gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דפירשנו · Daph-irshuni — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: דפירשנו · Daph-irshuni

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

דפירשנו · Daph-irshuni — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫הדף‬ ‫מסכת תענית‬ ‫ביאורי‬ ‫גיליון שיא שנה ז' פרשת חיי שרה חודש חשון שנת ה׳ תשפ״ז‬ ‫לפ״ג‬ ‫בכורות מב‪ – .‬מח‪:‬‬ ‫סה‪.‬‬ ‫סו‪.‬‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫ב‬ ‫סח‪.‬‬ ‫סט‪.‬‬ ‫ג‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫ד‬ ‫• מה דהקשו בגמ' לימא אישתני ולא אישתני תנאי דתניא טומטום‬ ‫שקידש קדושיו קדושין נתקדש קדושיו קדושין וחולץ וחולצין‬ ‫לאשתו ומיבמים לאשתו ותניא אידך אשת טומטום חולצת ולא‬ ‫מתייבמת‪ ,‬והיינו דלברייתא א' בין שקידש הטומטום אשה ובין‬ ‫שקידשו איש בשניהם חיישינן לקידושין‪ ,‬ולכך בשניהם אם מת‬ ‫הוא המקודש לאשה כיון דבלא בנים מת בעינן חליצה לאשתו‬ ‫ואפי' מייבמין את אשתו‪ ,‬ואם מת אחיו של הטומטום חולץ לאשת‬ ‫אחיו‪ ,‬וקשה מה יהא הדין בשמת האיש שקידשו בלא בנים‪ ,‬הוא‬ ‫הטומטום צריך חליצה או לא‪ ,‬ולכאורה למה לא יהא חייב‬ ‫בחליצה מספק‪ ,‬וא''כ קשה למה לא אמרו דגם חולצין לו‪.‬‬ ‫והביאור הוא דכל החליצה הוא כדי להתירו לשוק‪ ,‬וכאן הטומטום‬ ‫אסור להנשא בין לאיש ובין לאשה‪ ,‬ורק בדיעבד קדושיו קדושין‪,‬‬ ‫דממילא אין צורך לחלוץ לו‪ .‬אבל מה שמייבמין לאשתו צריך‬ ‫ביאור‪ ,‬דמה שהצירו לייבמה דעל הצד שהוא איש חייבת אשתו‬ ‫בייבום או בחליצה‪ ,‬ועל הצד שהוא אשה אין איסור בייבום זה‪,‬‬ ‫דהרי לא היה כאן קדושין לאותה אשה שקידשה וממילא לכך‬ ‫יכולה להנשא לאחיו‪ ,‬אבל עדיין קשה האיך יקנה אותה אחיו‬ ‫בייבום‪ ,‬הרי מעשה הייבום אינה קונה אשה אם אינה חייבת‬ ‫בייבום? (הערה ס''ד)‬ ‫ה‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫• הא דאמרו בגמ' והני מילי לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יש לו‬ ‫הפרה כי ההוא דמקרי דרדקי אדריה רב אחא דקא פשע בינוקי‬ ‫ואהדריה רבינא דלא אשכח דהוה דייק כוותיה‪ ,‬וביאר רש''י‬ ‫דאותו מלמד תינוקות היה פושע במה שהיה מכה התלמידים עד‬ ‫שמתו מכך‪ ,‬ולכך אהדריה רב אחא שלא ילמד עוד תלמידים‪,‬‬ ‫אבל היות ולא מצאו מלמד שידייק כמותו לכך החזירו רבינא‪,‬‬ ‫וזהו משום דלדבר מצוה אפי' נדר על דעת רבים יש לו הפרה‪,‬‬ ‫ו קשה ואפי' תימה איך נתן רבינא לאותו מלמד תינוקות שוב‬ ‫ללמד‪ ,‬הרי חשש פיקוח נפש הוא‪ ,‬שהרי כבר מתו תלמידים אצלו‪,‬‬ ‫ואיך לא חשש מכך‪ .‬ויש רצו לפרש דקיבל עליו אותו מלמד שלא‬ ‫להכות שוב התלמידים‪ .‬אבל עדיין צריך ביאור איך אפשר לסמוך‬ ‫עליו אחר שכבר מתו אצלו? (הערה ס''ט)‬ ‫• מה דאמרו בגמ' לעולם דאיעבר מכהן והיא בת ישראל ואמאי‬ ‫קרי לה כהנת דבנה כהן‪ ,‬והיינו דשמה כהנת לא על שם אביה‬ ‫דהיה כהן‪ ,‬דהרי בת ישראל היא‪ ,‬אלא על שם שאמו של כהן היא‬ ‫ומשום דבנה כהן‪ ,‬צריך ביאור למה דווקא על שם בנה קרויה‬ ‫כהנת ולא על שם בעלה דרשת כהן היא תיקרא כהנת‪ ,‬ומזה‬ ‫משמע דאשת כהן שלא ילדה בן לא תיקרא כהנת‪ ,‬ומה הטעם‬ ‫והביאור בזה? (הערה ע''ג)‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫ו‬ ‫שהצירו‬ ‫דמה‬ ‫ביאור‪,‬‬ ‫צריך‬ ‫דף מב ע''ב‬ ‫לייבמה דעל הצד שהוא איש‬ ‫סד‪ .‬בגמ' לימא אישתני ולא אישתני‬ ‫חייבת אשתו בייבום או בחליצה‪,‬‬ ‫תנאי דתניא טומטום שקידש‬ ‫ועל הצד שהוא אשה אין איסור‬ ‫קדושיו קדושין נתקדש קדושיו‬ ‫בייבום זה‪ ,‬דהרי לא היה כאן‬ ‫קדושין וחולץ וחולצין לאשתו‬ ‫קדושין לאותה אשה שקידשה‬ ‫ומיבמים לאשתו ותניא אידך‬ ‫להנשא‬ ‫יכולה‬ ‫לכך‬ ‫וממילא‬ ‫ולא‬ ‫חולצת‬ ‫טומטום‬ ‫אשת‬ ‫לאחיו‪ ,‬אבל עדיין קשה האיך‬ ‫מתייבמת‪ .‬היינו דלברייתא א'‬ ‫יקנה אותה אחיו בייבום‪ ,‬הרי‬ ‫בין שקידש הטומטום אשה ובין‬ ‫מעשה הייבום אינה קונה אשה‬ ‫שקידשו איש בשניהם חיישינן‬ ‫אם אינה חייבת בייבום‪ .‬ואולי יש‬ ‫לקידושין‪ ,‬ולכך בשניהם אם מת‬ ‫הייבום‬ ‫אחר‬ ‫דבאמת‬ ‫לומר‬ ‫הוא המקודש לאשה כיון דבלא‬ ‫מצריכין אותה בקדושין ממש‬ ‫בנים מת בעינן חליצה לאשתו‬ ‫מספק ולא די בייבום שנעשה בה‪.‬‬ ‫ואפי' מייבמין את אשתו‪ ,‬ואם‬ ‫או יש לומר דגם בלא קדושין‬ ‫מת אחיו של הטומטום חולץ‬ ‫נוספות מספק כן תהא מקודשת‬ ‫לאשת אחיו‪ .‬אבל קשה מה יהא‬ ‫חייבם אפי' אם למעשה אחיו‬ ‫הדין בשמת האיש שקידשו בלא‬ ‫אשה היה‪ .‬דהיות ואותו טומטום‬ ‫בנים‪ ,‬הוא הטומטום צריך חליצה‬ ‫עשה בה קדושין‪ ,‬גם אם בשבילו‬ ‫או לא‪ ,‬ולכאורה למה לא יהא‬ ‫לא חל הקדושין דאשה הוא‪ ,‬מ''מ‬ ‫חייב בחליצה מספק‪ ,‬וא''כ קשה‬ ‫אולי ימשיך קדושין לחול לקדושי‬ ‫למה לא אמרו דגם חולצין לו‪.‬‬ ‫אחיו המעשה הייבום שעושה‬ ‫והביאור הוא דכל החליצה הוא‬ ‫עכשיו‪ ,‬דהרי זהו כוח הייבום‬ ‫כדי להתירו לשוק‪ ,‬וכאן הטומטום‬ ‫הקודמים‪,‬‬ ‫הקדושין‬ ‫שממשיך‬ ‫אסור להנשא בין לאיש ובין‬ ‫דממילא אולי גם בכהאי גוונא‬ ‫קדושיו‬ ‫בדיעבד‬ ‫ורק‬ ‫לאשה‪,‬‬ ‫מועיל קודשין הראשונים למעשה‬ ‫קדושין‪ ,‬דממילא אין צורך לחלוץ‬ ‫הייבום של עכשיו‪ ,‬ולכך לא‬ ‫לו‪ .‬אבל מה שמייבמין לאשתו‬ ‫הצריכו גם לקדש מספק חוץ מן‬ ‫ז‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫פרק ז‬ ‫הייבום‪ .‬אבל א''כ צריך ביאור‬ ‫דף מד ע''א‬ ‫מה יהא הדין בטומטום שנשא‬ ‫אשה ונישא לאיש גם יחד‪ ,‬וכי‬ ‫סה‪ .‬בגמ' זגדיין מחוי רב הונא חד‬ ‫נאמר גם בזה דשניהם קדושין‬ ‫מדידן וחד מדידהו ואיקפד רב‬ ‫מספק‪ ,‬ואיך שייך הדבר הרי‬ ‫יהודה‪ .‬היינו דרב הונא רצה‬ ‫תרתי דסתרי נינהו‪ .‬ובסתם יש‬ ‫לבאר מהו זגדיין דהוא עין גדולה‬ ‫מחשבין‬ ‫לחומרא‬ ‫דרק‬ ‫לומר‬ ‫ועין קטנה או שינוי אחר בין שני‬ ‫אותם לקדושין ואפי' בשניהם גם‬ ‫העיניים‪ ,‬דלכך אמר רב הונא‬ ‫יחד‪ ,‬ואין בכך איזה איסור‪ ,‬אבל‬ ‫דהוא כעין אחת כמו שלי ועין‬ ‫באופן שמת ומייבמין לאשתו‬ ‫אחת כמו דרב יהודה‪ ,‬דהיות ואין‬ ‫האיך יותר אחיו בייבום זה‪ ,‬דהרי‬ ‫שניהם שוים הוי זגדיין‪ ,‬ואיקפד‬ ‫על הצד שאשה היה כאן לא‬ ‫רב יהודה דהיו עיניו משונות על‬ ‫זו‬ ‫באשה‬ ‫הראשונים‬ ‫קדושין‬ ‫בעיניו‬ ‫הונא‬ ‫רב‬ ‫שנקט‬ ‫זה‬ ‫קדושין כלל‪ ,‬דהרי כבר נתקדש‬ ‫כדוגמא לשינוי‪ .‬אבל קשה דהרי‬ ‫וממילא‬ ‫קדושין‪,‬‬ ‫וזהו‬ ‫לאיש‬ ‫באמת לא על השינוי שבעיניו‬ ‫מעשה הקדושין שעשה הטומטום‬ ‫של רב יהודה קאי רב הונא‪ ,‬אלא‬ ‫באשה לא חל כלל‪ ,‬וממילא גם‬ ‫על זה שאין עיניו שלו ועיניו דרב‬ ‫לא יועיל למעשה הייבום עכשיו‪,‬‬ ‫יהודה שוין קאי‪ ,‬והיינו דהיות‬ ‫דממילא נראה דבכהאי גוונא אם‬ ‫ואין שני העיניים של שניהם שוין‬ ‫נאמר דחלו שני הקודשין מספק‪,‬‬ ‫לכך מי שיש לו אחד כזה ואחד‬ ‫מ''מ לא יועיל להתיר האשה על‬ ‫כזה הוי זגדיין‪ ,‬דממילא קאי רב‬ ‫אחיו בייבום לבד‪ ,‬ובכהאי גוונא‬ ‫הונא על עיניו שלו כמו על עיניו‬ ‫ודאי נצריכה גם קדושין מספק‪,‬‬ ‫של רב יהודה‪ ,‬וממילא למה‬ ‫כך נראה וצריך עיון לדינא‪.‬‬ ‫איקפד רב יהודה‪ .‬וצריך לומר‬ ‫דהיות והיו עיניו משונות מסתם‬ ‫מקפיד‬ ‫היה‬ ‫לכך‬ ‫אדם‪,‬‬ ‫בני‬ ‫כשהדגישו השינוי שלו‪ ,‬ועל אף‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫ח‬ ‫אלעזר ולר' יהושע לא‪ ,‬וקשה‬ ‫דכאן לא בשינוי שלו עצמו קאי‬ ‫דא''כ מי תאמר דלר' אלעזר‬ ‫רב הונא‪ ,‬אלא רק במה שהוא‬ ‫דאמר דבריו רק לגבי צירים‬ ‫משונה מעיניו שלו‪ ,‬מ''מ לרב‬ ‫יאמר דאין לאשה דלתות‪ ,‬הרי‬ ‫יהודה היה בזה חלישות הדעת‪,‬‬ ‫א''כ קשיא דתלמידי דר' ישמעאל‬ ‫דהרי כך היה דהיו עיניו משונות‬ ‫גם לר' אלעזר‪ ,‬דהרי הם מצאו‬ ‫משאר בני אדם‪.‬‬ ‫רנ''ב אברים‪ ,‬והוא אמר דאיכא‬ ‫דף מה ע''א‬ ‫רק ר''נ אברים‪ ,‬ולדבריו אין‬ ‫לתרץ אתמוחי אתמח‪ ,‬דהרי הם‬ ‫סו‪ .‬בגמ' תניא ר' אלעזר אומר כשם‬ ‫מצאו יותר ממה שיש לדעתו‪.‬‬ ‫שצירים לבית כך צירים לאשה‬ ‫ואלא מן ההכרח יש לומר דגם ר'‬ ‫שנאמר ותכרע ותלד כי נהפכו‬ ‫דלתות‬ ‫דאיגא‬ ‫מודה‬ ‫אלעזר‬ ‫עליה ציריה ר' יהושע אומר‬ ‫לאשה‪ ,‬ורק מר אמר חדא ומר‬ ‫כשם שדלתות לבית כך דלתות‬ ‫אמר חדא ולא פליגי‪ ,‬וא''כ למה‬ ‫לאשה שנאמר כי לא סגר דלתי‬ ‫לא נאמר כן גם על דברי ר'‬ ‫בטני ר' עקיבא אומר כשם‬ ‫עקיבא דאיכא לאשה מפתח‪ ,‬דגם‬ ‫שמפתח לבית כך מפתח לאשה‬ ‫בה לא פליגי וגם ר' אלעזר ור'‬ ‫שנאמר ויפתח את רחמה לר'‬ ‫יהושע מודו בכך‪ ,‬וא''כ לא רק‬ ‫ר'‬ ‫דתלמידי‬ ‫קשיא‬ ‫עקיבא‬ ‫לר' עקיבא קשה מתלמידי דר'‬ ‫ישמעאל דלמא איידי דזוטרי‬ ‫עקיבא‪ .‬וצריך לומר דבאמת‬ ‫אתמוחי אתמח‪ .‬היינו דלדעת ר'‬ ‫ברור הוא דמסתמא לא נחלקו‬ ‫עקיבא דגם מפתח איכא לאשה‪,‬‬ ‫ומר אמר חדא ומר אמר חדא‪,‬‬ ‫א''כ יש לה רנ''ג אברים ולא‬ ‫מיהו ודאי דאם יקשה מתלמידי‬ ‫רנ''ב‪ ,‬ואילו תלמידי ר' עקיבא‬ ‫בעל‬ ‫על‬ ‫בעיקר‬ ‫עקיבא‬ ‫ר'‬ ‫כשבשלו אותה זונה שנדונה‬ ‫במימרא יקשה‪ ,‬ולכך נקטו בגמ'‬ ‫לשריפה למלך מצאו בה רק‬ ‫דקשיא לר' עקיבא‪ .‬אבל קשה‬ ‫רנ''ב אברים‪ .‬אבל קשה דמשמע‬ ‫דהרי גם לעיל אמרו דלאשה‬ ‫מדברי הגמ' דרק לר' עקיבא יש‬ ‫איכא רנ''ב אברים ולא רנ''ג‪ ,‬וכן‬ ‫לה אבר הנקרא מפתח‪ ,‬ואילו לר'‬ ‫ט‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫דאין זה מום‪ ,‬אלא דברכתו היה‬ ‫בכמה מקומות בש''ס אמרו כן‪,‬‬ ‫לגבי הפסולין הממזרין והנתינים‬ ‫ולמה לא מודי לר' עקיבא דאיכא‬ ‫שיהיו כולן כמותו‪ ,‬ובכך ידעו‬ ‫רנ''ג אברים וגם מפתח במנין‪.‬‬ ‫להבדיל ולא להתערבב עמהם‪,‬‬ ‫ואולי יש לומר דלמעשה לכו''ע‬ ‫הממזרים‬ ‫יתמעטו‬ ‫ובכך‬ ‫איכא מפתח רק דאין לה שם‬ ‫והנתינים מישראל‪ .‬אבל קשה‬ ‫אבר‪ ,‬דאולי הוא רק מבשר עשוי‬ ‫דהיכן יש משמעות בדברי ר'‬ ‫ובלא עצם‪ ,‬וכפי שאמרו לקמן‬ ‫דעל‬ ‫דבריו‬ ‫לאוקים‬ ‫טרפון‬ ‫גבי צירים לאיש‪ ,‬וממילא באמת‬ ‫הממזרים והנתינים היתה כוונתו‪,‬‬ ‫לא יקשה לר' עקיבא כלל מהא‬ ‫הרי בפשטות בישראל אמר לו‬ ‫דתלמידי ר' ישמעאל‪ ,‬ורק כאן‬ ‫בפסולי‬ ‫ולא‬ ‫כמותו‬ ‫שירבה‬ ‫היה הו''א דבעצם קא מיירי‪,‬‬ ‫ישראל‪ .‬ואולי מן הלשון שנקט‬ ‫וא''כ היכן האבר הרנ''ג‪ ,‬אבל‬ ‫ירבה בישראל ולא נקט ירבו‬ ‫למעשה אולי אין זה כך‪ ,‬אלא‬ ‫יש‬ ‫מכך‬ ‫אולי‬ ‫רבים‪,‬‬ ‫לשון‬ ‫בשר הוא ולכך לא מצאוהו‪,‬‬ ‫משמעות דנתכוין על יחידים‬ ‫דבשליקה נשרף כל הבשר‪ ,‬ורק‬ ‫שבתוך עם ישראל והיינו על‬ ‫אברים עם עצם בדקו בה‪.‬‬ ‫הפסולין שבהם ירבה כמותו‪.‬‬ ‫דף מה ע''ב‬ ‫סח‪ .‬בגמ' השוןלט בשתי ידיו תנו‬ ‫רבנן איטר בין ביד בין ברגל‬ ‫סז‪ .‬בגמ' תניא אמר ר' יהודה מעשה‬ ‫פסול השולט בשתי ידיו רבי‬ ‫באדם אחד שבא לפני ר' טרפון‬ ‫פוסל וחכמים מכשירין מר סבר‬ ‫יתר בידיו וברגליו שש ושש‬ ‫כחישותא אתחלא בימין ומר‬ ‫עשרים וארבע אמר לו כמותך‬ ‫סבר בריותא אתחלא בשמאל‪.‬‬ ‫ירבה בישראל אמר לו ר' יוסי‬ ‫היינו דמחלוקתם של רבי וחכמים‬ ‫משם ראיה כך אמר לו כמותך‬ ‫הוא מה גרם לו לשלוט בשתי‬ ‫ונתיני‬ ‫ממזירי‬ ‫יתמעטו‬ ‫ידיו‪ ,‬אם מחמת כחישותא של‬ ‫מישראל‪ .‬היינו דאין ראיה ממה‬ ‫ימין הוא‪ ,‬או משום בריותא‬ ‫שאמר לו כמותך ירבה בישראל‬ ‫דשמאל הוא‪ ,‬שרב כוחו כמו של‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫י‬ ‫רבינא דלא אשכח דהוה דייק‬ ‫ימין של כל אדם‪ .‬אבל קשה דאם‬ ‫כוותיה‪ .‬ביאר רש''י דאותו מלמד‬ ‫לרבי פוסל משום דחישותא דימין‬ ‫תינוקות היה פושע במה שהיה‬ ‫הוא‪ ,‬והיינו דהמום שיש לו הוא‬ ‫מכה התלמידים עד שמתו מכך‪,‬‬ ‫במה דתש כוחו בימין‪ ,‬א''כ למה‬ ‫ולכך אהדריה רב אחא שלא‬ ‫לא מצינו מום במי שתש כוחו‬ ‫ילמד עוד תלמידים‪ ,‬אבל היות‬ ‫בימין שאינו שולט בשתי ידיו‪,‬‬ ‫ולא מצאו מלמד שידייק כמותו‬ ‫ולמה דווקא בשולט בשתי ידיו‬ ‫לכך החזירו רבינא‪ ,‬וזהו משום‬ ‫סבר רבי דפסול‪ ,‬וכי משום‬ ‫דלדבר מצוה אפי' נדר על דעת‬ ‫דשמאלו שוה לימין הוא דעושה‬ ‫רבים יש לו הפרה‪ .‬אבל קשה‬ ‫הימין למום‪ .‬וצריך לומר דכל זמן‬ ‫ואפי' תימה איך נתן רבינא‬ ‫שאין השמאל שוה לימין‪ ,‬ראיה‬ ‫לאותו מלמד תינוקות שוב ללמד‪,‬‬ ‫הוא דעדיין לא תש כוחו כל כך‬ ‫הרי חשש פיקוח נפש הוא‪ ,‬שהרי‬ ‫בימין‪ ,‬ולכך אין השאל שוה לו‪.‬‬ ‫כבר מתו תלמידים אצלו‪ ,‬ואיך‬ ‫אבל באמת יקשה א''כ מי שאינו‬ ‫לא חשש מכך‪ .‬ויש רצו לפרש‬ ‫שולט לא בזה ולא בזה מה יהא‬ ‫דקיבל עליו אותו מלמד שלא‬ ‫דינו‪ ,‬הרי לא מצינו מום כזה‪.‬‬ ‫להכות שוב התלמידים‪ .‬אבל‬ ‫ואולי יש לומר דכ''ש הוא‪ ,‬דאם‬ ‫עדיין צריך ביאור איך אפשר‬ ‫השולט בשתי ידיו אמרו דפסול‬ ‫לסמוך עליו אחר שכבר מתו‬ ‫לרבי‪ ,‬כ''ש במי שאינו שולט לא‬ ‫אצלו‪ .‬ואולי היה מעמיד שומר‬ ‫בזה ולא בזה דשוין להרע דודאי‬ ‫וכדומה לשמור התלמידים ממנו‪,‬‬ ‫הוי מום‪ ,‬ולכך לא אמרו כן דברור‬ ‫ורק ללמדם נתן לו‪.‬‬ ‫ופשוט הוא‪.‬‬ ‫פרק ח‬ ‫דף מו ע''א‬ ‫במשנה היא וכהנת היא ולויה‬ ‫ע‪.‬‬ ‫סט‪ .‬בגמ' והני מילי לדבר הרשות‬ ‫היא ואשה שכבר ילדה וכן מי‬ ‫אבל לדבר מצוה יש לו הפרה כי‬ ‫שלא שהתה לאחר בעלה שלשה‬ ‫ההוא דמקרי דרדקי אדריה רב‬ ‫חדשים ונשאת וילדה ואינו ידוע‬ ‫אחא דקא פשע בינוקי ואהדריה‬ ‫יא‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫נלקח הבן עצמו ליד כהן‪ .‬ואולי‬ ‫אם בן תשעה לראשון אם בן‬ ‫יש לומר דאין זה מעכב לגבי‬ ‫שבעה לאחרון בכור לכהן ואין‬ ‫הפדיון ועל אף דכך נהוג בסדר‬ ‫בכור לנחלה‪ .‬היינו דבכל אלו‬ ‫הפדיון‪ ,‬דסוף סוף פודה בכך את‬ ‫איכא ספק מי אביו של בן זה‬ ‫בנו ולא מרצונו נתנו לכהן‪.‬‬ ‫ולכך אינו בכור לנחלה‪ ,‬דאינו‬ ‫יכול ליטול מאביו ירושה מאחר‬ ‫דף מו ע''ב‬ ‫שאינו ידוע מי הוא אביו‪ ,‬אבל‬ ‫עא‪ .‬בגמ' וליתני רובו בדין הוא‬ ‫לגבי כהן הרי ודאי איכא כאן‬ ‫דאיבעי ליה ליה למיתני רובו‬ ‫בכור הצריך פדיון ולכך פודה‬ ‫ואיידי דקא למיתני סיפא בן‬ ‫אותו אביו הגם שאינו יודע היכן‬ ‫תשעה שיצא ראשו מת טעמא‬ ‫הוא‪ ,‬אם זהו הנמצא אצלו או‬ ‫דראשו מת הא ראשו חי הבא‬ ‫השני‪ ,‬דחיוב לכהן עדיין איכא‪,‬‬ ‫אחריו בכור לנחלה נמי לא הוי‬ ‫ולגבי ספק בן ט' לראשון או בן ז'‬ ‫תנא רישא נמי ראשו‪ .‬היינו‬ ‫לשני יפדה הוא את עצמו‪ ,‬דהרי‬ ‫דבאמת ברישא היה צריך לכתוב‬ ‫הוא ודאי בכור רק שאין ידוע מי‬ ‫רובו ולא ראשו‪ ,‬דהרי ביציאת‬ ‫הוא אביו‪ ,‬ולכך אי אפשר לחייב‬ ‫ראשו לבד גבי נפל אינו נחשב‬ ‫את הראשון או את השני לשלם‬ ‫לידה‪ ,‬אבל היות וגבי הסיפא‬ ‫ה' סלעים לכהן‪ .‬אבל קשה דגבי‬ ‫הוצרכו למיכתב בן תשעה שיצא‬ ‫היא וכהנת שנתערבו ולדותיהן‬ ‫ראשו מת הוי אחיו בכור לנחלה‬ ‫ויש צד לומר דהבכור נמצא אצל‬ ‫ולא לכהן‪ ,‬ומינה מדייקין דהא‬ ‫הכהנת ואילו הכהן נמצא אצל‬ ‫יצא ראשו חי אחיו גם בכור‬ ‫היראלית איך יעשה אבי הבכור‬ ‫לנחלה לא הוי‪ ,‬לכך גם ברישא‬ ‫ישראל פדיון‪ ,‬הרי בסדר הפדיון‬ ‫נקטו ראשו על אף דבאמת איירי‬ ‫שואל הכהן את אבי הבכור מאי‬ ‫בראשו ורובו ולא בראשו לבד‪.‬‬ ‫בעית טפי הבן או הסלעים‪ ,‬וכאן‬ ‫אבל קשה למה בסיפא כן שייך‬ ‫דאיכא חשש שהבן אצל הכהן‬ ‫למינקט ראשו ולא רובו‪ ,‬וכי‬ ‫איך יאמר דהבן בעית טפי ולכך‬ ‫לשלם הסלעים‪ ,‬הרי אפשר שכבר‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫יב‬ ‫כקטן שנולד דמי‪ .‬היינו דר' יוחנן‬ ‫בסיפא כן די ביציאת ראשו‬ ‫סבר דבמה שהביא בניו הגויים‬ ‫אחיו‬ ‫ולפסול‬ ‫לידה‬ ‫להחשיבו‬ ‫לעולם קיים בזה לא תהו בראה‪,‬‬ ‫מבכור לנחלה‪ ,‬ומאי שנא‪ ,‬הרי‬ ‫אבל ר' שמעון בן לקיש סבר‬ ‫בנפלים יציאת ראשו לא נחשב‬ ‫דהיות וגר קטן שנולד הוא‪,‬‬ ‫ללידה‪ .‬וצריך לומר דאיכא חילוק‬ ‫ממילא עדיין לא קיים המצוה‪,‬‬ ‫בין הרישא לסיפא‪ ,‬דברישא‬ ‫דרק עכשיו נולד‪ .‬ומשמע דלכו''ע‬ ‫איירי בבן ח' חדשים שאינו בר‬ ‫במה שהביא גויים לעולם קיים‬ ‫קיימא‪ ,‬ולכך נפל הוא אפי' אם‬ ‫לשבת יצרה‪ ,‬וקשה למה יהא בזה‬ ‫יצא ראשו חי‪ ,‬דאינו יכול לחיות‪,‬‬ ‫קיום המצוה‪ ,‬וכי בזה חפץ ה'‬ ‫ולכך עד שלא יצא ראשו ורובו‬ ‫שיביא גויים לעולם‪ ,‬ובשלמא‬ ‫ומשא''כ‬ ‫ללידה‪,‬‬ ‫נחשב‬ ‫אינו‬ ‫מאיש נכרי זהו רצונו של הקב''ה‬ ‫בסיפא איירי בבן ט' שיצא ראשו‪,‬‬ ‫שגם הם יפרו וירבו‪ ,‬וכפי שנאמר‬ ‫דהיות ובן ט' בר קיימא הוא‪,‬‬ ‫בישמעאל גם הוא יהיה מלוא‬ ‫ממילא אם יצא ראשו חי כן‬ ‫הגויים וכדומה‪ ,‬אבל לאותו גר‬ ‫נחשב ללידה ולכך אחיו אפי'‬ ‫כיון דאיש ישראל הוא עכשיו‪,‬‬ ‫בכור לנחלה אינו‪ ,‬ורק ביצא‬ ‫למה יהא בזה קיום המצוה אצלו‪,‬‬ ‫ראשו מת דמתחלה נפל הוא‪,‬‬ ‫הרי לאיש ישראל ודאי כוונת‬ ‫לכך הוי אחיו בכור לנחלה‪.‬‬ ‫הקב''ה שיביא ישראלים לעולם‪,‬‬ ‫דף מז ע''א‬ ‫ולהרבות בזרע ישראל‪ .‬ועוד‪,‬‬ ‫דא''כ יש להביא מכאן ראיה‬ ‫עב‪ .‬בגמ' ואזדו לטעמייהו דאיתמר‬ ‫נכרית‬ ‫שנשא‬ ‫ישראל‬ ‫לאיש‬ ‫היו לו בנים בהיותו עובד‬ ‫ונולדו להם בנים‪ ,‬דמשמע מכאן‬ ‫כוכבים ונתגייר ר' יוחנן אמר‬ ‫דיהא בזה אצלו קיום מצות‬ ‫קיים פריה ורביה ור' שמעון בן‬ ‫לשבת יצרה‪ ,‬ונראה תימה לומר‬ ‫לקיש אמר לא קיים ר' יוחנן אמר‬ ‫כן‪ ,‬דודאי רצון הקב''ה שיביא‬ ‫קיים לא תהו בראה לשבת יצרה‬ ‫ישראלים לעולם‪ .‬ועיין ברמב''ם‬ ‫ור' שמעון בן לקיש אמר לא‬ ‫בהל' אישות (פרק טו הלכה ו)‬ ‫קיים פריה ורביה גר שנתגייר‬ ‫יג‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫על שם אביה דהיה כהן‪ ,‬דהרי‬ ‫שכתב דכאן איירי שנתגיירו בניו‬ ‫בת ישראל היא‪ ,‬אלא על שם‬ ‫הנכרים עמו‪ ,‬דלכך הוה בזה קיום‬ ‫שאמו של כהן היא ומשום דבנה‬ ‫מצות לשבת יצרה‪ ,‬וממילא מכך‬ ‫כהן‪ .‬צריך ביאור למה דווקא על‬ ‫דנשא‬ ‫דבהא‬ ‫להדיא‬ ‫משמע‬ ‫שם בנה קרויה כהנת ולא על שם‬ ‫נכרית ונולדו לו בנים‪ ,‬אם לא‬ ‫בעלה דרשת כהן היא תיקרא‬ ‫נתגיירו לא קיים בזה לשבת‬ ‫כהנת‪ ,‬ומזה משמע דאשת כהן‬ ‫יצרה‪.‬‬ ‫שלא ילדה בן לא תיקרא כהנת‪,‬‬ ‫עג‪ .‬בגמ' לעולם דאיעבר מכהן והיא‬ ‫ומה הטעם והביאור בזה‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫בת ישראל ואמאי קרי לה כהנת‬ ‫דבנה כהן‪ .‬היינו דשמה כהנת לא‬