דפירשנו · Daph-irshuni — חיי שרה (2026-11-02)

א הדף מסכת תענית ביאורי
גיליון שיא שנה ז' פרשת חיי שרה חודש חשון שנת ה׳ תשפ״ז
לפ״ג
בכורות מב – .מח:
סה.
סו.
והערות מסכת בכורות ביאורים ב
סח.
סט.
ג והערות מסכת בכורות ביאורים
והערות מסכת בכורות ביאורים ד
• מה דהקשו בגמ' לימא אישתני ולא אישתני תנאי דתניא טומטום
שקידש קדושיו קדושין נתקדש קדושיו קדושין וחולץ וחולצין
לאשתו ומיבמים לאשתו ותניא אידך אשת טומטום חולצת ולא
מתייבמת ,והיינו דלברייתא א' בין שקידש הטומטום אשה ובין
שקידשו איש בשניהם חיישינן לקידושין ,ולכך בשניהם אם מת
הוא המקודש לאשה כיון דבלא בנים מת בעינן חליצה לאשתו
ואפי' מייבמין את אשתו ,ואם מת אחיו של הטומטום חולץ לאשת
אחיו ,וקשה מה יהא הדין בשמת האיש שקידשו בלא בנים ,הוא
הטומטום צריך חליצה או לא ,ולכאורה למה לא יהא חייב
בחליצה מספק ,וא''כ קשה למה לא אמרו דגם חולצין לו.
והביאור הוא דכל החליצה הוא כדי להתירו לשוק ,וכאן הטומטום
אסור להנשא בין לאיש ובין לאשה ,ורק בדיעבד קדושיו קדושין,
דממילא אין צורך לחלוץ לו .אבל מה שמייבמין לאשתו צריך
ביאור ,דמה שהצירו לייבמה דעל הצד שהוא איש חייבת אשתו
בייבום או בחליצה ,ועל הצד שהוא אשה אין איסור בייבום זה,
דהרי לא היה כאן קדושין לאותה אשה שקידשה וממילא לכך
יכולה להנשא לאחיו ,אבל עדיין קשה האיך יקנה אותה אחיו
בייבום ,הרי מעשה הייבום אינה קונה אשה אם אינה חייבת
בייבום? (הערה ס''ד)
ה והערות מסכת בכורות ביאורים
• הא דאמרו בגמ' והני מילי לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יש לו
הפרה כי ההוא דמקרי דרדקי אדריה רב אחא דקא פשע בינוקי
ואהדריה רבינא דלא אשכח דהוה דייק כוותיה ,וביאר רש''י
דאותו מלמד תינוקות היה פושע במה שהיה מכה התלמידים עד
שמתו מכך ,ולכך אהדריה רב אחא שלא ילמד עוד תלמידים,
אבל היות ולא מצאו מלמד שידייק כמותו לכך החזירו רבינא,
וזהו משום דלדבר מצוה אפי' נדר על דעת רבים יש לו הפרה,
ו קשה ואפי' תימה איך נתן רבינא לאותו מלמד תינוקות שוב
ללמד ,הרי חשש פיקוח נפש הוא ,שהרי כבר מתו תלמידים אצלו,
ואיך לא חשש מכך .ויש רצו לפרש דקיבל עליו אותו מלמד שלא
להכות שוב התלמידים .אבל עדיין צריך ביאור איך אפשר לסמוך
עליו אחר שכבר מתו אצלו? (הערה ס''ט)
• מה דאמרו בגמ' לעולם דאיעבר מכהן והיא בת ישראל ואמאי
קרי לה כהנת דבנה כהן ,והיינו דשמה כהנת לא על שם אביה
דהיה כהן ,דהרי בת ישראל היא ,אלא על שם שאמו של כהן היא
ומשום דבנה כהן ,צריך ביאור למה דווקא על שם בנה קרויה
כהנת ולא על שם בעלה דרשת כהן היא תיקרא כהנת ,ומזה
משמע דאשת כהן שלא ילדה בן לא תיקרא כהנת ,ומה הטעם
והביאור בזה? (הערה ע''ג)
והערות מסכת בכורות ביאורים ו
שהצירו דמה ביאור, צריך דף מב ע''ב
לייבמה דעל הצד שהוא איש
סד .בגמ' לימא אישתני ולא אישתני
חייבת אשתו בייבום או בחליצה,
תנאי דתניא טומטום שקידש
ועל הצד שהוא אשה אין איסור
קדושיו קדושין נתקדש קדושיו
בייבום זה ,דהרי לא היה כאן
קדושין וחולץ וחולצין לאשתו
קדושין לאותה אשה שקידשה
ומיבמים לאשתו ותניא אידך
להנשא יכולה לכך וממילא
ולא חולצת טומטום אשת
לאחיו ,אבל עדיין קשה האיך
מתייבמת .היינו דלברייתא א'
יקנה אותה אחיו בייבום ,הרי
בין שקידש הטומטום אשה ובין
מעשה הייבום אינה קונה אשה
שקידשו איש בשניהם חיישינן
אם אינה חייבת בייבום .ואולי יש
לקידושין ,ולכך בשניהם אם מת
הייבום אחר דבאמת לומר
הוא המקודש לאשה כיון דבלא
מצריכין אותה בקדושין ממש
בנים מת בעינן חליצה לאשתו
מספק ולא די בייבום שנעשה בה.
ואפי' מייבמין את אשתו ,ואם
או יש לומר דגם בלא קדושין
מת אחיו של הטומטום חולץ
נוספות מספק כן תהא מקודשת
לאשת אחיו .אבל קשה מה יהא
חייבם אפי' אם למעשה אחיו
הדין בשמת האיש שקידשו בלא
אשה היה .דהיות ואותו טומטום
בנים ,הוא הטומטום צריך חליצה
עשה בה קדושין ,גם אם בשבילו
או לא ,ולכאורה למה לא יהא
לא חל הקדושין דאשה הוא ,מ''מ
חייב בחליצה מספק ,וא''כ קשה
אולי ימשיך קדושין לחול לקדושי
למה לא אמרו דגם חולצין לו.
אחיו המעשה הייבום שעושה
והביאור הוא דכל החליצה הוא
עכשיו ,דהרי זהו כוח הייבום
כדי להתירו לשוק ,וכאן הטומטום
הקודמים, הקדושין שממשיך
אסור להנשא בין לאיש ובין
דממילא אולי גם בכהאי גוונא
קדושיו בדיעבד ורק לאשה,
מועיל קודשין הראשונים למעשה
קדושין ,דממילא אין צורך לחלוץ
הייבום של עכשיו ,ולכך לא
לו .אבל מה שמייבמין לאשתו
הצריכו גם לקדש מספק חוץ מן
ז והערות מסכת בכורות ביאורים
פרק ז הייבום .אבל א''כ צריך ביאור
דף מד ע''א מה יהא הדין בטומטום שנשא
אשה ונישא לאיש גם יחד ,וכי
סה .בגמ' זגדיין מחוי רב הונא חד
נאמר גם בזה דשניהם קדושין
מדידן וחד מדידהו ואיקפד רב
מספק ,ואיך שייך הדבר הרי
יהודה .היינו דרב הונא רצה
תרתי דסתרי נינהו .ובסתם יש
לבאר מהו זגדיין דהוא עין גדולה
מחשבין לחומרא דרק לומר
ועין קטנה או שינוי אחר בין שני
אותם לקדושין ואפי' בשניהם גם
העיניים ,דלכך אמר רב הונא
יחד ,ואין בכך איזה איסור ,אבל
דהוא כעין אחת כמו שלי ועין
באופן שמת ומייבמין לאשתו
אחת כמו דרב יהודה ,דהיות ואין
האיך יותר אחיו בייבום זה ,דהרי
שניהם שוים הוי זגדיין ,ואיקפד
על הצד שאשה היה כאן לא
רב יהודה דהיו עיניו משונות על
זו באשה הראשונים קדושין
בעיניו הונא רב שנקט זה
קדושין כלל ,דהרי כבר נתקדש
כדוגמא לשינוי .אבל קשה דהרי
וממילא קדושין, וזהו לאיש
באמת לא על השינוי שבעיניו
מעשה הקדושין שעשה הטומטום
של רב יהודה קאי רב הונא ,אלא
באשה לא חל כלל ,וממילא גם
על זה שאין עיניו שלו ועיניו דרב
לא יועיל למעשה הייבום עכשיו,
יהודה שוין קאי ,והיינו דהיות
דממילא נראה דבכהאי גוונא אם
ואין שני העיניים של שניהם שוין
נאמר דחלו שני הקודשין מספק,
לכך מי שיש לו אחד כזה ואחד
מ''מ לא יועיל להתיר האשה על
כזה הוי זגדיין ,דממילא קאי רב
אחיו בייבום לבד ,ובכהאי גוונא
הונא על עיניו שלו כמו על עיניו
ודאי נצריכה גם קדושין מספק,
של רב יהודה ,וממילא למה
כך נראה וצריך עיון לדינא.
איקפד רב יהודה .וצריך לומר
דהיות והיו עיניו משונות מסתם
מקפיד היה לכך אדם, בני
כשהדגישו השינוי שלו ,ועל אף
והערות מסכת בכורות ביאורים ח
אלעזר ולר' יהושע לא ,וקשה דכאן לא בשינוי שלו עצמו קאי
דא''כ מי תאמר דלר' אלעזר רב הונא ,אלא רק במה שהוא
דאמר דבריו רק לגבי צירים משונה מעיניו שלו ,מ''מ לרב
יאמר דאין לאשה דלתות ,הרי יהודה היה בזה חלישות הדעת,
א''כ קשיא דתלמידי דר' ישמעאל דהרי כך היה דהיו עיניו משונות
גם לר' אלעזר ,דהרי הם מצאו משאר בני אדם.
רנ''ב אברים ,והוא אמר דאיכא
דף מה ע''א
רק ר''נ אברים ,ולדבריו אין
לתרץ אתמוחי אתמח ,דהרי הם סו .בגמ' תניא ר' אלעזר אומר כשם
מצאו יותר ממה שיש לדעתו. שצירים לבית כך צירים לאשה
ואלא מן ההכרח יש לומר דגם ר' שנאמר ותכרע ותלד כי נהפכו
דלתות דאיגא מודה אלעזר עליה ציריה ר' יהושע אומר
לאשה ,ורק מר אמר חדא ומר כשם שדלתות לבית כך דלתות
אמר חדא ולא פליגי ,וא''כ למה לאשה שנאמר כי לא סגר דלתי
לא נאמר כן גם על דברי ר' בטני ר' עקיבא אומר כשם
עקיבא דאיכא לאשה מפתח ,דגם שמפתח לבית כך מפתח לאשה
בה לא פליגי וגם ר' אלעזר ור' שנאמר ויפתח את רחמה לר'
יהושע מודו בכך ,וא''כ לא רק ר' דתלמידי קשיא עקיבא
לר' עקיבא קשה מתלמידי דר' ישמעאל דלמא איידי דזוטרי
עקיבא .וצריך לומר דבאמת אתמוחי אתמח .היינו דלדעת ר'
ברור הוא דמסתמא לא נחלקו עקיבא דגם מפתח איכא לאשה,
ומר אמר חדא ומר אמר חדא, א''כ יש לה רנ''ג אברים ולא
מיהו ודאי דאם יקשה מתלמידי רנ''ב ,ואילו תלמידי ר' עקיבא
בעל על בעיקר עקיבא ר' כשבשלו אותה זונה שנדונה
במימרא יקשה ,ולכך נקטו בגמ' לשריפה למלך מצאו בה רק
דקשיא לר' עקיבא .אבל קשה רנ''ב אברים .אבל קשה דמשמע
דהרי גם לעיל אמרו דלאשה מדברי הגמ' דרק לר' עקיבא יש
איכא רנ''ב אברים ולא רנ''ג ,וכן לה אבר הנקרא מפתח ,ואילו לר'
ט והערות מסכת בכורות ביאורים
דאין זה מום ,אלא דברכתו היה בכמה מקומות בש''ס אמרו כן,
לגבי הפסולין הממזרין והנתינים ולמה לא מודי לר' עקיבא דאיכא
שיהיו כולן כמותו ,ובכך ידעו רנ''ג אברים וגם מפתח במנין.
להבדיל ולא להתערבב עמהם, ואולי יש לומר דלמעשה לכו''ע
הממזרים יתמעטו ובכך איכא מפתח רק דאין לה שם
והנתינים מישראל .אבל קשה אבר ,דאולי הוא רק מבשר עשוי
דהיכן יש משמעות בדברי ר' ובלא עצם ,וכפי שאמרו לקמן
דעל דבריו לאוקים טרפון גבי צירים לאיש ,וממילא באמת
הממזרים והנתינים היתה כוונתו, לא יקשה לר' עקיבא כלל מהא
הרי בפשטות בישראל אמר לו דתלמידי ר' ישמעאל ,ורק כאן
בפסולי ולא כמותו שירבה היה הו''א דבעצם קא מיירי,
ישראל .ואולי מן הלשון שנקט וא''כ היכן האבר הרנ''ג ,אבל
ירבה בישראל ולא נקט ירבו למעשה אולי אין זה כך ,אלא
יש מכך אולי רבים, לשון בשר הוא ולכך לא מצאוהו,
משמעות דנתכוין על יחידים דבשליקה נשרף כל הבשר ,ורק
שבתוך עם ישראל והיינו על אברים עם עצם בדקו בה.
הפסולין שבהם ירבה כמותו.
דף מה ע''ב
סח .בגמ' השוןלט בשתי ידיו תנו
רבנן איטר בין ביד בין ברגל סז .בגמ' תניא אמר ר' יהודה מעשה
פסול השולט בשתי ידיו רבי באדם אחד שבא לפני ר' טרפון
פוסל וחכמים מכשירין מר סבר יתר בידיו וברגליו שש ושש
כחישותא אתחלא בימין ומר עשרים וארבע אמר לו כמותך
סבר בריותא אתחלא בשמאל. ירבה בישראל אמר לו ר' יוסי
היינו דמחלוקתם של רבי וחכמים משם ראיה כך אמר לו כמותך
הוא מה גרם לו לשלוט בשתי ונתיני ממזירי יתמעטו
ידיו ,אם מחמת כחישותא של מישראל .היינו דאין ראיה ממה
ימין הוא ,או משום בריותא שאמר לו כמותך ירבה בישראל
דשמאל הוא ,שרב כוחו כמו של
והערות מסכת בכורות ביאורים י
רבינא דלא אשכח דהוה דייק ימין של כל אדם .אבל קשה דאם
כוותיה .ביאר רש''י דאותו מלמד לרבי פוסל משום דחישותא דימין
תינוקות היה פושע במה שהיה הוא ,והיינו דהמום שיש לו הוא
מכה התלמידים עד שמתו מכך, במה דתש כוחו בימין ,א''כ למה
ולכך אהדריה רב אחא שלא לא מצינו מום במי שתש כוחו
ילמד עוד תלמידים ,אבל היות בימין שאינו שולט בשתי ידיו,
ולא מצאו מלמד שידייק כמותו ולמה דווקא בשולט בשתי ידיו
לכך החזירו רבינא ,וזהו משום סבר רבי דפסול ,וכי משום
דלדבר מצוה אפי' נדר על דעת דשמאלו שוה לימין הוא דעושה
רבים יש לו הפרה .אבל קשה הימין למום .וצריך לומר דכל זמן
ואפי' תימה איך נתן רבינא שאין השמאל שוה לימין ,ראיה
לאותו מלמד תינוקות שוב ללמד, הוא דעדיין לא תש כוחו כל כך
הרי חשש פיקוח נפש הוא ,שהרי בימין ,ולכך אין השאל שוה לו.
כבר מתו תלמידים אצלו ,ואיך אבל באמת יקשה א''כ מי שאינו
לא חשש מכך .ויש רצו לפרש שולט לא בזה ולא בזה מה יהא
דקיבל עליו אותו מלמד שלא דינו ,הרי לא מצינו מום כזה.
להכות שוב התלמידים .אבל ואולי יש לומר דכ''ש הוא ,דאם
עדיין צריך ביאור איך אפשר השולט בשתי ידיו אמרו דפסול
לסמוך עליו אחר שכבר מתו לרבי ,כ''ש במי שאינו שולט לא
אצלו .ואולי היה מעמיד שומר בזה ולא בזה דשוין להרע דודאי
וכדומה לשמור התלמידים ממנו, הוי מום ,ולכך לא אמרו כן דברור
ורק ללמדם נתן לו. ופשוט הוא.
פרק ח דף מו ע''א
במשנה היא וכהנת היא ולויה ע. סט .בגמ' והני מילי לדבר הרשות
היא ואשה שכבר ילדה וכן מי אבל לדבר מצוה יש לו הפרה כי
שלא שהתה לאחר בעלה שלשה ההוא דמקרי דרדקי אדריה רב
חדשים ונשאת וילדה ואינו ידוע אחא דקא פשע בינוקי ואהדריה
יא והערות מסכת בכורות ביאורים
נלקח הבן עצמו ליד כהן .ואולי אם בן תשעה לראשון אם בן
יש לומר דאין זה מעכב לגבי שבעה לאחרון בכור לכהן ואין
הפדיון ועל אף דכך נהוג בסדר בכור לנחלה .היינו דבכל אלו
הפדיון ,דסוף סוף פודה בכך את איכא ספק מי אביו של בן זה
בנו ולא מרצונו נתנו לכהן. ולכך אינו בכור לנחלה ,דאינו
יכול ליטול מאביו ירושה מאחר
דף מו ע''ב
שאינו ידוע מי הוא אביו ,אבל
עא .בגמ' וליתני רובו בדין הוא לגבי כהן הרי ודאי איכא כאן
דאיבעי ליה ליה למיתני רובו בכור הצריך פדיון ולכך פודה
ואיידי דקא למיתני סיפא בן אותו אביו הגם שאינו יודע היכן
תשעה שיצא ראשו מת טעמא הוא ,אם זהו הנמצא אצלו או
דראשו מת הא ראשו חי הבא השני ,דחיוב לכהן עדיין איכא,
אחריו בכור לנחלה נמי לא הוי ולגבי ספק בן ט' לראשון או בן ז'
תנא רישא נמי ראשו .היינו לשני יפדה הוא את עצמו ,דהרי
דבאמת ברישא היה צריך לכתוב הוא ודאי בכור רק שאין ידוע מי
רובו ולא ראשו ,דהרי ביציאת הוא אביו ,ולכך אי אפשר לחייב
ראשו לבד גבי נפל אינו נחשב את הראשון או את השני לשלם
לידה ,אבל היות וגבי הסיפא ה' סלעים לכהן .אבל קשה דגבי
הוצרכו למיכתב בן תשעה שיצא היא וכהנת שנתערבו ולדותיהן
ראשו מת הוי אחיו בכור לנחלה ויש צד לומר דהבכור נמצא אצל
ולא לכהן ,ומינה מדייקין דהא הכהנת ואילו הכהן נמצא אצל
יצא ראשו חי אחיו גם בכור היראלית איך יעשה אבי הבכור
לנחלה לא הוי ,לכך גם ברישא ישראל פדיון ,הרי בסדר הפדיון
נקטו ראשו על אף דבאמת איירי שואל הכהן את אבי הבכור מאי
בראשו ורובו ולא בראשו לבד. בעית טפי הבן או הסלעים ,וכאן
אבל קשה למה בסיפא כן שייך דאיכא חשש שהבן אצל הכהן
למינקט ראשו ולא רובו ,וכי איך יאמר דהבן בעית טפי ולכך
לשלם הסלעים ,הרי אפשר שכבר
והערות מסכת בכורות ביאורים יב
כקטן שנולד דמי .היינו דר' יוחנן בסיפא כן די ביציאת ראשו
סבר דבמה שהביא בניו הגויים אחיו ולפסול לידה להחשיבו
לעולם קיים בזה לא תהו בראה, מבכור לנחלה ,ומאי שנא ,הרי
אבל ר' שמעון בן לקיש סבר בנפלים יציאת ראשו לא נחשב
דהיות וגר קטן שנולד הוא, ללידה .וצריך לומר דאיכא חילוק
ממילא עדיין לא קיים המצוה, בין הרישא לסיפא ,דברישא
דרק עכשיו נולד .ומשמע דלכו''ע איירי בבן ח' חדשים שאינו בר
במה שהביא גויים לעולם קיים קיימא ,ולכך נפל הוא אפי' אם
לשבת יצרה ,וקשה למה יהא בזה יצא ראשו חי ,דאינו יכול לחיות,
קיום המצוה ,וכי בזה חפץ ה' ולכך עד שלא יצא ראשו ורובו
שיביא גויים לעולם ,ובשלמא ומשא''כ ללידה, נחשב אינו
מאיש נכרי זהו רצונו של הקב''ה בסיפא איירי בבן ט' שיצא ראשו,
שגם הם יפרו וירבו ,וכפי שנאמר דהיות ובן ט' בר קיימא הוא,
בישמעאל גם הוא יהיה מלוא ממילא אם יצא ראשו חי כן
הגויים וכדומה ,אבל לאותו גר נחשב ללידה ולכך אחיו אפי'
כיון דאיש ישראל הוא עכשיו, בכור לנחלה אינו ,ורק ביצא
למה יהא בזה קיום המצוה אצלו, ראשו מת דמתחלה נפל הוא,
הרי לאיש ישראל ודאי כוונת לכך הוי אחיו בכור לנחלה.
הקב''ה שיביא ישראלים לעולם,
דף מז ע''א
ולהרבות בזרע ישראל .ועוד,
דא''כ יש להביא מכאן ראיה עב .בגמ' ואזדו לטעמייהו דאיתמר
נכרית שנשא ישראל לאיש היו לו בנים בהיותו עובד
ונולדו להם בנים ,דמשמע מכאן כוכבים ונתגייר ר' יוחנן אמר
דיהא בזה אצלו קיום מצות קיים פריה ורביה ור' שמעון בן
לשבת יצרה ,ונראה תימה לומר לקיש אמר לא קיים ר' יוחנן אמר
כן ,דודאי רצון הקב''ה שיביא קיים לא תהו בראה לשבת יצרה
ישראלים לעולם .ועיין ברמב''ם ור' שמעון בן לקיש אמר לא
בהל' אישות (פרק טו הלכה ו) קיים פריה ורביה גר שנתגייר
יג והערות מסכת בכורות ביאורים
על שם אביה דהיה כהן ,דהרי שכתב דכאן איירי שנתגיירו בניו
בת ישראל היא ,אלא על שם הנכרים עמו ,דלכך הוה בזה קיום
שאמו של כהן היא ומשום דבנה מצות לשבת יצרה ,וממילא מכך
כהן .צריך ביאור למה דווקא על דנשא דבהא להדיא משמע
שם בנה קרויה כהנת ולא על שם נכרית ונולדו לו בנים ,אם לא
בעלה דרשת כהן היא תיקרא נתגיירו לא קיים בזה לשבת
כהנת ,ומזה משמע דאשת כהן יצרה.
שלא ילדה בן לא תיקרא כהנת, עג .בגמ' לעולם דאיעבר מכהן והיא
ומה הטעם והביאור בזה ,וצ''ע. בת ישראל ואמאי קרי לה כהנת
דבנה כהן .היינו דשמה כהנת לא
