דרכי אורה · Darchei Oiru — חיי שרה (2026-11-02)

בס"ד
דרכי אורה
חיי שרה תשפ"ז ()154 משולחנו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א
אחת של ניצול הכוחות ודבקות בקב"ה בלי עליות ומורדות ,ובלי שום שעה של רפיון 'כולן שוין לטובה'
וחסרון ,כולן שוין לטובה בתמימות ובשלמות גמורה.
ְוְֶׁשַבַ ע �ָׁשִׁנִ ים � ְׁׁשֵנֵ י ַַח ּ �ֵּיי �ָׂש ָָׂרה (כ"ג ,א)
ְוְֶעְֶׂש ִִׂרים �ָׁשָׁנָ ה � ׁ ַוַ �ִּיְּהְ יּוּ ַַח ּ �ֵּיי �ָׂש ָָׂרה ָ
ֵמֵָאה �ָׁשָׁנָ ה �
בין איש חסד לבין 'נבהל להון' וברש"י' :שני חיי שרה -כולן שוין לטובה' .ובא לבאר כפל הלשון ,שכל שנות חייה היו
שוות באיכותן הרוחנית ,בלא שום הבדל וירידה בין תקופה לתקופה.
ְלְִמְקְָנָ ה (כ"ג ,ט"ז –
ְלְַא ְָבְָר ָָהם ִ
ַוַ ִּי � ׁ�ְּׁשֹקֹל ַַא ְָבְָר ָָהם ְלְֶעֶ ְפְֹרֹן ֶאֶ ת ַַה �ֶּכֶּסֶ ף וגו' ַוַ ָּי�ּקם �ְׂשֵׂדֵ ה ֶעֶ ְְפרֹוֹ ן וגו' ַ ויש להטעים זאת עפ"י הגמ' ע"ז די"ז א' בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש
י"ח) קונה עולמו בשעה אחת ,ויש להבין דאדרבה הו"ל לשמוח שלעולם יש פתח לאדם
במד"ר 'אדוני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף' א"ר חנינא כל שקלים האמורים לקנות עולמו אפי' בשעה א' .וי"ל דמ"מ עי"ז יש להעמיק התביעה ,דאם בכח שעה א'
בתורה סלעים ובנביאים ליטרין בכתובים קנטרין ,ר' יודן אמר חוץ משקלי עפרון שהיו להביא האדם לחיי עוה"ב ,הר"ז מלמד על כל שאר השעות שבחייו.
קנטרין ,הה"ד (משלי כח) נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו' ,נבהל להון איש והאדם מדמה בנפשו שביום הדין יוכל להצטדק שלא היו לו כוחות להגיע לדרגה
רע עין' זה עפרון שהכניס עין רע בממונו של צדיק' ,ולא ידע כי חסר יבואנו' שחסרתו גבוהה .אך שם בעולם האמת יעמידו לנגד עיניו את השעה הגדולה ביותר שהיתה לו
התורה וא"ו ,הה"ד עפרן כתיב חסר וא"ו ע"כ .חז"ל הגדירו כאן שמי שהוא 'נבהל להון' בחייו ,שעה שבה ניצל כוחותיו במלואם ,וישאלוהו :אם ראית בעצמך לאן יכלת להגיע,
אי"ז רק מפני שהוא רוצה הון ,אלא נותן עיניו בממונו של אחרים וזהו 'איש רע עין' .ובעל מדוע לא חיית כל ימיך בדרגה זו .ועומק התביעה אינה רק על מה שהשיג האדם ,אלא
הטורים כ' 'עפרן' עולה בגי' ארבע מאות כנגד ד' מאות שקלים שלקח במערה ,והראוני על מה שיכול הי' לפי כוחותיו וכשרונותיו .ואפי' גדולי הדורות רעדו מיום הדין מטעם
שכ"כ רש"י בדברי הימים א' (א ,נא) .ואמנם צ"ב ענין עונש זה שנתחסר באות וא"ו ,ומה זה ,שהתביעה עליהם היא לפי ערך גדלותם [וכנודע מחרדת ריב"ז ,ושמעתי ממו"ר
הרמז וה'חסר יבואנו' בכך ששמו עולה בדקדוק כמנין הכסף שנטל. החז"א זצוק"ל שתבע מעצמו ואמר בענוותנותו ,שאדם אחר שהי' זוכה לכשרונות
וי"ל עפ"י מה ששמעתי בשם א' מגדולי המוסר שאמר לא' מבני לוי' שלו :בא ואראך בית וכחות נפשיים כמו שהוא ע"ה ניחון בהם הי' מגיע ליותר ממנו ,בינו זאת].
גדול של הכנסת אורחים וגמ"ח לאנשים וטף ,והלך אתו לרחוב הראשי והי' שם מסעדה זו עדות הכתוב על שרה אמנו ע"ה' :שני חיי שרה -כולן שוין לטובה' .כל שנותיה מקשה
גדולה ומלצרים מגישים אוכל בדרך כבוד לכל דכפין ,ואמר התלמיד לרבו :וכי הכנסת
יום הזיכרון לרבינו הקדוש בעל האבי עזרי זיע"א
להשיג עוד ,ולא זו בלבד אלא שהוא גם רגוע ואומר "יש לי כל".
עכשיו אפשר להבין את מה שאומר הראש ישיבה זצ"ל ,שרק מי שאין לו כלום יכול "ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה״
להיות "שמח בחלקו" .אין הכוונה שאין לו כדי חייו ,אלא שאין לו דבר לעצמו מעבר
שיחת רבינו מרן שליט"א
למוכרח לו .הוא מקבל כפי צורכו ,ואינו מבקש להוסיף עליהם.
בהיכל בית מדרשו – ישיבת רשב"י \ אור לט"ז במר -חשון תשפ"ז
זה היתה הדמות של הראש ישיבה זצ״ל ,כל כולו היה נתון רק לתורה ולעבודת השם .בלי
תמיד אני מזכיר ביום הזיכרון של רבינו
שום הנאות עולם הזה ,בלי צל של פניה לטובת עצמו .הוא היה בבחינת ״יגעתי בעשר
הגדול זכר צדיק לברכה ,את הרש״י
אצבעותיי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה״.
ביבמות שמביא תשובת הגאונים,
וזה הלימוד הגדול שאנחנו יכולים לקחת ממנו .הראש ישיבה זצ"ל הראה לנו שאפשר
שכאשר נפטר אדם גדול ,היו קובעים
לחיות רק עם תורה ועבודת השם .אנחנו חיים בדור של ניסיונות קשים ,וכמה שהאדם
את יום פטירתו לכבודו ,ומדי שנה היו
מרגיל את עצמו ואת בניו להסתפק במועט ,ולא לראות הכרח בכל דבר ,אפשר לחסוך
מתקבצים תלמידי חכמים ובאים על
הרבה ניסיונות.
קברו ״להושיב שם ישיבה״.
החינוך להסתפק במועט אינו רק דרך להתמודד עם שעת הדחק ,הוא דרך חיים רבינו שליט''א בשיחה
המושג של "ישיבה" הוא להמשיך
שמעמידה את האדם על העיקר ,שלא ירדוף כל החיים אחרי מה שעדיין אין לו.
לשמוע את דבריו ,להתבונן בדרכיו וללמוד מאורחות חייו.
בוודאי במצב של היום ,עולם הישיבות זקוק לרחמי שמים מרובים .המצב נעשה קשה
הראש ישיבה זצ"ל היה שואל על דברי חז״ל :״אין אדם מת וחצי תאוותו בידו״ .והרי
יותר ויותר ,ולא יודעים מה ילד יום .מי יודע אם אין זו גם קריאה מן השמים לחשבון
שנינו במסכת אבות :״איזהו עשיר ,השמח בחלקו״ .ואיך אותו עשיר יכול להיות "שמח
נפש ,ולהסתפק במועט.
בחלקו" ,אם לעולם אינו משיג אפילו חצי ממה שהוא רוצה? רבינו הגדול ענה על זה:
הקב"ה יעזור שרבינו הגדול ,יהיה מליץ יושר על עולם התורה ,על הישיבות ועל כל בני
״ששמח בחלקו שייך רק במי שאין לו כלום״.
התורה .שנזכה לרחמי שמים ,שתתבטל הגזירה ,ושנוכל להמשיך לגדל דורות של בני
ואני רוצה לנסות להבין קצת את דבריו .כתוב בתוה"ק שיעקב אבינו אמר לעשו :״יש לי
תורה מתוך הרחבת הדעת ומתוך מנוחת הנפש .אמן.
כל״ ,ואילו עשו אמר לו :״יש לי רב״ .מה ההבדל בין ״יש לי כל״" ,ליש לי רב״? לכאורה,
"גזירת הגיוס – לא בטובות ולא ברעות" שניהם אומרים שיש להם ,אבל יש כאן הבדל גדול מאוד.
אדם שיש לו אוויר לנשום ,האם הוא מתגאה בכך שיש לו אוויר? האם הוא מרגיש שיש
דברי רבינו מרן שליט"א לו רכוש שהוא רוצה להוסיף עליו? הרי הוא מוכרח לאוויר כדי לחיות .וכן אדם שיש לו
בחלקת אהל הציון הקדוש \ ט"ז במר – חשון תשפ"ז לחם לאכול ובגד להתכסות ,הרי בוודאי שאינו רואה בזה יתרון להתפאר בו .כי זה דבר
היום יש מערכה גדולה על כבוד שמים ,על ה' ותורתו ,כולם יודעים שבחורי ישראל שהוא מוכרח לו.
נתונים למרמס ,קמו עלינו אנשים רשעים ,שלא קרו ולא שנו מימיהם ,ורוצים לקחת זה הביאור במה שאמר יעקב אבינו :״יש לי כל״ .יש לי את כל מה שאני מוכרח ונזקק
את הבחורים לצבא רח"ל .אנחנו מכריזים בקול גדול :שהיו לא תהיה .אף אחד לא לו ,ואני גם לא רוצה יותר מזה .אני יכול לתת לעשו את כל מה שמיותר .נכון ,לא יהיה לי
ילך ,לא בטובות ולא ברעות. רכוש שאפשר להתגאות בו ,אלא המוכרח בלבד ובזה אני מסתפק .זה "שמח בחלקו".
הראש ישיבה זצ"ל ביקש ממני שאני אמסור בשמו ,שזו ממש גזירת שמד וכליון על אבל הנוסח של עשו היה :״יש לי רב״ .מונח בזה :אכן ,אין לי את הכל כי אני רוצה עוד
כלל ישראל ,ואנחנו מחויבים במסירות נפש על זה. הרבה יותר ,אבל מ"מ "יש לי רב".
אנחנו מבקשים מהקב"ה" :רחם על שארית עמך בית ישראל" .שתתבטל הגזירה דהיינו ,כל מה שאתה יעקב אבינו מציע לי ,לא יעזור לתאווה שלי כיון שכבר "יש לי רב".
הנוראה הזו ,ואנחנו מבקשים שהראש עשו מתגאה לומר שיש לו הרבה יותר ממה שהוא מוכרח .והנה זה כבר נקרא "תאווה",
כי יש לו יותר .ואם יש כאן" תאווה" אז כאן מתחיל הרדיפה שאם יש לו מנה ,רוצה
ישיבה זצ"ל יהיה מליץ יושר ,על
מאתיים .יש לו מאתיים ,רוצה ארבע מאות .מפני שאם אדם אוסף רכוש שהוא לא
הבחורים ,על בני הישיבות ועל כל
מוכרח ,אז תמיד יש עוד מה להשיג ,ועוד אחרי מה לרדוף.
עולם התורה ,עולם התורה שהוא וזה עומק דברי חז״ל :״אין אדם מת וחצי תאוותו בידו״ .והיינו ,שאדם שיש לו מנה ורוצה
הקים וייסד בדור האחרון ,ונזכה מאתיים ,אין לו אפי' חצי ממה שהוא רוצה ,ואף שיש לו מנה ,אבל כעת התאווה שלו רק
לראותו בתחיית המתים ולהגיד לו: על המאתיים ,ואין לו שום רוגע באותו המנה שכבר יש לו .כל התאווה שלו היא רק על
לא זזנו ממה שחינכת אותנו ,מהתורה המנה שעדיין לא בידו.
שמסרת לנו .ונזכה לביאת גואל צדק אבל מי שטורח רק עבור מה שמוכרח לו ,זה לא קרוי "תאווה" ,שהרי אינו מבקש יותר
בדברי התעוררות על הציון במהרה בימינו אמן. מכפי צורכו .וגם כשמשיג את המוכרח ,אינו מרגיש בעל רכוש ,ואין כאן ענין של חמדה
עמוד 12
במחנה 'שנלר' הסמוך ,כדי שלא יישאר חבוש בבית האסורים ביום הקדוש .כיון שהי' אורחים הוא זה? הרי כל א' מהסועדים אחרי אכלו ואחרי שתו נותן דין וחשבון על כל
בקי היטב בנבכי המערכת וחוקי הביורוקרטיה ,השיב למרן זצ"ל כי הדבר מן הנמנע אכילתו ומשלם טבין ותקילין ,ויענהו רבו :וכי ברצונך שבית גמ"ח גדול כזה יהי' חייב
בבחינת 'ע"מ שתעל לרקיע' ,שהרי השעה מאוחרת ובעריו"כ כל משרדי הממשלה להיסגר בתוך ימים? הרי צריך ממון רב בשביל לקנות צרכי סעודה לאורחים של יום
והצבא נעולים ומוגפים ,ואין בנמצא שום אדם שניתן לדבר עמו .אבל הרב זצ"ל פקד מחר .ויאמר התלמיד לרבו כי הבעה"ב נוטל יותר מצרכי אכילה של מחר? ויענהו :אין
עליו" :גש לאלתר למחנה שנלר ותדאג שהוא ישוחרר היום."!.. פלא בזה ,כיון שצריך גם לשלם למלצרים ושאר ההוצאות .התעקש התלמיד ,והוסיף
וכך סיפר לי רמ"ד ז"ל" :עמדתי שם המום ,כי היה נראה שהוא לא מבין באמת איך לטעון :הרי תשלום האכילה יותר מכפי ההצטרכות הזאת .ענה לו רבו :גם זה פשוט ,הרי
הדברים מתנהלים ,והוא בעצמו ראה שאני עומד במצוקה גדולה וממש לא מבין אותו. הבעה"ב צריך כסף גם למחייתו ופרנסת אנשי ביתו כדי שיוכל להמשיך בחסדיו ,ובל"ז
אבל הוא הביט בי בעיניו היוקדות ,ואמר לי" :ר' משה דוד! אל תאמר 'איני יכול' ,אמור יהי' חייב לילך ולעסוק במלאכה אחרת ולא יוכל לקיים הגמ"ח הנפלא הזה.
'איני רוצה'!". וכן שמעתי ממו"ח רבינו הגדול ראש הישיבה זצ"ל ,שסיפר לו דודו מו"ר מרן הגרא"ז
בלית ברירה יצאתי מבית מרן הגרי"ז ורצתי לעבר מחנה שנלר .השערים היו נעולים, מלצר זצ"ל שהי' נוסע עם מרן החפץ חיים זצ"ל ברכבת לאחת האסיפות ,ועוד קבוצת
אך לאחר שהפצרתי שוב ושוב בשומר הפתח ,ואמרתי לו שיש בידי שליחות דחופה אנשים נתלוו אליהם ,ואז הי' נהוג שנשים יהודיות עניות היו עולות לרכבת בעת עצירתה
וסודית מהרב היהודי הגדול ביותר בעולם אל הקצין האחראי ,עלה בידי להיכנס ,כנראה ועיכובה בתחנה והיו מוכרות אגוזים ושקדים וכדו' ,ניגשה אשה א' להח"ח זצ"ל למכור
משום סקרנות הממונה .באתי לפניו ואמרתי לו כי גדול הדור שלחני אליו במיוחד לו אגוזים והוא קנה ממנה ,וכמובן כן עשו כל האנשים שהיו נוכחים שם .אמר להם
לעסוק בהצלת נפש זו ,ולשחרר את האברך באופן מיידי .וכצפוי פתח ואמר כמובן שאין הח"ח בלשונו הק'" :הידעתם איך מייצרים משי? לוקחים שערות דקות ועושים מהם
בידו לעשות מאומה בשעה זו ,מחמת שאין לו ממי לקבל אישור וסמכות לכך .אבל אני משי ,אבל אף אדם לא יעלה על דעתו ליקח משי ולייצר מזה שערות דקות .ה"נ מי שקנה
נהגתי ממש כשם שנהג בי מרן הגרי"ז לפני כן ,והשבתי לו" :הרב פקד עלי לומר למפקד את האגוזים מהעני' הזו ,במטרה לגמול עמה חסד ,הוא לקח שערות דקות ועשה מהן
האחראי :אל תאמר איני יכול ,אמור איני רוצה!" .ויחד עם זאת הבטחתי לו בשם הרב משי ,אבל מי שקנה אגוזים כי הוא הי' תאב אליהם ,הרי הפסיד את כל המצוה ,הוא לקח
כי יתברך בברכות לרוב ויזכה לחתימה טובה ושנה טובה ומאושרת .אותו הקצין פעל משי ועשה ממנו שערות דקות".
מה שפעל ,והנה נעשה הבלתי יאומן והאברך שוחרר לביתו בעיצומו של עריו"כ קודם המורם מזה ,דכל זמן שהאדם אינו 'נבהל להון' ,אף שהוא לוקח מחיר כסף ומקבל
התקדש היום .מחמת קוצר הזמן והשעה הדחוקה ,לא הי' סיפק בידי אפי' לחזור לבית תמורה עבור מעשיו וחפציו ,מ"מ לא נגרע מזה חסדו ועולם חסד יבנה .ושמעתי כעי"ז
הגרי"ז ולבשר לו על השמועה כי מיהרתי לביתי לאכול סעודה מפסקת ומיד לביהכ"נ בשם הסבא מסלבודקה זצ"ל שכל אופי הלחם ושואבי המים ושאר בעלי המלאכות
לתפילת 'כל נדרי'". שקמים בעוד לילה לטרוח ולהכין צרכי בני אדם ,מה שלוקחים ממון עבור מחייתם
במוצאי יום הכיפורים ,הגיע רמ"ד לבית מרן הגרי"ז כדי להודיעו על דבר השחרור והצטרכותם אי"ז מגרע במעשה החסד שלהם כלפי העולם.
המוצלח .פתח מרן ואמר לו" :ר' משה דוד יקירי ,הבה אבאר לך מה שעמד ביסוד דבריי ומעתה י"ל שאלמלא הי' עפרון 'נבהל להון' אומר מעט ולוקח הרבה מעות קנטרין ,לא
מאתמול' ,אל תאמר איני יכול ,אמור איני רוצה' .הנה חז"ל בגמ' בבבא מציעא (פו). הי' שום עוולה במה שלקח כסף מאברהם עבור קנין השדה ,ומהיכי תיתי שיוצרך ליתן
מספרים על היום השלישי למילתו של אברהם אבינו ,שהוציא הקב"ה חמה מנרתיקה לאברהם שדהו במתנה ,ודי בזה שנעתר לו להסתלק משדהו לצורכו של אברהם והרי
כדי שלא להטריח את הצדיק באורחים .ושלח אברהם את אליעזר לחוץ לבקש אורחים, הי' צריך לקנות שדה כזה במקום אחר ,וגם יותר מכדי צרכו הי' מותר לו ליקח כשרואה
יצא אליעזר למדבר ולא מצא שום אורח .אמר לו אברהם' :לא מהימנא לך ,היינו דאמרי ערכו של שדהו בעיני אברהם וכדרך כל מקח וממכר .וגם באופן זה לא הי' נחסר עפרון
תמן לית הימנותא בעבדא'". והי' נשאר שותף בזכות קבורתם של אברהם וכל הד' זוגות ,והי' נקרא שהם קבורים
ויש להתפלא טובא ,כיצד יתכן לאברהם לחשוד באליעזר הצדיק ,אחרי שהעיד עליו בשדה עפרון ,ואעפ"י שהי' לוקח את כספו לא הי' זה מגרע מטוב חסדו .אבל כיון שהי'
לפני הקב"ה "ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר" ,ואחז"ל שהיה דולה ומשקה מתורת 'נבהל להון' ,וכל הסיבה שהסכים לעסק זה היא רק כדי להוציא מאברהם אבינו את
רבו והי' מושל ביצרו כאברהם עצמו ,וכי תעלה על דעתך שירמה חלילה את אברהם ממונו מתוך תאווה ,לכן נתחסר עפרון ויצא משדה המכפלה ,ומיד כאשר שקל אברהם
אבינו". לעפרן את הכסף 'ויקם שדה עפרון' 'לאברהם למקנה'.
"אלא" ,ביאר מרן הגרי"ז" :אברהם אמר לו :אל תאמר 'איני יכול' למצוא אורחים ,אמור זהו כוונת רש"י ובעל הטורים ש'עפרן' חסר בגי' ארבע מאות ,שמעפרון לא נשאר כלום.
'איני רוצה'! אמת נכון הדבר שהמציאות מראה שאין אורחים ,אך חוסר האפשרות כי מהותו של 'עפרן' הצטמצמה רק לד' מאות שקלים ,וזהו 'חסר יבואנו' ,שכיון שכל
וההשגה הזו נובעים אך ורק מכך שהרצון שלך למצוא אותם אינו מגיע לדרגת הרצון כוונתו הייתה רק להון ,לכן נשאר מעפרון רק ד' מאות שקלים ונשמט ממנו הנצח ,ודוק.
המוחלטת שלי .יצאת לחפש מתוך הבנה שכלית מוקדמת שמיותר להתאמץ כי באמת
אין סיכוי שמישהו יגיע לאמצע המדבר בשרב כ"כ כבד ,ובעל כרחך עיניך לא ראו מעבר רצון ודיבור
לטבע .אבל אברהם אבינו שרצה כ"כ הוא לא קיבל את ההנחה המוקדמת ,וברגע שהוא
ֶּּבר ד' (כ"ד ,נ"א) ּוְּתְִהי ִִא � � ָּׁׁשה ְלְֶבֶ ן ֲֲאֹדֶֹנֶ ָיָך ֲ
ַּכ�ֲּא � ֶׁׁשר �ִּד ּ� ִ
יצא בעצמו לחפש ,מתוך רצון שלם ,גמור ועקשני ,אז שודדו חוקי המציאות והקב"ה
ובספורנו פי' שהרי נתן אות על רצונו בזה ע"כ.
המציא לו שלשה מלאכים בדמות אורחים ,מפני שעצם הרצון הגמור לחסד הוא
וביאור הענין ,דאף שלא מצינו שפי' הקב"ה בדיבור מפורש שרבקה תהא אשה ליצחק,
שמוליד וממציא את האורחים".
מ"מ ע"י האות והסימן נתגלה רצונו ית' ונמצא שהם מקיימים רצון ה' אף שלא נצטוו
והענין הוא ,דבטבעו של אליעזר שבא משורש כנען שולטת מדת הארור ,ובגמ' פסחים
על כך בציווי גלוי.
דקי"ג ב') אמרו' :חמשה דברים ציוה כנען את בניו ...ושנאו את אדוניכם ואל תדברו
וכעי"ז מצינו בפס' (ירמיה יט ,ה')' :אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי' ,ותרגם
אמת' .והיינו שיסוד הארור הוא הריחוק ,האנוכיות והשנאה ,שהעבד עושה מלאכתו
יונתן בן עוזיאל 'דלא פקדית באוריתי ודלא שלחית ביד עבדי נבייא ולא רעוא קדמי [ולא
רק מכוח כפי' והכרח ואינו חפץ בה בלב שלם ,וזהו 'לית הימנותא בעבדא' ,שאין העבד
הי' רצון לפני]'.
נאמן ברצונו הפנימי לעשות חסד ואמת ,אלא נוח לו שלא יבואו אורחים ולא יטריחוהו.
ומבואר מכאן שיש ג' בחינות שבהן מחויב האדם לעשות רצון ה' .הא' ע"י ציווי מפורש
ומכאן נפתח לנו פתח להבין את מהות קללת כנען ,דהנה דור המבול "לא נחתם דינם
בתורה ,השני ע"י מאמר נביא ,והג' בלא שום ציווי אלא מצד עצם ידיעת האדם שהקב"ה
אלא על הגזל" ,וכדי לתקן זאת הביא עליהם הקב"ה את המבול ,ועי"ז החזיק את כל
חפץ במעשה זה.
הנשארים במשך שנה שלימה בתוך התיבה ,והוצרך כל מי שהיה שם לדאוג לאחרים
וזה נתחדש כאן בפרשה שידיעת רצון ה' מחייבת ממש כמו ציווי מפורש ,שהרי נכתב
למחי' ,דהיינו שנה שלמה של עשיית חסד ,וכשיצאו מן התיבה בירכם הקב"ה "פרו
עליה לשון דיבור 'כאשר דבר השם' ,והרי הוא ככל 'וידבר השם' שבתורה ,שגילוי הרצון
ורבו" ,כי מכאן היתה צריכה להתחיל מחדש כל השתלשלות הבריאה ,כיון שיסוד כל
הוא הוא הדיבור ודוק.
הבריאה הוא חסד "עולם חסד יבנה" ,וכל מטרת הקב"ה בבריאה היתה כדי להיטיב עם
בריותיו ,ולכן כשיצאו מיד זכו לברכת ה'.
אבל כנען ,בניגוד לאחיו ,מיד כשיצא התחיל להזיק ,ולכן קיללו נח 'ארור כנען' והוציאו 'לית הימנותא בעבדא' ,ובין 'איני יכול' ל'איני רוצה'
מהברכה .זהו יסוד מהותו של כנען 'עבד עבדים' ,שעושה תפקידו אך ורק מכח הרגשת ַוַ � ֹּּיאֶמֶ ר ּבֹּוֹ א ּ�ְּברּוְּךְ ד' וגו' (כ"ד ,ל"א)
ההכרח ולא מתוך רצון וחשק פנימי. במדרש (ב"ר כאן) :א"ר יוסי ב"ר דוסא כנען הוא אליעזר וע"י ששרת אותו צדיק באמונה
ומעתה יובן עומק השבח שיצא אליעזר מכלל ארור לכלל ברוך .דבשליחות זיווגו של יצא מכלל ארור לכלל ברוך' ,ויאמר בא ברוך השם' א"ר יעקב בשם ר' יוחנן דבית גוברין
יצחק ,שירת אליעזר את הצדיק באמונה גמורה וביטל נגיעותיו ורצונו האישי לחלוטין, עבד ליה אפטרה ,ומה אם אליעזר ע"י ששרת את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל
ועי"ז עקר משורשו את טבע כנען ,ביטל מתוכו את יסוד העבדות והפך את מדת ברוך ישראל שעושין חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם ורגליהם עאכ"ו עכ"ל
האנכיות למדת החסד והרצון הגמור ,וע"י שהתדבק במידת החסד והרצון השלם ,זכה המדרש .וצ"ב דכבר קודם לכן הי' אליעזר דולה ומשקה מתורתו של אברהם והי' מושל
להיקרא 'ברוך' ויצא מכלל ארור לכלל ברוך. ביצרו כרבו (יומא כח ,ב וב"ר נט ,ח) .וגם יש לפרש השייכות לעשיית חסד של כלל
וזהו שמסיימים חז"ל' :ומה אם אליעזר ע"י ששרת את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור ישראל.
לכלל ברוך ,ישראל שעושין חסד עם גדוליהם ועם קטניהם וכו' עאכ"ו' .דאם אליעזר ונ"ל לבאר דברי חז"ל עפ"י עובדא נפלאה ששמעתי מפי איש יקר ,הרה"ג רבי משה דוד
שבא משורש כנען הארור והשנוא ,ע"י שנתעורר ברצונו לעשות חסד באמונה הפך טננבוים זצ"ל ,ששימש במשך שנים הרבה כמזכיר ומנהל ועד הישיבות באה"ק ,וכל
לברוך וזכה לברכת ה' ,כש"כ אצל כלל ישראל ,שטבועה בהם מדה זו בירושת אבות ענייני דחיית גיוסם של בני התורה היו מסורים על ידו .והוא ז"ל סיפר לי שנקרא אל בית
וברצונם הפנימי לעשות חסד עם גדולים וקטנים ,שכאשר הם מתחזקים בבין אדם מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל בעריוה"כ אחר חצות היום בנחיצות גדולה ,ויצווהו הרב זצ"ל
לחברו ועושים חסד זא"ז ,הם דבוקים בשורש הברכה והשכינה וזוכים לברכת ה' ,ודוק. לפעול כעת ממש ללא שום שיהוי למען שחרורו של אברך אחד שנאסר במשמר הצבא
יו"ל על ידי מערכת "דרכי אורה" | להנצחות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות לדוא"ל62112dw@gmail.com :
עמוד 2
