gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

האור לחיים · Ha'or Lechaim — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: האור לחיים · Ha'or Lechaim

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

האור לחיים · Ha'or Lechaim — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ר"ת‬ ‫צאת השבת‬ ‫הדלקת נרות‬ ‫‪17:57‬‬ ‫‪17:20‬‬ ‫י‪-‬ם ‪*16:29‬‬ ‫‪17:53‬‬ ‫‪17:18‬‬ ‫ת"א ‪16:28‬‬ ‫‪17:53‬‬ ‫‪17:18‬‬ ‫חיפה ‪16:28‬‬ ‫‪17:56‬‬ ‫‪17:20‬‬ ‫ב"ש ‪16:30‬‬ ‫* לנוהגים ‪ 40‬דק'‪16:09 :‬‬ ‫להארות או הערות‪ ,‬ניתן לפנות‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫דיסקים של שיעורי הרב ניתן להשיג‬ ‫במשרדי אור החיים ‪02-5000455 -‬‬ ‫בס"ד ניתן לשמוע את השיעורים בשידור חי‬ ‫בימים שלישי וחמישי בין השעות ‪21:00-22:00‬‬ ‫קול הדף ‪02-6400000 -‬‬ ‫‪orhachaim.co.il‬‬ ‫המעוניינים לסייע בהדפסת החוברת לשם זיכוי הרבים‪,‬‬ ‫או להקדיש את העלון לרפואה‪ ,‬להצלחה‪ ,‬או לעילוי נשמה וכדו'‪,‬‬ ‫יוכלו לפנות באמצעות מייל‪:‬‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫או בטלפון‪02-5380014 02-5000455 :‬‬ ‫‪052-7129793‬‬ ‫יוצא לאור ע"י "מכון אור החיים"‬ ‫רח' עזרא ‪ 1‬ת‪.‬ד‪ 5512 .‬ירושלים‬ ‫תוכן עניינים‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ”ז‬ ‫חלק מהמאמרים נלקטו מתוך הספר "משכני אחריך" ‪ -‬חומש בראשית‬ ‫‪1‬‬ ‫‪...................................................................‬‬ ‫לרומם את כל הבריאה‬ ‫פרשה למעשה‪:‬‬ ‫‪5‬‬ ‫כולן שווין לטובה ‪..............................................................................‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ברוחניות לא נוטלים סיכון! ‪................................................................‬‬ ‫‪13‬‬ ‫מה’ אשה לאיש ‪...............................................................................‬‬ ‫לרומם את כל הבריאה‬ ‫לרומם את כל הבריאה‬ ‫כאשר צדיק משתמש בדבר מסוים‬ ‫ַוַ ָּיָ ָָקם ְְׂשֵדֵ ה ֶֶע ְְפרֹון ֲֲא ֶֶׁשר ַַּב ַַּמְכְ ֵֵּפָלָ ה‬ ‫– גדלים ערכו וחשיבותו של אותו‬ ‫ֲֲא ֶֶׁשר ִלִ ְְפֵנֵ י ַַמ ְְמֵרֵ א ַַה �ָָּׂשֶדֶ ה ְוְ ַַה ְְּמ ָָעָרָ ה‬ ‫דבר‪.‬‬ ‫ֲֲא ֶֶׁשר ּבֹו ְוְ ָכָ ל ָָה ֵֵעץ ֲֲא ֶֶׁשר ַַּב �ָָּׂש ֶֶדה ֲֲא ֶֶׁשר‬ ‫ולא רק בעיני הסובבים גדל ערכו‬ ‫ְְּבָכָ ל ְּגְ ֻבֻ לֹו ָָס ִִביב (בראשית כג‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫של השדה‪ ,‬אלא‬ ‫מה פירוש "ַוַ ָָּיָּקם‬ ‫תקומה היתה לו ‪-‬‬ ‫"כוח האדם‬ ‫ֶֶע ְְפרֹון"?‬ ‫ְׂשֵׂדה‬ ‫ֵ‬ ‫לשדה עצמו‪ ,‬הוא‬ ‫עצמו נעשה חשוב‬ ‫להשפיע לטובה‬ ‫וכי נעמד השדה‬ ‫פתאום?‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫ולרעה‪ ,‬וככל‬ ‫רש"י‪:‬‬ ‫פירש‬ ‫ותמוה‪ ,‬מה איכפת‬ ‫לשדה בידי מי‬ ‫שהוא גדול יותר‬ ‫"תקומה היתה לו‪,‬‬ ‫הוא? האם הוא‬ ‫שיצא מיד הדיוט‬ ‫ביכולתו לרומם‬ ‫ליד מלך"‪.‬‬ ‫מרגיש שהיה בידי‬ ‫הדיוט ועבר ליד‬ ‫את הטבע יותר"‬ ‫שדה עפרון היה‬ ‫מלך?‬ ‫פשוט‪,‬‬ ‫שדה‬ ‫ככל השדות‪ .‬אף אחד לא החשיב‬ ‫העניין יתבאר על פי מה שכתב‬ ‫במיוחד את מערת המכפלה שהיתה‬ ‫הרמח"ל ב"מסילת ישרים" (פרק א')‪,‬‬ ‫בו‪ .‬אך ברגע שאברהם אבינו הביע‬ ‫שכאשר אדם עולה‪ ,‬מתעלה עימו‬ ‫את רצונו לקנות את השדה‪ ,‬וקבר בו‬ ‫כל הבריאה‪.‬‬ ‫את שרה‪ ,‬הפך השדה לחשוב בעיני‬ ‫דוגמא לכך מצאנו ביעקב אבינו‪,‬‬ ‫כולם‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫לרומם את כל הבריאה‬ ‫אבן אחת שמיוחדת לו לישיבה‪.‬‬ ‫אשר שכב בהר הבית והניח אבנים‬ ‫פעם נכנס רבי יהושע והתחיל נושק‬ ‫למראשותיו‪.‬‬ ‫את אותה האבן‪ ,‬ואמר‪" :‬האבן‬ ‫חז"ל (חולין צא ע"ב) מספרים שהאבנים‬ ‫הזאת דומה להר סיני‪ ,‬וזה שישב‬ ‫רבו ביניהן‪ ,‬כל אחת רצתה שעליה‬ ‫עליה דומה לארון הברית"‪ .‬האבן‬ ‫יניח הצדיק את ראשו‪ .‬ועשאן‬ ‫היא בסך הכל חפץ דומם שעליו‬ ‫הקב"ה אבן אחת‪.‬‬ ‫ישב רבי אליעזר‪ ,‬אך יש בה קדושה‬ ‫כפי שהיתה בהר סיני!‬ ‫מה איכפת לאבנים דוממות היכן‬ ‫ינוח ראשו של הצדיק?‬ ‫כיוצא בכך מובא בגמרא (יבמות טז‬ ‫ע"ב) "על מדוכא זו ישב חגי הנביא"‪,‬‬ ‫הא למדת‪ ,‬שיש לכך משמעות‬ ‫או "על ספסל זה ישב רבי עקיבא"‬ ‫עבורן!‬ ‫(שם צח ע"א)‪.‬‬ ‫הרי שישנו קשר בין האדם לסביבתו‬ ‫לכאורה‪ ,‬לשם מה עלינו לדעת היכן‬ ‫– בכוח האדם להשפיע לטובה‬ ‫ישבו?‬ ‫ולרעה‪ ,‬וככל שהוא גדול יותר‬ ‫ביכולתו לרומם את הטבע יותר‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬שמקום מושב הצדיק אינו דבר‬ ‫טכני‪ .‬הוא קיבל קדושה מיוחדת‪,‬‬ ‫ויש בו עניין מיוחד‪ .‬שהרי הצדיק‪,‬‬ ‫במדרש (שיר השירים רבה א) מובא‪ ,‬כי‬ ‫שכל כולו עובד את ה'‪ ,‬קדושתו‬ ‫בבית מדרשו של רבי אליעזר היתה‬ ‫‪2‬‬ ‫לרומם את כל הבריאה‬ ‫של בעלה‪ .‬אמר לה אלישע שתמלא‬ ‫גדולה כל כך‪ ,‬עד שהיא משפיעה על‬ ‫שמן בכל הכלים ותמכור‪ ,‬ומאחר‬ ‫כל סביבתו‪.‬‬ ‫שצפחת השמן לא תחסר‪ ,‬תוכל‬ ‫לשלם את חובה‪.‬‬ ‫כך גם להיפך – כשאדם חוטא הוא‬ ‫הרב שלמה וולבה זצ"ל ביאר‪ ,‬כי לא‬ ‫מוריד את הטבע מסביבו‪.‬‬ ‫היה כאן סתם נס‪ ,‬אלא עניין עמוק‬ ‫הרמב"ן (ויקרא כו‪ ,‬ו) מביא מפי‬ ‫יותר‪ :‬מהות הטבע היא להתרבות‪,‬‬ ‫רבותינו שאמרו‪ ,‬כי בגן עדן לא היו‬ ‫אלא שבעקבות קלקול בני אדם‬ ‫חיות טורפות‪ ,‬אך לאחר חטא אדם‬ ‫התבטל הדבר‪.‬‬ ‫הראשון החלו החיות לטרוף זו את‬ ‫אלישע‪ ,‬שהיה אדם גדול‪ ,‬עשה‬ ‫זו‪.‬‬ ‫רושם על הטבע‪ ,‬עד שהוא התעורר‬ ‫ירידת אדם הראשון מגדולתו‬ ‫וחזר לטבעו הראשון‪ ,‬וממילא‬ ‫השפיעה גם על בעלי החיים!‬ ‫התרבה כל הזמן‪.‬‬ ‫אל אלישע הנביא הגיעה אשת‬ ‫כיוצא בכך אירע כאשר קנה אברהם‬ ‫עובדיה וסיפרה את צרתה – הנושה‬ ‫אבינו את השדה – "תקומה היתה‬ ‫בא לקחת את ילדיה תמורת חוב‬ ‫‪3‬‬ ‫לרומם את כל הבריאה‬ ‫האדם על רגליו!‬ ‫לו"‪ .‬השדה התרומם במעלתו‬ ‫הדבר היחיד שמעניק לנו עמידה‬ ‫בהשפעת הצדיק‪.‬‬ ‫איתנה בארצנו הוא קיום התורה‬ ‫והמצוות! זוהי תעודת הביטוח שלנו‬ ‫עוד ניתן ללמוד מתקומה זו של‬ ‫על הארץ המובטחת לאברהם‪ ,‬יצחק‬ ‫שדה עפרון‪ ,‬שאם כך בדומם‪ ,‬על‬ ‫ויעקב וזרעם אחריהם היושבים בה‬ ‫אחת כמה וכמה באדם ‪ -‬עצם הכבוד‬ ‫עד עצם היום הזה‪.‬‬ ‫והערכה שמשדרים לו מרימה‪,‬‬ ‫כשאנו מצהירים כי התורה אמת‬ ‫מרוממת ומחיה אותו!‬ ‫ואנו כפופים לכל הוראותיה‪ ,‬אנו‬ ‫יכולים להשתמש גם בכל מילה מן‬ ‫זוהי כוונת רבותינו ז"ל (סוטה ה ע"א)‬ ‫ההבטחה האלוקית המתועדת על‬ ‫שתלמיד חכם צריך שתהיה בו‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬ואיש אינו יכול להזיז‬ ‫שמינית שבשמינית של גאווה‪.‬‬ ‫אותנו מפה‪.‬‬ ‫לא ִִּבכדי אמרו זאת‪ .‬אכן‪ ,‬אותה‬ ‫התורה הקדושה נותנת לנו את העוז‪.‬‬ ‫שמינית שבשמינית מעמידה את‬ ‫‪4‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫כולן שווין לטובה‬ ‫בכל תקופה בחיי האדם ישנם מעלות‬ ‫ַוַ ִּיִ ְְהיּו ַַחֵּיֵ י ָָׂשָרָ ה ֵֵמ ָָאה ָָׁשָנָ ה ְוְ ֶֶע ְְׂשִרִ ים‬ ‫וחסרונות הייחודיים לתקופת חיים זו‪:‬‬ ‫ָָׁשָנָ ה ְוְ ֶֶׁש ַַבע ָָׁשִנִ ים ְְׁשֵנֵ י ַַחֵּיֵ י ָָׂשָרָ ה‬ ‫בשנות צעירותו של האדם ‪ -‬כוחו‬ ‫(בראשית כג‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫במותניו ויכול לקיים את המצוות‬ ‫ידועים דברי רש"י הקדוש‪ ,‬המפרש‬ ‫בזריזות ובמרץ‪ ,‬כדברי רבותינו‬ ‫על פי המדרש‪" :‬ויהיו חיי שרה מאה‬ ‫במסכת אבות (ד‪ ,‬ב)‪“ :‬והוי רץ למצוה‬ ‫שנה ועשרים שנה ושבע שנים ‪-‬‬ ‫קלה כבחמורה”‪.‬‬ ‫לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל‪ ,‬לומר‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬אצל אדם צעיר ישנה‬ ‫לך שכל אחד נדרש לעצמו‪ :‬בת מאה‬ ‫רתיחת הדמים; ֹכֹח התאווה שלו חזק‬ ‫כבת עשרים‪ -‬לחטא‪ ,‬מה בת עשרים‬ ‫ועוצמתי‪ ,‬וקשה לו מאוד להתגבר‬ ‫לא חטאה‪ ,‬שהרי אינה בת עונשין‪,‬‬ ‫על היצר המושכו לדבר עבירה‪ .‬וכיון‬ ‫אף בת מאה בלא חטא‪ .‬ובת עשרים‬ ‫שכך‪ ,‬עיקר עבודתו בתקופת חיים זו‬ ‫כבת שבע‪ -‬ליופי"‪.‬‬ ‫היא לסור מרע‪ .‬עליו לרכז את כוחותיו‬ ‫ובהמשך הפסוק‪" :‬שני חיי שרה ‪-‬‬ ‫במאמץ להתרחק מן הרע ולברוח מן‬ ‫הקנאה‪ ,‬התאווה והכבוד‪ ,‬ומחמדת‬ ‫כולן שווין לטובה"‪.‬‬ ‫הממון‪ ,‬שמוציאים את האדם מן‬ ‫האדמו"ר מסדיגורה ביאר את דברי‬ ‫העולם (אבות ד‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫רש"י באופן נפלא‪:‬‬ ‫‪5‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫מצטרף אליו לחברותא ולוחש לו‪:‬‬ ‫לעת זקנותו של אדם שוקטת רתיחת‬ ‫“בגילך‪ ,‬עליך לחפש עניינים קלים‬ ‫הדמים‪ ,‬וכוח התאווה נחלש ומתמעט‪,‬‬ ‫יותר לעסוק בהם‪”...‬‬ ‫אולם היצר הרע ‪ֶּ'ֶ -‬מֶלֶ ְך ָזָ ֵֵקן ּוְכְ ִִסיל'‬ ‫כך נפתחת לה מערכה חדשה‬ ‫הוא (קהלת ד‪ ,‬יג)‪ ,‬ואינו יוצא לפנסיה‬ ‫במלחמת היצר של האדם‪ ,‬וכעת‬ ‫בשום גיל‪...‬‬ ‫עיקר עבודתו היא “עשה טוב” – לא‬ ‫כל פיתויי היצר אשר קרצו לאדם‬ ‫לחפש פטורים והקלות אלא להשתדל‬ ‫בעבר‪ ,‬כבר איבדו מֹכֹח משיכתם‪ ,‬אך‬ ‫ולהתאמץ לעשות כל אשר ביכולתו‪.‬‬ ‫כעת משתמש היצר בשיטות אחרות‬ ‫ולסיכום‪ :‬אדם צעיר – אינו מתעצל‬ ‫ומעמיד אותו בניסיונות חדשים‪:‬‬ ‫לקיים את המצוות‪ ,‬אך קשה לו‬ ‫“אתה עייף וזקן”‪ ,‬הוא אומר לו עם‬ ‫להתגבר על כוח הרע‪ .‬והזקן לעומתו‪,‬‬ ‫בוקר‪“ ,‬וכבר אין לך את הכוחות‬ ‫אינו ממהר לדבר עבירה‪ ,‬אך גם את‬ ‫הדרושים על מנת לצאת לבית הכנסת‬ ‫המצוות כבר אינו מקיים במלוא‬ ‫בכל יום‪ .‬בוודאי פטור אתה מתפילה‬ ‫כוחותיו‪.‬‬ ‫במניין‪”...‬‬ ‫אך אצל שרה אמנו החלוקה הזאת‬ ‫רוצה הוא לשקוע בסוגיה‪ ,‬והיצר‬ ‫‪6‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫גם כשזכו והגיעו לגיל גבורות‪ ,‬הוסיפו‬ ‫לא היתה קיימת‪ .‬כל שנותיה היו שוות‬ ‫לעסוק ולעמול בתורה ללא הפסק‪,‬‬ ‫לטובה‪.‬‬ ‫לא פטרו עצמם משום סעיף בשולחן‬ ‫גם כשהזקינה והיתה בת מאה ‪-‬‬ ‫ערוך‪ ,‬ולא הקלו בשום מנהג או הנהגה‬ ‫הייתה כבת עשרים לעניין ‘עשה טוב’‪,‬‬ ‫טובה!‬ ‫וקיימה את המצוות בזריזות ובכוח‪.‬‬ ‫מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל מסר‬ ‫וגם כשהייתה צעירה‪ ,‬מנעה עצמה‬ ‫שיעורים עד ימיו האחרונים – ובמלא‬ ‫מן העבירה כאישה מבוגרת שכוח‬ ‫הרעננות והעוצמה! וגם בגיל מופלג‬ ‫התאווה נחלש אצלה‪.‬‬ ‫לא היה נשען על כיסא‪.‬‬ ‫“בת עשרים כבת שבע ליופי” – ילדה‬ ‫מרן הרב יוסף שלום אלישיב זצ”ל‬ ‫קטנה עדיין אינה עסוקה ביופי‪ ,‬ואינה‬ ‫מסר את שיעוריו היומיים תמידים‬ ‫מתמודדת עם הניסיונות הכרוכים בו‪.‬‬ ‫כסדרם אף כשהגיע לגיל מאה‪ ,‬ובגיל‬ ‫שרה אמנו‪ ,‬גם בשנים שבהן חל עיקר‬ ‫זה אף היה מקפיד לעמוד לאורך כל‬ ‫כוחו של היצר – היתה כילדה קטנה‬ ‫תפילת החזרה!‬ ‫שנסיונות אלה כלל אינם שייכים‬ ‫אצלה‪.‬‬ ‫ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין‬ ‫אותו‪ ,‬ומשמים העניקו להם את‬ ‫הכוחות והיכולת ללמוד גם בשנותיהם‬ ‫אצל גדולי ישראל זכינו לראות‬ ‫האחרונות בשקידה ובהתמדה של‬ ‫מושגים של ‘בת מאה כבת עשרים’ ‪-‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫אריה בן יונה חממה ז"ל‪ ,‬אריה בן שירלי ז"ל‬ ‫‪7‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫הגר להתאים אותה לסגנון החיים‬ ‫“ִּת ְְת ַַח ֵֵּדׁש‬ ‫נערים צעירים‪ ,‬בבחינת ִ‬ ‫הראוי לאהלו של אברהם אבינו‪ ,‬והנה‬ ‫עּוָרְיְ ִכִ י” (תהלים קג‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫ַּכַ ֶּנֶ ֶׁשׁ ר ְנְ ָ‬ ‫היא נוהגת כמצרית חסרת איפוק‪...‬‬ ‫בהמשך נולד ישמעאל ואחריו יצחק‪,‬‬ ‫מלבד ההסבר הפשוט ב”שוין לטובה”‪,‬‬ ‫ואז היתה עסוקה וטרודה בשאלת‬ ‫שבכל שנותיה היתה שרה עושה אך‬ ‫חינוכו של בנה יחידה ‪ -‬יצחק‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬ניתן למצוא בדברי רש”י רמז‬ ‫כל אותן שנים‪ ,‬על כל מאורעותיהן –‬ ‫לנקודה נוספת‪ ,‬וכך אמר הצדיק רבי‬ ‫כולן שווין לטובה!‬ ‫זושא מאניפולי זיע”א‪:‬‬ ‫בכל זמן ובכל מצב היתה שרה אמנו‬ ‫חייה של שרה אמנו לא היו קלים‪.‬‬ ‫מאמינה ובוטחת כי גם זו לטובה‪ ,‬וכי‬ ‫בתחילה יצאה עם אברהם לגלות‪,‬‬ ‫הקב”ה מנהל את העולם וכל הנסיונות‬ ‫אחר כך פגע בהם הרעב ובהמשך‬ ‫שאנו עוברים כאן אינם אלא כדי‬ ‫נפלה בשבי פעמיים – פעם אצל פרעה‬ ‫לבחון את אמונתנו ולחזקה‪.‬‬ ‫מלך מצרים ופעם אצל אבימלך מלך‬ ‫היו אלו מאה עשרים ושבע שנים‬ ‫גרר‪.‬‬ ‫ארוכות ומלאות וחדורות אמונה‪:‬‬ ‫עד גיל תשעים לא זכתה לילדים‪ ,‬ואז‬ ‫אין דבר שאינו מידו של הבורא‪ ,‬וכל‬ ‫מסרה את הגר שפחתה לאברהם‪.‬‬ ‫אשר מידו של הבורא – לטובה הוא‪.‬‬ ‫הגר מצפה לילד – “ַוַ ֵֵּת ֶֶרא ִּכִ י ָָה ָָר ָָתה‬ ‫רמז לדברים הביא רבי מאיר‬ ‫יָה” (בראשית טז‪ ,‬ד)‬ ‫ַוַ ֵֵּת ַַקל ְּגְ ִבִ ְְר ָָּתּה ְּבְ ֵֵעיֶנֶ ָ‬ ‫מפרימישלאן זיע”א מתיבת ‘ויהיו’‬ ‫‪ -‬היא היתה מצערת את שרה ולא‬ ‫שנקראת ישר והפוך‪ ,‬ללמד שסוף‬ ‫שמרה על כבודה‪ ,‬והיה בזה צער כפול‬ ‫ימיה של שרה כתחילתם‪ ,‬וכולם‬ ‫ומכופל לשרה‪ ,‬משום ששרה בוודאי‬ ‫שווים לטובה‪.‬‬ ‫השקיעה כוחות רבים בהדרכתה של‬ ‫‪8‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫ברוחניות לא נוטלים סיכון!‬ ‫ועל נכסיו ואוצרותיו של אברהם‪.‬‬ ‫ֹאֶמר ַַא ְְבָרָ ָָהם ֶֶאל ַַע ְְבּדֹו ְזְ ַַקן ֵֵּביתֹו‬ ‫ַוַ ֹּי ֶ‬ ‫אליעזר היה אדם גדול בפני עצמו‪,‬‬ ‫ּמֵׁשל ְְּבָכָ ל ֲֲא ֶֶׁשר לֹו ִִׂשים ָנָ א ָיָ ְדְ ָך‬ ‫ַַה ֵ‬ ‫כפי שמפרשת הגמרא (יומא כח ע"ב)‪:‬‬ ‫ֹלֵקי‬ ‫ַַּת ַַחת ְיְ ֵרֵ ִכִ י‪ְ .‬וְ ַַא ְְׁש ִִּב ֲיֲעָך ַַּבה' ֱֱא ֵ‬ ‫"המושל בכל אשר לו – שמושל‬ ‫אֹלֵקי ָָה ָָאֶרֶ ץ ֲֲא ֶֶׁשר ֹלא ִִת ַַּקח‬ ‫ַַה �ָָּׁש ַַמִיִ ם ֵוֵ ֵ‬ ‫בתורת רבו"‪ ,‬ועוד‪" :‬דמשק אליעזר‬ ‫ִִא �ָָּׁשה ִלִ ְְבִנִ י ִִמ ְְּבנֹות ַַהְּכְ ַנַ ֲֲעִנִ י ֲֲא ֶֶׁשר ָָאֹנִֹכִ י‬ ‫‪ -‬שהיה דולה ומשקה מתורת רבו‬ ‫יֹוֵׁשב ְְּב ִִקְרְ ּבֹו (בראשית כד‪ ,‬ב‪-‬ג)‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫לאחרים"‪.‬‬ ‫לאחר שקובר אברהם את שרה‪,‬‬ ‫הוא קיים את כל המנהגים שנהג‬ ‫הוא מבקש למצוא אשה ראויה‬ ‫בהם אברהם אבינו‪ ,‬וגם מבחינה‬ ‫ליצחק בנו‪ ,‬שכבר היה באותה עת‬ ‫חיצונית היה דומה לאברהם‪ ,‬בזקן‬ ‫בן ארבעים שנה‪.‬‬ ‫ובמלבושים‪ ,‬עד כדי כך שהיה‬ ‫בידי מי הוא מפקיד שליחות חשובה‬ ‫מזוהה כמו אברהם ממש! והיה‬ ‫זו?‬ ‫יושב ולומד תורה יומם ולילה‪,‬‬ ‫בידי "עבדו זקן ביתו" אליעזר עבד‬ ‫ומפיץ את אמונת אברהם בקב"ה‪.‬‬ ‫אברהם‪ ,‬אשר היה "מושל בכל אשר‬ ‫לא פלא שאברהם סמך עליו‬ ‫לו" ‪ -‬המנהל הכלכלי של אברהם‬ ‫בכל עניני ביתו ועסקיו‪ .‬את כל‬ ‫אבינו‪ ,‬אחראי על כל ענייני הבית‬ ‫‪9‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫(ילקו"ש הושע רמז תקכח)‪" :‬אמר לו‬ ‫המיליונים שהיו לאברהם אבינו‬ ‫אליעזר‪ֻ" :‬אֻ ַלַ י ֹלא ֵֵתֵלֵ ְך ָָה ִִא �ָָּׁשה ַַא ֲֲח ָָרי"‬ ‫הפקיד ביד עבדו באומרו‪' :‬אני‬ ‫(בראשית כד‪ ,‬לט)‪ ,‬אלי כתיב ‪ -‬אתן לו‬ ‫סומך עליך במאת האחוזים‪ .‬הינך‬ ‫בתי‪ ,‬אמר לו‪ :‬אתה ארור ובני ברוך‬ ‫יכול לפעול לפי שיקול דעתך בלבד‪,‬‬ ‫ואין ארור מידבק בברוך"‪.‬‬ ‫בלי לערב אותי כלל‪ .‬אני עוסק‬ ‫בדברים חשובים יותר‪ ,‬לקרב עוד‬ ‫התורה כתבה את המילה 'אולי'‬ ‫יהודי לאמונה בקב"ה‪ ,‬אין לי זמן‬ ‫בכתיב חסר‪ ,‬לרמוז לנו שאליעזר‬ ‫להתעסק בדברים אחרים‪ .‬קח את‬ ‫חפץ להשיא את בתו ליצחק‪.‬‬ ‫המפתחות של האוצרות והכספות‬ ‫אך גם אם ישנו החשש הזה מנגיעתו‬ ‫ועשה בהם כטוב בעיניך!"‬ ‫האישית של אליעזר‪ ,‬עדיין בולט‬ ‫והנה‪ ,‬כעת‪ ,‬כאשר שולח אברהם‬ ‫ההבדל בין האמון המוחלט שנותן בו‬ ‫את אליעזר להביא לבנו אשה מבנות‬ ‫אברהם בכל הנוגע לענייני החומר‪,‬‬ ‫חרן‪ ,‬הוא לא סומך עליו ומשביעו‬ ‫לדאגתו היתרה בעניין השידוך לבנו‪.‬‬ ‫שלא יקח ליצחק אשה מבנות כנען!‬ ‫מדוע אינו מסתפק במתן ההוראה‬ ‫מה אירע פתאום? וכי פעם ביקש‬ ‫ובקבלת הסכמתו של אליעזר‪,‬‬ ‫אברהם מאליעזר שיישבע לו על‬ ‫ומבקש ממנו להישבע?‬ ‫שלא מעל בכספי אדונו חלילה?‬ ‫ואומנם ידוע מה שדרשו רבותינו‬ ‫להצלחת‬ ‫אופיר בן נעמי נורמה‬ ‫‪10‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫שייקח יצחק אבינו‪ ,‬הצריכה להיות‬ ‫אלא‪ ,‬שזו דרכם של צדיקים‪ :‬ענייני‬ ‫מושלמת במידת החסד‪.‬‬ ‫העולם הזה אינם מטרידים אותם‬ ‫"איזוהי דרך ישרה שידבק בה‬ ‫כל כך‪ ,‬והם אינם מקדישים להם‬ ‫האדם‪ ...‬רבי אלעזר אומר‪ :‬לב טוב"‬ ‫תשומת לב ודאגה מרובה‪ ,‬אך‬ ‫(אבות ב‪ ,‬ט)‪" .‬לב טוב" פירושו‪ :‬נתינה‬ ‫בעניינים הקשורים ברוחניות הם‬ ‫בלי הגבלה‪.‬‬ ‫עושים ככל יכולתם כדי להימנע‬ ‫אדם שיש לו לב טוב רוצה שלשני‬ ‫מסיכונים ונוקטים בכל השתדלות‬ ‫יהיה כל טוב‪ .‬כל הזמן הוא מחפש‬ ‫אפשרית‪.‬‬ ‫להטיב ולהטיב‪ .‬האשה שתינשא‬ ‫אברהם האמין לאליעזר עבדו ‪ -‬אבל‬ ‫ליצחק‪ ,‬היתה חייבת להיות בעלת‬ ‫כל זה עד הדברים הנוגעים לנשמת‬ ‫לב טוב‪ ,‬בעלת חסד גדולה‪.‬‬ ‫עם ישראל!‬ ‫ולמה דווקא יצחק היה צריך אשת‬ ‫ידע אברהם שכל ההמשכיות של‬ ‫בעלת חסד באופן מיוחד?‬ ‫האומה היהודית‪ ,‬שתמשיך בתורה‪,‬‬ ‫כי יצחק אבינו היה מידת הגבורה‪,‬‬ ‫בחסד ובאמונה ‪ -‬תלוי באשה‬ ‫‪11‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫פשוטה‪ ,‬כאברך מן השורה‪.‬‬ ‫והיה צריך למתק את הגבורה‬ ‫בכל זאת‪ ,‬מראהו העיד עליו כי‬ ‫בחסדים‪ .‬לכן אי אפשר היה לתת‬ ‫תלמיד חכם בעל צורה הוא‪ ,‬ובעל‬ ‫לו אשה שמוכנה לעשות קצת חסד‬ ‫האכסניה שאלו אם הוא יודע‬ ‫אלא רק כזו האומרת "שתה וגם‬ ‫לשחוט‪ ,‬אך לאכזבתו השיב לו רבי‬ ‫לגמלך אשאב"‪ ,‬חסד בלי גבול‪.‬‬ ‫ישראל בשלילה‪.‬‬ ‫יהודי אסור לו להגביל עצמו‬ ‫לאחר זמן ניגש רבי ישראל לבעל‬ ‫בחסדים ‪' -‬תראה‪ ,‬עד כאן אני יכול‬ ‫האכסניה‪ ,‬ובקשה בפיו‪ :‬האם יוכל‬ ‫לעשות חסד‪ ,‬לא יותר'‪ .‬חס ושלום!‬ ‫להלוות לו עשרה רובלים‪ ,‬והוא‬ ‫"ָפֹת ַַֹח ִִּת ְְפ ַַּתח"‬ ‫"ָנָ ֹתֹן ִִּת ֵֵּתן" (במדבר כז‪ ,‬ז)‪ָ ,‬‬ ‫יחזיר לו את ההלוואה תוך שעות‬ ‫(דברים טו‪ ,‬ח) ‪ -‬חסד בלי גבול ובלי‬ ‫אחדות‪.‬‬ ‫מידה!‬ ‫"במחילה מכבודו"‪ ,‬ענה בעל‬ ‫לכן‪ ,‬אף על פי שבכל הנוגע לביתו‬ ‫האכסניה בתימהון‪" ,‬הלא איני‬ ‫ולממונו סמך על אליעזר והעניק לו‬ ‫מכירך ואיני יודע מי אתה‪ ,‬כיצד‬ ‫יד חופשית‪ ,‬בעניין הזיווג לבנו‪ ,‬הזיווג‬ ‫מצפה אתה שאסמוך עליך ואעניק‬ ‫שעתיד להעמיד את כל כלל ישראל‪,‬‬ ‫לך הלוואה?"‬ ‫נהג אברהם בזהירות עצומה וביקש‬ ‫מאליעזר שיישבע לו שינהג בדיוק‬ ‫נתן בו רבי ישראל מבט חודר ואמר‪:‬‬ ‫על פי הוראותיו‪.‬‬ ‫"עשרה רובלים אינך מוכן לסכן‬ ‫ולתת בידי אדם זר‪ ,‬שמא לא תקבלם‬ ‫בחזרה‪ .‬אינך סומך על הבטחתי‪ ,‬ויש‬ ‫רבי ישראל מסלנט התארח פעם‬ ‫בכך היגיון‪ ,‬הלא אינך מכיר אותי‬ ‫באכסניה כלשהי‪ .‬איש לא הכיר‬ ‫כלל‪ .‬מדוע‪ ,‬אם כן‪ ,‬את האחריות על‬ ‫אותו שם‪ ,‬ובהופעתו לא היה שום‬ ‫כשרות מטבח האכסניה שלך מוכן‬ ‫רמז לגדלותו‪ ,‬מפני שנהג ללבוש‬ ‫היית להפקיד בידי אך ורק על סמך‬ ‫חליפה קצרה ולחבוש מגבעת‬ ‫‪12‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫הארצות‪ :‬אלה מקלים בענייני העולם‬ ‫ההצהרה כי אני יודע לשחוט? על‬ ‫הזה ומחמירים בענייני העולם הבא‪,‬‬ ‫כספך אתה מפחד ועל נשמתך אינך‬ ‫ואלה דואגים על כל פרט מענייני‬ ‫חושש כלל?!"‪...‬‬ ‫העולם הזה‪ ,‬אך מרשים לעצמם‬ ‫להקל ראש בענייני בעולם הבא‪.‬‬ ‫זהו ההבדל בין צדיקים לעמי‬ ‫מה' אשה לאיש‬ ‫מתעוררת פליאה עצומה‪:‬‬ ‫ִּכִ י ֶֶאל ַַא ְְרִצִ י ְוְ ֶֶאל מֹוַלַ ְְד ִִּתי ֵֵּתֵלֵ ְך ְוְ ָלָ ַַק ְְח ָָּת‬ ‫בפרשתנו נראה‪ ,‬שאברהם איננו‬ ‫ִִא ָָּׁש�ה ִלִ ְְבִנִ י ְלְ ִיִ ְצְ ָָחק (בראשית כד‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫יודע את זיווג בנו‪ ,‬ועל כן משביע‬ ‫בסיום הפרשה הקודמת אמר הקב"ה‬ ‫את אליעזר עבדו‪ִּ" :‬כִ י ֶֶאל ַַא ְְרִצִ י ְוְ ֶֶאל‬ ‫לאברהם‪ ,‬שעתיד לצאת ממנו בן‬ ‫מֹוַלַ ְְד ִִּתי ֵֵּתֵלֵ ְך ְוְ ָלָ ַַק ְְח ָָּת ִִא ָּׁׁש�ה ִלִ ְבְ ִנִ י‬ ‫שיוליד שנים עשר שבטים שיעמידו‬ ‫ְלְ ִיִ ְצְ ָָחק"‪ .‬גם אליעזר מפציר בתפילות‬ ‫את בית ישראל‪ ,‬וכנגד זה נתן ה'‬ ‫לפני ה' יתברך שיכוון אותו לקחת את‬ ‫יתברך גם לנחור אחי אברהם שנים‬ ‫האישה הראויה ליצחק‪ְ" :‬וְ ָָהָיָ ה ַַהַּנַ ֲֲע ָָרה‬ ‫עשר בנים‪.‬‬ ‫ֲֲא ֶֶׁשר ֹא ַַֹמר ֵֵאֶלֶ ָיָה ַַה ִִּטי ָנָ א ַכַ ֵֵּדְך‪ֹ ...‬א ָָֹתּה‬ ‫אחר פירוט בני נחור כותבת התורה‬ ‫ֹהַֹכַ ְְח ָָּת ְלְ ַַעְבְ ְְּדָך ְלְ ִיִ ְצְ ָָחק ּוָבָ ּה ֵֵא ַַדע ִּכִ י‬ ‫תּוֵאל ָיָ ַלַ ד ֶֶאת ִִרְבְ ָָקה"‬ ‫הקדושה‪ּ" :‬וְבְ ֵ‬ ‫ָָע ִִׂש ָיָת ֶֶח ֶֶסד ִִעם ֲֲאֹדִֹנִ י" (בראשית כד‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫(שם‪ ,‬כג)‪ ,‬גילה הקב"ה לאברהם‪,‬‬ ‫ואם ה' יתברך כבר גילה לאברהם‬ ‫שנולדה המיועדת ליצחק‪ ,‬ושמה‬ ‫שרבקה היא זיווגו של יצחק בנו ‪-‬‬ ‫רבקה (בראשית רבה נז‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫מדוע אברהם משביע את אליעזר‬ ‫לאחר התבוננות בדברי חז"ל אלו‬ ‫‪13‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫אומרים רבותינו (שבת יג ע"ב) שבתואל‬ ‫ושולחו 'למצוא' זיווג ליצחק?‬ ‫היה רשע ומתועב‪ ,‬כל בתולה לפני‬ ‫לכאורה יכול היה אברהם ללכת לבית‬ ‫שהיתה נישאת היתה צריכה לעבור‬ ‫בתואל או לשלוח לשם את אליעזר‬ ‫דרכו‪ ,‬וגם את רבקה רצה לאסור‬ ‫עבדו‪ ,‬ולומר שרוצה את רבקה בתם‪,‬‬ ‫ליצחק שהיה כהן‪ .‬אולם משמים‬ ‫כיון שמשמים הודיעוהו שהיא הזיווג‬ ‫לא נתנו לו לעשות כך‪ .‬הקב"ה שלח‬ ‫של בנו‪!...‬‬ ‫מלאך שהחליף את הצלחות בין‬ ‫אליעזר לבתואל‪ ,‬ובתואל מת מיד‬ ‫(בסם המוות של עצמו)‪.‬‬ ‫בעניין זה טמון סוד נפלא מאוד‪:‬‬ ‫בנוסף לכל הקשיים הללו‪ ,‬היה קושי‬ ‫אברהם כיסה את הדבר במכוון‪ ,‬הוא‬ ‫נוסף בשליחותו של אליעזר‪:‬‬ ‫ידע שאם יצווה את אליעזר ללכת‬ ‫אליעזר עבד אברהם דמה במראה‬ ‫לחרן להביא את רבקה‪ ,‬הוא לא יצליח‪.‬‬ ‫החיצוני לאברהם רבו‪ .‬הוא גידל זקן‬ ‫בתואל ולבן בנו היו רשעים ורוצחים‪,‬‬ ‫ופאות ולבש כמלבושו‪.‬‬ ‫ולא רצו לתת את רבקה ביתם ליצחק‪.‬‬ ‫אם היו רואים בתואל ולבן את אליעזר‬ ‫מה עשו?‬ ‫עבד אברהם‪ ,‬שנראה כמו איש ממאה‬ ‫ּיּוַׂשם ְלְ ָָפָנָ יו ֶלֶ ֱֱאֹכֹל"‬ ‫על הפסוק‪ַ" :‬וַ ַ‬ ‫שערים‪ ,‬דופק בדלת ביתם ומציע‬ ‫(שם‪ ,‬לג)‪ ,‬דורשים חז"ל "ויושם" ‪ַ -‬וַ י‬ ‫להם הצעת שידוך לבתם רבקה‪ ,‬היו‬ ‫סם‪ ,‬מלמד שבתואל שם בצלחתו‬ ‫דוחים אותו על הסף‪" :‬לך לגאולה‪,‬‬ ‫של אליעזר סם המוות‪ .‬כוונתו היתה‬ ‫למאה שערים או לבני ברק‪ .‬טעית‬ ‫שאליעזר ימות ואז יוכל לקחת את‬ ‫בכתובת‪"!...‬‬ ‫רכושו‪ ,‬ובנוסף לכך יצחק לא יוכל‬ ‫בגלל כל הקשיים הללו‪ ,‬נקט אברהם‬ ‫להתחתן כלל לעולם‪.‬‬ ‫אבינו בדרך עקיפה‪ :‬הוא לא הודיע‬ ‫דבר מושחת נוסף זמם בתואל לעשות‬ ‫לאליעזר את הכתובת‪ ,‬אלא עשה‬ ‫כדי לאסור את רבקה על יצחק‪:‬‬ ‫‪14‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫היה מייעץ לאנשים במסחר‪.‬‬ ‫עצמו כאינו יודע מהו השידוך המיועד‬ ‫כאשר הצליחו בעסקיהם בשל‬ ‫ליצחק בנו‪ ,‬כדי שבזכות התפילות‬ ‫עצותיו המחכימות נתנו לו אחוזים‬ ‫שהוא ואליעזר עבדו יתפללו‪ ,‬יעזור‬ ‫מהצלחתם‪ ,‬וכך נעשה עשיר מופלג‪.‬‬ ‫להם ה' שיצליחו להוציא את רבקה‬ ‫בכספו הרב היה עושה חסדים לרוב‬ ‫מרשות בתואל ולבן ולקחתה לאישה‪.‬‬ ‫ומלווה כספים לכל נזקק‪.‬‬ ‫אחד החייטים בעירו של הרש"ש נפל‬ ‫בעניין זה נספר על האופן המופלא‬ ‫במסחרו מאוד‪ ,‬ולא ידע את נפשו‪.‬‬ ‫שבו מצא הרש"ש‪ ,‬רבי שמואל‬ ‫הוא קנה בדים בסכום עתק ולא הצליח‬ ‫שטראשון זצ"ל‪ ,‬מחבר פירוש הרש"ש‬ ‫למוכרם‪ ,‬וכמעט פשט את הרגל‪.‬‬ ‫על הש"ס‪ ,‬את הזיווג לבתו‪:‬‬ ‫בתחילת החורף רצה החייט לשקם‬ ‫גאון עצום זה חי בערך לפני מאה‬ ‫את מצבו‪ ,‬ולשם כך היה זקוק‬ ‫חמישים שנה‪ ,‬הוא כתב פירושים‬ ‫להלוואה של חמש מאות רובלים כדי‬ ‫עמוקים על הש"ס‪ ,‬פירושיו מתוקים‬ ‫שיוכל לקנות בדים לתפירת מעילי‬ ‫מנופת צופים‪ ,‬וצריך לדייק בהם היטב‪,‬‬ ‫חורף וחליפות לחג הפסח‪ .‬ניגש אל‬ ‫כי לפעמים הם כתובים בלשון קצרה‪,‬‬ ‫הרש"ש‪ ,‬הסביר לו את מצבו וביקש‬ ‫ועל הלומד להבינם בעצמו – 'ואידך‬ ‫הלוואה‪.‬‬ ‫זיל גמור'‪...‬‬ ‫נענה הרב‪" :‬בשמחה‪ ,‬לכמה זמן אתה‬ ‫הרש"ש היה רב קהילה‪ ,‬ובין היתר‬ ‫לרפואת‬ ‫תקוה בת רחל רוחאם‬ ‫‪15‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫שעה היה הרב טרוד בסוגיה קשה‬ ‫רוצה שאלווה לך את הסכום?"‬ ‫בתלמודו‪ ,‬על כן סימן כבדרך אגב‬ ‫"לשלושה חודשים ‪ -‬חשוון‪ ,‬כסלו‪,‬‬ ‫לחייט שיניח את הכסף על השולחן‪,‬‬ ‫טבת"‪ ,‬ענה החייט‪" ,‬בעז"ה‪ ,‬בראש‬ ‫ותוך כדי לימוד הצפין את הכסף בין‬ ‫חודש שבט אביא לרב את כל הסכום‬ ‫דפי הגמרא שלמד בה‪.‬‬ ‫בחזרה"‪.‬‬ ‫החייט אמר לרב‪ ,‬שהוא סומך עליו‬ ‫"בסדר גמור"‪ ,‬השיב הרב‪ ,‬הם כתבו‬ ‫שיקרע את שטר ההלוואה לאחר‬ ‫שטר‪ ,‬חתמו כדין‪ ,‬והרב מסר לחייט‬ ‫הלימוד‪ ,‬והלך לו‪ .‬אולם הרב המשיך‬ ‫את ההלוואה‪.‬‬ ‫בלימודו‪ .‬הוא כל כך התעמק בסוגיה‬ ‫עד שלא שם ליבו לדברי חולין‪ ,‬ועל‬ ‫החייט יצא מבית הרש"ש שמח וטוב‬ ‫אף שהיה בעל זיכרון עצום‪ ,‬לא זכר‬ ‫לב‪ .‬רכש בדים‪ ,‬וההצלחה האירה לו‬ ‫שהחייט נכנס לביתו והחזיר את‬ ‫פנים‪ .‬הוא עשה חיל במסחרו ויצא‬ ‫ההלוואה‪ ,‬ונשכח ממנו המקרה כלא‬ ‫מהמשבר שאליו נקלע‪.‬‬ ‫היה‪.‬‬ ‫בראש חודש שבט ניגש החייט אל‬ ‫כעבור מספר ימים הסתכל הרב‬ ‫בית הרב והחזיר את ההלוואה‪ .‬באותה‬ ‫‪16‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫נותרה בידו ברירה אלא להשיב לרב‬ ‫בשטרות החוב וראה שהחייט עדיין‬ ‫את 'חובו'‪ .‬הוא מכר את חנותו ואת‬ ‫לא פרע חובו על אף שמועד הפרעון‬ ‫כל נכסיו והביא לרב את חמש מאות‬ ‫חלף עבר‪ ...‬אמר הרב בליבו‪' :‬טוב‪,‬‬ ‫הרובלים‪.‬‬ ‫ניתן לו עוד שבוע‪-‬שבועיים‪ ,‬אולי‬ ‫הרב גער בו והורה לו שלא יעשה‬ ‫יבוא מעצמו וישלם את החוב"‪.‬‬ ‫שוב כדבר הזה‪" :‬ה' יכפר עוונך אשר‬ ‫עברו שבועיים והחייט לא בא‪ .‬שלח‬ ‫עשית"‪ ,‬אמר הרב‪" ,‬מדוע היית צריך‬ ‫הרב שליח שהזכירו‪" :‬בשטר שלפני‬ ‫לצערני ולגרום לי להגיד עליך דברים‬ ‫כתוב שעדיין לא החזרת את הלוואה‪,‬‬ ‫כאלה?"‬ ‫אנשים רבים רוצים גם הם ללוות‪ ,‬נא‬ ‫החייט ביקש את מחילת הרב והלך‬ ‫החזר את ההלוואה בדחיפות"‪.‬‬ ‫לדרכו‪ .‬כעת ירד מכל נכסיו ונותר עני‬ ‫החייט רץ בבהלה לבית הרב וניסה‬ ‫וחסר כל!‬ ‫להזכירו‪" :‬כבוד הרב‪ ,‬לפני שבועיים‪,‬‬ ‫עברו חודשי שבט ואדר‪ ,‬והגיע חודש‬ ‫בראש חודש שבט הגעתי לכאן‬ ‫ניסן‪ .‬כדרך בני ישראל‪ ,‬גם הרב בדק‬ ‫והחזרתי את ההלוואה במלואה!"‬ ‫בחפציו ובספריו ‪ -‬שמא הניח שם‬ ‫תמה הרב‪" :‬אתה נתת לי? אלו‬ ‫חמץ‪ ,‬ולפתע מצא הרב באחת הגמרות‬ ‫דברי הבל! אל תנסה להכחיש את‬ ‫מעטפה ובה חמש מאות רובלים!‬ ‫ההלוואה‪ ,‬החזר חמש מאות רובל‪,‬‬ ‫ַוַ ִּיִ ְצְ ַַעק הרב ְצְ ָָע ָָקה ְּגְ ֹדָֹלָ ה ָּוָמ ָָרה ַַעד‬ ‫ואם לאו ‪ -‬אתבע אותך בבית הדין"‪.‬‬ ‫ְְמֹאֹד! הוא נזכר בחוב שנפרע‪" :‬אוי לי‪,‬‬ ‫בינתיים נשמע הדבר בעיר‪" :‬החייט‬ ‫מה עשיתי? הרסתי חיים של יהודי!‬ ‫החצוף מעז לשקר ולרמות את רב‬ ‫מה עוללתי לחייט המסכן? ריבונו של‬ ‫העיר!" כל תושבי העיר ביזו את‬ ‫עולם‪ ,‬מדוע הבאת עלי את החטא‬ ‫החייט‪ ,‬הקניטוהו והשתדלו להתרחק‬ ‫הגדול הזה?!"‬ ‫ממנו‪.‬‬ ‫בני הבית ניסו להרגיעו‪ ,‬אך הרש"ש‬ ‫החייט ראה כי כלתה אליו הרעה‪ .‬לא‬ ‫‪17‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫גדולה‪" :‬אנא‪ ,‬מחל לי‪ ,‬טעיתי וחשדתי‬ ‫לא הסכים להתנחם ובכה בכיה גדולה‪,‬‬ ‫בך לחינם‪ ,‬הנה קח את חמש מאות‬ ‫"אוי לי‪ ,‬מי יכפר עווני? איך חשדתי‬ ‫הרובלים שלך‪ ,‬ראיתי שמכרת את כל‬ ‫בכשרים? איך באה עלי תקלה כה‬ ‫נכסיך בגללי‪ ,‬אבל אל תדאג‪ ,‬אחזיר‬ ‫גדולה?"‬ ‫לך הכל!"‬ ‫לאחר מספר דקות קם הרב ממקומו‬ ‫"חס ושלום‪ ,‬כבוד הרב"‪ ,‬השיב החייט‬ ‫ורץ לחנותו של החייט‪ ,‬לבקש את‬ ‫בשלוה‪" ,‬מדוע הרב מצטער? הלא‬ ‫סליחתו ולהשיב לו את כספו‪ ,‬אך‬ ‫אני מאמין באמונה שלימה שהרב לא‬ ‫חנותו של החייט כבר לא היתה שם‪,‬‬ ‫רצה לרמות אותי‪ .‬כנראה היה הרב כה‬ ‫היא הוחלפה בחנות אחרת‪.‬‬ ‫שקוע בסוגיה‪ ,‬עד שלא זכר שהחזרתי‬ ‫לאחר בירורים הבין הרב שהחייט‬ ‫את ההלוואה"‪.‬‬ ‫המסכן מכר את חנותו כדי לשלם לו‬ ‫"אני מוחל לרב בלב שלם"‪ ,‬המשיך‬ ‫את סכום ההלוואה‪ .‬הלך לביתו של‬ ‫החייט‪" ,‬אך אומר את האמת‪ :‬יש דבר‬ ‫החייט ודפק בדלת‪" ,‬שלום‪ ,‬אפשר‬ ‫אחד‪ ,‬שאיני יודע אם אוכל למחול‬ ‫לדבר עם החייט?"‬ ‫עליו אי פעם‪ ,‬קשה לי מאוד‪ ,‬זה קבוע‬ ‫"הוא מכר לנו את הבית‪ ,‬כבוד הרב‬ ‫עמוק בליבי"‪.‬‬ ‫אינו יודע מכך?" ענו הדיירים‪.‬‬ ‫"מה הוא הדבר?" שאל הרב‪.‬‬ ‫"אוי ואבוי!" הזדעק הרב‪" ,‬הוא מכר‬ ‫"יש לי בן תלמיד חכם‪ ,‬עילוי ממש!"‬ ‫את החנות ואת הבית בגללי!"‬ ‫סיפר החייט‪" ,‬שידוכים מעולים‬ ‫הוצעו לו‪ ,‬אך לאחר שנודע בשערים‬ ‫חקר הרב ודרש אחר מקום מגורי‬ ‫כי גנבתי מהרב ושיקרתי‪ ,‬איש אינו‬ ‫החייט‪ ,‬ונאמר לו שבשכונת הפחים‪,‬‬ ‫רוצה להשתדך עם בני‪ .‬על סבל עצמי‬ ‫בקרוונים זולים ומוזנחים‪ ,‬מתגורר‬ ‫יכול אני לסלוח‪ ,‬אך על עתידו של בני‬ ‫החייט תמורת דמי שכירות‪...‬‬ ‫שנהרס ‪ -‬קשה לי מאוד לסלוח!"‬ ‫רץ הרב אל החייט ובכה לפניו בכיה‬ ‫‪18‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫השתומם הרב מידיעותיו העצומות‬ ‫חשב הרב ואמר‪" :‬אל תדאג‪ ,‬אני רוצה‬ ‫ומכישרונותיו הנדירים‪ ,‬מיד ביקש‬ ‫לראות את בנך‪ ,‬חשבתי על שידוך‬ ‫ממנו לסגור את הספרים ולבוא‬ ‫מצוין בשבילו!"‬ ‫עימו לביתו‪ ...‬שם הפגישו עם בתו‬ ‫ניגש הרב לישיבה בה לומד בן החייט‬ ‫הגדולה‪ ...‬הצדדים מצאו חן זה בעיני‬ ‫וראה אותו יושב רכון על ספריו‪ ,‬שאל‬ ‫זו והסכימו להשתדך ביניהם‪.‬‬ ‫אותו הרב במה עוסק‪ ,‬השיב לו בן‬ ‫הלכו הרש"ש ובן החייט לאביו החייט‪,‬‬ ‫החייט שעוסק בסוגיה פלונית ויש לו‬ ‫והרב אמר לו‪" :‬מצאתי שידוך לבן‬ ‫קושיה חזקה מאוד‪.‬‬ ‫שלך‪ ,‬את הבת שלי! ולא זו בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫אני אשלם את כל הוצאות החתונה‪.‬‬ ‫הרש"ש שמע את קושיתו והורה לו‬ ‫האם כבודו מסכים לשידוך?"‬ ‫לעיין ברמב"ן שמתרץ קושיה זו‪.‬‬ ‫"בוודאי" שמח החייט שמחה גדולה‪,‬‬ ‫"ראיתי את הרמב"ן"‪ ,‬נענה בן החייט‪,‬‬ ‫"אך חושבני שאיני ראוי לכך"‪.‬‬ ‫"אך נראה לי שאין זו כוונת הקושיה"‪.‬‬ ‫"לא"‪ ,‬השיב הרב בנחרצות‪" ,‬רק כך‬ ‫"אמת"‪ ,‬השיב הרש"ש‪" ,‬יש מי‬ ‫יוכל עווני הנורא להתכפר‪ .‬רק אם‬ ‫שהעיר את הערתך‪ ,‬אך עיין ב'כסף‬ ‫אשדך את ביתי עם בנך יאמינו כולם‬ ‫משנה' שמביא הערה זו ודוחה אותה"‪.‬‬ ‫שאתה הוא הצודק ואני טעיתי"‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬כבר ראיתי את הכסף משנה‪ ,‬אך‬ ‫נישאו בן החייט ובת הרש"ש‪,‬‬ ‫הט"ז והש"ך חולקים עליו"‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫לפעמים דווקא מתוך צער יוצא האור‪.‬‬ ‫והרש"ש הבין כי הקב"ה הביא עליו‬ ‫האדם חושב כי לחינם הלך למקום‬ ‫תקלה כה נוראה וגרם לו צער רב‪ ,‬כדי‬ ‫פלוני והצטער‪ ,‬אך דווקא שם ראה‬ ‫שיצא אל הפועל שידוך בתו עם בנו‬ ‫אותו פלוני‪ ,‬ומתוך כך הציע לו את‬ ‫של החייט! שכן‪ ,‬אילו היה שדכן דופק‬ ‫זיווגו האמיתי‪.‬‬ ‫בבית הרש"ש ומציע את בן החייט‪,‬‬ ‫בדרך הטבע השידוך היה נדחה‪ ,‬שהרי‬ ‫אברהם אבינו נקט השתדלות‬ ‫ודאי היה מעדיף לבתו שידוך שהוא בן‬ ‫עקיפה נוספת כדי להוציא את רבקה‬ ‫של אחד מתלמידי החכמים הגדולים‪,‬‬ ‫הצדקנית מידיהם של בתואל הרשע‬ ‫ראשי ישיבות נודעים וצדיקים מגזע‬ ‫ולבן הארמי‪:‬‬ ‫קדושי עליון ‪ -‬אך הבורא המזווג‬ ‫"ַוַ ִּיִ ַַּקח ָָה ִִאיׁש ֶנֶ ֶזֶ ם ָזָ ָָהב ֶּבֶ ַַקע ִִמ ְְׁש ָָקלֹו‬ ‫זיווגים יעד לה את בן החייט‪ ,‬ולכן‬ ‫ּוְׁשֵנֵ י ְצְ ִִמ ִיִדים ַַעל ָיָ ֶֶד ָיָה ֲֲע ָָׂש ָָרה ָזָ ָָהב‬ ‫ְ‬ ‫סובב זאת בדרך שאינה טבעית‪.‬‬ ‫ִִמ ְְׁש ָָקָלָ ם" (בראשית כד‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫בכל יום יושב הקב"ה ומזווג זיווגים‪,‬‬ ‫לבן ובתואל היו חובבי בצע ואוהבי‬ ‫בתו של פלוני לפלוני (בראשית רבה סח‪ ,‬ד)‪,‬‬ ‫ממון‪ ,‬הזהב הרב סנוור את עיניהם‪.‬‬ ‫שידוכים הם רק מה' יתברך‪ ,‬לפעמים‬ ‫רצה אברהם שלא יתנגדו לשידוך‬ ‫ה' יתברך מסובב כל מיני דברים כדי‬ ‫'האדוק'‪ ,‬וידע שאם יבינו שרבקה‬ ‫להמציא לאדם את בת זוגתו משורש‬ ‫תהיה מיליונרית‪ ,‬בודאי ישתלם גם‬ ‫נשמתו‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫פרחה בת רחל ז"ל‬ ‫‪20‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫יצא הבחור בדרכו למקום מגוריו‬ ‫להם השידוך‪ ,‬וכדאי להם להסכים‬ ‫המרוחק‪ .‬בדרכו נכנס לפונדק דרכים‪,‬‬ ‫לתת את רבקה ליצחק העשיר‪ ,‬ולכן‬ ‫בשעה שנערכה שם חתונה‪.‬‬ ‫הרבה כל כך במתנות‪.‬‬ ‫הסבו שם אנשים שאינם מהוגנים כל‬ ‫אל המגיד ממעזריטש זיע"א‪ ,‬ממשיכו‬ ‫כך‪ ,‬וכשראו את ההלך המרופט החלו‬ ‫של ה"בעל שם טוב" זיע"א‪ ,‬הגיע‬ ‫לצחוק עליו‪...‬‬ ‫בחור מסכן ועני‪ .‬כל חבריו נישאו‪,‬‬ ‫כטוב ליבם עליהם התלוצצו על‬ ‫אך הוא כבר בן עשרים ושמונה ואינו‬ ‫החסיד העני‪ .‬אחד מהם שאלו‪" :‬האם‬ ‫מוצא את זיווגו‪.‬‬ ‫אתה נשוי?"‬ ‫על אף שהיה ירא שמים ותלמיד חכם‬ ‫"לא‪ ,‬אבל הרב בירך אותי‪ ,‬שבעזרת‬ ‫איש לא חפץ לתת לו את בתו בגלל‬ ‫ה' השידוך הראשון שיוצע לי יצא‬ ‫עניותו הנוראה‪.‬‬ ‫לפועל"‪.‬‬ ‫המגיד שמע את צרתו ובירכו‪" :‬אל‬ ‫"השידוך הראשון?"‬ ‫תדאג‪ ,‬את השידוך הראשון שיוצע לך‬ ‫והם חמדו לו לצון‪ :‬בעל הפונדק לא‬ ‫תיקח‪ ,‬ותהיה לך ברכה מרובה"‪.‬‬ ‫‪21‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫צחוק!"‬ ‫שהה במקום‪ ,‬אך הם קראו לבתו‪,‬‬ ‫הם היכו אותו והוא ברח‪ ...‬בבוקר‬ ‫ואחד מהנוכחים פנה אל הבחור‪:‬‬ ‫כאשר שב בעל הבית‪ ,‬בא לשם הבחור‬ ‫"זאת בתי‪ ,‬אני רוצה שתקדש אותה‪,‬‬ ‫וניגש אליו‪" :‬שלום עליכם‪ ,‬חמי היקר‪,‬‬ ‫אתה מסכים?"‬ ‫רציתי לאחל לך מזל טוב"‪.‬‬ ‫"בסדר גמור!" שמח הבחור‪" ,‬הנני‬ ‫הוא סיפר לו שאמש קידש את‬ ‫מוכן בהחלט‪ ,‬הלוא הרב אמר לי‬ ‫בתו‪ .‬בעל הבית קרא לבתו וברר את‬ ‫לקחת את הצעת השידוך הראשונה‬ ‫הדברים המוזרים‪ ,‬אך היא סיפרה‬ ‫וברכני שתהיה בה ברכה"‪.‬‬ ‫שעשו צחוק מחסיד זה‪...‬‬ ‫חיש קל העמידו חופה‪ ,‬הביאו כוס יין‬ ‫בעל הבית התחיל לרעוד‪" :‬מה זאת‬ ‫ועדים‪ ,‬והבחור אמר לה כדין‪:‬‬ ‫אומרת צחוק? היתה טבעת? קידושין?‬ ‫"הרי את מקודשת לי!"‬ ‫אוי ואבוי!"‬ ‫הנוכחים כולם נהנו מה'הצגה' וצחקו‬ ‫האב חשש שהבחור יברח וישאיר את‬ ‫על תמימותו‪ .‬לאחר ה'חתונה'‪,‬‬ ‫בתו עגונה‪ .‬לכן הציע לתת לו חמישים‬ ‫תפסוהו ורצו לגרשו ולקחת את בתו‬ ‫רובל תמורת כתיבת גט‪.‬‬ ‫של בעל הפונדק‪-‬בעל הבית‪ ,‬אך הוא‬ ‫אך הבחור השיבו‪" :‬לא‪ ,‬אני רוצה את‬ ‫התנגד‪" :‬מה פתאום‪ ,‬הרי זאת אשתי!"‬ ‫אשתי‪ ,‬איני מוכן לוותר עליה!"‬ ‫אך הם כעסו‪" :‬לך הביתה‪ ,‬זה היה‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫דודו דוד בן כוכבה ז"ל‬ ‫‪22‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫ככל אשר יורה‪.‬‬ ‫כעס בעל הבית‪" :‬מה אתה מדבר‬ ‫פנה המגיד לאבי הבת ושאל‪" :‬אתה‬ ‫שטויות? תכתוב גט מיד!" והתחיל‬ ‫רוצה שישחרר את בתך? אין בעיה‪,‬‬ ‫להכותו‪.‬‬ ‫אשכנע אותו‪ ,‬אך אתה מוכן לתת לו‬ ‫אך הבחור המבוגר לא נרתע ולא‬ ‫אלף רובל בעד כך?"‬ ‫הסכים לכתוב גט בשום פנים ואופן‪.‬‬ ‫"אם הרב יצליח לשכנעו‪ ,‬אסכים"‪,‬‬ ‫האב המסכן הבין כי אין דרך לבטל‬ ‫ענה האב האומלל‪.‬‬ ‫את הקידושין‪ ,‬וניאות לתת מאה רובל‬ ‫'שוחח' הרב עם הבחור‪ ,‬ולאחר מכן‬ ‫‪ -‬סכום כסף עצום‪ ,‬אך גם זאת לא‬ ‫החזיר את אב הכלה‪ .‬הוא פנה אליו‪:‬‬ ‫רצה הבחור‪...‬‬ ‫"תשמע‪ ,‬יש לי רעיון טוב לשידוך‬ ‫האב לא רצה להשיא את בתו לעני‬ ‫בשביל ביתך‪ ,‬מדובר באדם עשיר‪ ,‬יש‬ ‫מרוד אלא לעשירים נכבדים‪ ,‬ועל כן‬ ‫לו אלף רובל‪ ,‬מה דעתך?"‬ ‫לא נותרה בידו ברירה‪ ,‬והוא הציע‬ ‫"אני מוכן לשידוך‪ ,‬בהחלט"‪ ,‬השיב‬ ‫לעני אלף רובלים!‬ ‫האב המאושר מהצלחתו‪.‬‬ ‫אך גם לזאת לא הסכים החסיד‪...‬‬ ‫"בשביל מה לך ללכת לחפש‪ ,‬הנה לך‬ ‫בצר להם החליטו ללכת יחדיו‬ ‫בחור מעולה‪ ,‬יש לו אלף רובל‪ ,‬אני‬ ‫למזריטש אל המגיד הגדול ולעשות‬ ‫‪23‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫תפילה מעומק הלב שהתפלל אברהם‪,‬‬ ‫מברכם שיתחתנו‪ ,‬והברכה תשרה‬ ‫והתפלל גם עבדו הנאמן – אליעזר‪.‬‬ ‫ביניהם"‪...‬‬ ‫ואומנם התפילות הועילו‪ ,‬הן התקבלו‬ ‫לפני בורא העולם‪ ,‬שהוא לבדו עשה‪,‬‬ ‫אברהם ידע שרבקה נועדה להיות בת‬ ‫עושה ויעשה לכל המעשים‪ ,‬ורבקה‬ ‫זוגו של יצחק‪ ,‬ה' הודיע לו זאת‪ ,‬הוא‬ ‫נישאה ליצחק למרות אבני הנגף‬ ‫גם ידע שבדרך הטבע הדבר כמעט‬ ‫הרבות שהיו בדרך לשידוך‪ ,‬כי כך גזר‬ ‫בלתי אפשרי‪ ,‬ניצבים בפניו קשיים‬ ‫הבורא!‬ ‫רבים‪ ,‬הוא עשה השתדלות מסוימת‬ ‫ַַרּבֹות ַַמ ֲֲח ָָׁשבֹות ְּבְ ֶלֶ ב ִִאיׁש‪ַ ,‬וַ ֲֲעַצַ ת ה'‬ ‫בכך ששלח את עבדו ונתן בידיו כסף‬ ‫ִִהיא ָָתקּום! (משלי יט‪ ,‬כא)‪ֵֵ .‬אין ָָחְכְ ָָמה‬ ‫רב ומתנות לשחד את בתואל ולבן‬ ‫ְוְ ֵֵאין ְְּתבּוָנָ ה ְוְ ֵֵאין ֵֵעָצָ ה ְלְ ֶנֶ ֶגֶ ד ה'! (משלי כא‪,‬‬ ‫הרשעים‪ ,‬אבל עיקר השתדלותו היתה‬ ‫ל)‪.‬‬ ‫– תפילה!‬ ‫‪24‬‬ ‫החוברת הודפסה על ידי התורמים והמסייעים הי"ו‬ ‫לחסויות‪ ,‬להפצה‪,‬להנצחות‬ ‫לרפואת והצלחת‪ :‬מיכל בת אסתר הי"ו‪ ,‬נטע בת ג'והנה הי"ו‪,‬‬ ‫רּוַחאם הי"ו‪,‬‬ ‫רמי בן חוה הי"ו‪ ,‬רמי בן אסתר הי"ו‪ ,‬תקוה בת רחל ַ‬ ‫ולקבלת העלון‬ ‫ראובן בן יערית הי"ו‪ ,‬זכריה בן ציונה טנג'י הי"ו‪,‬‬ ‫דוד וראובן בני שרית הי"ו‪ ,‬אילה בת שושנה הי"ו‪ ,‬ישראל בן רימה הי"ו‪,‬‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫מאיר מאור בן חיה רבקה הי"ו‪ ,‬ליאת בת בלה סעדה הי"ו‬ ‫ולעילוי נשמת‪ :‬ר' דוד בן איזה ז"ל‪ ,‬מרים בת זהרה ז"ל‪,‬‬ ‫או בטלפון‪02-5000455 :‬‬ ‫מזל בת מרים ז"ל‪ ,‬אליעזר בן רגינה ז"ל‪ ,‬ר' יהודה בן עישה ז"ל‪ ,‬גרשון חי בן רחל ז"ל‪,‬‬ ‫נא לציין "עבור חוברת האור לחיים"‬ ‫רחל רוחאם ַלַ ֵלֵ ה בת נרקיס ז"ל‪ ,‬תמר בת רגינה ז"ל‪ ,‬עופר בן ציונה ז"ל‪,‬‬ ‫רחל בת נג'מה כוכבה ז"ל‪ ,‬לאה בת פנינהז"ל‪ ,‬חיים בן חביבהז"ל‪,‬‬ ‫מרדכי צבי בן רגינה ז"ל‪ ,‬ר' יגאל בן מלכה ז"ל‪ ,‬יעקב בן ברטה ז"ל‪,‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫יהונתן בן מרים ז"ל‪ ,‬יוסף בן ציונה ז"ל‪ ,‬ר' יצחק בן נעימה ז"ל‬