gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫חיי שרה‬ ‫ה'תשפ''ז‬ ‫בכל ענייני החוברת ניתן לפנות אל‪052-7675895 :‬‬ ‫גור‪-‬אריה צור | מודיעין עילית‬ ‫להצטרפות לתפוצת מייל‪leshem895@gmail.com :‬‬ ‫ב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫ועוד על דרך הדרש כמובא במדרש‬ ‫עֶש ָ֥רים‬ ‫וַיִּ ְהיוּ֙ חַ יֵ ֵּ֣י שָׂ ָׂ ָ֔רה מֵ ָׂ ָ֥אה שָׂ נָׂ ָ֛ה וְ ְ ִּ‬ ‫רבה [מה] פר' לך לך‪ ,‬שמסרה ל"ח‬ ‫שבַ ע שָׂ ִּנִ֑ים ְשנֵ ָ֖י חַ יֵ ָ֥י שָׂ ָׂ ָֽרה‪:‬‬ ‫שָׂ נָׂ ָ֖ה וְ ֶ ֵּ֣‬ ‫שנים מחייה בעבור הולדת יצחק‪,‬‬ ‫(כג‪,‬א')‬ ‫באמרה חמסי עליך וגו' (כמובא‬ ‫בלעומקו של מקרא פרשת לך לך טז‪,‬‬ ‫יש להבין מה הוא שהוסיף הכתוב‬ ‫ה' עי''ש)‪ .‬ואשר על כן שמסרה חייה‬ ‫ואמר ְשנֵ ָ֖י חַ יֵּ֥י שָׂ ָׂ ָֽרה‪ ,‬והרי כבר נאמר‬ ‫על יצחק‪ ,‬נאמר ְשנֵ ָ֖י חַ יֵּ֥י שָׂ ָׂ ָֽרה‪ ,‬עד‬ ‫מ ָׂ ֵּ֥אה שָׂ נָׂ ָ֛ה וְ ע ְֶש ֵּ֥רים שָׂ נָׂ ָ֖ה וְ ֶ ֶׁ֣שבַ ע שָׂ ִּנִ֑ים‪.‬‬ ‫שנולד יצחק‪ ,‬ומשעה שנולד עד‬ ‫וכן מדוע תוטעם התיבה ְשנֵ ָ֖י בטפחא‪,‬‬ ‫העקידה‪.‬‬ ‫שהוא כעין הפסקה קלה‪ ,‬והרי לפניה‬ ‫מוטעמת התיבה שָׂ ִּנִ֑ים באתנחתא‪,‬‬ ‫ועוד על דרך הדרש והרמז‪ ,‬יאָׂ מר‬ ‫שהיא הפסקה גדולה‪ .‬והרי כאן הפסקה‬ ‫כפי שמובא במדרש אסתר רבה‪ ,‬כי‬ ‫לאחר הפסקה‪ ,‬שָׂ ִּנִ֑ים ְשנֵ ָ֖י‪.‬‬ ‫אסתר היא בתה של שרה‪ ,‬תָׂ בֹוא אֶ ְסתֵ ר‬ ‫ִּבתָׂ ּה שֶ ל שָׂ ָׂרה [שֶ חָׂ יְתָׂ ה שֶ בַ ע וְ ע ְֶשרים‬ ‫ולפשוטו של מקרא פירש"י כלן‬ ‫ּומאָׂ ה שָׂ נָׂה‪ ,‬וְ ת ְמֹלְך עַל שֶ בַ ע וְ ע ְֶשרים‬ ‫שוין לטובה‪.‬‬ ‫ובאסתר נאמר‬ ‫ּומאָׂ ה ְמדינָׂה]‪,‬‬ ‫ו ִַּת ְתחַ לְ חַ ל הַ מַ לְ כָׂה ְמאֹ ד‪ .‬וכן יאָׂ מר‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪ ,‬על דרך‬ ‫לגבי שרה ו ִַּת ְתחַ לְ חַ ל‪ .‬חלקהו לשתי‬ ‫אין המקרא יוצא מידי פשוטו‪ ,‬שהתיבה‬ ‫מלים‪ .‬ו ִַּת ְתחַ ל ‪ -‬חַ ל‪ .‬שבעקידה התחילה‬ ‫ְשנֵ ָ֖י היא בהוראה של ְשנַיִּם‪ .‬ללמד‬ ‫את חסרון ל"ח חייה‪ ,‬בעבור יצחק‪.‬‬ ‫שחיי שרה נחלקו ל ְשנַיִּ ם‪ .‬חלק אחד של‬ ‫חייה עד שנולד יצחק וחלק שני של‬ ‫וכשם שמסר יצחק עצמו לעקידה‬ ‫חייה מהולדת יצחק‪ ,‬לראותו ממשיך‬ ‫בעבור אברהם‪ ,‬כן מסרה שרה עצמה‬ ‫דרך ה'‪ .‬שהרי לשם כך היו שני חייה‪.‬‬ ‫בעבור יצחק‪ ,‬וכן מסרה עצמה אסתר‬ ‫ולכן מששמעה שמסר עצמו לעקידה‬ ‫בעבור העם‪.‬‬ ‫פרחה נשמתה‪ ,‬שבזה הגיעה לתכלית‬ ‫חייה‪ .‬ועי' עוד לקמן עה''פ שני חיי‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬זה שאמרה אסתר‬ ‫אברהם [כה‪,‬כז']‪.‬‬ ‫ַפעֲמַ ים וכאשר אבדתי אבדתי‪( ,‬אסתר‬ ‫ד‪ ,‬טז') פעם אחת בעבור שרה‪ ,‬ופעם‬ ‫ג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫ואכן‪ ,‬בסדר הדורות מובא שמרוב‬ ‫אחת בעבורה‪ .‬ולכן נאמר ו ִַּת ְתחַ לְ חַ ל‪,‬‬ ‫צערה הצדיקה עליה שרה את הדין‪ ,‬כי‬ ‫ַפעֲמַ ים ל"ח‪ .‬והוא ר"ת למסור חייה‪.‬‬ ‫אברהם כל מה שעושה על פי ה' הוא‬ ‫עושה‪ .‬ורק כשנודע לה‪ ,‬שאכן לא‬ ‫ובשרה פעלו שני כוחות‪ ,‬הרגש‬ ‫נשחט יצחק רק אז פרחה נשמתה מרב‬ ‫והשכל‪ .‬ומכיון שהרגש הוא הכח‬ ‫שמחה‪.‬‬ ‫השולט בה‪[ ,‬כמבואר בפרשת לך לך]‬ ‫מכח הרגש של שרה כמעט שפרחה‬ ‫וכשם שגמלה שרה חסד עם אברהם‬ ‫נשמתה בשמעה כי נלקח יצחק לעקידה‪.‬‬ ‫ויצחק‪ ,‬כן גמלה אסתר חסד עם ַעמָׂ ּה‪.‬‬ ‫ובכח השכל הבא מאברהם‪ ,‬שמחה כי‬ ‫ובזה השלימה רצון זְקֵ נְ תָׂ ּה‪ ,‬שהיתה‬ ‫אברהם עושה מצות השם נאמנה‪ .‬ולא‬ ‫מוכנה להמיס [למנוע‪ ,‬כדברי המדרש]‬ ‫תעמוד בדרכו למנעו‪.‬‬ ‫עצמה על בנה‪.‬‬ ‫וזה שהתנבא ירמיהו שָׂ ָׂר ִּתי בַ ְמדינֹות‬ ‫^^^^‬ ‫הָׂ יְתָׂ ה לָׂמַ ס (איכה א‪,‬א')‪ .‬ועל דרך‬ ‫הדרש‪ ,‬מאי למס‪ ,‬כפי שדרשו בגמרא‬ ‫ֲאשֶ ר‪ָ֛ -‬בֹו‬ ‫עָׂרה‬‫ַו ָָּׂ֨יקָׂ ם הַ שָׂ ֶ֜ ֶדה וְ הַ ְמ ָׂ ָ֧‬ ‫כתובות (צו‪ ).‬לַמָׂ ס מֵ ֵרעֵהו חָׂ סֶ ד (איוב‬ ‫לְ אַ ְב ָׂר ָׂהָ֖ם ַ ָֽל ֲא ֻחזַת‪ִ֑ ָׂ -‬קבֶ ר מֵ ֵ ָ֖את ְבנֵי‪ָֽ ֵ -‬חת‪.‬‬ ‫ו‪,‬יד') ופירש רש"י בכתובות שם‪,‬‬ ‫[כג‪,‬כ']‬ ‫הממיס [המונע] עצמו מרעהו‪ ,‬ממיס‬ ‫ממנו חסדים‪.‬‬ ‫ַ ָֽל ֲא ֻחזַת‪ִ֑ ָׂ -‬קבֶ ר היינו דכתיב וְ ַ ָֽאחֲרי‪ֵ֞ -‬כן‬ ‫י ָָׂׂצֶׁ֣א אָׂ ִ֗חיו וְ י ָׂ֤דֹו אֹ חֶָּ֨ זֶתּ֙ ַ ָֽבע ֲֶׁ֣קב עשָָׂׂ֔ ו וַיקְ ָׂ ֵּ֥רא‬ ‫ולכן‪ ,‬על דרך זו‪ ,‬לא מנעה שרה‬ ‫ְש ֖מֹו ַ ָֽיעֲקֹֹ֑ ב וגו'‪ ,‬שכבר מלידה טען יעקב‬ ‫מלמסור עצמה למיתה בעבור יצחק‪.‬‬ ‫על זכותו במערת המכפלה‪ ,‬כפי‬ ‫כדי לא למנוע עקידתו‪ ,‬וכדי לא למנוע‬ ‫שהוריש לו אביו מאברהם‪.‬‬ ‫מאברהם חסדיו לפני המקום‪ .‬כי‬ ‫אברהם הוא עמוד החסד‪ .‬וכל אשר‬ ‫^^^^‬ ‫עושה‪ ,‬חסד הוא עושה עם קונו ועם‬ ‫דורותיו אחריו‪.‬‬ ‫ד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫ויש ליתן טעם בזה‪ ,‬ניחא שיבכה‬ ‫דרשת לִּ ְספָֹ֥ ד לְ שָׂ ָׂ ָ֖רה וְ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה‬ ‫אברהם‪ ,‬ומה ענין יש בזה שיבכו בני‬ ‫חת‪ .‬אלא‪ ,‬אברהם נביא היה‪ ,‬וראה‬ ‫ַו ָׂיב ֹאּ֙ אַ ְב ָׂרהָָׂ֔ ם לִּ ְספָֹ֥ ד לְ שָׂ ָׂ ָ֖רה וְ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה‬ ‫בעיני רוחו כי פרט לשרה עוד שתי‬ ‫(כד‪,‬ב')‬ ‫אמהות תקברנה במערת המכפלה‪,‬‬ ‫רבקה ולאה‪ .‬את לאה יספיד יעקב‪ ,‬אך‬ ‫יש לעיין‪ ,‬מדוע יחלק הכתוב בין‬ ‫לרבקה לא יהיו סופדים‪ .‬שהרי יצחק‬ ‫לִּ ְספָֹ֥ ד ובין וְ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה‪ ,‬לִּ ְספָֹ֥ ד לְ שָׂ ָׂ ֖רה‬ ‫יהיו עיניו כהות‪ ,‬יעקב עדיין לא ישוב‬ ‫וְ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה‪ .‬שהיה לו לומר לספד ולבכות‬ ‫מפדן ארם‪ ,‬ועשו שונא לרבקה על‬ ‫לשרה‪.‬‬ ‫שאוהבת את יעקב‪ ,‬ובני חת הם יהיו‬ ‫אלו שיתעסקו בקבורתה של רבקה‪,‬‬ ‫ועוד יש ליתן טעם מדוע וְ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה‬ ‫ויספדו ויבכו לה‪( .‬וכן בפירוש‬ ‫נכתב ב‪ -‬כ' קטנה‪ .‬וְ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה‪.‬‬ ‫הרמב"ן בפרשת וישלח לה‪,‬ח'‪ ,‬שבני‬ ‫חת הם שהתעסקו בקבורתה)‪.‬‬ ‫לפשוטו של מקרא יש לומר כפי‬ ‫שאמר רב ששת (ברכות ו' עמ'ב')‬ ‫ואשר על כן כלל אברהם גם את‬ ‫רבקה בהספדו ובבכיתו את שרה‪,‬‬ ‫אַ גְ ָׂרא ְדהֶ ְס ֵפדָׂ א ‪ְ -‬דלו ֵיי‪ .‬כלומר‪ :‬השכר‬ ‫שנאמר ַו ָׂיב ֹאּ֙ אַ ְב ָׂרהָָׂ֔ ם לִּ ְספָֹ֥ ד לְ שָׂ ָׂ ָ֖רה‬ ‫שמקבלים עבור ההספד הוא ְדלו ֵיי‬ ‫וְ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה‪ .‬וכך יהיה ערך הדברים‪:‬‬ ‫וכפירוש רש"י שם להרים קול בלשון‬ ‫נהי ועגמת נפש שיבכו השומעים‪.‬‬ ‫וְ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתה ‪ -‬לְ ִּר ְבקָׂ ה‪.‬‬ ‫לִּ ְספָֹ֥ ד לְ שָׂ ָׂ ָ֖רה‪,‬‬ ‫ופירש דלויי מלשון להרים [קול]‪.‬‬ ‫שָׂ ָׂכלַל בהספדו ובכייתו גם את רבקה‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש עוד לפרש‬ ‫ועל דרך הצח‪ :‬מדוע נכתבה כ' קטנה‬ ‫בזה ְדלו ֵיי מלשון דלי‪ ,‬שדולה מעיני‬ ‫במילה וְ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה‪.‬‬ ‫השומעים את דמעותיהם‪ .‬ולפי כך יהיה‬ ‫פירוש וְ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה שישמעו בני חת ויבכו‬ ‫גם הם‪.‬‬ ‫שהרי לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה בגימטרי' ללא הכ'‬ ‫הקטנה‪ ,‬עולה תל"ז‪ ,‬והמילה לרבקה‬ ‫בגימטרי' עולה של"ז‪ ,‬כ"ף‬ ‫ה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬וכי מה ליעקב ברגעים‬ ‫בגימטריה עולה ק'‪[ ,‬עם אות המילוי‬ ‫הקדושים של יציאת הנשמה להזכיר‬ ‫ף] והכ"ף הקטנה באה לומר לך‬ ‫את ְבנֵי‪ָֽ ֵ -‬חת‪.‬‬ ‫להחסיר ק' מתל"ז והרי של"ז‪.‬‬ ‫כלומר‪ :‬הורד את הכ"ף‬ ‫אלא כאן שילם יעקב לבני חת טובה‬ ‫מ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה ותקבל לרבקה‪.‬‬ ‫תחת טובה על אשר התעסקו בקבורת‬ ‫וכן ללא הכ''ף תקבל‪ :‬ולְ ִּבתָׂ ּה‪.‬‬ ‫אמו רבקה‪.‬‬ ‫שרבקה כלתה נחשבת לבתה‪.‬‬ ‫וכאומרו ויבא אברהם לבכות לשרה‬ ‫שהרי לא היה בקבורתה‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬כי היה‬ ‫ולבתה‪ ,‬רבקה‪.‬‬ ‫בדרך חזרה מפדן ארם‪ ,‬ויצחק אביו‬ ‫והוא הרמז למה שנאמר לעיל שבא‬ ‫ָׂכבְ דּו עיניו‪ ,‬ועשָׂ ו שונא לרבקה‪ ,‬לכן‬ ‫אברהם לִּ ְספָֹ֥ ד לְ שָׂ ָׂ ָ֖רה‪ ,‬וְ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתה ‪-‬‬ ‫בני חת התעסקו בקבורתה‪( .‬וכפירוש‬ ‫הרמב"ן כדלעיל)‪ .‬לכן מילותיו האחרונות‬ ‫לְ ִּר ְבקָׂ ה‪.‬‬ ‫[לאחר שציוה את בניו וברכם] היו‪:‬‬ ‫מֵ ֵ ָ֥את ְבנֵי‪ָֽ ֵ -‬חת‪.‬‬ ‫ועוד בעניין זה יובן בפרשת ויחי‬ ‫מדוע מילותיו האחרונות של יעקב‬ ‫וכל זאת ראה אברהם בעיני רוחו‬ ‫בטרם יגְ ַוע היו מֵ ֵ ָ֥את ְבנֵי‪ָֽ ֵ -‬חת‬ ‫בנבואה ולכן נרמז בהספדו ובכייתו על‬ ‫(בראשית מט‪ ,‬כט‪-‬לג')‪:‬‬ ‫שרה גם הספד ובכיה על רבקה‪.‬‬ ‫שנאמר ַו ָׂיב ֹאּ֙ אַ ְב ָׂרהָָׂ֔ ם לִּ ְספָֹ֥ ד לְ שָׂ ָׂ ָ֖רה‬ ‫וַיְ ַצֵּ֣ו אֹותָָׂ֗ ם ַו ֹּ֤י ֹאמֶ ר ֲאלֵהֶ םּ֙ ֲאני֙ ֶנא ֱָׂסֶׁ֣ף‬ ‫וְ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה‪ .‬לִּ ְספָֹ֥ ד לְ שָׂ ָׂ ָ֖רה‪ ,‬וְ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה ‪-‬‬ ‫אֶ ל‪-‬ע ַָׂ֔מי קִּ ְב ָ֥רו אֹ ִּ ָ֖תי אֶ ל‪-‬אֲבֹ ָׂ ִ֑תי אֶ ל‪-‬‬ ‫לרבקה‪.‬‬ ‫ֲשר ב ְש ֖דה עֶפְ ֵּ֥רֹון ַ ָֽהח ָֽתי‪:‬‬ ‫הַָּ֨ ְמע ָָָׂׂ֔רה א ֶ ֵּ֥‬ ‫ֲשר עַל‪-‬‬ ‫בַ ְמע ָׂ ֵָׂ֞רה אֲשֶֶׁ֨ ר ב ְש ֵ֧דה הַ מַ כְ פלָׂ ָ֛ה א ֶ ֵּ֥‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬כנ''ל‪ ,‬שבהספדו‬ ‫פְ ני‪ -‬מַ ְמ ֖רא בְ ֶ ֶׁ֣א ֶרץ כְ נָׂ ֹ֑עַן אֲשֶ ֩ר קָׂ ֶָׁׂ֨נה‬ ‫לשרה גרם אברהם לבְ ני חת שיבכו גם‬ ‫אַ בְ ָׂר ָ֜ ָׂהם אֶ ת‪-‬הַ שָׂ ִ֗ ֶדה מֵ ֵ ָ֛את עֶפְ ָ֥רֹ ן הַ ִּח ִּ ָ֖תי‬ ‫הם‪ ,‬וכמאמר הגמרא [ברכות ו‪ ]:‬אַ גְ ָׂרא‬ ‫וגו' מֵ ֵ ָ֥את ְבנֵי‪ָֽ ֵ -‬חת‪ :‬וַיְ כַ ֹּ֤ל ַיעֲקֹבּ֙ לְ צַ ֵּ֣ ֹות‬ ‫ְדהֶ ְס ֵפדָׂ א ‪ְ -‬דלו ֵיי‪ .‬והעלה דמעותיהם‬ ‫אֶ ת‪-‬בָׂ ָָׂ֔ניו ַו ֶיאֱסֵֹּ֥ ף ַרגְ לָׂ ֖יו אֶ ל‪-‬הַ מ ָׂטֹ֑ה וַיִּ גְ וַ ָ֖ע‬ ‫ַוי ָׂ ֵָ֥אסֶ ף אֶ ל‪-‬ע ָׂ ַָֽמיו‪:‬‬ ‫ו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫ועוד על דרך הצח‪ ,‬כנ''ל ‪ -‬ראתה‬ ‫למען יזכרו בבא העת להספיד גם‬ ‫שרה בקרבה גם את רבקה‪ .‬שהן אותן‬ ‫לרבקה ולבכתה‪.‬‬ ‫אותיות‪ ,‬ותצחק בקרבה‪ ,‬שמחה‬ ‫שרבקה תהיה ליצחק‪.‬‬ ‫ועל דרך הרמז והסוד‪ ,‬וכמובא‬ ‫באוהב ישראל מאפטא‪ ,‬שרה היא כנגד‬ ‫וְ עָׂ ֶליהָׂ אמר שלמה המלך אשת חיל מי‬ ‫עולם הבריאה ונקראת נשמת‬ ‫ימצא וגו' ז ְָׂממָׂ ה שָׂ דֶ ה ו ִַּתקָׂ חֵ הו (משלי‬ ‫העולמות‪.‬‬ ‫לא טז') ‪ ,‬ומובא במדרש תנחומא‪ :‬ז ְָׂממָׂ ה‬ ‫וְ נ ְָׂטלָׂה ְשדֵ ה הַ מַ כְ פֵ לָׂה וְ שָׂ ם נִּ קְ ְב ָׂרה‪.‬‬ ‫ַו ֲהוֵינָׂן בָׂ ּה‪ ,‬במה זכתה שרה להיות‬ ‫נשמת העולמות בעולם הבריאה‪.‬‬ ‫שזממה ליקח את שדה מערת המכפלה‬ ‫ולהקבר בו‪ ,‬שעל ידי זה יהיה מנת‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שהספדו של אברהם‬ ‫חלקה עם אברהם ויצחק בנה‪ ,‬שנאמר‬ ‫ובכייתו העלו אותה לדרגת נשמת‬ ‫בו ויצא יצחק לשוח בשדה‪ .‬ועל כן‬ ‫העולמות‪ ,‬לדרגת עולם הבריאה‪.‬‬ ‫זכתה לעולם הבריאה‪.‬‬ ‫ולשרה יאה ל ְזכֹות לעולם הבריאה על‬ ‫אשר ראתה בקרבה את מעשה‬ ‫ועוד על דרך הצח הרמז והסוד‪,‬‬ ‫הבריאה של הקב"ה שהפכה מעקרה‬ ‫שֵ ם הַ שֵ ם השולט בעולם הבריאה הוא‬ ‫לאם הבנים שמחה‪.‬‬ ‫עולם הנשמות‪ ,‬הוא יו"ד ה"י וא"ו‬ ‫ה"י‪ ,‬הנקרא גם שם ס''ג שהוא‬ ‫וכמובא בלעומקו של מקרא פרשת‬ ‫הגימטרי'ה של שם זה‪ .‬והוא נרמז‬ ‫וירא ו ִַּת ְצחַ ק שָׂ ָׂרה ְבקִּ ְר ָׂבֵּּ֣ה‪ .‬על מה‬ ‫במילה וְ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה‪ .‬שכן הם אותו חשבון‬ ‫צחקה על עסקי קִּ ְרבָׂ ּה‪.‬‬ ‫גימטרי'ה‪ .‬כיצד‪:‬‬ ‫יו"ד מהשם הנ"ל עם המילוי‪,‬‬ ‫וכתרגום אונקלוס ְמעֹוהי‪ ,‬על עסקי‬ ‫בגימטרי'ה כ'‪ ,‬והיא כנגד כ' שבמילה‬ ‫מעיה‪ .‬שכל זמן שבקרב מעיה מתגלה‬ ‫וְ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה‪.‬‬ ‫ההתחדשות האלקית מתקיים בה‬ ‫ִּמבשָׂ ִּרי אֶ ח ֶזה אלֹוּהַ ‪.‬‬ ‫ז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫שגם בתה היתה בכלל ההספד והבכי‪.‬‬ ‫ה"י‪ַ ,‬פעֲמַ ים מהשם הנ"ל‪ ,‬עם המילוי‪,‬‬ ‫לפי שנאמר וה' ברך את אברהם בכל‪,‬‬ ‫בגימטרי'ה ל'‪ ,‬הם כנגד ל' שבמילה‬ ‫חד אמר בן‪ ,‬כי בכל גימטריה בן‪ ,‬וחד‬ ‫לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה‪.‬‬ ‫אמר בת היתה לו לאברהם ובכל שמה‪.‬‬ ‫[והיא בתו משרה כמוכח מתוספות בבא‬ ‫וא"ו מהשם הנ"ל‪ ,‬עם המילוי‪,‬‬ ‫בתרא דף קמא‪ .‬ד''ה בת]‪ .‬והיא נפטרה‬ ‫בגימטרי'ה י''ג‪ ,‬הם כנגד אותיות‬ ‫בעת פטירת שרה‪ .‬ויבא אברהם לספוד‬ ‫ובת"ּה הנותרות מהמילה וְ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה‪.‬‬ ‫לשרה וְ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה לבתה‪ .‬ולכן כתיב כ'‬ ‫שכן אותיות ובת"ּה גם יעלו לחשבון‬ ‫קטנה‪ .‬לומר שספד לשרה ובכה על‬ ‫י''ג‪ ,‬בגימטרי'ה קטנה‪.‬‬ ‫בתה שנפטרה באותה העת‪ ,‬ועל‬ ‫רבקה לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫כיצד‪ :‬המפיק באות ּה שבמילה‬ ‫וְ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה‪ .‬מכפיל אותה בשניים והם‬ ‫ולעומקו של מקרא יאָׂ מר שבהספדו‬ ‫כנגד ‪ ,10‬ובגימטרי' קטנה ‪.1‬‬ ‫לשרה רמז אברהם לרבקה‪,‬‬ ‫כמובא לקמן‪ ,‬ובהערה במקום הנרמז‪.‬‬ ‫נותרו אותיות ובת מהמילה וְ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה‪.‬‬ ‫והם עולים לחשבון י''ב בגימטריה‬ ‫וכמובא במדרש תנחומא‬ ‫קטנה (ו‪ ,6-‬ב‪ ,2-‬ת‪ )4-‬יחד עם המספר‬ ‫הספדו של אברהם לשרה‪:‬‬ ‫‪ 1‬העולה מהמפיק ּה הנ''ל‪ ,‬הרי י''ג‪.‬‬ ‫והוא כנגד וא"ו עם המילוי שבשם‬ ‫ה ְתחיל אַ בְ ָׂרהָׂ ם לבְ כֹות ָׂעלֶיהָׂ וְ לֹומַ ר‪,‬‬ ‫השם של הבריאה‪.‬‬ ‫אֵ שֶ ת חַ יִּ ל ִּמי יִּ ְמצָׂ א‪ .‬בָׂ טַ ח בָׂ ּה לֵב בַ עְ לָּׂה‬ ‫אימָׂ תַ י? בְ שָׂ עָׂה שֶ אָׂ מַ ר לָּׂה‪ :‬א ְמרי נָׂא‬ ‫הרי שנרמז בְ אלין מ ַל ָׂיא‪ ,‬שעל ידי‬ ‫אֲחֹ תי אָׂ ְת‪.‬‬ ‫וְ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה שעשה אברהם‪ ,‬העלה אותה‬ ‫לדרגת עולם הבריאה בו שולט השם‬ ‫גְ מָׂ ל ְַתהו טֹוב וְ ל ֹא ָׂרע כֹ ל יְ מֵ י חַ יֶיהָׂ ‪.‬‬ ‫הק' ס"ג שהוא גימטרי'ה של יו"ד ה"י‬ ‫דָׂ ְרשָׂ ה צֶ מֶ ר ופִּ ְש ִּתים‪ ,‬בין יצְ חָׂ ק‬ ‫וא"ו ה"י‪.‬‬ ‫לְ י ְשמָׂ עאל‪ ,‬שֶ אָׂ ְמ ָׂרה‪ ,‬גָׂרש הָׂ אָׂ מָׂ ה הַ ז ֹאת‬ ‫וְ אֶ ת בְ נָּׂה‪.‬‬ ‫ועוד על דרך הצח‪ :‬חלק את‬ ‫וְ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה לשתי מלים‪ :‬כל‪-‬ובתה‪ .‬שגם‬ ‫ח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫ירא לְ בֵ יתָׂ ּה ִּמשָׂ לֶג‪ ,‬מגיהנָׂם‪.‬‬ ‫ל ֹא ִּת ָׂ‬ ‫הָׂ יְ תָׂ ה ָׂכ ֳאנִּ יֹות סֹוחֵ ר‪ַ ,‬ותֻּקַ ח הָׂ אשָׂ ה בית‬ ‫לָׂמָׂ ה? כי כָׂל ביתָׂ ּה ָׂלבֻּש שָׂ נים‪ְ ,‬שנַים‪,‬‬ ‫פ ְַרעֹ ה‪ ,‬וְ עֹוד‪ ,‬וַי ְשלַח אֲבימֶ לְֶך‪.‬‬ ‫שַ בָׂ ת ּומילָׂה‪.‬‬ ‫וַתָׂ קָׂ ם ְבעֹוד לַיְ לָׂה‪ ,‬אימָׂ תַ י? ַוי ְַשכם‬ ‫מַ ְרבַ ִּדים ָׂע ְשתָׂ ה לָׂה‪ ,‬אלּו בגְ די כְ ֻּהנָׂה‪.‬‬ ‫אַ בְ ָׂרהָׂ ם בַ בֹ קֶ ר‪.‬‬ ‫ִּמפְ ִּרי ַכפֶיהָׂ נ ְָׂטעָׂה כ ֶָׂרם‪ ,‬זֶה י ְש ָׂראל‪,‬‬ ‫שֶ ֶנאֱמַ ר‪ :‬כי כ ֶֶרם ה' צְ בָׂ אֹות בית י ְש ָׂראל‪.‬‬ ‫ז ְָׂממָׂ ה שָׂ דֶ ה ו ִַּתקָׂ חֵ הו‪ ,‬ז ְָׂממָׂ ה וְ נ ְָׂטלָׂה‬ ‫ְשדה הַ מַ כְ פלָׂה וְ שָׂ ם נקְ בְ ָׂרה‪ ,‬שֶ ֶנאֱמַ ר‪:‬‬ ‫עָׂרים בַ עְ לָּׂה‪ ,‬כְ שֶ בקש מבְ ני‬ ‫נֹודָׂ ע בַ ְש ִּ‬ ‫וְ אַ חֲרי כן קָׂ בַ ר אַ בְ ָׂרהָׂ ם אֶ ת שָׂ ָׂרה‪.‬‬ ‫חת ְתנּו לי ֲא ֻּחזַת קֶ בֶ ר‪.‬‬ ‫סָׂ ִּדין עָׂ ְשתָׂ ה‪ ,‬זֹו הַ מילָׂה‪ ,‬שֶ ֶנאֱמַ ר‪ :‬סֹוד ה'‬ ‫חָׂ גְ ָׂרה ְבעֹוז מָׂ ְתנֶיהָׂ ‪ ,‬אימָׂ תַ י? כְ שֶ בָׂ אּו‬ ‫ליראָׂ יו‪.‬‬ ‫הַ מַ לְ אָׂ כים‪ ,‬שֶ ֶנאֱמַ ר‪ַ :‬ו ְימַ הר אַ בְ ָׂרהָׂ ם‬ ‫הָׂ אֹ ֱהלָׂה אֶ ל שָׂ ָׂרה וְ גֹו'‪.‬‬ ‫עֹוז וְ הָׂ דָׂ ר לְ בושָׂ ּה‪ ,‬אלּו עַ נְ נֵי כָׂבֹוד שֶ הָׂ יּו‬ ‫מַ קיפין אֶ ת הָׂ אֹ הֶ ל שֶ לָׂה‪* .‬‬ ‫טָׂ עֲמָׂ ה כִּ י טֹוב סַ ְח ָׂרּה‪ ,‬כְ שֶ בָׂ אּו עֲליהֶ ם‬ ‫* כאן ָׂרמַ ז גם לרבקה שנאמר בה ַו ִּת ְת ַכס‪,‬‬ ‫הַ ְמלָׂכים‪ ,‬דכְ תיב‪ :‬וַיחָׂ לק עֲליהֶ ם ַל ְילָׂה‪.‬‬ ‫והיו ענני כבוד של שרה על אהל רבקה‪.‬‬ ‫ל ֹא יִּ כְ בֶ ה בַ לַיְ לָׂה נ ֵָׂרּה *‬ ‫פִּ יהָׂ ָׂפ ְתחָׂ ה ְבחָׂ כְ מָׂ ה‪ ,‬אימָׂ תַ י? בְ שָׂ עָׂה‬ ‫* כאן ָׂרמַ ז גם לרבקה שהיה נר של שרה‬ ‫שֶ אָׂ ְמ ָׂרה לֹו‪ :‬ב ֹא נָׂא אֶ ל שפְ חָׂ תי‪* .‬‬ ‫דולק באהל רבקה‪.‬‬ ‫* כאן ָׂרמַ ז גם לרבקה שאמרה ליעקב שמע‬ ‫בקולי ולך קח לי‪.‬‬ ‫יָׂדֶ יהָׂ ִּשלְ חָׂ ה בַ כִּ ישֹור‪ ,‬שֶ הָׂ יְתָׂ ה נֹותֶ נֶת‬ ‫מַ ֲאכָׂל לָׂעֹובְ רים וְ שָׂ בים‪.‬‬ ‫צֹופִּ יָׂה הֲלִּ יכֹות בֵ יתָׂ ּה‪ ,‬שֶ בְ כָׂל יֹום הָׂ יְתָׂ ה‬ ‫ְמצַ פָׂה אימָׂ תַ י יַחְ זְרּו הַ מַ לְ אָׂ כים שֶ ב ְשרּוהָׂ‬ ‫ַכפָּׂה פ ְָׂרשָׂ ה ֶלעָׂנִּ י‪ ,‬שֶ הָׂ יְתָׂ ה נֹותֶ נֶת צְ דָׂ קֹות‬ ‫שֹוב אָׂ שּוב אלֶיָך ‪.‬‬ ‫ּומַ לְ בֶ שֶ ת עֲרֻּ מים‪.‬‬ ‫וְ לֶחֶ ם עַ ְצלות ל ֹא ת ֹאכֵל *‬ ‫* כאן ָׂרמַ ז גם לרבקה שהיתה ברכה שרויה‬ ‫בעיסה‪ ,‬כבימיה של שרה‪.‬‬ ‫ט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫מֵ ַעָ֖ל פְ נֵ ֵּ֣י מֵ ִ֑תֹו‪ .‬ומה תלמוד לומר ַו ָּׂ֙יקָׂ םּ֙‬ ‫אַ ְב ָׂרהָָׂ֔ ם מֵ ַעָ֖ל פְ נֵ ֵּ֣י מֵ ִ֑תֹו‪.‬‬ ‫קָׂ מו בָׂ נֶיהָׂ וַיְ אַ ְשרוהָׂ ‪ַ ,‬ות ֹאמֶ ר מי מלל‬ ‫לְ אַ בְ ָׂרהָׂ ם‪* .‬‬ ‫ומובא בזוה''ק קכ''א במדרש‬ ‫*כאן ָׂרמַ ז גם לרבקה שילדה את יעקב אשר‬ ‫נולדו לו י"ב שבטים‪.‬‬ ‫הנעלם‪ ,‬שתרמוז הפרשה לגוף ונשמה‪.‬‬ ‫ַרבֹות בָׂ נֹות ָׂעשו חָׂ יִּ ל‪ ,‬אלּו הָׂ אֻּמֹות‪.‬‬ ‫שרה היא הגוף ואברהם היא הנשמה‪,‬‬ ‫והגוף ללא נשמה הרי הוא כמת‪ ,‬ועל ידי‬ ‫וְ אַ ְת עָׂלִּ ית עַל ֻכ ָׂלנָׂה‪ ,‬שֶ ֶנאֱמַ ר‪ :‬הַ ביטּו אֶ ל‬ ‫הגוף הנשמה מתעלית ונכספת אל קונה‪,‬‬ ‫אַ בְ ָׂרהָׂ ם אֲביכֶם וְ אֶ ל שָׂ ָׂרה ְתחֹולֶלְ כֶם‬ ‫הדא הוא דכתיב ַו ָּׂ֙יקָׂ םּ֙ אַ ְב ָׂרהָָׂ֔ ם מֵ ַעָ֖ל‬ ‫(ישעיה נא‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫פְ נֵ ֵּ֣י מֵ ִ֑תֹו‪.‬‬ ‫ְתנו לָּׂה ִּמפְ ִּרי יָׂדֶ יהָׂ ‪ ,‬שֶ ֶנאֱמַ ר‪ :‬וַיהְ יּו חַ יי‬ ‫ולהשלים למדרש הנעלם הנ''ל‪ ,‬יש‬ ‫שָׂ ָׂרה‪.‬‬ ‫לומר לעומקו של מקרא‪ ,‬שלכן נקרא‬ ‫בעל השדה עפרון בן צחר‪.‬‬ ‫וִּ יהַ לְ לוהָׂ בַ ְשע ִָּׂרים מַ עֲשֶ יהָׂ *‬ ‫* כאן רמז גם לרבקה שילדה את יעקב אשר‬ ‫עפרון הוא הגוף שֶ מֵ ָׂעפָׂ ר יסודו‪,‬‬ ‫בו נאמר וזה שער השמים‪.‬‬ ‫והנשמה היא המאירה בגוף‪ ,‬צחורה‬ ‫ונקיה‪ ,‬ולכן נקרא עפרון בן צֹ חַ ר‪.‬‬ ‫ואשר על כל הנ''ל‪ ,‬נאמר‪:‬‬ ‫והאות ח' והאות ה' מתחלפות הן‪ ,‬וקרי‬ ‫ַו ָׂיב ֹאּ֙ אַ ְב ָׂרהָָׂ֔ ם לִּ ְספָֹ֥ ד לְ שָׂ ָׂ ָ֖רה‪ ,‬וְ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה‪.‬‬ ‫ביה צֹ הַ ר‪ .‬כמה דאת אמרת צֵֹּ֣ הַ ר |‬ ‫לִּ ְספָֹ֥ ד לְ שָׂ ָׂ ָ֖רה‪ ,‬וְ לִּ ְבכֹ ָׂ ָֽתּה ‪ -‬לְ ִּר ְבקָׂ ה‪ .‬וכן‬ ‫ֲשה לַתֵ ָ֗ ָׂבה‪ .‬שהתבה היא הגוף‬ ‫תַ ע ֶ ֵּ֣‬ ‫שהיה בוכה גם על בתה‪ ,‬כנ''ל‪.‬‬ ‫והנשמה היא הצהר ומאירה כאבן‬ ‫טובה‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫כן אברהם כנגד הנשמה המאירה‬ ‫ַו ָּׂ֙יקָׂ םּ֙ אַ ְב ָׂרהָָׂ֔ ם מֵ ַעָ֖ל פְ נֵ ֵּ֣י מֵ ִ֑תֹו (כג‪,‬ג')‬ ‫ְבשָׂ ָׂרה‪ ,‬היא ְבשָׂ ָׂרּה של הנשמה‪,‬‬ ‫ובהיותה מוטמנת במערת המכפלה‪,‬‬ ‫יש ליתן טעם מה רצה הכתוב לומר‬ ‫הנשמה שבה עולה בעילוי כפול ומכופל‬ ‫בזה‪ .‬שיכול היה הכתוב לומר לכאורה‬ ‫לפני קונה ומבקשת על בנה‪ .‬הדא הוא‬ ‫וַיְ דַ ֵ ָ֥בר אברהם אֶ ל‪ְ -‬בנֵי‪ָ֖ ֵ -‬חת לֵאמָֹֽ ר‪,‬‬ ‫דכתיב ַו ָּׂ֙יקָׂ םּ֙ אַ ְב ָׂרהָָׂ֔ ם מֵ ַעָ֖ל פְ נֵ ֵּ֣י מֵ ִ֑תֹו‪.‬‬ ‫מבלי להקדים ולומר ַו ָּׂ֙יקָׂ םּ֙ אַ ְב ָׂרהָָׂ֔ ם‬ ‫י‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫וכמו כן ברחמי שמים‪ ,‬הרחמים‬ ‫שהנשמה עולה מעלה מעלה מֵ ַעָ֖ל פְ נֵ ֵּ֣י‬ ‫מרובים עד אין ערוך‪ ,‬ומתפשטים‬ ‫מֵ ִ֑תֹו‪.‬‬ ‫בעולמות למען הורדת השפע לזה‬ ‫ועל דרך הצח ירמוז הפסוק לנשמה‬ ‫העולם‪ ,‬ודוד המלך מבקש מהקב"ה‬ ‫שמרחפת כטפח מעל פני הגוף‪ ,‬עד‬ ‫שלא יִּ כְ ָׂלא את רחמיו ולא יעצרם ולא‬ ‫הקבורה‪ ,‬כמובא בספרים הק'‪ ,‬ומכאן‬ ‫ימנעם אלא יתן להם להתפשט ברוב עוז‬ ‫ואילך מתחילה לעלות‪ .‬ולכן מוטעמת‬ ‫ושלום‪.‬‬ ‫המלה מֵ ַעָ֖ל בטיפחא‪ ,‬שהנשמה מרחפת‬ ‫מֵ ַעָ֖ל‪ ,‬כטפח‪.‬‬ ‫וכן יֵאָׂ מֵ ר לגבי באברהם‪ ,‬שרצונו‬ ‫לקבור את מתו במערת המכפלה היה‬ ‫^^^^‬ ‫כה עז‪ ,‬כגשמים המבקשים לירד ברב‬ ‫ַו ַיעֲנָ֧ ו ְבנֵי‪ָ֛ ֵ -‬חת אֶ ת‪-‬אַ ְב ָׂר ָׂ ָ֖הם לֵאמָֹ֥ ר‬ ‫שפע לעולם‪ ,‬וכרחמים המרובים אשר‬ ‫ֹלהים‬ ‫לָֽ ֹו‪ְ :‬שמָׂ ֵעֵּ֣נו | אֲ דֹ ָ֗ ִּני נְ ָּ֨ ִּשיא א ִּ ֹּ֤‬ ‫ביד הקב"ה לבדו ליתן להם להתפשט‬ ‫אַ תָׂ הּ֙ ְבתֹו ֵָ֔כנו ְב ִּמ ְב ַחֵּ֣ר קְ בָׂ ֵ ָ֔רינו קְ בָֹ֖ ר‬ ‫בעולם‪.‬‬ ‫אֶ ת‪-‬מֵ ֶ ִ֑תָך ִּ ֵּ֣איש ִּמ ָ֔ ֶמּנו אֶ ת‪-‬קִּ ְב ָ֛רֹו ָֽל ֹא‪-‬‬ ‫יִּ כְ ֶ ָ֥לה ִּמ ְמָךָ֖ ִּמקְ בָֹ֥ ר מֵ ֶ ָֽתָך‪( :‬כג ‪,‬ה‪-‬ו')‬ ‫ומעתה יש לשאול‪ ,‬מאחר ו ָֽל ֹא יִּ כְ ֶ ָ֥לה‬ ‫פירושו ל ֹא יִּ כְ ָׂ ֵּ֣לא‪ ,‬מדוע תכתוב התורה‬ ‫ָֽל ֹא יִּ כְ ֶ ָ֥לה‪ ,‬פירש"י לפשוטו של מקרא‬ ‫ָֽל ֹא יִּ כְ ֶ ָ֥לה באות ה''א ולא באות אל"ף‪.‬‬ ‫לא יִּ ְמ ַנע‪ .‬כמו אַ ָׂ ֤תה ה' ל ֹא ִּתכְ ָׂ ֵּ֣לא‬ ‫ַרח ֶ ֲֶׁ֣מיָך מ ֶ ֹ֑מני (תהלים מ‪ ,‬יב‪ ,).‬וכמו‬ ‫ועל דרך הרמז תרמוז האות ה''א‬ ‫מן‪-‬הַ שָׂ ָׂ ָֽמים‬ ‫הַ גֶ ֖שֶ ם‬ ‫וַיִּ כ ֵ ָָׂ֥לא‬ ‫על שם ה'‪ ,‬לומר לך בלתי לה' לבדו‪.‬‬ ‫(בראשית ח‪ ,‬ב‪.).‬‬ ‫וכשם שבידי השם לא לכלוא הגשם‬ ‫ולא לכלוא רחמיו‪ ,‬כן בידי ה' לבדו‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬בשימת לב‬ ‫להועיד את מערת המכפלה לאברהם‪.‬‬ ‫לדוגמאותיו של רש''י‪ ,‬יש לומר‬ ‫ולכן נאמר איש ִּמ ָ֔ ֶמּנו‪ ,‬שלפשוטו‬ ‫לתפארת פירושו‪ ,‬שהשמים היו‬ ‫הכוונה איש מאתנו‪ ,‬אך לעומקו של‬ ‫טעונים ומלאים והקב"ה ָׂכ ָׂלא אותם‬ ‫מקרא יש לדרוש ִּמ ָ֔ ֶמּנו ‪ -‬מהקב''ה‪.‬‬ ‫בעל כרחם ומנע מהם מלרדת‪ ,‬כדכתיב‬ ‫וכאומרו‪ֵּ֣ ִּ :‬איש ָֽל ֹא יִּ כְ ֶ ָ֥לה ו ִּ ֵּ֣איש ָֽל ֹא‬ ‫בפרשת קריאת שמע "ועצר"‪.‬‬ ‫יא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫וישב באמור יעקב ליוסף "לכה‬ ‫יִּ כְ ָׂלא בלתי ִּממֶָ֔ ּנו‪ ,‬מהקב"ה‪ .‬ומכיון‬ ‫ואשלחך אליהם"‪ .‬ששלח עמו את‬ ‫שנשיא אלקים אתה‪ ,‬הרי שלך המערה‪,‬‬ ‫מלאך הרחמים הנקרא "לכה"‪ .‬והוא‬ ‫ועל ָׂכ ְרחַ ם הודו לו כי מה' יצא הדבר‪.‬‬ ‫מע''ב שמות היוצאים מד' הפסוקים של‬ ‫ועוד הכְ תיב הכתוב‪ֶׁ֣ ,‬איש מ ָׂ֔ ֶמנּו אֶ ת‪-‬‬ ‫ויסע ויבא ויט בפרשת שלח י''ד‪ ,‬יט‪-‬‬ ‫קִּ ְב ָ֛רֹו ָֽל ֹא יכְ לֶ ֵּ֥ ה ועל דרך סרסהו‬ ‫כא'‪.‬‬ ‫ודרשהו‪ֶׁ֣ :‬איש אֶ ת‪-‬קִּ ְב ָ֛רֹו ָֽל ֹא יכְ ָׂלא מ ְמָך֖ ‪,‬‬ ‫וכמבואר‪ ,‬שיש בו במלאך "כלה"‬ ‫וכאומרם‪ ,‬אפילו את קברותינו שלנו‬ ‫תגבורת הדין ותגבורת הרחמים‪.‬‬ ‫אשר הועדנו לנו‪ ,‬ניתן לך‪.‬‬ ‫לעפרון בן צוחר יהיה בו תגבורת הדין‪,‬‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬לתפארת פירושו של‬ ‫לקיים שליחותו כמלאך הנקרא "כלה"‪,‬‬ ‫רש''י‪ ,‬יש לומר שבדין החליף את האות‬ ‫ובזה יִּ כְ ֶלה רשותו של עפרון במערה‪.‬‬ ‫ה''א עם האות אל''ף‪ ,‬לומר ָֽל ֹא יִּ כְ ָׂלא‬ ‫וכן יהיה בו תגבורת החסד‪ ,‬בשם‬ ‫במקום ָֽל ֹא יִּ כְ ֶ ָ֥לה‪ .‬שכן זו דרכה של‬ ‫הרחמים "לכה"‪ ,‬שלא יִּ כְ לֶה רשותו של‬ ‫האות ה' להיקרא ה''א‪ .‬שתוכל האל''ף‬ ‫אברהם ממערת המכפלה‪ ,‬ובזה יקיים‬ ‫"לכה" שליחותו ליתן את מערת‬ ‫תמיד לבא במקום הה''א‪.‬‬ ‫המכפלה לאברהם לאחוזת עולם‪.‬‬ ‫ועוד על דרך הצח‪ ,‬ובשימת לב‬ ‫וכן מביא ה"אוהב ישראל" מאפטא‬ ‫הַ שֹ ֶרש של יִּ כְ ֶלה בה''א הוא כלה‪.‬‬ ‫שכל ע''ב שמות היוצאים מ‪-‬ג' פסוקים‬ ‫מלשון כליה וסוף‪ .‬ובאומרו ָֽל ֹא‪-‬יִּ כְ ֶלה‪,‬‬ ‫של "ויסע ויבא ויט" שבפרשת בשלח‬ ‫בזה רמז הכתוב שאין כליה וסוף‬ ‫[י''ד יט‪-‬כא']‪ ,‬נקראים ישר והפוך‪ ,‬והם‬ ‫למערת המכפלה‪ ,‬והיא קניין נצחי ביד‬ ‫מלאכי חסד ורחמים לישראל‪ ,‬ומכאן‬ ‫אברהם לדורותיו‪.‬‬ ‫שיש בהם תגבורת הדינים לכל המונע‬ ‫ועוד על דרך הסוד‪ ,‬באומרו ֶׁ֣איש‬ ‫חסד מישראל‪.‬‬ ‫מ ָׂ֔ ֶמנּו אֶ ת‪-‬קבְ ָ֛רֹו ָֽל ֹא‪-‬יִּ כְ ֶ ָ֥לה מ ְמָך֖ מקְ בֵֹּ֥ ר‬ ‫מ ֶ ָֽתָך‪ ,‬רמז הכתוב למלאך הרחמים‬ ‫ששמו "כלה" ובהיפוך אותיות נקרא‬ ‫^^^^‬ ‫גם "לכה"‪ .‬כמוזכר לעיל בעניין סדם‬ ‫ובנות לוט‪ ,‬באמור הבכירה לכה ונשקה‬ ‫את אבינו יין‪ .‬וכפי שמוזכר בפרשת‬ ‫יב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫ואחוזת הקבר‪ ,‬אשר מחברת בין הגוף‬ ‫וַיָׂ ָָּ֧֧קָׂ ם אַ ְב ָׂר ָׂ ָ֛הם וַיִּ ְש ַ ָ֥תחו לְ עַ ם הָׂ ָׂ ָ֖א ֶרץ‬ ‫המוטמן באדמה ובין הנשמה העולה‬ ‫לִּ ְבנֵי‪ָֽ ֵ -‬חת (כג‪,‬ז')‬ ‫מעלה מעלה‪ ,‬אותה מבקש אברהם‬ ‫בחברון‪ .‬המחברת שמים וארץ‪.‬‬ ‫על דרך הפשט השתחווה אברהם‬ ‫אבינו כמה פעמים‪ ,‬להודות לעם‬ ‫ואשר על כן נקראת חברון קרית‬ ‫הארץ שבאו להספד‪ ,‬ומהם‬ ‫הארבע‪ .‬שמלבד היותה מקום מנוחת‬ ‫החשובים שבעיר‪ ,‬ויש אומרים אף‬ ‫כבוד לארבעה זוגות‪ ,‬הרי היא כסולם‬ ‫לחשובים שבאומות העולם כגון שם‬ ‫לחמשת חלקי הנשמה‪ .‬ונקראת קרית‬ ‫הארבע על שם ארבעה חלקי הנשמה‪,‬‬ ‫ועבר ואבימלך וענר ואשכול וממרא‬ ‫נפש רוח נשמה‪ ,‬ונשמה לנשמה‬ ‫שבאו לחלוק כבוד לשרה‪[ ,‬כמובא‬ ‫הנקראת "חיה"‪ ,‬שהיא על שם העתיד‬ ‫בסדר הדורות]‪ ,‬וכן השתחווה לבני‬ ‫שעתידה בתחיית המתים לדשן העצמות‬ ‫חת שמהם בקש את חלקת הקבר של‬ ‫בקבר ולהחיותן בתחיית המתים‪,‬‬ ‫עפרון‪.‬‬ ‫המקושרים לחלק החמישי העליון של‬ ‫חלקי הנפש הנקראת "יחידה"‪,‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש ליתן טעם‬ ‫והנמצאת תחת כסא הכבוד‪ ,‬שהיא מקור‬ ‫להשתחוויות כפולות אלו של אברהם‬ ‫החיות של כל חלקיה‪ .‬ואשר על כן‬ ‫שקראוהו נשיא אלקים‪ ,‬ולשמותיהם‬ ‫נקראת המערה מערת המכפלה‪,‬‬ ‫של עפרון‪ ,‬עַם הָׂ ָׂ ָ֖א ֶרץ ו ְבנֵי ֵ ָֽחת‪.‬‬ ‫שמעוררת את הארבע חלקים להיות‬ ‫נכפלים עד הגיעם לכסא הכבוד שם‬ ‫ועל דרך הרמז והצח‪ ,‬יש לומר‬ ‫היחידה החמישית‪ ,‬המתיחדת עם‬ ‫שכולם מורים על ארציות וגשמיות‪,‬‬ ‫בוראה‪ .‬וסימנך‪ :‬נר''ן ח''י‪ .‬נפש רוח‬ ‫כגון עפרון שהוא לשון עפר‪ ,‬עם הארץ‬ ‫נשמה חיה יחידה‪ .‬וממנה מתחבר‬ ‫המחוברים לארציות‪ ,‬ובני חת‬ ‫המקום השמימי ביותר עם המקום‬ ‫שעשויים ללא חת ומפילים ִּחתָׂ תָׂ ם על‬ ‫הארצי ביותר‪ ,‬עם הגוף המונח וטמון‬ ‫יושבי הארץ‪ .‬והם כולם כנגד אברהם‬ ‫בעפר‪ .‬ואשר על כן מערת המכפלה‬ ‫הרוחני והשמימי שבגינו נבראו שמים‬ ‫המובילה לשערי גן עדן‪ ,‬אותה חמדו‬ ‫וארץ‪ ,‬שנאמר בהם בהבראם‪ ,‬ודרשו‬ ‫אברהם ושרה‪ ,‬וזה שהספיד אברהם‬ ‫באברהם‪.‬‬ ‫יג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫העפר‪ ,‬ולכן נקראים הם גם עַם‪-‬הָׂ ָׂ ָ֖א ֶרץ‪,‬‬ ‫את שרה באמרו‪ :‬ז ְָׂממָׂ ה שָׂ דֶ ה ו ִַּתקָׂ חֵ הו‬ ‫עם השייך לארץ בלי שייכות לשמים‪,‬‬ ‫(משלי לא טז')‪.‬‬ ‫כדי שיבואו אברהם ושרה לגאול את‬ ‫והוא אשר הזכיר הכתוב עם הארץ‬ ‫מערת המכפלה מידיהם כדי להחזירה‬ ‫עפרון ובני חת‪ .‬שכולם בבחינת‬ ‫למדריגתה השמימית‪ ,‬הטהורה‪ .‬על‬ ‫ארציות ועפרוריות‪ .‬מלבד אביו של‬ ‫ידי קבורת שרה‪ ,‬הנקראת יסכה הסוכה‬ ‫עפרון‪ ,‬הנקרא בשם צחר‪ ,‬והוא כעין‬ ‫ברוח הקדש‪ .‬בכסף מלא‪ ,‬הוא לשון‬ ‫צהר תעשה לתיבה המדגיש בברירותו‬ ‫כיסופים לה'‪ ,‬עד עת ב ֹא טַ ל התחייה‪,‬‬ ‫את השחור שבעפרירותו‪.‬‬ ‫שעל ידי קבורתה של שרה יש בה‬ ‫תיקון שמימי לכל נשמות צאצאיהם של‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬צהר הוא דרגה יותר‬ ‫יצחק ויעקב ולהחזירם לשרשם‪ .‬וזה‬ ‫מאירה מצחר‪ ,‬שכן נפתח עוד פתח קטן‬ ‫שאמר הכתוב אַ ְרבַ ע מֵ אֹות שֶ קֶ ל כֶסֶ ף‬ ‫באות ח' והופכתו להיות ה'‪ ,‬הוא האות‬ ‫עֹ בֵ ר לַסֹ ֵ ָֽחר‪.‬‬ ‫ה''ה שניתנה לאברהם‪ ,‬כדי להרבות‬ ‫אור באות 'חת'‪ .‬שכן בני חת חשוכים‬ ‫ובאומרו אַ ְרבַ ע מֵ אֹות' ירמוז הכתוב‬ ‫למשנה י''ב בפרק ג' במסכת עוקצין‪:‬‬ ‫הם ועפרוריים הם‪ ,‬ובא הצהר‬ ‫אָׂ מַ ר רבי יְהֹושֻּ ַע בֶ ן לוי‪ ,‬עָׂתיד הַ קָׂ דֹוש‬ ‫שבאברהם להרבות אור בצחר‬ ‫בָׂ רּוְך הּוא לְ הַ נְ חיל לְ כָׂל צַ דיק וְ צַ דיק‬ ‫העפרוריות של עפרון‪ ,‬ולגלות את‬ ‫ְשלש מֵ אֹות ַועֲשָׂ ָׂרה עֹולָׂמֹות‪ ,‬שֶ ֶנאֱמַ ר‬ ‫האור הצפון לצדיקים אשר במערה‬ ‫(משלי ח)‪ ,‬לְ הַ נְ חיל אֹ הֲבַ י יֵש וְ אֹ צְ רֹ תיהֶ ם‬ ‫הנכפלת ועולה עד שערי גן עדן כבימי‬ ‫אֲמַ לא‪[ .‬יש בגימטרי'ה שלש מאות‬ ‫הבריאה‪.‬‬ ‫ועשר]‪.‬‬ ‫וכדי לזכות לאור הגדול שבמערה‪,‬‬ ‫שיטח אברהם מלוא קומתו השמימית‬ ‫ואַ ְרבַ ע מֵ אֹות שֶ קֶ ל כֶסֶ ף ירמוז לש''י‬ ‫ארצה‪ ,‬כדי להעלות את מערת המכפלה‬ ‫עולמות שעתיד הקב''ה להנחיל לכל‬ ‫מידי הארציים לידיו השמימיים‪.‬‬ ‫צדיק וצדיק‪ ,‬שכן ''ש'' הם שלש מאות‬ ‫ו‪-‬י' הם מאה בגימטריה קטנה‪ ,‬ויחד הן‬ ‫ולכן מלכתחילה הופקדה המערה בידי‬ ‫‪ 400‬הרומזים לש''י עולמות‪ ,‬בהן עובר‬ ‫עפרון העפריי‪ ,‬ובידי בני חת החתיים‬ ‫הצדיק הנכסף לה' ונרמז במלים שֶ קֶ ל‬ ‫ששמם מורה על חת ופחד שהם נחלת‬ ‫יד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫של היום ההוא‪ ,‬היום המיוחד והמיוחל‬ ‫כֶסֶ ף ‪" ,‬עובר לסוחר"‪ .‬שעל ידי‬ ‫של עת התחיה‪.‬‬ ‫הכוסף‪ ,‬הכיסופים לה' נהיה הצדיק קל‬ ‫לכן נאמרה באברהם השתחוויה‬ ‫להיות עובר לסוחר‪.‬‬ ‫כפולה‪ ,‬לעם הארץ ולבני חת‪,‬‬ ‫ואמר עובר שעובר בזה מעולם הזה‬ ‫להעלות בזה את שדה המכפלה‬ ‫לעולם הבא‪ .‬ואמר לסוחר‪ ,‬שסוחר הוא‬ ‫מדרגתם הארצית של עם הארץ ובני‬ ‫מלשון מעגל סחור סחור‪ ,‬וכפי שדרשו‬ ‫חת לדרגה השמימית של אברהם ושרה‪,‬‬ ‫חז''ל [תענית לא‪ ].‬אמר עולא ביראה‬ ‫וצאצאיהם יצחק ויעקב‪ ,‬בני בניהם עד‬ ‫אמר רבי אלעזר עתיד הקדוש ברוך‬ ‫עולם‪.‬‬ ‫הוא לעשות מחול לצדיקים והוא‬ ‫יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד‬ ‫ואשר על כן‪ ,‬בסיום המקנה נאמר‬ ‫מראה באצבעו שנאמ' {ישעיה כה‪-‬ט}‬ ‫ויקם שדה עפרון‪ ,‬ופירש"י תקומה‬ ‫ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו‬ ‫היתה לו‪ .‬שיצא מיד הדיוט ליד מלך‪ ,‬מן‬ ‫לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה‬ ‫הארציות לשמימיות‪ ,‬ומן השמים‬ ‫ונשמחה בישועתו‪.‬‬ ‫לאבות ומן האבות לבנים‪.‬‬ ‫ובשימת לב נאמר מאמר זה על ידי‬ ‫וזה שחזר הכתוב שנית ַו ָָּׂ֨יקָׂ ם הַ שָׂ ֶ֜ ֶדה‬ ‫עולא ביראה‪ .‬וידרש שמו כנגד הנשמה‬ ‫וְ הַ ְמע ָׂ ָָׂ֧רה ֲאשֶ ר‪ָ֛ -‬בֹו לְ אַ ְב ָׂר ָׂהָ֖ם לַאֲ ֻחזַת‪-‬‬ ‫העולה למעלה מתוך הבאר שהוא‬ ‫ָׂ ִ֑קבֶ ר מֵ ֵ ָ֖את ְבנֵי‪ָֽ ֵ -‬חת‪( .‬כג‪,‬ח')‬ ‫כנגד העולם הזה‪ ,‬שהוא כחשך על פני‬ ‫ופירושו‪ ,‬שהקב"ה העבירה מרשות‬ ‫תהום‪ .‬ואמר בשם רבי אלעזר‪ ,‬שלולא‬ ‫לרשות‪ ,‬מרשות הארציות לרשות‬ ‫הא‪-‬ל עוזרו לצדיק אין מחילה‬ ‫שמים‪ .‬ועל קנין זה רמז הפסוק‬ ‫לנשמתו‪ ,‬והוא לשון מחול לצדיקים‪,‬‬ ‫(בראשית‪ ,‬ב‪,‬ד') ֶׁ֣אלֶה תֹולְ ֵ֧דֹות הַ שָׂ ַ ָ֛מים‬ ‫כי אין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא‬ ‫וְ הָׂ ָׂ ֖א ֶרץ ְב ִּה ָׂ ָֽב ְר ָׂ ִ֑אם‪ ,‬קרי ביה באברהם‪.‬‬ ‫יחטא‪ ,‬וכולם צריכים מחילה‪ ,‬והוא‬ ‫שקנין מערת המכפלה הוא תולדה של‬ ‫יושב ביניהם בגן עדן‪ ,‬והם במחול‬ ‫מעשה הבריאה‪ ,‬של הקונה שמים‬ ‫סחור סחור‪ ,‬וזה שאמר הכתוב עובר‬ ‫וארץ‪.‬‬ ‫לסוחר‪ .‬ואמר קוינו לו‪ ,‬ויושיענו‪,‬‬ ‫שנכספים אנו לראות את האור הגדול‬ ‫שבקצה מערת המכפלה הוא אור גן עדן‬ ‫טו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫ועוד יש לשאול‪ ,‬מדוע אמר הַ שָׂ דֶ ה֙‬ ‫וזה שדרשו רב ושמואל לפירושה‬ ‫נ ַ ֵָּׂ֣ת ִּתי ָָׂ֔לְך‪ ,‬ועדַ ין לא נתן‪ .‬ומדוע אמר‬ ‫של מערת המכפלה‪[ :‬עירובין נג‪:].‬‬ ‫אברהם נָׂתֶַ֜ ִּתי כֶ ֤סֶ ף הַ שָׂ דֶ ה֙ ‪ ,‬ועדין לא‬ ‫חד אמר‪:‬‬ ‫ובינְ ָךָ֖ ‪.‬‬ ‫נתן‪ .‬ועוד‪ ,‬מה זה שאמר בֵ ִּינָ֥י ֵ ָֽ‬ ‫היו בה שני בתים‪ ,‬זה לפנים מזה‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬מדוע שינה הכתוב בין קרי‬ ‫וחד אמר‪:‬‬ ‫וכתיב‪ :‬מַ ה‪ִ֑ ִּ -‬הוא‪ .‬קרי ִּ ִ֑היא וכתיב הוא‪.‬‬ ‫היו בה בית‪ ,‬ועלייה על גביו‪.‬‬ ‫ועל דרך הרמז והצח‪ ,‬יש לומר‬ ‫ולעומקו של מקרא ידרשו‬ ‫שנרמז סכום זה של אַ ְר ָּ֨ ַבע מֵ אָֹ֧ ת ֶ ָֽשקֶ ל‪-‬‬ ‫ֶכָ֛סֶ ף בדבריהם של אברהם ועפרון גם‬ ‫דבריהם‪ :‬מאן דאמר בית ועלייה על‬ ‫יחד‪ .‬אברהם אמר נָׂתֶַ֜ ִּתי ֶכֹּ֤סֶ ף הַ שָׂ דֶ הּ֙ ַ ֵּ֣קח‬ ‫גביו‪ ,‬רמז לגוף שהוא בית לנשמה‪,‬‬ ‫ִּמ ָ֔ ֶמּנִּ י‪ .‬שהיה לו לומר אֶ תֵ ן כֶ ֤סֶ ף הַ שָׂ דֶ ה֙ ‪,‬‬ ‫והנשמה על גביו עולה מעלה‬ ‫ַ ֵּ֣קח מ ָׂ֔ ֶמני‪ .‬שניהם בעתיד‪.‬‬ ‫מעלה עד כסא הכבוד‪.‬‬ ‫ומאן דאמר שני בתים זה לפנים‬ ‫שאין תלמוד לומר נָׂתֶַ֜ ִּתי ‪ֵּ֣ ַ -‬קח‪ .‬ומה‬ ‫מזה‪ ,‬רמז בזה לאבות ובנים‪ ,‬עד סוף‬ ‫תלמוד לומר נָׂתֶַ֜ ִּתי‪.‬‬ ‫הדורות שזה לפנים מזה עד אברהם‬ ‫ומכח קושיא זו‪ ,‬פירש רש''י‬ ‫ושרה‪ ,‬שהנחילו לבניהם עד עולם‬ ‫לפשוטו של מקרא למען ירוץ הקורא‬ ‫עליה על גבי עליה להיות אחוזים‬ ‫בו‪ :‬נָׂתֶַ֜ ִּתי מוכן הוא אצלי‪ ,‬והלואי‬ ‫בכסא הכבוד עד עת התחיה‪.‬‬ ‫נתתי לך כבר‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ץ אַ ְר ָּ֨ ַבע מֵ אָֹ֧ ת‬ ‫אֲ דֹ ִּנֵּ֣י ְשמָׂ עֵָ֔ נִּ י אֶ ֶר ֩‬ ‫ולעומקו של מקרא עדין יש לבאר‪.‬‬ ‫ובינְ ָךָ֖ מַ ה‪ִ֑ ִּ -‬הוא‬‫ֶ ָֽשקֶ ל‪ֶ -‬כָ֛סֶ ף בֵ ִּינָ֥י ֵ ָֽ‬ ‫שהרי אין מקרא יוצא מידי פשוטו‪,‬‬ ‫וְ אֶ ת‪-‬מֵ ְתָךָ֖ קְ בָֹֽ ר‪( :‬כג‪,‬טו)‬ ‫ומכל מקום כתיב נתתי ועדין לא נתן‪.‬‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬מדוע נקב עפרון דוקא‬ ‫בסכום זה‪ ,‬אַ ְר ָּ֨ ַבע מֵ אָֹ֧ ת ֶ ָֽשקֶ ל‪ֶ -‬כָ֛סֶ ף‪,‬‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬היה צריך אמנם לומר‬ ‫ומנין ידע אברהם את כוונתו באומרו‬ ‫בעתיד אֶ תֵ ן‪ .‬ובאמרו נָׂתֶַ֜ ִּתי ‪ ,‬בלשון‬ ‫נָׂתֶַ֜ ִּתי ֶכֹּ֤סֶ ף הַ שָׂ דֶ הּ֙ ‪.‬‬ ‫עבר‪ ,‬יוצא איפוא שאות ת' מיותרת‪.‬‬ ‫טז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫ַו ָָּׂ֨יקָׂ ם הַ שָׂ ֶ֜ ֶדה וְ הַ ְמעָׂ ָׂ ָ֧רה אֲ שֶ ר‪ָ֛ -‬בֹו‬ ‫והאות ת' המיותרת כביכול‪,‬‬ ‫לְ אַ ְב ָׂר ָׂהָ֖ם לַאֲ ֻחזַת‪ִ֑ ָׂ -‬קבֶ ר מֵ ֵ ָ֖את ְבנֵי‪-‬‬ ‫בגימטרי'ה ארבע מאות‪ ,‬והיא תרמוז‬ ‫ֵ ָֽחת‪.‬‬ ‫לארבע מאות שקל כסף שרצה אברהם‬ ‫מֵ ֵ ָ֖את ְבנֵי‪ָֽ ֵ -‬חת‪.‬‬ ‫ליתן‪.‬‬ ‫וכן אצל עפרון‪ ,‬מצינו שאמר (כג‪,‬יא')‬ ‫הַ שָׂ דֶ הּ֙ נ ַ ֵָּׂ֣ת ִּתי ָָׂ֔לְך‪ .‬שהיה לו לומר אתן‬ ‫יש לשאול‪ ,‬והרי מֵ ֵ ָ֖את עֶפְ ָּ֨רֹון הַ ִּח ִּ ֹּ֤תי‬ ‫לך‪ .‬ומה תלמוד לומר נ ַ ֵָּׂ֣ת ִּתי‪ .‬שגם הוא‬ ‫היה לו לומר‪ .‬ומאי מֵ ֵ ָ֖את ְבנֵי‪ָֽ ֵ -‬חת‪.‬‬ ‫אמר ת' מיותרת‪ .‬וכוונתו לשוה ערך‬ ‫של ת' בגימטריה והוא ארבע מאות‪.‬‬ ‫על דרך הפשט יש לומר על פי מה‬ ‫ורמז בזה לארבע מאות שקל כסף‬ ‫שכתוב לְ אַ ְב ָׂר ָׂהָ֥ם לְ ִּמקְ נָׂ ָ֖ה לְ עֵינֵ ֵּ֣י ְבנֵי‪-‬‬ ‫שרצה לקבל‪ .‬וכך נרמזו אַ ְר ָּ֨ ַבע מֵ אָֹ֧ ת‬ ‫ֵ ִ֑חת‪ .‬שאין עפרון יכול לחזור בו‪ ,‬שהיה‬ ‫ֶ ָֽשקֶ ל‪-‬כֶ ָ֛סֶ ף בדברי שניהם כאחד‪.‬‬ ‫לְ עֵינֵ ֵּ֣י ְבנֵי‪ִ֑ ֵ -‬חת‪ ,‬ונוכחותם‬ ‫הקנין‬ ‫החליטה הקנין‪.‬‬ ‫וכך יהיה ערך הדברים‪ :‬עפרון אומר‬ ‫ועל דרך הדרש‪ ,‬מצינו במדרש רבה‪:‬‬ ‫הַ שָׂ דֶ ה֙ נ ַ ֵָּׂ֣ת ִּתי ָָׂׂ֔לְך‪ ,‬ואברהם עונה לו‬ ‫אָׂ מַ ר ַר ִּבי אֶ לְ עָׂ זָׂר כַמָׂ ה ְדיֹות מ ְשתַ פְ כֹות‪,‬‬ ‫נָׂתֶַ֜ ִּתי כֶ ֤סֶ ף הַ שָׂ דֶ ה֙ ‪ .‬מיד פתח עפרון‬ ‫כַמָׂ ה קּולְ מֹוסין מ ְשתַ בְ רין‪ ,‬כְ די לכְ תֹ ב ְבנֵי‬ ‫ץ אַ ְר ָּ֨ ַבע מֵ אָֹ֧ ת ֶ ָֽשקֶ ל‪-‬כֶ ָ֛סֶ ף בֵ ִּינָ֥י‬ ‫ואמר אֶ ֶר ֩‬ ‫עָׂמים‬ ‫חֵ ת עֲשָׂ ָׂרה פְ ע ִָּׂמים‪ .‬עֲשָׂ ָׂרה פְ ִּ‬ ‫ובינְ ָךָ֖ מַ ה‪ִ֑ ִּ -‬הוא‪.‬‬ ‫ֵ ָֽ‬ ‫כְ תיב בְ ני חת‪ ,‬בְ ני חת‪ ,‬בְ ני חת‪ ,‬עֲשָׂ ָׂרה‬ ‫ובינְ ָךָ֖ ‪ .‬היא‪:‬‬ ‫וכוונת דבריו באומרו בֵ ִּינָ֥י ֵ ָֽ‬ ‫כְ ֶנגֶד עֲשֶ ֶרת הַ ִּד ְברֹות‪.‬‬ ‫ובינְ ָךָ֖ ‪.‬‬ ‫מה שנרמז בֵ ִּינָ֥י ֵ ָֽ‬ ‫וזה שסיים דבריו באומרו מַ ה ִּ ִ֑הוא‪ .‬קרי‬ ‫ִּ ִ֑היא וכתיב הוא‪.‬‬ ‫לְ לַמֶ ְדָך שֶ כָׂל ִּמי שֶ הוא ְמבָׂ ֵרר ִּמקְ חֹו‬ ‫ץ אַ ְר ֶׁ֨ ַבע‬ ‫קרי ִּ ִ֑היא וכוונתו לארץ‪ .‬אֶ ֶר ֩‬ ‫שֶ ל צַ ִּדיק‪ ,‬כְ אלּו ְמקַ יֵם עֲשֶ ֶרת‬ ‫ּובינְָך֖ מַ ה‪ִּ -‬היא‪.‬‬ ‫מאֵֹ֧ ת ֶ ָֽשקֶ ל‪-‬כֶ ָ֛סֶ ף בינֵּ֥י ָֽ‬ ‫הַ ִּד ְברֹות‪.‬‬ ‫וכתיב הוא וכוונתו לסכום הכסף‪ .‬אֶ ֶר ֩ץ‬ ‫ּובינְָך֖ מַ ה‪-‬‬ ‫אַ ְר ָּ֨ ַבע מֵ אָֹ֧ ת ֶ ָֽשקֶ ל‪-‬כֶ ָ֛סֶ ף בינֵּ֥י ָֽ‬ ‫עד כאן לשון המדרש‪.‬‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫יז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬כשם שבעשרת‬ ‫ובביאור המדרש יש לומר שלכן‬ ‫הדברות נאמר וכל העם רואים את‬ ‫נאמר לְ עֵינֵ ֵּ֣י בְ ני‪-‬חֹ֑ת‪ ,‬שעיניהם בררו‬ ‫הקולות‪ ,‬כן כל בני חת כביכול ראו את‬ ‫מקחו של צדיק‪.‬‬ ‫הקולות של המקח וממכר בין אברהם‬ ‫ועפרון‪ ,‬שנאמר ראו את הקנין ושמעו‬ ‫ַו ֲה ֵוי ָׂנן בָׂ ּה‪ ,‬היכן נרמז שאותן עֲשָׂ ָׂרה‬ ‫את הקולות‪ ,‬וכאילו נאמר בהם ראו את‬ ‫פְ ע ִָּׂמים שכתוב בני חת הם כְ ֶנגֶד עֲשֶ ֶרת‬ ‫הקולות‪.‬‬ ‫הַ ִּד ְברֹות‪ .‬שהמספר עשר עדיין איננו‬ ‫מוכיח לענין הדברות דוקא‪.‬‬ ‫ויש ליתן טעם‪ ,‬בַ מֶ ה זכו ְבנֵי חֵ ת‬ ‫שיאָׂ מר עליהם כְ אלּו קיימו עֲשֶ ֶרת‬ ‫ושמא י''ל‪ ,‬שהצדיק מקיים בצדיקותו‬ ‫הַ ִּד ְברֹות‪.‬‬ ‫את עשרת הדברות‪ ,‬ועל ידי בירור‬ ‫וי''ל שזכו בזה ע''י מצות חסד של‬ ‫מקחו של צדיק מתבררים עשרת‬ ‫אמת שיתעסקו לעתיד לבא עם קבורת‬ ‫הדברות שהצדיק מקיים‪ .‬והמספר‬ ‫רבקה וכמבואר לעיל‪.‬‬ ‫עשר בא לסיוע‪.‬‬ ‫ועוד על דרך הרמז והסוד ירמזון‬ ‫עשר פעמים בני חת לעשר הספירות‬ ‫וכן אברהם נזהר בשעת המשא ומתן‬ ‫הק'‪.‬‬ ‫של המקח וממכר לא לעבור על לא‬ ‫ג' תיבות מאת בני חת כנגד גבורה‪.‬‬ ‫תשא בעת משא ומתן‪ ,‬ועל לא תחמוד‬ ‫בטרם נחלט המשא ומתן‪ ,‬ולכן דבר אל‬ ‫מ מלכות‬ ‫בני חת שיפגעו ויבקשו מעפרון בן‬ ‫א אצילות‪-‬כתר‬ ‫צחר את מערת המכפלה‪ ,‬ולא פנה אל‬ ‫ת תפארת‬ ‫עפרון ישירות עד שעפרון פנה אל‬ ‫אברהם‪ .‬וגם אז הציע את מקחו של‬ ‫ב בינה‬ ‫ארבע מאות כסף ברמז באומרו נתתי‬ ‫נ נצח‬ ‫כנ''ל‪.‬‬ ‫י יסוד‬ ‫וירמוז מקחו של צדיק לדברי‬ ‫הגמרא (יומא פו‪ ).‬כדתניא {דברים ו‪-‬‬ ‫ח חכמה‪ ,‬חסד‬ ‫ה} ואהבת את ה' אלהיך שיהא משאו‬ ‫ת הוד (ת' הוא ה' בגימטרי'ה קטנה עם הכולל)‬ ‫ומתנו בנחת עם הבריות‪.‬‬ ‫יח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫לנשמה)‪ ,‬וגבוהה מכולן חלקה החמישי‬ ‫וכאומרו‪ ,‬על דרך המדרש הנ''ל‪ ,‬כל מי‬ ‫של הנשמה הנקראת יחידה‪.‬‬ ‫שמברר השגחתו הפרטית של צדיק‬ ‫כאילו ברר עשרת הספירות הק' שהם‬ ‫וכך יהיה ערך הדברים‪:‬‬ ‫השתלשלות השגחת ה' על הצדיק‪.‬‬ ‫אצילות ‪ -‬אברהם‪ ,‬חיה יחידה [נשמה לנשמה]‬ ‫בריאה ‪ -‬שרה‪ ,‬נשמה‪[ ,‬נשמת העולמות]‬ ‫ועוד יש לומר על דרך הרמז ירמזון‬ ‫רוח‪[ ,‬רוח העולמות]‬ ‫יצירה ‪ -‬יעקב‪,‬‬ ‫אַ ְר ָּ֨ ַבע מֵ אָֹ֧ ת ֶ ָֽשקֶ ל‪-‬כֶ ָ֛סֶ ף‪ ,‬שראה אברהם‬ ‫נפש‪[ ,‬נפש העולמות]‬ ‫עשייה ‪ -‬יצחק‪,‬‬ ‫בעיני רוחו את עשו בא כנגד יעקב‬ ‫וארבע מאות איש עמו‪ ,‬וע''י אַ ְר ָּ֨ ַבע‬ ‫ואשר על כן נקבעה מערת המכפלה‬ ‫מֵ אָֹ֧ ת ֶ ָֽשקֶ ל ֶכָ֛סֶ ף קנה פדיון כופר נפשו‬ ‫בקרית ארבע כנגד ארבע עולמות‬ ‫של יעקב‪ ,‬והותש כוחם של ארבע מאות‬ ‫שזכה בהם אברהם לו ולשרה לבנו‬ ‫איש עמו‪.‬‬ ‫ולנכדו‪ ,‬היא חברון המחברת בין‬ ‫ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬דרך ארבע‬ ‫עוד יתבאר על דרך הסוד‪ ,‬והצח‪,‬‬ ‫עולמות‪.‬‬ ‫ואל תקרי‪ .‬אל תקרי אַ ְר ָּ֨ ַבע מֵ אות‪ ,‬אלא‬ ‫^^^^‬ ‫ארבע עולמות‪ .‬ששקל ארבע מאות‬ ‫כסף כדי לזכות על ידי מערת המכפלה‪,‬‬ ‫וְ אַ ְב ָׂר ָׂהֵּ֣ם זָׂקֵָ֔ ן ָׂ ָ֖בא בַ י ִּ ִָׂ֑מים ַ ָֽויהוָׂ ָ֛ 'ה בֵ ַ ָ֥רְך‬ ‫לו ולשרה ולבנו ולנכדו ארבע עולמות‪.‬‬ ‫אֶ ת‪-‬אַ ְב ָׂר ָׂהָ֖ם בַ כָֹֽ ל (כד‪,‬א')‬ ‫אצילות בריאה יצירה עשייה‪.‬‬ ‫לפשוטו של מקרא‪ ,‬פירש רש''י בַ כָֹֽ ל‬ ‫וכן מובא בשערי אורה‪ ,‬להרב ר'‬ ‫עולה בגימטריא בן‪ ,‬ומאחר שהיה לו בן‪,‬‬ ‫יוסף ג'יקיטלי‪ ,‬מתלמידי הרמב''ן‪ :‬עולם‬ ‫היה צריך להשיאו אשה‪.‬‬ ‫האצילות כנגד אברהם‪,‬‬ ‫עולם הבריאה כנגד שרה‪,‬‬ ‫ובזה ינתן טעם לסמיכות פסוק זה‬ ‫עולם היצירה כנגד יעקב‬ ‫ועולם העשייה כנגד יצחק‪.‬‬ ‫לשאחריו‪ַ :‬ו ֵּ֣י ֹאמֶ ר אַ ְב ָׂרהָָׂ֗ ם אֶ ל‪-‬ע ְַבדֹוּ֙ וגו'‬ ‫הרי ארבע עולמות שהם כנגד נפש רוח‬ ‫ֲאשֶָּ֨ ר ָֽל ֹא‪ִּ -‬ת ַ ֹּ֤קח ִּאשָׂ הּ֙ לִּ ְב ָ֔ ִּני ִּמ ְבנֹותּ֙‬ ‫נשמה‪ ,‬חיה (הנקראת גם נשמה‬ ‫ַ ָֽהכְ ַנע ָ֔ ֲִּני וגו'‪ .‬וכן מעיר השפתי חכמים‬ ‫במקום‪ :‬דאם לא כן מה ענינו לכאן‪.‬‬ ‫יט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫מתפרסמת על ידו‪ .‬וכמבואר לקמן בפס'‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬ולתפארת פירושו של‬ ‫הבא‪.‬‬ ‫רש''י‪ ,‬יש לומר כי ידויקו דבריו מטעם‬ ‫הטיפחא אשר במלה אברהם‪ַ .‬וָֽיהוָׂ ָ֛'ה‬ ‫ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע‪.‬‬ ‫ב ַ ֵּ֥רְך אֶ ת אַ ְב ָׂר ָׂהָ֖ם‪ ,‬וטיפחא הוא טעם‬ ‫וזה שאמר וְ אַ ְש ִּ ֵּ֣ביע ֲָָ֔ך בה' אֹלקי הַ שָׂ ָ֔ ַמיִּ ם‬ ‫מפסיק‪ ,‬והוא מעין הפסקה קלה לומר‬ ‫ֵ ָֽואֹלקי הָׂ ָׂ ִ֑א ֶרץ‪( .‬כד‪,‬ג')‪ .‬ופירש רש"י‬ ‫שהמלה אַ ְב ָׂר ָׂהָ֖ם המוטעמת בטיפחא‪,‬‬ ‫ֵ ָֽואֹלקי הָׂ ָׂ ִ֑א ֶרץ שהרגיל מלכותו בפי‬ ‫היא כעין הכנה למלה שתבוא אחריה‪:‬‬ ‫הבריות‪ .‬וכדלקמן‪.‬‬ ‫בַ כָֹֽ ל‪.‬‬ ‫וכאומרו‪ַ :‬וָֽיהוָׂ ָ֛'ה ב ַ ֵּ֥רְך אֶ ת אַ ְב ָׂר ָׂהָ֖ם‪,‬‬ ‫ואין מלך בלא עם‪ ,‬ועתה העת ליצירת‬ ‫ובמה ברכו‪ ,‬בבן‪ .‬שכן כ''ל בגימטרי'ה‬ ‫העם שימליכוהו‪ ,‬ולכן מיד ַו ֵּ֣י ֹאמֶ ר‬ ‫הוי נ'‪ ,‬והמילה בכ''ל בגימטריה ב''ן‪,‬‬ ‫אַ ְב ָׂרהָָׂ֗ ם אֶ ל‪-‬ע ְַבדֹוּ֙ וגו' אֲ שֶָּ֨ ר ָֽל ֹא‪ִּ -‬ת ַ ֹּ֤קח‬ ‫וצריך להשיאו אשה ולכן מיד סמיך ליה‬ ‫ִּאשָׂ הּ֙ לִּ ְב ָ֔ ִּני ִּמ ְבנֹותּ֙ ַ ָֽהכְ ַנע ָ֔ ֲִּני וגו'‪.‬‬ ‫‪ַ -‬ו ֵּ֣י ֹאמֶ ר אַ ְב ָׂרהָָׂ֗ ם אֶ ל‪-‬ע ְַבדֹוּ֙ וגו' ֲאשֶָּ֨ ר‬ ‫ָֽל ֹא‪ִּ -‬ת ַ ֹּ֤קח ִּאשָׂ הּ֙ לִּ ְב ָ֔ ִּני ִּמ ְבנֹותּ֙ ַ ָֽהכְ ַנע ָ֔ ֲִּני‬ ‫^^^^‬ ‫וגו'‪.‬‬ ‫ֹלהי הַ שָׂ ָ֗ ַמיִּ ם אֲ שֶָּ֨ ר לְ קָׂ חֶַ֜ נִּ י ִּמ ֵ ֵּ֣בית‬ ‫ה' א ֵ ֵּ֣‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬ועל דרך הסוד‪,‬‬ ‫אָׂ ִּבי֮ וגו' ָ֗הוא יִּ ְש ַ ֹּ֤לח מַ לְ אָׂ כֹוּ֙ לְ פָׂ ֶָ֔ניָך‬ ‫המילה כל היא כינוי למידת היסוד‬ ‫שה לִּ ְב ִּנָ֖י ִּמ ָׂ ָֽשם‪( .‬כד‪ ,‬פסוק‬ ‫וְ לָׂקַ ְח ָׂ ָ֥ת ִּא ָׂ ָ֛‬ ‫המשיקה למלכות‪ ,‬כמבואר בספר שערי‬ ‫ז')‬ ‫אורה (לר' יוסף ג'יקיטאלי‪ ,‬מתלמידי‬ ‫הרמב''ן) ולכן תיקָׂ רא גם המלכות‬ ‫ֹלהי הַ שָׂ ָ֗ ַמיִּ ם‪ .‬פירש רש"י ולא אמר‬ ‫א ֵ ֵּ֣‬ ‫במידת כל‪ ,‬ורמז כאן שיהיה אברהם‬ ‫ואלהי הארץ‪ ,‬ולמעלה אמר ואשביעך‬ ‫מודיע מלכות ה' בעולם‪ .‬ככתוב כי כָׂל‬ ‫בה' אֱֹלהי הַ שָׂ ָׂ֔ ַמים ֵ ָֽואֹלהֵ י הָׂ ָׂ ִ֑א ֶרץ‪ .‬אמר‬ ‫בַ שָׂ מַ ים ּובָׂ אָׂ ֶרץ‪ ,‬לְ ָך ה' הַ מַ ְמ ָׂלכָׂה וגו'‬ ‫לו‪ :‬עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי‬ ‫(דה''א כט‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫הארץ‪ ,‬שהרגלתיו בפי הבריות‪ ,‬אבל‬ ‫כשלקחני מבית אבי‪ ,‬היה אלהי השמים‬ ‫זה שאמר וה' בֵ ַרְך אֶ ת אַ ְב ָׂרהָׂ ם בַ כֹ ל‪.‬‬ ‫ולא אלהי הארץ‪ ,‬שלא היו באי עולם‬ ‫שבירכו שתהיה מידת המלכות‬ ‫מכירים בו‪ ,‬ושמו לא היה רגיל בארץ‪.‬‬ ‫כ‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫ִּ ָֽנ ְש ַ ָֽבע‪-‬לִּ יּ֙ לאמָֹׂ֔ ר לְ ֶַׁ֨ז ְרע ֲָָׂ֔ך אֶ ֵ ָ֖תן אֶ ת‪-‬‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬הרי סוף סוף כבר‬ ‫הָׂ ָׂ ֶׁ֣א ֶרץ הַ ֹ֑ז ֹאת ָ֗הוא יִּ ְש ַ ֹּ֤לח מַ לְ אָׂ כֹו֙ לְ ָׂפ ֶָׂ֔ניָך‬ ‫הרגיל בפי הבריות לומר ואלקי הארץ‪.‬‬ ‫וְ לָׂקַ חְ ָׂ ֵּ֥ת א ָׂ ָ֛שה לבְ נ֖י מ ָׂ ָֽשם‪.‬‬ ‫והוא מורה על מלכותו והשגחתו ית'‬ ‫בארץ‪ .‬וכיצד ישנה מן ההרגל לומר עתה‬ ‫הרי שבפעולות אלו של הקב"ה יש‬ ‫כמאז רק אלקי השמים‪.‬‬ ‫תיאור מדויק והגדרה מפורטת מה היא‬ ‫כוחה של השגחת ה' ומלכותו בעולם‪.‬‬ ‫ואע"פ שאז עדיין לא הורגל בפי‬ ‫ַאֲשר‬ ‫אֲשֶ ר לְ קָׂ חַ נִּ י וַאֲ שֶ ר ִּדבֶ ר‪-‬לִּ י ו ֶ ֹּ֤‬ ‫הבריות‪ ,‬אבל עתה‪ ,‬על כל פנים הוא‬ ‫כבר מורגל בפיהם כאלקי הארץ‪.‬‬ ‫ִּ ָֽנ ְש ַ ָֽבע‪-‬לִּ י הוא יִּ ְש ַ ֹּ֤לח‪.‬‬ ‫ולכאורה יש כאן כמין המעטה בשבחי‬ ‫היוצא מכך‪ ,‬איפוא‪ ,‬שאברהם‬ ‫הקב"ה‪ .‬ולא יתכן שאברהם עצמו‬ ‫בדבריו הרויח שני הדברים גם יחד‪ .‬גם‬ ‫ימעט בשבחו של מקום‪ ,‬ובעיקר‬ ‫הדגיש ההבדל בין מה שהיה נקרא אז‬ ‫במלכותו ית' בארץ‪.‬‬ ‫ומה שהוא מורגל בפי הבריות עתה‪,‬‬ ‫וגם החזיר העטרה והכבוד למי שהכבוד‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬והתבוננות בדברי‬ ‫שלו‪ ,‬לתאר אופן השגחתו ומלכותו‬ ‫אברהם יש לומר שאכן אין הוא ממעט‬ ‫בעולם‪.‬‬ ‫בשבחו של מקום‪ ,‬ואע"פ שלא אמר‬ ‫בפירוש אלקי הארץ מכל מקום אין הוא‬ ‫ועל דרך הרמז והסוד ירמוז כאן‬ ‫מחסיר חלילה בשבח המלכות והשגחת‬ ‫להשתלשלות ההוי'ה דרך ארבע‬ ‫השם בארץ‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬בדבריו הוא‬ ‫עולמות‪ ,‬אצילות בריאה יצירה עשייה‪,‬‬ ‫שוזר את שבח ההשגחה‪ ,‬ואת תוקף‬ ‫שם תוקף ההשגחה ומלכות ה' בארץ‪:‬‬ ‫מלכותו יתברך בארץ‪.‬‬ ‫אֲשֶֶׁ֨ ר לְ קָׂ חֶַ֜ נִּ י ‪ -‬עולם האצילות‬ ‫ַואֲשֶֶׁ֨ ר ִּדבֶ ר‪-‬לִֶּ֜ י ‪ -‬עולם הבריאה‬ ‫ההשגחה‬ ‫תוקף‬ ‫ויודגש בדבריו‬ ‫ֲשר ִּ ָֽנ ְש ַ ָֽבע‪-‬לִּ יּ֙ ‪ -‬עולם היצירה‬ ‫ַוא ֶ ֤‬ ‫והמלכות באומרו‪:‬‬ ‫ָ֗הוא יִּ ְש ַ ֹּ֤לח ‪ -‬עולם העשייה‪.‬‬ ‫ה' אֱֹלהֶׁ֣י הַ שָׂ ִ֗ ַמים אֲשֶֶׁ֨ ר לְ קָׂ חֶַ֜ נִּ י מבֶׁ֣ית אָׂ בי‬ ‫^^^^‬ ‫ּומ ֶ ֶׁ֣א ֶרץ ָֽמֹולַדְ תי ַואֲשֶֶׁ֨ ר ִּדבֶ ר‪-‬לִֶּ֜ י ַוא ֶ ֤‬ ‫ֲשר‬ ‫כא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫ברש''י לקמן (כד‪,‬סד') והעולה‬ ‫וַיִּ ַ ֵּ֣קח ָ֠הָׂ עֶָ֠ בֶ ד עֲשָׂ ָׂ ָּ֨רה גְ מַ לִֶּ֜ ים ִּמגְ מַ ֵ ֹּ֤לי‬ ‫מלעומקו של מקרא שם‪ ,‬שזה הסימן‬ ‫אֲ דֹ נָׂיוּ֙ [כד‪,‬י']‬ ‫היה מסור בידו של אליעזר‪ :‬אם תטה‬ ‫ותימה‪ ,‬מדוע יצטרך העבד עשרה‬ ‫כדה‪ ,‬יש בה מידת ההטיה‪ ,‬הכוללת ג'‬ ‫גמלים‪.‬‬ ‫מידות הנצרכות לביתו של אברהם‪:‬‬ ‫ועל דרך הסוד יש לומר שהם עֲשָׂ ָָּׂ֨רה‬ ‫מידת הענווה‪ ,‬יראת שמים וגמילות‬ ‫גְ מַ לִֶּ֜ ים כנגד עשר ספירות הק'‬ ‫חסדים‪ .‬וכאן נתגלתה מידת הגמילות‬ ‫בהשתלשלות ההוי''ה להשגחה פרטית‪,‬‬ ‫חסדים שבה‪ ,‬וכמו שאמרו [ראש השנה‬ ‫לגמול טוב עם הבריות‪.‬‬ ‫יז] רב חסד ‪ -‬מַ טֶ ה כלפי חסד‪ .‬ועל ידי‬ ‫ההטיה הוכיחה עצמה בעלת מידת החסד‬ ‫^^^^‬ ‫כאברהם‪.‬‬ ‫שי הָׂ ָ֔ ִּעיר ָֹֽי ְצאָֹ֖ ת לִּ ְשאָֹ֥ ב‬‫ובנֹותּ֙ אַ נְ ֵ ֵּ֣‬ ‫ְ‬ ‫^^^^‬ ‫ָׂ ָֽמיִּ ם [כד‪,‬יג']‬ ‫בשימת לב‪ ,‬יוצאות קרי‪ ,‬יוצֵ את כתיב‪.‬‬ ‫ובֵּּ֣ה‬ ‫אֹ ָׂ ֹּ֤תּה הֹ ּ֙ ַכ ְח ָּׂ֙ת לְ עַ ְב ְדָךֵּ֣ לְ יִּ ְצחָָׂ֔ ק ָׂ‬ ‫שמכל בנות העיר חשובה רק אחת‬ ‫עָׂשיתָׂ ֶ ָ֖חסֶ ד עִּ ם‪-‬אֲדֹ ִּ ָֽני‬ ‫אֵ ָ֔ ַדע כִּ י‪ָ֥ ִּ -‬‬ ‫ששקולה כנגד כולן‪.‬‬ ‫(כד‪,‬יד')‬ ‫^^^^‬ ‫אֹ ָׂ ֹּ֤תּה הֹ ּ֙ ַכ ְח ָּׂ֙ת לְ עַ ְב ְדָךֵּ֣ לְ יִּ ְצחָָׂ֔ ק‬ ‫יש לשאול‪ ,‬וכי יעלה על הדעת שעבד‬ ‫יה‬ ‫וְ הָׂ יָׂ ֵּ֣ה ַ ָֽה ַּנע ָׂ ֲָ֗ר אֲשֶָּ֨ ר אֹ ַ ֹּ֤מר אֵ ֶָּ֨ל ָּׂ֙‬ ‫יקרא לאדונו עבד‪ ,‬גם אם כוונתו‬ ‫הַ ִּטי‪-‬נָׂ ֹּ֤א כַדֵ ְךּ֙ וְ אֶ ְש ָׂ֔ ֶתה וְ אָׂ ְמ ָׂ ֶׁ֣רה ְש ָׂ֔תה וְ גַם‪-‬‬ ‫לשמים‪ ,‬עד שהוצרך לתקן דבריו‬ ‫גְ מַ לֶ ֖יָך אַ ְש ֶ ֹ֑קה אֹ ָׂ ֤תּה הֹ ֙ ַכחְ ָׂ֙ת לְ עַבְ דְ ָךֶׁ֣ לְ יצְ ָׂ֔ ָׂחק‬ ‫ולקראו אֲדֹ ִּ ָֽני‪ .‬אלא כך יש לפרשו‬ ‫ּובֶּׁ֣ה א ָׂ֔ ַדע כי‪-‬ע ֵָּׂ֥שיתָׂ ֶח֖סֶ ד עם‪-‬אֲדֹ ָֽני‬ ‫ָׂ‬ ‫כהמשך הפסוק על דרך סרסהו ודרשהו‬ ‫(כד‪,‬יד')‬ ‫כאשר "יצחק" יעבור לסוף הפסוק‪:‬‬ ‫אֹ ָׂ ֹּ֤תּה הֹ ַָּ֨כ ְח ָּׂ֙ת לְ עַ ְב ְדָךֵּ֣ ‪ -‬לאליעזר‪ָׂ ,‬‬ ‫ובֵּּ֣ה‬ ‫הַ ִּטי‪-‬נָׂ ֹּ֤א כַדֵ ְךּ֙ ‪.‬‬ ‫אֵ ָ֔ ַדע כִּ י‪ָׂ -‬ע ִּ ָ֥שיתָׂ ֶ ָ֖חסֶ ד עִּ ם‪-‬אֲדֹ ִּ ָֽני עם‬ ‫יצחק‪.‬‬ ‫יש ליתן טעם בסימן זה שמסר‬ ‫אליעזר‪ .‬מה היא הטיה זו‪ .‬וכמבואר‬ ‫כב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫וְ כ ָׂ ַָ֖דּה עַ ל‪ִּ -‬שכְ ָׂ ָֽמּה‪ :‬וְ הַ ַ ָּֽנע ָׂ ֲָ֗ר [כד‪ ,‬טו‪-‬‬ ‫או כלך לדרך זו‪ :‬שיובן על ידי‬ ‫טז']‬ ‫תוספת ו' החיבור כזה‪ :‬אֹ ָׂ ֤תּה הֹ ֙ ַכחְ ָׂ֙ת‬ ‫על דרך הרמז יקָׂ רא למפרע‪ :‬וְ הַ ַ ָּֽנע ֲָָׂ֗ר‬ ‫לְ עַבְ דְ ָךֶׁ֣ [אליעזר] ולְ יצְ ָׂ֔ ָׂחק‪ָׂ ,‬‬ ‫ּובֶּׁ֣ה א ָׂ֔ ַדע כי‪-‬‬ ‫ִּשכְ ָׂ ָֽמּה ַעל וְ כ ָׂ ַָ֖דּה‪ ,‬לרמוז שעתידה ללדת‬ ‫ע ֵָּׂ֥שיתָׂ ֶח֖סֶ ד עם‪-‬אֲדֹ ָֽני ‪ -‬עם אברהם‪.‬‬ ‫את יעקב‪ ,‬שישלח את הנער הוא בנו‬ ‫ויש ליתן את הדעת מדוע כתב‬ ‫יוסף ְשכֶמָׂ ה‪ .‬והוא יעקב יּוָׂתר לבדו‬ ‫הפסוק לכאורה שלא כסדר‪ .‬אלא יש‬ ‫לכדו‪ ,‬להתגבר על עשו‪ ,‬כדי שיירש‬ ‫לומר כי גבהות לב העבד למדנו כאן‪,‬‬ ‫זרעו את שער שונאיו‪.‬‬ ‫שהזכיר עצמו בתחילה‪ ,‬שהוכחת ה'‬ ‫כביכול היא בשבילו‪ ,‬וגם נראה כקורא‬ ‫^^^^‬ ‫ליצחק עבד אם כי עבד ה'‪ ,‬ורק לבסוף‬ ‫תקן לומר אדוני‪ ,‬כאשר בעל כרחו‬ ‫הודה כי החסד אשר עושה ה' הוא עם‬ ‫וְ הָׂ ִּ ָ֥איש ִּמ ְשתָׂ ֵ ָ֖אה ָׂ ִ֑לּה ַ ָֽמח ִּ ֲִ֕ריש ל ָ֗ ַָׂדעַ ת‬ ‫אדונו ולא עמו שהוא עבד לאדונו‪.‬‬ ‫ַ ָֽה ִּה ְצ ִּ ָ֧ליחַ ה' דַ ְר ָ֖כֹו וגו'‪[ .‬כד‪,‬כא']‬ ‫הֹ ַָּ֨כ ְח ָּׂ֙ת קרי ביה‪ :‬הַ כֹ חֹ ת‪ .‬אל תקרי אֹ ָׂ ֹּ֤תּה‬ ‫תימה‪ ,‬הרי התקיימו הסימנים‪ ,‬ומדוע‬ ‫הֹ ּ֙ ַכ ְח ָּׂ֙ת אלא אַ תָׂ ה הַ כֹ חֹ ת‪ .‬אתה בעל‬ ‫משתאה ההצליח וכו'‪ ,‬אלא הדגש על‬ ‫הכוחות כולן‪ .‬וגילה בזה תוקף השגחתו‬ ‫ָׂ ִ֑לּה‪ .‬מ ְשתָׂ ֖אה ָׂ ִ֑לּה‪ .‬לדעת האם אינה‬ ‫ית'‪ .‬שגם בגבהות לבו יודע ומכיר כי‬ ‫חגרת או סומא וכו'‪ ,‬כדאמרו ששאל‬ ‫גבוה מעל גבוה שומר כמובא בקהלת‬ ‫שלא כהוגן‪.‬‬ ‫ה‪,‬ז'‪ :‬כי גָׂבֹ ּהַ מעַל גָׂבֹ ּהַ שֹ מר ּוגְ בֹ הים‬ ‫עֲליהֶ ם ופירש''י שם‪ :‬ורואה את‬ ‫^^^^‬ ‫מעשיהם וגבוהים יש עליהם העושים‬ ‫שליחותו של מקום‪ .‬ואע''פ שדבר‬ ‫וש ֵּ֣מֹו ל ָׂ ִָׂ֑בן ַו ָָּׂ֨י ָׂרץ‬ ‫{כט} ולְ ִּר ְב ָׂ ָ֥קה ָׂ ָ֖אח ְ‬ ‫הפסוק בפורענות הרי מדה טובה‬ ‫ל ָָׂׂבָ֧ן אֶ ל‪-‬הָׂ ִּ ָ֛איש הַ ָ֖חוצָׂ ה אֶ ל‪-‬הָׂ ָׂ ָֽעיִּ ן‪:‬‬ ‫מרובה‪.‬‬ ‫{ל} וַיְ ִּ ֵּ֣הי | כִּ ְראֵֹּ֣ ת אֶ ת‪-‬הַ ֶָּ֗נזֶם וְ אֶ ת‪-‬‬ ‫ים עַ ל‪-‬יְ ֵ ֵּ֣די אֲ חֹ ת ֹֹ֒ו וכְ שָׂ ְמ ָ֗עֹו‬ ‫הַ ְצ ִּמ ִּד ֘‬ ‫^^^^‬ ‫אֶ ת‪ִּ -‬ד ְב ֵ ֵ֞רי ִּר ְב ָׂ ֹּ֤קה אֲ חֹ תֹוּ֙ לֵאמָֹ֔ ר כָֹֽ ה‪-‬‬ ‫כג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫המקולל‪ ,‬ארור כנען וכו'‪ .‬וגם אברהם‬ ‫ִּד ֶ ָ֥בר אֵ ַ ָ֖לי הָׂ ִּ ִ֑איש ַו ָׂיב ֹאּ֙ אֶ ל‪-‬הָׂ ִָּ֔איש‬ ‫אמר לו בני ברוך ואתה ארור‪ ,‬ואין‬ ‫וְ ִּהּנֵ ָ֛ה עֹ ֵ ָ֥מד עַ ל‪-‬הַ גְ מַ ִּ ָ֖לים עַ ל‪-‬הָׂ ָׂ ָֽעיִּ ן‪.‬‬ ‫ארור מדַ בק בברוך‪ .‬ואף על פי שהיה‬ ‫[כד‪ ,‬כט'‪-‬ל']‬ ‫יודע שהוא ארור קראו ְב ֵּ֣רוְך ה'‪ .‬ובזה‬ ‫רצה להמריד עבד על אדונו‪.‬‬ ‫לכאורה נראין הפסוקים שלא כסדר‪.‬‬ ‫שקודם היה לו לומר פסוק ל'‪ :‬וַיְ ִּ ֵּ֣הי |‬ ‫^^^^‬ ‫יְדי‬‫ים עַל‪ֶׁ֣ -‬‬ ‫כִּ ְראֵֹּ֣ ת אֶ ת‪-‬הַ ִֶ֗נזֶם וְ אֶ ת‪-‬הַ צְ מד ֘‬ ‫אֲחֹ תֹו וכְ שָׂ ְמ ָ֗עֹו אֶ ת‪-‬דבְ ֵ֞רי רבְ ָׂ ֤קה אֲחֹ תֹו֙‬ ‫לאמָֹׂ֔ ר ָֽ ֹכה‪-‬ד ֶבֵּ֥ר אלַ ֖י הָׂ ֹ֑איש‪ ,‬ורק אחרי‬ ‫וָׂאָׂ ָ֥ב ֹא הַ יָ֖ ֹום אֶ ל‪-‬הָׂ ָׂעִ֑יִּ ן (כד‪,‬מב')‬ ‫כן לומר פסוק כט‪ַ :‬ו ָָּׂ֨י ָׂרץ ל ָָׂׂבָ֧ן אֶ ל‪-‬הָׂ ָ֛איש‬ ‫הַ ֖חּוצָׂ ה אֶ ל‪-‬הָׂ ָׂ ָֽעין‪.‬‬ ‫מפרש רש''י וָׂאָׂ ָ֥ב ֹא הַ יָ֖ ֹום‪ .‬היום‬ ‫יצאתי והיום באתי‪ ,‬מכאן שקפצה לו‬ ‫ויש לומר שאכן‪ ,‬בתחילה שמע אחר‬ ‫הארץ‪ .‬אמר רבי אחא‪ ,‬יפה שיחתן של‬ ‫כך ראה ורק אחרי כן רץ‪ .‬ומדוע נכתב‬ ‫עבדי אבות לפני המקום מתורתן של‬ ‫בסדר הפוך‪ ,‬לומר לך מה שהדריך וזרז‬ ‫בנים‪ ,‬שהרי פרשה של אליעזר כפולה‬ ‫את ריצתו זה מה ששמע וראה‪ ,‬וכל‬ ‫בתורה‪ ,‬והרבה גופי תורה לא נתנו אלא‬ ‫משך ריצתו היו הנזם והצמידים לנגד‬ ‫ברמיזה‪.‬‬ ‫עיניו ודברי אחותו מהדהדים באזניו‪.‬‬ ‫לפשוטו של מקרא שיחתו של‬ ‫^^^^‬ ‫אליעזר הנכפלת בתורה ‪ -‬יפה יותר‬ ‫מתורתן של בנים הנכתבת רק ברמזים‪.‬‬ ‫ַו ִ֕י ֹאמֶ ר ָ֖בֹוא ְב ֵּ֣רוְך ה' (כד‪,‬לא')‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬ועל דרך הצח‬ ‫והלשון‪ ,‬יבואר בדרך אל תקרי‪ .‬אל‬ ‫תימה‪ ,‬מה יש לו ללבן הרשע לומר‬ ‫תקרי יותר מ ‪ , -‬במ' היתרון‪ ,‬אלא במ'‬ ‫ְב ֵּ֣רוְך ה' ולהודות במציאותו ית'‪.‬‬ ‫היחס‪ .‬במובן של ִּמתֹוְך‪.‬‬ ‫ויש לומר שאכן‪ ,‬כאן גילה לבן את‬ ‫תוקף גבהות לבו ותוקף כיעור גאוותו‪.‬‬ ‫שהרי יודע היה שאליעזר בא מכנען‬ ‫כד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫ולעומקו של מקרא יאָׂ מר שעל כן אנו‬ ‫וכה תידרש‪ :‬יפה שיחתן של עבדי‬ ‫מזכירין שם ישראל כמה פעמים [ויש‬ ‫אבות מתוך תורתן של בנים‪.‬‬ ‫שמזכירין חמש פעמים] ְבגֶשֶ ת ְבנֵי‬ ‫יִּ ְש ָׂראֵ ל אֶ ל הַ קֹ דֶ ש בתפילת שמונה‬ ‫עבדי אבות הוא האדם העומד‬ ‫עשרה‪:‬‬ ‫בתפילה‪ ,‬ויפה שיחתו לפני המקום‬ ‫צּור יִּ ְש ָׂראֵ ל קּומָׂ ה בְ ֶעז ְַרת יִּ ְש ָׂראֵ ל‬ ‫כשהוא מתפלל מתוך לימוד התורה‬ ‫ּופְ דה כנְ אֻּמֶ ָך יְהּודָׂ ה וְ יִּ ְש ָׂראֵ ל [וְ ֶנאֱמַ ר‪:‬‬ ‫הק'‪ .‬שהעומד בתפילה הוא כעבד‪,‬‬ ‫יִּש ָׂראֵ ל]‬ ‫גֹ אֲלנּו ה' צְ בָׂ אֹות ְשמֹו קְ דֹוש ְ‬ ‫והלומד תורה הוא כבן‪ .‬ותפילת העבד‬ ‫בָׂ רּוְך אַ תָׂ ה ה' גָׂאַ ל יִּ ְש ָׂראֵ ל‪.‬‬ ‫יפה כשהיא באה מתוך כח התורה של‬ ‫להזכיר חיבתן של ישראל העוסקים‬ ‫היותו בן‪.‬‬ ‫בתורה ואשר על כן הם נוטריקון‪ :‬יש‬ ‫והיינו‪ :‬יפה שיחתן של עבדי אבות‬ ‫לפני המקום ִּמתֹוְך תורתן של בנים‪.‬‬ ‫ששים רבוא אותיות לתורה לפתוח‬ ‫לפניהם שערי תפילה‪.‬‬ ‫ובכך יתבאר פירוש רש''י בפרשת‬ ‫ועוד‪ ,‬שתהא זכות התורה עומדת להם‬ ‫בהעלתך (פרק ח‪ ,‬פסוק יט')‪:‬‬ ‫לבני ישראל בעת עליית תפילתם אל‬ ‫וָׂאֶ ְתנָׂה אֶ ת הַ לְ וים ְנתֻּנים לְ אַ הֲרֹ ן ּולְ בָׂ נָׂיו מתֹוְך‬ ‫כסא הכבוד‪.‬‬ ‫ְבנֵי יִּ ְש ָׂראֵ ל ַלעֲבֹ ד אֶ ת עֲבֹ דַ ת ְבנֵי יִּ ְש ָׂראֵ ל‬ ‫ש ָׂראֵ ל וְ ל ֹא יהְ יֶה‬‫בְ אֹ הֶ ל מֹועד ּולְ כַפר עַל ְבנֵי יִּ ְ‬ ‫והיינו כדלעיל‪ ,‬בפירוש רש''י‪ :‬יפה‬ ‫ש ָׂראֵ ל אֶ ל‬ ‫ִּב ְבנֵי יִּ ְש ָׂראֵ ל ֶנגֶף בְ גֶשֶ ת ְבנֵי יִּ ְ‬ ‫שיחתן של עבדי אבות לפני המקום‬ ‫הַ קֹ דֶ ש (ח‪ ,‬יט')‬ ‫מתורתן של בנים‪ִּ .‬מתֹוְך תורתן של‬ ‫פירש רש"י בפסוק הנ''ל בשם‬ ‫בנים‪.‬‬ ‫המדרש רבה‪ ,‬שמתוך חיבתן של‬ ‫ישראל כפלן חמש פעמים בפסוק אחד‬ ‫כנגד חמישה חומשי תורה‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫כן על דרך הצח יכוון הפסוק שיפה‬ ‫עבודת ה' מתוך לימוד תורה‪.‬‬ ‫כה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל‬ ‫ידים ַעל‪-‬‬ ‫ָׂ ָֽואָׂ ִּ ֹּ֤שם הַ ֶָּּ֨נזֶםּ֙ ַעל‪-‬אַ ָָׂ֔פּה וְ הַ ְצ ִּמ ִּ ָ֖‬ ‫(הושע ב י)‪ .‬ומהעגל נסתובב שבירת‬ ‫י ֶ ָָֽׂדיהָׂ [כד‪ ,‬מז']‬ ‫הלוחות‪.‬‬ ‫פירש רש''י בפסוק כב'‪ :‬ושני צמידים‪.‬‬ ‫וכאומרו‪ :‬וְ אָׂ שֵ ם ‪ -‬מי האשם? הַ ֶָּּ֨נזֶםּ֙ עַ ל‪-‬‬ ‫רמז לשני לוחות מצומדות‪.‬‬ ‫ידים עַ ל‪-‬י ֶ ָָֽׂדיהָׂ שבגללם‬ ‫אַ ָָׂ֔פּה וְ הַ ְצ ִּמ ִּ ָ֖‬ ‫עשרה זהב משקלם‪ .‬רמז לעשרת‬ ‫נשתברו הלוחות ועשרת הדברות פרחו‬ ‫הדברות שבהן‪.‬‬ ‫באויר‪.‬‬ ‫ולכאורה יש לשאול הרי אין שני‬ ‫לכן פירש רש''י וצמידים רמז לשני‬ ‫הלוחות ועשרת הדברות לפשוטו של‬ ‫לוחות מצומדות‪ ,‬עשרה זהב משקלם‪.‬‬ ‫מקרא‪ ,‬ומדוע פירש כן‪.‬‬ ‫רמז לעשרת הדברות שבהן‪.‬‬ ‫ועל דרך הצח ֵיאָׂ מֵ ר על ''די זהב''‪:‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יתפרש היטב‬ ‫ידידַ י‪,‬‬ ‫הַ אי ִּדי דַ י לִּ ִּ‬ ‫הלפשוטו של מקרא‪ .‬שכן כתוב כאן‬ ‫ַל ָׂזהָׂ ב אָׂ ְמרו דַ י‬ ‫ידים עַל‪-‬‬ ‫ָׂ ָֽואָׂ ִּ ֹּ֤שם הַ ֶֶׁ֨נזֶם֙ עַל‪-‬אַ ָָׂׂ֔פּה וְ הַ צְ מ ֖‬ ‫ַו ַי ֲעשו אֲ שֶ ר ל ֹא כְ דַ אי‪,‬‬ ‫י ֶ ָָֽׂדיהָׂ ‪ .‬וָׂאָׂ ִּשם כתיב ללא יו''ד‪ .‬וקרי ביה‪:‬‬ ‫וְ הַ לוחֹות ִּב ְשתֵ י ָׂידַ י‪,‬‬ ‫וְ אָׂ שֵ ם‪ .‬מי הָׂ אָׂ שם שעשו את העגל ‪ -‬כסף‬ ‫וָׂאֲ שַ ְב ֵרם לִּ ְש ֵני ְצ ִּמידַ י‪,‬‬ ‫וזהב שהרבה להם הקב''ה עד שאמרו דַ י‪.‬‬ ‫נִּ ְשמַ ט הַ ֶּנ ֶזם מֵ אַ פַי‪,‬‬ ‫וכפי שאמרו במסכת ברכות [לב‪ ].‬מאי‬ ‫וְ נִּ ְס ְתרו ָׂפנַי‪,‬‬ ‫וְ ִּ ָ֥די ז ָׂ ָָֽׂהב ‪ -‬אמרי דבי ר' ינאי כך אמר‬ ‫ַעד עֵ ת י ֵָׂרצו בָׂ נַי‪,‬‬ ‫משה לפני הקב''ה רבונו של עולם‬ ‫אָׂ ז אָׂ ִּריק עַד ְבלִּ י דַ י‬ ‫בשביל כסף וזהב שהשפעת להם‬ ‫לָׂהֶ ם אֶ ת ִּב ְרכֹותַ י‪,‬‬ ‫לישראל עד שאמרו דַ י‪ ,‬הוא גרם שעשו‬ ‫ַעד שֶ יִּ ְבלו ִּשפְ תֹותֵ יהֶ ם ִּמלֹומַ ר דַ י‪.‬‬ ‫את העגל‪.‬‬ ‫וכן פירש רש''י על הפסוק [דברים א‪,‬א']‬ ‫^^^^‬ ‫ֶׁ֣אלֶה הַ דְ בָׂ ִ֗רים אֲשֶֶׁ֨ ר ד ֶב֤ר מֹ שֶ ה֙ אֶ ל‪-‬כָׂל‪-‬‬ ‫י ְש ָׂר ָׂ֔אל בְ ע֖בֶ ר הַ י ְַר ֹ֑דן וגו' וְ ִּ ָ֥די ז ָׂ ָָֽׂהב‪.‬‬ ‫ודי זהב‪ .‬הוכיחן על העגל‪ ,‬שעשו‬ ‫בשביל רוב זהב שהיה להם‪ ,‬שנאמר‬ ‫כו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫כמובא ברש"י‪ ,‬ועל ידי כך שבתואל‬ ‫ומיִּ םּ֙‬ ‫ומ ְספֹואּ֙ לַגְ מַ לִָּ֔ ים ַּ֙‬ ‫וַיִּ תֵָּ֨ ן ֶ ֹּ֤תבֶ ן ִּ‬ ‫נסתלק לא היה מה שֶ יְ ַעכְ בֹו עוד אצלם‪.‬‬ ‫אֲשר‬ ‫לִּ ְרחֵֹּ֣ ץ ַרגְ ָָׂ֔ליו וְ ַרגְ ֵ ָ֥לי הָׂ אֲ נ ִּ ָָׂ֖שים ֶ ָ֥‬ ‫על כן נאמר האנשים‪ ,‬עם ה''א הידיעה‪.‬‬ ‫ִּא ָֽתֹו‪( .‬כד‪,‬לב')‬ ‫אנשים לשון רבים‪ ,‬שהיו שנים כמדרש‬ ‫שר ִּא ָֽתֹו‪ .‬הרי‬ ‫תימה‪ ,‬מאי הָׂ ֲאנ ִּ ָָׂ֖שים ֲא ֶ ָ֥‬ ‫רבה‪ ,‬ועוד אחד שנאמר הָׂ אֲ נ ִּ ָ֖‬ ‫ָׂשים עם‬ ‫בתחילה לא הוזכרו הָׂ ֲאנ ִָּׂשים כלל‪,‬‬ ‫ה''א הידיעה‪ .‬שנוסף להם עוד אחד‬ ‫ואח"כ הוזכרו רק ג' פעמים‪ ,‬כאן ובפס'‬ ‫להציל את אליעזר‪ .‬ולכן הוזכרו ג'‬ ‫נד‪ַ :‬ו ָֽי ֹאכְ לֶׁ֣ ּו וַי ְש ִ֗תּו ָ֛הּוא וְ ָׂ ָֽה ֲאנ ִּ ָָׂ֥שים אֲ שֶ ר‪-‬‬ ‫פעמים שהיו שלשה כי האחד היה‬ ‫עִּ ָ֖מֹו ובפס' נט‪ַ :‬וַָֽֽיְשַ לְ ָ֛חּו אֶ ת‪-‬רבְ ָׂ ֵּ֥קה אֲחֹ ָׂ ֖תם‬ ‫מציל‪.‬‬ ‫וְ אֶ ת‪ָֽ -‬מנקְ ָׂ ֹ֑תּה וְ אֶ ת‪-‬עֶ ֵּ֥בֶ ד אַ בְ ָׂר ָׂה֖ם וְ אֶ ת‪-‬‬ ‫ָׂשיו‪ .‬ואחרי כן שתק קרא מהם‪,‬‬ ‫ֲאנ ָׂ ָֽ‬ ‫ועל דרך הצח והרמז‪ ,‬אלו ג' מלאכים‬ ‫כאילו נעלמו ואינם‪ .‬ולא הוברר מי הם‬ ‫היוצאים מן הפסוקים ויסע ויבא ויט‬ ‫האנשים ומתי נתלוו אליו ומתי‬ ‫שבפרשת בשלח‪( ,‬יד‪,‬יט‪-‬כא')‪ ,‬והם‬ ‫הסתלקו ממנו‪.‬‬ ‫מע"ב שמות השם ונקראים‪ :‬מיה‪ ,‬ייש‪,‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שהם‬ ‫כלי ‪ .‬ונרמזים בפסוקים שלפנינו‪:‬‬ ‫המלאכים ששלח אברהם עם אליעזר‪,‬‬ ‫באמרו ָ֗הוא יִּ ְש ַ ֹּ֤לח מַ לְ אָׂ כֹו רמז למלאך‬ ‫כאומרו ָ֗הוא יִּ ְש ַ ֹּ֤לח מַ לְ אָׂ כֹוּ֙ לְ ָׂפ ֶָ֔ניָך‬ ‫הנקרא בשם מיה ר"ת הּוא יִּ ְש ַלח‬ ‫שה לִּ ְב ִּנָ֖י ִּמ ָׂ ָֽשם (לעיל פס' ז')‪.‬‬ ‫וְ לָׂקַ ְח ָׂ ָ֥ת ִּא ָׂ ָ֛‬ ‫וכן ידויק מהמדרש רבה שבאמרו ָ֗הוא‬ ‫מַ לְ אָׂ כֹו‪ ,‬בסדר הפוך‪.‬‬ ‫שה לִּ ְב ִּנָ֖י‬ ‫יִּ ְש ַ ֹּ֤לח מַ לְ אָׂ כֹוּ֙ לְ ָׂפ ֶָ֔ניָך וְ לָׂקַ ְח ָׂ ָ֥ת ִּא ָׂ ָ֛‬ ‫ַיושם לְ פָׂ נָׂיוּ֙ לֶאכָֹ֔ ל‪( ,‬כד‪,‬לג')‬‫ובאמרו ו ַ ֹּ֤‬ ‫ִּמ ָׂ ָֽשם שלח עמו אברהם שני מלאכים‪,‬‬ ‫רמז למלאך שהחליף הצלחות הנקרא‬ ‫אחד להנחותו בדרך‪ ,‬ואחד להוציא‬ ‫ייש‪ ,‬הוא השם הכ''ב מתוך ע''ב שמות‬ ‫משם את רבקה‪.‬‬ ‫[לפי שיטה שלישית כמבואר בפרשת‬ ‫ַיושם ‪ -‬ויישם כתיב‪.‬‬ ‫בשלח] שכן ו ַ ֹּ֤‬ ‫ועוד יש לומר לעומקו של מקרא‪,‬‬ ‫הַ זֶ ִ֑ה‬ ‫עִּ ם‪-‬הָׂ ִּ ֵּ֣איש‬ ‫ובאמרו הֲתֵ לְ ִּ ָ֖כי‬ ‫שלכן יש ג' פסוקים נפרדים‪ .‬להורות‬ ‫(כד‪,‬נח') רמז למלאך כלי‪ ,‬האומר לה‬ ‫שהיו ג' מלאכים‪ .‬אחד להנחותו בדרך‪,‬‬ ‫לְ ִּ ָ֖כי‪.‬‬ ‫אחד להוציא את רבקה ואחד להצילו‬ ‫^^^^‬ ‫מיד בתואל‪ ,‬הוא המלאך שהחליף את‬ ‫צלחתו עם הרעל‪ ,‬בצלחתו של בתואל‪,‬‬ ‫כז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫אליעזר אומר אֵ לָׂי‪ַ ,‬ו ָ֖י ֹאמֶ ר אברהם ‪-‬‬ ‫אֻ לַי ‪ -‬אֵ ַלי‬ ‫אֵ ַלי ! אֵ ַלי וְ ל ֹא אֵ לֶיָך!‬ ‫וָׂאֹ מַ ר אֶ ל אֲדֹ נִּ י אֻ לַי ל ֹא תֵ לְֵך הָׂ ִּאשָׂ ה‬ ‫וכאומרו‪ :‬יצחק נשאר במשפחתי ולא‬ ‫אַ ח ֲָׂרי (כד‪,‬לט')‬ ‫יהיה עמך לעולם‪ .‬באשר אתה ארור‬ ‫והוא ברוך ואין ארור מדַ בק בברוך‪.‬‬ ‫אֻ לַי‪ .‬פירש רש"י ‪ :‬אֵ לָׂי כתיב‪ ,‬בת‬ ‫היתה לו לאליעזר‪ ,‬והיה מחזר למצוא‬ ‫^^^^‬ ‫עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו‬ ‫להשיאו בתו‪ ,‬אמר לו אברהם‪ ,‬בני ברוך‬ ‫ָ֠ ְועַ תָׂ ה ִּאם‪-‬י ְֶש ֶָּ֨כם עֹ ֶ֜ ִּשים ֶ ָ֧חסֶ ד ֶ ָֽוא ֶ ָ֛מת‬ ‫ואתה ארור‪ ,‬ואין ארור מדבק בברוך‪.‬‬ ‫אֶ ת‪-‬אֲדֹ ִּנָ֖י הַ ִּ ֵּ֣גידו ִּ ִ֑לי וְ ִּאם‪ִ֕ -‬ל ֹא הַ ִּ ֵּ֣גידו‬ ‫לִָּ֔ י וְ אֶ פְ נֶ ָ֥ה עַ ל‪-‬י ִּ ָָׂ֖מין ָ֥אֹו עַ ל‪ְ -‬ש ָֽמ ֹאל‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא נרמזה שיחה זו‬ ‫(כד‪,‬מט')‪.‬‬ ‫בין אברהם ואליעזר בפסוק עצמו‪ .‬שכן‬ ‫בהמשך (פס' מ') אומר אליעזר וָׂאֹ ַ ֖מר‬ ‫יש ליתן טעם לאומרו ְ֠ ְועַתָׂ ה אם‪-‬‬ ‫אֶ ל‪-‬אֲדֹ נֹ֑י אֻ ַ ָ֛לי ל ֹא‪-‬תלְֵּ֥ך הָׂ א ָׂ ֖שה אַ ח ָׂ ֲָֽרי‪:‬‬ ‫י ְֶש ֶָּ֨כם עֹ ָ֜שים ֶחֵ֧סֶ ד‪ .‬מאי י ְֶש ֶָּ֨כם‪.‬‬ ‫ַו ֖י ֹאמֶ ר אֵ ָׂ ִ֑לי ה' אֲשֶ ר‪-‬ה ְתהַ לַ ֶׁ֣כְ תי לְ ָׂפ ִָׂ֗ניו‬ ‫י ְש ֶַׁ֨לח מַ לְ אָׂ כ֤ ֹו אתָׂ ְך֙ וְ הצְ ֶׁ֣ליחַ דַ ְר ֶָׂ֔כָך וְ לָׂקַ חְ ָׂ ֤ת‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שנקט‬ ‫אשָׂ ה֙ לבְ ָׂ֔ני ממ ְשפַחְ ֖תי ּומבֵּ֥ית אָׂ ָֽבי‪:‬‬ ‫בלשון זאת להזכיר זכות אברהם‬ ‫שהתחסד עם קונו ונאמר בו (כב‪,‬ג')‬ ‫בפשטות באומרו ַו ָ֖י ֹאמֶ ר אֵ ָׂ ִ֑לי‪ ,‬כוונתו‬ ‫ַוי ְַש ֵָּ֨כם אַ בְ ָׂר ָ֜ ָׂהם בַ ִ֗ ֹבקֶ ר‪ ,‬לעשות רצון אביו‬ ‫ואברהם אמר אֵ ָׂ ִ֑לי את הדברים הבאים‪:‬‬ ‫שבשמים‪ .‬ועל דרך לשון נופל על לשון‪.‬‬ ‫ה' אֲשֶ ר ה ְתהַ לַכְ תי לְ ָׂפנָׂיו י ְשלַח מַ לְ אָׂ כֹו‬ ‫ַש ֵָּ֨כם‪.‬‬ ‫אם‪-‬י ְֶש ֶָּ֨כם בזכות של ַוי ְ‬ ‫וגו'‪ .‬אך טעם הטיפחא שבמילה‬ ‫ַו ָ֖י ֹאמֶ ר‪( ,‬שהוא מעין הפסקה קלה) וכן טעם‬ ‫ועוד רצה לומר ִּאם‪-‬י ְֶש ֶָּ֨כם אם יש‬ ‫לי‪( ,‬שהוא גם מעין‬ ‫האתנחתא שבמילה אֵ ָׂ ִ֑‬ ‫בכם‪ .‬אצל רבקה נראה בעליל כי כל‬ ‫הפסקה) יוכיחו על הדו‪-‬שיח הנוקב שהיה‬ ‫ישותה היא ישות של חסד‪ .‬ואתם‪ ,‬פֶן‪-‬‬ ‫יֶׁ֣ש בָׂ ִֶ֗כם שָֹ֛ ֶרש פֹ ֶ ֵּ֥רה ֖ר ֹאש וְ ַ ָֽלע ֲָׂנָֽה [דברים‬ ‫ביניהם‪ :‬וָׂאֹ מַ ר אֶ ל אֲדֹ נִּ י אֻ לַי‪ ,‬כלומר‬ ‫ל‪ ,‬יז']‪ ,‬או גם בכם יש קורטוב של חסד‪,‬‬ ‫כח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫ּות ֤הי אשָׂ ה֙ לְ בֶ ן‪-‬אֲדֹ ֶָׂ֔ניָך‪ .‬אל תקרי לְ בֶ ן‪-‬‬ ‫ְ‬ ‫אף כי לא תמצא ישות של חסד‬ ‫אֲדֹ ֶָׂ֔ניָך‪ ,‬אלא לָׂבָׂ ן ‪ -‬אֲדֹונֶיָך‪ .‬שעל ידי‬ ‫בקרבכם‪.‬‬ ‫רבקה ירצה ל ֶָׂרשֶ ת את כל רכושו של‬ ‫אברהם‪ .‬ועל דרך הרמז לכן ב ְרכָּׂה‬ ‫^^^^‬ ‫וְ י ַירש ז ְַרעְך אל תקרי וְ י ַירש אלא‬ ‫ויוריש‪ .‬ויוריש ז ְַרעְך לי את שער‬ ‫אמ ָ֔רו מֵ ה' י ָׂ ֵָּׂ֣צא‬ ‫ובתואֵ ּ֙ל ַו ֵּ֣י ֹ ְ‬ ‫ַו ַָּ֨יעַן ל ָָׂׂבֹּ֤ן ְ‬ ‫ְשנּואָׂ יו‪.‬‬ ‫נוכָ֛ל דַ ֵ ָ֥בר אֵ ֶ ָ֖ליָך ַ ָ֥רע אֹו‪-‬‬ ‫הַ דָׂ ָׂ ִ֑בר ָ֥ל ֹא ַ‬ ‫ָֽטֹוב‬ ‫^^^^‬ ‫מה' י ָָׂׂצֵּ֣א הַ דָׂ ָׂ ִ֑בר‪( .‬כד‪,‬נ')‪.‬‬ ‫תימה‪ ,‬מה יש להם לרשעים להודות‬ ‫נוכָ֛ל דַ ֵ ָ֥בר אֵ ֶ ָ֖ליָך ַ ָ֥רע אֹו‪ָֽ -‬טֹוב‬ ‫ָ֥ל ֹא ַ‬ ‫שמה' יצא הדבר‪ .‬אלא לפי שלעיל‬ ‫מיניה בפסוק הקודם אמר להם‬ ‫יש ליתן טעם מאי ַ ָ֥רע אֹו‪ָֽ -‬טֹוב‪ .‬וי''ל‬ ‫כי כך אמר להם‪:‬‬ ‫אליעזר ְ֠ ְועַתָׂ ה ִּאם‪-‬י ְֶש ֶָּ֨כם עֹ ֶ֜ ִּשים ֶ ָ֧חסֶ ד‬ ‫ֶ ָֽוא ֶ ֱָ֛מת אֶ ת‪-‬אֲדֹ נ֖י הַ גֶׁ֣ידּו ֹ֑לי וגו'‪ ,‬נזעקו לבן‬ ‫לא נוכל דבר אליך רע‪ ,‬שלא לקחת את‬ ‫ובתואל‪ ,‬רק לא תאמר שאנו עושים‬ ‫רבקה עמך‪ ,‬כי מביישת היא אותנו‬ ‫חסד‪ .‬שכן דרכם של רשעים שעדיף‬ ‫במעשי החסדים שלה שהשקתה אותך‬ ‫להם להודות שמה' יצא הדבר מאשר‬ ‫ואת גמליך‪ ,‬ולא נוכל דבר אליך טוב‬ ‫להודות שעושים חסד‪.‬‬ ‫שאמרת אם ישכם עושים חסד וגו'‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫^^^^‬ ‫אמרו ָָׂ֔לּה‬ ‫וַיְ בָׂ ְר ֹּ֤כו אֶ ת‪ִּ -‬ר ְבקָׂ הּ֙ ַו ֵּ֣י ֹ ְ‬ ‫ות ִּ ֹּ֤הי‬ ‫ִּה ֵּנָֽה‪ִּ -‬ר ְב ָׂ ָ֥קה לְ פָׂ נֶ ָ֖יָך ַ ֵּ֣קח ו ֵ ִָׂ֑לְך ְ‬ ‫ירש‬ ‫אֲ חֹ תִֵ֕ נו ַ ָ֥א ְת ה ֲִּיָ֖י לְ אַ לְ ֵפֵּ֣י ְרבָׂ ָׂבִ֑ה וְ יִּ ַ ֵּ֣‬ ‫שר ִּד ֶבָ֥ר ה'‬ ‫ִּאשָׂ הּ֙ לְ בֶ ן‪-‬אֲ דֹ ֶָ֔ניָך ַ ָֽכאֲ ֶ ָ֖‬ ‫שעַר שֹנְ ָׂ ָֽאיו (כד‪ ,‬ס')‬ ‫ז ְַרעֵָ֔ ְך ֵ ָ֖את ַ ָ֥‬ ‫[כד‪ ,‬נא']‬ ‫לְ בֶ ן‪-‬אֲדֹ ֶָ֔ניָך‪.‬‬ ‫תימה‪ ,‬מה ללבן הרשע לברך את‬ ‫כאן רמז הכתוב מאוויי לבו הרשע של‬ ‫רבקה שתהיה אלפי רבבה‪ ,‬ועוד‬ ‫לבן‪ ,‬לרשת את כל רכושו של אברהם‪.‬‬ ‫שיירש זרעה את שער שונאיו‪ ,‬והלא‬ ‫ולהיות אדוניו של אליעזר‪ .‬שנאמר‬ ‫הוא עצמו שער שונאיו‪ ,‬ונראה שמקלל‬ ‫כט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫ַו ֲה ֵוי ָׂנן בָׂ ּה‪ ,‬מדוע שינה המלאך ממטבע‬ ‫את עצמו‪ .‬ועוד שהרי מעין זו הברכה‬ ‫הברכה שנתברך אברהם‪ .‬שכן אברהם‬ ‫ברך הקב"ה את אברהם‪ ,‬לאחר העקידה‬ ‫נתברך במטבע וְ יִּ ַרש ז ְַרעֲָך את שַ עַר‬ ‫שעַר אָֹֽ יְ ָׂ ָֽביו‪,‬‬ ‫[כב‪,‬יז']‪ :‬וְ יִּ ַ ֵּ֣רש ז ְַרע ֲָָ֔ך ֵ ָ֖את ַ ָ֥‬ ‫ירש‬‫אֹ יְ ָׂ ָֽביו‪ ,‬וכאן נתברכה רבקה וְ יִּ ַ ֵּ֣‬ ‫ומנין לו ללבן הרשע לדעת נוסח‬ ‫ז ְַרעֵָ֔ ְך ֖את ַ ֵּ֥שעַר שֹנְ ָׂ ָֽאיו‪.‬‬ ‫הברכה‪.‬‬ ‫וי''ל שלפי העניין נשתנתה הברכה‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר כפי‬ ‫שכן לבן שהוא בלעם‪ ,‬אינו רק בכלל‬ ‫שנאמר בתנחומא (בראשית) שלבן‬ ‫אֹ יְ ָׂ ָֽביו של זרע אברהם‪ .‬אלא הוא ראש‬ ‫הוא בלעם‪ .‬ולבן רצה לקללה כפי‬ ‫וראשון לכל שֹנְ ָׂ ָֽאיו‪ .‬ולכן נתברכה‬ ‫שבלעם רצה לקלל את ישראל‪.‬‬ ‫ירש ז ְַרעֵָ֔ ְך ֖את ַ ֵּ֥שעַר שֹנְ ָׂ ָֽאיו‪.‬‬ ‫רבקה וְ יִּ ַ ֵּ֣‬ ‫והקב"ה הפך לו את הקללה לברכה‪,‬‬ ‫כפי שעשה לבלעם‪.‬‬ ‫ובזה ינתן טעם מדוע בפר' תולדות‬ ‫נאמר ַוי ֵָׂעֹּ֤תֶ ר לֹוּ֙ ה' (כה‪,‬כא')‪ .‬ופירש‬ ‫ומה רצה לקללה‪ ,‬לומר לה‪ :‬רבקה את‬ ‫רש''י וַיעָׂ ֤תֶ ר לו ולא לה‪ .‬שאין דומה‬ ‫היי עקרה‪ .‬ובא המלאך ּו ְשמֹו ה ֲִּיָ֖י‪ ,‬והוא‬ ‫תפלת צדיק בן רשע לתפלת צדיק בן‬ ‫אחד מע"ב שמות הק' היוצאים‬ ‫צדיק‪ .‬ועוד יש לומר שכוונתו בזה‬ ‫מפסוקים ויסע ויבא ויט (בשלח י''ד‪,‬יט‪-‬‬ ‫שלא יאמרו שֶ מב ְרכַת לבן הרשע‬ ‫כא')‪ ,‬והפך את הקללה לברכה ויצא‬ ‫נתעברה‪.‬‬ ‫מפיו ַ ָ֥א ְת ה ֲִּיָ֖י לְ אַ לְ ֵפֵּ֣י ְרבָׂ ָׂבִ֑ה‪ .‬ועוד רצה‬ ‫כנ''ל לקללה‪ :‬ויוריש ז ְַרעְך לי את שער‬ ‫ועוד יש לומר שבזה נתקיימה קצת‬ ‫ּושמֹו ה ֲִּיָ֖י‪ ,‬והפך‬ ‫ְשנּואָׂ יו‪ ,‬ובא המלאך ְ‬ ‫מחשבתו הרעה לקללה שתהיה עקרה‪.‬‬ ‫ירש‬ ‫את הקללה לברכה ויצא מפיו וְ יִּ ַ ֵּ֣‬ ‫לצרף מחשבתו על כל פנים קצת‬ ‫שעַר שֹנְ ָׂ ָֽאיו‪.‬‬ ‫ז ְַר ֵָ֔עְך ֵ ָ֖את ַ ָ֥‬ ‫למעשה‪.‬‬ ‫ובזה יובן כיצד ידע לבן הרשע‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬מה שברך יעקב‬ ‫מַ טְ ב ַע הברכות שבירך הקב"ה את‬ ‫ליוסף‪( ,‬מט‪,‬כו') ִּב ְרכֹ ת אָׂ ִּביָך ָׂג ְָֽברו עַ ל‪-‬‬ ‫אברהם‪ .‬שהרי אלו הם דברי המלאך‬ ‫הֹורי‪ ,‬הרי אלו המלים מתאימות‬ ‫ִּב ְרכֹ ת ַ‬ ‫שהפך הקללה לברכה‪ ,‬ואָׂ מּון הוא‬ ‫לרבקה לאומרם ליצחק‪ ,‬ש ִּב ְרכֹ ת אָׂ ִּביָך‬ ‫המלאך ה ֲִּיָ֖י אצל ברכותיו של הקב"ה‪.‬‬ ‫שנתברך מפי השכינה‪( ,‬כב‪,‬יז') כי בָׂ רְך‬ ‫ל‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫רכושו של לבן‪ ,‬כמו ששמע יעקב את‬ ‫אֲבָׂ ֶרכְ ָך וְ הַ ְרבָׂ ה אַ ְרבֶ ה אֶ ת ז ְַרעֲָך כְ כֹוכְ בֵ י‬ ‫דברי בני לבן‪ :‬וַי ְש ִ֗ ַמע אֶ ת‪-‬דבְ ֤רי בְ נָֽי‪-‬לָׂבָׂ ן֙‬ ‫הַ שָׂ מַ יִּ ם וְ כַחֹול אֲשֶ ר ַעל ְשפַ ת הַ יָׂם‬ ‫ֲשר לְ אָׂ ֹ֑בינּו‬ ‫לאמָֹׂ֔ ר ל ַ ֶָׁׂ֣קח ַ ָֽיע ָׂ֔ ֲֹקב ֖את כָׂל‪-‬א ֶ ֶׁ֣‬ ‫הֹורי שברכוני אֲחֹ תִֵ֕ נו‬ ‫ָׂגָֽבְ רּו עַל‪-‬ב ְרכֹ ת ַ‬ ‫שר לְ אָׂ ִָּ֔בינו עָׂ שִָׂ֕ ה ֵ ָ֥את כָׂל‪-‬הַ כָׂבָֹ֖ ד‬ ‫ומ ֲא ֶ ֵּ֣‬ ‫ֵ ָֽ‬ ‫ַ ָ֥א ְת ה ֲִּיָ֖י לְ אַ לְ ֵפֵּ֣י ְרבָׂ ָׂבִ֑ה‪.‬‬ ‫הַ ֶזָֽה‪[ .‬בראשית לא‪,‬א']‪.‬‬ ‫ושמא יש לומר שכן שמע יעקב את‬ ‫שעַ ר‪ ,‬שהיה‬ ‫ועל דרך הצח ֵיאָׂ מֵ ר‪ :‬מאי ַ ָ֥‬ ‫אמו כך אומרת לאביו‪ ,‬וכמו שמובא‬ ‫לבן חשוב במקומו כיושב בשער המלך‪,‬‬ ‫בגמרא (סוכה נו עמ' ב') שותא דינוקא‬ ‫וכן הוא מה שנאמר בעשו [פר' תולדות]‬ ‫בשוקא‪ ,‬דאבוה או דאימיה‪.‬‬ ‫כֻלָ֖ ֹו כְ אַ ֶ ֵּ֣ד ֶרת שֵ ָׂעִ֑ר‪ .‬אל תקרא שֵ ָׂעִ֑ר אלא‬ ‫שעַר‪ .‬וכן אל תקרא כֻלָ֖ ֹו אלא כָׂלו‪ ,‬שֶ כָׂל‬ ‫ַ ָ֥‬ ‫ובא יעקב לחזק את דברי אמו‪ ,‬שלא‬ ‫אלופיו ואדיריו של עשו‪ ,‬יפלו וְ יִּ כְ לו‬ ‫יהיה בברכתו ליוסף בנו אף לא שמץ‬ ‫לפני יעקב כברכתו של לבן‪ ,‬וכנבואת‬ ‫מדברי לבן לרבקה‪.‬‬ ‫ישעיהו [י‪,‬לד'] וְ הַ לְ בָׂ נָ֖ ֹון ְבאַ ִּ ָ֥דיר יִּ ָֽפֹול‪.‬‬ ‫ואל תקרא לבנון אלא לבן‪.‬‬ ‫ועוד י''ל‪ ,‬שרצה לבן לקללה בקללת‬ ‫יְ י ֵ ָָׂ֖רש הַ ְצל ַ ָָֽׂצל‪ ,‬כמובא בפרשת כי‬ ‫שעַר‬ ‫ירש ז ְַרעֵָ֔ ְך יעקב ֵ ָ֖את ַ ָ֥‬‫וכאומרו‪ :‬וְ יִּ ַ ֵּ֣‬ ‫תבוא‪ :‬כָׂל‪ָֽ -‬עצְ ָך֖ ּופְ ֶׁ֣רי אַ דְ מָׂ ֶ ֹ֑תָך יְ י ֵ ָָׂ֖רש‬ ‫עשו וכן את שער כל שֹנְ ָׂ ָֽאיו‪.‬‬ ‫הַ ְצל ַ ָָֽׂצל ופירש רש''י שם‪ :‬יעשנו‬ ‫הארבה רש [עני] מן הפרי‪ ,‬ורצה לכוון‬ ‫^^^^‬ ‫בזה שיתמעט פרי בטנה במקום אשר‬ ‫ברך ה' לאברהם ארבה את זרעך‪ ,‬וכשם‬ ‫ַ ָֽוָּ֧יְ שַ לְ ָ֛חו אֶ ת‪ִּ -‬ר ְב ָׂ ָ֥קה אֲ חֹ ָׂ ָ֖תם וְ אֶ ת‪-‬‬ ‫שהפך ה' לבלעם את הקללה לברכה‪ ,‬כן‬ ‫ֵ ָֽמנִּ קְ ָׂ ִ֑תּה וְ אֶ ת‪ֶ -‬עָ֥בֶ ד אַ ְב ָׂר ָׂהָ֖ם וְ אֶ ת‪-‬‬ ‫כאן‪ ,‬שהרי אמרו במדרש תנחומא‬ ‫אמרו‬ ‫אֲ נ ָׂ ָָֽׂשיו‪ :‬וַיְ ָׂ ָֽב ְר ֹּ֤כו אֶ ת‪ִּ -‬ר ְבקָׂ הּ֙ ַו ֵּ֣י ֹ ְ‬ ‫בלעם הוא לבן‪ ,‬הפך הקב''ה את‬ ‫ָָׂ֔לּה אֲ חֹ תִֵ֕ נו ַ ָ֥א ְת ה ֲִּיָ֖י לְ אַ לְ ֵפֵּ֣י ְרבָׂ ָׂבִ֑ה‬ ‫הקללה לברכה ושם בפיו של לבן‬ ‫שעַ ר ָֽשנְ ָׂ ָֽאיו [כד‪,‬‬ ‫ירש ז ְַרעֵָ֔ ְך ֵ ָ֖את ַ ָ֥‬ ‫וְ יִּ ַ ֵּ֣‬ ‫ירש את‬ ‫ברכה לרבקה וליעקב בנה‪ :‬שיִּ ַ ֵּ֣‬ ‫נט'‪-‬ס']‬ ‫שעַר עשו ואת שער לבן שונאו‪ .‬לכן‬ ‫ַ ָ֥‬ ‫שעַר ָֽשנְ ָׂ ָֽאיו‪.‬‬ ‫ָׂשיו‪ָ֖ ֵ ,‬את ַ ָ֥‬ ‫וְ אֶ ת‪ֲ -‬אנ ָׂ ָֽ‬ ‫יִּירש גם‬ ‫ירש בשני יודי''ן‪ ,‬ש ַ ֵּ֣‬ ‫נאמר יִּ ַ‬ ‫את בכורתו וגם ברכתו של עשו וגם את‬ ‫לא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫אלא יש לומר לעומקו של מקרא‬ ‫אנשיו אלו המלאכים שנתלוו‬ ‫שהקב''ה השיא את עיניהם בעל כרחם‬ ‫לאליעזר כנ''ל‪ ,‬ובסדר היפוך האותיות‬ ‫כדי שיראו את מראה ההוד הנורא הזה‪.‬‬ ‫אנשיו הם שנאיו‪ .‬ועל דרך אל תקרי‪.‬‬ ‫אל תקרי שונאיו אלא שנואיו‪ .‬כאן‬ ‫רבקה ראתה יראה צדיקות חמלה‬ ‫גילה לבן את דעתו שֶ שָׂ נּוי עליו כל דבר‬ ‫[שנאמר ויאהבה] קדושה‪ ,‬שהם ראשי‬ ‫שבקדושה‪ .‬שנאמר את שער שנאיו‪.‬‬ ‫תיבות יצח''ק‪ ,‬ויצחק ראה גמילות‬ ‫שנואיו של לבן הם אנשיו של אברהם‬ ‫ואליעזר‪ .‬זה שנאמר ארמי אובד אבי זה‬ ‫חסדים מעשים טובים לב טוב יראת‬ ‫לבן‪ ,‬הוא בלעם שונאם של ישראל‪ ,‬כפי‬ ‫שמים מידות טובות‪ ,‬שהם ר''ת‬ ‫שנדרש במדרש תנחומא‪.‬‬ ‫גמלי''ם‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫^^^^‬ ‫שא ִּר ְבקָׂ הּ֙ אֶ ת‪-‬עֵ י ֶָ֔ניהָׂ ו ֵ ַָ֖ת ֶרא אֶ ת‪-‬‬ ‫ו ִַּת ָׂ ֹּ֤‬ ‫ַוי ֵ ֵָ֥צא יִּ ְצ ָׂחָ֛ק ל ָָׂ֥שוחַ בַ שָׂ ֶ ָ֖דה לִּ פְ נֵּ֣ ֹות‬ ‫יִּ ְצ ָׂ ִ֑חק ו ִַּתפָֹ֖ ל מֵ ַעָ֥ל הַ ג ָׂ ָָֽׂמל (כד‪,‬סד')‬ ‫שא עֵ ינָׂיוּ֙ ַו ַָ֔י ְרא וְ ִּהּנֵ ָ֥ה גְ מַ ִּ ָ֖לים‬ ‫ָׂע ִֶ֑רב וַיִּ ָׂ ֹּ֤‬ ‫שא ִּר ְבקָׂ הּ֙ אֶ ת‪-‬עֵ י ֶָ֔ניהָׂ ו ֵ ַָ֖ת ֶרא‬ ‫בָׂ ִּ ָֽאים ו ִַּת ָׂ ֹּ֤‬ ‫ו ִַּתפָֹ֖ ל מֵ ַעָ֥ל הַ ג ָׂ ָָֽׂמל‪ .‬פירש"י לפשוטו‬ ‫אֶ ת‪-‬יִּ ְצ ָׂחִ֑ק וגו'(כד‪.‬סג‪-‬סד')‬ ‫של מקרא‪ ,‬השמיטה עצמה לארץ‪,‬‬ ‫כתרגומו וְ ִּא ְת ְרכִּ י ַנת‪ .‬הטתה עצמה‬ ‫יש ליתן טעם לְ מַ ה שהדגישה התורה‬ ‫לארץ‪ ,‬ולא הגיעה עד הקרקע‪ ,‬כמו הטי‬ ‫שא‬ ‫מה כל אחד ראה בנשיאת עיניו‪ .‬וַיִּ ָׂ ֹּ֤‬ ‫נא כדך‪( ,‬לעיל כד‪,‬יד') ותרגומו‬ ‫שא‬ ‫עֵינָׂיוּ֙ ַו ַָ֔י ְרא וְ ִּהּנֵ ָ֥ה גְ מַ ִּ ָ֖לים בָׂ ִּ ָֽאים ו ִַּת ָׂ ֹּ֤‬ ‫אַ ְרכיני‪ ,‬ויט שמים (שמואל‪-‬ב כ‪ ,‬י‪,).‬‬ ‫ִּר ְבקָׂ הּ֙ אֶ ת‪-‬עֵי ֶָ֔ניהָׂ ו ֵ ַָ֖ת ֶרא אֶ ת‪-‬יִּ ְצ ָׂחִ֑ק‪.‬‬ ‫וארכין‪ ,‬לשון מּוטֶ ה לארץ‪ .‬ודומה לו‬ ‫סֹומְך י ָָֽׂדֹו‬ ‫ֵ ָ֥‬ ‫יוטל ִּ ָֽכי‪-‬ה'‬ ‫ִּ ָֽכי‪-‬יִּ פָֹ֥ ל ָֽל ֹא‪ִ֑ ָׂ -‬‬ ‫ועוד‪ ,‬שהרי הכתוב מעיד שרבקה‬ ‫(תהלים לז‪,‬כד') כלומר אם יטה לארץ‬ ‫צנועה היתה‪ ,‬שנאמר ו ִַּתפָֹ֖ ל מֵ ַעָ֥ל הַ ג ָׂ ָָֽׂמל‪,‬‬ ‫לא יגיע עד הקרקע עכ"ל רש"י‪.‬‬ ‫ו ִַּת ַ ָ֥קח הַ צָׂ ִּ ָ֖עיף ו ִַּת ְת ָׂ ָֽכס‪ .‬ומה לה לשאת‬ ‫עיניה למרחוק‪ .‬וכן יצחק עולה תמימה‪,‬‬ ‫ולעומקו של מקרא ובשימת לב לג'‬ ‫מה לו לשאת עיניו למרחוק‪.‬‬ ‫הדוגמאות שבפירושו‪ ,‬הטית הכד‪,‬‬ ‫הטית שמים‪ ,‬הטית הגוף עד הארץ‬ ‫לב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫דרשת ו ִַּת ַ ָ֥קח הַ צָׂ ִּ ָ֖עיף ו ִַּת ְת ָׂ ָֽכס‬ ‫ולא עד בכלל‪ ,‬יאָׂ מר‪ :‬שזה הסימן היה‬ ‫מסור בידו של אליעזר אם תטה כדה‪,‬‬ ‫יש בה מידת ההטיה‪ ,‬הכוללת ג'‬ ‫ַו ֵּ֣ת ֹאמֶ ר אֶ ל‪-‬הָׂ עֶָ֗ בֶ ד ִּ ָֽמי‪-‬הָׂ ִּ ֹּ֤איש הַ ָׂלזֶהּ֙‬ ‫מידות הנצרכות לביתו של אברהם‪:‬‬ ‫הַ הֹ ֵ ֹּ֤לְך בַ שָׂ דֶ הּ֙ לִּ קְ ָׂראתֵָ֔ נו ַו ָ֥י ֹאמֶ ר‬ ‫ההכנעה וענוה‪ ,‬יראת שמים וגמילות‬ ‫הָׂ ֶעָ֖בֶ ד ֵּ֣הוא אֲדֹ ִּנִ֑י ו ִַּת ַ ָ֥קח הַ צָׂ ִּ ָ֖עיף‬ ‫חסדים‪.‬‬ ‫ו ִַּת ְת ָׂ ָֽכס‪( :‬כד‪,‬סה')‬ ‫הכנעה וענוה כנגד ו ִַּתפָֹ֖ ל מֵ ַעָ֥ל הַ ג ָׂ ָָֽׂמל‪,‬‬ ‫ו ִַּת ַ ָ֥קח הַ צָׂ ִּ ָ֖עיף‪.‬‬ ‫וכפירש"י שהטתה עצמה לארץ‪.‬‬ ‫יראת שמים כנגד ויט שמים‬ ‫יש ליתן טעם ללקיחה זו‪ .‬שהיה לו‬ ‫(שמואל‪-‬ב כ‪ ,‬י')‬ ‫לומר וַת ְת ָׂ ָֽכס בְ צָׂ ֖עיף‪ .‬ומאי ו ִַּת ַ ָ֥קח‪.‬‬ ‫גמילות חסדים כנגד ִּ ָֽכי‪-‬יִּ פָֹ֥ ל ָֽל ֹא‪-‬‬ ‫סֹומְך י ָָֽׂדֹו‪ .‬והיא מידה‬ ‫ֵ ָ֥‬ ‫יוטל ִּ ָֽכי‪-‬ה'‬ ‫ָׂ ִ֑‬ ‫ויש לומר בהמשך לפסוק הקודם‬ ‫סֹומְך י ָָֽׂדֹו הוא‬ ‫כנגד מידה‪ ,‬שהרי ה' ֵ ָ֥‬ ‫וביאורו‪ :‬משראתה את יצחק וידעה כי‬ ‫כנגד מה שהאדם סומך וגומל חסד‬ ‫הוא אדוניה‪ ,‬ו ִַּת ַ ָ֥קח‪ ,‬לקחה מיצחק את‬ ‫לזולתו‪ ,‬עד ִּ ָֽכי‪-‬יִּ פָֹ֥ ל לפניו לסעדו‬ ‫אור הצדיקות הענוה והיראה וצירפה‬ ‫יוטל לתהומות ארץ‬ ‫ולתומכו‪ ,‬ולכן ָֽל ֹא‪ִ֑ ָׂ -‬‬ ‫אותם יחד עם מידותיה‪ .‬ולכן ו ִַּתפָֹ֖ ל מֵ ַעָ֥ל‬ ‫סֹומְך י ָָֽׂדֹו‪ .‬וכפי שאמרו כנ''ל‬ ‫ִּ ָֽכי‪-‬ה' ֵ ָ֥‬ ‫הַ ג ָׂ ָָֽׂמל‪ ,‬שהפילה מידתה והפכה להיות‬ ‫[ראש השנה יז‪ ].‬רב חסד ‪ -‬מַ טֶ ה כלפי‬ ‫מנותנת למקבלת‪ .‬כי גמל פירושו גומל‬ ‫חסד‪.‬‬ ‫לאחרים‪ .‬ומעתה היא מקבלת ונגמלת‬ ‫מהאור של יצחק‪.‬‬ ‫וכאן מודיע הכתוב כי לא רק מידת‬ ‫הענוה והחסד בעניין הנצרך יש לה‪,‬‬ ‫וַת ַ ֵּ֥קח הַ צָׂ ִּ ָ֖עיף‪.‬‬ ‫אלא גם מידת היראה שתמיד מטה‬ ‫עצמה כלפי זולתה וביותר עתה כלפי‬ ‫עוד יש ליתן טעם מה הוא הַ צָׂ ִּ ָ֖עיף‬ ‫בעלה‪ .‬וכדרשו בית הלל‪[ :‬מסכת ראש‬ ‫ב"ה" הידיעה‪ .‬ולא שמענו קודם לכן‬ ‫השנה יז‪ :].‬וְ ַרב חֶ סֶ ד ‪ -‬מַ טֶ ה כְ לַפי חֶ סֶ ד‪.‬‬ ‫על צעיף ידוע‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫לג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫ו ִַּת ְת ָׂ ָֽכס‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא ועל דרך הצח‪,‬‬ ‫נתבאר בארוכה בלעומקו של מקרא‬ ‫יאָׂ מר‪ ,‬שנקט הכתוב נוטריקון‪ :‬צעי"ף‪:‬‬ ‫בפר' וירא‪( ,‬יח‪,‬יז' שם)‪ ,‬ענין ג'‬ ‫צדיקות‪ ,‬ענוה‪ ,‬יראה‪ ,‬פילול‪( .‬פילול‬ ‫הכיסויים כנגד האור הגדול של גילוי‬ ‫מלשון כל פ"ה לך יודה והוא שיח‬ ‫ג' דברים‪ :‬אור היראה אור האהבה‬ ‫התפילה בשדה)‪.‬‬ ‫אור האמונה‪ ,‬וכמבואר שם בעניין‬ ‫הַ ְמכַסֶ ה אני מאברהם‪ .‬ויִּ ָׂז ֵכר בזאת‬ ‫ולכן נאמר בה"א הידיעה ו ִַּת ַ ָ֥קח‬ ‫קיצור הדברים‪:‬‬ ‫הַ צָׂ ִּ ָ֖עיף‪ .‬שלקחה כנ''ל את אותן המידות‬ ‫הטובות שהתגלו לה ביצחק‪.‬‬ ‫ַ ָֽה ְמכַסֶ ה הנאמר באברהם הוא מַ עֲטֶ ה‬ ‫היראה‪ ,‬יראת ה'‪ .‬וככתוב בהר ה'‬ ‫עוד יש לומר [ומובא ביתר פירוט‬ ‫י ֵָׂראֶ ה‪.‬‬ ‫בפרשת וישב] הוא אותו הַ צעיף שנתן‬ ‫כְ סות עֵ ינַיִּ ם שכתוב בְ שָׂ ָׂרה הוא מַ עֲטֶ ה‬ ‫אבימלך לשרה שבו נאמר הרי הוא לך‬ ‫האמונה‪ .‬אמונת ה'‪ .‬כדכתיב ַות ֹאמֶ ר‬ ‫כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל‬ ‫מי מלל לְ אַ בְ ָׂרהָׂ ם היניקָׂ ה בָׂ נים שָׂ ָׂרה‬ ‫ונוכחת‪ .‬ומשרה הועבר ע''י אברהם‬ ‫(כא‪,‬ז')‪ ,‬והוא מֶ לֶל האמונה‪ ,‬המוציא אל‬ ‫ואליעזר לרבקה‪ ,‬ויצחק העבירו ליעקב‬ ‫הפעל את הרוח ממללא אשר טבע בנו‬ ‫לפני צאתו לחרן‪ ,‬והחזיק הצעיף אצלו‬ ‫הקב''ה‪.‬‬ ‫עד אשר יתברר מי הוא הראוי מבניו‬ ‫למלוך‪ ,‬ליתנו לו‪.‬‬ ‫ו ִַּת ְת ָׂ ָֽכס שכתוב ברבקה וַתקַ ח הַ צָׂ עיף‬ ‫ו ִַּת ְת ָׂ ָֽכס הוא מַ עֲטֶ ה האהבה‪ ,‬אהבת ה'‪.‬‬ ‫והצעיף היה כמעין מה שמבואר על‬ ‫ידי אוה''ח הק' בעניין המטה של משה‬ ‫ונוסף כאן על כל הנ''ל‪ ,‬שהתכסתה‬ ‫רבנו‪[ :‬במדבר‪ ,‬חוקת‪ ,‬כ‪,‬ח'] שהמטה‬ ‫במידותיו הנ''ל של יצחק‪ ,‬להגן מפני‬ ‫שימש כ"הרמנא דמלכא"‪ .‬כעין‬ ‫האור הגדול שנתגלה עליו מעת‬ ‫רשות מאת המלך להמשיך מלכותו‪.‬‬ ‫העקידה‪ .‬ועל ידי הצעי''ף הנ''ל לבשה‬ ‫רוח הקדש ורוח נבואה כשרה אמנו‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫לד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫ותלבש תפארת כתר סגולה‪ .‬ולכן‬ ‫ובשימת לב לפירוש רש''י שהטתה‬ ‫נאמר ורבקה אוהבת את יעקב‪ .‬שעל ידי‬ ‫עצמה לא עד הקרקע‪ ,‬משמע שאין זו‬ ‫תפארת התורה של יעקב התמזגו אצלה‬ ‫נפילה במובן הרגיל‪ ,‬כגון ְמעידָׂ ה בעל‬ ‫האמונה היראה והאהבה והנחילה אותם‬ ‫כרחו של הנופל‪ .‬אלא כתרגומו‬ ‫לדורות‪ .‬ולכן נאמר מיד לאחר מכן‬ ‫וְ ִּא ְת ְרכִּ י ַנת‪ .‬שהטתה עצמה ולא עד‬ ‫(כד‪,‬סז') " ַויֶאהָׂ בֶ הָׂ "‪ .‬שגם ביצחק‬ ‫הקרקע‪ ,‬כדי לא להפיל ארצה כל‬ ‫התמזגו האמונה והיראה והאהבה‪ ,‬כעין‬ ‫הרוחניות השמימית שהשיגה מאור‬ ‫"וילכו שניהם יחדיו"‪.‬‬ ‫פניו של יצחק‪ .‬וכדי להעלות את‬ ‫הארציות השמימה‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ועל דרך הצח והרמז יש לומר‬ ‫וַיְ ִָּ֗הי אַ ח ֲֵריּ֙ ֵּ֣מֹות אַ ְב ָׂרהָָׂ֔ ם וַיְ ָׂב ֶָ֥רְך‬ ‫שהטייתה כלפי יצחק היתה כבר בכח‬ ‫ֹלהים אֶ ת‪-‬יִּ ְצ ָׂחֵּ֣ק ְבנִ֑ ֹו וַיֵ ֵּ֣שֶ ב יִּ ְצחָָׂ֔ ק‬ ‫א ִּ ָ֖‬ ‫הטיית הכד לאליעזר ולגמליו‪.‬‬ ‫ַחי רֹ ִּ ָֽאי‪( :‬כה‪,‬יא')‬ ‫עִּ ם‪ְ -‬ב ֵ ָ֥אר ל ַ ָ֖‬ ‫וירמזון ִּא ֵלין ִּמ ַל ָׂיא לדברי הנביא‬ ‫יש לשאול‪ ,‬מה תלמוד לומר ְבנֹו‪,‬‬ ‫(ישעיהו‪ ,‬נד‪,‬יב') וְ שַ ְמ ִּתי כ ְַדכֹ ד‬ ‫שאין ת"ל ְבנֹו‪ ,‬שאנו יודעים שהוא‬ ‫ִּש ְמשֹ תַ יִּ ְך‪ .‬וכאומרו‪ :‬בעבור שֶ שמַ ְשת‬ ‫בנו של אברהם ומה ת"ל ְבנֹו‪.‬‬ ‫את אליעזר וגמליו של יצחק בשני‬ ‫כדים‪ ,‬תזכי שאשית ממך בן כיעקב‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‬ ‫איש תם יושב אהלים‪ ,‬תפארת התורה‬ ‫שהקב''ה קרא לו ְבנִ֑ ֹו‪ ,‬מחביבות‬ ‫לדורותיו‪ ,‬וְ יאָׂ מר עליהם וְ שַ ְמ ִּתי כ ְַדכֹ ד‬ ‫ֹלהים אֶ ת‪-‬‬ ‫שחבבו‪ .‬וזה הפשט וַיְ ָׂב ֶָ֥רְך א ִּ ָ֖‬ ‫ִּש ְמשֹ תַ יִּ ְך‪.‬‬ ‫יִּ ְצ ָׂחֵּ֣ק ְבנִ֑ ֹו‪.‬‬ ‫וזה כ"ד כ"ד שמשותיך‪ .‬בגימ' מ"ח‪.‬‬ ‫ולכן ממשיך הפסוק וישב יצחק עם‬ ‫שהם מ"ח דברים של קניין התורה‬ ‫באר לחי ראי‪ ,‬כאילו הכתיב עליו‬ ‫שזכה בהם יעקב אבינו מכח הטייתה‬ ‫הקב"ה וישב יצחק עם אביו האלקים‬ ‫של רבקה‪ .‬וכל זה רמזה התורה במילה‬ ‫שהתגלה בבאר לחי ראי‪.‬‬ ‫"ותתכס"‪ :‬שהוא נוטריקון‪:‬‬ ‫^^^^‬ ‫לה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬אפשר לומר שנאמר‬ ‫וְ אֵ לֶה יְ מֵ י ְשנֵי חַ יֵי אַ ְב ָׂרהָׂ ם אֲשֶ ר חָׂ י‬ ‫באברהם ְשנֵי בתחילה‪ ,‬שכביכול‬ ‫ְמאַ ת שָׂ נָׂה וְ ִּש ְבעִּ ים שָׂ נָׂה וְ חָׂ מֵ ש‬ ‫מהעקידה המשיך גם את שנותיה של‬ ‫שָׂ נִּ ים‪( .‬כה‪,‬כז')‬ ‫שרה‪ ,‬ובזה שניהם חיו כמנין שנותיו‪,‬‬ ‫וכפי המדרש תנחומא דלעיל‪ ,‬שכך‬ ‫יש ליתן טעם‪ ,‬מדוע אצל שרה נכתב‬ ‫היתה ראויה שרה לחיות עד סוף ימי‬ ‫ְשנֵ ָ֖י חַ יֵּ֥י שָׂ ָׂ ָֽרה (כג‪,‬א') בסיום סיכום‬ ‫אברהם‪.‬‬ ‫מנין שנותיה‪ ,‬ואילו אצל אברהם נאמר‬ ‫וְ אלֶה ְימי ְש ֵנָֽי חַ יי אַ בְ ָׂרהָׂ ם וגו' בתחילת‬ ‫והאמונה‪,‬‬ ‫המוסר‬ ‫דרך‬ ‫ועל‬ ‫סיכום מנין שנותיו‪.‬‬ ‫שלצדיקים יש שני חיים‪ .‬חיים בעולם‬ ‫הזה וחיים לעולם הבא‪ .‬והעולם הזה‬ ‫ויש לומר שאצל שניהם נאמר ְשנֵי‬ ‫הוא פרוזדור לעולם הבא‪ .‬לכן נאמר‬ ‫להורות על שני חלקי חיים‪( .‬וכנ"ל‬ ‫בסיכום שנות הצדיק ְשני‪ .‬שבסוף‬ ‫כג'‪,‬א')‪ .‬אצל שרה חלקה הראשון עד‬ ‫החיים בעולם הזה מתחיל החלק השני‬ ‫שנולד יצחק וחלקה השני מלידתו עד‬ ‫של חייהם‪ ,‬לעולם הבא‪.‬‬ ‫עקידתו‪ ,‬וכנ"ל‪ .‬ואצל אברהם חלק חייו‬ ‫הראשון היה עד עקידת יצחק וחלק‬ ‫ועוד על דרך המוסר והאמונה‪,‬‬ ‫חייו השני היה מעקידת יצחק ועד‬ ‫תצא מכאן הוראה לכל אדם שיראה‬ ‫ראותו צאצאיו‪ ,‬כדי לקיים למען יצוה‬ ‫בעצמו בכל תקופה מתקופות חייו כשני‬ ‫את ביתו אחריו‪.‬‬ ‫חייו‪ .‬שהחלק השני אשר הוא עומד בו‬ ‫יש בו כדי להניף עצמו ביתר שאת‬ ‫ואשר על כן נאמר בשרה ְשנֵ ָ֖י בסוף‬ ‫וביתר עוז‪ .‬אינו דומה ראשון לשני‪.‬‬ ‫סיכום שנותיה‪ ,‬כי בעקידה סיימה‬ ‫שאינו דומה מה שהשיג עד עתה למה‬ ‫שנותיה‪ ,‬ובאברהם נאמר ְשנֵי בתחילת‬ ‫שעתיד להשיג מכאן ולהבא‪ .‬וכגון‬ ‫אברהם שאינו דומה נסיון ראשון שעמד‬ ‫סיכום שנותיו‪ .‬כי מהעקידה החל חלק‬ ‫בו לנסיון שני‪ ,‬שהם מתגברים והולכים‬ ‫שני של חייו‪ .‬ככתוב‪ :‬וְ אֵ לֶה יְמֵ י ְשנֵי‬ ‫עד שעמד בנסיון העקידה‪ .‬וכן הלאה‬ ‫חַ יֵי אַ ְב ָׂרהָׂ ם ֲאשֶ ר חָׂ י וגו'‪.‬‬ ‫יתן החי אל לבו עד כמה צריך למנף‬ ‫עצמו בכל עת‪ ,‬ובכך יתן תמיד שבח‬ ‫לו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬אל תקרי שיבָׂ ה טובה‬ ‫והודיה לבורא יתברך שמעלהו מדרגה‬ ‫אלא ִּשיבָׂ ה טובה‪ .‬שהשיב נשמתו‬ ‫לדרגה‪ .‬וכגון שאמרו [פרקי אבות ה‪,‬‬ ‫לבוראו בדרך טובה‪ ,‬זה שכתוב וַיָׂ ָ֧מָׂ ת‬ ‫כא] בן שלש עשרה למצוות בן שמונה‬ ‫טֹובָ֖ה ז ֵ ֵָּׂ֣קן וְ שָׂ ֵ ִ֑ב ַע‬ ‫ָׂ‬ ‫יבָ֥ה‬ ‫אַ ְב ָׂר ָׂהָ֛ם ְבשֵ ָׂ‬ ‫עשרה לחופה בן שלשים לכח וכו'‪.‬‬ ‫ַוי ָׂ ֵָ֖אסֶ ף אֶ ל‪-‬ע ָׂ ַָֽמיו‪.‬‬ ‫שאין דומים חייו עד שלש עשרה‬ ‫למצוות לחייו אחרי שלש עשרה‬ ‫^^^^‬ ‫למצוות‪ .‬והרי שני חייו שבתחילת‬ ‫דרכו‪ .‬וכן בבחרותו וכן בזקנותו וכן‬ ‫וְ ָ֗ ֵאלֶה ְשמֹותּ֙ ְבנֵ ֵּ֣י יִּ ְשמָׂ עֵָ֔ אל ִּב ְשמֹ ָׂ ָ֖תם‬ ‫בלימודו שאין דומים חייו לפני שזכה‬ ‫לְ תֹולְ דֹ ָׂ ִ֑תם ְבכֹֹּ֤ ר יִּ ְשמָׂ עֵ א ּ֙ל נְ בָׂ ָֹ֔ית וְ קֵ ָׂ ָ֥דר‬ ‫לסיים מסכת בלימודו לחייו שלאחר‬ ‫שם‪( :‬כה‪,‬יג)‬ ‫ומ ְב ָׂ ָֽ‬ ‫וְ אַ ְד ְב ֵ ָ֖אל ִּ‬ ‫מכן‪ ,‬בהם הוא ממנף עצמו למסכת‬ ‫הבאה‪ .‬וכן הלאה‪ .‬ועל כגון דא נאמר‬ ‫על דרך הרמז ירמזון אלין מ ַל ָׂיא‬ ‫ויהיו ימי שני חייו וגו'‪ .‬שלא פסק‬ ‫לדרך לימוד התורה הק'‪ .‬כדרך שבקש‬ ‫מלהתקדם בכל אורחות חייו במידותיו‬ ‫אברהם (בפרשת לך לך יז‪,‬יח') ַו ָ֥י ֹאמֶ ר‬ ‫ובאורחות חייו‪ .‬ואז ממילא בעת פקודה‬ ‫ֹלהים לָ֥ ו יִּ ְשמָׂ ֵעָ֖אל‬‫אַ ְב ָׂר ָׂהָ֖ם אֶ ל‪ָֽ ָׂ -‬הא ִּ ִ֑‬ ‫שפיר נאמר בו שני ימי חייו‪ ,‬שאינו‬ ‫יִּ ְחיֶ ָ֥ה לְ ָׂפ ֶנָֽיָך‪ ,‬ופירש רש''י שם‬ ‫דומה מה שהשיג בעולם הזה למה‬ ‫ְביִּ ְראָׂ תֶ ָך‪ .‬ואין יראה בלא תורה‪ .‬ולכן‬ ‫שהולך ומשיג בחיי העולם הבא‪.‬‬ ‫תֹורתֶ ָך‪.‬‬ ‫כאילו כתיב‪ְ :‬ב ָׂ‬ ‫שנאמר ילכו מחיל אל חיל ייראה אל‬ ‫אלקים בציון‪.‬‬ ‫ואשר על כן ידרשו שמות תולדותיו‬ ‫לדרך לימוד התורה‪:‬‬ ‫^^^^‬ ‫ומ ְב ָׂ ָֽשם כנגד פשט‬ ‫נְ בָׂ ָֹ֔ית וְ קֵ ָׂ ָ֥דר וְ אַ ְד ְב ֵ ָ֖אל ִּ‬ ‫וַיִּ קְ ְב ָּ֨רו אֹ ֶ֜תֹו יִּ ְצ ָׂחֹּ֤ק וְ יִּ ְשמָׂ עֵ א ּ֙ל בָׂ ָָׂ֔ניו‬ ‫רמז דרש סוד‪ .‬כיצד‪:‬‬ ‫עָׂרת הַ מַ כְ פֵ ָׂ ִ֑לה וגו'‪( .‬כה‪,‬ח‪-‬ט')‪.‬‬ ‫אֶ ל‪ְ -‬מ ַ ָ֖‬ ‫ופירש רש"י יִּ ְצ ָׂחֹּ֤ק וְ יִּ ְשמָׂ ֵעא ּ֙ל‪ .‬מכאן‬ ‫נְ בָׂ ָֹ֔ית כנגד ניב שפתים‪ ,‬והוא כנגד‬ ‫שעשה ישמעאל תשובה‪ ,‬והוליך את‬ ‫הפשט‪.‬‬ ‫יצחק לפניו‪ ,‬והיא שיבָׂ ה טובה שנאמר‬ ‫וְ קֵ ָׂ ָ֥דר מלשון קודר וחודר כחוד הסיכה‬ ‫באברהם‪.‬‬ ‫לז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫ח ַ ֲֵּ֣דד‬ ‫והוא כנגד הרמז‪ ,‬הנוקב בכל שהוא‪.‬‬ ‫והפלפול‪,‬‬ ‫החידוד‬ ‫הוא‬ ‫שרמז קל קודר וחודר ונוקב עד מעמקי‬ ‫ימא הוא הצדדים השונים של‬ ‫וְ תֵ ָ֔ ָׂ‬ ‫המצולות‪.‬‬ ‫הסוגיה כאומרו אי תימא הכי ואי תימא‬ ‫וְ אַ ְד ְב ֵ ָ֖אל הוא הדרש‪ ,‬כשם שאומרים‬ ‫הכי‪.‬‬ ‫אַ דְ ‪ ,..‬עד שֶ ‪ ,..‬אַ ְד ְב ֵ ָ֖אל‪ ,‬כאומרו‪ :‬אַ ד‬ ‫ְדבְ א ֶלה עסקינן‪ ,‬כמו‪ :‬אדהכי והכי‪.‬‬ ‫יְ ָ֥טור‬ ‫הוא מלשון הר גבוה‪ ,‬כטורוס אומנוס‪,‬‬ ‫שם הוא הסוד אשר ְמבַ שם את‬‫ומ ְב ָׂ ָֽ‬ ‫ִּ‬ ‫שהוא תרגום להר ההר‪ ,‬הוא היגיעה‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫והעמל‪,‬‬ ‫דומה ומַ ָׂ ָֽ‬ ‫שא‪( :‬כה‪,‬יד')‬ ‫ומ ְש ָׂ ָ֥מע וְ ָׂ ָ֖‬ ‫ִּ‬ ‫נ ִּ ָָׂ֖פיש‬ ‫הוא החזרה על הסוגיה עוד ועוד לשון‬ ‫ועתה יפרט ג' חלקי השתדלות‬ ‫הרבה פעמים‪ ,‬כי כן תרגום נ ִּ ָָׂ֖פיש‪,‬‬ ‫האדם בלימוד התורה הק'‪:‬‬ ‫מלשון ריבוי‪.‬‬ ‫ומ ְש ָׂ ָ֥מע הוא שמיעת האזן‪,‬‬ ‫ִּ‬ ‫דומה הוא הוא העיון השקט כעין "לך‬ ‫וְ ָׂ ָ֖‬ ‫ו ֵ ָָֽׂק ְדמָׂ ה‬ ‫דומיה תהילה"‪ ,‬וכן הוא הַ ְמדַ מֶ ה מילתא‬ ‫הוא סדר הכנה והיקף הסוגיה‪ ,‬כאדם‬ ‫למילתא‪,‬‬ ‫המביט קדימה לראות מה יעד הליכתו‪.‬‬ ‫שא הוא הגירסא‪ ,‬הוצאת העיון אל‬ ‫ומַ ָׂ ָֽ‬ ‫הפועל‪ ,‬ומלשון משא‪ ,‬דיבור נבואי‪ .‬כמו‬ ‫על פני כל אחיו נפל כן יפלו לפני‬ ‫(זכריה יב‪,‬א') מַ שָׂ א דְ בַ ר יְה ָׂו'ה עַל‬ ‫הלומד כל הסוגיות שבש"ס‪.‬‬ ‫י ְש ָׂראל‪.‬‬ ‫ונקראו בני ישמעאל‪ ,‬שבזכות התורה‬ ‫ועתה‪ ,‬יפרט הכתוב חמישה חלקי‬ ‫לבנים ישמע הא‪-‬ל שוועתנו‪.‬וכל זאת‬ ‫העיון‪:‬‬ ‫שלאחר‬ ‫הלימוד‬ ‫רמז הכתוב באויבי ישראל‪ ,‬שאם אתה‬ ‫ימא יְ ָ֥טור נ ִּ ָָׂ֖פיש ו ֵ ָָֽׂק ְדמָׂ ה‬ ‫ח ַ ֲֵּ֣דד וְ תֵ ָ֔ ָׂ‬ ‫עושה כן‪ ,‬אויביך נופלים תחתיך‪.‬‬ ‫(כה‪,‬טו')‬ ‫^^^^‬ ‫לח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫הפטרה לפרשת חיי שרה‬ ‫וְ ָ֗ ֵאלֶה ְשנֵיּ֙ חַ יֵ ֵּ֣י יִּ ְשמָׂ עֵָ֔ אל (כה‪,‬יז)‬ ‫הקדמה‬ ‫יש ליתן טעם לאומרו ְשנֵיּ֙ חַ יֵ ֵּ֣י‬ ‫יִּ ְשמָׂ ֵָ֔עאל‪ .‬לפשוטו של מקרא יתכוון‬ ‫כבר התבאר כי ההפטרות תוקנו על ידי‬ ‫הכתוב לשנות חיי ישמעאל‪ְ .‬שנֵי לשון‬ ‫חז''ל כדי להיות כעין תחליף לפרשה‬ ‫שָׂ נִּ ים‪.‬‬ ‫כאשר לא ניתן היה לקרוא בתורה‬ ‫בצבור‪ ,‬משום גזירות היוונים‪ .‬ומאז‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬ידָׂ רש גם כאן‬ ‫תוקנו לא זזו ממקומן‪ ,‬גם לאחר חלוף‬ ‫כאצל שרה ואברהם ְשנֵי מלשון ְשנַיִּ ם‪.‬‬ ‫הגזירות‪ .‬ובשל כך נבחרו הפטרות שיש‬ ‫וכאומרו‪ :‬נחלקו חיי ישמעאל לִּ ְשנַיִּ ם‪.‬‬ ‫בהן כדי להזכיר את ענייני הפרשה‪.‬‬ ‫החלק הראשון של חייו לפני שעשה‬ ‫תשובה‪ .‬והחלק השני של חייו לאחר‬ ‫ואשר על כן יֵאָׂ מֵ ר‬ ‫שעשה תשובה‪ .‬וכפירוש רש"י על‬ ‫יבָ֥ה‬ ‫הפסוק וַיִּ גְ ָּ֨ ַוע וַיָׂ ָ֧מָׂ ת אַ ְב ָׂר ָׂהָ֛ם ְבשֵ ָׂ‬ ‫בביאור ההפטרה‬ ‫טֹובָ֖ה ז ֵ ֵָּׂ֣קן וְ שָׂ ֵ ִ֑ב ַע ַוי ָׂ ֵָ֖אסֶ ף אֶ ל‪-‬ע ָׂ ַָֽמיו‪.‬‬ ‫ָׂ‬ ‫ושייכותה לפרשה‬ ‫ומה היא השיבָׂ ה טובה שנאמרה‬ ‫באברהם‪ ,‬שעשה ישמעאל תשובה‪,‬‬ ‫הקשר בין‬ ‫לפשוטו של מקרא‪,‬‬ ‫והוליך את יצחק לפניו בקברם את‬ ‫ההפטרה והפרשה נראה כבר בתחילת‬ ‫אברהם‪ ,‬שנאמר וַיִּ קְ ְב ָּ֨רו אֹ ֶ֜תֹו יִּ ְצ ָׂחֹּ֤ק‬ ‫ההפטרה בפסוק הראשון‪ :‬מלכים א‬ ‫וְ יִּ ְשמָׂ ֵעא ּ֙ל בָׂ ָָׂ֔ניו‪ .‬ואין לתמוה שהרי כבר‬ ‫פרק‪-‬א פסוק א' וְ הַ מֶ לְֶך דָׂ וִּ ד זָׂקֵ ן בָׂ א‬ ‫מת אברהם והיכן השיבה הטובה‪ .‬אלא‬ ‫בַ י ִָּׂמים‪ .‬ומזכיר בזה את אשר נאמר‬ ‫יש לומר שכבר בחייו עשה ישמעאל‬ ‫באברהם בפרשתנו‪:‬‬ ‫תשובה ולכן הוליך את יצחק לפניו‪.‬‬ ‫[כד‪,‬א] וְ אַ ְב ָׂרהָׂ ם זָׂקֵ ן בָׂ א בַ י ִָּׂמים‪.‬‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬לא יהיה זה הקשר היחידי‬ ‫^^^^‬ ‫לפרשה‪ .‬אלא כעין כותרת לשלל‬ ‫עניינים‪ ,‬שבין אברהם אבינו לדוד‬ ‫לט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫דרכיו‪ .‬ומהפיכת סדום נתגלגל הדבר‬ ‫המלך‪ :‬שכן ההפטרה היא מעין המשך‬ ‫שיצא דוד מרות המואביה‪.‬‬ ‫לפעלו של אברהם אבינו‪ ,‬שהוא אבי‬ ‫ובדוד נאמר {א} וְ הַ מֶ לְֶך דָׂ וִּ ד זָׂקֵ ן בָׂ א‬ ‫האומה‪ ,‬והוא הראשון בשבעת הרועים‬ ‫בַ י ִָּׂמים וַיְ ַכסֻהו בַ ְבג ִָּׂדים וְ ל ֹא יִּ חַ ם לֹו‪ .‬על‬ ‫שעמדו לישראל‪ ,‬ודוד המלך הוא‬ ‫דרך הפשט יהיו בגדיו בגדים המחממים‬ ‫השביעי לרועים הנאמנים‪ .‬ובשניהם‬ ‫כפשוטו‪ .‬אך לעומקו של מקרא יבואר‬ ‫התבררה תוקפה של מלכות‪,‬‬ ‫שהוא כדרך שנאמר ביצחק {בראשית‬ ‫כשבאברהם נאמר בפרשתנו [כג‪,‬ו']‬ ‫כז‪-‬כז} ַוי ַָׂרח אֶ ת ֵריחַ ְבגָׂדָׂ יו‪ ,‬וכדדרש‬ ‫ֹלהים אַ תָׂ ה ְבתֹוכֵנו‪ ,‬והוא עניין‬ ‫נְ ִּשיא א ִּ‬ ‫ר' זירא [סנהדרין לז‪ ].‬אל תיקרי בגדיו‬ ‫של מלכות‪ ,‬ובדוד המלך נאמר‪[ :‬בסוף‬ ‫אלא בוגדיו‪ ,‬שכיסוהו לדוד המלך‬ ‫ההפטרה] יְ ִּחי אֲדֹ נִּ י הַ מֶ לְֶך דָׂ וִּ ד לְ עֹ לָׂם‪.‬‬ ‫בבגדים הם הבוגדים המבקשים ליקח‬ ‫וכן מצינו בפרשתנו שאברהם מעמיד‬ ‫ממנו המלוכה‪ ,‬ומתוך התגברות על‬ ‫המשך לדורותיו הוא יצחק אבינו‬ ‫בוגדיו צמחה מלכות שלמה‪ ,‬ומלך‬ ‫וְ אַ ְב ָׂר ָׂהֵּ֣ם זָׂקֵָ֔ ן ָׂ ָ֖בא בַ י ִּ ִָׂ֑מים ַ ָֽויהוָׂ ָ֛ 'ה בֵ ַ ָ֥רְך‬ ‫המשיח שנאמר בו "והריחו ביראת ה'"‪.‬‬ ‫אֶ ת‪-‬אַ ְב ָׂר ָׂהָ֖ם בַ כָֹֽ ל (כד‪,‬א') וכפירוש‬ ‫רש''י בפסוק זה‪ :‬בַ כָֹֽ ל עולה בגימטריא‬ ‫ועוד לעניין כיסוי ומַ ֲעטֶ ה‪,‬‬ ‫בן‪ ,‬ומאחר שהיה לו בן‪ ,‬היה צריך‬ ‫התשובה והגאולה בהפטרה‬ ‫להשיאו אשה‪ .‬וכן בהפטרתנו דוד המלך‬ ‫מעמיד המשך למלכותו הוא שלמה‬ ‫וְ הַ מֶ לְֶך דָׂ וִּ ד זָׂקֵ ן בָׂ א בַ י ִָּׂמים‬ ‫המלך‪{ :‬ל} כִּ י ַכ ֲאשֶ ר נִּ ְשבַ עְ ִּתי וגו' כִּ י‬ ‫ְשֹלמֹ ה ְבנְֵך יִּ ְמֹלְך אַ ח ֲַרי וְ הוא יֵשֵ ב עַל‬ ‫וַיְ ַכסֻהו בַ ְבג ִָּׂדים וְ ל ֹא יִּ חַ ם לֹו‬ ‫כִּ ְס ִּאי תַ ְחתָׂ י‪.‬‬ ‫(מלכים א‪ ,‬פרק א‪ ,‬פסוק א')‬ ‫מפרש רש''י ולא יחם לו‪ :‬אמרו‬ ‫ולעומקו של מקרא יאָׂ מר כי בשניהם‪,‬‬ ‫רבותינו (ברכות סב ב)‪ :‬כל המבזה‬ ‫באברהם ובדוד נאמרו כיסויים‪ ,‬שיש‬ ‫בגדים‪ ,‬אינו נהנה מהם לסוף‪ ,‬לפי‬ ‫לגלותם‪ ,‬כי עניין אחד להם‪ .‬באברהם‬ ‫שקרע את כנף המעיל לשאול‪ .‬ומדרש‬ ‫אומר הקב''ה ַ ָֽה ְמכַסֶ ה אֲ נִּ י ֵ ָֽמאַ ְב ָׂרהָׂ ם‬ ‫אגדה‪ :‬אמר רב שמואל בר נחמני‪:‬‬ ‫ֲאשֶ ר אֲ נִּ י עֹ ֶ ָֽשה‪ ,‬והיינו שגילה לו את‬ ‫כשראה דוד את המלאך עומד‬ ‫בירושלים וחרבו בידו‪ ,‬נצטנן דמו‬ ‫מ‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫''וְ ל ֹא־יָׂכֹ ל דָׂ ויד ָׂל ֶלכֶת לְ ָׂפנָׂיו לדְ רֹ ש‬ ‫מיראתו‪ .‬ומובא ְבפִּ ְרקֵ י דרבי אלִּ י ֶעזֶר‬ ‫אֱֹלהים כי נבְ עַת מפְ ני חֶ ֶרב מַ לְ אַ ְך ה'''‬ ‫ְבפ ֶֶרק מג‪ :‬רבי אֲבָׂ הּו אֹומר‪ :‬תֵ דַ ע לְ ָך כֹ חַ‬ ‫ודרשינן סמוכים‪ ,‬כתיב בסוף שמואל‬ ‫הַ ְתשובָׂ ה‪ ,‬מדָׂ וד מֶ לְֶך י ְש ָׂראל‪ ,‬שֶ נ ְשבַ ע‬ ‫ב‪(,‬כד‪,‬טז') וַי ְש ַל ֩ח יָׂדֶׁ֨ ֹו הַ מַ לְ ָׂ ֵּ֥אְך | ָֽיְרּושָׂ ַלם‬ ‫הַ קָׂ דֹוש בָׂ רּוְך הּוא לָׂאָׂ בֹות הָׂ ראשֹונים‬ ‫לְ שַ חֲתָׂ ּה וַינָׂ ֤חֶ ם יְה ָׂו'ה֙ אֶ ל‪ָׂ -‬ה ֶָׁׂ֣ר ָָׂׂ֔עה ְַ֠וי ֹאמֶ ר‬ ‫לְ הַ ְרבֹות אֶ ת ז ְַרעָׂם כְ כֹוכְ בי הַ שָׂ מַ ים אֲשֶ ר ל ֹא‬ ‫לַמַ לְ ֵ֞ ָׂאְך הַ מַ ְש ֤חית בָׂ עָׂם֙ ַ ָׂ֔רב ע ָׂ ַ֖תה ֶה ֶֶׁ֣רף י ֶ ָֹׂ֑דָך‬ ‫יסָׂ פר מרֹב‪ּ ,‬ובָׂ א דָׂ וד ל ְמנֹות מ ְספ ָָׂׂרם‪ ,‬אֲמַ ר‬ ‫ליּה הַ קָׂ דֹוש בָׂ רּוְך הּוא‪ :‬דָׂ וד‪ ,‬אֲני נ ְשבַ עְ תי‬ ‫וגו' וכתיב ''וְ ל ֹא־יָׂכֹ ל דָׂ ויד ָׂל ֶלכֶת לְ ָׂפנָׂיו‬ ‫ַלאֲבֹותָׂ ם לְ הַ ְרבֹות אֶ ת ז ְַרעָׂם וְ אַ תָׂ ה בָׂ אתָׂ‬ ‫ל ְדרֹ ש אֱֹלהים כי נבְ עַת מפְ ני חֶ ֶרב מַ לְ אַ ְך‬ ‫לְ בַ טל אֶ ת ְדבָׂ רי ‪ -‬ב ְשבילְ ָך נ ְתנָׂה הַ צ ֹאן‬ ‫ה'' ואומר הפרקי דר''א‪ :‬וְ נִּ ְת ַרצֵ ית‬ ‫לְ מַ ֲאכָׂל‪ּ ,‬ובְ שָׂ ֹלש שָׂ עֹות נָׂפְ לּו מי ְש ָׂראל‬ ‫ְתשובָׂ תֹו‪.‬‬ ‫שבְ עים אֶ לֶף איש‪ ,‬שֶ ֶנאֱמַ ר‪'' :‬וַיפֹ ל מי ְש ָׂראל‬ ‫שבְ עים אֶ לֶף איש'' (דברי הימים־א כא‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫ומה כתיב בסמוך לו‪,‬‬ ‫וְ הַ מֶ לְֶך דָׂ וד זָׂקן בָׂ א בַ יָׂמים וַיְ ַכסֻהו‬ ‫ַר ִּבי ִּש ְמעֹון אֹומֵ ר‪ :‬ל ֹא ָׂנפַל מי ְש ָׂראל אֶ לָׂא‬ ‫בַ בְ גָׂדים וְ ל ֹא יחַ ם לֹו‪.‬‬ ‫אֲבישַ י בֶ ן צְ רּויָׂה‪ ,‬שֶ הָׂ יָׂה שָׂ קּול בְ מַ עֲשָׂ יו‬ ‫ונתגלגל מכאן המלכת שלמה והוא‬ ‫הַ טֹובים כְ שבְ עים אֶ לֶף איש; '' ֲאנָׂשים'' ל ֹא‬ ‫הכנה למלך משיח בן דוד לעתיד לבוא‬ ‫ֶנאֱמַ ר כָׂאן‪ ,‬אֶ לָׂא‪ :‬איש‪.‬‬ ‫בעת הגיע הגאולה השלימה‪.‬‬ ‫וְ שָׂ מַ ע דָׂ וִּ ד וְ קָׂ ַרע אֶ ת בְ גָׂדָׂ יו וְ לָׂבַ ש שַ ק וָׂאפֶר‬ ‫והרי כסות התשובה והגאולה‪.‬‬ ‫וְ ָׂנפַל עַל ָׂפנָׂיו אַ ְרצָׂ ה לפְ ני אֲרֹון בְ רית ה'‬ ‫וְ הָׂ יָׂה ְמבַ קש ְתשּובָׂ תֹו מלפְ ני הַ קָׂ דֹוש בָׂ רּוְך‬ ‫הּוא וְ אָׂ מַ ר‪ :‬רבֹונֹו שֶ ל עֹולָׂם‪ ,‬אֲני הּוא‬ ‫נמצאנו למדים כח הכיסוי של התשובה‬ ‫שֶ חָׂ טָׂ אתי‪ ,‬הַ עֲבר נָׂא חָׂ טָׂ אתי‪ .‬וְ נִּ ְת ַרצֵ ית‬ ‫כדכתיב (תהלים לב‪,‬א') לְ דָׂ וד מַ ְשכיל‪,‬‬ ‫ְתשובָׂ תֹו‪.‬‬ ‫אַ ְשרי נְשּוי פֶשַ ע כְ סוי חֲטָׂ אָׂ ה‪ .‬ופירש‬ ‫וְ אָׂ מַ ר לַמַ לְ אָׂ ְך הַ מַ ְשחית‪ :‬הֶ ֶרף יָׂדֶ יָך‪ ,‬שֶ ֶנאֱמַ ר‪:‬‬ ‫רש''י שם‪ :‬אשרי מי שהקב''ה נושא‬ ‫'' ַוי ֹאמֶ ר לַמַ לְ אָׂ ְך הַ מַ ְשחית בָׂ עָׂם ַרב לְָׂך'' (שם‬ ‫פשע ומכסה חטאיו‪.‬‬ ‫''רב לְָׂך''? אָׂ מַ ר לֹו‪ :‬אָׂ דָׂ ם ָׂרב‬ ‫שם‪ ,‬טו) ּומַ הּו ַ‬ ‫ָׂנפַל מי ְש ָׂראל‪ּ .‬ומֶ ה עָׂשָׂ ה הַ מַ לְ אָׂ ְך? לָׂקַ ח‬ ‫ואמרו חז''ל (ירושלמי תענית א‪,‬א)‪ ,‬אין‬ ‫חַ ְרבֹו וְ קִּ ּנְ חָׂ ּה ְבטַ לִּ יתֹו שֶ ל דָׂ וִּ ד‪.‬‬ ‫ישראל נגאלין אלא בתשובה'' וכתב‬ ‫וְ ָׂראָׂ ה דָׂ וִּ ד חַ ְרבֹו שֶ ל מַ לְ אָׂ ְך וְ הָׂ יָׂה ְמ ַרתת‬ ‫הרמב''ם (הלכות תשובה פ''ז ה''ה)‪,‬‬ ‫בְ כָׂל איבָׂ ָׂריו עַד יֹום מֹותֹו‪ ,‬שֶ ֶנאֱמַ ר‪:‬‬ ‫תֹורה שֶ סֹוף יִּ ְש ָׂראֵ ל‬ ‫וכְ בָׂ ר ִּה ְב ִּטיחָׂ ה ָׂ‬ ‫מא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫חיי שרה‬ ‫ומיָׂד הֵ ן‬ ‫ַלעֲשֹות ְתשובָׂ ה ְבסֹוף גָׂלותָׂ ן ִּ‬ ‫נִּ גְ אָׂ לִּ ין‪.‬‬ ‫ולאור כל הנ''ל יש לומר כי אור‬ ‫התשובה והגאולה כה חזק שיש‬ ‫לכסותו במעטה וכסות של הצפיה‬ ‫לגאולה‪ .‬ובזה יתבאר חיבור ההפטרה‬ ‫לפרשתנו‪ ,‬בה מבוארים ג' הכיסויים של‬ ‫אמונה יראה ואהבת ה'‪ ,‬כהכנה לגילוי‬ ‫הכסות של התשובה והגאולה‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫בכל ענייני החוברת ניתן לפנות אל‪052-7675895 :‬‬ ‫גור‪-‬אריה צור | מודיעין עילית‬ ‫להצטרפות לתפוצת מייל‪leshem895@gmail.com :‬‬