gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪ | 433‬פניני הצדיקים | ‪21/1‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪433‬‬ ‫כ"ז חשוון תשפ"ז – ג' כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת חיי שרה | כ"ז‬ ‫ִאם ִראׁשֹונִ ים כְּ ַמ ְּלאָ כִ ים – האדמו"ר ָה ַרב יַעֲ קב לייזר זצ"ל‬ ‫הגאון הרב יעקב לייזר זצ"ל‪ -‬נולד ב־ו' בטבת ה'תרס"ז (‪ )1906‬בעיירה רויג שבמערב גליציה‬ ‫(כיום בפולין)‪ .‬לאחר שהגיע למצוות נסע ללמוד בישיבה בדוקלה‪ .‬בהמשך למד אצל הרה"ק ר'‬ ‫אלחנן חנה הלברשטאם מקאלשיץ הי"ד‪ ,‬שאותו החשיב לרבו המובהק‪ .‬בשנת ה'תר"צ (‪)1930‬‬ ‫התארס‪ ,‬וכעבור כחמש שנים התחתן‪ .‬בשנת ה'תרצ"א (‪ )1931‬לאחר אירוסיו‪ ,‬התמנה לרב‬ ‫ביאשליסק שבמערב גליציה‪ ,‬שם כיהן עד שנת ה'תרצ"ו (‪ )1936‬מעט לאחר נישואיו‪ .‬במלחמת‬ ‫העולם השנייה הוגלה לסיביר יחד עם חמיו‪ .‬שם למד עם תלמידיו מסכתות שלמות בש"ס‬ ‫וחלקים נרחבים מהשולחן ערוך‪ ,‬וכל זאת ללא ספרים‪ .‬כששב לפולין לאחר המלחמה‪ ,‬גילה כי‬ ‫בני משפחת בית אביו נספו בשואה הי"ד‪ .‬תחילה התגורר בברסלוי‪ ,‬שם פסק הלכות לניצולי‬ ‫השואה ועסק גם בענייני עגונות‪ .‬לאחר כחצי שנה עבר לקרקוב‪ ,‬שבה שהה חמיו‪ .‬בשנת‬ ‫ה'תש"ט (‪ )1949‬עבר עם חמיו לפריז‪ ,‬ובשנת ה'תשי"ז (‪ )1957‬עברו לאנטוורפן שבבלגיה‪.‬‬ ‫לאחר פטירת חמיו ביום הכיפורים ה'תשל"ז (‪ )1976‬התמנה לממלא מקומו כאדמו"ר השני‬ ‫מפשעווארסק‪ .‬נודע בענוותנותו המופלאה ונהג להסתיר את גדלותו‪ .‬היה גאון עצום בכל‬ ‫מכמני התורה‪ ,‬בש"ס ובפוסקים‪ ,‬בספרי חסידות ויראה‪ .‬אהב כל יהודי באשר הוא‪ ,‬ורבים פנו‬ ‫אליו ונושעו מברכותיו למעלה מדרך הטבע‪ .‬בשבע השנים האחרונות לחייו נחלש רבינו מאוד‪,‬‬ ‫אולם גם בתקופה קשה זו‪ ,‬כשהיה אפוף ייסורים ומכאובים‪ ,‬המשיך בעבודת הקודש וקיבל את‬ ‫הקהל בחדרו המיוחד‪ .‬רבים נושעו מברכותיו גם בתקופה זו‪ .‬בתקופה האחרונה לחייו הרבה‬ ‫לדבר על הרה"ק ר' צבי הירש מרימנוב זיע"א‪ ,‬ולמרבה הפלא הסתלקותו הייתה שלושה ימים‬ ‫לפני יום הילולתו‪ .‬ביום כ"ז במרחשוון ה'תשנ"ט (‪ )1998‬נפטר באנטוורפן שבבלגיה‪ .‬חי כ־‪92‬‬ ‫שנים‪ .‬מנוחתו כבוד בפוטה שבהולנד‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬ר' לייביש מיאשליסק הי"ד‪ .‬סבו (מצד אמו)‪ :‬ר' חיים מקאלב הי"ד‪ .‬אביו‪ :‬ר' דוד‬ ‫יצחק אייזיק (מחסידי שינאווא‪ ,‬נודע בהתמדתו המופלאה בלימוד התורה)‪ .‬אמו‪ :‬מרת פסיל תרצה‬ ‫הי"ד‪ .‬אשתו‪ :‬מרת אלטע בינא (בת האדמו"ר ר' משה יצחק גווירצמן מפשעווארסק)‪ .‬בנו‪ :‬האדמו"ר‬ ‫ר' חיים אריה לייבוש (ממלא מקום אביו באדמו"רות פשעווארסק)‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת רחל טויבא (אשת‬ ‫האדמו"ר ר' ברוך כהנא מספינקא–אנטוורפן‪ ,‬נפטרה בחיי אביה בשנת ה'תשמ"ג [‪ ,)]1983‬מרת שרה‬ ‫חנה פעסיל (אשת ר' משה אהרן רייך‪ ,‬אב"ד פשעווארסק–ויליאמסבורג)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' אלחנן‬ ‫חנה הלברשטאם מקאלשיץ הי"ד (רבו המובהק)‪ ,‬ר' אפרים דוד הלברשטאם מיאשליסק‪ ,‬ר'‬ ‫יצחק זאב פירר הי"ד‪ ,‬ר' דוד צבי זעהמאן (רבה של דוקלה‪ ,‬בעל 'מנחת סולת' על ספר החינוך)‪ ,‬ר'‬ ‫דוד טעוולי‪ .‬מספריו‪• :‬זכות אבות‪ -‬על מועדים ומנהגים •כתבי קודש‪ -‬מכתביו ודברי תורתו‬ ‫•י"ג אורות‪ -‬סיפורי צדיקים •אמרי יעקב‪ -‬על התורה והמועדים •נועם יעקב‪ -‬על פרקי אבות‬ ‫•קונטרס בין השמשות‪ -‬בעניין החיוב לשמור שבת עד זמן רבינו תם‪.‬‬ ‫כאשר היו נכנסים חתנים ואברכים צעירים בתקופה שלאחר נישואיהם לרבינו‪ ,‬אחת השאלות הראשונות‬ ‫ששאל אותם הייתה‪" :‬האם כבר הכנסתם לביתכם את קופת הצדקה של רבי מאיר בעל הנס?"‪ .‬בעניין זה‬ ‫מסופר מעשה פלא‪ ,‬באדם ששהה באנטוורפן ורצה לנסוע לארה"ב‪ ,‬ברם כיוון שלא היה דובר אנגלית לקח‬ ‫עמו לקונסול של אמריקה אדם דובר אנגלית שיסייע לו לסדר את הויזה‪ .‬אולם לדאבונו אדם זה שהיה צריך‬ ‫לשמש כמתרגם לא היה פיקח גדול ולא השיב לקונסול על שאלותיו כנדרש‪ ,‬ועל כן החליט הקונסול שכנראה‬ ‫אם המתרגם לא מדבר לעניין‪ ,‬כנראה משהו פה לא כהוגן‪ ,‬ועל כן סירב לתת את הויזה‪.‬‬ ‫הלך האיש לרבינו וסיפר לו את כל הדברים‪ ,‬ענה לו רבינו‪" :‬וכי מה יכול אני לעזור לך? יש לי רק עצה עבורך‪ .‬עליך לפנות לרבי שלי‪ ,‬אולי‬ ‫הוא יעזור לך"‪ .‬שאל האיש‪" :‬מיהו הרבי?"‪ ,‬השיב רבינו‪" :‬הרבי שלי הוא רבי מאיר בעל הנס"‪ ,‬והוסיף ואמר‪" :‬דע לך‪ ,‬שכל הכסף שיש‬ ‫לי כאן אני נותן בשביל רבי מאיר בעל הנס"‪ .‬הלה הוציא סכום מסויים לצדקה עבור רבי מאיר בעל הנס‪ .‬ואז רבינו ציווה עליו שלמחרת‬ ‫ילך לקונסול בשעה שמונה בבוקר‪ .‬למרות שידע כי קבלת קהל מתקיימת רק משעה עשר ולא היה לכאורה טעם להגיע כה מוקדם‪,‬‬ ‫שמר את ציווי רבינו והגיע לשם בשעה היעודה וחיכה בחדר ההמתנה‪ .‬כעבור זמן מה בא אחד הפקידים ושאל בשם הקונסול‪" :‬האם‬ ‫נמצא כאן אדם בשם פלוני שהיה כאן אתמול?"‪.‬‬ ‫לשמע השאלה ענה הנ"ל‪" :‬אני הוא שהייתי כאן אתמול"‪ .‬מיד הכניסוהו לחדר הקונסול ולהפתעתו העצומה קיבל תיכף את הויזה‬ ‫המיוחלת‪ .‬השתוממות פניו גרמה לקונסול להסביר מדוע שינה את דעתו‪" :‬אתמול בלילה בחלומי‪ ,‬הגיע אליי זקן אחד הדור פנים‪ .‬הוא‬ ‫פנה אליי ואמר‪' :‬מדוע סירבת לתת ויזה לאיש זה שהיה אצלך היום‪ ,‬האם הוא אשם בגלל שהמתרגם לא ענה כשורה?' ולכן נתתי‬ ‫לך כעת את הויזה"‪ .‬לאחר מכן הלך מיודענו תיכף ומיד לרבינו וסיפר לו את כל השתלשלות הדברים ואת המופת הגדול שהיה לו‪ .‬אמר‬ ‫לו רבינו‪ ,‬שלא כדאי לו לספר את זה‪ ,‬משום שהאנשים יאמרו שהוא בעל דמיונות‪.‬‬ ‫מעשה מופלא סיפר חתנו הרה"צ רבי משה אהרן רייך שליט"א‪" :‬פעם אחת הגיע רבינו לבקר בביתי‪ ,‬וליד הדלת היה מונח ראי‪ ,‬ומיד‬ ‫כשנכנס אמר‪' :‬שלום עליכם‪ .‬מיהו היהודי החשוב הזה העומד שם?' ואני לשמע השאלה התחלתי לשחוק‪ ,‬ושאל אותי רבינו לפשר‬ ‫התנהגותי‪ ,‬ואמרתי לו שהדמות הינה של רבינו ומורינו‪ ,‬ואמר לי‪" :‬תמחל לי‪ ,‬אבל אני אף פעם לא מסתכל במראה"‪.‬‬ ‫פ עם אחת בא חתן קודם נישואיו לרבינו‪ .‬אמר לו הצדיק‪" :‬אלמדך סגולה לשלום בית"‪ .‬נטלו והכניסו למטבח ואמר לו‪" :‬כשהנך קם‬ ‫בבוקר ואתה שותה כוס קפה לפני התפילה‪ ,‬אל תחזיר את הכוס והכפית לכיור‪ ,‬אלא רחוץ ושטוף אותם‪ ,‬ואם אף אחד לא שם לב‪ ,‬קח‬ ‫את המגבת ונגב אותם‪ ,‬והחזירה לארון נקיה כפי שהיא הייתה‪ ,‬וזהו סגולה לשלום בית" (נעימות החיים)‬ ‫קרדיט תמונה‪ :‬יוסי לזר ‪Wikimedia Commons | CC BY-SA 4.0‬‬ ‫‪ | 433‬פניני הצדיקים | ‪21/2‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪433‬‬ ‫כ"ז חשוון תשפ"ז – ג' כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת חיי שרה | כ"ז‬ ‫מ ְּלאָ כִ ים‪ -‬האדמו"ר הָ ַרב אַ ְּריה ליּבּוׁש ָמ ְּר ְּד ַכי הַ ְּלּבֶּ ְּר ְּׁש ָטאם זצ"ל‬ ‫ִאם ִראׁשֹונִ ים כְּ ַ‬ ‫האדמו"ר הרב אריה לייבוש מרדכי הלברשטאם זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תרל"ב‬ ‫(‪ .)1872‬כבר מנעוריו הצטיין בתמימותו ובצדקתו‪ .‬נודע בענוותנותו הגדולה וכל‬ ‫תהלוכותיו בקודש היו בהצנע לכת‪ .‬הקפיד על גדרים ומנהגים‪ .‬אלפי חסידי שינאווא‬ ‫מכל העולם נהרו אליו והסתופפו בצילו‪ .‬רבינו נודע כצדיק וקדוש‪ ,‬בעל רוח הקודש‬ ‫ובעל מופת‪ .‬הקים ישיבה ואף עמד בראשה‪ .‬רבים פנו אליו ונושעו מברכותיו‪ .‬לאחר‬ ‫פטירת אביו ב־י"ב בחשוון ה'תרע"ט (‪ )1918‬מילא את מקומו באדמו"רות ושימש‬ ‫כאדמו"ר השלישי לחסידות שינאווא‪ .‬לימים התגורר בקראקא‪ .‬האדמו"ר ר' זושא‬ ‫טברסקי מצ'רנוביל זצ"ל סיפר ששמע מפי בנו של רבינו‪ ,‬ר' יקותיאל יהודה‪ ,‬כי בכל‬ ‫פעם שביקר רבינו בצאנז כדי להשתטח על ציונו של אביו או למטרה אחרת‪ ,‬הקפיד‬ ‫שלא להישאר שם ללינת לילה‪ ,‬והסביר כי אביו קורא לו לבוא אליו‪.‬‬ ‫בביקורו האחרון בצאנז חלה מעט ונאלץ ללון במקום‪ .‬בשבת האחרונה לחייו‪,‬‬ ‫פרשת חיי שרה בשנת ה'תרצ"א (‪ )1930‬קרא רבינו בעצמו בתורה‪ .‬הוא סיים את‬ ‫"שלְּ חּונִ י וְּאֵ לְּ כָה לַׁ א ֹד ִני" (בראשית כ"ד‪ ,‬נ"ו)‪ .‬בנו האדמו"ר ר' יקותיאל‬ ‫עלייתו בפסוק‪ַׁ :‬‬ ‫יהודה אמר לו‪" :‬אבא‪ ,‬אתה יכול להמשיך לקרוא"‪ .‬רבינו השיב‪" :‬נו‪ ,‬נו"‪ ,‬כמי‬ ‫שמסופק בדבר‪ ,‬ולאחר מכן אמר‪" :‬נא‪ ,‬נא"‪ ,‬כאילו הסכים לעצור במקום זה‪ ,‬ובירך‬ ‫את הברכה שלאחר הקריאה‪ .‬ביום שלישי‪ ,‬כ"ז בחשוון ה'תרצ"א (‪ )1930‬נפטר‬ ‫בפתאומיות בצאנז‪ .‬חי כ־‪ 58‬שנים‪ .‬מנוחתו כבוד באוהל אדמו"רי צאנז‪ ,‬סמוך לציון‬ ‫אביו‪ .‬בנו ר' יקותיאל יהודה מילא את מקומו כאדמו"ר משינאווא בצאנז‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬האדמו"ר ר' יחזקאל שרגא (מייסד שושלת שינאווא‪ ,‬בעל 'דברי‬ ‫יחזקאל')‪ .‬אביו‪ :‬האדמו"ר ר' משה (האדמו"ר השני משינאווא)‪ .‬אמו‪ :‬מרת אסתר מינדל‬ ‫(בת ר' מאיר צבי הירש טננבוים מבריגל)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת דבורה (בת ר' ישראל יעקב יוקל‬ ‫טייטלבוים‪ ,‬אב"ד ברבשט)‪ .‬בניו‪ :‬האדמו"ר ר' יקותיאל יהודה הי"ד (ממלא מקום אביו‬ ‫כאדמו"ר משינאווא בצאנז)‪ ,‬הגה"צ ר' משה הי"ד משינאווא‪ ,‬האדמו"ר ר' יחזקאל‬ ‫שרגא (כיהן כאדמו"ר משינאווא)‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת ריווא (נישאה לר' יצחק מוסקוביץ‪ ,‬בנו של‬ ‫האדמו"ר ר' שלום מוסקוביץ משאץ)‪ ,‬מרת רחל (נישאה לר' יעקב הורביץ)‪ .‬מתלמידיו‪ :‬ר'‬ ‫דוד פרנקל‪ ,‬הרה"ק ר' יחזקאל שרגא מציעשנוב הי"ד‪.‬‬ ‫הרה"ח ר' יצחק הכהן ענגלאנדר מצאנז ז"ל שדבק בכל מאודו ברבינו ולא זז כמלא נימא מבלי‬ ‫ברכתו‪ .‬סיפר אודות רוח קודש גלויה שראה אצל רבו הקדוש‪ :‬היה זה בעת שניהל משא ומתן‬ ‫אודות עסק מסוים בו נדרש לעצת רבו‪ ,‬ולפיכך כתב אליו מכתב מפורט בעניין זה‪ .‬להפתעתו‬ ‫קיבל בחזרה אגרת תשובה וזו לשונה‪" :‬הלא בתך בהריון‪ ,‬ובאם ח"ו‪ ,‬לא תרגיש בטוב ויתקפו‬ ‫אותה חבלי ייסורים אז תקרא לפרופסור אמאייזן ותבקש שירשום לה במרשם זריקה פלונית"‪.‬‬ ‫הרב סיים את אגרתו "וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה"‪.‬‬ ‫נחרד ר' יצחק למקרא תשובה מופלאה זו שלא ממין השאלה‪ ,‬ושמר את הדבר בלבו‪ .‬כעבור‬ ‫תקופה קצרה בתו נתקפה בייסורים בכל גופה‪ .‬ר' יצחק קרא את הפרופסור אמאייזן וביקש‬ ‫ממנו לרשום את הזריקה שהורה רבו‪ .‬לאחר הבדיקה הרופא הביע את התפעלותו כיצד זה ידע‬ ‫ר' יצחק כי יש לרשום את הזריקה הזו למחלתה‪ .‬סיפר לו ר' יצחק כי הרבי משינובה הורה לו‬ ‫כן‪ .‬הפרופסור השתומם מאוד על המעשה‪ .‬אכן ברכת קדשו של הרבי התקיימה במלואה‪,‬‬ ‫ולבתו נולדו תאומים בריאים ושלימים‪( .‬הרה"ח ר' יוסף שפירא סיפר ששמע מפי בעל העובדא)‬ ‫הרב החסיד ר' יהושע שפירא סיפר ששמע מהרה״ח ר׳ שלום הורביץ שהרה״ח ר׳ בעריש‬ ‫וויינברגר מקראקא סיפר לו‪ ,‬שהיה שותף במסחר עם איש אחד שלא היה חסיד‪ .‬ופעם אחת‬ ‫בנו התינוק של שותפו נפל מכיסא גבוה על ראשו‪ .‬הרופאים בבית החולים אמרו שלא יחיה‪,‬‬ ‫וגם אם יחיה יהיה אילם וחירש ח״ו‪ .‬ר׳ בעריש ייעץ לשותפו‪ ,‬שיכנס אל רבינו ויבקש ברכה‬ ‫והשותף הסכים‪ .‬ר׳ בעריש הלך עם שותפו לרבינו‪ .‬השותף ידע רק פולנית ור׳ בעריש שימש‬ ‫כמתורגמן‪ .‬הוא סיפר את כל המעשה להרה״ק‪ .‬הצדיק אמר למשמש שלו‪ ,‬הערשיל‪" :‬קח את‬ ‫מקלי (היה לו מקל מזקינו הרה״ק ה'דברי יחזקאל' הלברשטאם משינובה זי״ע)‪ ,‬ולך עם האיש‬ ‫לביתו‪ ,‬ותמדוד שם עם המקל את גובה הכיסא‪ ,‬ותסמן על המקל המידה"‪.‬‬ ‫המשמש הלך עם האיש ועשה כפי שהרב ציווה‪ .‬כשחזר‪ ,‬רבינו לקח את המקל ומדד בידו הק' עד הסימן שסימן הערשיל‪ ,‬טפח אחר טפח‪.‬‬ ‫כשגמר למנות את הטפחים‪ ,‬אמר הרה״ק לר׳ בעריש‪" :‬בערישל‪ .‬הלא אין לזה שיעור" והוציא שולחן ערוך יורה דעה ח״א והראה בסימן‬ ‫נ״ח שם נפסק אודות בהמה שנפלה שבפחות מעשרה טפחים לא חוששים לריסוק האברים‪ ,‬ואמר‪" :‬הרי זו הלכה פסוקה ואין חולק‬ ‫בדבר"‪ ,‬ואמר לשותף אודות בנו התינוק‪ ,‬שישוב לביתו לשלום‪ ,‬כי בנו יתרפא‪ ,‬וכך הוה‪ ,‬הילד הבריא לגמרי‪ ,‬ובא אביו להודות לרבינו על‬ ‫כך‪.‬‬ ‫רה"ח ר' יהושוע שפירא סיפר שאביו הרה"ח ר' חיים ע"ה היו לו חלומות מבהילים שמזה היה צועק באמצע הלילה‪ ,‬והתעוררו כל אנשי‬ ‫ה‬ ‫ביתו‪ ,‬כן היה למשך שנים‪ ,‬פעם אחת סיפר להרה"ק ר' לייבוש מרדכי משינובה מזה‪ ,‬אמר הרה"ק‪" :‬זה כלום"‪ ,‬ויותר לא חלם שום חלום‬ ‫הסיפורים מעובדים מתוך 'שיח זקנים'‪' ,‬יפה שיחתן' ו'זכרונם לברכה' מאת הרב אהרון פרלוב‬ ‫מפחיד‪.‬‬ ‫‪ | 433‬פניני הצדיקים | ‪21/3‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪433‬‬ ‫כ"ז חשוון תשפ"ז – ג' כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת חיי שרה | כ"ז‬ ‫ד‬ ‫ִאם ִראׁשֹונִ ים כְּ ַמ ְּלאָ כִ ים ‪ַ -‬ה ְּמ ֻקּבָ ל ָה ַרב מּולָ א אֹור ְּׁש ָר ָגא זצ"ל‬ ‫המקובל הרב מולא אור שרגא זצ"ל‪ -‬נולד בתחילת המאה ה‪ 18-‬בעיר יזד שבאיראן‪ .‬הוענק‬ ‫לו התואר מֻ לָ א‪ ,‬תואר המציין חכם‪ ,‬שומר תורה ומצוות וירא ה'‪ .‬על אף שכונה בפי יהודי יזד‬ ‫'מולא אור הראשון'‪ ,‬היה בענוותנותו אומר‪' :‬אני רק שרגא (אור קטן)'‪ .‬משפחתו מיוחסת לדוד‬ ‫המלך‪ .‬שימש כמוהל‪ ,‬שוחט‪ ,‬בודק ודיין‪ ,‬וסייע ככל יכולתו לבני עדתו‪ .‬יצא לשוק לערוך קניות‬ ‫בערב שבת ובערב יום טוב בלבד‪ ,‬ונהג למסור את ארנקו למוכר כדי שייקח בעצמו את‬ ‫הסכום הדרוש‪ .‬פעל רבות לחיזוק חיי התורה ביזד‪ ,‬שנודעה לימים בכינוי 'ירושלים הקטנה'‬ ‫ובפי יהודי פרס 'עין האמונה'‪ .‬על פי המסורת‪ ,‬הבעל שם טוב הקדוש העריך אותו מאוד‪ ,‬ועל‬ ‫אף שלא נפגש עמו היה מתבטא‪' :‬יש לי ידיד במרחקים‪ ,‬הרב אור שרגא'‪.‬‬ ‫רבינו למד עם שתי החברותות שלו‪ ,‬כאשר על פי המסורת בכל פעם נפגשו בעיר אחרת‬ ‫באמצעות קפיצת הדרך‪ .‬הדיר שינה מעיניו‪ .‬בלילות לא הורשה איש להיכנס לבית מדרשו‪,‬‬ ‫שכן למד תורה מפי אליהו הנביא‪ .‬שמו התפרסם בקרב הקהילות היהודיות ביזד וברחבי‬ ‫איראן‪ .‬רבים פנו אליו ונושעו‪ .‬התפרסם גם בקרב המוסלמים כצדיק וקדוש העושה ניסים‬ ‫ונפלאות‪ .‬ענוותן מופלא‪ .‬נודע כפוקד עקרות‪ .‬עמד בקשר עם קהילות יהודיות ברחבי פרס‬ ‫ועם שלוחי ארץ ישראל‪ .‬נפטר ב‪-‬כ"ח בחשוון ה'תקנ"ד (‪ .)1793‬ציונו בבית העלמין ביזד‬ ‫שבאיראן‪ .‬בני הקהילה נהגו לעלות אליו ולהתפלל במקום‪ .‬גם מוסלמים נהגו לפקוד את‬ ‫ציונו‪ .‬בהילולתו נוהגים לשיר שיר שחיבר בנו לכבודו‪ .‬בשנת ה'תשס"א (‪ )2001‬שופץ ציונו‬ ‫בידי מוסלמי מאיראן‪ ,‬לאחר שהוא נושע ונפקד בילדים לאחר שנים שבהן לא זכה לפרי בטן‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬ר' דניאל‪ .‬אביו‪ :‬ר' שמואל‪ .‬חברותא‪ :‬ר' דרוויש משירז‪ ,‬ר' משה מקשאן‪.‬‬ ‫בניו‪ :‬ר' משה (המשיך אחריו בהנהגת הקהילה)‪ ,‬ר' שמואל (חיבר שיר לכבוד אביו‪ ,‬שאותו נוהגים בני‬ ‫עדת יזד לשיר בהילולתו)‪ .‬מתלמידיו‪ :‬ר' אליהו שמאי‪.‬‬ ‫מנהג תושבי יזד היה לישון על גג הבית בלילות הקיץ החמים‪ .‬לילה אחד‪ ,‬בחצות הלילה בן המושל הבחין‬ ‫באלומת אור הבוקעת מאחד הבתים בשכונה היהודית‪ .‬האלומה יצרה מעין שביל רחב של אור זוהר‬ ‫העולה לשמיים ויצרה שביל המחבר בין הבית לשמיים‪ .‬הוא הביט שוב ושוב‪ .‬לאחר שנוכח לדעת שאין זה‬ ‫פרי דמיונו הוא העיר את בני משפחתו כדי לחזות בפלא המסתורי‪ .‬האנשים נדהמו לראות את המראה‬ ‫המופלא ולא הבינו מה פשרו‪ .‬על אף השעה המאוחרת הם החליטו ללכת בעקבות המראה הנפלא שראו‪.‬‬ ‫אפילו המושל בכבודו ובעצמו הצטרף אליהם‪.‬‬ ‫כשהגיעו לשכונת היהודים הלכו בעקבות האור הגדול והגיעו לפתח ביתו של רבינו‪ .‬הם הקישו בדלת‬ ‫ונכנסו‪ .‬שם ראו את רבינו יושב ומעיין בספר‪ .‬הרב הזמינם להיכנס פנימה ולהתיישב‪ .‬הם התפעלו מאוד‬ ‫נוכח ספרי הקודש הרבים שגדשו את חדרו של הרב‪ .‬לשאלת המושל מה כתוב בספרים ענה הרב‬ ‫באדיבות רבה שנושא כל הספרים הוא היהדות‪ .‬תשובה זו לא סיפקה את סקרנותו של המושל והוא‬ ‫התעקש לדעת מדוע זכה הרב בשובל האור הבוקע מביתו כלפי המרום‪.‬‬ ‫כששאל המושל שוב מה כתוב בספרים‪ ,‬השיב רבינו בסבר פנים יפות כי קיצור כל הספרים מתומצת‬ ‫במשפט "ואהבת לרעך כמוך"‪ .‬התנהגותו של הרב מצאה חן בעיני המושל‪ .‬משנוכח לדעת כי איש חשוב‬ ‫יושב לפניו‪ ,‬הבין שאכן הוא ראוי לאור המופלא השוכן בביתו‪ ,‬ואין זה אור רגיל אלא אורה של השכינה‪.‬‬ ‫המושל הביע את רצונו להעניק שי לרב‪ ,‬אולם רבינו סירב בטענה ש"שונא מתנות יחיה"‪ .‬המושל ואנשיו‬ ‫נפרדו מהרב וחזרו לביתם‪ .‬למחרת היום שלח המושל להביא את החכם אליו בעגלת מלכות והושיבו‬ ‫בסמוך לכיסא המלך לעיני השרים ודיבר אליו כאל אחד מרמי המעלה ואף פסק לתת לו קצבה חודשית‬ ‫מאוצר הממלכה לכל ימי חייו‪ .‬לאות כבוד העניק לו גלימת מלכות כאחד מבאי בית המלך החשובים‪.‬‬ ‫רבינו היה צריך להתעטף בגלימת המלכות המפוארת אבל כדי שלא יחשדו אותו בגאווה קיצץ את‬ ‫שרווליה‪ .‬באחד הימים כשהלך בעיר ראה אותו אחד משרי המושל‪ .‬הוא הבחין שהצדיק לובש את המעיל‬ ‫המפואר שקיבל ללא שרוולים‪ .‬הוא גער בצדיק והרים את ידו לסטור לו על לחיו על שהעז לזלזל‬ ‫במושל‪ .‬ברגע שהרים את ידו נשארה היד תלויה באוויר‪ ,‬והוא לא הצליח להורידה‪ .‬השר התחיל ליילל ולצעוק והלך לביתו כשידו‬ ‫מורמת מעלה‪ .‬הוא פנה לרופאים אך ללא הצלחה‪ ,‬מעולם לא שמעו על מקרה דומה‪ .‬משנודע למושל כי כוונת השר הייתה להכות את‬ ‫הרב‪ ,‬הבין כי נענש מהשמיים שניסה לפגוע בצדיק‪ .‬המושל הביא את השר לרבינו וביקש שיתפלל לרפואתו‪ .‬הצדיק התפלל ויד השר‬ ‫שבה לאיתנה‪ .‬המושל העניק לו גלימה נוספת ללובשה בשבתות ובימים טובים‪ ,‬ומאז כונה "מולא פוסטינו [גלימה]"‪ .‬השמועה על הנס‬ ‫התפרסמה ויהודים וגויים חולים‪ ,‬נשים שלא נפקדו‪ ,‬ושאר נזקקים התחילו להגיע לרב ולבקש ממנו‪ ,‬שיתפלל עליהם וראו ישועות!‬ ‫א חד המחוזות מרד בשאה‪ .‬המורדים צרו על יזד במשך שנתיים והעיר עמדה ליפול בידיהם‪ .‬במבוכתו הגדולה פנה השאה לרבינו והפציר‬ ‫בו שיתפלל לנצחונו ולהסיר מעליו את הסכנה‪ .‬רבינו אסף את זקני העיר שהיו שקועים כל לילה בלימוד תורה‪ .‬בחצי הלילה פנה רבינו‬ ‫לזקני העדה ואמר‪" :‬אם חלילה תיפול העיר בידי המורדים הם ישמידו את כולנו‪ .‬עלינו לעשות דבר מה‪ .‬מי מכם מוכן להקריב את עצמו‬ ‫להצלת היהודים?"‪ .‬זקן מופלג אמר‪" :‬ימיי ספורים‪ ,‬מוכן ומזומן אני להקריב את ימי"‪ .‬רבינו הודה לו ואמר‪" :‬טבול שבע פעמים‪ .‬אני אגיד‬ ‫לך את שם המלאך הממונה על ניצחונות הקרב ואתה תכתוב את השם על קלף‪ .‬עליך לדעת‪ ,‬כי שלוש שעות אחרי כתיבת שם המלאך‬ ‫תפרח נשמתך‪ .‬הזקן קיבל עליו את השליחות‪ ,‬כתב את שם המלאך והגישו לחכם‪ .‬קשר החכם את הקלף בכנפה הימנית של יונה צחורה‬ ‫והניפה מעל למגדל העיר לצד המורדים‪ .‬ויהי אך עברה היונה מעל ראשיהם‪ ,‬פרצו לשונות אש ואכלו רבים מביניהם‪ ,‬ובשל הפחד‬ ‫והבהלה נסו על נפשם‪ ,‬ותהי הרווחה לעיר יזד‪.‬‬ ‫‪ | 433‬פניני הצדיקים | ‪21/4‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪433‬‬ ‫כ"ז חשוון תשפ"ז – ג' כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת חיי שרה | כ"ז‬ ‫מ ְּלאָ כִ ים‪ַ -‬ה ָגאֹון ָה ַרב יַעֲ קב ְּּבצַ ְּלאל ְּ‬ ‫ז'ֹול ִטי זצ"ל‬ ‫ִאם ִראׁשֹונִ ים כְּ ַ‬ ‫הגאון הרב יעקב בצלאל ז'ולטי זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬י"ד תמוז ה'תר"פ (‪ )1920‬בסטביסק‬ ‫שבפולין‪ .‬בילדותו עלה עם משפחתו לארץ והתיישב בירושלים‪ .‬למד בישיבת 'עץ חיים'‬ ‫ולאחר מכן בישיבת 'חברון'‪ ,‬ונודע כעילוי‪ .‬ידיעותיו ושקדנותו בתורה היו מופלאות‪ .‬ניצל כל‬ ‫רגע ללימוד התורה הקדושה‪ .‬בשנות ה‪ 50-‬החל לכהן כדיין בבית הדין הרבני בירושלים‪,‬‬ ‫ובהיותו כבן ‪ 35‬בלבד התמנה לחבר בית הדין הרבני הגדול לערעורים‪ .‬זכה פעמיים‬ ‫בפרס הרב קוק לספרות תורנית‪ ,‬בשנים ה'תשי"ד (‪ )1954‬וה'תשכ"ד (‪ .)1964‬בתחילת‬ ‫שנות ה‪ 70-‬הכתירוהו רבנים חרדים בירושלים באופן לא רשמי כרבה של העיר‪ .‬בשנת‬ ‫ה'תשל"ח (‪ )1977‬נבחר באופן רשמי לרבה האשכנזי של ירושלים‪ ,‬לצדו של הרב הספרדי‬ ‫ר' שלום משאש‪ .‬עמד בנשיאות ישיבת 'יד אהרן' בירושלים‪ ,‬שבראשה עמד חתנו הגאון ר'‬ ‫יהושע אייכנשטיין‪ .‬נודע כאחד מגדולי התורה וההלכה בירושלים וכיהן ברבנות העיר עד‬ ‫פטירתו‪ .‬נפטר בליל ל' חשוון ה'תשמ"ג (‪ .)1982‬חי כ‪ 62-‬שנים‪ .‬ציונו בהר הזיתים‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' משה אריה‪ .‬אמו‪ :‬מרת שרה רחל (בת ר' אלחנן בלדקובסקי מסטביסק שבפולין)‪.‬‬ ‫אשתו‪ :‬מרת אסתר (לבית וקסלר)‪ .‬אחיו‪ :‬ר' מיכל‪ ,‬ר' יוסף‪ .‬בנו‪ :‬ר' אריה (חתן ר' יצחק‬ ‫חברוני‪ ,‬מנהל ישיבת חברון)‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת חנה בר‪-‬שחר (נישאה לגאון ר' יהושע אייכנשטיין‪ ,‬ראש‬ ‫ישיבת 'יד אהרן' בירושלים)‪ ,‬מרת מרים (נישאה לרבי דוד וילמובסקי‪ ,‬מראשי ישיבת 'יד אהרן')‪.‬‬ ‫מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' צבי פסח פרנק (רבו המובהק)‪ ,‬ר' יחזקאל סרנא‪ ,‬ר' איסר זלמן מלצר‪,‬‬ ‫ר' יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק (ה'בריסקר רב')‪ ,‬ר' ראובן זעליג בנגיס‪ ,‬ר' דב בעריש ויידנפלד‬ ‫(הגאון מטשעבין)‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאון ר' יהושע אייכנשטיין (חתנו‪ ,‬ראש ישיבת 'יד אהרן')‪.‬‬ ‫מספריו‪• :‬משנת יעבץ‪ -‬שו"ת‪ ,‬חידושי הלכות וביאורים על הרמב"ם‪ ,‬בנושאי אורח חיים‪,‬‬ ‫יורה דעה‪ ,‬חושן משפט ואבן העזר •משנת יעבץ‪ -‬שמיטה ויובל‪ -‬חידושי הלכות וביאורים‬ ‫על הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל •גנזי הספרי‪ -‬חידושים וביאורים על הספרי‪.‬‬ ‫סיפר הגאון ר' זונדל שטרן רבה של קהילת פרושים 'בית מאור' ברמת שלמה‪ ,‬מעשה ששמע מאימו‪ ,‬ששמעה זאת מבעלת המעשה‪,‬‬ ‫אימו של רבינו‪ .‬היית ה תקופה בירושלים בה פרצה מגיפה של מחלת עיניים קשה‪ ,‬רוב החולים במחלה זו התעוורו ולא הייתה תרופה‬ ‫למחלתם‪ ,‬הנער בצלאל ז'ולטי היה אז כבן עשר‪ ,‬ילד יתום מאביו שאמו האלמנה גידלה לבדה במסירות עילאית‪ ,‬כבר אז ניכרו בו‬ ‫כישרונותיו העצומים‪ ,‬ואהבתו לתורה לא ידעה גבול‪ ,‬הוא ניצל כל רגע ללימוד תורה‪ ,‬ואכן עלה ונתעלה‪ .‬מכריו ניבאו לו גדולות‪ ,‬ותקוות‬ ‫רבות היו לאימו‪ ,‬היא חשה תחושת שליחות כי היא מגדלת בביתה את גאון הדור הבא‪.‬‬ ‫בליבה התפללה כל העת שרק לא תפגע מחלת העיניים בבנה‪ ,‬כל עתידו תלוי בעיניו‪ .‬אך מנהיג העולם רצה אחרת והנה יום אחד חוזר‬ ‫רבינו לביתו מהת"ת‪ ,‬ובפיו בשורה מפחידה 'אמא!! כואבות לי מאוד העיניים'‪ ,‬האם אמרה בליבה 'אשר יגורתי בא'‪ ,‬מי ייתן ואולי זהו‬ ‫כאב שיחלוף‪ ,‬נקווה שלא מדובר במחלת העיניים הקשה‪ ,‬ונשאה תפילה לבורא העולם שהכאב יחלוף כלעומת שבא‪ .‬למחרת חוזר הבן‬ ‫מהת"ת ועיניו נפוחות מאוד‪ .‬ראתה זאת האם ומיד ניגשו לרופא לאחר בדיקה אמר בצער שבנה חלה במחלת העיניים‪ ,‬אין מה לעשות‬ ‫וככל הנראה הוא עומד להתעוור בימים הקרובים‪ ,‬ואכן כך היה‪ .‬בצלאל ז'ולטי הילד המוכשר אשר ניצל עד עתה את כל רגעיו ללימוד‬ ‫התורה התעוור‪ .‬האם לא ידעה את נפשה מצער‪ ,‬כל חלומותיה שבנה יגדל בתורה נגוזו‪ ,‬כיצד יוכל ללמוד את התורה הקדושה כשהוא‬ ‫עיוור?‪ .‬בצרתה החליטה ללכת לבכות אצל 'רחל אמנו'‪ ,‬לתפילה זו לקחה את בנה‪ ,‬ובהיותו עיוור שמה אותו בעגלת תינוק‪ ,‬וכך הלכה‬ ‫מהעיר העתיקה עד לקבר רחל מרחק הליכה של שעתיים שלמות‪ ,‬בהגיעה לקבר רחל פרצה בזעקות שבר לקב"ה שיחוס וירחם על‬ ‫ילדה הקט‪ ,‬ויחזיר לו את מאור עיניו‪.‬‬ ‫אל תפילות האם הצטרף רבינו ובזעקות שבר מעמקי נפשו ביקש מריבון העולמים 'והאר עיני בתורתך'‪ ,‬וכך אמר‪' :‬הקב"ה אני רוצה‬ ‫לבקש בקשה‪ ,‬ואני רוצה שרחל אמנו תקשיב ותשמע אף היא את בקשתי‪ ,‬אני מוכן להקריב את מאור עיני‪ ,‬ולוותר שלא אראה לעולם‬ ‫את אימי היקרה‪ ,‬אני מוכן לוותר ולא לראות יותר את חבריי‪ ,‬גם את המאכלים אשר אוכל מהיום והלאה אני מסכים שלא לראות‪ ,‬את כל‬ ‫העולם היפה שבראת אני מוכן להקריב ולא לראות יותר‪ ,‬אבל על דבר אחד אינני מוכן לוותר‪ ,‬אני רוצה לראות את תורתך הקדושה‪ ,‬אני‬ ‫בסך הכל ילד קטן שלא הספיק ללמוד הרבה רק כמה פרקים במשניות ובגמרא‪ ,‬אני רוצה להמשיך ללמוד ולשם כך אני חייב את מאור‬ ‫עיניי בחזרה'‪ ,‬וכך מירר בבכי קורע לב‪ ,‬אימו מספרת שדמעותיו יצרו מעין נחל ארוך שזרם עד למצבת קבורתה של רחל אמנו‪ ,‬וכך תוך‬ ‫כדי בכיות נרדם‪ ,‬ואימו החזירה אותו לביתם כשהוא עדיין ישן שינה עמוקה‪.‬‬ ‫למחרת בבוקר התעורר בצלאל‪ ,‬והוא מבקש מאמו ללכת לת"ת‪ .‬האם התפלאה מאוד‪" :‬איך תלך? הרי אינך רואה דבר?"‪ .‬ענה לה‬ ‫בנה‪' " :‬אמא ברוך ה' רואה אני היטב‪ ,‬וכבר חשקה נפשי ללכת ללמוד תורה'‪ ,‬הבינה האם שנעשה לה נס ותפילותיהם שבקעו מעומק‬ ‫ליבם הטהור התקבלו ברומים‪ ,‬אך מתוך כוונה לשמור על בריאות בנה ביקשה שיבוא איתה לרופא כדי שיבדוק שאכן המחלה נעלמה‪.‬‬ ‫אך הילד התעקש‪ .‬עז רצונו ללכת לת"ת‪ ,‬וכך הסביר לאימו‪" :‬קיבלתי במתנה מאת הקב"ה את מאור עיני בחזרה‪ ,‬אינני יודע כמה זמן‬ ‫עוד אזכה לראות‪ ,‬לכן חייב אני לנצל כל רגע ללימוד התורה הקדושה"‪ .‬וכך גם בימים הבאים התעקש שלא לבזבז זמן כדי ללכת‬ ‫להיבדק אצל הרופא‪ .‬ברבות הימים גדל‪ .‬שמו הלך לפניו‪ ,‬והתפרסם בקרב רבים בבהירות לימודו‪ ,‬עומק סברותיו ופלא התמדתו‪ .‬כאשר‬ ‫היו באים לאימו ומשבחים אותו‪ ,‬הייתה אומרת להם 'אינכם יודעים כמה דמעות עלו לו לר' בצלאל כדי להגיע להיכן שהגיע'‪.‬‬ ‫נהגו האישי של רבינו‪ ,‬סיפר שביום שנפטרה אימו של הרב‪ ,‬קיבל טלפון מרבינו בשעה שבע בבוקר‪ ,‬שיבוא להסיעו לבית האבות‬ ‫ברעננה בו הייתה מאופשזת‪ .‬רבינו ידע שאימו במצב של גסיסה רח"ל‪ ,‬ולכן ביקש להגיע אליה‪ ,‬ולהיות לידה‪ .‬הנהג הגיע מיד לבית‬ ‫הרב‪ ,‬והם יצאו לדרך‪ .‬לאחר כשעה הגיעו לרעננה‪ .‬כשהגיעו‪ ,‬התברר שהאם כבר נפטרה‪ .‬סיפר הנהג‪" :‬שאלתי את הרב מתי קיבל את‬ ‫הטלפון על מצבה הקשה של אימו?"‪ ,‬והשיב כי היה זה בשעה חמש בבוקר‪" .‬ומדוע הרב לא התקשר אליי בשעה זו‪ ,‬והיינו מספיקים‬ ‫להגיע לפני הפטירה?"‪ ,‬היקשה הנהג‪ .‬ורבה של ירושלים השיב‪" :‬מאחר ויש לך ילדים קטנים‪ ,‬לא מצאתי שום סיבה מספקת שתתיר‬ ‫לי להעיר את ילדיך‪ .‬כשישאלו אותי בשמיים‪ ,‬לאחר מאה‪-‬ועשרים שנותיי‪ ,‬מדוע התקשרתי אליך כל כך מוקדם‪ ,‬והערתי את‬ ‫הילדים‪ ,‬לא יהיה לי שום תירוץ"‪( .‬ברכי נפשי)‬ ‫‪ | 433‬פניני הצדיקים | ‪21/5‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪433‬‬ ‫כ"ז חשוון תשפ"ז – ג' כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת חיי שרה | כ"ז‬ ‫מ ְּלאָ כִ ים ‪ -‬הָ ַרב צְּ ִבי ִה ְּירׁש ַהכהן ְּמ ִר ִ‬ ‫ימנֹוב‬ ‫ִאם ִראׁשֹונִ ים כְּ ַ‬ ‫הצדיק רבי צבי הירש הכהן מרימנוב זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תקל"ח (‪ )1778‬בדומברובה‬ ‫שליד טארנוב‪ .‬אביו נפטר בילדותו ובהיותו כבן עשר התייתם גם מאמו‪ .‬גדל אצל קרוב‬ ‫משפחתו ר' דוד מטארנא‪ .‬מחמת הדוחק נשלח ללמוד את מלאכת החייטות‪ .‬בגיל ‪15‬‬ ‫הגיע לר' אברהם משה מפשעווארסק‪ ,‬ובעקבותיו נסע לאדמו"ר ר' מנחם מנדל מרימנוב‪.‬‬ ‫בתחילה עסק בעבודות פשוטות בביהמ"ד ובהסקת התנור‪ ,‬ובהמשך נעשה למשמשו‬ ‫האישי של רבו ומכאן כינויו 'רבי הירש משרת'‪ .‬ר' מנחם מנדל הכיר במעלותיו וקירבו‬ ‫אליו‪ .‬לאחר פטירת רבו עבר להסתופף אצל האדמו"ר ר' נפתלי צבי הורוביץ מרופשיץ‪.‬‬ ‫רק לאחר מספר שנים קיבל עליו את הנהגת חסידי רימנוב‪ .‬אלפי חסידים נהרו אליו‪.‬‬ ‫בעל ייסורים‪ 18 .‬ילדים נולדו ו‪ 16-‬מהם נפטרו בחייו‪ .‬למרות זאת קיבל עליו דין שמיים‬ ‫באהבה‪ .‬נודע בדבקותו ובהתלהבותו המופלאה בתפילה‪ ,‬בענוותנותו ובמידת הצדקה‪.‬‬ ‫נהג לחלק לעניים את כספי הפדיונות שקיבל ואף דרש מעשירי חסידיו סכומים נכבדים‬ ‫לצורכי צדקה‪ .‬בעל רוח הקודש ופועל ישועות‪ .‬רבים פנו אליו ונושעו‪ .‬ביום ל' בחשוון‬ ‫ה'תר"ז (‪ ,)1846‬א' דראש חודש כסלו‪ ,‬נפטר‪ .‬חי כ־‪ 68‬שנים‪ .‬ציונו ברימנוב שבפולין‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬ר' מרדכי‪ .‬אביו‪ :‬ר' יהודה לייב כ"ץ‪ .‬אמו‪ :‬מרת שפרינצא‪ .‬נשותיו‪ :‬בת‬ ‫ר' חיים גרייצר (זיווג ראשון)‪ ,‬בת ר' אלחנן מבילגוריי (זיווג שני)‪ ,‬מרת מלכה (זיווג שלישי‪,‬‬ ‫בת הנגיד ר' דוד לייבנר מדוקלא‪ ,‬לאחר פטירת רבינו התחתנה עם האדמו"ר ר' ישראל פרידמן‬ ‫מרוז'ין)‪ .‬בנו‪ :‬האדמו"ר ר' יוסף (מילא את מקום אביו באדמו"רות רימנוב)‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת רחל‬ ‫לאה (נישאה בזיווג ראשון לר' שלמה פרידמן מסדיגורה ולאחר גירושיהם נישאה לר' חיים דב‬ ‫מזל מלבוב)‪ ,‬מרת זקינה יהודית (נישאה לר' אריה לייבוש קנר)‪ .‬מרבותיו‪ :‬האדמו"רים ר'‬ ‫מנחם מנדל מרימנוב‪ ,‬ר' נפתלי צבי הורוביץ מרופשיץ‪ .‬מתלמידיו‪ :‬האדמו"רים ר'‬ ‫אליעזר הורוביץ מדז'יקוב‪ ,‬ר' יחזקאל שרגא הלברשטאם משינאווא‪ ,‬ר' מאיר הורוביץ‬ ‫מדז'יקוב‪ .‬מספריו‪• :‬מבשר טוב‪ -‬תולדותיו‪ ,‬סיפורים ודברי תורה שנאספו ונערכו בידי ר'‬ ‫גרשון קמלהר •בארת המים‪ -‬חידושי תורה ואמרי קודש שנאספו מדבריו‪.‬‬ ‫עבודת הצדקה של רבינו‪ ,‬מן המפורסמות הייתה‪ .‬פטרונם של עניים וקשי יום היה‪ ,‬משענתם‬ ‫של אלמנות ויתומים‪ ,‬וישועות רבות ומופלאות היה מבטיח ומקיים‪ ,‬בתמורה לסכום הפדיון‪,‬‬ ‫בהם נקב‪ ,‬למען מטרות צדקה וחסד‪ .‬באחד ממסעותיו‪ ,‬הגיע לעיר סאניק‪ .‬אחד מנכבדי העיר‪,‬‬ ‫יהודי עשיר לקה במחלה אנושה‪ ,‬בליבו ובריאותיו‪ .‬גדולי הרופאים הוזעקו אל מיטתו‪ ,‬אך מיום‬ ‫ליום הלכה החלטתם והתחזקה‪ ,‬כי אין רפואה למחלה ואפסה כל תקווה‪ .‬ביום בו הודיעו‬ ‫הרופאים בייאוש מוחלט כי סיימו את מלאכתם ועזבו את העיר‪ ,‬עמד גם הרב לעזוב את סאניק‬ ‫בדרכו ללינסק‪ .‬בני משפחת העשיר החולה ראו כי אין תקווה מהרופאים‪ ,‬מיהרו לצדיק לפני‬ ‫שיעזוב את העיר‪ ,‬הם בכו והתחננו לפניו שיסכים לבקר את החולה בביתו ושם יתפלל עבורו‪.‬‬ ‫אולי הקב"ה ישמע לתפילתו‪ .‬הרבי השיב‪" :‬אם תבטיחו בתמורה לכך‪ ,‬שנים‪-‬עשר אדומי‪-‬זהב‪,‬‬ ‫אמלא את בקשתכם!"‪ .‬היה זה סכום גדול במיוחד‪ ,‬אך בני המשפחה הסכימו לתת‪ ,‬רק שאביהם‬ ‫יחזור לאיתנו הראשון‪ .‬הרב הגיע לבית העשיר‪ .‬הוא ניסה לשוחח עם החולה‪ ,‬אך הלה שכב‬ ‫באפיסת כוחות‪ ,‬מבלי יכולת אפילו להניע את שפתיו‪ .‬למראה עיניים ניכר היה‪ ,‬כי החולה נמצא‬ ‫ברגעיו האחרונים ושעתו קרבה‪ .‬הואיל וראה הרבי את המצב לאשורו‪ ,‬הורה מיד להוציא כל איש‬ ‫מעליו‪ ,‬ורק הוא ומשמשו נותרו לבדם ליד מיטת החולה‪.‬‬ ‫הרבי התיישב למראשותיו של החולה‪ ,‬הורה למשמשו להגיש את מקטרתו ולהעלות בה אש‪ ,‬תוך‬ ‫שהוא עוצם את עיניו ושוקע בדביקות עצומה‪ .‬עשן סמיך מילא את החדר והיתמר לעבר‬ ‫התקרה ושב וירד לרצפה‪ .‬בהמשך לא היה ניתן לראות כלום מהנעשה בחדר‪ ,‬לאחר שכל‬ ‫הטבק שבמקטרת הפך לאפר ואישו כבתה הורה למשמשו לשוב ולמלא את המקטרת בשנית וכן‬ ‫חזר בשלישית‪ .‬ערפל כבד מילא את החדר ולא ניתן היה לראות איש את רעהו‪ .‬תוך כדי‬ ‫העישון‪ ,‬הגיע הרופא המקומי של הקהילה לבדוק את החולה‪ .‬הוא הופיע מדי זמן מה לבדוק את‬ ‫החולה ולראות אם ניתן להקל עליו‪ .‬כשנכנס והבחין בתימרות העשן מבין חרכי התריס בחדר‬ ‫החולה פרץ בצעקות נוראות‪ ,‬שהחרידו את כל יושבי הבית‪" .‬רצח לעין‪-‬השמש מתבצע כאן!" ‪ -‬שאג ‪" -‬רוצחים שכמותכם! כלום אינכם‬ ‫יודעים שעשן‪ ,‬בעבור חולה לב וריאה‪ ,‬כמוהו כסם‪-‬המוות?! הרגתם את החולה! רצחתם אותו בידיים! אני אדאג שכולכם תיכנסו‬ ‫לבית‪-‬הסוהר"‪ .‬ו סב על עקבותיו בזעף‪ ,‬הטיח את הדלת בעוז מאחוריו‪ ,‬וכשכולו קצף וחרון הסתלק כלעומת שבא‪ .‬הצעקות‪ ,‬וחבטת הדלת‪,‬‬ ‫נשמעו היטב גם בחדר החולה פנימה אך הרבי המשיך בעבודת‪-‬קודשו הטמונה בעישון המקטרת‪ .‬רק משסיים לעשן את המקטרת‬ ‫בשלישית פתח את התריסים ואת החלונות לרווחה והחל מניף את ידיו כדי להעביר את העשן החוצה‪ .‬לאחר דקות ארוכות שוב ניתן היה‬ ‫לראות את תכולת החדר‪ .‬ואז שב הצדיק להגיף את החלונות‪ ,‬התקרב למיטת החולה‪ ,‬הביט בו ושאל‪" :‬אתה מכיר אותי?"‪" -‬כן!" ‪ -‬נשמע‬ ‫קולו של החולה‪ ,‬חלוש קמעה‪" ,‬אתה הרבי מרימנוב!"‪ .‬הרבי פתח את דלת החדר‪ ,‬הזמין את בני המשפחה להיכנס פנימה‪ ,‬ונתן להם‬ ‫להיווכח בשינוי לטובה שהתחולל במצב החולה‪ .‬בני הבית‪ ,‬לא ידעו את נפשם מרוב התרגשות‪ .‬הם שוחחו עם החולה שוב ושוב‪ ,‬ונוכחו‬ ‫לראות‪ ,‬כי האיש חזר לאיתנו‪ .‬הם מיד מיהרו לשקול לידי הרבי מטבע 'נוביל' ‪ -‬ארבעה אדומים זהב משקלה ‪ -‬והבטיחו‪ ,‬כי בעת שובו של‬ ‫הרבי מלינסק‪ ,‬יפרעו את יתרת התחייבותם ויערכו סעודת‪-‬הודיה‪ .‬כשוב הרבי לאחר השבת‪ ,‬מלינסק לסאניק‪ ,‬בני העיר קידמו אותו‬ ‫בתופים ובמחולות‪ ,‬כשהעשיר שהחלים בראשם‪ .‬באותו היום ערכו העשיר ובני‪-‬ביתו סעודה גדולה והרבי הסב בראש הקהילה‪ ,‬אשר באו‬ ‫להודות‪ ,‬להלל ולשבח לבורא עולם על הנסים ועל הנפלאות אשר מחולל הוא על‪-‬ידי עבדיו הצדיקים‪ .‬בתום הסעודה‪ ,‬פרע העשיר את‬ ‫שמונת אדומי הזהב הנוספים שהתחייבו בני משפחתו לתת לצדקה‪ ,‬והרבי נפרד ונסע לשלום לדרכו‪.‬‬ ‫‪ | 433‬פניני הצדיקים | ‪21/6‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪433‬‬ ‫כ"ז חשוון תשפ"ז – ג' כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת חיי שרה | כ"ז‬ ‫מ ְּלאָ כִ ים ‪ַ -‬הצַ ִדיק ָה ַרב אֶּ ְּפ ַריִם אַ נְּ ָקוָא זצ"ל‬ ‫ִאם ִראׁשֹונִ ים כְּ ַ‬ ‫הצדיק רבי אפרים אנקאווא זצ"ל‪ -‬נולד בטולדו שבספרד בשנת ה'קי"ט (‪ .)1359‬אביו‪,‬‬ ‫רבי ישראל‪ ,‬מחבר 'מנורת המאור'‪ ,‬עלה על המוקד בגזירות ה'קנ"א (‪ .)1391‬בעקבות‬ ‫הגזירות נמלט רבינו מספרד לצפון אפריקה‪ .‬רבינו שהה כשנתיים בעיר מראכש‬ ‫שבמרוקו‪ ,‬משם עבר להוניאן שבאלג'יריה ולאחר מכן השתקע בתלמסאן שבאלג'יריה‪.‬‬ ‫רבינו הקים שם ישיבה גדולה‪ ,‬ועד מהרה הפכה העיר לאחד המרכזים החשובים של‬ ‫יהדות אלג'יריה‪ .‬תלמסאן הייתה עיר מסחר חשובה ומרכזית‪ ,‬והשתלבותם של היהודים‬ ‫בחיי המסחר תרמה להתפתחות הקהילה‪ .‬רבינו שימש כרב וכרופא‪ .‬כאשר בת שליט‬ ‫תלמסאן חלתה במחלה קשה ולאחר שרופאים אחרים לא הצליחו לרפאה‪ ,‬הצליח רבינו‬ ‫לרפאה‪ .‬השליט ביקש להעניק לו כסף וזהב בשכרו‪ ,‬אולם רבינו ביקש במקום זאת‬ ‫לאפשר ליהודים להתיישב בתלמסאן‪ .‬בקשתו התקבלה‪ ,‬והדבר תרם להתבססותה של‬ ‫הקהילה היהודית בעיר‪ .‬רבינו פעל להקמת בית כנסת גדול בעיר‪.‬‬ ‫גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬צדיק וקדוש‪ .‬מלומד בניסים‪ .‬כונה 'הרב הקדוש מתלמסאן'‪ .‬לפי‬ ‫המסורת‪ ,‬הגיע לעיר כשהוא רכוב על אריה ונחש משמש לו כרסן‪ .‬החיד"א הזכירו כבעל‬ ‫מופת‪ .‬לפי מסורת נוספת‪ ,‬ידע רבינו את השנה שבה ייפטר מן העולם לאחר שראה זאת‬ ‫בחלומו‪ .‬נפטר ב‪-‬א' בכסלו ה'ר"ב (‪ .)1442‬חי כ‪ 83-‬שנים‪ .‬ציונו בבית העלמין העתיק‬ ‫בתלמסאן שבאלג'יריה‪ .‬במשך דורות נחשב ציונו למקום קדוש בקרב יהודי צפון אפריקה‬ ‫ורבים נהגו לעלות אליו ולהתפלל במקום‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬רבי יוסף‪ .‬אביו‪ :‬רבי ישראל הי"ד (מחבר 'מנורת המאור'; עלה על המוקד‬ ‫בגזירות ה'קנ"א [‪ .)]1391‬בניו‪ :‬ר' ישראל‪ ,‬ר' יהודה (התגורר באוראן‪ ,‬במוסטגאנם ולאחר מכן‬ ‫בתלמסאן)‪ .‬מרבותיו‪ :‬רבינו ניסים גירונדי (הר"ן)‪ .‬מתלמידיו‪ :‬ר' ישועה הלוי (מח"ס 'הליכות‬ ‫עולם')‪ .‬מספריו‪• :‬שער כבוד ה'‪ -‬תשובות להשגות הרמב"ן על הרמב"ם בענייני 'מורה‬ ‫נבוכים' ועיקרי האמונה‪ .‬מפיוטיו‪' :‬אלה מהימן די ברא זמן'‪' ,‬אדון עולם אשר נעלית'‪,‬‬ ‫'אזעק מר ואקונן'‪.‬‬ ‫דרכו מהונין לתלמסאן רבינו יצא יחד עם קבוצת מלווים שביקשו את חברתו‪ .‬בדרכם הם עברו‬ ‫ב‬ ‫בדרכים עקלקלות‪ .‬הם חצו מדבר שומם ושורץ חיות טרף‪ :‬אריות‪ ,‬נמרים‪ ,‬נחשים‪ ,‬עקרבים ושאר‬ ‫בעלי חיים טורפים‪ .‬הזמן חלף בדרכם והנה הגיע ערב שבת והם עדיין רחוקים מכל מקום יישוב‪ .‬רק‬ ‫מדבר צחיח משמאלם ומימינם והם לא יודעים מה לעשות בעקבות השבת הממשמשת ובאה בשל‬ ‫מצבם שכן אם ישארו הרי הסיכויים להיפגע מחיות טרף הוא גבוה ומצד שני כיצד יעיזו ללכת במדבר‬ ‫במהלך שבת קודש?‪.‬‬ ‫הרב שראה כי השמש יורדת והשבת קרבה לבוא והחליט כי יעצור את הליכתו ויעשה את השבת‬ ‫במקום השומם והשורץ חיות טרף ובלבד שלא יחלל את השבת‪ .‬בני לווייתו לאחר שדנו‪ ,‬החליטו כי אין מנוס מלהמשיך הלאה אף ביות‬ ‫שבת קודש וזאת מאחר ומדובר בפיקוח נפש‪ ,‬שלא יפלו חלילה טרף לחיות רעות‪ .‬בני השיירה ניסו לשדל את רבינו להצטרף אליהם ואמרו‬ ‫כי פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה‪ .‬בנוסף הם אמרו כי הסבירות שחיות טורפות ינסו להתקיף שיירה שלמה פחות מצוי מאשר‬ ‫המצב בו אדם בודד נמצא במדבר‪ .‬שאז אין ספק כי בעלי החיים ינסו להתקיפו‪ ,‬ואז מה יוכל לעשות כנגדם? אולם רבינו על אף ששמע את‬ ‫'טענות כבדות משקל' אלו לא השתכנע להצטרף אליהם‪ ,‬והשיירה נאלצה בחוסר ברירה להמשיך בדרכם כשהם משאירים את הצדיק‬ ‫לגמרי לבדו‪.‬‬ ‫עם שקיעת השמש עלטה כבדה כיסתה את כל הסביבה ואת אשר תיארו אנשי השיירה התקיים‪ :‬אריה נורא זינק ממקום מרבצו ופנה‬ ‫לעברו של הרב לטורפו חיים‪ ,‬אבל כשעמד האריה על ארבעת רגליו מול הרב‪ ,‬נהפך האריה לכבשה תמה ומלטפת‪ ,‬רבץ האריה ככלב‬ ‫לפני אדונו והתיישב בקרבת הרב‪ ,‬חיות המדבר שראו את האריה פחדו והתרחקו מפני הרב‪ ,‬ובכך הגן האריה על הרב בערב שבת וביום‬ ‫שבת מפני חיות הטרף ולא התקרבו אליו‪ .‬במוצאי שבת תהה הרב כיצד כעת ימשיך בדרכו‪ .‬לפתע הבחין הרב הקדוש כי נחש עקלתון‬ ‫בפיו של האריה מתעקל סביב רעמתו כמו רסן לסוס‪ .‬הביט הצדיק על האריה והנה האריה רמז לרבינו הקדוש שיאחז ברסן וירכב עליו‪.‬‬ ‫הרב שהבין את הרמז רכב עלה על גבו של האריה ללא כל חשש‪ ,‬אחז בנחש העקלתון כמו פרש האוחז ברסן סוסו והאריה יצא במרוצה‬ ‫אדירה ובמהירות עצומה‪.‬‬ ‫תוך זמן לא ארוך האריה הביא את רבינו עד לעיר תלמסאן‪ .‬שם הרב ירד מהאריה כאשר בעל החיים האיתני חזר במהירות למקום ממנו‬ ‫הוא בא‪ .‬כל האנשים שהיו באותו מעמד רעדו בראותם את המראה הפלאי‪ .‬מעשה זה הקנה לו את הכינוי‪' :‬הקדוש מתלמסאן'‪ .‬תושבי‬ ‫תלמסאן המוסלמים שראו את המחזה המופלא הזה‪ ,‬נבהלו ויראו יראת כבוד כאחת‪ ,‬הם הבינו כי איש אלוקים קדוש ונורא הוא ולכן‬ ‫ביקשו ממנו שיבחר בעירם ויישאר לגור איתם‪ ,‬כדי שהשכינה תשרה בתוכם ומעשיו יברכו אותם ולמעשה זכות הצדיק תגן על העיר מכל‬ ‫צרה וצוקה‪ .‬אולם הרב סירב לבקשתם כי לא רצה להיות רחוק מאחיו היהודים שגרו מחוץ לחומת העיר‪ ,‬התנאי שלו לגור בתוכם היה‬ ‫שהוא ובני קהילתו היהודים יעברו לגור במרכז העיר בסמוך למושל העיר‪ ,‬בגלל הכבוד שרחשו לו ולאות תודה והוקרה הרשה‬ ‫המושל ליהודים לעבור למרכז העיר‪.‬‬ ‫שם הוקם רחוב היהודים ורבינו הסכים לבקשתם ואכן היהודים זכו לחופש פעולה בכל הקשור לדת‪ ,‬מצב הכלכלי של היהודים היה‬ ‫טוב ביותר והשתפר פלאים ביחס ליהודים שהתגוררו בערים אחרות באלג'יר וכמובן התערותם של היהודים תרמה למלך רבות שכן‬ ‫היהודים התמחו במסחר‪.‬‬ ‫‪ | 433‬פניני הצדיקים | ‪21/7‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪433‬‬ ‫כ"ז חשוון תשפ"ז – ג' כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת חיי שרה | כ"ז‬ ‫מ ְּלאָ כִ ים ‪ַ -‬הצַ ִדיק ָה ַרב אֶּ ְּפ ַריִם אַ נְּ ָקוָא זצ"ל‬ ‫ִאם ִראׁשֹונִ ים כְּ ַ‬ ‫בארמון המלוכה שררה דאגה רבה‪ .‬הנסיכה הצעירה‪ ,‬בתו היחידה של המלך‪ ,‬חלתה במחלה קשה‪ .‬הרופאים לא מצאו לה תרופה‪ .‬מלך‬ ‫אלג'יר היה מודאג מאוד‪ .‬כל ענייני הממלכה נדחו‪ ,‬ואת מקומם תפסה החרדה לשלום הנסיכה‪ .‬כרוז יצא מאת המלך‪ ,‬כי מי שירפא את‬ ‫בתו יעשירו המלך עושר רב‪ .‬באותם ימים‪ ,‬רבינו הגיע לצפון אפריקה‪ .‬בוא ניצל בנס מפרעות הנוצרים בארץ מולדתו‪ ,‬ספרד‪ ,‬לאחר‬ ‫ששלוש קהילות קדושות ומפוארות‪ ,‬טולדו‪ ,‬עיר מולדתו‪ ,‬סביליה וקורדובה‪ ,‬נטבחו ובתי היהודים הועלו באש‪ .‬ידו של הצדיק נפגעה‬ ‫ושתתה דם‪ ,‬והפורעים חשבו שמת‪.‬‬ ‫כשעזבו‪ ,‬הצליח להימלט‪ ,‬ונדד עד שעלה על אנייה שהפליגה למרוקו‪ .‬זמן מה שהה במרוקו‪ ,‬ומשם עבר לאלג'יר‪ ,‬לעיר הוניאן‪ .‬באותם‬ ‫ימים היהודים סבלו מרדיפות השלטונות‪ .‬נאסר עליהם להתגורר בערים מסוימות‪ ,‬ובהן עיר הבירה אז‪ ,‬תלמסאן‪.‬‬ ‫כאשר נודע לרבינו על מחלתה המסתורית של בת המלך‪ ,‬החליט‪ ,‬כי זו שעת הכושר לקדש שם שמיים ברבים‪ ,‬וכך להביא ישועה לבני‬ ‫עמו‪ .‬הוא ביקש להיפגש עם הקאדי המקורב אל המלך‪ ,‬ולמסור לו‪ ,‬כי הוא מוכן לבוא לתלמסאן‪ ,‬ובעזרת ה' יעלה בידו לרפא את בתו‪.‬‬ ‫למדי‪ ,‬והיו מוכנים לתלות את תקוותם בכל דבר‪ ,‬העשוי להביא לבתם רפואה‪.‬‬ ‫ַׁ‬ ‫אחרי ביקורי הרופאים הרבים המלך והמלכה היו מיואשים‬ ‫הצעתו של הרב התקבלה בשמחה‪ ,‬והוא הוזמן לבוא לתלמסאן‪.‬‬ ‫הרב הגיע לארמון ועימו יהודי שלקח לעוזרו‪ .‬המלך קיבל את פניו בכבוד וניגש איתו אל בחדר של החולה‪ .‬לפני שנכנס לחדר‪ ,‬שאל אותו‬ ‫המלך‪" :‬האּומנם תוכל לרפא את בתי? אני רואה‪ ,‬שבאת בלי תיק וללא ספרי רפואה!"‪ .‬הביט הרב במלך ואמר‪" :‬ה' הוא רופא כל בשר‪,‬‬ ‫והוא ישלח רפואה לבתך‪ .‬אני הנני שליח בלבד‪ .‬אולם אחת אבקש ממך ‪ -‬להוציא כל איש מחדר החולה‪ ,‬ואף המלך והמלכה יֵצאו‪ .‬רק‬ ‫אני ועוזרי נישאר בחדר"‪ .‬המלך הסכים לבקשת הרב ויצא והותיר בפנים רק את הרב ועוזרו‪ .‬הוא והמלכה נותרו מאחורי הדלת‪ ,‬מלאי‬ ‫ציפייה ומתח‪ .‬הרב התקרב למיטת הנסיכה וראה‪ ,‬כי היא שוכבת בעיניים עצומות ואינה מגיבה לסביבה‪ .‬הוא הרים את ראשו כלפי‬ ‫מעלה ושפך תפילה חרישית מעומק ליבו‪ ,‬שיעשה ה' למען עמו וירפא את בת המלך‪ .‬לא עברו רגעים אחדים‪ ,‬ופתאום החולה זזה‬ ‫ופקחה את עיניה‪.‬‬ ‫רבי אפרים מיהר לפתוח את הדלת וקרא להורים הנרגשים להיכנס‪ .‬לתדהמתם העצומה הנסיכה פנתה אליהם לפתע וביקשה‪" :‬אני‬ ‫צמאה‪ ,‬תנו לי מים! "‪ .‬המלך והמלכה לא ידעו את נפשם מרוב שמחה‪ .‬הם מיהרו להביא מים לבתם‪ ,‬ובתוך כך בכו וצחקו חליפות ולא‬ ‫האמינו למראה עיניהם‪ .‬לאחר שנרגעו קמעה פנה המלך אל רבי אפרים ועוזרו וביקש מהם להישאר בארמון‪ ,‬עד שהחולה אכן תשוב‬ ‫לאיתנה‪ .‬רבי אפרים נענה לו ונותר בארמון‪ ,‬עוקב אחר מצבה של הנסיכה ומרבה בתפילה לשלומה‪.‬‬ ‫כאשר החלימה הנסיכה לגמרי‪ ,‬המלך לא מצא מילים להודות לרבינו על מעשה הפלא שחולל‪ .‬הוא לחץ בחום את ידו של הרב ואמר‪:‬‬ ‫"רצוני להעשירך עושר רב ולמלא את כל אשר תבקש‪ ,‬ממני‪ְּ .‬שאל‪-‬נא‪ .‬מה תבקש?"‪ .‬רבי אפרים נשא את עיניו הטהורות והמפיקות‬ ‫חו כמה אל המלך וענה‪" :‬אדוני המלך‪ ,‬לעצמי לא אבקש דבר‪ ,‬אולם מבקש אני על אחי היהודים הנפוצים ברחבי ממלכתך‪ .‬אנא הסר‬ ‫מהם את המיסים הכבדים שהי טלת עליהם‪ .‬ועוד אבקש מהוד מעלתך‪ ,‬לפתוח לפניהם את עיר הבירה למגורים ואף בשאר ערי הארץ‬ ‫לבטל את האיסורים על מגורי היהודים‪ .‬אני בטוח‪ ,‬כי תראה תועלת רבה מן היהודים בשיגשוגה הכלכלי של המדינה"‪.‬‬ ‫המלך לא היסס למלא את בקשת הרב‪ .‬הוציא מיד כרוז המודיע‪ ,‬כי מהיום והלאה בטל 'מס הגולגולת'‪ .‬כמו‪-‬כן התבטלו שאר המיסים‬ ‫הכבדים שהושתו על היהודים‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוא אישר ליהודים בצו מלכותי להתגורר בכל מקום שירצו‪ .‬המלך אמר לרבי אפרים‪ ,‬כי מעתה‬ ‫הוא ממנה אותו ליועצו האישי ומבקש‪ ,‬כי יבוא ראשון להתגורר בתלמסאן‪ .‬כמו‪-‬כן המלך ביקש ממנו להביא עוד משפחות של יהודים‬ ‫לעיר הבירה‪ ,‬והוא יהיה רבם ומורה דרכם‪ .‬נס רפואתה של בת המלך התפרסם ברחבי הממלכה‪ ,‬ושמו של רבינו נישא בפי יהודים‬ ‫ושאינם יהודים כאחד בהערצה רבה‪.‬‬ ‫דרכו לתלמסאן רבינו היה צמא מאוד למים‪ .‬הוא חיפש בכל הסביבה ההיא ולא מצא לא מעיין ולא באר ומים לשתיה אין‪ .‬בחיפושיו‬ ‫ב‬ ‫הזדמן לו סלע אחד‪ .‬הרב עמד סמוך לסלע‪ ,‬היכה בו בידיו מכה אחת ומיד נחצב מעיין וסילון מים זכים וצחים זינק ממנו‪ .‬הרב שתה‬ ‫לרוויה ומאז זורמים מים במעיין‪.‬‬ ‫‪ | 433‬פניני הצדיקים | ‪21/8‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪433‬‬ ‫כ"ז חשוון תשפ"ז – ג' כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת חיי שרה | כ"ז‬ ‫מ ְּלאָ כִ ים ‪ַ -‬הגָאֹון ָה ַרב אַ הֲ רן ְּ‬ ‫קֹוטלֶּ ר זצ"ל‬ ‫ִאם ִראׁשֹונִ ים כְּ ַ‬ ‫רבי אהרן קוטלר זצ"ל‪ :‬ממנהיגי אגודת ישראל באמריקה‪ .‬מייסדה של ישיבת לייקווד‪.‬‬ ‫ראש ישיבות קלצק ולייקווד‪ .‬מקים עולה של תורה בארה"ב‪ .‬רב ופוסק‪ .‬נולד בסביסלוביץ‬ ‫(בלארוס) בשנת תרנ"ב (‪( .)1892‬החליף את שם משפחתו מפינס לקוטלר כדי לברוח מהרשויות‬ ‫באירופה)‪ .‬בהיותו בן ‪ 14‬למד בישיבת 'כנסת ישראל' בסלבודקה והפליא בהתמדתו‪,‬‬ ‫בחריפותו והתגלה כעילוי‪ .‬בני משפחתו לחצו עליו כדי שיעזוב את הישיבה וילמד‬ ‫מקצוע‪ -‬אך הוא עמד בלחצם והמשיך להתעלות בלימודו‪ .‬בגיל ‪ 19‬עבר לסלוצק‪ .‬בגיל‬ ‫‪ 23‬התחתן והחל ללמד בישיבה בסלוצק‪ .‬לאחר כ‪ 7-‬שנים נמלט מהקומוניסטים עם חלק‬ ‫ניכר מתלמידיו לקלצק‪ .‬בתקופה זו הגיעה הישיבה לשיאה‪ ,‬בכמות ובאיכות‪ .‬הישיבה‬ ‫התפתחה מהר והייתה למרכז התורה מן הגדולים בפולין‪ .‬עסק במגבית כדי להקל על‬ ‫מצבה הכספי של הישיבה‪ .‬בשנת ה'תרפ"ד (‪ )1924‬השתתף ביסוד 'ועד הישיבות' בווילנה‬ ‫(עבד בצוותא עם מרן ה'חפץ חיים'‪ ,‬רבי חיים עוזר גרודזנסקי ורבי אלחנן ווסרמן בכל ענייני הכלל‪,‬‬ ‫בייחוד באגודת ישראל)‪.‬‬ ‫בשנת ה'ת"ש (‪ )1940‬בעקבות מלחמת העולם השנייה‪ ,‬העביר את ישיבתו לווילנה‬ ‫ובהמשך ליאנובה שבליטא‪ .‬בשנת ה'תש"א (‪ )1941‬לאחר סגירת הישיבה בידי השלטונות‬ ‫הסובייטיים‪ ,‬נמלט דרך סיביר ויפן לארה"ב והקים את 'ועד ההצלה' של 'אגודת הרבנים'‬ ‫למען פליטי המלחמה‪ .‬בשנת ה'תש"ג (‪ )1943‬הקים את ישיבת לייקווד בשם 'בית מדרש‬ ‫גבוה באמריקה' ‪ ,‬שלימים הפכה לישיבה הגדולה בעולם עם אלפי תלמידים‪ .‬פעל רבות‬ ‫בשטח החינוך היהודי במסגרת 'אגודת ישראל'‪ ,‬מאוחר יותר כיהן כנשיא המועצה‬ ‫העולמית של 'אגודת ישראל'‪ .‬נפטר ב‪-‬ב' כסליו בשנת תשכ"ג (‪ )1962‬בארה"ב‪ .‬את מקומו‬ ‫כראש‪-‬ישיבה לייקווד תפס בנו‪ ,‬ר' שניאור קוטלר‪ .‬חי כ‪ 70-‬שנים‪ .‬ציונו בירושלים‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬הגאון ר' שניאור זלמן פינס (רבה של סוויסלוץ')‪ .‬אמו‪ :‬מרת רחל (בת רבי משה פינחס)‪.‬‬ ‫אשתו‪ :‬מרת חנה פרל (בת הגאון רבי איסר זלמן מלצר‪ ,‬בעל 'אבן האזל' וראש ישיבת עץ חיים)‪.‬‬ ‫ילדיו‪ :‬הגאון ר' שניאור (ממלא מקום אביו כראש ישיבת לייקווד)‪ ,‬מרת שרה (נישאה לגאון רבי דב‬ ‫שוורצמן)‪ ,‬מרת רחל (נישאה לגאון רבי דב פוברסקי‪ ,‬ראש ישיבת פוניבז')‪ ,‬מרת פריידל (נישאה לגאון רבי שמואל דוד מלין)‪.‬‬ ‫מרבותיו‪ :‬הגאונים אביו‪ ,‬ר' שניאור זלמן פינס‪ ,‬ר' זלמן סנדר כהנא שפירא‪ ,‬ר' נתן צבי פינקל (ה'סבא מסלבודקה')‪,‬‬ ‫ר' משה מרדכי אפשטיין‪ ,‬ר' חיים הלוי סולובייצ'יק‪ ,‬ר' איסר זלמן מלצר‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' נתן מאיר וכטפוגל‪,‬‬ ‫ר' שמואל קמינצקי‪ ,‬ר' דוד ליפשיץ‪ ,‬ר' אהרן פלדמן‪ ,‬רב'אלעזר מנחם מן שך‪ ,‬ר' יהושע יגל‪ .‬מספריו‪• :‬משנת רבי אהרן‪-‬‬ ‫סדרת חידושיו ושיעוריו על מסכתות הש"ס‪ ,‬שו"ת‪ ,‬הלכה‪ ,‬מוסר ותנ"ך‪.‬‬ ‫מהלך מלחמת העולם השנייה‪ ,‬בעיצומה של ההשתוללות הנאצית הגיעו ‪ 24‬רבנים לאיטליה של מוסליני ועמדו בפני הסגרה‬ ‫ב‬ ‫למדינותיהם‪ .‬לאמור‪ :‬מוות בטוח‪ .‬רבי אהרן קוטלר זצ"ל‪ ,‬המייסד וראש ישיבת לייקווד ומי שעמד בראש 'ועד ההצלה' באמריקה ביקש‬ ‫בכל מאודו להציל את הרבנים הללו‪ .‬הוא פנה לפעיל אורתודוכסי ידוע‪ ,‬מי שחיבר את הספר 'אתיקה מסיני'‪ ,‬מר ארווינג בונים‪ ,‬וביקש את‬ ‫עצתו‪" .‬מי לדעתך יכול להתערב לטובתם של ‪ 24‬הרבנים?" שאל‪.‬‬ ‫ארווינג בונים הציע את סניף ה'מאפייה' האיטלקית בארה"ב‪ .‬הרב קוטלר האיץ בבונים ליצור קשר מידי עימה‪ .‬אחרי שנוצר הקשר‬ ‫נשאל הרב קוטלר‪" :‬מי ההולכים לפגישה?" ותשובת הרב היתה‪" :‬אתה ואני"‪ .‬הרב קוטלר ומר ארווינג יצאו לדרכם לפגוש את ה'סנדק' של‬ ‫ה'מאפיה'‪ ,‬מר ג'ו בונאנו‪ .‬הרב קוטלר לא ידע לדבר בשפה האנגלית ולכן בונים הוא שהסביר לבונאנו את בעיית ‪ 24‬הרבנים הנתונים‬ ‫בסכנת חיים באיטליה‪ .‬ראש ה'מאפיה' שאל את בונים‪" :‬מיהו האיש היושב לידך?" ובונים ענה‪" :‬הוא ה'סנדק' של העם היהודי"‪.‬‬ ‫ראש ה'מאפיה' אמר לו‪" :‬תגיד לו שאני רוצה ברכה"‪ .‬בונים פנה אל הרב קוטלר באידיש והסביר לו כי בונאנו רוצה ברכה‪ .‬הרב קוטלר לא‬ ‫היסס לרגע ובירך‪" :‬תגיד לו שהוא יאריך ימים וימות במיטתו"‪ .‬תרגם בונים לבונאנו‪" :‬הוא מברך אותך בחיים ארוכים ושתמות‬ ‫במיטתך"‪ .‬כאשר שמע בונאנו את הברכה הגיב‪" :‬זה מוצא חן בעיני"‪ .‬הוא הבטיח שבתוך שבועיים יפעל לשחרורם של ‪ 24‬הרבנים‪.‬‬ ‫ואכן בונאנו מימש את ההבטחה‪.‬‬ ‫כ‪ 20-‬שנה לאחר האירוע הזה‪ ,‬בשנת ה'תשכ"ד (‪ ,)1964‬נעצרה לימוזינה שחורה ונוצצת בחזית ישיבת 'ליקווד' בלייקווד‪ ,‬ניו‪-‬ג'רסי‪ ,‬ושני‬ ‫גברים לבושים בהידור רב יצאו ממנה אל עבר משרד הישיבה‪ .‬כאשר נשאלו למבוקשם השיבו כי הם מחפשים את הרב קוטלר‪ .‬הרב‬ ‫קוטלר (הבן) התייצב בפניהם והציג את עצמו‪" .‬לא‪ ,‬זה לא אתה‪ .‬אנחנו מחפשים אדם מבוגר" אמרו‪.‬‬ ‫הרב שניאור קוטלר‪ ,‬הבן‪ ,‬הסביר להם כי מדובר באביו וכי הוא כבר אינו בין החיים מזה כמה שנים‪ .‬שני האיטלקים סיפרו לבן כי הם הם‬ ‫האחים בונאנו ושאביהם מ ייחס את אריכות ימיו לברכתו של אביו הצדיק‪" .‬עכשיו שאבא שלנו פרש מעסקיו אנחנו מחליפים אותו ובאנו‬ ‫לקבל את אותה הברכה"‪" .‬אני מצטער"‪ ,‬אמר ר' שניאור‪" ,‬אבא שלי יכול היה לעשות כדבר הזה אבל לא אני"‪ .‬מאוכזבים נפרדו ראשי‬ ‫ה'מאפיה' לשלום מהרב שניאור‪ .‬עבור הצלתם של ‪ 24‬הרבנים מידי הנאצים‪ ,‬זכה ג'ו בונאנו לברכתו של מרן הרב אהרן קוטלר זצ"ל‬ ‫ובזכותה חי עד גיל ‪ .97‬הוא מת ב ‪ 2002‬בבית חולים בטוסון‪ ,‬אריזונה‪.‬‬ ‫היותו בליטא התאפשר לו להימלט מידי הנאצים‪ .‬הוא התלבט להיכן לנסוע‪ ,‬לארץ ישראל או לארה"ב‪ .‬לא היתה בידו החלטה ברורה‪.‬‬ ‫ב‬ ‫הטיל אפוא הרב את גורל הגר"א והפסוק שעלה היה‪'' :‬ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה''‪ .‬מיד הוא הבין את הפירוש‬ ‫''ויאמר ה' אל אהרן'' (רמז לשמו‪ :‬אהרן קוטלר)‪'' .‬לך לקראת משה המדברה'' (משה‪ -‬ידידו הרב משה פיינשטיין זצ''ל לאחר שגורש‬ ‫מרוסיה היגר לארה"ב‪ .‬שהיה כבמדבר ‪ -‬שכן ארה''ב היתה אז מאד ירודה וממש כמדבר מבחינה רוחנית)‪ .‬ואכן הרב אהרן קוטלר הגיע‬ ‫לארה''ב ותוך זמן קצר הקים את הישיבה בעיר ליקווד בניו ג'רסי‪ ,‬ישיבה שהיא כיום מהגדולות בעולם‪ ,‬והשפיע רבות על יהדות ארה''ב‪.‬‬ ‫‪ | 433‬פניני הצדיקים | ‪21/9‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪433‬‬ ‫כ"ז חשוון תשפ"ז – ג' כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת חיי שרה | כ"ז‬ ‫מ ְּלאָ כִ ים ‪ַ -‬הגָאֹון ָה ַרב אַ הֲ רן ְּ‬ ‫קֹוטלֶּ ר זצ"ל‬ ‫ִאם ִראׁשֹונִ ים כְּ ַ‬ ‫ל ימיו ולילותיו של רבינו היו מלאים תורה‪ ,‬תמיד חשש מפני איבוד זמן של דקה אחת בלא תורה ודביקות בה' יתברך‪ .‬לכל מקום‬ ‫כ‬ ‫שהלך' החזיק בידיו את הספר 'משנה ברורה'‪ .‬אפילו כשעסק בענייני פיקוח נפש‪ ,‬והיה שרוי אז במתיחות עצומה‪ ,‬ניצל גם שבריר של‬ ‫דקה‪.‬‬ ‫סיפרו אודותיו שראו את רבינו פעם אחת יושב ובידו האחת מחזיק את אפרכסת הטלפון‪ ,‬בשיחה עם נדבן אודות הבניין החדש שמקימים‬ ‫לישיבה‪ ,‬ובידו השנית מחזיק עת ורושם ציוני מקומות במחברת של חידושי תורה‪.‬‬ ‫יפר הגאון רבי שלמה ברוודא שליט"א‪" :‬פעם‪ ,‬אחרי יום הכיפורים‪ ,‬נסעתי באוטובוס עם הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל‪ .‬הוא נסע עם‬ ‫ס‬ ‫אשתו הרבנית‪ ,‬מליקווד לעיר אחרת‪ .‬בדרך ניסיתי לשאול אותו כמה שאלות שהתעוררו לי ביום כיפור‪ ,‬אבל רבי אהרן השיב לי שהוא‬ ‫חלש ותשוש מאד ואין בכוחו להשיב על שאלותיי‪.‬‬ ‫ירדנו שלושתנו בתחנה הסופית‪ .‬אך רבי אהרן ואשתו היו אמורים להוסיף ולקחת מונית כדי להגיע למחוז חפצם‪ .‬כאשר נוכחתי בחולשתו‬ ‫הגדולה של רבי אהרן‪ .‬החלטתי לעזור לו‪ .‬סימנתי למונית לעצור‪ ,‬ונשאתי את מזוודתו של רבי אהרן עד לרכב והנחתי אותה בתוכו‪.‬‬ ‫נפרדתי מראש הישיבה ופניתי אל המקום שאליו הייתי אמור להגיע‪.‬‬ ‫והנה לפתע שומע אני שקוראים לי מאחור בקול רעש גדול‪ .‬הסתובבתי לראות מיהו הקורא לי ונדהמתי לראות כי הקורא אלי בקול גדול‬ ‫הוא לא אחר מאשר ראש הישיבה הגאון רבי אהרן קוטלר‪ .‬הוא סימן בידו שאחזור אליו‪ .‬הנחתי שהוא צריך עזרה נוספת ולכן מיהרתי‬ ‫להגיע אל הרב ושאלתי לרצונו‪.‬‬ ‫כאשר הגעתי הוא כופף עצמו לפני ואמר לי בהתרגשות רבה‪" :‬איזה בעל חסד אתה! איזה בעל חסד! אי אפשר לתאר את גודל‬ ‫ההטבה שעשית עמדי!"‪ .‬ברגע הראשון לא הבנתי כלל לאיזה חסד גדול מתכוון רבי אהרן‪ .‬חשבתי שאולי החליף אותי בטעות עם אדם‬ ‫אחר שהטיב עמו‪ .‬לא העליתי על דעתי שעל עצירת מונית ונשיאת מזוודה לא גדולה‪ ,‬מתכוון הוא לומר שאני כזה בעל חסד‪ .‬ואשר‬ ‫על מעשה פעוט שכזה מודה לי בכזו חמימות‪.‬‬ ‫אך הגאון רבי אהרן קוטלר‪ ,‬אחרי שהודה לי פעם אחת מעומק ליבו‪ ,‬לא התקררה דעתו והוסיף להודות עוד פעם ועוד פעם בהתלהבות‬ ‫רבה תוך שהוא לוחץ בחמימות את ידי‪ .‬הוא בירך אותי על אף תשישותו הרבה בברכות מאלפות‪ ,‬כאשר בכל אותה שעה הגויים‬ ‫ברחוב עומדים סביבנו ומביטים בתדהמה במחזה המוזר כיצד יהודי קשיש מודה לאברך צעיר על מעשה חסד פעוט שעשה עימו‪.‬‬ ‫וד מסופר על הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל כי הקפיד ללמוד כל מסכת עד תומה‪ .‬כשהגיע למסכת נזיר‪ ,‬היו לו עיכובים ולא הצליח‬ ‫ע‬ ‫לסיימה‪ .‬והנה באותה תקופה הוא זכה ליכנס אצל מרן ה'חפץ חיים'‪ .‬בתוך שיחתם‪ ,‬לפתע אמר לו ה'חפץ חיים'‪" :‬כשמתחילים מסכת‪ ,‬צריך‬ ‫לסיימה‪ .‬למשל‪ ,‬כשמתחילים נזיר‪ ,‬צריך לסיימה מ"טעבל עד טעבל" (מכריכה לכריכה)‪.‬‬ ‫‪ | 433‬פניני הצדיקים | ‪21/01‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪433‬‬ ‫כ"ז חשוון תשפ"ז – ג' כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת חיי שרה | כ"ז‬ ‫מ ְּלאָ כִ ים‪ -‬האדמו"ר הָ ַרב אַ ְּב ָרהָ ם יְּהֹושֻ עַ הֶּ ִׁשיל ְּטבֶּ ְּר ְּס ִקי זצ"ל‬ ‫ִאם ִראׁשֹונִ ים כְּ ַ‬ ‫האדמו"ר הרב אברהם יהושע השיל טברסקי מסקווירא זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תקפ"ו‬ ‫(‪ ,)1826‬בכור בניו של אביו‪ .‬נקרא על שם זקנו‪ ,‬האדמו"ר רבי אברהם יהושע השיל מאפטא‪.‬‬ ‫בימי ילדותו זכה להסתופף בצל זקניו הקדושים‪ .‬כבר משחר נעוריו נודע בצדקותו‬ ‫ובהתמדתו המופלגת בתורה‪ ,‬ושמו יצא כלמדן גדול‪ .‬שקידתו בתורה לא פסקה כל ימיו‬ ‫ונעשתה לשם דבר‪ .‬מסופר שפעם‪ ,‬לאחר יום צום‪ ,‬התיישב לאחר תפילת ערבית לעיין‬ ‫בספר‪ .‬למחרת‪ ,‬כשהגיעו לתפילה – ובסקווירא נהגו להתפלל בשעה מאוחרת – מצאוהו‬ ‫עדיין שקוע בלימודו‪ ,‬מבלי שהרגיש שהלילה חלף‪ .‬אביו הפליג בשבח קדושתו וצדקותו‪,‬‬ ‫ואף סמכו עוד בחייו ואמר לו‪" :‬ידך כידי‪ ,‬ופיך כפי!"‪.‬‬ ‫התמדתו בתורה הייתה בגדר על־אנושי‪ .‬עקב מצב בריאותו נאלץ רבינו לנסוע לעיר המרפא‬ ‫אודסה‪ .‬כבר בדרך‪ ,‬עוד לפני הגעתו לעיר‪ ,‬עשה מופתים‪ .‬עוד בחיי אביו יצא שמו כפועל‬ ‫ישועות ורבים פנו אליו‪ .‬הירבה בטבילות‪ ,‬לעיתים מספר פעמים ביום‪ .‬נודע באהבת ישראל‬ ‫ובמעשי צדקה וחסד‪ ,‬ודאג לפרנסת אביונים ונזקקים‪ .‬נהג באדמו"רות עוד בחיי אביו‪ .‬לאחר‬ ‫פטירת אביו בי"ז בניסן ה'תרמ"ה (‪ ,)1885‬מילא את מקומו בהנהגת חסידי סקווירא לצד‬ ‫אחי ו‪ ,‬האדמו"רים רבי ישראל ורבי דוד‪ .‬הנהגתו לאחר פטירת אביו נמשכה כשנה וחצי‬ ‫בלבד‪ .‬נפטר ב‪-‬ג' בכסלו ה'תרמ"ז (‪ .)1886‬חי כ‪ 61-‬שנים‪ .‬ציונו בסקווירא שבאוקראינה‪,‬‬ ‫בסמוך לציון אביו‪ .‬בנו רבי משה דן מילא את מקומו באדמו"רות‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬האדמו"ר רבי מרדכי (המגיד מצ'רנוביל)‪ .‬סבו (מצד אמו)‪ :‬האדמו"ר רבי דן‬ ‫יונגרלייב מראדוויל‪ .‬אביו‪ :‬האדמו"ר רבי יצחק (מייסד חסידות סקווירא)‪ .‬אמו‪ :‬מרת יוכבד‪.‬‬ ‫נשותיו‪ :‬מרת חיה ציפורה (זיווג ראשון‪ -‬בת הצדיק רבי שמואל אשכנזי‪ ,‬חתן דודו רבי יצחק מאיר‬ ‫מז'ינקוב)‪ ,‬מרת פייגא יענטא (זיווג שני‪ -‬בת הצדיק רבי יוסף זילברפרב‪ ,‬חתן רבי שלמה מסאווראן)‪.‬‬ ‫ילדיו (מזיווג ראשון)‪ :‬האדמו"ר רבי יוסף מאיר ממחנובקא (חתן האדמו"ר רבי מנחם נחום השני‬ ‫מצ'רנוביל)‪ ,‬האדמו"ר רבי משה דן מסקווירא (ממלא מקום אביו; חתן הצדיק רבי חיים יהודה מאיר‬ ‫חודרוב מברדיטשוב)‪ ,‬האדמו"ר רבי יעקב מסקווירא‪-‬ליניץ (חתן רבי מרדכי מקוריסטשוב)‪ ,‬מרת‬ ‫דבורה (נישאה לרבי מרדכי‪ ,‬בן דודה האדמו"ר רבי דוד מסקווירא)‪ ,‬מרת מלכה (נישאה לרבי מרדכי‬ ‫יוסף‪ ,‬בן רבי דוד מזלטיפולי)‪ .‬ילדיו (מזיווג שני)‪ :‬האדמו"ר רבי דוד יהודה לייב (כיהן כאדמו"ר‬ ‫בקנטין; נישא לבת אחיו רבי יוסף מאיר)‪ ,‬מרת שפרה (נישאה לאדמו"ר רבי דוד טברסקי‬ ‫מרחמסטריווקה)‪ .‬מרבותיו‪ :‬האדמו"רים רבי מרדכי (המגיד מצ'רנוביל)‪ ,‬רבי דן יונגרלייב‬ ‫מראדוויל‪.‬‬ ‫יהושע טברסקי זצ”ל בספרו 'בחצר הצדיק' מביא עובדה אחת ששמע מחסיד סקווירא‪ :‬מוכסן אחד היה מחזיק בחכירה בטחנה בכפר‬ ‫ר׳‬ ‫וגם אכסניה בפרשת דרכים‪ .‬פעם לב הפריץ נהפך והוא החליט לנשל אותו מחזקתו ולהוציאם מידו‪ .‬המוכסן ששמע זאת הצטער מאוד ולכן‬ ‫הוא קם ונסע לרבינו וביקש שיושיע אותו בברכתו‪ .‬הצדיק הצית גפרור והעלה באש את הקוויטל ואחר אמר‪“ :‬כך יהיה ארמונו של הפריץ”‪,‬‬ ‫ואכן הארמון נשרף‪ .‬האסון ריכך את ליבו של הפריץ והוא השאיר את המוכסן על מקומו‪.‬‬ ‫כדו הרה”ק רבי יוחנן מראחמיסטריווקא זצ”ל סיפר על יהודי שלא זכה לפרי בטן‪ .‬הרה”ק רבי יצחק מסקווירא זיע”א לא רצה להבטיח לו‪.‬‬ ‫נ‬ ‫כשראה כך אחר כך נכנס אל רבינו והוא הבטיח לו פרי בטן‪ .‬לאחר שהלה חזר לאביו ר' יצחק וסיפר שבנו הבטיח לו פרי בטן‪ ,‬האבא שאל‬ ‫את בנו (רבינו)‪“ :‬מניין לקחת את היכולת להבטיח לו ישועה?”‪ .‬רבינו ענה לאביו הקדוש‪“ :‬נכנס אלי זה עתה עגלון ובבכיות סיפר כי הסוס‬ ‫שלו מת והוא נותר ללא פרנסה‪ .‬מיד לאחריו נכנס האיש שביקש ישועה בפרי בטן‪ .‬ביקשתי ממנו שיתן מעות כסכום שעולה לקנות סוס‬ ‫והבטחתי לו ישועה‪ .‬וכי מה אכפת לבורא יתברך שלזה יהיה סוס ותהיה לו פרנסה ולזה יהיו בנים‪ ...‬ואכן כך היה‪.‬‬ ‫כדו הרה”ק רבי אברהם יהושע השיל ממכנובקא זצ”ל סיפר‪ :‬יהודי פקד את ביתו של אביו של רבינו‪ ,‬ר' יצחק וביקש הבטחה להיוושע‬ ‫נ‬ ‫בזרע של קיימא‪ .‬כשיצא‪ ,‬חשך אורו שבעתיים‪ ,‬אם עד אז עוד היתה לו תקווה שר' יצחק יבטיח לו והוא ייוושע בהבטחתו‪ ,‬הרי שגם זו‬ ‫נגוזה‪ .‬ר' יצחק בירך אותו אבל סירב להבטיח לו ישועה‪ .‬היהודי הבין שאם לא הבטיח לו‪ ,‬הרי שקשה לפעול עבורו ישועה‪ .‬בחוץ פגש‬ ‫בבנו‪ ,‬רבינו‪ .‬לשאלתו מדוע נפלו פניו‪ ,‬סיפר היהודי דברים כהווייתם‪ .‬אביו ר' יצחק לא רצה להבטיח לו ישועה‪ .‬רבינו אמר לו‪“ :‬הגיע אלי זה‬ ‫עתה יהודי ושפך לפני את ליבו שבנו הגיע לעול מצוות ואין בידו פרוטה לפורטה עבור תפילין‪ .‬עצתי היא שתביא לי מעות עבור תפילין ואני‬ ‫מבטיח לך שתיוושע בבן זכר”‪ .‬הלה מיהר לתת את הסכום כפי שהתבקש‪ .‬קיבל את ההבטחה ואכן נושע ונולד לו בן זכר‪.‬‬ ‫כדו הרה”ק רבי אברהם יהושע השיל ממכנובקא זצ”ל סיפר‪ :‬יהודי עמד לפני נסיעה לוינה כדי לדרוש ברופאים גדולים‪ .‬טרם יציאתו לעיר‬ ‫נ‬ ‫הגדולה הגיע אל הרה”ק רבי יצחק מסקווירא כדי לבקש את ברכתו‪ .‬לאחר מכן הלך להיפרד מרבינו זיע"א‪ .‬כשהצדיק שמע על מטרת‬ ‫נסיעתו‪ ,‬שאל‪“ :‬בכמה אתה משער את עלות הנסיעה והטיפולים?”‪ .‬הלה נקב בסכום‪ .‬רבינו שהיה זקוק אז למעות לצורך הכנסת כלה אמר‬ ‫לו‪“ :‬תן לי את כל הסכום הזה ותתרפא!”‪ .‬לשאלת אביו הקדוש מדוע נטל את הכסף‪ ,‬השיב‪“ :‬וכי למה עליו להוציא את הכסף עבור‬ ‫רופאים? שיתן לי את כל הסכום עבור הכנסת כלה עניה ויתרפא!”‪ ,‬ואכן כך היה‪.‬‬ ‫וד בחיי אביו‪ ,‬שנים מספר לפני הסתלקותו רבינו נכנס לאביו הרה”ק רבי יצחק מסקווירא זיע"א וביקש ממנו להורות שלא לומר תחנון‬ ‫ע‬ ‫ביום ג׳ כסליו‪ ,‬לפי שמצא כתוב שביום זה הסתיימה גזירת שריפת הש”ס‪ .‬הרב פינחס שפירא מקוריץ אמר זאת רק לדורו‪ .‬מכל מקום‬ ‫רבינו ביקש שיקיימו תמיד בקשה זאת‪ .‬כששמע אביו הקדוש על כך הוא הסכים והתבטא‪“ :‬אברהם יהושע השיל שלי עשה ׳יום טוב׳‬ ‫לעצמו”‪ .‬למרבה הפלא רבינו נפטר ביום זה‪ .‬רק אז הבינו למה היתה הכוונה‪( .‬הסיפורים מעובדים מתוך לעבדך באמת ואורח צדיקים)‬ ‫‪ | 433‬פניני הצדיקים | ‪21/11‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪433‬‬ ‫כ"ז חשוון תשפ"ז – ג' כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת חיי שרה | כ"ז‬ ‫אנו מבקשים ממי שיש לו תמונות טובות יותר של הצדיקים או של הקברים‬ ‫או אם לא שמנו את תמונת הצדיק או הקבר‬ ‫ויש לו תמונה שהוא צילם או שקיבל ממישהו ששהוא צילם ונתן לו את זכויות יוצרים‬ ‫להשתמש בה ולא הוריד אותה מאתר באינטרנט‪ ,‬אנא שלחו למייל‬ ‫‪PnineZadikim@gmail.com‬‬ ‫למעוניינים לקבל את העלון ישירות למייל‪ ,‬יש לשלוח‬ ‫בקשה ‪PnineZadikim@gmail.com‬‬ ‫העלון מוקדש לרפואה והצלחת רחל ברכה בת פדילה דליה הי"ו ובני‪-‬ביתה‬ ‫רפואת יהודה אריה בן רחל ברכה‪ -‬רפואת הנפש ורפואת הגוף‬ ‫ולהצלחת כל עם ישראל ובתוכם יוסף ליאור בן דליה אפרת ומשפחתו‬ ‫והצלחה בכל העניינים‪ ,‬נחת יהודי מכל יוצאי חלציו וכן בחינוך הילדים‬ ‫‪ | 433‬פניני הצדיקים | ‪21/21‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪433‬‬ ‫כ"ז חשוון תשפ"ז – ג' כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת חיי שרה | כ"ז‬