אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — חיי שרה (2026-11-02)

רשימת ספרי "בן מלך"
אוצרות
בסייעתא דשמיא
שיצאו לאור עד עתה:
בן מ>לך
•ימים נוראים •על התורה -י"ב
•חג הסוכות חלקים
•חנוכה •שבת קודש
•פורים •חכמה ומוסר
•שיר השירים •ביטחון
•עניינים בש"ס •הגדה של פסח
•המצוות התמידיות •חג המצות
שבמקדש •ספירת העומר וחג
•שומע כעונה השבועות
•דרכי החינוך •גלות וגאולה פרשת חיי שרה תשפ"ז
ניתן להשיגmechonbenmelech@gmail.com :
גליון מס' 441
מתורתו של מרן רבינו הגדול רבי לייב מינצברג זצוק"ל רבה של קהל עדת ירושלים
בארה"ב ניתן להשיג:
salea@yefenofbooks.com | Warehousa: 8482450220
פרשת חיי שרה
-שכאשר ביקש אברהם למצוא אשה לבנו ,היה זה ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל
לאחר שהיו בידו כל האמצעים למלאות את התנאים (כד ,א)
ההכרחיים לנישואיו -להעמיד לו בית וכרם ,ולספק פרשת זיווגו של יצחק פותחת בשתי הקדמות,
לו את צרכי חייו. האחת ' -ואברהם זקן בא בימים' ,והשנית ' -וה' ברך
ואכן כך אנו מוצאים בדברי אליעזר אל משפחת את אברהם בכל' .ונראה לבאר כי שתי הקדמות אלו,
רבקה ,להלן (לו) ' -ותלד שרה אשת אדוני בן לאדוני המה שני יסודות להבנת הנסיבות והתנאים שהביאו
אחרי זקנתה ויתן לו את כל אשר לו'[ .עיין רש"י - לענין המסופר לפנינו.
כי הנה כפי שאנו למדים מהמשך הדברים,
בגליון: אברהם הוא זה שמשיא אשה ליצחק ,כלומר הוא
אשר דואג לזיווגו של בנו .לאור זאת ,מקדים הכתוב
ביאורי פסוקים לציין תחילה את גורם הזמן ' -ואברהם זקן בא בימים'.
פרשת חיי שרה כלומר ,מכיון שאברהם חפץ להשיא אשה לבנו ,הרי
עמוד 1 שלנוכח גילו הזקן ,אין לו פנאי להתמהמה ,והזמן
זיווגם של האבות דוחק למהר ולהמציא לו את זיווגו בטרם מותו .וכמו
עמוד 5 שפירש הרשב"ם ' -בא בימים -והרי הגיע עת להשיא
את בנו בחייו'.
היכל השבת
ההקדמה השניה באה ללמדנו ,כי אברהם היה
לעשות את השבת בעל אמצעים ,מבורך בעושר ובנכסים .שמכיון שעל
עמוד 6
האדם לדאוג לצרכי פרנסה בטרם ישא אשה ,כדרך
חכמה ומוסר שאמרו חז"ל (סוטה מד' - ).לימדה תורה דרך ארץ,
נתת ליראיך נס להתנוסס שיבנה אדם בית ויטע כרם ,ואח"כ ישא אשה' -על
עמוד 9
כן מוסיף הכתוב להקדים ' -וה' ברך אברהם בכל'
פרנס השבוע
חשוון תשפ"ז
עץ חיים היא למחזיקים בה
הוצאות הדפסת גליון זה נודבו לזיכוי הרבים
ע"י ידידנו הנכבד מחשובי אברכי קהילתנו
החפץ בעילום שמו
זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך
תעמוד לו ולמשפחתו להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה
לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו
להנצחות ותרומות "פרנס השבוע/החודש"
אפשר להתקשר לטלפון מס' 054-8422488
יו"ל ע"י מכון 'כתבי בן מלך'
לתרומות והנצחות נא לפנות ל־054-8422488 לקבלת העלון במייל ,ניתן להצטרף בכתובת
mechonbenmelech@gmail.com
כתובת המכון :אוהב ישראל ,1/9ביתר עילית לתגובות והערות נא לפנות ל־052-7616048
בשורה טובה למבקשי ה' הודעה חשובה ומשמחת
ניתן להאזין לשיעורי רבינו זצוק"ל בקו השיעורים
‘קו בן מלך' לתורמי המכון
03-3077354 ניתן לקבל החזר מס
ישנה אפשרות לבחור במאגר הממוחשב ולהאזין לשיעורים
בפרשת השבוע -ובעניינא דיומא על תרומות למכון בגובה של
שמעו ותחי נפשכם עד 35%מערך התרומה
ויהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה
מכון כתבי בן מלך
ההנהלה לפי סעיף 46
2
(שמות טו ,יג) ,ועיין רשב"ם וחזקוני שם דהיינו 'ויתן לו את כל אשר לו -שטר מתנה הראה להם'].
ארץ ישראל. כלומר עושרו של אברהם עומד לרשות יצחק,
והוא מהעבודה והשירות לפני ה' שבני ביתו יהיו ופרנסתו מוכנת ומזומנת לו.
מצויים בביתו ומתהלכים בחצרותיו ,וכמו שמצינו עוד יש בהקדמה זו ללמד ,כי עשרו של אברהם
בכהן גדול שנאמר בו 'ומן המקדש לא יצא' (ויקרא העמיד לפניו את היכולת המלאה לבחור במי
כא ,יב) ,כלומר שזה הוא חלק מתפקידו להיות בן שיחפוץ .כי אפשרות מיוחדת זו -לבחור במשפחה
ביתו של ה' ,והוא רצון ה' שתהא השכינה שורה המיוחסת ביותר ,ולהורות לאליעזר שלא יבקש אשה
בארץ ובן הבית ישכון במעונו. אלא משם -לא היתה נתונה בידו אלמלא עשרו
ולכן אברהם אבינו נצטווה ללכת אל הארץ 'לך וגדולתו .ואכן גם נקודה זו מרומזת בדברי אליעזר,
לך אל הארץ אשר אראך' (יב ,א) ו'קום התהלך בארץ' להלן (לה) ' -וה' ברך את אדוני מאד ויגדל ויתן
(יג ,יז) .והיינו משום שהוא ככהן ובן חביב לה' שה' לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדים ושפחות וגמלים
רוצה בו שיהיה בקרבתו וישכון במחיצתו ,כי כל וחמורים' .וכמו שפירש הרשב"ם ' -ויגדל -וכל אנשי
המלכות היו חפצים להזדווג עמו אך אינו חפץ'.
ארץ ישראל היא נחשבת כבית ה' וחצר מקדשו ,ולכן
הנה כי כן ,בזכות אשר 'ה' ברך את אברהם בכל',
מצווה עם ישראל לשכון בארץ ישראל.
לפיכך היו הכל מבקשים להשתדך עם משפחתו,
וכעין זה מצינו במדבר שנצטוו הלויים 'סביב ולכן לא הוצרך אלא לקבוע את הבחירה הרצויה כפי
למשכן יחנו' (במדבר א ,נ) ,וכן עם ישראל בכללות ראות עיניו.
נצטווה ' -מנגד סביב לאוהל מועד יחנו' (שם ב ,ב).
שהוא כבוד ה' שעם ישראל שוכנים קרוב אל ה', []
וחונים סביבותיו. ויאמר אליו אברהם השמר לך פן תשיב את בני
וגם אחר כך כאשר באו לארץ ,מצווים כלל שמה (כד ,ו)
ישראל לשכון בארץ ישראל מטעם זה ,כי כל הארץ הטעם שאסר עליו להוציא את יצחק לשם,
הוא בבחינת סביב לאוהל מועד ,וזה טעם ותוכן נתבאר בחז"ל כמובא ברש"י בפרשת תולדות בפסוק
מצות 'ישיבת ארץ ישראל' ,כי הוא מתפקידו של 'אל תרד מצרימה' ' -שאתה עולה תמימה ,ואין חוצה
עם ישראל לשכון סביבות מקום ה' ,כגדודים אשר לארץ כדאי לך' (להלן כו ,ב) .ומקורו במדרש רבה שם
סביבות המלך ,וגם שבעצם ישיבתם בקירבתו (ב"ר סד ,ג) 'גור בארץ הזאת ,אמר רבי הושעיה את
יתברך הרי הם מבטאים בזה את התחברותם אליו עולה תמימה ,מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא
ואת דביקותם בשכינת עוזו .וכעניין שאמרו ' -כל נפסלת אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת'.
הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלו-ה ,וכל ומה שאמרו שיצחק הוא 'עולה תמימה' ,היינו
הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלו-ה ,שנאמר שמכיון שעלה על המזבח בלבב שלם ,ואברהם
לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוקים' ויצחק היו מוכנים לשחיטתו ואף עשו את כל
(כתובות קי.): הפעולות עד למעשה השחיטה עצמו .אלא שנמנע
וזה הטעם לאיסור היציאה מארץ ישראל לחו"ל אברהם מכך מחמת הציווי 'אל תשלח ידך אל הנער'.
(כדאיתא בגמרא ב"ב צא ,).שמכיון שה' שוכן בארץ וגם לאחר מכן ביטא את רצונו על ידי הקרבת האיל
ישראל צריכים עם ישראל לשבת סביב לבית ה', 'תחת בנו' ,על כן נחשב יצחק שהוא בעצם עולה
ואסור לצאת משם רק לצורך מצוה [כגון לצורך תמימה ,והוא קודש לה'.
כיבוד אב ואם ,לשאת אשה ,וללמוד תורה ,כמבואר ומדברי חז"ל שיציאה מארץ ישראל היא עבורו
בגמרא ובפוסקים] .אמנם ביצחק אשר נתקדש כיציאה מחוץ לקלעים ,אנו למדים ענין קדושת ארץ
בקדושה יתירה כעולה וכקרבן ,נאסר עליו אפילו ישראל ,שמשמעותה שהיא כעזרת בית המקדש,
יציאה לצורך מצוה ,והוא כעין מדריגת 'כהן גדול' דהיינו מקום ה' וסביבת השראת שכינתו .וכמו
שנאמר עליו 'ומן המקדש לא יצא'. שכתוב בשירת הים ' -נהלת בעזך אל נוה קדשך'
3
זה כבר מתאים 'השתחוואה ארצה'[ .וכענין דאיתא []
שיש חובת כריעה מיוחדת במודים ,כדאמרו בגמרא הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדוניך
(ב"ק טז .עיי"ש)]. כאשר דיבר ה' .ויהי כאשר שמע עבד אברהם את
ועיין ברש"י כאן שכתב '-וישתחו ארצה -מכאן דבריהם וישתחו ארצה לה' (כד ,נא-נב)
שמודים על בשורה טובה (ב"ר)' .ונתקשו המפרשים הנה לפני כן כאשר נוכח אליעזר לראות שהתקיים
מדוע כתבו רש"י רק כאן ,והיה לו לכתבו כבר הסימן שנתן ,והנערה השקתה אותו ואת גמליו,
בפעם הראשונה שהשתחווה .ולפי דברינו דברי וראה שהיא ממשפחת אברהם ,כבר אז השתחווה
רש"י מדוייקים שפיר ,כי בפעם הראשונה לא היתה העבד לפני ה' כמו שכתוב ' -ויקוד האיש וישתחו
ההשתחוואה מצד 'הודאה' ,אלא 'שבח' על גילוי לה' ,ויאמר ברוך ה' אלוקי אדוני אברהם אשר לא
ההנהגה העליונה .אבל מה שלמדו חז"ל ' -מכאן עזב חסדו ואמתו מעם אדוני' (לעיל כד ,כו-כז).
שמודים על בשורה טובה' ,זה דווקא כאן בפעם
אמנם כאן נתחדש דרגה יותר גדולה בעבודת
השניה ,כשהתבשר בשורה טובה והשתחווה לה'
ההשתחוואה ,כי שם נאמר רק 'ויקוד וישתחו לה'',
מצד עבודת ההודאה.
וכאן נאמר 'וישתחו ארצה לה'' ,כלומר שהשתחווה
[] 'ארצה' בפישוט ידיים ורגליים[ .וכן כתב הרד"ק כאן
ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו ' -ארצה -בפשוט ידים ורגלים' .וב'העמק דבר' ' -לא
וירא והנה גמלים באים (כד ,סג) בכריעה לחוד אלא נפל מלוא קומתו ארצה מרוב
שמחה והודיה'].
בפשוטו של מקרא פירש הרשב"ם ש'לשוח' הוא
מלשון 'שיחים' ' -ויצא יצחק לשוח בשדה ,כדכתיב והיינו כי שם נתן אליעזר הודאה על עצם הדבר
וכל שיח השדה ,כלומר לטעת אילנות ולראות ענייני שהנחהו ה' לבית אחי אדונו ,אולם עדיין היה נצרך
פועליו' .וכן באבן עזרא ' -ללכת בין השיחים'. להסכמתם לתת את רבקה לבן אדונו .וכאשר שמע
שהם נותנים את הסכמתם ,ונתמלאה שליחותו על
ויש שפירשו שהוא מלשון טיול ' -לטייל
הצד היותר טוב ,הרי מיד נתן שבח והודאה לה' -
ולהשתעשע בין האילנות לרוח היום' (רבינו בחיי).
'וישתחו ארצה לה'' .ויש ללמוד מכאן שככל שהחסד
והאברבנאל כתב ' -שהיה הזמן קיץ ולפנות ערב
יותר גדול והטובה יותר שלימה ,יש להוסיף ולהרבות
יתקרר האויר ,ויוצאים בני אדם מבתיהם לשדה
בעבודת השבח והתודה.
לדבר זה עם זה ,ולראות באבי הנחל'.
ונראה עוד שבפעם הראשונה היתה ההשתחוואה
אולם רש"י הביא מדרש חז"ל בזה ' -לשוח -
באופי של הבעת 'שבח והתפעלות' על גודל מעשי
(ב"ר) לשון תפילה כמו (תהלים קב) ישפוך שיחו'.
ה' ,ונפלאות ההשגחה העליונה שהביאו ה' באורח
וצריך להבין הקשר בין פשוטו ומדרשו. פלא בדיוק אל בית אחי אדונו ,ועדיין לא היה
והנה מקור הדרשה הוא בגמרא ' -אברהם תיקן שייך אז השתחוואה של 'הודאה' ,כיון שעדיין לא
תפילת שחרית -שנאמר 'וישכם אברהם בבוקר אל הושלמה משימתו ,כי מי יימר שהם יסכימו לתתה
המקום אשר עמד שם' ,ואין עמידה אלא תפילה, לו .אך בירך את ה' מצד גילוי ההנהגה העליונה,
שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל ,יצחק תיקן תפילת שנוכח לראות באופן אישי בגודל השגחתו של ה',
מנחה -שנאמר 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות והוא בבחינת 'ברכת השבח' ,ועל זה מתאים סוג
ערב' ,ואין שיחה אלא תפילה ,שנאמר (תהלים קב) השתחוואה של 'ויקוד וישתחו' .אולם עתה כאשר
'תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו' ,יעקב הוציאו מפיהם את הסכמתם המפורשת ואמרו
תיקן תפילת ערבית -שנאמר 'ויפגע במקום וילן 'הנה רבקה לפניך קח ולך' ,מעתה בא העבד לפני
שם' ,ואין פגיעה אלא תפילה'. ה' מתוך גישה של 'הודאה' ,ולא רק שבח על גודל
ונראה בזה ,שאברהם תיקן תפילת שחרית, ופלאי ההנהגה ,אלא פיו מלא תודה והכרת הטוב על
כלומר ,כי בכל יום בעת שמתחדשת הבריאה ,יש לנו החסד שגמל ה' 'עמו' ,בבחינת 'ברכת הודאה' ,ועל
4
דרכי האדם באשר הוא עושה ,וזהו מהותה של לעבוד את ה' מצד היותו מחדש העולם בטובו .ועוד
תפילת מנחה. כי בהתחדשות הבריאה בכל יום הרי הוא יתברך
ואכן אצל יצחק מצאנו כי נצטיין בענין זה מופיע כביכול כבורא העולם ,ועבור זה תיקן אברהם
שנתברך מאת ה' בעבודת השדה כדכתיב 'ויזרע תפילת שחרית כלומר מה שעלינו לעבוד את ה'
מפני היותו בורא העולם ואדוניו.
יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים
ויברכהו ה'' (כו ,יב). אמנם יצחק הוסיף וחידש דרגה נוספת בחובת
העבודה .והוא כי יש לעבוד את ה' גם מצד הפעולות
ובזה מבואר כיצד תואמים הפשט עם הדרש והמעשים הנעשים בעולם על ידי האדם ,כי גם הם
להפליא .כי אכן באותה שעה שיצא יצחק לסייר אינם אלא מכוחו יתברך אשר 'הוא הנותן לך כוח
בשדהו לראות ענייני פועליו ,אז תיקן תפילת מנחה, לעשות חיל' .ולכך לעת ערב כשסיים האדם את
כלומר כי כל מלאכת האדם והצלחת מעשיו אינם כל עסקיו אשר עסק בהם במשך היום ואף עשה
אלא מכוחו יתברך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, חיל ,הרי עליו לעבוד את ה' מצד בחינה זו אשר
ויש לנו לעבדו בגין זה. האלוקים הוא המנהיג את העולם ,והוא אשר מצליח
זיווגם של האבות
המיוחד שבשלשת האבות ,אשר כל אחד מהם נחל האבות הקימו את ביתם באיחור
את מעלת אבותיו ,והוסיף עליה מעלה ושבח משלו. כל שלשת האבות -אברהם יצחק ויעקב -הקימו
וכמו שמצינו בדברי חז"ל ,כי שלשת האבות, את ביתם באיחור רב ,שלא כדרך העולם .כן מצינו
דרגת כל אחד מהם היה בה תוספת על של קודמו. ביצחק שאיחר את נישואיו עד אמצע שנותיו (כה ,כ)
כדאיתא 'אברהם קראו הר ,יצחק קראו שדה ,יעקב – "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה" .וכן
קראו בית' (פסחים פח .).ואכן תכלית השלמות ביעקב ,שלא נשא אשה אלא בהיותו בן שמונים וארבע
נתמלאה ביעקב ,בחיר האבות ,אשר דמותו חקוקה שנים (ב"ר סח ,ה ,רש"י כח ,ט) .מידה דומה לזו מצינו גם
על כסא הכבוד ,ועל שמו נקרא עם ישראל. באברהם -שעל אף שנשא אשה בהיותו בן עשרים
והנה בכדי שענין זה ימולא בשלמות ,היה צריך וחמש [עפ"י ילקוט שמעוני (לך לך רמז סב) צא ולמד
שכל אב יוליד את בנו ממשיכו -לאחר שכבר הושלמו מאברהם ושרה שהיו עקרים מיצחק ע"ה שנה .וכ"ה
מעלותיו וכבר השיג את דרגת גדולתו במלואה ,כי אז בתנא דבי אליהו רבא פרשה יח .ועיין 'סדר הדורות'
תיכלל מעלתו בבנו הבא אחריו בשלמות ,כך שעל שהוכיח ממקום אחר שאברהם היה בן חמישים כשנשא
יסוד מדרגה זו שאליה הגיע אביו -יוסיף הבן ויכביר את שרה] -לא נתן לו הקב"ה את יצחק אלא באחרית
מעלה על מעלה ,כדי להגיע לפסגת דרגתו הוא. ימיו (כא ,ה) – "ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק
בנו" .כך שבפועל הקים אברהם את ביתו לעת זקנתו.
יצחק נולד לאברהם לאחר ברית המילה
שלמות מעלתו של אברהם ,הגיעה לשיאה בעת והדבר צריך תלמוד ,והלא מידת דרך ארץ למדונו
שכרת עמו ה' את ברית המילה .לפיכך ,אילו היה חז"ל (אבות פ"ה מכ"א) ' -בן שמונה עשרה לחופה',
נולד יצחק קודם לכן הרי שהיה נולד לאב בלתי ולכל המאוחר עד עשרים שנה (קידושין כט .):ומדוע
מהול ומחוסר עדיין מתכלית מעלתו ,על כן עיכב אם כן דחו האבות הקדושים את הקמת ביתם עד
ה' את לידת יצחק עד כה ,כדי שדרגתו הרמה לאחרית שנותיהם ,ולא ילדו בנים אלא לעת זקנתם.
והמושלמת של אברהם לאחר ברית המילה ,היא
אשר תהוה יסוד ומוצא לדרכו של יצחק ,ועליה הקמת הבית והולדת הצאצאים בעת השלימות
יוסיף מעלה על מעלה. ונראה לבאר ,כי סדר זה התחייב מפאת הענין
5
והנה בפשטות הכתובים מבואר ,כי יעקב לא וכן מצינו במדרש (בראשית רבה מו ,ב) ' -זמן היה
התמהמה ,אלא יצא מיד לדרכו כמצוות אביו – "וישלח לו לאברהם אימתי שניתנה לו מילה וכו' ...כדי שיצא
יצחק את יעקב וילך פדנה ארם" (כח ,ה) .אולם חז"ל יצחק מטיפה קדושה'.
דקדקו ומצאו לפי החשבון (הובא ברש"י פסוק ט) -שנטמן
בבית ֵעבר ארבע עשרה שנה ואחר כך הלך לחרן. יצחק נשא את רבקה רק לאחר העקידה
ולכאורה יש בכך מקום לתמוה ,למה זה הניח יעקב שלמות מעלת יצחק ,נתמלאה בעת עמידתו
את מטרת יציאתו לחרן ,ותחת זאת פנה לעסוק בתורה. בנסיון העקידה ,ואכן מצינו כי תיכף אחר פרשת
אך לאור האמור נראה לבאר ,כי סיבת הקדשת העקידה נאמר – "אחרי הדברים האלה ויוגד לאברהם
ארבע עשרה שנים לעסק התורה בבית ֵעבר ,היתה לאמר הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך...
אכן לצורך הוספת מעלות ושלימות דרגותיו הרמות, ובתואל ילד את רבקה" (כב ,כא-כג) .ובמדרש ' -ויהי
הנחוצות לו בטרם ישא אשה ויעמיד בנים. אחרי הדברים האלה ,אחר הרהורי דברים שהיו
שם ,מי מהרהר ,אברהם הרהר ,אמר אילו מת בהר
ומעתה יבואר ,כי אכן כפי שמשמע בפשטות
המוריה לא היה מת בלא בנים ,עכשיו מה אעשה
הכתובים ,לא נתעכב על עניינים אחרים במקום לשאת אשיאנו מבנות ענר אשכל וממרא שהן צדקניות ,וכי
אשה ,אלא תיכף יצא לדרכו ,ואולם בעומקם של מה איכפת לי מיוחסים ,א"ל הקב"ה אין אתה צריך
דברים למדנו ,כי פנה תחילה לעסוק בתורה ,וארבע כבר נולד זוגו של יצחק ,הנה ילדה מלכה גם היא'
עשרה השנים הללו -היו כחלק מן הדרך ,שהיה עליו (ב"ר נז ,ג) .כי אכן רק לאחר העקידה ,כיון שהגיע
לעשות לשם הקמת ביתו .ואכן בדרכו לחרן נגלה יצחק לשלמות מעלתו ,היתה שעתו כשרה להקמת
אליו ה' במראה הסולם ,ובו כבר נקבע בחירת ה' ביתו ,ולכן נתבשר מיד על זיווגו.
בו והבטחת הארץ .וזכה בעת ההיא להשגחה יתירה,
וכדכתיב " -והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר יעקב נשא אשה לאחר הגילוי מאת ה'
תלך" (כח ,טו) ,ולהשראת השכינה בבחינת 'בית', כן הוא הדבר גם ביעקב ,שלא הלך לבקש אשה
וכדאיתא בחז"ל שיעקב 'קראו בית' (פסחים פח.). אלא לאחר קבלת הברכות מפי יצחק ,כי אז האציל
ונראה שזה העומק במה שדרשו חז"ל 'ויקץ עליו יצחק את ברכת גדולתו והעמידו כממשיך
יעקב משנתו -ממשנתו' (ב"ר סט ,ז) .כלומר שמה שושלתו .ואכן תיכף לאחר מעשה זה הזדרז יצחק
שגרם לו לשינה זו בה חלם וראה מראות אלוקים ושלחו לשאת אשה ,בד בבד עם המשכת ברכת
נשגבים אלו ,היה משום שהיה שקוע במשנתו כל אברהם עליו (כח ,ב-ד) – "קום לך פדנה ארם ביתה
אותם השנים .הנה כי כן ,לימודו בבית עבר ומחזה בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי
הסולם עניין אחד הם ,אשר הכינו את בניינו של אמך ,וא-ל שד-י יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל
יעקב לתכליתו הנשגבה. עמים ,ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך".
היכל השבת
לעשות את השבת
התורה ,אחת המצוות המרכזיות הנמנית בעשרת מרכזיות השבת בחיי היהודי
הדברות ,וקדושתה גדולה מכל הזמנים [ועונש מצות השבת מהווה חלק נכבד בעולמו של היהודי,
המחללה היא כחמורות ביותר]' .כי יום זה גדול וקדוש הן מעצם העובדה שיום השבת הינו חלק שביעי מחייו,
הוא לפניך לשבת בו ולנוח בו באהבה'. והן משום שהשבת היא מיסודות היהדות ועמודי
6
היום הזה מיועד לעסוק בכל העניינים השייכים והנה חלק המעשה הריהו כהררים התלויים
לשמו יתברך ,לחדד ולהבהיר בליבו ידיעות האמונה בשערה ,הלכות שבת העצומים ,אם בפרטי ההלכה
וההכרה כי הוא יתברך ברא את הכל ,ומכאן למעשה הנוגעים בכל עת ,ואם בעומק הסוגיות
להתרומם עוד להשקיף ולהעמיק בפלאי ההשגה בעיון ובסברא .הן בחלקי איסורי המלאכה ,והן
הנשגבה בידיעות עצמותו ומהותו כביכול שהוא במצות הקידוש וכבוד ועונג שבת .ובחלק זה
אחד 'היה הוה ויהיה' 'מחוייב המציאות' ,ולהתרגש הרי כל אחד עוסק בהם מינקות ועד שיבה ,וכפי
ולהתפעל בהשתאות מרוממותו וקדושתו יתברך שכתבו הפוסקים שאי אפשר להיות זהיר בהלכותיה
הבלתי נתפסת .להגביר בקרבו השתוקקות וגעגועים ולא להיכשל ,מבלי ללמוד היטב את ריבוי פרטי
אל הקב"ה ,להתבונן ולהשתעשע ולהתמוגג מהקשר הלכותיה המסועפים.
המיוחד שבין הקב"ה לכנסת ישראל ,אשר השבת
היא האות הגדול על הקשר הנשגב הזה ' -תפארת עבודת הלב של שבת קודש
גדולה ועטרת ישועה'' ,כי אות היא ביני וביניכם ברם דא צריכא למודעי ,כי עבודת הלב של
לדעת כי אני ה' מקדישכם'. שבת קודש ,היא עבודה גדולה ורוממה ,הדורשת
מן האדם ידיעה והתבוננות בתוכן עניינה ,לימוד
סגולת השבת להשיג את ה' קדושתו וגבורותיו משמעותה בפשט ובעומק ,וזו סוגיא רחבה שיש
יום השבת גם מסוגל הוא לכל הדברים הללו, ללמוד אותה בעיון ושימת לב בספרים הקדושים,
כלומר שנקל בו לאדם להגיע להשגות נעלות ולקיים מצוה נשגבה זו בשלימות המעשה והכוונה,
בידיעת השי"ת והדברים מתבהרים אצלו ומתיישבים מתוך ידיעת והכרת רעיונה כשהוא משתלב ונכנס
על לבו ,והנשמה היתירה מאירה בו להבין ולהשכיל, לתוככי אווירתה .ובמקביל נדרש גם התכוננות
וגם לפתוח לבבו וחושיו ולקלוט שטפי שפע קודש נפשית והחדרת סוד רוממותה בלבו ובחושיו ,עד
מלעילא בנימי רגשותיו. ששגב קדושתה יכבוש את ישותו ,ימלא את רגשותיו,
מסגולות השבת לראות את שלימות ויופי ויסעיר את כל חושיו ,כשכל המציאות מהדהדת
הבריאה ,כיצד עולה מתוכה שבח ושירה להשי"ת באזניו 'שבת היום'.
אשר ברא אותה .וביום השבת האדם מוצא בנפשו
מבט זה אשר מכוחו מתפעם ומתרגש מההדר והזיו שבת -יומו של הקב"ה
שבכל דבר ,ושומע כיצד כל הברואים מקלסים ראשית ההתבוננות היא בקדושת היום ,לדעת
ומרננים לכבודו יתברך. שהשבת הוא יום קדוש לה' ,יום שמעיקרו נבחר
להיות יום מקודש עבורו יתברך ,כנוסח התפילה
יום לעבודת ה' 'אתה קדשת את יום השביעי לשמך' .יום זה צריך
התפילות בשבת קודש הם בדרגה יותר נעלית, להיות מוקדש כל כולו לכבוד ה' ,יום המיועד
מתוך עוצם השגה ויותר הרגשה של עמידה לפניו. לעבודתו ,להתבונן בקדושתו ורוממותו ולחשוב
ביום השבת העמידה לפני ה' היא בדרגה גדולה בענייניו.
רוממה ונשגבה ,כי השבת סגולתה לראות את פני ה' הופעת יום השבת כמוהו כמפגש עם הקב"ה,
ולחזות בזיו פני המלך .כלשון התפילה 'ביום השביעי ועלינו להתאים את עצמינו לכך ולחיות את מציאותו
נתעלה וישב על כסא כבודו' .וכן לשון האריז"ל ונוכחותו כעומדים לפניו.
בזמירותיו 'ישדר לן שופריה ונחזי ביקריה'. מיסודות השבת ,לא לפנות להתעסקות בענייניו
עבודה מיוחדת יש להקדיש בעת אמירת פסוקי העצמיים ועסקיו ,ואפילו לדבר דיבורים יתירים
דזמרה אשר בשבת קודש יש בה תוספת חיוב ויתרון כל שאינם מענייני עבודת ה' ,או שאין בהם משום
מעלה שהרי הוא יום שירה להשי"ת ,ככתוב 'מזמור עונג שבת .וכל התעסקות ודיבור וקריאה ומחשבה
שיר ליום השבת' .ואכן הרחיבו והוסיפו אמירת בדברים של מה בכך ,יש בזה הסתלקות מעניינה של
מזמורים נוספים .ובפרט באמירת 'נשמת כל חי', השבת ואיבוד מדרגותיה הנשגבות.
7
זצ"ל ' -ובכולם לראות את צד המעלות ולא את צד המביעה את ההתרגשות האופפת אל כל חלקי נפשו
החסרונות ,ולהיות רך מחמאה ומתוק מדבש ,עד של האדם מצד חובת הכרת התודה כלפי הקב"ה ,עד
שכולם ישמחו בו והוא ישמח בכולם'. אשר אין בכח האדם להכילה.
וכן בכל חלקי עבודת ה' ,הכרה והשגה ,יראה
שבת -הזדמנות לחינוך מתוך חיבה וקירוב ואהבה ,צמאון ודביקות ,אמונה ובטחון ,ויתר
ובוודאי שהדברים אמורים במיוחד כלפי בני העניינים ,חל בשבת תוספת ויתרון הן בתוקף החוב,
ביתו וצאצאיו ,שאף שמצד חובת החינוך מוטל עליו והן בעומק העבודה ואיכותה.
לפעמים לאחוז במוסר אב ולהשמיע גערת תוכחה, כמו כן מיועדת השבת להגביר בה לימוד התורה,
אך יום השבת אין הוא יום של חסרונות כלל ,ואין
וכענין שאמרו 'לכו"ע בשבת ניתנה תורה' .וגם
רואים בו אלא טובה ,ולא יאמר ולא ירמוז כל דבר
דרגת ההבנה וההעמקה בתורה היא במעלה יתירה
ביקורת ,ולא יראה אלא את המושלם והיופי שבכל
מאשר לימוד התורה בימות החול .וכלשון האריז"ל
דבר[ .וגם כאשר יש צורך להעניש ,הרי אין מקום
'ויחזי לן סתריה דאתאמר בלחישא'' ,תגלון פתגמין
לזה ביום שבת קודש ,ואפילו בית דין אין מענישין
ותימרון חידושא'.
בשבת .שכן אין זה רק חילול מנוחתו של הנענש,
אלא הדבר פוגם גם במנוחת השבת של המעניש העבודה בשבת בדרך של אהבה ורצון
אשר חוגר עצמו ברגשות זעם וחימה ,שהם סתירה
למהותה של השבת]. השבת מתייחדת בכך שהעבודה וההתמסרות
לכבוד ה' אינה באה באופן של מלחמה ביצר
ואדרבה יום השבת הוא יום מוכשר להטיף
והתנגדות לרצון האדם ,כאשר האדם צריך לכפות
לבני ביתו בנועם ,ולהראות להם את העונג והאושר
עצמו נגד טבעו ,אלא עבודת ה' בשבת קודש באה
שבתורה ובמצוות ,ואף שכל דרך החינוך תמיד
מתוך נועם ורצון אהבה ונדבה ,כאשר נפש האדם
צריכה להיות מבוססת על קו זה ,להראות את יתרון
נוהה מאליה אחר השי"ת וחפצה ומשתוקקת ללכת
האור על החושך ,אמנם יום השבת הוא הזמן היותר
אחריו ולדבקה בו ,וחובת העבודה היא בעיניו אושר
מתאים לכך ,כי ביום הזה ניתן לאדם הסגולה להרגיש
ותענוג עילאי אשר לא יסולא בפז .ומשתעשע
זאת במוחש ,ואז יוכל למסור את הדבר לצאצאיו
במצוות מתוך שטועם את צוף טעמם ומתענג על ה'.
ובני ביתו .לתאר במילים באופן חי ולהביע כמה טוב
לנו שאנו יהודים ,ואשרינו שזכינו לתורה הקדושה, אמרו חז"ל – 'ששת ימים תעבוד ועשית כל
היאומן כי יסופר שאנו זכינו להיות הנכבדים יושבי מלאכתך -כשתבוא שבת יהא בעיניך כאילו כל
פיסגת העולם ,קרובים כמו בני משפחה כביכול מלאכתך עשויה' (רש"י שמות כ ,ט בשם מכילתא).
למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא .וכך יביע ובעומק הדברים אין הכוונה רק להימנע מטירדת
רגשותיו לאזני בני ביתו ,ובנוח עליו הרוח גם ירבה מחשבת עבודה ומלאכה ,אלא תהיה שלווה נסוכה
להתרגש ולהתלהב עד שיפצח בשיר ובמחול מרוב בליבו כאדם שכל מלאכתו עשויה והכל מושלם על
תענוג ושמחה על כך. הצד הטוב ביותר .וכן איתא בספרים שאפילו בענייני
והנה סעודות השבת הם כמעט הזמן היחיד בו רוחניות אינו יום להתמרמרות וראיית החסרונות,
יושבים כל בני המשפחה יחדיו ,באופן של חביבות אלא יקדים לעשות תשובה מערב שבת .ובשבת
ונועם' ,הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם ישמח במה שיש לו ויביט בטוב אשר בו .ויהא שמח
יחד' .והוא זמן מתאים להשריש את כל היסודות וטוב לבב ומתהלך כמבוסם ומדושן עונג מרוב אושר
והדברים שאבי המשפחה רואה לנכון להחדירם ,או וקורת רוח ,ואין דבר שבעולם טורדו אלא מקבל הכל
בעניינים שצריכים חיזוק ,אמנם בתנאי שמשכיל בבת שחוק ונחת.
לעשות זאת באופן חיובי בנועם ורוך ,ולא בצורת וכן כלפי הזולת ,ביום השבת יאיר פניו אל כל
טרוניה והתמרמרות .כגון על ידי משל או סיפורים אדם ויפיק אך זיו ונועם ושמחה .ויהיה נוח ורך
מגדלותם ומארחות חייהם של גדולי ישראל .או בדיבורו ובשיחתו ,וכלשונו של הגאון רבי אייזיק שר
8
אינם חובה וכל עניינם להביע רגש ושמחה ,ואם אינו שמביע התרגשות והתלהבות מהנהגה נאה שראה
שייך לזה הרי זה מעשה חסר טעם ונעדר פשר]. אצל מישהו ,ומגלה דעתו שירווה הרבה נחת אם גם
בני משפחתו יעשו כן ,וכדומה .ובדרך זו הדברים
סגולת השבת להרגשת נועם במצוות ועבודת ה' חודרים אל הלב והשפעתה מרובה לאורך ימים.
כל העניינים של עבודת השבת ,נוסף על זה
שהם מצוה והדרכה כיצד עלינו לכוון את עבודתינו שמחה בקירבת ה'
ומעשינו ביום השבת ,יש בדבר גם 'מתנה טובה', וגם את עצמו ילמד האדם לשמוח בכל עת
כלומר 'מציאות' שהקב"ה נתן לישראל את קדושת ולהודות על הטוב הנשגב שזכינו לו ,ובפרט בשבת
השבת .ביום זה ניתן לנו הכח והאפשרות להשיג את קודש שבו אנו במצב של רוממות וקדושה מדושני
כל הדברים ,ולהרגיש את כל העניינים הללו מתוך עונג שבעים ומבוסמים מטובו ,עלינו להתבונן
פתיחת הלב וגדלות המוחין. בעוצם הדבר עד שנבוא לשמחה עצומה ואושר
ואמנם הדברים הללו גדולים ונפלאים הם, נפלא עד כדי ריקוד.
ובדרך כלל לב האדם צר מלהכיל רגשות קדושים
כל סעודות השבת ,על האדם לדעת שהם
ונשגבים כאלו ,אלא שאמרו חז"ל שנשמה יתירה
סעודתא דמלכא קדישא ,ועליו לגשת לסעודות אלו
ניתנת באדם בשבת קודש .והנה נשמה זו ניתנת לכל
בהתרגשות ורטט קודש שהוא נמצא עתה בדרגה
אחד ואחד מישראל ולא רק לצדיקים ואנשי מעלה,
וא"כ הרי הדבר הזה קיים בלב כל אחד מאתנו, נפלאה של קירבת ה' ומשתתף בשמחת המלך
ואצל כל אחד קדושת השבת מצויה ומאירה ,רק הקב"ה ,וכלשון חז"ל 'כמלך שיושב ומטרוניתא
שצריך האדם להאמין ולדעת שזה נמצא בו ,ולהניח יושבת כנגדו' .והמאכלים הם מאכלי המלך וכדאיתא
עצמו לקלוט אותה ,לנסות להרגיש כיצד הדבר בספרים שמאכלי שבת הרי הם כאכילת קדשים.
פועל בקרבו ,ואם רק לא יסיח דעתו ויטשטש את ותיקנו הקדמונים לשורר זמירות לסעודות השבת,
פנימיות לבו בעניינים אחרים ,אלא יתן דעתו ויכוון אשר בהם יביע האדם התרגשותו והתלהבותו
ליבו למצוא רגשי קודש והשראה רוחנית ,ויכין את מהמצב הנעלה הזה שבסעודת שבת קודש[ .ופשוט
עצמו לקלוט עניינים אלו אז בוודאי ימצא ויזהה את שהצורה הנכונה לנגן את הזמירות כשהן עולות
הדברים בנפשו .וכלשון חז"ל בתפילה ' -יכירו בניך מתוך לב נרגש ושמח ,ולא מתוך כונה 'לצאת ידי
וידעו כי מאתך היא מנוחתם'. חובה' שאז אין אלו 'זמירות' כלל .כי 'זמירות' הרי
חכמה ומוסר
נתת ליראיך נס להתנוסס
קובע את דרכו מתוך בחירתו החפשית ,ורק באופן התורה כרוכה בהתמסרות
זה הוא נעשה שליט ומלך על עצמו. נתיבי החיים של היהודי ,כרוכים תמיד במאמצים
אמנם לעיתים מזמנים לו לאדם מן השמים והתמסרות ונתינת לב ,ואכן רק כשהשמיעה בקול ה'
מהמורות וקשיים החורגים מהשיגרה ,המעמידים וההליכה בדרך התורה באים על ידי הבלגה על קושי
בפניו התמודדות בדרגה יותר קשה ממה שהורגל ועל ידי ויתור על נטיית הלב והתגברות על היצר,
אליה .מצבים אלו בחיים מהווים מצד אחד הזדמנות אזי נחשב לעבד לה' הנכנע אליו ומציית לו .ורק בכך
נשגבה ,ומאידך יש בהם סכנה עצומה ,אלו הם נידונים מעשיו כמעשה אדם בעל צלם אלוקים אשר
9
קנייני קדושה ותורה בנפשו .כל עמידה בנסיון שעות מבחן הדורשות מן האדם התאמצות מיוחדת
וויתור מעצמו למען השי"ת ,יש כאן נתינה של והתגברות בנפשו לעמוד בנסיון.
עצמו לה' ,ועל כן נכנס לחלקו ונעשה שלו ומתקדש עבור האדם החפץ להתקדם ולהתעלות בהר
בקדושתו יתברך ,וכמידת הקושי והוויתור כן היא ה' ,מהווים מאורעות כאלו הזדמנות פז להוציא
מידת התעצמות הקדושה בנפשו ובעצם מציאותו. לפועל את השקפותיו הנעלות ולבטא את דרגותיו
בנאמנותו להשי"ת ,ובכך לקבוע את מציאותו
הרבה דרגות בנסיונות והצדיק עומד בכולם במעלה יותר רמה ,אחר שכבר עמד בנסיון בפועל.
האדם העומד כגבור חיל בכל סוגי הנסיונות,
הוא אשר מתעטר בנזר הנצחון .כי יש שנאלץ התכוננות מראש לנסיונות
להתאמץ מאד בגוף ובנפש עבור קיום התורה מחזקת את העמידה בהם
והמצוות .ויש שנאלץ להתמודד עם לעג ובזיונות המציאות הזאת שסדר החיים מלווה במצבים
מחמת דביקותו בתורה ,ויש שמשום כך יוצרך כל של נסיונות ,היא דבר שנחוץ לו לאדם שידע אותו
חייו לחיות בקושי ובשפלות .ויש שמרגיש כאילו מראש ,שבכך יקל עליו לעמוד בהם ,כי כאשר יבוא
ניטל חייו ממש ,וצריך מסירות נפש לשם זה. בפניו הקושי בקיום התורה והמצוות ויזכור כי הכל
רק נסיון ומבחן ,ודאי ישיש להוכיח כי יכול יוכל
ומאידך יש דרגות רבות בחובת קיום המצוות,
לה .ויתבונן כי הנה ה' נצב עליו וממתין לו כאב
יש מצוות ועבירות חמורות שחייב בהם מדאורייתא.
המנסה את בנו ומצפה לראותו עומד בו בהצלחה,
ויש מצוות שחיובם רק מדרבנן ,ויש שחיובם משום וכמה נחת רוח יהיה לפניו יתברך כאשר יעמוד בזה.
שאמרו על כך 'רוח חכמים נוחה הימנו' ,ויש דרגה
של 'הידור' ,ויש 'מנהג' ,וכן יש דרגה של 'בעל נפש ובפרט בראשית הדרך ,כאשר יהודי נכנס לעול
יחמיר על עצמו'. עבודת ה' ,ומקבל עליו להתנהג כראוי ,ולמלא את
תפקידו בשלימות ,אזי נעמדים בפניו כל ענייני
והנה הצדיק אפילו כשעומד לפניו דבר שמצד העוה"ז ,והיצר והנטיות מושכים אותו לכל מיני
החיוב הריהו בדרגה הקלה ביותר ,ומאידך הרי זה כיוונים המנוגדים לתורה ,והוא עומד בפני נסיונות
נסיון הקשה ביותר ,בכל זאת הוא עומד בכך בנחת גדולים העלולים להביאו לידי רפיון ידים .ולכן
והסכמה .ואין עולה במחשבתו שום צד של הוה יש להתכונן ולדעת שהשלב הראשון בכל כניסה
אמינא להחליש את עמידתו ,כיון שמשום נאמנותו לעבודה הוא מסירות נפש ,וצריך שתהא החלטה
לה' אף דבר לא יזיזנו מדרך התורה ,ולא יוותר וקביעה בנפשו שנלחמים ולא מוותרים ,ואכן אם
כחוט השערה גם אם השיקולים החיצוניים הם מתעקש על שלו בעוז ,זוכה לאחר מכן להגיע
גדולים ועצומים[ .ודוגמא לדבר אביון מרוד ובעל למנוחה ולשלווה ,ולהיות עולה ומתעלה .ונוסף
חוב גדול ויש לו טירדות רבות וקשיים עצומים לזה ,על ידי עצם ההתמודדות נעשה מלומד
והעניות נוטלת ממנו את ישוב דעתו וגוזלת ממנו מלחמה לנצח במלחמת היצר.
זמן יקר לעבודת ה' ,והנה מצא בשב"ק מטמון
גדול שיכול להציל את כל מערכת חייו ,ויוכל עי"ז על ידי הנסיונות רוכשים מעלות וקנייני קודש
להרבות בתורה ובעבודת ה' ולעשות צדקה וחסד, כל מציאותו של עם ישראל נרכשה בדם
ויהיה לו בזה חיים טובים הוא ומשפחתו כל הימים. הנסיונות .הקב"ה בחר באברהם אבינו ע"ה רק
אלא שיש בלקיחת חפץ זה צד של איסור מוקצה, לאחר שבחנו וצרפו בעשרה נסיונות ,ורק לאחר
ונפסק בזה שבעל נפש יחמיר על עצמו .ולכן כשם שעמד בהם בתוקף איתנותו 'ומצאת את לבבו נאמן
שאם היה מדובר בחפץ פעוט וקל ערך לא היה לפניך' ,כרת עמו הקב"ה ברית אהבה וידידות ,ומכך
מתיר לעצמו ,כמו כן אין גודל הנסיון משנה את נוצר המציאות של עם ישראל.
דעתו והשקפתו ,ושש ושמח להקריב מעצמו בכדי בכל פעם שמגיע לידי נסיון ועומד איתן ומחזיק
לעשות נחת רוח ליוצרו ית"ש]. בדרכו ,מתגדל ונעשה מציאות יותר רוממה ,ורוכש
10
קיימת סכנת המחשבים והפלאפונים ,שאפשר מלכתחילה אסור להביא עצמו לידי נסיון
להגיע עמהם לכל מיני מרעין בישין רח"ל .ומי אמנם למרות כל המעלות שהאדם זוכה להם
שאינו מוכרח זאת לצורך גמור ,הרי גם אם אומד על ידי הנסיונות ,הרי מאידך מהווה כל נסיון גם
את עצמו שיוכל להיזהר ולא יכשל ,הרי הוא עדיין סכנה עצומה ,שמא ח"ו לא יעמוד בדבר .ועל האדם
נכלל בגדר 'עוצם עיניו' שנחשב רשע אם איכא לברוח מן הנסיון כמפני האש ואף אם סבור הוא
דרכא אחרינא ,אולם באמת מי יוכל להבטיח לעצמו שיעמוד בזה ,אסור לו ליטול אף סיכון קל שבקלים
שתמיד יוכל לעמוד בנסיון ,ולכן הירא את דבר שמא ח"ו יעבור את פי ה' קטנה או גדולה .ועל כך
ה' חלילה לו מלהסתכן בכל אלו ,ואל לו לחשוש אנו מתפללים בכל יום 'ואל תביאני לידי נסיון'.
להפסד ממון ופרנסה' ,כי אין מחסור ליראיו'.
וכדאיתא בחז"ל 'אמר רב יהודה אמר רב לעולם
וכשם שכל אחד חייב לשמור על עצמו ,בוודאי אל יביא אדם עצמו לידי נסיון שהרי דוד מלך
שמוטל עליו להיזהר ביותר בנוגע לחינוך בני ביתו, ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל' (סנהדרין קז.).
וכמי שחובת החינוך עליהם הרי מוטל על ההורים ואמרו שהוא עצמו הצטער והתחרט על הבקשה
לדאוג לכך שצאצאיהם לא יתקרבו לכלל נסיון. של 'בחנני ה' ונסני צרפה כליותי ולבי' .שלמרות
להרחיק אותם כמטחווי קשת מן הרחוב ,ואפילו אם שהיה רצונו להתקדש ולהתעלות על ידי הנסיון,
יש בזה איזה צורך ואפילו צרכי מצוה ,יש להמנע וכמו שאמר 'צרפה כליותי ולבי' ,כלומר שעל ידי
מכך בכל תוקף ,כי בכל מקום עלולים להיות פרצות העמידה בנסיון יעשה מציאותו מטוהר ומצורף
וסכנות ,ולדאבונינו אנו במצב של 'שכיחא הזיקא'. מכל סיג ,בכל זאת אסור לאדם להביא עצמו לסכנה
וצריך לדאוג בכל מידת האפשרות שיהיו רק בהיכלי רוחנית זו.
התורה ובמקומות אשר רוח חכמים נוחה מהם ,וגם
למנעם מכל קשר והימצאות עם אדם שאינו ירא המכניס עצמו לידי נסיון נקרא רשע
שמים וירא חטא.
וכך גם אמרו בגמרא על ההולך במקום שעלול
מצב הנסיון אינו מוכיח על שפלות לראות מראות אסורות – 'אי דאיכא דרכא אחריתא
רשע הוא' (בבא בתרא נז ,):ואפילו שמדובר שם במי
צריך לדעת שכל מיני מצבים של נסיונות
ש'עוצם עיניו מראות ברע' ,בכל זאת עצם הדבר
הבאים על האדם ,אין הם הוכחה על היותו שפל
שנכנס לדרך זו שיכול להיכשל בה ,באופן שהיה
וירוד ,ואין בהם כלל ביטוי של גנות וקטנות .ולא
יכול לילך בדרך אחרת ,הרי הוא רשע ,משום
יבהל ואל יפול ברוחו ,ואל ירפה הדבר את ידיו,
כי זהו טבעו של האדם שהוא 'יעלו שמים ירדו שהכניס את עצמו לידי נסיון .ואמרו חז"ל – 'אל
תהומות' .ואדרבה איתא בחז"ל 'כל הגדול מחבירו תאמין בעצמך עד יום מותך ,שהרי יוחנן כהן גדול
יצרו גדול ממנו' .ולפעמים הדבר נובע שמכיון שימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה
שכבר הוכיח את עצמו בדרגה הראשונה ,מזמינים צדוקי' (ברכות כט.).
לו עתה מן השמים התמודדויות יותר קשות .וכענין ובפרט כאשר האדם מכניס עצמו לדבר או
הכתוב – 'למען ענותך לנסותך לדעת את אשר למקום שיש בהם נסיון תמידי שזה איסור גמור,
בלבבך התשמור מצוותיו אם לא' (דברים ח ,טז). גם אם ליכא דרכא אחרינא .שהרי יש אצל האדם
ויש שהאדם מתאונן ומצטער על קושי זמנים מזמנים שונים ,ולפעמים תוקפו יצרו ויש
הנסיונות ,שלמרות שמתגבר על יצרו וכובש את לאדם זמנים של חולשה ורפיון ,ועלול להתחיל עם
רצונו ,כואב לו הדבר שנאלץ לוותר כל כך ולהקריב הוראת היתר ,או שמדמה למצוה .ולפעמים היצר
מעצמו .אולם הצדיקים רואים בכך את אושר מפתה אותו במידה קטנה ,והיום אומר לו עשה כך
חייהם שניתן להם הזדמנות כה מופלאה להקריב ומחר אומר לו עשה כך ,וסופו מי ישורנו.
ולתת מעצמם למען ה' ,וששים בדיצה לעשות רצון ובדורותינו לדאבונינו הרחוב פרוץ עד מאד,
קונם וחפץ צורם ,אשר זוכים לקיים במחיר יקר והשטן אורב בכל פינה ,וגם בתוך הבית פנימה
11
לדבר ה' ,הריהו קונה ורוכש את המעלות בעצמותו. כל כך .ועצם ההתמודדות נותנת לצדיק סיפוק
וכפי שהיה בעם ישראל ,שעל ידי שעמדו בנסיון של עצום שהוא מצליח לעמוד בה ,והוא מתענג בזה
'לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה' נעשו 'קודש עד שכדאי לו כל מציאות חייו עבור אושר זה .וכל
ישראל לה' ראשית תבואתו' (ירמיה ב). אלו הנסיונות מספקים לו אושר אין קץ .כי למרות
שצריך להתרחק מן הנסיון אבל כאשר כבר בא
כאשר האדם מצטער ומתאמץ עבור עבודת
הדבר לידו אין הצדיק מצטער על כך ,אלא שש
השי"ת ושמירת תורתו ,זוכה לבסוף להרחבה
ומאושר על ההזדמנות שניתנה לו להוכיח את
והארה ,בחינת 'העם ההולכים בחושך ראו אור גדול'. אהבתו ומסירותו להשי"ת.
כי על ידי ההליכה בדרך התורה ועמל יגיעת התורה
גם כאשר הוא מצב של חושך ואפילה ,כנגד זה זוכה עמידה בנסיון מרומם את האדם
לאור גדול של קדושה וקירבת ה' ולאורה של תורה וכאשר האדם זוכה לעמוד בנסיון הרי הוא
במידה רבה יותר מאשר לפני כן ,דמכיון שהוכיח מתעלה ומתעטר ברוממות ,ואיתא במדרש (בר"ר נה,
בפועל מסירותו לה' וביטא בזה שהתורה והמצוות א) שנסיון הוא מלשון 'נתת ליראיך נס להתנוסס',
היא רצונו וכל עניינו ,לכן זוכה שבאמת מתאחד עם כלומר נס מלשון הרמה והגבהה .כי על ידי שעומד
התורה ונעשית שלו .וכדכתיב 'משכני אחריך נרוצה בנסיון הריהו מתגדל עתה במדריגה יותר גבוהה
הביאני המלך חדריו' -שעל ידי שהאדם רץ אחר ה', ונעלית .ואלו המעלות שהיו אצלו רק באופן של
המלך מכניסו לחדריו הפנימיים ,וכדאיתא במדרש, בכח מתעצמים במהותו ונעשה מציאות של
דהיינו 'חדרי תורה' ו'חדרי מרכבה'. קדושה .כי ככל שהאדם מתאמץ יותר ומתמסר
התודה והברכה לידידנו הנכבדים מתומכי מכוננו שנטלו חלק בהוצאות גיליון זה
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
הרב מרדכי בר"מ לוצקין שליט"א הרב אברהם בר"ב גבירץ שליט"א
לרגל הולדת הבן למזל"ט לרגל הולדת הבן למזל"ט
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
הרב יעקב לייב בר"מ קלצקי שליט"א הרב משה חשין שליט"א
לרגל הכנס הבן לעול תומ"צ למזל"ט לרגל הולדת הבן למזל"ט
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
הרב יצחק בר"א שוטלנד שליט"א הרב דוד כהן שליט"א
לרגל הולדת הבן למזל"ט לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט
המעוניינים לתרום את הוצאות הגיליון לזיכוי הרבים,
בחסות נא לפנות ל־ 054-8422488או למייל mechonbenmelech@gmail.com
12
