gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫רשימת ספרי "בן מלך"‬ ‫אוצרות‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫שיצאו לאור עד עתה‪:‬‬ ‫בן מ>לך‬ ‫•ימים נוראים‬ ‫•על התורה ‪ -‬י"ב‬ ‫•חג הסוכות‬ ‫חלקים‬ ‫•חנוכה‬ ‫•שבת קודש‬ ‫•פורים‬ ‫•חכמה ומוסר‬ ‫•שיר השירים‬ ‫•ביטחון‬ ‫•עניינים בש"ס‬ ‫•הגדה של פסח‬ ‫•המצוות התמידיות‬ ‫•חג המצות‬ ‫שבמקדש‬ ‫•ספירת העומר וחג‬ ‫•שומע כעונה‬ ‫השבועות‬ ‫•דרכי החינוך‬ ‫•גלות וגאולה‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫ניתן להשיג‪mechonbenmelech@gmail.com :‬‬ ‫גליון מס' ‪441‬‬ ‫מתורתו של מרן רבינו הגדול רבי לייב מינצברג זצוק"ל רבה של קהל עדת ירושלים‬ ‫בארה"ב ניתן להשיג‪:‬‬ ‫‪salea@yefenofbooks.com | Warehousa: 8482450220‬‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫‪ -‬שכאשר ביקש אברהם למצוא אשה לבנו‪ ,‬היה זה‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל‬ ‫לאחר שהיו בידו כל האמצעים למלאות את התנאים‬ ‫(כד‪ ,‬א)‬ ‫ההכרחיים לנישואיו ‪ -‬להעמיד לו בית וכרם‪ ,‬ולספק‬ ‫פרשת זיווגו של יצחק פותחת בשתי הקדמות‪,‬‬ ‫לו את צרכי חייו‪.‬‬ ‫האחת ‪' -‬ואברהם זקן בא בימים'‪ ,‬והשנית ‪' -‬וה' ברך‬ ‫ואכן כך אנו מוצאים בדברי אליעזר אל משפחת‬ ‫את אברהם בכל'‪ .‬ונראה לבאר כי שתי הקדמות אלו‪,‬‬ ‫רבקה‪ ,‬להלן (לו) ‪' -‬ותלד שרה אשת אדוני בן לאדוני‬ ‫המה שני יסודות להבנת הנסיבות והתנאים שהביאו‬ ‫אחרי זקנתה ויתן לו את כל אשר לו'‪[ .‬עיין רש"י ‪-‬‬ ‫לענין המסופר לפנינו‪.‬‬ ‫כי הנה כפי שאנו למדים מהמשך הדברים‪,‬‬ ‫בגליון‪:‬‬ ‫אברהם הוא זה שמשיא אשה ליצחק‪ ,‬כלומר הוא‬ ‫אשר דואג לזיווגו של בנו‪ .‬לאור זאת‪ ,‬מקדים הכתוב‬ ‫ביאורי פסוקים‬ ‫לציין תחילה את גורם הזמן ‪' -‬ואברהם זקן בא בימים'‪.‬‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫כלומר‪ ,‬מכיון שאברהם חפץ להשיא אשה לבנו‪ ,‬הרי‬ ‫עמוד ‪1‬‬ ‫שלנוכח גילו הזקן‪ ,‬אין לו פנאי להתמהמה‪ ,‬והזמן‬ ‫זיווגם של האבות‬ ‫דוחק למהר ולהמציא לו את זיווגו בטרם מותו‪ .‬וכמו‬ ‫עמוד ‪5‬‬ ‫שפירש הרשב"ם ‪' -‬בא בימים ‪ -‬והרי הגיע עת להשיא‬ ‫את בנו בחייו'‪.‬‬ ‫היכל השבת‬ ‫ההקדמה השניה באה ללמדנו‪ ,‬כי אברהם היה‬ ‫לעשות את השבת‬ ‫בעל אמצעים‪ ,‬מבורך בעושר ובנכסים‪ .‬שמכיון שעל‬ ‫עמוד ‪6‬‬ ‫האדם לדאוג לצרכי פרנסה בטרם ישא אשה‪ ,‬כדרך‬ ‫חכמה ומוסר‬ ‫שאמרו חז"ל (סוטה מד‪' - ).‬לימדה תורה דרך ארץ‪,‬‬ ‫נתת ליראיך נס להתנוסס‬ ‫שיבנה אדם בית ויטע כרם‪ ,‬ואח"כ ישא אשה' ‪ -‬על‬ ‫עמוד ‪9‬‬ ‫כן מוסיף הכתוב להקדים ‪' -‬וה' ברך אברהם בכל'‬ ‫פרנס השבוע‬ ‫חשוון תשפ"ז‬ ‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬ ‫הוצאות הדפסת גליון זה נודבו לזיכוי הרבים‬ ‫ע"י ידידנו הנכבד מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫החפץ בעילום שמו‬ ‫זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך‬ ‫תעמוד לו ולמשפחתו להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה‬ ‫לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו‬ ‫להנצחות ותרומות "פרנס השבוע‪/‬החודש"‬ ‫אפשר להתקשר לטלפון מס' ‪054-8422488‬‬ ‫יו"ל ע"י מכון 'כתבי בן מלך'‬ ‫לתרומות והנצחות נא לפנות ל־‪054-8422488‬‬ ‫לקבלת העלון במייל‪ ,‬ניתן להצטרף בכתובת‬ ‫‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬ ‫כתובת המכון‪ :‬אוהב ישראל ‪ ,1/9‬ביתר עילית‬ ‫לתגובות והערות נא לפנות ל־‪052-7616048‬‬ ‫בשורה טובה למבקשי ה'‬ ‫הודעה חשובה ומשמחת‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי רבינו זצוק"ל בקו השיעורים‬ ‫‘קו בן מלך'‬ ‫לתורמי המכון‬ ‫‪03-3077354‬‬ ‫ניתן לקבל החזר מס‬ ‫ישנה אפשרות לבחור במאגר הממוחשב ולהאזין לשיעורים‬ ‫בפרשת השבוע ‪ -‬ובעניינא דיומא‬ ‫על תרומות למכון בגובה של‬ ‫שמעו ותחי נפשכם‬ ‫עד ‪ 35%‬מערך התרומה‬ ‫ויהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫מכון כתבי בן מלך‬ ‫ההנהלה‬ ‫לפי סעיף ‪46‬‬ ‫‪2‬‬ ‫(שמות טו ‪,‬יג)‪ ,‬ועיין רשב"ם וחזקוני שם דהיינו‬ ‫'ויתן לו את כל אשר לו ‪ -‬שטר מתנה הראה להם']‪.‬‬ ‫ארץ ישראל‪.‬‬ ‫כלומר עושרו של אברהם עומד לרשות יצחק‪,‬‬ ‫והוא מהעבודה והשירות לפני ה' שבני ביתו יהיו‬ ‫ופרנסתו מוכנת ומזומנת לו‪.‬‬ ‫מצויים בביתו ומתהלכים בחצרותיו‪ ,‬וכמו שמצינו‬ ‫עוד יש בהקדמה זו ללמד‪ ,‬כי עשרו של אברהם‬ ‫בכהן גדול שנאמר בו 'ומן המקדש לא יצא' (ויקרא‬ ‫העמיד לפניו את היכולת המלאה לבחור במי‬ ‫כא‪ ,‬יב)‪ ,‬כלומר שזה הוא חלק מתפקידו להיות בן‬ ‫שיחפוץ‪ .‬כי אפשרות מיוחדת זו ‪ -‬לבחור במשפחה‬ ‫ביתו של ה'‪ ,‬והוא רצון ה' שתהא השכינה שורה‬ ‫המיוחסת ביותר‪ ,‬ולהורות לאליעזר שלא יבקש אשה‬ ‫בארץ ובן הבית ישכון במעונו‪.‬‬ ‫אלא משם ‪ -‬לא היתה נתונה בידו אלמלא עשרו‬ ‫ולכן אברהם אבינו נצטווה ללכת אל הארץ 'לך‬ ‫וגדולתו‪ .‬ואכן גם נקודה זו מרומזת בדברי אליעזר‪,‬‬ ‫לך אל הארץ אשר אראך' (יב‪ ,‬א) ו'קום התהלך בארץ'‬ ‫להלן (לה) ‪' -‬וה' ברך את אדוני מאד ויגדל ויתן‬ ‫(יג‪ ,‬יז)‪ .‬והיינו משום שהוא ככהן ובן חביב לה' שה'‬ ‫לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדים ושפחות וגמלים‬ ‫רוצה בו שיהיה בקרבתו וישכון במחיצתו‪ ,‬כי כל‬ ‫וחמורים'‪ .‬וכמו שפירש הרשב"ם ‪' -‬ויגדל ‪ -‬וכל אנשי‬ ‫המלכות היו חפצים להזדווג עמו אך אינו חפץ'‪.‬‬ ‫ארץ ישראל היא נחשבת כבית ה' וחצר מקדשו‪ ,‬ולכן‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬בזכות אשר 'ה' ברך את אברהם בכל'‪,‬‬ ‫מצווה עם ישראל לשכון בארץ ישראל‪.‬‬ ‫לפיכך היו הכל מבקשים להשתדך עם משפחתו‪,‬‬ ‫וכעין זה מצינו במדבר שנצטוו הלויים 'סביב‬ ‫ולכן לא הוצרך אלא לקבוע את הבחירה הרצויה כפי‬ ‫למשכן יחנו' (במדבר א‪ ,‬נ)‪ ,‬וכן עם ישראל בכללות‬ ‫ראות עיניו‪.‬‬ ‫נצטווה ‪' -‬מנגד סביב לאוהל מועד יחנו' (שם ב‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫שהוא כבוד ה' שעם ישראל שוכנים קרוב אל ה'‪,‬‬ ‫[]‬ ‫וחונים סביבותיו‪.‬‬ ‫ויאמר אליו אברהם השמר לך פן תשיב את בני‬ ‫וגם אחר כך כאשר באו לארץ‪ ,‬מצווים כלל‬ ‫שמה (כד‪ ,‬ו)‬ ‫ישראל לשכון בארץ ישראל מטעם זה‪ ,‬כי כל הארץ‬ ‫הטעם שאסר עליו להוציא את יצחק לשם‪,‬‬ ‫הוא בבחינת סביב לאוהל מועד‪ ,‬וזה טעם ותוכן‬ ‫נתבאר בחז"ל כמובא ברש"י בפרשת תולדות בפסוק‬ ‫מצות 'ישיבת ארץ ישראל'‪ ,‬כי הוא מתפקידו של‬ ‫'אל תרד מצרימה' ‪' -‬שאתה עולה תמימה‪ ,‬ואין חוצה‬ ‫עם ישראל לשכון סביבות מקום ה'‪ ,‬כגדודים אשר‬ ‫לארץ כדאי לך' (להלן כו‪ ,‬ב)‪ .‬ומקורו במדרש רבה שם‬ ‫סביבות המלך‪ ,‬וגם שבעצם ישיבתם בקירבתו‬ ‫(ב"ר סד‪ ,‬ג) 'גור בארץ הזאת‪ ,‬אמר רבי הושעיה את‬ ‫יתברך הרי הם מבטאים בזה את התחברותם אליו‬ ‫עולה תמימה‪ ,‬מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא‬ ‫ואת דביקותם בשכינת עוזו‪ .‬וכעניין שאמרו ‪' -‬כל‬ ‫נפסלת אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת'‪.‬‬ ‫הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלו‪-‬ה‪ ,‬וכל‬ ‫ומה שאמרו שיצחק הוא 'עולה תמימה'‪ ,‬היינו‬ ‫הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלו‪-‬ה‪ ,‬שנאמר‬ ‫שמכיון שעלה על המזבח בלבב שלם‪ ,‬ואברהם‬ ‫לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוקים'‬ ‫ויצחק היו מוכנים לשחיטתו ואף עשו את כל‬ ‫(כתובות קי‪.):‬‬ ‫הפעולות עד למעשה השחיטה עצמו‪ .‬אלא שנמנע‬ ‫וזה הטעם לאיסור היציאה מארץ ישראל לחו"ל‬ ‫אברהם מכך מחמת הציווי 'אל תשלח ידך אל הנער'‪.‬‬ ‫(כדאיתא בגמרא ב"ב צא‪ ,).‬שמכיון שה' שוכן בארץ‬ ‫וגם לאחר מכן ביטא את רצונו על ידי הקרבת האיל‬ ‫ישראל צריכים עם ישראל לשבת סביב לבית ה'‪,‬‬ ‫'תחת בנו'‪ ,‬על כן נחשב יצחק שהוא בעצם עולה‬ ‫ואסור לצאת משם רק לצורך מצוה [כגון לצורך‬ ‫תמימה‪ ,‬והוא קודש לה'‪.‬‬ ‫כיבוד אב ואם‪ ,‬לשאת אשה‪ ,‬וללמוד תורה‪ ,‬כמבואר‬ ‫ומדברי חז"ל שיציאה מארץ ישראל היא עבורו‬ ‫בגמרא ובפוסקים]‪ .‬אמנם ביצחק אשר נתקדש‬ ‫כיציאה מחוץ לקלעים‪ ,‬אנו למדים ענין קדושת ארץ‬ ‫בקדושה יתירה כעולה וכקרבן‪ ,‬נאסר עליו אפילו‬ ‫ישראל‪ ,‬שמשמעותה שהיא כעזרת בית המקדש‪,‬‬ ‫יציאה לצורך מצוה‪ ,‬והוא כעין מדריגת 'כהן גדול'‬ ‫דהיינו מקום ה' וסביבת השראת שכינתו‪ .‬וכמו‬ ‫שנאמר עליו 'ומן המקדש לא יצא'‪.‬‬ ‫שכתוב בשירת הים ‪' -‬נהלת בעזך אל נוה קדשך'‬ ‫‪3‬‬ ‫זה כבר מתאים 'השתחוואה ארצה'‪[ .‬וכענין דאיתא‬ ‫[]‬ ‫שיש חובת כריעה מיוחדת במודים‪ ,‬כדאמרו בגמרא‬ ‫הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדוניך‬ ‫(ב"ק טז‪ .‬עיי"ש)]‪.‬‬ ‫כאשר דיבר ה'‪ .‬ויהי כאשר שמע עבד אברהם את‬ ‫ועיין ברש"י כאן שכתב ‪'-‬וישתחו ארצה ‪ -‬מכאן‬ ‫דבריהם וישתחו ארצה לה' (כד‪ ,‬נא‪-‬נב)‬ ‫שמודים על בשורה טובה (ב"ר)'‪ .‬ונתקשו המפרשים‬ ‫הנה לפני כן כאשר נוכח אליעזר לראות שהתקיים‬ ‫מדוע כתבו רש"י רק כאן‪ ,‬והיה לו לכתבו כבר‬ ‫הסימן שנתן‪ ,‬והנערה השקתה אותו ואת גמליו‪,‬‬ ‫בפעם הראשונה שהשתחווה‪ .‬ולפי דברינו דברי‬ ‫וראה שהיא ממשפחת אברהם‪ ,‬כבר אז השתחווה‬ ‫רש"י מדוייקים שפיר‪ ,‬כי בפעם הראשונה לא היתה‬ ‫העבד לפני ה' כמו שכתוב ‪' -‬ויקוד האיש וישתחו‬ ‫ההשתחוואה מצד 'הודאה'‪ ,‬אלא 'שבח' על גילוי‬ ‫לה'‪ ,‬ויאמר ברוך ה' אלוקי אדוני אברהם אשר לא‬ ‫ההנהגה העליונה‪ .‬אבל מה שלמדו חז"ל ‪' -‬מכאן‬ ‫עזב חסדו ואמתו מעם אדוני' (לעיל כד‪ ,‬כו‪-‬כז)‪.‬‬ ‫שמודים על בשורה טובה'‪ ,‬זה דווקא כאן בפעם‬ ‫אמנם כאן נתחדש דרגה יותר גדולה בעבודת‬ ‫השניה‪ ,‬כשהתבשר בשורה טובה והשתחווה לה'‬ ‫ההשתחוואה‪ ,‬כי שם נאמר רק 'ויקוד וישתחו לה''‪,‬‬ ‫מצד עבודת ההודאה‪.‬‬ ‫וכאן נאמר 'וישתחו ארצה לה''‪ ,‬כלומר שהשתחווה‬ ‫[]‬ ‫'ארצה' בפישוט ידיים ורגליים‪[ .‬וכן כתב הרד"ק כאן‬ ‫ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו‬ ‫‪' -‬ארצה ‪ -‬בפשוט ידים ורגלים'‪ .‬וב'העמק דבר' ‪' -‬לא‬ ‫וירא והנה גמלים באים (כד‪ ,‬סג)‬ ‫בכריעה לחוד אלא נפל מלוא קומתו ארצה מרוב‬ ‫שמחה והודיה']‪.‬‬ ‫בפשוטו של מקרא פירש הרשב"ם ש'לשוח' הוא‬ ‫מלשון 'שיחים' ‪' -‬ויצא יצחק לשוח בשדה‪ ,‬כדכתיב‬ ‫והיינו כי שם נתן אליעזר הודאה על עצם הדבר‬ ‫וכל שיח השדה‪ ,‬כלומר לטעת אילנות ולראות ענייני‬ ‫שהנחהו ה' לבית אחי אדונו‪ ,‬אולם עדיין היה נצרך‬ ‫פועליו'‪ .‬וכן באבן עזרא ‪' -‬ללכת בין השיחים'‪.‬‬ ‫להסכמתם לתת את רבקה לבן אדונו‪ .‬וכאשר שמע‬ ‫שהם נותנים את הסכמתם‪ ,‬ונתמלאה שליחותו על‬ ‫ויש שפירשו שהוא מלשון טיול ‪' -‬לטייל‬ ‫הצד היותר טוב‪ ,‬הרי מיד נתן שבח והודאה לה' ‪-‬‬ ‫ולהשתעשע בין האילנות לרוח היום' (רבינו בחיי)‪.‬‬ ‫'וישתחו ארצה לה''‪ .‬ויש ללמוד מכאן שככל שהחסד‬ ‫והאברבנאל כתב ‪' -‬שהיה הזמן קיץ ולפנות ערב‬ ‫יותר גדול והטובה יותר שלימה‪ ,‬יש להוסיף ולהרבות‬ ‫יתקרר האויר‪ ,‬ויוצאים בני אדם מבתיהם לשדה‬ ‫בעבודת השבח והתודה‪.‬‬ ‫לדבר זה עם זה‪ ,‬ולראות באבי הנחל'‪.‬‬ ‫ונראה עוד שבפעם הראשונה היתה ההשתחוואה‬ ‫אולם רש"י הביא מדרש חז"ל בזה ‪' -‬לשוח ‪-‬‬ ‫באופי של הבעת 'שבח והתפעלות' על גודל מעשי‬ ‫(ב"ר) לשון תפילה כמו (תהלים קב) ישפוך שיחו'‪.‬‬ ‫ה'‪ ,‬ונפלאות ההשגחה העליונה שהביאו ה' באורח‬ ‫וצריך להבין הקשר בין פשוטו ומדרשו‪.‬‬ ‫פלא בדיוק אל בית אחי אדונו‪ ,‬ועדיין לא היה‬ ‫והנה מקור הדרשה הוא בגמרא ‪' -‬אברהם תיקן‬ ‫שייך אז השתחוואה של 'הודאה'‪ ,‬כיון שעדיין לא‬ ‫תפילת שחרית ‪ -‬שנאמר 'וישכם אברהם בבוקר אל‬ ‫הושלמה משימתו‪ ,‬כי מי יימר שהם יסכימו לתתה‬ ‫המקום אשר עמד שם'‪ ,‬ואין עמידה אלא תפילה‪,‬‬ ‫לו‪ .‬אך בירך את ה' מצד גילוי ההנהגה העליונה‪,‬‬ ‫שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל‪ ,‬יצחק תיקן תפילת‬ ‫שנוכח לראות באופן אישי בגודל השגחתו של ה'‪,‬‬ ‫מנחה ‪ -‬שנאמר 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות‬ ‫והוא בבחינת 'ברכת השבח'‪ ,‬ועל זה מתאים סוג‬ ‫ערב'‪ ,‬ואין שיחה אלא תפילה‪ ,‬שנאמר (תהלים קב)‬ ‫השתחוואה של 'ויקוד וישתחו'‪ .‬אולם עתה כאשר‬ ‫'תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו'‪ ,‬יעקב‬ ‫הוציאו מפיהם את הסכמתם המפורשת ואמרו‬ ‫תיקן תפילת ערבית ‪ -‬שנאמר 'ויפגע במקום וילן‬ ‫'הנה רבקה לפניך קח ולך'‪ ,‬מעתה בא העבד לפני‬ ‫שם'‪ ,‬ואין פגיעה אלא תפילה'‪.‬‬ ‫ה' מתוך גישה של 'הודאה'‪ ,‬ולא רק שבח על גודל‬ ‫ונראה בזה‪ ,‬שאברהם תיקן תפילת שחרית‪,‬‬ ‫ופלאי ההנהגה‪ ,‬אלא פיו מלא תודה והכרת הטוב על‬ ‫כלומר‪ ,‬כי בכל יום בעת שמתחדשת הבריאה‪ ,‬יש לנו‬ ‫החסד שגמל ה' 'עמו'‪ ,‬בבחינת 'ברכת הודאה'‪ ,‬ועל‬ ‫‪4‬‬ ‫דרכי האדם באשר הוא עושה‪ ,‬וזהו מהותה של‬ ‫לעבוד את ה' מצד היותו מחדש העולם בטובו‪ .‬ועוד‬ ‫תפילת מנחה‪.‬‬ ‫כי בהתחדשות הבריאה בכל יום הרי הוא יתברך‬ ‫ואכן אצל יצחק מצאנו כי נצטיין בענין זה‬ ‫מופיע כביכול כבורא העולם‪ ,‬ועבור זה תיקן אברהם‬ ‫שנתברך מאת ה' בעבודת השדה כדכתיב 'ויזרע‬ ‫תפילת שחרית כלומר מה שעלינו לעבוד את ה'‬ ‫מפני היותו בורא העולם ואדוניו‪.‬‬ ‫יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים‬ ‫ויברכהו ה'' (כו‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫אמנם יצחק הוסיף וחידש דרגה נוספת בחובת‬ ‫העבודה‪ .‬והוא כי יש לעבוד את ה' גם מצד הפעולות‬ ‫ובזה מבואר כיצד תואמים הפשט עם הדרש‬ ‫והמעשים הנעשים בעולם על ידי האדם‪ ,‬כי גם הם‬ ‫להפליא‪ .‬כי אכן באותה שעה שיצא יצחק לסייר‬ ‫אינם אלא מכוחו יתברך אשר 'הוא הנותן לך כוח‬ ‫בשדהו לראות ענייני פועליו‪ ,‬אז תיקן תפילת מנחה‪,‬‬ ‫לעשות חיל'‪ .‬ולכך לעת ערב כשסיים האדם את‬ ‫כלומר כי כל מלאכת האדם והצלחת מעשיו אינם‬ ‫כל עסקיו אשר עסק בהם במשך היום ואף עשה‬ ‫אלא מכוחו יתברך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל‪,‬‬ ‫חיל‪ ,‬הרי עליו לעבוד את ה' מצד בחינה זו אשר‬ ‫ויש לנו לעבדו בגין זה‪.‬‬ ‫האלוקים הוא המנהיג את העולם‪ ,‬והוא אשר מצליח‬ ‫זיווגם של האבות‬ ‫המיוחד שבשלשת האבות‪ ,‬אשר כל אחד מהם נחל‬ ‫האבות הקימו את ביתם באיחור‬ ‫את מעלת אבותיו‪ ,‬והוסיף עליה מעלה ושבח משלו‪.‬‬ ‫כל שלשת האבות ‪ -‬אברהם יצחק ויעקב ‪ -‬הקימו‬ ‫וכמו שמצינו בדברי חז"ל‪ ,‬כי שלשת האבות‪,‬‬ ‫את ביתם באיחור רב‪ ,‬שלא כדרך העולם‪ .‬כן מצינו‬ ‫דרגת כל אחד מהם היה בה תוספת על של קודמו‪.‬‬ ‫ביצחק שאיחר את נישואיו עד אמצע שנותיו (כה‪ ,‬כ)‬ ‫כדאיתא 'אברהם קראו הר‪ ,‬יצחק קראו שדה‪ ,‬יעקב‬ ‫– "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה"‪ .‬וכן‬ ‫קראו בית' (פסחים פח‪ .).‬ואכן תכלית השלמות‬ ‫ביעקב‪ ,‬שלא נשא אשה אלא בהיותו בן שמונים וארבע‬ ‫נתמלאה ביעקב‪ ,‬בחיר האבות‪ ,‬אשר דמותו חקוקה‬ ‫שנים (ב"ר סח‪ ,‬ה‪ ,‬רש"י כח‪ ,‬ט)‪ .‬מידה דומה לזו מצינו גם‬ ‫על כסא הכבוד‪ ,‬ועל שמו נקרא עם ישראל‪.‬‬ ‫באברהם ‪ -‬שעל אף שנשא אשה בהיותו בן עשרים‬ ‫והנה בכדי שענין זה ימולא בשלמות‪ ,‬היה צריך‬ ‫וחמש [עפ"י ילקוט שמעוני (לך לך רמז סב) צא ולמד‬ ‫שכל אב יוליד את בנו ממשיכו ‪ -‬לאחר שכבר הושלמו‬ ‫מאברהם ושרה שהיו עקרים מיצחק ע"ה שנה‪ .‬וכ"ה‬ ‫מעלותיו וכבר השיג את דרגת גדולתו במלואה‪ ,‬כי אז‬ ‫בתנא דבי אליהו רבא פרשה יח‪ .‬ועיין 'סדר הדורות'‬ ‫תיכלל מעלתו בבנו הבא אחריו בשלמות‪ ,‬כך שעל‬ ‫שהוכיח ממקום אחר שאברהם היה בן חמישים כשנשא‬ ‫יסוד מדרגה זו שאליה הגיע אביו ‪ -‬יוסיף הבן ויכביר‬ ‫את שרה] ‪ -‬לא נתן לו הקב"ה את יצחק אלא באחרית‬ ‫מעלה על מעלה‪ ,‬כדי להגיע לפסגת דרגתו הוא‪.‬‬ ‫ימיו (כא‪ ,‬ה) – "ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק‬ ‫בנו"‪ .‬כך שבפועל הקים אברהם את ביתו לעת זקנתו‪.‬‬ ‫יצחק נולד לאברהם לאחר ברית המילה‬ ‫שלמות מעלתו של אברהם‪ ,‬הגיעה לשיאה בעת‬ ‫והדבר צריך תלמוד‪ ,‬והלא מידת דרך ארץ למדונו‬ ‫שכרת עמו ה' את ברית המילה‪ .‬לפיכך‪ ,‬אילו היה‬ ‫חז"ל (אבות פ"ה מכ"א) ‪' -‬בן שמונה עשרה לחופה'‪,‬‬ ‫נולד יצחק קודם לכן הרי שהיה נולד לאב בלתי‬ ‫ולכל המאוחר עד עשרים שנה (קידושין כט‪ .):‬ומדוע‬ ‫מהול ומחוסר עדיין מתכלית מעלתו‪ ,‬על כן עיכב‬ ‫אם כן דחו האבות הקדושים את הקמת ביתם עד‬ ‫ה' את לידת יצחק עד כה‪ ,‬כדי שדרגתו הרמה‬ ‫לאחרית שנותיהם‪ ,‬ולא ילדו בנים אלא לעת זקנתם‪.‬‬ ‫והמושלמת של אברהם לאחר ברית המילה‪ ,‬היא‬ ‫אשר תהוה יסוד ומוצא לדרכו של יצחק‪ ,‬ועליה‬ ‫הקמת הבית והולדת הצאצאים בעת השלימות‬ ‫יוסיף מעלה על מעלה‪.‬‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬כי סדר זה התחייב מפאת הענין‬ ‫‪5‬‬ ‫והנה בפשטות הכתובים מבואר‪ ,‬כי יעקב לא‬ ‫וכן מצינו במדרש (בראשית רבה מו‪ ,‬ב) ‪' -‬זמן היה‬ ‫התמהמה‪ ,‬אלא יצא מיד לדרכו כמצוות אביו – "וישלח‬ ‫לו לאברהם אימתי שניתנה לו מילה וכו'‪ ...‬כדי שיצא‬ ‫יצחק את יעקב וילך פדנה ארם" (כח‪ ,‬ה)‪ .‬אולם חז"ל‬ ‫יצחק מטיפה קדושה'‪.‬‬ ‫דקדקו ומצאו לפי החשבון (הובא ברש"י פסוק ט) ‪ -‬שנטמן‬ ‫בבית ֵעבר ארבע עשרה שנה ואחר כך הלך לחרן‪.‬‬ ‫יצחק נשא את רבקה רק לאחר העקידה‬ ‫ולכאורה יש בכך מקום לתמוה‪ ,‬למה זה הניח יעקב‬ ‫שלמות מעלת יצחק‪ ,‬נתמלאה בעת עמידתו‬ ‫את מטרת יציאתו לחרן‪ ,‬ותחת זאת פנה לעסוק בתורה‪.‬‬ ‫בנסיון העקידה‪ ,‬ואכן מצינו כי תיכף אחר פרשת‬ ‫אך לאור האמור נראה לבאר‪ ,‬כי סיבת הקדשת‬ ‫העקידה נאמר – "אחרי הדברים האלה ויוגד לאברהם‬ ‫ארבע עשרה שנים לעסק התורה בבית ֵעבר‪ ,‬היתה‬ ‫לאמר הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך‪...‬‬ ‫אכן לצורך הוספת מעלות ושלימות דרגותיו הרמות‪,‬‬ ‫ובתואל ילד את רבקה" (כב‪ ,‬כא‪-‬כג)‪ .‬ובמדרש ‪' -‬ויהי‬ ‫הנחוצות לו בטרם ישא אשה ויעמיד בנים‪.‬‬ ‫אחרי הדברים האלה‪ ,‬אחר הרהורי דברים שהיו‬ ‫שם‪ ,‬מי מהרהר‪ ,‬אברהם הרהר‪ ,‬אמר אילו מת בהר‬ ‫ומעתה יבואר‪ ,‬כי אכן כפי שמשמע בפשטות‬ ‫המוריה לא היה מת בלא בנים‪ ,‬עכשיו מה אעשה‬ ‫הכתובים‪ ,‬לא נתעכב על עניינים אחרים במקום לשאת‬ ‫אשיאנו מבנות ענר אשכל וממרא שהן צדקניות‪ ,‬וכי‬ ‫אשה‪ ,‬אלא תיכף יצא לדרכו‪ ,‬ואולם בעומקם של‬ ‫מה איכפת לי מיוחסים‪ ,‬א"ל הקב"ה אין אתה צריך‬ ‫דברים למדנו‪ ,‬כי פנה תחילה לעסוק בתורה‪ ,‬וארבע‬ ‫כבר נולד זוגו של יצחק‪ ,‬הנה ילדה מלכה גם היא'‬ ‫עשרה השנים הללו ‪ -‬היו כחלק מן הדרך‪ ,‬שהיה עליו‬ ‫(ב"ר נז‪ ,‬ג)‪ .‬כי אכן רק לאחר העקידה‪ ,‬כיון שהגיע‬ ‫לעשות לשם הקמת ביתו‪ .‬ואכן בדרכו לחרן נגלה‬ ‫יצחק לשלמות מעלתו‪ ,‬היתה שעתו כשרה להקמת‬ ‫אליו ה' במראה הסולם‪ ,‬ובו כבר נקבע בחירת ה'‬ ‫ביתו‪ ,‬ולכן נתבשר מיד על זיווגו‪.‬‬ ‫בו והבטחת הארץ‪ .‬וזכה בעת ההיא להשגחה יתירה‪,‬‬ ‫וכדכתיב ‪" -‬והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר‬ ‫יעקב נשא אשה לאחר הגילוי מאת ה'‬ ‫תלך" (כח‪ ,‬טו)‪ ,‬ולהשראת השכינה בבחינת 'בית'‪,‬‬ ‫כן הוא הדבר גם ביעקב‪ ,‬שלא הלך לבקש אשה‬ ‫וכדאיתא בחז"ל שיעקב 'קראו בית' (פסחים פח‪.).‬‬ ‫אלא לאחר קבלת הברכות מפי יצחק‪ ,‬כי אז האציל‬ ‫ונראה שזה העומק במה שדרשו חז"ל 'ויקץ‬ ‫עליו יצחק את ברכת גדולתו והעמידו כממשיך‬ ‫יעקב משנתו ‪ -‬ממשנתו' (ב"ר סט‪ ,‬ז)‪ .‬כלומר שמה‬ ‫שושלתו‪ .‬ואכן תיכף לאחר מעשה זה הזדרז יצחק‬ ‫שגרם לו לשינה זו בה חלם וראה מראות אלוקים‬ ‫ושלחו לשאת אשה‪ ,‬בד בבד עם המשכת ברכת‬ ‫נשגבים אלו‪ ,‬היה משום שהיה שקוע במשנתו כל‬ ‫אברהם עליו (כח‪ ,‬ב‪-‬ד) – "קום לך פדנה ארם ביתה‬ ‫אותם השנים‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬לימודו בבית עבר ומחזה‬ ‫בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי‬ ‫הסולם עניין אחד הם‪ ,‬אשר הכינו את בניינו של‬ ‫אמך‪ ,‬וא‪-‬ל שד‪-‬י יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל‬ ‫יעקב לתכליתו הנשגבה‪.‬‬ ‫עמים‪ ,‬ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך"‪.‬‬ ‫היכל השבת‬ ‫לעשות את השבת‬ ‫התורה‪ ,‬אחת המצוות המרכזיות הנמנית בעשרת‬ ‫מרכזיות השבת בחיי היהודי‬ ‫הדברות‪ ,‬וקדושתה גדולה מכל הזמנים [ועונש‬ ‫מצות השבת מהווה חלק נכבד בעולמו של היהודי‪,‬‬ ‫המחללה היא כחמורות ביותר]‪' .‬כי יום זה גדול וקדוש‬ ‫הן מעצם העובדה שיום השבת הינו חלק שביעי מחייו‪,‬‬ ‫הוא לפניך לשבת בו ולנוח בו באהבה'‪.‬‬ ‫והן משום שהשבת היא מיסודות היהדות ועמודי‬ ‫‪6‬‬ ‫היום הזה מיועד לעסוק בכל העניינים השייכים‬ ‫והנה חלק המעשה הריהו כהררים התלויים‬ ‫לשמו יתברך‪ ,‬לחדד ולהבהיר בליבו ידיעות האמונה‬ ‫בשערה‪ ,‬הלכות שבת העצומים‪ ,‬אם בפרטי ההלכה‬ ‫וההכרה כי הוא יתברך ברא את הכל‪ ,‬ומכאן‬ ‫למעשה הנוגעים בכל עת‪ ,‬ואם בעומק הסוגיות‬ ‫להתרומם עוד להשקיף ולהעמיק בפלאי ההשגה‬ ‫בעיון ובסברא‪ .‬הן בחלקי איסורי המלאכה‪ ,‬והן‬ ‫הנשגבה בידיעות עצמותו ומהותו כביכול שהוא‬ ‫במצות הקידוש וכבוד ועונג שבת‪ .‬ובחלק זה‬ ‫אחד 'היה הוה ויהיה' 'מחוייב המציאות'‪ ,‬ולהתרגש‬ ‫הרי כל אחד עוסק בהם מינקות ועד שיבה‪ ,‬וכפי‬ ‫ולהתפעל בהשתאות מרוממותו וקדושתו יתברך‬ ‫שכתבו הפוסקים שאי אפשר להיות זהיר בהלכותיה‬ ‫הבלתי נתפסת‪ .‬להגביר בקרבו השתוקקות וגעגועים‬ ‫ולא להיכשל‪ ,‬מבלי ללמוד היטב את ריבוי פרטי‬ ‫אל הקב"ה‪ ,‬להתבונן ולהשתעשע ולהתמוגג מהקשר‬ ‫הלכותיה המסועפים‪.‬‬ ‫המיוחד שבין הקב"ה לכנסת ישראל‪ ,‬אשר השבת‬ ‫היא האות הגדול על הקשר הנשגב הזה ‪' -‬תפארת‬ ‫עבודת הלב של שבת קודש‬ ‫גדולה ועטרת ישועה'‪' ,‬כי אות היא ביני וביניכם‬ ‫ברם דא צריכא למודעי‪ ,‬כי עבודת הלב של‬ ‫לדעת כי אני ה' מקדישכם'‪.‬‬ ‫שבת קודש‪ ,‬היא עבודה גדולה ורוממה‪ ,‬הדורשת‬ ‫מן האדם ידיעה והתבוננות בתוכן עניינה‪ ,‬לימוד‬ ‫סגולת השבת להשיג את ה' קדושתו וגבורותיו‬ ‫משמעותה בפשט ובעומק‪ ,‬וזו סוגיא רחבה שיש‬ ‫יום השבת גם מסוגל הוא לכל הדברים הללו‪,‬‬ ‫ללמוד אותה בעיון ושימת לב בספרים הקדושים‪,‬‬ ‫כלומר שנקל בו לאדם להגיע להשגות נעלות‬ ‫ולקיים מצוה נשגבה זו בשלימות המעשה והכוונה‪,‬‬ ‫בידיעת השי"ת והדברים מתבהרים אצלו ומתיישבים‬ ‫מתוך ידיעת והכרת רעיונה כשהוא משתלב ונכנס‬ ‫על לבו‪ ,‬והנשמה היתירה מאירה בו להבין ולהשכיל‪,‬‬ ‫לתוככי אווירתה‪ .‬ובמקביל נדרש גם התכוננות‬ ‫וגם לפתוח לבבו וחושיו ולקלוט שטפי שפע קודש‬ ‫נפשית והחדרת סוד רוממותה בלבו ובחושיו‪ ,‬עד‬ ‫מלעילא בנימי רגשותיו‪.‬‬ ‫ששגב קדושתה יכבוש את ישותו‪ ,‬ימלא את רגשותיו‪,‬‬ ‫מסגולות השבת לראות את שלימות ויופי‬ ‫ויסעיר את כל חושיו‪ ,‬כשכל המציאות מהדהדת‬ ‫הבריאה‪ ,‬כיצד עולה מתוכה שבח ושירה להשי"ת‬ ‫באזניו 'שבת היום'‪.‬‬ ‫אשר ברא אותה‪ .‬וביום השבת האדם מוצא בנפשו‬ ‫מבט זה אשר מכוחו מתפעם ומתרגש מההדר והזיו‬ ‫שבת ‪ -‬יומו של הקב"ה‬ ‫שבכל דבר‪ ,‬ושומע כיצד כל הברואים מקלסים‬ ‫ראשית ההתבוננות היא בקדושת היום‪ ,‬לדעת‬ ‫ומרננים לכבודו יתברך‪.‬‬ ‫שהשבת הוא יום קדוש לה'‪ ,‬יום שמעיקרו נבחר‬ ‫להיות יום מקודש עבורו יתברך‪ ,‬כנוסח התפילה‬ ‫יום לעבודת ה'‬ ‫'אתה קדשת את יום השביעי לשמך'‪ .‬יום זה צריך‬ ‫התפילות בשבת קודש הם בדרגה יותר נעלית‪,‬‬ ‫להיות מוקדש כל כולו לכבוד ה'‪ ,‬יום המיועד‬ ‫מתוך עוצם השגה ויותר הרגשה של עמידה לפניו‪.‬‬ ‫לעבודתו‪ ,‬להתבונן בקדושתו ורוממותו ולחשוב‬ ‫ביום השבת העמידה לפני ה' היא בדרגה גדולה‬ ‫בענייניו‪.‬‬ ‫רוממה ונשגבה‪ ,‬כי השבת סגולתה לראות את פני ה'‬ ‫הופעת יום השבת כמוהו כמפגש עם הקב"ה‪,‬‬ ‫ולחזות בזיו פני המלך‪ .‬כלשון התפילה 'ביום השביעי‬ ‫ועלינו להתאים את עצמינו לכך ולחיות את מציאותו‬ ‫נתעלה וישב על כסא כבודו'‪ .‬וכן לשון האריז"ל‬ ‫ונוכחותו כעומדים לפניו‪.‬‬ ‫בזמירותיו 'ישדר לן שופריה ונחזי ביקריה'‪.‬‬ ‫מיסודות השבת‪ ,‬לא לפנות להתעסקות בענייניו‬ ‫עבודה מיוחדת יש להקדיש בעת אמירת פסוקי‬ ‫העצמיים ועסקיו‪ ,‬ואפילו לדבר דיבורים יתירים‬ ‫דזמרה אשר בשבת קודש יש בה תוספת חיוב ויתרון‬ ‫כל שאינם מענייני עבודת ה'‪ ,‬או שאין בהם משום‬ ‫מעלה שהרי הוא יום שירה להשי"ת‪ ,‬ככתוב 'מזמור‬ ‫עונג שבת‪ .‬וכל התעסקות ודיבור וקריאה ומחשבה‬ ‫שיר ליום השבת'‪ .‬ואכן הרחיבו והוסיפו אמירת‬ ‫בדברים של מה בכך‪ ,‬יש בזה הסתלקות מעניינה של‬ ‫מזמורים נוספים‪ .‬ובפרט באמירת 'נשמת כל חי'‪,‬‬ ‫השבת ואיבוד מדרגותיה הנשגבות‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫זצ"ל ‪' -‬ובכולם לראות את צד המעלות ולא את צד‬ ‫המביעה את ההתרגשות האופפת אל כל חלקי נפשו‬ ‫החסרונות‪ ,‬ולהיות רך מחמאה ומתוק מדבש‪ ,‬עד‬ ‫של האדם מצד חובת הכרת התודה כלפי הקב"ה‪ ,‬עד‬ ‫שכולם ישמחו בו והוא ישמח בכולם'‪.‬‬ ‫אשר אין בכח האדם להכילה‪.‬‬ ‫וכן בכל חלקי עבודת ה'‪ ,‬הכרה והשגה‪ ,‬יראה‬ ‫שבת ‪ -‬הזדמנות לחינוך מתוך חיבה וקירוב‬ ‫ואהבה‪ ,‬צמאון ודביקות‪ ,‬אמונה ובטחון‪ ,‬ויתר‬ ‫ובוודאי שהדברים אמורים במיוחד כלפי בני‬ ‫העניינים‪ ,‬חל בשבת תוספת ויתרון הן בתוקף החוב‪,‬‬ ‫ביתו וצאצאיו‪ ,‬שאף שמצד חובת החינוך מוטל עליו‬ ‫והן בעומק העבודה ואיכותה‪.‬‬ ‫לפעמים לאחוז במוסר אב ולהשמיע גערת תוכחה‪,‬‬ ‫כמו כן מיועדת השבת להגביר בה לימוד התורה‪,‬‬ ‫אך יום השבת אין הוא יום של חסרונות כלל‪ ,‬ואין‬ ‫וכענין שאמרו 'לכו"ע בשבת ניתנה תורה'‪ .‬וגם‬ ‫רואים בו אלא טובה‪ ,‬ולא יאמר ולא ירמוז כל דבר‬ ‫דרגת ההבנה וההעמקה בתורה היא במעלה יתירה‬ ‫ביקורת‪ ,‬ולא יראה אלא את המושלם והיופי שבכל‬ ‫מאשר לימוד התורה בימות החול‪ .‬וכלשון האריז"ל‬ ‫דבר‪[ .‬וגם כאשר יש צורך להעניש‪ ,‬הרי אין מקום‬ ‫'ויחזי לן סתריה דאתאמר בלחישא'‪' ,‬תגלון פתגמין‬ ‫לזה ביום שבת קודש‪ ,‬ואפילו בית דין אין מענישין‬ ‫ותימרון חידושא'‪.‬‬ ‫בשבת‪ .‬שכן אין זה רק חילול מנוחתו של הנענש‪,‬‬ ‫אלא הדבר פוגם גם במנוחת השבת של המעניש‬ ‫העבודה בשבת בדרך של אהבה ורצון‬ ‫אשר חוגר עצמו ברגשות זעם וחימה‪ ,‬שהם סתירה‬ ‫למהותה של השבת]‪.‬‬ ‫השבת מתייחדת בכך שהעבודה וההתמסרות‬ ‫לכבוד ה' אינה באה באופן של מלחמה ביצר‬ ‫ואדרבה יום השבת הוא יום מוכשר להטיף‬ ‫והתנגדות לרצון האדם‪ ,‬כאשר האדם צריך לכפות‬ ‫לבני ביתו בנועם‪ ,‬ולהראות להם את העונג והאושר‬ ‫עצמו נגד טבעו‪ ,‬אלא עבודת ה' בשבת קודש באה‬ ‫שבתורה ובמצוות‪ ,‬ואף שכל דרך החינוך תמיד‬ ‫מתוך נועם ורצון אהבה ונדבה‪ ,‬כאשר נפש האדם‬ ‫צריכה להיות מבוססת על קו זה‪ ,‬להראות את יתרון‬ ‫נוהה מאליה אחר השי"ת וחפצה ומשתוקקת ללכת‬ ‫האור על החושך‪ ,‬אמנם יום השבת הוא הזמן היותר‬ ‫אחריו ולדבקה בו‪ ,‬וחובת העבודה היא בעיניו אושר‬ ‫מתאים לכך‪ ,‬כי ביום הזה ניתן לאדם הסגולה להרגיש‬ ‫ותענוג עילאי אשר לא יסולא בפז‪ .‬ומשתעשע‬ ‫זאת במוחש‪ ,‬ואז יוכל למסור את הדבר לצאצאיו‬ ‫במצוות מתוך שטועם את צוף טעמם ומתענג על ה'‪.‬‬ ‫ובני ביתו‪ .‬לתאר במילים באופן חי ולהביע כמה טוב‬ ‫לנו שאנו יהודים‪ ,‬ואשרינו שזכינו לתורה הקדושה‪,‬‬ ‫אמרו חז"ל – 'ששת ימים תעבוד ועשית כל‬ ‫היאומן כי יסופר שאנו זכינו להיות הנכבדים יושבי‬ ‫מלאכתך ‪ -‬כשתבוא שבת יהא בעיניך כאילו כל‬ ‫פיסגת העולם‪ ,‬קרובים כמו בני משפחה כביכול‬ ‫מלאכתך עשויה' (רש"י שמות כ‪ ,‬ט בשם מכילתא)‪.‬‬ ‫למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא‪ .‬וכך יביע‬ ‫ובעומק הדברים אין הכוונה רק להימנע מטירדת‬ ‫רגשותיו לאזני בני ביתו‪ ,‬ובנוח עליו הרוח גם ירבה‬ ‫מחשבת עבודה ומלאכה‪ ,‬אלא תהיה שלווה נסוכה‬ ‫להתרגש ולהתלהב עד שיפצח בשיר ובמחול מרוב‬ ‫בליבו כאדם שכל מלאכתו עשויה והכל מושלם על‬ ‫תענוג ושמחה על כך‪.‬‬ ‫הצד הטוב ביותר‪ .‬וכן איתא בספרים שאפילו בענייני‬ ‫והנה סעודות השבת הם כמעט הזמן היחיד בו‬ ‫רוחניות אינו יום להתמרמרות וראיית החסרונות‪,‬‬ ‫יושבים כל בני המשפחה יחדיו‪ ,‬באופן של חביבות‬ ‫אלא יקדים לעשות תשובה מערב שבת‪ .‬ובשבת‬ ‫ונועם‪' ,‬הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם‬ ‫ישמח במה שיש לו ויביט בטוב אשר בו‪ .‬ויהא שמח‬ ‫יחד'‪ .‬והוא זמן מתאים להשריש את כל היסודות‬ ‫וטוב לבב ומתהלך כמבוסם ומדושן עונג מרוב אושר‬ ‫והדברים שאבי המשפחה רואה לנכון להחדירם‪ ,‬או‬ ‫וקורת רוח‪ ,‬ואין דבר שבעולם טורדו אלא מקבל הכל‬ ‫בעניינים שצריכים חיזוק‪ ,‬אמנם בתנאי שמשכיל‬ ‫בבת שחוק ונחת‪.‬‬ ‫לעשות זאת באופן חיובי בנועם ורוך‪ ,‬ולא בצורת‬ ‫וכן כלפי הזולת‪ ,‬ביום השבת יאיר פניו אל כל‬ ‫טרוניה והתמרמרות‪ .‬כגון על ידי משל או סיפורים‬ ‫אדם ויפיק אך זיו ונועם ושמחה‪ .‬ויהיה נוח ורך‬ ‫מגדלותם ומארחות חייהם של גדולי ישראל‪ .‬או‬ ‫בדיבורו ובשיחתו‪ ,‬וכלשונו של הגאון רבי אייזיק שר‬ ‫‪8‬‬ ‫אינם חובה וכל עניינם להביע רגש ושמחה‪ ,‬ואם אינו‬ ‫שמביע התרגשות והתלהבות מהנהגה נאה שראה‬ ‫שייך לזה הרי זה מעשה חסר טעם ונעדר פשר]‪.‬‬ ‫אצל מישהו‪ ,‬ומגלה דעתו שירווה הרבה נחת אם גם‬ ‫בני משפחתו יעשו כן‪ ,‬וכדומה‪ .‬ובדרך זו הדברים‬ ‫סגולת השבת להרגשת נועם במצוות ועבודת ה'‬ ‫חודרים אל הלב והשפעתה מרובה לאורך ימים‪.‬‬ ‫כל העניינים של עבודת השבת‪ ,‬נוסף על זה‬ ‫שהם מצוה והדרכה כיצד עלינו לכוון את עבודתינו‬ ‫שמחה בקירבת ה'‬ ‫ומעשינו ביום השבת‪ ,‬יש בדבר גם 'מתנה טובה'‪,‬‬ ‫וגם את עצמו ילמד האדם לשמוח בכל עת‬ ‫כלומר 'מציאות' שהקב"ה נתן לישראל את קדושת‬ ‫ולהודות על הטוב הנשגב שזכינו לו‪ ,‬ובפרט בשבת‬ ‫השבת‪ .‬ביום זה ניתן לנו הכח והאפשרות להשיג את‬ ‫קודש שבו אנו במצב של רוממות וקדושה מדושני‬ ‫כל הדברים‪ ,‬ולהרגיש את כל העניינים הללו מתוך‬ ‫עונג שבעים ומבוסמים מטובו‪ ,‬עלינו להתבונן‬ ‫פתיחת הלב וגדלות המוחין‪.‬‬ ‫בעוצם הדבר עד שנבוא לשמחה עצומה ואושר‬ ‫ואמנם הדברים הללו גדולים ונפלאים הם‪,‬‬ ‫נפלא עד כדי ריקוד‪.‬‬ ‫ובדרך כלל לב האדם צר מלהכיל רגשות קדושים‬ ‫כל סעודות השבת‪ ,‬על האדם לדעת שהם‬ ‫ונשגבים כאלו‪ ,‬אלא שאמרו חז"ל שנשמה יתירה‬ ‫סעודתא דמלכא קדישא‪ ,‬ועליו לגשת לסעודות אלו‬ ‫ניתנת באדם בשבת קודש‪ .‬והנה נשמה זו ניתנת לכל‬ ‫בהתרגשות ורטט קודש שהוא נמצא עתה בדרגה‬ ‫אחד ואחד מישראל ולא רק לצדיקים ואנשי מעלה‪,‬‬ ‫וא"כ הרי הדבר הזה קיים בלב כל אחד מאתנו‪,‬‬ ‫נפלאה של קירבת ה' ומשתתף בשמחת המלך‬ ‫ואצל כל אחד קדושת השבת מצויה ומאירה‪ ,‬רק‬ ‫הקב"ה‪ ,‬וכלשון חז"ל 'כמלך שיושב ומטרוניתא‬ ‫שצריך האדם להאמין ולדעת שזה נמצא בו‪ ,‬ולהניח‬ ‫יושבת כנגדו'‪ .‬והמאכלים הם מאכלי המלך וכדאיתא‬ ‫עצמו לקלוט אותה‪ ,‬לנסות להרגיש כיצד הדבר‬ ‫בספרים שמאכלי שבת הרי הם כאכילת קדשים‪.‬‬ ‫פועל בקרבו‪ ,‬ואם רק לא יסיח דעתו ויטשטש את‬ ‫ותיקנו הקדמונים לשורר זמירות לסעודות השבת‪,‬‬ ‫פנימיות לבו בעניינים אחרים‪ ,‬אלא יתן דעתו ויכוון‬ ‫אשר בהם יביע האדם התרגשותו והתלהבותו‬ ‫ליבו למצוא רגשי קודש והשראה רוחנית‪ ,‬ויכין את‬ ‫מהמצב הנעלה הזה שבסעודת שבת קודש‪[ .‬ופשוט‬ ‫עצמו לקלוט עניינים אלו אז בוודאי ימצא ויזהה את‬ ‫שהצורה הנכונה לנגן את הזמירות כשהן עולות‬ ‫הדברים בנפשו‪ .‬וכלשון חז"ל בתפילה ‪' -‬יכירו בניך‬ ‫מתוך לב נרגש ושמח‪ ,‬ולא מתוך כונה 'לצאת ידי‬ ‫וידעו כי מאתך היא מנוחתם'‪.‬‬ ‫חובה' שאז אין אלו 'זמירות' כלל‪ .‬כי 'זמירות' הרי‬ ‫חכמה ומוסר‬ ‫נתת ליראיך נס להתנוסס‬ ‫קובע את דרכו מתוך בחירתו החפשית‪ ,‬ורק באופן‬ ‫התורה כרוכה בהתמסרות‬ ‫זה הוא נעשה שליט ומלך על עצמו‪.‬‬ ‫נתיבי החיים של היהודי‪ ,‬כרוכים תמיד במאמצים‬ ‫אמנם לעיתים מזמנים לו לאדם מן השמים‬ ‫והתמסרות ונתינת לב‪ ,‬ואכן רק כשהשמיעה בקול ה'‬ ‫מהמורות וקשיים החורגים מהשיגרה‪ ,‬המעמידים‬ ‫וההליכה בדרך התורה באים על ידי הבלגה על קושי‬ ‫בפניו התמודדות בדרגה יותר קשה ממה שהורגל‬ ‫ועל ידי ויתור על נטיית הלב והתגברות על היצר‪,‬‬ ‫אליה‪ .‬מצבים אלו בחיים מהווים מצד אחד הזדמנות‬ ‫אזי נחשב לעבד לה' הנכנע אליו ומציית לו‪ .‬ורק בכך‬ ‫נשגבה‪ ,‬ומאידך יש בהם סכנה עצומה‪ ,‬אלו הם‬ ‫נידונים מעשיו כמעשה אדם בעל צלם אלוקים אשר‬ ‫‪9‬‬ ‫קנייני קדושה ותורה בנפשו‪ .‬כל עמידה בנסיון‬ ‫שעות מבחן הדורשות מן האדם התאמצות מיוחדת‬ ‫וויתור מעצמו למען השי"ת‪ ,‬יש כאן נתינה של‬ ‫והתגברות בנפשו לעמוד בנסיון‪.‬‬ ‫עצמו לה'‪ ,‬ועל כן נכנס לחלקו ונעשה שלו ומתקדש‬ ‫עבור האדם החפץ להתקדם ולהתעלות בהר‬ ‫בקדושתו יתברך‪ ,‬וכמידת הקושי והוויתור כן היא‬ ‫ה'‪ ,‬מהווים מאורעות כאלו הזדמנות פז להוציא‬ ‫מידת התעצמות הקדושה בנפשו ובעצם מציאותו‪.‬‬ ‫לפועל את השקפותיו הנעלות ולבטא את דרגותיו‬ ‫בנאמנותו להשי"ת‪ ,‬ובכך לקבוע את מציאותו‬ ‫הרבה דרגות בנסיונות והצדיק עומד בכולם‬ ‫במעלה יותר רמה‪ ,‬אחר שכבר עמד בנסיון בפועל‪.‬‬ ‫האדם העומד כגבור חיל בכל סוגי הנסיונות‪,‬‬ ‫הוא אשר מתעטר בנזר הנצחון‪ .‬כי יש שנאלץ‬ ‫התכוננות מראש לנסיונות‬ ‫להתאמץ מאד בגוף ובנפש עבור קיום התורה‬ ‫מחזקת את העמידה בהם‬ ‫והמצוות‪ .‬ויש שנאלץ להתמודד עם לעג ובזיונות‬ ‫המציאות הזאת שסדר החיים מלווה במצבים‬ ‫מחמת דביקותו בתורה‪ ,‬ויש שמשום כך יוצרך כל‬ ‫של נסיונות‪ ,‬היא דבר שנחוץ לו לאדם שידע אותו‬ ‫חייו לחיות בקושי ובשפלות‪ .‬ויש שמרגיש כאילו‬ ‫מראש‪ ,‬שבכך יקל עליו לעמוד בהם‪ ,‬כי כאשר יבוא‬ ‫ניטל חייו ממש‪ ,‬וצריך מסירות נפש לשם זה‪.‬‬ ‫בפניו הקושי בקיום התורה והמצוות ויזכור כי הכל‬ ‫רק נסיון ומבחן‪ ,‬ודאי ישיש להוכיח כי יכול יוכל‬ ‫ומאידך יש דרגות רבות בחובת קיום המצוות‪,‬‬ ‫לה‪ .‬ויתבונן כי הנה ה' נצב עליו וממתין לו כאב‬ ‫יש מצוות ועבירות חמורות שחייב בהם מדאורייתא‪.‬‬ ‫המנסה את בנו ומצפה לראותו עומד בו בהצלחה‪,‬‬ ‫ויש מצוות שחיובם רק מדרבנן‪ ,‬ויש שחיובם משום‬ ‫וכמה נחת רוח יהיה לפניו יתברך כאשר יעמוד בזה‪.‬‬ ‫שאמרו על כך 'רוח חכמים נוחה הימנו'‪ ,‬ויש דרגה‬ ‫של 'הידור'‪ ,‬ויש 'מנהג'‪ ,‬וכן יש דרגה של 'בעל נפש‬ ‫ובפרט בראשית הדרך‪ ,‬כאשר יהודי נכנס לעול‬ ‫יחמיר על עצמו'‪.‬‬ ‫עבודת ה'‪ ,‬ומקבל עליו להתנהג כראוי‪ ,‬ולמלא את‬ ‫תפקידו בשלימות‪ ,‬אזי נעמדים בפניו כל ענייני‬ ‫והנה הצדיק אפילו כשעומד לפניו דבר שמצד‬ ‫העוה"ז‪ ,‬והיצר והנטיות מושכים אותו לכל מיני‬ ‫החיוב הריהו בדרגה הקלה ביותר‪ ,‬ומאידך הרי זה‬ ‫כיוונים המנוגדים לתורה‪ ,‬והוא עומד בפני נסיונות‬ ‫נסיון הקשה ביותר‪ ,‬בכל זאת הוא עומד בכך בנחת‬ ‫גדולים העלולים להביאו לידי רפיון ידים‪ .‬ולכן‬ ‫והסכמה‪ .‬ואין עולה במחשבתו שום צד של הוה‬ ‫יש להתכונן ולדעת שהשלב הראשון בכל כניסה‬ ‫אמינא להחליש את עמידתו‪ ,‬כיון שמשום נאמנותו‬ ‫לעבודה הוא מסירות נפש‪ ,‬וצריך שתהא החלטה‬ ‫לה' אף דבר לא יזיזנו מדרך התורה‪ ,‬ולא יוותר‬ ‫וקביעה בנפשו שנלחמים ולא מוותרים‪ ,‬ואכן אם‬ ‫כחוט השערה גם אם השיקולים החיצוניים הם‬ ‫מתעקש על שלו בעוז‪ ,‬זוכה לאחר מכן להגיע‬ ‫גדולים ועצומים‪[ .‬ודוגמא לדבר אביון מרוד ובעל‬ ‫למנוחה ולשלווה‪ ,‬ולהיות עולה ומתעלה‪ .‬ונוסף‬ ‫חוב גדול ויש לו טירדות רבות וקשיים עצומים‬ ‫לזה‪ ,‬על ידי עצם ההתמודדות נעשה מלומד‬ ‫והעניות נוטלת ממנו את ישוב דעתו וגוזלת ממנו‬ ‫מלחמה לנצח במלחמת היצר‪.‬‬ ‫זמן יקר לעבודת ה'‪ ,‬והנה מצא בשב"ק מטמון‬ ‫גדול שיכול להציל את כל מערכת חייו‪ ,‬ויוכל עי"ז‬ ‫על ידי הנסיונות רוכשים מעלות וקנייני קודש‬ ‫להרבות בתורה ובעבודת ה' ולעשות צדקה וחסד‪,‬‬ ‫כל מציאותו של עם ישראל נרכשה בדם‬ ‫ויהיה לו בזה חיים טובים הוא ומשפחתו כל הימים‪.‬‬ ‫הנסיונות‪ .‬הקב"ה בחר באברהם אבינו ע"ה רק‬ ‫אלא שיש בלקיחת חפץ זה צד של איסור מוקצה‪,‬‬ ‫לאחר שבחנו וצרפו בעשרה נסיונות‪ ,‬ורק לאחר‬ ‫ונפסק בזה שבעל נפש יחמיר על עצמו‪ .‬ולכן כשם‬ ‫שעמד בהם בתוקף איתנותו 'ומצאת את לבבו נאמן‬ ‫שאם היה מדובר בחפץ פעוט וקל ערך לא היה‬ ‫לפניך'‪ ,‬כרת עמו הקב"ה ברית אהבה וידידות‪ ,‬ומכך‬ ‫מתיר לעצמו‪ ,‬כמו כן אין גודל הנסיון משנה את‬ ‫נוצר המציאות של עם ישראל‪.‬‬ ‫דעתו והשקפתו‪ ,‬ושש ושמח להקריב מעצמו בכדי‬ ‫בכל פעם שמגיע לידי נסיון ועומד איתן ומחזיק‬ ‫לעשות נחת רוח ליוצרו ית"ש]‪.‬‬ ‫בדרכו‪ ,‬מתגדל ונעשה מציאות יותר רוממה‪ ,‬ורוכש‬ ‫‪10‬‬ ‫קיימת סכנת המחשבים והפלאפונים‪ ,‬שאפשר‬ ‫מלכתחילה אסור להביא עצמו לידי נסיון‬ ‫להגיע עמהם לכל מיני מרעין בישין רח"ל‪ .‬ומי‬ ‫אמנם למרות כל המעלות שהאדם זוכה להם‬ ‫שאינו מוכרח זאת לצורך גמור‪ ,‬הרי גם אם אומד‬ ‫על ידי הנסיונות‪ ,‬הרי מאידך מהווה כל נסיון גם‬ ‫את עצמו שיוכל להיזהר ולא יכשל‪ ,‬הרי הוא עדיין‬ ‫סכנה עצומה‪ ,‬שמא ח"ו לא יעמוד בדבר‪ .‬ועל האדם‬ ‫נכלל בגדר 'עוצם עיניו' שנחשב רשע אם איכא‬ ‫לברוח מן הנסיון כמפני האש ואף אם סבור הוא‬ ‫דרכא אחרינא‪ ,‬אולם באמת מי יוכל להבטיח לעצמו‬ ‫שיעמוד בזה‪ ,‬אסור לו ליטול אף סיכון קל שבקלים‬ ‫שתמיד יוכל לעמוד בנסיון‪ ,‬ולכן הירא את דבר‬ ‫שמא ח"ו יעבור את פי ה' קטנה או גדולה‪ .‬ועל כך‬ ‫ה' חלילה לו מלהסתכן בכל אלו‪ ,‬ואל לו לחשוש‬ ‫אנו מתפללים בכל יום 'ואל תביאני לידי נסיון'‪.‬‬ ‫להפסד ממון ופרנסה‪' ,‬כי אין מחסור ליראיו'‪.‬‬ ‫וכדאיתא בחז"ל 'אמר רב יהודה אמר רב לעולם‬ ‫וכשם שכל אחד חייב לשמור על עצמו‪ ,‬בוודאי‬ ‫אל יביא אדם עצמו לידי נסיון שהרי דוד מלך‬ ‫שמוטל עליו להיזהר ביותר בנוגע לחינוך בני ביתו‪,‬‬ ‫ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל' (סנהדרין קז‪.).‬‬ ‫וכמי שחובת החינוך עליהם הרי מוטל על ההורים‬ ‫ואמרו שהוא עצמו הצטער והתחרט על הבקשה‬ ‫לדאוג לכך שצאצאיהם לא יתקרבו לכלל נסיון‪.‬‬ ‫של 'בחנני ה' ונסני צרפה כליותי ולבי'‪ .‬שלמרות‬ ‫להרחיק אותם כמטחווי קשת מן הרחוב‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫שהיה רצונו להתקדש ולהתעלות על ידי הנסיון‪,‬‬ ‫יש בזה איזה צורך ואפילו צרכי מצוה‪ ,‬יש להמנע‬ ‫וכמו שאמר 'צרפה כליותי ולבי'‪ ,‬כלומר שעל ידי‬ ‫מכך בכל תוקף‪ ,‬כי בכל מקום עלולים להיות פרצות‬ ‫העמידה בנסיון יעשה מציאותו מטוהר ומצורף‬ ‫וסכנות‪ ,‬ולדאבונינו אנו במצב של 'שכיחא הזיקא'‪.‬‬ ‫מכל סיג‪ ,‬בכל זאת אסור לאדם להביא עצמו לסכנה‬ ‫וצריך לדאוג בכל מידת האפשרות שיהיו רק בהיכלי‬ ‫רוחנית זו‪.‬‬ ‫התורה ובמקומות אשר רוח חכמים נוחה מהם‪ ,‬וגם‬ ‫למנעם מכל קשר והימצאות עם אדם שאינו ירא‬ ‫המכניס עצמו לידי נסיון נקרא רשע‬ ‫שמים וירא חטא‪.‬‬ ‫וכך גם אמרו בגמרא על ההולך במקום שעלול‬ ‫מצב הנסיון אינו מוכיח על שפלות‬ ‫לראות מראות אסורות – 'אי דאיכא דרכא אחריתא‬ ‫רשע הוא' (בבא בתרא נז‪ ,):‬ואפילו שמדובר שם במי‬ ‫צריך לדעת שכל מיני מצבים של נסיונות‬ ‫ש'עוצם עיניו מראות ברע'‪ ,‬בכל זאת עצם הדבר‬ ‫הבאים על האדם‪ ,‬אין הם הוכחה על היותו שפל‬ ‫שנכנס לדרך זו שיכול להיכשל בה‪ ,‬באופן שהיה‬ ‫וירוד‪ ,‬ואין בהם כלל ביטוי של גנות וקטנות‪ .‬ולא‬ ‫יכול לילך בדרך אחרת‪ ,‬הרי הוא רשע‪ ,‬משום‬ ‫יבהל ואל יפול ברוחו‪ ,‬ואל ירפה הדבר את ידיו‪,‬‬ ‫כי זהו טבעו של האדם שהוא 'יעלו שמים ירדו‬ ‫שהכניס את עצמו לידי נסיון‪ .‬ואמרו חז"ל – 'אל‬ ‫תהומות'‪ .‬ואדרבה איתא בחז"ל 'כל הגדול מחבירו‬ ‫תאמין בעצמך עד יום מותך‪ ,‬שהרי יוחנן כהן גדול‬ ‫יצרו גדול ממנו'‪ .‬ולפעמים הדבר נובע שמכיון‬ ‫שימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה‬ ‫שכבר הוכיח את עצמו בדרגה הראשונה‪ ,‬מזמינים‬ ‫צדוקי' (ברכות כט‪.).‬‬ ‫לו עתה מן השמים התמודדויות יותר קשות‪ .‬וכענין‬ ‫ובפרט כאשר האדם מכניס עצמו לדבר או‬ ‫הכתוב – 'למען ענותך לנסותך לדעת את אשר‬ ‫למקום שיש בהם נסיון תמידי שזה איסור גמור‪,‬‬ ‫בלבבך התשמור מצוותיו אם לא' (דברים ח‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫גם אם ליכא דרכא אחרינא‪ .‬שהרי יש אצל האדם‬ ‫ויש שהאדם מתאונן ומצטער על קושי‬ ‫זמנים מזמנים שונים‪ ,‬ולפעמים תוקפו יצרו ויש‬ ‫הנסיונות‪ ,‬שלמרות שמתגבר על יצרו וכובש את‬ ‫לאדם זמנים של חולשה ורפיון‪ ,‬ועלול להתחיל עם‬ ‫רצונו‪ ,‬כואב לו הדבר שנאלץ לוותר כל כך ולהקריב‬ ‫הוראת היתר‪ ,‬או שמדמה למצוה‪ .‬ולפעמים היצר‬ ‫מעצמו‪ .‬אולם הצדיקים רואים בכך את אושר‬ ‫מפתה אותו במידה קטנה‪ ,‬והיום אומר לו עשה כך‬ ‫חייהם שניתן להם הזדמנות כה מופלאה להקריב‬ ‫ומחר אומר לו עשה כך‪ ,‬וסופו מי ישורנו‪.‬‬ ‫ולתת מעצמם למען ה'‪ ,‬וששים בדיצה לעשות רצון‬ ‫ובדורותינו לדאבונינו הרחוב פרוץ עד מאד‪,‬‬ ‫קונם וחפץ צורם‪ ,‬אשר זוכים לקיים במחיר יקר‬ ‫והשטן אורב בכל פינה‪ ,‬וגם בתוך הבית פנימה‬ ‫‪11‬‬ ‫לדבר ה'‪ ,‬הריהו קונה ורוכש את המעלות בעצמותו‪.‬‬ ‫כל כך‪ .‬ועצם ההתמודדות נותנת לצדיק סיפוק‬ ‫וכפי שהיה בעם ישראל‪ ,‬שעל ידי שעמדו בנסיון של‬ ‫עצום שהוא מצליח לעמוד בה‪ ,‬והוא מתענג בזה‬ ‫'לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה' נעשו 'קודש‬ ‫עד שכדאי לו כל מציאות חייו עבור אושר זה‪ .‬וכל‬ ‫ישראל לה' ראשית תבואתו' (ירמיה ב)‪.‬‬ ‫אלו הנסיונות מספקים לו אושר אין קץ‪ .‬כי למרות‬ ‫שצריך להתרחק מן הנסיון אבל כאשר כבר בא‬ ‫כאשר האדם מצטער ומתאמץ עבור עבודת‬ ‫הדבר לידו אין הצדיק מצטער על כך‪ ,‬אלא שש‬ ‫השי"ת ושמירת תורתו‪ ,‬זוכה לבסוף להרחבה‬ ‫ומאושר על ההזדמנות שניתנה לו להוכיח את‬ ‫והארה‪ ,‬בחינת 'העם ההולכים בחושך ראו אור גדול'‪.‬‬ ‫אהבתו ומסירותו להשי"ת‪.‬‬ ‫כי על ידי ההליכה בדרך התורה ועמל יגיעת התורה‬ ‫גם כאשר הוא מצב של חושך ואפילה‪ ,‬כנגד זה זוכה‬ ‫עמידה בנסיון מרומם את האדם‬ ‫לאור גדול של קדושה וקירבת ה' ולאורה של תורה‬ ‫וכאשר האדם זוכה לעמוד בנסיון הרי הוא‬ ‫במידה רבה יותר מאשר לפני כן‪ ,‬דמכיון שהוכיח‬ ‫מתעלה ומתעטר ברוממות‪ ,‬ואיתא במדרש (בר"ר נה‪,‬‬ ‫בפועל מסירותו לה' וביטא בזה שהתורה והמצוות‬ ‫א) שנסיון הוא מלשון 'נתת ליראיך נס להתנוסס'‪,‬‬ ‫היא רצונו וכל עניינו‪ ,‬לכן זוכה שבאמת מתאחד עם‬ ‫כלומר נס מלשון הרמה והגבהה‪ .‬כי על ידי שעומד‬ ‫התורה ונעשית שלו‪ .‬וכדכתיב 'משכני אחריך נרוצה‬ ‫בנסיון הריהו מתגדל עתה במדריגה יותר גבוהה‬ ‫הביאני המלך חדריו' ‪ -‬שעל ידי שהאדם רץ אחר ה'‪,‬‬ ‫ונעלית‪ .‬ואלו המעלות שהיו אצלו רק באופן של‬ ‫המלך מכניסו לחדריו הפנימיים‪ ,‬וכדאיתא במדרש‪,‬‬ ‫בכח מתעצמים במהותו ונעשה מציאות של‬ ‫דהיינו 'חדרי תורה' ו'חדרי מרכבה'‪.‬‬ ‫קדושה‪ .‬כי ככל שהאדם מתאמץ יותר ומתמסר‬ ‫התודה והברכה לידידנו הנכבדים מתומכי מכוננו שנטלו חלק בהוצאות גיליון זה‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרב מרדכי בר"מ לוצקין שליט"א‬ ‫הרב אברהם בר"ב גבירץ שליט"א‬ ‫לרגל הולדת הבן למזל"ט‬ ‫לרגל הולדת הבן למזל"ט‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרב יעקב לייב בר"מ קלצקי שליט"א‬ ‫הרב משה חשין שליט"א‬ ‫לרגל הכנס הבן לעול תומ"צ למזל"ט‬ ‫לרגל הולדת הבן למזל"ט‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרב יצחק בר"א שוטלנד שליט"א‬ ‫הרב דוד כהן שליט"א‬ ‫לרגל הולדת הבן למזל"ט‬ ‫לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט‬ ‫המעוניינים לתרום את הוצאות הגיליון לזיכוי הרבים‪,‬‬ ‫בחסות‬ ‫נא לפנות ל־‪ 054-8422488‬או למייל ‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬ ‫‪12‬‬