אמרי מנחם · Imrei Menachem — חיי שרה (2026-11-02)

ניצוצי אורה ומאמרים יקרים
מפה מפיק מרגליות
ניצוצי אורה ומאמרים יקרים
מפה מפיק מרגליות
פרשת חיי שרה
גיליון זה נתנדב לעילוי נשמת אחותי הצדקת האשה החשובה
מרת פראדל ע"ה
אחותי הצדקת האשה החשובה
מרת רחל לאה ע"ה
בת הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל
ת.נ.צ.ב.ה
פרשת חיי שרה
כשושנה בין החוחים
גר ותושב אנכי עמכם (כג ,ד)
יש לפרש מה ׁ ֶש ָּכלַ ל אברהם עצמו עמהם והשווה עצמו להם ,דכיון שאברהם
היה אונן ואונן אסור בעסק התורה והמצוות ,לכן היה "עמכם" ,בדומה להם.
או יאמר ,כאשר נמצא הצדיק בין רשעים אינו יכול להתפלל כדבעי כמו
בזמן שהוא לעצמו.
יושב בישיבה
ואברהם זקן בא בימים (כד ,א)
בגמרא (יומא כח ,ב) למדו מפסוק זה שאברהם אבינו "זקן ויושב בישיבה
היה".
יש לפרש דיוק הלשון "יושב" בישיבה ,דלכאורה העיקר הוא עסק התורה,
ואחת היא לנו אם יושב או עומד בעת עסקו בתורה?
אלא שכבר אמרו "אין עמידה אלא תפילה" .ועוד אמרו ,שמי שתורתו
אומנותו כרשב"י וחבריו פטור מתפילה .ואם כן ,שהעוסק בתורה עד שתורתו
היא אומנותו אינו צריך להתפלל ,הרי על כך בא לרמז הלשון "יושב" ,דלא
כתפילה שהיא בעמידה.
***
ידוע בשם האר"י הק' ,שיהודי העושה מצוה אין כוח המצוה מועיל לשעתו
בלבד ,כי נשאר אור והשפעה מהתורה או מהצדקה גם לאחרי זה.
לפי זה מובן מדוע אחרי "זקן" ,שפירושו זקן ויושב בישיבה ,נאמר "בא
בימים" ,היינו שכאילו בא עם הימים ,שכל ימיו היו עמו – כי מאחר שעסק
בעבודת ה' בימים אלו ,נשארו עמו הימים מלאים בתורה וחסד.
***
***** ב ******
השייכות וההמשך בין שני חלקי הפסוק
הנה המשך הכתוב הוא "וה' ברך את אברהם בכל" ,ובפשטות פירושו שבירכו
בברכות גשמיות .ויש להבין מהי השייכות בין "זקן ויושב בישיבה" עם "ה' ברך
את אברהם בכל".
מובא בשם הרה"ק רבי בונם מפשיסחא זיע"א ,שהמתפלל ואינו מכוון כדבעי
בברכת "ברך עלינו" ,אות הוא שגם בברכת "השיבנו" לא היתה כוונתו באמת
ובשלימות; כי כדי לשוב לפני ה' נדרש יהודי לפרנסה ושפע טוב בגשמיות.
וכן אירע פעם ,שאמר פלוני לפני רביה"ק מסאטמאר זיע"א שלא יתכן להיות
ערליכער איד בלי הרחבת הדעת; והשיב רביה"ק לעומתו שאפילו כדי להיות
יהודי סתם מוכרחת הרחבת הדעת.
ובאמת הרי זו משנה מפורשת ,אם אין קמח אין תורה .ונרמז בתהלים (כג ,ו),
"אך טוב וחסד ירדפוני[ ,ואזי ]:ושבתי בבית ה' לאורך ימים".
זהו הפי' בכתוב דידן "ואברהם זקן בא בימים – זקן ויושב בישיבה – וה' ברך
את אברהם בכל" :שני חלקי הפסוק תלויים זה בזה ,דכאשר ה' ברך את אברהם
בכל ,במילא יכול היה להיות זקן ויושב בישיבה.
ולהוסיף ,דהנה בגמ' פרק חלק (סנהדרין צט ,ב) פירשו את הפסוק "נפש עמל
עמלה לו" – "הוא עמל במקום זה ותורתו עומלת לו במקום אחר" .ופירש רש"י:
תורה עומלת לו ,שמחזרת עליו ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה
וסדריה [וסתריה] .ע"כ .דהיינו ,שהעוסק בתורה כדבעי הרי שהתורה עצמה
מבקשת כביכול מהקב"ה שיוכל להמשיך ללמוד.
לפי זה מתפרש בטוב טעם גם סדר הפסוק :תחילה נאמר "ואברהם זקן
בא בימים" שפירושו זקן ויושב בישיבה ,ושוב "וה' ברך את אברהם בכל" – כי
לאחר שכבר ישב בישיבה ועסק בתורה באה התורה לפני הקב"ה לבקש עבורו,
ואזי "ה' ברך את אברהם" כדי שיוכל ללמוד עוד.
מעין זה ,שמעתי – מאאמו"ר הרה"צ ר' מאיר ב"ר מנחם זיע"א וכן ממו"ר
הרה"ק רבי מנחם שלמה מקאלוב זיע"א – בשם החוזה מלובלין זיע"א ,שצריך
לבקש מהקב"ה שפע בגשמיות ,ואזי יקבל רוחניות .כמו כן מובא בשם החוזה
בכמה וכמה מקומות בספר "אור לשמים" ,לבקש מהשי"ת הרחבת הדעת כדי
שיוכל לעבוד את ה' .דהיינו שאצל יהודי העובד את ה' ,אזלי גשמיות ורוחניות
כחדא.
וזהו "ואברהם זקן בא בימים – זקן ויושב בישיבה – וה' ברך את אברהם
בכל" ,אברהם עסק בתורה כנ"ל וה' ברכו שיהיה גשמיות יחד עם רוחניות.
***** ג ******
בירור הטוב מן הרע
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד ,א)
ידוע כי החל מחטא עץ הדעת נעשו הטוב והרע מעורבים זה בזה ,ועל ידי
שלומדים תורה ביגיעה ממתיקים ומוציאים את הטוב מן הרע המעורב בו.
[וכמו שנאמר "אך טוב וחסד ירדפוני וגו' ,ושבתי בבית ה' לאורך ימים" –
דכאשר יש "אך טוב וחסד" ,היינו שהצליח להפריד את הטוב וחסד שישארו
לבדם ללא תערובת רע ,אז אפשר להתקרב אל הקב"ה אשר "לא יגורך רע",
ולעסוק בתורה ועבודת ה' במנוחת הדעת].
וזהו הרמז במה שמצינו בגמרא ,שנקטו לגבי קושיא חזקה שאין לתרצה
– "לית נגר ולא בר נגר דיפרקינה"; כי תיבת "רע" בגימטריא מאתים ושבעים,
ו"טוב" בגימטריא שבע עשרה .כאשר מבררים את הסוגיא בעיון ומצליחים
להעלות את הטוב ולדחות את הרע ,דהיינו שהוציא טו"ב מתוך ר"ע ,נשאר
מספר רנ"ג .אבל קושיא שלא הצליחו ליישבה ,וא"כ הטוב והרע עדיין מעורבים,
על זה קאמרינן "לית נגר" (אותיות רנ"ג) – אין לנו האפשרות לבוא למצב של נג"ר
בלבד ,אלא עדיין הטוב והרע מעורבים יחד.
והנה תיבות "והוי"ה ברך" בגימטריא "נגר" (עם הכולל) ,ואילו בתיבות "ו'אברהם
ז'קן ב'א ב'ימים" נרמז "טוב" ,כי הראשי תיבות שלהן – ו'ז'ב'ב' – בגימטריא
טו"ב.
ולפי הנ"ל יש לפרש הרמז בזה ,דהלא אברהם תיקן כידוע חטא אדם
הראשון ,דהיינו שהוציא את הטוב מן הרע .וזהו שאמרו "שלשה לא שלט בהן
יצר הרע אלו הן אברהם יצחק ויעקב" ,כי דחה את הרע מעליו ולא היתה לו
שייכות לרע .לכן בפסוק המדבר אודות אברהם נרמז הבדלת הטוב מן הרע,
דהיינו שהטוב נשאר בפני עצמו ללא הרע ,והנותר מן הרע (נג"ר) נשאר בפני
עצמו (בתיבות "והוי"ה ברך").
עד היכן כוח הצדיק
וה' ברך את אברהם בכל (כד ,א)
הנה אמרו חז"ל על הפסוק "צדיק מושל יראת אלהים" :מאי קאמר ,א"ר
אבהו ה"ק כו' ,מי מושל בי צדיק שאני גוזר גזרה ומבטלה .ולפי זה ,שלצדיקים
ניתן הכוח לבטל גזירות הקב"ה ,יש לומר רמז בפסוק – ב"כל" ראשי תיבות לא
כן .דהיינו שה' ברך את אברהם בענין זה – שיהיה בכוחו לבטל גזירת הקב"ה
ולומר עליה "לא כן".
יתירה מכך יש לומר על פי לשון חז"ל בכמה מקומות "אם לעוברי רצונו כך
לעושי רצונו על אחת כמה וכמה" ,ולפי זה יש לומר ,שיש צדיקים שהם בבחינת
***** ד ******
"עוברי רצונו" ,שהם מבטלים ומעבירים את רצון הקב"ה וגזירותיו כנ"ל ,אבל
יש דרגה גבוהה מזה ,והם הצדיקים שבבחינת "עושי רצונו" ,שגורמים כביכול
לרצון חדש .ולפי זה פירוש "ה' ברך את אברהם בכל" – "בכל" ,אף בבחינה זו.
***
אמרו חז"ל (ב"ב יז ,א) ,שלשה לא שלט בהן יצר הרע ,אלו הן :אברהם יצחק
ויעקב ,דכתיב בהו "בכל"" ,מכל"" ,כל" .דהיינו שמפסוק דידן ילפינן שלא שלט
יצה"ר באברהם.
ויש לפרש ,דכיון שאברהם היה זקן ויושב בישיבה (כפי שלומדים מתחילת הפס'
כנ"ל) ,והרי ידוע שהמזכה את הרבים אין חטא בא על ידו ,לכן ברכו הקב"ה
"בכל" ,שלא ישלוט בו יצה"ר.
חידוש בדין שליחות
ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו (כד ,ב)
הקשו (הפנים יפות ,ועוד) ,איך שלח אברהם את אליעזר ,והרי קיימא לן דאין
שליחות לבני נח?
ועל דרך זה הקשו (המקנה ,התורת חסד ,ועוד) במה שמצינו בגמ' שלמדו דין
שליחות מפסח מצרים ,שהרי פסח מצרים היה לפני מתן תורה ,ואז היה
לישראל דין בני נח? והן קושיות אלימתות.
והנראה לבאר בזה בס"ד ,דכיון שהמקור לדין זה (דאין שליחות לעכו"ם) הוא
מהפס' "כן תרימו גם אתם" ,מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית ,ופסוק
זה הרי נאמר לאחרי מתן תורה ,אם כן לפני מתן תורה לא היה שייך דין זה.
וכעין מה שמצינו בכמה ענינים "ניתנה תורה ונתחדש הלכה".
[או בעומק יותר ,דכיון שכל הלימוד הוא מזה שנאמר "גם" ,דהיינו שהשליח
צריך להיות בדומה ובערך אל המשלח ,הרי שלאחרי מתן תורה שיש גדר
ישראל – במילא הבן נח הוא גדר אחר ואינו נחשב "שליח" בערך לישראל.
אבל לפני מתן תורה שלא היה הבדל בין ישראל לעכו"ם ,וכולם היו באותו
הגדר דבני נח ,אם כן אין במשמעות הלשון "גם" לשלול שליחות מזה לזה].
מעלת התפילה וסגולתה
ויאמר ה' אלקי אדני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני
אברהם (כד ,יב)
לכאורה ,מדוע נצרך אליעזר להתפלל אחרי שכבר ראה הנסים בקפיצת
הדרך וכו' ,ואם כן ברור שה' הנחהו בדרך האמת והוא מצליח בשליחותו?
ויש לבאר ,בהקדים הא דאיתא בגמ' קידושין (כט ,ב) ,שמע אביי דקא הוה
***** ה ******
אתי [שבא אצלו רב אחא בר יעקב]; הוה ההוא מזיק בי רבנן דאביי ,דכי הוו
עיילי בתרין אפי' ביממא הוו מיתזקי .אמר להו [אביי לתלמידיו] ,לא ליתיב ליה
[לרב אחא בר יעקב] אינש אושפיזא ,אפשר דמתרחיש ניסא .על בת בההוא
בי רבנן [נכנס ולן באותו בית מדרש ,כיון שאף אחד לא הזמינו לארחו בביתו],
אידמי ליה כתנינא דשבעה רישוותיה .כל כריעה דכרע נתר חד רישיה .אמר
להו למחר :אי לא איתרחיש ניסא סכינתין.
וכתב המהרש"א שם :ק"ק ,דהיאך דחה אביי אותו למקום סכנה על הספק
דשמא יתרחש ניסא ,וגם אם יתרחש ניסא יהיו מנכין לו מזכיותיו כדאמר
בעלמא .וי"ל דודאי סמך אביי על חסידותו ושמתוך תפלתו לא יהיה ניזוק,
ויהרוג את המזיק .ואין זה מקרי נס .אלא שאמר דשמא קודם תפלה יתרחש
ניסא וינכו לו מזכיותיו ,ומשום ספק זה אין למנוע הודאי שיהרוג אותו.
[ובעיקר שאלתו של המהרש"א יש להעיר ,דהלא אביי עצמו ס"ל (פסחים סד,
ב) סמכינן אניסא .וצ"ע].
עכ"פ נמצאנו למדים ,שע"י תפילה לא חשיב סמיכה על נס .כי כך הוא דרכו
של עולם ,שכאשר פונים אל הקב"ה ומתפללים אליו הרי הוא עוזר ומושיע.
ולכן התפלל אליעזר ,כי אע"פ שעד אז ה' הצליח דרכו בדרך נס ,הרי קיי"ל
שאין סמוכין על הנס ,ולכן פנה אל הקב"ה וביקש ממנו בדרך תפילה ,שאז
אי"ז סמיכה על נס כנ"ל.
עוד יש לומר עפ"י מ"ש הבני יששכר ,שישנו חילוק בין עזרה שבאה מאת
השי"ת בדרך נס או ע"י תפילה – שמה שבא ע"י תפילה הרי זה נשאר לתמיד,
גם לדורות הבאים ,משא"כ ע"י נס הרי זה תלוי בזכות ,ויתכן שדורות הבאים
לא יהיו ראוים ותיפסק מהם הטובה .לכן ביקש אליעזר על נישואי יצחק
ורבקה בתפילה דוקא ,כדי שתועיל התפילה גם לדורותיהם אחריהם.
[ובזה מבואר מה שהיה נהוג בדורות קודמים ,כמ"ש הריטב"א מהגאונים
והובא במ"א ,שבשבת שיש בה חתן היו קוראים פרשת "ואברהם זקן" – שהרי
בפרשה זו מדובר על תפילת אליעזר שאינה רק ליצחק ורבקה אלא לכל דורות
בני ישראל הבאים אחריהם כנ"ל].
וזהו מה שאמרו חז"ל "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים" –
"שיחתן" היינו תפילה (ברכות כו ,ב) ,שיש בה מעלה יותר מעסק התורה ,שדוקא
על ידה מקבלים ברכת ה' לדורות.
אופן שתיית מים
וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך (כד ,יז)
רש"י פירש על "וירץ העבד לקראתה" – לפי שראה שעלו המים לקראתה
***** ו ******
(וראה מה שביאר בזה בשפתי חכמים) .ויש לומר שזהו גם הטעם למ"ש בהמשך הפס'
"הגמיאיני נא מעט מים מכדך" ,דכיון שהמים עלו ע"י נס ,הבין אליעזר שצדקת
היא וחפץ לשתות ממים אלו .ובזה יובן בטוב טעם מדוע נאמר "מכדך" ,דלכאורה
מיותר הוא? אלא שבנוסף לזה שרצה לבחון האם תציע לשאוב לגמליו ,היתה
לו גם כוונה מיוחדת לזכות לשתות ממים אלו שעלו לקראת רבקה.
***
איתא בגמ' מסכת סוכה (מט ,ב)" ,אמר רבא ,צורבא מרבנן דלא נפישא ליה
חמרא ליגמע גמועי" ,ופירש רש"י :בלגימות גסות.
אמנם המהרש"א שם כ' דבפרק המוציא משמע דלשון גמיעה לגימה דקה
היא ,וביאר שכאשר שותה בלגימות דקות אזי הגרון נהנה וטועם ממנו הרבה
פעמים ושבע מהר ,משא"כ בלגימה א' גסה שאין הגרון נהנה וטועם רק פעם
אחת ואינו שבע.
[ולחידודי ,אולי מכאן רמז למה שמצינו בהנהגת צדיקים קדושי עליון ,שיש
צדיקים המתפללים במתינות ויש המתפללים בהתלהבות ובאש קודש אבל
במהירות .והרי זה מעין שני האופנים ,אם הנאת הגרון היא העיקר או הנאת
מעיו].
והנה בגמ' פסחים (פו ,ב) מובאת ברייתא" ,השותה כוסו בבת אחת הרי זה
גרגרן ,שנים דרך ארץ ,שלשה מגסי הרוח" .היינו שצריך לשתות הכוס בב'
לגימות .ויש לומר שבמצוה כולי עלמא מודים.
פרחה טומאה ממנו
ואנכי פיניתי הבית (כד ,לא)
פירש רש"י :פיניתי הבית ,מעבודת אלילים.
ויש לתמוה ,מדוע כאשר בא יעקב אל בית לבן כמבואר בפרשת ויצא ,לא
מצינו שלבן פינה הבית מע"ז – ולא תהא כהנת כפונדקית?
ונראה לבאר על פי מעשה נפלא המובא בספר "שבחי רבי חיים ויטאל",
שהיתה בזמנו מכשפה שהיתה מגלה דברים נסתרים על כל מי שבא אצלה.
מהרח"ו רצה לבוא אף הוא לתהות על פשר הענין ,אלא שכאשר הרגישה
בבואו אמרה לו שכוחותיה אינם עמה ואינה יכולה לומר מאומה [רק זאת
אמרה ,שבגלגול אחר היה מהרח"ו ראש הסנהדרין] ,ורק אחר שיצא מהרח"ו
לדרכו שבו אליה כוחותיה .ומובן מזה ,שכאשר בא צדיק אל המקום הרי הוא
מבטל את כוח הטומאה שבמקום זה.
לפי זה מובן ,שכאשר בא יעקב אל בית לבן לא היה צורך כ"כ לפנות הבית
מע"ז ,כי כבר התנדף מהם כוח הטומאה שבהם.
***** ז ******
תורה – דין או חסד?
עבד אברהם אנכי (כד ,לד)
מבואר בספר "בן ביתי" (להרה"ק רבי אליעזר מקאמרנא זיע"א ,בפסוק "ויאמר אברהם
אנכי אשבע") שבתיבת "אנכי" נרמז לימוד התורה ,כי תיבה זו היא תחילת עשרת
הדברות ,ואברהם הרי ידוע שמדתו מדת החסד.
והנה אמרו חז"ל (ע"ז ד ,ב) ,אמר רב יוסף לא ליצלי איניש צלותא דמוספי
בתלת שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד ,דלמא כיון דמפקיד
דינא דלמא מעייני בעובדיה ודחפו ליה מידחי .ומבואר (בתירוץ השני שם) ,דכיון
שבשלוש שעות אלו הקב"ה עוסק בתורה ,ובתורה כתיב "אמת" ,אין הקב"ה
עושה לפנים משורת הדין.
והקשה רביה"ק מסאטמאר זיע"א ,דהלא התורה נקראת תורת חסד ,ועוד,
שהרי בכל יום הקב"ה עוסק בתורה בשלוש שעות ראשונות ,ואם כן האם
לעולם יהיה אסור להתפלל ביחיד בשלוש שעות ראשונות? וביאר שעל ידי זה
שמגבירים את מדת החסד מהפכים את מדת הדין לרחמים.
וזהו גם הטעם למה שמצינו (בברכת יעקב בפרשת ויחי ובברכת משה רבינו בפרשת
ברכה) שהקדימו את זבולון לפני יששכר ,אע"פ שיששכר נולד לפני זבולון.
אלא שכיון שזבולון עסק בגמילות חסדים ,הרי זהו ההקדמה לפני עסק התורה
דיששכר כדי להמתיק הדין ולהפוך את מדת הדין לרחמים.
לפי זה מובן היטב לשון הפסוק "עבד אברהם אנכי"" ,אברהם" ואח"כ "אנכי"
– כי מן ההכרח להקדים תחילה חסד ,לפני תורה.
***
עוד יש לומר בזה באופן אחר ,דהנה כ' התיו"ט (ברכות פ"ז מ"ג) :ויש עוד שינוי
בנוסחי אלו הברכות זו מזו ,דבברכת הזימון תקנו "אלקינו" ,ובברכת התורה
ה' .אמנם זה מבואר ,כי המזון הדין נותן לכלכל את ברואיו ולפיכך תקנו זה
השם שהוא מדת הדין והוראתו אלקות ואדנות .אבל התורה לא נתנה אלא
בחסדו כדאמר (ישעי' מב ,כא) למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ,כי איזה שורת הדין
הנותנת להודיע דרכיו ומשפטיו לברואים והרי לא עשה כן לכל עובדי כוכבים
שהם גם כן ברואיו ,ולפיכך תקנו בברכת תורה שם זה שהוא מדת הרחמים.
עכ"ל .נמצא שהתורה עצמה ונתינתה לישראל אינן אלא מצד מדת החסד.
ובזה תתורץ קושיית רביה"ק דלעיל ,דאכן התורה היא בחינת חסד (ורק בראש
השנה מדקדקים ביתר שאת).
[גם יש לבאר בזה מה שמצינו שהמלאכים אכלו אצל אברהם בשר בחלב
(כמפורש בקרא בריש פרשת וירא ,ועי' במדרש תהלים (שוח"ט) ח ,ב) ,כיון שהמלאכים
אינם שייכים לבחינת החסד].
***** ח ******
ולפי זה ,שהתורה היא בחינת חסד ,מתפרש הלשון "עבד אברהם אנכי" –
שהתורה ,בחינת "אנכי" ,היא היא בחינת אברהם ,חסד.
ממה חששה רבקה
וה' ברך את אדוני מאד (כד ,לה)
נודע הא דאיתא בספרים ,שאברהם היה מדת החסד ,וכמ"ש "אברהם אוהבי",
ויצחק גבורה.
ולזאת היה מקום לחשש בלבה של רבקה להינשא ליצחק ,כיון שמדתו
גבורה.
אמנם ,כיון שגם יעקב היתה מדתו מדת הרחמים (הנוטה לחסד) ,נמצא שרוב
האבות שייכים לחסד ,והרי "הלכה כרבים" ואם כן גבר החסד על הגבורה,
והגבורה בטלה ברוב .ויש לומר שלענין זה בא הרמז בלשון אליעזר שדייק
לומר "מאד" ,היינו רוב חסד והשפעה ,הגובר על הגבורה והדין.
מעלת נתינה של צדיק
ומגדנות נתן לאחיה ולאמה (כד ,נג)
האותיות בתיבת "נתן" נקראות בשווה מימין לשמאל ומשמאל לימין ,ובזה
מרומז שכאשר צדיק נותן דבר מה לזולתו ,אין זה רק נתינה אל המקבל כי
אם גם מושך ומקרב אותו בחזרה אל הצדיק .וכפי שהיה במקרה זה [שמן
הסתם כל מעשי אליעזר בפרשה היו בשליחות אברהם] ,שנתינת המגדנות
גרמה שיוכל לקחת עמו את רבקה.
ועל דרך זה שמעתי ממו"ר הרה"ק רבי מנחם שלמה מקאלוב זיע"א ,שפעם
החמיץ ל"ע אחד מתלמידי הבעש"ט הק' זיע"א ,והבעש"ט בא אליו ונתן לו
מאכל ,ועי"ז השפיע מקדושתו על התלמיד עד שחזר אל הבעש"ט ואל דרך
הישר.
דוגמת שרה אמו
ויבאה יצחק האהלה שרה אמו (כד ,סז)
פירש רש"י ,ויבאה האהלה והרי היא שרה אמו ,כלומר ונעשית דוגמת שרה
אמו ,שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת וברכה
מצויה בעיסה וענן קשור על האהל ,ומשמתה פסקו ,וכשבאת רבקה חזרו.
דהיינו שהן אצל שרה והן אצל רבקה היה הנר דלוק בתמידות ,מערב שבת
לערב שבת.
***** ט ******
ויובן זאת על פי מ"ש בספרים ששרה ורבקה תיקנו חטא חוה ,שחוה כיבתה
נרו של עולם.
ואם כן ,כאשר בא החטא על תיקונו נשאר אור ,ולכן דלק אצלן הנר תמיד.
***
איתא בזוה"ק (פרשתנו קלג ,א) ,כיון דעאלת רבקה אתחזיאת דיוקנא דשרה
דכתיב ויביאה יצחק האהלה וגו' מיד שרה אמו אתחזיאת תמן.
ויש לומר בדרך רמז ,שהרי מקובל שבעת שמחת נישואין באים נשמות
ההורים והזקנים של החתן וכלה מעולם האמת .ולכן כאשר הביא את רבקה
האהלה ,שזהו הנישואין ,אזי ראה את שרה אמו שבאה להשתתף בשמחה.
***** י ******
שפתי ישנים
די וואכעדיגע סדרה הייבט מען אן מיט די הסתלקות פון שרה אמנו .א
אינטערעסאנטע זאך וואס מ'דערציילט פונעם בעלזער רב ר' ישכר דוב זי"ע .פאר
ווען ער איז אוועק פון דער וועלט איז ער געלעגן קראנק אפאר וואכן ,דער משמש
בקודש האט איהם געזאגט אז א גרויסער עולם איז אריינגעקומען ,יעדער האט זיך
געוואלט אריינשטופן אינעם צימער וואו דער בעלזער רב איז געלעגן ,האט ער זיך
אנגערופן :ער בעט אז אזוי ווי עס זענען דא אראפגעקומען ביי איהם ,דער טאטע ר'
יהושע'לע בעלזער ,דער זיידע ר' שלום'קע בעלזער ,דער אפטער רב ,און נאך צדיקים
וואס ער האט אויסגערעכנט פון די גרויסע תלמידי הבעל שם הק' ,זאגט ער אז ווער
עס האט נישט קיין ריינע מחשבות זאל ארויסגיין פון שטוב.
איז געפאלן א גרויסער פחד אויף אלע מענטשן ,יעדער איינער איז ארויסגעלאפן,
און דער שמש האט אויך געוואלט ארויסלויפן ,האט איהם דער רב געזאגט :ניין ,דו
קענסט דא בלייבן.
איך האב געהערט פון מיין טאטן עליו השלום ,וואס האט געהערט פונעם חסיד
המפורסם ר' ישראל משה מאנדל ע"ה ער איז א מקורב געווען אין בעלזא ,א
אינטערעסאנטע זאך איז געווען אין בעלזא ,ווען עס איז אריינגעקומען א איד וואס
איז נישט געווען א רב ,א רבי ,אדער א חשוב'ער מענטש ,און דער בעלזער רב האט
איהם געהייסן זיך אראפזעצן ,איז דאס געווען א רמז אז דער איד דארף שוין נסתלק
ווערן פון דעי וועלט ,ער האט שוין נישט קיין צייט צו לעבן דא.
איינמאל ,איז ר' ישראל משה געווען אין בעלזא ,און דער רב זי"ע האט איהם
געהייסן ער זאל זיך זעצן ,און גלייך ווען ער איז אהיימגעקומען האט ער זיך געזעגנט
פון זיין בני בית ,פון דער שטאט און די משפחה ,ווייסנדיג אז ער גייט נסתלק ווערן
פון דעי וועלט ,וכך הוה .ס'איז געווען א חידוש ,אן אינטערעסאנטע זאך ,אז וועמען
מ'האט געהייסן זיצן טאמער איז ער נישט געווען קיין איש מכובד ,איז עס א סימן
געווען אז דאס איז עס ,העכערע זאכן.
נאך האב איך געהערט פון מיין טאטן הרה"צ ר' מאיר ב"ר מנחם דוב זצ"ל,
נאכגעזאגט פון החסיד ר' ישראל משה מאנדל זצ"ל ,האט ער פארציילט אז דער
רבי רבינו הקדוש מסאטמאר זי"ע איז געווען אמאל אין בעלז ווען ער איז נאך געווען
א יונגערמאן( ,דאכט זיך מיר אז עס איז געווען אין א שטעט'ל מיט'ן נאמען האלשיץ ווען ער איז
***** אי ******
ארויסגעקומען האט ער זיך אנגערופן צו די יושבים וואס זענען דארט געזעצן ,זיי זענען געווען זייער
גרויסע חשוב'ע מענטשן חסידים ואנשי מעשה ,האט ער זיך אנגערופן ,ווער ס'ווייסט דער סוד וואס עס
שטייט אין פסוק ביי בנימין (דברים לג ,יב) "ובין כתפיו שכן" ,דאס איז מרמז אויפ'ן בית
המקדש וואס איז געווען אין זיין חלק.
האט דער רבי זי"ע זיך אנגערופן און געזאגט" :ווער עס פארשטייט דעם סוד אין
פסוק "ובין כתפיו שכן" ,דער קען פארשטיין פארוואס דער בעלזער רב גייט אביסל
אנגעלאנט דעם קאפ אויפ'ן אקסל ,מען קען דאס זען אין די בילדער וואס זענען דא
פונעם מהרי"ד זי"ע ,און עס ליגט אין דער סוד פון ובין כתפיו שכן.
יעצט וועלן מיר רעדן פונעם הייליגן בעל שם טוב זכותו יגן עלינו.
דער בעל שם הקדוש זי"ע ווען ער פלעגט צו לערנען מיט זיינע תלמידים די
חבריא קדישא ,האט ער אלץ געוואלט זאל ברענען אסאך לעכט ,און עס זאל זיין
דארט זייער לעכטיג ,ער האט געזאגט ער וויל אריינברענגען לעכטיגקייט אין אידישע
קינדער.
איינמאל איז געשען אין א שווערער ווינטער נאכט און עס איז נישט געווען קיין
לעכט ,בלויז איין לעכטל וואס האט דארט געברענט ,ווען דער בעל שם הקדוש איז
אריינגעקומען האבן די גרויסע תלמידים זיך מתנצל געווען און זיך פארענטפערט אז
זיי האבן געוואלט מאכן לעכטיג זיי ווייסן פון דעם אז דער בעל שם הקדוש האט ליב
עס זאל זיין לעכטיג און אסאך לעכט ,אבער קיין לעכט איז נישט דא בלויז דאס איין
לעכט.
האט דער בעל שם הקדוש זיך אנגערופן ,אז מ'זאל נעמען שטיקער אייז וואס
עס איז דארט געווען אויפן דאך פון די שטארקע שנייען ,האט ער געזאגט ,מ'נעמט
א שטיקל און מ'צינדט עס אן ,און אזוי ווי רבי חנינא בן דוסא האט געזאגט צו זיין
טאכטער (תענית כה ,א ).מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק ,האט דער
הייליגער בעל שם טוב געזאגט "דער הייליגער באשעפער וואס האט געמאכט אז
שמן -אויל זאל ברענען ,קען אויך מאכן אז דאס זאל ברענען" און עס איז איבעריג
צו זאגן אז טאקע כך הוה.
אן ענדליכע מעשה צו דעם ברענגט דער הייליגער קאמארנער זכותו יגן עלינו אין
היכל הברכה ,שרייבט ער אז עס איז אמאל געווען אז דער בעל שם הקדוש האט
געוואלט גיין אין מקוה ,האט ער געזאגט פאר'ן שמש זאל ער אנגרייטן די מקוה ,דער
שמש גייט אריין אין מקוה און זעט אז עס איז פארפרוירן אינגאנצן ,דאס וואסער
איז געווען א שטיק אייז ,האט ער געזאגט דעם רבי'ן" :רבי ,מ'קען נישט אריינגיין אין
מקוה".
האט דער בעל שם הקדוש געזאגט" :מאך דיך נישט נאריש ,נעם אראפ די אייז
וואס הענגט אין אויבן ,ווארף דאס אריין אין די פארפרוירנע מקוה ,און די אייז וועט
זיך צולאזן און ס'וועט ווערן א ווארעמע מקוה" און כך הוה.
***** בי ******
די צדיקים זיי האבן געהאט א כח ,הרה"ק רבי מענדלי וויטעבסקער זי"ע האט
געזאגט אז ווי דער הייליגער בעל שם טוב זי"ע וועט שוין נישט זיין ביז משיח'ס
טאג ,וואס ער האט נאר ארויסגערעדט פון זיין הייליג מויל איז געווען ,וואס ער האט
געזאגט איז נישט ארויסגעגאנגען ליידיג ,ער איז אזוי גרויס געווען אז ואחריו לא יהיה
כן ,ביז משיח'ס טאג וועט שוין נישט זיין אזא איינער וואס זאל זיין גרויס ווי דער
בעל שם הקדוש.
באקאנט איז א מעשה ,ביי די הייליגע טעג איז איינמאל דער בעל שם הקדוש
ארויסגעגאנגען פון בית המדרש ,און דער גרויסער תלמיד דער הייליגער מגיד
דער רבי ר' דוב בער פון מעזריטש זי"ע ,האט געזען אז דער טלית אדער קיטל
איז געווען עפעס אזוי צוקנייטשט ,האט ער דאס צוגערירט צו עס אויסגראדן ,און
תכף איז אויף איהם געפאלן א פחד און א יראת השם ,וואס ער האט זיך נישט
געקענט צוריקהאלטן ,און ער האט אנגעהויבן צו ציטערן ,און ער האט זיך נישט
געקענט האלטן ער האט געפרובט זיך אנהאלטן אין טיש ,און דער טיש האט אויך
מיטגעציטערט מיט איהם.
און דאס איז געווען ווען דער הייליגער מגיד פון וועמען אונז האבן נישט קיין
מושג אין זיין גרויסקייט ,ער איז גאר געווען ממלא מקומו פון בעל שם הקדוש ,און
ווען ער האט נאר צוגערירט צו דעם טלית אדער קיטל -די בגד פונעם בעל שם
הקדוש ,איז געפאלן אויף איהם אזעלכע גרויסע פחדים וואס דער טיש האט אויך
מיטגעציטערט מיט איהם ,קען מען זיך פארשטעלן די גרויסקייט פון די פחד השם
און די יראת שמים וואס מ'האט דאן געהאט.
מ'זאגט נאך פון דער הייליגער ישמח משה זי"ע אז ווען דער באשעפער זאל איהם
געבן די יראת שמים וואס די תנאים און אמוראים האבן געהאט ,האט ער דאס נישט
געקענט פארטראגן ,און אויך אויב וואלט איהם דער הייליגער באשעפער געגעבן נאר
די יראת שמים פונעם רמב"ם וואלט ער דאס אויך נישט געקענט פארטראגן.
זען מיר אז די גרויסע הייליגע צדיקים ,זיי זענען נישט געווען קיין פשוט'ע
מענטשן ,און זיי האבן נישט געקענט משיג זיין ,מ'האט נישט געקענט משיג זיין די
גרויסקייט און די גרויסע יראת שמים פון די פריערדיגע דורות ,פון די צדיקים וואס
זענען געווען פאר זיי.
אויך ווייסט מען דאך ,דאס אז בעפאר דער בעל שם הקדוש איז נתגלה געווארן,
האט ער געדינט אלץ מלמד תינוקות ,ער פלעגט גיין מיט די יונגע קינדערלעך אין
חיידער אריין ,פלעגט ער זיי קושן מיט ליבשאפט ,האט דער הייליגער רבי ר' בער
געזאגט ,הלוואי זאלן מיר קענען קושן א ספר תורה מיט די ליבשאפט וואס דער
הייליגער בעל שם הקדוש האט געקושט די קינדערלעך ,מיט אזא ליבשאפט וואס
דער בעל שם הקדוש פלעגט צו קושן די קליינע אידישע קינדער ווען זיי זענען
געגאנגען אין תלמוד תורה.
***** גי ******
דער בעל שם הקדוש האט אמאל פארציילט און געזאגט אז עס איז א שטאט
געווען ,וואס א תמימות'דיגע פרוי איז אין בית מדרש אריינגעקומען ביי די הייליגע
טעג ,זי האט גארנישט געקענט און גארנישט געוויסט ,זי האט נישט געקענט
דאווענען און נישט ליינען.
זי איז אריינגעקומען אין שול און געזען ווי אזוי יעדער דאווענט און וויינט ,האט
זי געזאגט" ,רבונו של עולם ,פון אזא געוויין ווערט אפילו א טאטערישער גוי אויך
איבערגענומען" .דאס האט זי געזאגט פארן באשעפער ,זי האט נישט געקענט מער
דאווענען ,אבער דאס וואס זי האט געקענט האט זי געזאגט.
און דער בעל שם הקדוש האט געזאגט ,אז יענעם יאר ,האט יענע קהלה
אויסגעפועל'ט א גוט יאר ,עס איז געווען א זיס יאר אן קיין שום שלעכטס א גאנץ
יאר ,עס איז געווען נאר גוטס פאר די קהלה ,און דאס אלעס איז געווען נאר בזכות
אזוי גרויס תמימות ,אז דער אייבערשטער כביכול איז איבערגענומען געווארן דורך די
ווערטער ,דאס האט ממשיך געווען א גוט יאר פאר אלע אידן פון שטאט .זכותם יגן
עלינו ,דער אייבערשטער זאל העלפן ,זיי זאלן ווייטער ממשיך זיין חסדים פאר אונז
אלע ,אמן.
***** די ******
מנחם משיב נפשי
מ'זאגט אין תהילים (צא ,טו) 'עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו' .דוד המלך זאגט
אז דער אייבישטער איז מיט אים אין די צרה ,און אלע אידן ואאס האבן א צרה איז
דער אבישטער מיט זייע ,אז דער אייבישטער איז מיט זיי' ,אחלצהו' איך וועל אים
ארויסראטעווען ,און 'אכבדהו' איך וועל אים פארערן ,און איך וועל אים מכבד זיין.
לכאורה וואס דארף מען זאגן דעם לשון 'ואכבדהו' ,אז איך וועל אים געבן דעם
כבוד ,און איך וועל אים מכבד זיין ,וואס איז דער פשט פון די ווערטער .א איד בעט,
דער אייבישטער האלט מיט אים ,און געט אים טאקע און לייזט אים אויס ,אבער
וואס איז 'ואכבדהו'.
נאר עס שטייט (ישעיהו סג ,ט) 'בכל צרתם לו צר' ,און די גמרא (סנהדרין מו ).זאגט ,אז
רבי מאיר האט געזאגט 'קלני מראשי קלני מזרועי' .אז ווען א מענטש איז אין א צרה,
כביכול זאגט דער אייבישטער ,איך האלט אויך מיט אים ,עס טוט מיר וויי ,כביכול
איך האב אויך א צרה .און די גמרא זאגט (יומא עה' ).כל מי שיש לו דאגה ,ישיחנה
לאחרים' ,אז איינער וואס האט א פראבלעם ,זאל עס פארציילן פאר א צווייטן ,פאר
אנדערע ,זיך אויסרעדן .דער פשוטער פשט איז ,אז ווען מ'רעדט זיך אויס ,ווערט
גרינגער אויפ'ן הארץ.
אבער דער הייליגער בני יששכר ברענגט אין זיין ספר אגרא דפרקא ,אז ווען א איד
האט א פראבלעם ,האט א עגמת נפש חס ושלום ,קומט עס אים צו דערמאנען אז
ער זאל תשובה טון.
און די גמרא זאגט (ב"ב קטז ,).אז איינער וואס האט א חולה חס ושלום ,זאל ער גיין
צו א ערליכן איד ,צו א תלמיד חכם ,זאל מתפלל זיין פאר אים .וואס איז דער פשט.
זאגט ער ,אז דער אמת איז אז דער מענטש נעבעך וואס ער האט די עגמת נפש,
ווען ער חס ושלום פילט זיך נישט גוט צו וואס ,און ער האט א עגמת נפש ,דאס
קומט צוליב ער זאל תשובה טון ,דער אייבישטער שיקט אים א התעוררות ,ער זאל
תשובה טון .אבער דאס איז פאר אים ,אבער פאר זיין חבר ,קומט זיך נישט די צרה.
די זעלבע זאך אויכעט דער חכם ,און אוודאי דער צדיק ,קומט זיך אוודאי נישט די
צרה ,און מיט דעם וואס מ'פארציילט פאר א צווייטן ,און יענער האט מיטלייד מיט
אים ,און יענער קומט זיך נישט די עגמת נפש ,און יענער פילט מיט ,ממילא ווערט
דער איד אויך געהאלפן.
***** וט ******
און מען זאגט אין 'נשמת' 'מחלאים רעים ונאמנים דליתנו' ,און די גמרא (ע"ז נה).
זאגט אז זיי זענען 'נאמנים בשליחותן' .אז דער אייבישטער טוט ארויסהעלפן אידן
פון א שלעכטער קרענק ,און אויכעט באגלייבטע .פשט אין די גמרא ,וואס הייסט
באגלייבט ,זאגט די גמרא אז זיי זענען באגלייבט מיט זייער שליחות .אז מ'שיקט
חס ושלום א עגמת נפש פאר א איד ,האט ער א שליחות פון יענעם טאג ביז יענעם
טאג ,עס האט א זמן ,זיי זענען באגלייבט ,זיי גייען נישט אוועק ביז דער זמן וואס
מ'האט זיי אנגעשיקט.
פרעגט מען א קשיא ,פארוואס און וויאזוי קען מען מתפלל זיין ,אז עס קומט
אלעס אפגעשמועסט ,פונקטליך וועלכע צייט ,ווי לאנג דער מענטש דארף ליידן,
וואס איז פשט פון מתפלל זיין.
האב איך געטראכט אפשר ,דער אמת איז ,דער אייבישטער איז דאך א גוטער,
טוב ומטיב ,פארוואס שיקט ער דעם מענטש א עגמת נפש ,ער זאל תשובה טון.
קומט אויס אז די שלעכטיגקייט ,די קראנקהייט ,די עגמת נפש איז א שליחות
אז דער מענטש זאל תשובה טון .קומט אויס ווען דער מענטש טוט תשובה ,אויב
מ'בעט און מ'איז מתפלל פאר אים ,אדער דער אייבישטער וויל ער זאל מתפלל זיין
אדער ער זאל תשובה טון ,קומט אויס דורך דעם ווערט אנגעפילט די שליחות ,קומט
אויס אז דאס איז געווען די שליחות .די שליחות איז נישט דוקא אויף דער צייט,
די שליחות איז אז מ'שיקט א מענטש אריין א עגמת נפש חס ושלום מ'זאל אים
דערמאנען אז מ'זאל מתפלל זיין פאר אים ,אדער ער זאל תשובה טון ,און אויב ער
טוט עס ,גייט עס אוועק.
און עס איז נישט קיין קשיא פארוואס די תפילות זענען אים נוצליך אפילו פאר
דער צייט .פארדעם איז נישט די צייט ,נישט דאס איז די שליחות ,די שליחות איז
ווי לאנג א מענטש כאפט זיך נישט.
על כל פנים איז דאס אלעס גוט פאר דעם מענטש ,ווייל א צווייטער איז נישט
שולדיג ,אוודאי נישט דער חכם .דער צדיק קען מתפלל זיין פאר אים ,ער פילט מיט
מיט אים ,ער האט אויך דעם צער ,און אים קומט זיך נישט דער צער ,ממילא ווערט
דער איד אויך געהאלפן.
איך האב דערווייל געטראכט א מורא'דיגע זאך .אז דער אמת איז ,אז א מענטש
איז זיך מתבונן ,טראכט אריין ,אז כביכול דער אייבישטער האט מיט אים צער ,און
דער אייבישטער איז זיכער נישט שולדיג ,דער אייבישטער איז דאך זיכער א תמים,
צדיק ותמים וישר בכל דרכיו ,ממילא קומט זיך זיכער נישט פאר אים קיין צער.
אז א איד פילט אז 'בכל צרתם לו צר' ,ער פילט מיט מיט'ן אייבירשטנ'ס צער ,ווי
מ'האט פריער געשמועסט' ,עמו אנכי בצרה' ,כביכול דער אייבישטער איז מיט יעדן
איד ,דער פראסטער ,נידריגסטער איד ווען ער האט א עת צרה ,דער אייבישטער
זאל אפהיטן ,גייט דורך א שוועריגקייט אין לעבן ,זאל ער וויסן ,ער דארף גלייבן אז
***** זט ******
דער אייבישטער איז מיט אים ,דער אייבישטער כביכול האט אויך מיטלייד מיט אים
כביכול.
פארשטייען מיר דאס נישט וואס דאס מיינט ,אבער מ'שמועסט אז דער
אייבישטער שיקט עס וועגן עפעס א טובה פאר'ן מענטש ,ס'איז גורם עפעס אדער
מ'זאל מתפלל זיין ווי מ'האט פריער געשמועסט.
קומט אויס ,אז א מענטש איז זיך מתבונן אז דער אייבישטער כביכול האט
צער ,און דער אייבישטער קומט דאך זיכער נישט קיין צער ,ווי מ'האט דאך פריער
געשמועסט אז מ'זאל איבערדערציילן פאר א צווייטן און גיין צו א צדיק ,צו א חכם,
ווייל דער חכם קומט זיכער נישט אין צער ,איז קל וחומר דער הייליגער באשעפער
קומט דאך זיכער נישט די צער ,מיט דעם אלעמען ווערט מען געהאלפן.
און א מענטש איז חכם און זיך מתבונן אין די ווערטער און ער פארשטייט אז ס'איז
א געוואלדיגער געוואלדיגער חיזוק ,אז יעדער איד ,יהי' מי שיהיה ,טאמער האט ער
א צער ח"ו האט דער אייבישטער מיטלייד מיט אים ,איז פארהאן א גרעסערער כבוד
פון דעם ,אז דער גרויסער באשעפער ,וואס אלע מלאכים ושרפים שרעקן זיך פון זאן
כבוד ,און אינז קענן אויפמאכן דאס מויל אים צו משבח זיין צו זינגען צו אים תפלות
ותשבחות .און דער הייליגער גרויסער באשעפער האט מיט דיר מיטלייד ,ער פילט
מיט דיר ,איז פארהאן א גרעסערער כבוד ,און דאס איז דער גרעסטער חיזוק.
און דאס איז זייער א גוטער פשט אינעם פסוק 'עמו אנכי בצרה' ,כביכול אז
דער אייבישטער איז מיט אים בצרה ,איז 'אחלצהו' ,איך וועל אים אויסלייזן פון
וואס מ'האט פריער געשמועסט ,אז דער אייבישטער קומט זיכער נישט ,און ממילא
ווען מ'גלייבט אין דעם אז 'עמו אנכי בצרה' ,און דער אייבישטער זאגט מיר קומט
דאך זיכער נישט צו זיין בצער ,און ווען דער מענטש האט מיט אים א מיטלייד ,איז
'ואכבדהו' ,איך וועל אים מכבד זיין מיט דעם וואס איך בין 'עמו אנכי בצרה'.
מיט דעם איז דער גרעסטער כבוד פאר א מענטש ,דער גרעסטער חיזוק פאר א
איד ,אז דער גרויסער הייליגער באשעפער איז מיט אים און ער האט מיטלייד מיט
אים און ער איז מיט אים ,און מ'איז זיכער אז דאס וועט שטיין אונטערדעם איז
'אחלצהו' ,איך וועל אים ארויסנעמען פון די צרה ,און 'ואכבדהו' איך וועל אים געבן
דעם גרעסטן כבוד אז דער אייבישטער האט מיך אין זינען געהאט ,ער איז מיט מיר
געווען ,און ער האט מיך ארויסגענומען פון די צרה ,ער האט זיך מטפל געווען מיט
מיר דער גרויסער באשעפער.
דער אייבישטער זאל העלפן טאקע אזוי זאל זיין ,שטייט ווייטער 'אורך ימים
אשביעהו ואראהו בישועתי' ,אלע אידן זאלן זוכה זיין צו זען די מעכטיגקייט און די
ישועות פונעם אייבירשטן ,נישט דארפן אנקומען צו די אלע זאכן ,ס'זאל זיין אויף
לעכטיגע זאכן.
***** זי ******
פר' חיי שרה
משנים קדמוניות
'שנותם תמימים' – בזכות עצמן
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה (כג ,א).
ובמדרש (בר"ר נח ,א) ויהיו חיי שרה מאה שנה .יודע ה' ימי תמימים ונחלתם
לעולם תהיה ,כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים ...יודע ה' ימי תמימים ,זו
שרה שהיתה שרה תמימה במעשיה'.
יש לפרש כוונת המדרש ,דהנה חז"ל (ברכות יז ).אומרים 'נשים במאי קא זכיין
באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גבריהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתו
מבי רבנן'.
אמנם ,אין זה אמור אלא בנסים סתם ,אך נשים צדקניות יש להם מעשים
טובים שהן עצמן עושות ,ואינן נזקקות לזכות שיש להם חלק במעשים טובים
של בעליהן ובניהן.
ואלו הם דברי המדרש 'כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים' ,שהנשים
הצדקניות זוכות ששנותם תמימים וזכאים ,משום שהן עצמן תמימות במעשיהם
הטובים.
'שנותם תמימים' – אף שינתם תמימה
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה (כג ,א).
ובמדרש (בר"ר נח ,א) ויהיו חיי שרה מאה שנה .ידע ה' ימי תמימים ונחלתם
לעולם תהיה ,כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים ...יודע ה' ימי תמימים ,זו
שרה שהיתה שרה תמימה במעשיה'.
כאשר הסתלק הרמ"ק לבית עולמו ,ביום כ"ג תמוז שנת ש"ל ,הספידו האר"י
הק' וקרא עליו את הפסוק (דברים כא ,כב) 'כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת
ותלית אותו על עץ'' ,חטא' הוא מלשון 'חסרון' ,ואמרו חז"ל 'אין מיתה בלא
חטא' ,וזהו 'כי יהיה באיש חטא משפט מות' ,שעקב החסרון שבו נגזר עליו
מיתה .אמנם לא כן הוא אצל הרמ"ק שלא נמצא בו שום חסרון' ,ותלית אותו
***** חי ******
על עץ' ,טעם פטירתו הוא אחד ,משום 'עץ' היינו אכילתו של אדם הראשון
מן העץ.
ובישמח משה איתא ,כי למשה רבינו לא היה חלק בחטא עץ הדעת ,ובכדי
שתהא סיבה מחמתה יוכל להסתלק מן העולם ,סיבב הקב"ה שיחטא במי
מריבה.
והנה ,איתא שהאבות הק' תיקנו את חטא אדם הראשון ,ויש לומר כי משום
שתיקנו את החטא אשר הביא מיתה לעולם ,וכללו עצמם בזה ,התסלקו אף
הם מן העולם מחמתו ,ולולי זה לא היו נפטרים מן העולם ,וכמו שאמרו בגמרא
שהאבות הק' לא היה בהם שום חטא ופגם.
וזהו שאמר המדרש 'כשם שהם תמימים כך שנותם תמימים' ,ולא היו צריכים
להסתלק מן העולם אחר שלא חטאו ולא פגמו כלום ,ורק משום שעסקו
בתיקון חטא אדם הראשון נגזרה אף עליהם מיתה.
רבי עקיבא הפסיק מדברי הלכה לדברי אגדה בכדי שישמעו העם
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה (כג ,א).
ובמדרש (בר"ר נח ,א) ויהיו חיי שרה מאה שנה .יודע ה' ימי תמימים ונחלתם
לעולם תהיה ,כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים ...יודע ה' ימי תמימים ,זו
שרה שהיתה שרה תמימה במעשיה'.
ובמדרש (נח ,ג) מסופר 'ר' עקיבא היה יושב ודורש והצבור מתנמנם בקש
לעוררן ,אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה ,אלא
תבוא אסתר שהיתה בת בתה של שרה שחיתה ק' וכ' וז' ותמלוך על ק' וכ' וז'
מדינות'.
בגמרא מסכת סוטה (מ ).מסופר על רבי אבהו ורבי חייא בר אבא שנקלעו
למקום אחד ,רבי אבהו נעמד לדרוש בפני אנשי המקום בענייני אגדתא ,ורבי
חייא בר אבא עמד ודרש בשמעתא ובהלכות .עזבו כולם את רבי חייא בר אבא
שדרש בשמעתא והלכו לשמוע דברי אגדה אצל רבי אבהו .היה לו לרבי חייא
בר אבא חלישות הדעת מכך שעזבו אותו כולם והלכו לרבי אבהו ,ביקש רבי
אבהו לפייסו ,אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לשני בני אדם ,אחד
מוכר אבנים טובות ואחד מוכר מיני סידקית ,על מי קופצים כל הקונים ,לא
על זה שמוכר מיני סידקית .וסיבת הדבר משום שהמוכר סידקית מוכר דברים
זולים שכל אחד יכול לקנותם ,והמוכר אבנים טובות מוכר דברים חשובים
ויקרים שאין כל אחד יכול לקנותם ,לכך הולכים כולם למקום הזול שם יוכלו
לקנות בקל .ובכך פייס את דעתו של רבי חייא בר אבא ,כי אף בדברי תורה
כן הוא מנהג העולם ,שמדרך האנשים לילך לשמוע דברי אגדתא שהם קלים
וכל אחד יכול להבינם.
***** טי ******
יש לפרש כי כך גם נהג רבי עקיבא ,שבתחילה דרש לעם דברי שמעתתא
והלכות ,וכמרומז בלשון 'יושב ודורש' שהיה יושב בעת לימודו ,כדין הלומד
דברים קשים ,אך אחר שראה את העם מתנמנם הבין כי אין להם את הכח
לשמוע לדברי הלכה ,על כן פתח פיו לדבר בחכמה בעניני אגדה ,וביקש בכך
למשוך את לבם לשמוע דברי תורה.
'שנותם תמימים' – שחתמו ימיהם מהרה
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה (כג ,א).
ובמדרש (בר"ר נח ,א) ויהיו חיי שרה מאה שנה .יודע ה' ימי תמימים ונחלתם
לעולם תהיה ,כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים ...יודע ה' ימי תמימים ,זו
שרה שהיתה שרה תמימה במעשיה'.
החתם סופר (קונטרס פתוחי חותם הקדמה לשו"ת יו"ד) פירש הכתוב (דברים ל ,ט)
'והותירך ה' לטובה בפרי בטנך' ,דיש להבין ,ש'והותירך' משמע לשון 'נותר',
והיינו הנשאר עודף מדבר השלם ,וכמו 'והנותר ממנו עד בוקר' (שמות יב ,י),
ואינו מובן הכוונה בכך .וכן יש להבין פירוש 'בפרי בטנך'.
ומפרש בהקדם מה שכתב הרמב"ם באגרת לבנו רבי אברהם' ,ודע בני כי
האדם המסכן בזה העולם השפל אין לו מנוחה בו ,ואשרי למי שחתמו ימיו
מהרה בלי טרדת הנפש' ,וכוונת דבריו והביאור מדוע אשרי מי שמת בקיצור
ימים ,הוא דהנה כל הענין שהאדם נמצא בזה העולם אינו כי אם לעשות הכנה
לעולם הבא ,כמו שאמרו רז"ל (אבות פרק ד משנה טז) 'העולם הזה דומה לפרוזדור,
התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין' ,ואופן ההכנה הוא בקיום מצוות
ומעשים טובים ,ומשכך ,אשרי מי שמרבה במעשים טובים ומתקן עצמו
בפרוזדור בקיצור הזמן ,שהוא מוכן להכנס לטרקלין מוקדם.
וקשה ,שהלא מצאנו צדיקים הרבה שודאי השלימו עצמם בקיום מצוות
ומעשים טובים כבר בצעירותם ,ואף על פי כן נשארו בעולם הזה לימים
הרבה .אלא הסיבה מחמתה הצדיקים נשארים בזה העולם היא בכדי לסייע
לאנשים אחרים להשלים עצמם בתורה ומעשים טובים ,שבכך שהם מלמדים
תורה ומשפיעים מאורם על העולם ,הם מתקנים אחרים להיות ראויים להכנס
לטרקלין .ואין דבר זה עונש לצדיקים ,כי זכות גדולה היא בשבילם מה שאנשים
אחרים מתקנים עצמם בזכותם.
ובזה מפרש הכתוב 'והותירך ה'' ,פירוש ,יתן לך ה' שנות יתר בעולם הזה,
ואף אחר שיחתמו ימיך מחמת עצמך ,יותיר ויוסיף לך ה' אריכות ימים' ,בפרי
בטנך' ,הב' משמשת במקום 'בעבור' ,והיינו בעבור שתשפיע על פרי בטנך אלו
הבנים והתלמידים.
על פי דבריו יש לומר כי בא המדרש לומר על אברהם ושרה ,שכשם שהם
***** כ ******
תמימים במעשים טובים ,ו'שנותם תמימים' ,היינו שכבר חתמו ימיהם מהרה
בזכות צדקותם ותמימות מעשיהם ,ורק משום שהיה העולם צריך להם האריך
ה' ימיהם ושנותם ,עד שלשרה היה אריכות ימים של מאה ועשרים ושבע שנים.
על פי המתבאר יש להוסיף ,דהנה רש"י (פסוק ב) כתב 'נסמכה מיתת שרה
לעקידת יצחק ,לפי שעל ידי בשורת העקידה ,שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט
שלא נשחט ,פרחה נשמתה ממנה ומתה'.
ויש לומר הענין בכך ,ששרה אנו ידעה כי מצד עצמה חתמו ימיה וראויה
היא להסתלק מן העולם הזה ,אלא הטעם מדוע היא עדיין נמצאת בעולם
הזה הוא בכדי לחנך את צאצאיה ולהעמיד דור ישרים ,אך מאחר ושמעה כעת
שיצחק כבר נעקד ונשחט ,ידעה כי כבר השלימה את התפקיד שהיה מוטל
עליה ,ופרחה נשמתה ומתה.
עוד יש להוסיף ,על פי פשט זה בדברי המדרש ,דהטעם שהאריך הקב"ה ימי
אברהם ושרה ,משום שהיה העולם צריך להם ,שהיו עוסקים בקירוב לבבות
לאביהם שבשמים ,וקראו את שם ה' בכל העולם ,כדכתיב 'והנפש אשר עשו
בחרן' ,יש לפרש עוד מה שמסופר במדרש (בר"ר נח ,ג) 'ר' עקיבא היה יושב
ודורש והצבור מתנמנם בקש לעוררן ,אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע
ועשרים ומאה מדינה ,אלא תבוא אסתר שהיתה בת בתה של שרה שחיתה ק'
וכ' וז' ותמלוך על ק' וכ' וז' מדינות'.
כי זוהי השייכות בין שנות חיי שרה למספר מדינות אסתר המלכה,
שהתכלית היתה שוה בשתיהם ,ששרה חיתה שנים הרבה בכדי להרבות כבוד
שמים ולקרב את אנשי דורה לקב"ה ,ואף אסתר זכתה למלוכה רבה ,משום
התכלית בכך ,לקדש שם שמים ולהיטיב לבני ישראל ,שעל ידי המלוכה של
אסתר' ,ורבים מעמי הארץ מתייהדים' ונעשה בכך קדוש ה' ,ואף היהודים
עצמם ,ישבו במנוחה ועבדו את השי"ת מתוך הרחבת הדעת באותם השנים
באלו שבע ועשרים ומאה מדינה שתחת מלוכת אסתר.
'שנותם תמימים' – אף שינתם תמימה
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה (כג ,א).
ובמדרש (בר"ר נח ,א) ויהיו חיי שרה מאה שנה .יודע ה' ימי תמימים ונחלתם
לעולם תהיה ,כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים ...יודע ה' ימי תמימים ,זו
שרה שהיתה שרה תמימה במעשיה'.
ובמדרש (נח ,ג) מסופר 'ר' עקיבא היה יושב ודורש והצבור מתנמנם בקש
לעוררן ,אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה ,אלא
תבוא אסתר שהיתה בת בתה של שרה שחיתה ק' וכ' וז' ותמלוך על ק' וכ' וז'
מדינות'.
***** אכ ******
יש לומר ברמז דברי רבי עקיבא על פי מה שכתב בשואל ומשיב (רביעאה
סימן מ) וז"ל ,בסוכה דף כ"ו ע"ב ,אמר רב אסור לאדם לישן ביום יותר משינת
הסוס ,וכמה שינת הסוס שיתין נשמי וכו' ,אביי הוה ניים כדמעייל מפומבדיתא
לבי כובי קרא עליה רב יוסף עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתיך .וזה רבות
בשנים אשר הקשיתי מזה על מ"ש האחרונים דמצינו האר"י ז"ל היה ישן ג'
שעות ,וכתבו הם דמה שתיקן האר"י בשנתו אנן לא נוכל לתקן אפילו כשניעור.
ועל זה הקשיתי אם רב יוסף קרא על אביי עד מתי עצל תשכב וכו' והרי אביי
מסתמא היה יכול לתקן בשנתו גם כן.
והנה בחג הסוכות הלז אמרתי בזה ,דהנה בהקדמת ספרא דצניעותא כתבו
בשם הגאון מוהראו"ו ז"ל דהתיקון בשינה הוא בעת שנתפשט החומר הגופני
יוכל להשיג בשנתו ענינים נשגבים ,ולפ"ז נראה לי דזה דוקא כשנשתקע בשינה
אז נתפשט החומר הגופני ויוכל להשיג במושכלות ,אבל במנמנם שהוא נים
ולא נים תיר ולא תיר אז אינו נפשט החומר שהרי יכול להתעורר עצמו ,ולפ"ז
אביי הוי ניים ונמנם אינו שינה א"כ אז לא יוכל להשיג ולכך קרא עליה עד מתי
עצל תשכב שזה רק עצלות שהרי יכול להתעורר אבל כשנשתקע בשינה אז
מופשט מהחומרי ויוכל להשיג ולכך האר"י ז"ל כשהיה ישן שפיר אמרו שיוכל
לתקן בשינתו וז"ב ,עכ"ל.
לפי זה יש לומר ,דהעם אשר שמעו לדרשת רבי עקיבא בקשו להתנמנם,
באופן של נים ולא נים ,והשיבם רבי עקיבא כענין דברי השואל ומשיב .שאמר
להם ,כי שרה אמנו חיתה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים ,ואמרו במדרש
שהיו שנותיה 'תמימות'.
ולכאורה ,האיך יתכן לומר על כל השנים שהיו תמימות ,הא היתה ישנה גם
בחלק מהזמן ,אלא משום שאף בזמן השינה היתה פועלת ענינים נשגבים ,ואף
אסתר כן.
אמנם אתם שמבקשים אתם להתנמנם ולא לשון ולא להיות ער ,שונים אתם,
ואין שנותיכם תמימים ,כי אין לחשב את זמן הנמנום בכלל.
גדולה מיתת שרה
ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבוא אברהם לספוד לשרה
ולבכתה (כג ,ב).
במדרש (אסת"ר ז) אמרו כי המן הרשע הפיל גורל ,וכאשר יצא הגורל לחודש
חשון ,לא רצה בחודש זה משום זכות שרה אמנו שבו מתה.
מפרשי המדרש מבארים הטעם שיש במיתת שרה זכות שעמדה לישראל,
אשר ממנה חשש המן ,כי נפטרה משום העקידה ,והרי זה זכר לעקידה.
***** בכ ******
עוד יש לומר בפשיטות כי הוא משום ש'גדולה מיתת צדיקים' ,ולכך בחודש
אשר בו נסתלקה שרה הצדקנית ,לא יכול המן להרע לישראל.
שרה הניחה אחריה בן כמותה
ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבוא אברהם לספוד לשרה
ולבכתה (כג ,ב).
'ולבכתה' ,הכ"ף זעירא .ואיתא בספרים הרמז ,שצריך לקרוא 'לספוד לשרה
ולבתה'.
יש לומר כי הכתוב אומר 'לספוד לשרה ולבתה' לפרש ולבאר הטעם שבכה
והצטער אברהם אבינו.
כי משום שרה עצמה לא היה אברהם צריך להצטער ביותר ,שהרי זכתה
והניחה אחריה בן כמותה ,ורק על הבת שאף היא נסתלקה בכה אברהם
והצטער.
'לספוד לשרה ולבכתה' – ולנשמת נוקבא של יצחק
ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבוא אברהם לספוד לשרה
ולבכתה (כג ,ב).
'ולבכתה' ,הכ"ף זעירא .ואיתא בספרים הרמז ,שצריך לקרוא 'לספוד לשרה
ולבתה'.
ויש לומר הכוונה ,על פי מה שכתב האור החיים הק' (בראשית כה ,יט) כי יצחק
אבינו נולד בנשמת נוקבא ולא היה ראוי להוליד ,ובשעת העקידה היה נחשב
לו כאילו מת ונשמת נוקבא שלו הלכה ובאה לו נשמת דוכרא.
והנה הנשמה שהיתה אצל יצחק במשך ל"ז שנים עד העקידה ,והיא אשר
עמדת בנסיון העקידה ,היתה נשמה גבוהה וחשובה ,וכעת שנסתלקה ראוי
היה לספוד ולבכות עליה ,ואף שבאה עתה נשמת דוכרא ,שפיר יש לבכות על
הנשמה הגבוהה שעתה נסתלקה.
ויש לפרש כי זהו 'לספוד לשרה ולבתה' ,היינו לשרה ואף לנשמת הנקבה
שהיתה עד עתה אצל יצחק ,ועכשיו בעת העקידה נסתלקה.
אברהם בכה על שלא יוכל לעלות לשמים
ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבוא אברהם לספוד לשרה
ולבכתה (כג ,ב).
מסופר (שבחי הבעש"ט אות קטו) כי הבעש"ט הק' זי"ע ,כאשר נפטרה אשתו
הרבנית ,היה מצטער ביותר ,והבינו התלמידים כי אין זה צער סתם ,ושאלו
***** גכ ******
את רבם ,מדוע הוא שרוי בצער ואבל כבד כל כך .והשיבם ,כי הוא היה מצפה
ומקוה לעלות לשמים לאחר שיגזר עליו להסתלק מן העולם ,וכך לא יאלץ
להטמן בין רגבי האדמה ,אך אחר שכעת נפטרה אשתו והרי הוא פלג גופא,
שוב לא יוכל לעלות לשמים ,ויהא מוכרח להטמן באדמה.
על פי עובדא נשגבה זו ,יש לומר כי אף אברהם אבינו היה מצפה לעלות
לשמים כמו שהוא לאחר שיכלו ימיו ושנותיו ,ועל כן מה מאוד הצטער והתאבל
על כך שמתה אשתו ,ושוב לא יוכל לעלות בגופו לשמים.
וזהו 'לספוד לשרה ולבכותה' לספוד לה ולבכות על כך שהוא עצמו לא יוכל
לעלות לשמים.
ובחתם סופר כתב כי לאחר שמתה שרה הפסיד אברהם את מעלת רוח
הקודש.
ולפי דבריו גם יש לפרש כי 'לספוד לשרה' היינו על עצם מיתתה' ,ולבכותה'
על התוצאה שבאה מחמת מיתתה ,שהפסיד הוא עצמו את מדרגתו.
'פרחה נשמתה ומתה' – משום העדר שמירה
ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבוא אברהם לספוד לשרה
ולבכתה (כג ,ב).
וברש"י 'לספוד לשרה ולבכתה .נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק ,לפי שעל
ידי בשורת העקידה ,שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט ,פרחה נשמתה
ממנה ומתה'.
כתב הרה"ק בעל היכל הברכה זי"ע כי בסוף ימיו של הרה"ק ר' מיכל
מזלאטשוב זי"ע כבר היה נמצא רוחו בשמים ,והיה צריך לשמירה לבל יתדבק
יותר מדאי בשמים ,פן יסתלק ,והעמידו עליו שומרים .אך פעם אחת בשבת
בשעת מנחה לא היה השומר על ידו ,ובאותו זמן התדבק בעליונים ,לגודל העת
רצון של שעה זו ,עד שהסתלק במיתת נשיקה.
יש לומר כי כן נמי היה אצל שרה אמנו ,שהיתה דבוקה ביותר בשכינה
הק' ,אף היתה חפצה להשאר בעולם הזה משום ש'יפה שעה אחת בתשובה
ומעשים טובים בעולם הזה ,מכל חיי העולם הבא' .ומה ששמר עליה לבל
תתדבק בעליונים ותישאר רוחה בתחתונים ,היתה מדתו של יצחק ,מדת הגבורה
והצמצום ,וזה היה השומר שלה לבל תוסיף להתדבק בעליונים יותר מדאי.
ולכך ,כאשר שמעה כי נזדמן בנה לשחיטה ,וכבר אין לה שומר' ,פרחה
נשמתה ממנה' במיתת נשיקה של דביקות בהשי"ת.
***** דכ ******
'גר ותושב אנכי' – משום מראית עין
גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני (כג ,ד).
וברש"י 'גר ותושב אנכי עמכם .אם תרצו הריני גר ,ואם לאו אהיה תושב
ואטלנה מן הדין ,שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת'.
הקשה בחתם סופר ,הלא הקב"ה אמר לאברהם (לעיל יג ,יז) 'קום התהלך
בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה' ,ובגמרא (ב"ב ק ).ביארו שעשה אברהם
בכך ,חזקה וקנין בארץ ישראל .ואם כן מדוע אמר אברהם 'גר ותושב אנכי
עמכם' ,ומדוע היה צריך לשלם כסף לעפרון ,הלא ארץ ישראל שלו היא .ונשאר
בצ"ע.
ובשואל ומשיב מתרץ ,דאכן לא שילם אברהם כסף לעפרון אלא מפני
מראית עין ,שלא יאמרו כי גזל בידו.
ויש לרמז כן בלשון הפסוק 'גר ותושב אנכי עמכם'.
ובזה הוא מפרש מה שאמר אברהם 'אם תרצו הריני גר' ,היינו שאני מתנהג
כגר ,וכאילו לא החזקתי בארץ ואינה שלי ,ואשלם לכם ,וזהו משום מראית עין,
אך 'אם לאו' ,ולא תתנו לי ,אז 'אטלנה מן הדין' ,היינו מן הדין של קנין חזקה
שכבר החזקתי בארץ והרי היא שלי.
ויש להוסיף ולרמז כן בלשון הפסוק 'גר ותושב אנכי עמכם' ,היינו ,שעל פי
האמת כלל איני גר ותושב ,שכבר עשיתי חזקה בארץ ,ורק 'עמכם' היינו מפני
מראית עין ,אני מתנהג כגר.
לפי ביאור זה של השואל ומשיב ,שעל פי האמת היתה ארץ ישראל שייכת
לאברהם אבינו מדינא ,ורק מפני מראית עין ביקש אברהם להמנע מלטלה בכח
הזרוע ,יש לפרש הדין ודברים שהיה בין אברהם ללוט ,דכתיב (לעיל יג ,ז-ט) 'ויהי
ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז יושב בארץ.
ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך כי
אנשים אחים אנחנו .הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי' ,וברש"י 'ויהי ריב.
לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ,ומרעים בהמתם בשדות אחרים ,ורועי אברם
מוכיחים אותם על הגזל והם אומרים נתנה הארץ לאברם'.
ויש לומר כי אכן רועי לוט טענו טענה צודקת ,אך מפני מראית עין לא היה
להם לנהוג כן ,והיו צריכים להמנע מליטול את הארץ בכח הזרוע.
ואמר אברהם ללוט 'אנשים אחים אנחנו' ,אני הנני חושש מפני מראית עין,
ובזה שהנך נוטל בכח הזרוע את הארץ הנך פוגע בי ,מאחר שהנך דומה לי
וקרוב אלי ,ויטענו אף כלפי שאני גוזל את הארץ ,ועל כן אני מבקש ממך
להפרד.
***** הכ ******
'נשיא אלקים' – מי שיש לו יש לו יראת אלקים
שמענו אדני נשיא אלקים אתה בתוכנו (כג ,ו).
איתא בגמרא (סוכה מט' ):כל מי שיש לו חן בידוע שיש לו יראת שמים'.
והוא מרומז בפסוק' ,נשיא' מאחר שהיה נשיא והיה לו חן על המקום' ,אלקים
אתה' ,הרי זה סימן שיש לו יראת שמים ויראת חטא.
אדם הראשון עשה תשובה מיראה ואברהם ושרה עשו תשובה מאהבה
ויתן לי את מערת המכפלה (כג ,ט).
וברש"י 'המכפלה .שכפולה בזוגות'.
איתא בספה"ק שהאבות הק' עסקו בתיקון חטא אדם הראשון.
והנה במערת המכפלה היו קבורים אדם וחוה ואברהם ושרה .ויש לפרש
שם המערה 'מערת המכפלה' ,דהנה אמרו בגמרא (יומא פו ).שהעושה תשובה
מיראה נעשים מהזדונות שלו שגגות ,והעושה תשובה מאהבה נעשים העוונות
לזכויות.
והנה איתא שאדם הראשון עצמו חזר בתשובה על החטא ,אמנם לא היה
זה אלא תשובה מיראה ,וכאשר באו אברהם ושרה לתקן החטא ,עשו זאת
באמצעות תשובה מאהבה ומקרבת ה' ,ומעתה נהפך חטא אדם הראשון לזכות
ומצוה.
וזהו רמז 'מערת המכפלה' שבמערה זו טמונים אדם הראשון ואברהם
ושרה ,שהם הפכו את חטא עץ הדעת ,מזדון לשגגה ומשגגה לזכות ,וזהו לשון
'המכפלה' היינו תשובה כפולה ,שהופכת את הזדון לזכות.
יש להוסיף ולפרש בדרך זו הפסוק (כו ,יג) האמור אצל אברהם 'ויגדל איש
וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאוד'' ,מאד' הוא אותיות 'אדם' ,והוא רמז לחטא
אדם הראשון.
ואומר הכתוב 'ויגדל האיש' הוא אברהם ,והיינו שעשה תשובה ותיקן את
חטא אדם הראשון' ,עד כי גדל מאוד' ,כלומר ,שתשובתו היתה גדולה וחשובה
כל כך ,שהיתה תשובה מאהבה אשר הפכה את העוון לזכות.
'ביני ובינך מה הוא' – אברהם משום מדתו ועפרון משום מדתו
אדני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הוא ואת מתך קבור
(כג ,טו).
יש לומר בדרך מליצה פירוש 'ביני ובינך מה הוא' ,כי הנה אברהם אבינו היה
מוכן לשלם כל הון דעלמא בעבור מערה זו ,כי היה חפץ לקבור דוקא בה את
***** וכ ******
שרה אשתו ,נמצא כי בעבורו היה מספר הארבע מאות ששילם עבור המער
'מה הוא' ,כלום לעומת מה שהיה מוכן לשלם.
לעומתו ,עפרון הרשע היה בעל נפש רחבה ושום סכום מעות לא היה מספיק
בשבילו ,ואף המספר העצום של ארבע מאות שקל נחשב בעיניו כלא כלום.
וזהו מליצת הכתוב 'ביני ובינך מה הוא' ,ביני מה הוא ,משום שאני מוכן
לשלם יותר ואת כל הון דעלמא ,ובינך מה הוא ,כי אינך מחשיב שום סכום,
אלא רוצה אתה את כל הון דעלמא ,שכן יש לך מדתם של רשעים ,שאינם
שבעים במה שיש להם ,ורוצים כל פעם יותר.
עפרן הנוטל פרוטה מאברהם אינו מתברך
אדני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הוא ואת מתך קבור.
וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני
חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר (כג ,טו-טז).
אמרו חז"ל (ב"ב טו' ):כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך' .ובודאי כך היה גם אצל
אברהם אבינו ,שמי שנטל ממנו פרוטה היה מתברך בכל טוב.
אמנם כאשר נתן אברהם ארבע מאות שקל כסף לעפרון הרשע ,משום
שברשעותו דרש ממנו סכום כזה ,לא היה חפץ שאף יתברך עפרון על ידי
הפרוטות שלו .ולכך אמר 'ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הוא' ,כלומר,
כביכול איני נותן לך כלום ,שאין למעות אלו ערך בענין 'הנוטל פרוטה מאברהם',
שאין אני נותן לך מרצוני אלא אתה עושק ממני.
ויש לרמז זה בפסוק 'וישקול אברהם לעפרן' ,וכתיב 'עפרון' חסר ולא כמו
בכל הפרשה ,ללמד שהיתה שקילת עפרון את המעות חסרה ,שנטל את המעות
אך לא את הברכה שנלוותה לכל מי שנטל פרוטה מאברהם.
'ארבע מאות שקל' – כנגד ארבע מאות כחות קליפת עשיו
וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר באזני
בני חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר (כג ,טז).
בעת שבא עשיו להלחם עם יעקב ,בא 'וארבע מאות איש עמו' (בראשית לב ,ז),
ובספה"ק כתבו כי מספר ארבע מאות החיילים של עשיו ,הם מספר הקליפות
והחיצוניים אשר שואבים את כחם וגבורתם מן עשו ,והם ארבע מאות אויבים
המרעים לבני ישראל.
והנה איתא במדרש שראשו של עשיו נקבל במערת המכפלה ,ויש לומר כי
אברהם אבינו שילם ארבע מאות שקל עבור המערה ,בכדי להכניע בכך את כח
הקליפות במספר ארבע מאות של עשיו.
***** זכ ******
'ויקם שדה עפרון' – ר"ת 'עש"ו'
ויקם שדה עפרון אשר במכפלה (כג ,יז).
'ויקם שדה עפרון' הר"ת הוא 'עש"ו'.
ויש לומר הרמז על פי מה שאמרו במדרש (פרקי דר"א פל"ח) שראשו של עשיו
קבור במערת המכפלה.
ויתכן לומר כי האופן שהשיג עשיו שליטה כל שהוא במערת המכפלה ,שזכה
להניח ראשו שם ,משום שמערת המכפלה היתה שייכת בעבר לעפרון איש לא
כשר.
מאידך יש לומר ,כי אברהם אבינו הוא אשר פעל שראש עשיו יקבר אצלו
במערת המכפלה ,כי בכך יהא לו שליטה ואחיזה בקליפת עשיו ,למנוע ממנו
לעשות את כל אשר יחפץ בבני ישראל.
עשיו גרם שיהא 'מכפלה'
ויקם שדה עפרון אשר במכפלה (כג ,יז).
כתב בישמח משה כי כאן כתיב לשון 'מכפלה' ולעיל כתיב 'ויתן לי שדה
מכפלה' ולא כתב 'המכפלה'.
וכותב דהוא משום שהוא רמז לשנותיו של אברהם אבינו ,כי 'המכפלה'
בגמטריא ק"פ ,שזהו מספר השנים שהיה אברהם צריך לחיות ,ו'מכפלה'
בגמטריא 'קע"ה' ,כפי מספר השנים שחי בפועל ,משום שהתקצרו ימיו בכדי
שלא יראה ברשעותו של עשיו.
ויש להוסיף ברמז ,ד'ויקם שדה עפרון' ,הר"ת הוא 'עש"ו' והרי יש בפסוק
רמז לעשיו הרשע ,אשר במעשיו ובחטאיו גרם שיהא 'מכפלה' היינו שיהיו
שנותיו של אברהם קצרים במספר קע"ה ולא במספר ק"פ.
המתקת הדינים
וה' ברך את אדני מאוד (כד ,לה).
אליעזר עבד אברדהם דיבר אל בני משפחת רבקה ,שיואילו לשלוח אל בית
אברהם את רבקה להיות לאשה ליצחק ,ובא לומר להם ,כי אין להם לחשוש
מפני שיצחק נוהג במדת הגבורה ,ואולי משום הכי יומשך עליהם גבורות
ודינים.
כי 'וה' ברך את אדני מאוד' ,ויבואר על פי מה שפירש בייטב לב הפסוק 'ואני
ברוב חסדך' ,שהמשכת החסדים הוא על ידי ביטול הדינים ברוב .וזהו שאמר
***** חכ ******
אליעזר ,שמדת הגבורה של יצחק ,יש לה ביטול והמתקה במדתו של אברהם
מדת החסד ,שהיא מדה גדושה ורבה מאוד.
'וה' ברך את אברהם בכל' – בעשרה נסיונות
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד ,א).
אמרו במשנה (אבות פ"ה מ"ג) 'עשה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם'.
ופירש היעב"ץ במה היתה עמידתו של אברהם' ,שלא הרהר אחר מדותיו'.
ויש לרמז בפסוק האופן שהשיג אברהם את מדרגתו ,והדרך האיך זכה
להתגבר על כל עשרה הנסיונות ,ובשום פעם לא לבוא להרהור אחר מדות
הקב"ה ח"ו.
כי 'וה' ברך את אברהם בכל' ,שב'כל' ,הוא רמז לעשרה נסיונות שעמד
ב'כולם' ,ראה אברהם אבינו את ברכת הקב"ה וידע כי הכל לטובה.
וכן הוא רמז 'וה' ברך את אברהם' ,אברהם אבינו היה מברך את השי"ת' ,בכל'
על עשרה הנסיונות 'כולם' ,ולא הרהר אחר מדותיו של הקב"ה ח"ו.
סגולה לזקנה
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד ,א).
יש לפרש בדרך מליצה ,על פי הסיפור עם הרה"ק ר' שמעון מיערסולב
זי"ע ,אשר זכה לאריכות ימים מופלגת ,ונסתלק כשהוא בן קרוב למאה .בסוף
ימיו שאלוהו 'רבי ,האיך זכית לאריכות ימים' ,והשיב במליצה שיש בה עומק
רב ,כי הנה לפעמים עוברים על האדם דברים קשים ,והם אינם מובנים על
השכל האנושי ,למה ומדוע עושה כן הקב"ה ,ויש ומרוב הקושי בא האדם לכלל
קושיא ,ושואל ומתמה על הקב"ה ,מדוע עושה השי"ת ככה ,ואזי אומרים לו מן
השמים ,מה נעשה ,הלא בארץ למטה אינך יכול להבין מדוע אנו נוהגים כך,
בוא ועלה למעלה ושם תראה הטעם והסיבה הנכונה ,וכך הוא נאלץ להסתלק
מן העולם בקיצור ימים.
אמנם אני ,כל מה שעובר עלי אני מקבל בתמימות ובשמחה ,ואין בליבי
שום קושיא ושום תמיהה על הנהגות הקב"ה ,ומתוך כך אין בשמים טענה עלי
שאני צריך לעלות למעלה...
ויש לומר 'ואברהם זקן בא בימים' ,האיך זכה אברהם לזקנה ואריכות ימים,
'וה' ברך את אברהם בכל' ,שאברהם אבינו היה מברך ומודה ומהלל את השי"ת,
על כל אשר עובר עליו ,ובשום פעם לא היה בפיו טענה או מענה על הנהגות
הקב"ה ח"ו.
***** טכ ******
אברהם הכיר כי 'וה' ברך'
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד ,א).
בגמרא (יומא כח ):אמרו 'אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה ,שנאמר
'ואברהם זקן בא בימים''.
וכן למדו בגמרא (ב"ב יז ).מהפסוק 'וד' ברך את אברהם בכל' ,שלא שלט בו
יצר הרע .וכן הוא במדרש (בר"ר נט ,ז) ''וה' ברך את אברהם בכל' ,שהשליטו
ביצרו'.
אף שזכה אברהם למדרגה הרמה והנשגבה של שליטה על היצר הרע ,לא
התגאה וחשב לאמר ,בכח עבודתי השגת מדרגה זו ,אלא הכיר וידע היטיב כי
כל זה הוא ברכה משמים ,ואינו מכחו ומיכולתו ,וזהו 'ואברהם זקן בא בימים
וה' ברך את אברהם בכל' ,היינו ,אף שהיה זקן ויושב בישיבה ושלט על היצר
הרע ,ידע כי הכל הוא מכח ברכת ה'' ,וה' ברך את אברהם'.
רק לאחר 'ואברהם זקן בא בימים' אז השליטו הקב"ה על היצר הרע
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד ,א).
בגמרא (ב"ב יז ).למדו מהפסוק 'וד' ברך את אברהם בכל' ,שלא שלט בו יצר
הרע .וכן הוא במדרש (בר"ר נט ,ז) ''וה' ברך את אברהם בכל' ,שהשליטו ביצרו'.
והנה כתב בישמח משה וז"ל ,נחלקו הקדמונים איזה עדיף ,אם המתאוה
ומתגבר על יצרו ,אם האינו מתאוה כלל .דלדעת הרמב"ם (שמונה פרקים פ"ו)
מי שאינו מתאוה כלל ואין לו שום נטיה אל הרע ,הוא עדיף ,כי הוא השלם
במדותיו ובתכונתו ,וחסיד יתקרי .וחלקו עליו ,כי אדרבה המתגבר עדיף
שעושה לכבוד קונו ,מה שאין כן מי שטבעו כך ,אם כן במה עובד אדוניו וכו'.
באמת ,דאלו ואלו דברי אלקים חיים ,דהתחלת האדם ודאי העיקר כהחולים,
דאם נטבע כך מבטן ,צדיק מה פעל .אבל כשעד ידי מלחמתו בחזקה כבשו כל
כך עד שבא לבחינת דוד המלך ע"ה ,ומכל שכן לבחינת אברהם ,ודאי מה טוב,
ועדיף מהלוחם כל ימיו ,והיינו כהרמב"ם ,עכ"ל.
ומפרש בישמח משה ביסוד זה הפסוק 'סוף דבר הכל נשמע' ,כי 'סוף דבר',
היינו בסופה של עבודת ה' מתוך התאמצות והתגברות תמידית במשך רוב שנות
החיים' ,הכל נשמע' אף היצר הרע נכפף ונכנע ליצר הטוב בשנים המאוחרות.
ונראה כך היה אצל אברהם ,שרק לאחר שהיה זקן ולאחר שהתאמץ
להתגבר על יצרו הרע ,מתוך מלחמה תמידית ,אז 'וה' ברך את אברהם בכל',
וזהו 'ואברהם זקן בא בימים' ,ששנים רבות היה עמל וטורח להתגבר על היצר
הרע וללחום כנגדו מלחמת חרמה ,ולאחר זמן זכה והגיע למדרגה של מי שאינו
מתאוה כלל.
***** ל ******
'ויושב בישיבה' – קשות בישיבה
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד ,א).
בגמרא (יומא כח ):אמרו 'אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה ,שנאמר
'ואברהם זקן בא בימים''.
הנה הגמרא (מגילה כא ).דנה בדרך לימוד התורה ,האם יש לעמוד בשעת
הלימוד או אפשר לישב ,והגמרא אומרת שהדין הוא ש'רכות בעמידה ,קשות
בישיבה' ,פירוש ,הלכות רכות וקלות יש ללמוד בעמידה ,והלכות קשות אפשר
ללמוד בישיבה .והטעם לכך ,משום שהאדם כשהוא יושב מבין יותר בקל מאשר
כשהוא עומד ,ולכך הלכות רכות ש'אדם מהיר לשמען' וקל להבינם יש ללמוד
בעמידה ,אך הלכות שההבנה בהם קשה אפשר ללמוד בישיבה.
והנה 'ה' ברך את אברהם בכל' ,והיה אברהם פנוי וחסר דאגה ,וכך ישב
בישיבה ולמד תורה ,הלכות קשות שהיה ביכולתו להשיגן.
ומשום זה 'יושב בישיבה היה' ,שמאחר שלמד הלכות קשות ,עשה זאת
בישיבה ,כפי הדין ש'קשות בישיבה'.
ועל זה יתפלל כל תלמיד חכם ,שיתן לו השי"ת הכל בכל בכדי שיהא לו
הרחבת הדעת ויוכל ללמוד ללא מניעות ודאגות ,אף הלכות קשות אשר צריך
להתאמץ בהם .ואף דוד המלך עומד ומבקש בקשה זו בזמירותיו (כג ,ו) 'אך טוב
וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים' ,פירוש ,אך טוב וחסד
ירדפוני ,בכדי ששום דאגה וטרדה לא ימנעוני מלשבת בשלוה בבית ה' הוא
בית המדרש ,ולהשיג הלכות קשות כרכות.
עוד ביקש (תהלים כז ,ד) 'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש' ,ומהי בקשה זו
שאותה הוא כל כך רוצה ומבקש' ,שבתי בבית ה' כל ימי חיי' ,שיוכל לשבת
וללמוד הלכות קשות ,מתוך הרחבת הדעת ושכל רב.
'וה' ברך' – ולפיכך היה קיום לברכה
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד ,א).
כתב האור החיים הק' שבכל ברכה יש לחשוש מענין עין הרע ,שתגרום שלא
תתקים הברכה ,אמנם כאשר שם ה' חל על הברכה ,אין הברכה מתבטלת בשום
אופן ,ואין כח לעין הרע כנגדה ,ומפרש בזה כוונת הכתוב 'ושמו את שמי את
בני ישראל ואני אברכם' ,שכאשר הברכה נקראת בשם ה' יש לה קיום.
ויש לומר כן גם אצל ברכת הקב"ה לאברהם ,שהברכה התקיימה ולא חל
בה עין הרע ,משום 'וה' ברך את אברהם בכל' ,שחלה על הברכה ונקראה עליה
שם ה'.
***** אל ******
'ברך את אברהם בכל' – הטעם שלא נכתב 'בבן'
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד ,א).
וברש"י 'ברך את אברהם בכל .בכל עולה בגימטריא בן'.
הקשה החתם סופר מפני מה בא פשט הכתוב בלשון רמז ,ומדוע לא כתיב
'וה' ברך את אברהם בבן'.
וכותב ,דלאחר העקידה ,היה יצחק בבחינת עולה לה' ,ואף חלו עליו דיני
עולה שנאסר לצאת מן הארץ ,ואז באה לו נשמת דוכרא חדשה ,ומשום
הקדושה והמעלה היתירה כבר לא היה נחשב כבן פשוט לאברהם ,ולכך רק
בא בדרך רמז בפסוק.
באופן אחר יתכן ליישב הטעם שנקט הכתוב לשון רמז ,ולא אמר להדיא 'וה'
ברך את אברהם בבן' ,על פי מה שכתב האור החיים הק' (בראשית כה ,יט) כי יצחק
אבינו נולד בנשמת נוקבא ולא היה ראוי להוליד ,ובשעת העקידה היה נחשב
לו כאילו מת ונשמת נוקבא שלו הלכה ובאה לו נשמת דוכרא.
ולכך לא נכתב 'ברך את אברהם בבן' ,כי בשעת קיום ברכת ה' ,ולידת יצחק,
לא נולד כבן אלא בנשמת נוקבא.
באופן אחר נראה ליישב ,כי איתא בזוה"ק שהאבות הק' אברהם יצחק ויעקב
נקטו כל אחד בדרך אחרת בעבודת השי"ת ,ואברהם היה עובד את השי"ת
במדת החסד והאהבה ,ויצחק לא הלך בדרכו אלא בחר לו את דרך עבודת
השי"ת במדת הגבורה והיראה ,ואילו יעקב הלך בדרך שלישית בדרך מדת
התפארת.
ולכך לא אמר הכתוב בפירוש 'וה' ברך את אברהם בבן' ,לרמז שיצחק לא
היה בנו ממש של אברהם ,היינו בן הצועד באותו דרך ,אלא היה לו דרך משלו
בעבודת השי"ת.
ובענין דברי הזוהר הק' ,שלכל אחד מהאבות היה דרך משלו בעבודת
הקב"ה ,נראה להוסיף ,דהנה אמרו בגמרא (ברכות כו' ):אברהם תקן תפלת
שחרית ,שנאמר 'וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם' ,ואין עמידה
אלא תפילה שנאמר 'ויעמוד פינחס ויפלל' ,יצחק תקן תפלת מנחה ,שנאמר
'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב' ,ואין שיחה אלא תפילה שנאמר 'תפלה
לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו' ,יעקב תיקן תפילת ערבית ,שנאמר 'ויפגע
במקום וילן שם''.
והנה בשעה שתיקן אברהם תפילת שחרית ,עדיין לא נולד יצחק ,וכן יצחק
בעת שיצא אל השדה לא היה זה בפני אברהם ,וכן יעקב תיקן התפילה כשהיה
בדרך שלא בפני אביו.
***** בל ******
והענין בזה ,משום שכל אחד ואחד היתה לו דרך שאינה דומה לעבודת אביו,
והוא בעצמו עמד ותיקנה.
אמנם לא היה זה ממש ,שיצחק עבד את השי"ת כאילו לא היה לו אב בשם
אברהם ,וכן יעקב עבד את השי"ת מצד עצמו ולבדו ,ללא קשר למה שהוא
בנו של יצחק.
אלא כל אחד המשיך את עבודת אביו והכח והחינוך בעבודת השי"ת שקיבל
מאביו ,ומשום המשיך בדרך שלו.
וזה יש ללמוד ממדתו של יעקב אבינו ,שהיא 'מדת תפארת' וענינה של
מדה זו ,הוא מיזוג ב' המדות ,חסד וגבורה לכדי מדה אחת ,ויעקב אבינו תיקן
מדה זו ,בכח שהיה נכדו של אברהם ובנו של יצחק ,וירש מהם את מדת החסד
מדתו של אברהם ומדת הגבורה מדתו של יצחק ,וכך עבד את השי"ת במדה
הממוצעת ,מדת התפארת.
והוא מרומז בפסוק 'ואלה תולדות יצחק יצחק בן אברהם אברהם הוליד את
יצחק' וגו' ,כלומר ,היכן חזינן שאברהם הוליד את מדרגת ועבודת יצחק את
הקב"ה ,ולא היה ליצחק דרך משלו ,מכך שיצחק הוליד את יעקב שהוא מיזג
את ב' המדות למדה אחת.
'את אברהם בכל' – השם הק' 'ית"ן'
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד ,א).
איתא מהרה"ק ר' שלום מבעלזא זי"ע (מדבר קדש פר' וירא) שהשם כנגד עין
הרע הוא 'ית"ן' ,ומפרש שזוהי הברכה (בראשית מט ,כ) 'מאשר שמנה לחמו והוא
יתן' ,שהתברך אשר ,שאף ששמנה לחמו ,והסובבים אותו בקנאם את קנאתם
ברוב עושרו ישימו בו עין הרע' ,והוא יתן' ,תשפיע עליו השם 'ית"ן' להינצל
מעין הרע.
והוא מרומז אף בפסוק זה כי סופי תיבות 'את אברהם בכל' הוא בגמטריא
השם הק' 'ית"ן'.
והוא רמז לכך שהשם הק' הזה הגינה מפני עין הרע.
'ברך את אברהם בכל' – משום שהיה מזכה את הרבים
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד ,א).
'וה' ברך את אברהם בכל' ,היינו שלא היה בו שום חטא ושום פגם ,והיה
אברהם האדם השלם בלא שום חסרון.
אמנם ,האיך זכה לזה אברהם ,משום שהיה 'ואברהם זקן' ,ואמרו בגמרא (יומא
כח ):שהיה זקן ויושב בישיבה ,ולא היה עוסק בעצמו בתורה ,אלא מלמד תורה
***** גל ******
לאחרים ,וכן הוא מאמר הפסוק 'ואת הנפש אשר עשו בחרן' ,שקרא שמו יתברך
בעולם ולימד לאחרים אמונה בה' ותורת ה'.
ואמרו חז"ל 'המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו' ,ולכך ,מאחר שהיה
אברהם גדול מזכה הרבים ,וטרוד ועסוק כל הימים בזיכוי הרבים וקירוב לבבות
בני דורו לאמונה בה' ,זכה 'וה' ברך את אברהם בכל' ,שלא בא חטא על ידו.
יש להוסיף ,כי במאמר חז"ל ד'כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו' ,יש
לפרש מה שאומרים 'לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים' ,שמבקשים
מאת השי"ת שיזכנו ללמוד תורה ואף לשבת בישיבה וללמד תורה לאחרים,
והטעם שאנו רוצים בזה ,הוא משום 'לשמור ולעשות ולקיים' ,שכך נזכה שלא
תבוא חטא על ידינו ונשמור ונקיים את כל התורה.
אברהם האמין כי הכל הוא ברכת ה'
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד ,א).
מדתם של הצדיקים ,שכל אשר בא עליהם ,הם מצדיקים את ה' ומקבלים
עליהם באהבה את גזר הדין ,ואף מאמינים בלב שלם כי הוא לטובה.
וכזה היה אברהם אבינו ראש המאמינים ,שאף שעברו עליו עשרה נסיונות
קשים מאוד ,שבכל נסיון ונסיון היה יכול חלילה ,לאבד את האמונה ולחשוב
כי ארעו עמו דברים קשים ,היה מתחזק ויודע כי המצב הינו הטוב ביותר וכי
אין לו שום חסרון ,משום שהקב"ה הוא העושה את הכל ,ואין הוא עושה כי
אם טוב.
והוא רמז הפסוק' ,ואברהם זקן בא בימים' ,אברהם אבינו היה זקן ובא בימים,
ובמשך ימות חייו עבר נסיונות קשים מאוד ,ותמיד 'וה' ברך את אברהם בכל',
פירוש ,תמיד היה אברהם יודע ומכיר כי הוא מבורך ומונהג מאת השי"ת ,ובכך
חש כי יש לו כל ואין לו שום חסרון.
'בא בימים' – בין בעידנא דעסיק ביה ובין בעידנא דלא עסיק ביה
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד ,א).
בגמרא (יומא כח ):אמרו 'אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה ,שנאמר
'ואברהם זקן בא בימים''.
אמרו בגמרא (סוטה כא ).דתורה מגנא ומצלא בין בעידנא דעסיק ביה ובין
בעידנא דלא עסיק ביה.
והוא מרומז בפסוק 'ואברהם זקן' שהיה זקן ויושב בישיבה ועוסק בתורה
הק' ,והתורה הגינה עליו 'בא בימים' ,בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא
עסיק בה' ,בימים' פירוש כל הימים ,מיום ליום.
***** דל ******
אברהם זכה למדרגתו משום שהקב"ה קראו בשמו
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד ,א).
'ברך את אברהם בכל' ,היינו במדרגות רוחניות נשגבות.
והנה כתב החתם סופר על הפסוק (ויקרא א ,א) 'ויקרא אל משה וידבר ה' אליו
מאוהל מועד לאמר' ,דהנה במדרש (ויק"ר א ,יג) מביא על פסוק זה הכתוב (ישעיה
ו ,ג) 'וקרא זה אל זה ואמר' ,ומפרש בחתם סופר הכוונה ,דהנה יונתן בן עוזיאל
מתרגם הכתוב' ,ומקבלין דין מן דין' ,והכוונה ,שמכך שמלאך אחד קורא לחברו,
'וקרא זה אל זה' ,מקבל המלאך הקטן כוח מהמלאך הגדול ממנו' ,ומקבלין דין
מן דין' ,כי זה הכוח שיש בקריאה בשם ,שהקורא נותן כוח במתקרא.
וכותב החתם סופר' ,לכן מביא המדרש פסוק 'וקרא זה אל זה' ,על 'ויקרא
אל משה' ,לומר שקריאת השי"ת למשה הוסיף לו כח ונתעלה על ידי זה ,כמו
שמקבלין המלאכים דין מן דין כח להקדיש ולהעריץ פני רם יושב על כסא
כבוד ברוך הוא לעולם ועד'.
ובמקום אחר (תורת משה פר' בראשית) כותב' ,כשהקב"ה רוצה לדבר עם הצדיק
הוא מזכיר תחלה שמו של אותו הצדיק ועל ידי זה נתוסף כוח בפמליא
שלמעלה ויורד השפעת השכינה על אותו צדיק וכו' ,ולכן כתיב 'ויקרא אל
משה' ואחר כך 'וידבר ה' אליו''.
לפי היסוד המבואר בדבריו ,דהצדיק זוכה למדרגות והשגות בכח מה
שהקב"ה מזכיר את שמו ,יש לפרש את הפסוק 'ואברהם זקן בא בימים וה'
ברך את אברהם בכל' ,אברהם אבינו זכה לכל ההשגות והמעלות הרוחניות ,ואת
הכל תלה בכך ש'וה' ברך את אברהם' שהקב"ה קרא בשמו ואמר לו 'אברהם'
ובכך ברכו והכניס בו קדושה והשפעה.
ובדברי החתם סופר יש לפרש מה שאומרים בתפילת שבת 'ישמח משה
במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו' ,שמשה רבינו בענוותנתו ,לא תלה את
קדושתו ומעלתו בכוחו ובזכותו ,אלא החזיק הדבר למתנה מן השמים שבאה
בכוח מה שקרא לו הקב"ה בשמו משה ,וזהו ישמח משה במתנה שקיבל בזכות
שקראו הקב"ה בשמו.
וזה יש לפרש ענין ה'אלף זעירא' ,שמשה רבינו למד להיות בענוה ,מכך
ש'ויקרא' ,ותלה את כל כוחו במה ש'עבד נאמן קראת לו' ה' בשמו 'משה'.
וזה יש לומר מה שהתורה מעידה על משה כי 'והאיש משה עניו מאוד מכל
אדם אשר על פני האדמה' (במדבר יב ,ג) ,ולכאורה יש לתמוה האיך היה משה
סבור בדעתו כי הוא פחות במדרגה מכל אדם ,בעוד שהקב"ה דיבר עמו 'פה
אל פה' (שם פס' ח).
אלא שהיה תולה כל גדלותו משום שקרא הקב"ה בשמו ,וסבור כי גם אנשים
***** הל ******
אחרים היו אוחזים במדרגתו הרמה אילו היה הקב"ה קורא בשמם ,ולכך לא
התגאה עליהם.
זקן ויושב בישיבה – משום שהיה לו כל
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד ,א).
בגמרא (יומא כח ):אמרו 'אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה ,שנאמר
'ואברהם זקן בא בימים''.
בדרך צחות יש להמליץ הפסוק' ,ואברהם זקן בא בימים' ,זקן ויושב בישיבה,
היינו שהיה אברהם ראש ישיבה ומרביץ תורה לרבים.
ובכדי שיוכל לעשות את תפקידו נאמנה ,ולהרביץ תורה מתוך הרחבת הדעת,
'וה' ברך את אברהם בכל' ,משום שאילו לא היה לאברהם ברכה והרחבה ,לא
היה ביכולתו ללמד תורה ולהחזיק ישיבה .כי כך היא המציאות ,שמי שאין לו
די ממון אינו יכול להיות ראש ישיבה...
'וה' ברך את אברהם בכל' – ואין ארוך מדבק בברוך
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל .ויאמר אברהם אל עבדו זקן
ביתו המושל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי וגו' (כד ,א).
וברש"י 'בכל עולה בגימטריא בן ,ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו
אשה'.
ולהלן כתיב (פסוק לט) 'אלי לא תלך האשה אחרי' ,ופירש רש"י 'אלי כתיב,
בת היתה לו לאליעזר ,והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו
להשיאו בתו ,אמר לו אברהם בני ברור ואתה ארור ,ואין ארור מדבק בברוך'.
יש לומר בפשט הכתוב ,כי הפסוק 'וה' ברך את אברהם בכל' ,היינו בבן,
הוא הקדמה לפרשה הבאה ,פרשת שליחות אליעזר לחפש אשה ליצחק ,כי
התשובה מדוע צריך לחפש אשה ממקום אחר ואי אפשר ליקח את בת אליעזר,
הוא 'וה' ברך את אברהם בכל' ,שנתן לו הקב"ה בן מבורך ,הוא יצחק ,ואין ארור
מדבק בברוך.
'בכל' – רמז ל'כלב'
ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו שים נא ידך תחת
ירכי (כד ,ב).
'בכל' הוא אותיות 'כלב' ,והוא רמז למה דאיתא שנשמת אליעזר נתגלגל אצל
כלב בן יפונה.
***** ול ******
והנה אליעזר היה 'דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים' ,וכן איתא שיהושע
מסר את התורה לזקנים ,וזהו כלב בן יפונה.
נמצא כי אליעזר בגלגולו הראשון היה חלק ממוסרי התורה ,בכך שהיה
'דולה ומשקה מתורת רבו' ,ואף בגלגולו השני היה ממוסרי התורה ,שקיבל
מיהושע ולימד את בני ישראל אחריו.
תפילה על הזיווג
ה' אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי וגו'
(כד ,ז).
'מה' אשה לאיש' (מו"ק יח ,):ועל כן ,כך יעשה מי שבא לשדך את בנו או את
בתו ,ירים עיניו לשמים ויתפלל מאת ה' אשר הוא בלבד המזווג זיווגים ומשדך
את האשה לאיש.
ומורי ורבי הרה"ק רבי הערש'לה מספינקא זי"ע הרחיב בענין חובת התפילה
בעת שהבנים עומדים בפרק האיש מקדש ,והזהיר את כל אחד ואחד להתפלל
לפני ה' הרבה ,והוסיף כי לפעמים ישנם כאלו שבשידוך הראשון עזר להם
השי"ת באופן שלא הרגישו כי מאת ה' היתה זאת ,ואחר כך כאשר הם באים
לעשות עוד שידוך לבנם או בתם ,אין הם יודעים כל כך עד כמה חובת
התפילה.
אכן ,היסוד שוה לכל אחד מההורים העומדים בתקופת השידוכים לצאצאיהם,
לדעת בפשיטות כי 'מה' אשה לאיש' ,ומאחר שהוא לבדו המזווג זיווגים ,יש
להתפלל אליו בהכנעה .ואף שהשידוך נגזר כבר משמים ,מצינו בגמרא שיש
חשש 'שמא יקדימנו אחר' ומשום החשש צריך להתפלל.
ומעשי אבות סימן לבנים ,כי כך נהג גם אברהם אבינו ,שטרם כל ההשתדלות
והעסק בחיפוש הזיווג ליצחק ,הקדים תפילה ואמר 'ה' אלקי השמים' ,אשר הוא
לבדו מזווג אשה לאיש ,עזור נא שההשתדלות תצליח ותעשה פירות בסייעתא
דשמיא.
אף אליעזר עבד אברהם עשה הכל מתוך תפילה ,והמשיך את השליחות
באותו אופן שנהג אברהם ,והתפלל ואמר 'ה' אלקי אדני הקרה נא לפני היום
ועשה חסד עם אדני אברהם' ,ובכח התפילה זכה לסייעתא דשמיא.
'וכל טוב' – אין טוב מליתן ירושה לבנים
ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך וכל טוב אדוניו בידו ויקם וילך
אל ארם נהרים אל עיר נחור (כד ,י).
***** זל ******
וברש"י 'וכל טוב אדוניו בידו .שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו ,כדי
שיקפצו לשלוח לו בתם'.
כתב הרמ"א (חושן משפט סימן רפב סעיף א) כי מי שצוה לעשות בנכסיו דבר טוב
שאפשר לעשות ,יתנוהו ליורשיו כי אין טוב מזה .והביאור כי לעשות את מה
שכתוב בתורה היא שלימות הטובה.
ויש לרמז כלל זה 'כי אין טוב' מליתן ירושה לבנים ,בפסוק 'וכל טוב אדוניו
בידו' ,שאברהם אבינו עשה דבר טוב בכך שנתן ירושה לבניו.
אליעזר עשה שליחותו נאמנה וזכה לש"י עולמות
ויאמר ה' אלקי אדני הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם (כד,
יב).
'הקרה' הוא בגימטריא 'ש"י'.
ויש לומר הרמז בזה ,דהנה אברהם אבינו לא אבה לתת את יצחק לחתן לבת
אליעזר ,משום שאין ארור מדבק בברוך.
אמנם איתא במדרש ,כי לאחר זמן ,משעה שעשה אליעזר את השליחות
שהטיל עליו אברהם ,יצא מכלל ארור להיות ברוך ,וכך אמרו על הפסוק (פס'
לא) 'בוא ברוך ה''' ,על ידי ששירת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל
ברוך'.
ונראה ,כי על זאת התפלל אליעזר עבד אברהם 'ויאמר ה' אלקי אדני הקרה
נא לפני היום' ,היינו שיהא לי סייעתא דשמיא שאוכל לעשות את שליחותי
נאמנה ,ובזה אצא מכלל ארור ואבוא לכלל ברוך .והוא מרומז בלשון 'הקרה'
שהוא בגימטריא מספר 'ש"י' שמספר זה מרמז לצדיקים ,אשר הם עתידים
לנחול 'ש"י' עולמות בעולם הבא.
נס על ידי תפילה
ויאמר ה' אלקי אדני הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם (כד,
יב).
כתב החתם סופר כי אברהם ביקש לעשות כל דבר השליחות להביא את
רבקה אצל יצחק בדרך הטבע ושלא על ידי נסים .וביאר שם הטעם לכך.
ויש להקשות דהנה כתיב (פסוק מב) 'ואבוא היום אל העין ואומר ה' אלקי
אדני אברהם אם ישך נא מצליח דרכי אשר אני הולך עליה' ,וברש"י 'ואבוא
היום .היום יצאתי והיום באתי ,מכאן שקפצה לו הארץ' .והרי שהיה זה על ידי
נס ,שלא כרצונו ובקשתו של אברהם.
ויש ליישב בהקדם הגמרא במסכת קידושין (כט ):שם מסופר שבבית מדרשו
***** חל ******
של אביי נמצא פעם שד המזיק ,והכל חששו ממנו מאוד .עד שרבי אחא בריה
דרבי יעקב הגיע לעיר ,וציוה אביי על כל בני העיר לבל יכניסו אותו לביתם
ללינת לילה ,וכוונתו הייתה שיצטרך רבי אחא ללון בבית המדרש ,ושם לעמוד
מול השד המזיק ,ואכן כך הוה ,שלן רבי אחא בבית המדרש והשד המזיק
הופיע בפניו ,והיה נראה כתנין בן שבע ראשים ,התפלל רבי אחא בריה דרבי
יעקב ,וקם עליו והרגו .וכך הייתה הרווחה לאביי ויושבי בית מדרשו.
ומקשה המהרש"א בחידושי אגדות ,הרי איתא בגמרא (קידושין לט :ועוד) שאין
סומכין על הנס ,ואם כן האיך הכניס אביי את רבי אחא בסכנה גדולה לעמוד
מול השד המזיק .ומיישב המהרש"א ביסוד גדול ,שנס הנעשה בכוח התפילה
אינו חשוב נס מעל הטבע ,שמדרך הטבע הוא שתפילה פועלת אף בדרך נס.
והנה ,אביי הכיר את רבי אחא וידע שכאשר ימצא את המזיק יעמוד בתפילה,
ועל כך סמך שבכוח התפילה יעשה נס לרבי אחא וינצל מהמזיק .נמצא דשפיר
עביד אביי.
לפי זה יש לומר כי קפיצת הדרך שהיתה לאליעזר לא היתה בדרך נס ופלא,
כי אם בדרך הטבע ,שכן אליעזר עמד וביקש 'ה' אלקי אדני הקרה נא לפני
היום ועשה חסד עם אדני אברהם' ,וגדולה כח התפילה לעשות מנס טבע,
ומשום שהתפלל אליעזר זכה לקפיצת הדרך באופן של דרך הטבע.
רבקה עושה הרבה
והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך
אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע ..ויאמר הגמיאני נא מעט מים
מכדך ...ותאמר גם לגמליך אשאב (כד ,יד-יט).
יש לומר כי סימן היה לאליעזר בדבר ,לדעת אם רבקה היא אשה ראויה
ליצחק ,ובא למדוד אותה במדה שנתנו חכמים כי הצדיקים אומרים מעט
ועושים הרבה ,ולפיכך אמר לה רק 'מעט מים' ,והיא אף ששמעה מעט ,עשתה
הרבה ,והביאה מים בכמות גדולה ,ואף לא אמר לה שתביא מים לגמלים ,ורק
היא עשתה יותר ממה שאמר אליעזר ,והביאה אף לגמלים.
ובזה מובן מאי טעמא נהג כן אליעזר ,שביקש רק מעט מים ,וכן לא ביקש
כלל עבור הגמלים ,כי בא למדוד עד היכן מגעת מדת החסד שלה ,ועד היכן
היא בכלל מדת הצדיקים האומרים מעט ועושים הרבה.
הקב"ה יושב על תהילות ישראל
ויאמר ברוך ה' אלקי אדוני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדוני
(כד ,כז).
שמעתי סיפור מאדאמו"ר הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל כי פעם אחת
***** טל ******
כאשר הרה"ק התולדות יעקב יוסף מפולנאה זי"ע היה אצל רבו אור שבעת
הימים מרנא הבעש"ט הק' זי"ע ,ועמד בחצר הקודש ,ושם בא אליו איש אחד
ושאלו מה הנך עושה ומה מצבך ,השיבו התולדות 'ברוך ה'' ,ואמר לו איש
נעלם זה פירוש הפסוק 'ואתה קדוש יושב תהילות ה'' ,כי הנה דרך העולם הוא
לומר על כל אחד כי הוא יושב על משרה זו ,והוא יושב על פרנסה זו ,וכביכול
יש לשאול על מה יושב הקב"ה ,ועל זה התשובה 'יושב תהילות ישראל' ,הקב"ה
מתענג ומתפרנס מתהילות שאומרים עליו בני ישראל ,כי כאשר יהודי אומר
'ברוך ה''' ,הודו לה'' ,הוא מהנה בכך את השי"ת.
ואמרו חז"ל 'יפה שיחתן של עבדי אבות' ,כי יש ללמוד מאליעזר שהיה אומר
בכל עת תהילות ה' ,ואומר 'ברוך ה''.
'ברוך ה'' – קח את יצחק אליך
ויאמר בוא ברוך ה' למה תעמוד בחוץ ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים (כד,
לא).
יש לפרש שאף מה שאמר לבן 'בוא ברוך ה'' היה חלק ממה שביקשו למנוע
מרבקה ללכת מאתם .כי הנה אליעזר ביקש שיצחק יקח את בתו ,כמו שכתב
רש"י בפסוק (פס' לט) 'אלי לא תלך האשה אחר'' ,אלי כתיב ,בת היתה לו
לאליעזר ,והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו,
אמר לו אברהם בני ברור ואתה ארור ,ואין ארור מדבק בברוך'.
אמנם איתא במדרש ,כי אף שהיה אליעזר בכלל ארור בתחילה ,לאחר שעשה
את שליחותו נאמנה ,יצא מכלל ארור לכלל ברוך' ,על ידי ששירת אותו צדיק
באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך'.
ויש לומר כי לבן ביקש לומר לאליעזר ,הסיבה מחמתה לא רוצה אברהם
ליתן את יצחק לבתך ,משום שאתה ארור ,אך כעת בזמן הזה שעשית שליחותך,
שוב אין אתה ארור ,ועל כן מה לך לקחת את רבקה שוב וקח את יצחק לבתך.
אליעזר אכל מחוץ לסוכה מדין שליחי מצוה פטורים מהסוכה
לא אוכל עד אם דיברתי דברי (כד ,לג)
התנהגותו של אליעזר תמוהה ביותר ,מדוע מתעכב הוא מלאכול עד שיתנו
לו לדבר .יואיל נא לעכב דבריו עד אחר האכילה.
אכן ,הנהגת אליעזר תבואר בהקדם מה שכתב רביה"ק זי"ע (חידושי תורה ד"ה
ויקראו לרבקה) שאותו היום שבא אליעזר לבית בתואל בכדי לקדש את רבקה,
היה יום א' דסוכות .כך יוצא על פי חשבון הימים לפי מה דאיתא (מסכת סופרים
פרק כא הלכה ט) שרבקה הייתה ביום קידושיה בת ג' שנים ויום אחד .והנה,
***** מ ******
בתואל הכין את מקום הסעודה מחוץ לסוכה ,ואליעזר הצדיק שיצא כבר מכלל
ארור ונכנס בכלל ברוך ,שכך נאמר עליו (כד ,לא) 'בוא ברוך ה'' ,היה מחוייב
במצוות סוכה ,ולא יכל לאכול מחוץ לסוכה .אכן ,עצה הייתה לו האיך לאכול
מחוץ לסוכה בהיתר ,והיא ,לקיים את שליחותו ולקדש את רבקה להיות לאשה
ליצחק ,ובכך להיות 'שליח מצוה' עליהם שנינו (סוכה כה' ).שליחי מצוה פטורים
מהסוכה' .על כן סירב אליעזר לאכול ,עד אחר שדיבר דבריו ושמע את התרצות
משפחת הכלה ,אז בא לקדש את רבקה.
זמן קבוע לחופה
ואבוא היום אל העין ואומר ה' אלקי אדני אברהם אם ישך נא מצליח דרכי
אשר אני הולך עליה (כד ,מב).
וברש"י 'ואבוא היום .היום יצאתי והיום באתי ,מכאן שקפצה לו הארץ'.
ומדוע אכן קפצה הארץ עבור אליעזר.
ויש לומר הטעם על פי עובדא דהוה עם רביה"ק זי"ע שבא פעם לסדר
קידושין באיזה חופה ,ויהי בהיותו שמה ,חל עיכוב משום סיבה תמוהה,
שנאבדה הטבעת וארך זמן עד שמצאו אותה.
המחותנים חששו שמא איבוד הטבעת בדרך פלא ,הוא סימן רע שהחופה
התאחרה ואולי אין הנישואין כשורה.
השיב רבהי"ק ואמר כי אין כל יסוד לחשש ,שכן לכל חתן וכלה זמן מיועד
שנקבע מן השמים אשר אז ינשאו כדת משה וישראל ,וזמן זה הוא קבוע ובלתי
משתנה ,ואין החופה יכולה להתקיים לא רגע אחד לפני ולא רגע אחד אחרי,
ולכך אם רואים שחל עיכוב ,יש לדעת כי לא משנה מאיזה סיבה מתעכבת
החופה ,הסיבה הנכונה היא מה שעדיין לא הגיעה העת שנקבעה משמים.
וכן יש לומר אצל זיווגם של יצחק ורבקה ,שמשום שהגיע כבר הזמן שנקבע,
ועדיין היה אליעזר רחוק מהמקום ,הוצרכו לעשות עמו נס ולהביאו בקפיצת
הדרך ,בכדי שיהא הזיווג באותה שעה מיוחדת ומיועדת.
'לא נוכל דבר אליך' – משום 'מאויבי תחכמני'
ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב (כד,
נ).
אמר רביה"ק זי"ע (דברי יואל פר' ויקרא עמ' עא) בשם אביו הרה"ק בעל קדושת
יום טוב זי"ע ,לפרש הפסוק (תהלים קיט ,צח) 'מאויבי תחכמני מצוותיך' ,כי אם
אין יודע האדם את המעשה אשר יעשה ,ואינו ברור בדעתו האם המקרה אשר
***** אמ ******
נקרה לפניו הוא על פי רצון השי"ת או לא .המבחן הברור הוא לראות מה
יאמרו לזה הרשעים ,ולעשות היפך דבריהם.
ויש לומר כי לבן ובתואל היו חכמים להרע ,וידעו כי אם יאמרו את אשר
יאמרו יבינו הצדיקים באופן של 'מאויבי תחכמני' ,לדעת את ההיפך ,האיך ראוי
לעבוד את השי"ת.
ועל כן אמרו 'לא נוכל דבר אליך רע או טוב' ,יש לנו לעמוד אילמים ולא
לדבר ,שלא לסייע לרבקה הצדקנית עת את דרך ה' ,שראוי לה לצאת עמהם.
'מהר המוריה יצא' – אז באה נשמת דוכרא ליצחק
ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר (כד ,נ).
במדרש (בר"ר ס ,י) אמרו 'מהיכן יצא ,מהר המוריה יצא'.
הנה ,רבקה אמנו נולדה לאחר העקידה (רש"י כב ,כ) .והענין בזה ,משום
שהקב"ה יושב ומזווג זיוגו של אדם קודם יצירתו ,והנה יצחק אבינו נולד עם
נשמת נוקבא ,ולא היה ראוי לזיווג עד אחר העקידה ,עד הלכה לה לנשמות
נוקבא ובא לו נשמת דוכרא.
ולכך רק אחר העקידה נולדה רבקה זיווגו.
וזהו שאמרו 'מה' יצא הדבר' ,היינו ששידוך זה נגזר משמים כבר בעת יצירת
הוולד ,ואימתי היה זה' ,מהר המוריה יצא' ,היינו שהגזירה על השידוך יצאה
לאחר שנעקד יצחק על הר המוריה וכבר היה ראוי לשאת אשה.
'מה' יצא הדבר' -בתמיה
ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר (כד ,נ).
איתא כי לבן התגלגל אצל בלעם הרשע .והנה אמרו בגמרא (נדה לא' ).דרש
רבי אבהו מאי דכתיב (במדבר כג ,י) מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל,
מלמד שהקב"ה ישב וספר את רביעתם של ישראל ,מתי תבא טיפה שהצדיק
נוצר ממנה ,ועל דבר זה נסמית עיניו של בלעם הרשע ,אמר מי שהוא טהור
ומשרתיו טהורים וקדושים יעסוק בדבר זה ,מיד נסמת עינו ,דכתיב (במדבר כד,
ג) נאם הגבר שתם העין'.
ויש לפרש כי תמיהה אסורה ופסולה זו של בלעם ,היתה כבר אצל לבן ,שגם
הוא שאל 'מה' יצא הדבר' ,אשר הקב"ה יושב וסופר את רביעתם של ישראל,
וגוזר ארבעים יום קודם יצירת הוולד את זיווגו של כל אחד ואחד.
***** במ ******
'ובגדים' – שתהא כיוצא בהם
ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנות נתן לאחיה
ולאמה (כד ,נג).
יש לומר הטעם ששלח אברהם אבינו בגדים לרבקה ,כי היה זה בכדי
להראותה את סוגי הבגדים אשר רגילים הנשים ללבוש בבית אברהם ,בגדים
צנועים בתכלית ,בגדים שאינם כמו הבגדים שהולכים נשות מקומה ,ויתן לה
אליעזר לראות הבגדים האם תסכים להלבישם בבית אברהם ,כי כך תוכל לבוא
לבית אברהם ולהנשא ליצחק.
וכאשר לבשה רבקה את לבושי אברהם ויצחק ,אז יכלה להיות חלק
ממשפחתם ,וכמו שאמרו במדרש (בר"ר עד ,יג) על הפסוק (לא ,מו) 'ויאמר יעקב
אל אחיו'' ,אמר ר' יודן ,לבש אדם לבושו של אביו הרי הוא כיוצא בו'.
בתואל לא הושפע מקדושת המתנות ששלח אברהם
ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנות נתן לאחיה
ולאמה (כד ,נג).
הנה כתוב שנתן אליעזר ללבן אחי רבקה ולאמה של רבקה ,ולא כתיב שנתן
לבתואל אביה ,ומשמע כי הוא לא קיבל ממתנות ששלח אברהם.
ויש לומר על פי היסוד המבואר בדברי הקדושת לוי ,בטעם שהכינה אסתר
המלכה סעודה להמן הרשע ,משום שהיתה חפצה ליתן לפניו מהמאכלים שלה,
אשר הכינה בקדושה ובטהרה ,ובכך אשר יאכל מהם ישאב מזה חיות דקדושה,
ומאחר שהוא רשע הגמור ואינו יכול לסבול הקדושה ,יכנע ויהא לו מפלה.
וזהו שהיה אצל אברהם ואליעזר ,שאברהם אבינו שלח מתנות למשפחת
רבקה ,בכדי שלא ימאנו ,והיה זה עצה על פי פנימיות ,שאחר שיקבלו את
המתנות יכנעו מלפני הקדושה.
ואכן ,לבן שנטל את המתנות הסכים לשלח את רבקה ,כי קדושת המתנות
שהכין אברהם השפיעה עליו .אך בתואל לא קיבל מהמתנות ,ולכך לא נכנע
והשתדל לבטל את השידוך ,עד שהוצרך המלאך להרגו.
'ימים או עשור' -לטובה
ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה אתנו ימים או עשור אחר תלך (כד ,נה).
וברש"י 'ימים .שנה .או עשור .י' חדשים'.
כתב רביה"ק זי"ע (חידושי תורה ד"ה ויקראו לרבקה) שאותו היום שבא אליעזר
לבית בתואל בכדי לקדש את רבקה ,היה יום א' דסוכות .כך יוצא על פי חשבון
***** גמ ******
הימים לפי מה דאיתא (מסכת סופרים פרק כא הלכה ט) שרבקה הייתה ביום קידושיה
בת ג' שנים ויום אחד.
לפי חשבון זה יש לומר כוונת אחיה ואמה לעכב את רבקה ימים או עשור,
כי רצו שלא לשלחה עד חודש אב ,הוא חודש של דינים ,או עד חודש אלול.
אך אמר להם אליעזר כי אדרבה ,מאחר שהיום יום ט"ו ,נמצא חשבון עשרה
חדשים יוצא ביום ט"ו אב ,שהוא יום טוב ,ושנה יוצא ביום ט"ו בתשרי ,שהוא
יום טוב סוכות.
יצחק התפלל בתוך הסוכה
ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב (כד ,סג).
וברש"י 'לשוח .לשון תפילה ,כמו 'ישפוך שיחו' (תהלים קב ,א)'.
ובגמרא (ברכות כו ):אמרו 'יצחק תקן תפלת מנחה ,שנאמר 'ויצא יצחק לשוח
בשדה לפנות ערב' ,ואין שיחה אלא תפילה שנאמר 'תפלה לעני כי יעטוף ולפני
ה' ישפוך שיחו''.
באבן עזרא פירש 'לשוח .ללכת בין השיחים'.
הנה הקשו התוס' על מה שאמרו בגמרא שאסור להתפלל במקום פרוץ,
האיך התפלל יצחק בשדה .ובב"ח (אורח חיים סימן ד) כתב לתרץ 'דיצחק לא
היה מתפלל במקום פרוץ ,אלא בין האילנות היה מתפלל ,וזהו שאמר הכתוב
'לשוח' ולא אמר להתפלל לשון המיוחד לתפילה אלא אמר לשוח דמשמע נמי
שהתפלל בין השיחים ,מסתתר ביניהם בשעת התפילה' .והרי תירוץ הב"ח כפי
פירוש האבן עזרא בפסוק.
ויש להוסיף ,דכתב רביה"ק זי"ע (חידושי תורה ד"ה ויקראו לרבקה) שאותו היום
שבא אליעזר לבית בתואל בכדי לקדש את רבקה ,היה יום א' דסוכות .כך יוצא
על פי חשבון הימים לפי מה דאיתא (מסכת סופרים פרק כא הלכה ט) שרבקה הייתה
ביום קידושיה בת ג' שנים ויום אחד.
לפי זה יוצא כי היום שחזר אליעזר לבית אברהם ,היה ביום ב' דסוכות ובזה
יש לומר שהמקום אליו יצא יצחק להתפלל ,הוא הסוכה ,ועמד תחת ענפי
האילן .והרי שעמד מחוץ לבית ,אך לא במקום פרוץ אלא בתוך הסוכה.
והנה איתא במשנה (סוכה פרק ה) כי ביום ב' דסוכות מתחילים בשמחת בית
השואבה וביום זה היתה השמחה רבה ביותר.
ולפי המתבאר יש לומר טעם השמחה הרבה ביום ב' דסוכות יום אושפיזא
דיצחק ,כי ביום זה היה נישואי יצחק עם רבקה.
עוד יש להוסיף כי טעם ניסוך המים בסוכות הוא זכר למים שעלו אצל
רבקה ,בימים אלו של חג הסוכות.
***** דמ ******
ויש להוסיף כי הנה המנהג הוא לעשות את חופת הנישואין תחת כיפת
השמים ,ולפי המתבאר שרבקה מצאת את יצחק כאשר הוא מתפלל בתוך
הסוכה תחת כיפת השמים ,יש לומר שהוא רמז לזה ,שמעמידים חופה כעין
סוכה תחת כיפת השמים ,כמו אצל יצחק ורבקה.
'הוא אדני' – שורש מדת הגבורה הוא מדת החסד
ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא
אדני ותקח הצעיף ותתכס (כד ,סה).
יש לפרש מה שתמהה רבקה 'מי האיש הלזה' ,כי 'צר קלסתר פניו של יצחק
דומה לאברהם' (רש"י כה ,יט) ,ועל כן תמהה והתפלאה ,הלא זהו אברהם ולא
יצחק .אמר לה אליעזר 'הוא אדני' ,הוא יצחק אלא שצר הקב"ה קלסתר פניו
דומה לאברהם.
עוד יש לפרש כי כוונתה היתה עמוקה יותר' ,מי האיש הלזה' הלא הוא דומה
לאברהם ,ואם כן מדתו מדת החסד כמדתו של אברהם ,ולא מדת הגבורה ,כפי
שסברתי עד הנה.
אמר לה אליעזר 'הוא אדני' ,והיינו שאכן זהו יצחק ,ומדתו מדת הגבורה ולא
מדת החסד ,אלא שכל ענין מדת הגבורה הוא השתלשלות של מדת החסד,
ומקור ופנימיות מדת הגבורה היא מדת החסד ,וזהו שיש ליצחק קלסתר פנים
של אברהם ,שאכן בפניומיות ובעומקו ,הוא מדת החסד.
ביסוד זה ,ששורש מדת הגבורה היא מדת החסד ,יש לפרש הפסוק 'מה גדלו
מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך' ,כי הנה כתב רש"י (בראשית א ,א) 'בתחילה
עלה במחשבה לבראתו במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת
הרחמים ושתפה למדת הדין' ,נמצא כי 'מה גדלו מעשיך ה'' עולה על המדה
שבה נעשה הבריאה ,היא מדת החסד' ,מאוד עמקו מחשבותיך' ,עולה על מדת
הגבורה שבמחשבה היה אצל הקב"ה לברוא את העולם בה.
ורומז הפסוק ,כי כאשר פועלים על ידי מדת החסד ,אזי 'מה גדלו מעשיך
ה'' ,אפשר בניקל לפעול ,אך כאשר באים לפעול במדת הגבורה' ,מאוד עמקו'
צריך להעמיק לתוך השורש ועומק המדה ,כי חיצוניות מדת הגבורה הוא דין,
ובפנימיות הוא חסד.
שרה ירדה להשתתף בשמחת הנישואין
ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם
יצחק אחרי אמו (כד ,סז).
***** המ ******
איתא בזוהר הק' (ח"א קלג ).שקלסתר פניה של רבקה אמנו היה דומה לקלסתר
פניה של שרה אמנו.
ונראה הענין בכך ,כי כאשר 'ויבאה יצחק האהלה' ועשו חתונה ,באה וירדה
שרה אמנו מן העולם העולם לשוש ולשמוח בשמחת נישואי בנה ,וקלסתר
פניה היה ניכר אצל הכלה רבקה.
והוא כמו שאמרו בזוהר הק' שבכל חתונה יורדים הנשמות של האבות
להשתתף ולשמוח בנישואי צאצאיהם.
***** ומ ******
ימים מקדם שפתי ישנים
סדר עבודת ליל שבת קודש אצל רביה"ק זי"ע
סדר עבודת רביה"ק זי"ע בלילי שבת היה נעלה ונשגב מאוד ,רביה"ק היה נראה
בחוש כדבוק באל חי .אף בזמירות שבת ,לא היה נראה רביה"ק כמזמר עם הציבור,
אלא נראה היה כחושב מחשבות דביקות ואחוז בשרעפי קודש .אם כי ,בספריו הק'
עוסק רביה"ק רבות בזמירות שבת ,ואף בזמירות שלא היה נהוג לזמר בשולחנו
הטהור ,אך בשעת שירת זמירות שבת לא היה ניכר כי רביה"ק אוחז עם הציבור.
פעם אחת שונה היה הדבר ,היה זה כאשר הרה"ק הנועם אליעזר מסקולען זצ"ל,
רביה"ק כיבדו לנגן 'כל מקדש' ,הנועם אליעזר סירב בנועם ,כי חשש שמא יאריך
כדרכו ולא היה זה ניחא לרביה"ק ,אך רביה"ק ציווה עליו לזמר ,ביקש הנועם אליעזר
עם יוכל בנו רבי ישראל אברהם לסייעו בנגינה ,והסכים רביה"ק.
אז הבחנתי ,כי הנה זה פלא שרביה"ק שם עיניו הק' עליו מהתיבה הראשונה ועד
התיבה האחרונה ,ולא היה טרוד אז במחשבות קדושות כי אם אוחז עם הציבור.
שונה היה הדבר בזמירות שלפני קידוש ,בשלום עליכם וברבון כל העולמים ,שאז
אמר רביה"ק את כל הזמירות בהתלהבות ובכוונה רבה.
אמנם אופן אמירת הזמירות היה משונה במקצת ,כי בכל פעם היו יכולים לשמוע
את חיתוך התיבות ואמירת התפילות בקול ברור ,יוצא מפום ממללא רברבן ,אך
בזמירות אלו לא היה נשמע קולו בברירות והיה קשה לדעת באיזה תיבה אוחז
ולשמוע את מילות הזמירות יוצאות מפיו הק' .רק פעם אחת שמעתי את רביה"ק
אומר 'וזכני לקבל שבתות'.
התבוננתי בדבר ,כי אולי זה משום מה שכתב היעב"ץ (שאילת יעב"ץ ח"ב סימן קכה)
כי יש להמנע מבקשת צרכי האדם בשבת ,וכותב לערער על מה שאומרים תפילת
'רבון העולמים' ,ואולי לכך אף באמירת סדר הזמירות נהג רביה"ק להסתיר קצת
את הבקשות והתחנונים .ואכן מי יבוא אחר המלך ,להבין הנהגות רביה"ק ,אך בדרך
אפשר ניתן לומר כן.
[וכך היה אדאמו"ר הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל נוהג ,שהיה אומר את תפילת
***** זמ ******
רבון העולמים ,כפי מנהגנו ,אך היה אומרה במהירות ולא היה מתעכב בה ,משום מה
שכתב ר' יעקב עמדין].
'תהא לך פרנסה לשנה אחת'
סיפר אדאמו"ר הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל מה ששמע בעיר טאגלעש בה
דר לפני המלחמה .שבפרוץ מלחמת העולם הראשונה הכריחו הרשעים הארורים
את כל הגברים לבוא לעבוד עבודת פרך ,הנשים עם המשפחות נשארו לבדן ,והיו
אותם זמנים קשים מאוד עבור הנשים והמשפחות באשר לא היה מי שיביא לחם לפי
הטף.
באותם הימים הגיע לעיר הרה"ק ר' יעקב משה מקאמרנא זי"ע ,חותנו של הרה"ק
המנחת אלעזר ממונקאטש זי"ע בזיוו"ש ,הוא היה פועל ישועות באופן נגלה ,ובכל
הארץ יצא שמעו .מנהג היה לו להרה"ק מקאמרנא כי מי שביקש ישועה וברכה ,היה
צריך ליתן לו ממון רב עבור צרכי המצוה שלו ,וידוע אודות שאר צדיקים שביקשו
פדיונות מרובים ,כמו הרה"ק הרבי ר' הערש מרימנוב זי"ע .ויהי בהגיעו לעיר נכנסה
אליו אשה אחת ובכתה לפניו על אודות מצבה הקשה ,כי אין למשפחתה פרנסה
והיא איננה יודעת מה ילד יום והאיך תאכיל את ילדיה .הרה"ק מקאמרנא שמע את
תחנוניה ברוב רחמנות ,וכאשר ביקש לברכה אמר לה כי היא צריכה להביא אליו סכום
רב של מעות ,כדרכו בקודש ,והאשה אשר באה אליו בגין שאין לה פרנסה התקשתה
מאוד להשיג סכום מעות גבוה כזה ,ואמרה לצדיק כי אין לה היכולת והיא מבקשת
שיברכה הצדיק מכל מקום ,אך הרה"ק מקאמרנא אמר לה כי לכל הפחות צריכה
היא להביא לו סכום מעות קטן יותר ,אך גם לזאת סירבה האשה באמרה כי אין לה
מהיכן להביא מעות לצדיק ,וכך התווכחה האשה עם הרה"ק מקאמרנא שיוותר לה
על המעות ,והוא הסכים לירד קצת בסכום אך אף לזאת לא הסכימה האשה ,עד
שהואיל הרה"ק מקאמרנא לברכה אף עבור מחצית הסכום שביקש בתחילה ,אולם
האשה אמרה כי גם סכום זה אין לה וכי היא לא יכולה לעמוד בזה ,ועל כן אם אין
הצדיק מברכה בלא שתתן מעות היא תצטרך לשוב לביתה בידים ריקניות.
באותם הימים גלה הרה"ק ר' ישכר דוב מבעלזא זי"ע מעיר בעלזא שבגאליציה
שם התחוללה המלחמה במלוא עוזה ותוקפה ,ובא למדינת הונגריה שם היתה הארץ
בטוחה יותר .האשה אשר יצאה ריקם מבית הרה"ק מקאמרנא שבא לעירה טעגלאש,
לא וויתרה על רצונה להתברך מפי צדיק ,ושמה פעמיה לעבר העיר ראצפערט שלא
היתה רחוקה מטעגלאש ,לעבר בית הרה"ק מבעלזא ,אשר לא היה ידוע כמי שמבקש
פדיון רב עבור ברכה.
ויהי בהגיעה אליו ,סיפרה בפניו את מה שאירע לה עם הרה"ק מקאמרנא ,ואת
אשר התווכחה עמו הרבה ,הרה"ק נתחייך בשמעו את סיפור הדברים .ועל דבר
שאלת הברכה שאל אותה ,אם יש לך דבר מה שיש בו שוויות בביתך ,השיבה האשה
***** חמ ******
ואמרה כי לא ולא ,וביתה ריק לגמרי ,שאין לה פרנסה כלשהיא ,ואילו היה לה משהו
היתה מזמן מוכרת אותו בשביל מחייתה.
אמר לה הרה"ק מבעלזא ,אולי בכל זאת יש לך משהו ,אז נזכרה האשה בכמה
ברזלים חלודים המשמשים לגדרות ,והם חלודים וישנים שאינם שווים כלום .כאשר
אמרה כן לפני הרה"ק מבעלזא ,אמר לה ,שנה אחת יהא לך פרנסה מברזלים אלו,
כאשר שמעה את ההבטחה המפורשת יוצאת מפי צדיק ,יצאה שמחה וטובת לב
מלאה אמונה בקיום דברי הצדיק ,ואף שלא היה מובן על פי דרך הטבע האיך ישמשו
אלו ברזלים חלודים למאן דהוא שישלם עבורם.
ויהי כעבור זמן קצר ,ביקשו אנשי הצבא לרכוש ברזלים עבור צרכי המלחמה,
ולרוב הצורך שלהם בברזלים והמחסור שהיה בהם ,הסכימו לשלם הרבה עבור כל
ברזל שיביאו להם ,האשה הזו הביאה לפניהם את הברזלים שעמדו שנים ארוכות
בקצה חצרה ,והם שילמו לה בעבורם ממון שהיה די לה למשך שנה שלימה ,וכך
התקיימו דברי הצדיק במלואם.
'מסוף העולם ועד סופו '- - -
סיפר אדאמו"ר הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל אודות בן עירו ,טאגלעש ,חסידו
ואיש אמונו המפורסם של הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע ,הוא ניהו רבי ישראל משה
מאנדל ז"ל ,כי בראש השנה שנת תרע"ח כאשר אתא ובא הרה"ק מבעלזא לתקוע
בשופר כמצוות היום ,ניגש אל הבימה ולקח את השופר לתוך פיו ,אולם אף קול
דממה דקה לא היה נשמע ,התאמץ הרה"ק מבעלזא יותר ,אך עדיין לא היה נשמע
כלום ,עד שהתייגע מאוד והצליח להוציא מפיו הק' תקיעות חלשות שלא נשמעו
כמעט אצל הציבור .והיה הציבור נבוך האם יצאו ידי חובת תקיעת שופר.
לאחר התפילה ניגש רבי ישראל משה אל רבו לברכו בברכת א גוט יום טוב ,ונענה
אליו רבו הרה"ק מבעלזא מאליו' ,די היינטיגע תקיעות האט מען געהערט מסוף
העולם ועד סופו .'- - -ויהי לפלא עצום .והבין ר' ישראל משה כי הרגיש הרה"ק
מבעלזא בחששות הציבור ,ומבקש הרה"ק מבעלזא לומר לציבור כי כאשר הוא תקע
בשופר הוציא את כולם ידי חובה ,ואינם צריכים לדאוג שמא לא שמעו כראוי ,משום
שהתקיעות היו נשמעות בכל עוז מסוף העולם ועד סופו.
ארויס פון די מיליטער
זקיני הרה"ג ר' מנחם מענדל מאשקאוויטש זצ"ל הי"ד היה בחור מבוגר אשר עדיין
לא מצא את זיווגו ,משום אימת הגיוס לצבא ,פעם אחת התאספו כמה בחורים שהיו
באותה צרה ,ונסעו בצוותא לעיר בעלזא אצל הרה"ק המהרי"ד מבעלזא זי"ע כאשר
הגיעו אל המהרי"ד ,היו אוחזים אצלו לפני מנחה ,והם נעמדו אצל הפתח להמתין
לכניסת הרה"ק מבעלזא לתפילת מנחה ,כאשר הבחין בהם הרה"ק מבעלזא ,אמר
***** טמ ******
להם' ,ארויס מיט די קאפלוטש'ן' .ובזה פעל עבורם ישועה ,כאשר אחר כך השתחררו
כל אחד ואחד מהבחורים מעול הצבא.
כידוע היו מתפללים אצל הרה"ק מבעלזא במהירות גדולה ,וסיפר זקיני כי כאשר
התפלל שמה ,שמע את הרה"ק מבעלזא פותח ואומר 'וידבר' וכעבור זמן קצר אמר
שוב את ה'וידבר' השני ,ואז 'תנו רבנן' ,הכל במהירות ,וכמעט ולא היה ניכר שאומר
משהו בין 'וידבר' ל'וידבר'...
אף בנו הרה"ק ר' אהרן מבעלזא זי"ע היה מתפלל במהירות .ופעם אמר לבנו הגדול
הרה"ק ר' משה זצ"ל הי"ד ,אשר נעקד על קידוש ה' בשנות הזעם ,כי כאשר תזיג את
המדרגה הנכונה תוכל גם אתה להתפלל במהירות כמוני...
פעם אחת כיבד הרה"ק מבעלזא רב אחד לגשת לפני התיבה אצלו ,הרב התנצל
ואמר כי אין לא את החיתוך הדיבור להתפלל במהירות ,אמר הרה"ק מבעלזא,
להתפלל במהירות ,לא ,איני מבקשך ,רק זאת אבקש שכאשר אני מסיים תסיים גם
אתה...
***** נ ******
ברכת מזל טוב שלוחה
לחתני היקר איש ה'חסד'
שמו מפארים בכל מידה נכונה,
הרה"ח אפרים שטרן שליט"א
לרגל הולדת נכדו
היניק אליעזר אבא ני"ו
יה"ר שירווה נחת מכל יוצ"ח
מתוך בריות גופא ונהורא מעליא
גליון זו מוקדש לעילוי נשמת
אבי מורי
הרה"צ ר' מאיר בן הרה"צ ר' מנחם זצ"ל
אמי מורתי
האישה הצדקת חיה שרה בת הרב יוסף חיים זצ"ל
