gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמרי מנחם · Imrei Menachem — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: אמרי מנחם · Imrei Menachem

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

אמרי מנחם · Imrei Menachem — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ניצוצי אורה ומאמרים יקרים‬ ‫מפה מפיק מרגליות‬ ‫ניצוצי אורה ומאמרים יקרים‬ ‫מפה מפיק מרגליות‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫גיליון זה נתנדב לעילוי נשמת אחותי הצדקת האשה החשובה‬ ‫מרת פראדל ע"ה‬ ‫אחותי הצדקת האשה החשובה‬ ‫מרת רחל לאה ע"ה‬ ‫בת הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫כשושנה בין החוחים‬ ‫גר ותושב אנכי עמכם (כג‪ ,‬ד)‬ ‫יש לפרש מה ׁ ֶש ָּכלַ ל אברהם עצמו עמהם והשווה עצמו להם‪ ,‬דכיון שאברהם‬ ‫היה אונן ואונן אסור בעסק התורה והמצוות‪ ,‬לכן היה "עמכם"‪ ,‬בדומה להם‪.‬‬ ‫או יאמר‪ ,‬כאשר נמצא הצדיק בין רשעים אינו יכול להתפלל כדבעי כמו‬ ‫בזמן שהוא לעצמו‪.‬‬ ‫יושב בישיבה‬ ‫ואברהם זקן בא בימים (כד‪ ,‬א)‬ ‫בגמרא (יומא כח‪ ,‬ב) למדו מפסוק זה שאברהם אבינו "זקן ויושב בישיבה‬ ‫היה"‪.‬‬ ‫יש לפרש דיוק הלשון "יושב" בישיבה‪ ,‬דלכאורה העיקר הוא עסק התורה‪,‬‬ ‫ואחת היא לנו אם יושב או עומד בעת עסקו בתורה?‬ ‫אלא שכבר אמרו "אין עמידה אלא תפילה"‪ .‬ועוד אמרו‪ ,‬שמי שתורתו‬ ‫אומנותו כרשב"י וחבריו פטור מתפילה‪ .‬ואם כן‪ ,‬שהעוסק בתורה עד שתורתו‬ ‫היא אומנותו אינו צריך להתפלל‪ ,‬הרי על כך בא לרמז הלשון "יושב"‪ ,‬דלא‬ ‫כתפילה שהיא בעמידה‪.‬‬ ‫***‬ ‫ידוע בשם האר"י הק'‪ ,‬שיהודי העושה מצוה אין כוח המצוה מועיל לשעתו‬ ‫בלבד‪ ,‬כי נשאר אור והשפעה מהתורה או מהצדקה גם לאחרי זה‪.‬‬ ‫לפי זה מובן מדוע אחרי "זקן"‪ ,‬שפירושו זקן ויושב בישיבה‪ ,‬נאמר "בא‬ ‫בימים"‪ ,‬היינו שכאילו בא עם הימים‪ ,‬שכל ימיו היו עמו – כי מאחר שעסק‬ ‫בעבודת ה' בימים אלו‪ ,‬נשארו עמו הימים מלאים בתורה וחסד‪.‬‬ ‫***‬ ‫***** ב ******‬ ‫השייכות וההמשך בין שני חלקי הפסוק‬ ‫הנה המשך הכתוב הוא "וה' ברך את אברהם בכל"‪ ,‬ובפשטות פירושו שבירכו‬ ‫בברכות גשמיות‪ .‬ויש להבין מהי השייכות בין "זקן ויושב בישיבה" עם "ה' ברך‬ ‫את אברהם בכל"‪.‬‬ ‫מובא בשם הרה"ק רבי בונם מפשיסחא זיע"א‪ ,‬שהמתפלל ואינו מכוון כדבעי‬ ‫בברכת "ברך עלינו"‪ ,‬אות הוא שגם בברכת "השיבנו" לא היתה כוונתו באמת‬ ‫ובשלימות; כי כדי לשוב לפני ה' נדרש יהודי לפרנסה ושפע טוב בגשמיות‪.‬‬ ‫וכן אירע פעם‪ ,‬שאמר פלוני לפני רביה"ק מסאטמאר זיע"א שלא יתכן להיות‬ ‫ערליכער איד בלי הרחבת הדעת; והשיב רביה"ק לעומתו שאפילו כדי להיות‬ ‫יהודי סתם מוכרחת הרחבת הדעת‪.‬‬ ‫ובאמת הרי זו משנה מפורשת‪ ,‬אם אין קמח אין תורה‪ .‬ונרמז בתהלים (כג‪ ,‬ו)‪,‬‬ ‫"אך טוב וחסד ירדפוני‪[ ,‬ואזי‪ ]:‬ושבתי בבית ה' לאורך ימים"‪.‬‬ ‫זהו הפי' בכתוב דידן "ואברהם זקן בא בימים – זקן ויושב בישיבה – וה' ברך‬ ‫את אברהם בכל"‪ :‬שני חלקי הפסוק תלויים זה בזה‪ ,‬דכאשר ה' ברך את אברהם‬ ‫בכל‪ ,‬במילא יכול היה להיות זקן ויושב בישיבה‪.‬‬ ‫ולהוסיף‪ ,‬דהנה בגמ' פרק חלק (סנהדרין צט‪ ,‬ב) פירשו את הפסוק "נפש עמל‬ ‫עמלה לו" – "הוא עמל במקום זה ותורתו עומלת לו במקום אחר"‪ .‬ופירש רש"י‪:‬‬ ‫תורה עומלת לו‪ ,‬שמחזרת עליו ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה‬ ‫וסדריה [וסתריה]‪ .‬ע"כ‪ .‬דהיינו‪ ,‬שהעוסק בתורה כדבעי הרי שהתורה עצמה‬ ‫מבקשת כביכול מהקב"ה שיוכל להמשיך ללמוד‪.‬‬ ‫לפי זה מתפרש בטוב טעם גם סדר הפסוק‪ :‬תחילה נאמר "ואברהם זקן‬ ‫בא בימים" שפירושו זקן ויושב בישיבה‪ ,‬ושוב "וה' ברך את אברהם בכל" – כי‬ ‫לאחר שכבר ישב בישיבה ועסק בתורה באה התורה לפני הקב"ה לבקש עבורו‪,‬‬ ‫ואזי "ה' ברך את אברהם" כדי שיוכל ללמוד עוד‪.‬‬ ‫מעין זה‪ ,‬שמעתי – מאאמו"ר הרה"צ ר' מאיר ב"ר מנחם זיע"א וכן ממו"ר‬ ‫הרה"ק רבי מנחם שלמה מקאלוב זיע"א – בשם החוזה מלובלין זיע"א‪ ,‬שצריך‬ ‫לבקש מהקב"ה שפע בגשמיות‪ ,‬ואזי יקבל רוחניות‪ .‬כמו כן מובא בשם החוזה‬ ‫בכמה וכמה מקומות בספר "אור לשמים"‪ ,‬לבקש מהשי"ת הרחבת הדעת כדי‬ ‫שיוכל לעבוד את ה'‪ .‬דהיינו שאצל יהודי העובד את ה'‪ ,‬אזלי גשמיות ורוחניות‬ ‫כחדא‪.‬‬ ‫וזהו "ואברהם זקן בא בימים – זקן ויושב בישיבה – וה' ברך את אברהם‬ ‫בכל"‪ ,‬אברהם עסק בתורה כנ"ל וה' ברכו שיהיה גשמיות יחד עם רוחניות‪.‬‬ ‫***** ג ******‬ ‫בירור הטוב מן הרע‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד‪ ,‬א)‬ ‫ידוע כי החל מחטא עץ הדעת נעשו הטוב והרע מעורבים זה בזה‪ ,‬ועל ידי‬ ‫שלומדים תורה ביגיעה ממתיקים ומוציאים את הטוב מן הרע המעורב בו‪.‬‬ ‫[וכמו שנאמר "אך טוב וחסד ירדפוני וגו'‪ ,‬ושבתי בבית ה' לאורך ימים" –‬ ‫דכאשר יש "אך טוב וחסד"‪ ,‬היינו שהצליח להפריד את הטוב וחסד שישארו‬ ‫לבדם ללא תערובת רע‪ ,‬אז אפשר להתקרב אל הקב"ה אשר "לא יגורך רע"‪,‬‬ ‫ולעסוק בתורה ועבודת ה' במנוחת הדעת]‪.‬‬ ‫וזהו הרמז במה שמצינו בגמרא‪ ,‬שנקטו לגבי קושיא חזקה שאין לתרצה‬ ‫– "לית נגר ולא בר נגר דיפרקינה"; כי תיבת "רע" בגימטריא מאתים ושבעים‪,‬‬ ‫ו"טוב" בגימטריא שבע עשרה‪ .‬כאשר מבררים את הסוגיא בעיון ומצליחים‬ ‫להעלות את הטוב ולדחות את הרע‪ ,‬דהיינו שהוציא טו"ב מתוך ר"ע‪ ,‬נשאר‬ ‫מספר רנ"ג‪ .‬אבל קושיא שלא הצליחו ליישבה‪ ,‬וא"כ הטוב והרע עדיין מעורבים‪,‬‬ ‫על זה קאמרינן "לית נגר" (אותיות רנ"ג) – אין לנו האפשרות לבוא למצב של נג"ר‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא עדיין הטוב והרע מעורבים יחד‪.‬‬ ‫והנה תיבות "והוי"ה ברך" בגימטריא "נגר" (עם הכולל)‪ ,‬ואילו בתיבות "ו'אברהם‬ ‫ז'קן ב'א ב'ימים" נרמז "טוב"‪ ,‬כי הראשי תיבות שלהן – ו'ז'ב'ב' – בגימטריא‬ ‫טו"ב‪.‬‬ ‫ולפי הנ"ל יש לפרש הרמז בזה‪ ,‬דהלא אברהם תיקן כידוע חטא אדם‬ ‫הראשון‪ ,‬דהיינו שהוציא את הטוב מן הרע‪ .‬וזהו שאמרו "שלשה לא שלט בהן‬ ‫יצר הרע אלו הן אברהם יצחק ויעקב"‪ ,‬כי דחה את הרע מעליו ולא היתה לו‬ ‫שייכות לרע‪ .‬לכן בפסוק המדבר אודות אברהם נרמז הבדלת הטוב מן הרע‪,‬‬ ‫דהיינו שהטוב נשאר בפני עצמו ללא הרע‪ ,‬והנותר מן הרע (נג"ר) נשאר בפני‬ ‫עצמו (בתיבות "והוי"ה ברך")‪.‬‬ ‫עד היכן כוח הצדיק‬ ‫וה' ברך את אברהם בכל (כד‪ ,‬א)‬ ‫הנה אמרו חז"ל על הפסוק "צדיק מושל יראת אלהים"‪ :‬מאי קאמר‪ ,‬א"ר‬ ‫אבהו ה"ק כו'‪ ,‬מי מושל בי צדיק שאני גוזר גזרה ומבטלה‪ .‬ולפי זה‪ ,‬שלצדיקים‬ ‫ניתן הכוח לבטל גזירות הקב"ה‪ ,‬יש לומר רמז בפסוק – ב"כל" ראשי תיבות לא‬ ‫כן‪ .‬דהיינו שה' ברך את אברהם בענין זה – שיהיה בכוחו לבטל גזירת הקב"ה‬ ‫ולומר עליה "לא כן"‪.‬‬ ‫יתירה מכך יש לומר על פי לשון חז"ל בכמה מקומות "אם לעוברי רצונו כך‬ ‫לעושי רצונו על אחת כמה וכמה"‪ ,‬ולפי זה יש לומר‪ ,‬שיש צדיקים שהם בבחינת‬ ‫***** ד ******‬ ‫"עוברי רצונו"‪ ,‬שהם מבטלים ומעבירים את רצון הקב"ה וגזירותיו כנ"ל‪ ,‬אבל‬ ‫יש דרגה גבוהה מזה‪ ,‬והם הצדיקים שבבחינת "עושי רצונו"‪ ,‬שגורמים כביכול‬ ‫לרצון חדש‪ .‬ולפי זה פירוש "ה' ברך את אברהם בכל" – "בכל"‪ ,‬אף בבחינה זו‪.‬‬ ‫***‬ ‫אמרו חז"ל (ב"ב יז‪ ,‬א)‪ ,‬שלשה לא שלט בהן יצר הרע‪ ,‬אלו הן‪ :‬אברהם יצחק‬ ‫ויעקב‪ ,‬דכתיב בהו "בכל"‪" ,‬מכל"‪" ,‬כל"‪ .‬דהיינו שמפסוק דידן ילפינן שלא שלט‬ ‫יצה"ר באברהם‪.‬‬ ‫ויש לפרש‪ ,‬דכיון שאברהם היה זקן ויושב בישיבה (כפי שלומדים מתחילת הפס'‬ ‫כנ"ל)‪ ,‬והרי ידוע שהמזכה את הרבים אין חטא בא על ידו‪ ,‬לכן ברכו הקב"ה‬ ‫"בכל"‪ ,‬שלא ישלוט בו יצה"ר‪.‬‬ ‫חידוש בדין שליחות‬ ‫ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו (כד‪ ,‬ב)‬ ‫הקשו (הפנים יפות‪ ,‬ועוד)‪ ,‬איך שלח אברהם את אליעזר‪ ,‬והרי קיימא לן דאין‬ ‫שליחות לבני נח?‬ ‫ועל דרך זה הקשו (המקנה‪ ,‬התורת חסד‪ ,‬ועוד) במה שמצינו בגמ' שלמדו דין‬ ‫שליחות מפסח מצרים‪ ,‬שהרי פסח מצרים היה לפני מתן תורה‪ ,‬ואז היה‬ ‫לישראל דין בני נח? והן קושיות אלימתות‪.‬‬ ‫והנראה לבאר בזה בס"ד‪ ,‬דכיון שהמקור לדין זה (דאין שליחות לעכו"ם) הוא‬ ‫מהפס' "כן תרימו גם אתם"‪ ,‬מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית‪ ,‬ופסוק‬ ‫זה הרי נאמר לאחרי מתן תורה‪ ,‬אם כן לפני מתן תורה לא היה שייך דין זה‪.‬‬ ‫וכעין מה שמצינו בכמה ענינים "ניתנה תורה ונתחדש הלכה"‪.‬‬ ‫[או בעומק יותר‪ ,‬דכיון שכל הלימוד הוא מזה שנאמר "גם"‪ ,‬דהיינו שהשליח‬ ‫צריך להיות בדומה ובערך אל המשלח‪ ,‬הרי שלאחרי מתן תורה שיש גדר‬ ‫ישראל – במילא הבן נח הוא גדר אחר ואינו נחשב "שליח" בערך לישראל‪.‬‬ ‫אבל לפני מתן תורה שלא היה הבדל בין ישראל לעכו"ם‪ ,‬וכולם היו באותו‬ ‫הגדר דבני נח‪ ,‬אם כן אין במשמעות הלשון "גם" לשלול שליחות מזה לזה]‪.‬‬ ‫מעלת התפילה וסגולתה‬ ‫ויאמר ה' אלקי אדני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני‬ ‫אברהם (כד‪ ,‬יב)‬ ‫לכאורה‪ ,‬מדוע נצרך אליעזר להתפלל אחרי שכבר ראה הנסים בקפיצת‬ ‫הדרך וכו'‪ ,‬ואם כן ברור שה' הנחהו בדרך האמת והוא מצליח בשליחותו?‬ ‫ויש לבאר‪ ,‬בהקדים הא דאיתא בגמ' קידושין (כט‪ ,‬ב)‪ ,‬שמע אביי דקא הוה‬ ‫***** ה ******‬ ‫אתי [שבא אצלו רב אחא בר יעקב]; הוה ההוא מזיק בי רבנן דאביי‪ ,‬דכי הוו‬ ‫עיילי בתרין אפי' ביממא הוו מיתזקי‪ .‬אמר להו [אביי לתלמידיו]‪ ,‬לא ליתיב ליה‬ ‫[לרב אחא בר יעקב] אינש אושפיזא‪ ,‬אפשר דמתרחיש ניסא‪ .‬על בת בההוא‬ ‫בי רבנן [נכנס ולן באותו בית מדרש‪ ,‬כיון שאף אחד לא הזמינו לארחו בביתו]‪,‬‬ ‫אידמי ליה כתנינא דשבעה רישוותיה‪ .‬כל כריעה דכרע נתר חד רישיה‪ .‬אמר‬ ‫להו למחר‪ :‬אי לא איתרחיש ניסא סכינתין‪.‬‬ ‫וכתב המהרש"א שם‪ :‬ק"ק‪ ,‬דהיאך דחה אביי אותו למקום סכנה על הספק‬ ‫דשמא יתרחש ניסא‪ ,‬וגם אם יתרחש ניסא יהיו מנכין לו מזכיותיו כדאמר‬ ‫בעלמא‪ .‬וי"ל דודאי סמך אביי על חסידותו ושמתוך תפלתו לא יהיה ניזוק‪,‬‬ ‫ויהרוג את המזיק‪ .‬ואין זה מקרי נס‪ .‬אלא שאמר דשמא קודם תפלה יתרחש‬ ‫ניסא וינכו לו מזכיותיו‪ ,‬ומשום ספק זה אין למנוע הודאי שיהרוג אותו‪.‬‬ ‫[ובעיקר שאלתו של המהרש"א יש להעיר‪ ,‬דהלא אביי עצמו ס"ל (פסחים סד‪,‬‬ ‫ב) סמכינן אניסא‪ .‬וצ"ע]‪.‬‬ ‫עכ"פ נמצאנו למדים‪ ,‬שע"י תפילה לא חשיב סמיכה על נס‪ .‬כי כך הוא דרכו‬ ‫של עולם‪ ,‬שכאשר פונים אל הקב"ה ומתפללים אליו הרי הוא עוזר ומושיע‪.‬‬ ‫ולכן התפלל אליעזר‪ ,‬כי אע"פ שעד אז ה' הצליח דרכו בדרך נס‪ ,‬הרי קיי"ל‬ ‫שאין סמוכין על הנס‪ ,‬ולכן פנה אל הקב"ה וביקש ממנו בדרך תפילה‪ ,‬שאז‬ ‫אי"ז סמיכה על נס כנ"ל‪.‬‬ ‫עוד יש לומר עפ"י מ"ש הבני יששכר‪ ,‬שישנו חילוק בין עזרה שבאה מאת‬ ‫השי"ת בדרך נס או ע"י תפילה – שמה שבא ע"י תפילה הרי זה נשאר לתמיד‪,‬‬ ‫גם לדורות הבאים‪ ,‬משא"כ ע"י נס הרי זה תלוי בזכות‪ ,‬ויתכן שדורות הבאים‬ ‫לא יהיו ראוים ותיפסק מהם הטובה‪ .‬לכן ביקש אליעזר על נישואי יצחק‬ ‫ורבקה בתפילה דוקא‪ ,‬כדי שתועיל התפילה גם לדורותיהם אחריהם‪.‬‬ ‫[ובזה מבואר מה שהיה נהוג בדורות קודמים‪ ,‬כמ"ש הריטב"א מהגאונים‬ ‫והובא במ"א‪ ,‬שבשבת שיש בה חתן היו קוראים פרשת "ואברהם זקן" – שהרי‬ ‫בפרשה זו מדובר על תפילת אליעזר שאינה רק ליצחק ורבקה אלא לכל דורות‬ ‫בני ישראל הבאים אחריהם כנ"ל]‪.‬‬ ‫וזהו מה שאמרו חז"ל "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים" –‬ ‫"שיחתן" היינו תפילה (ברכות כו‪ ,‬ב)‪ ,‬שיש בה מעלה יותר מעסק התורה‪ ,‬שדוקא‬ ‫על ידה מקבלים ברכת ה' לדורות‪.‬‬ ‫אופן שתיית מים‬ ‫וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך (כד‪ ,‬יז)‬ ‫רש"י פירש על "וירץ העבד לקראתה" – לפי שראה שעלו המים לקראתה‬ ‫***** ו ******‬ ‫(וראה מה שביאר בזה בשפתי חכמים)‪ .‬ויש לומר שזהו גם הטעם למ"ש בהמשך הפס'‬ ‫"הגמיאיני נא מעט מים מכדך"‪ ,‬דכיון שהמים עלו ע"י נס‪ ,‬הבין אליעזר שצדקת‬ ‫היא וחפץ לשתות ממים אלו‪ .‬ובזה יובן בטוב טעם מדוע נאמר "מכדך"‪ ,‬דלכאורה‬ ‫מיותר הוא? אלא שבנוסף לזה שרצה לבחון האם תציע לשאוב לגמליו‪ ,‬היתה‬ ‫לו גם כוונה מיוחדת לזכות לשתות ממים אלו שעלו לקראת רבקה‪.‬‬ ‫***‬ ‫איתא בגמ' מסכת סוכה (מט‪ ,‬ב)‪" ,‬אמר רבא‪ ,‬צורבא מרבנן דלא נפישא ליה‬ ‫חמרא ליגמע גמועי"‪ ,‬ופירש רש"י‪ :‬בלגימות גסות‪.‬‬ ‫אמנם המהרש"א שם כ' דבפרק המוציא משמע דלשון גמיעה לגימה דקה‬ ‫היא‪ ,‬וביאר שכאשר שותה בלגימות דקות אזי הגרון נהנה וטועם ממנו הרבה‬ ‫פעמים ושבע מהר‪ ,‬משא"כ בלגימה א' גסה שאין הגרון נהנה וטועם רק פעם‬ ‫אחת ואינו שבע‪.‬‬ ‫[ולחידודי‪ ,‬אולי מכאן רמז למה שמצינו בהנהגת צדיקים קדושי עליון‪ ,‬שיש‬ ‫צדיקים המתפללים במתינות ויש המתפללים בהתלהבות ובאש קודש אבל‬ ‫במהירות‪ .‬והרי זה מעין שני האופנים‪ ,‬אם הנאת הגרון היא העיקר או הנאת‬ ‫מעיו]‪.‬‬ ‫והנה בגמ' פסחים (פו‪ ,‬ב) מובאת ברייתא‪" ,‬השותה כוסו בבת אחת הרי זה‬ ‫גרגרן‪ ,‬שנים דרך ארץ‪ ,‬שלשה מגסי הרוח"‪ .‬היינו שצריך לשתות הכוס בב'‬ ‫לגימות‪ .‬ויש לומר שבמצוה כולי עלמא מודים‪.‬‬ ‫פרחה טומאה ממנו‬ ‫ואנכי פיניתי הבית (כד‪ ,‬לא)‬ ‫פירש רש"י‪ :‬פיניתי הבית‪ ,‬מעבודת אלילים‪.‬‬ ‫ויש לתמוה‪ ,‬מדוע כאשר בא יעקב אל בית לבן כמבואר בפרשת ויצא‪ ,‬לא‬ ‫מצינו שלבן פינה הבית מע"ז – ולא תהא כהנת כפונדקית?‬ ‫ונראה לבאר על פי מעשה נפלא המובא בספר "שבחי רבי חיים ויטאל"‪,‬‬ ‫שהיתה בזמנו מכשפה שהיתה מגלה דברים נסתרים על כל מי שבא אצלה‪.‬‬ ‫מהרח"ו רצה לבוא אף הוא לתהות על פשר הענין‪ ,‬אלא שכאשר הרגישה‬ ‫בבואו אמרה לו שכוחותיה אינם עמה ואינה יכולה לומר מאומה [רק זאת‬ ‫אמרה‪ ,‬שבגלגול אחר היה מהרח"ו ראש הסנהדרין]‪ ,‬ורק אחר שיצא מהרח"ו‬ ‫לדרכו שבו אליה כוחותיה‪ .‬ומובן מזה‪ ,‬שכאשר בא צדיק אל המקום הרי הוא‬ ‫מבטל את כוח הטומאה שבמקום זה‪.‬‬ ‫לפי זה מובן‪ ,‬שכאשר בא יעקב אל בית לבן לא היה צורך כ"כ לפנות הבית‬ ‫מע"ז‪ ,‬כי כבר התנדף מהם כוח הטומאה שבהם‪.‬‬ ‫***** ז ******‬ ‫תורה – דין או חסד?‬ ‫עבד אברהם אנכי (כד‪ ,‬לד)‬ ‫מבואר בספר "בן ביתי" (להרה"ק רבי אליעזר מקאמרנא זיע"א‪ ,‬בפסוק "ויאמר אברהם‬ ‫אנכי אשבע") שבתיבת "אנכי" נרמז לימוד התורה‪ ,‬כי תיבה זו היא תחילת עשרת‬ ‫הדברות‪ ,‬ואברהם הרי ידוע שמדתו מדת החסד‪.‬‬ ‫והנה אמרו חז"ל (ע"ז ד‪ ,‬ב)‪ ,‬אמר רב יוסף לא ליצלי איניש צלותא דמוספי‬ ‫בתלת שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד‪ ,‬דלמא כיון דמפקיד‬ ‫דינא דלמא מעייני בעובדיה ודחפו ליה מידחי‪ .‬ומבואר (בתירוץ השני שם)‪ ,‬דכיון‬ ‫שבשלוש שעות אלו הקב"ה עוסק בתורה‪ ,‬ובתורה כתיב "אמת"‪ ,‬אין הקב"ה‬ ‫עושה לפנים משורת הדין‪.‬‬ ‫והקשה רביה"ק מסאטמאר זיע"א‪ ,‬דהלא התורה נקראת תורת חסד‪ ,‬ועוד‪,‬‬ ‫שהרי בכל יום הקב"ה עוסק בתורה בשלוש שעות ראשונות‪ ,‬ואם כן האם‬ ‫לעולם יהיה אסור להתפלל ביחיד בשלוש שעות ראשונות? וביאר שעל ידי זה‬ ‫שמגבירים את מדת החסד מהפכים את מדת הדין לרחמים‪.‬‬ ‫וזהו גם הטעם למה שמצינו (בברכת יעקב בפרשת ויחי ובברכת משה רבינו בפרשת‬ ‫ברכה) שהקדימו את זבולון לפני יששכר‪ ,‬אע"פ שיששכר נולד לפני זבולון‪.‬‬ ‫אלא שכיון שזבולון עסק בגמילות חסדים‪ ,‬הרי זהו ההקדמה לפני עסק התורה‬ ‫דיששכר כדי להמתיק הדין ולהפוך את מדת הדין לרחמים‪.‬‬ ‫לפי זה מובן היטב לשון הפסוק "עבד אברהם אנכי"‪" ,‬אברהם" ואח"כ "אנכי"‬ ‫– כי מן ההכרח להקדים תחילה חסד‪ ,‬לפני תורה‪.‬‬ ‫***‬ ‫עוד יש לומר בזה באופן אחר‪ ,‬דהנה כ' התיו"ט (ברכות פ"ז מ"ג)‪ :‬ויש עוד שינוי‬ ‫בנוסחי אלו הברכות זו מזו‪ ,‬דבברכת הזימון תקנו "אלקינו"‪ ,‬ובברכת התורה‬ ‫ה'‪ .‬אמנם זה מבואר‪ ,‬כי המזון הדין נותן לכלכל את ברואיו ולפיכך תקנו זה‬ ‫השם שהוא מדת הדין והוראתו אלקות ואדנות‪ .‬אבל התורה לא נתנה אלא‬ ‫בחסדו כדאמר (ישעי' מב‪ ,‬כא) למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר‪ ,‬כי איזה שורת הדין‬ ‫הנותנת להודיע דרכיו ומשפטיו לברואים והרי לא עשה כן לכל עובדי כוכבים‬ ‫שהם גם כן ברואיו‪ ,‬ולפיכך תקנו בברכת תורה שם זה שהוא מדת הרחמים‪.‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬נמצא שהתורה עצמה ונתינתה לישראל אינן אלא מצד מדת החסד‪.‬‬ ‫ובזה תתורץ קושיית רביה"ק דלעיל‪ ,‬דאכן התורה היא בחינת חסד (ורק בראש‬ ‫השנה מדקדקים ביתר שאת)‪.‬‬ ‫[גם יש לבאר בזה מה שמצינו שהמלאכים אכלו אצל אברהם בשר בחלב‬ ‫(כמפורש בקרא בריש פרשת וירא‪ ,‬ועי' במדרש תהלים (שוח"ט) ח‪ ,‬ב)‪ ,‬כיון שהמלאכים‬ ‫אינם שייכים לבחינת החסד]‪.‬‬ ‫***** ח ******‬ ‫ולפי זה‪ ,‬שהתורה היא בחינת חסד‪ ,‬מתפרש הלשון "עבד אברהם אנכי" –‬ ‫שהתורה‪ ,‬בחינת "אנכי"‪ ,‬היא היא בחינת אברהם‪ ,‬חסד‪.‬‬ ‫ממה חששה רבקה‬ ‫וה' ברך את אדוני מאד (כד‪ ,‬לה)‬ ‫נודע הא דאיתא בספרים‪ ,‬שאברהם היה מדת החסד‪ ,‬וכמ"ש "אברהם אוהבי"‪,‬‬ ‫ויצחק גבורה‪.‬‬ ‫ולזאת היה מקום לחשש בלבה של רבקה להינשא ליצחק‪ ,‬כיון שמדתו‬ ‫גבורה‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬כיון שגם יעקב היתה מדתו מדת הרחמים (הנוטה לחסד)‪ ,‬נמצא שרוב‬ ‫האבות שייכים לחסד‪ ,‬והרי "הלכה כרבים" ואם כן גבר החסד על הגבורה‪,‬‬ ‫והגבורה בטלה ברוב‪ .‬ויש לומר שלענין זה בא הרמז בלשון אליעזר שדייק‬ ‫לומר "מאד"‪ ,‬היינו רוב חסד והשפעה‪ ,‬הגובר על הגבורה והדין‪.‬‬ ‫מעלת נתינה של צדיק‬ ‫ומגדנות נתן לאחיה ולאמה (כד‪ ,‬נג)‬ ‫האותיות בתיבת "נתן" נקראות בשווה מימין לשמאל ומשמאל לימין‪ ,‬ובזה‬ ‫מרומז שכאשר צדיק נותן דבר מה לזולתו‪ ,‬אין זה רק נתינה אל המקבל כי‬ ‫אם גם מושך ומקרב אותו בחזרה אל הצדיק‪ .‬וכפי שהיה במקרה זה [שמן‬ ‫הסתם כל מעשי אליעזר בפרשה היו בשליחות אברהם]‪ ,‬שנתינת המגדנות‬ ‫גרמה שיוכל לקחת עמו את רבקה‪.‬‬ ‫ועל דרך זה שמעתי ממו"ר הרה"ק רבי מנחם שלמה מקאלוב זיע"א‪ ,‬שפעם‬ ‫החמיץ ל"ע אחד מתלמידי הבעש"ט הק' זיע"א‪ ,‬והבעש"ט בא אליו ונתן לו‬ ‫מאכל‪ ,‬ועי"ז השפיע מקדושתו על התלמיד עד שחזר אל הבעש"ט ואל דרך‬ ‫הישר‪.‬‬ ‫דוגמת שרה אמו‬ ‫ויבאה יצחק האהלה שרה אמו (כד‪ ,‬סז)‬ ‫פירש רש"י‪ ,‬ויבאה האהלה והרי היא שרה אמו‪ ,‬כלומר ונעשית דוגמת שרה‬ ‫אמו‪ ,‬שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת וברכה‬ ‫מצויה בעיסה וענן קשור על האהל‪ ,‬ומשמתה פסקו‪ ,‬וכשבאת רבקה חזרו‪.‬‬ ‫דהיינו שהן אצל שרה והן אצל רבקה היה הנר דלוק בתמידות‪ ,‬מערב שבת‬ ‫לערב שבת‪.‬‬ ‫***** ט ******‬ ‫ויובן זאת על פי מ"ש בספרים ששרה ורבקה תיקנו חטא חוה‪ ,‬שחוה כיבתה‬ ‫נרו של עולם‪.‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬כאשר בא החטא על תיקונו נשאר אור‪ ,‬ולכן דלק אצלן הנר תמיד‪.‬‬ ‫***‬ ‫איתא בזוה"ק (פרשתנו קלג‪ ,‬א)‪ ,‬כיון דעאלת רבקה אתחזיאת דיוקנא דשרה‬ ‫דכתיב ויביאה יצחק האהלה וגו' מיד שרה אמו אתחזיאת תמן‪.‬‬ ‫ויש לומר בדרך רמז‪ ,‬שהרי מקובל שבעת שמחת נישואין באים נשמות‬ ‫ההורים והזקנים של החתן וכלה מעולם האמת‪ .‬ולכן כאשר הביא את רבקה‬ ‫האהלה‪ ,‬שזהו הנישואין‪ ,‬אזי ראה את שרה אמו שבאה להשתתף בשמחה‪.‬‬ ‫***** י ******‬ ‫שפתי ישנים‬ ‫די וואכעדיגע סדרה הייבט מען אן מיט די הסתלקות פון שרה אמנו‪ .‬א‬ ‫אינטערעסאנטע זאך וואס מ'דערציילט פונעם בעלזער רב ר' ישכר דוב זי"ע‪ .‬פאר‬ ‫ווען ער איז אוועק פון דער וועלט איז ער געלעגן קראנק אפאר וואכן‪ ,‬דער משמש‬ ‫בקודש האט איהם געזאגט אז א גרויסער עולם איז אריינגעקומען‪ ,‬יעדער האט זיך‬ ‫געוואלט אריינשטופן אינעם צימער וואו דער בעלזער רב איז געלעגן‪ ,‬האט ער זיך‬ ‫אנגערופן‪ :‬ער בעט אז אזוי ווי עס זענען דא אראפגעקומען ביי איהם‪ ,‬דער טאטע ר'‬ ‫יהושע'לע בעלזער‪ ,‬דער זיידע ר' שלום'קע בעלזער‪ ,‬דער אפטער רב‪ ,‬און נאך צדיקים‬ ‫וואס ער האט אויסגערעכנט פון די גרויסע תלמידי הבעל שם הק'‪ ,‬זאגט ער אז ווער‬ ‫עס האט נישט קיין ריינע מחשבות זאל ארויסגיין פון שטוב‪.‬‬ ‫איז געפאלן א גרויסער פחד אויף אלע מענטשן‪ ,‬יעדער איינער איז ארויסגעלאפן‪,‬‬ ‫און דער שמש האט אויך געוואלט ארויסלויפן‪ ,‬האט איהם דער רב געזאגט‪ :‬ניין‪ ,‬דו‬ ‫קענסט דא בלייבן‪.‬‬ ‫איך האב געהערט פון מיין טאטן עליו השלום‪ ,‬וואס האט געהערט פונעם חסיד‬ ‫המפורסם ר' ישראל משה מאנדל ע"ה ער איז א מקורב געווען אין בעלזא‪ ,‬א‬ ‫אינטערעסאנטע זאך איז געווען אין בעלזא‪ ,‬ווען עס איז אריינגעקומען א איד וואס‬ ‫איז נישט געווען א רב‪ ,‬א רבי‪ ,‬אדער א חשוב'ער מענטש‪ ,‬און דער בעלזער רב האט‬ ‫איהם געהייסן זיך אראפזעצן‪ ,‬איז דאס געווען א רמז אז דער איד דארף שוין נסתלק‬ ‫ווערן פון דעי וועלט‪ ,‬ער האט שוין נישט קיין צייט צו לעבן דא‪.‬‬ ‫איינמאל‪ ,‬איז ר' ישראל משה געווען אין בעלזא‪ ,‬און דער רב זי"ע האט איהם‬ ‫געהייסן ער זאל זיך זעצן‪ ,‬און גלייך ווען ער איז אהיימגעקומען האט ער זיך געזעגנט‬ ‫פון זיין בני בית‪ ,‬פון דער שטאט און די משפחה‪ ,‬ווייסנדיג אז ער גייט נסתלק ווערן‬ ‫פון דעי וועלט‪ ,‬וכך הוה‪ .‬ס'איז געווען א חידוש‪ ,‬אן אינטערעסאנטע זאך‪ ,‬אז וועמען‬ ‫מ'האט געהייסן זיצן טאמער איז ער נישט געווען קיין איש מכובד‪ ,‬איז עס א סימן‬ ‫געווען אז דאס איז עס‪ ,‬העכערע זאכן‪.‬‬ ‫נאך האב איך געהערט פון מיין טאטן הרה"צ ר' מאיר ב"ר מנחם דוב זצ"ל‪,‬‬ ‫נאכגעזאגט פון החסיד ר' ישראל משה מאנדל זצ"ל‪ ,‬האט ער פארציילט אז דער‬ ‫רבי רבינו הקדוש מסאטמאר זי"ע איז געווען אמאל אין בעלז ווען ער איז נאך געווען‬ ‫א יונגערמאן‪( ,‬דאכט זיך מיר אז עס איז געווען אין א שטעט'ל מיט'ן נאמען האלשיץ ווען ער איז‬ ‫***** אי ******‬ ‫ארויסגעקומען האט ער זיך אנגערופן צו די יושבים וואס זענען דארט געזעצן‪ ,‬זיי זענען געווען זייער‬ ‫גרויסע חשוב'ע מענטשן חסידים ואנשי מעשה‪ ,‬האט ער זיך אנגערופן‪ ,‬ווער ס'ווייסט דער סוד וואס עס‬ ‫שטייט אין פסוק ביי בנימין (דברים לג‪ ,‬יב) "ובין כתפיו שכן"‪ ,‬דאס איז מרמז אויפ'ן בית‬ ‫המקדש וואס איז געווען אין זיין חלק‪.‬‬ ‫האט דער רבי זי"ע זיך אנגערופן און געזאגט‪" :‬ווער עס פארשטייט דעם סוד אין‬ ‫פסוק "ובין כתפיו שכן"‪ ,‬דער קען פארשטיין פארוואס דער בעלזער רב גייט אביסל‬ ‫אנגעלאנט דעם קאפ אויפ'ן אקסל‪ ,‬מען קען דאס זען אין די בילדער וואס זענען דא‬ ‫פונעם מהרי"ד זי"ע‪ ,‬און עס ליגט אין דער סוד פון ובין כתפיו שכן‪.‬‬ ‫יעצט וועלן מיר רעדן פונעם הייליגן בעל שם טוב זכותו יגן עלינו‪.‬‬ ‫דער בעל שם הקדוש זי"ע ווען ער פלעגט צו לערנען מיט זיינע תלמידים די‬ ‫חבריא קדישא‪ ,‬האט ער אלץ געוואלט זאל ברענען אסאך לעכט‪ ,‬און עס זאל זיין‬ ‫דארט זייער לעכטיג‪ ,‬ער האט געזאגט ער וויל אריינברענגען לעכטיגקייט אין אידישע‬ ‫קינדער‪.‬‬ ‫איינמאל איז געשען אין א שווערער ווינטער נאכט און עס איז נישט געווען קיין‬ ‫לעכט‪ ,‬בלויז איין לעכטל וואס האט דארט געברענט‪ ,‬ווען דער בעל שם הקדוש איז‬ ‫אריינגעקומען האבן די גרויסע תלמידים זיך מתנצל געווען און זיך פארענטפערט אז‬ ‫זיי האבן געוואלט מאכן לעכטיג זיי ווייסן פון דעם אז דער בעל שם הקדוש האט ליב‬ ‫עס זאל זיין לעכטיג און אסאך לעכט‪ ,‬אבער קיין לעכט איז נישט דא בלויז דאס איין‬ ‫לעכט‪.‬‬ ‫האט דער בעל שם הקדוש זיך אנגערופן‪ ,‬אז מ'זאל נעמען שטיקער אייז וואס‬ ‫עס איז דארט געווען אויפן דאך פון די שטארקע שנייען‪ ,‬האט ער געזאגט‪ ,‬מ'נעמט‬ ‫א שטיקל און מ'צינדט עס אן‪ ,‬און אזוי ווי רבי חנינא בן דוסא האט געזאגט צו זיין‬ ‫טאכטער (תענית כה‪ ,‬א‪ ).‬מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק‪ ,‬האט דער‬ ‫הייליגער בעל שם טוב געזאגט "דער הייליגער באשעפער וואס האט געמאכט אז‬ ‫שמן ‪ -‬אויל זאל ברענען‪ ,‬קען אויך מאכן אז דאס זאל ברענען" און עס איז איבעריג‬ ‫צו זאגן אז טאקע כך הוה‪.‬‬ ‫אן ענדליכע מעשה צו דעם ברענגט דער הייליגער קאמארנער זכותו יגן עלינו אין‬ ‫היכל הברכה‪ ,‬שרייבט ער אז עס איז אמאל געווען אז דער בעל שם הקדוש האט‬ ‫געוואלט גיין אין מקוה‪ ,‬האט ער געזאגט פאר'ן שמש זאל ער אנגרייטן די מקוה‪ ,‬דער‬ ‫שמש גייט אריין אין מקוה און זעט אז עס איז פארפרוירן אינגאנצן‪ ,‬דאס וואסער‬ ‫איז געווען א שטיק אייז‪ ,‬האט ער געזאגט דעם רבי'ן‪" :‬רבי‪ ,‬מ'קען נישט אריינגיין אין‬ ‫מקוה"‪.‬‬ ‫האט דער בעל שם הקדוש געזאגט‪" :‬מאך דיך נישט נאריש‪ ,‬נעם אראפ די אייז‬ ‫וואס הענגט אין אויבן‪ ,‬ווארף דאס אריין אין די פארפרוירנע מקוה‪ ,‬און די אייז וועט‬ ‫זיך צולאזן און ס'וועט ווערן א ווארעמע מקוה" און כך הוה‪.‬‬ ‫***** בי ******‬ ‫די צדיקים זיי האבן געהאט א כח‪ ,‬הרה"ק רבי מענדלי וויטעבסקער זי"ע האט‬ ‫געזאגט אז ווי דער הייליגער בעל שם טוב זי"ע וועט שוין נישט זיין ביז משיח'ס‬ ‫טאג‪ ,‬וואס ער האט נאר ארויסגערעדט פון זיין הייליג מויל איז געווען‪ ,‬וואס ער האט‬ ‫געזאגט איז נישט ארויסגעגאנגען ליידיג‪ ,‬ער איז אזוי גרויס געווען אז ואחריו לא יהיה‬ ‫כן‪ ,‬ביז משיח'ס טאג וועט שוין נישט זיין אזא איינער וואס זאל זיין גרויס ווי דער‬ ‫בעל שם הקדוש‪.‬‬ ‫באקאנט איז א מעשה‪ ,‬ביי די הייליגע טעג איז איינמאל דער בעל שם הקדוש‬ ‫ארויסגעגאנגען פון בית המדרש‪ ,‬און דער גרויסער תלמיד דער הייליגער מגיד‬ ‫דער רבי ר' דוב בער פון מעזריטש זי"ע‪ ,‬האט געזען אז דער טלית אדער קיטל‬ ‫איז געווען עפעס אזוי צוקנייטשט‪ ,‬האט ער דאס צוגערירט צו עס אויסגראדן‪ ,‬און‬ ‫תכף איז אויף איהם געפאלן א פחד און א יראת השם‪ ,‬וואס ער האט זיך נישט‬ ‫געקענט צוריקהאלטן‪ ,‬און ער האט אנגעהויבן צו ציטערן‪ ,‬און ער האט זיך נישט‬ ‫געקענט האלטן ער האט געפרובט זיך אנהאלטן אין טיש‪ ,‬און דער טיש האט אויך‬ ‫מיטגעציטערט מיט איהם‪.‬‬ ‫און דאס איז געווען ווען דער הייליגער מגיד פון וועמען אונז האבן נישט קיין‬ ‫מושג אין זיין גרויסקייט‪ ,‬ער איז גאר געווען ממלא מקומו פון בעל שם הקדוש‪ ,‬און‬ ‫ווען ער האט נאר צוגערירט צו דעם טלית אדער קיטל ‪ -‬די בגד פונעם בעל שם‬ ‫הקדוש‪ ,‬איז געפאלן אויף איהם אזעלכע גרויסע פחדים וואס דער טיש האט אויך‬ ‫מיטגעציטערט מיט איהם‪ ,‬קען מען זיך פארשטעלן די גרויסקייט פון די פחד השם‬ ‫און די יראת שמים וואס מ'האט דאן געהאט‪.‬‬ ‫מ'זאגט נאך פון דער הייליגער ישמח משה זי"ע אז ווען דער באשעפער זאל איהם‬ ‫געבן די יראת שמים וואס די תנאים און אמוראים האבן געהאט‪ ,‬האט ער דאס נישט‬ ‫געקענט פארטראגן‪ ,‬און אויך אויב וואלט איהם דער הייליגער באשעפער געגעבן נאר‬ ‫די יראת שמים פונעם רמב"ם וואלט ער דאס אויך נישט געקענט פארטראגן‪.‬‬ ‫זען מיר אז די גרויסע הייליגע צדיקים‪ ,‬זיי זענען נישט געווען קיין פשוט'ע‬ ‫מענטשן‪ ,‬און זיי האבן נישט געקענט משיג זיין‪ ,‬מ'האט נישט געקענט משיג זיין די‬ ‫גרויסקייט און די גרויסע יראת שמים פון די פריערדיגע דורות‪ ,‬פון די צדיקים וואס‬ ‫זענען געווען פאר זיי‪.‬‬ ‫אויך ווייסט מען דאך‪ ,‬דאס אז בעפאר דער בעל שם הקדוש איז נתגלה געווארן‪,‬‬ ‫האט ער געדינט אלץ מלמד תינוקות‪ ,‬ער פלעגט גיין מיט די יונגע קינדערלעך אין‬ ‫חיידער אריין‪ ,‬פלעגט ער זיי קושן מיט ליבשאפט‪ ,‬האט דער הייליגער רבי ר' בער‬ ‫געזאגט‪ ,‬הלוואי זאלן מיר קענען קושן א ספר תורה מיט די ליבשאפט וואס דער‬ ‫הייליגער בעל שם הקדוש האט געקושט די קינדערלעך‪ ,‬מיט אזא ליבשאפט וואס‬ ‫דער בעל שם הקדוש פלעגט צו קושן די קליינע אידישע קינדער ווען זיי זענען‬ ‫געגאנגען אין תלמוד תורה‪.‬‬ ‫***** גי ******‬ ‫דער בעל שם הקדוש האט אמאל פארציילט און געזאגט אז עס איז א שטאט‬ ‫געווען‪ ,‬וואס א תמימות'דיגע פרוי איז אין בית מדרש אריינגעקומען ביי די הייליגע‬ ‫טעג‪ ,‬זי האט גארנישט געקענט און גארנישט געוויסט‪ ,‬זי האט נישט געקענט‬ ‫דאווענען און נישט ליינען‪.‬‬ ‫זי איז אריינגעקומען אין שול און געזען ווי אזוי יעדער דאווענט און וויינט‪ ,‬האט‬ ‫זי געזאגט‪" ,‬רבונו של עולם‪ ,‬פון אזא געוויין ווערט אפילו א טאטערישער גוי אויך‬ ‫איבערגענומען"‪ .‬דאס האט זי געזאגט פארן באשעפער‪ ,‬זי האט נישט געקענט מער‬ ‫דאווענען‪ ,‬אבער דאס וואס זי האט געקענט האט זי געזאגט‪.‬‬ ‫און דער בעל שם הקדוש האט געזאגט‪ ,‬אז יענעם יאר‪ ,‬האט יענע קהלה‬ ‫אויסגעפועל'ט א גוט יאר‪ ,‬עס איז געווען א זיס יאר אן קיין שום שלעכטס א גאנץ‬ ‫יאר‪ ,‬עס איז געווען נאר גוטס פאר די קהלה‪ ,‬און דאס אלעס איז געווען נאר בזכות‬ ‫אזוי גרויס תמימות‪ ,‬אז דער אייבערשטער כביכול איז איבערגענומען געווארן דורך די‬ ‫ווערטער‪ ,‬דאס האט ממשיך געווען א גוט יאר פאר אלע אידן פון שטאט‪ .‬זכותם יגן‬ ‫עלינו‪ ,‬דער אייבערשטער זאל העלפן‪ ,‬זיי זאלן ווייטער ממשיך זיין חסדים פאר אונז‬ ‫אלע‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫***** די ******‬ ‫מנחם משיב נפשי‬ ‫מ'זאגט אין תהילים (צא‪ ,‬טו) 'עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו'‪ .‬דוד המלך זאגט‬ ‫אז דער אייבישטער איז מיט אים אין די צרה‪ ,‬און אלע אידן ואאס האבן א צרה איז‬ ‫דער אבישטער מיט זייע‪ ,‬אז דער אייבישטער איז מיט זיי‪' ,‬אחלצהו' איך וועל אים‬ ‫ארויסראטעווען‪ ,‬און 'אכבדהו' איך וועל אים פארערן‪ ,‬און איך וועל אים מכבד זיין‪.‬‬ ‫לכאורה וואס דארף מען זאגן דעם לשון 'ואכבדהו'‪ ,‬אז איך וועל אים געבן דעם‬ ‫כבוד‪ ,‬און איך וועל אים מכבד זיין‪ ,‬וואס איז דער פשט פון די ווערטער‪ .‬א איד בעט‪,‬‬ ‫דער אייבישטער האלט מיט אים‪ ,‬און געט אים טאקע און לייזט אים אויס‪ ,‬אבער‬ ‫וואס איז 'ואכבדהו'‪.‬‬ ‫נאר עס שטייט (ישעיהו סג‪ ,‬ט) 'בכל צרתם לו צר'‪ ,‬און די גמרא (סנהדרין מו‪ ).‬זאגט‪ ,‬אז‬ ‫רבי מאיר האט געזאגט 'קלני מראשי קלני מזרועי'‪ .‬אז ווען א מענטש איז אין א צרה‪,‬‬ ‫כביכול זאגט דער אייבישטער‪ ,‬איך האלט אויך מיט אים‪ ,‬עס טוט מיר וויי‪ ,‬כביכול‬ ‫איך האב אויך א צרה‪ .‬און די גמרא זאגט (יומא עה‪' ).‬כל מי שיש לו דאגה‪ ,‬ישיחנה‬ ‫לאחרים'‪ ,‬אז איינער וואס האט א פראבלעם‪ ,‬זאל עס פארציילן פאר א צווייטן‪ ,‬פאר‬ ‫אנדערע‪ ,‬זיך אויסרעדן‪ .‬דער פשוטער פשט איז‪ ,‬אז ווען מ'רעדט זיך אויס‪ ,‬ווערט‬ ‫גרינגער אויפ'ן הארץ‪.‬‬ ‫אבער דער הייליגער בני יששכר ברענגט אין זיין ספר אגרא דפרקא‪ ,‬אז ווען א איד‬ ‫האט א פראבלעם‪ ,‬האט א עגמת נפש חס ושלום‪ ,‬קומט עס אים צו דערמאנען אז‬ ‫ער זאל תשובה טון‪.‬‬ ‫און די גמרא זאגט (ב"ב קטז‪ ,).‬אז איינער וואס האט א חולה חס ושלום‪ ,‬זאל ער גיין‬ ‫צו א ערליכן איד‪ ,‬צו א תלמיד חכם‪ ,‬זאל מתפלל זיין פאר אים‪ .‬וואס איז דער פשט‪.‬‬ ‫זאגט ער‪ ,‬אז דער אמת איז אז דער מענטש נעבעך וואס ער האט די עגמת נפש‪,‬‬ ‫ווען ער חס ושלום פילט זיך נישט גוט צו וואס‪ ,‬און ער האט א עגמת נפש‪ ,‬דאס‬ ‫קומט צוליב ער זאל תשובה טון‪ ,‬דער אייבישטער שיקט אים א התעוררות‪ ,‬ער זאל‬ ‫תשובה טון‪ .‬אבער דאס איז פאר אים‪ ,‬אבער פאר זיין חבר‪ ,‬קומט זיך נישט די צרה‪.‬‬ ‫די זעלבע זאך אויכעט דער חכם‪ ,‬און אוודאי דער צדיק‪ ,‬קומט זיך אוודאי נישט די‬ ‫צרה‪ ,‬און מיט דעם וואס מ'פארציילט פאר א צווייטן‪ ,‬און יענער האט מיטלייד מיט‬ ‫אים‪ ,‬און יענער קומט זיך נישט די עגמת נפש‪ ,‬און יענער פילט מיט‪ ,‬ממילא ווערט‬ ‫דער איד אויך געהאלפן‪.‬‬ ‫***** וט ******‬ ‫און מען זאגט אין 'נשמת' 'מחלאים רעים ונאמנים דליתנו'‪ ,‬און די גמרא (ע"ז נה‪).‬‬ ‫זאגט אז זיי זענען 'נאמנים בשליחותן'‪ .‬אז דער אייבישטער טוט ארויסהעלפן אידן‬ ‫פון א שלעכטער קרענק‪ ,‬און אויכעט באגלייבטע‪ .‬פשט אין די גמרא‪ ,‬וואס הייסט‬ ‫באגלייבט‪ ,‬זאגט די גמרא אז זיי זענען באגלייבט מיט זייער שליחות‪ .‬אז מ'שיקט‬ ‫חס ושלום א עגמת נפש פאר א איד‪ ,‬האט ער א שליחות פון יענעם טאג ביז יענעם‬ ‫טאג‪ ,‬עס האט א זמן‪ ,‬זיי זענען באגלייבט‪ ,‬זיי גייען נישט אוועק ביז דער זמן וואס‬ ‫מ'האט זיי אנגעשיקט‪.‬‬ ‫פרעגט מען א קשיא‪ ,‬פארוואס און וויאזוי קען מען מתפלל זיין‪ ,‬אז עס קומט‬ ‫אלעס אפגעשמועסט‪ ,‬פונקטליך וועלכע צייט‪ ,‬ווי לאנג דער מענטש דארף ליידן‪,‬‬ ‫וואס איז פשט פון מתפלל זיין‪.‬‬ ‫האב איך געטראכט אפשר‪ ,‬דער אמת איז‪ ,‬דער אייבישטער איז דאך א גוטער‪,‬‬ ‫טוב ומטיב‪ ,‬פארוואס שיקט ער דעם מענטש א עגמת נפש‪ ,‬ער זאל תשובה טון‪.‬‬ ‫קומט אויס אז די שלעכטיגקייט‪ ,‬די קראנקהייט‪ ,‬די עגמת נפש איז א שליחות‬ ‫אז דער מענטש זאל תשובה טון‪ .‬קומט אויס ווען דער מענטש טוט תשובה‪ ,‬אויב‬ ‫מ'בעט און מ'איז מתפלל פאר אים‪ ,‬אדער דער אייבישטער וויל ער זאל מתפלל זיין‬ ‫אדער ער זאל תשובה טון‪ ,‬קומט אויס דורך דעם ווערט אנגעפילט די שליחות‪ ,‬קומט‬ ‫אויס אז דאס איז געווען די שליחות‪ .‬די שליחות איז נישט דוקא אויף דער צייט‪,‬‬ ‫די שליחות איז אז מ'שיקט א מענטש אריין א עגמת נפש חס ושלום מ'זאל אים‬ ‫דערמאנען אז מ'זאל מתפלל זיין פאר אים‪ ,‬אדער ער זאל תשובה טון‪ ,‬און אויב ער‬ ‫טוט עס‪ ,‬גייט עס אוועק‪.‬‬ ‫און עס איז נישט קיין קשיא פארוואס די תפילות זענען אים נוצליך אפילו פאר‬ ‫דער צייט‪ .‬פארדעם איז נישט די צייט‪ ,‬נישט דאס איז די שליחות‪ ,‬די שליחות איז‬ ‫ווי לאנג א מענטש כאפט זיך נישט‪.‬‬ ‫על כל פנים איז דאס אלעס גוט פאר דעם מענטש‪ ,‬ווייל א צווייטער איז נישט‬ ‫שולדיג‪ ,‬אוודאי נישט דער חכם‪ .‬דער צדיק קען מתפלל זיין פאר אים‪ ,‬ער פילט מיט‬ ‫מיט אים‪ ,‬ער האט אויך דעם צער‪ ,‬און אים קומט זיך נישט דער צער‪ ,‬ממילא ווערט‬ ‫דער איד אויך געהאלפן‪.‬‬ ‫איך האב דערווייל געטראכט א מורא'דיגע זאך‪ .‬אז דער אמת איז‪ ,‬אז א מענטש‬ ‫איז זיך מתבונן‪ ,‬טראכט אריין‪ ,‬אז כביכול דער אייבישטער האט מיט אים צער‪ ,‬און‬ ‫דער אייבישטער איז זיכער נישט שולדיג‪ ,‬דער אייבישטער איז דאך זיכער א תמים‪,‬‬ ‫צדיק ותמים וישר בכל דרכיו‪ ,‬ממילא קומט זיך זיכער נישט פאר אים קיין צער‪.‬‬ ‫אז א איד פילט אז 'בכל צרתם לו צר'‪ ,‬ער פילט מיט מיט'ן אייבירשטנ'ס צער‪ ,‬ווי‬ ‫מ'האט פריער געשמועסט‪' ,‬עמו אנכי בצרה'‪ ,‬כביכול דער אייבישטער איז מיט יעדן‬ ‫איד‪ ,‬דער פראסטער‪ ,‬נידריגסטער איד ווען ער האט א עת צרה‪ ,‬דער אייבישטער‬ ‫זאל אפהיטן‪ ,‬גייט דורך א שוועריגקייט אין לעבן‪ ,‬זאל ער וויסן‪ ,‬ער דארף גלייבן אז‬ ‫***** זט ******‬ ‫דער אייבישטער איז מיט אים‪ ,‬דער אייבישטער כביכול האט אויך מיטלייד מיט אים‬ ‫כביכול‪.‬‬ ‫פארשטייען מיר דאס נישט וואס דאס מיינט‪ ,‬אבער מ'שמועסט אז דער‬ ‫אייבישטער שיקט עס וועגן עפעס א טובה פאר'ן מענטש‪ ,‬ס'איז גורם עפעס אדער‬ ‫מ'זאל מתפלל זיין ווי מ'האט פריער געשמועסט‪.‬‬ ‫קומט אויס‪ ,‬אז א מענטש איז זיך מתבונן אז דער אייבישטער כביכול האט‬ ‫צער‪ ,‬און דער אייבישטער קומט דאך זיכער נישט קיין צער‪ ,‬ווי מ'האט דאך פריער‬ ‫געשמועסט אז מ'זאל איבערדערציילן פאר א צווייטן און גיין צו א צדיק‪ ,‬צו א חכם‪,‬‬ ‫ווייל דער חכם קומט זיכער נישט אין צער‪ ,‬איז קל וחומר דער הייליגער באשעפער‬ ‫קומט דאך זיכער נישט די צער‪ ,‬מיט דעם אלעמען ווערט מען געהאלפן‪.‬‬ ‫און א מענטש איז חכם און זיך מתבונן אין די ווערטער און ער פארשטייט אז ס'איז‬ ‫א געוואלדיגער געוואלדיגער חיזוק‪ ,‬אז יעדער איד‪ ,‬יהי' מי שיהיה‪ ,‬טאמער האט ער‬ ‫א צער ח"ו האט דער אייבישטער מיטלייד מיט אים‪ ,‬איז פארהאן א גרעסערער כבוד‬ ‫פון דעם‪ ,‬אז דער גרויסער באשעפער‪ ,‬וואס אלע מלאכים ושרפים שרעקן זיך פון זאן‬ ‫כבוד‪ ,‬און אינז קענן אויפמאכן דאס מויל אים צו משבח זיין צו זינגען צו אים תפלות‬ ‫ותשבחות‪ .‬און דער הייליגער גרויסער באשעפער האט מיט דיר מיטלייד‪ ,‬ער פילט‬ ‫מיט דיר‪ ,‬איז פארהאן א גרעסערער כבוד‪ ,‬און דאס איז דער גרעסטער חיזוק‪.‬‬ ‫און דאס איז זייער א גוטער פשט אינעם פסוק 'עמו אנכי בצרה'‪ ,‬כביכול אז‬ ‫דער אייבישטער איז מיט אים בצרה‪ ,‬איז 'אחלצהו'‪ ,‬איך וועל אים אויסלייזן פון‬ ‫וואס מ'האט פריער געשמועסט‪ ,‬אז דער אייבישטער קומט זיכער נישט‪ ,‬און ממילא‬ ‫ווען מ'גלייבט אין דעם אז 'עמו אנכי בצרה'‪ ,‬און דער אייבישטער זאגט מיר קומט‬ ‫דאך זיכער נישט צו זיין בצער‪ ,‬און ווען דער מענטש האט מיט אים א מיטלייד‪ ,‬איז‬ ‫'ואכבדהו'‪ ,‬איך וועל אים מכבד זיין מיט דעם וואס איך בין 'עמו אנכי בצרה'‪.‬‬ ‫מיט דעם איז דער גרעסטער כבוד פאר א מענטש‪ ,‬דער גרעסטער חיזוק פאר א‬ ‫איד‪ ,‬אז דער גרויסער הייליגער באשעפער איז מיט אים און ער האט מיטלייד מיט‬ ‫אים און ער איז מיט אים‪ ,‬און מ'איז זיכער אז דאס וועט שטיין אונטערדעם איז‬ ‫'אחלצהו'‪ ,‬איך וועל אים ארויסנעמען פון די צרה‪ ,‬און 'ואכבדהו' איך וועל אים געבן‬ ‫דעם גרעסטן כבוד אז דער אייבישטער האט מיך אין זינען געהאט‪ ,‬ער איז מיט מיר‬ ‫געווען‪ ,‬און ער האט מיך ארויסגענומען פון די צרה‪ ,‬ער האט זיך מטפל געווען מיט‬ ‫מיר דער גרויסער באשעפער‪.‬‬ ‫דער אייבישטער זאל העלפן טאקע אזוי זאל זיין‪ ,‬שטייט ווייטער 'אורך ימים‬ ‫אשביעהו ואראהו בישועתי'‪ ,‬אלע אידן זאלן זוכה זיין צו זען די מעכטיגקייט און די‬ ‫ישועות פונעם אייבירשטן‪ ,‬נישט דארפן אנקומען צו די אלע זאכן‪ ,‬ס'זאל זיין אויף‬ ‫לעכטיגע זאכן‪.‬‬ ‫***** זי ******‬ ‫פר' חיי שרה‬ ‫משנים קדמוניות‬ ‫'שנותם תמימים' – בזכות עצמן‬ ‫ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה (כג‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ובמדרש (בר"ר נח‪ ,‬א) ויהיו חיי שרה מאה שנה‪ .‬יודע ה' ימי תמימים ונחלתם‬ ‫לעולם תהיה‪ ,‬כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים‪ ...‬יודע ה' ימי תמימים‪ ,‬זו‬ ‫שרה שהיתה שרה תמימה במעשיה'‪.‬‬ ‫יש לפרש כוונת המדרש‪ ,‬דהנה חז"ל (ברכות יז‪ ).‬אומרים 'נשים במאי קא זכיין‬ ‫באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גבריהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתו‬ ‫מבי רבנן'‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬אין זה אמור אלא בנסים סתם‪ ,‬אך נשים צדקניות יש להם מעשים‬ ‫טובים שהן עצמן עושות‪ ,‬ואינן נזקקות לזכות שיש להם חלק במעשים טובים‬ ‫של בעליהן ובניהן‪.‬‬ ‫ואלו הם דברי המדרש 'כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים'‪ ,‬שהנשים‬ ‫הצדקניות זוכות ששנותם תמימים וזכאים‪ ,‬משום שהן עצמן תמימות במעשיהם‬ ‫הטובים‪.‬‬ ‫'שנותם תמימים' – אף שינתם תמימה‬ ‫ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה (כג‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ובמדרש (בר"ר נח‪ ,‬א) ויהיו חיי שרה מאה שנה‪ .‬ידע ה' ימי תמימים ונחלתם‬ ‫לעולם תהיה‪ ,‬כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים‪ ...‬יודע ה' ימי תמימים‪ ,‬זו‬ ‫שרה שהיתה שרה תמימה במעשיה'‪.‬‬ ‫כאשר הסתלק הרמ"ק לבית עולמו‪ ,‬ביום כ"ג תמוז שנת ש"ל‪ ,‬הספידו האר"י‬ ‫הק' וקרא עליו את הפסוק (דברים כא‪ ,‬כב) 'כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת‬ ‫ותלית אותו על עץ'‪' ,‬חטא' הוא מלשון 'חסרון'‪ ,‬ואמרו חז"ל 'אין מיתה בלא‬ ‫חטא'‪ ,‬וזהו 'כי יהיה באיש חטא משפט מות'‪ ,‬שעקב החסרון שבו נגזר עליו‬ ‫מיתה‪ .‬אמנם לא כן הוא אצל הרמ"ק שלא נמצא בו שום חסרון‪' ,‬ותלית אותו‬ ‫***** חי ******‬ ‫על עץ'‪ ,‬טעם פטירתו הוא אחד‪ ,‬משום 'עץ' היינו אכילתו של אדם הראשון‬ ‫מן העץ‪.‬‬ ‫ובישמח משה איתא‪ ,‬כי למשה רבינו לא היה חלק בחטא עץ הדעת‪ ,‬ובכדי‬ ‫שתהא סיבה מחמתה יוכל להסתלק מן העולם‪ ,‬סיבב הקב"ה שיחטא במי‬ ‫מריבה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬איתא שהאבות הק' תיקנו את חטא אדם הראשון‪ ,‬ויש לומר כי משום‬ ‫שתיקנו את החטא אשר הביא מיתה לעולם‪ ,‬וכללו עצמם בזה‪ ,‬התסלקו אף‬ ‫הם מן העולם מחמתו‪ ,‬ולולי זה לא היו נפטרים מן העולם‪ ,‬וכמו שאמרו בגמרא‬ ‫שהאבות הק' לא היה בהם שום חטא ופגם‪.‬‬ ‫וזהו שאמר המדרש 'כשם שהם תמימים כך שנותם תמימים'‪ ,‬ולא היו צריכים‬ ‫להסתלק מן העולם אחר שלא חטאו ולא פגמו כלום‪ ,‬ורק משום שעסקו‬ ‫בתיקון חטא אדם הראשון נגזרה אף עליהם מיתה‪.‬‬ ‫רבי עקיבא הפסיק מדברי הלכה לדברי אגדה בכדי שישמעו העם‬ ‫ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה (כג‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ובמדרש (בר"ר נח‪ ,‬א) ויהיו חיי שרה מאה שנה‪ .‬יודע ה' ימי תמימים ונחלתם‬ ‫לעולם תהיה‪ ,‬כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים‪ ...‬יודע ה' ימי תמימים‪ ,‬זו‬ ‫שרה שהיתה שרה תמימה במעשיה'‪.‬‬ ‫ובמדרש (נח‪ ,‬ג) מסופר 'ר' עקיבא היה יושב ודורש והצבור מתנמנם בקש‬ ‫לעוררן‪ ,‬אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה‪ ,‬אלא‬ ‫תבוא אסתר שהיתה בת בתה של שרה שחיתה ק' וכ' וז' ותמלוך על ק' וכ' וז'‬ ‫מדינות'‪.‬‬ ‫בגמרא מסכת סוטה (מ‪ ).‬מסופר על רבי אבהו ורבי חייא בר אבא שנקלעו‬ ‫למקום אחד‪ ,‬רבי אבהו נעמד לדרוש בפני אנשי המקום בענייני אגדתא‪ ,‬ורבי‬ ‫חייא בר אבא עמד ודרש בשמעתא ובהלכות‪ .‬עזבו כולם את רבי חייא בר אבא‬ ‫שדרש בשמעתא והלכו לשמוע דברי אגדה אצל רבי אבהו‪ .‬היה לו לרבי חייא‬ ‫בר אבא חלישות הדעת מכך שעזבו אותו כולם והלכו לרבי אבהו‪ ,‬ביקש רבי‬ ‫אבהו לפייסו‪ ,‬אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לשני בני אדם‪ ,‬אחד‬ ‫מוכר אבנים טובות ואחד מוכר מיני סידקית‪ ,‬על מי קופצים כל הקונים‪ ,‬לא‬ ‫על זה שמוכר מיני סידקית‪ .‬וסיבת הדבר משום שהמוכר סידקית מוכר דברים‬ ‫זולים שכל אחד יכול לקנותם‪ ,‬והמוכר אבנים טובות מוכר דברים חשובים‬ ‫ויקרים שאין כל אחד יכול לקנותם‪ ,‬לכך הולכים כולם למקום הזול שם יוכלו‬ ‫לקנות בקל‪ .‬ובכך פייס את דעתו של רבי חייא בר אבא‪ ,‬כי אף בדברי תורה‬ ‫כן הוא מנהג העולם‪ ,‬שמדרך האנשים לילך לשמוע דברי אגדתא שהם קלים‬ ‫וכל אחד יכול להבינם‪.‬‬ ‫***** טי ******‬ ‫יש לפרש כי כך גם נהג רבי עקיבא‪ ,‬שבתחילה דרש לעם דברי שמעתתא‬ ‫והלכות‪ ,‬וכמרומז בלשון 'יושב ודורש' שהיה יושב בעת לימודו‪ ,‬כדין הלומד‬ ‫דברים קשים‪ ,‬אך אחר שראה את העם מתנמנם הבין כי אין להם את הכח‬ ‫לשמוע לדברי הלכה‪ ,‬על כן פתח פיו לדבר בחכמה בעניני אגדה‪ ,‬וביקש בכך‬ ‫למשוך את לבם לשמוע דברי תורה‪.‬‬ ‫'שנותם תמימים' – שחתמו ימיהם מהרה‬ ‫ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה (כג‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ובמדרש (בר"ר נח‪ ,‬א) ויהיו חיי שרה מאה שנה‪ .‬יודע ה' ימי תמימים ונחלתם‬ ‫לעולם תהיה‪ ,‬כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים‪ ...‬יודע ה' ימי תמימים‪ ,‬זו‬ ‫שרה שהיתה שרה תמימה במעשיה'‪.‬‬ ‫החתם סופר (קונטרס פתוחי חותם הקדמה לשו"ת יו"ד) פירש הכתוב (דברים ל‪ ,‬ט)‬ ‫'והותירך ה' לטובה בפרי בטנך'‪ ,‬דיש להבין‪ ,‬ש'והותירך' משמע לשון 'נותר'‪,‬‬ ‫והיינו הנשאר עודף מדבר השלם‪ ,‬וכמו 'והנותר ממנו עד בוקר' (שמות יב‪ ,‬י)‪,‬‬ ‫ואינו מובן הכוונה בכך‪ .‬וכן יש להבין פירוש 'בפרי בטנך'‪.‬‬ ‫ומפרש בהקדם מה שכתב הרמב"ם באגרת לבנו רבי אברהם‪' ,‬ודע בני כי‬ ‫האדם המסכן בזה העולם השפל אין לו מנוחה בו‪ ,‬ואשרי למי שחתמו ימיו‬ ‫מהרה בלי טרדת הנפש'‪ ,‬וכוונת דבריו והביאור מדוע אשרי מי שמת בקיצור‬ ‫ימים‪ ,‬הוא דהנה כל הענין שהאדם נמצא בזה העולם אינו כי אם לעשות הכנה‬ ‫לעולם הבא‪ ,‬כמו שאמרו רז"ל (אבות פרק ד משנה טז) 'העולם הזה דומה לפרוזדור‪,‬‬ ‫התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין'‪ ,‬ואופן ההכנה הוא בקיום מצוות‬ ‫ומעשים טובים‪ ,‬ומשכך‪ ,‬אשרי מי שמרבה במעשים טובים ומתקן עצמו‬ ‫בפרוזדור בקיצור הזמן‪ ,‬שהוא מוכן להכנס לטרקלין מוקדם‪.‬‬ ‫וקשה‪ ,‬שהלא מצאנו צדיקים הרבה שודאי השלימו עצמם בקיום מצוות‬ ‫ומעשים טובים כבר בצעירותם‪ ,‬ואף על פי כן נשארו בעולם הזה לימים‬ ‫הרבה‪ .‬אלא הסיבה מחמתה הצדיקים נשארים בזה העולם היא בכדי לסייע‬ ‫לאנשים אחרים להשלים עצמם בתורה ומעשים טובים‪ ,‬שבכך שהם מלמדים‬ ‫תורה ומשפיעים מאורם על העולם‪ ,‬הם מתקנים אחרים להיות ראויים להכנס‬ ‫לטרקלין‪ .‬ואין דבר זה עונש לצדיקים‪ ,‬כי זכות גדולה היא בשבילם מה שאנשים‬ ‫אחרים מתקנים עצמם בזכותם‪.‬‬ ‫ובזה מפרש הכתוב 'והותירך ה''‪ ,‬פירוש‪ ,‬יתן לך ה' שנות יתר בעולם הזה‪,‬‬ ‫ואף אחר שיחתמו ימיך מחמת עצמך‪ ,‬יותיר ויוסיף לך ה' אריכות ימים‪' ,‬בפרי‬ ‫בטנך'‪ ,‬הב' משמשת במקום 'בעבור'‪ ,‬והיינו בעבור שתשפיע על פרי בטנך אלו‬ ‫הבנים והתלמידים‪.‬‬ ‫על פי דבריו יש לומר כי בא המדרש לומר על אברהם ושרה‪ ,‬שכשם שהם‬ ‫***** כ ******‬ ‫תמימים במעשים טובים‪ ,‬ו'שנותם תמימים'‪ ,‬היינו שכבר חתמו ימיהם מהרה‬ ‫בזכות צדקותם ותמימות מעשיהם‪ ,‬ורק משום שהיה העולם צריך להם האריך‬ ‫ה' ימיהם ושנותם‪ ,‬עד שלשרה היה אריכות ימים של מאה ועשרים ושבע שנים‪.‬‬ ‫על פי המתבאר יש להוסיף‪ ,‬דהנה רש"י (פסוק ב) כתב 'נסמכה מיתת שרה‬ ‫לעקידת יצחק‪ ,‬לפי שעל ידי בשורת העקידה‪ ,‬שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט‬ ‫שלא נשחט‪ ,‬פרחה נשמתה ממנה ומתה'‪.‬‬ ‫ויש לומר הענין בכך‪ ,‬ששרה אנו ידעה כי מצד עצמה חתמו ימיה וראויה‬ ‫היא להסתלק מן העולם הזה‪ ,‬אלא הטעם מדוע היא עדיין נמצאת בעולם‬ ‫הזה הוא בכדי לחנך את צאצאיה ולהעמיד דור ישרים‪ ,‬אך מאחר ושמעה כעת‬ ‫שיצחק כבר נעקד ונשחט‪ ,‬ידעה כי כבר השלימה את התפקיד שהיה מוטל‬ ‫עליה‪ ,‬ופרחה נשמתה ומתה‪.‬‬ ‫עוד יש להוסיף‪ ,‬על פי פשט זה בדברי המדרש‪ ,‬דהטעם שהאריך הקב"ה ימי‬ ‫אברהם ושרה‪ ,‬משום שהיה העולם צריך להם‪ ,‬שהיו עוסקים בקירוב לבבות‬ ‫לאביהם שבשמים‪ ,‬וקראו את שם ה' בכל העולם‪ ,‬כדכתיב 'והנפש אשר עשו‬ ‫בחרן'‪ ,‬יש לפרש עוד מה שמסופר במדרש (בר"ר נח‪ ,‬ג) 'ר' עקיבא היה יושב‬ ‫ודורש והצבור מתנמנם בקש לעוררן‪ ,‬אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע‬ ‫ועשרים ומאה מדינה‪ ,‬אלא תבוא אסתר שהיתה בת בתה של שרה שחיתה ק'‬ ‫וכ' וז' ותמלוך על ק' וכ' וז' מדינות'‪.‬‬ ‫כי זוהי השייכות בין שנות חיי שרה למספר מדינות אסתר המלכה‪,‬‬ ‫שהתכלית היתה שוה בשתיהם‪ ,‬ששרה חיתה שנים הרבה בכדי להרבות כבוד‬ ‫שמים ולקרב את אנשי דורה לקב"ה‪ ,‬ואף אסתר זכתה למלוכה רבה‪ ,‬משום‬ ‫התכלית בכך‪ ,‬לקדש שם שמים ולהיטיב לבני ישראל‪ ,‬שעל ידי המלוכה של‬ ‫אסתר‪' ,‬ורבים מעמי הארץ מתייהדים' ונעשה בכך קדוש ה'‪ ,‬ואף היהודים‬ ‫עצמם‪ ,‬ישבו במנוחה ועבדו את השי"ת מתוך הרחבת הדעת באותם השנים‬ ‫באלו שבע ועשרים ומאה מדינה שתחת מלוכת אסתר‪.‬‬ ‫'שנותם תמימים' – אף שינתם תמימה‬ ‫ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה (כג‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ובמדרש (בר"ר נח‪ ,‬א) ויהיו חיי שרה מאה שנה‪ .‬יודע ה' ימי תמימים ונחלתם‬ ‫לעולם תהיה‪ ,‬כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים‪ ...‬יודע ה' ימי תמימים‪ ,‬זו‬ ‫שרה שהיתה שרה תמימה במעשיה'‪.‬‬ ‫ובמדרש (נח‪ ,‬ג) מסופר 'ר' עקיבא היה יושב ודורש והצבור מתנמנם בקש‬ ‫לעוררן‪ ,‬אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה‪ ,‬אלא‬ ‫תבוא אסתר שהיתה בת בתה של שרה שחיתה ק' וכ' וז' ותמלוך על ק' וכ' וז'‬ ‫מדינות'‪.‬‬ ‫***** אכ ******‬ ‫יש לומר ברמז דברי רבי עקיבא על פי מה שכתב בשואל ומשיב (רביעאה‬ ‫סימן מ) וז"ל‪ ,‬בסוכה דף כ"ו ע"ב‪ ,‬אמר רב אסור לאדם לישן ביום יותר משינת‬ ‫הסוס‪ ,‬וכמה שינת הסוס שיתין נשמי וכו'‪ ,‬אביי הוה ניים כדמעייל מפומבדיתא‬ ‫לבי כובי קרא עליה רב יוסף עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתיך‪ .‬וזה רבות‬ ‫בשנים אשר הקשיתי מזה על מ"ש האחרונים דמצינו האר"י ז"ל היה ישן ג'‬ ‫שעות‪ ,‬וכתבו הם דמה שתיקן האר"י בשנתו אנן לא נוכל לתקן אפילו כשניעור‪.‬‬ ‫ועל זה הקשיתי אם רב יוסף קרא על אביי עד מתי עצל תשכב וכו' והרי אביי‬ ‫מסתמא היה יכול לתקן בשנתו גם כן‪.‬‬ ‫והנה בחג הסוכות הלז אמרתי בזה‪ ,‬דהנה בהקדמת ספרא דצניעותא כתבו‬ ‫בשם הגאון מוהראו"ו ז"ל דהתיקון בשינה הוא בעת שנתפשט החומר הגופני‬ ‫יוכל להשיג בשנתו ענינים נשגבים‪ ,‬ולפ"ז נראה לי דזה דוקא כשנשתקע בשינה‬ ‫אז נתפשט החומר הגופני ויוכל להשיג במושכלות‪ ,‬אבל במנמנם שהוא נים‬ ‫ולא נים תיר ולא תיר אז אינו נפשט החומר שהרי יכול להתעורר עצמו‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫אביי הוי ניים ונמנם אינו שינה א"כ אז לא יוכל להשיג ולכך קרא עליה עד מתי‬ ‫עצל תשכב שזה רק עצלות שהרי יכול להתעורר אבל כשנשתקע בשינה אז‬ ‫מופשט מהחומרי ויוכל להשיג ולכך האר"י ז"ל כשהיה ישן שפיר אמרו שיוכל‬ ‫לתקן בשינתו וז"ב‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לפי זה יש לומר‪ ,‬דהעם אשר שמעו לדרשת רבי עקיבא בקשו להתנמנם‪,‬‬ ‫באופן של נים ולא נים‪ ,‬והשיבם רבי עקיבא כענין דברי השואל ומשיב‪ .‬שאמר‬ ‫להם‪ ,‬כי שרה אמנו חיתה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים‪ ,‬ואמרו במדרש‬ ‫שהיו שנותיה 'תמימות'‪.‬‬ ‫ולכאורה‪ ,‬האיך יתכן לומר על כל השנים שהיו תמימות‪ ,‬הא היתה ישנה גם‬ ‫בחלק מהזמן‪ ,‬אלא משום שאף בזמן השינה היתה פועלת ענינים נשגבים‪ ,‬ואף‬ ‫אסתר כן‪.‬‬ ‫אמנם אתם שמבקשים אתם להתנמנם ולא לשון ולא להיות ער‪ ,‬שונים אתם‪,‬‬ ‫ואין שנותיכם תמימים‪ ,‬כי אין לחשב את זמן הנמנום בכלל‪.‬‬ ‫גדולה מיתת שרה‬ ‫ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבוא אברהם לספוד לשרה‬ ‫ולבכתה (כג‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫במדרש (אסת"ר ז) אמרו כי המן הרשע הפיל גורל‪ ,‬וכאשר יצא הגורל לחודש‬ ‫חשון‪ ,‬לא רצה בחודש זה משום זכות שרה אמנו שבו מתה‪.‬‬ ‫מפרשי המדרש מבארים הטעם שיש במיתת שרה זכות שעמדה לישראל‪,‬‬ ‫אשר ממנה חשש המן‪ ,‬כי נפטרה משום העקידה‪ ,‬והרי זה זכר לעקידה‪.‬‬ ‫***** בכ ******‬ ‫עוד יש לומר בפשיטות כי הוא משום ש'גדולה מיתת צדיקים'‪ ,‬ולכך בחודש‬ ‫אשר בו נסתלקה שרה הצדקנית‪ ,‬לא יכול המן להרע לישראל‪.‬‬ ‫שרה הניחה אחריה בן כמותה‬ ‫ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבוא אברהם לספוד לשרה‬ ‫ולבכתה (כג‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫'ולבכתה'‪ ,‬הכ"ף זעירא‪ .‬ואיתא בספרים הרמז‪ ,‬שצריך לקרוא 'לספוד לשרה‬ ‫ולבתה'‪.‬‬ ‫יש לומר כי הכתוב אומר 'לספוד לשרה ולבתה' לפרש ולבאר הטעם שבכה‬ ‫והצטער אברהם אבינו‪.‬‬ ‫כי משום שרה עצמה לא היה אברהם צריך להצטער ביותר‪ ,‬שהרי זכתה‬ ‫והניחה אחריה בן כמותה‪ ,‬ורק על הבת שאף היא נסתלקה בכה אברהם‬ ‫והצטער‪.‬‬ ‫'לספוד לשרה ולבכתה' – ולנשמת נוקבא של יצחק‬ ‫ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבוא אברהם לספוד לשרה‬ ‫ולבכתה (כג‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫'ולבכתה'‪ ,‬הכ"ף זעירא‪ .‬ואיתא בספרים הרמז‪ ,‬שצריך לקרוא 'לספוד לשרה‬ ‫ולבתה'‪.‬‬ ‫ויש לומר הכוונה‪ ,‬על פי מה שכתב האור החיים הק' (בראשית כה‪ ,‬יט) כי יצחק‬ ‫אבינו נולד בנשמת נוקבא ולא היה ראוי להוליד‪ ,‬ובשעת העקידה היה נחשב‬ ‫לו כאילו מת ונשמת נוקבא שלו הלכה ובאה לו נשמת דוכרא‪.‬‬ ‫והנה הנשמה שהיתה אצל יצחק במשך ל"ז שנים עד העקידה‪ ,‬והיא אשר‬ ‫עמדת בנסיון העקידה‪ ,‬היתה נשמה גבוהה וחשובה‪ ,‬וכעת שנסתלקה ראוי‬ ‫היה לספוד ולבכות עליה‪ ,‬ואף שבאה עתה נשמת דוכרא‪ ,‬שפיר יש לבכות על‬ ‫הנשמה הגבוהה שעתה נסתלקה‪.‬‬ ‫ויש לפרש כי זהו 'לספוד לשרה ולבתה'‪ ,‬היינו לשרה ואף לנשמת הנקבה‬ ‫שהיתה עד עתה אצל יצחק‪ ,‬ועכשיו בעת העקידה נסתלקה‪.‬‬ ‫אברהם בכה על שלא יוכל לעלות לשמים‬ ‫ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבוא אברהם לספוד לשרה‬ ‫ולבכתה (כג‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫מסופר (שבחי הבעש"ט אות קטו) כי הבעש"ט הק' זי"ע‪ ,‬כאשר נפטרה אשתו‬ ‫הרבנית‪ ,‬היה מצטער ביותר‪ ,‬והבינו התלמידים כי אין זה צער סתם‪ ,‬ושאלו‬ ‫***** גכ ******‬ ‫את רבם‪ ,‬מדוע הוא שרוי בצער ואבל כבד כל כך‪ .‬והשיבם‪ ,‬כי הוא היה מצפה‬ ‫ומקוה לעלות לשמים לאחר שיגזר עליו להסתלק מן העולם‪ ,‬וכך לא יאלץ‬ ‫להטמן בין רגבי האדמה‪ ,‬אך אחר שכעת נפטרה אשתו והרי הוא פלג גופא‪,‬‬ ‫שוב לא יוכל לעלות לשמים‪ ,‬ויהא מוכרח להטמן באדמה‪.‬‬ ‫על פי עובדא נשגבה זו‪ ,‬יש לומר כי אף אברהם אבינו היה מצפה לעלות‬ ‫לשמים כמו שהוא לאחר שיכלו ימיו ושנותיו‪ ,‬ועל כן מה מאוד הצטער והתאבל‬ ‫על כך שמתה אשתו‪ ,‬ושוב לא יוכל לעלות בגופו לשמים‪.‬‬ ‫וזהו 'לספוד לשרה ולבכותה' לספוד לה ולבכות על כך שהוא עצמו לא יוכל‬ ‫לעלות לשמים‪.‬‬ ‫ובחתם סופר כתב כי לאחר שמתה שרה הפסיד אברהם את מעלת רוח‬ ‫הקודש‪.‬‬ ‫ולפי דבריו גם יש לפרש כי 'לספוד לשרה' היינו על עצם מיתתה‪' ,‬ולבכותה'‬ ‫על התוצאה שבאה מחמת מיתתה‪ ,‬שהפסיד הוא עצמו את מדרגתו‪.‬‬ ‫'פרחה נשמתה ומתה' – משום העדר שמירה‬ ‫ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבוא אברהם לספוד לשרה‬ ‫ולבכתה (כג‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫וברש"י 'לספוד לשרה ולבכתה‪ .‬נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק‪ ,‬לפי שעל‬ ‫ידי בשורת העקידה‪ ,‬שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט‪ ,‬פרחה נשמתה‬ ‫ממנה ומתה'‪.‬‬ ‫כתב הרה"ק בעל היכל הברכה זי"ע כי בסוף ימיו של הרה"ק ר' מיכל‬ ‫מזלאטשוב זי"ע כבר היה נמצא רוחו בשמים‪ ,‬והיה צריך לשמירה לבל יתדבק‬ ‫יותר מדאי בשמים‪ ,‬פן יסתלק‪ ,‬והעמידו עליו שומרים‪ .‬אך פעם אחת בשבת‬ ‫בשעת מנחה לא היה השומר על ידו‪ ,‬ובאותו זמן התדבק בעליונים‪ ,‬לגודל העת‬ ‫רצון של שעה זו‪ ,‬עד שהסתלק במיתת נשיקה‪.‬‬ ‫יש לומר כי כן נמי היה אצל שרה אמנו‪ ,‬שהיתה דבוקה ביותר בשכינה‬ ‫הק'‪ ,‬אף היתה חפצה להשאר בעולם הזה משום ש'יפה שעה אחת בתשובה‬ ‫ומעשים טובים בעולם הזה‪ ,‬מכל חיי העולם הבא'‪ .‬ומה ששמר עליה לבל‬ ‫תתדבק בעליונים ותישאר רוחה בתחתונים‪ ,‬היתה מדתו של יצחק‪ ,‬מדת הגבורה‬ ‫והצמצום‪ ,‬וזה היה השומר שלה לבל תוסיף להתדבק בעליונים יותר מדאי‪.‬‬ ‫ולכך‪ ,‬כאשר שמעה כי נזדמן בנה לשחיטה‪ ,‬וכבר אין לה שומר‪' ,‬פרחה‬ ‫נשמתה ממנה' במיתת נשיקה של דביקות בהשי"ת‪.‬‬ ‫***** דכ ******‬ ‫'גר ותושב אנכי' – משום מראית עין‬ ‫גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני (כג‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫וברש"י 'גר ותושב אנכי עמכם‪ .‬אם תרצו הריני גר‪ ,‬ואם לאו אהיה תושב‬ ‫ואטלנה מן הדין‪ ,‬שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת'‪.‬‬ ‫הקשה בחתם סופר‪ ,‬הלא הקב"ה אמר לאברהם (לעיל יג‪ ,‬יז) 'קום התהלך‬ ‫בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה'‪ ,‬ובגמרא (ב"ב ק‪ ).‬ביארו שעשה אברהם‬ ‫בכך‪ ,‬חזקה וקנין בארץ ישראל‪ .‬ואם כן מדוע אמר אברהם 'גר ותושב אנכי‬ ‫עמכם'‪ ,‬ומדוע היה צריך לשלם כסף לעפרון‪ ,‬הלא ארץ ישראל שלו היא‪ .‬ונשאר‬ ‫בצ"ע‪.‬‬ ‫ובשואל ומשיב מתרץ‪ ,‬דאכן לא שילם אברהם כסף לעפרון אלא מפני‬ ‫מראית עין‪ ,‬שלא יאמרו כי גזל בידו‪.‬‬ ‫ויש לרמז כן בלשון הפסוק 'גר ותושב אנכי עמכם'‪.‬‬ ‫ובזה הוא מפרש מה שאמר אברהם 'אם תרצו הריני גר'‪ ,‬היינו שאני מתנהג‬ ‫כגר‪ ,‬וכאילו לא החזקתי בארץ ואינה שלי‪ ,‬ואשלם לכם‪ ,‬וזהו משום מראית עין‪,‬‬ ‫אך 'אם לאו'‪ ,‬ולא תתנו לי‪ ,‬אז 'אטלנה מן הדין'‪ ,‬היינו מן הדין של קנין חזקה‬ ‫שכבר החזקתי בארץ והרי היא שלי‪.‬‬ ‫ויש להוסיף ולרמז כן בלשון הפסוק 'גר ותושב אנכי עמכם'‪ ,‬היינו‪ ,‬שעל פי‬ ‫האמת כלל איני גר ותושב‪ ,‬שכבר עשיתי חזקה בארץ‪ ,‬ורק 'עמכם' היינו מפני‬ ‫מראית עין‪ ,‬אני מתנהג כגר‪.‬‬ ‫לפי ביאור זה של השואל ומשיב‪ ,‬שעל פי האמת היתה ארץ ישראל שייכת‬ ‫לאברהם אבינו מדינא‪ ,‬ורק מפני מראית עין ביקש אברהם להמנע מלטלה בכח‬ ‫הזרוע‪ ,‬יש לפרש הדין ודברים שהיה בין אברהם ללוט‪ ,‬דכתיב (לעיל יג‪ ,‬ז‪-‬ט) 'ויהי‬ ‫ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז יושב בארץ‪.‬‬ ‫ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך כי‬ ‫אנשים אחים אנחנו‪ .‬הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי'‪ ,‬וברש"י 'ויהי ריב‪.‬‬ ‫לפי שהיו רועיו של לוט רשעים‪ ,‬ומרעים בהמתם בשדות אחרים‪ ,‬ורועי אברם‬ ‫מוכיחים אותם על הגזל והם אומרים נתנה הארץ לאברם'‪.‬‬ ‫ויש לומר כי אכן רועי לוט טענו טענה צודקת‪ ,‬אך מפני מראית עין לא היה‬ ‫להם לנהוג כן‪ ,‬והיו צריכים להמנע מליטול את הארץ בכח הזרוע‪.‬‬ ‫ואמר אברהם ללוט 'אנשים אחים אנחנו'‪ ,‬אני הנני חושש מפני מראית עין‪,‬‬ ‫ובזה שהנך נוטל בכח הזרוע את הארץ הנך פוגע בי‪ ,‬מאחר שהנך דומה לי‬ ‫וקרוב אלי‪ ,‬ויטענו אף כלפי שאני גוזל את הארץ‪ ,‬ועל כן אני מבקש ממך‬ ‫להפרד‪.‬‬ ‫***** הכ ******‬ ‫'נשיא אלקים' – מי שיש לו יש לו יראת אלקים‬ ‫שמענו אדני נשיא אלקים אתה בתוכנו (כג‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫איתא בגמרא (סוכה מט‪' ):‬כל מי שיש לו חן בידוע שיש לו יראת שמים'‪.‬‬ ‫והוא מרומז בפסוק‪' ,‬נשיא' מאחר שהיה נשיא והיה לו חן על המקום‪' ,‬אלקים‬ ‫אתה'‪ ,‬הרי זה סימן שיש לו יראת שמים ויראת חטא‪.‬‬ ‫אדם הראשון עשה תשובה מיראה ואברהם ושרה עשו תשובה מאהבה‬ ‫ויתן לי את מערת המכפלה (כג‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫וברש"י 'המכפלה‪ .‬שכפולה בזוגות'‪.‬‬ ‫איתא בספה"ק שהאבות הק' עסקו בתיקון חטא אדם הראשון‪.‬‬ ‫והנה במערת המכפלה היו קבורים אדם וחוה ואברהם ושרה‪ .‬ויש לפרש‬ ‫שם המערה 'מערת המכפלה'‪ ,‬דהנה אמרו בגמרא (יומא פו‪ ).‬שהעושה תשובה‬ ‫מיראה נעשים מהזדונות שלו שגגות‪ ,‬והעושה תשובה מאהבה נעשים העוונות‬ ‫לזכויות‪.‬‬ ‫והנה איתא שאדם הראשון עצמו חזר בתשובה על החטא‪ ,‬אמנם לא היה‬ ‫זה אלא תשובה מיראה‪ ,‬וכאשר באו אברהם ושרה לתקן החטא‪ ,‬עשו זאת‬ ‫באמצעות תשובה מאהבה ומקרבת ה'‪ ,‬ומעתה נהפך חטא אדם הראשון לזכות‬ ‫ומצוה‪.‬‬ ‫וזהו רמז 'מערת המכפלה' שבמערה זו טמונים אדם הראשון ואברהם‬ ‫ושרה‪ ,‬שהם הפכו את חטא עץ הדעת‪ ,‬מזדון לשגגה ומשגגה לזכות‪ ,‬וזהו לשון‬ ‫'המכפלה' היינו תשובה כפולה‪ ,‬שהופכת את הזדון לזכות‪.‬‬ ‫יש להוסיף ולפרש בדרך זו הפסוק (כו‪ ,‬יג) האמור אצל אברהם 'ויגדל איש‬ ‫וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאוד'‪' ,‬מאד' הוא אותיות 'אדם'‪ ,‬והוא רמז לחטא‬ ‫אדם הראשון‪.‬‬ ‫ואומר הכתוב 'ויגדל האיש' הוא אברהם‪ ,‬והיינו שעשה תשובה ותיקן את‬ ‫חטא אדם הראשון‪' ,‬עד כי גדל מאוד'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שתשובתו היתה גדולה וחשובה‬ ‫כל כך‪ ,‬שהיתה תשובה מאהבה אשר הפכה את העוון לזכות‪.‬‬ ‫'ביני ובינך מה הוא' – אברהם משום מדתו ועפרון משום מדתו‬ ‫אדני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הוא ואת מתך קבור‬ ‫(כג‪ ,‬טו)‪.‬‬ ‫יש לומר בדרך מליצה פירוש 'ביני ובינך מה הוא'‪ ,‬כי הנה אברהם אבינו היה‬ ‫מוכן לשלם כל הון דעלמא בעבור מערה זו‪ ,‬כי היה חפץ לקבור דוקא בה את‬ ‫***** וכ ******‬ ‫שרה אשתו‪ ,‬נמצא כי בעבורו היה מספר הארבע מאות ששילם עבור המער‬ ‫'מה הוא'‪ ,‬כלום לעומת מה שהיה מוכן לשלם‪.‬‬ ‫לעומתו‪ ,‬עפרון הרשע היה בעל נפש רחבה ושום סכום מעות לא היה מספיק‬ ‫בשבילו‪ ,‬ואף המספר העצום של ארבע מאות שקל נחשב בעיניו כלא כלום‪.‬‬ ‫וזהו מליצת הכתוב 'ביני ובינך מה הוא'‪ ,‬ביני מה הוא‪ ,‬משום שאני מוכן‬ ‫לשלם יותר ואת כל הון דעלמא‪ ,‬ובינך מה הוא‪ ,‬כי אינך מחשיב שום סכום‪,‬‬ ‫אלא רוצה אתה את כל הון דעלמא‪ ,‬שכן יש לך מדתם של רשעים‪ ,‬שאינם‬ ‫שבעים במה שיש להם‪ ,‬ורוצים כל פעם יותר‪.‬‬ ‫עפרן הנוטל פרוטה מאברהם אינו מתברך‬ ‫אדני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הוא ואת מתך קבור‪.‬‬ ‫וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני‬ ‫חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר (כג‪ ,‬טו‪-‬טז)‪.‬‬ ‫אמרו חז"ל (ב"ב טו‪' ):‬כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך'‪ .‬ובודאי כך היה גם אצל‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬שמי שנטל ממנו פרוטה היה מתברך בכל טוב‪.‬‬ ‫אמנם כאשר נתן אברהם ארבע מאות שקל כסף לעפרון הרשע‪ ,‬משום‬ ‫שברשעותו דרש ממנו סכום כזה‪ ,‬לא היה חפץ שאף יתברך עפרון על ידי‬ ‫הפרוטות שלו‪ .‬ולכך אמר 'ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הוא'‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫כביכול איני נותן לך כלום‪ ,‬שאין למעות אלו ערך בענין 'הנוטל פרוטה מאברהם'‪,‬‬ ‫שאין אני נותן לך מרצוני אלא אתה עושק ממני‪.‬‬ ‫ויש לרמז זה בפסוק 'וישקול אברהם לעפרן'‪ ,‬וכתיב 'עפרון' חסר ולא כמו‬ ‫בכל הפרשה‪ ,‬ללמד שהיתה שקילת עפרון את המעות חסרה‪ ,‬שנטל את המעות‬ ‫אך לא את הברכה שנלוותה לכל מי שנטל פרוטה מאברהם‪.‬‬ ‫'ארבע מאות שקל' – כנגד ארבע מאות כחות קליפת עשיו‬ ‫וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר באזני‬ ‫בני חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר (כג‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫בעת שבא עשיו להלחם עם יעקב‪ ,‬בא 'וארבע מאות איש עמו' (בראשית לב‪ ,‬ז)‪,‬‬ ‫ובספה"ק כתבו כי מספר ארבע מאות החיילים של עשיו‪ ,‬הם מספר הקליפות‬ ‫והחיצוניים אשר שואבים את כחם וגבורתם מן עשו‪ ,‬והם ארבע מאות אויבים‬ ‫המרעים לבני ישראל‪.‬‬ ‫והנה איתא במדרש שראשו של עשיו נקבל במערת המכפלה‪ ,‬ויש לומר כי‬ ‫אברהם אבינו שילם ארבע מאות שקל עבור המערה‪ ,‬בכדי להכניע בכך את כח‬ ‫הקליפות במספר ארבע מאות של עשיו‪.‬‬ ‫***** זכ ******‬ ‫'ויקם שדה עפרון' – ר"ת 'עש"ו'‬ ‫ויקם שדה עפרון אשר במכפלה (כג‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫'ויקם שדה עפרון' הר"ת הוא 'עש"ו'‪.‬‬ ‫ויש לומר הרמז על פי מה שאמרו במדרש (פרקי דר"א פל"ח) שראשו של עשיו‬ ‫קבור במערת המכפלה‪.‬‬ ‫ויתכן לומר כי האופן שהשיג עשיו שליטה כל שהוא במערת המכפלה‪ ,‬שזכה‬ ‫להניח ראשו שם‪ ,‬משום שמערת המכפלה היתה שייכת בעבר לעפרון איש לא‬ ‫כשר‪.‬‬ ‫מאידך יש לומר‪ ,‬כי אברהם אבינו הוא אשר פעל שראש עשיו יקבר אצלו‬ ‫במערת המכפלה‪ ,‬כי בכך יהא לו שליטה ואחיזה בקליפת עשיו‪ ,‬למנוע ממנו‬ ‫לעשות את כל אשר יחפץ בבני ישראל‪.‬‬ ‫עשיו גרם שיהא 'מכפלה'‬ ‫ויקם שדה עפרון אשר במכפלה (כג‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫כתב בישמח משה כי כאן כתיב לשון 'מכפלה' ולעיל כתיב 'ויתן לי שדה‬ ‫מכפלה' ולא כתב 'המכפלה'‪.‬‬ ‫וכותב דהוא משום שהוא רמז לשנותיו של אברהם אבינו‪ ,‬כי 'המכפלה'‬ ‫בגמטריא ק"פ‪ ,‬שזהו מספר השנים שהיה אברהם צריך לחיות‪ ,‬ו'מכפלה'‬ ‫בגמטריא 'קע"ה'‪ ,‬כפי מספר השנים שחי בפועל‪ ,‬משום שהתקצרו ימיו בכדי‬ ‫שלא יראה ברשעותו של עשיו‪.‬‬ ‫ויש להוסיף ברמז‪ ,‬ד'ויקם שדה עפרון'‪ ,‬הר"ת הוא 'עש"ו' והרי יש בפסוק‬ ‫רמז לעשיו הרשע‪ ,‬אשר במעשיו ובחטאיו גרם שיהא 'מכפלה' היינו שיהיו‬ ‫שנותיו של אברהם קצרים במספר קע"ה ולא במספר ק"פ‪.‬‬ ‫המתקת הדינים‬ ‫וה' ברך את אדני מאוד (כד‪ ,‬לה)‪.‬‬ ‫אליעזר עבד אברדהם דיבר אל בני משפחת רבקה‪ ,‬שיואילו לשלוח אל בית‬ ‫אברהם את רבקה להיות לאשה ליצחק‪ ,‬ובא לומר להם‪ ,‬כי אין להם לחשוש‬ ‫מפני שיצחק נוהג במדת הגבורה‪ ,‬ואולי משום הכי יומשך עליהם גבורות‬ ‫ודינים‪.‬‬ ‫כי 'וה' ברך את אדני מאוד'‪ ,‬ויבואר על פי מה שפירש בייטב לב הפסוק 'ואני‬ ‫ברוב חסדך'‪ ,‬שהמשכת החסדים הוא על ידי ביטול הדינים ברוב‪ .‬וזהו שאמר‬ ‫***** חכ ******‬ ‫אליעזר‪ ,‬שמדת הגבורה של יצחק‪ ,‬יש לה ביטול והמתקה במדתו של אברהם‬ ‫מדת החסד‪ ,‬שהיא מדה גדושה ורבה מאוד‪.‬‬ ‫'וה' ברך את אברהם בכל' – בעשרה נסיונות‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫אמרו במשנה (אבות פ"ה מ"ג) 'עשה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם'‪.‬‬ ‫ופירש היעב"ץ במה היתה עמידתו של אברהם‪' ,‬שלא הרהר אחר מדותיו'‪.‬‬ ‫ויש לרמז בפסוק האופן שהשיג אברהם את מדרגתו‪ ,‬והדרך האיך זכה‬ ‫להתגבר על כל עשרה הנסיונות‪ ,‬ובשום פעם לא לבוא להרהור אחר מדות‬ ‫הקב"ה ח"ו‪.‬‬ ‫כי 'וה' ברך את אברהם בכל'‪ ,‬שב'כל'‪ ,‬הוא רמז לעשרה נסיונות שעמד‬ ‫ב'כולם'‪ ,‬ראה אברהם אבינו את ברכת הקב"ה וידע כי הכל לטובה‪.‬‬ ‫וכן הוא רמז 'וה' ברך את אברהם'‪ ,‬אברהם אבינו היה מברך את השי"ת‪' ,‬בכל'‬ ‫על עשרה הנסיונות 'כולם'‪ ,‬ולא הרהר אחר מדותיו של הקב"ה ח"ו‪.‬‬ ‫סגולה לזקנה‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫יש לפרש בדרך מליצה‪ ,‬על פי הסיפור עם הרה"ק ר' שמעון מיערסולב‬ ‫זי"ע‪ ,‬אשר זכה לאריכות ימים מופלגת‪ ,‬ונסתלק כשהוא בן קרוב למאה‪ .‬בסוף‬ ‫ימיו שאלוהו 'רבי‪ ,‬האיך זכית לאריכות ימים'‪ ,‬והשיב במליצה שיש בה עומק‬ ‫רב‪ ,‬כי הנה לפעמים עוברים על האדם דברים קשים‪ ,‬והם אינם מובנים על‬ ‫השכל האנושי‪ ,‬למה ומדוע עושה כן הקב"ה‪ ,‬ויש ומרוב הקושי בא האדם לכלל‬ ‫קושיא‪ ,‬ושואל ומתמה על הקב"ה‪ ,‬מדוע עושה השי"ת ככה‪ ,‬ואזי אומרים לו מן‬ ‫השמים‪ ,‬מה נעשה‪ ,‬הלא בארץ למטה אינך יכול להבין מדוע אנו נוהגים כך‪,‬‬ ‫בוא ועלה למעלה ושם תראה הטעם והסיבה הנכונה‪ ,‬וכך הוא נאלץ להסתלק‬ ‫מן העולם בקיצור ימים‪.‬‬ ‫אמנם אני‪ ,‬כל מה שעובר עלי אני מקבל בתמימות ובשמחה‪ ,‬ואין בליבי‬ ‫שום קושיא ושום תמיהה על הנהגות הקב"ה‪ ,‬ומתוך כך אין בשמים טענה עלי‬ ‫שאני צריך לעלות למעלה‪...‬‬ ‫ויש לומר 'ואברהם זקן בא בימים'‪ ,‬האיך זכה אברהם לזקנה ואריכות ימים‪,‬‬ ‫'וה' ברך את אברהם בכל'‪ ,‬שאברהם אבינו היה מברך ומודה ומהלל את השי"ת‪,‬‬ ‫על כל אשר עובר עליו‪ ,‬ובשום פעם לא היה בפיו טענה או מענה על הנהגות‬ ‫הקב"ה ח"ו‪.‬‬ ‫***** טכ ******‬ ‫אברהם הכיר כי 'וה' ברך'‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫בגמרא (יומא כח‪ ):‬אמרו 'אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה‪ ,‬שנאמר‬ ‫'ואברהם זקן בא בימים''‪.‬‬ ‫וכן למדו בגמרא (ב"ב יז‪ ).‬מהפסוק 'וד' ברך את אברהם בכל'‪ ,‬שלא שלט בו‬ ‫יצר הרע‪ .‬וכן הוא במדרש (בר"ר נט‪ ,‬ז) ''וה' ברך את אברהם בכל'‪ ,‬שהשליטו‬ ‫ביצרו'‪.‬‬ ‫אף שזכה אברהם למדרגה הרמה והנשגבה של שליטה על היצר הרע‪ ,‬לא‬ ‫התגאה וחשב לאמר‪ ,‬בכח עבודתי השגת מדרגה זו‪ ,‬אלא הכיר וידע היטיב כי‬ ‫כל זה הוא ברכה משמים‪ ,‬ואינו מכחו ומיכולתו‪ ,‬וזהו 'ואברהם זקן בא בימים‬ ‫וה' ברך את אברהם בכל'‪ ,‬היינו‪ ,‬אף שהיה זקן ויושב בישיבה ושלט על היצר‬ ‫הרע‪ ,‬ידע כי הכל הוא מכח ברכת ה'‪' ,‬וה' ברך את אברהם'‪.‬‬ ‫רק לאחר 'ואברהם זקן בא בימים' אז השליטו הקב"ה על היצר הרע‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫בגמרא (ב"ב יז‪ ).‬למדו מהפסוק 'וד' ברך את אברהם בכל'‪ ,‬שלא שלט בו יצר‬ ‫הרע‪ .‬וכן הוא במדרש (בר"ר נט‪ ,‬ז) ''וה' ברך את אברהם בכל'‪ ,‬שהשליטו ביצרו'‪.‬‬ ‫והנה כתב בישמח משה וז"ל‪ ,‬נחלקו הקדמונים איזה עדיף‪ ,‬אם המתאוה‬ ‫ומתגבר על יצרו‪ ,‬אם האינו מתאוה כלל‪ .‬דלדעת הרמב"ם (שמונה פרקים פ"ו)‬ ‫מי שאינו מתאוה כלל ואין לו שום נטיה אל הרע‪ ,‬הוא עדיף‪ ,‬כי הוא השלם‬ ‫במדותיו ובתכונתו‪ ,‬וחסיד יתקרי‪ .‬וחלקו עליו‪ ,‬כי אדרבה המתגבר עדיף‬ ‫שעושה לכבוד קונו‪ ,‬מה שאין כן מי שטבעו כך‪ ,‬אם כן במה עובד אדוניו וכו'‪.‬‬ ‫באמת‪ ,‬דאלו ואלו דברי אלקים חיים‪ ,‬דהתחלת האדם ודאי העיקר כהחולים‪,‬‬ ‫דאם נטבע כך מבטן‪ ,‬צדיק מה פעל‪ .‬אבל כשעד ידי מלחמתו בחזקה כבשו כל‬ ‫כך עד שבא לבחינת דוד המלך ע"ה‪ ,‬ומכל שכן לבחינת אברהם‪ ,‬ודאי מה טוב‪,‬‬ ‫ועדיף מהלוחם כל ימיו‪ ,‬והיינו כהרמב"ם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ומפרש בישמח משה ביסוד זה הפסוק 'סוף דבר הכל נשמע'‪ ,‬כי 'סוף דבר'‪,‬‬ ‫היינו בסופה של עבודת ה' מתוך התאמצות והתגברות תמידית במשך רוב שנות‬ ‫החיים‪' ,‬הכל נשמע' אף היצר הרע נכפף ונכנע ליצר הטוב בשנים המאוחרות‪.‬‬ ‫ונראה כך היה אצל אברהם‪ ,‬שרק לאחר שהיה זקן ולאחר שהתאמץ‬ ‫להתגבר על יצרו הרע‪ ,‬מתוך מלחמה תמידית‪ ,‬אז 'וה' ברך את אברהם בכל'‪,‬‬ ‫וזהו 'ואברהם זקן בא בימים'‪ ,‬ששנים רבות היה עמל וטורח להתגבר על היצר‬ ‫הרע וללחום כנגדו מלחמת חרמה‪ ,‬ולאחר זמן זכה והגיע למדרגה של מי שאינו‬ ‫מתאוה כלל‪.‬‬ ‫***** ל ******‬ ‫'ויושב בישיבה' – קשות בישיבה‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫בגמרא (יומא כח‪ ):‬אמרו 'אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה‪ ,‬שנאמר‬ ‫'ואברהם זקן בא בימים''‪.‬‬ ‫הנה הגמרא (מגילה כא‪ ).‬דנה בדרך לימוד התורה‪ ,‬האם יש לעמוד בשעת‬ ‫הלימוד או אפשר לישב‪ ,‬והגמרא אומרת שהדין הוא ש'רכות בעמידה‪ ,‬קשות‬ ‫בישיבה'‪ ,‬פירוש‪ ,‬הלכות רכות וקלות יש ללמוד בעמידה‪ ,‬והלכות קשות אפשר‬ ‫ללמוד בישיבה‪ .‬והטעם לכך‪ ,‬משום שהאדם כשהוא יושב מבין יותר בקל מאשר‬ ‫כשהוא עומד‪ ,‬ולכך הלכות רכות ש'אדם מהיר לשמען' וקל להבינם יש ללמוד‬ ‫בעמידה‪ ,‬אך הלכות שההבנה בהם קשה אפשר ללמוד בישיבה‪.‬‬ ‫והנה 'ה' ברך את אברהם בכל'‪ ,‬והיה אברהם פנוי וחסר דאגה‪ ,‬וכך ישב‬ ‫בישיבה ולמד תורה‪ ,‬הלכות קשות שהיה ביכולתו להשיגן‪.‬‬ ‫ומשום זה 'יושב בישיבה היה'‪ ,‬שמאחר שלמד הלכות קשות‪ ,‬עשה זאת‬ ‫בישיבה‪ ,‬כפי הדין ש'קשות בישיבה'‪.‬‬ ‫ועל זה יתפלל כל תלמיד חכם‪ ,‬שיתן לו השי"ת הכל בכל בכדי שיהא לו‬ ‫הרחבת הדעת ויוכל ללמוד ללא מניעות ודאגות‪ ,‬אף הלכות קשות אשר צריך‬ ‫להתאמץ בהם‪ .‬ואף דוד המלך עומד ומבקש בקשה זו בזמירותיו (כג‪ ,‬ו) 'אך טוב‬ ‫וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים'‪ ,‬פירוש‪ ,‬אך טוב וחסד‬ ‫ירדפוני‪ ,‬בכדי ששום דאגה וטרדה לא ימנעוני מלשבת בשלוה בבית ה' הוא‬ ‫בית המדרש‪ ,‬ולהשיג הלכות קשות כרכות‪.‬‬ ‫עוד ביקש (תהלים כז‪ ,‬ד) 'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש'‪ ,‬ומהי בקשה זו‬ ‫שאותה הוא כל כך רוצה ומבקש‪' ,‬שבתי בבית ה' כל ימי חיי'‪ ,‬שיוכל לשבת‬ ‫וללמוד הלכות קשות‪ ,‬מתוך הרחבת הדעת ושכל רב‪.‬‬ ‫'וה' ברך' – ולפיכך היה קיום לברכה‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫כתב האור החיים הק' שבכל ברכה יש לחשוש מענין עין הרע‪ ,‬שתגרום שלא‬ ‫תתקים הברכה‪ ,‬אמנם כאשר שם ה' חל על הברכה‪ ,‬אין הברכה מתבטלת בשום‬ ‫אופן‪ ,‬ואין כח לעין הרע כנגדה‪ ,‬ומפרש בזה כוונת הכתוב 'ושמו את שמי את‬ ‫בני ישראל ואני אברכם'‪ ,‬שכאשר הברכה נקראת בשם ה' יש לה קיום‪.‬‬ ‫ויש לומר כן גם אצל ברכת הקב"ה לאברהם‪ ,‬שהברכה התקיימה ולא חל‬ ‫בה עין הרע‪ ,‬משום 'וה' ברך את אברהם בכל'‪ ,‬שחלה על הברכה ונקראה עליה‬ ‫שם ה'‪.‬‬ ‫***** אל ******‬ ‫'ברך את אברהם בכל' – הטעם שלא נכתב 'בבן'‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫וברש"י 'ברך את אברהם בכל‪ .‬בכל עולה בגימטריא בן'‪.‬‬ ‫הקשה החתם סופר מפני מה בא פשט הכתוב בלשון רמז‪ ,‬ומדוע לא כתיב‬ ‫'וה' ברך את אברהם בבן'‪.‬‬ ‫וכותב‪ ,‬דלאחר העקידה‪ ,‬היה יצחק בבחינת עולה לה'‪ ,‬ואף חלו עליו דיני‬ ‫עולה שנאסר לצאת מן הארץ‪ ,‬ואז באה לו נשמת דוכרא חדשה‪ ,‬ומשום‬ ‫הקדושה והמעלה היתירה כבר לא היה נחשב כבן פשוט לאברהם‪ ,‬ולכך רק‬ ‫בא בדרך רמז בפסוק‪.‬‬ ‫באופן אחר יתכן ליישב הטעם שנקט הכתוב לשון רמז‪ ,‬ולא אמר להדיא 'וה'‬ ‫ברך את אברהם בבן'‪ ,‬על פי מה שכתב האור החיים הק' (בראשית כה‪ ,‬יט) כי יצחק‬ ‫אבינו נולד בנשמת נוקבא ולא היה ראוי להוליד‪ ,‬ובשעת העקידה היה נחשב‬ ‫לו כאילו מת ונשמת נוקבא שלו הלכה ובאה לו נשמת דוכרא‪.‬‬ ‫ולכך לא נכתב 'ברך את אברהם בבן'‪ ,‬כי בשעת קיום ברכת ה'‪ ,‬ולידת יצחק‪,‬‬ ‫לא נולד כבן אלא בנשמת נוקבא‪.‬‬ ‫באופן אחר נראה ליישב‪ ,‬כי איתא בזוה"ק שהאבות הק' אברהם יצחק ויעקב‬ ‫נקטו כל אחד בדרך אחרת בעבודת השי"ת‪ ,‬ואברהם היה עובד את השי"ת‬ ‫במדת החסד והאהבה‪ ,‬ויצחק לא הלך בדרכו אלא בחר לו את דרך עבודת‬ ‫השי"ת במדת הגבורה והיראה‪ ,‬ואילו יעקב הלך בדרך שלישית בדרך מדת‬ ‫התפארת‪.‬‬ ‫ולכך לא אמר הכתוב בפירוש 'וה' ברך את אברהם בבן'‪ ,‬לרמז שיצחק לא‬ ‫היה בנו ממש של אברהם‪ ,‬היינו בן הצועד באותו דרך‪ ,‬אלא היה לו דרך משלו‬ ‫בעבודת השי"ת‪.‬‬ ‫ובענין דברי הזוהר הק'‪ ,‬שלכל אחד מהאבות היה דרך משלו בעבודת‬ ‫הקב"ה‪ ,‬נראה להוסיף‪ ,‬דהנה אמרו בגמרא (ברכות כו‪' ):‬אברהם תקן תפלת‬ ‫שחרית‪ ,‬שנאמר 'וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם'‪ ,‬ואין עמידה‬ ‫אלא תפילה שנאמר 'ויעמוד פינחס ויפלל'‪ ,‬יצחק תקן תפלת מנחה‪ ,‬שנאמר‬ ‫'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב'‪ ,‬ואין שיחה אלא תפילה שנאמר 'תפלה‬ ‫לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו'‪ ,‬יעקב תיקן תפילת ערבית‪ ,‬שנאמר 'ויפגע‬ ‫במקום וילן שם''‪.‬‬ ‫והנה בשעה שתיקן אברהם תפילת שחרית‪ ,‬עדיין לא נולד יצחק‪ ,‬וכן יצחק‬ ‫בעת שיצא אל השדה לא היה זה בפני אברהם‪ ,‬וכן יעקב תיקן התפילה כשהיה‬ ‫בדרך שלא בפני אביו‪.‬‬ ‫***** בל ******‬ ‫והענין בזה‪ ,‬משום שכל אחד ואחד היתה לו דרך שאינה דומה לעבודת אביו‪,‬‬ ‫והוא בעצמו עמד ותיקנה‪.‬‬ ‫אמנם לא היה זה ממש‪ ,‬שיצחק עבד את השי"ת כאילו לא היה לו אב בשם‬ ‫אברהם‪ ,‬וכן יעקב עבד את השי"ת מצד עצמו ולבדו‪ ,‬ללא קשר למה שהוא‬ ‫בנו של יצחק‪.‬‬ ‫אלא כל אחד המשיך את עבודת אביו והכח והחינוך בעבודת השי"ת שקיבל‬ ‫מאביו‪ ,‬ומשום המשיך בדרך שלו‪.‬‬ ‫וזה יש ללמוד ממדתו של יעקב אבינו‪ ,‬שהיא 'מדת תפארת' וענינה של‬ ‫מדה זו‪ ,‬הוא מיזוג ב' המדות‪ ,‬חסד וגבורה לכדי מדה אחת‪ ,‬ויעקב אבינו תיקן‬ ‫מדה זו‪ ,‬בכח שהיה נכדו של אברהם ובנו של יצחק‪ ,‬וירש מהם את מדת החסד‬ ‫מדתו של אברהם ומדת הגבורה מדתו של יצחק‪ ,‬וכך עבד את השי"ת במדה‬ ‫הממוצעת‪ ,‬מדת התפארת‪.‬‬ ‫והוא מרומז בפסוק 'ואלה תולדות יצחק יצחק בן אברהם אברהם הוליד את‬ ‫יצחק' וגו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬היכן חזינן שאברהם הוליד את מדרגת ועבודת יצחק את‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ולא היה ליצחק דרך משלו‪ ,‬מכך שיצחק הוליד את יעקב שהוא מיזג‬ ‫את ב' המדות למדה אחת‪.‬‬ ‫'את אברהם בכל' – השם הק' 'ית"ן'‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫איתא מהרה"ק ר' שלום מבעלזא זי"ע (מדבר קדש פר' וירא) שהשם כנגד עין‬ ‫הרע הוא 'ית"ן'‪ ,‬ומפרש שזוהי הברכה (בראשית מט‪ ,‬כ) 'מאשר שמנה לחמו והוא‬ ‫יתן'‪ ,‬שהתברך אשר‪ ,‬שאף ששמנה לחמו‪ ,‬והסובבים אותו בקנאם את קנאתם‬ ‫ברוב עושרו ישימו בו עין הרע‪' ,‬והוא יתן'‪ ,‬תשפיע עליו השם 'ית"ן' להינצל‬ ‫מעין הרע‪.‬‬ ‫והוא מרומז אף בפסוק זה כי סופי תיבות 'את אברהם בכל' הוא בגמטריא‬ ‫השם הק' 'ית"ן'‪.‬‬ ‫והוא רמז לכך שהשם הק' הזה הגינה מפני עין הרע‪.‬‬ ‫'ברך את אברהם בכל' – משום שהיה מזכה את הרבים‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫'וה' ברך את אברהם בכל'‪ ,‬היינו שלא היה בו שום חטא ושום פגם‪ ,‬והיה‬ ‫אברהם האדם השלם בלא שום חסרון‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬האיך זכה לזה אברהם‪ ,‬משום שהיה 'ואברהם זקן'‪ ,‬ואמרו בגמרא (יומא‬ ‫כח‪ ):‬שהיה זקן ויושב בישיבה‪ ,‬ולא היה עוסק בעצמו בתורה‪ ,‬אלא מלמד תורה‬ ‫***** גל ******‬ ‫לאחרים‪ ,‬וכן הוא מאמר הפסוק 'ואת הנפש אשר עשו בחרן'‪ ,‬שקרא שמו יתברך‬ ‫בעולם ולימד לאחרים אמונה בה' ותורת ה'‪.‬‬ ‫ואמרו חז"ל 'המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו'‪ ,‬ולכך‪ ,‬מאחר שהיה‬ ‫אברהם גדול מזכה הרבים‪ ,‬וטרוד ועסוק כל הימים בזיכוי הרבים וקירוב לבבות‬ ‫בני דורו לאמונה בה'‪ ,‬זכה 'וה' ברך את אברהם בכל'‪ ,‬שלא בא חטא על ידו‪.‬‬ ‫יש להוסיף‪ ,‬כי במאמר חז"ל ד'כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו'‪ ,‬יש‬ ‫לפרש מה שאומרים 'לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים'‪ ,‬שמבקשים‬ ‫מאת השי"ת שיזכנו ללמוד תורה ואף לשבת בישיבה וללמד תורה לאחרים‪,‬‬ ‫והטעם שאנו רוצים בזה‪ ,‬הוא משום 'לשמור ולעשות ולקיים'‪ ,‬שכך נזכה שלא‬ ‫תבוא חטא על ידינו ונשמור ונקיים את כל התורה‪.‬‬ ‫אברהם האמין כי הכל הוא ברכת ה'‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫מדתם של הצדיקים‪ ,‬שכל אשר בא עליהם‪ ,‬הם מצדיקים את ה' ומקבלים‬ ‫עליהם באהבה את גזר הדין‪ ,‬ואף מאמינים בלב שלם כי הוא לטובה‪.‬‬ ‫וכזה היה אברהם אבינו ראש המאמינים‪ ,‬שאף שעברו עליו עשרה נסיונות‬ ‫קשים מאוד‪ ,‬שבכל נסיון ונסיון היה יכול חלילה‪ ,‬לאבד את האמונה ולחשוב‬ ‫כי ארעו עמו דברים קשים‪ ,‬היה מתחזק ויודע כי המצב הינו הטוב ביותר וכי‬ ‫אין לו שום חסרון‪ ,‬משום שהקב"ה הוא העושה את הכל‪ ,‬ואין הוא עושה כי‬ ‫אם טוב‪.‬‬ ‫והוא רמז הפסוק‪' ,‬ואברהם זקן בא בימים'‪ ,‬אברהם אבינו היה זקן ובא בימים‪,‬‬ ‫ובמשך ימות חייו עבר נסיונות קשים מאוד‪ ,‬ותמיד 'וה' ברך את אברהם בכל'‪,‬‬ ‫פירוש‪ ,‬תמיד היה אברהם יודע ומכיר כי הוא מבורך ומונהג מאת השי"ת‪ ,‬ובכך‬ ‫חש כי יש לו כל ואין לו שום חסרון‪.‬‬ ‫'בא בימים' – בין בעידנא דעסיק ביה ובין בעידנא דלא עסיק ביה‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫בגמרא (יומא כח‪ ):‬אמרו 'אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה‪ ,‬שנאמר‬ ‫'ואברהם זקן בא בימים''‪.‬‬ ‫אמרו בגמרא (סוטה כא‪ ).‬דתורה מגנא ומצלא בין בעידנא דעסיק ביה ובין‬ ‫בעידנא דלא עסיק ביה‪.‬‬ ‫והוא מרומז בפסוק 'ואברהם זקן' שהיה זקן ויושב בישיבה ועוסק בתורה‬ ‫הק'‪ ,‬והתורה הגינה עליו 'בא בימים'‪ ,‬בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא‬ ‫עסיק בה‪' ,‬בימים' פירוש כל הימים‪ ,‬מיום ליום‪.‬‬ ‫***** דל ******‬ ‫אברהם זכה למדרגתו משום שהקב"ה קראו בשמו‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫'ברך את אברהם בכל'‪ ,‬היינו במדרגות רוחניות נשגבות‪.‬‬ ‫והנה כתב החתם סופר על הפסוק (ויקרא א‪ ,‬א) 'ויקרא אל משה וידבר ה' אליו‬ ‫מאוהל מועד לאמר'‪ ,‬דהנה במדרש (ויק"ר א‪ ,‬יג) מביא על פסוק זה הכתוב (ישעיה‬ ‫ו‪ ,‬ג) 'וקרא זה אל זה ואמר'‪ ,‬ומפרש בחתם סופר הכוונה‪ ,‬דהנה יונתן בן עוזיאל‬ ‫מתרגם הכתוב‪' ,‬ומקבלין דין מן דין'‪ ,‬והכוונה‪ ,‬שמכך שמלאך אחד קורא לחברו‪,‬‬ ‫'וקרא זה אל זה'‪ ,‬מקבל המלאך הקטן כוח מהמלאך הגדול ממנו‪' ,‬ומקבלין דין‬ ‫מן דין'‪ ,‬כי זה הכוח שיש בקריאה בשם‪ ,‬שהקורא נותן כוח במתקרא‪.‬‬ ‫וכותב החתם סופר‪' ,‬לכן מביא המדרש פסוק 'וקרא זה אל זה'‪ ,‬על 'ויקרא‬ ‫אל משה'‪ ,‬לומר שקריאת השי"ת למשה הוסיף לו כח ונתעלה על ידי זה‪ ,‬כמו‬ ‫שמקבלין המלאכים דין מן דין כח להקדיש ולהעריץ פני רם יושב על כסא‬ ‫כבוד ברוך הוא לעולם ועד'‪.‬‬ ‫ובמקום אחר (תורת משה פר' בראשית) כותב‪' ,‬כשהקב"ה רוצה לדבר עם הצדיק‬ ‫הוא מזכיר תחלה שמו של אותו הצדיק ועל ידי זה נתוסף כוח בפמליא‬ ‫שלמעלה ויורד השפעת השכינה על אותו צדיק וכו'‪ ,‬ולכן כתיב 'ויקרא אל‬ ‫משה' ואחר כך 'וידבר ה' אליו''‪.‬‬ ‫לפי היסוד המבואר בדבריו‪ ,‬דהצדיק זוכה למדרגות והשגות בכח מה‬ ‫שהקב"ה מזכיר את שמו‪ ,‬יש לפרש את הפסוק 'ואברהם זקן בא בימים וה'‬ ‫ברך את אברהם בכל'‪ ,‬אברהם אבינו זכה לכל ההשגות והמעלות הרוחניות‪ ,‬ואת‬ ‫הכל תלה בכך ש'וה' ברך את אברהם' שהקב"ה קרא בשמו ואמר לו 'אברהם'‬ ‫ובכך ברכו והכניס בו קדושה והשפעה‪.‬‬ ‫ובדברי החתם סופר יש לפרש מה שאומרים בתפילת שבת 'ישמח משה‬ ‫במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו'‪ ,‬שמשה רבינו בענוותנתו‪ ,‬לא תלה את‬ ‫קדושתו ומעלתו בכוחו ובזכותו‪ ,‬אלא החזיק הדבר למתנה מן השמים שבאה‬ ‫בכוח מה שקרא לו הקב"ה בשמו משה‪ ,‬וזהו ישמח משה במתנה שקיבל בזכות‬ ‫שקראו הקב"ה בשמו‪.‬‬ ‫וזה יש לפרש ענין ה'אלף זעירא'‪ ,‬שמשה רבינו למד להיות בענוה‪ ,‬מכך‬ ‫ש'ויקרא'‪ ,‬ותלה את כל כוחו במה ש'עבד נאמן קראת לו' ה' בשמו 'משה'‪.‬‬ ‫וזה יש לומר מה שהתורה מעידה על משה כי 'והאיש משה עניו מאוד מכל‬ ‫אדם אשר על פני האדמה' (במדבר יב‪ ,‬ג)‪ ,‬ולכאורה יש לתמוה האיך היה משה‬ ‫סבור בדעתו כי הוא פחות במדרגה מכל אדם‪ ,‬בעוד שהקב"ה דיבר עמו 'פה‬ ‫אל פה' (שם פס' ח)‪.‬‬ ‫אלא שהיה תולה כל גדלותו משום שקרא הקב"ה בשמו‪ ,‬וסבור כי גם אנשים‬ ‫***** הל ******‬ ‫אחרים היו אוחזים במדרגתו הרמה אילו היה הקב"ה קורא בשמם‪ ,‬ולכך לא‬ ‫התגאה עליהם‪.‬‬ ‫זקן ויושב בישיבה – משום שהיה לו כל‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫בגמרא (יומא כח‪ ):‬אמרו 'אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה‪ ,‬שנאמר‬ ‫'ואברהם זקן בא בימים''‪.‬‬ ‫בדרך צחות יש להמליץ הפסוק‪' ,‬ואברהם זקן בא בימים'‪ ,‬זקן ויושב בישיבה‪,‬‬ ‫היינו שהיה אברהם ראש ישיבה ומרביץ תורה לרבים‪.‬‬ ‫ובכדי שיוכל לעשות את תפקידו נאמנה‪ ,‬ולהרביץ תורה מתוך הרחבת הדעת‪,‬‬ ‫'וה' ברך את אברהם בכל'‪ ,‬משום שאילו לא היה לאברהם ברכה והרחבה‪ ,‬לא‬ ‫היה ביכולתו ללמד תורה ולהחזיק ישיבה‪ .‬כי כך היא המציאות‪ ,‬שמי שאין לו‬ ‫די ממון אינו יכול להיות ראש ישיבה‪...‬‬ ‫'וה' ברך את אברהם בכל' – ואין ארוך מדבק בברוך‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל‪ .‬ויאמר אברהם אל עבדו זקן‬ ‫ביתו המושל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי וגו' (כד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫וברש"י 'בכל עולה בגימטריא בן‪ ,‬ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו‬ ‫אשה'‪.‬‬ ‫ולהלן כתיב (פסוק לט) 'אלי לא תלך האשה אחרי'‪ ,‬ופירש רש"י 'אלי כתיב‪,‬‬ ‫בת היתה לו לאליעזר‪ ,‬והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו‬ ‫להשיאו בתו‪ ,‬אמר לו אברהם בני ברור ואתה ארור‪ ,‬ואין ארור מדבק בברוך'‪.‬‬ ‫יש לומר בפשט הכתוב‪ ,‬כי הפסוק 'וה' ברך את אברהם בכל'‪ ,‬היינו בבן‪,‬‬ ‫הוא הקדמה לפרשה הבאה‪ ,‬פרשת שליחות אליעזר לחפש אשה ליצחק‪ ,‬כי‬ ‫התשובה מדוע צריך לחפש אשה ממקום אחר ואי אפשר ליקח את בת אליעזר‪,‬‬ ‫הוא 'וה' ברך את אברהם בכל'‪ ,‬שנתן לו הקב"ה בן מבורך‪ ,‬הוא יצחק‪ ,‬ואין ארור‬ ‫מדבק בברוך‪.‬‬ ‫'בכל' – רמז ל'כלב'‬ ‫ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו שים נא ידך תחת‬ ‫ירכי (כד‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫'בכל' הוא אותיות 'כלב'‪ ,‬והוא רמז למה דאיתא שנשמת אליעזר נתגלגל אצל‬ ‫כלב בן יפונה‪.‬‬ ‫***** ול ******‬ ‫והנה אליעזר היה 'דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים'‪ ,‬וכן איתא שיהושע‬ ‫מסר את התורה לזקנים‪ ,‬וזהו כלב בן יפונה‪.‬‬ ‫נמצא כי אליעזר בגלגולו הראשון היה חלק ממוסרי התורה‪ ,‬בכך שהיה‬ ‫'דולה ומשקה מתורת רבו'‪ ,‬ואף בגלגולו השני היה ממוסרי התורה‪ ,‬שקיבל‬ ‫מיהושע ולימד את בני ישראל אחריו‪.‬‬ ‫תפילה על הזיווג‬ ‫ה' אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי וגו'‬ ‫(כד‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫'מה' אשה לאיש' (מו"ק יח‪ ,):‬ועל כן‪ ,‬כך יעשה מי שבא לשדך את בנו או את‬ ‫בתו‪ ,‬ירים עיניו לשמים ויתפלל מאת ה' אשר הוא בלבד המזווג זיווגים ומשדך‬ ‫את האשה לאיש‪.‬‬ ‫ומורי ורבי הרה"ק רבי הערש'לה מספינקא זי"ע הרחיב בענין חובת התפילה‬ ‫בעת שהבנים עומדים בפרק האיש מקדש‪ ,‬והזהיר את כל אחד ואחד להתפלל‬ ‫לפני ה' הרבה‪ ,‬והוסיף כי לפעמים ישנם כאלו שבשידוך הראשון עזר להם‬ ‫השי"ת באופן שלא הרגישו כי מאת ה' היתה זאת‪ ,‬ואחר כך כאשר הם באים‬ ‫לעשות עוד שידוך לבנם או בתם‪ ,‬אין הם יודעים כל כך עד כמה חובת‬ ‫התפילה‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬היסוד שוה לכל אחד מההורים העומדים בתקופת השידוכים לצאצאיהם‪,‬‬ ‫לדעת בפשיטות כי 'מה' אשה לאיש'‪ ,‬ומאחר שהוא לבדו המזווג זיווגים‪ ,‬יש‬ ‫להתפלל אליו בהכנעה‪ .‬ואף שהשידוך נגזר כבר משמים‪ ,‬מצינו בגמרא שיש‬ ‫חשש 'שמא יקדימנו אחר' ומשום החשש צריך להתפלל‪.‬‬ ‫ומעשי אבות סימן לבנים‪ ,‬כי כך נהג גם אברהם אבינו‪ ,‬שטרם כל ההשתדלות‬ ‫והעסק בחיפוש הזיווג ליצחק‪ ,‬הקדים תפילה ואמר 'ה' אלקי השמים'‪ ,‬אשר הוא‬ ‫לבדו מזווג אשה לאיש‪ ,‬עזור נא שההשתדלות תצליח ותעשה פירות בסייעתא‬ ‫דשמיא‪.‬‬ ‫אף אליעזר עבד אברהם עשה הכל מתוך תפילה‪ ,‬והמשיך את השליחות‬ ‫באותו אופן שנהג אברהם‪ ,‬והתפלל ואמר 'ה' אלקי אדני הקרה נא לפני היום‬ ‫ועשה חסד עם אדני אברהם'‪ ,‬ובכח התפילה זכה לסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫'וכל טוב' – אין טוב מליתן ירושה לבנים‬ ‫ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך וכל טוב אדוניו בידו ויקם וילך‬ ‫אל ארם נהרים אל עיר נחור (כד‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫***** זל ******‬ ‫וברש"י 'וכל טוב אדוניו בידו‪ .‬שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו‪ ,‬כדי‬ ‫שיקפצו לשלוח לו בתם'‪.‬‬ ‫כתב הרמ"א (חושן משפט סימן רפב סעיף א) כי מי שצוה לעשות בנכסיו דבר טוב‬ ‫שאפשר לעשות‪ ,‬יתנוהו ליורשיו כי אין טוב מזה‪ .‬והביאור כי לעשות את מה‬ ‫שכתוב בתורה היא שלימות הטובה‪.‬‬ ‫ויש לרמז כלל זה 'כי אין טוב' מליתן ירושה לבנים‪ ,‬בפסוק 'וכל טוב אדוניו‬ ‫בידו'‪ ,‬שאברהם אבינו עשה דבר טוב בכך שנתן ירושה לבניו‪.‬‬ ‫אליעזר עשה שליחותו נאמנה וזכה לש"י עולמות‬ ‫ויאמר ה' אלקי אדני הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם (כד‪,‬‬ ‫יב)‪.‬‬ ‫'הקרה' הוא בגימטריא 'ש"י'‪.‬‬ ‫ויש לומר הרמז בזה‪ ,‬דהנה אברהם אבינו לא אבה לתת את יצחק לחתן לבת‬ ‫אליעזר‪ ,‬משום שאין ארור מדבק בברוך‪.‬‬ ‫אמנם איתא במדרש‪ ,‬כי לאחר זמן‪ ,‬משעה שעשה אליעזר את השליחות‬ ‫שהטיל עליו אברהם‪ ,‬יצא מכלל ארור להיות ברוך‪ ,‬וכך אמרו על הפסוק (פס'‬ ‫לא) 'בוא ברוך ה''‪' ,‬על ידי ששירת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל‬ ‫ברוך'‪.‬‬ ‫ונראה‪ ,‬כי על זאת התפלל אליעזר עבד אברהם 'ויאמר ה' אלקי אדני הקרה‬ ‫נא לפני היום'‪ ,‬היינו שיהא לי סייעתא דשמיא שאוכל לעשות את שליחותי‬ ‫נאמנה‪ ,‬ובזה אצא מכלל ארור ואבוא לכלל ברוך‪ .‬והוא מרומז בלשון 'הקרה'‬ ‫שהוא בגימטריא מספר 'ש"י' שמספר זה מרמז לצדיקים‪ ,‬אשר הם עתידים‬ ‫לנחול 'ש"י' עולמות בעולם הבא‪.‬‬ ‫נס על ידי תפילה‬ ‫ויאמר ה' אלקי אדני הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם (כד‪,‬‬ ‫יב)‪.‬‬ ‫כתב החתם סופר כי אברהם ביקש לעשות כל דבר השליחות להביא את‬ ‫רבקה אצל יצחק בדרך הטבע ושלא על ידי נסים‪ .‬וביאר שם הטעם לכך‪.‬‬ ‫ויש להקשות דהנה כתיב (פסוק מב) 'ואבוא היום אל העין ואומר ה' אלקי‬ ‫אדני אברהם אם ישך נא מצליח דרכי אשר אני הולך עליה'‪ ,‬וברש"י 'ואבוא‬ ‫היום‪ .‬היום יצאתי והיום באתי‪ ,‬מכאן שקפצה לו הארץ'‪ .‬והרי שהיה זה על ידי‬ ‫נס‪ ,‬שלא כרצונו ובקשתו של אברהם‪.‬‬ ‫ויש ליישב בהקדם הגמרא במסכת קידושין (כט‪ ):‬שם מסופר שבבית מדרשו‬ ‫***** חל ******‬ ‫של אביי נמצא פעם שד המזיק‪ ,‬והכל חששו ממנו מאוד‪ .‬עד שרבי אחא בריה‬ ‫דרבי יעקב הגיע לעיר‪ ,‬וציוה אביי על כל בני העיר לבל יכניסו אותו לביתם‬ ‫ללינת לילה‪ ,‬וכוונתו הייתה שיצטרך רבי אחא ללון בבית המדרש‪ ,‬ושם לעמוד‬ ‫מול השד המזיק‪ ,‬ואכן כך הוה‪ ,‬שלן רבי אחא בבית המדרש והשד המזיק‬ ‫הופיע בפניו‪ ,‬והיה נראה כתנין בן שבע ראשים‪ ,‬התפלל רבי אחא בריה דרבי‬ ‫יעקב‪ ,‬וקם עליו והרגו‪ .‬וכך הייתה הרווחה לאביי ויושבי בית מדרשו‪.‬‬ ‫ומקשה המהרש"א בחידושי אגדות‪ ,‬הרי איתא בגמרא (קידושין לט‪ :‬ועוד) שאין‬ ‫סומכין על הנס‪ ,‬ואם כן האיך הכניס אביי את רבי אחא בסכנה גדולה לעמוד‬ ‫מול השד המזיק‪ .‬ומיישב המהרש"א ביסוד גדול‪ ,‬שנס הנעשה בכוח התפילה‬ ‫אינו חשוב נס מעל הטבע‪ ,‬שמדרך הטבע הוא שתפילה פועלת אף בדרך נס‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אביי הכיר את רבי אחא וידע שכאשר ימצא את המזיק יעמוד בתפילה‪,‬‬ ‫ועל כך סמך שבכוח התפילה יעשה נס לרבי אחא וינצל מהמזיק‪ .‬נמצא דשפיר‬ ‫עביד אביי‪.‬‬ ‫לפי זה יש לומר כי קפיצת הדרך שהיתה לאליעזר לא היתה בדרך נס ופלא‪,‬‬ ‫כי אם בדרך הטבע‪ ,‬שכן אליעזר עמד וביקש 'ה' אלקי אדני הקרה נא לפני‬ ‫היום ועשה חסד עם אדני אברהם'‪ ,‬וגדולה כח התפילה לעשות מנס טבע‪,‬‬ ‫ומשום שהתפלל אליעזר זכה לקפיצת הדרך באופן של דרך הטבע‪.‬‬ ‫רבקה עושה הרבה‬ ‫והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך‬ ‫אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע‪ ..‬ויאמר הגמיאני נא מעט מים‬ ‫מכדך‪ ...‬ותאמר גם לגמליך אשאב (כד‪ ,‬יד‪-‬יט)‪.‬‬ ‫יש לומר כי סימן היה לאליעזר בדבר‪ ,‬לדעת אם רבקה היא אשה ראויה‬ ‫ליצחק‪ ,‬ובא למדוד אותה במדה שנתנו חכמים כי הצדיקים אומרים מעט‬ ‫ועושים הרבה‪ ,‬ולפיכך אמר לה רק 'מעט מים'‪ ,‬והיא אף ששמעה מעט‪ ,‬עשתה‬ ‫הרבה‪ ,‬והביאה מים בכמות גדולה‪ ,‬ואף לא אמר לה שתביא מים לגמלים‪ ,‬ורק‬ ‫היא עשתה יותר ממה שאמר אליעזר‪ ,‬והביאה אף לגמלים‪.‬‬ ‫ובזה מובן מאי טעמא נהג כן אליעזר‪ ,‬שביקש רק מעט מים‪ ,‬וכן לא ביקש‬ ‫כלל עבור הגמלים‪ ,‬כי בא למדוד עד היכן מגעת מדת החסד שלה‪ ,‬ועד היכן‬ ‫היא בכלל מדת הצדיקים האומרים מעט ועושים הרבה‪.‬‬ ‫הקב"ה יושב על תהילות ישראל‬ ‫ויאמר ברוך ה' אלקי אדוני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדוני‬ ‫(כד‪ ,‬כז)‪.‬‬ ‫שמעתי סיפור מאדאמו"ר הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל כי פעם אחת‬ ‫***** טל ******‬ ‫כאשר הרה"ק התולדות יעקב יוסף מפולנאה זי"ע היה אצל רבו אור שבעת‬ ‫הימים מרנא הבעש"ט הק' זי"ע‪ ,‬ועמד בחצר הקודש‪ ,‬ושם בא אליו איש אחד‬ ‫ושאלו מה הנך עושה ומה מצבך‪ ,‬השיבו התולדות 'ברוך ה''‪ ,‬ואמר לו איש‬ ‫נעלם זה פירוש הפסוק 'ואתה קדוש יושב תהילות ה''‪ ,‬כי הנה דרך העולם הוא‬ ‫לומר על כל אחד כי הוא יושב על משרה זו‪ ,‬והוא יושב על פרנסה זו‪ ,‬וכביכול‬ ‫יש לשאול על מה יושב הקב"ה‪ ,‬ועל זה התשובה 'יושב תהילות ישראל'‪ ,‬הקב"ה‬ ‫מתענג ומתפרנס מתהילות שאומרים עליו בני ישראל‪ ,‬כי כאשר יהודי אומר‬ ‫'ברוך ה''‪' ,‬הודו לה''‪ ,‬הוא מהנה בכך את השי"ת‪.‬‬ ‫ואמרו חז"ל 'יפה שיחתן של עבדי אבות'‪ ,‬כי יש ללמוד מאליעזר שהיה אומר‬ ‫בכל עת תהילות ה'‪ ,‬ואומר 'ברוך ה''‪.‬‬ ‫'ברוך ה'' – קח את יצחק אליך‬ ‫ויאמר בוא ברוך ה' למה תעמוד בחוץ ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים (כד‪,‬‬ ‫לא)‪.‬‬ ‫יש לפרש שאף מה שאמר לבן 'בוא ברוך ה'' היה חלק ממה שביקשו למנוע‬ ‫מרבקה ללכת מאתם‪ .‬כי הנה אליעזר ביקש שיצחק יקח את בתו‪ ,‬כמו שכתב‬ ‫רש"י בפסוק (פס' לט) 'אלי לא תלך האשה אחר'‪' ,‬אלי כתיב‪ ,‬בת היתה לו‬ ‫לאליעזר‪ ,‬והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו‪,‬‬ ‫אמר לו אברהם בני ברור ואתה ארור‪ ,‬ואין ארור מדבק בברוך'‪.‬‬ ‫אמנם איתא במדרש‪ ,‬כי אף שהיה אליעזר בכלל ארור בתחילה‪ ,‬לאחר שעשה‬ ‫את שליחותו נאמנה‪ ,‬יצא מכלל ארור לכלל ברוך‪' ,‬על ידי ששירת אותו צדיק‬ ‫באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך'‪.‬‬ ‫ויש לומר כי לבן ביקש לומר לאליעזר‪ ,‬הסיבה מחמתה לא רוצה אברהם‬ ‫ליתן את יצחק לבתך‪ ,‬משום שאתה ארור‪ ,‬אך כעת בזמן הזה שעשית שליחותך‪,‬‬ ‫שוב אין אתה ארור‪ ,‬ועל כן מה לך לקחת את רבקה שוב וקח את יצחק לבתך‪.‬‬ ‫אליעזר אכל מחוץ לסוכה מדין שליחי מצוה פטורים מהסוכה‬ ‫לא אוכל עד אם דיברתי דברי (כד‪ ,‬לג)‬ ‫התנהגותו של אליעזר תמוהה ביותר‪ ,‬מדוע מתעכב הוא מלאכול עד שיתנו‬ ‫לו לדבר‪ .‬יואיל נא לעכב דבריו עד אחר האכילה‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬הנהגת אליעזר תבואר בהקדם מה שכתב רביה"ק זי"ע (חידושי תורה ד"ה‬ ‫ויקראו לרבקה) שאותו היום שבא אליעזר לבית בתואל בכדי לקדש את רבקה‪,‬‬ ‫היה יום א' דסוכות‪ .‬כך יוצא על פי חשבון הימים לפי מה דאיתא (מסכת סופרים‬ ‫פרק כא הלכה ט) שרבקה הייתה ביום קידושיה בת ג' שנים ויום אחד‪ .‬והנה‪,‬‬ ‫***** מ ******‬ ‫בתואל הכין את מקום הסעודה מחוץ לסוכה‪ ,‬ואליעזר הצדיק שיצא כבר מכלל‬ ‫ארור ונכנס בכלל ברוך‪ ,‬שכך נאמר עליו (כד‪ ,‬לא) 'בוא ברוך ה''‪ ,‬היה מחוייב‬ ‫במצוות סוכה‪ ,‬ולא יכל לאכול מחוץ לסוכה‪ .‬אכן‪ ,‬עצה הייתה לו האיך לאכול‬ ‫מחוץ לסוכה בהיתר‪ ,‬והיא‪ ,‬לקיים את שליחותו ולקדש את רבקה להיות לאשה‬ ‫ליצחק‪ ,‬ובכך להיות 'שליח מצוה' עליהם שנינו (סוכה כה‪' ).‬שליחי מצוה פטורים‬ ‫מהסוכה'‪ .‬על כן סירב אליעזר לאכול‪ ,‬עד אחר שדיבר דבריו ושמע את התרצות‬ ‫משפחת הכלה‪ ,‬אז בא לקדש את רבקה‪.‬‬ ‫זמן קבוע לחופה‬ ‫ואבוא היום אל העין ואומר ה' אלקי אדני אברהם אם ישך נא מצליח דרכי‬ ‫אשר אני הולך עליה (כד‪ ,‬מב)‪.‬‬ ‫וברש"י 'ואבוא היום‪ .‬היום יצאתי והיום באתי‪ ,‬מכאן שקפצה לו הארץ'‪.‬‬ ‫ומדוע אכן קפצה הארץ עבור אליעזר‪.‬‬ ‫ויש לומר הטעם על פי עובדא דהוה עם רביה"ק זי"ע שבא פעם לסדר‬ ‫קידושין באיזה חופה‪ ,‬ויהי בהיותו שמה‪ ,‬חל עיכוב משום סיבה תמוהה‪,‬‬ ‫שנאבדה הטבעת וארך זמן עד שמצאו אותה‪.‬‬ ‫המחותנים חששו שמא איבוד הטבעת בדרך פלא‪ ,‬הוא סימן רע שהחופה‬ ‫התאחרה ואולי אין הנישואין כשורה‪.‬‬ ‫השיב רבהי"ק ואמר כי אין כל יסוד לחשש‪ ,‬שכן לכל חתן וכלה זמן מיועד‬ ‫שנקבע מן השמים אשר אז ינשאו כדת משה וישראל‪ ,‬וזמן זה הוא קבוע ובלתי‬ ‫משתנה‪ ,‬ואין החופה יכולה להתקיים לא רגע אחד לפני ולא רגע אחד אחרי‪,‬‬ ‫ולכך אם רואים שחל עיכוב‪ ,‬יש לדעת כי לא משנה מאיזה סיבה מתעכבת‬ ‫החופה‪ ,‬הסיבה הנכונה היא מה שעדיין לא הגיעה העת שנקבעה משמים‪.‬‬ ‫וכן יש לומר אצל זיווגם של יצחק ורבקה‪ ,‬שמשום שהגיע כבר הזמן שנקבע‪,‬‬ ‫ועדיין היה אליעזר רחוק מהמקום‪ ,‬הוצרכו לעשות עמו נס ולהביאו בקפיצת‬ ‫הדרך‪ ,‬בכדי שיהא הזיווג באותה שעה מיוחדת ומיועדת‪.‬‬ ‫'לא נוכל דבר אליך' – משום 'מאויבי תחכמני'‬ ‫ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב (כד‪,‬‬ ‫נ)‪.‬‬ ‫אמר רביה"ק זי"ע (דברי יואל פר' ויקרא עמ' עא) בשם אביו הרה"ק בעל קדושת‬ ‫יום טוב זי"ע‪ ,‬לפרש הפסוק (תהלים קיט‪ ,‬צח) 'מאויבי תחכמני מצוותיך'‪ ,‬כי אם‬ ‫אין יודע האדם את המעשה אשר יעשה‪ ,‬ואינו ברור בדעתו האם המקרה אשר‬ ‫***** אמ ******‬ ‫נקרה לפניו הוא על פי רצון השי"ת או לא‪ .‬המבחן הברור הוא לראות מה‬ ‫יאמרו לזה הרשעים‪ ,‬ולעשות היפך דבריהם‪.‬‬ ‫ויש לומר כי לבן ובתואל היו חכמים להרע‪ ,‬וידעו כי אם יאמרו את אשר‬ ‫יאמרו יבינו הצדיקים באופן של 'מאויבי תחכמני'‪ ,‬לדעת את ההיפך‪ ,‬האיך ראוי‬ ‫לעבוד את השי"ת‪.‬‬ ‫ועל כן אמרו 'לא נוכל דבר אליך רע או טוב'‪ ,‬יש לנו לעמוד אילמים ולא‬ ‫לדבר‪ ,‬שלא לסייע לרבקה הצדקנית עת את דרך ה'‪ ,‬שראוי לה לצאת עמהם‪.‬‬ ‫'מהר המוריה יצא' – אז באה נשמת דוכרא ליצחק‬ ‫ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר (כד‪ ,‬נ)‪.‬‬ ‫במדרש (בר"ר ס‪ ,‬י) אמרו 'מהיכן יצא‪ ,‬מהר המוריה יצא'‪.‬‬ ‫הנה‪ ,‬רבקה אמנו נולדה לאחר העקידה (רש"י כב‪ ,‬כ)‪ .‬והענין בזה‪ ,‬משום‬ ‫שהקב"ה יושב ומזווג זיוגו של אדם קודם יצירתו‪ ,‬והנה יצחק אבינו נולד עם‬ ‫נשמת נוקבא‪ ,‬ולא היה ראוי לזיווג עד אחר העקידה‪ ,‬עד הלכה לה לנשמות‬ ‫נוקבא ובא לו נשמת דוכרא‪.‬‬ ‫ולכך רק אחר העקידה נולדה רבקה זיווגו‪.‬‬ ‫וזהו שאמרו 'מה' יצא הדבר'‪ ,‬היינו ששידוך זה נגזר משמים כבר בעת יצירת‬ ‫הוולד‪ ,‬ואימתי היה זה‪' ,‬מהר המוריה יצא'‪ ,‬היינו שהגזירה על השידוך יצאה‬ ‫לאחר שנעקד יצחק על הר המוריה וכבר היה ראוי לשאת אשה‪.‬‬ ‫'מה' יצא הדבר' ‪ -‬בתמיה‬ ‫ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר (כד‪ ,‬נ)‪.‬‬ ‫איתא כי לבן התגלגל אצל בלעם הרשע‪ .‬והנה אמרו בגמרא (נדה לא‪' ).‬דרש‬ ‫רבי אבהו מאי דכתיב (במדבר כג‪ ,‬י) מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל‪,‬‬ ‫מלמד שהקב"ה ישב וספר את רביעתם של ישראל‪ ,‬מתי תבא טיפה שהצדיק‬ ‫נוצר ממנה‪ ,‬ועל דבר זה נסמית עיניו של בלעם הרשע‪ ,‬אמר מי שהוא טהור‬ ‫ומשרתיו טהורים וקדושים יעסוק בדבר זה‪ ,‬מיד נסמת עינו‪ ,‬דכתיב (במדבר כד‪,‬‬ ‫ג) נאם הגבר שתם העין'‪.‬‬ ‫ויש לפרש כי תמיהה אסורה ופסולה זו של בלעם‪ ,‬היתה כבר אצל לבן‪ ,‬שגם‬ ‫הוא שאל 'מה' יצא הדבר'‪ ,‬אשר הקב"ה יושב וסופר את רביעתם של ישראל‪,‬‬ ‫וגוזר ארבעים יום קודם יצירת הוולד את זיווגו של כל אחד ואחד‪.‬‬ ‫***** במ ******‬ ‫'ובגדים' – שתהא כיוצא בהם‬ ‫ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנות נתן לאחיה‬ ‫ולאמה (כד‪ ,‬נג)‪.‬‬ ‫יש לומר הטעם ששלח אברהם אבינו בגדים לרבקה‪ ,‬כי היה זה בכדי‬ ‫להראותה את סוגי הבגדים אשר רגילים הנשים ללבוש בבית אברהם‪ ,‬בגדים‬ ‫צנועים בתכלית‪ ,‬בגדים שאינם כמו הבגדים שהולכים נשות מקומה‪ ,‬ויתן לה‬ ‫אליעזר לראות הבגדים האם תסכים להלבישם בבית אברהם‪ ,‬כי כך תוכל לבוא‬ ‫לבית אברהם ולהנשא ליצחק‪.‬‬ ‫וכאשר לבשה רבקה את לבושי אברהם ויצחק‪ ,‬אז יכלה להיות חלק‬ ‫ממשפחתם‪ ,‬וכמו שאמרו במדרש (בר"ר עד‪ ,‬יג) על הפסוק (לא‪ ,‬מו) 'ויאמר יעקב‬ ‫אל אחיו'‪' ,‬אמר ר' יודן‪ ,‬לבש אדם לבושו של אביו הרי הוא כיוצא בו'‪.‬‬ ‫בתואל לא הושפע מקדושת המתנות ששלח אברהם‬ ‫ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנות נתן לאחיה‬ ‫ולאמה (כד‪ ,‬נג)‪.‬‬ ‫הנה כתוב שנתן אליעזר ללבן אחי רבקה ולאמה של רבקה‪ ,‬ולא כתיב שנתן‬ ‫לבתואל אביה‪ ,‬ומשמע כי הוא לא קיבל ממתנות ששלח אברהם‪.‬‬ ‫ויש לומר על פי היסוד המבואר בדברי הקדושת לוי‪ ,‬בטעם שהכינה אסתר‬ ‫המלכה סעודה להמן הרשע‪ ,‬משום שהיתה חפצה ליתן לפניו מהמאכלים שלה‪,‬‬ ‫אשר הכינה בקדושה ובטהרה‪ ,‬ובכך אשר יאכל מהם ישאב מזה חיות דקדושה‪,‬‬ ‫ומאחר שהוא רשע הגמור ואינו יכול לסבול הקדושה‪ ,‬יכנע ויהא לו מפלה‪.‬‬ ‫וזהו שהיה אצל אברהם ואליעזר‪ ,‬שאברהם אבינו שלח מתנות למשפחת‬ ‫רבקה‪ ,‬בכדי שלא ימאנו‪ ,‬והיה זה עצה על פי פנימיות‪ ,‬שאחר שיקבלו את‬ ‫המתנות יכנעו מלפני הקדושה‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬לבן שנטל את המתנות הסכים לשלח את רבקה‪ ,‬כי קדושת המתנות‬ ‫שהכין אברהם השפיעה עליו‪ .‬אך בתואל לא קיבל מהמתנות‪ ,‬ולכך לא נכנע‬ ‫והשתדל לבטל את השידוך‪ ,‬עד שהוצרך המלאך להרגו‪.‬‬ ‫'ימים או עשור' ‪ -‬לטובה‬ ‫ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה אתנו ימים או עשור אחר תלך (כד‪ ,‬נה)‪.‬‬ ‫וברש"י 'ימים‪ .‬שנה‪ .‬או עשור‪ .‬י' חדשים'‪.‬‬ ‫כתב רביה"ק זי"ע (חידושי תורה ד"ה ויקראו לרבקה) שאותו היום שבא אליעזר‬ ‫לבית בתואל בכדי לקדש את רבקה‪ ,‬היה יום א' דסוכות‪ .‬כך יוצא על פי חשבון‬ ‫***** גמ ******‬ ‫הימים לפי מה דאיתא (מסכת סופרים פרק כא הלכה ט) שרבקה הייתה ביום קידושיה‬ ‫בת ג' שנים ויום אחד‪.‬‬ ‫לפי חשבון זה יש לומר כוונת אחיה ואמה לעכב את רבקה ימים או עשור‪,‬‬ ‫כי רצו שלא לשלחה עד חודש אב‪ ,‬הוא חודש של דינים‪ ,‬או עד חודש אלול‪.‬‬ ‫אך אמר להם אליעזר כי אדרבה‪ ,‬מאחר שהיום יום ט"ו‪ ,‬נמצא חשבון עשרה‬ ‫חדשים יוצא ביום ט"ו אב‪ ,‬שהוא יום טוב‪ ,‬ושנה יוצא ביום ט"ו בתשרי‪ ,‬שהוא‬ ‫יום טוב סוכות‪.‬‬ ‫יצחק התפלל בתוך הסוכה‬ ‫ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב (כד‪ ,‬סג)‪.‬‬ ‫וברש"י 'לשוח‪ .‬לשון תפילה‪ ,‬כמו 'ישפוך שיחו' (תהלים קב‪ ,‬א)'‪.‬‬ ‫ובגמרא (ברכות כו‪ ):‬אמרו 'יצחק תקן תפלת מנחה‪ ,‬שנאמר 'ויצא יצחק לשוח‬ ‫בשדה לפנות ערב'‪ ,‬ואין שיחה אלא תפילה שנאמר 'תפלה לעני כי יעטוף ולפני‬ ‫ה' ישפוך שיחו''‪.‬‬ ‫באבן עזרא פירש 'לשוח‪ .‬ללכת בין השיחים'‪.‬‬ ‫הנה הקשו התוס' על מה שאמרו בגמרא שאסור להתפלל במקום פרוץ‪,‬‬ ‫האיך התפלל יצחק בשדה‪ .‬ובב"ח (אורח חיים סימן ד) כתב לתרץ 'דיצחק לא‬ ‫היה מתפלל במקום פרוץ‪ ,‬אלא בין האילנות היה מתפלל‪ ,‬וזהו שאמר הכתוב‬ ‫'לשוח' ולא אמר להתפלל לשון המיוחד לתפילה אלא אמר לשוח דמשמע נמי‬ ‫שהתפלל בין השיחים‪ ,‬מסתתר ביניהם בשעת התפילה'‪ .‬והרי תירוץ הב"ח כפי‬ ‫פירוש האבן עזרא בפסוק‪.‬‬ ‫ויש להוסיף‪ ,‬דכתב רביה"ק זי"ע (חידושי תורה ד"ה ויקראו לרבקה) שאותו היום‬ ‫שבא אליעזר לבית בתואל בכדי לקדש את רבקה‪ ,‬היה יום א' דסוכות‪ .‬כך יוצא‬ ‫על פי חשבון הימים לפי מה דאיתא (מסכת סופרים פרק כא הלכה ט) שרבקה הייתה‬ ‫ביום קידושיה בת ג' שנים ויום אחד‪.‬‬ ‫לפי זה יוצא כי היום שחזר אליעזר לבית אברהם‪ ,‬היה ביום ב' דסוכות ובזה‬ ‫יש לומר שהמקום אליו יצא יצחק להתפלל‪ ,‬הוא הסוכה‪ ,‬ועמד תחת ענפי‬ ‫האילן‪ .‬והרי שעמד מחוץ לבית‪ ,‬אך לא במקום פרוץ אלא בתוך הסוכה‪.‬‬ ‫והנה איתא במשנה (סוכה פרק ה) כי ביום ב' דסוכות מתחילים בשמחת בית‬ ‫השואבה וביום זה היתה השמחה רבה ביותר‪.‬‬ ‫ולפי המתבאר יש לומר טעם השמחה הרבה ביום ב' דסוכות יום אושפיזא‬ ‫דיצחק‪ ,‬כי ביום זה היה נישואי יצחק עם רבקה‪.‬‬ ‫עוד יש להוסיף כי טעם ניסוך המים בסוכות הוא זכר למים שעלו אצל‬ ‫רבקה‪ ,‬בימים אלו של חג הסוכות‪.‬‬ ‫***** דמ ******‬ ‫ויש להוסיף כי הנה המנהג הוא לעשות את חופת הנישואין תחת כיפת‬ ‫השמים‪ ,‬ולפי המתבאר שרבקה מצאת את יצחק כאשר הוא מתפלל בתוך‬ ‫הסוכה תחת כיפת השמים‪ ,‬יש לומר שהוא רמז לזה‪ ,‬שמעמידים חופה כעין‬ ‫סוכה תחת כיפת השמים‪ ,‬כמו אצל יצחק ורבקה‪.‬‬ ‫'הוא אדני' – שורש מדת הגבורה הוא מדת החסד‬ ‫ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא‬ ‫אדני ותקח הצעיף ותתכס (כד‪ ,‬סה)‪.‬‬ ‫יש לפרש מה שתמהה רבקה 'מי האיש הלזה'‪ ,‬כי 'צר קלסתר פניו של יצחק‬ ‫דומה לאברהם' (רש"י כה‪ ,‬יט)‪ ,‬ועל כן תמהה והתפלאה‪ ,‬הלא זהו אברהם ולא‬ ‫יצחק‪ .‬אמר לה אליעזר 'הוא אדני'‪ ,‬הוא יצחק אלא שצר הקב"ה קלסתר פניו‬ ‫דומה לאברהם‪.‬‬ ‫עוד יש לפרש כי כוונתה היתה עמוקה יותר‪' ,‬מי האיש הלזה' הלא הוא דומה‬ ‫לאברהם‪ ,‬ואם כן מדתו מדת החסד כמדתו של אברהם‪ ,‬ולא מדת הגבורה‪ ,‬כפי‬ ‫שסברתי עד הנה‪.‬‬ ‫אמר לה אליעזר 'הוא אדני'‪ ,‬והיינו שאכן זהו יצחק‪ ,‬ומדתו מדת הגבורה ולא‬ ‫מדת החסד‪ ,‬אלא שכל ענין מדת הגבורה הוא השתלשלות של מדת החסד‪,‬‬ ‫ומקור ופנימיות מדת הגבורה היא מדת החסד‪ ,‬וזהו שיש ליצחק קלסתר פנים‬ ‫של אברהם‪ ,‬שאכן בפניומיות ובעומקו‪ ,‬הוא מדת החסד‪.‬‬ ‫ביסוד זה‪ ,‬ששורש מדת הגבורה היא מדת החסד‪ ,‬יש לפרש הפסוק 'מה גדלו‬ ‫מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך'‪ ,‬כי הנה כתב רש"י (בראשית א‪ ,‬א) 'בתחילה‬ ‫עלה במחשבה לבראתו במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת‬ ‫הרחמים ושתפה למדת הדין'‪ ,‬נמצא כי 'מה גדלו מעשיך ה'' עולה על המדה‬ ‫שבה נעשה הבריאה‪ ,‬היא מדת החסד‪' ,‬מאוד עמקו מחשבותיך'‪ ,‬עולה על מדת‬ ‫הגבורה שבמחשבה היה אצל הקב"ה לברוא את העולם בה‪.‬‬ ‫ורומז הפסוק‪ ,‬כי כאשר פועלים על ידי מדת החסד‪ ,‬אזי 'מה גדלו מעשיך‬ ‫ה''‪ ,‬אפשר בניקל לפעול‪ ,‬אך כאשר באים לפעול במדת הגבורה‪' ,‬מאוד עמקו'‬ ‫צריך להעמיק לתוך השורש ועומק המדה‪ ,‬כי חיצוניות מדת הגבורה הוא דין‪,‬‬ ‫ובפנימיות הוא חסד‪.‬‬ ‫שרה ירדה להשתתף בשמחת הנישואין‬ ‫ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם‬ ‫יצחק אחרי אמו (כד‪ ,‬סז)‪.‬‬ ‫***** המ ******‬ ‫איתא בזוהר הק' (ח"א קלג‪ ).‬שקלסתר פניה של רבקה אמנו היה דומה לקלסתר‬ ‫פניה של שרה אמנו‪.‬‬ ‫ונראה הענין בכך‪ ,‬כי כאשר 'ויבאה יצחק האהלה' ועשו חתונה‪ ,‬באה וירדה‬ ‫שרה אמנו מן העולם העולם לשוש ולשמוח בשמחת נישואי בנה‪ ,‬וקלסתר‬ ‫פניה היה ניכר אצל הכלה רבקה‪.‬‬ ‫והוא כמו שאמרו בזוהר הק' שבכל חתונה יורדים הנשמות של האבות‬ ‫להשתתף ולשמוח בנישואי צאצאיהם‪.‬‬ ‫***** ומ ******‬ ‫ימים מקדם שפתי ישנים‬ ‫סדר עבודת ליל שבת קודש אצל רביה"ק זי"ע‬ ‫סדר עבודת רביה"ק זי"ע בלילי שבת היה נעלה ונשגב מאוד‪ ,‬רביה"ק היה נראה‬ ‫בחוש כדבוק באל חי‪ .‬אף בזמירות שבת‪ ,‬לא היה נראה רביה"ק כמזמר עם הציבור‪,‬‬ ‫אלא נראה היה כחושב מחשבות דביקות ואחוז בשרעפי קודש‪ .‬אם כי‪ ,‬בספריו הק'‬ ‫עוסק רביה"ק רבות בזמירות שבת‪ ,‬ואף בזמירות שלא היה נהוג לזמר בשולחנו‬ ‫הטהור‪ ,‬אך בשעת שירת זמירות שבת לא היה ניכר כי רביה"ק אוחז עם הציבור‪.‬‬ ‫פעם אחת שונה היה הדבר‪ ,‬היה זה כאשר הרה"ק הנועם אליעזר מסקולען זצ"ל‪,‬‬ ‫רביה"ק כיבדו לנגן 'כל מקדש'‪ ,‬הנועם אליעזר סירב בנועם‪ ,‬כי חשש שמא יאריך‬ ‫כדרכו ולא היה זה ניחא לרביה"ק‪ ,‬אך רביה"ק ציווה עליו לזמר‪ ,‬ביקש הנועם אליעזר‬ ‫עם יוכל בנו רבי ישראל אברהם לסייעו בנגינה‪ ,‬והסכים רביה"ק‪.‬‬ ‫אז הבחנתי‪ ,‬כי הנה זה פלא שרביה"ק שם עיניו הק' עליו מהתיבה הראשונה ועד‬ ‫התיבה האחרונה‪ ,‬ולא היה טרוד אז במחשבות קדושות כי אם אוחז עם הציבור‪.‬‬ ‫שונה היה הדבר בזמירות שלפני קידוש‪ ,‬בשלום עליכם וברבון כל העולמים‪ ,‬שאז‬ ‫אמר רביה"ק את כל הזמירות בהתלהבות ובכוונה רבה‪.‬‬ ‫אמנם אופן אמירת הזמירות היה משונה במקצת‪ ,‬כי בכל פעם היו יכולים לשמוע‬ ‫את חיתוך התיבות ואמירת התפילות בקול ברור‪ ,‬יוצא מפום ממללא רברבן‪ ,‬אך‬ ‫בזמירות אלו לא היה נשמע קולו בברירות והיה קשה לדעת באיזה תיבה אוחז‬ ‫ולשמוע את מילות הזמירות יוצאות מפיו הק'‪ .‬רק פעם אחת שמעתי את רביה"ק‬ ‫אומר 'וזכני לקבל שבתות'‪.‬‬ ‫התבוננתי בדבר‪ ,‬כי אולי זה משום מה שכתב היעב"ץ (שאילת יעב"ץ ח"ב סימן קכה)‬ ‫כי יש להמנע מבקשת צרכי האדם בשבת‪ ,‬וכותב לערער על מה שאומרים תפילת‬ ‫'רבון העולמים'‪ ,‬ואולי לכך אף באמירת סדר הזמירות נהג רביה"ק להסתיר קצת‬ ‫את הבקשות והתחנונים‪ .‬ואכן מי יבוא אחר המלך‪ ,‬להבין הנהגות רביה"ק‪ ,‬אך בדרך‬ ‫אפשר ניתן לומר כן‪.‬‬ ‫[וכך היה אדאמו"ר הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל נוהג‪ ,‬שהיה אומר את תפילת‬ ‫***** זמ ******‬ ‫רבון העולמים‪ ,‬כפי מנהגנו‪ ,‬אך היה אומרה במהירות ולא היה מתעכב בה‪ ,‬משום מה‬ ‫שכתב ר' יעקב עמדין‪].‬‬ ‫'תהא לך פרנסה לשנה אחת'‬ ‫סיפר אדאמו"ר הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל מה ששמע בעיר טאגלעש בה‬ ‫דר לפני המלחמה‪ .‬שבפרוץ מלחמת העולם הראשונה הכריחו הרשעים הארורים‬ ‫את כל הגברים לבוא לעבוד עבודת פרך‪ ,‬הנשים עם המשפחות נשארו לבדן‪ ,‬והיו‬ ‫אותם זמנים קשים מאוד עבור הנשים והמשפחות באשר לא היה מי שיביא לחם לפי‬ ‫הטף‪.‬‬ ‫באותם הימים הגיע לעיר הרה"ק ר' יעקב משה מקאמרנא זי"ע‪ ,‬חותנו של הרה"ק‬ ‫המנחת אלעזר ממונקאטש זי"ע בזיוו"ש‪ ,‬הוא היה פועל ישועות באופן נגלה‪ ,‬ובכל‬ ‫הארץ יצא שמעו‪ .‬מנהג היה לו להרה"ק מקאמרנא כי מי שביקש ישועה וברכה‪ ,‬היה‬ ‫צריך ליתן לו ממון רב עבור צרכי המצוה שלו‪ ,‬וידוע אודות שאר צדיקים שביקשו‬ ‫פדיונות מרובים‪ ,‬כמו הרה"ק הרבי ר' הערש מרימנוב זי"ע‪ .‬ויהי בהגיעו לעיר נכנסה‬ ‫אליו אשה אחת ובכתה לפניו על אודות מצבה הקשה‪ ,‬כי אין למשפחתה פרנסה‬ ‫והיא איננה יודעת מה ילד יום והאיך תאכיל את ילדיה‪ .‬הרה"ק מקאמרנא שמע את‬ ‫תחנוניה ברוב רחמנות‪ ,‬וכאשר ביקש לברכה אמר לה כי היא צריכה להביא אליו סכום‬ ‫רב של מעות‪ ,‬כדרכו בקודש‪ ,‬והאשה אשר באה אליו בגין שאין לה פרנסה התקשתה‬ ‫מאוד להשיג סכום מעות גבוה כזה‪ ,‬ואמרה לצדיק כי אין לה היכולת והיא מבקשת‬ ‫שיברכה הצדיק מכל מקום‪ ,‬אך הרה"ק מקאמרנא אמר לה כי לכל הפחות צריכה‬ ‫היא להביא לו סכום מעות קטן יותר‪ ,‬אך גם לזאת סירבה האשה באמרה כי אין לה‬ ‫מהיכן להביא מעות לצדיק‪ ,‬וכך התווכחה האשה עם הרה"ק מקאמרנא שיוותר לה‬ ‫על המעות‪ ,‬והוא הסכים לירד קצת בסכום אך אף לזאת לא הסכימה האשה‪ ,‬עד‬ ‫שהואיל הרה"ק מקאמרנא לברכה אף עבור מחצית הסכום שביקש בתחילה‪ ,‬אולם‬ ‫האשה אמרה כי גם סכום זה אין לה וכי היא לא יכולה לעמוד בזה‪ ,‬ועל כן אם אין‬ ‫הצדיק מברכה בלא שתתן מעות היא תצטרך לשוב לביתה בידים ריקניות‪.‬‬ ‫באותם הימים גלה הרה"ק ר' ישכר דוב מבעלזא זי"ע מעיר בעלזא שבגאליציה‬ ‫שם התחוללה המלחמה במלוא עוזה ותוקפה‪ ,‬ובא למדינת הונגריה שם היתה הארץ‬ ‫בטוחה יותר‪ .‬האשה אשר יצאה ריקם מבית הרה"ק מקאמרנא שבא לעירה טעגלאש‪,‬‬ ‫לא וויתרה על רצונה להתברך מפי צדיק‪ ,‬ושמה פעמיה לעבר העיר ראצפערט שלא‬ ‫היתה רחוקה מטעגלאש‪ ,‬לעבר בית הרה"ק מבעלזא‪ ,‬אשר לא היה ידוע כמי שמבקש‬ ‫פדיון רב עבור ברכה‪.‬‬ ‫ויהי בהגיעה אליו‪ ,‬סיפרה בפניו את מה שאירע לה עם הרה"ק מקאמרנא‪ ,‬ואת‬ ‫אשר התווכחה עמו הרבה‪ ,‬הרה"ק נתחייך בשמעו את סיפור הדברים‪ .‬ועל דבר‬ ‫שאלת הברכה שאל אותה‪ ,‬אם יש לך דבר מה שיש בו שוויות בביתך‪ ,‬השיבה האשה‬ ‫***** חמ ******‬ ‫ואמרה כי לא ולא‪ ,‬וביתה ריק לגמרי‪ ,‬שאין לה פרנסה כלשהיא‪ ,‬ואילו היה לה משהו‬ ‫היתה מזמן מוכרת אותו בשביל מחייתה‪.‬‬ ‫אמר לה הרה"ק מבעלזא‪ ,‬אולי בכל זאת יש לך משהו‪ ,‬אז נזכרה האשה בכמה‬ ‫ברזלים חלודים המשמשים לגדרות‪ ,‬והם חלודים וישנים שאינם שווים כלום‪ .‬כאשר‬ ‫אמרה כן לפני הרה"ק מבעלזא‪ ,‬אמר לה‪ ,‬שנה אחת יהא לך פרנסה מברזלים אלו‪,‬‬ ‫כאשר שמעה את ההבטחה המפורשת יוצאת מפי צדיק‪ ,‬יצאה שמחה וטובת לב‬ ‫מלאה אמונה בקיום דברי הצדיק‪ ,‬ואף שלא היה מובן על פי דרך הטבע האיך ישמשו‬ ‫אלו ברזלים חלודים למאן דהוא שישלם עבורם‪.‬‬ ‫ויהי כעבור זמן קצר‪ ,‬ביקשו אנשי הצבא לרכוש ברזלים עבור צרכי המלחמה‪,‬‬ ‫ולרוב הצורך שלהם בברזלים והמחסור שהיה בהם‪ ,‬הסכימו לשלם הרבה עבור כל‬ ‫ברזל שיביאו להם‪ ,‬האשה הזו הביאה לפניהם את הברזלים שעמדו שנים ארוכות‬ ‫בקצה חצרה‪ ,‬והם שילמו לה בעבורם ממון שהיה די לה למשך שנה שלימה‪ ,‬וכך‬ ‫התקיימו דברי הצדיק במלואם‪.‬‬ ‫'מסוף העולם ועד סופו ‪'- - -‬‬ ‫סיפר אדאמו"ר הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל אודות בן עירו‪ ,‬טאגלעש‪ ,‬חסידו‬ ‫ואיש אמונו המפורסם של הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ ,‬הוא ניהו רבי ישראל משה‬ ‫מאנדל ז"ל‪ ,‬כי בראש השנה שנת תרע"ח כאשר אתא ובא הרה"ק מבעלזא לתקוע‬ ‫בשופר כמצוות היום‪ ,‬ניגש אל הבימה ולקח את השופר לתוך פיו‪ ,‬אולם אף קול‬ ‫דממה דקה לא היה נשמע‪ ,‬התאמץ הרה"ק מבעלזא יותר‪ ,‬אך עדיין לא היה נשמע‬ ‫כלום‪ ,‬עד שהתייגע מאוד והצליח להוציא מפיו הק' תקיעות חלשות שלא נשמעו‬ ‫כמעט אצל הציבור‪ .‬והיה הציבור נבוך האם יצאו ידי חובת תקיעת שופר‪.‬‬ ‫לאחר התפילה ניגש רבי ישראל משה אל רבו לברכו בברכת א גוט יום טוב‪ ,‬ונענה‬ ‫אליו רבו הרה"ק מבעלזא מאליו‪' ,‬די היינטיגע תקיעות האט מען געהערט מסוף‬ ‫העולם ועד סופו ‪ .'- - -‬ויהי לפלא עצום‪ .‬והבין ר' ישראל משה כי הרגיש הרה"ק‬ ‫מבעלזא בחששות הציבור‪ ,‬ומבקש הרה"ק מבעלזא לומר לציבור כי כאשר הוא תקע‬ ‫בשופר הוציא את כולם ידי חובה‪ ,‬ואינם צריכים לדאוג שמא לא שמעו כראוי‪ ,‬משום‬ ‫שהתקיעות היו נשמעות בכל עוז מסוף העולם ועד סופו‪.‬‬ ‫ארויס פון די מיליטער‬ ‫זקיני הרה"ג ר' מנחם מענדל מאשקאוויטש זצ"ל הי"ד היה בחור מבוגר אשר עדיין‬ ‫לא מצא את זיווגו‪ ,‬משום אימת הגיוס לצבא‪ ,‬פעם אחת התאספו כמה בחורים שהיו‬ ‫באותה צרה‪ ,‬ונסעו בצוותא לעיר בעלזא אצל הרה"ק המהרי"ד מבעלזא זי"ע כאשר‬ ‫הגיעו אל המהרי"ד‪ ,‬היו אוחזים אצלו לפני מנחה‪ ,‬והם נעמדו אצל הפתח להמתין‬ ‫לכניסת הרה"ק מבעלזא לתפילת מנחה‪ ,‬כאשר הבחין בהם הרה"ק מבעלזא‪ ,‬אמר‬ ‫***** טמ ******‬ ‫להם‪' ,‬ארויס מיט די קאפלוטש'ן'‪ .‬ובזה פעל עבורם ישועה‪ ,‬כאשר אחר כך השתחררו‬ ‫כל אחד ואחד מהבחורים מעול הצבא‪.‬‬ ‫כידוע היו מתפללים אצל הרה"ק מבעלזא במהירות גדולה‪ ,‬וסיפר זקיני כי כאשר‬ ‫התפלל שמה‪ ,‬שמע את הרה"ק מבעלזא פותח ואומר 'וידבר' וכעבור זמן קצר אמר‬ ‫שוב את ה'וידבר' השני‪ ,‬ואז 'תנו רבנן'‪ ,‬הכל במהירות‪ ,‬וכמעט ולא היה ניכר שאומר‬ ‫משהו בין 'וידבר' ל'וידבר'‪...‬‬ ‫אף בנו הרה"ק ר' אהרן מבעלזא זי"ע היה מתפלל במהירות‪ .‬ופעם אמר לבנו הגדול‬ ‫הרה"ק ר' משה זצ"ל הי"ד‪ ,‬אשר נעקד על קידוש ה' בשנות הזעם‪ ,‬כי כאשר תזיג את‬ ‫המדרגה הנכונה תוכל גם אתה להתפלל במהירות כמוני‪...‬‬ ‫פעם אחת כיבד הרה"ק מבעלזא רב אחד לגשת לפני התיבה אצלו‪ ,‬הרב התנצל‬ ‫ואמר כי אין לא את החיתוך הדיבור להתפלל במהירות‪ ,‬אמר הרה"ק מבעלזא‪,‬‬ ‫להתפלל במהירות‪ ,‬לא‪ ,‬איני מבקשך‪ ,‬רק זאת אבקש שכאשר אני מסיים תסיים גם‬ ‫אתה‪...‬‬ ‫***** נ ******‬ ‫ברכת מזל טוב שלוחה‬ ‫לחתני היקר איש ה'חסד'‬ ‫שמו מפארים בכל מידה נכונה‪,‬‬ ‫הרה"ח אפרים שטרן שליט"א‬ ‫לרגל הולדת נכדו‬ ‫היניק אליעזר אבא ני"ו‬ ‫יה"ר שירווה נחת מכל יוצ"ח‬ ‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬ ‫גליון זו מוקדש לעילוי נשמת‬ ‫אבי מורי‬ ‫הרה"צ ר' מאיר בן הרה"צ ר' מנחם זצ"ל‬ ‫אמי מורתי‬ ‫האישה הצדקת חיה שרה בת הרב יוסף חיים זצ"ל‬