gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אור הדעת · Ohr Hadaas — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: אור הדעת · Ohr Hadaas

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

אור הדעת · Ohr Hadaas — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫אוﬧ‬ ‫חיי שרה‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫אוﬧ‬ ‫ב‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫ַּת ְכלִ ית ַּה ַּחיִ ים ‪4 .......................................................................................‬‬ ‫ַחיִּ ים אֹו ָמוֶ ת ‪4 .....................................................................................‬‬ ‫ָמ ֵהם ַחיִּ ים? ‪5 .......................................................................................‬‬ ‫ַת ֲענּוגֵ י ָהעֹולָ ם ‪5 ...................................................................................‬‬ ‫יה ֹלא יְ ׁשּובּון ‪6 .................................................................................‬‬ ‫ָב ֶא ָ‬ ‫רּוׁשלַ יִּ ם ‪6 ...............................................................................‬‬ ‫ַר ָבּה ֶׁשל יְ ָ‬ ‫יָ ִּמים וְ ָׁשנִּ ים טֹובֹות ‪7 ..............................................................................‬‬ ‫ַה ִּה ְת ַרגְ ׁשּות ‪8 .......................................................................................‬‬ ‫נֹורא ‪8 ...............................................................................‬‬‫ִּסּפּור ָעצּום וְ ָ‬ ‫ְׁש ֵאלַ ת ַה ָבחּור ‪9 ....................................................................................‬‬ ‫ַה ַחיִּ ים ַע ְצ ָמם ‪10 ....................................................................................‬‬ ‫יִּ ְש ַמח ָה ָא ָדם ‪10 .....................................................................................‬‬ ‫ַהזֶ ֶמר ַב ֲח ֻתנָ ה ‪11 ....................................................................................‬‬ ‫ַא ְׁשלָ יֹות ‪12 ..........................................................................................‬‬ ‫ּוב ַח ְר ָת ַב ַחיִּ ים ‪13 ...................................................................................‬‬ ‫ָ‬ ‫ָהעֹולֶ ה ִּמכָ ל זֶ ה ‪13 ..................................................................................‬‬ ‫ַּה ֶּט ַּבע וְ ַּה ֵּׂש ֶּכל‪14 .....................................................................................‬‬ ‫ּסֹוחר‪14 .....................................................................................‬‬ ‫עֹובר לַ ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫ֶה ָחתּול וְ ָה ַעכְ ָבר ‪14 .................................................................................‬‬ ‫ֵבית ַה ִּמ ְד ָרׁש ֵריק ‪15 ...............................................................................‬‬ ‫ְקדֹוׁש ֶעלְ יֹון ‪16 .....................................................................................‬‬ ‫ָהעֹולֶ ה ִּמכָ ל זֶ ה ‪16 ..................................................................................‬‬ ‫ִשּדּוְך ִמן ַּה ָּׁש ַּמיִ ם‪17 .................................................................................‬‬ ‫ֵמ ַה ֵשם ִּא ָשה לְ ִּאיׁש‪17 ..............................................................................‬‬ ‫ַבת ְּפלֹונִּ י לִּ ְפלֹונִּ י ‪17 ...............................................................................‬‬ ‫ּומזַ ּוֵ ג‪17 .......................................................................................‬‬ ‫יֹוׁשב ְ‬ ‫ֵ‬ ‫ֵמ ַעל ַה ֶט ַבע ‪18 ......................................................................................‬‬ ‫ג‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫אוﬧ‬ ‫ִּבתֹו ֶׁשל ְׁשֹלמֹה‪18 ..................................................................................‬‬ ‫ַה ְׁשגָ ָחה ‪19 ...........................................................................................‬‬ ‫טֹובה ‪20 .....................................................................................‬‬ ‫ְב ָׁש ָעה ָ‬ ‫סֹופר זיע"א ‪20 .............................................................................‬‬ ‫ַה ֲח ַתם ֵ‬ ‫ָׁשֹלׁש הֹוכָ חֹות‪21 ....................................................................................‬‬ ‫ַה ִּאם יֵ ׁש לְ ִּה ְׁש ַת ֵדל ‪22 ..............................................................................‬‬ ‫ַרכֶ ֶבת ַבת ֵמ ָאה ְקרֹונֹות‪22 ........................................................................‬‬ ‫ָהעֹולֶ ה ִּמכָ ל זֶ ה ‪23 ..................................................................................‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַּת ְכלִ ית ַּה ַּח ִיים‬ ‫אוﬧ‬ ‫ד‬ ‫ַּתכְ לִ ית ַּה ַּחיִ ים‬ ‫היה אחד שזכה לטעום את כל תענוגי העולם הזה‪ ,‬אבל את הכל‪ ,‬ללא‬ ‫יוצא מן הכלל‪ ,‬הלוא הוא החכם מכל האדם שלמה המלך ע"ה‪ ,‬היה לו‬ ‫הכל‪ ,‬אבל הכל מלכות עולמית‪ ,‬עשירות מופלגת‪ ,‬כבוד ללא גבולות‪ ,‬נכסי‬ ‫נדל"ן רבים‪ ,‬בתים וכרמים‪ ,‬עצים ופרדסים‪ ,‬בריכות מים‪ ,‬עבדים ושפחות‪,‬‬ ‫בקר וצאן‪ ,‬כסף וזהב ללא גבול‪ ,‬יערות שלמים‪.‬‬ ‫יתי‬‫כפי ששלמה המלך ע"ה מספר בקוהלת (ב‪ ,‬ד ‪– -‬ח)‪'ִּ :‬הגְ ַדלְ ִּתי ַמ ֲע ָשי ָבנִּ ִּ‬ ‫ּופ ְר ֵד ִּסים וְ נָ ַט ְע ִּתי ָב ֶהם ֵעץ כָ ל‬ ‫יתי לִּ י גַ נֹות ַ‬ ‫לִּ י ָב ִּתים נָ ַט ְע ִּתי לִּ י כְ ָר ִּמים‪ָ ,‬ע ִּש ִּ‬ ‫יתי ֲע ָב ִּדים‬ ‫צֹומ ַח ֵע ִּצים‪ָ ,‬קנִּ ִּ‬ ‫יתי לִּ י ְב ֵרכֹות ָמיִּ ם לְ ַה ְׁשקֹות ֵמ ֶהם יַ ַער ֵ‬ ‫ֶּפ ִּרי‪ָ .,‬ע ִּש ִּ‬ ‫ּובנֵ י ַביִּ ת ָהיָ ה לִּ י גַ ם ִּמ ְקנֶ ה ָב ָקר וָ צֹאן ַה ְר ֵבה ָהיָ ה לִּ י ִּמכֹל ֶׁש ָהיּו‬ ‫ּוׁש ָפחֹות ְ‬ ‫ְ‬ ‫יתי‬‫ּוסגֻ לַ ת ְמלָ כִּ ים וְ ַה ְמ ִּדינֹות ָע ִּש ִּ‬ ‫ירּוׁש ִָּלם‪ ,‬כָ נַ ְס ִּתי לִּ י גַ ם כֶ ֶסף וְ זָ ָהב ְ‬ ‫לְ ָפנַ י ִּב ָ‬ ‫לִּ י ָׁש ִּרים וְ ָׁשרֹות וְ ַת ֲענּוגֹת ְבנֵ י ָה ָא ָדם ִּׁש ָדה וְ ִּׁשדֹות'‪.‬‬ ‫עוד דבר לא ייאומן שהיה לו 'שרים ושרות‪ ,‬שדה ושדות‪ ,‬שרים ושרות'‪,‬‬ ‫נורא‪ ,‬פשוט כל התענוגים והחלומות הבלתי האפשריים‪ ,‬הכל היה לו‪ ,‬הוא‬ ‫שלט על 'אשמדאי' מלך השדים! כדאיתא (בגיטין (סח‪ ,‬א)‪ ,‬משהו לא‬ ‫נתפס‪ ,‬כפי שאומרים חז"ל (בבא מציעא פו‪ ,‬ב)‪' :‬אלף נשים היו לשלמה'‪.‬‬ ‫אחרי שהיה לו הכל‪ ,‬הוא מפטיר ואומר‪ :‬הכל שטויות‪ ,‬הבל הבלים‪ ,‬רק‬ ‫צרות יש מכך כפי שמרחיב בקהלת‪ ,‬אין בכך כל תענוג‪( ,‬קהלת (א‪ ,‬יד)‪:‬‬ ‫רּוח'‪ ,‬תענוג לרגע וחורבן עצום לדורות! ההמלצה‬ ‫'וְ ִּהנֵ ה ַהכֹל ֶה ֶבל ְּורעּות ַ‬ ‫של שלמה המלך ע"ה‪ ,‬הוא בזה הלשון‪( :‬קהלת א‪ ,‬א ‪– -‬ב)‪'ִּ :‬ד ְב ֵרי ק ֶֹהלֶ ת‬ ‫ירּוׁש ִָּלם‪ֲ ,‬ה ֵבל ֲה ָבלִּ ים ָא ַמר ק ֶֹהלֶ ת ֲה ֵבל ֲה ָבלִּ ים ַהכֹל ָה ֶבל'!‬ ‫ֶבן ָדוִּ ד ֶמלֶ ְך ִּב ָ‬ ‫לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל‪ ,‬לומר לך‬ ‫פרשה זו מתחילה התורה במספר שנותיה‬ ‫שכל אחד נדרש לעצמו‪ ,‬בת מאה כבת‬ ‫של שרה אמנו ע"ה‪ ,‬שחיה עלי‬ ‫עשרים לחטא‪ ,‬מה בת עשרים לא חטאה‪,‬‬ ‫אדמות (כג‪ ,‬א)‪' :‬וַ יִּ ְהיּו ַחיֵ י ָש ָרה ֵמ ָאה ָׁשנָ ה‬ ‫שהרי אינה בת עונשין‪ ,‬אף בת מאה בלא‬ ‫וְ ֶע ְש ִּרים ָׁשנָ ה וְ ֶׁש ַבע ָׁשנִּ ים ְׁשנֵ י ַחיֵ י ָש ָרה'‪.‬‬ ‫חטא‪ ,‬ובת עשרים כבת שבע ליופי‪ ,‬שני‬ ‫חיי שרה – כלן שוין לטובה'‪.‬‬ ‫הסיבה שהתורה מדגישה את מספר‬ ‫שנותיה‪ ,‬מבאר רש"י שמספר‬ ‫שרה אמנו‪ ,‬במשך מאה עשרים ושבע‬ ‫שנותיה מעיד על מעלותיה העצומות‬ ‫שנה‪ ,‬הגיעה לשלוש דרגות עצומות‬ ‫הנשגבות והנעלות‪ ,‬דבר ראשון‪ ,‬שלא‬ ‫ונעלות‪.‬‬ ‫חטאה מעולם‪ ,‬דבר שני‪ ,‬שבעת זקנותה‬ ‫היתה נראית כבת שבע ליופי‪ ,‬דבר‬ ‫ַּחיִ ים אֹו ָּׁמוֶּ ת‬ ‫שלישי‪ ,‬שכל שנותיה שווים לטובה‪.‬‬ ‫הרי פרשה זו נקראת "חיי שרה"‪,‬‬ ‫כלשון רש"י (שם)‪' :‬ויהיו חיי שרה מאה‬ ‫ולכאורה‪ ,‬מן הראוי היה לקרוא לה‬ ‫שנה ועשרים שנה ושבע שנים –‬ ‫ה‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַּת ְכלִ ית ַּה ַּח ִיים‬ ‫אוﬧ‬ ‫ָּׁמ ֵּׂהם ַּחיִ ים?‬ ‫"מיתת שרה"‪ ,‬שהרי פרשה זו מדברת על‬ ‫מיתתה‪ ,‬הספדה וקבורתה?‬ ‫ראשית כל יש להבין מהם חיים‪ .‬נקדים‪,‬‬ ‫נשמה ירדה לעולם הזה‪ ,‬מכסא‬ ‫הכבוד חוצבה לגור בארץ ערבה‪ ,‬כאן‬ ‫החכם מכל האדם שלמה המלך ע"ה‬ ‫בעולם העשיה‪ ,‬לתקן ולרומם כבוד השם‬ ‫מלמדנו יסוד עצום‪ ,‬לכל דבר יש‬ ‫יתברך‪ ,‬כל נשמה ומטרתה‪ .‬כשמתבוננים‬ ‫זמן ועת (קהלת ג‪ ,‬א–ד)‪' :‬לַ כֹל זְ ָמן וְ ֵעת לְ כָ ל‬ ‫בנקודה העמוקה הפנימית של ירידת‬ ‫ֵח ֶפץ ַת ַחת ַה ָש ָמיִּ ם‪ֵ ,‬עת לָ לֶ ֶדת וְ ֵעת‬ ‫הנשמה מגן עדן העליון‪ ,‬שאין לנו כל‬ ‫לָ מּות‪ֵ ...‬עת לִּ ְבכֹות וְ ֵעת לִּ ְשחֹוק ֵעת ְספֹוד‬ ‫הבנה והשגה במה שאומרים חז"ל (ברכות יז‪,‬‬ ‫וְ ֵעת ְרקֹוד'‪ ,‬יש זמן של 'הספד' ויש זמן‬ ‫א)‪' :‬צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם‬ ‫של 'רקוד'‪ ,‬מדוע בפרשה של מיתת שרה‪,‬‬ ‫ונהנים מזיו השכינה'‪ ,‬הרי התענוגים‬ ‫מביאים דבר חתונת בנה יצחק אבינו‪,‬‬ ‫הגדולים ביותר עלי אדמות‪ ,‬כאן בעולם‬ ‫ללא כל הפסק?‬ ‫הזה‪ ,‬לא שייך להשוותם לתענוג רוחני‬ ‫ועילאי עצום זה‪.‬‬ ‫אחת המעלות של שרה אמנו ע"ה‪ ,‬אומר‬ ‫להמחשת הדברים‪ ,‬במדת האפשר‪ ,‬כפי‬ ‫רש"י‪ ,‬וז"ל‪' ,‬ובת עשרים כבת שבע‬ ‫שיהודי יושב ולומד בהתמדה‬ ‫ליופי'‪ ,‬שהיא היתה אשה יפה‪ .‬הרי החכם‬ ‫חמש שעות רצופות‪ ,‬מי שלא למד‬ ‫מכל האדם שלמה המלך אומר (משלי לא‪ ,‬ל)‪:‬‬ ‫מעולם‪ ,‬אינו יכול להבין את התענוג‬ ‫'ׁש ֶקר ַה ֵחן וְ ֶה ֶבל ַהי ִֹּפי ִּא ָשה יִּ ְר ַאת ה' ִּהיא‬ ‫ֶ‬ ‫הרוחני והעילאי בזה‪.‬‬ ‫ִּת ְת ַהלָ ל'‪ ,‬היופי זה ענין 'הבל' ואין בו‬ ‫מעלה?!‬ ‫כפי שתינוק שנשבה שלא זכה לטעום‬ ‫טעם שבת מעולם‪ ,‬לא יכול להבין‬ ‫עונג שבת רוחני מהו‪ ,‬אף מאכלי שבת‬ ‫איך יתכן דבר כזה בעולם‪ ,‬שכל מאה‬ ‫מקבלים אור וטעם רוחני שאין לתאר‬ ‫ועשרים ושבע שנים שווין לטובה‪,‬‬ ‫ולשער‪ .‬דבר רוחני וזך‪ ,‬כמה שהחומר גס‬ ‫כמה תקופות של נדודים‪ ,‬גלויות וסבל‪,‬‬ ‫ועכור יותר‪ ,‬קשה להבינו על בוריו‪.‬‬ ‫מעשה פרעה ואבימלך‪ ,‬פחד ועינויי רעב‪,‬‬ ‫ומה גם ששרה היתה כשותפה בכל עשרת‬ ‫ַּת ֲענּוגֵּׂ י ָּׁהעֹולָּׁ ם‬ ‫הנסיונות שנתנסה בהם אברהם‪ ,‬וקשה‬ ‫מכולן שהיתה עקרה כל כך הרבה שנים‬ ‫היה אחד שזכה לטעום את כל תענוגי‬ ‫שחשובה כמת‪ ,‬עד לבת תשעים שנה‪,‬‬ ‫העולם הזה‪ ,‬אבל את הכל‪ ,‬ללא יוצא‬ ‫כיצד ניתן להציג את חייה‪ ,‬לדוגמא‬ ‫מן הכלל‪ ,‬החכם מכל האדם שלמה המלך‬ ‫ולסמל שכולן שווין לטובה?!‬ ‫ע"ה‪ .‬היו לו נכסי נדל"ן רבים‪ ,‬בתים‬ ‫וכרמים‪ ,‬עצים ופרדסים‪ ,‬בריכות מים‪,‬‬ ‫יער שלם של עצים‪ ,‬עבדים ושפחות‪ ,‬בקר‬ ‫גם ללא הניסיונות‪ ,‬איך יתכן שכל‬ ‫וצאן‪ ,‬כסף וזהב ללא גבול‪.‬‬ ‫שנותיה שווין‪ ,‬הרי ילדה ובחורה‪,‬‬ ‫אשה וזקנה‪ ,‬יש לכל אחת ההתמודדויות‬ ‫כפי ששלמה המלך ע"ה מספר בקהלת‬ ‫שלה‪ .‬האם עבודת השם של אדם מבוגר‪,‬‬ ‫יתי לִּ י‬ ‫(ב‪ ,‬ד–ח)‪'ִּ :‬הגְ ַדלְ ִּתי ַמ ֲע ָשי ָבנִּ ִּ‬ ‫היא כילד‪ ,‬וגם אם תהיה הילדה הצדיקה‬ ‫יתי לִּ י גַ נֹות‬‫ָב ִּתים נָ ַט ְע ִּתי לִּ י כְ ָר ִּמים‪ָ .‬ע ִּש ִּ‬ ‫ביותר?‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַּת ְכלִ ית ַּה ַּח ִיים‬ ‫אוﬧ‬ ‫ו‬ ‫כִּ י ָמ ָחר נָ מּות'‪ ,‬כפי שהמדרש מביא דוגמא‬ ‫יתי‬ ‫ּופ ְר ֵד ִּסים וְ נָ ַט ְע ִּתי ָב ֶהם ֵעץ כָ ל ֶּפ ִּרי‪ָ .‬ע ִּש ִּ‬ ‫ַ‬ ‫(ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תכג)‪' :‬בזמן שהצבור‬ ‫צֹומ ַח‬ ‫לִּ י ְב ֵרכֹות ָמיִּ ם לְ ַה ְׁשקֹות ֵמ ֶהם יַ ַער ֵ‬ ‫בצער‪ ,‬אל יאמר אדם אני אוכל ושותה‬ ‫ּובנֵ י ַביִּ ת‬ ‫ּוׁש ָפחֹות ְ‬ ‫יתי ֲע ָב ִּדים ְ‬ ‫ֵע ִּצים‪ָ .‬קנִּ ִּ‬ ‫ושלום עלי נפשי‪ ,‬ואם עושה כן‪ ,‬עליו‬ ‫ָהיָ ה לִּ י גַ ם ִּמ ְקנֶ ה ָב ָקר וָ צֹאן ַה ְר ֵבה ָהיָ ה לִּ י‬ ‫הכתוב אומר והנה ששון ושמחה הרוג‬ ‫ירּוׁש ִָּלם‪ .‬כָ נַ ְס ִּתי לִּ י גַ ם‬ ‫ִּמכֹל ֶׁש ָהיּו לְ ָפנַ י ִּב ָ‬ ‫בקר ושחוט צאן וגו' אכול ושתה כי מחר‬ ‫יתי‬ ‫ּוסגֻ לַ ת ְמלָ כִּ ים וְ ַה ְמ ִּדינֹות ָע ִּש ִּ‬ ‫כֶ ֶסף וְ זָ ָהב ְ‬ ‫נמות'‪ ,‬יש צרה ולכן הציבור בצער‪ ,‬והוא‬ ‫לִּ י ָׁש ִּרים וְ ָׁשרֹות וְ ַת ֲענּוגֹת ְבנֵ י ָה ָא ָדם ִּׁש ָדה‬ ‫מתעלם!‬ ‫וְ ִּׁשדֹות'‪.‬‬ ‫ההתעלמות היא התעלמות מעצמו‪ ,‬כפי‬ ‫עוד דבר לא ייאמן שהיה לו 'שרים‬ ‫שאדם נסע בספינה שנפער‬ ‫ושרות‪ ,‬שדה ושדות'‪ ,‬נורא‪ ,‬פשוט‬ ‫בה חור המאיים להטביעה למצולות ים‪,‬‬ ‫כל התענוגים והחלומות הבלתי‬ ‫והוא מתעלם‪ ,‬כאילו שזה לא קשור אליו‪,‬‬ ‫האפשריים‪ ,‬הכל היה לו‪ ,‬הוא שלט על‬ ‫זו המהות של אותם אנשים הרואים את‬ ‫'אשמדאי' מלך השדים! כדאיתא בגיטין‬ ‫העולם הזה כ'מטרה' ולא כ'אמצעי'‪.‬‬ ‫(סח‪ ,‬א)‪ ,‬משהו לא נתפס‪ ,‬כפי שאומרים‬ ‫חז"ל (בבא מציעא פו‪ ,‬ב)‪' :‬אלף נשים היו‬ ‫אלו שהעולם החומרי הוא המטרה שלהם‪,‬‬ ‫לשלמה'‪.‬‬ ‫משמעות החיים אצלם היא הליכה‬ ‫מתאוה לתאוה‪ ,‬מחטא לחטא‪ ,‬מחורבן‬ ‫זה מלבד חכמתו העצומה‪ ,‬שהיה החכם‬ ‫לחורבן‪ ,‬עד לסופם הרע והמר‪ ,‬כפי‬ ‫מכל האדם‪ ,‬ודאי שאין לנו השגה‬ ‫ששלמה המלך ע"ה מתנבא עליהם (משלי‬ ‫בשלמה המלך ע"ה‪ ,‬אך דברה תורה‬ ‫יתּה וְ ֶאל‬ ‫ב‪ ,‬יח–יט)‪' :‬כִּ י ָׁש ָחה ֶאל ָמוֶ ת ֵב ָ‬ ‫כלשון בני אדם‪ ,‬מן הראוי לשמוע ממנו‪,‬‬ ‫יה ֹלא יְ ׁשּובּון‬ ‫יה‪ ,‬כָ ל ָב ֶא ָ‬ ‫ֹלת ָ‬ ‫ְר ָפ ִּאים ַמ ְעגְ ֶ‬ ‫אחרי שטעם את 'כל' התענוגים בעולם‬ ‫וְ ֹלא יַ ִּשיגּו ָא ְרחֹות ַחיִּ ים'‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬שלא ניתן לחלום על כך‪ ,‬ומה דעתו‪,‬‬ ‫ומה הוא ממליץ‪ ,‬משיב לנו שלמה המלך‬ ‫לעומת אלו שחיים את אמרת חז"ל (אבות‬ ‫ע"ה בזה הלשון (קהלת א‪ ,‬א–ב)‪'ִּ :‬ד ְב ֵרי ק ֶֹהלֶ ת‬ ‫ד‪ ,‬טז)‪' :‬רבי יעקב אומר העולם הזה דומה‬ ‫ירּוׁש ִָּלם‪ֲ ,‬ה ֵבל ֲה ָבלִּ ים ָא ַמר‬ ‫ֶבן ָדוִּ ד ֶמלֶ ְך ִּב ָ‬ ‫לפרוזדור בפני העולם הבא‪ ,‬התקן עצמך‬ ‫ק ֶֹהלֶ ת ֲה ֵבל ֲה ָבלִּ ים ַהכֹל ָה ֶבל'!‬ ‫בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין'‪ ,‬יש‬ ‫מטרה ויש אמצעי‪ ,‬הרי אדם כאן בעולם‬ ‫הכל שטויות‪ ,‬הבל הבלים‪ ,‬רק צרות יש‬ ‫הזה יסודו מעפר וסופו לעפר‪ ,‬אנו רק‬ ‫מכך כפי שמרחיב בקהלת‪ ,‬אין בכך‬ ‫בדרך‪.‬‬ ‫כל תענוג (א‪ ,‬יד)‪' :‬וְ ִּהנֵ ה ַהכֹל ֶה ֶבל ְּורעּות‬ ‫רּוח'‪ ,‬תענוג לרגע וחורבן עצום לדורות!‬ ‫ַ‬ ‫רּושלַּ יִ ם‬ ‫ַּר ָּׁבּה ֶּשל יְ ָּׁ‬ ‫יה ֹלא יְ שּובּון‬ ‫ָּׁב ֶּא ָּׁ‬ ‫מנהג קדוש ואציל אימץ לעצמו רבה של‬ ‫ירושלים הגה"צ רבי יוסף חיים‬ ‫אנשי החומר העכור‪ ,‬גסי העולם הזה‪,‬‬ ‫זוננפלד זיע"א בכל ערב שבת‪ ,‬עם‬ ‫אצלם תענוגי החיים מתפרשים‬ ‫דמדומי שקיעה‪ ,‬להסתובב על פתחי‬ ‫במילוי תאוותם כל אחד לפי דרגתו‪ ,‬היות‬ ‫האומללים שנידונו לכבשן של יסורים‬ ‫ומבטם הגשמי והחומרי שיש 'חיים' ויש‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬ולהביא מזור וצרי לנפשות‬ ‫להנות ולנצל אותם‪ ,‬כפי שהנביא מתאר‬ ‫המיוסרות‪.‬‬ ‫את אותם אנשים (ישעיהו כב‪ ,‬יג)‪'ָ :‬אכֹול וְ ָׁשתֹו‬ ‫ז‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַּת ְכלִ ית ַּה ַּח ִיים‬ ‫אוﬧ‬ ‫מלפניך‪ ,‬שכל בניה‪ ,‬נכדיה‪ ,‬ניניה ובני‬ ‫מפעם לפעם‪ ,‬עוצר הרב את הילוכו‪,‬‬ ‫ניניה של הינדא‪ ,‬ילכו בדרך התורה‬ ‫נכנס לחצר כל שהיא‪ ,‬שוהה‬ ‫והמצוות'‪.‬‬ ‫דקות מספר וממשיך בדרכו‪ .‬הסיור היה‬ ‫מסתיים תדיר במרתף טחוב וישן‪ ,‬בתוכו‬ ‫הינדא לא היתה מרוצה‪' .‬רבי‪ ,‬לו יהי‬ ‫התגוררה אשה באה בימים‪ ,‬שהעידו עליה‬ ‫כדבריך‪ ,‬אבל מדוע אין הרב‬ ‫כי עברה את גיל המאה זה מכבר‪.‬‬ ‫מברך גם אותי?' 'ודאי‪ ,‬ודאי'‪ ,‬נענה רבי‬ ‫יוסף חיים במאור פנים‪ ,‬ופנה ואמר‪' :‬יהי‬ ‫זה עשרות שנים היא מתגוררת‬ ‫רצון מלפני רופא כל בשר‪ ,‬שהינדא לא‬ ‫בירושלים‪ .‬מאז נפטר בעלה‪ ,‬נטשה‬ ‫תסבול חלילה מכל צער ומכאוב שהם'‪.‬‬ ‫את רכושה ומשפחתה שבגולה ועלתה‬ ‫מלווהו של הרב החל להציץ חפוזות‬ ‫להעביר את שארית חייה בירושלים עיר‬ ‫בשעון שניצב על השידה‪ ,‬אך הינדא‬ ‫הקודש‪.‬‬ ‫עדיין לא באה על סיפוקה‪.‬‬ ‫עשרים שנה ויותר המתינה לה חלקת‬ ‫'רבי‪ ,‬למה ומדוע שלא תברכני באריכות‬ ‫הקבר שרכשה מספר שנים‬ ‫ימים?' הקשתה הקשישה‪.‬‬ ‫לאחר שעלתה לירושלים‪ ,‬אך היא‪ ,‬הינדא‪,‬‬ ‫נתפסה בפתיל החיים והניחה לחלקת‬ ‫המלווה כמעט שלא ידע את נפשו‪ .‬עוד‬ ‫הקבר להעלות עשבים וקמשונים‪.‬‬ ‫בשבת שעברה הוא הספיק לשנן‬ ‫את דברי המשנה במסכת אבות האומרת‬ ‫כעת‪ ,‬בזקנותה המופלגת‪ ,‬כבר היתה‬ ‫'בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן‬ ‫הינדא בעלת יסורים קשים‪ .‬כל‬ ‫העולם'‪ ,‬והיא הינדא‪ ,‬בת מאה ושש שנים‬ ‫גופה כאב ודאב‪ ,‬ולמעשה‪ ,‬לולא בנות‬ ‫כך אומרים‪ ,‬השרויה בים של מחלות‬ ‫ירושלים החסודות שגמלו עמה חסד‪ ,‬לא‬ ‫ומכאובים‪ ,‬מבקשת ברכה מרבה של‬ ‫היתה הינדא זוכה לקבל את פני שבת‬ ‫ירושלים לאריכות ימים‪ ,‬כאשר אפילו‬ ‫המלכה כיאה וכיאות‪.‬‬ ‫להתפלל אינה יכולה (מחמת נקיון הגוף)‪.‬‬ ‫יָּׁ ִמים וְ ָּׁשנִ ים טֹובֹות‬ ‫'אל תתפלאו'‪ ,‬הסבירה הינדא לפליאתם‬ ‫בערב שבת זה‪ ,‬כבכל ערב שבת‪ ,‬המתינה‬ ‫של הנוכחים‪.‬‬ ‫הינדא לרבי יוסף חיים שיבוא‬ ‫ויאחל לה בלבביות 'גוט שאבעס‬ ‫'אתם יודעים את המדרשים שאומרים‪,‬‬ ‫רבע'צן'‪.‬‬ ‫שיש רבבות רבבות מלאכים‬ ‫שנוצרו לתפקיד אחד ומיוחד בלבד‪ ,‬לומר‬ ‫הרב פסע במלוא הדרו פנימה אל‬ ‫פעם אחת קדוש קדוש קדוש'‪ ,‬אמרה‬ ‫המרתף‪ ,‬וכשמילים חמות יוצאות‬ ‫הינדא בהתרגשות‪.‬‬ ‫מפיו‪ ,‬פנה אל עבר הדלת‪.‬‬ ‫'והנה‪ ,‬אני זוכה בכל יום שישי‪ ,‬אחר‬ ‫'רבי'‪ ,‬פנתה הינדא במפתיע‪' :‬ברכני‪ ,‬אנא‬ ‫שמנקים אותי ואת ביתי ומכינים‬ ‫רבי ברכני'‪ .‬דמותו של רבי יוסף‬ ‫לי כוס תה צלולה‪ ,‬לברך את בורא העולם‬ ‫חיים סבה לאחוריה והגאון שב ופסע אל‬ ‫ברכה אחת‪ ,‬ולומר‪ ,‬ברוך אתה השם‬ ‫המרתף‪ ,‬עצם את עיניו ובירך את הינדא‬ ‫אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו'‪.‬‬ ‫בחום‪' :‬ריבונו של עולם! יהי רצון‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַּת ְכלִ ית ַּה ַּח ִיים‬ ‫אוﬧ‬ ‫ח‬ ‫נֹורא‬ ‫ִסּפּור ָּׁעצּום וְ ָּׁ‬ ‫הינדא פתחה את עיניה העצומות‬ ‫והמשיכה‪' ,‬האם אין אתם‬ ‫ְמ ַּס ֵּּׂפר רבי עזריאל טאובר ז"ל‪ ,‬סיפור‬ ‫סבורים כי מן הראוי שאבקש ברכה‬ ‫עצום ונורא שהתרחש עימו‪:‬‬ ‫לאריכות ימים? וכי קלה היא בעיניכם?‬ ‫עוד ברכה לבורא העולם!‬ ‫כדי להמחיש את ערכה של כל דקה‬ ‫בחיינו‪ ,‬הנה ספור שברצוני לספר‬ ‫עוד אמירת הללוי‪-‬ה לריבונו של עולם!‬ ‫לכם על בחור ישיבה מאנגליה‪ ,‬שחלה‬ ‫אה? רבי! אנא‪ ,‬ברכני באריכות‬ ‫במחלת הנוראה ירחם השם‪ ,‬הרופאים‬ ‫ימים‪ ,‬שאזכה לברך פעמים נוספות את‬ ‫נואשו מחייו ואמרו להורים שאפילו‬ ‫אבינו מלכנו שבשמים‪ .‬אנא‪ ,‬רבי‪ ,‬ברכני'‪,‬‬ ‫טיפול כימותרפי לא יעזור‪ ,‬ומוטב כי‬ ‫התחננה הינדא‪.‬‬ ‫יוציאו את בנם מבית החולים ויקחו אותו‬ ‫הביתה‪ ,‬כדי שיחיה את שארית הזמן‬ ‫ַּה ִה ְת ַּרגְ שּות‬ ‫הנותר לו בקרב בני המשפחה‪.‬‬ ‫התרגשות רבתי אפפה את רבי יוסף‬ ‫חיים‪ ,‬שעמד בסילודין‪,‬‬ ‫אולם המשפחה לא אמרה נואש‪ ,‬הם נסעו‬ ‫ובשעה שכוכבי השבת פרסו את חסותם‬ ‫איתו לארצות הברית ומצאו מרכז‬ ‫על היישוב הישן‪ ,‬ברך ממעמקי לבו את‬ ‫רפואי בסמוך למקום מגורים‪ ,‬ולמעשה‬ ‫האשה הצדקנית‪ ,‬כי תזכה שיוגשמו‬ ‫הם התגוררו בבית החולים‪ .‬הודיעו להם‬ ‫משאלות לבה לטובה‪.‬‬ ‫על טיפול נסיוני חדיש מכאיב מאד‪ ,‬אך‬ ‫עם סיכוי של הארכת תוחלת החיים‬ ‫לקח מופלא ניתן ללמוד מאותה אשה‬ ‫במספר חודשים‪ .‬יחד עם הרופאים עמדו‬ ‫זקנה באה בימים‪ ,‬שהשכילה להבין‬ ‫על כך שהם יתחילו בטיפול רק לאחר‬ ‫שכדאי לה לחיות למרות ריבוי מחלותיה‬ ‫שהחולה עצמו יחתום על מסמך הסכמה‬ ‫ומכאוביה – בשביל ברכה אחת שיכולה‬ ‫לקבלת הטיפול‪ ,‬ויטול עליו את מלוא‬ ‫היא לברך פעם בשבוע‪ ,‬שאין ערוך למתן‬ ‫האחריות לתהליך‪.‬‬ ‫שכרה!‪...‬‬ ‫ההורים פנו לגדול בתורה ושאלו אותו‬ ‫מספרים על אחד מזקני חסידי סלונים‬ ‫אם מותר לבן לקבל את הטיפול‬ ‫שבא לבקש מהרב ברכה‬ ‫הזה‪ ,‬ואולי אפילו חובה עליו לקבלו‪ .‬הרב‬ ‫שימות‪ .‬אמר‪ :‬מה יש לי מהחיים? רק‬ ‫פסק שבמקרה המיוחד הזה‪ ,‬האדם היחיד‬ ‫ייסורים‪ .‬מתברר שהחסיד היה עיוור וגם‬ ‫שעליו להחליט את ההחלטה הסופית הוא‬ ‫לא שמע טוב‪ ,‬וסבל מדברים נוספים‪.‬‬ ‫הבן עצמו‪.‬‬ ‫שאל הרב‪ :‬תפילין הנחת הבוקר? ענה‬ ‫החסיד‪ :‬כן‪ .‬אמר הרב‪ :‬ואם ה' יעזור‬ ‫זמן מה אחר כך צילצל אלי האב והודיע‬ ‫ותחיה גם מחר בבוקר‪ ,‬האם תניח גם מחר‬ ‫לי‪ ,‬כי בנו מבקש לשוחח איתי‪.‬‬ ‫תפילין? ענה החסיד‪ :‬ודאי! אמר הרב‪ :‬דע‬ ‫כאשר הגעתי לשם ביקש הבן מהוריו כי‬ ‫לך‪ ,‬ששווה לחיות שמונים שנה עם כל‬ ‫יעזבו את החדר לזמן קצר‪ ,‬כדי שנוכל‬ ‫הייסורים שבעולם כדי להניח תפילין‬ ‫לשוחח ביחידות‪.‬‬ ‫מחר בבוקר!‬ ‫ט‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַּת ְכלִ ית ַּה ַּח ִיים‬ ‫אוﬧ‬ ‫צמח‪ ,‬הרופאים מודיעים למשפחה שיש‬ ‫ְש ֵּׂאלַּ ת ַּה ָּׁבחּור‬ ‫בכוחם להאריך את חייו במשך דקה אחת‬ ‫נוספת‪ ,‬אולם לשם כך חייבים כל היהודים‬ ‫יודע אני שימי ספורים‪ ,‬אמר הבחור‪ ,‬ואין‬ ‫שבעולם לעבור על כל מצוות התורה‬ ‫לי שום טרוניה כלפי הקדוש ברוך‬ ‫פרט לשלוש העבירות שאינן כלולות‬ ‫הוא‪ ,‬אף כי אינני מבין מדוע נגזר עלי‬ ‫במצוות וחי בהם‪ ,‬ואשר עליהן נצטוינו‬ ‫המצב הקשה הזה‪ .‬אינני מפחד‪ ,‬מה‬ ‫ביהרג ואל יעבור – גילוי עריות‪ ,‬עבודה‬ ‫שמטריד אותי יותר מכל הוא החשש‬ ‫זרה ושפיכות דמים‪ .‬הדגשתי לפניו שזוהי‬ ‫מפני הכאב שייגרם למשפחתי‪ ,‬על כל‬ ‫רק הנחה גרידא וכמובן בלתי מעשית‪.‬‬ ‫פנים אם זה רצונו של מקום‪ ,‬הריני מוכן‬ ‫לקבלו בכל לבי‪ .‬עם זאת נמסר לי על‬ ‫הוספתי ואמרתי‪ ,‬בכל זאת תאר לעצמך‬ ‫הטיפול הנסיוני העשוי להאריך את חיי‬ ‫מצב כזה ובו נאמר לנו שעלינו‬ ‫בחודש ימים‪ ,‬או יותר‪ ,‬וההחלטה בדבר‬ ‫להשמע לדברי הרופאים‪ ,‬ובמקום שאותו‬ ‫קבלתו או אי קבלתו היא אך ורק בידי‪.‬‬ ‫ישיש יחיה מאה שנה הוא יחיה מאה שנה‬ ‫אינני יודע לשם מה עלי לקבל את‬ ‫ועוד דקה‪ ,‬כאשר כל היהודים עוברים על‬ ‫הטיפול הזה‪ ,‬מה כבר ארויח‬ ‫כל מצוות התורה‪ .‬הוספתי ואמרתי‬ ‫לבחור החולה שדין זה מראה לנו עד כמה‬ ‫מחודש נוסף של חיים‪ ,‬אני ממילא חסר‬ ‫יקר הוא כל רגע בודד של חיי אדם!‬ ‫אונים‪ ,‬אני שוכב כאן בחדר מחובר לכל‬ ‫המכשירים והצינורות‪ ,‬ואינני מסוגל‬ ‫הקדוש ברוך הוא אומר לנו שאף על פי‬ ‫להתרכז למשך יותר מחמש דקות‬ ‫רצופות?!‬ ‫שהוא ברא את העולם כך שנוכל‬ ‫לשמור את כל מצוות התורה‪ ,‬הנה רגע‬ ‫שאלתי אותו‪ ,‬מהי לדעתו המצוה הגדולה‬ ‫אחד של חיים‪ ,‬אפילו במצב של צמח‪,‬‬ ‫ביותר מבין כל מצוות התורה‪.‬‬ ‫עולה בחשיבותו על הכל‪ .‬קשה להבין‬ ‫הוא העלה כמה הצעות‪ ,‬אך אני טענתי‬ ‫זאת‪ ,‬מפני שאיננו מכירים באמת את‬ ‫שהמצוה הגדולה ביותר היא מצוות‬ ‫מהותם של החיים‪ ,‬איננו יודעים עד כמה‬ ‫החיים‪ ,‬וחי בהם! זהו הציווי לחיות על פי‬ ‫השקיע הקדוש ברוך הוא בעובדת היותנו‬ ‫מצוות התורה‪ ,‬אך לא למות בגללן‪.‬‬ ‫חיים‪ ,‬אולם אם ה' דורש מאיתנו לעבור‬ ‫החיים הם המצוה הגדולה ביותר‪ ,‬מכיון‬ ‫על מצוותיו כדי להישאר בחיים‪ ,‬מסתבר‬ ‫שהמצוה וחי בהם‪ ,‬אפילו מורה לנו לעבור‬ ‫שהחיים עולים בחשיבותם על הכל!!!‬ ‫על מצוות מן התורה‪ ,‬כאשר שמירתן‬ ‫מסכנת את חיינו‪ .‬אם למשל אתה נמצא‬ ‫אמרתי לו‪ :‬שניה אחת של חיינו חשובה‬ ‫על אי בודד ואין לך שום סיכוי להישאר‬ ‫עד לאין ערוך לפני הקדוש ברוך‬ ‫בחיים‪ ,‬אלא אם כן תאכל בשר חזיר‪ ,‬לא‬ ‫הוא‪ ,‬איננו יכולים להבין את הדברים‬ ‫זו בלבד שמותר לך לאכול אותו‪ ,‬אלא‬ ‫לאשורם ולתפוס במלואה את החשיבות‬ ‫שאתה גם מחויב לעשות זאת‪.‬‬ ‫שיש לחיינו בעיני ה'‪ ,‬אולם מסתבר שיש‬ ‫ערך גדול מאד לחיינו‪ ,‬אם רצונו של‬ ‫לאחר מכן המשכתי וסיפרתי לו על דיון‬ ‫הקב"ה הוא שהצלת רגע אחד של חיים‬ ‫הלכתי‪ ,‬שעל אף היותו תיאורטי‬ ‫תדחה את כל התורה כולה‪ .‬כל נשימה‬ ‫בלבד‪ ,‬הנה יש בכוחו להאיר ולהבהיר את‬ ‫ונשימה הנעשית אחרי הכל הן לא תעשה‬ ‫הנושא‪ .‬וכך אמרתי לו‪ :‬תאר לעצמך אדם‬ ‫זאת למען עצמך‪ ,‬הרי ממילא אינך חושש‬ ‫זקן השוכב על ערש דווי והוא במצב של‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַּת ְכלִ ית ַּה ַּח ִיים‬ ‫אוﬧ‬ ‫י‬ ‫הנשמה מזדככת‪ ,‬ואילו כאן בעולם הזה‬ ‫מפני המיתה‪ ,‬גם לא תעשה זאת למען‬ ‫הנשמה גדלה ומתעלה‪ .‬חיי העולם הזה‬ ‫משפחתך‪ ,‬שהרי סבלם אך ילך ויגדל‬ ‫הם הזמן לפעולה וליצירה‪ ,‬בעולם הבא‬ ‫כאשר יראו אותך במצב כזה‪ .‬אתה תעשה‬ ‫קוצרים את היבול‪ ,‬אך אין אפשרות‬ ‫זאת אך ורק מפני שיודע אתה באמצעות‬ ‫להוסיף ולזרוע‪ .‬משום כך אנו אומרים‬ ‫התורה עד כמה חשוב רגע של חיים בעיני‬ ‫שיפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים‬ ‫ה'‪ .‬תהיה זו הכרזה מצידך כלפי ה' שעוד‬ ‫בעולם הזה מכל חיי העולם הבא‪.‬‬ ‫מספר נשימות הודיה לשמו הגדול‪ ,‬הן הן‬ ‫תכלית החיים האמיתית שלך‪.‬‬ ‫כאשר שמע הבחור החולה את הדברים‬ ‫האלו‪ ,‬פשט חיוך גדול על פניו‪.‬‬ ‫ַּה ַּחיִ ים ַּע ְצ ָּׁמם‬ ‫לאחר מספר ימים נאלץ הבחור לחזור‬ ‫לבית החולים‪ .‬הוא המשיך להאזין‬ ‫בסיום דברי אמרתי כך לבחור החולה‪:‬‬ ‫בהתמדה לדברים המוקלטים‪ .‬הרופאים‬ ‫למרבה הצער רבים מתוכנו פשוט‬ ‫והאחיות לא הצליחו להבין‪ ,‬כיצד הוא‬ ‫רק קיימים באופן פיזי‪ ,‬אנו מרבים‬ ‫קורן מאושר כל הזמן‪ .‬הם לא יכלו להבין‬ ‫להתלונן על כל הרע בחיינו‪ ,‬אנו חסרי‬ ‫זאת‪ ,‬אך הבחור אכן חי באמת כל רגע‬ ‫רגישות‪ ,‬איננו יודעים באמת מה פרושם‬ ‫ורגע של חייו‪ .‬הוא חי עוד שלושה וחצי‬ ‫של החיים‪ ,‬איננו יודעים נכונה כיצד‬ ‫חודשים ובחודש ניסן בשבת הגדול שבק‬ ‫להעריך כל רגע ורגע של חיים‪ .‬אולם‬ ‫חיים לכל חי‪.‬‬ ‫היות ואין בידך כל ברירה‪ ,‬אלא להתיצב‬ ‫לנוכח המציאות ולהלחם עבור כל רגע‬ ‫גם אז היה נסוך חיוך על פניו‪ .‬אושר‬ ‫של חיים‪ ,‬תוכל ללמד אותנו על החיים‪.‬‬ ‫אמיתי נובע מתוך המודעות וההכרה‬ ‫אם אמנם תעשה זאת הרי שאני מקנא בך‪,‬‬ ‫שבהפיכת כל רגע ורגע של חיינו‬ ‫אתה הופך להיות מורה לכולנו‪.‬‬ ‫להגשמת התכלית האמיתית שלנו‪ .‬בחור‬ ‫צעיר זה‪ ,‬חיים אליהו מנחם ע"ה ב"ר‬ ‫בסופו של דבר החליט הבחור לקבל את‬ ‫יעקב מרדכי שליט"א‪ ,‬הפך כל נשימה‬ ‫הטיפול‪ .‬כעבור מספר ימים בא‬ ‫ונשימה של חייו לחיים של נצח!‬ ‫אלי אביו נרגש כולו ושאל אותי‪ ,‬מה‬ ‫אמרת לבני? מה אמרת לו‪ ,‬הוא אינו‬ ‫יִ ְש ַּמח ָּׁה ָּׁא ָּׁדם‬ ‫מפסיק לחייך! הרופאים מתפעלים כל כך‬ ‫מן האופן שבו הוא מיטיב להגיב לטיפול‪,‬‬ ‫אז מה כן‪ ,‬אומר החכם מכל האדם שלמה‬ ‫הם שואלים אותי אם ידועה לי הסיבה‬ ‫יתי כִּ י ֵאין‬ ‫המלך ע"ה (קהלת ג‪ ,‬כב)‪' :‬וְ ָר ִּא ִּ‬ ‫לכך?! אמרתי להם שהוא החל להתנהג‬ ‫טֹוב ֵמ ֲא ֶׁשר יִּ ְש ַמח ָה ָא ָדם ְב ַמ ֲע ָשיו כִּ י הּוא‬ ‫כך מן הרגע שבו שוחח איתך‪.‬‬ ‫ֶחלְ קֹו'‪ .‬וכפי שמסביר רש"י (שם)‪' :‬יגיע‬ ‫כפיו הוא החלק הניתן לו משמים ובו‬ ‫הוא רצה לכלול בקלטת זו גם את‬ ‫ישמח'‪ .‬דבר עצום‪ ,‬השמחה הגדולה היא‬ ‫התשובות לכמה שאלות חדשות‬ ‫להיות שמח בחלקו‪.‬‬ ‫שהתעוררו בו מאז שיחתנו הקודמת‪.‬‬ ‫אחת השאלות היתה זו‪ :‬הרי גם הגרועים‬ ‫וכי אותה זקנה 'הינדא' לא ידעה‬ ‫שברשעים אינם סובלים בגיהנום יותר‬ ‫בצרותיה ובסבלה הרב‪ ,‬והבדידות‬ ‫משנים עשר חודשים‪ ,‬והנה הוא עצמו‬ ‫שיש לה?! ודאי וודאי‪ .‬כך שרה אמנו‬ ‫מתיסר במחלתו הקשה זה שלושה עשר‬ ‫במשך מאה עשרים ושבע שנותיה‪,‬‬ ‫חודשים‪ .‬השבתי ואמרתי לו שבגיהנום‬ ‫יא‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַּת ְכלִ ית ַּה ַּח ִיים‬ ‫אוﬧ‬ ‫כך אנחנו לא מבינים אילו הנאות יש‬ ‫הרפתקאות עצומות היו לה מן שמיא‪ ,‬אך‬ ‫בעולם האמת‪ .‬אנו מבינים רק מה זה‬ ‫היא חיה במערכת הנצחית והאמיתית של‬ ‫ארטיקים וגלידות וכסף וזהב‪.‬‬ ‫(אבות ד‪ ,‬טז) 'רבי יעקב אומר‪ ,‬העולם‬ ‫הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא‪,‬‬ ‫מסופר שפעם שאל מרן החפץ חיים זצ"ל‬ ‫התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס‬ ‫אדם אחד על מצבו‪ ,‬והלה השיב‬ ‫לטרקלין'‪.‬‬ ‫לו 'יכול להיות יותר טוב'‪ .‬שאל אותו מרן‬ ‫כאן מלמדת אותנו התורה מה זה מושג‬ ‫הח"ח‪ :‬מנין לך שהיה יכול להיות יותר‬ ‫של חיים‪ ,‬שכל זמן שהאדם בעולם‬ ‫טוב? והלא הקב"ה רחום וחנון הוא ויודע‬ ‫הזה‪ ,‬הוא עוד לא נקרא חי‪ ,‬ורק לאחר‬ ‫טוב ממך מה טוב עבורך‪ ,‬הוא רוצה‬ ‫מיתתו הוא באמת מתחיל לחיות‪,‬‬ ‫להיטיב עמך ואם לא נתן לך יותר משמע‬ ‫כדאיתא במשנה באבות (ד‪ ,‬כט) הילודים‬ ‫שמצב זה הוא הטוב ביותר עבורך! הרי‬ ‫למות והמתים לחיות‪ ,‬שהרי בעולם הזה‬ ‫אתה עולם מלא ובשבילך נברא העולם‪,‬‬ ‫כבר אמר שלמה המלך שהיה לו כל טוב‬ ‫על כורחך שניתנו בידך כל הכלים‬ ‫העולם הזה ואף על פי כן אמר (קהלת א‪ ,‬ב)‬ ‫הנצרכים לשלימות המיועדת לך‪.‬‬ ‫"הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל‬ ‫הבל"‪.‬‬ ‫(פרק‬ ‫מאלפנו בינה בעל החרדים זי"ע‬ ‫סו)‪' :‬איך לא תתבודד עמו יתברך והנה‬ ‫ממילא רק לאחר שהאדם יוצא מהעולם‬ ‫אתה רוב זמנך יחידי‪ ,‬בבטן אמך יחידי‪,‬‬ ‫הזה לעולם הבא‪ ,‬ששם ההנאות‬ ‫בעת תישן הגוף יחידי‪ ,‬והנשמה יחידה‪,‬‬ ‫הן לאין ספור כמו שאמרו במשנה באבות‬ ‫הגוף בקבר בדד‪ ,‬והנשמה בדד‪ ,‬בגן עדן‬ ‫(ד‪ ,‬יז)‪ :‬יפה שעה אחת של קורת רוח‬ ‫לכל צדיק מדור לפי כבודו‪ ,‬לכן שמע‬ ‫בעולם הבא מכל חיי העולם הזה‪,‬‬ ‫בקולי לך עמו תמיד‪ ,‬ולא תפרד רגע כי‬ ‫והסבירו המפרשים שגם אם תיקח את כל‬ ‫אם תדרשנו‪ ,‬ידרש לך לא יפרוש ממך‪,‬‬ ‫ההנאות ביחד ותיתן את כולן לאדם אחד‪,‬‬ ‫מה נאה ונעימה לוייתו יתברך‪ ,‬כי הוא‬ ‫והוא יחיה לאורך זמן של כל העולם הזה‪,‬‬ ‫אביך קנך הוא עשך ויכוננך'‪.‬‬ ‫דהיינו ששת אלפים שנה‪ ,‬הוא לא יגיע‬ ‫לשעה אחת ממה שאדם נהנה בעולם‬ ‫ַּהזֶּ ֶּמר ַּב ֲח ֻתנָּׁ ה‬ ‫הבא‪.‬‬ ‫אלא שהגוף הגשמי והחומרי‪ ,‬אינו יכול‬ ‫לפני יותר מאלף וחמש מאות שנה‪,‬‬ ‫כלל להבין זאת‪.‬‬ ‫חתונתו של בריה דרבינא (רבינא נפטר‬ ‫בשנת ד' אלפים רנ"ט)‪.‬‬ ‫למה הדבר דומה? לתינוק בן ארבע‬ ‫שאומרים לו‪ ,‬מה אתה רוצה‪ ,‬מיני‬ ‫מספרים חז"ל בברכות (לא‪ ,‬א)‪' :‬אמרו‬ ‫מתיקה (שוקולדים וממתקים) או מכונית‬ ‫ליה רבנן לרב המנונא זוטי‬ ‫מרצדס מפוארת פרטית? ודאי שכל‬ ‫בהלולא דמר בריה דרבינא‪ ,‬לישרי לן מר‪,‬‬ ‫תינוק שאינו מבין מה זה מכונית מרצדס‬ ‫אמר להו‪ :‬ווי לן דמיתנן ווי לן דמיתנן‪,‬‬ ‫פרטית ומבין רק מה זה ממתקים‪ ,‬ירצה‬ ‫אמרי ליה‪ :‬אנן מה נעני בתרך א"ל הי‬ ‫את הממתקים‪ ,‬כי שכלו מצומצם ואלו‬ ‫תורה והי מצוה דמגנו עלן'‪.‬‬ ‫ההנאות שהוא מבין‪.‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַּת ְכלִ ית ַּה ַּח ִיים‬ ‫אוﬧ‬ ‫יב‬ ‫'אמר ליה הי תורה והי מצוה דמגנו עלן'‬ ‫מורי ורבותי‪ ,‬בואו ונתבונן בשלוש‬ ‫– אמרו התלמידים‪ ,‬מה נעני בתרך‪,‬‬ ‫השורות הפלאיות‪ .‬דברי חכמים‬ ‫למה היו צריכים לענות – היו צריכים‬ ‫וחידותם‪ .‬אהה‪...‬‬ ‫לשתוק ולקבל את דבריו‪ ,‬והשיב להם 'הי‬ ‫תורה והי מצוה דמגנו עלן'‪ ,‬אני לא מבין‪,‬‬ ‫'בהילולא דמר בריה דרבינא'‪ ,‬בחתונה‬ ‫מי שיש לו תורה ומצוות לא מת?! הרי‬ ‫של מר בריה דרבינא – שהיה‬ ‫משה רבינו‪ ,‬יהושע בן נון‪ ,‬גם הם הלכו‬ ‫ראש הישיבה בפומפדיתא‪ ,‬אין כל ספק‬ ‫לעולמם‪ִּ ' ,‬מי גֶ ֶבר יִּ ְחיֶ ה וְ ֹלא יִּ ְר ֶאה־ ָמוֶ ת'‪,‬‬ ‫התנאים‬ ‫גדולי‬ ‫שם‬ ‫שהשתתפו‬ ‫אומר החכם מכל האדם שלמה המלך‬ ‫והאמוראים‪ ,‬מי יוכל לתאר איזו אווירה‬ ‫ע"ה?‬ ‫מרוממת שררה בחתונה זו‪.‬‬ ‫בדברי חז"ל אלה טמונים דרך החיים‬ ‫'בהילולא'‪ ,‬באמצע החתונה – באמצע‬ ‫ועצות פרקטיות להתמודדות‬ ‫הריקודים‪ ,‬הגיע האמורא רב‬ ‫במעגל החיים הסוער והגועש‪.‬‬ ‫המנונוא‪ ,‬שהיה כבר אדם זקן – לאחל מזל‬ ‫טוב ולברך את רבינא בשמחת בנו‪ ,‬והנה‬ ‫ַּא ְשלָּׁ יֹות‬ ‫באו רבנן ואומרים לו‪:‬‬ ‫אחד הדברים שאדם מאבד בגללם את‬ ‫החיים המתוקים והנעימים‪ ,‬הוא‬ ‫'לישרי לן מר'‪ ,‬ביקשו ממנו שישיר‪ ,‬לא‬ ‫'אשליות'‪ .‬הוא משלה את עצמו‪ ,‬שדבר‬ ‫פחות ולא יותר‪ ,‬בקשו ממנו‬ ‫זה ייתן לו סיפוק והנאה‪ ,‬או תאווה זו‬ ‫להיות "זמר"‪ .‬מדוע כיבדו אותו לשיר‪,‬‬ ‫תהפוך אותו למאושר‪ ,‬או ענין זה יהפוך‬ ‫האם הוא זמר‪ ,‬חזן או בעל מנגן? אהה –‬ ‫את חייו לחיים טובים יותר‪ ,‬ומתברר שלא‬ ‫מה אתם אומרים – נמשיך‪ ,‬רב המנונא‪,‬‬ ‫דובים ולא יער‪ ,‬זוהי 'אשליה'‪ ,‬הקריסה‬ ‫איך הוא ישיר‪ ,‬אדם זקן ומבוגר? אז‬ ‫והנפילה של התוצאה העגומה הוא מפח‬ ‫מסתמא היה לו מגביר קול [רמקול]‪.‬‬ ‫נפש נורא‪ ,‬ומתברר לו ששרף זמן ושנים‬ ‫'אמר להו' – התחיל לְ זַ ֵמר‪' :‬ווי לן דמיתנן‪,‬‬ ‫יקרות לאבדון‪.‬‬ ‫ווי לן דמיתנן' – רב המנונא מתחיל‬ ‫מי שחי באמת‪ ,‬ללא אשליות ודמיונות‪,‬‬ ‫לשיר‪ ,‬לשמחת חתן וכלה כשכולם‬ ‫ויודע שאדם יסודו מעפר וסופו‬ ‫רוקדים ושמחים ואז הוא מתחיל לשיר‪,‬‬ ‫לעפר‪ ,‬והאי עלמא כבי הילולא‪ ,‬משתדל‬ ‫תארו לעצמכם שמגיע זמר באמצע‬ ‫לחטוף עוד ועוד מצוות ומעשים טובים‪.‬‬ ‫החתונה ומתחיל לשיר 'אנו הולכים למות‪,‬‬ ‫צדיקים אלו יודעים לעשות את הדבר‬ ‫רבותי'!‬ ‫הנכון ולהתארגן בהתאם‪.‬‬ ‫יש להבין‪ :‬א) רבנן ביקשו ממנו שישיר‬ ‫זכורני בימי ילדותי‪ ,‬בעת ביקור חולים‬ ‫לשמחה‪ ,‬והוא אומר להם מוסר שלא‬ ‫בבית חולים מפורסם‪ ,‬במטה אחת‬ ‫ביקשו ממנו? ב) אם רוצה לומר להם‬ ‫היה יהודי שומר תורה ומצוות‪ ,‬זקן ושבע‬ ‫מוסר‪ ,‬למה באמצע החתונה ובדרך שירה‪,‬‬ ‫ימים‪ ,‬נכדיו וניניו סביב מטתו‪ ,‬עוזרים‬ ‫יכנס את כולם לשיחת התעוררות ויאמר‬ ‫ומסייעים לו‪ ,‬מנצל כל רגע לעוד דבר‬ ‫להם מוסר? ג) מדוע כפל פעמיים את‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫המילים 'ווי לן דמיתנן'?‬ ‫יג‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַּת ְכלִ ית ַּה ַּח ִיים‬ ‫אוﬧ‬ ‫והארעי‪ ,‬ומשום כך מורכבים חיינו בעולם‬ ‫לידו ישב זקן עם הארץ‪ ,‬מקלל וצועק‪,‬‬ ‫הזה ממספר מוגבל של רגעים‪ ,‬אנו‬ ‫ירחם השם‪ ,‬אין איש שם לבו עליו‪.‬‬ ‫נמצאים בבית כלא של זמן‪ ,‬אך מאידך‬ ‫תוך כדי ישיבתי שם‪ ,‬התברר שהוא היה‬ ‫קיים יסוד של חיים שהוא מעל ומעבר‬ ‫אחד מגדולי הפרופסורים‪ ,‬עתיר ממון‪,‬‬ ‫לזמן נצחיותו של ה'‪.‬‬ ‫ומתנהג ירחם השם‪.‬‬ ‫תוחלת החיים של אדם ממוצע יכולה‬ ‫ממש כפי שחז"ל אומרים (קינים ג‪ ,‬ו)‪:‬‬ ‫לנוע בין שמונים לתשעים שנה‪,‬‬ ‫'זקני עם הארץ כל זמן שמזקינין‬ ‫אם תכלית חייו היא אותן שמונים או‬ ‫דעתן מיטרפת עליהן‪ ...‬אבל זקני תורה‬ ‫תשעים שנה הרי הוא חי את החיים‬ ‫אינן כן אלא כל זמן שמזקינין דעתן‬ ‫הזמניים‪ ,‬אבל אם הוא הגיע להכרה‬ ‫מתישבת עליהן'‪ ,‬מלבד המעלות‬ ‫שחיים אלו אינם יכולים להיות מטרה‬ ‫הרוחניות של זקני תלמידי חכמים‪ ,‬אך יש‬ ‫בפני עצמה‪ ,‬ולעומת זאת הוא בוחר‬ ‫כאן הסבר נפלא כשמעמיקים בזה‪ ,‬שהרי‬ ‫להגשים את התכלית שלמענה הוא נברא‪,‬‬ ‫אותו 'עם הארץ' שעבד קשה והשקיע את‬ ‫הרי הוא חי חיים של נצח‪ ,‬הוא הופך‬ ‫כל חייו ומרצו וזמנו‪ ,‬בעת זקנותו‪ ,‬כשחש‬ ‫להיות שותפו של הקדוש ברוך הוא‬ ‫שזמנו קרב הוא פשוט 'משתגע'‪ ,‬שהרי‬ ‫בנצחיות‪.‬‬ ‫מתברר לו‪ ,‬שהכל הולך ליורשיו‪ ,‬לקברו‬ ‫אינו יכול לקחת כלום‪ ,‬גם לא את‬ ‫ָּׁהעֹולֶּ ה ִמכָּׁ ל זֶּ ה‬ ‫הגרביים‪' .‬הזקן התלמיד‪-‬חכם'‪ ,‬הוא‬ ‫מעולם לא השקיע בזה‪ ,‬הוא ידע את‬ ‫התורה מלמדת אותנו‪ ,‬שמי שחי חיים‬ ‫המטרה‪ ,‬הפוך‪ ,‬כמה שמזדקן הוא נהנה‬ ‫אמיתיים הוא מי שיודע שיגיע‬ ‫יותר‪ ,‬שתאוות גופו נחלשות‪ ,‬ומוחו‬ ‫יום והוא ימות‪ ,‬הוא מנצל כל רגע‬ ‫מתחזק‪ ,‬וזמנו פנוי ללימוד התורה‬ ‫לעבודת השם‪ ,‬אינו חי באשליות‪ ,‬הוא חי‬ ‫ועבודת השם יתברך‪.‬‬ ‫בבחינת 'העולם הזה גשר צר'‪ .‬שרה אמנו‬ ‫ּוב ַּח ְר ָּׁת ַּב ַּחיִ ים‬ ‫ָּׁ‬ ‫ע"ה חיה מאה עשרים ושבע שנים‬ ‫בתחושה של (אבות ב‪ ,‬י) 'ושוב יום אחד לפני‬ ‫הבריאה היא העולם הגשמי‪ ,‬מעצם‬ ‫מיתתך'‪.‬‬ ‫טבעה היא בתחומו של הזמני‬ ‫‪‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַּה ֶּט ַּבע וְ ַּה ֵּׂש ֶּכל‬ ‫אוﬧ‬ ‫יד‬ ‫ַּה ֶּט ַּבע וְ ַּה ֵּׂשכֶּ ל‬ ‫מי שולט על מי 'הטבע' או השכל'‪ ,‬המערכת החומרית או הרוחנית‪,‬‬ ‫מה קרה עם עפרון‪ ,‬להיכן נעלמו כל ההבטחות והמילים הרבות‬ ‫שנעלם כלא היה‪ ,‬ובמה ניכר השכל הרוחני‪.‬‬ ‫ואילו רבי יהונתן אמר‪ ,‬עם כל הכבוד‬ ‫אברהם אבינו מבקש לקבור את שרה‬ ‫לשכל‪ ,‬אבל השולחן זה עדיין עץ‪,‬‬ ‫אמנו במערת המכפלה‪ ,‬אומר לו‬ ‫והאש תשרפהו בדיוק כמו שעץ נשרף‪,‬‬ ‫עפרון קח את זה 'מתנה' (בראשית כג‪ ,‬יא)‪ֹ' :‬לא‬ ‫וכן שאר הדברים שהאדם יכול בשכלו רק‬ ‫ֲאדֹנִּ י ְׁש ָמ ֵענִּ י ַה ָש ֶדה נָ ַת ִּתי לָ ְך וְ ַה ְמ ָע ָרה‬ ‫ליפות ולשכלל את הדברים‪ ,‬אבל לא‬ ‫יה‬ ‫יה לְ ֵעינֵ י ְבנֵ י ַע ִּמי נְ ַת ִּת ָ‬ ‫ֲא ֶׁשר בֹו לְ ָך נְ ַת ִּת ָ‬ ‫להפוך אותם ממהותם‪ .‬ויאמר המלך לרבי‬ ‫לָ ְך ְקבֹר ֵמ ֶתָך'‪.‬‬ ‫יהונתן‪ ,‬בא וניפגש שוב בעוד חודש ימים‬ ‫וכל אחד יוכיח את דבריו‪ ,‬וילכו‪.‬‬ ‫עפרון מוכן לתת במתנה לאברהם אבינו‬ ‫את מערת המכפלה‪.‬‬ ‫וכמובן רבי יהונתן לא חשב על זה הרבה‪,‬‬ ‫אלא חזר לתלמודו ולישיבתו‬ ‫ּסֹוחר‬ ‫עֹובר לַּ ֵּׂ‬ ‫ֵּׂ‬ ‫וסמך על מי שאמר והיה העולם‪ ,‬וביום‬ ‫האחרון יושב הרב ולומד והנה בא לידו‬ ‫אחר כך מבקש ממנו עפרון כסף מזומן‪,‬‬ ‫עכבר קטן וקפץ לתוך קופסת הטבק של‬ ‫עובר לסוחר‪ ,‬הנקרא בזמננו דולרים‬ ‫הרב‪ ,‬ויסגור הרב בעדו שלא יפריענו‪,‬‬ ‫חדשים (שם‪ ,‬יד–טו)‪' :‬וַ יַ ַען ֶע ְפרֹון ֶאת ַא ְב ָר ָהם‬ ‫והניח את הקופסה בכיס וחזר לתלמודו‪.‬‬ ‫לֵ אמֹר לֹו‪ֲ ,‬אדֹנִּ י ְׁש ָמ ֵענִּ י ֶא ֶרץ ַא ְר ַבע ֵמאֹת‬ ‫ּובינְ ָך ַמה ִּהוא וְ ֶאת ֵמ ְתָך‬ ‫ֶׁש ֶקל כֶ ֶסף ֵבינִּ י ֵ‬ ‫והנה נקישות על הדלת ובפתח מופיע‬ ‫ְקבֹר‪ .‬וַ יִּ ְׁש ַמע ַא ְב ָר ָהם ֶאל ֶע ְפרֹון וַ יִּ ְׁשקֹל‬ ‫שליח מטעם המלך לבוא לקרוא‬ ‫ַא ְב ָר ָהם לְ ֶע ְפרֹן ֶאת ַהכֶ ֶסף ֲא ֶׁשר ִּד ֶבר ְב ָאזְ נֵ י‬ ‫לרבינו יהונתן כדי להוכיח את דבריו‪,‬‬ ‫ְבנֵ י ֵחת ַא ְר ַבע ֵמאֹות ֶׁש ֶקל כֶ ֶסף ע ֵֹבר‬ ‫וילך עם השליח והנה הוא רואה אולם‬ ‫לַ ּס ֵֹחר'‪.‬‬ ‫רחב מלא שולחנות‪ ,‬ופתאום ניגש חתול‬ ‫עם מגש של כוסות יין כשיש על ראשו‬ ‫יש לשאול‪ ,‬איך עפרון לא מתבייש‪ ,‬לאחר‬ ‫כובע שכתוב עליו הטבע והשכל‪ ,‬והולך‬ ‫שלעיני כל אנשי עירו אמר שהוא נותן‬ ‫על שתיים ומחלק כוסות‪.‬‬ ‫במתנה‪ ,‬ופתאום מבקש הוא סכום נכבד‬ ‫ֶּה ָּׁחתּול וְ ָּׁה ַּעכְ ָּׁבר‬ ‫של ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר?‬ ‫ואז בא השר הנזכר לרבי יהונתן ואמר לו‬ ‫מעשה ברבי יהונתן אייבשיץ שהיה לו‬ ‫מה אתה אומר‪ ,‬הנה השכל עשה‬ ‫ויכוח עם אחד השרים של המלך‪,‬‬ ‫מחתול מלצר למופת‪ ,‬ובינתיים החתול‬ ‫שטען שהשכל מנצח את הטבע‪ ,‬כגון‬ ‫ניגש לרבי יהונתן ואז נזכר רבי יהונתן‬ ‫הנגר לוקח עץ‪ ,‬משייפו ומסדרו ועושה‬ ‫בעכבר ויוציאו מקופסת הטבק מול עיניו‬ ‫ממנו שולחן מהודר‪ ,‬מלטשים ובונים‬ ‫של החתול‪ ,‬ויקפוץ החתול על העכבר‬ ‫ומשנים דברים והכל מהשכל שגובר על‬ ‫בהותירו מאחריו מהפיכה שלימה של‬ ‫הטבע‪.‬‬ ‫טו‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫אוﬧ‬ ‫כך עשיתי‪ ,‬ולאחר תפילת שמונה עשרה‬ ‫כוסות שבורים ויין שנשפך‪ ,‬וכמובן‬ ‫אמרתי קדיש בלי לחכות לרבנים‪,‬‬ ‫שהוכרז שרבי יהונתן ניצח וכל מה‬ ‫והבחורים הלכו חיש לחדר האוכל‪.‬‬ ‫שהחתול עשה זה רק הצגה זמנית עד‬ ‫שראה את העכבר‪ ,‬וחזר לטבעו ורדף‬ ‫כאשר המשגיח רבי אליהו לאפיאן סיים‬ ‫אחריו להשיגו כהרגלו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫את תפילתו‪ ,‬הסתכל ימינה‬ ‫ושמאלה ואין איש‪ .‬נדהם לראות שבית‬ ‫וכן כאן עפרון רואה את כל העיר מסביב‬ ‫המדרש ריק כמעט מבחורים‪ ,‬רק מספר‬ ‫ואברהם רוצה ממנו את הקבר‪ ,‬מיד‬ ‫צדיקים נשארו באולם‪...‬‬ ‫אמר לאברהם הכל שלך במתנה כיוון‬ ‫שרצה לקבל כבוד‪ ,‬אבל אברהם ידע‬ ‫בירר רבי אליהו מה ארע‪ .‬ביקש לקרוא‬ ‫שהוא עכשיו כמו החתול עם המגש שעוד‬ ‫לי מחדר האוכל‪ .‬ואמר‪" :‬כל‬ ‫לא ראה את העכבר‪ ,‬ומיד הוציא אברהם‬ ‫'האלול' אני מחנך את התלמידים‪ ,‬אני‬ ‫את הכסף ונופף לו בו מול עיניו‪ ,‬ואז כבר‬ ‫עובד בשביל המעריב של מוצאי יום‬ ‫עפרון גילה את פרצופו האמיתי ואמר‬ ‫כיפור! עמל ויגע להראות שכל העבודה‬ ‫ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר‪ ,‬וכל‬ ‫שעבדנו כל החודש‪ ,‬ראש השנה ויום‬ ‫זאת מאחר שכבר ראה את הכסף‪.‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬אינה הצגה‪ ,‬מתי אפשר לראות‬ ‫זאת? בתפילת חול הראשונה אחרי יום‬ ‫ולכן אמר אברהם קח ממני‪ ,‬שנשאר‬ ‫כיפור‪ ,‬שמתפללים אותה כראוי‪ ,‬שאין‬ ‫לעפרון רק לקחת‪ ,‬שאברהם כבר‬ ‫בורחים בה כתינוק הבורח מבית הספר‪,‬‬ ‫הוציא את הכסף‪.‬‬ ‫ועתה קלקלת הכל!" וסיים‪" :‬איני סולח‬ ‫לך!"‬ ‫ֵּׂבית ַּה ִמ ְד ָּׁרש ֵּׂריק‬ ‫טיפשות היתה בי‪ ,‬ילדות‪ ,‬לא ביקשתי‬ ‫סיפר נכדו של הגה"צ רבי אליהו לאפיאן‬ ‫מיד סליחה‪ ,‬העברתי הלאה‪– ...‬‬ ‫זיע"א‪ :‬היה זה לפני שנים‪ ,‬עלינו‬ ‫המשיך וסיפר אותו יהודי – התחתנתי‪,‬‬ ‫ביארצייט של סבא על קברו‪ ,‬כאשר‬ ‫עברו כעשרים שנה ואת הצרות שאני‬ ‫ירדנו בא יהודי לקראתנו‪ ,‬כולו מרוגש‪,‬‬ ‫עברתי בחיי אפשר לחלק לכמה וכמה‬ ‫וביקש אם אנו יכולים לעלות בחזרה‪,‬‬ ‫אנשים‪.‬‬ ‫מכיון שהוא צריך לבקש מחילה‪ .‬כולנו‬ ‫כאשר כשל כח הסבל באתי לפני אחד‬ ‫טיפסנו בחזרה‪ ,‬כל בני המשפחה‪.‬‬ ‫מצדיקי הדור‪ ,‬בכיתי לפניו‪ ,‬מה‬ ‫חטא חטאתי שנפלו על משפחתי צרות‬ ‫היהודי חלץ את נעליו‪ ,‬נשכב על הקבר‬ ‫כה רבות‪.‬‬ ‫ובכה בכי קורע לב‪ ,‬לאחר מכן‬ ‫ביקש מחילה‪ .‬אמרנו 'מחול לך'‪.‬‬ ‫אמר לי‪' :‬נראה שיש עליך קפידא מאדם‬ ‫גדול'‪ .‬עבר עמי על מהלך חיי‪ ,‬חקר‬ ‫לשאלתנו סיפר את סיפורו הנורא‪ :‬הייתי‬ ‫אותי עד שהגענו לישיבה גדולה‪ .‬פתאום‬ ‫תלמיד בישיבת כפר חסידים‪.‬‬ ‫נצנץ בי זכרון אותו מעשה במוצאי יום‬ ‫בתפילת יום כיפור האריכו מאד בתפילת‬ ‫הכיפורים‪ .‬נזכרתי בדבריו של רבי אליהו‪.‬‬ ‫נעילה‪ .‬הבחורים ביקשוני שאגש להתפלל‬ ‫סיפרתי לו את שארע עמי‪.‬‬ ‫ערבית ואתפלל מהר‪.‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫אוﬧ‬ ‫טז‬ ‫נפתחו‪ ,‬הדברים החלו להסתדר על הצד‬ ‫ְקדֹוש ֶּעלְ יֹון‬ ‫היותר טוב'‪.‬‬ ‫אותו צדיק נדהם למשמע הדברים ואמר‪:‬‬ ‫ָּׁהעֹולֶּ ה ִמכָּׁ ל זֶּ ה‬ ‫'הנה מצאנו‪ ,‬רבי אליהו קדוש עליון‬ ‫אמר לך כזה דבר ולא ביקשת ממנו‬ ‫סליחה?! עלה ביארצייט שלו על קברו‬ ‫יש לנקוט משנה זהירות שלא להיות‬ ‫ותבקש מחילה‪ ,‬זה יהיה תיקונך'‪.‬‬ ‫כאותו חתול מאולף של רבי יהונתן‬ ‫אייבשיץ זיע"א‪ ,‬שברגע של חולשה‪,‬‬ ‫סיים נכדו‪' :‬לאחר כשנה פגשתי את אותו‬ ‫שוכח מהכל ומאבד את העיקר‪.‬‬ ‫יהודי‪ .‬הוא סיפר כי השערים‬ ‫‪‬‬ ‫יז‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ִשדו ְך ִמן ַּה ָּׁש ַּמיִ ם‬ ‫אוﬧ‬ ‫ִשּדּוְך ִמן ַּה ָּׁש ַּמיִ ם‬ ‫אף על פי שמכריזים למעלה ארבעים יום קודם יצירת הולד‪ ,‬קשה הענין‬ ‫כקריעת ים סוף‪ ,‬וכביכול בכבודו ובעצמו מזווג זיווגים‪ ,‬ופתאם מתגנבת‬ ‫מחשבה במוחו של אדם הקאוץ מחומר בשר ודם לעזור להשם יתברך‪,‬‬ ‫בענין הנכבדות ולתת עצות או להעביר שער זקנו בשביל למצוא חן‬ ‫בעיני המדוברת‪ ,‬ממש כמו החכם הזה שדחף בכל כחו לסייע לרכבת בת‬ ‫מאה הקרונות‪.‬‬ ‫ַּבת ְּפלֹונִ י לִ ְפלֹונִ י‬ ‫ֵּׂמ ַּה ֵּׂשם ִא ָּׁשה לְ ִאיש‬ ‫עוד אמרו חז"ל (סוטה ב‪ ,‬א)‪' :‬והא אמר‬ ‫רב יהודה אמר רב‪ :‬ארבעים יום‬ ‫חז"ל אומרים (ברכות ח‪ ,‬א)‪' :‬על זאת‬ ‫קודם יצירת הולד‪ ,‬בת קול יוצאת‬ ‫יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא‪,‬‬ ‫ואומרת‪ :‬בת פלוני לפלוני בית פלוני‬ ‫אמר רבי חנינא‪ :‬לעת מצא – זו אשה‪,‬‬ ‫לפלוני'‪.‬‬ ‫שנאמר‪ :‬מצא אשה מצא טוב‪.‬‬ ‫מדוע ענין הזיווג צריך להיעשות עוד‬ ‫במערבא‪ ,‬כי נסיב אינש אתתא‪ ,‬אמרי‬ ‫לפני שנוצרו? מדוע מכריזים על‬ ‫ליה הכי‪ :‬מצא או מוצא? מצא‬ ‫הזיווג‪ ,‬דוקא ארבעים יום קודם ליצירת‬ ‫– דכתיב מצא אשה מצא טוב ויפק רצון‬ ‫הולד?‬ ‫מה'‪ ,‬מוצא – דכתיב ומוצא אני מר ממות‬ ‫ּומזַּ ּוֵּׂ ג‬ ‫יֹושב ְ‬ ‫ֵּׂ‬ ‫את האשה' וגו'‪.‬‬ ‫מסופר על מטרוניתא אחת ששאלה את‬ ‫מביאים חז"ל ראיה משלושה מקומות‬ ‫רבי יוסי בר חלפתא‪ ,‬מה הקב"ה‬ ‫שזיווגו של אדם הוא מהשם‬ ‫עושה מאז בריאת העולם‪ ,‬וענה‪ ,‬יושב‬ ‫יתברך (מועד קטן יח‪ ,‬ב)‪' :‬הכי אמר רב משום‬ ‫ומזווג זווגים!‬ ‫רבי ראובן בן אצטרובילי‪ :‬מן התורה ומן‬ ‫הנביאים ומן הכתובים מה' אשה לאיש‪.‬‬ ‫אמרה‪ ,‬את זה גם אני יכולה לעשות‪,‬‬ ‫מן התורה – דכתיב ויען לבן ובתואל‬ ‫לקחה אלף עבדים‪ ,‬אלף שפחות‪,‬‬ ‫ויאמרו מה' יצא הדבר‪ .‬מן הנביאים –‬ ‫ונתנה 'הוראות' לכל אחד את מי הוא יקח‬ ‫דכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא‪.‬‬ ‫לאשה‪ .‬למחרת‪ ,‬שוד ושבר‪ ,‬כולם‬ ‫מן הכתובים – דכתיב בית והון נחלת‬ ‫פצועים‪ ,‬ללא ידיים ורגליים‪.‬‬ ‫אבות ומה' אשה משכלת'‪.‬‬ ‫ד)‪:‬‬ ‫סח‪,‬‬ ‫פרשה‬ ‫רבה‬ ‫(מדרש‬ ‫כפי שאיתא‬ ‫הּודה ַבר ִּסימֹון ָּפ ַתח (תהלים סח‪,‬‬ ‫ַר ִּבי יְ ָ‬ ‫שאלה ראשונה שצריכה ביאור‪ ,‬מדוע‬ ‫מֹוׁשיב יְ ִּח ִּידים ַביְ ָתה‪ַ ,‬מ ְטרֹונָ ה‬ ‫ז)‪ֱ :‬אֹל ִּקים ִּ‬ ‫צריכים ראיה גם מן התורה‪ ,‬גם‬ ‫יֹוסי ַבר ֲחלַ ְפ ָתא ָא ְמ ָרה לֹו‬ ‫ָׁש ֲאלָ ה ֶאת ַר ִּבי ֵ‬ ‫מן הנביאים וגם מן הכתובים שמה' אשה‬ ‫לְ כַ ָמה יָ ִּמים ָב ָרא ַה ָקדֹוׁש ָברּוְך הּוא ֶאת‬ ‫לאיש? לא מספיקה לנו ראיה מהתורה?!‬ ‫עֹולָ מֹו‪ָ ,‬א ַמר לָ ּה לְ ֵׁש ֶׁשת יָ ִּמים‪ ,‬כְ ִּדכְ ִּתיב‬ ‫האם יש דבר שהוא לא מאת השם?!‬ ‫(שמות כ‪ ,‬יא)‪ :‬כִּ י ֵׁש ֶׁשת יָ ִּמים ָע ָשה ה' ֶאת‬ ‫בשביל מה צריכים להביא ראיות לזה?!‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ִשדו ְך ִמן ַּה ָּׁש ַּמיִ ם‬ ‫אוﬧ‬ ‫יח‬ ‫ומאז פועל העולם בהנהגה שהנהיג‬ ‫ַה ָש ַמיִּ ם וְ ֶאת ָה ָא ֶרץ‪ָ .‬א ְמ ָרה לֹו ַמה הּוא‬ ‫הנקראת 'טבע'‪ .‬האם אתה יכול להראות‬ ‫אֹותּה ָׁש ָעה וְ ַעד ַעכְ ָׁשו‪ָ ,‬א ַמר לָ ּה‪,‬‬ ‫עֹושה ֵמ ָ‬ ‫ֶ‬ ‫לי את הקב"ה באופן מוחשי???"‬ ‫ּומזַ ּוֵ ג זִּ ּוּוגִּ ים‪ִּ ,‬בתֹו‬ ‫יֹוׁשב ְ‬ ‫ַה ָקדֹוׁש ָברּוְך הּוא ֵ‬ ‫ֶׁשל ְּפלֹונִּ י לִּ ְפלֹונִּ י‪ִּ ,‬א ְׁשתֹו ֶׁשל ְּפלֹונִּ י‬ ‫אמר לה ַר ִּבי ֵ‬ ‫יֹוסי ַבר ֲחלַ ְפ ָתא‪" :‬כן‪ ,‬ישנו‬ ‫לִּ ְפלֹונִּ י‪ָ ,‬ממֹונֹו ֶׁשל ְּפלֹונִּ י לִּ ְפלֹונִּ י‪.‬‬ ‫ענין אחד בבריאה שמן התורה ומן‬ ‫הנביאים ומן הכתובים‪ ,‬הקב"ה מראה את‬ ‫נּותיּה‪ַ ,‬אף ֲאנִּ י‬ ‫ָּׁא ְמ ָּׁרה לֵ יּה‪ ,‬וְ ָדא הּוא ֻא ָמ ֵ‬ ‫עצמו מאז בריאת העולם‪ ,‬וזהו ענין הזיווג‬ ‫יְ כֹולָ ה לַ ֲעשֹות כֵ ן‪ ,‬כַ ָמה ֲע ָב ִּדים‬ ‫– כדי שנדע שמהשם אשה לאיש!"‬ ‫כַ ָמה ְׁש ָפחֹות יֵ ׁש לִּ י‪ ,‬לְ ָׁש ָעה ַקלָ ה ֲאנִּ י יְ כֹולָ ה‬ ‫לְ זַ ּוְ גָ ן‪ָ .‬א ַמר לָ ּה‪ִּ ,‬אם ַקלָ ה ִּהיא ְב ֵעינַ יִּ ְך‪,‬‬ ‫אמרה לו אותה מטרונה‪" :‬מה הבעיה?!‬ ‫יעת‬ ‫ָק ָׁשה ִּהיא לִּ ְפנֵ י ַה ָקדֹוׁש ָברּוְך הּוא כִּ ְק ִּר ַ‬ ‫את זה גם אני יכולה לעשות!"‪,‬‬ ‫יֹוסי ַבר ֲחלַ ְפ ָתא‪ֶ ,‬מה‬ ‫יַ ם סּוף‪ָ .‬הלַ ְך לֹו ַר ִּבי ֵ‬ ‫וכשראתה אותה מטרונה שהיא לא יכולה‬ ‫ָע ְש ָתה נָ ְטלָ ה ֶאלֶ ף ֲע ָב ִּדים וְ ֶאלֶ ף ְׁש ָפחֹות‬ ‫לעשות זאת‪ ,‬הבינה שבענין הזה מראה‬ ‫אֹותן ׁשּורֹות ׁשּורֹות‪ָ ,‬א ְמ ָרה ְּפלַ ן‬ ‫וְ ֶה ֱע ִּמ ָידה ָ‬ ‫הקב"ה את הנהגתו שהיא מעל לגדר‬ ‫ּופלֹונִּ ית ִּת ַּסב לִּ ְפלֹונִּ י‪ ,‬וְ זִּ ּוְ גָ ה‬ ‫יִּ ַּסב לִּ ְפלֹונִּ ית ְ‬ ‫הטבע – ורק הוא המחליט בענין הזיווגים!‬ ‫אֹותן ְבלַ יְ לָ ה ַא ַחת‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫ִבתֹו ֶּשל ְשֹלמֹה‬ ‫יעא‪ֵ ,‬דין‬ ‫לְ ָּׁמ ָּׁחר ֲאתֹון לְ גַ ָבּה ֵדין ֵ‬ ‫מֹוחיּה ְּפ ִּצ ָ‬ ‫יטא‪ֵ ,‬דין ַרגְ לֵ יּה ְת ִּב ָירא‪.‬‬ ‫ֵעינֹו ְׁש ִּמ ָ‬ ‫למדרש‬ ‫במבוא‬ ‫מספר המדרש‬ ‫(מובא‬ ‫ָא ְמ ָרה לְ הֹון ַמה לְ כֹון‪ָ ,‬דא ֲא ָמ ָרה לֵ ית ֲאנָ א‬ ‫תנחומא הקדום)‪' :‬מעשה בשלמה המלך‬ ‫ָב ֵעי לְ ֵדין‪ ,‬וְ ֵדין ֲא ַמר לֵ ית ֲאנָ א ָב ֵעי לְ ָדא‪.‬‬ ‫שהיתה לו בת יפיפיה אין כמותה בכל‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬הביט במזלות מי בן זוגה ומי‬ ‫יֹוסי ַבר‬ ‫יאה ֶאת ַר ִּבי ֵ‬ ‫ִמיָּׁ ד ָׁשלְ ָחה וְ ֵה ִּב ָ‬ ‫ישאנה‪ ,‬וראה שהוא עני אחד ואין‬ ‫לֹוּה‬ ‫ֲחלַ ְפ ָתא‪ָ ,‬א ְמ ָרה לֹו לֵ ית ֱא‪ַ -‬‬ ‫בישראל עני כמותו‪.‬‬ ‫תֹור ְתכֹון נָ ָאה‬ ‫ַ‬ ‫כֶ ֱאלָ ֲהכֹון‪ֱ ,‬א ֶמת ִּהיא‬ ‫ּומ ֻׁש ַב ַחת יָ ֶפה ָא ַמ ְר ָת‪ָ .‬א ַמר ֹלא כָ ְך ָא ַמ ְר ִּתי‬ ‫ְ‬ ‫מה עשה? בנה מגדל גבוה בים והיה‬ ‫לָ ְך‪ִּ ,‬אם ַקלָ ה ִּהיא ְב ֵעינַ יִּ ְך ָק ָׁשה ִּהיא לִּ ְפנֵ י‬ ‫מקיפו מכל רוחותיו מסביב‪ ,‬נטל‬ ‫יעת יַ ם סּוף‪,‬‬ ‫ַה ָקדֹוׁש ָברּוְך הּוא כִּ ְק ִּר ַ‬ ‫שלמה את בתו ונתן אותה בתוך אותו‬ ‫עֹושה לָ ֶהן ְמזַ ּוְ גָ ן‬‫ֶ‬ ‫ַה ָקדֹוׁש ָברּוְך הּוא ָמה‬ ‫מגדל‪ ,‬ועמה שבעים סריסים מזקני‬ ‫טֹוב ָתן‪ֲ ,‬ה ָדא הּוא‬ ‫ְב ַעל כָ ְר ָחן ֶׁשֹלא ְב ָ‬ ‫ישראל‪ ,‬ובמגדל לא עשה פתח‪ ,‬שלא יכנס‬ ‫מֹוׁשיב יְ ִּח ִּידים ַביְ ָתה‬ ‫ִּ‬ ‫ִּדכְ ִּתיב‪ֱ :‬אֹל ִּקים‬ ‫אדם בו‪ ,‬ונתן בו צידה הרבה‪.‬‬ ‫כֹוׁשרֹות‪,‬‬ ‫כֹוׁשרֹות‪ַ ,‬מהּו ַב ָ‬ ‫מֹוציא ֲא ִּס ִּירים ַב ָ‬ ‫ִּ‬ ‫אמר‪ :‬אראה פועל השם ומעשהו‪ .‬לימים‬ ‫ּומאן‬ ‫אֹומר ִּׁש ָירה ַ‬‫ְבכִּ י וְ ִּׁשירֹות‪ַ ,‬מאן ִּד ְב ֵעי ֵ‬ ‫ְדלָ א ְב ֵעי ָבכֵ י‪.‬‬ ‫היה אותו עני‪ ,‬שהוא בן זוגה‪ ,‬יוצא‬ ‫בדרך בלילה‪ ,‬והיה ערום ויחף‪ ,‬רעב‬ ‫ֵּׂמ ַּעל ַּה ֶּט ַּבע‬ ‫וצמא‪ ,‬ראה נבלת שור מושלכת בשדה‪,‬‬ ‫נכנס בה בין צלעותיה להפיג צינתו‪,‬‬ ‫ביאור נפלא מובא בספרו של ר' חיים‬ ‫ובשעה שישן שם בא עוף גדול ונטל‬ ‫שמואלביץ' (שיחות מוסר מאמר ל – שנת‬ ‫אותה נבלה ונשאה על גג אותו מגדל על‬ ‫יֹוסי‬ ‫תשל"ב)‪ :‬אותה מטרונה‪ ,‬שאלה את ַר ִּבי ֵ‬ ‫חדר הבחורה‪ ,‬ושם היה העוף אוכל את‬ ‫ַבר ֲחלַ ְפ ָתא שאלה – "הרי אתם מאמינים‬ ‫בשר הנבלה‪ ,‬וישב שם העני על הגג‪.‬‬ ‫שהקב"ה ברא את העולם בששה ימים‪,‬‬ ‫יט‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ִשדו ְך ִמן ַּה ָּׁש ַּמיִ ם‬ ‫אוﬧ‬ ‫שהרעידה את חלל הישיבה! כולם 'שברו‬ ‫כשהאיר השחר יצאה הבחורה מחדרה‬ ‫את הראש'‪ ,‬בניסיון לפצח את אותה‬ ‫ללכת הגגה‪ ,‬כמנהגה בכל יום‪,‬‬ ‫שאלה – כולל המהר"ם א"ש‪.‬‬ ‫וראתה אותו בחור‪ ,‬אמרה לו‪ :‬מי אתה ומי‬ ‫הביאך לכאן?‬ ‫הלך אותו תלמיד‪ ,‬ושיגר לכל גדולי הדור‬ ‫באותו הזמן מכתבים עם אותה‬ ‫אמר לה‪ :‬יהודי אני מבני עכו‪ ,‬ועוף‬ ‫שאלה‪ .‬כעבור כמה שבועות החלו להגיע‬ ‫הביאני לכאן‪ .‬מה עשתה? לקחתו‬ ‫תשובות – חלקן כבר נשמעו בישיבה ולא‬ ‫והביאתו לחדרה‪ ,‬והלבישוהו‪ ,‬הרחיצוהו‪,‬‬ ‫סיפקו אותו‪ ,‬חלקן התקבלו‪ ...‬אבל‬ ‫סכוהו ונִּ ְתיָ ָפה מאוד עד שאין כמותו בכל‬ ‫תשובה אחת שהגיעה הקסימה אותו‬ ‫גבול ישראל‪ ,‬ואהבה אותו הבחורה בלבה‬ ‫במיוחד‪.‬‬ ‫ובנפשה‪ ,‬והיה הבחור חריף ומפלפל‪,‬‬ ‫ממולח וסופר‪.‬‬ ‫הלך אותו תלמיד למהר"ם א"ש וביקש‪:‬‬ ‫"רב'ה‪ ,‬אני רוצה לנסוע אל אותו‬ ‫יום אחד אמרה לו‪ :‬רוצה אתה לקדשני?‬ ‫אדם שענה לי את התשובה הזו"‪.‬‬ ‫אמר לה‪ :‬הלואי! מה עשה? הקיז דם‬ ‫וכתב לה כתובה‪ ,‬קידשה ואמר‪ֵ :‬עד ה'‬ ‫אמר לו המהר"ם א"ש‪" :‬סע לחיים טובים‬ ‫היום ועדים מיכאל וגבריאל‪.‬‬ ‫ולשלום"‪.‬‬ ‫נתעברה ממנו‪ .‬כשראו אותה הזקנים‬ ‫לקח את התיק ויצא לדרך ברכבת‪ .‬כאשר‬ ‫מעוברת‪ ,‬שאלו אותה ממי היא‬ ‫הגיעו לאמצע הדרך‪ ,‬עצרה הרכבת‬ ‫מעוברת‪ ,‬אמרה להם מה לכם לדעת?‬ ‫להפסקה של כמה שעות עד הבוקר‪ .‬נכנס‬ ‫נפלו פני הזקנים‪ ,‬שהיו מתיראים משלמה‬ ‫התלמיד לפונדק שהיה באזור‪ ,‬ולהפתעתו‬ ‫המלך‪ ,‬ושלחו אליו לבוא אליהם‪.‬‬ ‫הוא רואה תלמיד ישיבה יושב ולומד‬ ‫גמרא!‬ ‫נכנס שלמה בספינה ובא אליהם‪ ,‬ואמרו‬ ‫לו‪ :‬אדוננו המלך‪ ,‬כך הדבר‪ ,‬ואל‬ ‫מיד התיישבו זה עם זה‪ ,‬והחלו לעסוק‬ ‫ישים אדוננו בעבדיו עוון‪ .‬קרא שלמה‬ ‫בלימוד – בחור כלבבו‪ ,‬מהישיבה‬ ‫לבתו ושאל אותה על הדבר‪ .‬אמרה לו‪:‬‬ ‫של החתם סופר – מה יכול להיות טוב‬ ‫בחור אחד הביא לי הקדוש ברוך הוא יפה‬ ‫מזה?!‬ ‫וטוב‪ ,‬תלמודי וסופר‪ ,‬וקידשני‪.‬‬ ‫לפני שעלו לישון‪ ,‬שאל תלמיד המהר"ם‬ ‫קראה לבחור ובא לפני המלך והראה לו‬ ‫א"ש את הבחור‪" :‬מה מעשיך פה?"‬ ‫הכתובה שכתב לבתו‪ ,‬שאל המלך‬ ‫אמר לו הבחור‪" :‬החתם סופר נתן לי‬ ‫על משפחתו והבין מתוך דבריו שהוא‬ ‫מכתב להעביר לרב פלוני שמתגורר‬ ‫שראה במזל‪ ,‬ושמח שמחה גדולה ואמר‪:‬‬ ‫בעיירה פלונית"‪.‬‬ ‫ברוך המקום שנותן אשה לאיש‪ .‬מכאן‬ ‫שאת גזירת הגורל אין לשנות‪.‬‬ ‫אמר לו תלמיד המהר"ם א"ש‪" :‬מה אתה‬ ‫ַּה ְשגָּׁ ָּׁחה‬ ‫אומר?! אני בדיוק בדרך אליו!"‬ ‫אמר לו הבחור‪" :‬אם אתה בין כה וכה‬ ‫יום אחד במהלך שיעורו של המהר"ם‬ ‫נוסע לשם‪ ,‬קח את המכתב אליו ותמסור‬ ‫א"ש‪ ,‬שאל אחד התלמידים שאלה‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ִשדו ְך ִמן ַּה ָּׁש ַּמיִ ם‬ ‫אוﬧ‬ ‫כ‬ ‫החתם סופר שימסור לו את המכתב‬ ‫לו שזה מהחתם סופר ואני אחזור‬ ‫שלכאורה‪ ,‬היה צריך להימסר על ידו‪...‬‬ ‫לישיבה!"‬ ‫ומשם הכל ידוע!‬ ‫נפרדו השניים לדרכם – זה נסע אל אותו‬ ‫כל נושא השידוכים – "מן התורה מן‬ ‫רב והשני חזר לישיבה‪.‬‬ ‫הנביאים ומן הכתובים‪ ,‬מהשם אשה‬ ‫לאיש" – בא ללמדנו‪ ,‬שאין איש יכול‬ ‫מגיע תלמיד המהר"ם א"ש אל אותו רב‪:‬‬ ‫להפריע לחבירו בענין הזיווג‪.‬‬ ‫"שלום‪ ,‬אני אותו התלמיד ששלח‬ ‫לך את אותו מכתב‪ – "...‬אותו הרב שמח‬ ‫כל מה שעלינו לעשות בענין השידוך‪ ,‬זה‬ ‫מאוד שהגיע אליו אותו תלמיד‪ .‬שלשה‬ ‫כמעשה אליעזר עבד אברהם – בשעה‬ ‫ימים פלפלו בלימוד‪ ...‬סוגיה אחר סוגיה!‬ ‫שהגיע אל הבאר‪ ,‬פנה אל הקב"ה ואמר‬ ‫(כד‪ ,‬יב)‪ :‬ה' ֱאֹל ֵקי ֲאדֹנִּ י ַא ְב ָר ָהם – ריבונו של‬ ‫לאחר שלשה ימים שפלפלו בלימוד‪ ,‬אמר‬ ‫עולם‪ ,‬אני יודע שמן התורה מן הנביאים‬ ‫לו התלמיד‪" :‬תודה רבה על הכל‪,‬‬ ‫ומן הכתובים‪ ,‬מהשם אשה לאיש‪ ,‬אבל‬ ‫רק לפני שאני נוסע בחזרה יש לי כאן‬ ‫בבקשה ממך‪ ,‬שזה לא יקח זמן רב‪ַ ,‬ה ְק ֵרה‬ ‫מכתב שהתבקשתי להעביר אליך מהחתם‬ ‫נָ א לְ ָפנַ י ַהיֹום וַ ֲע ֵשה ֶח ֶסד ִּעם ֲאדֹנִּ י ַא ְב ָר ָהם‬ ‫סופר"‪ ,‬ומסר לו אותו‪.‬‬ ‫– שזה יעשה במהירות ובשמחה‪ ,‬ללא‬ ‫צער ועוגמת נפש!‬ ‫טֹובה‬ ‫ְב ָּׁש ָּׁעה ָּׁ‬ ‫סֹופר זיע"א‬ ‫ַּה ֲח ַּתם ֵּׂ‬ ‫פתח הרב את המכתב‪ ...‬ואמר לאותו‬ ‫תלמיד‪" :‬טוב‪ ...‬שיהיה בשעה‬ ‫סיפור נפלא והשגחה פרטית על שידוך‬ ‫טובה ומוצלחת!" "בשעה טובה ומוצלחת‬ ‫של תלמיד הכתב סופר‪ ,‬סיפר‬ ‫– על מה?!" שאל התלמיד‪.‬‬ ‫הגרי"ש אונגר גאב"ד חוג חתם סופר‬ ‫זצ"ל‪:‬‬ ‫"כתוב כאן במכתב‪ ,‬שאותו בחור שיביא‬ ‫לי את המכתב‪ ,‬הוא הבחור‬ ‫שמעתי מהגאון רבי משה אברהם סופר‬ ‫שביקשתי מהחתם סופר למצוא לי עבור‬ ‫זצ"ל מטשארנא‪ ,‬בנו של הגה"ק‬ ‫בתי החסודה! – אם ככה‪ ,‬מצאת חן בעיני‬ ‫רבי אליעזר זוסמן סופר זצ"ל אב"ד‬ ‫– אז שיהיה בשעה טובה ומוצלחת!!!"‬ ‫פאקש‪ ,‬את סיפור שידוכו של אביו‪.‬‬ ‫הגה"ק רבי זוסמן סופר זצ"ל למד תחילה‬ ‫כשהתבקש החתם סופר למצוא שידוך‬ ‫בישיבתו של מרנא החת"ס זצ"ל‪ ,‬אך‬ ‫לבתו של אותו הרב‪ ,‬הוא‬ ‫עיקר שנות לימודו עשה בישיבתו הרמה‬ ‫חיפש מישהו שלדעתו מתאים – אבל‬ ‫של הגה"ק הכתב סופר זצ"ל‪ ,‬ובהגיע עתו‬ ‫הקב"ה חשב אחרת‪ ,‬יש תלמיד אחר‬ ‫עת דודים קראו רבו הכת"ס ושאלו‪ ,‬הנה‬ ‫בישיבתו של המהר"ם א"ש שהוא‬ ‫אתה בחור מבוגר ובא בימים ומדוע לא‬ ‫המתאים!‬ ‫תלך לחפש שידוך? ענה רבי זוסמן‪ ,‬רבי‪,‬‬ ‫יתום ועני אני‪ ,‬ואיך אוכל לעשות שידוך‬ ‫גלגל הקב"ה שאותו התלמיד ישאל‬ ‫ואין בידי פרוטה לפורטה? שאלו הכת"ס‪:‬‬ ‫שאלה חזקה‪ ,‬השאלה הזאת‬ ‫התחשוב שרק בפרעשבורג ניתן למצוא‬ ‫תישלח על ידו ותגיע לאותו רב שהוא‬ ‫שידוך? אמר רבי זוסמן‪ ,‬רבי‪ ,‬אין לי כסף‬ ‫אבי הכלה‪ ,‬ובדרך הוא יפגוש את תלמיד‬ ‫כא‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ִשדו ְך ִמן ַּה ָּׁש ַּמיִ ם‬ ‫אוﬧ‬ ‫סיפר לו רבי זוסמן את השתלשלות‬ ‫אף לא עבור הוצאות הנסיעה לעיר‬ ‫הדברים מעת פקודת רבו הכתב‬ ‫אחרת‪ .‬אמר לו הכת"ס‪ ,‬איש איך האב‬ ‫סופר‪ ,‬והנה הוא כאן לראות איך יפול‬ ‫אויך ניקס קיין געלט‪ ,‬גם לי אין כסף‪,‬‬ ‫דבר מאתו יתברך‪ .‬טפח לו הזקן על‬ ‫והחל מפשפש בכיסיו ובכליו ולא מצא כי‬ ‫שכמו ואמר‪ ,‬דו ביסט מיינע – אתם שלי‪.‬‬ ‫אם תשעים ושבעה גראשן‪ ,‬שהיו סכום‬ ‫זעום למדי‪ ,‬הגישם לרבי זוסמן ואמר לו‪,‬‬ ‫אותו יהודי זקן היה הגה"ק רבי יואל‬ ‫הא לך כסף לנסיעה‪.‬‬ ‫אונגר זצ"ל‪ ,‬מח"ס שו"ת ריב"א‪.‬‬ ‫סיפר רבי יואל לרבי זוסמן‪ ,‬אמש התגלה‬ ‫רבי זוסמן‪ ,‬שאמונת חכמים טבועה היתה‬ ‫אלי מרן החתם סופר הק' זצ"ל בחלום‬ ‫בדמו‪ ,‬שם פעמיו לתחנת הרכבת‬ ‫הלילה‪ ,‬ואמר לי שאסע לכפר הזה‪ ,‬וכאן‬ ‫והתעניין לאן יוכל להגיע עם סכום כזה‪.‬‬ ‫אמצא שידוך לבתי‪ .‬ואכן בכוח אמונת‬ ‫כה איתנה הייתה אמונת החכמים‬ ‫החותן בקדושתו של מרנא החתם סופר‪,‬‬ ‫התקועה בלבו של רבי זוסמן‪ ,‬עד שלא‬ ‫ובכוח אמונת החתן בקדושתו של הכתב‬ ‫דאג כלל להותיר בידו כסף לחזרה‪ ,‬אלא‬ ‫סופר‪ ,‬נפגשו השניים בכפר נידח‪ ,‬ועל ידי‬ ‫האמין בה' וברבו עבדו שבלי ספק ימצא‬ ‫זה נגמר השידוך בשעה טובה ומוצלחת‬ ‫שם שידוך ויהיה לו כסף לשוב‪ .‬אמרו לו‪,‬‬ ‫לכבוד ולתפארת‪.‬‬ ‫בסכום כזה לא תגיע רחוק אלא עד מקום‬ ‫פלוני הסמוך לפרעשבורג‪.‬‬ ‫בפנימיות הדברים‪ ,‬כל זיווג הוא חלק‬ ‫פנימי ועמוק מכבשונו של‬ ‫חשב רבי זוסמן בלבו‪ ,‬הן בסביבות‬ ‫עולם‪ ,‬שהוא חלק מתיקון השלם‪ ,‬וכל‬ ‫פרעשבורג גם כן מכירים אותי‬ ‫הבנים ובני בנים תלויים בזיווג‪ ,‬לכן (סוטה‬ ‫ואת עניי ולא יחפצו בי‪ ,‬על כן אלך‬ ‫ב‪ ,‬א) 'אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן‪:‬‬ ‫ואפליג בספינות המשא ועל ידיהן אוכל‬ ‫וקשין לזווגן כקריעת ים סוף'‪ ,‬וכן יש‬ ‫להגיע בסכום שיש לי רחוק יותר‪.‬‬ ‫להכריז בשמים (שם)‪ :‬בת קול יוצאת‬ ‫וממחשבה למעשה‪ ,‬הלך לנהר דונא‬ ‫ואומרת‪' :‬בת פלוני לפלוני בית פלוני‬ ‫והתעניין עד היכן יוכל להפליג בסכום‬ ‫לפלוני'‪.‬‬ ‫שברשותו‪ .‬אמרו לו‪ ,‬עד כפר פלוני‪ .‬והנה‬ ‫ָּׁשֹלש הֹוכָּׁ חֹות‬ ‫בכפר ההוא לא התגורר אפילו יהודי אחד‪,‬‬ ‫אך רבי זוסמן אזור הביטחון אין לו כי אם‬ ‫שלוש ההוכחות שחז"ל מביאים מן‬ ‫כשהגיעה הספינה לאותו הכפר‪ ,‬ירד‬ ‫התורה ומן הנביאים ומן‬ ‫מהספינה ופסע לאיטו בין קני הסוף‬ ‫הכתובים שמהשם אשה לאיש‪ ,‬כוללות‬ ‫לאורך הנהר‪ ,‬בתלותו עיניו לה' שינחהו‬ ‫שלושה מסרים ולימודים שונים‪.‬‬ ‫במעגלי צדק ויזמין לפניו עזרו בקודש‪.‬‬ ‫לפתע ראה נכחו יהודי זקן בעל צורה‪.‬‬ ‫פסוק ראשון הוא מן התורה – דכתיב‬ ‫פנה אליו היהודי בשאלה – מה מעשיכם‬ ‫'ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא‬ ‫כאן? רבי זוסמן מחמת רוב התרגשותו‬ ‫הדבר'‪ ,‬מילים הנאמרות על ידי בתואל‬ ‫השיב גם הוא באותה שאלה – ומה‬ ‫ולבן אשר היו חומדי בצע‪ ,‬רמאים‪,‬‬ ‫מעשיכם אתם כאן? אמר לו אותו זקן‪ ,‬אין‬ ‫אנוכיים ועובדי כוכבים‪ ,‬אף הם בראותם‬ ‫זה מן הנימוס שתשיבני בשאלה באשר‬ ‫את הנסים שהתרחשו לאליעזר‪ ,‬הבינו‬ ‫אני הקדמתי לשאול‪ ,‬ועוד שאני גדול‬ ‫שהזיווג בין רבקה ויצחק נגזר מלמעלה‪.‬‬ ‫מכם במניין שנות חיי‪.‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ִשדו ְך ִמן ַּה ָּׁש ַּמיִ ם‬ ‫אוﬧ‬ ‫כב‬ ‫נועד מראש כמו בחירת הזווג‪ ,‬זאת‬ ‫הם גלו שאליעזר נסע מרחק לא ייאמן‬ ‫המציאות‪.‬‬ ‫ביום אחד‪ ,‬הם ראו שרבקה בת מלכים‬ ‫אשר אף פעם לא שאבה מים מהבאר‬ ‫ַּה ִאם יֵּׂ ש לְ ִה ְש ַּת ֵּּׂדל‬ ‫בחייה היתה זאת שהשקתה את גמליו‬ ‫פעם הגיעה לאזני הכהן הגדול מאחיו מרן‬ ‫הצמאים של אליעזר‪ ,‬הם אף נסו להרעיל‬ ‫אותו אך הצלחות הוחלפו‪ ,‬ואליעזר ניצל‪,‬‬ ‫החפץ חיים זיע"א שמועה לא טובה‬ ‫ויכול היה להמשיך במשימתו‪ .‬היו הרבה‬ ‫על אודות אחד מתלמידי ישיבתו אשר‬ ‫סימנים ברורים שזיווג זה הוא מן השמים‪,‬‬ ‫נכבדות ידובר בו‪ ,‬וכי הענין מתנהל‬ ‫עד שאפילו בתואל ולבן הרשעים לא‬ ‫בכבדות‪ ,‬כי המדוברת מסרבת עדיין‬ ‫יכלו להתעלם מהם!‬ ‫לסגור את השידוך‪ .‬חבריו בישיבה‪,‬‬ ‫שחשבו כי זקנו המגודל הוא בעוכריו‪,‬‬ ‫פסוק שני‪ ,‬מן הנביאים – דכתיב 'ואביו‬ ‫ייעצוהו איפוא שבשביל למצא חן בעיני‬ ‫ואמו לא ידעו כי מה' היא'‪ ,‬נאמר‬ ‫המדוברת‪ ,‬כדאי שיעביר שער זקנו כמו‬ ‫על זווגו של שמשון הגיבור‪ ,‬כאשר הודיע‬ ‫שרגילים היו להשתמש בזה בישיבות‬ ‫להוריו בהחלטיות שהוא רוצה לשאת‬ ‫אחרות בליטא‪ .‬הזמין החפץ חיים זיע"א‬ ‫אשה פלישתית‪ .‬הוריו לא יכלו להבין את‬ ‫את המדובר הלז לביתו והתחיל לדבר‬ ‫פשר דרישתו יוצאת הדופן‪ ,‬ושאלו אותו‬ ‫אתו בעניני שדוכים‪ ,‬ונשא לפניו משל‪:‬‬ ‫אם אין מספיק נשים יהודיות מתאימות‬ ‫למה הדבר דומה‪ ,‬לקטר של רכבת‪,‬‬ ‫לנשואין‪ .‬שמשון אמנם נשא אשה‬ ‫שמחוברים אליו יותר ממאה‬ ‫פלישתית זו‪ ,‬למרות התנגדותם‪ ,‬כשלב‬ ‫קרונות טעונים משא המשרכים דרכם על‬ ‫בתכניתו להתנקם בפלישתים‪ .‬למדים אנו‬ ‫הפסים מול הר גבוה‪ .‬הקטר עובד במלוא‬ ‫מפסוק זה שאפילו נישואין לא צפויים‬ ‫הקיטור ומהלך אט לרוב משא העגלות‬ ‫ולא מתאימים מגיעים משמים!‬ ‫הטעונות‪ .‬היה שם פיקח אחד שרצה‬ ‫פסוק שלישי‪ ,‬מן הכתובים – דכתיב 'בית‬ ‫להחיש מהלך הרכבת‪ ,‬התחיל לדחוף‬ ‫והון נחלת אבות ומה' אשה‬ ‫בשתי ידיו את הקרון האחרון‪ ,‬בכונה‬ ‫לסייע למכונת הקיטור המושכת את כל‬ ‫משכלת'‪ ,‬החכם מכל האדם‪ ,‬שלמה המלך‪,‬‬ ‫העגלות‪ .‬לגלגו עליו העומדים מסביבו‪:‬‬ ‫אומר‪ ,‬יש אמונה מקובלת‪ ,‬כפי שיש‬ ‫מה כוחך גדול‪ ,‬לעומת המכונה הענקית‬ ‫פתגם לא נכון 'צריך לדעת היכן להוולד!'‬ ‫העובדת בכל כוחה?! כוחך לעומתה הוא‬ ‫כאילו שירושה מגיעה ישירות מה'‪ ,‬אדם‬ ‫לא עושה שום מאמץ להשיג ירושה‪ ,‬היא‬ ‫בבחינת כוח היתוש מול כוח השור‪.‬‬ ‫פשוט נופלת אליו מן השמים!‬ ‫ַּרכֶּ ֶּבת ַּבת ֵּׂמ ָּׁאה ְקרֹונֹות‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬רובם משוכנעים שהם‬ ‫כך הוא הענין בשדוכים‪ :‬אף על פי‬ ‫פעילים בבחירת בן זוגם‪,‬‬ ‫שמכריזים למעלה ארבעים יום קודם‬ ‫ומבררים ומשוכנעים שיש להם יד וחלק‬ ‫יצירת הולד‪ ,‬קשה הענין כקריעת ים סוף‪,‬‬ ‫בהחלטה זו‪ ,‬אך שלמה המלך מלמדנו שה'‬ ‫וכביכול בכבודו ובעצמו מזווג זיווגים‪,‬‬ ‫גוזר ומנהל זיווגים באופן אישי וצמוד‪.‬‬ ‫ופתאם מתגנבת מחשבה במוחו של אדם‬ ‫נראה שאנו בוחרים בקפדנות ומחליטים‬ ‫לעזור להשם יתברך‪ ,‬בענין הנכבדות‬ ‫עם מי להתחתן‪ ,‬אך במציאות הרוחנית‬ ‫להעביר שער זקנו בשביל למצוא חן‬ ‫אין זה כך‪ .‬שלמה מלמדנו ששום דבר לא‬ ‫כג‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ִשדו ְך ִמן ַּה ָּׁש ַּמיִ ם‬ ‫אוﬧ‬ ‫ָּׁהעֹולֶּ ה ִמכָּׁ ל זֶּ ה‬ ‫בעיני המדוברת‪ ,‬ממש כמו החכם הזה‬ ‫שדחף בכל כחו לסייע לרכבת בת מאה‬ ‫השם יתברך יושב ומזווג זווגים‪ ,‬ואין‬ ‫הקרונות‪!...‬‬ ‫חכמה ואין תבונה נגד השם‪ ,‬מה‬ ‫שנגזר הוא מה שיהיה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ִשדו ְך ִמן ַּה ָּׁש ַּמיִ ם‬ ‫אוﬧ‬ ‫כד‬