gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בינת ההלכה · Binas Hahalacha — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: בינת ההלכה · Binas Hahalacha

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

בינת ההלכה · Binas Hahalacha — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫יו"ל ע"י יצחק בירך דסקל ‪ -‬דיין ומו"צ‬ ‫בינת ההלכה‬ ‫גליון שסב פ' חיי שרה תשפ"ז‬ ‫על שו"ע אורח חיים‬ ‫פסקי תשובות‬ ‫מלוקט מספר‬ ‫מאת הגאון רבי שמחה בן ציון אייזיק רבינוביץ שליט"א‬ ‫פסקי תשובות אורח חיים סימן יד אות ה‬ ‫ה‪ .‬טלית וט"ק שאולים ‪ -‬ברכה עליהם‬ ‫סעיף ג'‪ ,‬שו"ע‪ :‬השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת פטור מלהטיל בה ציצית כל שלושים יום וכו'‪ ,‬שאלה כשהיא מצוייצת‬ ‫מברך עליה מיד‪ .‬ועיין היטב במשנ"ב וביה"ל‪ .‬והכרעת ההלכה בענין זה כפי שנתפשט המנהג לענין השואל טלית מחבירו‪ ,‬בין‬ ‫אם שאל טלית והוא ‪ 30‬מטיל בו ציציות שלו ובין אם שואל טלית מצוייצת‪ ,‬שאם מטרת השאילה כדי לקיים מצות ציצית ולא‬ ‫לכבוד בעלמא‪ ,‬וכגון השואל טלית כדי להתפלל תפילות שנוהגים להתעטף בהם בטלית‪ ,‬או טלית קטן כשאירע ואין לו ט"ק‬ ‫משלו ושואל מחבירו כדי לקיים בו מצות ציצית‪ ,‬אזי מברך עובר ללבישתו‪ ,‬ואף שלא ‪ 31‬התנה בהדיא עם המשאיל שיהיה‬ ‫במתנה על מנת להחזיר‪ ,‬אולם נכון שהמשאיל ‪ 32‬ידע שכוונת השואל הוא כדי לקיים בו מצות ציצית‪ ,‬וגם טוב ‪ 33‬שיאמר השואל‬ ‫למשאיל בלשון 'תן לי' ולא 'השאילני'‪ ,‬והמהדר לבקש מהמשאיל בהדיא שיתן לו במתנה על מנת להחזיר שפיר עבד ‪ 34‬לצאת‬ ‫ידי כל הדיעות‪ ,‬אך כאמור אינו לעיכובא‪ ,‬והמנהג לברך אף בלא אמירה מפורשת של המשאיל שנותנו במתנה ע"מ להחזיר‪.‬‬ ‫אבל השואל טלית מחבירו כשמטרתו כבוד הציבור גרידא‪ ,‬כגון לעלות לתורה או כהן לישא כפים או בכיבודים בעת ברית‬ ‫מילה שנוהגים להתעטף בהם בטלית‪ ,‬ואף ש"ץ ‪ 35‬שמתעטף בטלית בתפילתו לפני העמוד‪ ,‬שלולא היה משמש כש"ץ לא היה‬ ‫מתעטף בטלית‪ ,‬המנהג ‪ 36‬שאין מברכים על עטיפה זו‪ ,‬ואם כי כאשר יבקש את הטלית במתנה על מנת להחזיר יוכל לברך‬ ‫עליה‪ ,‬מכל מקום מהנכון ‪ 37‬שלא לעשות כן‪ ,‬אלא אדרבה טוב שיכוין שאינו רוצה לזכות בטלית בתורת מתנה אלא בתורת‬ ‫שאילה ואז לדברי הכל יהיה פטור מלברך עליה‪.‬‬ ‫‪ . 30‬דאם כי בשו"ע איתא דכל ל' יום פטור מציצית‪ ,‬כבר כתב בערוה"ש סעי' ט' דבזמננו שנושאים רק טליתות של מצוה‬ ‫)לאפוקי מזמניהם שהמלבושים שהיו הולכים כל היום היה עכ"פ בחלקם של ד' כנפות(‪ ,‬בין טלית גדול ובין ט"ק‪ ,‬אם שאל‬ ‫אחד מחבירו טלית או ט"ק מחויב להטיל בה ציצית מיד‪ ,‬דאנן סהדי שהשאילו כדי לקיים בו מצות ציצית ונתנו לו במתנה‬ ‫ע"מ להחזיר‪ ,‬דאל"כ למאי השאילו וכו' עיין שם‪.‬‬ ‫‪ . 31‬כדפסק בשו"ע וכדברי המשנ"ב סקי"א שכן הכרעת רוב האחרונים‪ ,‬דאמרינן אדעתא דהכי השאילה לו שיברך עליה וכאילו‬ ‫נתנה לו במתנה ע"מ להחזיר‪.‬‬ ‫‪ . 32‬בשו"ע הרב סעי' ח' שאם בדעת המשאיל שהשואל לובשו רק לשם כבוד‪ ,‬אין עלינו לומר דהוי כאילו נתן במתנה ע"מ‬ ‫להחזיר‪ ,‬ועיין בס' ברכת הבית שער ל"ז סעי' י"ד שתמה על דבריו‪ ,‬וע"ע להלן אות ט' בשם עוד פוסקים דס"ל דלא בענין דעת‬ ‫מקנה‪ ,‬אלא גם בסתמא שפיר דמי‪ ,‬ולכן כתבנו בלשון 'ונכון'‪ ,‬וגם לדברי השועה"ר אם ירצה הרשות בידו לברך אף על פי שאינו‬ ‫מחייב כשם שאשה מותרת לברך על מ"ע שהזמן גרמא‪ ,‬ואם כי יש חולקים בזה‪ ,‬כדלהלן‪ ,‬בצירוף הפוסקים דלא בעינן דעת‬ ‫מקנה שפיר דמי לברך‪ ,‬ולפי"ז גם אם יודע בבעליו של הטלית שלא גמר וסביר ואינו יודע שיש להקנות הטלית במתנה ע"מ‬ ‫להחזיר‪ ,‬נמי שפיר דמי לברך‪ ,‬דאנן סהדי שרוצה לעשות כתיקון חז"ל וכדי שהלה יוכל לברך‪.‬‬ ‫‪ . 33‬ברכת הבית שם‪.‬‬ ‫‪ . 34‬סידור הרב‪ ,‬וש"א‪ ,‬וכדכתב במשנ"ב סקי"א לצאת בזה גם דעת המהרש"ל והט"ז )והמור וקציעה והחסד לאלפים סק"ב(‬ ‫דבלא זה לא יברך‪.‬‬ ‫‪ . 35‬כמ"ש במשנ"ב שם‪ ,‬וכ"ה בברכת הבית שם ושאר אחרונים‪ ,‬דלא כערוה"ש סעי' י'‪ ,‬ובכלל זה גם בחור המתעטף בטלית‬ ‫לשמש כש"ץ בתפילת שחרית או מוסף )עיין סי' נ"ג אות ט"ו(‪ ,‬ואף שהציבור מעוטפים בטליתות בתפילות אלו‪ ,‬מ"מ כיון‬ ‫שבחור אינו נוהג להתעטף בטלית בתפילה‪ ,‬הרי זה בכלל עטיפה לצורך כבוד הציבור גרידא ולא לשם מצות ציצית‪.‬‬ ‫‪ . 36‬כמ"ש במשנ"ב שם‪ ,‬וכ"ה בבן איש חי פ' לך אות ה' וכה"ח סקי"ד‪ ,‬ברכת הבית שער ל"ז אות י"ד‪ ,‬וכן מובא בשע"ת לעיל‬ ‫סי' ח' סקט"ז בשם שבות יעקב‪.‬‬ ‫‪ . 37‬ויש לבאר מעט הדברים‪ ,‬דהנה מצינו לכמה מגדולי הפוסקים דס"ל שאף הלובש טלית שאולה מפני הכבוד יש לו לברך‬ ‫עליה‪ ,‬אף על פי שלא התנו בהדיא שיהיה במתנה ע"מ להחזיר‪ ,‬וביניהם המג"א סק"ו בשם הרא"ש‪ ,‬פמ"ג א"א סק"ו בשם‬ ‫יו"ל ע"י יצחק בירך דסקל ‪ -‬דיין ומו"צ‬ ‫בינת ההלכה‬ ‫גליון שסב פ' חיי שרה תשפ"ז‬ ‫על שו"ע אורח חיים‬ ‫פסקי תשובות‬ ‫מלוקט מספר‬ ‫מאת הגאון רבי שמחה בן ציון אייזיק רבינוביץ שליט"א‬ ‫ודע‪ ,‬כי השואל טלית חבירו על מנת לצאת בו ידי חובת המצוה‪ ,‬צריך ‪ 38‬ליזהר מאד שלא לקלקל ולהפסיד ‪ 39‬הטלית‪ ,‬ולהחזירה‬ ‫לחבירו שלימה ונקיה כפי שלקחה‪ ,‬ואם אירע איזה קלקול בטלית‪ ,‬ואפילו ‪ 40‬באופן שלא נפסל כלל‪ ,‬ואפילו ‪ 41‬היה באונס גמור‪,‬‬ ‫אינו יוצא ידי חובת המצוה וברכתו שבירך למפרע לבטלה היא‪ ,‬ולרוב הפוסקים ‪ 42‬לא יועיל אף אם יפצה את חבירו במלוא‬ ‫סכום שווי הטלית‪ ,‬אלא צריך לקנות לו טלית כעין זו שקיבל או יבקש ‪ 43‬ממנו שימחל לו ויאמר הריני כאילו נתקבלתי‪.‬‬ ‫וכן צריך ‪ 44‬להקפיד להחזירו בזמנו‪ ,‬דהיינו שיהיה ברשות בעליו כשצריך לקיים בה מצות ציצית‪ ,‬ואם לא החזירה בזמנו ואין‬ ‫לבעלים טלית אחרת לקיים המצוה בטלה מצוותו למפרע‪ ,‬וכמו"כ נכון בשעה שמחזיר הטלית לבעליה שיאמר ‪ 45‬שנותנו לו‬ ‫בחזרה במתנה‪ ,‬אך אין זה מעכב‪ ,‬ואף אם החזירה בלא לומר כלום שפיר דמי‪.‬‬ ‫ויש לציין כי מצינו אנשי מעשה ‪ 46‬שהיו משתדלים לימנע מלהשתמש בטלית שאולה‪ ,‬ואפילו בעיטוף לצורך כבוד גרידא‪ ,‬עקב‬ ‫החששות לענין הברכה עליה‪ ,‬ולכן אם נמצא אצלו טליתו שלו‪ ,‬עדיף ‪ 47‬שיקיים המצוה בו ולא בשל חבירו אף אם של חבירו‬ ‫מהודר יותר ורוצה ליתנו לו במתנה על מנת להחזיר‪.‬‬ ‫א"ר‪ ,‬וכן הכריע המלבי"ם בארצה"ח סעי' ג'‪ ,‬וא"כ היה עדיף לכאו' לכוין ולהתנות בהדיא עם המשאיל שברצונו לקחתו‬ ‫במתנה על מנת להחזיר‪ ,‬ובזה יוכל לברך לדברי הכל‪ ,‬ומדוע בדרך החיים ובמשנ"ב כתבו להפך שיכוין שלא לקנות כדי שלא‬ ‫יצטרך לברך לכו"ע‪ ,‬והנראה דכיון דמתעטף רק לשם כבוד גרידא יש לחשוש לדעת הבאר היטב )דלקמן סי' י"ח סק"ד( בשם‬ ‫הלחם חמודות והשערי אפרים המובא במשנ"ב )סי' י"ח סק"ה‪ ,‬ובביה"ל הכא ד"ה שאלה( והגאון בעל שואל ומשיב )המובא‬ ‫להלן אות ח'( דגם בטלית שלו אין לו לברך‪ ,‬ואם כי באחרונים דנו בדבריהם )וכדכתבינן להלן אות ח'(‪ ,‬בנידון דידן דשואל‬ ‫טלית מחבירו איכא למיחש טפי‪ ,‬ולכן מהנכון לקיים דברי הדה"ח והמשנ"ב כפשוטם ולכוין שלא לקנות הטלית ועדיף כך‬ ‫מאשר יבקש מהמשאיל ליתנו במתנה על מנת להחזיר ולברך עליה‪ ,‬אם כי גם העושה כך לא משתבש וכדמסיק בכה"ח שם‪,‬‬ ‫אך נכון שעכ"פ יעטוף גם ראשו בטלית וגם ישאירנו עליו מעט בגמר קיום המצוה‪ ,‬וכדלקמיה‪.‬‬ ‫‪ . 38‬כמבואר במשנ"ב סקי"ב עפ"י המבואר בשו"ע סי' תרנ"ח סעי' ד' לענין אתרוג‪.‬‬ ‫‪ . 39‬והיינו לשמרה בנקיונה ולא ללכלכה ולטנפה‪ ,‬ואם נתלכלכה כתב בשו"ת האלף לך שלמה סי' ח' "אפשר ע"י כביסה‪ ,‬וחוזר‬ ‫לקדמותו‪ ,‬ואין בזה הפסד לבעלים מה שיחזור ויכבסנו"‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬אך בטליתות וט"ק שלנו אין הדבר פשוט‪ ,‬ובפרט העשויים‬ ‫מצמר‪ ,‬דהכביסה גורם לקיווץ ולציהוב הבד ובפרט בחדשים שעדיין לא עברו כביסה‪ ,‬ויש לדון לגופו של ענין‪.‬‬ ‫‪ . 40‬וכדכתב במשנ"ב נתקלקל אחת מציציותיה‪ ,‬וכ"כ בלקט הקמח החדש סקכ"ז‪.‬‬ ‫‪ . 41‬וכדכתוב במשנ"ב‪ .‬וישל"ע אם מצד דין שומרים פטור מלשלם כגון מדין מתה מחמת מלאכה או שואל בבעלים וכדו'‪ ,‬וכן‬ ‫מצד שקיבלו במתנה ע"מ להחזיר‪ ,‬ולכאו' אין עליו דין שואל‪ ,‬אם ידי חובת המצוה יצא‪ ,‬ועיין הג' רעק"א על המג"א סקי"ב‬ ‫)בהוספה שבמהדורות החדשות( ומה דכתבינן בסי' תרנ"ח אות ז'‪.‬‬ ‫‪ . 42‬כדאיתא בשו"ע סי' תרנ"ח סעי' ד' ומשנ"ב שם‪.‬‬ ‫‪ . 43‬משנ"ב שם סקט"ו‪.‬‬ ‫‪ . 44‬כדכ' במשנ"ב הכא סקי"ב‪.‬‬ ‫‪ . 45‬כדציין במשנ"ב הכא עפ"י המבואר בסי' תרנ"ח‪ ,‬ומש"כ דאינו לעיכובא הוא עפ"י השעה"צ שם סקכ"ה‪ ,‬וע"ע בהערה‬ ‫דלהלן‪.‬‬ ‫‪ . 46‬עיין ס' י"ג אורות מערכת רבי אלעזר מרישא בשם מוהר"י מבעלזא זי"ע‪ ,‬ובאורחות רבנו ח"א שהגריי"ק זצ"ל חשש‬ ‫מלהשתמש בטליתו שנתנה פעם לאחר במתנה ע"מ להחזיר מחשש שהלה לא ידע שצריך לתת בחזרה במתנה‪.‬‬ ‫‪ . 47‬וכ"כ בהדיא בשע"ת סי' תרע"ג סק"א‪ ,‬ואם לבשו לכבוד הציבור גרידא יראה שיהיה לבוש בו אח"כ עוד איזה זמן מעט‬ ‫וכדלקמיה אות ח'‪.‬‬