שיעורי ליל שבת · She'irei Leil Shabbos — חיי שרה (2026-11-02)

שיעורי ליל שבת
שיעור מורינו רבי מרדכי בונם זילברברג שליט"א
גליון מס' - 298תשפ"ז בית הכנסת המרכזי שיכון ה'
אברך שנרדם ואיחר לסדרי הכולל ,האם איחורו נחשב לאונס?
נשאלתי ע"י אברך הלומד בכולל שמקבלים בו מילגה
גבוהה בתנאי שיקפידו מאוד על שמירת הסדרים ולא
"יסוד גדול הנלמד מאברהם אבינו"
יהא איחורים וחיסורים למעט אונסים ,וההחלטה איזה
"ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו שים מקרה נחשב לאונס ואיזה לא נתונה לשיקול דעתם של
נא ידך תחת ירכי"
האברכים עצמם ,ואותו אברך נרדם בשעות הבוקר
והדבר הוא פלא הרי אליעזר היה איש אמונו של אברהם אבינו ומחמת כן הגיע לכולל בשעה מאוחרת מאוד ,ועתה הוא
שסמך עליו ללא שום חשש והפקיד בידו את כל עניני ביתו
ונכסיו ,א"כ כיצד אפשר להבין שבענין זיווגו של יצחק ,אברהם שואל האם הוא יכול להחשיב את שינתו כמקרה אונס
אינו סומך על אליעזר ונזקק להשביעו? או לא.
ונבאר הדברים ע"פ מעשה שהיה באחד מבעלי המוסדות ושאלה זו היא שאלה כללית הנוגעת לכמה ענינים.
בארה"ק שנסע לחו"ל למסע איסוף כספים למען מוסדותיו,
וכשהגיע לאחד מן הערים פנו אליו ראשי הקהל שראו כי הוא לגבי קריאת שמע של ערבית ,דפסק השו"ע (סימן נ"ח
איש נכבד בעל צורה ,ושאלו אותו האם הוא יודע לשחוט כיון
ששוחט העיר מת לפני שבועיים ,וכמובן הוא יתוגמל בהתאם. ס"ה) וז"ל "אם נאנס ולא קרא קריאת שמע ערבית עד
אותו מנהל השיב להם שבאמת הוא יודע לשחוט ,אך כיון שעלה עמוד השחר ,כיון שעדיין לא הנץ החמה קורא
שעול המוסדות שבניהולו מוטל עליו אין לו אפשרות להתעכב ק"ש ויוצא בה יד"ח ק"ש ערבית" ,ויש לדון באדם שחזר
במקומם ,אא"כ ילוו לו סכום משמעותי שיוכל לכלכל את
מוסדותיו בתקופה הקרובה ,ולאחמ"כ הוא ימשיך במסעו וכך מאוחר בלילה ונרדם והתעורר בעלות השחר האם
יחזיר את הלוואתו. נחשב הדבר לאונס ויכול עדיין לקרות ק"ש עד הנץ
כששמעו ראשי הקהל את דבריו אמרו לו "בעצם מי אתה"? החמה או לאו.
מהיכי תיתי שנלווה לאדם בלתי מוכר סכום כה משמעותי,
אולי אתה מתחזה שתברח עם כספינו בלא להחזיר מאומה. וכן לגבי תפילת תשלומין ,דפסק השו"ע (ק"ח ס"א) וז"ל
נדהם אותו מנהל ואמר להם מי אני? אני השוחט שלכם! "טעה או נאנס ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה
בשחיטה שתלוי בה איסורים חמורים אתם סומכים עלי,
שתים" ,וה"ה בשאר תפילות וכמוש"כ השו"ע (שם ס"ב),
ולהלוואה לא?
אלא היסוד הוא שבדברים החשובים לאדם הוא אינו סומך על
ויש לדון במי שנרדם ומחמת כן לא התפלל האם נחשב
אף אחד אפי' על האנשים הקרובים לו ביותר ,והוא בודק לאונס ויש לו תפילת תשלומין או לא.
וחוקר ומשקיע בהם הרבה זמן ומאמץ ,אך בדברים שאינם
חשובים לו הוא יסמוך בקלות על כל אדם ,גם על אנשים שאין וסיפר לי אחד הרבנים שבחג הסוכות התקשרה אליו
הוא יודע את טיבם ומהותם ,ולא ישקיע בהם יתר על המידה. אשה בשעה אחת בלילה ואמרה לו שיש לה שאלה
ולכך אברהם אבינו שכסף וזהב ושאר עניני הגשמיות לא היו דחופה ,שבעלה נרדם מחוץ לסוכה ,ומסופקת היא האם
חשובים בעיניו כלל ,בזה הוא סמך בקלות על אליעזר ,אך
כשזה נגע 'לאידישקייט' ולרוחניות כשחיפש זיווג לבנו יצחק היא צריכה להעירו או שתעבור בכך על גזל שינה (ואמר
אחד מהאבות הק' ,כשזה נגע לדבר חשוב כ"כ ,אברהם לא סמך לה אותו רב דאינו יודע אם להעיר את הבעל זהו גזל שינה אבל
על אף אחד אפי' לא על יד ימינו ואיש אמונו אליעזר עבדו! ברור לו שלהעיר אותו בשעה כה מאוחרת לשאלה כזו זהו בודאי
והדברים הם יסוד גדול ונוגעים לכל דבר בחיים ,ולדוגמא בית גזל שינה) ,ובאמת יש לדון האם עליה להעיר את בעלה
שכשהאבא מפסיד עיסקה גדולה כל הבית באבל ,וכשהוא
מרויח 'שמחה וששון' ,ומאידך כשזה נוגע לרוחניות לא רואים כדי שיקיים מצות סוכה או שמחמת שינתו נחשב לאנוס
על האבא התיחסות וחשיבות מיוחדת לדברים ,אז הילדים ופטור מן המצוה.
קולטים שכסף הוא הדבר החשוב בחיים ואליו צריך לשאוף!
וכבר דן בזה הגרש"ז אויערבך זצ"ל (הליכות שלמה מועדים
פ"ט אות י"ז) וכתב שמי שנרדם לאונסו חוץ לסוכה אין צריך להקיצו דהואיל ונחשב לאנוס פטור הוא מן המצוות.
ובתשובות והנהגות (ח"ב סימן נ') דן במי שנרדם סמוך לסוף זמן ק"ש האם יש להעירו בכדי שלא יפסיד את זמן ק"ש ,ואף
שכתב השו"ע (ס"ג ס"ה) 'אם היה ישן מצערים אותו ומעירים אותו עד שיקרא ק"ש' ,ביאר המקור חיים שהיינו במתנמנם,
אבל אין ראיה משם לגבי אדם שנרדם לגמרי ,ונידון נוסף דן הגר"מ שטרנבוך שליט"א שם באדם המקפיד תדיר על תפילה
בציבור ונרדם ,האם יש להעירו ע"מ שיתפלל עם הציבור או לא.
והביא שם עובדא שמרן החזו"א זצ"ל לא העיר בחור שישן אצלו לזמן ק"ש של המג"א ,והסתפק בסיבת הדבר האם לא
הקיצו כיון שסבר שאנוס הוא בשינתו או שסבר שהעיקר כשיטת הגר"א שזמן ק"ש מאוחר יותר (והנה הבחור הנ"ל היה מו"ר
הגר"ש ברמן זצ"ל ראש ישיבת פוניבז' ,וכבר שמענו מבאי ביתו דטעמו של החזו"א היה שהעיקר כשיטת הגר"א).
ולמעשה כתב שם בתשובות והנהגות להוכיח ע"פ דברי התוס' בב"ק (ד ).בשם הירושלמי ,שכתב דיש חילוק בין אם אדם
הלך לישון כשכלים מונחים לידו והזיקם שחייב ,לבין אם הלך לישון ואח"כ הביאו אצלו את הכלים שפטור ,והטעם הוא
דאם הלך לישון כשהכלים כבר מונחים לצידו ,היה צריך לחזות מראש שלאחר שירדם עלול להזיק את הכלים בשנתו ואם
שבר את הכלים אי"ז נחשב לאונס אלא לאונס מחמת פשיעה וחייב ,אך אם הניחו לצידו את הכלים לאחר שכבר ישן,
נחשב לאנוס גמור ופטור עליהם.
ולפי"ז יש לחלק כן אף לגבי ק"ש ותפילה בציבור ,דאם הלך לישון מדעתו ומחמת עייפותו הרבה יש אפשרות שלא יתעורר
לק"ש או לתפילה אין הוא נחשב לאנוס ,דהיה עליו לחזות מראש שיתכן שלא יצליח לקום בזמן כפי המתוכנן ,אך אם לא
היה בדעתו לילך לישון אלא שנפל שלא מדעתו על מיטתו הוי אונס גמור ,ואין צריך להקיצו.
ומסתברא שגם דברי הגרש"ז אויערבך זצ"ל שפסק דמי שנרדם חוץ לסוכה אין צריך להקיצו הם דוקא באדם שנרדם שלא
מדעתו ,אבל אם נרדם מדעתו חייבים להקיצו שאינו אנוס בכך ,ובזה מיושב מה שתמהו על דבריו מהא דמבואר בהל'
סוכה (תרל"ט) דבירדו גשמים והלך לביתו לישון אין צריך להקיצו אף אם פסקו הגשמים משום מצטער ,ומוכח דמעיקר הדין
בלא דין מצטער צריך להקיצו וזהו סתירה ברורה לכאורה לדברי הגרשז"א זצ"ל (עיין באורחות הלכה שם שהק' כן).
אך לפי דברינו הדברים מאירים ,דבירדו גשמים הרי הלך לישון מדעתו והיה עליו לחזות מראש שיתכן שבהמשך יפסקו
הגשמים ,ולכך אין הוא נחשב לאנוס וכל פטורו הוא מחמת דין מצטער ,אך הגרש"ז אויערבך קאי באדם שנרדם לאונסו
שלא מדעתו ובכה"ג נחשב לאנוס ופטורים מלהקיצו אף ללא דין מצטער.
ולפי"ז נראה דה"ה לגבי תפילת תשלומין הדבר תלוי בנסיבות ,דאם הוא נרדם לאונסו יש לו תשלומין ככל אדם שנאנס
ולא התפלל ,אך אם נרדם מדעתו אין שייך אצלו תשלומין דהיה עליו לצפות שיתכן שלא יספיק להתעורר עד שיעבור זמן
התפילה.
ועיין בספר הנפלא אשי ישראל על הלכות תפילה (פרק ל' בהערות אות ד') שהביא מספר מקור חיים שמסתפק האם שינה
נחשבת כשוגג או אונס לגבי תפילת תשלומין ,ונראה שכל ספיקו של המקור חיים הוא דוקא בנרדם שלא מדעתו ,דאם
נרדם מדעתו ודאי לא יהיה לו דין תשלומין וכפי שנתבאר.
ושוב הראו לי כן בפסקי תשובות (בסימן ק"ח הערה )26בשם שו"ת קרן לדוד שכתב וז"ל "דווקא כשנרדם בשינה באונס ,אבל
כשהולך לישון במכוון ,אף שעדיין שהות עד סוף זמן התפילה ,מכל מקום כיון דהו"ל ליזהר שלא תחטפנו שינה ויעבור זמן
תפילה (כגון ע"י העמדת שומר ,או שעון מעורר וכדומ') אף דהשתא אנוס הוא (אונס שינה) הוי ליה תחילתו בפשיעה וסופו באונס
דקיי"ל דלאו אונס הוא".
ולפי"ז נראה דאף בנידונינו הדבר תלוי ,דאם אותו אברך הלך לישון מדעתו אין איחורו נחשב לאונס דהיה עליו לדעת
שיתכן שלא יקום בזמן לסדרי הכולל ,אך אם לא היה בדעתו לילך לישון אלא שבאופן פתאומי חטפתו שינה נחשב איחורו
לאונס ככל האונסים.
וכל זה מדינא ,אבל שמעתי ממו"ר הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שהאברכים הם הבני חורין שבימינו שעליהם אחז"ל 'אין לך בן
חורין אלא מי שעוסק בתורה' ,ויש לנהוג איתם בכל ענייני שמירת הסדרים כבני מלכים דמאן מלכי רבנן ,ובודאי כל ענין
לגופו אבל זה צריך להיות היחס האמיתי להאברכים הלומדים תורה מעוני ומקיימים את העולם.
© להערות והארות ,ולקבלת העלון במייל 0548473@gmail.com
