מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — חיי שרה (2026-11-02)

לע''נ מרן רבי אהרן בן רבי בס"ד
שניאור זלמן קוטלר זצוק''ל
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@ GMAIL.COM
גליון 359פרשת חיי שרה תשפ''ז בכורות נא-נז
לר''א שסובר שחוזרים הכוונה לגמרי שהבכור לא מקבל יותר ,ורב חמא קרא על רב דף נא חנן בישא היה צריך לשלם זוז והיה לו זוז שנפחתה צורתו והניזק לא יכל להוציאו
ששת טובה חכמה עם נחלה אמנם שמעת ברייתא אך לא שמעת מה שאמר רבין בשם ר' וחנן תקע שוב באזנו ונתן לו את אותו הזוז.
יוחנן ויש אומרים שר''א אמר בשם ר''א בן שמוע שאכן חוזרים ביובל זה לבטלה. יש להקשות מדוע המשנה מפרטת שוב שלושים של עבד וחמישים של אונס ומפתה הרי
ר' יוחנן בן ברוקה אומר שהיורש את אשתו יחזיר לבני משפחה ויש לדקדק שאם הוא כבר כתבו בתחילה אונס ומוציא שם רע ,ויש לומר שכיון שלא כתוב בהם שקלים היינו
סובר שירושת הבעל דאורייתא א''כ מדוע יחזיר להם ואם ירושתו היא מדרבנן א'''כ אומרים שזה סתם זוז ,קמ''ל שלומדים אחד מהשני ובכולם זה שקל צורי.
מדוע יקבל דמים ,ויש לפרש שהוא סובר שירושת הבעל דאורייתא ומדובר שאשתו בברייתא הוסיפו חוץ משקלים ומעשר וראיון ,בשקלים שנינו מצרפים שקלים לדרכונות
הורישה לו מקום קבורה ובגלל שיש בזה פגם משפחה אמרו חכמים שיקבל דמים ויחזיר מפני משאוי הדרך ,במעשר נאמר וצרת הכסף בידך ובראיון שנה רב יוסף שהטעם הוא
לבני המשפחה וכמו ששנינו שמי שמכר את קברו ואת דרך קברו ומקום מעמדו ובית שלא יביא לעזרה כסף שאינו טבוע.
הספדו בני המשפחה באים וקוברים אותו בעל כרחו משום פגם המשפחה ,ומה שכתוב משנה לא פודים בכור בעבדים ושטרות וקרקעות ולא בהקדשות אם כתב לכהן שהוא
במשנה ינכה מהדמים הכוונה לדמי קבר אשתו. חייב לו חמש סלעים הוא חייב לתת לו אך בנו לא פדוי בכך לכן אם הכהן רצה לתת לו
פרק מעשר בהמה דף נג במתנה הוא רשאי ,מי שהפריש את פדיון בנו ואבד הוא חייב באחריותו שכתוב יהיה לך,
משנה מעשר בהמה נוהג בארץ ובחו''ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ולא ופדה תפדה .גמרא משנתינו לא כדעת רבי ששנינו שרבי אומר שבכל פודים בכור אדם
במוקדשים ונוהג בבקר ובצאן ולא מעשרים מבקר על צאן ,ונוהג בכבשים ועזים והם חוץ משטרות ,ורבי דרש בריבוי ומיעוט שכתוב ופדויו מבן חודש תפדה וזה ריבוי,
מתעשרים זה על זה ,ונוהג בחדש וישן אך אינם מתעשרים זה על זה והיה מקום ללמוד בערכך כסף חמשת שקלים הוא מיעוט וכתוב תפדה לרבות ובדרשה של ריבוי מיעוט
מק''ו שאם חדש וישן שאין בהם איסור כלאיים זה עם זה בכ''ז לא מעשרים מזה על זה וריבוי מרבים הכל וממעטים רק שטרות ,ורבנן למדו בדרך כלל ופרט וכלל ופדויו מבן
כבשים ועזים שהם כלאיים זה עם זה ודאי יתעשרו מזה על זה אך לומדים מהפסוק וצאן חודש תפדה הוא כלל ,בערכך כסף חמשת שקלים פרט ,תפדה הוא כלל נוסף ודורשים
שמשמע שכל צאן הם אחד למעשר .גמרא לכאורה משנתינו שאומרת שמעשר בהמה כעין הפרט שהוא דבר המיטלטל וגופו ממון כך כל דבר המיטלטל וגופו ממון ,למעט
נוהג בחו''ל היא לא כדעת ר''ע ,ששנינו שר''ע אומר שלא מביאים מעשר בהמה מחו''ל קרקעות שאינם מיטלטלין ועבדים הוקשו לקרקעות ושטרות אין גופם ממון ,ורבינא
שכתוב והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ומדובר בשתי מעשרות הקשה למרימר שמצאנו שרבי דרש בכלל ופרט וכלל ששנינו שר' יוסי בר' יהודה דרש
מעשר בהמה ומעשר דגן וממקום שמביאים מעשר דגן משם מביאים מעשר בהמה בפסוק מרצע מנין לרבות סול וסירה ומחט ומקדח ומכתב וכתוב ולקחת כל דבר שנלקח
וממקום שלא מביאים מעשר דגן לא מביאים מעשר בהמה ,ויש לומר שהמשנה היא גם ביד ,ורבי דרש שכמו שמרצע הוא מתכת כך כל דבר ממתכת וביארו במחלוקתם שרבי
לדעת ר''ע והוא דיבר להקרב אך להקדש קדוש גם מחו''ל וכך מדויק שהוא מביא את דרש בכלל ופרט וכלל ולכן הוא למד רק כעין הפרט מתכת ,ור' יוסי בר' יהודה דרש
הפסוק והבאתם שמדבר על הקרבה ואף שהבא מחו''ל אינו קרב אך הוא קדוש להאכל בריבוי מיעוט וריבוי ולכן הוא ריבה הכל ,ויש לומר שאכן רבי דורש בכלל ופרט וכלל אך
במומו לבעלים. כאן הוא דרש בריבוי מיעוט וריבוי כדברי התנא שאצל ר' ישמעאל שכשכתוב כלל
שנינו במשנה שמעשר בהמה נוהג אפילו שלא בפני הבית ,ובזמנינו הוא לא נוהג כדברי פעמיים דורשים בריבוי ומיעוט כמו לגבי סימני דגים שכתוב במים במים ,אך רבנן
רב הונא שגזרו משום יתום שלא יכניסנו לדיר להתעשר ובזמן הבית לא גזרו כי אפשר סוברים כמו שאמרו בא''י שכל מקום שיש שני כללות סמוכים זה לזה מטילים פרט
להכריז על יתום אך לפ''ז גם בזמנינו יכריזו ,אלא מבאר רבא שהיום לא מפרישים ביניהם ודורשים בכלל ופרט.
שחששו לתקלה כמו ששנינו שלא מקדישים ולא מעריכים ולא מחרימים בזמן הזה ואם יש להקשות בדברי המשנה שלא פודים בהקדשות הרי ממילא אינם שלו ,עמוד ב ויש
הקדיש או העריך או החרים הבהמה תיעקר ופירות כסות וכלים ירקבו ומעות וכלי מתכות לפרש במשנה שגם הקדשות אינם בכלל אלו להפדות בעבדים שטרות וקרקעות.
יוליך לים המלח ועיקור נעשה ע''י שנועל דלת בפניה והיא מתה מעצמה ,אך קשה א''כ עולא אומר שאם כתב לכהן שהוא חייב לו ה' סלעים מדאורייתא בנו פדוי כשיתן אך
לא נקדש בכורות בזמן הזה אך יש לומר שהקדושה לא תלויה בנו אלא בפטר רחם ,ויש חכמים גזרו שאינו פדוי שלא יאמרו שפודים בשטר ,וכן שנה תנא לפני ר''נ שבנו פדוי
לומר שעיקר הקושיא שלכתחילה יקנו את אזנו לעכו''ם כדי שלא יתקדש מעיקרא עמוד לכשיתן ,ור''נ אמר לו שהסתם הזה הוא כדעת ר' יוסי בר' יהודה או ר''א בן ר''ש אך
ב ויש לתרץ שיכול לתקן כדברי רב יהודה שאמר שמותר להטיל מום בבכור קודם יציאתו לרבנן בנו אינו פדוי וכן הלכה.
לאויר העולם ,אך קשה שתקנה זו ניתן לעשות גם במעשר ויש לדחות שאינו יודע מי יצא שנינו במשנה שהכהן יכול לתת לו חזרה במתנה ושנינו במשנה את מה שכתוב בברייתא
ואין לומר שישים אותו בראש העשרה שהרי נאמר לא יבקר בין טוב לרע ואין לומר שאם נתן את החמש סלעים לעשרה כהנים יחד יצא ,וכן אם נתן אותם זה אחר זה ,וכן אם
שיטיל מום בכל עדרו שהרי מהרה יבנה המקדש ולא נמצא בהמות ללא מום להקרבה נטל הכהן והחזירו יצא וכך היה מנהגו של ר' טרפון שנטל והחזיר וחכמים שמעו מכך
ואין לחשוש בכך לגבי בכור שהרי ניתן להקריב פשוטים ,אך לפ''ז ניתן להקריב לקוחים ואמרו עליו קיים זה הלכה זו ולכאורה קשה הרי הוא לא קיים רק את זה אלא הכוונה
שפטורים ממעשר בהמה ,אך יש לומר שלא יהיה מצוי בלי מום שהרי אם בעל הבהמות שהוא קיים אף את ההלכה הזו ,ר' חנינא היה רגיל לקבל פדיון ולהחזיר ופעם אחת
יטיל מום בכל עדרו ומצוים מומים רבים שפוסלים בקדשים כגון בדוק שבעין לכן עדיף כשקיבל הוא ראה את הנותן הולך ושב לפניו אמר לו ר' חנינא לא גמרת לתת נתינה
לא להגיע לתקנה זו כדי שימצאו בהמות להקרבה לעתיד לבא. גמורה א''כ זה נתינה גרועה ובאופן זה אין הבן פדוי.
שנינו במשנה שמוקדשים פטורים ממעשר בהמה ולכאורה קשה שפשוט שהם פטורים ר''ל אומר שמפריש פדיון שחייב באחריותו לומדים מגזירה שוה ערך ערך מערכין ,ורב
שהרי אינם שלו ,ויש לבאר שמדובר בקדשים קלים וכדעת ר' יוסי הגלילי ,ששנינו שר' דימי אומר בשם ר' יונתן שלומדים מהפסוק וכל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם
יוסי הגלילי שנה בפסוק ומעלה מעל בה' שהוא בא לרבות קדשים קלים שהם ממונו ולומדים ריקם ריקם מעולת ראיה כמו ששם חייב באחריותו כך בפדיון הבן חייב
וא''כ היינו אומרים שיעשר אותם קמ''ל שלא שכתוב יהיה קודש ולא כשכבר היה קדוש, באחריותו ,ורב פפא מקשה וכי צריך פסוק נוסף למה שכבר למדו במשנה מיהיה לך ופדה
ומשמע שבגלל המיעוט לא מעשרים ולולא המיעוט היינו אומרים שחל עליהם קדושת תפדה ,אלא אומר רב פפא שאכן לומדים מיהיה לך ור''ל דיבר על מה שכתוב ברישא
מעשר ,וקשה שאם קדושה חמורה לא חלה על קדושה קלה ששנינו אחד קדשי מזבח שאם מת לאחר ל' יום אף שלא נתן יתן ולומדים מגזירה שוה ערך ערך מערכין ורב דימי
ואחד קדשי דמים לא משנים אותם מקדושה לקדושה אך מקדישים אותם הקדש עילוי למד מגזירה שוה ריקם ריקם מעולת ראיה כמו ששם יורשים חייבים אחר מות אביהם כך
ומחרימים אותם א''כ ק''ו שקדושת מעשר לא תחול על קדשי מזבח ,ויש לומר ששם כאן האב חייב לאחר מות הבן.
מדובר בקדושת עולה שבהמה לא עומדת לכך אך כל בהמה עומדת למעשר ויחול קדושת משנה בכור נוטל פי שנים בנכסי האב אך לא בנכסי האם ואינו נוטל פי שנים בשבח ולא
מעשר לענין שלא ימכר ולא יגאל ,קמ''ל שלא חל עליהם קדושת מעשר. בראוי כבמוחזק
יש להקשות שנאמר שחדש וישן יתעשרו מזה על זה מק''ו שאם כבשים ועזים שהם דף נב וכן אשה בכתובתה ובנות במזונותיהן ויבם שאינם נוטלים בשבח ובראוי
כלאים זה בזה מתעשרים מזה על זה חדש וישן שאינם כלאיים זה בזה ק''ו שיתעשרו מזה כבמוחזק .גמרא בכור לא נוטל פי שנים בנכסי האם שכתוב לו משפט הבכורה שרק לאיש
על זה ,ויש לומר שלומדים מהפסוק עשר תעשר שמדובר בשתי מעשרות מעשר בהמה יש משפט בכורה ולא לאשה ,ואינו נוטל בשבח שכתוב בכל אשר ימצא לו ומשם לומדים
ומעשר דגן וכמו שמעשר דגן לא מתעשר מחדש על הישן כך מעשר בהמה לא מתעשר גם שאינו נוטל בראוי כבמוחזק.
מחדש על הישן ואין להקיש שכמו שמעשר דגן לא מפרישים ממין על שאינו מינו כך לא שנינו במשנה שאשה לא נוטלת שבח בכתובתה יש להקשות מה החילוק בין אשה לבעל
יפרישו מכבשים על עזים כי התורה רבתה וצאן ,אך קשה שיש ריבוי גם על חדש וישן חוב ששנינו שנוטל בשבח ור' אבא מפרש ששנו כאן מקולי כתובה ,ושנינו שבנות לא
מק''ו שהרי נאמר עשר תעשר להקיש ומהיכן יודעים למה להקיש ולמה לא להקיש, נוטלות למזונותיהן בשבח ובראוי שתנאי כתובה ככתובה.
ומבאר רבא שכתוב שנה שנה שמקישים לענין שנה ולא לדבר אחר. יבם לא נוטל בשבח ובראוי כי התורה קראה לו והיה הבכור ,ואביי אומר שמדובר בשבח
שנינו במשנה שלא תורמים ממין על שאינו מינו ואם תרם תרומתו אינה תרומה ור' אמי שהנכסים השביחו בין המיתה ליבום אבל מה שהשביח בין יבום לחלוקה הוא נוטל שהרי
אמר בשם ר' ינאי ויש אומרים שר' אמי אמר בשם ר''ל שלומדים מהפסוק כל חלב יצהר כתוב יקום על שם אחיו המת והרי הוא קם ,ורבא סובר שאינו נוטל בשבח שבין יבום
וכל חלב תירוש ודגן ואמרה התורה לתת חלב לזה וחלב לזה שיתן מעשרות לכל אחד לחלוקה שהוא לגמרי כבכור שאין לו קודם חלוקה.
בפני עצמו עמוד ב המשנה מוסיפה שכולם לא נוטלים בשבח לרבות שבח שבא מעצמו כמו תבואה
דף נד ומצאנו בפסוק רק תירוש ויצהר ,ולעשר מתירוש על דגן ומדגן על דגן לומדים שבשעת מיתה היא היתה שחת ועכשיו היא נעשתה שבלים או תמרים שהיו סמדר ונגמר
מק''ו שאם תירוש ויצהר שאינם כלאים זה בזה אינם מתעשרים מזה על זה תירוש ודגן בישולם.
ודגן ודגן שהם כלאים זה בזה ודאי לא יתעשרו מזה על זה ,ולדעת ר' יאשיה שחיוב המשנה מוסיפה שאינם נוטלים בראוי כבמוחזק לרבות נכסים שנפלו מאבי האב.
מלקות בכלאים הוא רק בזרע חיטה שעורה וחרצן יחד יש ללמוד את הק''ו שאם תירוש משנה אלו אינם חוזרים ביובל :בכורה ,יורש את אשתו ,יבם ולר''מ גם מתנה ולחכמים
ויצהר שאינם כלאים זה בזה אפילו ע''י דבר אחר אינם מתעשרים מזה על זה תירוש ודגן מתנה חוזרת ביובל כמכר ,ור''א סובר שכולם חוזרים ביובל ור' יוחנן בן ברוקה אומר
ודגן ודגן שהם כלאים זה בזה ע''י דבר אחר ודאי לא יתעשרו מזה על זה ,ושאר מין שהיורש את אשתו יחזיר לבני המשפחה וינכה להם מהדמים .גמרא טעמו של ר''מ הוא
במינו שהמעשר שלהם מדרבנן לומדים שאינם מתעשרים מזה שכל מה שרבנן תקנו הוא שרק במכר אמרה התורה שחוזר ביובל אך מתנה וירושה לא יחזרו ובבכור נאמר לתת לו
כעין דאורייתא ובדאורייתא שני מינים לא מתעשרים מזה על זה ,ורבא בר רב חנן מקשה פי שנים שירושתו נקראת מתנה ,ירושת אשתו לא חוזרת ביובל שירושת הבעל היא
לאביי א''כ במעשר בהמה שלא כתוב וכל מעשר בקר ומעשר צאן עמוד ב נלמד מדאורייתא.
שיתעשרו מזה על זה אמר לו אביי שכתוב העשירי שיתן עשירי לזה ועשירי לזה ,אך קשה חכמים סוברים שמתנה כמכר שכתוב תשובו לרבות מתנה ,ושאר הדברים במשנה הם
שנאמר כך גם בכבשים ועזים ויש לומר שכתוב וצאן שכל צאן הם אחד לענין זה ,אך כירושה ובבכור נאמר לתת לו פי שנים והוקש חלק בכורה לחלק פשוט שהיא ירושה
קשה שנאמר שכל דגן אחד ואמר אביי שכתוב ראשיתם סמוך לדגן ולכן נותנים ראשית שלא חוזרת ביובל ,ור''א סובר כרבנן שמהפסוק תשובו למדו מתנה ובחלק בכור נאמר
לכל אחד וכן אר ר' אילעא שלומדים מראשיתם ,ורבא אומר שלא צריך ללמוד מראשיתם לתת שזה כמתנה ,ויורש את אשתו חוזר שירושת אשתו היא מדרבנן ,ויבם התורה קראה
אלא שדוקא בצאן שייך לומר כל צאן אחד שאם נאמר שמחלקים בין כבשים לעזים א''כ אותו בכור.
יש לכתוב וכל מעשר בהמה ואין לומר שא''כ היינו מרבים חיה בכלל בהמה שודאי יש רב אסי אומר בשם ר' יוחנן שאחים שחלקו הם כלקוחות ומחזירים זה לזה ביובל ,ורב
ללמוד בגזירה שוה תחת תחת מקדשים למעט חיה והיינו לומדים שכבשים ועזים לא הושעיא מקשה הרי שנינו במשנה שבכורה לא חוזרת ביובל אמר לו ר' אלעזר שאין
מתעשרים זה על זה מק''ו מחדש וישן א''כ התורה פרטה בקר וצאן ללמד שרק בקר וצאן חוזרין הכוונה לבטלה לאבד את החלק בכורה אלא חולקים שוב ,ורב ששת מקשה א''כ
להתעשר עמוד ב ויש להקשות שבמקרה כזה הזונה תעשר ויש לומר שמדובר בכותית, לא מתעשרים מזה על זה אך כבשים ועזים מתעשרים זה על זה ,אבל לגבי דגן לא צריך
אך קשה שנעמיד בישראלית והיא עצמה תעשר ורואים מכאן שבזונה ישראלית זה לא לכתוב דגן למעט שאר מינים ולכן אין לומר כל דגן אחד ,ורב הונא בר ר''נ מקשה שנאמר
נאסר מדין אתנן כדברי אביי שרק זונה כותית אתננה אסור וכהן שבא עליה אינו לוקה להיפך שהתורה כתבה בקר וצאן לומר שהם מתעשרים מזה על זה שאם היה כתוב בהמה
משום לא יחלל זרעו ואילו ישראלית אתננה מותר וכהן שבא עליה לוקה משום לא יחלל היינו לומדים בק''ו מחדש וישן ומר זוטרא בר ר''נ אמר לו שרבא מודה שלומדים
זרעו ובכותית לומדים גזירה שוה תועבה תועבה מעריות כמו שבעריות לא תופס קידושין מהעשירי עשירי לבקר ועשירי לצאן ,וללישנא בתרא רבא אמר שבלי הפסוק העשירי אין
כך בזונה מדובר באשה שלא תופס בה קידושין ,וכהן שבא עליה אינו לוקה כי כתוב לא לומר שבקר וצאן יתעשרו מזה על זה כי הוקש מעשר בהמה למעשר דגן שאינו מתעשר
יחלל זרעו ובכותית הזרע לא מתיחס אליו. ממין על שאינו מינו ,אך קשה שרבא עצמו למד לעיל מהפסוק שנה שהוקש לענין שנה
משנה אחים ושותפים שחלקו אם בחלוקה הם חייבים בקלבון לנתינת שקלים הם פטורים ולא לענין אחר ויש לומר שרבא חזר בו ממה שלמד משנה ועוד יש לומר שאחד
ממעשר בהמה ואם הם חייבים בחלוקה הזו במעשר בהמה הם פטורים מקלבון בנתינת מהמימרות הם דברי רב פפא תלמידו.
שקלים אם קנו בהמה בתפוסת הבית חייבים במעשר בהמה ואם לא נפלה להם בהמה הם משנה ניתן לצרף בהמות לעשרם כשיעור מלא רגל בהמה רועה שהוא ט''ז מיל ,אם היו
פטורים ואם הם חלקו וחזרו והשתתפו חייבים בקלבון והם פטורים ממעשר בהמה .גמרא ביניהם ל''ב מיל אינם מצטרפים ,ואם היו לו באמצע יכול להביא ולעשרם באמצע ,ר''מ
שנו בברייתא שמהפסוק יהיה לך ממעטים של שותפות ואין לומר שממעטים גם בקנו אומר שנהר הירדן מפסיק למעשר בהמה ולא מצרפים בהמות משני צדדיו .גמרא רבה בר
בתפוסת הבית כי כתוב יהיה ואף שפסוק זה נאמר בבכור אך אין צריך לדרוש בבכור שילא אומר שלומדים את השיעור של בהמה רועה מהפסוק עוד תעבורנה הצאן על ידי
שהרי שותפים לא פטורים מבכורה שנאמר ובכורות בקרכם וצאנכם לכן ממעטים מונה וחכמים קבלו שבששה עשר מיל שולטות עיני הרועה.
מהפסוק מעשר בהמה .ר' ירמיה אומר שלפעמים חייבים במעשר ובקלבון ולפעמים שנינו במשנה שבל''ב מיל אינם מצטרפים ומשמע שפחות מכך מצטרפים ויש להקשות
פטורים ממעשר וקלבון ולפעמים חייבים בקלבון ופטורים ממעשר בהמה ולפעמים הרי נאמר בתחילה שיעור ט''ז מיל ולא יותר ויש לומר שהמשנה מחדשת בסיפא שאם
חייבים במעשר בהמה ופטורים מקלבון ,אם חלקו בכספים ולא בבהמות חייבים בזה היו לו באמצע יכול להביא מכאן ומכאן ולעשרן באמצע ולכן ביחד השיעור הוא ל''ב
ובזה ,אם חלקו בבהמות ולא בכספים פטורים מזה ומזה ,ואם חלקו בבהמות ובכספים מיל.
חייבים בקלבון ופטורים ממעשר בהמה ,ואם לא חלקו בבהמות ובכספים חייבים במעשר לדעת רב מצרפים חמש מכל צד עם החמש שנמצאות באמצע שהם נמשכות לכאן או
בהמה ופטורים מקלבון ,ולכאורה קשה שזה פשוט ומה חידש ר' ירמיה ויש לומר שעיקר לכאן ולשמואל מועיל גם אם יש אחד באמצע ויש חמש מכל צד ,שרואים את הרועה
חידושו הוא בחלקו בבהמות ולא בכספים שהיינו אומרים שאם חלקו בבהמות א''כ גילו כאילו הוא באמצע וזה בכלל מונה.
דעתם שהם עומדים לחלק הכל ויתחייבו גם בקלבון קמ''ל שלא ,ורב ענן אומר שהם דף נה יש להקשות ששנינו שאם היו לו חמש בכפר חנניה וחמש בכפר עותני אינם
פטורים ממעשר בהמה רק באופן שהם חלקו גדיים כנגד גדיים ותישים כנגד גדיים אך אם מצטרפות עד שיהיה לו אחת בציפורי וזה לא כדעת רב שצריך חמש באמצע ושמואל
הם חילקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים אומרים שזה חלקו שהגיע לו משעה ביאר לדעת רב שמדובר שיש לו תשע בצד אחד ותשע בצד השני ואחת באמצע שהיא
ראשונה ונשאר על זה שם ירושה שחייב במעשר בהמה ,ור''נ סובר שגם בחלקו גדיים ראויה להמשך לכל צד ,רב פפא אומר שלשמואל הרועה עצמו מצרפם ואפילו כליו של
כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים לא אומרים שזה חלקו שהגיעו משעה ראשונה ,ור' הרועה מצרפים ,ורב אשי מסתפק אם כלבו של הרועה מצרף או לא שהרי הוא קורא לו
אלעזר אומר שהמשנה מדברת כשחלקו תשעה כנגד עשרה או י' כנגד ט' אך אם חלקו י' והוא בא א''כ אינו מצטרף או שלעתים אינו בא אליו והרועה הולך אליו וא''כ הוא מצרף,
כנגד י' וט' כנגד ט' אומרים שזה חלקו שהגיעו משעה ראשונה ,ור' יוחנן אומר שגם ונשאר בתיקו.
בחלקו ט' כנגד ט' וי' כנגד י' לא אומרים שזה חלקו שהגיעו משעה ראשונה לר''מ הירדן מפסיק ואמר ר' אמי שהירדן הוא הפסק רק כשאין גשר אך כשיש גשר הוא
דף נז ור' יוחנן לשיטתו שר' אסי אמר משמו שאחים שחלקו הם כלקוחות והם מחזירים מצרפם ,ומשמע שהחסרון בנהר הוא מצד שאינם קרובות ,ויש להקשות ששנינו שאם היו
זה לזה ביובל כי אין ברירה בירושה ,ור' יוחנן חידש גם כאן וגם לגבי יובל שאם הוא היה לו משני עברי הירדן או בשני מחוזות כגון נמר ונמרי אינן מצטרפות וכ''ש חו''ל והארץ
מחדש במעשר בהמה היינו אומרים שרק כאן למדו מבנך שכמו שבנך הוא בברור לך כך והרי מדובר אפילו כשאין נהר ובכ''ז משני עברי הירדן אין צירוף ,אלא אמר ר' חייא בר
שורך וצאנך מדובר בברורים לך אך לגבי יובל היינו אומרים שרק מכר חוזר ביובל אבא בשם ר' יוחנן שר''מ למד מהפסוק והירדן יגבול אותו לפאת קדמה שהפסוק עשאו
וירושה ומתנה לא חוזר ביובל ,ואם ר' יוחנן היה אומר בשדה היינו אומרים שמחזירים גבול בפני עצמו ,אך קשה א''כ נאמר כך בכל גבולי השבטים שכתוב בהם ותאר הגבול
את השדה לחומרא אך לגבי מעשר בהמה הוא לא יפטור להקל ,ויש להקשות ששנינו ועלה הגבול ודינם יהיה כמו הארץ וחו''ל ,ויש לומר שכתוב זאת תהיה לכם הארץ
ששותפים שחלקו אחד נטל עשרה ואחד נטל תשעה וכלב הבהמות שכנגד הכלב אסורים לגבולותיה סביב שכל א''י היא כגבול אחד וזה לא כולל את הירדן כי כתוב ארץ ולא
ושעמו מותרים ואם נאמר שיש ברירה נברור אחד מהבהמות אל מול הכלב ונתיר את ירדן ,ולר' חייא בר אבא מובן מדוע כתוב דוקא ירדן אך לר' אמי קשה שדין זה הוא בכל
השאר ,אמר רב אשי שאכן כשכולם שוים ניתן לברר כך אך מדובר שאינם שוים במחירם נהר בלי גשר.
והכלב שוה כמו אחד ועוד משהו ולכן אי אפשר לעשות אחד כנגדו שהמשהו נמשך כנגד נחלקו תנאים לגבי הירדן ששנינו שר' יהודה בן בתירא דרש בפסוק כי אתם עוברים את
כולם. הירדן ארצה כנען שרק הארץ היא כנען ולא הירדן ורשב''י למד מהפסוק מעבר לירדן
משנה הכל נכנסים לדיר להתעשר חוץ מכלאים וטריפה ויוצא דופן ומחוסר זמן ויתום, קדמה מזרחה וכמו שיריחו היא ארץ כנען כך הירדן הוא ארץ כנען.
יתום היינו שאמו מתה או נשחטה ואח''כ ילדה אותו ור' יהושע אומר שאפילו אם רבה בר בר חנה אומר בשם ר' יוחנן שהירדן נקרא רק מבית יריחו ולמטה ,ואין לומר
נשחטה האם והעור שלה קיים זה לא נקרא יתום .גמרא נאמר בקדשים שור או כשב שהנ''מ היא לגבי נודר מהירדן שהרי פשוט שלגבי נדר הולכים אחר לשון בני אדם והוא
וממעטים כלאים ,מאו עז ממעטים נדמה ,מכי יולד ממעטים יוצא דופן מוהיה שבעת נאסר בכל מקום שהוא נקרא כך ,אלא הנ''מ היא למעשר בהמה שרק משם הוא מחלק
ימים ממעטים מחוסר זמן מתחת אמו ממעטים יתום ,ור' ישמעאל בן ר' יוחנן בן ברוקה למעשר בהמה וכן שנינו שהירדן יוצא ממערת פמייס והולך בימה של סיכני ובימה של
לומד בגזירה שוה שנאמר במעשר בהמה תחת השבט ונאמר תחת אמו כמו ששם טבריה ובימה של סדום והוא הולך ונופל לים הגדול ואין ירדן אלא מבית יריחו ולמטה,
ממעטים את כל הנ''ל כך במעשר בהמה ממעטים אותם וכמו שכאן ממעטים טריפה מכל ואמר ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן שהוא נקרא ירדן על שם שהוא יורד מדן ,ור' אבא
אשר יעבור כך שם ממעטים טריפה. אמר לרב אשי אתם למדתם משם אך אנו למדנו מהפסוק ויקראו לו ללשם דן כשם דן
שנינו במשנה הכל לרבות מה ששנו בברייתא רובע נרבע מוקצה ונעבד אתנן מחיר אביהם ור' יצחק אמר שלשם זו פמייס ושנינו שהירדן יצא ממערת פמייס ,ורב כהנא אמר
וטומטום ואנדרוגינוס שכולם נכנסים לדיר להתעשר ור''ש בן יהודה אומר בשם ר''ש שזכרותו ועיקרו של הירדן הוא מערת פמייס וכשאדם נדר שלא ישתה ממערת פמייס הוא
שטומטום ואנדרוגינוס לא נכנסים לדיר להתעשר ,ויש להקשות שאם התנא של משנתינו נאסר במימי הירדן ,עיקרו של הדם הוא הכבד וכמו שאמר ר' יצחק שכבד שנימוח הוא
למד גזירה שוה תחת תחת מקדשים א''כ גם אלו שריבו מהכל לא יתעשרו ואם לא מטמא בשיעור רביעית ,עיקרם של המים הוא פרת כמו שאמר רב יהודה בשם רב שהנודר
לומדים תחת תחת א''כ מנין למעט כלאיים טריפה ויוצא דופן ויש לומר שהתנא למד ממי פרת נאסר בכל מימות שבעולם ,ויש לדקדק שאם נדר שלא ישתה ממי פרת א''כ הוא
תחת תחת אך מה שריבו מהכל למדו מהפסוק כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם אמר שלא ישתה רק מפרת אך הוא ישתה משאר נהרות אלא מדובר שהוא נדר שלא ישתה
ושנו אצל ר' ישמעאל שכל מקום שנאמר השחתה זה דבר ערוה וע''ז ערוה שכתוב כי ממים שבאו מפרת ואז הוא נאסר בכל המים וכמו שאמר רב יהודה בשם רב שכל הנהרות
השחית כל בשר את דרכו על הארץ וע''ז שכתוב פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל דמות כל שבעולם באים מג' נהרות ואותם ג' נהרות באים מפרת עמוד ב ויש להקשות הרי יש
סמל תבנית זכר או נקבה ,ורק מה שמום פוסל בו דבר ערוה וע''ז פוסל בו ובמעשר בהמה מעיינות שגבוהות מפרת אמר רב משרשיא שהם באים מפרת ועולים בהרים כמו סולם,
מום לא פוסל שכתוב לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ולכן לא פוסל דבר ערוה וע''ז ויש להקשות שנאמר והנהר הרביעי הוא פרת מבאר ר''נ בר יצחק או רב אחא בר יעקב
רובע ונרבע כלול בדבר ערוה ,מוקצה ונעבד זה ע''ז ,ואתנן שייך לערוה ומחיר הוקש שכתוב הוא פרת שהוא הנהר הראשון שעליו נאמר ונהר יוצא מעדן ,שנינו בברייתא
לאתנן ,וטומטום ואנדרוגינוס אינם פסולים כי רק ספק זכר או נקבה ור''ש בן יהודה סובר שר''מ אמר ששמו של פרת הוא יובל שכתוב והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח
שנאמר בקדשים זכר ודאי ונקבה ודאית למעט טומטום ואנדרוגינוס ופסול למעשר כי שרשיו והוא נקרא פרת שמימיו פרים ורבים ללא גשמים וזה כדברי שמואל שהנהר
לומדים תחת תחת מקדשים. מתברך ממקורו וזה לא כדברי רב שר' אמי אמר משמו שכשיש מטר בא''י הסימן לכך
שנו בברייתא שהכל נכנסים לדיר להתעשר מלבד כלאים טריפה וזה דברי ר''א בן ר' הוא הנהר פרת שהוא מתברך מגשמי א''י ,אביו של שמואל עשה לבנותיו מקוה בימי ניסן
יהודה איש כפר ברתותא שאמר בשם ר' יהושע ,ור''ע אמר שהוא שמע מר' יהושע גם שאין לטבול בנהר שרוב מימיו מי גשמים כדברי רב שנהר פרת מתברך מגשמי א''י
יוצא דופן ומחוסר זמן ויתום ויש להקשות אם ת''ק למד תחת תחת מדוע הוא לא מיעט וגשמים לא מטהרים בזחילה ובימי תשרי הוא עשה לבנותיו מחצלאות שהן יטבלו עמם
יוצא דופן מחוסר זמן ויתום ואם הוא לא למד אמנם טריפה מיעטו מכל אשר יעבור בנהר מפני הטיט ,ושמואל שאמר שפרת מתברך ממקורו בלי גשמים חלק על דבריו
וטריפה אינה עוברת אך מנין הוא מיעט כלאים ,ויש לומר שהוא למד תחת תחת אך שאמר שמי נהר לא מטהרים בזוחלים מלבד פרת בימי תשרי ולדבריו כאן ניתן לטבול בו
ביוצא דופן עמוד ב הוא סובר כר''ש שהוא ולד גמור ולא כר' יוחנן שמיעט יוצא דופן כל השנה.
ולענין מחוסר זמן הוא סובר כר''ש בן יהודה שכשר במעשר בהמה ולגבי יתום מדובר משנה מי שלקח בהמה או שנתנה לו במתנה פטור ממעשר בהמה .גמרא רב כהנא אומר
שהעור קיים ור' יהושע לשיטתו שאפילו שחט את אמו והשלח קיים הוא לא יתום. שלקוח וניתן במתנה פטור ממעשר שנאמר בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך,
ר' ישמעאל בן סתריאל מערקת לבינה העיד לפני רבי שבמקומם מפשיטים את הבהמה דף נו כמו שלא שייך לקוח בבניך כך לא שייך מעשר בצאן ובקר בלקוח ובמתנה ,ויש
שמתה ומלבישים את החי ,ואמר רבי א''כ התגלה טעמו של ר' יהושע במשנה שהוא לא להקשות הרי פסוק זה נאמר בבכור ויש לומר שכתוב בפסוק כן תעשה וזה מיותר בבכור
נקרא יתום כי נראה לו שאמו קיימת ,עוד העיד ר' ישמעאל שלחזירים במקומם יש ס' שהרי אינו בעשיה שקדושתו מרחם אלא זה הולך על מעשר בהמה ואין לומר שילמדו
ריבוא קלפים בבית המסס שלהם ,עוד הוא העיד שפעם נפל ארז במקומם ועברו על חודו מזה לחטאת ואשם שעדיף ללמוד כמו בנך שאינו על חטא כך בשורך וצאנך לא מדובר
שש עשרה קרונות ,עוד העיד שפעם אחת נפלה ביצת עוף בר יוכני על מקומם והיא בבאים על חטא ואין לומר שילמדו מזה לעולה ושלמים שעדיף ללמוד כמו בנך שאינו
הטביעה שישים כרכים ונשברו ג' מאות ארזים ,ויש להקשות וכי מותר לה להזיק הרי בנדר ונדבה כך צאנך ושורך לא מדובר בבאים בנדר ונדבה ,ואין לומר שילמדו מזה
נאמר כנף רננים נעלסה והוא ראשי תבות נושא עולה ומתחטא אמר רב אשי שהיא היתה לעולת ראיה שעדיף ללמוד כמו בנך שלא קבוע לו זמן כך מדובר בשורך וצאנך שלא
ביצה שאינה ראויה לאפרוח ולכן היא השליכה אותו. קבוע לו זמן ,אך קשה שנלמד כמו בנך שלא שייך כלל בלקוח ואילו במעשר שייך לקוח
משנה יש שלש גרנות לעשר מעשר בהמה לר''ע הם פרוס הפסח ופרוס עצרת ופרוס החג שהרי ר' אסי אמר בשם ר' יוחנן שאם לקח עשרה עוברים במעי אמם כולם נכנסים לדיר
ולבן עזאי כ''ט אדר ,א' סיון ,וכ''ט באב ,ור''א ור''ש אומרים בא' ניסן וא' סיון וכ''ט למעשר ,ויש להקשות לר' יוחנן ממשנתינו שאומרת שהלקוח ושניתן לו במתנה פטור
באלול ולא אמרו א' תשרי כי זה יו''ט ולא מעשרים ביו''ט לכן הקדימו לכ''ט אלול ,ור''מ ממעשר בהמה ור''א אמר שהוא ראה את ר' יוחנן בחלומו על מה שבארתי בענין שבפסוק
אומר שבא' אלול הוא ר''ה למעשר בהמה ובן עזאי סובר שהאלוליים מתעשרים לעצמם, כתוב תעשה שהמיעוט נאמר רק בשעת עשייה שהם ראויים להתעשר ,ור''ש בן אליקים
כל הנולדים מא' תשרי עד כ''ט אלול מצטרפים ואם נולדו חמשה קודם ר''ה וחמשה הקשה לר''א ששנינו שפטור לקוח חל על מחוסר זמן ואף שאינו שעת עשייה אמר לו
אחרי ר''ה אינם מצטרפים ,אם נולדו חמשה לפני הגורן וחמשה אחרי הגורן הם ר''א שזה לא משנה שיש לשנותה ואם אכן שנו אותה זה רק לדעת ר''ש בן יהודה שאמר
מצטרפים וא''כ מה שנאמרו שלש גרנות שעד שלא הגיע הגורן מותר למכור ולשחוט בשם ר''ש שמחוסר זמן נכנס לדיר למעשר שהוא כבכור שהוא קדוש לפני זמנו וקרב אף
ואם הגיע הגורן לא ישחוט בלי מעשר ואם שחט פטור .גמרא רבה בר שילא מבאר לאחר זמנו כך מחוסר זמן קדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו.
שנאמרו שלש זמנים בגלל שיש מבכירות בניסן ומאוחרות יותר וקייציות ,ורב תנחום בן תלמיד שנה לפני רב שיש אתנן שנכנס לדיר להתעשר באופן שנתן לה ואח''כ לקחו ממנה
ר' חייא איש כפר עכו מבאר מדוע דוקא בזמנים הללו. וקשה הרי בכל מקרה הוא פסול למעשר מצד לקוח ,ויש לומר שנשמט למקשה מה
שאמר רב אסי בשם ר' יוחנן שאם לקח עשרה עוברים במעי אמם כולם נכנסים לדיר
