gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לע''נ מרן רבי אהרן בן רבי‬ ‫בס"ד‬ ‫שניאור זלמן קוטלר זצוק''ל‬ ‫הערות והנצחות טל' ‪ 0548449853‬או מייל‬ ‫‪MABADAF12@ GMAIL.COM‬‬ ‫גליון ‪ 359‬פרשת חיי שרה תשפ''ז‬ ‫בכורות נא‪-‬נז‬ ‫לר''א שסובר שחוזרים הכוונה לגמרי שהבכור לא מקבל יותר‪ ,‬ורב חמא קרא על רב‬ ‫דף נא חנן בישא היה צריך לשלם זוז והיה לו זוז שנפחתה צורתו והניזק לא יכל להוציאו‬ ‫ששת טובה חכמה עם נחלה אמנם שמעת ברייתא אך לא שמעת מה שאמר רבין בשם ר'‬ ‫וחנן תקע שוב באזנו ונתן לו את אותו הזוז‪.‬‬ ‫יוחנן ויש אומרים שר''א אמר בשם ר''א בן שמוע שאכן חוזרים ביובל זה לבטלה‪.‬‬ ‫יש להקשות מדוע המשנה מפרטת שוב שלושים של עבד וחמישים של אונס ומפתה הרי‬ ‫ר' יוחנן בן ברוקה אומר שהיורש את אשתו יחזיר לבני משפחה ויש לדקדק שאם הוא‬ ‫כבר כתבו בתחילה אונס ומוציא שם רע‪ ,‬ויש לומר שכיון שלא כתוב בהם שקלים היינו‬ ‫סובר שירושת הבעל דאורייתא א''כ מדוע יחזיר להם ואם ירושתו היא מדרבנן א'''כ‬ ‫אומרים שזה סתם זוז‪ ,‬קמ''ל שלומדים אחד מהשני ובכולם זה שקל צורי‪.‬‬ ‫מדוע יקבל דמים‪ ,‬ויש לפרש שהוא סובר שירושת הבעל דאורייתא ומדובר שאשתו‬ ‫בברייתא הוסיפו חוץ משקלים ומעשר וראיון‪ ,‬בשקלים שנינו מצרפים שקלים לדרכונות‬ ‫הורישה לו מקום קבורה ובגלל שיש בזה פגם משפחה אמרו חכמים שיקבל דמים ויחזיר‬ ‫מפני משאוי הדרך‪ ,‬במעשר נאמר וצרת הכסף בידך ובראיון שנה רב יוסף שהטעם הוא‬ ‫לבני המשפחה וכמו ששנינו שמי שמכר את קברו ואת דרך קברו ומקום מעמדו ובית‬ ‫שלא יביא לעזרה כסף שאינו טבוע‪.‬‬ ‫הספדו בני המשפחה באים וקוברים אותו בעל כרחו משום פגם המשפחה‪ ,‬ומה שכתוב‬ ‫משנה לא פודים בכור בעבדים ושטרות וקרקעות ולא בהקדשות אם כתב לכהן שהוא‬ ‫במשנה ינכה מהדמים הכוונה לדמי קבר אשתו‪.‬‬ ‫חייב לו חמש סלעים הוא חייב לתת לו אך בנו לא פדוי בכך לכן אם הכהן רצה לתת לו‬ ‫פרק מעשר בהמה‬ ‫דף נג‬ ‫במתנה הוא רשאי‪ ,‬מי שהפריש את פדיון בנו ואבד הוא חייב באחריותו שכתוב יהיה לך‪,‬‬ ‫משנה מעשר בהמה נוהג בארץ ובחו''ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ולא‬ ‫ופדה תפדה‪ .‬גמרא משנתינו לא כדעת רבי ששנינו שרבי אומר שבכל פודים בכור אדם‬ ‫במוקדשים ונוהג בבקר ובצאן ולא מעשרים מבקר על צאן‪ ,‬ונוהג בכבשים ועזים והם‬ ‫חוץ משטרות‪ ,‬ורבי דרש בריבוי ומיעוט שכתוב ופדויו מבן חודש תפדה וזה ריבוי‪,‬‬ ‫מתעשרים זה על זה‪ ,‬ונוהג בחדש וישן אך אינם מתעשרים זה על זה והיה מקום ללמוד‬ ‫בערכך כסף חמשת שקלים הוא מיעוט וכתוב תפדה לרבות ובדרשה של ריבוי מיעוט‬ ‫מק''ו שאם חדש וישן שאין בהם איסור כלאיים זה עם זה בכ''ז לא מעשרים מזה על זה‬ ‫וריבוי מרבים הכל וממעטים רק שטרות‪ ,‬ורבנן למדו בדרך כלל ופרט וכלל ופדויו מבן‬ ‫כבשים ועזים שהם כלאיים זה עם זה ודאי יתעשרו מזה על זה אך לומדים מהפסוק וצאן‬ ‫חודש תפדה הוא כלל‪ ,‬בערכך כסף חמשת שקלים פרט‪ ,‬תפדה הוא כלל נוסף ודורשים‬ ‫שמשמע שכל צאן הם אחד למעשר‪ .‬גמרא לכאורה משנתינו שאומרת שמעשר בהמה‬ ‫כעין הפרט שהוא דבר המיטלטל וגופו ממון כך כל דבר המיטלטל וגופו ממון‪ ,‬למעט‬ ‫נוהג בחו''ל היא לא כדעת ר''ע‪ ,‬ששנינו שר''ע אומר שלא מביאים מעשר בהמה מחו''ל‬ ‫קרקעות שאינם מיטלטלין ועבדים הוקשו לקרקעות ושטרות אין גופם ממון‪ ,‬ורבינא‬ ‫שכתוב והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ומדובר בשתי מעשרות‬ ‫הקשה למרימר שמצאנו שרבי דרש בכלל ופרט וכלל ששנינו שר' יוסי בר' יהודה דרש‬ ‫מעשר בהמה ומעשר דגן וממקום שמביאים מעשר דגן משם מביאים מעשר בהמה‬ ‫בפסוק מרצע מנין לרבות סול וסירה ומחט ומקדח ומכתב וכתוב ולקחת כל דבר שנלקח‬ ‫וממקום שלא מביאים מעשר דגן לא מביאים מעשר בהמה‪ ,‬ויש לומר שהמשנה היא גם‬ ‫ביד‪ ,‬ורבי דרש שכמו שמרצע הוא מתכת כך כל דבר ממתכת וביארו במחלוקתם שרבי‬ ‫לדעת ר''ע והוא דיבר להקרב אך להקדש קדוש גם מחו''ל וכך מדויק שהוא מביא את‬ ‫דרש בכלל ופרט וכלל ולכן הוא למד רק כעין הפרט מתכת‪ ,‬ור' יוסי בר' יהודה דרש‬ ‫הפסוק והבאתם שמדבר על הקרבה ואף שהבא מחו''ל אינו קרב אך הוא קדוש להאכל‬ ‫בריבוי מיעוט וריבוי ולכן הוא ריבה הכל‪ ,‬ויש לומר שאכן רבי דורש בכלל ופרט וכלל אך‬ ‫במומו לבעלים‪.‬‬ ‫כאן הוא דרש בריבוי מיעוט וריבוי כדברי התנא שאצל ר' ישמעאל שכשכתוב כלל‬ ‫שנינו במשנה שמעשר בהמה נוהג אפילו שלא בפני הבית‪ ,‬ובזמנינו הוא לא נוהג כדברי‬ ‫פעמיים דורשים בריבוי ומיעוט כמו לגבי סימני דגים שכתוב במים במים‪ ,‬אך רבנן‬ ‫רב הונא שגזרו משום יתום שלא יכניסנו לדיר להתעשר ובזמן הבית לא גזרו כי אפשר‬ ‫סוברים כמו שאמרו בא''י שכל מקום שיש שני כללות סמוכים זה לזה מטילים פרט‬ ‫להכריז על יתום אך לפ''ז גם בזמנינו יכריזו‪ ,‬אלא מבאר רבא שהיום לא מפרישים‬ ‫ביניהם ודורשים בכלל ופרט‪.‬‬ ‫שחששו לתקלה כמו ששנינו שלא מקדישים ולא מעריכים ולא מחרימים בזמן הזה ואם‬ ‫יש להקשות בדברי המשנה שלא פודים בהקדשות הרי ממילא אינם שלו‪ ,‬עמוד ב ויש‬ ‫הקדיש או העריך או החרים הבהמה תיעקר ופירות כסות וכלים ירקבו ומעות וכלי מתכות‬ ‫לפרש במשנה שגם הקדשות אינם בכלל אלו להפדות בעבדים שטרות וקרקעות‪.‬‬ ‫יוליך לים המלח ועיקור נעשה ע''י שנועל דלת בפניה והיא מתה מעצמה‪ ,‬אך קשה א''כ‬ ‫עולא אומר שאם כתב לכהן שהוא חייב לו ה' סלעים מדאורייתא בנו פדוי כשיתן אך‬ ‫לא נקדש בכורות בזמן הזה אך יש לומר שהקדושה לא תלויה בנו אלא בפטר רחם‪ ,‬ויש‬ ‫חכמים גזרו שאינו פדוי שלא יאמרו שפודים בשטר‪ ,‬וכן שנה תנא לפני ר''נ שבנו פדוי‬ ‫לומר שעיקר הקושיא שלכתחילה יקנו את אזנו לעכו''ם כדי שלא יתקדש מעיקרא עמוד‬ ‫לכשיתן‪ ,‬ור''נ אמר לו שהסתם הזה הוא כדעת ר' יוסי בר' יהודה או ר''א בן ר''ש אך‬ ‫ב ויש לתרץ שיכול לתקן כדברי רב יהודה שאמר שמותר להטיל מום בבכור קודם יציאתו‬ ‫לרבנן בנו אינו פדוי וכן הלכה‪.‬‬ ‫לאויר העולם‪ ,‬אך קשה שתקנה זו ניתן לעשות גם במעשר ויש לדחות שאינו יודע מי יצא‬ ‫שנינו במשנה שהכהן יכול לתת לו חזרה במתנה ושנינו במשנה את מה שכתוב בברייתא‬ ‫ואין לומר שישים אותו בראש העשרה שהרי נאמר לא יבקר בין טוב לרע ואין לומר‬ ‫שאם נתן את החמש סלעים לעשרה כהנים יחד יצא‪ ,‬וכן אם נתן אותם זה אחר זה‪ ,‬וכן אם‬ ‫שיטיל מום בכל עדרו שהרי מהרה יבנה המקדש ולא נמצא בהמות ללא מום להקרבה‬ ‫נטל הכהן והחזירו יצא וכך היה מנהגו של ר' טרפון שנטל והחזיר וחכמים שמעו מכך‬ ‫ואין לחשוש בכך לגבי בכור שהרי ניתן להקריב פשוטים‪ ,‬אך לפ''ז ניתן להקריב לקוחים‬ ‫ואמרו עליו קיים זה הלכה זו ולכאורה קשה הרי הוא לא קיים רק את זה אלא הכוונה‬ ‫שפטורים ממעשר בהמה‪ ,‬אך יש לומר שלא יהיה מצוי בלי מום שהרי אם בעל הבהמות‬ ‫שהוא קיים אף את ההלכה הזו‪ ,‬ר' חנינא היה רגיל לקבל פדיון ולהחזיר ופעם אחת‬ ‫יטיל מום בכל עדרו ומצוים מומים רבים שפוסלים בקדשים כגון בדוק שבעין לכן עדיף‬ ‫כשקיבל הוא ראה את הנותן הולך ושב לפניו אמר לו ר' חנינא לא גמרת לתת נתינה‬ ‫לא להגיע לתקנה זו כדי שימצאו בהמות להקרבה לעתיד לבא‪.‬‬ ‫גמורה א''כ זה נתינה גרועה ובאופן זה אין הבן פדוי‪.‬‬ ‫שנינו במשנה שמוקדשים פטורים ממעשר בהמה ולכאורה קשה שפשוט שהם פטורים‬ ‫ר''ל אומר שמפריש פדיון שחייב באחריותו לומדים מגזירה שוה ערך ערך מערכין‪ ,‬ורב‬ ‫שהרי אינם שלו‪ ,‬ויש לבאר שמדובר בקדשים קלים וכדעת ר' יוסי הגלילי‪ ,‬ששנינו שר'‬ ‫דימי אומר בשם ר' יונתן שלומדים מהפסוק וכל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם‬ ‫יוסי הגלילי שנה בפסוק ומעלה מעל בה' שהוא בא לרבות קדשים קלים שהם ממונו‬ ‫ולומדים ריקם ריקם מעולת ראיה כמו ששם חייב באחריותו כך בפדיון הבן חייב‬ ‫וא''כ היינו אומרים שיעשר אותם קמ''ל שלא שכתוב יהיה קודש ולא כשכבר היה קדוש‪,‬‬ ‫באחריותו‪ ,‬ורב פפא מקשה וכי צריך פסוק נוסף למה שכבר למדו במשנה מיהיה לך ופדה‬ ‫ומשמע שבגלל המיעוט לא מעשרים ולולא המיעוט היינו אומרים שחל עליהם קדושת‬ ‫תפדה‪ ,‬אלא אומר רב פפא שאכן לומדים מיהיה לך ור''ל דיבר על מה שכתוב ברישא‬ ‫מעשר‪ ,‬וקשה שאם קדושה חמורה לא חלה על קדושה קלה ששנינו אחד קדשי מזבח‬ ‫שאם מת לאחר ל' יום אף שלא נתן יתן ולומדים מגזירה שוה ערך ערך מערכין ורב דימי‬ ‫ואחד קדשי דמים לא משנים אותם מקדושה לקדושה אך מקדישים אותם הקדש עילוי‬ ‫למד מגזירה שוה ריקם ריקם מעולת ראיה כמו ששם יורשים חייבים אחר מות אביהם כך‬ ‫ומחרימים אותם א''כ ק''ו שקדושת מעשר לא תחול על קדשי מזבח‪ ,‬ויש לומר ששם‬ ‫כאן האב חייב לאחר מות הבן‪.‬‬ ‫מדובר בקדושת עולה שבהמה לא עומדת לכך אך כל בהמה עומדת למעשר ויחול קדושת‬ ‫משנה בכור נוטל פי שנים בנכסי האב אך לא בנכסי האם ואינו נוטל פי שנים בשבח ולא‬ ‫מעשר לענין שלא ימכר ולא יגאל‪ ,‬קמ''ל שלא חל עליהם קדושת מעשר‪.‬‬ ‫בראוי כבמוחזק‬ ‫יש להקשות שנאמר שחדש וישן יתעשרו מזה על זה מק''ו שאם כבשים ועזים שהם‬ ‫דף נב וכן אשה בכתובתה ובנות במזונותיהן ויבם שאינם נוטלים בשבח ובראוי‬ ‫כלאים זה בזה מתעשרים מזה על זה חדש וישן שאינם כלאיים זה בזה ק''ו שיתעשרו מזה‬ ‫כבמוחזק‪ .‬גמרא בכור לא נוטל פי שנים בנכסי האם שכתוב לו משפט הבכורה שרק לאיש‬ ‫על זה‪ ,‬ויש לומר שלומדים מהפסוק עשר תעשר שמדובר בשתי מעשרות מעשר בהמה‬ ‫יש משפט בכורה ולא לאשה‪ ,‬ואינו נוטל בשבח שכתוב בכל אשר ימצא לו ומשם לומדים‬ ‫ומעשר דגן וכמו שמעשר דגן לא מתעשר מחדש על הישן כך מעשר בהמה לא מתעשר‬ ‫גם שאינו נוטל בראוי כבמוחזק‪.‬‬ ‫מחדש על הישן ואין להקיש שכמו שמעשר דגן לא מפרישים ממין על שאינו מינו כך לא‬ ‫שנינו במשנה שאשה לא נוטלת שבח בכתובתה יש להקשות מה החילוק בין אשה לבעל‬ ‫יפרישו מכבשים על עזים כי התורה רבתה וצאן‪ ,‬אך קשה שיש ריבוי גם על חדש וישן‬ ‫חוב ששנינו שנוטל בשבח ור' אבא מפרש ששנו כאן מקולי כתובה‪ ,‬ושנינו שבנות לא‬ ‫מק''ו שהרי נאמר עשר תעשר להקיש ומהיכן יודעים למה להקיש ולמה לא להקיש‪,‬‬ ‫נוטלות למזונותיהן בשבח ובראוי שתנאי כתובה ככתובה‪.‬‬ ‫ומבאר רבא שכתוב שנה שנה שמקישים לענין שנה ולא לדבר אחר‪.‬‬ ‫יבם לא נוטל בשבח ובראוי כי התורה קראה לו והיה הבכור‪ ,‬ואביי אומר שמדובר בשבח‬ ‫שנינו במשנה שלא תורמים ממין על שאינו מינו ואם תרם תרומתו אינה תרומה ור' אמי‬ ‫שהנכסים השביחו בין המיתה ליבום אבל מה שהשביח בין יבום לחלוקה הוא נוטל שהרי‬ ‫אמר בשם ר' ינאי ויש אומרים שר' אמי אמר בשם ר''ל שלומדים מהפסוק כל חלב יצהר‬ ‫כתוב יקום על שם אחיו המת והרי הוא קם‪ ,‬ורבא סובר שאינו נוטל בשבח שבין יבום‬ ‫וכל חלב תירוש ודגן ואמרה התורה לתת חלב לזה וחלב לזה שיתן מעשרות לכל אחד‬ ‫לחלוקה שהוא לגמרי כבכור שאין לו קודם חלוקה‪.‬‬ ‫בפני עצמו‬ ‫עמוד ב המשנה מוסיפה שכולם לא נוטלים בשבח לרבות שבח שבא מעצמו כמו תבואה‬ ‫דף נד ומצאנו בפסוק רק תירוש ויצהר‪ ,‬ולעשר מתירוש על דגן ומדגן על דגן לומדים‬ ‫שבשעת מיתה היא היתה שחת ועכשיו היא נעשתה שבלים או תמרים שהיו סמדר ונגמר‬ ‫מק''ו שאם תירוש ויצהר שאינם כלאים זה בזה אינם מתעשרים מזה על זה תירוש ודגן‬ ‫בישולם‪.‬‬ ‫ודגן ודגן שהם כלאים זה בזה ודאי לא יתעשרו מזה על זה‪ ,‬ולדעת ר' יאשיה שחיוב‬ ‫המשנה מוסיפה שאינם נוטלים בראוי כבמוחזק לרבות נכסים שנפלו מאבי האב‪.‬‬ ‫מלקות בכלאים הוא רק בזרע חיטה שעורה וחרצן יחד יש ללמוד את הק''ו שאם תירוש‬ ‫משנה אלו אינם חוזרים ביובל‪ :‬בכורה‪ ,‬יורש את אשתו‪ ,‬יבם ולר''מ גם מתנה ולחכמים‬ ‫ויצהר שאינם כלאים זה בזה אפילו ע''י דבר אחר אינם מתעשרים מזה על זה תירוש ודגן‬ ‫מתנה חוזרת ביובל כמכר‪ ,‬ור''א סובר שכולם חוזרים ביובל ור' יוחנן בן ברוקה אומר‬ ‫ודגן ודגן שהם כלאים זה בזה ע''י דבר אחר ודאי לא יתעשרו מזה על זה‪ ,‬ושאר מין‬ ‫שהיורש את אשתו יחזיר לבני המשפחה וינכה להם מהדמים‪ .‬גמרא טעמו של ר''מ הוא‬ ‫במינו שהמעשר שלהם מדרבנן לומדים שאינם מתעשרים מזה שכל מה שרבנן תקנו הוא‬ ‫שרק במכר אמרה התורה שחוזר ביובל אך מתנה וירושה לא יחזרו ובבכור נאמר לתת לו‬ ‫כעין דאורייתא ובדאורייתא שני מינים לא מתעשרים מזה על זה‪ ,‬ורבא בר רב חנן מקשה‬ ‫פי שנים שירושתו נקראת מתנה‪ ,‬ירושת אשתו לא חוזרת ביובל שירושת הבעל היא‬ ‫לאביי א''כ במעשר בהמה שלא כתוב וכל מעשר בקר ומעשר צאן עמוד ב נלמד‬ ‫מדאורייתא‪.‬‬ ‫שיתעשרו מזה על זה אמר לו אביי שכתוב העשירי שיתן עשירי לזה ועשירי לזה‪ ,‬אך קשה‬ ‫חכמים סוברים שמתנה כמכר שכתוב תשובו לרבות מתנה‪ ,‬ושאר הדברים במשנה הם‬ ‫שנאמר כך גם בכבשים ועזים ויש לומר שכתוב וצאן שכל צאן הם אחד לענין זה‪ ,‬אך‬ ‫כירושה ובבכור נאמר לתת לו פי שנים והוקש חלק בכורה לחלק פשוט שהיא ירושה‬ ‫קשה שנאמר שכל דגן אחד ואמר אביי שכתוב ראשיתם סמוך לדגן ולכן נותנים ראשית‬ ‫שלא חוזרת ביובל‪ ,‬ור''א סובר כרבנן שמהפסוק תשובו למדו מתנה ובחלק בכור נאמר‬ ‫לכל אחד וכן אר ר' אילעא שלומדים מראשיתם‪ ,‬ורבא אומר שלא צריך ללמוד מראשיתם‬ ‫לתת שזה כמתנה‪ ,‬ויורש את אשתו חוזר שירושת אשתו היא מדרבנן‪ ,‬ויבם התורה קראה‬ ‫אלא שדוקא בצאן שייך לומר כל צאן אחד שאם נאמר שמחלקים בין כבשים לעזים א''כ‬ ‫אותו בכור‪.‬‬ ‫יש לכתוב וכל מעשר בהמה ואין לומר שא''כ היינו מרבים חיה בכלל בהמה שודאי יש‬ ‫רב אסי אומר בשם ר' יוחנן שאחים שחלקו הם כלקוחות ומחזירים זה לזה ביובל‪ ,‬ורב‬ ‫ללמוד בגזירה שוה תחת תחת מקדשים למעט חיה והיינו לומדים שכבשים ועזים לא‬ ‫הושעיא מקשה הרי שנינו במשנה שבכורה לא חוזרת ביובל אמר לו ר' אלעזר שאין‬ ‫מתעשרים זה על זה מק''ו מחדש וישן א''כ התורה פרטה בקר וצאן ללמד שרק בקר וצאן‬ ‫חוזרין הכוונה לבטלה לאבד את החלק בכורה אלא חולקים שוב‪ ,‬ורב ששת מקשה א''כ‬ ‫להתעשר עמוד ב ויש להקשות שבמקרה כזה הזונה תעשר ויש לומר שמדובר בכותית‪,‬‬ ‫לא מתעשרים מזה על זה אך כבשים ועזים מתעשרים זה על זה‪ ,‬אבל לגבי דגן לא צריך‬ ‫אך קשה שנעמיד בישראלית והיא עצמה תעשר ורואים מכאן שבזונה ישראלית זה לא‬ ‫לכתוב דגן למעט שאר מינים ולכן אין לומר כל דגן אחד‪ ,‬ורב הונא בר ר''נ מקשה שנאמר‬ ‫נאסר מדין אתנן כדברי אביי שרק זונה כותית אתננה אסור וכהן שבא עליה אינו לוקה‬ ‫להיפך שהתורה כתבה בקר וצאן לומר שהם מתעשרים מזה על זה שאם היה כתוב בהמה‬ ‫משום לא יחלל זרעו ואילו ישראלית אתננה מותר וכהן שבא עליה לוקה משום לא יחלל‬ ‫היינו לומדים בק''ו מחדש וישן ומר זוטרא בר ר''נ אמר לו שרבא מודה שלומדים‬ ‫זרעו ובכותית לומדים גזירה שוה תועבה תועבה מעריות כמו שבעריות לא תופס קידושין‬ ‫מהעשירי עשירי לבקר ועשירי לצאן‪ ,‬וללישנא בתרא רבא אמר שבלי הפסוק העשירי אין‬ ‫כך בזונה מדובר באשה שלא תופס בה קידושין‪ ,‬וכהן שבא עליה אינו לוקה כי כתוב לא‬ ‫לומר שבקר וצאן יתעשרו מזה על זה כי הוקש מעשר בהמה למעשר דגן שאינו מתעשר‬ ‫יחלל זרעו ובכותית הזרע לא מתיחס אליו‪.‬‬ ‫ממין על שאינו מינו‪ ,‬אך קשה שרבא עצמו למד לעיל מהפסוק שנה שהוקש לענין שנה‬ ‫משנה אחים ושותפים שחלקו אם בחלוקה הם חייבים בקלבון לנתינת שקלים הם פטורים‬ ‫ולא לענין אחר ויש לומר שרבא חזר בו ממה שלמד משנה ועוד יש לומר שאחד‬ ‫ממעשר בהמה ואם הם חייבים בחלוקה הזו במעשר בהמה הם פטורים מקלבון בנתינת‬ ‫מהמימרות הם דברי רב פפא תלמידו‪.‬‬ ‫שקלים אם קנו בהמה בתפוסת הבית חייבים במעשר בהמה ואם לא נפלה להם בהמה הם‬ ‫משנה ניתן לצרף בהמות לעשרם כשיעור מלא רגל בהמה רועה שהוא ט''ז מיל‪ ,‬אם היו‬ ‫פטורים ואם הם חלקו וחזרו והשתתפו חייבים בקלבון והם פטורים ממעשר בהמה‪ .‬גמרא‬ ‫ביניהם ל''ב מיל אינם מצטרפים‪ ,‬ואם היו לו באמצע יכול להביא ולעשרם באמצע‪ ,‬ר''מ‬ ‫שנו בברייתא שמהפסוק יהיה לך ממעטים של שותפות ואין לומר שממעטים גם בקנו‬ ‫אומר שנהר הירדן מפסיק למעשר בהמה ולא מצרפים בהמות משני צדדיו‪ .‬גמרא רבה בר‬ ‫בתפוסת הבית כי כתוב יהיה ואף שפסוק זה נאמר בבכור אך אין צריך לדרוש בבכור‬ ‫שילא אומר שלומדים את השיעור של בהמה רועה מהפסוק עוד תעבורנה הצאן על ידי‬ ‫שהרי שותפים לא פטורים מבכורה שנאמר ובכורות בקרכם וצאנכם לכן ממעטים‬ ‫מונה וחכמים קבלו שבששה עשר מיל שולטות עיני הרועה‪.‬‬ ‫מהפסוק מעשר בהמה‪ .‬ר' ירמיה אומר שלפעמים חייבים במעשר ובקלבון ולפעמים‬ ‫שנינו במשנה שבל''ב מיל אינם מצטרפים ומשמע שפחות מכך מצטרפים ויש להקשות‬ ‫פטורים ממעשר וקלבון ולפעמים חייבים בקלבון ופטורים ממעשר בהמה ולפעמים‬ ‫הרי נאמר בתחילה שיעור ט''ז מיל ולא יותר ויש לומר שהמשנה מחדשת בסיפא שאם‬ ‫חייבים במעשר בהמה ופטורים מקלבון‪ ,‬אם חלקו בכספים ולא בבהמות חייבים בזה‬ ‫היו לו באמצע יכול להביא מכאן ומכאן ולעשרן באמצע ולכן ביחד השיעור הוא ל''ב‬ ‫ובזה‪ ,‬אם חלקו בבהמות ולא בכספים פטורים מזה ומזה‪ ,‬ואם חלקו בבהמות ובכספים‬ ‫מיל‪.‬‬ ‫חייבים בקלבון ופטורים ממעשר בהמה‪ ,‬ואם לא חלקו בבהמות ובכספים חייבים במעשר‬ ‫לדעת רב מצרפים חמש מכל צד עם החמש שנמצאות באמצע שהם נמשכות לכאן או‬ ‫בהמה ופטורים מקלבון‪ ,‬ולכאורה קשה שזה פשוט ומה חידש ר' ירמיה ויש לומר שעיקר‬ ‫לכאן ולשמואל מועיל גם אם יש אחד באמצע ויש חמש מכל צד‪ ,‬שרואים את הרועה‬ ‫חידושו הוא בחלקו בבהמות ולא בכספים שהיינו אומרים שאם חלקו בבהמות א''כ גילו‬ ‫כאילו הוא באמצע וזה בכלל מונה‪.‬‬ ‫דעתם שהם עומדים לחלק הכל ויתחייבו גם בקלבון קמ''ל שלא‪ ,‬ורב ענן אומר שהם‬ ‫דף נה יש להקשות ששנינו שאם היו לו חמש בכפר חנניה וחמש בכפר עותני אינם‬ ‫פטורים ממעשר בהמה רק באופן שהם חלקו גדיים כנגד גדיים ותישים כנגד גדיים אך אם‬ ‫מצטרפות עד שיהיה לו אחת בציפורי וזה לא כדעת רב שצריך חמש באמצע ושמואל‬ ‫הם חילקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים אומרים שזה חלקו שהגיע לו משעה‬ ‫ביאר לדעת רב שמדובר שיש לו תשע בצד אחד ותשע בצד השני ואחת באמצע שהיא‬ ‫ראשונה ונשאר על זה שם ירושה שחייב במעשר בהמה‪ ,‬ור''נ סובר שגם בחלקו גדיים‬ ‫ראויה להמשך לכל צד‪ ,‬רב פפא אומר שלשמואל הרועה עצמו מצרפם ואפילו כליו של‬ ‫כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים לא אומרים שזה חלקו שהגיעו משעה ראשונה‪ ,‬ור'‬ ‫הרועה מצרפים‪ ,‬ורב אשי מסתפק אם כלבו של הרועה מצרף או לא שהרי הוא קורא לו‬ ‫אלעזר אומר שהמשנה מדברת כשחלקו תשעה כנגד עשרה או י' כנגד ט' אך אם חלקו י'‬ ‫והוא בא א''כ אינו מצטרף או שלעתים אינו בא אליו והרועה הולך אליו וא''כ הוא מצרף‪,‬‬ ‫כנגד י' וט' כנגד ט' אומרים שזה חלקו שהגיעו משעה ראשונה‪ ,‬ור' יוחנן אומר שגם‬ ‫ונשאר בתיקו‪.‬‬ ‫בחלקו ט' כנגד ט' וי' כנגד י' לא אומרים שזה חלקו שהגיעו משעה ראשונה‬ ‫לר''מ הירדן מפסיק ואמר ר' אמי שהירדן הוא הפסק רק כשאין גשר אך כשיש גשר הוא‬ ‫דף נז ור' יוחנן לשיטתו שר' אסי אמר משמו שאחים שחלקו הם כלקוחות והם מחזירים‬ ‫מצרפם‪ ,‬ומשמע שהחסרון בנהר הוא מצד שאינם קרובות‪ ,‬ויש להקשות ששנינו שאם היו‬ ‫זה לזה ביובל כי אין ברירה בירושה‪ ,‬ור' יוחנן חידש גם כאן וגם לגבי יובל שאם הוא היה‬ ‫לו משני עברי הירדן או בשני מחוזות כגון נמר ונמרי אינן מצטרפות וכ''ש חו''ל והארץ‬ ‫מחדש במעשר בהמה היינו אומרים שרק כאן למדו מבנך שכמו שבנך הוא בברור לך כך‬ ‫והרי מדובר אפילו כשאין נהר ובכ''ז משני עברי הירדן אין צירוף‪ ,‬אלא אמר ר' חייא בר‬ ‫שורך וצאנך מדובר בברורים לך אך לגבי יובל היינו אומרים שרק מכר חוזר ביובל‬ ‫אבא בשם ר' יוחנן שר''מ למד מהפסוק והירדן יגבול אותו לפאת קדמה שהפסוק עשאו‬ ‫וירושה ומתנה לא חוזר ביובל‪ ,‬ואם ר' יוחנן היה אומר בשדה היינו אומרים שמחזירים‬ ‫גבול בפני עצמו‪ ,‬אך קשה א''כ נאמר כך בכל גבולי השבטים שכתוב בהם ותאר הגבול‬ ‫את השדה לחומרא אך לגבי מעשר בהמה הוא לא יפטור להקל‪ ,‬ויש להקשות ששנינו‬ ‫ועלה הגבול ודינם יהיה כמו הארץ וחו''ל‪ ,‬ויש לומר שכתוב זאת תהיה לכם הארץ‬ ‫ששותפים שחלקו אחד נטל עשרה ואחד נטל תשעה וכלב הבהמות שכנגד הכלב אסורים‬ ‫לגבולותיה סביב שכל א''י היא כגבול אחד וזה לא כולל את הירדן כי כתוב ארץ ולא‬ ‫ושעמו מותרים ואם נאמר שיש ברירה נברור אחד מהבהמות אל מול הכלב ונתיר את‬ ‫ירדן‪ ,‬ולר' חייא בר אבא מובן מדוע כתוב דוקא ירדן אך לר' אמי קשה שדין זה הוא בכל‬ ‫השאר‪ ,‬אמר רב אשי שאכן כשכולם שוים ניתן לברר כך אך מדובר שאינם שוים במחירם‬ ‫נהר בלי גשר‪.‬‬ ‫והכלב שוה כמו אחד ועוד משהו ולכן אי אפשר לעשות אחד כנגדו שהמשהו נמשך כנגד‬ ‫נחלקו תנאים לגבי הירדן ששנינו שר' יהודה בן בתירא דרש בפסוק כי אתם עוברים את‬ ‫כולם‪.‬‬ ‫הירדן ארצה כנען שרק הארץ היא כנען ולא הירדן ורשב''י למד מהפסוק מעבר לירדן‬ ‫משנה הכל נכנסים לדיר להתעשר חוץ מכלאים וטריפה ויוצא דופן ומחוסר זמן ויתום‪,‬‬ ‫קדמה מזרחה וכמו שיריחו היא ארץ כנען כך הירדן הוא ארץ כנען‪.‬‬ ‫יתום היינו שאמו מתה או נשחטה ואח''כ ילדה אותו ור' יהושע אומר שאפילו אם‬ ‫רבה בר בר חנה אומר בשם ר' יוחנן שהירדן נקרא רק מבית יריחו ולמטה‪ ,‬ואין לומר‬ ‫נשחטה האם והעור שלה קיים זה לא נקרא יתום‪ .‬גמרא נאמר בקדשים שור או כשב‬ ‫שהנ''מ היא לגבי נודר מהירדן שהרי פשוט שלגבי נדר הולכים אחר לשון בני אדם והוא‬ ‫וממעטים כלאים‪ ,‬מאו עז ממעטים נדמה‪ ,‬מכי יולד ממעטים יוצא דופן מוהיה שבעת‬ ‫נאסר בכל מקום שהוא נקרא כך‪ ,‬אלא הנ''מ היא למעשר בהמה שרק משם הוא מחלק‬ ‫ימים ממעטים מחוסר זמן מתחת אמו ממעטים יתום‪ ,‬ור' ישמעאל בן ר' יוחנן בן ברוקה‬ ‫למעשר בהמה וכן שנינו שהירדן יוצא ממערת פמייס והולך בימה של סיכני ובימה של‬ ‫לומד בגזירה שוה שנאמר במעשר בהמה תחת השבט ונאמר תחת אמו כמו ששם‬ ‫טבריה ובימה של סדום והוא הולך ונופל לים הגדול ואין ירדן אלא מבית יריחו ולמטה‪,‬‬ ‫ממעטים את כל הנ''ל כך במעשר בהמה ממעטים אותם וכמו שכאן ממעטים טריפה מכל‬ ‫ואמר ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן שהוא נקרא ירדן על שם שהוא יורד מדן‪ ,‬ור' אבא‬ ‫אשר יעבור כך שם ממעטים טריפה‪.‬‬ ‫אמר לרב אשי אתם למדתם משם אך אנו למדנו מהפסוק ויקראו לו ללשם דן כשם דן‬ ‫שנינו במשנה הכל לרבות מה ששנו בברייתא רובע נרבע מוקצה ונעבד אתנן מחיר‬ ‫אביהם ור' יצחק אמר שלשם זו פמייס ושנינו שהירדן יצא ממערת פמייס‪ ,‬ורב כהנא אמר‬ ‫וטומטום ואנדרוגינוס שכולם נכנסים לדיר להתעשר ור''ש בן יהודה אומר בשם ר''ש‬ ‫שזכרותו ועיקרו של הירדן הוא מערת פמייס וכשאדם נדר שלא ישתה ממערת פמייס הוא‬ ‫שטומטום ואנדרוגינוס לא נכנסים לדיר להתעשר‪ ,‬ויש להקשות שאם התנא של משנתינו‬ ‫נאסר במימי הירדן‪ ,‬עיקרו של הדם הוא הכבד וכמו שאמר ר' יצחק שכבד שנימוח הוא‬ ‫למד גזירה שוה תחת תחת מקדשים א''כ גם אלו שריבו מהכל לא יתעשרו ואם לא‬ ‫מטמא בשיעור רביעית‪ ,‬עיקרם של המים הוא פרת כמו שאמר רב יהודה בשם רב שהנודר‬ ‫לומדים תחת תחת א''כ מנין למעט כלאיים טריפה ויוצא דופן ויש לומר שהתנא למד‬ ‫ממי פרת נאסר בכל מימות שבעולם‪ ,‬ויש לדקדק שאם נדר שלא ישתה ממי פרת א''כ הוא‬ ‫תחת תחת אך מה שריבו מהכל למדו מהפסוק כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם‬ ‫אמר שלא ישתה רק מפרת אך הוא ישתה משאר נהרות אלא מדובר שהוא נדר שלא ישתה‬ ‫ושנו אצל ר' ישמעאל שכל מקום שנאמר השחתה זה דבר ערוה וע''ז ערוה שכתוב כי‬ ‫ממים שבאו מפרת ואז הוא נאסר בכל המים וכמו שאמר רב יהודה בשם רב שכל הנהרות‬ ‫השחית כל בשר את דרכו על הארץ וע''ז שכתוב פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל דמות כל‬ ‫שבעולם באים מג' נהרות ואותם ג' נהרות באים מפרת עמוד ב ויש להקשות הרי יש‬ ‫סמל תבנית זכר או נקבה‪ ,‬ורק מה שמום פוסל בו דבר ערוה וע''ז פוסל בו ובמעשר בהמה‬ ‫מעיינות שגבוהות מפרת אמר רב משרשיא שהם באים מפרת ועולים בהרים כמו סולם‪,‬‬ ‫מום לא פוסל שכתוב לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ולכן לא פוסל דבר ערוה וע''ז‬ ‫ויש להקשות שנאמר והנהר הרביעי הוא פרת מבאר ר''נ בר יצחק או רב אחא בר יעקב‬ ‫רובע ונרבע כלול בדבר ערוה‪ ,‬מוקצה ונעבד זה ע''ז‪ ,‬ואתנן שייך לערוה ומחיר הוקש‬ ‫שכתוב הוא פרת שהוא הנהר הראשון שעליו נאמר ונהר יוצא מעדן‪ ,‬שנינו בברייתא‬ ‫לאתנן‪ ,‬וטומטום ואנדרוגינוס אינם פסולים כי רק ספק זכר או נקבה ור''ש בן יהודה סובר‬ ‫שר''מ אמר ששמו של פרת הוא יובל שכתוב והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח‬ ‫שנאמר בקדשים זכר ודאי ונקבה ודאית למעט טומטום ואנדרוגינוס ופסול למעשר כי‬ ‫שרשיו והוא נקרא פרת שמימיו פרים ורבים ללא גשמים וזה כדברי שמואל שהנהר‬ ‫לומדים תחת תחת מקדשים‪.‬‬ ‫מתברך ממקורו וזה לא כדברי רב שר' אמי אמר משמו שכשיש מטר בא''י הסימן לכך‬ ‫שנו בברייתא שהכל נכנסים לדיר להתעשר מלבד כלאים טריפה וזה דברי ר''א בן ר'‬ ‫הוא הנהר פרת שהוא מתברך מגשמי א''י‪ ,‬אביו של שמואל עשה לבנותיו מקוה בימי ניסן‬ ‫יהודה איש כפר ברתותא שאמר בשם ר' יהושע‪ ,‬ור''ע אמר שהוא שמע מר' יהושע גם‬ ‫שאין לטבול בנהר שרוב מימיו מי גשמים כדברי רב שנהר פרת מתברך מגשמי א''י‬ ‫יוצא דופן ומחוסר זמן ויתום ויש להקשות אם ת''ק למד תחת תחת מדוע הוא לא מיעט‬ ‫וגשמים לא מטהרים בזחילה ובימי תשרי הוא עשה לבנותיו מחצלאות שהן יטבלו עמם‬ ‫יוצא דופן מחוסר זמן ויתום ואם הוא לא למד אמנם טריפה מיעטו מכל אשר יעבור‬ ‫בנהר מפני הטיט‪ ,‬ושמואל שאמר שפרת מתברך ממקורו בלי גשמים חלק על דבריו‬ ‫וטריפה אינה עוברת אך מנין הוא מיעט כלאים‪ ,‬ויש לומר שהוא למד תחת תחת אך‬ ‫שאמר שמי נהר לא מטהרים בזוחלים מלבד פרת בימי תשרי ולדבריו כאן ניתן לטבול בו‬ ‫ביוצא דופן עמוד ב הוא סובר כר''ש שהוא ולד גמור ולא כר' יוחנן שמיעט יוצא דופן‬ ‫כל השנה‪.‬‬ ‫ולענין מחוסר זמן הוא סובר כר''ש בן יהודה שכשר במעשר בהמה ולגבי יתום מדובר‬ ‫משנה מי שלקח בהמה או שנתנה לו במתנה פטור ממעשר בהמה‪ .‬גמרא רב כהנא אומר‬ ‫שהעור קיים ור' יהושע לשיטתו שאפילו שחט את אמו והשלח קיים הוא לא יתום‪.‬‬ ‫שלקוח וניתן במתנה פטור ממעשר שנאמר בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך‪,‬‬ ‫ר' ישמעאל בן סתריאל מערקת לבינה העיד לפני רבי שבמקומם מפשיטים את הבהמה‬ ‫דף נו כמו שלא שייך לקוח בבניך כך לא שייך מעשר בצאן ובקר בלקוח ובמתנה‪ ,‬ויש‬ ‫שמתה ומלבישים את החי‪ ,‬ואמר רבי א''כ התגלה טעמו של ר' יהושע במשנה שהוא לא‬ ‫להקשות הרי פסוק זה נאמר בבכור ויש לומר שכתוב בפסוק כן תעשה וזה מיותר בבכור‬ ‫נקרא יתום כי נראה לו שאמו קיימת‪ ,‬עוד העיד ר' ישמעאל שלחזירים במקומם יש ס'‬ ‫שהרי אינו בעשיה שקדושתו מרחם אלא זה הולך על מעשר בהמה ואין לומר שילמדו‬ ‫ריבוא קלפים בבית המסס שלהם‪ ,‬עוד הוא העיד שפעם נפל ארז במקומם ועברו על חודו‬ ‫מזה לחטאת ואשם שעדיף ללמוד כמו בנך שאינו על חטא כך בשורך וצאנך לא מדובר‬ ‫שש עשרה קרונות‪ ,‬עוד העיד שפעם אחת נפלה ביצת עוף בר יוכני על מקומם והיא‬ ‫בבאים על חטא ואין לומר שילמדו מזה לעולה ושלמים שעדיף ללמוד כמו בנך שאינו‬ ‫הטביעה שישים כרכים ונשברו ג' מאות ארזים‪ ,‬ויש להקשות וכי מותר לה להזיק הרי‬ ‫בנדר ונדבה כך צאנך ושורך לא מדובר בבאים בנדר ונדבה‪ ,‬ואין לומר שילמדו מזה‬ ‫נאמר כנף רננים נעלסה והוא ראשי תבות נושא עולה ומתחטא אמר רב אשי שהיא היתה‬ ‫לעולת ראיה שעדיף ללמוד כמו בנך שלא קבוע לו זמן כך מדובר בשורך וצאנך שלא‬ ‫ביצה שאינה ראויה לאפרוח ולכן היא השליכה אותו‪.‬‬ ‫קבוע לו זמן‪ ,‬אך קשה שנלמד כמו בנך שלא שייך כלל בלקוח ואילו במעשר שייך לקוח‬ ‫משנה יש שלש גרנות לעשר מעשר בהמה לר''ע הם פרוס הפסח ופרוס עצרת ופרוס החג‬ ‫שהרי ר' אסי אמר בשם ר' יוחנן שאם לקח עשרה עוברים במעי אמם כולם נכנסים לדיר‬ ‫ולבן עזאי כ''ט אדר‪ ,‬א' סיון‪ ,‬וכ''ט באב‪ ,‬ור''א ור''ש אומרים בא' ניסן וא' סיון וכ''ט‬ ‫למעשר‪ ,‬ויש להקשות לר' יוחנן ממשנתינו שאומרת שהלקוח ושניתן לו במתנה פטור‬ ‫באלול ולא אמרו א' תשרי כי זה יו''ט ולא מעשרים ביו''ט לכן הקדימו לכ''ט אלול‪ ,‬ור''מ‬ ‫ממעשר בהמה ור''א אמר שהוא ראה את ר' יוחנן בחלומו על מה שבארתי בענין שבפסוק‬ ‫אומר שבא' אלול הוא ר''ה למעשר בהמה ובן עזאי סובר שהאלוליים מתעשרים לעצמם‪,‬‬ ‫כתוב תעשה שהמיעוט נאמר רק בשעת עשייה שהם ראויים להתעשר‪ ,‬ור''ש בן אליקים‬ ‫כל הנולדים מא' תשרי עד כ''ט אלול מצטרפים ואם נולדו חמשה קודם ר''ה וחמשה‬ ‫הקשה לר''א ששנינו שפטור לקוח חל על מחוסר זמן ואף שאינו שעת עשייה אמר לו‬ ‫אחרי ר''ה אינם מצטרפים‪ ,‬אם נולדו חמשה לפני הגורן וחמשה אחרי הגורן הם‬ ‫ר''א שזה לא משנה שיש לשנותה ואם אכן שנו אותה זה רק לדעת ר''ש בן יהודה שאמר‬ ‫מצטרפים וא''כ מה שנאמרו שלש גרנות שעד שלא הגיע הגורן מותר למכור ולשחוט‬ ‫בשם ר''ש שמחוסר זמן נכנס לדיר למעשר שהוא כבכור שהוא קדוש לפני זמנו וקרב אף‬ ‫ואם הגיע הגורן לא ישחוט בלי מעשר ואם שחט פטור‪ .‬גמרא רבה בר שילא מבאר‬ ‫לאחר זמנו כך מחוסר זמן קדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו‪.‬‬ ‫שנאמרו שלש זמנים בגלל שיש מבכירות בניסן ומאוחרות יותר וקייציות‪ ,‬ורב תנחום בן‬ ‫תלמיד שנה לפני רב שיש אתנן שנכנס לדיר להתעשר באופן שנתן לה ואח''כ לקחו ממנה‬ ‫ר' חייא איש כפר עכו מבאר מדוע דוקא בזמנים הללו‪.‬‬ ‫וקשה הרי בכל מקרה הוא פסול למעשר מצד לקוח‪ ,‬ויש לומר שנשמט למקשה מה‬ ‫שאמר רב אסי בשם ר' יוחנן שאם לקח עשרה עוברים במעי אמם כולם נכנסים לדיר‬