gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

צפונות · Tzfinois — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: צפונות · Tzfinois

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

צפונות · Tzfinois — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫עניני‬ ‫קנין כסף‬ ‫יל שבת קודש בבי‬ ‫תמ‬ ‫בל‬ ‫דר‬ ‫שינו‬ ‫פרשת חיי‪-‬שרה‬ ‫חד‬ ‫מיו‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫תשפ''ז‬ ‫סדר לימוד‬ ‫גליון רל"ה‬ ‫צפונות ועיונים על עניני הפרשה והמועדים‬ ‫יו"ל ע"י בני החבורה דקהילת אשי ישראל‬ ‫לע"נ הרב מנחם מנדל ב"ר יחיאל מיכל רוזנבליט זצ"ל‬ ‫לעילוי נשמת מרת וועלא צילה ב"ר יהודה זוהר ע"ה‬ ‫קטן שהגדיל בשב"ק‬ ‫הגאון רבי בצלאל יעקבזון שליט"א‬ ‫בשבח והודאה לבוית"ש על כל הטובות אשר גמלנו ובפרט עתה שזיכנו שבננו הבה"ח חיים‬ ‫יהודה נ"י נכנס בעול תורה ומצוות‪ ,‬ובתוך ההודאה זו בהזדמנות להודות לבוית"ש שזיכה‬ ‫אותנו להיות בתוך הקהילה המפוארת 'אישי ישראל' מקום שמגדלים בו בני עליה בתורה‬ ‫ותפילה והשקפה בהירה ברוממות מיוחדת‪ .‬ובנותן טעם לשבח הגליון המיוחד 'צפונות'‬ ‫שיוצא מידי שבת בשבתו מלא וגדוש בדברים מיוחדים‪ ,‬שכותלי ביהמ"ד יוכיחו על הריתחא‬ ‫דאורייתא בין הת"ח והאברכים‪ ,‬שדנים ומלבנים בנושאים העולים שם‪ .‬ונסיים בבקשה‬ ‫שלא תמוש התורה מפינו ומפי זרעינו וזרע זרענו עד עולם‪.‬‬ ‫הבה’’ח חיים יהודה יעקבזון נ”י‬ ‫הרמ”א בסי' נ"ג ס"י אומר שאפי' הגיע לי"ג שנים ביום‬ ‫השבת אין להתפלל ערבית של שבת‪ ,‬דהרי עדיין אין לו‬ ‫י"ג שנה‪ .‬ומסביר המ"ב שמדובר במקומות שנוהגים להתפלל של‬ ‫שבת בע"ש מבעוד יום משום תוספת שבת ולכן שלא יתנו לקטן להיות ש"ץ להוציא‬ ‫אחרים בתפילת מעריב‪ ,‬כיון שלא נשלמו לו י"ג שנה עד ליל שבת‪ ,‬שתוספת שבת לא‬ ‫מועיל לענין שנות גדלות הנער וא"כ אמנם נחשב אצלו כבר שבת אבל הוא נחשב עדיין‬ ‫קטן כ"ז שלא החשיך ולכן לא יכול להוציא אחרים י"ח‪.‬‬ ‫והקשה בשו"ת משיב דבר להנצי"ב בסימן י"ח שאם נחשב קטן בזמן תוספת שבת כיון‬ ‫שלא החשיך א"כ למה הרמ"א מדבר רק לגבי הדין שלא יהיה ש"ץ להוציא אחרים ולא‬ ‫מדבר שהקטן לגבי עצמו לא יתפלל מעריב מבעו"י דכיון שהוא עדיין קטן לא מחויב‬ ‫מעיקר הדין אלא רק מדין חינוך וברגע שיחשך ויהיה לגדול נהיה מחויב מצד הדין‬ ‫להתפלל מעריב ואיך המעריב שהתפלל בקטנות כשלא מחויב מעיקר הדין‪ ,‬יפטור את‬ ‫המעריב שבלילה שאז הוא מחויב מדין גדול‪ ,‬אלא מוכיח הנצי"ב מהרמ"א שרואים‬ ‫שהמעריב שהתפלל מבעו"י בקטנות פוטר את המעריב של הלילה בגדלות ורק להיותי‬ ‫ש"ץ לא יכול‪.‬‬ ‫ומבאר הנצי"ב שהחילוק הוא‪ ,‬דמצוה שעושה בקטנותו מועיל לגדלות‪ ,‬ורק ש"ץ לא יכול‬ ‫להיות‪ ,‬דיכול רק להוציא עצמו מה שיעשה בקטנות ולא להוציא אחרים כשהוא קטן‪,‬‬ ‫דלהוציא אחרים הוי מדין שליחות וזכיה או ערבות‪ ,‬וכל שאינו בר חיובא לא יכול לזכות‬ ‫לאחרים ולהיות שליח דקטן לא נעשה שליח ובודאי שגם לא ערב לאחרים ולכן לא יכול‬ ‫כאשר באים הגאלדענע נעכט אשר ע”י בס’’ד זוכים להתקרב‬ ‫להוציא אחרים‪ ,‬אבל הוא עצמו יוצא י"ח מה שהתפלל בקטנות‪.‬‬ ‫באמת לבוית”ש ולהדבק בו בלא שום חציצות וראש וראשון‬ ‫ולכאורה זה תלוי במח' רש"י ותוס' בברכות מ"ח‪ ,‬האם מה שקטן חייב במצוות זה חיוב‬ ‫בזה הוא בליל שבת קודש אשר דווקא ע”י נעשים עבדי ד’‬ ‫של הקטן מדין חינוך או שהקטן לא חייב כלל אלא רק אביו חייב לחנכו במצוות וזה‬ ‫חיוב של אביו בלבד‪ ,‬דרש"י סובר שזה רק חיוב של האבא ובקטן לא חייב כלל במצוות‬ ‫באמת וביראה ובאהבה‪.‬‬ ‫ותוס' סובר שהקטן חייב במצוות מדרבנן מדין חינוך‪ ,‬וא"כ לשיטת רש"י שקטן לא חייב‬ ‫והנה ת”ל רבים עושים את המצוה יחד ומתקבצים בבית‬ ‫כלל במצוות א"כ איך יכול לצאת בתפילת ערבית שהתפלל מבעו"י הרי אז הוא עדיין‬ ‫המדרש להיות חבורה קדושה ע”ד המובא בשל”ה הקדוש‬ ‫קטן ולא חייב כלל וכשיהיה לילה ונהיה לגדול שיהיה מחויב להתפלל ערבית ואיך יועיל‬ ‫אודות חבורת הבית יוסף וחבורתא קדישא דילי’‬ ‫מה שהתפלל מבעו"י שאז לא היה מחויב כלל מצד עצמו‪ ,‬וזה לכאורה מובן רק לשיטת‬ ‫התוס' שהקטן עצמו מחויב מדרבנן ולכן שייך שיוציא עצמו גם לגדלות‪.‬‬ ‫וע”כ הננו קוראים לכאו”א מבני החבורה שיחוס על השכינה‬ ‫אבל גם לתוס' לכאורה עדיין צ"ב דסו"ס הוי תרי דרבנן כשמתפלל מבעו"י גם מצד שהוא‬ ‫הק’ הנמצאת בגלות ויקבע לה מקום בד’ אמות של הלכה‬ ‫קטן וגם מצד שתפילת ערבית הוי דרבנן‪ ,‬ובלילה כשהוא גדול הוי רק דרבנן אחד ושיטת‬ ‫בביהמ”ד בליל שב”ק ועי”ז יושפע שפע רב ועצום על כאו”א‬ ‫התוס' במגילה יט‪ :‬ד"ה "ור"י מכשיר" שתרי דרבנן לא מוציא יח' דרבנן אחד‪( .‬כמו"כ יש‬ ‫וכל מילי דמיטב ונזכה כולנו להשראת השכינה הגדולה‬ ‫אותו נידון לגבי ברכות התורה שבירך בבוקר בקטנות איך מועיל ללילה שאז נהיה גדול‬ ‫במקדש ד’ בב”א‪.‬‬ ‫ומחויב לברך מעיקר הדין)‪.‬‬ ‫יש עוד לדון האם הקטן יכול לצאת י"ח קידוש שקידש מבעו"י בתוספת שבת‪ ,‬דקידוש‬ ‫הכ”ד הק’ פנחס שו”ב‬ ‫הוי דאורייתא‪ ,‬וא"כ כשקידש מבעו"י שהיה עדיין קטן הוי רק מדרבנן ובלילה שנהיה‬ ‫לגדול מתחייב חיוב דאורייתא של קידוש ואיך יועיל קידוש דרבנן שקידש מבעו"י‬ ‫לקידוש דאורייתא שמתחייב בלילה כשנהיה גדול ובשלמא בערבית דהוי דרבנן מועיל‬ ‫מה שהתפלל מבעו"י דדרבנן מוציא דרבנן אבל קידוש דהוי דאורייתא איך קידוש דרבנן‬ ‫יוציא קידוש דאורייתא ובשלמא גדול שמקדש מבעו"י בתוספת שבת מבואר בגמ'‬ ‫בברכות כז‪ :‬שיוצאים י"ח קידוש כשמקדש מבעו"י ולא צריך לקדש עוד בלילה כש"כ שם‬ ‫שמתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס וכו'‪.‬‬ ‫ובאמת הקשו שם הראשונים דלשיטות שתוספת שבת הוי רק מדרבנן איך מועיל הקידוש‬ ‫שקידש מבעו"י דהוי רק דרבנן לקידוש דאורייתא שבלילה מתחייב לקדש המשך בעמ' ג'‬ ‫עם תחילת זמן חורף הבעל"ט‬ ‫העלון נתרם לע"נ מרן הגאון רבי צבי ב”ר שמואל מרקוביץ זצוק”ל‬ ‫יתחדש בהיכל בית מדרשינו כולל "יום מחמדים" בליל שב"ק בהיכל בית המדרש‬ ‫נלב”ע כ"ג מר חשון התשס”ז‬ ‫ציבור בני הקהילה מכיתות ז' ומעלה נקראים בזאת‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫להגדיל תורה ולהאדירה ולחזק ביתר שאת וביתר עוז לימוד התורה בלילות הקדושים הנ"ל‬ ‫א‬ ‫שליט’’א‬ ‫מרקוביץ‬ ‫שמואל‬ ‫נתרם ע’’י נכדו הרב‬ ‫מילגה תינתן ללומדים‪ :‬פרטים בהיכל בית מדרשינו‬ ‫לתרומת סדרים מיוחדים בליל שב"ק ניתן לפנות בטלפון‪054-8475219 :‬‬ ‫קושיא עצומה | שליחות אליעזר‬ ‫“ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב‬ ‫וצריך עיון‬ ‫בקרבו" (כד ג)‬ ‫קושיות מבי מדרשא‬ ‫וצריך עיון גדול הלא לכאורה כיון שאברהם מינה את אליעזר לשליח א"כ מ"ט הוצרך לשבועה‬ ‫כדי לקיים את שליחותו‪ ,‬והלא לכאורה כיון שרוצה למנות אותו למקום מסוים איך הוא יכול‬ ‫“ויבא אברהם לספד לשרה” (כג ב)‬ ‫לעשות משהו אחר‪ .‬וביותר הרי"ז בתחילת המינוי וודאי דגם לפי הדעות שאחרי המינוי אין‬ ‫כתב רש”י‪‘ :‬מבאר שבע’‪ .‬וצ”ע דהא אם היה זה כשחזר מהעקידה מאי טעמא היה בבאר‬ ‫לו אפשרות לבטל (עי' דברי יחזקאל סי' כז) אך זה לכו"ע שבתחילת המינוי הוא ודאי יכול‬ ‫שבע שהוא בכיוון השני ואי נימא ששם הוא גר מ”ט שרה היתה במקום אחר‪.‬‬ ‫לקבוע לאיזה פעולה יעשה‪ ,‬וכי ס"ד שאם אדם ימנה שליח לקדש לו את רחל הוא יהיה יכול‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫לקדש לו את לאה‪.‬‬ ‫ועוד יל"ע דאף אי נימא תנאי על השבועה ובגמ' ילפינן דיני תנאים מאברהם אבינו‪ ,‬ואילו בר"ן‬ ‫בקידושין (כה‪ .‬מדפי הרי"ף) מבואר דלא בעינן תנאי במינוי שליח וז"ל‪' :‬איכא למימר דמתני‬ ‫“היא חברון בארץ כנען” (כג ב)‬ ‫בהדי שליח שאני דכל תנאי מהני ביה לפי שאינו נעשה שלוחו אלא במה שנראה מתוך דבריו'‪.‬‬ ‫קשה מדוע כאן כ’ דחברון היא בארץ כנען‪ ,‬ולקמן (כד יט) כ’ עוד פעם דחברון היא בארץ‬ ‫כנען‪.‬‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫צפונות רבותינו לבית הלוי‬ ‫“שמעני אדני נשיא אלוהים אתה בתוכנו” (כג ו)‬ ‫קשה מדוע אנו מזכירים את הלשון ‘שמעני’ כל הזמן ומא”ש מכל מקום שלא מוזכר‬ ‫הרב אהרן שמואל הלוי‬ ‫לשון זה‪.‬‬ ‫בדין קנין כסף‪ ,‬וחליפין ומתנה ע"מ להחזיר בכסף שהם ככסף‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫א‪( .‬קידושין ו‪ ):‬אמר רבא הילך מנה על מנת שתחזירהו לי באשה אינה מקודשת‪ ,‬ואמר‬ ‫רב אשי לפי שאין אשה נקנית בחליפין וכתבו תוס' ונראה לר"י דאין מתנה ע"מ להחזיר‬ ‫“ארבע מאות כסף ביני ובינך מה היא” (כג טו)‬ ‫חליפין ומדרבנן הוא דלא הוו קידושין‪.‬‬ ‫ברש”י‪‘ :‬ביני ובינך‪ ,‬בין שני אוהבים כמונו’‪ .‬וצ”ב מה ענין אהבה לכאן‪ ,‬ולולי דבריו ג”כ‪,‬‬ ‫אמנם ברמב"ם (אישות ה‪ ,‬כג) מבואר דאשה אינה נקנית בחליפין דמתנה ע"מ להחזיר‬ ‫תינח ‘בינך’ יכול להתפרש על עשירותו של אברהם שלא אכפת לי’ בתשלום‪ ,‬אבל ‘ביני’‬ ‫הוא כמו חליפין‪ ,‬וע"כ אינה מקודשת וצ"ב דבמה דמי זה לחליפין‪.‬‬ ‫מה פירושו‪.‬‬ ‫וכתב בברכת שמואל (קידושין ב) דכל קנין חליפין מדין קנין כסף הוא ויש ב' דינים בקנין‬ ‫כסף האחד בתורת דמים דבעי ממון‪ ,‬והשני בתורת חליפין דבעי כלי ואפילו ע"מ להחזיר‬ ‫[הרב ישראל הכהן ארנטרוי]‬ ‫ושני הדינים הם בדין כסף קונה‪ ,‬והוכיח מרן הגר"ח שהדבר מבואר בדברי הראב"ד‬ ‫(עבדים ה‪ ,‬ג) שהעבד יוצא לחירות בקנין סודר דהקנין הרי הוא ככסף ואף שבתורה לא‬ ‫“אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו” (כד ב)‬ ‫כתיב רק שיוצא בכסף מ"מ יוצא גם בחליפין משום דהקנין הרי הוא ככסף‪.‬‬ ‫במדרש איתא דמושל בכל אשר לו הכוונה ‘שליט ביצרו כמותו’‪ ,‬וקשה מאי טעמא יש קשר‬ ‫וביאר לפ"ז מה דאין אשה נקנית בחליפין דאף דחליפין מדין כסף קונה‪ ,‬אך מ"מ הוא רק‬ ‫בין השליחות של אליעזר לבין מה שהוא שלט ביצרו כמו אברהם והלא הוא הוי מעשה‬ ‫בדברים שנאמר בהם דכסף קונה אך באשה אמרה תורה דבעינן מעשה קידושין דקיחה‬ ‫וזה מועיל ע"י כסף‪ ,‬ובדין קנין הקיחה דקידושין לא נאמר דחליפין ג"כ כסף שיקנה מדין‬ ‫שליחות גרידא ומה טעם בחרו דוקא הכא להודיע את גדלותו של אליעזר‪.‬‬ ‫כסף דהא חליפין איתנהו בפרות משו"פ‪ ,‬ומעשה עושין בעי פרוטה‪.‬‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫ובזה יש לתרץ דגם מתנה ע"מ להחזיר אינו קנין כסף‪ ,‬דדין כסף הוא דוקא אם אינו ע"מ‬ ‫להחזיר אלא דמאחר דנאמרה ההלכה דחליפין ג"כ קונה מדין כסף‪ ,‬תו ילפינן גם כסף‬ ‫“ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו” (כד ב)‬ ‫מחליפין דמהני בו גם מתנה ע"מ להחזר וע"כ באשה כמו דלא מצי למקניה נפשה מדין‬ ‫חליפין מגזה"כ דבעינן מעשה קידושין גם מתנה ע"מ להחזיר לא מהני בה‪ ,‬כיון שלא‬ ‫קשה מה הטעם שאברהם אבינו הוא זה שדואג לשידוך של יצחק והא יצחק היה גדול‬ ‫נלמד אלא מדין חליפין‪.‬‬ ‫ועומד ברשות עצמו ולא היה זכות לאברהם כלל לקדש עבור יצחק‪ ,‬ולא מצינו שמה שהוא‬ ‫נתן לה סבלונות שדנו בהם שהוא מטעם קידושין היו מיצחק ולא מאברהם (והרי המתנות‬ ‫היו מאברהם)‪.‬‬ ‫בהא דילפינן קנין כסף מקרא דהקדש דונתן הכסף וקם לו'‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫כתב בספר חידושי רבינו חיים הלוי (מעשר ח‪,‬ג) וז"ל דהנה יסוד קנין כסף הוא מה שקונה‬ ‫את הדבר שכנגדו‪ ,‬ויסוד דין קנין משיכה הוא מה שקונה את גוף הדבר דממילא נתחייב‬ ‫שכנגדו בתשלומין‪ ,‬והרי גם שוה כסף מהני לקנות את הדבר שכנגדו‪ ,‬דגם שוה כסף‬ ‫“לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני” (כד ג)‬ ‫חשוב כסף לעשות קנין כסף לקנות את שכנגדו עכ"ל‪.‬‬ ‫צריך עיון הרי הטעם שהוא לא לקח מבנות כנען מבואר הדבר שהוא משום שמידות‬ ‫והקשה מהא דמבואר בפרק הזהב דדין קנין כסף תלוי באם חשוב כספא או פירי‪ ,‬ומשום‬ ‫עוברות בירושה ועל כן חשש לזרע יצחק שיעבור לו מהמידות של ‘כנען’‪ ,‬אך יקשה הלא‬ ‫שהכל הוא לפי הנישום אם הוא בתורת כסף או בתורת פירי‪ .‬והיכי אמרי' ושוה כסף‬ ‫גם אצל רבקה היה לה אח ששמו לבן שמידותיו היו ידועות ‘ביקש לעקור את הכל’‪ ,‬וכן‬ ‫כסף לקנות כסף הקדש או מעות מעשר שני ותירץ דכל זה הוא רק בקנין הדיוט דהתם‬ ‫אב ששמו בתואל שבחז”ל גילו את גנותו‪ ,‬וא”כ מאי שנא משפחת בתואל ממשפחת כנען‪.‬‬ ‫הוא דהוי דינא דהכל לפי הנישום והטבעא הוא כספא‪ ,‬משא"כ בקנין כסף דהקדש‬ ‫ומעשר שני‪ ,‬כיון דעיקר דין חילול הוא דבזה חל על החולין דין הקדש ומעשר שני‪ ,‬בזה‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫הוא שנעשה שיצא ההקדש לחולין‪ ,‬וזהו גופי' עצם הקנין גם כן‪ ,‬על כן אמרינן דלעולם‬ ‫החולין הם דחשיבי כספא שקונין את ההקדש ומחלין אותו‪ ,‬ואף הדבר המקודש מיקרי‬ ‫“ואשביעך בה’ אלוקי השמים ואלוקי הארץ אשר לא תקח אשה לבני” וכו’ (כד ג)‬ ‫'פירי' ואף הדבר הנקנה'‪.‬‬ ‫לשם מה היה אברהם אבינו צריך להשביע את אליעזר על הדבר הזה‪ ,‬והלא תיפו”ל שכיון‬ ‫ותקם רבקה ונערותיה וגו' ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את רבקה וילך (כד‪ ,‬סא)‬ ‫שהוא רק שליח על כן אינו יכול לקדש‪ ,‬ומה הצד כאן שהוא יהיה יכול‪.‬‬ ‫בהא דכתיב ותקם רבקה ותלכנה‪ ,‬ויקח את רבקה‪ ,‬דלכאורה הוא כפול ביארו בשם מרן‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫הגרי"ז דהוי כאן נישואין של מסירה‪ ,‬מסר האב לשלוחי הבעל‪ ,‬ועל ידי 'ותלכנה אחרי‬ ‫האיש'‪ ,‬הי' כאן קיום 'ויקח העבד את רבקה' [וכן הוא מפורש בספורנו ויקח העבד את‬ ‫“כי אל ארצי ואל מולדתי תלך” (כד ד)‬ ‫[רש”ת]‬ ‫רבקה מיד שלוחי האב שמסר לשלוחי הבעל‪.‬‬ ‫בסוף הפרשה הקודמת נלמד ‘ויגד לאברהם לאמור הנה ילדה מלכה’‪ ,‬וברש”י שם שנתבשר‬ ‫שנולדה רבקה בת זוגו‪ .‬ולכאורה יל”ע דא”כ מדוע לא אמר ישר לאליעזר שילך מיד להביא‬ ‫את רבקה‪.‬‬ ‫פליאה | ישמעאל צדיק או רשע‬ ‫[הרב אורי ארלנגר]‬ ‫“ואלה שני חיי ישמעאל” (כה יז)‬ ‫“ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ” (כד ז)‬ ‫פרש”י‪‘ :‬למה נמנו שנותיו של ישמעאל‪ ,‬כדי לייחס בהם שנותיו של יעקב‪ .‬מן שנותיו של‬ ‫ישמעאל למדנו ששמש יעקב בבית עבר י”ד שנה כשפירש מאביו קודם שבא אצל לבן‪,‬‬ ‫קשה היכן מצינו לשון שבועה אצל אברהם ויצחק‪ ,‬והא לכאורה לא מצינו לשון שבועה‬ ‫שהרי כשפירש יעקב מאביו מת ישמעאל’‪( .‬מגילה יד‪.).‬‬ ‫אלא לשון ‘ברית’‪ ,‬ועוד קשה מהו ‘לאמר’‪.‬‬ ‫והוא פלא דבפשוטו הקושיא היא הרי ישמעאל היה רשע ועל כן מאי טעמא מנו את שמו‪,‬‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫וכן מפורש ברש”י מגילה י”ד ‘מה לנו למנות שנות הרשעים’ והוא פלא גדול הרי רש”י מיד‬ ‫בד”ה אחרי זה כ’ ‘אין גויעה אלא בצדיקים’‬ ‫“אשר לקחני מבית אבי ואשר דיבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת” (כד ז)‬ ‫ואין לומר דהוא סתירת הסוגיות דהא רש”י הביא זה בדיבור אחר דיבור‪ ,‬וביותר דמפורש‬ ‫בברית בין הבתרים שנתבשר אברהם אבינו שיקבר בשיבה טובה ופירש רש”י שיעשה‬ ‫צריך עיון הלא הנידון היה האם הוא ישיב את יצחק למקום זה או לא‪ ,‬וא”כ מה השייכות‬ ‫ישמעאל תשובה בימיו‪ ,‬ואי נימא שישמעאל יעשה תשובה בימיו‪ ,‬א”כ מה בישר לו שיהיה‬ ‫של מה שה’ הבטיח לזרעו את הארץ הזאת והלא יתכן שהוא יהיה בחו”ל ויקבל זרעו את‬ ‫לו שיבה טובה‪ ,‬וביותר מה יענה על גוף דברי רש”י ‘אין גויעה אלא בצדיקים’‪.‬‬ ‫אר”י‪.‬‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫לתרומות עבור אחזקת הכולל‬ ‫להפקדות נא לפנות אל‬ ‫לתרומות עבור עניי הקהילה‬ ‫הרב י‪.‬י‪ .‬שניידר‬ ‫נא לפנות אל‬ ‫בפיקוח מורינו הרב שליט''א‬ ‫הרב י‪.‬י‪ .‬שניידר‬ ‫‪054-8475219‬‬ ‫‪054-8475219‬‬ ‫נא לפנות לגבאי ביהמ''ד‬ ‫או הרב שמואל קארפ‬ ‫‪050-4106327‬‬ ‫ב‬ ‫וצריך עיון‬ ‫יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים‬ ‫קושיות מבי מדרשא‬ ‫אמר רבי אחא‪ ,‬יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים‪ ,‬שהרי פרשה של‬ ‫אליעזר כפולה בתורה‪ ,‬והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה‪.‬‬ ‫אולי יש ליתן טעם לזה דהנה מצינו מגדולי האחרונים שפירשו דבשעה שהרא"ש מביא ראיה‬ ‫“ונקית משבועתי” (כד ח)‬ ‫מגמ' וכדו' הביאור בזה הוא דיש כאן ראיה של הרא"ש ועל זה יש לפלפל בראיות וקושיות‪,‬‬ ‫פרש”י‪‘ :‬וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא’‪ .‬וצ”ע דכ’ רש”י (בפסוק מט) על‬ ‫אמנם בשעה שהרא"ש אומר לבי אומר לי אין הביאור דזה כביכול ראיה מסוימת אלא הוא‬ ‫ימין או על שמאל מבנות ישמעאל או מבנות לוט‪ ,‬והפלא הוא דהרי אברהם לא‬ ‫'כל התורה כולה' משום שהלב של הרא"ש מורכב מכל התורה כולה‪ ,‬ועל כן גם הראיה היא‬ ‫הזכיר במאומה שהוא בנות ישמעאל או לוט אלא הוא אמר שהוא יקח אשה מבנות‬ ‫סוג ראיה אחרת‪.‬‬ ‫אשכול ענר וממרא‪.‬‬ ‫ועל פי זה יש לומר הכא דהביאור הוא דיפה שיחתן של עבדי אבות משום שהשיחה של אליעזר‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫שהיה עבדי אבות הוא ההתגלמות של כל האבות בעצמם ולא רק על ידי דבר מסוים אלא הוא‬ ‫על כל הדבר בעצמו‪ ,‬ועל כן יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים'‬ ‫ועוד יש להוסיף בזה דגבי אברהם אבינו מצינו את המסירות העצומה שלו לחסד עד כדי‬ ‫“והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה’ דרכו אם לא” (כד כא)‬ ‫שבשעה שהוא ראה שאין אנשים בחוץ‪ ,‬הוא לא הסתצפק בזה שאין עכשיו אנשים שצריכים‬ ‫פירש”י‪‘ :‬משתומם ומתבהל על שראה דברו קרוב להצליח‪ ,‬אבל אינו יודע אם‬ ‫לאירוח אלא הוא בעצמו מתוך חולי יצא לבדוק אולי בכל זאת ישנם כמה אנשים הצריכים‬ ‫ממשפחת אברהם היא אם לאו’‪ ,‬ע”כ‪ .‬וצ”ע טובא מדברי רש”י להלן פכ”ג דלאחר‬ ‫לכך‪ ,‬וזה הביאור במה שכ' 'אהבת חסד' דהביאור בזה דעיקר מה שצריך בחסד אינו רק החסד‬ ‫שנתן לה שאל לה בת מי את לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם כו’‪ ,‬וא”כ היאך‬ ‫בעצמו אלא 'אהבת חסד' ולא מצינו כביכול אהבת מעקה וכדו' משום שגבי חסד העיקר הוא‬ ‫כתב כאן שלא ידע אם היא ממשפחתו של אברהם‪ .‬ובאמת בדברי רש”י הללו צ”ע‬ ‫גם האהבה הגדולה לחסד זה‪.‬‬ ‫מיניה וביה‪ ,‬דכיון דהיה בטוח בזכותו של אברהם א”כ למה באמת הוצרך לשאול‬ ‫וזה מה שבחן אליעזר את רבקה האם יש לה 'אהבת חסד' האם היא עושה מה שמבקשים‬ ‫בת מי את‪.‬‬ ‫ממנה בתור חסד או שהיא גם מציעה לגמלים ובזה היא מקיימת את המושג 'אהבת חסד' ומי‬ ‫שמקיים זה הוא זה שיש לו זכות להיות במשפחת אברהם אבינו‪.‬‬ ‫[הרב אהרן דיקמן]‬ ‫“ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחץ רגליו ורגלי‬ ‫קטן שהגדיל בשב"ק | המשך מעמ' א'‬ ‫האנשים אשר אתו” (כד לב)‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬ובאור‪-‬זרוע אומר שמוכח מכאן ע"כ שתוספת שבת הוי דאורייתא ולכן גם כשקידש‬ ‫מבואר שהיו עם אליעזר עוד אנשים‪ ,‬וכן מבואר להלן פס’ נד ונט‪ ,‬וצ”ע למה בתחילת‬ ‫מבעו"י בתוספת שבת היה מחויב מדאורייתא ולכן מועיל גם לפטור עצמו בלילה אבל המרדכי‬ ‫הפרשה לא הוזכר שום אנשים אלא רק אליעזר והגמלים‪.‬‬ ‫בשם ר' טוביה מוינא אומר בפ"ב דמגילה שגם אם תוספת שבת הוי רק מדרבנן פוטר את החיוב‬ ‫[הרב אשר גרינוולד]‬ ‫של קידוש דאוריתא של הלילה‪ ,‬וז"ל כיון דבשעה שמקדש יבוא אח"כ לחיוב דאורייתא‪ ,‬ולכן‬ ‫אומר שם המרדכי שסומא שחייב במצוות רק מדרבנן פוטר בניו ובני ביתו מקידוש דיכול לבוא‬ ‫לידי חיוב דאורייתא אם נתפקח ולכן יכול להוציא אחרים אפי' שהוא דרבנן והם דאורייתא‪ ,‬ורק‬ ‫“עבד אברהם אנכי” (כד לד)‬ ‫נשים הגמ' אומרת שלא יכולים להוציא י"ח בברכהמ"ז אנשים‪ ,‬שדרבנן לא מוציא דאורייתא‪,‬‬ ‫יל”ע מדוע בכל הפרשה לא מוזכר שמו של אליעזר ורק מוזכר בתור עבד אדוניו או‬ ‫דנשים לא יבואו לידי חיוב דאורייתא לעולם ולכן לא יכולות להוציא י"ח‪ ,‬משא"כ בקידוש‬ ‫‘המושל בכל אשר לו’‪.‬‬ ‫שמקדש מבעו"י‪ ,‬אמנם עכשיו הוי דרבנן אבל יבואו לחיוב דאורייתא בלילה ובזה יוצא י"ח במה‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫שקידש מבעו"י‪.‬‬ ‫ובקו”ש ח"ב סי' ז' מבאר את דברי המרדכי‪ .‬שכדי שדרבנן יוציא דאורייתא צריך שני דברים‪ ,‬א‪.‬‬ ‫שיהיה בר חיובא‪ ,‬ב‪ .‬שיהיה חייב בפועל‪ ,‬ולכן מי שמקדש מבעו"י הוא חייב בפועל גם מבעו"י‬ ‫“אולי לא תלך האשה אחרי” (כד לט)‬ ‫מדרבנן משום שבת — וכלפי מה שצריך שיהיה בר חיובא אמנם עכשיו לא נחשב בר חיובא‬ ‫ופירש”י‪‘ :‬אלי כתיב‪ ,‬בת היתה לו לאליעזר‪ ,‬והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו‬ ‫מדאורייתא אבל לזה מועיל מה שיכול לבוא לידי חיוב דאורייתא בלילה‪ ,‬שע"ז נחשב כבר עכשיו‬ ‫אברהם לפנות אליו להשיאו בתו‪ ,‬א”ל אברהם בני ברוך ואתה ארור ואין ארור‬ ‫בר חיובא דהרי גם עכשיו מחויב שבלילה יצטרך לקדש מדאורייתא‪ ,‬ולכן נחשב בר חיובא‪ ,‬וכן‬ ‫מתדבק בברוך’‪ .‬ויל”ע מדוע דוקא כאן בסיפור הדברים לבתואל רמז אליעזר ענין‬ ‫סומא אם יתפקח עכשיו יהיה מחויב מדאורייתא וע"ז נחשב בר חיובא ולכן יכול להוציא אחרים‬ ‫בתו‪ ,‬ולא נרמז בגוף המעשה שמובא בפסוקים לעיל (פסוק ה) שאמר אליעזר‬ ‫שחייבים מדאורייתא‪.‬‬ ‫לאברהם ‘אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי’‪.‬‬ ‫אבל לכאורה כל דברי המרדכי שייכים בגדול שקידש מבעו"י דנחשב בר חיובא מבעו"י כיון‬ ‫שעכשיו מחויב שבלילה יצטרך לקדש מדאורייתא‪ ,‬אבל בקטן שמקדש מבעו"י לכאורה לא דומה‬ ‫[הרב יהודה הלוי]‬ ‫לגדול דבשלמא גדול נחשב עכשיו בר חיובא משום שגם עכשיו נחשב מחויב שבלילה יצטרך‬ ‫לקדש מדאורייתא וע"ז נחשב לבר חיובא גם מבעו"י ולכן יוצא ע"ז גם את הקידוש דאורייתא‬ ‫“ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי” (כד מ)‬ ‫של הלילה‪ ,‬משא"כ קטן אמנם בלילה יזכה להיות גדול ויתחייב בקידוש מדאורייתא אבל זה‬ ‫התחדשות שבלילה נהיה לגדול‪ ,‬אבל כ"ז שלא השיג הוא קטן לכל דבר ובאותו הזמן אין לו שום‬ ‫צריך עיון מ”ט אברהם היה צריך לומר לו גם ‘ממשפחתי’ וגם ‘מבית אבי’‪.‬‬ ‫חיוב גם לא שכשיגדל שיצטרך לקדש מדאוריתא דעכשיו הוא קטן ופטור מדאורייתא ממצוות‪,‬‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫וא"כ זה לא נחשב שיבוא אח"כ לידי חיוב דאוריתא‪ ,‬וא"כ לא נחשב בר חיובא כלל וא"כ לא יכול‬ ‫לצאת י"ח בקידוש שיקדש מבעו"י לקידוש דאורייתא של הלילה דהוא יותר גרוע ממי"ש דסומא‬ ‫בבכח הוא חייב והרי אם באותו זמן יתפקח יהיה מחויב במצוות‪ ,‬משא"כ קטן לא יכול להתחייב‬ ‫“ואבוא היום אל העין” (כד מב)‬ ‫דעכשיו הוא קטן וצריך שיגיע למצב חדש של גדלות‪ ,‬וא"כ לכאורה איך יועיל הקידוש שמקדש‬ ‫פרש”י‪‘ :‬אמר רבי אבא יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים’‪ .‬וצ”ע דלא‬ ‫מבעו' לקדוש דאוריתא של הלילה‪.‬‬ ‫מצינו כלל שמוזכר שיחה של אליעזר מלבד בפעם זאת‪ .‬ואמאי‪ ,‬והא יפה שיחתן של‬ ‫והמג”א בסי' רס"ז מביא את המרדכי ושואל על המרדכי שהרי הדין הוא שקטן לא יכול להוציא‬ ‫עבדי אבות יותר מתורתן של בנים‪ ,‬ועוד יל”ע איך יתכן שיש שיחה שהיא עדיפה על‬ ‫י"ח בברכהמ"ז את אביו אם אביו אכל כדי שביעה דכיון שאביו חייב דברהמ"ז דאורייתא והקטן‬ ‫תורה‪ ,‬וכי יש דבר שהוא יותר מהתורה‪ ,‬והלא אין דבר שוה לדבר אחד מן התורה‪.‬‬ ‫חייב רק מדרבנן שהוא קטן אפי' אכל כדי שביעה ודרבנן לא מוציא דאורייתא ורק אם אביו לא‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫אכל כדי שביעה שאז חייב רק מדרבנן יכול הקטן להוציא אביו דדרבנן מוציא דרבנן‪ ,‬ושואל‬ ‫המג"א שלפי המרדכי הנ"ל למה הקטן לא מוציא י"ח את אביו גם כשאביו אכל כדי שביעה הרי‬ ‫הקטן יבוא לידי חיוב דאורייתא כשיגדל וכמו שבקידוש מבעו' מהני לקידוש הלילה כיון שיביא‬ ‫“מה’ יצא הדבר” (כד נ)‬ ‫לידי חיוב דאורייתא כך הקטן יבוא לידי חיוב דאורייתא כשיגדל ולמה לא מוציא י"ח את אביו‬ ‫קשה דלכאורה כאן מצינו שהם הסכימו לשידוך‪ ,‬ואילו לאחר מכן לפתע הם אומרים‬ ‫כשאכל כדי שביעה‪.‬‬ ‫שנשאל את הנערה האם היא מסכימה או שאינה מסכימה‪.‬‬ ‫לכאורה לפי הנ"ל לא מובן הדמיון לקטן דבשלמא גדול שמקדש מבעו"י נחשב עכשיו בר חיובא‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫דעכשיו בכה"ג מחויב שכשיחשך לקדש מדאוריתא ועי"ז נחשב לבר חיובא ולכן מוציא עצמו‬ ‫מבעו'‪ ,‬משא"כ קטן דעכשיו שהוא קטן לא מחויב שכשיגדל יצטרך לקדש מדאוריתא דעכשיו‬ ‫הוא קטן ואין לו שום חיובים כלל מדאוריתא וא"כ ממילא לא נחשב בר חיובא ואיך יוציא אביו‬ ‫“ויצא יצחק לשוח בשדה וירא והנה גמלים באים” (כד סג)‬ ‫שחייב מדאוריתא בברהמ"ז אבל המג"א שכן מדמה קטן לקידוש של גדול מבעו' א"כ לכאורה‬ ‫יל”ע מה פסוק זה בא ללמדינו וכי לומר שהוא ראה גמלים‪ ,‬והא מה יש בזה שהוא‬ ‫לפי דבריו אם הקטן קדש מבעו' צריך לצאת י"ח קידוש גם של הלילה שחייב מדאוריתא וכמו‬ ‫ראה גמלים‪.‬‬ ‫שהבין שיכול להוציא ברכהמ"ז דאוריתא‪ .‬עוד צ"ב בדברי המג"א דלפי הנצי"ב הנ"ל לק כלל‬ ‫קושית המג"א דקטן גם אם מוציא עצמו דנחשב מבוא לידי חיוב כשיגדל אבל להוציא אחרים‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫ודאי לא יכול דאין לקטן שליחות וזכיה וערבות‪.‬‬ ‫“ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושבעים שנה ושבע שנים” (כה יז)‬ ‫לזכות חתן הבר מצוה‬ ‫יל”ע דלעיל (ריש הפרשה וכה ז) פרש”י גבי אברהם ושרה דבא ריבוי ‘שנה’ למימר‬ ‫הבה''ח חיים יהודה יעקבזון נ''י‬ ‫שהיו בבגרותם בלי חטא כבצעירותם‪ ,‬וא”כ מה נימא גבי ישמעאל‪.‬‬ ‫יהי רצון שיזכה לעלות מעלה מעלה‬ ‫[הרב מנשה וולף]‬ ‫במעלות התורה והיראה‬ ‫לעילוי נשמת מרת וועלא צילה ב"ר יהודה זוהר ע"ה‬ ‫לע"נ הרב יצחק צבי ב"ר שלמה זלמן ליברמן זצ"ל‬ ‫נלב"ע כ"ז מר חשון‬ ‫נלב"ע כ"ט מר חשון התשל"ט‬ ‫ג‬ ‫נתרם על ידי בנה הרב טוביה אברהם זוהר שליט"א‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫נתרם על ידי בנו רבינו הגר"א ליברמן שליט"א‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫'וַ י ְַד ֵּבר ֶאל ֶע ְפרֹון ְּב ָאזְ נֵ י ַעם ָה ָא ֶרץ לֵ אמֹר ַאְך ִאם ַא ָּתה לּו ְׁש ָמ ֵענִ י נָ ַת ִּתי‬ ‫גדר קנין כסף האם הוא משום כסף שיווי או שהוא משום כסף קנין | הרב יעקב ישראל שניידר‬ ‫גדר כסף החוזר וחידוש האחרונים בזה‬ ‫נחלקו האחרונים ביסוד קנין כסף האם מה שהוא קונה הוא משום 'מעשה קנין של כסף'‬ ‫האחרונים חידשו שקנין כסף מועיל רק כשעל ידי נתינת הכסף חל חיוב על המקבל היינו‬ ‫כמו שמצינו בקנין סודר וכדו' או דילמא שהחפצא של הקנין בכסף שונה במהותו מקנינים‬ ‫המוכר להקנות בתמורה את החפץ ואם יסרב להקנותו הרי הוא מחויב להחזיר את הכסף‬ ‫אחרים ומעשה הקנין הוא משום התמורה שהוא מקבל‪.‬‬ ‫אבל כשקבלת הכסף אינה מחייבת כלום את המקבל ולא חלה עליו חוב חזרת הדמים אילו‬ ‫דעת הסמ"ע דהוא מטעם כסף שיווי‬ ‫לא יחול המקח אין כאן סיבה לקנין‪.‬‬ ‫ז”ל הסמ"ע שם 'ונתן לו כסף שוה פרוטה דבפחות מפרוטה אין חשיבות לקנות בו ואיירי‬ ‫והוכיחו כך מהמבואר בבבא קמא (ע) שכשהמוכר זכה בכסף באופן שמתחייב בנפשו כגון‬ ‫דוקא כשנתן לו השוה פרוטה על דמי הפרעון והשאר זקף עליו במלוה או לא עייל ונפיק‬ ‫עקוץ תאנה מתאנתי ותקנה לי גניבותיך‪ ,‬כיון ד'קם ליה בדרבה מיניה' הרי אין עליו חלות‬ ‫אזוזי וע"ד שנתבאר בסימן זה בס"י וקיצר כאן וסמך אמ"ש אחר זה או כשכל שיווי המקח‬ ‫שום חוב שהיה ראוי שיתחייב בו מחמת מה שעשה באותו זמן ואף שהחפץ הגנוב לא יהיה‬ ‫אינו אלא פרוטה אבל אין לומר דלא איירי כאן בכסף שנותן בשביל שווי המקח אלא שנותן‬ ‫בעין לא יחולו עליו חיובי תשלומין‪ ,‬וכיון שלא חל עליו חוב תשלומין המקבל אינו קונה‬ ‫לו פרוטה שבפרוטה זו נשתעבדו זה לקנות וזה למכור ושאין אחד יכול לחזור דומיא דקנין‬ ‫המקח וזהו מחמת שצריך 'כסף החוזר' כלומר שחל חוב להחזירו לולא חלות המכירה‪.‬‬ ‫שטר וחזקה וקנין סודר דז"א דהא קנין כסף נלמד משדה עפרון וכסף הנזכר בשדה עפרון היה‬ ‫ונקט בשערי יושר (שער ז' פי"ב) שבגמרא מדובר בקנין כסף‪ ,‬אולם יש להעיר דהא‬ ‫דמי שווי השדה'‪.‬‬ ‫התוספות ב"ק (שם) ד"ה באומר פירשו בשם רבינו תם שאין מדובר בכסף אלא בחליפין‬ ‫והוא משום דס"ל להסמ"ע דקנין כסף האמור בקרא הכוונה הוא לכסף שווי שהוא דמי השדה‬ ‫ומכח קנין חליפי שוה בשוה שמועיל לדעת רבינו תם גם בפירות ולדעתם מוכח שגם קנין‬ ‫ומדין זה הוא מהני דיש כאן שווי של השדה וקונה תמורתו‪.‬‬ ‫חליפין חל דוקא מכח החוב שנוצר תמורת נתינת הממון‪.‬‬ ‫דעת הב"ח והט"ז דהוא מטעם מעשה קנין כמו קנין סודר‬ ‫והנה בטעם שצריך בקנין כסף שיתחייב המוכר להשיב את הדמים שקיבל או לתת תמורתם‬ ‫ז”ל הב"ח 'וכסף זה הוא כסף קנין ואינו דוקא דמי השדה אלא כסף שהקרקע נקנית בו כלישנא‬ ‫מצינו שתי דרכים באחרונים‪:‬‬ ‫דקרא שדות בכסף יקנו'‪.‬‬ ‫לפי פשוטו ביאור ההלכה הוא שצריך שיחול 'חוב' בשביל הקנין מפני שהחוב עצמו הוא‬ ‫ז”ל הט"ז 'מ"ש סמ"ע סק"א דכל שלא נתן בתורת שווי מקח אינו קונה לא הבנתי דבריו‬ ‫כחו וסיבתו של קנין כסף‪ ,‬ולא נתינת הכסף כלל אלא רק שהיא גורמת שיתחדש חוב ועל‬ ‫דהא כ' רמ"א סי"ז באמר ערבוני יקון קנה הכל ועוד הא גם גבי קנין דאשה בכסף נלמד‬ ‫ידי החוב הוא קונה‪.‬‬ ‫מעפרון כמו דאיתא ריש קדושין וזה פשוט דבאשה קונה אותה דרך נתינה לחוד לא בתורת‬ ‫וביארו בזה על פי דברי הנתיבות המשפט (סי' שדמ ביאורים סק"א) שבכל מקום שיש חוב‬ ‫שווי מה שהוא שוה'‪.‬‬ ‫ושיעבוד ונתרצו לייחד איזה דבר לשם פרעון תמורת השיעבוד חל קנין גם בלי מעשה קנין‪,‬‬ ‫נמצא א"כ מחלוקת יסודית האם הטעם שקונה קנין כסף הוא כמו כל הקנינים בתורה‬ ‫מפני שכשיש תביעה לגוביינא ומייחד לו הממון לשם הפרעון נחשב שיש סיבה להיעשות‬ ‫כדוגמת סודר וכיו"ב או דילמא שהוא קנין שונה שהוא מטעם התמורה שיש על ידי זה‬ ‫לבעלים עליו כאילו היה מעשה קנין שהוא סיבה להיעשות בעלים‪.‬‬ ‫שהוא נותן לחבירו כסף‪.‬‬ ‫אלא שלפי זה יש להקשות טובא דדין זה הוא דין כללי ולא נלמד מפרשת קנין כסף‪ ,‬וא"כ‬ ‫דברי האחרונים בענין זה והראיות‪:‬‬ ‫מאי טעמא צריך לימוד מיוחד לזה לומר דמהני קנין כסף בכה"ג‪.‬‬ ‫א הט"ז (ס"ב) כתב להוכיח כדברי הב"ח ממה שלמדים מהכסף האמור בעפרון שהאשה‬ ‫והקשה בחידושי רבי שמעון שקאפ (קידושין סי' ב') כיצד יכול לפרוע חפץ שוה אלף זוז‬ ‫מתקדשת בכסף ובאשה לא שייך כסף פרעון שאין הפרוטה שיווי של האשה אלא מוכרח‬ ‫בתמורה לחוב של פרוטה בלבד והרי אין מסתבר שמוזיל אצלו כל השוויות כאילו אינה‬ ‫שקנין כסף הוא ע"י נתינת פרוטה לשם קנין‪.1‬‬ ‫שוה אלא פרוטה‪ ,‬ועוד שאם כן לא יוכל לגבות ממנו אחר כך את שאר הדמים שהלא מחל‬ ‫ובראש דוד (פרשת חיי שרה ד"ה ומה שהקשה) כתב ליישב שהקונה אשה אינו קונה אותה‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫לשפחה שיצטרך לתת כסף מחירה וקנאה רק לאישות‪ ,‬ואינה נמכרת ולכך קונה אותה דרך‬ ‫וכתב לבאר שיכול להקנות את החפץ כלפי חלק ה'בעין' שלו ומבלי להקנות את השוויות‬ ‫נתינה‪ ,‬וכעין זה כתב בגאון צבי שאין למדים ממש קידושי אשה וקנינה מקנין שדה ורק‬ ‫והערך שבו וממילא את השויות עדיין הוא יכול לתבוע ממנו בתורת 'משתרשי ליה' במה‬ ‫פירוש הפסוק 'כי יקח איש אשה' נלמד משדה עפרון‪ ,‬ולעולם באשה הוא דרך קנין כיון‬ ‫שהרויח נמצא שהוא מזכה לו את ה'בעין' להשתמש בו תמורת הפרוטה אבל את הערך הוא‬ ‫שלא שייך בה שיווי‪ ,‬ובשדה לא קנה אלא בתורת שיווי מקח‪.2‬‬ ‫מעכב לעצמו שלא יוכל למכרו לאחרים ולהרויח ממנו עד שיפרע לו כל הדמים‪.5‬‬ ‫ב‪ .‬בנתיבות המשפט (ביאורים ס"ק ב) נקט כדעת הט"ז והב"ח דהוא גדר של מעשה קנין‬ ‫וכמו כן ביארו לפי זה מה שמצינו שאפשר לקדש אשה תמורת קבלת הנאת פעולה מבלי‬ ‫כסודר‪ ,‬והוסיף להוכיח כדבריהם שהרי הנותן כסף במתנה על מנת להחזיר קונה‪ ,‬ואם קנין‬ ‫שהמתקדשת קיבלה כסף בעין כפי שאמרו לגבי דין ערב (קידושין ז ב) ולגבי אדבר עליך‬ ‫כסף הוא התשלום עבור שיווי השדה הרי פרעון על מנת להחזיר ודאי אינו פרעון וא"כ כיצד‬ ‫לשלטון (שם סג) ולכאורה אין כאן נתינת כסף בעין ולא זכתה בדבר שקיים אצלה כ'ממון'‪,‬‬ ‫יקנה בו אלא ודאי שקנין כסף היינו נתינת כסך לשם קנין‪ ,‬ושייך כך גם על ידי נתינה על‬ ‫והביאור בזה שכיון שחסכה בכך את מה שהיתה צריכה לשלם תמורת ההנאה יש אצלה‬ ‫מנת להחזיר כיון ששמה מתנה‪.‬‬ ‫חוב והיא נפטרת ממנו תמורת ההתרצות להתקדש הרי שאין כאן נתינת דבר בעין ומכל‬ ‫ובחידושי הרי"ם סק"ג כתב ליישב לדעת הסמ"ע שאף שהמוכר מחויב להחזיר את המתנה‬ ‫מקום מועיל מה שחל חוב כדי לדון שתמורת החוב היא מקנה את עצמה‪.‬‬ ‫בשביל קיום התנאי מכל מקום קיום התנאי הוא נתינה בפני עצמה ולא ביטול התשלום‬ ‫והנה בעיקר ההוכחה מהסוגיא ד'עקוץ תאנה ותקנה גנבתי' שצריך שיחול חוב ובמתחייב‬ ‫שהיה בתחילה ולכן גוף נתינת הכסף על ידי הלוקח נחשבים לדמי המקח‪.3‬‬ ‫בנפשו לא חל חוב תמה המחנה אפרים (ריבית סי' ב) הרי מצינו מחלוקת אמוראים בזה‬ ‫וכתב עוד שמדברי הרמב"ם יש לדקדק שבקנין כסף אין מועיל קנין על מנת להחזיר‬ ‫(סנהדרין עג) שלדעת רבא הבא במחתרת אף על פי שמדין קם ליה בדרבה מיניה פטור‬ ‫שהרמב"ם (מכירה פ"ה ה"ז) מביא מה שאמרו (קידושין ו) שקונים במתנה על מנת להחזיר‬ ‫מתשלומין מכל מקום אינו קונה את הגזילה אם היא בעין‪ ,‬אלא מה שנפטר מכח שמתחייב‬ ‫לענין קנין חליפין ואילו בדיני קנין כסף לא הביא כלל את הדין שקונים בכסף אפילו אם‬ ‫בנפשו הוא רק שאין לו חיוב תשלומין לשלם מכיסו אבל כל זמן שהגזילה בעין אין זה‬ ‫נתן על מנת להחזיר ומשמע שהרמב"ם פירש שדברי הגמרא שקונים שדה במתנה על מנת‬ ‫עונש תשלומין' ואדרבה את שלו הוא משיב לו ואין חלות פטור כלפי תביעת השבת ה'בעין'‬ ‫להחזיר הוא על ידי קנין חליפין אבל בקנין כסף אינו קונה כשנותן על מנת להחזיר ולפי זה‬ ‫לדעת רבא ואם כן כמו כן יצטרך להחזיר את התאנים אם הם עדיין בעין ואיך הוא זוכה‬ ‫יש לומר כשיטת הסמ"ע שקנין כסף הוא פרעון שאכן אינו מועיל כשנותן הדמים על מנת‬ ‫בהם‪.‬‬ ‫להחזיר משום שפרעון על מנת להחזיר אינו פרעון‪.4‬‬ ‫ולפי”ז הוסיפו רבי שמעון שקאפ (קידושין סי' ב) והחזון איש (ב"ק סי' ט"ז סקי"ב) שיש‬ ‫באבני מילואים (סי' כ"ט סק"ב ד"ה ונראה) נקט כדעת הסמ"ע שקנין כסף הוא כסף הניתן‬ ‫לחזק את הקושיא שאם כן נדחית הוכחת האחרונים שהרי אף אם נאמר שצריך כסף החוזר‬ ‫לפרעון‪ ,‬ועל הוכחת הט"ז מקידושי אשה שלא שייך בה כסף שיווי כתב שמדברי הרא"ש‬ ‫יש כאן כח של כסף החוזר שהרי אם המוכר לא זכה במעות יוכל הלוקח להוציא מידו את‬ ‫ב"מ פ"א סי' מט מבואר שקידושי אשה הוא כסף שיווי‪ ,‬שכן כתב שהמוכר שטר חוב לחבירו‬ ‫המעות ואף להוציאם בדיינים ואם כן מאיזה טעם לא יחול קנין כסף‪.‬‬ ‫וחזר המוכר ומחלו אין צריך המוכר לשלם ללוקח את סכום החוב שהיה כתוב בשטר רק‬ ‫ורבי שמעון שקאפ והחזון איש כתבו להקשות כך גם לדעת רב בסנהדרין שסובר‬ ‫כשיעור הדמים שנתן הלוקח עבור השטר‪ ,‬ומוכיח הרא"ש דין זה ממה שהמקדש בשטר‬ ‫שכשמתחייב בנפשו הוא זוכה בגזילה אף כשהיא בעין שזהו דוקא בגזלן שקונה בקניני‬ ‫חוב של אחרים אינה מקודשת (קידושין מט) לפי שהאשה לא סמכה דעתה משום שהבעל‬ ‫גזילה אבל כאן שאין בכוונת המוכר לגזול ולא עשה קנין גם רב מודה שבפועל לא זכה‬ ‫יכול לאחר מכן למחול את החוב‪ ,‬ותמה הרא"ש למה האשה חוששת ממה שימחול הלא‬ ‫ויכול הקונה להוציא מידו שהלא דוקא בגזלן מתוך שרוצה לזכות ולהשתלט על החפץ‬ ‫הבעל יתחייב לשלם לה‪ ,‬אלא ודאי שלא יתחייב להחזיר לה כל סכום החוב שכתוב בשטר‬ ‫ומעיקר הדין היה צריך לזכות בגזילה אלא שחיוב 'והשיב' מעכבו מלזכות לכך סובר רב‬ ‫אלא מה שנתנה לו עבור השטר והרי היא נתנה לו קידושין שנתקדשה עבור השטר‪ ,‬וקידושי‬ ‫שכשפטור מחיוב השבה ואין מה שיעכבו מלזכות הגזלן זוכה על ידי קניני הגזילה כיון‬ ‫אשה אינם שוים יותר מפרוטה‪ ,‬הרי מבואר שקידושי אשה הוא בכסף שיווי‪ ,‬שהרי הרא"ש‬ ‫שיש סיבה לקנותו אבל כשהמוכר בפועל אינו עושה מעשה גניבה בודאי שצריך להשיב את‬ ‫מוכיח ממה שאשה מתקדשת בפרוטה שקידושי אשה אינם שוים יותר מפרוטה‪.‬‬ ‫התאנים‪ ,‬ואם כן יש כאן כסף החוזר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬עוד הוכיח האבני מילואים כדעת הסמ"ע ממה שפירש רש"י (קידושין כו ד"ה דבר)‬ ‫וכתב הגרנ"ט (סי' צ') שבהכרח יש לומר שבהלכה של קנין החוזר בקנין כסף צריך שיהיה‬ ‫שמקורו של רבי יוחנן שמעות קונות במטלטלין הוא ממה שהקדש נפדה בכסף והרי פדיון‬ ‫שיעבוד על גוף המוכר להחזיר את המעות ושיהיה ניתן לתובעו ככל שיעבוד הגוף על זכיית‬ ‫הקדש הוא כסף שיווי שנותן הדמים תמורת החפץ של הקדש‪ ,‬וא"כ קנין מטלטלין בכסף‬ ‫הממון של הלוקח אם המקח לא יתקיים‪ ,‬ולא די במה שהכסף יחזור ממילא אל הקונה על‬ ‫הוא כסף שיווי‪.‬‬ ‫ידי שהלוקח יוכל לקחת ממנו את המעות מעצמו מבלי חובת הגוף של המוכר‪ ,‬ועל כן כיון‬ ‫ויש שחילקו בין קנין כסף בקרקע לבין קנין כסף לגבי מטלטלין‪ ,‬דגבי מטלטלין הוא פרעון‬ ‫שהמוכר נפטר מחיוב השבת הגזילה ורק הלוקח הוא שיכול ליטול ממנו את מעותיו אין‬ ‫ואילו בקרקע הוא כסף קנין‪ ,‬והוא הלימוד משדות בכסף יקנו ששם הוא באמת בגדר‬ ‫זה נחשב לכסף החוזר‪.‬‬ ‫מעשה קנין‪.‬‬ ‫פרוטה ואיך ייתכן לומר דיש כאן שווי המקח והרי שווי נמדד גם גבי דברים חיצוניים וכמו שמצינו‬ ‫‪ .1‬ויש להעיר בזה דמצינו בגמ' קידושין דף ג' ע"א דהסיבה שהאשה נקנית רק בפרוטה משום‬ ‫בגמ' גבי ימי ניסן וימי תשרי דשם מצינו שדברים חיצוניים משפיע על השווי של הקרקע‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫שבפחות משוו"פ אשה לא מקניא נפשה‪ ,‬ופירש רש"י דגנאי הוא לה‪ ,‬ולכאורה המשמעות הפשוטה‬ ‫‪ .4‬ולפי זה יש לתמוה טובא להנך שיטות דס"ל דהוא משום שהוא גדר של מעשה קנין והא מאי‬ ‫של הנ"ל הוא שאשה נקנית תמורת הכסף‪ ,‬אמנם הדברים קשים מאוד מסברא וביותר דהרי ידוע מה‬ ‫שנא מסודר שהוא על מנת להחזיר ומהני‪ ,‬ולכאורה יש לומר דכל המהות של כסף הוא בזה שכסף‬ ‫שכ' הר"ן בנדרים דאין האשה ממונו של בעל‪ ,‬ומאידך מצינו דמהני טענת ברי של הבעל על האשה‬ ‫משמש לקנייה ומכירה של דברים‪ ,‬ועל כן ברגע שהוא צריך להחזיר את הכסף נמצא דהכסף מאבד‬ ‫האם היא מגורשת או לא‪ ,‬ומשמע מזה דהיא ממונו‪ ,‬ועוד מצינו את דברי הר"ן המפורסמים בנדרים‬ ‫את כל המשמעות שבו ועל כן אפילו לדעות שהוא מטעם שהוא מעשה קנין של כסף כאן יהיה חסרון‬ ‫שכ' שאשה משויא נפשה כהפקר ובעלה קונה אותה‪.‬‬ ‫דאין לזה שם כסף כלל‪.‬‬ ‫‪ .2‬ולפי"ז יש לתמוה טובא דנמצא דבאמת יש שני מעשי קנין בכסף דהרי גבי אשה מצינו מעשה קנין‬ ‫‪ .5‬ומצינו דוגמת זה גבי חבית לדמיו בדברי התוס'‪ ,‬וכמו שנקט הקצוה"ח גבי יאוש דיש יאוש שהוא‬ ‫על ידי כסף ללא תמורה‪ ,‬וא"כ יהני בכל קנין כסף אפילו אם הוא ללא תמורה‪.‬‬ ‫על הערך של הדבר ויש יאוש שהוא על עצם החפץ‪ ,‬ועי' בחי' הגרש"ש שם 'ולא אדע שום מושג‬ ‫בדבר הזה'‬ ‫‪ .3‬ויש לתמוה טובא דהא אפילו אי נימא דהוא דבר חיצוני אך ודאי דהוא משפיע על השווי‬ ‫של הדבר דהרי היום בשוק מתנה על מנת להחזיר אינה עולה אפילו פרוטה ולפעמים רק‬ ‫ד‬ ‫ּש ֶדה ַקח ִמ ֶּמּנִ י וְ ֶא ְק ְּב ָרה ֶאת ֵמ ִתי ָׁש ָּמה'‬ ‫ּכֶ ֶסף ַה ָ ׂ‬ ‫עומק הדין ‪ -‬באופן קנין המעות עצמן | הרב אהרן דיקמן‬ ‫ח"א סי' כ"ח לענין קנין חליפין ע"ש)‪ .‬אולם אם נימא דאי"ז בגדר מעשה קנין‪ ,‬אלא‬ ‫א‪ .‬הנה נחלקו הראשונים לדעת ר' יוחנן דמדאו' אין משיכה קונה במטלטלין‪ ,‬איך הדין‬ ‫דכן הוא ממשפטי הממונות שע"י נתינת הכסף ראוי לו לזכות בחפץ ששילם עליו‪ ,‬א"כ‬ ‫במציאה ומתנה‪ ,‬דעת התוס' (בע"ז ע"א א') דבמציאה ומתנה דליכא כסף קונה מדאו'‬ ‫הדק"ל‪ ,‬דכל שלא זכה במעות במשיכה היאך התחיל הקנין‪.‬‬ ‫במשיכה (ועי' בתוס' בכורות י"ג א')‪ ,‬אבל הריטב"א (ב"מ מ"ז ב') כתב בשם הרמב"ן‬ ‫והנה בגמ' ב"מ מ"ח א' מבואר דהנותן מעות של הקדש לספר‪ ,‬לדעת ר' יוחנן דמעות‬ ‫דאף מתנה אינה נקנית אלא בחליפין או בחצרו או באגב‪.‬‬ ‫קונות מדאו' מעל‪ ,‬ולדעת ר"ל לא מעל‪ ,‬ע"ש‪ .‬ולכאו' אינו מובן‪ ,‬דגם לר"ל דאין המעות‬ ‫והקשה המנ"ח (מ' של"ו) לפי דעת הרמב"ן דבכל גווני אין משיכה קונה‪ ,‬א"כ קנין כסף‬ ‫קונות את החפץ‪ ,‬הרי המעות עצמן נקנין במשיכה כשאר מטלטלין (דלר"ל משיכה‬ ‫גופא איך הוא נעשה‪ ,‬ובאיזה קנין קונה את המעות עצמן‪.‬‬ ‫קונה מדאו')‪ ,‬וא"כ למה לא מעל‪ ,‬ואם משום דלא נתן לו אלא על דעת קנין וכיון דלא‬ ‫והחזו”א (בכורות סי' י"ח סק"ד) כתב דבאמת צריך לקנות הכסף בקנין יד או חצר‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫קנה החפץ ממילא לא ניתנו המעות‪ ,‬א"כ גם לר' יוחנן דכסף קונה מדאו' מ"מ לאחר‬ ‫ולפי דבריו עולה חידוש‪ ,‬דבכדי לקנות בכסף מדאו' צריך שיהיו המעות בתוך ידו ממש‪,‬‬ ‫שהפקיעו חכמים קנין כסף א"כ על דעת כן לא נתן לו המעות‪ ,‬ומה החילוק בין ר"י‬ ‫שהרי צריך לקנותן ביד ולא במשיכה‪ ,‬וצ"ע למה לא הזהירו על כך הפוסקים במקום‬ ‫לר"ל בזה‪.‬‬ ‫שצריך קנין כסף מדאו' (כגון במכירת בכור וכיו"ב)‪.‬‬ ‫והנראה מבואר מזה‪ ,‬דכשנותן המעות לקנות בקנין כסף א"א לקנות את הכסף בקנין‬ ‫ב‪ .‬והנה ידוע מה שיסד הגרש"ש מהסוגיא ב"ק ע' ב' דגדר קנין כסף הוא ע"י כסף‬ ‫משיכה דעלמא‪ ,‬ומשום דהא אינו בא לקנות מעות בעלמא‪ ,‬אלא שיהיו בידו בתורת‬ ‫החוזר‪ ,‬והיינו דהמוכר שמקבל הכסף הוא נתבע להשיב אותו בעצמו או דמיו‪ ,‬וממילא‬ ‫דמי המקח‪ ,‬ודמי המקח בעצם לא שייכי אלא לאחר המקח‪ ,‬וכאן שעדיין לא נעשה‬ ‫ע"י תביעה זו נקנה לו החפץ כנגדו‪ ,‬דאם לא יקנה לו החפץ הרי הוא גזלן על המעות‪,‬‬ ‫המקח לא שייך שיעמדו המעות בידו בתורת דמי המקח‪ ,‬ורק אי קנין כסף קונה א"כ‬ ‫וזהו שאמרו בסוגיא שם דכשיש לו קלב"מ ואין לו תביעת השבה על המעות (לפי הס"ד‬ ‫זהו גופא מכלל החידוש דקנין כסף שיכול ליתן לו המעות שיהיו אצלו בתורת דמים‬ ‫שם)‪ ,‬אין בכח כסף זה לקנות‪.‬‬ ‫של המקח שבאים לעשות‪ ,‬אבל לר"ל דכסף אינו קונה‪ ,‬א"כ גם המעות עצמן לא שייך‬ ‫ולפי זה יש ליישב בפשיטות הקושיא על הרמב"ן‪ ,‬דבכדי לקנות בקנין כסף לא בעינן‬ ‫שיהיו קנויים לו בתורת 'דמי מקח'‪ ,‬ולכך לר"ל אף במעות עצמן לא זכה‪.‬‬ ‫שיקנה המעות בקנין‪ ,‬אלא כל שלוקח המוכר את המעות‪ ,‬באופן שכעת הוא נתבע‬ ‫וכן מתבאר להדיא מדברי התוס' ב"מ מ"ג א' שכתבו בחד תירוצא דלר' יוחנן דכסף‬ ‫להשיבם ואם לאו יהיה גזלן עליהם‪ ,‬ממילא ע"י תביעה זו קונה הלוקח החפץ כנגדו‪,‬‬ ‫קונה מדאו'‪ ,‬אף מדרבנן לא הפקיעו הכח שיש לו במעות ויכול להשתמש בהן ע"ש‪.‬‬ ‫וממילא גם המעות עצמן נקנים למוכר‪[ .‬ואף דמבואר בגמ' ע"ז ע"א ב' דלמ"ד משיכה‬ ‫ומבואר מזה להדיא דהקנין שיש לו במעות עצמן הוא תלוי בדין קנין כסף גופא‪.‬‬ ‫אינה קונה ה"נ דלא נעשה גזלן עליה‪ ,‬הרי כתבו שם התוס' דזהו דוקא בפחות משו"פ‪,‬‬ ‫ולפי זה יש ליישב קושיית המנ"ח‪ ,‬דאף לדעת הרמב"ן דמשיכה אינה קונה במתנה‪,‬‬ ‫אבל בשו"פ שפיר נעשה גזלן במשיכה ע"ש]‪.‬‬ ‫מ"מ שפיר יכול לקנות את המעות של קנין כסף במשיכה‪ ,‬ומשום דכל מה דמשיכה‬ ‫אולם עיקר ביאור זה בדין קנין כסף שהוא חל מכח מה שהמוכר נתבע לשלם על‬ ‫אינה קונה היינו רק היכא דהמשיכה היא תחילת סיבת קנינו בחפץ‪ ,‬אבל היכא דהחפץ‬ ‫הדמים‪ ,‬שמעתי ממו"ר רבינו אשר הכהן זצ"ל לתמוה ע"ז מאד‪ ,‬דלפי זה נמצא דהחפץ‬ ‫ראוי לו מצד אחר מסתברא דאין בזה עיכוב‪ ,‬וכגון הבא לפרוע חובו מסתבר מאד דיכול‬ ‫נקנה כתשלום על המעות שקיבל המוכר‪ ,‬והרי איפכא הוא דהמעות הם תשלום החפץ‬ ‫להקנות המעות במשיכה אף לדעת הרמב"ן‪ ,‬ומשום דהמעות בלא"ה ראויין לו‪ ,‬ולא‬ ‫ולא החפץ תשלום המעות‪ .‬וגם על ראיית הגרש"ש מהסוגיא בב"ק תמה רבינו זצ"ל‬ ‫באה המשיכה לחדש זכייתו בהן‪ ,‬אלא לקיים לו המעות הראויות לו כבר‪.‬‬ ‫מאד‪ ,‬דלפי המבואר בדברי התוס' ושאר הראשונים שם אין שום מקור מן הסוגיא‬ ‫וממילא גם בעניננו יש לומר‪ ,‬דכיון דאינו בא לזכות במעות בזכייה בעלמא‪ ,‬אלא‬ ‫ליסוד זה‪ ,‬ואכמ"ל בזה (והרוצה יעיין בדבריו ז"ל בספר שערי ריבית סי' ג')‪.‬‬ ‫בתורת שהן דמי מקח שבאין לעשות‪ ,‬א"כ נמצא דאין המשיכה באה לחדש בזה זכייה‬ ‫ג‪ .‬והנה לדעת הסוברים דקנין כסף הוא בגדר מעשה קנין בעלמא (כמבואר מדברי הט"ז‬ ‫מחודשת‪ ,‬אלא לקיים המעות בידו בסיבת דמי המקח‪ ,‬ובזה י"ל דמהניא משיכה לכו"ע‪,‬‬ ‫ריש סי' ק"צ)‪ ,‬א"כ י"ל בפשיטות דהמעשה מתקיים בעצם נתינת המעות לידו‪ ,‬ומכח זה‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫נקנים המעות והחפץ גם יחד‪ ,‬ואין מקום לקושיית המנ"ח הנ"ל‪( .‬וכעי"ז כתב האחיעזר‬ ‫תמיהות בגדרי קנין כסף‬ ‫כסף של תורה | הרב חיים פרידלנדר‬ ‫א‪ .‬יש להבין מהו כסף של תורה בכל מקום‪ ,‬דהאידנא אין בינינו מטבעות של תורה‪ ,‬ואין‬ ‫א‪ .‬צ"ע איך מהני בקנין כסף לדעת הסמ"ע שהוא כסף שיווי לקנות על ידי‬ ‫מתכת מטבע של מלכות עצמה שוה אלא מזער‪ .‬ומצינו כמה שיטות לבאר יחס כסף של תורה‬ ‫פרוטה אחת‪ ,‬והא אין זה שווי של השדה‪ ,‬ואף אי נימא דהוא תחילת פרעון‬ ‫למטבעותינו‪ ,‬וסדרם מרן החזו"א (חו"מ סי' טז ס"ק א‪-‬ב בענין תשלומי גניבה) 'לא העמידה‬ ‫יקשה טובא דעדיין איך זה מתחיל דהא אינו מחוייב אם השדה אינו שלו‪.‬‬ ‫התורה את התשלומין לפי הכלי שהחסיר לו אלא ההיזק מתערך בשיווי ממון וחיוב התשלומין‬ ‫חל על שיעור הכסף של החפץ‪ ,‬ויש לענין כסף שני דרכים אפשר שתלוי בכסף ואפשר שתלוי‬ ‫‪ZeeeY‬‬ ‫במטבע‪ ,‬קבעה התורה את התשלומין על פי ערך המטבע היוצאת במדינה‪ ,‬ותימה דאם כן נתמכין‬ ‫ב‪ .‬צריך עיון אי נימא דגדר קנין כסף הוא כגדר של קנין סודר וכמו כל‬ ‫דיני התורה בזה על הסכם מכר‪ ,‬ואם יסכימו שלא לעשות מטבעות אין לנו הלכה בתורה במנהג‬ ‫קנין רגיל א"כ מה הביאור בדברי הראשונים שכ' דאין בקנין כסף כלתה‬ ‫התשלומין‪ ,‬ואפשר שאם אין מטבע חייב לשלם כדי שישיג חפץ שגזלו‪ ,‬ואפשר דכיון דמצוות‬ ‫קנינו מכיון 'ששיעבוד המעות קיים' ולכאורה בשלמא אם הוא משום‬ ‫התורה נתמכים על הנהגת המטבע חייבין להנהיג כן כדי שיהא אפשר להנהיג את הלכות התורה‪,‬‬ ‫ההתחייבות של האדם לפרוע שפיר מהני שיעבוד המעות קיים‪ ,‬אך אי‬ ‫(ואפשר שאם אין מטבע בעולם כסף צרוף הוא המטבע לכל דיני התורה)'‪.‬‬ ‫נימא דהוא משום מעשה קנין גרידא הא מאי שנא מסודר דלא אמרינן‬ ‫שהסודר קיים‬ ‫ב‪ .‬מדבריו במצות התשלומין אנו למדין שלשה אופנים לבאר גדר כסף של תורה‪ ,‬האופן הראשון‬ ‫‪ZeeeY‬‬ ‫(והוא שיטת הסמ"ע‪ ,‬והאבנ"מ בדעת הריטב"א) דעיקר המטבע הוא שיווי‪ ,‬דעצם השווי הוא עצמי‬ ‫ג‪ .‬בתוס' (קידושין ב) כ' דמה שנקטה המשנה בפרוטה ושווה פרוטה הוא‬ ‫ואינו רק יחס של חפצים זה לזה‪ ,‬וממדידת ערך כל החפצים בזולא ואקרא נדע מהו עצם השווי‪,‬‬ ‫משום דלא נימא דקנין הוא דוקא בפרוטה ולא מהני בשווה פרוטה‪.‬‬ ‫ובתרי' אזלינן בכל מקום‪ ,‬אלא שיש יחס למטבע היוצאת שדינא כדין השווי היכא דלא ניתן‬ ‫שיעור בעצם‪ ,‬אך במקום דבעינן שיעור בעצם והיכן שאין מטבע היוצאת חזרנו לדון בעצם השווי‪,‬‬ ‫וצריך עיון לשני הצדדים‪ ,‬מחד קשה לפי דעת הסמ"ע הא מאי שנא בין‬ ‫אמנם מרן החזו"א הקשה (אבה"ע סי' קמח לדף יא‪ :‬ד"ה באבנ"מ) והדברים תמוהין דא"כ אין‬ ‫כסף לשווה כסף והא בשניהם הוא מקבל תמורה‪ ,‬ומאידך יקשה לפי הצד‬ ‫לנו שום שיעור של פרוטה‪ ,‬דסבירא לי' דענין הערך הוא כ'שנים הלוחמים זה עם זה'‪ ,‬ולא שייך‬ ‫השני שהוא משום מעשה קנין‪ ,‬מאי טעמא באמת מהני גם בשווה פרוטה‬ ‫ערך בעצם שלא ביחס‪( .‬ויתכן ע"פ דבריו בקונטרס השיעורים (אור"ח סי' לט) שאף ששווי כסף‬ ‫הא כיון דמעשה קנין נקבע בכסף מנ"ל דגם שוו"כ‪.‬‬ ‫של תורה‪ ,‬כל מקום כיון דלחשבו אינו ביד כל אדם‪ ,‬לא סתמה תורה דינים הנתונים ביד כל אחד‪.‬‬ ‫‪ZeeeY‬‬ ‫ד‪ .‬אמרינן דאי קידש אשה באיסורי הנאה אינה מקודשת‪ ,‬וכ' המל"מ דאי‬ ‫ג‪ .‬האופן השני (והוא שיטת החת"ס (יו"ד סי' קלד‪ ,‬ע"ש במהדורת מכון חת"ס הרבה מקומות שדן‬ ‫היתה חולה מסוכנת ומותר לה הנאה זו היא מקודשת‪ ,‬וקשה הרי שם‬ ‫בענין זה) וכעי"ז נקט החזו"א בהמשך הסימן)‪ ,‬דעיקר המטבע הוא מטבע היוצאת‪ ,‬ואף דאין לה‬ ‫ודאי אינה מחוייבת להחזיר לו דמיהם‪ ,‬וקשה על הך צד דהוא משום כסף‬ ‫שווי בעיני העם לא מצד החפץ אך שווי מדין מטבע‪ ,‬ודין מטבע הוא גזירת המלכות שיש בידה‬ ‫החוזר‪.‬‬ ‫לכסות שיתקבל‪ ,‬ודין זה הוא הנותן לה שם מטבע כל זמן שגוזרת‪ ,‬המלכות כן‪ ,‬ומריהטת לישנא‬ ‫דמרן החזון איש לעיל נראה שאף בכפיית בית דין די לתת לה שם מטבע לכל דיני התורה‪.‬‬ ‫‪ZeeeY‬‬ ‫ה‪ .‬אמרינן בגמ' בקידושין דמהני בקידושין 'לדידי שוי לי' ולכאורה קשה‬ ‫ד‪ .‬האופן השלישי (והוא המובא ע"ש גדולי הראשונים‪ ,‬וכן נראית דעת החזו"א בקונטרס‬ ‫איך מהני לדידי שוי לי והא שם ודאי אינה מחוייבת להחזיר לו וקשה על‬ ‫‪1‬‬ ‫השיעורים‪ ,‬אם כי לא מטעמם וכמשנ"ת בעזהשי"ת) דניתן השיעור מדאורייתא בכסף צרוף‬ ‫הך צד דהוא משום כסף החוזר‪.‬‬ ‫משום שכסף וזהב הוא מטבע בטבע‪ ,‬כיון ש'הוא קטן הכמות ורב האיכות ואפשר להוליך השוק‬ ‫‪ZeeeY‬‬ ‫על ידו' (חזו"א חו"מ סי' טז ט)‪ ,‬אלא דבזמן שיש מטבע במדינה חשיבא מטבע המדינה יותר‬ ‫ו‪ .‬באחרונים הוכיחו מכמה ראיות דגבי קנין כסף לא בעינן שהמוכר יקנה‬ ‫מכסף צרוף‪ ,‬אולם כשבאים לשער יחס המטבעות של מלכות לשל תורה משערים בשווי כסף‬ ‫את הכסף אלא סגי אפילו אם הוא מניח לו את הכסף (הגרנ"ט‪ ,‬שערי‬ ‫צרוף‪ ,‬ובקונטרס השיעורים משמע דנקט כן משום דרך לאמוד השווי‪ ,‬ונקט דאין המטבע שווי‬ ‫חיים להגר"ח שמואלביץ‪ ,‬הגרש"ש‪ ,‬ועוד ועי' נתיה"מ ר"ה י"ח) ולכאורה‬ ‫קבוע וניתן למדידה‪ ,‬ועל כן קבעו המדידה לדורות בשווי מטבע שבימיהם‪.‬‬ ‫אי נימא דיסוד כסף הוא משום כסף החוזר כביכול יש כאן התחייבות אין‬ ‫מובן איך מהני הכא‪.‬‬ ‫‪ZeeeY‬‬ ‫‪ .1‬וכסף צרוף נוקט בסתמא כמאן דאמר כספא טבעא דכן נפסק אפילו בזמן הגאונים ואילך‪,‬‬ ‫ז‪ .‬בגמ' בקידושין (יד) אמרינן דאמה העבריה נקנית בכסף הואיל‬ ‫ובזמן חז"ל נסתפקו בזה‪ ,‬ובסוף זמן המטבעות כעין של תורה שינתה המלכות מטבעותי' לזהב‬ ‫ומתקדשת בכסף‪ ,‬ולכאורה מה הדמיון הלא גבי אמה העבריה הוא ודאי‬ ‫(ועיין אגרו"מ ח"ב יו"ד א סי' רפט ואילך)‪ ,‬ובזה יש להסתפק האידנא דתרוויהו אינו טיבעא מהו‬ ‫כסף של תמורה אך גבי קידושין הלא אין זה כסף של תמורה אלא‬ ‫עיקר השווי‪ ,‬ויל"ע‪.‬‬ ‫ה‬ ‫הוא של מעשה קנין‪.‬‬ ‫דעת רבותינו הראשונים ביסוד דין קנין כסף | הרב ישראל הכהן ארנטרוי‬ ‫והתוס’ וריטב"א שם פליגי דודאי במפרש לקנות לו עירבונו כל הקרקע קונה כולה‪ ,‬והראו‬ ‫ביקרא רבא להני תרי צנתרי דדהבא‪ ,‬תמכין דאורייתא‪ ,‬עמודי בי מדרשא דא‪ ,‬הבונים במה‬ ‫זה בכ"ש מדין תחילת פירעון‪ ,‬דאי תחיל"פ קונה כ"ש במפרש שיקנה הכל‪ ,‬אלא מיירי דלא‬ ‫להקריב עליה דברי תורה בכל מקצועות התורה‪ ,‬וכל מאוייהם להגדיל תורה ולהאדירה‪ ,‬יזכו‬ ‫פירש כן ולפיכך לא קנה אלא כנגדו‪.‬‬ ‫לגדול ולגדל זרעם לתורה לשמה ללומדה לקיימה ולשמרה‪ ,‬מתוך ירא"ש וכל מדה נכונה‪ ,‬כל‬ ‫ומה שכתבו להכריח האי דינא מדין תחיל"פ‪ ,‬זה בפשוטו אינו מבואר כלל מה שייכות‬ ‫הימים‪.‬‬ ‫הדינים זל"ז‪ .‬ויתכן דביאור דבריהם יכריח להבין דין תחיל"פ כמו שפירשו בו הגרש"ש‬ ‫נודעת בשערים משמייהו דרבנן בתראי נושאי כלי השלחן‪ ,‬ה"ה הסמ"ע והט"ז‪ ,‬שנחלקו‬ ‫והחזו"א‪ ,‬דחידשו בו גדר דבעינן שיוכל לקנות הדבר בהאי סך דתחילה‪ ,‬ומשום דכחו לקנות‬ ‫לדרכים בענין קנין כסף‪ ,‬אם עיקרו ענין שיווי ותשלום‪ ,‬או קנין כעין סודר‪ ,‬והוכיחו בראיות‬ ‫בזה הוא מכח אפשרותו להוזיל הקרקע בסך זה‪ ,‬והמבואר בזה דאפשר לקבוע כעין 'קציצה‬ ‫לכאן ולכאן‪ ,‬ונראה לברר ד' רבותינו הראשו' בזה‪.‬‬ ‫לענין הקנין' נפרדת מעצם הקציצה על המקח‪ ,‬דלענין הקנין נדון דזהו התשלום‪ .‬ולדרכם‬ ‫א‪ .‬דרכי הראשו' במקור קנין כסף לר' יוחנן‬ ‫יובנו לכאו' היטב ד' התוס' והריטב"א‪ ,‬דכיון דתשלום שהוא חלק מכל התשלום נחשב בדין‬ ‫בגמ’ ב"מ מז‪,‬ב ד' ר' יוחנן דדבר תורה מעות קונות‪ ,‬ולא פי' היכן הוא דבר תורה כן‪ ,‬ובראשונים‬ ‫כתשלום מלא לענין הקנין‪ ,‬ודאי כשמפרש כן בהדיא שיהיה זה כנגד הכל‪ ,‬שיקנה כדבריו‬ ‫נחלקו בזה בשי' ר' יוחנן מהיכן אפיק כן בכמה וכמה שיטות‪.‬‬ ‫ומהך לתא‪ ,‬שנחשב זה הערבון כתשלום לענין הקנין‪.‬‬ ‫א‪ .‬רש"י פי' (ב"מ מו‪,‬ב לק' כו‪,‬א חולין פג‪,‬א בכורות יג‪,‬ב) דמהקדש יליף דכתיב ונתן הכסף‬ ‫וא”כ לכאו' דעת רש"י ודעי' דפליגי בהאי דינא‪ ,‬ושפתי רש"י ברור מללו וכן העתיק בטור‪,‬‬ ‫וקם לו‪.‬‬ ‫דטעמא דלא קני הכל הוא דלא אוזיל גביה‪ ,‬היינו דמוכרח להוזלה באמת בדמי המקח ואין‬ ‫ב‪ .‬בתוס' (עירובין פא‪,‬א) וכ"ה בתוס' הרא"ש (ב"מ מז‪,‬ב) הוסיפו מר"י דסתם קנין דקרא‬ ‫שייך הוזלה לענין הקנין גרידא‪.‬‬ ‫בכסף מיירי כדאשכחן בכמה דוכתי קנין בכסף‪ ,‬אוכל בכסף תשבירני‪ ,‬שדות בכסף יקנו‪.‬‬ ‫[ובדעת רש"י לכאו' ק' טובא כיון דחלוק האי עירבון מתחילת פירעון‪ ,‬שלא ניתן כדמים כלל‬ ‫ג‪ .‬ועוד כתבו דמוכח דקרא דאו קנה מיד עמיתך בכסף איירי מדמיירי לענין אונאה‪.‬‬ ‫אלא כמשכון‪ ,‬אמאי כנגדו הוא קונה‪ .‬הראה בזה בשטמ"ק מהרדב"ז לירושלמי שביעית‬ ‫(פ"י ה"ד) דאמרו (לענין מי שפרע‪ ,‬ובשמעתין דב"מ שם דכ"ש לקניה בקרקעות) רבי אבוהו‬ ‫ד‪ .‬ר"ח (ב"מ מז‪,‬א) והרי"ף (הביאו הרמב"ן ב"מ מז‪,‬ב) דיליף מקנין עבדים בק"ו אם גופו קונה‬ ‫בשם רבי יוחנן הנותן עירבון טבעת לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו רבי זעירא בעי קומי‬ ‫בכסף ממונו לא כ"ש‪.‬‬ ‫רבי אבהו זהוב א"ל טבעת מה בין זהוב מה בין טבעת שזהוב דרכו להשתנות טבעת בעינו‬ ‫ה‪ .‬הרמב"ן (שם) כ' דעיקר משמעותי' דקרא בכסף הוא דכתיב או קנה ודרך קנייה בכסף‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬היינו דהאי דינא גופא דעירבון חילקו בו בין טבעת לזהוב‪ ,‬דדוקא טבעת מהני הא זהוב‬ ‫ו‪ .‬הריטב"א (ב"מ מז‪,‬ב) כ' דרוב קנינים בכסף‪ ,‬וכן סתם לשון קנין האמור גבי קרקעות‬ ‫לא‪ ,‬ונתנו טעם לדבר שזהוב דרכו להשתנות טבעת בעינו הוא‪ ,‬ופירוש מפרשי הדף שם אינו‬ ‫ועבדים וקדושי אשה‪.‬‬ ‫מחוור ע"ש‪ ,‬אבל נמצא ביאורו בדברי רבותינו הראשו' רמב"ן ורשב"א בהך שמעתא דב"מ‬ ‫והנה הא דהביאו התוס' ותוס' הרא"ש קרא דאוכל בכסף תשבירני‪ ,‬ושם משמעות הכתוב‬ ‫שם‪ ,‬שזהוב שדרכו להשתנות ולתתו בתורת דמים קנה דכמעות דמי‪ ,‬אבל משכון מטלטלי‬ ‫ודאי בתשלום גרידא ולא בחלות קנין כלל‪ ,‬מבואר דזהו גופא גדר הקנין דחזינן התם‪,‬‬ ‫לא‪ ,‬היינו דאף דהזהוב עתה בתורת משכון נתנו‪ ,‬כיון דכשיבוא לשלם יחזור לדונו כדמים‬ ‫דבהשלמת התשלום נגמר הענין וקנו‪ .‬ודהראו עם זה קרא דשדות בכסף יקנו‪ ,‬מבו' לכאו'‬ ‫ורק ישלים עליו החסר‪ ,‬מבו' דגם מה דכנגדו קונה משום שייכותו לתשלום‪ .‬ומבו' ג' מצבים‬ ‫דגם שם פירשו כן דישלמו כסף השדות וזהו גופא קנינן‪ .‬ובתוס' הרא"ש בהדייהו קרא‬ ‫בזה‪ ,‬א' בתחילת פירעון קונה הכל‪ ,‬ב' עירבון שדרכו להשתנות קונה כנגדו‪ ,‬ג' טבעת דאינה‬ ‫דשדה עפרון‪ ,‬פשוט דגם שם תשלום הוא‪.‬‬ ‫מן התשלום כלל‪ ,‬אינה קונה כלל‪ .‬ואמנם צ"ת מה מהני לן דדרכו להשתנות השתא דבתורת‬ ‫ודהביאו להוכיח לקרא דאו קנה מאונאה דביה‪ ,‬בתוס' הרא"ש הוא מעצם דעסיק הקרא‬ ‫משכון בלחוד הוא אצלו‪.‬‬ ‫באונאה 'ואין אונאה אלא בכסף'‪ ,‬ובודאי אין אונאה דוקא בשהקנין הי' בכסף‪ ,‬אלא דשוב‬ ‫ואמנם לשיטתו שוב צ"ת בגדר דין תחיל"פ כנז'‪ ,‬ולכאו' המת' בזה דאף דיסוד קנין כסף‬ ‫פשיטא להו דכסף תשלום משלים הדבר לגמרי‪.‬‬ ‫שהראו הראשו' בקראי כנז' הוא בגמר הדבר‪ ,‬מ"מ בחידוש תורה הלכות מעשי הקנינים‪,‬‬ ‫והא דהראה הרמב"ן עיקר משמעותי' דקרא בכסף ודרך קנייה בכסף‪ ,‬והריטב"א דרוב קנינים‬ ‫וקביעת זה למעשה קנין להועיל‪ ,‬מעשה תשלום במקצת המקח נמי מהני לקנות בו כולו‪,‬‬ ‫בכסף וזהו סתם הלשון‪ ,‬ודאי אין דרך בכסף כמעשה קנין בפ"ע יותר משאר קנינים‪ ,‬רק דרך‬ ‫דכמעשה קנין למקח סגי נמי בהא‪.‬‬ ‫דמשלם הדבר ובזה נקנה לו וזוהי גופא המשמעות‪.‬‬ ‫ולכאו’ מקום לפרש יותר‪ ,‬דהנה זה ודאי מוכרח בהקדם לענין תחילת פרעון‪ ,‬דיש ענין‬ ‫והאמת גם בדעת רש"י כסף דחילול הוא כסף העומד תמורת הדבר‪ ,‬ואמנם שם אינו תשלום‬ ‫'עסקה אחת' הכוללת‪ ,‬וזה נקבע ע"י הקציצה‪ ,‬ולפיכך נחשב המקצת כתחילה‪ ,‬כי בעסקה‬ ‫גרידא‪ ,‬אך זה משום דפדיון הקדש מצריך נמי פדיון ועכ"פ הכסף עצמו יסודו בתמורת‬ ‫זו האחת זהו חלק מן הפירעון המלא עליו קצצו‪ ,‬וא"כ מקצת תשלום על עסקה זו ועסקה‬ ‫ההקדש ופשוט‪.‬‬ ‫אחת היא‪ ,‬ודאי יש בה שייכות קנין לכל העסקה‪ .‬ובמקו"א הבאנו ד' הגרש"ר לפרש הנידון‬ ‫וברמב”ם ריש הל' מכירה כיצד בכסף מכר לו בית מכר לו שדה ונתן לו הדמים קנה‪.‬‬ ‫בתועלת שו"כ‪ ,‬ביסו"ד קנין כסף‪ ,‬דתרתי איתנהו ביה‪ ,‬לתא דתמורה ולתא דמע"ק‪ ,‬ושמא‬ ‫וברמב”ן קידושין ג‪,‬א דס"ד דחליפין מדין כסף מה כסף שמחליף בו הקרקע וקונה‪ ,‬ושם כז‪,‬א‬ ‫הן הן הדברים דהכא‪ ,‬אשר עפ"ז מקום לדון‪ ,‬בגדרי דין האי קנין‪ ,‬אי כתמורה דודאי סגי‬ ‫פירש דרכי הקנינים‪ ,‬השער האחד כסף הדרך האחד הנותן דמים על הבית או על השדה‬ ‫לה בכל מידי דממונא‪ ,‬או כקנין דאיכא לאוקים ביה הל' חשיבות דכסף דוקא‪ ,‬ויל"פ יותר‬ ‫ואפילו מקצת דמים קנה הכל‪ ,‬ולישנא דדמים מבו' ג"כ שהוא דמי תשלום השדה כההיא‬ ‫בהלכתא דקנין הנעשה ע"י תמורת ותשלום מקצת‪ ,‬אם איתא ביה הלכות מעשי הקנינים‪,‬‬ ‫דשמעתא דהדמים מודיעים‪.‬‬ ‫או דכל חידושו דעצם תשלום המקצת קונה ואין בו מקום כלל הלכות כל דלהלכתא‬ ‫דתשלום מהני‪].‬‬ ‫וכן משמע נמי ל' הטור ר"ס קצ‪ ,‬בכסף כיצד מכר לו בית או שדה ונתן לו הכסף קנה‪ ,‬ול'‬ ‫הכסף ודאי הוא הכסף הידוע הנקצץ ביניהם לתשלום‪.‬‬ ‫זכינו מיהת לפלוגתא בין רש"י לתוס' והריטב"א‪ ,‬אי שייך לקצוץ דכסף שאינו מתוך דמי‬ ‫המקח יקנה‪ ,‬דלרש"י אין שייך וכל עיקר קנין כסף הוא בדמי התשלום בלבד‪ ,‬וכלשון עיקר‬ ‫הרי מבואר דבר ברור בדעת כל הני רבנן קמאי‪ ,‬דיסוד ותכלית קנין כסף הוא בכסף שיווי‬ ‫הקנין הנזכרת לעיל מהרמב"ם הרמב"ן ובטור‪ ,‬ולתוס' מלבד דין קניה בתשלום ובמקצתו‪,‬‬ ‫המקח‪ ,‬וע"כ דגם משה"ק האחרו' דאין כאן שם תשלום קודם חלות חובתו‪ ,‬זה לא מרע‬ ‫איכא תו דין במפרש לקנות במקצת כנגד הכל ומועיל‪.‬‬ ‫כלל‪ ,‬דלא בשמות תליא מילתא‪ ,‬רק בעינן שישלים הלוקח חלקו בהמקח‪ ,‬וכדרכי משא‬ ‫ומתן מוכרים וקונים‪.‬‬ ‫ולכאורה נראית פלוגתייהו מפורשת בדברי רבנן אמוראי בירושלמי (הזהב ה"ב) דבאותה‬ ‫פלוגתא דר' חייא בר יוסף ור' יוחנן גבי מי שפרע אי קונה כנגדו או כנגד כולו‪ ,‬דנתפרשה‬ ‫ב‪ .‬בשו"ע שקונה בשוה פרוטה‬ ‫בבבלי בתחילת פירעון ובכחה במטלטלין למי שפרע‪ ,‬ושם פליגי בה ר' לא ור' זירא‪ ,‬ר' לא‬ ‫איברא‪ ,‬בפתיחת השו"ע להאי דינא דהר"מ והטור‪ ,‬שינה מלשונם המתפרש כנ"ל על הדמים‬ ‫אמר עירבון היה ר' זירא אמר מקצת דמים נתן לו‪ ,‬ומבו' לכאו' דפליגי בזה גופא בד' ר' יוחנן‬ ‫והכסף דהמקח‪ ,‬וכ' ונתן לו כסף שוה פרוטה‪ ,‬וכן שיעור פרוטה בטור דכ' אח"ז ואין נקנית‬ ‫אי קנין כנגד כולו שייך רק במקצת מעות או אף בעירבון‪ .‬ומ"מ גם שם אמרו כהך דשביעית‬ ‫בפחות משו"פ‪ ,‬ובשוה פרוטה זה הוא דנחלקו האחרו'‪.‬‬ ‫דטבעת אין בה משום עירבון‪ ,‬מבו' בהדיא דגם האי דינא דעירבון מדין תשלום הוא וטבעת‬ ‫דעת הפרישה בטור (סק"ב) וכן חזר בסמ"ע על השו"ע (סק"א)‪ ,‬וכן הוא באבנ"מ (סי' כ"ט‬ ‫שאינה שייכת כלל לדמים אין כחה אף כעירבון דר' לא‪ ,‬ועיי"ש‪.‬‬ ‫סק"ב)‪ ,‬דהדין הנזכר בשו"ע ומבואר מדברי הטור דקונה בפרוטה‪ ,‬הוא דוקא מכלל כסף‬ ‫התשלום‪ ,‬ודהוי פרוטה פירשו בחד מג' אופנים‪ ,‬או דזהו כל שווי המקח‪ ,‬או דהוא תחילת‬ ‫ד‪ .‬ד' הטור בהדיא כרש"י‪ ,‬ובד' השו"ע נחלקו‬ ‫פירעון דמי המקח גרידא‪ ,‬או בעייל ונפיק אזוזי וכגון שזקף עליו אף השאר במלוה‪ ,‬ועכ"פ‬ ‫בטור אזיל בשיטת רש"י‪ ,‬דכ' טעמא דלא קנה אלא כנגד עירבונו בלאו תחילת פירעון שהרי‬ ‫שפרוטה זו מדמי המקח היא‪.‬‬ ‫המוכר לא אוזיל גביה למכור לו כל הקרקע באלו הדמים‪ ,‬וכלשון רש"י ממש הנז'‪ ,‬ובב"י‬ ‫והב”ח כתב לפרש דעת הטור דלא כהפרישה‪ ,‬וכן בט"ז‪ ,‬וכן בנתיה"מ‪ ,‬דהאי כסף אינו דמי‬ ‫הזכיר בזה ב' השיטות‪ ,‬ובשו"ע לא הזכיר האי דינא כצורתו כלל‪ .‬והרמ"א הזכיר זה והביא‬ ‫השדה‪ ,‬אלא הוא כסף קנין שהקרקע נקנית בו‪ ,‬וחוץ מהתשלום‪.‬‬ ‫ד' התוס' דבמפרש יקנה הכל‪.‬‬ ‫ולהמתבאר עכ"פ פשטות יסוד הקנין מדברי כל הראשו'‪ ,‬דעיקר ענין כסף הוא אך התשלום‪,‬‬ ‫והנה כוונת הרמ"א ברורה‪ ,‬להביא דעת התוס' דאין הכרח לקנות בדמי התשלום דוקא‪ ,‬אבל‬ ‫מתבאר בפשיטות גם דין השו"ע מכלל כסף התשלום‪ ,‬כמש"כ הסמ"ע והפרישה‪ ,‬ואופן‬ ‫דעת השו"ע שנ' שהשמיט האי דינא צריכה תלמוד‪ ,‬ואי נימא דנקיט כתוס' ודאי יקשה למה‬ ‫הפשוט כמבו' כבר בד' הרמב"ן הנז' בתחילת דין קנין כסף‪ ,‬דאפילו נותן מקצת דמים קנה‬ ‫חיסר האי דינא רבא‪ ,‬אכן אי נקיט לעיקר דעת רש"י י"ל דאף דיש בזה חידוש דהניתן לשם‬ ‫הכל‪ .‬והוא דין תחילת פירעון המבו' בשמעתין ב"מ מח‪,‬ב בברייתא מרשב"ג מכר לו בית או‬ ‫עירבון קונה כנגדו כנ"ל מ"מ יסוד הדין אחד הוא דתשלום קונה ודוקא תשלום‪ .‬ברם באמת‬ ‫שדה באלף זוז ופרע לו מהם חמש מאות זוז קנה ומחזיר לו את השאר אפילו לאחר כמה‬ ‫אי נקיט כתוס' הא י"ל דעיקר כסף פרוטה דנקיט בריש דבריו‪ ,‬מהך לתא דתוס' היא‪.‬‬ ‫שנים‪ ,‬ומבואר דנותן מקצת דמי תשלום הדבר קונה‪ ,‬ואלו הם דברי הרמב"ן‪ ,‬ולכאורה זהו‬ ‫ובט”ז כ' להוכיח כדרכם מהאי דינא דברמ"א‪ ,‬אכן בזה הסכים לתלות דרכם בפלוג' רש"י‬ ‫דין השו"ע‪.‬‬ ‫ותוס'‪ ,‬וכתוס' ודלא כרש"י‪ .‬והסמ"ע בפשוט וצ"ל דאזיל דוקא בשי' רש"י והטור דבהדיא‬ ‫ג‪ .‬פלוג' רש"י ותוס' בדין ערבוני יקון‬ ‫פליגי בה‪ ,‬ופירש גם דעת השו"ע כהטור‪ ,‬ובאמת אף הוא ציין ע"ד הרמ"א שם כן דד' התוס'‬ ‫ובט”ז כ' להוכיח כדרכם מדין ערבוני יקון‪ ,‬ונראה לבררו‪.‬‬ ‫הוא ורש"י פליג והטור כרש"י‪.‬‬ ‫והוא בב"מ שם תו מר' יהודה בנותן עירבון לחבירו‪ ,‬דקונה רק כנגד ערבונו‪ ,‬אמר רבן שמעון‬ ‫ה‪ .‬לכאו' הט"ז גם דלא כתוס' וצ"ע‬ ‫בן גמליאל במה דברים אמורים בזמן שאמר לו ערבוני יקון‪ ,‬וחילק מזה הך דלעיל דתשלום‬ ‫והנה עיקר השיטה דאין כסף מוכרח להיות שיווי המקח הראינו כבר בתוס'‪ ,‬ודעתם ברורה‬ ‫מקצת הדמים דהתם קונה הכל‪ .‬ופירשו רש"י ותוס' מילתי' דרשב"ג‪ ,‬דהאי עירבון דר' יהודה‬ ‫דעיקר כסף תשלום הוא‪ ,‬מיהו שייך נמי לקנות שלא כנגד הדמים ושלא בתורת תחילת‬ ‫לא דמי לההיא דלעיל‪ ,‬דזה אינו פריעת מקצת מעות אלא ערבון ומשכון לקנוס את החוזר‬ ‫פירעון‪.‬‬ ‫בו‪ ,‬ואולם בטעמא דלא קנה אלא כנגד עירבונו נח' הראשו'‪.‬‬ ‫אמנם מדהכריחו התוס' דין זה גופא מדינא דתחילת פירעון נתבאר לן דיסוד הדין לדידהו‬ ‫רש”י פי' דהא דא"ל ערבוני יקון כוונתו באמת דיקנה הכל‪ ,‬אלא דכיון שלא נתנה לו בתורת‬ ‫הוא דשייך קציצה לענין המקח‪ ,‬וא"כ גם לדידהו לעולם כסף ענינו תשלום‪ ,‬אלא דאינו‬ ‫תחילת פירעון והשאר עליו מלוה‪ ,‬אלא בתורת שערבון זה יקנה את הכל‪ ,‬לאו מלתא היא‪.‬‬ ‫בהכרח התשלום בפועל על הדבר‪ ,‬דשייך לקבוע ולקצוץ תשלום לענין הקנין בנפרד‬ ‫ויותר מבו' זה בדבריו להלן שם (עז‪,‬ב) והאי לא אוזיל גביה למכור לו כל הקרקע בכך‪ ,‬היינו‬ ‫מקציצת התשלום מלענין המקח‪ .‬ולפ"ז יהא גם דין שו"פ זה‪ ,‬נלמד בהלכתא דתשלום‬ ‫דאין דמים קונים כלל אלא כנגדן‪ ,‬רק דתחילת פירעון כל הדמים ג"כ קניא‪ ,‬אבל לקנות‬ ‫כלהסמ"ע ממש‪ ,‬ואין בכסף ענין הנפרד לגמרי מתשלום‪.‬‬ ‫להדיא הכל במקצת שייך רק אי יוזיל גביה ושוב יהא זה הכל ולא מקצת‪.‬‬ ‫וא”כ לכאו' ד' הט"ז וסיע' דהוא כסף קנין ואין ענינו תשלום‪ ,‬יוצאת גם מן הגדר המבואר‬ ‫הרי מבוארת מיהת טענת רש"י‪ ,‬בהדיא דלא כב"ח והט"ז וסיעתו‪ ,‬דאין בכסף טעם קנין‬ ‫בתוס'‪ ,‬והוא לכאו' דלא כרש"י ודלא כתוס'‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫אלא משום דמים‪ ,‬ועל כן בדלא אוזיל גביה אינו טעם לקנין‪.‬‬ ‫ו‬ ‫יסודות שנתבארו מפי ספרים וסופרים‬ ‫תמורתו ולפיכך כשנותן לו הכלי אף שאינו תשלום על החפץ‪ ,‬מ”מ כיון שעוסק בתשלום‬ ‫א‪‘ .‬ענין קנין כסף הוא כפשוטו המילה העסק דהעסק היה מצד המוכר להעמיד חפץ‬ ‫על עשיית העסק בהא גופא מתהוה העסק וכמשנ”ת דגדר כסף שיווי הוא דהא דמשלם‬ ‫ולקבל חמורתו מצד הקונה בכסף‪ ,‬דבאמת כל ענין הקנין הוא קיום העסק שהיה בדיבור‬ ‫תמורת החפץ מורה על הקנין דהרי אם היה קונה היה משלם ובהא גופא נקנה לו כמו”כ‬ ‫ובאמת מעיקר הדין קיום העסק היה צריך להתבצע באופן מושלם כדי שיחול היינו שינתן‬ ‫כשהתשלום אינו תמורה לגוף החפץ אלא תמורה לעשיית העסק דהיינו ההקנאה בכה”ג‬ ‫הכסף מצד הקונה דנתן החפץ מצד המוכר‪ ,‬וכמש”כ החת”ס יו”ד שט”ז בזה”ל ‘לולי‬ ‫ג”כ חשיב תשלום‪ ,‬וא”כ ממילא נקנה לו החפץ דזה נכלל בהתהוות העסק ביניהם ומ”מ‬ ‫התורה לא הי’ קנין נגמר במשיכה כל דהו אלא אחר שנגמר הקנין והלוקח סילק המוכר‬ ‫הקונה מתחייב לפרוע דמי שיווי החפץ וכמ”ש הרמב”ם חלף החפץ שמכרת לי בכך וכך‬ ‫במעותיו וחזר ולקחו המקח לביתו ממש כאדם העושה בשלו ובקנינו אז נגמר ובקונה‬ ‫דאף אחר עשיית העסק אכתי חייב בתשלום דמי החפץ הנקנה‪ ,‬ולפי”ז ב’ הגדרים בקנין‬ ‫הפקר או מתנה דליכא כסף אינו שלו אלא יוליך הדבר לביתו וחרצו כשלו ממש אבל‬ ‫כסף חד הם דשניהם הוי הוראת קנין בהא דמשלם תמורתו והחילוק הוא אם משלם‬ ‫קודם לזה כל הקודם בו זכה ובמקח יכולים לחזור והתורה חידשה הלכה לקנות בכסף‬ ‫תמורת גוף החפץ או תמורת עשיית ההקנאה‪.‬‬ ‫לחוד או במשיכה ד’ אמות והגבהה לחוד’‪.‬‬ ‫ה‪‘ .‬ואשר נראה בזה דכשאדם מוכר לחברו קרקע תמורת תשלום אי”ז כמתנה ורק חייב‬ ‫ב‪‘ .‬הנוסח המקובל בזה הוא‪ ,‬דכיון שקבעו את הכל לעסק אחד שכל הדמים הם עבור כל‬ ‫תשלום משום דקצץ שזה יהא בתמורה לכסף ולא מתנה בעלמא‪ ,‬אלא דהעסקה בין‬ ‫החפץ ממילא א”א לחלקם זמ”ז ואם כבר הותחל המקח במקצת מהתשלום אזי ממילא‬ ‫המוכר לקונה כוללת שהמוכר נותן הקרקע והקונה משלם בעבורה ונמצא דהקונה אינו‬ ‫מתחייב בזה אף השלמת כולו‪ ,‬ויעוי’ ברמב”ן בב”מ מ”ט א שכתב כעי”ז דאינו רוצה לקנות‬ ‫חייב לשלם משום דזכה בקרקע וצריך לשלם תמורתה אלא דהעסקה החתומה בשטר‬ ‫חלקו אלא או את כולו או כלום עיי”ש‪ .‬אך אכתי יש לבאר דנימא שלא יקנה כלום ומה‬ ‫מחייבת גם שישלם על הקרקע דאע”פ דבעלמא שטר אינו יכול לחייב ממון מ”מ בעסק‬ ‫מכריח אותנו לומר שיקנה משום שזהו רצונו הרי לא ניתן ממנו הכסף המועיל לקנות‬ ‫של מכירת קרקע דהשטר נקבע לפי הדבר הנקנה בהא שפיר כולל השטר את שני‬ ‫בזה וצ”ב‪.‬‬ ‫החלקים גם מכירת השטר וגם חיוב המעות של הקונה‪.‬‬ ‫ג‪‘ .‬דהיסוד של קנין כסף הוא במה שהכסף יוצר לקונה הצדקה לתבוע את המקח‪ ,‬ובזה‬ ‫והשתא דאתית להכי נראה לבאר את חידושו של הגרנ”ט דקנין כסף אינו הקנאת כסף‬ ‫חלוק קנין כסף ממשיכה‪ ,‬דבמשיכה הקנין מתחיל ממה שנתהווה הבעלות ביד הזוכה‬ ‫אלא נתינת כסף דהנה בפשטות קנין כסף מהותו לבצע את המקח ע”י שהמוכר מקנה‬ ‫דלקח את החפץ לרשותו ואח”כ הוא נדרש לשלם בעבור זה את דמי המקח‪ ,‬אבל בכסף‬ ‫את הכסף לקונה בתורת תשלום לחפץ ובזה שהמוכר זכה בדמי החפץ מתקיים המקח‬ ‫הוא ע”י שהוצדק לו קבלת הממון וממילא מכח זה יצר סיבה לכך שיהיה לו את החפץ‪,‬‬ ‫וזהו מש”כ רש”י בב”ק דהקנין הוא במה שיש לו הכח לתבוע שיחזיר לו את מעותיו והיינו‬ ‫אך לאחר העיון נראה דאם איכא מקח של חפץ תמורת כסף ויש מעשה מסויים שקובע‬ ‫שיש לו דרישה שיהיה את ההחלפה של המקח ולא שקיים את ההחלפה בפועל ע”י‬ ‫את המקח האי מעשה צריך לחייב את שני חלקי המקח זכיית החפץ ותשלום המעות‬ ‫תפיסת החפץ הנקנה בפועל‪ ,‬ובזה ארווחנא דאין יסוד הקנין מתחיל ממה שהוא טיבעא‬ ‫כמו בשטר דנתינת השטר מחייבת את שני החלקים וא”כ לא שייך לומר דהכסף נקנה‬ ‫ופירא אלא ממה שבכסף יש את האפשרות ליצור סיבה ודרישה לכך שיהיה המקח וכח‬ ‫למוכר מחמת זכיה מוקדמת למקח דא”כ הוא לא שייך למקח עם הדבר הנקנה אלא‬ ‫הכסף הוא כח הקונה כנגד המוכר שדורש את המקח ממנו והכסף הוא מה שהלוקח‬ ‫בעינן דקיום המקח עצמו יפעל את זכיית הכסף‬ ‫מעוניין בחפץ ומחמת כן מעמיד את הכסף כדי להשיגו ודו”ק‬ ‫ולפי”ז נמצא דהמעשה המקיים את המקח דהוא נתינת הכסף הוא גופא גורם שהכסף‬ ‫נקנה למוכר והחפץ לקונה וא”כ בקנין כסף ליכא הקנאת הכסף אלא מעשה נתינת כסף‬ ‫ד‪‘ .‬והביאור בזה דהא דחשיב הכלי חלף השדה או היין וכו’ אינו תמורה לגוף החפץ הנקנה‬ ‫שגומר את המקח ורק ממילא חל המקח והכסף שייך למוכר והחפץ לקונה‪.‬‬ ‫אלא דבמכירת החפץ מתהוה עסק ביניהם ועצם התהוות העסק הוא דבר ששייך לשלם‬ ‫בואכם לשלום‬ ‫נקדם בברכת ברוכים הבאים את פני‬ ‫האי גברא רבא מפארי הת"ח בעירנו‬ ‫הג"ר מאיר יהודה לייב גליס שליט''א‬ ‫ומשפ'‬ ‫לרגל בואם לשכונתינו‬ ‫עלות שבת עם סדרי לימוד מיוחדים ‪ 1000‬ש"ח‪ ,‬ניתן להצטרף כמה ביחד‬ ‫אין לשער גודל החיזוק ועילוי נשמה הגדול הקיים בחיזוק בלימוד זה‬ ‫מורינו הרב שליט"א‬ ‫שבת פרשת _____________‬ ‫שבת פרשת חיי שרה‪:‬‬ ‫ובני הקהילה‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הרב מנחם מנדל ב"ר יחיאל מיכל רוזנבליט זצ"ל‬ ‫נלב"ע כ"ט חשוון תשפ"ו‬ ‫נתרם ע"י חתנו הגאון רבי שמואל בנימין שליט"א‬ ‫שבת פרשת _____________‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫מרת וועלא צילה ב"ר יהודה זוהר ע"ה‬ ‫נלב"ע כ"ז חשוון‬ ‫נתרם ע"י בנה הגאון רבי אברהם טוביה זוהר שליט"א‬ ‫שבת פרשת _____________‬ ‫שבת פרשת _____________‬ ‫שבת פרשת _____________‬ ‫ד ב ר בע י ת ו מ ה ט ו ב‬ ‫בס"ד לאור ההצלחה המרובה והביקוש‬ ‫שבת פרשת _____________‬ ‫שבת פרשת _____________‬ ‫הרב נמשיך ביתר שאת מידי שבת‬ ‫בשבתו להקיף נושא אחד בכל פרשה‬ ‫שבת פרשת _____________‬ ‫כאשר באים הגאלדענע נעכט אשר ע”י בס’’ד זוכים להתקרב באמת לבוית”ש ולהדבק בו בלא שום חציצות‬ ‫וראש וראשון בזה הוא בליל שבת קודש אשר דווקא ע”י נעשים עבדי ד’ באמת וביראה ובאהבה‪.‬‬ ‫והנה ת”ל רבים עושים את המצוה יחד ומתקבצים בבית המדרש להיות חבורה קדושה ע”ד המובא בשל”ה‬ ‫שבת פרשת _____________‬ ‫הלומדים מתבקשים למסור תורתם‬ ‫הקדוש אודות חבורת הבית יוסף וחבורתא קדישא דילי’‬ ‫וע”כ הננו קוראים לכאו”א מבני החבורה שיחוס על השכינה הק’ הנמצאת בגלות ויקבע לה מקום בד’ אמות‬ ‫של הלכה בביהמ”ד בליל שב”ק ועי”ז יושפע שפע רב ועצום על כאו”א וכל מילי דמיטב ונזכה כולנו להשראת‬ ‫ומשנתם למערכת עד יום ג'‪.‬‬ ‫השכינה הגדולה במקדש ד’ בב”א‪.‬‬ ‫הכ”ד הק’ פנחס שו”ב‬ ‫שבת פרשת _____________‬ ‫שבת פרשת _____________‬ ‫אי"ה הנושאים לשבועות הבאים‪:‬‬ ‫פרשת ויצא‪:‬‬ ‫מ ע ש ר כ ספ י ם‬ ‫לימוד התורה בלילות החורף בשב''ק בדורות עברו‬ ‫מי מאתנו לא יזכור את לילות החורף במולדת הישנה במה מלאנו את חללם של לילות אלו? נסתכל אחורנית לעבר הקרוב הניצב לפני כל אחד מאתנו ליהודים היו ימים קדושים ‪ -‬ימים נוראים מחודש אלול‬ ‫פרשת וישלח‪:‬‬ ‫עד אחרי חג הסוכות משעברו הימים הנוראים הקדושים‪ ,‬באו לילות החורף הקדושים במה נתקדשו הלילות‪ ,‬מה מילא אותן תוכן? בודאי לא נשפים ומסיבות‪ ,‬רק דבר אחד היה מסוגל להפוך את הלילה למעיין‬ ‫של קדושה והתעלות‪ ,‬היה זה בית המדרש העתיק‪ ,‬התוסס חיים ‪ -‬זקנים ונערים עשירים ועניים‪ ,‬ישבו שם רתוקים לשולחנות‪ ,‬ונשמו את אוירת ש"ס של סלאוויטה ועין יעקב מדפוס ווילנא‪.‬‬ ‫כל מי שזוכר עיר או עיירה בפולין או בליטא‪ ,‬בהונגריה או ברומניה‪ ,‬מיד יזכר בלילות החורף שם‪ .‬משירד הלילה‪ ,‬נחפז כל יהודי לבית המדרש לתפוס מקום‪ .‬האחד למד גמרא השני משניות‪ ,‬השלישי אורח ‪-‬‬ ‫ק י י מ ו ה א ב ו ת כל ה ת ו רה‬ ‫חיים‪ ,‬כמה צער ניבט מפני היהודי שלא מצא מקום פנוי לשבת ללמוד‪ ,‬כמעט ועולמו חרב עליו‪ .‬יהודים רבים ציפו כבר לכוכבים שייראו בשמים‪ ,‬כדי שיבא הלילה עד מהרה והם יוכלו להפטר כבר מהבלי העולם‬ ‫‪ -‬הזה ויוכלו לרוץ לבית המדרש‪.‬‬ ‫חנוכה‪:‬‬ ‫איזה אוצר בלום היוה היהודי ממזרח אירופה‪ .‬מעולם לא היה עייף מלהשכים קום בעלות השחר‪ ,‬להגיד יום יום תהלים ומעמדות לפני התפילה‪ .‬מעולם לא היה עייף מעבודת היום כדי ללכת בערב לבית המדרש‪.‬‬ ‫בית המדרש בליל חורף היה יסוד של היהדות ההיסטורית‪ .‬יותר מכל הזדהה היהודי עם בית המדרש‪ ,‬אם בקשו לתאר את מהותו של יהודי ולבטא את מצבו הרוחני אמרו עליו זהו יהודי בית מדרשי‬ ‫אל נא נתמהמה חבל על לילות הזהב של החורף‪ ,‬תפתחנה לרווחה דלתות בית המדרש ויישמע שם קול התורה‬ ‫מק ו ם הה דלק ה‬ ‫(הגר"ש עלברג זצ"ל)‬ ‫ז‬ ‫תגובות לגליון הקודם‬ ‫ּומ ִפ ִיקים נֹגַ ּה‬ ‫ְמ ֵל ִאים זִ יו ְ‬ ‫הרב מאיר טעפ‬ ‫שרה אמנו – אם כל חי‬ ‫עוד במעלת מצות מאה ברכות (לרפואת א"ח מרת חוה בת שרה טובה ליבא בתושח"י)‪:‬‬ ‫'אברהם טפל לשרה בנביאות'‬ ‫עוד בדברי המגן אברהם במצות מאה ברכות‪ :‬הובא דברי המג"א שכתב לעיין בספר‬ ‫שתי ידות‪ ,‬הנה בספר שתי ידות מנה המצוות‪ ,‬ומנה מצות מאה ברכות בזה"ל‪' :‬לא–ל‬ ‫הראשונה משבעת הנביאות (מגילה יד‪' .).‬ולמה נקרא שמה יסכה‪ ,‬שסכתה ברוח הקודש' (מגילה שם‪,‬‬ ‫ברך אמור מאה ברכות ‪ -‬וטוב להיות בעיתם נאמרים‪ .‬ימי צומות ימי שבת ימי חג –‬ ‫וברש"י יא כט)‪ .‬ובמדרש (שמו"ר א א‪ ,‬רש"י כא יב)‪' :‬כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה‪ ,‬מכאן‬ ‫להשלים קח מגדים עם כפרים'‪.‬‬ ‫אתה למד שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות'‪ .‬ובירושלמי (סוטה ז א) 'לא מצינו שדיבר המקום‬ ‫עם אשה‪ ,‬אלא עם שרה בלבד'‪.‬‬ ‫וביאור המצוה הביא מספר המצוות לקנה‪ ,‬וז"ל‪' :‬לכן אתם בני הגלות שימו לב לדעת‬ ‫את אלוקים‪ ,‬ולברך בכל יום מאה ברכות‪ ,‬כדי שתתברכו מהם‪ .‬כי ע"י הברכות האלו אנו‬ ‫ובפי' רבי יוסף בכור שור (כג א) כתב דשרה החשובה מכל האמהות‪ .‬ומובא בפי' ר"ח פלטיאל (כג‬ ‫חיים וקיימים בגלות‪ .‬לכן שמעו אלי ואל תקלו בהם'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫א) ובספר הגן‪ ,‬שהיתה היא ראשונה וגדולה מכל הצדקניות‪ .‬ונקראת 'אם כל חי'‪' ,‬פירוש‪ ,‬אם לכל‬ ‫איש חי‪ ,‬אלו הצדיקים‪ ,‬שאפילו במיתתם קרויים חיים' (רמ"ע מפאנו עשרה מאמרות)‪.‬‬ ‫ומבואר דיש מעלה מיוחדת לבני הגלות במאה ברכות‪ ,‬ואפשר דלכן שוויוה לתפילת‬ ‫מעריב בגלות לחובה‪ ,‬וכמדומה שכן כתב הרמ"ע מפאנו‪.‬‬ ‫ובחז"ל (תנחומא בראשית כד א) דרשו את הפסוק 'הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את'‪ ,‬למעלות‬ ‫רוחניות שב'אשת חיל'‪ .‬והרמ"ע מפאנו כתב (עשרה מאמרות מאמר אם כל חי)‪' :‬רמז לה הא'ל ית'‬ ‫הרב א‪ .‬ש‪ .‬הלוי‬ ‫לאשת חיל הלזו‪ ,‬שתזכה לבנות את בית ישראל‪ ,‬במה שנתמעטה עצמה לרצונה‪ ,‬והיא ראשונה‬ ‫לשבע נביאות שכולן מתאימות בהמשך זמנן לשבע מדות ההנהגה העליונה‪ ,‬אחת אל אחת על‬ ‫לפרשת לך לך‪ :‬במה שדנו מהו הכהונה של שם‪ .‬עי' ברמב"ן שמשמע בדבריו שבני אדם‬ ‫הסדר‪ .‬שרה בחסד לאברהם‪ ,‬אשת חבר כחבר'‪.‬‬ ‫הביאו לו קורבנות כדי להקריבם לד'‪ .‬ובספורנו כתב שהיה לו כח הברכה (ככהנים)‪.‬‬ ‫עוד אמרו‪' :‬כל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת‪ ,‬וברכה מצויה בעיסה‪ ,‬וענן‬ ‫לדברי השואל הה' מלכים היו מלכי ערים בעלמא‪ ,‬ועוד היה מעליהם מלך כל הערים‪,‬‬ ‫קשור על האהל' (רש"י כד סז מחז"ל)‪.‬‬ ‫דהיינו מלך אותה ארץ‪ .‬אבל זה א"א‪ ,‬שהרי אין מציאות מלך שיש מעליו עוד מלך‪ ,‬א"כ‬ ‫'אורה כאור השמש'‬ ‫מוכח שה' המלכים היו 'מלכים עצמאיים'‪ .‬וצ"ל שבאותם ה' ערים היה ריבוי אוכלוסין‬ ‫בתנחומא (לך לך)‪' :‬ראה אברהם אבינו בבואה של שרה באותו נהר כחמה זורחת'‪ .‬ובזוהר (לך לך‬ ‫(ואולי גם גבורה רבה) כבארצות אחרות‪.‬‬ ‫פב‪' :).‬כיון שפתחו המצרים את תיבת שרה‪ ,‬ראו כי אורה כאור השמש'‪ .‬וביאר החיד"א (אור החמה‬ ‫הרב עזריאל בוכנר‬ ‫לך לך) מהרמ"ק‪' :‬שא"א היות אור זה אורה‪ ,‬אלא איזה אבן טובה היתה בתוך התיבה וכיוצא‪ ,‬ולכך‬ ‫אפיקו לה וכו'‪ ,‬ענין זה רק אור השכינה שהיה עמה‪ ,‬ונתגשם האור ונתלבש בה‪ ,‬עד היות מושג אפי'‬ ‫לכבוד מערכת הגליון הנכבד‬ ‫לרשעים'‪( .‬וכן בזוהר שם‪' :‬ידע אברהם שכל המצרים שטופים בזימה‪ ,‬וכיון שידע זאת מדוע לא‬ ‫בצפונות לפרשת וירא הקשה ידידי הרה”ג ר’ ראובן פיין שליט”א בדברי רש”י דאברהם‬ ‫חשש על אשתו שלא היה נכנס שם‪ ,‬אלא כיון שראה השכינה עמה')‪.‬‬ ‫לא ביקש על פחות מעשרה‪ ,‬אמר דור המבול היו שמונה נח ובניו ונשיהם‪ ,‬ולא הצילו‬ ‫מתה בעטיו של נחש בלא חטא‬ ‫על דורם‪ ,‬וקשה טובא מדברי הזוה”ק הנודעים דנח לא ביקש רחמים על דורו‪ ,‬וא”כ מה‬ ‫ברש"י בריש פרשתן (כג א)‪' :‬מה בת כ' לא חטאה‪ ,‬שהרי אינה בת עונשין‪ ,‬אף בת ק' בלא חטא'‪.‬‬ ‫שייך להביא ראיה מנח‪ ,‬והוא קושיא עצומה‪ .‬ויש להוסיף דברי רש”י קשים גם בלא”ה‪,‬‬ ‫ובספר הגלגולים למהרח"ו כתב המגיה בשם המפרשים‪ ,‬כי שרה מתה כדרך אותם שמתו בעטיו‬ ‫דאף אם נח היה מתפלל ולא נענה‪ ,‬בודאי יוכל אברהם להתפלל‪ ,‬ולא שמענו מעולם‬ ‫של נחש בלא חטא‪ .‬וביאר שם הפסוק 'ותמת שרה בקרית ארבע' – היינו כדרך אותם ארבעה שמתו‬ ‫שלא יתפלל אדם על דבר שהתפלל עליו חבירו ולא נענה‪.‬‬ ‫בעטיו של נחש – בנימין עמרם ישי וכלאב (שבת נה‪ .):‬וכ"כ בכלי יקר (כג ב)‪.‬‬ ‫ושמעתי בזה ישוב נפלא (מהג”ר יוסף גליס שליט”א) דהנה יעוי’ בדברי רש”י בפס’‬ ‫ועי' בזוהר (חדש תיקונים ח"ב צה‪ ):‬שמובא שם‪ ,‬דשרה לא מתה מיתת נחש‪ ,‬אלא יצאה רוחה‬ ‫כ”ג‪ ,‬ויגש אברהם‪ ,‬מצינו הגשה למלחמה‪ ,‬הגשה לפיוס‪ ,‬והגשה לתפלה‪ ,‬ולכל אלה‬ ‫'בקרית ארבע' ‪ -‬היינו ארבע שמות ה' שבק"ש (ה' אלוקינו ה' אחד)‪ ,‬וזהו כוונת הפסוק 'היא חברון'‪,‬‬ ‫נכנס אברהם‪ ,‬לדבר קשות ולפיוס ולתפלה‪ ,‬עכ”ד‪ .‬ויש להסתפק האם כוונתו דהדברים‬ ‫היינו החיבור של נשמתה עם השכינה‪.‬‬ ‫שאמר אברהם בפרשה זו יש בהם כל הג’ ענינים‪ ,‬או דמהך קרא ילפי’ רק דעשה כל הג’‬ ‫ענינים‪ ,‬ולפ”ז י”ל דכל דברי אברהם בכאן הם דברי קשות‪ ,‬והיינו כסניגור כנגד הקטיגור‬ ‫'אם האב מוחה בבן לישא איזה אשה שיחפוץ בה'‬ ‫שנלחם עמו על משפט האמת‪ ,‬וכמו שאמר חלילה לך השופט כל הארץ כו’‪ ,‬וכמ”ש‬ ‫פסק הרמ"א לדינא (יו"ד סי' רמ כה)‪' :‬אם האב מוחה בבן לישא איזה אשה שיחפוץ בה‪ ,‬א"צ‬ ‫רש”י בסוף הענין כיון שנשתתק הסניגור כו’‪ ,‬ולא היה זה כלל מענין תפילה‪ ,‬ומלבד זה‬ ‫לשמוע אל האב'‪ .‬ומקורו קודש מהמהרי"ק (שורש קסו ג)‪ .‬וכתב ע"ז המשך חכמה (פרשתן כד‬ ‫ילפינן מקרא דניגש לתפילה בדברים אחרים‪ .‬ולפ”ז מיושב היטב‪ ,‬דמש”כ רש”י דעל‬ ‫ג)‪' :‬דלא ציוה את יצחק בנו שלא ישא אשה מבנות הכנעני‪( ,‬אלא ציוה לאליעזר)‪ ,‬מכאן ראיה‬ ‫פחות מכאן לא ביקש היינו בדברי הסנגוריא שבפרשה זו‪ ,‬שהרי במעשה המבול לא‬ ‫להמוהרי"ק הביאו הרמ"א‪ ,‬דהבן אינו חייב לשמוע לאב‪ ,‬אם מוחה בו מלישא אשה שהוא חפץ'‪.‬‬ ‫הועילו ולקה העולם‪ ,‬ומבואר דאי”ז סנגוריא נכונה‪ ,‬אולם לענין תפילה יתכן באמת‬ ‫ובירר המהרי"ק (שם) מקחו מג' טעמים‪:‬‬ ‫שהתפלל עליהם‪ ,‬וע”ז אין ראיה מנח‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫א‪' .‬צערא דגופא'‪' :‬חדא‪ ,‬דאפילו לענין ממון אודי ליה רבנן לר"י כמ"ד משל האב‪ ,‬וכן פסקו כל‬ ‫בברכה מרובה – הרב אהרן דיקמן ‪ -‬ירושלים‬ ‫פוסקי הלכות אשר ראיתי‪ ,‬כ"ש הכא שהוא דבר השייך בצערא דגופא‪ ,‬להניח האשה אשר חפץ‬ ‫בה‪ ,‬ויצטרך לקחת אשה אחרת אשר לא תישר בעיניו'‪ ,‬עכ"ל‪( .‬ויש לבאר גדר 'צערא דגופא' ועד‬ ‫כמה אמרי'‪ ,‬דהא כל כיבוד שעושה לאביו בעלמא יתכן בו צער וקושי כל דהוא‪ ,‬אלא דזהו חובתו‬ ‫טנא מלא ברכות נשגר בזאת קמיה ידידינו חברי קהילתנו הק' לרגל השמחה‬ ‫ומצותו ככל המצוות)‪.‬‬ ‫ב‪' .‬נדנוד עבירה'‪' :‬ועוד‪ ,‬דקרוב הדבר בעיני להיות כמצווה לעבור על ד"ת‪ ,‬שהרי אמרו אסור‬ ‫השרויה במעונם‪:‬‬ ‫לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה וכו'‪ ,‬הרי שהקפידו שיקח אשה אשר יחפוץ בה ותמצא‬ ‫רבינו הגאון אליהו ליברמן שליט"א ומשפ' לרגל אירוסי נכדו עב"ג תחי'‬ ‫חן בעיניו‪ ,‬וכן בכ"מ חשו לחבב האשה על בעלה וכו'‪ .‬הכ"נ ל"ש לפי הנלע"ד‪ ,‬מאחר שיש בדבר‬ ‫נינת הגאון הגדול ר' אהרן פלדמן שליט"א‬ ‫נדנוד עבירה'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ג‪' .‬מילתא דלא שייך בגוה'‪' :‬ועוד‪ ,‬דעד כאן לא מיפלגי אם משל אב אם משל בן‪ ,‬אלא בדבר דשייך‬ ‫האב בגוה ‪ -‬פרנסת האב שצורך גוף האב וקיומו‪ ,‬אבל במילתא דלא שייך בגוה כי הכא‪ ,‬פשיטא‬ ‫הרב אריה ארנפלד שליט"א ומשפ' לרגל הולדת הבת נ"י‬ ‫דאין כח לאב למחות בבן‪ ,‬לא משום כבוד‪ ,‬ולא משום מורא‪ .‬דלא שייך כבוד אלא כגון מאכילו‬ ‫משקהו כו'‪ ,‬מורא לא ישב במקומו כו' וכיוצ"ב דשייך לאב‪ ,‬אבל במילתא דלא שייך האב בגוה‬ ‫הגאון הגדול רבי בנימין בירנבוים שליט"א ומשפ' לרגל הולדת הנין נ"י‬ ‫פשיטא דאין כח האב למחות ביד בנו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מקור דינא דהמהרי"ק‪:‬‬ ‫הרב ראובן בק שליט"א ומשפ' ולחתנו ידידינו הרב דוד כהן שליט"א ומשפ'‬ ‫מצינו בראשונים (יבמות ו‪ ).‬שסברו‪ ,‬דחיוב כיבוד אב הוא רק באופן שיש לאב הנאה מגוף הדבר‪,‬‬ ‫וז"ל הרשב"א‪' :‬לפי שאין עיקר כבודו אלא במה שיש לו בו הנאה‪ ,‬כדאמרי' איזהו כבוד מאכילהו‬ ‫לרגל הולדת הבן ‪ -‬הנכד נ"י שמחת ה'שלום זכר' רח' דון יוסף ‪ 2‬ג'‬ ‫ומשקהו וכו'‪ ,‬אבל א"ל לעשות דבר שאין לו בו הנאה של כלום‪ ,‬אי"ז כבוד שנצטוה עליו'‪( .‬ועי'‬ ‫בספר חסידים סי' תקסב‪ ,‬וברס"ג ועוד שנחלקו)‪ .‬ובבהגר"א (שם סקל"ו) ציין ברמ"א לעיל לדברי‬ ‫הרב יעקב גילרנטר שליט"א ומשפ' ולחתנו ידידינו הרב אברהם משה כהן‬ ‫הראשונים הנ"ל‪.‬‬ ‫דברי החזו"א (יו"ד סי' קמט ח) בשמעתתא זו‪:‬‬ ‫שליט"א ומשפ' לרגל הולדת הבת ‪ -‬הנכדה תחי'‬ ‫קושית החזו"א על דעת הראשונים והמהרי"ק‪' :‬ומיהו קשה דהא כתבו תוס' (קידושין לא‪ :‬ד"ה ר"ט)‬ ‫בשם הירושלמי דרצונה זהו כיבוד‪ ,‬ואם האב רוצה בתקנת בנו‪ ,‬ומצטער כשנושא אשה שאינו‬ ‫הרב בצלאל יעקבזון שליט"א ומשפ' לרגל הכנס בנם הבה"ח חיים יהודה נ"י‬ ‫לרצון האב‪ ,‬למה יהא רשאי לצערו‪ ,‬ואינו בכלל מורא‪ ,‬ולמה דבר זה קל מסותר דבריו בהכרעת‬ ‫העליה לתורה בבית מדרשינו תחילת התפילה בשעה ‪7:05‬‬ ‫הדעת בלבד'‪ ,‬עכ"ל‪( .‬נראה שמקשה בתרתי‪ ,‬הן מצד כבוד של קיום רצון‪ ,‬והן מצד מורא‪ .‬ועי'‬ ‫בשו"ת רע"א סי' סח ובמקנה‪ ,‬דבכלל מורא לקיים צוויו)‪.‬‬ ‫שמחת הבר מצוה ביום א' באולם שע"י ישיבת 'רבינו חיים עוזר'‬ ‫חילוק החזו"א בין הראשונים למהרי"ק‪' :‬ומיהו דברי התוס' ורשב"א הוא בדבר שאין לאב רצון כלל‬ ‫במעשה שמצוהו‪ ,‬אבל בדבר שחפץ באמת‪ ,‬כמו נידון מהרי"ק לא שמענו שיהא רשאי לצערו'‪,‬‬ ‫עכ"ל‪( .‬ויש לבאר גדרו של החזו"א 'אין לאב רצון כלל'‪ ,‬אם נתכוין דאין לאב שום סיבה ותועלת‬ ‫מעריב ליל שבת‪5:25 :‬‬ ‫בציוויו‪ ,‬וכגון שמצווהו לשתות משקה צהוב ולא אדום‪ ,‬דבכה"ג נראה דודאי א"צ לקיים הציווי‪,‬‬ ‫לל‬ ‫שחרית בשב''ק‪ :‬א'‪ | 5:18 :‬ב'‪ | 7:05 :‬ג'‪7:48 :‬‬ ‫ועי' לשון הריטב"א ביבמות ו‪' .‬אמר לו אל תחזיר‪ ,‬פירש"י שאמר לו כן לבטלה ולא לשום דבר‪.‬‬ ‫ישא דברים‪:‬‬ ‫ואינו נכון דא"כ למה ישמע לו אפילו בדברים של רשות'‪ .‬ובאופן כללי כל מה שמבקש אדם יש‬ ‫מנחה‪ :‬א' ‪ | 12:30‬ב' ‪3:56‬‬ ‫בין קבלת שבת למעריב‬ ‫לו איזה טעם ורצון רוחני או גשמי‪ .‬עוד יש לציין דמהגר"א לעיל שציין בדברי הרמ"א לראשונים‬ ‫מעריב מוצ"ש‪ :‬א' ‪ | 5:31‬ב' ‪ | 5:36‬ג' ‪5:58‬‬ ‫הג"ר יחזקאל ברודיאנסקי שליט"א‬ ‫הנ"ל ע"כ שלא הבין כהחזו"א‪ ,‬כמו"כ המהרי"ק עצמו הביא סייעתא לדבריו מתוס')‪.‬‬ ‫ימות החול‬ ‫לאחר תפילת מוסף‬ ‫גדר דברי המהרי"ק לדעת החזו"א‪' :‬ועיקר טעמו של המהרי"ק‪ ,‬שהאב צריך לבטל רצונו מפני‬ ‫הרב דוד יעקבזון שליט"א‬ ‫רצון בנו בכה"ג‪ ,‬ואין הבן חייב בכיבוד זה‪ ,‬כמו שאינו חייב ליתן מתנות לאביו‪ ,‬מפני שהאב‬ ‫שחרית‪ :‬נה"ח | ‪6:30‬‬ ‫ל‬ ‫חומד חפציו‪ ,‬ואפי' למ"ד משל בן אינו חייב בזה‪ ,‬כמו שאינו חייב בהעדפה‪ .‬ועוד שמצוה באשה‬ ‫מנחה‪13:20 :‬‬ ‫ל‬ ‫שהוא חפץ וכמו שהאריך המהרי"ק'‪ ,‬עכ"ל‪( .‬והיינו דגם אי אמרי' ד'בדבר שחפץ (האב) באמת'‬ ‫מעריב‪23:00 | 19:00 :‬‬ ‫אסור לצערו‪ ,‬מ"מ גם בזה יש שיעור וגבול‪ ,‬ויש לבאר‪ ,‬ומ"מ בדבריו נשמע דפשוט לו‬ ‫לשליחת חומר לגליון לתגובות ולרשימת תפוצה‪ :‬פקס‪ 039578855 :‬או במייל‪gmail.com@7177790 :‬‬ ‫למרנא החזו"א‪ ,‬דאין חובה ליתן לאב 'כל מבוקשו')‪.‬‬ ‫ח‬