צפונות · Tzfinois — חיי שרה (2026-11-02)

עניני
קנין כסף יל שבת קודש בבי
תמ בל
דר
שינו
פרשת חיי-שרה
חד
מיו
לעילוי נשמת
תשפ''ז
סדר לימוד
גליון רל"ה
צפונות ועיונים על עניני הפרשה והמועדים
יו"ל ע"י בני החבורה דקהילת אשי ישראל לע"נ הרב מנחם מנדל ב"ר יחיאל מיכל רוזנבליט זצ"ל
לעילוי נשמת מרת וועלא צילה ב"ר יהודה זוהר ע"ה
קטן שהגדיל בשב"ק
הגאון רבי בצלאל יעקבזון שליט"א
בשבח והודאה לבוית"ש על כל הטובות אשר גמלנו ובפרט עתה שזיכנו שבננו הבה"ח חיים
יהודה נ"י נכנס בעול תורה ומצוות ,ובתוך ההודאה זו בהזדמנות להודות לבוית"ש שזיכה
אותנו להיות בתוך הקהילה המפוארת 'אישי ישראל' מקום שמגדלים בו בני עליה בתורה
ותפילה והשקפה בהירה ברוממות מיוחדת .ובנותן טעם לשבח הגליון המיוחד 'צפונות'
שיוצא מידי שבת בשבתו מלא וגדוש בדברים מיוחדים ,שכותלי ביהמ"ד יוכיחו על הריתחא
דאורייתא בין הת"ח והאברכים ,שדנים ומלבנים בנושאים העולים שם .ונסיים בבקשה
שלא תמוש התורה מפינו ומפי זרעינו וזרע זרענו עד עולם.
הבה’’ח חיים יהודה יעקבזון נ”י
הרמ”א בסי' נ"ג ס"י אומר שאפי' הגיע לי"ג שנים ביום
השבת אין להתפלל ערבית של שבת ,דהרי עדיין אין לו
י"ג שנה .ומסביר המ"ב שמדובר במקומות שנוהגים להתפלל של
שבת בע"ש מבעוד יום משום תוספת שבת ולכן שלא יתנו לקטן להיות ש"ץ להוציא
אחרים בתפילת מעריב ,כיון שלא נשלמו לו י"ג שנה עד ליל שבת ,שתוספת שבת לא
מועיל לענין שנות גדלות הנער וא"כ אמנם נחשב אצלו כבר שבת אבל הוא נחשב עדיין
קטן כ"ז שלא החשיך ולכן לא יכול להוציא אחרים י"ח.
והקשה בשו"ת משיב דבר להנצי"ב בסימן י"ח שאם נחשב קטן בזמן תוספת שבת כיון
שלא החשיך א"כ למה הרמ"א מדבר רק לגבי הדין שלא יהיה ש"ץ להוציא אחרים ולא
מדבר שהקטן לגבי עצמו לא יתפלל מעריב מבעו"י דכיון שהוא עדיין קטן לא מחויב
מעיקר הדין אלא רק מדין חינוך וברגע שיחשך ויהיה לגדול נהיה מחויב מצד הדין
להתפלל מעריב ואיך המעריב שהתפלל בקטנות כשלא מחויב מעיקר הדין ,יפטור את
המעריב שבלילה שאז הוא מחויב מדין גדול ,אלא מוכיח הנצי"ב מהרמ"א שרואים
שהמעריב שהתפלל מבעו"י בקטנות פוטר את המעריב של הלילה בגדלות ורק להיותי
ש"ץ לא יכול.
ומבאר הנצי"ב שהחילוק הוא ,דמצוה שעושה בקטנותו מועיל לגדלות ,ורק ש"ץ לא יכול
להיות ,דיכול רק להוציא עצמו מה שיעשה בקטנות ולא להוציא אחרים כשהוא קטן,
דלהוציא אחרים הוי מדין שליחות וזכיה או ערבות ,וכל שאינו בר חיובא לא יכול לזכות
לאחרים ולהיות שליח דקטן לא נעשה שליח ובודאי שגם לא ערב לאחרים ולכן לא יכול כאשר באים הגאלדענע נעכט אשר ע”י בס’’ד זוכים להתקרב
להוציא אחרים ,אבל הוא עצמו יוצא י"ח מה שהתפלל בקטנות. באמת לבוית”ש ולהדבק בו בלא שום חציצות וראש וראשון
ולכאורה זה תלוי במח' רש"י ותוס' בברכות מ"ח ,האם מה שקטן חייב במצוות זה חיוב בזה הוא בליל שבת קודש אשר דווקא ע”י נעשים עבדי ד’
של הקטן מדין חינוך או שהקטן לא חייב כלל אלא רק אביו חייב לחנכו במצוות וזה
חיוב של אביו בלבד ,דרש"י סובר שזה רק חיוב של האבא ובקטן לא חייב כלל במצוות באמת וביראה ובאהבה.
ותוס' סובר שהקטן חייב במצוות מדרבנן מדין חינוך ,וא"כ לשיטת רש"י שקטן לא חייב והנה ת”ל רבים עושים את המצוה יחד ומתקבצים בבית
כלל במצוות א"כ איך יכול לצאת בתפילת ערבית שהתפלל מבעו"י הרי אז הוא עדיין המדרש להיות חבורה קדושה ע”ד המובא בשל”ה הקדוש
קטן ולא חייב כלל וכשיהיה לילה ונהיה לגדול שיהיה מחויב להתפלל ערבית ואיך יועיל אודות חבורת הבית יוסף וחבורתא קדישא דילי’
מה שהתפלל מבעו"י שאז לא היה מחויב כלל מצד עצמו ,וזה לכאורה מובן רק לשיטת
התוס' שהקטן עצמו מחויב מדרבנן ולכן שייך שיוציא עצמו גם לגדלות. וע”כ הננו קוראים לכאו”א מבני החבורה שיחוס על השכינה
אבל גם לתוס' לכאורה עדיין צ"ב דסו"ס הוי תרי דרבנן כשמתפלל מבעו"י גם מצד שהוא הק’ הנמצאת בגלות ויקבע לה מקום בד’ אמות של הלכה
קטן וגם מצד שתפילת ערבית הוי דרבנן ,ובלילה כשהוא גדול הוי רק דרבנן אחד ושיטת בביהמ”ד בליל שב”ק ועי”ז יושפע שפע רב ועצום על כאו”א
התוס' במגילה יט :ד"ה "ור"י מכשיר" שתרי דרבנן לא מוציא יח' דרבנן אחד( .כמו"כ יש וכל מילי דמיטב ונזכה כולנו להשראת השכינה הגדולה
אותו נידון לגבי ברכות התורה שבירך בבוקר בקטנות איך מועיל ללילה שאז נהיה גדול במקדש ד’ בב”א.
ומחויב לברך מעיקר הדין).
יש עוד לדון האם הקטן יכול לצאת י"ח קידוש שקידש מבעו"י בתוספת שבת ,דקידוש הכ”ד הק’ פנחס שו”ב
הוי דאורייתא ,וא"כ כשקידש מבעו"י שהיה עדיין קטן הוי רק מדרבנן ובלילה שנהיה
לגדול מתחייב חיוב דאורייתא של קידוש ואיך יועיל קידוש דרבנן שקידש מבעו"י
לקידוש דאורייתא שמתחייב בלילה כשנהיה גדול ובשלמא בערבית דהוי דרבנן מועיל
מה שהתפלל מבעו"י דדרבנן מוציא דרבנן אבל קידוש דהוי דאורייתא איך קידוש דרבנן
יוציא קידוש דאורייתא ובשלמא גדול שמקדש מבעו"י בתוספת שבת מבואר בגמ'
בברכות כז :שיוצאים י"ח קידוש כשמקדש מבעו"י ולא צריך לקדש עוד בלילה כש"כ שם
שמתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס וכו'.
ובאמת הקשו שם הראשונים דלשיטות שתוספת שבת הוי רק מדרבנן איך מועיל הקידוש
שקידש מבעו"י דהוי רק דרבנן לקידוש דאורייתא שבלילה מתחייב לקדש המשך בעמ' ג'
עם תחילת זמן חורף הבעל"ט
העלון נתרם לע"נ מרן הגאון רבי צבי ב”ר שמואל מרקוביץ זצוק”ל יתחדש בהיכל בית מדרשינו כולל "יום מחמדים" בליל שב"ק בהיכל בית המדרש
נלב”ע כ"ג מר חשון התשס”ז ציבור בני הקהילה מכיתות ז' ומעלה נקראים בזאת
ת.נ.צ.ב.ה להגדיל תורה ולהאדירה ולחזק ביתר שאת וביתר עוז לימוד התורה בלילות הקדושים הנ"ל
א שליט’’א מרקוביץ שמואל נתרם ע’’י נכדו הרב מילגה תינתן ללומדים :פרטים בהיכל בית מדרשינו
לתרומת סדרים מיוחדים בליל שב"ק ניתן לפנות בטלפון054-8475219 :
קושיא עצומה | שליחות אליעזר
“ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב וצריך עיון
בקרבו" (כד ג) קושיות מבי מדרשא
וצריך עיון גדול הלא לכאורה כיון שאברהם מינה את אליעזר לשליח א"כ מ"ט הוצרך לשבועה
כדי לקיים את שליחותו ,והלא לכאורה כיון שרוצה למנות אותו למקום מסוים איך הוא יכול “ויבא אברהם לספד לשרה” (כג ב)
לעשות משהו אחר .וביותר הרי"ז בתחילת המינוי וודאי דגם לפי הדעות שאחרי המינוי אין כתב רש”י‘ :מבאר שבע’ .וצ”ע דהא אם היה זה כשחזר מהעקידה מאי טעמא היה בבאר
לו אפשרות לבטל (עי' דברי יחזקאל סי' כז) אך זה לכו"ע שבתחילת המינוי הוא ודאי יכול שבע שהוא בכיוון השני ואי נימא ששם הוא גר מ”ט שרה היתה במקום אחר.
לקבוע לאיזה פעולה יעשה ,וכי ס"ד שאם אדם ימנה שליח לקדש לו את רחל הוא יהיה יכול [הרב יעקב ישראל שניידר]
לקדש לו את לאה.
ועוד יל"ע דאף אי נימא תנאי על השבועה ובגמ' ילפינן דיני תנאים מאברהם אבינו ,ואילו בר"ן
בקידושין (כה .מדפי הרי"ף) מבואר דלא בעינן תנאי במינוי שליח וז"ל' :איכא למימר דמתני “היא חברון בארץ כנען” (כג ב)
בהדי שליח שאני דכל תנאי מהני ביה לפי שאינו נעשה שלוחו אלא במה שנראה מתוך דבריו'. קשה מדוע כאן כ’ דחברון היא בארץ כנען ,ולקמן (כד יט) כ’ עוד פעם דחברון היא בארץ
כנען.
[הרב אשר פורמן]
צפונות רבותינו לבית הלוי “שמעני אדני נשיא אלוהים אתה בתוכנו” (כג ו)
קשה מדוע אנו מזכירים את הלשון ‘שמעני’ כל הזמן ומא”ש מכל מקום שלא מוזכר
הרב אהרן שמואל הלוי לשון זה.
בדין קנין כסף ,וחליפין ומתנה ע"מ להחזיר בכסף שהם ככסף [הרב יעקב ישראל שניידר]
א( .קידושין ו ):אמר רבא הילך מנה על מנת שתחזירהו לי באשה אינה מקודשת ,ואמר
רב אשי לפי שאין אשה נקנית בחליפין וכתבו תוס' ונראה לר"י דאין מתנה ע"מ להחזיר “ארבע מאות כסף ביני ובינך מה היא” (כג טו)
חליפין ומדרבנן הוא דלא הוו קידושין. ברש”י‘ :ביני ובינך ,בין שני אוהבים כמונו’ .וצ”ב מה ענין אהבה לכאן ,ולולי דבריו ג”כ,
אמנם ברמב"ם (אישות ה ,כג) מבואר דאשה אינה נקנית בחליפין דמתנה ע"מ להחזיר תינח ‘בינך’ יכול להתפרש על עשירותו של אברהם שלא אכפת לי’ בתשלום ,אבל ‘ביני’
הוא כמו חליפין ,וע"כ אינה מקודשת וצ"ב דבמה דמי זה לחליפין. מה פירושו.
וכתב בברכת שמואל (קידושין ב) דכל קנין חליפין מדין קנין כסף הוא ויש ב' דינים בקנין
כסף האחד בתורת דמים דבעי ממון ,והשני בתורת חליפין דבעי כלי ואפילו ע"מ להחזיר [הרב ישראל הכהן ארנטרוי]
ושני הדינים הם בדין כסף קונה ,והוכיח מרן הגר"ח שהדבר מבואר בדברי הראב"ד
(עבדים ה ,ג) שהעבד יוצא לחירות בקנין סודר דהקנין הרי הוא ככסף ואף שבתורה לא “אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו” (כד ב)
כתיב רק שיוצא בכסף מ"מ יוצא גם בחליפין משום דהקנין הרי הוא ככסף.
במדרש איתא דמושל בכל אשר לו הכוונה ‘שליט ביצרו כמותו’ ,וקשה מאי טעמא יש קשר
וביאר לפ"ז מה דאין אשה נקנית בחליפין דאף דחליפין מדין כסף קונה ,אך מ"מ הוא רק בין השליחות של אליעזר לבין מה שהוא שלט ביצרו כמו אברהם והלא הוא הוי מעשה
בדברים שנאמר בהם דכסף קונה אך באשה אמרה תורה דבעינן מעשה קידושין דקיחה
וזה מועיל ע"י כסף ,ובדין קנין הקיחה דקידושין לא נאמר דחליפין ג"כ כסף שיקנה מדין שליחות גרידא ומה טעם בחרו דוקא הכא להודיע את גדלותו של אליעזר.
כסף דהא חליפין איתנהו בפרות משו"פ ,ומעשה עושין בעי פרוטה. [הרב אשר פורמן]
ובזה יש לתרץ דגם מתנה ע"מ להחזיר אינו קנין כסף ,דדין כסף הוא דוקא אם אינו ע"מ
להחזיר אלא דמאחר דנאמרה ההלכה דחליפין ג"כ קונה מדין כסף ,תו ילפינן גם כסף “ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו” (כד ב)
מחליפין דמהני בו גם מתנה ע"מ להחזר וע"כ באשה כמו דלא מצי למקניה נפשה מדין
חליפין מגזה"כ דבעינן מעשה קידושין גם מתנה ע"מ להחזיר לא מהני בה ,כיון שלא קשה מה הטעם שאברהם אבינו הוא זה שדואג לשידוך של יצחק והא יצחק היה גדול
נלמד אלא מדין חליפין. ועומד ברשות עצמו ולא היה זכות לאברהם כלל לקדש עבור יצחק ,ולא מצינו שמה שהוא
נתן לה סבלונות שדנו בהם שהוא מטעם קידושין היו מיצחק ולא מאברהם (והרי המתנות
היו מאברהם).
בהא דילפינן קנין כסף מקרא דהקדש דונתן הכסף וקם לו'
[הרב יעקב ישראל שניידר]
כתב בספר חידושי רבינו חיים הלוי (מעשר ח,ג) וז"ל דהנה יסוד קנין כסף הוא מה שקונה
את הדבר שכנגדו ,ויסוד דין קנין משיכה הוא מה שקונה את גוף הדבר דממילא נתחייב
שכנגדו בתשלומין ,והרי גם שוה כסף מהני לקנות את הדבר שכנגדו ,דגם שוה כסף “לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני” (כד ג)
חשוב כסף לעשות קנין כסף לקנות את שכנגדו עכ"ל. צריך עיון הרי הטעם שהוא לא לקח מבנות כנען מבואר הדבר שהוא משום שמידות
והקשה מהא דמבואר בפרק הזהב דדין קנין כסף תלוי באם חשוב כספא או פירי ,ומשום עוברות בירושה ועל כן חשש לזרע יצחק שיעבור לו מהמידות של ‘כנען’ ,אך יקשה הלא
שהכל הוא לפי הנישום אם הוא בתורת כסף או בתורת פירי .והיכי אמרי' ושוה כסף גם אצל רבקה היה לה אח ששמו לבן שמידותיו היו ידועות ‘ביקש לעקור את הכל’ ,וכן
כסף לקנות כסף הקדש או מעות מעשר שני ותירץ דכל זה הוא רק בקנין הדיוט דהתם אב ששמו בתואל שבחז”ל גילו את גנותו ,וא”כ מאי שנא משפחת בתואל ממשפחת כנען.
הוא דהוי דינא דהכל לפי הנישום והטבעא הוא כספא ,משא"כ בקנין כסף דהקדש
ומעשר שני ,כיון דעיקר דין חילול הוא דבזה חל על החולין דין הקדש ומעשר שני ,בזה [הרב יעקב ישראל שניידר]
הוא שנעשה שיצא ההקדש לחולין ,וזהו גופי' עצם הקנין גם כן ,על כן אמרינן דלעולם
החולין הם דחשיבי כספא שקונין את ההקדש ומחלין אותו ,ואף הדבר המקודש מיקרי “ואשביעך בה’ אלוקי השמים ואלוקי הארץ אשר לא תקח אשה לבני” וכו’ (כד ג)
'פירי' ואף הדבר הנקנה'. לשם מה היה אברהם אבינו צריך להשביע את אליעזר על הדבר הזה ,והלא תיפו”ל שכיון
ותקם רבקה ונערותיה וגו' ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את רבקה וילך (כד ,סא) שהוא רק שליח על כן אינו יכול לקדש ,ומה הצד כאן שהוא יהיה יכול.
בהא דכתיב ותקם רבקה ותלכנה ,ויקח את רבקה ,דלכאורה הוא כפול ביארו בשם מרן [הרב אשר פורמן]
הגרי"ז דהוי כאן נישואין של מסירה ,מסר האב לשלוחי הבעל ,ועל ידי 'ותלכנה אחרי
האיש' ,הי' כאן קיום 'ויקח העבד את רבקה' [וכן הוא מפורש בספורנו ויקח העבד את “כי אל ארצי ואל מולדתי תלך” (כד ד)
[רש”ת] רבקה מיד שלוחי האב שמסר לשלוחי הבעל.
בסוף הפרשה הקודמת נלמד ‘ויגד לאברהם לאמור הנה ילדה מלכה’ ,וברש”י שם שנתבשר
שנולדה רבקה בת זוגו .ולכאורה יל”ע דא”כ מדוע לא אמר ישר לאליעזר שילך מיד להביא
את רבקה.
פליאה | ישמעאל צדיק או רשע [הרב אורי ארלנגר]
“ואלה שני חיי ישמעאל” (כה יז)
“ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ” (כד ז)
פרש”י‘ :למה נמנו שנותיו של ישמעאל ,כדי לייחס בהם שנותיו של יעקב .מן שנותיו של
ישמעאל למדנו ששמש יעקב בבית עבר י”ד שנה כשפירש מאביו קודם שבא אצל לבן, קשה היכן מצינו לשון שבועה אצל אברהם ויצחק ,והא לכאורה לא מצינו לשון שבועה
שהרי כשפירש יעקב מאביו מת ישמעאל’( .מגילה יד.). אלא לשון ‘ברית’ ,ועוד קשה מהו ‘לאמר’.
והוא פלא דבפשוטו הקושיא היא הרי ישמעאל היה רשע ועל כן מאי טעמא מנו את שמו, [הרב אשר פורמן]
וכן מפורש ברש”י מגילה י”ד ‘מה לנו למנות שנות הרשעים’ והוא פלא גדול הרי רש”י מיד
בד”ה אחרי זה כ’ ‘אין גויעה אלא בצדיקים’ “אשר לקחני מבית אבי ואשר דיבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת” (כד ז)
ואין לומר דהוא סתירת הסוגיות דהא רש”י הביא זה בדיבור אחר דיבור ,וביותר דמפורש
בברית בין הבתרים שנתבשר אברהם אבינו שיקבר בשיבה טובה ופירש רש”י שיעשה צריך עיון הלא הנידון היה האם הוא ישיב את יצחק למקום זה או לא ,וא”כ מה השייכות
ישמעאל תשובה בימיו ,ואי נימא שישמעאל יעשה תשובה בימיו ,א”כ מה בישר לו שיהיה של מה שה’ הבטיח לזרעו את הארץ הזאת והלא יתכן שהוא יהיה בחו”ל ויקבל זרעו את
לו שיבה טובה ,וביותר מה יענה על גוף דברי רש”י ‘אין גויעה אלא בצדיקים’. אר”י.
[הרב יעקב ישראל שניידר]
לתרומות עבור אחזקת הכולל להפקדות נא לפנות אל
לתרומות עבור עניי הקהילה הרב י.י .שניידר
נא לפנות אל בפיקוח מורינו הרב שליט''א
הרב י.י .שניידר 054-8475219
054-8475219
נא לפנות לגבאי ביהמ''ד או הרב שמואל קארפ
050-4106327
ב
וצריך עיון יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים
קושיות מבי מדרשא אמר רבי אחא ,יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים ,שהרי פרשה של
אליעזר כפולה בתורה ,והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה.
אולי יש ליתן טעם לזה דהנה מצינו מגדולי האחרונים שפירשו דבשעה שהרא"ש מביא ראיה
“ונקית משבועתי” (כד ח) מגמ' וכדו' הביאור בזה הוא דיש כאן ראיה של הרא"ש ועל זה יש לפלפל בראיות וקושיות,
פרש”י‘ :וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא’ .וצ”ע דכ’ רש”י (בפסוק מט) על אמנם בשעה שהרא"ש אומר לבי אומר לי אין הביאור דזה כביכול ראיה מסוימת אלא הוא
ימין או על שמאל מבנות ישמעאל או מבנות לוט ,והפלא הוא דהרי אברהם לא 'כל התורה כולה' משום שהלב של הרא"ש מורכב מכל התורה כולה ,ועל כן גם הראיה היא
הזכיר במאומה שהוא בנות ישמעאל או לוט אלא הוא אמר שהוא יקח אשה מבנות סוג ראיה אחרת.
אשכול ענר וממרא. ועל פי זה יש לומר הכא דהביאור הוא דיפה שיחתן של עבדי אבות משום שהשיחה של אליעזר
[הרב יעקב ישראל שניידר] שהיה עבדי אבות הוא ההתגלמות של כל האבות בעצמם ולא רק על ידי דבר מסוים אלא הוא
על כל הדבר בעצמו ,ועל כן יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים'
ועוד יש להוסיף בזה דגבי אברהם אבינו מצינו את המסירות העצומה שלו לחסד עד כדי
“והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה’ דרכו אם לא” (כד כא) שבשעה שהוא ראה שאין אנשים בחוץ ,הוא לא הסתצפק בזה שאין עכשיו אנשים שצריכים
פירש”י‘ :משתומם ומתבהל על שראה דברו קרוב להצליח ,אבל אינו יודע אם לאירוח אלא הוא בעצמו מתוך חולי יצא לבדוק אולי בכל זאת ישנם כמה אנשים הצריכים
ממשפחת אברהם היא אם לאו’ ,ע”כ .וצ”ע טובא מדברי רש”י להלן פכ”ג דלאחר לכך ,וזה הביאור במה שכ' 'אהבת חסד' דהביאור בזה דעיקר מה שצריך בחסד אינו רק החסד
שנתן לה שאל לה בת מי את לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם כו’ ,וא”כ היאך בעצמו אלא 'אהבת חסד' ולא מצינו כביכול אהבת מעקה וכדו' משום שגבי חסד העיקר הוא
כתב כאן שלא ידע אם היא ממשפחתו של אברהם .ובאמת בדברי רש”י הללו צ”ע גם האהבה הגדולה לחסד זה.
מיניה וביה ,דכיון דהיה בטוח בזכותו של אברהם א”כ למה באמת הוצרך לשאול וזה מה שבחן אליעזר את רבקה האם יש לה 'אהבת חסד' האם היא עושה מה שמבקשים
בת מי את. ממנה בתור חסד או שהיא גם מציעה לגמלים ובזה היא מקיימת את המושג 'אהבת חסד' ומי
שמקיים זה הוא זה שיש לו זכות להיות במשפחת אברהם אבינו.
[הרב אהרן דיקמן]
“ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחץ רגליו ורגלי קטן שהגדיל בשב"ק | המשך מעמ' א'
האנשים אשר אתו” (כד לב)
מדאורייתא ,ובאור-זרוע אומר שמוכח מכאן ע"כ שתוספת שבת הוי דאורייתא ולכן גם כשקידש
מבואר שהיו עם אליעזר עוד אנשים ,וכן מבואר להלן פס’ נד ונט ,וצ”ע למה בתחילת מבעו"י בתוספת שבת היה מחויב מדאורייתא ולכן מועיל גם לפטור עצמו בלילה אבל המרדכי
הפרשה לא הוזכר שום אנשים אלא רק אליעזר והגמלים. בשם ר' טוביה מוינא אומר בפ"ב דמגילה שגם אם תוספת שבת הוי רק מדרבנן פוטר את החיוב
[הרב אשר גרינוולד] של קידוש דאוריתא של הלילה ,וז"ל כיון דבשעה שמקדש יבוא אח"כ לחיוב דאורייתא ,ולכן
אומר שם המרדכי שסומא שחייב במצוות רק מדרבנן פוטר בניו ובני ביתו מקידוש דיכול לבוא
לידי חיוב דאורייתא אם נתפקח ולכן יכול להוציא אחרים אפי' שהוא דרבנן והם דאורייתא ,ורק
“עבד אברהם אנכי” (כד לד) נשים הגמ' אומרת שלא יכולים להוציא י"ח בברכהמ"ז אנשים ,שדרבנן לא מוציא דאורייתא,
יל”ע מדוע בכל הפרשה לא מוזכר שמו של אליעזר ורק מוזכר בתור עבד אדוניו או דנשים לא יבואו לידי חיוב דאורייתא לעולם ולכן לא יכולות להוציא י"ח ,משא"כ בקידוש
‘המושל בכל אשר לו’. שמקדש מבעו"י ,אמנם עכשיו הוי דרבנן אבל יבואו לחיוב דאורייתא בלילה ובזה יוצא י"ח במה
[הרב אשר פורמן] שקידש מבעו"י.
ובקו”ש ח"ב סי' ז' מבאר את דברי המרדכי .שכדי שדרבנן יוציא דאורייתא צריך שני דברים ,א.
שיהיה בר חיובא ,ב .שיהיה חייב בפועל ,ולכן מי שמקדש מבעו"י הוא חייב בפועל גם מבעו"י
“אולי לא תלך האשה אחרי” (כד לט) מדרבנן משום שבת — וכלפי מה שצריך שיהיה בר חיובא אמנם עכשיו לא נחשב בר חיובא
ופירש”י‘ :אלי כתיב ,בת היתה לו לאליעזר ,והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו מדאורייתא אבל לזה מועיל מה שיכול לבוא לידי חיוב דאורייתא בלילה ,שע"ז נחשב כבר עכשיו
אברהם לפנות אליו להשיאו בתו ,א”ל אברהם בני ברוך ואתה ארור ואין ארור בר חיובא דהרי גם עכשיו מחויב שבלילה יצטרך לקדש מדאורייתא ,ולכן נחשב בר חיובא ,וכן
מתדבק בברוך’ .ויל”ע מדוע דוקא כאן בסיפור הדברים לבתואל רמז אליעזר ענין סומא אם יתפקח עכשיו יהיה מחויב מדאורייתא וע"ז נחשב בר חיובא ולכן יכול להוציא אחרים
בתו ,ולא נרמז בגוף המעשה שמובא בפסוקים לעיל (פסוק ה) שאמר אליעזר שחייבים מדאורייתא.
לאברהם ‘אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי’. אבל לכאורה כל דברי המרדכי שייכים בגדול שקידש מבעו"י דנחשב בר חיובא מבעו"י כיון
שעכשיו מחויב שבלילה יצטרך לקדש מדאורייתא ,אבל בקטן שמקדש מבעו"י לכאורה לא דומה
[הרב יהודה הלוי] לגדול דבשלמא גדול נחשב עכשיו בר חיובא משום שגם עכשיו נחשב מחויב שבלילה יצטרך
לקדש מדאורייתא וע"ז נחשב לבר חיובא גם מבעו"י ולכן יוצא ע"ז גם את הקידוש דאורייתא
“ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי” (כד מ) של הלילה ,משא"כ קטן אמנם בלילה יזכה להיות גדול ויתחייב בקידוש מדאורייתא אבל זה
התחדשות שבלילה נהיה לגדול ,אבל כ"ז שלא השיג הוא קטן לכל דבר ובאותו הזמן אין לו שום
צריך עיון מ”ט אברהם היה צריך לומר לו גם ‘ממשפחתי’ וגם ‘מבית אבי’. חיוב גם לא שכשיגדל שיצטרך לקדש מדאוריתא דעכשיו הוא קטן ופטור מדאורייתא ממצוות,
[הרב אשר פורמן] וא"כ זה לא נחשב שיבוא אח"כ לידי חיוב דאוריתא ,וא"כ לא נחשב בר חיובא כלל וא"כ לא יכול
לצאת י"ח בקידוש שיקדש מבעו"י לקידוש דאורייתא של הלילה דהוא יותר גרוע ממי"ש דסומא
בבכח הוא חייב והרי אם באותו זמן יתפקח יהיה מחויב במצוות ,משא"כ קטן לא יכול להתחייב
“ואבוא היום אל העין” (כד מב) דעכשיו הוא קטן וצריך שיגיע למצב חדש של גדלות ,וא"כ לכאורה איך יועיל הקידוש שמקדש
פרש”י‘ :אמר רבי אבא יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים’ .וצ”ע דלא מבעו' לקדוש דאוריתא של הלילה.
מצינו כלל שמוזכר שיחה של אליעזר מלבד בפעם זאת .ואמאי ,והא יפה שיחתן של והמג”א בסי' רס"ז מביא את המרדכי ושואל על המרדכי שהרי הדין הוא שקטן לא יכול להוציא
עבדי אבות יותר מתורתן של בנים ,ועוד יל”ע איך יתכן שיש שיחה שהיא עדיפה על י"ח בברכהמ"ז את אביו אם אביו אכל כדי שביעה דכיון שאביו חייב דברהמ"ז דאורייתא והקטן
תורה ,וכי יש דבר שהוא יותר מהתורה ,והלא אין דבר שוה לדבר אחד מן התורה. חייב רק מדרבנן שהוא קטן אפי' אכל כדי שביעה ודרבנן לא מוציא דאורייתא ורק אם אביו לא
[הרב יעקב ישראל שניידר] אכל כדי שביעה שאז חייב רק מדרבנן יכול הקטן להוציא אביו דדרבנן מוציא דרבנן ,ושואל
המג"א שלפי המרדכי הנ"ל למה הקטן לא מוציא י"ח את אביו גם כשאביו אכל כדי שביעה הרי
הקטן יבוא לידי חיוב דאורייתא כשיגדל וכמו שבקידוש מבעו' מהני לקידוש הלילה כיון שיביא
“מה’ יצא הדבר” (כד נ) לידי חיוב דאורייתא כך הקטן יבוא לידי חיוב דאורייתא כשיגדל ולמה לא מוציא י"ח את אביו
קשה דלכאורה כאן מצינו שהם הסכימו לשידוך ,ואילו לאחר מכן לפתע הם אומרים כשאכל כדי שביעה.
שנשאל את הנערה האם היא מסכימה או שאינה מסכימה. לכאורה לפי הנ"ל לא מובן הדמיון לקטן דבשלמא גדול שמקדש מבעו"י נחשב עכשיו בר חיובא
[הרב אשר פורמן] דעכשיו בכה"ג מחויב שכשיחשך לקדש מדאוריתא ועי"ז נחשב לבר חיובא ולכן מוציא עצמו
מבעו' ,משא"כ קטן דעכשיו שהוא קטן לא מחויב שכשיגדל יצטרך לקדש מדאוריתא דעכשיו
הוא קטן ואין לו שום חיובים כלל מדאוריתא וא"כ ממילא לא נחשב בר חיובא ואיך יוציא אביו
“ויצא יצחק לשוח בשדה וירא והנה גמלים באים” (כד סג) שחייב מדאוריתא בברהמ"ז אבל המג"א שכן מדמה קטן לקידוש של גדול מבעו' א"כ לכאורה
יל”ע מה פסוק זה בא ללמדינו וכי לומר שהוא ראה גמלים ,והא מה יש בזה שהוא לפי דבריו אם הקטן קדש מבעו' צריך לצאת י"ח קידוש גם של הלילה שחייב מדאוריתא וכמו
ראה גמלים. שהבין שיכול להוציא ברכהמ"ז דאוריתא .עוד צ"ב בדברי המג"א דלפי הנצי"ב הנ"ל לק כלל
קושית המג"א דקטן גם אם מוציא עצמו דנחשב מבוא לידי חיוב כשיגדל אבל להוציא אחרים
[הרב יעקב ישראל שניידר] ודאי לא יכול דאין לקטן שליחות וזכיה וערבות.
“ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושבעים שנה ושבע שנים” (כה יז) לזכות חתן הבר מצוה
יל”ע דלעיל (ריש הפרשה וכה ז) פרש”י גבי אברהם ושרה דבא ריבוי ‘שנה’ למימר הבה''ח חיים יהודה יעקבזון נ''י
שהיו בבגרותם בלי חטא כבצעירותם ,וא”כ מה נימא גבי ישמעאל. יהי רצון שיזכה לעלות מעלה מעלה
[הרב מנשה וולף]
במעלות התורה והיראה
לעילוי נשמת מרת וועלא צילה ב"ר יהודה זוהר ע"ה לע"נ הרב יצחק צבי ב"ר שלמה זלמן ליברמן זצ"ל
נלב"ע כ"ז מר חשון נלב"ע כ"ט מר חשון התשל"ט
ג נתרם על ידי בנה הרב טוביה אברהם זוהר שליט"א
ת.נ.צ.ב.ה.
נתרם על ידי בנו רבינו הגר"א ליברמן שליט"א
ת.נ.צ.ב.ה
'וַ י ְַד ֵּבר ֶאל ֶע ְפרֹון ְּב ָאזְ נֵ י ַעם ָה ָא ֶרץ לֵ אמֹר ַאְך ִאם ַא ָּתה לּו ְׁש ָמ ֵענִ י נָ ַת ִּתי
גדר קנין כסף האם הוא משום כסף שיווי או שהוא משום כסף קנין | הרב יעקב ישראל שניידר
גדר כסף החוזר וחידוש האחרונים בזה נחלקו האחרונים ביסוד קנין כסף האם מה שהוא קונה הוא משום 'מעשה קנין של כסף'
האחרונים חידשו שקנין כסף מועיל רק כשעל ידי נתינת הכסף חל חיוב על המקבל היינו כמו שמצינו בקנין סודר וכדו' או דילמא שהחפצא של הקנין בכסף שונה במהותו מקנינים
המוכר להקנות בתמורה את החפץ ואם יסרב להקנותו הרי הוא מחויב להחזיר את הכסף אחרים ומעשה הקנין הוא משום התמורה שהוא מקבל.
אבל כשקבלת הכסף אינה מחייבת כלום את המקבל ולא חלה עליו חוב חזרת הדמים אילו דעת הסמ"ע דהוא מטעם כסף שיווי
לא יחול המקח אין כאן סיבה לקנין. ז”ל הסמ"ע שם 'ונתן לו כסף שוה פרוטה דבפחות מפרוטה אין חשיבות לקנות בו ואיירי
והוכיחו כך מהמבואר בבבא קמא (ע) שכשהמוכר זכה בכסף באופן שמתחייב בנפשו כגון דוקא כשנתן לו השוה פרוטה על דמי הפרעון והשאר זקף עליו במלוה או לא עייל ונפיק
עקוץ תאנה מתאנתי ותקנה לי גניבותיך ,כיון ד'קם ליה בדרבה מיניה' הרי אין עליו חלות אזוזי וע"ד שנתבאר בסימן זה בס"י וקיצר כאן וסמך אמ"ש אחר זה או כשכל שיווי המקח
שום חוב שהיה ראוי שיתחייב בו מחמת מה שעשה באותו זמן ואף שהחפץ הגנוב לא יהיה אינו אלא פרוטה אבל אין לומר דלא איירי כאן בכסף שנותן בשביל שווי המקח אלא שנותן
בעין לא יחולו עליו חיובי תשלומין ,וכיון שלא חל עליו חוב תשלומין המקבל אינו קונה לו פרוטה שבפרוטה זו נשתעבדו זה לקנות וזה למכור ושאין אחד יכול לחזור דומיא דקנין
המקח וזהו מחמת שצריך 'כסף החוזר' כלומר שחל חוב להחזירו לולא חלות המכירה. שטר וחזקה וקנין סודר דז"א דהא קנין כסף נלמד משדה עפרון וכסף הנזכר בשדה עפרון היה
ונקט בשערי יושר (שער ז' פי"ב) שבגמרא מדובר בקנין כסף ,אולם יש להעיר דהא דמי שווי השדה'.
התוספות ב"ק (שם) ד"ה באומר פירשו בשם רבינו תם שאין מדובר בכסף אלא בחליפין והוא משום דס"ל להסמ"ע דקנין כסף האמור בקרא הכוונה הוא לכסף שווי שהוא דמי השדה
ומכח קנין חליפי שוה בשוה שמועיל לדעת רבינו תם גם בפירות ולדעתם מוכח שגם קנין ומדין זה הוא מהני דיש כאן שווי של השדה וקונה תמורתו.
חליפין חל דוקא מכח החוב שנוצר תמורת נתינת הממון. דעת הב"ח והט"ז דהוא מטעם מעשה קנין כמו קנין סודר
והנה בטעם שצריך בקנין כסף שיתחייב המוכר להשיב את הדמים שקיבל או לתת תמורתם ז”ל הב"ח 'וכסף זה הוא כסף קנין ואינו דוקא דמי השדה אלא כסף שהקרקע נקנית בו כלישנא
מצינו שתי דרכים באחרונים: דקרא שדות בכסף יקנו'.
לפי פשוטו ביאור ההלכה הוא שצריך שיחול 'חוב' בשביל הקנין מפני שהחוב עצמו הוא ז”ל הט"ז 'מ"ש סמ"ע סק"א דכל שלא נתן בתורת שווי מקח אינו קונה לא הבנתי דבריו
כחו וסיבתו של קנין כסף ,ולא נתינת הכסף כלל אלא רק שהיא גורמת שיתחדש חוב ועל דהא כ' רמ"א סי"ז באמר ערבוני יקון קנה הכל ועוד הא גם גבי קנין דאשה בכסף נלמד
ידי החוב הוא קונה. מעפרון כמו דאיתא ריש קדושין וזה פשוט דבאשה קונה אותה דרך נתינה לחוד לא בתורת
וביארו בזה על פי דברי הנתיבות המשפט (סי' שדמ ביאורים סק"א) שבכל מקום שיש חוב שווי מה שהוא שוה'.
ושיעבוד ונתרצו לייחד איזה דבר לשם פרעון תמורת השיעבוד חל קנין גם בלי מעשה קנין, נמצא א"כ מחלוקת יסודית האם הטעם שקונה קנין כסף הוא כמו כל הקנינים בתורה
מפני שכשיש תביעה לגוביינא ומייחד לו הממון לשם הפרעון נחשב שיש סיבה להיעשות כדוגמת סודר וכיו"ב או דילמא שהוא קנין שונה שהוא מטעם התמורה שיש על ידי זה
לבעלים עליו כאילו היה מעשה קנין שהוא סיבה להיעשות בעלים. שהוא נותן לחבירו כסף.
אלא שלפי זה יש להקשות טובא דדין זה הוא דין כללי ולא נלמד מפרשת קנין כסף ,וא"כ דברי האחרונים בענין זה והראיות:
מאי טעמא צריך לימוד מיוחד לזה לומר דמהני קנין כסף בכה"ג. א הט"ז (ס"ב) כתב להוכיח כדברי הב"ח ממה שלמדים מהכסף האמור בעפרון שהאשה
והקשה בחידושי רבי שמעון שקאפ (קידושין סי' ב') כיצד יכול לפרוע חפץ שוה אלף זוז מתקדשת בכסף ובאשה לא שייך כסף פרעון שאין הפרוטה שיווי של האשה אלא מוכרח
בתמורה לחוב של פרוטה בלבד והרי אין מסתבר שמוזיל אצלו כל השוויות כאילו אינה שקנין כסף הוא ע"י נתינת פרוטה לשם קנין.1
שוה אלא פרוטה ,ועוד שאם כן לא יוכל לגבות ממנו אחר כך את שאר הדמים שהלא מחל ובראש דוד (פרשת חיי שרה ד"ה ומה שהקשה) כתב ליישב שהקונה אשה אינו קונה אותה
עליהם. לשפחה שיצטרך לתת כסף מחירה וקנאה רק לאישות ,ואינה נמכרת ולכך קונה אותה דרך
וכתב לבאר שיכול להקנות את החפץ כלפי חלק ה'בעין' שלו ומבלי להקנות את השוויות נתינה ,וכעין זה כתב בגאון צבי שאין למדים ממש קידושי אשה וקנינה מקנין שדה ורק
והערך שבו וממילא את השויות עדיין הוא יכול לתבוע ממנו בתורת 'משתרשי ליה' במה פירוש הפסוק 'כי יקח איש אשה' נלמד משדה עפרון ,ולעולם באשה הוא דרך קנין כיון
שהרויח נמצא שהוא מזכה לו את ה'בעין' להשתמש בו תמורת הפרוטה אבל את הערך הוא שלא שייך בה שיווי ,ובשדה לא קנה אלא בתורת שיווי מקח.2
מעכב לעצמו שלא יוכל למכרו לאחרים ולהרויח ממנו עד שיפרע לו כל הדמים.5 ב .בנתיבות המשפט (ביאורים ס"ק ב) נקט כדעת הט"ז והב"ח דהוא גדר של מעשה קנין
וכמו כן ביארו לפי זה מה שמצינו שאפשר לקדש אשה תמורת קבלת הנאת פעולה מבלי כסודר ,והוסיף להוכיח כדבריהם שהרי הנותן כסף במתנה על מנת להחזיר קונה ,ואם קנין
שהמתקדשת קיבלה כסף בעין כפי שאמרו לגבי דין ערב (קידושין ז ב) ולגבי אדבר עליך כסף הוא התשלום עבור שיווי השדה הרי פרעון על מנת להחזיר ודאי אינו פרעון וא"כ כיצד
לשלטון (שם סג) ולכאורה אין כאן נתינת כסף בעין ולא זכתה בדבר שקיים אצלה כ'ממון', יקנה בו אלא ודאי שקנין כסף היינו נתינת כסך לשם קנין ,ושייך כך גם על ידי נתינה על
והביאור בזה שכיון שחסכה בכך את מה שהיתה צריכה לשלם תמורת ההנאה יש אצלה מנת להחזיר כיון ששמה מתנה.
חוב והיא נפטרת ממנו תמורת ההתרצות להתקדש הרי שאין כאן נתינת דבר בעין ומכל ובחידושי הרי"ם סק"ג כתב ליישב לדעת הסמ"ע שאף שהמוכר מחויב להחזיר את המתנה
מקום מועיל מה שחל חוב כדי לדון שתמורת החוב היא מקנה את עצמה. בשביל קיום התנאי מכל מקום קיום התנאי הוא נתינה בפני עצמה ולא ביטול התשלום
והנה בעיקר ההוכחה מהסוגיא ד'עקוץ תאנה ותקנה גנבתי' שצריך שיחול חוב ובמתחייב שהיה בתחילה ולכן גוף נתינת הכסף על ידי הלוקח נחשבים לדמי המקח.3
בנפשו לא חל חוב תמה המחנה אפרים (ריבית סי' ב) הרי מצינו מחלוקת אמוראים בזה וכתב עוד שמדברי הרמב"ם יש לדקדק שבקנין כסף אין מועיל קנין על מנת להחזיר
(סנהדרין עג) שלדעת רבא הבא במחתרת אף על פי שמדין קם ליה בדרבה מיניה פטור שהרמב"ם (מכירה פ"ה ה"ז) מביא מה שאמרו (קידושין ו) שקונים במתנה על מנת להחזיר
מתשלומין מכל מקום אינו קונה את הגזילה אם היא בעין ,אלא מה שנפטר מכח שמתחייב לענין קנין חליפין ואילו בדיני קנין כסף לא הביא כלל את הדין שקונים בכסף אפילו אם
בנפשו הוא רק שאין לו חיוב תשלומין לשלם מכיסו אבל כל זמן שהגזילה בעין אין זה נתן על מנת להחזיר ומשמע שהרמב"ם פירש שדברי הגמרא שקונים שדה במתנה על מנת
עונש תשלומין' ואדרבה את שלו הוא משיב לו ואין חלות פטור כלפי תביעת השבת ה'בעין' להחזיר הוא על ידי קנין חליפין אבל בקנין כסף אינו קונה כשנותן על מנת להחזיר ולפי זה
לדעת רבא ואם כן כמו כן יצטרך להחזיר את התאנים אם הם עדיין בעין ואיך הוא זוכה יש לומר כשיטת הסמ"ע שקנין כסף הוא פרעון שאכן אינו מועיל כשנותן הדמים על מנת
בהם. להחזיר משום שפרעון על מנת להחזיר אינו פרעון.4
ולפי”ז הוסיפו רבי שמעון שקאפ (קידושין סי' ב) והחזון איש (ב"ק סי' ט"ז סקי"ב) שיש באבני מילואים (סי' כ"ט סק"ב ד"ה ונראה) נקט כדעת הסמ"ע שקנין כסף הוא כסף הניתן
לחזק את הקושיא שאם כן נדחית הוכחת האחרונים שהרי אף אם נאמר שצריך כסף החוזר לפרעון ,ועל הוכחת הט"ז מקידושי אשה שלא שייך בה כסף שיווי כתב שמדברי הרא"ש
יש כאן כח של כסף החוזר שהרי אם המוכר לא זכה במעות יוכל הלוקח להוציא מידו את ב"מ פ"א סי' מט מבואר שקידושי אשה הוא כסף שיווי ,שכן כתב שהמוכר שטר חוב לחבירו
המעות ואף להוציאם בדיינים ואם כן מאיזה טעם לא יחול קנין כסף. וחזר המוכר ומחלו אין צריך המוכר לשלם ללוקח את סכום החוב שהיה כתוב בשטר רק
ורבי שמעון שקאפ והחזון איש כתבו להקשות כך גם לדעת רב בסנהדרין שסובר כשיעור הדמים שנתן הלוקח עבור השטר ,ומוכיח הרא"ש דין זה ממה שהמקדש בשטר
שכשמתחייב בנפשו הוא זוכה בגזילה אף כשהיא בעין שזהו דוקא בגזלן שקונה בקניני חוב של אחרים אינה מקודשת (קידושין מט) לפי שהאשה לא סמכה דעתה משום שהבעל
גזילה אבל כאן שאין בכוונת המוכר לגזול ולא עשה קנין גם רב מודה שבפועל לא זכה יכול לאחר מכן למחול את החוב ,ותמה הרא"ש למה האשה חוששת ממה שימחול הלא
ויכול הקונה להוציא מידו שהלא דוקא בגזלן מתוך שרוצה לזכות ולהשתלט על החפץ הבעל יתחייב לשלם לה ,אלא ודאי שלא יתחייב להחזיר לה כל סכום החוב שכתוב בשטר
ומעיקר הדין היה צריך לזכות בגזילה אלא שחיוב 'והשיב' מעכבו מלזכות לכך סובר רב אלא מה שנתנה לו עבור השטר והרי היא נתנה לו קידושין שנתקדשה עבור השטר ,וקידושי
שכשפטור מחיוב השבה ואין מה שיעכבו מלזכות הגזלן זוכה על ידי קניני הגזילה כיון אשה אינם שוים יותר מפרוטה ,הרי מבואר שקידושי אשה הוא בכסף שיווי ,שהרי הרא"ש
שיש סיבה לקנותו אבל כשהמוכר בפועל אינו עושה מעשה גניבה בודאי שצריך להשיב את מוכיח ממה שאשה מתקדשת בפרוטה שקידושי אשה אינם שוים יותר מפרוטה.
התאנים ,ואם כן יש כאן כסף החוזר. ב .עוד הוכיח האבני מילואים כדעת הסמ"ע ממה שפירש רש"י (קידושין כו ד"ה דבר)
וכתב הגרנ"ט (סי' צ') שבהכרח יש לומר שבהלכה של קנין החוזר בקנין כסף צריך שיהיה שמקורו של רבי יוחנן שמעות קונות במטלטלין הוא ממה שהקדש נפדה בכסף והרי פדיון
שיעבוד על גוף המוכר להחזיר את המעות ושיהיה ניתן לתובעו ככל שיעבוד הגוף על זכיית הקדש הוא כסף שיווי שנותן הדמים תמורת החפץ של הקדש ,וא"כ קנין מטלטלין בכסף
הממון של הלוקח אם המקח לא יתקיים ,ולא די במה שהכסף יחזור ממילא אל הקונה על הוא כסף שיווי.
ידי שהלוקח יוכל לקחת ממנו את המעות מעצמו מבלי חובת הגוף של המוכר ,ועל כן כיון ויש שחילקו בין קנין כסף בקרקע לבין קנין כסף לגבי מטלטלין ,דגבי מטלטלין הוא פרעון
שהמוכר נפטר מחיוב השבת הגזילה ורק הלוקח הוא שיכול ליטול ממנו את מעותיו אין ואילו בקרקע הוא כסף קנין ,והוא הלימוד משדות בכסף יקנו ששם הוא באמת בגדר
זה נחשב לכסף החוזר. מעשה קנין.
פרוטה ואיך ייתכן לומר דיש כאן שווי המקח והרי שווי נמדד גם גבי דברים חיצוניים וכמו שמצינו .1ויש להעיר בזה דמצינו בגמ' קידושין דף ג' ע"א דהסיבה שהאשה נקנית רק בפרוטה משום
בגמ' גבי ימי ניסן וימי תשרי דשם מצינו שדברים חיצוניים משפיע על השווי של הקרקע ,וצ"ע. שבפחות משוו"פ אשה לא מקניא נפשה ,ופירש רש"י דגנאי הוא לה ,ולכאורה המשמעות הפשוטה
.4ולפי זה יש לתמוה טובא להנך שיטות דס"ל דהוא משום שהוא גדר של מעשה קנין והא מאי של הנ"ל הוא שאשה נקנית תמורת הכסף ,אמנם הדברים קשים מאוד מסברא וביותר דהרי ידוע מה
שנא מסודר שהוא על מנת להחזיר ומהני ,ולכאורה יש לומר דכל המהות של כסף הוא בזה שכסף שכ' הר"ן בנדרים דאין האשה ממונו של בעל ,ומאידך מצינו דמהני טענת ברי של הבעל על האשה
משמש לקנייה ומכירה של דברים ,ועל כן ברגע שהוא צריך להחזיר את הכסף נמצא דהכסף מאבד האם היא מגורשת או לא ,ומשמע מזה דהיא ממונו ,ועוד מצינו את דברי הר"ן המפורסמים בנדרים
את כל המשמעות שבו ועל כן אפילו לדעות שהוא מטעם שהוא מעשה קנין של כסף כאן יהיה חסרון שכ' שאשה משויא נפשה כהפקר ובעלה קונה אותה.
דאין לזה שם כסף כלל. .2ולפי"ז יש לתמוה טובא דנמצא דבאמת יש שני מעשי קנין בכסף דהרי גבי אשה מצינו מעשה קנין
.5ומצינו דוגמת זה גבי חבית לדמיו בדברי התוס' ,וכמו שנקט הקצוה"ח גבי יאוש דיש יאוש שהוא על ידי כסף ללא תמורה ,וא"כ יהני בכל קנין כסף אפילו אם הוא ללא תמורה.
על הערך של הדבר ויש יאוש שהוא על עצם החפץ ,ועי' בחי' הגרש"ש שם 'ולא אדע שום מושג
בדבר הזה'
.3ויש לתמוה טובא דהא אפילו אי נימא דהוא דבר חיצוני אך ודאי דהוא משפיע על השווי
של הדבר דהרי היום בשוק מתנה על מנת להחזיר אינה עולה אפילו פרוטה ולפעמים רק ד
ּש ֶדה ַקח ִמ ֶּמּנִ י וְ ֶא ְק ְּב ָרה ֶאת ֵמ ִתי ָׁש ָּמה'
ּכֶ ֶסף ַה ָ ׂ
עומק הדין -באופן קנין המעות עצמן | הרב אהרן דיקמן
ח"א סי' כ"ח לענין קנין חליפין ע"ש) .אולם אם נימא דאי"ז בגדר מעשה קנין ,אלא א .הנה נחלקו הראשונים לדעת ר' יוחנן דמדאו' אין משיכה קונה במטלטלין ,איך הדין
דכן הוא ממשפטי הממונות שע"י נתינת הכסף ראוי לו לזכות בחפץ ששילם עליו ,א"כ במציאה ומתנה ,דעת התוס' (בע"ז ע"א א') דבמציאה ומתנה דליכא כסף קונה מדאו'
הדק"ל ,דכל שלא זכה במעות במשיכה היאך התחיל הקנין. במשיכה (ועי' בתוס' בכורות י"ג א') ,אבל הריטב"א (ב"מ מ"ז ב') כתב בשם הרמב"ן
והנה בגמ' ב"מ מ"ח א' מבואר דהנותן מעות של הקדש לספר ,לדעת ר' יוחנן דמעות דאף מתנה אינה נקנית אלא בחליפין או בחצרו או באגב.
קונות מדאו' מעל ,ולדעת ר"ל לא מעל ,ע"ש .ולכאו' אינו מובן ,דגם לר"ל דאין המעות והקשה המנ"ח (מ' של"ו) לפי דעת הרמב"ן דבכל גווני אין משיכה קונה ,א"כ קנין כסף
קונות את החפץ ,הרי המעות עצמן נקנין במשיכה כשאר מטלטלין (דלר"ל משיכה גופא איך הוא נעשה ,ובאיזה קנין קונה את המעות עצמן.
קונה מדאו') ,וא"כ למה לא מעל ,ואם משום דלא נתן לו אלא על דעת קנין וכיון דלא והחזו”א (בכורות סי' י"ח סק"ד) כתב דבאמת צריך לקנות הכסף בקנין יד או חצר ,ע"ש.
קנה החפץ ממילא לא ניתנו המעות ,א"כ גם לר' יוחנן דכסף קונה מדאו' מ"מ לאחר ולפי דבריו עולה חידוש ,דבכדי לקנות בכסף מדאו' צריך שיהיו המעות בתוך ידו ממש,
שהפקיעו חכמים קנין כסף א"כ על דעת כן לא נתן לו המעות ,ומה החילוק בין ר"י שהרי צריך לקנותן ביד ולא במשיכה ,וצ"ע למה לא הזהירו על כך הפוסקים במקום
לר"ל בזה. שצריך קנין כסף מדאו' (כגון במכירת בכור וכיו"ב).
והנראה מבואר מזה ,דכשנותן המעות לקנות בקנין כסף א"א לקנות את הכסף בקנין ב .והנה ידוע מה שיסד הגרש"ש מהסוגיא ב"ק ע' ב' דגדר קנין כסף הוא ע"י כסף
משיכה דעלמא ,ומשום דהא אינו בא לקנות מעות בעלמא ,אלא שיהיו בידו בתורת החוזר ,והיינו דהמוכר שמקבל הכסף הוא נתבע להשיב אותו בעצמו או דמיו ,וממילא
דמי המקח ,ודמי המקח בעצם לא שייכי אלא לאחר המקח ,וכאן שעדיין לא נעשה ע"י תביעה זו נקנה לו החפץ כנגדו ,דאם לא יקנה לו החפץ הרי הוא גזלן על המעות,
המקח לא שייך שיעמדו המעות בידו בתורת דמי המקח ,ורק אי קנין כסף קונה א"כ וזהו שאמרו בסוגיא שם דכשיש לו קלב"מ ואין לו תביעת השבה על המעות (לפי הס"ד
זהו גופא מכלל החידוש דקנין כסף שיכול ליתן לו המעות שיהיו אצלו בתורת דמים שם) ,אין בכח כסף זה לקנות.
של המקח שבאים לעשות ,אבל לר"ל דכסף אינו קונה ,א"כ גם המעות עצמן לא שייך ולפי זה יש ליישב בפשיטות הקושיא על הרמב"ן ,דבכדי לקנות בקנין כסף לא בעינן
שיהיו קנויים לו בתורת 'דמי מקח' ,ולכך לר"ל אף במעות עצמן לא זכה. שיקנה המעות בקנין ,אלא כל שלוקח המוכר את המעות ,באופן שכעת הוא נתבע
וכן מתבאר להדיא מדברי התוס' ב"מ מ"ג א' שכתבו בחד תירוצא דלר' יוחנן דכסף להשיבם ואם לאו יהיה גזלן עליהם ,ממילא ע"י תביעה זו קונה הלוקח החפץ כנגדו,
קונה מדאו' ,אף מדרבנן לא הפקיעו הכח שיש לו במעות ויכול להשתמש בהן ע"ש. וממילא גם המעות עצמן נקנים למוכר[ .ואף דמבואר בגמ' ע"ז ע"א ב' דלמ"ד משיכה
ומבואר מזה להדיא דהקנין שיש לו במעות עצמן הוא תלוי בדין קנין כסף גופא. אינה קונה ה"נ דלא נעשה גזלן עליה ,הרי כתבו שם התוס' דזהו דוקא בפחות משו"פ,
ולפי זה יש ליישב קושיית המנ"ח ,דאף לדעת הרמב"ן דמשיכה אינה קונה במתנה, אבל בשו"פ שפיר נעשה גזלן במשיכה ע"ש].
מ"מ שפיר יכול לקנות את המעות של קנין כסף במשיכה ,ומשום דכל מה דמשיכה אולם עיקר ביאור זה בדין קנין כסף שהוא חל מכח מה שהמוכר נתבע לשלם על
אינה קונה היינו רק היכא דהמשיכה היא תחילת סיבת קנינו בחפץ ,אבל היכא דהחפץ הדמים ,שמעתי ממו"ר רבינו אשר הכהן זצ"ל לתמוה ע"ז מאד ,דלפי זה נמצא דהחפץ
ראוי לו מצד אחר מסתברא דאין בזה עיכוב ,וכגון הבא לפרוע חובו מסתבר מאד דיכול נקנה כתשלום על המעות שקיבל המוכר ,והרי איפכא הוא דהמעות הם תשלום החפץ
להקנות המעות במשיכה אף לדעת הרמב"ן ,ומשום דהמעות בלא"ה ראויין לו ,ולא ולא החפץ תשלום המעות .וגם על ראיית הגרש"ש מהסוגיא בב"ק תמה רבינו זצ"ל
באה המשיכה לחדש זכייתו בהן ,אלא לקיים לו המעות הראויות לו כבר. מאד ,דלפי המבואר בדברי התוס' ושאר הראשונים שם אין שום מקור מן הסוגיא
וממילא גם בעניננו יש לומר ,דכיון דאינו בא לזכות במעות בזכייה בעלמא ,אלא ליסוד זה ,ואכמ"ל בזה (והרוצה יעיין בדבריו ז"ל בספר שערי ריבית סי' ג').
בתורת שהן דמי מקח שבאין לעשות ,א"כ נמצא דאין המשיכה באה לחדש בזה זכייה ג .והנה לדעת הסוברים דקנין כסף הוא בגדר מעשה קנין בעלמא (כמבואר מדברי הט"ז
מחודשת ,אלא לקיים המעות בידו בסיבת דמי המקח ,ובזה י"ל דמהניא משיכה לכו"ע, ריש סי' ק"צ) ,א"כ י"ל בפשיטות דהמעשה מתקיים בעצם נתינת המעות לידו ,ומכח זה
ודו"ק. נקנים המעות והחפץ גם יחד ,ואין מקום לקושיית המנ"ח הנ"ל( .וכעי"ז כתב האחיעזר
תמיהות בגדרי קנין כסף כסף של תורה | הרב חיים פרידלנדר
א .יש להבין מהו כסף של תורה בכל מקום ,דהאידנא אין בינינו מטבעות של תורה ,ואין
א .צ"ע איך מהני בקנין כסף לדעת הסמ"ע שהוא כסף שיווי לקנות על ידי מתכת מטבע של מלכות עצמה שוה אלא מזער .ומצינו כמה שיטות לבאר יחס כסף של תורה
פרוטה אחת ,והא אין זה שווי של השדה ,ואף אי נימא דהוא תחילת פרעון למטבעותינו ,וסדרם מרן החזו"א (חו"מ סי' טז ס"ק א-ב בענין תשלומי גניבה) 'לא העמידה
יקשה טובא דעדיין איך זה מתחיל דהא אינו מחוייב אם השדה אינו שלו. התורה את התשלומין לפי הכלי שהחסיר לו אלא ההיזק מתערך בשיווי ממון וחיוב התשלומין
חל על שיעור הכסף של החפץ ,ויש לענין כסף שני דרכים אפשר שתלוי בכסף ואפשר שתלוי
ZeeeY במטבע ,קבעה התורה את התשלומין על פי ערך המטבע היוצאת במדינה ,ותימה דאם כן נתמכין
ב .צריך עיון אי נימא דגדר קנין כסף הוא כגדר של קנין סודר וכמו כל דיני התורה בזה על הסכם מכר ,ואם יסכימו שלא לעשות מטבעות אין לנו הלכה בתורה במנהג
קנין רגיל א"כ מה הביאור בדברי הראשונים שכ' דאין בקנין כסף כלתה התשלומין ,ואפשר שאם אין מטבע חייב לשלם כדי שישיג חפץ שגזלו ,ואפשר דכיון דמצוות
קנינו מכיון 'ששיעבוד המעות קיים' ולכאורה בשלמא אם הוא משום התורה נתמכים על הנהגת המטבע חייבין להנהיג כן כדי שיהא אפשר להנהיג את הלכות התורה,
ההתחייבות של האדם לפרוע שפיר מהני שיעבוד המעות קיים ,אך אי (ואפשר שאם אין מטבע בעולם כסף צרוף הוא המטבע לכל דיני התורה)'.
נימא דהוא משום מעשה קנין גרידא הא מאי שנא מסודר דלא אמרינן
שהסודר קיים ב .מדבריו במצות התשלומין אנו למדין שלשה אופנים לבאר גדר כסף של תורה ,האופן הראשון
ZeeeY (והוא שיטת הסמ"ע ,והאבנ"מ בדעת הריטב"א) דעיקר המטבע הוא שיווי ,דעצם השווי הוא עצמי
ג .בתוס' (קידושין ב) כ' דמה שנקטה המשנה בפרוטה ושווה פרוטה הוא ואינו רק יחס של חפצים זה לזה ,וממדידת ערך כל החפצים בזולא ואקרא נדע מהו עצם השווי,
משום דלא נימא דקנין הוא דוקא בפרוטה ולא מהני בשווה פרוטה. ובתרי' אזלינן בכל מקום ,אלא שיש יחס למטבע היוצאת שדינא כדין השווי היכא דלא ניתן
שיעור בעצם ,אך במקום דבעינן שיעור בעצם והיכן שאין מטבע היוצאת חזרנו לדון בעצם השווי,
וצריך עיון לשני הצדדים ,מחד קשה לפי דעת הסמ"ע הא מאי שנא בין אמנם מרן החזו"א הקשה (אבה"ע סי' קמח לדף יא :ד"ה באבנ"מ) והדברים תמוהין דא"כ אין
כסף לשווה כסף והא בשניהם הוא מקבל תמורה ,ומאידך יקשה לפי הצד לנו שום שיעור של פרוטה ,דסבירא לי' דענין הערך הוא כ'שנים הלוחמים זה עם זה' ,ולא שייך
השני שהוא משום מעשה קנין ,מאי טעמא באמת מהני גם בשווה פרוטה ערך בעצם שלא ביחס( .ויתכן ע"פ דבריו בקונטרס השיעורים (אור"ח סי' לט) שאף ששווי כסף
הא כיון דמעשה קנין נקבע בכסף מנ"ל דגם שוו"כ. של תורה ,כל מקום כיון דלחשבו אינו ביד כל אדם ,לא סתמה תורה דינים הנתונים ביד כל אחד.
ZeeeY
ד .אמרינן דאי קידש אשה באיסורי הנאה אינה מקודשת ,וכ' המל"מ דאי ג .האופן השני (והוא שיטת החת"ס (יו"ד סי' קלד ,ע"ש במהדורת מכון חת"ס הרבה מקומות שדן
היתה חולה מסוכנת ומותר לה הנאה זו היא מקודשת ,וקשה הרי שם בענין זה) וכעי"ז נקט החזו"א בהמשך הסימן) ,דעיקר המטבע הוא מטבע היוצאת ,ואף דאין לה
ודאי אינה מחוייבת להחזיר לו דמיהם ,וקשה על הך צד דהוא משום כסף שווי בעיני העם לא מצד החפץ אך שווי מדין מטבע ,ודין מטבע הוא גזירת המלכות שיש בידה
החוזר. לכסות שיתקבל ,ודין זה הוא הנותן לה שם מטבע כל זמן שגוזרת ,המלכות כן ,ומריהטת לישנא
דמרן החזון איש לעיל נראה שאף בכפיית בית דין די לתת לה שם מטבע לכל דיני התורה.
ZeeeY
ה .אמרינן בגמ' בקידושין דמהני בקידושין 'לדידי שוי לי' ולכאורה קשה ד .האופן השלישי (והוא המובא ע"ש גדולי הראשונים ,וכן נראית דעת החזו"א בקונטרס
איך מהני לדידי שוי לי והא שם ודאי אינה מחוייבת להחזיר לו וקשה על 1
השיעורים ,אם כי לא מטעמם וכמשנ"ת בעזהשי"ת) דניתן השיעור מדאורייתא בכסף צרוף
הך צד דהוא משום כסף החוזר. משום שכסף וזהב הוא מטבע בטבע ,כיון ש'הוא קטן הכמות ורב האיכות ואפשר להוליך השוק
ZeeeY על ידו' (חזו"א חו"מ סי' טז ט) ,אלא דבזמן שיש מטבע במדינה חשיבא מטבע המדינה יותר
ו .באחרונים הוכיחו מכמה ראיות דגבי קנין כסף לא בעינן שהמוכר יקנה מכסף צרוף ,אולם כשבאים לשער יחס המטבעות של מלכות לשל תורה משערים בשווי כסף
את הכסף אלא סגי אפילו אם הוא מניח לו את הכסף (הגרנ"ט ,שערי צרוף ,ובקונטרס השיעורים משמע דנקט כן משום דרך לאמוד השווי ,ונקט דאין המטבע שווי
חיים להגר"ח שמואלביץ ,הגרש"ש ,ועוד ועי' נתיה"מ ר"ה י"ח) ולכאורה קבוע וניתן למדידה ,ועל כן קבעו המדידה לדורות בשווי מטבע שבימיהם.
אי נימא דיסוד כסף הוא משום כסף החוזר כביכול יש כאן התחייבות אין
מובן איך מהני הכא.
ZeeeY .1וכסף צרוף נוקט בסתמא כמאן דאמר כספא טבעא דכן נפסק אפילו בזמן הגאונים ואילך,
ז .בגמ' בקידושין (יד) אמרינן דאמה העבריה נקנית בכסף הואיל ובזמן חז"ל נסתפקו בזה ,ובסוף זמן המטבעות כעין של תורה שינתה המלכות מטבעותי' לזהב
ומתקדשת בכסף ,ולכאורה מה הדמיון הלא גבי אמה העבריה הוא ודאי (ועיין אגרו"מ ח"ב יו"ד א סי' רפט ואילך) ,ובזה יש להסתפק האידנא דתרוויהו אינו טיבעא מהו
כסף של תמורה אך גבי קידושין הלא אין זה כסף של תמורה אלא עיקר השווי ,ויל"ע.
ה הוא של מעשה קנין.
דעת רבותינו הראשונים ביסוד דין קנין כסף | הרב ישראל הכהן ארנטרוי
והתוס’ וריטב"א שם פליגי דודאי במפרש לקנות לו עירבונו כל הקרקע קונה כולה ,והראו ביקרא רבא להני תרי צנתרי דדהבא ,תמכין דאורייתא ,עמודי בי מדרשא דא ,הבונים במה
זה בכ"ש מדין תחילת פירעון ,דאי תחיל"פ קונה כ"ש במפרש שיקנה הכל ,אלא מיירי דלא להקריב עליה דברי תורה בכל מקצועות התורה ,וכל מאוייהם להגדיל תורה ולהאדירה ,יזכו
פירש כן ולפיכך לא קנה אלא כנגדו. לגדול ולגדל זרעם לתורה לשמה ללומדה לקיימה ולשמרה ,מתוך ירא"ש וכל מדה נכונה ,כל
ומה שכתבו להכריח האי דינא מדין תחיל"פ ,זה בפשוטו אינו מבואר כלל מה שייכות הימים.
הדינים זל"ז .ויתכן דביאור דבריהם יכריח להבין דין תחיל"פ כמו שפירשו בו הגרש"ש נודעת בשערים משמייהו דרבנן בתראי נושאי כלי השלחן ,ה"ה הסמ"ע והט"ז ,שנחלקו
והחזו"א ,דחידשו בו גדר דבעינן שיוכל לקנות הדבר בהאי סך דתחילה ,ומשום דכחו לקנות לדרכים בענין קנין כסף ,אם עיקרו ענין שיווי ותשלום ,או קנין כעין סודר ,והוכיחו בראיות
בזה הוא מכח אפשרותו להוזיל הקרקע בסך זה ,והמבואר בזה דאפשר לקבוע כעין 'קציצה לכאן ולכאן ,ונראה לברר ד' רבותינו הראשו' בזה.
לענין הקנין' נפרדת מעצם הקציצה על המקח ,דלענין הקנין נדון דזהו התשלום .ולדרכם א .דרכי הראשו' במקור קנין כסף לר' יוחנן
יובנו לכאו' היטב ד' התוס' והריטב"א ,דכיון דתשלום שהוא חלק מכל התשלום נחשב בדין בגמ’ ב"מ מז,ב ד' ר' יוחנן דדבר תורה מעות קונות ,ולא פי' היכן הוא דבר תורה כן ,ובראשונים
כתשלום מלא לענין הקנין ,ודאי כשמפרש כן בהדיא שיהיה זה כנגד הכל ,שיקנה כדבריו נחלקו בזה בשי' ר' יוחנן מהיכן אפיק כן בכמה וכמה שיטות.
ומהך לתא ,שנחשב זה הערבון כתשלום לענין הקנין. א .רש"י פי' (ב"מ מו,ב לק' כו,א חולין פג,א בכורות יג,ב) דמהקדש יליף דכתיב ונתן הכסף
וא”כ לכאו' דעת רש"י ודעי' דפליגי בהאי דינא ,ושפתי רש"י ברור מללו וכן העתיק בטור, וקם לו.
דטעמא דלא קני הכל הוא דלא אוזיל גביה ,היינו דמוכרח להוזלה באמת בדמי המקח ואין ב .בתוס' (עירובין פא,א) וכ"ה בתוס' הרא"ש (ב"מ מז,ב) הוסיפו מר"י דסתם קנין דקרא
שייך הוזלה לענין הקנין גרידא. בכסף מיירי כדאשכחן בכמה דוכתי קנין בכסף ,אוכל בכסף תשבירני ,שדות בכסף יקנו.
[ובדעת רש"י לכאו' ק' טובא כיון דחלוק האי עירבון מתחילת פירעון ,שלא ניתן כדמים כלל ג .ועוד כתבו דמוכח דקרא דאו קנה מיד עמיתך בכסף איירי מדמיירי לענין אונאה.
אלא כמשכון ,אמאי כנגדו הוא קונה .הראה בזה בשטמ"ק מהרדב"ז לירושלמי שביעית
(פ"י ה"ד) דאמרו (לענין מי שפרע ,ובשמעתין דב"מ שם דכ"ש לקניה בקרקעות) רבי אבוהו ד .ר"ח (ב"מ מז,א) והרי"ף (הביאו הרמב"ן ב"מ מז,ב) דיליף מקנין עבדים בק"ו אם גופו קונה
בשם רבי יוחנן הנותן עירבון טבעת לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו רבי זעירא בעי קומי בכסף ממונו לא כ"ש.
רבי אבהו זהוב א"ל טבעת מה בין זהוב מה בין טבעת שזהוב דרכו להשתנות טבעת בעינו ה .הרמב"ן (שם) כ' דעיקר משמעותי' דקרא בכסף הוא דכתיב או קנה ודרך קנייה בכסף.
הוא ,היינו דהאי דינא גופא דעירבון חילקו בו בין טבעת לזהוב ,דדוקא טבעת מהני הא זהוב ו .הריטב"א (ב"מ מז,ב) כ' דרוב קנינים בכסף ,וכן סתם לשון קנין האמור גבי קרקעות
לא ,ונתנו טעם לדבר שזהוב דרכו להשתנות טבעת בעינו הוא ,ופירוש מפרשי הדף שם אינו ועבדים וקדושי אשה.
מחוור ע"ש ,אבל נמצא ביאורו בדברי רבותינו הראשו' רמב"ן ורשב"א בהך שמעתא דב"מ והנה הא דהביאו התוס' ותוס' הרא"ש קרא דאוכל בכסף תשבירני ,ושם משמעות הכתוב
שם ,שזהוב שדרכו להשתנות ולתתו בתורת דמים קנה דכמעות דמי ,אבל משכון מטלטלי ודאי בתשלום גרידא ולא בחלות קנין כלל ,מבואר דזהו גופא גדר הקנין דחזינן התם,
לא ,היינו דאף דהזהוב עתה בתורת משכון נתנו ,כיון דכשיבוא לשלם יחזור לדונו כדמים דבהשלמת התשלום נגמר הענין וקנו .ודהראו עם זה קרא דשדות בכסף יקנו ,מבו' לכאו'
ורק ישלים עליו החסר ,מבו' דגם מה דכנגדו קונה משום שייכותו לתשלום .ומבו' ג' מצבים דגם שם פירשו כן דישלמו כסף השדות וזהו גופא קנינן .ובתוס' הרא"ש בהדייהו קרא
בזה ,א' בתחילת פירעון קונה הכל ,ב' עירבון שדרכו להשתנות קונה כנגדו ,ג' טבעת דאינה דשדה עפרון ,פשוט דגם שם תשלום הוא.
מן התשלום כלל ,אינה קונה כלל .ואמנם צ"ת מה מהני לן דדרכו להשתנות השתא דבתורת ודהביאו להוכיח לקרא דאו קנה מאונאה דביה ,בתוס' הרא"ש הוא מעצם דעסיק הקרא
משכון בלחוד הוא אצלו. באונאה 'ואין אונאה אלא בכסף' ,ובודאי אין אונאה דוקא בשהקנין הי' בכסף ,אלא דשוב
ואמנם לשיטתו שוב צ"ת בגדר דין תחיל"פ כנז' ,ולכאו' המת' בזה דאף דיסוד קנין כסף פשיטא להו דכסף תשלום משלים הדבר לגמרי.
שהראו הראשו' בקראי כנז' הוא בגמר הדבר ,מ"מ בחידוש תורה הלכות מעשי הקנינים, והא דהראה הרמב"ן עיקר משמעותי' דקרא בכסף ודרך קנייה בכסף ,והריטב"א דרוב קנינים
וקביעת זה למעשה קנין להועיל ,מעשה תשלום במקצת המקח נמי מהני לקנות בו כולו, בכסף וזהו סתם הלשון ,ודאי אין דרך בכסף כמעשה קנין בפ"ע יותר משאר קנינים ,רק דרך
דכמעשה קנין למקח סגי נמי בהא. דמשלם הדבר ובזה נקנה לו וזוהי גופא המשמעות.
ולכאו’ מקום לפרש יותר ,דהנה זה ודאי מוכרח בהקדם לענין תחילת פרעון ,דיש ענין והאמת גם בדעת רש"י כסף דחילול הוא כסף העומד תמורת הדבר ,ואמנם שם אינו תשלום
'עסקה אחת' הכוללת ,וזה נקבע ע"י הקציצה ,ולפיכך נחשב המקצת כתחילה ,כי בעסקה גרידא ,אך זה משום דפדיון הקדש מצריך נמי פדיון ועכ"פ הכסף עצמו יסודו בתמורת
זו האחת זהו חלק מן הפירעון המלא עליו קצצו ,וא"כ מקצת תשלום על עסקה זו ועסקה ההקדש ופשוט.
אחת היא ,ודאי יש בה שייכות קנין לכל העסקה .ובמקו"א הבאנו ד' הגרש"ר לפרש הנידון וברמב”ם ריש הל' מכירה כיצד בכסף מכר לו בית מכר לו שדה ונתן לו הדמים קנה.
בתועלת שו"כ ,ביסו"ד קנין כסף ,דתרתי איתנהו ביה ,לתא דתמורה ולתא דמע"ק ,ושמא וברמב”ן קידושין ג,א דס"ד דחליפין מדין כסף מה כסף שמחליף בו הקרקע וקונה ,ושם כז,א
הן הן הדברים דהכא ,אשר עפ"ז מקום לדון ,בגדרי דין האי קנין ,אי כתמורה דודאי סגי פירש דרכי הקנינים ,השער האחד כסף הדרך האחד הנותן דמים על הבית או על השדה
לה בכל מידי דממונא ,או כקנין דאיכא לאוקים ביה הל' חשיבות דכסף דוקא ,ויל"פ יותר ואפילו מקצת דמים קנה הכל ,ולישנא דדמים מבו' ג"כ שהוא דמי תשלום השדה כההיא
בהלכתא דקנין הנעשה ע"י תמורת ותשלום מקצת ,אם איתא ביה הלכות מעשי הקנינים, דשמעתא דהדמים מודיעים.
או דכל חידושו דעצם תשלום המקצת קונה ואין בו מקום כלל הלכות כל דלהלכתא
דתשלום מהני]. וכן משמע נמי ל' הטור ר"ס קצ ,בכסף כיצד מכר לו בית או שדה ונתן לו הכסף קנה ,ול'
הכסף ודאי הוא הכסף הידוע הנקצץ ביניהם לתשלום.
זכינו מיהת לפלוגתא בין רש"י לתוס' והריטב"א ,אי שייך לקצוץ דכסף שאינו מתוך דמי
המקח יקנה ,דלרש"י אין שייך וכל עיקר קנין כסף הוא בדמי התשלום בלבד ,וכלשון עיקר הרי מבואר דבר ברור בדעת כל הני רבנן קמאי ,דיסוד ותכלית קנין כסף הוא בכסף שיווי
הקנין הנזכרת לעיל מהרמב"ם הרמב"ן ובטור ,ולתוס' מלבד דין קניה בתשלום ובמקצתו, המקח ,וע"כ דגם משה"ק האחרו' דאין כאן שם תשלום קודם חלות חובתו ,זה לא מרע
איכא תו דין במפרש לקנות במקצת כנגד הכל ומועיל. כלל ,דלא בשמות תליא מילתא ,רק בעינן שישלים הלוקח חלקו בהמקח ,וכדרכי משא
ומתן מוכרים וקונים.
ולכאורה נראית פלוגתייהו מפורשת בדברי רבנן אמוראי בירושלמי (הזהב ה"ב) דבאותה
פלוגתא דר' חייא בר יוסף ור' יוחנן גבי מי שפרע אי קונה כנגדו או כנגד כולו ,דנתפרשה ב .בשו"ע שקונה בשוה פרוטה
בבבלי בתחילת פירעון ובכחה במטלטלין למי שפרע ,ושם פליגי בה ר' לא ור' זירא ,ר' לא איברא ,בפתיחת השו"ע להאי דינא דהר"מ והטור ,שינה מלשונם המתפרש כנ"ל על הדמים
אמר עירבון היה ר' זירא אמר מקצת דמים נתן לו ,ומבו' לכאו' דפליגי בזה גופא בד' ר' יוחנן והכסף דהמקח ,וכ' ונתן לו כסף שוה פרוטה ,וכן שיעור פרוטה בטור דכ' אח"ז ואין נקנית
אי קנין כנגד כולו שייך רק במקצת מעות או אף בעירבון .ומ"מ גם שם אמרו כהך דשביעית בפחות משו"פ ,ובשוה פרוטה זה הוא דנחלקו האחרו'.
דטבעת אין בה משום עירבון ,מבו' בהדיא דגם האי דינא דעירבון מדין תשלום הוא וטבעת דעת הפרישה בטור (סק"ב) וכן חזר בסמ"ע על השו"ע (סק"א) ,וכן הוא באבנ"מ (סי' כ"ט
שאינה שייכת כלל לדמים אין כחה אף כעירבון דר' לא ,ועיי"ש. סק"ב) ,דהדין הנזכר בשו"ע ומבואר מדברי הטור דקונה בפרוטה ,הוא דוקא מכלל כסף
התשלום ,ודהוי פרוטה פירשו בחד מג' אופנים ,או דזהו כל שווי המקח ,או דהוא תחילת
ד .ד' הטור בהדיא כרש"י ,ובד' השו"ע נחלקו פירעון דמי המקח גרידא ,או בעייל ונפיק אזוזי וכגון שזקף עליו אף השאר במלוה ,ועכ"פ
בטור אזיל בשיטת רש"י ,דכ' טעמא דלא קנה אלא כנגד עירבונו בלאו תחילת פירעון שהרי שפרוטה זו מדמי המקח היא.
המוכר לא אוזיל גביה למכור לו כל הקרקע באלו הדמים ,וכלשון רש"י ממש הנז' ,ובב"י והב”ח כתב לפרש דעת הטור דלא כהפרישה ,וכן בט"ז ,וכן בנתיה"מ ,דהאי כסף אינו דמי
הזכיר בזה ב' השיטות ,ובשו"ע לא הזכיר האי דינא כצורתו כלל .והרמ"א הזכיר זה והביא השדה ,אלא הוא כסף קנין שהקרקע נקנית בו ,וחוץ מהתשלום.
ד' התוס' דבמפרש יקנה הכל. ולהמתבאר עכ"פ פשטות יסוד הקנין מדברי כל הראשו' ,דעיקר ענין כסף הוא אך התשלום,
והנה כוונת הרמ"א ברורה ,להביא דעת התוס' דאין הכרח לקנות בדמי התשלום דוקא ,אבל מתבאר בפשיטות גם דין השו"ע מכלל כסף התשלום ,כמש"כ הסמ"ע והפרישה ,ואופן
דעת השו"ע שנ' שהשמיט האי דינא צריכה תלמוד ,ואי נימא דנקיט כתוס' ודאי יקשה למה הפשוט כמבו' כבר בד' הרמב"ן הנז' בתחילת דין קנין כסף ,דאפילו נותן מקצת דמים קנה
חיסר האי דינא רבא ,אכן אי נקיט לעיקר דעת רש"י י"ל דאף דיש בזה חידוש דהניתן לשם הכל .והוא דין תחילת פירעון המבו' בשמעתין ב"מ מח,ב בברייתא מרשב"ג מכר לו בית או
עירבון קונה כנגדו כנ"ל מ"מ יסוד הדין אחד הוא דתשלום קונה ודוקא תשלום .ברם באמת שדה באלף זוז ופרע לו מהם חמש מאות זוז קנה ומחזיר לו את השאר אפילו לאחר כמה
אי נקיט כתוס' הא י"ל דעיקר כסף פרוטה דנקיט בריש דבריו ,מהך לתא דתוס' היא. שנים ,ומבואר דנותן מקצת דמי תשלום הדבר קונה ,ואלו הם דברי הרמב"ן ,ולכאורה זהו
ובט”ז כ' להוכיח כדרכם מהאי דינא דברמ"א ,אכן בזה הסכים לתלות דרכם בפלוג' רש"י דין השו"ע.
ותוס' ,וכתוס' ודלא כרש"י .והסמ"ע בפשוט וצ"ל דאזיל דוקא בשי' רש"י והטור דבהדיא ג .פלוג' רש"י ותוס' בדין ערבוני יקון
פליגי בה ,ופירש גם דעת השו"ע כהטור ,ובאמת אף הוא ציין ע"ד הרמ"א שם כן דד' התוס' ובט”ז כ' להוכיח כדרכם מדין ערבוני יקון ,ונראה לבררו.
הוא ורש"י פליג והטור כרש"י.
והוא בב"מ שם תו מר' יהודה בנותן עירבון לחבירו ,דקונה רק כנגד ערבונו ,אמר רבן שמעון
ה .לכאו' הט"ז גם דלא כתוס' וצ"ע בן גמליאל במה דברים אמורים בזמן שאמר לו ערבוני יקון ,וחילק מזה הך דלעיל דתשלום
והנה עיקר השיטה דאין כסף מוכרח להיות שיווי המקח הראינו כבר בתוס' ,ודעתם ברורה מקצת הדמים דהתם קונה הכל .ופירשו רש"י ותוס' מילתי' דרשב"ג ,דהאי עירבון דר' יהודה
דעיקר כסף תשלום הוא ,מיהו שייך נמי לקנות שלא כנגד הדמים ושלא בתורת תחילת לא דמי לההיא דלעיל ,דזה אינו פריעת מקצת מעות אלא ערבון ומשכון לקנוס את החוזר
פירעון. בו ,ואולם בטעמא דלא קנה אלא כנגד עירבונו נח' הראשו'.
אמנם מדהכריחו התוס' דין זה גופא מדינא דתחילת פירעון נתבאר לן דיסוד הדין לדידהו רש”י פי' דהא דא"ל ערבוני יקון כוונתו באמת דיקנה הכל ,אלא דכיון שלא נתנה לו בתורת
הוא דשייך קציצה לענין המקח ,וא"כ גם לדידהו לעולם כסף ענינו תשלום ,אלא דאינו תחילת פירעון והשאר עליו מלוה ,אלא בתורת שערבון זה יקנה את הכל ,לאו מלתא היא.
בהכרח התשלום בפועל על הדבר ,דשייך לקבוע ולקצוץ תשלום לענין הקנין בנפרד ויותר מבו' זה בדבריו להלן שם (עז,ב) והאי לא אוזיל גביה למכור לו כל הקרקע בכך ,היינו
מקציצת התשלום מלענין המקח .ולפ"ז יהא גם דין שו"פ זה ,נלמד בהלכתא דתשלום דאין דמים קונים כלל אלא כנגדן ,רק דתחילת פירעון כל הדמים ג"כ קניא ,אבל לקנות
כלהסמ"ע ממש ,ואין בכסף ענין הנפרד לגמרי מתשלום. להדיא הכל במקצת שייך רק אי יוזיל גביה ושוב יהא זה הכל ולא מקצת.
וא”כ לכאו' ד' הט"ז וסיע' דהוא כסף קנין ואין ענינו תשלום ,יוצאת גם מן הגדר המבואר הרי מבוארת מיהת טענת רש"י ,בהדיא דלא כב"ח והט"ז וסיעתו ,דאין בכסף טעם קנין
בתוס' ,והוא לכאו' דלא כרש"י ודלא כתוס' ,וצ"ע. אלא משום דמים ,ועל כן בדלא אוזיל גביה אינו טעם לקנין.
ו
יסודות שנתבארו מפי ספרים וסופרים
תמורתו ולפיכך כשנותן לו הכלי אף שאינו תשלום על החפץ ,מ”מ כיון שעוסק בתשלום א‘ .ענין קנין כסף הוא כפשוטו המילה העסק דהעסק היה מצד המוכר להעמיד חפץ
על עשיית העסק בהא גופא מתהוה העסק וכמשנ”ת דגדר כסף שיווי הוא דהא דמשלם ולקבל חמורתו מצד הקונה בכסף ,דבאמת כל ענין הקנין הוא קיום העסק שהיה בדיבור
תמורת החפץ מורה על הקנין דהרי אם היה קונה היה משלם ובהא גופא נקנה לו כמו”כ ובאמת מעיקר הדין קיום העסק היה צריך להתבצע באופן מושלם כדי שיחול היינו שינתן
כשהתשלום אינו תמורה לגוף החפץ אלא תמורה לעשיית העסק דהיינו ההקנאה בכה”ג הכסף מצד הקונה דנתן החפץ מצד המוכר ,וכמש”כ החת”ס יו”ד שט”ז בזה”ל ‘לולי
ג”כ חשיב תשלום ,וא”כ ממילא נקנה לו החפץ דזה נכלל בהתהוות העסק ביניהם ומ”מ התורה לא הי’ קנין נגמר במשיכה כל דהו אלא אחר שנגמר הקנין והלוקח סילק המוכר
הקונה מתחייב לפרוע דמי שיווי החפץ וכמ”ש הרמב”ם חלף החפץ שמכרת לי בכך וכך במעותיו וחזר ולקחו המקח לביתו ממש כאדם העושה בשלו ובקנינו אז נגמר ובקונה
דאף אחר עשיית העסק אכתי חייב בתשלום דמי החפץ הנקנה ,ולפי”ז ב’ הגדרים בקנין הפקר או מתנה דליכא כסף אינו שלו אלא יוליך הדבר לביתו וחרצו כשלו ממש אבל
כסף חד הם דשניהם הוי הוראת קנין בהא דמשלם תמורתו והחילוק הוא אם משלם קודם לזה כל הקודם בו זכה ובמקח יכולים לחזור והתורה חידשה הלכה לקנות בכסף
תמורת גוף החפץ או תמורת עשיית ההקנאה. לחוד או במשיכה ד’ אמות והגבהה לחוד’.
ה‘ .ואשר נראה בזה דכשאדם מוכר לחברו קרקע תמורת תשלום אי”ז כמתנה ורק חייב ב‘ .הנוסח המקובל בזה הוא ,דכיון שקבעו את הכל לעסק אחד שכל הדמים הם עבור כל
תשלום משום דקצץ שזה יהא בתמורה לכסף ולא מתנה בעלמא ,אלא דהעסקה בין החפץ ממילא א”א לחלקם זמ”ז ואם כבר הותחל המקח במקצת מהתשלום אזי ממילא
המוכר לקונה כוללת שהמוכר נותן הקרקע והקונה משלם בעבורה ונמצא דהקונה אינו מתחייב בזה אף השלמת כולו ,ויעוי’ ברמב”ן בב”מ מ”ט א שכתב כעי”ז דאינו רוצה לקנות
חייב לשלם משום דזכה בקרקע וצריך לשלם תמורתה אלא דהעסקה החתומה בשטר חלקו אלא או את כולו או כלום עיי”ש .אך אכתי יש לבאר דנימא שלא יקנה כלום ומה
מחייבת גם שישלם על הקרקע דאע”פ דבעלמא שטר אינו יכול לחייב ממון מ”מ בעסק מכריח אותנו לומר שיקנה משום שזהו רצונו הרי לא ניתן ממנו הכסף המועיל לקנות
של מכירת קרקע דהשטר נקבע לפי הדבר הנקנה בהא שפיר כולל השטר את שני בזה וצ”ב.
החלקים גם מכירת השטר וגם חיוב המעות של הקונה.
ג‘ .דהיסוד של קנין כסף הוא במה שהכסף יוצר לקונה הצדקה לתבוע את המקח ,ובזה
והשתא דאתית להכי נראה לבאר את חידושו של הגרנ”ט דקנין כסף אינו הקנאת כסף חלוק קנין כסף ממשיכה ,דבמשיכה הקנין מתחיל ממה שנתהווה הבעלות ביד הזוכה
אלא נתינת כסף דהנה בפשטות קנין כסף מהותו לבצע את המקח ע”י שהמוכר מקנה דלקח את החפץ לרשותו ואח”כ הוא נדרש לשלם בעבור זה את דמי המקח ,אבל בכסף
את הכסף לקונה בתורת תשלום לחפץ ובזה שהמוכר זכה בדמי החפץ מתקיים המקח הוא ע”י שהוצדק לו קבלת הממון וממילא מכח זה יצר סיבה לכך שיהיה לו את החפץ,
וזהו מש”כ רש”י בב”ק דהקנין הוא במה שיש לו הכח לתבוע שיחזיר לו את מעותיו והיינו
אך לאחר העיון נראה דאם איכא מקח של חפץ תמורת כסף ויש מעשה מסויים שקובע שיש לו דרישה שיהיה את ההחלפה של המקח ולא שקיים את ההחלפה בפועל ע”י
את המקח האי מעשה צריך לחייב את שני חלקי המקח זכיית החפץ ותשלום המעות תפיסת החפץ הנקנה בפועל ,ובזה ארווחנא דאין יסוד הקנין מתחיל ממה שהוא טיבעא
כמו בשטר דנתינת השטר מחייבת את שני החלקים וא”כ לא שייך לומר דהכסף נקנה ופירא אלא ממה שבכסף יש את האפשרות ליצור סיבה ודרישה לכך שיהיה המקח וכח
למוכר מחמת זכיה מוקדמת למקח דא”כ הוא לא שייך למקח עם הדבר הנקנה אלא הכסף הוא כח הקונה כנגד המוכר שדורש את המקח ממנו והכסף הוא מה שהלוקח
בעינן דקיום המקח עצמו יפעל את זכיית הכסף מעוניין בחפץ ומחמת כן מעמיד את הכסף כדי להשיגו ודו”ק
ולפי”ז נמצא דהמעשה המקיים את המקח דהוא נתינת הכסף הוא גופא גורם שהכסף
נקנה למוכר והחפץ לקונה וא”כ בקנין כסף ליכא הקנאת הכסף אלא מעשה נתינת כסף ד‘ .והביאור בזה דהא דחשיב הכלי חלף השדה או היין וכו’ אינו תמורה לגוף החפץ הנקנה
שגומר את המקח ורק ממילא חל המקח והכסף שייך למוכר והחפץ לקונה. אלא דבמכירת החפץ מתהוה עסק ביניהם ועצם התהוות העסק הוא דבר ששייך לשלם
בואכם לשלום
נקדם בברכת ברוכים הבאים את פני
האי גברא רבא מפארי הת"ח בעירנו
הג"ר מאיר יהודה לייב גליס שליט''א
ומשפ'
לרגל בואם לשכונתינו
עלות שבת עם סדרי לימוד מיוחדים 1000ש"ח ,ניתן להצטרף כמה ביחד
אין לשער גודל החיזוק ועילוי נשמה הגדול הקיים בחיזוק בלימוד זה
מורינו הרב שליט"א
שבת פרשת _____________
שבת פרשת חיי שרה:
ובני הקהילה
לעילוי נשמת
הרב מנחם מנדל ב"ר יחיאל מיכל רוזנבליט זצ"ל
נלב"ע כ"ט חשוון תשפ"ו
נתרם ע"י חתנו הגאון רבי שמואל בנימין שליט"א
שבת פרשת _____________
לעילוי נשמת
מרת וועלא צילה ב"ר יהודה זוהר ע"ה
נלב"ע כ"ז חשוון
נתרם ע"י בנה הגאון רבי אברהם טוביה זוהר שליט"א
שבת פרשת _____________
שבת פרשת _____________ שבת פרשת _____________
ד ב ר בע י ת ו מ ה ט ו ב
בס"ד לאור ההצלחה המרובה והביקוש
שבת פרשת _____________ שבת פרשת _____________
הרב נמשיך ביתר שאת מידי שבת
בשבתו להקיף נושא אחד בכל פרשה
שבת פרשת _____________
כאשר באים הגאלדענע נעכט אשר ע”י בס’’ד זוכים להתקרב באמת לבוית”ש ולהדבק בו בלא שום חציצות
וראש וראשון בזה הוא בליל שבת קודש אשר דווקא ע”י נעשים עבדי ד’ באמת וביראה ובאהבה.
והנה ת”ל רבים עושים את המצוה יחד ומתקבצים בבית המדרש להיות חבורה קדושה ע”ד המובא בשל”ה שבת פרשת _____________
הלומדים מתבקשים למסור תורתם
הקדוש אודות חבורת הבית יוסף וחבורתא קדישא דילי’
וע”כ הננו קוראים לכאו”א מבני החבורה שיחוס על השכינה הק’ הנמצאת בגלות ויקבע לה מקום בד’ אמות
של הלכה בביהמ”ד בליל שב”ק ועי”ז יושפע שפע רב ועצום על כאו”א וכל מילי דמיטב ונזכה כולנו להשראת
ומשנתם למערכת עד יום ג'.
השכינה הגדולה במקדש ד’ בב”א.
הכ”ד הק’ פנחס שו”ב
שבת פרשת _____________ שבת פרשת _____________
אי"ה הנושאים לשבועות הבאים:
פרשת ויצא:
מ ע ש ר כ ספ י ם
לימוד התורה בלילות החורף בשב''ק בדורות עברו
מי מאתנו לא יזכור את לילות החורף במולדת הישנה במה מלאנו את חללם של לילות אלו? נסתכל אחורנית לעבר הקרוב הניצב לפני כל אחד מאתנו ליהודים היו ימים קדושים -ימים נוראים מחודש אלול
פרשת וישלח:
עד אחרי חג הסוכות משעברו הימים הנוראים הקדושים ,באו לילות החורף הקדושים במה נתקדשו הלילות ,מה מילא אותן תוכן? בודאי לא נשפים ומסיבות ,רק דבר אחד היה מסוגל להפוך את הלילה למעיין
של קדושה והתעלות ,היה זה בית המדרש העתיק ,התוסס חיים -זקנים ונערים עשירים ועניים ,ישבו שם רתוקים לשולחנות ,ונשמו את אוירת ש"ס של סלאוויטה ועין יעקב מדפוס ווילנא.
כל מי שזוכר עיר או עיירה בפולין או בליטא ,בהונגריה או ברומניה ,מיד יזכר בלילות החורף שם .משירד הלילה ,נחפז כל יהודי לבית המדרש לתפוס מקום .האחד למד גמרא השני משניות ,השלישי אורח -
ק י י מ ו ה א ב ו ת כל ה ת ו רה
חיים ,כמה צער ניבט מפני היהודי שלא מצא מקום פנוי לשבת ללמוד ,כמעט ועולמו חרב עליו .יהודים רבים ציפו כבר לכוכבים שייראו בשמים ,כדי שיבא הלילה עד מהרה והם יוכלו להפטר כבר מהבלי העולם
-הזה ויוכלו לרוץ לבית המדרש. חנוכה:
איזה אוצר בלום היוה היהודי ממזרח אירופה .מעולם לא היה עייף מלהשכים קום בעלות השחר ,להגיד יום יום תהלים ומעמדות לפני התפילה .מעולם לא היה עייף מעבודת היום כדי ללכת בערב לבית המדרש.
בית המדרש בליל חורף היה יסוד של היהדות ההיסטורית .יותר מכל הזדהה היהודי עם בית המדרש ,אם בקשו לתאר את מהותו של יהודי ולבטא את מצבו הרוחני אמרו עליו זהו יהודי בית מדרשי
אל נא נתמהמה חבל על לילות הזהב של החורף ,תפתחנה לרווחה דלתות בית המדרש ויישמע שם קול התורה מק ו ם הה דלק ה
(הגר"ש עלברג זצ"ל)
ז
תגובות לגליון הקודם ּומ ִפ ִיקים נֹגַ ּה
ְמ ֵל ִאים זִ יו ְ
הרב מאיר טעפ
שרה אמנו – אם כל חי
עוד במעלת מצות מאה ברכות (לרפואת א"ח מרת חוה בת שרה טובה ליבא בתושח"י): 'אברהם טפל לשרה בנביאות'
עוד בדברי המגן אברהם במצות מאה ברכות :הובא דברי המג"א שכתב לעיין בספר
שתי ידות ,הנה בספר שתי ידות מנה המצוות ,ומנה מצות מאה ברכות בזה"ל' :לא–ל הראשונה משבעת הנביאות (מגילה יד' .).ולמה נקרא שמה יסכה ,שסכתה ברוח הקודש' (מגילה שם,
ברך אמור מאה ברכות -וטוב להיות בעיתם נאמרים .ימי צומות ימי שבת ימי חג – וברש"י יא כט) .ובמדרש (שמו"ר א א ,רש"י כא יב)' :כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ,מכאן
להשלים קח מגדים עם כפרים'. אתה למד שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות' .ובירושלמי (סוטה ז א) 'לא מצינו שדיבר המקום
עם אשה ,אלא עם שרה בלבד'.
וביאור המצוה הביא מספר המצוות לקנה ,וז"ל' :לכן אתם בני הגלות שימו לב לדעת
את אלוקים ,ולברך בכל יום מאה ברכות ,כדי שתתברכו מהם .כי ע"י הברכות האלו אנו ובפי' רבי יוסף בכור שור (כג א) כתב דשרה החשובה מכל האמהות .ומובא בפי' ר"ח פלטיאל (כג
חיים וקיימים בגלות .לכן שמעו אלי ואל תקלו בהם' ,עכ"ל. א) ובספר הגן ,שהיתה היא ראשונה וגדולה מכל הצדקניות .ונקראת 'אם כל חי'' ,פירוש ,אם לכל
איש חי ,אלו הצדיקים ,שאפילו במיתתם קרויים חיים' (רמ"ע מפאנו עשרה מאמרות).
ומבואר דיש מעלה מיוחדת לבני הגלות במאה ברכות ,ואפשר דלכן שוויוה לתפילת
מעריב בגלות לחובה ,וכמדומה שכן כתב הרמ"ע מפאנו. ובחז"ל (תנחומא בראשית כד א) דרשו את הפסוק 'הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את' ,למעלות
רוחניות שב'אשת חיל' .והרמ"ע מפאנו כתב (עשרה מאמרות מאמר אם כל חי)' :רמז לה הא'ל ית'
הרב א .ש .הלוי לאשת חיל הלזו ,שתזכה לבנות את בית ישראל ,במה שנתמעטה עצמה לרצונה ,והיא ראשונה
לשבע נביאות שכולן מתאימות בהמשך זמנן לשבע מדות ההנהגה העליונה ,אחת אל אחת על
לפרשת לך לך :במה שדנו מהו הכהונה של שם .עי' ברמב"ן שמשמע בדבריו שבני אדם הסדר .שרה בחסד לאברהם ,אשת חבר כחבר'.
הביאו לו קורבנות כדי להקריבם לד' .ובספורנו כתב שהיה לו כח הברכה (ככהנים). עוד אמרו' :כל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת ,וברכה מצויה בעיסה ,וענן
לדברי השואל הה' מלכים היו מלכי ערים בעלמא ,ועוד היה מעליהם מלך כל הערים, קשור על האהל' (רש"י כד סז מחז"ל).
דהיינו מלך אותה ארץ .אבל זה א"א ,שהרי אין מציאות מלך שיש מעליו עוד מלך ,א"כ 'אורה כאור השמש'
מוכח שה' המלכים היו 'מלכים עצמאיים' .וצ"ל שבאותם ה' ערים היה ריבוי אוכלוסין בתנחומא (לך לך)' :ראה אברהם אבינו בבואה של שרה באותו נהר כחמה זורחת' .ובזוהר (לך לך
(ואולי גם גבורה רבה) כבארצות אחרות. פב' :).כיון שפתחו המצרים את תיבת שרה ,ראו כי אורה כאור השמש' .וביאר החיד"א (אור החמה
הרב עזריאל בוכנר לך לך) מהרמ"ק' :שא"א היות אור זה אורה ,אלא איזה אבן טובה היתה בתוך התיבה וכיוצא ,ולכך
אפיקו לה וכו' ,ענין זה רק אור השכינה שהיה עמה ,ונתגשם האור ונתלבש בה ,עד היות מושג אפי'
לכבוד מערכת הגליון הנכבד לרשעים'( .וכן בזוהר שם' :ידע אברהם שכל המצרים שטופים בזימה ,וכיון שידע זאת מדוע לא
בצפונות לפרשת וירא הקשה ידידי הרה”ג ר’ ראובן פיין שליט”א בדברי רש”י דאברהם חשש על אשתו שלא היה נכנס שם ,אלא כיון שראה השכינה עמה').
לא ביקש על פחות מעשרה ,אמר דור המבול היו שמונה נח ובניו ונשיהם ,ולא הצילו מתה בעטיו של נחש בלא חטא
על דורם ,וקשה טובא מדברי הזוה”ק הנודעים דנח לא ביקש רחמים על דורו ,וא”כ מה ברש"י בריש פרשתן (כג א)' :מה בת כ' לא חטאה ,שהרי אינה בת עונשין ,אף בת ק' בלא חטא'.
שייך להביא ראיה מנח ,והוא קושיא עצומה .ויש להוסיף דברי רש”י קשים גם בלא”ה, ובספר הגלגולים למהרח"ו כתב המגיה בשם המפרשים ,כי שרה מתה כדרך אותם שמתו בעטיו
דאף אם נח היה מתפלל ולא נענה ,בודאי יוכל אברהם להתפלל ,ולא שמענו מעולם של נחש בלא חטא .וביאר שם הפסוק 'ותמת שרה בקרית ארבע' – היינו כדרך אותם ארבעה שמתו
שלא יתפלל אדם על דבר שהתפלל עליו חבירו ולא נענה. בעטיו של נחש – בנימין עמרם ישי וכלאב (שבת נה .):וכ"כ בכלי יקר (כג ב).
ושמעתי בזה ישוב נפלא (מהג”ר יוסף גליס שליט”א) דהנה יעוי’ בדברי רש”י בפס’ ועי' בזוהר (חדש תיקונים ח"ב צה ):שמובא שם ,דשרה לא מתה מיתת נחש ,אלא יצאה רוחה
כ”ג ,ויגש אברהם ,מצינו הגשה למלחמה ,הגשה לפיוס ,והגשה לתפלה ,ולכל אלה 'בקרית ארבע' -היינו ארבע שמות ה' שבק"ש (ה' אלוקינו ה' אחד) ,וזהו כוונת הפסוק 'היא חברון',
נכנס אברהם ,לדבר קשות ולפיוס ולתפלה ,עכ”ד .ויש להסתפק האם כוונתו דהדברים היינו החיבור של נשמתה עם השכינה.
שאמר אברהם בפרשה זו יש בהם כל הג’ ענינים ,או דמהך קרא ילפי’ רק דעשה כל הג’
ענינים ,ולפ”ז י”ל דכל דברי אברהם בכאן הם דברי קשות ,והיינו כסניגור כנגד הקטיגור 'אם האב מוחה בבן לישא איזה אשה שיחפוץ בה'
שנלחם עמו על משפט האמת ,וכמו שאמר חלילה לך השופט כל הארץ כו’ ,וכמ”ש פסק הרמ"א לדינא (יו"ד סי' רמ כה)' :אם האב מוחה בבן לישא איזה אשה שיחפוץ בה ,א"צ
רש”י בסוף הענין כיון שנשתתק הסניגור כו’ ,ולא היה זה כלל מענין תפילה ,ומלבד זה לשמוע אל האב' .ומקורו קודש מהמהרי"ק (שורש קסו ג) .וכתב ע"ז המשך חכמה (פרשתן כד
ילפינן מקרא דניגש לתפילה בדברים אחרים .ולפ”ז מיושב היטב ,דמש”כ רש”י דעל ג)' :דלא ציוה את יצחק בנו שלא ישא אשה מבנות הכנעני( ,אלא ציוה לאליעזר) ,מכאן ראיה
פחות מכאן לא ביקש היינו בדברי הסנגוריא שבפרשה זו ,שהרי במעשה המבול לא להמוהרי"ק הביאו הרמ"א ,דהבן אינו חייב לשמוע לאב ,אם מוחה בו מלישא אשה שהוא חפץ'.
הועילו ולקה העולם ,ומבואר דאי”ז סנגוריא נכונה ,אולם לענין תפילה יתכן באמת ובירר המהרי"ק (שם) מקחו מג' טעמים:
שהתפלל עליהם ,וע”ז אין ראיה מנח ,ודו”ק.
א' .צערא דגופא'' :חדא ,דאפילו לענין ממון אודי ליה רבנן לר"י כמ"ד משל האב ,וכן פסקו כל
בברכה מרובה – הרב אהרן דיקמן -ירושלים פוסקי הלכות אשר ראיתי ,כ"ש הכא שהוא דבר השייך בצערא דגופא ,להניח האשה אשר חפץ
בה ,ויצטרך לקחת אשה אחרת אשר לא תישר בעיניו' ,עכ"ל( .ויש לבאר גדר 'צערא דגופא' ועד
כמה אמרי' ,דהא כל כיבוד שעושה לאביו בעלמא יתכן בו צער וקושי כל דהוא ,אלא דזהו חובתו
טנא מלא ברכות נשגר בזאת קמיה ידידינו חברי קהילתנו הק' לרגל השמחה ומצותו ככל המצוות).
ב' .נדנוד עבירה'' :ועוד ,דקרוב הדבר בעיני להיות כמצווה לעבור על ד"ת ,שהרי אמרו אסור
השרויה במעונם: לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה וכו' ,הרי שהקפידו שיקח אשה אשר יחפוץ בה ותמצא
רבינו הגאון אליהו ליברמן שליט"א ומשפ' לרגל אירוסי נכדו עב"ג תחי' חן בעיניו ,וכן בכ"מ חשו לחבב האשה על בעלה וכו' .הכ"נ ל"ש לפי הנלע"ד ,מאחר שיש בדבר
נינת הגאון הגדול ר' אהרן פלדמן שליט"א נדנוד עבירה' ,עכ"ל.
ג' .מילתא דלא שייך בגוה'' :ועוד ,דעד כאן לא מיפלגי אם משל אב אם משל בן ,אלא בדבר דשייך
האב בגוה -פרנסת האב שצורך גוף האב וקיומו ,אבל במילתא דלא שייך בגוה כי הכא ,פשיטא
הרב אריה ארנפלד שליט"א ומשפ' לרגל הולדת הבת נ"י דאין כח לאב למחות בבן ,לא משום כבוד ,ולא משום מורא .דלא שייך כבוד אלא כגון מאכילו
משקהו כו' ,מורא לא ישב במקומו כו' וכיוצ"ב דשייך לאב ,אבל במילתא דלא שייך האב בגוה
הגאון הגדול רבי בנימין בירנבוים שליט"א ומשפ' לרגל הולדת הנין נ"י פשיטא דאין כח האב למחות ביד בנו' ,עכ"ל.
מקור דינא דהמהרי"ק:
הרב ראובן בק שליט"א ומשפ' ולחתנו ידידינו הרב דוד כהן שליט"א ומשפ' מצינו בראשונים (יבמות ו ).שסברו ,דחיוב כיבוד אב הוא רק באופן שיש לאב הנאה מגוף הדבר,
וז"ל הרשב"א' :לפי שאין עיקר כבודו אלא במה שיש לו בו הנאה ,כדאמרי' איזהו כבוד מאכילהו
לרגל הולדת הבן -הנכד נ"י שמחת ה'שלום זכר' רח' דון יוסף 2ג' ומשקהו וכו' ,אבל א"ל לעשות דבר שאין לו בו הנאה של כלום ,אי"ז כבוד שנצטוה עליו'( .ועי'
בספר חסידים סי' תקסב ,וברס"ג ועוד שנחלקו) .ובבהגר"א (שם סקל"ו) ציין ברמ"א לעיל לדברי
הרב יעקב גילרנטר שליט"א ומשפ' ולחתנו ידידינו הרב אברהם משה כהן הראשונים הנ"ל.
דברי החזו"א (יו"ד סי' קמט ח) בשמעתתא זו:
שליט"א ומשפ' לרגל הולדת הבת -הנכדה תחי'
קושית החזו"א על דעת הראשונים והמהרי"ק' :ומיהו קשה דהא כתבו תוס' (קידושין לא :ד"ה ר"ט)
בשם הירושלמי דרצונה זהו כיבוד ,ואם האב רוצה בתקנת בנו ,ומצטער כשנושא אשה שאינו
הרב בצלאל יעקבזון שליט"א ומשפ' לרגל הכנס בנם הבה"ח חיים יהודה נ"י לרצון האב ,למה יהא רשאי לצערו ,ואינו בכלל מורא ,ולמה דבר זה קל מסותר דבריו בהכרעת
העליה לתורה בבית מדרשינו תחילת התפילה בשעה 7:05 הדעת בלבד' ,עכ"ל( .נראה שמקשה בתרתי ,הן מצד כבוד של קיום רצון ,והן מצד מורא .ועי'
בשו"ת רע"א סי' סח ובמקנה ,דבכלל מורא לקיים צוויו).
שמחת הבר מצוה ביום א' באולם שע"י ישיבת 'רבינו חיים עוזר'
חילוק החזו"א בין הראשונים למהרי"ק' :ומיהו דברי התוס' ורשב"א הוא בדבר שאין לאב רצון כלל
במעשה שמצוהו ,אבל בדבר שחפץ באמת ,כמו נידון מהרי"ק לא שמענו שיהא רשאי לצערו',
עכ"ל( .ויש לבאר גדרו של החזו"א 'אין לאב רצון כלל' ,אם נתכוין דאין לאב שום סיבה ותועלת
מעריב ליל שבת5:25 : בציוויו ,וכגון שמצווהו לשתות משקה צהוב ולא אדום ,דבכה"ג נראה דודאי א"צ לקיים הציווי,
לל
שחרית בשב''ק :א' | 5:18 :ב' | 7:05 :ג'7:48 : ועי' לשון הריטב"א ביבמות ו' .אמר לו אל תחזיר ,פירש"י שאמר לו כן לבטלה ולא לשום דבר.
ישא דברים: ואינו נכון דא"כ למה ישמע לו אפילו בדברים של רשות' .ובאופן כללי כל מה שמבקש אדם יש
מנחה :א' | 12:30ב' 3:56 בין קבלת שבת למעריב לו איזה טעם ורצון רוחני או גשמי .עוד יש לציין דמהגר"א לעיל שציין בדברי הרמ"א לראשונים
מעריב מוצ"ש :א' | 5:31ב' | 5:36ג' 5:58 הג"ר יחזקאל ברודיאנסקי שליט"א הנ"ל ע"כ שלא הבין כהחזו"א ,כמו"כ המהרי"ק עצמו הביא סייעתא לדבריו מתוס').
ימות החול לאחר תפילת מוסף גדר דברי המהרי"ק לדעת החזו"א' :ועיקר טעמו של המהרי"ק ,שהאב צריך לבטל רצונו מפני
הרב דוד יעקבזון שליט"א רצון בנו בכה"ג ,ואין הבן חייב בכיבוד זה ,כמו שאינו חייב ליתן מתנות לאביו ,מפני שהאב
שחרית :נה"ח | 6:30 ל חומד חפציו ,ואפי' למ"ד משל בן אינו חייב בזה ,כמו שאינו חייב בהעדפה .ועוד שמצוה באשה
מנחה13:20 :
ל
שהוא חפץ וכמו שהאריך המהרי"ק' ,עכ"ל( .והיינו דגם אי אמרי' ד'בדבר שחפץ (האב) באמת'
מעריב23:00 | 19:00 : אסור לצערו ,מ"מ גם בזה יש שיעור וגבול ,ויש לבאר ,ומ"מ בדבריו נשמע דפשוט לו
לשליחת חומר לגליון לתגובות ולרשימת תפוצה :פקס 039578855 :או במיילgmail.com@7177790 :
למרנא החזו"א ,דאין חובה ליתן לאב 'כל מבוקשו'). ח
