gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ליקוטים וסיפורים נפלאים · Lekitim V'sipirim N'flaim — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: ליקוטים וסיפורים נפלאים · Lekitim V'sipirim N'flaim

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

ליקוטים וסיפורים נפלאים · Lekitim V'sipirim N'flaim — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫הדבר היה כרוך בנסיעה למרחק גדול‪.‬‬ ‫פעם הוזמן לשמש מוהל באחת מעיירות הסביבה‪,‬‬ ‫בהגיעו נוכח לדעת שהסנדק לרך הנולד אינו אלא בור‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫ועם הארץ‪ ,‬בעל הברית כיבדו בסנדקאות מפאת עושרו‪.‬‬ ‫הקרואים‬ ‫כשהסבו‬ ‫"וישתחו אברהם לפני‬ ‫לסעודת המצווה בתום‬ ‫ֹשב ָאנֹכִ י ִע ָּמכֶם ְּתנוּ לִ י אֲ חֻ זַּת ֶקבֶ ר ִע ָּמכֶם‬ ‫"גֵּר וְ תו ָׁ‬ ‫וְ ֶא ְק ְּב ָרה ֵמ ִתי ִמ ְּלפָ נָי" (כג‪ ,‬ד)‬ ‫עם הארץ" (כג‪ ,‬יב)‬ ‫עריכת הברית‪ ,‬אותו‬ ‫בדרך צחות מפרשים‪,‬‬ ‫סנדק לגם כמה כוסות‬ ‫ֵּך‬ ‫ְ‬ ‫ל‬ ‫הַ‬‫ת‬ ‫ְ‬ ‫ה‬ ‫ִ‬ ‫ּם‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫ינו הוּבְ ְטחָ ה ָּכל הָ אָ ֶרץ ‪-‬‬ ‫לְ אַ בְ ָרהָ ם אָ ִב ּ‬ ‫השתחווה‬ ‫שאברהם‬ ‫ֹמד 'משקה'‪ ,‬וכטוב לבו ביין‬ ‫ה ִּכי לְ ךָ אֶ ְּתנֶנָּה‪ .‬כָּעֵ ת הוּא עו ֵ‬ ‫ָּה וּלְ ָר ְח ָּב ּ‬ ‫ָּבאָ ֶרץ לְ אָ ְרכ ּ‬ ‫לפני עם הארץ כשהיה‬ ‫ש ָּקנָה אוֹתוֹ קרא בשחצנות לעבר‬ ‫ש ָרה‪ ,‬עַ ד ֶׁ‬ ‫מוּל ְּבנֵי ֵחת ו ְּמבַ ֵּקשׁ ְמקוֹם ֶקבֶ ר לְ ָׂ‬ ‫צריך לו‪.‬‬ ‫ש ֶקל ֶּכסֶ ף‪ .‬או ְֹמ ִרים חז"ל (סַ נְ הֶ ְד ִרין הרב‪ :‬ראה נא רבי כמה‬ ‫ְּבאַ ְר ַּבע ֵמאוֹת ֶׁ‬ ‫מסופר על ר' יחזקאל‬ ‫גדול ונכבד אני‪ ,‬הנה הכל‬ ‫קיא‪" :).‬וְ ל ֹא ִה ְרהֵ ר עַ ל ִמדּ ו ַֹתי"‪ ,‬וְ ַר ֵּבינוּ י ֹונָה (אָ בוֹת ה‪,‬‬ ‫ה"נודע‬ ‫בעל‬ ‫לנדא‬ ‫היו עדים היום בשעת‬ ‫ביהודה"‪ ,‬שפעם אחת‬ ‫שהרב‬ ‫ֲש ִירי‪ְּ .‬בלִ י ְטעָ נוֹת‪ְּ ,‬בלִ י ְּתגוּבָ ה הברית‬ ‫יסיוֹן הָ ע ִׂ‬ ‫ג) מ ֹונֶה זֹאת ְּכנִ ָּ‬ ‫הלך עם אחד מנכבדי‬ ‫נאלץ‬ ‫מבוטשאטש‬ ‫יקה‪.‬‬ ‫‪ַ -‬רק ְׁש ִת ָ‬ ‫העיר לקבץ נדבות לאיזה‬ ‫להרכין עצמו בהכנעה‬ ‫פו ֵמאָ ז אוֹתוֹ יוֹם בּ וֹ‬ ‫שנִ ים חָ לְ ּ‬ ‫ש ֵמאוֹת ָׁ‬ ‫ְּכבָ ר ֶאלֶף וַ חֲ ֵמ ׁ‬ ‫צורך חשוב‪.‬‬ ‫יתירה לעברי‪.‬‬ ‫כשהגיעו לביתו של עשיר‬ ‫ֹטט ענהו הרב מבוטשאטש‬ ‫שנִ ים ָּבהֶ ן הַ בּ ו ֵֹרא ְמ ׁשו ֵ‬ ‫נִ בְ ָרא הָ ע ֹולָם‪ָׁ 1,500 .‬‬ ‫ידוע‪ ,‬אמר לו מלווהו‪ :‬לפי‬ ‫שלּ וֹ‪ ,‬ו ְּמ ַח ֵּפשׂ‪ְ .‬מחַ ֵּפשׂ אַ חַ ר חָ בֵ ר נֶאֱ ָמן‪ֶ ,‬אחָ ד ברוב תבונתו‪ :‬הלא פסוק‬ ‫ָמו ֶׁ‬ ‫ְּבע ֹול ֹ‬ ‫דעתי לא כדאי שכבוד‬ ‫ִּהיֶה לְ צִ ידּ ֹו ֶּבאֱ ֶמת‪ .‬וְ ִהנֵּה‪ ,‬סוֹף־סוֹף‪ ,‬הוּא ָמצָא אוֹתוֹ‪ :‬מפורש הוא בתורה‪,‬‬ ‫ֶׁשי ְ‬ ‫תורתו יבזה את עצמו‬ ‫ַפץ אֱ לִ ילִ ים‪ ,‬לְ ִה ְס ּתוֹבֵ ב "וישתחו אברהם לפני עם‬ ‫ינו‪ .‬הוּא ַמ ְחלִ יט לְ נ ֵּ‬ ‫אַ בְ ָרהָ ם אָ בִ ּ‬ ‫ללכת לאדם קמצן‪ ,‬גס‬ ‫ֹש ִבים‪ ,‬הארץ" (כג‪ ,‬יב)!‬ ‫ֹלו‪ ,‬לְ הָ ִעיר אֶ ת ְּכלַל הַ ּתו ָׁ‬ ‫ָּב ְרחוֹבוֹת‪ ,‬לִ ְׁשאוֹג ְּבקו ֹ‬ ‫ובור‪.‬‬ ‫ירה! נִ לְ חַ ם‪ָ ,‬יגַע‪ִ ,‬ה ְתאַ ֵּמץ וְ ל ֹא חָ סַ ךְ‬ ‫ֵש ַמנְ ִהיג ל ִַּב ָ‬ ‫ִּכי י ׁ‬ ‫ענה לו הרב‪ :‬האדם‬ ‫בא‬ ‫"ואברהם זקן‬ ‫הריהו בחיר הבריאה‪,‬‬ ‫ְּבאֶ ְמצ ִָעים ְּכ ֵדי לְ פַ ְרסֵ ם אֶ ת ֵׁשם הַ בּ ו ֵֹרא ָּבע ֹולָם‪.‬‬ ‫בימים" (כד‪ ,‬א)‬ ‫ואף על פי כן כשהוא‬ ‫ביאר ה"לב שמחה"‪ :‬בעת‬ ‫ַּדוְ ָקא הוּא‪ֶׁ ,‬שהוֹכִ יחַ נֶאֱ ָמנוּת י ֹוצֵאת דֹּפֶ ן ‪ַּ -‬דוְ ָקא הוּא‬ ‫צריך לחלוב את הבהמה‬ ‫ההלוויה של הרה"ק בעל‬ ‫יסיוֹנוֹת!‬‫ֲש ָרה נִ ְ‬ ‫ִמ ְתנ ֶַּסה ַּבע ָׂ‬ ‫הוא כורע ברך לפניה‪.‬‬ ‫ה"שפת אמת" מגור זי"ע‪,‬‬ ‫ֵאיךְ זֶה ֶׁש ַּדוְ ָקא הוּא ַיעֲמוֹד וְ יִ ְת ַּפלֵּל כֹּה הַ ְר ֵּבה לְ הָ ִקים‬ ‫אמר בנו ה"אמרי אמת"‬ ‫ָּימא? ֵאיךְ זֶה ֶׁש ַּדוְ ָקא הוּא אָ מוּר‬ ‫ַּביִ ת‪ ,‬ז ֶַרע ֶׁשל ַקי ָ‬ ‫"וישתחו אברהם לפני‬ ‫לאחיו הרה"צ ר' משה‬ ‫ָדו‪ ,‬לְ ָפנָיו ׁשוֹכֵ ב ְּבנוֹ‬‫מו ִעם ַמאֲ כֶ לֶת ְּבי ֹ‬ ‫לִ ְמצוֹא אֶ ת עַ צְ ֹ‬ ‫עם הארץ" (כג‪ ,‬יב)‬ ‫בצלאל זי"ע‪ :‬לאבא‬ ‫מו! ‪ַ -‬י ֲעלֶה ֵריחַ נִ יחוֹחַ‬ ‫ְּכ ֶׁשעוֹד ֶרגַע ַקט ‪ -‬הוּא עַ צְ ֹ‬ ‫הגאון הקדוש ר' אברהם‬ ‫הייתה אריכות ימים‪.‬‬ ‫ידו‪ֶׁ ,‬ש ָּז ָכה לְ ַח ְּבקוֹ ַרק לְ עֵ ת‬ ‫נו ְי ִח ֹ‬‫ַהשם‪ֵ ,‬מעַ צְ מוֹת ְּב ֹ‬ ‫ל ֵׁ‬ ‫דוד מבוטשאטש זצ"ל‪,‬‬ ‫תמה רמ"ב‪ ,‬הרי ה"שפת‬ ‫זִ ְקנָה מוּפְ ֶלגֶת‪...‬‬ ‫"אשל‬ ‫הספר‬ ‫בעל‬ ‫אמת" חי רק נ"ח שנה!‬ ‫אברהם"‪ ,‬היה מוהל‬ ‫הסביר ה"אמרי אמת"‪,‬‬ ‫ירה ְּכהוּא זֶה ֶאת‬ ‫ָה ַמ ְס ִּת ָ‬ ‫יתנָה‪ֵ ,‬אינ ּ‬ ‫תו הָ ֵא ָ‬ ‫יד ֹ‬ ‫אַ ךְ ע ֲִמ ָ‬ ‫מובהק ומומחה לרבים‪.‬‬ ‫שהוא לא אמר אריכות‬ ‫יפוּר חַ יָּיו ֶׁשל אָ ִבינוּ‪ :‬ל ָָּמה ַּדוְ ָקא‬‫הַ ְּת ִמיהָ ה הָ ע ֹולָה ִמ ִּס ּ‬ ‫כל אימת שהזמינוהו‬ ‫שנים‪ ,‬אלא אריכות ימים‪,‬‬ ‫יסיוֹנוֹת כֹּה ְּכבֵ ִדים?!‬ ‫הוּא ִה ְתנ ַָּסה ְּבנִ ְ‬ ‫לברית מילה‪ ,‬היה נעתר‬ ‫והיינו שימיו היו מנוצלים‬ ‫לקיום המצווה‪ ,‬גם כאשר‬ ‫כראוי‪.‬‬ ‫לעי"נ הרה"צ‬ ‫ר' פנחס בן ר' בנימין בינוש רוזנבוים זצוק"ל‬ ‫כ"ו בניסן תשע"ז‬ ‫[ב]‬ ‫בזה יש לפרש את הפסוק "כי אורך ימים ושנות חיים הגדול ביותר שהיה לי אי פעם בחיי‪ ,‬הרי שאנו מתאימים‬ ‫להקים בית!"‪.‬‬ ‫ושלום יוסיפו לך" (משלי‬ ‫כך סיפר לה‪" :‬לפני מספר‬ ‫ח‬ ‫ַ‬ ‫ב‬‫ֵּ‬ ‫זְ‬ ‫מ‬ ‫ִ‬ ‫ּ‬ ‫ָנו‬ ‫ל‬ ‫ָה‬ ‫י‬ ‫הָ‬ ‫‪.‬‬ ‫ָּים‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫ַ‬ ‫ש‬ ‫ׁ‬ ‫ד‬‫ָּ‬ ‫ק‬ ‫ְ‬ ‫מ‬ ‫ִּ‬ ‫הַ‬ ‫ית‬ ‫ב‬‫ֵּ‬ ‫ָה‬ ‫י‬ ‫הָ‬ ‫וְ‬ ‫ינו‬ ‫ּ‬ ‫ָכִ‬ ‫ז‬ ‫‪,‬‬‫ם‬ ‫עַ‬ ‫פ‬ ‫ַּ‬ ‫ג‪ ,‬ב)‪ ,‬דלכאורה הוי‬ ‫ש ִּככְ לִ י לְ הַ ְק ָרבַ ת הַ ָּק ְר ָּבנוֹת; הָ יוּ לָנוּ כֹּהֲ נִ ים שנים‪ ,‬כאשר הייתי‬ ‫ימ ׁ‬ ‫ֶׁש ִּׁש ֵּ‬ ‫כפילות לשון‪ ,‬אך לפי‬ ‫ברוסיה‪ ,‬גייס הצבא את‬ ‫‪.‬‬ ‫א‬ ‫ֹר‬ ‫ֵ‬ ‫ו‬ ‫בּ‬ ‫הַ‬ ‫י‬ ‫ַפ‬ ‫ֵּ‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ְּ‬ ‫ים‬ ‫יח‬ ‫ִ‬ ‫לִ‬ ‫ש‬‫ְׁ‬ ‫ָנו‬ ‫ּ‬ ‫ל‬ ‫יוו‬ ‫ּ‬ ‫ה‬ ‫ִ‬ ‫ש‬ ‫ֶׁ‬ ‫‪,‬‬‫ם‬ ‫יהֶ‬ ‫ֹת‬ ‫ֵ‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫ש‬ ‫ְׁ‬ ‫ּמ‬‫ִ‬ ‫ו‬ ‫ימים"‬ ‫"אורך‬ ‫הנ"ל‬ ‫כל בני הנוער שלא‬ ‫ש ֵאין לָנוּ ָּכל ֵאלֶּה‪.‬‬ ‫אַ ךְ הַ ּיוֹם‪ִ ,‬מ ֶּׁשחָ ַרב ֵּבית הַ ִּמ ְק ָּד ׁ‬ ‫הכוונה ימים ארוכים‬ ‫שר פְ ַריינְ ד‪" :‬הַ ּיוֹם אֲ נ ְַחנוּ הַ ִּמזְ ֵּבחַ‪ ,‬אָ נוּ מרצונם‪ ,‬והכריח את‬ ‫אָ ַמר ר' אָ ֵׁ‬ ‫ומנוצלים‪ ,‬ו"שנות חיים"‬ ‫כולם לעבוד שבעה ימים‬ ‫היינו שנים ארוכות‪.‬‬ ‫נו הַ כֹּהֲ נִ ים"‪ .‬אַ ף הָ יָה מו ִֹסיף‪ִּ ,‬כי אֲ נ ְַחנוּ‬ ‫הַ ָּק ְר ָּבנוֹת‪ ,‬וְ אָ ּ‬ ‫בשבוע‪ ,‬ללא כל אפשרות‬ ‫ַפי לשמור את השבת‪.‬‬ ‫' ָק ְר ַּבן ע ֹולָה'‪ָ .‬ק ְר ַּבן ע ֹולָה ‪ -‬הָ יָה ע ֹולֶה כּ וּלּ וֹ ְּכל ֵּ‬ ‫"המושל בכל אשר לו"‬ ‫במשך כל התקופה הזו‪,‬‬ ‫הַ בּ ו ֵֹרא‪ .‬ל ֹא הָ יָה בּ וֹ נ ֶַתח ֶאחָ ד ֶׁשהָ יָה ַמ ִּגיעַ לָנוּ‪.‬‬ ‫(כד‪ ,‬ב)‬ ‫ינו הָ ִענְ יָן הַ ְמסוּגָּל ְּביו ֵֹתר ִהנּוֹ‪ְ :‬מ ִסירוּת נֶפֶ שׁ נלחמתי בחירוף נפש‬ ‫ִהנֵּה‪ְּ ,‬בי ֵָמ ּ‬ ‫כתב הרב אהרן כהן‪:‬‬ ‫שאֲ נִ י מוֹסֵ ר אֶ ת נַפְ ִׁשי לַבּ ו ֵֹרא ‪ְּ -‬ב ִמ ִּלים למען השבת‪ ,‬והתאמצתי‬ ‫לְ ַמעַ ן הַ בּ ו ֵֹרא‪ְּ .‬כ ֶׁ‬ ‫מבואר בבראשית רבה‬ ‫לא לחללה אפילו פעם‬ ‫אֲ ֵחרוֹת‪ִ :‬ה ְק ַרבְ ִּתי עַ צְ ִמי עַ ל ג ֵַּּבי הַ ִּמזְ ֵּבחַ‪...‬‬ ‫שהיה שליט ביצרו‬ ‫אחת‪ ,‬וב"ה חלפו שבועות‬ ‫כמותו‪.‬‬ ‫ה ְמ ִסירוּת‬ ‫ָנו ֶאלָּא לְ פַ ְענֵחַ‪ָ ,‬מ ִהי ְּב ִד ּיוּק או ָֹת ּ‬ ‫ל ֹא נו ַֹתר ל ּ‬ ‫רבים‪ ,‬וה' סייע בידי‬ ‫כוחו של יהודי וגדולתו‬ ‫ש?! מָ ה‪ ,‬הַ ִאם עָ לַי לִ ְמסוֹר ֶאת נַפְ ִׁשי לַהֲ ִריגָה ‪ַ -‬רק לשמור את כל השבתות‪.‬‬ ‫נֶפֶ ׁ‬ ‫אינם דווקא בעוצם‬ ‫אך השטן לא ויתר לי‪.‬‬ ‫?!‬ ‫ש‬ ‫ׁ‬ ‫ד‬‫ָּ‬ ‫ק‬‫ְ‬ ‫מ‬ ‫ִּ‬ ‫הַ‬ ‫ת‬ ‫ֹד‬ ‫ַ‬ ‫ו‬‫ֲב‬ ‫ע‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ֶ‬ ‫ֵּא‬ ‫ל‬ ‫מ‬‫ַ‬ ‫לְ‬ ‫ֹת‬‫ו‬ ‫כּ‬ ‫זְ‬ ‫לִ‬ ‫ְּכ ֵדי‬ ‫שריריו או בכישורים‬ ‫ָשים שבת אחת ניגשו אלי‬ ‫יפו ֵּרי ְּגבו ָּרה עַ ל אֲ נ ִׁ‬ ‫נו ִס ּ‬ ‫ש ַמ ְע ּ‬ ‫כּ וּלָּנוּ ג ַָּדלְ נוּ וְ ָׁ‬ ‫שונים‬ ‫חיצוניים‬ ‫קבוצת חיילים והורו לי‬ ‫המתגלים לעין כל‪ ,‬אלא‬ ‫לעשות מעשה של חילול‬ ‫ּש ְׁשמוֹ‬ ‫ֱרו עַ צְ ָמם ל ַָּמוֶ ת עַ ל ִקדּ ו ׁ‬ ‫שם וְ הֶ ע ּ‬ ‫פו נַפְ ָׁ‬ ‫ֶׁש ֵח ְיר ּ‬ ‫דווקא כוחו הפנימי‬ ‫שבת‪ .‬ניסיתי לשנות את‬ ‫שם!‬ ‫רו ֶאת נַפְ ָׁ‬ ‫ִי ְת ָּב ַרךְ‪ .‬הֵ ם ְּבהֶ ְחלֵט ָמ ְס ּ‬ ‫ושליטתו ביצריו ובדחפיו‬ ‫שהוּ הגזירה אך לא הצלחתי‪,‬‬ ‫ָה ְמ ִסירוּת נֶפֶ שׁ ִמ ּסוּג ׁש ֹונֶה ְמעַ ט‪ַ .‬מ ֶּׁ‬ ‫אֲ בָ ל‪ ,‬י ְֶׁשנ ּ‬ ‫על‬ ‫המלמדת‬ ‫היא‬ ‫שנוּן הַ ָּבא‪ :‬והייתי אובד עצות‪.‬‬ ‫יקים ֶאת הַ ִּמ ְׁש ָּפט הַ ָּׁ‬ ‫ֶׁשעָ לָיו אָ ְמרוּ הַ צ ִַּּד ִ‬ ‫יכולותיו‪.‬‬ ‫שר ראו החיילים את סירובי‪,‬‬ ‫ּש הַ ֵּׁשם‪ ,‬הַ ְר ֵּבה יו ֵֹתר ָק ֶׁשה ֵמאֲ ֶׁ‬ ‫"לִ ְחיוֹת עַ ל ִקדּ ו ׁ‬ ‫כפי שנאמר במשלי (טז‪,‬‬ ‫ואיימו עלי שיכו אותי‬ ‫ּש הַ ֵּׁשם!"‬ ‫לָמוּת עַ ל ִקדּ ו ׁ‬ ‫לב)‪" :‬טוב ארך אפים‬ ‫בכל הכוח אם לא אענה‬ ‫מגיבור ומושל ברוחו‬ ‫ש ֶׁשלָּנוּ ִמ ְתגַּלָּה ְּבתוֹכֵ נוּ‪ַּ ,‬ב ִּמדּ וֹת‬ ‫הַ ּיוֹם‪ְ ,‬מ ִסירוּת הַ נֶּפֶ ׁ‬ ‫לדרישתם לחלל את‬ ‫מלוכד עיר"‪.‬‬ ‫שוֹת הוּא‪ :‬לַהֲ פֹךְ השבת‪ .‬כששמעתי את‬ ‫ֵינו ַל ֲע ׂ‬ ‫שיו‪ָּ ,‬כל ַמה ֶּׁשעָ ל ּ‬ ‫ֶׁשלָּנוּ‪ .‬עַ כְ ָׁ‬ ‫שליטתם העצומה של‬ ‫ה דבר האיום ‪ -‬אורו עיני‪,‬‬ ‫או ָֹתן‪ִ .‬מ ִּמדּ וֹת ָרעוֹת ‪ -‬לְ ִמדּ וֹת טוֹבוֹת‪ .‬וּבְ ָכל ַּפעַ ם ָּב ּ‬ ‫גדולי ישראל בנבכי‬ ‫ַּימנוּ ֶאת הַ ִּמצְ וָ ה ניגשתי אל החיילים‬ ‫ינו הָ ָרעוֹת ‪ִ -‬קי ְ‬ ‫ִה ְתג ַַּּב ְרנוּ עַ ל ִמדּ ו ֵֹת ּ‬ ‫הנפש פנימה היא מן‬ ‫והצעתי להם עיסקה‪:‬‬ ‫ש לְ ַמעַ ן ְּכבוֹדוֹ יִ ְת ָּב ַרךְ!‬ ‫הַ חֲ ׁשוּבָ ה‪ְ :‬מ ִסירוּת נֶפֶ ׁ‬ ‫הנפלאות בעינינו‪.‬‬ ‫ש! ִּת ְראוּ 'הכו אותי כאוות נפשכם‪,‬‬ ‫יו עַ ל ְמ ִסירוּת נֶפֶ ׁ‬ ‫נו‪ִּ :‬ת ְח ּ‬ ‫ית ּ‬ ‫הַ בּ ו ֵֹרא ְמ ַח ֵּפשׂ ֵמ ִא ָּ‬ ‫הנגלה‬ ‫חוסנם הפנימי‪,‬‬ ‫ובתמורה לכך תתחייבו‬ ‫לעינינו בעת ניסיון‪ ,‬הוא‬ ‫או ִֹתי ְּב ָכל ִּפינָּה ַּב ַח ִּיים‪ָּ .‬כל ַמעֲבָ ר‪ ,‬קו ִֹׁשי‪ִ ,‬ה ְתמו ְֹדדוּת‪,‬‬ ‫לי שלא תבקשו ממני‬ ‫כה אדיר עד שדומים הם‬ ‫לחלל את השבת'‪.‬‬ ‫שם!‬ ‫או או ִֹתי ָׁ‬ ‫או ְסעָ ָרה ‪ִּ -‬ת ְמצְ ּ‬ ‫ְּכאֵ ב ֹ‬ ‫בעינינו למלאכים‪ ,‬ולא‬ ‫נו נִ ְד ָר ִׁשים לִ פְ עוֹל‪ ,‬לְ הָ גִ יב מוּל הַ ַּמצָּב‪ .‬אָ נוּ כאשר שמעו החיילים‬ ‫ל ֹא אַ ַחת אָ ּ‬ ‫לבני אדם‪.‬‬ ‫את הדברים‪ ,‬צחקו עלי‬ ‫על‬ ‫מפורסם‬ ‫נורא‬ ‫מעשה‬ ‫נו ִּב ְסעָ ַרת ְרג ָׁשוֹת מוּל ַמצָּב אָ בוּד‪ .‬אוֹ‬ ‫מוֹצְ ִאים אֶ ת עַ צְ ֵמ ּ‬ ‫והסכימו לעצתי‪.‬‬ ‫מרן הסטייפלר זצ"ל‪:‬‬ ‫של ֹּא ָּבא טוֹב נעמדו בשורה‪ ,‬אחזו את‬ ‫נו‪ ,‬חָ בֵ ר ֶׁ‬ ‫של‪ ,‬מוּל חָ בֵ ר ֶׁש ְּמבַ יֵּישׁ או ָֹת ּ‬ ‫לְ מָ ָׁ‬ ‫כאשר הגיע רבי יעקב‬ ‫אשוֹנִ י ְּכבָ ר קוֹפֶ צֶת הנשק בידם‪ ,‬והורו לי‬ ‫מוּל הָ עֵ ינַיִם כ ֶָּרגַע‪ְּ .‬ב ִאינְ ְס ִטינְ ְקט ִר ׁ‬ ‫ישראל קנייבסקי זצ"ל‬ ‫ָּיבים לעבור ליד כל חייל‪ ,‬וכל‬ ‫נו ַחיָּיבִ ים לו ַֹמר לוֹ ַמ ֶּׁשהוּ‪ַ ,‬חי ִ‬ ‫נו ַּתאֲ וַות הַ ל ָּׁשוֹן‪ .‬אָ ּ‬ ‫ָּב ּ‬ ‫לגיל השידוכים‪ ,‬הוצעה‬ ‫שר‪ִ ,‬היא אחד מהם יחבוט עם‬ ‫לִ ְמצוֹא ִּפ ְתרוֹן ל ַַּמצָּב‪ .‬אַ ךְ ל ֹא! כָּאן‪ ,‬אָ ַמר ר' אָ ֵׁ‬ ‫לו נערה בת טובים‪.‬‬ ‫שלָּנוּ לְ ִה ְת ַח ֵּבר לַבּ ו ֵֹרא! ְּב ֶרגַע זֶה‪ ,‬אָ נוּ הרובה בראשי‪ .‬כך אני‬ ‫הַ ִהזְ ַּד ְּמנוּת ֶׁ‬ ‫רצה‬ ‫הבחור הצדיק‬ ‫עובר מחייל לחייל‪,‬‬ ‫לבדוק האם קיימת‬ ‫ּבד ְּבבַ ד‪,‬‬ ‫עֲלוּלִ ים לְ אַ ֵּבד אֶ ת הַ בּ ו ֵֹרא ‪ִ -‬אם ַרק נָגִ יב לוֹ‪ .‬ו ַּ‬ ‫כשהחיילים מפליאים בי‬ ‫לבין‬ ‫בינו‬ ‫התאמה‬ ‫את מכותיהם בצורה‬ ‫יקה מוּל הַ ַּמצָּב נִ זְ ֶּכה לְ ִה ְת ַח ֵּבר ֵאלָיו‪.‬‬ ‫ִּב ְׁש ִת ָ‬ ‫המדוברת‪.‬‬ ‫אכזרית ומתעללים בי‬ ‫כיצד עשה זאת?‬ ‫בצורה נוראה‪.‬‬ ‫כאשר נפגש עם הנערה‪,‬‬ ‫ברוך ה'‪ ,‬לאחר שסיימתי לעבור את כל שורת‬ ‫אמר לה‪" :‬אם תהיי מסוגלת להבין את האושר‬ ‫לעי"נ האשה החשובה‬ ‫מרת מרים יוכבד ב"ר צבי ליבוביץ ע"ה‬ ‫כ"א מר חשון תשפ"א‬ ‫[ג]‬ ‫החיילים‪ ,‬הם עזבו אותי לנפשי‪ ,‬ולא דרשו יותר שאחלל לנדוניה גדולה‪ .‬רבו ציידו במכתב המלצה‪ ,‬והוא סובב‬ ‫בערים ונעזר במכרים שאספו עבורו כספים‪.‬‬ ‫את אותה שבת"‪.‬‬ ‫המשיך רבי יעקב ישראל בדבריו‪" :‬כעת‪ ,‬ברצוני לומר עתה פנה אל רבי יששכר דוב וביקשו לבוא לעזרתו‪.‬‬ ‫צר היה לרבי יששכר דוב לעזוב את הגמרא‪.‬‬ ‫דבר חשוב‪.‬‬ ‫אילו היה בידו לעזור‪,‬‬ ‫למרות שגופי היה פצוע‬ ‫ניחא‪ ,‬אבל הוא אינו‬ ‫ופגוע מאוד‪ ,‬וסבלי היה‬ ‫ֵירה"‪ ,‬האיש המתאים למשימה‬ ‫יקה ַמעֲבִ ִירין אֶ ת רוֹעַ הַ ְּגז ָ‬ ‫יקה‪ְׁ ,‬ש ִת ָ‬ ‫יקה‪ְׁ ,‬ש ִת ָ‬ ‫" ְׁש ִת ָ‬ ‫נורא‪ ,‬דעי לך שהתענגתי‬ ‫זו‪" :‬אני עני ואביון‪ ,‬וכולם‬ ‫הָ יָה או ֵֹמר‪.‬‬ ‫על כל מכה שקיבלתי כפי‬ ‫ִּכנַע ֵאלָיו‪ ,‬מכירים אותי כך‪.‬‬ ‫נו‪ְ .‬מחַ ֵּפשׂ אֶ חָ ד ֶׁשי ָּ‬ ‫הַ בּ ו ֵֹרא ְמ ַח ֵּפשׂ או ָֹת ּ‬ ‫שלא התענגתי מימי‪.‬‬ ‫שאֵ ינוֹ יָכוֹל אם אני אאסוף כספים‪,‬‬ ‫יתית ֶׁשלּ וֹ‪ֶׁ ,‬‬ ‫ֶׁשי ִַּּכיר אֶ ת הָ אַ פְ ִס ּיוּת הָ אֲ ִמ ִּ‬ ‫גדול‬ ‫לא היה לי תענוג‬ ‫יתנו לי פרוטות עלובות‪.‬‬ ‫יותר כמו באותם רגעים‬ ‫שם הוּא ְמ ַח ֶּכה ֶׁש ִּנזְ עַ ק ֵאלָיו‪,‬‬ ‫שם‪ָׁ ,‬‬ ‫ְּכלוּם ִּבלְ עָ ָדיו‪ָׁ .‬‬ ‫לך אל פלוני‪ ,‬הנגיד‬ ‫שקיבלתי את המכות‪...‬‬ ‫העשיר‪ ,‬הוא ייתן לך ביד‬ ‫ֶׁש ִּנ ְתחַ ֵּבר אֵ לָיו‪.‬‬ ‫עם כל מכה ומכה‬ ‫רחבה‪.‬‬ ‫שנחתה על ראשי אמרתי‬ ‫ֹשעַ ֶּבן לֵוִ י‪ :‬בֹּא ו ְּר ֵאה ַּכ ָּמה ְּגדוֹלִ ים נְ מוּכֵ י דברי רבנו המגיד הם צו‬ ‫"אָ ַמר ַר ִּבי יְהו ֻׁ‬ ‫בלבי‪' :‬לכבוד השבת‪,‬‬ ‫ש ֵּבית קדוש בעיניו‪ ,‬וכשהוא‬ ‫שעָ ה ֶׁ‬ ‫הָ רוּחַ לִ פְ נֵי הַ ָּקדוֹשׁ ָּברוּךְ הוּא‪ֶׁ ,‬ש ְּב ָׁ‬ ‫לכבוד בורא עולם'‪,‬‬ ‫ש ַקיָּים‪ ,‬אָ ָדם ַמ ְק ִריב ע ֹולָה ‪ְׂ -‬שכַ ר ע ֹולָה ְּביָדוֹ‪ ,‬יפנה להתרים אנשים‪,‬‬ ‫הַ ִּמ ְק ָּד ׁ‬ ‫ושמחתי עליה כמוצא‬ ‫הם יעטרוהו בזהובים‬ ‫שלל רב"‪.‬‬ ‫ָדו‪ .‬אֲ בָ ל ִמי ֶׁש ַּד ְע ּתוֹ ְׁשפָ לָה‪,‬‬ ‫ִמנְ חָ ה ‪ְׂ -‬שכַ ר ִמנְ חָ ה ְּבי ֹ‬ ‫כפי ערכו וכבודו!"‬ ‫כמובן שאשתו הצדקנית‬ ‫ַמ ֲעלֶה עָ לָיו הַ כָּתוּב ְּכ ִאילּ וּ ִה ְק ִריב ָּכל הַ ָּק ְר ָּבנוֹת כּ וּלָּן‪ ".‬התנצל בפני חברו‪.‬‬ ‫ע"ה‪ ,‬שהתרגשה עד עמקי‬ ‫הלה לא נפגע מן הסירוב‬ ‫(סוֹטָ ה ה‪ ,‬ב)‬ ‫נשמתה‪ ,‬התאימה מאוד‬ ‫ש‪ ,‬הָ יָה הָ עָ ם ֵמ ִביא ֶאת ולא הצטער על הדחייה‪.‬‬ ‫ש או ֵֹמר ָּכךְ‪ְּ :‬בבֵ ית הַ ִּמ ְק ָּד ׁ‬ ‫הַ ִּמ ְד ָר ׁ‬ ‫להקים איתו את ביתו‪,‬‬ ‫נו ִמ ְׁש ַּת ְּמ ִׁשים ַּב ִּמדּ וֹת‪ ,‬אֵ יזֶה באדישות ובשוויון נפש‬ ‫ינו‪ֶׁ ,‬שאָ ּ‬ ‫ָק ְר ְּבנו ָֹתיו‪ .‬וּבְ י ֵָמ ּ‬ ‫מרן‬ ‫של‬ ‫לאושרו‬ ‫ָק ְר ָּבן ְּב ִד ּיוּק נִ צְ טָ ֵרךְ? "וְ הַ ַּמ ְׁש ִּפיל עַ צְ מוֹ‪ְּ ,‬כ ִאילּ וּ ִה ְק ִריב משך בכתפיו ואמר‪" :‬לו‬ ‫הסטייפלר זצ"ל‪...‬‬ ‫יהי כדבריך‪.‬‬ ‫ָּכל הַ ָּק ְר ָּבנוֹת כּ וּלָּן!"‬ ‫אדוני‬ ‫אלוקי‬ ‫"ה'‬ ‫כנראה שאתה לא רשום‬ ‫בפתקתו של הקדוש‬ ‫ּ‬ ‫הו‬ ‫ש‬ ‫ֶּׁ‬ ‫מ‬ ‫ַ‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ִ‬ ‫צְ‬ ‫עַ‬ ‫מ‬‫ֵ‬ ‫יב‬ ‫ר‬ ‫ִ‬ ‫ק‬ ‫ְ‬ ‫מ‬ ‫ַ‬ ‫י‬ ‫נִ‬ ‫אֲ‬ ‫ה‬ ‫ּ‬ ‫ב‬‫ָּ‬ ‫ם‬ ‫עַ‬ ‫פ‬ ‫ַּ‬ ‫ל‬ ‫כָ‬ ‫ב‬‫ְּ‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ִּ‬ ‫‪,‬‬ ‫ֹא‬ ‫ו‬ ‫פ‬ ‫אֵ‬ ‫ֵא‬ ‫צ‬ ‫ו‬ ‫ֹ‬ ‫י‬ ‫אברהם‪ ,‬הקרה נא‬ ‫ברוך הוא" ‪ -‬ויצא לעבר‬ ‫ים‬ ‫ָע‬ ‫ִ‬ ‫ג‬ ‫ר‬ ‫ְ‬ ‫ב‬‫ָּ‬ ‫ֶה‬ ‫ז‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫ִ‬ ‫‪,‬‬‫ר‬ ‫בֵ‬ ‫חָ‬ ‫הֶ‬ ‫ּל‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫יק‬ ‫ָ‬ ‫ת‬‫ִ‬ ‫ש‬ ‫ְׁ‬ ‫ב‬ ‫ִּ‬ ‫ֶה‬ ‫ז‬ ‫ם‬ ‫א‬‫ִ‬ ‫‪,‬‬‫א‬ ‫ֹר‬ ‫ֵ‬ ‫ו‬ ‫ַבּ‬ ‫ל‬ ‫לפני היום" (כד‪ ,‬יב)‬ ‫ָּבהֶ ם אֲ נִ י ל ֹא ְמסוּגָּל לְ הַ ְמ ִׁשיךְ‪ִ ,‬אם זֶה ִּביגִ יעַ ַּכ ַּפיִם וְ ִאם ביתו של אותו עשיר‪.‬‬ ‫בספר "מעיין השבוע"‬ ‫זֶה ְּב ָכל ָּדבָ ר בּ וֹ אֲ נִ י ַמפְ ִׁשיל ֵמעַ צְ ִמי וְ נו ֵֹתן לַבּ ו ֵֹרא ‪ -‬אֲ נִ י הדברים פילחו את לבו‬ ‫מובא‪ :‬לפני כמאתיים‬ ‫של רבי יששכר דוב כחץ‪.‬‬ ‫מוֹסֵ ר ֶאת נַפְ ִׁשי!‬ ‫שנה חי הגאון הקדוש‬ ‫מה פירוש הדברים‪" :‬אין‬ ‫רבי יששכר דוב‪" ,‬הסבא‬ ‫אתה כתוב בפתקתו של‬ ‫קדישא" מראדושיץ זצ"ל‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא"? איזו‬ ‫ֹא‬ ‫ל‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫ִ‬ ‫‪,‬‬ ‫א‬ ‫ֹר‬ ‫ֵ‬ ‫ו‬ ‫ַבּ‬‫ל‬ ‫ש‬ ‫ׁ‬ ‫ֶפֶ‬‫נ‬ ‫ּת‬‫ו‬ ‫יר‬ ‫ס‬ ‫ִ‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫לִ‬ ‫יע‬ ‫ַ‬ ‫ַג‬ ‫ִּ‬ ‫נ‬ ‫ֹא‬ ‫ל‬ ‫ָם‬ ‫ל‬ ‫ו‬‫ֹ‬ ‫ע‬ ‫לְ‬ ‫שהרעיש את העולם‬ ‫יעים ָּבנוּ‪ ,‬פתקה? מי כתוב בה‬ ‫בו‪ :‬לְ ֵׁשם ָמה הֵ ם ַמפְ צִ ִ‬ ‫יסיוֹנוֹת! הֲ ֵרי ַּת ְח ְׁש ּ‬ ‫הַ ִּנ ְ‬ ‫בניסיו ומופתיו‪.‬‬ ‫ומדוע? כיצד יודע הלה‬ ‫יסיוֹנוֹת?‬ ‫הַ ִּנ ְ‬ ‫אין‬ ‫זו‬ ‫גבוהה‬ ‫למדרגה‬ ‫שם‪ ,‬מי כתוב בפתקה‪ ,‬ובכלל‬ ‫נו ֵאיךְ זֶה י ֵָר ֶאה ִאם נִ ָּכנֵס ַלעֲבו ַֹדת הַ ֵּׁ‬ ‫נְ ָתאֵ ר לְ עַ צְ ֵמ ּ‬ ‫מגיעים אלא על ידי יגיעה‬ ‫אדישותו‬ ‫פשר‬ ‫וְ נ ְַמ ִׁשיךְ וּנְ טַ ֵּפס ִמ ַּמ ְד ֵרגָה לְ ַמ ְד ֵרגָה‪ .‬לִ פְ עָ ִמים‪ֵ ,‬מרוֹב מה‬ ‫בעבודת ה' ושקידה‬ ‫ושלוות רוחו? הוא סגר‬ ‫בתורה‪.‬‬ ‫ע ֹוצֶם וְ כַ ּמוּת הַ ְּי ִדיעָ ה‪ ,‬נִ ָּכנֵס לְ ִׁשכְ רוּת ֵמהַ כָּבוֹד ֶׁש ְּיעַ ֵּטר‬ ‫את הגמרא ורץ אחרי‬ ‫בנעוריו שקד רבי יששכר‬ ‫ּ‬ ‫נו‪ ,‬חָ לִ ילָה‪ .‬וּבְ ִמ ְק ֶרה ָּכזֶה‪ ,‬הֵ יכָן ְּב ִדיוּק נִ ְמצָא ֶאת האיש‪.‬‬ ‫או ָֹת ּ‬ ‫דוב על התורה מתוך‬ ‫משהשיגו‪ ,‬שאלו לפשר‬ ‫ּ‬ ‫נו‬ ‫ח‬‫ְ‬ ‫יפ‬ ‫ַּ‬ ‫נ‬ ‫ִּ‬ ‫ש‬ ‫ֶׁ‬ ‫ָה‬ ‫ל‬ ‫ו‬‫ֹ‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫ְּ‬ ‫הַ‬ ‫ָה‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ּ‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫ְּ‬ ‫הַ‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ָּ‬ ‫ֹך‬ ‫ְ‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ב‬‫ְּ‬ ‫א‬ ‫ֹר‬ ‫ֵ‬ ‫ו‬ ‫בּ‬ ‫הַ‬ ‫הדחק‪ ,‬ולא היו לו‬ ‫דבריו‪.‬‬ ‫נו?‪...‬‬ ‫לְ עַ צְ ֵמ ּ‬ ‫בעולמו אלא ד' אמות של‬ ‫יסיוֹנוֹת‪ .‬ענה הלה ואמר‪" :‬פשוט‬ ‫לָכֵ ן‪ַ ,‬רק לָכֵ ן‪ ,‬הוּא מוּכְ ָרח לְ הָ בִ יא לָנוּ ֶאת הַ ִּנ ְ‬ ‫הלכה‪.‬‬ ‫שם ‪ -‬מאוד‪.‬‬ ‫ִּכי זֶה הַ ְּכלָל‪ְּ :‬כ ָכל ֶׁש ִּנ ָּכנֵס יו ֵֹתר וְ יו ֵֹתר ַלעֲבו ַֹדת הַ ֵּׁ‬ ‫יום אחד הגיע לעירו אחד‬ ‫הרבי‬ ‫אל‬ ‫כשפניתי‬ ‫מחבריו‪ ,‬אשר יחדיו‬ ‫יסיוֹנוֹת‪.‬‬ ‫רו הַ ִּנ ְ‬ ‫כו וְ יִגְ ְּב ּ‬ ‫ָּכךְ ַרק יֵלְ ּ‬ ‫ותיניתי לפניו את צרתי‪,‬‬ ‫הסתופפו בצלו של‬ ‫אמר לי‪ :‬אתן בידך מכתב‬ ‫המגיד הקדוש מקוז'ניץ‬ ‫המלצה‪.‬‬ ‫זצ"ל‪.‬‬ ‫אמרתי לו‪ :‬רבי‪ ,‬לא ניסיתי מעודי לקבץ כספים‪,‬‬ ‫בתו של אותו אדם הגיעה לפרקה‪ ,‬והוא נצרך‬ ‫להצלחת‬ ‫החפצים בעילום שמם‬ ‫להיפקד בזרע של קיימא בקרוב ממש‪.‬‬ ‫[ד]‬ ‫בטוח היה אליעזר באדונו שתפילתו מקובלת‪ ,‬והוסיף‬ ‫לא אוכל לשאת פני לאנשים‪.‬‬ ‫הוא להתפלל שיהיה הוא ראוי להיעשות הדבר על ידו‪.‬‬ ‫אמר לי‪ :‬בכל מקום בואך‪ ,‬תמצא מישהו שיאסוף עבורך‪.‬‬ ‫ודאי שיצחק ימצא אישה ההוגנת לו‪ ,‬אבל הלוואי שיהיה‬ ‫הוא יזכה במצווה‪ ,‬ואתה תיוושע‪.‬‬ ‫זה על ידי‪ ,‬שאהיה כתוב בפתקתו של הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫אמרתי לו‪ :‬מי יסכים להתבזות במקומי? ענה ואמר לי‪ :‬אל‬ ‫שאזכה שהזכות תתגלגל‬ ‫תדאג לכך‪ ,‬בפתקתו של‬ ‫על ידי‪...‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא כתוב‬ ‫אֲ נ ִָׁשים ַּכ ּיוֹם ְמ ַח ְּפ ִׂשים ַלעֲבוֹד אֶ ת הַ בּ ו ֵֹרא‪ ,‬לְ ִה ְת ַּפלֵּל‬ ‫בפרוטרוט מי יעזור לך‬ ‫הוכחת"‬ ‫יסיוֹנוֹת "אותה‬ ‫וְ לִ לְ מוֹד ֶאת ּתו ָֹרתוֹ ‪ַ -‬רק ְּכ ֵדי לְ ִה ְת ַּפ ֵּטר ֵמהַ ִּנ ְ‬ ‫וכמה כסף יאסוף‪.‬‬ ‫יסיוֹנוֹת ַרק יֵלְ כוּ וְ יַגְ ִּדילוּ (כד‪,‬יד)‬ ‫הַ ּתו ְֹקפִ ים או ָֹתם‪ .‬אַ ךְ ל ֹא! הַ ִּנ ְ‬ ‫מגלגלים זכות על ידי‬ ‫לחתם סופר היה נדיב‬ ‫אֶ ת עַ צְ מָ ם‪ ,‬לְ נוֹכַ ח הַ ִה ְת ַק ְּדמוּת ַּבעֲבו ַֹדת הַ ֵּׁשם‪.‬‬ ‫זכאי‪ ,‬ומה' מצעדי גבר‬ ‫שהחזיק את ישיבתו‬ ‫כוננו‪ .‬הגעתי אפוא לעיר‬ ‫ַמה ֶּׁש ֵּכן נ ְַרוִ ויחַ ֵמהַ ִה ְת ַק ְּדמוּת‪ִ ,‬היא הָ עו ְּב ָּדה ֶׁש ָּכל‬ ‫בפרשבורג‪.‬‬ ‫זו‪ ,‬וחשבתי בלבי‪ :‬מי כאן‬ ‫לנדיב הייתה בת שהגיעה‬ ‫יסיוֹן הַ ָּבא‪...‬‬ ‫ָנו כּ וֹחַ לְ ִה ְתג ֵַּּבר עַ ל הַ ִּנ ָּ‬ ‫יסיוֹן ַמעֲנִ יק ל ּ‬ ‫נִ ָּ‬ ‫זכאי יותר מחברי ורעי‪,‬‬ ‫יסיוֹן ‪ְ -‬מ ַחזֵּק לפרקה‪ ,‬והוא חיפש‬ ‫נו יו ֵֹתר‪ָּ .‬כל נִ ָּ‬ ‫יסיוֹן ‪ְ -‬מחַ ֵּׁשל או ָֹת ּ‬ ‫ָּכל נִ ָּ‬ ‫דוב‬ ‫יששכר‬ ‫רבי‬ ‫בחור לקחת לבתו‪.‬‬ ‫נו ַלעֲמוֹד גַּם ַּב ָּבא ַּב ּתוֹר‪.‬‬ ‫או ָֹת ּ‬ ‫עכשיו‬ ‫המתמיד?‬ ‫אמר לו החתם סופר‪,‬‬ ‫שסירבת‪ ,‬לא כעסתי‪.‬‬ ‫יחזרו‬ ‫שכשהבחורים‬ ‫ינו ָרצָה ַלעֲבוֹד אֶ ת הַ בּ ו ֵֹרא‪.‬‬ ‫אַ בְ ָרהָ ם אָ בִ ּ‬ ‫הבנתי שאינך כתוב‬ ‫לביתם‪ ,‬ישלח לו את‬ ‫בפתקתו של הקדוש‬ ‫ש‪ָ ,‬ללֶכֶ ת‬ ‫שן הָ ֵא ׁ‬ ‫מו לְ תוֹךְ ִּכבְ ַׁ‬ ‫שב לִ ְמסוֹר עַ צְ ֹ‬ ‫ַּב ְּת ִחילָּה חָ ַׁ‬ ‫המצוין שבישיבה עם‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬וזה הכל‪.‬‬ ‫ידחַ ת ִּב ְקצֵה מכתב שעליו יהיה כתוב‬ ‫וּלְ הָ פִ יץ אֶ ת ֵׁשם הַ בּ ו ֵֹרא ְּב ָכל ִּפינָּה נִ ַּ‬ ‫עכשיו אני הולך אל‬ ‫שב‪ ,‬הוּא י ִַּגיעַ ל ַַּתכְ לִ ית‪ .‬הוּא י ְִמסוֹר ֶאת "למוכ"ז" (למוסר כתב‬ ‫הָ ע ֹולָם‪ָּ .‬כךְ‪ ,‬חָ ַׁ‬ ‫הגביר‪ ,‬לראות האם הוא‬ ‫זה)‪ ,‬וזה יהיה סימן‬ ‫ש‪.‬‬‫הַ נֶּפֶ ׁ‬ ‫זה שרשום בפתקה"‪...‬‬ ‫ֹתו ִׁשיעוּר נו ֵֹקב ַּבחַ ִּיים‪ְ :‬מ ִסירוּת בשבילו שזה הבחור הכי‬ ‫ימד או ֹ‬ ‫אַ ךְ הַ בּ ו ֵֹרא לִ ֵּ‬ ‫נרעש רבי יששכר ושאל‪:‬‬ ‫ש ִּנ ְק ֶרה לְ ָפנֶיךָ טוב‪.‬‬ ‫ּשג ֶׁ‬ ‫ש ‪ִ -‬היא ָּדבָ ר ֶׁש ַּב ִּׁשגְ ָרה‪ִ .‬היא מו ָּׂ‬ ‫נֶפֶ ׁ‬ ‫"אמור לי‪ ,‬לכמה כסף‬ ‫כך הוה‪ :‬החתם סופר‬ ‫הנך זקוק?" אמר לו‪:‬‬ ‫ְּבכָ ל עֵ ת ו ְּבכָ ל ֶרגַע‪.‬‬ ‫מסר מכתב לאיזה בחור‬ ‫"לארבע מאות זהובים"‪.‬‬ ‫יטוּל ורשם עליו "למוכ"ז"‪,‬‬ ‫יקה מוּל הַ ַּמצָּב‪ָּ ,‬כל הַ כְ נָעָ ה ֵאלַי‪ָּ ,‬כל ִּב ּ‬ ‫ָּכל ְׁש ִת ָ‬ ‫אמר‪" :‬תן לי את מכתבו‬ ‫הֲ בָ נָה‪ָּ ,‬כל אֱ מ ּונָה ְּת ִמימָ ה וּצְ ר ּופָה ‪ַ -‬רק ְמ ָק ֶרבֶ ת או ְֹתךָ וביקש ממנו שימסור את‬ ‫של הרבי‪ ,‬ואראה מה‬ ‫ש ּתוּכַ ל ֶּבאֱ ֶמת לְ ִה ְת ָק ֵרב ֵאלַי ֶּד ֶרךְ הַ ֵּכלִ ים המכתב לגביר‪.‬‬ ‫אֵ לַי‪ .‬וּכְ ֵדי ֶׁ‬ ‫אוכל לעשות"‪.‬‬ ‫הבחור לא ידע מה מטרת‬ ‫יסיוֹנוֹת!‬ ‫הַ לָּלוּ ‪ -‬אַ ָּתה חַ יָּיב ַלעֲבוֹר נִ ְ‬ ‫נטל רבי יששכר דוב את‬ ‫של אֱ לִ ילֵי אָ ִביו‪ ,‬המכתב‪ ,‬ולכן כשהגיע‬ ‫יפוּר ֶׁ‬ ‫שב ֶׁש ְּכבָ ר ִסיֵּים ִעם הַ ִּס ּ‬ ‫ְּכ ֶׁשחָ ַׁ‬ ‫המכתב והלך לשוק‪.‬‬ ‫לאותה העיר‪ ,‬ביקש‬ ‫בסוחר‪,‬‬ ‫בדרכו פגש‬ ‫יפוּר ִעם אוּר‬ ‫שה ָצצָה‪ :‬הַ ִּס ּ‬ ‫נִ ְדהַ ם לְ גַלּ וֹת ֶׁש ְּבעָ יָה חֲ ָד ָׁ‬ ‫טובה מחברו ואמר לו‬ ‫הראהו את מכתבו של‬ ‫יסיוֹן הַ ָּבא‪ :‬הַ ְּיצִ יאָ ה שכיוון שרבם החתם‬ ‫ַּכ ְׂש ִּדים‪ְּ .‬כ ֶׁשזֶּה ְּכבָ ר ָׁש ַקט‪ִ ,‬ה ִּגיעַ הַ ִּנ ָּ‬ ‫הרבי‪ .‬נפעם הסוחר‬ ‫מבקש מאוד‬ ‫סופר‬ ‫אֶ ל הֶ עָ בָ ר הַ ל ֹּא נו ָֹדע‪.‬‬ ‫ואמר‪" :‬הגעת ממש בזמן!‬ ‫יסיוֹן‪ ,‬וְ הֵ ִבין ָּדבָ ר ֶאחָ ד‪ :‬למסור מכתב לגביר‪,‬‬ ‫יסיוֹן לְ נִ ָּ‬ ‫ָּכךְ ִּדילֵּג אַ בְ ָרהָ ם ִמ ִּנ ָּ‬ ‫זה עתה סיימתי עסקה‬ ‫הַ בּ ו ֵֹרא ַמע ֲִביר או ִֹתי כָּעֵ ת‪ִ .‬אם ֶא ְׁש ּתוֹק וְ אֵ לֵךְ ִא ּתוֹ והוא עצמו ממהר מאוד ‪-‬‬ ‫ברווח הגון של ארבעת‬ ‫ֶּבאֱ מ ּונָה ְּת ִמימָ ה ‪ -‬אֶ זְ ֶּכה לְ ִה ְתחַ ֵּבר ֵאלָיו‪ .‬וְ ל ֹא‪ ,‬הַ ְּבעָ יוֹת ימחול וימסור לו את‬ ‫אלפים זהובים‪ ,‬אתן לך‬ ‫שהַ ְּבעָ יוֹת ָּכאן המכתב‪.‬‬ ‫יִס ַּת ְּלקוּ ֵמחַ יָּיו‪ .‬הוּא הֵ ִבין ֶׁ‬ ‫ל ֹא ִּב ְמהֵ ָרה ְ‬ ‫את כל דמי המעשר" ‪-‬‬ ‫הבחור ההוא‪ ,‬שעבר שם‬ ‫ארבע מאות זהובים‪,‬‬ ‫באותו רגע‪ ,‬הסכים לדבר‬ ‫ישאֵ ר‪ ,‬וּלְ ע ֹולָם ל ֹא יַצְ לִ יחַ לְ ִהיפ ֵָּטר ֵמהֶ ן‪.‬‬ ‫ְּכ ֵדי לְ ִה ָּׁ‬ ‫כסכום הנדרש במלואו‪.‬‬ ‫ֹמק השליחות‪ ,‬ומסר את‬ ‫לו‪ ,‬גַּם ְּבתוֹךְ עו ֶ‬ ‫אֲ בָ ל‪ָּ ,‬דבָ ר אֶ חָ ד ְּכבָ ר ָּברוּר ֹ‬ ‫"כנראה"‪ ,‬סיכם רבי‬ ‫המכתב לאותו גביר‪.‬‬ ‫ירה!‬ ‫ֵש ַמנְ ִהיג ל ִַּב ָ‬ ‫יסיוֹנוֹת‪ :‬י ׁ‬ ‫הַ ִּנ ְ‬ ‫יששכר דוב‪" ,‬שהייתי‬ ‫כמובן‪ ,‬הגביר לקח את‬ ‫(ע"פ ִמ ִּציּוֹן ֵּתצֵ א ּתו ָֹרה ‪ְ -‬ס ִּפינְ ָקא)‬ ‫רשום שם בפתקה‪,‬‬ ‫השליח כחתן לביתו‪.‬‬ ‫וכמעט הפסדתי את כל‬ ‫מדובר ביהודים קדושים‬ ‫הזכות"‪...‬‬ ‫זהו סיפור על מעשה שהיה‪ ,‬אך עיקרו כבר נתבאר בדברי שאין לנו השגה בהם‪ ,‬ואנו רואים מה שאמר החזון איש‪:‬‬ ‫שאף על פי שבדור זה יש הסתר פנים‪ ,‬השאיר לנו הקב"ה‬ ‫ה"אור החיים" הקדוש בפרשתנו (כד‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫פתח קטן להראות שהוא מנהל את העולם‪.‬‬ ‫כשאליעזר עבד אברהם מתפלל ‪ -‬על מה הוא מבקש?‬ ‫"ה' אלוקי אדוני אברהם‪ ,‬הקרה נא לפני היום"‪:‬‬