gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ממגד · Mimeged — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: ממגד · Mimeged

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

ממגד · Mimeged — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫'פיקודי ה' ישרים משמחי לב'‬ ‫אימתי הן ישרים כשיוצאין מפי ישר‬ ‫(מדברי מרן זצוק"ל ע"פ חז"ל בילקוט תהלים)‬ ‫גרש ירחים‬ ‫ממגד‬ ‫פניני הלכה אגדה ומוסר משלחנו של רבינו הגדול‬ ‫מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוקללה"ה‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ"ז (שנה ח') תשפ"ז לפ"ק * גליון ‪ * 263‬עיה"ק ירושת"ו * כתבי תלמידים‬ ‫'לספוד לשרה ולבכתה'‬ ‫גדרי מצוות הלויית המת ותנחומי אבלים‬ ‫אופני החסד‪ ,‬כהכנסת כלה‪ ,‬הלוית‬ ‫כתובות יז‪ .‬ת"ר מעבירין את המת‬ ‫המת וכל כדומה‪ ,‬ואמנם אם באו‬ ‫מלפני כלה‪ .‬כלומר דהכנסת כלה‬ ‫לפניו ב' מיני חסד‪ ,‬כגון לבקר חולים‬ ‫מצוה היא‪ ,‬והלוית המת נמי מצוה‪,‬‬ ‫דבריהם הם זכרונם‬ ‫או לעשות חסד אחר לשמח איזה‬ ‫אדם וכיו"ב‪ ,‬אין עדיפות לביקור‬ ‫ואם באו לפניו שניהם [כגון הוצאתו‬ ‫או כל צרכיו]‪ ,‬הכלה קודמת‪,‬‬ ‫מה' אשה לאיש‬ ‫חולים על פני המעשה השני‪ ,‬דזה‬ ‫וטעמא משום דכבוד כלה עדיף‬ ‫חסד וזה חסד‪ ,‬ומאי נ"מ איזה חסד‬ ‫מכבוד המת‪ ,‬ואף ששניהם מצוה‪,‬‬ ‫במ"ק (יח) אמר רב משום ר' ראובן בן אצטרובילי מן התורה ומן הנביאים ומן‬ ‫כתב הריטב"א בשם הרמב"ן שאמרו‬ ‫יקיים‪.‬‬ ‫הכתובים מה' אשה לאיש‪ ,‬מן התורה דכתיב ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא‬ ‫במס' שמחות לפי שזה כבוד המתים‬ ‫הדבר‪ ,‬מן הנביאים דכתיב (שופטים יד‪ ,‬ד) ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא‪ ,‬מן‬ ‫אכן חידשו חז"ל מצוה נוספת‬ ‫וזה כבוד החיים‪ ,‬ולפ"ז אומר‬ ‫הכתובים דכתיב (משלי יט‪,‬יד) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי‬ ‫מדרבנן מלבד המצוה של תורה‬ ‫הרמב"ן דאבל עצמו שהוא חי‪ ,‬הרי‬ ‫מפורש בתורה ובנביאים ובכתובים ששידוכים הם בהשגחה‪ ,‬מה' אשה לאיש‪ .‬ויש‬ ‫שיש במעשים אלו משום חסד‪,‬‬ ‫הוא קודם לכלה‪.‬‬ ‫להבין‪ ,‬וכי רק זה בהשגחה‪ ,‬הרי הכל בידי שמים‪ ,‬ואין דבר שאינו בהשגחה‪.‬‬ ‫דחוץ מזה יש כאן מצוה פרטית‪,‬‬ ‫מצות ביקור חולים ומצות ניחום‬ ‫ואמנם בתו"י כתבו דמכאן משמע‬ ‫אכן הביאור הוא‪ ,‬שבשידוכים יותר "רואים" את ההשגחה‪ ,‬שבדרך כלל בתחילה‬ ‫אבלים וכן מצות הכנסת כלה‬ ‫שחתן קודם לאבל‪ ,‬וזהו דלא‬ ‫יש הרבה הצעות שנראות טובות‪ ,‬ויש חשק לזה וחשק לזה‪ ,‬אך לבסוף כשיוצא‬ ‫ומצות הלוית המת‪ ,‬ושוב אם יהיו‬ ‫כהרמב"ן אלא דגם בשניהם חיים‬ ‫לפועל השידוך האחרון‪ ,‬רואים שזה השידוך הכי טוב יותר מכל ההצעות‪ ,‬שלא‬ ‫לפניו מצוות אלו ושאר אופני חסד‪,‬‬ ‫כלה קודמת‪ ,‬וכנראה סברי דמצות‬ ‫שייך יותר טוב מזה‪ ,‬וכל מה שחשבו קודם הוא טעות‪ ,‬וזהו "מה' אשה לאיש"‬ ‫מחוייב להקדים את אלו שיש בהן‬ ‫שמחת חתן וכלה שהיא מצוה רבה‪,‬‬ ‫שבשידוכים רואים בחוש את ההשגחה יותר מדברים אחרים‪.‬‬ ‫מצוה בפנ"ע מדרבנן‪.‬‬ ‫חשיבא טפי‪.‬‬ ‫אבל יש עוד ענין בזה‪ ,‬שבאמת כל שידוך הוא חידוש‪ ,‬שהרי אין דעותיהן שוות‬ ‫(ברכות נח‪,‬א) ואין שני אנשים עם דעה אחת שווה‪ ,‬ואם כן כיצד יכולים להינשא‬ ‫ולפ"ז נראה‪ ,‬דאף שיש אופנים‬ ‫ובדעת הרמב"ן צ"ב‪ ,‬מאי טעמא‬ ‫זה לזה‪ ,‬ומרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל אמר פעם כי הוא אינו יכול‬ ‫במצוות אלו שיש גם כבוד חיים וגם‬ ‫יהיה האבל קודם לכלה‪ ,‬הא כיון‬ ‫להציע שידוכים‪ ,‬מפני שיש לו שכל הישר‪ ,‬ועל פי שכל הישר אין שידוך שיכול‬ ‫כבוד המתים‪ ,‬כגון בהלויית המת‬ ‫ששניהם חיים שוב הרי הן שוין‪,‬‬ ‫להתאים‪ ...‬וכפי שמובא גם במדרש (ב"ר סח‪,‬ד) המעשה במטרונה שביקשה לזווג‬ ‫ובניחום אבלים‪ ,‬אך כל זה הוא כי‬ ‫ומהיכ"ת נקדים לאבל תחילה‪.‬‬ ‫את העבדים והשפחות ולא עלה בידה‪ ,‬משום שעל פי דרך הטבע באמת אין שידוך‬ ‫איירינן מצד המצוה הכללית של‬ ‫ואפשר‪ ,‬כיון דבאבל איכא כבוד‬ ‫שמתאים‪.‬‬ ‫חסד‪ ,‬שהרי למעשה הוא עושה‬ ‫המת ג"כ‪ ,‬א"כ איכא תרתי ולכך‬ ‫חסד עם שניהם‪ ,‬אבל מצד המצוה‬ ‫עדיף מכלה שיש בה כבוד החי‬ ‫ומעשה שהיה בבחור פיקח שהציעו לו שידוכים‪ ,‬ובכל שידוך שהציעו לו הוא היה‬ ‫דרבנן שנתחדשה במעשים אלו‪ ,‬י"ל‬ ‫מסביר למציע‪ ,‬הרי אתה מכיר אותי‪ ,‬והנך יודע את האופי שלי‪ ,‬שאני כך‪ ,‬וכך‪ ,‬וכך‪,‬‬ ‫לחוד‪ ,‬והכי מבואר ברמב"ם (פי"ד‬ ‫דגדר החיוב בהן אינו מצד החיים‬ ‫מאבל ה"ז) שניחום אבלים קודם‬ ‫ואתה מכיר את הכלה שאינה כך‪ ,‬ואם כן אמור בעצמך‪ ,‬וכי זה מתאים‪ ,‬וכך היה‬ ‫והמתים כאחד‪ ,‬אלא הלוית המת‬ ‫מסביר על כל שידוך עד שהמציע השתכנע שאין זה מתאים‪ ,‬וכל ההצעות בטלו‪,‬‬ ‫לביקור חולים‪ ,‬משום דביקור חולים‬ ‫חיובה משום כבוד המת וניחום‬ ‫הוא חסד עם החיים וניחום אבלים‬ ‫עד שאמר לו מרן הגר"ד פוברסקי זצ"ל כי סוף סוף הרי צריך להתחתן‪ ,‬ואם ימשיך‬ ‫אבלים מצד כבוד החיים‪ ,‬ובזה כתב‬ ‫כך לא יינשא לעולם‪ ,‬והוא הבין שאין ברירה ומוכרח להתחתן‪ ,‬ועשה שידוך טוב‪,‬‬ ‫הוא כבוד למתים וגם לחיים וכיון‬ ‫הרמב"ם דניחום אבלים הוא גם‬ ‫שהוא חסד עם שניהם עדיף‪.‬‬ ‫וזה באמת התאים‪...‬‬ ‫מצד כבוד המתים‪[ ,‬וכדחזינן נמי‬ ‫ולכאורה כיצד באמת השידוכים מתאימים‪ ,‬הרי אין דעותיהן שוות‪ ,‬הביאור הוא כי‬ ‫דאף כשאין שם אבל מושיבין עשרה‬ ‫אכן קשה‪ ,‬דא"כ‪ ,‬וכי בהלויית המת‬ ‫"מה' אשה לאיש"‪ ,‬ומן השמים עושים שיתאימו! כמו שאמרו (סוטה ב‪,‬א) ארבעים‬ ‫בני אדם לתנחומים]‪.‬‬ ‫אין חסד עם החיים‪ ,‬והרי יש בזה‬ ‫יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני‪ ,‬והיינו אף שזה‬ ‫כבוד למשפחת המת‪ ,‬וא"כ יקדום‬ ‫נגד השכל‪ ,‬מכל מקום היצירה לכתחילה היא יצירה כזו שיתאימו‪ .‬ומעשה שהיה‬ ‫ומאחר שכך‪ ,‬שפיר מתבאר דניחום‬ ‫אף זה לכלה שיש בה רק כבוד חיים‪.‬‬ ‫פעם שהציעו שידוך ואמרו בשם החזון איש שזה הבת קול‪ ,‬כביכול יש "הסכמה"‬ ‫אבלים קדים להכנסת כלה ומ"מ‬ ‫כלה קודמת להלויית המת‪ ,‬דהא‬ ‫ואפשר לומר‪ ,‬דהנה כתב הרמב"ם‬ ‫מהחזון איש שהבת קול היתה על שידוך זה‪ ,‬ואחר כך שאלו את החזון איש אם‬ ‫(שם ה"א) מצות עשה של דבריהם‬ ‫הוא אכן אמר כך‪ ,‬והשיב כי הוא לא אמר‪ ,‬אבל זה נכון‪ ,‬שאם יצא השידוך לפועל‬ ‫קדימות אלו הן מצד החפצא‬ ‫דמצוה דרבנן שיש במעשים אלו‪,‬‬ ‫לבקר חולים‪ ,‬ולנחם אבלים‪,‬‬ ‫הרי שזהו הבת קול‪...‬‬ ‫ולהוציא המת‪ ,‬ולהכניס הכלה‪,‬‬ ‫ובזה שפיר גרע המצוה של הלויית‬ ‫וכאמור אף שעל פי שכל הישר זה לא מתאים‪ ,‬אבל הקב"ה עושה שיתאימו‪,‬‬ ‫המת דהוא מצד כבוד המת‪ ,‬ממצות‬ ‫וללוות האורחים‪ ,‬ולהתעסק בכל‬ ‫שהקידושין הם כהקדש‪ ,‬ועל ידי הקידושין נוספת קדושה ושכינה ביניהם (סוטה‬ ‫הכנסת כלה שהיא מצד כבוד‬ ‫צרכי הקבורה‪ ,‬לשאת על הכתף‪,‬‬ ‫יז‪ ,‬א)‪ ,‬והשכינה מסלקת את כל הניגודים‪ ,‬ואדרבה השלמות מצטרפת על ידי‬ ‫החיים‪ ,‬ודוקא ניחום אבלים דמצותו‬ ‫ולילך לפניו ולספוד ולחפור‬ ‫שתי הדעות‪.‬‬ ‫משום כבוד שניהם עדיף טפי‪.‬‬ ‫ולקבור‪ ,‬וכן לשמח הכלה והחתן‪,‬‬ ‫ולסעדם בכל צרכיהם‪ ,‬ואלו הן‬ ‫ומצינו במדרש (פרקי דר"א פי"ב) שאדם הראשון בתחילה נקרא אדם‪ ,‬על שם‬ ‫(שיעורי כתובות פ"ב)‬ ‫גמילות חסדים שבגופו שאין להם‬ ‫היותו עפר מן האדמה‪ ,‬ולאחר שנזדווגה לו חוה נקרא איש‪ ,‬שזו דרגה יותר גדולה‪,‬‬ ‫א‪.‬ה‪ .‬ולפ"ז יל"ב מה שנסתפקו‬ ‫שיעור‪.‬‬ ‫כמו איש האלוקים‪ ,‬ומבואר שאף אדם הראשון במדרגתו הגדולה‪ ,‬שהיה מסב בגן‬ ‫בסנהדרין לגבי הספד‪ ,‬אי משום‬ ‫עדן ומלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין (סנהדרין נט‪,‬ב) ותפוח עקבו היה‬ ‫ואח"כ כתב‪ -‬אף על פי שכל מצות‬ ‫יקרא דחיי או משום יקרא דשכבי‪,‬‬ ‫מכהה גלגל חמה (תנחומא אחרי ב)‪ ,‬כלומר שהיה בדרגת שלמות גדולה ביותר‪,‬‬ ‫אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת‬ ‫ולכאורה מאי מספק"ל‪ ,‬הא ודאי‬ ‫עם כל זה עדיין הוא לא נקרא "איש"‪ ,‬ורק לאחר שנזדווגה לו זכה למדרגת איש‪.‬‬ ‫לרעך כמוך‪ ,‬כל הדברים שאתה‬ ‫תרוייהו איתנייהו ביה‪ ,‬ויש להאריך‬ ‫רוצה שיעשו אותם לך אחרים‪ ,‬עשה‬ ‫ומזה לומדים לכל שידוך ושידוך‪ ,‬שהנישואין מוסיפים שלמות לאדם‪ ,‬וכמו שאמרו‬ ‫בזה ואכ"מ‪ ,‬ולהנ"ל יתיישב שפיר‪,‬‬ ‫אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות‪.‬‬ ‫(יבמות סב‪,‬ב) כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה בלא‬ ‫דאה"נ שההספד יש בו גם כבוד‬ ‫תורה‪ ,‬והם הרבה ענייני שלמות הנוספים על ידי הנישואין‪ ,‬ונעשית אשתו כגופו‪,‬‬ ‫להמתים וגם להחיים‪ ,‬אבל מספק"ל‬ ‫וצ"ב דכיון שמצוה מה"ת היא‪,‬‬ ‫והיינו כפשוטו‪ ,‬כגופו ממש‪ ,‬כמו שמצינו כן להלכה לגבי עדות והתרת נדרים‪,‬‬ ‫בחיוב ההספד דתיקנו חכמים‪ ,‬האם‬ ‫משום ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬שוב מה‬ ‫ואף שאין דעותיהן שוות‪ ,‬מכל מקום הקב"ה עושה שיתאימו‪ ,‬והוא שינוי הטבע‬ ‫מצד כבוד המת תיקנוהו או מצד‬ ‫חידשו רבנן במצוות אלו‪ ,‬וי"ל דמן‬ ‫שמשתווים זה עם זה‪ ,‬וזוהי ההשגחה המיוחדת בשידוכים יותר מדברים אחרים‪.‬‬ ‫כבוד החיים‪ ,‬והוא נ"מ לכמה דינים‬ ‫התורה ישנה מצוה אחת כללית‬ ‫כמבו' במקומו‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫של גמילות חסדים‪ ,‬וכלולים בה כל‬ ‫ענייני תפילה וביאורי סידור התפילה מאוצרו של רבינו זצללה"ה‬ ‫כונת הברכות‬ ‫הודאה להקב"ה "שציווהו על המצוות"‪ ,‬וכמו שנתבאר כי עצם הציווי יש בו זכות גדולה‬ ‫בספר חסידים סימן מ"ו (הובאו דבריו במשנה ברורה סימן ה') כתב בענין חיוב הכוונה‬ ‫להיות מצווה ועושה‪" .‬ולא יעשה כאדם העושה דבר במנהג ומוציא דברים מפיו בלי הגיון‬ ‫בברכות‪" :‬כשהוא נוטל ידיו‪ ,‬או שמברך על הפירות או על המצוות השגורות בפי כל אדם‪,‬‬ ‫הלב" – היינו שלא לעשות כמו שהרבה נוהגים לברך מתוך ההרגל‪ ,‬ואינם מרגישים את‬ ‫יכוון לבו לשם בוראו אשר הפליא חסדו עימו ונתן לו הפירות או הלחם ליהנות מהם וציווהו‬ ‫ההודאה והשמחה‪.‬‬ ‫על המצוות‪ ,‬ולא יעשה כאדם העושה דבר במנהג ומוציא דברים מפיו בלי הגיון הלב‪ ,‬ועל‬ ‫דבר זה חרה אף השם בעמו‪ ,‬ושלח לנו ביד ישעיה ואמר יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו‬ ‫וסיים וכתב שם "ועל דבר זה חרה אף השם בעמו‪ ,‬ושלח לנו ביד ישעיה (כט‪ ,‬יג) ואמר יען‬ ‫כיבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה"‪ ,‬והאריך שם בגודל העונש‬ ‫כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כיבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים‬ ‫עבור זה‪.‬‬ ‫מלומדה"‪ ,‬והיינו כי יכול להיות שיש יראת שמים‪ ,‬ומברכים ברכות‪ ,‬ומקיימים את כל המצוות‪,‬‬ ‫אבל היראה היא "מלומדה"‪ ,‬וחסר בכוונת הלב‪ ,‬וכגון בהנחת תפילין שרגילים בזה בכל יום‪,‬‬ ‫והיינו שכל ברכה שאדם מברך צריך שיכוון את לבו וירגיש מה שהוא אומר‪ ,‬ולמשל כשמברך‬ ‫אבל צריכים גם להרגיש את ההודאה להקב"ה אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להניח תפילין‪,‬‬ ‫ברכות הנהנין צריך שירגיש בלבו הודאה להקב"ה שנתן לו את ההנאה הגשמית הזאת ליהנות‬ ‫שעל ידי זה זוכים לעולם הבא‪.‬‬ ‫ממנה‪ ,‬וכשמברך על המצוות צריך להרגיש הודאה להקב"ה שזיכהו לקיים את המצוות‪ ,‬שכל‬ ‫קיום של מצוה מקדש את האדם‪ ,‬ומלבד הקיום‪ ,‬גם עצם הציווי מקדש את האדם‪ ,‬וכפי‬ ‫ובאמת אין זה פשוט לקיים דברים אלו בשלמות‪ ,‬ובודאי מי שזוכה לזה הוא בדרגה גבוהה‬ ‫שאנו אומרים בתפילה "וקידשתנו במצוותיך"‪ ,‬היינו שעל ידי הציווי נעשינו קדושים יותר‪,‬‬ ‫מאד‪ ,‬אבל אלו הם חיובי הלבבות וצריכים לדעת אותם‪ ,‬והידיעה עצמה מוסיפה חיזוק‪,‬‬ ‫ומבקשים עוד "קדשנו במצוותיך" – שנזכה להתקדש יותר ולהוסיף קדושה על ידי קיום‬ ‫שמקבלים קצת שייכות לזה‪.‬‬ ‫המצוות בפועל‪.‬‬ ‫וכשמברכים באופן כזה מתוך הרגשת הלב‪ ,‬הרי זה עושה רושם ומשפיע חיזוק האמונה‪ ,‬וכל‬ ‫ועל זה צריך להודות "לשם בוראו אשר הפליא חסדו עימו" – שכל מה שאדם מקבל הוא‬ ‫ברכה מתוך הרגשת הלב מוסיפה עוד חיזוק באמונה‪ ,‬שאין סוף למדרגות האמונה‪ ,‬ותמיד‬ ‫בחסדי שמים ולא מגיע לו בזכויותיו כלום‪ ,‬ובברכות הנהנין צריך להודות להקב"ה "שנתן לו‬ ‫אפשר להתקדם ולהוסיף דרגות בזה‪ ,‬עד לאמונה חושית שהיא מדרגה גבוהה מאד‪.‬‬ ‫הפירות או הלחם ליהנות מהם"‪ ,‬היינו ההנאה הגשמית‪ ,‬וכן בברכת המצוות צריך להרגיש‬ ‫נטילת ידים‬ ‫טומאת הידים‪ -‬ממפסידי ההצלחה בתורה‬ ‫טעם נטילת ידים שחרית‬ ‫מרן החזון איש זצ"ל היה מעורר על זה שלפעמים יושבים ולומדים‪ ,‬ובשעת הלימוד מחככים‬ ‫כבר נזכר לעיל‪ ,‬כי כשאדם ישן אין לו נשמה‪ ,‬רק נפש ורוח כמו לבעלי חיים‪ ,‬והנשמה‬ ‫עם היד בראש‪ ,‬או במקומות המכוסים‪ ,‬שיש בהם זיעה‪ ,‬וצריכים נטילת ידים‪ ,‬שאסור ללמוד‬ ‫הקדושה עוזבת את גופו ועולה לשמים ורק כשמתעורר משנתו חוזרת אליו‪ ,‬לכן בשעת‬ ‫ולהתפלל באופן כזה‪ ,‬ואם לומדים – לא מצליחים! וכתב על זה בקובץ אגרות (ח"א סימן ד')‬ ‫השינה שורה עליו רוח רעה‪ ,‬כי הוא כמו מת שאין לו נשמה‪.‬‬ ‫"צריכים לתת לב להיזהר ממפסידים טבעיים וסגוליים‪ .‬מן הסגוליים – שלא להקל בנטילת‬ ‫ידיים‪ ,‬ומאד החמירו בזה" ויעוין עוד בדבריו שם ובמשנ"ב סי' ד'‪.‬‬ ‫ואמנם מת הוא אבי אבות הטומאה ואינו יכול להיטהר כלל‪ ,‬ואילו אדם ישן אינו כן‪ ,‬רק‬ ‫קדושת הנשמה חסרה בו‪ ,‬ומחמת זה שורה רוח רעה על קצות האצבעות‪ ,‬בסוף הגוף‪ ,‬ולכך‬ ‫במקום הקדושה אין הטומאה שורה‬ ‫צריך ליטול ידים שלוש פעמים לסירוגין להעביר את הרוח רעה‪.‬‬ ‫שמעתי מעשה שהיה באדם גדול‪ ,‬שפעם הוצרך ללכת לקופת חולים‪ ,‬ומלווהו אמר לסדרנית‬ ‫שם כי כדאי לה לבקש ברכה ממנו‪ ,‬באשר הוא אדם גדול שברכותיו מתקיימות‪ ,‬ניגשה אליו‬ ‫חומר מי שאינו נוטל ידיו כדין‬ ‫הסדרנית ואמרה כי היא גרה לבדה בביתה‪ ,‬והיא סובלת מאדם שמגיע לעתים קרובות ומציק‬ ‫לה‪.‬‬ ‫החזון איש בספרים האחרונים שהוציא לאור כתב הקדמה (וכעת נדפסה בתחילת חלק אורח‬ ‫חיים)‪ ,‬ולא כתב שם דברים משלו‪ ,‬רק העתיק גמרות ומאמרי חז"ל‪ ,‬וכתב בכותרת הדברים‬ ‫הציע לה אותו גדול שתתחיל ליטול את ידיה בכל בוקר כהלכה‪ ,‬להעביר הרוח רעה השורה‬ ‫"התעוררות לעמל התורה‪ ,‬לאמונה‪ ,‬לטהרה ולקדושה"‪ ,‬והם דברים הצריכים חיזוק‪.‬‬ ‫על הידיים‪ ,‬ונשמעה לעצתו והתחילה לנהוג כך‪ ,‬ומאז הפסיק אותו אדם להגיע לביתה‪ ,‬כי‬ ‫במקום שיש קדושה אין הטומאה שורה שם‪.‬‬ ‫ובסוף דבריו העתיק משו"ע או"ח (סימן ד') שיש הרבה דברים הצריכים נטילת ידיים‪ ,‬וסיים‬ ‫השולחן ערוך וכתב שם "ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל‪ ,‬אם תלמיד חכם הוא תלמודו‬ ‫*‬ ‫משתכח‪ ,‬ואם אינו תלמיד חכם יוצא מדעתו"‪.‬‬ ‫על דרך זה‪ ,‬הורה רבינו זצ"ל לכמה ארגוני קירוב‪ ,‬שכדאי לייעץ לאנשים שאינם שומרי תומ"צ‬ ‫שיקבלו על עצמם ליטול ידיים שחרית שש פעמים לסירוגין‪ ,‬ושכך יעץ אחיו הג"ר יעקב זצ"ל‪,‬‬ ‫ולכאורה הרי רואים במציאות הרבה אנשים הרחוקים מתורה שאינם נוטלים את ידיהם‪ ,‬ואף‬ ‫כי בלא הנטילה שורה רוח רעה‪ ,‬שהיא רוח טומאה‪ ,‬ונטילת הידים מעבירה את הרוח רעה‪,‬‬ ‫על פי כן אינם יוצאים מדעתם‪ ,‬אבל באמת זה גופא מה שאינם שומרים תורה ומצוות‪ ,‬זה‬ ‫ואזי יש קדושה‪ .‬אבל צריך שיהיה כהלכה‪ ,‬שלוש פעמים לסירוגין‪ ,‬ולכתחילה מתוך כלי (עיין‬ ‫נקרא לצאת מדעתם‪ ...‬וכמו שאמרו חז"ל (סוטה ג‪,‬א) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה‬ ‫מ"ב סימן ד' ס"ק יז)‪.‬‬ ‫בו רוח שטות‪ ,‬ואחד מן הגורמים לזה הוא מה שלא נוטלים ידיים‪.‬‬ ‫אלקי נשמה‬ ‫שרי למיצר ביה פשיטי‪ ,‬ורק ארון קודש שמונח בו ספר תורה בקביעות‪ ,‬או תיק של תפילין‬ ‫"נשמה שנתת בי טהורה היא"‬ ‫שמשמש בקביעות לתפילין‪ ,‬יש להם קדושה מצד תשמישי קדושה‪.‬‬ ‫הנשמה היא טהורה‪ ,‬וכתב המסילת ישרים בפרק א' כי הנשמה קדושה וחשובה יותר מן‬ ‫וכך גם גוף האדם‪ ,‬הרי הנשמה צריכה את הגוף‪ ,‬כי בלי הגוף אינה יכולה ללמוד תורה ולא‬ ‫המלאכים‪ ,‬א"כ הנשמה בעצמותה טהורה‪ ,‬ורק הגוף יכול לטמא ולעצור את טהרת הנשמה‪.‬‬ ‫לעשות מצוות ומעשים טובים‪ ,‬ומי שהגוף משמש לנשמה ועוזר לנשמה במה שהיא רוצה‪,‬‬ ‫הרי זה כתשמישי קדושה‪ ,‬שהנשמה יש לה קדושה עצמית כמו ספר תורה‪ ,‬והגוף קדוש‬ ‫"נשמה שנתת בי וכו'"‬ ‫מחמת שהוא משמש את הנשמה‪ ,‬אבל מי שהגוף אינו משמש את הנשמה אלא נמשך אחר‬ ‫אמרו חז"ל (שבת קה‪,‬ב) שכל אדם מישראל הוא כמו ספר תורה‪ ,‬מפני שיש בו נשמה קדושה‪,‬‬ ‫היצר הרע‪ ,‬זהו כמו "צר ביה ולא אזמניה" שאין בו קדושה‪ ,‬ורק אם הגוף בטל לנשמה יש בו‬ ‫והנשמה היא חלק אלוה ממעל‪ ,‬וכמו שאמרו על הפסוק (בראשית ב‪,‬ז) "ויפח באפיו נשמת‬ ‫קדושה‪.‬‬ ‫חיים" ‪ -‬מאן דנפח מדיליה נפח‪ ,‬נשמת האדם קשורה בשורשה למעלה‪ ,‬וכל יהודי יש בו את‬ ‫קדושת הנשמה‪ ,‬אבל הגוף אינו קדוש אלא אם כן הוא משמש את הנשמה וטפל לנשמה‪.‬‬ ‫לכן מצינו בגמרא (כתובות קד‪,‬א) שגוף הצדיק הוא כמו ארון הקודש‪ ,‬והיינו לא רק שיש בו‬ ‫קדושת הנשמה כמו ספר תורה‪ ,‬שזה דבר שקיים בכל יהודי שיש בו נשמה קדושה כמו ספר‬ ‫וכמו שמצינו לענין קדושת ספר תורה שיש 'גיליון' ויש 'גווילין'‪ ,‬הגיליון הוא הרווח שבין‬ ‫תורה וכמבואר בשבת שם‪ ,‬אבל הצדיק שגופו משמש כל הזמן את הנשמה‪ ,‬הרי הוא כמו ארון‬ ‫שיטה לשיטה ובצדדים‪ ,‬והגווילין הם מקום הכתב והאותיות של פרשיות התורה‪ ,‬וכתב‬ ‫הקודש‪ ,‬שהגוף עצמו מתקדש כמו תשמישי קדושה‪.‬‬ ‫הרשב"א בנדרים (יד‪,‬ב) כי קדושת הגיליון היא יותר מקדושת הגווילין‪ ,‬שהגווילין קדושתם‬ ‫היא מכח האותיות ואם נמחק הכתב פרחה הקדושה‪ ,‬אבל הגיליון קדוש מדין תשמישי‬ ‫ומצינו בבית המקדש שאמרו (ב"ב צט‪,‬א) כי מקום הארון אינו מן המידה‪ ,‬קדש הקדשים היה‬ ‫קדושה‪ ,‬ויש בו קדושה גם אם נמחקו האותיות‪.‬‬ ‫ברוחב עשרים אמות‪ ,‬ומכל צד של הארון היו עשר אמות‪ ,‬והארון עצמו לא תפס מקום כלל‪,‬‬ ‫מפני שהיתה בו קדושה כדין תשמישי קדושה‪ ,‬וכמו הנשמה שהיא דבר רוחני ואינה תופסת‬ ‫וכן כל תשמישי קדושה‪ ,‬כגון ארון הקודש או תיק של תפילין‪ ,‬אם ספר התורה או התפילין‬ ‫מקום‪ ,‬וכשאדם מת ויצאה נשמתו או גויים ובהמות שאין להם נשמה (רק נפש ורוח) לא ניכר‬ ‫מונחים שם בדרך קבע‪ ,‬יש בהם קדושה מדין תשמישי קדושה‪ ,‬אבל אם לא היתה הזמנה‬ ‫שום שינוי בגוף שאין לו נשמה‪ ,‬כי הרוחניות אינה תופסת מקום‪.‬‬ ‫והניחם שם בדרך עראי אין בהם קדושה‪ ,‬וכמו שאמרו (סנהדרין מח‪,‬א) צר ביה ולא אזמניה‬ ‫‪mimeged111@gmail.com‬‬ ‫ניתן לקבל את הגיליון במייל ‪:‬‬ ‫כמו כן לתרומות והנצחות‪ ,‬ולשליחת ד"ת‪ ,‬עובדות והנהגות ממרן זצוק"ל ניתן לפנות לכתובת הנ"ל‪.‬‬