ממגד · Mimeged — חיי שרה (2026-11-02)

'פיקודי ה' ישרים משמחי לב'
אימתי הן ישרים כשיוצאין מפי ישר
(מדברי מרן זצוק"ל ע"פ חז"ל בילקוט תהלים)
גרש ירחים ממגד
פניני הלכה אגדה ומוסר משלחנו של רבינו הגדול
מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוקללה"ה
פרשת חיי שרה תשפ"ז (שנה ח') תשפ"ז לפ"ק * גליון * 263עיה"ק ירושת"ו * כתבי תלמידים
'לספוד לשרה ולבכתה'
גדרי מצוות הלויית המת ותנחומי אבלים
אופני החסד ,כהכנסת כלה ,הלוית כתובות יז .ת"ר מעבירין את המת
המת וכל כדומה ,ואמנם אם באו מלפני כלה .כלומר דהכנסת כלה
לפניו ב' מיני חסד ,כגון לבקר חולים מצוה היא ,והלוית המת נמי מצוה,
דבריהם הם זכרונם או לעשות חסד אחר לשמח איזה
אדם וכיו"ב ,אין עדיפות לביקור
ואם באו לפניו שניהם [כגון הוצאתו
או כל צרכיו] ,הכלה קודמת,
מה' אשה לאיש חולים על פני המעשה השני ,דזה וטעמא משום דכבוד כלה עדיף
חסד וזה חסד ,ומאי נ"מ איזה חסד מכבוד המת ,ואף ששניהם מצוה,
במ"ק (יח) אמר רב משום ר' ראובן בן אצטרובילי מן התורה ומן הנביאים ומן כתב הריטב"א בשם הרמב"ן שאמרו
יקיים.
הכתובים מה' אשה לאיש ,מן התורה דכתיב ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא במס' שמחות לפי שזה כבוד המתים
הדבר ,מן הנביאים דכתיב (שופטים יד ,ד) ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא ,מן אכן חידשו חז"ל מצוה נוספת וזה כבוד החיים ,ולפ"ז אומר
הכתובים דכתיב (משלי יט,יד) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת ,ע"כ .הרי מדרבנן מלבד המצוה של תורה הרמב"ן דאבל עצמו שהוא חי ,הרי
מפורש בתורה ובנביאים ובכתובים ששידוכים הם בהשגחה ,מה' אשה לאיש .ויש שיש במעשים אלו משום חסד, הוא קודם לכלה.
להבין ,וכי רק זה בהשגחה ,הרי הכל בידי שמים ,ואין דבר שאינו בהשגחה. דחוץ מזה יש כאן מצוה פרטית,
מצות ביקור חולים ומצות ניחום ואמנם בתו"י כתבו דמכאן משמע
אכן הביאור הוא ,שבשידוכים יותר "רואים" את ההשגחה ,שבדרך כלל בתחילה
אבלים וכן מצות הכנסת כלה שחתן קודם לאבל ,וזהו דלא
יש הרבה הצעות שנראות טובות ,ויש חשק לזה וחשק לזה ,אך לבסוף כשיוצא
ומצות הלוית המת ,ושוב אם יהיו כהרמב"ן אלא דגם בשניהם חיים
לפועל השידוך האחרון ,רואים שזה השידוך הכי טוב יותר מכל ההצעות ,שלא
לפניו מצוות אלו ושאר אופני חסד, כלה קודמת ,וכנראה סברי דמצות
שייך יותר טוב מזה ,וכל מה שחשבו קודם הוא טעות ,וזהו "מה' אשה לאיש"
מחוייב להקדים את אלו שיש בהן שמחת חתן וכלה שהיא מצוה רבה,
שבשידוכים רואים בחוש את ההשגחה יותר מדברים אחרים.
מצוה בפנ"ע מדרבנן. חשיבא טפי.
אבל יש עוד ענין בזה ,שבאמת כל שידוך הוא חידוש ,שהרי אין דעותיהן שוות
(ברכות נח,א) ואין שני אנשים עם דעה אחת שווה ,ואם כן כיצד יכולים להינשא ולפ"ז נראה ,דאף שיש אופנים ובדעת הרמב"ן צ"ב ,מאי טעמא
זה לזה ,ומרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל אמר פעם כי הוא אינו יכול במצוות אלו שיש גם כבוד חיים וגם יהיה האבל קודם לכלה ,הא כיון
להציע שידוכים ,מפני שיש לו שכל הישר ,ועל פי שכל הישר אין שידוך שיכול כבוד המתים ,כגון בהלויית המת ששניהם חיים שוב הרי הן שוין,
להתאים ...וכפי שמובא גם במדרש (ב"ר סח,ד) המעשה במטרונה שביקשה לזווג ובניחום אבלים ,אך כל זה הוא כי ומהיכ"ת נקדים לאבל תחילה.
את העבדים והשפחות ולא עלה בידה ,משום שעל פי דרך הטבע באמת אין שידוך איירינן מצד המצוה הכללית של ואפשר ,כיון דבאבל איכא כבוד
שמתאים. חסד ,שהרי למעשה הוא עושה המת ג"כ ,א"כ איכא תרתי ולכך
חסד עם שניהם ,אבל מצד המצוה עדיף מכלה שיש בה כבוד החי
ומעשה שהיה בבחור פיקח שהציעו לו שידוכים ,ובכל שידוך שהציעו לו הוא היה דרבנן שנתחדשה במעשים אלו ,י"ל
מסביר למציע ,הרי אתה מכיר אותי ,והנך יודע את האופי שלי ,שאני כך ,וכך ,וכך, לחוד ,והכי מבואר ברמב"ם (פי"ד
דגדר החיוב בהן אינו מצד החיים מאבל ה"ז) שניחום אבלים קודם
ואתה מכיר את הכלה שאינה כך ,ואם כן אמור בעצמך ,וכי זה מתאים ,וכך היה והמתים כאחד ,אלא הלוית המת
מסביר על כל שידוך עד שהמציע השתכנע שאין זה מתאים ,וכל ההצעות בטלו, לביקור חולים ,משום דביקור חולים
חיובה משום כבוד המת וניחום הוא חסד עם החיים וניחום אבלים
עד שאמר לו מרן הגר"ד פוברסקי זצ"ל כי סוף סוף הרי צריך להתחתן ,ואם ימשיך אבלים מצד כבוד החיים ,ובזה כתב
כך לא יינשא לעולם ,והוא הבין שאין ברירה ומוכרח להתחתן ,ועשה שידוך טוב, הוא כבוד למתים וגם לחיים וכיון
הרמב"ם דניחום אבלים הוא גם שהוא חסד עם שניהם עדיף.
וזה באמת התאים... מצד כבוד המתים[ ,וכדחזינן נמי
ולכאורה כיצד באמת השידוכים מתאימים ,הרי אין דעותיהן שוות ,הביאור הוא כי דאף כשאין שם אבל מושיבין עשרה אכן קשה ,דא"כ ,וכי בהלויית המת
"מה' אשה לאיש" ,ומן השמים עושים שיתאימו! כמו שאמרו (סוטה ב,א) ארבעים בני אדם לתנחומים]. אין חסד עם החיים ,והרי יש בזה
יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני ,והיינו אף שזה כבוד למשפחת המת ,וא"כ יקדום
נגד השכל ,מכל מקום היצירה לכתחילה היא יצירה כזו שיתאימו .ומעשה שהיה ומאחר שכך ,שפיר מתבאר דניחום אף זה לכלה שיש בה רק כבוד חיים.
פעם שהציעו שידוך ואמרו בשם החזון איש שזה הבת קול ,כביכול יש "הסכמה" אבלים קדים להכנסת כלה ומ"מ
כלה קודמת להלויית המת ,דהא ואפשר לומר ,דהנה כתב הרמב"ם
מהחזון איש שהבת קול היתה על שידוך זה ,ואחר כך שאלו את החזון איש אם (שם ה"א) מצות עשה של דבריהם
הוא אכן אמר כך ,והשיב כי הוא לא אמר ,אבל זה נכון ,שאם יצא השידוך לפועל קדימות אלו הן מצד החפצא
דמצוה דרבנן שיש במעשים אלו, לבקר חולים ,ולנחם אבלים,
הרי שזהו הבת קול... ולהוציא המת ,ולהכניס הכלה,
ובזה שפיר גרע המצוה של הלויית
וכאמור אף שעל פי שכל הישר זה לא מתאים ,אבל הקב"ה עושה שיתאימו, המת דהוא מצד כבוד המת ,ממצות וללוות האורחים ,ולהתעסק בכל
שהקידושין הם כהקדש ,ועל ידי הקידושין נוספת קדושה ושכינה ביניהם (סוטה הכנסת כלה שהיא מצד כבוד צרכי הקבורה ,לשאת על הכתף,
יז ,א) ,והשכינה מסלקת את כל הניגודים ,ואדרבה השלמות מצטרפת על ידי החיים ,ודוקא ניחום אבלים דמצותו ולילך לפניו ולספוד ולחפור
שתי הדעות. משום כבוד שניהם עדיף טפי. ולקבור ,וכן לשמח הכלה והחתן,
ולסעדם בכל צרכיהם ,ואלו הן
ומצינו במדרש (פרקי דר"א פי"ב) שאדם הראשון בתחילה נקרא אדם ,על שם (שיעורי כתובות פ"ב) גמילות חסדים שבגופו שאין להם
היותו עפר מן האדמה ,ולאחר שנזדווגה לו חוה נקרא איש ,שזו דרגה יותר גדולה, א.ה .ולפ"ז יל"ב מה שנסתפקו שיעור.
כמו איש האלוקים ,ומבואר שאף אדם הראשון במדרגתו הגדולה ,שהיה מסב בגן בסנהדרין לגבי הספד ,אי משום
עדן ומלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין (סנהדרין נט,ב) ותפוח עקבו היה ואח"כ כתב -אף על פי שכל מצות
יקרא דחיי או משום יקרא דשכבי,
מכהה גלגל חמה (תנחומא אחרי ב) ,כלומר שהיה בדרגת שלמות גדולה ביותר, אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת
ולכאורה מאי מספק"ל ,הא ודאי
עם כל זה עדיין הוא לא נקרא "איש" ,ורק לאחר שנזדווגה לו זכה למדרגת איש. לרעך כמוך ,כל הדברים שאתה
תרוייהו איתנייהו ביה ,ויש להאריך רוצה שיעשו אותם לך אחרים ,עשה
ומזה לומדים לכל שידוך ושידוך ,שהנישואין מוסיפים שלמות לאדם ,וכמו שאמרו בזה ואכ"מ ,ולהנ"ל יתיישב שפיר, אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות.
(יבמות סב,ב) כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה בלא דאה"נ שההספד יש בו גם כבוד
תורה ,והם הרבה ענייני שלמות הנוספים על ידי הנישואין ,ונעשית אשתו כגופו, להמתים וגם להחיים ,אבל מספק"ל וצ"ב דכיון שמצוה מה"ת היא,
והיינו כפשוטו ,כגופו ממש ,כמו שמצינו כן להלכה לגבי עדות והתרת נדרים, בחיוב ההספד דתיקנו חכמים ,האם משום ואהבת לרעך כמוך ,שוב מה
ואף שאין דעותיהן שוות ,מכל מקום הקב"ה עושה שיתאימו ,והוא שינוי הטבע מצד כבוד המת תיקנוהו או מצד חידשו רבנן במצוות אלו ,וי"ל דמן
שמשתווים זה עם זה ,וזוהי ההשגחה המיוחדת בשידוכים יותר מדברים אחרים. כבוד החיים ,והוא נ"מ לכמה דינים התורה ישנה מצוה אחת כללית
כמבו' במקומו ,ואכמ"ל. של גמילות חסדים ,וכלולים בה כל
ענייני תפילה וביאורי סידור התפילה מאוצרו של רבינו זצללה"ה
כונת הברכות
הודאה להקב"ה "שציווהו על המצוות" ,וכמו שנתבאר כי עצם הציווי יש בו זכות גדולה בספר חסידים סימן מ"ו (הובאו דבריו במשנה ברורה סימן ה') כתב בענין חיוב הכוונה
להיות מצווה ועושה" .ולא יעשה כאדם העושה דבר במנהג ומוציא דברים מפיו בלי הגיון בברכות" :כשהוא נוטל ידיו ,או שמברך על הפירות או על המצוות השגורות בפי כל אדם,
הלב" – היינו שלא לעשות כמו שהרבה נוהגים לברך מתוך ההרגל ,ואינם מרגישים את יכוון לבו לשם בוראו אשר הפליא חסדו עימו ונתן לו הפירות או הלחם ליהנות מהם וציווהו
ההודאה והשמחה. על המצוות ,ולא יעשה כאדם העושה דבר במנהג ומוציא דברים מפיו בלי הגיון הלב ,ועל
דבר זה חרה אף השם בעמו ,ושלח לנו ביד ישעיה ואמר יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו
וסיים וכתב שם "ועל דבר זה חרה אף השם בעמו ,ושלח לנו ביד ישעיה (כט ,יג) ואמר יען כיבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה" ,והאריך שם בגודל העונש
כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כיבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים עבור זה.
מלומדה" ,והיינו כי יכול להיות שיש יראת שמים ,ומברכים ברכות ,ומקיימים את כל המצוות,
אבל היראה היא "מלומדה" ,וחסר בכוונת הלב ,וכגון בהנחת תפילין שרגילים בזה בכל יום, והיינו שכל ברכה שאדם מברך צריך שיכוון את לבו וירגיש מה שהוא אומר ,ולמשל כשמברך
אבל צריכים גם להרגיש את ההודאה להקב"ה אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להניח תפילין, ברכות הנהנין צריך שירגיש בלבו הודאה להקב"ה שנתן לו את ההנאה הגשמית הזאת ליהנות
שעל ידי זה זוכים לעולם הבא. ממנה ,וכשמברך על המצוות צריך להרגיש הודאה להקב"ה שזיכהו לקיים את המצוות ,שכל
קיום של מצוה מקדש את האדם ,ומלבד הקיום ,גם עצם הציווי מקדש את האדם ,וכפי
ובאמת אין זה פשוט לקיים דברים אלו בשלמות ,ובודאי מי שזוכה לזה הוא בדרגה גבוהה שאנו אומרים בתפילה "וקידשתנו במצוותיך" ,היינו שעל ידי הציווי נעשינו קדושים יותר,
מאד ,אבל אלו הם חיובי הלבבות וצריכים לדעת אותם ,והידיעה עצמה מוסיפה חיזוק, ומבקשים עוד "קדשנו במצוותיך" – שנזכה להתקדש יותר ולהוסיף קדושה על ידי קיום
שמקבלים קצת שייכות לזה. המצוות בפועל.
וכשמברכים באופן כזה מתוך הרגשת הלב ,הרי זה עושה רושם ומשפיע חיזוק האמונה ,וכל ועל זה צריך להודות "לשם בוראו אשר הפליא חסדו עימו" – שכל מה שאדם מקבל הוא
ברכה מתוך הרגשת הלב מוסיפה עוד חיזוק באמונה ,שאין סוף למדרגות האמונה ,ותמיד בחסדי שמים ולא מגיע לו בזכויותיו כלום ,ובברכות הנהנין צריך להודות להקב"ה "שנתן לו
אפשר להתקדם ולהוסיף דרגות בזה ,עד לאמונה חושית שהיא מדרגה גבוהה מאד. הפירות או הלחם ליהנות מהם" ,היינו ההנאה הגשמית ,וכן בברכת המצוות צריך להרגיש
נטילת ידים
טומאת הידים -ממפסידי ההצלחה בתורה טעם נטילת ידים שחרית
מרן החזון איש זצ"ל היה מעורר על זה שלפעמים יושבים ולומדים ,ובשעת הלימוד מחככים כבר נזכר לעיל ,כי כשאדם ישן אין לו נשמה ,רק נפש ורוח כמו לבעלי חיים ,והנשמה
עם היד בראש ,או במקומות המכוסים ,שיש בהם זיעה ,וצריכים נטילת ידים ,שאסור ללמוד הקדושה עוזבת את גופו ועולה לשמים ורק כשמתעורר משנתו חוזרת אליו ,לכן בשעת
ולהתפלל באופן כזה ,ואם לומדים – לא מצליחים! וכתב על זה בקובץ אגרות (ח"א סימן ד') השינה שורה עליו רוח רעה ,כי הוא כמו מת שאין לו נשמה.
"צריכים לתת לב להיזהר ממפסידים טבעיים וסגוליים .מן הסגוליים – שלא להקל בנטילת
ידיים ,ומאד החמירו בזה" ויעוין עוד בדבריו שם ובמשנ"ב סי' ד'. ואמנם מת הוא אבי אבות הטומאה ואינו יכול להיטהר כלל ,ואילו אדם ישן אינו כן ,רק
קדושת הנשמה חסרה בו ,ומחמת זה שורה רוח רעה על קצות האצבעות ,בסוף הגוף ,ולכך
במקום הקדושה אין הטומאה שורה צריך ליטול ידים שלוש פעמים לסירוגין להעביר את הרוח רעה.
שמעתי מעשה שהיה באדם גדול ,שפעם הוצרך ללכת לקופת חולים ,ומלווהו אמר לסדרנית
שם כי כדאי לה לבקש ברכה ממנו ,באשר הוא אדם גדול שברכותיו מתקיימות ,ניגשה אליו חומר מי שאינו נוטל ידיו כדין
הסדרנית ואמרה כי היא גרה לבדה בביתה ,והיא סובלת מאדם שמגיע לעתים קרובות ומציק
לה. החזון איש בספרים האחרונים שהוציא לאור כתב הקדמה (וכעת נדפסה בתחילת חלק אורח
חיים) ,ולא כתב שם דברים משלו ,רק העתיק גמרות ומאמרי חז"ל ,וכתב בכותרת הדברים
הציע לה אותו גדול שתתחיל ליטול את ידיה בכל בוקר כהלכה ,להעביר הרוח רעה השורה "התעוררות לעמל התורה ,לאמונה ,לטהרה ולקדושה" ,והם דברים הצריכים חיזוק.
על הידיים ,ונשמעה לעצתו והתחילה לנהוג כך ,ומאז הפסיק אותו אדם להגיע לביתה ,כי
במקום שיש קדושה אין הטומאה שורה שם. ובסוף דבריו העתיק משו"ע או"ח (סימן ד') שיש הרבה דברים הצריכים נטילת ידיים ,וסיים
השולחן ערוך וכתב שם "ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל ,אם תלמיד חכם הוא תלמודו
* משתכח ,ואם אינו תלמיד חכם יוצא מדעתו".
על דרך זה ,הורה רבינו זצ"ל לכמה ארגוני קירוב ,שכדאי לייעץ לאנשים שאינם שומרי תומ"צ
שיקבלו על עצמם ליטול ידיים שחרית שש פעמים לסירוגין ,ושכך יעץ אחיו הג"ר יעקב זצ"ל, ולכאורה הרי רואים במציאות הרבה אנשים הרחוקים מתורה שאינם נוטלים את ידיהם ,ואף
כי בלא הנטילה שורה רוח רעה ,שהיא רוח טומאה ,ונטילת הידים מעבירה את הרוח רעה, על פי כן אינם יוצאים מדעתם ,אבל באמת זה גופא מה שאינם שומרים תורה ומצוות ,זה
ואזי יש קדושה .אבל צריך שיהיה כהלכה ,שלוש פעמים לסירוגין ,ולכתחילה מתוך כלי (עיין נקרא לצאת מדעתם ...וכמו שאמרו חז"ל (סוטה ג,א) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה
מ"ב סימן ד' ס"ק יז). בו רוח שטות ,ואחד מן הגורמים לזה הוא מה שלא נוטלים ידיים.
אלקי נשמה
שרי למיצר ביה פשיטי ,ורק ארון קודש שמונח בו ספר תורה בקביעות ,או תיק של תפילין "נשמה שנתת בי טהורה היא"
שמשמש בקביעות לתפילין ,יש להם קדושה מצד תשמישי קדושה.
הנשמה היא טהורה ,וכתב המסילת ישרים בפרק א' כי הנשמה קדושה וחשובה יותר מן
וכך גם גוף האדם ,הרי הנשמה צריכה את הגוף ,כי בלי הגוף אינה יכולה ללמוד תורה ולא המלאכים ,א"כ הנשמה בעצמותה טהורה ,ורק הגוף יכול לטמא ולעצור את טהרת הנשמה.
לעשות מצוות ומעשים טובים ,ומי שהגוף משמש לנשמה ועוזר לנשמה במה שהיא רוצה,
הרי זה כתשמישי קדושה ,שהנשמה יש לה קדושה עצמית כמו ספר תורה ,והגוף קדוש "נשמה שנתת בי וכו'"
מחמת שהוא משמש את הנשמה ,אבל מי שהגוף אינו משמש את הנשמה אלא נמשך אחר אמרו חז"ל (שבת קה,ב) שכל אדם מישראל הוא כמו ספר תורה ,מפני שיש בו נשמה קדושה,
היצר הרע ,זהו כמו "צר ביה ולא אזמניה" שאין בו קדושה ,ורק אם הגוף בטל לנשמה יש בו והנשמה היא חלק אלוה ממעל ,וכמו שאמרו על הפסוק (בראשית ב,ז) "ויפח באפיו נשמת
קדושה. חיים" -מאן דנפח מדיליה נפח ,נשמת האדם קשורה בשורשה למעלה ,וכל יהודי יש בו את
קדושת הנשמה ,אבל הגוף אינו קדוש אלא אם כן הוא משמש את הנשמה וטפל לנשמה.
לכן מצינו בגמרא (כתובות קד,א) שגוף הצדיק הוא כמו ארון הקודש ,והיינו לא רק שיש בו
קדושת הנשמה כמו ספר תורה ,שזה דבר שקיים בכל יהודי שיש בו נשמה קדושה כמו ספר וכמו שמצינו לענין קדושת ספר תורה שיש 'גיליון' ויש 'גווילין' ,הגיליון הוא הרווח שבין
תורה וכמבואר בשבת שם ,אבל הצדיק שגופו משמש כל הזמן את הנשמה ,הרי הוא כמו ארון שיטה לשיטה ובצדדים ,והגווילין הם מקום הכתב והאותיות של פרשיות התורה ,וכתב
הקודש ,שהגוף עצמו מתקדש כמו תשמישי קדושה. הרשב"א בנדרים (יד,ב) כי קדושת הגיליון היא יותר מקדושת הגווילין ,שהגווילין קדושתם
היא מכח האותיות ואם נמחק הכתב פרחה הקדושה ,אבל הגיליון קדוש מדין תשמישי
ומצינו בבית המקדש שאמרו (ב"ב צט,א) כי מקום הארון אינו מן המידה ,קדש הקדשים היה קדושה ,ויש בו קדושה גם אם נמחקו האותיות.
ברוחב עשרים אמות ,ומכל צד של הארון היו עשר אמות ,והארון עצמו לא תפס מקום כלל,
מפני שהיתה בו קדושה כדין תשמישי קדושה ,וכמו הנשמה שהיא דבר רוחני ואינה תופסת וכן כל תשמישי קדושה ,כגון ארון הקודש או תיק של תפילין ,אם ספר התורה או התפילין
מקום ,וכשאדם מת ויצאה נשמתו או גויים ובהמות שאין להם נשמה (רק נפש ורוח) לא ניכר מונחים שם בדרך קבע ,יש בהם קדושה מדין תשמישי קדושה ,אבל אם לא היתה הזמנה
שום שינוי בגוף שאין לו נשמה ,כי הרוחניות אינה תופסת מקום. והניחם שם בדרך עראי אין בהם קדושה ,וכמו שאמרו (סנהדרין מח,א) צר ביה ולא אזמניה
mimeged111@gmail.com ניתן לקבל את הגיליון במייל :
כמו כן לתרומות והנצחות ,ולשליחת ד"ת ,עובדות והנהגות ממרן זצוק"ל ניתן לפנות לכתובת הנ"ל.
