אמונים נצר - קאסאן בית שמש · Eminim Noitzar - Kasan Beit Shemesh — חיי שרה (2026-11-02)

פרשת חיי שרה
תשפ"ז | שנה ד' | גליון קמט
יו"ל ע"י
מכון 'אמונים נצר' קאסאן
פרשת חיי שרה
דברות קודש
רעווא דרעווין פרשת וירא תשפ"ז
'העולם הזה דומה לפרוזדור' זכירת העיקר והשליחות בעולם הזה���������������������������������������ה
'אשר קדשנו במצוותיו' השי"ת עושה עמנו את המצוות · 'העושה מצוה כמאמרה' עשיית המצוות
רק לשם שמים · 'אברהם העברי' אברהם אבינו זכר תמיד שהוא בעולם עובר · 'כי עליך הורגנו
כל היום' ענין המילה להראות הביטול לרצון ה' · 'זרע אברהם אוהבי' החיזוק הנלמד מפרשתו של
אברהם אבינו
יומא דהילולא
סיפורי צדיקים לפני ברכת המזון
רביה"ק הבני שלשים מקאסאן -כ"ג מרחשון תער"ב.........................................................יג
לידתו בקדושה · קמיע מומחה · עדיין לא נושענו · מוח עצום · והריחו ביראת ה' · פרשת חיי שרה
פניני אמונים נצר
שב"ק פרשת חיי שרה תשנ"ד · הכל צפוי והרשות נתונה · ההדרכה לתקופת
השידוכים מפרשתן����������������������������������������������������������������������������������������������������������יז
דברות קודש
רעווא דרעווין פרשת וירא תשפ"ז
'העולם הזה דומה לפרוזדור'
זכירת העיקר והשליחות בעולם הזה
'אשר קדשנו במצוותיו' השי"ת עושה עמנו את המצוות · 'העושה מצוה
כמאמרה' עשיית המצוות רק לשם שמים · 'אברהם העברי' אברהם אבינו
זכר תמיד שהוא בעולם עובר · 'כי עליך הורגנו כל היום' ענין המילה להראות
הביטול לרצון ה' · 'זרע אברהם אוהבי' החיזוק הנלמד מפרשתו של אברהם
אבינו
למול אין אתה שומע לו' .והדבר תמוה, בפרשתן (יח א) 'וירא אליו ה' באלוני
וכי אורו של עולם ראש המאמינים אברהם ממרא והוא יושב פתח האוהל
אבינו נזקק לעצתו של גוי כנעני כדי לקיים כחום היום' .וברש"י (ד"ה באלוני ממרא) הביא
את ציווי הבורא אליו ,ועל דרך מה שפירש מחז"ל (בר"ר מב ח) שממרא הוא שנתן לו
בספה"ק נועם אלימלך (פרשתן ד"ה א"י וירא ה') עצה על המילה ולפיכך נגלה עליו בחלקו.
שהכתוב תמה ושואל איך יתכן שה' נראה ושם במדרש מבוארת יותר העצה שנתן
אל אברהם באלוני ממרא אצל גוי ,יעו"ש לאברהם ,שאברהם אבינו חשש למול
לדרכו בקודש. את עצמו בגיל תשעים ותשע ,והלך ונמלך
שם בפסוקים (שם פסוק ב) נאמר שאברהם בשלושת אוהביו ענר אשכול וממרא' ,אמר
אבינו ראה שלושה אנשים נצבים עליו לו ממרא ,אלקיך שעמד לך בכבשן האש
'וירא וירץ לקראתם מפתח האהל' ,וברש"י ובמלכים וברעבון ,והדבר הזה שאמר לך
ה
ברש"י (ד"ה אחר) כתב' :יש מרבותינו (ד"ה וירא) עמד על כפילות תיבת 'וירא' שני
אומרים (סנהדרין פט ):אחר דבריו פעמים .עוד יש לדקדק שהתיבות 'מפתח
של שטן ,שהיה מקטרג ואומר מכל האהל' הם לכאורה אך למותר ,שהלא
סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך כבר נאמר בפסוק הקודם שאברהם ישב
פר אחד או איל אחד ,אמר לו ,כלום עשה בפתח האהל ,ופשיטא שכעת רץ משם ולא
אלא בשביל בנו ,אילו הייתי אומר לו זבח ממקום אחר.
אותו לפני לא היה מעכב .ויש אומרים
אחר דבריו של ישמעאל ,שהיה מתפאר בפרשת העקידה (כב א-ב) 'ויהי אחר
על יצחק שמל בן י"ג שנה ולא מיחה, הדברים האלה והאלקים נסה
אמר לו יצחק באבר אחד אתה מיראני, את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר
אילו אמר לי הקב"ה זבח עצמך לפני לא הנני ,ויאמר קח נא את בנך את יחידך
הייתי מעכב' .ומבוארים הדברים בהרחבה אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ
בדברי הזוהר הקדוש (הקדמה ח"א י ,):שאחר המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים
המשתה הגדול שעשה אברהם ביום הגמל אשר אומר אליך' .ובמדרש (בר"ר נה ז) 'אמר
את יצחק בא השטן כשהוא מחופש לעני רבי לוי בר חיתא ,שני פעמים כתיב לך לך
מרוד והסתובב בין האורחים ,אך אברהם (כאן ובתחילת פרשת לך לך) ,ואין אנו יודעים אי
אבינו שהיה טרוד בלשמש את כל הקהל זה חביבה אם הראשונה אם השניה ,מן
לא ראהו ולא נתן לו מזון ומחיה [והזוה"ק מה דכתיב ולך לך אל ארץ המוריה ,הוי
מזהיר שם וכן בהרבה מקומות על החיוב לתת שניה חביבה מן הראשונה' .והתנא סתם
לעניים בזמן שמחה או סעודה] ,ומזה נהיה ולא פירש היאך מוכח מכאן שהשניה
הקטרוג של השטן על שאברהם לא נתן
חביבה יותר מהראשונה .ובכלל יש להבין
מהסעודה לגבוה כלום ,ועל זה ענה לו
מה בא המדרש ללמדנו כאן ,ולמאי נפקא
הקדוש ברוך הוא שגם אילו היה אומר לו
לזבוח את יצחק לא היה מעכב. מינה איזה נסיון חביב יותר .עוד יש לדקדק
למה שם (יב א) פירש רש"י את כפל לשון
'אשר קדשנו במצוותיו' 'לך לך' – להנאתך ולטובתך' וכאן לא פירש
השי"ת עושה עמנו את המצוות כן ,וכן מדוע שם לא נאמר שאברהם אבינו
השבוע (כ"ג מרחשון) חל יומא דהילולא השכים בבוקר ונזדרז לקיים מצות המקום,
קדישא של רביה"ק הבני כמו שנאמר בעקידה (כב ג) 'וישכם אברהם
שלשים מקאסאן זי"ע ונזכיר מדבריו בבוקר'.
ו
הרה"ק הישמח משה זי"ע ושמע מעבר לדלת הקדושים [כאשר רובא דרובא ממה שיש
שהוא לומד תורה יחד עם אדם נוסף ,וכאשר בידינו הם דברי קבלה ועל דרך הסוד ורק מעט
נפתחה הדלת ראה שאין עוד אף אדם בחדר, הוא בנגלה] ,והוא מה שאמר (מובא בסידור ע"פ
ולתמיהתו נענה הישמח משה ואמר לו ,וכי בני שלשים ,תפילת שחרית במזמור שיר) לבאר בלשון
אינך יודע את דברי חז"ל שכל הלומד השכינה הכתוב בתהלים (תהלים ל ו) 'כי רגע באפו
שונה כנגדו... חיים ברצונו' .ומביא מדברי בעל העיקרים
אמנם כל זה נכון לקיום המצוות ,אבל (מאמר ד פרק לו) שעמד על חקירה למה שכר
בעבירה אין גילוי כזה שהכל הוא המצוות הוא בלא גבול ובלא שיעור ,עד
מעשי השי"ת ,ואף שגם זה רק מחיות שאין בכל העולם כולו בכדי לשלם שכר
השי"ת וכנודע מדברי התומר דבורה (פרק
מצוה אחת ויחידה ,ואילו עונש העוונות הוא
א) שהשי"ת הוא 'מלך עלוב' ומשפיע חיות עם גבול וסוף כגון מלקות או מיתה .וממה
לאדם גם בשעה שמכעיסו ועובר על רצונו, נפשך ,אם השכר הוא לפי ערך השי"ת
אך בעבירה יש הסתר פנים מהשי"ת ואין ֲה ְמצַ ווֶ ה היה מן הראוי שהעונש יהיה גם כן
זה כל כך בהתגלות ,ואין אדם חוטא אלא בלא שיעור ח"ו ,ואם הכל נמדד לפי האדם
אם כן נכנסה בו רוח שטות (סוטה ג .).ולכן העושה שהוא מוגבל ולכן העונש הוא עם
מובן הענין ,שעל המצוות הנעשים כביכול שיעור ,אם כן השכר יהיה גם כן לפי ערכו
בשותפות עם השי"ת יש שכר לאין גבול ועם סוף וגבול.
כמידת הקב"ה ,ואילו על העבירות שהם ומבאר הבני שלשים בטעם הדבר ,על
מעשי האדם יש עונש מוגבל כמידתו. פי מה שאמרו חז"ל (ברכות ו).
ובזה מפרש לשון הפסוק 'כי רגע באפו' – שהקדוש ברוך הוא מתפלל ומניח תפילין
שהאף והעונש לעוברי רצונו הוא רק כמעט ומקיים את המצוות ,ומבאר הכוונה בזה
רגע ומוגבל ,ואילו 'חיים ברצונו' – לעושי שהתפילה וההנחת תפילין של האדם ,הם
רצונו משפיע חיים נצחיים ושכר לאין קץ, מכח הקדוש ברוך הוא שמתפלל עמנו
עכתד"ק. ומקיים עמנו את המצוות ,והוא הנותן לנו כח
וחיות לקיים מצוות ולהתפלל .וכפי שאמרו
'העושה מצוה כמאמרה' חז"ל (ילקוט שמעוני איכה רמז תתרלד) שהלומד
עשיית המצוות רק לשם שמים
תורה השי"ת יושב ושונה כנגדו ,והיינו שהוא
קדושת לוי (פרשתן ד"ה ויאמר אל בספה"ק נותן לו את הכח ללמוד .וכמסופר שפעם
את לבאר עמד תשלח) הגיע הרה"ק ר' הערשל'ה מליסקא זי"ע לרבו
ז
פירוש כל העושה מצוה 'כמאמרה', החילוק בין הפסוקים שבפרשת העקידה,
כפירושה של מצוה ,שמתחבר עצמו על שבתחילה כשנצטווה שלא לשחוט את
ידי כן להבורא יתברך שמו וכו' .ויש מצוות יצחק נאמר (כב יב) 'ויאמר אל תשלח ידך אל
שאין בהם שום הנאה גופניות ,כמו תפילין הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי
וציצית ודומין להן ,ויש מצוות שבהם יש כי ירא אלקים אתה ולא חשכת את בנך
הנאת הגוף ,כגון מאכלות שבת ויום טוב, את יחידך ממני' ,ואילו אחר כך כשנאמרה
והנפקותא ,שבאלו המצוות חומרא גדולה לו ההבטחה בשכר עצם מעשה העקידה
שלא יהא לו פניה בהן'. נאמר (שם פסוק טז) 'ויאמר בי נשבעתי
'ובזה מתורץ בפרשת עקידה 'אל תשלח נאום ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה
ידך אל הנער וכו' כי עתה' כו', ולא חשכת את בנך את יחידך' ולא אמר
פירוש 'עתה' כשאני רואה שאפילו מה 'ממני' .וכותב הרה"ק מבארדיטשוב:
'ונראה לתרץ ,ומתחילה נבאר הגמרא (שבת
שאתה מורידו מן העקידה גם כן בלי שום
פניה ,מזה 'ידעתי כי ירא אלקים אתה' .ועל סג' ).העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין
דרך זה נראה מה שאמר 'יען אשר עשית לו' כו' .וקשה מאי לשון 'כמאמרה'.
את הדבר הזה ולא חשכת' ,ולא נאמר 'והענין ,כל מה שאדם עושה מצוה או
'ממני' ,כי שם מדבר על העלאה לעקידה לומד תורה ,צריך להסתכל
כמשמעות לשון 'עשית את הדבר הזה', שיהיה כוונתו בלתי לה' לבדו ,לעשות נחת
ובהעלאה אינו צריך להשמיענו ,כי אז רוח ליוצרו יתעלה .אמנם אחר המעשה,
בוודאי עשה לאהבת יתברך שמו ,ולא היה לא יעלה בליבו חלילה שכבר עשה רצון
שום פניה ,אבל עתה מדבר על הירידה ,וזה הבורא ברוך הוא ,שאם יחשוב כך ודאי
'ממני' ,שאפילו הירידה היה גם כן 'ממני', אין מעשיו רצויין כלל ,ועדיין בן זומא
בלי שום פניה .והבן' ,עכל"ק. מבחוץ (עי' חגיגה טו ,).ולא קרב אל פתח
נמצא שהתורה מדגישה כאן את מעלתו העבודה ,אפילו שאם היה באמת שעשה
של אברהם אבינו בזה שקיים את איזה נחת רוח להבורא ברוך הוא ,יהיה
כל המצוות לשם שמים ,ואף במצוות שיש מכיר בשפלותו שעדיין לא התחיל לעבדו
בהם הנאת הגוף ותענוג ,לא חשב כלל יתברך ,מכח יראת הבורא שהיא נופל עליו
על הנאתו ורצונו שלו אלא רק על הזכיה וכו'.
לקיים את הרצון העליון ,ולהידבק בהשי"ת 'והנה לשון 'מצוה' פירוש לשון חיבור
המצווה בצוותא ובדבקות .וכמו שחזרנו כנודע ,לשון צוותא חדא .וזהו
ח
לעולה ,והפניות העצמיות לא היו אצלו כלל הרבה על דברי הרה"ק מבארדיטשוב
אף לרגע. במקום אחר (פרשת תזריע ד"ה א"י אשה הג')
בשם רבו הרה"ק הרר"ב ממעזריטש זי"ע,
'אברהם העברי' לרמז ענין זה בפסוק (תהלים קיח כג) 'מאת
אברהם אבינו זכר תמיד שהוא בעולם עובר
ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו' ,ותו"ד
שורש הדבר הוא ,על ידי שהאדם זוכר שמילת 'זאת' מרמזת על בחינת נוקבא
שהגוף והגשמיות הם לא יותר ובחינת מקבל כנודע .וכוונת הכתוב
מלבוש ומשמש לנשמה שהיא העיקר שלו לומר ,שדבר זה שהשי"ת מקבל מאיתנו
בעולם ,וכפי שאף אחד לא יקרע חלק מעור את עבודתנו ואת תשובתנו ,וכביכול הוא
היד שלו כדי לתקן חתך שנעשה במעילו בבחי' נוקבא' ,היא נפלאת בעינינו ,פירוש
אלא להיפך ,כמו כן יש לזכור תמיד שהגוף הוא פלא מאוד בעינינו'.
הוא כמלבוש לנשמה וטפל אליה בתכלית. כאשר האדם זוכר זאת ,פשוט שאינו
ולכן אין טעם להשקיע בו יותר מכדי הצורך מערב נגיעות עצמיות ופניות
לקיום החיים ,שהוא כענן חולף וכאבק נמוכות בפעולה כל כך גדולה של נתינת
פורח .וכפתגם שאמרו צדיקים ,שתיבת תענוג ונחת רוח לאדון הכל כביכול .וכמו
'גוף' היא ראשי תיבות 'גוף וויל פרעסן ,גוף שמפרש בסידורו של שבת (ח"א שורש ה ענף
וויל ּ ָפאפ'ן' ,ועל זה יש לגעור בו ולומר 'גוף! ג עלה ה) בלשון הגמרא (שבת קיח' ).כל המענג
וועסט פאל'ן' ,שלבסוף יפול לאדמה וישוב את השבת' שלא אמרו 'המענג את עצמו
לעפרו שממנו נוצר. בשבת' אלא 'המענג את השבת' ,שתכלית
הכל היא שלא יהיה אצל האדם שום רצון
כמו כן בשאר ענייני הגשמיות שהאדם ותענוג עצמי אלא יעשה הכל לשם פועלם.
מוכרח להתעסק בהם ,שאם הוא ואברהם אבינו זכה לשלמות בזה עד
זוכר תמיד ואינו מסיח דעתו מתכליתו שהתורה מעידה עליו שגם כשברגע אחד
בעולמו ,והוא יודע שהוא כאן לזמן קצוב נצטוה שלא להרוג את יצחק והחזיר את
של כשמונים או תשעים שנה כדי לקיים ידו מלשוחטו ,לא היה לו שום משהו של
מצוות ולהיות שקוע ברוחניות ,אם כן הוא מחשבה ושמחה עצמית על שנשאר בנו
לא מבלה את זמנו בהבלים של ריבוי הון יחידו בחיים ,אלא עשה זאת רק 'ממני'
ודירה מפוארת ושאר המותרות ,אלא הוא – מחמת ציווי הבורא ,ובדיוק באותה
מנצל כל רגע וכל פרוטה שיש בידו רק כדי מחשבה שהיתה לו כשנצטוה להעלותו
ט
באמריקה ,שאכן הם יהודים טובי לב לקיים עוד מצוות ולהרבות עוד בתורה
וגומלי חסדים ,והם מארחים משולחים ועבודה לו ולאחרים.
מארץ הקודש בחפץ לב ובחסד גדול, בענין זה התבוננתי היום בדבר פלא
אבל החדרים כולם שוכנים במרתף הבית בפסוקי הפרשה ,שבעוד שאצל
במרחק בטוח מהטרקלין המפואר שלהם אברהם אבינו לא מצינו בשום מקום שהיה
עצמם ...לא כן אצל אברהם אבינו שלא לו בית דירה קבוע ,אלא 'שבכל מקומותיו
השאיר לעצמו כלום ואפילו בית ראוי היה כאורח חונה ונוסע והולך' כלשון רש"י
לשמו ,ואת הכל נתן לאחרים ,וכל זאת כיון (כב לד ד"ה ימים) ,ובכל הפסוקים נאמר אצלו
שזכר וידע את התכלית ,והשכיל לעשות לשון 'אהל' בלבד ולא בית ,לעומת זאת
בממונו מצוות ומעשים טובים שעומדים אצל לוט אמר הכתוב (יט ב-יא) בכל מקום
לעד ולנצח נצחים. לשון 'בית' ולשון 'דלת' ,ולא כאברהם
אבינו שאפילו באהל העראי שבו שכן היו
בזה נשכיל להבין דקדוק לשון הכתוב
ארבעה פתחים מכל הצדדים (מדרש שוח"ט
בריש הפרשה ,שכאשר ראו תהלים קי) עד שנמצא שלעצמו לא היה לו
שלושת האנשים [שחשבם אברהם לאנשים שום פינה ומקום פרטי.
ולא למלאכים ,לפי שיטת רש"י (פסוק ד ד"ה
ורחצו ,פסוק טז ד"ה לשלחם)] את האהל שבו הרי לפנינו החילוק הגדול בין אברהם
אבינו ,שזכר וידע מה חובת האדם
יושב אברהם ,נשארו לעמוד במקומם
בעולמו ,ובכל הכסף והזהב הרב שהיה
ולא התקרבו ,וסבר אברהם אבינו שהם
לו לא השתמש לבית דירה ,אלא לפרסם
חושבים שכנראה מדובר כאן בעני ואביון
אלקותו בעולם על ידי האכילה והשתיה
שאין לו ממון אף לבית דירה ,ומסתמא גם שחילק בפונדקו חינם אין כסף ,ואת כל
מלון ראוי לשמו אין בנמצא אצלו ,ולכן רצו כספו הוציא כדי לקרב עוד ועוד אנשים
להמשיך בדרכם ולחפש אכסניה מכובדת לדרך האמת ולאמונה בהשי"ת על ידי
יותר .וזה מה שראה כעת אברהם ולכן רץ מעשי החסד שעשה עד שקירב 'אלפים
מיד לקראתם 'מפתח האהל' דייקא ,שזה ורבבות' לאמונת האמת (רמב"ם ע"ז פ"א
היה הטעם לריצתו ,כדי לדבר על ליבם ה"ג) .לעומת לוט בן אחיו ,אף שלמד
לבוא אליו אף שהוא ישב באהל פשוט, מאברהם להכניס אורחים (בר"ר נ ד) ,מכל
ואמר להם שלא יטעו לחשוב שגם ההכנסת מקום היה לו לעצמו בית נאה ,ולא הפקיר
אורחים אצלו היא בפשטות גדולה ,אלא את כל ממונו .וכמנהגם של אנשים שונים
י
בעיניו ליציאה למלחמה .ולכן מדבר זה הוא מחלק מזון משובח ולשונות בחרדל
גופא התחדד אצלו התועלת והעומק שיש כמנהג בעלי בתים חשובים...
במצות מילה ,שבה האדם עושה מעשה
מנוגד לכל הגיון ומשחית בידיים את גופו 'כי עליך הורגנו כל היום'
ענין המילה להראות הביטול לרצון ה'
שלו או של תינוק קטן בן שמונת ימים ,ויש
לומר שהרמז בזה הוא להראות ולהבין מעתה מובן הדבר שאכן אברהם אבינו
שאצל יהודי אין חשיבות לגוף כדבר בפני התייחד בעשיית כל המצוות
עצמו כלל ,ואם צריך להניף עליו סכין שציוהו השי"ת לשם שמים בלבד ולא עירב
לצורך קיום מצוה עושים זאת בשמחה ,כי בהם את רצונותיו ונגיעותיו שלו ,וכדברי
הגוף נועד רק לשמש לקיום המצוות ,ועל הקדושת לוי שלא היה אצלו חילוק בין
ידי המילה של אברהם התברר לעין כל, הציווי לעקוד את יצחק לבין הציווי להורידו
מהמזבח ,והכל היה רק כדי לעשות רצון
שכל ענייני הגשמיות והגוף אינם תופסים
הבורא ,שכן הוא זכר וחי עם העיקר בעולם
אצלו כלל מקום וחשיבות ,והכל טפל לקיום
שהוא קיום רצון ה' ,ולא נתן שום חשיבות
רצון הבורא ,ונמצא שעל ידי ממרא וחבריו
לגוף ולגשמיות ,עד שמכל רכושו העצום לא
נתברר ונתלבן העומק של מצות מילה.
קנה לעצמו אפילו בית למגורים ,וממילא
זה מה שהביא רש"י שנסיון העקידה היה פשוט שבמצוותיו היה עסוק רק בקיום
כתשובה לקטרוגו של השטן על רצון השי"ת בשותפות ובדבקות עמו ית"ש
שאברהם לא נתן מממונו פר ואיל לקרבן, כביכול כדברי הבני שלשים ,ולא חשב שום
או לקטרוגו של ישמעאל שיש חסרון פניה ומחשבה עצמית.
בשלמות מצות מילה של יצחק אבינו, בכן יש לבאר את העצה שקיבל מממרא
ועל זה הראה להם השי"ת שאף את בנו בענין המילה ,שהנה לעיל בפרשת
יחידו ,שהאדם מוכן להקריב את כל אשר לך לך (טו כד) אחר מלחמת המלכים אמר
לו בשביל בנו יחידו ,מוכן הוא להקריב אברהם אבינו ,שהעבדים שיצאו עמו
לפני השי"ת בלי שום מחשבה של עצבות למלחמה יטלו חלקם בשלל בדיוק כחלקם
וקושיות ,וזה המופת הברור שהוא ,וכן של ענר אשכול וממרא שנותרו לשמור על
יצחק בנו שנעקד על גבי המזבח בשמחה הכלים והרכוש בזמן המלחמה .ומזה יש
וברצון ,מושלמים ביותר במידה זאת של מקום לחשוב שאברהם אבינו ייחס חשיבות
ביטול של כל הגשמיות לקיום המצוות. גדולה לרכושו וממונו ,עד שזה היה שווה
אי
העולם הזה ,ויעסוק בהם רק בהכרח לכן אמרו חז"ל שנסיון זה שנאמר בו 'לך
לחיותו ולא יותר ,ויזהר מלשקוע בהבלי לך' הוא יותר במעלה מהנסיון
העולם המטרידים ומפריעים אותו מעבודת הראשון של 'לך לך' ,שהנה שם הכוונה
הבורא ,ובזה יתרומם מההבלים ויתרומם בתיבות 'לך לך' הוא 'להנאתך ולטובתך'
לחיות חיי אצילות וקרבת אלקים .וכגון (בר"ר לט ב) ,והיה אפשר לטעות שאברהם
ההשתעבדות לפלאפון ,שבשעת הלימוד אכן הלך ויצא מארץ מולדתו עם כוונה
והתפילה יוכל לסגור את הפלאפון ולא לקבל את כל הטובות וההבטחות שקיבל
יחשוב עליו בזמן שהוא עסוק בתכלית מהשי"ת בשכר זה .ולזה בא נסיון זה ,שבו
הבריאה ,ויזכור שעיקר הכל הוא התורה אין שום מקום לחשוב שהלך לשחוט את
והמצוות וכל הגשמיות הוא טפל ונטפל בנו יחידו עם עירוב של הנאה ותועלת
אל הרוחניות ,ולא יתכן שהטפל יפריע את עצמית ,ובו הכוונה בתיבות 'לך לך' הוא
העיקר ויעסיק אותו במחשבתו באמצע שיגרש את בחינת 'לך' ויעשה זאת רק
הלימוד או התפילה ,אשר כל זה מונח לקיים מצוות הבורא ,ותיקן גם את הנסיון
ובלוע בדמנו ובנפשנו מכחו של אותו זקן ההוא ובירר שגם אז הלך אברהם אך ורק
אבינו אברהם עליו השלום. 'כאשר דיבר אליו ה'' (יב ד) ולא לשום משהו
בפרשה זו עדיין מונח הטעם הנפלא של של פניה וכוונה של ריווח גשמי ,אלא רק
הימים הנוראים כאשר אנו לשם שמים .ומהאי טעמא לא נאמר שם
קוראים את הקריאות של שני ימי ראש שהוא השכים בבוקר ויצא מחרן ,כיון
השנה ,וזה נותן לנו חיזוק והתחדשות לזכור שהיה נצרך לו הכנה והתבוננות ועבודה
שאנו בני אברהם יצחק ויעקב ,ולעשות את גדולה טרם צאתו ,לעקר ולשרש אחר כל
תפקידנו בעולם .ואנו בטוחים שהשי"ת לא משהו של פניה דקה מן הדקה ביציאתו,
יעזוב אותנו ,ובזכות האבות הקדושים נוכל עד שיצא לדרכו רק לשם שמים.
להיות שקועים רק ברוחניות ,ולהתרומם
עם הניצוץ האלקי הטמון בנו .ויעזור השי"ת 'זרע אברהם אוהבי'
החיזוק הנלמד מפרשתו של אברהם אבינו
שכבר יתעורר הרצון העליון להחיש לנו
ישועה ,ומתוך שפע רב בכל העניינים ,חיי כל זה הוא לימוד גדול לכולנו זרע אברהם,
בני ומזוני רוויחי ,נזכה לגאולה השלמה שהתכלית היא שהאדם יוריד ויסלק
במהרה בימינו אמן. מעצמו את השיעבודים לגשמיות ולדברי
בי
דהילולא יומא
סיפורי צדיקים לפני ברכת המזון
רביה"ק הבני שלשים מקאסאן -כ"ג מרחשון תער"ב
(כ"ג מרחשון) חל יומא דהילולא קדישא של זקה"ק רבינו הבני שלשים השבוע
זי"ע מקאסאן.
לידתו בקדושה
לספר 'בני שלשים' כותב בנו הרה"ק ר' חיים שלמה זצוק"ל את בהקדמה
תולדות אביו רביה"ק הבני שלשים זי"ע .וכותב שלרבינו הקדוש העטרת צבי
מזידיטשוב זי"ע היתה בת הרבנית רייזל ע"ה ,וקודם הסתלקותו כשעדיין ישבה
בביתו הבטיח לה העטרת צבי שעוד יהיה לה נכד שיאיר את העולם .לאחר פטירת
אביה נישאה להרה"ק ר' יהוסף מקאזאווא זי"ע מתלמידי העטרת צבי ,ונולד להם
בן שנקרא בשם צבי על שם זקינו העטרת צבי.
הרה"ק ר' צבי זצוק"ל נשא את בתו של הרה"ק ר' שמואל ווילנער כשגדל
מהעליטש זצוק"ל [שהיה גם חמיו של הגה"ק ר' יוסף בנימין רייך זצוק"ל בעמח"ס
בני יוסף–בני בנימין] נכדו של הרה"ק ר' שלמה ווילנער מהעליטש זי"ע שהיה
מתלמידי המגיד ממעזריטש זי"ע [הוא מוזכר בספה"ק יושר דברי אמת (קונטרס שני אות
לד)] ,ונולד להם בנם רביה"ק הבני שלשים זי"ע .בלידתו היתה עדיין זקנתו מרת
רייזל בחיים ,והתבטאה לאמור 'הא לך זרע אמת אשר הבטיח לי אבי הקדוש
זצ"ל' .ואף שזקינו ר' שמואל ווילנער נסתלק בהיותו בן שנה בלבד ,מכל מקום כל
ימי חייו זכר את צורתו והיה דבוק בו' ,ויזכור יוסף את כל אשר ראה וידע וחלוץ
חושים ,כי קדוש הוא לאלקיו וחכמתו האיר פניו והיה לפלא'.
גי
קמיע מומחה
הבני שלשים תינוק קטן פחות מבן שנה 'חלה מחלה נוראה מאוד כשהיה
עד כלות הנפש' ,ולקחתהו אמו לבית אביה הרה"ק ר' שמואל ווילנער והניחה
אותו על מיטת אביה ויצאה מביתו בבכיה רבה .תיכף קרא לה אביה ואמר לה
שתיקח אותו כי לא חסר לו דבר ,ואז מצאה שהניח עליו פתקא שכתוב עליו 'צבי
בן הינדא' [שמו של רביה"ק העטרת צבי] ,שבזכות הבטחתו על נכד זה שיאיר את
העולם יחזור לאיתנו ,וכן הוה.
שם שפתקא זו פעלה פלאים הרבה ,ונעשית קמיע מומחה ונתרפאו וכותב
על ידה ילדי בני ישראל רבים ,עד שפעם אחת השאילה הבני שלשים לאחד
שנחלה בנו הקטן ופעל לטובה ,אך בזמן שלא היה הקמיע אצלו 'נסבה סיבה
לא טובה ,והתחרט מאוד למה השאיל הכתב הקדוש לאיש אחר ,וכאשר הביאו
הסגולה היקרה לביתו שמח מאוד' וקיבל עליו שיותר לא יתננה לאדם אחר .עד
שנת תרח"ם היתה הסגולה הזאת בביתו ובחורף של שנת תרמ"ח נאבד הקמיע,
ונתן הבני שלשים 'שבח והודיה לשמו יתברך בהיוודע לו כי נאבד ,באמרו כן הוא
בוודאי מן השמים ,ונכון ליבו בטוח בה' סמוך ליבו לא יירא'.
עדיין לא נושענו
כותב שם שמצא באמתחת כתבי הקודש שלו קונטרס שבו כתוב עניינים עוד
נוראים ,ונראה שנכתב בשנת תרס"ו שהיתה שנה מסוגלת לגאולה ,ושם כתב
הבני שלשים ששנת תק"ך היתה זמן פקידה ,ונותן רמז לזה בפסוק (דניאל יב יג)
'ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין' ,שכל הפסוק בחשבון מנצפ"ך
הוא גימטריא תק"ך ,ואז הלך רבינו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע הקדוש לעולמו.
ובשנת תרס"ו הרעיש עולמות לגאולה ,ובסוף שנת תרס"ה היתה מלחמה גדולה
בין מדינות יפן ורוסיה ,והתבטא אז שאם ישמע בראש השנה קודם התקיעות
ירייה אחת באזור 'מאנטשוריא' ,הרי הוא בטוח שמשיח מגיע .ולמעשה הנשיא
של אמריקה התערב אז ועצר את המלחמה ,ומאז נחלה הבני שלשים בחוליו
האחרון שממנו נסתלק בשנת תער"ב.
מוח עצום
היה בעל מוח עצום כמו שרואים קצת בספריו ,ואכן הרה"ק מצאנז זי"ע הוא
התבטא עליו ואמר 'מיין יוסל'ה – א מוח האט הער ווי דער רבי [הלא הוא העטרת
די
צבי מזידיטשוב זי"ע] אבער הער האט נישט אזעלכע רעבע'ס אזוי ווי דער רבי האט
געהא'ט'.
והריחו ביראת ה'
סיפרתי את המעשה הבא בעבר ,אלא שהוא חביב עלי כי שמעתיו ממקור כבר
מוסמך מאוד ,וכה היה מעשה .כ"ק אאמו"ר זצוק"ל נהג לאכול רק ממה שהיה
נוכח בעצמו בשעת השחיטה ואימי ע"ה היתה מכשירה את המזון .תקופה אחת
נהג לשחוט בבית השחיטה בוויליאמסבורג שהרה"ח ר' ליפא מן ז"ל שהיה
בעל הדרת פנים וזקן לבן ארוך יורד על פי מידותיו היה השוחט שם .פעם אחת
בבחרותי הצטרפתי אליו ויצאנו באמצע הלילה לעבר בית השחיטה .בהיותנו
שם פנה אבי אל ר' ליפא וביקש לו שיספר לי את הסיפור שהיה עם זקה"ק ועם
זקינו של ר' ליפא .ואכן ר' ליפא סיפר לי שזקינו ר' עקיבא באלדיגער ז"ל היה גר
בהונגריה והיה נוסע לדברי חיים מצאנז זי"ע .קרה פעם והוא נסע יחד עם זקיני
הק' מקאסאן כשהיה אברך לעבר העיירה צאנז.
בדרך עצרו בעיר קאשוי למנוחת הלילה ורצו לשלוח את אחד בהיותם
מהם שיקנה כמה עופות כדי שיהיה להם במה לסעוד ,נענה זקני הבני שלשים
ואמר שהוא יצא להביא .ואכן הוא הלך לשוק וקנה כמה תרנגולים ,ושאל את בני
המקום היכן גר השוחט דמתא .כשהגיע אל בית השוחט ופתח את הדלת ,ורק
דרכה רגלו בבית נרתע לאחוריו ואמר 'פע! פע! יש כאן ריח נורא של ניאוף' ,ועזב
את המקום ,ומיד כשחזר לאכסניא אמר לקהל שיש להזדרז ולהסתלק מכאן לפני
שתתחיל כאן מהומה.
שנים רבות כשנסע ר' עקיבא הנ"ל להסתופף בצל הרה"ק משינאווא אחרי
זי"ע והיה שם בליל שבת קודש ,וכנודע שאצל הרה"ק משינאווא היתה עבודה
גדולה של תיקון נשמות ודיבוקים לפני קידוש באמירת 'ריבון כל העולמים אדון
כל הנשמות' ,ראה איך שהביאו לפני הרה"ק איש אחד שנכנס בו דיבוק ל"ע בכדי
שהרה"ק משינאווא יפעול לתקן את הנשמה שנכנסה בו ,אמנם השינאווער רב
אמר שאין לו כעת כח לפעול בזה ושימתינו לאמצע השבוע .כששמע ר' עקיבא
דבר זה גמר בדעתו שהוא ימתין כאן כדי לראות איך יפול דבר ומה יהא בסופו.
שלישי שלאחר שבת התפנה הרה"ק משינאווא להתעסק עם הדיבוק ור' ביום
עקיבא נכנס וניסה לשמוע את הרה"ק משינאווא כשהוא מדבר אתו .והנה הוא
וט
שומע שהרה"ק משינאווא שואל אותו מה שמו והיכן היה גר ומה היו מעשיו,
ענה לו הדיבוק ששמו כך וכך והוא היה גר בקאשוי והיה שוחט .אחר ,שאל
אותו הרה"ק משינאווא מה הם חטאיו שבגינם לא הגיע למנוחה .התחיל הדיבוק
להתוודות לפניו שרח"ל הוא עשה מעשים אשר לא יעשו וגם האכיל את בני
העיר בנבילות וטריפות וכו' ,וסיים הדיבוק ואמר להרה"ק שאף אחד מבני העיר
לא ידע את מעשיו הגרועים ,ורק פעם אחת נכנס לביתו איזה אברך שמיד הרגיש
במעשיו .או אז נזכר ר' עקיבא במה שהיה עם זקה"ק לפני שנים רבות ,ונוכח
לראות שברוב קדושתו כבר הרגיש הבני שלשים במעשיו של שוחט זה כבר לפני
שנים רבות.
קדוש כזה להריח ריח של היפוך קדושה לא מגיע על ידי אכילת לאקשן הרגש
קוגל ...אלא ביגיעה ועבודה אמיתית במסירות נפש .וכמו שהעיד המשמש שלו
הרה"ח ר' זכריה אלעפאנד ז"ל שבכל חצות לילה היה מלווהו לנהר ושם היה
שובר את הקרח ועוסק בתורה במסירות נפש למשך שעות ארוכות ,מזה צומחים
ונהיים 'א הייליגער איד'.
יגן עלינו ועל כל ישראל אמן. זכותו
זט
נצר אמונים פניני
קטעים נבחרים מתוך גליונות 'אמונים נצר'
פרשת חיי שרה
שב"ק פרשת חיי שרה תשנ"ד
ולא היה נראה שהברית תהיה בעתה כח התפילה אספר מה שבדידי בענין
ובזמנה .אני חששתי מפני מה שהיה הוה עובדא ,שהנה בשנת
בברית הקודמת של בני הגדול ,שרק תשנ"ב ביום ו' תמוז היה כאן בבית
בגיל חודשיים ויותר יכלנו לערוך לו שמש מעמד הנחת אבן הפינה לקריה
ברית מילה ,ולכן ביום שישי לפנות החרדית ,ולקראת פסח תשנ"ג כבר
בוקר לקחתי איתי מנין של יהודים באו ראשוני התושבים להתגורר כאן
ועלינו להתפלל בהר הזיתים ,הן על [ברחוב חזון איש] .לפני חנוכה ביום
הצלחת השבת ,שהיה צריך הרבה ט"ז מרחשון תשנ"ד נולד בני ר' אהרן
סייעתא דשמיא שהכל יעבור בשלום יהוסף שליט"א ,ובשבת קודש פרשת
וכו' ,והן שנוכל לקיים את הברית חיי שרה התקיימה שמחת השלום זכר
בעתה ובזמנה ביום השמיני. כאן בבית שמש ,כשלכבוד השמחה
הגיע כ"ק מורי חמי זי"ע לשבות
כמה שעות ,לפני שנסענו לבית אחר בעירנו בשבת קודש ,והיתה זאת הפעם
שמש יחד עם כ"ק מורי
חמי ,עשינו שוב בדיקה לילד כדי הראשונה שהוא היה כאן בעיר ,וכמובן
לראות האם נוכל לערוך את הברית שהיתה זאת שבת מיוחדת ומרוממת
ביום ראשון ,ומה הופתענו להיווכח מאוד.
שרמת הצהבת ירדה בפעם אחת השמיני היה ביום ראשון פרשת היום
כשש מספרים ,ולפי זה אכן היה ניתן תולדות – כ"ג מרחשון ,אמנם
להכניסו בבריתו של אברהם אבינו לרך הנולד היתה צהבת במספר גבוה
זי
בעתו ובזמנו .בכך נסענו לבית שמש
כך בסעודת הברית סיפרתי אחר
ואכן היתה זאת 'גאר א דערהויבענע
לכ"ק מורי חמי כמסיח לפי
שבת' ,עם הרבה התרגשות לראות
תומי שבערב שב"ק עליתי עם מנין להר
שהמקום שייסד מורי חמי בדמעות
הזיתים ,והתפללנו שם על זה שהברית
וביזע אכן נושא פירות והיא כפורחת
תהיה בעתה ובזמנה .מיד נענה מורי
עלתה ניצה.
חמי ואמר לי בתמיהה ,למה לא אמרתי
לי מיד שכך היה המעשה ,שכן אם
שב"ק התקיימה כאן בבית במוצאי
שמש שמחת הוואכט-נאכט
התפלל על זה כל כך ,פשוט וברור
כשהברית נועדה להתקיים בירושלים
שזה יתכן להיות שהמספר יורד הרבה למחרת היום .באמצע הסעודה שאל
בפעם אחת ואין בכך כל חידוש .היה אותי כ"ק מורי חמי שהוא תמה שהרי
פשוט אצלו שהתפילות ודאי פועלות לפי זכרונו היה לתינוק צהבת חזקה
עד שעל דבר שלא האמין קודם ,היה והיאך בדעתנו לקיים מחר את הברית,
מובן וברור לו שכך יהיה אחר ששמע מיד נעניתי ואמרתי לו שאכן כך היה
שהתפללו על זה .כי הוא היה חי עם בתחילה ואחר כך זה ירד .אך כ"ק מורי
עבודת התפלה ,וזה היה משאת נפשו, חמי מיאן להסכים לכך ואמר לי שלא
וכאשר היה נוסע לחו"ל היה חי על מסתבר כלל שזה ירד כל כך ביום אחד,
השעון של ארץ ישראל ,והיה שואל ולכן הוא מסופק אם ניתן יהיה לקיים
מחר את הברית .למחרת היום שוב
תמיד היכן אוחזים בירושלים אם כבר
ערכנו בדיקה לילד ואכן נוכחנו לראות
הוא באמצע התפלה.
שהמספר נשאר נמוך ואפשר לקיים את
(גליון פרשת וישלח תשפ"ו) הברית היום.
הכל צפוי והרשות נתונה
כל פנים סוף כל סוף הוא שאין הידיעה הרה"ק מבלאז'וב זי"ע (צבי לצדיק חיי גם
מכריח בזה ,והבחירה והברירה ביד שרה ד"ה א"י ויהיו חיי שרה הה') מבאר,
האדם הוא וודאי בלתי שום ספק, שזה ודאי שאין ידיעתו יתברך מכרחת
כמבואר באריכות בכל הראשונים את בחירת האדם' ,יהיה באיזה אופן
והאחרונים ובכל הספה"ק' .ובזה שיהיה ובאיזה תירוץ שיהיה ,אבל על
חי
(במדב"ר יט ד) 'אמר ר' יהושע דסכנין בשם מבאר ששרה אמנו עליה השלום היתה
ר' לוי ,על כל דבר ודבר שהיה הקב"ה עבודתה כל ימי חייה מצד בחירתה,
אומר למשה היה אומר לו טומאתו 'ולא נתנה דעתה לומר לנפשה הלא
וטהרתו ,כיון שהגיע לפרשת אמור הכל גלוי וצפוי לפניו ית' ,ואם כן על
אל הכהנים ,אמר לו משה ,רבש"ע אם מה ולמה צריכה להכריח את עצמה
נטמא זה במה תהא טהרתו ,לא השיבו ולהטריח ביותר בכל ענין עבודתה,
[הקב"ה] ,באותה שעה נתכרכמו פניו הלא מה שידוע וגלוי לפניו יתברך -
של משה ,כיון שהגיע לפרשת פרה תהיה מוכרחת לעשות ולקיים מצד
אדומה ,אמר לו הקב"ה ,באותה שעה הידיעה בלתי טרחתה והכרחתה מצד
שאמרתי לך אמור אל הכהנים אמרת עצמה' ,אלא עשתה כל עבודתה מצד
לי אם נטמא במה תהא טהרתו לא בחירתה ומצד עצמה וזכרה שהכל
השבתיך ,זו טהרתו ולקחו לטמא' ,ויש תלוי במעשי ידיה ובהחלטתה ולקחה
להבין אמאי באמת לא רצה השי"ת את האחריות על עצמה.
להשיב כן למשה מיד. מפרש את הכתוב (בראשית כג א) בזה
הבני יששכר שאמנם 'האמת ומבאר 'ויהיו חיי שרה מאה שנה
הנכון שמחוייבים אנחנו על ועשרים שנה ושבע שנים' ,שמספר
פי התורה להאמין בידיעה וגם להאמין קכ"ז הוא ההפרש והעודף בין תיבת
בבחירה ,וזה כל יסוד התורה ,והגם 'ידיעה' שעולה צ"ט ,לתיבת 'בחירה'
שאין דעת ושכל האדם משיג מציאות שעולה רכ"ה ,והיינו ששרה אמנו בכל
הענין האיך יתכנו ב' הענינים ,הנה שנות ימי חייה התחזקה ללכת עם
כתב בזה החסיד הקדוש בעל חובות הבחירה ולבחור בטוב ,ולא התפתתה
הלבבות (שער עבודת האלקים פ"ח) וזה תוכן לחשוב שהכל תלוי בידיעה ,ואין זה
דבריו ,כיון דהידיעה ובחירה שניהם קשור אליה.
מוכרחים על פי התורה ,ושכל האדם לבאר לפי זה באופן נפלא ומוסיף
אי אפשר לו להשיג מציאות שניהם, את דברי המדרש (בר"ר נח
הנה אנחנו מחוייבים להאמין אמונת א) ששרה אמנו היא 'כהדא עגלא
אומן בשניהם' ,אבל הן אמנם שאין תמימתא' ,והוא משולל הבנה מה
הידיעה מכרחת והבחירה חופשית, שדימה אותה דווקא לעגלה תמימה.
זה דווקא בידיעה גרידא ,אבל דיבורו ומביא את מה שכתב זקינו הבני יששכר
ית"ש מכריח ואי אפשר שישתנה (מאמרי אדר מאמר י אות א) בביאור המדרש
טי
יעבוד על מידותיו וישבר את טבעו כדכתיב (ישעיה נה יא) 'כן יהיה דברי
הרע ,ויזכך את כל מידותיו שיהיו אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי
מתוקנים וטובים לעבודת הבורא אם עשה את אשר חפצתי' ,ומעתה
ית"ש .וכל נסיון שבא לאדם ,בהכרח כיון שכל מעשה פרה היה לכפר על
שיש בו את הכחות לגבור עליו חטא העגל ,לא היה באפשרי שיאמר
ולהכניעו ,ואין הקדוש ברוך הוא בא השי"ת למשה קודם לחטא את פרשת
פרה ,כדי שלא יהיו ישראל ח"ו
בטרוניא עם בריותיו (ע"ז ג ).לדרוש
כמוכרחים לחטוא ולא תהא בחירתם
מהם מה שאינם יכולים לעשות ,אלא
חפשי ,עכת"ד הבני יששכר .ולכן דימה
יש בו את הכחות להתגבר על הנסיון
המדרש את שרה אמנו לעגלה תמימה,
ולקיים את רצון הבורא ית"ש.
שרומזת על הפרה אדומה תמימה,
הביא בספה"ק דגל מחנה נוראות שבה ראינו ענין זה שהבחירה נתונה
אפרים (פרשת כי תשא ד"ה וראו) ביד האדם ואינה מושפעת מידיעת
בשם זקינו הבעל שם טוב הקדוש ה' כל זמן שלא נאמרה בפירוש מפי
זי"ע על מה שאמרו חז"ל (בכורות ה). הגבורה ,עכ"ד הצבי לצדיק.
שחשדו את משה רבינו שהוא גנב או זה הוא היפך דעת הבעלי בתים יסוד
קוביוסטוס ,ומבאר הבעש"ט בדברים של הפסיכולוגישע וועלט,
נוראים ,שבאמת משה רבינו נולד עם שבאים ואומרים לאדם שאלו הם
מידות מגונות ומושחתות ,ולכן חשדו תכונותיו שעמהם הוא נולד ואין בידו
בו בדברים קשים כאלו ,אלא שהוא להשתנות בכהוא זה ,ועל הסובבים
עבד על עצמו וזיכך את כל מידותיו אותו להבין אותו ו'להכיל' את
עד שנעשה איש האלקים 'אשר ידעו תכונותיו המגונות ולהשתדל שלא
להינזק מהם ...והם מפתים אותו
ה' פנים אל פנים' (דברים לד י)[ .וזהו סמך
שיחיה את חייו ככל העולה על רוחו,
למעשה הידוע שמובא בכמה ספרים
ואינו יכול לשנות את מידותיו ולזכך
(תפארת ישראל סוף קידושין יכין אות עז ,אור פני
את תכונות נפשו ,אלא עליו לנסות
משה ריש פרשת חוקת ועוד) שצייר גוי צייר את
לחיות איתם באופן הטוב ביותר.
משה רבינו בימיו והיה נראה כאדם מגונה
ושפל].
זהו מהשקרים החזקים של 'רוב אמנם
גולמי בני ישראל' ,שכן האמת
(גליון פרשת צו תשפ"ו) היא שתכלית הבריאה היא שיהודי
כ
ההדרכה לתקופת השידוכים מפרשתן
שמוטל עליו ,ועל ידי זה במקום שזה בפרשתנו נשנה ונכתב השידוך הנה
יהיה אצלו זמן של שמחה ושלוות הראשון שהיה בעולם ,שאברהם
הנפש שהוא זוכה להמשיך את אבינו שלח את אליעזר עבדו למצוא
שרשרת הדורות ,ונהפוך הוא אשר את הזיווג הנכון לבנו ליצחק .וממילא
כולו מתמלא בעגמת נפש ועול מיותר, כשהאדם רוצה לדעת את הדרך אשר
ומסתובב טרוד ודואג ומבולבל ומלא ילך בה כשעומד בתקופה שצריך
במתח ולחץ ,ואינו יודע את אשר לגמור שידוך לבנו או לבתו כשילדיו
לפניו. הגיעו לפרקם ,עליו להתבונן בפרשה
זאת וללמוד איך התנהג אבי האומה
האמת הברורה היא כפי שהורונו אבל
חז"ל (מו"ק יח' ):מן התורה מן וראש המאמינים בדבר זה ,ומכאן תצא
הנביאים ומן הכתובים מה' אשה הוראה לישראל מהי הדרך הנכונה
לאיש ,מן התורה דכתיב (פרשתן כד ג) 'מה' בענין השידוכים.
יצא הדבר' ,מן הנביאים דכתיב (שופטים העולם שיש הרבה דברי מדרך
יד ד) 'ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא', הבל וסרק במהות הפעולות
מן הכתובים דכתיב (משלי יט יד) 'בית והון הנצרכות כשמחפשים שידוך ,זה אומר
נחלת אבות ומה' אשה משכלת' .והיינו בכה וזה אומר בכה ,האחד יאמר שרק
שאף שכל מה שקורה בעולם הוא אך אם תשלם לשדכן פלוני סכום בן חמש
ורק מהשי"ת ,והבורא ית"ש הוא עשה ספרות עד שהוא יעבוד בשבילך קשה,
ועושה ויעשה לכל המעשים ,אבל תוכל לסגור שידוך ולמצוא את הזיווג
בשידוך יש בזה התגלות מיוחדת של הנכון ,ומבלעדי זה אין עזרה וישועה.
מה' אשה לאיש. ורעהו יורה שיש להסתובב במשך
כמה שבועות ולדבר כל היום בטלפון
שאמרו בגמרא (סוטה ב ).שארבעים כמו
יום קודם יצירת הולד כבר יוצאת ולהיות שרוי בדאגות ,לחצים ומתחים,
בת קול ואומרת 'בת פלוני לפלוני', וזה הדרך להגיע לשידוך הנכון ,ועוד
ונמצא שלכל אחד מוכן כבר השידוך דברי הבל.
בעבורו והוא רק צריך למצוא אותו, האדם מתבלבל לגמרי ואינו ממילא
ולכן אמרו (קידושין ב ):שמציאת הזיווג מצליח לשית עצות בנפשו
הוא כמו בעל אבידה שמחזר אחר ולדעת מה השיעור של ההשתדלות
אכ
אבידתו ,דהיינו שזה נחשב שהשידוך
כל זה רואים אנו בפרשתן, ...את
אשר יש לנו מתנה מיוחדת כבר היה אצלו ורק נאבד ממנו ומוטל
שבעוד שסדר יומו של אברהם אבינו עליו לחפשו ולמצאו בעז"ה.
לא נכתב כלל בתורה ואיננו יודעים פרטית הכי גדולה היא ההשגחה
איך עשה השתדלות לפרנסתו וכדו', השידוכים, בענייני
אבל לעומת זאת את אופן השידוך של והתוצאה תהיה שווה בין כה וכה,
יצחק כתוב במפורש ובאריכות מהחל והאיש שהוא בער ולא ידע מסבך את
ועד כלה ,ומובן שכל אחד שרוצה העניינים בידיים ,ומכלה את ממונו
לילך בדרכי אבות ולעשות כמעשה לריק במרדף אחר שדכן מפורסם ויקר
זקנינו אברהם אבינו ע"ה ,עליו לראות
בחושבו שרק ממנו תצמח הישועה,
וללמוד מה כתוב בפרשה זו.
במקום להשליך על ה' את יהבו,
כל דבר נעמד אליעזר עבד קודם ולהסתובב ברוגע ובשלוות הנפש,
אברהם [שדולה ומשקה לנו לעשות את מעט ההשתדלות שמוטלת
מתורת אברהם רבו] והתפלל להשי"ת עליו מצד חיוב השתדלות ותו לא
שיהיה מצליח דרכו ויעשה חסד עם מידי.
אדוניו אברהם ,ואף שידע מראש לאן
הוא צריך ללכת ,שהרי אברהם אבינו הוא רק 'עומד מהצד' של האדם
אמר לו במפורש שילך אל משפחתו, בנו או בתו ,ולא הוא 'עושה'
מכל מקום הקדים בתפילה ובקשה ו'גומר' את השידוך ,אלא הבורא
שיזכה לסייעתא דשמיא ולהצלחה ית"ש עושה את השידוך ומנהל אותו
במעשה השידוך. כרצונו ,ועל האדם מוטל לדעת שהכל
רק מאיתו ית"ש ,והנשמה כשירדה
כן כל דבר השידוך של יצחק כמו לעולם התחלקה לשנים ,ולכן האיש
ורבקה הוא ממש פלא והפלא,
שבמקום שילך אליעזר ויפנה למשפחת והאשה לבדם הם רק 'פלג גופא' (זוה"ק
לבן ובתואל ויאמר להם שיש לו בחור ויקרא ז ,):וכשנושא אדם אשה מתחברים
מיוחד להציע להם עבור בתם ,בחור שני חלקי הנשמה והיו לאחד ,ולא
כליל המעלות ומוכשר בכל מידה צריך 'לייצר' פה איזה שידוך חדש,
נכונה ,תורתו משתמרת ומלאכתו אלא לסמוך על השי"ת שינהל את כל
מתברכת וכדומה .תחת זה הוא עומד הענינים באופן הטוב ביותר ,ולהתחזק
ומספר להם באריכות את ההשגחה באמונה ובטחון ובתפילה.
בכ
להאמין בהשי"ת ולדעת שאנחנו כלל הפרטית שראה ,ושקפצה לו הארץ
לא נכנסים בתמונה כי הכל מאיתו והתפלל ועשה סימן וכו' .ולשבר את
ית"ש. האוזן אם היום יתקשר שדכן למישהו
ויתחיל לומר לו שהיה לו גילוי מיוחד
הלימוד לכל אחד מפרשתא ...זה
דא ,שיתחזק לדעת שהשידוך של השגחה פרטית והוא בטוח שזה
כבר הוכרז ארבעים יום קודם יצירת השידוך הנכון ,ולא יגיד ולא כלום על
הולד ,והוא יכול להיות רגוע וסמוך הבחור המיועד ,וכי יקשיבו לו בכלל?
ובטוח שהבורא ב"ה ינהל את הכל אליעזר מצידו לא בירר ולא שאל גם
על הצד היותר טוב ,ויש לו להיות כלום על רבקה אלא עשה סימן
בשמחה ובמנוחת הנפש ולהיות רגוע ואות שמי שתאמר לו 'שתה וגם גמליך
ושליו ,ולהרבות בתפילה ובאמונה, אשקה' (כד יד) היא המיועדת להיות
ולא להתבלבל ולהרבות בהשתדלות כלתו של אברהם אבינו ע"ה ,ומיד
מיותרת ומוטעית .וזה גם כן סגולה כשהתקיים סימן זה נתן לה נזם וצמידים
למצוא את השידוך בנקל ובמהירות, עוד לפני ששאלה 'בת מי את' ,כיון
שכן כאשר השי"ת רואה שהאדם סומך שהיה בטוח שהצליח ה' דרכו( ,רש"י כד
עליו שהוא יסדר הכל על הצד היותר כג ד"ה ויאמר) ,וכי היכן שמענו שסוגרים
טוב ,הוא אכן עוזר לאדם ומזרז את שידוך על ידי סימן ומופת בלבד בלי
מציאת השידוך ,מה שאין כן כשהאדם שום בירורים ושמועות וכדומה?!
מנסה להסתדר לבד וח"ו חושב שהוא
עושה כאן משהו ועושה פעולות של
כך גדולה היתה האמונה והבטחון כל
של אליעזר עבד אברהם ,עד
השתדלות מיותרת ,אומר לו הקב"ה
שאפילו הקליפות הקשות של לבן
כביכול שאם כן הוא מניח לו להסתדר
ובתואל הודו ואמרו שמה' יצא הדבר,
לבד ח"ו.
כי על אמונה כזאת אי אפשר להתווכח
(גליון פרשת תולדות תשפ"ה) ולחלוק ,וזה השפיע אפילו עליהם
גכ
ואלו יעמדו על הברכה ידידנו הנכבדים הע"י
שנדבה ליבם לקחת חלק בהוצאות הגליון לזיכוי הרבים
שליט"א הרה"ג ר' פלטיאל קליין
מעמודי התווך במכוננו ,העומד לימין המערכת בלונ"ח מיום היווסדה בעזר
וסיוע ממסד ועד טפחות
לרגל הולדת נכדתו אצל חתנו
הרב סנדר שטארק שליט"א
זכות הרבים תעמוד לו להתברך בכל מילי דמיטב
מתוך אמונה ושמחה וכל טוב סלה
