gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמונים נצר - קאסאן בית שמש · Eminim Noitzar - Kasan Beit Shemesh — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: אמונים נצר - קאסאן בית שמש · Eminim Noitzar - Kasan Beit Shemesh

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

אמונים נצר - קאסאן בית שמש · Eminim Noitzar - Kasan Beit Shemesh — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת חיי שרה‬ ‫תשפ"ז | שנה ד' | גליון קמט‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫מכון 'אמונים נצר' קאסאן‬ ‫‪‬‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫‪‬‬ ‫דברות קודש‬ ‫רעווא דרעווין פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫'העולם הזה דומה לפרוזדור' זכירת העיקר והשליחות בעולם הזה���������������������������������������ה‬ ‫'אשר קדשנו במצוותיו' השי"ת עושה עמנו את המצוות · 'העושה מצוה כמאמרה' עשיית המצוות‬ ‫רק לשם שמים · 'אברהם העברי' אברהם אבינו זכר תמיד שהוא בעולם עובר · 'כי עליך הורגנו‬ ‫כל היום' ענין המילה להראות הביטול לרצון ה' · 'זרע אברהם אוהבי' החיזוק הנלמד מפרשתו של‬ ‫אברהם אבינו‬ ‫יומא דהילולא‬ ‫סיפורי צדיקים לפני ברכת המזון‬ ‫רביה"ק הבני שלשים מקאסאן ‪ -‬כ"ג מרחשון תער"ב‪.........................................................‬יג‬ ‫לידתו בקדושה · קמיע מומחה · עדיין לא נושענו · מוח עצום · והריחו ביראת ה' · פרשת חיי שרה‬ ‫פניני אמונים נצר‬ ‫שב"ק פרשת חיי שרה תשנ"ד · הכל צפוי והרשות נתונה · ההדרכה לתקופת‬ ‫השידוכים מפרשתן����������������������������������������������������������������������������������������������������������יז‬ ‫דברות קודש‬ ‫רעווא דרעווין פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫'העולם הזה דומה לפרוזדור'‬ ‫זכירת העיקר והשליחות בעולם הזה‬ ‫'אשר קדשנו במצוותיו' השי"ת עושה עמנו את המצוות · 'העושה מצוה‬ ‫כמאמרה' עשיית המצוות רק לשם שמים · 'אברהם העברי' אברהם אבינו‬ ‫זכר תמיד שהוא בעולם עובר · 'כי עליך הורגנו כל היום' ענין המילה להראות‬ ‫הביטול לרצון ה' · 'זרע אברהם אוהבי' החיזוק הנלמד מפרשתו של אברהם‬ ‫אבינו‬ ‫למול אין אתה שומע לו'‪ .‬והדבר תמוה‪,‬‬ ‫בפרשתן (יח א) 'וירא אליו ה' באלוני‬ ‫וכי אורו של עולם ראש המאמינים אברהם‬ ‫ממרא והוא יושב פתח האוהל‬ ‫אבינו נזקק לעצתו של גוי כנעני כדי לקיים‬ ‫כחום היום'‪ .‬וברש"י (ד"ה באלוני ממרא) הביא‬ ‫את ציווי הבורא אליו‪ ,‬ועל דרך מה שפירש‬ ‫מחז"ל (בר"ר מב ח) שממרא הוא שנתן לו‬ ‫בספה"ק נועם אלימלך (פרשתן ד"ה א"י וירא ה')‬ ‫עצה על המילה ולפיכך נגלה עליו בחלקו‪.‬‬ ‫שהכתוב תמה ושואל איך יתכן שה' נראה‬ ‫ושם במדרש מבוארת יותר העצה שנתן‬ ‫אל אברהם באלוני ממרא אצל גוי‪ ,‬יעו"ש‬ ‫לאברהם‪ ,‬שאברהם אבינו חשש למול‬ ‫לדרכו בקודש‪.‬‬ ‫את עצמו בגיל תשעים ותשע‪ ,‬והלך ונמלך‬ ‫שם בפסוקים (שם פסוק ב) נאמר שאברהם‬ ‫בשלושת אוהביו ענר אשכול וממרא‪' ,‬אמר‬ ‫אבינו ראה שלושה אנשים נצבים עליו‬ ‫לו ממרא‪ ,‬אלקיך שעמד לך בכבשן האש‬ ‫'וירא וירץ לקראתם מפתח האהל'‪ ,‬וברש"י‬ ‫ובמלכים וברעבון‪ ,‬והדבר הזה שאמר לך‬ ‫ה‬ ‫ברש"י (ד"ה אחר) כתב‪' :‬יש מרבותינו‬ ‫(ד"ה וירא) עמד על כפילות תיבת 'וירא' שני‬ ‫אומרים (סנהדרין פט‪ ):‬אחר דבריו‬ ‫פעמים‪ .‬עוד יש לדקדק שהתיבות 'מפתח‬ ‫של שטן‪ ,‬שהיה מקטרג ואומר מכל‬ ‫האהל' הם לכאורה אך למותר‪ ,‬שהלא‬ ‫סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך‬ ‫כבר נאמר בפסוק הקודם שאברהם ישב‬ ‫פר אחד או איל אחד‪ ,‬אמר לו‪ ,‬כלום עשה‬ ‫בפתח האהל‪ ,‬ופשיטא שכעת רץ משם ולא‬ ‫אלא בשביל בנו‪ ,‬אילו הייתי אומר לו זבח‬ ‫ממקום אחר‪.‬‬ ‫אותו לפני לא היה מעכב‪ .‬ויש אומרים‬ ‫אחר דבריו של ישמעאל‪ ,‬שהיה מתפאר‬ ‫בפרשת העקידה (כב א‪-‬ב) 'ויהי אחר‬ ‫על יצחק שמל בן י"ג שנה ולא מיחה‪,‬‬ ‫הדברים האלה והאלקים נסה‬ ‫אמר לו יצחק באבר אחד אתה מיראני‪,‬‬ ‫את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר‬ ‫אילו אמר לי הקב"ה זבח עצמך לפני לא‬ ‫הנני‪ ,‬ויאמר קח נא את בנך את יחידך‬ ‫הייתי מעכב'‪ .‬ומבוארים הדברים בהרחבה‬ ‫אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ‬ ‫בדברי הזוהר הקדוש (הקדמה ח"א י‪ ,):‬שאחר‬ ‫המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים‬ ‫המשתה הגדול שעשה אברהם ביום הגמל‬ ‫אשר אומר אליך'‪ .‬ובמדרש (בר"ר נה ז) 'אמר‬ ‫את יצחק בא השטן כשהוא מחופש לעני‬ ‫רבי לוי בר חיתא‪ ,‬שני פעמים כתיב לך לך‬ ‫מרוד והסתובב בין האורחים‪ ,‬אך אברהם‬ ‫(כאן ובתחילת פרשת לך לך)‪ ,‬ואין אנו יודעים אי‬ ‫אבינו שהיה טרוד בלשמש את כל הקהל‬ ‫זה חביבה אם הראשונה אם השניה‪ ,‬מן‬ ‫לא ראהו ולא נתן לו מזון ומחיה [והזוה"ק‬ ‫מה דכתיב ולך לך אל ארץ המוריה‪ ,‬הוי‬ ‫מזהיר שם וכן בהרבה מקומות על החיוב לתת‬ ‫שניה חביבה מן הראשונה'‪ .‬והתנא סתם‬ ‫לעניים בזמן שמחה או סעודה]‪ ,‬ומזה נהיה‬ ‫ולא פירש היאך מוכח מכאן שהשניה‬ ‫הקטרוג של השטן על שאברהם לא נתן‬ ‫חביבה יותר מהראשונה‪ .‬ובכלל יש להבין‬ ‫מהסעודה לגבוה כלום‪ ,‬ועל זה ענה לו‬ ‫מה בא המדרש ללמדנו כאן‪ ,‬ולמאי נפקא‬ ‫הקדוש ברוך הוא שגם אילו היה אומר לו‬ ‫לזבוח את יצחק לא היה מעכב‪.‬‬ ‫מינה איזה נסיון חביב יותר‪ .‬עוד יש לדקדק‬ ‫למה שם (יב א) פירש רש"י את כפל לשון‬ ‫'אשר קדשנו במצוותיו'‬ ‫'לך לך' – להנאתך ולטובתך' וכאן לא פירש‬ ‫השי"ת עושה עמנו את המצוות‬ ‫כן‪ ,‬וכן מדוע שם לא נאמר שאברהם אבינו‬ ‫השבוע (כ"ג מרחשון) חל יומא דהילולא‬ ‫השכים בבוקר ונזדרז לקיים מצות המקום‪,‬‬ ‫קדישא של רביה"ק הבני‬ ‫כמו שנאמר בעקידה (כב ג) 'וישכם אברהם‬ ‫שלשים מקאסאן זי"ע ונזכיר מדבריו‬ ‫בבוקר'‪.‬‬ ‫ו‬ ‫הרה"ק הישמח משה זי"ע ושמע מעבר לדלת‬ ‫הקדושים [כאשר רובא דרובא ממה שיש‬ ‫שהוא לומד תורה יחד עם אדם נוסף‪ ,‬וכאשר‬ ‫בידינו הם דברי קבלה ועל דרך הסוד ורק מעט‬ ‫נפתחה הדלת ראה שאין עוד אף אדם בחדר‪,‬‬ ‫הוא בנגלה]‪ ,‬והוא מה שאמר (מובא בסידור ע"פ‬ ‫ולתמיהתו נענה הישמח משה ואמר לו‪ ,‬וכי‬ ‫בני שלשים‪ ,‬תפילת שחרית במזמור שיר) לבאר בלשון‬ ‫אינך יודע את דברי חז"ל שכל הלומד השכינה‬ ‫הכתוב בתהלים (תהלים ל ו) 'כי רגע באפו‬ ‫שונה כנגדו‪...‬‬ ‫חיים ברצונו'‪ .‬ומביא מדברי בעל העיקרים‬ ‫אמנם כל זה נכון לקיום המצוות‪ ,‬אבל‬ ‫(מאמר ד פרק לו) שעמד על חקירה למה שכר‬ ‫בעבירה אין גילוי כזה שהכל הוא‬ ‫המצוות הוא בלא גבול ובלא שיעור‪ ,‬עד‬ ‫מעשי השי"ת‪ ,‬ואף שגם זה רק מחיות‬ ‫שאין בכל העולם כולו בכדי לשלם שכר‬ ‫השי"ת וכנודע מדברי התומר דבורה (פרק‬ ‫מצוה אחת ויחידה‪ ,‬ואילו עונש העוונות הוא‬ ‫א) שהשי"ת הוא 'מלך עלוב' ומשפיע חיות‬ ‫עם גבול וסוף כגון מלקות או מיתה‪ .‬וממה‬ ‫לאדם גם בשעה שמכעיסו ועובר על רצונו‪,‬‬ ‫נפשך‪ ,‬אם השכר הוא לפי ערך השי"ת‬ ‫אך בעבירה יש הסתר פנים מהשי"ת ואין‬ ‫ֲה ְמצַ ווֶ ה היה מן הראוי שהעונש יהיה גם כן‬ ‫זה כל כך בהתגלות‪ ,‬ואין אדם חוטא אלא‬ ‫בלא שיעור ח"ו‪ ,‬ואם הכל נמדד לפי האדם‬ ‫אם כן נכנסה בו רוח שטות (סוטה ג‪ .).‬ולכן‬ ‫העושה שהוא מוגבל ולכן העונש הוא עם‬ ‫מובן הענין‪ ,‬שעל המצוות הנעשים כביכול‬ ‫שיעור‪ ,‬אם כן השכר יהיה גם כן לפי ערכו‬ ‫בשותפות עם השי"ת יש שכר לאין גבול‬ ‫ועם סוף וגבול‪.‬‬ ‫כמידת הקב"ה‪ ,‬ואילו על העבירות שהם‬ ‫ומבאר הבני שלשים בטעם הדבר‪ ,‬על‬ ‫מעשי האדם יש עונש מוגבל כמידתו‪.‬‬ ‫פי מה שאמרו חז"ל (ברכות ו‪).‬‬ ‫ובזה מפרש לשון הפסוק 'כי רגע באפו' –‬ ‫שהקדוש ברוך הוא מתפלל ומניח תפילין‬ ‫שהאף והעונש לעוברי רצונו הוא רק כמעט‬ ‫ומקיים את המצוות‪ ,‬ומבאר הכוונה בזה‬ ‫רגע ומוגבל‪ ,‬ואילו 'חיים ברצונו' – לעושי‬ ‫שהתפילה וההנחת תפילין של האדם‪ ,‬הם‬ ‫רצונו משפיע חיים נצחיים ושכר לאין קץ‪,‬‬ ‫מכח הקדוש ברוך הוא שמתפלל עמנו‬ ‫עכתד"ק‪.‬‬ ‫ומקיים עמנו את המצוות‪ ,‬והוא הנותן לנו כח‬ ‫וחיות לקיים מצוות ולהתפלל‪ .‬וכפי שאמרו‬ ‫'העושה מצוה כמאמרה'‬ ‫חז"ל (ילקוט שמעוני איכה רמז תתרלד) שהלומד‬ ‫עשיית המצוות רק לשם שמים‬ ‫תורה השי"ת יושב ושונה כנגדו‪ ,‬והיינו שהוא‬ ‫קדושת לוי (פרשתן ד"ה ויאמר אל‬ ‫בספה"ק‬ ‫נותן לו את הכח ללמוד‪ .‬וכמסופר שפעם‬ ‫את‬ ‫לבאר‬ ‫עמד‬ ‫תשלח)‬ ‫הגיע הרה"ק ר' הערשל'ה מליסקא זי"ע לרבו‬ ‫ז‬ ‫פירוש כל העושה מצוה 'כמאמרה'‪,‬‬ ‫החילוק בין הפסוקים שבפרשת העקידה‪,‬‬ ‫כפירושה של מצוה‪ ,‬שמתחבר עצמו על‬ ‫שבתחילה כשנצטווה שלא לשחוט את‬ ‫ידי כן להבורא יתברך שמו וכו'‪ .‬ויש מצוות‬ ‫יצחק נאמר (כב יב) 'ויאמר אל תשלח ידך אל‬ ‫שאין בהם שום הנאה גופניות‪ ,‬כמו תפילין‬ ‫הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי‬ ‫וציצית ודומין להן‪ ,‬ויש מצוות שבהם יש‬ ‫כי ירא אלקים אתה ולא חשכת את בנך‬ ‫הנאת הגוף‪ ,‬כגון מאכלות שבת ויום טוב‪,‬‬ ‫את יחידך ממני'‪ ,‬ואילו אחר כך כשנאמרה‬ ‫והנפקותא‪ ,‬שבאלו המצוות חומרא גדולה‬ ‫לו ההבטחה בשכר עצם מעשה העקידה‬ ‫שלא יהא לו פניה בהן'‪.‬‬ ‫נאמר (שם פסוק טז) 'ויאמר בי נשבעתי‬ ‫'ובזה מתורץ בפרשת עקידה 'אל תשלח‬ ‫נאום ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה‬ ‫ידך אל הנער וכו' כי עתה' כו'‪,‬‬ ‫ולא חשכת את בנך את יחידך' ולא אמר‬ ‫פירוש 'עתה' כשאני רואה שאפילו מה‬ ‫'ממני'‪ .‬וכותב הרה"ק מבארדיטשוב‪:‬‬ ‫'ונראה לתרץ‪ ,‬ומתחילה נבאר הגמרא (שבת‬ ‫שאתה מורידו מן העקידה גם כן בלי שום‬ ‫פניה‪ ,‬מזה 'ידעתי כי ירא אלקים אתה'‪ .‬ועל‬ ‫סג‪' ).‬העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין‬ ‫דרך זה נראה מה שאמר 'יען אשר עשית‬ ‫לו' כו'‪ .‬וקשה מאי לשון 'כמאמרה'‪.‬‬ ‫את הדבר הזה ולא חשכת'‪ ,‬ולא נאמר‬ ‫'והענין‪ ,‬כל מה שאדם עושה מצוה או‬ ‫'ממני'‪ ,‬כי שם מדבר על העלאה לעקידה‬ ‫לומד תורה‪ ,‬צריך להסתכל‬ ‫כמשמעות לשון 'עשית את הדבר הזה'‪,‬‬ ‫שיהיה כוונתו בלתי לה' לבדו‪ ,‬לעשות נחת‬ ‫ובהעלאה אינו צריך להשמיענו‪ ,‬כי אז‬ ‫רוח ליוצרו יתעלה‪ .‬אמנם אחר המעשה‪,‬‬ ‫בוודאי עשה לאהבת יתברך שמו‪ ,‬ולא היה‬ ‫לא יעלה בליבו חלילה שכבר עשה רצון‬ ‫שום פניה‪ ,‬אבל עתה מדבר על הירידה‪ ,‬וזה‬ ‫הבורא ברוך הוא‪ ,‬שאם יחשוב כך ודאי‬ ‫'ממני'‪ ,‬שאפילו הירידה היה גם כן 'ממני'‪,‬‬ ‫אין מעשיו רצויין כלל‪ ,‬ועדיין בן זומא‬ ‫בלי שום פניה‪ .‬והבן'‪ ,‬עכל"ק‪.‬‬ ‫מבחוץ (עי' חגיגה טו‪ ,).‬ולא קרב אל פתח‬ ‫נמצא שהתורה מדגישה כאן את מעלתו‬ ‫העבודה‪ ,‬אפילו שאם היה באמת שעשה‬ ‫של אברהם אבינו בזה שקיים את‬ ‫איזה נחת רוח להבורא ברוך הוא‪ ,‬יהיה‬ ‫כל המצוות לשם שמים‪ ,‬ואף במצוות שיש‬ ‫מכיר בשפלותו שעדיין לא התחיל לעבדו‬ ‫בהם הנאת הגוף ותענוג‪ ,‬לא חשב כלל‬ ‫יתברך‪ ,‬מכח יראת הבורא שהיא נופל עליו‬ ‫על הנאתו ורצונו שלו אלא רק על הזכיה‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫לקיים את הרצון העליון‪ ,‬ולהידבק בהשי"ת‬ ‫'והנה לשון 'מצוה' פירוש לשון חיבור‬ ‫המצווה בצוותא ובדבקות‪ .‬וכמו שחזרנו‬ ‫כנודע‪ ,‬לשון צוותא חדא‪ .‬וזהו‬ ‫ח‬ ‫לעולה‪ ,‬והפניות העצמיות לא היו אצלו כלל‬ ‫הרבה על דברי הרה"ק מבארדיטשוב‬ ‫אף לרגע‪.‬‬ ‫במקום אחר (פרשת תזריע ד"ה א"י אשה הג')‬ ‫בשם רבו הרה"ק הרר"ב ממעזריטש זי"ע‪,‬‬ ‫'אברהם העברי'‬ ‫לרמז ענין זה בפסוק (תהלים קיח כג) 'מאת‬ ‫אברהם אבינו זכר תמיד שהוא בעולם עובר‬ ‫ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו'‪ ,‬ותו"ד‬ ‫שורש הדבר הוא‪ ,‬על ידי שהאדם זוכר‬ ‫שמילת 'זאת' מרמזת על בחינת נוקבא‬ ‫שהגוף והגשמיות הם לא יותר‬ ‫ובחינת מקבל כנודע‪ .‬וכוונת הכתוב‬ ‫מלבוש ומשמש לנשמה שהיא העיקר שלו‬ ‫לומר‪ ,‬שדבר זה שהשי"ת מקבל מאיתנו‬ ‫בעולם‪ ,‬וכפי שאף אחד לא יקרע חלק מעור‬ ‫את עבודתנו ואת תשובתנו‪ ,‬וכביכול הוא‬ ‫היד שלו כדי לתקן חתך שנעשה במעילו‬ ‫בבחי' נוקבא‪' ,‬היא נפלאת בעינינו‪ ,‬פירוש‬ ‫אלא להיפך‪ ,‬כמו כן יש לזכור תמיד שהגוף‬ ‫הוא פלא מאוד בעינינו'‪.‬‬ ‫הוא כמלבוש לנשמה וטפל אליה בתכלית‪.‬‬ ‫כאשר האדם זוכר זאת‪ ,‬פשוט שאינו‬ ‫ולכן אין טעם להשקיע בו יותר מכדי הצורך‬ ‫מערב נגיעות עצמיות ופניות‬ ‫לקיום החיים‪ ,‬שהוא כענן חולף וכאבק‬ ‫נמוכות בפעולה כל כך גדולה של נתינת‬ ‫פורח‪ .‬וכפתגם שאמרו צדיקים‪ ,‬שתיבת‬ ‫תענוג ונחת רוח לאדון הכל כביכול‪ .‬וכמו‬ ‫'גוף' היא ראשי תיבות 'גוף וויל פרעסן‪ ,‬גוף‬ ‫שמפרש בסידורו של שבת (ח"א שורש ה ענף‬ ‫וויל ּ ָפאפ'ן'‪ ,‬ועל זה יש לגעור בו ולומר 'גוף!‬ ‫ג עלה ה) בלשון הגמרא (שבת קיח‪' ).‬כל המענג‬ ‫וועסט פאל'ן'‪ ,‬שלבסוף יפול לאדמה וישוב‬ ‫את השבת' שלא אמרו 'המענג את עצמו‬ ‫לעפרו שממנו נוצר‪.‬‬ ‫בשבת' אלא 'המענג את השבת'‪ ,‬שתכלית‬ ‫הכל היא שלא יהיה אצל האדם שום רצון‬ ‫כמו כן בשאר ענייני הגשמיות שהאדם‬ ‫ותענוג עצמי אלא יעשה הכל לשם פועלם‪.‬‬ ‫מוכרח להתעסק בהם‪ ,‬שאם הוא‬ ‫ואברהם אבינו זכה לשלמות בזה עד‬ ‫זוכר תמיד ואינו מסיח דעתו מתכליתו‬ ‫שהתורה מעידה עליו שגם כשברגע אחד‬ ‫בעולמו‪ ,‬והוא יודע שהוא כאן לזמן קצוב‬ ‫נצטוה שלא להרוג את יצחק והחזיר את‬ ‫של כשמונים או תשעים שנה כדי לקיים‬ ‫ידו מלשוחטו‪ ,‬לא היה לו שום משהו של‬ ‫מצוות ולהיות שקוע ברוחניות‪ ,‬אם כן הוא‬ ‫מחשבה ושמחה עצמית על שנשאר בנו‬ ‫לא מבלה את זמנו בהבלים של ריבוי הון‬ ‫יחידו בחיים‪ ,‬אלא עשה זאת רק 'ממני'‬ ‫ודירה מפוארת ושאר המותרות‪ ,‬אלא הוא‬ ‫– מחמת ציווי הבורא‪ ,‬ובדיוק באותה‬ ‫מנצל כל רגע וכל פרוטה שיש בידו רק כדי‬ ‫מחשבה שהיתה לו כשנצטוה להעלותו‬ ‫ט‬ ‫באמריקה‪ ,‬שאכן הם יהודים טובי לב‬ ‫לקיים עוד מצוות ולהרבות עוד בתורה‬ ‫וגומלי חסדים‪ ,‬והם מארחים משולחים‬ ‫ועבודה לו ולאחרים‪.‬‬ ‫מארץ הקודש בחפץ לב ובחסד גדול‪,‬‬ ‫בענין זה התבוננתי היום בדבר פלא‬ ‫אבל החדרים כולם שוכנים במרתף הבית‬ ‫בפסוקי הפרשה‪ ,‬שבעוד שאצל‬ ‫במרחק בטוח מהטרקלין המפואר שלהם‬ ‫אברהם אבינו לא מצינו בשום מקום שהיה‬ ‫עצמם‪ ...‬לא כן אצל אברהם אבינו שלא‬ ‫לו בית דירה קבוע‪ ,‬אלא 'שבכל מקומותיו‬ ‫השאיר לעצמו כלום ואפילו בית ראוי‬ ‫היה כאורח חונה ונוסע והולך' כלשון רש"י‬ ‫לשמו‪ ,‬ואת הכל נתן לאחרים‪ ,‬וכל זאת כיון‬ ‫(כב לד ד"ה ימים)‪ ,‬ובכל הפסוקים נאמר אצלו‬ ‫שזכר וידע את התכלית‪ ,‬והשכיל לעשות‬ ‫לשון 'אהל' בלבד ולא בית‪ ,‬לעומת זאת‬ ‫בממונו מצוות ומעשים טובים שעומדים‬ ‫אצל לוט אמר הכתוב (יט ב‪-‬יא) בכל מקום‬ ‫לעד ולנצח נצחים‪.‬‬ ‫לשון 'בית' ולשון 'דלת'‪ ,‬ולא כאברהם‬ ‫אבינו שאפילו באהל העראי שבו שכן היו‬ ‫בזה נשכיל להבין דקדוק לשון הכתוב‬ ‫ארבעה פתחים מכל הצדדים (מדרש שוח"ט‬ ‫בריש הפרשה‪ ,‬שכאשר ראו‬ ‫תהלים קי) עד שנמצא שלעצמו לא היה לו‬ ‫שלושת האנשים [שחשבם אברהם לאנשים‬ ‫שום פינה ומקום פרטי‪.‬‬ ‫ולא למלאכים‪ ,‬לפי שיטת רש"י (פסוק ד ד"ה‬ ‫ורחצו‪ ,‬פסוק טז ד"ה לשלחם)] את האהל שבו‬ ‫הרי לפנינו החילוק הגדול בין אברהם‬ ‫אבינו‪ ,‬שזכר וידע מה חובת האדם‬ ‫יושב אברהם‪ ,‬נשארו לעמוד במקומם‬ ‫בעולמו‪ ,‬ובכל הכסף והזהב הרב שהיה‬ ‫ולא התקרבו‪ ,‬וסבר אברהם אבינו שהם‬ ‫לו לא השתמש לבית דירה‪ ,‬אלא לפרסם‬ ‫חושבים שכנראה מדובר כאן בעני ואביון‬ ‫אלקותו בעולם על ידי האכילה והשתיה‬ ‫שאין לו ממון אף לבית דירה‪ ,‬ומסתמא גם‬ ‫שחילק בפונדקו חינם אין כסף‪ ,‬ואת כל‬ ‫מלון ראוי לשמו אין בנמצא אצלו‪ ,‬ולכן רצו‬ ‫כספו הוציא כדי לקרב עוד ועוד אנשים‬ ‫להמשיך בדרכם ולחפש אכסניה מכובדת‬ ‫לדרך האמת ולאמונה בהשי"ת על ידי‬ ‫יותר‪ .‬וזה מה שראה כעת אברהם ולכן רץ‬ ‫מעשי החסד שעשה עד שקירב 'אלפים‬ ‫מיד לקראתם 'מפתח האהל' דייקא‪ ,‬שזה‬ ‫ורבבות' לאמונת האמת (רמב"ם ע"ז פ"א‬ ‫היה הטעם לריצתו‪ ,‬כדי לדבר על ליבם‬ ‫ה"ג)‪ .‬לעומת לוט בן אחיו‪ ,‬אף שלמד‬ ‫לבוא אליו אף שהוא ישב באהל פשוט‪,‬‬ ‫מאברהם להכניס אורחים (בר"ר נ ד)‪ ,‬מכל‬ ‫ואמר להם שלא יטעו לחשוב שגם ההכנסת‬ ‫מקום היה לו לעצמו בית נאה‪ ,‬ולא הפקיר‬ ‫אורחים אצלו היא בפשטות גדולה‪ ,‬אלא‬ ‫את כל ממונו‪ .‬וכמנהגם של אנשים שונים‬ ‫י‬ ‫בעיניו ליציאה למלחמה‪ .‬ולכן מדבר זה‬ ‫הוא מחלק מזון משובח ולשונות בחרדל‬ ‫גופא התחדד אצלו התועלת והעומק שיש‬ ‫כמנהג בעלי בתים חשובים‪...‬‬ ‫במצות מילה‪ ,‬שבה האדם עושה מעשה‬ ‫מנוגד לכל הגיון ומשחית בידיים את גופו‬ ‫'כי עליך הורגנו כל היום'‬ ‫ענין המילה להראות הביטול לרצון ה'‬ ‫שלו או של תינוק קטן בן שמונת ימים‪ ,‬ויש‬ ‫לומר שהרמז בזה הוא להראות ולהבין‬ ‫מעתה מובן הדבר שאכן אברהם אבינו‬ ‫שאצל יהודי אין חשיבות לגוף כדבר בפני‬ ‫התייחד בעשיית כל המצוות‬ ‫עצמו כלל‪ ,‬ואם צריך להניף עליו סכין‬ ‫שציוהו השי"ת לשם שמים בלבד ולא עירב‬ ‫לצורך קיום מצוה עושים זאת בשמחה‪ ,‬כי‬ ‫בהם את רצונותיו ונגיעותיו שלו‪ ,‬וכדברי‬ ‫הגוף נועד רק לשמש לקיום המצוות‪ ,‬ועל‬ ‫הקדושת לוי שלא היה אצלו חילוק בין‬ ‫ידי המילה של אברהם התברר לעין כל‪,‬‬ ‫הציווי לעקוד את יצחק לבין הציווי להורידו‬ ‫מהמזבח‪ ,‬והכל היה רק כדי לעשות רצון‬ ‫שכל ענייני הגשמיות והגוף אינם תופסים‬ ‫הבורא‪ ,‬שכן הוא זכר וחי עם העיקר בעולם‬ ‫אצלו כלל מקום וחשיבות‪ ,‬והכל טפל לקיום‬ ‫שהוא קיום רצון ה'‪ ,‬ולא נתן שום חשיבות‬ ‫רצון הבורא‪ ,‬ונמצא שעל ידי ממרא וחבריו‬ ‫לגוף ולגשמיות‪ ,‬עד שמכל רכושו העצום לא‬ ‫נתברר ונתלבן העומק של מצות מילה‪.‬‬ ‫קנה לעצמו אפילו בית למגורים‪ ,‬וממילא‬ ‫זה מה שהביא רש"י שנסיון העקידה היה‬ ‫פשוט שבמצוותיו היה עסוק רק בקיום‬ ‫כתשובה לקטרוגו של השטן על‬ ‫רצון השי"ת בשותפות ובדבקות עמו ית"ש‬ ‫שאברהם לא נתן מממונו פר ואיל לקרבן‪,‬‬ ‫כביכול כדברי הבני שלשים‪ ,‬ולא חשב שום‬ ‫או לקטרוגו של ישמעאל שיש חסרון‬ ‫פניה ומחשבה עצמית‪.‬‬ ‫בשלמות מצות מילה של יצחק אבינו‪,‬‬ ‫בכן יש לבאר את העצה שקיבל מממרא‬ ‫ועל זה הראה להם השי"ת שאף את בנו‬ ‫בענין המילה‪ ,‬שהנה לעיל בפרשת‬ ‫יחידו‪ ,‬שהאדם מוכן להקריב את כל אשר‬ ‫לך לך (טו כד) אחר מלחמת המלכים אמר‬ ‫לו בשביל בנו יחידו‪ ,‬מוכן הוא להקריב‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬שהעבדים שיצאו עמו‬ ‫לפני השי"ת בלי שום מחשבה של עצבות‬ ‫למלחמה יטלו חלקם בשלל בדיוק כחלקם‬ ‫וקושיות‪ ,‬וזה המופת הברור שהוא‪ ,‬וכן‬ ‫של ענר אשכול וממרא שנותרו לשמור על‬ ‫יצחק בנו שנעקד על גבי המזבח בשמחה‬ ‫הכלים והרכוש בזמן המלחמה‪ .‬ומזה יש‬ ‫וברצון‪ ,‬מושלמים ביותר במידה זאת של‬ ‫מקום לחשוב שאברהם אבינו ייחס חשיבות‬ ‫ביטול של כל הגשמיות לקיום המצוות‪.‬‬ ‫גדולה לרכושו וממונו‪ ,‬עד שזה היה שווה‬ ‫אי‬ ‫העולם הזה‪ ,‬ויעסוק בהם רק בהכרח‬ ‫לכן אמרו חז"ל שנסיון זה שנאמר בו 'לך‬ ‫לחיותו ולא יותר‪ ,‬ויזהר מלשקוע בהבלי‬ ‫לך' הוא יותר במעלה מהנסיון‬ ‫העולם המטרידים ומפריעים אותו מעבודת‬ ‫הראשון של 'לך לך'‪ ,‬שהנה שם הכוונה‬ ‫הבורא‪ ,‬ובזה יתרומם מההבלים ויתרומם‬ ‫בתיבות 'לך לך' הוא 'להנאתך ולטובתך'‬ ‫לחיות חיי אצילות וקרבת אלקים‪ .‬וכגון‬ ‫(בר"ר לט ב)‪ ,‬והיה אפשר לטעות שאברהם‬ ‫ההשתעבדות לפלאפון‪ ,‬שבשעת הלימוד‬ ‫אכן הלך ויצא מארץ מולדתו עם כוונה‬ ‫והתפילה יוכל לסגור את הפלאפון ולא‬ ‫לקבל את כל הטובות וההבטחות שקיבל‬ ‫יחשוב עליו בזמן שהוא עסוק בתכלית‬ ‫מהשי"ת בשכר זה‪ .‬ולזה בא נסיון זה‪ ,‬שבו‬ ‫הבריאה‪ ,‬ויזכור שעיקר הכל הוא התורה‬ ‫אין שום מקום לחשוב שהלך לשחוט את‬ ‫והמצוות וכל הגשמיות הוא טפל ונטפל‬ ‫בנו יחידו עם עירוב של הנאה ותועלת‬ ‫אל הרוחניות‪ ,‬ולא יתכן שהטפל יפריע את‬ ‫עצמית‪ ,‬ובו הכוונה בתיבות 'לך לך' הוא‬ ‫העיקר ויעסיק אותו במחשבתו באמצע‬ ‫שיגרש את בחינת 'לך' ויעשה זאת רק‬ ‫הלימוד או התפילה‪ ,‬אשר כל זה מונח‬ ‫לקיים מצוות הבורא‪ ,‬ותיקן גם את הנסיון‬ ‫ובלוע בדמנו ובנפשנו מכחו של אותו זקן‬ ‫ההוא ובירר שגם אז הלך אברהם אך ורק‬ ‫אבינו אברהם עליו השלום‪.‬‬ ‫'כאשר דיבר אליו ה'' (יב ד) ולא לשום משהו‬ ‫בפרשה זו עדיין מונח הטעם הנפלא של‬ ‫של פניה וכוונה של ריווח גשמי‪ ,‬אלא רק‬ ‫הימים הנוראים כאשר אנו‬ ‫לשם שמים‪ .‬ומהאי טעמא לא נאמר שם‬ ‫קוראים את הקריאות של שני ימי ראש‬ ‫שהוא השכים בבוקר ויצא מחרן‪ ,‬כיון‬ ‫השנה‪ ,‬וזה נותן לנו חיזוק והתחדשות לזכור‬ ‫שהיה נצרך לו הכנה והתבוננות ועבודה‬ ‫שאנו בני אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ולעשות את‬ ‫גדולה טרם צאתו‪ ,‬לעקר ולשרש אחר כל‬ ‫תפקידנו בעולם‪ .‬ואנו בטוחים שהשי"ת לא‬ ‫משהו של פניה דקה מן הדקה ביציאתו‪,‬‬ ‫יעזוב אותנו‪ ,‬ובזכות האבות הקדושים נוכל‬ ‫עד שיצא לדרכו רק לשם שמים‪.‬‬ ‫להיות שקועים רק ברוחניות‪ ,‬ולהתרומם‬ ‫עם הניצוץ האלקי הטמון בנו‪ .‬ויעזור השי"ת‬ ‫'זרע אברהם אוהבי'‬ ‫החיזוק הנלמד מפרשתו של אברהם אבינו‬ ‫שכבר יתעורר הרצון העליון להחיש לנו‬ ‫ישועה‪ ,‬ומתוך שפע רב בכל העניינים‪ ,‬חיי‬ ‫כל זה הוא לימוד גדול לכולנו זרע אברהם‪,‬‬ ‫בני ומזוני רוויחי‪ ,‬נזכה לגאולה השלמה‬ ‫שהתכלית היא שהאדם יוריד ויסלק‬ ‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫מעצמו את השיעבודים לגשמיות ולדברי‬ ‫בי‬ ‫דהילולא‬ ‫יומא‬ ‫סיפורי צדיקים לפני ברכת המזון‬ ‫רביה"ק הבני שלשים מקאסאן ‪ -‬כ"ג מרחשון תער"ב‬ ‫(כ"ג מרחשון) חל יומא דהילולא קדישא של זקה"ק רבינו הבני שלשים‬ ‫השבוע‬ ‫זי"ע מקאסאן‪.‬‬ ‫לידתו בקדושה‬ ‫לספר 'בני שלשים' כותב בנו הרה"ק ר' חיים שלמה זצוק"ל את‬ ‫בהקדמה‬ ‫תולדות אביו רביה"ק הבני שלשים זי"ע‪ .‬וכותב שלרבינו הקדוש העטרת צבי‬ ‫מזידיטשוב זי"ע היתה בת הרבנית רייזל ע"ה‪ ,‬וקודם הסתלקותו כשעדיין ישבה‬ ‫בביתו הבטיח לה העטרת צבי שעוד יהיה לה נכד שיאיר את העולם‪ .‬לאחר פטירת‬ ‫אביה נישאה להרה"ק ר' יהוסף מקאזאווא זי"ע מתלמידי העטרת צבי‪ ,‬ונולד להם‬ ‫בן שנקרא בשם צבי על שם זקינו העטרת צבי‪.‬‬ ‫הרה"ק ר' צבי זצוק"ל נשא את בתו של הרה"ק ר' שמואל ווילנער‬ ‫כשגדל‬ ‫מהעליטש זצוק"ל [שהיה גם חמיו של הגה"ק ר' יוסף בנימין רייך זצוק"ל בעמח"ס‬ ‫בני יוסף–בני בנימין] נכדו של הרה"ק ר' שלמה ווילנער מהעליטש זי"ע שהיה‬ ‫מתלמידי המגיד ממעזריטש זי"ע [הוא מוזכר בספה"ק יושר דברי אמת (קונטרס שני אות‬ ‫לד)]‪ ,‬ונולד להם בנם רביה"ק הבני שלשים זי"ע‪ .‬בלידתו היתה עדיין זקנתו מרת‬ ‫רייזל בחיים‪ ,‬והתבטאה לאמור 'הא לך זרע אמת אשר הבטיח לי אבי הקדוש‬ ‫זצ"ל'‪ .‬ואף שזקינו ר' שמואל ווילנער נסתלק בהיותו בן שנה בלבד‪ ,‬מכל מקום כל‬ ‫ימי חייו זכר את צורתו והיה דבוק בו‪' ,‬ויזכור יוסף את כל אשר ראה וידע וחלוץ‬ ‫חושים‪ ,‬כי קדוש הוא לאלקיו וחכמתו האיר פניו והיה לפלא'‪.‬‬ ‫גי‬ ‫קמיע מומחה‬ ‫הבני שלשים תינוק קטן פחות מבן שנה 'חלה מחלה נוראה מאוד‬ ‫כשהיה‬ ‫עד כלות הנפש'‪ ,‬ולקחתהו אמו לבית אביה הרה"ק ר' שמואל ווילנער והניחה‬ ‫אותו על מיטת אביה ויצאה מביתו בבכיה רבה‪ .‬תיכף קרא לה אביה ואמר לה‬ ‫שתיקח אותו כי לא חסר לו דבר‪ ,‬ואז מצאה שהניח עליו פתקא שכתוב עליו 'צבי‬ ‫בן הינדא' [שמו של רביה"ק העטרת צבי]‪ ,‬שבזכות הבטחתו על נכד זה שיאיר את‬ ‫העולם יחזור לאיתנו‪ ,‬וכן הוה‪.‬‬ ‫שם שפתקא זו פעלה פלאים הרבה‪ ,‬ונעשית קמיע מומחה ונתרפאו‬ ‫וכותב‬ ‫על ידה ילדי בני ישראל רבים‪ ,‬עד שפעם אחת השאילה הבני שלשים לאחד‬ ‫שנחלה בנו הקטן ופעל לטובה‪ ,‬אך בזמן שלא היה הקמיע אצלו 'נסבה סיבה‬ ‫לא טובה‪ ,‬והתחרט מאוד למה השאיל הכתב הקדוש לאיש אחר‪ ,‬וכאשר הביאו‬ ‫הסגולה היקרה לביתו שמח מאוד' וקיבל עליו שיותר לא יתננה לאדם אחר‪ .‬עד‬ ‫שנת תרח"ם היתה הסגולה הזאת בביתו ובחורף של שנת תרמ"ח נאבד הקמיע‪,‬‬ ‫ונתן הבני שלשים 'שבח והודיה לשמו יתברך בהיוודע לו כי נאבד‪ ,‬באמרו כן הוא‬ ‫בוודאי מן השמים‪ ,‬ונכון ליבו בטוח בה' סמוך ליבו לא יירא'‪.‬‬ ‫עדיין לא נושענו‬ ‫כותב שם שמצא באמתחת כתבי הקודש שלו קונטרס שבו כתוב עניינים‬ ‫עוד‬ ‫נוראים‪ ,‬ונראה שנכתב בשנת תרס"ו שהיתה שנה מסוגלת לגאולה‪ ,‬ושם כתב‬ ‫הבני שלשים ששנת תק"ך היתה זמן פקידה‪ ,‬ונותן רמז לזה בפסוק (דניאל יב יג)‬ ‫'ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין'‪ ,‬שכל הפסוק בחשבון מנצפ"ך‬ ‫הוא גימטריא תק"ך‪ ,‬ואז הלך רבינו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע הקדוש לעולמו‪.‬‬ ‫ובשנת תרס"ו הרעיש עולמות לגאולה‪ ,‬ובסוף שנת תרס"ה היתה מלחמה גדולה‬ ‫בין מדינות יפן ורוסיה‪ ,‬והתבטא אז שאם ישמע בראש השנה קודם התקיעות‬ ‫ירייה אחת באזור 'מאנטשוריא'‪ ,‬הרי הוא בטוח שמשיח מגיע‪ .‬ולמעשה הנשיא‬ ‫של אמריקה התערב אז ועצר את המלחמה‪ ,‬ומאז נחלה הבני שלשים בחוליו‬ ‫האחרון שממנו נסתלק בשנת תער"ב‪.‬‬ ‫מוח עצום‬ ‫היה בעל מוח עצום כמו שרואים קצת בספריו‪ ,‬ואכן הרה"ק מצאנז זי"ע‬ ‫הוא‬ ‫התבטא עליו ואמר 'מיין יוסל'ה – א מוח האט הער ווי דער רבי [הלא הוא העטרת‬ ‫די‬ ‫צבי מזידיטשוב זי"ע] אבער הער האט נישט אזעלכע רעבע'ס אזוי ווי דער רבי האט‬ ‫געהא'ט'‪.‬‬ ‫והריחו ביראת ה'‬ ‫סיפרתי את המעשה הבא בעבר‪ ,‬אלא שהוא חביב עלי כי שמעתיו ממקור‬ ‫כבר‬ ‫מוסמך מאוד‪ ,‬וכה היה מעשה‪ .‬כ"ק אאמו"ר זצוק"ל נהג לאכול רק ממה שהיה‬ ‫נוכח בעצמו בשעת השחיטה ואימי ע"ה היתה מכשירה את המזון‪ .‬תקופה אחת‬ ‫נהג לשחוט בבית השחיטה בוויליאמסבורג שהרה"ח ר' ליפא מן ז"ל שהיה‬ ‫בעל הדרת פנים וזקן לבן ארוך יורד על פי מידותיו היה השוחט שם‪ .‬פעם אחת‬ ‫בבחרותי הצטרפתי אליו ויצאנו באמצע הלילה לעבר בית השחיטה‪ .‬בהיותנו‬ ‫שם פנה אבי אל ר' ליפא וביקש לו שיספר לי את הסיפור שהיה עם זקה"ק ועם‬ ‫זקינו של ר' ליפא‪ .‬ואכן ר' ליפא סיפר לי שזקינו ר' עקיבא באלדיגער ז"ל היה גר‬ ‫בהונגריה והיה נוסע לדברי חיים מצאנז זי"ע‪ .‬קרה פעם והוא נסע יחד עם זקיני‬ ‫הק' מקאסאן כשהיה אברך לעבר העיירה צאנז‪.‬‬ ‫בדרך עצרו בעיר קאשוי למנוחת הלילה ורצו לשלוח את אחד‬ ‫בהיותם‬ ‫מהם שיקנה כמה עופות כדי שיהיה להם במה לסעוד‪ ,‬נענה זקני הבני שלשים‬ ‫ואמר שהוא יצא להביא‪ .‬ואכן הוא הלך לשוק וקנה כמה תרנגולים‪ ,‬ושאל את בני‬ ‫המקום היכן גר השוחט דמתא‪ .‬כשהגיע אל בית השוחט ופתח את הדלת‪ ,‬ורק‬ ‫דרכה רגלו בבית נרתע לאחוריו ואמר 'פע! פע! יש כאן ריח נורא של ניאוף'‪ ,‬ועזב‬ ‫את המקום‪ ,‬ומיד כשחזר לאכסניא אמר לקהל שיש להזדרז ולהסתלק מכאן לפני‬ ‫שתתחיל כאן מהומה‪.‬‬ ‫שנים רבות כשנסע ר' עקיבא הנ"ל להסתופף בצל הרה"ק משינאווא‬ ‫אחרי‬ ‫זי"ע והיה שם בליל שבת קודש‪ ,‬וכנודע שאצל הרה"ק משינאווא היתה עבודה‬ ‫גדולה של תיקון נשמות ודיבוקים לפני קידוש באמירת 'ריבון כל העולמים אדון‬ ‫כל הנשמות'‪ ,‬ראה איך שהביאו לפני הרה"ק איש אחד שנכנס בו דיבוק ל"ע בכדי‬ ‫שהרה"ק משינאווא יפעול לתקן את הנשמה שנכנסה בו‪ ,‬אמנם השינאווער רב‬ ‫אמר שאין לו כעת כח לפעול בזה ושימתינו לאמצע השבוע‪ .‬כששמע ר' עקיבא‬ ‫דבר זה גמר בדעתו שהוא ימתין כאן כדי לראות איך יפול דבר ומה יהא בסופו‪.‬‬ ‫שלישי שלאחר שבת התפנה הרה"ק משינאווא להתעסק עם הדיבוק ור'‬ ‫ביום‬ ‫עקיבא נכנס וניסה לשמוע את הרה"ק משינאווא כשהוא מדבר אתו‪ .‬והנה הוא‬ ‫וט‬ ‫שומע שהרה"ק משינאווא שואל אותו מה שמו והיכן היה גר ומה היו מעשיו‪,‬‬ ‫ענה לו הדיבוק ששמו כך וכך והוא היה גר בקאשוי והיה שוחט‪ .‬אחר‪ ,‬שאל‬ ‫אותו הרה"ק משינאווא מה הם חטאיו שבגינם לא הגיע למנוחה‪ .‬התחיל הדיבוק‬ ‫להתוודות לפניו שרח"ל הוא עשה מעשים אשר לא יעשו וגם האכיל את בני‬ ‫העיר בנבילות וטריפות וכו'‪ ,‬וסיים הדיבוק ואמר להרה"ק שאף אחד מבני העיר‬ ‫לא ידע את מעשיו הגרועים‪ ,‬ורק פעם אחת נכנס לביתו איזה אברך שמיד הרגיש‬ ‫במעשיו‪ .‬או אז נזכר ר' עקיבא במה שהיה עם זקה"ק לפני שנים רבות‪ ,‬ונוכח‬ ‫לראות שברוב קדושתו כבר הרגיש הבני שלשים במעשיו של שוחט זה כבר לפני‬ ‫שנים רבות‪.‬‬ ‫קדוש כזה להריח ריח של היפוך קדושה לא מגיע על ידי אכילת לאקשן‬ ‫הרגש‬ ‫קוגל‪ ...‬אלא ביגיעה ועבודה אמיתית במסירות נפש‪ .‬וכמו שהעיד המשמש שלו‬ ‫הרה"ח ר' זכריה אלעפאנד ז"ל שבכל חצות לילה היה מלווהו לנהר ושם היה‬ ‫שובר את הקרח ועוסק בתורה במסירות נפש למשך שעות ארוכות‪ ,‬מזה צומחים‬ ‫ונהיים 'א הייליגער איד'‪.‬‬ ‫יגן עלינו ועל כל ישראל אמן‪.‬‬ ‫זכותו‬ ‫זט‬ ‫נצר‬ ‫אמונים‬ ‫פניני‬ ‫קטעים נבחרים מתוך גליונות 'אמונים נצר'‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שב"ק פרשת חיי שרה תשנ"ד‬ ‫ולא היה נראה שהברית תהיה בעתה‬ ‫כח התפילה אספר מה שבדידי‬ ‫בענין‬ ‫ובזמנה‪ .‬אני חששתי מפני מה שהיה‬ ‫הוה עובדא‪ ,‬שהנה בשנת‬ ‫בברית הקודמת של בני הגדול‪ ,‬שרק‬ ‫תשנ"ב ביום ו' תמוז היה כאן בבית‬ ‫בגיל חודשיים ויותר יכלנו לערוך לו‬ ‫שמש מעמד הנחת אבן הפינה לקריה‬ ‫ברית מילה‪ ,‬ולכן ביום שישי לפנות‬ ‫החרדית‪ ,‬ולקראת פסח תשנ"ג כבר‬ ‫בוקר לקחתי איתי מנין של יהודים‬ ‫באו ראשוני התושבים להתגורר כאן‬ ‫ועלינו להתפלל בהר הזיתים‪ ,‬הן על‬ ‫[ברחוב חזון איש] ‪ .‬לפני חנוכה ביום‬ ‫הצלחת השבת‪ ,‬שהיה צריך הרבה‬ ‫ט"ז מרחשון תשנ"ד נולד בני ר' אהרן‬ ‫סייעתא דשמיא שהכל יעבור בשלום‬ ‫יהוסף שליט"א‪ ,‬ובשבת קודש פרשת‬ ‫וכו'‪ ,‬והן שנוכל לקיים את הברית‬ ‫חיי שרה התקיימה שמחת השלום זכר‬ ‫בעתה ובזמנה ביום השמיני‪.‬‬ ‫כאן בבית שמש‪ ,‬כשלכבוד השמחה‬ ‫הגיע כ"ק מורי חמי זי"ע לשבות‬ ‫כמה שעות‪ ,‬לפני שנסענו לבית‬ ‫אחר‬ ‫בעירנו בשבת קודש‪ ,‬והיתה זאת הפעם‬ ‫שמש יחד עם כ"ק מורי‬ ‫חמי‪ ,‬עשינו שוב בדיקה לילד כדי‬ ‫הראשונה שהוא היה כאן בעיר‪ ,‬וכמובן‬ ‫לראות האם נוכל לערוך את הברית‬ ‫שהיתה זאת שבת מיוחדת ומרוממת‬ ‫ביום ראשון‪ ,‬ומה הופתענו להיווכח‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫שרמת הצהבת ירדה בפעם אחת‬ ‫השמיני היה ביום ראשון פרשת‬ ‫היום‬ ‫כשש מספרים‪ ,‬ולפי זה אכן היה ניתן‬ ‫תולדות – כ"ג מרחשון‪ ,‬אמנם‬ ‫להכניסו בבריתו של אברהם אבינו‬ ‫לרך הנולד היתה צהבת במספר גבוה‬ ‫זי‬ ‫בעתו ובזמנו‪ .‬בכך נסענו לבית שמש‬ ‫כך בסעודת הברית סיפרתי‬ ‫אחר‬ ‫ואכן היתה זאת 'גאר א דערהויבענע‬ ‫לכ"ק מורי חמי כמסיח לפי‬ ‫שבת'‪ ,‬עם הרבה התרגשות לראות‬ ‫תומי שבערב שב"ק עליתי עם מנין להר‬ ‫שהמקום שייסד מורי חמי בדמעות‬ ‫הזיתים‪ ,‬והתפללנו שם על זה שהברית‬ ‫וביזע אכן נושא פירות והיא כפורחת‬ ‫תהיה בעתה ובזמנה‪ .‬מיד נענה מורי‬ ‫עלתה ניצה‪.‬‬ ‫חמי ואמר לי בתמיהה‪ ,‬למה לא אמרתי‬ ‫לי מיד שכך היה המעשה‪ ,‬שכן אם‬ ‫שב"ק התקיימה כאן בבית‬ ‫במוצאי‬ ‫שמש שמחת הוואכט‪-‬נאכט‬ ‫התפלל על זה כל כך‪ ,‬פשוט וברור‬ ‫כשהברית נועדה להתקיים בירושלים‬ ‫שזה יתכן להיות שהמספר יורד הרבה‬ ‫למחרת היום‪ .‬באמצע הסעודה שאל‬ ‫בפעם אחת ואין בכך כל חידוש‪ .‬היה‬ ‫אותי כ"ק מורי חמי שהוא תמה שהרי‬ ‫פשוט אצלו שהתפילות ודאי פועלות‬ ‫לפי זכרונו היה לתינוק צהבת חזקה‬ ‫עד שעל דבר שלא האמין קודם‪ ,‬היה‬ ‫והיאך בדעתנו לקיים מחר את הברית‪,‬‬ ‫מובן וברור לו שכך יהיה אחר ששמע‬ ‫מיד נעניתי ואמרתי לו שאכן כך היה‬ ‫שהתפללו על זה‪ .‬כי הוא היה חי עם‬ ‫בתחילה ואחר כך זה ירד‪ .‬אך כ"ק מורי‬ ‫עבודת התפלה‪ ,‬וזה היה משאת נפשו‪,‬‬ ‫חמי מיאן להסכים לכך ואמר לי שלא‬ ‫וכאשר היה נוסע לחו"ל היה חי על‬ ‫מסתבר כלל שזה ירד כל כך ביום אחד‪,‬‬ ‫השעון של ארץ ישראל‪ ,‬והיה שואל‬ ‫ולכן הוא מסופק אם ניתן יהיה לקיים‬ ‫מחר את הברית‪ .‬למחרת היום שוב‬ ‫תמיד היכן אוחזים בירושלים אם כבר‬ ‫ערכנו בדיקה לילד ואכן נוכחנו לראות‬ ‫הוא באמצע התפלה‪.‬‬ ‫שהמספר נשאר נמוך ואפשר לקיים את‬ ‫(גליון פרשת וישלח תשפ"ו)‬ ‫הברית היום‪.‬‬ ‫הכל צפוי והרשות נתונה‬ ‫כל פנים סוף כל סוף הוא שאין הידיעה‬ ‫הרה"ק מבלאז'וב זי"ע (צבי לצדיק חיי‬ ‫גם‬ ‫מכריח בזה‪ ,‬והבחירה והברירה ביד‬ ‫שרה ד"ה א"י ויהיו חיי שרה הה') מבאר‪,‬‬ ‫האדם הוא וודאי בלתי שום ספק‪,‬‬ ‫שזה ודאי שאין ידיעתו יתברך מכרחת‬ ‫כמבואר באריכות בכל הראשונים‬ ‫את בחירת האדם‪' ,‬יהיה באיזה אופן‬ ‫והאחרונים ובכל הספה"ק'‪ .‬ובזה‬ ‫שיהיה ובאיזה תירוץ שיהיה‪ ,‬אבל על‬ ‫חי‬ ‫(במדב"ר יט ד) 'אמר ר' יהושע דסכנין בשם‬ ‫מבאר ששרה אמנו עליה השלום היתה‬ ‫ר' לוי‪ ,‬על כל דבר ודבר שהיה הקב"ה‬ ‫עבודתה כל ימי חייה מצד בחירתה‪,‬‬ ‫אומר למשה היה אומר לו טומאתו‬ ‫'ולא נתנה דעתה לומר לנפשה הלא‬ ‫וטהרתו‪ ,‬כיון שהגיע לפרשת אמור‬ ‫הכל גלוי וצפוי לפניו ית'‪ ,‬ואם כן על‬ ‫אל הכהנים‪ ,‬אמר לו משה‪ ,‬רבש"ע אם‬ ‫מה ולמה צריכה להכריח את עצמה‬ ‫נטמא זה במה תהא טהרתו‪ ,‬לא השיבו‬ ‫ולהטריח ביותר בכל ענין עבודתה‪,‬‬ ‫[הקב"ה]‪ ,‬באותה שעה נתכרכמו פניו‬ ‫הלא מה שידוע וגלוי לפניו יתברך ‪-‬‬ ‫של משה‪ ,‬כיון שהגיע לפרשת פרה‬ ‫תהיה מוכרחת לעשות ולקיים מצד‬ ‫אדומה‪ ,‬אמר לו הקב"ה‪ ,‬באותה שעה‬ ‫הידיעה בלתי טרחתה והכרחתה מצד‬ ‫שאמרתי לך אמור אל הכהנים אמרת‬ ‫עצמה'‪ ,‬אלא עשתה כל עבודתה מצד‬ ‫לי אם נטמא במה תהא טהרתו לא‬ ‫בחירתה ומצד עצמה וזכרה שהכל‬ ‫השבתיך‪ ,‬זו טהרתו ולקחו לטמא'‪ ,‬ויש‬ ‫תלוי במעשי ידיה ובהחלטתה ולקחה‬ ‫להבין אמאי באמת לא רצה השי"ת‬ ‫את האחריות על עצמה‪.‬‬ ‫להשיב כן למשה מיד‪.‬‬ ‫מפרש את הכתוב (בראשית כג א)‬ ‫בזה‬ ‫הבני יששכר שאמנם 'האמת‬ ‫ומבאר‬ ‫'ויהיו חיי שרה מאה שנה‬ ‫הנכון שמחוייבים אנחנו על‬ ‫ועשרים שנה ושבע שנים'‪ ,‬שמספר‬ ‫פי התורה להאמין בידיעה וגם להאמין‬ ‫קכ"ז הוא ההפרש והעודף בין תיבת‬ ‫בבחירה‪ ,‬וזה כל יסוד התורה‪ ,‬והגם‬ ‫'ידיעה' שעולה צ"ט‪ ,‬לתיבת 'בחירה'‬ ‫שאין דעת ושכל האדם משיג מציאות‬ ‫שעולה רכ"ה‪ ,‬והיינו ששרה אמנו בכל‬ ‫הענין האיך יתכנו ב' הענינים‪ ,‬הנה‬ ‫שנות ימי חייה התחזקה ללכת עם‬ ‫כתב בזה החסיד הקדוש בעל חובות‬ ‫הבחירה ולבחור בטוב‪ ,‬ולא התפתתה‬ ‫הלבבות (שער עבודת האלקים פ"ח) וזה תוכן‬ ‫לחשוב שהכל תלוי בידיעה‪ ,‬ואין זה‬ ‫דבריו‪ ,‬כיון דהידיעה ובחירה שניהם‬ ‫קשור אליה‪.‬‬ ‫מוכרחים על פי התורה‪ ,‬ושכל האדם‬ ‫לבאר לפי זה באופן נפלא‬ ‫ומוסיף‬ ‫אי אפשר לו להשיג מציאות שניהם‪,‬‬ ‫את דברי המדרש (בר"ר נח‬ ‫הנה אנחנו מחוייבים להאמין אמונת‬ ‫א) ששרה אמנו היא 'כהדא עגלא‬ ‫אומן בשניהם'‪ ,‬אבל הן אמנם שאין‬ ‫תמימתא'‪ ,‬והוא משולל הבנה מה‬ ‫הידיעה מכרחת והבחירה חופשית‪,‬‬ ‫שדימה אותה דווקא לעגלה תמימה‪.‬‬ ‫זה דווקא בידיעה גרידא‪ ,‬אבל דיבורו‬ ‫ומביא את מה שכתב זקינו הבני יששכר‬ ‫ית"ש מכריח ואי אפשר שישתנה‬ ‫(מאמרי אדר מאמר י אות א) בביאור המדרש‬ ‫טי‬ ‫יעבוד על מידותיו וישבר את טבעו‬ ‫כדכתיב (ישעיה נה יא) 'כן יהיה דברי‬ ‫הרע‪ ,‬ויזכך את כל מידותיו שיהיו‬ ‫אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי‬ ‫מתוקנים וטובים לעבודת הבורא‬ ‫אם עשה את אשר חפצתי'‪ ,‬ומעתה‬ ‫ית"ש‪ .‬וכל נסיון שבא לאדם‪ ,‬בהכרח‬ ‫כיון שכל מעשה פרה היה לכפר על‬ ‫שיש בו את הכחות לגבור עליו‬ ‫חטא העגל‪ ,‬לא היה באפשרי שיאמר‬ ‫ולהכניעו‪ ,‬ואין הקדוש ברוך הוא בא‬ ‫השי"ת למשה קודם לחטא את פרשת‬ ‫פרה‪ ,‬כדי שלא יהיו ישראל ח"ו‬ ‫בטרוניא עם בריותיו (ע"ז ג‪ ).‬לדרוש‬ ‫כמוכרחים לחטוא ולא תהא בחירתם‬ ‫מהם מה שאינם יכולים לעשות‪ ,‬אלא‬ ‫חפשי‪ ,‬עכת"ד הבני יששכר‪ .‬ולכן דימה‬ ‫יש בו את הכחות להתגבר על הנסיון‬ ‫המדרש את שרה אמנו לעגלה תמימה‪,‬‬ ‫ולקיים את רצון הבורא ית"ש‪.‬‬ ‫שרומזת על הפרה אדומה תמימה‪,‬‬ ‫הביא בספה"ק דגל מחנה‬ ‫נוראות‬ ‫שבה ראינו ענין זה שהבחירה נתונה‬ ‫אפרים (פרשת כי תשא ד"ה וראו)‬ ‫ביד האדם ואינה מושפעת מידיעת‬ ‫בשם זקינו הבעל שם טוב הקדוש‬ ‫ה' כל זמן שלא נאמרה בפירוש מפי‬ ‫זי"ע על מה שאמרו חז"ל (בכורות ה‪).‬‬ ‫הגבורה‪ ,‬עכ"ד הצבי לצדיק‪.‬‬ ‫שחשדו את משה רבינו שהוא גנב או‬ ‫זה הוא היפך דעת הבעלי בתים‬ ‫יסוד‬ ‫קוביוסטוס‪ ,‬ומבאר הבעש"ט בדברים‬ ‫של הפסיכולוגישע וועלט‪,‬‬ ‫נוראים‪ ,‬שבאמת משה רבינו נולד עם‬ ‫שבאים ואומרים לאדם שאלו הם‬ ‫מידות מגונות ומושחתות‪ ,‬ולכן חשדו‬ ‫תכונותיו שעמהם הוא נולד ואין בידו‬ ‫בו בדברים קשים כאלו‪ ,‬אלא שהוא‬ ‫להשתנות בכהוא זה‪ ,‬ועל הסובבים‬ ‫עבד על עצמו וזיכך את כל מידותיו‬ ‫אותו להבין אותו ו'להכיל' את‬ ‫עד שנעשה איש האלקים 'אשר ידעו‬ ‫תכונותיו המגונות ולהשתדל שלא‬ ‫להינזק מהם‪ ...‬והם מפתים אותו‬ ‫ה' פנים אל פנים' (דברים לד י)‪[ .‬וזהו סמך‬ ‫שיחיה את חייו ככל העולה על רוחו‪,‬‬ ‫למעשה הידוע שמובא בכמה ספרים‬ ‫ואינו יכול לשנות את מידותיו ולזכך‬ ‫(תפארת ישראל סוף קידושין יכין אות עז‪ ,‬אור פני‬ ‫את תכונות נפשו‪ ,‬אלא עליו לנסות‬ ‫משה ריש פרשת חוקת ועוד) שצייר גוי צייר את‬ ‫לחיות איתם באופן הטוב ביותר‪.‬‬ ‫משה רבינו בימיו והיה נראה כאדם מגונה‬ ‫ושפל]‪.‬‬ ‫זהו מהשקרים החזקים של 'רוב‬ ‫אמנם‬ ‫גולמי בני ישראל'‪ ,‬שכן האמת‬ ‫(גליון פרשת צו תשפ"ו)‬ ‫היא שתכלית הבריאה היא שיהודי‬ ‫כ‬ ‫ההדרכה לתקופת השידוכים מפרשתן‬ ‫שמוטל עליו‪ ,‬ועל ידי זה במקום שזה‬ ‫בפרשתנו נשנה ונכתב השידוך‬ ‫הנה‬ ‫יהיה אצלו זמן של שמחה ושלוות‬ ‫הראשון שהיה בעולם‪ ,‬שאברהם‬ ‫הנפש שהוא זוכה להמשיך את‬ ‫אבינו שלח את אליעזר עבדו למצוא‬ ‫שרשרת הדורות‪ ,‬ונהפוך הוא אשר‬ ‫את הזיווג הנכון לבנו ליצחק‪ .‬וממילא‬ ‫כולו מתמלא בעגמת נפש ועול מיותר‪,‬‬ ‫כשהאדם רוצה לדעת את הדרך אשר‬ ‫ומסתובב טרוד ודואג ומבולבל ומלא‬ ‫ילך בה כשעומד בתקופה שצריך‬ ‫במתח ולחץ‪ ,‬ואינו יודע את אשר‬ ‫לגמור שידוך לבנו או לבתו כשילדיו‬ ‫לפניו‪.‬‬ ‫הגיעו לפרקם‪ ,‬עליו להתבונן בפרשה‬ ‫זאת וללמוד איך התנהג אבי האומה‬ ‫האמת הברורה היא כפי שהורונו‬ ‫אבל‬ ‫חז"ל (מו"ק יח‪' ):‬מן התורה מן‬ ‫וראש המאמינים בדבר זה‪ ,‬ומכאן תצא‬ ‫הנביאים ומן הכתובים מה' אשה‬ ‫הוראה לישראל מהי הדרך הנכונה‬ ‫לאיש‪ ,‬מן התורה דכתיב (פרשתן כד ג) 'מה'‬ ‫בענין השידוכים‪.‬‬ ‫יצא הדבר'‪ ,‬מן הנביאים דכתיב (שופטים‬ ‫העולם שיש הרבה דברי‬ ‫מדרך‬ ‫יד ד) 'ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא'‪,‬‬ ‫הבל וסרק במהות הפעולות‬ ‫מן הכתובים דכתיב (משלי יט יד) 'בית והון‬ ‫הנצרכות כשמחפשים שידוך‪ ,‬זה אומר‬ ‫נחלת אבות ומה' אשה משכלת'‪ .‬והיינו‬ ‫בכה וזה אומר בכה‪ ,‬האחד יאמר שרק‬ ‫שאף שכל מה שקורה בעולם הוא אך‬ ‫אם תשלם לשדכן פלוני סכום בן חמש‬ ‫ורק מהשי"ת‪ ,‬והבורא ית"ש הוא עשה‬ ‫ספרות עד שהוא יעבוד בשבילך קשה‪,‬‬ ‫ועושה ויעשה לכל המעשים‪ ,‬אבל‬ ‫תוכל לסגור שידוך ולמצוא את הזיווג‬ ‫בשידוך יש בזה התגלות מיוחדת של‬ ‫הנכון‪ ,‬ומבלעדי זה אין עזרה וישועה‪.‬‬ ‫מה' אשה לאיש‪.‬‬ ‫ורעהו יורה שיש להסתובב במשך‬ ‫כמה שבועות ולדבר כל היום בטלפון‬ ‫שאמרו בגמרא (סוטה ב‪ ).‬שארבעים‬ ‫כמו‬ ‫יום קודם יצירת הולד כבר יוצאת‬ ‫ולהיות שרוי בדאגות‪ ,‬לחצים ומתחים‪,‬‬ ‫בת קול ואומרת 'בת פלוני לפלוני'‪,‬‬ ‫וזה הדרך להגיע לשידוך הנכון‪ ,‬ועוד‬ ‫ונמצא שלכל אחד מוכן כבר השידוך‬ ‫דברי הבל‪.‬‬ ‫בעבורו והוא רק צריך למצוא אותו‪,‬‬ ‫האדם מתבלבל לגמרי ואינו‬ ‫ממילא‬ ‫ולכן אמרו (קידושין ב‪ ):‬שמציאת הזיווג‬ ‫מצליח לשית עצות בנפשו‬ ‫הוא כמו בעל אבידה שמחזר אחר‬ ‫ולדעת מה השיעור של ההשתדלות‬ ‫אכ‬ ‫אבידתו‪ ,‬דהיינו שזה נחשב שהשידוך‬ ‫כל זה רואים אנו בפרשתן‪,‬‬ ‫‪...‬את‬ ‫אשר יש לנו מתנה מיוחדת‬ ‫כבר היה אצלו ורק נאבד ממנו ומוטל‬ ‫שבעוד שסדר יומו של אברהם אבינו‬ ‫עליו לחפשו ולמצאו בעז"ה‪.‬‬ ‫לא נכתב כלל בתורה ואיננו יודעים‬ ‫פרטית הכי גדולה היא‬ ‫ההשגחה‬ ‫איך עשה השתדלות לפרנסתו וכדו'‪,‬‬ ‫השידוכים‪,‬‬ ‫בענייני‬ ‫אבל לעומת זאת את אופן השידוך של‬ ‫והתוצאה תהיה שווה בין כה וכה‪,‬‬ ‫יצחק כתוב במפורש ובאריכות מהחל‬ ‫והאיש שהוא בער ולא ידע מסבך את‬ ‫ועד כלה‪ ,‬ומובן שכל אחד שרוצה‬ ‫העניינים בידיים‪ ,‬ומכלה את ממונו‬ ‫לילך בדרכי אבות ולעשות כמעשה‬ ‫לריק במרדף אחר שדכן מפורסם ויקר‬ ‫זקנינו אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬עליו לראות‬ ‫בחושבו שרק ממנו תצמח הישועה‪,‬‬ ‫וללמוד מה כתוב בפרשה זו‪.‬‬ ‫במקום להשליך על ה' את יהבו‪,‬‬ ‫כל דבר נעמד אליעזר עבד‬ ‫קודם‬ ‫ולהסתובב ברוגע ובשלוות הנפש‪,‬‬ ‫אברהם [שדולה ומשקה לנו‬ ‫לעשות את מעט ההשתדלות שמוטלת‬ ‫מתורת אברהם רבו] והתפלל להשי"ת‬ ‫עליו מצד חיוב השתדלות ותו לא‬ ‫שיהיה מצליח דרכו ויעשה חסד עם‬ ‫מידי‪.‬‬ ‫אדוניו אברהם‪ ,‬ואף שידע מראש לאן‬ ‫הוא צריך ללכת‪ ,‬שהרי אברהם אבינו‬ ‫הוא רק 'עומד מהצד' של‬ ‫האדם‬ ‫אמר לו במפורש שילך אל משפחתו‪,‬‬ ‫בנו או בתו‪ ,‬ולא הוא 'עושה'‬ ‫מכל מקום הקדים בתפילה ובקשה‬ ‫ו'גומר' את השידוך‪ ,‬אלא הבורא‬ ‫שיזכה לסייעתא דשמיא ולהצלחה‬ ‫ית"ש עושה את השידוך ומנהל אותו‬ ‫במעשה השידוך‪.‬‬ ‫כרצונו‪ ,‬ועל האדם מוטל לדעת שהכל‬ ‫רק מאיתו ית"ש‪ ,‬והנשמה כשירדה‬ ‫כן כל דבר השידוך של יצחק‬ ‫כמו‬ ‫לעולם התחלקה לשנים‪ ,‬ולכן האיש‬ ‫ורבקה הוא ממש פלא והפלא‪,‬‬ ‫שבמקום שילך אליעזר ויפנה למשפחת‬ ‫והאשה לבדם הם רק 'פלג גופא' (זוה"ק‬ ‫לבן ובתואל ויאמר להם שיש לו בחור‬ ‫ויקרא ז‪ ,):‬וכשנושא אדם אשה מתחברים‬ ‫מיוחד להציע להם עבור בתם‪ ,‬בחור‬ ‫שני חלקי הנשמה והיו לאחד‪ ,‬ולא‬ ‫כליל המעלות ומוכשר בכל מידה‬ ‫צריך 'לייצר' פה איזה שידוך חדש‪,‬‬ ‫נכונה‪ ,‬תורתו משתמרת ומלאכתו‬ ‫אלא לסמוך על השי"ת שינהל את כל‬ ‫מתברכת וכדומה‪ .‬תחת זה הוא עומד‬ ‫הענינים באופן הטוב ביותר‪ ,‬ולהתחזק‬ ‫ומספר להם באריכות את ההשגחה‬ ‫באמונה ובטחון ובתפילה‪.‬‬ ‫בכ‬ ‫להאמין בהשי"ת ולדעת שאנחנו כלל‬ ‫הפרטית שראה‪ ,‬ושקפצה לו הארץ‬ ‫לא נכנסים בתמונה כי הכל מאיתו‬ ‫והתפלל ועשה סימן וכו'‪ .‬ולשבר את‬ ‫ית"ש‪.‬‬ ‫האוזן אם היום יתקשר שדכן למישהו‬ ‫ויתחיל לומר לו שהיה לו גילוי מיוחד‬ ‫הלימוד לכל אחד מפרשתא‬ ‫‪...‬זה‬ ‫דא‪ ,‬שיתחזק לדעת שהשידוך‬ ‫של השגחה פרטית והוא בטוח שזה‬ ‫כבר הוכרז ארבעים יום קודם יצירת‬ ‫השידוך הנכון‪ ,‬ולא יגיד ולא כלום על‬ ‫הולד‪ ,‬והוא יכול להיות רגוע וסמוך‬ ‫הבחור המיועד‪ ,‬וכי יקשיבו לו בכלל?‬ ‫ובטוח שהבורא ב"ה ינהל את הכל‬ ‫אליעזר מצידו לא בירר ולא שאל‬ ‫גם‬ ‫על הצד היותר טוב‪ ,‬ויש לו להיות‬ ‫כלום על רבקה אלא עשה סימן‬ ‫בשמחה ובמנוחת הנפש ולהיות רגוע‬ ‫ואות שמי שתאמר לו 'שתה וגם גמליך‬ ‫ושליו‪ ,‬ולהרבות בתפילה ובאמונה‪,‬‬ ‫אשקה' (כד יד) היא המיועדת להיות‬ ‫ולא להתבלבל ולהרבות בהשתדלות‬ ‫כלתו של אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬ומיד‬ ‫מיותרת ומוטעית‪ .‬וזה גם כן סגולה‬ ‫כשהתקיים סימן זה נתן לה נזם וצמידים‬ ‫למצוא את השידוך בנקל ובמהירות‪,‬‬ ‫עוד לפני ששאלה 'בת מי את'‪ ,‬כיון‬ ‫שכן כאשר השי"ת רואה שהאדם סומך‬ ‫שהיה בטוח שהצליח ה' דרכו‪( ,‬רש"י כד‬ ‫עליו שהוא יסדר הכל על הצד היותר‬ ‫כג ד"ה ויאמר)‪ ,‬וכי היכן שמענו שסוגרים‬ ‫טוב‪ ,‬הוא אכן עוזר לאדם ומזרז את‬ ‫שידוך על ידי סימן ומופת בלבד בלי‬ ‫מציאת השידוך‪ ,‬מה שאין כן כשהאדם‬ ‫שום בירורים ושמועות וכדומה?!‬ ‫מנסה להסתדר לבד וח"ו חושב שהוא‬ ‫עושה כאן משהו ועושה פעולות של‬ ‫כך גדולה היתה האמונה והבטחון‬ ‫כל‬ ‫של אליעזר עבד אברהם‪ ,‬עד‬ ‫השתדלות מיותרת‪ ,‬אומר לו הקב"ה‬ ‫שאפילו הקליפות הקשות של לבן‬ ‫כביכול שאם כן הוא מניח לו להסתדר‬ ‫ובתואל הודו ואמרו שמה' יצא הדבר‪,‬‬ ‫לבד ח"ו‪.‬‬ ‫כי על אמונה כזאת אי אפשר להתווכח‬ ‫(גליון פרשת תולדות תשפ"ה)‬ ‫ולחלוק‪ ,‬וזה השפיע אפילו עליהם‬ ‫גכ‬ ‫ואלו יעמדו על הברכה ידידנו הנכבדים הע"י‬ ‫שנדבה ליבם לקחת חלק בהוצאות הגליון לזיכוי הרבים‬ ‫שליט"א‬ ‫הרה"ג ר' פלטיאל קליין‬ ‫מעמודי התווך במכוננו‪ ,‬העומד לימין המערכת בלונ"ח מיום היווסדה בעזר‬ ‫וסיוע ממסד ועד טפחות‬ ‫לרגל הולדת נכדתו אצל חתנו‬ ‫הרב סנדר שטארק שליט"א‬ ‫זכות הרבים תעמוד לו להתברך בכל מילי דמיטב‬ ‫מתוך אמונה ושמחה וכל טוב סלה‬