פרי ביכורים · Pri Bicurim — חיי שרה (2026-11-02)

ל.ה.ו-.פרשת חיי שרה-תשפ"ז
קשה עונשן של מידות
כתיב בפרשה ,ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ אשר לא תקח אשה לבני
מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו .כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת
אשה לבני ליצחק.
ובמפרשי התורה מבארים מהי מעלת בנות משפחתו שאף הם לא היו מושלמות
מעל בנות כנען שאברהם לא רצה לקחת מהם לבנו יצחק לאשה.
ומתרצים ,שבנות כנען היו מושחתות במידות שזהו טבע משפחה ובמהותן,
ואילו בנות משפחתו היו גרועות בהשקפה שזהו דבר שניתן לתקנו.
והנה בשו"ת תורה לשמה סימן שע כתב וז"ל ,איתא בגמרא דקידושין דף ל"ב רב
הונא קרע שיראי באפי רבה בריה אמר איזיל אחזי אי רתח אי לא רתח ומקשה
הגמרא ודילמא רתח וקעבר אלפני עור ומשני דמחיל ליקריה ופי' רש"י ודילמא
רתח ואמר לאבוה מידי ברתחיה ע"ש נמצינו למדין שבעבור הכעס לחודיה ליכא
איסור דלפני עור דאי איכא מאי משני דמחיל ליקריה סוף סוף מרתח קא רתח
והוא שהביאו לידי כעס זה אלא ודאי משום כעס לחודיה לא עבר זה אלפני עור
וא"כ נפשטה השאלה.
בספרו אור ישראל אות ל' כתב הגר"י מסלנט ,זה כלל גדול במידות שרוב המידות
המה רק במה שנוגע להאדם בעצמו אכן במה שנוגע לחברו החוב להשתמש בכל
עוז בהיפוכה כמו לברוח מן הכבוד היא מידה יקרה כמאמרם ז"ל כי תאוות
הכבוד תוציא את האדם מן העולם אכן במה שנוגע לחברו אמרו רבותינו ז"ל
איזהו מכובד המכבד את הבריות.
וידוע כי תלמידו רבי איצלה בלאזר היה נישא על כתפי הבחורים בסלבודקא
בשמחת תורה ,היה לוחש בשפתיו ,סחבו את הנבלה ,שאלוהו ,מדוע אינו מוחה
בהם ,וענה ,שמקובל לו מרבו שעל מידות אין לפני עיוור לא תתן מכשול.
והתמיהה בזה הינה רבה ,והא לשיטת הסמ"ג הגאוה היא עוון מדאורייתא ,ובכלל
המידות הרעות הם שרש לכל רעות האדם ,ומאי שנא עצה שאינה הוגנת שאסור
מדאורייתא להכשיל בהם למידה רעה שאין בזה איסור.
ובס' דרשות בן ישי מהגר"ש פישר סי' מט הערה יז כתב על דברי הגרי"ס הנ"ל
כדברינו וכתב ליישב לפי מה שכתב החינוך במצוה של"ח וז"ל ,ואולם לפי
הדומה ,אין במשמע שאם בא ישראל אחד והתחיל והרשיע לצער חבירו בדברים
הרעים שלא יענהו השומע ,שאי אפשר להיות האדם כאבן שאין לה הופכים,
ועוד שיהיה בשתיקתו כמודה על החירופין ,ובאמת לא תצוה התורה להיות
האדם כאבן שותק למחרפיו כמו למברכיו ,אבל תצוה אותנו שנתרחק מן המדה
הזאת ,ושלא נתחיל להתקוטט ולחרף בני אדם ,ובכן ינצל אדם מכל זה ,כי מי
שאינו בעל קטטה לא יחרפוהו בני אדם ,זולתי השוטים הגמורים ,ואין לתת לב
על השוטים.
ואם אולי יכריחנו מחרף מבני אדם להשיב על דבריו ,ראוי לחכם שישיב לו דרך
סלסול ונעימות ולא יכעס הרבה ,כי כעס בחיק כסילים ינוח ,וינצל עצמו אל
השומעים מחירופיו וישליך המשא על המחרף ,זהו דרך הטובים שבבני אדם.
ויש לנו ללמוד דבר זה ,שמותר לנו לענות כסיל ,לפי הדומה ,מאשר התירה
התורה הבא במחתרת להקדים ולהורגו ,שאין ספק שלא נתחייב האדם לסבול
הנזקין מיד חבירו ,כי יש לו רשות להנצל מידו ,וכמו כן מדברי פיהו אשר מלא
מרמות ותוך ,בכל דבר שהוא יכול להנצל ממנו.
ואולם יש כת מבני אדם שעולה חסידותם כל כך שלא ירצו להכניס עצמם
בהוראה זו להשיב חורפיהם דבר ,פן יגבר עליהם הכעס ויתפשטו בענין יותר
מדי ,ועליהם אמרו זכרונם לברכה [שבת פ"ח ע"ב] הנעלבין ואינם עולבין,
שומעין חרפתם ואינם משיבין ,עליהם הכתוב אומר [שופטים ה' ,ל"א] ואוהביו
כצאת השמש בגבורתו .עכ"ל.
הרי שהמידות הרעות אין בהם לפני עיוור כי העיקר היא עבודת המידות ,והיינו
שכל דרכי החיים הם התמודדות עם מידות שבחלקם הגדול בנויים על דמיונות
וכזבים של רגישויות לכבוד או גאווה או כעס וכדומה ,ועל כל האדם להתמודד
עימם ,ולא תלוי כלל בגורם להם לחבירו ,וכי נאמר שמי שעוקף את זולתו בכביש
דבר שיכול לצער לפעמים (יעויי' מס' שבת ריש פרק במה בהמה) האם המצער
אשם בצער המצטער ,וכן הדוגמאות בהם רבות.
ובס' חובת האדם בעולמו הביא מהגה"צ ר' מאיר חדש זצ"ל שהיה מבאר כך,
כיוון שישנו חיוב של כבוד לזולת הנובע מצד החובה להכיר במעלות הזולת לא
שייך להגביל אותו במקרה והזולת יעשה בו שימוש אסור כידוע בכל מידה ומידה
אפשר להשתמש הן לטובה והן לרעה גם אם נתנו כבוד לאדם מסוים הוא יכול
לנצלו לכיוון החיובי ולא חייב להשתמש בו לרעה לכן סבר ר' ישראל שאין עניין
של לפני עיוור במידות.
ויעויי' בספר הליכות שלמה על תפילה עמ' רצד שהביא מהגרשז"א שסיפר שהיה
עם ר' דוד בהר"ן אצל החזון איש והוא ברך עליו ברוך שחלק מחכמתו ליראיו
והחזון איש חייך והוסיף שם על עצמו שחלקו לו כבוד והצטער מזה ולכן לא
היה לו מזה הנאה ולא נכשל ,וכהאי גוונא אין לפני עיוור.
אמנם בפלא יועץ בערך דיבור ובערך שבח ובערך הילול ובספרו אורות אילים
על עירובין יח :מבואר להדיא דס"ל דיש לפני עיוור במכשיל חבירו בגיאות.
ולענ"ד נראה ,שהמידות הם לא איסור בפני עצמו אלא הם הכשר לקיום כל
התורה ,וכדברי הרמב"ם בשמונה פרקים פרק שביעי ,שההכשר לקבלת מעלת
הנבואה הוא עבודת תיקון המידות ,ולכאורה זהו ההכשר לקבלת התורה
והבנתה ,ולכן אין בהם לפני עיוור וכמו שכתבנו שזהו יסוד ההכנה לעיקר עבודת
האדם ולכן אין בהם שום איסור עצמי כי כל אחד בעולם צריך בכל רגע ורגע
להיות עובד על מידותיו עד הדקות שבדקות הן במעשה והן במחשבה והן
בדיבור.
וצריכים עוד לדעת ,שישנם הרבה מאד מקרים שכיחים שיש אנשים חשובים
שלא מקבלים את מקומם מעצמם או ממשפחתם או מבני ביתם ,ולפעמים
מישהו מחזקם במעט כבוד או במילים טובות שנראה שמוסיף להם גאוה אך
זוהי טעות גמורה ,כי לפעמים יש בזה הצלת נפשות גמורה גם באנשים הנראים
שמקבלים מקום ,ואין אדם יודע את העובר על נפש חבירו ,וגדול המלבין שיניים
לחבירו יותר ממשקהו חלב ,הרי שיתכן שזוהי כוונת מרן הגרי"ס ,ללמדינו שלא
לדקדק בתיקון מידות חברינו ,ואדרבה דרך פירגון והרחבת הלב לתת לחברינו
הרגשה טובה בדיבור ובמעשה נתקן את עצמינו ואת כל העולם כולו ,וידוע מה
שאמר רבי נחמן מברסלב ,שהיו לו זמנים שאם מישהו היה אומר לו אחי חזק
ואמץ היה מחזקו ומצילו .ולא עלינו מלאכת תיקון מידות הזולת ,ובמקום ספק
אם יחזקו או יכשילו במידות הוי ספק נפשות להקל ,והצלת ורוממות נפשו יכול
להציל דורות שלמים.
ולכאורה זהו הטעם שאברהם אבינו כה דקדק בזיווג יצחק לקחת רק בעלי מידות
טובות ,כי האבות היו הכנה רבתי להביא את דור מקבלי התורה ,דור מתקני
חטא עץ הדעת שכל כולו היה מבוסס על גאוה על והייתם כאלוקים ,דור דעה,
ועליהם להיות נקיים במידותיהם ככל האפשר שזהו למעשה התיקון שעושים
בימי ספירת העומר כהכנה לקבלת התורה ,ועל כן היה צריך למצוא זיווג לבנו
ליצחק זיווג זך ונקי במידות ,ואת ההשקפה הנכונה כבר יקבלו בקבלת התורה.
והנה מקשים סתירה בדברי האורחות צדיקים שבשער הכעס כ' שהרוצה לבדוק
חבירו יבדקנו בשעת כעסו ,ובשער האהבה כתב שיכעיסנו ויראה כיצד הוא
מתנהג ,וכעין המבואר במס' עירובין סה ב ,ובשער הקנאה כ' שהגורם לחבירו
לקנאה מכשילו בלפני עיוור .ויש שכתבו ליישב שבקנאה מכשילו בלא תחמוד
שזהו איסור תורה .אך יש לדחות כי לא תחמוד ללא מעשה לרוב הראשונים
אינו לא תחמוד .ויל"ע.
ויעויי' בס' אגרות ורשימות קה"י ח"ב אמרות משה סי' נח מנכדו של מרן
הסטייפלר ,שמאריך בזה והביא כמה ממקורותינו לעיל.
❖
במדרש בפרשתינו אמרו ,יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים.
ונראה לבאר בדרך דרוש ,דשיחתן ,מלשון שוחה ,כפיפת קומה ,ושיחתן של עבדי
אבות -אבות מלשון רצון והשתוקקות (ולא אבה בלעם ,ויעויי' בתפארת שלמה
פר' כי תשא ופרשת כי תצא ,ובליקוטי מוהר"ן תו' י) ,והרוצה להתכופף ולבטל
רצונותיו ותאוותיו שהוא עבד להם ,עבדי אבות ,עבד לרצונותיו ,עבור רצון
השי"ת ,זה עדיף מתורתם של בנים ,תורה של בנים המקבלים תורה מאבותיהם
ורבותיהם אך ללא שבירת רצונותיהם ותאוותיהם.
והנה במדרש איתא ,וה' ברך את אברהם בכל ,שהשליטו ביצרו ,עבדו המושל
בכל אשר לו ,שהשליטו ביצרו כמותו .ובספר אור ישראל או' ל מבאר ,שאליעזר
היה כובש את יצרו אך אברהם ביטל את יצרו .וזה מתאים לדברינו הנ"ל .על
שיחתן של עבדי אבות ,המתגברים על יצרם בכל עת.
