gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פטרון‬ ‫מערכת דעהו‬ ‫שנת תשפ"ז‬ ‫חיי שרה‬ ‫גליון רחצ‬ ‫נתנדב לזכות‬ ‫חיים מרדכי בן יוכבד‬ ‫פעריל בת יוכבד‬ ‫מתוך‬ ‫משנתו‬ ‫דע את אלקי‬ ‫של כ"ק‬ ‫מרן‬ ‫אביך ועבדהו‬ ‫רבינו‬ ‫שליט"א‬ ‫מהדורת זכרון ברוך‪ :‬לע"נ הרה"ח ברוך ב"ר פנחס ע"ה ‪ -‬וזו' מרת שיינדל מלכה ב"ר אברהם ראובן ע"ה ◆ הרה"ח יעקב צבי ב"ר מנחם ע"ה ‪ -‬וזו' רחל מינדל ב"ר יחזקאל ע"ה‬ ‫שבפרטיות‪ ,‬והיינו לעמוד על גילוי האלקות הנמצא בתוך‬ ‫פרטיות הספירות‪ ,‬ובריבוי חלקי העולמות‪ ,‬ולהכיר שכל‬ ‫ביאורים ויסודות מורחבים בתורת מרן הבעש"ט ותלמידיו זיע"א‬ ‫משנת החסידות‬ ‫הנבראים כולם‪ ,‬לכל חלקיהם ופרטיהם‪ ,‬כולם הם המשכה‬ ‫מהבורא יתברך‪ ,‬ומנוהלים ומושגחים בהשגחה עליונה‬ ‫'אמונה' ו'בטחון' ‪ -‬כנגד 'שמע ישראל' ו'ברוך שם' | מדוע נקבעה כוונה מעכבת דוקא ב'שמע ישראל' וב'פותח את ידך'? | מסירות נפשה‬ ‫של שרה אמנו בחיי היום יום | מה עושה הקב"ה מאז ששת ימי בראשית? | מדוע כפלה התורה את פרשתו של אליעזר? | 'ויסע לוט מקדם'‬ ‫תמידית מלמעלה‪.‬‬ ‫‪ -‬שהסיע עצמו מקדמונו של עולם‬ ‫כנגד תורה שבכתב ותורה שבעל פה‬ ‫גילוי השגחה הפרטית המלוה את האדם בכל זמן‬ ‫עוד זאת‪ ,‬כי שתי דרגות התגלות היחוד האלו הלא הן‬ ‫ֵֵמ ה ' ָיָ ָָצ א ַַה ָָד ָָב ר ‪:‬‬ ‫כנגד תורה שבכתב ותורה שבעל פה‪ .‬שכן 'שמע ישראל'‬ ‫נכתב בפירוש בפסוקי התורה‪ ,‬ואילו 'ברוך שם' לא אמרו‬ ‫משה ונמסר רק בתורה שבעל פה‪ .‬והדבר עולה היטב עם‬ ‫האמור‪ .‬שכן כל עניינה של תורה שבעל פה היא ההרחבה‬ ‫והביאור בדברי התורה שבכתב‪ ,‬ולבאר בפרטיות את מה‬ ‫שנאמר שם באופן כללי‪ .‬והכי נמי בדידן‪ ,‬מדת הבטחון‬ ‫הוכחה ברורה שישנו 'בורא עולם'‪ .‬מאידך‪ ,‬מדת הבטחון‬ ‫א‬ ‫'אמונה' ו'בטחון' ‪ -‬כנגד יחודא‬ ‫נקנית בעיקר מהדברים המתהווים אחר הבריאה‪ .‬כי כאשר‬ ‫תכליתה לגלות ולהרחיב את האמונה הכללית של מעשה‬ ‫יתבונן האדם בכל הקורות במשך ימי העולם‪ ,‬וכמו כן‬ ‫עילאה ויחודא תתאה‬ ‫בראשית‪ ,‬לראותה ולהכירה מקרוב אצל ההנהגה וההשגחה‬ ‫ישים לב על ההשגחה הפרטית הנראה בעליל על כל‬ ‫הפרטית שבכל מעשה וקורות האדם‪ .‬וכאמור‪ ,‬שני חלקי‬ ‫נברא‪ ,‬יתווכח מכך על שהבורא יתברך שמו הוא לבדו‬ ‫אמונה אלו מקושרים אהדדי‪ ,‬כענין החיבור שבין שתי‬ ‫בורא ומנהיג לכל הברואים‪ ,‬ושאין ביד שום אחר להועיל‬ ‫התורות הצמודות ומחוברות כאחד‪.‬‬ ‫'שני חיי שרה' ו'פרשת אליעזר' ‪ -‬מה ענין זה אצל זה‬ ‫את נפשו או להזיקה‪ ,‬ועי"ז יבטח בהשי"ת בלבד עדי עד‪.‬‬ ‫�‬ ‫�‬ ‫�‬ ‫�‬ ‫�‬ ‫�‬ ‫�‬ ‫ַוַ ִיִ ְְהי ּּו ַַחֵיֵ י ָָׂש ָָרה ֵֵמ ָָאה ָָׁשָנָ ה ְוְ ֶֶע ְְׂש ִִרים ָָׁשָנָ ה ְוְ ֶֶׁש ַַבע ָָׁשִנִ ים ְְׁשֵנֵ י‬ ‫כוונה מעכבת ‪ -‬ב'שמע ישראל' וב'פותח את ידך'‬ ‫�‬ ‫ששת ימי בראשית ‪ -‬כלל‪ ,‬ששת אלפי שנה ‪ -‬פרט‬ ‫ַַחֵיֵ י ָָׂש ָָרה (כג‪ ,‬א)‪ .‬ופירש רש"י ז"ל‪' :‬שני חיי שרה' ‪' -‬כולן‬ ‫ואכן בכדי לחזק באדם את שני יסודות אלו שבאמונת‬ ‫[ועומק הדברים הוא‪ ,‬עפ"י מה שנודע כי ששת ימי‬ ‫שוין לטובה'‪ .‬ובהמשך הפרשה מסופר ענין שילוח אליעזר‬ ‫אלקי עולם‪ ,‬ושיהיו קבועות בו כיתד שלא תמוט‪ ,‬נפסקה‬ ‫הבריאה נחשבים ככלליות ימות העולם‪ ,‬כי המה שורש לכל‬ ‫להביא זיווג ליצחק‪ ,‬והתורה מארכת בו הרבה‪ ,‬עד שאמרו‬ ‫בהלכה על שני מקומות בתפלה אשר הכוונה מעכבת בהן;‬ ‫שית אלפי שני דהוו עלמא (סנהדרין צז‪ .‬רמב"ן לעיל ב‪ ,‬ג ע"פ‬ ‫חז"ל על זה (בר"ר ס‪ ,‬ח; הובא ברש"י כד‪ ,‬מב) 'אמר רבי אחא‪,‬‬ ‫בפסוק 'שמע ישראל' (טושו"ע סימן ס' ס"ה) ‪ -‬שהוא ענין‬ ‫בר"ר יט‪ ,‬ח)‪ ,‬והיינו שששת אלפים שנה של קיום העולם הם‬ ‫יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של‬ ‫האמונה הכללית בהשי"ת כנ"ל‪ ,‬וכן בפסוק (תהלים קמה‪,‬‬ ‫הפרטיים הנמשכים מן הכלל ‪ -‬שהוא ששת ימי בראשית‪.‬‬ ‫בנים‪ ,‬שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה‪ ,‬והרבה‬ ‫טז) 'פותח את ידך' וגו' (שם סימן נא ס"ז)‪ ,‬שעניינו הבטחון‬ ‫ומעתה‪ ,‬האמונה הנמשכת מימים של הכלל ‪ -‬היא אמונה‬ ‫גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה'‪ .‬ויש להבין פשר‬ ‫בהשגחה הפרטית מלמעלה בעסק הפרנסה‪ ,‬להאמין כי‬ ‫כללית‪ ,‬ואילו מדרגת האמונה הנראית מימים הפרטיים‬ ‫אריכות זו מהו‪ ,‬וגם ענין שייכותו לפרשה הקודמת לה‬ ‫השי"ת מזמין לכל אחד ואחד בפרטיות ובתמידות את‬ ‫שלאחריו ‪ -‬היא 'בטחון'‪ ,‬אמונה שבבחינת 'פרט']‪.‬‬ ‫של 'שני חיי שרה'‪.‬‬ ‫מזונותיו בכל עת ובכל שעה‪.‬‬ ‫שני חלקי האמונה מקושרים זה בזה‬ ‫שתי מדרגות במצות האמונה‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫ושני חלקים אלו שבמדת ה'אמונה' תלויים ומקושרים‬ ‫וכדי לבאר הענין יש להקדים הקדמה כללית במצות‬ ‫זה בזה‪ .‬כי האמונה בכלליות בריאת העולם מביאה את‬ ‫האמונה בהשי"ת‪ .‬דהנה במצות ה'אמונה' נכללות שתי‬ ‫שתי מדרגות באמונה‪' :‬אמונה' כללית בבורא עולם ‪ -‬מכח‬ ‫מדרגות וחלקים; ואלו הם‪ :‬אמונה ובטחון‪.‬‬ ‫האדם לכך שיכיר את ההשגחה המיוחדת של הבורא‬ ‫מעשה בראשית‪ ,‬ו'בטחון' ‪ -‬אמונה בהשגחה הפרטית בחיי היום‬ ‫יתברך על כל מעשיו ונבראיו‪ .‬וכן לאידך גיסא‪ ,‬ההכרה‬ ‫יום‪ .‬והן כנגד 'שמע ישראל' ו'ברוך שם'‪ ,‬יחודא עילאה ויחודא‬ ‫'אמונה' ‪ -‬כללית‪' ,‬בטחון' ‪ -‬פרטית‬ ‫בהשגחה הפרטית ‪ -‬הגורמת הבטחון והסמיכה עליו ‪-‬‬ ‫תתאה‪ ,‬תורה שבכתב ותורה שבעל פה‪ .‬ולכן הכוונה מעכבת‬ ‫מחזקת ביותר את האמונה בבריאת העולמות‪.‬‬ ‫'אמונה' פירושה‪ :‬אמונה כללית בבורא עולם יתברך‪,‬‬ ‫ב'שמע ישראל' וב'פותח את ידך'‪.‬‬ ‫להאמין שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא‪,‬‬ ‫'שמע ישראל' ו'ברוך שם' ‪ -‬יחודא עילאה ויחודא תתאה‬ ‫וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא‬ ‫ושתי מדרגות הללו 'אמונה' ו'בטחון'‪ ,‬בחינות 'כלל' ו'פרט'‪,‬‬ ‫מאמיתת הימצאו (לשון הרמב"ם פ"א מהל' יסוה"ת ה"א)‪' .‬בטחון'‬ ‫פירושו‪ :‬המשכת האמונה הכללית לתוך פרטיות החיים של‬ ‫ב‬ ‫מכוונות גם כן כנגד שתי דרגות גילוי היחוד העליון‪ ,‬שהם‬ ‫אברהם אבינו ‪ -‬אמונה כללית‪,‬‬ ‫ענין שני פסוקי היחוד; 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד'‬ ‫האדם‪ ,‬לבטוח בה' בחיי יום‪-‬יומי‪ ,‬ולהאמין שהינו מנוהל‬ ‫(דברים ו‪ ,‬ד)‪ ,‬ו'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'‪ .‬שכן‬ ‫ומושגח על ידו על כל צעד ושעל‪.‬‬ ‫שרה אמנו ‪ -‬אמונה פרטית‬ ‫יחוד 'שמע ישראל'‪ ,‬המכונה בזוה"ק (ח"א יח‪' ):‬יחודא‬ ‫עילאה'‪ ,‬עניינו האמונה הכללית‪ ,‬להאמין בעצם מציאות‬ ‫אמונה ‪ -‬מבריאת העולם‪ ,‬בטחון ‪ -‬מן ההשגחה שאחריה‬ ‫הבורא‪ ,‬ושהוא לבדו אחד‪ .‬מאידך‪ ,‬דרגת היחוד שבבחינת‬ ‫והאמונה הכללית יסודה בבריאת העולם בששת ימי‬ ‫אברהם ושרה ‪ -‬כנגד שני חלקי האמונה‬ ‫בראשית‪ ,‬שכן מכח מה שברא הקב"ה את העולם כולו‬ ‫'ברוך שם' וגו'‪' ,‬יחודא תתאה'‪ ,‬הוא ענין התגלות היחוד‬ ‫על פי הדברים האלה שנתבאר בענין שתי המדרגות;‬ ‫וכל הנמצא בו‪ ,‬והמציא אותם מאין הגמור ליש‪ ,‬הרי כאן‬ ‫א‬ ‫לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו‪ .‬אמר לה‪,‬‬ ‫'כל אחד נדרש לעצמו' ‪ -‬ו'כולן שוין לטובה'‬ ‫אמונה ובטחון‪ ,‬כלליות ופרטיות‪ ,‬ולמדנו גם כן ששתי‬ ‫הקב"ה יושב ומזווג זיווגים‪ ,‬בתו של פלוני לפלוני‪ ,‬אשתו‬ ‫הוא שהעיד הכתוב על שרה אמנו לעת פטירתה 'ויהיו‬ ‫אלו הן כנגד שתי התורות; שבכתב ושבעל פה‪ ,‬מעתה‬ ‫של פלוני לפלוני‪ ,‬ממונו של פלוני לפלוני'‪ ,‬עיי"ש‬ ‫חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי‬ ‫נמשיך ונאמר‪ ,‬שגם 'אברהם' ו'שרה' ‪ -‬המכוונים לשני‬ ‫באורך‪.‬‬ ‫שרה'‪ .‬ופירש רש"י ז"ל בשם המדרש (בר"ר נח‪ ,‬א)‪' :‬לכך‬ ‫חלקי התורה‪ ,‬שהן בבחינת איש ואשה‪ ,‬משפיע ומקבל‬ ‫נכתב שנה בכל כלל וכלל‪ ,‬לומר לך שכל אחד נדרש‬ ‫כנודע ‪ -‬מכוונים לשני חלקי אמונה אלו‪.‬‬ ‫הזיווג ‪ -‬מעשה בראשית פרטי לכל יחיד‬ ‫לעצמו‪ ,‬בת ק' כבת כ' לחטא וכו' ובת כ' כבת ז'' וכו'‪.‬‬ ‫עולה מדבריהם ז"ל‪ ,‬כי מתחילה בששת ימי בראשית‬ ‫כלומר‪ ,‬שכל ימיה ושנותיה נדרשים לפרטים ולפרטי‬ ‫אברהם אבינו ‪' -‬ראש למאמינים'‬ ‫ברא השי"ת את כלליות הבריאה‪ .‬ועתה‪ ,‬אחר שהעולם‬ ‫פרטים‪ ,‬בת ק' כבת כ' וכו'‪ ,‬להורות על התגברותה‬ ‫דהנה אברהם אבינו שייך ודאי לדרגת האמונה‪ ,‬שכן הוא‬ ‫עומד על עמדו‪ ,‬יושב הקב"ה לזווג זיווגים בתו של פלוני‬ ‫בעבודה באופן של פרטים‪ .‬אך על כל זה מסיק הכתוב‬ ‫נחשב 'ראש למאמינים' (פס"ז שה"ש ד‪ ,‬ח)‪ ,‬ו'אמונה' זו היא‬ ‫לפלוני וכו'‪ .‬ועסק ה'זיווגים' הוא ענין השגחה הפרטית‬ ‫'שני חיי שרה'‪ ,‬שנדרש בו 'כולן שוין לטובה'‪ ,‬כלומר‬ ‫האמונה הכללית באלוקי עולם יתברך שברא את העולם‪,‬‬ ‫שעל כל אחד ואחד‪ ,‬שכן כל אדם יש לו את זיווג הפרטי‬ ‫שעבודתה ומסירת נפשה לה' בחיי היום יום בלי להחסיר‬ ‫וכפי שהגידו על ענין זה רבותינו ז"ל במדרש (בר"ר לט‪,‬‬ ‫המיוחד אליו‪ ,‬וזיווגו הפרטי נחשב כעין מעשה בראשית‬ ‫למלא את רצונו יתברך אף גם באחד מהם‪ ,‬היתה שוה‬ ‫א) 'משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה‬ ‫הנעשה לכל יחיד ויחיד בפרטות‪ ,‬והיינו שהקב"ה משגיח‬ ‫לטובה למסירות נפש הכללית של אברהם‪ ,‬כי גם זה נחשב‬ ‫אחת דולקת‪ ,‬אמר‪ ,‬תאמר שהבירה זו בלא מנהיג‪ .‬הציץ‬ ‫עליו בהשגחה עליונה להזמין לו את הזיווג שלו‪.‬‬ ‫כמוסר את נפשו על אמונתו בה'‪.‬‬ ‫עליו בעל הבירה‪ ,‬אמר לו אני הוא בעל הבירה‪ .‬כך לפי‬ ‫שהיה אבינו אברהם אומר‪ ,‬תאמר שהעולם הזה בלא‬ ‫כמו כן‪ ,‬הפריה ורביה של האדם ‪ -‬היוצאת מתוך ענין‬ ‫'יודע ה' ימי תמימים'‬ ‫מנהיג‪ ,‬הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם'‪.‬‬ ‫הזיווגים ‪ -‬הם גם כן כעין פרטים הנמשכים ממנו‪ ,‬כענין‬ ‫והיינו נמי מה שסמכו שם במדרש את הפסוק (תהלים‬ ‫וכן אמרו ז"ל (שם יב‪ ,‬ט) על הפסוק (לעיל ב‪ ,‬ד) 'אלה‬ ‫הפרט הנמשך מן הכלל‪ .‬ועל כן מקושר עסק זה לדרגת‬ ‫לז‪ ,‬יח) 'יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה'‪ ,‬ואמרו‬ ‫תולדות השמים וארץ בהבראם ביום עשות ה' אלקים ארץ‬ ‫אמונה הפרטית‪.‬‬ ‫'כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים'‪ .‬התכוונו בזה‪,‬‬ ‫ושמים'‪ ,‬ש'בהבראם' הוא אותיות 'באברהם'‪ .‬הרי שאברהם‬ ‫כי לעומת המסירות נפש הגדולה והנשגבה שראינו אצל‬ ‫אבינו הוא שנתגלה על ידו שנברא העולם ע"י הקב"ה‪.‬‬ ‫השגחה גלויה בענין השידוכים‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬שבאה בתוקפא ובגבורתא יתירה‪ ,‬והם‬ ‫ואכן נודע בשערים‪ ,‬כי בענין זיווגים ושידוכים בולטת‬ ‫דברים נוראים שניתנו להתפרסם קבל תבל ומלואה‪,‬‬ ‫עשרה נסיונות כנגד עשרה מאמרות‬ ‫מאוד השגחה עליונה ומיוחדת מלמעלה‪ ,‬כי בעסק זה ניתן‬ ‫אשר לכאורה לא מצינו כן אצל שרה אמנו‪ ,‬אמנם על‬ ‫(הובא‬ ‫עוד נראה הדבר‪ ,‬מהא דאיתא במדרש אגדה‬ ‫לראות עין בעין יד ה' הפועל ועושה את כל אלה‪ ,‬מעין‬ ‫כך נאמר 'יודע ה' ימי תמימים'‪ ,‬כלומר שהקב"ה בעצמו‬ ‫ברש"י אבות פ"ה מ"ג) שהעשרה נסיונות שנתנסה בהן אברהם‬ ‫אותה ההתגלות שבעת בריאת שמים וארץ‪.‬‬ ‫יודע ומכיר מקרוב את העבודה היום‪-‬יומית של תמימיו‪,‬‬ ‫אבינו‪ ,‬מכוונים כנגד העשרה מאמרות שבהן נברא העולם‪,‬‬ ‫המוסרים נפשם בעבודתם הפרטית אליו בכל יום ויום‪,‬‬ ‫ללמדך שבזכותו העולם עומד‪ .‬הרי מכל זה חזינן בהדיא‬ ‫'ממונו של פלוני לפלוני' ‪ -‬הפרנסה כעין זיווג‬ ‫שהם לכאורה דברים קטנים ופשוטים שאין בני אדם‬ ‫שייכותו של אברהם אבינו לשורש הבריאה‪ ,‬המעידה על‬ ‫והשגחה פרטית זו המתגלית בעסק הזיווגים‪ ,‬מופיעה‬ ‫מכירים חשיבותם‪ ,‬אמנם הקב"ה הוא היודע ודאי את‬ ‫אלוקי עולם שבראה יש מאין‪.‬‬ ‫גם בענין הזמנת המזונות לכל בריה‪ ,‬שכן פרנסת האדם‬ ‫מעלת עבודות הללו‪ ,‬ונחלתם לעולם תהיה‪.‬‬ ‫נחשבת גם כן כעין זיווג‪ ,‬כמאמרם ז"ל הנזכר 'ממונו‬ ‫[ואכן זה ודאי כי יש לו לאברהם אבינו שייכות גם‬ ‫של פלוני לפלוני'‪ .‬וכן אמרינן בגמ' (סנהדרין פא‪' ).‬דרש‬ ‫לאמונה הפרטית‪ ,‬מדת הבטחון‪ ,‬כי הלא הכלל הוא‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫רב אחא ברבי חנינא‪ ,‬מאי דכתיב וכו' 'ואת אשת רעהו‬ ‫השורש לכל הפרטים המסתעפים ממנו‪ ,‬כטעם 'אין בכלל‬ ‫לא טימא' (יחזקאל יח‪ ,‬ו)‪ ,‬שלא ירד לאומנות חבירו'‪ .‬כי‬ ‫אברהם אבינו‪' ,‬ראש למאמינים'‪ ,‬עיקרו באמונה הכללית ‪-‬‬ ‫אלא מה שבפרט'‪ .‬אלא שמכל מקום עיקר עניינו ומדתו‬ ‫כל אדם יש לו אומנות המיוחדת אליו דוקא‪ ,‬שעל ידה‬ ‫'בהבראם' באברהם‪ ,‬ועשרה נסיונות כנגד עשרה מאמרות‪.‬‬ ‫בפשטות הוא במדת האמונה הכללית בהשי"ת]‪.‬‬ ‫משפיע לו הקב"ה את מזונותיו‪ ,‬ומן השמים מזמינים‬ ‫שרה אמנו עיקרה באמונה הפרטית ‪ -‬עבודה ומסירות נפש בכל‬ ‫ומכוונים את כל אדם בהשגחה פרטית אל האומנות‬ ‫יום ויום‪' .‬כל אחד נדרש לעצמו'‪ ,‬ועם כל זה 'כולן שוין לטובה' ‪-‬‬ ‫שרה אמנו ‪ -‬אמונה בפרטי חיי היום יום‬ ‫והפרנסה המיוחדת אליו‪.‬‬ ‫שוה למסירות נפשו של אברהם‪' .‬יודע ה' ימי תמימים'‪.‬‬ ‫מאידך‪ ,‬שרה אמנו‪ ,‬מדרגת תורה שבעל פה‪ ,‬שייכת‬ ‫יותר לאמונה הפרטית‪ ,‬בחינת יחודא תתאה‪ ,‬שעניינו מדת‬ ‫המזונות ‪ -‬המשכת חיות מחודשת בכל יום‬ ‫האמונה המתחלקת לפרטים בחיי יום יום‪ .‬שכן לעומת‬ ‫מה שראינו באברהם אבינו שעשה ופעל דברים גדולים‬ ‫יתרה מזו‪ ,‬כל עצם עסק הפרנסה והמזונות שהקב"ה‬ ‫ג‬ ‫וכלליים ביותר‪ ,‬כענין שהפיל את עצמו לתוך כבשן האש‬ ‫זיווגים ומזונות ‪ -‬השגחה‬ ‫זן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כנים (ע"ז ג‪ ,):‬עניינו‬ ‫‪ -‬המשכת חיות פרטיות אל הנברא‪ .‬שכן מתחילה ברא‬ ‫על דבר כבוד שמו יתברך‪ ,‬והיה מוכן לשחוט את בנו‬ ‫פרטית כעין מעשה בראשית‬ ‫הקב"ה את האדם והמשיך בתוכו חיות כללית‪ ,‬ויהי‬ ‫יחידו על גבי המזבח מפני ציווי הבורא‪ ,‬וכדומה‪ ,‬הנה‬ ‫האדם לנפש חיה‪ .‬אמנם את חיות כללית זו הנמצאת‬ ‫אצל אמנו שרה לא מצינו לכאורה גדולות ונצורות כאלו‪,‬‬ ‫בתוכו עליו לחדש בכל יום מחדש‪ ,‬וחיות זו המתחדשת‬ ‫ולכאורה לא נתגלה אצלה האמונה הגדולה בהשי"ת‬ ‫המשכת האמונה הכללית לפרטים‬ ‫באותו תוקף כפי שהיה מופיע ונראה אצל אברהם בעלה‪.‬‬ ‫בכל עת נמשכת לו ע"י המזונות שהוא אוכל‪ ,‬כי רק‬ ‫על ידו יש לו קיום תמידי‪ ,‬ולולא כן תצא נפשו באפו‬ ‫הנה נתבאר שהאמונה הכללית שהתגלה בשעת בריאת‬ ‫חלילה‪.‬‬ ‫העולם בששת ימי בראשית‪ ,‬נמשכה אחר כך לפרטים‬ ‫עבודת כל יום ויום במסירות נפש‬ ‫בכל ימי הבריאה‪ ,‬שמתוך ההשגחה הנראה בחיי היום‬ ‫אך מאידך גיסא‪ ,‬הצטיינה הצדקת שרה בעבודה הפרטית‬ ‫'נותן לחם לכל בשר' ‪ -‬מעשה בראשית החוזר‬ ‫יום יכול כל נברא לעמוד ולהכיר את מציאות הבורא‬ ‫לה'‪ ,‬והיינו שבכל יום ויום מימי חייה ושנותיה עלי אדמות‬ ‫לכל יחיד‬ ‫יתברך‪ ,‬והשגחתו הפרטית על כל מעשיו‪ .‬ונבוא להרחיב‬ ‫היתה היא ממלאה את תפקידה ותכליתה של אותו היום‪,‬‬ ‫נמצא אפוא‪ ,‬כי המשכת המזונות אל הנברא‪ ,‬היא‬ ‫קצת את הדברים‪.‬‬ ‫בעבודת השם ובמסירות נפש אליו ע"י עשיית רצונו‬ ‫'מעשה בראשית' פרטי החוזר על עצמו כסדר לכל יחיד‬ ‫ושבירת היצר‪ ,‬וכדומה‪ ,‬הכל כפי שנדרש מאיתה באותו‬ ‫ויחיד)א( ‪ .‬והיינו כאמור‪ ,‬כי כדרך שברא השי"ת את העולם‬ ‫'הקב"ה יושב ומזווג זיווגים'‬ ‫זמן ובאותו מקום‪ .‬והנה בכך נמשכה אמונתה ומסירתה‬ ‫בכלליותו בששת ימי בראשית‪ ,‬כן נמי לאחר הבריאה‬ ‫דהנה איתא במדרש (שם סח‪ ,‬ד)‪ ,‬וזה לשונם‪' :‬מטרונה‬ ‫להשי"ת באופן של פרטיות‪ ,‬והיינו שהיתה ממלאה את כל‬ ‫הוא משגיח עליו בפרטיות בכל עת‪ ,‬והשגחה זו מתגלית‬ ‫שאלה את רבי יוסי בר חלפתא‪ ,‬אמרה לו‪ ,‬לכמה ימים‬ ‫ריבוי הפרטים של רבות הימים והשנים שחיה ‪ -‬באמונה‬ ‫ע"י שהוא נותן לחם לכל בשר ומשביע לכל חי רצון)ב( ‪.‬‬ ‫ברא הקב"ה את עולמו‪ ,‬אמר לה לששת ימים‪ .‬אמרה‬ ‫שלימה ובעבודת בוראה‪.‬‬ ‫א‪ .‬ובענין זה שנתבאר שהן עסק הזיווגים והן עסק הפרנסה מורים על השגחה התמידית מלמעלה על כל נברא בכל עת ובכל שעה‪ ,‬ושהם נחשבים כעין מעשה בראשית פרטי לכל‬ ‫יחיד ויחיד‪ ,‬הנה כי כן חזינן בחז"ל שהשוו את שני אלו‪ ,‬ודימו אותם לקריעת ים סוף‪ .‬אמרו ז"ל בפסחים (קיח‪ ).‬לגבי עסק המזונות 'קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף'‪ ,‬וכעין‬ ‫זה אמרו בסוטה (ב‪ ).‬לגבי זיווגים 'וקשין לזווגן כקריעת ים סוף'‪ .‬הרי ששנים אלו עולים בקנה אחד‪ .‬והתדמותם לקריעת ים סוף מתבאר גם כן עפ"י דברינו‪ .‬שכן קריעת ים סוף‬ ‫‪ -‬שהיא יצירת ארץ ויבשה בתוך הים ‪ -‬נחשבת כעין בריאת העולם‪ ,‬שמתחילה היה העולם מים במים‪ ,‬ויאמר אלקים 'יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה'‪,‬‬ ‫ויהי כן (לעיל א‪ ,‬ט)‪ .‬ואשר אכן מיד באותה שעה התנה הקב"ה עם המים שיבקעו שוב בשביל ישראל‪ ,‬כטעם הכתוב (שמות יד‪ ,‬כז) 'וישב הים לפנות בוקר לאיתנו' ‪' -‬לתנאו' (שמו"ר‬ ‫כא‪ ,‬ו)‪ .‬ומעתה‪ ,‬עסק הפרנסה והזיווגים שנדמו לקריעת הים‪ ,‬היינו שהם חשובים גם כן כבריאת העולם ‪ -‬בדרך פרטי ‪ -‬לכל נברא ונברא‪ ,‬ועל ידם מתחדשת ומתחזקת האמונה בה'‬ ‫המשגיח על כל פרט ופרט ממעשיו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬וענין זה יש להעמיס בדברי המשנה שפתח בהם רבינו הקדוש את הש"ס 'מאימתי קורין את שמע בערבין‪ ,‬משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'‪ .‬ולדברינו נפרש 'קורין את‬ ‫שמע בערבין'‪ ,‬דהיינו‪ :‬התגלות האמונה של דרגת לילה‪ ,‬האמונה שבבחי' תורה שבעל פה‪ ,‬וכפי שנודע שתורה שבעל פה שייכת ביותר לזמן הלילה (ראה פרקי דר"א פמ"ו; תנחומא תשא‬ ‫כח)‪ ,‬וכמו כן עיקר קריאת שמע של ערבית הוא 'ברוך שם' וגו' [אלא שכוללים בו גם מדת יום ‪' -‬שמע ישראל'‪ .‬וכן להיפך‪ ,‬עיקר קריאת שמע ביום הוא 'שמע ישראל'‪ ,‬וכוללים‬ ‫ב‬ ‫אם כן זה ודאי שעשיית ההיפך של רצון ה' בכדי להביא‬ ‫ויקח את רבקה וגו' וינחם יצחק אחרי אמו'‪ ,‬וכדברי רש"י‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫טרף לביתו ‪ -‬לא תצלח‪ .‬ובהכרח עליו להיות נושא ונותן‬ ‫שם‪' :‬ויביאה האהלה‪ ,‬והרי היא שרה אמו‪ ,‬כלומר ונעשית‬ ‫באמונה‪ ,‬כי בגלל הדבר הזה יברכו ה' אלוקיו‪ .‬ואילו‬ ‫דוגמת שרה אמו'‪.‬‬ ‫מאז ששת ימי בראשית 'הקב"ה יושב ומזווג זיווגים' ‪ -‬השגחה‬ ‫פרטית על כל יחיד‪ .‬וכן הפרנסה כעין זיווג‪' ,‬ממונו של פלוני‬ ‫פרנסה כזו הבאה שלא עפ"י דרכי התורה‪ ,‬אלא ע"י גזילה‬ ‫לפלוני'‪ ,‬ולכל אחד אומנות המיוחדת לו‪ .‬המזונות ממשיכים‬ ‫וגניבה וכדומה‪ ,‬בוודאי אינו רואה בה סימן ברכה‪ .‬וכאשר‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫חיות מחודשת בכל יום‪ ,‬והם מעשה בראשית פרטי לכל נברא‪.‬‬ ‫האדם נכשל חלילה בעסק משא ומתן באמונה‪ ,‬ומעשיו‬ ‫מוכיחים עליו שאין לו גם משהו ממדת הבטחון בבוראו‬ ‫שליחות אליעזר לזיווג יצחק ‪ -‬גילוי השגחה פרטית בכל צעד‪,‬‬ ‫יתברך‪ ,‬בודאי לא יוכל לראות את ההשגחה העליונה‬ ‫ורבקה בבחינת 'ברוך שם' ‪' -‬כד' ו'שכמה'‪ .‬לכן האריכה התורה‬ ‫המיוחדת בענייני מזונותיו‪.‬‬ ‫בפרטי הפרשה וכפלה אותה‪ ,‬עד שהודו 'מה' יצא הדבר'‪.‬‬ ‫ד‬ ‫פרשת אליעזר ‪ -‬גילוי ההשגחה‬ ‫ונסמכה ל'שני חיי שרה'‪ ,‬כי זו מדתה של שרה‪ ,‬ורבקה 'נעשית‬ ‫העליונה בעסק השידוכים‬ ‫'הפרד נא מעלי'‬ ‫דוגמת שרה אמו'‪.‬‬ ‫ולפי זה‪ ,‬כאשר רועי מקנה לוט נכשלו בגזל‪ ,‬והיו‬ ‫מרעים בהמתם בשדות אחרים‪ ,‬לא היה אפשר להראות‬ ‫ה‬ ‫ומעתה‪ ,‬ביסוד זה נבוא לבאר פרשתו של אליעזר שנאמרה‬ ‫התקרבות לוט לאברהם ‪-‬‬ ‫ללוט את ההשגחה הפרטית בעסק הפרנסה‪ ,‬ומעתה לא‬ ‫היה עוד דרך ואמצעי לאברהם אבינו לקרב את לוט‬ ‫בפרשתן‪ ,‬כהמשך לתחילת הפרשה ב'שני חיי שרה'‪.‬‬ ‫חיבור שתי דרגות האמונה‬ ‫אליו‪ ,‬שכן כאמור כל טעם קירובו לא היה רק מכח‬ ‫האמונה הפרטית שהופיעה אצלו תמיד‪ .‬ולכך אמר לו‬ ‫השגחה פרטית בשליחות אליעזר‬ ‫אברהם אבינו 'הפרד נא מעלי' (שם פסוק ט')‪ ,‬כי מעתה‬ ‫כי הנה אליעזר עבד אברהם נשתלח להביא זיווג ליצחק‬ ‫אין לי עוד קשר עמך שאוכל לקרב אותך אל האמונה‪.‬‬ ‫והנה ביסוד זה ניתן לבאר קצת גם פרשתו של לוט‪,‬‬ ‫אבינו‪ ,‬ואשר ענין הזיווג הוא ההשגחה הפרטית הנמשכת‬ ‫מה שמתחילה קירב אותו אברהם אבינו‪ ,‬ובהליכתו לארץ‬ ‫אחר כלליות האמונה‪ .‬ואכן כי כן מצינו‪ ,‬שבעובדא זו‬ ‫'כולה משקה‪ ...‬כארץ מצרים' ‪ -‬שפע בלא בטחון‬ ‫ישראל הלך עמו לוט‪ ,‬כמו שנאמר (לעיל יב‪ ,‬ד) 'וילך אברם‬ ‫נתגלה השגחה פרטית יתירה שליוותה את אליעזר בכל‬ ‫כאשר דבר אליו ה'‪ ,‬וילך אתו לוט'‪ ,‬ואילו אחר כך נתרחק‬ ‫מהלך הדברים‪ .‬כגון מה שמיד אחר שהפיל תחילה תחנתו‬ ‫ובאותה שעה נשא לוט את עיניו‪ ,‬וירא את כל ככר‬ ‫מאיתו‪ .‬ועפ"י האמור יהל אור על פרשה סתומה זו‪.‬‬ ‫הירדן כי כולה משקה (פסוק י')‪ .‬והיינו שראה והסתכל‬ ‫לפני קונו על הצלחת העסק‪ ,‬עוד טרם כילה לדבר‪ ,‬והנה‬ ‫לוט על השפע הרב שישנו בככר הירדן‪ ,‬וכל זה גם בלי‬ ‫מיד רבקה ‪ -‬בת בתואל ממשפחת אברהם ‪ -‬יוצאת וכדה‬ ‫לוט ‪ -‬נשמת משיח‪ ,‬ושייכותו למדת הבטחון‬ ‫היות בטחונם בה'‪ ,‬וזה כענין דמסיק התם 'כגן ה' כארץ‬ ‫על שכמה‪ .‬וכהנה וכהנה רבות‪ ,‬על כל צעד ושעל היתה‬ ‫מצרים בואכה צוער'‪ ,‬כלומר שההשפעה שבככר הירדן‬ ‫דהנה מה שהשתדל אברהם אבינו לקרב אותו‪ ,‬הוא מטעם‬ ‫אליו ההשגחה גלויה וניכרת מאוד‪.‬‬ ‫היתה כעין אותה של ארץ מצרים‪ ,‬שאין היא צריכה‬ ‫שהיתה גנוזה בתוכו נשמת משיח בן דוד (כמו שהארכנו בו‬ ‫לשפע הגשמים הבא מלמעלה‪ ,‬כי אין גשמים יורדים בו‬ ‫בגליון הקודם)‪ .‬ודוד המלך הלא הוא בבחינת מדת המלכות‪,‬‬ ‫'וכדה על שכמה' ‪ -‬רבקה בבחינת 'ברוך שם'‬ ‫כבשאר ארצות‪ ,‬ואין צריכים להתפלל שם על הגשמים‪,‬‬ ‫ומלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה (תיקו"ז יז‪ .).‬נמצא‪,‬‬ ‫עוד זאת נודע מדברי התיקונים (מו‪-:‬מז‪ .‬וראה ע"ח שכ"א פ"ב)‪,‬‬ ‫ועד שיכל פרעה לומר 'לי יאורי ואני עשיתיני' (יחזקאל‬ ‫שהיתה לו ללוט שייכות יתרה לתורה שבעל פה‪ .‬ולפי‬ ‫שרבקה אמנו שייכת לבחינת 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם‬ ‫כט‪ ,‬ג)‪ .‬ובראותו כן‪ ,‬התאוה גם לוט לשפע כזה הניתן בלי‬ ‫האמור היינו לומר‪ ,‬שהוא דבק ביותר במדרגת אמונה‬ ‫ועד'‪ .‬וכמו שאמרו שם על הפסוק (כד‪ ,‬טו‪-‬טז) 'והנה רבקה‬ ‫צורך להשים בטחונו בה' ח"ו‪.‬‬ ‫הפרטית‪ ,‬מדת הבטחון‪ .‬וכמו כן היה הוא אחי שרה אמנו‬ ‫יוצאת וגו' וכדה על שכמה וגו'‪ .‬ותרד העינה ותמלא כדה‬ ‫שעמדה בבחינה זו כדלעיל‪ .‬ולפיכך צירף אותו אברהם‬ ‫ותעל'‪ ,‬ש'כד' מרמז על כ"ד האותיות של ברוך שם וגו'‪,‬‬ ‫'ויסע לוט מקדם' ‪ -‬הסיע עצמו מקדמונו של עולם‬ ‫אבינו אליו‪ ,‬בכדי לגלות על ידו מדת האמונה גם בחלק‬ ‫ו'שכמה' מגזרת 'שכם'‪ ,‬הוא נוטריקון ש'ם כ'בוד מ'לכותו‪.‬‬ ‫הפרטים‪ ,‬ולחבר אותו עם האמונה הכללית‪ ,‬יחדיו יהיו‬ ‫הרי שכל עצם העסק עם רבקה שייך לבחינת יחודא תתאה‪,‬‬ ‫וזהו שממשיך הכתוב לומר (פסוק יא) 'ויבחר לו לוט את‬ ‫תמים על ראשו‪.‬‬ ‫כל ככר הירדן ויסע לוט מקדם‪ ,‬ויפרדו איש מעל אחיו'‪,‬‬ ‫דרגת הבטחון‪ ,‬שהיא האמונה הנמשכת אל הפרטים‪.‬‬ ‫כלומר שבזה שבחר לו לוט את ככר הירדן‪ ,‬שהיא השפעה‬ ‫'בן חמש שנים ושבעים שנה' ‪ -‬כמנין 'בטחון'‬ ‫בלי סמיכה ובטחון על השי"ת‪ ,‬בזה גופא נסע הוא מעם‬ ‫טעם אריכות פרשת אליעזר‬ ‫אברהם [כפירוש הראשון ברש"י]‪ ,‬ונפרדו איש מעל אחיו‪,‬‬ ‫וזהו גם כן מה שמסיק הכתוב שם 'ואברם בן חמש‬ ‫והנה מטעם זה גופא הוא שהאריכה התורה מאוד‬ ‫כיון שכל עצם מהותו של אברהם אבינו הלא היא האמונה‬ ‫שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן'‪ ,‬שכן תיבת 'בטחון' עולה‬ ‫בפרשתו של אליעזר‪ ,‬וסיפרה בפרוטרוט את כל הקורות‬ ‫בה'‪ ,‬ובדבקות האמונה חי הצדיק הזה כל ימי חייו‪ .‬והיינו‬ ‫במספרו כמנין 'חמש ושבעים'‪ ,‬והוא כמנין שם 'אכדט"ם'‬ ‫איתו עד לכל פרט וסעיף קטן שבה‪ ,‬לא חסרה דבר‪.‬‬ ‫נמי מה שדרשו חז"ל ב'ויסע לוט מקדם' (רש"י בפירוש‬ ‫עם הכולל‪ ,‬שהוא שם הבטחון (שעה"כ ספירת העומר דרוש‬ ‫כי מאחר שבסיפור זה הלא נתגלתה האמונה בפרטיות‪,‬‬ ‫השני‪ ,‬עפ"י בר"ר מא‪ ,‬ז)‪' ,‬שהסיע עצמו מקדמונו של עולם'‪.‬‬ ‫יב)‪ .‬וללמד יצא‪ ,‬שטעם התקרבותו אליו היה כדי לפרסם‬ ‫הנה גילוי הפרטים בא בהרחבה מרובה‪ ,‬מה אירע בשעה‬ ‫כי כאמור‪ ,‬האופן היחידי לקרב אותו להקב"ה היה ע"י‬ ‫את מדת הבטחון‪.‬‬ ‫פלונית‪ ,‬ומה אירע בשעה אחרת‪ ,‬וכמו כן חזרה עליו‬ ‫ההיראות ההשגחה הפרטית שמלמעלה‪ ,‬אמנם הוא הסיע‬ ‫התורה פעם נוספת כדי להדגיש עוד נקודות והשגחות‬ ‫'ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט'‬ ‫עצמו מהשגחה זו‪ ,‬וממילא לא ניתן עוד לקרבו‪ ,‬ויפרדו‬ ‫פרטיות שלא דקדק בהם בפעם הראשונה‪ .‬וכל אריכות‬ ‫איש מעל אחיו‪.‬‬ ‫אמנם למעשה נתרחק לוט מעל אברהם‪ ,‬והיה זה מפאת‬ ‫זו באה בכדי לגלות את ההשגחה המיוחדת והפרטית‬ ‫הריב שהיה בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט‬ ‫שליותה אותו בכל הזמן‪ ,‬עד שלבן ובתואל בעצמם הודו‬ ‫אולם בני ישראל‪ ,‬זרע אברהם אוהבו‪ ,‬ההולכים בעקבות‬ ‫(שם יג‪ ,‬ז)‪ ,‬ופירש"י‪' :‬לפי שהיו רועים של לוט רשעים‬ ‫ואמרו 'מה' ‪ -‬ודאי ‪ -‬יצא הדבר' (שם פסוק נ)‪.‬‬ ‫אבותיהם שהאמינו בה' ובטחו בו בכל עת‪ ,‬אותם יצליח‬ ‫ומרעים בהמתם בשדות אחרים‪ ,‬ורועי אברם מוכיחים‬ ‫ה' דרכם וינחם בדרך האמת‪ ,‬ולא יעזוב חסדו ואמיתו‬ ‫אותם על הגזל'‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ועומק עניינו מתבאר גם כן‬ ‫סמיכות פרשת אליעזר ל'שני חיי שרה'‬ ‫מהם לעד ולנצח נצחים‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫עפ"י האמור‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬לפי האמור לעיל בריש המאמר‪ ,‬הרי מדרגה זו‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫של האמונה בפרטיות הלא היא מדתה של שרה אמנו‪,‬‬ ‫בלא בטחון ‪ -‬אין רואים השגחה בפרנסה‬ ‫שדבקה באמונתה ובבטחונה בה' וחיתה בה כל ימי חייה‪.‬‬ ‫אברהם קירב את לוט‪ ,‬שהיתה בו נשמת משיח ושייכות לתורה‬ ‫דהנה נתבאר כי ההשגחה הפרטית מתגלית ביותר‬ ‫מעתה שפיר סמכה התורה את פרשתו של אליעזר עבד‬ ‫שבעל פה ולמדת הבטחון ‪' -‬בן חמש שנים ושבעים שנה' כמנין‬ ‫אצל מזונותיו של אדם‪ .‬אמנם בכדי שיזכה האדם לראות‬ ‫אברהם ועסק הזיווגים מיד אחר פרשת 'שני חיי שרה'‪ ,‬כי‬ ‫'בטחון'‪ .‬אך כשנכשלו רועיו בגזל‪ ,‬לא היה אפשר להראות לו‬ ‫השגחה פרטית בעסק פרנסתו‪ ,‬נדרש ממנו לכל הפחות‬ ‫שתיהן שייכות ומקושרות אהדדי‪ .‬ועל זה מסיים הכתוב‬ ‫השגחה פרטית בפרנסה‪ ,‬ונפרד ממנו‪ .‬בחר בככר הירדן ‪ -‬שפע‬ ‫איזו מדרגה של בטחון‪ .‬והיינו שלכל הפחות עליו לדעת‪,‬‬ ‫על זיווג זה (שם פסוק סז) 'ויביאה יצחק האהלה שרה אמו‬ ‫בלא בטחון‪ ,‬כארץ מצרים‪ ,‬והסיע עצמו מקדמונו של עולם‪.‬‬ ‫כי מאחר שהשי"ת הוא שזן ומפרנס לכל בריה די מחסורה‪,‬‬ ‫גם את מדת לילה 'ברוך שם'‪ ,‬כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום (ברכות יא‪ .]):‬והנה על כך שואלת המשנה 'מאימתי קורין את שמע בערבין'‪ ,‬כלומר‪ ,‬היאך אפשר להמשיך‬ ‫את האמונה שבזמן הערבית‪ ,‬מדת הבטחון‪ .‬ומשני 'משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן'‪ ,‬כלומר שבשעה שהכהנים אוכלים את תרומתן‪ ,‬שהתרומה הניתנת להם היא היא‬ ‫המזונות והפרנסה שלהם‪ ,‬ובהכרח עליהם לחיות עם בטחון בבוראם‪ ,‬כי הרי אין להם נחלה בארץ‪ ,‬ובענין המזונות הלא ניכר ביותר ההשגחה הפרטית שעל כל נברא‪ ,‬הנה שעה זו‬ ‫היא זמן התגלות האמונה שבערבין‪ ,‬בחינת בטחון‪ .‬ונרמז הדבר בתיבת 'כהן' העולה כמנין 'בטחון'‪ ,‬וכן הוא בגימ' 'לילה'‪ ,‬להורות על שהלילה הוא זמן התגברות מדת הבטחון בה'‬ ‫בעסק הפרנסה‪ ,‬כטעם 'ואמונתך בלילות' (תהלים צב‪ ,‬ג)‪ .‬וכענין שמצינו בכתובים אצל המן 'וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו' (במדבר יא‪ ,‬ט)‪ .‬הרי שהלילה הוא זמן המשכת‬ ‫שפע המזונות‪ .‬ומעתה‪ ,‬הנה הכהנים באכילתם את תרומתן ממשיכים הארה של מדת בטחון בענין הפרנסה‪ ,‬שיראה האדם את ההשגחה העליונה בענייני המזונות‪ ,‬ומכח זה אפשר‬ ‫לו לקרוא את שמע ולראות את אחדות הבורא בערבין‪( .‬ובדברים אלו יש להאריך עוד שם בסוגיית הגמ'‪ ,‬ואכ"מ)‪.‬‬ ‫ג‬ ‫דברים נעימים‬ ‫עשרה זהב משקלם (כד‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫הפשוטים [ד' פעמים הוי״ה‪ ,‬בבחי' ביטול של חד בתרי‪ ,‬ב'‬ ‫פירש רש״י‪' :‬שני צמידים‪ ,‬רמז לשני לוחות מצומדות‪ .‬עשרה‬ ‫פעמים הוי״ה על כל 'דין']‪ .‬ויש לומר כי את זו ההמתקה פעל‬ ‫דברי נועם ופרפראות‬ ‫זהב משקלם‪ ,‬רמז לעשרת הדברות שבהן'‪ .‬ולכאורה צריך ביאור‪,‬‬ ‫אליעזר בזה שהבריך את הגמלים מחוץ לעיר‪ ,‬כי 'הגמלים'‬ ‫על הפרשה ומועדי השנה‬ ‫הוא בגי' המילויים כנ״ל‪ ,‬ואילו 'חוץ' עולה בגי' ד' פעמים‬ ‫מדוע רמז כאן על ענין מתן תורה‪.‬‬ ‫הוי״ה פשוטים‪ ,‬ולכן על ידי זה התקיים 'יברך' שהוא בגי' ד'‬ ‫ויבואר בהקדם מה שאמרו חז״ל כי התורה לא פתחה באות א'‬ ‫המילואים עם פשוטיהם כנ״ל‪ .‬ויש להוסיף כי לכן הגיע לבן‬ ‫מפני שהיא מורה על 'ארור' (ב״ר א‪ ,‬י)‪ ,‬ומצד שני כתוב שהקב״ה‬ ‫וראה שעומד על הגמלים אמר ״למה תעמוד בחוץ״ (כד‪ ,‬לא)‪,‬‬ ‫שמר את האות א' עבור מתן תורה שבו פתח הכתוב ב״אנכי״‬ ‫כי הוא לא רצה שיומשכו השמות הפשוטים אל המילואים‪ ,‬ברצותו‬ ‫א‬ ‫(שמות כ‪ ,‬ב; ב״ר שם)‪ .‬ולכאורה תמוה ביותר‪ ,‬אם אות א' מרמזת‬ ‫להגביר ח״ו את מדת הדין בבחי' 'מגפה' הנ״ל‪ ,‬ולכן רצה שישארו‬ ‫על קללה‪ ,‬עד שאי אפשר להתחיל בה את התורה‪ ,‬אם כן איך‬ ‫'הגמלים' בלי צירוף 'חוץ' אליהם‪.‬‬ ‫רמזי שם הוי״ה ואדנ״י בקבורתה של שרה אמנו‬ ‫מתחילים עשרת הדברות באות זו‪.‬‬ ‫ובזמן דור המדבר כאשר היתה המגפה בעדת ה'‪ ,‬נאמר על אהרן‬ ‫ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון (כג‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫אבל יש לומר בזה‪ ,‬כי התורה יש בה כח מיוחד להפך אפילו‬ ‫הכהן ״וירץ אל תוך הקהל״ (במדבר יז‪ ,‬יב)‪ ,‬ואיתא בספרים כי בתיבת‬ ‫שם העיר 'חבֹרֹן' הוא בגי' י' פעמים שם 'הוי״ה'‪ ,‬ונקראת 'קרית‬ ‫את הארור להיות ברוך‪ .‬ואז אדרבה יש תוספת מיוחדת בברכה‬ ‫'וירץ' נרמז התיקון לענין המגפה‪ ,‬כי בחילוף אותיות א״ת ב״ש של‬ ‫ארבע' כי היא מתחלקת גם לגי' של ד' פעמים שם 'אדנ״י' [ומנין‬ ‫מ'ג'פ'ה' הרי זה אותיות ו'י'ר'ץ' (בעה״ט שם‪ ,‬עשרה מאמרות מאמר חיקור‬ ‫זה המצרף בין עשרה פעמים 'הוי״ה' לארבעה פעמים 'אדנ״י'‪,‬‬ ‫זו‪ ,‬כי הברכה שיש בארור הנהפך לברוך גדולה פי כמה [כמו‬ ‫דין ח״א פט״ו)‪ .‬ובזה יש לפרש מה שנאמר כאן על אליעזר ״וירץ‬ ‫מורה על ענין רשות היחיד אשר רחבו ארבעה טפחים וגבהו‬ ‫שנתבאר כמה פעמים באריכות‪ ,‬כי בעצם הרי זו ברכה גדולה‪,‬‬ ‫העבד לקראתה״ (כד‪ ,‬יז)‪ ,‬כי היה זה חלק מן העסק שלו להמתיק‬ ‫עשרה‪ .‬ויהיה הגובה מורה על בחי' הדכר‪ ,‬והרוחב על בחי'‬ ‫אלא לפי שאין הבריאה ראויה לה‪ ,‬הרי היא נהפכת לקללה‪ .‬אבל‬ ‫את דיני 'הגמלים'‪ .‬וזה הוא גם ענין מה שקפצה לו הארץ כמו‬ ‫הנוק'‪ ,‬ואכמ״ל]‪.‬‬ ‫על ידי התורה יכולים לקבל ברכה גדולה זו‪ ,‬ואז ודאי הרי היא‬ ‫שנאמר ״ואבוא היום אל העין״ (כד‪ ,‬מב וברש״י שם)‪ ,‬שהוא ענין של‬ ‫ברכה גדולה ביותר]‪ .‬ולכן אמרו חז״ל (ב״מ פה‪ ,):‬כי הטעם למה‬ ‫ריצה אשר על ידו ממתיקים את דיני המגפה‪.‬‬ ‫ויש לרמז בשני חיי שרה על שתי בחינות אלו במקום קבורתה‪,‬‬ ‫אבדה הארץ‪ ,‬הוא מפני 'שלא ברכו בתורה תחלה'‪ .‬והיינו כי‬ ‫כי כאשר הגיעה לארץ ישראל אשר היא מכונה 'ארץ החיים' (עי'‬ ‫בתורה מונחת ברכה גדולה‪ ,‬אשר מהפכת גם את הארור לברוך‪,‬‬ ‫ותיבת 'וירץ' הוא בגי' 'דבש'‪ ,‬שהוא ענין של המתקה‪ .‬ויש‬ ‫כתובות קיא‪ ,).‬היתה אז בת ס״ה שנים כמנין 'אדנ״י' [שהרי אברהם‬ ‫ולולא 'ברכת התורה' נותר ה'ארור' על מכונו להביא לידי אבידת‬ ‫להוסיף בזה‪ ,‬כי בדרך כלל אין מכניסים דבש בקטורת‪ ,‬כמו‬ ‫אבינו אשר היה זקן ממנה בעשרה שנים‪ ,‬היה אז בן ע״ה שנה‬ ‫שנאמר ״כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו״ וגו' (ויקרא ב‪,‬‬ ‫(בראשית יב‪ ,‬ד)]‪ .‬וזהו בגי' 'ויהיו חיי' הנכתב בתחלת הפרשה‪ ,‬כי‬ ‫הארץ ח״ו‪.‬‬ ‫יא)‪ .‬אבל יש לומר כי בקטורת שהניח אהרן על המחתה כדי לעצור‬ ‫אכן בהיותה בת ס״ה התחילה לחיות את עיקר חייה‪ .‬ועל שם זה‬ ‫וזה הוא מה שביקש אליעזר להזכיר את כח מתן תורה בעת‬ ‫את המגפה כן היה דבש‪ ,‬כמו שנרמז בגי' של 'וירץ'‪ .‬כי מה שאין‬ ‫היתה חברון מכונה 'קרית ארבע' כנ״ל‪ ,‬כנגד ארבעה פעמים שם‬ ‫הזאת‪ ,‬שכן אברהם אבינו אמר לו באותו פרק שהוא ארור (ב״ר‬ ‫מכניסים דבש בקטורת הרי זה כי 'אין אדם יכול לעמוד מפני‬ ‫'אדנ״י'‪ .‬ואילו התיבות 'ויהיו חיי שרה' עולות בגי' 'עשר'‪ ,‬לרמז‬ ‫נט‪ ,‬ט) מפני היותו עבד מיוצאי ירכו של כנען‪ ,‬שנאמר עליו ״ארור‬ ‫ריחה' (ברייתא דמעשה הקטורת; ירושלמי יומא פ״ד ה״ה)‪ ,‬והיינו שיש לה ריח‬ ‫שיש כאן גם רמז על עשרה פעמים‪ ,‬כי 'חברן' עולה בגי' עשרה‬ ‫כנען עבד עבדים יהיה לאחיו״ (בראשית ט‪ ,‬כה; ויק״ר יז‪ ,‬ה)‪ .‬ולכן רצה‬ ‫טוב חזק יותר מדי‪ ,‬ואין העולם כדאי לקטורת בדרגא גבוהה כזאת‪.‬‬ ‫פעמים 'הוי״ה' כנ״ל‪.‬‬ ‫אליעזר לעורר את הכח של מתן תורה‪ ,‬אשר על ידי זה יוכל‬ ‫ויש לומר כי בשעת מגפה שצריכים לכך מפני פיקוח נפש‪ ,‬הותר‬ ‫להתהפך מארור לברוך‪ .‬ואכן באותו הזמן נאמר לו ״בוא ברוך‬ ‫הדבר בהוראת שעה‪ .‬ועל כל פנים בפנימיות ודאי הכניס בה אהרן‬ ‫את הכוונה של דבש‪ ,‬הפועל המתקת הדינים כידוע‪.‬‬ ‫ה'״ (כד‪ ,‬לא)‪ ,‬ויצא מכלל ארור להיות ברוך (ב״ר ס‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫ב‬ ‫וכן הוא ענין העיר 'יריחו' שהוא לשון של 'ריח'‪ ,‬לפי שהיה ריח‬ ‫וזהו ענין מה שדייק הכתוב לומר בעשרת הדברות ״אנכי ה'‬ ‫הקטורת הולך עד יריחו (יומא לט‪ .):‬ושם מצינו את ענין ה'דבש'‪,‬‬ ‫ברכת אברהם אבינו כפולה וכוללת‬ ‫אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים״ (שמות כ‪ ,‬ב)‪,‬‬ ‫בה גם את ברכות יצחק ויעקב‬ ‫שהרי יריחו היא ״עיר התמרים״ (דברים לד‪ ,‬ג)‪ ,‬אשר התמרים מגדלים‬ ‫ונקט 'מבית עבדים' דייקא‪ ,‬לומר לך שאף על פי שהיינו עבדים‬ ‫דבש‪ ,‬כי בזה צירפו את ענין ה'דבש' אל הקטורת‪ ,‬כדי להמתיק‬ ‫בבחי' ארור‪ ,‬בכל זאת על ידי כח התורה יכולים להתהפך מארור‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫את דיני המגפה‪ .‬ויש לומר כי זה הוא ענין מה שגזר יהושע בן נון‬ ‫לברוך‪.‬‬ ‫לא ליישב את יריחו (יהושע ו‪ ,‬כו)‪ ,‬שהוא על דרך מה שאמרו כי 'אין‬ ‫אמרו חז״ל‪' :‬שלשה הטעימן הקב״ה בעולם הזה מעין העולם‬ ‫אדם יכול לעמוד מפני ריחה'‪ ,‬דהיינו שאין העולם ראוי למדרגה‬ ‫הבא‪ ,‬אלו הן‪ ,‬אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬אברהם דכתיב ביה בכל‪ ,‬יצחק‬ ‫גבוהה כזאת‪ .‬אבל עם כל זה היו משתמשים עם עניינה של העיר‪,‬‬ ‫דכתיב ביה מכל‪ ,‬יעקב דכתיב ביה כל' (ב״ב טז‪.):‬‬ ‫ו‬ ‫כדי להמתיק את הדינים בבחי' הדבש שבה‪.‬‬ ‫ויש לומר כי אברהם אבינו כלל בברכתו גם את ברכת יצחק‬ ‫אבינו ויעקב אבינו יוצאי ירכו‪ ,‬ולכן מכונה ברכתו בשם 'בכל'‬ ‫אליעזר יצא מבחי' עבד לבחי' בן‬ ‫שהוא נוט' ב' כל‪ ,‬כי היו אצלו עוד שני בחינות 'כל' של יצחק‬ ‫ויאמר בוא ברוך ה' (כד‪ ,‬לא)‪.‬‬ ‫ד‬ ‫ויעקב‪ .‬ואכן בשעה שעליה נאמר פסוק זה [לפני נישואיו של‬ ‫יצחק אבינו בהיותו בן ארבעים שנה (בראשית כה‪ ,‬כ)‪ ,‬ואברהם אבינו‬ ‫אמרו חז״ל 'א״ר יוסי ב״ר דוסא כנען הוא אליעזר‪ ,‬ועל ידי‬ ‫זיווגו של יצחק אבינו בבחי' תחיית המתים‬ ‫זקן ממנו במאה שנה] היה אברהם אבינו בן מאה וארבעים שנה‬ ‫ששרת אותו צדיק באמונה‪ ,‬יצא מכלל ארור לכלל ברוך‪ ,‬ויאמר‬ ‫כמנין 'מכל כל'‪.‬‬ ‫בא ברוך ה'' (ב״ר ס‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫ואמרה שתה וגם גמליך אשקה (כד‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫איתא בקדמונים כי ברכת 'מחיה מתים' נתקנה כנגד יצחק‬ ‫ובענין מאה וארבעים שנותיו של אברהם אבינו יש לרמז עוד‪,‬‬ ‫והנה כתב האריה״ק (שעה״ג הקדמה לו)‪ ,‬כי אחר כך התגלגלה‬ ‫אבינו‪ ,‬אחר מעשה העקדה כאשר חזר בחיים (ב״י או״ח קיב בשם שבלי‬ ‫כי הפסוק אומר עליו שהיה ״בא בימים״‪ ,‬ועל פי עומק הדברים‬ ‫נשמת אליעזר בכלב בן יפונה‪ .‬ויש לומר כי באותה שעה נתקיימה‬ ‫הלקט)‪ .‬והדברים מתאימים עם היות ברכה זו מתחילה עם 'אתה‬ ‫היינו שהיה חי ימים כפולים‪ ,‬בבחי' ב' ימים‪ ,‬חיים בעולם הזה‬ ‫אצלו בפועל ענין היציאה מכלל ארור לכלל ברוך‪ ,‬כי 'כלב' הוא‬ ‫גיבור'‪ ,‬שהרי מדתו של יצחק אבינו היא מדת הגבורה‪.‬‬ ‫יחד עם חיי העולם הבא‪ ,‬שהרי הטעימו הקב״ה מעין עולם‬ ‫בגי' 'בן'‪ .‬וכל מה שהיה אליעזר בכלל ארור‪ ,‬הרי זה מפני היותו‬ ‫הבא בעולם הזה‪ .‬ולכן בשעת פסוק זה כבר היה חי ב' פעמים‬ ‫עבד‪ .‬ומאחר שנהיה לבחי' בן‪ ,‬הרי שכבר אינו עבד לגמרי‪ ,‬ונכנס‬ ‫ובזה יש לפרש מה שעשה אליעזר סימן לזיווגו של יצחק בענין‬ ‫כנגד ״ימי שנותינו בהם שבעים שנה״ (תהלים צ‪ ,‬י)‪ ,‬לרמז על חייו‬ ‫לכלל ברוך‪.‬‬ ‫״וגם גמליך אשקה״‪ ,‬כי הגמל מרמז על ענין תחיית המתים‪ ,‬כמו‬ ‫הכפולים‪ .‬ויש לומר כי זה הוא ענין מה שמצינו בפרשתינו כמה‬ ‫שאמרו חז״ל 'הרואה גמל בחלום‪ ,‬מיתה נקנסה לו מן השמים‬ ‫עניינים כפולים‪ ,‬כמו 'מערת המכפלה'‪ ,‬וכך גם פרשתו של אליעזר‬ ‫וזהו שנרמזה יציאה זו מכלל ארור לכלל ברוך בדברי לבן שאמר‬ ‫והצילוהו ממנה' (ברכות נו‪ ;:‬עי' זוה״ק ח״ג ק‪ .):‬ולכן סבר אליעזר כי‬ ‫שנכפלה בתורה‪.‬‬ ‫לו ״בוא ברוך ה'״‪ ,‬כי ְ'ְּב ֻֻרְך הוי״ה' עה״כ הוא בגי' 'כלב בן ְיְ ֻֻפֶּנֶ ה'‪.‬‬ ‫זיווג הבא מכח סימן השייך לבחי' תחיית המתים‪ ,‬הרי הוא ודאי‬ ‫ויש לרמז על כך גם בתחלת פרשה זו אשר בה יצא אליעזר להיות‬ ‫הזיווג הראוי ליצחק אבינו‪.‬‬ ‫וענין זה יש לו שייכות עם מה שנאמר ״וה' ברך את אברהם״‪,‬‬ ‫והוא ענין מה שהבטיח הקב״ה לאברהם אבינו כבר בתחלת דרכו‬ ‫בכלל ברוך‪ ,‬כאשר נאמר ״וה' ברך את אברהם בכל״ (כד‪ ,‬א)‪ ,‬אשר‬ ‫ויש להוסיף עוד‪ ,‬כי לכן אמר אליעזר בענין זה ״ועתה אם‬ ‫״והיה ברכה״ (בראשית יב‪ ,‬ב)‪ .‬כי ידוע שענין 'ברכה' יש לו שייכות‬ ‫בזה רואים כי אברהם אבינו היה בכלל ברוך‪ ,‬והנה 'בכל' הוא‬ ‫ישכם עושים חסד ואמת את אדוני״ (כד‪ ,‬מט)‪ ,‬שהוא לשון של‬ ‫לכפילות‪ ,‬שהרי שורש ברכה הוא 'ברך' שהם בחי' כפילות‪ ,‬כאשר‬ ‫אותיות 'כלב'‪ ,‬לרמז על אליעזר זקן ביתו העתיד להתגלגל אצל‬ ‫חסד שעושים עם המתים הנקרא 'חסד של אמת' (ב״ר צו‪ ,‬ה)‪ .‬והרי‬ ‫כל אחד מהם בגי' כפול מן האות אשר לפניו [וזהו ענין מה‬ ‫'כלב'‪ ,‬ואז יתהפך בפועל להיות בכלל ברוך‪.‬‬ ‫עיקר החסד שעושים עם המתים על פי פנימיות‪ ,‬הוא ודאי אם‬ ‫שהבכור נוטל פי שנים‪ ,‬כי שורש תיבת בכורה הוא גם כן 'בכר'‬ ‫ויש לרמז על גלגולו זה של אליעזר אצל כלב בן יפונה‪ ,‬בפסוק‬ ‫מביאים אותם לידי תחיית המתים [כי בפשטות שייך ענין 'חסד‬ ‫שהם האותיות הכפולות]‪ .‬וענין זה מרומז גם במדתו של אברהם‬ ‫של אמת' דוקא כאשר אין עוסקים בענין תחיית המתים‪ ,‬שהרי‬ ‫אבינו היא מדת 'חסד' בגי' ע״ב‪ ,‬המרמז על ב' ע' שהוא ב' פעמים‬ ‫שנאמר בפרשת בראשית ״וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ״‬ ‫הוא מטעם מה שאינו מצפה ממנו לתשלום גמול‪ ,‬ומצד תחיית‬ ‫ע' העולה מאה וארבעים הנ״ל‪.‬‬ ‫(בראשית ב‪ ,‬ה)‪ ,‬כי 'שיח' הוא בגי' 'אליעזר'‪ ,‬ו'טרם' הוא בגי' 'כלב‬ ‫המתים יכול הוא לצפות מן המת שישלם לו בקומו‪ .‬אבל עומק‬ ‫בן יפנה'‪ .‬וענין זה מקושר עם המטר הנזכר בפסוק זה ״כי לא‬ ‫ענין 'חסד של אמת' אל המתים‪ ,‬הרי זה מפני שבכל חסד יש איזו‬ ‫המטיר ה' אלקים״ וגו'‪ ,‬כי 'כלב בן יפנה' הוא בגי' 'מטר'‪ ,‬ואכמ״ל‪.‬‬ ‫התעוררות לכך מצד המקבל‪ ,‬והרי זה ענין של דין וגבורה‪ .‬מה‬ ‫ג‬ ‫והחילוק בגימ' בין 'אליעזר' אל 'כלב בן יפנה' הוא מנין ס״ט‪,‬‬ ‫שאין כן החסד שעושים עם המתים‪ ,‬הרי הוא 'חסד' באמת גמורה‪,‬‬ ‫כי המתים אינם עושים שום התעוררות לקבל את החסד הזה‪ .‬וזה‬ ‫שהוא כמספר החילוק בין אות א' לאות ע'‪ .‬והענין הוא על פי‬ ‫אליעזר עסק בעבודת המתקת הדינים‬ ‫מה שנאמר ״ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם״‬ ‫עצמו הוא ענין תחיית המתים‪ ,‬ואכמ״ל]‪ .‬ומפני שהשתדל אליעזר‬ ‫(בראשית ג‪ ,‬כא)‪ ,‬ואמרו חז״ל כי בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב‬ ‫באותה שעה להמשיך זיווג בבחי' תחיית המתים‪ ,‬לכן הזכיר את‬ ‫ויברך הגמלים מחוץ לעיר (כד‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫'כתנות אור' (ב״ר כ‪ ,‬יב)‪ .‬וביארו בספה״ק כי על ידי עבודתו בקודש‬ ‫הלשון 'חסד ואמת' בדבריו‪.‬‬ ‫תיבת 'יברך' היא בגי' ד' מילואי שם הוי״ה (יו״ד ה״י וי״ו ה״י ‪ -‬ע״ב‪,‬‬ ‫של רבי מאיר‪ ,‬זכה להפך את הגוף שהוא בחי' 'עור' להיות‬ ‫י״ד ה״י וא״ו ה״י ‪ -‬ס״ג‪ ,‬י״ד ה״א וא״ו ה״א ‪ -‬מ״ה‪ ,‬יו״ד ה״ה ו״ ה״ה ‪ -‬ב״ן‪ ,‬יחד כולם‬ ‫במדרגת 'אור'‪ .‬וענין זה הוא בחי' היציאה מכלל ארור לכלל ברוך‪,‬‬ ‫רל״ב)‪ ,‬ואילו 'הגמלים' הוא בגי' המילויים לבדם בלי הפשוטים (רל״ב‬ ‫כי בני חם אשר נתקללו בעבדות נהיה עורם שחור‪ ,‬להראות על‬ ‫ה‬ ‫פחות ד' פעמים הוי״ה ‪ -‬ק״ד)‪.‬‬ ‫ריחוקם מבחי' 'אור' לתכלית ענין ה'עור'‪ .‬אבל אליעזר אשר נהפך‬ ‫ונתבאר במקו״א כי המילויים לבד הם בחי' התגברות הדין‪,‬‬ ‫להיות בבחי' בן‪ ,‬זכה לעלות מחושך ה'עור' אל קדושת ה'אור'‬ ‫כח התורה מהפך את הארור לברוך‬ ‫כי ִ'ִמלוי' הוא בגי' 'אלקי״ם'‪ ,‬ולכן הם עולים בגי' 'מגפה' [שהוא‬ ‫הממשיך ברכה‪.‬‬ ‫ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו‪ ,‬ושני צמידים על ידיה‬ ‫בגי' ב' פעמים 'דין']‪ .‬וצריכים להמתיקם על ידי המשכת השמות‬ ‫ד‬ ‫מסילת ישרים‬ ‫ללכת בכל דרכיו‬ ‫ולאהבה אותו‪:‬‬ ‫אני אוהב את מה‬ ‫פרק י"ט שיעור נח ‪ -‬א‬ ‫פרשת כי תצא תשע"ד‬ ‫שהריבונו של‬ ‫עולם אוהב‬ ‫ש י ע ו ר י ה ש ק פ ה ו מ ו ס ר בד ר ך ה ח ס יד ו ת‬ ‫א‬ ‫להתאחד עם הרצון האלוקי‬ ‫חלקי ה' אמרה נפשי‪:‬‬ ‫איזה חלק בעבודת ה' חסר בעיקר בזמננו | אל תהיה 'אנוס על פי הדיבור' | החרדה הגדולה מפני הריחוק מהשי"ת | אתה עובד את השי"ת או עובד את עצמך | להודות להשי"ת שיש עובדי ה' בעולם | למה הצדיק מצר‬ ‫בצרתן של ישראל‬ ‫באחת‪ ,‬עולם חדש של אידישקייט‪ :‬מהיום והלאה‬ ‫לומר עליהם בלי פקפוק שהם בגדר אוהבי ה'‪ .‬כי‬ ‫עפ"י חסידות כל העבודה נועדה‬ ‫כדי להשיג אהבת ה'‬ ‫הוא כבר לא עובד את ה' מחמת הכרח‪ .‬שום דבר‬ ‫אהבת ה' הוא גדר אחר לגמרי‪ ,‬ואדם יכול להיות‬ ‫בעולם כבר לא מכריח אותו! אלא הוא בעצמו ומרצונו‬ ‫עובד ה' נפלא עד מאד‪ ,‬ללמוד תורה שעות ארוכות‬ ‫המסילת ישרים בדבריו כאן (פרק יט)‪ ,‬מדבר אודות‬ ‫החופשי חפץ בכך‪ .‬הוא כבר אינו מדקדק בהלכה‬ ‫ולהתפלל בחיות ובהתלהבות ‪ -‬אבל מהי אהבת ה'‬ ‫אהבת השי"ת‪ ,‬והוא כולל את כל המושג של אהבת‬ ‫מחמת שליבו נוקפו והוא חפץ לצאת את ידי חובת כל‬ ‫הוא לא ידע ולא יבין‪.‬‬ ‫ה' בפרק שמדבר על ביאור חלקי החסידות‪ .‬והיינו‬ ‫הדעות‪ ,‬אלא מחמת שליבו יוקד ברשפי אש ובאהבה עזה‬ ‫שמי שהולך בדרכי החסידות‪ ,‬אדם שמתחסד עם קונו‬ ‫ועושה את מעשיו לפנים משורת הדין‪ ,‬הולך ומוסיף‬ ‫לריבונו של עולם‪ ,‬ואחת חפצו‪ ,‬להעלות לו את הנחת‬ ‫עבודה מתוך חפץ ורצון פנימי‬ ‫רוח‪ ,‬באופן השלם והמושלם ביותר‪ .‬הוא מרחיק את‬ ‫למעשיו גם את הענין של אהבת ה'‪.‬‬ ‫אחד היסודות שעל פיו מבחינים בין עובד ה' מן‬ ‫עצמו כל נדנוד עבירה‪ ,‬והוא עומד כחומת ברזל נגד‬ ‫אפס‪ ,‬כי על פי דרך החסידות המקובלת לנו מן‬ ‫השורה לבין אדם שהוא כבר בגדר אוהב ה' הוא‪:‬‬ ‫כל הרוחות שבעולם‪ ,‬גם אם הניסיון שבא לפניו בוער‬ ‫הבעל שם טוב הק' זי"ע‪ ,‬הרי שאהבת ה' אינה חלק‬ ‫האם הוא אנוס על פי הדיבור! כלומר‪ ,‬האם מרגיש‬ ‫בקרבו כארס של עכנאי – לא מחמת שהוא מפחד‬ ‫מחלקי החסידות‪ ,‬כי אם אחד מיסודות החסידות‪.‬‬ ‫שהוא מוכרח ומחויב להיות עובד ה'‪ ,‬או שהוא מרגיש‬ ‫מן השאול תחתית‪ ,‬אלא מחמת יראתו וחרדתו שלא‬ ‫היא אינה סניף ולא דבר המסתעף בעבודת החסיד‪,‬‬ ‫שהוא רוצה וחפץ להיות עובד ה'‪.‬‬ ‫להתרחק מן הריבונו של עולם כמלוא נימה‪ .‬המחשבה‪,‬‬ ‫אלא אחד מן הדברים העיקריים שעליהם מושתתת‬ ‫יש לך אדם שמתפלל כי הוא מוכרח להתפלל!‬ ‫כל עבודתו‪ .‬דרך החסידות דורשת מן האדם לשנות‬ ‫שהוא עלול להיות מרוחק מן הבורא יתברך שמו אפילו‬ ‫ולמה הוא מוכרח? כל אחד טעמו ונימוקו עמו‪ :‬הוא‬ ‫את כל היחס והגישה שלו לריבונו של עולם ולתורה‬ ‫רק לרגע אחד‪ ,‬היא 'המחשבה המפחידה' ביותר שיש לו‪.‬‬ ‫מבין בשכלו‪ ,‬שהנברא מוכרח לפנות לבוראו ולהתפלל‬ ‫ולמצוות‪ .‬וכאשר אדם נכנס לעולם של אהבת ה'‪ ,‬יכולים‬ ‫אליו! הוא מבין שהוא מוכרח להודות להשי"ת ולהכיר‬ ‫לומר בהדיא שהוא רואה לפניו אידישקייט אחרת לגמרי!‬ ‫להתאחד עם רצון הבורא‬ ‫בטובתו של מקום! הוא מבין בהגיון הבריא שלו‪,‬‬ ‫ממש לא קרב זה אל זה!‬ ‫וביתר עומק‪ :‬כאשר אומרים על אדם שהוא אוהב‬ ‫שזאת היא חובתו בעולמו‪ ,‬ולמען המטרה הזאת הוא‬ ‫ה'‪ ,‬משמעות הדברים באמת היא‪ ,‬שאדם זה הפך‬ ‫נברא – וממילא הוא מוכרח לעשות כך וכך‪.‬‬ ‫להיות כמו 'אחד' עם הריבונו של עולם! הוא מתאחד‬ ‫עובדי ה' יש בכל קהילה – אוהבי‬ ‫וכן הלאה בכל ענין‪ :‬האמונה שלו בשכר ועונש‪,‬‬ ‫ה' לא מצויים כל כך‬ ‫עם האלוקות! 'אהבה' ‪ -‬כמו שידוע בכל הספרים ‪-‬‬ ‫מביאה אותו לידי מצב שאין לו ברירה אחרת‪ ,‬כי‬ ‫כאשר עומדים ומתבוננים קמעה במצב הרוחני‬ ‫בגי' 'אחד'‪ ,‬ככל שאדם אוהב יותר את הריבונו של‬ ‫אם לקיים כל מה שכתוב בשלחן ערוך‪ .‬הוא מלא‬ ‫של כלל ישראל בדורנו‪ ,‬רואים‪ ,‬כי חרף כל הירידת‬ ‫עולם‪ ,‬כך הוא הולך ומתאחד עמו – 'ער ווערט איינס‬ ‫אימה וחרדה מן הגיהנום‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬ומאידך‪ ,‬הוא‬ ‫הדורות הנוראה שחלה כתוצאה וכחלק מכל הגלויות‬ ‫מיטן כביכול' – בלי שום פירוד ומחיצה‪ .‬וכאשר הוא‬ ‫מאד רוצה לזכות בתענוג הנצחי שבעולם הבא – ולכן‬ ‫והצרות והשעבודים‪ ,‬ומכל הגלים והמשברים שעברו‬ ‫מתאחד עם הריבונו של עולם‪ ,‬הריהו מקבל את‬ ‫הוא מוכן ומזומן לעשות ככל אשר יושת עליו‪ ,‬ובלבד‬ ‫על כלל ישראל‪ ,‬עדיין יכולים להכריז‪ :‬לא אלמן‬ ‫ה'טעם' שיש לריבונו של עולם‪ .‬הוי אומר‪ :‬מאותה‬ ‫שיזכה להיכנס לגן עדן‪.‬‬ ‫ישראל! התורה הקדושה לא פשטה את הרגל! וחס‬ ‫סיבה שהריבונו של עולם חפץ בתורה ‪ -‬גם הוא חפץ‬ ‫אלעס‬ ‫איז‬ ‫'עס‬ ‫–‬ ‫מאד‬ ‫עד‬ ‫נכונים‬ ‫ואכן הדברים הללו‬ ‫ושלום שתשתכח תורה מישראל! אדרבה‪ ,‬האידישקייט‬ ‫בתורה! מאותה סיבה שהריבונו של עולם אוהב את‬ ‫שהאידישקייט‬ ‫יסודות‬ ‫והם‬ ‫‪-‬‬ ‫פיין'‬ ‫זייער וויאיל און‬ ‫הולכת ופורחת בכל מקום‪ .‬ספסלא דבי מדרשא‬ ‫התורה – מאותה סיבה ממש כביכול‪ ,‬גם הוא אוהב‬ ‫של‬ ‫הגדר‬ ‫עם‬ ‫אבל‬ ‫עומדת עליהם‪,‬‬ ‫מתרבים מיום ליום‪ ,‬וקול התורה נשמע היום בכל‬ ‫את התורה! הוא מרגיש את הלב של‬ ‫אהבת ה' אין להם שייכות‪ .‬אדם כזה‬ ‫פינה בעולם‪ .‬הבעלי תשובה הולכים ומתרבים‪ ,‬יהודים‬ ‫הריבונו של עולם כביכול! הוא אוהב את‬ ‫מה שהריבונו של עולם אוהב – ושונא את‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫טרם עשה את הצעד הראשון שלו‬ ‫מקפידים על קלה כבחמורה‪ ,‬ומוסיפים הידורים רבים‬ ‫בעולם של אהבת ה'‪ .‬עם 'כל הכבוד'‬ ‫בכל מצווה‪ ,‬וכמו כן יש ציבור גדול של מבקשים‬ ‫מה שהריבונו של עולם שונא‪.‬‬ ‫אחד היסודות שעל‬ ‫פיו מבחינים בין‬ ‫לכל העבודה שלו‪ ,‬אבל טרם אפשר לומר‬ ‫ועובדים‪.‬‬ ‫עובד ה' מן השורה‬ ‫עליו‪ ,‬שליבו בוער ויוקד באהבה לריבונו‬ ‫אמנם כאשר בוחנים את הדברים קצת יותר‬ ‫לפעול למען השכינה הקדושה‬ ‫לבין אדם שהוא כבר‬ ‫של עולם! הוא עדיין אינו אדם שליבו‬ ‫לעומק‪ ,‬ומתבוננים במצב הדור בכל הנוגע לאהבת‬ ‫אחד הדברים היסודיים ביותר שהם‬ ‫בגדר אוהב ה' הוא‪:‬‬ ‫מלא השתוקקות וכיסופים לעשות את‬ ‫האם הוא אנוס על‬ ‫ה' ‪ -‬מגלים יתמות נוראה‪ .‬המושג של אהבת ה'‪,‬‬ ‫נחלתם וחלקם של אותם אוהבי ה'‬ ‫רצון קונו בתכלית השלימות!‬ ‫פי הדיבור! כלומר‪,‬‬ ‫הוא היום מושג כמעט נשכח‪ .‬אנשים אפילו לא באמת‬ ‫הוא‪ ,‬שכל עבודתם נעשית כדי למען‬ ‫האם מרגיש שהוא‬ ‫מבינים‪ ,‬למה מתכוונים כאשר מדברים איתם על אהבת‬ ‫השכינה הקדושה‪ .‬כל העבודה שלהם‬ ‫מוכרח ומחויב‬ ‫היראה מן הפירוד מהשי"ת‬ ‫ה'‪ .‬ישנם הרבה תלמידי חכמים‪ ,‬ישנם מאות ואלפים‬ ‫היא לאוקמי שכינתא מעפרא‪ .‬הם‬ ‫להיות עובד ה'‪ ,‬או‬ ‫גדולה מן היראה מן הגיהנום‬ ‫רבים של יהודים יראים ושלמים שמקפידים שכל‬ ‫מרגישים את הצער של הריבונו של‬ ‫שהוא מרגיש שהוא‬ ‫רוצה וחפץ להיות‬ ‫אמנם בו ברגע שאדם כבר כן דורך‬ ‫דבר יהיה אצלם בתכלית הכשרות וההידור‪ .‬אבל‬ ‫עולם – ונפשם יוצאת לראות בישועתו‪.‬‬ ‫עובד ה'‬ ‫על מפתן השער הזה – נפתח בפניו‬ ‫חרף כל זה‪ ,‬קשה עד מאד למצוא אנשים שיכולים‬ ‫ה‬ ‫הוא לא יכול לסבול את הצער של יהודי! כי הוא‬ ‫יזכה לכל הרווחים שיבואו יחד עם הגאולה! הוא לא‬ ‫כל זמן שהאדם רק בגדר עובד ה' – ועדיין אינו‬ ‫יודע את האמת‪ ,‬שעמו אנכי בצרה‪ ,‬ואם יש כאן‬ ‫מתכוון רק לתקן עולם במלכות ש‪-‬ד‪-‬י! הוא לא יוצא‬ ‫בגדר אוהב ה'‪ ,‬כל העבודה שלו היא לפי ערך עבור‬ ‫יהודי שסובל ייסורים או יש לו עגמת נפש‪ ,‬הרי‬ ‫מתוך המציאות שלו ומתוך הישות שלו‪ ,‬כדי לבקש‬ ‫הרווח וההצלחה שלו‪ ,‬ובבחינה מסוימת יכולים לומר‬ ‫זה אומר‪ ,‬שגם הריבונו של עולם סובל ייסורים‪.‬‬ ‫שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה' הוא האלוקים‬ ‫עליו‪ ,‬שהוא עובד את עצמו‪ ...‬העבודת ה' שלו היא‬ ‫והוא יודע ששכינה מה אומרת? קלני מראשי קלני‬ ‫ואין עוד מלבדו‪ .‬הוא אכן רוצה להיות עובד ה' ורוצה‬ ‫חלק מן ההצלחה הפרטית שהוא מחפש בעולם! הוא‬ ‫מזרועי! השכינה משתתפת בכל צער וצער של כל‬ ‫להתנהג כמו עובד ה'‪ ,‬אבל האני שלו מעורב כמעט בכל‬ ‫רוצה להצליח בחיים ולעשות את הדבר המושלם והנכון‬ ‫יחיד מישראל! וממילא הוא אינו יודע את נפשו‬ ‫פרט בעבודה שלו‪.‬‬ ‫ביותר – ולכן הוא אינו מוותר על שום פרט בעבודת‬ ‫מרוב צער וכאב‪ .‬לפעמים לא רואים עליו כלום‪ ,‬הוא‬ ‫ה'‪ .‬אבל להוציא את עצמו לגמרי מן התמונה – 'ער‬ ‫ממשיך בעבודתו כלא היה‪ ,‬אבל הריבונו של יודע‪ ,‬שמעיו‬ ‫אוהב ה' מחכים שיתקיים ישמח ה' במעשיו‬ ‫זאל גארנישט זיין א חלק פונעם בילד' – ולהתכוון‬ ‫אולם כאשר מדברים על אהבת ה' – מדברים‬ ‫רק למען כבוד שמים‪ ,‬זה אי אפשר‪ ,‬רק אם העבודת‬ ‫מתהפכים עליו – 'עס רייסט פון איהם שטיקער' – וכל‬ ‫ממקום אחר לגמרי! כל הגישה והיחס לריבונו של‬ ‫ה' שלו היא עבודה מתוך אהבה‪.‬‬ ‫כולו שרוי בצער איום ונורא‪.‬‬ ‫משתנה מן הקצה אל הקצה! האדם הופך להיות‬ ‫וביתר עומק‪ :‬אחר שאדם כבר מגיע למדרגה של‬ ‫'מבחן' של עובדי ה'‬ ‫אדם מסור ונאמן לריבונו של עולם באופן מבהיל על‬ ‫אהבת ה'‪ ,‬הוא אינו מצטער רק מחמת הצער שיש‬ ‫הרעיון‪ .‬אי אפשר לשער עד היכן הדברים מגיעים!‬ ‫כל בחור ואברך יכול להעמיד את עצמו במבחן‪:‬‬ ‫לריבונו של עולם – מצרתו של היהודי הזה‪ ,‬אלא‬ ‫מהיום והלאה אחת חפצו בכל פעולה שהוא עושה‪:‬‬ ‫כאשר הוא רואה בחור או אברך עובד ה'‪ ,‬האם הוא‬ ‫הוא כבר מצטער מעצם הצער של היהודי ‪ -‬כמו‬ ‫שיצא מזה כבוד שמים‪ .‬כל העבודה והעמל והיגיעה‬ ‫מתמלא בשמחה‪ ,‬והוא ממש רוצה לצאת בריקוד‪,‬‬ ‫שהריבונו של עולם מצטער מן הצער הזה‪ .‬האהבה‬ ‫שלו‪ ,‬נובעים מתוך כוונה שלימה אחת‪ :‬שהריבונו של‬ ‫שחסדי ה' יש לריבונו של עולם עוד עבד ה' בעולמו‬ ‫שלו לריבונו של עולם‪ ,‬מאחדת אותו ומקשרת אותו‬ ‫עולם כבר ירווה נחת מהעולם שברא! וכאשר הוא‬ ‫‪ -‬או שאינו מרגיש ולא כלום‪ ,‬כיון שהוא באופן אישי‬ ‫כל כך עם הריבונו של עולם‪ ,‬עד שהוא מקבל את‬ ‫מדבר על 'גאולה' – הוא מתכוון לגאולה של הריבונו‬ ‫אין לו מזה שום רווח?‬ ‫ההרגש – 'ער באקומט דאס הארץ' – של הריבונו של‬ ‫של עולם! לא את כבוד עצמו הוא דורש‪ ,‬כי אם אך‬ ‫כמה אנשים יודעים בנפשם את האמת‪ :‬שאם‬ ‫עולם! וכמו שהריבונו של עולם מצטער בצרתם של‬ ‫ורק כבוד שמים‪ .‬הוא רק עומד ומצפה לראות מתי‬ ‫הם רואים את חברם עולה ומתעלה עליהם בעבודת‬ ‫ישראל – כך גם הוא מצטער בצרתם של ישראל‪.‬‬ ‫כבר יתקיים‪" :‬יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו"‪.‬‬ ‫ה'‪ ,‬הוא לומד בהתמדה גדולה יותר מהם‪ ,‬ויש לו‬ ‫יהודי כזה נכנס לבית המדרש‪ ,‬ורואה בחור צעיר‬ ‫השגות גדולות מהם‪ ,‬אזי הם מרגישים קצת טעם‬ ‫הלב והמח עובדים אצלו כאחד יחד‬ ‫יושב לו בפינתו ולומד תורה – וליבו עולה על‬ ‫מר‪ ...‬שלא לדבר על קנאה חס ושלום! ואם הם‬ ‫הוא אשר אמרנו‪ :‬העולם שבו חיים אוהבי ה' ‪-‬‬ ‫גדותיו‪ .‬הוא מתמלא בשמחה ובשבח והודיה להשי"ת‪:‬‬ ‫רואים אחרי תקופה מסוימת שהבחור או האברך הלז‪,‬‬ ‫הוא עולם אחר לגמרי‪ .‬הבאנו כאן רק כמה דוגמאות‬ ‫'געלויבט איז דער הייליגער באשעפער' שישנם‬ ‫נחלש קמעה מעבודתו והוא נמצא כעת בתקופה של‬ ‫לאידישקייט הזאת‪ ,‬אבל כך הוא בכל ענין וענין‬ ‫בחורים שיושבים ולומדים תורה בהתמדה ועושים‬ ‫ירידה‪ ,‬הם עוד עלולים להנות מכך בסתר לבבם‪...‬‬ ‫נחת רוח לריבונו של עולם‪ .‬יהודי כזה שואב קורת‬ ‫ונמצא שעם כל העבודה ה' שלו‪ ,‬הוא מתפלל ולומד‬ ‫בעבודת ה'‪ .‬והכלל הגדול הוא‪ :‬רחמנא ליבא בעי‪.‬‬ ‫רוח מכל הצלחה של ישיבה ושל כולל אברכים – יהיה‬ ‫ומדקדק במצוות והוא לכאורה מסור ונאמן לריבונו‬ ‫הריבונו של עולם דורש מאיתנו – את הלב שלנו!‬ ‫מי שיהיה‪ .‬גם אם אין לו שום שייכות עם הקהילה‬ ‫של עולם‪ ,‬אבל כל המסירות הזאת אינה אלא אמצעי‬ ‫את הפנימיות! ותלמידי הבעל שם טוב זי"ע פירשו‬ ‫הזאת! הוא נכנס לבית מדרש שאין לו שום שייכות‬ ‫לשמור על המעמד שלו! הוא עובד ה'! הוא יודע מה‬ ‫את הדברים כפשוטם‪ :‬עיקר העבודה צריכה להיות‬ ‫וקשר אליו‪ ,‬ורואה לפניו עדה קדושה של יהודים‬ ‫התכלית בעולם! הוא אינו עוד סתם אדם בעולם‬ ‫עם הלב‪ .‬יהודי צריך להיות בעל לב בוער לריבונו‬ ‫שלומדים ומתפללים בחיות והתלהבות – והוא פשוט‬ ‫ככל שאר ההמון! והוא אכן צודק‪ ,‬הוא באמת לא‬ ‫של עולם! לתורה ולמצוות ולכל דבר שבקדושה‪.‬‬ ‫מתמוגג מנחת‪ .‬אין לו מזה שום רווח אישי‪ ,‬הישות‬ ‫סתם אדם בעולם ‪ -‬הוא לומד הרבה תורה ומדקדק‬ ‫הוא צריך להיכנס לעולם של אהבה! לעולם של‬ ‫שלו לא מקבלת כאן שום תוספת חיזוק‪ ,‬הוא לא‬ ‫מאד במצוות ‪ -‬אבל המטרה שלו היא‪ ,‬לא כדי להיטיב‬ ‫כיסופים והשתוקקות‪ .‬עולם שבו נפתח הלב‪ ,‬והוא‬ ‫יכול לטפוח על שכמו ולומר‪ :‬החסידות שלי! הקהילה‬ ‫לריבונו של עולם כביכול – אלא להיטיב עם עצמו‪ .‬הוא‬ ‫מתחיל לעבוד כאחד יחד עם המח‪ ,‬וכך הולך ונבנה‬ ‫שלי! הישיבה שלי! אין לו איתם כלום! אבל הוא יודע‬ ‫צריך לקבל כאן איזה רווח! וגם אם הוא אינו מרגיש‬ ‫דמות של עובד ה' השלם בכל מעשיו‪ .‬ליבו של אוהב‬ ‫שהריבונו של עולם נהנה – ולכן הוא גם נהנה! אם‬ ‫זאת בפועל‪ ,‬והוא משוכנע שהוא עובד את ה' באמת‬ ‫ה'‪ ,‬הוא לב מלא שמחה עם הריבונו של עולם מחד‪,‬‬ ‫הריבונו של עולם שמח עכשיו – הוא גם שמח עכשיו‪.‬‬ ‫ולשם שמים לגמרי‪ ,‬אבל בעומק נפשו וב'תת מודע'‬ ‫ולב מלא כאב וצער עם הריבונו של עולם מאידך‪.‬‬ ‫כביכול‪ ,‬הוא והריבונו של עולם‪ ,‬יש להם את אותם‬ ‫שלו‪ ,‬הוא שואל את עצמו‪ :‬איזה תועלת תצמח לי‬ ‫הוא מלא עם 'לב נשבר' מחמת המצב של כלל‬ ‫רצונות ואת אותם אינטרסים!‬ ‫מכל העבודה הזאת‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬וכל כולו תקווה גדולה לראות בישועת ה'‬ ‫וחלילה להיפך‪ :‬כאשר הוא שומע על צרה של‬ ‫כאשר אדם כזה מתפלל על הגאולה – הוא מתכוון‬ ‫ובישועתן של ישראל‪.‬‬ ‫יהודי אחר – רחמנא ליצלן‪ ,‬אזי ליבו נשבר בקרבו‪.‬‬ ‫רק לגאולה כזאת‪ ,‬שהוא יהיה חלק ממנה‪ ,‬וגם הוא‬ ‫ב‬ ‫לעורר את האהבה הישנה‬ ‫באשמורות אהגה בך‪:‬‬ ‫הלב מבין שפה אחרת מן המח | לפי ערך צריכים להסביר את המושג אהבת ה' | יסוד הדברים‪ :‬לעורר את האהבה שישנה ממילא | העצה לאב שאינו מרגיש את האהבה לבנו | החומר העכור מסתיר את אהבת הנשמה‬ ‫לבוראה | באיזה שער מדבר החובות הלבבות בלי שום מחיצות‬ ‫שיוקדת בלב איש ישראל לריבונו של עולם – כבר‬ ‫אם הוא כבר השיג את המדרגה הזאת – כבר לא צריכים‬ ‫איך מסבירים 'אהבה'‬ ‫לא היינו צריכים שום דיבורים‪ .‬זה היה מועיל‬ ‫לדבר איתו על זה מאומה‪ ,‬ואם הוא עדיין לא השיג את‬ ‫אחר כל הדברים האלה יבוא השואל וישאל‪ :‬איך‬ ‫יותר מדרשה שלימה ומביאורים ארוכים על אהבת‬ ‫המדרגה הזאת – מה יתנו לו ומה יוסיפו לו כל הדיבורים‬ ‫יכולים לדבר אודות אהבת ה'? איך יש ביד האדם‬ ‫ה'‪ .‬הניגונים מדברים ללב‪ .‬הם מדברים בשפת‬ ‫הללו‪ .‬כאשר באים לדבר ענייני אהבת ה' ‪ -‬הלא‬ ‫לפרש דברים בכל המדרגות הנפלאות הללו? בשלמא‬ ‫כאשר מדברים אודות עניינים אשר השכל מחייב‬ ‫הנשמה‪.‬‬ ‫צריכים לדבר ללב! ועם הלב ‪ -‬הרי לא מדברים בשפה‬ ‫אותם ויכולים להבין אותם בהבנה פשוטה וברורה‪,‬‬ ‫אבל למעשה הלא מוכרחים לדבר‪ .‬בלי לדבר‬ ‫של שכל והגיון! הלב לא יתלהב ויתלהט ברשפי אש‬ ‫אזי מובן ופשוט שצריכים עם האדם דיבורים של‬ ‫ולהסביר לפי ערך מה שיכולים להסביר – הרי לא‬ ‫שלהבתיה – על ידי שישמע רעיונות שכליים!‬ ‫שכל‪ .‬דיבורים שיש בהם שכל והגיון עד אשר יתיישבו‬ ‫ידעו כלל על מה צריכים לעבוד‪ .‬ואכן בספרי מוסר‬ ‫לשון אחר‪ :‬אילו היה בידינו לשיר שירי ידידות‬ ‫על ליבו‪ ,‬ואז יעשה כדת כראוי וכנכון‪ .‬אולם‪ ,‬בכל‬ ‫וחסידות – רואים שהם מדברים על אהבת ה'‪ ,‬ומשמע‬ ‫ואהבה‪ ,‬ולנגן ניגונים שמביעים את גודל האהבה‬ ‫הנוגע לאהבת ה'‪ ,‬אזי יש כאן לכאורה ממה נפשך‪:‬‬ ‫ו‬ ‫שיחה – 'איר הימל געשריי' – ואת כאבה הנורא לפני‬ ‫עליו לעורר אותה בקרבו‪ .‬עליו לעורר‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫שיש דרך איך מדברים אודות אהבת‬ ‫המומחה הגדול לענייני אהבת ה' – בעל החובות‬ ‫את האהבה הישנה!‬ ‫ה'‪ ,‬ושיש שפה שהיא אכן אינה שפה‬ ‫בכל הנוגע לאהבת‬ ‫הלבבות‪ .‬היא עומדת לפניו ושואלת אותו‪ :‬איך נהיה‬ ‫היועץ יאמר לו כהאי לישנא‪ :‬ר' איד‪,‬‬ ‫ה'‪ ,‬אזי יש כאן‬ ‫של שכל‪ ,‬כי אם שפה של לב‪ .‬וישנם‬ ‫כדבר הזה? איך נפלתי לכזה בירא עמיקתא? איך לקחו‬ ‫אתה כל כך שקוע בכאב שלך ובכל‬ ‫לכאורה ממה נפשך‪:‬‬ ‫דיבורים שיכולים לנתק את האדם‬ ‫ממני את האהבה שיש לי לריבונו של עולם? להיכן‬ ‫הטענות שלך‪ ,‬ובכל הוויכוחים שיש לך‬ ‫אם הוא כבר השיג‬ ‫מן העולם הפירוד שהוא נמצא בו‪,‬‬ ‫הסתלקה לה האהבה הזאת? זה ממש לא שייך – 'וואס‬ ‫את המדרגה הזאת‬ ‫ויחוד‬ ‫ולהכניס אותו לעולם של אהבה‬ ‫עם בנך‪ ,‬עד שכבר אין לך זמן לחשוב‬ ‫– כבר לא צריכים‬ ‫איז מיט מיר גשעהן' ‪ -‬הייתכן כזאת?!‬ ‫ולזכור עד כמה אתה למעשה אוהב‬ ‫לדבר איתו על זה‬ ‫אפוא‬ ‫עם הריבונו של עולם‪ .‬וצריך‬ ‫נו‪ ,‬בעל החובות הלבבות בוודאי יורה לה לעשות‬ ‫אותו‪ .‬אתה פשוט צריך לקחת לך כמה‬ ‫הוא‬ ‫ואם‬ ‫מאומה‪,‬‬ ‫לדעת‪ ,‬מהי הדרך הזאת‪.‬‬ ‫כדת וכדין‪ ,‬וככל אשר כתב בתשעה השערים‬ ‫דקות ביום‪ ,‬להניח את כל המריבות‬ ‫עדיין לא השיג את‬ ‫המדרגה הזאת – מה‬ ‫הראשונים של ספרו‪ .‬אבל אם אחר כל זה‪ ,‬היא עדיין‬ ‫והוויכוחים בצד ולא להתעסק איתם‪,‬‬ ‫יתנו לו ומה יוסיפו‬ ‫ולעורר ליבי לאהבתך‬ ‫לא תרגיש את האהבה שהיא משתוקקת להרגיש ‪-‬‬ ‫ולחשוב אודות בנך ‪ -‬כמו שהוא בלי‬ ‫לו כל הדיבורים‬ ‫אמנם האמת היא‪ ,‬שכאשר מדברים‬ ‫הוא פשוט יתחיל לדבר איתה בשפת הנשמה‪ ...‬הוא‬ ‫שום טענות ומענות‪ ,‬ובפתע פתאום‬ ‫הללו‪ .‬כאשר באים‬ ‫עם יהודי אודות אהבת ה'‪ ,‬לא באים‬ ‫ידבר דיבורים שמעוררים את נימי הלב החבויים‬ ‫תרגיש איך שהאהבה חוזרת אליך‪ .‬כל‬ ‫לדבר ענייני אהבת ה'‬ ‫‪ -‬הלא צריכים לדבר‬ ‫לחדש בקרבו דבר שאין לו עד עתה‪,‬‬ ‫ביותר‪ .‬דיבורים שמחלחלים עד עומק פנימיות הלב‬ ‫ההרגשים של אהבה שיש לאב כלפי‬ ‫ללב! ועם הלב ‪ -‬הרי‬ ‫כי אם לעורר בו את האהבה לריבונו‬ ‫– אשר שם שוכנת האהבה המסותרת‪ ,‬עד אשר לפתע‬ ‫בנו‪ ,‬יעלו ויציפו את ליבך כבתחילה‪,‬‬ ‫לא מדברים בשפה‬ ‫של עולם שיש בו ממילא‪ .‬הנשמה‬ ‫הוא תרגיש את האהבה בכל ישותה‪.‬‬ ‫ואתה תרגיש אליו אהבה אינסופית‪ .‬הוי‬ ‫של שכל והגיון!‬ ‫האלוקית מלאה באהבה קדושה מטבע‬ ‫ואכן אמת‪ :‬אם אדם רוצה לקבל מושג איך‬ ‫אומר‪ :‬אתה לא צריך לחדש בקרבך דבר‬ ‫בריאתה ויצירתה‪ .‬כל המהות שלה היא אהבה! אלא‬ ‫מדברים אודות אהבת ה'‪ ,‬הוא לא צריך הרבה יותר‬ ‫שאין לך – אתה רק צריך לעורר בקרבך את האהבה‬ ‫שצריכים להסיר ממנה את המסכים המבדילים‪,‬‬ ‫מאשר לפתוח את ספר חובות הלבבות בשער אהבת‬ ‫הישנה שהיא מעולם לא עזבה אותך‪.‬‬ ‫לנער את העפר ואת החומריות שהצטברו עליה‬ ‫ה'‪ .‬החובות הלבבות הוא חיבור עצום ונורא‪ .‬כל שורה‬ ‫ברבות השנים – ולהזכיר לה עד כמה היא באמת‬ ‫שם היא לימוד שלם‪ .‬אולם כאשר הוא מגיע לשער‬ ‫כלות הנפש של בעל החובת הלבבות‬ ‫אוהבת את הריבונו של עולם‪.‬‬ ‫של אהבת ה'‪ ,‬הוא מדבר לפתע בשפה אחרת לגמרי‪.‬‬ ‫כך גם כלפי אהבת ה'‪ :‬השי"ת ברא בעולם סוד‬ ‫לא אחת יש אב ובן שיש ביניהם הרבה‬ ‫הוא מתבטא שם בלשונות של דביקות‪ ,‬בלשונות של‬ ‫טמיר ונעלם שנקרא נשמה‪ ,‬והנשמה הזאת היא‬ ‫עגמת נפש‪ .‬יש ביניהם חיכוכים ומריבות מידי‬ ‫כיסופים ושל השתוקקות‪ ,‬עד אשר הלב פשוט הולך‬ ‫חלק אלוק ממעל‪ ,‬וממילא היא קשורה בעבותות של‬ ‫יום‪ ,‬כל יום פרשה אחרת‪ .‬האב ממש אוכל את‬ ‫ומתמוסס מאליו‪ .‬אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא‬ ‫אהבה לריבונו של עולם‪ .‬זה קשר שאי אפשר לנתק‬ ‫הלב והוא מתמלא מרירות וטינה‪ ,‬עד שיום אחד הוא‬ ‫מתפוצץ! ממש יכולים לשמוע איך שהוא יוצא מגדרו‬ ‫בשום אופן! ואת האהבה שיש ביניהם לא יכול שום‬ ‫מרגיש לפתע‪ ,‬שהוא כבר לא מרגיש כלפי בנו את‬ ‫מרוב אהבה לריבונו של עולם‪ .‬ובמילים אחרות‪ :‬רואים‬ ‫משורר לתאר‪ .‬ממש דיו אילו ימי וכל מי כנישותא!‬ ‫האהבה הטבעית שיש לכל אדם כלפי בנו‪.‬‬ ‫שכאן הגיע המחבר לעולם האמיתי שלו‪ .‬כאן הוא כבר‬ ‫דא עקא שהנשמה הקדושה הזאת יורדת כאן למטה‪.‬‬ ‫אומר את מה שהוא באמת רוצה לומר‪...‬‬ ‫בתוך גוף עכור וחומרי‪ .‬בתוך כל הזוהמא והסיאוב‬ ‫נו‪ ,‬אם יבוא אדם זה לבקש עצה איך לעורר את‬ ‫גם עד עכשיו הוא אמר דברי מוסר נוקבים עד‬ ‫שממלאים את העולם‪ .‬ובפתע פתאום היא ֲֲח ֵֵדָלָ ה‬ ‫אהבתו לבנו‪ ,‬וכי יצטרכו לתת לו סיבה‪ ,‬למה עליו‬ ‫התהום‪ ,‬דברים שמחלחלים עד עומק הנפש‪ ,‬אבל כעת‬ ‫להרגיש את האהבה שהיא הרגישה כל זמן שהייתה‬ ‫לאהוב את בנו? כלל וכלל לא! הוא לא זקוק לשום‬ ‫עתה הוא ממש מדבר מתוך עומק ליבו הטהור‪ .‬הוא‬ ‫תחת כסא הכבוד‪ .‬האהבה הפשוטה והטבעית‪ ,‬והכל‬ ‫סיבות ולשום הסברים! ואם רוצים לעזור לו‪ ,‬צריכים‬ ‫זועק מנהמת ליבו ‪' -‬ער צעלאזט זיך שוין אינגאנצן' –‬ ‫כך מובנת ומתבקשת מאליה‪ ,‬הופכת להיות אצלה‬ ‫רק להזכיר לו‪ ,‬שחרף כל העגמת נפש ‪ -‬הוא עדיין‬ ‫בלי שום חשבונות! וכמו שהוא עצמו כותב שם‪ ,‬שכל‬ ‫באחת‪ ,‬מדרגה גדולה שנראה לה שהיא לעולם לא‬ ‫הבן שלו‪ ,‬ואין ספק שהוא עדיין אוהב אותו! איי‪ ,‬הוא‬ ‫מה שדיבר עד כה היו דברי הכנה לשער של אהבת ה'‪.‬‬ ‫תשיג אותה‪ .‬וכעת היא באה להשיח את צערה ואת‬ ‫אינו מרגיש כעת את האהבה הזאת‪ ,‬אזי בסך הכל‬ ‫ג‬ ‫המשל והנמשל בעבודת ה'‬ ‫להבין משל ומליצה‪:‬‬ ‫כל דבר בעולם צריך לשמש ללימוד בעבודת ה' | אהבת האב לבן יחיד שלו | אהבת דוד ויונתן – אהבה שאינה תלויה בדבר | מתי מוסרת היונה את עצמה לשחיטה | הצדיק לא יכול לחיות ללא דביקות | להוציא מן‬ ‫המשל את המקסימום שיכולים‬ ‫נו‪ ,‬כאשר אדם יתבונן קצת באהבה הזאת‪ ,‬הוא‬ ‫שיש לו בן יחיד שנולד אחר שנות צפייה ארוכות‪.‬‬ ‫לקחת מוסר מעניינים גשמיים‬ ‫ירחיב בליבו ובמוחו את התיאורים‬ ‫הוא התפלל והעתיר לריבונו של עולם‬ ‫כלל מסור בידינו‪ :‬שכל הדברים הגשמיים בעולם‬ ‫הללו‪ ,‬אזי יקבל לפי ערכו‪ ,‬אחד‬ ‫שיזכה לילדים! הוא ממש הרטיב את‬ ‫הם משלים ודוגמאות לעניינים רוחניים‪ .‬כל מה שיש‬ ‫מיני אלפי אלפים‪ ,‬קצת מושג – מהי‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫הדפים של התהילימ'ל שלו בדמעות‬ ‫בעולם נועד כדי לקחת ממנו מוסר והדרכה לעבודת‬ ‫אהבת ה'‪ .‬הוא יבין קמעה מה מרגיש‬ ‫ברגע שהוא מרגיש את‬ ‫שזלגו מעיניו! הוא הפך את העולם!‬ ‫ה'‪ .‬ואכן‪ ,‬גם כדי להבין את המושג אהבת ה'‪ ,‬יצר‬ ‫הצדיק‪ :‬הצדיק מרגיש השתוקקות‬ ‫העריבות ואת הידידות‬ ‫והנה יום אחד זכה‪ ,‬והריבונו של עולם‬ ‫השי"ת בעולמו כמה משלים ודוגמאות בעולם הזה‪.‬‬ ‫של זיו השכינה! את‬ ‫לכל לדבר שבקדושה! לכל קורטוב‬ ‫השמחה שיש לו עם‬ ‫נתן לו בן יחיד‪ .‬וכי אפשר לשער אחד‬ ‫ועובד ה' צריך לפקוח את עיניו ולהתבונן בדברים‪.‬‬ ‫של אור ה' והרגשת אלוקות‪ .‬בכל‬ ‫ריבונו של עולם – הוא‬ ‫כלפי‬ ‫את האהבה העצומה שהוא מרגיש‬ ‫והגם שכל המשלים של אהבה שיש בעולם הזה‪ ,‬חיוורים‬ ‫עת שהוא רק מוציא מפיו דיבור של‬ ‫מתקשר עם הריבונו של‬ ‫הבן יחיד הזה?! וכי יכולים להסביר את‬ ‫ודלים לעומת האהבה ששוררת בין כנסת ישראל ובין‬ ‫תורה‪ ,‬או את שם ה'‪ ,‬הוא מרגיש את‬ ‫עולם בקשר עצום וחזק‬ ‫האהבה הזאת?! הלב שלו הרי מתפלץ‬ ‫דודה‪ ,‬אבל עדיין‪ ,‬בפסיעות הראשונות ובשלבים‬ ‫כזה‪ ,‬שהוא כבר לא‬ ‫התענוג האלוקי שמתפשט בכל אבריו‪.‬‬ ‫מסוגל לחיות בלעדיו‪.‬‬ ‫מרוב רגשי האהבה‪ .‬הוא מרגיש שאין‬ ‫הראשונים‪ ,‬יכול האדם להפיק תועלת מהתבוננות‬ ‫בכל עת שהוא מדבר דיבורי אמונה‬ ‫הדביקות בריבונו של‬ ‫לו בעולמו כלום זולת הילד הזה‪ .‬הוא‬ ‫במשלים הללו‪.‬‬ ‫או דיבורי שבח ותהילה לריבונו של‬ ‫עולם ממלאת את‬ ‫עסוק עמו מבוקר ועד ערב! הוא דואג‬ ‫עולם‪ ,‬הוא מתמוגג מתענוג עילאי –‬ ‫כל ישותו ומציאותו‬ ‫לו ושומר עליו כעל בבת עינו! הוא אינו‬ ‫הבן יקיר לי‪ :‬האהבה לבן יחיד‬ ‫בעולם‪ ,‬עד שהיא אינה‬ ‫'ער גייט פשוט אויס' ‪ -‬ואינו יכול‬ ‫מותירה מקום לשום‬ ‫שבע מלהביט עליו ולראות את מראהו‬ ‫המסילת ישרים בדבריו כאן מזכיר את האהבה‬ ‫לנתק את עצמו מן התענוג הזה‪.‬‬ ‫אהבה אחרת‬ ‫ואת המתיקות שלו!‬ ‫שהאב אוהב את בנו יחידו‪ .‬נתאר לעצמנו‪ :‬אדם‬ ‫ז‬ ‫דרכי הצדיקים‬ ‫משל מאהבת חברים‬ ‫לעשות‪ ,‬עד שעלה בדעתם לעשות‬ ‫הרה״ק רבי צבי הירש הכהן‬ ‫כמעשה האדמו״רים שהיה נהוג בזמנם‪,‬‬ ‫מרימנוב זי״ע – יו״ד ל' חשון‬ ‫עוד משל של אהבה הוא 'אהבת דוד ויונתן'‪ .‬הם אהבו איש את‬ ‫שהיו נוסעים לכפרים‪ ,‬ובני הכפר הגיעו‬ ‫רעהו בלי שיעור וגבול‪ .‬היתה ביניהם אהבה טהורה ונקייה‪ ,‬ללא‬ ‫עם קוויטלעך ופדיונות‪ ,‬והם החליטו‬ ‫שמץ של כוונה להגיע לתועלת אישית‪ .‬אהבה – בלי שום חשבונות‪.‬‬ ‫לעשות כך‪ ,‬ונתנו כולם את עיניהם‬ ‫"ַא ֲֲה ַַבת ַנַ ְְפׁשֹו ֲֲא ֵֵהבֹו" – הם‬ ‫וכמו שהכתוב מעיד ואומר‪( :‬שמואל‪-‬א כ‪ ,‬יז)‪ַ :‬‬ ‫ברבי ר' הערש כי הוא המתאים ביותר‬ ‫הרה״ק הרבי ר' צבי הערש הכהן מרימנוב זי״ע‬ ‫אהבו זה את זה כמו שאדם את הנפש שלו עצמו‪ .‬דוד הרגיש שיונתן‬ ‫לתפקיד ה'רבי'‪ ,‬והם יהיו הגבאים וכך יוכלו לקבץ‬ ‫היה בנו של חייט‪ ,‬ונפטר עליו אביו בצעירותו‪.‬‬ ‫הוא ממש חלק ממנו – 'זיין שטיק חיות' – בלי שום הסברים ושאלות‪.‬‬ ‫מעות כרצונם‪ .‬קיבל עליו הרבי ר' הערש את‬ ‫וכדרך אותם ימים המשיכו בני החייטים באומנות‬ ‫החלטת חבריו‪ ,‬ויחדיו יצאו למסע בין בני הכפרים‬ ‫אבותיהם‪ ,‬וכך נהיה הרבי ר' הערש 'שניידער יונגל'‬ ‫וכאשר אומרים על צדיק שהוא אוהב את הריבונו של עולם‪ ,‬מתכוונים‬ ‫אשר סביבותיהם‪.‬‬ ‫(שוליית חייטים)‪ .‬אמנם עוד מילדותו היה בעל 'נשמה‬ ‫לאהבה כזו‪ .‬אהבה ללא שום חשבונות‪ .‬אהבה של (דברים ל‪ ,‬כ)‪ִּ" :‬כִ י הּוא‬ ‫באחד מן המקומות שהגיעו אליהם הרבי ר'‬ ‫גדולה' והיה נמשך תמיד אחר עבודת ה'‪[ .‬וכך היה‬ ‫ַַחֶיֶ יָך" – הריבונו של עולם הוא כל החיות שלהם‪.‬‬ ‫כ״ק רבינו זי״ע אומר תמיד על הרבי ר' הערש‪,‬‬ ‫הערש וחבורתו‪ ,‬שמע אחד מן הבעלי בתים כי‬ ‫הגיע איזה 'רבי' אל הכפר‪ ,‬הלה סבל צרות רבות‬ ‫שהיה‪' :‬א גרויסע נשמה']‪ .‬וכך הגיע בצעירותו‬ ‫בלי דביקות – למה לי חיים‬ ‫מן הפריץ ששלט באותה סביבה ביד קשה‪ ,‬ניגש‬ ‫להיכלו של הרה״ק הרבי ר' מענדל'ע מרימנוב זי״ע‪,‬‬ ‫אותו בעל הבית אל ה'רבי' וביקש ממנו כי יברכנו‬ ‫ורצה להכירו ולהתדבק בו‪ .‬והנה בהגיעו לרימנוב‪,‬‬ ‫"ִּפ ְְת ִִחי ִלִ י ֲֲאֹח ִִֹתי ַַר ְְעָיָ ִִתי‬ ‫שלמה המלך אומר בשיר השירים (ה‪ ,‬ב)‪ִ :‬‬ ‫ויבטיח לו ישועה מן הפריץ הממרר את חייו‪ .‬אמר‬ ‫ניגש אל הגבאי הממונה על בית הרבי‪ ,‬וביקש‬ ‫יֹוָנָ ִִתי ַַת ָָמ ִִתי"‪ ,‬הוא מכנה את כלל ישראל יונתי תמתי‪ ,‬כי בדרך כלל‪,‬‬ ‫ממנו שרוצה להכין את המיטה של הרבי‪ .‬כי דרכו‬ ‫לו הרבי ר' הערש כי אם יתן לו סך של שמונה‬ ‫כאשר לוקחים את היונה על מנת לשחוט אותה‪ ,‬היא מתנגדת ושומטת‬ ‫עשר רייניש ‪ -‬שהיה נחשב לסכום גדול מאוד‬ ‫של הרבי ר' מענדל'ע היתה לנוח קמעה בכל יום‬ ‫את עצמה בכל כוחה‪ .‬היא חובטת ומכה בכנפיה‪ ,‬כי היא רוצה להישאר‬ ‫בימים ההם‪ ,‬יבטיח לו ישועה [כידוע היתה זו‬ ‫אחר הצהריים‪ ,‬ותפקידו של הגבאי היה 'בעטן די‬ ‫בחיים‪ .‬אמנם אם יקדימו וישחטו קודם את הבן זוג שלה‪ ,‬אזי היא‬ ‫דרכו בקודש של הרבי ר' הערש כשהתמנה לרבי‬ ‫בעט' היינו להכין עבורו את המטה‪ .‬והסכים הגבאי‬ ‫ומנהיג והיה פועל ישועות בקרב הארץ‪ ,‬שהיה נוהג‬ ‫לבקשתו‪ ,‬ואכן הרבי ר' הערש הציע את המטה‪ .‬ויהי‬ ‫תיכף תרפה מניסיונותיה לברוח‪ ,‬והיא תושיט את צווארה לשחיטה‪.‬‬ ‫'זיך אויסביטן געלט' (לדרוש סכום כסף) כדי לפעול‬ ‫בשעה שהגיע הרבי ר' מענדל'ע לנוח על משכבו‪,‬‬ ‫הוא כבר אינה חפצה בחיים‪.‬‬ ‫מיד כאשר עלה על המטה‪ ,‬פנה אל המשמש ושאל‬ ‫ישועות]‪ .‬בראות החברים את הדבר‪ ,‬חששו שמא‬ ‫כל זמן שאדם עוד לא זכה להרגיש את הטעם שאותם אוהבי ה'‬ ‫לא יתן הבעל הבית הלז אפילו פרוטה אחת‪ ,‬כי‬ ‫אותו‪' :‬ווער האט געבעט דאס בעט'? (מי הכין את‬ ‫מרגישים – יש לו עדיין רצון לחיים גשמיים‪ .‬הריבונו של עולם הוא‬ ‫ביקש ממנו סכום גדול כזה‪ ,‬וניגשו כמה מהם אל‬ ‫המטה?)‪ .‬ענה הגבאי ואמר כי זה עתה הגיע כאן‬ ‫איזה בחור בשם 'הערש'‪ ,‬והלה ביקש ממנו להכין‬ ‫בוודאי 'דבר גדול' אצלו והוא תופס אצלו מקום נכבד בחייו‪ ,‬אבל הוא‬ ‫הרבי ר' הערש וצבטו בו ואמרו לו בלחש‪' :‬הערש‪,‬‬ ‫דו מיינסט טאקע אז דו ביסט א רבי'? (הערש‪ ,‬וכי‬ ‫לרבי את המיטה‪ .‬אמר הרבי ר' מענדל'ע‪' :‬זייער גוט‬ ‫עדיין חי את חייו – 'ער לעבט זיך זיין אייגענם לעבן' – ואת הסדר‬ ‫געבעט! זאל ער יעדן טאג בעטן'! (המיטה הוכנה מאד‬ ‫אתה אכן סבור שהינך רבי?)‪ .‬אבל הרבי ר' הערש לא שת‬ ‫היום שלו‪ .‬אמנם בו ברגע שהוא מרגיש את הטעם של אהבת ה'‪ ,‬בו‬ ‫טוב! שהוא יכין את המטה כל יום!) וכך נהיה הרבי ר' הערש‬ ‫לבו לדבריהם‪ ,‬ולא חזר בו מדבריו‪ .‬אכן זה היהודי‬ ‫ברגע שהוא מרגיש את העריבות ואת הידידות של זיו השכינה! את‬ ‫היה איש תמים ומאמין‪ ,‬ובשמעו את דברי הרבי ר'‬ ‫משמשו של הרבי ר' מענדל'ע‪.‬‬ ‫השמחה שיש לו עם ריבונו של עולם – הוא מתקשר עם הריבונו של‬ ‫הערש מיהר והביא לו את כל הסכום‪.‬‬ ‫עולם בקשר עצום וחזק כזה‪ ,‬שהוא כבר לא מסוגל לחיות בלעדיו‪.‬‬ ‫והנה אותו בעל הבית היה מחזיק ברשותו 'ביקס'‬ ‫אחר פטירת הרבי ר' מענדל'ע לא התחיל‬ ‫הדביקות בריבונו של עולם ממלאת את כל ישותו ומציאותו בעולם‪ ,‬עד‬ ‫(אקדח)‪ ,‬אמר לו הרבי ר' הערש כי ִיִ ירה ב'ביקס'‬ ‫להנהיג את עדת צאן מרעיתו תיכף לאחר פטירת‬ ‫שהיא אינה מותירה מקום לשום אהבה אחרת‪ .‬ואם חלילה יבואו להפריד‬ ‫אשר ברשותו לאויר שלש פעמים‪ ,‬ומיד אחר כך‬ ‫רבו הק' מרימנוב‪ ,‬אלא מקודם נסע לראפשיץ‬ ‫אותו מן הדביקות וירצו לנתק אותו ממנה כמלוא נימה‪ ,‬הוא ירגיש‪:‬‬ ‫בירכו ופטרו לביתו לשלום‪ .‬כשהגיע היהודי לביתו‬ ‫ונעשה תלמידו של הרה״ק מראפשיץ זי״ע למשך‬ ‫טוב מותי מחיי‪ .‬בלי קרבת ה' בתכלית למה לי חיים! אין לי שום‬ ‫יצאו בני ביתו לקראתו בשמחה גדולה‪ ,‬ובישרוהו‬ ‫קרוב לי״ב שנים [מחודש אייר תקע״ה שבו נפטר‬ ‫כי זה עתה התפשטה הידיעה המשמחת כי הפריץ‬ ‫הרבי ר' מענדל'ע‪ ,‬עד חודש אייר תקפ״ז שבו‬ ‫טעם בחיי! משמעות החיים אצלו הוא דביקות באחד יחיד ומיוחד‪,‬‬ ‫נפטר הרה״ק מראפשיץ]‪ ,‬ורק אחר פטירת הרה״ק‬ ‫הרשע נפל שדוד בביתו באופן פתאומי‪ ,‬כאשר‬ ‫ולבר מזה‪ ,‬הכל הבל הבלים אין בהם ממש‪.‬‬ ‫בעודו עומד בהיכלו אשר בארמונו‪ ,‬חדרו בפתע‬ ‫מראפשיץ התחיל להנהיג את העדה ברימנוב‪.‬‬ ‫פתאום דרך החלון שלשה 'קוילן' (כדורים) אשר לא‬ ‫והנה כאשר רצו למנות הרבי ר' הערש התקבצו‬ ‫הסוד שעבורו מוסרים הצדיקים את נפשם‬ ‫נודע מהיכן באו‪ ,‬ופגעו בו ונפל ומת‪ .‬ונוכחו כולם‬ ‫הרבה צדיקים ברימנוב לערוך בצוותא את היומא‬ ‫לדעת כי לא דבר ריק הוא‪ ,‬ודבריו ומעשיו של‬ ‫דהילולא של הרבי ר' מענדל'ע‪ ,‬וכבר התיישבו שם‬ ‫כאמור לעיל‪ ,‬הגם שיש לנו כל מיני משלים ודוגמאות של אהבה‪,‬‬ ‫הרבי ר' הערש פועלים גדולות ונפלאות‪.‬‬ ‫הרבה צדיקים‪ ,‬אבל עדיין לא התחילו את הסעודה‪,‬‬ ‫אין בהם באמת את היכולת להסביר את האהבה שמרגישים אוהבי ה'‪.‬‬ ‫כי הרבי ר' הערש עוד לא הגיע לסעודה‪ .‬והנה‬ ‫המשלים הללו אין בהם שום דמיון לאהבה שיש בין הריבונו של עולם‬ ‫אחד מחשובי המסובים שם היה הרה״ק רבי שמעון‬ ‫ובין כנסת ישראל‪ .‬אמנם למרות זאת‪ ,‬כיון שהריבונו של עולם ברא את‬ ‫פעם אחת רצה הרה״ק מראזוואדוב זי״ע לזכות‬ ‫מיערוסלב זי״ע‪ ,‬שבאותו זמן כבר היה זקן וסגי‬ ‫המשלים הללו למעננו‪ ,‬אנו יכולים לקחת אותם ולהבין מהם דבר מתוך‬ ‫לשמש את הרבי ר' הערש‪ ,‬והנה הרבי ר' הערש‬ ‫נהור‪ .‬ואחר שהתעכבו זמן מה‪ ,‬הכה רבי שמעון על‬ ‫היה נוהג לישון על מיטה בעלת רגלים ארוכות‬ ‫השולחן ושאל‪' :‬הערש איז שוין דא? הערש איז‬ ‫דבר‪ ,‬ולהבין לפי ערך במה דברים אמורים‪ .‬כי באמת לולא כל המשלים‬ ‫במקום גבוה מאד‪ ,‬והיתה לו קפידה מיוחדת בזה‪,‬‬ ‫שוין דא'? (הערש כבר כאן?)‪ .‬אמר לו הרה״ק הרבי ר'‬ ‫הללו‪ ,‬ממש לא היה לנו פתח להבין את המושג אהבת ה'‪ .‬כי בשעה‬ ‫והיה קשה מאד לעלות על מיטתו‪ .‬הלך הרה״ק‬ ‫אליעזר'ל מדזיקוב זי״ע‪' :‬וועם מיינט איר? דער רבי‬ ‫שהחלק אלוק ממעל נפגש עם השורש והמקור שלו – אין שום מילים‬ ‫מראזוואדוב וביקש מן הגבאים שיניחו לו לשמש‬ ‫ר' הערש'? (למי אתם מתכוונים? אל הרבי ר' הערש?)‪ .‬ענה לו‬ ‫בעולם שיכולים לתאר את האהבה שמתעוררת ביניהם‪ .‬האהבה הזאת‬ ‫את הרבי בעלותו למיטתו‪ .‬כאשר הגיע הזמן ורצה‬ ‫רבי שמעון ואמר‪' :‬אליעזר‪ ,‬אזוי זאגסטו? ני! דער‬ ‫היא סוד כמוס ביניהם‪ .‬שום נברא לא יכול להיות שותף לסוד הזה‪.‬‬ ‫הרבי ר' הערש לעלות על מיטתו‪ ,‬התכופף הרה״ק‬ ‫רבי ר' הערש איז שוין דא? דער רבי ר' הערש איז‬ ‫מראזוואדוב בכדי שיעלה עליו הרבי ר' הערש וכך‬ ‫שוין דא'? (אליעזר‪ ,‬כך אתה אומר? ‪ -‬לקרוא לו הרבי ר' הערש‬ ‫זהו סוד שהצדיק מוכן למסור את נפשו עבורו בכל עת ובכל שעה‪.‬‬ ‫יעלה על המיטה‪ .‬אבל הרבי ר' הערש לא רצה‬ ‫‪ -‬ני! הרבי ר' הערש כבר כאן?)‪ .‬והיינו שהסכים גם הוא‬ ‫והכי נמי לכן עשו אצל חסידים עסק גדול משימוש חכמים‪ .‬כי כל‬ ‫בשום אופן להשתמש עמו ולעלות עליו‪ ,‬התחנן‬ ‫להסמיך את הרבי ר' הערש לרבי ומנהיג העדה‪.‬‬ ‫זמן שאדם לא ראה אהבת ה' לנגד עיניו – הוא לעולם לא ידע מהי‬ ‫ישר ‪718.484.2189‬‬ ‫הרה״ק מראזוואדוב לפניו כי הוא רוצה מאד בזה‪,‬‬ ‫אהבת ה'‪ .‬הוא ילמד בספרים וידע לומר מערכות שלימות‪ ,‬אבל לא‬ ‫נעתר לו הרבי ר' הערש ואכן עלה על כתפיו‪.‬‬ ‫יהיה לו באמת מושג על מה הוא מדבר‪ .‬כאשר זוכים ורואים צדיקים‪,‬‬ ‫ובשעה שעלה עליו‪ ,‬אמר לו הרבי ר' הערש‪' :‬איך‬ ‫כבר מנעוריו היה הרה״ק הרבי ר' הערש עובד‬ ‫רואים איך שהם מתפללים בדביקות ובערגה ובכיסופים‪ ,‬רואים איך‬ ‫האב דיר דאך געזאגט אז איך בין א גראבער‪'...‬‬ ‫ה' וירא שמים מרבים‪ .‬פעם אחת התאספו יחדיו‬ ‫(הרי אמרתי לך כי אני בעל בשר) ומי יבין בסוד קדושים‪.‬‬ ‫כמה מבני החייטים שהיו עניים מרודים‪ ,‬והחליטו‬ ‫הצדיק נראה בשבת קודש‪ ,‬רואים איך ניגש למצווה‪ ,‬מקבלים מושג‬ ‫והרה״ק מראזוואדוב החזיק זאת כל ימיו לזכיה‬ ‫שצריכים הם לעשות מעשה ולקבץ קצת ממון‬ ‫באהבת ה'‪ .‬רואים צורה של אוהב ה' ומתמלאים בהשתוקקות לזכות‬ ‫גדולה‪ ,‬שהרבי ר' הערש עלה עליו‪.‬‬ ‫לרווחת בני משפחותיהם‪ .‬ישבו והתייעצו כדת מה‬ ‫לשייכות למדרגות הללו‪.‬‬ ‫ארה”ק‪072.3323310 :‬‬ ‫לקבל הגליון מדי שבוע במייל‪,‬‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫יט‬ ‫סט‬ ‫תולדות יהודה‬ ‫ן‬ ‫לסדר מוקד הפצה‪ ,‬ולתרומות‪:‬‬ ‫ארה"ב‪718.536.2347 :‬‬ ‫מכו‬ ‫שין‬ ‫למכון תולדות יהודה סטיטשין‬ ‫ענגלאנד‪033.0175.9024 :‬‬ ‫אין להעתיק שום חלק מגליון‬ ‫‪a0765993813@gmail.com | 076.5993813‬‬ ‫זה בלי רשות המערכת‬ ‫כ " <ל ה ו צ א ת ס פ רי ט "א‬ ‫קאנאדע‪438.771.1003 :‬‬ ‫ק מ ר ן ר בי נ ו ש <ל י‬