דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN — חיי שרה (2026-11-02)

פטרון
מערכת דעהו
שנת תשפ"ז חיי שרה גליון רחצ
נתנדב לזכות
חיים מרדכי בן יוכבד
פעריל בת יוכבד
מתוך
משנתו דע את אלקי
של כ"ק
מרן
אביך ועבדהו
רבינו
שליט"א
מהדורת זכרון ברוך :לע"נ הרה"ח ברוך ב"ר פנחס ע"ה -וזו' מרת שיינדל מלכה ב"ר אברהם ראובן ע"ה ◆ הרה"ח יעקב צבי ב"ר מנחם ע"ה -וזו' רחל מינדל ב"ר יחזקאל ע"ה
שבפרטיות ,והיינו לעמוד על גילוי האלקות הנמצא בתוך
פרטיות הספירות ,ובריבוי חלקי העולמות ,ולהכיר שכל ביאורים ויסודות מורחבים בתורת מרן הבעש"ט ותלמידיו זיע"א משנת החסידות
הנבראים כולם ,לכל חלקיהם ופרטיהם ,כולם הם המשכה
מהבורא יתברך ,ומנוהלים ומושגחים בהשגחה עליונה 'אמונה' ו'בטחון' -כנגד 'שמע ישראל' ו'ברוך שם' | מדוע נקבעה כוונה מעכבת דוקא ב'שמע ישראל' וב'פותח את ידך'? | מסירות נפשה
של שרה אמנו בחיי היום יום | מה עושה הקב"ה מאז ששת ימי בראשית? | מדוע כפלה התורה את פרשתו של אליעזר? | 'ויסע לוט מקדם'
תמידית מלמעלה. -שהסיע עצמו מקדמונו של עולם
כנגד תורה שבכתב ותורה שבעל פה
גילוי השגחה הפרטית המלוה את האדם בכל זמן
עוד זאת ,כי שתי דרגות התגלות היחוד האלו הלא הן ֵֵמ ה ' ָיָ ָָצ א ַַה ָָד ָָב ר :
כנגד תורה שבכתב ותורה שבעל פה .שכן 'שמע ישראל'
נכתב בפירוש בפסוקי התורה ,ואילו 'ברוך שם' לא אמרו
משה ונמסר רק בתורה שבעל פה .והדבר עולה היטב עם
האמור .שכן כל עניינה של תורה שבעל פה היא ההרחבה
והביאור בדברי התורה שבכתב ,ולבאר בפרטיות את מה
שנאמר שם באופן כללי .והכי נמי בדידן ,מדת הבטחון
הוכחה ברורה שישנו 'בורא עולם' .מאידך ,מדת הבטחון
א
'אמונה' ו'בטחון' -כנגד יחודא
נקנית בעיקר מהדברים המתהווים אחר הבריאה .כי כאשר
תכליתה לגלות ולהרחיב את האמונה הכללית של מעשה
יתבונן האדם בכל הקורות במשך ימי העולם ,וכמו כן
עילאה ויחודא תתאה
בראשית ,לראותה ולהכירה מקרוב אצל ההנהגה וההשגחה ישים לב על ההשגחה הפרטית הנראה בעליל על כל
הפרטית שבכל מעשה וקורות האדם .וכאמור ,שני חלקי נברא ,יתווכח מכך על שהבורא יתברך שמו הוא לבדו
אמונה אלו מקושרים אהדדי ,כענין החיבור שבין שתי בורא ומנהיג לכל הברואים ,ושאין ביד שום אחר להועיל
התורות הצמודות ומחוברות כאחד. 'שני חיי שרה' ו'פרשת אליעזר' -מה ענין זה אצל זה
את נפשו או להזיקה ,ועי"ז יבטח בהשי"ת בלבד עדי עד. � � � � � � �
ַוַ ִיִ ְְהי ּּו ַַחֵיֵ י ָָׂש ָָרה ֵֵמ ָָאה ָָׁשָנָ ה ְוְ ֶֶע ְְׂש ִִרים ָָׁשָנָ ה ְוְ ֶֶׁש ַַבע ָָׁשִנִ ים ְְׁשֵנֵ י
כוונה מעכבת -ב'שמע ישראל' וב'פותח את ידך' �
ששת ימי בראשית -כלל ,ששת אלפי שנה -פרט ַַחֵיֵ י ָָׂש ָָרה (כג ,א) .ופירש רש"י ז"ל' :שני חיי שרה' ' -כולן
ואכן בכדי לחזק באדם את שני יסודות אלו שבאמונת [ועומק הדברים הוא ,עפ"י מה שנודע כי ששת ימי שוין לטובה' .ובהמשך הפרשה מסופר ענין שילוח אליעזר
אלקי עולם ,ושיהיו קבועות בו כיתד שלא תמוט ,נפסקה הבריאה נחשבים ככלליות ימות העולם ,כי המה שורש לכל להביא זיווג ליצחק ,והתורה מארכת בו הרבה ,עד שאמרו
בהלכה על שני מקומות בתפלה אשר הכוונה מעכבת בהן; שית אלפי שני דהוו עלמא (סנהדרין צז .רמב"ן לעיל ב ,ג ע"פ חז"ל על זה (בר"ר ס ,ח; הובא ברש"י כד ,מב) 'אמר רבי אחא,
בפסוק 'שמע ישראל' (טושו"ע סימן ס' ס"ה) -שהוא ענין בר"ר יט ,ח) ,והיינו שששת אלפים שנה של קיום העולם הם יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של
האמונה הכללית בהשי"ת כנ"ל ,וכן בפסוק (תהלים קמה, הפרטיים הנמשכים מן הכלל -שהוא ששת ימי בראשית. בנים ,שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה ,והרבה
טז) 'פותח את ידך' וגו' (שם סימן נא ס"ז) ,שעניינו הבטחון ומעתה ,האמונה הנמשכת מימים של הכלל -היא אמונה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה' .ויש להבין פשר
בהשגחה הפרטית מלמעלה בעסק הפרנסה ,להאמין כי כללית ,ואילו מדרגת האמונה הנראית מימים הפרטיים אריכות זו מהו ,וגם ענין שייכותו לפרשה הקודמת לה
השי"ת מזמין לכל אחד ואחד בפרטיות ובתמידות את שלאחריו -היא 'בטחון' ,אמונה שבבחינת 'פרט']. של 'שני חיי שרה'.
מזונותיו בכל עת ובכל שעה.
שני חלקי האמונה מקושרים זה בזה שתי מדרגות במצות האמונה
סיכום ותמצית ושני חלקים אלו שבמדת ה'אמונה' תלויים ומקושרים וכדי לבאר הענין יש להקדים הקדמה כללית במצות
זה בזה .כי האמונה בכלליות בריאת העולם מביאה את האמונה בהשי"ת .דהנה במצות ה'אמונה' נכללות שתי
שתי מדרגות באמונה' :אמונה' כללית בבורא עולם -מכח מדרגות וחלקים; ואלו הם :אמונה ובטחון.
האדם לכך שיכיר את ההשגחה המיוחדת של הבורא
מעשה בראשית ,ו'בטחון' -אמונה בהשגחה הפרטית בחיי היום
יתברך על כל מעשיו ונבראיו .וכן לאידך גיסא ,ההכרה
יום .והן כנגד 'שמע ישראל' ו'ברוך שם' ,יחודא עילאה ויחודא 'אמונה' -כללית' ,בטחון' -פרטית
בהשגחה הפרטית -הגורמת הבטחון והסמיכה עליו -
תתאה ,תורה שבכתב ותורה שבעל פה .ולכן הכוונה מעכבת
מחזקת ביותר את האמונה בבריאת העולמות. 'אמונה' פירושה :אמונה כללית בבורא עולם יתברך,
ב'שמע ישראל' וב'פותח את ידך'.
להאמין שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא,
'שמע ישראל' ו'ברוך שם' -יחודא עילאה ויחודא תתאה וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא
ושתי מדרגות הללו 'אמונה' ו'בטחון' ,בחינות 'כלל' ו'פרט', מאמיתת הימצאו (לשון הרמב"ם פ"א מהל' יסוה"ת ה"א)' .בטחון'
פירושו :המשכת האמונה הכללית לתוך פרטיות החיים של
ב מכוונות גם כן כנגד שתי דרגות גילוי היחוד העליון ,שהם
אברהם אבינו -אמונה כללית,
ענין שני פסוקי היחוד; 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד' האדם ,לבטוח בה' בחיי יום-יומי ,ולהאמין שהינו מנוהל
(דברים ו ,ד) ,ו'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' .שכן ומושגח על ידו על כל צעד ושעל.
שרה אמנו -אמונה פרטית יחוד 'שמע ישראל' ,המכונה בזוה"ק (ח"א יח' ):יחודא
עילאה' ,עניינו האמונה הכללית ,להאמין בעצם מציאות
אמונה -מבריאת העולם ,בטחון -מן ההשגחה שאחריה
הבורא ,ושהוא לבדו אחד .מאידך ,דרגת היחוד שבבחינת והאמונה הכללית יסודה בבריאת העולם בששת ימי
אברהם ושרה -כנגד שני חלקי האמונה בראשית ,שכן מכח מה שברא הקב"ה את העולם כולו
'ברוך שם' וגו'' ,יחודא תתאה' ,הוא ענין התגלות היחוד
על פי הדברים האלה שנתבאר בענין שתי המדרגות; וכל הנמצא בו ,והמציא אותם מאין הגמור ליש ,הרי כאן
א
לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו .אמר לה, 'כל אחד נדרש לעצמו' -ו'כולן שוין לטובה' אמונה ובטחון ,כלליות ופרטיות ,ולמדנו גם כן ששתי
הקב"ה יושב ומזווג זיווגים ,בתו של פלוני לפלוני ,אשתו הוא שהעיד הכתוב על שרה אמנו לעת פטירתה 'ויהיו אלו הן כנגד שתי התורות; שבכתב ושבעל פה ,מעתה
של פלוני לפלוני ,ממונו של פלוני לפלוני' ,עיי"ש חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי נמשיך ונאמר ,שגם 'אברהם' ו'שרה' -המכוונים לשני
באורך. שרה' .ופירש רש"י ז"ל בשם המדרש (בר"ר נח ,א)' :לכך חלקי התורה ,שהן בבחינת איש ואשה ,משפיע ומקבל
נכתב שנה בכל כלל וכלל ,לומר לך שכל אחד נדרש כנודע -מכוונים לשני חלקי אמונה אלו.
הזיווג -מעשה בראשית פרטי לכל יחיד לעצמו ,בת ק' כבת כ' לחטא וכו' ובת כ' כבת ז'' וכו'.
עולה מדבריהם ז"ל ,כי מתחילה בששת ימי בראשית כלומר ,שכל ימיה ושנותיה נדרשים לפרטים ולפרטי אברהם אבינו ' -ראש למאמינים'
ברא השי"ת את כלליות הבריאה .ועתה ,אחר שהעולם פרטים ,בת ק' כבת כ' וכו' ,להורות על התגברותה דהנה אברהם אבינו שייך ודאי לדרגת האמונה ,שכן הוא
עומד על עמדו ,יושב הקב"ה לזווג זיווגים בתו של פלוני בעבודה באופן של פרטים .אך על כל זה מסיק הכתוב נחשב 'ראש למאמינים' (פס"ז שה"ש ד ,ח) ,ו'אמונה' זו היא
לפלוני וכו' .ועסק ה'זיווגים' הוא ענין השגחה הפרטית 'שני חיי שרה' ,שנדרש בו 'כולן שוין לטובה' ,כלומר האמונה הכללית באלוקי עולם יתברך שברא את העולם,
שעל כל אחד ואחד ,שכן כל אדם יש לו את זיווג הפרטי שעבודתה ומסירת נפשה לה' בחיי היום יום בלי להחסיר וכפי שהגידו על ענין זה רבותינו ז"ל במדרש (בר"ר לט,
המיוחד אליו ,וזיווגו הפרטי נחשב כעין מעשה בראשית למלא את רצונו יתברך אף גם באחד מהם ,היתה שוה א) 'משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה
הנעשה לכל יחיד ויחיד בפרטות ,והיינו שהקב"ה משגיח לטובה למסירות נפש הכללית של אברהם ,כי גם זה נחשב אחת דולקת ,אמר ,תאמר שהבירה זו בלא מנהיג .הציץ
עליו בהשגחה עליונה להזמין לו את הזיווג שלו. כמוסר את נפשו על אמונתו בה'. עליו בעל הבירה ,אמר לו אני הוא בעל הבירה .כך לפי
שהיה אבינו אברהם אומר ,תאמר שהעולם הזה בלא
כמו כן ,הפריה ורביה של האדם -היוצאת מתוך ענין 'יודע ה' ימי תמימים' מנהיג ,הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם'.
הזיווגים -הם גם כן כעין פרטים הנמשכים ממנו ,כענין
והיינו נמי מה שסמכו שם במדרש את הפסוק (תהלים וכן אמרו ז"ל (שם יב ,ט) על הפסוק (לעיל ב ,ד) 'אלה
הפרט הנמשך מן הכלל .ועל כן מקושר עסק זה לדרגת
לז ,יח) 'יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה' ,ואמרו תולדות השמים וארץ בהבראם ביום עשות ה' אלקים ארץ
אמונה הפרטית.
'כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים' .התכוונו בזה, ושמים' ,ש'בהבראם' הוא אותיות 'באברהם' .הרי שאברהם
כי לעומת המסירות נפש הגדולה והנשגבה שראינו אצל אבינו הוא שנתגלה על ידו שנברא העולם ע"י הקב"ה.
השגחה גלויה בענין השידוכים
אברהם אבינו ,שבאה בתוקפא ובגבורתא יתירה ,והם
ואכן נודע בשערים ,כי בענין זיווגים ושידוכים בולטת דברים נוראים שניתנו להתפרסם קבל תבל ומלואה, עשרה נסיונות כנגד עשרה מאמרות
מאוד השגחה עליונה ומיוחדת מלמעלה ,כי בעסק זה ניתן אשר לכאורה לא מצינו כן אצל שרה אמנו ,אמנם על (הובא עוד נראה הדבר ,מהא דאיתא במדרש אגדה
לראות עין בעין יד ה' הפועל ועושה את כל אלה ,מעין כך נאמר 'יודע ה' ימי תמימים' ,כלומר שהקב"ה בעצמו ברש"י אבות פ"ה מ"ג) שהעשרה נסיונות שנתנסה בהן אברהם
אותה ההתגלות שבעת בריאת שמים וארץ. יודע ומכיר מקרוב את העבודה היום-יומית של תמימיו, אבינו ,מכוונים כנגד העשרה מאמרות שבהן נברא העולם,
המוסרים נפשם בעבודתם הפרטית אליו בכל יום ויום, ללמדך שבזכותו העולם עומד .הרי מכל זה חזינן בהדיא
'ממונו של פלוני לפלוני' -הפרנסה כעין זיווג שהם לכאורה דברים קטנים ופשוטים שאין בני אדם שייכותו של אברהם אבינו לשורש הבריאה ,המעידה על
והשגחה פרטית זו המתגלית בעסק הזיווגים ,מופיעה מכירים חשיבותם ,אמנם הקב"ה הוא היודע ודאי את אלוקי עולם שבראה יש מאין.
גם בענין הזמנת המזונות לכל בריה ,שכן פרנסת האדם מעלת עבודות הללו ,ונחלתם לעולם תהיה.
נחשבת גם כן כעין זיווג ,כמאמרם ז"ל הנזכר 'ממונו [ואכן זה ודאי כי יש לו לאברהם אבינו שייכות גם
של פלוני לפלוני' .וכן אמרינן בגמ' (סנהדרין פא' ).דרש לאמונה הפרטית ,מדת הבטחון ,כי הלא הכלל הוא
סיכום ותמצית
רב אחא ברבי חנינא ,מאי דכתיב וכו' 'ואת אשת רעהו השורש לכל הפרטים המסתעפים ממנו ,כטעם 'אין בכלל
לא טימא' (יחזקאל יח ,ו) ,שלא ירד לאומנות חבירו' .כי אברהם אבינו' ,ראש למאמינים' ,עיקרו באמונה הכללית - אלא מה שבפרט' .אלא שמכל מקום עיקר עניינו ומדתו
כל אדם יש לו אומנות המיוחדת אליו דוקא ,שעל ידה 'בהבראם' באברהם ,ועשרה נסיונות כנגד עשרה מאמרות. בפשטות הוא במדת האמונה הכללית בהשי"ת].
משפיע לו הקב"ה את מזונותיו ,ומן השמים מזמינים שרה אמנו עיקרה באמונה הפרטית -עבודה ומסירות נפש בכל
ומכוונים את כל אדם בהשגחה פרטית אל האומנות יום ויום' .כל אחד נדרש לעצמו' ,ועם כל זה 'כולן שוין לטובה' - שרה אמנו -אמונה בפרטי חיי היום יום
והפרנסה המיוחדת אליו. שוה למסירות נפשו של אברהם' .יודע ה' ימי תמימים'. מאידך ,שרה אמנו ,מדרגת תורה שבעל פה ,שייכת
יותר לאמונה הפרטית ,בחינת יחודא תתאה ,שעניינו מדת
המזונות -המשכת חיות מחודשת בכל יום האמונה המתחלקת לפרטים בחיי יום יום .שכן לעומת
מה שראינו באברהם אבינו שעשה ופעל דברים גדולים
יתרה מזו ,כל עצם עסק הפרנסה והמזונות שהקב"ה
ג וכלליים ביותר ,כענין שהפיל את עצמו לתוך כבשן האש
זיווגים ומזונות -השגחה
זן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כנים (ע"ז ג ,):עניינו
-המשכת חיות פרטיות אל הנברא .שכן מתחילה ברא על דבר כבוד שמו יתברך ,והיה מוכן לשחוט את בנו
פרטית כעין מעשה בראשית
הקב"ה את האדם והמשיך בתוכו חיות כללית ,ויהי יחידו על גבי המזבח מפני ציווי הבורא ,וכדומה ,הנה
האדם לנפש חיה .אמנם את חיות כללית זו הנמצאת אצל אמנו שרה לא מצינו לכאורה גדולות ונצורות כאלו,
בתוכו עליו לחדש בכל יום מחדש ,וחיות זו המתחדשת ולכאורה לא נתגלה אצלה האמונה הגדולה בהשי"ת
המשכת האמונה הכללית לפרטים באותו תוקף כפי שהיה מופיע ונראה אצל אברהם בעלה.
בכל עת נמשכת לו ע"י המזונות שהוא אוכל ,כי רק
על ידו יש לו קיום תמידי ,ולולא כן תצא נפשו באפו הנה נתבאר שהאמונה הכללית שהתגלה בשעת בריאת
חלילה. העולם בששת ימי בראשית ,נמשכה אחר כך לפרטים עבודת כל יום ויום במסירות נפש
בכל ימי הבריאה ,שמתוך ההשגחה הנראה בחיי היום אך מאידך גיסא ,הצטיינה הצדקת שרה בעבודה הפרטית
'נותן לחם לכל בשר' -מעשה בראשית החוזר יום יכול כל נברא לעמוד ולהכיר את מציאות הבורא לה' ,והיינו שבכל יום ויום מימי חייה ושנותיה עלי אדמות
לכל יחיד יתברך ,והשגחתו הפרטית על כל מעשיו .ונבוא להרחיב היתה היא ממלאה את תפקידה ותכליתה של אותו היום,
נמצא אפוא ,כי המשכת המזונות אל הנברא ,היא קצת את הדברים. בעבודת השם ובמסירות נפש אליו ע"י עשיית רצונו
'מעשה בראשית' פרטי החוזר על עצמו כסדר לכל יחיד ושבירת היצר ,וכדומה ,הכל כפי שנדרש מאיתה באותו
ויחיד)א( .והיינו כאמור ,כי כדרך שברא השי"ת את העולם 'הקב"ה יושב ומזווג זיווגים' זמן ובאותו מקום .והנה בכך נמשכה אמונתה ומסירתה
בכלליותו בששת ימי בראשית ,כן נמי לאחר הבריאה דהנה איתא במדרש (שם סח ,ד) ,וזה לשונם' :מטרונה להשי"ת באופן של פרטיות ,והיינו שהיתה ממלאה את כל
הוא משגיח עליו בפרטיות בכל עת ,והשגחה זו מתגלית שאלה את רבי יוסי בר חלפתא ,אמרה לו ,לכמה ימים ריבוי הפרטים של רבות הימים והשנים שחיה -באמונה
ע"י שהוא נותן לחם לכל בשר ומשביע לכל חי רצון)ב( . ברא הקב"ה את עולמו ,אמר לה לששת ימים .אמרה שלימה ובעבודת בוראה.
א .ובענין זה שנתבאר שהן עסק הזיווגים והן עסק הפרנסה מורים על השגחה התמידית מלמעלה על כל נברא בכל עת ובכל שעה ,ושהם נחשבים כעין מעשה בראשית פרטי לכל
יחיד ויחיד ,הנה כי כן חזינן בחז"ל שהשוו את שני אלו ,ודימו אותם לקריעת ים סוף .אמרו ז"ל בפסחים (קיח ).לגבי עסק המזונות 'קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף' ,וכעין
זה אמרו בסוטה (ב ).לגבי זיווגים 'וקשין לזווגן כקריעת ים סוף' .הרי ששנים אלו עולים בקנה אחד .והתדמותם לקריעת ים סוף מתבאר גם כן עפ"י דברינו .שכן קריעת ים סוף
-שהיא יצירת ארץ ויבשה בתוך הים -נחשבת כעין בריאת העולם ,שמתחילה היה העולם מים במים ,ויאמר אלקים 'יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה',
ויהי כן (לעיל א ,ט) .ואשר אכן מיד באותה שעה התנה הקב"ה עם המים שיבקעו שוב בשביל ישראל ,כטעם הכתוב (שמות יד ,כז) 'וישב הים לפנות בוקר לאיתנו' ' -לתנאו' (שמו"ר
כא ,ו) .ומעתה ,עסק הפרנסה והזיווגים שנדמו לקריעת הים ,היינו שהם חשובים גם כן כבריאת העולם -בדרך פרטי -לכל נברא ונברא ,ועל ידם מתחדשת ומתחזקת האמונה בה'
המשגיח על כל פרט ופרט ממעשיו.
ב .וענין זה יש להעמיס בדברי המשנה שפתח בהם רבינו הקדוש את הש"ס 'מאימתי קורין את שמע בערבין ,משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן' .ולדברינו נפרש 'קורין את
שמע בערבין' ,דהיינו :התגלות האמונה של דרגת לילה ,האמונה שבבחי' תורה שבעל פה ,וכפי שנודע שתורה שבעל פה שייכת ביותר לזמן הלילה (ראה פרקי דר"א פמ"ו; תנחומא תשא
כח) ,וכמו כן עיקר קריאת שמע של ערבית הוא 'ברוך שם' וגו' [אלא שכוללים בו גם מדת יום ' -שמע ישראל' .וכן להיפך ,עיקר קריאת שמע ביום הוא 'שמע ישראל' ,וכוללים
ב
אם כן זה ודאי שעשיית ההיפך של רצון ה' בכדי להביא ויקח את רבקה וגו' וינחם יצחק אחרי אמו' ,וכדברי רש"י סיכום ותמצית
טרף לביתו -לא תצלח .ובהכרח עליו להיות נושא ונותן שם' :ויביאה האהלה ,והרי היא שרה אמו ,כלומר ונעשית
באמונה ,כי בגלל הדבר הזה יברכו ה' אלוקיו .ואילו דוגמת שרה אמו'. מאז ששת ימי בראשית 'הקב"ה יושב ומזווג זיווגים' -השגחה
פרטית על כל יחיד .וכן הפרנסה כעין זיווג' ,ממונו של פלוני
פרנסה כזו הבאה שלא עפ"י דרכי התורה ,אלא ע"י גזילה
לפלוני' ,ולכל אחד אומנות המיוחדת לו .המזונות ממשיכים
וגניבה וכדומה ,בוודאי אינו רואה בה סימן ברכה .וכאשר סיכום ותמצית חיות מחודשת בכל יום ,והם מעשה בראשית פרטי לכל נברא.
האדם נכשל חלילה בעסק משא ומתן באמונה ,ומעשיו
מוכיחים עליו שאין לו גם משהו ממדת הבטחון בבוראו שליחות אליעזר לזיווג יצחק -גילוי השגחה פרטית בכל צעד,
יתברך ,בודאי לא יוכל לראות את ההשגחה העליונה ורבקה בבחינת 'ברוך שם' ' -כד' ו'שכמה' .לכן האריכה התורה
המיוחדת בענייני מזונותיו. בפרטי הפרשה וכפלה אותה ,עד שהודו 'מה' יצא הדבר'.
ד
פרשת אליעזר -גילוי ההשגחה
ונסמכה ל'שני חיי שרה' ,כי זו מדתה של שרה ,ורבקה 'נעשית
העליונה בעסק השידוכים
'הפרד נא מעלי' דוגמת שרה אמו'.
ולפי זה ,כאשר רועי מקנה לוט נכשלו בגזל ,והיו
מרעים בהמתם בשדות אחרים ,לא היה אפשר להראות
ה ומעתה ,ביסוד זה נבוא לבאר פרשתו של אליעזר שנאמרה
התקרבות לוט לאברהם -
ללוט את ההשגחה הפרטית בעסק הפרנסה ,ומעתה לא
היה עוד דרך ואמצעי לאברהם אבינו לקרב את לוט בפרשתן ,כהמשך לתחילת הפרשה ב'שני חיי שרה'.
חיבור שתי דרגות האמונה
אליו ,שכן כאמור כל טעם קירובו לא היה רק מכח
האמונה הפרטית שהופיעה אצלו תמיד .ולכך אמר לו השגחה פרטית בשליחות אליעזר
אברהם אבינו 'הפרד נא מעלי' (שם פסוק ט') ,כי מעתה כי הנה אליעזר עבד אברהם נשתלח להביא זיווג ליצחק
אין לי עוד קשר עמך שאוכל לקרב אותך אל האמונה. והנה ביסוד זה ניתן לבאר קצת גם פרשתו של לוט, אבינו ,ואשר ענין הזיווג הוא ההשגחה הפרטית הנמשכת
מה שמתחילה קירב אותו אברהם אבינו ,ובהליכתו לארץ אחר כלליות האמונה .ואכן כי כן מצינו ,שבעובדא זו
'כולה משקה ...כארץ מצרים' -שפע בלא בטחון ישראל הלך עמו לוט ,כמו שנאמר (לעיל יב ,ד) 'וילך אברם נתגלה השגחה פרטית יתירה שליוותה את אליעזר בכל
כאשר דבר אליו ה' ,וילך אתו לוט' ,ואילו אחר כך נתרחק מהלך הדברים .כגון מה שמיד אחר שהפיל תחילה תחנתו
ובאותה שעה נשא לוט את עיניו ,וירא את כל ככר מאיתו .ועפ"י האמור יהל אור על פרשה סתומה זו.
הירדן כי כולה משקה (פסוק י') .והיינו שראה והסתכל לפני קונו על הצלחת העסק ,עוד טרם כילה לדבר ,והנה
לוט על השפע הרב שישנו בככר הירדן ,וכל זה גם בלי מיד רבקה -בת בתואל ממשפחת אברהם -יוצאת וכדה
לוט -נשמת משיח ,ושייכותו למדת הבטחון
היות בטחונם בה' ,וזה כענין דמסיק התם 'כגן ה' כארץ על שכמה .וכהנה וכהנה רבות ,על כל צעד ושעל היתה
מצרים בואכה צוער' ,כלומר שההשפעה שבככר הירדן דהנה מה שהשתדל אברהם אבינו לקרב אותו ,הוא מטעם אליו ההשגחה גלויה וניכרת מאוד.
היתה כעין אותה של ארץ מצרים ,שאין היא צריכה שהיתה גנוזה בתוכו נשמת משיח בן דוד (כמו שהארכנו בו
לשפע הגשמים הבא מלמעלה ,כי אין גשמים יורדים בו בגליון הקודם) .ודוד המלך הלא הוא בבחינת מדת המלכות, 'וכדה על שכמה' -רבקה בבחינת 'ברוך שם'
כבשאר ארצות ,ואין צריכים להתפלל שם על הגשמים, ומלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה (תיקו"ז יז .).נמצא, עוד זאת נודע מדברי התיקונים (מו-:מז .וראה ע"ח שכ"א פ"ב),
ועד שיכל פרעה לומר 'לי יאורי ואני עשיתיני' (יחזקאל שהיתה לו ללוט שייכות יתרה לתורה שבעל פה .ולפי שרבקה אמנו שייכת לבחינת 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם
כט ,ג) .ובראותו כן ,התאוה גם לוט לשפע כזה הניתן בלי האמור היינו לומר ,שהוא דבק ביותר במדרגת אמונה ועד' .וכמו שאמרו שם על הפסוק (כד ,טו-טז) 'והנה רבקה
צורך להשים בטחונו בה' ח"ו. הפרטית ,מדת הבטחון .וכמו כן היה הוא אחי שרה אמנו יוצאת וגו' וכדה על שכמה וגו' .ותרד העינה ותמלא כדה
שעמדה בבחינה זו כדלעיל .ולפיכך צירף אותו אברהם ותעל' ,ש'כד' מרמז על כ"ד האותיות של ברוך שם וגו',
'ויסע לוט מקדם' -הסיע עצמו מקדמונו של עולם אבינו אליו ,בכדי לגלות על ידו מדת האמונה גם בחלק ו'שכמה' מגזרת 'שכם' ,הוא נוטריקון ש'ם כ'בוד מ'לכותו.
הפרטים ,ולחבר אותו עם האמונה הכללית ,יחדיו יהיו הרי שכל עצם העסק עם רבקה שייך לבחינת יחודא תתאה,
וזהו שממשיך הכתוב לומר (פסוק יא) 'ויבחר לו לוט את תמים על ראשו.
כל ככר הירדן ויסע לוט מקדם ,ויפרדו איש מעל אחיו', דרגת הבטחון ,שהיא האמונה הנמשכת אל הפרטים.
כלומר שבזה שבחר לו לוט את ככר הירדן ,שהיא השפעה 'בן חמש שנים ושבעים שנה' -כמנין 'בטחון'
בלי סמיכה ובטחון על השי"ת ,בזה גופא נסע הוא מעם טעם אריכות פרשת אליעזר
אברהם [כפירוש הראשון ברש"י] ,ונפרדו איש מעל אחיו, וזהו גם כן מה שמסיק הכתוב שם 'ואברם בן חמש והנה מטעם זה גופא הוא שהאריכה התורה מאוד
כיון שכל עצם מהותו של אברהם אבינו הלא היא האמונה שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן' ,שכן תיבת 'בטחון' עולה בפרשתו של אליעזר ,וסיפרה בפרוטרוט את כל הקורות
בה' ,ובדבקות האמונה חי הצדיק הזה כל ימי חייו .והיינו במספרו כמנין 'חמש ושבעים' ,והוא כמנין שם 'אכדט"ם' איתו עד לכל פרט וסעיף קטן שבה ,לא חסרה דבר.
נמי מה שדרשו חז"ל ב'ויסע לוט מקדם' (רש"י בפירוש עם הכולל ,שהוא שם הבטחון (שעה"כ ספירת העומר דרוש
כי מאחר שבסיפור זה הלא נתגלתה האמונה בפרטיות,
השני ,עפ"י בר"ר מא ,ז)' ,שהסיע עצמו מקדמונו של עולם'. יב) .וללמד יצא ,שטעם התקרבותו אליו היה כדי לפרסם הנה גילוי הפרטים בא בהרחבה מרובה ,מה אירע בשעה
כי כאמור ,האופן היחידי לקרב אותו להקב"ה היה ע"י את מדת הבטחון. פלונית ,ומה אירע בשעה אחרת ,וכמו כן חזרה עליו
ההיראות ההשגחה הפרטית שמלמעלה ,אמנם הוא הסיע התורה פעם נוספת כדי להדגיש עוד נקודות והשגחות
'ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט'
עצמו מהשגחה זו ,וממילא לא ניתן עוד לקרבו ,ויפרדו פרטיות שלא דקדק בהם בפעם הראשונה .וכל אריכות
איש מעל אחיו. אמנם למעשה נתרחק לוט מעל אברהם ,והיה זה מפאת זו באה בכדי לגלות את ההשגחה המיוחדת והפרטית
הריב שהיה בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט שליותה אותו בכל הזמן ,עד שלבן ובתואל בעצמם הודו
אולם בני ישראל ,זרע אברהם אוהבו ,ההולכים בעקבות
(שם יג ,ז) ,ופירש"י' :לפי שהיו רועים של לוט רשעים ואמרו 'מה' -ודאי -יצא הדבר' (שם פסוק נ).
אבותיהם שהאמינו בה' ובטחו בו בכל עת ,אותם יצליח
ומרעים בהמתם בשדות אחרים ,ורועי אברם מוכיחים
ה' דרכם וינחם בדרך האמת ,ולא יעזוב חסדו ואמיתו
אותם על הגזל' ,עיי"ש .ועומק עניינו מתבאר גם כן סמיכות פרשת אליעזר ל'שני חיי שרה'
מהם לעד ולנצח נצחים ,אמן.
עפ"י האמור. והנה ,לפי האמור לעיל בריש המאמר ,הרי מדרגה זו
סיכום ותמצית של האמונה בפרטיות הלא היא מדתה של שרה אמנו,
בלא בטחון -אין רואים השגחה בפרנסה
שדבקה באמונתה ובבטחונה בה' וחיתה בה כל ימי חייה.
אברהם קירב את לוט ,שהיתה בו נשמת משיח ושייכות לתורה
דהנה נתבאר כי ההשגחה הפרטית מתגלית ביותר מעתה שפיר סמכה התורה את פרשתו של אליעזר עבד
שבעל פה ולמדת הבטחון ' -בן חמש שנים ושבעים שנה' כמנין אצל מזונותיו של אדם .אמנם בכדי שיזכה האדם לראות אברהם ועסק הזיווגים מיד אחר פרשת 'שני חיי שרה' ,כי
'בטחון' .אך כשנכשלו רועיו בגזל ,לא היה אפשר להראות לו השגחה פרטית בעסק פרנסתו ,נדרש ממנו לכל הפחות שתיהן שייכות ומקושרות אהדדי .ועל זה מסיים הכתוב
השגחה פרטית בפרנסה ,ונפרד ממנו .בחר בככר הירדן -שפע איזו מדרגה של בטחון .והיינו שלכל הפחות עליו לדעת, על זיווג זה (שם פסוק סז) 'ויביאה יצחק האהלה שרה אמו
בלא בטחון ,כארץ מצרים ,והסיע עצמו מקדמונו של עולם. כי מאחר שהשי"ת הוא שזן ומפרנס לכל בריה די מחסורה,
גם את מדת לילה 'ברוך שם' ,כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום (ברכות יא .]):והנה על כך שואלת המשנה 'מאימתי קורין את שמע בערבין' ,כלומר ,היאך אפשר להמשיך
את האמונה שבזמן הערבית ,מדת הבטחון .ומשני 'משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן' ,כלומר שבשעה שהכהנים אוכלים את תרומתן ,שהתרומה הניתנת להם היא היא
המזונות והפרנסה שלהם ,ובהכרח עליהם לחיות עם בטחון בבוראם ,כי הרי אין להם נחלה בארץ ,ובענין המזונות הלא ניכר ביותר ההשגחה הפרטית שעל כל נברא ,הנה שעה זו
היא זמן התגלות האמונה שבערבין ,בחינת בטחון .ונרמז הדבר בתיבת 'כהן' העולה כמנין 'בטחון' ,וכן הוא בגימ' 'לילה' ,להורות על שהלילה הוא זמן התגברות מדת הבטחון בה'
בעסק הפרנסה ,כטעם 'ואמונתך בלילות' (תהלים צב ,ג) .וכענין שמצינו בכתובים אצל המן 'וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו' (במדבר יא ,ט) .הרי שהלילה הוא זמן המשכת
שפע המזונות .ומעתה ,הנה הכהנים באכילתם את תרומתן ממשיכים הארה של מדת בטחון בענין הפרנסה ,שיראה האדם את ההשגחה העליונה בענייני המזונות ,ומכח זה אפשר
לו לקרוא את שמע ולראות את אחדות הבורא בערבין( .ובדברים אלו יש להאריך עוד שם בסוגיית הגמ' ,ואכ"מ).
ג
דברים נעימים
עשרה זהב משקלם (כד ,כב). הפשוטים [ד' פעמים הוי״ה ,בבחי' ביטול של חד בתרי ,ב'
פירש רש״י' :שני צמידים ,רמז לשני לוחות מצומדות .עשרה פעמים הוי״ה על כל 'דין'] .ויש לומר כי את זו ההמתקה פעל
דברי נועם ופרפראות
זהב משקלם ,רמז לעשרת הדברות שבהן' .ולכאורה צריך ביאור, אליעזר בזה שהבריך את הגמלים מחוץ לעיר ,כי 'הגמלים' על הפרשה ומועדי השנה
הוא בגי' המילויים כנ״ל ,ואילו 'חוץ' עולה בגי' ד' פעמים
מדוע רמז כאן על ענין מתן תורה.
הוי״ה פשוטים ,ולכן על ידי זה התקיים 'יברך' שהוא בגי' ד'
ויבואר בהקדם מה שאמרו חז״ל כי התורה לא פתחה באות א' המילואים עם פשוטיהם כנ״ל .ויש להוסיף כי לכן הגיע לבן
מפני שהיא מורה על 'ארור' (ב״ר א ,י) ,ומצד שני כתוב שהקב״ה וראה שעומד על הגמלים אמר ״למה תעמוד בחוץ״ (כד ,לא),
שמר את האות א' עבור מתן תורה שבו פתח הכתוב ב״אנכי״ כי הוא לא רצה שיומשכו השמות הפשוטים אל המילואים ,ברצותו א
(שמות כ ,ב; ב״ר שם) .ולכאורה תמוה ביותר ,אם אות א' מרמזת להגביר ח״ו את מדת הדין בבחי' 'מגפה' הנ״ל ,ולכן רצה שישארו
על קללה ,עד שאי אפשר להתחיל בה את התורה ,אם כן איך 'הגמלים' בלי צירוף 'חוץ' אליהם. רמזי שם הוי״ה ואדנ״י בקבורתה של שרה אמנו
מתחילים עשרת הדברות באות זו. ובזמן דור המדבר כאשר היתה המגפה בעדת ה' ,נאמר על אהרן ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון (כג ,א).
אבל יש לומר בזה ,כי התורה יש בה כח מיוחד להפך אפילו הכהן ״וירץ אל תוך הקהל״ (במדבר יז ,יב) ,ואיתא בספרים כי בתיבת שם העיר 'חבֹרֹן' הוא בגי' י' פעמים שם 'הוי״ה' ,ונקראת 'קרית
את הארור להיות ברוך .ואז אדרבה יש תוספת מיוחדת בברכה 'וירץ' נרמז התיקון לענין המגפה ,כי בחילוף אותיות א״ת ב״ש של ארבע' כי היא מתחלקת גם לגי' של ד' פעמים שם 'אדנ״י' [ומנין
מ'ג'פ'ה' הרי זה אותיות ו'י'ר'ץ' (בעה״ט שם ,עשרה מאמרות מאמר חיקור זה המצרף בין עשרה פעמים 'הוי״ה' לארבעה פעמים 'אדנ״י',
זו ,כי הברכה שיש בארור הנהפך לברוך גדולה פי כמה [כמו
דין ח״א פט״ו) .ובזה יש לפרש מה שנאמר כאן על אליעזר ״וירץ מורה על ענין רשות היחיד אשר רחבו ארבעה טפחים וגבהו
שנתבאר כמה פעמים באריכות ,כי בעצם הרי זו ברכה גדולה,
העבד לקראתה״ (כד ,יז) ,כי היה זה חלק מן העסק שלו להמתיק עשרה .ויהיה הגובה מורה על בחי' הדכר ,והרוחב על בחי'
אלא לפי שאין הבריאה ראויה לה ,הרי היא נהפכת לקללה .אבל את דיני 'הגמלים' .וזה הוא גם ענין מה שקפצה לו הארץ כמו הנוק' ,ואכמ״ל].
על ידי התורה יכולים לקבל ברכה גדולה זו ,ואז ודאי הרי היא שנאמר ״ואבוא היום אל העין״ (כד ,מב וברש״י שם) ,שהוא ענין של
ברכה גדולה ביותר] .ולכן אמרו חז״ל (ב״מ פה ,):כי הטעם למה ריצה אשר על ידו ממתיקים את דיני המגפה. ויש לרמז בשני חיי שרה על שתי בחינות אלו במקום קבורתה,
אבדה הארץ ,הוא מפני 'שלא ברכו בתורה תחלה' .והיינו כי כי כאשר הגיעה לארץ ישראל אשר היא מכונה 'ארץ החיים' (עי'
בתורה מונחת ברכה גדולה ,אשר מהפכת גם את הארור לברוך, ותיבת 'וירץ' הוא בגי' 'דבש' ,שהוא ענין של המתקה .ויש כתובות קיא ,).היתה אז בת ס״ה שנים כמנין 'אדנ״י' [שהרי אברהם
ולולא 'ברכת התורה' נותר ה'ארור' על מכונו להביא לידי אבידת להוסיף בזה ,כי בדרך כלל אין מכניסים דבש בקטורת ,כמו אבינו אשר היה זקן ממנה בעשרה שנים ,היה אז בן ע״ה שנה
שנאמר ״כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו״ וגו' (ויקרא ב, (בראשית יב ,ד)] .וזהו בגי' 'ויהיו חיי' הנכתב בתחלת הפרשה ,כי
הארץ ח״ו.
יא) .אבל יש לומר כי בקטורת שהניח אהרן על המחתה כדי לעצור אכן בהיותה בת ס״ה התחילה לחיות את עיקר חייה .ועל שם זה
וזה הוא מה שביקש אליעזר להזכיר את כח מתן תורה בעת את המגפה כן היה דבש ,כמו שנרמז בגי' של 'וירץ' .כי מה שאין היתה חברון מכונה 'קרית ארבע' כנ״ל ,כנגד ארבעה פעמים שם
הזאת ,שכן אברהם אבינו אמר לו באותו פרק שהוא ארור (ב״ר מכניסים דבש בקטורת הרי זה כי 'אין אדם יכול לעמוד מפני 'אדנ״י' .ואילו התיבות 'ויהיו חיי שרה' עולות בגי' 'עשר' ,לרמז
נט ,ט) מפני היותו עבד מיוצאי ירכו של כנען ,שנאמר עליו ״ארור ריחה' (ברייתא דמעשה הקטורת; ירושלמי יומא פ״ד ה״ה) ,והיינו שיש לה ריח שיש כאן גם רמז על עשרה פעמים ,כי 'חברן' עולה בגי' עשרה
כנען עבד עבדים יהיה לאחיו״ (בראשית ט ,כה; ויק״ר יז ,ה) .ולכן רצה טוב חזק יותר מדי ,ואין העולם כדאי לקטורת בדרגא גבוהה כזאת. פעמים 'הוי״ה' כנ״ל.
אליעזר לעורר את הכח של מתן תורה ,אשר על ידי זה יוכל ויש לומר כי בשעת מגפה שצריכים לכך מפני פיקוח נפש ,הותר
להתהפך מארור לברוך .ואכן באותו הזמן נאמר לו ״בוא ברוך הדבר בהוראת שעה .ועל כל פנים בפנימיות ודאי הכניס בה אהרן
את הכוונה של דבש ,הפועל המתקת הדינים כידוע.
ה'״ (כד ,לא) ,ויצא מכלל ארור להיות ברוך (ב״ר ס ,ז). ב
וכן הוא ענין העיר 'יריחו' שהוא לשון של 'ריח' ,לפי שהיה ריח
וזהו ענין מה שדייק הכתוב לומר בעשרת הדברות ״אנכי ה'
הקטורת הולך עד יריחו (יומא לט .):ושם מצינו את ענין ה'דבש', ברכת אברהם אבינו כפולה וכוללת
אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים״ (שמות כ ,ב), בה גם את ברכות יצחק ויעקב
שהרי יריחו היא ״עיר התמרים״ (דברים לד ,ג) ,אשר התמרים מגדלים
ונקט 'מבית עבדים' דייקא ,לומר לך שאף על פי שהיינו עבדים דבש ,כי בזה צירפו את ענין ה'דבש' אל הקטורת ,כדי להמתיק
בבחי' ארור ,בכל זאת על ידי כח התורה יכולים להתהפך מארור ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד ,א).
את דיני המגפה .ויש לומר כי זה הוא ענין מה שגזר יהושע בן נון
לברוך. לא ליישב את יריחו (יהושע ו ,כו) ,שהוא על דרך מה שאמרו כי 'אין אמרו חז״ל' :שלשה הטעימן הקב״ה בעולם הזה מעין העולם
אדם יכול לעמוד מפני ריחה' ,דהיינו שאין העולם ראוי למדרגה הבא ,אלו הן ,אברהם יצחק ויעקב ,אברהם דכתיב ביה בכל ,יצחק
גבוהה כזאת .אבל עם כל זה היו משתמשים עם עניינה של העיר, דכתיב ביה מכל ,יעקב דכתיב ביה כל' (ב״ב טז.):
ו כדי להמתיק את הדינים בבחי' הדבש שבה. ויש לומר כי אברהם אבינו כלל בברכתו גם את ברכת יצחק
אבינו ויעקב אבינו יוצאי ירכו ,ולכן מכונה ברכתו בשם 'בכל'
אליעזר יצא מבחי' עבד לבחי' בן שהוא נוט' ב' כל ,כי היו אצלו עוד שני בחינות 'כל' של יצחק
ויאמר בוא ברוך ה' (כד ,לא). ד ויעקב .ואכן בשעה שעליה נאמר פסוק זה [לפני נישואיו של
יצחק אבינו בהיותו בן ארבעים שנה (בראשית כה ,כ) ,ואברהם אבינו
אמרו חז״ל 'א״ר יוסי ב״ר דוסא כנען הוא אליעזר ,ועל ידי זיווגו של יצחק אבינו בבחי' תחיית המתים זקן ממנו במאה שנה] היה אברהם אבינו בן מאה וארבעים שנה
ששרת אותו צדיק באמונה ,יצא מכלל ארור לכלל ברוך ,ויאמר כמנין 'מכל כל'.
בא ברוך ה'' (ב״ר ס ,ז). ואמרה שתה וגם גמליך אשקה (כד ,יד).
איתא בקדמונים כי ברכת 'מחיה מתים' נתקנה כנגד יצחק ובענין מאה וארבעים שנותיו של אברהם אבינו יש לרמז עוד,
והנה כתב האריה״ק (שעה״ג הקדמה לו) ,כי אחר כך התגלגלה אבינו ,אחר מעשה העקדה כאשר חזר בחיים (ב״י או״ח קיב בשם שבלי
כי הפסוק אומר עליו שהיה ״בא בימים״ ,ועל פי עומק הדברים
נשמת אליעזר בכלב בן יפונה .ויש לומר כי באותה שעה נתקיימה הלקט) .והדברים מתאימים עם היות ברכה זו מתחילה עם 'אתה היינו שהיה חי ימים כפולים ,בבחי' ב' ימים ,חיים בעולם הזה
אצלו בפועל ענין היציאה מכלל ארור לכלל ברוך ,כי 'כלב' הוא גיבור' ,שהרי מדתו של יצחק אבינו היא מדת הגבורה. יחד עם חיי העולם הבא ,שהרי הטעימו הקב״ה מעין עולם
בגי' 'בן' .וכל מה שהיה אליעזר בכלל ארור ,הרי זה מפני היותו הבא בעולם הזה .ולכן בשעת פסוק זה כבר היה חי ב' פעמים
עבד .ומאחר שנהיה לבחי' בן ,הרי שכבר אינו עבד לגמרי ,ונכנס ובזה יש לפרש מה שעשה אליעזר סימן לזיווגו של יצחק בענין כנגד ״ימי שנותינו בהם שבעים שנה״ (תהלים צ ,י) ,לרמז על חייו
לכלל ברוך. ״וגם גמליך אשקה״ ,כי הגמל מרמז על ענין תחיית המתים ,כמו הכפולים .ויש לומר כי זה הוא ענין מה שמצינו בפרשתינו כמה
שאמרו חז״ל 'הרואה גמל בחלום ,מיתה נקנסה לו מן השמים עניינים כפולים ,כמו 'מערת המכפלה' ,וכך גם פרשתו של אליעזר
וזהו שנרמזה יציאה זו מכלל ארור לכלל ברוך בדברי לבן שאמר והצילוהו ממנה' (ברכות נו ;:עי' זוה״ק ח״ג ק .):ולכן סבר אליעזר כי שנכפלה בתורה.
לו ״בוא ברוך ה'״ ,כי ְ'ְּב ֻֻרְך הוי״ה' עה״כ הוא בגי' 'כלב בן ְיְ ֻֻפֶּנֶ ה'. זיווג הבא מכח סימן השייך לבחי' תחיית המתים ,הרי הוא ודאי
ויש לרמז על כך גם בתחלת פרשה זו אשר בה יצא אליעזר להיות הזיווג הראוי ליצחק אבינו. וענין זה יש לו שייכות עם מה שנאמר ״וה' ברך את אברהם״,
והוא ענין מה שהבטיח הקב״ה לאברהם אבינו כבר בתחלת דרכו
בכלל ברוך ,כאשר נאמר ״וה' ברך את אברהם בכל״ (כד ,א) ,אשר ויש להוסיף עוד ,כי לכן אמר אליעזר בענין זה ״ועתה אם ״והיה ברכה״ (בראשית יב ,ב) .כי ידוע שענין 'ברכה' יש לו שייכות
בזה רואים כי אברהם אבינו היה בכלל ברוך ,והנה 'בכל' הוא ישכם עושים חסד ואמת את אדוני״ (כד ,מט) ,שהוא לשון של לכפילות ,שהרי שורש ברכה הוא 'ברך' שהם בחי' כפילות ,כאשר
אותיות 'כלב' ,לרמז על אליעזר זקן ביתו העתיד להתגלגל אצל חסד שעושים עם המתים הנקרא 'חסד של אמת' (ב״ר צו ,ה) .והרי כל אחד מהם בגי' כפול מן האות אשר לפניו [וזהו ענין מה
'כלב' ,ואז יתהפך בפועל להיות בכלל ברוך. עיקר החסד שעושים עם המתים על פי פנימיות ,הוא ודאי אם שהבכור נוטל פי שנים ,כי שורש תיבת בכורה הוא גם כן 'בכר'
ויש לרמז על גלגולו זה של אליעזר אצל כלב בן יפונה ,בפסוק מביאים אותם לידי תחיית המתים [כי בפשטות שייך ענין 'חסד שהם האותיות הכפולות] .וענין זה מרומז גם במדתו של אברהם
של אמת' דוקא כאשר אין עוסקים בענין תחיית המתים ,שהרי אבינו היא מדת 'חסד' בגי' ע״ב ,המרמז על ב' ע' שהוא ב' פעמים
שנאמר בפרשת בראשית ״וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ״
הוא מטעם מה שאינו מצפה ממנו לתשלום גמול ,ומצד תחיית ע' העולה מאה וארבעים הנ״ל.
(בראשית ב ,ה) ,כי 'שיח' הוא בגי' 'אליעזר' ,ו'טרם' הוא בגי' 'כלב
המתים יכול הוא לצפות מן המת שישלם לו בקומו .אבל עומק
בן יפנה' .וענין זה מקושר עם המטר הנזכר בפסוק זה ״כי לא ענין 'חסד של אמת' אל המתים ,הרי זה מפני שבכל חסד יש איזו
המטיר ה' אלקים״ וגו' ,כי 'כלב בן יפנה' הוא בגי' 'מטר' ,ואכמ״ל. התעוררות לכך מצד המקבל ,והרי זה ענין של דין וגבורה .מה
ג
והחילוק בגימ' בין 'אליעזר' אל 'כלב בן יפנה' הוא מנין ס״ט, שאין כן החסד שעושים עם המתים ,הרי הוא 'חסד' באמת גמורה,
כי המתים אינם עושים שום התעוררות לקבל את החסד הזה .וזה
שהוא כמספר החילוק בין אות א' לאות ע' .והענין הוא על פי אליעזר עסק בעבודת המתקת הדינים
מה שנאמר ״ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם״ עצמו הוא ענין תחיית המתים ,ואכמ״ל] .ומפני שהשתדל אליעזר
(בראשית ג ,כא) ,ואמרו חז״ל כי בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב באותה שעה להמשיך זיווג בבחי' תחיית המתים ,לכן הזכיר את ויברך הגמלים מחוץ לעיר (כד ,יא).
'כתנות אור' (ב״ר כ ,יב) .וביארו בספה״ק כי על ידי עבודתו בקודש הלשון 'חסד ואמת' בדבריו. תיבת 'יברך' היא בגי' ד' מילואי שם הוי״ה (יו״ד ה״י וי״ו ה״י -ע״ב,
של רבי מאיר ,זכה להפך את הגוף שהוא בחי' 'עור' להיות י״ד ה״י וא״ו ה״י -ס״ג ,י״ד ה״א וא״ו ה״א -מ״ה ,יו״ד ה״ה ו״ ה״ה -ב״ן ,יחד כולם
במדרגת 'אור' .וענין זה הוא בחי' היציאה מכלל ארור לכלל ברוך, רל״ב) ,ואילו 'הגמלים' הוא בגי' המילויים לבדם בלי הפשוטים (רל״ב
כי בני חם אשר נתקללו בעבדות נהיה עורם שחור ,להראות על ה פחות ד' פעמים הוי״ה -ק״ד).
ריחוקם מבחי' 'אור' לתכלית ענין ה'עור' .אבל אליעזר אשר נהפך ונתבאר במקו״א כי המילויים לבד הם בחי' התגברות הדין,
להיות בבחי' בן ,זכה לעלות מחושך ה'עור' אל קדושת ה'אור'
כח התורה מהפך את הארור לברוך
כי ִ'ִמלוי' הוא בגי' 'אלקי״ם' ,ולכן הם עולים בגי' 'מגפה' [שהוא
הממשיך ברכה. ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ,ושני צמידים על ידיה בגי' ב' פעמים 'דין'] .וצריכים להמתיקם על ידי המשכת השמות
ד
מסילת ישרים
ללכת בכל דרכיו
ולאהבה אותו:
אני אוהב את מה
פרק י"ט שיעור נח -א
פרשת כי תצא תשע"ד
שהריבונו של
עולם אוהב
ש י ע ו ר י ה ש ק פ ה ו מ ו ס ר בד ר ך ה ח ס יד ו ת
א
להתאחד עם הרצון האלוקי
חלקי ה' אמרה נפשי:
איזה חלק בעבודת ה' חסר בעיקר בזמננו | אל תהיה 'אנוס על פי הדיבור' | החרדה הגדולה מפני הריחוק מהשי"ת | אתה עובד את השי"ת או עובד את עצמך | להודות להשי"ת שיש עובדי ה' בעולם | למה הצדיק מצר
בצרתן של ישראל
באחת ,עולם חדש של אידישקייט :מהיום והלאה לומר עליהם בלי פקפוק שהם בגדר אוהבי ה' .כי עפ"י חסידות כל העבודה נועדה
כדי להשיג אהבת ה'
הוא כבר לא עובד את ה' מחמת הכרח .שום דבר אהבת ה' הוא גדר אחר לגמרי ,ואדם יכול להיות
בעולם כבר לא מכריח אותו! אלא הוא בעצמו ומרצונו עובד ה' נפלא עד מאד ,ללמוד תורה שעות ארוכות המסילת ישרים בדבריו כאן (פרק יט) ,מדבר אודות
החופשי חפץ בכך .הוא כבר אינו מדקדק בהלכה ולהתפלל בחיות ובהתלהבות -אבל מהי אהבת ה' אהבת השי"ת ,והוא כולל את כל המושג של אהבת
מחמת שליבו נוקפו והוא חפץ לצאת את ידי חובת כל הוא לא ידע ולא יבין. ה' בפרק שמדבר על ביאור חלקי החסידות .והיינו
הדעות ,אלא מחמת שליבו יוקד ברשפי אש ובאהבה עזה שמי שהולך בדרכי החסידות ,אדם שמתחסד עם קונו
ועושה את מעשיו לפנים משורת הדין ,הולך ומוסיף
לריבונו של עולם ,ואחת חפצו ,להעלות לו את הנחת עבודה מתוך חפץ ורצון פנימי
רוח ,באופן השלם והמושלם ביותר .הוא מרחיק את למעשיו גם את הענין של אהבת ה'.
אחד היסודות שעל פיו מבחינים בין עובד ה' מן
עצמו כל נדנוד עבירה ,והוא עומד כחומת ברזל נגד אפס ,כי על פי דרך החסידות המקובלת לנו מן
השורה לבין אדם שהוא כבר בגדר אוהב ה' הוא:
כל הרוחות שבעולם ,גם אם הניסיון שבא לפניו בוער הבעל שם טוב הק' זי"ע ,הרי שאהבת ה' אינה חלק
האם הוא אנוס על פי הדיבור! כלומר ,האם מרגיש
בקרבו כארס של עכנאי – לא מחמת שהוא מפחד מחלקי החסידות ,כי אם אחד מיסודות החסידות.
שהוא מוכרח ומחויב להיות עובד ה' ,או שהוא מרגיש
מן השאול תחתית ,אלא מחמת יראתו וחרדתו שלא היא אינה סניף ולא דבר המסתעף בעבודת החסיד,
שהוא רוצה וחפץ להיות עובד ה'.
להתרחק מן הריבונו של עולם כמלוא נימה .המחשבה, אלא אחד מן הדברים העיקריים שעליהם מושתתת
יש לך אדם שמתפלל כי הוא מוכרח להתפלל! כל עבודתו .דרך החסידות דורשת מן האדם לשנות
שהוא עלול להיות מרוחק מן הבורא יתברך שמו אפילו
ולמה הוא מוכרח? כל אחד טעמו ונימוקו עמו :הוא את כל היחס והגישה שלו לריבונו של עולם ולתורה
רק לרגע אחד ,היא 'המחשבה המפחידה' ביותר שיש לו.
מבין בשכלו ,שהנברא מוכרח לפנות לבוראו ולהתפלל ולמצוות .וכאשר אדם נכנס לעולם של אהבת ה' ,יכולים
אליו! הוא מבין שהוא מוכרח להודות להשי"ת ולהכיר לומר בהדיא שהוא רואה לפניו אידישקייט אחרת לגמרי!
להתאחד עם רצון הבורא בטובתו של מקום! הוא מבין בהגיון הבריא שלו, ממש לא קרב זה אל זה!
וביתר עומק :כאשר אומרים על אדם שהוא אוהב שזאת היא חובתו בעולמו ,ולמען המטרה הזאת הוא
ה' ,משמעות הדברים באמת היא ,שאדם זה הפך נברא – וממילא הוא מוכרח לעשות כך וכך.
להיות כמו 'אחד' עם הריבונו של עולם! הוא מתאחד
עובדי ה' יש בכל קהילה – אוהבי
וכן הלאה בכל ענין :האמונה שלו בשכר ועונש, ה' לא מצויים כל כך
עם האלוקות! 'אהבה' -כמו שידוע בכל הספרים - מביאה אותו לידי מצב שאין לו ברירה אחרת ,כי כאשר עומדים ומתבוננים קמעה במצב הרוחני
בגי' 'אחד' ,ככל שאדם אוהב יותר את הריבונו של אם לקיים כל מה שכתוב בשלחן ערוך .הוא מלא של כלל ישראל בדורנו ,רואים ,כי חרף כל הירידת
עולם ,כך הוא הולך ומתאחד עמו – 'ער ווערט איינס אימה וחרדה מן הגיהנום ,מצד אחד ,ומאידך ,הוא הדורות הנוראה שחלה כתוצאה וכחלק מכל הגלויות
מיטן כביכול' – בלי שום פירוד ומחיצה .וכאשר הוא מאד רוצה לזכות בתענוג הנצחי שבעולם הבא – ולכן והצרות והשעבודים ,ומכל הגלים והמשברים שעברו
מתאחד עם הריבונו של עולם ,הריהו מקבל את הוא מוכן ומזומן לעשות ככל אשר יושת עליו ,ובלבד על כלל ישראל ,עדיין יכולים להכריז :לא אלמן
ה'טעם' שיש לריבונו של עולם .הוי אומר :מאותה שיזכה להיכנס לגן עדן. ישראל! התורה הקדושה לא פשטה את הרגל! וחס
סיבה שהריבונו של עולם חפץ בתורה -גם הוא חפץ
אלעס איז 'עס – מאד עד נכונים ואכן הדברים הללו ושלום שתשתכח תורה מישראל! אדרבה ,האידישקייט
בתורה! מאותה סיבה שהריבונו של עולם אוהב את
שהאידישקייט יסודות והם - פיין' זייער וויאיל און הולכת ופורחת בכל מקום .ספסלא דבי מדרשא
התורה – מאותה סיבה ממש כביכול ,גם הוא אוהב
של הגדר עם אבל עומדת עליהם, מתרבים מיום ליום ,וקול התורה נשמע היום בכל
את התורה! הוא מרגיש את הלב של
אהבת ה' אין להם שייכות .אדם כזה פינה בעולם .הבעלי תשובה הולכים ומתרבים ,יהודים
הריבונו של עולם כביכול! הוא אוהב את
מה שהריבונו של עולם אוהב – ושונא את
נקודות: טרם עשה את הצעד הראשון שלו מקפידים על קלה כבחמורה ,ומוסיפים הידורים רבים
בעולם של אהבת ה' .עם 'כל הכבוד' בכל מצווה ,וכמו כן יש ציבור גדול של מבקשים
מה שהריבונו של עולם שונא. אחד היסודות שעל
פיו מבחינים בין לכל העבודה שלו ,אבל טרם אפשר לומר ועובדים.
עובד ה' מן השורה עליו ,שליבו בוער ויוקד באהבה לריבונו אמנם כאשר בוחנים את הדברים קצת יותר
לפעול למען השכינה הקדושה לבין אדם שהוא כבר של עולם! הוא עדיין אינו אדם שליבו לעומק ,ומתבוננים במצב הדור בכל הנוגע לאהבת
אחד הדברים היסודיים ביותר שהם בגדר אוהב ה' הוא: מלא השתוקקות וכיסופים לעשות את
האם הוא אנוס על ה' -מגלים יתמות נוראה .המושג של אהבת ה',
נחלתם וחלקם של אותם אוהבי ה' רצון קונו בתכלית השלימות!
פי הדיבור! כלומר, הוא היום מושג כמעט נשכח .אנשים אפילו לא באמת
הוא ,שכל עבודתם נעשית כדי למען האם מרגיש שהוא מבינים ,למה מתכוונים כאשר מדברים איתם על אהבת
השכינה הקדושה .כל העבודה שלהם מוכרח ומחויב היראה מן הפירוד מהשי"ת ה' .ישנם הרבה תלמידי חכמים ,ישנם מאות ואלפים
היא לאוקמי שכינתא מעפרא .הם להיות עובד ה' ,או גדולה מן היראה מן הגיהנום רבים של יהודים יראים ושלמים שמקפידים שכל
מרגישים את הצער של הריבונו של שהוא מרגיש שהוא
רוצה וחפץ להיות אמנם בו ברגע שאדם כבר כן דורך דבר יהיה אצלם בתכלית הכשרות וההידור .אבל
עולם – ונפשם יוצאת לראות בישועתו. עובד ה' על מפתן השער הזה – נפתח בפניו חרף כל זה ,קשה עד מאד למצוא אנשים שיכולים
ה
הוא לא יכול לסבול את הצער של יהודי! כי הוא יזכה לכל הרווחים שיבואו יחד עם הגאולה! הוא לא כל זמן שהאדם רק בגדר עובד ה' – ועדיין אינו
יודע את האמת ,שעמו אנכי בצרה ,ואם יש כאן מתכוון רק לתקן עולם במלכות ש-ד-י! הוא לא יוצא בגדר אוהב ה' ,כל העבודה שלו היא לפי ערך עבור
יהודי שסובל ייסורים או יש לו עגמת נפש ,הרי מתוך המציאות שלו ומתוך הישות שלו ,כדי לבקש הרווח וההצלחה שלו ,ובבחינה מסוימת יכולים לומר
זה אומר ,שגם הריבונו של עולם סובל ייסורים. שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה' הוא האלוקים עליו ,שהוא עובד את עצמו ...העבודת ה' שלו היא
והוא יודע ששכינה מה אומרת? קלני מראשי קלני ואין עוד מלבדו .הוא אכן רוצה להיות עובד ה' ורוצה חלק מן ההצלחה הפרטית שהוא מחפש בעולם! הוא
מזרועי! השכינה משתתפת בכל צער וצער של כל להתנהג כמו עובד ה' ,אבל האני שלו מעורב כמעט בכל רוצה להצליח בחיים ולעשות את הדבר המושלם והנכון
יחיד מישראל! וממילא הוא אינו יודע את נפשו פרט בעבודה שלו. ביותר – ולכן הוא אינו מוותר על שום פרט בעבודת
מרוב צער וכאב .לפעמים לא רואים עליו כלום ,הוא ה' .אבל להוציא את עצמו לגמרי מן התמונה – 'ער
ממשיך בעבודתו כלא היה ,אבל הריבונו של יודע ,שמעיו אוהב ה' מחכים שיתקיים ישמח ה' במעשיו זאל גארנישט זיין א חלק פונעם בילד' – ולהתכוון
אולם כאשר מדברים על אהבת ה' – מדברים רק למען כבוד שמים ,זה אי אפשר ,רק אם העבודת
מתהפכים עליו – 'עס רייסט פון איהם שטיקער' – וכל
ממקום אחר לגמרי! כל הגישה והיחס לריבונו של ה' שלו היא עבודה מתוך אהבה.
כולו שרוי בצער איום ונורא.
משתנה מן הקצה אל הקצה! האדם הופך להיות
וביתר עומק :אחר שאדם כבר מגיע למדרגה של 'מבחן' של עובדי ה'
אדם מסור ונאמן לריבונו של עולם באופן מבהיל על
אהבת ה' ,הוא אינו מצטער רק מחמת הצער שיש
הרעיון .אי אפשר לשער עד היכן הדברים מגיעים! כל בחור ואברך יכול להעמיד את עצמו במבחן:
לריבונו של עולם – מצרתו של היהודי הזה ,אלא מהיום והלאה אחת חפצו בכל פעולה שהוא עושה: כאשר הוא רואה בחור או אברך עובד ה' ,האם הוא
הוא כבר מצטער מעצם הצער של היהודי -כמו שיצא מזה כבוד שמים .כל העבודה והעמל והיגיעה מתמלא בשמחה ,והוא ממש רוצה לצאת בריקוד,
שהריבונו של עולם מצטער מן הצער הזה .האהבה שלו ,נובעים מתוך כוונה שלימה אחת :שהריבונו של שחסדי ה' יש לריבונו של עולם עוד עבד ה' בעולמו
שלו לריבונו של עולם ,מאחדת אותו ומקשרת אותו עולם כבר ירווה נחת מהעולם שברא! וכאשר הוא -או שאינו מרגיש ולא כלום ,כיון שהוא באופן אישי
כל כך עם הריבונו של עולם ,עד שהוא מקבל את מדבר על 'גאולה' – הוא מתכוון לגאולה של הריבונו אין לו מזה שום רווח?
ההרגש – 'ער באקומט דאס הארץ' – של הריבונו של של עולם! לא את כבוד עצמו הוא דורש ,כי אם אך כמה אנשים יודעים בנפשם את האמת :שאם
עולם! וכמו שהריבונו של עולם מצטער בצרתם של ורק כבוד שמים .הוא רק עומד ומצפה לראות מתי הם רואים את חברם עולה ומתעלה עליהם בעבודת
ישראל – כך גם הוא מצטער בצרתם של ישראל. כבר יתקיים" :יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו". ה' ,הוא לומד בהתמדה גדולה יותר מהם ,ויש לו
יהודי כזה נכנס לבית המדרש ,ורואה בחור צעיר השגות גדולות מהם ,אזי הם מרגישים קצת טעם
הלב והמח עובדים אצלו כאחד יחד יושב לו בפינתו ולומד תורה – וליבו עולה על מר ...שלא לדבר על קנאה חס ושלום! ואם הם
הוא אשר אמרנו :העולם שבו חיים אוהבי ה' - גדותיו .הוא מתמלא בשמחה ובשבח והודיה להשי"ת: רואים אחרי תקופה מסוימת שהבחור או האברך הלז,
הוא עולם אחר לגמרי .הבאנו כאן רק כמה דוגמאות 'געלויבט איז דער הייליגער באשעפער' שישנם נחלש קמעה מעבודתו והוא נמצא כעת בתקופה של
לאידישקייט הזאת ,אבל כך הוא בכל ענין וענין בחורים שיושבים ולומדים תורה בהתמדה ועושים ירידה ,הם עוד עלולים להנות מכך בסתר לבבם...
נחת רוח לריבונו של עולם .יהודי כזה שואב קורת ונמצא שעם כל העבודה ה' שלו ,הוא מתפלל ולומד
בעבודת ה' .והכלל הגדול הוא :רחמנא ליבא בעי.
רוח מכל הצלחה של ישיבה ושל כולל אברכים – יהיה ומדקדק במצוות והוא לכאורה מסור ונאמן לריבונו
הריבונו של עולם דורש מאיתנו – את הלב שלנו!
מי שיהיה .גם אם אין לו שום שייכות עם הקהילה של עולם ,אבל כל המסירות הזאת אינה אלא אמצעי
את הפנימיות! ותלמידי הבעל שם טוב זי"ע פירשו
הזאת! הוא נכנס לבית מדרש שאין לו שום שייכות לשמור על המעמד שלו! הוא עובד ה'! הוא יודע מה
את הדברים כפשוטם :עיקר העבודה צריכה להיות
וקשר אליו ,ורואה לפניו עדה קדושה של יהודים התכלית בעולם! הוא אינו עוד סתם אדם בעולם
עם הלב .יהודי צריך להיות בעל לב בוער לריבונו שלומדים ומתפללים בחיות והתלהבות – והוא פשוט ככל שאר ההמון! והוא אכן צודק ,הוא באמת לא
של עולם! לתורה ולמצוות ולכל דבר שבקדושה. מתמוגג מנחת .אין לו מזה שום רווח אישי ,הישות סתם אדם בעולם -הוא לומד הרבה תורה ומדקדק
הוא צריך להיכנס לעולם של אהבה! לעולם של שלו לא מקבלת כאן שום תוספת חיזוק ,הוא לא מאד במצוות -אבל המטרה שלו היא ,לא כדי להיטיב
כיסופים והשתוקקות .עולם שבו נפתח הלב ,והוא יכול לטפוח על שכמו ולומר :החסידות שלי! הקהילה לריבונו של עולם כביכול – אלא להיטיב עם עצמו .הוא
מתחיל לעבוד כאחד יחד עם המח ,וכך הולך ונבנה שלי! הישיבה שלי! אין לו איתם כלום! אבל הוא יודע צריך לקבל כאן איזה רווח! וגם אם הוא אינו מרגיש
דמות של עובד ה' השלם בכל מעשיו .ליבו של אוהב שהריבונו של עולם נהנה – ולכן הוא גם נהנה! אם זאת בפועל ,והוא משוכנע שהוא עובד את ה' באמת
ה' ,הוא לב מלא שמחה עם הריבונו של עולם מחד, הריבונו של עולם שמח עכשיו – הוא גם שמח עכשיו. ולשם שמים לגמרי ,אבל בעומק נפשו וב'תת מודע'
ולב מלא כאב וצער עם הריבונו של עולם מאידך. כביכול ,הוא והריבונו של עולם ,יש להם את אותם שלו ,הוא שואל את עצמו :איזה תועלת תצמח לי
הוא מלא עם 'לב נשבר' מחמת המצב של כלל רצונות ואת אותם אינטרסים! מכל העבודה הזאת.
ישראל ,וכל כולו תקווה גדולה לראות בישועת ה' וחלילה להיפך :כאשר הוא שומע על צרה של כאשר אדם כזה מתפלל על הגאולה – הוא מתכוון
ובישועתן של ישראל. יהודי אחר – רחמנא ליצלן ,אזי ליבו נשבר בקרבו. רק לגאולה כזאת ,שהוא יהיה חלק ממנה ,וגם הוא
ב
לעורר את האהבה הישנה
באשמורות אהגה בך:
הלב מבין שפה אחרת מן המח | לפי ערך צריכים להסביר את המושג אהבת ה' | יסוד הדברים :לעורר את האהבה שישנה ממילא | העצה לאב שאינו מרגיש את האהבה לבנו | החומר העכור מסתיר את אהבת הנשמה
לבוראה | באיזה שער מדבר החובות הלבבות בלי שום מחיצות
שיוקדת בלב איש ישראל לריבונו של עולם – כבר אם הוא כבר השיג את המדרגה הזאת – כבר לא צריכים איך מסבירים 'אהבה'
לא היינו צריכים שום דיבורים .זה היה מועיל לדבר איתו על זה מאומה ,ואם הוא עדיין לא השיג את אחר כל הדברים האלה יבוא השואל וישאל :איך
יותר מדרשה שלימה ומביאורים ארוכים על אהבת המדרגה הזאת – מה יתנו לו ומה יוסיפו לו כל הדיבורים יכולים לדבר אודות אהבת ה'? איך יש ביד האדם
ה' .הניגונים מדברים ללב .הם מדברים בשפת הללו .כאשר באים לדבר ענייני אהבת ה' -הלא לפרש דברים בכל המדרגות הנפלאות הללו? בשלמא
כאשר מדברים אודות עניינים אשר השכל מחייב
הנשמה. צריכים לדבר ללב! ועם הלב -הרי לא מדברים בשפה
אותם ויכולים להבין אותם בהבנה פשוטה וברורה,
אבל למעשה הלא מוכרחים לדבר .בלי לדבר של שכל והגיון! הלב לא יתלהב ויתלהט ברשפי אש
אזי מובן ופשוט שצריכים עם האדם דיבורים של
ולהסביר לפי ערך מה שיכולים להסביר – הרי לא שלהבתיה – על ידי שישמע רעיונות שכליים! שכל .דיבורים שיש בהם שכל והגיון עד אשר יתיישבו
ידעו כלל על מה צריכים לעבוד .ואכן בספרי מוסר לשון אחר :אילו היה בידינו לשיר שירי ידידות על ליבו ,ואז יעשה כדת כראוי וכנכון .אולם ,בכל
וחסידות – רואים שהם מדברים על אהבת ה' ,ומשמע ואהבה ,ולנגן ניגונים שמביעים את גודל האהבה הנוגע לאהבת ה' ,אזי יש כאן לכאורה ממה נפשך:
ו
שיחה – 'איר הימל געשריי' – ואת כאבה הנורא לפני עליו לעורר אותה בקרבו .עליו לעורר נקודות: שיש דרך איך מדברים אודות אהבת
המומחה הגדול לענייני אהבת ה' – בעל החובות את האהבה הישנה! ה' ,ושיש שפה שהיא אכן אינה שפה
בכל הנוגע לאהבת
הלבבות .היא עומדת לפניו ושואלת אותו :איך נהיה היועץ יאמר לו כהאי לישנא :ר' איד, ה' ,אזי יש כאן של שכל ,כי אם שפה של לב .וישנם
כדבר הזה? איך נפלתי לכזה בירא עמיקתא? איך לקחו אתה כל כך שקוע בכאב שלך ובכל לכאורה ממה נפשך: דיבורים שיכולים לנתק את האדם
ממני את האהבה שיש לי לריבונו של עולם? להיכן הטענות שלך ,ובכל הוויכוחים שיש לך אם הוא כבר השיג מן העולם הפירוד שהוא נמצא בו,
הסתלקה לה האהבה הזאת? זה ממש לא שייך – 'וואס את המדרגה הזאת ויחוד ולהכניס אותו לעולם של אהבה
עם בנך ,עד שכבר אין לך זמן לחשוב – כבר לא צריכים
איז מיט מיר גשעהן' -הייתכן כזאת?! ולזכור עד כמה אתה למעשה אוהב לדבר איתו על זה אפוא עם הריבונו של עולם .וצריך
נו ,בעל החובות הלבבות בוודאי יורה לה לעשות אותו .אתה פשוט צריך לקחת לך כמה הוא ואם מאומה, לדעת ,מהי הדרך הזאת.
כדת וכדין ,וככל אשר כתב בתשעה השערים דקות ביום ,להניח את כל המריבות עדיין לא השיג את
המדרגה הזאת – מה
הראשונים של ספרו .אבל אם אחר כל זה ,היא עדיין והוויכוחים בצד ולא להתעסק איתם, יתנו לו ומה יוסיפו ולעורר ליבי לאהבתך
לא תרגיש את האהבה שהיא משתוקקת להרגיש - ולחשוב אודות בנך -כמו שהוא בלי לו כל הדיבורים אמנם האמת היא ,שכאשר מדברים
הוא פשוט יתחיל לדבר איתה בשפת הנשמה ...הוא שום טענות ומענות ,ובפתע פתאום הללו .כאשר באים עם יהודי אודות אהבת ה' ,לא באים
ידבר דיבורים שמעוררים את נימי הלב החבויים תרגיש איך שהאהבה חוזרת אליך .כל לדבר ענייני אהבת ה'
-הלא צריכים לדבר לחדש בקרבו דבר שאין לו עד עתה,
ביותר .דיבורים שמחלחלים עד עומק פנימיות הלב ההרגשים של אהבה שיש לאב כלפי ללב! ועם הלב -הרי כי אם לעורר בו את האהבה לריבונו
– אשר שם שוכנת האהבה המסותרת ,עד אשר לפתע בנו ,יעלו ויציפו את ליבך כבתחילה, לא מדברים בשפה של עולם שיש בו ממילא .הנשמה
הוא תרגיש את האהבה בכל ישותה. ואתה תרגיש אליו אהבה אינסופית .הוי של שכל והגיון! האלוקית מלאה באהבה קדושה מטבע
ואכן אמת :אם אדם רוצה לקבל מושג איך אומר :אתה לא צריך לחדש בקרבך דבר בריאתה ויצירתה .כל המהות שלה היא אהבה! אלא
מדברים אודות אהבת ה' ,הוא לא צריך הרבה יותר שאין לך – אתה רק צריך לעורר בקרבך את האהבה שצריכים להסיר ממנה את המסכים המבדילים,
מאשר לפתוח את ספר חובות הלבבות בשער אהבת הישנה שהיא מעולם לא עזבה אותך. לנער את העפר ואת החומריות שהצטברו עליה
ה' .החובות הלבבות הוא חיבור עצום ונורא .כל שורה ברבות השנים – ולהזכיר לה עד כמה היא באמת
שם היא לימוד שלם .אולם כאשר הוא מגיע לשער כלות הנפש של בעל החובת הלבבות אוהבת את הריבונו של עולם.
של אהבת ה' ,הוא מדבר לפתע בשפה אחרת לגמרי. כך גם כלפי אהבת ה' :השי"ת ברא בעולם סוד לא אחת יש אב ובן שיש ביניהם הרבה
הוא מתבטא שם בלשונות של דביקות ,בלשונות של טמיר ונעלם שנקרא נשמה ,והנשמה הזאת היא עגמת נפש .יש ביניהם חיכוכים ומריבות מידי
כיסופים ושל השתוקקות ,עד אשר הלב פשוט הולך חלק אלוק ממעל ,וממילא היא קשורה בעבותות של יום ,כל יום פרשה אחרת .האב ממש אוכל את
ומתמוסס מאליו .אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא אהבה לריבונו של עולם .זה קשר שאי אפשר לנתק הלב והוא מתמלא מרירות וטינה ,עד שיום אחד הוא
מתפוצץ! ממש יכולים לשמוע איך שהוא יוצא מגדרו בשום אופן! ואת האהבה שיש ביניהם לא יכול שום מרגיש לפתע ,שהוא כבר לא מרגיש כלפי בנו את
מרוב אהבה לריבונו של עולם .ובמילים אחרות :רואים משורר לתאר .ממש דיו אילו ימי וכל מי כנישותא! האהבה הטבעית שיש לכל אדם כלפי בנו.
שכאן הגיע המחבר לעולם האמיתי שלו .כאן הוא כבר דא עקא שהנשמה הקדושה הזאת יורדת כאן למטה.
אומר את מה שהוא באמת רוצה לומר... בתוך גוף עכור וחומרי .בתוך כל הזוהמא והסיאוב נו ,אם יבוא אדם זה לבקש עצה איך לעורר את
גם עד עכשיו הוא אמר דברי מוסר נוקבים עד שממלאים את העולם .ובפתע פתאום היא ֲֲח ֵֵדָלָ ה אהבתו לבנו ,וכי יצטרכו לתת לו סיבה ,למה עליו
התהום ,דברים שמחלחלים עד עומק הנפש ,אבל כעת להרגיש את האהבה שהיא הרגישה כל זמן שהייתה לאהוב את בנו? כלל וכלל לא! הוא לא זקוק לשום
עתה הוא ממש מדבר מתוך עומק ליבו הטהור .הוא תחת כסא הכבוד .האהבה הפשוטה והטבעית ,והכל סיבות ולשום הסברים! ואם רוצים לעזור לו ,צריכים
זועק מנהמת ליבו ' -ער צעלאזט זיך שוין אינגאנצן' – כך מובנת ומתבקשת מאליה ,הופכת להיות אצלה רק להזכיר לו ,שחרף כל העגמת נפש -הוא עדיין
בלי שום חשבונות! וכמו שהוא עצמו כותב שם ,שכל באחת ,מדרגה גדולה שנראה לה שהיא לעולם לא הבן שלו ,ואין ספק שהוא עדיין אוהב אותו! איי ,הוא
מה שדיבר עד כה היו דברי הכנה לשער של אהבת ה'. תשיג אותה .וכעת היא באה להשיח את צערה ואת אינו מרגיש כעת את האהבה הזאת ,אזי בסך הכל
ג
המשל והנמשל בעבודת ה'
להבין משל ומליצה:
כל דבר בעולם צריך לשמש ללימוד בעבודת ה' | אהבת האב לבן יחיד שלו | אהבת דוד ויונתן – אהבה שאינה תלויה בדבר | מתי מוסרת היונה את עצמה לשחיטה | הצדיק לא יכול לחיות ללא דביקות | להוציא מן
המשל את המקסימום שיכולים
נו ,כאשר אדם יתבונן קצת באהבה הזאת ,הוא שיש לו בן יחיד שנולד אחר שנות צפייה ארוכות. לקחת מוסר מעניינים גשמיים
ירחיב בליבו ובמוחו את התיאורים הוא התפלל והעתיר לריבונו של עולם כלל מסור בידינו :שכל הדברים הגשמיים בעולם
הללו ,אזי יקבל לפי ערכו ,אחד שיזכה לילדים! הוא ממש הרטיב את הם משלים ודוגמאות לעניינים רוחניים .כל מה שיש
מיני אלפי אלפים ,קצת מושג – מהי
נקודות: הדפים של התהילימ'ל שלו בדמעות בעולם נועד כדי לקחת ממנו מוסר והדרכה לעבודת
אהבת ה' .הוא יבין קמעה מה מרגיש ברגע שהוא מרגיש את שזלגו מעיניו! הוא הפך את העולם! ה' .ואכן ,גם כדי להבין את המושג אהבת ה' ,יצר
הצדיק :הצדיק מרגיש השתוקקות העריבות ואת הידידות והנה יום אחד זכה ,והריבונו של עולם השי"ת בעולמו כמה משלים ודוגמאות בעולם הזה.
של זיו השכינה! את
לכל לדבר שבקדושה! לכל קורטוב השמחה שיש לו עם נתן לו בן יחיד .וכי אפשר לשער אחד ועובד ה' צריך לפקוח את עיניו ולהתבונן בדברים.
של אור ה' והרגשת אלוקות .בכל ריבונו של עולם – הוא כלפי את האהבה העצומה שהוא מרגיש והגם שכל המשלים של אהבה שיש בעולם הזה ,חיוורים
עת שהוא רק מוציא מפיו דיבור של מתקשר עם הריבונו של הבן יחיד הזה?! וכי יכולים להסביר את ודלים לעומת האהבה ששוררת בין כנסת ישראל ובין
תורה ,או את שם ה' ,הוא מרגיש את עולם בקשר עצום וחזק האהבה הזאת?! הלב שלו הרי מתפלץ דודה ,אבל עדיין ,בפסיעות הראשונות ובשלבים
כזה ,שהוא כבר לא
התענוג האלוקי שמתפשט בכל אבריו. מסוגל לחיות בלעדיו. מרוב רגשי האהבה .הוא מרגיש שאין הראשונים ,יכול האדם להפיק תועלת מהתבוננות
בכל עת שהוא מדבר דיבורי אמונה הדביקות בריבונו של לו בעולמו כלום זולת הילד הזה .הוא במשלים הללו.
או דיבורי שבח ותהילה לריבונו של עולם ממלאת את עסוק עמו מבוקר ועד ערב! הוא דואג
עולם ,הוא מתמוגג מתענוג עילאי – כל ישותו ומציאותו לו ושומר עליו כעל בבת עינו! הוא אינו הבן יקיר לי :האהבה לבן יחיד
בעולם ,עד שהיא אינה
'ער גייט פשוט אויס' -ואינו יכול מותירה מקום לשום שבע מלהביט עליו ולראות את מראהו המסילת ישרים בדבריו כאן מזכיר את האהבה
לנתק את עצמו מן התענוג הזה. אהבה אחרת ואת המתיקות שלו! שהאב אוהב את בנו יחידו .נתאר לעצמנו :אדם
ז
דרכי הצדיקים
משל מאהבת חברים לעשות ,עד שעלה בדעתם לעשות
הרה״ק רבי צבי הירש הכהן
כמעשה האדמו״רים שהיה נהוג בזמנם, מרימנוב זי״ע – יו״ד ל' חשון
עוד משל של אהבה הוא 'אהבת דוד ויונתן' .הם אהבו איש את
שהיו נוסעים לכפרים ,ובני הכפר הגיעו
רעהו בלי שיעור וגבול .היתה ביניהם אהבה טהורה ונקייה ,ללא עם קוויטלעך ופדיונות ,והם החליטו
שמץ של כוונה להגיע לתועלת אישית .אהבה – בלי שום חשבונות. לעשות כך ,ונתנו כולם את עיניהם
"ַא ֲֲה ַַבת ַנַ ְְפׁשֹו ֲֲא ֵֵהבֹו" – הם
וכמו שהכתוב מעיד ואומר( :שמואל-א כ ,יז)ַ : ברבי ר' הערש כי הוא המתאים ביותר הרה״ק הרבי ר' צבי הערש הכהן מרימנוב זי״ע
אהבו זה את זה כמו שאדם את הנפש שלו עצמו .דוד הרגיש שיונתן לתפקיד ה'רבי' ,והם יהיו הגבאים וכך יוכלו לקבץ היה בנו של חייט ,ונפטר עליו אביו בצעירותו.
הוא ממש חלק ממנו – 'זיין שטיק חיות' – בלי שום הסברים ושאלות. מעות כרצונם .קיבל עליו הרבי ר' הערש את וכדרך אותם ימים המשיכו בני החייטים באומנות
החלטת חבריו ,ויחדיו יצאו למסע בין בני הכפרים אבותיהם ,וכך נהיה הרבי ר' הערש 'שניידער יונגל'
וכאשר אומרים על צדיק שהוא אוהב את הריבונו של עולם ,מתכוונים
אשר סביבותיהם. (שוליית חייטים) .אמנם עוד מילדותו היה בעל 'נשמה
לאהבה כזו .אהבה ללא שום חשבונות .אהבה של (דברים ל ,כ)ִּ" :כִ י הּוא
באחד מן המקומות שהגיעו אליהם הרבי ר' גדולה' והיה נמשך תמיד אחר עבודת ה'[ .וכך היה
ַַחֶיֶ יָך" – הריבונו של עולם הוא כל החיות שלהם. כ״ק רבינו זי״ע אומר תמיד על הרבי ר' הערש,
הערש וחבורתו ,שמע אחד מן הבעלי בתים כי
הגיע איזה 'רבי' אל הכפר ,הלה סבל צרות רבות שהיה' :א גרויסע נשמה'] .וכך הגיע בצעירותו
בלי דביקות – למה לי חיים מן הפריץ ששלט באותה סביבה ביד קשה ,ניגש להיכלו של הרה״ק הרבי ר' מענדל'ע מרימנוב זי״ע,
אותו בעל הבית אל ה'רבי' וביקש ממנו כי יברכנו ורצה להכירו ולהתדבק בו .והנה בהגיעו לרימנוב,
"ִּפ ְְת ִִחי ִלִ י ֲֲאֹח ִִֹתי ַַר ְְעָיָ ִִתי
שלמה המלך אומר בשיר השירים (ה ,ב)ִ :
ויבטיח לו ישועה מן הפריץ הממרר את חייו .אמר ניגש אל הגבאי הממונה על בית הרבי ,וביקש
יֹוָנָ ִִתי ַַת ָָמ ִִתי" ,הוא מכנה את כלל ישראל יונתי תמתי ,כי בדרך כלל, ממנו שרוצה להכין את המיטה של הרבי .כי דרכו
לו הרבי ר' הערש כי אם יתן לו סך של שמונה
כאשר לוקחים את היונה על מנת לשחוט אותה ,היא מתנגדת ושומטת עשר רייניש -שהיה נחשב לסכום גדול מאוד של הרבי ר' מענדל'ע היתה לנוח קמעה בכל יום
את עצמה בכל כוחה .היא חובטת ומכה בכנפיה ,כי היא רוצה להישאר בימים ההם ,יבטיח לו ישועה [כידוע היתה זו אחר הצהריים ,ותפקידו של הגבאי היה 'בעטן די
בחיים .אמנם אם יקדימו וישחטו קודם את הבן זוג שלה ,אזי היא דרכו בקודש של הרבי ר' הערש כשהתמנה לרבי בעט' היינו להכין עבורו את המטה .והסכים הגבאי
ומנהיג והיה פועל ישועות בקרב הארץ ,שהיה נוהג לבקשתו ,ואכן הרבי ר' הערש הציע את המטה .ויהי
תיכף תרפה מניסיונותיה לברוח ,והיא תושיט את צווארה לשחיטה.
'זיך אויסביטן געלט' (לדרוש סכום כסף) כדי לפעול בשעה שהגיע הרבי ר' מענדל'ע לנוח על משכבו,
הוא כבר אינה חפצה בחיים. מיד כאשר עלה על המטה ,פנה אל המשמש ושאל
ישועות] .בראות החברים את הדבר ,חששו שמא
כל זמן שאדם עוד לא זכה להרגיש את הטעם שאותם אוהבי ה' לא יתן הבעל הבית הלז אפילו פרוטה אחת ,כי אותו' :ווער האט געבעט דאס בעט'? (מי הכין את
מרגישים – יש לו עדיין רצון לחיים גשמיים .הריבונו של עולם הוא ביקש ממנו סכום גדול כזה ,וניגשו כמה מהם אל המטה?) .ענה הגבאי ואמר כי זה עתה הגיע כאן
איזה בחור בשם 'הערש' ,והלה ביקש ממנו להכין
בוודאי 'דבר גדול' אצלו והוא תופס אצלו מקום נכבד בחייו ,אבל הוא הרבי ר' הערש וצבטו בו ואמרו לו בלחש' :הערש,
דו מיינסט טאקע אז דו ביסט א רבי'? (הערש ,וכי
לרבי את המיטה .אמר הרבי ר' מענדל'ע' :זייער גוט
עדיין חי את חייו – 'ער לעבט זיך זיין אייגענם לעבן' – ואת הסדר געבעט! זאל ער יעדן טאג בעטן'! (המיטה הוכנה מאד
אתה אכן סבור שהינך רבי?) .אבל הרבי ר' הערש לא שת
היום שלו .אמנם בו ברגע שהוא מרגיש את הטעם של אהבת ה' ,בו טוב! שהוא יכין את המטה כל יום!) וכך נהיה הרבי ר' הערש
לבו לדבריהם ,ולא חזר בו מדבריו .אכן זה היהודי
ברגע שהוא מרגיש את העריבות ואת הידידות של זיו השכינה! את היה איש תמים ומאמין ,ובשמעו את דברי הרבי ר' משמשו של הרבי ר' מענדל'ע.
השמחה שיש לו עם ריבונו של עולם – הוא מתקשר עם הריבונו של הערש מיהר והביא לו את כל הסכום.
עולם בקשר עצום וחזק כזה ,שהוא כבר לא מסוגל לחיות בלעדיו. והנה אותו בעל הבית היה מחזיק ברשותו 'ביקס' אחר פטירת הרבי ר' מענדל'ע לא התחיל
הדביקות בריבונו של עולם ממלאת את כל ישותו ומציאותו בעולם ,עד (אקדח) ,אמר לו הרבי ר' הערש כי ִיִ ירה ב'ביקס' להנהיג את עדת צאן מרעיתו תיכף לאחר פטירת
שהיא אינה מותירה מקום לשום אהבה אחרת .ואם חלילה יבואו להפריד אשר ברשותו לאויר שלש פעמים ,ומיד אחר כך רבו הק' מרימנוב ,אלא מקודם נסע לראפשיץ
אותו מן הדביקות וירצו לנתק אותו ממנה כמלוא נימה ,הוא ירגיש: בירכו ופטרו לביתו לשלום .כשהגיע היהודי לביתו ונעשה תלמידו של הרה״ק מראפשיץ זי״ע למשך
טוב מותי מחיי .בלי קרבת ה' בתכלית למה לי חיים! אין לי שום יצאו בני ביתו לקראתו בשמחה גדולה ,ובישרוהו קרוב לי״ב שנים [מחודש אייר תקע״ה שבו נפטר
כי זה עתה התפשטה הידיעה המשמחת כי הפריץ הרבי ר' מענדל'ע ,עד חודש אייר תקפ״ז שבו
טעם בחיי! משמעות החיים אצלו הוא דביקות באחד יחיד ומיוחד, נפטר הרה״ק מראפשיץ] ,ורק אחר פטירת הרה״ק
הרשע נפל שדוד בביתו באופן פתאומי ,כאשר
ולבר מזה ,הכל הבל הבלים אין בהם ממש. בעודו עומד בהיכלו אשר בארמונו ,חדרו בפתע מראפשיץ התחיל להנהיג את העדה ברימנוב.
פתאום דרך החלון שלשה 'קוילן' (כדורים) אשר לא והנה כאשר רצו למנות הרבי ר' הערש התקבצו
הסוד שעבורו מוסרים הצדיקים את נפשם נודע מהיכן באו ,ופגעו בו ונפל ומת .ונוכחו כולם הרבה צדיקים ברימנוב לערוך בצוותא את היומא
לדעת כי לא דבר ריק הוא ,ודבריו ומעשיו של דהילולא של הרבי ר' מענדל'ע ,וכבר התיישבו שם
כאמור לעיל ,הגם שיש לנו כל מיני משלים ודוגמאות של אהבה,
הרבי ר' הערש פועלים גדולות ונפלאות. הרבה צדיקים ,אבל עדיין לא התחילו את הסעודה,
אין בהם באמת את היכולת להסביר את האהבה שמרגישים אוהבי ה'.
כי הרבי ר' הערש עוד לא הגיע לסעודה .והנה
המשלים הללו אין בהם שום דמיון לאהבה שיש בין הריבונו של עולם אחד מחשובי המסובים שם היה הרה״ק רבי שמעון
ובין כנסת ישראל .אמנם למרות זאת ,כיון שהריבונו של עולם ברא את פעם אחת רצה הרה״ק מראזוואדוב זי״ע לזכות מיערוסלב זי״ע ,שבאותו זמן כבר היה זקן וסגי
המשלים הללו למעננו ,אנו יכולים לקחת אותם ולהבין מהם דבר מתוך לשמש את הרבי ר' הערש ,והנה הרבי ר' הערש נהור .ואחר שהתעכבו זמן מה ,הכה רבי שמעון על
היה נוהג לישון על מיטה בעלת רגלים ארוכות השולחן ושאל' :הערש איז שוין דא? הערש איז
דבר ,ולהבין לפי ערך במה דברים אמורים .כי באמת לולא כל המשלים
במקום גבוה מאד ,והיתה לו קפידה מיוחדת בזה, שוין דא'? (הערש כבר כאן?) .אמר לו הרה״ק הרבי ר'
הללו ,ממש לא היה לנו פתח להבין את המושג אהבת ה' .כי בשעה והיה קשה מאד לעלות על מיטתו .הלך הרה״ק אליעזר'ל מדזיקוב זי״ע' :וועם מיינט איר? דער רבי
שהחלק אלוק ממעל נפגש עם השורש והמקור שלו – אין שום מילים מראזוואדוב וביקש מן הגבאים שיניחו לו לשמש ר' הערש'? (למי אתם מתכוונים? אל הרבי ר' הערש?) .ענה לו
בעולם שיכולים לתאר את האהבה שמתעוררת ביניהם .האהבה הזאת את הרבי בעלותו למיטתו .כאשר הגיע הזמן ורצה רבי שמעון ואמר' :אליעזר ,אזוי זאגסטו? ני! דער
היא סוד כמוס ביניהם .שום נברא לא יכול להיות שותף לסוד הזה. הרבי ר' הערש לעלות על מיטתו ,התכופף הרה״ק רבי ר' הערש איז שוין דא? דער רבי ר' הערש איז
מראזוואדוב בכדי שיעלה עליו הרבי ר' הערש וכך שוין דא'? (אליעזר ,כך אתה אומר? -לקרוא לו הרבי ר' הערש
זהו סוד שהצדיק מוכן למסור את נפשו עבורו בכל עת ובכל שעה.
יעלה על המיטה .אבל הרבי ר' הערש לא רצה -ני! הרבי ר' הערש כבר כאן?) .והיינו שהסכים גם הוא
והכי נמי לכן עשו אצל חסידים עסק גדול משימוש חכמים .כי כל בשום אופן להשתמש עמו ולעלות עליו ,התחנן להסמיך את הרבי ר' הערש לרבי ומנהיג העדה.
זמן שאדם לא ראה אהבת ה' לנגד עיניו – הוא לעולם לא ידע מהי
ישר 718.484.2189
הרה״ק מראזוואדוב לפניו כי הוא רוצה מאד בזה,
אהבת ה' .הוא ילמד בספרים וידע לומר מערכות שלימות ,אבל לא נעתר לו הרבי ר' הערש ואכן עלה על כתפיו.
יהיה לו באמת מושג על מה הוא מדבר .כאשר זוכים ורואים צדיקים, ובשעה שעלה עליו ,אמר לו הרבי ר' הערש' :איך כבר מנעוריו היה הרה״ק הרבי ר' הערש עובד
רואים איך שהם מתפללים בדביקות ובערגה ובכיסופים ,רואים איך האב דיר דאך געזאגט אז איך בין א גראבער'... ה' וירא שמים מרבים .פעם אחת התאספו יחדיו
(הרי אמרתי לך כי אני בעל בשר) ומי יבין בסוד קדושים. כמה מבני החייטים שהיו עניים מרודים ,והחליטו
הצדיק נראה בשבת קודש ,רואים איך ניגש למצווה ,מקבלים מושג
והרה״ק מראזוואדוב החזיק זאת כל ימיו לזכיה שצריכים הם לעשות מעשה ולקבץ קצת ממון
באהבת ה' .רואים צורה של אוהב ה' ומתמלאים בהשתוקקות לזכות גדולה ,שהרבי ר' הערש עלה עליו. לרווחת בני משפחותיהם .ישבו והתייעצו כדת מה
לשייכות למדרגות הללו.
ארה”ק072.3323310 :
לקבל הגליון מדי שבוע במייל, כל הזכויות שמורות יט
סט
תולדות יהודה
ן
לסדר מוקד הפצה ,ולתרומות: ארה"ב718.536.2347 :
מכו
שין
למכון תולדות יהודה סטיטשין
ענגלאנד033.0175.9024 : אין להעתיק שום חלק מגליון
a0765993813@gmail.com | 076.5993813 זה בלי רשות המערכת כ " <ל ה ו צ א ת ס פ רי ט "א
קאנאדע438.771.1003 :
ק מ ר ן ר בי נ ו ש <ל י
