gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עומקא דפרשה · Omke Deparsha — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: עומקא דפרשה · Omke Deparsha

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

עומקא דפרשה · Omke Deparsha — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫עומקא דפרשה‬ ‫במה ללומדי התורה ‪ -‬מודיעין עילית‬ ‫גילוי על מום בשידוך‬ ‫ריבוי בירורים‬ ‫שער הציון‬ ‫פר' חיי שרה ‪ -‬בענייני בירורי שידוכים‬ ‫מה' יצא הדבר‬ ‫בדיקת ייחוס בשידוכים‬ ‫בס"ד ערב ש"ק כ"ז במרחשון תשפ"ז‬ ‫גילוי מידע בבירורים‬ ‫שנה י"ט‬ ‫תגובות‬ ‫בגדר בירורי שידוכים‬ ‫גליון‬ ‫הדבר‬ ‫תתע"ה‬ ‫יצא ברה‬ ‫מה’תור יבצ‬ ‫החיסרון בריבוי בירורים בשידוך‬ ‫הרב אברהם גוטל‬ ‫הרב איתמר אביב‬ ‫בגמ’ במו”ק יח‪ :‬מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים מה’ אשה לאיש‪ ,‬ומביאה‬ ‫מטו משמיה דמרן החזו”א זצ”ל‪ ,‬שהרי אמרו ’בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני‬ ‫הגמ’ ע”ז פסוקים המוכיחים זאת‪ .,‬מהתורה מובא הפסוק מפרשתן [סוף רביעי]‬ ‫לפלוני’‪ ,‬ואם היא יוצאת בהכרח שגם נשמעת‪ ,‬ואמר ש’בת קול’ היא ’הרגשת‬ ‫שלבן ובתואל אמרו לאליעזר מה’ יצא הדבר‪.‬‬ ‫הלב’ של המשודכים שמרגישים שזהו השידוך‪ .‬וכן הובא משמו בשיחות הגר”ש‬ ‫ודברי גמ’ זו צריכים ביאור רב‪ ,‬דקשה ביותר וכי החיים עצמם הבריאות והפרנסה‬ ‫הופמן על שידוכים (עמ’ ‪ ,)53‬ש’הרגשי הלב’ זה מה שצריך לקבוע בשידוכים‪,‬‬ ‫אינם מה’ וכי איך ניתן לומר ששידוכים הם משמים כאשר נשמע מזה ששאר‬ ‫הדברים אינם משמים אתמהה ונראה בס”ד ביישוב העניין שהנה בכל מילי‬ ‫ואם הם נמשכים אחד לשני כבר אין לחוש לשיקולים אחרים‪ ,‬לא של יכולת‬ ‫אדם יכול לחשוב שהוא עזר קצת במה שהשתדל כגון בענייני בריאות כשאוכל‬ ‫כלכלית ואף לא עד כמה יוכל ללמוד אח”כ בהתמדה‪ .‬ושם ציינו גם למובא‬ ‫יותר בריא ועוסק קצת ב’כושר’ וישן יותר בריא ולעניין הפרנסה כשהוא ממולח‬ ‫משם החזו”א במעשה איש (ח”א עמ’ ריב)‪” :‬הרגשות המה שלוחי דרחמנא‬ ‫ו’מייבין עניין’ ויודע למכור את הזהב ולקנות נפט בדיוק כשזה יורד וזה עולה‬ ‫וכך התעשר‪ .‬אבל בשידוך כל א’ כשתשאלהו איך נהי’ שידוכו תוך כדי הסיפור‬ ‫להצביע על מה שהועידו לו מן השמים”‪ .‬וזהו ממש כענין ה’בת קול’ הנזכר‪,‬‬ ‫יאמר ובדיוק אז קרה כך כך וב’בדיוק’ הזה שם הי”ת ‘התערב’ בכדי לגמור הדבר‪.‬‬ ‫שמופיע בלבות בנ”א‪ ,‬בהרגשת הלב‪ ,‬כי זהו זיווגו שהועידו לו מן השמים‪.‬‬ ‫וכנראה שאין א’ בעולם שלא יספר כסיפור זה ! וכבר דרשתי זאת ברבים בכמה‬ ‫דברים אלו נותנים משקל נכון לבירור הנצרך בשידוכים‪ ,‬כי אין להרבות‬ ‫וכמה הזדמנויות ולא סתרו את דברי‪ ...‬היינו שאם בכל דבר אנו יודעים שהוא‬ ‫מאתו ית’ שהרי אני מאמין שהבורא ית”ש‪ ...‬עשה עושה ויעשה לכל המעשים‬ ‫בבירורם לפרטי פרטים‪ ,‬להקיף את כל מעלותיו וחסרונותיו של המדובר‪ ,‬רק‬ ‫אך בשידוך זו לא אמונה וידיעה אלא רואים זאת ממש‪.‬‬ ‫לברר באופן כללי שיש התאמה בין הצדדים‪ ,‬בייחוס משפחה ומידות טובות‪,‬‬ ‫ושמעתי מהמגיד המפורסם הגה”צ ר’ אלימלך בידרמן שליט”א בשם הרב‬ ‫ומכאן יש ליתן למשודכים לשמוע את ה’בת קול’ ברגשי לבבם‪ ,‬ולא להעמיס‬ ‫מבריסק זצוק”ל שבאר זאת שבכל עניין גשמי אף שברור שהכל משמים אבל‬ ‫עליהם בבירורים אשר ריבוי הנתונים עלול לגרום לרעשי רקע שעשויים‬ ‫יש חובת ההשתדלות משא”כ בשידוך אין שום עניין בהשתדלות כי הוא לגמרי‬ ‫לבלבל את המשודכים‪ ,‬ולא ברעש ה’‪ ,‬כי לא ישמעו את ה’בת קול’ הבא בלבותם‬ ‫שייך ל’מה’ יצא הדבר’‪.‬‬ ‫בקול דממה דקה‪[ .‬וכעין מה דמטו משמיה דמרן הסטייפלר זצ”ל שע”י בחירה‬ ‫והקדמה זאת נוגעת בעיקר בעניין הבירורים‪ .‬דהנה בזמן לימודי בכפר חסידים הי’‬ ‫מפורסם מעשה בא’ מזקני הבחורים שפנה להרב [הגרא”א משקובסקי זצוק”ל]‬ ‫אפשר להפסיד את ה’בת פלוני’‪ ,‬אם בוררים יותר מדי]‪.‬‬ ‫וטען בפניו שאין עבור מה לברר! כי עד שאני מברר אצל שרה על רבקה עלי‬ ‫יסוד זה ניתן ללמוד ממעשה אבות המובא בפרשה וע”פ האור החיים הק’‪,‬‬ ‫לברר אצל רחל מי ומה היא שרה בכדי להבין מה היא אומרת ונתן דוגמא לדבריו‬ ‫שאברהם אבינו ע”ה ביקש מאליעזר שיברור לו ייחוס משפחה ’כי אל ארצי‬ ‫שברר פעם על א’ ואמרו לו‪ .‬שאינה צנועה אך כיון שזה לא הסתדר עם ההצעה‬ ‫ערך עוד בירורים ומהבירורים האחרים התבררה תמונה שונה לגמרי אז הוא‬ ‫ואל מולדתי תלך’‪ ,‬שיהא מקורה ברוך‪ ,‬ונתן בטחונו בהשי”ת שיזמין לו את‬ ‫חזר לראשונה שהסבירה שבמו עיניה ראתה אותה עוברת ברח’ ר”ע במדרכה‬ ‫המיועדת לו ’ה’ אלוקי השמים וכו’ הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני‬ ‫הסמוכה לאיצקוביץ בזמן מנחה מעריב שהמקום שוקק‪ ...‬ולא במדרכה ממול‬ ‫משם’‪ .‬ואליעזר הוסיף לשאול באמרו ’והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא‬ ‫! ואין לך חוסר צניעות גדול מזה‪ ...‬והבנתי ‪-‬טען הלה‪ -‬שעד שאני פונה לפלוני‬ ‫כדך וכו’ אותה הוכחת לעבדך ליצחק’‪ ,‬וכמו שפירש”י ”ראויה היא לו שתהא‬ ‫לברר אצלו אני זקוק להקים בולשת וועדת חקירה לדעת ולהבין את מושגיו‪...‬‬ ‫גומלת חסדים‪ ,‬וכדאי היא ליכנס בביתו של אברהם‪ .‬ולשון הוכחת ביררת”‪.‬‬ ‫ענה לו הרב זצוק”ל בקצרה ‪ :‬אתה צודק אך אעפ”כ‪ .‬כי זה המנהג ‪-‬לברר‪ -‬וכך‬ ‫מגיע השידוך האמיתי‪.‬‬ ‫הרי שהוסיף לברור מה שלא שאל אאע”ה‪ .‬אמנם לאחר מכן משראה שהיו‬ ‫ואנסה לבאר דבריו בס”ד ע”י עוד כמה עובדות‪ .‬הנה באותו תקופה קרה סיפור‬ ‫המים עולים לקראתה‪ ,‬ומזליה חזי את ה’בת קול’ של ה’בת פלוני לפלוני’‪ ,‬כבר‬ ‫פלאים והוא שהי’ בחור מבחירי הישיבה הנקרא בשם מאוד לא מצוי נניח‬ ‫נצטער על מה שהוסיף לשאול ולברור‪ ,‬כי שמא מתוך כך תצא תקלה שיפסיד‬ ‫‘תנחום’ הוא הי’ ממש מ’פני הישיבה’ ומהחשובים ‪-‬וכמדומא לי שהי’ בקיבוץ‬ ‫את ה’בת פלוני’ מחמת תנאו שברר לו‪.‬‬ ‫ג’‪ -‬ומשפחה חשובה מי‪-‬ם פנתה לברר על תנחום זה וכמובן שרק אמרו תנחום‬ ‫שמעו שבחים מופלגים בגדר ‘חטוף ואכול’‪ ...‬אחרי ב’ ג’ בירורים כאלו לא ‘חפרו’‬ ‫וכך מפורש בדברי האור החיים (כד יז)‪“ :‬הגמיאיני נא וגו’‪ .‬הנה המעיט ממה‬ ‫יותר מידי ולא ארכו הימים ובס”ד ‘נשברה הצלחת’‪ .‬וכשהחתן הגיע ל’שבת‬ ‫שהתנה לשאול‪ ,‬כי הוא אמר ואומר אליה הטי נא כדך ואשתה ועתה אמר‬ ‫גהינום’ התברר שהגהינום הי’ יותר מנת חלקה של המשפחה האומללה שלא‬ ‫הגמיאיני פי’ לשון גמיעה‪ ,‬גם אמר מעט‪ ,‬גם לא אמר שתטה היא כדה להשקותו‬ ‫ידעה מהיכן ‘חטוף ואכול’ זה ‘נפל’ עלי’ה כי התברר שמדובר בבחור בקושי‬ ‫בינוני‪ ...‬ואז התחילה התרעומת ומיד כשהתאפשר התקשרו לאלו שאצלם ביררו‬ ‫כאשר התנה‪ .‬טעמו הוא על פי דבריהם ז”ל שראה שעלו המים לקראתה‬ ‫לטעון להם ‘למה רימיתני’ וענו שאה”נ תנחום הי’ ועדיין הינו מ’פני הישיבה’ אבל‬ ‫וסימן זה הוא מובהק שאינו מצוי בבנות הכנעני כי אם בזרע ברוך וקדוש‬ ‫מהיכן הם היו צריכים לעלות על דעתם שהם מבררים על בחור צעיר ‘בן ח”י‬ ‫כאברהם‪ ,‬גם מזלו הראהו כי היא זאת‪ ,‬לזה היה ירא על התנאים שהתנה שמא‬ ‫לחופה’ שהגיע לא מזמן לישיבה בקושי שיעור ב’ ושכל חטאו הוא שקוראים לו‬ ‫לא תקיים אותם‪ ,‬ונמצא הוא מפסיד מבוקשו על ידי תנאו‪ ,‬לזה היה ממעיט בכל‬ ‫‘תנחום’ הרי לא אמרתם לנו את שם משפחתו וגילו אלא תנחום סתם‪ ...‬ותהום‬ ‫העיר‪ .‬בצר למשפחה פנו לא’ מזקני האדמורי”ם שאמר להם האינכם רואים כאן‬ ‫האפשריות בתנאיו כדי שיהיה נקל בעיניה לעשותם”‪.‬‬ ‫את יד השי”ת!‬ ‫למדנו שריבוי התנאים והבירורים עלולים להביא לתקלה ח”ו‪ ,‬שלפעמים‬ ‫שוב סח ת”ח א’ בעירנו שהכיר בחור יר”ש מרבים ות”ח מופלג ביחס‬ ‫יתברר לו דבר שולי שלא היה אמור להפריע לו‪ ,‬או שמציב תנאים‬ ‫לבני גילו ומאוד חשק בו כחתן לבתו רק לצי”ח בירורים [כי‬ ‫שלא בהכרח ימצאם כבקשתו ודמיונו‪‘ ,‬ונמצא הוא מפסיד‬ ‫כשהבסיס ברור לכאורה אין כ”כ צורך בברור אבל כפי שאמר‬ ‫מבוקשו על ידי תנאו’‪.‬‬ ‫המשך בעמ’ ‪4‬‬ ‫שלוחה ‪[ 74‬ע"ד]‬ ‫תרומות לעומקא דפרשה בנדרים פלוס – עומקא דפרשה ‪03-76-30-585‬‬ ‫בזמנינו‬ ‫תורה‬‫הציו‬ ‫שער‬ ‫שידוכים‬ ‫בגדר בירורי‬ ‫מלחמתה של‬ ‫הציותורה‬ ‫שידוכים‬ ‫שער‬ ‫בבירורי‬ ‫גילוי מידע‬ ‫מלחמתה של‬ ‫הרב ראובן אליאך‬ ‫הרב נתן פלד‬ ‫כדי לספר דבר לתועלת כתב הח”ח (רכילות ט א‪,‬ב‪,‬ג) ה’ תנאים‪ ,‬ובבמ”ח (שם‬ ‫יש לברר האם מותר לענות על שאלות שהמברר מבקש לגלות על בעיה‬ ‫א) כתב שכדי שלא יהא נפסד חייב לומר לשואל את החסרונות של מי שרוצה‬ ‫הקיימת אצל הבחור‪ ,‬באופן שחייבים לגלותה לפני הסגירה‪.‬‬ ‫להשתתף עמו דאל”ה הוי ’לא תעמוד על דם רעיך’‪ ,‬ובזמנינו אפשר לומר שרוב‬ ‫מקור הדין שעל ההורים החובה לבדוק ההצעה‪ ,‬מאליעזר שהלך לבאר המים‬ ‫הבירורים והשאלות בשידוכים הם לא חסרונות כל כך גדולים שיהא חייב‬ ‫לשמוע משואבי המים ולא התכוון לסמוך על דבריהם אלא למיחש‪ ,‬ואח”כ‬ ‫לאמרם מדין ’לא תעמוד על דם רעיך’ [כגון שהוא מושחת במידות או פורק‬ ‫בירר אצל אנשים נאמנים‪ .‬וכן נפסק בח”ח [לשה”ר כלל ב’‪ ,‬יא] שמותר לברר‬ ‫עול מצוות או עובר עבירות בסתר]‪ ,‬אלא רוב השאלות הם‪ :‬עד כמה המעלות‬ ‫על שידוך‪ ,‬אף שישמע גנות‪ ,‬ובתנאי שיאמר שמברר בשביל שידוך‪ ,‬ובכך יהא‬ ‫שיש לבחור או לבחורה [כגון עד כמה הוא מתמיד‪ ,‬וכמה הוא מתייצב בתפילה‪,‬‬ ‫מותר רק לחשוש ולשמור עצמו מהשידוך‪ ,‬וגם הנשאל לא יעבור כי מתכוון‬ ‫ועד כמה הוא אהוב בחברה]‪ ,‬ובח”ח (לשוה”ר כלל ה הלכה ב) מבואר ששלילת‬ ‫לתועלת‪ ,‬ואסור לו להגזים כלל‪ ,‬וגם לא יברר אצל השונא [כשברור לו ששונאו‪,‬‬ ‫המעלות הם גם כן לשון הרע אלא דהתם איירי בחסרונות שאינו חכם וכדו’‪.‬‬ ‫מהגריש”א]‪.‬‬ ‫ולפי המבואר שם מי שיודע על חסרונות וברור לו שזה מום וחסרון‪ ,‬וידיעת‬ ‫אמנם כשבאים לברר בשידוכין‪ ,‬צריך שיעמוד לנגד עינינו דברי הח”ח בפתיחה‬ ‫דבר זה ימנע מהמברר צער גדול וכו’ הוי בכלל ’לא תעמוד על דם רעיך’‪ ,‬וחייב‬ ‫על חומרת עוון לשה”ר‪ .‬אך באמת חסרונות גדולים צריך לגלות עפ”י ההלכה‪,‬‬ ‫לאומרו‪ ,‬אולם אם זה רק חסרון במעלות ולא מום [כגון שאם יוודע לצד השני‬ ‫וכגון‪ :‬חולי פנימי‪ ,‬אפיקורסות‪ ,‬פריצות‪ ,‬כמו שפסק הח”ח [רכילות כלל ט’‬ ‫חוסר מעלות האלו לא יגרום להם צער‪ ,‬וכן אם היו נכנסים לשידוך ודאי שלא‬ ‫בציורים שם] שבתנאים אלו צריך לגלות‪ ,‬א‪ ,‬שיידע בבירור לאמיתו של דבר‬ ‫יבטלו משום סיבה זו] אינו חייב לאומרם‪ ,‬אולם אם שואלים אותו בפרט זה‬ ‫ולא שמע מאחרים‪ ,‬ב‪ .‬לכוון לתועלת‪ ,‬ג‪ .‬ולא מצד שנאה‪ ,‬א”כ לכאורה גם על‬ ‫וחשוב להם לידע הדבר כתבו פוסקי זמנינו שיכול לענות אלא שחייב לידע‬ ‫השדכן לדעת ולבדוק את הבירורים הללו לפני ההצעה ‪.‬‬ ‫שברור לו הדבר‪.‬‬ ‫ויש לחלק הנידון בכמה אנפין‪ ,‬בין ההורים ששואלים‪ ,‬לשדכן שמברר‪ ,‬ולעונה‪,‬‬ ‫אלא שכאן צריך מאוד להזהר בלשונו כיון שמדובר בחסרון מעלה מאוד בקל‬ ‫האם מותר לו לענות‪ ,‬וכן האם מותר להורים לומר לשדכן לא רוצים השידוך‬ ‫יכול להשתנות מגנאי שלא לצורך לדבר תועלת [כגון ששואלו ’האם הוא‬ ‫כי יש פגם במשפחה‪ ,‬וכדלהלן‪:‬‬ ‫כשרוני’ ועונה ’לא’ מאוד יכול להתפרש דבר זה כאילו הוא טיפש‪ ,‬אלא צריך‬ ‫א) הורים שמבררים אצל בן משפחה‪ ,‬יכולים לענות להם יותר מלבנ”א זר‪ ,‬אף‬ ‫לומר בסגנון כמו ’הוא לא גאון גאון אבל בחור חכם’‪ .‬וכן אם שואלו האם‬ ‫על חסרונות שאין כולם מקפידין ע”ז‪ ,‬כיוון שהמברר סומך עליו מאד שיתן לו‬ ‫אפשר לקרא לו מתמיד ועונה ’לא’ יכול להתפרש כבטלן וצריך לומר ’יש יותר‬ ‫אינפרומציה אמינה ד’מבשרך על תתעלם’‪ ,‬ובתנאי שירמוז ש’לא כדאי לעשות‬ ‫מתמידים ממנו’]‪.‬‬ ‫השידוך’ מבלי שיפרט הסיבה‪ ,‬הגם שאסור לומר למי שאינו בן משפחה‬ ‫כשמברר בפרטים אלו ‪[ .‬הגר”מ שטרנבוך שליט”א]‪.‬‬ ‫ועוד טעם שצריך כאן זהירות יתר שהרי מבואר ברמב”ם שמלבד החלק‬ ‫של ה’גנאי’ יש חלק של ’היזק’ וכאן לכאורה אם הוא לא מפרש היטב את‬ ‫ב) מצד השדכנים האם מותר או חייבים לברר‪ .‬זה תלוי אם השדכן סתם הציע‬ ‫דיבורו הוא מזיק לבחור או לבחורה על ידי אמירתו שלא יקבל שידוך הגון‪,‬‬ ‫הצעה ללא שביקשו ממנו להציע‪ ,‬שאסור לו לשמוע סתם לשה”ר‪ ,‬ויאמר‬ ‫ובבירורים כאלה המצויים בזמנינו יש לשקול היטב מה שאומרים‪.‬‬ ‫לצדדים אינני מכיר כ”כ עמוק רק מלמעלה ותבררו אתם על הכל‪ ,‬והטעם‪,‬‬ ‫דצריך להיזהר מאד מכל הלשה”ר שאין בה תועלת כיון שלא כל משפחה‬ ‫ומלבד כל זה ידוע מה שאמר הגריש”א שכיון שהסתכלות בני אדם היא‬ ‫רוצה שיידעו סתם אנשים מכל הבעיות הללו שאינם מוגדרות כבעיות גדולות‬ ‫באופן שלילי על חבריהם על כן צריך להוסיף מעט בשבחים ולחסר מעט‬ ‫שצריך לאמרם מיידית [שמעתי מהגר”י וינמן שליט”א]‪ .‬וכן נראה לי להוסיף‪,‬‬ ‫בחסרונות [כגון אם אומר שקם כל בוקר בתשע השואל מדמה בעצמו שקם‬ ‫דצריך זהירות יתירה לתת אינפרומציה לא במקום‪ ,‬שאם מי שמבררים אצלו‬ ‫בעשר ע”כ י”ל שקם בשמונה]‪ .‬היוצא מהנ”ל שהמשיב על שאלות בטיב‬ ‫יאמר דבר שהוא בעיה לא גדולה ולא מהותית והמברר עצמו נמצא עם בעיה‬ ‫המעלות של מי שמבררים עליו צריך מאוד מאוד להזהר בלשונו שלא‬ ‫דומה שהשידוך באמת מתאים מאד‪ ...‬אבל כיוון שהמברר שומע שכולם יודעים‬ ‫יקבלו רושם של גנאי שאין בו אלא לומר בלשון שמתשמע שאין‬ ‫מהבעיה של השני הוא לא ירצה להשתדך עם זה‪ ,‬ולכן כדאי קודם לשמוע‬ ‫בו את המעלה המדוברת אבל גם אין לו חסרון יותר מזה‬ ‫מהמברר מה הם מחפשים או מה מתאים להם‪ ,‬ואם ישמע מהמברר כגון‪:‬‬ ‫מחפשים בחורה תמימה פשוטה וכד’ בחור לא למדן הכי גדול וכד’ יבין כשזה‬ ‫מתאים‪ ...‬ויפרגן אף ללא לומר הבעיה של מי שמבררים עליו‪ ,‬כי זה מתאים‪.‬‬ ‫ובנידון האם מותר להורים לומר לשדכן שאינם רוצים את הצד השני כי יש‬ ‫הציותורה‬ ‫בשידוך‬ ‫מום‬ ‫שער‬ ‫על‬ ‫חיוב גילוי‬ ‫מלחמתה של‬ ‫בעיה בריאותית וכדו’ אם המידע ’לא מבורר’ מאה אחוז אז למשפחה מותר‬ ‫’למיחש לתועלת’ להימנע מהשידוך‪ ,‬אבל אין בכך סיבה מספקת לומר לשדכן‬ ‫כי הרבה פעמים הדברים לא מדויקים‪ ,‬לכן יאמרו לשדכן לא מתאים מסיבה‬ ‫הרב מרדכי חשין‬ ‫כללית‪ ,‬משא”כ במידע מאה אחוז אז כבר צריך לברר אצל מורה הוראה מה‬ ‫מצוי שנודע לאדם על זולתו‪ ,‬אחיו או שכינו‪ ,‬שבדעתו לסגור שידוך לבתו עם‬ ‫מותר ומה אסור‪ .‬ובמקרה שיש בעיה של ’חסרון חיצוני’ שהצד השני יכול‬ ‫בחור פלוני‪ ,‬ויודע על הבחור שיש לו מום או חסרון מובהק שלא ידוע לכל‪,‬‬ ‫לראות במו עיניו‪ ,‬כדאי לומר למבררים בנוסח שהשואל יבין ’שיש מה לראות’‪,‬‬ ‫וכפה”נ גם אבי הבת אינו יודע מכך‪ .‬והדין פשוט בח”ח הל’ רכילות ריש כלל ט’‬ ‫בעל מידות‪ ,‬כשרוני‪ ,‬ובנוגע לחיצוניות לא צריכים אותי אפשר לראות לבד‪...‬‬ ‫שצריך הוא להגיד את החסרון כדי להציל ממקח לא טוב‪ ,‬ורק יראה שיתקיימו‬ ‫ובכדי לא לפגוע או לומר לשה”ר עדיף להשתמש בנוסחאות כגון‪ :‬השקפתית‪,‬‬ ‫ה’ פרטים המובאים בח”ח שם‪ ,‬א’‪ ,‬יתבונן היטב מתחילה אם הוא בעצם רע‪ .‬ב’‪,‬‬ ‫המנטאליות לא מתאימה‪[ ...‬בשם הגרמ”מ פוקס שליט”א]‪.‬‬ ‫לא יגדיל סיפור הרע ליותר ממה שהוא‪ .‬ג’‪ ,‬יכוין רק לתועלת‪ .‬ד’‪ ,‬אין היתר לספר‬ ‫ומובא ממרן הגר”מ שטרנבוך שליט”א [הליכות והנהגות פ”ה‪ ,‬בירורים‬ ‫הדבר אם יכול לסבב התועלת מבלי שיצטרך לגלות לפניו עניניו לרע‪ .‬ה’‪ ,‬כל‬ ‫ופגישות] דמכיון שהדרך בשידוכים שכל מום קטן ביותר‪ ,‬מקלקל שלכתחילה‬ ‫עיקר ההיתר הוא דוקא אם לא יסובב רעה ממש לנידון‪ ,‬דאל”כ יצטרך לעוד‬ ‫לא ירצו לשמוע מהשידוך‪ ,‬לכן [יש מומין שנהגו] בתחילה להעלים המום‪ ,‬ורק‬ ‫פרטים כמבו’ שם סעי’ ה’ ו’ ע”ש‪[ .‬עוד יש לדקדק שע”פ רוב מצוי שהחסרון‬ ‫לאחר שגמרו להיפגש ביניהם ועומדים לסגור השידוך‪ ,‬יספר לה מהמום‪[ ,‬ויש‬ ‫הוא מום עובר‪ ,‬ויתכן כי כבר עבר]‪.‬‬ ‫מומין שצריך לספר לאחר פגישה שניה שלישית] וכשנודע לה מהמום בשלב‬ ‫כזה‪ ,‬כבר אין נמנעים מלהשתדך ביניהם אלא כאשר הוא מום משמעותי אצלה‪.‬‬ ‫ובבאמ”ח שם הרחיב לבאר גודל החיוב לספר הדבר אף אילו לא נשאל על‬ ‫עכת”ד‪ .‬לכן לא כדאי לומר דברים כאלו לפני”כ כי יכול לרדת השידוך עוד‬ ‫כך‪ ,‬וכדאי’ בסנהדרין ע”ג א’ מנין לרואה את חבירו טובע בנהר או ליסטין באין‬ ‫לפני הפגישות‪ .‬וראוי לשאול בכל מקרה בהנ”ל למורה הוראה בענינים אלו‪,‬‬ ‫עליו ת”ל לא תעמוד על דם רעך (ויקרא י”ט ט”ז) והובא דין זה בחו”מ סי’ תכ”ו‬ ‫[ולקרובי משפחה או ידיד טוב שבכו”א יודע שיורידו בגלל מום זה יאמר לפני‬ ‫שצריך לילך ולגלות אזנו בזה‪ .‬ומבו’ במכילתא (ספרא קדושים פ”ד ה”ח) דלאו‬ ‫הפגישות‪ ,‬הגר”י וינמן]‪ .‬ועי”ש [בהו”נ] בארוכה איזה מומים חייבים להודיע‬ ‫זה שייך גם בכובש עדותו בענין ממון‪ .‬ואפי’ לא תבעו חבירו נמי משמע‪ ,‬כמו‬ ‫למשודכים אפי’ ללא בירור מצידם‪ ,‬ויש מקרים שרק אם נשאלו עליו יש‬ ‫שמוכח מלשון דלא תעמוד [שער המשפט ריש הל’ עדות סי’ כ”ח סק”ב]‪ .‬וכ”ה‬ ‫לרמוז‪ ,‬ומתי הורי המדובר והמדוברת חייבים להודיע לפני הפגישות במקרים‬ ‫בספר המצות שמצווים אנו שלא להתרשל כשנראה את זולתנו בסכנת מות או‬ ‫מסוימים‪ ,‬כגון‪ :‬מחלת הנפילה‪ ,‬אולקוס‪ ,‬מחלות נפש בעבר ‪-‬באיש [ולפעמים‬ ‫הפסד‪ .‬וענין הפסד שייך ודאי גם בהפסד ממון וכדאי’ בספרא‪.‬‬ ‫לא] או באשה‪ ,‬סכרת‪ ,‬ובאיזה זמן בפגישות יאמרו את הפגמים‪ .‬וע”ע בח”ח‬ ‫ואף ביסוד ההיתר אין הענין שבאופן של תועלת הותר לשה”ר או רכילות‪ ,‬אלא‬ ‫מהדורת דרשו [עמ’ ‪ ]729-743‬בנידונים בפוסקים בכל סוגי הפגמים מתי‬ ‫אי”ז נחשב לשה”ר ורכילות‪ ,‬אלא קיום מצוה הוא‪ ,‬וכמבו’ ברשב”ם ב”ב ל”ט‬ ‫אסור או מותר לענות או רק ברמז ומתי רק אם שואלים‪.‬‬ ‫ב’ [ד”ה ומ”ד] ותוס’ שם [הו”ד בבאמ”ח] דלית ביה משום לשה”ר ומצוה היא‬ ‫ונסיים בדברי החזו”א זיע”א שבכל שידוך שייצא למעשה יבררו אצל מי שצריך‬ ‫לומר מה שאמר עליו חבירו דהוא גזלן וקאכיל לארעאי בגזלנותא‪ ,‬וכך יזהר‬ ‫לברר שישמיע דברים הגונים‪ .‬וכ’ מרן הגרמ”ש [ביאורים והנהגות על התורה]‪,‬‬ ‫להחזיק בשטרו‪ ,‬אלמא דכל שאין כוונתו לגנות כי אם לתועלת חבירו לא‬ ‫על מה שנאמר (כד‪ ,‬סב) ’ויצחק בא מבוא באר לחי’‪ ,‬ופירש”י ’שהלך להביא‬ ‫מקרי רכיל‪ .‬וכ”ה בחינוך מצוה רל”ו דהיכא דכוונתו לסלק הנזיקין‬ ‫הגר לאברהם אביו שישאנה’‪ ,‬רואים שהלך לחפש שידוך עבור‬ ‫ולהשבית הריב אין בו משום לא תלך רכיל‪.‬‬ ‫אברהם אביו כדי לעורר ע”ע זכות משמיא שיזכה לשידוך‬ ‫המשך בעמ’ ‪4‬‬ ‫טוב לעצמו‪.‬‬ ‫הציותורה‬ ‫שער‬ ‫מלחמתה של‬ ‫הציותורה‬ ‫שער‬ ‫מלחמתה של‬ ‫ומעיקר דינא [לולא חזקת כשרות] לכאו’ חיוב הבדיקה הוא מדאורייתא‪,‬‬ ‫מה’ אשה לאיש‬ ‫כיון שיש איסור חיתון עם פסולי קהל‪ .‬ועי’ בהפלאה כתובות (כד‪ ).‬דבספק‬ ‫אי’ במו”ק (יח‪ ):‬אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי מן התורה ומן הנביאים‬ ‫לא החמירו כיון דמדאורייתא קי”ל בקהל ודאי לא יבא אבל בקהל ספק יבא‪.‬‬ ‫ומן הכתובים מה’ אשה לאיש מן התורה דכתיב (חיי שרה כד‪ ,‬נ) ויען לבן‬ ‫ובמיוחסת אין חשש מדאורייתא דקי”ל ממזר ודאי הוא דלא יבא‪ ,‬ומ”מ החמירו‬ ‫ובתואל ויאמרו מה’ יצא הדבר‪ .‬מן הנביאים דכתיב (שופטים יד) ואביו ואמו‬ ‫בחד ספיקא‪ ,‬אף דקי”ל כל דפריש מרובא פריש‪ ,‬מעלה עשו ביוחסין‪ .‬אבל‬ ‫לא ידעו כי מה’ היא‪ .‬מן הכתובים דכתיב (משלי יט) בית והון נחלת אבות ומה’‬ ‫בשאר אנשים שאין ידוע יחוסם לא החמירו שלא ינשאו זל”ז‪.‬‬ ‫אשה משכלת‪.‬‬ ‫וכ’ הרמב”ם (איסו”ב פי”ט הי”ז) כל משפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהן‬ ‫וכ’ הר”ן דמ”ש “מה’ אשה משכלת” היינו הבת קול‪ ,‬ובא לומר שאינו מקרה‬ ‫לכתחלה‪ ,‬ואעפ”כ אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד או ראית‬ ‫כשאר מקרים הנולדים על האדם משנה לשנה לפי מעשיו של אותה שנה‪ ,‬אלא‬ ‫משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד‪ ,‬או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם‬ ‫גזירה קדומה היא מקודם שנולד בתחילת היצירה‪.‬‬ ‫הכל ועז פנים ביותר‪ ,‬חוששין להן וראוי להתרחק מהן שאלו סימני פסלות הם‪,‬‬ ‫ועי’ מהרש”א דלפ”ז פי’ המקרא שאמרו לבן ובתואל מה’ יצא הדבר‪ ,‬היינו שכך‬ ‫וכן הפוסל את אחרים תמיד‪ ,‬כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר‬ ‫הוא בגזרת שמים כבר בשעת יצירה‪ .‬ולא ניחא לפרש כפשוטו כד’ רש”י בחומש‬ ‫עליהן שהן ממזרים חוששין לו שמא ממזר הוא‪.‬‬ ‫שאמרו לאליעזר מה’ יצא הדבר כפי דבריך שה’ זימנה לך‪ .‬שהרי אליעזר עשה‬ ‫והטור (אהע”ז ב) כ’ לא ישא אדם אשה אלא הוגנת לו‪ ,‬פירוש שלא יהא בה‬ ‫ניחוש‪ ,‬ולבן ובתואל לא היו תולים הצלחת ניחוש שיצא מה’‪.‬‬ ‫שום פיסול שכל הנושא אשה שאינה הוגנת לו כשהקב”ה מעיד על השבטים‬ ‫ואי’ במד”ר (ס‪,‬יב) מה’ יצא הדבר ‪ -‬מהיכן יצא מהר המוריה יצא‪ .‬ופי’ הכת”ס‬ ‫אינו מעיד עליו וכו’‪ ,‬ואין הקב”ה משרה שכינתו אלא על משפחות מיוחסים‬ ‫דזיווג זה היה לפי מעשיו‪ ,‬כדי שתהיה עזר לו‪ ,‬וזה אינו יוצא מה’ בשעת יצירה‬ ‫פי’ שאין בהן שמץ פסול ואיזהו סימן היחס זה השומע חרפתו ושותק‪( .‬ועי’‬ ‫אלא אח”כ לפי מעשיו וע”ז אמרו מהר המוריה ששם זכה יצחק בצדקת כזו‬ ‫תשוה”נ ח”א תשכז)‪.‬‬ ‫שתהיה עזר לו לפי מעשיו‪.‬‬ ‫עי’ ט”ז יו”ד סי’ קצו (ס”ק יא) דמשמע שבן הנדה הוא חסרון ביחוס‪ ,‬אך הש”ך‬ ‫בנקוה”כ נקט דאין בזה חסרון כיון שהוא כשר‪.‬‬ ‫בדיקת רבקה ע”י אליעזר‬ ‫מלבד מה שבדק את רבקה בחסד‪ ,‬בדק גם חכמה וזהירות בכבוד הבריות‪,‬‬ ‫בירור והשתדלות בשידוכים‬ ‫וזריזות ודקדוק המעשים‪.‬‬ ‫אי’ במד”ר (חיי שרה פר’ נט סי’ יב) לעת ערב לעת צאת השואבות‪ ,‬א”ר הונא‬ ‫חכמה‪ ,‬כדאי’ באבות (פ”ה) שחכם עונה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון‪,‬‬ ‫בשעה שאדם הולך ליקח אשה ושמע קל כלביא מנבחים הוא מצית מה אינון‬ ‫ונתפרש באדר”נ (פ”מ) ואומר על דבר שהוא ראשון ראשון ועל אחרון אחרון‬ ‫אמרין לעת ערב לעת צאת השואבות‪ .‬ופי’ העץ יוסף הוא דרך מליצה על בני‬ ‫זו רבקה בת בתואל‪.‬‬ ‫אדם פחותים אשר אין לסמוך על דבריהם‪ ,‬עכ”ז לשאול על האשה סמכינן‬ ‫עוד פי’ את מעשיה בחכמה‪ ,‬ששפכה את הנותר בכד אל השוקת‪ ,‬מפני‬ ‫עלייהו כי למיחש מיבעי‪ ,‬ודייק מכאן שהלך לעת צאת השואבות לשמוע מה‬ ‫שאליעזר שתה ממנו‪ ,‬וכיון שכך המים הנותרים מאוסים לאחר‪ ,‬אך אם תשפוך‬ ‫ידברו אשה אל אחותה‪.‬‬ ‫אותם הרי”ז בל תשחית וגם פוגע באליעזר‪ ,‬ואם שוב תמלא בכד מהבאר‪ ,‬יכנס‬ ‫אי’ בקידושין (ב‪ ):‬מפני מה אמרה תורה כי יקח איש אשה וכו’ מפני שדרכו‬ ‫הרוק לבאר‪ ,‬לכן עשתה בחכמה ושפכה אל השוקת שממנה שותים הבהמות‪.‬‬ ‫של איש לחזר אחר אשה ואין דרכה שלא אשה לחזר אחר איש‪ .‬ובקידושין ל‪:‬‬ ‫(עי’ בפי’ הרשר”ה‪ ,‬וכעי”ז בדרך שיחה ח”א קד)‪.‬‬ ‫מבואר שבידו של אדם להשיא את בנו‪ ,‬אבל אין באפשרותו להשיא את בתו‪,‬‬ ‫זהירות בכבוד הבריות‪ ,‬כ”כ השל”ה (חיי שרה דר”ח אות לא)‪ ,‬כי מתחילה שתה‬ ‫ופי’ רש”י משום שאינו יכול להרגיל לה אנשים להשיאה‪ .‬ובכתובות נב‪ :‬פירש‬ ‫אליעזר ונשארו מים בכדה‪ ,‬ואם תתן את מים הנותרים לגמלים‪ ,‬אז יהיה נראה‬ ‫משום שאין דרך אשה לחזר אחר האיש‪ .‬אלא לגבי בתו צריך רק להלבישה‬ ‫כאילו היא משווה הבהמה לאדם להשקותם מכלי אחד‪ ,‬ואם תשפוך המים‬ ‫ולתת לה נדוניא כדי שירצו אותה‪( .‬ועי’ ס’ חסידים שפה וצ”ע)‪.‬‬ ‫הנותרים לחוץ‪ ,‬הוא גם כן העדר כבוד‪ ,‬להיות המים הנותרים משתייתו נידונין‬ ‫ועי’ גיטין מט‪ :‬משום חינא‪ ,‬שרש”י פירש שהאנשים צריכים למצוא חן בעיני‬ ‫כשופכין‪ .‬נתחכמה ותרץ לשוקת‪ ,‬ומכח הריצה עשתה כאילו נפל הכד מאליו‬ ‫הנשים כדי שינשאו להם‪ .‬והתוס’ הק’ מהגמ’ בקידושין הנ”ל דמשמע ש”יותר‬ ‫ונשפך‪.‬‬ ‫הבעל מוצא לישא אשה ממה שהאשה תמצא בעל”‪ ,‬ולכן פי’ התוס’ שהאשה‬ ‫זריזות‪ ,‬כמ”ש המסילת ישרים (פ”ז) שכל מעשיהם של צדיקים תמיד במהירות‪,‬‬ ‫צריכה למצוא חן כדי שיקפצו עליה‪ .‬וכ’ בפסקי תוס’ תענית (אות לה) “בוגרת‬ ‫רבקה‪ ,‬שכתוב בה ותמהר ותער כדה ותמהר ותער כדה אל השוקת‪ .‬ואח”כ‬ ‫שהגיע זמנה לינשא עליה ליפות עצמה שימצאו לה קופצים”‪( .‬ועי’ ח”ח עה”ת‬ ‫כתיב ותרץ עוד אל הבאר‪.‬‬ ‫פר’ שמות מעש”ל ג)‪.‬‬ ‫דקדוק המעשים‪ ,‬בס’ חסידים (תקלא) כ’ שלענין צמאון אדם ובהמה יתנו‬ ‫הר”ן מו”ק יח‪( :‬ד”ה שדה) ביאר הענין שנגזרה גזירה בת פלוני לפלוני אף‬ ‫לאדם תחילה ואח”כ לבהמה‪ ,‬דכתיב “ותאמר אליו גם אתה שתה ואח”כ וגם‬ ‫שהנישואין הם מצוה ולכאו’ תלוי בבחירתו (קו’ הרמב”ם בח’ פרקים פ”ח‬ ‫לגמליך אשקה”‪ .‬ועי’ באוה”ח [דפליג על הס”ח] שככששאל האיש “הגמיאיני‬ ‫ועו”ר)‪ .‬וז”ל ואולי נאמר שאין הגזירה מכרחת לו לאדם שישא אשה‪ ,‬אלא הוא‬ ‫מעט” הרגישה הצדקת כי צמא למים היה ומצטער‪ ,‬לכן אמרה לו “שתה” ואחרי‬ ‫מחזר אחריה ונוטה לה דרך טבעו ויצרו משנבראו אדם וחוה‪ ,‬ואילו רצה לכוף‬ ‫שנתנה לו שיעור שכבר אין חשש לצער הצמא נאמר “ותכל להשקותו ותאמר‬ ‫יצרו מלישא או לפרוש ממנה כמו שעשה בן עזאי הרשות בידו‪ ...‬אבל מאחר‬ ‫גם לגמליך אשאב” כי כעת שכבר אינו מצטער צריך להקדים את הגמלים‪ .‬ועי’‬ ‫שהאדם נוטה מדעתו לישא אשה יבררו לו אשה פלונית מן השמים‪ .‬עיש”ע‪.‬‬ ‫פמ”ג קסז סק”ז‪.‬‬ ‫ועי’ בתשב”ץ ח”ב סי’ א‪.‬‬ ‫כ’ המלבי”ם דמ”ש בפס’ טז ששאבה מהעין ובפס’ כ שאבה לגמלים מהבאר‪,‬‬ ‫משום שבעין שהוא מקור המעיין הנובע‪ ,‬המים צלולים יותר והם עדיפים‬ ‫חובת מסירת מידע אמיתי בשידוכים‬ ‫לשתיית אדם‪ ,‬אך לבהמות הביאה מהבאר שהיא כינוס המים ואינם צלולים‪.‬‬ ‫בפתחי תשובה על או”ח (סי’ קנו‪ ,‬מובא בצי”א חט”ו יג) כ’ ע”ד אשר כל הספרי‬ ‫עוד כ’ בשו”ת שבט סופר (או”ח מ) בשם זקנו החת”סבמה שרבקה שאבה‬ ‫מוסר הרעישו את העולם על עון לשה”ר‪ ,‬ואנכי מרעיש העולם להיפוך עון גדול‬ ‫בעצמה ונתנה להם‪ ,‬שהוא מפני מ”ש בגמ’ (ב”ב פז‪ ):‬דאם שלח בנו אצל חנווני‬ ‫מזה וגם הוא מצוי יותר‪ ,‬והוא מניעת עצמו מלדבר במקום הנצרך להציל העשוק‬ ‫ונשבר הצלוחית פטור החנווני אבל אם לקח מידו הצלוחית החנווני חייב‪ ,‬לכן‬ ‫מיד עושקו‪ ...‬הלא עונו גדול מנשוא שעובר על לא תעמוד על דם רעך‪ ,‬וכן‬ ‫רבקה שקטנה היתה לא ההוצאה את הכד מידה כדי שלא יתחייב אליעזר אם‬ ‫בענין ממון הוא בכלל השבת אבידה‪ ...‬וכן בעניני שידוך והוא יודע שהוא איש‬ ‫ישבר‪.‬‬ ‫רע ובליעל ורע להתחתן עמו‪ ,‬כולן בכלל השבת אבידת גופו וממונו‪[ .‬ובלבד‬ ‫בדיקת ייחוס בשידוכים‬ ‫שכל הכוונה תהא לא להזיק לו כי אם לטובת השני ולטובת הכלל להצילם‬ ‫רש”י (כד‪,‬כג) כ’ שאליעזרקודם נתן לרבקה את הצמידים ואח”כ שאל אותה בת‬ ‫ולשמרם]‪.‬‬ ‫מי את‪ ,‬אך התוס’ בחולין (צה‪ :‬ד”ה כאליעזר) פליגי על רש”י וכ’ שקודם שאל‬ ‫והחפץ חיים (כלל ד) הביא כדוגמא לתועלת‪ ,‬לגבי שידוך שאינו טוב ויזיק‪,‬‬ ‫אותה‪ ,‬וכפי שאמר בסיפור‪ ,‬ומה שבתחילה נכתב קודם‪ ,‬אין מוקדם ומאוחר‬ ‫שהנמנע לדבר וחולה שאין רצונו לדבר רע או להזיק‪ ,‬עובר על לא תעמוד על‬ ‫בתורה‪.‬‬ ‫דם רעך‪.‬‬ ‫עי’ קידושין (עו‪ ).‬הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות‪ .‬ובגמ’‬ ‫וע”ע תשוה”נ (ח”א תקנח) שעורר על כך שמי שיכול להצילו מנזק ושותק‪,‬‬ ‫מבואר שבאבות א”צ לבדוק כיון דגברי כי מינצו בהדי הדדי ביוחסין הוא‬ ‫ותולה עצמו בצדקות באיסור לשון הרע‪ ,‬נמצא משתמש במצות אלוקינו ית”ש‬ ‫דמינצי אם איתא דאיכא מילתא אית ליה קלא‪ .‬ושם (עו‪ ):‬מסקי’ דכל משפחות‬ ‫להזיק לחבירו בשעה שלא ציוה כן מעולם‪ ,‬רק יש בזה כמה פרטי דינים‪ ,‬וכן‬ ‫בחזקת כשרות הן עומדות‪ ,‬ולכן א”צ לבדוק‪ .‬וכ’ החת”ס (כתובות כד‪ ).‬דהיינו‬ ‫יש ליזהר שלא לספר רק מה שצריך להצילו מנזק‪ ,‬ולא להוסיף יותר‪ .‬והנמנע‬ ‫שבמשפחה המוחזקת בעירה אין בודקין אחריה לעולם אע”פ שיתכן‬ ‫בטענת לשה”ר באמת עובר באיסור דלא תעמוד על דם רעך‪ ,‬וגם על‬ ‫שנתקלקלה‪ .‬אמנם אדם יחידי הבא לפנינו שאין מכירים מי הוא‪,‬‬ ‫מצות ואהבת לרעך כמוך‪.‬‬ ‫צריך להביא ראיה שהוא מעיר פלונית ממשפחה פלונית‬ ‫המוחזקת שם בכשרותה‪.‬‬ ‫שער‬ ‫תגובות‬ ‫של תורה‬ ‫מלחמתה‬ ‫המשך מעמ’ ‪:1‬‬ ‫מה’ יצא הדבר‬ ‫‘הרב’ ‘אעפ”כ’] אז הוא פנה לא’ מחברותותיו שלמד‬ ‫לגבי מה שהקשה ידידי הרב אלקנה גלעזר בגיליון פר’‬ ‫פנינים‬ ‫בישיבה שבה לומד הבחור ושאל כמה שאלות קצרות‬ ‫מינימליות ובין הדברים נודע שהחברותא הנ”ל הי’ חבר‬ ‫וירא‪ .‬מאחר ומבואר ברש”י תענית ט”ו‪ .‬שהמתפלל‬ ‫מליבא דעומקא‬ ‫חדר עם המבורר אז הת”ח ניצל את ההזדמנות ושאל‬ ‫וטעה סימן רע לו‪ ,‬הוא לא רק סימן אלא גם סיבה‪ .‬אם‬ ‫אם למבורר או לאביו א’ משמותיהם כשמו‪ .‬והחברותא‬ ‫כן איך ממשיכה המשנה דוגמה מרבי חנינא בן דוסא‬ ‫לעת צאת השואבות‬ ‫שעד אותו רגע ‘זרם’ לפתע הרצין ושאל זה בשבילך?‬ ‫שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת‪ ,‬אמרו לו‬ ‫לעת ערב לעת צאת השואבות‪,‬‬ ‫ולאחר האישור פסק אתה לא ניגש לזה! דע לך לא הייתי‬ ‫מנין אתה יודע‪ ,‬אמר להם אם שגורה תפילתי בפי יודע‬ ‫אמר רב הונא בשעה שאדם הולך‬ ‫אומר זאת סתם אבל כידיד דע לך שהוא ‘על כדורים’‪...‬‬ ‫אני שהוא מקובל‪ ,‬ואם לאו יודע אני שהוא מטורף‪ .‬ושם‬ ‫ליקח אשה ושמע קל כלביא‬ ‫היינו נפשי‪ ...‬ה”י והוא מה שהתכוון ‘הרב’ אעפ”כ ! היינו‬ ‫ודאי שזה לא סיבה אלא סימן‪ .‬איך המשנה מנה את שני‬ ‫אם אתה צריך להוריד הי”ת יגרום שתשמע אינפורמצי’‬ ‫מנבחים הוא מצית מה אינון אמרין‬ ‫הדברים יחד‪.‬‬ ‫שתגרום לעניין לרדת‪ .‬ואם לא שמעת בזמן או שמעת‬ ‫לעת ערב לעת צאת השואבות‬ ‫הפוך כנראה שמה’ יצא הדבר‪...‬‬ ‫והנראה בס”ד דאכן יש כאן שני עניינים שונים‪ .‬יש הדין‬ ‫[מדרש רבה פר’ נט סי’ יב]‪ .‬פי’ הוא‬ ‫ואסיים בעוד מעשה שהיה בישיבה‪ ,‬היו ב’ יריבים שממש‬ ‫הראשון המוזכר במשנה‪ ,‬מתפלל וטעה‪ ,‬שהוא התפלל‬ ‫דרך מליצה על בני אדם פחותים‬ ‫לא סבלו זל”ז וא’ התבטא שרק יבואו לברר אצלי אראה‬ ‫ועשה טעות‪ ,‬לא אמר את המילים בצורה נכונה‪ .‬ועל‬ ‫אשר אין לסמוך על דבריהם‪ ,‬עכ”ז‬ ‫לו‪ ...‬ואכן לא ארכו הימים ובררו אצלו והוא ניצל את‬ ‫זה אכן מבואר ברש”י שיש סיבה לכך שתפילתו לא‬ ‫לשאול על האשה סמכינן עלייהו‬ ‫ההזדמנות עד תום ושפך עליו ‘חרון אפו עברה וזעם’‪.‬‬ ‫תתקבל‪ .‬והטעם‪ ,‬כיוון שהוא לא קיים את ההלכה‬ ‫כי למיחש מיבעי‪ ,‬ודייק מכאן‬ ‫ומה התפלא אותו א’ שלאחר תקופה זה שקילקל לו חזר‬ ‫המבוארת ברמב”ם פרק ד’ הלכה י”ט שצריך להסדיר‬ ‫שהלך לעת צאת השואבות לשמוע‬ ‫לישיבה ‘חתן’ ולמרבה התדהמה עם אותה א’ שעבורה‬ ‫תפילתו‪ .‬ואם הוא לא יודע להתפלל בוודאי שצריך‬ ‫בררו אצלו‪ .‬הוא לא נח ולא שקט וחזר למברר ושאל‬ ‫מה ידברו אשה אל אחותה‪.‬‬ ‫להסדיר תפילתו ולא לטעות‪ .‬והציבור ששלחו ש”ץ‬ ‫היאך יתכן? ואז הוא קיבל תשובה מדהימה והיא שעל‬ ‫עץ יוסף על המדרש‬ ‫שטעה‪ ,‬כנראה שעברו על ההלכה ברמב”ם פרק ח’‬ ‫המדוברת אמרו גם דברים מעין אלו אז הוא הבין שזה‬ ‫הלכה י”א שמשתדלים להיות שליח ציבור קולו ערב‬ ‫מתאים ‘כפפה ליד’ והציע זאת‪ ...‬כמובן שכשההורים‬ ‫ורגיל לקרוא‪ ,‬דהיינו שהוא לא טועה‪ .‬וכיוון שעברו על‬ ‫והנה רבקה יוצאת‬ ‫בררו כבר הגיעו למי שהמליץ טוב‪...‬‬ ‫דינים אלו זה סיבה שתפילתם לא תתקבל‪.‬‬ ‫רבקה ורחל ולאה‪ ,‬כשנולדו היה‬ ‫והיינו שאף ועלינו מוטל להיזהר איך מה ולמי לומר‬ ‫להם נשמות גדולות ועצומות ומכח‬ ‫בכפוף לדיני רכילות ולה”ר אך בסוף אף א’ לא יגרום‬ ‫מאידך ברבי חנינא בן דוסא לא מדובר שטעה‪ ,‬אלא‬ ‫תוקף גודל נשמתם ידעו מאליהן‬ ‫לשידוך שיעלה או ירד כי צריך לדעת שבעצם כל‬ ‫הנידון הוא האם תפילתו שגורה בפיו‪ .‬דבוודאי שהיה‬ ‫שידוך בנוי על‪ :‬מה’ יצא הדבר וממילא לא‬ ‫דרך האמת והכירו ברוה”ק כבודו‬ ‫אומר נכון את כל המילים‪ ,‬רק השאלה היא האם הכוונה‬ ‫נוכל לדבר אליך רע או טוב‪.‬‬ ‫זורמת והמילים זורמות או שכל רגע הוא צריך להיזכר‬ ‫ית’ וידעו דרך אביהן שהוא מקולקל‬ ‫מה המילה הבאה וכדומה‪ .‬וזה אכן עניין אחר‪ .‬ובאמת‬ ‫ונבדלו ממנו‪ ...‬וכן היה אצל רבקה‬ ‫הגמרא מחפשת מקור שיש סימן לכך שאם התפילה‬ ‫אע”ה מקודם שבא אליעזר ליקח‬ ‫לא שגורה שזה סימן לא טוב‪” .‬מנא הני מילי? אמר רבי‬ ‫אותה וכן היה אצל רחל ולאה‬ ‫יהושע בן לוי דאמר קרא בורא ניב שפתיים שלום שלום‬ ‫שע”י קדושת נשמתם זכו לרוה”ק‬ ‫המשך מעמ’ ‪:1‬‬ ‫לרחוק ולקרוב”‪ .‬דהיינו שלפי הניב שפתיים‪ ,‬אם נובעת‬ ‫מקטנותם וידעו באמיתות אלהותו‬ ‫חיוב גילוי על מום בשידוך‬ ‫התפילה‪ ,‬עפ”ז יודעים אם שלום או לא‪ .‬ואם כן עדיין‬ ‫ית’ והיו נבדלים מדעתו של לבן‬ ‫והנה לענין לאו דלא תעמוד לכאו”נ שאין חילוק בין‬ ‫צריכים להבין איך המשנה מנתה את שני הדברים האלו‬ ‫אביהם ומאמונתו‪ .‬אך כ”ז היה‬ ‫אם ידע הדבר מעצמו או שמע מאחרים‪ ,‬כי ככל ששמע‬ ‫יחד‪ ,‬עניין הטעות שהוא סיבה ועניין השגורה בפיו‬ ‫בלבבם לא ידעו בהם אביהם ואמם‪.‬‬ ‫הדבר מאנשים נאמנים ואי”ז רק שמועה הפורחת‬ ‫שהוא סימן‪.‬‬ ‫שו”ת רב פעלים ח”ד סו”י סי ז‬ ‫באויר‪ ,‬מסתבר כי הגם שאעפ”כ אסור להאמין לכך‬ ‫והנראה לומר בזה שהמשנה הביאה שני עניינים‬ ‫מחמת איסור קבלת לשה”ר כי אם לחוש לבד‪ ,‬מ”מ כיון‬ ‫המוכיחים שלא רק תוכן התפילה הוא דבר הנצרך‬ ‫גם לגמליך אשאב‬ ‫דלחוש מיבעי‪ ,‬חיובא נמי איכא לגלות אוזן חבירו שידע‬ ‫רבקה עשתה בחכמתה ולא‬ ‫לחודש לעצמו פן יפול בפח יקוש‪ ,‬וככל שמחויב בדבר‬ ‫והמתקבל‪ ,‬אלא גם צורת התפילה איך היא‪ ,‬יש לה‬ ‫ונמנע מלגלות עובר על לא תעמוד‪ .‬ויסוד הדבר לכאו’‬ ‫משמעות‪ .‬בין אם זה נושא של טעות‪ ,‬דאז זה ודאי‬ ‫נתנה הכד מידה כלל ותפסה‬ ‫יש ללמוד מהגמ’ נדה ס”א א’ מתוך שהיה לו לחוש‬ ‫משמעותי שלא אמרו נכון את המילים‪ ,‬וזה סיבה שלא‬ ‫הכד ברשותה ובידה והשקתה‬ ‫לעצת יוחנן בן קרח כו’ כאילו הרגן‪ .‬והרא”ש שלהי פ”ט‬ ‫תתקבל‪ .‬ובין אם זה ונושא של שגורה‪ ,‬דהוה סימן‬ ‫לאליעזר ולגמלים‪ ,‬ושמעתי ע”ז‬ ‫דנדה העתיק לדינא דכל כענין זה יש לחוש ללישנא‬ ‫שהתפילה לא מתקבלת‪ .‬והכל הוא עניין אחד שגם‬ ‫ע”ד דרוש משמיה דזקני החת”ס‬ ‫בישא היכא שיכול לבוא לידי היזק לו או לאחרים אם‬ ‫דברים צדדיים משפיעים על התפילה‪ .‬ולכן המשנה‬ ‫זצ”ל לפי הגמ’ (ב”ב פז‪ ):‬דאם שלח‬ ‫לא יחוש לו‪ .‬וכן עי’ במעדני יו”ט שם דמיבעי לי’ לחוש‬ ‫מונה את שני העניינים יחד כדי ללמד שבין אם מדובר‬ ‫שלא יבוא היזק לאחרים כמו שיש לו לחוש להיזק של‬ ‫בנו אצל חנווני ונשבר הצלוחית‬ ‫עצמו‪ ,‬וכלל גדול בתורה ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬ועובדא‬ ‫בטעות שהיא סיבה ובין אם בשגירות לשון שהיא סימן‪,‬‬ ‫פטור החנווני אבל אם לקח מידו‬ ‫דגדליה העלה עליו הכתוב כאילו הרג לכל הנביאים‬ ‫שניהם מוכיחים שדברים צדדיים משפיעים על קבלת‬ ‫הצלוחית החנווני חייב‪ ,‬לכן רבקה‬ ‫ביד ישמעאל‪ ,‬ואע”פ שה”ל לחוש לעצמו לא הזכיר‬ ‫התפילה‪.‬‬ ‫שקטנה היתה באותה שעה לא‬ ‫הכתוב להא והזכיר שלא היה חש לאחרים‪ ,‬עכ”ל‪ .‬ומכ”ז‬ ‫הרב ש‪ .‬אליהו גרסטל‬ ‫נתנה הכד מידה כדי שלא יתחייב‬ ‫יש ללמוד שאף אילו לא ידע הדבר מעצמו אלא רק‬ ‫אליעזר אם ישבר אח”כ‪.‬‬ ‫שמע מאחרים‪ ,‬חייב לגלות אוזן חבירו לבל יכשל‪ ,‬כיון‬ ‫דלחוש מיבעי‪ ,‬וכיון שמחויב לגלות ונמנע עובר בלאו‬ ‫על קושיית הרב אלקנה גלעזר‪ ,‬י”ל דכשתפילת רחב”ד‬ ‫שו”ת שבט סופר או”ח סי’ מ‬ ‫דלאו דלא תעמוד‪[ .‬ואמנם עי’ בהגה’ בבאמ”ח שמחלק‬ ‫לא היתה שגורה בפיו‪ ,‬הכיר שלא היתה לזה סיבה‬ ‫דלאו דלא תעמוד הוא רק כאשר נתברר לו שהוא אמת‬ ‫טבעית‪ ,‬אלא מאת ה’ להיות סימן ‪ -‬סיבה שלא תתקבל‬ ‫ואזי אפי’ שמע מאחרים עובר‪ ,‬אך אם הי’ רק שמיעה‬ ‫התפילה‪ .‬ואת”ל שגם בלא תפילה זו יחיה‪ ,‬לא היה‬ ‫בעלמא אף דיש לחוש אי”ז כי אם בגדר מצוה‬ ‫הקב”ה מכשילו בפיו‪ ,‬שהרי תפילותיו אהובות לפניו‬ ‫נושאי הגליונות הבאים אי"ה‬ ‫בעלמא‪ ,‬אך לא קאי בלאו דלא תעמוד]‪.‬‬ ‫וע”ע בתשוה”נ ח”ו סי’ ש”א‪.‬‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫הרב יצחק ליסיצין‬ ‫תולדות ‪ -‬עשו שונא ליעקב‬ ‫ויצא ‪ -‬תפילה בלשון ארמי‬ ‫וישלח ‪ -‬דרכי שלום עם נכרי‬ ‫ד”ת [עד ‪ 700‬מילים]‬ ‫תרומות לעומקא דפרשה‬ ‫לקביעת חברותא נא להתקשר‬ ‫יתקבלו בצירוף שם מלא‬ ‫בנדרים פלוס – עומקא דפרשה‬ ‫בדוא”ל‪a740700@gmail.com :‬‬ ‫[‪ 24‬שעות] לטל' ‪072-23456-13‬‬ ‫באותו שבוע‪ ,‬עד יום שלישי בלילה‬ ‫או בנדרים פון ‪ 03-76-30-585‬שלוחה ‪74‬‬