עומקא דפרשה · Omke Deparsha — חיי שרה (2026-11-02)

עומקא דפרשה
במה ללומדי התורה -מודיעין עילית
גילוי על מום בשידוך ריבוי בירורים
שער הציון פר' חיי שרה -בענייני בירורי שידוכים מה' יצא הדבר
בדיקת ייחוס בשידוכים בס"ד ערב ש"ק כ"ז במרחשון תשפ"ז גילוי מידע בבירורים
שנה י"ט
תגובות בגדר בירורי שידוכים
גליון
הדבר תתע"ה
יצא ברה
מה’תור יבצ החיסרון בריבוי בירורים בשידוך
הרב אברהם גוטל הרב איתמר אביב
בגמ’ במו”ק יח :מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים מה’ אשה לאיש ,ומביאה מטו משמיה דמרן החזו”א זצ”ל ,שהרי אמרו ’בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני
הגמ’ ע”ז פסוקים המוכיחים זאת .,מהתורה מובא הפסוק מפרשתן [סוף רביעי] לפלוני’ ,ואם היא יוצאת בהכרח שגם נשמעת ,ואמר ש’בת קול’ היא ’הרגשת
שלבן ובתואל אמרו לאליעזר מה’ יצא הדבר.
הלב’ של המשודכים שמרגישים שזהו השידוך .וכן הובא משמו בשיחות הגר”ש
ודברי גמ’ זו צריכים ביאור רב ,דקשה ביותר וכי החיים עצמם הבריאות והפרנסה
הופמן על שידוכים (עמ’ ,)53ש’הרגשי הלב’ זה מה שצריך לקבוע בשידוכים,
אינם מה’ וכי איך ניתן לומר ששידוכים הם משמים כאשר נשמע מזה ששאר
הדברים אינם משמים אתמהה ונראה בס”ד ביישוב העניין שהנה בכל מילי ואם הם נמשכים אחד לשני כבר אין לחוש לשיקולים אחרים ,לא של יכולת
אדם יכול לחשוב שהוא עזר קצת במה שהשתדל כגון בענייני בריאות כשאוכל כלכלית ואף לא עד כמה יוכל ללמוד אח”כ בהתמדה .ושם ציינו גם למובא
יותר בריא ועוסק קצת ב’כושר’ וישן יותר בריא ולעניין הפרנסה כשהוא ממולח משם החזו”א במעשה איש (ח”א עמ’ ריב)” :הרגשות המה שלוחי דרחמנא
ו’מייבין עניין’ ויודע למכור את הזהב ולקנות נפט בדיוק כשזה יורד וזה עולה
וכך התעשר .אבל בשידוך כל א’ כשתשאלהו איך נהי’ שידוכו תוך כדי הסיפור להצביע על מה שהועידו לו מן השמים” .וזהו ממש כענין ה’בת קול’ הנזכר,
יאמר ובדיוק אז קרה כך כך וב’בדיוק’ הזה שם הי”ת ‘התערב’ בכדי לגמור הדבר. שמופיע בלבות בנ”א ,בהרגשת הלב ,כי זהו זיווגו שהועידו לו מן השמים.
וכנראה שאין א’ בעולם שלא יספר כסיפור זה ! וכבר דרשתי זאת ברבים בכמה דברים אלו נותנים משקל נכון לבירור הנצרך בשידוכים ,כי אין להרבות
וכמה הזדמנויות ולא סתרו את דברי ...היינו שאם בכל דבר אנו יודעים שהוא
מאתו ית’ שהרי אני מאמין שהבורא ית”ש ...עשה עושה ויעשה לכל המעשים בבירורם לפרטי פרטים ,להקיף את כל מעלותיו וחסרונותיו של המדובר ,רק
אך בשידוך זו לא אמונה וידיעה אלא רואים זאת ממש. לברר באופן כללי שיש התאמה בין הצדדים ,בייחוס משפחה ומידות טובות,
ושמעתי מהמגיד המפורסם הגה”צ ר’ אלימלך בידרמן שליט”א בשם הרב ומכאן יש ליתן למשודכים לשמוע את ה’בת קול’ ברגשי לבבם ,ולא להעמיס
מבריסק זצוק”ל שבאר זאת שבכל עניין גשמי אף שברור שהכל משמים אבל עליהם בבירורים אשר ריבוי הנתונים עלול לגרום לרעשי רקע שעשויים
יש חובת ההשתדלות משא”כ בשידוך אין שום עניין בהשתדלות כי הוא לגמרי לבלבל את המשודכים ,ולא ברעש ה’ ,כי לא ישמעו את ה’בת קול’ הבא בלבותם
שייך ל’מה’ יצא הדבר’.
בקול דממה דקה[ .וכעין מה דמטו משמיה דמרן הסטייפלר זצ”ל שע”י בחירה
והקדמה זאת נוגעת בעיקר בעניין הבירורים .דהנה בזמן לימודי בכפר חסידים הי’
מפורסם מעשה בא’ מזקני הבחורים שפנה להרב [הגרא”א משקובסקי זצוק”ל] אפשר להפסיד את ה’בת פלוני’ ,אם בוררים יותר מדי].
וטען בפניו שאין עבור מה לברר! כי עד שאני מברר אצל שרה על רבקה עלי יסוד זה ניתן ללמוד ממעשה אבות המובא בפרשה וע”פ האור החיים הק’,
לברר אצל רחל מי ומה היא שרה בכדי להבין מה היא אומרת ונתן דוגמא לדבריו שאברהם אבינו ע”ה ביקש מאליעזר שיברור לו ייחוס משפחה ’כי אל ארצי
שברר פעם על א’ ואמרו לו .שאינה צנועה אך כיון שזה לא הסתדר עם ההצעה
ערך עוד בירורים ומהבירורים האחרים התבררה תמונה שונה לגמרי אז הוא ואל מולדתי תלך’ ,שיהא מקורה ברוך ,ונתן בטחונו בהשי”ת שיזמין לו את
חזר לראשונה שהסבירה שבמו עיניה ראתה אותה עוברת ברח’ ר”ע במדרכה המיועדת לו ’ה’ אלוקי השמים וכו’ הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני
הסמוכה לאיצקוביץ בזמן מנחה מעריב שהמקום שוקק ...ולא במדרכה ממול משם’ .ואליעזר הוסיף לשאול באמרו ’והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא
! ואין לך חוסר צניעות גדול מזה ...והבנתי -טען הלה -שעד שאני פונה לפלוני
כדך וכו’ אותה הוכחת לעבדך ליצחק’ ,וכמו שפירש”י ”ראויה היא לו שתהא
לברר אצלו אני זקוק להקים בולשת וועדת חקירה לדעת ולהבין את מושגיו...
גומלת חסדים ,וכדאי היא ליכנס בביתו של אברהם .ולשון הוכחת ביררת”.
ענה לו הרב זצוק”ל בקצרה :אתה צודק אך אעפ”כ .כי זה המנהג -לברר -וכך
מגיע השידוך האמיתי. הרי שהוסיף לברור מה שלא שאל אאע”ה .אמנם לאחר מכן משראה שהיו
ואנסה לבאר דבריו בס”ד ע”י עוד כמה עובדות .הנה באותו תקופה קרה סיפור המים עולים לקראתה ,ומזליה חזי את ה’בת קול’ של ה’בת פלוני לפלוני’ ,כבר
פלאים והוא שהי’ בחור מבחירי הישיבה הנקרא בשם מאוד לא מצוי נניח נצטער על מה שהוסיף לשאול ולברור ,כי שמא מתוך כך תצא תקלה שיפסיד
‘תנחום’ הוא הי’ ממש מ’פני הישיבה’ ומהחשובים -וכמדומא לי שהי’ בקיבוץ את ה’בת פלוני’ מחמת תנאו שברר לו.
ג’ -ומשפחה חשובה מי-ם פנתה לברר על תנחום זה וכמובן שרק אמרו תנחום
שמעו שבחים מופלגים בגדר ‘חטוף ואכול’ ...אחרי ב’ ג’ בירורים כאלו לא ‘חפרו’ וכך מפורש בדברי האור החיים (כד יז)“ :הגמיאיני נא וגו’ .הנה המעיט ממה
יותר מידי ולא ארכו הימים ובס”ד ‘נשברה הצלחת’ .וכשהחתן הגיע ל’שבת שהתנה לשאול ,כי הוא אמר ואומר אליה הטי נא כדך ואשתה ועתה אמר
גהינום’ התברר שהגהינום הי’ יותר מנת חלקה של המשפחה האומללה שלא הגמיאיני פי’ לשון גמיעה ,גם אמר מעט ,גם לא אמר שתטה היא כדה להשקותו
ידעה מהיכן ‘חטוף ואכול’ זה ‘נפל’ עלי’ה כי התברר שמדובר בבחור בקושי
בינוני ...ואז התחילה התרעומת ומיד כשהתאפשר התקשרו לאלו שאצלם ביררו כאשר התנה .טעמו הוא על פי דבריהם ז”ל שראה שעלו המים לקראתה
לטעון להם ‘למה רימיתני’ וענו שאה”נ תנחום הי’ ועדיין הינו מ’פני הישיבה’ אבל וסימן זה הוא מובהק שאינו מצוי בבנות הכנעני כי אם בזרע ברוך וקדוש
מהיכן הם היו צריכים לעלות על דעתם שהם מבררים על בחור צעיר ‘בן ח”י כאברהם ,גם מזלו הראהו כי היא זאת ,לזה היה ירא על התנאים שהתנה שמא
לחופה’ שהגיע לא מזמן לישיבה בקושי שיעור ב’ ושכל חטאו הוא שקוראים לו לא תקיים אותם ,ונמצא הוא מפסיד מבוקשו על ידי תנאו ,לזה היה ממעיט בכל
‘תנחום’ הרי לא אמרתם לנו את שם משפחתו וגילו אלא תנחום סתם ...ותהום
העיר .בצר למשפחה פנו לא’ מזקני האדמורי”ם שאמר להם האינכם רואים כאן האפשריות בתנאיו כדי שיהיה נקל בעיניה לעשותם”.
את יד השי”ת! למדנו שריבוי התנאים והבירורים עלולים להביא לתקלה ח”ו ,שלפעמים
שוב סח ת”ח א’ בעירנו שהכיר בחור יר”ש מרבים ות”ח מופלג ביחס יתברר לו דבר שולי שלא היה אמור להפריע לו ,או שמציב תנאים
לבני גילו ומאוד חשק בו כחתן לבתו רק לצי”ח בירורים [כי שלא בהכרח ימצאם כבקשתו ודמיונו‘ ,ונמצא הוא מפסיד
כשהבסיס ברור לכאורה אין כ”כ צורך בברור אבל כפי שאמר
מבוקשו על ידי תנאו’.
המשך בעמ’ 4
שלוחה [ 74ע"ד] תרומות לעומקא דפרשה בנדרים פלוס – עומקא דפרשה 03-76-30-585
בזמנינו
תורההציו שער
שידוכים בגדר בירורי
מלחמתה של הציותורה
שידוכים שער
בבירורי גילוי מידע
מלחמתה של
הרב ראובן אליאך הרב נתן פלד
כדי לספר דבר לתועלת כתב הח”ח (רכילות ט א,ב,ג) ה’ תנאים ,ובבמ”ח (שם יש לברר האם מותר לענות על שאלות שהמברר מבקש לגלות על בעיה
א) כתב שכדי שלא יהא נפסד חייב לומר לשואל את החסרונות של מי שרוצה הקיימת אצל הבחור ,באופן שחייבים לגלותה לפני הסגירה.
להשתתף עמו דאל”ה הוי ’לא תעמוד על דם רעיך’ ,ובזמנינו אפשר לומר שרוב מקור הדין שעל ההורים החובה לבדוק ההצעה ,מאליעזר שהלך לבאר המים
הבירורים והשאלות בשידוכים הם לא חסרונות כל כך גדולים שיהא חייב לשמוע משואבי המים ולא התכוון לסמוך על דבריהם אלא למיחש ,ואח”כ
לאמרם מדין ’לא תעמוד על דם רעיך’ [כגון שהוא מושחת במידות או פורק בירר אצל אנשים נאמנים .וכן נפסק בח”ח [לשה”ר כלל ב’ ,יא] שמותר לברר
עול מצוות או עובר עבירות בסתר] ,אלא רוב השאלות הם :עד כמה המעלות על שידוך ,אף שישמע גנות ,ובתנאי שיאמר שמברר בשביל שידוך ,ובכך יהא
שיש לבחור או לבחורה [כגון עד כמה הוא מתמיד ,וכמה הוא מתייצב בתפילה, מותר רק לחשוש ולשמור עצמו מהשידוך ,וגם הנשאל לא יעבור כי מתכוון
ועד כמה הוא אהוב בחברה] ,ובח”ח (לשוה”ר כלל ה הלכה ב) מבואר ששלילת לתועלת ,ואסור לו להגזים כלל ,וגם לא יברר אצל השונא [כשברור לו ששונאו,
המעלות הם גם כן לשון הרע אלא דהתם איירי בחסרונות שאינו חכם וכדו’. מהגריש”א].
ולפי המבואר שם מי שיודע על חסרונות וברור לו שזה מום וחסרון ,וידיעת אמנם כשבאים לברר בשידוכין ,צריך שיעמוד לנגד עינינו דברי הח”ח בפתיחה
דבר זה ימנע מהמברר צער גדול וכו’ הוי בכלל ’לא תעמוד על דם רעיך’ ,וחייב על חומרת עוון לשה”ר .אך באמת חסרונות גדולים צריך לגלות עפ”י ההלכה,
לאומרו ,אולם אם זה רק חסרון במעלות ולא מום [כגון שאם יוודע לצד השני וכגון :חולי פנימי ,אפיקורסות ,פריצות ,כמו שפסק הח”ח [רכילות כלל ט’
חוסר מעלות האלו לא יגרום להם צער ,וכן אם היו נכנסים לשידוך ודאי שלא בציורים שם] שבתנאים אלו צריך לגלות ,א ,שיידע בבירור לאמיתו של דבר
יבטלו משום סיבה זו] אינו חייב לאומרם ,אולם אם שואלים אותו בפרט זה ולא שמע מאחרים ,ב .לכוון לתועלת ,ג .ולא מצד שנאה ,א”כ לכאורה גם על
וחשוב להם לידע הדבר כתבו פוסקי זמנינו שיכול לענות אלא שחייב לידע השדכן לדעת ולבדוק את הבירורים הללו לפני ההצעה .
שברור לו הדבר. ויש לחלק הנידון בכמה אנפין ,בין ההורים ששואלים ,לשדכן שמברר ,ולעונה,
אלא שכאן צריך מאוד להזהר בלשונו כיון שמדובר בחסרון מעלה מאוד בקל האם מותר לו לענות ,וכן האם מותר להורים לומר לשדכן לא רוצים השידוך
יכול להשתנות מגנאי שלא לצורך לדבר תועלת [כגון ששואלו ’האם הוא כי יש פגם במשפחה ,וכדלהלן:
כשרוני’ ועונה ’לא’ מאוד יכול להתפרש דבר זה כאילו הוא טיפש ,אלא צריך א) הורים שמבררים אצל בן משפחה ,יכולים לענות להם יותר מלבנ”א זר ,אף
לומר בסגנון כמו ’הוא לא גאון גאון אבל בחור חכם’ .וכן אם שואלו האם על חסרונות שאין כולם מקפידין ע”ז ,כיוון שהמברר סומך עליו מאד שיתן לו
אפשר לקרא לו מתמיד ועונה ’לא’ יכול להתפרש כבטלן וצריך לומר ’יש יותר אינפרומציה אמינה ד’מבשרך על תתעלם’ ,ובתנאי שירמוז ש’לא כדאי לעשות
מתמידים ממנו’]. השידוך’ מבלי שיפרט הסיבה ,הגם שאסור לומר למי שאינו בן משפחה
כשמברר בפרטים אלו [ .הגר”מ שטרנבוך שליט”א].
ועוד טעם שצריך כאן זהירות יתר שהרי מבואר ברמב”ם שמלבד החלק
של ה’גנאי’ יש חלק של ’היזק’ וכאן לכאורה אם הוא לא מפרש היטב את ב) מצד השדכנים האם מותר או חייבים לברר .זה תלוי אם השדכן סתם הציע
דיבורו הוא מזיק לבחור או לבחורה על ידי אמירתו שלא יקבל שידוך הגון, הצעה ללא שביקשו ממנו להציע ,שאסור לו לשמוע סתם לשה”ר ,ויאמר
ובבירורים כאלה המצויים בזמנינו יש לשקול היטב מה שאומרים. לצדדים אינני מכיר כ”כ עמוק רק מלמעלה ותבררו אתם על הכל ,והטעם,
דצריך להיזהר מאד מכל הלשה”ר שאין בה תועלת כיון שלא כל משפחה
ומלבד כל זה ידוע מה שאמר הגריש”א שכיון שהסתכלות בני אדם היא רוצה שיידעו סתם אנשים מכל הבעיות הללו שאינם מוגדרות כבעיות גדולות
באופן שלילי על חבריהם על כן צריך להוסיף מעט בשבחים ולחסר מעט שצריך לאמרם מיידית [שמעתי מהגר”י וינמן שליט”א] .וכן נראה לי להוסיף,
בחסרונות [כגון אם אומר שקם כל בוקר בתשע השואל מדמה בעצמו שקם דצריך זהירות יתירה לתת אינפרומציה לא במקום ,שאם מי שמבררים אצלו
בעשר ע”כ י”ל שקם בשמונה] .היוצא מהנ”ל שהמשיב על שאלות בטיב יאמר דבר שהוא בעיה לא גדולה ולא מהותית והמברר עצמו נמצא עם בעיה
המעלות של מי שמבררים עליו צריך מאוד מאוד להזהר בלשונו שלא דומה שהשידוך באמת מתאים מאד ...אבל כיוון שהמברר שומע שכולם יודעים
יקבלו רושם של גנאי שאין בו אלא לומר בלשון שמתשמע שאין מהבעיה של השני הוא לא ירצה להשתדך עם זה ,ולכן כדאי קודם לשמוע
בו את המעלה המדוברת אבל גם אין לו חסרון יותר מזה מהמברר מה הם מחפשים או מה מתאים להם ,ואם ישמע מהמברר כגון:
מחפשים בחורה תמימה פשוטה וכד’ בחור לא למדן הכי גדול וכד’ יבין כשזה
מתאים ...ויפרגן אף ללא לומר הבעיה של מי שמבררים עליו ,כי זה מתאים.
ובנידון האם מותר להורים לומר לשדכן שאינם רוצים את הצד השני כי יש
הציותורה
בשידוך מום שער
על חיוב גילוי
מלחמתה של בעיה בריאותית וכדו’ אם המידע ’לא מבורר’ מאה אחוז אז למשפחה מותר
’למיחש לתועלת’ להימנע מהשידוך ,אבל אין בכך סיבה מספקת לומר לשדכן
כי הרבה פעמים הדברים לא מדויקים ,לכן יאמרו לשדכן לא מתאים מסיבה
הרב מרדכי חשין כללית ,משא”כ במידע מאה אחוז אז כבר צריך לברר אצל מורה הוראה מה
מצוי שנודע לאדם על זולתו ,אחיו או שכינו ,שבדעתו לסגור שידוך לבתו עם מותר ומה אסור .ובמקרה שיש בעיה של ’חסרון חיצוני’ שהצד השני יכול
בחור פלוני ,ויודע על הבחור שיש לו מום או חסרון מובהק שלא ידוע לכל, לראות במו עיניו ,כדאי לומר למבררים בנוסח שהשואל יבין ’שיש מה לראות’,
וכפה”נ גם אבי הבת אינו יודע מכך .והדין פשוט בח”ח הל’ רכילות ריש כלל ט’ בעל מידות ,כשרוני ,ובנוגע לחיצוניות לא צריכים אותי אפשר לראות לבד...
שצריך הוא להגיד את החסרון כדי להציל ממקח לא טוב ,ורק יראה שיתקיימו ובכדי לא לפגוע או לומר לשה”ר עדיף להשתמש בנוסחאות כגון :השקפתית,
ה’ פרטים המובאים בח”ח שם ,א’ ,יתבונן היטב מתחילה אם הוא בעצם רע .ב’, המנטאליות לא מתאימה[ ...בשם הגרמ”מ פוקס שליט”א].
לא יגדיל סיפור הרע ליותר ממה שהוא .ג’ ,יכוין רק לתועלת .ד’ ,אין היתר לספר ומובא ממרן הגר”מ שטרנבוך שליט”א [הליכות והנהגות פ”ה ,בירורים
הדבר אם יכול לסבב התועלת מבלי שיצטרך לגלות לפניו עניניו לרע .ה’ ,כל ופגישות] דמכיון שהדרך בשידוכים שכל מום קטן ביותר ,מקלקל שלכתחילה
עיקר ההיתר הוא דוקא אם לא יסובב רעה ממש לנידון ,דאל”כ יצטרך לעוד לא ירצו לשמוע מהשידוך ,לכן [יש מומין שנהגו] בתחילה להעלים המום ,ורק
פרטים כמבו’ שם סעי’ ה’ ו’ ע”ש[ .עוד יש לדקדק שע”פ רוב מצוי שהחסרון לאחר שגמרו להיפגש ביניהם ועומדים לסגור השידוך ,יספר לה מהמום[ ,ויש
הוא מום עובר ,ויתכן כי כבר עבר]. מומין שצריך לספר לאחר פגישה שניה שלישית] וכשנודע לה מהמום בשלב
כזה ,כבר אין נמנעים מלהשתדך ביניהם אלא כאשר הוא מום משמעותי אצלה.
ובבאמ”ח שם הרחיב לבאר גודל החיוב לספר הדבר אף אילו לא נשאל על עכת”ד .לכן לא כדאי לומר דברים כאלו לפני”כ כי יכול לרדת השידוך עוד
כך ,וכדאי’ בסנהדרין ע”ג א’ מנין לרואה את חבירו טובע בנהר או ליסטין באין לפני הפגישות .וראוי לשאול בכל מקרה בהנ”ל למורה הוראה בענינים אלו,
עליו ת”ל לא תעמוד על דם רעך (ויקרא י”ט ט”ז) והובא דין זה בחו”מ סי’ תכ”ו [ולקרובי משפחה או ידיד טוב שבכו”א יודע שיורידו בגלל מום זה יאמר לפני
שצריך לילך ולגלות אזנו בזה .ומבו’ במכילתא (ספרא קדושים פ”ד ה”ח) דלאו הפגישות ,הגר”י וינמן] .ועי”ש [בהו”נ] בארוכה איזה מומים חייבים להודיע
זה שייך גם בכובש עדותו בענין ממון .ואפי’ לא תבעו חבירו נמי משמע ,כמו למשודכים אפי’ ללא בירור מצידם ,ויש מקרים שרק אם נשאלו עליו יש
שמוכח מלשון דלא תעמוד [שער המשפט ריש הל’ עדות סי’ כ”ח סק”ב] .וכ”ה לרמוז ,ומתי הורי המדובר והמדוברת חייבים להודיע לפני הפגישות במקרים
בספר המצות שמצווים אנו שלא להתרשל כשנראה את זולתנו בסכנת מות או מסוימים ,כגון :מחלת הנפילה ,אולקוס ,מחלות נפש בעבר -באיש [ולפעמים
הפסד .וענין הפסד שייך ודאי גם בהפסד ממון וכדאי’ בספרא. לא] או באשה ,סכרת ,ובאיזה זמן בפגישות יאמרו את הפגמים .וע”ע בח”ח
ואף ביסוד ההיתר אין הענין שבאופן של תועלת הותר לשה”ר או רכילות ,אלא מהדורת דרשו [עמ’ ]729-743בנידונים בפוסקים בכל סוגי הפגמים מתי
אי”ז נחשב לשה”ר ורכילות ,אלא קיום מצוה הוא ,וכמבו’ ברשב”ם ב”ב ל”ט אסור או מותר לענות או רק ברמז ומתי רק אם שואלים.
ב’ [ד”ה ומ”ד] ותוס’ שם [הו”ד בבאמ”ח] דלית ביה משום לשה”ר ומצוה היא ונסיים בדברי החזו”א זיע”א שבכל שידוך שייצא למעשה יבררו אצל מי שצריך
לומר מה שאמר עליו חבירו דהוא גזלן וקאכיל לארעאי בגזלנותא ,וכך יזהר לברר שישמיע דברים הגונים .וכ’ מרן הגרמ”ש [ביאורים והנהגות על התורה],
להחזיק בשטרו ,אלמא דכל שאין כוונתו לגנות כי אם לתועלת חבירו לא על מה שנאמר (כד ,סב) ’ויצחק בא מבוא באר לחי’ ,ופירש”י ’שהלך להביא
מקרי רכיל .וכ”ה בחינוך מצוה רל”ו דהיכא דכוונתו לסלק הנזיקין הגר לאברהם אביו שישאנה’ ,רואים שהלך לחפש שידוך עבור
ולהשבית הריב אין בו משום לא תלך רכיל. אברהם אביו כדי לעורר ע”ע זכות משמיא שיזכה לשידוך
המשך בעמ’ 4
טוב לעצמו.
הציותורה שער
מלחמתה של הציותורה שער
מלחמתה של
ומעיקר דינא [לולא חזקת כשרות] לכאו’ חיוב הבדיקה הוא מדאורייתא,
מה’ אשה לאיש
כיון שיש איסור חיתון עם פסולי קהל .ועי’ בהפלאה כתובות (כד ).דבספק אי’ במו”ק (יח ):אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי מן התורה ומן הנביאים
לא החמירו כיון דמדאורייתא קי”ל בקהל ודאי לא יבא אבל בקהל ספק יבא. ומן הכתובים מה’ אשה לאיש מן התורה דכתיב (חיי שרה כד ,נ) ויען לבן
ובמיוחסת אין חשש מדאורייתא דקי”ל ממזר ודאי הוא דלא יבא ,ומ”מ החמירו ובתואל ויאמרו מה’ יצא הדבר .מן הנביאים דכתיב (שופטים יד) ואביו ואמו
בחד ספיקא ,אף דקי”ל כל דפריש מרובא פריש ,מעלה עשו ביוחסין .אבל לא ידעו כי מה’ היא .מן הכתובים דכתיב (משלי יט) בית והון נחלת אבות ומה’
בשאר אנשים שאין ידוע יחוסם לא החמירו שלא ינשאו זל”ז. אשה משכלת.
וכ’ הרמב”ם (איסו”ב פי”ט הי”ז) כל משפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהן וכ’ הר”ן דמ”ש “מה’ אשה משכלת” היינו הבת קול ,ובא לומר שאינו מקרה
לכתחלה ,ואעפ”כ אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד או ראית כשאר מקרים הנולדים על האדם משנה לשנה לפי מעשיו של אותה שנה ,אלא
משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד ,או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם גזירה קדומה היא מקודם שנולד בתחילת היצירה.
הכל ועז פנים ביותר ,חוששין להן וראוי להתרחק מהן שאלו סימני פסלות הם, ועי’ מהרש”א דלפ”ז פי’ המקרא שאמרו לבן ובתואל מה’ יצא הדבר ,היינו שכך
וכן הפוסל את אחרים תמיד ,כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר הוא בגזרת שמים כבר בשעת יצירה .ולא ניחא לפרש כפשוטו כד’ רש”י בחומש
עליהן שהן ממזרים חוששין לו שמא ממזר הוא. שאמרו לאליעזר מה’ יצא הדבר כפי דבריך שה’ זימנה לך .שהרי אליעזר עשה
והטור (אהע”ז ב) כ’ לא ישא אדם אשה אלא הוגנת לו ,פירוש שלא יהא בה ניחוש ,ולבן ובתואל לא היו תולים הצלחת ניחוש שיצא מה’.
שום פיסול שכל הנושא אשה שאינה הוגנת לו כשהקב”ה מעיד על השבטים ואי’ במד”ר (ס,יב) מה’ יצא הדבר -מהיכן יצא מהר המוריה יצא .ופי’ הכת”ס
אינו מעיד עליו וכו’ ,ואין הקב”ה משרה שכינתו אלא על משפחות מיוחסים דזיווג זה היה לפי מעשיו ,כדי שתהיה עזר לו ,וזה אינו יוצא מה’ בשעת יצירה
פי’ שאין בהן שמץ פסול ואיזהו סימן היחס זה השומע חרפתו ושותק( .ועי’ אלא אח”כ לפי מעשיו וע”ז אמרו מהר המוריה ששם זכה יצחק בצדקת כזו
תשוה”נ ח”א תשכז). שתהיה עזר לו לפי מעשיו.
עי’ ט”ז יו”ד סי’ קצו (ס”ק יא) דמשמע שבן הנדה הוא חסרון ביחוס ,אך הש”ך
בנקוה”כ נקט דאין בזה חסרון כיון שהוא כשר. בדיקת רבקה ע”י אליעזר
מלבד מה שבדק את רבקה בחסד ,בדק גם חכמה וזהירות בכבוד הבריות,
בירור והשתדלות בשידוכים וזריזות ודקדוק המעשים.
אי’ במד”ר (חיי שרה פר’ נט סי’ יב) לעת ערב לעת צאת השואבות ,א”ר הונא חכמה ,כדאי’ באבות (פ”ה) שחכם עונה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון,
בשעה שאדם הולך ליקח אשה ושמע קל כלביא מנבחים הוא מצית מה אינון ונתפרש באדר”נ (פ”מ) ואומר על דבר שהוא ראשון ראשון ועל אחרון אחרון
אמרין לעת ערב לעת צאת השואבות .ופי’ העץ יוסף הוא דרך מליצה על בני זו רבקה בת בתואל.
אדם פחותים אשר אין לסמוך על דבריהם ,עכ”ז לשאול על האשה סמכינן עוד פי’ את מעשיה בחכמה ,ששפכה את הנותר בכד אל השוקת ,מפני
עלייהו כי למיחש מיבעי ,ודייק מכאן שהלך לעת צאת השואבות לשמוע מה שאליעזר שתה ממנו ,וכיון שכך המים הנותרים מאוסים לאחר ,אך אם תשפוך
ידברו אשה אל אחותה. אותם הרי”ז בל תשחית וגם פוגע באליעזר ,ואם שוב תמלא בכד מהבאר ,יכנס
אי’ בקידושין (ב ):מפני מה אמרה תורה כי יקח איש אשה וכו’ מפני שדרכו הרוק לבאר ,לכן עשתה בחכמה ושפכה אל השוקת שממנה שותים הבהמות.
של איש לחזר אחר אשה ואין דרכה שלא אשה לחזר אחר איש .ובקידושין ל: (עי’ בפי’ הרשר”ה ,וכעי”ז בדרך שיחה ח”א קד).
מבואר שבידו של אדם להשיא את בנו ,אבל אין באפשרותו להשיא את בתו, זהירות בכבוד הבריות ,כ”כ השל”ה (חיי שרה דר”ח אות לא) ,כי מתחילה שתה
ופי’ רש”י משום שאינו יכול להרגיל לה אנשים להשיאה .ובכתובות נב :פירש אליעזר ונשארו מים בכדה ,ואם תתן את מים הנותרים לגמלים ,אז יהיה נראה
משום שאין דרך אשה לחזר אחר האיש .אלא לגבי בתו צריך רק להלבישה כאילו היא משווה הבהמה לאדם להשקותם מכלי אחד ,ואם תשפוך המים
ולתת לה נדוניא כדי שירצו אותה( .ועי’ ס’ חסידים שפה וצ”ע). הנותרים לחוץ ,הוא גם כן העדר כבוד ,להיות המים הנותרים משתייתו נידונין
ועי’ גיטין מט :משום חינא ,שרש”י פירש שהאנשים צריכים למצוא חן בעיני כשופכין .נתחכמה ותרץ לשוקת ,ומכח הריצה עשתה כאילו נפל הכד מאליו
הנשים כדי שינשאו להם .והתוס’ הק’ מהגמ’ בקידושין הנ”ל דמשמע ש”יותר ונשפך.
הבעל מוצא לישא אשה ממה שהאשה תמצא בעל” ,ולכן פי’ התוס’ שהאשה זריזות ,כמ”ש המסילת ישרים (פ”ז) שכל מעשיהם של צדיקים תמיד במהירות,
צריכה למצוא חן כדי שיקפצו עליה .וכ’ בפסקי תוס’ תענית (אות לה) “בוגרת רבקה ,שכתוב בה ותמהר ותער כדה ותמהר ותער כדה אל השוקת .ואח”כ
שהגיע זמנה לינשא עליה ליפות עצמה שימצאו לה קופצים”( .ועי’ ח”ח עה”ת כתיב ותרץ עוד אל הבאר.
פר’ שמות מעש”ל ג). דקדוק המעשים ,בס’ חסידים (תקלא) כ’ שלענין צמאון אדם ובהמה יתנו
הר”ן מו”ק יח( :ד”ה שדה) ביאר הענין שנגזרה גזירה בת פלוני לפלוני אף לאדם תחילה ואח”כ לבהמה ,דכתיב “ותאמר אליו גם אתה שתה ואח”כ וגם
שהנישואין הם מצוה ולכאו’ תלוי בבחירתו (קו’ הרמב”ם בח’ פרקים פ”ח לגמליך אשקה” .ועי’ באוה”ח [דפליג על הס”ח] שככששאל האיש “הגמיאיני
ועו”ר) .וז”ל ואולי נאמר שאין הגזירה מכרחת לו לאדם שישא אשה ,אלא הוא מעט” הרגישה הצדקת כי צמא למים היה ומצטער ,לכן אמרה לו “שתה” ואחרי
מחזר אחריה ונוטה לה דרך טבעו ויצרו משנבראו אדם וחוה ,ואילו רצה לכוף שנתנה לו שיעור שכבר אין חשש לצער הצמא נאמר “ותכל להשקותו ותאמר
יצרו מלישא או לפרוש ממנה כמו שעשה בן עזאי הרשות בידו ...אבל מאחר גם לגמליך אשאב” כי כעת שכבר אינו מצטער צריך להקדים את הגמלים .ועי’
שהאדם נוטה מדעתו לישא אשה יבררו לו אשה פלונית מן השמים .עיש”ע. פמ”ג קסז סק”ז.
ועי’ בתשב”ץ ח”ב סי’ א. כ’ המלבי”ם דמ”ש בפס’ טז ששאבה מהעין ובפס’ כ שאבה לגמלים מהבאר,
משום שבעין שהוא מקור המעיין הנובע ,המים צלולים יותר והם עדיפים
חובת מסירת מידע אמיתי בשידוכים לשתיית אדם ,אך לבהמות הביאה מהבאר שהיא כינוס המים ואינם צלולים.
בפתחי תשובה על או”ח (סי’ קנו ,מובא בצי”א חט”ו יג) כ’ ע”ד אשר כל הספרי עוד כ’ בשו”ת שבט סופר (או”ח מ) בשם זקנו החת”סבמה שרבקה שאבה
מוסר הרעישו את העולם על עון לשה”ר ,ואנכי מרעיש העולם להיפוך עון גדול בעצמה ונתנה להם ,שהוא מפני מ”ש בגמ’ (ב”ב פז ):דאם שלח בנו אצל חנווני
מזה וגם הוא מצוי יותר ,והוא מניעת עצמו מלדבר במקום הנצרך להציל העשוק ונשבר הצלוחית פטור החנווני אבל אם לקח מידו הצלוחית החנווני חייב ,לכן
מיד עושקו ...הלא עונו גדול מנשוא שעובר על לא תעמוד על דם רעך ,וכן רבקה שקטנה היתה לא ההוצאה את הכד מידה כדי שלא יתחייב אליעזר אם
בענין ממון הוא בכלל השבת אבידה ...וכן בעניני שידוך והוא יודע שהוא איש ישבר.
רע ובליעל ורע להתחתן עמו ,כולן בכלל השבת אבידת גופו וממונו[ .ובלבד בדיקת ייחוס בשידוכים
שכל הכוונה תהא לא להזיק לו כי אם לטובת השני ולטובת הכלל להצילם רש”י (כד,כג) כ’ שאליעזרקודם נתן לרבקה את הצמידים ואח”כ שאל אותה בת
ולשמרם]. מי את ,אך התוס’ בחולין (צה :ד”ה כאליעזר) פליגי על רש”י וכ’ שקודם שאל
והחפץ חיים (כלל ד) הביא כדוגמא לתועלת ,לגבי שידוך שאינו טוב ויזיק, אותה ,וכפי שאמר בסיפור ,ומה שבתחילה נכתב קודם ,אין מוקדם ומאוחר
שהנמנע לדבר וחולה שאין רצונו לדבר רע או להזיק ,עובר על לא תעמוד על בתורה.
דם רעך. עי’ קידושין (עו ).הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות .ובגמ’
וע”ע תשוה”נ (ח”א תקנח) שעורר על כך שמי שיכול להצילו מנזק ושותק, מבואר שבאבות א”צ לבדוק כיון דגברי כי מינצו בהדי הדדי ביוחסין הוא
ותולה עצמו בצדקות באיסור לשון הרע ,נמצא משתמש במצות אלוקינו ית”ש דמינצי אם איתא דאיכא מילתא אית ליה קלא .ושם (עו ):מסקי’ דכל משפחות
להזיק לחבירו בשעה שלא ציוה כן מעולם ,רק יש בזה כמה פרטי דינים ,וכן בחזקת כשרות הן עומדות ,ולכן א”צ לבדוק .וכ’ החת”ס (כתובות כד ).דהיינו
יש ליזהר שלא לספר רק מה שצריך להצילו מנזק ,ולא להוסיף יותר .והנמנע שבמשפחה המוחזקת בעירה אין בודקין אחריה לעולם אע”פ שיתכן
בטענת לשה”ר באמת עובר באיסור דלא תעמוד על דם רעך ,וגם על שנתקלקלה .אמנם אדם יחידי הבא לפנינו שאין מכירים מי הוא,
מצות ואהבת לרעך כמוך. צריך להביא ראיה שהוא מעיר פלונית ממשפחה פלונית
המוחזקת שם בכשרותה.
שער
תגובות
של תורה מלחמתה
המשך מעמ’ :1
מה’ יצא הדבר
‘הרב’ ‘אעפ”כ’] אז הוא פנה לא’ מחברותותיו שלמד
לגבי מה שהקשה ידידי הרב אלקנה גלעזר בגיליון פר’ פנינים בישיבה שבה לומד הבחור ושאל כמה שאלות קצרות
מינימליות ובין הדברים נודע שהחברותא הנ”ל הי’ חבר
וירא .מאחר ומבואר ברש”י תענית ט”ו .שהמתפלל מליבא דעומקא חדר עם המבורר אז הת”ח ניצל את ההזדמנות ושאל
וטעה סימן רע לו ,הוא לא רק סימן אלא גם סיבה .אם אם למבורר או לאביו א’ משמותיהם כשמו .והחברותא
כן איך ממשיכה המשנה דוגמה מרבי חנינא בן דוסא לעת צאת השואבות שעד אותו רגע ‘זרם’ לפתע הרצין ושאל זה בשבילך?
שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת ,אמרו לו לעת ערב לעת צאת השואבות, ולאחר האישור פסק אתה לא ניגש לזה! דע לך לא הייתי
מנין אתה יודע ,אמר להם אם שגורה תפילתי בפי יודע אמר רב הונא בשעה שאדם הולך אומר זאת סתם אבל כידיד דע לך שהוא ‘על כדורים’...
אני שהוא מקובל ,ואם לאו יודע אני שהוא מטורף .ושם ליקח אשה ושמע קל כלביא היינו נפשי ...ה”י והוא מה שהתכוון ‘הרב’ אעפ”כ ! היינו
ודאי שזה לא סיבה אלא סימן .איך המשנה מנה את שני אם אתה צריך להוריד הי”ת יגרום שתשמע אינפורמצי’
מנבחים הוא מצית מה אינון אמרין
הדברים יחד. שתגרום לעניין לרדת .ואם לא שמעת בזמן או שמעת
לעת ערב לעת צאת השואבות הפוך כנראה שמה’ יצא הדבר...
והנראה בס”ד דאכן יש כאן שני עניינים שונים .יש הדין [מדרש רבה פר’ נט סי’ יב] .פי’ הוא ואסיים בעוד מעשה שהיה בישיבה ,היו ב’ יריבים שממש
הראשון המוזכר במשנה ,מתפלל וטעה ,שהוא התפלל דרך מליצה על בני אדם פחותים לא סבלו זל”ז וא’ התבטא שרק יבואו לברר אצלי אראה
ועשה טעות ,לא אמר את המילים בצורה נכונה .ועל אשר אין לסמוך על דבריהם ,עכ”ז לו ...ואכן לא ארכו הימים ובררו אצלו והוא ניצל את
זה אכן מבואר ברש”י שיש סיבה לכך שתפילתו לא לשאול על האשה סמכינן עלייהו ההזדמנות עד תום ושפך עליו ‘חרון אפו עברה וזעם’.
תתקבל .והטעם ,כיוון שהוא לא קיים את ההלכה כי למיחש מיבעי ,ודייק מכאן ומה התפלא אותו א’ שלאחר תקופה זה שקילקל לו חזר
המבוארת ברמב”ם פרק ד’ הלכה י”ט שצריך להסדיר שהלך לעת צאת השואבות לשמוע לישיבה ‘חתן’ ולמרבה התדהמה עם אותה א’ שעבורה
תפילתו .ואם הוא לא יודע להתפלל בוודאי שצריך בררו אצלו .הוא לא נח ולא שקט וחזר למברר ושאל
מה ידברו אשה אל אחותה.
להסדיר תפילתו ולא לטעות .והציבור ששלחו ש”ץ היאך יתכן? ואז הוא קיבל תשובה מדהימה והיא שעל
עץ יוסף על המדרש
שטעה ,כנראה שעברו על ההלכה ברמב”ם פרק ח’ המדוברת אמרו גם דברים מעין אלו אז הוא הבין שזה
הלכה י”א שמשתדלים להיות שליח ציבור קולו ערב מתאים ‘כפפה ליד’ והציע זאת ...כמובן שכשההורים
ורגיל לקרוא ,דהיינו שהוא לא טועה .וכיוון שעברו על
והנה רבקה יוצאת בררו כבר הגיעו למי שהמליץ טוב...
דינים אלו זה סיבה שתפילתם לא תתקבל. רבקה ורחל ולאה ,כשנולדו היה והיינו שאף ועלינו מוטל להיזהר איך מה ולמי לומר
להם נשמות גדולות ועצומות ומכח בכפוף לדיני רכילות ולה”ר אך בסוף אף א’ לא יגרום
מאידך ברבי חנינא בן דוסא לא מדובר שטעה ,אלא
תוקף גודל נשמתם ידעו מאליהן לשידוך שיעלה או ירד כי צריך לדעת שבעצם כל
הנידון הוא האם תפילתו שגורה בפיו .דבוודאי שהיה שידוך בנוי על :מה’ יצא הדבר וממילא לא
דרך האמת והכירו ברוה”ק כבודו
אומר נכון את כל המילים ,רק השאלה היא האם הכוונה נוכל לדבר אליך רע או טוב.
זורמת והמילים זורמות או שכל רגע הוא צריך להיזכר
ית’ וידעו דרך אביהן שהוא מקולקל
מה המילה הבאה וכדומה .וזה אכן עניין אחר .ובאמת ונבדלו ממנו ...וכן היה אצל רבקה
הגמרא מחפשת מקור שיש סימן לכך שאם התפילה אע”ה מקודם שבא אליעזר ליקח
לא שגורה שזה סימן לא טוב” .מנא הני מילי? אמר רבי אותה וכן היה אצל רחל ולאה
יהושע בן לוי דאמר קרא בורא ניב שפתיים שלום שלום שע”י קדושת נשמתם זכו לרוה”ק המשך מעמ’ :1
לרחוק ולקרוב” .דהיינו שלפי הניב שפתיים ,אם נובעת מקטנותם וידעו באמיתות אלהותו חיוב גילוי על מום בשידוך
התפילה ,עפ”ז יודעים אם שלום או לא .ואם כן עדיין ית’ והיו נבדלים מדעתו של לבן
והנה לענין לאו דלא תעמוד לכאו”נ שאין חילוק בין
צריכים להבין איך המשנה מנתה את שני הדברים האלו אביהם ומאמונתו .אך כ”ז היה אם ידע הדבר מעצמו או שמע מאחרים ,כי ככל ששמע
יחד ,עניין הטעות שהוא סיבה ועניין השגורה בפיו בלבבם לא ידעו בהם אביהם ואמם. הדבר מאנשים נאמנים ואי”ז רק שמועה הפורחת
שהוא סימן. שו”ת רב פעלים ח”ד סו”י סי ז באויר ,מסתבר כי הגם שאעפ”כ אסור להאמין לכך
והנראה לומר בזה שהמשנה הביאה שני עניינים מחמת איסור קבלת לשה”ר כי אם לחוש לבד ,מ”מ כיון
המוכיחים שלא רק תוכן התפילה הוא דבר הנצרך גם לגמליך אשאב דלחוש מיבעי ,חיובא נמי איכא לגלות אוזן חבירו שידע
רבקה עשתה בחכמתה ולא לחודש לעצמו פן יפול בפח יקוש ,וככל שמחויב בדבר
והמתקבל ,אלא גם צורת התפילה איך היא ,יש לה ונמנע מלגלות עובר על לא תעמוד .ויסוד הדבר לכאו’
משמעות .בין אם זה נושא של טעות ,דאז זה ודאי נתנה הכד מידה כלל ותפסה יש ללמוד מהגמ’ נדה ס”א א’ מתוך שהיה לו לחוש
משמעותי שלא אמרו נכון את המילים ,וזה סיבה שלא הכד ברשותה ובידה והשקתה לעצת יוחנן בן קרח כו’ כאילו הרגן .והרא”ש שלהי פ”ט
תתקבל .ובין אם זה ונושא של שגורה ,דהוה סימן לאליעזר ולגמלים ,ושמעתי ע”ז דנדה העתיק לדינא דכל כענין זה יש לחוש ללישנא
שהתפילה לא מתקבלת .והכל הוא עניין אחד שגם ע”ד דרוש משמיה דזקני החת”ס בישא היכא שיכול לבוא לידי היזק לו או לאחרים אם
דברים צדדיים משפיעים על התפילה .ולכן המשנה זצ”ל לפי הגמ’ (ב”ב פז ):דאם שלח לא יחוש לו .וכן עי’ במעדני יו”ט שם דמיבעי לי’ לחוש
מונה את שני העניינים יחד כדי ללמד שבין אם מדובר שלא יבוא היזק לאחרים כמו שיש לו לחוש להיזק של
בנו אצל חנווני ונשבר הצלוחית עצמו ,וכלל גדול בתורה ואהבת לרעך כמוך ,ועובדא
בטעות שהיא סיבה ובין אם בשגירות לשון שהיא סימן, פטור החנווני אבל אם לקח מידו דגדליה העלה עליו הכתוב כאילו הרג לכל הנביאים
שניהם מוכיחים שדברים צדדיים משפיעים על קבלת הצלוחית החנווני חייב ,לכן רבקה ביד ישמעאל ,ואע”פ שה”ל לחוש לעצמו לא הזכיר
התפילה. שקטנה היתה באותה שעה לא הכתוב להא והזכיר שלא היה חש לאחרים ,עכ”ל .ומכ”ז
הרב ש .אליהו גרסטל נתנה הכד מידה כדי שלא יתחייב יש ללמוד שאף אילו לא ידע הדבר מעצמו אלא רק
אליעזר אם ישבר אח”כ. שמע מאחרים ,חייב לגלות אוזן חבירו לבל יכשל ,כיון
דלחוש מיבעי ,וכיון שמחויב לגלות ונמנע עובר בלאו
על קושיית הרב אלקנה גלעזר ,י”ל דכשתפילת רחב”ד שו”ת שבט סופר או”ח סי’ מ דלאו דלא תעמוד[ .ואמנם עי’ בהגה’ בבאמ”ח שמחלק
לא היתה שגורה בפיו ,הכיר שלא היתה לזה סיבה דלאו דלא תעמוד הוא רק כאשר נתברר לו שהוא אמת
טבעית ,אלא מאת ה’ להיות סימן -סיבה שלא תתקבל ואזי אפי’ שמע מאחרים עובר ,אך אם הי’ רק שמיעה
התפילה .ואת”ל שגם בלא תפילה זו יחיה ,לא היה בעלמא אף דיש לחוש אי”ז כי אם בגדר מצוה
הקב”ה מכשילו בפיו ,שהרי תפילותיו אהובות לפניו נושאי הגליונות הבאים אי"ה בעלמא ,אך לא קאי בלאו דלא תעמוד].
וע”ע בתשוה”נ ח”ו סי’ ש”א.
יתברך.
הרב יצחק ליסיצין תולדות -עשו שונא ליעקב
ויצא -תפילה בלשון ארמי
וישלח -דרכי שלום עם נכרי
ד”ת [עד 700מילים]
תרומות לעומקא דפרשה
לקביעת חברותא נא להתקשר יתקבלו בצירוף שם מלא
בנדרים פלוס – עומקא דפרשה
בדוא”לa740700@gmail.com :
[ 24שעות] לטל' 072-23456-13 באותו שבוע ,עד יום שלישי בלילה או בנדרים פון 03-76-30-585שלוחה 74
