gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נועם ורצון · Noyam Verutzoin — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: נועם ורצון · Noyam Verutzoin

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

נועם ורצון · Noyam Verutzoin — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ג׵יון‬ ‫נועם ורצון‬ ‫ג׵יון‬ ‫ורצון‬ ‫נועם‬ ‫חיי נח‬ ‫שרה‬ ‫נועם ורצון‬ ‫פט ‪-‬‬ ‫גליון‬ ‫צב ‪-‬‬ ‫ג׵יון‬ ‫גליון‬ ‫שיחות ומאמרים ממו"ר המשפיע‬ ‫הגה"ח הרב יוסף שיינברגר שליט"א‬ ‫ממו"ר המשפיע‬‫הצלחה‬‫שיחות ומאמרים‬ ‫שיחות ומאמרים ממו"ר המשפיע‬ ‫שליט"א‬ ‫הגה"ח הרב יוסף שיינברגר‬ ‫הגה"ח הרב יוסף שיינברגר שליט"א‬ ‫נועם השבת ‪ -‬כח ברכת מעין שבע‬ ‫פתח להם נועם ורצון‬ ‫לפתוח שערי רצונך‬ ‫שערים בתורת החסידות‬ ‫בהבנה בהירה ובנפש האדם‬ ‫©‬ ‫כל הזכיות שמורות‬ ‫מכון נועם ורצון‬ ‫רחוב רבי יהושע ‪ ,12‬בית שמש‬ ‫איימיל‪w5187272@gmail.com :‬‬ ‫להצלחת ידידנו עוז‬ ‫הרה"ח המפואר‬ ‫לקבלת גליונות באיימיל‬ ‫יעקב יואל אליעזר בן שפרינצא‬ ‫‪w5187272@gmail.com‬‬ ‫פערל ובני ביתו שיחיו‬ ‫ניתן לשמוע כל שיעורי הרב‬ ‫באתר קול הלשון‬ ‫מספר ישיר‬ ‫ארץ ישראל‪073.2951207 :‬‬ ‫ארצות הברית‪646.5134509 :‬‬ ‫בקול נועם ורצון‪718.4007221 :‬‬ ‫ובאתר תורה אני טיים‬ ‫עימוד‪:‬‬ ‫ש"ס ‪053.3177225 -‬‬ ‫עיצוב‪:‬‬ ‫לתרומות והנצחות נא לפנות לטלפון ‪0556781410‬‬ ‫אדרת ‪050.4107439 -‬‬ ‫כמו כן אפשר לתרום להוצאות הגליון בנדרים פלוס‬ ‫נועם ורצון ‪ -‬בית שמש (ע"ר)‬ ‫|א‬ ‫נועם ורצון הצלחה‬ ‫נועם ורצון הצלחה‬ ‫פרק א‬ ‫‪ òáè‬האדם שהוא רוצה להצליח בחיים‪ ,‬ומפחד מאוד להיות לא יוצלח – שלימזל‪,‬‬ ‫עושה כל מה שביכלתו לא להגיע למקום זה‪ ,‬אם הוא בעבודתו הרוחנית‪,‬‬ ‫אם זה בעבודה הגשמית‪ ,‬תחושת לא יוצלח הנחקק בנפש עלול לייאש את האדם‬ ‫מלהתקדם בחיים ולעשות המוטל עליו‪.‬‬ ‫הצלחה‬ ‫‪ íðîà‬יתכן שחוסר ידיעת משמעות 'הצלחה' עומד לו לרועץ‪ ,‬ועובד בכיון הלא נכון‪,‬‬ ‫מייסר עצמו לריק על לא עול בכפו על מר גורלו שנכנס לקהילת הלא יוצלחים‪,‬‬ ‫ומביט בקנאה על אלו ששפר גורלם להמנות על אלו החיים בעולם ההצלחות‪.‬‬ ‫‪ íâ‬אלו ששפר גורלם לחיות בעולם ההצלחות‪ ,‬באם מחוסרים ידיעה מהו הצלחה‬ ‫אמיתית‪ ,‬יתכן שרודפים הם לקבל קצת סיפוק ושמחת חיים מדומה‪ ,‬המשאיר‬ ‫את האדם לאחר זמן ריק מתוכן‪ ,‬ורדיפה אחר עוד ריגוש ועוד חויה רגעית המכסים‬ ‫על הצלחה אמיתית הנותנת לאדם תענוג וסיפוק וחיות פנימי‪ .‬ועל כן על האדם‬ ‫לברר לעצמו מהו 'הצלחה' בכלל‪ ,‬ומהו הקנה מידה שבה נמדד נקודת הצלחתו‬ ‫הפרטית‪ ,‬ומה נחשב להעדר ההצלחה‪.‬‬ ‫אנא ה' הצליחה נא‬ ‫‪ ùøåù‬לשון הצלחה בלשון הקודש הוא מלשון צלח שהגיע למקומו מבלי עיכוב‪,‬‬ ‫"צלח את הנהר"‪" ,‬דרך רשעים צלחה"‪" ,‬ותצלח עליו רוח ה'"‪ .‬היינו‪ ,‬שרצונו‬ ‫הפנימי והכוחות שהשקיע ברוחניות או בגשמיות באים לידי ביטוי בעולם המעשה‪,‬‬ ‫ורואה נגד עיניו פרי עמלו נגד עיניו‪ ,‬מהכח אל הפועל‪.‬‬ ‫פרק א‬ ‫ב|‬ ‫‪ úøãâä‬מושג הצלחה אמור ליישב דעתו של האדם‪ ,‬כי הפעולה לא בהכרח את‬ ‫התוצאה‪ ,‬ואין התוצאה מעידה על חכמתו ומעשיו של האדם‪ ,‬מכיון‬ ‫שהתוצאה היא רק ביד הקב"ה‪ ,‬ואינו תלוי במעשה האדם‪ ,‬על כן גם באם אינו‬ ‫מצליח בחיי המעשה אינו מורה על מהות נפשו של האדם‪ .‬על כן אנו אומרים‬ ‫בהלל "אנא ה' הצליחה נא"‪ .‬כי אין ההצלחה מנת חלקו של הנברא‪ ,‬כי אם של‬ ‫הקב"ה בכבודו ובעצמו‪.‬‬ ‫לא עליך המלאכה לגמור‬ ‫‪ ïëúé‬שני תלמידי חכמים המופלגים בתורה עם כשרונות נעלים‪ ,‬וכן ניחנו בכושר‬ ‫הסברה מעולה‪ ,‬ואחד מהם מאריך ימים על ממלכתו‪ ,‬אם כראש ישיבה או‬ ‫כרב וכדו'‪ ,‬והשני מתגלגל ממקום למקום ואין מלכותו צלחה‪ .‬ועל זה נאמר 'אפילו‬ ‫ספר תורה שבהיכל צריך מזל'‪.‬‬ ‫‪ ïëå‬בגשמיות רואים אנו שני בעלי עסק השווים בחכמתם ועושים אותם פעולות‬ ‫להצלחת עסקיהם‪ ,‬ואחד מצליח והשני לא‪ ,‬ובהכרח שהתוצאה של עמלם אינו‬ ‫משקף ערך נפשם וכשרונתם‪ ,‬ואין ההצלחה תלוי בהם כלל‪ ,‬כי אם בידי הקב"ה‪,‬‬ ‫שהוא המצליח דרכו של איש‪.‬‬ ‫‪ øåîà‬האדם לעשות חשבון פשוט באם היה מצליח בעסקו אזי היה שמח מכל‬ ‫תחבולתיו להתעשר‪ ,‬הרי גם אם לא עלה יפה בפועל ממש להתעשר הרי‬ ‫שסיפוקו מהרעיון שעלה במוחו אמור להביא לו סיפוק דוגמת חבירו שכן הצליח‪,‬‬ ‫כי בזה משתווה אליו‪ ,‬והתוצאה בפועל אינו תלוי בו‪ .‬ובל יפול נפשו שהוא לא‬ ‫יוצלח וביש מזל‪ ,‬כי 'לא עליך המלאכה לגמור' )אבות ב טז( ‪.à‬‬ ‫‪ ïëå‬הוא בתורה ועבודת ה' נקודת הצלחתו נמדד בעמל והיגיעה בהם ולא בתוצאה‪,‬‬ ‫היינו כמה דפים זוכר בעל פה וכמה מונח עומקי הסוגיא בראשו‪ ,‬כנאמר אין‬ ‫הקב"ה מונה דפים אלא שעות‪ ,‬גם רמת לימודו אינו נמדד אם הצליח למצוא משרה‬ ‫תורנית זו או אחרת‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫דולרים בשנה‪ ,‬כלא יוצלח‪ ,‬הגם שהלא שמח‬ ‫‪ à‬מה שאנו רגילים לקרוא הצלחה‪ ,‬היא רק‬ ‫בחלקו ומרגיש שהצליח בהעדר מושגים‬ ‫ביחס אל אחרים‪ ,‬ואינה מורה על הצלחה‬ ‫גדולים יותר‪ ,‬הרי שכל מהות ההצלחה היא‬ ‫אמיתית‪ ,‬שהרי אחד שמרוויח מליוני דולרים‬ ‫לפי ערך‪.‬‬ ‫בשנה מסתכל על זה שמרוויח כמה אלפי‬ ‫|ג‬ ‫נועם ורצון הצלחה‬ ‫הצלחה רוחנית‬ ‫‪ èøôðå‬יותר נקודה זו ברוחניות ובגשמיות‪ .‬המושג הצלחה בתורה ועבודה‪ ,‬פסולה‬ ‫היא‪ ,‬ומושללת היא מהיסוד‪ ,‬ואינם יכולים ללכת יחדיו עם דבקות בבורא‪,‬‬ ‫כאשר אדם עסוק בתורה ועבודה בכדי להצליח הרי שהעיקר נקודתו להצליח‬ ‫בחיים‪ ,‬לבנות לו קרירה ומעמד‪ ,‬ודומה זה לשאר הצלחות גשמיים‪ ,‬כי אינו רואה‬ ‫נגד עיניו התכלית והמטרה שבה‪.‬‬ ‫‪ äîùðä‬לא ירדה מרום מעלתה להתלבש בנפש בהמית וגוף גשמי בכדי להצליח‬ ‫בחיים‪ ,‬לא בתורה ולא בעבודה‪ ,‬כי אם להדבק בהקב"ה על ידי עבודה‬ ‫תמה בלימוד התורה וקיום מצוותיה‪ ,‬וכל זה כדי לחיות ביחוד עם הקב"ה כאן‬ ‫בעולם הגשמי‪ ,‬והם הכלים שעל ידם נדבק להקב"ה‪ ,‬וכמו כן להפוך את החושך‬ ‫של עולם הגשמי באור אלוקי על ידי התורה והמצוות‪ ,‬וכנאמר 'ואני לא נבראתי‬ ‫אלא לשמש את קוני'‪.‬‬ ‫הדרך לגדלות אמיתית‬ ‫‪ åîë‬כן אינו אמור לצמוח גדול הדור‪ ,‬ואינו אמור לעשות כל מה שביכלתו‬ ‫להתמנות לרב‪ ,‬כי אין זה המוטל עליו‪ ,‬ההצלחה בחיי המעשה הוא ביד ה'‬ ‫הבוחר תכליתה ויעודה של כל נשמה במקומה הנכון‪ .‬יתר על כן‪ ,‬אף אחד מגדולי‬ ‫הצדיקים בישראל לא עמל משך חייו לצמוח גדול או צדיק הדור‪ ,‬כי אם חיפשו‬ ‫בכל כוחם ויכולתם רק לעשות רצון קונם באמת ובתמים‪ ,‬ולא עמדו אם קנה מידה‬ ‫לראות אם נתקרבו כבר לדרגת צדיק או תלמיד חכם מופלג ‪ ,á‬גם ראו בתפקידם‬ ‫כמנהיגי הדור חלק מרצון ה' להנהיג את ישראל‪ ,‬מתוך ויתור על עליה במדרגתם‪,‬‬ ‫ולא כהצלחה אישית‪.‬‬ ‫‪ äçìöä‬רוחנית התלויה ביד האדם היא הפעולה ולא התוצאה‪ ,‬כאשר איש‬ ‫הישראלי משתדל ללמוד ולהתפלל ולהדבק בהקב"ה כפי יכולתו‪ ,‬גם אם‬ ‫לא ניחן בכח הזכרון אינו נופל ברוחו‪ ,‬כי יודע נאמנה שאין זה תפקידו להצליח‪,‬‬ ‫וכן משער בנפשו כמה כוחות נפש יש לו לשבת וללמוד ומוסיף עליהם כפי יכלתו‪,‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫תלמיד חכם לא יצליח‪ ,‬אלא כאשר אדם‬ ‫‪ á‬וכבר נשאל רבי גדליה נדל מתלמידי החזון‬ ‫לומד לשם לימוד הרי שמוצא את עצמו‬ ‫איש‪ ,‬מהו הדרך לצמוח תלמיד חכם‪ .‬וענה‪,‬‬ ‫תלמיד חכם‪ ,‬באופן של מציאה הבא בהיסח‬ ‫לומדים ולומדים וביום אחד מוצא את עצמו‬ ‫הדעת‪.‬‬ ‫תלמיד חכם‪ .‬פירוש אם אחד ילמד כדי להיות‬ ‫פרק א‬ ‫ד|‬ ‫עושה כל הנדרש להתבונן בתפילה ולעורר את לבו באהבה ויראה‪ ,‬ומכאן והילך‬ ‫לא אכפת לו אם היה תפילתו מוצלחת או לא‪ ,‬במילים אחרות‪ ,‬לגביו נקודת‬ ‫ההצלחה אם עשה המוטל עליו‪ ,‬והצלחה בעולם המעשה הוא ביד ה'‪ ,‬ובהכרח שגם‬ ‫אינו מודד הצלחתו ביחס לאחרים‪.‬‬ ‫שאיפה טהורה‬ ‫‪ ïåëð‬שצריך אדם להציב לפניו יעדים‪ ,‬לגמור מסכתות וכדו'‪ ,‬ומסלולי לימוד בש"ס‬ ‫ופוסקים‪ ,‬וכן להגביר את השאיפות לגדלות בתורה‪ ,‬אבל יראה זאת רק‬ ‫כאמצעי‪ ,‬כלי לנפש הבהמית להתקדם בלימודו‪ ,‬ולא כמטרה בפני עצמה‪ ,‬וכאשר‬ ‫רואה שאין השאיפה עולה בקנה אחד עם המציאות בל יפול ברוחו‪ ,‬כי הוא את‬ ‫שלו עשה‪ .‬משל למה הדבר דומה‪ ,‬לשעון האמור לשמש את האדם כדי לכלכל‬ ‫סדר יומו‪ ,‬אמנם אינו אמור לחיות עבור השעון‪ ,‬כי אינו אלא כלי עזר‪.‬‬ ‫וכל אשר יעשה יצליח‬ ‫‪ íâ‬בעיסוקו בעולם הגשמי‪ ,‬עליו להשתדל לעשות הכל שהעסק יעלה יפה‪,‬‬ ‫להתייעץ אם אנשים הנכונים‪ ,‬ובל יתעצל מלעשות המוטל עליו‪ ,‬וגם במקרה‬ ‫של הפסד אינו מאבד את ערכו העצמי‪.‬‬ ‫‪ íâ‬בשאר הלכי חייו אמור להשתמש עם הקנה מידה הנכונה של הצלחה‪ ,‬כאשר‬ ‫רואה שאחד מבניו אינו מצליח בלימודו אינו נופל לעצבות רוח‪ ,‬ילדיו לא נועדו‬ ‫להיות חלק מהצלחתו בחיים‪ ,‬אין הם אלא כפקדונות שניתן לו מן השמים‪ ,‬על כן‬ ‫עושה כל מה שבידו להועיל להם לעלות על דרך המלך‪ ,‬וממשיך לחיות בשמחת‬ ‫חיים ובדבקות בקונו‪.‬‬ ‫‪ íâ‬דעתו אינה נחלשת כאשר רואה שידוכים המוצלחים שעושה חבירו‪ ,‬יודע הוא‬ ‫כי כל מה שנקרא מוצלח‪ ,‬אינו אלא הבל ורעות רוח‪ ,‬ולא כל מה שנראה נוצץ‬ ‫מבחוץ אמור להוריד ערכו העצמי‪ ,‬נגד עיניו עומד רק טובת בניו ובנותיו שיקבלו‬ ‫את זיווגם המתאים להם‪ ,‬ואינו נופל בפח יוקשים של עולם ההצלחות המדומה‪.‬‬ ‫‪ åììë‬של דבר אדם העושה המוטל עליו אם בלימוד התורה אם בעסק הפרנסה‬ ‫ובשאר הלכי חייו להצלחה ייחשב‪ ,‬גם אם לא מעלה במצודתו כלום‪ ,‬כי הוא‬ ‫את שלו עשה‪ ,‬והשאר יצפה לישועת ה'‪.‬‬ ‫|ה‬ ‫נועם ורצון הצלחה‬ ‫"מצליח דרכי"‬ ‫‪ ãåñé‬זה רואים אנו בתורה הק'‪ ,‬תורת אמת תורת חיים‪ ,‬הקובעת מהות ההצלחה‪,‬‬ ‫ועל פיה אנו צריכים להתאים רגשותינו ומחשבתינו‪.‬‬ ‫‪ à"øâä‬מווילנא ורבי צדוק הכהן מלובלין מלמדים אותנו כלל גדול בתורה‪ ,‬כי‬ ‫משמעותה של כל תיבה בלשון הקודש מושרשת היא בפרשה הראשונה‬ ‫שהיא מוזכרת‪ .‬המקום הראשון בתורה שמוזכר בה תיבת 'הצלחה'‪ ,‬הוא בפרשת חיי‬ ‫שרה‪ ,‬כאשר אליעזר עבד אברהם הולך לחפש שידוך ליצחק בן אדונו אברהם‪,‬‬ ‫כנאמר )בראשית כד מב( "אם ישך נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה"‪.‬‬ ‫קשה זיווגו של אדם‬ ‫‪ àìå‬בכדי נכתבה ראשונה בתורה בפרשת זיווגו של יצחק‪ ,‬הגם שכל דבר הוא ביד‬ ‫ה' 'שהוא עושה ויעשה לכל המעשים'‪ ,‬מכל מקום ניכר יותר לעינינו השגחתו‬ ‫הפרטית בזיווגו של אדם‪ ,‬כדברי המדרש תנחומא )כי תשא פרק ה( שלאחר בריאת‬ ‫העולם עיסוקו של הקב"ה לזווג זיווגים ‪ .â‬היינו‪ ,‬שדבר זה אינו כלל ביד האדם‪ ,‬ועל‬ ‫כן אינו מלובש כל כך בדרכי הטבע‪ ,‬וכן איתא בגמרא )סנהדרין כב‪' (.‬קשה זיווגו של‬ ‫אדם כקריעת ים סוף'‪ ,‬וכי יש דבר הקשה להקב"ה הבורא הכל יש מאין‪ ,‬אלא‬ ‫הכוונה שדבר זה אינו מלובש בטבע שעל ידם מנהיג הקב"ה את עולמו‪ ,‬ועל כן‬ ‫ניכר בהם יותר יד ה'‪.‬‬ ‫‪ åâååéæ‬של האדם הוא הדבר הכי נחוץ להצלחת האדם במשך חייו עלי אדמות‪,‬‬ ‫עמה אמור לחלוק יחד כל חייו‪ ,‬חוסר הצלחה בענין זה עלול לשנות את‬ ‫חייו מהקצה אל הקצה‪ ,‬וראה זה פלא דווקא בענין נעלה זה השתדלותו של האדם‬ ‫היא כמעט אפסית‪ ,‬ואמור להשליך את יהבו על ה'‪ ,‬וה' הוא המצליח דרכו‪ ,‬על‬ ‫האדם לעשות המוטל עליו‪ ,‬לברר אם זה זיווגו המתאים‪ ,‬אמנם ההצלחה היא מן‬ ‫השמים‪ ,‬כנאמר "מצליח דרכי"‪.‬‬ ‫מעשה אבות סימן לבנים‬ ‫‪ äàøé‬כן מהשידוך הראשון שנכתב בתורה‪ .‬יצחק אבינו בנו יחידו של אברהם אבינו‬ ‫נולד כאשר אברהם אביו בן מאה שנה‪ ,‬אמור הוא להמשיך מורשת אביו‬ ‫הערות וציונים‬ ‫‪ (ë‬כי ששת ימים עשה ה' אמרה לו ומן אותו‬ ‫‪ â‬לשון המדרש‪ :‬מטרונה אחת שאלה את רבי‬ ‫שעה מה עושה בכל יום אמר לה מזווג זיווגים‬ ‫יוסי בר חלפתא לכמה ימים ברא הקב"ה‬ ‫ומעשיר לזה ומוריש‪.‬‬ ‫את עולמו אמר לה לששה ימים שנאמר )‪úåîù‬‬ ‫פרק א‬ ‫ו|‬ ‫בהפצת האמונה עלי תבל‪ ,‬וכן להמשיך שושלת היוחסין בבנין עם ישראל‪ ,‬לכאורה‬ ‫אמור הוא להתעסק במו ידיו בזיווגו דוגמת אביו ובנו יעקב‪ ,‬או לכל הפחות על‬ ‫אברהם אבינו היה מוטל להתעסק בענין גורלי זה‪ ,‬עם כל זאת אברהם אבינו מושך‬ ‫ידו מעסק זיווגו של בנו יחידו‪ ,‬ומוסר זאת לאליעזר עבדו הנאמן‪.‬‬ ‫‪ àîù‬תאמר שאברהם אבינו היה זקן ובא בימים‪ ,‬והיה קשה עליו טלטולי הדרכים‬ ‫מבאר שבע עד ארם נהריים‪ ,‬זה אינו‪ ,‬מלבד זאת שלא היה מתעצל בענין‬ ‫נחוץ כל כך‪ ,‬הרי לאליעזר עבדו קפצה הדרך בזכותו‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה שהדרך‬ ‫היתה קופצת לו‪ .‬אלא מסר ענין זה להקב"ה‪ ,‬ומכל מקום לא פטר עצמו מענין‬ ‫ההשתדלות ומסר שליחות זו לאליעזר‪.‬‬ ‫‪ íâ‬אליעזר עבדו הנאמן שנבחר למשימה כבירה זו אמור היה לבוא לארם נהריים‬ ‫ולחקור ולדרוש בין יושבי המקום מי הם המשפחות המיוחסות בעיר זו‪ ,‬ומי‬ ‫היא הכלה כלילת המעלות המתאימה ליצחק אבינו‪ ,‬והנה לא זו בלבד שאליעזר‬ ‫עבד אברהם אינו הולך לחקור ולדרוש בין יושבי המקום‪ ,‬אלא אינו עושה המנימום‬ ‫עבור זה‪ ,‬כי אם נעמד על עין המים ועושה לעצמו סימן מי היא המיועדת ליצחק‪,‬‬ ‫ומבקש מהקב"ה שיצליח דרכו‪ ,‬גם הוא מוסר שליחותו על הקב"ה‪ ,‬וגם הוא אינו‬ ‫פוטר עצמו לגמרי כי אם עושה לעצמו סימן כל שהוא‪ ,‬ואכן הקב"ה מראה לו‬ ‫סימן שרבקה היא זו המיועדת ליצחק אבינו‪.‬‬ ‫‪ ïàëî‬אנו למדים כי שורש ומהות ההצלחה שנכתב בזיווגו של יצחק נתונה היא‬ ‫רק ביד ה'‪ ,‬ואינו תלוי ביד האדם‪ ,‬ולו בדבר הכי הכרחי לחיי האדם בבחירת‬ ‫בת זוגו‪ ,‬ועל כן שורש תיבת הצלחה נכתבה בפרשה זו‪.‬‬ ‫שידוך מן השמים‬ ‫‪ ïåéë‬שנגענו על קצה המזלג בשורש מושג הצלחה שנכתבה בענין הזיווג‪ ,‬נרחיב‬ ‫בו קצת את הדיבור‪ .‬לאמיתו של דבר לא יתכן לבחור זיווג בכוחות עצמו‪,‬‬ ‫גם השכל האנושי אינו יכול לשמש ככלי מועיל לברר את מקחו‪ ,‬שהרי רוב הדברים‬ ‫הכי נחוצים לשלימות הזיווג אינו ניתן לברר בכח אנושי‪ ,‬כי אם המעט‪ ,‬וגם הם‬ ‫לדברים צדדים ושוליים יחשבו‪.‬‬ ‫‪ ,àîâåãì‬אחד המחפש זיווג לבתו כלילת המעלות‪ ,‬וחוקר ודורש על טיבו של‬ ‫הבחור‪ ,‬מידת היראת שמים שבו‪ ,‬וכן רמת כשרונתיו וחשקו בתורה‪,‬‬ ‫ובשאר מידות ודרך ארץ‪ ,‬עושה כל מה שביכלתו לקבל תמונה נכונה על המיועד‬ ‫|ז‬ ‫נועם ורצון הצלחה‬ ‫להיות חתנו‪ ,‬ואכן שומע מכל הצדדים שלפניו עומד בחור כליל המעלות‪ ,‬אתרוג‬ ‫נקי בלי שום פגם כלל‪ ,‬ואץ לו הדרך לסגור את השידוך במהרה פן יקדימנו אחר‪,‬‬ ‫אמנם ברגע אחרון פוגש הוא ביהודי בעל רוח הקודש אמיתי המגלה לפניו שעל‬ ‫בחור זה נגזר מן השמים קיצור ימים‪ ,‬או שאינו רואה המשך דורות מזיווג זה וכדו'‪,‬‬ ‫ללא שום ספק ימשוך תיכף את ידו מהצעה זו‪ ,‬למרות כל מעלתיו של הבחור‪,‬‬ ‫שכל אלו נחשבים כענינים צדדים לעצם הזיווג‪.‬‬ ‫מושיב יחידים ביתה‬ ‫‪ éøä‬שרוב הדברים הנחוצים ביותר להצלחת הזיווג אינו תלוי בידו‪ ,‬כי אם הדברים‬ ‫הפעוטים שאינו מפריע בדרך כלל לעצם הזיווג‪ .‬על כן עמוד והתבונן באם‬ ‫הדברים הקרטיים ביותר אמור אתה לסמוך על הקב"ה‪ ,‬עם כן סמוך לגמרי עליו‬ ‫ית'‪ ,‬אין זה אומר שאינך צריך לעשות את השתדלות הנכונה‪ ,‬מכל מקום ידוע תדע‬ ‫שהזיווג אינו בשליטתך‪ ,‬והנך אלא כעומד מן הצד‪ ,‬וכמו כן אל יתייסר איש לאחר‬ ‫שעשה שידוך לאחד מילידיו שהוא אשם בהטלת בנו יקירו בפח יוקשים‪ ,‬כי אין‬ ‫אנו יודעים כלל החשבונות בענין זה‪.‬‬ ‫יוציא את עצמו מהכלל גם השידוך שלו הוא מן השמים‪ ,‬וכדברי המהר"ל )באר‬ ‫‪ìòå‬‬ ‫הגולה – באר הרביעי( שכוונת חז"ל שהקב"ה מזווג זיווגים הכוונה גם על זיווגים‬ ‫הקיימים שאינם יכולים להתקיים בדרך הטבע כי אם ביד ה' ‪ .ã‬אזי למרות כל‬ ‫החסרונות שהוא רואה בבת זוגו ידע נאמנה שרק עימה היה יכול לצלוח את חייו‬ ‫כראוי כשליחות הניתן לו מן השמים‪.‬‬ ‫‪ íöòá‬כל חיי האדם הוא נקודת הזיווג‪ ,‬כפי שאנו אומרים בכל יום לשם יחוד‬ ‫קוב"ה ושכינתא‪ ,‬ועל כן כל חיי האדם תלויים ביד הקב"ה‪ ,‬אמור לעשות‬ ‫המוטל עליו‪ ,‬אמנם ההצלחה היא ביד ה'‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫הבריאה בודאי אינו נחשב דבר חדש כי העולם‬ ‫‪ ã‬ראה לשונו‪ :‬ועל זה אמר שהוא מזווג‬ ‫כמנהגו נוהג ואין חדש‪ .‬אבל מה שמחבר את‬ ‫זיווגים‪ ,‬וביאור ענין זה כי כמו שהש"י היה‬ ‫האדם הפרטי זה לאשה פרטית זאת‪ ,‬הוא‬ ‫מזווג את חוה לאדם‪ ,‬כך הוא מזווג בכל יום‬ ‫בודאי דבר חדש‪ ,‬שהרי צריך לחבר לכל אחד‬ ‫את זיווג איש עם אשתו‪ ,‬וכל זיווג הוא מעשה‬ ‫ואחד זיווג מיוחד כפי מה שראוי החבור ביחד‪.‬‬ ‫חדש שאינו כמו בריאת האדם עצמו‪ ,‬כי‬ ‫פרק ב‬ ‫ח|‬ ‫פרק ב‬ ‫‪ ïåéë‬שעסוקים אנו בעניני הצלחה נרחיב בה הדיבור ליישב דעתו של האדם‪ ,‬ולהפיג‬ ‫מאיתו נמיכות רוח אשר לא זכה להיכנס לעולם ההצלחות המדומה‪.‬‬ ‫עולם הצלחות‬ ‫‪ íìåò‬ההצלחות נוצץ מאוד‪ ,‬ומטריד דעתם ונפשם של רוב בני אדם‪ ,‬כל אחד חפץ‬ ‫לקבל כרטיס הזהב לעולם ההצלחות‪ ,‬שם מסתובבים אנשים המוצלחים‪,‬‬ ‫בדרך כלל דעתם של אלו נשמע ברמה בכל קבוצה המתגודדת בבית הכנסת‪,‬‬ ‫מוקפים הם עם חברים מכל צד‪ ,‬על פי רוב זכו גם לשתי שולחנות‪ ,‬הם אלו‬ ‫העושים שידוכים מוצלחים עם המשפחות המיוחסות בישראל‪ ,‬מפעם לפעם נראה‬ ‫דמותם במסיבות פאר שעושים רק לאנשי סגולה שנבחרו בקפידה‪ ,‬ועל פניהם נסוך‬ ‫קורת רוח וחיוך מיוחד שניתן רק לאנשי הגן עדן‪ ,‬אצלם אין בדרך כלל בעיות‬ ‫שלום בית או העדר נחת מילדיהם‪ ,‬וחייהם הם כמישור‪ ,‬שאר אנשים חשים‬ ‫מושפלים כנגדם‪ ,‬כזבוב נגד הארי‪.‬‬ ‫÷‪ äàð‬סמויה מקננת בליבו לאנשי הצלחה‪ ,‬כי אצלו הכל להיפך‪ ,‬בנפשו יביא לחמו‪,‬‬ ‫בפני כורח הסיבות נאלץ לעבוד בעבודה בזויה שאינו מכבדת אותו יתר על‬ ‫המידה‪ ,‬גם אינו בולט בכשרונתיו‪ ,‬עם כבר עלה איזה שהוא דבר חכמה במוחו‬ ‫צריך להגביר את קולו בכדי שחבריו ישמעו את דבריו‪ ,‬ובל יחשבו אותו לשוטה‬ ‫העיר‪ ,‬גם בהגיע את דודים בעונת השידוכים לצאציו היקרים‪ ,‬טופח על פניו מעמדו‬ ‫הנחות‪ ,‬בשמוע בזה אחר זה תשובות מתחמקות של השדכנים‪ ,‬שהצד השוה שבהם‪,‬‬ ‫'לא'‪ ,‬עם אלף רבתי‪ ,‬ומסתובבים עם חלישות הדעת וכאב לב על מר גורלם‪.‬‬ ‫למה תתראו‬ ‫‪ ìëì‬יהודי מגיע כל טוב שבעולם‪ ,‬שהרי בשבילו נברא העולם‪ ,‬ולא באנו בשורות‬ ‫הבאות לחזק אותו מר לב שלכל אחד יש בעיות אחרות שאינו נראה לעין‪,‬‬ ‫כי צרת רבים נחמת טפשים‪ ,‬וכמו כן לא באנו לומר שאי אפשר לקבל בזה העולם‬ ‫כל שפע ברכת השם‪ ,‬כי יהודי הוא בן של מלך וכל טוב שבעולם מגיע לו ביושר‪,‬‬ ‫|ט‬ ‫נועם ורצון הצלחה‬ ‫כי אם באנו להכניס בגבולות הנכונים צורת חייו של היהודי הנאמן להקב"ה‪ .‬כמו‬ ‫כן אין מטרתינו להכליל את כל אחד המצליח בחיים‪ ,‬כי אם באנו להסיר את‬ ‫המסכה המזויפת הנקרא עולם ההצלחות‪ ,‬שרק מרחוק נראה כנוצץ‪ ,‬וכל כמה‬ ‫שמתקרבים אל עולם זה רואים שהם נודות נפוחים‪ ,‬ואין בהם כלום‪ ,‬נטולים הם‬ ‫משמחת חיים‪ ,‬ויתכן ביניהם כאלו המנסים בכל כוחם שלכל הפחות כלפי חוץ יעשו‬ ‫רושם טוב‪ ,‬למען יעלה קרנם בעיני בני אדם‪ ,‬ומשתמשים עם המסכה הנקרא עולם‬ ‫ההצלחות להסתיר את החלל הריק בפנימיות נפשם‪.‬‬ ‫‪ ììë‬זה נקוט בידך שאדם המדבר מעצמו יתר על המידה‪ ,‬או שמפגין כלפי חוץ‬ ‫רום ערכו ומעלתו‪ ,‬בידוע שהוא מחוסר חיות פנימית ובלבו חלל ריק‪ ,‬ועל‬ ‫כן מנסה לשאוב קצת סיפוק ושמחת חיים מהזולת‪ ,‬נפשו מתמלא תענוג כאשר‬ ‫אחרים מחשיבים אותו‪ ,‬כי חסר לו ערך עצמי אם ברוחניות אם בגשמיות‪ ,‬היסוד‬ ‫של עולם הצלחות המדומה הוא שמודד עצמו עם הזולת‪ ,‬זהו סימן מובהק לנטול‬ ‫חיים פנימים וסיפוק עצמי‪ ,‬והחסר בערך עצמי‪ ,‬ועל כן טרם חפץ האדם להיכנס‬ ‫לעולם זה יעשה חשבון בנפשו אם חפץ הוא בחיים כאלו‪ ,‬להיות נצרך אל הבריות‪,‬‬ ‫ולקבל מהם מזון שלוש סעודת כדי קיומו ‪.ä‬‬ ‫ערך עצמי‬ ‫‪ äçìöä‬אמיתית בחיים הוא כאשר לאדם יש ערך עצמי‪ ,‬אינו מודד הצלחותיו כלל‬ ‫עם השני ובפרט עם עולם ההצלחות‪ ,‬אלא שמח בחלקו‪ ,‬שואב חיותו‬ ‫הערות וציונים‬ ‫חלישות הדעת מיותרת‪ .‬בזמנינו אנו מפאת‬ ‫‪ ä‬כיון בעולם הצלחות אנו עסוקים נוסיף‬ ‫התפשטות יכולת הטכנולגיה‪ ,‬הרי שבעצם כל‬ ‫קצת נופך להמעיט את חלישות הדעת‬ ‫העולם משמש ככפר גלובלי קטן‪ ,‬כמו כן‬ ‫העוטף את האדם כאשר הוא מעלעל‬ ‫נתרבו ב"ה קהילות הקודש ושאר מעמדים‬ ‫בחוברות היוצאים בסוף השבוע עם תמונות‬ ‫נכבדים‪ ,‬לאמיתן של דברים אין כל קהילה‬ ‫מרהיבות של בעלי הצלחה‪ ,‬רואה הוא‬ ‫עושה כל שבוע מעמד מרשים המעורר‬ ‫מסיבות ומעמדים המתקיימים ברחבי תבל‪,‬‬ ‫התפעלות‪ ,‬כי אם אחת לשנה‪ ,‬אלא מפני‬ ‫ומרגיש שכל העולם מלא חיות‪ ,‬ורק הוא יושב‬ ‫שרבו ב"ה קהילות הקודש הרי שבשבוע אחד‬ ‫לו מצטנף בפינתו‪ ,‬ואין הוא מאלו ששפר‬ ‫יתכן כעשרים או שלושים מעמדים כאלו‬ ‫גורלם להימצא בכל אירועים אלו‪ ,‬שרק בעלי‬ ‫הבאים ומתקבצים לפונדק אחד באחד‬ ‫כרטיסים של עולם ההצלחות נהנים מהם‪.‬‬ ‫מגליונות אלו‪ ,‬על כן תנוח דעתם של אלו‪,‬‬ ‫שהרי גם לו יש איזה שהיא מסיבה אחת‬ ‫‪ ãáìî‬שלא זה אמור להיות אוות נפשו של‬ ‫בשנה‪ ,‬ואינו שונה מכולם‪.‬‬ ‫איש הישראלי וכנ"ל‪ ,‬הרי שגם זה‬ ‫פרק ב‬ ‫י|‬ ‫מעבודת קונו בינו לבין עצמו‪ ,‬מתנהג בטבעיות ומחפש חברים אמיתיים שאינו צריך‬ ‫להתאמץ יתר על המידה להראות רוב עושרו וכשרנותיו‪ ,‬שלם הוא עם עצמו וחי‬ ‫חיים פנימיים‪ ,‬רואה נחת מהשידוכים שעשה הקב"ה לבניו‪ ,‬ושם דגש על העיקר‬ ‫שצאציו חיים באהבה ואחוה ושלום ורעות‪ ,‬ולא על הטפל שכל הרחוב ידבר‬ ‫מהשידוך המוצלח שעשה‪ ,‬יודע הוא בעומק נפשו ששמחת חיים לא קונים ממעמד‬ ‫נכבד ורוב חברים‪ ,‬כי אם כאשר יש נקודה פנימית בינו לבין קונו‪ ,‬מנסה לעשות‬ ‫כל מה שביכלתו הן בעניניו הרוחניים והן בעניניו הגשמיים ועיניו לשמים שיצליח‬ ‫ה' דרכו‪.‬‬ ‫| יא‬ ‫נועם השבת כח ברכת מעין שבע‬ ‫נועם השבת כח ברכת מעין שבע‬ ‫פרק א‬ ‫‪ øçàì‬אמירת ויכולו אומרים 'ברכה מעין שבע'‪ ,‬שהוא תמצית שבע הברכות של‬ ‫תפילת ערבית של שבת‪ .‬והטעם‪ ,‬כי בזמן התנאים העם שבשדות התפללו‬ ‫ערבית בימות החול בבתיהם‪ ,‬ורק בשבת היו באים לעיר להתפלל‪ ,‬ובזמנם היו‬ ‫המזיקים מצויים בשדות בלילה‪ ,‬ועל כן חששו שמה ימהרו את התפילה והמאחרים‬ ‫לבוא לבית הכנסת יצטרכו לחזור לבתיהם יחידים‪ ,‬ועל כן האריכו את התפילה‬ ‫שכולם יגמרו בשוה וכך יוכלו לחזור לבתיהם ביחד כי אין המזיקים שולטים אלא‬ ‫על יחיד‪.‬‬ ‫לפניו נעבוד ביראה ופחד‬ ‫‪ äøæçá‬זו יש נקודות שלא נכתבו בנוסח תפילת ערבית בשבת‪ ,‬וכל תיבה מוסיפה‬ ‫גוון נוסף בקדושת השבת‪ .‬במאמר זה נתמקד רק על קטע התפילה שאנו‬ ‫אומרים 'לפניו נעבוד ביראה ופחד'‪ ,‬שזהו נקודת התמצית של ברכת 'רצה' הסובב‬ ‫על נקודת העבודה שהיה בבית המקדש‪.‬‬ ‫‪ äøåàëìå‬צריך ביאור שבברכת רצה אינו מוזכר כלל העבודה 'ביראה ופחד'‪,‬‬ ‫וכן בברכת מעין שבע לא מוזכר כלל עיקר ברכת רצה על 'עבודת‬ ‫בית המקדש'‪.‬‬ ‫‪ íâ‬יש לעיין מדוע בליל שבת מודגש ענין היראה והפחד‪ ,‬והרי יום השבת הוא יום‬ ‫של עונג ואהבה‪ ,‬וכיצד ילכו יחדיו היראה והפחד עם האהבה והתענוג של שבת‪.‬‬ ‫יראת השם טהורה‬ ‫‪ ïáåéå‬בהקדם שורש ענין היראה והפחד‪ ,‬בדורנו נרתעים בני אדם ממושג היראה‬ ‫בחשבם שהכוונה על יראת העונש והפחד מהם‪ ,‬ועל כן נמשכים יותר לדרך‬ ‫אהבה‪ ,‬הגורם למשיכת הלב וחיבור להקב"ה‪.‬‬ ‫פרק א‬ ‫יב |‬ ‫‪ íðîà‬טעות הוא בידם‪ ,‬כי שורש מידת היראה אינה יראת העונש‪ ,‬כי הרי מידת‬ ‫היראה היא גוון של קשר נפשי כשאר המידות‪ ,‬ויראת העונש אינו מורה‬ ‫כלל על קשר וחיבור‪ ,‬כי אם שקוע בעצמו בל יבוא עליו יסורים ‪.à‬‬ ‫‪ úåòîùî‬מידת היראה הוא ערכה )רעספעקט( לגדולתו של הקב"ה‪ ,‬מכיר הוא בגדולת‬ ‫הבורא ורוממותו‪ ,‬ומחמת כן נרתע לאחוריו ומתבטל אליו בתכלית ‪.á‬‬ ‫שלא נהגו כבוד זה בזה‬ ‫‪ .øåàéá‬מידת היראה נעלה היא במידת מה על מידת אהבה‪ ,‬בין בקשר עם קרוביו‪,‬‬ ‫בין עבודה בינו לבין קונו‪ ,‬קשר הבנוי רק על מידת אהבה לא יחזיק זמן‬ ‫רב‪ ,‬כי סוף כל סוף שקוע הוא בעצמו‪ ,‬כלשון הבעל התניא יש מי שאוהב ‪ ,â‬אמנם‬ ‫כאשר אהבתו מבוססת גם על מידת היראה‪ ,‬היינו כבוד וערכה לחבירו מפני מעלתו‬ ‫המיוחדת שבו‪ ,‬ומתבטל אליו בנקודה זו הרי שאהבתו תתקיים‪.‬‬ ‫‪ äéàø‬לדבר מתלמידי רבי עקיבה שמתו מפני 'שלא נהגו כבוד זה בזה'‪ ,‬מפני שלא‬ ‫אהבו זה את זה לא כתיב‪ ,‬שהרי היה תלמידי רבי עקיבה שלימד כלל גדול‬ ‫בתורה "ואהבת לרעך כמוך"‪ ,‬ובהכרח שהיה שורר בהם מידת אהבה‪ ,‬אלא שלא‬ ‫העריכו אחד את השני‪ ,‬ועל כן נאמר 'שלא נהגו כבוד זה בזה'‪ ,‬כי אהבה בלא יראה‬ ‫אינו מתקיים‪.‬‬ ‫יראה – ראיה‬ ‫‪ äàøé‬מלשון ראיה ‪ ,ã‬ראיית הזולת מעלתו ורוממותו‪ ,‬הוא הנותן כח לצאת מעצמו‬ ‫ולראות מעלת חבירו מבלי השאלה מה יש לי מזה‪ ,‬אלא רואה את הענין‬ ‫הערות וציונים‬ ‫‪ á‬ראה בהרחבה משמעות מידת היראה בספר‬ ‫‪ à‬ראה של"ה הקדוש )‪éùéìù øîàî ¯ úåøîàî äøùò‬‬ ‫נועם ורצון מאמר יראת ה' טהורה‪.‬‬ ‫‪ :(ãö úåà‬והנה העבודה על זו הדרך‪ ,‬עם‬ ‫שהיא טובה מאד‪ ,‬שהרי זה נזהר ושומר עצמו‬ ‫‪ â‬ראה תורה אור )‪ :(øúñà úìâî‬כי האהבה הוא‬ ‫מעשות כל רע‪ ,‬למען לא יטמא את עצמו‬ ‫עדיין בחינת יש ודבר מה‪ ,‬כי יש מי שאוהב‬ ‫ותגיע טומאתו אל מקדש הקדש‪ ,‬אינה עבודה‬ ‫עכ"פ‪ .‬אבל בחינת יראה ופחד אינו במהותו‬ ‫ולא יראה שלמה‪ .‬כי זה אינו ירא כי אם את‬ ‫כלל‪ ,‬כי נתבטל ממציאותו‪.‬‬ ‫עצמו‪ ,‬ושנינו )‪' (â"î à"ô úåáà‬ויהי מורא שמים‬ ‫‪ ã‬ראה תולדות יעקב יוסף )‪ :(âé úåà ú÷ç‬תיבות‬ ‫עליכם'‪ ,‬שיובן ממנו לא מורא עצמכם‪ ,‬והירא‬ ‫יראה וראיה אותיות דדין כמו דדין‪ .‬כי מי‬ ‫ועובד על הדרך שאמרנו‪ ,‬אינו ירא כי אם את‬ ‫שיש לו ראיה לראות בעין שכלו רוממותו ית'‪,‬‬ ‫עצמו‪ ,‬שלא יענש בעונשים ההם אשר יתחייבו‬ ‫אז יש לו יראה‪.‬‬ ‫אל הנפש בעברו עליהם‪.‬‬ ‫| יג‬ ‫נועם השבת כח ברכת מעין שבע‬ ‫כמו שהוא‪ ,‬שונה היא מידת האהבה שהיא תלוי בהגבלת גדרי לבו והכרת הזולת‬ ‫לפי ערך מדותיו‪ ,‬ולא כפי ערך האמיתי של חבירו‪.‬‬ ‫‪ ïëå‬הוא בקשר בין הישראל להקב"ה מתחילה אמור לעורר יראתו מהקב"ה היינו‬ ‫שיתבונן בגדולתו ורוממותו של הקב"ה‪ ,‬וזה יעורר בו מידת יראת הרוממות‬ ‫להתבטל אליו לגמרי‪ ,‬ורק לאחר מכן יתעורר בו מידת האהבה לדבוק בה' לפי‬ ‫גדרי לבו שהיא מידת האהבה‪.‬‬ ‫ביראה ופחד‬ ‫‪ äàøéä‬הוא יותר בחלק המוח‪ ,‬והפחד הוא בהרגשת הלב‪ ,‬הפחד מהקב"ה הוא לא‬ ‫מעונש‪ ,‬אלא כי מחמת גודל היראה שאנו משיגים שהוא נעלה יותר מערך‬ ‫שכלנו‪ ,‬ואין אנו יכולים להשיגו‪ ,‬אזי מתעורר תחושת הפחד מהבלתי נודע‪] ,‬פחד‬ ‫מות מבטא שורש הפחד מהבלתי נודע[‪ ,‬כמו כן כאשר אנו משיגים גדולת הקב"ה‬ ‫מתעורר בנו פחד כיצד להידבק בו‪ ,‬דוגמת העמידה לפני צדיק הדור שהלב מתמלא‬ ‫בפחד כיצד להתייחס אליו‪ ,‬ורק לאחר שחוזר קצת לעצמו נתעורר לבו לשמש את‬ ‫הצדיק על פי גדרי כוחותיו שזהו מידת אהבה ‪.ä‬‬ ‫בהר ה' יראה‬ ‫‪ ïîæá‬שבית המקדש היה קיים עיקר עבודת בני ישראל היה במידת היראה‪ ,‬מפני‬ ‫שכבוד ה' היה בהתגלות בעולם בבית המקדש‪ ,‬ומשם נמשך הארתה בנפשות‬ ‫ישראל‪ ,‬כאשר מאיר אור ה' מלמעלה הנעלה מגדרי השגת בר אנוש מוליד תנועת‬ ‫בנפש תנועת ביטול‪ ,‬שהוא ענין היראה כנאמר 'במורא גדול זו גילוי שכינה'‪ ,‬מה‬ ‫שאין כן בזמן הגלות שנסתר כבוד ה'‪ ,‬הרי העבודה מאהבה היא הרצויה יותר‪ ,‬כי‬ ‫לכל הפחות יתעורר האדם לפי גדרי לבו‪ ,‬מכל מקום גם אז אמור לעורר קודם‬ ‫את מידת היראה ‪.å‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫באהבה עזה כרשפי אש בחשיקה וחפיצה‬ ‫‪ ä‬ראה ספר התניא )‪ :(â ÷øô‬כי השכל שבנפש‬ ‫ותשוקה ונפש שוקקה לגדולת אין סוף ב"ה‪.‬‬ ‫המשכלת כשמתבונן ומעמיק מאד בגדולת‬ ‫ה' איך הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין‬ ‫‪ å‬ראה עטרת ראש )‪¯ ùèéååàáåéìî éòöîàä ø"åîãàì‬‬ ‫וכולא קמיה כלא חשיב‪ ,‬נולדה ונתעוררה‬ ‫‪ (ò 'åîò‬והנה מבואר למעלה דלענין בחי'‬ ‫מדת יראת הרוממות במוחו ומחשבתו לירא‬ ‫האהבה הרי אדרבה כל מה שתהיה‬ ‫ולהתבושש מגדולתו ית' שאין לה סוף‬ ‫ההתבוננות בהתנשאות עצמות תתגבר יותר‪,‬‬ ‫ותכלית‪ ,‬ופחד ה' בלבו‪ ,‬ושוב יתלהב לבו‬ ‫פרק א‬ ‫יד |‬ ‫‪ ùøåù‬הבית המקדש מושרש במידת היראה‪ ,‬יראה כן שהר 'המוריה' נקרא כך‬ ‫מלשון 'ראיה'‪ ,‬וכן ירושלים מלשון 'ירא ‪ -‬שלם'‪ ,‬גם אברהם אבינו לאחר‬ ‫שעקד את יצחק קרא למקום זה‪" ,‬ה' יראה" )בראשית כב יד(‪ ,‬כי בהר ה' יראה‪ ,‬גם‬ ‫הבית המקדש נקרא 'אריאל'‪ ,‬כי היה בדמות אריה ‪ ,æ‬מלשון ראיה‪" ,‬אריה שאג מי‬ ‫לא ירא"‪ ,‬ושם מתגלה אור ה' נעלה אשר בדרך מעורר נקודת ביטול והשתחויה‬ ‫לאיש הישראלי‪.‬‬ ‫שאותך לבדך ביראה נעבוד‬ ‫‪ ïîæá‬שהבית המקדש היה קיים היו מסיימים ברכת רצה 'שאותך לבדך ביראה‬ ‫נעבוד'‪ ,‬וכן אנו מסיימים ברכת רצה ביו"ט לאחר אמירת 'ותערב לפניך‬ ‫עתירתנו כעולה וכקרבן'‪' ,‬שאותך לבדך ביראה נעבוד' ‪.ç‬‬ ‫‪ äúà‬הראת לדעת כי היראה והפחד מורה על דרגה נעלית של ביטול להקב"ה‪,‬‬ ‫דייקא מפני שאנו רואים אורו יתברך הבלי גבול‪ .‬בכל ימות השבוע שבמידת‬ ‫מה אנו רחוקים מהקב"ה הרי שעיקר הדבקות עימו הוא במידת אהבה‪ ,‬התפיסה‬ ‫בהקב"ה לפי ערך השגותינו‪ ,‬ומעלה יש בזה כי הוא זה שמעורר בנו מידת האהבה‪,‬‬ ‫אמנם בליל שבת שמתגלה אורו יתברך בנפשות ישראל מתעורר מידת היראה‪,‬‬ ‫דוגמת גילוי שכינה בבית המקדש ושורה בכל אחד מישראל‪ ,‬וכן נרגש יותר הראיה‬ ‫מהמעבר של ימות החול לשבת‪ ,‬ומתעורר הפחד כיצד לאחוז באורו יתברך ולא‬ ‫ימיש מאיתנו ‪.è‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫‪ æ‬ראה מסכת מדות )‪ :(æ"î ã"ô‬וההיכל צר‬ ‫כי האהבה לא תתעורר ותתגבר רק מרחוק‬ ‫מאחריו‪ ,‬ורחב מלפניו‪ ,‬ודומה לארי‪,‬‬ ‫דוקא‪ ,‬אבל מקרוב תתקרר ביותר כנ"ל וכו'‪.‬‬ ‫שנאמר )‪" ,(èë äéòùé‬הוי אריאל אריאל קרית‬ ‫כי היראה אינה אלא מקרוב דוקא וכו'‪ .‬ובכל‬ ‫חנה דוד"‪ ,‬מה הארי צר מאחריו ורחב מלפניו‪,‬‬ ‫הנ"ל יובן ג"כ מה שאנו מוצאים שבימי‬ ‫אף ההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו‪.‬‬ ‫הגלות יותר בנקל כנסת ישראל להתפעל‬ ‫באהבה מביראה‪ ,‬כי רוב הנשמות יכולים יותר‬ ‫‪ ç‬ואפשר לבאר לפי דברי האריז"ל שבליל‬ ‫להגיע בקל לבחי' האהבה והדבקות‪ ,‬ולא‬ ‫שבת שורה מוחין דבינה‪ ,‬היינו האור של‬ ‫נמצא כל כך שיהיה מתפעל בפחד ויראה‬ ‫יו"ט על כן אנו אומרים לפניו נעבוד ביראה‬ ‫הפנימית כי אם החרידים מיראת ה' בני‬ ‫ופחד וד"ל‪.‬‬ ‫עלייה כו'‪ .‬ובזמן בית המקדש ראשון ושני היו‬ ‫‪ è‬ראה פרי צדיק )÷‪ :(ã úåà ¯ íéùåã‬כתב בזוהר‬ ‫נמצא יראי ה' ביותר‪ ,‬כמו עובדי'ה שהיה ירא‬ ‫הקדוש )‪ (:ä äîã÷äá‬את שבתותי תשמורו‬ ‫ה' מאד גם בימי אחאב‪ ,‬ורוב העבודה שלהם‬ ‫דא שבת עלאה ושבת תתאה כו'‪ ,‬אעבר כרוזא‬ ‫היה ביראה‪.‬‬ ‫| טו‬ ‫נועם השבת כח ברכת מעין שבע‬ ‫‪ ìòå‬כן בברכת מעין שבע אנו אומרים 'לפניו נעבוד ביראה ופחד'‪ ,‬כי זהו פנימיות‬ ‫מהות הבית המקדש‪ ,‬אמנם בשאר ימות השבוע שיש רק הארת בית המקדש‬ ‫בזמן תפילה‪ ,‬אומרים אנו 'והשב את העבודה לדביר ביתך'‪ ,‬החלק החיצוני והעבודה‬ ‫המעשית של הבית המקדש‪.‬‬ ‫‪ äãå÷ð‬זו אמור לעורר נפשו של איש הישראלי בגודל הזמן שביום השבת מאיר‬ ‫אור המקדש כפשוטו‪ ,‬ושואבים אנו מאור גילוי שכינה עלינו‪ ,‬יראה כן‬ ‫שצורת סעודת שבת דומה לבית המקדש שולחן בצפון ומנורה בדרום‪ .‬ומכאן הוא‬ ‫תחושת רוממות הנפש והנשמה הנרגשת במידת מה אצל כל איש מבני ישראל‬ ‫יותר מצפרא דשבתא‪ ,‬ובעלי הנפש גם חשים בעומק נפשם אורו האין סופי של‬ ‫הקב"ה ובנפשם מתעורר תנועת היראה ‪.é‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫סעודת ליל שבת לקדושת יצחק אבינו ע"ה‬ ‫ואמר ומקדשי תיראו‪ ,‬ודא שבת דמעלי‬ ‫שהוא פחד יצחק‪ ,‬שתיכף בכניסת שבת נופל‬ ‫שבתא )¯‪ ,(úáù ìéì‬דאיהי יראה ושריא בה יראה‪,‬‬ ‫על ישראל הפחד והיראה‪ .‬ומטעם זה אנו‬ ‫והיינו שמצד הקדושת יראה ופחד שישראל‬ ‫אומרים בברכת מעין ז' לפניו נעבוד ביראה‬ ‫משיגין תיכף בכניסת שבת ואומרים לפניו‬ ‫ופחד‪ ,‬אף שבברכת עבודה לא נזכר יראה‬ ‫נעבוד ביראה ופחד‪ ,‬וקדושת הפחד מלפניו‬ ‫ופחד‪ ,‬אך בכניסת שבת נופל על כל ישראל‬ ‫יתברך מבטלות כל הרהורים רעים‪.‬‬ ‫הפחד והיראה‪ .‬וכן אמרו אימת שבת על עם‬ ‫הארץ ונאמן תיכף בכניסת שבת‪ .‬וזהו שאמרו‬ ‫‪ é‬ראה פרי צדיק )‪ :(ã úåà ¯ úéùàøá úùøô‬ובזוהר‬ ‫בגמרא )‪ (.å úåîáé‬לא משבת אתה מתיירא אלא‬ ‫הקדוש )‪ (:ä à"ç‬שבת דמעלי שבתא איהי‬ ‫ממי שהזהיר על השבת‪.‬‬ ‫יראה ושריא בה יראה‪ .‬וכן חשב האריז"ל‬ ‫פרק ב‬ ‫טז |‬ ‫פרק ב‬ ‫‪ äúòå‬נבאר שורש ענין היראה בליל שבת בפנימיות יותר‪ .‬איתא בזוהר הק'‬ ‫על הכתוב עולת שבת בשבתו‪ ,‬כי ב' עליות יש בשבת‪ ,‬בליל שבת הוא‬ ‫עליית המלכות‪ ,‬דרגת הנוק'‪ ,‬שורש כנסת ישראל ככלה קרויה בנעימה‪ ,‬וביום‬ ‫השבת עיקר העלייה הוא לז"א החתן‪ ,‬על כן בליל שבת אנו מרכבה למידת‬ ‫המלכות‪ ,‬וביום השבת אנו מרכבה למידת ז"א החתן )ויתבאר בארוכה בביאור קדושת‬ ‫צפרא דשבתא( ‪.àé‬‬ ‫אשה יראת ה'‬ ‫‪ ùøåù‬מידת המלכות נקרא 'אמונה'‪ ,‬כתר עליון גילוי עצמות אור א"ס ב"ה‪ ,‬גילוי‬ ‫זה אינו מתגלה בשאר הספירות כי אם במידת המלכות‪ ,‬והטעם כי כל‬ ‫הספירות הק' הם לבושים לאורו ית' ולכן הם באים בציור מסויים‪ ,‬על כן לא יכול‬ ‫להתגלות בהם אורו יתברך הפשוט בתכלית‪ .‬אמנם מידת המלכות שלית ליה‬ ‫מגרמיה כלום‪ ,‬ואין בה ציור מסוים‪ ,‬משמשת ככלי לגילוי אור עצמות אין סוף‬ ‫ב"ה‪ ,‬כתר עליון הנקרא רדל"א )רישא דלא אתיידע( ולכן נקרא אמונה המורה על מהות‬ ‫שאינו נתפס בשום ציור מוגבל‪.‬‬ ‫‪ éðôîå‬שעיקר קדושת שבת מאיר בליל שבת על מידת המלכות על כן אז הוא‬ ‫זמן עלייתה‪ ,‬ומתגלה בה אורו הפשוט‪ ,‬נקודת האמונה אורו הבלתי גבול ‪,áé‬‬ ‫ומכאן שורה עליה יראת הרוממות‪ ,‬כנאמר "אשה יראת ה' היא תתהלל"‪ ,‬ומפני‬ ‫שבני ישראל משמשים כמרכבה למידת המלכות בליל שבת‪ ,‬נרגש בנו אור האמונה‬ ‫הערות וציונים‬ ‫שמור שהוא בחינת יראה כנ"ל וסעודת‬ ‫‪ àé‬ראה מאור ושמש )÷‪ :(íéùåã‬ואף שבתורה‬ ‫שחרית היא כנגד זכור‪.‬‬ ‫כתיב זכור קודם לשמור מכל מקום‬ ‫‪ áé‬ראה פרי צדיק )‪ :(é úåà ¯ éøçà‬ואמנותך בלילות‬ ‫כשאדם נכנס לשבת בתחילה צריך להיות‬ ‫על דרך מה שכתב )‪' (.ìø ñçðô àðîéäî àéòø‬איהי‬ ‫בבחינת יראה שיפשפש במעשיו של ימי‬ ‫אמונה שבלילה סעודתא דחקל תפוחין'‪ ,‬ואז‬ ‫השבוע ויתקן אותם ואחר כך הוא בא אל‬ ‫זוכין באמונה להרגיש הדברי תורה‪.‬‬ ‫התענוג‪ ,‬לכן הסעודה של ליל שבת הוא כנגד‬ ‫| יז‬ ‫נועם השבת כח ברכת מעין שבע‬ ‫שורש היראה‪ ,‬ומכאן שורש הפחד בלב כי אין לנו בית אחיזה כל כך באופן הדבקות‪,‬‬ ‫ועל כן נרגש תנועה בנפש להיכלל ולהיבטל באורו יתברך ‪.âé‬‬ ‫השראה‬ ‫‪ åäæ‬הטעם שבליל שבת קשה לצמצם על פי רוב את המוח‪ ,‬כי במידת מה אנו‬ ‫יושבים פנים בפנים באורו הנעלה שהוא אור האמונה‪ ,‬המתגלה באופן של‬ ‫'השראה' 'אור מקיף'‪ ,‬ועל כן נוהגים בני ישראל קדושים לשורר זמירות ושירי קודש‬ ‫קדם רבון עלמין‪ ,‬וכן הוא תשוקת הנוק' כהכנה ליחוד המתגלה ביום השבת באמירת‬ ‫כתר‪ .‬גם יראה שתלמידי הבעש"ט שעיקר נקודת עבודתם היה על ידי הדבקות‬ ‫באור האמונה‪ ,‬הרגישו יותר מעלת ליל שבת מיום השבת‪.‬‬ ‫‪ êøãáå‬אפשר זהו הסיבה שטבע הילדים להירדם בליל שבת‪ ,‬כי מאיר עליהם אור‬ ‫נעלה זה של קדושת השבת ואין בהם די כלים לסבול אור נעלה זה ועל‬ ‫כן נרדמים הם‪ ,‬ויתכן ענין זה גם באנשים מבוגרים‪.‬‬ ‫ג' כתרים‬ ‫‪ ïôåàáå‬אחר יש לבאר הטעם והסיבה של אור האמונה המתגלה דייקא בליל שבת‪.‬‬ ‫כי הנה כבר ביארנו במאמרים הראשונים כי השבת כוללת ג' מדרגות זו‬ ‫למעלה מזו‪ ,‬ומשמשים כהמשכת מוחין למידות שהם ימות החול‪ ,‬ליל שבת 'בינה'‪,‬‬ ‫יום השבת מורה על 'חכמה'‪ ,‬ורעוא דרעוין על 'כתר'‪.‬‬ ‫‪ íðîà‬יש עוד גילוי אור בשבת‪ ,‬והוא המשכת הכתרים‪ ,‬עצם אלקות המתגלה בג'‬ ‫אופנים‪ ,‬כתר עליון 'רדל"א' )רישא דלא יתיידע(‪' ,‬אמונה'‪ ,‬כתר תחתון 'עתיק יומין'‪,‬‬ ‫'תענוג'‪ ,‬ולמטה מאלו כתר שלישי הנקרא 'אריך אנפין'‪' ,‬רצון'‪ .‬אופן גילוי ג' הכתרים‬ ‫אלו שונה הוא מהמשכת מוחין שאופן המשכתם הוא בתחתון שבהם‪ ,‬היינו בליל‬ ‫שבת בינה‪ ,‬וביום השבת חכמה‪ ,‬ברעוה דרעוין כתר‪ ,‬אלא אופן התגלות הכתרים הוא‬ ‫הערות וציונים‬ ‫ב"ה‪ ,‬והוא גבוה מכל המדות כמאמר )‪íéìäú‬‬ ‫‪ âé‬ראה תורף דברי הפרי הארץ )‪ :(á÷ò‬אבל‬ ‫÷‪" (é àé‬ראשית חכמה יראת ה'"‪ ,‬שיראה זו היא‬ ‫יראת ה' לחיים היא הדביקות היותר גבוה‬ ‫ראשית למידת החכמה‪ ,‬שהוא למעלה‬ ‫מכל האהבות וכל המדות וכו'‪ .‬ואם כן היראה‬ ‫ומופשט מן אותיות כלל אפילו המחשבים‪.‬‬ ‫זו היא הדביקות הגמור שהוא נכלל באין סוף‬ ‫פרק ב‬ ‫יח |‬ ‫מלמעלה למטה‪ ,‬בליל שבת מתגלה אור הכתר הנקרא אמונה‪ ,‬וביום השבת מתגלה‬ ‫כתר עתיקא קדישא הנקרא תענוג‪ ,‬וברעוא דרעוין מאיר הארת הרצון אריך אנפין ‪.ãé‬‬ ‫‪ ìòå‬כן בליל שבת שמאיר אמונה היינו אורו הפשוט הנקרא רדל"א מורגש ענין‬ ‫אי ידיעה המולידה מידת היראה והפחד‪ ,‬אמנם ביום השבת מאיר אור התענוג‬ ‫וכו'‪ ,‬ונקרא סעודת עתיקא קדישא‪ ,‬ובסעודת רעוה דרעוין מאיר נקודת הרצון‪.‬‬ ‫‪ äúòîå‬יבואר כמין חומר שאין עבודת היראה והפחד סותר לאהבה ותענוג של‬ ‫יום השבת‪ ,‬כי היא נעלית יותר מהם‪ ,‬ומכל מקום מאיר ביום השבת כל‬ ‫המדרגות גם של תענוג ואהבה‪ ,‬אלא שבכל אחד מג' קדושות השבת בולט יותר‬ ‫אור אחד על חבירו‪ ,‬אבל כלולים הם זה בזה‪.‬‬ ‫לפניו נעבוד ביראה ופחד‬ ‫‪ ïåëðäîå‬לציין כי הרה"ק מוהרמ"מ מלעלוב בעל הברכת משה היה בכל השבת‬ ‫במידת היראה‪ ,‬וכמעט שלא שח שיחה בטילה וכולו אחוז שרעפים‪ ,‬גם‬ ‫יצא נפשו באמירת 'לפניו נעבוד ביראה ופחד' בליל שבת‪ ,‬וגם בשאר ימות החול‬ ‫כנודע‪ ,‬אמנם ביום טוב ואפילו בראש השנה היה בתנועה של שמחה ואהבה‪ .‬ומי‬ ‫יכול לבוא בסוד קדושים‪ ,‬מכל מקום לפי דברינו אפשר להבין מקצת דרכו הקדוש‪,‬‬ ‫שבליל שבת הוא מידת היראה‪ ,‬והאמונה‪ ,‬המורה על מוחין התכללות והתבטלות‬ ‫באור פני מלך חיים‪ ,‬אבל ביום טוב הוא מידת אהבה כיצד אנו דבקים בהקב"ה‬ ‫בכלים שלנו על כן היה שונה צורת עבודתו‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫תחילה‪ ,‬אמנם אור מקיף הסדר הוא שהמקיף‬ ‫‪ ãé‬יתכן שהשינוי בין המשכת מוחין לגילוי‬ ‫העליון מתגלה תחילה‪ ,‬כי שורש גילוי המקיף‬ ‫הכתרים הוא כי המוחין הם אור פנימי לכן‬ ‫הוא כיצד הקב"ה מתגלה לבני ישראל‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫סדר כניסתם הוא שהמוח התחתון נכנס‬