gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫קונטרס‬ ‫מעיינות‬ ‫החיים‬ ‫דברי תורה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר ‪z‬צוקללה"ה‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ"ז • גליון תקנו‬ ‫פה יוניאן סיטי יצ"ו‬ ‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫י"ל ע"י‬ ‫מכון שלמה משנתו‬ ‫להוצאת ד"ת של כ"ק מרן אדמו"ר זצוקללה"ה‬ ‫שע"י איגוד חסידי צאנז זוועהיל‬ ‫להערות והארות‬ ‫או להזמנת הגליון נא לפנות לטעל‪:‬‬ ‫‪201-455-7269‬‬ ‫בארה"ק‪:‬‬ ‫‪052-712-6945‬‬ ‫דוא"ל‪:‬‬ ‫‪mayunoshachaim@gmail.com‬‬ ‫א"סשת הרש ייח תשרפל שורד‬ ‫דרוש לפרשת חיי שרה‬ ‫תשס"א‬ ‫בדין אשת איש שנבעלה לנכרי אם מותרת לבעל‬ ‫במדרש (ב"ר נח‪ ,‬ג)‪ ,‬רבי עקיבא היה יושב ודורש והציבור מתנמנם‪ ,‬ביקש‬ ‫לעוררן‪ ,‬אמר‪ ,‬מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות‪ ,‬אלא תבוא‬ ‫אסתר שהיא בת בתה של שרה שחייתה קכ"ז שנה ותמלוך על קכ"ז מדינות‪.‬‬ ‫וכבר תמהו המפרשים (עי' יערות דבש חלק ב‪ ,‬דרוש ב) איך ביקש לעוררן במאמר‬ ‫זה‪ .‬עוד תמהו המפרשים (עיין בבנין דוד בפרשתן אות ח; בפרדס יוסף אות יב)‪ ,‬מדוע‬ ‫מלכה אסתר על קכ"ז מדינות כנגד שני חיי שרה‪ ,‬ולא על קע"ה מדינות כנגד‬ ‫שני חיי אברהם‪.‬‬ ‫ועוד יש לתמוה‪ ,‬דנראה מלשונו של רבי עקיבא שמה שנלקחה אסתר לבית‬ ‫אחשורוש ומלכה על קכ"ז מדינות נחשב לה לשכר וזכות‪ ,‬ובאמת הרי‬ ‫על ידי כך נאסרה על בעלה‪ ,‬כמו שדרשו בגמ' (מגילה טו‪ ,‬א) על הפסוק (אסתר‬ ‫ד‪ ,‬טז) וכאשר אבדתי אבדתי‪ ,‬כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך‪ ,‬ופירש‬ ‫רש"י‪ ,‬ואסורה אני לך דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה‪ ,‬וברצון אסורה‬ ‫לבעלה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ואם כן אדרבה חוב היה לה בכך שמלכה על קכ"ז מדינות‪.‬‬ ‫בשיטת ר"ת שהנבעלת לנכרי מותרת לבועל אם היא מותרת גם לבעל‬ ‫א) ונראה ליישב ב' קושיות אלו בחדא מחתא‪ ,‬בהקדם מה שכתבו התוס'‬ ‫(כתובות ג‪ ,‬ב ד"ה ולדרוש)‪ ,‬לגבי מה שהוכיח ר"ת מסוגיית הגמ' שם‬ ‫שאין אשת איש חייבת מיתה על בעילת נכרי‪ ,‬משום דרחמנא אפקריה לזרעיה‬ ‫דנכרי‪ ,‬דכתיב (יחזקאל כג‪ ,‬כ) וזרמת סוסים זרמתם‪ .‬שמתוך כך התיר ר"ת לבת‬ ‫ישראל שהמירה דתה ובא עליה עובד כוכבים לקיימה לאותו עובד כוכבים‬ ‫כשנתגייר‪ ,‬דלא שייך למימר שתהא נאסרת לבועל כדין אשת איש הנבעלת‬ ‫לישראל שאסורה לבעל ולבועל‪ ,‬משום דביאת נכרי הויא כביאת בהמה‪ .‬אולם‬ ‫[ג]‬ ‫א"סשת הרש ייח תשרפל שורד‬ ‫אין נראה לריב"ם‪ ,‬דהא ע"י ביאת עובד כוכבים נאסרה לבעלה כמבואר בגמ'‬ ‫שם‪ ,‬ואמרינן נמי במגילה‪ ,‬כאשר אבדתי אבדתי‪ ,‬כאשר אבדתי מבית אבא‬ ‫אובד ממך‪ ,‬אלמא לגבי בעלה לא חשיבא ביאת מצרי כביאת בהמה‪ ,‬והוא הדין‬ ‫לבועל‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫והנה ר"ת עצמו לא גילה דעתו אם כשם שהוא מתירה לבועל כך הוא מתירה‬ ‫גם לבעל או שמא אינו מתירו אלא לבועל לכשיתגייר אבל לא לבעל‪,‬‬ ‫ובתרומת הדשן (סי' ריט) נסתפק בזה‪ .‬ומצינו שנחלקו בזה הראשונים‪ ,‬שבשיטה‬ ‫מקובצת (בכתובות שם) כתבו דרבינו תם מודה שהיא אסורה לבעל‪ ,‬וכן העלה‬ ‫גם בחתם סופר (בחידושיו לכתובות שם)‪ ,‬משום דאע"ג דלענין ייחוס ביאת נכרי‬ ‫היא כביאת בהמה‪ ,‬מכל מקום אדם הוא והבעל מתקנא בו‪ ,‬וקרינן ביה ומעלה‬ ‫מעל באישה‪ ,‬ולכן נאסרה על הבעל‪ .‬ובאמת היה ראוי ממילא שתיאסר גם‬ ‫על הבועל‪ ,‬אלא דמכל מקום כיון שבגיותו אפקריה רחמנא לזרעיה‪ ,‬אם כן‬ ‫כשמתגייר הו"ל פנים חדשות ואיננו אותו הבועל‪ ,‬דמעיקרא בהמה והשתא‬ ‫אדם ומותרת לו‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫אמנם המאירי (בכתובות שם וכן בסנהדרין עד‪ ,‬ב) נקט להדיא בדעת ר"ת שביאת‬ ‫גוי אינה אוסרת אפי' לבעל‪ ,‬ולפי”ז צריך לומר דגם אסתר לא היתה‬ ‫נאסרת על בעלה במה שנלקחה לאחשורוש‪ ,‬ומה שאמרה אסתר כאשר אבדתי‬ ‫אבדתי‪ ,‬כתב בשיטה מקובצת‪ ,‬שאמרה כן משום שהיתה סבורה דמרדכי לא‬ ‫יחפוץ בה משום דהו"ל פגומה בביאת עכו"ם ברצון‪ ,‬ומ"מ מדינא הויא שריא‬ ‫ליה (וע"ע שו"ת דברי יציב‪ ,‬אהע"ז‪ ,‬סי' כג)‪.‬‬ ‫ב' טעמים בדברי הראשונים להתיר את הנבעלת לנכרי לבועל כר"ת‬ ‫ולאו מטעמיה‬ ‫אכן גם אם לא נימא כסברת ר"ת שהיא מותרת לבועל משום דרחמנא אפקריה‬ ‫לזרעיה דנכרי‪ ,‬מכל מקום מצינו עוד ב' טעמים בדברי הראשונים להתירה‬ ‫לבועל כשיטת ר"ת ולאו מטעמיה‪ .‬הא'‪ ,‬שיטת הרא"ש (כתובות פרק א' סי' ד')‬ ‫שכתב וזה לשונו‪ ,‬ונ"ל לקיים פסק ר"ת ולא מטעמיה‪ ,‬אלא משום דאמרינן‬ ‫(סוטה כו‪ ,‬א)‪ ,‬ונטמאה ונטמאה‪ ,‬אחד לבעל ואחד לבועל‪ ,‬היינו היכא שלא היתה‬ ‫אסורה לבועל אלא על ידי ביאה זו‪ ,‬אבל בביאת עובד כוכבים דבלאו הכי היתה‬ ‫אסורה לו‪ ,‬לא קרינן בה ונטמאה אחד לבועל וכו'‪ ,‬עיי"ש‪[ ,‬ועיי"ש בתפארת‬ ‫שמואל (אות ב')‪ ,‬דלפי דעת הרא"ש ה"ה אם נבעלה לבעל אחותה בחיי אחותה‬ ‫[ד]‬ ‫א"סשת הרש ייח תשרפל שורד‬ ‫ומתה אחותה‪ ,‬אינה אסורה עליו‪ ,‬מאחר דבלא"ה היתה אסורה עליו באותה‬ ‫שעה]‪.‬‬ ‫והב'‪ ,‬שיטת הריטב"א שהביא בשיטה מקובצת (בכתובות שם)‪ ,‬וכן כתב גם‬ ‫הרש"ש מדעת עצמו‪ ,‬דיש להתירה לבועל משום דגר שנתגייר כקטן‬ ‫שנולד דמי (יבמות כב‪ ,‬א)‪ ,‬נמצא שכשנתגייר הגוי נעשה כברייה חדשה ושוב‬ ‫אינה אסורה עליו משום בועל‪ .‬ולכאורה לפי טעמים אלו אין להתירה אלא‬ ‫לבועל‪ ,‬אבל לבעל אסורה‪ .‬אכן יש מקום להרכיב את טעם הריטב"א על טעמו‬ ‫של ר"ת‪ ,‬דמהא גופא דאמר רחמנא גר שנתגייר כקטן שנולד דמי‪ ,‬יש ללמוד‬ ‫שכל מעשיו קודם גירותו כמאן דליתנהו נינהו‪ ,‬ולכן אפקריה רחמנא לזרעיה‬ ‫דנכרי‪ ,‬ושוב אינה נאסרת אפי' על בעלה (וכעין דברי החתם סופר בחידושיו שהבאנו‬ ‫לעיל)‪.‬‬ ‫ממה שחייתה שרה קכ"ז שנה ולא קע"ה שנה יש ללמוד דגר שנתגייר‬ ‫כקטן שנולד דמי‬ ‫ב) והנה הגאון רעק"א (מובא מכת"י בחי' רעק"א עה"ת) כתב לפרש את מאמר‬ ‫הכתוב בריש פרשתן ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע‬ ‫שנים שני חיי שרה‪ ,‬ופירש רש"י‪ ,‬שני חיי שרה‪ ,‬כולן שווין לטובה‪ ,‬דלכאורה‬ ‫קשה‪ ,‬אמאי לא חייתה שרה קע"ה שנה כמו אברהם‪ ,‬דהא היתה צדיקת כמוהו‪.‬‬ ‫אלא יש לתרץ על פי מה שאמרו במדרש (ב"ר צה‪ ,‬ג) דבן מ"ח שנה הכיר אברהם‬ ‫את בוראו‪ ,‬וקיי"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי‪ ,‬אם כן נחסרו משנותיו מ"ח‬ ‫שנה‪ ,‬וכשתוציא מקע"ה מ"ח‪ ,‬נשארו קכ"ז‪ ,‬כמנין שנות שרה‪ .‬אכן התינח אי‬ ‫שרה היתה צדיקת מיום הוולדה הוי שווין‪ ,‬אבל אם נאמר דגם שרה לא הכירה‬ ‫בוראה מיד רק אחרי איזה שנים‪ ,‬א"כ גם משנותיה נחסר‪ .‬וזהו שאמר ויהיו חיי‬ ‫שרה מאה ועשרים ושבע שנים‪ ,‬וקשה‪ ,‬מדוע לא חייתה קע"ה שנה כאברהם‪,‬‬ ‫ועל כרחך צריך לומר דבן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו כנ"ל‪ ,‬אלא שזה‬ ‫נכון רק אי היתה שרה צדיקת מיום הוולדה‪ ,‬ועל זה בא הכתוב לתרץ שני חיי‬ ‫שרה‪ ,‬כולן שווין לטובה‪ ,‬ומתחילין למנות לה מתחילתה ושפיר חיו בשווה‪,‬‬ ‫עכת"ד‪.‬‬ ‫מבואר מדבריו‪ ,‬שממה שחייתה שרה אמנו קכ"ז שנה ולא קע"ה שנה למדנו‬ ‫שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי‪ ,‬ומזה גופא יש ללמוד שלא נאסרה‬ ‫אסתר על בעלה על ידי שנלקחה לבית אחשוורוש‪ ,‬דכיון דגר שנתגייר כקטן‬ ‫[ה]‬ ‫א"סשת הרש ייח תשרפל שורד‬ ‫שנולד דמי‪ ,‬מסתברא דהכי נמי אפקריה רחמנא לזרעיה כמו שנתבאר‪ .‬ועל כן‬ ‫שפיר יש לומר מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות‪ ,‬אלא תבוא אסתר‬ ‫שהיא בת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שנה ותמלוך על קכ"ז מדינות‪ ,‬שזכות‬ ‫היתה לה מה שמלכה על קכ"ז מדינות‪ ,‬כיון שלא נאסרה בכך על בעלה‪.‬‬ ‫והנה כתבו המפרשים (עיין אהבת דוד להחיד"א דרוש יז; מדבר קדמות מערכת ת אות כא)‪,‬‬ ‫דגם הא דמהני תשובה‪ ,‬הוא מפני שעל ידי התשובה הוא נעשה כגר‪ ,‬וגר‬ ‫שנתגייר כקטן שנולד דמי‪ ,‬ולכן אין נזכרים לו מעשיו הראשונים שעשה קודם‬ ‫שעשה תשובה‪.‬‬ ‫ובזה יובנו דברי המדרש על נכון‪ ,‬רבי עקיבא היה יושב ודורש‪ ,‬שהיה דורש‬ ‫ומעורר את העם לתשובה‪ ,‬אולם והציבור מתנמנם‪ ,‬לפי שהיו סבורים‬ ‫שאחר שהרבו לחטוא כל כך שוב אין מועלת להם תשובה‪ ,‬ומחמת הייאוש היו‬ ‫מתנמנמים‪ .‬ביקש רבי עקיבא לעוררן‪ ,‬אמר‪ ,‬מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז‬ ‫מדינות‪ ,‬אלא תבוא אסתר שהיא בת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שנה ותמלוך‬ ‫על קכ"ז מדינות‪ ,‬שמזה ישכילו להבין שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי‪ ,‬ומטעם‬ ‫זה לא נאסרה אסתר על מרדכי‪ ,‬ומכך יתבוננו בינה‪ ,‬שמזה הטעם עצמו מועלת‬ ‫תשובה בכל מצב‪ ,‬שגם בעל התשובה הוא כקטן שנולד‪ ,‬ולא ייזכרו לו עוונות‬ ‫ראשונים‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ד‬ ‫[ו]‬ ‫ט''סשת הרש ייח תשרפ ר"דער‬ ‫בעידן רעוא דרעוין פרשת חיי שרה‬ ‫תשס"ט ‪ -‬תשע"ז‬ ‫בתוה"ק ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה‪,‬‬ ‫ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבא אברהם‬ ‫לספוד לשרה ולבכותה (כג‪ ,‬א‪-‬ב)‪ .‬וברש"י (ד"ה לספוד לשרה) ונסמכה מיתת שרה‬ ‫לעקידת יצחק‪ ,‬לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה‪ ,‬וכמעט‬ ‫שלא נשחט‪ ,‬פרחה נשמתה ממנה ומתה‪ .‬ותמהו בזה המפרשים (עיין רבינו אליהו‬ ‫מזרחי) דהיה לו לרש"י לכתוב זה בתחילת הפרשה ולמה כתב זאת דייקא כאן‬ ‫כשנאמר שבא לספוד לשרה ולבכותה‪.‬‬ ‫במדרש (בראשית רבה נח‪ ,‬ג) רבי עקיבא היה יושב ודורש והצבור מתנמנם ביקש‬ ‫לעוררן אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה‬ ‫מדינה‪ ,‬אלא תבוא אסתר שהיא בת בתה של שרה שחיתה ק' וכ' וז'‪ ,‬ותמלוך‬ ‫על ק' וכ' וז' מדינות‪ ,‬ע"כ המדרש‪ .‬ולפי פשוטו הרי זה תמוה מאי טעמא ביקש‬ ‫לעוררן דווקא ע"י מאמר זה‪ .‬ועוד צריך להבין מה שנראה מדברי המדרש‬ ‫שזכות היתה לה לאסתר המלכה במה שמלכה על קכ"ז מדינות‪ ,‬ולכאורה מה‬ ‫זכות וטובה היא זו להיות תחת הערל אחשורוש הרשע‪ ,‬וכבר עמד בזה כ"ק‬ ‫מרן אדמו"ח זי"ע בדברות קדשו (ראה שפע חיים‪ ,‬רעוא דרעוין‪ ,‬ח"א‪ ,‬פרשתן‪ ,‬מאמר‬ ‫א‪ ,‬אות יא)‪ .‬גם צ"ב הקשר והשייכות בין שני חיי שרה לבין שנות מלכותה של‬ ‫אסתר המלכה‪.‬‬ ‫עוד הקשו המפרשים על מאמר המדרש‪ ,‬דהנה מצינו בגמ' (מנחות כט‪ ,‬ב) בשעה‬ ‫שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות‪ ,‬אמר‬ ‫לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך‪ ,‬אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה‬ ‫דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של‬ ‫הלכות וכו'‪ ,‬אמר לפניו רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על‬ ‫ידי‪ ,‬אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני‪ ,‬עיי"ש‪ .‬עכ"פ נמצינו למדין על גודל‬ ‫כוחו של רבי עקיבא בתורה ובהוראה עד כדי כך שמשה רבינו ע"ה לא הבין‬ ‫[ז]‬ ‫ט''סשת הרש ייח תשרפ ר"דער‬ ‫מאי טעמא לא תינתן התורה על ידו‪ ,‬וכיצד יתכן כדבר הזה שיתנמנמו תלמידיו‬ ‫בשעה שרבם דרש תילי הלכות כמין חומר‪.‬‬ ‫עוד ברש"י (ד"ה שני חיי שרה)‪ ,‬כולן שוין לטובה‪ .‬וצ"ב כוונתו‪ ,‬דאם רצ"ל שהיו‬ ‫שוין לטובה בגשמיות‪ ,‬דהיינו שחיתה כל השנים בטוב ובנעימים ללא‬ ‫צער ויגון‪ ,‬אי אפשר לפרש כן‪ ,‬שהרי עד היותה בת תשעים שנה היתה שרויה‬ ‫בצער על היותה עקרה אין לה ולד‪ ,‬ואם נאמר דהכוונה שכולן שוין לטובה בלא‬ ‫חטא‪ ,‬אם כן יקשה על מה שפירש"י גופיה במה שפירטה התוה"ק שני חייה‬ ‫מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים‪ ,‬ופירש"י בת ק' כבת כ' בלא חטא וכו'‪,‬‬ ‫ולכאורה מה צריך לדרש זה אחר שהכתוב גמר אומר שני חיי שרה‪ ,‬ודרשינן‬ ‫כולן שוין לטובה‪ .‬גם עצם הענין דקאמר שכל שנותיה היו שוין לטובה בלא‬ ‫חטא צ"ב‪ ,‬דהרי מצינו (לעיל יח‪ ,‬יג) ששאל הקב"ה לאברהם על מה שצחקה שרה‬ ‫לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי‪ ,‬וא"כ הרי היה לה איזה פגם במשך שנותיה‪,‬‬ ‫וראה בספה"ק נועם אלימלך (פרשת וירא‪ ,‬ד"ה ויאמר שוב אשוב) שמבאר אף הוא‬ ‫לדרכו בקודש שהצחוק היה נחשב לפי מדריגתה לדבר חטא ועון‪.‬‬ ‫בהמשך הפרשה (כד‪ ,‬א) ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל‪,‬‬ ‫ופירש"י (ד"ה בכל) בכל עולה בגימטריא בן‪ ,‬ומאחר שהיה לו בן היה‬ ‫צריך להשיאו אשה‪ .‬וצריך ביאור מה בא ללמדינו בכאן ברמז שהיה לו בן‪ ,‬אחר‬ ‫שהדבר גלוי וידוע לכל שהיה לו בן וממילא פשוט הדבר שצריך להשיאו אשה‪.‬‬ ‫גם יש להבין דהרי יצחק אבינו נולד ארבעים שנה קודם לכן‪ ,‬ומאי טעמא נזכר‬ ‫אברהם אבינו דייקא עתה להשיאו אשה‪ .‬עוד דקדק בשל"ה הק' (תורה שבכתב‪,‬‬ ‫פרשתן‪ ,‬ד"ה ובענין זה) על כפל הלשון דנקט רש"י דבכל עולה בגימטריא בן‪ ,‬דהוה‬ ‫סגי למימר בכל עולה בן‪ ,‬או בכל בגימטריא בן‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ובגמרא (בבא בתרא טז‪ ,‬ב) דרשינן לחד מ"ד וה' ברך את אברהם בכל‪ ,‬שלא‬ ‫היתה לו בת‪ .‬ולכאורה מילתא דתמיהה היא לדרוש שהברכה היא‬ ‫שלא היתה לו בת‪ ,‬והרי לשיטת בית הלל (יבמות סא‪ ,‬ב) אין אדם יוצא ידי חובת‬ ‫פריה ורביה אלא בבן ובת‪ ,‬והאיך שייך לומר שהברכה הוא שלא היתה לו בת‪.‬‬ ‫א] נקדים את דברי הכתב סופר בפרשתן (ד"ה ויהיו חיי שרה – הד') שמביא בשם‬ ‫הגה"ק בעל ישמח משה זי"ע לבאר מה שכתב רש"י למה נסמכה‬ ‫מיתת שרה לעקידת יצחק וכו' רק אחר שאמר הכתוב ויבא אברהם לספוד‬ ‫לשרה ולבכותה‪ .‬ומבאר דהוקשה לרש"י על מה ולמה בא אברהם לספוד‬ ‫[ח]‬ ‫ט''סשת הרש ייח תשרפ ר"דער‬ ‫לשרה ולבכותה‪ ,‬והרי היתה צדקת וגדולה הימנו בנבואה (שמות רבה א‪ ,‬א)‪ ,‬וכבר‬ ‫השלימה עצמה בתכלית השלימות‪ ,‬והגיע עתה לעלות לעולם שכולו טוב‪ ,‬ומה‬ ‫צער יש בדבר שיש לספוד ולבכות‪ .‬לזה הביא רש"י מאמר חז"ל שמיתת שרה‬ ‫אירע ע"י בשורת העקידה‪ ,‬ונמצא שאף שהיתה צדקת ומושלמת‪ ,‬אך דבר אחד‬ ‫היתה חסירה לפי גודל מדריגתה‪ ,‬שלא יכלה לעמוד בנסיון העקידה של בנה‬ ‫יחידה עד שמתה מחמת בשורה זו‪ ,‬לכן בא לבכותה ולסופדה על שלא השיגה‬ ‫מדריגה גבוהה ונעלית זו לשמוח על כי בחר ה' בבנה יחידה לקרבן‪ ,‬כמו שהוא‬ ‫שמח שמחה גדולה והלך להעקידה בזריזות יתירה ומתוך שמחה של מצוה‪,‬‬ ‫עכתו"ד הישמח משה‪.‬‬ ‫ומביא הכתב סופר בשם אביו החתם סופר זי"ע (ראה תורת משה ד"ה ויהיו‬ ‫[החמישי]; חת"ס עה"ת ד"ה ויהיו חיי שרה‪ ,‬שנת תקס"ג) כי אדרבה נהפוך הוא‪,‬‬ ‫שלא מתה מחמת צער על בשורת העקידה‪ ,‬אלא מרוב שמחה ודביקות על‬ ‫שזכתה שבנה נעקד על גבי המזבח לריח ניחוח לה' פרחה נשמתה ממנה מתוך‬ ‫דביקות ושמחה של מצוה כיון שלא הספיקה לשמוע שלא נשחט‪.‬‬ ‫על פי זה מבאר הכתב סופר דאין הכי נמי כן היה לאמיתו של דבר כמו שביאר‬ ‫החת"ס שפרחה נשמתה מרוב שמחה של מצוה ודביקות‪ ,‬אבל אברהם‬ ‫אבינו סבר שמתה מחמת צער הבשורה ולכן בא לסופדה כמו שפירש הישמח‬ ‫משה‪ .‬אמנם בא הכתוב להעיד על שרה שהיו כל שנותיה שוין לטובה‪ ,‬והיינו‬ ‫להשמר מדעה זו וללמדנו שלא היה בה שום פגם‪ ,‬ואפילו בשעת פטירתה‪ ,‬כי‬ ‫זה היה מעוצם דביקותה ביוצרה‪ ,‬עיי"ש שמבאר לדרכו בקודש דברי המדרש‬ ‫בפרשתן לפי זה‪.‬‬ ‫ב] נקדים עוד מה שביאר כ"ק אאמו"ר זצ"ל (מרדכי בשער המלך‪ ,‬פרשתן‪ ,‬ד"ה‬ ‫ויהיו) במה שהאריכה התוה"ק כל כך בסיפור מיתת שרה וקבורתה‪.‬‬ ‫כי הנה נסיון העקידה היה הגדול והקשה שבעשרה נסיונות שנתנסה אברהם‬ ‫אבינו ועמד בהם‪ .‬אמנם היה חסרון בנסיון העקידה‪ ,‬שלא היה בו בחינת‬ ‫מסירות נפש בפועל ממש‪ ,‬ודבר זה השלימה שרה אמנו במיתתה שמסרה‬ ‫נפשה ליוצרה‪ .‬וז"ש רש"י‪ ,‬שלכך נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק‪ ,‬משום‬ ‫ששמעה שנזדמן בנה לשחיטה אמנם כמעט שלא נשחט היינו שזה המעט‬ ‫היה חסר בנסיון העקידה שבפועל לא נשחט‪ ,‬ולכן פרחה נשמתה ומתה כדי‬ ‫להשלים המסירות נפש למעשה העקידה‪ .‬ולכן האריכה התוה"ק בענין מיתת‬ ‫שרה בפרשה זו הסמוכה לפרשת העקידה‪.‬‬ ‫[ט]‬ ‫ט''סשת הרש ייח תשרפ ר"דער‬ ‫עפ"י דברי קדשו יתיישב גם מה שדקדקו בלשון רש"י (ראה שפתי חכמים בשם‬ ‫מהרא"י) דהו"ל למימר וכמעט שנשחט‪ ,‬ולהנ"ל אתי שפיר דכיון ששמעה‬ ‫שמעט זה היה חסר בהעקידה‪ ,‬שלא נשחט בפועל‪ ,‬לכן מסרה נפשה ופרחה‬ ‫נשמתה‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ואיידי דאיירינן בענין זה יש לציין מה שכתב בספה"ק באר שבע להרה"ק‬ ‫מטאלטשאווא זי"ע (פרשת אחרי מות‪ ,‬ד"ה ועוד יש לפרש דמתו בלא חטא)‬ ‫שגם כתב כדברים האלה שהיה חסרון במעשה העקידה שלא נתקיים בחינת‬ ‫מסירות נפש בפועל ממש‪ ,‬אמנם הוא ז"ל מבאר לדרכו בקודש שבמיתת‬ ‫נדב ואביהוא נשלם ונתקן ענין זה‪ .‬ונרמז במה שאמר הקב"ה לאברהם בדבר‬ ‫הציווי על נסיון העקידה קח נא את בנך‪ ,‬נ"א ר"ת נ'דב א'ביהוא‪ ,‬שהם השלימו‬ ‫המסירות נפש בפועל שהיה חסר בעקידת יצחק‪ ,‬יעו"ש‪ .‬אמנם כ"ק אאמו"ר‬ ‫זי"ע מבאר לדרכו ששרה אמנו השלימה ענין העקידה בפועל ע"י מיתתה‪.‬‬ ‫וכעין זה ביאר כ"ק מרן אדמו"ח זי"ע‪ ,‬דשרה אמנו כאשר שמעה את דבר‬ ‫העקידה אשר זכו אברהם ויצחק לעמוד בנסיון‪ ,‬ואילו היא עצמה לא‬ ‫זכתה ליטול חלק בנסיון נשגב זה‪ ,‬ותלתה זאת באשמתה משום שנכשלה‬ ‫וצחקה בדברי המלאך‪ ,‬והיה לה בזה פגם כל שהוא‪ ,‬ולכן לא זכתה לכך‪ ,‬וחזרה‬ ‫בתשובה לתקן פגם זה‪ ,‬ומסרה נפשה בפועל ופרחה נשמתה ממנה ומתה‪ ,‬וכך‬ ‫היה גם לה חלק במעשה העקידה‪ ,‬והוא כעין דברי אאמו"ר זי"ע שמיתת שרה‬ ‫היה כהשלמה למעשה העקידה‪.‬‬ ‫וגדולה מזו איתא בחתם סופר (פרשתן‪ ,‬ד"ה ויהיו חיי שרה‪ ,‬שנת תקס"ג) דאדרבה‬ ‫מדריגת שרה היתה גדולה יותר ממדריגת אברהם ויצחק‪ ,‬כי הם‬ ‫הלכו להעקידה‪ ,‬ומן הראוי היה שיתדבקו באור העליון וישארו למעלה‪ ,‬אלא‬ ‫שאברהם אבינו נכשל בלשונו כשאמר (לעיל כב‪ ,‬ה) ונשתחוה ונשובה אליכם‪,‬‬ ‫ולכן לא זכו לכך‪ ,‬אבל שרה אמנו בשומעה את בשורת העקידה נתמלאה‬ ‫שמחה וגיל על הזכות שנפלה בחלקה להקריב את בנה יחידה על גבי המזבח‪,‬‬ ‫ומרוב דביקות פרחה נשמתה ממנה ומתה‪.‬‬ ‫ג] יתכן להוסיף נופך להדברים האמורים‪ ,‬עפ"י מה דאיתא בחתם סופר‬ ‫(פרשתן‪ ,‬ד"ה ויהיו‪ ,‬שנת תקפ"ט) וז"ל‪ ,‬הבנתי מתוך ספר פענח רזא (ריש‬ ‫פרשתן) לעומת כי צחקה שרה בדברי המלאך של רחמים‪ ,‬וחשבה כי הטעה‬ ‫[י]‬ ‫ט''סשת הרש ייח תשרפ ר"דער‬ ‫אותה בבשורת לידת יצחק‪ ,‬ע"כ מלאך השטן הטעה אותה בבשורת מיתת‬ ‫יצחק ונענשה בזה‪ ,‬ודבר גדול דבר הנביא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ויש לומר דב' עניינים הנ"ל בהדדי אזלי‪ ,‬דע"י שהשלימה מעשה העקידה‬ ‫שהיה חסר בו מסירות נפש וכנ"ל‪ ,‬על ידי זה תיקנה את מה שצחקה על‬ ‫דברי המלאך המבשר על לידת יצחק‪.‬‬ ‫ויתבאר על פי מה דאיתא בכתבי האריז"ל (ספר הליקוטים‪ ,‬פרשת וירא) שיצחק‬ ‫אבינו היה לו נשמה מסטרא דנוקבא‪ ,‬ולכן לא היה ראוי להוליד‪ ,‬וזהו‬ ‫שאמר הכתוב (לעיל יח‪ ,‬י) והנה בן לשרה אשתך‪ ,‬כי יצחק יתייחס אל שרה להיות‬ ‫מסטרא דנוקבא כמותה‪ ,‬ולא מסטרא דדוכרא כאברהם אביו‪.‬‬ ‫וכבר מילתי אמורה (לעיל‪ ,‬פרשת וירא‪ ,‬מאמר ב‪ ,‬אות ב) לפרש בזה מה שצחקה‬ ‫שרה כאשר שמעה הבשורה מפי המלאך‪ ,‬כי כאשר שמעה את דברי‬ ‫המלאך שבישר והנה בן לשרה אשתך‪ ,‬והיינו מסטרא דנוקבא‪ ,‬רצתה לעורר‬ ‫שלא יהא כן‪ ,‬אלא יהא הולד עם נשמה מסטרא דדוכרא‪ ,‬ולכן צחקה ואמרה‬ ‫אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן‪ ,‬כי לא חפצה להאמין שיקויים בה‬ ‫והנה בן לשרה אשתך‪ ,‬אלא שיתייחס אחר אביו אברהם ויזכה לנשמה מאוצר‬ ‫הנשמות מסטרא דדוכרא‪ ,‬ולכן אמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה והרי אין זה‬ ‫מדרך הטבע‪ ,‬ולכן מוטב יתייחס הבן אחר אדוני אברהם‪ ,‬וזהו שאמרה ואדוני‬ ‫זקן‪ ,‬ומה שאמרה בלשון זה לא היה בכוונתה לומר דכיון שזקן הוא אינו מדרך‬ ‫הטבע שיוליד‪ ,‬כי ידוע שבאיש זקן אינו כל כך חוץ לגדר הטבע שיוליד‪ ,‬אלא‬ ‫כוונתה שהבן הנולד יתייחס אל אברהם‪ ,‬אלא שכך היה הכינוי לאברהם אדוני‬ ‫זקן‪.‬‬ ‫בכן אף יתיישב מה שאמר הקב"ה לאברהם (לעיל יח‪ ,‬יג) למה זה צחקה שרה‬ ‫לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי‪ ,‬וכבר עמדו בזה חכמינו ז"ל בדבר שינוי‬ ‫הלשון שהיא אמרה ואדוני זקן והקב"ה שינה ואמר לאברהם ואני זקנתי‪ .‬ולהנ"ל‬ ‫יתבאר‪ ,‬דאכן היא אמרה ואדוני זקן אמנם לא היה זה חלק מדברי הצחוק‪,‬‬ ‫אלא הצחוק היה על שהיא אין בטבעה כבר ללדת‪ ,‬ולכן יתייחס הבן אליו‪ ,‬וזהו‬ ‫שאמר הקב"ה למה זה צחקה שרה לאמר וגו' ואני זקנתי‪ ,‬דאף שבפיה לא‬ ‫אמרה כדברים האלה אלא אמרה ואדוני זקן‪ ,‬מכל מקום כוונתה בדברים אלו‬ ‫היתה לאמר שהיא אין בטבעה להוליד מחמת זקנתה‪ ,‬ובכן תעורר שיהא הולד‬ ‫מסטרא דדוכרא‪.‬‬ ‫[אי]‬ ‫ט''סשת הרש ייח תשרפ ר"דער‬ ‫והוא כעין מה שדיבר בקדשו כ"ק מרן אדמו"ח זי"ע לבאר ענין הצחוק‬ ‫שצחקה שרה בדברי המלאך‪ ,‬ועל פי עובדא דהוה אצל הרה"ק מלובלין‬ ‫זי"ע שהיה אדם כפרי אחד אשר היה דרכו לשלוח מעות לבית הרה"ק מלובלין‬ ‫בכדי לסייע בהחזקת בית הצדיק ותלמידיו אשר חסו בצילו‪ ,‬ופעם נצרך לאיזה‬ ‫ישועה‪ ,‬ושלח וביקש מתלמידי הרה"ק שיזכירוהו לזכרון טוב אצל הצדיק‪ ,‬וכך‬ ‫היה כמה פעמים שכתבו עבורו פיתקא להזכירו לטובה‪ ,‬ועדיין לא נושע‪ .‬עד‬ ‫שכתב הוא בעצמו פיתקא בשפה הפולנית‪ ,‬וכך כתב לו‪ ,‬הנה תלמידי הרבי‬ ‫מבקשים בעבורי ישועה ואין הרבי נענה להם‪ ,‬לכן אבקש שהרבי ייעתר‬ ‫לבקשתי ויפעל בעבורי ישועה‪.‬‬ ‫כשקיבל הרה"ק מלובלין הפיתקא קראה ותיכף אמר שקרובה ישועתו לבוא‪.‬‬ ‫לאחר מכן הסביר‪ ,‬שהיתה מחיצה של ברזל המפסקת בין אדם זה‬ ‫לבין ישועתו‪ ,‬ועתה כאשר קראתי הפיתקא בשפה הפולנית נתעורר שמחה‬ ‫ושחוק בשמים‪ ,‬וממילא נסתלקה המחיצה והוחש לו ישועתו‪.‬‬ ‫על פי זה ביאר מרן אדמו"ח זי"ע שזאת רצתה שרה לפעול ע"י הצחוק‪,‬‬ ‫שתסתלק המחיצה של ברזל‪ ,‬ותקובל תפילתה לבטל הגזירה‪ ,‬ויוולד בנה‬ ‫עם נשמה מסטרא דדוכרא‪ ,‬עכתוד"ק‪.‬‬ ‫אמנם לאמיתו של דבר כך היה רצונו של מקום שיוולד יצחק עם נשמה‬ ‫מסטרא דנוקבא‪ ,‬ורק לאחר ל"ז שנים בשעת העקידה פרחה מיצחק‬ ‫נשמתא דנוקבא שהיתה לו עד אז (פרקי דרבי אליעזר‪ ,‬פרק לא)‪ ,‬וזכה לנשמה חדשה‬ ‫מסטרא דדוכרא‪ ,‬ומאז שפיר היה ראוי להוליד (ליקוטי תורה לרבי חיים וויטאל‪ ,‬פרשת‬ ‫חיי שרה‪ ,‬ד"ה מה' יצא הדבר; אוה"ח הק' לעיל יח‪ ,‬י‪ ,‬ד"ה שוב אשוב)‪.‬‬ ‫נשובה לבאר פתח דברינו דמה שפרחה נשמתה של שרה אחר מעשה‬ ‫העקידה היה תיקון למה שצחקה בבשורת המלאך‪ ,‬דאף דכאמור‬ ‫עיקר הצחוק לא היה ח"ו מחמת חוסר אמונה בדברי המקום ברוך הוא‪ ,‬אלא‬ ‫שרצתה להמתיק הדינים על ידי זה ולהמשיך לו נשמה דדוכרא‪ .‬אמנם לפי‬ ‫גודל מדריגתה היה אף בזה איזה פגם כלשהו‪ ,‬דהן אמנם ראתה בנבואה שיהא‬ ‫לו ליצחק נשמה מסטרא דנוקבא‪ ,‬ואף שמעה כן מדברי המלאך שאמר והנה‬ ‫בן לשרה אשתך‪ ,‬ועל כן צחקה כיון שידעה שהקב"ה הבטיחו לאברהם שיזכה‬ ‫לבן‪ ,‬והיינו בן זכר מסטרא דדוכרא‪ ,‬מ"מ לפי גודל מדריגתה היה לה להאמין‬ ‫באמונה שלימה שהקב"ה כל דבריו אמת וצדק והבטחתו תתקיים במלואה‪,‬‬ ‫[בי]‬ ‫ט''סשת הרש ייח תשרפ ר"דער‬ ‫וכמו שאכן היה בסופו של דבר שע"י מעשה העקידה נכנסה בו נשמת זכר‪,‬‬ ‫והוצרכה לתקן זאת‪ .‬ולכן דייקא עתה אחר העקידה שפרחה מיצחק נשמת‬ ‫הנוקבא שהיתה בו מעת לידתו‪ ,‬הגיע העת לתקן את דבר הצחוק שהיה על‬ ‫ענין זה גופא שרצתה להמשיך לו נשמה דדוכרא ולא מסטרא דנוקבא‪ ,‬ולתיקון‬ ‫על כך מדה כנגד מדה פרחה ממנה נשמתה שהיא מסטרא דנוקבא‪ ,‬לתקן את‬ ‫הצחוק שהיה בגין דבר זה‪ ,‬וע"י שפרחה נשמתה השלימה מעשה העקידה‪,‬‬ ‫שע"י זה זכה יצחק לנשמה מסטרא דדוכרא‪.‬‬ ‫נמצא דב' הטעמים הנ"ל לפטירת שרה עולים בקנה אחד‪ ,‬דע"י שהשלימה‬ ‫שרה מעשה העקידה שהיה חסר בו המסירות נפש בפועל‪ ,‬נכנס ביצחק‬ ‫נשמה דדוכרא‪ ,‬וזה גופיה היה התיקון על מה שצחקה בדברי המלאך‪ ,‬ברצותה‬ ‫להמשיך לו נשמה מסטרא דדוכרא‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ד] והנה כתיב ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה‪ ,‬בכ"ף זעירא‪ ,‬וכתב‬ ‫בבעה"ט (ד"ה ולבכותה) שבא לרמז שלא בכה כי אם מעט לפי שזקנה‬ ‫היתה‪ ,‬יעו"ש‪ .‬ובספר שיר מעון (נדפס בתורת משה להחתם סופר‪ ,‬פרשתן‪ ,‬ד"ה ויבא‬ ‫אברהם) כתב טעם אחר למה שנכתב כ"ף זעירא‪ ,‬על פי הגמ' בבבא בתרא (טז‪,‬‬ ‫ב) דבת היתה לו לאברהם ובכל שמה‪ ,‬ובתו ששמה בכל מתה‪ ,‬אבל כל זמן‬ ‫שחיתה שרה אמנו לא הרגיש אברהם כל כך בחסרונה של בתו‪ ,‬אבל כשמתה‬ ‫שרה הרגיש ג"כ בחסרונה של הבת‪ ,‬וזה נרמז בכ' זעירא‪ ,‬לרמז שאפשר לקרוא‬ ‫לספוד לשרה ולבת"ה בלא האות כ'‪ ,‬שבכה וספד אף לבתו‪.‬‬ ‫וראה בפרדס יוסף שהביא בשם ספר דרוש שמואל שפירש באופן אחר‬ ‫כעין זה‪ ,‬על פי מה דאיתא במדרש (הובא בספר מנחה בלולה) דבת היתה‬ ‫לו לאברהם‪ ,‬והיא מתה באותו זמן של פטירת שרה‪ ,‬ולפי"ז אתי שפיר הרמז‬ ‫ולבתה כנ"ל‪.‬‬ ‫על פי הקדמות אלו אפשר לבאר באופן אחר על זה הדרך‪ ,‬דב' טעמים אלו‬ ‫על האות כ"ף זעירא צדקו יחדיו‪ ,‬דגם בא לרמז שלא בכה כי אם מעט‪,‬‬ ‫וטעם הדבר [מלבד מה שפירש בבעה"ט שהיתה זקנה] כיון שסוף סוף‬ ‫השלימה במיתתה את נסיון העקידה בקיימה מסירות נפש בפועל‪ ,‬וכשנשלם‬ ‫נסיון העקידה פרחה נשמתא דנוקבא מיצחק וקיבל נשמה דדוכרא ויהא ראוי‬ ‫להוליד‪ ,‬ונמצא שהיה מעורב אף שמחה בפטירתה של שרה אמנו‪ ,‬ולכן לא‬ ‫הרבה בבכי ובמספד‪ .‬ונרמז גם בפירוש השני הנ"ל דכתיב כ"ף זעירא כי היכי‬ ‫[גי]‬ ‫ט''סשת הרש ייח תשרפ ר"דער‬ ‫דנידרשיה ולבתה‪ ,‬ולדרכינו ייאמר דלבתה רומז על נשמת יצחק בנה שהיה‬ ‫לשרה כמו בת‪ ,‬שהרי היה לו נשמת נקיבה‪ ,‬ונשמה זו פרחה ממנו בעת ההיא‪.‬‬ ‫א"י באופן אחר קצת על דרך זה‪ ,‬דאמר הכתוב שבא אברהם לספוד לשרה‬ ‫ולבכותה‪ ,‬ועל זה יקשה לך מה מקום יש לבכי ולהספד אחר שהיתה‬ ‫צדקת מושלמת במעשיה והגיעה שעתה לעלות לעולם שכולו טוב‪ ,‬כמו‬ ‫שהקשה הישמח משה‪ ,‬אך התירוץ לזה הוא‪ ,‬דסוף כל סוף היה בה איזה פגם‬ ‫דק מן הדק‪ ,‬והוא מה שצחקה בבשורת המלאך כיון שרצתה להמשיך לו נשמה‬ ‫מסטרא דדוכרא‪ ,‬ועל כן בכה‪ ,‬אמנם נכתב בכ"ף זעירא ללמד שלא הרבה בבכי‬ ‫על זה הפגם‪ ,‬שהרי זה הפגם גופא גם נתקן בשעת פטירתה שמסרה נפשה‬ ‫ונשמתה להשלים מעשה העקידה‪ ,‬אשר בכך זכה יצחק לנשמה מסטרא‬ ‫דדוכרא‪ ,‬אשר הא גופא נמי נרמז בכ"ף זעירא כי היכי דנימא ולבתה שרומז על‬ ‫הנשמה מסטרא דנוקבא שפרחה ממנו כמו שנתבאר‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫מה מאוד יומתק לפי זה מה שהמתין רש"י לפרש דבר הסמיכות דמיתת שרה‬ ‫למעשה העקידה עד אחר שנאמר ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה‪,‬‬ ‫דכיון דכתיב ולבכותה בכ"ף קטנה לרמז שלא הרבה בבכיה‪ ,‬ותיקשי לך מאי‬ ‫טעמא לא הרבה בבכי על פטירת שרה הצדקת אשת נעוריו‪ .‬לזה הביא רש"י‬ ‫דרשת חז"ל שע"י בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה‪ ,‬וכמעט שלא נשחט‪,‬‬ ‫וכאמור מדברי אאמו"ר זי"ע ששמעה שהיה חסר במעשה העקידה המסירות‬ ‫נפש בפועל ממש‪ ,‬ולכן מסרה נפשה להשלים הנסיון ופרחה נשמתה ומתה‪,‬‬ ‫וע"י שנשלם מעשה העקידה זכה יצחק לנשמה חדשה מסטרא דדוכרא‪,‬‬ ‫אשר אף גם זאת נרמז באומרו ולבכתה בכ"ף זעירא‪ ,‬דרומז על ולבתה דהיינו‬ ‫הנשמה מסטרא דנוקבא שפרחה ע"י השלמת מעשה העקידה וכנ"ל‪ ,‬לכן לא‬ ‫הרבה בבכי ומספד על פטירת שרה‪.‬‬ ‫ויובן בזה גם מה שכתב רש"י שני חיי שרה‪ ,‬כולן שוין לטובה‪ ,‬דאע"פ שכבר‬ ‫פירט הכתוב שנה בכל כלל וכלל לומר לך בת ק' כבת כ' וכו'‪ ,‬מכל‬ ‫מקום עדיין היה בה איזה פגם כל שהוא דק מן הדק במה שצחקה על בשורת‬ ‫המלאך‪ ,‬ופגם זה נתקן בשלימות עם פטירתה‪ ,‬כאשר מסרה נפשה להשלים‬ ‫נסיון העקידה ולהביא על ידי זה נשמה דדוכרא ליצחק בנה‪ ,‬ומעתה כולן שוין‬ ‫לטובה בלא שום חטא ועון‪ ,‬כי הכל נתקן בשלימות‪.‬‬ ‫[די]‬ ‫ט''סשת הרש ייח תשרפ ר"דער‬ ‫ה] זהו שאמר הכתוב ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל‪ ,‬ופירש‬ ‫רש"י בכל עולה בגימטריא בן‪ ,‬רצ"ל‪ ,‬דהן אמנם יצחק נולד לפני‬ ‫ארבעים שנה‪ ,‬אמנם עד מעשה העקידה לא היה בבחינת בן‪ ,‬כי נשמתו היתה‬ ‫מסטרא דנוקבא‪ ,‬ורק אחר העקידה שפרחה נשמתו וזכה לנשמתא חדתא‬ ‫מסטרא דדוכרא נתעלה לבחינת בן‪ ,‬והיה ראוי להוליד‪ ,‬ואכן אז נולדה רבקה‬ ‫בת זוגו‪ ,‬ולכן היה צריך להשיאו אשה‪ .‬ורמוז בלשון רש"י הק' עולה בגימטריא‬ ‫בן‪ ,‬ירמוז כי יצחק עלה ונתעלה למדריגת בן ע"י העקידה‪ ,‬וממילא היה צריך‬ ‫להשיאו אשה‪.‬‬ ‫באופן זה נבאר אף המכוון בדברי חז"ל דדרשו מהך קרא שלא היתה לו בת‪,‬‬ ‫דהכוונה היא שמשעת מעשה העקידה פרחה מיצחק נשמת הנוקבא‬ ‫שהיתה בו והיה עד עתה במדריגת בת‪ ,‬ומעתה לא היה לו בת אלא בן‪.‬‬ ‫ו] מעתה הבוא נבוא לביאור דברי המדרש שהיה רבי עקיבא יושב ודורש‬ ‫והציבור מתנמנם וכו'‪ ,‬ותחילה נבאר מה שדרש תבוא בת בתה של‬ ‫שרה שחיתה קכ"ז שנים ותמלוך על קכ"ז מדינות‪ ,‬אשר לכאורה לפי פשוטו‬ ‫אינו מובן‪ ,‬ואף צ"ב מהו השבח הגדול שמלכה על קכ"ז מדינות‪ ,‬ויבואר דהנה‬ ‫אסתר המלכה נלקחה לביתו של אחשורוש למלוך על קכ"ז מדינות בעל כרחה‬ ‫שלא ברצונה‪ ,‬ולכאורה היה נראה בעת ההיא כגריעותא להיות בבית אותו‬ ‫רשע‪ ,‬אמנם לאחר מכן נתברר שהכל היה לטובה ולברכה‪ ,‬ואדרבה נחשב לה‬ ‫לזכות ולמצוה כל אותן השנים ששהתה אצלו‪ ,‬כיון שעל ידי כן נצמח ישועת‬ ‫כלל ישראל מגזירתו של המן הרשע‪ ,‬ומעתה נחשב לה הכל לזכות למפרע‪.‬‬ ‫לבחינה זו זכתה בזכותה של זקנתה שרה אמנו שגם עליה העיד הכתוב‬ ‫שחיתה קכ"ז שנים וכולן שוין לטובה‪ ,‬והגם שמצינו איזה פגם במשך‬ ‫שנותיה‪ ,‬שצחקה בדברי המלאך שבא אליה בשליחותו של מקום‪ ,‬אעפ"כ‬ ‫כיון שבסוף שנותיה תיקנה ענין זה‪ ,‬שפיר יש לומר עליה כולן שוין לטובה‪,‬‬ ‫דלמפרע נתברר שאין בה שום דבר חטא‪ ,‬לכן תבוא בת בתה ותמלוך על קכ"ז‬ ‫מדינות בהיותה בביתו של אחשורוש‪ ,‬והכל ייחשב לה לזכות‪.‬‬ ‫והנה מצינו בגמ' (עבודה זרה יט‪ ,‬ב) מכריז רבי אלכסנדרי מאן בעי חיי מאן בעי‬ ‫חיי וכו' אמר להו מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע וגו' סור‬ ‫מרע ועשה טוב וגו'‪ ,‬שמא יאמר אדם נצרתי לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה‬ ‫אלך ואתגרה בשינה‪ ,‬תלמוד לומר (תהלים לד‪ ,‬טו) סור מרע ועשה טוב‪ ,‬אין טוב‬ ‫[וט]‬ ‫ט''סשת הרש ייח תשרפ ר"דער‬ ‫אלא תורה שנאמר (משלי ד‪ ,‬ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ולכאורה מאמר זה תמוה ביותר‪ ,‬דמאי סלקא דעתין שמי שקיים הכתוב נצור‬ ‫לשונך מרע וגו' ילך ויתגרה בשינה ויתבטל מן התורה בחינם‪ .‬ויתכן לומר (ראה‬ ‫כעין זה בחידושי אגדות למהרש"א שם‪ ,‬ד"ה שמא יאמר) דכוונת הדברים שלא יאמר‬ ‫האדם אם כן הוא חומר הדבר שצריך בכל עת ובכל שעה לסור מכל דבר‬ ‫עבירה ועון ולנצור לשונו מכל דיבור אסור‪ ,‬אם כן שמא מוטב להרבות בשינה‪,‬‬ ‫ובשנתו בודאי לא יכשל בדברים אשר לא כדת‪ ,‬כי אף אם יעסוק בתורה בכל‬ ‫עת‪ ,‬מכל מקום שמא תוך כדי עיסוקו בפלפולא דאורייתא בדיבוק חברים ח"ו‬ ‫יכשל באיזה דיבור אשר לא כדת‪ .‬לזה גמר אומר תלמוד לומר סור מרע ועשה‬ ‫טוב‪ ,‬ואין טוב אלא תורה‪ ,‬כי לא זו הדרך להתגרות בשינה שעות הרבה לאין‬ ‫מספר כדי שלא יכשל בחטא‪ ,‬אלא מוטב שיעסוק בתוה"ק‪ ,‬ואל יירא שמא‬ ‫אם לא יישן יכשל בחטא ח"ו‪ ,‬כי אף אם יארע לו איזה דבר מכשול יוכל לתקנו‬ ‫בתשובה שלימה‪ ,‬כי גדול כח וקדושת התורה‪ ,‬שעל ידה יוכל לשוב בתשובה‬ ‫ולתקן הכל‪.‬‬ ‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שאם ישוב בתשובה מאהבה אזי לא רק שלא נשאר שום‬ ‫רושם מהחטא‪ ,‬אלא הכל נתהפך לזכות ולמצות ומעשים טובים‪ ,‬ועל כן‬ ‫שפיר מוטב לעסוק בעשה טוב ולהגות בתורה‪ ,‬ואף שבכה"ג אינו מובטח שלא‬ ‫יכשל בלשונו ח"ו בשמץ של דיבור אסור‪ ,‬אעפ"כ לא ניחא ליה למרייהו שילך‬ ‫להתגרות בשינה כדי שלא ליכשל בדברים אסורים‪.‬‬ ‫זהו שאמר רבי עקיבא לתלמידיו אשר התחילו להתנמנם בעת הלימוד‪ ,‬והבין‬ ‫כי מה שרוצים הם להתנמנם הוא מתוך כוונה טובה שבכך ירוויחו שבעת‬ ‫השינה אין להם נסיון ליכשל בחטא ובדיבורים אסורים‪ .‬לזה דרוש דרש להם‬ ‫ר' עקיבא מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות וכו'‪ ,‬וכפי שנתבאר‬ ‫שמשרה אמנו למדנו שע"י שתיקנה מעשיה בסוף ימיה‪ ,‬בזה נתקן הכל‬ ‫למפרע‪ ,‬ולא רק שלא נחשב לה לפגם‪ ,‬אלא העיד עליה הכתוב שכל שנותיה‬ ‫שוין לטובה‪ ,‬וזאת ע"י שמסרה נפשה בסוף ימיה מתוך שמחה של מצוה על‬ ‫ידי זה זכתה לבחינת תשובה מאהבה ונתהפך הכל לזכות‪ ,‬וכמו"כ היה אצל בת‬ ‫בתה‪ ,‬דמאחר שנתגלגל נס הצלת ישראל על ידה‪ ,‬הוי למפרע כל מה שהיתה‬ ‫בבית המלך לזכות ולמצוה‪ ,‬ונתברר כי נכנסה לשם רק בכוונה זכה וטהורה ללא‬ ‫שום שמץ פסול‪ ,‬וה"נ אף אם ח"ו יכשל האדם במעשה או בדיבור אשר לא‬ ‫[זט]‬ ‫ט''סשת הרש ייח תשרפ ר"דער‬ ‫כדת‪ ,‬ע"י התוה"ק ותשובה מאהבה יתוקן הכל‪ ,‬ובכן אל תתגרו בשינה אלא‬ ‫תעסקו בטוב זו תורה‪.‬‬ ‫ז] עוד יבואר ענין פטירת שרה וביאור הכתוב ויבא אברהם לספוד לשרה‬ ‫ולבכותה‪ ,‬וביאור השייכות דפטירת שרה לעקידת יצחק‪ ,‬על פי‬ ‫הקדמות הנ"ל ובאופן אחר קצת‪ ,‬בהקדם מה שכתב עוד בבעל הטורים טעם‬ ‫אחר על מה שנכתב כ"ף זעירא בתיבת ולבכותה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אי נמי שהיתה כמו‬ ‫גורמת מיתתה שמסרה דין‪ ,‬על כן נענשה היא תחלה‪ ,‬והמאבד עצמו לדעת אין‬ ‫מספידין אותו‪ .‬ומקור הדברים בבבא קמא (צג‪ ,‬א) אמר רב חנן המוסר דין על‬ ‫חבירו הוא נענש תחילה‪ ,‬שנאמר (לעיל טז‪ ,‬ה) ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך‪,‬‬ ‫וכתיב ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫נקדים עוד מה שיש לדקדק במאמר הכתוב (לעיל טז‪ ,‬ב) ותאמר שרי אל‬ ‫אברם הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה‬ ‫וישמע אברם לקול שרי‪ .‬והנה כעין זה מצינו גם ברחל אמנו‪ ,‬כדכתיב (להלן‬ ‫ל‪ ,‬ג) ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה‪.‬‬ ‫ודקדק בספה"ק אגרא דכלה (פרשת ויצא‪ ,‬ד"ה ותאמר הנה אמתי) בדבר שינוי הלשון‪,‬‬ ‫דבשרה כתיב אולי אבנה ממנה‪ ,‬בלשון ספק‪ ,‬וברחל כתיב ואבנה גם אנכי‪,‬‬ ‫בלשון ודאי‪ ,‬עיי"ש אריכות דברי קדשו‪.‬‬ ‫ויתכן ליישב‪ ,‬דאכן שרה ורחל שניהם עשו אותו הדבר להכניס השפחה‬ ‫לביתם‪ ,‬שיש בזה עבודת המידות באופן נפלא‪ ,‬ולכן היו מקווים כי‬ ‫בשכר זאת יזכו אף הם עצמם לפרי בטן‪ ,‬אמנם עיקר הנסיון הוא לא רק עצם‬ ‫הכנסת השפחה ונתינתה לבעלה‪ ,‬אלא גם בהמשך הדרך כאשר יבוא לידה איזה‬ ‫דבר נסיון ובזיון כאשר שפחתה תזלזל בגבירתה וכדומה‪ ,‬תעמוד בנסיון לקבל‬ ‫היסורין והבזיונות בשמחה ובאהבה‪ ,‬בזאת הזכות בוודאי תוושע מן השמים‪.‬‬ ‫והנה שרה אמנו לא היתה סמוכה ובטוחה בעצמה שאכן יהא לה הכח והעוז‬ ‫לעמוד בנסיון זה‪ ,‬וכפי שאכן היה בסופו של דבר‪ ,‬שלא עמדה בנסיון‬ ‫בשלימות‪ ,‬כדכתיב (לעיל טז‪ ,‬ד‪-‬ה) ויבא אל הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל‬ ‫גברתה בעיניה‪ ,‬ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך‬ ‫ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ישפוט ה' ביני וביניך‪ ,‬ולכן מתחילה לא אמרה‬ ‫הדבר בלשון וודאות אלא בספק אולי אבנה ממנה‪.‬‬ ‫[זי]‬ ‫ט''סשת הרש ייח תשרפ ר"דער‬ ‫מה שאין כן רחל אמנו היתה בטוחה שתוכל לעמוד בנסיון כזה‪ ,‬שהרי היתה‬ ‫מושלמת במעלות ומידות טובות להיות מוחלת על עלבונה ולקבל היסורין‬ ‫באהבה‪ ,‬שהרי גדולה מזו מצינו ברחל שמסרה הסימנים ללאה אחותה (מגילה יג‪,‬‬ ‫ב‪ ,‬והובא ברש"י להלן כט‪ ,‬כה‪ ,‬ד"ה ויהי בבוקר)‪ ,‬וזאת על אף שידעה שיתכן כי על ידי זה‬ ‫תפול לחלקו של עשיו הרשע‪ ,‬אעפ"כ מסרה נפשה כדי שלא תתבייש אחותה‪,‬‬ ‫ובכן אף כאשר הכניסה שפחתה בלהה לביתה ידעה בבטחה כי אף אם יבוא לה‬ ‫דבר נסיון קשה שתצטרך לסבול עלבונה באהבה תעמוד בנסיון‪ ,‬ועל כן אמרה‬ ‫בלשון ודאי ואבנה גם אנכי ממנה‪.‬‬ ‫וגודל הענין של קבלת יסורים ובזיונות באהבה‪ ,‬אשר גדולה סגולתו להמתיק‬ ‫הדינים ולפעול ישועות גדולות ונצורות‪ ,‬יש ללמוד מעובדא דהוה אצל‬ ‫זקה"ק רבי גדליה משה מזוועהיל זי"ע [שהיום כ"ד חשון חל יומא דהילולא‬ ‫דיליה] אשר פעם אחת בשעת מלחמה בארצנו הקדושה‪ ,‬היו צריכין לישב‬ ‫במקלט מחמת אימת הערביים הפורעים‪ ,‬וישב במקלט יחד עם קיבוץ גדול‬ ‫של יהודים בדוחק גדול‪ ,‬והיתה שם אשה אומללה ומרת רוח אשר היתה מבזה‬ ‫ומקללת את כל מי שעבר בד' אמותיה‪ ,‬וגם על זקה"ק היתה צועקת בדברי‬ ‫גידופין‪ ,‬אך זקה"ק לא הקפיד כלל על כך‪ ,‬וכאילו לא חלי ולא מרגיש במאומה‪,‬‬ ‫שהרי כן היתה מידתו כל ימי חייו לקבל הנהגת הבורא ית' בשמחה‪ ,‬ואף בזמנים‬ ‫שהיה מסובל ביסורין כגון כששהה בסיביר כמה שנים‪.‬‬ ‫אמנם היו שם קבוצת אברכים שרצו לגרשה משם‪ ,‬כדי שלא תפריע להם‬ ‫מקצת מנוחת הנפש שהיה להם במקלט‪ ,‬ובאו לשאול חוות דעתו‬ ‫של זקה"ק‪ ,‬אמר להם בואו ואספר לכם עובדא דאתרחש אצל אבי הקדוש‬ ‫[זקה"ק רבי שלמה] זי"ע‪ ,‬אשר פעם אירע וחלתה בתו והיתה זקוקה לרחמי‬ ‫שמים מרובים‪ ,‬והנה אבי היה ממונה על בתי ההקדש לדאוג לסידור העניינים‬ ‫שכל אחד ישלם דמי שכירותו כראוי‪ ,‬והיתה אשה אחת אשר התגוררה באחד‬ ‫מבתי ההקדש ולא שילמה דמי התחייבותה כראוי‪ .‬כעת כאשר בתו היתה‬ ‫חולנית‪ ,‬הלך אבי זי"ע לביתה לבקש השכירות‪ ,‬ומיד כאשר ראתה את אבי‬ ‫זי"ע התחילה כדרכה לבזותו ולצעוק עליו מי הגיד לך שאתה רבי‪ ,‬ועוד כהנה‬ ‫וכהנה דברי גידופין ובזיונות‪ ,‬ואבי לא השיב על דבריה כלום‪ ,‬ואדרבה הלך‬ ‫משם בשמחה רבה‪ ,‬בהיותו סמוך ובטוח שמעתה בזכות זו תבוא הרפואה‬ ‫לבתו החולנית‪ .‬סיים זקה"ק רבי גדליה משה ואמר להסובבים אותו‪ ,‬הרי אנחנו‬ ‫נמצאים במקלט במקום סכנה וצריכים אנו בכל רגע לחסדים גלויים מן השמים‬ ‫[חי]‬ ‫ט''סשת הרש ייח תשרפ ר"דער‬ ‫בכדי לינצל בלא פגע‪ ,‬ומי יודע אם לא לעת כזאת נשלחה לנו מן השמים אשה‬ ‫אומללה זו שתחרף ותגדף אותנו‪ ,‬ועל ידי שנשמע חרפתינו בדומיה ולא נשיב‬ ‫נזכה לישועה מן השמים‪.‬‬ ‫ח] בדרך אפשר יתכן לומר דאכן מהאי טעמא אף כאשר נושעה שרה אמנו‬ ‫וילדה את יצחק‪ ,‬אף על פי כן עדיין לא היתה ישועה בשלימות‪,‬‬ ‫דהרי היה לו נשמה מסטרא דנוקבא ולא היה ראוי להוליד‪ ,‬וזאת מחמת שלפי‬ ‫גודל מדריגתה היה חסר לה ענין קבלת הבזיונות והיסורין באהבה ובדומיה‪.‬‬ ‫לאחר ל"ז שנים כאשר שמעה את בשורת העקידה‪ ,‬שאברהם ויצחק עמדו‬ ‫בנסיון עצום זה‪ ,‬חלשה דעתה ביותר‪ ,‬כי נזכרה בהנסיון אשר נתנסתה‬ ‫היא מאת ה' ולא עמדה בו בשלימות‪ ,‬וזאת כאשר הכניסה שפחתה לביתה‬ ‫ותקל בעיניה‪ ,‬לא קבלה הבזיון באהבה אלא אדרבה מסרה דין על אברהם‬ ‫ואמרה חמסי עליך וגו'‪ ,‬ועתה היה עז חפצה ורצונה לתקן פגם זה‪ ,‬ולכן מסרה‬ ‫נפשה למיתה כדי לתקן מה שלא עמדה בנסיון ההוא‪.‬‬ ‫ואכן תיכף באותה שעה נשלם מעשה העקידה ופרחה נשמתו של יצחק [כמו‬ ‫שנתבאר לעיל] ונכנסה בו נשמתא חדתא מסטרא דדוכרא‪ ,‬ומעתה יהא‬ ‫ראוי להוליד‪ ,‬כיון שתיקנה שרה הפגם אשר מחמתו לא זכתה עד עתה לישועה‬ ‫שלימה וכנ"ל‪.‬‬ ‫ושפיר יומתק לפי זה מה שהביא רש"י ביאור סמיכות מיתת שרה לעקידת‬ ‫יצחק דייקא בפסוק זה דכתיב ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה‪,‬‬ ‫דכיון שכתיב ולבכתה בכ"ף זעירא‪ ,‬לרמז שנענשה על שמסרה דין ואמרה‬ ‫חמסי עליך כדברי בעל הטורים‪ ,‬וכפי מה שנתבאר הא גופא היה הסיבה שיצחק‬ ‫נולד עם נשמה מסטרא דנוקבא‪ ,‬לזה הביא רש"י שעתה בשעת מיתתה תיקנה‬ ‫בשלימות פגם זה‪ ,‬ע"י שמסרה נפש למיתה בפועל ממש‪ ,‬וזאת אחר ששמע‬ ‫הבשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה ועמד בנסיון‪ ,‬ועל ידי זה נתעוררה‬ ‫לתקן מה שלא עמדה היא בנסיון בשלימות‪.‬‬ ‫ודרשה זו על כ"ף זעירא אזיל בהדדי עם אידך דרשה דקרינן ולבתה‪ ,‬וכאמור‬ ‫לעיל שרומז על נשמת הנוקבא שהיתה ביצחק ועתה פרחה ממנו‪ ,‬וזה‬ ‫ע"י שתיקנה מה שפגמה באמירתה חמסי עליך‪.‬‬ ‫[טי]‬ ‫ט''סשת הרש ייח תשרפ ר"דער‬ ‫לימוד גדול למדנו מענין האמור בגודל מעלת קבלת בזיונות באהבה ובשמחה‪,‬‬ ‫וכמו שהאריך בזה בספה"ק תומר דבורה (פרק ב) דכאשר בא האדם‬ ‫לידי נסיון כזה יתבונן שהוא אך לטובתו‪ ,‬כי בשמים ממעל יש חשבון כמה‬ ‫יסורים ומכאובים צריכין לבוא עליו‪ ,‬ואם ח"ו היו באים עליו יסורי הגוף‪ ,‬הרי היו‬ ‫אלו מפריעים ומבטלים אותו מתורה ועבודת הבורא‪ ,‬ולכן זימן לו הקב"ה תחת‬ ‫זאת בזיונות אשר אינם מבטלים אותו כלל מסדר יומו בעסק התורה והעבודה‪,‬‬ ‫ולכן ישמח האדם כשבא לו דבר נסיון של בזיון‪ ,‬וישמע חרפתו ולא ישיב‪ ,‬ועל‬ ‫ידי זה מתמרקין עוונותיו בלי יסורים ומכאובי הגוף רח"ל‪.‬‬ ‫הנה כבר ברכנו היום חודש כסלו הבא עלינו לטובה‪ ,‬והזמן גרמא להתעורר‬ ‫ולהתחזק בלימוד התורה הק'‪ ,‬ובפרט יש ליזהר שלא לגרום ח"ו ביטול‬ ‫תורה לאחרים‪ ,‬שהרי עיקר החילוק בין נס דחנוכה לנס דפורים‪ ,‬שבפורים היה‬ ‫הגזירה על הגופים להשמיד להרוג ולאבד‪ ,‬ובחנוכה היה הגזירה על הנפשות‬ ‫(לבוש‪ ,‬אורח חיים סי' עתר‪ ,‬ס"ב) והרי אמרו חז"ל (ספרי‪ ,‬פרשת תצא‪ ,‬פיסקא רנב) גדול‬ ‫המחטיאו יותר מההורגו‪ ,‬ולכן בימים קדושים אלו יש להתחזק שלא להיות ח"ו‬ ‫בכלל המחטיא אחרים‪.‬‬ ‫ירחם השי"ת על כל כלל ישראל בכל מקום שהם‪ ,‬בכל מקומות מושבותיהם‪,‬‬ ‫בכל אתר ואתר‪ ,‬בכלליות ובפרטיות‪ ,‬ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬ובפרט על‬ ‫יושבי ארצינו הקדושה הזקוקים לרחמי שמים מרובים‪ ,‬ויעמוד בעדינו זכות‬ ‫שרה אמנו כמו שעמדה זכותה לאסתר המלכה אחר הרבה דורות‪ ,‬ויעזור‬ ‫השי"ת לכל המצפים לישועה בבני חיי ומזוני רויחי‪ .‬כה יתן ה' וישפיע לנו‬ ‫כל מיני ישועות ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬כי לך לבד עינינו תלויות שתרחם עלינו‬ ‫ותמלא משאלות לבנו לטובה ולברכה‪.‬‬ ‫ויהי רצון שיהא החודש הזה סוף וקץ לכל צרותינו תחילה וראש לפדיון‬ ‫נפשינו‪ ,‬בזכות האורות של ימי החנוכה אשר כבר מתחילים להתנוצץ‪,‬‬ ‫וימים האלה מסוגלים לכל מיני ישועות כבימים ההם בזמן הזה‪ ,‬וכן הוא עת‬ ‫רצון של חינוך והרגל לגאולה העתידה (בני יששכר‪ ,‬מאמרי כסלו טבת‪ ,‬מאמר ב‪ ,‬אות‬ ‫ח‪ ,‬מז‪ ,‬ועוד)‪ ,‬ירחם השי"ת שנזכה בקרוב לקבל פני משיח צדקנו במהרה בימינו‬ ‫אמן‪( .‬אהל שלמה רעד"ר‪ ,‬חלק א‪ ,‬מאמר ד)‬ ‫ד‬ ‫[כ]‬