gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫||| שנת תשפ"ז לפ"ק‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫מדור‬ ‫שיעורי‬ ‫אמונה ובטחון‬ ‫הרב שמעון‬ ‫מתוך קונטרס הבינני המלא‬ ‫שפיצער‬ ‫קונטרס ת"מ‬ ‫שליט"א‬ ‫עשיה מתוך ריצוי ושאיפה למילה טובה‬ ‫יום שלישי פרשת וירא ט"ז חשון תשפ"ז‬ ‫אמונה ובטחון‬‫שיעור שנ"א‬ ‫אחד הסימנים המובהקים ביותר לרצונו האמיתי של האדם‪.‬‬ ‫בירור המניע לעשיה‬ ‫אם הוא רוצה לקבל הערכה מאחרים וזה מה שהוא מחפש‪,‬‬ ‫בשיעור הקודם למדנו שכאשר האדם עוסק בדבר מצוה‪,‬‬ ‫זו הסיבה שהוא מתפלל בבית הכנסת הזה‪ ,‬וזו הסיבה שהוא‬ ‫בתורה‪ ,‬בתפילה‪ ,‬בגמילות חסד או בכל מצוה אחרת‪ ,‬יש לו‬ ‫לובש את הלבוש הזה‪ .‬מאחר שהוא עושה מאות פעולות‪,‬‬ ‫תמיד חשבון מדוע הוא עוסק בו‪ .‬מהי הסיבה? מה מניע אותו‬ ‫גשמיות ורוחניות‪ ,‬בגלל מניע זה‪ ,‬הוא הופך להיות אדם‬ ‫לכך? למה הוא מתאמץ בשביל זה?‬ ‫שמחפש הערכה יומם ולילה‪ ,‬אדם שכל מעשיו אינם אלא‬ ‫לפי מה שיאמרו אחרים‪ ,‬אדם שמחשב את צעדיו לפי מידת‬ ‫בארנו‪ ,‬שאמנם בדרך כלל נדמה לנו שהסיבה היא רק‬ ‫הכבוד שיגיע אליו‪.‬‬ ‫תוספת למעשה עצמו‪ ,‬אם מתבוננים באופן פעולתה של‬ ‫מערכת האדם‪ ,‬רואים שהסיבה קובעת את המעשה עצמו‪.‬‬ ‫לעומתו‪ ,‬מי שרוצה לעבוד את ה'‪ ,‬ככל שהוא עושה יותר‬ ‫הסברנו שפעולת מערכת האדם היא להשתמש בכליו כדי‬ ‫פעולות מתוך מניע זה‪ ,‬אף פעולות קטנות ואף כאלה שלא‬ ‫להוציא את רצונו מן הכח אל הפועל‪ ,‬ולכן אם רצונו הוא‬ ‫עלו יפה‪ ,‬הוא הולך ונעשה יותר ירא שמים ['ערליכער‪-‬איד']‪.‬‬ ‫שאנשים יעריכוהו‪ ,‬הרי הוא עסוק בכך שעוד ועוד אנשים‬ ‫נוכל לראות שהוא נעשה יהודי אמיתי ויסודי יותר‪ ,‬ויוצא‬ ‫יעריכוהו‪ .‬הוא לומד‪ ,‬מתפלל ועושה דברים טובים אחרים –‬ ‫מהתפיסה הילדותית‪ .‬כפי שאמרנו‪ ,‬האדם עצמו מעיד יותר‬ ‫והכל כדי שיעריכוהו‪ .‬אולם‪ ,‬אם רצונו הוא לעבוד את ה' וזה‬ ‫מכולם על הסיבה שבגללה הוא עושה דברים‪ .‬תן לו פרק זמן‪,‬‬ ‫כל מאוויו‪ ,‬גם כשהוא עושה דבר של מה בכך‪ ,‬הוא למעשה‬ ‫ותוכל לראות בעצמך מה המניע שלו בקיום המצוות‪.‬‬ ‫עסוק בעבודת ה'‪ .‬חלקי העשייה והדיבור הם חלקים חיצוניים‪,‬‬ ‫ואינם אלא דרך להוציא את הרצון מן הכח אל הפועל‪.‬‬ ‫ב‪ .‬האופן השני‪ ,‬הוא בשפע הגשמי שמגיע אל האדם‪,‬‬ ‫אשר אף הוא תלוי במניע של האדם בעשיית המצוות‪.‬‬ ‫נמצא שלאדם נחוץ עד מאוד שיהיה בהיר לו מה מניע אותו‬ ‫ראינו בענין זה את דברי המהר"ל (חידושי אגדות על מסכת שבת)‬ ‫בקיום המצוות‪ ,‬ויזכור שאם המניע שלו הוא לעבוד אחרים‪,‬‬ ‫על הפסוק (משלי ג‪ ,‬טז)‪' :‬אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר‬ ‫הדבר מוגדר על‪-‬ידי רבינו בשער יחוד המעשה כעבודה זרה‪,‬‬ ‫וכבוד'‪ ,‬שרש"י פירש במסכת שבת (סג‪ ,‬א) שאם האדם עושה‬ ‫ואם המניע שלו הוא גם לעבוד את הקב"ה וגם לעבוד אחרים‪,‬‬ ‫לשמה – הוא מקבל שפע של חיים‪ ,‬אם אינו עושה לשמה –‬ ‫הוא נחשב כעובד עבודה זרה בשיתוף‪.‬‬ ‫הוא מקבל סוג אחר של שפע‪ .‬כך ראינו שהבטחת 'והיה אם‬ ‫שמוע' עולה על 'ולעבדו בכל לבבכם'‪ .‬ככל שהאדם משתמש‬ ‫התוצאה בהתאם למניע‬ ‫בלבו לעבודת ה'‪ ,‬כך הוא זוכה ליותר שפע‪.‬‬ ‫עוד ראינו בשיעור הקודם שהתוצאות יהיו בהתאם למניע‪,‬‬ ‫וזה בשלושה אופנים‪:‬‬ ‫ג‪ .‬האופן השלישי‪ ,‬הוא בשכר שהאדם זוכה לקבל בעולם‬ ‫הבא‪ ,‬שהוא בוודאי תלוי בכוונת הלב ובמניע של האדם בעת‬ ‫א‪ .‬האופן הראשון הוא באדם עצמו‪ .‬כשהאדם מתמיד‬ ‫קיום התורה והמצוות‪.‬‬ ‫בדבר מתוך מניע מסוים‪ ,‬הוא הופך להיות אדם כזה‪ .‬זהו‬ ‫גליון הבינני || ‪1‬‬ ‫כשמדובר בנסיון של תאוה‪ ,‬פירושו של דבר שלבו נמשך‬ ‫לסיכום‪ ,‬המניע של האדם הוא הקובע והמגדיר את עיסוקו‪,‬‬ ‫אל הדבר האסור‪ .‬גופו אומר לו שהדבר ערב לחיך ויגרום לו‬ ‫והתוצאות משתנות בהתאם כך‪ :‬הן לגבי מי ומה הוא עצמו‬ ‫עונג‪ ,‬וכך לבו נכבש על‪-‬ידי התאוה‪ .‬אחר כך כשהוא אמור‬ ‫הופך להיות‪ ,‬הן לגבי השפע הגשמי שלו‪ ,‬והן לגבי שכרו‬ ‫להרגיש טעם בשבת – אינו יכול‪ ,‬כי לבו כבר נתפס על‪-‬ידי‬ ‫בעולם הבא‪.‬‬ ‫משהו אחר‪ .‬כך פירשו הצדיקיםא‪' :‬טהורים יירשוה' – למי‬ ‫יש טעם בשבת? למי ששמר את עצמו בטהרתו כל השבוע‬ ‫שני סוגי נסיונות‬ ‫כי לבו נשאר פנוי להרגשים דקדושה‪ .‬האדם אינו יצור יבש‪.‬‬ ‫כעת נעסוק יותר בלימוד הנסיון‪ :‬היכן אנו מתמודדים אתו‪,‬‬ ‫יש לו לב‪ ,‬וללב יש יכולת ליהנות מדברים‪ ,‬ובכך להתחבר‬ ‫ומה הן הדרכים להסתייע בהן‪ .‬כל הנסיונות הקיימים בעולם‬ ‫אליהם ולהידבק בהם‪ .‬אך כל הנסיונות מהסוג הראשון נותנים‬ ‫מתחלקים בעיקר לשני סוגים‪.‬‬ ‫לו הנאה ממקום אחר ושובים את לבו‪ ,‬ומעתה אין לו עוד‬ ‫את היכולת להידבק בתורה בתפילה ובקיום המצוות‪ .‬על כך‬ ‫הסוג הראשון‪ ,‬כולל את כל נסיונות התאווה‪ ,‬בין אם מדובר‬ ‫מבקשים מהקב"ה‪' :‬וטהר לבנו לעבדך באמת'‪ ,‬וכן 'ודבק לבנו‬ ‫במאכלות אסורות‪ ,‬בראיות אסורות‪ ,‬או בהונאה וגניבה כדי‬ ‫במצוותיך ויחד לבבנו ליראה את שמך'‪.‬‬ ‫להגדיל את ההון‪ ,‬וכיוצא בהם‪ .‬כל הדברים שאנשים נמשכים‬ ‫אליהם משום שהם נעימים לגוף‪.‬‬ ‫הנסיונות מהסוג השני כובשים את הלב מכיוון אחר‪ .‬נתינת‬ ‫אמון שייך ללב‪ .‬הרי תראה שהקב"ה כרת ברית עם אברהם‬ ‫הסוג השני הוא זה שהפרשיות 'לך‪-‬לך' 'וירא' עוסקות‬ ‫משום שמצא את לבבו נאמן לפניו‪ ,‬כמו שנאמר‪( :‬לך לך טו‪ ,‬ו)‬ ‫בו‪ :‬והוא להאמין בה'‪ ,‬לתת בו אמון מלא ולחיות עם אמונה‬ ‫'והאמין בה' ויחשבה לו צדקה'‪ .‬הקב"ה אמר‪ :‬לבו עמי‪ ,‬הוא‬ ‫ובטחון‪ .‬כשהקב"ה אומר לאברהם לעזוב את כל אשר לו‬ ‫עובד בשבילי‪ .‬זה המבחן‪ .‬מה מתרחש במחשבתו של האדם?‬ ‫ולצאת לדרך‪ ,‬החלק הראשון של הנסיון הוא הקושי הגשמי‪,‬‬ ‫את מי הוא מנסה לרצות? למי הוא נאמן ובמי הוא נותן את‬ ‫נסיון מהסוג הראשון‪ .‬הוא רוצה את ביתו ואת משפחתו‪ ,‬אבל‬ ‫אמונו? על מי הוא סומך בלבו?‬ ‫הקב"ה ציוה והוא שומע בקולו‪ .‬אחר כך‪ ,‬כשהוא הולך ואינו‬ ‫יודע לאן‪ ,‬וכן בנסיון הבא אחריו‪ ,‬כשהוא מגיע לארץ ישראל‬ ‫נמצא שכל סוגי הנסיונות פועלים לגזול את לב האדם‪,‬‬ ‫ומוצא בה רעב‪ ,‬נסיונו הוא מהסוג השני‪ :‬מה עושה הקב"ה?‬ ‫אלא שללב יש שני חלקים‪ :‬חלק ההרגשים וחלק האמון‬ ‫זהו נסיון באמונה ובטחון‪.‬‬ ‫והנאמנות‪ .‬יש נסיונות שיש בהם יותר מהחלק הראשון ויש‬ ‫נסיונות שיש בהם יותר מהחלק השני‪ .‬אפשר להגדיר זאת כך‪:‬‬ ‫כך גם בנסיון העקידה‪ .‬תחילתו בכך שאברהם אוהב מאוד‬ ‫עלינו להיות כלפי הקב"ה גם בנים וגם עבדים‪ .‬עבדים‪ ,‬כלומר‬ ‫את בנו ואינו רוצה לוותר עליו‪ .‬אבל עיקר הנסיון כפי שחז"ל‬ ‫ביטול ונאמנות‪ :‬אני משועבד להקב"ה‪ .‬נאמן לפניך‪ .‬בנים‪,‬‬ ‫מסבירים‪ ,‬הוא הסתירה שהוא מרגיש בלבו‪ :‬הרי הקב"ה הבטיח‬ ‫כלומר הרגשים וקרבה‪ .‬זהו תפקיד האדם‪ ,‬להחזיר את הלב‬ ‫לי 'כי ביצחק יקרא לך זרע' (וירא כא‪ ,‬יב)‪ .‬או‪ :‬מדוע הדבר בא עלי?‬ ‫אל הקדושה‪ .‬בנסיונות מהסוג הראשון עליו להילחם שלא‬ ‫לא מוכרח שהנסיון היה שלא יקיים את רצון ה'‪ ,‬אלא שבלבו‬ ‫להפנות את ההרגשים אל הדברים המגושמים‪ ,‬כדי שיוכל‬ ‫מתעורר נסיון שלא להיות נאמן לה'‪.‬‬ ‫ליהנות מדברים שבקדושה ולהתחבר להקב"ה‪ .‬ובנסיונות‬ ‫כך הוא בנסיונות רבים של בני אדם‪ .‬למשל חוסר פרנסה‪.‬‬ ‫מהסוג השני‪ ,‬עליו לומר‪ :‬אני מאמין להקב"ה‪ ,‬אני משועבד‬ ‫בדרך כלל עיקר הנסיון שיש לאדם בכך הוא מהסוג השני‪.‬‬ ‫אליו‪ .‬אפשר לקרוא לכך גם 'יסוד' ו'מלכות'‪ .‬יסוד הוא חלק‬ ‫אין לו מה לעשות‪ ,‬אין לו אפשרות לגנוב וגם אין זה עולה על‬ ‫ההנאה ומלכות הוא חלק הביטול‪.‬‬ ‫דעתו‪ ,‬אבל הוא שבור‪ .‬יש לו קושיות וטענות‪.‬‬ ‫שילוב של שני הסוגים‬ ‫אם נרצה‪ ,‬נוכל להגדיר זאת בקצרה‪ :‬בדרך כלל‪ ,‬כשנושאים‬ ‫דרשה בפני הבחורים ומדברים על נסיונות‪ ,‬מתכוונים לנסיונות‬ ‫כשמתבוננים בנסיון שעסקנו בו בשיעורים האחרונים‪ ,‬והוא‬ ‫מהסוג הראשון‪ ,‬וכשמדברים בפני האברכים המשיאים את‬ ‫הנסיון שיש לו לאדם ְל ַרצֹות אחרים ולעבוד כדי לקבל שם‬ ‫ילדיהם – מתכוונים לנסיונות מהסוג השני‪ .‬על כל פנים‪ ,‬אלו‬ ‫וכבוד‪ ,‬רואים שהוא משלב את שני סוגי הנסיונות‪.‬‬ ‫שני הסוגים‪ ,‬ובדרך כלל כל נסיון נכלל באחד מהם‪.‬‬ ‫ראשית‪ ,‬יש בו את חלק ההנאה‪ ,‬כי הכבוד הוא גם כן תאוה‪,‬‬ ‫וההרגשים האלה מעניקים לו הנאה‪ .‬הוא נמשך לכך שאחרים‬ ‫שתי דרכים לכבוש את הלב‬ ‫יראו אותו גומל חסדים‪ ,‬הוא מתמלא עונג מזה שאחרים‬ ‫כשמתבוננים בשני הסוגים‪ ,‬רואים שכל אחד מהם כובש‬ ‫מעריצים אותו‪ ,‬והוא רוצה עוד מזה‪ .‬הדבר מעורר אותו‪ ,‬הוא‬ ‫את הלב בדרך אחרת‪ .‬האדם צריך לקחת את לבו ולמסרו‬ ‫יכול להרגיש זאת בזרימת הדם‪.‬‬ ‫להקב"ה‪ ,‬כמו שנאמר‪' :‬ולעבדו בכל לבבכם'‪.‬‬ ‫מטו משמיה דהרה"ק ה'יסוד העבודה' מסלאנים זיע"א‪.‬‬ ‫א‬ ‫‪ || 2‬גליון הבינני‬ ‫הדבר אצלו כטבע שני‪ .‬כשהוא רואה מישהו‪ ,‬הדבר משפיע‬ ‫לצד זה יש גם את החלק השני‪ ,‬כאשר הוא עובד‪ ,‬הוא עובד‬ ‫מיד על דרך התנהגותו‪ .‬זה נעשה חלק מדרך החשיבה שלו‪,‬‬ ‫לבשר ודם‪ .‬פגם זה קיים אצלו גם כן‪ .‬הוא אינו עבד להקב"ה‪,‬‬ ‫משום שתמיד היה במצב זה‪.‬‬ ‫אלא מכוון בשעת עבודתו לרצות אחרים‪ .‬נמצא שכאשר‬ ‫האדם הוא אדם כזה‪ ,‬לבו נכבש בשני האופנים‪ .‬ברור שהדבר‬ ‫יכול להיות בדרגות שונות‪ ,‬אבל לפעמים האדם מבין שקרה‬ ‫קסם ההסתכלות על המתופף‬ ‫לו עכשיו דבר מגונה‪ .‬בדיוק היה שם אדם מסוים שהוא כל‪-‬‬ ‫פעם מישהו שאל את ה'סטייפלר' זצ"ל‪ :‬הוא צריך ללכת‬ ‫כך רצה שיראה את הצלחתו‪ .‬הוא אמר לעצמו שזו הזדמנות‬ ‫לחתונה ויש ענין כה גדול לשמח את החתן‪ ,‬אך אין לו כישרון‬ ‫יקרה שלא תחזור‪ :‬פלוני‪ ,‬שתמיד רדף אותי בישיבה‪ ,‬יראה‬ ‫מיוחד שבו יוכל לשמחו‪ .‬הוא אינו יודע לרקוד‪ ,‬אינו יודע לשיר‪,‬‬ ‫אותי עכשיו במיטבי‪ .‬וזה כבש את לבו‪ ,‬ולבו התרגש‪.‬‬ ‫ובכל זאת רוצה מאוד לשמחו‪ .‬אמר לו ה'סטייפלר' בחכמתו‪:‬‬ ‫אכן‪ ,‬הלב יכול להתרגש מדבר כזה‪ .‬כשם שהלב מגביר את‬ ‫כשתגיע לחתונה‪ ,‬עמוד מול המתופף‪ .‬כשיראה המתופף‬ ‫פעימותיו כשנכנס אדם שהוא לא רצה שיהיה במקום והוא‬ ‫שמישהו מסתכל עליו‪ ,‬יתאמץ יותר‪ ,‬ונמצא שאתה משמח‬ ‫מתבייש מכך‪ ...‬למה הוא צריך להיות כאן עכשיו? זה יכול‬ ‫חתן וכלה‪.‬‬ ‫להיות כשממתינים אצל רופא‪ ,‬ולא סתם רופא אלא רופא‬ ‫לנושא מיוחד‪ .‬האדם חיפש מקום רחוק מהעיר כדי שלא‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬כך הם בני האדם‪ .‬ה'סטייפלר' לא הלך לברר‬ ‫לפגוש אף אחד ממכריו‪ ,‬והנה בדיוק פלוני נכנס‪ .‬הוא נבהל‪:‬‬ ‫מי המתופף שם‪ .‬הוא אמר‪ :‬אתה רוצה לראות איך אנשים‬ ‫מה אעשה עכשיו? הוא מרגיש זאת בזרימת דמו‪ .‬זהו דבר‬ ‫חושבים? עמוד מול המתופף ותראה‪ .‬אילו היינו יכולים לראות‬ ‫מורגש‪ .‬כך יכול הדבר לקרות גם בכיוון ההפוך‪ :‬כשהאדם נמצא‬ ‫את המתרחש במחשבותיהם של בני האדם‪ ,‬היו כולם זוכים‬ ‫באמצע דבר שנחשב בעיניו להצלחה ותוך כדי כך נכנס מישהו‬ ‫לכפרת עוונות מגודל הבושה שבדבר‪ ,‬תיכף ומיד היו כולם‬ ‫שהוא דווקא נהנה מכניסתו‪ ,‬הדבר יכול לעורר בו התרגשות‪.‬‬ ‫מזדככים‪ .‬היינו רואים אז מה קורה כשמישהו נכנס‪ ,‬מה עובר‬ ‫יש לו הנאה גדולה מכך‪ ,‬ויחד עם זאת הוא עובד את פלוני‬ ‫אז במחשבתו‪ .‬על כל פנים‪ ,‬הדבר מלווה את האדם כל הזמן‪,‬‬ ‫במקום לעבוד את ה'‪.‬‬ ‫כי כאמור‪ ,‬מאז ומתמיד האדם נמצא בין בני אדם ומודד את‬ ‫עצמו ביחס אליהם‪ ,‬כפי שהוא נתפס בעיניהם‪.‬‬ ‫ויש שהאדם שקוע בכך לגמרי‪ :‬הוא רוצה לדעת מי כבר‬ ‫יודע ומי עדיין אינו יודע‪ ,‬ומנסה לדאוג שגם מי שעדיין אינו‬ ‫יודע – יתוודע‪ .‬יש אפוא דרגות רבות‪ ,‬אבל בסופו של דבר‬ ‫נסיון שנוגע בעמקי הנפש‬ ‫הדבר כובש את לב האדם בשני האופנים‪.‬‬ ‫הדבר השני הוא שאלת העומק‪ ,‬כלומר‪ :‬עד כמה הדבר נוגע‬ ‫לאדם בלבו‪ .‬ברור שהנסיון לעשות מעשים כדי לקבל הערכה‬ ‫נסיון תמידי לרצות אחרים‬ ‫מאחרים נוגע במקום עמוק הרבה יותר משאר הנסיונות‪,‬‬ ‫יותר מזה‪ ,‬הנסיון לפעול כדי לקבל הערכה מאחרים משלב‬ ‫שהרי הוא חודר בתוך התורה והמצוות שהאדם מקיים‪.‬‬ ‫שני סוגי הנסיונות‪ ,‬בנוסף לכך הוא חמור במובנים מסויימים‬ ‫כשהאדם נכשל באיזו תאוה‪ ,‬אף שזה חמור מאוד‪ ,‬אבל אחר‬ ‫מתאוות רגילות‪ .‬יש בו פרטים שמפריעים לעבודתו של האדם‬ ‫כך‪ ,‬כשהוא הולך להתפלל – הוא נמצא במקום אחר‪ .‬אמנם‬ ‫יותר משאר התאוות‪.‬‬ ‫יש אדם רגשי שמתרגש גם בכשלון התאווה וגם בתפילה‪ ,‬ויש‬ ‫ראשית‪ ,‬זהו נסיון שמלווה את האדם תמיד‪ .‬בנסיון של‬ ‫שהדמעות שיש לו בעת התפילה הן דמעות שווא‪ ,‬אך התאווה‬ ‫מאכלות אסורות או של שמירת עינים‪ ,‬הניסיון קיים רק ברגע‬ ‫לא בהכרח חדרה אל המקום העמוק ביותר‪ .‬אך כאן‪ ,‬מאחר‬ ‫שהוא מתעורר‪ ,‬וכשהאדם סיים לאכול‪ ,‬למשל‪ ,‬הניסיון חלף‪.‬‬ ‫שהדבר נוגע במחשבתו של האדם וברצונותיו‪ ,‬הוא פוגם‬ ‫הוא כבר אכל ושבע‪ ,‬ואינו עסוק בכך עשרים וארבע שעות‬ ‫במקום עמוק יותר‪.‬‬ ‫ביממה‪ .‬אף שהוא נמשך‪ ,‬הוא לא עסוק בכך יומם ולילה‪ .‬לא‬ ‫כן הניסיון של הרצון שאחרים יראו ויעריכו אותו‪ ,‬שפוקד את‬ ‫בדרך כלל‪ ,‬כששומעים על אדם שחלה במחלה הידועה ר"ל‪,‬‬ ‫האדם ללא הפסקה‪ ,‬שהרי האדם נמצא בין אנשים כל הזמן‪.‬‬ ‫שואלים‪ :‬היכן המחלה אצלו? מדוע שואלים זאת? כדי לדעת‬ ‫גם כשהוא מתבודד‪ ,‬אף שאז הדבר קל לו יותר‪ ,‬הוא עדיין‬ ‫עד כמה חמור מצבו‪ .‬אפשר לשאול עד היכן המחלה התפשטה‪,‬‬ ‫חושב על כך‪ :‬מה היה ומה יהיה‪ ,‬כמה מעריכים אותו ומה‬ ‫ואפשר לשאול בנוסח אחר‪ :‬באיזה מקום היא נמצאת? כי ידוע‬ ‫יוכל לעשות כדי שיעריכו אותו‪.‬‬ ‫שאם היא פוגעת באברים מסוימים‪ ,‬המצב חמור מאוד‪.‬‬ ‫כוונתנו לומר‪ ,‬שבמציאות מצוי יותר שיהיו אנשים סביבו‬ ‫אף כאן שואלים‪ :‬היכן נמצא הנסיון? וכששומעים שהוא‬ ‫ויתעורר בו הרצון לרצותם ולעשות דברים שיגרמו להם‬ ‫נמצא במחשבתו וברצונותיו‪ ,‬יודעים שהמצב חמור מאוד‪ ,‬כי‬ ‫להעריכו‪ ,‬מאשר שיתעורר בו ניסיון של תאווה‪ .‬יותר מכך‪,‬‬ ‫הוא חדר אל המקום העמוק ביותר‪.‬‬ ‫האדם חי בתוך מצב זה שנים רבות‪ ,‬מאז שנולד‪ ,‬וכבר נעשה‬ ‫גליון הבינני || ‪3‬‬ ‫ד‪ .‬האדם צריך לעסוק בכך‪ ,‬להבין בזה ולהתלמד כיצד‬ ‫גשר צר מאוד‬ ‫לרצות בני אדם כשצריך לרצותם‪ .‬למשל‪ ,‬בסעודת השבת‬ ‫הדבר השלישי – שבו אנו עוסקים כאן בדברי רבינו המחבר‬ ‫האדם צריך לרצות את בני ביתו‪.‬‬ ‫– הוא שקשה מאוד לעמוד איתן בנסיון הזה‪ .‬כשהאדם נמצא‬ ‫בעולם‪ ,‬הוא מחויב להיות מעורב בין הבריות‪ ,‬לקבל כל אדם‬ ‫מקומן של המחמאות בחיינו‬ ‫בסבר פנים יפות‪ ,‬להבין את לבם של בני אדם‪ ,‬לדעת מה‬ ‫כעת נעבור לקושי חמישי‪ :‬סוגיית המחמאות (מילות טובות )‪.‬‬ ‫ב‬ ‫משמח אותם ומה אינו משמח אותם‪ .‬ואם אינו יודע‪ ,‬הוא‬ ‫אנו רואים שהאדם זקוק לפעמים לשמוע מילה טובה מזולתו‪.‬‬ ‫מחויב להתלמד‪ ,‬כי אם לא יתלמד – יסתכסך עם אנשים‪ ,‬לא‬ ‫קשה לו מאוד לתפקד כשאינו שומע אף פעם מילה טובה‪.‬‬ ‫יהיה לו שלום בית ולא יוכל לחנך את בניו‪ .‬וכיון שכל אדם‬ ‫ראינו זאת אצל אנשים גדולים מאוד‪ ,‬בעלי שם‪ ,‬שהודו על‬ ‫שונה‪ ,‬מצווה האדם לחדור ללבו של כל אחד‪ ,‬להבין מה הוא‬ ‫מילה טובה שקיבלו ואמרו שהם זקוקים לה‪ ,‬וכבר נמצא כן‬ ‫חושב‪ ,‬מה משמח אותו ומתי הוא נהנה ממנו‪.‬‬ ‫גם בגמרא אצל האמוראים‪ .‬והשאלה היא‪ ,‬כיצד הדבר מתיישב‬ ‫האדם מחויב לחיות חיים כאלה‪ ,‬וחלק גדול ממצוות עשה‬ ‫עם מה שאנו לומדים כאן‪ ,‬שהאדם צריך לעבוד רק בינו לבין‬ ‫תלוי בכך‪ .‬ה' ישמור‪ ,‬איך נראה כיבוד אב ואם של מי שאינו‬ ‫קונו‪ ,‬מבלי להתייחס כלל למה אחרים חושבים עליו?‬ ‫יודע מה מתרחש אצלו‪ ,‬או איך נראה ניחום אבלים שלו‪ .‬אפשר‬ ‫יותר מזה‪ ,‬מה בנוגע למי שנמצא בתחילת דרכו? ובעצם‪ ,‬מי‬ ‫לראות אדם שבא לנחם את האבל והאבל מתפלא‪ :‬מה אתה‬ ‫אינו בתחילת הדרך? נדמה כאילו מדובר ב'על מנת שתעלה‬ ‫רוצה ממני? אם אינך רוצה לבוא‪ ,‬אל תבוא‪ .‬באת לצער אותי?!‬ ‫לרקיע'‪ .‬אם רוצים לדבר על מלאכים‪ ,‬זו שיחה אחרת‪ ,‬כאן‬ ‫מה אתה חושב כשאתה שואל אותי שאלות מוזרות כאלה?‬ ‫הרי מדברים לבני אדם‪ ,‬והאדם זקוק למילה טובה‪ .‬לכן יש‬ ‫לתת לכך מקום‪ ,‬הבנה‪ ,‬הסברה‪ .‬אי אפשר לומר‪" :‬אכן זו בעיה‪,‬‬ ‫מכאן מגיע רבינו המחבר‪ ,‬והוא אומר‪ :‬כשאתה מגיע למצוה‬ ‫האדם זקוק למילה טובה‪ ,‬ואין מה לעשות"‪ ,‬כי זה אינו נכון‪.‬‬ ‫שנעשית עם אנשים אחרים‪ ,‬עליך להבין באותם אנשים‪ .‬מי‬ ‫עלינו אפוא להבין כיצד הדבר מסתדר‪.‬‬ ‫שאינו יודע לתקוע בשופר אינו יכול לתקוע בו‪ ,‬ומי שאינו יודע‬ ‫לכתוב‪ ,‬אינו יכול להיות סופר‪ .‬המצוות שבין אדם לחבירו‪ ,‬הן‬ ‫מצוות עשה והן מצוות לא תעשה‪ ,‬הן מיסודות הדת‪ .‬הן‬ ‫האדם מרצה את מטיבו‬ ‫מקיפות אותך‪ ,‬ואתה מחויב לקיימן באופן הנכון‪.‬‬ ‫נבוא לעשות סדר בענין בסייעתא דשמיא‪ .‬הנה נס יש לנו‪,‬‬ ‫שרבינו המחבר חיבר על כך שער שלם‪ .‬הוא הבין בנפש האדם‬ ‫האדם עומד אפוא במקום צר מאוד‪ .‬אם לא מעניין אותו‬ ‫באופן מפליא‪ ,‬כפי שאנו רואים בחיבורו‪ .‬הרי מדובר באחד‬ ‫כלל מה אנשים חושבים‪ ,‬הרי כל סביבתו יספגו עלבונות‬ ‫מהראשונים אשר אין לנו כל השגה בהם‪ .‬הוא מונה בפרק‬ ‫ופגיעות ממנו על כל צעד ושעל‪ .‬אולם אם הוא מבין מעט‬ ‫השני עשרה דברים אשר אם האדם יאמץ אותם‪ ,‬יוכל לעבוד‬ ‫בבני אדם‪ ,‬והוא קולט היטב את הדקויות של כל אחד‪ ,‬ממה כל‬ ‫'בלתי לה' לבדו'‪ .‬הוא בנה את השערים לפי סדר‪ ,‬כי האחד‬ ‫אחד נהנה ומה צריך לומר לכל אחד‪ .‬הוא פוליטיקאי מושלם‪,‬‬ ‫מוביל אל השני‪ .‬כאילו אומר‪ :‬אם תתבונן בשערים הקודמים‬ ‫או 'גראמער' של חתונות‪ .‬הוא יודע בדיוק איזה סיפור צריך‬ ‫ותחיה עם הנושאים המבוארים בהם‪ ,‬יהיה זה לך הסיוע‬ ‫לספר בכל חתונה‪ .‬הוא יודע שיש חתונות שבהן סיפורים של‬ ‫הגדול ביותר לעבוד 'בלתי לה' לבדו'‪.‬‬ ‫חסידות פלונית אינם במקום‪ .‬הוא מבין היטב בדברים האלה‪,‬‬ ‫ואלו חייו‪ ,‬ועתה אומרים לו שעבודתו צריכה להיות רק בינו‬ ‫הבה נתבונן אפוא בפרט אחד שקל מאוד להבינו וגם‬ ‫לבין קונו‪ ,‬מבלי שיעניין אותו כלל מה אחרים חושבים‪ .‬זהו‬ ‫לקיימו מיד‪ .‬אין זה דבר שצריך לעבוד עליו שנים רבות‪ .‬זה‬ ‫הקושי הגדול‪.‬‬ ‫דבר שאפשר להיאחז בו תיכף ומיד‪ .‬רבינו המחבר מבארשם‬ ‫שכאשר האדם חי עם ההכרה שהקב"ה מטיב לו ומחייה‬ ‫קושי זה קיים במידה מסוימת גם באכילה ובשאר דברים‬ ‫אותו‪ ,‬זה מה שנקרא 'שער הבחינה'‪ .‬כלומר שהוא מתבונן‬ ‫גשמיים (ה'אור החיים' הקדוש כבר מרחיב על כך)‪ ,‬כי האדם מצווה לעסוק‬ ‫בטוב‪ .‬בשני השיעורים האחרונים דיברנו קצת על כך‪ .‬מיהו‬ ‫בדברים גשמיים‪ ,‬אך לשם שמים בלבד‪ .‬אולם כאן הקושי גדול‬ ‫הקב"ה? – מקור הטוב‪ .‬מיהו הקב"ה? – מי שנותן לי ברגע זה‬ ‫הרבה יותר‪ ,‬כי הדבר תופס את כל דרך חשיבתו והלך רוחו‪.‬‬ ‫כח ראיה‪ ,‬ואני ממשש את ההנאה של כח הראיה‪ ,‬ומתמלא‬ ‫ברגשי הודאה‪ .‬האדם מתבונן עוד ועוד בטובותיו של הקב"ה‪,‬‬ ‫עד כה דיברנו על ארבע סיבות לקושי של נסיון זה‪:‬‬ ‫עד שהוא מגיע לידי התרגשות והתפעלות‪.‬‬ ‫א‪ .‬הוא כובש את הלב גם מצד הנאה וגם מצד נאמנות‪.‬‬ ‫כאשר מישהו עושה לאדם טובות‪ ,‬הוא מרגיש אליו קרבה‬ ‫ב‪ .‬הוא מלווה את האדם יומם ולילה‪.‬‬ ‫בגלל כך‪ .‬כך עשה אברהם אבינו‪ .‬הוא האכיל והשקה בני אדם‬ ‫ואמר להם‪ :‬ראו‪ ,‬הקב"ה נותן לכם כל‪-‬כך הרבה‪ ,‬עד שנולדה‬ ‫ג‪ .‬הוא חודר אל מקום העמוק ביותר‪.‬‬ ‫‪compliments‬‬ ‫ב‬ ‫‪ || 4‬גליון הבינני‬ ‫שאמשיך להיות בקרבתו גם אחרי החתונה‪ .‬אינני מסוגל לצער‬ ‫בלבם אהבה להקב"ה‪ .‬כשהאדם מרגיש ערב טוב ומועיל ואז‬ ‫אותו ביום שמחתו‪ .‬מה יהיה עם הבחורים? נראה כבר"‪.‬‬ ‫הוא מבין שמי שנותן לו את זה‪ ,‬זה הקב"ה‪ ,‬זה מוליד בלבו‬ ‫אהבה אליו‪ ,‬וזה מה שמעורר בלבו הרצון לרצותו‪ .‬כך הוא‬ ‫הבחירה של העובד את ה'‬ ‫הסדר‪ :‬מי שנותן לי‪ ,‬מי שאני קרוב אליו‪ ,‬מי שעושה לי את‬ ‫רבינו המחבר בשער יחוד המעשה אומר כך‪ :‬יש אדם שאין‬ ‫כל הטובות מאז ומתמיד‪ ,‬אני מרגיש בלבי רצון לרצותו‪.‬‬ ‫לו הרבה עם הקב"ה‪ .‬מה פירוש 'אין לו הרבה עמו'? – הוא‬ ‫וודאי עובד אותו‪ ,‬אך האם הוא מרגיש קרבה? האם הוא רוצה‬ ‫הדילמה של הנגן‬ ‫לרצותו? האם הוא מרגיש שהקב"ה מטיב עמו ברגע זה‪,‬‬ ‫ניתן דוגמא‪ :‬נגן הוזמן לחתונה‪ ,‬ואבי החתן הודיע לו‬ ‫ומתפעל מכך עד כדי רצון עז להשיב לו? – אין לו את כל‬ ‫מראש שהוא סולד מהסגנונות החדשים בנגינה‪ ,‬והזהיר אותו‬ ‫זה‪ .‬אדרבה‪ ,‬יש לו קצת טענות‪ .‬אם תשאל אותו על רבונו של‬ ‫בכל תוקף שלא לנגן אותם‪" .‬חתונה היא מעמד קדוש‪ ,‬ואני‬ ‫עולם‪ ,‬יש לו מה לומר‪ ,‬ועדיף שלא להרחיב‪ ,‬כי זה לא יהיה‬ ‫אומר לך במפורש שאני שוכר אותך בתנאי זה"‪ .‬הוא נתן לו‬ ‫נעים‪ .‬זהו הקשר שלו עם הקב"ה‪ ,‬כי למעשה הוא מתמודד‬ ‫דוגמאות‪ .‬סגנון כזה אל תנגן‪ ,‬ניגון כזה אל תנגן‪" .‬זו שמחתי‪,‬‬ ‫כבר שבע שנים עם הפרנסה‪.‬‬ ‫ואני רוצה לשמוח בה ולהודות לה'‪ ,‬אם תסטה מכך‪ ,‬תהיינה‬ ‫לי שתי בעיות‪ :‬ראשית‪ ,‬לא יהיו לי כלים להודות‪ ,‬כי זו אינה‬ ‫עתה הוא הולך לעבוד את ה'‪ ,‬ורואה שנכנס אדם שאפשר‬ ‫מוזיקה; ושנית‪ ,‬הרעשים סתם יפריעו לי‪.‬‬ ‫לקבל ממנו כבוד והערכה‪ .‬מה יעשה ולא יחטא? ללא ספק‬ ‫הוא אומר לעצמו‪" :‬לגבי הקב"ה‪ ,‬נראה עוד מעט‪ .‬יש בוודאי‬ ‫בעת החתונה‪ ,‬חברי החתן ניגשים פעם אחר פעם אל הנגן‬ ‫ענין לעבוד לשמה‪ ,‬אבל נדבר על המצב הנוכחי‪ .‬כעת יש כאן‬ ‫ומפצירים בו לעבור אל הסגנונות העדכניים‪" .‬סליחה‪ ,‬רדום‬ ‫מישהו שצריך לרצותו‪ .‬אדרבה‪ ,‬זה יהיה לתועלת‪ ,‬בהמשך‬ ‫פה!" – הם אומרים לו‪" .‬אי אפשר לרקוד כך‪ .‬אנחנו חברי‬ ‫הזמן ייצא מזה קידוש השם"‪.‬‬ ‫החתן‪ ,‬אותנו הזמינו לרקוד ובצורה כזאת אי אפשר"‪ .‬הם אינם‬ ‫מרפים ממנו‪.‬‬ ‫רבינו המחבר אומר לנו דבר כה פשוט‪ :‬כשאתה עושה‬ ‫מעשה‪ ,‬אתה מתחבר ברגש למישהו‪ ,‬והשאלה היא למי‪ .‬אם‬ ‫הבה ניכנס לראשו של הנגן‪ .‬מה מתחולל שם? לא פשוט לו‬ ‫אין לך ענין לרצות את הקב"ה‪ ,‬תרצה לרצות בני אדם‪ .‬אך אם‬ ‫בכלל‪ ,‬כי למעשה הוא עדיין צריך להיכנס לשוק‪ .‬הוא נגן חדש‬ ‫קודם לכן אתה מתבונן בטובות שהוא עושה לך ללא הרף –‬ ‫ויש לו אינטרס חזק שהבחורים ייהנו ממנו‪ .‬הרי 'חברא חברא‬ ‫לא תצטרך לרצות אף אחד בעולם מלבדו יתברך‪.‬‬ ‫אית ליה'‪ ,‬ואם הם ייהנו‪ ,‬הדבר יסייע לפרנסתו‪ .‬הוא עומד שם‬ ‫ודעתו אינה מיושבת‪ .‬ובכן‪ ,‬מה יעבוד אז על לבו?‬ ‫'נשמת' בבית החולים‬ ‫נניח שהאדם אינו בעל מדרגה גבוהה‪ ,‬ועדיין הוא‬ ‫בחירתו של הנגן‬ ‫צריך ללמוד את 'שער הבחינה'‪ .‬אולם עכשיו הוא מוצף‬ ‫התשובה פשוטה מאוד‪ .‬השאלה הראשונה תהיה‪ :‬מה הקשר‬ ‫בהתרגשות מחמת טובה שהקב"ה עשה לו‪ .‬לכל אדם יש‬ ‫שלו עם אבי החתן? נושא זה יקבע יותר מכל דבר אחר מה‬ ‫מצבים כאלה‪ .‬עוד לפני שהוא עבד על עצמו‪ .‬עכשיו הוא‬ ‫יקרה עכשיו‪ .‬אם אין לו כל קשר עם אבי החתן‪ ,‬הוא וודאי‬ ‫מלא שבח והודאה‪ ,‬כי נעשה לו איזה נס‪ .‬הוא חזר זה עתה‬ ‫יאמר לעצמו‪" :‬אין לי כלום עם אבי החתן‪ ,‬הוא מהדור הישן‪,‬‬ ‫מלידת בנו בבית החולים והולך להתפלל‪ .‬הוא הולך להתפלל‬ ‫אסתדר אתו כבר‪ ,‬ואם לא ירצה לשלם‪ ,‬נראה מה לעשות‪ .‬הן‬ ‫תפילת שחרית של שבת בבית הכנסת שבבנין בית החולים‪.‬‬ ‫בחופה ניגנתי כראוי‪ ,‬ולא לשלם כלל הוא בוודאי לא יוכל‪ .‬בכל‬ ‫הוא לא ידע אם יוכל להתפלל במנין‪ ,‬אך הילד כבר נולד‪.‬‬ ‫אופן‪ ,‬אטפל בו אחר כך"‪ .‬הוא מרגיש שחייו קודמין‪ ,‬שהבחורים‬ ‫הוא מציץ בשעונו‪ :‬תשע ועשר דקות‪ ,‬נפלא מאוד‪ .‬הוא הולך‬ ‫קודמים לכל‪ ,‬ולגבי אבי החתן – נראה כבר‪.‬‬ ‫להתפלל שחרית‪ .‬הוא אומר 'נשמת'‪ .‬בעודו אומר 'נשמת'‪,‬‬ ‫אך מה קורה אם הוא קרוב מאוד לאבי החתן‪ ,‬עד כדי‬ ‫הוא רואה שחבירו נמצא שם‪ .‬האם הוא אומר לעצמו‪" :‬כמה‬ ‫כך שבכלל לא רצה לנגן בחתונה‪ ,‬אלא רצה לרקוד ולשמוח‬ ‫נפלא! כדאי מאוד שחברי יראה שגם כשאני נמצא בבית‬ ‫יחד עם כולם‪ ,‬וגם עכשיו הוא ירד באמצע מבמת התזמורת‬ ‫החולים אני מתפלל בהתלהבות גדולה"? המחשבה הזו‬ ‫כשמישהו מחליף אותו כדי לרקוד עם אבי החתן? הוא באמת‬ ‫שכיחה מאוד‪ ,‬אך לא עכשיו‪ .‬מדוע? כי הוא מלא התרגשות‪,‬‬ ‫קרוב אליו‪ ,‬מכיר אותו‪ ,‬ויודע שהוא משמח אותו בנגינתו‬ ‫והוא אומר‪" :‬רבונו של עולם! אינני יכול להודות מספיק‪.‬‬ ‫הטהורה‪ .‬ועכשיו הבחורים מגיעים עם דרישתם‪ .‬האם תחלוף‬ ‫אני נמצא עכשיו עם הקב"ה‪ ,‬אין לי מקום להבלים כאלה"‪.‬‬ ‫במחשבתו הרעיון לרצות את הבחורים? בוודאי‪ ,‬הרי הוא צריך‬ ‫אומר רבינו המחבר‪ :‬תחיה ככה ביום ראשון‪ ,‬וביום שני‪,‬‬ ‫להתפרנס‪ .‬אבל אינו מצליח לעבור אל המוזיקה הרועשת‪ .‬הוא‬ ‫ובכל יום ויום (שהרי מדובר בחיים כל‪-‬כך מאירים)‪ ,‬והדבר ישפיע עליך‬ ‫אינו מסוגל‪ .‬ומדוע? כי בלבו הוא אומר‪" :‬אני צריך לרצות את‬ ‫שתמיד תרצה לרצות אך ורק את הקב"ה‪.‬‬ ‫מי שהטיב עמי כל השנים‪ ,‬את מי שאני קרוב אליו‪ ,‬את מי‬ ‫גליון הבינני || ‪5‬‬ ‫מנת 'געפילטע פיש' ורביעית שתייה‪ ,‬ולמחרת בבית הכנסת‬ ‫אפשר לראות ששני חברים קרובים משוחחים בנחת‪ ,‬ואם‬ ‫יגשו אליו ויאמרו‪" :‬תשמע‪ ,‬אם היית עושה את החתונה‬ ‫פתאום מגיע אדם שלישי ומתחיל להתערב בשיחה‪ ,‬מנסים‬ ‫בבית‪ ,‬היינו מבינים‪ ,‬אבל עשית אותה באולם רחב ידיים‬ ‫לרמז לו בעדינות שיסתלק‪ .‬מדוע? כי כשאני מדבר עם אדם‬ ‫והזמנת ציבור גדול‪ .‬מעט תחושה של כבוד לאורחים לא‬ ‫קרוב ואתה מתערב‪ ,‬אתה מפריע לי‪ .‬איני רוצה שיהיה כאן‬ ‫הייתה מזיקה!"‬ ‫אדם נוסף‪ ,‬כי הדבר גוזל לי את ההנאה ואת רגשי הקרבה‪ .‬אף‬ ‫שנמשיך לדבר‪ ,‬אני רוצה להיות עכשיו אתו לבד‪.‬‬ ‫ריצוי בני אדם מחמת ריצוי ה'‬ ‫אומר רבינו המחבר‪ ,‬שאם האדם יבנה את קרבתו אל הקב"ה‬ ‫במילים אחרות‪ :‬כשהקב"ה מצווה את האדם להבין את‬ ‫על‪-‬ידי זכירת הטובות וההתבוננות בהן‪ ,‬זה גופא יגרום לכך‬ ‫לבם ודעותיהם של אנשים‪ ,‬לרצותם ולנסות לשמחם‪ ,‬הדבר‬ ‫שאחרים לא יעניינו אותו‪" .‬אינני רוצה עכשיו להתחבר לפלוני‪.‬‬ ‫בא רק אחרי שהוא כבר מקושר אל הקב"ה ורוצה לרצותו‬ ‫אני כבר מחובר להקב"ה"‪.‬‬ ‫ומבין שהקב"ה רוצה שירצה את בני האדם‪ .‬אז אין זה הופך‬ ‫לעיסוקו המרכזי‪ ,‬אף שהוא משקיע בכך מחשבה‪ .‬ואין הדבר‬ ‫רוצה האב בריצוי החברים‬ ‫נחשב בעיניו לסתירה‪ .‬להיפך‪ ,‬הוא חושב כל הזמן‪" :‬מה נראה?‬ ‫נחזור אל הנגן שקרוב מאוד אל אבי החתן‪ .‬הוא רוצה‬ ‫הוא יהיה מרוצה?"‬ ‫לרצותו והולך לרצותו‪ ,‬אך אומר לעצמו‪" :‬נכון‪ ,‬אבל אני‬ ‫חסידים‪ ,‬כשהיו רחוקים מרבם‪ ,‬היו שואלים את עצמם –‬ ‫מניח שאבי החתן אינו רוצה שכל הבחורים יתרגזו וייצאו‬ ‫מה היה הרבי אומר על כך? כך ירא שמים מרגיש גם כלפי‬ ‫מהאולם"‪ .‬מחשבתו עסוקה במציאת פתרון‪ .‬הוא אומר‬ ‫אביו שהיה יהודי חסיד וירא שמים‪ :‬האם אבי היה אוכל כאן?‬ ‫לעצמו‪" :‬ברור לי שאני הולך לרצות את אבי החתן‪ ,‬אך‬ ‫האם היה מסתובב כאן? כך רוצה הקב"ה שהאדם ינסה כל‬ ‫אולי אפשר לעשות זאת באופן שהבחורים לא יתרגזו ולא‬ ‫הזמן לחשוב מה רצונו‪ ,‬וכוונתו תהיה‪ ,‬גם בשעה שהוא מדבר‬ ‫ייצאו‪ ,‬ואז אבי החתן יהיה שמח עוד יותר"‪ .‬ויש שהוויכוח‬ ‫עם בני אדם ומשתדל לרצותם‪ ,‬אך ורק לרצות את קונו‪.‬‬ ‫של האב אינו רק עם חברי החתן‪ ,‬אלא גם עם החתן עצמו‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬אומר הנגן בלבו‪" :‬אני רוצה לרצות גם את האב וגם‬ ‫זה מה שהיה אצל יעקב אבינו כשאמר "אנכי עשו בכורך"‪.‬‬ ‫את החתן‪ .‬אולי בכל זאת יש איזו דרך לעשות זאת"‪ .‬הוא‬ ‫הוא ידע את מי הוא מרצה‪ ,‬את מי הוא עובד‪ .‬האם הוא צריך‬ ‫נושא תפילה קצרה‪" .‬אולי יש דרך לרצות את החתן ואת‬ ‫שייכתב על המצבה שלו שמעולם לא הוציא שקר מפיו? לא‬ ‫חבריו מבלי לפגוע באבי החתן שהזמין אותי ובוודאי ישמח‬ ‫זה מה שהיה צריך‪ .‬הוא עובד את הקב"ה‪ ,‬ושואל‪ :‬מה הקב"ה‬ ‫הרבה יותר כשכולם יהיו מרוצים"‪ .‬לפתע הוא נזכר בניגון‪.‬‬ ‫רוצה? עכשיו הוא רוצה שאומר "אנכי עשו בכורך" ואקיים‬ ‫יש ניגון שאפשר לרקוד אותו במחול 'הורה'‪ ,‬והוא למעשה‬ ‫"עם עיקש תתפתל"‪.‬‬ ‫ניגון חסידי עתיק‪ .‬הוא סבור שזה יעלה יפה‪.‬‬ ‫הוא אשר אמרנו שדרך העבודה היא ללמוד שער הבחינה‬ ‫פירושו של דבר שלגבי ההחלטה את מי לרצות‪ ,‬אין שום‬ ‫וליצור את הקשר עם הקב"ה‪ .‬וזאת עושים על‪-‬ידי התבוננות‬ ‫שינוי‪ .‬אך הנגן מבין שכחלק מריצוי אבי החתן עליו לנסות‬ ‫בהטבותיו‪ ,‬על‪-‬ידי התייחדות עמו לבד‪ ,‬ועל‪-‬ידי עסק התשובה‪.‬‬ ‫לראות כיצד אפשר לרצות גם את החתן והחברים‪ .‬עליו‬ ‫אז הדבר חודר עמוק לרצונו של האדם‪ ,‬והוא חושב על הקב"ה‬ ‫לנסות‪ .‬האם זה יצליח? יתכן שלא‪ ,‬אך אם הוא יכול לעשות‬ ‫הרבה‪ .‬גם כשאתה מדבר עם אנשים‪ ,‬חשוב על הקב"ה‪ .‬אם‬ ‫זאת מבלי לפגוע בהתחייבותו לאבי החתן‪ ,‬הוא יודע שזה‬ ‫אינך חושב עליו מעולם‪ ,‬יש לך בעיה‪ ,‬כי כל הזמן אתה רואה‬ ‫יגרום לו להנאה מיוחדת‪.‬‬ ‫בני אדם‪ .‬אם תדבר הרבה עם הקב"ה – תזכור שאתה עובד‬ ‫אותו ולא את בני האדם‪ .‬הדבר יסייע לו לאדם ויכבוש את לבו‪,‬‬ ‫כך גם לגבי כשרות‪ .‬אבי החתן ביקש שכשרות המאכלים‬ ‫כך שכאשר יתעורר בו רצון לרצות את זולתו‪ ,‬לא יוכל‪ ,‬כי לבו‬ ‫תהיה ברמה הגבוהה ביותר‪ .‬יש דברים שלפי כשרויות‬ ‫כבר משועבד להקב"ה‪.‬‬ ‫מסוימות יש בהם חששות ואי אפשר להגישם‪ ,‬אך בעל‬ ‫ה'קייטרינג' יודע שאבי החתן אינו רוצה שיגישו רק ירקות‬ ‫ודברים הדומים למאכלי בהמה‪ ,‬לכן הוא מרבה לחשוב מה‬ ‫צורך בריא בקבלת אישור‬ ‫אפשר להגיש באופן שהסעודה תהיה נעימה וחסידית‪ ,‬ויחד‬ ‫להשלמת הסוגיא נעבור אל סוגיית המחמאות‪ .‬נותנים‬ ‫עם זאת עשירה ולא תיראה כסעודת עניים‪.‬‬ ‫לאדם מילה טובה ומאשרים את פעולתו‪ .‬כמו שאמרו חז"ל‬ ‫(שבת פז‪ ,‬א)‪' :‬אשר שיברת' – יישר כוחך ששיברת‪ .‬הבה נשאל‬ ‫מדוע הוא מרבה לחשוב על כך? כי הוא רוצה שהסועדים‬ ‫שאלה‪ :‬תארו לכם אב שהשקיע הרבה בבנו‪ ,‬ובסוף בנו יודע‬ ‫יהיו מרוצים‪ ,‬בידיעה שזה מוסיף לשמחתו של בעל השמחה‪,‬‬ ‫היטב את החומר הנלמד בתלמוד תורה‪ .‬עכשיו הוא יושב עמו‬ ‫וכך בסוף השמחה כולם יגשו אליו ויאמרו לו‪" :‬נאמר לך את‬ ‫ב'אבות ובנים' ולצדם יושב אדם ומתפעל‪ ,‬לא מידיעותיו של‬ ‫האמת‪ :‬מעולם לא היתה לנו חתונה כה נעימה‪ .‬הייתה בה‬ ‫הילד‪ ,‬אלא מתגובותיו של האב‪ .‬הוא מכיר את הילד‪ ,‬הוא יודע‬ ‫קדושה‪ ,‬טעם ושמחה"‪ .‬הוא אינו רוצה שכל אחד יקבל רק‬ ‫‪ || 6‬גליון הבינני‬ ‫הוא כבר יודע‪" :‬אני הוא התלמיד החלש‪ ,‬אני זה שמרגיז את‬ ‫שלא תמיד היה כך‪ ,‬וכאן הוא רואה את הילד מסביר דבר דבור‬ ‫כולם"‪ .‬הדבר חדר עמוק עמוק לנפשו‪.‬‬ ‫על אופניו‪ ,‬והאב כל הזמן מהנהן בראשו ועונה אחריו‪" :‬כן‪.‬‬ ‫כן‪ .‬הלאה‪ .‬כן‪ .‬כן"‪ .‬הוא מתפלא‪ :‬לפחות אמור לו שהוא אומר‬ ‫לכן יש להיזהר מאוד ש'הדימוי העצמי' (‪)self image‬‬ ‫יפה! תראה לו שאתה מרוצה‪ ,‬הראה לו שאתה מתפעל‪ ,‬ואמור‪:‬‬ ‫של ילד כזה‪ ,‬כפי שמכנים זאת היום‪ ,‬לא ייפגם‪ .‬הוא חשוב‬ ‫"כמה נפלא! אתה מסביר היטב"‪ .‬הוא מסתכל ואינו מבין‪ :‬כל‪-‬‬ ‫הרבה יותר מעצם הקושי להתרכז‪ ,‬כי כשהוא נפגם‪ ,‬נפגמת‬ ‫כך יבש! על כל דבר האב אומר "כן" ותו לא‪ .‬וכשמסיימים‬ ‫כל מהותו של הילד‪ .‬הדבר שכיח מאוד לדאבון לב‪.‬‬ ‫ללמוד‪ ,‬הוא סוגר את הגמרא קם והולך‪.‬‬ ‫הצורך לדעת אם מלאכתו רצויה‬ ‫הצופה אינו מסוגל להכיל זאת‪ .‬הוא מרגיש שעליו לגשת‬ ‫נחזור לענייננו‪ .‬כשאנו אומרים שהאדם צריך לקבל מילה‬ ‫אל האב ולהעיר לו‪ .‬הוא ניגש אליו ואומר‪" :‬ר' יענקל! מדוע‬ ‫טובה‪ ,‬שהוא צריך שמישהו יאמר לו "נהניתי" – החלק‬ ‫אינך יכול להחמיא לבנך? אמור לו 'ידעת כל‪-‬כך יפה'"‪ .‬משיב‬ ‫הראשון מזה הוא שהוא זקוק כל הזמן לאישור שהוא בסדר‪,‬‬ ‫לו האב‪" :‬שמע‪ ,‬אני יודע שמה שמחדירים לילד בקטנותו‬ ‫שאינו 'שייגעץ'‪ .‬אין פירושו של דבר שהוא עובד את פלוני‪,‬‬ ‫ילווה אותו כל חייו‪' ,‬גם כי יזקין לא יסור ממנו'‪ .‬לעולם לא‬ ‫אלא שהוא מקבל ידיעה שהוא נוהג כראוי‪ .‬הדבר דומה לעובד‬ ‫ייפטר מזה‪ .‬האם זה מה שחסר לי‪ ,‬שיזדקק כל חייו למילה‬ ‫חדש בשבוע הראשון לעבודתו‪ ,‬שרוצה מאוד לשמוע אם בעל‬ ‫טובה‪ ,‬שיצטרך שמישהו יאשר אותו ויחייך אליו‪ ,‬ואחרת לא‬ ‫הבית מרוצה ממנו‪ .‬לא משום שהחליט שנעים לו שפלוני‬ ‫ילמד ולא יתפלל? ומה יהיה עם הקב"ה? אני מחנך אותו‬ ‫מחזיק ממנו‪ ,‬אלא משום שהוא רוצה לדעת אם הוא באמת‬ ‫כראוי‪ ,‬מהיום הראשון שאין דבר מלבד זה‪ :‬עובדים את ה' כי‬ ‫ממלא את תפקידו כנדרש‪.‬‬ ‫עובדים את ה'‪.‬‬ ‫פעמים אדם שוכר פועלים ואינו עומד מעליהם‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫לכאורה נראה שהוא צודק‪ ,‬שהרי כלל הוא בחינוך שמה‬ ‫תושב חוץ לארץ שבונה דירה בירושלים ושוכר חברה לבניית‬ ‫שאסור לגדולים אסור גם לקטנים‪ .‬מהי אם כן התשובה?‬ ‫מטבח‪ .‬נציג החברה שואל אותו‪ :‬באיזה סגנון אתה מעוניין?‬ ‫התשובה פשוטה ביותר‪ .‬כשילד נמצא בשלבי ההתפתחות‪,‬‬ ‫באיזה צבע? צבע זה מתאים לך? והוא עונה‪ :‬איני יודע‪ ,‬כפי‬ ‫הוא אינו יודע בכלל מי הוא‪ .‬אין לו מושג מי הוא‪ .‬אם הוא‬ ‫שאתה מבין‪ .‬ההוא מתחנן‪ :‬תגיד לי לפחות פעם אחת 'כן'‪ .‬אין‬ ‫טוב או רע‪ ,‬צדיק או רשע‪ .‬חסרה לו הבנה בסיסית בהכרת‬ ‫פירושו של דבר שנציג החברה חי בשבילו או עובד אותו‪ ,‬כלל‬ ‫זהותו‪ .‬כמו כן אינו יודע לפי סדר העולם מה נחשב מעשה‬ ‫וכלל לא‪ .‬בעל הדירה כבר שלח את הכסף והצהיר שכל מה‬ ‫טוב ומה אינו נחשב‪ .‬הוא מנסה לעזור ואין זקוקים לעזרתו‪.‬‬ ‫שיעשה יהיה מקובל עליו‪ .‬אך הנציג אומר‪ :‬אני רוצה לקבל‬ ‫הוא אינו קולט‪.‬‬ ‫ממך אישור‪ ,‬אני רוצה לדעת מה אתה באמת אוהב‪.‬‬ ‫כשאנחנו אומרים לילד‪" :‬נפלא מאוד‪ ,‬כך צריך לעשות‪ ,‬אתה‬ ‫זהו האופן הבריא של הצורך לקבל מילה טובה‪ .‬וכאמור‬ ‫נפלא‪ ,‬אתה צדיק‪ ,‬למדת היטב היום" – אנחנו מחדירים בו‬ ‫לעיל‪ ,‬כך האדם יודע שהוא מרצה את הקב"ה‪ .‬כפי שהסברנו‬ ‫שהדבר שעשה הוא טוב‪ ,‬שזה מה שמביא שפע‪ ,‬שזה מה‬ ‫לעיל – ְל ַרצֹות אני רוצה ְל ַרצֹות את הקב"ה‪ ,‬לעבוד אני עובד‬ ‫שמביא הארת פנים‪ .‬כך מוחדרים בו שני היסודות כאחד‪:‬‬ ‫את הקב"ה‪ ,‬אך השלימות היא כשאני עושה את המוטל עלי‬ ‫הראשון‪ ,‬מי הוא; והשני‪ ,‬מה עושים ומה אין עושים‪.‬‬ ‫באופן שגם פלוני יוצא מרוצה‪ .‬כל אחד לפי עניינו‪ :‬הנגן צריך‬ ‫ניגשים לילד ואומרים לו‪ :‬אין זה ראוי להתערב כששני‬ ‫לראות שהרוקדים יוצאים שמחים מהחתונה‪ ,‬העובד צריך‬ ‫אנשים מדברים‪ .‬הוא אינו יודע זאת‪ ,‬הוא חדש כאן‪ ,‬רק‬ ‫לראות שהוא ממלא את תפקידו כנדרש בעיני בעל הבית‪ ,‬וכן‬ ‫לאחרונה הגיע לעולם‪ .‬וכשהוא עושה דבר טוב‪ ,‬ניגשים אליו‬ ‫לְרצֹות את בני ביתו‪ ,‬כי הוא יודע‬ ‫האיש בשלום ביתו צריך ַ‬ ‫אחר כך ואומרים לו‪" :‬אני רואה שאספת את הלכלוך אף על‬ ‫שזהו רצון הקב"ה‪.‬‬ ‫פי שאף אחד לא אמר לך! דע לך שעשית מצוה גדולה‪ ,‬דע‬ ‫נמצא שהצורך הבריא לקבל מחמאה מטרתו לקבל את‬ ‫לך שזה מאוד אנושי‪ .‬להיות 'מענטש' זה דבר גדול מאוד"‪.‬‬ ‫האישור‪ ,‬וקבלת האישור היא הדרך לדעת אם אני מרצה את‬ ‫כך מלמדים אותו את הדברים הבסיסיים אשר נחוצים לו‬ ‫הקב"ה‪ .‬ראשית אני עובד את הקב"ה‪ ,‬ואחר כך‪ ,‬כדי לשכלל‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫את עבודתי ולהשלימה‪ ,‬אני צריך לקבל משוב (פידבק)‪ ,‬כדי‬ ‫לדעת אם אני באמת עושה עבודה טובה‪ ,‬כי אז אני יודע שאני‬ ‫האתגר של מאותגרי הקשב‬ ‫מרצה את הקב"ה‪.‬‬ ‫במאמר המוסגר‪ :‬כך רואים אצל ילד עם בעיית קשב וריכוז‬ ‫(‪ .)ADD‬עיקר הקושי שלו אינו חוסר הריכוז עצמו‪ ,‬אלא שאחרי‬ ‫שימוש לרעה במחמאות‬ ‫כמה שנים של חוסר הצלחה בגלל חוסר הריכוז הוא הגיע‬ ‫אך מה? בוודאי שהאדם יכול לקחת את המחמאה ולעשות‬ ‫למסקנא שהוא ילד רע‪ .‬לתקן זאת קשה מאוד‪ ,‬וההשפעה‬ ‫בה שימוש לרעה‪ .‬הוא רוצה להשתעשע בה‪ ,‬לשמוע אותה‬ ‫מלווה אותו שנים רבות‪ .‬אפשר לתת לו תרופות ועצות‪ .‬אך‬ ‫גליון הבינני || ‪7‬‬ ‫מחמאה היא אור חוזר‬ ‫שוב‪ .‬כפי שבעלי המוסרג אומרים בענין ירבעם בן נבט‪ ,‬שכאשר‬ ‫האמת היא שהצורך במחמאה הוא דבר שורשי‪ .‬ואין זו‬ ‫אמר לו הקב"ה‪" :‬חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן"‬ ‫סתם חולשה של האדם שאוהב מילה טובה‪ .‬בשורש‪ ,‬כל פעם‬ ‫– שאל‪" :‬מי בראש?" (סנהדרין קב‪ ,‬א) השאלה נשאלת‪ :‬הרי מפורש‬ ‫שהאדם עושה דבר מה‪ ,‬הוא בעצם משפיע‪ .‬הוא נוטל כשרון‬ ‫שהקב"ה הקדימו לבן ישי‪ ,‬מדוע אם כן שאל מי בראש? אלא‬ ‫חבוי ומגלה אותו החוצה‪ .‬הוא מנגן בחתונה‪ ,‬בונה מטבח‪,‬‬ ‫שהוא רצה לשמוע זאת שוב‪ .‬כשהאדם רוצה להשתעשע עם‬ ‫ורוצה לראות אם צד השני נהנה‪ .‬ובכן‪ ,‬שלימות ההנאה של‬ ‫המחמאה‪ ,‬מתחילה הבעיה‪.‬‬ ‫המשפיע היא כשהמקבל מראה בחזרה למשפיע שנהנה‪.‬‬ ‫לדוגמא‪ ,‬אברך בן עשרים ושלוש שלומד בכולל‪ .‬יום אחד אביו‬ ‫זהו 'אור חוזר'‪ .‬הקב"ה ברא את כל הבריאה כולה באופן זה‪.‬‬ ‫מתקשר אליו ואומר‪" :‬רציתי לומר לך שקיבלתי עליך דרישת‬ ‫המשלח שלח את השליח‪ ,‬השליח מילא את שליחותו‪ ,‬וחוזר‬ ‫שלום נפלאה‪ .‬שמעתי שאתה לומד בהתמדה גדולה"‪ .‬איך‬ ‫ואומר למשלח‪" :‬עשיתי שליחותך"‪ .‬שם זה ענין טכני‪ .‬אבל כך‬ ‫ההרגשה? – נפלא‪ .‬עכשיו מגיע השלב השני‪" :‬מי מסר לך את‬ ‫הוא הסדר גם לגבי השפעה‪.‬‬ ‫דרישת השלום?" זהו שלב חדש‪ .‬מדוע הוא שאל? העובדה שהוא‬ ‫כשהרב מלמד את תלמידו‪ ,‬ועיני התלמיד נוצצות והוא‬ ‫לומד בהתמדה היא נפלאה‪ ,‬וכיבוד אב שקיים גם הוא נפלא‪ ,‬אך‬ ‫אומר‪" :‬זו הפעם הראשונה שהבנתי את הסוגיא!" – האור חוזר‬ ‫מדוע חשוב לו לדעת עכשיו מי מסר את דרישת השלום?‬ ‫אל הרב‪ ,‬והוא מרגיש הנאה עצומה כי הוא רואה שעבודתו‬ ‫אמנם לפעמים שאלתו נובעת מכך שהוא רוצה לדעת אם‬ ‫נשאה פרי‪ .‬כך הוא הסדר תמיד‪ :‬האדם עושה מלאכה‪ ,‬ואינו‬ ‫יש לדברים משקל‪ .‬שהרי הדבר תלוי מאוד במי אמר אותם‪,‬‬ ‫מרגיש שבע רצון עד שאינו שומע מאחר שהוא מרוצה ממנה‪.‬‬ ‫האם זה היה ראש הכולל או המנקה‪ .‬ויש לדון גם אז אם מגיע‬ ‫לכן‪ ,‬כל פעם שהאדם עושה דבר‪ ,‬הוא מצפה לקבל 'פידבק'‪.‬‬ ‫ממקום טהור‪ .‬אך מעבר לזה האברך רוצה לדעת מי מעריך‬ ‫הוא רוצה לשמוע מילה טובה על מה שעשה‪ .‬כך הדבר תמיד‪.‬‬ ‫אותו‪ .‬הוא אומר לעצמו‪" :‬אני הרי חוזר מחר לכולל‪ ,‬ואני רוצה‬ ‫אך בשורשו הדבר אינו רק משום שהוא רוצה לדעת אם הוא‬ ‫לדעת מי מעריך אותי‪ ,‬כדי שבכל פעם שיעבור לידי – אתנועע‬ ‫עושה את הדבר הנכון‪ ,‬אלא גם משום שהוא רוצה להגיע אל‬ ‫חזק כדי לא לפגום בתמונה המרהיבה"‪ .‬אכן אז זה כבר לא‬ ‫סוף עשייתו‪ .‬הוא רוצה להרגיש שיגיעתו הניבה תוצאות‪.‬‬ ‫אותו אישור‪ .‬הוא סטה מהדרך הנכונה‪ .‬הרי זה כמי כמי שאכל‬ ‫שלוש כפות מאכל‪ ,‬ששתיים מהן היו לבריאות גופו והשלישית‬ ‫את מי רצותי?‬ ‫כבר הייתה למטרה אחרת‪.‬‬ ‫אלא שאם האדם עובד את ראובן‪ ,‬הוא זקוק לקבלו דווקא‬ ‫כאן האדם יכול גם לבחון את עצמו‪ :‬אם הוא רואה שיש לו‬ ‫מראובן‪ .‬ואם הוא עובד את הקב"ה‪ ,‬הוא זקוק לקבלו מהקב"ה‪.‬‬ ‫הנאה‪ ,‬הוא יכול ללמוד מכך את מי הוא עובד‪ .‬תחשבו על הנגן‬ ‫המחמאה המושלמת היא כשהקב"ה מראה לו‪" :‬אותי ביקשת‬ ‫שאנשים רבים באים לומר לו אחרי החתונה שהיתה חתונה‬ ‫לְרצֹות – ריצית אותי"‪ .‬פעמים שהאדם מרגיש זאת בלבו‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫שמחה מאוד‪ .‬האנשים האלה שונים זה מזה‪ .‬זה יכול להיות‬ ‫פעמים שהוא רואה זאת בסייעתא דשמיא מיוחדת שמגיעה‬ ‫בעל השמחה שהזמין אותו‪ ,‬שמתקשר אליו למחרת ואומר‪:‬‬ ‫אחר כך‪ ,‬בין שזו 'מצוה גוררת מצוה'‪ ,‬ובין שזו השגחה פרטית‬ ‫"כבר אמרתי לך אמש‪ ,‬אך רציתי להתקשר אליך שוב באופן‬ ‫נפלאה‪ .‬אכן‪ ,‬חסידים ואנשי מעשה הרגישו זאת בלבם‪' :‬כי‬ ‫מיוחד ולומר לך שנהניתי מאוד"‪ .‬זוהי מחמאה מסוג אחד‪ .‬יש‬ ‫באור פניך נתת לנו'‪ .‬הם הרגישו בלבם שעבודתם עלתה‬ ‫גם החתן וחבריו שניגשים אליו להחמיא לו‪ ,‬ויש דוד מבוגר‬ ‫לרצון‪ .‬וזו הייתה בשבילם המחמאה הגדולה ביותר‪ ,‬עד שלא‬ ‫שבא להגיד לו כמה נהנה‪ .‬והוא מרגיש בלבו – מזה הוא נהנה‬ ‫הרגישו צורך בקבלת מחמאות מאחרים‪.‬‬ ‫קצת‪ ,‬מזה הוא נהנה הרבה‪ ,‬מזה עוד יותר‪ .‬כיוון שהוא רואה‬ ‫זוהי הנקודה‪ .‬כל אחד זקוק למחמאות‪ ,‬אך עליו לקבלו‬ ‫שיש הבדלים בין ההנאות‪ ,‬הוא יכול להבין שאין זה האישור‬ ‫רק ממי שאותו הוא עובד‪ ,‬ולכן הדבר תלוי תמיד לפי מדרגת‬ ‫בלבד שהוא צריך כדי לדעת אם הוא עושה את מלאכתו‬ ‫האדם‪ .‬וכאמור לעיל‪ ,‬ככל שהאדם מוסיף לבנות את הקשר‬ ‫נאמנה‪ ,‬אלא שהוא גם עובד אחרים‪.‬‬ ‫שלו עם הקב"ה ומתבונן בטובותיו‪ ,‬ירצה ְל ַרצֹותֹו‪ ,‬וכיון שירצה‬ ‫נמצא שבמחמאות האלה השורש ראוי‪ ,‬והבעיה היא‬ ‫לְרצֹותֹו‪ ,‬לא יעניין אותו מה אחרים אומרים‪ ,‬ואז יוכל לקבל‬ ‫ַ‬ ‫כשהאדם משתעשע בהנאה שהוא מקבל‪ ,‬ומבקש לא את‬ ‫בכל עת הארת‬ ‫האישור‪ ,‬אלא לראות כמה אנשים מעריכים אותו‪ .‬זה אינו‬ ‫פנים מלמעלה‪.‬‬ ‫‪718.686.8300‬‬ ‫‪072.257.7726‬‬ ‫קול הבינני‬ ‫ארה"ב‬ ‫א"י‬ ‫קשור לאישור הנצרך‪ ,‬אלא אם כן זה תחום עיסוקו‪ :‬אתה עוסק‬ ‫בנשיאות חן‪ ,‬ואתה מקבל אישור שאתה אכן מצליח לישא חן)‪.‬‬ ‫‪072.257.7726‬‬ ‫‪718.686.8300‬‬ ‫א"י‬ ‫ארה"ב‬ ‫מטו משמיה דהגר"ח שמואלביץ זצ"ל ועוד‪.‬‬ ‫ג‬ ‫‪0204.586.2115‬‬ ‫בריטניה‬ ‫‪0480.20.1618‬‬ ‫בלגיה‬ ‫לקבלת הגליון וקונטרס הבינני המלא‪ ,‬או לקבלת השיעורים‪ ,‬שלחו מייל‪info@machonhavineini.com :‬‬ ‫לתרומות וזכויות בהפצת הגליון ושיעורי הבינני‪ ,‬צרו קשר עם 'מכון הבינני'‪ 718.387.1122 :‬או במייל‪info@machonhavineini.com :‬‬ ‫‪ || 8‬גליון הבינני‬