הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin — חיי שרה (2026-11-02)

||| שנת תשפ"ז לפ"ק פרשת חיי שרה
מדור שיעורי
אמונה ובטחון הרב שמעון
מתוך קונטרס הבינני המלא שפיצער
קונטרס ת"מ שליט"א
עשיה מתוך ריצוי ושאיפה למילה טובה
יום שלישי פרשת וירא ט"ז חשון תשפ"ז
אמונה ובטחוןשיעור שנ"א
אחד הסימנים המובהקים ביותר לרצונו האמיתי של האדם. בירור המניע לעשיה
אם הוא רוצה לקבל הערכה מאחרים וזה מה שהוא מחפש, בשיעור הקודם למדנו שכאשר האדם עוסק בדבר מצוה,
זו הסיבה שהוא מתפלל בבית הכנסת הזה ,וזו הסיבה שהוא בתורה ,בתפילה ,בגמילות חסד או בכל מצוה אחרת ,יש לו
לובש את הלבוש הזה .מאחר שהוא עושה מאות פעולות, תמיד חשבון מדוע הוא עוסק בו .מהי הסיבה? מה מניע אותו
גשמיות ורוחניות ,בגלל מניע זה ,הוא הופך להיות אדם לכך? למה הוא מתאמץ בשביל זה?
שמחפש הערכה יומם ולילה ,אדם שכל מעשיו אינם אלא
לפי מה שיאמרו אחרים ,אדם שמחשב את צעדיו לפי מידת בארנו ,שאמנם בדרך כלל נדמה לנו שהסיבה היא רק
הכבוד שיגיע אליו. תוספת למעשה עצמו ,אם מתבוננים באופן פעולתה של
מערכת האדם ,רואים שהסיבה קובעת את המעשה עצמו.
לעומתו ,מי שרוצה לעבוד את ה' ,ככל שהוא עושה יותר הסברנו שפעולת מערכת האדם היא להשתמש בכליו כדי
פעולות מתוך מניע זה ,אף פעולות קטנות ואף כאלה שלא להוציא את רצונו מן הכח אל הפועל ,ולכן אם רצונו הוא
עלו יפה ,הוא הולך ונעשה יותר ירא שמים ['ערליכער-איד']. שאנשים יעריכוהו ,הרי הוא עסוק בכך שעוד ועוד אנשים
נוכל לראות שהוא נעשה יהודי אמיתי ויסודי יותר ,ויוצא יעריכוהו .הוא לומד ,מתפלל ועושה דברים טובים אחרים –
מהתפיסה הילדותית .כפי שאמרנו ,האדם עצמו מעיד יותר והכל כדי שיעריכוהו .אולם ,אם רצונו הוא לעבוד את ה' וזה
מכולם על הסיבה שבגללה הוא עושה דברים .תן לו פרק זמן, כל מאוויו ,גם כשהוא עושה דבר של מה בכך ,הוא למעשה
ותוכל לראות בעצמך מה המניע שלו בקיום המצוות. עסוק בעבודת ה' .חלקי העשייה והדיבור הם חלקים חיצוניים,
ואינם אלא דרך להוציא את הרצון מן הכח אל הפועל.
ב .האופן השני ,הוא בשפע הגשמי שמגיע אל האדם,
אשר אף הוא תלוי במניע של האדם בעשיית המצוות. נמצא שלאדם נחוץ עד מאוד שיהיה בהיר לו מה מניע אותו
ראינו בענין זה את דברי המהר"ל (חידושי אגדות על מסכת שבת) בקיום המצוות ,ויזכור שאם המניע שלו הוא לעבוד אחרים,
על הפסוק (משלי ג ,טז)' :אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר הדבר מוגדר על-ידי רבינו בשער יחוד המעשה כעבודה זרה,
וכבוד' ,שרש"י פירש במסכת שבת (סג ,א) שאם האדם עושה ואם המניע שלו הוא גם לעבוד את הקב"ה וגם לעבוד אחרים,
לשמה – הוא מקבל שפע של חיים ,אם אינו עושה לשמה – הוא נחשב כעובד עבודה זרה בשיתוף.
הוא מקבל סוג אחר של שפע .כך ראינו שהבטחת 'והיה אם
שמוע' עולה על 'ולעבדו בכל לבבכם' .ככל שהאדם משתמש התוצאה בהתאם למניע
בלבו לעבודת ה' ,כך הוא זוכה ליותר שפע. עוד ראינו בשיעור הקודם שהתוצאות יהיו בהתאם למניע,
וזה בשלושה אופנים:
ג .האופן השלישי ,הוא בשכר שהאדם זוכה לקבל בעולם
הבא ,שהוא בוודאי תלוי בכוונת הלב ובמניע של האדם בעת א .האופן הראשון הוא באדם עצמו .כשהאדם מתמיד
קיום התורה והמצוות. בדבר מתוך מניע מסוים ,הוא הופך להיות אדם כזה .זהו
גליון הבינני || 1
כשמדובר בנסיון של תאוה ,פירושו של דבר שלבו נמשך לסיכום ,המניע של האדם הוא הקובע והמגדיר את עיסוקו,
אל הדבר האסור .גופו אומר לו שהדבר ערב לחיך ויגרום לו והתוצאות משתנות בהתאם כך :הן לגבי מי ומה הוא עצמו
עונג ,וכך לבו נכבש על-ידי התאוה .אחר כך כשהוא אמור הופך להיות ,הן לגבי השפע הגשמי שלו ,והן לגבי שכרו
להרגיש טעם בשבת – אינו יכול ,כי לבו כבר נתפס על-ידי בעולם הבא.
משהו אחר .כך פירשו הצדיקיםא' :טהורים יירשוה' – למי
יש טעם בשבת? למי ששמר את עצמו בטהרתו כל השבוע שני סוגי נסיונות
כי לבו נשאר פנוי להרגשים דקדושה .האדם אינו יצור יבש. כעת נעסוק יותר בלימוד הנסיון :היכן אנו מתמודדים אתו,
יש לו לב ,וללב יש יכולת ליהנות מדברים ,ובכך להתחבר ומה הן הדרכים להסתייע בהן .כל הנסיונות הקיימים בעולם
אליהם ולהידבק בהם .אך כל הנסיונות מהסוג הראשון נותנים מתחלקים בעיקר לשני סוגים.
לו הנאה ממקום אחר ושובים את לבו ,ומעתה אין לו עוד
את היכולת להידבק בתורה בתפילה ובקיום המצוות .על כך הסוג הראשון ,כולל את כל נסיונות התאווה ,בין אם מדובר
מבקשים מהקב"ה' :וטהר לבנו לעבדך באמת' ,וכן 'ודבק לבנו במאכלות אסורות ,בראיות אסורות ,או בהונאה וגניבה כדי
במצוותיך ויחד לבבנו ליראה את שמך'. להגדיל את ההון ,וכיוצא בהם .כל הדברים שאנשים נמשכים
אליהם משום שהם נעימים לגוף.
הנסיונות מהסוג השני כובשים את הלב מכיוון אחר .נתינת
אמון שייך ללב .הרי תראה שהקב"ה כרת ברית עם אברהם הסוג השני הוא זה שהפרשיות 'לך-לך' 'וירא' עוסקות
משום שמצא את לבבו נאמן לפניו ,כמו שנאמר( :לך לך טו ,ו) בו :והוא להאמין בה' ,לתת בו אמון מלא ולחיות עם אמונה
'והאמין בה' ויחשבה לו צדקה' .הקב"ה אמר :לבו עמי ,הוא ובטחון .כשהקב"ה אומר לאברהם לעזוב את כל אשר לו
עובד בשבילי .זה המבחן .מה מתרחש במחשבתו של האדם? ולצאת לדרך ,החלק הראשון של הנסיון הוא הקושי הגשמי,
את מי הוא מנסה לרצות? למי הוא נאמן ובמי הוא נותן את נסיון מהסוג הראשון .הוא רוצה את ביתו ואת משפחתו ,אבל
אמונו? על מי הוא סומך בלבו? הקב"ה ציוה והוא שומע בקולו .אחר כך ,כשהוא הולך ואינו
יודע לאן ,וכן בנסיון הבא אחריו ,כשהוא מגיע לארץ ישראל
נמצא שכל סוגי הנסיונות פועלים לגזול את לב האדם, ומוצא בה רעב ,נסיונו הוא מהסוג השני :מה עושה הקב"ה?
אלא שללב יש שני חלקים :חלק ההרגשים וחלק האמון זהו נסיון באמונה ובטחון.
והנאמנות .יש נסיונות שיש בהם יותר מהחלק הראשון ויש
נסיונות שיש בהם יותר מהחלק השני .אפשר להגדיר זאת כך: כך גם בנסיון העקידה .תחילתו בכך שאברהם אוהב מאוד
עלינו להיות כלפי הקב"ה גם בנים וגם עבדים .עבדים ,כלומר את בנו ואינו רוצה לוותר עליו .אבל עיקר הנסיון כפי שחז"ל
ביטול ונאמנות :אני משועבד להקב"ה .נאמן לפניך .בנים, מסבירים ,הוא הסתירה שהוא מרגיש בלבו :הרי הקב"ה הבטיח
כלומר הרגשים וקרבה .זהו תפקיד האדם ,להחזיר את הלב לי 'כי ביצחק יקרא לך זרע' (וירא כא ,יב) .או :מדוע הדבר בא עלי?
אל הקדושה .בנסיונות מהסוג הראשון עליו להילחם שלא לא מוכרח שהנסיון היה שלא יקיים את רצון ה' ,אלא שבלבו
להפנות את ההרגשים אל הדברים המגושמים ,כדי שיוכל מתעורר נסיון שלא להיות נאמן לה'.
ליהנות מדברים שבקדושה ולהתחבר להקב"ה .ובנסיונות כך הוא בנסיונות רבים של בני אדם .למשל חוסר פרנסה.
מהסוג השני ,עליו לומר :אני מאמין להקב"ה ,אני משועבד בדרך כלל עיקר הנסיון שיש לאדם בכך הוא מהסוג השני.
אליו .אפשר לקרוא לכך גם 'יסוד' ו'מלכות' .יסוד הוא חלק אין לו מה לעשות ,אין לו אפשרות לגנוב וגם אין זה עולה על
ההנאה ומלכות הוא חלק הביטול. דעתו ,אבל הוא שבור .יש לו קושיות וטענות.
שילוב של שני הסוגים אם נרצה ,נוכל להגדיר זאת בקצרה :בדרך כלל ,כשנושאים
דרשה בפני הבחורים ומדברים על נסיונות ,מתכוונים לנסיונות
כשמתבוננים בנסיון שעסקנו בו בשיעורים האחרונים ,והוא
מהסוג הראשון ,וכשמדברים בפני האברכים המשיאים את
הנסיון שיש לו לאדם ְל ַרצֹות אחרים ולעבוד כדי לקבל שם
ילדיהם – מתכוונים לנסיונות מהסוג השני .על כל פנים ,אלו
וכבוד ,רואים שהוא משלב את שני סוגי הנסיונות.
שני הסוגים ,ובדרך כלל כל נסיון נכלל באחד מהם.
ראשית ,יש בו את חלק ההנאה ,כי הכבוד הוא גם כן תאוה,
וההרגשים האלה מעניקים לו הנאה .הוא נמשך לכך שאחרים שתי דרכים לכבוש את הלב
יראו אותו גומל חסדים ,הוא מתמלא עונג מזה שאחרים כשמתבוננים בשני הסוגים ,רואים שכל אחד מהם כובש
מעריצים אותו ,והוא רוצה עוד מזה .הדבר מעורר אותו ,הוא את הלב בדרך אחרת .האדם צריך לקחת את לבו ולמסרו
יכול להרגיש זאת בזרימת הדם. להקב"ה ,כמו שנאמר' :ולעבדו בכל לבבכם'.
מטו משמיה דהרה"ק ה'יסוד העבודה' מסלאנים זיע"א. א
|| 2גליון הבינני
הדבר אצלו כטבע שני .כשהוא רואה מישהו ,הדבר משפיע לצד זה יש גם את החלק השני ,כאשר הוא עובד ,הוא עובד
מיד על דרך התנהגותו .זה נעשה חלק מדרך החשיבה שלו, לבשר ודם .פגם זה קיים אצלו גם כן .הוא אינו עבד להקב"ה,
משום שתמיד היה במצב זה. אלא מכוון בשעת עבודתו לרצות אחרים .נמצא שכאשר
האדם הוא אדם כזה ,לבו נכבש בשני האופנים .ברור שהדבר
יכול להיות בדרגות שונות ,אבל לפעמים האדם מבין שקרה
קסם ההסתכלות על המתופף
לו עכשיו דבר מגונה .בדיוק היה שם אדם מסוים שהוא כל-
פעם מישהו שאל את ה'סטייפלר' זצ"ל :הוא צריך ללכת כך רצה שיראה את הצלחתו .הוא אמר לעצמו שזו הזדמנות
לחתונה ויש ענין כה גדול לשמח את החתן ,אך אין לו כישרון יקרה שלא תחזור :פלוני ,שתמיד רדף אותי בישיבה ,יראה
מיוחד שבו יוכל לשמחו .הוא אינו יודע לרקוד ,אינו יודע לשיר, אותי עכשיו במיטבי .וזה כבש את לבו ,ולבו התרגש.
ובכל זאת רוצה מאוד לשמחו .אמר לו ה'סטייפלר' בחכמתו:
אכן ,הלב יכול להתרגש מדבר כזה .כשם שהלב מגביר את
כשתגיע לחתונה ,עמוד מול המתופף .כשיראה המתופף
פעימותיו כשנכנס אדם שהוא לא רצה שיהיה במקום והוא
שמישהו מסתכל עליו ,יתאמץ יותר ,ונמצא שאתה משמח
מתבייש מכך ...למה הוא צריך להיות כאן עכשיו? זה יכול
חתן וכלה.
להיות כשממתינים אצל רופא ,ולא סתם רופא אלא רופא
לנושא מיוחד .האדם חיפש מקום רחוק מהעיר כדי שלא
הנה כי כן ,כך הם בני האדם .ה'סטייפלר' לא הלך לברר
לפגוש אף אחד ממכריו ,והנה בדיוק פלוני נכנס .הוא נבהל:
מי המתופף שם .הוא אמר :אתה רוצה לראות איך אנשים
מה אעשה עכשיו? הוא מרגיש זאת בזרימת דמו .זהו דבר
חושבים? עמוד מול המתופף ותראה .אילו היינו יכולים לראות
מורגש .כך יכול הדבר לקרות גם בכיוון ההפוך :כשהאדם נמצא
את המתרחש במחשבותיהם של בני האדם ,היו כולם זוכים
באמצע דבר שנחשב בעיניו להצלחה ותוך כדי כך נכנס מישהו
לכפרת עוונות מגודל הבושה שבדבר ,תיכף ומיד היו כולם
שהוא דווקא נהנה מכניסתו ,הדבר יכול לעורר בו התרגשות.
מזדככים .היינו רואים אז מה קורה כשמישהו נכנס ,מה עובר
יש לו הנאה גדולה מכך ,ויחד עם זאת הוא עובד את פלוני
אז במחשבתו .על כל פנים ,הדבר מלווה את האדם כל הזמן,
במקום לעבוד את ה'.
כי כאמור ,מאז ומתמיד האדם נמצא בין בני אדם ומודד את
עצמו ביחס אליהם ,כפי שהוא נתפס בעיניהם. ויש שהאדם שקוע בכך לגמרי :הוא רוצה לדעת מי כבר
יודע ומי עדיין אינו יודע ,ומנסה לדאוג שגם מי שעדיין אינו
יודע – יתוודע .יש אפוא דרגות רבות ,אבל בסופו של דבר
נסיון שנוגע בעמקי הנפש
הדבר כובש את לב האדם בשני האופנים.
הדבר השני הוא שאלת העומק ,כלומר :עד כמה הדבר נוגע
לאדם בלבו .ברור שהנסיון לעשות מעשים כדי לקבל הערכה נסיון תמידי לרצות אחרים
מאחרים נוגע במקום עמוק הרבה יותר משאר הנסיונות, יותר מזה ,הנסיון לפעול כדי לקבל הערכה מאחרים משלב
שהרי הוא חודר בתוך התורה והמצוות שהאדם מקיים. שני סוגי הנסיונות ,בנוסף לכך הוא חמור במובנים מסויימים
כשהאדם נכשל באיזו תאוה ,אף שזה חמור מאוד ,אבל אחר מתאוות רגילות .יש בו פרטים שמפריעים לעבודתו של האדם
כך ,כשהוא הולך להתפלל – הוא נמצא במקום אחר .אמנם יותר משאר התאוות.
יש אדם רגשי שמתרגש גם בכשלון התאווה וגם בתפילה ,ויש
ראשית ,זהו נסיון שמלווה את האדם תמיד .בנסיון של
שהדמעות שיש לו בעת התפילה הן דמעות שווא ,אך התאווה
מאכלות אסורות או של שמירת עינים ,הניסיון קיים רק ברגע
לא בהכרח חדרה אל המקום העמוק ביותר .אך כאן ,מאחר
שהוא מתעורר ,וכשהאדם סיים לאכול ,למשל ,הניסיון חלף.
שהדבר נוגע במחשבתו של האדם וברצונותיו ,הוא פוגם
הוא כבר אכל ושבע ,ואינו עסוק בכך עשרים וארבע שעות
במקום עמוק יותר.
ביממה .אף שהוא נמשך ,הוא לא עסוק בכך יומם ולילה .לא
כן הניסיון של הרצון שאחרים יראו ויעריכו אותו ,שפוקד את
בדרך כלל ,כששומעים על אדם שחלה במחלה הידועה ר"ל,
האדם ללא הפסקה ,שהרי האדם נמצא בין אנשים כל הזמן.
שואלים :היכן המחלה אצלו? מדוע שואלים זאת? כדי לדעת
גם כשהוא מתבודד ,אף שאז הדבר קל לו יותר ,הוא עדיין
עד כמה חמור מצבו .אפשר לשאול עד היכן המחלה התפשטה,
חושב על כך :מה היה ומה יהיה ,כמה מעריכים אותו ומה
ואפשר לשאול בנוסח אחר :באיזה מקום היא נמצאת? כי ידוע
יוכל לעשות כדי שיעריכו אותו.
שאם היא פוגעת באברים מסוימים ,המצב חמור מאוד.
כוונתנו לומר ,שבמציאות מצוי יותר שיהיו אנשים סביבו
אף כאן שואלים :היכן נמצא הנסיון? וכששומעים שהוא ויתעורר בו הרצון לרצותם ולעשות דברים שיגרמו להם
נמצא במחשבתו וברצונותיו ,יודעים שהמצב חמור מאוד ,כי להעריכו ,מאשר שיתעורר בו ניסיון של תאווה .יותר מכך,
הוא חדר אל המקום העמוק ביותר. האדם חי בתוך מצב זה שנים רבות ,מאז שנולד ,וכבר נעשה
גליון הבינני || 3
ד .האדם צריך לעסוק בכך ,להבין בזה ולהתלמד כיצד גשר צר מאוד
לרצות בני אדם כשצריך לרצותם .למשל ,בסעודת השבת הדבר השלישי – שבו אנו עוסקים כאן בדברי רבינו המחבר
האדם צריך לרצות את בני ביתו. – הוא שקשה מאוד לעמוד איתן בנסיון הזה .כשהאדם נמצא
בעולם ,הוא מחויב להיות מעורב בין הבריות ,לקבל כל אדם
מקומן של המחמאות בחיינו בסבר פנים יפות ,להבין את לבם של בני אדם ,לדעת מה
כעת נעבור לקושי חמישי :סוגיית המחמאות (מילות טובות ).
ב
משמח אותם ומה אינו משמח אותם .ואם אינו יודע ,הוא
אנו רואים שהאדם זקוק לפעמים לשמוע מילה טובה מזולתו. מחויב להתלמד ,כי אם לא יתלמד – יסתכסך עם אנשים ,לא
קשה לו מאוד לתפקד כשאינו שומע אף פעם מילה טובה. יהיה לו שלום בית ולא יוכל לחנך את בניו .וכיון שכל אדם
ראינו זאת אצל אנשים גדולים מאוד ,בעלי שם ,שהודו על שונה ,מצווה האדם לחדור ללבו של כל אחד ,להבין מה הוא
מילה טובה שקיבלו ואמרו שהם זקוקים לה ,וכבר נמצא כן חושב ,מה משמח אותו ומתי הוא נהנה ממנו.
גם בגמרא אצל האמוראים .והשאלה היא ,כיצד הדבר מתיישב
האדם מחויב לחיות חיים כאלה ,וחלק גדול ממצוות עשה
עם מה שאנו לומדים כאן ,שהאדם צריך לעבוד רק בינו לבין
תלוי בכך .ה' ישמור ,איך נראה כיבוד אב ואם של מי שאינו
קונו ,מבלי להתייחס כלל למה אחרים חושבים עליו?
יודע מה מתרחש אצלו ,או איך נראה ניחום אבלים שלו .אפשר
יותר מזה ,מה בנוגע למי שנמצא בתחילת דרכו? ובעצם ,מי לראות אדם שבא לנחם את האבל והאבל מתפלא :מה אתה
אינו בתחילת הדרך? נדמה כאילו מדובר ב'על מנת שתעלה רוצה ממני? אם אינך רוצה לבוא ,אל תבוא .באת לצער אותי?!
לרקיע' .אם רוצים לדבר על מלאכים ,זו שיחה אחרת ,כאן מה אתה חושב כשאתה שואל אותי שאלות מוזרות כאלה?
הרי מדברים לבני אדם ,והאדם זקוק למילה טובה .לכן יש
לתת לכך מקום ,הבנה ,הסברה .אי אפשר לומר" :אכן זו בעיה, מכאן מגיע רבינו המחבר ,והוא אומר :כשאתה מגיע למצוה
האדם זקוק למילה טובה ,ואין מה לעשות" ,כי זה אינו נכון. שנעשית עם אנשים אחרים ,עליך להבין באותם אנשים .מי
עלינו אפוא להבין כיצד הדבר מסתדר. שאינו יודע לתקוע בשופר אינו יכול לתקוע בו ,ומי שאינו יודע
לכתוב ,אינו יכול להיות סופר .המצוות שבין אדם לחבירו ,הן
מצוות עשה והן מצוות לא תעשה ,הן מיסודות הדת .הן
האדם מרצה את מטיבו
מקיפות אותך ,ואתה מחויב לקיימן באופן הנכון.
נבוא לעשות סדר בענין בסייעתא דשמיא .הנה נס יש לנו,
שרבינו המחבר חיבר על כך שער שלם .הוא הבין בנפש האדם האדם עומד אפוא במקום צר מאוד .אם לא מעניין אותו
באופן מפליא ,כפי שאנו רואים בחיבורו .הרי מדובר באחד כלל מה אנשים חושבים ,הרי כל סביבתו יספגו עלבונות
מהראשונים אשר אין לנו כל השגה בהם .הוא מונה בפרק ופגיעות ממנו על כל צעד ושעל .אולם אם הוא מבין מעט
השני עשרה דברים אשר אם האדם יאמץ אותם ,יוכל לעבוד בבני אדם ,והוא קולט היטב את הדקויות של כל אחד ,ממה כל
'בלתי לה' לבדו' .הוא בנה את השערים לפי סדר ,כי האחד אחד נהנה ומה צריך לומר לכל אחד .הוא פוליטיקאי מושלם,
מוביל אל השני .כאילו אומר :אם תתבונן בשערים הקודמים או 'גראמער' של חתונות .הוא יודע בדיוק איזה סיפור צריך
ותחיה עם הנושאים המבוארים בהם ,יהיה זה לך הסיוע לספר בכל חתונה .הוא יודע שיש חתונות שבהן סיפורים של
הגדול ביותר לעבוד 'בלתי לה' לבדו'. חסידות פלונית אינם במקום .הוא מבין היטב בדברים האלה,
ואלו חייו ,ועתה אומרים לו שעבודתו צריכה להיות רק בינו
הבה נתבונן אפוא בפרט אחד שקל מאוד להבינו וגם
לבין קונו ,מבלי שיעניין אותו כלל מה אחרים חושבים .זהו
לקיימו מיד .אין זה דבר שצריך לעבוד עליו שנים רבות .זה
הקושי הגדול.
דבר שאפשר להיאחז בו תיכף ומיד .רבינו המחבר מבארשם
שכאשר האדם חי עם ההכרה שהקב"ה מטיב לו ומחייה קושי זה קיים במידה מסוימת גם באכילה ובשאר דברים
אותו ,זה מה שנקרא 'שער הבחינה' .כלומר שהוא מתבונן גשמיים (ה'אור החיים' הקדוש כבר מרחיב על כך) ,כי האדם מצווה לעסוק
בטוב .בשני השיעורים האחרונים דיברנו קצת על כך .מיהו בדברים גשמיים ,אך לשם שמים בלבד .אולם כאן הקושי גדול
הקב"ה? – מקור הטוב .מיהו הקב"ה? – מי שנותן לי ברגע זה הרבה יותר ,כי הדבר תופס את כל דרך חשיבתו והלך רוחו.
כח ראיה ,ואני ממשש את ההנאה של כח הראיה ,ומתמלא
ברגשי הודאה .האדם מתבונן עוד ועוד בטובותיו של הקב"ה, עד כה דיברנו על ארבע סיבות לקושי של נסיון זה:
עד שהוא מגיע לידי התרגשות והתפעלות. א .הוא כובש את הלב גם מצד הנאה וגם מצד נאמנות.
כאשר מישהו עושה לאדם טובות ,הוא מרגיש אליו קרבה
ב .הוא מלווה את האדם יומם ולילה.
בגלל כך .כך עשה אברהם אבינו .הוא האכיל והשקה בני אדם
ואמר להם :ראו ,הקב"ה נותן לכם כל-כך הרבה ,עד שנולדה ג .הוא חודר אל מקום העמוק ביותר.
compliments ב
|| 4גליון הבינני
שאמשיך להיות בקרבתו גם אחרי החתונה .אינני מסוגל לצער בלבם אהבה להקב"ה .כשהאדם מרגיש ערב טוב ומועיל ואז
אותו ביום שמחתו .מה יהיה עם הבחורים? נראה כבר". הוא מבין שמי שנותן לו את זה ,זה הקב"ה ,זה מוליד בלבו
אהבה אליו ,וזה מה שמעורר בלבו הרצון לרצותו .כך הוא
הבחירה של העובד את ה' הסדר :מי שנותן לי ,מי שאני קרוב אליו ,מי שעושה לי את
רבינו המחבר בשער יחוד המעשה אומר כך :יש אדם שאין כל הטובות מאז ומתמיד ,אני מרגיש בלבי רצון לרצותו.
לו הרבה עם הקב"ה .מה פירוש 'אין לו הרבה עמו'? – הוא
וודאי עובד אותו ,אך האם הוא מרגיש קרבה? האם הוא רוצה הדילמה של הנגן
לרצותו? האם הוא מרגיש שהקב"ה מטיב עמו ברגע זה, ניתן דוגמא :נגן הוזמן לחתונה ,ואבי החתן הודיע לו
ומתפעל מכך עד כדי רצון עז להשיב לו? – אין לו את כל מראש שהוא סולד מהסגנונות החדשים בנגינה ,והזהיר אותו
זה .אדרבה ,יש לו קצת טענות .אם תשאל אותו על רבונו של בכל תוקף שלא לנגן אותם" .חתונה היא מעמד קדוש ,ואני
עולם ,יש לו מה לומר ,ועדיף שלא להרחיב ,כי זה לא יהיה אומר לך במפורש שאני שוכר אותך בתנאי זה" .הוא נתן לו
נעים .זהו הקשר שלו עם הקב"ה ,כי למעשה הוא מתמודד דוגמאות .סגנון כזה אל תנגן ,ניגון כזה אל תנגן" .זו שמחתי,
כבר שבע שנים עם הפרנסה. ואני רוצה לשמוח בה ולהודות לה' ,אם תסטה מכך ,תהיינה
לי שתי בעיות :ראשית ,לא יהיו לי כלים להודות ,כי זו אינה
עתה הוא הולך לעבוד את ה' ,ורואה שנכנס אדם שאפשר
מוזיקה; ושנית ,הרעשים סתם יפריעו לי.
לקבל ממנו כבוד והערכה .מה יעשה ולא יחטא? ללא ספק
הוא אומר לעצמו" :לגבי הקב"ה ,נראה עוד מעט .יש בוודאי בעת החתונה ,חברי החתן ניגשים פעם אחר פעם אל הנגן
ענין לעבוד לשמה ,אבל נדבר על המצב הנוכחי .כעת יש כאן ומפצירים בו לעבור אל הסגנונות העדכניים" .סליחה ,רדום
מישהו שצריך לרצותו .אדרבה ,זה יהיה לתועלת ,בהמשך פה!" – הם אומרים לו" .אי אפשר לרקוד כך .אנחנו חברי
הזמן ייצא מזה קידוש השם". החתן ,אותנו הזמינו לרקוד ובצורה כזאת אי אפשר" .הם אינם
מרפים ממנו.
רבינו המחבר אומר לנו דבר כה פשוט :כשאתה עושה
מעשה ,אתה מתחבר ברגש למישהו ,והשאלה היא למי .אם הבה ניכנס לראשו של הנגן .מה מתחולל שם? לא פשוט לו
אין לך ענין לרצות את הקב"ה ,תרצה לרצות בני אדם .אך אם בכלל ,כי למעשה הוא עדיין צריך להיכנס לשוק .הוא נגן חדש
קודם לכן אתה מתבונן בטובות שהוא עושה לך ללא הרף – ויש לו אינטרס חזק שהבחורים ייהנו ממנו .הרי 'חברא חברא
לא תצטרך לרצות אף אחד בעולם מלבדו יתברך. אית ליה' ,ואם הם ייהנו ,הדבר יסייע לפרנסתו .הוא עומד שם
ודעתו אינה מיושבת .ובכן ,מה יעבוד אז על לבו?
'נשמת' בבית החולים
נניח שהאדם אינו בעל מדרגה גבוהה ,ועדיין הוא בחירתו של הנגן
צריך ללמוד את 'שער הבחינה' .אולם עכשיו הוא מוצף התשובה פשוטה מאוד .השאלה הראשונה תהיה :מה הקשר
בהתרגשות מחמת טובה שהקב"ה עשה לו .לכל אדם יש שלו עם אבי החתן? נושא זה יקבע יותר מכל דבר אחר מה
מצבים כאלה .עוד לפני שהוא עבד על עצמו .עכשיו הוא יקרה עכשיו .אם אין לו כל קשר עם אבי החתן ,הוא וודאי
מלא שבח והודאה ,כי נעשה לו איזה נס .הוא חזר זה עתה יאמר לעצמו" :אין לי כלום עם אבי החתן ,הוא מהדור הישן,
מלידת בנו בבית החולים והולך להתפלל .הוא הולך להתפלל אסתדר אתו כבר ,ואם לא ירצה לשלם ,נראה מה לעשות .הן
תפילת שחרית של שבת בבית הכנסת שבבנין בית החולים. בחופה ניגנתי כראוי ,ולא לשלם כלל הוא בוודאי לא יוכל .בכל
הוא לא ידע אם יוכל להתפלל במנין ,אך הילד כבר נולד. אופן ,אטפל בו אחר כך" .הוא מרגיש שחייו קודמין ,שהבחורים
הוא מציץ בשעונו :תשע ועשר דקות ,נפלא מאוד .הוא הולך קודמים לכל ,ולגבי אבי החתן – נראה כבר.
להתפלל שחרית .הוא אומר 'נשמת' .בעודו אומר 'נשמת',
אך מה קורה אם הוא קרוב מאוד לאבי החתן ,עד כדי
הוא רואה שחבירו נמצא שם .האם הוא אומר לעצמו" :כמה
כך שבכלל לא רצה לנגן בחתונה ,אלא רצה לרקוד ולשמוח
נפלא! כדאי מאוד שחברי יראה שגם כשאני נמצא בבית
יחד עם כולם ,וגם עכשיו הוא ירד באמצע מבמת התזמורת
החולים אני מתפלל בהתלהבות גדולה"? המחשבה הזו
כשמישהו מחליף אותו כדי לרקוד עם אבי החתן? הוא באמת
שכיחה מאוד ,אך לא עכשיו .מדוע? כי הוא מלא התרגשות,
קרוב אליו ,מכיר אותו ,ויודע שהוא משמח אותו בנגינתו
והוא אומר" :רבונו של עולם! אינני יכול להודות מספיק.
הטהורה .ועכשיו הבחורים מגיעים עם דרישתם .האם תחלוף
אני נמצא עכשיו עם הקב"ה ,אין לי מקום להבלים כאלה".
במחשבתו הרעיון לרצות את הבחורים? בוודאי ,הרי הוא צריך
אומר רבינו המחבר :תחיה ככה ביום ראשון ,וביום שני, להתפרנס .אבל אינו מצליח לעבור אל המוזיקה הרועשת .הוא
ובכל יום ויום (שהרי מדובר בחיים כל-כך מאירים) ,והדבר ישפיע עליך אינו מסוגל .ומדוע? כי בלבו הוא אומר" :אני צריך לרצות את
שתמיד תרצה לרצות אך ורק את הקב"ה. מי שהטיב עמי כל השנים ,את מי שאני קרוב אליו ,את מי
גליון הבינני || 5
מנת 'געפילטע פיש' ורביעית שתייה ,ולמחרת בבית הכנסת אפשר לראות ששני חברים קרובים משוחחים בנחת ,ואם
יגשו אליו ויאמרו" :תשמע ,אם היית עושה את החתונה פתאום מגיע אדם שלישי ומתחיל להתערב בשיחה ,מנסים
בבית ,היינו מבינים ,אבל עשית אותה באולם רחב ידיים לרמז לו בעדינות שיסתלק .מדוע? כי כשאני מדבר עם אדם
והזמנת ציבור גדול .מעט תחושה של כבוד לאורחים לא קרוב ואתה מתערב ,אתה מפריע לי .איני רוצה שיהיה כאן
הייתה מזיקה!" אדם נוסף ,כי הדבר גוזל לי את ההנאה ואת רגשי הקרבה .אף
שנמשיך לדבר ,אני רוצה להיות עכשיו אתו לבד.
ריצוי בני אדם מחמת ריצוי ה'
אומר רבינו המחבר ,שאם האדם יבנה את קרבתו אל הקב"ה
במילים אחרות :כשהקב"ה מצווה את האדם להבין את על-ידי זכירת הטובות וההתבוננות בהן ,זה גופא יגרום לכך
לבם ודעותיהם של אנשים ,לרצותם ולנסות לשמחם ,הדבר שאחרים לא יעניינו אותו" .אינני רוצה עכשיו להתחבר לפלוני.
בא רק אחרי שהוא כבר מקושר אל הקב"ה ורוצה לרצותו אני כבר מחובר להקב"ה".
ומבין שהקב"ה רוצה שירצה את בני האדם .אז אין זה הופך
לעיסוקו המרכזי ,אף שהוא משקיע בכך מחשבה .ואין הדבר רוצה האב בריצוי החברים
נחשב בעיניו לסתירה .להיפך ,הוא חושב כל הזמן" :מה נראה?
נחזור אל הנגן שקרוב מאוד אל אבי החתן .הוא רוצה
הוא יהיה מרוצה?"
לרצותו והולך לרצותו ,אך אומר לעצמו" :נכון ,אבל אני
חסידים ,כשהיו רחוקים מרבם ,היו שואלים את עצמם – מניח שאבי החתן אינו רוצה שכל הבחורים יתרגזו וייצאו
מה היה הרבי אומר על כך? כך ירא שמים מרגיש גם כלפי מהאולם" .מחשבתו עסוקה במציאת פתרון .הוא אומר
אביו שהיה יהודי חסיד וירא שמים :האם אבי היה אוכל כאן? לעצמו" :ברור לי שאני הולך לרצות את אבי החתן ,אך
האם היה מסתובב כאן? כך רוצה הקב"ה שהאדם ינסה כל אולי אפשר לעשות זאת באופן שהבחורים לא יתרגזו ולא
הזמן לחשוב מה רצונו ,וכוונתו תהיה ,גם בשעה שהוא מדבר ייצאו ,ואז אבי החתן יהיה שמח עוד יותר" .ויש שהוויכוח
עם בני אדם ומשתדל לרצותם ,אך ורק לרצות את קונו. של האב אינו רק עם חברי החתן ,אלא גם עם החתן עצמו.
ובכן ,אומר הנגן בלבו" :אני רוצה לרצות גם את האב וגם
זה מה שהיה אצל יעקב אבינו כשאמר "אנכי עשו בכורך". את החתן .אולי בכל זאת יש איזו דרך לעשות זאת" .הוא
הוא ידע את מי הוא מרצה ,את מי הוא עובד .האם הוא צריך נושא תפילה קצרה" .אולי יש דרך לרצות את החתן ואת
שייכתב על המצבה שלו שמעולם לא הוציא שקר מפיו? לא חבריו מבלי לפגוע באבי החתן שהזמין אותי ובוודאי ישמח
זה מה שהיה צריך .הוא עובד את הקב"ה ,ושואל :מה הקב"ה הרבה יותר כשכולם יהיו מרוצים" .לפתע הוא נזכר בניגון.
רוצה? עכשיו הוא רוצה שאומר "אנכי עשו בכורך" ואקיים יש ניגון שאפשר לרקוד אותו במחול 'הורה' ,והוא למעשה
"עם עיקש תתפתל". ניגון חסידי עתיק .הוא סבור שזה יעלה יפה.
הוא אשר אמרנו שדרך העבודה היא ללמוד שער הבחינה פירושו של דבר שלגבי ההחלטה את מי לרצות ,אין שום
וליצור את הקשר עם הקב"ה .וזאת עושים על-ידי התבוננות שינוי .אך הנגן מבין שכחלק מריצוי אבי החתן עליו לנסות
בהטבותיו ,על-ידי התייחדות עמו לבד ,ועל-ידי עסק התשובה. לראות כיצד אפשר לרצות גם את החתן והחברים .עליו
אז הדבר חודר עמוק לרצונו של האדם ,והוא חושב על הקב"ה לנסות .האם זה יצליח? יתכן שלא ,אך אם הוא יכול לעשות
הרבה .גם כשאתה מדבר עם אנשים ,חשוב על הקב"ה .אם זאת מבלי לפגוע בהתחייבותו לאבי החתן ,הוא יודע שזה
אינך חושב עליו מעולם ,יש לך בעיה ,כי כל הזמן אתה רואה יגרום לו להנאה מיוחדת.
בני אדם .אם תדבר הרבה עם הקב"ה – תזכור שאתה עובד
אותו ולא את בני האדם .הדבר יסייע לו לאדם ויכבוש את לבו, כך גם לגבי כשרות .אבי החתן ביקש שכשרות המאכלים
כך שכאשר יתעורר בו רצון לרצות את זולתו ,לא יוכל ,כי לבו תהיה ברמה הגבוהה ביותר .יש דברים שלפי כשרויות
כבר משועבד להקב"ה. מסוימות יש בהם חששות ואי אפשר להגישם ,אך בעל
ה'קייטרינג' יודע שאבי החתן אינו רוצה שיגישו רק ירקות
ודברים הדומים למאכלי בהמה ,לכן הוא מרבה לחשוב מה
צורך בריא בקבלת אישור
אפשר להגיש באופן שהסעודה תהיה נעימה וחסידית ,ויחד
להשלמת הסוגיא נעבור אל סוגיית המחמאות .נותנים
עם זאת עשירה ולא תיראה כסעודת עניים.
לאדם מילה טובה ומאשרים את פעולתו .כמו שאמרו חז"ל
(שבת פז ,א)' :אשר שיברת' – יישר כוחך ששיברת .הבה נשאל מדוע הוא מרבה לחשוב על כך? כי הוא רוצה שהסועדים
שאלה :תארו לכם אב שהשקיע הרבה בבנו ,ובסוף בנו יודע יהיו מרוצים ,בידיעה שזה מוסיף לשמחתו של בעל השמחה,
היטב את החומר הנלמד בתלמוד תורה .עכשיו הוא יושב עמו וכך בסוף השמחה כולם יגשו אליו ויאמרו לו" :נאמר לך את
ב'אבות ובנים' ולצדם יושב אדם ומתפעל ,לא מידיעותיו של האמת :מעולם לא היתה לנו חתונה כה נעימה .הייתה בה
הילד ,אלא מתגובותיו של האב .הוא מכיר את הילד ,הוא יודע קדושה ,טעם ושמחה" .הוא אינו רוצה שכל אחד יקבל רק
|| 6גליון הבינני
הוא כבר יודע" :אני הוא התלמיד החלש ,אני זה שמרגיז את שלא תמיד היה כך ,וכאן הוא רואה את הילד מסביר דבר דבור
כולם" .הדבר חדר עמוק עמוק לנפשו. על אופניו ,והאב כל הזמן מהנהן בראשו ועונה אחריו" :כן.
כן .הלאה .כן .כן" .הוא מתפלא :לפחות אמור לו שהוא אומר
לכן יש להיזהר מאוד ש'הדימוי העצמי' ()self image
יפה! תראה לו שאתה מרוצה ,הראה לו שאתה מתפעל ,ואמור:
של ילד כזה ,כפי שמכנים זאת היום ,לא ייפגם .הוא חשוב
"כמה נפלא! אתה מסביר היטב" .הוא מסתכל ואינו מבין :כל-
הרבה יותר מעצם הקושי להתרכז ,כי כשהוא נפגם ,נפגמת
כך יבש! על כל דבר האב אומר "כן" ותו לא .וכשמסיימים
כל מהותו של הילד .הדבר שכיח מאוד לדאבון לב.
ללמוד ,הוא סוגר את הגמרא קם והולך.
הצורך לדעת אם מלאכתו רצויה הצופה אינו מסוגל להכיל זאת .הוא מרגיש שעליו לגשת
נחזור לענייננו .כשאנו אומרים שהאדם צריך לקבל מילה אל האב ולהעיר לו .הוא ניגש אליו ואומר" :ר' יענקל! מדוע
טובה ,שהוא צריך שמישהו יאמר לו "נהניתי" – החלק אינך יכול להחמיא לבנך? אמור לו 'ידעת כל-כך יפה'" .משיב
הראשון מזה הוא שהוא זקוק כל הזמן לאישור שהוא בסדר, לו האב" :שמע ,אני יודע שמה שמחדירים לילד בקטנותו
שאינו 'שייגעץ' .אין פירושו של דבר שהוא עובד את פלוני, ילווה אותו כל חייו' ,גם כי יזקין לא יסור ממנו' .לעולם לא
אלא שהוא מקבל ידיעה שהוא נוהג כראוי .הדבר דומה לעובד ייפטר מזה .האם זה מה שחסר לי ,שיזדקק כל חייו למילה
חדש בשבוע הראשון לעבודתו ,שרוצה מאוד לשמוע אם בעל טובה ,שיצטרך שמישהו יאשר אותו ויחייך אליו ,ואחרת לא
הבית מרוצה ממנו .לא משום שהחליט שנעים לו שפלוני ילמד ולא יתפלל? ומה יהיה עם הקב"ה? אני מחנך אותו
מחזיק ממנו ,אלא משום שהוא רוצה לדעת אם הוא באמת כראוי ,מהיום הראשון שאין דבר מלבד זה :עובדים את ה' כי
ממלא את תפקידו כנדרש. עובדים את ה'.
פעמים אדם שוכר פועלים ואינו עומד מעליהם ,למשל, לכאורה נראה שהוא צודק ,שהרי כלל הוא בחינוך שמה
תושב חוץ לארץ שבונה דירה בירושלים ושוכר חברה לבניית שאסור לגדולים אסור גם לקטנים .מהי אם כן התשובה?
מטבח .נציג החברה שואל אותו :באיזה סגנון אתה מעוניין? התשובה פשוטה ביותר .כשילד נמצא בשלבי ההתפתחות,
באיזה צבע? צבע זה מתאים לך? והוא עונה :איני יודע ,כפי הוא אינו יודע בכלל מי הוא .אין לו מושג מי הוא .אם הוא
שאתה מבין .ההוא מתחנן :תגיד לי לפחות פעם אחת 'כן' .אין טוב או רע ,צדיק או רשע .חסרה לו הבנה בסיסית בהכרת
פירושו של דבר שנציג החברה חי בשבילו או עובד אותו ,כלל זהותו .כמו כן אינו יודע לפי סדר העולם מה נחשב מעשה
וכלל לא .בעל הדירה כבר שלח את הכסף והצהיר שכל מה טוב ומה אינו נחשב .הוא מנסה לעזור ואין זקוקים לעזרתו.
שיעשה יהיה מקובל עליו .אך הנציג אומר :אני רוצה לקבל הוא אינו קולט.
ממך אישור ,אני רוצה לדעת מה אתה באמת אוהב.
כשאנחנו אומרים לילד" :נפלא מאוד ,כך צריך לעשות ,אתה
זהו האופן הבריא של הצורך לקבל מילה טובה .וכאמור נפלא ,אתה צדיק ,למדת היטב היום" – אנחנו מחדירים בו
לעיל ,כך האדם יודע שהוא מרצה את הקב"ה .כפי שהסברנו שהדבר שעשה הוא טוב ,שזה מה שמביא שפע ,שזה מה
לעיל – ְל ַרצֹות אני רוצה ְל ַרצֹות את הקב"ה ,לעבוד אני עובד שמביא הארת פנים .כך מוחדרים בו שני היסודות כאחד:
את הקב"ה ,אך השלימות היא כשאני עושה את המוטל עלי הראשון ,מי הוא; והשני ,מה עושים ומה אין עושים.
באופן שגם פלוני יוצא מרוצה .כל אחד לפי עניינו :הנגן צריך
ניגשים לילד ואומרים לו :אין זה ראוי להתערב כששני
לראות שהרוקדים יוצאים שמחים מהחתונה ,העובד צריך
אנשים מדברים .הוא אינו יודע זאת ,הוא חדש כאן ,רק
לראות שהוא ממלא את תפקידו כנדרש בעיני בעל הבית ,וכן
לאחרונה הגיע לעולם .וכשהוא עושה דבר טוב ,ניגשים אליו
לְרצֹות את בני ביתו ,כי הוא יודע
האיש בשלום ביתו צריך ַ
אחר כך ואומרים לו" :אני רואה שאספת את הלכלוך אף על
שזהו רצון הקב"ה.
פי שאף אחד לא אמר לך! דע לך שעשית מצוה גדולה ,דע
נמצא שהצורך הבריא לקבל מחמאה מטרתו לקבל את לך שזה מאוד אנושי .להיות 'מענטש' זה דבר גדול מאוד".
האישור ,וקבלת האישור היא הדרך לדעת אם אני מרצה את כך מלמדים אותו את הדברים הבסיסיים אשר נחוצים לו
הקב"ה .ראשית אני עובד את הקב"ה ,ואחר כך ,כדי לשכלל מאוד.
את עבודתי ולהשלימה ,אני צריך לקבל משוב (פידבק) ,כדי
לדעת אם אני באמת עושה עבודה טובה ,כי אז אני יודע שאני האתגר של מאותגרי הקשב
מרצה את הקב"ה. במאמר המוסגר :כך רואים אצל ילד עם בעיית קשב וריכוז
( .)ADDעיקר הקושי שלו אינו חוסר הריכוז עצמו ,אלא שאחרי
שימוש לרעה במחמאות כמה שנים של חוסר הצלחה בגלל חוסר הריכוז הוא הגיע
אך מה? בוודאי שהאדם יכול לקחת את המחמאה ולעשות למסקנא שהוא ילד רע .לתקן זאת קשה מאוד ,וההשפעה
בה שימוש לרעה .הוא רוצה להשתעשע בה ,לשמוע אותה מלווה אותו שנים רבות .אפשר לתת לו תרופות ועצות .אך
גליון הבינני || 7
מחמאה היא אור חוזר שוב .כפי שבעלי המוסרג אומרים בענין ירבעם בן נבט ,שכאשר
האמת היא שהצורך במחמאה הוא דבר שורשי .ואין זו אמר לו הקב"ה" :חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן"
סתם חולשה של האדם שאוהב מילה טובה .בשורש ,כל פעם – שאל" :מי בראש?" (סנהדרין קב ,א) השאלה נשאלת :הרי מפורש
שהאדם עושה דבר מה ,הוא בעצם משפיע .הוא נוטל כשרון שהקב"ה הקדימו לבן ישי ,מדוע אם כן שאל מי בראש? אלא
חבוי ומגלה אותו החוצה .הוא מנגן בחתונה ,בונה מטבח, שהוא רצה לשמוע זאת שוב .כשהאדם רוצה להשתעשע עם
ורוצה לראות אם צד השני נהנה .ובכן ,שלימות ההנאה של המחמאה ,מתחילה הבעיה.
המשפיע היא כשהמקבל מראה בחזרה למשפיע שנהנה.
לדוגמא ,אברך בן עשרים ושלוש שלומד בכולל .יום אחד אביו
זהו 'אור חוזר' .הקב"ה ברא את כל הבריאה כולה באופן זה.
מתקשר אליו ואומר" :רציתי לומר לך שקיבלתי עליך דרישת
המשלח שלח את השליח ,השליח מילא את שליחותו ,וחוזר
שלום נפלאה .שמעתי שאתה לומד בהתמדה גדולה" .איך
ואומר למשלח" :עשיתי שליחותך" .שם זה ענין טכני .אבל כך
ההרגשה? – נפלא .עכשיו מגיע השלב השני" :מי מסר לך את
הוא הסדר גם לגבי השפעה.
דרישת השלום?" זהו שלב חדש .מדוע הוא שאל? העובדה שהוא
כשהרב מלמד את תלמידו ,ועיני התלמיד נוצצות והוא לומד בהתמדה היא נפלאה ,וכיבוד אב שקיים גם הוא נפלא ,אך
אומר" :זו הפעם הראשונה שהבנתי את הסוגיא!" – האור חוזר מדוע חשוב לו לדעת עכשיו מי מסר את דרישת השלום?
אל הרב ,והוא מרגיש הנאה עצומה כי הוא רואה שעבודתו
אמנם לפעמים שאלתו נובעת מכך שהוא רוצה לדעת אם
נשאה פרי .כך הוא הסדר תמיד :האדם עושה מלאכה ,ואינו
יש לדברים משקל .שהרי הדבר תלוי מאוד במי אמר אותם,
מרגיש שבע רצון עד שאינו שומע מאחר שהוא מרוצה ממנה.
האם זה היה ראש הכולל או המנקה .ויש לדון גם אז אם מגיע
לכן ,כל פעם שהאדם עושה דבר ,הוא מצפה לקבל 'פידבק'. ממקום טהור .אך מעבר לזה האברך רוצה לדעת מי מעריך
הוא רוצה לשמוע מילה טובה על מה שעשה .כך הדבר תמיד. אותו .הוא אומר לעצמו" :אני הרי חוזר מחר לכולל ,ואני רוצה
אך בשורשו הדבר אינו רק משום שהוא רוצה לדעת אם הוא לדעת מי מעריך אותי ,כדי שבכל פעם שיעבור לידי – אתנועע
עושה את הדבר הנכון ,אלא גם משום שהוא רוצה להגיע אל חזק כדי לא לפגום בתמונה המרהיבה" .אכן אז זה כבר לא
סוף עשייתו .הוא רוצה להרגיש שיגיעתו הניבה תוצאות. אותו אישור .הוא סטה מהדרך הנכונה .הרי זה כמי כמי שאכל
שלוש כפות מאכל ,ששתיים מהן היו לבריאות גופו והשלישית
את מי רצותי? כבר הייתה למטרה אחרת.
אלא שאם האדם עובד את ראובן ,הוא זקוק לקבלו דווקא
כאן האדם יכול גם לבחון את עצמו :אם הוא רואה שיש לו
מראובן .ואם הוא עובד את הקב"ה ,הוא זקוק לקבלו מהקב"ה.
הנאה ,הוא יכול ללמוד מכך את מי הוא עובד .תחשבו על הנגן
המחמאה המושלמת היא כשהקב"ה מראה לו" :אותי ביקשת
שאנשים רבים באים לומר לו אחרי החתונה שהיתה חתונה
לְרצֹות – ריצית אותי" .פעמים שהאדם מרגיש זאת בלבו, ַ
שמחה מאוד .האנשים האלה שונים זה מזה .זה יכול להיות
פעמים שהוא רואה זאת בסייעתא דשמיא מיוחדת שמגיעה
בעל השמחה שהזמין אותו ,שמתקשר אליו למחרת ואומר:
אחר כך ,בין שזו 'מצוה גוררת מצוה' ,ובין שזו השגחה פרטית
"כבר אמרתי לך אמש ,אך רציתי להתקשר אליך שוב באופן
נפלאה .אכן ,חסידים ואנשי מעשה הרגישו זאת בלבם' :כי
מיוחד ולומר לך שנהניתי מאוד" .זוהי מחמאה מסוג אחד .יש
באור פניך נתת לנו' .הם הרגישו בלבם שעבודתם עלתה
גם החתן וחבריו שניגשים אליו להחמיא לו ,ויש דוד מבוגר
לרצון .וזו הייתה בשבילם המחמאה הגדולה ביותר ,עד שלא
שבא להגיד לו כמה נהנה .והוא מרגיש בלבו – מזה הוא נהנה
הרגישו צורך בקבלת מחמאות מאחרים.
קצת ,מזה הוא נהנה הרבה ,מזה עוד יותר .כיוון שהוא רואה
זוהי הנקודה .כל אחד זקוק למחמאות ,אך עליו לקבלו שיש הבדלים בין ההנאות ,הוא יכול להבין שאין זה האישור
רק ממי שאותו הוא עובד ,ולכן הדבר תלוי תמיד לפי מדרגת בלבד שהוא צריך כדי לדעת אם הוא עושה את מלאכתו
האדם .וכאמור לעיל ,ככל שהאדם מוסיף לבנות את הקשר נאמנה ,אלא שהוא גם עובד אחרים.
שלו עם הקב"ה ומתבונן בטובותיו ,ירצה ְל ַרצֹותֹו ,וכיון שירצה
נמצא שבמחמאות האלה השורש ראוי ,והבעיה היא
לְרצֹותֹו ,לא יעניין אותו מה אחרים אומרים ,ואז יוכל לקבל ַ
כשהאדם משתעשע בהנאה שהוא מקבל ,ומבקש לא את
בכל עת הארת
האישור ,אלא לראות כמה אנשים מעריכים אותו .זה אינו
פנים מלמעלה.
718.686.8300
072.257.7726
קול הבינני
ארה"ב
א"י קשור לאישור הנצרך ,אלא אם כן זה תחום עיסוקו :אתה עוסק
בנשיאות חן ,ואתה מקבל אישור שאתה אכן מצליח לישא חן).
072.257.7726
718.686.8300 א"י
ארה"ב
מטו משמיה דהגר"ח שמואלביץ זצ"ל ועוד. ג
0204.586.2115 בריטניה
0480.20.1618 בלגיה לקבלת הגליון וקונטרס הבינני המלא ,או לקבלת השיעורים ,שלחו מיילinfo@machonhavineini.com :
לתרומות וזכויות בהפצת הגליון ושיעורי הבינני ,צרו קשר עם 'מכון הבינני' 718.387.1122 :או במיילinfo@machonhavineini.com :
|| 8גליון הבינני
