gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

א גאליציאנע שטיקל תורה · A Galitsyaner Shtickel Torah — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: א גאליציאנע שטיקל תורה · A Galitsyaner Shtickel Torah

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

א גאליציאנע שטיקל תורה · A Galitsyaner Shtickel Torah — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ש‬ ‫וזה עטרת תפארת שיבה בדך צדקה תימצא דייקא‪ ,‬כי בשאר‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וגו'‪.‬‬ ‫ענינים התפארת היא בילדותו‪ ,‬כדכתיב [תהילים קי"ד‪ ,‬א'] אשרי‬ ‫איש ירא את ה'‪ ,‬כשהוא איש [עבודה זרה י"ט‪ ,].‬ואתי שפיר‬ ‫אע"פ שהיה אאע"ה בא בימים לא נתמעטה מידת הצדקה שלו – ולכן לא‬ ‫בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫חסר מאוצרותיו כלום כי ברכת ה' היא תעשיר – וזו תפארת שיבה בדך צדקה‬ ‫טל תורה החדש עה"ת לגאה"ג רבי מאיר אריק אב"ד טארנא יאזלאוויץ‬ ‫במדרש רבה [פרשה נ"ט‪ ,‬א'] איתא על זה‪ - ,‬עטרת תפארת שיבה‬ ‫ובוטשאטש [שליקט והו"ל ידידינו הבלתי נשכח הגה"ח רבי מרדכי דוד‬ ‫בדרך צדקה תימצא [משלי ט"ז ל"א]‪.‬‬ ‫צוויבל זצ"ל]‬ ‫יש לפרש דאיתא עוד במדרש [שם ז'] – וה' ברך את אברהם בכל‪,‬‬ ‫שלא חסר קלרין שלו כלום‪ ,‬והפירוש‪ ,‬שלא נחסר מאוצרותיו‪ .‬ואינו‬ ‫מובן‪ ,‬איזו סברא היתה שיהיה נחסר מאוצרותיו‪.‬‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל‪.‬‬ ‫ונראה‪ ,‬כי צדקה היא מקור הברכה‪ ,‬ומי שמונע את עצמו מזה‪,‬‬ ‫אריכות ימים של אברהם היתה כפולה – ב' בחינות באורך ימים – שנים רבות‬ ‫אמרו חכמינו זכרונם לברכה [כתובות ס"ו‪ – ]:‬מלח ממון חסר‪.‬‬ ‫וחיים בטובה – [אברהם אבינו זכה לכל זאת בשכר שלא נתעצל בהספד שרה‬ ‫אמנו ע"ה]‬ ‫והנה מי שנותן צדקה מצד רחמנות ורכות לבו שנכמרו רחמיו על‬ ‫העני‪ ,‬יתכן שלעת זקנותו לא יפזר כל כך כמו בילדותו‪ ,‬כי ענין‬ ‫ובמדרש [בראשית רבה נ"ט‪ ,‬ו'] – אמר רב אחא יש לך אדם שהוא‬ ‫רחמנות הוא בילדות יותר‪ ,‬דהזקן אינו רחמן בטבע‪ ,‬ומשום הכי אין‬ ‫בזיקנה ואינו בימים‪ ,‬בימים ואינו בזיקנה‪ ,‬אבל כאן זיקנה כנגד ימים‬ ‫ממנין זקן בסנהדרין כדאיתא בסנהדרין [ל"ו‪ ]:‬וברש"י שם [דיבור‬ ‫וימים כנגד זיקנה‪.‬‬ ‫המתחיל זקן]‪ ,‬ואפשר הטעם כי רחמנות הוא ענין התלוי בחמימות‪,‬‬ ‫כמו שכתב בעקידה שאנו רואין בטבע ששום בעל חי אינו אוכל‬ ‫ואמרתי לפרש על פי דברי הש"ס שבת פרק האורג [ק"ה‪ – ]:‬כל‬ ‫בעל חי חבירו‪ ,‬ודג אוכל דג‪ ,‬כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה‬ ‫המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים‪ ,‬והקשו על זה‬ ‫[עבודה זרה ד'‪ ].‬על הכתוב [חבקוק א'‪ ,‬י"ד] ותעשה אדם כדגי הים‬ ‫מהכתוב – ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר‬ ‫– גדול בולע קטן ממנו‪ ,‬והיא מחמת שהדגים גדלים בקרירות במים‬ ‫האריכו ימים אחרי יהושע‪ - .‬ומתרץ‪ ,‬ימים האריכו שנים לא האריכו‪,‬‬ ‫ואין בהם רחמנות יעויין שם‪ ,‬ומעין זה גם כן בזקן באפס החמימות‪.‬‬ ‫ופירש רש"י שם‪ - ,‬ימים האריכו – שכלו ימיהם בטוב‪ ,‬דחשיב‬ ‫אריכות ימים‪ ,‬כדאמרינן בסדר יומא [ע"א‪ ].‬כי אורך ימים ושנות‬ ‫וזה הענין ואברהם זקן בא בימים‪ ,‬ועל פי הטבע היה צריך להיות‬ ‫חיים יוסיפו – וכי יש לך שנים של חיים ושנים שאינם של חיים‪,‬‬ ‫ממעט בצדקה אם היתה הצדקה שלו מצד רחמנות‪ ,‬וממילא היו‬ ‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬אלו שנותיו של אדם שמתהפכות עליו מרעה‬ ‫נחסרו אוצרותיו כי 'מלח ממון חסר'‪ ,‬אבל באמת אברהם עשה‬ ‫לטובה‪ ,‬עד כאן‪ – .‬פירוש‪ ,‬שמזה למדים שמי שמכלה ימיו בטוב‬ ‫צדקה בעבור שזה רצון השם יתברך ולהרבות כח החסד בעולם‪,‬‬ ‫נקרא אריכות ימים‪.‬‬ ‫על כן גם לעת זקנותו לא המעיט‪ ,‬וממילא לא נחסרו אוצרותיו‪.‬‬ ‫ובזה יש לפרש [איוב י"ד‪ ,‬א'] אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז‪,‬‬ ‫וזה הענין שמביא המדרש רבה על קרא זה דעטרת תפארת שיבה‪,‬‬ ‫כלומר יש אדם אשר אף שחי שנים הרבה נחשב לו חיים שלו לקצר‬ ‫כי ענין תפארת גופא האמור בתיקונים‪ ,‬פירש המגיד הקדוש‬ ‫ימים‪ ,‬יען היה כל שנותיו שבע רוגז ואין זה אריכות ימים‪.‬‬ ‫ממעזריטש זצ"ל כי זה ענין תפארת באדם שיש לו גוף קרוץ מחומר‬ ‫ומהפכו לטוב‪ ,‬ועיין בספר ליקוטי אמרים [תניא]‪.‬‬ ‫ונחזור לדברי הש"ס שם‪ ,‬שמקשה‪ :‬אלא מעתה – למען ירבו ימיכם‬ ‫וימי בניכם – ימים ולא שנים‪ ,‬ומתרץ הש"ס – ברכה שאני‪ ,‬פירוש‪,‬‬ ‫והנה בכל עניני תורה ועבודה‪ ,‬עיקר יצר הרע לאדם בילדותו‪ ,‬אבל‬ ‫אצל ברכה ודאי הכוונה גם לאריכות שנים‪.‬‬ ‫לעת זקנותו נחלש כח היצר הרע כמו שכתבו חכמינו זכרונם‬ ‫לברכה [שבת קנ"ב‪ ].‬על הכתוב [קהלת י"ב‪ ,‬ה'] ותפר האביונה‪- ,‬‬ ‫ולפי זה נבין היטב דברי המדרש הנזכר‪ - ,‬יש לך אדם שהוא בזיקנה‬ ‫אם כן לכאורה לא יתכן ענין תפארת באדם רק בילדותו‪ ,‬אך בצדקה‬ ‫ואינו בימים‪ - ,‬פירוש שמאריך שנים אבל בימי רעים‪ - ,‬בימים ואינו‬ ‫נהפוך הוא‪ ,‬כי עיקר תפארת בזקנותו כשעושה צדקה למכביר‪ ,‬כי‬ ‫בזיקנה‪ ,‬פירוש שמכלה בטוב ימיו אבל מת בחצי שנותיו‪ ,‬אבל‬ ‫בבחרותו אפשר היא מחמת רחמנות‪ ,‬אבל בזקנותו שאפס‬ ‫אברהם זקן בא בימים‪ ,‬רוצה לומר האריך שנים בטוב‪ ,‬ואמר טעמו‬ ‫החמימות ונחלש הרחמנות‪ ,‬והטבע מנגדתו מלפזר‪ ,‬וכשנותן אז‬ ‫בצידו‪ ,‬יען וה' ברך את אברהם בכל‪ ,‬פירוש מפני שהיה כאן ברכה‪,‬‬ ‫צדקה בשפע היפוך הטבע‪ ,‬תפארת היא‪.‬‬ ‫וזה כוונת המדרש – ימים אלו שבעת ימי אבלות‪ ,‬דזה צריכה‬ ‫ו'ברכה שאני' כאמור‪ ,‬אשר אצל ברכה אף כי נאמר ימים‪ ,‬משמעו‬ ‫להמתין שאסור לה לצאת לדרך בתוך ימי אבלה‪ ,‬או עשור‪ ,‬היינו‬ ‫גם 'שנים'‪.‬‬ ‫אפשר רצון אליעזר לשלחה בעשור היינו בתוף ונבל‪ ,‬מחוייב‬ ‫להמתין יותר‪ ,‬ובקרא לא ביאר הזמן‪ ,‬ובמדרש ביאר הזמן דאו עשור‬ ‫ספר 'מהרש"מ הכהן' שבת ומועדים וכו' מתורתו של גאה"ג רבי בנימין‬ ‫אלו י"ב חודש‪ ,‬דאחר י"ב חודש פסקה אבלות לגמרי ומיושב הכל‬ ‫זאב בלומענפעלד ריש בי דינא רבא דלבוב תוך העיר [נדפס גם‬ ‫ב'מהרש"מ עה"ת' לפרשתן]‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫שו"ת אמרי יושר החדש סימן נ"ח לגאה"ג רבי מאיר אריק אב"ד טארנא‬ ‫ותמהר ותער כדה אל השוקת ותרץ עוד אל הבאר לשאב‬ ‫יאזלאוויץ ובוטשאטש [שליקט וערך והו"ל ידידינו הבלתי נשכח הגה"ח‬ ‫ותשאב לכל גמליו‪.‬‬ ‫רבי מרדכי דוד צוויבל זצ"ל]‬ ‫למה לא נתנה לגמלים משיריים של אליעזר? ולמה כתוב 'לשאוב ‪-‬ותשאב'?‬ ‫|| זמירות שבת‪|| :‬‬ ‫יען אסור להנות ממעשה ניסים‪ ,‬לא נתנה רבקה מן המים – שנתנה‬ ‫אשת חיל מי ימצא‪ ...‬גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חיי'ה‬ ‫לאליעזר – לשתות גם לגמלים‪ ,‬ומה ששתה אליעזר‪ - ,‬יען היה צמא‬ ‫מאוד והיה בסכנה‪ -[ ,‬לכן הותר לו] לכן ותער כדה‪' ,‬ותרץ לשאב'‪,‬‬ ‫דרשה צמר ופשתים‪ ...‬היתה כאניות סוחר‪.‬‬ ‫'ותשאב' – ולא עלו כבר המים לקראתה‪ ,‬לכן נתנה כבר מים אלו‬ ‫ביאור‪ :‬אם הוא טוב פשוט שאינו רע – וקישור ההמשך – היתה כאניות סוחר‬ ‫(שמעתי מהגאון רבי מאיר אריק ז"ל)‬ ‫לגמלים לשתות‪.‬‬ ‫– שכל משאה ומתנה אינו דברים בטלים עם בעלה – וניצול מגיהנם‬ ‫ספר לקוטי בתר לקוטי עה"ת לגאה"ג רבי שמואל אלטער רב בלבוב‬ ‫בסוף משלי – אשת חיל וגו' גמלתהו טוב ולא רע וגומר‪.‬‬ ‫ואח"כ בארה"ב‬ ‫דיש לדקדק‪ ,‬פשיטא ‪ ,‬כיון דהוא טוב‪ ,‬אינו רע‪ ,‬והנראה לפי עניות‬ ‫וירץ לבן‪.‬‬ ‫דעתי‪ ,‬דהנה מצינו לפעמים אשה המרגלת עצמה עם בעלה‬ ‫מדוע רץ? – הלא פסיעה גסה נוטל ‪ 1‬מ ‪ 500‬ממאור עיניו של אדם – בעבור‬ ‫בדברים טובים לאהבתו‪ ,‬אך אמרינן אל תרבה שיחה עם האשה‪,‬‬ ‫הממון עשה כן‬ ‫באשתו אמרו וכו' [אבות פרק א' משנה ה' מימרא דר' יוסי בן יוחנן‬ ‫איש ירושלים] שכל מרבה שיחה עם האישה גורם רע לעצמו‪.‬‬ ‫בפירוש רש"י שם – נתן עיניו בממון‪ – .‬אומרים בדרך הלצה‪ ,‬לפי‬ ‫אך באמת כל זה במרבה דברים בטלים‪ ,‬אך בעסק משא ומתן לית‬ ‫מה שאיתא בגמרא [ברכות מ"ג‪ ].‬שפסיעה גסה נוטלת אחד מחמש‬ ‫לן בה‪ ,‬וכדאמרינן 'אתתך גוצא גחין ולחיש לה' [בבא מציעא נ"ט‪,].‬‬ ‫מאות ממאור עיניו של אדם‪ ,‬ואם כן למה רץ לבן‪ ,‬הלא יזיק לו‬ ‫דבזה אינו גורם רע לעצמו לסוף‪.‬‬ ‫לעינים?‬ ‫וזהו שכתוב גמלתהו טוב ולא רע – היינו שלא בא לבעלה רע על‬ ‫ועל זה פירש רש"י ז"ל בצחות לשונו‪ - ,‬ש'נתן את עיניו' בשביל‬ ‫ידי דיבורו עמה [שהוא 'טוב' שגומלת עמו]‪ ,‬ומפרש משום דדרשה‬ ‫ה'ממון'‪ ,‬כלומר שהפקיר את עיניו להפסיד אותם בכדי שיהיה לו‬ ‫צמר ופשתים וגו'‪ ,‬היתה כאניות סוחר דהמה דברים לתכלית דלית‬ ‫את הממון מאליעזר עבד אברהם‪.‬‬ ‫לן בה בדברי'ה עמו‪.2‬‬ ‫ספר רמיזי תורה ותלמודת הזאב לגאה"ג רבי זאב וואלף שערליפף‬ ‫מראזוואדוב‪1‬‬ ‫ספר 'יעלת חן' עה"ת לפרשתן [אות י"ז] לגאה"ג רבי אר'יה יהודא לייב‬ ‫תאומים אב"ד בראד‬ ‫תשב איתנו הנערה ימים או עשור‪.‬‬ ‫|| תגובות קוראי גליונותינו החשובים‪|| :‬‬ ‫ביאור נפלא במאמר 'ימים או עשור' – למדנו אבלות י"ב חודש כאן – עשור‬ ‫מאת הגאה"צ הרב שמעון שמואל האלבערשטאם שליט"א אב"ד‬ ‫מלשון כלי נגינה – א"א לשלחה בתוף ומחול עד כלות שנת אבל‬ ‫'דברי משה' – ירושת"ו‪:‬‬ ‫ובדבר מה שכתב לענין י"ב חודש מקרא דוישבו המים הוא סמך‬ ‫במ"ש בגליונכם העבר סיפור המעשה עם הגאה"ק ה'אמרי נועם'‬ ‫נכון‪ ,‬ובמקום אחר ביארתי דברי המדרש רבה פרשת חיי [פרשה‬ ‫בחסיד שנכנס אליו וביקש ברכתו שלא יצטרך לבוא לברכות‬ ‫ס'‪ ,‬אות י"ב] על הכתוב – תשב הנערה איתנו ימים או עשור‬ ‫הצדיק‪.‬‬ ‫[בראשית כ"ד‪ ,‬נ"ה]‪ - ,‬ימים אלו שבעת ימי אבלות‪ ,‬או עשור אלו‬ ‫הנה הגאה"ק ה'אמרי נועם' מביא סיפור זה בספרו הקדוש‪ ,‬וכותב‬ ‫י"ב חודש‪.‬‬ ‫שאירע זה המעשה אצל המגיד הק' מקאזניץ זיע"א – והי"א ל"ו‬ ‫והדבר תמוה‪ ,‬וכי אורחא לאשתעויי הכי לבקש מקודם על דבר‬ ‫נדפס"ה בפרשת בהעלותך‪ ,‬על הפסוק ולא יהיה נגף בבני ישראל‬ ‫מועט כמו שכתב רש"י על התורה‪ ,‬ועוד ד'עשור אלו י"ב חודש' אינו‬ ‫בגשת בני ישראל אל הקודש‪.‬‬ ‫מובן‪ ,‬ורש"י שם על המדרש כתב דאו מרבה ב' חדשים‪ ,‬והוא פלא‪.‬‬ ‫[וזה לשונו הקדוש שם‪ - :‬ופירש רש"י ז"ל‪ ,‬שלא יצטרכו לגשת אל‬ ‫ולעניות דעתי כי מסתמא היה המנהג די"ב חודש גם אז‪ ,‬דהיינו אבל‬ ‫הקודש‪ .‬יש לומר בדרך הלצה‪ ,‬כאשר שמענו אשר איש אחד בא אל‬ ‫כל י"ב חודש לא היה שומע קול זמר כדין‪ ,‬והנה בעת ששלחו‬ ‫המגיד מקאזניץ זי"ע‪ ,‬והאיש הנ"ל היה גביר מפורסם ובריא אולם‪,‬‬ ‫לרבקה‪ ,‬היה מהראוי לשלחה בתוף ושירים כמו שאמר לבן ליעקב‬ ‫ובניו כשתילי זיתים לא חסר מכל טוב‪.‬‬ ‫ואשלחך וגו'‪ ,‬ומצינו בקרא [תהילים ל"ג‪ ,‬ב'] נבל עשור – והיינו כלי‬ ‫ושאל אותו המגיד ז"ל על טוב מעמדו‪ ,‬והשיב אשר אין דבר מחסור‬ ‫זמר שיש לו עשרה נימין‪ ,‬ועיין בעירובין י"ג‪ :‬בזה‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬ושאל אותו – אם כן שאין אתה נצרך אלי‪ ,‬מדוע באת אלי‪ ,‬והשיב‬ ‫‪ 2‬לא פירש כאן הגאון המחבר ז"ל למה נדפס קטע זה כאן בפרשתנו‪,‬‬ ‫‪ 1‬וכן הובא גם כן בספר 'יסוד התורה' שבספר 'יסוד האמונה' מהגאה"ק‬ ‫ומסתמא הוא מכיון שדרשו ז"ל בתנחומא שאאע"ה הספיד על שרה‬ ‫רבי ברוך מקאסוב זי"ע בשם 'שמעתי'‪.‬‬ ‫אמנו ע"ה ואמר את כל ה'אשת חיל' עליה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫רבי 'יעקעלע רימעלאווער' 'נבחן' אצל הה"ק מסאנז והרב מלבוב‬ ‫לו הגביר אשר אמת הדבר שאין אני נצרך אל אדמו"ר‪ ,‬רק בשביל‬ ‫זה באתי‪ ,‬אשר כבוד אדמו"ר יפעול בתפילתו אשר לעולם לא אהיה‬ ‫ואף כאשר בגאוני גאליציה עסקינן‪ ,‬לא נעדרו סיפורים אשר כאלו‪,‬‬ ‫נצרך אל כבודו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫כאשר סיפר מרן שה"ת מטשעבין על אביו הגאון בעל 'כוכב‬ ‫מיעקב' אב"ד הרימלאוו שנכנס פעם אצל הגאון הקדוש בעל 'דברי‬ ‫וזהו ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקודש‪ .‬היינו‬ ‫חיים' מסאנז ושאל הרבי את הרב‪' - ,‬כמה דיבורי תוספות ישנם‬ ‫כאשר יבואו אל הצדיק‪ ,‬לא יהיה מחמת איזה נגף וחיסרון‪ ,‬רק שלא‬ ‫במסכת כתובות?' – השיב הגאון את מספרם‪ - ,‬השיבו הרבי 'והלא‬ ‫יחסר להם כל טוב‪ ,‬ואם תאמר אם כן למה יבואו‪ ,‬לזה פירש רש"י‬ ‫ישנו אחד יותר‪ – '?...‬השיבו הגאון – 'דאס איז א תוספות ישנים!' –‬ ‫ז"ל‪ - ,‬שלא יצטרכו לגשת אל הקודש‪ ,‬היינו בשביל זה גופא יבואו‬ ‫וכבודו הלא שאל על 'תוספות'! – והשיב הרבי שאכן כדבריו כן הוא‪.‬‬ ‫אשר הצדיק יפעול בתפילתו אשר לעולם לא יחסרו דבר ולא יהיה‬ ‫נצרכים לבוא אל הקודש‪ - .‬ע"כ דברי קדוש מדבר זיע"א‪].‬‬ ‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא כאשר היה אצל מרנא הגאון רבינו יוסף שאול‬ ‫נאטאנזאהן אב"ד לבוב ובעל 'שואל ומשיב'‪ ,‬מסופר ש'טיילו'‬ ‫|| אן אויסשפראך‪|| :‬‬ ‫ברחבי מסכת עירובין‪ ,‬כאשר האחד אומר מזכרונו את דיבור‬ ‫התוספות הראשון של המסכתא והשני אומר את הבא אחריו‪,‬‬ ‫עובדות מגדולי ישראל ש'נבחנו' או 'בחנו' גדו"י אחרים לראות כח‬ ‫כאשר בסיום אותה 'בחינה'‪ ,‬אומר הגרי"ש על ה'כוכב מיעקב' אשר‬ ‫תורתם או אם עדיין זוכרים הם את תלמודם וכיו"ב‬ ‫'מי שרוצה לראות כיצד היה נראה הרבי ר' יונתן אייבשיץ יסתכל‬ ‫בדברי ימי גדולי ישראל‪ ,‬ידועים מסורות וסיפורים למכביר על‬ ‫על אברך זה!'‬ ‫'מבחנים' שנערכו לגדול בתורה כזה או אחר על ידי גדול המבוגר‬ ‫ר"פ הירשפרונג נשאל על דף שלא קיים באותה מסכת! – מה ענה?‬ ‫ממנו בשנים וכיו"ב‪ ,‬פזורים הם ומסופרים מרב לתלמיד ומאב לבן‬ ‫לעורר חשקת ידיעת התורה וקנאת סופרים שתרבה ידיעת התורה‬ ‫עובדא משעשעת מסופרת על הגאון רבי פנחס הירשפרונג‬ ‫כבר בקרב צעירי הצאן‪.‬‬ ‫מדוקלא – אב"ד מונטריאול אשר פעם אחת בא לישיבה אחת‬ ‫ואמר לפני התלמידים‪ ,‬שינקבו בכל דף ועמוד מדפי הש"ס לפניו‪,‬‬ ‫מבחן 'סיכה' של הגרז"ר בענגיס‬ ‫ויאמר אותו בעל פה! – התלמידים חמדו להם לצון‪ ,‬ואמרו לו –‬ ‫לעיתים גם בחנו גדולי ישראל את עצמם‪ ,‬כדי לראות האם עדיין‬ ‫'מגילה ל"ד!' – הגר"פ לא החשה והחל להקריא לפניהם את דברי‬ ‫הרא"ש‪4...‬‬ ‫זוכרים הם את תלמודם‪ ,‬כאשר מספר רבי אהרן בן ציון שורין‬ ‫ב'קשת גיבורים' על הגאון הגדול רבי זעליג ראובן בענגיס ראב"ד‬ ‫'א מסורת הש"ס בחינה'‬ ‫ירושלים ובעל 'לפלגות ראובן'‪ - ,‬כאשר הראשון ביקש את רשותו‬ ‫לבחנו‪ ,‬הסכים הרב ואף הציע כיצד תהיה הבחינה‪ ,‬והוא מספר‬ ‫סיפור מעניין נוסף מספר ר' מיכאל בראווער על ר' שמעון ליטוין‬ ‫שהרב ביקשו שיקח בידו מסכת גמרא‪ ,‬יפתחנה בסופי העמודים‪,‬‬ ‫בנו של הגאון רבי חיים יהודא ליטוין מבראד בעל שו"ת 'שערי דעה'‬ ‫ויקריא באזניו שלוש או ארבע תיבות‪ ,‬בין מתוך הגמרא ובין מתוך‬ ‫– שנודע מילדותו כעילוי‪ ,‬וכשבא כנער בר מצוה לפני הגאון‬ ‫רש"י או תוספות‪ ,‬ויאמר באיזה מסכת ובאיזה דף הוא נמצא‪ ,‬ואכן‬ ‫מוהרי"ש נאטאנזאהן ז"ל השתומם הרב על בקיאותו‪ ,‬אותו ר'‬ ‫כך עשה כמה וכמה פעמים והגאון מציין באזניו את המראי‬ ‫מיכאל בראווער למד עמו בחברותא – עם העילוי הצעיר וסיפר‬ ‫מקומות המדוייקים איש לא נעדר‪3...‬‬ ‫עליו שגדול היה בבקיאותו‪ ,‬שכל מה שראה או שמע פעם אחת‬ ‫היה כמונח בקופסא לדידו‪ ,‬ככתבו וכלשונו עם סימן הדף ועמוד‬ ‫'יאמר נא גמרא רש"י ותוס' של כל דף י' בכל הש"ס‪'...‬‬ ‫בלי גמגום כלל‪ ,‬ולא רק ש"ס ותוספות אלא גם ראשונים‪ ,‬היה 'א‬ ‫ומענין לענין באותו ענין‪ ,‬ומגאון לגאון‪ ...‬מסופר כאשר הגרז"ר‬ ‫לעבעדיגער ש"ס כפשוטו!'‬ ‫בענגיס עצמו בחן את מו"ר מרן בעל 'שבט הלוי' כאשר בא אל‬ ‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא כשהיו פותחים שלא בפניו איזו מסכתא וקוראים‬ ‫ביתו ובידו 'משלוח מנות' ביום הפורים‪ ,‬וכטוב לב הגאון רבי זעליג‬ ‫לפניו את רשימת ה'מראי מקומות' של ה'מסורת הש"ס' כגון –‬ ‫ראובן ביין‪ ,‬אמר אל בעל 'שבט הלוי' – אמור נא לי‪ ,‬מה נאמר‬ ‫שבת י"ח‪ ,‬יבמות נ"א‪ ,‬קידושין מ"ה‪ ,‬ומיד כשקראו לפניו רשימה זו‪,‬‬ ‫בתחילת כל דף י' בכל אחת ממסכתות הש"ס מברכות ועד נידה‪,‬‬ ‫היה אומר את לשון המאמר בגמרא שעליו מראה הרשימה ההיא‪,‬‬ ‫ואמור נא לי גם כיצד מתחילים דברי רש"י ותוספות בתחילת כל‬ ‫כהרף עין עבר על פני הדפים שבמראי המקומות הנ"ל‪ ,‬ומצא תיכף‬ ‫דף י' שבש"ס‪ ,‬במשך זמן רב עמד בעל 'שבט הלוי' וציטט מתוך‬ ‫המאמר הנמצא בכל אחד מן המקומות בשוה ואמרו כלשונו בעל‬ ‫זכרונו הנפלא את כל אלה‪ ,‬ובעל השמועה סיפר אשר הוא היה זה‬ ‫פה‪.‬‬ ‫אשר שלך מארון הספרים כרכי ש"ס‪ ,‬כדי לוודא שאין הנבחן‬ ‫טועה‪ ...‬והעיד שלא טעה אפילו פעם אחת!‬ ‫להתאים את ה'ואם תאמר' לכל 'ויש לומר' – ומתוך שינה!‬ ‫בעל קורא?‪ '...‬ומני אז הפסיק להיות בעל קורא‪[ ...‬נ"ל בבחינת הא דאמור‬ ‫‪ 3‬אם בגאונותו של הגרז"ר עסקינן‪ ,‬אסמיך לכאן מה ששמעתי בצפרא‬ ‫רבנן בברכות ל"ג‪" - :‬משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב‪,‬‬ ‫דשבתא בשבת שעעל"ט תחת אחד השיחים בין כ"ק אדמו"ר מ'שבט‬ ‫והיו מקלסין אותו בשל כסף‪ ,‬לא גנות היא לו?!"]‪.‬‬ ‫הלוי' שליט"א – ובין הגאה"צ רבי שמעון שמואל האלבערשטאם אב"ד‬ ‫‪ 4‬אגב‪ ,‬מסופר עליו‪ ,‬שכשהגה"ק ה'אמרי אמת' מגור זצוק"ל היה נוסע‬ ‫'דברי משה' ‪ -‬התבטא כ"ק אדמו"ר משבה"ל בספרו אודות טיבו של בעל‬ ‫למקום נופש‪ ,‬היה בין מנחה למעריב לומד עם נכדיו‪ ,‬והיו מוציאים כל איש‬ ‫קורא‪ ,‬שכאשר אאמו"ר שליט"א קרא באחת הפעמים אצל מרן בעל‬ ‫מעליו‪ ,‬היחידי שהותר לו לישאר אז היה הגר"פ ז"ל שהיה בחור צעיר כבן‬ ‫'שבט הלוי' זיע"א [הי'ה זה בפורים וקרא את המגילה] – כאשר עבר אחר‬ ‫שבע עשרה‪ ,‬והיה ה'אמרי אמת' שואל את צאצאיו שאלות וקושיות‬ ‫קריאת המגילה לברכת 'א גוטן פורים'‪ ,‬נענה מרן זיע"א לעומתו בצחות‬ ‫במרחבי התורה‪ ,‬והגר"פ היה עונה על שאלותיו על אתר‪ ,‬משכך‪ ,‬היה‬ ‫לשון‪ - ,‬להבחל"ח – 'דו האסט געליינט וי א שיכור' – ופירש שיחתו במתק‬ ‫האמר"א פונה אל נכדיו וסונט בהם‪' ,‬מתי תדעו ללמוד כמו פנחס‬ ‫שפתיו – 'דו האסט נישט פארלאזט קיין טראפ'‪ – ...‬וסיפר הגרש"ש‬ ‫דוקלער?'‪...‬‬ ‫האלבערשטאם שליט"א ששמע מאביו הגר"מ האלבערשטאם זצוק"ל‬ ‫שסיפר שהגרז"ר הי'ה בעל קורא נפלא בבחרותו‪ ,‬ופע"א הלך ברחובה של‬ ‫עיר ושמע משוחחים אודותיו‪' ,‬דא גייט דער גוטער בעל קורא‪ – '...‬וחשב‬ ‫לעצמו‪' ,‬אני יודע ב"ה כבר ‪ 600‬דף גפ"ת בע"פ ומשבחים אותי בכך שאני‬ ‫"בהנחה זו" הוסיף‪" ,‬תתיישב גם כן פליאת המפרשים‪ ,‬שלפי הידוע‬ ‫רבי רפאל קנעללער סיפר סיפר על הגאון הגדול בעל 'חבצלת‬ ‫יש במסכת שבת כ"ד פרקים כנגד כ"ד שעות יום השבת‪ - ,‬אך לפי‬ ‫השרון' אב"ד טארנאפאל שבקיאותו בתלמוד היתה מופלאה כל‬ ‫הדעה ש'תוספת שבת' דאורייתא‪ ,‬הלא צריכים היו להתקין במסכת‬ ‫כך‪ ,‬שאם היו מעירים אותו משנתו ואומרים לפניו 'ויש לומר'‬ ‫שבת יותר פרקים‪ ,‬כנגד השעות היתירות של ה'תוספת'? ואמנם זהו‬ ‫בתוספות‪ ,‬היה יכול לומר מה הוא ה'ואם תאמר' של התוספות‪...‬‬ ‫מפני שחז"ל סבורים ש'תוספת שבת' אינה מדאורייתא לכן היה די‬ ‫בעשרים וארבעה פרקים‪"...‬‬ ‫'חתן בחינה – פשעט'ל' של הגאה"ק מבלאז'וב‬ ‫"והדרן עלך פרק 'מי שהחשיך לו בדרך'‪ - ,‬היא ההוכחה המוצקה‬ ‫וכעת לסיפור פחות מפורסם אודות אחד מאדמור"י גאליציה שהיה‬ ‫ש'תוספת שבת' היא מדרבנן גרידא‪ ,‬וממילא 'סליקא לה מסכת‬ ‫גאון עצום ומבהיל גם כן‪[ ,‬שלא כמאמר העולם‪ ,‬ש'החסידים‬ ‫שבת'‪ ,‬פירוש‪ ,‬בהתאם לכך יכולים אנו לסיים בניחותא את מסכת‬ ‫וה'רעבי'ס' שלהם אינם יודעים כיצד פותחים גמרא‪ ]'...‬והוא הגאון‬ ‫שבת כמו שהיא‪ ,‬כשהיא מכילה כ"ד פרקים בלבד‪"...‬‬ ‫הקדוש רבי צבי אלימלך אב"ד בלאז'וב כאשר הי'ה ילד רך בשנים‪,‬‬ ‫כבר שבע שנין‪ ,‬ודיברו בו נכבדות עם מרת שרה בת הרה"ק‬ ‫הדיין השתאה לנוכח זריזות מחשבתו וידיעותיו של הילד‪,‬‬ ‫הראזוועדאבער רב זיע"א בן הרבי ר' אליעזר'ל מדז'יקוב זיע"א‬ ‫ו'פשעט'ל' זה עשה רושם עליו‪ ,‬מלא התפעלות והתרגשות נשק לו‬ ‫בהה"ק הרב מראפשיץ זיע"א – חתן הגאה"ק הייטב לב מסיגעט‪.‬‬ ‫לילד העילוי על מצחו ויקרא‪" :‬מזל טוב מזל טוב חתן!"‪...‬‬ ‫אביו של הה"ק מבלאז'וב – הגאה"ק בעל 'צמח דוד' אב"ד דינוב‬ ‫עוד מסופר עליו כי בהיותו כבר שמונה שנים‪ ,‬נכנס עמו אביו‬ ‫זי"ע‪ ,‬הופתע למדי כאשר הופיע אצלו הדיין דדז'יקוב‪ ,‬הגאון רבי‬ ‫הגאה"ק אצל הגאה"ק ה'דברי חיים' מסאנז‪ ,‬וכשסיפר לפני הצדיק‬ ‫יהושע'לע שיינדלס זצ"ל שנשלח ע"י סב הכלה‪ ,‬הה"ק הרר"א‬ ‫שלומד מסכת פסחים‪ ,‬שאלו הצדיק‪ ,‬מה פשר דברי הגמרא‬ ‫מדז'יקוב זי"ע‪ ,‬על מנת לבחון את המיועד להיות חתן נכדתו‪ ,‬גם‬ ‫[פסחים נ'‪ – ]:‬רבא רמי‪ ,‬כתיב [תהילים נ"ז‪ ,‬י"א] כי גדול 'עד' שמים‬ ‫הדיין גופו התאכזב כלשהו בהיווכחו לראות שנשלח במיוחד כדי‬ ‫חסדך‪ ,‬וכתיב [שם ק"ח‪ ,‬ה'] כי גדול 'מעל' שמים חסדך‪ ,‬הא כיצד?‬ ‫לבחון ילד קטן‪ ,‬הוא פנה אליו בשאלה‪' - ,‬מיין קינד‪ ,‬מה אתה לומד?'‬ ‫כאן בעושין לשמה כאן בעושין שלא לשמה‪ - ,‬ונשאלת השאלה‪,‬‬ ‫– 'למאי נפקא מינה?' החזירו הילד‪ ,‬והדיין עונה – 'כי נשלחתי הנה‬ ‫היכן מרומז כלל במקראות אלו שמדובר מ'לשמה' ו'שלא לשמה'?‬ ‫לתהות על קנקנך‪ ,‬לבחון אותך‪ – '...‬החזירו הילד – 'אם כך לא תהא‬ ‫זו רבותא שתשאלני בדברים שלמדתי כבר‪ ,‬אלא בכל מקום‬ ‫השיב הילד העילוי על אתר‪ - :‬ההפרש בין 'עד' שמים [בגימטריא‬ ‫שיחפוץ‪'...‬‬ ‫‪ ]74‬ל'על' שמים [בגימטריא ‪ ]100‬הוא ‪ 26‬כמנין שם הוי"ה‪ ,‬וזהו‬ ‫הרמז‪ :‬כשעושים שלא לשמה‪ - ,‬בלי שם הוי"ה‪ ,‬אינו אלא 'עד'‬ ‫הוציא הדיין גמרא מן הארון‪ ,‬ופתח אותה היכן שנפתחה‪ ,‬והצביע‬ ‫שמים‪ ,‬אבל כשעושים לשמה וזוכרים את השי"ת‪ ,‬נוסף הפעם גם‬ ‫לפני הילד העילוי‪' :‬הנה אומר נא פשעט'ל כלשהו בדף זה‪ '...‬היה זה‬ ‫כן שם הוי"ה‪ ,‬ועולה כמנין 'על' שמים‪.‬‬ ‫בדיוק הדף האחרון של מסכת שבת – "הדרן עלך פרק מי שהחשיך‬ ‫לו בדרך'‪ ,‬וסליקא לה מסכת שבת‪"...‬‬ ‫ומסופר עוד שהגאה"ק מסאנז הציג לפניו את השאלה – מדוע‬ ‫התורה פותחת [בפרשת בא] בהחודש הזה לכם ועוברת מיד לדיני‬ ‫באותו רגע העיף הילד מבט לעבר אביו הגדול שעמד מן הצד‪,‬‬ ‫קרבן פסח‪ ,‬הרי לכאורה היה צריך לפרט קודם דיני והלכות שחיטה‬ ‫ואחר הי סב ראשו והביט אל הדיין‪ ,‬נטל לידיו את הגמרא ושקע‬ ‫מקודם לציווי על קרבן פסח?‬ ‫לרגעים מספר בהרהור‪ ,‬ואז פתח ואמר בשנינותו‪" :‬אכן מגמרא זו‬ ‫אפשר להביא ראיה מפורשת‪ ,‬שתנא זה סובר ש'תוספת שבת' אינה‬ ‫נענה הילד בחריפותו‪ - :‬הרי אכן פירט הכתוב כל עיקר הלכות‬ ‫חיוב מדאורייתא כי אם מדרבנן‪ ,‬אחרת‪ ,‬כיצד יכול התנא לדבר‬ ‫שחיטה‪ ,‬שהרי בתיבת החוד"ש נכללו חמשת פסולי השחיטה‬ ‫מ'מי שהחשיך לו בדרך'‪ ,‬כלום ייתכן הדבר [ ‪ -‬שהחשיך היום ועדיין‬ ‫הידועים‪ :‬ש'הייה ד'רסה ח'לדה ה'גרמה ו'עיקור‪5...‬‬ ‫אדם יהא מהלך בדרך – בערב שבת] הלא מחוייב הי'ה האיש‬ ‫שיבח הגאה"ק מסאנז את הדברים ואתות הנאה וקורת רוח ניכרו‬ ‫לעצור מהילוכו הרבה יותר מקודם שהחשיך? אין אלא מפני‬ ‫על פניו הקדושים‪.‬‬ ‫שסבירא לי'ה לתנא ד'מי שהחשיך' ש'תוספת שבת' הינה מדרבנן‬ ‫בלבד‪ ,‬ולכן הי'ה אפשרי שחז"ל הקילו עליו שימשיך בהליכתו עד‬ ‫שהחשיך לו ממש‪ ,‬כי מן התורה טרם התקדש היום‪"...‬‬ ‫קול רינה וישועה באהלי צדיקים – עטרת זקנים בני בני בנים‬ ‫הוד פנינו מבהיקים‪ ,‬בעת תרוב שמחת צדיקים‪ ,‬גזעי תרשישים חוטר מפיקים‪ ,‬נחוק עלי גליון בעופרת‪ ,‬ברכת טוב בזו המחברת‪,‬‬ ‫מול פע"ח עוטה הוד ואורה‪ ,‬אב בחכמה ומקני המנורה‪ ,‬דובר 'שלום' לכל זרע קודש‪ ,‬מילין בעדו נכביר בגודש ‪ ,‬לעת שיר מחודש‪,‬‬ ‫הרב הגאון רבי שלום רוקח שליט"א‬ ‫והברכה אחת היא לאביו חכם חרשים‪ ,‬הוגה ב שפה ומבין לחשים‪ ,‬אליו יביאון כל הקשים‪ ,‬מים עמוקים עצה בלבו נבון אנשים‪,‬‬ ‫הרב הצדיק רבי אהרן מרדכי רוקח שליט"א‬ ‫ומול פני הקודש נהגה אימות‪ ,‬ברכות מאליפות מלא הטנא נאדר רוממות‪ ,‬שפעת ברכות נצח לא מסתימות‪ ,‬בהדרת כבוד שבח נועמות‪,‬‬ ‫מול הוד כ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"א‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרוי'ה במעון הקודש בלידת הבן – הנכד – הנין למז"ט ובשעטו"מ‬ ‫ויה"ר מקמי שמיא שמשמחה זו יושפע שפע רב ברו"ג לנו ולכל ישראל וניוושע בכל מילי דמיטב 'כל הישועות וכל הנחת' בברכה שלימה ונאמר אמן‬ ‫בברכת שבתא טבא וכט"ס – עורך הגליון – חיים משה הכהן זורגר – להערות והארות ניתן לפנות‪AGALITSYANER@GMAIL . COM :‬‬ ‫דכתיב בסכת חסר ולמאן דאמר 'יש אם למקרא' נדרש כאילו כתיב‬ ‫‪ 5‬וכבר העירו על זה שבתורה כתיב החדש חסר‪ ,‬אמנם כבר יישבו שהרי‬ ‫בסוכות לרבות שצריך שלוש דפנות ושלישית אפילו טפח‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ידוע ש'יש אם למסורת' וכמו כן גם 'יש אם למקרא'‪ ,‬כדדרשו בסוכה [ו'‪]:‬‬