מעיינות הים · Maynois Hayum — חיי שרה (2026-11-02)

בעזרת השם יתברך
פרשת חיי שרה תשפ"ז
שנה ו׳ · גליון רכ"ח
מאמרים ושיחות קודש מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
מעיין הבהירות
דברי אלוקים חיים
שנאמרו בעידן רעוא דרעוין מעיינות החכמה
שאלות ותשובות ביסודות העבודה
� ָָּפ ְְר ָָחה ִנִ � ְְׁש ָָמ ָָת ּּה ּו ֵֵּמ ָָתה:
לקבל מכמה צדיקים יצחק אבינו מחפש את השכינה הקד' דווקא בתוך המקדש
לכל אחד יש את נקודתו הפרטית – אותה מנסים לגנוב ממנו | אל התכלית מגיעים רק במנוחה | את השפלות
⋅ שאלה ⋅ מוצאים למעלה ולא למטה – בזה טעתה 'מרים' אחות משה
המקושר לצדיק מסוים – האם יש קפידא שלא
יקבל מעוד צדיקים ,או שיכול ללמוד ולקבל לאור הרוחני .והצמצום הג' הוא ,כלל ריבוי הגבולים והכלים
מכמה צדיקים? שבבריאה.
א
⋅ תשובה ⋅ וכל הבריאה כולה תלויה ועומדת על ג' העבודות גילוי האור בתוך כלי התחתונים
אף שהיו מקומות שהקפידו על ענין זה והיו
השרשיות ,שהן כנגד ג' הצמצומים הכוללים ,הם המה
ג' השרשים הכוללים של הנהגת הבריאה .כי הוי"ה הוא
מעורר צחוק למעלה
מקומות שלא הקפידו בזה – כמו שהארכנו האלקים – השי"ת בעצמו הוא המתלבש ומסתתר בתוך גבולי
במקו"א ,אך הכלל בזה הוא ,שיש לדעת שבאמת ג' אבות – ג' מידות – ג' הנהגות
וצמצומי הבריאה .ואלו הצמצומים הם בסוד 'יצחק' מלשון
כל הצדיקים הם רק כלים וסיבות לגלות ולקרב את
'שחוק' שיתגלה לעתיד לבוא כמו שכתוב (תהלים קכ"ו ,ב'): ַוַ ִּיִ ְְהיּו ַַחֵּיֵ י ָָׂש ָָרה ֵֵמ ָָאה ָָׁשָנָ ה ְוְ ֶֶע ְְׂש ִִרים ָָׁשָנָ ה ְוְ ֶֶׁש ַַבע ָָׁשִנִ ים ְְׁשֵנֵ י ַַחֵּיֵ י
האדם לדביקות באלקים חיים.
"אז ימלא שחוק פינו" ,כי לעתיד לבוא יתגלה השחוק הגדול ָָׂש ָָרהַ :וַ ָָּת ָָמת ָָׂש ָָרה ְְּב ִִק ְְרַיַ ת ַַא ְְר ַַּבע ִִהוא ֶֶח ְְברֹון ְְּב ֶֶא ֶֶרץ ְּכְ ָנָ ַַען ַוַ ָּיָ ֹבֹא
וכל דרכי עבודתם אינם אלא דרך לגלות את נקודות ַַא ְְב ָָר ָָהם ִלִ ְְסֹּפֹד ְלְ ָָׂש ָָרה ְוְ ִלִ ְְבֹּכ ָָֹתּה( :בראשית כ"ג ,א'-ב')
והשעשועים שיש לבורא ית' ,מאלו הצמצומים והמסכים
האמונה.
שעשה בעולמו. וברש"י הק :מבאר שבע לספוד לשרה ולבכתה -ונסמכה
ע"כ מי שהולך בהסתכלות זו שכל הצדיקים אין
מיתת שרה לעקידת יצחק ,לפי שע"י בשורת העקידה שנזדמן
ענינם רק לגלות אלקות ,יכול בשופי לקבל מכל תכלית התכלתים :השגת השעשוע העליון בגילוי בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה ממנה ומתה:
הצדיקים. אורו בתוך ההעלם
הנה ידוע לכל כי כל הנהגת הבריאה כולה כלולה מב'
והנה התורה הק' היא בבחי' גילוי האור בתוך ריבוי גבולים
בחינות' :אור' ו'צמצום' ,שבחינות אלו הן כנגד שם הוי"ה
⋅ שאלה ⋅ וכלים .כי התורה הק' ארוכה מני ארץ מדה ורחבה מני ים,
ושם אלקים .ונודע כי אברהם מרמז על סוד ה'אור' ,ויצחק
ויש בה ריבוי אותיות וריבוי עניינים ומצוות לאין שיעור.
אם הולך ומקבל מכמה צדיקים ,איך ידע איזו מרמז על סוד ה'צמצום'.
וכשהוגים ועמלים בה ,זוכים לגילוי אלקותו.
דרך לברור לו בקביעות? והנהגת שם הוי"ה שכנגד אברהם היא מידה של גילוי אורו
ובנוסף בקיום תרי"ג מצוות התורה עם הז' דרבנן – כמנין
ית' בבחי' החסד ,והנהגת השם אלקים שכנגד יצחק היא
⋅ תשובה ⋅ כת"ר ,מתעלים אל הגילוי אלקות שמבחי' הגולגלתא שהוא
מידת הצמצום בבחי' הגבורה ,ומידת יעקב אבינו היא מידת
בבחי' הצמצום המהפך את ה'בלתי גבול' ל'גבול' ,עדי זוכים
עצם המשיכה של האדם לצדיק מסוים ולתורתו התפארת – היא אינה בחי' מחודשת ,אלא יעקב אבינו הוא
למדרגה שבה מתאחדים מעשה התורה והמצוות בחדא
יותר מלאחרים ,היא מורה שצדיק זה שייך אליו הבריח התיכון המקשר ומאחד ביניהם.
מחתא.
והוא-הוא הצינור שלו לגילוי אלקות ,ואליו עליו
להתבטל. ולשלימות מדריגה זו זוכים כאשר עוברים על האדם עידן תכליתנו היא תכלית הצמצומים – לגלות את
ורק ע"י הסתכלות זו וההליכה אחריה ,יוכל לקבל ועידנים נסיונות קשים ומרים עד שקשתה עליו מלאכת השחוק שיש מגילוי פנימיותם
את אור הצדיק הזה באופן שכל שאר צדיקים לא התורה והמצוות ,אשר בזה מבקשים להעלותו אל המקום וביאר הגאון החסיד ר' הלל מפאריטש זי"ע ע"פ דברי
יסתרו את נקודת רבו המובהק ואת אורו. שגבוה ונשא מעל כל העבודות ,בו מתגלה השעשוע העליון הרב בעל ה'תניא' ,כי מידת הצמצום כלולה מג' מדרגות:
אך אם עדיין רואה שהפירוד בין הדעות מבלבל של הבורא ית"ש בהוצאת אורו הגדול מהעלם לגילוי. הצמצום האחד הוא ,עצם האור אין סופי שגילה השי"ת
אותו ,אזי צריך לילך רק עם הצדיק האחד שנמשך מהעלם אל הגילוי ,אשר תכליתו לגלות את מחשבת
אליו ,שהוא הצינור שלו .כי אך ורק אם זוכה סכנת גניבת נקודתנו הפרטית בדרך הבריאה בתחתונים ,והאור הזה עצמו הוא צמצום גדול
לראות ולדעת שאין סתירות ,באמת יכול לקבל אל התכלית ונורא ,כי באמת אין שייך בו שום תפיסה .והצמצום השני
מכולם.
דהנה כל איש יהודי צריך לצפות להפצעת אורו של משיח, שעשה השי"ת הוא ,מה שמגלה האור הבלתי גבול בתוך סוד
(שב"ק פרשת נח תשפ"ז)
ושישיג כדי גאולתו הכללית והפרטית .כשלכך אין די במה הגבול ,ותכליתו שיהיה בבריאה מציאות של גבול וכלי
המשך בעמ' ב'
א
המשך מעמ' א'
הטעות היא שהשפלות היא עבודה של 'כושית' והכל כי עדיין אין נגלית אותה הנקודה השרשית שכנגד שהאדם ימלא אוצרותיו בתורה ומצוות ,אלא יש לו
התורה והמצווה ,אלא היא גנוזה בלובן העליון .ובעת להתעלות אל מקום השרשי של התורה והמצוות ,שם
ואף שנראה שהשפלות היא עניין של חשכות ,בחי' שהוא רוצה לקיים 'ורעה אמונה' – למסור עצמו בשביל ימצא את בת זוגו ,השכינה הקד' והאמונה שבסוד רבקה,
מה שדברה מרים במשה 'אודות האשה הכושית אשר יהודים אחרים ועל כל מצות ה' ,הרי הוא צריך להתעלות הגנוזה בלבנינות העליון בסוד לבן הארמי ,כידוע מדברי
לקח' (במדבר י"ב ,א') – שטענה כנגד משה רבינו שפרש אל אור השבת ולשכון כבוד בארץ האמונה .אזי יזכה לבוא האר"י.
מעניין השפלות שבסוד האור אוכמא ונחסר ממנו עניין אל מידת המסירות נפש של יצחק ,ואל השפלות האמיתית
המסירות נפש בעבודת הבורא .כי משה רבינו היה כל ומדרך העבודה היא ,שכל אחד מרגיש לפעמים שמבקשים
דקדושה.
כולו מלא אורה ובטל ומבוטל באור ה' ,ולפיכך טעתה לקפח אותו וליקח ממנו את נקודתו ,וע"ד שאמרו חז"ל
לחשוב שאין נמצא בו כבר מלאכת היגיעה והמסירות נפש (סנהדרין פ"א ע"א) ש'מי שיורד לאומנות חבירו ,כאילו טימא
בעבודת הבורא.
הגאולה הפרטית והכללית תלויה במידתו של אשת רעהו' ,כלומר שכל אחד יש לו בהאי עלמא נקודה
יצחק אבינו פרטית ,אותה מבקש הוא למלאות ולגלות ,והיא נקודה
ולזה מעיד עליו הכתוב (שם פס' ג') "והאיש משה עניו מאוד
כי אף שבסתמא עניין האור אין סוף הוא בבחי' עבודת נעלמת עד מאוד.
מכל האדם אשר על פני האדמה" – היינו שדייקא הצדיק
המסירות נפש ועבודת השפלות ,אך 'אברהם האור הוליד
שבטל ומבוטל באור הבורא ,ויודע ומכיר שכל גילוי אורו
את יצחק' – בעת שעולים אל מידת יצחק בשרשו הראשון
ית' הוא כאפס וכאין לערך עצמותו ,נעשה שפל ועניו
בעיניו באמת .וכן דוד המלך ע"ה ,היה שפל ונבזה בעיניו,
אזי מוצאים את נקודתו שבבחי' הלובן העליון. ב
אחר שהיה בטל ומבוטל באור ה'. שם דייקא במקום הלבנונית העליון הוא שורש כל השגת מידתו של יצחק מתוך
הענווה והשפלות ,בו גילה השי"ת את אורו האין סוף
בדורנו צריך לבקש אחר השפלות – אבל בדרכו שהוא כאין וכאפס לעומת בחי' עצמותו .וכאשר יעלה מנוחת השב"ק
של משה רבינו האדם למצוא את בת זוגו ,היא מידת המלכות ,במקום
ולזאת בדור האחרון שקשתה עלינו מלאכת המסירות העתיק – יזכה להיות בענווה ושפלות לפני כל איש העצה :להיכנס למנוחה שלימה בבהירות אורו
נפש בעבודת ה' ,צריך לבקש אחריה – לילך בדרכו של ישראל. הממלא את כל המציאות
משה רבינו שהיה בטל ומבוטל לגמרי באור פני מלך .ואין די וצריך לעלות להיכנס אל מקום הלבנונית העליון ,עליו
כי כל הגאולה תלויה ביצחק אבינו (עיין שבת פ"ט ע"ב) –
לעמוד בבחי' ביטול באור הבורא גרידא ,כי מי שבאמת נאמר (שמות ט"ז ,כ"ט)"שבו איש תחתיו ,אל יצא איש
שנלך במידתו ונמסור עצמנו על התורה ועל המצוות.
הוא מתדבק באור א"ס ,והוא שוכן ארץ ורועה אמונה – ממקומו ביום השביעי" ,שבמקום הזה מתגלה תכלית
יש לו ממילא כח המסירות נפש של משה רעיא מהימנא, הענווה והשפלות של הבורא ית' שברצונו להתגלות
למסור עצמו על עבודת הבורא ית' ולעשות חסד עם כל
בני ישראל. ג לנבראיו (עין ליקו"מ קמא ע"ט) ,ובמקום שאתה מוצא גדלותו
שם אתה מוצא ענוותנותו – שגם אורו הפשוט הוא כאפס
כל זה תוך כדי שהוא שפל בתכלית השפלות אע"פ השפלות האמיתית – מתוך אור ואין כנגד עצם עצמותו ית' ,וגילוי אורו הוא צמצום גדול
שכולו מלא אורה ,וכמו שאמרו חז"ל (ברכות ז' ע"א) בזכות
ש'ויסתר משה פניו מהביט' זכה ל'תמונת הוי"ה יביט' – ולא מתוך חושך ונורא שאין יכולים כלל לדבר בו ולית מחשבה תפיסה
ביה כלל.
כי לעתיד יתגלה השחוק הגדול של מידת יצחק ,שדייקא ויהודי המתדבק ומתאחד באורו הפשוט ובא אל ההשגה
במקום התגלות אורו הפשוט מתגלה ענוותנותו של 'פריחת נשמת שרה' – הסתלקות השכינה לקראת
שאין שום מציאות בעולם רק השי"ת ,אזי מאיר לו זה
השי"ת. התחלת העבודה וסיבתה
האור ד'שבו איש תחתיו' – האור של האחדות הפשוט
ולזה צריך כל אדם להתעלות ולשכון ארץ ,להתענג אבל האמת היא שאין איתנו יודע כיצד נתאזר בכח ועוז הנקרא שב"ת ,וגם האור של 'אל יצא איש ממקומו ביום
ולהשתעשע על אחדות הבורא ית' ,ולהתבונן זמן זמנים של יצחק אבינו שמסר עצמו לשחיטה לכבוד הבורא כל השביעי' – שלא יוכל שום בריה לקפח אותו ולבלבל
טובא בגודל יחוד הבורא ,ובכך שכל האור שגילה ברצונו עולמים ,להסכים להקריב נפשנו על עבודת הבורא ית', אותו.
הפשוט הוא כאין וכאפס לעומת עצמיותו ,ולהגות בספרים וגם נשגב מבינתנו להשיג כיצד הצדיקים חיו בכל עת
במסירות נפש לעבודת בוראם ,לכך נעשה אצלנו עבודת ואם מאן דהוא מבקש להפריעו ,אזי מכליל את עצמו ביתר
הק' שבאו בארוכה לבאר דרכי ההתבוננות אלו .ומתוך
ה' כבחינת 'כמעט שלא נשחט' – שאין אנו יודעים כיצד שאת וביתר עוז באור השבת ובצמצום הראשון והשרשי,
כך יבוא לתכלית הענווה והשפלות להיות בטל ומבוטל
למסור נפשנו ולהקריב חלבנו ודמנו לכבוד הבורא ית' בו התגלה הבורא ית' באורו הפשוט ,שזה האור כולל לכל
בפני כל איש יהודי ,וכ"ש שירגיש כאין וכאפס כלפי
בתורה ומצוות. הנבראים ולכל המציאות התחתון .וממילא גם האדם
המאציל העליון ,וימשיך על עצמו אש קודש למסור עצמו
מקבל ענווה ושפלות גדולה ומשיג את אפסיות הנאצלים
על עבודת הבורא ית' ועל טובת כל איש יהודי .אז כבר זהו סוד מה שבעקדת יצחק נכלל יצחק במידת אברהם והגבולים התחתונים ,כך די לו להיות כעבד לרבו להיכלל
לא יוכל שום איש לקפחו ולירד לחייו ,כי הוא יודע שאין אבינו ונראה היה כאילו אין בו בחי' המסירות נפש, באורו הפשוט ובענוותנותו של אדון כל ,וכבר לא יהא לו שום
שום מציאות רק הבורא ית' ,וככל שיבקשו לקפחו כן יכנס שממילא פרחה נשמתה של שרה ממנה ומתה – היינו, מונע ומציק ויהא שקט ושאנן להתנהל באור מנוחת אמת
ביתר שאת אל אור השבת שבבחי' 'שבו איש תחתיו' ואל שהשכינה הק' המכונה שרה מסתתרת ונעלמת מעימנו ,כי ואמונה.
אור היחוד. השכינה הק' תובעת מהאדם שיסכים לשחוט ולהקריב עצמו
במקום גדולתו – אור א"ס ,שם ענוותנותו – לגמרי בכל יום תמיד לכבוד הבורא ית"ש .ואחר שנסתלקה על ידי ה'בטח בה' מגיעים אל דרגתו של
הצמצום הגדול שרה ונתעלמה ממנו השכינה ,הוצרך יצחק לבקש אחר משה רבינו
השכינה הק' .זהו סוד רבקה שהייתה אצל לבן – רמז על
כי יש למידע שתכלית מדרגת החכמה היא ,כשעולים על וע"ז אמר דוד המלך ע"ה (תהילים ל"ז ,ג')" :בטח בה' ועשה
הלובן העליון.
ידה אל תכלית הענווה והשפלות .כי הצדיק אפי' שכולו טוב שכן ארץ ורעה אמונה" בטח בה' – על האדם להיות
אור ומנוחת אמת ואמונה ,מ"מ שם הוא שורש השפלות סמוך ובטוח על השי"ת בכל עת ובכל שעה .וגם בהיות
חיפוש שפלות האמיתית בתוך המקדש ולא רוב הבלבולים וההסתרות גוברים עליו ,צריך למידע
והענווה שבו גילה השי"ת את הצמצום הראשון לגלות
מחוצה לו שהכל הוא לתכלית שיעלה להיכלל להתנהל על מי מנוחות
ולהוציא אורו מן ההעלם אל הגילוי ,שהוא צמצום מבהיל
שאין מחשבה תפיסה בה כלל ,כי אורו הפשוט הוא כאין והצדיק אמת שהוא יצחק אבינו נשאר תמים בקדושתו אהבה ואמונה להיכלל באורו הפשוט.
וכאפס לעומת עצמיותו ית'. ואינו יוצא ממקומו מארץ ישראל ,ועיקר מעלתו היא
וממילא 'ועשה טוב' – שיתהפך כל הרע לטוב (עיין ליקו"מ
שהוא שפל ועניו ,ואין השפלות ניכרת רק בעת שנופל
וממילא גם האדם המתדבק שם זוכה אל תכלית השפלות שם)' .שכון ארץ' – שכאשר נכלל במקום הצמצום הראשון,
האדם באיזה חטא רח"ל ,ולא על זאת תהא תפארתו
והענווה ,ויזכה אל התורה הק' שכנגד הצמצום השלישי אזי ימצא את השכינה הק' השוכנת כבוד במקום הלבנונית
כשיצא האדם חוץ לחומת הקדושה כדי להיעשות שפל.
בבחי' הריבוי כלים וגבולים ,ולקדושת השבת שכנגד העליון' .ורעה אמונה' – או אז יעלה למדרגת משה רעיא
מדרגת ה'מוחא סתימאה'. אלא אדרבה עיקר השפלות היא – והיא סוד הקדושה מהימנא שמסר עצמו על בני ישראל.
האמיתית – כאשר מתדבקים בענווה של השי"ת ונכנסים
והשי"ת יעזרנו בזכות מסירות נפשו של משה רעיא
מהימנא ,שנקיים 'ורעה אמונה' – למסור עצמנו על עבודת
להתכלל תוך היחוד של הבורא ית' ,והיינו שיצחק אבינו מסירות נפש רק מכח השבת קודש
היה צריך למצוא את זיווגו בעולמות א"ס ששם שורש כי הנה כל יהודי מבקש בתוכיות ליבו ונפשו ,למסור
הבורא ית' ,כי אין כל העניינים הללו שאנו מדברים
עבודת המסירות נפש ,עד שזכה שוב להתגלות השכינה עצמו על קיום התורה והמצוות .ובכל מעט שהוא לומד
פטפוטי דברים בעלמא ,אלא כל העולמות העליונים הם
כבראשונה.
מציאות אמיתית ,שכל איש יהודי יש לו לקשר עצמו עליהם ומקיים המצוות ,הוא חש האיך הוא מתקרב קמעא קמעא
כאשר יהגה בספרים הק' שגילו נפלאות מהתורות הללו, ולפיכך אם רואה האדם שאין בכוחו למסור נפשו על אל הבורא ית' .אך מ"מ עדיין רחוקה עבודתו מלהיות
שלכל אחד מישראל יש חלק בנשמת משיח ,ועל כל אחד התורה והמצוות ,אזי בתחילה יעלה להתכלל באור השבת בתכלית השלמות ומתוך מסירות נפש שלמעלה מטעם
מישראל מוטלת המלאכה להביא לימות המשיח ,עדי נזכה – לראות האיך כל המציאות הכל הוא הבורא ית' ,אז יאיר ודעת ,ובכל עת יש לו מניעות והסתרות ולוקחים ממנו את
לראות בביאת גואל צדק בב"א. עליו אור השפלות הגנוז באור א"ס. ה'נקודה דיליה'.
ב
ענינים בדרכי עבודת השי"ת
מתוך שיעורים בספרי החסידות מעינות העבודה
מלחמת היצר באור החסידות
ב' תנועות בהתקרבותנו אל השי"ת | ב' דרכים במלחמה | התנועה המובחרת והתחבולה המנצחת
נפש ומאוד ,שאזי יכול להתחיל באופן זה לקבל את עזרתו ר"ה מפאריטש) לבאר את מה ששמע מר' אברהם המלאך א .דרך ההשגה בתנועת 'מים'
מלמעלה בראשית הדרך. זי"ע ,ששמע ממצביא גוי בעניין דרכי המלחמה ,שפעמים
כשחוששים שהאויב יגבר ותבקע העיר ,עושים עצמם כאילו הנה ידוע שבכללויות יש ב' תנועות שונות בעבודת ה':
אולם אין הדברים אמורים על אותם עבדים שניחא להו יש את דרך האש שהולכת מלמטה למעלה ,דהיינו שהאדם
בהפקירא ,שלהם לא יוסיף ולא יתן ,לא יעלה ולא יוריד נסים חזרה ואינם באים אלי קרב .וכשרואה האויב כל זאת,
אינו מפחד ואינו דרוך בכלי מלחמתו .אז שוב חוזרים ומכים רואה את גודל ריחוקו מהשי"ת ,שמקום מצבו ומעמדו הוא
שילמדו ויתפללו ,ובאותו הזמן ממש טובלים ושרץ בידיהם
בו ממקום אחר ,וגוברים אליו ומנצחים אותו .וכן הוא בדרכי בעולם הזה השפל ,והוא רוצה ומשתוקק לזכות לצאת מאותה
וממשיכים בעשיית עבירות רח"ל ,וכל מעשיהם הטובים רק
עבודת ה' ע"פ תורת החסידות לעומת דרך המוסר. שפלות ולזכות לתיקון ,והוא עובד את השי"ת בכדי לשרוף את
מחזקים ונותנים חיות ואורך רוח לקלי' ,כמ"ש רבינו האר"י
הרע ולהתקרב אליו.
כנ"ל. ומבאר כי לפעמים יש שכשעסוקים בכל עת במלחמות
היצר ,יש חשש שיבוא צר ואויב בתוככי קריה ,ויש חשש אך גילו לנו הצדיקים שיש דרך גבוהה ועמוקה יותר ,והיא
אולם האדם השלם שרוצה באמת לעשות תשובה ,הרי תיכף
שיפלו ליותר עצבות וכו' .אמנם כשמתעסקים בעבודת ה' ע"י שהאדם נכנס באור הביטול של האמונה והיחוד ,וחושב
ומיד לאלתר אחר שמתחיל בלימוד ובתפילה – מחפש בכל
באופנים שבהם אין מלחמה ,והיינו שמתעסקים במחשבות רק על יחודו ואחדותו יתברך שהוא לבדו הוא ואין בלעדו
חדרי בטן בכל העצות שבעולם לעזוב את כל מעשיו אשר
והתבוננות בגדולת הוי"ה ורוממותו ,שוב חושב הצר הצורר כלל ולא חושב כלל על שפלות עצמו וכו' – אז זוכה ושורה
לא טובים המה .בדרך זו יתקיים בו מהרה הכתוב" :יעזוב
כי אותו אדם אינו עובד ה' ואינו מתעסק במצוות ואינו לוחם עליו מיד אור א"ס ב"ה.
רשע דרכו ואיש און מחשבתיו ,וישב אל הוי"ה וירחמהו ואל
אלקינו כי ירבה לסלוח". בו ,כך אפשר לבוא אח"כ ממקום אחר ולהכות בו ולהשליכו וכפי שמגלה בעל ה'תניא' בשם המגיד (עי' תניא יח; שם לה
לנוקבא דתהומא רבה .וזו הדרך אשר ילך בה האדם וחי, בהגה"ה) ,שהאור אין סוף שורה רק במקום חכמה וביטול,
לבל יפול למחשבות של עצבות ומר"ש כאשר יאבק ואותו אור אלקי היורד אליו מלמעלה למטה ,ולא רק שמביאו
ה .לחפש עצות בפועל – אחר השגת במלחמת היצר. לדביקות גדולה ,אלא מביאו אף לעבוד את ה' לעובדא ולמעשה.
האור
ועניין זה הוא כעין החילוק בין לימוד ספר ראשית חכמה כי כשנכנס האדם בתחילה ליחודא עילאה ולאמונה גדולה
כי ראשית כל יכול להסיח את דעתו כביכול מאותם עוונות לספר חובות הלבבות :שבספר 'ראשית חכמה' מבואר בעיקר ואומר "שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד" ,ומדבק עצמו
ולעסוק בתורה ובתפילה ,ואולם מיד אח"כ כשמקבל סייעתא את דרך המלחמה שצריך לעשות בעבודת השי"ת בכל פרט לעצם האמונה בבחינת "אנכי" ו"לא יהיה לך" שהם שורש
מן שמיא צריך לעבור לעבודות ,והוא עניין לימוד ספרי מוסר ופרט .אמנם בספר 'חובות הלבבות' ע"פ רוב אינו מדבר כל התורה כולה .משם הוא מקבל כח ועוז ותעצומות להמשיך
וחיפוש העצות המעשיות לצאת מהעוונות .כי אסור רק לשבת בדרכי המלחמה בעבודת ה' למעשה ,אלא שצריך אדם ולעלות בכל פרטי דרכי עבודת ה' ,וממילא הוא ניצול מאותו
וללמוד בלא לעסוק ולזלזל בעבודת תיקון העוונות ,ולסמוך על להתבונן בכל עניין ועניין באופן זה וזה ,ובכך יחשוב הס"מ משא הכבד הנ"ל מחמת שהוא דבוק באמונה ומרגיש ש'קרוב
הקב"ה שיוציאנו מכל חטאיו. שאותו אדם לא עוסק בעבודת ה' למעשה ויעזבנו לנפשו ,ובכך אליו הדבר מאוד בפיו ובלבבו לעשותו'.
ועומק הענין הוא ,כי בדרכי החסידות עיקר העבודה היא יוכל האדם ללכת ולצלוח את אותו גן המבוכה.
וכפי שכתב בעל התניא (תניא י"ז) שכאשר אדם מתבונן
עבודת הביטול להשי"ת .וככל שאדם יותר בטל להשי"ת,
בגדלות והפלאת אין סוף ברוך הוא ,ממילא הוא יבוא לקיום
כך הוא זוכה יותר לאור השי"ת ולגילוי הסודות .וזה כעין ג .הדרך לפנסה רוחנית וגשמית התורה והמצוות בפועל ממש ,ויתקיים בו מאמר הכתוב "כי
סוד המקוה כי כשאדם טובל בתוך המים ,ומתבטל ויודע
כי כשהאדם עוסק בתורה כ'למדן' בלא עבודת ה' ,אז מרפה קרוב איך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" – שלא יהיו לו
שהכל אלוקות ומתבונן שאין שום מציאות בעולם אלא רק
ממנו הס"מ .אולם אז מקבל כוחות מן שמיא מכח התוה"ק, דרכי התורה והמצוות כמשא כבד ולטורח.
את מציאות אור ה' – הוא נולד מחדש לגמרי .כך האדם שחי
והמאור שבה מחזירו למוטב וזוכה ללחום ולנצח את היצה"ר.
בתוך מימי האור האלקי ,וכך מתעורר בהרהור תשובה אמיתיים,
הוא זוכה לשלימות התשובה. וכן מצינו בספה"ק שלפעמים אפילו הוא משוקע בכל ב .הניצחון קל יותר ללא מלחמה ישירה
הקליפות ,עצתו אמונה שיתחיל ללמוד תורה ולהרבות והנה ידועים דבריו הנוראים של רבינו האר"י (עי' בסוף
וזהו הטעם שבכלליות בדרך הבעש"ט הק' ,הורו שאפי'
בתפילה .כי התורה ,היא מביאה את האדם לכל הקדושות הקדמת מהרח"ו לעץ חיים) ,ומובא גם בדברי השערי תשובה,
אנשים נמוכים יכנסו מיד בהשגה גבוהה .ומשום כך נהגו
שבעולם. על אלו שפגומים בקדושה רח"ל ועוסקים בתורה ,שכל
הצדיקים ללמוד קודם התפילה מאמרי חסידות שעוסקים
בעניינים גבוהים מאוד. וכפי שהוא ברוחניות ודאי שהוא ג"כ בגשמיות ,שכשישמח מעשיהם הטובים רק מחזקים ונותנים חיות ואורך רוח לקלי' .כי
את עצמו ברוחניות ויחזור בתשובה כמבואר ,ודאי שיושפע פגם הקדושה הוא נורא ועצום ,והוא השער לכל הקליפות
ולכאורה תמוה ,מה שייך לדבר מדברים גבוהים כ"כ ,מאחר שבעולם לגבור עליו .ואפילו למד תורה כמשה רבינו ,לא
לו מזה גם בגשמיות ויזכה לפרנסה טובה וכלכלה .וכ"ש לפרנסה
שהאדם אפי' אינו מקיים דברים פשוטים .אלא הדרך היא
רוחנית. ינקה (מסכת כלה ,הלכה ו).
להתחיל בידיעה הנ"ל שהשי"ת יכול לתקן הכל ,ואז בא האדם
לעשות תשובה באופן שהזהב למעלה מהכסף – שמתגלה ויש אנשים שמכיון שיודעים חומר הענין ,מתייאשים לגמרי
היחודא תתאה שהוא למעלה מיחודא עילאה .כי בעצם ענין
ד .אין זו דרך למי שב'הפקירא ניחה מלשוב אליו ית' – מחמת שיודעים את גודל הריחוק והפגם
התשובה הוא ביחודא תתאה ,אולם כשמקדימים לו את ליה' שנגרם מחמת חטאם.
בחי' הכסף שהוא יחודא עילאה ,אזי עולה התשובה למקום אמנם זאת הדרך לא ניתנה אלא לאדם הרוצה לצאת באמת אמנם צריך לדעת שא' מיסודות החסידות הוא מה שכתב
גבוה מאד. מהשקיעות בתאוות רעות ,ולשוב אל הוי"ה באמת בכל לב הרה"ק ר' הלל מפאריטש (מגדל עז עמ' שצא ,מכתב יד
שם טומאה -חצי שם – מח אחד תיקון בני קטורה יהיה לעתיד לבוא בני פלגשים
נתן אברהם מתנות (בראשית כה ,ו) .פירשו רבותינו ״שם טומאה מסר להם״ (סנהדרין צא .והובא ברש"י). ולבני הפלגשים אשר לאברהם (כה ,ו) .ברש"י .הפילגשים
ודע ,שאין הכוונה שמסר להם שמות טומאה ,אלא שמסר להם מקצת משמות הקודש שבשם חסר כתיב שלא היתה אלא פילגש אחת היא הגר היא
ע״ב ,ולא מסר להם שמות אלו בשלימות .והוא כעין מידה כנגד מידה ,דהם נולדו מ"פלגש" קטורה.
נוט' פל"ג ש"ם ,על כן מסר להם אברהם פלג מן השם ,היינו חצאי שמות (עיין אמרי שפר ,להר"א ורבינו האריז"ל הקשה (ס' הלקוטים) :אם כבר נמתקה זוהמת אברהם בהגר ,מהיכן יצאו בני
אבולעפיא ,ח"ג). קטורה ,שנולדו לאחר יצחק .וביאר ,שבני קטורה הם בחינת גבורות נמתקות ,ועתידים להיות
ונקרא שם טומאה ,כי מי שבידו חלקי שמות הק' בלבד אינו יכול להשתמש בהם כראוי בדרך עבדים לישראל לעתיד לבא. מעינות
הפרשה
הקדושה ,אלא משתמש בהם בדרך כישוף וטומאה ,ועל כן נהפכו אצלו לשמות טומאה .כי אין ויש לומר ,כי עתה עדיין לא באו לידי תיקונם ,לפי שנולדו מפילגש ,ואמרו חז"ל (סוטה יז ע"א) "איש
חלקי השמות עומדים בשלימות ,ומעלתם מתמעטת בהעדר אור החכמה .והיה זה לפי בחינתם, ואשה ,זכו -שכינה ביניהם" .ופירש"י שם ,דבאיש ואשה רמוזות אותיות י"ה ,ע"כ .והוסיף ע"ז
שלא נמסר להם השם בשלימותו כלל. הגר"א (קול אליהו בפרשתן) ,שהכתובה משלימה את אותיות ו"ה ,ונמצא השם שלם .אבל אברהם
וידוע כי במדינת סי"ן ,ארץ חינ״א ,מצויים עד היום מקצת משמות הקודש דשם ע״ב, אבינו לקח את קטורה כפילגש ,שדינה בלא כתובה ,ונמצא שלא נשלמו בה אותיות ו"ה ,אלא
שמשתמשים בהם בכישוף .והרד״ל כתב (הגהות על ב״ר ,פרשה סא) ש'ארץ קדם' שאליה נשלחו בחינת פלג מן השם ,ע"כ.
בני קטורה ,היא ארץ חינ״א .ומסתמא הם מבני קטורה ,שקיבלו מאברהם אבינו שמות אלו. ואף ששורש נשמתם טהור ,מכל מקום ,בעולם הזה ,שהוא כנגד אותיות ו"ה ,עדיין אין להם
וזוהי קליפת "מח אחד" [שיש המשתמשים בה ,רח"ל ,לרפאות מחלות הנפש] ,והיא האסורה תיקון שלם .ורק לעתיד לבוא ,כשיתגלו עולמות העליונים ,בחינת ג"ר ,יגיעו בני קטורה אל
משום קוסם (דברים יח ,י) ,והיא מוח הבינה בלא מוח החכמה ,ועל כן היא כח הטומאה. תיקונם.
ג
ביאורים בענינים שונים בהלכה ואגדה מעינות הסוגיות
בגדרה של ברכת אירוסין
לא נתחייבה במצוות פו"ר ,הרי פעולתה אינה בגדר 'מעשה מצוה'
ב ויביאה יצחק האהלה שרה אימו ,ויקח את רבקה
בעצמותו ,ואינו אלא בגדר 'הכשר מצוה' בעלמא ,ושוב תקשי ,שהרי
ותהי לו לאשה (פרשתן ,כה ,סז).
לכאורה ענין 'מצוה בו יותר מבשלוחו' אינו שייך אלא ב'קיום
מצוה' ולא ב'הכשר מצוה'. בגדרי המצוה שבקידושין
ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי לאלפי
ובאמת עיקרו של יסוד זה שלא שייך ענין מצוה בו יותר מבשלוחו קידושין -מצוה בפני עצמה ,או הכשר לפו"ר
בהכשר מצוה ,כיסוד דברי המקנה כתב גם הפני יהושע ברכות יט,. ומעתה מקום עימנו לבאר שבזה נחלקו הראשונים אם מברכין על
רבבה (פרשתן כ"ד ס').
וכן מבואר ובדברי העמק שאלה שאילתא קס"ט. הקידושין ברכת המצוות ,דהרמב"ם ס"ל דקידושין הרי היא מצוה
לעצמה ,וע"כ מברכין עליה ברכת המצוות ,ואילו שאר הראשונים • הקדמה •
ס"ל דהקידושין אין בהם תכלית לעצמם ,ואינם אלא הכשר
ג למצוות פו"ר ,וע"כ אין מברכין עליהם. במאמר שלפנינו יבואו דברי מרן שליט"א בגדרה של ברכת
האירוסין ,אם ברכת המצוות היא או ברכת השבח ,ולפי דרכנו
הכשר מצוה -היכי תמצי בעלמא או ובאמת ,בדברי הרא"ש בכתובות (פ"א סי"ב) מפורש שזהו שורש
טעמו ,שאין מצוה בעצם הקידושין ,ומטעם זה אין מברכים על יתבארו גדריה ועומקה של מצות קידושין עצמה ,וכללות ענין הכשר
חלק ממהות המצוה האירוסין ברכת המצוות ,כי עיקר המצוה אינה אלא הפריה ורביה. מצוה .ובאמת עוד דברים בזה ,ואולם לגודל אריכות הדברים יושלמו
ומאידך ,בשיטת הרמב"ם הרי לכאורה משמע בהדיא שיש הדברים בשבוע הבא בעז"ה.
הכשר שא"א בלא הוא -הוא חלק ממהות המצוה בקידושין מצוה ותכלית בפני עצמן ,וע"כ מברכין עליהם ברכת
אמנם להבין דברי הר"ן כבר ביארנו במקו"א ע"פ החילוק שמצינו המצוות.
בגמ' (שבת קלא ,.מכות ח ):בין קצירת העומר שדוחה שבת ושביעית,
לבין חרישה לצורך העומר ,וקצירה לצורך שתי הלחם ,שאינה דוחה אם מצות הקידושין היא הכשר לנישואין או תכלית
א
את השבת ,ואף ששניהם בגדר 'הכשר' לדבר אחר ,מכל מקום
קצירת העומר היא 'מצוה שלימה של הכשר' ,ומשא"כ חרישה שאינה
בפני עצמה ברכת אירוסין -ברכת המצוות או
אלא 'הכשר' בלבד .ומבואר בגמ' ההבחן בין 'הכשר מצוה' ל'קיום
אמנם לכשנעמיק בשיטת הרמב"ם בזה ,לכאורה נמצא גדרים
חדשים במצוה זו ,ואולם אף בהם לא הושוו דבריו בכל
ברכת השבח
מצות הכשר' ,שתלוי הדבר אם 'מצא קצור קוצר' ,והיינו שתלוי
מקום ,כי הנה בהקדמתו להלכות אישות כתב וז"ל ,יש דברי הרמב"ם שברכת האירוסין היא ברכת המצוות
הדבר אם יש אפשרות לקיים המצוה בלא פעולה זו ,ופעולה זו
בכללן ארבע מצוות ,שתי מצוות עשה ,ושתי מצוות לא הנה נחלקו הראשונים במהותה של ברכת אירוסין ,אם ברכת
אינה נצרכת אלא כהיכי תמצי בעלמא ,ובכי האי גוונא נחשבת
תעשה .וזה הוא פרטן( :א) לישא אשה בכתובה וקידושין( .ב)
הפעולה רק ל'הכשר מצוה' ,ובין אופן שא"א לקיים המצוה בלי המצוות היא ,וקיימא על מצוות הקידושין ,או שברכת השבח היא.
שלא תבעל אשה בלא כתובה וקידושין( .ג) שלא ימנע שאר דהנה דברי הרמב"ם (אישות פ"ב הכ"ג ,וכן משמע מלשונו שם פ"א ה"ב)
פעולת המצוה ,שבכה"ג יש כאן קיום מצוה שלם בעצם פעולת
כסות ועונה( .ד) לפרות ולרבות ממנה .והנה מדבריו אלו מבוארים בהדיא כי ברכת האירוסין הינה ברכת המצוות ,וז"ל,
ההכשר ,שכיון שאי אפשר בלא היא ,על כרחך היא עצמה חלק ממהות
למדנו גדר חדש ,שעיקר המצוה היא לישא אשה ,והקידושין כל המקדש אשה בין ע"י עצמו בין ע"י שליח צריך לברך קודם
קיום תכלית המצוה.
הם הכשר לנישואין ,וכל ענינם הוא רק משום שא"א לישא הקידושין או הוא או שלוחו ,כדרך שמברכין על כל המצוות ,ואח"כ
אשה בלא קידושין.
הכשר שהוא חלק ממהות המצוה -לעומת הכשר מקדש ,כיצד מברך ,בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו והבדילנו
שהוא היכי תמצי ואולם מדבריו בהלכות שם( ,אישות פ"א ה"ב) מבואר שהקידושין מן העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי
ובהרחבת הביאור ,דב' אופני הכשר מצוה איכא ,וחלוקים המה הם תכלית ומצוה לעצמה ,וכלשונו ,וליקוחין אלו מצות עשה של חופה וקידושין בא"י מקדש ישראל .זו היא ברכת אירוסין .ונהגו
בשורש מהותם ,דהכשר מצוה שלעולם 'אי אפשר לקיים המצוה תורה הם ,ובאחד משלשה דברים האשה נקנית ,בכסף או בשטר העם להסדיר ברכה זו על כוס של יין או של שכר .ואם יש שם יין
בלא פעולה זו' ,הרי על כרחנו הנה נמצא ,שכאשר חייבה תורה וכו' ,והרי משמע שעצם פעולת הקידושין מצוה היא ,ואינה מברך על היין תחלה ואח"כ מברך ברכת אירוסין ואח"כ מקדשה,
לקיים המצוה ,ממילא נכלל בזה גם ציווי על ההכשר וההשתדלות בגדר אמצעי לבוא אל התכלית ,שהיא מצות נישואין ,אלא מצוה עכ"ל .וכ"כ בשו"ת הריב"ש (סימן שצח) עפי"ד הרמב"ם ,שברכת
לקיימה .וכך היא מצות קידושין מצד האשה ,שמאחר שא"א לקיים ותכלית בפני עצמה היא. האירוסין ברכת המצוות היא.
מצות פו"ר (או מצות נישואין) מבלי אשה ,הנה נמצא ,דכשחייבה
תורה במצות פו"ר ,ממילא נכלל בציווי זה שהאשה תסייע להאיש, פלוגתת הבבלי והירושלמי בדין ברכת המצוות על דעת רוב הראשונים שהיא ברכת השבח
וע"כ הוי חלקה כחלק מגוף המצוה ,ולא בגדר 'הכשר מצוה' ,ושוב הכשר מצוה אולם דעת רוב הראשונים אינה כן ,וסבירא להו שאינה בגדר
שייך בה ג"כ 'מצוה בה יותר מבשלוחה'. והנה להבין עומק הענין יש להקדים מה שכבר הארכנו במקו"א ברכת המצוות ,וברכת השבח היא ,וכמו שכתבו הריטב"א (כתובות ז):
לבאר מה שנחלקו הבבלי והירושלמי אם מברכים ברכת המצוות על והר"ן (שם ב ).וכן מבואר ברא"ש (כתובות פ"א סי"ב) ,ובהגהות אשר"י
ומשא"כ במצוה שמצד עצמה אפשר לקיימה גם בלא שום השתדלות,
עשיית הסוכה ,דבירושלמי (ברכות פ"ט ה"ג ,והביאוהו התוספות במנחות (שם) ,דכולהו סבירא להו בהדיא שברכה זו ברכת השבח היא ולא
ואך רק באופן מסוים צריך השתדלות נוספת לקיימה ,הנה ממילא
מב :ד"ה ואילו) איתא בהדיא שיש לברך ברכת המצוות על עשיית ברכת המצוות.
אין ההשתדלות אלא בגדר 'הכשר מצוה' ,ולא קיום מצוה בעצם.
והיינו כעין סברת הגמרא שמצינו לענין מצא קצור קוצר ,שנקודת הסוכה ,אמנם מאידך בתלמוד בבלי במסכת מנחות (מב ).איתא והראשונים הוכיחו כדבריהם ,דאם איתא דברכת המצות היא ,היה
הטעם בזה ,דאף שקצירת העומר היא מצוה של הכשר במהותה, שאין מברכין על עשיית הסוכה ,לפי שאינה אלא הכשר מצוה. צריך לברך במטבע הרגיל בשאר ברכת המצוות ,אקב"ו לקדש
שאינה ענין ועבודה לעצמה ,ואין ענינה רק להביא שעורים לקרבן ובשיטת הירושלמי שמברכין עליה על כרחך מבואר שמברכים את האשה ,וממה שנתקן מטבע מחודש לברכה זו מוכרח שברכת
העומר ,ומ"מ ,מאחר שלעולם א"א לקיים המצוה באופן אחר ,הנה על הכשר מצוה גם כן ,ובאמת בדברי הירושלמי (ירושלמי ברכות השבח היא .וכדעה זו משמע נקיטת הפוסקים להלכה ,וכמוש"כ
שוב אף עצם ההכנה נחשבת כקיום מצוה[ .ויסוד לכל זה בדברי פט הג) מבואר בהדיא שמברכין ברכת המצוות על הקידושין .והנה בבן איש חי (שנה ראשונה פרשת שופטים סעיף ב') שכך משמע מדברי
הפסקי תוספות זבחים צז :ד"ה ניתי ,וכ"כ הטורי אבן חגיגה ב,: זה א"ש אף לשיטות הראשונים שהיא ברכת השבח ,שהרי שיטת הנודע ביהודה (חלק אה"ע מהדו"ב א) ,והבית שמואל (אה"ע לד סק"ב).
ועוד]. הירושלמי מבוארת בהדיא שמברכין ברכת המצוות אף על הכשר
מצוה. ברכת המצוות היא רק על מעשה שהוא עיקר
בניית הסוכה -הכשר מצוה דגברא ,או תחילת ותכלית המצוה
הקיום מהי מצות האשה בקידושין והנה להבין שורש מחלוקת הראשונים ,יש להקדים בזה יסוד
ומעתה מקום איתנו לבאר פלוגתת הבבלי והירושלמי בדין ברכת אולם באמת נראה דקידושין שאני ,ואף אמנם שיש בהם גדר הכשר מוסד לנו מדברי הרשב"א בתשובותיו (א יח) בדיני ברכת המצוות,
המצוות על עשיית הסוכה באופן חדש ,כי מעתה י"ל שבזה נחלקו מצוה ,הכשר זה חלוק בגדרו משאר הכשר מצוה ,ושפיר תתיישב שאין מברכין ברכת המצוות על פעולה שאינה עיקרה ותכליתה של
הבבלי והירושלמי ,אם עשיית הסוכה היא כהכשר בעלמא ,או דעת הרמב"ם גם כן .ובהקדם ,כי הנה מבואר במתני' קידושין (מא). המצוה ,והביא דוגמא מיבום וחליצה ,שאין עיקרם אלא משום
שהיא כהאופן הראשון דהכשר מצוה ,שנכלל ההכשר בגוף הציווי, 'האיש מקדש בו ובשלוחו ,האשה מתקדשת בה ובשלוחה' ,ואמרו פריה ורביה שהיא תכלית המצוה ,והם רק מכשירין ,ולפיכך אין
וכנ"ל .שהירושלמי ס"ל ,שמאחר שא"א לקיים מצות סוכה בלי בניית ע"ז בגמ' שם" ,מצוה 'בה' יותר משלוחה" ,וכבר נתקשו בזה ,מה מברכים עליהם.
סוכה ,שוב ע"כ כשחייבה תורה לשבת בסוכה הו"ל כמו שאמרה תורה מצוה שייכא באשה ,וידועים דברי הר"ן דאע"ג ד'אין האשה מצווה
לך בנה סוכה ושב בה ,ושוב הויא לה עצם בניית הסוכה עסק קיום בפריה ורביה' ,אעפ"כ ישנה בכלל מצות הבעל ,וכדין הכשר, שורש מחלוקתם -אם יש מקום לברכת המצוות
מעשה מצות סוכה ממש ,ואף עליה מברך ברכת המצוות .ומשא"כ וכלשונו" ,מכל מקום יש לה מצוה ,מפני שהיא מסייעת לבעל לקיים בקידושין
שיטת הבבלי היינו ,דאף שודאי א"א לקיים מצוות סוכה בלי מצותו". ומעתה הנה להבין דעתם של הראשונים שאין שייך ברכת המצוות
להשתדל בבנינה מקודם לכן ,אכתי אי"ז אלא הכשר מצוה דגברא, בקידושין ,יש לחקור בגדר מצות קידושין ,אם היא מצוה מיוחדת
ואי"ז עסק במצות התורה ,אלא קיום אחריות גברא שלא יהיה פושע קשה ,שהרי כל פעולת האשה היא רק 'הכשר' ותכלית בפני עצמה ,לקדש אשה ,או שכל עיקר המכוון במצוה זו אינו
בבוא זמנה ,כי הרי אילו תזדמן לו סוכה ממקום אחר אינו מחויב והנה כבר נתקשו האחרונים (המקנה ועוד) בדבריו ,שהרי אף אלא פו"ר הנמשכים ממנה ,והקידושין אינם אלא בגדר הכשר מצוה,
בטירחה זו דוקא. שהיא מסייעת לבעלה לקיים מצוותו ,אך מאחר שהיא עצמה שהרי א"א לו לאדם להוליד בנים בלא לקדש אשה.
ד
מעינות הענינים
ביאורים בענינים שונים בהלכה ואגדה ועבודת השי"ת
ד
לעומתם הרבה פוסקים אחרים כתבו שאין לעשות כן,
שכן גם בלשון לעז יש איסור ברכה לבטלה (מהר"ם הרהור כדיבור -כח המחשבה קידושין -הכשר שיש בו קיום בפני
שיק ,תרי"ג מצוות ,מצווה סט ,בשם החתם סופר;
שו"ת רעק"א ,מהדו"ק סי' כה; סדר ברכות הנהנין,
הוא בחינת ביטול עצמו
פי"ג ,ס"ד). מחלוקת הפוסקים בענין הרהור הברכה ההכשר שבקידושין -קיום בפני עצמו
ב' כוונות שונות באמירת 'גא"ט' מצינו בדברי הפוסקים עצה למי שיש לו ספק ברכה ואינו אמנם עדיין שומא עלינו להבין ביתר דקות ענינו של הכשר
הרה"ק הריי"ץ מליובאוויטש זי"ע מביא בשם אביו ,הרה"ק יכול לברך מספק ,להרהר את הברכה בלבו .וזאת על פי המצוה שבקידושין ,דהנה לענין קידושין פסק הרמב"ם שהם
הרש"ב זי"ע (ליקוטי דיבורים ג ,כג ,אות כ) ,שאיש פשוט דעת הרמב"ם ,דס"ל שכל הברכות אם בירך בלבו יצא בגדר מצוה ומברכים עליהם ברכת המצוות ,ומאידך לענין סוכה
האומר ״גא"ט״ מכוון לעצמותו יתברך ,ואילו בן תורה (הלכות ברכות א ,ז ,וראה הגהות רעק"א ,או"ח קפד ,ד; פסק שאין מברכין עליה .והרי ששיטתו היא כשיטת הבבלי ,שאף
האומר כן מכוון לשם משמות הקודש ,ועליו להיזהר בכך. כף החיים ,קנז ,ס"ק י). הכשר מצוה מוכרח אין מברכים עליו ברכת המצוות.
וזה לשונו: וצריך ביאור ,הרי אם יוצא ידי חובת הברכה משום ואולם קידושין שאני טובא ,וכאשר נתבאר לעיל ,כי לענין
דער טאטע האט געזאגט ,אז א איש פשוט זאגט דעם ווארט שהרהור כדיבור -מדוע לגבי איסור ברכה לבטלה, מצות סוכה ,הרי אף שבאופן שאין לו סוכה ,ודאי חייב לבנות
"גימל-אלף-טית" רעדט דאס עצמות ,אבער א בן תורה אז הנלמד מ'לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא' (שמות כ, סוכה ,אך עדיין יש אפשרות לישב בסוכתו של חבירו ,או
ער זאגט דעם ווארט "גימל-אלף-טית" איז דאס "שמות", ז) ,אין ההרהור נחשב כדיבור ,כיצד ייתכן להקל בשני בסוכה שנבנתה לשם צל וכשירה למצוה וכו' .ומשא"כ לענין
און זאגען א שם מוז מען נזהר זיין במאד. הצדדים באותו ענין עצמו. מצות קידושין ,שלעולם אין שייך לקיים מצות פו"ר בלא
ונראה לבאר את הדברים על פי המבואר בספרים וכעין זה מצינו גם במי ששומע קדיש או קדושה באמצע מצות קידושין ,וע"כ שיש בה גדר מצוה גמורה בעצמותה ,כי
הק' בענין התפילה בכוונות השמות והספירות .דעל שמונה עשרה ,שההלכה היא שיעמוד ,וישמע ,ויכוון היא עצמה חלק ממהות המצוה .ואף שאין ענינה אלא הכשר,
הפסוק (דברים ד ,ז) 'כה' אלקינו בכל קראנו אליו', לדברי השליח ציבור ,ויוצא מדין שומע כעונה ,ואף על מאחר שהיא הכשר הנכלל במהות המצוה ,ברכת המצוות גם כן
דרשו (עיין פרדס רימונים ,שער ל״ב ,פרק ב) פי כן אין הדבר נחשב להפסק (שו"ע או"ח קד ,ז). שייכא בזה.
״אליו ולא למדותיו״; התפילה היא להקב"ה בעצמו, והנה הפוסקים דנו בביאור הדבר על פי הפשט ,וכאן
אלא שהוא מתאחד בגילוייו שבשמותיו ובמידותיו, נבאר את פנימיותו. מצות הבעל בקידושין עצמה אף היא הכשר בעלמא
בבחינת ״הוא ושמו אחד״ .הצדיקים יודעים לכוון והנה ,עד כאן לא עמדו האחרונים בדברי הר"ן ,אלא במה
להתגלות זו ,כפי שהיא מתאחדת בשמות ובספירות מחשבה טובה מצטרפת רק למעשה שהעמיד גדר מצוה בו יותר מבשלוחו אף לענין האשה מכח
שבעולם האצילות. ביאור אחד מובא בשם הגרעק"א (לקוטי בית יצחק הכשר ,אמנם לדברינו הרי יש לדון בזה אף לענין האיש ,דהרי
אך יש דרגה גבוהה מזו ,והיא תפילה כ״תינוק בן יומו״, פרשת תרומה ,וראה גם בשיעורי חורש"י להרה"ק אף לענין האיש מפורש בגמ' דשייך בו גדר מצוה בו יותר
כמאמר הר"ש מקינון ,שאחר שלמד את הקבלה כולה מקלויזענבורג תשל"ח): מבשלוחו ,ועם כ"ז הרי מצינו בדברי הראשונים דכל עיקרה
היה מתפלל כתינוק בן יומו (שו"ת מהרש"ל ,סי' צח). הן אמרו חז"ל (קידושין מ ע"א) מחשבה טובה הקב"ה של מצות הקידושין אינה אלא בגדר הכשר מצוה ,וכנ"ל ,ובשלמא
וזוהי בחינת היהודי הפשוט ,המכוון לאור אין סוף ,גילוי מצרפה למעשה ,ומחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה לשיטת הני פוסקים דשייך גדר מצוה בו יותר מבשלוחו
נעלה המאוחד עם השי"ת .בבחינה זו אין ענין לקדושת למעשה .לכן 'מחשבה' נחשבת כדיבור לענין קיום אף לענין הכשר מצוה ,יתיישב מה שאמרו בו מצוה בו יותר
השמות ,אלא לאמונה פשוטה במציאות השי"ת מצווה ,כגון לצאת ידי חובת ברכה או קדושה ,אך לא מבשלוחו ,אמנם לשיטת רוב הפוסקים שאין שייך מצוה בו יותר
ובעצמותו .ועל בחינה זו כתב החכמת שלמה שאפשר לענין איסור ,כגון ברכה לבטלה או הפסק בתפילה, מבשלוחו אלא בגוף המצוה לא יתיישב ,וע"כ כנ"ל ,דאחר שא"א
להרהר אף בבית הכיסא (הגהות לשו"ע ,או"ח פה) ,שכן ע"כ. לקיים מצות פו"ר בלי הקדמת הקידושין ,שוב הוו הקידושין כחלק
גילוי אור אין סוף נעלה כל כך ,שכל המציאות התחתונה ועדיין צריך ביאור ,שהרי המאמר חז"ל הנ"ל עוסק בשני ממעשה המצוה ממש.
בטלה לעומתו .וענין עמוק הוא ,ואין כאן אלא קוצר מקרים נפרדים ,מי שחשב לעשות מצווה ונאנס ולא
הדברים. עשאה ,ומי שחשב לעשות עבירה ונאנס ולא עשאה.
כיון שיש גדר קיום בעצמות הקידושין שייך בהם אף
ובדרך כלל ,כשמזכירים את השם בברכות ובתפילות אבל אין בכך הסבר כיצד אותה מחשבה עצמה נחשבת הידור בו יותר מבשלוחו
שתיקנו חז"ל ,אף יהודי פשוט שאינו יודע ענייני השמות כדיבור כדי לצאת ידי חובה ,ואינה נחשבת כדיבור לענין וביותר מבואר ,דאף שמהות ענין הקידושין הוא הכשר ,שייך
מכוון בסתמא על דעת חז"ל והצדיקים המשיגים את האיסור. בהם הידור מצוה ,שהרי עיקר ענין מצוה בו יותר מבשלוחו אינו
קדושת השמות .אבל המזכיר את השם בלשון לע"ז מחוץ מעכב חלות המצוה ,ואין זה אלא הידור ,ובפשוטו היינו סבורים
פעולת המחשבה תלויה ברצונו כי אין שייך הידור אלא בגופה של מצוה .אבל המבואר ,כי מאחר
לברכות ולתפילות ,אין הכרח לומר שכוונתו לקדושת
השמות; ייתכן שכוונתו לעצמות אור אין סוף ,כלומר ויש לבאר את פנימיות הענין ,דשורש המחשבה היא והקידושין הרי הם חלק ממעשה המצוה עצמו ,שהרי אי אפשר בלא
לאמונת מציאות ה' בלבד. בספירת החכמה ,בחינת ביטול ,חכמה – כח מה ,ולכן הם ,הרי העסק בהם הוא עסק בגוף המצוה ,ולפיכך אף ההידור בהם
היא יכולה לסבול ולאחד הפכים ,ואף שיהיו שני צדדים הרי הוא כהידור בגוף המצוה .כי הקידושין בעצמותם הרי הם בגדר
שורש המחלוקת בהזכרת שמות בלע"ז סותרים באותו ענין. מעשה מצוה שלם ,שהרי רק בהם ועל ידם תוכל להתקיים תכלית
בברכה ובעומק הענין הוא ,דהמחשבה נמשכת מחכמה ,ושורש המצוה.
לפי זה יש לבאר את מחלוקת הפוסקים הנ"ל .דהנה החכמה בעתיק .והנה אור העתיק נעלה ונשגב מהשגה,
הנשבע או הנודר בכינוי לעז של השם ,שמתכוון ואין בו אחיזה אלא על ידי לבושי אריך המלבישים נוסח ומטבע הברכה הוא ביחס לתכלית הפו"ר
לקדושת השם כדי לתת תוקף לשבועתו ,לכן השבועה אותו .ואריך הוא בחינת ה"רצון" ,ולפיכך תלויה ירידת ובזה מקום איתנו ליישב גם קושיית הראשונים שהזכרנו
חלה ,והנשבע לשקר עובר על (ויקרא יט ,יב) 'ולא המחשבה למטה ברצון האדם .במה שירצה -תעלה בתחילת דברינו ,דאת"ל דברכת האירוסין היא ברכת המצוות,
תשבעו בשמי לשקר' ,כדברי הר"ן בריש נדרים. מחשבתו יכולה ותהא נחשבת כדיבור .ובמה שאין רצונו מפני מה אין מברכין על מצות קידושין ,ולמה נשתנה מטבע
והנה המהר"ם שי"ק (תרי"ג מצות ,מצוה ס"ט) מביא בו -אינה נמשכת להיחשב כדיבור. ברכה זו משאר ברכות המצוות .אך לדרכנו יתישבו הדברים
בשם החתם סופר ראיה מזה ,שגם עובר בכינוי בלע"ז על ולכן לענין רצונו לצאת ידי חובת הברכה ,נחשבת כמין חומר ,ובהקדם מה שכתב החת"ס שלשון 'וציוונו על
לאו ד"לא תשא" ,ומשום ברכה לבטלה כשאומר "בריך המחשבה כדיבור .אך לענין האיסור ,שאין רצונו העריות' ענינו הוא שציוונו לפרות ולרבות בקדושה ,שמאחר
רחמנא". שתיחשב מחשבתו כדיבור ,אינה נחשבת כן. שאסר לנו את העריות ,על כרחנו אין הפו"ר מותר לנו אלא על
אמנם זוהי סברת הפוסקים האוסרים כשיש ספק ברכה ידי הקידושין .ומעתה מיושב היטב ,דאף שנתבאר דקידושין יש
לומר את הברכה בהזכרת שם ה' בלשון לע"ז ,שסוברים בה גדר מצוה ממש ,אך מהיות שכל עיקר ומהות המצוה אינה
שכוונת האומר את הברכה הינה גם כן לקדושת שם
ה' ,ולהוריד קדושת השמות הקדושים לתוך לשונות
הזכרת השם הק' בלע"ז -מכוון אלא כחלק מקיום מצות פו"ר ,שוב מובן דעיקר מטבע הברכה
עוסק בקיום מצות פו"ר ,שהיא המצוה המתקיימת על ידי הקידושין,
העמים. לעצמותו יתברך או לגילויו ואדרבה ,זהו כל ענין הברכה ,שתכלית הפו"ר מתקיימת רק על ידי
הקידושין.
אך המתירים לעשות זאת בספק ברכה ,יש לומר
דסבירא להו שאדם המזכיר שם ה' בברכה בלשון לעז מחלוקת הפוסקים בביטוי השם בלע"ז והנה הראשונים הרא"ש בכתובות (פ"א סי"ב) הוכיח דאין מצוה
-אין כוונתו בדווקא לגילוי קדושת שמו יתברך ,שגילוי רבים מן הפוסקים כתבו ,לומר במקום ספק ברכה את בקידושין ,שהרי יכולים להוליד גם ע"י פילגש[ ,והיינו דהוי כעין
זה שייך בעיקר בלשון הקודש ,אך בסתם הזכרת ה' השם בלשון לעז ,כגון ״בריך רחמנא״ בארמית או ״גא"ט״ מצות סוכה ,שבפועל שייך לקיימה בלא פעולת ההכשר] .אמנם
בלשונות העמים ,אין הכוונה בתור קדושת השמות ,אלא באידיש (בן איש חי ,רב פעלים ג ,או"ח ז; אשל אברהם לשיטת הרמב"ם עצמו מיושב שפיר ,דהרמב"ם עצמו ס"ל (בפ"ד
בתור הזכרת עצמות האמונה במציאות השי"ת שלמעלה מבוטשאטש ,או"ח ריט ,ד ,בשם הרה"ק ר' משה לייב מהלכות אישית ה"ד) דלא הותרה פילגש אלא למלך ,אבל להדיוט לא
מקדושת שמותיו יתברך ,ואין בזה איסור הזכרת השם מסאסוב זי"ע; דרך פקודיך ,סוף מ"ע ד ,הגהה ה ,ושם הותרה כלל ,ושוב מובן דעיקרה של מצות פו"ר אין שייך לקיים
לבטלה וכנ"ל. כתב שכן נוהג בעצמו). בלא הקדמת קיום מצות קידושין.
ה
ענינים בדרכי החסידות
והעבודה שנאמרו לאחרונה מעינות האורה פניני אורה
הנקודה ממנה אי אפשר ליפול לכל סוד זמן מסוים להתגלות – לכן נוהגים
כי הצדיקים ,אף שעוסקים בכל מיני ענינים ,ויש צדיקים
כהרש"ש
הנקודה והתכלית היא אמונה
שכיסו עצמם ואת מדרגתם האמיתית בגילוי הראוי הנה ידוע ,דאף שאנו נוהגים בכמה ענינים ובנוסחאות התפילה כמנהג
ידוע שבעבודת ה' ישנם הרבה פרטים ודרכים ,ובוודאי
אצלם ,בנגלות או בנסתרות התורה"ק ,ויש שכיסו עצמם האר"י הק' זי"ע ,אך כל זה אינו אלא בענינים שנהג כן רבינו הבעש"ט הק'
צריכים לעסוק בכולם ,הן בעמילות ויגיעות התורה ,והן
במופתים שעשו ,אך העיקר אצלם הוא האמונה ,ועיקר זי"ע כמנהג האר"י; אך בדברים שלא נהג הבעש"ט כמנהג האר"י אין אנו
בדרך של יגיעות וסיגופים ,ויש עוד הרבה דרכים והרבה
ענינם הוא באמונה ,שעל ידה זוכים לכל המדרגות. נוהגים אחריו ,כמו שהאריך בזה הרה"ק מקאמארנא זי"ע (שלחן הטהור ,סי'
עבודות שצריכים לעשות.
וע"כ ,מאחר שהצדיקים כבר יודעים וכבר ניסו את ס"ו ס"ו; זר זהב שם ,סק"ב).
אבל יש לדעת ,שמיסודי דרך הבעש"ט היא שכל התיקון אמנם יש לדעת ,דכל זה אינו אלא בענינים שנהג בהם רבינו האר"י ולא
הדרכים ,והם אומרים לנו שזו הדרך שאכן מגיעים על
ידה ,יש לנו לילך בדרכים אלו. של כל הפרטים הוא באמונה ,וכמו שאמרו חז"ל :״בא נהג אחריו רבינו הבעש"ט ,שבזה אין נוהגין כן; אבל בדברים שגילה לנו
חבקוק והעמידן על אחת :צדיק באמונתו יחיה״ (מכות כד רבינו הרש"ש שהיה אחר הבעש"ט ,בהם אנו ההולכים לאורו של רבינו
כל ירידה הופכת לעלייה ע"א; חבקוק ב ד) .כי האמונה היא עיקר כל התורה כולה, הרש"ש נוהגין כדבריו.
וכל היגיעות בעבודת ה' וכו' חשובות וצריכות מאוד,
ויש המחשיבים לילך בדרך של סיגופים ותעניות ,אך יש והטעם בזה ,כי לכל סוד יש זמן שלו להתגלות בעולם ,וכמו שכתב
לדעת שאף שיש דרך כזו ,זוהי דרך קשה וארוכה ,ואין מי אבל הנקודה והתכלית היא אמונה.
בספה"ק תורת חכם (דף נ"ד) ,וכשמתגלה הסוד משתנית ההנהגה על פי
שאומר לך שאכן תצליח ותגיע לתכלית .אבל בדרך של הסוד החדש שנתגלה .על כן ,אף שבענינים שבהם נראה שנחלקו האריז"ל
שמחה באמונה ,זוהי הדרך הקצרה והקלה ,ועל ידה בוודאי דרך האמונה שהצדיקים מגלים לנו
והבעש"ט -נוהגין אנו כהבעש"ט ,שהיה אחר האריז"ל וראה את דבריו;
מגיעים ,ועל ידה מגיעים במהירות לכל המדרגות. ודרך האמונה ,זוהי הדרך שהצדיקים מגלים לנו, ומה שלא קיבל הבעש"ט מדברי האריז"ל ,אין נוהגין בו .אבל בסוד
ומעל הכל צריך לדעת :שבכל הדרכים שהאדם הולך שכך מגיעים לכל המדרגות .ורואים שאנשים שנתגלה לאחר מכן על ידי הרש"ש ,יש לומר שכיון שהגיעה שעת גילויו,
בהם ,יכול ליפול משם ,אך באמונה אין יכולים ליפול, מתייגעים שנים על גבי שנים ,ובסוף לא מגיעים, אף הבעש"ט היה מקבלו.
כי על ידי אמונה עולים למעלה מן הזמן .כי כשהולכים ונשבר לבם בקרבם ,ואינם מבינים מה עשו שלא ורואין כן להדיא מענין זמן ספירת העומר בליל יום טוב שני דפסח,
עם אמונה ,מיד כל ירידה הופכת לעלייה ,ולא שייך שם כהוגן ,ומנסים עוד הפעם ומנסים עוד איזו דרך, שידוע שמנהג המקובלים עד למרן הרש"ש היה לברך ספירת העומר
נפילה כלל ,ולא שייך לומר שנשבר ולא הצליח ,כי ובכל פעם שבורים מזה :מדוע הם לא הצליחו להגיע, אחרי עריכת הסדר ,וכמו שכתוב להדיא בפרי עץ חיים וברמ"ע מפאנו,
מיד כשמדבק עצמו באמונה הוא למעלה מן הזמן ,וכל והצדיקים כן הגיעו. וכן כתב החיד"א .וכן איתא בבעש"ט על התורה (סוכות אות כ) ,שכן נהג
הירידות מתהפכות לעליות. אלא שהצדיקים הם אלה שידעו על מה צריכים לעבוד, הבעש"ט הק' ,וכן נהגו עוד מתלמידי הבעש"ט ,כהרה"ק מראפשיץ (כמובא
(שב"ק פרשת לך לך תשפ"ז) כי יודעים שנקודת האמונה היא עיקר העבודה. בסוף ספר אמרי נועם לנכדו הרה"ק מדזיקוב) ,והרה"ק הדברי חיים מצאנז
והחקל יצחק מספינקא ,זי"ע ,ועוד.
אמנם ידוע שהרש"ש בנהר שלום הכריע לספור ספירת העומר מיד
'כל פעל ה' למענהו' – א"א לומר על הכלים טמאים אחרי תפילת ערבית ,וכמו שכתב בכף החיים בשמו (סי' תפ"ט ,סק"ו).
ואחר שגילה כן מרן הרש"ש ,מצינו בספר ויגד משה (סי' לד) שהרה"ק
מקאמארנא זי"ע -שכפי האמור לעיל ,הזהיר לנהוג רק כהבעש"ט ולא
איסורים על כלל ישראל ,למיגדר מילתא ולהרחיק את נצוצות שאי אפשר להעלות כהאר"י -התחיל בסוף ימיו לספור ספירת העומר לפני עריכת הסדר
בני ישראל מאיסורי תורה,
הנה גודל איסור השתמשות בכלים הטמאים נודע לכל, כדעת הרש"ש .וכן ידוע על הדברי חיים מצאנז זי"ע ,כמבואר בספר שער
וכמו שהארכנו ללקט בזה במקום אחר ,שכן הוא לכולי וכבר פסקו כל גדולי ישראל באיסור חמור להשתמש יששכר (מאמר זמן חירותינו ליום ב ב) ,שכאשר יצא ספר נהר שלום
עלמא :יש כח ביד בית דין וכח ביד גדולי הדור שבכל דור בהם[ ,חוץ משלשה תנאים שהתירו בזה לצורך פרנסה: להרש"ש ,אמר דאם לא שקשה לו לשנות מנהגו בימי זקנותו ,היה משנה
לתקן תקנות ולאסור איסורים למיגדר מילתא .ויש הרבה במקום מיועד לפרנסה ,בכלים גדולים שאינם נכנסים מנהגו לנהוג כהרש"ש.
מהראשונים והאחרונים שסוברים שהוא בלאו ד'לא לכיס ,ובשמירה הכי מועילה שיש]. והביאור כנ"ל ,דאף שכלפי דברי האר"י נוהגין אנו רק בדברים שנהג
תסור' וגו' ו'ועשית ככל אשר יורוך' מדאורייתא (דברים
והנה ידוע מה שכתב בספר התניא (ליקוטי אמרים ,פרק ז'), כן הבעש"ט אחריו ,אך בדברי הרש"ש שגילה אחר כך עוד ענינים ,אכן
י"ז ,י'–י"א; ולא נאמר הלאו רק על חכמי הסנהדרין ,אלא על כל בית
שכל עניני הרשות השייכים לקליפת נוגה ,כשמשתמש מצינו שקיבלו דבריו .אך בדברים שלא גילה הבעש"ט ,יתכן לתלות שגם
דין גדול שבאותו דור( ,וכמו שהארנו בארוכה בזה בגליונינו פרשת
בהם האדם לצרכים טובים לעבודת השי"ת ,מעלה אותם הבעש"ט היה מקבל סוד זה ,אם היה מגיע אז זמנו להתגלות.
שופטים תשפ"ה) ,ולכולי עלמא יש בזה איסור גמור מעיקר
לקדושה ,בבחינת 'כל פעל הוי"ה למענהו' (משלי טז ד),
הדין לעבור על דברי ותקנות חכמי הדור שבכל דור, (יום ג' פרשת לך לך תשפ"ז)
ואדרבא ,הוא מעלה בזה ניצוצין קדושים שנפלו.
וכמו שכתבו בזה הרבה מהפוסקים .עיין בזה בארוכה
באוצר הפוסקים (חו"מ סי' ב') ,וכמו שכתב הב"ח (שם) ,וכן אמנם יש להיזהר מאוד במה שיש טועים טעות חמורה,
מובא בתשובת הרמ"א (סי' נ"ג) בשם שו"ת הרשב"א (סי'
תרט) ,וכן בשו"ת מהר"ם רוטנבורג (סי' תתקמ) ,ובתשובת
ואומרים שגם בכלים הטמאים שייך הענין של ״כל פעל
ה' למענהו״ ,ואומרים שכפי שיש יכולת להעלות את כל צער הצדיקים על אי שמירת הזמן
הריב"ש (סי' רע"א) ,ובשו"ת הרד"ך (סי' כ"ד) .וכן מוסכם עניני הרשות של קליפת נוגה על ידי השתמשות בהם הנה ידוע שאצל הרבה צדיקים מצינו שלא הצליחו להתפלל כל התפילות
לדינא אצל גדולי הפוסקים ,כמו שכתב החת"ס (שו"ת בקדושה ,הכי נמי ישנה אפשרות להשתמש בכלים בזמנן .ואף שכבר הארכנו בכמה מקומות לבאר שכל מה שעשו היו בהם
חו"מ סי' ע"ט) ,ובשו"ת חידושי הרי"ם (סי' ג' ,אות ג') ,ובעמק הטמאים ,שנאסרו על ידי גדולי ישראל ,ולהעלות מהם מהלכים על פי הלכה השייכת רק לצדיקים ,ואכ"מ ,כבר מצינו בשער
המשפט ובשער המשפט ובפני יצחק (ח"ה) ,ועוד הרבה, ניצו"ק על ידי השתמשות בהם לצרכי מצוה וכדומה. הכוונות (דרושי כוונות קריאת שמע ,דרוש ו') שרשב"י וחבריו לא היו
עיי"ש .שכולם סוברים שיש כח ביד גדולי ישראל אך יש לדעת שמצוה גדולה לצעוק ולפרסם בזה בכל מתפללים בזמנה .וכן מצינו אצל עוד צדיקים בהמשך הדורות .ויש לבאר
שבכל דור לגזור גזירות ולאסור איסורים למיגדר מקום בריש גלי את דעת תורתנו הקדושה ,שכל הכלים סיבת הדבר ,שצדיקים גדולים לא הצליחו להתפלל בזמנה ממש.
מילתא ,ותקנותיהם ואיסוריהם חלים אף על מי שאינו שנאסרו על ידי גדולי ישראל אינם בגדר קליפת נוגה וביאור הענין (ויסוד הביאור מבואר במאמר הנדפס בספר מגדל עז
מתלמידיהם. שאפשר להעלותה אל הקדושה ,אלא דינם כג' קליפות (מונדשיין ,עמ' שע"ח–שע"ט) בשם רבינו בעל התניא זי"ע) שמהיות
הטמאות לגמרי ,שאי אפשר להעלותם כלל .וכמו שמעלת הצדיקים היא שעלו לדרגת הדבקות שלמעלה מכל הצמצומים,
קליפה גדולה וסכנה נוראה
שאסור לאכול דבר אחר ושאר נבילות וטריפות ולכוין ובעבודתם שברו את צמצומי העולם .משום כך ,אף שהם רוצים מאוד
ויש לדעת שכל ההצלה וההדרכה וההנהגה של כלל ישראל להעלות מהם ניצו"ק ר"ל ,כן אסור להשתמש בכלים לשמור את הזמנים ,פעמים רבות אין עולה בידם להקפיד בכל הענינים
במשך כל הדורות היתה על פי פוסקים אלו ,וכן על סמך הטמאים בתירוצים משובשים כאלה ,ואי אפשר בשום השייכים לשמירת הזמן ,שהיא בתוך גבולי הזמן.
זה היו יכולים באונגאר"ן להתרחק ולהתבדל מכל אנשי אופן להעלות ניצו"ק מהכלים הטמאים כלל ,כי הם בגדר ג'
הרשע ,המשכילים והרעפארמים [הנקרא טיילונ"ג לעומת זאת ,אנשים פשוטים שחיים בתוך הגבולים ,אינם יודעים ואינם
קליפות הטמאות. מבינים כלל למה אין הצדיקים ועובדי ה' יכולים להיות 'מסודרים' בזמן,
כנודע] ,שזו היתה הצלת היראים והשלמים.
ולילך לישון מוקדם ולהשכים בבוקר מוקדם באשמורת הבוקר וכדומה,
וא"כ הוי דבר ברור ,המוסכם ומונהג למעשה בכל כח בית דין וגדולי הדור והכל יתנהג בסדר ובזמן; אבל הצדיקים יודעים שדבר זה הוא מן הדברים
המקומות ובכל הארצות ,וכן היא ההלכה שיש כח ביד והנה לא מבעיא שעל פי רובא דרובא ,הרי המשתמש הקשים שבמקדש ,שמוחין של הצדיקים ושמירת הזמן הם כמעט סתירה,
בית דין וביד גדולי הרבנים לאסור .וא"כ כל דבר שנאסר בהם נכשל הוא עצמו על ידם באיסורים חמורים של ואין שניהם עולים בקנה אחד.
על ידם הוי כמו ג' קליפות הטמאות ,שאי אפשר יותר ראיות אסורות מדאורייתא ,ועובר על איסור דאורייתא אמנם הצדיקים מצטערים מאוד על זה ,שהרי הם רוצים בכל כוחם
להעלותם. של 'ולא תתורו' וגו' (במדבר טו לט) ,ובוודאי שאצלו הכלים לשמור את הזמן כפי כל מה שמובא בשלחן ערוך ,ולקיים הכל באופן
וע"כ ודאי שלא שייך בכלים הטמאים כלל ענין קליפת הם בגדר ג' קליפות הטמאות לגמרי .ודאי לא נאמר בזה של לכתחילה ולצאת ידי כל הדעות ,ולכן הם מתאמצים לעלות עוד יותר
נוגה ששייך להעלותה ,אלא הם בגדר ג' קליפות הכלל שדבר הרשות יכולים להעלותן לקדושה ,כי אין למקום שאין סתירה בין הגבול לבלי גבול ,וגם שמירת הזמן בדקדוק רב
הטמאות שאי אפשר להעלותן .וח"ו להתפתות בענינים מעלים לקדושה על ידי עבירה על איסורים רח"ל. אינה מפריעה כלל לדביקות ולביטול ,שהיא באמת מדרגה עוד יותר גבוה,
חמורים אלו על פי עניני פנימיות התורה ,שכל העסק אלא אפילו אם יימצא איזה אדם יחיד שלא נכשל בהם והיא השלימות.
בפנימיות התורה באופן שאינו בתכלית השמירה והקדושה, באיסורים הנ"ל בפרטות ,מכל מקום ,כל הכלים שנאסרו
יש בו סכנה נוראה ,וכמו שהארכנו בזה במקום אחר. על ידי גדולי ישראל -הרי כיון שנתנה התורה"ק הכח (מתוך שיעור יום ד' פרשת לך לך תשפ"ז)
(שב"ק פרשת נח תשפ"ז) לגדולי ישראל בכל דור לגזור ולתקן תקנות ולאסור
ו
מעינות הפנימיות
יסודות וענינים בקבלה וחסידות
עומק כוונת ההויו"ת המנוקדות -המשכת פנימיות אורות הנרנח"י במוחין
א
וזהו מה שמוסיף רבינו הרש"ש ללמדנו ,שעיקר סדר הכוונה כ"ל צמ"א
הראויה הוא בשלמות עניין הכ"ל צמ"א .היינו ,לכוין גם
בעניין קדוש זה של סדר המשכת המוחין ,מוסיף הגה"ק
בשמות הכלים שלתוכם נמשכים המוחין ,ולכוין שהמוחין
מלובשים בצלמים ובשמות לבושין ,ובתוכם שרויים האורות
ר' חזקיהו יצחק זי"ע – בנו של מרן הרש"ש ,המכונה "ח"י כללות ענין ההויו"ת מנוקדות בתורת מרן
דנרנח"י ,שהם ההויו"ת המנוקדות .כי רק באופן נשגב זה בשמ"ש" – לתת סימנים נפלאים וברורים בסדר העבודה הזו, הרש"ש זי"ע
נשלם העניין הרצוי – והוא הכלים המתבררים ומתתקנים על והטביע את ההמשכה בראשי תיבות קדושים :כ"ל צמ"א ,על
שם הפסוק הנאמר בישעיהו (נה ,א)" :הוי כל צמא לכו למים". בהקדמת רחובות הנהר (דף ט ע"ג) כתב מרן הרש"ש וזל"ק:
ידי בחינת המוחין המלובשים בצלמים ולבושין ,ובפנימיותם
נמצא אור הנרנח"י שהם בחינת החכמה העליונה דא"ק ,אשר וביאור ראשי תיבות קדושים אלו הוא :כ'לים ,ל'בושים, "וכדי שיתפשט שפע אור האין סוף כנזכר ,צריך לכוין בכל
בכוחה להשלים ולגמור את התיקון בשלמות המוחלטת. צ'למים ,מ'וחין ,א'ורות. המשכת מוחין להמשיך בתוכם העשר הויו"ת המנוקדות ,שהם
הנרנח"י דאותם המוחין ,והם חיותם וקיומם ,והם עיקר הבירור
ואולם ,מוסיף רבינו לבאר ,שעיקר העניין אינו רק מצד בחינת ונבאר את הדברים לאשורם על פי דרכו הקדושה: והתיקון כנזכר בשער המוחין ובכל המקומות ,וכמו שנודע כי
החכמה שבה ,אלא עיקרו הוא שעל ידי בחינת החכמה דא"ק נקודות בחכמה ,שהוא האצילות והוא המחשבה העליונה כנזכר
הכלים :הם השמות הקדושים הנמצאים בשליש התחתון של
יימשך בתוכה "אור הטעמים" ,שהוא הכתר דא"ק המלובש לעיל דבמחשבה אתבריר כולא ,והוא קיום והעמדת הכלים
העמ'.
בתוכה .ושם הוא מקום שלמות התאחדות הנאצל במאציל, והאורות דרפ"ח שעלו מבי"ע לאצילות ,שהוא המחשבה הנזכרת.
בסוד התאחדות ניצוץ בורא בתוך ניצוץ נברא ,באחדות הלבושים והצלמים :הם לבושי המוחין .ואף על פי שאינם
ואחר כך יכוין להמשיך הצלם דמוחין עם י' הויו"ת המנוקדות
הפשוטה יתברך שמו. מצוירים ומופיעים בהכרח בכל סידור ,הרי הם חיים וקיימים
שבו לתוך י' כלים דגופא דזו"ן ,המבוארים בשער השמות ,ולכוין
בעולמות העליונים ,והם בבחינת הנה"י דאמא עילאה ,אשר
אמנם ,בשביל להמשיך בחינת הטעמים הנשגבים הללו, בשמות הכלים הנזכרים שם ,ולהלביש בהם את פרקי הצלם עם
בתוכם מתלבשים המוחין טרם הימשכם למטה אל זעיר אנפין.
מוכרחים אנו ועל כורחנו לכוין דווקא ב"חכמה דא"ק"; לפי ההויו"ת המנוקדות כסדר הנזכר שם.
שמבלעדי חכמה זו אי אפשר כלל לתפוס בבחינת הכתר המוחין :הם אותם השמות הקדושים הנכנסים ונכללים בתוך
וזהו תכלית בירורם ותיקונם ,ומבלעדי ההויו"ת המנוקדות -שהם
בעצמו ,מחמת היותו נעלם ונסתר בתכלית .ועל ידי שאנו הכלים.
הנרנח"י שלהם ,אין להם קיום והעמדה באצילות ,כי הם גוף בלא
מכוונים בבחינת החכמה ,ניאות וניתן להמשיך גילויים אלו האורות :הם אותן ההויו"ת המנוקדות שהוזכרו לעיל, נשמה כמו שהיו מתחילה .וכו'.
כראוי בסוד הכתוב 'כולם בחכמה עשית' (תהלים קד כד). הנקראים בשם "נרנח"י" (נפש ,רוח ,נשמה ,חיה ,יחידה) שלהם.
באופן כי העשר הויו"ת המנוקדות הם עיקר המשכת המוחין ,ועל
טעם קריאת שמם "נרנח"י" על ידי שילוב נשגב זה של כוונות קדושות ,נעשית העבודה ידי כן יוכל להמשך בתוכם המוחין דכתר שהם הטעמים ,ובתוכם
בשלמות הראויה לתקן את העולמות ולהמשיך ברכה ושפע אור האין סוף ,וכנודע דכל עוד שאין אור החכמה מתפשט למטה
אור קדוש זה ,הנמשך ומתפשט בתוך מעמקי המוחין ,הרי הוא
רב לעולם. במוחין -אי אפשר לאור הכתר להתפשט ,כי 'כולם בחכמה
פנימיות אור החיות והשפע שלהם .נמצא שהוא עומד אליהם
כיחס הנשמה אל הגוף ממש; ועל כן הוא נערך ומתייחס
כבחינת "נרנח"י" שלהן.
ב עשית' (תהלים קד כד) ,וכנזכר בכמה מקומות ,ובשער סדר האצילות
ע"ש .ובזה אפשר לאדם להמלט מעונש האמור במאמר רשב"י
ע"ה הנזכר".
והביאור בזה הוא :כשם שהנשמה העליונה נפרטת ומתחלקה ביאור דברי רבינו הרש"ש בפשטות
לחמש בחינותיה -נפש ,רוח ,נשמה ,חיה ויחידה -כך ושב שנית לקדשו בספרו נהר שלום (דף לג ע"ב) וזל"ק:
ונקדים לבאר את דברי רבינו ,בתמצית העניין ובקיצור נמרץ:
ממש חיות האור הלזה נפרטת ,ויש בה מבחינה פרטית כל "ואיני כמזהיר אלא כמזכיר ,להשתדל מאד לכוין בכל פרטי כונת
בחינות הנרנח"י .והיינו שכל שם ושם משמות ההויה ואהי"ה תוכן הוראת קדשו היא ,שכדי להמלט מעונש האמור בדברי
שמות הספירות ומקיפיהם המבוארים בשער השמות ,ושמות
המנוקדים ,יש בהם בפרטות עצמם כל ענייני הנרנח"י. התנה"א רשב"י ,והיינו לצורך שיתפשט אור האין סוף בתוך
הנרנח"י שהם ההיו"ת המנוקדות ומקיפיהם ,להמשיכם מלובשים
המוחין ,שהוא בחינת ה"נשמתא דכל חיי" ,יש לכוין בכל פעם
וביאור העניין בפרטות ובדקדוק הוא ,על פי המבואר בעץ תוך שמות המוחין שהם שמות בלתי ניקוד ,והם מלובשים תוך
שממשיכים מוחין – להמשיך בתוכם את ההויו"ת המנוקדות
חיים (דף צ"ח ע"ד) ,דכל שם הוי"ה עניינו בפרטותו הוא כנגד הצלם ,ולהמשיך הצלם לתוך אותם השמות די' ספירות דאותו
שהם ה"נרנח"י" שלהם ,היינו שההויו"ת הללו מורות על
בחינות הנרנח"י :שהקוצו של יו"ד הוא בחינת יחידה ,והיו"ד הפרצוף המתייחס לאותם המוחין והנרנח"י.
ה"חיות" ועל ה"נשמה" כביכול – של המוחין.
עצמה היא בחינת חיה ,והה"א ראשונה היא בחינת נשמה, וזאת היא הכוונה השלימה ,ובלתי כוונת השמות המנוקדות
והוא"ו היא בחינת רוח ,והה"א אחרונה היא בחינת נפש. ומשום מה הויו"ת מנוקדות אלו מיוחסות לבחינה נשגבה
שהם הנרנח"י [לא יוכל האור אין סוף להתפשט בתוכם] כי אין
וגבוהה כל כך ,שהם "נשמת המוחין"?
ושם מבואר עוד ,דכשנמשך בכתר שם הוי"ה בקמץ ,אזי אור אין סוף מתפשט אלא תוך התפשטות אור החכמה ,שהם
היו"ד המנוקדת בקמ"ץ היא חיות הנשמה לנשמה שבזה הנה רבינו הרש"ש זי"ע מלמדנו דעת ,כי מקומן של הויו"ת הנקודות ,ובלעדם הם כל אותם הכוונות כגוף בלא נשמה ,ויש
הכתר ,והה"א ראשונה המנוקדת בקמ"ץ היא חיות הנשמה הללו הוא בבחינת "חכמה דא"ק" ,שמשם מומשך ומאיר האור עליהם פחד כי 'ימותו ולא בחכמה' (איוב ד כא) .וגם כי עיקר כוונת
שבכתר זה ,והוא"ו המנוקדת בקמ"ץ היא הרוח שבכתר זה, על ידי כוונת הויו"ת אלו. הבירור הוא בכלים עם הרפ"ח ,אשר על כן צריך לשמור לעשות
והה"א אחרונה המנוקדת בקמ"ץ היא הנפש שבזה הכתר .וכך והטעם בזה מבואר בשער טנת"א ,ששורש הטעמים הוא ככל הנזכר".
על דרך זה ממש מתנהל הסדר בכל שאר הספירות הקדושות. ב"כתר דא"ק" ,ושורש הנקודות הן ב"חכמה דא"ק" ,וכן
וכמו כן הוא בבחינת שם האהי"ה המקיף :שהאל"ף הקמוצה הלאה .ואם כן ,ההויו"ת הבאות בניקודים המסומנים -קמ"ץ, סדר הכוונה בפשטות
היא בחינת מקיף דנשמה לנשמה ,והה"א ראשונה הקמוצה פת"ח וכדומה – שורשן נעוץ במקום גבוה ונשגב ביותר, ובטרם נעמיק בכוונת דברי קדשו ,נצייר לשכך את האוזן
היא בחינת מקיף לנשמה ,וכן על זה הדרך בכל המדריגות. בחכמה דא"ק ממש. להסביר לאיזה הויו"ת מנוקדות כוונת מרן זי"ע.
ומשום כך נקראים בחינת האורות הללו בשם נרנח"י ,משום ואמאי אנו צריכים להמשיך אורות מחכמה דא"ק בכל ונצייר בעיני רוחך את העמוד הדף השכיח בסידור ,המתאר
שהם הם החיות הפנימי והעצמי של הספירה שאליה הם המשכת מוחין לזו"ן? את סדר המשכת מוחין לז"א או לנוק'.
נמשכים ,והם נפרטים בתוך עצמם כל אחד ואחד לפרטות מבאר רבינו ,שהרי מתחילה היו זעיר אנפין ונוק' חסרים, והסדר הוא שאם נחלק את העמ' לג' סוגי ציורים ,הנה
נרנח"י שבזו ההויה הקדושה. ובגלל כן אירע אותו מעשה של שבירת הכלים ופזור נראה שבשליש העליון יש עשר שמות אהי"ה וסמוך לכל
וזהו לשונו הטהור של מרן הרש"ש זי"ע שהתבטא אודותם, הניצוצות בעולמות בריאה ,יצירה ועשייה .והנה ,בבואנו אחת מהן עשר שמות הוי"ה ,המנוקדות לפי סדר הנקודות
באומרו "והם חיותם וקיומם" .וכוונתו היא ,שאור נעלה זה לקיים מצווה מסוימת ממצוות ה' ,אנו מבררים את הניצוצות הנודע ,קמ"ץ לכתר ,פת"ח לחכמה ,ציר"י לבינה ,ניקוד מוצא
הינו בחינת אלוקות ממש ,הנמשך ובוקע ועולה הישר מהקו, הקדושים השייכים לאותה מצווה ,ומעלים אותם עד רום כל לדעת ,סגו"ל לחסד ,שב"א לגבורה ,חול"ם לתפארת ,חירי"ק
ומהאור אין סוף ברוך הוא. דרגין ,ועל ידי כך אנו ממשיכים מוחין חדשים לזו"ן. לנצח ,קבו"ץ להוד ,שור"ק [מלאפו"ם] ליסוד ,וניקוד ְְצ ָָבאֹות
למלכות.
והוא חיות לבחינת המוחין עצמם ,שהם בחינת האור לאחר נמצא ,איפוא ,שהמוחין החדשים הללו הם בבחינה מתוקנת.
ריבוי צמצומים והשתלשלות והתלבשות מרובה ,עד שנעשים החלק השני שבעמ' ,הוא שמות שגילה האר"י הק' זי"ע שהם
והנה עיקר תיקון המוחין הוא על ידי מדת החכמה ,כמאמר
בבחינת ובמדרגת עולם האצילות .ושם ,אף על פי שגם בחינה המוחין החדשים הנשפעים לזו"ן ,פעמים שהם שמות ע"ב ס"ג
הזוה"ק "כולא בחכמה אתברירו" ,ועיקר התיקון כמובן הוא
זו נערכת ל"אלוקות" – וכפי שמכנים זאת "געטלעכקייט" – מ"ה ב"ן ,או שמות קס"א קמ"ג קנ"א ,או שמות אחרים כפי
בחכמה העליונה ביותר -חכמה דא"ק -אשר דווקא על ידי
מכל מקום ,עדיין אין זה בבחינת עצמות אלוקות פשוטה דאור הענין והמצוה והזמן.
כוחה העצום יש שלמות בדרגת החכמה העליונה ,שיש בכוחה
אין סוף ,כפי שהוא נשקף ומאיר מתוך אור הטעמים הנתפס לברר בתקיפות את הניצוצות ולהמשיך בתוכם רוחא דחיי. והחלק השלישי שבעמוד הוא ציור הכלים של הי' ספירות
ונאחז באור החכמה דאדם קדמון ע"י אלו ההויו"ת המנוקדות. ולכן ,בכל המשכת מוחין עלינו להתחיל ולהאיר בהם על ידי דז"א או דנוק' .ולכל ספירה וספירה יש ג' כלים ,השם העליון
אי"ה בהמשך נבאר את ההבנה בבחינות אלו ,ואת דרכי שנכוון את שמות ההויו"ת המנוקדות ,ונאיר בהם את אור הוא הכלי הפנימי ,השם האמצעי הוא הכלי האמצעי ,והשם
העבודה לאורם. החכמה דא"ק כאמור. התחתון הוא הכלי החיצון.
ז
ענינים ועובדות
מעבודת הצדיקים מעינות הצדיקים
כ"ק אדמו"ר הרה"ק רבי יעקב בהרה"ח רבי דוד יצחק מפשעווארסק זי"ע
נלב"ע ביום כ"ז במרחשון תשנ"ט
העיון שהיה מעיין בדיבורי עצמו
א
אולם מדברי מוהר"א מסטראשעלע בספרו עבודת הלוי (פרשת לך לך),
אשר כל דבריו קיבל מרבו בעל התניא זי"ע ,מתבאר שעבודת תיקון
המדות אינה מסתיימת בהעלאתן בלבד .שהרי שרש המדות הנפולות ענין מופלא ,טמיר ונשגב היה ניכר אצלו :פעמים רבות ,כשדיברתי
הוא בנפילת התענוג העליון ,וממנו משתלשלות בדרך ממילא עמו ,היה חוזר על דברי עצמו ,חוקר ובוחן את הדיבור שיצא מפיו, השראת השכינה וגילוי רוח הקודש
האהבות והיראות הנפולות .נמצא שלדבריו ,ראשית עבודת תיקון מעיין בו ושואל" :מפני מה אמרתי כן?" .שכן ידע ,כי משעה שהוציא
זכינו להסתופף כשנה ומחצה בקביעות בצלו הקדוש של הרבי ר'
המדות היא בשרשן העליון -בתענוג העליון. דיבור מפיו ,הרי כך היא המציאות ,בבחינת "שכינה מדברת מתוך
יענקעלע זי"ע ,ואף לאחר מכן זכינו לשהות במחיצתו בעתים שונות.
גרונו" .ומתוך כך היה חוזר ומעיין בכוונתו הפנימית של הדיבור
[ובלשון המקובלים :בדרך כלל נודע שהשבירה היתה בזו"ן ,במדות והיה פחד אלקים נופל על כל העומד בקרבתו ,מרוב השראת האלקות
שיצא מפיו.
חג"ת נה"י ,ועל כן יש להעלותן ולתקנן בסוד העלאת המדות .ואולם ורוח הקודש שהיתה בו .וכל המבקש לראות את האמת ,היה רואה כי
מדברי מוהר"א מסטראשעלע בעבודת הלוי (לך לך) מתבאר ,שהשבירה וכן ראינו פעמים רבות ,כשניסו בני אדם להכריחו לומר דבר או
כל הנסתרות פתוחות לפניו .פעמים אין מספר ראינו אצלו עניינים
לא נגעה בזו"ן ובמדות לבדן ,אלא תחילתה בשרשה העליון ,בעתיק, להשיב תשובה ,שלא עלתה בידם להוציא מפיו דיבור שלא ברצונו.
של רוח הקודש ותפיסת המחשבה ,ודברים שניכרה בהם היות רוח
היינו בתענוג העליון]. וכידוע ,הרבי ר' יענקעלע סמך את ידיו על כמה אדמו"רים וציוום אלקים שורה עליו .ובשנים שעברו הבאנו במדור זה ,לקראת יומא
להנהיג באדמו"רות .משום כך באו לפניו פעמים רבות בנשקי"ם, דהילולא ,כמה סיפורים בענין זה.
נפילת התענוג היא שרש כל הנפילות וביקשו ממנו בפה מלא שיסמיכם אף הם להנהגה ,אך הוא לא נעתר
והעיקר שהיה אצלו הוא ענין הדבקות בהשי"ת ,באופן המגלה
וביאור הענין ,דהנה דבקות אמיתית היא שחפצו ,חשקו ורצונו של להם.
השראת השכינה ואלקות בתחתונים .ובכך הכניס אמונה בלבבות
אדם יהיו נתונים לשכינה לבדה ,ולא ימצא תענוג בדבר זולתה .וכאשר פעם אחת הייתי נוכח כשאדמו"ר אחד ביקש ממנו סמיכה להנהגה. בני ישראל ,שזהו עיקר ענינו של הבעש"ט הק' ותלמידיו עד ביאת
מתחיל האדם לטעום תענוג בדבר נוסף על השכינה ,הרי זו עצמה השיב לו" :אם בכוחי ליתן סמיכה ,אתננה לר' משה אהרן"[ ,ה"ה הגואל :להכניס אמונה בבני ישראל ,עד שהאדם מתחיל להרגיש את
ראשית הירידה והשבירה .וזהו שרש המדות הנפולות ,שכן האהבה חתנו ,הרה"צ רבי משה אהרן רייך זצ"ל] ,שעמד שם .ולא עלתה ביד הקשר שיש לו עם הבורא יתברך ,ועל ידי זה נעשה בריה חדשה
והיראה הנפולות נמשכות מתענוג בדברים אחרים זולת השכינה. אותו אדמו"ר להסב את דעתו. לגמרי ,וזוכה לאלקות ולדבקות בהשי"ת ,בבחינת "בלתי לה' לבדו".
וזהו סוד הכתוב "ישמח ישראל בעושיו" (תהלים קמט ,ב) ,שעיקר שמחתו והיינו ,שהרבי ר' יענקעלע היה מרכבה לשכינה ,ולא עשה אלא מה והנה ,דרכו היתה בלי אמירת מוסר ובלי דרשות ,אלא הכל נעשה בדרך
של איש ישראל צריכה להיות באלקיו ,ובכך גנוזה גאולתו הפרטית, שהאיר לו השי"ת להוציא מפיו. ממילא .על ידי שזכינו לראותו ,לשמוע את סיפוריו ודיבוריו הקדושים,
שהרי "ישמח" אותיות "משיח" .ונודע שהאריז"ל אמר שלא הגיע לכל ואף לראות את הישועות שפעל ,היו לבבות בני ישראל מתעוררים
ג
מדרגותיו הקדושות אלא על ידי "שמחה של מצוה" .כי ענין השמחה ונפתחים לאמונה ולדבקות בהשי"ת ,ומשתנים מן הקצה אל הקצה.
הוא שעשוע הנפש בדבר אשר בו היא מוצאת חפץ ,והשעשוע נוגע
וכעין המבואר בתניא (שער היחוד והאמונה ,פרק ה') ,שהאותות והמופתים
בעצמותו של אדם .לפיכך ,מי שעיקר שמחתו באלקות ,הרי זה מעיד
שכל עצמותו קשורה בשכינה הקדושה ,והתקשרות זו עצמה מביאה בענין אכילת "שיריים" של צדיקים והסגולה לעשירות שבתורה הם גילוי אלקות .ואף דרך תלמידי הבעש"ט היתה להראות
אותות ומופתים ,ועל ידם לגלות אלקות .וזאת היתה עבודתו בקודש:
את האדם לכל מדרגות הקדושה. בענין מה שאומרים על חטיפת שיריים של צדיקים ,שיש בכך סגולה לגלות אלקות ,הן בסיפורי האותות והמופתים שעשו תלמידי
לעשירות ,אמר רבי יענקעלע פעם הסבר נפלא .דהנה בכל מאכל הבעש"ט ,והן באותות ובמופתים שפעל הוא עצמו; להמשיך את
שרש האדם ניכר במה שהוא משבח ומעריך ישנם ניצוצות קדושה המסוגלים להשפיע חכמה ויראת שמים ,וכן גילוי אלקותו יתברך למטה ,בתחתונים ,ולעורר את ישראל לתשובה
ואיתא בספר החינוך (מצוה ט"ז) ,שאחר הפעולות נמשכין הלבבות .ולפי יש בו ניצוצות הקשורים להשפעת עשירות ושפע גשמי .והצדיקים שלימה ולתיקון המעשים.
זה ,אף אדם שמעשיו ירודים מאד ,אם הוא משבח תמיד את הצדיקים מושכים לעצמם את החלקים המסוגלים להשפיע חכמה ויראת שמים,
ומכיר בגדולתם ,סוף סוף עתיד הוא להתהפך ולהיות צדיק אמת. ובשיירי מאכליהם נותרת השפעת העשירות ,ועל כן אכילת השיריים
וכן להיפך :אדם שמעשיו משובחים ומפוארים ,אך אין בלבו הערכה
והערצה לצדיקים ,עתיד אף הוא להתהפך לצד האחר.
שלהם מסוגלת לעשירות (ועיין ליקוטי מוהר"ן ,קמא ,סימן י"ז ,אות ג').
והוסיף בדרך מליצה ,שלפי זה ,שיירי מאכליהם של עשירים מסוגלים
ב
ועומק הענין הוא ,שהמשבח את הצדיקים הדבוקים בשכינה ,מגלה ליראת שמים ,שהרי הם לקחו לעצמם את חלק השפעת העשירות דרכו באמירת תורה וסיפורי צדיקים
בכך שפנימיות נפשו מתענגת בהשי"ת .שהרי מה שהאדם משבח שבמאכל ,והותירו בו את השפעת הקדושה ויראת השמים. פעם אחת אמר ,כי בחסדי השי"ת יש לו תמיד "תורות" לאמור,
ומייקר מעיד על שרשי נפשו ,ועל הדבר שהוא עיקר וחשוב אצלו, ובדרך שחוק הוסיף ,שלפי זה ,כדי למצוא שיירים שיש בהם גם יראת ואף על פי כן ,לא בכל פעם שיוצא לבית המדרש לטיש הוא אומר
ומשרש זה עתיד הדבר להתגלות לבסוף אף במעשיו. שמים וגם עשירות ,צריכים למצוא צדיק שאין לו לא זה ולא זה... תורה ,כי אין הוא אומר תורה סתם ,אלא בכל פעם יש לו סיבה וטעם
וזהו סימן נאמן לבחון בו את מצבו של אדם ,עד כמה הוא קרוב וסיים רבי יענקעלע בענוותנותו" :אני אין לי לא זה ולא זה ,ועל כן באמירת התורה ,לפי הנוכחים ולפי צורך הענין.
לשכינה או רחוק ממנה ,חלילה .הבחינה האמיתית אינה רק במעשיו השיריים שלי מסוגלים הן ברוחניות והן בגשמיות". אף בענין סיפורי המעשיות מצדיקים ,שהיה מרבה לספר ,התבטא
החיצוניים ,אלא בשרש – בעומק מציאותו הפנימית של האדם ,ובמקור פעם ואמר" :סיפורי המעשיות שהצדיקים מספרים הם לפי הענין
ד
שממנו נפשו שואבת חיות ,שהרי המעשים החיצוניים אינם אלא שרוצים לפעול" .והוסיף ,שלפעמים היו הצדיקים משנים את פרטי
פועל יוצא ממקור החיות .ועיקר תענוגו של אדם צריך להיות בתורה המעשיות לפי צורך הענין .ועל עצמו סיים שהוא אינו משנה מן
ובאלקות ,ואם נפלה נפילה בשרש נפשו ,ואינו מכיר בחשיבותם של המעשיות .הגבאים צחקו ואמרו שגם הרבי משנה לפעמים ,ואף הוא
הצדיקים ,הרי זה עצמו סימן שאין השכינה עיקר תענוגו. "חסיד" -אינו מתעניין ב"חדשות" ואוכל קוגל של הצדיק צחק עמהם .ונראה היה שהודה לדבריהם ,שאף הוא משנה לעתים מן
הרה"ק רבי יענקעלע מפשעווארסק זי"ע אמר ,שהתואר "חסיד" יאה המעשיות מפני צורך השעה ,אולם בדרך כלל היה מקפיד שלא לשנות.
פרישה מחדשות העולם והתקשרות לצדיק למי שנתקיימו בו שני דברים :שאינו קורא בצייטונגע"ן (כתבי עת),
ומעתה מתבאר עומק דבריו של הרה"ק הרבי ר' יענקעל'ע ,שדרך ושאוכל קוגל אצל חותנו ,הרה"ק רבי איציק'ל זי"ע. דרך תלמידי הבעש"ט בדברי תורתם
הבעש"ט היא שלא להטות אוזן לחדשות העולם ,ואוכל את הקוגל של [והכוונה לכל הענין של חדשות ,היינו לא לשמוע ראדי"א ,או חדשות והכלל הוא ,שכל עבודתו ,הן באמירת התורות והן בסיפורי
הצדיק .ולכאורה פתגם פשוט הוא ,ואולם עומק רב גנוז בו. בטלפון וכו' ,או לקרוא כל מיני עיתונים ששייכים לענין של חדשות]. המעשיות ,היתה בבחינת "ושכנתי בתוכם" – שהאדם נעשה מרכבה
שהרי ההתעניינות בחדשות העולם מורה שנפשו של אדם מוצאת לשכינה .וכדרך שאמר המגיד הקדוש מקאזניץ זי"ע ,שאם באמצע
תענוג בדברים אחרים זולת תורה ותפילה ,ונמצא שדבקותו בשכינה שתי דרכים בתיקון המדות אמירת דא"ח הרגיש שאינו עוד בבחינת מרכבה לבורא יתברך ,היה
ושאיבת חיותו ממנה נפגמות. והנה ,בספרי החסידות ,ובפרט בדברי המגיד הגדול ובעל המאור עינים, פוסק מדיבורו ,אף באמצע תיבה.
ואילו התנאי השני מכוון להתקשרות אל הצדיק ,הדבוק בשכינה, האריכו הרבה בענין תיקון המדות והעלאתן .המדות הנפולות הן האהבות כן היא דרכם של הצדיקים ,שכל דיבור ודיבור היוצא מפיהם הוא
אשר ממנו יונק החסיד את חיותו .כי מי שאינו מכיר בחשיבותם של הנפולות ,כגון תאוות רעות; היראות הנפולות ,כגון כעס; וההתפארות בבחינת מרכבה לשכינה ,בסוד "שכינה מדברת מתוך גרונו של
הצדיקים ,סימן הוא שאין השכינה עיקר תענוגו. הנפולה ,שהיא הגאוה .ותיקונן הוא להעלותן אל שרשן שבקדושה :את משה" .וכך היתה דרכם של תלמידי הבעש"ט הק' ,ואף הוא הלך בדרך
האהבה הנפולה לאהבת השי"ת ,את היראה הנפולה ליראתו יתברך ,וכן זו .בין שאמר תורה ובין שנמנע מלאומרה ,הכל היה כפי שהאיר לו
זכותו יגן ועלינו על כל ישראל את שאר המדות להעלותן ולתקנן בשרשן שבקדושה. השי"ת ,לפי התיקון הנצרך ,ולא היתה אמירתו דרך מקרה או בעלמא.
בקשה חשובה ומשמחת מעומקא דליבא שלוחה בזאת ברכת מזל טוב מעומקא דליבא שלוחה בזאת
לגודל הביקוש והצמאון הרב רוצים אנו לפתוח שליט"א להרה"ח ר' חיים דב זיכרמן ברכת מזל טוב
בית המדרש תורת חכם בעיה"ת בני ברק מגדולי הועסקים למען כ"ק אדמור שליט"א ויומם ולילה למען הכלל והפרט במוסדותינו הק'
ולכן כל חכם לב הרוצה לזכות ליטול חלק ושותפות בן הרה"ח ר' בנימין זיכרמן שליט"א -וחתן הרה"ח ר' עקיבא ארלנגר שליט"א שליט"א להרה"ח ר' יצחק אייזיק גרינוואלד
הן בממון והן בחפצי קודש וספרים, לרגל הולדת בנו בשטו"מ לרגל הולדת בתו למזל טוב
יכול לפנות לטלפון 055-675-6858 יה"ר שיזכה לגדלו לתורה לחופה ולמעש"ט ולהכניסו בבריתו של א"א בעתו ובזמנו יה"ר שיזכה לגדלה לתורה ולחופה ולמעשים טובים
בברכת ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ושיראה ממנו נחת ומכל יוצאי חלציו
חבורת תורת חכם בני ברק
המברכים -מוסדות תורת חכם
המברכים -מוסדות תורת חכם
מערכת
073-383-14-45 שמיעת מוקדי הפצה שמיעת שיעורים
מכ"ק אדמו"ר שליט"א הצטרפות
למוקדי הפצה שותפות ותרומות
