gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מעיינות הים · Maynois Hayum — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: מעיינות הים · Maynois Hayum

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

מעיינות הים · Maynois Hayum — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזרת השם יתברך‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫שנה ו׳ · גליון רכ"ח‬ ‫מאמרים ושיחות קודש מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫מעיין הבהירות‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫שנאמרו בעידן רעוא דרעוין‬ ‫מעיינות החכמה‬ ‫שאלות ותשובות ביסודות העבודה‬ ‫� ָָּפ ְְר ָָחה ִנִ � ְְׁש ָָמ ָָת ּּה ּו ֵֵּמ ָָתה‪:‬‬ ‫לקבל מכמה צדיקים‬ ‫יצחק אבינו מחפש את השכינה הקד' דווקא בתוך המקדש‬ ‫לכל אחד יש את נקודתו הפרטית – אותה מנסים לגנוב ממנו | אל התכלית מגיעים רק במנוחה | את השפלות‬ ‫⋅ שאלה ⋅‬ ‫מוצאים למעלה ולא למטה – בזה טעתה 'מרים' אחות משה‬ ‫המקושר לצדיק מסוים – האם יש קפידא שלא‬ ‫יקבל מעוד צדיקים‪ ,‬או שיכול ללמוד ולקבל‬ ‫לאור הרוחני‪ .‬והצמצום הג' הוא‪ ,‬כלל ריבוי הגבולים והכלים‬ ‫מכמה צדיקים?‬ ‫שבבריאה‪.‬‬ ‫א‬ ‫⋅ תשובה ⋅‬ ‫וכל הבריאה כולה תלויה ועומדת על ג' העבודות‬ ‫גילוי האור בתוך כלי התחתונים‬ ‫אף שהיו מקומות שהקפידו על ענין זה והיו‬ ‫השרשיות‪ ,‬שהן כנגד ג' הצמצומים הכוללים‪ ,‬הם המה‬ ‫ג' השרשים הכוללים של הנהגת הבריאה‪ .‬כי הוי"ה הוא‬ ‫מעורר צחוק למעלה‬ ‫מקומות שלא הקפידו בזה – כמו שהארכנו‬ ‫האלקים – השי"ת בעצמו הוא המתלבש ומסתתר בתוך גבולי‬ ‫במקו"א‪ ,‬אך הכלל בזה הוא‪ ,‬שיש לדעת שבאמת‬ ‫ג' אבות – ג' מידות – ג' הנהגות‬ ‫וצמצומי הבריאה‪ .‬ואלו הצמצומים הם בסוד 'יצחק' מלשון‬ ‫כל הצדיקים הם רק כלים וסיבות לגלות ולקרב את‬ ‫'שחוק' שיתגלה לעתיד לבוא כמו שכתוב (תהלים קכ"ו‪ ,‬ב')‪:‬‬ ‫ַוַ ִּיִ ְְהיּו ַַחֵּיֵ י ָָׂש ָָרה ֵֵמ ָָאה ָָׁשָנָ ה ְוְ ֶֶע ְְׂש ִִרים ָָׁשָנָ ה ְוְ ֶֶׁש ַַבע ָָׁשִנִ ים ְְׁשֵנֵ י ַַחֵּיֵ י‬ ‫האדם לדביקות באלקים חיים‪.‬‬ ‫"אז ימלא שחוק פינו"‪ ,‬כי לעתיד לבוא יתגלה השחוק הגדול‬ ‫ָָׂש ָָרה‪ַ :‬וַ ָָּת ָָמת ָָׂש ָָרה ְְּב ִִק ְְרַיַ ת ַַא ְְר ַַּבע ִִהוא ֶֶח ְְברֹון ְְּב ֶֶא ֶֶרץ ְּכְ ָנָ ַַען ַוַ ָּיָ ֹבֹא‬ ‫וכל דרכי עבודתם אינם אלא דרך לגלות את נקודות‬ ‫ַַא ְְב ָָר ָָהם ִלִ ְְסֹּפֹד ְלְ ָָׂש ָָרה ְוְ ִלִ ְְבֹּכ ָָֹתּה‪( :‬בראשית כ"ג‪ ,‬א'‪-‬ב')‬ ‫והשעשועים שיש לבורא ית'‪ ,‬מאלו הצמצומים והמסכים‬ ‫האמונה‪.‬‬ ‫שעשה בעולמו‪.‬‬ ‫וברש"י הק‪ :‬מבאר שבע לספוד לשרה ולבכתה ‪ -‬ונסמכה‬ ‫ע"כ מי שהולך בהסתכלות זו שכל הצדיקים אין‬ ‫מיתת שרה לעקידת יצחק‪ ,‬לפי שע"י בשורת העקידה שנזדמן‬ ‫ענינם רק לגלות אלקות‪ ,‬יכול בשופי לקבל מכל‬ ‫תכלית התכלתים‪ :‬השגת השעשוע העליון בגילוי‬ ‫בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה ממנה ומתה‪:‬‬ ‫הצדיקים‪.‬‬ ‫אורו בתוך ההעלם‬ ‫הנה ידוע לכל כי כל הנהגת הבריאה כולה כלולה מב'‬ ‫והנה התורה הק' היא בבחי' גילוי האור בתוך ריבוי גבולים‬ ‫בחינות‪' :‬אור' ו'צמצום'‪ ,‬שבחינות אלו הן כנגד שם הוי"ה‬ ‫⋅ שאלה ⋅‬ ‫וכלים‪ .‬כי התורה הק' ארוכה מני ארץ מדה ורחבה מני ים‪,‬‬ ‫ושם אלקים‪ .‬ונודע כי אברהם מרמז על סוד ה'אור'‪ ,‬ויצחק‬ ‫ויש בה ריבוי אותיות וריבוי עניינים ומצוות לאין שיעור‪.‬‬ ‫אם הולך ומקבל מכמה צדיקים‪ ,‬איך ידע איזו‬ ‫מרמז על סוד ה'צמצום'‪.‬‬ ‫וכשהוגים ועמלים בה‪ ,‬זוכים לגילוי אלקותו‪.‬‬ ‫דרך לברור לו בקביעות?‬ ‫והנהגת שם הוי"ה שכנגד אברהם היא מידה של גילוי אורו‬ ‫ובנוסף בקיום תרי"ג מצוות התורה עם הז' דרבנן – כמנין‬ ‫ית' בבחי' החסד‪ ,‬והנהגת השם אלקים שכנגד יצחק היא‬ ‫⋅ תשובה ⋅‬ ‫כת"ר‪ ,‬מתעלים אל הגילוי אלקות שמבחי' הגולגלתא שהוא‬ ‫מידת הצמצום בבחי' הגבורה‪ ,‬ומידת יעקב אבינו היא מידת‬ ‫בבחי' הצמצום המהפך את ה'בלתי גבול' ל'גבול'‪ ,‬עדי זוכים‬ ‫עצם המשיכה של האדם לצדיק מסוים ולתורתו‬ ‫התפארת – היא אינה בחי' מחודשת‪ ,‬אלא יעקב אבינו הוא‬ ‫למדרגה שבה מתאחדים מעשה התורה והמצוות בחדא‬ ‫יותר מלאחרים‪ ,‬היא מורה שצדיק זה שייך אליו‬ ‫הבריח התיכון המקשר ומאחד ביניהם‪.‬‬ ‫מחתא‪.‬‬ ‫והוא‪-‬הוא הצינור שלו לגילוי אלקות‪ ,‬ואליו עליו‬ ‫להתבטל‪.‬‬ ‫ולשלימות מדריגה זו זוכים כאשר עוברים על האדם עידן‬ ‫תכליתנו היא תכלית הצמצומים – לגלות את‬ ‫ורק ע"י הסתכלות זו וההליכה אחריה‪ ,‬יוכל לקבל‬ ‫ועידנים נסיונות קשים ומרים עד שקשתה עליו מלאכת‬ ‫השחוק שיש מגילוי פנימיותם‬ ‫את אור הצדיק הזה באופן שכל שאר צדיקים לא‬ ‫התורה והמצוות‪ ,‬אשר בזה מבקשים להעלותו אל המקום‬ ‫וביאר הגאון החסיד ר' הלל מפאריטש זי"ע ע"פ דברי‬ ‫יסתרו את נקודת רבו המובהק ואת אורו‪.‬‬ ‫שגבוה ונשא מעל כל העבודות‪ ,‬בו מתגלה השעשוע העליון‬ ‫הרב בעל ה'תניא'‪ ,‬כי מידת הצמצום כלולה מג' מדרגות‪:‬‬ ‫אך אם עדיין רואה שהפירוד בין הדעות מבלבל‬ ‫של הבורא ית"ש בהוצאת אורו הגדול מהעלם לגילוי‪.‬‬ ‫הצמצום האחד הוא‪ ,‬עצם האור אין סופי שגילה השי"ת‬ ‫אותו‪ ,‬אזי צריך לילך רק עם הצדיק האחד שנמשך‬ ‫מהעלם אל הגילוי‪ ,‬אשר תכליתו לגלות את מחשבת‬ ‫אליו‪ ,‬שהוא הצינור שלו‪ .‬כי אך ורק אם זוכה‬ ‫סכנת גניבת נקודתנו הפרטית בדרך‬ ‫הבריאה בתחתונים‪ ,‬והאור הזה עצמו הוא צמצום גדול‬ ‫לראות ולדעת שאין סתירות‪ ,‬באמת יכול לקבל‬ ‫אל התכלית‬ ‫ונורא‪ ,‬כי באמת אין שייך בו שום תפיסה‪ .‬והצמצום השני‬ ‫מכולם‪.‬‬ ‫דהנה כל איש יהודי צריך לצפות להפצעת אורו של משיח‪,‬‬ ‫שעשה השי"ת הוא‪ ,‬מה שמגלה האור הבלתי גבול בתוך סוד‬ ‫(שב"ק פרשת נח תשפ"ז)‬ ‫ושישיג כדי גאולתו הכללית והפרטית‪ .‬כשלכך אין די במה‬ ‫הגבול‪ ,‬ותכליתו שיהיה בבריאה מציאות של גבול וכלי‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫א‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫הטעות היא שהשפלות היא עבודה של 'כושית'‬ ‫והכל כי עדיין אין נגלית אותה הנקודה השרשית שכנגד‬ ‫שהאדם ימלא אוצרותיו בתורה ומצוות‪ ,‬אלא יש לו‬ ‫התורה והמצווה‪ ,‬אלא היא גנוזה בלובן העליון‪ .‬ובעת‬ ‫להתעלות אל מקום השרשי של התורה והמצוות‪ ,‬שם‬ ‫ואף שנראה שהשפלות היא עניין של חשכות‪ ,‬בחי'‬ ‫שהוא רוצה לקיים 'ורעה אמונה' – למסור עצמו בשביל‬ ‫ימצא את בת זוגו‪ ,‬השכינה הקד' והאמונה שבסוד רבקה‪,‬‬ ‫מה שדברה מרים במשה 'אודות האשה הכושית אשר‬ ‫יהודים אחרים ועל כל מצות ה'‪ ,‬הרי הוא צריך להתעלות‬ ‫הגנוזה בלבנינות העליון בסוד לבן הארמי‪ ,‬כידוע מדברי‬ ‫לקח' (במדבר י"ב‪ ,‬א') – שטענה כנגד משה רבינו שפרש‬ ‫אל אור השבת ולשכון כבוד בארץ האמונה‪ .‬אזי יזכה לבוא‬ ‫האר"י‪.‬‬ ‫מעניין השפלות שבסוד האור אוכמא ונחסר ממנו עניין‬ ‫אל מידת המסירות נפש של יצחק‪ ,‬ואל השפלות האמיתית‬ ‫המסירות נפש בעבודת הבורא‪ .‬כי משה רבינו היה כל‬ ‫ומדרך העבודה היא‪ ,‬שכל אחד מרגיש לפעמים שמבקשים‬ ‫דקדושה‪.‬‬ ‫כולו מלא אורה ובטל ומבוטל באור ה'‪ ,‬ולפיכך טעתה‬ ‫לקפח אותו וליקח ממנו את נקודתו‪ ,‬וע"ד שאמרו חז"ל‬ ‫לחשוב שאין נמצא בו כבר מלאכת היגיעה והמסירות נפש‬ ‫(סנהדרין פ"א ע"א) ש'מי שיורד לאומנות חבירו‪ ,‬כאילו טימא‬ ‫בעבודת הבורא‪.‬‬ ‫הגאולה הפרטית והכללית תלויה במידתו של‬ ‫אשת רעהו'‪ ,‬כלומר שכל אחד יש לו בהאי עלמא נקודה‬ ‫יצחק אבינו‬ ‫פרטית‪ ,‬אותה מבקש הוא למלאות ולגלות‪ ,‬והיא נקודה‬ ‫ולזה מעיד עליו הכתוב (שם פס' ג') "והאיש משה עניו מאוד‬ ‫כי אף שבסתמא עניין האור אין סוף הוא בבחי' עבודת‬ ‫נעלמת עד מאוד‪.‬‬ ‫מכל האדם אשר על פני האדמה" – היינו שדייקא הצדיק‬ ‫המסירות נפש ועבודת השפלות‪ ,‬אך 'אברהם האור הוליד‬ ‫שבטל ומבוטל באור הבורא‪ ,‬ויודע ומכיר שכל גילוי אורו‬ ‫את יצחק' – בעת שעולים אל מידת יצחק בשרשו הראשון‬ ‫ית' הוא כאפס וכאין לערך עצמותו‪ ,‬נעשה שפל ועניו‬ ‫בעיניו באמת‪ .‬וכן דוד המלך ע"ה‪ ,‬היה שפל ונבזה בעיניו‪,‬‬ ‫אזי מוצאים את נקודתו שבבחי' הלובן העליון‪.‬‬ ‫ב‬ ‫אחר שהיה בטל ומבוטל באור ה'‪.‬‬ ‫שם דייקא במקום הלבנונית העליון הוא שורש כל‬ ‫השגת מידתו של יצחק מתוך‬ ‫הענווה והשפלות‪ ,‬בו גילה השי"ת את אורו האין סוף‬ ‫בדורנו צריך לבקש אחר השפלות – אבל בדרכו‬ ‫שהוא כאין וכאפס לעומת בחי' עצמותו‪ .‬וכאשר יעלה‬ ‫מנוחת השב"ק‬ ‫של משה רבינו‬ ‫האדם למצוא את בת זוגו‪ ,‬היא מידת המלכות‪ ,‬במקום‬ ‫ולזאת בדור האחרון שקשתה עלינו מלאכת המסירות‬ ‫העתיק – יזכה להיות בענווה ושפלות לפני כל איש‬ ‫העצה‪ :‬להיכנס למנוחה שלימה בבהירות אורו‬ ‫נפש בעבודת ה'‪ ,‬צריך לבקש אחריה – לילך בדרכו של‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫הממלא את כל המציאות‬ ‫משה רבינו שהיה בטל ומבוטל לגמרי באור פני מלך‪ .‬ואין די‬ ‫וצריך לעלות להיכנס אל מקום הלבנונית העליון‪ ,‬עליו‬ ‫כי כל הגאולה תלויה ביצחק אבינו (עיין שבת פ"ט ע"ב) –‬ ‫לעמוד בבחי' ביטול באור הבורא גרידא‪ ,‬כי מי שבאמת‬ ‫נאמר (שמות ט"ז‪ ,‬כ"ט)"שבו איש תחתיו‪ ,‬אל יצא איש‬ ‫שנלך במידתו ונמסור עצמנו על התורה ועל המצוות‪.‬‬ ‫הוא מתדבק באור א"ס‪ ,‬והוא שוכן ארץ ורועה אמונה –‬ ‫ממקומו ביום השביעי"‪ ,‬שבמקום הזה מתגלה תכלית‬ ‫יש לו ממילא כח המסירות נפש של משה רעיא מהימנא‪,‬‬ ‫הענווה והשפלות של הבורא ית' שברצונו להתגלות‬ ‫למסור עצמו על עבודת הבורא ית' ולעשות חסד עם כל‬ ‫בני ישראל‪.‬‬ ‫ג‬ ‫לנבראיו (עין ליקו"מ קמא ע"ט)‪ ,‬ובמקום שאתה מוצא גדלותו‬ ‫שם אתה מוצא ענוותנותו – שגם אורו הפשוט הוא כאפס‬ ‫כל זה תוך כדי שהוא שפל בתכלית השפלות אע"פ‬ ‫השפלות האמיתית – מתוך אור‬ ‫ואין כנגד עצם עצמותו ית'‪ ,‬וגילוי אורו הוא צמצום גדול‬ ‫שכולו מלא אורה‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל (ברכות ז' ע"א) בזכות‬ ‫ש'ויסתר משה פניו מהביט' זכה ל'תמונת הוי"ה יביט' –‬ ‫ולא מתוך חושך‬ ‫ונורא שאין יכולים כלל לדבר בו ולית מחשבה תפיסה‬ ‫ביה כלל‪.‬‬ ‫כי לעתיד יתגלה השחוק הגדול של מידת יצחק‪ ,‬שדייקא‬ ‫ויהודי המתדבק ומתאחד באורו הפשוט ובא אל ההשגה‬ ‫במקום התגלות אורו הפשוט מתגלה ענוותנותו של‬ ‫'פריחת נשמת שרה' – הסתלקות השכינה לקראת‬ ‫שאין שום מציאות בעולם רק השי"ת‪ ,‬אזי מאיר לו זה‬ ‫השי"ת‪.‬‬ ‫התחלת העבודה וסיבתה‬ ‫האור ד'שבו איש תחתיו' – האור של האחדות הפשוט‬ ‫ולזה צריך כל אדם להתעלות ולשכון ארץ‪ ,‬להתענג‬ ‫אבל האמת היא שאין איתנו יודע כיצד נתאזר בכח ועוז‬ ‫הנקרא שב"ת‪ ,‬וגם האור של 'אל יצא איש ממקומו ביום‬ ‫ולהשתעשע על אחדות הבורא ית'‪ ,‬ולהתבונן זמן זמנים‬ ‫של יצחק אבינו שמסר עצמו לשחיטה לכבוד הבורא כל‬ ‫השביעי' – שלא יוכל שום בריה לקפח אותו ולבלבל‬ ‫טובא בגודל יחוד הבורא‪ ,‬ובכך שכל האור שגילה ברצונו‬ ‫עולמים‪ ,‬להסכים להקריב נפשנו על עבודת הבורא ית'‪,‬‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫הפשוט הוא כאין וכאפס לעומת עצמיותו‪ ,‬ולהגות בספרים‬ ‫וגם נשגב מבינתנו להשיג כיצד הצדיקים חיו בכל עת‬ ‫במסירות נפש לעבודת בוראם‪ ,‬לכך נעשה אצלנו עבודת‬ ‫ואם מאן דהוא מבקש להפריעו‪ ,‬אזי מכליל את עצמו ביתר‬ ‫הק' שבאו בארוכה לבאר דרכי ההתבוננות אלו‪ .‬ומתוך‬ ‫ה' כבחינת 'כמעט שלא נשחט' – שאין אנו יודעים כיצד‬ ‫שאת וביתר עוז באור השבת ובצמצום הראשון והשרשי‪,‬‬ ‫כך יבוא לתכלית הענווה והשפלות להיות בטל ומבוטל‬ ‫למסור נפשנו ולהקריב חלבנו ודמנו לכבוד הבורא ית'‬ ‫בו התגלה הבורא ית' באורו הפשוט‪ ,‬שזה האור כולל לכל‬ ‫בפני כל איש יהודי‪ ,‬וכ"ש שירגיש כאין וכאפס כלפי‬ ‫בתורה ומצוות‪.‬‬ ‫הנבראים ולכל המציאות התחתון‪ .‬וממילא גם האדם‬ ‫המאציל העליון‪ ,‬וימשיך על עצמו אש קודש למסור עצמו‬ ‫מקבל ענווה ושפלות גדולה ומשיג את אפסיות הנאצלים‬ ‫על עבודת הבורא ית' ועל טובת כל איש יהודי‪ .‬אז כבר‬ ‫זהו סוד מה שבעקדת יצחק נכלל יצחק במידת אברהם‬ ‫והגבולים התחתונים‪ ,‬כך די לו להיות כעבד לרבו להיכלל‬ ‫לא יוכל שום איש לקפחו ולירד לחייו‪ ,‬כי הוא יודע שאין‬ ‫אבינו ונראה היה כאילו אין בו בחי' המסירות נפש‪,‬‬ ‫באורו הפשוט ובענוותנותו של אדון כל‪ ,‬וכבר לא יהא לו שום‬ ‫שום מציאות רק הבורא ית'‪ ,‬וככל שיבקשו לקפחו כן יכנס‬ ‫שממילא פרחה נשמתה של שרה ממנה ומתה – היינו‪,‬‬ ‫מונע ומציק ויהא שקט ושאנן להתנהל באור מנוחת אמת‬ ‫ביתר שאת אל אור השבת שבבחי' 'שבו איש תחתיו' ואל‬ ‫שהשכינה הק' המכונה שרה מסתתרת ונעלמת מעימנו‪ ,‬כי‬ ‫ואמונה‪.‬‬ ‫אור היחוד‪.‬‬ ‫השכינה הק' תובעת מהאדם שיסכים לשחוט ולהקריב עצמו‬ ‫במקום גדולתו – אור א"ס‪ ,‬שם ענוותנותו –‬ ‫לגמרי בכל יום תמיד לכבוד הבורא ית"ש‪ .‬ואחר שנסתלקה‬ ‫על ידי ה'בטח בה' מגיעים אל דרגתו של‬ ‫הצמצום הגדול‬ ‫שרה ונתעלמה ממנו השכינה‪ ,‬הוצרך יצחק לבקש אחר‬ ‫משה רבינו‬ ‫השכינה הק'‪ .‬זהו סוד רבקה שהייתה אצל לבן – רמז על‬ ‫כי יש למידע שתכלית מדרגת החכמה היא‪ ,‬כשעולים על‬ ‫וע"ז אמר דוד המלך ע"ה (תהילים ל"ז‪ ,‬ג')‪" :‬בטח בה' ועשה‬ ‫הלובן העליון‪.‬‬ ‫ידה אל תכלית הענווה והשפלות‪ .‬כי הצדיק אפי' שכולו‬ ‫טוב שכן ארץ ורעה אמונה" בטח בה' – על האדם להיות‬ ‫אור ומנוחת אמת ואמונה‪ ,‬מ"מ שם הוא שורש השפלות‬ ‫סמוך ובטוח על השי"ת בכל עת ובכל שעה‪ .‬וגם בהיות‬ ‫חיפוש שפלות האמיתית בתוך המקדש ולא‬ ‫רוב הבלבולים וההסתרות גוברים עליו‪ ,‬צריך למידע‬ ‫והענווה שבו גילה השי"ת את הצמצום הראשון לגלות‬ ‫מחוצה לו‬ ‫שהכל הוא לתכלית שיעלה להיכלל להתנהל על מי מנוחות‬ ‫ולהוציא אורו מן ההעלם אל הגילוי‪ ,‬שהוא צמצום מבהיל‬ ‫שאין מחשבה תפיסה בה כלל‪ ,‬כי אורו הפשוט הוא כאין‬ ‫והצדיק אמת שהוא יצחק אבינו נשאר תמים בקדושתו‬ ‫אהבה ואמונה להיכלל באורו הפשוט‪.‬‬ ‫וכאפס לעומת עצמיותו ית'‪.‬‬ ‫ואינו יוצא ממקומו מארץ ישראל‪ ,‬ועיקר מעלתו היא‬ ‫וממילא 'ועשה טוב' – שיתהפך כל הרע לטוב (עיין ליקו"מ‬ ‫שהוא שפל ועניו‪ ,‬ואין השפלות ניכרת רק בעת שנופל‬ ‫וממילא גם האדם המתדבק שם זוכה אל תכלית השפלות‬ ‫שם)‪' .‬שכון ארץ' – שכאשר נכלל במקום הצמצום הראשון‪,‬‬ ‫האדם באיזה חטא רח"ל‪ ,‬ולא על זאת תהא תפארתו‬ ‫והענווה‪ ,‬ויזכה אל התורה הק' שכנגד הצמצום השלישי‬ ‫אזי ימצא את השכינה הק' השוכנת כבוד במקום הלבנונית‬ ‫כשיצא האדם חוץ לחומת הקדושה כדי להיעשות שפל‪.‬‬ ‫בבחי' הריבוי כלים וגבולים‪ ,‬ולקדושת השבת שכנגד‬ ‫העליון‪' .‬ורעה אמונה' – או אז יעלה למדרגת משה רעיא‬ ‫מדרגת ה'מוחא סתימאה'‪.‬‬ ‫אלא אדרבה עיקר השפלות היא – והיא סוד הקדושה‬ ‫מהימנא שמסר עצמו על בני ישראל‪.‬‬ ‫האמיתית – כאשר מתדבקים בענווה של השי"ת ונכנסים‬ ‫והשי"ת יעזרנו בזכות מסירות נפשו של משה רעיא‬ ‫מהימנא‪ ,‬שנקיים 'ורעה אמונה' – למסור עצמנו על עבודת‬ ‫להתכלל תוך היחוד של הבורא ית'‪ ,‬והיינו שיצחק אבינו‬ ‫מסירות נפש רק מכח השבת קודש‬ ‫היה צריך למצוא את זיווגו בעולמות א"ס ששם שורש‬ ‫כי הנה כל יהודי מבקש בתוכיות ליבו ונפשו‪ ,‬למסור‬ ‫הבורא ית'‪ ,‬כי אין כל העניינים הללו שאנו מדברים‬ ‫עבודת המסירות נפש‪ ,‬עד שזכה שוב להתגלות השכינה‬ ‫עצמו על קיום התורה והמצוות‪ .‬ובכל מעט שהוא לומד‬ ‫פטפוטי דברים בעלמא‪ ,‬אלא כל העולמות העליונים הם‬ ‫כבראשונה‪.‬‬ ‫מציאות אמיתית‪ ,‬שכל איש יהודי יש לו לקשר עצמו עליהם‬ ‫ומקיים המצוות‪ ,‬הוא חש האיך הוא מתקרב קמעא קמעא‬ ‫כאשר יהגה בספרים הק' שגילו נפלאות מהתורות הללו‪,‬‬ ‫ולפיכך אם רואה האדם שאין בכוחו למסור נפשו על‬ ‫אל הבורא ית'‪ .‬אך מ"מ עדיין רחוקה עבודתו מלהיות‬ ‫שלכל אחד מישראל יש חלק בנשמת משיח‪ ,‬ועל כל אחד‬ ‫התורה והמצוות‪ ,‬אזי בתחילה יעלה להתכלל באור השבת‬ ‫בתכלית השלמות ומתוך מסירות נפש שלמעלה מטעם‬ ‫מישראל מוטלת המלאכה להביא לימות המשיח‪ ,‬עדי נזכה‬ ‫– לראות האיך כל המציאות הכל הוא הבורא ית'‪ ,‬אז יאיר‬ ‫ודעת‪ ,‬ובכל עת יש לו מניעות והסתרות ולוקחים ממנו את‬ ‫לראות בביאת גואל צדק בב"א‪.‬‬ ‫עליו אור השפלות הגנוז באור א"ס‪.‬‬ ‫ה'נקודה דיליה'‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ענינים בדרכי עבודת השי"ת‬ ‫מתוך שיעורים בספרי החסידות‬ ‫מעינות העבודה‬ ‫מלחמת היצר באור החסידות‬ ‫ב' תנועות בהתקרבותנו אל השי"ת | ב' דרכים במלחמה | התנועה המובחרת והתחבולה המנצחת‬ ‫נפש ומאוד‪ ,‬שאזי יכול להתחיל באופן זה לקבל את עזרתו‬ ‫ר"ה מפאריטש) לבאר את מה ששמע מר' אברהם המלאך‬ ‫א‪ .‬דרך ההשגה בתנועת 'מים'‬ ‫מלמעלה בראשית הדרך‪.‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬ששמע ממצביא גוי בעניין דרכי המלחמה‪ ,‬שפעמים‬ ‫כשחוששים שהאויב יגבר ותבקע העיר‪ ,‬עושים עצמם כאילו‬ ‫הנה ידוע שבכללויות יש ב' תנועות שונות בעבודת ה'‪:‬‬ ‫אולם אין הדברים אמורים על אותם עבדים שניחא להו‬ ‫יש את דרך האש שהולכת מלמטה למעלה‪ ,‬דהיינו שהאדם‬ ‫בהפקירא‪ ,‬שלהם לא יוסיף ולא יתן‪ ,‬לא יעלה ולא יוריד‬ ‫נסים חזרה ואינם באים אלי קרב‪ .‬וכשרואה האויב כל זאת‪,‬‬ ‫אינו מפחד ואינו דרוך בכלי מלחמתו‪ .‬אז שוב חוזרים ומכים‬ ‫רואה את גודל ריחוקו מהשי"ת‪ ,‬שמקום מצבו ומעמדו הוא‬ ‫שילמדו ויתפללו‪ ,‬ובאותו הזמן ממש טובלים ושרץ בידיהם‬ ‫בו ממקום אחר‪ ,‬וגוברים אליו ומנצחים אותו‪ .‬וכן הוא בדרכי‬ ‫בעולם הזה השפל‪ ,‬והוא רוצה ומשתוקק לזכות לצאת מאותה‬ ‫וממשיכים בעשיית עבירות רח"ל‪ ,‬וכל מעשיהם הטובים רק‬ ‫עבודת ה' ע"פ תורת החסידות לעומת דרך המוסר‪.‬‬ ‫שפלות ולזכות לתיקון‪ ,‬והוא עובד את השי"ת בכדי לשרוף את‬ ‫מחזקים ונותנים חיות ואורך רוח לקלי'‪ ,‬כמ"ש רבינו האר"י‬ ‫הרע ולהתקרב אליו‪.‬‬ ‫כנ"ל‪.‬‬ ‫ומבאר כי לפעמים יש שכשעסוקים בכל עת במלחמות‬ ‫היצר‪ ,‬יש חשש שיבוא צר ואויב בתוככי קריה‪ ,‬ויש חשש‬ ‫אך גילו לנו הצדיקים שיש דרך גבוהה ועמוקה יותר‪ ,‬והיא‬ ‫אולם האדם השלם שרוצה באמת לעשות תשובה‪ ,‬הרי תיכף‬ ‫שיפלו ליותר עצבות וכו'‪ .‬אמנם כשמתעסקים בעבודת ה'‬ ‫ע"י שהאדם נכנס באור הביטול של האמונה והיחוד‪ ,‬וחושב‬ ‫ומיד לאלתר אחר שמתחיל בלימוד ובתפילה – מחפש בכל‬ ‫באופנים שבהם אין מלחמה‪ ,‬והיינו שמתעסקים במחשבות‬ ‫רק על יחודו ואחדותו יתברך שהוא לבדו הוא ואין בלעדו‬ ‫חדרי בטן בכל העצות שבעולם לעזוב את כל מעשיו אשר‬ ‫והתבוננות בגדולת הוי"ה ורוממותו‪ ,‬שוב חושב הצר הצורר‬ ‫כלל ולא חושב כלל על שפלות עצמו וכו' – אז זוכה ושורה‬ ‫לא טובים המה‪ .‬בדרך זו יתקיים בו מהרה הכתוב‪" :‬יעזוב‬ ‫כי אותו אדם אינו עובד ה' ואינו מתעסק במצוות ואינו לוחם‬ ‫עליו מיד אור א"ס ב"ה‪.‬‬ ‫רשע דרכו ואיש און מחשבתיו‪ ,‬וישב אל הוי"ה וירחמהו ואל‬ ‫אלקינו כי ירבה לסלוח"‪.‬‬ ‫בו‪ ,‬כך אפשר לבוא אח"כ ממקום אחר ולהכות בו ולהשליכו‬ ‫וכפי שמגלה בעל ה'תניא' בשם המגיד (עי' תניא יח; שם לה‬ ‫לנוקבא דתהומא רבה‪ .‬וזו הדרך אשר ילך בה האדם וחי‪,‬‬ ‫בהגה"ה)‪ ,‬שהאור אין סוף שורה רק במקום חכמה וביטול‪,‬‬ ‫לבל יפול למחשבות של עצבות ומר"ש כאשר יאבק‬ ‫ואותו אור אלקי היורד אליו מלמעלה למטה‪ ,‬ולא רק שמביאו‬ ‫ה‪ .‬לחפש עצות בפועל – אחר השגת‬ ‫במלחמת היצר‪.‬‬ ‫לדביקות גדולה‪ ,‬אלא מביאו אף לעבוד את ה' לעובדא ולמעשה‪.‬‬ ‫האור‬ ‫ועניין זה הוא כעין החילוק בין לימוד ספר ראשית חכמה‬ ‫כי כשנכנס האדם בתחילה ליחודא עילאה ולאמונה גדולה‬ ‫כי ראשית כל יכול להסיח את דעתו כביכול מאותם עוונות‬ ‫לספר חובות הלבבות‪ :‬שבספר 'ראשית חכמה' מבואר בעיקר‬ ‫ואומר "שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד"‪ ,‬ומדבק עצמו‬ ‫ולעסוק בתורה ובתפילה‪ ,‬ואולם מיד אח"כ כשמקבל סייעתא‬ ‫את דרך המלחמה שצריך לעשות בעבודת השי"ת בכל פרט‬ ‫לעצם האמונה בבחינת "אנכי" ו"לא יהיה לך" שהם שורש‬ ‫מן שמיא צריך לעבור לעבודות‪ ,‬והוא עניין לימוד ספרי מוסר‬ ‫ופרט‪ .‬אמנם בספר 'חובות הלבבות' ע"פ רוב אינו מדבר‬ ‫כל התורה כולה‪ .‬משם הוא מקבל כח ועוז ותעצומות להמשיך‬ ‫וחיפוש העצות המעשיות לצאת מהעוונות‪ .‬כי אסור רק לשבת‬ ‫בדרכי המלחמה בעבודת ה' למעשה‪ ,‬אלא שצריך אדם‬ ‫ולעלות בכל פרטי דרכי עבודת ה'‪ ,‬וממילא הוא ניצול מאותו‬ ‫וללמוד בלא לעסוק ולזלזל בעבודת תיקון העוונות‪ ,‬ולסמוך על‬ ‫להתבונן בכל עניין ועניין באופן זה וזה‪ ,‬ובכך יחשוב הס"מ‬ ‫משא הכבד הנ"ל מחמת שהוא דבוק באמונה ומרגיש ש'קרוב‬ ‫הקב"ה שיוציאנו מכל חטאיו‪.‬‬ ‫שאותו אדם לא עוסק בעבודת ה' למעשה ויעזבנו לנפשו‪ ,‬ובכך‬ ‫אליו הדבר מאוד בפיו ובלבבו לעשותו'‪.‬‬ ‫ועומק הענין הוא‪ ,‬כי בדרכי החסידות עיקר העבודה היא‬ ‫יוכל האדם ללכת ולצלוח את אותו גן המבוכה‪.‬‬ ‫וכפי שכתב בעל התניא (תניא י"ז) שכאשר אדם מתבונן‬ ‫עבודת הביטול להשי"ת‪ .‬וככל שאדם יותר בטל להשי"ת‪,‬‬ ‫בגדלות והפלאת אין סוף ברוך הוא‪ ,‬ממילא הוא יבוא לקיום‬ ‫כך הוא זוכה יותר לאור השי"ת ולגילוי הסודות‪ .‬וזה כעין‬ ‫ג‪ .‬הדרך לפנסה רוחנית וגשמית‬ ‫התורה והמצוות בפועל ממש‪ ,‬ויתקיים בו מאמר הכתוב "כי‬ ‫סוד המקוה כי כשאדם טובל בתוך המים‪ ,‬ומתבטל ויודע‬ ‫כי כשהאדם עוסק בתורה כ'למדן' בלא עבודת ה'‪ ,‬אז מרפה‬ ‫קרוב איך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" – שלא יהיו לו‬ ‫שהכל אלוקות ומתבונן שאין שום מציאות בעולם אלא רק‬ ‫ממנו הס"מ‪ .‬אולם אז מקבל כוחות מן שמיא מכח התוה"ק‪,‬‬ ‫דרכי התורה והמצוות כמשא כבד ולטורח‪.‬‬ ‫את מציאות אור ה' – הוא נולד מחדש לגמרי‪ .‬כך האדם שחי‬ ‫והמאור שבה מחזירו למוטב וזוכה ללחום ולנצח את היצה"ר‪.‬‬ ‫בתוך מימי האור האלקי‪ ,‬וכך מתעורר בהרהור תשובה אמיתיים‪,‬‬ ‫הוא זוכה לשלימות התשובה‪.‬‬ ‫וכן מצינו בספה"ק שלפעמים אפילו הוא משוקע בכל‬ ‫ב‪ .‬הניצחון קל יותר ללא מלחמה ישירה‬ ‫הקליפות‪ ,‬עצתו אמונה שיתחיל ללמוד תורה ולהרבות‬ ‫והנה ידועים דבריו הנוראים של רבינו האר"י (עי' בסוף‬ ‫וזהו הטעם שבכלליות בדרך הבעש"ט הק'‪ ,‬הורו שאפי'‬ ‫בתפילה‪ .‬כי התורה‪ ,‬היא מביאה את האדם לכל הקדושות‬ ‫הקדמת מהרח"ו לעץ חיים)‪ ,‬ומובא גם בדברי השערי תשובה‪,‬‬ ‫אנשים נמוכים יכנסו מיד בהשגה גבוהה‪ .‬ומשום כך נהגו‬ ‫שבעולם‪.‬‬ ‫על אלו שפגומים בקדושה רח"ל ועוסקים בתורה‪ ,‬שכל‬ ‫הצדיקים ללמוד קודם התפילה מאמרי חסידות שעוסקים‬ ‫בעניינים גבוהים מאוד‪.‬‬ ‫וכפי שהוא ברוחניות ודאי שהוא ג"כ בגשמיות‪ ,‬שכשישמח‬ ‫מעשיהם הטובים רק מחזקים ונותנים חיות ואורך רוח לקלי'‪ .‬כי‬ ‫את עצמו ברוחניות ויחזור בתשובה כמבואר‪ ,‬ודאי שיושפע‬ ‫פגם הקדושה הוא נורא ועצום‪ ,‬והוא השער לכל הקליפות‬ ‫ולכאורה תמוה‪ ,‬מה שייך לדבר מדברים גבוהים כ"כ‪ ,‬מאחר‬ ‫שבעולם לגבור עליו‪ .‬ואפילו למד תורה כמשה רבינו‪ ,‬לא‬ ‫לו מזה גם בגשמיות ויזכה לפרנסה טובה וכלכלה‪ .‬וכ"ש לפרנסה‬ ‫שהאדם אפי' אינו מקיים דברים פשוטים‪ .‬אלא הדרך היא‬ ‫רוחנית‪.‬‬ ‫ינקה (מסכת כלה‪ ,‬הלכה ו)‪.‬‬ ‫להתחיל בידיעה הנ"ל שהשי"ת יכול לתקן הכל‪ ,‬ואז בא האדם‬ ‫לעשות תשובה באופן שהזהב למעלה מהכסף – שמתגלה‬ ‫ויש אנשים שמכיון שיודעים חומר הענין‪ ,‬מתייאשים לגמרי‬ ‫היחודא תתאה שהוא למעלה מיחודא עילאה‪ .‬כי בעצם ענין‬ ‫ד‪ .‬אין זו דרך למי שב'הפקירא ניחה‬ ‫מלשוב אליו ית' – מחמת שיודעים את גודל הריחוק והפגם‬ ‫התשובה הוא ביחודא תתאה‪ ,‬אולם כשמקדימים לו את‬ ‫ליה'‬ ‫שנגרם מחמת חטאם‪.‬‬ ‫בחי' הכסף שהוא יחודא עילאה‪ ,‬אזי עולה התשובה למקום‬ ‫אמנם זאת הדרך לא ניתנה אלא לאדם הרוצה לצאת באמת‬ ‫אמנם צריך לדעת שא' מיסודות החסידות הוא מה שכתב‬ ‫גבוה מאד‪.‬‬ ‫מהשקיעות בתאוות רעות‪ ,‬ולשוב אל הוי"ה באמת בכל לב‬ ‫הרה"ק ר' הלל מפאריטש (מגדל עז עמ' שצא‪ ,‬מכתב יד‬ ‫שם טומאה ‪ -‬חצי שם – מח אחד‬ ‫תיקון בני קטורה יהיה לעתיד לבוא‬ ‫בני פלגשים‬ ‫נתן אברהם מתנות (בראשית כה‪ ,‬ו)‪ .‬פירשו רבותינו ״שם טומאה מסר להם״ (סנהדרין צא‪ .‬והובא ברש"י)‪.‬‬ ‫ולבני הפלגשים אשר לאברהם (כה‪ ,‬ו)‪ .‬ברש"י‪ .‬הפילגשים‬ ‫ודע‪ ,‬שאין הכוונה שמסר להם שמות טומאה‪ ,‬אלא שמסר להם מקצת משמות הקודש שבשם‬ ‫חסר כתיב שלא היתה אלא פילגש אחת היא הגר היא‬ ‫ע״ב‪ ,‬ולא מסר להם שמות אלו בשלימות‪ .‬והוא כעין מידה כנגד מידה‪ ,‬דהם נולדו מ"פלגש"‬ ‫קטורה‪.‬‬ ‫נוט' פל"ג ש"ם‪ ,‬על כן מסר להם אברהם פלג מן השם‪ ,‬היינו חצאי שמות (עיין אמרי שפר‪ ,‬להר"א‬ ‫ורבינו האריז"ל הקשה (ס' הלקוטים)‪ :‬אם כבר נמתקה זוהמת אברהם בהגר‪ ,‬מהיכן יצאו בני‬ ‫אבולעפיא‪ ,‬ח"ג)‪.‬‬ ‫קטורה‪ ,‬שנולדו לאחר יצחק‪ .‬וביאר‪ ,‬שבני קטורה הם בחינת גבורות נמתקות‪ ,‬ועתידים להיות‬ ‫ונקרא שם טומאה‪ ,‬כי מי שבידו חלקי שמות הק' בלבד אינו יכול להשתמש בהם כראוי בדרך‬ ‫עבדים לישראל לעתיד לבא‪.‬‬ ‫מעינות‬ ‫הפרשה‬ ‫הקדושה‪ ,‬אלא משתמש בהם בדרך כישוף וטומאה‪ ,‬ועל כן נהפכו אצלו לשמות טומאה‪ .‬כי אין‬ ‫ויש לומר‪ ,‬כי עתה עדיין לא באו לידי תיקונם‪ ,‬לפי שנולדו מפילגש‪ ,‬ואמרו חז"ל (סוטה יז ע"א) "איש‬ ‫חלקי השמות עומדים בשלימות‪ ,‬ומעלתם מתמעטת בהעדר אור החכמה‪ .‬והיה זה לפי בחינתם‪,‬‬ ‫ואשה‪ ,‬זכו ‪ -‬שכינה ביניהם"‪ .‬ופירש"י שם‪ ,‬דבאיש ואשה רמוזות אותיות י"ה‪ ,‬ע"כ‪ .‬והוסיף ע"ז‬ ‫שלא נמסר להם השם בשלימותו כלל‪.‬‬ ‫הגר"א (קול אליהו בפרשתן)‪ ,‬שהכתובה משלימה את אותיות ו"ה‪ ,‬ונמצא השם שלם‪ .‬אבל אברהם‬ ‫וידוע כי במדינת סי"ן‪ ,‬ארץ חינ״א‪ ,‬מצויים עד היום מקצת משמות הקודש דשם ע״ב‪,‬‬ ‫אבינו לקח את קטורה כפילגש‪ ,‬שדינה בלא כתובה‪ ,‬ונמצא שלא נשלמו בה אותיות ו"ה‪ ,‬אלא‬ ‫שמשתמשים בהם בכישוף‪ .‬והרד״ל כתב (הגהות על ב״ר‪ ,‬פרשה סא) ש'ארץ קדם' שאליה נשלחו‬ ‫בחינת פלג מן השם‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫בני קטורה‪ ,‬היא ארץ חינ״א‪ .‬ומסתמא הם מבני קטורה‪ ,‬שקיבלו מאברהם אבינו שמות אלו‪.‬‬ ‫ואף ששורש נשמתם טהור‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬בעולם הזה‪ ,‬שהוא כנגד אותיות ו"ה‪ ,‬עדיין אין להם‬ ‫וזוהי קליפת "מח אחד" [שיש המשתמשים בה‪ ,‬רח"ל‪ ,‬לרפאות מחלות הנפש]‪ ,‬והיא האסורה‬ ‫תיקון שלם‪ .‬ורק לעתיד לבוא‪ ,‬כשיתגלו עולמות העליונים‪ ,‬בחינת ג"ר‪ ,‬יגיעו בני קטורה אל‬ ‫משום קוסם (דברים יח‪ ,‬י)‪ ,‬והיא מוח הבינה בלא מוח החכמה‪ ,‬ועל כן היא כח הטומאה‪.‬‬ ‫תיקונם‪.‬‬ ‫ג‬ ‫ביאורים בענינים שונים בהלכה ואגדה‬ ‫מעינות הסוגיות‬ ‫בגדרה של ברכת אירוסין‬ ‫לא נתחייבה במצוות פו"ר‪ ,‬הרי פעולתה אינה בגדר 'מעשה מצוה'‬ ‫ב‬ ‫ויביאה יצחק האהלה שרה אימו‪ ,‬ויקח את רבקה‬ ‫בעצמותו‪ ,‬ואינו אלא בגדר 'הכשר מצוה' בעלמא‪ ,‬ושוב תקשי‪ ,‬שהרי‬ ‫ותהי לו לאשה (פרשתן‪ ,‬כה‪ ,‬סז)‪.‬‬ ‫לכאורה ענין 'מצוה בו יותר מבשלוחו' אינו שייך אלא ב'קיום‬ ‫מצוה' ולא ב'הכשר מצוה'‪.‬‬ ‫בגדרי המצוה שבקידושין‬ ‫ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי לאלפי‬ ‫ובאמת עיקרו של יסוד זה שלא שייך ענין מצוה בו יותר מבשלוחו‬ ‫קידושין ‪ -‬מצוה בפני עצמה‪ ,‬או הכשר לפו"ר‬ ‫בהכשר מצוה‪ ,‬כיסוד דברי המקנה כתב גם הפני יהושע ברכות יט‪,.‬‬ ‫ומעתה מקום עימנו לבאר שבזה נחלקו הראשונים אם מברכין על‬ ‫רבבה (פרשתן כ"ד ס')‪.‬‬ ‫וכן מבואר ובדברי העמק שאלה שאילתא קס"ט‪.‬‬ ‫הקידושין ברכת המצוות‪ ,‬דהרמב"ם ס"ל דקידושין הרי היא מצוה‬ ‫לעצמה‪ ,‬וע"כ מברכין עליה ברכת המצוות‪ ,‬ואילו שאר הראשונים‬ ‫• הקדמה •‬ ‫ס"ל דהקידושין אין בהם תכלית לעצמם‪ ,‬ואינם אלא הכשר‬ ‫ג‬ ‫למצוות פו"ר‪ ,‬וע"כ אין מברכין עליהם‪.‬‬ ‫במאמר שלפנינו יבואו דברי מרן שליט"א בגדרה של ברכת‬ ‫האירוסין‪ ,‬אם ברכת המצוות היא או ברכת השבח‪ ,‬ולפי דרכנו‬ ‫הכשר מצוה ‪ -‬היכי תמצי בעלמא או‬ ‫ובאמת‪ ,‬בדברי הרא"ש בכתובות (פ"א סי"ב) מפורש שזהו שורש‬ ‫טעמו‪ ,‬שאין מצוה בעצם הקידושין‪ ,‬ומטעם זה אין מברכים על‬ ‫יתבארו גדריה ועומקה של מצות קידושין עצמה‪ ,‬וכללות ענין הכשר‬ ‫חלק ממהות המצוה‬ ‫האירוסין ברכת המצוות‪ ,‬כי עיקר המצוה אינה אלא הפריה ורביה‪.‬‬ ‫מצוה‪ .‬ובאמת עוד דברים בזה‪ ,‬ואולם לגודל אריכות הדברים יושלמו‬ ‫ומאידך‪ ,‬בשיטת הרמב"ם הרי לכאורה משמע בהדיא שיש‬ ‫הדברים בשבוע הבא בעז"ה‪.‬‬ ‫הכשר שא"א בלא הוא ‪ -‬הוא חלק ממהות המצוה‬ ‫בקידושין מצוה ותכלית בפני עצמן‪ ,‬וע"כ מברכין עליהם ברכת‬ ‫אמנם להבין דברי הר"ן כבר ביארנו במקו"א ע"פ החילוק שמצינו‬ ‫המצוות‪.‬‬ ‫בגמ' (שבת קלא‪ ,.‬מכות ח‪ ):‬בין קצירת העומר שדוחה שבת ושביעית‪,‬‬ ‫לבין חרישה לצורך העומר‪ ,‬וקצירה לצורך שתי הלחם‪ ,‬שאינה דוחה‬ ‫אם מצות הקידושין היא הכשר לנישואין או תכלית‬ ‫א‬ ‫את השבת‪ ,‬ואף ששניהם בגדר 'הכשר' לדבר אחר‪ ,‬מכל מקום‬ ‫קצירת העומר היא 'מצוה שלימה של הכשר'‪ ,‬ומשא"כ חרישה שאינה‬ ‫בפני עצמה‬ ‫ברכת אירוסין ‪ -‬ברכת המצוות או‬ ‫אלא 'הכשר' בלבד‪ .‬ומבואר בגמ' ההבחן בין 'הכשר מצוה' ל'קיום‬ ‫אמנם לכשנעמיק בשיטת הרמב"ם בזה‪ ,‬לכאורה נמצא גדרים‬ ‫חדשים במצוה זו‪ ,‬ואולם אף בהם לא הושוו דבריו בכל‬ ‫ברכת השבח‬ ‫מצות הכשר'‪ ,‬שתלוי הדבר אם 'מצא קצור קוצר'‪ ,‬והיינו שתלוי‬ ‫מקום‪ ,‬כי הנה בהקדמתו להלכות אישות כתב וז"ל‪ ,‬יש‬ ‫דברי הרמב"ם שברכת האירוסין היא ברכת המצוות‬ ‫הדבר אם יש אפשרות לקיים המצוה בלא פעולה זו‪ ,‬ופעולה זו‬ ‫בכללן ארבע מצוות‪ ,‬שתי מצוות עשה‪ ,‬ושתי מצוות לא‬ ‫הנה נחלקו הראשונים במהותה של ברכת אירוסין‪ ,‬אם ברכת‬ ‫אינה נצרכת אלא כהיכי תמצי בעלמא‪ ,‬ובכי האי גוונא נחשבת‬ ‫תעשה‪ .‬וזה הוא פרטן‪( :‬א) לישא אשה בכתובה וקידושין‪( .‬ב)‬ ‫הפעולה רק ל'הכשר מצוה'‪ ,‬ובין אופן שא"א לקיים המצוה בלי‬ ‫המצוות היא‪ ,‬וקיימא על מצוות הקידושין‪ ,‬או שברכת השבח היא‪.‬‬ ‫שלא תבעל אשה בלא כתובה וקידושין‪( .‬ג) שלא ימנע שאר‬ ‫דהנה דברי הרמב"ם (אישות פ"ב הכ"ג‪ ,‬וכן משמע מלשונו שם פ"א ה"ב)‬ ‫פעולת המצוה‪ ,‬שבכה"ג יש כאן קיום מצוה שלם בעצם פעולת‬ ‫כסות ועונה‪( .‬ד) לפרות ולרבות ממנה‪ .‬והנה מדבריו אלו‬ ‫מבוארים בהדיא כי ברכת האירוסין הינה ברכת המצוות‪ ,‬וז"ל‪,‬‬ ‫ההכשר‪ ,‬שכיון שאי אפשר בלא היא‪ ,‬על כרחך היא עצמה חלק ממהות‬ ‫למדנו גדר חדש‪ ,‬שעיקר המצוה היא לישא אשה‪ ,‬והקידושין‬ ‫כל המקדש אשה בין ע"י עצמו בין ע"י שליח צריך לברך קודם‬ ‫קיום תכלית המצוה‪.‬‬ ‫הם הכשר לנישואין‪ ,‬וכל ענינם הוא רק משום שא"א לישא‬ ‫הקידושין או הוא או שלוחו‪ ,‬כדרך שמברכין על כל המצוות‪ ,‬ואח"כ‬ ‫אשה בלא קידושין‪.‬‬ ‫הכשר שהוא חלק ממהות המצוה ‪ -‬לעומת הכשר‬ ‫מקדש‪ ,‬כיצד מברך‪ ,‬בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו והבדילנו‬ ‫שהוא היכי תמצי‬ ‫ואולם מדבריו בהלכות שם‪( ,‬אישות פ"א ה"ב) מבואר שהקידושין‬ ‫מן העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי‬ ‫ובהרחבת הביאור‪ ,‬דב' אופני הכשר מצוה איכא‪ ,‬וחלוקים המה‬ ‫הם תכלית ומצוה לעצמה‪ ,‬וכלשונו‪ ,‬וליקוחין אלו מצות עשה של‬ ‫חופה וקידושין בא"י מקדש ישראל‪ .‬זו היא ברכת אירוסין‪ .‬ונהגו‬ ‫בשורש מהותם‪ ,‬דהכשר מצוה שלעולם 'אי אפשר לקיים המצוה‬ ‫תורה הם‪ ,‬ובאחד משלשה דברים האשה נקנית‪ ,‬בכסף או בשטר‬ ‫העם להסדיר ברכה זו על כוס של יין או של שכר‪ .‬ואם יש שם יין‬ ‫בלא פעולה זו'‪ ,‬הרי על כרחנו הנה נמצא‪ ,‬שכאשר חייבה תורה‬ ‫וכו'‪ ,‬והרי משמע שעצם פעולת הקידושין מצוה היא‪ ,‬ואינה‬ ‫מברך על היין תחלה ואח"כ מברך ברכת אירוסין ואח"כ מקדשה‪,‬‬ ‫לקיים המצוה‪ ,‬ממילא נכלל בזה גם ציווי על ההכשר וההשתדלות‬ ‫בגדר אמצעי לבוא אל התכלית‪ ,‬שהיא מצות נישואין‪ ,‬אלא מצוה‬ ‫עכ"ל‪ .‬וכ"כ בשו"ת הריב"ש (סימן שצח) עפי"ד הרמב"ם‪ ,‬שברכת‬ ‫לקיימה‪ .‬וכך היא מצות קידושין מצד האשה‪ ,‬שמאחר שא"א לקיים‬ ‫ותכלית בפני עצמה היא‪.‬‬ ‫האירוסין ברכת המצוות היא‪.‬‬ ‫מצות פו"ר (או מצות נישואין) מבלי אשה‪ ,‬הנה נמצא‪ ,‬דכשחייבה‬ ‫תורה במצות פו"ר‪ ,‬ממילא נכלל בציווי זה שהאשה תסייע להאיש‪,‬‬ ‫פלוגתת הבבלי והירושלמי בדין ברכת המצוות על‬ ‫דעת רוב הראשונים שהיא ברכת השבח‬ ‫וע"כ הוי חלקה כחלק מגוף המצוה‪ ,‬ולא בגדר 'הכשר מצוה'‪ ,‬ושוב‬ ‫הכשר מצוה‬ ‫אולם דעת רוב הראשונים אינה כן‪ ,‬וסבירא להו שאינה בגדר‬ ‫שייך בה ג"כ 'מצוה בה יותר מבשלוחה'‪.‬‬ ‫והנה להבין עומק הענין יש להקדים מה שכבר הארכנו במקו"א‬ ‫ברכת המצוות‪ ,‬וברכת השבח היא‪ ,‬וכמו שכתבו הריטב"א (כתובות ז‪):‬‬ ‫לבאר מה שנחלקו הבבלי והירושלמי אם מברכים ברכת המצוות על‬ ‫והר"ן (שם ב‪ ).‬וכן מבואר ברא"ש (כתובות פ"א סי"ב)‪ ,‬ובהגהות אשר"י‬ ‫ומשא"כ במצוה שמצד עצמה אפשר לקיימה גם בלא שום השתדלות‪,‬‬ ‫עשיית הסוכה‪ ,‬דבירושלמי (ברכות פ"ט ה"ג‪ ,‬והביאוהו התוספות במנחות‬ ‫(שם)‪ ,‬דכולהו סבירא להו בהדיא שברכה זו ברכת השבח היא ולא‬ ‫ואך רק באופן מסוים צריך השתדלות נוספת לקיימה‪ ,‬הנה ממילא‬ ‫מב‪ :‬ד"ה ואילו) איתא בהדיא שיש לברך ברכת המצוות על עשיית‬ ‫ברכת המצוות‪.‬‬ ‫אין ההשתדלות אלא בגדר 'הכשר מצוה'‪ ,‬ולא קיום מצוה בעצם‪.‬‬ ‫והיינו כעין סברת הגמרא שמצינו לענין מצא קצור קוצר‪ ,‬שנקודת‬ ‫הסוכה‪ ,‬אמנם מאידך בתלמוד בבלי במסכת מנחות (מב‪ ).‬איתא‬ ‫והראשונים הוכיחו כדבריהם‪ ,‬דאם איתא דברכת המצות היא‪ ,‬היה‬ ‫הטעם בזה‪ ,‬דאף שקצירת העומר היא מצוה של הכשר במהותה‪,‬‬ ‫שאין מברכין על עשיית הסוכה‪ ,‬לפי שאינה אלא הכשר מצוה‪.‬‬ ‫צריך לברך במטבע הרגיל בשאר ברכת המצוות‪ ,‬אקב"ו לקדש‬ ‫שאינה ענין ועבודה לעצמה‪ ,‬ואין ענינה רק להביא שעורים לקרבן‬ ‫ובשיטת הירושלמי שמברכין עליה על כרחך מבואר שמברכים‬ ‫את האשה‪ ,‬וממה שנתקן מטבע מחודש לברכה זו מוכרח שברכת‬ ‫העומר‪ ,‬ומ"מ‪ ,‬מאחר שלעולם א"א לקיים המצוה באופן אחר‪ ,‬הנה‬ ‫על הכשר מצוה גם כן‪ ,‬ובאמת בדברי הירושלמי (ירושלמי ברכות‬ ‫השבח היא‪ .‬וכדעה זו משמע נקיטת הפוסקים להלכה‪ ,‬וכמוש"כ‬ ‫שוב אף עצם ההכנה נחשבת כקיום מצוה‪[ .‬ויסוד לכל זה בדברי‬ ‫פט הג) מבואר בהדיא שמברכין ברכת המצוות על הקידושין‪ .‬והנה‬ ‫בבן איש חי (שנה ראשונה פרשת שופטים סעיף ב') שכך משמע מדברי‬ ‫הפסקי תוספות זבחים צז‪ :‬ד"ה ניתי‪ ,‬וכ"כ הטורי אבן חגיגה ב‪,:‬‬ ‫זה א"ש אף לשיטות הראשונים שהיא ברכת השבח‪ ,‬שהרי שיטת‬ ‫הנודע ביהודה (חלק אה"ע מהדו"ב א)‪ ,‬והבית שמואל (אה"ע לד סק"ב)‪.‬‬ ‫ועוד]‪.‬‬ ‫הירושלמי מבוארת בהדיא שמברכין ברכת המצוות אף על הכשר‬ ‫מצוה‪.‬‬ ‫ברכת המצוות היא רק על מעשה שהוא עיקר‬ ‫בניית הסוכה ‪ -‬הכשר מצוה דגברא‪ ,‬או תחילת‬ ‫ותכלית המצוה‬ ‫הקיום‬ ‫מהי מצות האשה בקידושין‬ ‫והנה להבין שורש מחלוקת הראשונים‪ ,‬יש להקדים בזה יסוד‬ ‫ומעתה מקום איתנו לבאר פלוגתת הבבלי והירושלמי בדין ברכת‬ ‫אולם באמת נראה דקידושין שאני‪ ,‬ואף אמנם שיש בהם גדר הכשר‬ ‫מוסד לנו מדברי הרשב"א בתשובותיו (א יח) בדיני ברכת המצוות‪,‬‬ ‫המצוות על עשיית הסוכה באופן חדש‪ ,‬כי מעתה י"ל שבזה נחלקו‬ ‫מצוה‪ ,‬הכשר זה חלוק בגדרו משאר הכשר מצוה‪ ,‬ושפיר תתיישב‬ ‫שאין מברכין ברכת המצוות על פעולה שאינה עיקרה ותכליתה של‬ ‫הבבלי והירושלמי‪ ,‬אם עשיית הסוכה היא כהכשר בעלמא‪ ,‬או‬ ‫דעת הרמב"ם גם כן‪ .‬ובהקדם‪ ,‬כי הנה מבואר במתני' קידושין (מא‪).‬‬ ‫המצוה‪ ,‬והביא דוגמא מיבום וחליצה‪ ,‬שאין עיקרם אלא משום‬ ‫שהיא כהאופן הראשון דהכשר מצוה‪ ,‬שנכלל ההכשר בגוף הציווי‪,‬‬ ‫'האיש מקדש בו ובשלוחו‪ ,‬האשה מתקדשת בה ובשלוחה'‪ ,‬ואמרו‬ ‫פריה ורביה שהיא תכלית המצוה‪ ,‬והם רק מכשירין‪ ,‬ולפיכך אין‬ ‫וכנ"ל‪ .‬שהירושלמי ס"ל‪ ,‬שמאחר שא"א לקיים מצות סוכה בלי בניית‬ ‫ע"ז בגמ' שם‪" ,‬מצוה 'בה' יותר משלוחה"‪ ,‬וכבר נתקשו בזה‪ ,‬מה‬ ‫מברכים עליהם‪.‬‬ ‫סוכה‪ ,‬שוב ע"כ כשחייבה תורה לשבת בסוכה הו"ל כמו שאמרה תורה‬ ‫מצוה שייכא באשה‪ ,‬וידועים דברי הר"ן דאע"ג ד'אין האשה מצווה‬ ‫לך בנה סוכה ושב בה‪ ,‬ושוב הויא לה עצם בניית הסוכה עסק קיום‬ ‫בפריה ורביה'‪ ,‬אעפ"כ ישנה בכלל מצות הבעל‪ ,‬וכדין הכשר‪,‬‬ ‫שורש מחלוקתם ‪ -‬אם יש מקום לברכת המצוות‬ ‫מעשה מצות סוכה ממש‪ ,‬ואף עליה מברך ברכת המצוות‪ .‬ומשא"כ‬ ‫וכלשונו‪" ,‬מכל מקום יש לה מצוה‪ ,‬מפני שהיא מסייעת לבעל לקיים‬ ‫בקידושין‬ ‫שיטת הבבלי היינו‪ ,‬דאף שודאי א"א לקיים מצוות סוכה בלי‬ ‫מצותו"‪.‬‬ ‫ומעתה הנה להבין דעתם של הראשונים שאין שייך ברכת המצוות‬ ‫להשתדל בבנינה מקודם לכן‪ ,‬אכתי אי"ז אלא הכשר מצוה דגברא‪,‬‬ ‫בקידושין‪ ,‬יש לחקור בגדר מצות קידושין‪ ,‬אם היא מצוה מיוחדת‬ ‫ואי"ז עסק במצות התורה‪ ,‬אלא קיום אחריות גברא שלא יהיה פושע‬ ‫קשה‪ ,‬שהרי כל פעולת האשה היא רק 'הכשר'‬ ‫ותכלית בפני עצמה‪ ,‬לקדש אשה‪ ,‬או שכל עיקר המכוון במצוה זו אינו‬ ‫בבוא זמנה‪ ,‬כי הרי אילו תזדמן לו סוכה ממקום אחר אינו מחויב‬ ‫והנה כבר נתקשו האחרונים (המקנה ועוד) בדבריו‪ ,‬שהרי אף‬ ‫אלא פו"ר הנמשכים ממנה‪ ,‬והקידושין אינם אלא בגדר הכשר מצוה‪,‬‬ ‫בטירחה זו דוקא‪.‬‬ ‫שהיא מסייעת לבעלה לקיים מצוותו‪ ,‬אך מאחר שהיא עצמה‬ ‫שהרי א"א לו לאדם להוליד בנים בלא לקדש אשה‪.‬‬ ‫ד‬ ‫מעינות הענינים‬ ‫ביאורים בענינים שונים בהלכה ואגדה ועבודת השי"ת‬ ‫ד‬ ‫לעומתם הרבה פוסקים אחרים כתבו שאין לעשות כן‪,‬‬ ‫שכן גם בלשון לעז יש איסור ברכה לבטלה (מהר"ם‬ ‫הרהור כדיבור ‪ -‬כח המחשבה‬ ‫קידושין ‪ -‬הכשר שיש בו קיום בפני‬ ‫שיק‪ ,‬תרי"ג מצוות‪ ,‬מצווה סט‪ ,‬בשם החתם סופר;‬ ‫שו"ת רעק"א‪ ,‬מהדו"ק סי' כה; סדר ברכות הנהנין‪,‬‬ ‫הוא בחינת ביטול‬ ‫עצמו‬ ‫פי"ג‪ ,‬ס"ד)‪.‬‬ ‫מחלוקת הפוסקים בענין הרהור הברכה‬ ‫ההכשר שבקידושין ‪ -‬קיום בפני עצמו‬ ‫ב' כוונות שונות באמירת 'גא"ט'‬ ‫מצינו בדברי הפוסקים עצה למי שיש לו ספק ברכה ואינו‬ ‫אמנם עדיין שומא עלינו להבין ביתר דקות ענינו של הכשר‬ ‫הרה"ק הריי"ץ מליובאוויטש זי"ע מביא בשם אביו‪ ,‬הרה"ק‬ ‫יכול לברך מספק‪ ,‬להרהר את הברכה בלבו‪ .‬וזאת על פי‬ ‫המצוה שבקידושין‪ ,‬דהנה לענין קידושין פסק הרמב"ם שהם‬ ‫הרש"ב זי"ע (ליקוטי דיבורים ג‪ ,‬כג‪ ,‬אות כ)‪ ,‬שאיש פשוט‬ ‫דעת הרמב"ם‪ ,‬דס"ל שכל הברכות אם בירך בלבו יצא‬ ‫בגדר מצוה ומברכים עליהם ברכת המצוות‪ ,‬ומאידך לענין סוכה‬ ‫האומר ״גא"ט״ מכוון לעצמותו יתברך‪ ,‬ואילו בן תורה‬ ‫(הלכות ברכות א‪ ,‬ז‪ ,‬וראה הגהות רעק"א‪ ,‬או"ח קפד‪ ,‬ד;‬ ‫פסק שאין מברכין עליה‪ .‬והרי ששיטתו היא כשיטת הבבלי‪ ,‬שאף‬ ‫האומר כן מכוון לשם משמות הקודש‪ ,‬ועליו להיזהר בכך‪.‬‬ ‫כף החיים‪ ,‬קנז‪ ,‬ס"ק י)‪.‬‬ ‫הכשר מצוה מוכרח אין מברכים עליו ברכת המצוות‪.‬‬ ‫וזה לשונו‪:‬‬ ‫וצריך ביאור‪ ,‬הרי אם יוצא ידי חובת הברכה משום‬ ‫ואולם קידושין שאני טובא‪ ,‬וכאשר נתבאר לעיל‪ ,‬כי לענין‬ ‫דער טאטע האט געזאגט‪ ,‬אז א איש פשוט זאגט דעם ווארט‬ ‫שהרהור כדיבור ‪ -‬מדוע לגבי איסור ברכה לבטלה‪,‬‬ ‫מצות סוכה‪ ,‬הרי אף שבאופן שאין לו סוכה‪ ,‬ודאי חייב לבנות‬ ‫"גימל‪-‬אלף‪-‬טית" רעדט דאס עצמות‪ ,‬אבער א בן תורה אז‬ ‫הנלמד מ'לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא' (שמות כ‪,‬‬ ‫סוכה‪ ,‬אך עדיין יש אפשרות לישב בסוכתו של חבירו‪ ,‬או‬ ‫ער זאגט דעם ווארט "גימל‪-‬אלף‪-‬טית" איז דאס "שמות"‪,‬‬ ‫ז)‪ ,‬אין ההרהור נחשב כדיבור‪ ,‬כיצד ייתכן להקל בשני‬ ‫בסוכה שנבנתה לשם צל וכשירה למצוה וכו'‪ .‬ומשא"כ לענין‬ ‫און זאגען א שם מוז מען נזהר זיין במאד‪.‬‬ ‫הצדדים באותו ענין עצמו‪.‬‬ ‫מצות קידושין‪ ,‬שלעולם אין שייך לקיים מצות פו"ר בלא‬ ‫ונראה לבאר את הדברים על פי המבואר בספרים‬ ‫וכעין זה מצינו גם במי ששומע קדיש או קדושה באמצע‬ ‫מצות קידושין‪ ,‬וע"כ שיש בה גדר מצוה גמורה בעצמותה‪ ,‬כי‬ ‫הק' בענין התפילה בכוונות השמות והספירות‪ .‬דעל‬ ‫שמונה עשרה‪ ,‬שההלכה היא שיעמוד‪ ,‬וישמע‪ ,‬ויכוון‬ ‫היא עצמה חלק ממהות המצוה‪ .‬ואף שאין ענינה אלא הכשר‪,‬‬ ‫הפסוק (דברים ד‪ ,‬ז) 'כה' אלקינו בכל קראנו אליו'‪,‬‬ ‫לדברי השליח ציבור‪ ,‬ויוצא מדין שומע כעונה‪ ,‬ואף על‬ ‫מאחר שהיא הכשר הנכלל במהות המצוה‪ ,‬ברכת המצוות גם כן‬ ‫דרשו (עיין פרדס רימונים‪ ,‬שער ל״ב‪ ,‬פרק ב)‬ ‫פי כן אין הדבר נחשב להפסק (שו"ע או"ח קד‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫שייכא בזה‪.‬‬ ‫״אליו ולא למדותיו״; התפילה היא להקב"ה בעצמו‪,‬‬ ‫והנה הפוסקים דנו בביאור הדבר על פי הפשט‪ ,‬וכאן‬ ‫אלא שהוא מתאחד בגילוייו שבשמותיו ובמידותיו‪,‬‬ ‫נבאר את פנימיותו‪.‬‬ ‫מצות הבעל בקידושין עצמה אף היא הכשר בעלמא‬ ‫בבחינת ״הוא ושמו אחד״‪ .‬הצדיקים יודעים לכוון‬ ‫והנה‪ ,‬עד כאן לא עמדו האחרונים בדברי הר"ן‪ ,‬אלא במה‬ ‫להתגלות זו‪ ,‬כפי שהיא מתאחדת בשמות ובספירות‬ ‫מחשבה טובה מצטרפת רק למעשה‬ ‫שהעמיד גדר מצוה בו יותר מבשלוחו אף לענין האשה מכח‬ ‫שבעולם האצילות‪.‬‬ ‫ביאור אחד מובא בשם הגרעק"א (לקוטי בית יצחק‬ ‫הכשר‪ ,‬אמנם לדברינו הרי יש לדון בזה אף לענין האיש‪ ,‬דהרי‬ ‫אך יש דרגה גבוהה מזו‪ ,‬והיא תפילה כ״תינוק בן יומו״‪,‬‬ ‫פרשת תרומה‪ ,‬וראה גם בשיעורי חורש"י להרה"ק‬ ‫אף לענין האיש מפורש בגמ' דשייך בו גדר מצוה בו יותר‬ ‫כמאמר הר"ש מקינון‪ ,‬שאחר שלמד את הקבלה כולה‬ ‫מקלויזענבורג תשל"ח)‪:‬‬ ‫מבשלוחו‪ ,‬ועם כ"ז הרי מצינו בדברי הראשונים דכל עיקרה‬ ‫היה מתפלל כתינוק בן יומו (שו"ת מהרש"ל‪ ,‬סי' צח)‪.‬‬ ‫הן אמרו חז"ל (קידושין מ ע"א) מחשבה טובה הקב"ה‬ ‫של מצות הקידושין אינה אלא בגדר הכשר מצוה‪ ,‬וכנ"ל‪ ,‬ובשלמא‬ ‫וזוהי בחינת היהודי הפשוט‪ ,‬המכוון לאור אין סוף‪ ,‬גילוי‬ ‫מצרפה למעשה‪ ,‬ומחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה‬ ‫לשיטת הני פוסקים דשייך גדר מצוה בו יותר מבשלוחו‬ ‫נעלה המאוחד עם השי"ת‪ .‬בבחינה זו אין ענין לקדושת‬ ‫למעשה‪ .‬לכן 'מחשבה' נחשבת כדיבור לענין קיום‬ ‫אף לענין הכשר מצוה‪ ,‬יתיישב מה שאמרו בו מצוה בו יותר‬ ‫השמות‪ ,‬אלא לאמונה פשוטה במציאות השי"ת‬ ‫מצווה‪ ,‬כגון לצאת ידי חובת ברכה או קדושה‪ ,‬אך לא‬ ‫מבשלוחו‪ ,‬אמנם לשיטת רוב הפוסקים שאין שייך מצוה בו יותר‬ ‫ובעצמותו‪ .‬ועל בחינה זו כתב החכמת שלמה שאפשר‬ ‫לענין איסור‪ ,‬כגון ברכה לבטלה או הפסק בתפילה‪,‬‬ ‫מבשלוחו אלא בגוף המצוה לא יתיישב‪ ,‬וע"כ כנ"ל‪ ,‬דאחר שא"א‬ ‫להרהר אף בבית הכיסא (הגהות לשו"ע‪ ,‬או"ח פה)‪ ,‬שכן‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫לקיים מצות פו"ר בלי הקדמת הקידושין‪ ,‬שוב הוו הקידושין כחלק‬ ‫גילוי אור אין סוף נעלה כל כך‪ ,‬שכל המציאות התחתונה‬ ‫ועדיין צריך ביאור‪ ,‬שהרי המאמר חז"ל הנ"ל עוסק בשני‬ ‫ממעשה המצוה ממש‪.‬‬ ‫בטלה לעומתו‪ .‬וענין עמוק הוא‪ ,‬ואין כאן אלא קוצר‬ ‫מקרים נפרדים‪ ,‬מי שחשב לעשות מצווה ונאנס ולא‬ ‫הדברים‪.‬‬ ‫עשאה‪ ,‬ומי שחשב לעשות עבירה ונאנס ולא עשאה‪.‬‬ ‫כיון שיש גדר קיום בעצמות הקידושין שייך בהם אף‬ ‫ובדרך כלל‪ ,‬כשמזכירים את השם בברכות ובתפילות‬ ‫אבל אין בכך הסבר כיצד אותה מחשבה עצמה נחשבת‬ ‫הידור בו יותר מבשלוחו‬ ‫שתיקנו חז"ל‪ ,‬אף יהודי פשוט שאינו יודע ענייני השמות‬ ‫כדיבור כדי לצאת ידי חובה‪ ,‬ואינה נחשבת כדיבור לענין‬ ‫וביותר מבואר‪ ,‬דאף שמהות ענין הקידושין הוא הכשר‪ ,‬שייך‬ ‫מכוון בסתמא על דעת חז"ל והצדיקים המשיגים את‬ ‫האיסור‪.‬‬ ‫בהם הידור מצוה‪ ,‬שהרי עיקר ענין מצוה בו יותר מבשלוחו אינו‬ ‫קדושת השמות‪ .‬אבל המזכיר את השם בלשון לע"ז מחוץ‬ ‫מעכב חלות המצוה‪ ,‬ואין זה אלא הידור‪ ,‬ובפשוטו היינו סבורים‬ ‫פעולת המחשבה תלויה ברצונו‬ ‫כי אין שייך הידור אלא בגופה של מצוה‪ .‬אבל המבואר‪ ,‬כי מאחר‬ ‫לברכות ולתפילות‪ ,‬אין הכרח לומר שכוונתו לקדושת‬ ‫השמות; ייתכן שכוונתו לעצמות אור אין סוף‪ ,‬כלומר‬ ‫ויש לבאר את פנימיות הענין‪ ,‬דשורש המחשבה היא‬ ‫והקידושין הרי הם חלק ממעשה המצוה עצמו‪ ,‬שהרי אי אפשר בלא‬ ‫לאמונת מציאות ה' בלבד‪.‬‬ ‫בספירת החכמה‪ ,‬בחינת ביטול‪ ,‬חכמה – כח מה‪ ,‬ולכן‬ ‫הם‪ ,‬הרי העסק בהם הוא עסק בגוף המצוה‪ ,‬ולפיכך אף ההידור בהם‬ ‫היא יכולה לסבול ולאחד הפכים‪ ,‬ואף שיהיו שני צדדים‬ ‫הרי הוא כהידור בגוף המצוה‪ .‬כי הקידושין בעצמותם הרי הם בגדר‬ ‫שורש המחלוקת בהזכרת שמות בלע"ז‬ ‫סותרים באותו ענין‪.‬‬ ‫מעשה מצוה שלם‪ ,‬שהרי רק בהם ועל ידם תוכל להתקיים תכלית‬ ‫בברכה‬ ‫ובעומק הענין הוא‪ ,‬דהמחשבה נמשכת מחכמה‪ ,‬ושורש‬ ‫המצוה‪.‬‬ ‫לפי זה יש לבאר את מחלוקת הפוסקים הנ"ל‪ .‬דהנה‬ ‫החכמה בעתיק‪ .‬והנה אור העתיק נעלה ונשגב מהשגה‪,‬‬ ‫הנשבע או הנודר בכינוי לעז של השם‪ ,‬שמתכוון‬ ‫ואין בו אחיזה אלא על ידי לבושי אריך המלבישים‬ ‫נוסח ומטבע הברכה הוא ביחס לתכלית הפו"ר‬ ‫לקדושת השם כדי לתת תוקף לשבועתו‪ ,‬לכן השבועה‬ ‫אותו‪ .‬ואריך הוא בחינת ה"רצון"‪ ,‬ולפיכך תלויה ירידת‬ ‫ובזה מקום איתנו ליישב גם קושיית הראשונים שהזכרנו‬ ‫חלה‪ ,‬והנשבע לשקר עובר על (ויקרא יט‪ ,‬יב) 'ולא‬ ‫המחשבה למטה ברצון האדם‪ .‬במה שירצה ‪ -‬תעלה‬ ‫בתחילת דברינו‪ ,‬דאת"ל דברכת האירוסין היא ברכת המצוות‪,‬‬ ‫תשבעו בשמי לשקר'‪ ,‬כדברי הר"ן בריש נדרים‪.‬‬ ‫מחשבתו יכולה ותהא נחשבת כדיבור‪ .‬ובמה שאין רצונו‬ ‫מפני מה אין מברכין על מצות קידושין‪ ,‬ולמה נשתנה מטבע‬ ‫והנה המהר"ם שי"ק (תרי"ג מצות‪ ,‬מצוה ס"ט) מביא‬ ‫בו ‪ -‬אינה נמשכת להיחשב כדיבור‪.‬‬ ‫ברכה זו משאר ברכות המצוות‪ .‬אך לדרכנו יתישבו הדברים‬ ‫בשם החתם סופר ראיה מזה‪ ,‬שגם עובר בכינוי בלע"ז על‬ ‫ולכן לענין רצונו לצאת ידי חובת הברכה‪ ,‬נחשבת‬ ‫כמין חומר‪ ,‬ובהקדם מה שכתב החת"ס שלשון 'וציוונו על‬ ‫לאו ד"לא תשא"‪ ,‬ומשום ברכה לבטלה כשאומר "בריך‬ ‫המחשבה כדיבור‪ .‬אך לענין האיסור‪ ,‬שאין רצונו‬ ‫העריות' ענינו הוא שציוונו לפרות ולרבות בקדושה‪ ,‬שמאחר‬ ‫רחמנא"‪.‬‬ ‫שתיחשב מחשבתו כדיבור‪ ,‬אינה נחשבת כן‪.‬‬ ‫שאסר לנו את העריות‪ ,‬על כרחנו אין הפו"ר מותר לנו אלא על‬ ‫אמנם זוהי סברת הפוסקים האוסרים כשיש ספק ברכה‬ ‫ידי הקידושין‪ .‬ומעתה מיושב היטב‪ ,‬דאף שנתבאר דקידושין יש‬ ‫לומר את הברכה בהזכרת שם ה' בלשון לע"ז‪ ,‬שסוברים‬ ‫בה גדר מצוה ממש‪ ,‬אך מהיות שכל עיקר ומהות המצוה אינה‬ ‫שכוונת האומר את הברכה הינה גם כן לקדושת שם‬ ‫ה'‪ ,‬ולהוריד קדושת השמות הקדושים לתוך לשונות‬ ‫הזכרת השם הק' בלע"ז ‪ -‬מכוון‬ ‫אלא כחלק מקיום מצות פו"ר‪ ,‬שוב מובן דעיקר מטבע הברכה‬ ‫עוסק בקיום מצות פו"ר‪ ,‬שהיא המצוה המתקיימת על ידי הקידושין‪,‬‬ ‫העמים‪.‬‬ ‫לעצמותו יתברך או לגילויו‬ ‫ואדרבה‪ ,‬זהו כל ענין הברכה‪ ,‬שתכלית הפו"ר מתקיימת רק על ידי‬ ‫הקידושין‪.‬‬ ‫אך המתירים לעשות זאת בספק ברכה‪ ,‬יש לומר‬ ‫דסבירא להו שאדם המזכיר שם ה' בברכה בלשון לעז‬ ‫מחלוקת הפוסקים בביטוי השם בלע"ז‬ ‫והנה הראשונים הרא"ש בכתובות (פ"א סי"ב) הוכיח דאין מצוה‬ ‫‪ -‬אין כוונתו בדווקא לגילוי קדושת שמו יתברך‪ ,‬שגילוי‬ ‫רבים מן הפוסקים כתבו‪ ,‬לומר במקום ספק ברכה את‬ ‫בקידושין‪ ,‬שהרי יכולים להוליד גם ע"י פילגש‪[ ,‬והיינו דהוי כעין‬ ‫זה שייך בעיקר בלשון הקודש‪ ,‬אך בסתם הזכרת ה'‬ ‫השם בלשון לעז‪ ,‬כגון ״בריך רחמנא״ בארמית או ״גא"ט״‬ ‫מצות סוכה‪ ,‬שבפועל שייך לקיימה בלא פעולת ההכשר]‪ .‬אמנם‬ ‫בלשונות העמים‪ ,‬אין הכוונה בתור קדושת השמות‪ ,‬אלא‬ ‫באידיש (בן איש חי‪ ,‬רב פעלים ג‪ ,‬או"ח ז; אשל אברהם‬ ‫לשיטת הרמב"ם עצמו מיושב שפיר‪ ,‬דהרמב"ם עצמו ס"ל (בפ"ד‬ ‫בתור הזכרת עצמות האמונה במציאות השי"ת שלמעלה‬ ‫מבוטשאטש‪ ,‬או"ח ריט‪ ,‬ד‪ ,‬בשם הרה"ק ר' משה לייב‬ ‫מהלכות אישית ה"ד) דלא הותרה פילגש אלא למלך‪ ,‬אבל להדיוט לא‬ ‫מקדושת שמותיו יתברך‪ ,‬ואין בזה איסור הזכרת השם‬ ‫מסאסוב זי"ע; דרך פקודיך‪ ,‬סוף מ"ע ד‪ ,‬הגהה ה‪ ,‬ושם‬ ‫הותרה כלל‪ ,‬ושוב מובן דעיקרה של מצות פו"ר אין שייך לקיים‬ ‫לבטלה וכנ"ל‪.‬‬ ‫כתב שכן נוהג בעצמו)‪.‬‬ ‫בלא הקדמת קיום מצות קידושין‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ענינים בדרכי החסידות‬ ‫והעבודה שנאמרו לאחרונה‬ ‫מעינות האורה‬ ‫פניני אורה‬ ‫הנקודה ממנה אי אפשר ליפול‬ ‫לכל סוד זמן מסוים להתגלות – לכן נוהגים‬ ‫כי הצדיקים‪ ,‬אף שעוסקים בכל מיני ענינים‪ ,‬ויש צדיקים‬ ‫כהרש"ש‬ ‫הנקודה והתכלית היא אמונה‬ ‫שכיסו עצמם ואת מדרגתם האמיתית בגילוי הראוי‬ ‫הנה ידוע‪ ,‬דאף שאנו נוהגים בכמה ענינים ובנוסחאות התפילה כמנהג‬ ‫ידוע שבעבודת ה' ישנם הרבה פרטים ודרכים‪ ,‬ובוודאי‬ ‫אצלם‪ ,‬בנגלות או בנסתרות התורה"ק‪ ,‬ויש שכיסו עצמם‬ ‫האר"י הק' זי"ע‪ ,‬אך כל זה אינו אלא בענינים שנהג כן רבינו הבעש"ט הק'‬ ‫צריכים לעסוק בכולם‪ ,‬הן בעמילות ויגיעות התורה‪ ,‬והן‬ ‫במופתים שעשו‪ ,‬אך העיקר אצלם הוא האמונה‪ ,‬ועיקר‬ ‫זי"ע כמנהג האר"י; אך בדברים שלא נהג הבעש"ט כמנהג האר"י אין אנו‬ ‫בדרך של יגיעות וסיגופים‪ ,‬ויש עוד הרבה דרכים והרבה‬ ‫ענינם הוא באמונה‪ ,‬שעל ידה זוכים לכל המדרגות‪.‬‬ ‫נוהגים אחריו‪ ,‬כמו שהאריך בזה הרה"ק מקאמארנא זי"ע (שלחן הטהור‪ ,‬סי'‬ ‫עבודות שצריכים לעשות‪.‬‬ ‫וע"כ‪ ,‬מאחר שהצדיקים כבר יודעים וכבר ניסו את‬ ‫ס"ו ס"ו; זר זהב שם‪ ,‬סק"ב)‪.‬‬ ‫אבל יש לדעת‪ ,‬שמיסודי דרך הבעש"ט היא שכל התיקון‬ ‫אמנם יש לדעת‪ ,‬דכל זה אינו אלא בענינים שנהג בהם רבינו האר"י ולא‬ ‫הדרכים‪ ,‬והם אומרים לנו שזו הדרך שאכן מגיעים על‬ ‫ידה‪ ,‬יש לנו לילך בדרכים אלו‪.‬‬ ‫של כל הפרטים הוא באמונה‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל‪ :‬״בא‬ ‫נהג אחריו רבינו הבעש"ט‪ ,‬שבזה אין נוהגין כן; אבל בדברים שגילה לנו‬ ‫חבקוק והעמידן על אחת‪ :‬צדיק באמונתו יחיה״ (מכות כד‬ ‫רבינו הרש"ש שהיה אחר הבעש"ט‪ ,‬בהם אנו ההולכים לאורו של רבינו‬ ‫כל ירידה הופכת לעלייה‬ ‫ע"א; חבקוק ב ד)‪ .‬כי האמונה היא עיקר כל התורה כולה‪,‬‬ ‫הרש"ש נוהגין כדבריו‪.‬‬ ‫וכל היגיעות בעבודת ה' וכו' חשובות וצריכות מאוד‪,‬‬ ‫ויש המחשיבים לילך בדרך של סיגופים ותעניות‪ ,‬אך יש‬ ‫והטעם בזה‪ ,‬כי לכל סוד יש זמן שלו להתגלות בעולם‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫לדעת שאף שיש דרך כזו‪ ,‬זוהי דרך קשה וארוכה‪ ,‬ואין מי‬ ‫אבל הנקודה והתכלית היא אמונה‪.‬‬ ‫בספה"ק תורת חכם (דף נ"ד)‪ ,‬וכשמתגלה הסוד משתנית ההנהגה על פי‬ ‫שאומר לך שאכן תצליח ותגיע לתכלית‪ .‬אבל בדרך של‬ ‫הסוד החדש שנתגלה‪ .‬על כן‪ ,‬אף שבענינים שבהם נראה שנחלקו האריז"ל‬ ‫שמחה באמונה‪ ,‬זוהי הדרך הקצרה והקלה‪ ,‬ועל ידה בוודאי‬ ‫דרך האמונה שהצדיקים מגלים לנו‬ ‫והבעש"ט ‪ -‬נוהגין אנו כהבעש"ט‪ ,‬שהיה אחר האריז"ל וראה את דבריו;‬ ‫מגיעים‪ ,‬ועל ידה מגיעים במהירות לכל המדרגות‪.‬‬ ‫ודרך האמונה‪ ,‬זוהי הדרך שהצדיקים מגלים לנו‪,‬‬ ‫ומה שלא קיבל הבעש"ט מדברי האריז"ל‪ ,‬אין נוהגין בו‪ .‬אבל בסוד‬ ‫ומעל הכל צריך לדעת‪ :‬שבכל הדרכים שהאדם הולך‬ ‫שכך מגיעים לכל המדרגות‪ .‬ורואים שאנשים‬ ‫שנתגלה לאחר מכן על ידי הרש"ש‪ ,‬יש לומר שכיון שהגיעה שעת גילויו‪,‬‬ ‫בהם‪ ,‬יכול ליפול משם‪ ,‬אך באמונה אין יכולים ליפול‪,‬‬ ‫מתייגעים שנים על גבי שנים‪ ,‬ובסוף לא מגיעים‪,‬‬ ‫אף הבעש"ט היה מקבלו‪.‬‬ ‫כי על ידי אמונה עולים למעלה מן הזמן‪ .‬כי כשהולכים‬ ‫ונשבר לבם בקרבם‪ ,‬ואינם מבינים מה עשו שלא‬ ‫ורואין כן להדיא מענין זמן ספירת העומר בליל יום טוב שני דפסח‪,‬‬ ‫עם אמונה‪ ,‬מיד כל ירידה הופכת לעלייה‪ ,‬ולא שייך שם‬ ‫כהוגן‪ ,‬ומנסים עוד הפעם ומנסים עוד איזו דרך‪,‬‬ ‫שידוע שמנהג המקובלים עד למרן הרש"ש היה לברך ספירת העומר‬ ‫נפילה כלל‪ ,‬ולא שייך לומר שנשבר ולא הצליח‪ ,‬כי‬ ‫ובכל פעם שבורים מזה‪ :‬מדוע הם לא הצליחו להגיע‪,‬‬ ‫אחרי עריכת הסדר‪ ,‬וכמו שכתוב להדיא בפרי עץ חיים וברמ"ע מפאנו‪,‬‬ ‫מיד כשמדבק עצמו באמונה הוא למעלה מן הזמן‪ ,‬וכל‬ ‫והצדיקים כן הגיעו‪.‬‬ ‫וכן כתב החיד"א‪ .‬וכן איתא בבעש"ט על התורה (סוכות אות כ)‪ ,‬שכן נהג‬ ‫הירידות מתהפכות לעליות‪.‬‬ ‫אלא שהצדיקים הם אלה שידעו על מה צריכים לעבוד‪,‬‬ ‫הבעש"ט הק'‪ ,‬וכן נהגו עוד מתלמידי הבעש"ט‪ ,‬כהרה"ק מראפשיץ (כמובא‬ ‫(שב"ק פרשת לך לך תשפ"ז)‬ ‫כי יודעים שנקודת האמונה היא עיקר העבודה‪.‬‬ ‫בסוף ספר אמרי נועם לנכדו הרה"ק מדזיקוב)‪ ,‬והרה"ק הדברי חיים מצאנז‬ ‫והחקל יצחק מספינקא‪ ,‬זי"ע‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫אמנם ידוע שהרש"ש בנהר שלום הכריע לספור ספירת העומר מיד‬ ‫'כל פעל ה' למענהו' – א"א לומר על הכלים טמאים‬ ‫אחרי תפילת ערבית‪ ,‬וכמו שכתב בכף החיים בשמו (סי' תפ"ט‪ ,‬סק"ו)‪.‬‬ ‫ואחר שגילה כן מרן הרש"ש‪ ,‬מצינו בספר ויגד משה (סי' לד) שהרה"ק‬ ‫מקאמארנא זי"ע ‪ -‬שכפי האמור לעיל‪ ,‬הזהיר לנהוג רק כהבעש"ט ולא‬ ‫איסורים על כלל ישראל‪ ,‬למיגדר מילתא ולהרחיק את‬ ‫נצוצות שאי אפשר להעלות‬ ‫כהאר"י ‪ -‬התחיל בסוף ימיו לספור ספירת העומר לפני עריכת הסדר‬ ‫בני ישראל מאיסורי תורה‪,‬‬ ‫הנה גודל איסור השתמשות בכלים הטמאים נודע לכל‪,‬‬ ‫כדעת הרש"ש‪ .‬וכן ידוע על הדברי חיים מצאנז זי"ע‪ ,‬כמבואר בספר שער‬ ‫וכמו שהארכנו ללקט בזה במקום אחר‪ ,‬שכן הוא לכולי‬ ‫וכבר פסקו כל גדולי ישראל באיסור חמור להשתמש‬ ‫יששכר (מאמר זמן חירותינו ליום ב ב)‪ ,‬שכאשר יצא ספר נהר שלום‬ ‫עלמא‪ :‬יש כח ביד בית דין וכח ביד גדולי הדור שבכל דור‬ ‫בהם‪[ ,‬חוץ משלשה תנאים שהתירו בזה לצורך פרנסה‪:‬‬ ‫להרש"ש‪ ,‬אמר דאם לא שקשה לו לשנות מנהגו בימי זקנותו‪ ,‬היה משנה‬ ‫לתקן תקנות ולאסור איסורים למיגדר מילתא‪ .‬ויש הרבה‬ ‫במקום מיועד לפרנסה‪ ,‬בכלים גדולים שאינם נכנסים‬ ‫מנהגו לנהוג כהרש"ש‪.‬‬ ‫מהראשונים והאחרונים שסוברים שהוא בלאו ד'לא‬ ‫לכיס‪ ,‬ובשמירה הכי מועילה שיש]‪.‬‬ ‫והביאור כנ"ל‪ ,‬דאף שכלפי דברי האר"י נוהגין אנו רק בדברים שנהג‬ ‫תסור' וגו' ו'ועשית ככל אשר יורוך' מדאורייתא (דברים‬ ‫והנה ידוע מה שכתב בספר התניא (ליקוטי אמרים‪ ,‬פרק ז')‪,‬‬ ‫כן הבעש"ט אחריו‪ ,‬אך בדברי הרש"ש שגילה אחר כך עוד ענינים‪ ,‬אכן‬ ‫י"ז‪ ,‬י'–י"א; ולא נאמר הלאו רק על חכמי הסנהדרין‪ ,‬אלא על כל בית‬ ‫שכל עניני הרשות השייכים לקליפת נוגה‪ ,‬כשמשתמש‬ ‫מצינו שקיבלו דבריו‪ .‬אך בדברים שלא גילה הבעש"ט‪ ,‬יתכן לתלות שגם‬ ‫דין גדול שבאותו דור‪( ,‬וכמו שהארנו בארוכה בזה בגליונינו פרשת‬ ‫בהם האדם לצרכים טובים לעבודת השי"ת‪ ,‬מעלה אותם‬ ‫הבעש"ט היה מקבל סוד זה‪ ,‬אם היה מגיע אז זמנו להתגלות‪.‬‬ ‫שופטים תשפ"ה)‪ ,‬ולכולי עלמא יש בזה איסור גמור מעיקר‬ ‫לקדושה‪ ,‬בבחינת 'כל פעל הוי"ה למענהו' (משלי טז ד)‪,‬‬ ‫הדין לעבור על דברי ותקנות חכמי הדור שבכל דור‪,‬‬ ‫(יום ג' פרשת לך לך תשפ"ז)‬ ‫ואדרבא‪ ,‬הוא מעלה בזה ניצוצין קדושים שנפלו‪.‬‬ ‫וכמו שכתבו בזה הרבה מהפוסקים‪ .‬עיין בזה בארוכה‬ ‫באוצר הפוסקים (חו"מ סי' ב')‪ ,‬וכמו שכתב הב"ח (שם)‪ ,‬וכן‬ ‫אמנם יש להיזהר מאוד במה שיש טועים טעות חמורה‪,‬‬ ‫מובא בתשובת הרמ"א (סי' נ"ג) בשם שו"ת הרשב"א (סי'‬ ‫תרט)‪ ,‬וכן בשו"ת מהר"ם רוטנבורג (סי' תתקמ)‪ ,‬ובתשובת‬ ‫ואומרים שגם בכלים הטמאים שייך הענין של ״כל פעל‬ ‫ה' למענהו״‪ ,‬ואומרים שכפי שיש יכולת להעלות את כל‬ ‫צער הצדיקים על אי שמירת הזמן‬ ‫הריב"ש (סי' רע"א)‪ ,‬ובשו"ת הרד"ך (סי' כ"ד)‪ .‬וכן מוסכם‬ ‫עניני הרשות של קליפת נוגה על ידי השתמשות בהם‬ ‫הנה ידוע שאצל הרבה צדיקים מצינו שלא הצליחו להתפלל כל התפילות‬ ‫לדינא אצל גדולי הפוסקים‪ ,‬כמו שכתב החת"ס (שו"ת‬ ‫בקדושה‪ ,‬הכי נמי ישנה אפשרות להשתמש בכלים‬ ‫בזמנן‪ .‬ואף שכבר הארכנו בכמה מקומות לבאר שכל מה שעשו היו בהם‬ ‫חו"מ סי' ע"ט)‪ ,‬ובשו"ת חידושי הרי"ם (סי' ג'‪ ,‬אות ג')‪ ,‬ובעמק‬ ‫הטמאים‪ ,‬שנאסרו על ידי גדולי ישראל‪ ,‬ולהעלות מהם‬ ‫מהלכים על פי הלכה השייכת רק לצדיקים‪ ,‬ואכ"מ‪ ,‬כבר מצינו בשער‬ ‫המשפט ובשער המשפט ובפני יצחק (ח"ה)‪ ,‬ועוד הרבה‪,‬‬ ‫ניצו"ק על ידי השתמשות בהם לצרכי מצוה וכדומה‪.‬‬ ‫הכוונות (דרושי כוונות קריאת שמע‪ ,‬דרוש ו') שרשב"י וחבריו לא היו‬ ‫עיי"ש‪ .‬שכולם סוברים שיש כח ביד גדולי ישראל‬ ‫אך יש לדעת שמצוה גדולה לצעוק ולפרסם בזה בכל‬ ‫מתפללים בזמנה‪ .‬וכן מצינו אצל עוד צדיקים בהמשך הדורות‪ .‬ויש לבאר‬ ‫שבכל דור לגזור גזירות ולאסור איסורים למיגדר‬ ‫מקום בריש גלי את דעת תורתנו הקדושה‪ ,‬שכל הכלים‬ ‫סיבת הדבר‪ ,‬שצדיקים גדולים לא הצליחו להתפלל בזמנה ממש‪.‬‬ ‫מילתא‪ ,‬ותקנותיהם ואיסוריהם חלים אף על מי שאינו‬ ‫שנאסרו על ידי גדולי ישראל אינם בגדר קליפת נוגה‬ ‫וביאור הענין (ויסוד הביאור מבואר במאמר הנדפס בספר מגדל עז‬ ‫מתלמידיהם‪.‬‬ ‫שאפשר להעלותה אל הקדושה‪ ,‬אלא דינם כג' קליפות‬ ‫(מונדשיין‪ ,‬עמ' שע"ח–שע"ט) בשם רבינו בעל התניא זי"ע) שמהיות‬ ‫הטמאות לגמרי‪ ,‬שאי אפשר להעלותם כלל‪ .‬וכמו‬ ‫שמעלת הצדיקים היא שעלו לדרגת הדבקות שלמעלה מכל הצמצומים‪,‬‬ ‫קליפה גדולה וסכנה נוראה‬ ‫שאסור לאכול דבר אחר ושאר נבילות וטריפות ולכוין‬ ‫ובעבודתם שברו את צמצומי העולם‪ .‬משום כך‪ ,‬אף שהם רוצים מאוד‬ ‫ויש לדעת שכל ההצלה וההדרכה וההנהגה של כלל ישראל‬ ‫להעלות מהם ניצו"ק ר"ל‪ ,‬כן אסור להשתמש בכלים‬ ‫לשמור את הזמנים‪ ,‬פעמים רבות אין עולה בידם להקפיד בכל הענינים‬ ‫במשך כל הדורות היתה על פי פוסקים אלו‪ ,‬וכן על סמך‬ ‫הטמאים בתירוצים משובשים כאלה‪ ,‬ואי אפשר בשום‬ ‫השייכים לשמירת הזמן‪ ,‬שהיא בתוך גבולי הזמן‪.‬‬ ‫זה היו יכולים באונגאר"ן להתרחק ולהתבדל מכל אנשי‬ ‫אופן להעלות ניצו"ק מהכלים הטמאים כלל‪ ,‬כי הם בגדר ג'‬ ‫הרשע‪ ,‬המשכילים והרעפארמים [הנקרא טיילונ"ג‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬אנשים פשוטים שחיים בתוך הגבולים‪ ,‬אינם יודעים ואינם‬ ‫קליפות הטמאות‪.‬‬ ‫מבינים כלל למה אין הצדיקים ועובדי ה' יכולים להיות 'מסודרים' בזמן‪,‬‬ ‫כנודע]‪ ,‬שזו היתה הצלת היראים והשלמים‪.‬‬ ‫ולילך לישון מוקדם ולהשכים בבוקר מוקדם באשמורת הבוקר וכדומה‪,‬‬ ‫וא"כ הוי דבר ברור‪ ,‬המוסכם ומונהג למעשה בכל‬ ‫כח בית דין וגדולי הדור‬ ‫והכל יתנהג בסדר ובזמן; אבל הצדיקים יודעים שדבר זה הוא מן הדברים‬ ‫המקומות ובכל הארצות‪ ,‬וכן היא ההלכה שיש כח ביד‬ ‫והנה לא מבעיא שעל פי רובא דרובא‪ ,‬הרי המשתמש‬ ‫הקשים שבמקדש‪ ,‬שמוחין של הצדיקים ושמירת הזמן הם כמעט סתירה‪,‬‬ ‫בית דין וביד גדולי הרבנים לאסור‪ .‬וא"כ כל דבר שנאסר‬ ‫בהם נכשל הוא עצמו על ידם באיסורים חמורים של‬ ‫ואין שניהם עולים בקנה אחד‪.‬‬ ‫על ידם הוי כמו ג' קליפות הטמאות‪ ,‬שאי אפשר יותר‬ ‫ראיות אסורות מדאורייתא‪ ,‬ועובר על איסור דאורייתא‬ ‫אמנם הצדיקים מצטערים מאוד על זה‪ ,‬שהרי הם רוצים בכל כוחם‬ ‫להעלותם‪.‬‬ ‫של 'ולא תתורו' וגו' (במדבר טו לט)‪ ,‬ובוודאי שאצלו הכלים‬ ‫לשמור את הזמן כפי כל מה שמובא בשלחן ערוך‪ ,‬ולקיים הכל באופן‬ ‫וע"כ ודאי שלא שייך בכלים הטמאים כלל ענין קליפת‬ ‫הם בגדר ג' קליפות הטמאות לגמרי‪ .‬ודאי לא נאמר בזה‬ ‫של לכתחילה ולצאת ידי כל הדעות‪ ,‬ולכן הם מתאמצים לעלות עוד יותר‬ ‫נוגה ששייך להעלותה‪ ,‬אלא הם בגדר ג' קליפות‬ ‫הכלל שדבר הרשות יכולים להעלותן לקדושה‪ ,‬כי אין‬ ‫למקום שאין סתירה בין הגבול לבלי גבול‪ ,‬וגם שמירת הזמן בדקדוק רב‬ ‫הטמאות שאי אפשר להעלותן‪ .‬וח"ו להתפתות בענינים‬ ‫מעלים לקדושה על ידי עבירה על איסורים רח"ל‪.‬‬ ‫אינה מפריעה כלל לדביקות ולביטול‪ ,‬שהיא באמת מדרגה עוד יותר גבוה‪,‬‬ ‫חמורים אלו על פי עניני פנימיות התורה‪ ,‬שכל העסק‬ ‫אלא אפילו אם יימצא איזה אדם יחיד שלא נכשל בהם‬ ‫והיא השלימות‪.‬‬ ‫בפנימיות התורה באופן שאינו בתכלית השמירה והקדושה‪,‬‬ ‫באיסורים הנ"ל בפרטות‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬כל הכלים שנאסרו‬ ‫יש בו סכנה נוראה‪ ,‬וכמו שהארכנו בזה במקום אחר‪.‬‬ ‫על ידי גדולי ישראל ‪ -‬הרי כיון שנתנה התורה"ק הכח‬ ‫(מתוך שיעור יום ד' פרשת לך לך תשפ"ז)‬ ‫(שב"ק פרשת נח תשפ"ז)‬ ‫לגדולי ישראל בכל דור לגזור ולתקן תקנות ולאסור‬ ‫ו‬ ‫מעינות הפנימיות‬ ‫יסודות וענינים בקבלה וחסידות‬ ‫עומק כוונת ההויו"ת המנוקדות ‪ -‬המשכת פנימיות אורות הנרנח"י במוחין‬ ‫א‬ ‫וזהו מה שמוסיף רבינו הרש"ש ללמדנו‪ ,‬שעיקר סדר הכוונה‬ ‫כ"ל צמ"א‬ ‫הראויה הוא בשלמות עניין הכ"ל צמ"א‪ .‬היינו‪ ,‬לכוין גם‬ ‫בעניין קדוש זה של סדר המשכת המוחין‪ ,‬מוסיף הגה"ק‬ ‫בשמות הכלים שלתוכם נמשכים המוחין‪ ,‬ולכוין שהמוחין‬ ‫מלובשים בצלמים ובשמות לבושין‪ ,‬ובתוכם שרויים האורות‬ ‫ר' חזקיהו יצחק זי"ע – בנו של מרן הרש"ש‪ ,‬המכונה "ח"י‬ ‫כללות ענין ההויו"ת מנוקדות בתורת מרן‬ ‫דנרנח"י‪ ,‬שהם ההויו"ת המנוקדות‪ .‬כי רק באופן נשגב זה‬ ‫בשמ"ש" – לתת סימנים נפלאים וברורים בסדר העבודה הזו‪,‬‬ ‫הרש"ש זי"ע‬ ‫נשלם העניין הרצוי – והוא הכלים המתבררים ומתתקנים על‬ ‫והטביע את ההמשכה בראשי תיבות קדושים‪ :‬כ"ל צמ"א‪ ,‬על‬ ‫שם הפסוק הנאמר בישעיהו (נה‪ ,‬א)‪" :‬הוי כל צמא לכו למים"‪.‬‬ ‫בהקדמת רחובות הנהר (דף ט ע"ג) כתב מרן הרש"ש וזל"ק‪:‬‬ ‫ידי בחינת המוחין המלובשים בצלמים ולבושין‪ ,‬ובפנימיותם‬ ‫נמצא אור הנרנח"י שהם בחינת החכמה העליונה דא"ק‪ ,‬אשר‬ ‫וביאור ראשי תיבות קדושים אלו הוא‪ :‬כ'לים‪ ,‬ל'בושים‪,‬‬ ‫"וכדי שיתפשט שפע אור האין סוף כנזכר‪ ,‬צריך לכוין בכל‬ ‫בכוחה להשלים ולגמור את התיקון בשלמות המוחלטת‪.‬‬ ‫צ'למים‪ ,‬מ'וחין‪ ,‬א'ורות‪.‬‬ ‫המשכת מוחין להמשיך בתוכם העשר הויו"ת המנוקדות‪ ,‬שהם‬ ‫הנרנח"י דאותם המוחין‪ ,‬והם חיותם וקיומם‪ ,‬והם עיקר הבירור‬ ‫ואולם‪ ,‬מוסיף רבינו לבאר‪ ,‬שעיקר העניין אינו רק מצד בחינת‬ ‫ונבאר את הדברים לאשורם על פי דרכו הקדושה‪:‬‬ ‫והתיקון כנזכר בשער המוחין ובכל המקומות‪ ,‬וכמו שנודע כי‬ ‫החכמה שבה‪ ,‬אלא עיקרו הוא שעל ידי בחינת החכמה דא"ק‬ ‫נקודות בחכמה‪ ,‬שהוא האצילות והוא המחשבה העליונה כנזכר‬ ‫הכלים‪ :‬הם השמות הקדושים הנמצאים בשליש התחתון של‬ ‫יימשך בתוכה "אור הטעמים"‪ ,‬שהוא הכתר דא"ק המלובש‬ ‫לעיל דבמחשבה אתבריר כולא‪ ,‬והוא קיום והעמדת הכלים‬ ‫העמ'‪.‬‬ ‫בתוכה‪ .‬ושם הוא מקום שלמות התאחדות הנאצל במאציל‪,‬‬ ‫והאורות דרפ"ח שעלו מבי"ע לאצילות‪ ,‬שהוא המחשבה הנזכרת‪.‬‬ ‫בסוד התאחדות ניצוץ בורא בתוך ניצוץ נברא‪ ,‬באחדות‬ ‫הלבושים והצלמים‪ :‬הם לבושי המוחין‪ .‬ואף על פי שאינם‬ ‫ואחר כך יכוין להמשיך הצלם דמוחין עם י' הויו"ת המנוקדות‬ ‫הפשוטה יתברך שמו‪.‬‬ ‫מצוירים ומופיעים בהכרח בכל סידור‪ ,‬הרי הם חיים וקיימים‬ ‫שבו לתוך י' כלים דגופא דזו"ן‪ ,‬המבוארים בשער השמות‪ ,‬ולכוין‬ ‫בעולמות העליונים‪ ,‬והם בבחינת הנה"י דאמא עילאה‪ ,‬אשר‬ ‫אמנם‪ ,‬בשביל להמשיך בחינת הטעמים הנשגבים הללו‪,‬‬ ‫בשמות הכלים הנזכרים שם‪ ,‬ולהלביש בהם את פרקי הצלם עם‬ ‫בתוכם מתלבשים המוחין טרם הימשכם למטה אל זעיר אנפין‪.‬‬ ‫מוכרחים אנו ועל כורחנו לכוין דווקא ב"חכמה דא"ק"; לפי‬ ‫ההויו"ת המנוקדות כסדר הנזכר שם‪.‬‬ ‫שמבלעדי חכמה זו אי אפשר כלל לתפוס בבחינת הכתר‬ ‫המוחין‪ :‬הם אותם השמות הקדושים הנכנסים ונכללים בתוך‬ ‫וזהו תכלית בירורם ותיקונם‪ ,‬ומבלעדי ההויו"ת המנוקדות ‪ -‬שהם‬ ‫בעצמו‪ ,‬מחמת היותו נעלם ונסתר בתכלית‪ .‬ועל ידי שאנו‬ ‫הכלים‪.‬‬ ‫הנרנח"י שלהם‪ ,‬אין להם קיום והעמדה באצילות‪ ,‬כי הם גוף בלא‬ ‫מכוונים בבחינת החכמה‪ ,‬ניאות וניתן להמשיך גילויים אלו‬ ‫האורות‪ :‬הם אותן ההויו"ת המנוקדות שהוזכרו לעיל‪,‬‬ ‫נשמה כמו שהיו מתחילה‪ .‬וכו'‪.‬‬ ‫כראוי בסוד הכתוב 'כולם בחכמה עשית' (תהלים קד כד)‪.‬‬ ‫הנקראים בשם "נרנח"י" (נפש‪ ,‬רוח‪ ,‬נשמה‪ ,‬חיה‪ ,‬יחידה) שלהם‪.‬‬ ‫באופן כי העשר הויו"ת המנוקדות הם עיקר המשכת המוחין‪ ,‬ועל‬ ‫טעם קריאת שמם "נרנח"י"‬ ‫על ידי שילוב נשגב זה של כוונות קדושות‪ ,‬נעשית העבודה‬ ‫ידי כן יוכל להמשך בתוכם המוחין דכתר שהם הטעמים‪ ,‬ובתוכם‬ ‫בשלמות הראויה לתקן את העולמות ולהמשיך ברכה ושפע‬ ‫אור האין סוף‪ ,‬וכנודע דכל עוד שאין אור החכמה מתפשט למטה‬ ‫אור קדוש זה‪ ,‬הנמשך ומתפשט בתוך מעמקי המוחין‪ ,‬הרי הוא‬ ‫רב לעולם‪.‬‬ ‫במוחין ‪ -‬אי אפשר לאור הכתר להתפשט‪ ,‬כי 'כולם בחכמה‬ ‫פנימיות אור החיות והשפע שלהם‪ .‬נמצא שהוא עומד אליהם‬ ‫כיחס הנשמה אל הגוף ממש; ועל כן הוא נערך ומתייחס‬ ‫כבחינת "נרנח"י" שלהן‪.‬‬ ‫ב‬ ‫עשית' (תהלים קד כד)‪ ,‬וכנזכר בכמה מקומות‪ ,‬ובשער סדר האצילות‬ ‫ע"ש‪ .‬ובזה אפשר לאדם להמלט מעונש האמור במאמר רשב"י‬ ‫ע"ה הנזכר"‪.‬‬ ‫והביאור בזה הוא‪ :‬כשם שהנשמה העליונה נפרטת ומתחלקה‬ ‫ביאור דברי רבינו הרש"ש בפשטות‬ ‫לחמש בחינותיה ‪ -‬נפש‪ ,‬רוח‪ ,‬נשמה‪ ,‬חיה ויחידה ‪ -‬כך‬ ‫ושב שנית לקדשו בספרו נהר שלום (דף לג ע"ב) וזל"ק‪:‬‬ ‫ונקדים לבאר את דברי רבינו‪ ,‬בתמצית העניין ובקיצור נמרץ‪:‬‬ ‫ממש חיות האור הלזה נפרטת‪ ,‬ויש בה מבחינה פרטית כל‬ ‫"ואיני כמזהיר אלא כמזכיר‪ ,‬להשתדל מאד לכוין בכל פרטי כונת‬ ‫בחינות הנרנח"י‪ .‬והיינו שכל שם ושם משמות ההויה ואהי"ה‬ ‫תוכן הוראת קדשו היא‪ ,‬שכדי להמלט מעונש האמור בדברי‬ ‫שמות הספירות ומקיפיהם המבוארים בשער השמות‪ ,‬ושמות‬ ‫המנוקדים‪ ,‬יש בהם בפרטות עצמם כל ענייני הנרנח"י‪.‬‬ ‫התנה"א רשב"י‪ ,‬והיינו לצורך שיתפשט אור האין סוף בתוך‬ ‫הנרנח"י שהם ההיו"ת המנוקדות ומקיפיהם‪ ,‬להמשיכם מלובשים‬ ‫המוחין‪ ,‬שהוא בחינת ה"נשמתא דכל חיי"‪ ,‬יש לכוין בכל פעם‬ ‫וביאור העניין בפרטות ובדקדוק הוא‪ ,‬על פי המבואר בעץ‬ ‫תוך שמות המוחין שהם שמות בלתי ניקוד‪ ,‬והם מלובשים תוך‬ ‫שממשיכים מוחין – להמשיך בתוכם את ההויו"ת המנוקדות‬ ‫חיים (דף צ"ח ע"ד)‪ ,‬דכל שם הוי"ה עניינו בפרטותו הוא כנגד‬ ‫הצלם‪ ,‬ולהמשיך הצלם לתוך אותם השמות די' ספירות דאותו‬ ‫שהם ה"נרנח"י" שלהם‪ ,‬היינו שההויו"ת הללו מורות על‬ ‫בחינות הנרנח"י‪ :‬שהקוצו של יו"ד הוא בחינת יחידה‪ ,‬והיו"ד‬ ‫הפרצוף המתייחס לאותם המוחין והנרנח"י‪.‬‬ ‫ה"חיות" ועל ה"נשמה" כביכול – של המוחין‪.‬‬ ‫עצמה היא בחינת חיה‪ ,‬והה"א ראשונה היא בחינת נשמה‪,‬‬ ‫וזאת היא הכוונה השלימה‪ ,‬ובלתי כוונת השמות המנוקדות‬ ‫והוא"ו היא בחינת רוח‪ ,‬והה"א אחרונה היא בחינת נפש‪.‬‬ ‫ומשום מה הויו"ת מנוקדות אלו מיוחסות לבחינה נשגבה‬ ‫שהם הנרנח"י [לא יוכל האור אין סוף להתפשט בתוכם] כי אין‬ ‫וגבוהה כל כך‪ ,‬שהם "נשמת המוחין"?‬ ‫ושם מבואר עוד‪ ,‬דכשנמשך בכתר שם הוי"ה בקמץ‪ ,‬אזי‬ ‫אור אין סוף מתפשט אלא תוך התפשטות אור החכמה‪ ,‬שהם‬ ‫היו"ד המנוקדת בקמ"ץ היא חיות הנשמה לנשמה שבזה‬ ‫הנה רבינו הרש"ש זי"ע מלמדנו דעת‪ ,‬כי מקומן של הויו"ת‬ ‫הנקודות‪ ,‬ובלעדם הם כל אותם הכוונות כגוף בלא נשמה‪ ,‬ויש‬ ‫הכתר‪ ,‬והה"א ראשונה המנוקדת בקמ"ץ היא חיות הנשמה‬ ‫הללו הוא בבחינת "חכמה דא"ק"‪ ,‬שמשם מומשך ומאיר האור‬ ‫עליהם פחד כי 'ימותו ולא בחכמה' (איוב ד כא)‪ .‬וגם כי עיקר כוונת‬ ‫שבכתר זה‪ ,‬והוא"ו המנוקדת בקמ"ץ היא הרוח שבכתר זה‪,‬‬ ‫על ידי כוונת הויו"ת אלו‪.‬‬ ‫הבירור הוא בכלים עם הרפ"ח‪ ,‬אשר על כן צריך לשמור לעשות‬ ‫והה"א אחרונה המנוקדת בקמ"ץ היא הנפש שבזה הכתר‪ .‬וכך‬ ‫והטעם בזה מבואר בשער טנת"א‪ ,‬ששורש הטעמים הוא‬ ‫ככל הנזכר"‪.‬‬ ‫על דרך זה ממש מתנהל הסדר בכל שאר הספירות הקדושות‪.‬‬ ‫ב"כתר דא"ק"‪ ,‬ושורש הנקודות הן ב"חכמה דא"ק"‪ ,‬וכן‬ ‫וכמו כן הוא בבחינת שם האהי"ה המקיף‪ :‬שהאל"ף הקמוצה‬ ‫הלאה‪ .‬ואם כן‪ ,‬ההויו"ת הבאות בניקודים המסומנים ‪ -‬קמ"ץ‪,‬‬ ‫סדר הכוונה בפשטות‬ ‫היא בחינת מקיף דנשמה לנשמה‪ ,‬והה"א ראשונה הקמוצה‬ ‫פת"ח וכדומה – שורשן נעוץ במקום גבוה ונשגב ביותר‪,‬‬ ‫ובטרם נעמיק בכוונת דברי קדשו‪ ,‬נצייר לשכך את האוזן‬ ‫היא בחינת מקיף לנשמה‪ ,‬וכן על זה הדרך בכל המדריגות‪.‬‬ ‫בחכמה דא"ק ממש‪.‬‬ ‫להסביר לאיזה הויו"ת מנוקדות כוונת מרן זי"ע‪.‬‬ ‫ומשום כך נקראים בחינת האורות הללו בשם נרנח"י‪ ,‬משום‬ ‫ואמאי אנו צריכים להמשיך אורות מחכמה דא"ק בכל‬ ‫ונצייר בעיני רוחך את העמוד הדף השכיח בסידור‪ ,‬המתאר‬ ‫שהם הם החיות הפנימי והעצמי של הספירה שאליה הם‬ ‫המשכת מוחין לזו"ן?‬ ‫את סדר המשכת מוחין לז"א או לנוק'‪.‬‬ ‫נמשכים‪ ,‬והם נפרטים בתוך עצמם כל אחד ואחד לפרטות‬ ‫מבאר רבינו‪ ,‬שהרי מתחילה היו זעיר אנפין ונוק' חסרים‪,‬‬ ‫והסדר הוא שאם נחלק את העמ' לג' סוגי ציורים‪ ,‬הנה‬ ‫נרנח"י שבזו ההויה הקדושה‪.‬‬ ‫ובגלל כן אירע אותו מעשה של שבירת הכלים ופזור‬ ‫נראה שבשליש העליון יש עשר שמות אהי"ה וסמוך לכל‬ ‫וזהו לשונו הטהור של מרן הרש"ש זי"ע שהתבטא אודותם‪,‬‬ ‫הניצוצות בעולמות בריאה‪ ,‬יצירה ועשייה‪ .‬והנה‪ ,‬בבואנו‬ ‫אחת מהן עשר שמות הוי"ה‪ ,‬המנוקדות לפי סדר הנקודות‬ ‫באומרו "והם חיותם וקיומם"‪ .‬וכוונתו היא‪ ,‬שאור נעלה זה‬ ‫לקיים מצווה מסוימת ממצוות ה'‪ ,‬אנו מבררים את הניצוצות‬ ‫הנודע‪ ,‬קמ"ץ לכתר‪ ,‬פת"ח לחכמה‪ ,‬ציר"י לבינה‪ ,‬ניקוד מוצא‬ ‫הינו בחינת אלוקות ממש‪ ,‬הנמשך ובוקע ועולה הישר מהקו‪,‬‬ ‫הקדושים השייכים לאותה מצווה‪ ,‬ומעלים אותם עד רום כל‬ ‫לדעת‪ ,‬סגו"ל לחסד‪ ,‬שב"א לגבורה‪ ,‬חול"ם לתפארת‪ ,‬חירי"ק‬ ‫ומהאור אין סוף ברוך הוא‪.‬‬ ‫דרגין‪ ,‬ועל ידי כך אנו ממשיכים מוחין חדשים לזו"ן‪.‬‬ ‫לנצח‪ ,‬קבו"ץ להוד‪ ,‬שור"ק [מלאפו"ם] ליסוד‪ ,‬וניקוד ְְצ ָָבאֹות‬ ‫למלכות‪.‬‬ ‫והוא חיות לבחינת המוחין עצמם‪ ,‬שהם בחינת האור לאחר‬ ‫נמצא‪ ,‬איפוא‪ ,‬שהמוחין החדשים הללו הם בבחינה מתוקנת‪.‬‬ ‫ריבוי צמצומים והשתלשלות והתלבשות מרובה‪ ,‬עד שנעשים‬ ‫החלק השני שבעמ'‪ ,‬הוא שמות שגילה האר"י הק' זי"ע שהם‬ ‫והנה עיקר תיקון המוחין הוא על ידי מדת החכמה‪ ,‬כמאמר‬ ‫בבחינת ובמדרגת עולם האצילות‪ .‬ושם‪ ,‬אף על פי שגם בחינה‬ ‫המוחין החדשים הנשפעים לזו"ן‪ ,‬פעמים שהם שמות ע"ב ס"ג‬ ‫הזוה"ק "כולא בחכמה אתברירו"‪ ,‬ועיקר התיקון כמובן הוא‬ ‫זו נערכת ל"אלוקות" – וכפי שמכנים זאת "געטלעכקייט" –‬ ‫מ"ה ב"ן‪ ,‬או שמות קס"א קמ"ג קנ"א‪ ,‬או שמות אחרים כפי‬ ‫בחכמה העליונה ביותר ‪ -‬חכמה דא"ק ‪ -‬אשר דווקא על ידי‬ ‫מכל מקום‪ ,‬עדיין אין זה בבחינת עצמות אלוקות פשוטה דאור‬ ‫הענין והמצוה והזמן‪.‬‬ ‫כוחה העצום יש שלמות בדרגת החכמה העליונה‪ ,‬שיש בכוחה‬ ‫אין סוף‪ ,‬כפי שהוא נשקף ומאיר מתוך אור הטעמים הנתפס‬ ‫לברר בתקיפות את הניצוצות ולהמשיך בתוכם רוחא דחיי‪.‬‬ ‫והחלק השלישי שבעמוד הוא ציור הכלים של הי' ספירות‬ ‫ונאחז באור החכמה דאדם קדמון ע"י אלו ההויו"ת המנוקדות‪.‬‬ ‫ולכן‪ ,‬בכל המשכת מוחין עלינו להתחיל ולהאיר בהם על ידי‬ ‫דז"א או דנוק'‪ .‬ולכל ספירה וספירה יש ג' כלים‪ ,‬השם העליון‬ ‫אי"ה בהמשך נבאר את ההבנה בבחינות אלו‪ ,‬ואת דרכי‬ ‫שנכוון את שמות ההויו"ת המנוקדות‪ ,‬ונאיר בהם את אור‬ ‫הוא הכלי הפנימי‪ ,‬השם האמצעי הוא הכלי האמצעי‪ ,‬והשם‬ ‫העבודה לאורם‪.‬‬ ‫החכמה דא"ק כאמור‪.‬‬ ‫התחתון הוא הכלי החיצון‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ענינים ועובדות‬ ‫מעבודת הצדיקים‬ ‫מעינות הצדיקים‬ ‫כ"ק אדמו"ר הרה"ק רבי יעקב בהרה"ח רבי דוד יצחק מפשעווארסק זי"ע‬ ‫נלב"ע ביום כ"ז במרחשון תשנ"ט‬ ‫העיון שהיה מעיין בדיבורי עצמו‬ ‫א‬ ‫אולם מדברי מוהר"א מסטראשעלע בספרו עבודת הלוי (פרשת לך לך)‪,‬‬ ‫אשר כל דבריו קיבל מרבו בעל התניא זי"ע‪ ,‬מתבאר שעבודת תיקון‬ ‫המדות אינה מסתיימת בהעלאתן בלבד‪ .‬שהרי שרש המדות הנפולות‬ ‫ענין מופלא‪ ,‬טמיר ונשגב היה ניכר אצלו‪ :‬פעמים רבות‪ ,‬כשדיברתי‬ ‫הוא בנפילת התענוג העליון‪ ,‬וממנו משתלשלות בדרך ממילא‬ ‫עמו‪ ,‬היה חוזר על דברי עצמו‪ ,‬חוקר ובוחן את הדיבור שיצא מפיו‪,‬‬ ‫השראת השכינה וגילוי רוח הקודש‬ ‫האהבות והיראות הנפולות‪ .‬נמצא שלדבריו‪ ,‬ראשית עבודת תיקון‬ ‫מעיין בו ושואל‪" :‬מפני מה אמרתי כן?"‪ .‬שכן ידע‪ ,‬כי משעה שהוציא‬ ‫זכינו להסתופף כשנה ומחצה בקביעות בצלו הקדוש של הרבי ר'‬ ‫המדות היא בשרשן העליון ‪ -‬בתענוג העליון‪.‬‬ ‫דיבור מפיו‪ ,‬הרי כך היא המציאות‪ ,‬בבחינת "שכינה מדברת מתוך‬ ‫יענקעלע זי"ע‪ ,‬ואף לאחר מכן זכינו לשהות במחיצתו בעתים שונות‪.‬‬ ‫גרונו"‪ .‬ומתוך כך היה חוזר ומעיין בכוונתו הפנימית של הדיבור‬ ‫[ובלשון המקובלים‪ :‬בדרך כלל נודע שהשבירה היתה בזו"ן‪ ,‬במדות‬ ‫והיה פחד אלקים נופל על כל העומד בקרבתו‪ ,‬מרוב השראת האלקות‬ ‫שיצא מפיו‪.‬‬ ‫חג"ת נה"י‪ ,‬ועל כן יש להעלותן ולתקנן בסוד העלאת המדות‪ .‬ואולם‬ ‫ורוח הקודש שהיתה בו‪ .‬וכל המבקש לראות את האמת‪ ,‬היה רואה כי‬ ‫מדברי מוהר"א מסטראשעלע בעבודת הלוי (לך לך) מתבאר‪ ,‬שהשבירה‬ ‫וכן ראינו פעמים רבות‪ ,‬כשניסו בני אדם להכריחו לומר דבר או‬ ‫כל הנסתרות פתוחות לפניו‪ .‬פעמים אין מספר ראינו אצלו עניינים‬ ‫לא נגעה בזו"ן ובמדות לבדן‪ ,‬אלא תחילתה בשרשה העליון‪ ,‬בעתיק‪,‬‬ ‫להשיב תשובה‪ ,‬שלא עלתה בידם להוציא מפיו דיבור שלא ברצונו‪.‬‬ ‫של רוח הקודש ותפיסת המחשבה‪ ,‬ודברים שניכרה בהם היות רוח‬ ‫היינו בתענוג העליון]‪.‬‬ ‫וכידוע‪ ,‬הרבי ר' יענקעלע סמך את ידיו על כמה אדמו"רים וציוום‬ ‫אלקים שורה עליו‪ .‬ובשנים שעברו הבאנו במדור זה‪ ,‬לקראת יומא‬ ‫להנהיג באדמו"רות‪ .‬משום כך באו לפניו פעמים רבות בנשקי"ם‪,‬‬ ‫דהילולא‪ ,‬כמה סיפורים בענין זה‪.‬‬ ‫נפילת התענוג היא שרש כל הנפילות‬ ‫וביקשו ממנו בפה מלא שיסמיכם אף הם להנהגה‪ ,‬אך הוא לא נעתר‬ ‫והעיקר שהיה אצלו הוא ענין הדבקות בהשי"ת‪ ,‬באופן המגלה‬ ‫וביאור הענין‪ ,‬דהנה דבקות אמיתית היא שחפצו‪ ,‬חשקו ורצונו של‬ ‫להם‪.‬‬ ‫השראת השכינה ואלקות בתחתונים‪ .‬ובכך הכניס אמונה בלבבות‬ ‫אדם יהיו נתונים לשכינה לבדה‪ ,‬ולא ימצא תענוג בדבר זולתה‪ .‬וכאשר‬ ‫פעם אחת הייתי נוכח כשאדמו"ר אחד ביקש ממנו סמיכה להנהגה‪.‬‬ ‫בני ישראל‪ ,‬שזהו עיקר ענינו של הבעש"ט הק' ותלמידיו עד ביאת‬ ‫מתחיל האדם לטעום תענוג בדבר נוסף על השכינה‪ ,‬הרי זו עצמה‬ ‫השיב לו‪" :‬אם בכוחי ליתן סמיכה‪ ,‬אתננה לר' משה אהרן"‪[ ,‬ה"ה‬ ‫הגואל‪ :‬להכניס אמונה בבני ישראל‪ ,‬עד שהאדם מתחיל להרגיש את‬ ‫ראשית הירידה והשבירה‪ .‬וזהו שרש המדות הנפולות‪ ,‬שכן האהבה‬ ‫חתנו‪ ,‬הרה"צ רבי משה אהרן רייך זצ"ל]‪ ,‬שעמד שם‪ .‬ולא עלתה ביד‬ ‫הקשר שיש לו עם הבורא יתברך‪ ,‬ועל ידי זה נעשה בריה חדשה‬ ‫והיראה הנפולות נמשכות מתענוג בדברים אחרים זולת השכינה‪.‬‬ ‫אותו אדמו"ר להסב את דעתו‪.‬‬ ‫לגמרי‪ ,‬וזוכה לאלקות ולדבקות בהשי"ת‪ ,‬בבחינת "בלתי לה' לבדו"‪.‬‬ ‫וזהו סוד הכתוב "ישמח ישראל בעושיו" (תהלים קמט‪ ,‬ב)‪ ,‬שעיקר שמחתו‬ ‫והיינו‪ ,‬שהרבי ר' יענקעלע היה מרכבה לשכינה‪ ,‬ולא עשה אלא מה‬ ‫והנה‪ ,‬דרכו היתה בלי אמירת מוסר ובלי דרשות‪ ,‬אלא הכל נעשה בדרך‬ ‫של איש ישראל צריכה להיות באלקיו‪ ,‬ובכך גנוזה גאולתו הפרטית‪,‬‬ ‫שהאיר לו השי"ת להוציא מפיו‪.‬‬ ‫ממילא‪ .‬על ידי שזכינו לראותו‪ ,‬לשמוע את סיפוריו ודיבוריו הקדושים‪,‬‬ ‫שהרי "ישמח" אותיות "משיח"‪ .‬ונודע שהאריז"ל אמר שלא הגיע לכל‬ ‫ואף לראות את הישועות שפעל‪ ,‬היו לבבות בני ישראל מתעוררים‬ ‫ג‬ ‫מדרגותיו הקדושות אלא על ידי "שמחה של מצוה"‪ .‬כי ענין השמחה‬ ‫ונפתחים לאמונה ולדבקות בהשי"ת‪ ,‬ומשתנים מן הקצה אל הקצה‪.‬‬ ‫הוא שעשוע הנפש בדבר אשר בו היא מוצאת חפץ‪ ,‬והשעשוע נוגע‬ ‫וכעין המבואר בתניא (שער היחוד והאמונה‪ ,‬פרק ה')‪ ,‬שהאותות והמופתים‬ ‫בעצמותו של אדם‪ .‬לפיכך‪ ,‬מי שעיקר שמחתו באלקות‪ ,‬הרי זה מעיד‬ ‫שכל עצמותו קשורה בשכינה הקדושה‪ ,‬והתקשרות זו עצמה מביאה‬ ‫בענין אכילת "שיריים" של צדיקים והסגולה לעשירות‬ ‫שבתורה הם גילוי אלקות‪ .‬ואף דרך תלמידי הבעש"ט היתה להראות‬ ‫אותות ומופתים‪ ,‬ועל ידם לגלות אלקות‪ .‬וזאת היתה עבודתו בקודש‪:‬‬ ‫את האדם לכל מדרגות הקדושה‪.‬‬ ‫בענין מה שאומרים על חטיפת שיריים של צדיקים‪ ,‬שיש בכך סגולה‬ ‫לגלות אלקות‪ ,‬הן בסיפורי האותות והמופתים שעשו תלמידי‬ ‫לעשירות‪ ,‬אמר רבי יענקעלע פעם הסבר נפלא‪ .‬דהנה בכל מאכל‬ ‫הבעש"ט‪ ,‬והן באותות ובמופתים שפעל הוא עצמו; להמשיך את‬ ‫שרש האדם ניכר במה שהוא משבח ומעריך‬ ‫ישנם ניצוצות קדושה המסוגלים להשפיע חכמה ויראת שמים‪ ,‬וכן‬ ‫גילוי אלקותו יתברך למטה‪ ,‬בתחתונים‪ ,‬ולעורר את ישראל לתשובה‬ ‫ואיתא בספר החינוך (מצוה ט"ז)‪ ,‬שאחר הפעולות נמשכין הלבבות‪ .‬ולפי‬ ‫יש בו ניצוצות הקשורים להשפעת עשירות ושפע גשמי‪ .‬והצדיקים‬ ‫שלימה ולתיקון המעשים‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬אף אדם שמעשיו ירודים מאד‪ ,‬אם הוא משבח תמיד את הצדיקים‬ ‫מושכים לעצמם את החלקים המסוגלים להשפיע חכמה ויראת שמים‪,‬‬ ‫ומכיר בגדולתם‪ ,‬סוף סוף עתיד הוא להתהפך ולהיות צדיק אמת‪.‬‬ ‫ובשיירי מאכליהם נותרת השפעת העשירות‪ ,‬ועל כן אכילת השיריים‬ ‫וכן להיפך‪ :‬אדם שמעשיו משובחים ומפוארים‪ ,‬אך אין בלבו הערכה‬ ‫והערצה לצדיקים‪ ,‬עתיד אף הוא להתהפך לצד האחר‪.‬‬ ‫שלהם מסוגלת לעשירות (ועיין ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬קמא‪ ,‬סימן י"ז‪ ,‬אות ג')‪.‬‬ ‫והוסיף בדרך מליצה‪ ,‬שלפי זה‪ ,‬שיירי מאכליהם של עשירים מסוגלים‬ ‫ב‬ ‫ועומק הענין הוא‪ ,‬שהמשבח את הצדיקים הדבוקים בשכינה‪ ,‬מגלה‬ ‫ליראת שמים‪ ,‬שהרי הם לקחו לעצמם את חלק השפעת העשירות‬ ‫דרכו באמירת תורה וסיפורי צדיקים‬ ‫בכך שפנימיות נפשו מתענגת בהשי"ת‪ .‬שהרי מה שהאדם משבח‬ ‫שבמאכל‪ ,‬והותירו בו את השפעת הקדושה ויראת השמים‪.‬‬ ‫פעם אחת אמר‪ ,‬כי בחסדי השי"ת יש לו תמיד "תורות" לאמור‪,‬‬ ‫ומייקר מעיד על שרשי נפשו‪ ,‬ועל הדבר שהוא עיקר וחשוב אצלו‪,‬‬ ‫ובדרך שחוק הוסיף‪ ,‬שלפי זה‪ ,‬כדי למצוא שיירים שיש בהם גם יראת‬ ‫ואף על פי כן‪ ,‬לא בכל פעם שיוצא לבית המדרש לטיש הוא אומר‬ ‫ומשרש זה עתיד הדבר להתגלות לבסוף אף במעשיו‪.‬‬ ‫שמים וגם עשירות‪ ,‬צריכים למצוא צדיק שאין לו לא זה ולא זה‪...‬‬ ‫תורה‪ ,‬כי אין הוא אומר תורה סתם‪ ,‬אלא בכל פעם יש לו סיבה וטעם‬ ‫וזהו סימן נאמן לבחון בו את מצבו של אדם‪ ,‬עד כמה הוא קרוב‬ ‫וסיים רבי יענקעלע בענוותנותו‪" :‬אני אין לי לא זה ולא זה‪ ,‬ועל כן‬ ‫באמירת התורה‪ ,‬לפי הנוכחים ולפי צורך הענין‪.‬‬ ‫לשכינה או רחוק ממנה‪ ,‬חלילה‪ .‬הבחינה האמיתית אינה רק במעשיו‬ ‫השיריים שלי מסוגלים הן ברוחניות והן בגשמיות"‪.‬‬ ‫אף בענין סיפורי המעשיות מצדיקים‪ ,‬שהיה מרבה לספר‪ ,‬התבטא‬ ‫החיצוניים‪ ,‬אלא בשרש – בעומק מציאותו הפנימית של האדם‪ ,‬ובמקור‬ ‫פעם ואמר‪" :‬סיפורי המעשיות שהצדיקים מספרים הם לפי הענין‬ ‫ד‬ ‫שממנו נפשו שואבת חיות‪ ,‬שהרי המעשים החיצוניים אינם אלא‬ ‫שרוצים לפעול"‪ .‬והוסיף‪ ,‬שלפעמים היו הצדיקים משנים את פרטי‬ ‫פועל יוצא ממקור החיות‪ .‬ועיקר תענוגו של אדם צריך להיות בתורה‬ ‫המעשיות לפי צורך הענין‪ .‬ועל עצמו סיים שהוא אינו משנה מן‬ ‫ובאלקות‪ ,‬ואם נפלה נפילה בשרש נפשו‪ ,‬ואינו מכיר בחשיבותם של‬ ‫המעשיות‪ .‬הגבאים צחקו ואמרו שגם הרבי משנה לפעמים‪ ,‬ואף הוא‬ ‫הצדיקים‪ ,‬הרי זה עצמו סימן שאין השכינה עיקר תענוגו‪.‬‬ ‫"חסיד" ‪ -‬אינו מתעניין ב"חדשות" ואוכל קוגל של הצדיק‬ ‫צחק עמהם‪ .‬ונראה היה שהודה לדבריהם‪ ,‬שאף הוא משנה לעתים מן‬ ‫הרה"ק רבי יענקעלע מפשעווארסק זי"ע אמר‪ ,‬שהתואר "חסיד" יאה‬ ‫המעשיות מפני צורך השעה‪ ,‬אולם בדרך כלל היה מקפיד שלא לשנות‪.‬‬ ‫פרישה מחדשות העולם והתקשרות לצדיק‬ ‫למי שנתקיימו בו שני דברים‪ :‬שאינו קורא בצייטונגע"ן (כתבי עת)‪,‬‬ ‫ומעתה מתבאר עומק דבריו של הרה"ק הרבי ר' יענקעל'ע‪ ,‬שדרך‬ ‫ושאוכל קוגל אצל חותנו‪ ,‬הרה"ק רבי איציק'ל זי"ע‪.‬‬ ‫דרך תלמידי הבעש"ט בדברי תורתם‬ ‫הבעש"ט היא שלא להטות אוזן לחדשות העולם‪ ,‬ואוכל את הקוגל של‬ ‫[והכוונה לכל הענין של חדשות‪ ,‬היינו לא לשמוע ראדי"א‪ ,‬או חדשות‬ ‫והכלל הוא‪ ,‬שכל עבודתו‪ ,‬הן באמירת התורות והן בסיפורי‬ ‫הצדיק‪ .‬ולכאורה פתגם פשוט הוא‪ ,‬ואולם עומק רב גנוז בו‪.‬‬ ‫בטלפון וכו'‪ ,‬או לקרוא כל מיני עיתונים ששייכים לענין של חדשות]‪.‬‬ ‫המעשיות‪ ,‬היתה בבחינת "ושכנתי בתוכם" – שהאדם נעשה מרכבה‬ ‫שהרי ההתעניינות בחדשות העולם מורה שנפשו של אדם מוצאת‬ ‫לשכינה‪ .‬וכדרך שאמר המגיד הקדוש מקאזניץ זי"ע‪ ,‬שאם באמצע‬ ‫תענוג בדברים אחרים זולת תורה ותפילה‪ ,‬ונמצא שדבקותו בשכינה‬ ‫שתי דרכים בתיקון המדות‬ ‫אמירת דא"ח הרגיש שאינו עוד בבחינת מרכבה לבורא יתברך‪ ,‬היה‬ ‫ושאיבת חיותו ממנה נפגמות‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬בספרי החסידות‪ ,‬ובפרט בדברי המגיד הגדול ובעל המאור עינים‪,‬‬ ‫פוסק מדיבורו‪ ,‬אף באמצע תיבה‪.‬‬ ‫ואילו התנאי השני מכוון להתקשרות אל הצדיק‪ ,‬הדבוק בשכינה‪,‬‬ ‫האריכו הרבה בענין תיקון המדות והעלאתן‪ .‬המדות הנפולות הן האהבות‬ ‫כן היא דרכם של הצדיקים‪ ,‬שכל דיבור ודיבור היוצא מפיהם הוא‬ ‫אשר ממנו יונק החסיד את חיותו‪ .‬כי מי שאינו מכיר בחשיבותם של‬ ‫הנפולות‪ ,‬כגון תאוות רעות; היראות הנפולות‪ ,‬כגון כעס; וההתפארות‬ ‫בבחינת מרכבה לשכינה‪ ,‬בסוד "שכינה מדברת מתוך גרונו של‬ ‫הצדיקים‪ ,‬סימן הוא שאין השכינה עיקר תענוגו‪.‬‬ ‫הנפולה‪ ,‬שהיא הגאוה‪ .‬ותיקונן הוא להעלותן אל שרשן שבקדושה‪ :‬את‬ ‫משה"‪ .‬וכך היתה דרכם של תלמידי הבעש"ט הק'‪ ,‬ואף הוא הלך בדרך‬ ‫האהבה הנפולה לאהבת השי"ת‪ ,‬את היראה הנפולה ליראתו יתברך‪ ,‬וכן‬ ‫זו‪ .‬בין שאמר תורה ובין שנמנע מלאומרה‪ ,‬הכל היה כפי שהאיר לו‬ ‫זכותו יגן ועלינו על כל ישראל‬ ‫את שאר המדות להעלותן ולתקנן בשרשן שבקדושה‪.‬‬ ‫השי"ת‪ ,‬לפי התיקון הנצרך‪ ,‬ולא היתה אמירתו דרך מקרה או בעלמא‪.‬‬ ‫בקשה חשובה ומשמחת‬ ‫מעומקא דליבא שלוחה בזאת ברכת מזל טוב‬ ‫מעומקא דליבא שלוחה בזאת‬ ‫לגודל הביקוש והצמאון הרב רוצים אנו לפתוח‬ ‫שליט"א‬ ‫להרה"ח ר' חיים דב זיכרמן‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫בית המדרש תורת חכם בעיה"ת בני ברק‬ ‫מגדולי הועסקים למען כ"ק אדמור שליט"א ויומם ולילה למען הכלל והפרט במוסדותינו הק'‬ ‫ולכן כל חכם לב הרוצה לזכות ליטול חלק ושותפות‬ ‫בן הרה"ח ר' בנימין זיכרמן שליט"א ‪ -‬וחתן הרה"ח ר' עקיבא ארלנגר שליט"א‬ ‫שליט"א‬ ‫להרה"ח ר' יצחק אייזיק גרינוואלד‬ ‫הן בממון והן בחפצי קודש וספרים‪,‬‬ ‫לרגל הולדת בנו בשטו"מ‬ ‫לרגל הולדת בתו למזל טוב‬ ‫יכול לפנות לטלפון ‪055-675-6858‬‬ ‫יה"ר שיזכה לגדלו לתורה לחופה ולמעש"ט ולהכניסו בבריתו של א"א בעתו ובזמנו‬ ‫יה"ר שיזכה לגדלה לתורה ולחופה ולמעשים טובים‬ ‫בברכת ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם‬ ‫ושיראה ממנו נחת ומכל יוצאי חלציו‬ ‫חבורת תורת חכם בני ברק‬ ‫המברכים ‪ -‬מוסדות תורת חכם‬ ‫המברכים ‪ -‬מוסדות תורת חכם‬ ‫מערכת‬ ‫‪073-383-14-45‬‬ ‫שמיעת מוקדי הפצה שמיעת שיעורים‬ ‫מכ"ק אדמו"ר שליט"א הצטרפות‬ ‫למוקדי הפצה שותפות ותרומות‬