gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נועם התורה · Noam Hatorah — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: נועם התורה · Noam Hatorah

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

נועם התורה · Noam Hatorah — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫קונטרס‬ ‫נועם התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫לפתוח ולהלהיב הלבבות‬ ‫לאהבה וליראה את ה'‬ ‫מתוך שיחותיו של‬ ‫מורינו הגה"צ רבי נחמן בידרמן שליט"א‬ ‫‪ -‬גליון רנד ‪-‬‬ ‫ברוקלין ניו יארק יצ"ו ‪ -‬תשפ"ז לפ"ק‬ ‫תוכן‬ ‫בת ק' כבת כ' להודאה – כולם שוים לטובה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫מפני קדושת חינוך הבנים אנו סובלים בגלות ישמעאל ‪. . . . . . . . . . . . . . . . .‬ג‬ ‫ברכת אברהם 'בכל' ‪ -‬א' המרבה וא' הממעיט ואפי' מיעוטא‬ ‫דמיעוטא ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫שיחתן של עבדי אבות ‪ -‬יסודות נאמנים בפרק האיש מקדש ‪. . . . . . . .‬ט‬ ‫אריכות ימים ושנים טובות לנו ולכל ישראל ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כ‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫להערות והארות‪718-259-5435 :‬‬ ‫נערך ונסדר ע"י‪:‬‬ ‫ישר‬ ‫‪Publishing & Production‬‬ ‫‪718.484.2189‬‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫בת ק' כבת כ' להודאה – כולם שוים לטובה‬ ‫‪ åéäéå‬חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים )כג‪ ,‬א( פירש"י בת‬ ‫ק' כבת כ' וכו'‪ .‬הנה מתאמרא להמליץ שבספר תהלים מזמור ק'‬ ‫הוא 'מזמור לתודה' ומזמור כ' הוא 'יענך ה' ביום צרה'‪ ,‬והנה שרה‬ ‫אמנו במשך שנות חייה היתה למודת צער ותלאות )עי' אוהח"ק ד"ה עוד יתבאר(‪,‬‬ ‫ועכ"ז היתה מתחזקת והולכת בצדקתה ומקבלת יסורים באהבה‪ ,‬והיתה‬ ‫רגילה להודות ולהלל להשי"ת ביום צרה כביום שמחה‪ ,‬הודו לו ברכו‬ ‫שמו כי טוב ה' בכל מצב שהוא‪ ,‬ו'חסד ומשפט אשירה' )תהלים קא‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪ íðîà‬לכאו' איפכא הול"ל בת כ' כבת ק'‪ ,‬היינו שגם ביום צרה היתה‬ ‫בשמחה והודאה כבת ק'‪ ,‬ולמה נקט ההיפך בת ק' כבת כ'‪ .‬וי"ל‬ ‫בזה עפ"י סיפור ששמעתי שיהודי א' עמד אצל הכותל המערבי‪ ,‬ובכה‬ ‫בכי רב מאין הפוגות באין מרגוע לנפשו‪ ,‬וניגש אליו אדם חפשי רח"ל‬ ‫שנכמרו רחמיו עליו‪ ,‬ושאל לו במה יוכל לעזור לו בצרתו אם בגוף או‬ ‫בממון וכו'‪ ,‬ענהו האיש‪ ,‬אומר לך האמת‪ ,‬שת"ל יש לי כל‪ ,‬וב"ה‬ ‫משפחה בת עשרה נפשות או יותר‪ ,‬וזכיתי שביום אתמול הכנסתי לחופה‬ ‫האחרון שבכולם‪ ,‬וב"ה כולם בריאים ושלמים‪ ,‬והיה לי ממון לשלם כל‬ ‫הוצאות החתונות עד היום‪ ,‬ויש לי נחת וכו'‪ ,‬ומשום כך אין אני מוצא‬ ‫מקום לנפשי‪ ,‬ברוב שבח והודאה להשי"ת‪ ,‬ומתוך סערת נפשי‪ ,‬אני בוכה‬ ‫ובוכה ואיני יכול להרגיע עצמי‪ .‬החפשי הלז עמד כמשתומם כשמעו‬ ‫דברים נפלאים אלו‪ ,‬עד שמרוב התפעלות החליט לשנות דרכו ולחזור‬ ‫בתשובה שלמה‪.‬‬ ‫‪ æ"éôìå‬יתבאר מדוע בת ק' כבת כ' דייקא‪ ,‬להודיענו את הדרך אשר‬ ‫ילכו בה גם בהיפך ]ואין היקש למחצה[‪ ,‬כי בזמן של שמחה‬ ‫והודאה גם צריך להיות באותה סערת נפש כלפי השי"ת כמו ביום צרה‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫ב‬ ‫עד שלא ימצא את מקומו‪ ,‬רק יתהלך עם קושיא בלא תירוץ‪' ,‬מה אשיב‬ ‫לה' כל תגמולוהי עלי'‪ .‬וזהו ג"כ ענין 'אודה ה' מאוד בפי ובתוך רבים‬ ‫אהללנו' )תהלים קט‪ ,‬ל(‪ ,‬כי לכאו' מדוע צריך להלל בתוך רבים‪ ,‬אם יכול‬ ‫להודות בפיו לעצמו‪ ,‬אלא הפי' כנ"ל‪ ,‬שההודאה צריך להיות בדרגה כזו‪,‬‬ ‫עד כדי לא יוכל בעצמו לבטא בשפתיו השבח וההודאה‪ ,‬ולכן מבקש‬ ‫עזרת הרבים‪ ,‬שיסייעו בעדו‪ ,‬להודות ולהלל ולשבחא‪.‬‬ ‫‪ òãå‬עוד‪ ,‬דזהו א' מהחידושים של מידת ההודאה‪ ,‬שהוא פרה ורבה‪,‬‬ ‫הודאה מביאה הודאה‪ ,‬וידוע מאמר העולם א דאנק ברענגט א דאנק‬ ‫א קרעכץ ברענגט וכו'‪ .‬ולא מצינו כענין זה שהתפלה מביאה עוד תפלה‪,‬‬ ‫כי אדרבה כבר נושע בתפלתו הראשונה‪] ,‬ורק מצינו מצוה גוררת מצוה‬ ‫ועבירה גוררת וכו'[‪ ,‬ורק בענין ההודאה אי' בספה"ק שכאשר אדם מודה‬ ‫להשי"ת על החסדים והטובות מביא התעוררות שיבואו עליו עוד‬ ‫השפעות טובות וחסדים להוסיף על הראשונות‪) ,‬עי' זוה"ק פ' בא מ‪ ,‬ב(‪ ,‬ומזה‬ ‫יבוא להודות על עוד חסדים‪ .‬וכן אי' בשל"ה הק' )מס' פסחים ביאור הגדה‬ ‫אות ג( עה"פ 'יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם' )תהלים קז‪ ,‬ח( דפתח‬ ‫בלשון יחיד 'חסדו'‪ ,‬וסיים בלשון רבים 'ונפלאותיו'‪ ,‬שאם יודה לה' על‬ ‫חסד יחיד‪ ,‬יעשה לו השי"ת נפלאות רבים‪ ,‬וההודאות פרים ורבים‪ .‬וכן‬ ‫הוא אומר 'הודו לה' כי טוב' שע"י ההודאה גורם 'כי לעולם חסדו'‪,‬‬ ‫והודאה לה' על הטובה הוא גם דרך לפעול ישועהב‪.‬‬ ‫א‪ .‬ופלא שמנהג העולם שכאשר זקוקים לישועה עושים סגולות במשך ארבעים יום‪,‬‬ ‫כגון אמירת תהלים או בקשות אחרות‪ .‬ולא שמענו ולא ראינו לעשות פעולות‬ ‫של הודאה במשך ארבעים יום‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ובזה פי' עה"פ 'ואתה אמרת היטב איטיב עמך' )בראשית לב‪ ,‬יג( שכאשר אדם מכיר‬ ‫בטובתו של מקום ומודה ע"ז‪ ,‬ואומר זה טוב‪ ,‬אז אומר לו השי"ת וכי זהו טובה‪,‬‬ ‫אני אראה לך מה הוא באמת טוב‪ ,‬משא"כ אם אדם מתלונן רח"ל‪ .‬וע"ד משל‬ ‫העשיר שהיה לו ממון רב אבל תמיד היה לו טענות על מצבו‪ ,‬אמר לו הקב"ה‪,‬‬ ‫רואה אני שלא טוב לך העשירות‪ ,‬ואתה סבור שמצבך לא טוב‪ ,‬אראה לך מהו‬ ‫באמת לא טוב‪ ,‬ואותו העשיר הפסיד ממון רב‪ ,‬וחזר והתלונן על מצבו שאינו‬ ‫טוב‪ ,‬אמר לו הקב"ה וכי סבור אתה שזה לא טוב‪ ,‬אראה לך מהו באמת לא טוב‬ ‫עד שירד מנכסיו רח"ל‪ ,‬וכשחזר העשיר והתלונן עוד‪ ,‬שוב אמר לו השי"ת שיראה‬ ‫מהו באמת לא טוב‪ ,‬עד שהעני ממש והגיע לידי פת לחם רח"ל‪ .‬עד שיום א'‬ ‫ג‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫מפני קדושת חינוך הבנים אנו סובלים בגלות ישמעאל‬ ‫'‪ àáéå‬אברהם לספוד לשרה ולבכתה' )בראשית כג‪ ,‬ב( וברש"י שע"י בשורת‬ ‫העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה‬ ‫ממנה ומתה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכבר הקשו הראשונים היתכן דפרחה נשמתה של‬ ‫צדקת זו על עקידת יצחק‪] ,‬ויש מתרצים בדיוק ל' רש"י שכ' שכמעט‬ ‫שלא נשחט‪ ,‬שפרחה נשמתה כששמעה שלבסוף לא נשחט‪ ,‬וחשבה שמא‬ ‫יש ביצחק פסול או פגם ח"ו שמשום כך לא הי' ראוי להיות קרבן לה'‪,‬‬ ‫ומרוב צער מתה[‪.‬‬ ‫‪ æ"÷ëå‬אדמו"ר הרמ"ם זיע"א מלעלוב אמר בזה‪ ,‬דשרה אמנו חשבה‬ ‫תיכף שאם יצחק נשחט הרי נשאר בבית רק ישמעאל‪ ,‬וא"כ‬ ‫איידער צו האבן א ישמעאל אין שטוב‪ ,‬איז בעסער נישט צו לעבן‪ ,‬עדיף‬ ‫להסתלק מן העולם מאשר להשאר עם בן אשר מעשיו מקולקלים ולראות‬ ‫אותו יוצא לתרבות רעה רח"ל‪ ,‬וקשה יותר ממלחמת גוג ומגוג כמבואר‬ ‫בגמ' )ברכות ז‪ ,‬ב(‪] .‬וע"ע בדברי האוה"ח הק' )בראשית מו‪ ,‬ל( שכ' ודבר ידוע‬ ‫הוא שהצדיקים יחפצו בהעדר הבן מהיותו בן מביש[‪.‬‬ ‫‪ äúòîå‬יתיישבו דבריו החריפים של הרמב"ן עה"פ )שם טז‪ ,‬ו( 'ותענה‬ ‫שרי ותברח מפניה' וזל"ק‪ ,‬ותענה שרי ותברח מפניה חטאה‬ ‫אמנו בענוי הזה‪ ,‬וגם אברהם בהניחו לעשות כן‪ ,‬ושמע ה' אל עניה ונתן‬ ‫לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ובהמשך הדברים כ' הרמב"ן )שם טז‪ ,‬ט( עה"פ 'שובי אל גברתך והתעני‬ ‫תחת ידיה' וז"ל‪ ,‬ציוה אותה לשוב ולקבל עליה ממשלת גברתה‪ ,‬רמז‬ ‫כי לא תצא לחפשי ממנה‪ ,‬כי בני שרה ימשלו בזרעה לעולם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫והדברים נפלאים‪ ,‬שמצד א' כ' שלישמעאל יהיה כח לענות זרע אברהם‪,‬‬ ‫הלך ברחוב ומצא פרוטה‪ ,‬ושמח ואמר זה טוב והודה לה'‪ ,‬אמר לו הקב"ה וכי‬ ‫סבור אתה שזהו טוב אראה לך מהו באמת טוב‪ ,‬ושוב עלה קרנו והרויח ממון‬ ‫רב‪ ,‬וכשחזר ואמר שמצבו טוב‪ ,‬שוב אמר לו הקב"ה אראה לך מהו טוב באמת‪,‬‬ ‫עד שחזר לאיתנו הראשון‪ .‬ואילו היה אותו עשיר בר דעת‪ ,‬לא היה צריך לעשות‬ ‫את כל הסיבוב הזה‪ ,‬והיה מודה ומשבח לה' כבר מתחילה‪ ,‬והיה לו תמיד אך‬ ‫טוב וחסד‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫ד‬ ‫ומצד שני כתב שישמעאל לא יצא לחפשי ובני שרה ימשלו בזרעה של‬ ‫הגר לעולם‪.‬‬ ‫]‪ éøáãå‬הרמב"ן דברי נביאות הן‪ ,‬כי במשך כל הגלויות לא היינו תחת‬ ‫יד ישמעאל‪ ,‬ובדברי חז"ל מצינו רק ארבע גלויות )ב"ר פמ"ד‪ ,‬יז(‬ ‫עה"פ 'אימה חשיכה גדולה נופלת עליו'‪ ,‬אימה זו בבל וכו'‪ ,‬חשיכה זו‬ ‫מדי וכו'‪ ,‬גדולה זו יון וכו'‪ ,‬נופלת עליו זו אדום וכו' עי"ש‪ ,‬ולא נאמר‬ ‫שם גלות ישמעאל‪ .‬והגלות האחרון הוא גלות אדום‪ ,‬וכמ"ש 'בבואו‬ ‫מאדום וכו'‪ .‬וכעין דברי הרמב"ן כתב גם הבעה"ט בסוף פרשתן‪ ,‬עה"פ‬ ‫'על פני כל אחיו נפל'‪ ,‬וסמיך ליה 'ואלה תולדות יצחק'‪ ,‬לומר לך‬ ‫כשיפול ישמעאל באחרית הימים‪ ,‬אז יצמח בן דוד שהוא מתולדות יצחק‪,‬‬ ‫ע"כ‪ .‬וכן אי' מהמהרח"ו )עץ הדעת טוב על תהלים קכד( עה"פ 'בקום עלינו‬ ‫אדם'‪ ,‬שהגלויות אינם אלא ד'‪ ,‬אבל עוד עתידין ישראל להיות באחרית‬ ‫הימים בגלות ישמעאל‪ ,‬שנאמר בו 'והוא יהיה פרא אדם' ע"כ‪ ,‬ויתכן‬ ‫לומר בזה‪ ,‬דכיון שישמעאל היה חותנו של עשיו‪ ,‬כי עשיו נשא את‬ ‫מחלת בת ישמעאל‪ ,‬וממילא מאז נעשה חלק ממלכות אדום‪ ,‬וכמשאחז"ל‬ ‫)מגילה ו‪ ,‬א( עה"פ 'זממו אל תפק'‪ ,‬זו גרממיא ]גרמניא‪ ,‬גיר' הגר"א )יומא‬ ‫י‪ ,‬א( והיעב"ץ[ של אדום‪ ,‬ופירש"י שם מלכות והיא מאדום‪ ,‬וכמו"כ‬ ‫נעשה ישמעאל וזרעו חלק ממלכות אדום‪ ,‬והמה נמנים בין אלופי עשיו‬ ‫אבי אדום‪ ,‬בסו"פ וישלח‪ ,‬וכ"נ בתהלים )פג‪ ,‬ז( 'אהלי אדום וישמעלים‬ ‫מואב והגרים'‪ ,‬ואי' במדרש )איכ"ר א‪ ,‬פמ"ב( שד' גלויות מכופלות‪ ,‬ארבעה‬ ‫שהן שמונה‪ ,‬וגלות הרביעי הוא אדום וישמעאל‪ ,‬עי"שג‪) .‬וע"ע אוה"ח הק'‬ ‫פ' צו עה"פ 'ולבש הכהן מדו בד' ויקרא ו‪ ,‬ב(‪ ,‬הרי שגלות ישמעאל נכלל בגלות‬ ‫אדום‪ .‬וע"ז אנו מתפללים בסליחות 'כלה שעיר וחותנו ויעלו לציון‬ ‫מושיעים בב"א[‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ועפי"ז יל"פ ולהמליץ בפסוק 'ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו וגו'‪,‬‬ ‫וק' טובא איך שייך בהר ציון לשפוט את הר עשיו‪ ,‬שהרי עשיו בארץ אדום‪ ,‬והר‬ ‫ציון מאי עבידתא גבי'‪ .‬ולהנ"ל שפיר כי מאחר שבעוה"ר בני ישמעאל הם נאחזים‬ ‫ושולטים במקום המקדש בהר ציון רח"ל‪ ,‬שועלים הילכו בו כפשוטו‪ ,‬וכיון שהם‬ ‫ממלכות אדום‪ ,‬הרי הר ציון והר שעיר הם במקום אחד ובאותו מקום ישפטם‬ ‫והיתה לה' המלוכה‪.‬‬ ‫ה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שרה אמנו נביאה היתה וידעה מכל זה‪ ,‬וכמו שאחז"ל )שמו"ר א‪ ,‬א‬ ‫‪äðäå‬‬ ‫והובא ברש"י( עה"פ 'כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה' )בראשית‬ ‫כא‪ ,‬יב( שאברהם אבינו היה טפל בנבואה לשרה‪ ,‬ובודאי ידעה כי בניה‬ ‫יסבלו מישמעאל‪ ,‬ועד היום אנו סובלים מכך ר"ל‪ ,‬אך אדעתא דהכי‬ ‫אמרה במסירות נפש 'גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה‬ ‫הזאת עם בני עם יצחק'‪ ,‬כי סברה אשר מוטב יסבלו בניה הצדיקים ממנו‬ ‫מאשר לחיות עמו במחיצתו‪ .‬ושרה אמנו הבינה שלא טוב שיהיה יצחק‬ ‫שלה יחד עם ישמעאל‪ ,‬והיתה מוכנה לגרום סבל גדול לבניה לדורות‪,‬‬ ‫אבל הסבל יהיה רק בגוף‪ ,‬והעיקר שיצחק יהיה צדיק וטהור‪ ,‬ולא יושפע‬ ‫לרעה מישמעאל‪ .‬ואכן הקב"ה הסכים על ידה‪ ,‬כמבואר בפסוק‪.‬‬ ‫‪ ïëå‬אמרה גם רבקה ליצחק אודות יעקב 'קצתי בחיי מפני בנות חת אם‬ ‫לקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים' )בראשית‬ ‫כז‪ ,‬מו(‪ ,‬וחז"ל הק' )מו"ק כח‪ ,‬א( רמזו בסדר אמרם 'בני חיי ומזוני'‪ ,‬כי בני‬ ‫הוא תחילה וראש לפני חיי ומזוני‪ ,‬ולכן כשמבקשים על בני חיי ומזוני‪,‬‬ ‫צריך להקדים על בני קודם לחיי וקודם למזוני‪ .‬והאדם אשר אצלו 'בני'‬ ‫הוא בראש כל מעייניו‪ ,‬ואינו חס על חיי עצמו ומזונותיו במקום בניו‪,‬‬ ‫בבחי' 'למה לי חיים'‪ ,‬באופן זה זוכים לבנים ובני בנים עוסקים בתורה‬ ‫ובמצוות לשמה‪.‬‬ ‫‪ ì"éå‬דלכן כתב רש"י סיבת מיתתה רק על הפ' הב' 'לספוד לשרה‬ ‫ולבכותה'‪ ,‬ולא בתחילה מיד‪ ,‬משום שזה גופא היה ההספד של‬ ‫אברהם אבינו על שרה‪ ,‬שסיבת מיתתה מתוך מסירות נפש וצערה על‬ ‫קדושת חינוך הבנים – הבט משמים וראה כי רב שבענו בוז מזרע הגר‬ ‫וישמעאל‪ ,‬ויקויים בנו מקרא דכתי' 'על פני כל אחיו נפל'‪ ,‬משמת אברהם‬ ‫נופל‪ ,‬וסמיך ליה 'אלה תולדות יצחק בן אברהם'‪ ,‬שרק הוא עיקר תולדות‬ ‫אברהם‪ ,‬אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬ואנו עם בנ"י חיים וקיימים‪ ,‬ועלו‬ ‫מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לה' המלוכה‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫ברכת אברהם 'בכל' ‪ -‬א' המרבה וא' הממעיט ואפי' מיעוטא דמיעוטא‬ ‫'‪ íäøáàå‬זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל' )בראשית כד‪ ,‬א(‪ .‬בספר‬ ‫ייטב פנים כתב‪' ,‬בכל' אפי' כל דהוא משמע‪ ,‬כמו שדרשו‬ ‫נועם התורה‬ ‫ו‬ ‫חז"ל 'כל חלב לה' לרבות חצי שיעור‪ ,‬ופירש"י כל אפי' כ"ש משמע‪,‬‬ ‫ומידה טובה מרובה‪ ,‬שאפי' כל שהוא ממש תנועה קלה לכבודו ית'‬ ‫עושה רושם גדול למעלה‪ ,‬וז"ש וה' ברך את אברהם בכל‪ ,‬פי' שהי' יקר‬ ‫בעיניו בחי' כל שהוא של מצוה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫‪ ÷"äôñáå‬בית אהרן )פרשת עקב( פי' עה"פ 'חשבתי דרכי ואשיבה רגלי‬ ‫אל עדותיך' )תהלים קיט‪ ,‬נט( 'חישבתי' מלשון חשיבות‪ ,‬שצריך‬ ‫כל אדם שיהי' אצלו כל פעולה לטובה בחשיבות גדולה בעת עשייתם‪,‬‬ ‫כי הם עומדים ברומו של עולם וכו'‪ .‬וכן פי' הפסוק 'והיה עקב‬ ‫תשמעון וגו'‪' ,‬והיה' לשון שמחה‪' ,‬עקב' אפי' במצוה ועשיה קטנה‬ ‫בבחי' עקב‪ .‬וע"ע בבית אהרן לחנוכה )ד"ה חשבתי דרכי( חשבתי לשון‬ ‫חשיבות‪ ,‬רגלי לשון רגילות‪ ,‬שצריך כ"א אף שהוא במדריגה פחותה‬ ‫מאוד להחשיב בעיניו כל דרך וכל פעולה שהוא עושה בעבודת השי"ת‪,‬‬ ‫ולהאמין ולידע שכל פעולה באיזה מדרגה שהיא פועלת למעלה למעלה‪,‬‬ ‫ובזה 'ואשיבה רגלי' מלשון רגילות‪ ,‬דהיינו שיוכל לעזוב הרגילות שלו‬ ‫ולשוב לדרך הטוב‪.‬‬ ‫‪ åðãîì‬בזה יסוד גדול וקדוש למען ידעו ויבינו זאת בנ"י בגשתם אל‬ ‫עבודת הקודש בתומ"צ‪ ,‬להחשיב ולייקר כל משהו של תורה‬ ‫ומצוות עד לאין שיעור וחקר‪ ,‬וצריך לקבל חיות מכל דבר שיעשה‬ ‫בעבודת הבורא‪ ,‬וכל דבר קטן יהי' יקר בעיניו‪ ,‬הן דיבור אחד של תורה‬ ‫ותפלה כראוי‪ ,‬הן עשי' אחת של מצוה או צדקה וחסד כראוי‪ ,‬כי בעבודת‬ ‫ה' ריבוי בכמות אינו מוסיף לשלימות וחשיבות העבודה‪ ,‬ובכגון דא‬ ‫אמרי' כי מצד א' לו יחי' גבר שנין אלפין לא יצא יד"ח לעולם לעבוד‬ ‫את בוראו‪ ,‬ולאידך גיסא בכל משהו של תומ"צ נעשה פעולה גדולה‬ ‫ושלימות טובא גניז בגוי' כל הקדושה והשפעה של המצוה עד א"ס‪.‬‬ ‫‪ òãú‬שכן הוא‪ ,‬שהרי על תיבה א' של דבר תורה הרי הוא חייב לברך‬ ‫עלי' ברכת התורה‪ ,‬ובחד קטירא אתקטר למקור מוצא קדושת‬ ‫התורה והשפעתה‪ ,‬וכמו"כ במצוות אפי' לא שהה בזה רק רגע כבר‬ ‫נעשית בזה פעולתו בקומה שלימה‪ ,‬וכגון בהניחו תפילין לרגע א'‬ ‫ופושטו מיד‪ ,‬הרי הוא ג"כ מחויב לברך ברכת אשר קדשנו במצוותיו‬ ‫ז‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫וציונו‪ ,‬כי ברגע זה התקשר לקדושת התפילין בשלימות‪ ,‬ונמשך עליו כל‬ ‫השפע קודש של מצות תפילין‪ .‬ובודאי שכל המרבה הרי 'זה' משובח‪,‬‬ ‫באדם הלובשו‪ ,‬שהרי ככל ששוהה במצוה או בתורה ותפלה יותר‪,‬‬ ‫משאיר יותר רושם על האדם עצמו‪ ,‬אבל עצם חשיבות עצם המצוה‬ ‫ופעולתה בעולמות העליונים‪ ,‬גם דבר מועט חשוב כהרבה‪] .‬וכדי לסבר‬ ‫את האוזן‪ ,‬כלפי גובה המצוה וקומתה‪ ,‬אין נפק"מ בכמות המצוה‪ ,‬ואפי'‬ ‫במשהו עולה לשורשה בעולמות העליונים‪ ,‬ורק לגבי רחבה תלוי בכמות‪,‬‬ ‫וכל המרבה הרי זה משובח[‪.‬‬ ‫‪ êëìå‬נמשל כל דבר רוחני לאש‪ ,‬על התומ"צ נאמר 'כי נר מצוה ותורה‬ ‫אור' )משלי ו‪ ,‬כג(‪ ,‬ונא' 'הלא כה דברי כאש וגו' )ירמי' כג‪ ,‬כט(‪ ,‬כי‬ ‫האש הוא מיוחד להיותו הדבר הגשמי שאין חילוק בזה בין רב למעט‪,‬‬ ‫כי ניצוץ אחד יש בכוחו לשרוף עיירות שלמים‪ ,‬שמתפשט והולך עד‬ ‫בלי גבול‪ ,‬ולא הרי האש ככל שאר עניני גשמיות ועוה"ז‪ ,‬שחשיבותם‬ ‫הוא לפי הכמות אם מועט כוחו מועט‪ ,‬וכשנתרבה מתחזק כוחו‪ ,‬אבל‬ ‫באש בכל משהו יש בזה כל כוחו של האש‪ .‬והנמשל הוא בתורה‬ ‫ובמצוות שבכל משהו אם מעט אם רב יש בו כל כח הקדושה עד א"ס‪.‬‬ ‫]וזה ענין העלאת הניצוצות הק' כמבואר בספה"ק היינו שמחשיב כל‬ ‫ניצוץ של קדושה ואין מאבדו[‪.‬‬ ‫‪ éáéåàîå‬תחכמני מצותיך )תהלים קיט‪ ,‬צח( פי' צדיקים נ"ע שצריך ללמוד‬ ‫מיצה"ר את דרכיו איך שמפתה האדם‪ ,‬וממנו ילמד איך לעבוד‬ ‫את ה'‪ ,‬ואמרו חז"ל )שבת קה‪ ,‬ב( כך אומנותו של היצה"ר היום א"ל עשה‬ ‫כך‪ ,‬ולמחר א"ל עשה כך‪ ,‬עד שאומר לו לך עבוד ע"ז ח"ו‪ .‬וכן בגמ'‬ ‫סוכה )נב‪ ,‬א( בתחילה יצה"ר דומה לחוט וכו'‪ ,‬עד שלבסוף דמה כעבותות‬ ‫העגלה‪ ,‬ובתחילה הוא אורח ואח"כ נעשה לאיש ובעה"ב‪ ,‬עי"ש‪ .‬פי'‬ ‫שהיצה"ר אינו מתחיל עם דברים גדולים רק מתחיל עם דבר מועט‪,‬‬ ‫וחוזר ומפתה את האדם לעוד דבר מועט‪ ,‬וכן כו"כ פעמים עד שכובשו‬ ‫ושולט עליו לגמרי רח"ל‪ .‬כן צריך האדם ללמוד מזה להחשיב ולהתחיל‬ ‫עם דבר מועט‪ ,‬בבחי' ניצוץ א' של אש‪ ,‬ואח"כ עוד ניצוץ א'‪ ,‬עד‬ ‫שלבסוף נעשה שלהבת ואש להבה‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫ח‬ ‫‪ ë"åîëå‬בעניני סור מרע‪ ,‬כל פעם שהתגבר וכבש את יצרו אפי' בדבר‬ ‫מועט‪ ,‬כבר קנה עולם מלא בפ"ע‪ ,‬ואע"פ שכו"כ פעמים לא‬ ‫הצליח ונכשל‪ ,‬הרי גם היצה"ר לפעמים אינו מצליח להכשיל את האדם‪,‬‬ ‫ובכל זאת אינו מתייאש‪ ,‬רק מחשיב כל משהו שמצליח להכשיל רח"ל‪,‬‬ ‫ומידה טובה מרובה‪ ,‬שאם יחשיב אדם כל התגברות על היצה"ר‪ ,‬זה‬ ‫גופא יתן לו שמחה וכח לעשות חיל להיות מוסיף והולך‪ ,‬וקובץ על יד‬ ‫ירבה ביתר שאת ועז‪ ,‬עד שיגיע לשלימות הקדושה‪ .‬וכמאמר החכם מיהו‬ ‫אדם הגדול‪ ,‬מי שמתרצה בדברים הקטנים‪ ,‬ומיהו אדם הקטן‪ ,‬מי שאינו‬ ‫מרוצה אלא בדברים גדולים‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫‪ úùåã÷å‬יום השבת תוכיח כדברינו‪ ,‬עפ"י המבואר בספה"ק בית אהרן‬ ‫)דכ"ג א‪ ,‬קמד‪ ,‬א( בשם הרה"ק הרבי ר' ברוך ממעזיבוז זי"ע‪) ,‬ומרגלא‬ ‫בפומיה דכק"ז הרמ"ם זי"ע( מעין עולם הבא יום שבת מנוחה‪ ,‬מלשון 'מעיין'‬ ‫דהשבת גדול יותר מעוה"ב‪ ,‬כי השבת הוא המעיין שממנו ניקח העוה"ב‪,‬‬ ‫עי"ש‪ .‬וטהרת המעיין הוא למעלה מטהרת המקוה‪ ,‬עפי"מ דתנן )מקואות‬ ‫פ"א מ"ז ‪ -‬ח( דמעיין מטהר בזוחלין‪ ,‬ומטהר בכל שהוא‪ ,‬ולא בעינן ארבעים‬ ‫סאה‪ .‬וכמו"כ קדושת השבת מטהרת את האדם בטהרה עליונה‪ ,‬בבחי'‬ ‫מעיין חיים המטהרת מכל הטומאות שבעולם‪] ,‬יותר ממקוה שאינה‬ ‫מטהרת זב וזבה ומצורע וכו'[ ומטהר אפי' בכל שהוא‪ ,‬פי' שהשבת‬ ‫מטהר נפשות ישראל‪ ,‬לכל יהודי באשר הוא שם‪ ,‬אפי' אם הולך ומתחזק‬ ‫בקדושת השבת רק במשהו בעלמא‪ .‬וכמשל כח האש הנ"ל‪ ,‬מצינו‬ ‫בקדושת נרות שבת‪ ,‬כי בכניסת השבת מדליקין נרות קטנים‪ ,‬וביציאתה‬ ‫במוצש"ק הבערה ללהב יצאת‪ ,‬בעינן אבוקה דוקא להבדלה ולא נר‬ ‫בעלמא )שו"ע סי' חצר סעי' ב(‪ .‬וי"ל דזהו כוונת הזמר 'כל מקדש שביעי‬ ‫כראוי לו'‪ ,‬דגם המקדש שביעי 'בכל' שהוא‪ ,‬כראוי לו לפי מדרגתו לעת‬ ‫עתה‪ ,‬שכרו הרבה מאוד וכו'‪.‬‬ ‫‪ àäå‬לך לשונו הנפלא של מרן החת"ס זי"ע )דרשות לשבת שובה( ‪'à òâø éë‬‬ ‫‪ ,íéðîæä ìëî øúåé ìòåô ùãå÷ úáù ìù‬עכ"ל‪ .‬שהשבת קודש שהיא‬ ‫נחלה בלי מיצרים‪ ,‬פעולת פעולתה אפי' ברגע אחד כנ"ל‪ .‬וזה לעומת‬ ‫זה עשה אלוקים‪ ,‬כמבואר בגמ' )ברכות ז‪ ,‬א( שזעמו של הקב"ה הוא רגע‪,‬‬ ‫כמש"נ )תהלים ל‪ ,‬ו( 'כי רגע באפו חיים ברצונו'‪ ,‬בבחי' הכתוב 'ברגע קטן‬ ‫ט‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫עזבתיך'‪ ,‬ובשבת קודש שכל שולטניה רוגזין ומארי דדינא כולהו ערקין‬ ‫ומתעברין מינה‪ .‬הרי מתהפך הרגע של זעם לרגע א' שפועלת טובה‬ ‫וברכה‪ ,‬יותר מכל הזמנים‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫שיחתן של עבדי אבות ‪ -‬יסודות נאמנים בפרק האיש מקדש‬ ‫‪ ø"à‬אחא יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים‪ ,‬פרשתו של‬ ‫אליעזר שנים ושלשה דפים‪ ,‬הוא אומרה ושונה‪ ,‬ושרץ מגופי תורה‬ ‫ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא‪ ,‬ע"כ )ב"ר ס‪ ,‬ח(‪ .‬הרי שאנו‬ ‫מצווים לעסוק ולהתבונן בשיחת עבדי אבות‪ ,‬ובפרשתן מבואר ענין‬ ‫השידוכין של יצחק ורבקה אשר נעשה ע"י אליעזר עבד אברהם‪ ,‬דשלוחו‬ ‫של אדם כמותו‪ ,‬ואליעזר הי' שליח יצחק לקידושין )עי' כתובות ז‪ ,‬ב תוד"ה‬ ‫שנאמר( ומעשי אבות סימן לבנים איך להתנהג בפרקי שידוכין‪ ,‬ודברים‬ ‫גדולים שנו כאן‪ ,‬ותן לחכם ויחכם עוד‪.‬‬ ‫‪ àúéà‬בכלי יקר )בראשית כד‪ ,‬ג( על הא דהשביע אברהם את אליעזר 'לא‬ ‫תקח אשה לבני מבנות הכנעני וגו'‪ ,‬שאברהם אבינו ע"ה לא‬ ‫הסכים להשיאו עם משפחות בנות הכנעני כי חשש פן ילמד ממעשיהם‬ ‫הרעים כדרך שנאמר )דברים ז‪ ,‬ג( 'ולא תתחתן בם'‪ ,‬כי יסור את בנך מאחרי‬ ‫וגו'‪ ,‬ומקשה לפי"ז מדוע לא נתיירא לקחת לו אשה ממשפחתו מבית‬ ‫בתואל ולבן‪ ,‬והלא גם המה עובדי ע"ז כבני הכנעני‪ ,‬ומיישב דשאני הכא‬ ‫שהכנענים היו מושחתים בטבעם ומוטבעים במידות רעות מגונות‪ ,‬ונפשם‬ ‫מזוהמת בתאוות ופשעים הנובעים מצד החומר כאכילה וזימה וקנאה‬ ‫וכל אביזרייהו‪ ,‬ובהיות דברים אלו מושרשים בהחומר‪ ,‬נגעים אלו‬ ‫מתפשטים ונמשכים מטבע האבות אל הבנים‪ ,‬ותולדותיהם כיוצא בהם‪,‬‬ ‫משא"כ ע"ז הוא דבר התלוי בשכלו של אדם‪ ,‬אינו מתפשט מאבות‬ ‫לבנים‪ ,‬כי שלשה שותפין באדם‪ ,‬הקב"ה אביו ואמו וכו'‪ ,‬החומר בא‬ ‫מאב ואם‪ ,‬לפיכך כל מעשה אבות התלויין בחומר ירשו בנים‪ ,‬אבל חלק‬ ‫השכל ניתן לאדם ע"י הקב"ה‪ ,‬ולכן מה שאדם תועה בשכלו ומוחו‬ ‫בדעות רעות וכוזבות כאפיקורוסות וכדו'‪ ,‬אי"ז מוכרח שיעבור בירושה‬ ‫לבניו‪ ,‬שהרי כשיגדל הבן יראה ויבחר לפי ראות עיני שכלו‪ ,‬ובודאי‬ ‫יוכל לשנות דעתו מדעת אביו‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫י‬ ‫‪ íðîà‬כמובן שאם הבן ידור אצל אביו‪ ,‬ובתוך סביבת אנשים שדעתם‬ ‫כאביו‪ ,‬ודאי יש לחשוש שיושפע מדעותיהם ויתנהג כמותם‪,‬‬ ‫אבל אי"ז מוטבע בעצם תכונותיו ויוכל לשנות דעתו‪ ,‬משא"כ המידות‬ ‫נמשכים אל תוך טבע דמו ותכונתו‪ ,‬וע"כ היה אברהם מרחיק הכנענים‬ ‫דוקא שהיו שטופי זימה ומידות רעות‪ ,‬ועבירות התלויות בחומר‪ ,‬ולא‬ ‫הרחיק לבן ובתואל שהיה להם רק דעות רעות מינות וע"ז‪ ,‬אלא בכדי‬ ‫שלא יהא יצחק נמשך אחר דעותיהם‪ ,‬לכן השביעו )שם‪ ,‬ח( 'רק את‬ ‫בני לא תשוב שמה'‪ ,‬ומאחר שלא ידור עמהם בסביבתם‪ ,‬ליכא שום‬ ‫חששא‪ ,‬עי"שד‪.‬‬ ‫‪ äæáå‬יובן הסימן שעשה אליעזר עבד אברהם לעצמו 'והיה הנערה אשר‬ ‫אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגו'‪ ,‬אותה הוכחת‬ ‫לעבדך ליצחק'‪ ,‬ולמה בחר בסימן של חסד דוקא כהוכחה שהיא ליצחק‪,‬‬ ‫ולא בסימן אם ישאל אותה מי ה' וכדו'‪ ,‬אלא כנ"ל דכיון שהוזהר‬ ‫להתרחק מאלו שיש להם מידות רעות‪ ,‬ע"כ רצה לבחון הצד שכנגד אם‬ ‫יש לה לב טוב ומידות טובות‪ ,‬ולא חשש מהדעות שאינם נמשכים בטבע‬ ‫האבות לבנים‪.‬‬ ‫‪ íéøáãå‬גדולים שנו כאן‪ ,‬בגודל העול והאחריות המוטל על כ"א בענין‬ ‫המידות‪ ,‬שצריך לידע אמיתות ומציאות הדברים‪ ,‬שאם יש לו‬ ‫מידות טובות גם בניו ירשו כן‪ ,‬ואם ח"ו מידות רעות הוא מוריש לבניו‪,‬‬ ‫ד‪ .‬וכדברים האלה ממש מצאנו בדרשות הר"ן )דרוש ה( שכתב וזל"ק‪ ,‬ועם היות‬ ‫לבן אבי רחל ולאה עובד עבודה זרה‪ ,‬בחר יצחק להתחתן בו יותר משיתחתן‬ ‫עם בנות כנען‪ .‬והטעם לכל זה כי עם היות האדם בחיריי במעשיו והרשות‬ ‫נתונה בידו לבחור איזה דרך שירצה וכו'‪ ,‬ולזה מאשר היו בנות כנען מוטבעים‬ ‫בתכונות רעות‪ ,‬היו בוחרים האבות להתרחק מהם‪ ,‬ולהתדבק במי שאינו‬ ‫מוטבע באותן התכונות הרעות כי גם היה עובד עבודה זרה‪ ,‬לפי שאותן‬ ‫התכונות מתעברות ונמשכות בזרעם‪ ,‬והם כמו חולי הגוף נקראים בספרי‬ ‫הרפואה חלאים ירושיים‪ .‬ולכן רוע תכונות אנשי כנען היה מתחייב שיהא‬ ‫נמשך לבניהם אחריהם‪ .‬ועם היות לבן עובד עבודה זרה‪ ,‬יתחייב שיהיה טבע‬ ‫צאצאיו נמשך אחריו כלל‪) .‬ועי' ספר חסידים תתרטז וסי' שעו – שעז‪ ,‬וע"ע שם‬ ‫משמואל חיי שרה תרע"ו(‬ ‫יא‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫ומה יעשה הבן ולא יחטא‪ ,‬ואם לא למענו יעש‪ ,‬עכ"פ בשביל בניו‬ ‫ובנותיו הבאים אחריו יעשה וישתדל לטהר ולזכך מידותיוה‪.‬‬ ‫‪ àìå‬ללמד על עצמו יצא‪ ,‬אלא ללמד על הכלל כולו‪ ,‬האיך יתנהג האדם‬ ‫בעמדו על פרקי שידוכין לעת מצוא לו חתן‪ ,‬עליו לידע 'ראה מה‬ ‫אתה בורר לך'‪ ,‬שהעיקר בראש כל אבן בוחן ישים מגמתו על מזגו‬ ‫ומידותיו של המדובר‪ ,‬ויראה שיהיה מצוין במידות טובות וישרות‪ ,‬מכיון‬ ‫שהוא דבר שנשרש בטבע דורות הבאים‪ ,‬וכפי ששמעתי מפי ח"א‪ ,‬שאביו‬ ‫ה‪ .‬הנה יש גם צד שני למטבע‪ ,‬ובזה יכבד ענין הדעות רעות יותר מהמידות‪ ,‬והוא‬ ‫כי ידוע שהרה"ק ר"א הגדול מקארלין זי"ע השיב אלפים מישראל לאביהם‬ ‫שבשמים ועוררם לתשובה‪ ,‬ועל ציון קדשו חקוק שעשה פ' אלף בעלי תשובה‪,‬‬ ‫]אף שנראה כגוזמא בעלמא‪ ,‬כבר אמרו בשם צדיקים הכוונה בזה שע"י עבודת‬ ‫קדשו וכוחו הגדול הלהיב לבבות ישראל והכניס בהם הרהורי תשובה אמייתים‪,‬‬ ‫ולפעמים גם אדם א' נתעורר ע"י כו"כ פעמים[‪ .‬ושאלו את נכדו הרה"ק הבית‬ ‫אהרן זי"ע‪ ,‬מדוע אין רואים כוחו להשפיע ולעורר בנ"י לתשובה שלמה ולהחזירם‬ ‫למוטב כדרך זקה"ק‪ ,‬והשיב שנשתנו הדורות‪ ,‬שבדור זקנו היו אנשי הדור‬ ‫מוטבעים ושקועים בתאוות ורצונות רעים‪ ,‬ובמידות מקולקלות‪ ,‬ודרך תיקונו הוא‬ ‫ע"י העלאת המידות‪ ,‬שאם יש לו אהבה רעה או יראה רעה או מידת כעס וכדו'‪,‬‬ ‫אזי יוכל להעבירו ולהעלותו לשורשו אל הקדושה‪ ,‬שיתהפך לעבודת רוחני‬ ‫לאהבה ויראה מהשי"ת‪ ,‬וכעס על היצה"ר וריתחא דקדושה וכדו'‪ ,‬וכך כל מידה‬ ‫ותאוה בגשמיות יוכל להכניס ולהטעים אותו החשק והנעימות ברוחניות בעריבות‬ ‫התפלה‪ ,‬ובדברי תורה המתוקים מדבש ונופת צופים וכדו'‪ ,‬אבל בדור זה של‬ ‫הבית אהרן‪ ,‬היו הדעות מקולקלות‪ ,‬שבזמנו החלה רוח ההשכלה לנשב ברוסיא‬ ‫ובליטא והגלילות‪ ,‬ובליטא כילה חמתו יראים ושלמים ורבים חללים הפילה‬ ‫במחשבות מינות ואפיקורסות רח"ל‪ ,‬ודעות אלו שהאדם בונה לעצמו ומכניס‬ ‫לראשו בדמיון של חכמה מרובה שיש לו רח"ל‪ ,‬זה קשה ביותר לעוקרו‪ ,‬ולכן‬ ‫אין סיפק בידו לעשות עבודת זקנו‪.‬‬ ‫הרי דמצד א' המידות רעות גרוע מחמת המשך דורותיו‪ ,‬ומאידך גיסא יגרע כח‬ ‫הדעות כוזבות‪ ,‬מצד עצמו שקשה לעוררו לתשובה ולהחזירו למוטב‪ ,‬כי הוא‬ ‫כסיל הולך בחושך‪ ,‬וסובר שהוא האמיתי והחכם‪ ,‬וכמו ששמעתי בשם הרה"ק‬ ‫מרוז'ין זי"ע‪ ,‬שאמר שהוא יכול לסבול האדם הגרוע והבעל עבירה הגדול ביותר‪,‬‬ ‫אבל אחד שיש לו פקפוק באמונת ה' אינו יכול לסובלו כלל‪ ,‬וההסבר כנ"ל‪ ,‬שאם‬ ‫מאמין בה' אזי אפי' שהוא בעל עבירה הגדול ביותר‪ ,‬אבל הוא יודע ומכיר האמת‬ ‫שהוא אינו עושה טוב ואינו מתנהג בדרך הישר‪ ,‬אפשר ליישבו ולתקנו‪ ,‬אבל אחד‬ ‫שמפקפק וכופר‪ ,‬הרי אין מה לעשות עמו וקשה לתקנו‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫יב‬ ‫נכנס אל הגאון הרב מטשעבין זצ"ל‪ ,‬ושאלו על איזה דבר צריך הוא‬ ‫לבחון עבור חתן לבתו‪ ,‬וענהו שיסתכל אם יש בו ג' דברים‪] ,‬הלה רצה‬ ‫להוציא עט מכיסו לרשום הדברים לזכרון‪ ,‬והחווה לו שאי"צ[ מידות‬ ‫טובות‪ ,‬מידות טובות ומידות טובות‪] .‬ונראה שבודאי לא נתכוין בזה‬ ‫לומר שיקח לו בחור שהוא מצויין במידות טובות אע"פ אין בו לא‬ ‫תורה ולא חכמה‪ ,‬דלא יתכן כזאת‪ ,‬אלא דהשואל רצה לידע מהו הנקודה‬ ‫העיקרית והייחודית שצריך לשים ע"ז דגש מיוחד שיהיה המדובר מצוין‬ ‫ומיוחד בו‪ ,‬וע"ז ענהו שהתנאי העיקרי הוא מידות טובות[ ולב טוב‬ ‫עולה על כולנה )עי' אבות פ"ב מי"ג(‪.‬‬ ‫‪ éë‬כן הוא אליבא דאמת‪ ,‬שאדם שעדיין לא נשלם בתורה או בעבודה‬ ‫כ"כ‪ ,‬יוכל להוסיף בהתמדתו ובעבודתו ולהתעלות בהם גם אחר‬ ‫נישואיו אם רק ירצה‪ ,‬אבל אם מידותיו אינם טובות‪ ,‬ולא עבד עליהם‬ ‫לזככם ולתקנם‪ ,‬לא יוכל לבנות את ביתו‪ ,‬כי זיכוך מידותיו יבוא בקושי‬ ‫גדול‪ .‬ובשם בעלי המוסר אמרו‪ ,‬שיותר קל ללמוד ולסיים את כל הש"ס‬ ‫מאשר לשבור מידה רעה אחת‪ ,‬ובזה יש להמליץ‪ ,‬יפה שיחתן של עבדי‬ ‫אבות‪ ,‬שלמדנו מזה עבודת המידות לעיקרי החיים יותר מתורתן של בנים‬ ‫שהוא לימוד כל התורה‪.‬‬ ‫‪ úéìëúìå‬זו היתה כוונת הזיווג‪ ,‬כי איש ואשה הם בעלי טבעיים הפכיים‬ ‫)עי' במדרש ב"ר סח‪ ,‬פ"ד(‪ ,‬ועבודת האדם לשבר הטבע ולהכניע‬ ‫עצמו ולהתמזג במידותיו להשלים עצמו בכל מיני שלימות המידות‪,‬‬ ‫ומקבלים דין מן דין‪ ,‬להשלים כ"א חלק שכנגדו‪ ,‬ומראש צורים אראנו‪,‬‬ ‫כי אברהם אבינו ע"ה מידתו חסד ורחמים‪ ,‬ושרה אמנו ע"ה נהגה בשררה‬ ‫ותקיפות כלפי הגר שפחתה וכו'‪ ,‬וכך מצינו בזיווג של יצחק ורבקה‪,‬‬ ‫כשראתה את יצחק בא מרחוק‪ ,‬ותאמר מי האיש הזה ההולך בשדה‬ ‫'לקראתינו'‪ ,‬פי' שראתה שהוא כנגדה והוא ההיפך ממנה והנוגדה‪ ,‬שהרי‬ ‫היא מידתה חסד‪ ,‬ויצחק מידתו גבורה ופחד‪ ,‬ואעפ"כ 'ותיפול מעל‬ ‫הגמל'‪ ,‬שנכנעה תחתיו‪ ,‬וע"י השילוב הנפלא של חסד וגבורה נשלם ויצא‬ ‫יעקב שהוא מידת התפארת בחי' יעקב שלימתא‪ ,‬וגם בזה יש להמליץ‬ ‫יפה שיחתן של עבדי אבות‪ ,‬א"ת ‪Ä‬שׂיחתן אלא ‪Ä‬שׁיחתן מלשון שׁחיה‬ ‫והשתחויה‪ ,‬שלמדנו מכך שצריך 'זיך בייגן' מתוך הכנעה והבנה מא'‬ ‫יג‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫להשני‪ ,‬וכמאחז"ל )יבמות סג‪ ,‬א( נחות דרגא ונסיב איתתא‪ ,‬ועוד אמרו )ב"מ‬ ‫נט‪ ,‬א( איתתך גוצא גחין ולחיש להו‪.‬‬ ‫‪ -‬ב ‪-‬‬ ‫‪ äéäå‬הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם‬ ‫גמליך אשקה‪ ,‬אותה הוכחת לעבדך ליצחק וגו' )בראשית כד‪ ,‬יד(‪.‬‬ ‫לכאו' יל"ע לפי האמור לעיל שרצה אליעזר לברר אם היא בעלת מידות‬ ‫טובות‪ ,‬א"כ מדוע ניסה רק לידע אם היא בעלת חסד‪ ,‬ולמה לא בדק‬ ‫אחריה אודות שאר המידות טובות‪ ,‬והיה לו לנסות להכעיסה לראות‬ ‫אם היא בעלת כעס או לבדוק אחר מידת הענוה וכדו'‪ .‬ומאן יימר‬ ‫שאם היא בעלת חסד היא מצוינת גם ביראת שמים ובצניעות ובעבודת‬ ‫התפלה וכו'‪.‬‬ ‫‪ ì"éå‬בהקדם מ"ש הרמב"ם בפיה"מ )סוף פ"ג דמכות( על המשנה רבי חנניא‬ ‫בן עקשיא אומר‪ ,‬רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם‬ ‫תורה ומצוות וכו'‪ ,‬שהמקיים מצוה אחת בשלימות כבר זכה בה לחיי‬ ‫העוה"ב‪ ,‬רק היות שרצה הקב"ה לזכות את ישראל‪ ,‬לפיכך הרבה להם‬ ‫מצוות כמנין תרי"ג‪ ,‬כדי שהבוחר יוכל לבחור מצוה אחת שאותה יקיים‬ ‫בשלימות ובכל ההידורים‪ ,‬וע"י מצוה זו כבר יזכה לקיים את כל שאר‬ ‫המצוות‪ .‬ועד"ז כ' הרה"ק הרר"א מליזענסק זי"ע )פ' בשלח ד"ה ועתה הרם‬ ‫מטך וגו'( דאי' בגמ' )שבת קיח‪ ,‬ב( ששאל אחד לחבירו אבוך במאי זהיר‬ ‫שמעתי בזה‪ ,‬דהנה נחלקו הראשונים בקביעת המזוזה האם תהא זקופה ועומדת‬ ‫ו‪.‬‬ ‫או מושכבת‪ ,‬ולהלכה פסק הרמ"א )יו"ד סי' רפט סעי' ו( שיהיה בשיפוע ובאלכסון‪,‬‬ ‫לצאת ידי ב' השיטות‪ .‬ולכן קובעים מזוזה בכניסת כל בית יהודי‪ ,‬להזכיר להאדם‬ ‫שיתבונן בכל עת כניסתו שכדי שיהיה שלום בית צריכין 'זיך צו בייגן'‪ .‬ויש‬ ‫להמליץ בזה בנוסח התנאים ולא יבריחו לא 'זו מזה' ולא 'זה מזו'‪ ,‬שהם אותיות‬ ‫מזוז"ה להזכיר ענין זה כנ"ל‪.‬‬ ‫ומסופר בדרך צחות‪ ,‬על א' שהי' קפדן גדול ואינו עובר על מידותיו‪ ,‬ולפני נשואיו‬ ‫הסבירו לו באריכות שהוא מוכרח לוותר ולהתחשב עם הזולת וכו'‪ ,‬ואחר נשואיו‬ ‫לא הסתדר עם אשתו‪ ,‬ושאלוהו ע"כ‪ ,‬נענה ואמר‪ ,‬אכן כן אני כסדר חוזר ומסביר‬ ‫לאשתי את מה שאמרו לי שצריך לוותר ולהכניע עצמה‪ ,‬וחשיבות מעלת המוותר‪,‬‬ ‫והיא עומדת על דעתה ואינה מבינה מה שאני רוצה ממנה‪ ,‬וד"ל‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫יד‬ ‫טפי‪ .‬ולכאו' מה שאלה זאת‪ ,‬הלא צריך אדם ליזהר בכל המצוות‪ .‬אך‬ ‫זה בלתי אפשרי שיזהר אדם בכל המצות לקיימם בכל פרטיהם‬ ‫ודקדוקיהם‪ ,‬רק כשאדם נזהר במצוה אחת לעשותה בכל פרטיה‬ ‫ודקדוקיה התלוים בה‪ ,‬זהו מסייעו לו שהשי"ת יהיה בעזרו לקיים כל‬ ‫המצות‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫‪ øåàéááå‬הדבר י"ל‪ ,‬דהנה בכל מצוה כלולים כל התרי"ג מצוות‪ ,‬כי‬ ‫התרי"ג מצוות הם קומה שלימה‪ ,‬וכשם שבגופו של אדם יש‬ ‫תרי"ג‪ ,‬רמ"ח איברים ושס"ה גידין‪ ,‬ויש איברים שהנשמה תלויה בהם‬ ‫ויש איברים שאין הנשמה תלויה בהם‪ ,‬אבל עכ"פ קומת גוף האדם‬ ‫מושלמת רק בהשלם כל הרמ"ח והשס"ה‪ ,‬וכמו"כ בקומה הרוחנית של‬ ‫האדם‪ ,‬יש רמ"ח מ"ע ושס"ה מצוות ל"ת‪ ,‬ובכל מצוה יש תרי"ג מצוות‬ ‫התלויין בה‪ ,‬וכל מצוה כלולה מכל המצוות‪ .‬ולכן כשאדם מתחזק לקיים‬ ‫מצוה א' בשלימות‪ ,‬הרי כלול בזה כל המצוות‪.‬‬ ‫‪ ÷"äôñáå‬נועם אלימלך )פ' נח ד"ה א"י בדורותיו( ביאר הטעם שנאמר 'נח איש‬ ‫צדיק תמים היה בדורותיו'‪ ,‬דלכאו' 'בדורו' היה ראוי לכתוב‪,‬‬ ‫אלא שבכל דור ודור יש שורש לתקן מצוה מיוחדת יותר משאר מצוות‪,‬‬ ‫למשל בדור הזה יש שורש לתקן מצות ציצית יותר משאר מצוות וכדו'‪,‬‬ ‫בכל דור יש שורש להחזיק במצוה מיוחדת יותר משאר מצוות‪ ,‬ונח צדיק‬ ‫תמים היה בדורותיו‪ ,‬כלומר שבכל דור שהיה חי היה מחזיק ומתקן את‬ ‫המצוה המיוחדת לאותו הדור‪ ,‬עכדה"ק‪] .‬וע"ע בספה"ק ישמח ישראל‬ ‫)ליקוטים מסכת ביצה דף טז( שהביא דבר זה מבעל החרדים‪ ,‬דמוכח מש"ס בבלי‬ ‫וירושלמי שצריך כל אחד ואחד לאחוז במצוה א' ולהיות זהיר בה וכו'[‪.‬‬ ‫‪ äðäå‬כשם שבכל דור יש מצוה המיוחדת שצריך לתקן יותר משאר‬ ‫מצוות‪ ,‬כן הדבר הזה גם לענין כל אדם‪ ,‬שכאו"א יש לו מצוה‬ ‫מיוחדת אשר לפי שורש נשמתו מוטל עליו לתקן ולהחזיק בה יותר‬ ‫משאר מצוותז‪ .‬ומעתה י"ל שאליעזר עבד אברהם עשה לעצמו סימן‬ ‫וידוע מהרבה צדיקים‪ ,‬כגון הרה"ק מראפשיץ זי"ע שהיה טורח מאוד במצות‬ ‫ז‪.‬‬ ‫סוכה‪ ,‬ובמשך כל השנה היה בכל יום עוסק בזה‪ .‬וכק"ז אדמו"ר הרמ"ם זי"ע‪,‬‬ ‫טו‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫'והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם‬ ‫גמליך אשקה‪ ,‬אותה הוכחת לעבדך ליצחק וגו'‪ ,‬שהסימן הוא שאם תאמר‬ ‫'שתה וגם גמליך אשקה'‪ ,‬כלומר שתעשה הנערה את המצוה בשלימות‬ ‫גמורה‪ ,‬שתתן יותר ממה שאבקש מאתה‪ ,‬הרי זו הוכחה שהיא נזהרת‬ ‫במצוה זו ביותר‪ ,‬וממילא ידוע שגם שאר המצוות תקיים‪ ,‬ובודאי יש‬ ‫בה גם שאר מידות טובות‪ ,‬וצניעות ויר"ש וכו'‪ .‬ואכן מלבד מה שאמרה‬ ‫'שתה וגם לגמליך אשקה'‪ ,‬גם קיימה את החסד בזריזות‪ ,‬כמ"ש 'ותמהר‬ ‫וגו'‪ ,‬ותרץ וגו'‪ ,‬ואז סבר שזו ראיה שאכן הצליח ה' דרכו‪ .‬כי כלל זה‬ ‫יהא בידך‪ ,‬שבצד הסט"א אין מושג של שלימות‪ ,‬רק בצד הקדושה יש‬ ‫שלימות‪ ,‬וכיון שראה אליעזר ברבקה שלימות בענין זה‪ ,‬הבין שזה מצד‬ ‫הקדושה‪ ,‬והרי זה הוכחה לכל שאר תרי"ג המצוות‪.‬‬ ‫‪ ãåòå‬סימן לשלימות ראה בה‪ ,‬כי הנה יש הרבה בנ"א שהם בעלי חסד‬ ‫והם בעלי מידות מושחתות‪ ,‬כי אע"פ שעושים חסד ויש להם‬ ‫גמחי"ם וכדו'‪ ,‬אבל אי"ז עצם מהותם אלא שעושים פעולות של חסד‬ ‫ע"מ לקבל פרס של כבוד או ממון‪ ,‬או כדי להינצל מעונשין‪ ,‬ולאידך‬ ‫גיסא יש אדם שהוא איש חסד‪ ,‬וכל עצמותו ומהותו הוא חסד‪ ,‬שאם‬ ‫עושה חסד וכוונתו שהבריות ישבחוהו ויתפרסם שהוא עסקן ובעל חסד‬ ‫ועושה צדקות וכו'‪ ,‬הרי אדם זה בודאי אינו בעל חסד באמת‪ ,‬כי החסד‬ ‫האמיתי הוא שעושה חסד לאחרים בלא שום כוונת רווח לעצמו‪ ,‬אבל‬ ‫אדם זה נותן גם לעצמו‪ ,‬שנהנה ומרויח מהחסד‪] .‬וע"כ אמר אליעזר‬ ‫'אם ישכם עושים 'חסד ואמת וגו' )בראשית כד‪ ,‬מט( והוא ע"ד מה שפירש"י‬ ‫בפרשת ויחי עה"פ 'ועשית עמדי חסד ואמת' )שם מז‪ ,‬כט( חסד שעושין‬ ‫עם המתים הוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול‪ ,‬עכ"ל[‪,‬‬ ‫היה עוסק וטרוד במצות ביעור חמץ‪ ,‬ובכל ימות השנה היה עומד ומזהיר על‬ ‫הפסח ואמר ע"ע שהוא מפחד ממשהו חמץ ח"ו יותר מכל הגיהנום‪ .‬וכ"ק אדמו"ר‬ ‫מביאלה זי"ע היה טורח מאוד במצות כיסוי הדם בעפר‪ ,‬ובכל יום הלך לקנות‬ ‫עוף ושחטו וקיים כיסוי הדם‪ ,‬והיה נזהר לעשותו בבוקר קודם תפלת שחרית‪,‬‬ ‫וגם פשוטי עם מצינו שנתפסין ואחוזים באיזה מצוות נדירות שאין רבים דשים‬ ‫בהם‪ ,‬כמו שילוח הקן ופטר חמור וכדו'‪ ,‬כי עליהם מוטל עבודת המצוה הזאת‪,‬‬ ‫להשלים תיקון נשמתם בעוה"ז‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫טז‬ ‫ואת המידה הזאת ראה אליעזר ברבקה‪ ,‬שמעשה החסד שלה היה ללא‬ ‫שום כוונה של רווח ותשלום גמול‪ ,‬שהשקתה את הגמלים‪ ,‬שבודאי‬ ‫הגמלים לא יתנו לה שום תשלום גמול‪ ,‬אלא חסד של אמת‪ ,‬חסד‬ ‫בשלימות ולשם נתינה בלבד‪ .‬ומעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬שכאשר דנים‬ ‫על זיווג‪ ,‬צריך לבדוק אודות מידות טובות‪ ,‬אם הם מידות טובות של‬ ‫אמת ובשלימות‪.‬‬ ‫‪ -‬ג ‪-‬‬ ‫'‪ ìàùàå‬אותה ואמר בת מי את‪ ,‬ותאמר בת בתואל בן נחור אשר ילדה‬ ‫לו מלכה‪ ,‬ואשים הנזם על אפה והצמידים על ידיה' )בראשית כד‪,‬‬ ‫מז( ופירש"י שינה הסדר‪ ,‬שהרי הוא תחלה נתן ואח"כ שאל‪ ,‬אלא שלא‬ ‫יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה ועדיין אינך יודע מי היא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ובודאי יש בזה גם כוונה פנימית במה ששינה אליעזר בדברים‪ ,‬ויתכן‬ ‫שאליעזר הרי היה השדכן הראשון‪ ,‬וכדי להוציא שידוך מן הכח אל‬ ‫הפועל‪ ,‬צריך שיהיה איזה משהו שקר‪ ,‬כי לא יתכן שיהיה כולו אמת‪.‬‬ ‫‪ ùéå‬לבאר הענין‪ ,‬בהקדם מעשה שהיה אצל כק"ז הרה"ק הרבי ר'‬ ‫דוד מלעלוב זי"ע‪ ,‬שבזמנו היה בעיר לעלוב חלבן שהיה איש‬ ‫תם וישר מאוד‪ ,‬אבל לא הצליח בפרנסתו‪ ,‬ולעומתו היה איש אחר‬ ‫חלבן שלא היה ישר כ"כ אך הוא כן הצליח מאוד בפרנסתו והיה לו‬ ‫הרבה קונים‪ .‬ובא החלבן שהיה איש ישר אל הרה"ק מלעלוב ושאלו‬ ‫מה הטעם שאין לו כמעט קונים והוא מתאמץ מאוד בפרנסתו‪ .‬שאל‬ ‫אותו הרה"ק וכי אתה מערב מים בחלב‪ ,‬השיב החלבן ואמר ח"ו איני‬ ‫מערב שום מים בחלב‪ ,‬ואני מוכר חלב טהור‪ .‬השיב לו הרה"ק ואמר‪,‬‬ ‫זאת הסיבה שאינך מצליח‪ ,‬כי העוה"ז הוא עלמא דשקרא‪ ,‬ואי אפשר‬ ‫להצליח בעוה"ז מי שמתנהג בשלימות האמת‪ ,‬ולכן יעץ לו שיערב‬ ‫כמה טיפי מים בתוך החלב ואז יצליח‪ ,‬ואכן כן עשה ומאז עלה קרנו‬ ‫והצליח בפרנסתו‪.‬‬ ‫‪ øåôéñáå‬זה יש חיזוק ועידוד רב‪ ,‬כי יש הרבה שמרגישים שיש להם‬ ‫פניות בעבודת הקודש או מחשבות של גאוה וכדו'‪ ,‬וסוברים‬ ‫יז‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שזה חסרון בעבודה‪ ,‬אך יש לדעת שבאמת אין אפשרות בעוה"ז להתנהג‬ ‫בעבודה זכה כולה זהב טהור‪ ,‬כי בעוה"ז צריך איזה פניה דקה וכדו'ח‪.‬‬ ‫‪ ïëå‬י"ל לענין שידוכים‪ ,‬דהנה אחז"ל )סוטה ב‪ ,‬א( ארבעים יום קודם יצירת‬ ‫הולד מכריזין בת פלוני לפלוני‪ ,‬והשידוך כבר נקבע למעלה בעולם‬ ‫הבא בגן עדן מקדם‪ ,‬וכשיורדים הנשמות לעוה"ז עלמא דשקרא‪ ,‬קשה‬ ‫להעביר את השידוך שנקבע בעלמא דקשוט‪ ,‬לכן צריך לערב איזה משהו‬ ‫שקר‪ ,‬כדי שהשידוך יצא לפועל‪ ,‬ולכן בכל שידוך צריך לפלוט איזה‬ ‫דבר שקר כשמבררים וכדו'‪ ,‬כדי שיהיה קיום לשידוך בעלמא דשקרא‪.‬‬ ‫]וי"ל בדרך צחות‪ ,‬שהעולם אומרים ששדכן הוא ר"ת שקר דובר כסף‬ ‫נוטל‪ ,‬ויתכן שהוא 'נוטל כסף' דייקא על כך שהוא 'שקר דובר'‪ ,‬דעל‬ ‫עצם השידוך אי"צ לשדכן כלל‪ ,‬שהרי השידוך כבר נקבע מאז ארבעים‬ ‫יום קודם יצירת הולד‪ ,‬אלא שהשידוך כפי שנקבע בעוה"ב אי אפשר‬ ‫להוציא אל הפועל בעלמא דשקרא‪ ,‬וצריך שדכן שיהיה שקר דובר‪ ,‬וע"כ‬ ‫מקבל את חלקו בתשלום כסף[‪ ,‬שוב שמעתי שתוכן ענין זה מבואר‬ ‫בקונטרס 'מאה שערים' להגה"ק בעל התניא זי"ע )אמרי קודש אות כא(‪.‬‬ ‫‪ -‬ד ‪-‬‬ ‫‪ ãåò‬יסוד גדול ונפלא אנו למדים מעשה אבות סימן לבנים לענין זיווגים‪,‬‬ ‫שאין לך דבר שאין לו שעה‪ ,‬וכשהגיעה השעה אין שום מציאות‬ ‫ח‪ * .‬ועפי"ז ביאר כק"ז אדמו"ר הרמ"ם זי"ע‪ ,‬מש"נ בנדב ואביהוא )ויקרא י‪ ,‬א( 'ויקריבו‬ ‫לפני ה' אש זרה אשר לא ציוה אותם'‪ ,‬כלומר שהם היו במדרגה רמה כ"כ‬ ‫שהקריבו את כל הזרות והעלו אותם לה'‪ ,‬כלומר אפי' את המעט זרה שצריך‬ ‫שיהי' בעוה"ז עלמא דשקרא ג"כ הקריבו‪ .‬ומה עלה בסופם שיצאה אש מלפני‬ ‫ה' ותאכל אותם‪ ,‬ולא היה זה עונש‪ ,‬אלא כי אם מקריבים את כל הזרות‪ ,‬אין‬ ‫להם שום מקום בעוה"ז שהוא עלמא דשקרא‪ ,‬ובעוה"ב שהוא עלמא דקשוט שם‬ ‫יש מקום להיות כליל בלא שום זרות‪ ,‬עכדה"ק‪ .‬ויש להוסיף דזהו ביאור סיפא‬ ‫דקרא‪' ,‬אשר לא ציוה אותם'‪ ,‬כי הנה כ' התוס' )קדושין לא‪ ,‬א( בטעם מ"ש דגדול‬ ‫המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה‪ ,‬לפי שהמצווה ועושה דואג‬ ‫ומצטער פן יעבור‪ ,‬ולכן גדול ממי שאינו מצווה ועושה שיש לו פת בסלו שאם‬ ‫ירצה יניח‪ ,‬ע"כ‪ .‬וזהו הכוונה 'אשר לא ציוה אותם'‪ ,‬דכיון שלא היה ציווי לא‬ ‫היה להם התגברות היצר‪ ,‬ולכן עלה בידם להקריב גם את האש זרה‪ ,‬ועי"ז‬ ‫נועם התורה‬ ‫יח‬ ‫שיהיה איזה עיכוב‪ ,‬וכמש"נ )בראשית כד‪ ,‬מב( 'ואבוא היום אל העין וגו'‪,‬‬ ‫וברש"י הביא משחז"ל היום יצאתי והיום באתי‪ ,‬מכאן שקפצה לו הדרך‪.‬‬ ‫וכל ההתרחשויות היו הכל במהירות גדולה‪ ,‬כמ"ש 'וירץ העבד לקראתה'‪,‬‬ ‫'ותמהר ותער כדה'‪' ,‬ותרץ הנערה ותגד לבית אמה'‪' ,‬וירץ לבן'‪ ,‬והוא‬ ‫לימוד גדול‪ ,‬שאין לדחוק את השעה‪ ,‬כי כאשר מגיעה השעה הראויה‬ ‫הכל נעשה בחיפזון גדול ובנסים כקפיצת הדרך‪.‬‬ ‫‪ íâå‬על עצם מציאת הזיווג‪ ,‬הרי אברהם אבינו ע"ה לא אמר לאליעזר‬ ‫האיך יחפש את זיוגו של יצחק‪ ,‬ורק זאת הזהירו 'לא תקח אשה‬ ‫לבני מבנות הכנעני כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך'‪ ,‬ואינו יודע כלום‬ ‫והוא מלא ספקות‪ ,‬האיך ימצא את הזיווג הנכון‪ .‬אך כאשר הלך לחפש‬ ‫מיד זימן לו השי"ת את רבקה ש'במקרה' יצאה לשאוב מים מן הבאר‪,‬‬ ‫וכבר ביום הראשון לחיפוש מצא את השידוך הנכון‪ .‬ולאידך גיסא מצינו‬ ‫ביעקב אבינו ע"ה‪ ,‬שאמר לו אביו דברים ברורים‪' ,‬קום לך פדנה ארם‬ ‫ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך'‪ ,‬דהיינו‬ ‫שאמר לו להדיא שיש לאמך אח ושמו לבן ולו שתי בנות רחל ולאה‪,‬‬ ‫והיה סבור יעקב שהוא יודע להדיא מי היא זיווגו‪ ,‬ולכאו' אין לו שום‬ ‫ספקות‪ ,‬אך למעשה הוצרך להמתין י"ד שנים‪ ,‬עד שזכה לזיווג האמיתי‪.‬‬ ‫וצריך להאמין שיש 'א ריכטיגע מינוט' שאז הזמן שנקבע מן השמים‬ ‫לזיווג‪ ,‬ואז נגמר 'בשעה טובה ומוצלחת'‪ ,‬ואי אפשר בשום אופן להקדים‬ ‫הישועה או לאחר‪.‬‬ ‫‪ úáùá‬זו שהקריאה מעורר הזמן כידוע‪ ,‬הזמן מסוגל ביותר לפעול‬ ‫זיווגים הגונים ונכונים‪ ,‬וגם עצם השבת היא סגולה נפלאה לכך‪,‬‬ ‫שהרי אחז"ל )ב"ר יא‪ ,‬ט( אמרה שבת לפני הקב"ה‪ ,‬לכולם נתת בן זוג‬ ‫ולי לא נתת בן זוג‪ ,‬אמר לה הרי ישראל יהא בן זוגך‪ ,‬וע"ז אנו מזמרים‬ ‫'לכה דודי לקראת כלה'‪ ,‬וכיון שהשבת מבינה את הכאב של מי שעדיין‬ ‫לא זכה למצוא זיווגו‪ ,‬ולכן כל המכבד את השבת ונאחז בקדושתה‪,‬‬ ‫כגון שמקבל ע"ע איזה תיקון יפה בענין שבת‪ ,‬בתפלה או בלימוד הל'‬ ‫נשרפו‪ .‬ואילו היה ציווי ע"ז לא היו מסוגלים לעשות‪ ,‬מחמת שלבו דואג ומצטער‬ ‫שיצה"ר מתגבר‪.‬‬ ‫יט‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שבת‪ ,‬ואפי' מוסיף איזה מאכל או זמר לכבוד שבת‪ ,‬הרי"ז מסוגל לזכות‬ ‫לזיווג הגון‪.‬‬ ‫‪ ì"éå‬עוד סגולה למציאת זיווג הוא‪ ,‬לבקש ולכוין על כך בעת תפלת‬ ‫מנחה‪ ,‬דהנה איתא )ברכות כו‪ ,‬ב( שיצחק תיקן תפלת מנחה שהוא‬ ‫לפנות ערב סמוך להערב שמש‪ ,‬שנאמר 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות‬ ‫ערב' )בראשית כד‪ ,‬סג(‪ .‬ואחז"ל )שם ו‪ ,‬ב( לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה‬ ‫שכן אליהו לא נענה כי אם בתפלת המנחה‪ ,‬שנאמר ויהי בעלות המנחה‬ ‫ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ה' ענני וכו'‪ .‬וצריך להבין מה‬ ‫הרבותא בתפלת מנחה‪ ,‬וכי בתפלת שחרית ותפלת ערבית אי אפשר‬ ‫לפעול אלא רק בתפלת המנחה‪ ,‬ועי"ש בגמ'ט‪ .‬ובכלי יקר כ' שבתפלת‬ ‫מנחה אפשר לפעול את הישועה תיכף ומיד‪ ,‬ואע"פ שאברהם ויעקב‬ ‫תקנו גם תפלת שחרית וערבית‪ ,‬מ"מ לא מצינו שנענו מיד ותכף‪ ,‬אבל‬ ‫בתפלת מנחה מצינו שיצחק נענה מיד‪ .‬ומבאר הכלי יקר דמסתמא התפלל‬ ‫יצחק על הזיווג בעוד היות אליעזר בדרך‪ ,‬כי על זאת יתפלל כל חסיד‬ ‫לעת מצוא זו אשה )ברכות ח‪ ,‬א( ולכך הלך להתפלל תפלה זו בשדה‪ .‬שאם‬ ‫נתן לו ה' השדה המוכן לזריעה ביתר שאת על שאר כל השדות‪ ,‬כמ"ש‬ ‫)בראשית כו יב( 'ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים' ק"ו שיתן לו‬ ‫אשה אשר תוציא זרע טוב וישר בעיני אלקים‪ ,‬ומיד כאשר התפלל עליה‬ ‫כתיב 'וישא עיניו וירא והנה גמלים באים'‪ ,‬כי בשעת התפלה היה נותן‬ ‫עיניו למטה‪ ,‬ומיד אחר סיום התפלה נשא עיניו למעלה 'וירא' כי היה‬ ‫נענה מיד‪ ,‬וכן אליהו הנביא נענה תיכף אחר כשהתפלל‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ומזה‬ ‫ט‪ .‬ובטור )או"ח סי' רלב( כתב טעם מעלת תפלת מנחה‪ ,‬שחשיבותה מפני שתפלת‬ ‫השחר זמנה ידוע בבוקר בקומו ממטתו‪ ,‬יתפלל מיד קודם שיהא טרוד בעסקיו‪,‬‬ ‫וכן של ערב בלילה זמנה ידוע בבואו לביתו‪ ,‬והוא פנוי מעסקיו‪ ,‬אבל של מנחה‬ ‫שהיא באמצע היום‪ ,‬בעוד שהוא טרוד בעסקיו‪ ,‬צריך לשום אותה אל לבו ולפנות‬ ‫מכל עסקיו ולהתפלל אותה‪ ,‬ואם עשה כן שכרו הרבה מאוד‪ ,‬עי"ש‪ .‬ובכלי יקר‬ ‫כתב טעמו של דבר‪ ,‬לפי שמידת הדין מקטרג דוקא בלילה‪ ,‬וע"כ תפלת ערבית‬ ‫הסמוכה ללילה‪ ,‬וכן גם תפלת שחרית סמוכה ללילה שעברה‪ ,‬אבל מנחה רחוק‬ ‫משני לילות‪ ,‬על כן אין בתפלה זו שום קטרוג‪) .‬וע"ע בספר חפץ ה' להאוה"ח הק'‬ ‫ברכות ו‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫כ‬ ‫יש ללמוד שהנצרך לישועה ובפרט הנצרך לזיווג‪ ,‬שזה גופא היתה תפלת‬ ‫יצחק‪ ,‬יכול לפעול בתפלת המנחה ישועה תיכף ומיד 'לפני השקיעה'‪.‬‬ ‫וכשם שבתפלת מנחה זוכים לישועה תיכף ומיד‪ ,‬כן גם בשבת אפשר‬ ‫לזכות לישועה תיכף‪ ,‬כי תלתא 'היום' כתיבא‪' ,‬אכלוהו היום‪ ,‬כי שבת‬ ‫היום‪ ,‬היום לא תמצאוהו בשדה'‪ ,‬שבו ביום זוכים לישועה בכל מילי‬ ‫דמיטב בגשמיות וברוחניות‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫אריכות ימים ושנים טובות לנו ולכל ישראל‬ ‫'‪ íäøáàå‬זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל'‬ ‫)בראשית כד‪ ,‬א(‬ ‫ובפשטות משמע שזה סיבת הדבר‪ ,‬שכיון שהיה זקן בא‬ ‫בימים‪ ,‬לכן בירכו ה' בכל‪ .‬וצריך להבין מה השייכות בין הדברים‪ ,‬ולמה‬ ‫זקנה היא סיבה לברכת ה'‪.‬‬ ‫‪ ì"éå‬עפ"י מה שמסופר על רב א' שביקר בעיר אחת‪ ,‬וראה שם בבית‬ ‫החיים שהיה מצוין על המצבות מספר השנים שחיו הנפטרים‪,‬‬ ‫וכולם נפטרו בקיצור ימים ושנים ל"ע‪ ,‬שעל מצבה אחת היה חקוק‬ ‫נפטר בן עשרים שנה וחמשים יום‪ ,‬ועל מצבה אחרת כתוב נפטר בן‬ ‫שלושים שנה ועשרה ימים וכדו'‪ ,‬ונשתומם הרב על הדבר הזה שכולם‬ ‫נפטרו בצעירותם‪ ,‬ושאל על פשר הדבר‪ ,‬וכי אירע בעיר זאת מגפות‬ ‫נוראות רח"ל‪.‬‬ ‫‪ åøéáñäå‬לו אנשי העיר‪ ,‬שקיימת תקנה שתיקנו מייסדי העיר‪ ,‬שכל א'‬ ‫כותב בפנקסו בכל יום כמה שעות ביום היה עסוק בעבודת‬ ‫ה'‪ ,‬בתורה ובעבודה ובקיום המצוות‪ ,‬וכל א' לפום דרגא דיליה כותב‬ ‫שהיה עסוק ב' שעות או ג' שעות בעניני רוחניות‪ ,‬וכשאדם מסתלק מן‬ ‫העולם עושים את החשבון ומצרפים את השעות לימים וחדשים ושנים‪,‬‬ ‫ואת המנין הזה חוקקים על המצבות‪ ,‬שאפי' אם אדם חי תשעים שנה‬ ‫אבל אם החשבון של עבודת ה' שלו היה עשר שנים‪ ,‬אזי חוקקים על‬ ‫המצבה שמנין שנות חייו היו עשר שנים‪ ,‬כי רק השנים הללו הם החיים‬ ‫האמתיים‪ ,‬כי יתכן שאדם יחיה יום שלם‪ ,‬אבל באמת אינו נחשב אלא‬ ‫רק שעה אחת של חיים‪ ,‬כי רק שעה א' היה דבוק ברוחניות‪.‬‬ ‫כא‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫‪ àöîðå‬לפי"ז שיש מושג של אריכות שנים שהאדם זוכה לשנים רבות‪,‬‬ ‫ויש זוכה לאריכות ימים שהימים מלאים וארוכים‪ ,‬ימים נצחיים‪.‬‬ ‫והנה יש בחייו של אדם מעשים רוחניים ומעשים גשמיים‪ ,‬והתוה"ק‬ ‫מעידה על אברהם אבינו 'זקן בא בימים'‪ ,‬שזקנותו של אברהם אבינו‬ ‫היה עם כל הימים של שנותיו במלואם‪' ,‬לאנגע און אנגעפילטע טעג'‬ ‫בלי שום מגרעת‪ ,‬וכל מעשיו הן המעשים הרוחניים והן המעשים‬ ‫הגשמיים‪ ,‬היו חטיבה א' של עבודת ה'‪ ,‬וקיים בעצמו 'בכל דרכיך דעהו'‪,‬‬ ‫ולא חיסר אפילו שעה אחת‪ ,‬כי לא עשה שום מעשה במשך כל ימי‬ ‫חייו בלא כוונה לעבודת ה'‪.‬‬ ‫‪ æ"ãòå‬יל"פ הא דאי' בגמ' )שבת קה‪ ,‬ב( בבלאי ימים האריכו שנים לא‬ ‫האריכו‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ופירש"י ימים האריכו ‪ -‬שכלו ימיהם בטוב דחשיב‬ ‫אריכות ימים וכו'‪ .‬ולפי הנ"ל ר"ל דמאחר שמלאו ימיהם בטוב היינו‬ ‫בקיום מצוות ומעשים טובים‪ ,‬הרי נתמלאו ימיהם וזכו לאריכות ימים‬ ‫אף שלא הגיעו לאריכות שנים לשנות זקנה‪.‬‬ ‫‪ ë"åîëå‬שרה אמנו ע"ה‪ ,‬דהנה אי' במדרש )ב"ר פנ"ח‪ ,‬א( עה"פ 'ויהיו חיי‬ ‫שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה'‪ ,‬הה"ד‬ ‫'יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה' )תהלים לז‪ ,‬יח( כשם שהן‬ ‫תמימים כך שנותם תמימים‪ .‬ופי' בספה"ק בית אהרן‪ ,‬שאם אדם 'יודע‬ ‫ה' אזי 'ימי תמימים'‪ .‬וביאור דבריו הק' שאם אדם עובד את ה' באופן‬ ‫שהוא 'יודע ה' שכל פעולותיו ומעשיו שבכל יום לשם ה'‪ ,‬וגם במעשיו‬ ‫הגשמיים כאכילה ושתיה וכו'‪ ,‬הכל לצורך גבוה ומקיים 'בכל דרכיך‬ ‫דעהו'‪ ,‬אזי ימיו תמימים ושלמים‪ .‬וזה היה דרכה בקודש של שרה אמנו‬ ‫ע"ה‪ ,‬שכל שנותיה היו כולן שוין לטובה‪ ,‬וכל ימיה חטיבה אחת של‬ ‫עבודת ה'‪ ,‬ולכן היו ימיה תמימים‪.‬‬ ‫‪ äúòîå‬מובן השייכות בין הזקנה לברכת ה'‪ ,‬שאברהם היה 'זקן בא‬ ‫בימים'‪ ,‬וכאשר אדם דבוק כל כולו בעבודת ה' וכל ימיו‬ ‫ושנותיו תמימים‪ ,‬הרי הוא מקושר אל שרשו‪ ,‬וזוכה לקבל ברכת ה' בכל‬ ‫מכל כל‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫כב‬ ‫‪ -‬ב ‪-‬‬ ‫‪ ãåòå‬זאת מצאנו בביאורי עבודת 'בא בימים' של אאע"ה‪ ,‬כמש"כ‬ ‫בספה"ק זרע קודש )ד"ה או יאמר כי( שהכתוב אומר לנו של צדקתו‬ ‫אברהם‪ ,‬שאף שהיה זקן והלך כבר בכל המדרגות ובכל הבלינות‪ ,‬עם‬ ‫כל זה 'בא בימים'‪ ,‬שהיה עבודתו ית"ש דומה עליו בכל יום כחדש‪,‬‬ ‫וזהו 'בא בימים' ע"ד שדרשו חז"ל )ספרי ואתחנן ל"ג( עה"פ 'אשר אנכי‬ ‫מצוך היום'‪ ,‬שבכל יום יהיה בעיניך כחדשים‪ ,‬ועי"ז היה ממשיך חסדים‬ ‫חדשים בכל פעם‪ ,‬כמש"נ )איכה ג‪ ,‬כג( 'חדשים לבקרים וגו'‪ ,‬ובכל יום היה‬ ‫בעיניו עבודתו ית"ש כדבר חדש‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫‪ æ"éòëå‬בספה"ק פנים יפות )בד"ה עוד אי' במדרש( עפ"י הידוע שבכל יום‬ ‫צריכים לקיים המצוות השייכים לאותו היום ולתקן התיקונים‬ ‫של יום זה‪ ,‬וכל יום ויום הוא תיקון בפנ"ע‪ ,‬ומי שעבר כמה ימים ולא‬ ‫תיקן בהם הוא זקן בלא ימים‪ ,‬וצריך לעשות תשובה ולהשלים בעסק‬ ‫התורה וישים לילות כימים יותר מן המחוייב‪ .‬ובזה מפרש מש"א ביהי‬ ‫רצון לפני אמירת תהלים 'ואל תקחנו מהעוה"ז קודם זמננו עד מלאת‬ ‫שנותינו בהם שבעים שנה באופן שנוכל לתקן את אשר שיחתנו'‪ ,‬דלכאו'‬ ‫יש להבין מה יעשה מי שהוא כבר למעלה משבעים שנה‪ ,‬האם לא‬ ‫יתפלל תפלה זו‪) ,‬עי' מטה אפרים סי' תקפ"א ס"ח וכף החיים סי' תצד סק"ל שלא לומר‬ ‫שבעים שנה‪ ,‬וכ"מ מל' הצוואה של הרה"ק הרדצ"ש מלעלוב זי"ע(‪ ,‬אלא הכוונה בזה שאפי'‬ ‫מי שהוא זקן מבקש שיהיו כל שנותיו שלמות ומלאות‪ ,‬ויזכה לתקן‬ ‫ולהשלים כל מה שחיסר ע"י ביטול תיקוני הימים במשך שנותיו‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬ ‫‪ äæå‬היה עבודת 'היום' של אברהם אבינו‪ ,‬כל יום עם התחדשות חדשה‬ ‫וכל יום עם התיקון שלו‪ ,‬ויש גם במשמעות של 'היום' זריזות‬ ‫ומהירות בעבודת ה'‪ ,‬ע"ד 'היום' יצאתי ו'היום' באתי וכו'‪ ,‬ובבחי' חטוף‬ ‫ואכול חטוף ושתה‪ ,‬ושוב יום א' לפני מיתתך‪ ,‬וכמאמר הצדיקים 'ס'איז‬ ‫אלע מאל שפעט‪ ,‬ס'איז קיין מאל נישט צו שפעט'‪ ,‬ואברהם אבינו ע"ה‬ ‫בא בימים עם כל הפירושים‪ ,‬והכין אותם לנו ולדורותינו ע"ע‪.‬‬