נועם התורה · Noam Hatorah — חיי שרה (2026-11-02)

בעזהשי"ת
קונטרס
נועם התורה
פרשת חיי שרה
לפתוח ולהלהיב הלבבות
לאהבה וליראה את ה'
מתוך שיחותיו של
מורינו הגה"צ רבי נחמן בידרמן שליט"א
-גליון רנד -
ברוקלין ניו יארק יצ"ו -תשפ"ז לפ"ק
תוכן
בת ק' כבת כ' להודאה – כולם שוים לטובה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
מפני קדושת חינוך הבנים אנו סובלים בגלות ישמעאל . . . . . . . . . . . . . . . . .ג
ברכת אברהם 'בכל' -א' המרבה וא' הממעיט ואפי' מיעוטא
דמיעוטא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
שיחתן של עבדי אבות -יסודות נאמנים בפרק האיש מקדש . . . . . . . .ט
אריכות ימים ושנים טובות לנו ולכל ישראל .. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .כ
כל הזכויות שמורות
להערות והארות718-259-5435 :
נערך ונסדר ע"י:
ישר
Publishing & Production
718.484.2189
פרשת חיי שרה
בת ק' כבת כ' להודאה – כולם שוים לטובה
åéäéåחיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים )כג ,א( פירש"י בת
ק' כבת כ' וכו' .הנה מתאמרא להמליץ שבספר תהלים מזמור ק'
הוא 'מזמור לתודה' ומזמור כ' הוא 'יענך ה' ביום צרה' ,והנה שרה
אמנו במשך שנות חייה היתה למודת צער ותלאות )עי' אוהח"ק ד"ה עוד יתבאר(,
ועכ"ז היתה מתחזקת והולכת בצדקתה ומקבלת יסורים באהבה ,והיתה
רגילה להודות ולהלל להשי"ת ביום צרה כביום שמחה ,הודו לו ברכו
שמו כי טוב ה' בכל מצב שהוא ,ו'חסד ומשפט אשירה' )תהלים קא ,א(.
íðîàלכאו' איפכא הול"ל בת כ' כבת ק' ,היינו שגם ביום צרה היתה
בשמחה והודאה כבת ק' ,ולמה נקט ההיפך בת ק' כבת כ' .וי"ל
בזה עפ"י סיפור ששמעתי שיהודי א' עמד אצל הכותל המערבי ,ובכה
בכי רב מאין הפוגות באין מרגוע לנפשו ,וניגש אליו אדם חפשי רח"ל
שנכמרו רחמיו עליו ,ושאל לו במה יוכל לעזור לו בצרתו אם בגוף או
בממון וכו' ,ענהו האיש ,אומר לך האמת ,שת"ל יש לי כל ,וב"ה
משפחה בת עשרה נפשות או יותר ,וזכיתי שביום אתמול הכנסתי לחופה
האחרון שבכולם ,וב"ה כולם בריאים ושלמים ,והיה לי ממון לשלם כל
הוצאות החתונות עד היום ,ויש לי נחת וכו' ,ומשום כך אין אני מוצא
מקום לנפשי ,ברוב שבח והודאה להשי"ת ,ומתוך סערת נפשי ,אני בוכה
ובוכה ואיני יכול להרגיע עצמי .החפשי הלז עמד כמשתומם כשמעו
דברים נפלאים אלו ,עד שמרוב התפעלות החליט לשנות דרכו ולחזור
בתשובה שלמה.
æ"éôìåיתבאר מדוע בת ק' כבת כ' דייקא ,להודיענו את הדרך אשר
ילכו בה גם בהיפך ]ואין היקש למחצה[ ,כי בזמן של שמחה
והודאה גם צריך להיות באותה סערת נפש כלפי השי"ת כמו ביום צרה.
נועם התורה ב
עד שלא ימצא את מקומו ,רק יתהלך עם קושיא בלא תירוץ' ,מה אשיב
לה' כל תגמולוהי עלי' .וזהו ג"כ ענין 'אודה ה' מאוד בפי ובתוך רבים
אהללנו' )תהלים קט ,ל( ,כי לכאו' מדוע צריך להלל בתוך רבים ,אם יכול
להודות בפיו לעצמו ,אלא הפי' כנ"ל ,שההודאה צריך להיות בדרגה כזו,
עד כדי לא יוכל בעצמו לבטא בשפתיו השבח וההודאה ,ולכן מבקש
עזרת הרבים ,שיסייעו בעדו ,להודות ולהלל ולשבחא.
òãåעוד ,דזהו א' מהחידושים של מידת ההודאה ,שהוא פרה ורבה,
הודאה מביאה הודאה ,וידוע מאמר העולם א דאנק ברענגט א דאנק
א קרעכץ ברענגט וכו' .ולא מצינו כענין זה שהתפלה מביאה עוד תפלה,
כי אדרבה כבר נושע בתפלתו הראשונה] ,ורק מצינו מצוה גוררת מצוה
ועבירה גוררת וכו'[ ,ורק בענין ההודאה אי' בספה"ק שכאשר אדם מודה
להשי"ת על החסדים והטובות מביא התעוררות שיבואו עליו עוד
השפעות טובות וחסדים להוסיף על הראשונות) ,עי' זוה"ק פ' בא מ ,ב( ,ומזה
יבוא להודות על עוד חסדים .וכן אי' בשל"ה הק' )מס' פסחים ביאור הגדה
אות ג( עה"פ 'יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם' )תהלים קז ,ח( דפתח
בלשון יחיד 'חסדו' ,וסיים בלשון רבים 'ונפלאותיו' ,שאם יודה לה' על
חסד יחיד ,יעשה לו השי"ת נפלאות רבים ,וההודאות פרים ורבים .וכן
הוא אומר 'הודו לה' כי טוב' שע"י ההודאה גורם 'כי לעולם חסדו',
והודאה לה' על הטובה הוא גם דרך לפעול ישועהב.
א .ופלא שמנהג העולם שכאשר זקוקים לישועה עושים סגולות במשך ארבעים יום,
כגון אמירת תהלים או בקשות אחרות .ולא שמענו ולא ראינו לעשות פעולות
של הודאה במשך ארבעים יום.
ב .ובזה פי' עה"פ 'ואתה אמרת היטב איטיב עמך' )בראשית לב ,יג( שכאשר אדם מכיר
בטובתו של מקום ומודה ע"ז ,ואומר זה טוב ,אז אומר לו השי"ת וכי זהו טובה,
אני אראה לך מה הוא באמת טוב ,משא"כ אם אדם מתלונן רח"ל .וע"ד משל
העשיר שהיה לו ממון רב אבל תמיד היה לו טענות על מצבו ,אמר לו הקב"ה,
רואה אני שלא טוב לך העשירות ,ואתה סבור שמצבך לא טוב ,אראה לך מהו
באמת לא טוב ,ואותו העשיר הפסיד ממון רב ,וחזר והתלונן על מצבו שאינו
טוב ,אמר לו הקב"ה וכי סבור אתה שזה לא טוב ,אראה לך מהו באמת לא טוב
עד שירד מנכסיו רח"ל ,וכשחזר העשיר והתלונן עוד ,שוב אמר לו השי"ת שיראה
מהו באמת לא טוב ,עד שהעני ממש והגיע לידי פת לחם רח"ל .עד שיום א'
ג פרשת חיי שרה
מפני קדושת חינוך הבנים אנו סובלים בגלות ישמעאל
' àáéåאברהם לספוד לשרה ולבכתה' )בראשית כג ,ב( וברש"י שע"י בשורת
העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה
ממנה ומתה ,עכ"ל .וכבר הקשו הראשונים היתכן דפרחה נשמתה של
צדקת זו על עקידת יצחק] ,ויש מתרצים בדיוק ל' רש"י שכ' שכמעט
שלא נשחט ,שפרחה נשמתה כששמעה שלבסוף לא נשחט ,וחשבה שמא
יש ביצחק פסול או פגם ח"ו שמשום כך לא הי' ראוי להיות קרבן לה',
ומרוב צער מתה[.
æ"÷ëåאדמו"ר הרמ"ם זיע"א מלעלוב אמר בזה ,דשרה אמנו חשבה
תיכף שאם יצחק נשחט הרי נשאר בבית רק ישמעאל ,וא"כ
איידער צו האבן א ישמעאל אין שטוב ,איז בעסער נישט צו לעבן ,עדיף
להסתלק מן העולם מאשר להשאר עם בן אשר מעשיו מקולקלים ולראות
אותו יוצא לתרבות רעה רח"ל ,וקשה יותר ממלחמת גוג ומגוג כמבואר
בגמ' )ברכות ז ,ב(] .וע"ע בדברי האוה"ח הק' )בראשית מו ,ל( שכ' ודבר ידוע
הוא שהצדיקים יחפצו בהעדר הבן מהיותו בן מביש[.
äúòîåיתיישבו דבריו החריפים של הרמב"ן עה"פ )שם טז ,ו( 'ותענה
שרי ותברח מפניה' וזל"ק ,ותענה שרי ותברח מפניה חטאה
אמנו בענוי הזה ,וגם אברהם בהניחו לעשות כן ,ושמע ה' אל עניה ונתן
לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי ,עכ"ל.
ובהמשך הדברים כ' הרמב"ן )שם טז ,ט( עה"פ 'שובי אל גברתך והתעני
תחת ידיה' וז"ל ,ציוה אותה לשוב ולקבל עליה ממשלת גברתה ,רמז
כי לא תצא לחפשי ממנה ,כי בני שרה ימשלו בזרעה לעולם ,עכ"ל.
והדברים נפלאים ,שמצד א' כ' שלישמעאל יהיה כח לענות זרע אברהם,
הלך ברחוב ומצא פרוטה ,ושמח ואמר זה טוב והודה לה' ,אמר לו הקב"ה וכי
סבור אתה שזהו טוב אראה לך מהו באמת טוב ,ושוב עלה קרנו והרויח ממון
רב ,וכשחזר ואמר שמצבו טוב ,שוב אמר לו הקב"ה אראה לך מהו טוב באמת,
עד שחזר לאיתנו הראשון .ואילו היה אותו עשיר בר דעת ,לא היה צריך לעשות
את כל הסיבוב הזה ,והיה מודה ומשבח לה' כבר מתחילה ,והיה לו תמיד אך
טוב וחסד.
נועם התורה ד
ומצד שני כתב שישמעאל לא יצא לחפשי ובני שרה ימשלו בזרעה של
הגר לעולם.
] éøáãåהרמב"ן דברי נביאות הן ,כי במשך כל הגלויות לא היינו תחת
יד ישמעאל ,ובדברי חז"ל מצינו רק ארבע גלויות )ב"ר פמ"ד ,יז(
עה"פ 'אימה חשיכה גדולה נופלת עליו' ,אימה זו בבל וכו' ,חשיכה זו
מדי וכו' ,גדולה זו יון וכו' ,נופלת עליו זו אדום וכו' עי"ש ,ולא נאמר
שם גלות ישמעאל .והגלות האחרון הוא גלות אדום ,וכמ"ש 'בבואו
מאדום וכו' .וכעין דברי הרמב"ן כתב גם הבעה"ט בסוף פרשתן ,עה"פ
'על פני כל אחיו נפל' ,וסמיך ליה 'ואלה תולדות יצחק' ,לומר לך
כשיפול ישמעאל באחרית הימים ,אז יצמח בן דוד שהוא מתולדות יצחק,
ע"כ .וכן אי' מהמהרח"ו )עץ הדעת טוב על תהלים קכד( עה"פ 'בקום עלינו
אדם' ,שהגלויות אינם אלא ד' ,אבל עוד עתידין ישראל להיות באחרית
הימים בגלות ישמעאל ,שנאמר בו 'והוא יהיה פרא אדם' ע"כ ,ויתכן
לומר בזה ,דכיון שישמעאל היה חותנו של עשיו ,כי עשיו נשא את
מחלת בת ישמעאל ,וממילא מאז נעשה חלק ממלכות אדום ,וכמשאחז"ל
)מגילה ו ,א( עה"פ 'זממו אל תפק' ,זו גרממיא ]גרמניא ,גיר' הגר"א )יומא
י ,א( והיעב"ץ[ של אדום ,ופירש"י שם מלכות והיא מאדום ,וכמו"כ
נעשה ישמעאל וזרעו חלק ממלכות אדום ,והמה נמנים בין אלופי עשיו
אבי אדום ,בסו"פ וישלח ,וכ"נ בתהלים )פג ,ז( 'אהלי אדום וישמעלים
מואב והגרים' ,ואי' במדרש )איכ"ר א ,פמ"ב( שד' גלויות מכופלות ,ארבעה
שהן שמונה ,וגלות הרביעי הוא אדום וישמעאל ,עי"שג) .וע"ע אוה"ח הק'
פ' צו עה"פ 'ולבש הכהן מדו בד' ויקרא ו ,ב( ,הרי שגלות ישמעאל נכלל בגלות
אדום .וע"ז אנו מתפללים בסליחות 'כלה שעיר וחותנו ויעלו לציון
מושיעים בב"א[.
ג .ועפי"ז יל"פ ולהמליץ בפסוק 'ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו וגו',
וק' טובא איך שייך בהר ציון לשפוט את הר עשיו ,שהרי עשיו בארץ אדום ,והר
ציון מאי עבידתא גבי' .ולהנ"ל שפיר כי מאחר שבעוה"ר בני ישמעאל הם נאחזים
ושולטים במקום המקדש בהר ציון רח"ל ,שועלים הילכו בו כפשוטו ,וכיון שהם
ממלכות אדום ,הרי הר ציון והר שעיר הם במקום אחד ובאותו מקום ישפטם
והיתה לה' המלוכה.
ה פרשת חיי שרה
שרה אמנו נביאה היתה וידעה מכל זה ,וכמו שאחז"ל )שמו"ר א ,א äðäå
והובא ברש"י( עה"פ 'כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה' )בראשית
כא ,יב( שאברהם אבינו היה טפל בנבואה לשרה ,ובודאי ידעה כי בניה
יסבלו מישמעאל ,ועד היום אנו סובלים מכך ר"ל ,אך אדעתא דהכי
אמרה במסירות נפש 'גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה
הזאת עם בני עם יצחק' ,כי סברה אשר מוטב יסבלו בניה הצדיקים ממנו
מאשר לחיות עמו במחיצתו .ושרה אמנו הבינה שלא טוב שיהיה יצחק
שלה יחד עם ישמעאל ,והיתה מוכנה לגרום סבל גדול לבניה לדורות,
אבל הסבל יהיה רק בגוף ,והעיקר שיצחק יהיה צדיק וטהור ,ולא יושפע
לרעה מישמעאל .ואכן הקב"ה הסכים על ידה ,כמבואר בפסוק.
ïëåאמרה גם רבקה ליצחק אודות יעקב 'קצתי בחיי מפני בנות חת אם
לקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים' )בראשית
כז ,מו( ,וחז"ל הק' )מו"ק כח ,א( רמזו בסדר אמרם 'בני חיי ומזוני' ,כי בני
הוא תחילה וראש לפני חיי ומזוני ,ולכן כשמבקשים על בני חיי ומזוני,
צריך להקדים על בני קודם לחיי וקודם למזוני .והאדם אשר אצלו 'בני'
הוא בראש כל מעייניו ,ואינו חס על חיי עצמו ומזונותיו במקום בניו,
בבחי' 'למה לי חיים' ,באופן זה זוכים לבנים ובני בנים עוסקים בתורה
ובמצוות לשמה.
ì"éåדלכן כתב רש"י סיבת מיתתה רק על הפ' הב' 'לספוד לשרה
ולבכותה' ,ולא בתחילה מיד ,משום שזה גופא היה ההספד של
אברהם אבינו על שרה ,שסיבת מיתתה מתוך מסירות נפש וצערה על
קדושת חינוך הבנים – הבט משמים וראה כי רב שבענו בוז מזרע הגר
וישמעאל ,ויקויים בנו מקרא דכתי' 'על פני כל אחיו נפל' ,משמת אברהם
נופל ,וסמיך ליה 'אלה תולדות יצחק בן אברהם' ,שרק הוא עיקר תולדות
אברהם ,אברהם הוליד את יצחק ,ואנו עם בנ"י חיים וקיימים ,ועלו
מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לה' המלוכה ,אכי"ר.
ברכת אברהם 'בכל' -א' המרבה וא' הממעיט ואפי' מיעוטא דמיעוטא
' íäøáàåזקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל' )בראשית כד ,א( .בספר
ייטב פנים כתב' ,בכל' אפי' כל דהוא משמע ,כמו שדרשו
נועם התורה ו
חז"ל 'כל חלב לה' לרבות חצי שיעור ,ופירש"י כל אפי' כ"ש משמע,
ומידה טובה מרובה ,שאפי' כל שהוא ממש תנועה קלה לכבודו ית'
עושה רושם גדול למעלה ,וז"ש וה' ברך את אברהם בכל ,פי' שהי' יקר
בעיניו בחי' כל שהוא של מצוה ,עכ"ל.
÷"äôñáåבית אהרן )פרשת עקב( פי' עה"פ 'חשבתי דרכי ואשיבה רגלי
אל עדותיך' )תהלים קיט ,נט( 'חישבתי' מלשון חשיבות ,שצריך
כל אדם שיהי' אצלו כל פעולה לטובה בחשיבות גדולה בעת עשייתם,
כי הם עומדים ברומו של עולם וכו' .וכן פי' הפסוק 'והיה עקב
תשמעון וגו'' ,והיה' לשון שמחה' ,עקב' אפי' במצוה ועשיה קטנה
בבחי' עקב .וע"ע בבית אהרן לחנוכה )ד"ה חשבתי דרכי( חשבתי לשון
חשיבות ,רגלי לשון רגילות ,שצריך כ"א אף שהוא במדריגה פחותה
מאוד להחשיב בעיניו כל דרך וכל פעולה שהוא עושה בעבודת השי"ת,
ולהאמין ולידע שכל פעולה באיזה מדרגה שהיא פועלת למעלה למעלה,
ובזה 'ואשיבה רגלי' מלשון רגילות ,דהיינו שיוכל לעזוב הרגילות שלו
ולשוב לדרך הטוב.
åðãîìבזה יסוד גדול וקדוש למען ידעו ויבינו זאת בנ"י בגשתם אל
עבודת הקודש בתומ"צ ,להחשיב ולייקר כל משהו של תורה
ומצוות עד לאין שיעור וחקר ,וצריך לקבל חיות מכל דבר שיעשה
בעבודת הבורא ,וכל דבר קטן יהי' יקר בעיניו ,הן דיבור אחד של תורה
ותפלה כראוי ,הן עשי' אחת של מצוה או צדקה וחסד כראוי ,כי בעבודת
ה' ריבוי בכמות אינו מוסיף לשלימות וחשיבות העבודה ,ובכגון דא
אמרי' כי מצד א' לו יחי' גבר שנין אלפין לא יצא יד"ח לעולם לעבוד
את בוראו ,ולאידך גיסא בכל משהו של תומ"צ נעשה פעולה גדולה
ושלימות טובא גניז בגוי' כל הקדושה והשפעה של המצוה עד א"ס.
òãúשכן הוא ,שהרי על תיבה א' של דבר תורה הרי הוא חייב לברך
עלי' ברכת התורה ,ובחד קטירא אתקטר למקור מוצא קדושת
התורה והשפעתה ,וכמו"כ במצוות אפי' לא שהה בזה רק רגע כבר
נעשית בזה פעולתו בקומה שלימה ,וכגון בהניחו תפילין לרגע א'
ופושטו מיד ,הרי הוא ג"כ מחויב לברך ברכת אשר קדשנו במצוותיו
ז פרשת חיי שרה
וציונו ,כי ברגע זה התקשר לקדושת התפילין בשלימות ,ונמשך עליו כל
השפע קודש של מצות תפילין .ובודאי שכל המרבה הרי 'זה' משובח,
באדם הלובשו ,שהרי ככל ששוהה במצוה או בתורה ותפלה יותר,
משאיר יותר רושם על האדם עצמו ,אבל עצם חשיבות עצם המצוה
ופעולתה בעולמות העליונים ,גם דבר מועט חשוב כהרבה] .וכדי לסבר
את האוזן ,כלפי גובה המצוה וקומתה ,אין נפק"מ בכמות המצוה ,ואפי'
במשהו עולה לשורשה בעולמות העליונים ,ורק לגבי רחבה תלוי בכמות,
וכל המרבה הרי זה משובח[.
êëìåנמשל כל דבר רוחני לאש ,על התומ"צ נאמר 'כי נר מצוה ותורה
אור' )משלי ו ,כג( ,ונא' 'הלא כה דברי כאש וגו' )ירמי' כג ,כט( ,כי
האש הוא מיוחד להיותו הדבר הגשמי שאין חילוק בזה בין רב למעט,
כי ניצוץ אחד יש בכוחו לשרוף עיירות שלמים ,שמתפשט והולך עד
בלי גבול ,ולא הרי האש ככל שאר עניני גשמיות ועוה"ז ,שחשיבותם
הוא לפי הכמות אם מועט כוחו מועט ,וכשנתרבה מתחזק כוחו ,אבל
באש בכל משהו יש בזה כל כוחו של האש .והנמשל הוא בתורה
ובמצוות שבכל משהו אם מעט אם רב יש בו כל כח הקדושה עד א"ס.
]וזה ענין העלאת הניצוצות הק' כמבואר בספה"ק היינו שמחשיב כל
ניצוץ של קדושה ואין מאבדו[.
éáéåàîåתחכמני מצותיך )תהלים קיט ,צח( פי' צדיקים נ"ע שצריך ללמוד
מיצה"ר את דרכיו איך שמפתה האדם ,וממנו ילמד איך לעבוד
את ה' ,ואמרו חז"ל )שבת קה ,ב( כך אומנותו של היצה"ר היום א"ל עשה
כך ,ולמחר א"ל עשה כך ,עד שאומר לו לך עבוד ע"ז ח"ו .וכן בגמ'
סוכה )נב ,א( בתחילה יצה"ר דומה לחוט וכו' ,עד שלבסוף דמה כעבותות
העגלה ,ובתחילה הוא אורח ואח"כ נעשה לאיש ובעה"ב ,עי"ש .פי'
שהיצה"ר אינו מתחיל עם דברים גדולים רק מתחיל עם דבר מועט,
וחוזר ומפתה את האדם לעוד דבר מועט ,וכן כו"כ פעמים עד שכובשו
ושולט עליו לגמרי רח"ל .כן צריך האדם ללמוד מזה להחשיב ולהתחיל
עם דבר מועט ,בבחי' ניצוץ א' של אש ,ואח"כ עוד ניצוץ א' ,עד
שלבסוף נעשה שלהבת ואש להבה.
נועם התורה ח
ë"åîëåבעניני סור מרע ,כל פעם שהתגבר וכבש את יצרו אפי' בדבר
מועט ,כבר קנה עולם מלא בפ"ע ,ואע"פ שכו"כ פעמים לא
הצליח ונכשל ,הרי גם היצה"ר לפעמים אינו מצליח להכשיל את האדם,
ובכל זאת אינו מתייאש ,רק מחשיב כל משהו שמצליח להכשיל רח"ל,
ומידה טובה מרובה ,שאם יחשיב אדם כל התגברות על היצה"ר ,זה
גופא יתן לו שמחה וכח לעשות חיל להיות מוסיף והולך ,וקובץ על יד
ירבה ביתר שאת ועז ,עד שיגיע לשלימות הקדושה .וכמאמר החכם מיהו
אדם הגדול ,מי שמתרצה בדברים הקטנים ,ומיהו אדם הקטן ,מי שאינו
מרוצה אלא בדברים גדולים ,ע"כ.
úùåã÷åיום השבת תוכיח כדברינו ,עפ"י המבואר בספה"ק בית אהרן
)דכ"ג א ,קמד ,א( בשם הרה"ק הרבי ר' ברוך ממעזיבוז זי"ע) ,ומרגלא
בפומיה דכק"ז הרמ"ם זי"ע( מעין עולם הבא יום שבת מנוחה ,מלשון 'מעיין'
דהשבת גדול יותר מעוה"ב ,כי השבת הוא המעיין שממנו ניקח העוה"ב,
עי"ש .וטהרת המעיין הוא למעלה מטהרת המקוה ,עפי"מ דתנן )מקואות
פ"א מ"ז -ח( דמעיין מטהר בזוחלין ,ומטהר בכל שהוא ,ולא בעינן ארבעים
סאה .וכמו"כ קדושת השבת מטהרת את האדם בטהרה עליונה ,בבחי'
מעיין חיים המטהרת מכל הטומאות שבעולם] ,יותר ממקוה שאינה
מטהרת זב וזבה ומצורע וכו'[ ומטהר אפי' בכל שהוא ,פי' שהשבת
מטהר נפשות ישראל ,לכל יהודי באשר הוא שם ,אפי' אם הולך ומתחזק
בקדושת השבת רק במשהו בעלמא .וכמשל כח האש הנ"ל ,מצינו
בקדושת נרות שבת ,כי בכניסת השבת מדליקין נרות קטנים ,וביציאתה
במוצש"ק הבערה ללהב יצאת ,בעינן אבוקה דוקא להבדלה ולא נר
בעלמא )שו"ע סי' חצר סעי' ב( .וי"ל דזהו כוונת הזמר 'כל מקדש שביעי
כראוי לו' ,דגם המקדש שביעי 'בכל' שהוא ,כראוי לו לפי מדרגתו לעת
עתה ,שכרו הרבה מאוד וכו'.
àäåלך לשונו הנפלא של מרן החת"ס זי"ע )דרשות לשבת שובה( 'à òâø éë
,íéðîæä ìëî øúåé ìòåô ùãå÷ úáù ìùעכ"ל .שהשבת קודש שהיא
נחלה בלי מיצרים ,פעולת פעולתה אפי' ברגע אחד כנ"ל .וזה לעומת
זה עשה אלוקים ,כמבואר בגמ' )ברכות ז ,א( שזעמו של הקב"ה הוא רגע,
כמש"נ )תהלים ל ,ו( 'כי רגע באפו חיים ברצונו' ,בבחי' הכתוב 'ברגע קטן
ט פרשת חיי שרה
עזבתיך' ,ובשבת קודש שכל שולטניה רוגזין ומארי דדינא כולהו ערקין
ומתעברין מינה .הרי מתהפך הרגע של זעם לרגע א' שפועלת טובה
וברכה ,יותר מכל הזמנים ,אכי"ר.
שיחתן של עבדי אבות -יסודות נאמנים בפרק האיש מקדש
ø"àאחא יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים ,פרשתו של
אליעזר שנים ושלשה דפים ,הוא אומרה ושונה ,ושרץ מגופי תורה
ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא ,ע"כ )ב"ר ס ,ח( .הרי שאנו
מצווים לעסוק ולהתבונן בשיחת עבדי אבות ,ובפרשתן מבואר ענין
השידוכין של יצחק ורבקה אשר נעשה ע"י אליעזר עבד אברהם ,דשלוחו
של אדם כמותו ,ואליעזר הי' שליח יצחק לקידושין )עי' כתובות ז ,ב תוד"ה
שנאמר( ומעשי אבות סימן לבנים איך להתנהג בפרקי שידוכין ,ודברים
גדולים שנו כאן ,ותן לחכם ויחכם עוד.
àúéàבכלי יקר )בראשית כד ,ג( על הא דהשביע אברהם את אליעזר 'לא
תקח אשה לבני מבנות הכנעני וגו' ,שאברהם אבינו ע"ה לא
הסכים להשיאו עם משפחות בנות הכנעני כי חשש פן ילמד ממעשיהם
הרעים כדרך שנאמר )דברים ז ,ג( 'ולא תתחתן בם' ,כי יסור את בנך מאחרי
וגו' ,ומקשה לפי"ז מדוע לא נתיירא לקחת לו אשה ממשפחתו מבית
בתואל ולבן ,והלא גם המה עובדי ע"ז כבני הכנעני ,ומיישב דשאני הכא
שהכנענים היו מושחתים בטבעם ומוטבעים במידות רעות מגונות ,ונפשם
מזוהמת בתאוות ופשעים הנובעים מצד החומר כאכילה וזימה וקנאה
וכל אביזרייהו ,ובהיות דברים אלו מושרשים בהחומר ,נגעים אלו
מתפשטים ונמשכים מטבע האבות אל הבנים ,ותולדותיהם כיוצא בהם,
משא"כ ע"ז הוא דבר התלוי בשכלו של אדם ,אינו מתפשט מאבות
לבנים ,כי שלשה שותפין באדם ,הקב"ה אביו ואמו וכו' ,החומר בא
מאב ואם ,לפיכך כל מעשה אבות התלויין בחומר ירשו בנים ,אבל חלק
השכל ניתן לאדם ע"י הקב"ה ,ולכן מה שאדם תועה בשכלו ומוחו
בדעות רעות וכוזבות כאפיקורוסות וכדו' ,אי"ז מוכרח שיעבור בירושה
לבניו ,שהרי כשיגדל הבן יראה ויבחר לפי ראות עיני שכלו ,ובודאי
יוכל לשנות דעתו מדעת אביו.
נועם התורה י
íðîàכמובן שאם הבן ידור אצל אביו ,ובתוך סביבת אנשים שדעתם
כאביו ,ודאי יש לחשוש שיושפע מדעותיהם ויתנהג כמותם,
אבל אי"ז מוטבע בעצם תכונותיו ויוכל לשנות דעתו ,משא"כ המידות
נמשכים אל תוך טבע דמו ותכונתו ,וע"כ היה אברהם מרחיק הכנענים
דוקא שהיו שטופי זימה ומידות רעות ,ועבירות התלויות בחומר ,ולא
הרחיק לבן ובתואל שהיה להם רק דעות רעות מינות וע"ז ,אלא בכדי
שלא יהא יצחק נמשך אחר דעותיהם ,לכן השביעו )שם ,ח( 'רק את
בני לא תשוב שמה' ,ומאחר שלא ידור עמהם בסביבתם ,ליכא שום
חששא ,עי"שד.
äæáåיובן הסימן שעשה אליעזר עבד אברהם לעצמו 'והיה הנערה אשר
אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגו' ,אותה הוכחת
לעבדך ליצחק' ,ולמה בחר בסימן של חסד דוקא כהוכחה שהיא ליצחק,
ולא בסימן אם ישאל אותה מי ה' וכדו' ,אלא כנ"ל דכיון שהוזהר
להתרחק מאלו שיש להם מידות רעות ,ע"כ רצה לבחון הצד שכנגד אם
יש לה לב טוב ומידות טובות ,ולא חשש מהדעות שאינם נמשכים בטבע
האבות לבנים.
íéøáãåגדולים שנו כאן ,בגודל העול והאחריות המוטל על כ"א בענין
המידות ,שצריך לידע אמיתות ומציאות הדברים ,שאם יש לו
מידות טובות גם בניו ירשו כן ,ואם ח"ו מידות רעות הוא מוריש לבניו,
ד .וכדברים האלה ממש מצאנו בדרשות הר"ן )דרוש ה( שכתב וזל"ק ,ועם היות
לבן אבי רחל ולאה עובד עבודה זרה ,בחר יצחק להתחתן בו יותר משיתחתן
עם בנות כנען .והטעם לכל זה כי עם היות האדם בחיריי במעשיו והרשות
נתונה בידו לבחור איזה דרך שירצה וכו' ,ולזה מאשר היו בנות כנען מוטבעים
בתכונות רעות ,היו בוחרים האבות להתרחק מהם ,ולהתדבק במי שאינו
מוטבע באותן התכונות הרעות כי גם היה עובד עבודה זרה ,לפי שאותן
התכונות מתעברות ונמשכות בזרעם ,והם כמו חולי הגוף נקראים בספרי
הרפואה חלאים ירושיים .ולכן רוע תכונות אנשי כנען היה מתחייב שיהא
נמשך לבניהם אחריהם .ועם היות לבן עובד עבודה זרה ,יתחייב שיהיה טבע
צאצאיו נמשך אחריו כלל) .ועי' ספר חסידים תתרטז וסי' שעו – שעז ,וע"ע שם
משמואל חיי שרה תרע"ו(
יא פרשת חיי שרה
ומה יעשה הבן ולא יחטא ,ואם לא למענו יעש ,עכ"פ בשביל בניו
ובנותיו הבאים אחריו יעשה וישתדל לטהר ולזכך מידותיוה.
àìåללמד על עצמו יצא ,אלא ללמד על הכלל כולו ,האיך יתנהג האדם
בעמדו על פרקי שידוכין לעת מצוא לו חתן ,עליו לידע 'ראה מה
אתה בורר לך' ,שהעיקר בראש כל אבן בוחן ישים מגמתו על מזגו
ומידותיו של המדובר ,ויראה שיהיה מצוין במידות טובות וישרות ,מכיון
שהוא דבר שנשרש בטבע דורות הבאים ,וכפי ששמעתי מפי ח"א ,שאביו
ה .הנה יש גם צד שני למטבע ,ובזה יכבד ענין הדעות רעות יותר מהמידות ,והוא
כי ידוע שהרה"ק ר"א הגדול מקארלין זי"ע השיב אלפים מישראל לאביהם
שבשמים ועוררם לתשובה ,ועל ציון קדשו חקוק שעשה פ' אלף בעלי תשובה,
]אף שנראה כגוזמא בעלמא ,כבר אמרו בשם צדיקים הכוונה בזה שע"י עבודת
קדשו וכוחו הגדול הלהיב לבבות ישראל והכניס בהם הרהורי תשובה אמייתים,
ולפעמים גם אדם א' נתעורר ע"י כו"כ פעמים[ .ושאלו את נכדו הרה"ק הבית
אהרן זי"ע ,מדוע אין רואים כוחו להשפיע ולעורר בנ"י לתשובה שלמה ולהחזירם
למוטב כדרך זקה"ק ,והשיב שנשתנו הדורות ,שבדור זקנו היו אנשי הדור
מוטבעים ושקועים בתאוות ורצונות רעים ,ובמידות מקולקלות ,ודרך תיקונו הוא
ע"י העלאת המידות ,שאם יש לו אהבה רעה או יראה רעה או מידת כעס וכדו',
אזי יוכל להעבירו ולהעלותו לשורשו אל הקדושה ,שיתהפך לעבודת רוחני
לאהבה ויראה מהשי"ת ,וכעס על היצה"ר וריתחא דקדושה וכדו' ,וכך כל מידה
ותאוה בגשמיות יוכל להכניס ולהטעים אותו החשק והנעימות ברוחניות בעריבות
התפלה ,ובדברי תורה המתוקים מדבש ונופת צופים וכדו' ,אבל בדור זה של
הבית אהרן ,היו הדעות מקולקלות ,שבזמנו החלה רוח ההשכלה לנשב ברוסיא
ובליטא והגלילות ,ובליטא כילה חמתו יראים ושלמים ורבים חללים הפילה
במחשבות מינות ואפיקורסות רח"ל ,ודעות אלו שהאדם בונה לעצמו ומכניס
לראשו בדמיון של חכמה מרובה שיש לו רח"ל ,זה קשה ביותר לעוקרו ,ולכן
אין סיפק בידו לעשות עבודת זקנו.
הרי דמצד א' המידות רעות גרוע מחמת המשך דורותיו ,ומאידך גיסא יגרע כח
הדעות כוזבות ,מצד עצמו שקשה לעוררו לתשובה ולהחזירו למוטב ,כי הוא
כסיל הולך בחושך ,וסובר שהוא האמיתי והחכם ,וכמו ששמעתי בשם הרה"ק
מרוז'ין זי"ע ,שאמר שהוא יכול לסבול האדם הגרוע והבעל עבירה הגדול ביותר,
אבל אחד שיש לו פקפוק באמונת ה' אינו יכול לסובלו כלל ,וההסבר כנ"ל ,שאם
מאמין בה' אזי אפי' שהוא בעל עבירה הגדול ביותר ,אבל הוא יודע ומכיר האמת
שהוא אינו עושה טוב ואינו מתנהג בדרך הישר ,אפשר ליישבו ולתקנו ,אבל אחד
שמפקפק וכופר ,הרי אין מה לעשות עמו וקשה לתקנו.
נועם התורה יב
נכנס אל הגאון הרב מטשעבין זצ"ל ,ושאלו על איזה דבר צריך הוא
לבחון עבור חתן לבתו ,וענהו שיסתכל אם יש בו ג' דברים] ,הלה רצה
להוציא עט מכיסו לרשום הדברים לזכרון ,והחווה לו שאי"צ[ מידות
טובות ,מידות טובות ומידות טובות] .ונראה שבודאי לא נתכוין בזה
לומר שיקח לו בחור שהוא מצויין במידות טובות אע"פ אין בו לא
תורה ולא חכמה ,דלא יתכן כזאת ,אלא דהשואל רצה לידע מהו הנקודה
העיקרית והייחודית שצריך לשים ע"ז דגש מיוחד שיהיה המדובר מצוין
ומיוחד בו ,וע"ז ענהו שהתנאי העיקרי הוא מידות טובות[ ולב טוב
עולה על כולנה )עי' אבות פ"ב מי"ג(.
éëכן הוא אליבא דאמת ,שאדם שעדיין לא נשלם בתורה או בעבודה
כ"כ ,יוכל להוסיף בהתמדתו ובעבודתו ולהתעלות בהם גם אחר
נישואיו אם רק ירצה ,אבל אם מידותיו אינם טובות ,ולא עבד עליהם
לזככם ולתקנם ,לא יוכל לבנות את ביתו ,כי זיכוך מידותיו יבוא בקושי
גדול .ובשם בעלי המוסר אמרו ,שיותר קל ללמוד ולסיים את כל הש"ס
מאשר לשבור מידה רעה אחת ,ובזה יש להמליץ ,יפה שיחתן של עבדי
אבות ,שלמדנו מזה עבודת המידות לעיקרי החיים יותר מתורתן של בנים
שהוא לימוד כל התורה.
úéìëúìåזו היתה כוונת הזיווג ,כי איש ואשה הם בעלי טבעיים הפכיים
)עי' במדרש ב"ר סח ,פ"ד( ,ועבודת האדם לשבר הטבע ולהכניע
עצמו ולהתמזג במידותיו להשלים עצמו בכל מיני שלימות המידות,
ומקבלים דין מן דין ,להשלים כ"א חלק שכנגדו ,ומראש צורים אראנו,
כי אברהם אבינו ע"ה מידתו חסד ורחמים ,ושרה אמנו ע"ה נהגה בשררה
ותקיפות כלפי הגר שפחתה וכו' ,וכך מצינו בזיווג של יצחק ורבקה,
כשראתה את יצחק בא מרחוק ,ותאמר מי האיש הזה ההולך בשדה
'לקראתינו' ,פי' שראתה שהוא כנגדה והוא ההיפך ממנה והנוגדה ,שהרי
היא מידתה חסד ,ויצחק מידתו גבורה ופחד ,ואעפ"כ 'ותיפול מעל
הגמל' ,שנכנעה תחתיו ,וע"י השילוב הנפלא של חסד וגבורה נשלם ויצא
יעקב שהוא מידת התפארת בחי' יעקב שלימתא ,וגם בזה יש להמליץ
יפה שיחתן של עבדי אבות ,א"ת Äשׂיחתן אלא Äשׁיחתן מלשון שׁחיה
והשתחויה ,שלמדנו מכך שצריך 'זיך בייגן' מתוך הכנעה והבנה מא'
יג פרשת חיי שרה
להשני ,וכמאחז"ל )יבמות סג ,א( נחות דרגא ונסיב איתתא ,ועוד אמרו )ב"מ
נט ,א( איתתך גוצא גחין ולחיש להו.
-ב -
äéäåהנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם
גמליך אשקה ,אותה הוכחת לעבדך ליצחק וגו' )בראשית כד ,יד(.
לכאו' יל"ע לפי האמור לעיל שרצה אליעזר לברר אם היא בעלת מידות
טובות ,א"כ מדוע ניסה רק לידע אם היא בעלת חסד ,ולמה לא בדק
אחריה אודות שאר המידות טובות ,והיה לו לנסות להכעיסה לראות
אם היא בעלת כעס או לבדוק אחר מידת הענוה וכדו' .ומאן יימר
שאם היא בעלת חסד היא מצוינת גם ביראת שמים ובצניעות ובעבודת
התפלה וכו'.
ì"éåבהקדם מ"ש הרמב"ם בפיה"מ )סוף פ"ג דמכות( על המשנה רבי חנניא
בן עקשיא אומר ,רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם
תורה ומצוות וכו' ,שהמקיים מצוה אחת בשלימות כבר זכה בה לחיי
העוה"ב ,רק היות שרצה הקב"ה לזכות את ישראל ,לפיכך הרבה להם
מצוות כמנין תרי"ג ,כדי שהבוחר יוכל לבחור מצוה אחת שאותה יקיים
בשלימות ובכל ההידורים ,וע"י מצוה זו כבר יזכה לקיים את כל שאר
המצוות .ועד"ז כ' הרה"ק הרר"א מליזענסק זי"ע )פ' בשלח ד"ה ועתה הרם
מטך וגו'( דאי' בגמ' )שבת קיח ,ב( ששאל אחד לחבירו אבוך במאי זהיר
שמעתי בזה ,דהנה נחלקו הראשונים בקביעת המזוזה האם תהא זקופה ועומדת ו.
או מושכבת ,ולהלכה פסק הרמ"א )יו"ד סי' רפט סעי' ו( שיהיה בשיפוע ובאלכסון,
לצאת ידי ב' השיטות .ולכן קובעים מזוזה בכניסת כל בית יהודי ,להזכיר להאדם
שיתבונן בכל עת כניסתו שכדי שיהיה שלום בית צריכין 'זיך צו בייגן' .ויש
להמליץ בזה בנוסח התנאים ולא יבריחו לא 'זו מזה' ולא 'זה מזו' ,שהם אותיות
מזוז"ה להזכיר ענין זה כנ"ל.
ומסופר בדרך צחות ,על א' שהי' קפדן גדול ואינו עובר על מידותיו ,ולפני נשואיו
הסבירו לו באריכות שהוא מוכרח לוותר ולהתחשב עם הזולת וכו' ,ואחר נשואיו
לא הסתדר עם אשתו ,ושאלוהו ע"כ ,נענה ואמר ,אכן כן אני כסדר חוזר ומסביר
לאשתי את מה שאמרו לי שצריך לוותר ולהכניע עצמה ,וחשיבות מעלת המוותר,
והיא עומדת על דעתה ואינה מבינה מה שאני רוצה ממנה ,וד"ל.
נועם התורה יד
טפי .ולכאו' מה שאלה זאת ,הלא צריך אדם ליזהר בכל המצוות .אך
זה בלתי אפשרי שיזהר אדם בכל המצות לקיימם בכל פרטיהם
ודקדוקיהם ,רק כשאדם נזהר במצוה אחת לעשותה בכל פרטיה
ודקדוקיה התלוים בה ,זהו מסייעו לו שהשי"ת יהיה בעזרו לקיים כל
המצות ,עכלה"ק.
øåàéááåהדבר י"ל ,דהנה בכל מצוה כלולים כל התרי"ג מצוות ,כי
התרי"ג מצוות הם קומה שלימה ,וכשם שבגופו של אדם יש
תרי"ג ,רמ"ח איברים ושס"ה גידין ,ויש איברים שהנשמה תלויה בהם
ויש איברים שאין הנשמה תלויה בהם ,אבל עכ"פ קומת גוף האדם
מושלמת רק בהשלם כל הרמ"ח והשס"ה ,וכמו"כ בקומה הרוחנית של
האדם ,יש רמ"ח מ"ע ושס"ה מצוות ל"ת ,ובכל מצוה יש תרי"ג מצוות
התלויין בה ,וכל מצוה כלולה מכל המצוות .ולכן כשאדם מתחזק לקיים
מצוה א' בשלימות ,הרי כלול בזה כל המצוות.
÷"äôñáåנועם אלימלך )פ' נח ד"ה א"י בדורותיו( ביאר הטעם שנאמר 'נח איש
צדיק תמים היה בדורותיו' ,דלכאו' 'בדורו' היה ראוי לכתוב,
אלא שבכל דור ודור יש שורש לתקן מצוה מיוחדת יותר משאר מצוות,
למשל בדור הזה יש שורש לתקן מצות ציצית יותר משאר מצוות וכדו',
בכל דור יש שורש להחזיק במצוה מיוחדת יותר משאר מצוות ,ונח צדיק
תמים היה בדורותיו ,כלומר שבכל דור שהיה חי היה מחזיק ומתקן את
המצוה המיוחדת לאותו הדור ,עכדה"ק] .וע"ע בספה"ק ישמח ישראל
)ליקוטים מסכת ביצה דף טז( שהביא דבר זה מבעל החרדים ,דמוכח מש"ס בבלי
וירושלמי שצריך כל אחד ואחד לאחוז במצוה א' ולהיות זהיר בה וכו'[.
äðäåכשם שבכל דור יש מצוה המיוחדת שצריך לתקן יותר משאר
מצוות ,כן הדבר הזה גם לענין כל אדם ,שכאו"א יש לו מצוה
מיוחדת אשר לפי שורש נשמתו מוטל עליו לתקן ולהחזיק בה יותר
משאר מצוותז .ומעתה י"ל שאליעזר עבד אברהם עשה לעצמו סימן
וידוע מהרבה צדיקים ,כגון הרה"ק מראפשיץ זי"ע שהיה טורח מאוד במצות ז.
סוכה ,ובמשך כל השנה היה בכל יום עוסק בזה .וכק"ז אדמו"ר הרמ"ם זי"ע,
טו פרשת חיי שרה
'והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם
גמליך אשקה ,אותה הוכחת לעבדך ליצחק וגו' ,שהסימן הוא שאם תאמר
'שתה וגם גמליך אשקה' ,כלומר שתעשה הנערה את המצוה בשלימות
גמורה ,שתתן יותר ממה שאבקש מאתה ,הרי זו הוכחה שהיא נזהרת
במצוה זו ביותר ,וממילא ידוע שגם שאר המצוות תקיים ,ובודאי יש
בה גם שאר מידות טובות ,וצניעות ויר"ש וכו' .ואכן מלבד מה שאמרה
'שתה וגם לגמליך אשקה' ,גם קיימה את החסד בזריזות ,כמ"ש 'ותמהר
וגו' ,ותרץ וגו' ,ואז סבר שזו ראיה שאכן הצליח ה' דרכו .כי כלל זה
יהא בידך ,שבצד הסט"א אין מושג של שלימות ,רק בצד הקדושה יש
שלימות ,וכיון שראה אליעזר ברבקה שלימות בענין זה ,הבין שזה מצד
הקדושה ,והרי זה הוכחה לכל שאר תרי"ג המצוות.
ãåòåסימן לשלימות ראה בה ,כי הנה יש הרבה בנ"א שהם בעלי חסד
והם בעלי מידות מושחתות ,כי אע"פ שעושים חסד ויש להם
גמחי"ם וכדו' ,אבל אי"ז עצם מהותם אלא שעושים פעולות של חסד
ע"מ לקבל פרס של כבוד או ממון ,או כדי להינצל מעונשין ,ולאידך
גיסא יש אדם שהוא איש חסד ,וכל עצמותו ומהותו הוא חסד ,שאם
עושה חסד וכוונתו שהבריות ישבחוהו ויתפרסם שהוא עסקן ובעל חסד
ועושה צדקות וכו' ,הרי אדם זה בודאי אינו בעל חסד באמת ,כי החסד
האמיתי הוא שעושה חסד לאחרים בלא שום כוונת רווח לעצמו ,אבל
אדם זה נותן גם לעצמו ,שנהנה ומרויח מהחסד] .וע"כ אמר אליעזר
'אם ישכם עושים 'חסד ואמת וגו' )בראשית כד ,מט( והוא ע"ד מה שפירש"י
בפרשת ויחי עה"פ 'ועשית עמדי חסד ואמת' )שם מז ,כט( חסד שעושין
עם המתים הוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול ,עכ"ל[,
היה עוסק וטרוד במצות ביעור חמץ ,ובכל ימות השנה היה עומד ומזהיר על
הפסח ואמר ע"ע שהוא מפחד ממשהו חמץ ח"ו יותר מכל הגיהנום .וכ"ק אדמו"ר
מביאלה זי"ע היה טורח מאוד במצות כיסוי הדם בעפר ,ובכל יום הלך לקנות
עוף ושחטו וקיים כיסוי הדם ,והיה נזהר לעשותו בבוקר קודם תפלת שחרית,
וגם פשוטי עם מצינו שנתפסין ואחוזים באיזה מצוות נדירות שאין רבים דשים
בהם ,כמו שילוח הקן ופטר חמור וכדו' ,כי עליהם מוטל עבודת המצוה הזאת,
להשלים תיקון נשמתם בעוה"ז.
נועם התורה טז
ואת המידה הזאת ראה אליעזר ברבקה ,שמעשה החסד שלה היה ללא
שום כוונה של רווח ותשלום גמול ,שהשקתה את הגמלים ,שבודאי
הגמלים לא יתנו לה שום תשלום גמול ,אלא חסד של אמת ,חסד
בשלימות ולשם נתינה בלבד .ומעשה אבות סימן לבנים ,שכאשר דנים
על זיווג ,צריך לבדוק אודות מידות טובות ,אם הם מידות טובות של
אמת ובשלימות.
-ג -
' ìàùàåאותה ואמר בת מי את ,ותאמר בת בתואל בן נחור אשר ילדה
לו מלכה ,ואשים הנזם על אפה והצמידים על ידיה' )בראשית כד,
מז( ופירש"י שינה הסדר ,שהרי הוא תחלה נתן ואח"כ שאל ,אלא שלא
יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה ועדיין אינך יודע מי היא ,עכ"ל.
ובודאי יש בזה גם כוונה פנימית במה ששינה אליעזר בדברים ,ויתכן
שאליעזר הרי היה השדכן הראשון ,וכדי להוציא שידוך מן הכח אל
הפועל ,צריך שיהיה איזה משהו שקר ,כי לא יתכן שיהיה כולו אמת.
ùéåלבאר הענין ,בהקדם מעשה שהיה אצל כק"ז הרה"ק הרבי ר'
דוד מלעלוב זי"ע ,שבזמנו היה בעיר לעלוב חלבן שהיה איש
תם וישר מאוד ,אבל לא הצליח בפרנסתו ,ולעומתו היה איש אחר
חלבן שלא היה ישר כ"כ אך הוא כן הצליח מאוד בפרנסתו והיה לו
הרבה קונים .ובא החלבן שהיה איש ישר אל הרה"ק מלעלוב ושאלו
מה הטעם שאין לו כמעט קונים והוא מתאמץ מאוד בפרנסתו .שאל
אותו הרה"ק וכי אתה מערב מים בחלב ,השיב החלבן ואמר ח"ו איני
מערב שום מים בחלב ,ואני מוכר חלב טהור .השיב לו הרה"ק ואמר,
זאת הסיבה שאינך מצליח ,כי העוה"ז הוא עלמא דשקרא ,ואי אפשר
להצליח בעוה"ז מי שמתנהג בשלימות האמת ,ולכן יעץ לו שיערב
כמה טיפי מים בתוך החלב ואז יצליח ,ואכן כן עשה ומאז עלה קרנו
והצליח בפרנסתו.
øåôéñáåזה יש חיזוק ועידוד רב ,כי יש הרבה שמרגישים שיש להם
פניות בעבודת הקודש או מחשבות של גאוה וכדו' ,וסוברים
יז פרשת חיי שרה
שזה חסרון בעבודה ,אך יש לדעת שבאמת אין אפשרות בעוה"ז להתנהג
בעבודה זכה כולה זהב טהור ,כי בעוה"ז צריך איזה פניה דקה וכדו'ח.
ïëåי"ל לענין שידוכים ,דהנה אחז"ל )סוטה ב ,א( ארבעים יום קודם יצירת
הולד מכריזין בת פלוני לפלוני ,והשידוך כבר נקבע למעלה בעולם
הבא בגן עדן מקדם ,וכשיורדים הנשמות לעוה"ז עלמא דשקרא ,קשה
להעביר את השידוך שנקבע בעלמא דקשוט ,לכן צריך לערב איזה משהו
שקר ,כדי שהשידוך יצא לפועל ,ולכן בכל שידוך צריך לפלוט איזה
דבר שקר כשמבררים וכדו' ,כדי שיהיה קיום לשידוך בעלמא דשקרא.
]וי"ל בדרך צחות ,שהעולם אומרים ששדכן הוא ר"ת שקר דובר כסף
נוטל ,ויתכן שהוא 'נוטל כסף' דייקא על כך שהוא 'שקר דובר' ,דעל
עצם השידוך אי"צ לשדכן כלל ,שהרי השידוך כבר נקבע מאז ארבעים
יום קודם יצירת הולד ,אלא שהשידוך כפי שנקבע בעוה"ב אי אפשר
להוציא אל הפועל בעלמא דשקרא ,וצריך שדכן שיהיה שקר דובר ,וע"כ
מקבל את חלקו בתשלום כסף[ ,שוב שמעתי שתוכן ענין זה מבואר
בקונטרס 'מאה שערים' להגה"ק בעל התניא זי"ע )אמרי קודש אות כא(.
-ד -
ãåòיסוד גדול ונפלא אנו למדים מעשה אבות סימן לבנים לענין זיווגים,
שאין לך דבר שאין לו שעה ,וכשהגיעה השעה אין שום מציאות
ח * .ועפי"ז ביאר כק"ז אדמו"ר הרמ"ם זי"ע ,מש"נ בנדב ואביהוא )ויקרא י ,א( 'ויקריבו
לפני ה' אש זרה אשר לא ציוה אותם' ,כלומר שהם היו במדרגה רמה כ"כ
שהקריבו את כל הזרות והעלו אותם לה' ,כלומר אפי' את המעט זרה שצריך
שיהי' בעוה"ז עלמא דשקרא ג"כ הקריבו .ומה עלה בסופם שיצאה אש מלפני
ה' ותאכל אותם ,ולא היה זה עונש ,אלא כי אם מקריבים את כל הזרות ,אין
להם שום מקום בעוה"ז שהוא עלמא דשקרא ,ובעוה"ב שהוא עלמא דקשוט שם
יש מקום להיות כליל בלא שום זרות ,עכדה"ק .ויש להוסיף דזהו ביאור סיפא
דקרא' ,אשר לא ציוה אותם' ,כי הנה כ' התוס' )קדושין לא ,א( בטעם מ"ש דגדול
המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה ,לפי שהמצווה ועושה דואג
ומצטער פן יעבור ,ולכן גדול ממי שאינו מצווה ועושה שיש לו פת בסלו שאם
ירצה יניח ,ע"כ .וזהו הכוונה 'אשר לא ציוה אותם' ,דכיון שלא היה ציווי לא
היה להם התגברות היצר ,ולכן עלה בידם להקריב גם את האש זרה ,ועי"ז
נועם התורה יח
שיהיה איזה עיכוב ,וכמש"נ )בראשית כד ,מב( 'ואבוא היום אל העין וגו',
וברש"י הביא משחז"ל היום יצאתי והיום באתי ,מכאן שקפצה לו הדרך.
וכל ההתרחשויות היו הכל במהירות גדולה ,כמ"ש 'וירץ העבד לקראתה',
'ותמהר ותער כדה'' ,ותרץ הנערה ותגד לבית אמה'' ,וירץ לבן' ,והוא
לימוד גדול ,שאין לדחוק את השעה ,כי כאשר מגיעה השעה הראויה
הכל נעשה בחיפזון גדול ובנסים כקפיצת הדרך.
íâåעל עצם מציאת הזיווג ,הרי אברהם אבינו ע"ה לא אמר לאליעזר
האיך יחפש את זיוגו של יצחק ,ורק זאת הזהירו 'לא תקח אשה
לבני מבנות הכנעני כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך' ,ואינו יודע כלום
והוא מלא ספקות ,האיך ימצא את הזיווג הנכון .אך כאשר הלך לחפש
מיד זימן לו השי"ת את רבקה ש'במקרה' יצאה לשאוב מים מן הבאר,
וכבר ביום הראשון לחיפוש מצא את השידוך הנכון .ולאידך גיסא מצינו
ביעקב אבינו ע"ה ,שאמר לו אביו דברים ברורים' ,קום לך פדנה ארם
ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך' ,דהיינו
שאמר לו להדיא שיש לאמך אח ושמו לבן ולו שתי בנות רחל ולאה,
והיה סבור יעקב שהוא יודע להדיא מי היא זיווגו ,ולכאו' אין לו שום
ספקות ,אך למעשה הוצרך להמתין י"ד שנים ,עד שזכה לזיווג האמיתי.
וצריך להאמין שיש 'א ריכטיגע מינוט' שאז הזמן שנקבע מן השמים
לזיווג ,ואז נגמר 'בשעה טובה ומוצלחת' ,ואי אפשר בשום אופן להקדים
הישועה או לאחר.
úáùáזו שהקריאה מעורר הזמן כידוע ,הזמן מסוגל ביותר לפעול
זיווגים הגונים ונכונים ,וגם עצם השבת היא סגולה נפלאה לכך,
שהרי אחז"ל )ב"ר יא ,ט( אמרה שבת לפני הקב"ה ,לכולם נתת בן זוג
ולי לא נתת בן זוג ,אמר לה הרי ישראל יהא בן זוגך ,וע"ז אנו מזמרים
'לכה דודי לקראת כלה' ,וכיון שהשבת מבינה את הכאב של מי שעדיין
לא זכה למצוא זיווגו ,ולכן כל המכבד את השבת ונאחז בקדושתה,
כגון שמקבל ע"ע איזה תיקון יפה בענין שבת ,בתפלה או בלימוד הל'
נשרפו .ואילו היה ציווי ע"ז לא היו מסוגלים לעשות ,מחמת שלבו דואג ומצטער
שיצה"ר מתגבר.
יט פרשת חיי שרה
שבת ,ואפי' מוסיף איזה מאכל או זמר לכבוד שבת ,הרי"ז מסוגל לזכות
לזיווג הגון.
ì"éåעוד סגולה למציאת זיווג הוא ,לבקש ולכוין על כך בעת תפלת
מנחה ,דהנה איתא )ברכות כו ,ב( שיצחק תיקן תפלת מנחה שהוא
לפנות ערב סמוך להערב שמש ,שנאמר 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות
ערב' )בראשית כד ,סג( .ואחז"ל )שם ו ,ב( לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה
שכן אליהו לא נענה כי אם בתפלת המנחה ,שנאמר ויהי בעלות המנחה
ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ה' ענני וכו' .וצריך להבין מה
הרבותא בתפלת מנחה ,וכי בתפלת שחרית ותפלת ערבית אי אפשר
לפעול אלא רק בתפלת המנחה ,ועי"ש בגמ'ט .ובכלי יקר כ' שבתפלת
מנחה אפשר לפעול את הישועה תיכף ומיד ,ואע"פ שאברהם ויעקב
תקנו גם תפלת שחרית וערבית ,מ"מ לא מצינו שנענו מיד ותכף ,אבל
בתפלת מנחה מצינו שיצחק נענה מיד .ומבאר הכלי יקר דמסתמא התפלל
יצחק על הזיווג בעוד היות אליעזר בדרך ,כי על זאת יתפלל כל חסיד
לעת מצוא זו אשה )ברכות ח ,א( ולכך הלך להתפלל תפלה זו בשדה .שאם
נתן לו ה' השדה המוכן לזריעה ביתר שאת על שאר כל השדות ,כמ"ש
)בראשית כו יב( 'ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים' ק"ו שיתן לו
אשה אשר תוציא זרע טוב וישר בעיני אלקים ,ומיד כאשר התפלל עליה
כתיב 'וישא עיניו וירא והנה גמלים באים' ,כי בשעת התפלה היה נותן
עיניו למטה ,ומיד אחר סיום התפלה נשא עיניו למעלה 'וירא' כי היה
נענה מיד ,וכן אליהו הנביא נענה תיכף אחר כשהתפלל ,עכ"ד .ומזה
ט .ובטור )או"ח סי' רלב( כתב טעם מעלת תפלת מנחה ,שחשיבותה מפני שתפלת
השחר זמנה ידוע בבוקר בקומו ממטתו ,יתפלל מיד קודם שיהא טרוד בעסקיו,
וכן של ערב בלילה זמנה ידוע בבואו לביתו ,והוא פנוי מעסקיו ,אבל של מנחה
שהיא באמצע היום ,בעוד שהוא טרוד בעסקיו ,צריך לשום אותה אל לבו ולפנות
מכל עסקיו ולהתפלל אותה ,ואם עשה כן שכרו הרבה מאוד ,עי"ש .ובכלי יקר
כתב טעמו של דבר ,לפי שמידת הדין מקטרג דוקא בלילה ,וע"כ תפלת ערבית
הסמוכה ללילה ,וכן גם תפלת שחרית סמוכה ללילה שעברה ,אבל מנחה רחוק
משני לילות ,על כן אין בתפלה זו שום קטרוג) .וע"ע בספר חפץ ה' להאוה"ח הק'
ברכות ו ,ב(.
נועם התורה כ
יש ללמוד שהנצרך לישועה ובפרט הנצרך לזיווג ,שזה גופא היתה תפלת
יצחק ,יכול לפעול בתפלת המנחה ישועה תיכף ומיד 'לפני השקיעה'.
וכשם שבתפלת מנחה זוכים לישועה תיכף ומיד ,כן גם בשבת אפשר
לזכות לישועה תיכף ,כי תלתא 'היום' כתיבא' ,אכלוהו היום ,כי שבת
היום ,היום לא תמצאוהו בשדה' ,שבו ביום זוכים לישועה בכל מילי
דמיטב בגשמיות וברוחניות ,אכי"ר.
אריכות ימים ושנים טובות לנו ולכל ישראל
' íäøáàåזקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל'
)בראשית כד ,א(
ובפשטות משמע שזה סיבת הדבר ,שכיון שהיה זקן בא
בימים ,לכן בירכו ה' בכל .וצריך להבין מה השייכות בין הדברים ,ולמה
זקנה היא סיבה לברכת ה'.
ì"éåעפ"י מה שמסופר על רב א' שביקר בעיר אחת ,וראה שם בבית
החיים שהיה מצוין על המצבות מספר השנים שחיו הנפטרים,
וכולם נפטרו בקיצור ימים ושנים ל"ע ,שעל מצבה אחת היה חקוק
נפטר בן עשרים שנה וחמשים יום ,ועל מצבה אחרת כתוב נפטר בן
שלושים שנה ועשרה ימים וכדו' ,ונשתומם הרב על הדבר הזה שכולם
נפטרו בצעירותם ,ושאל על פשר הדבר ,וכי אירע בעיר זאת מגפות
נוראות רח"ל.
åøéáñäåלו אנשי העיר ,שקיימת תקנה שתיקנו מייסדי העיר ,שכל א'
כותב בפנקסו בכל יום כמה שעות ביום היה עסוק בעבודת
ה' ,בתורה ובעבודה ובקיום המצוות ,וכל א' לפום דרגא דיליה כותב
שהיה עסוק ב' שעות או ג' שעות בעניני רוחניות ,וכשאדם מסתלק מן
העולם עושים את החשבון ומצרפים את השעות לימים וחדשים ושנים,
ואת המנין הזה חוקקים על המצבות ,שאפי' אם אדם חי תשעים שנה
אבל אם החשבון של עבודת ה' שלו היה עשר שנים ,אזי חוקקים על
המצבה שמנין שנות חייו היו עשר שנים ,כי רק השנים הללו הם החיים
האמתיים ,כי יתכן שאדם יחיה יום שלם ,אבל באמת אינו נחשב אלא
רק שעה אחת של חיים ,כי רק שעה א' היה דבוק ברוחניות.
כא פרשת חיי שרה
àöîðåלפי"ז שיש מושג של אריכות שנים שהאדם זוכה לשנים רבות,
ויש זוכה לאריכות ימים שהימים מלאים וארוכים ,ימים נצחיים.
והנה יש בחייו של אדם מעשים רוחניים ומעשים גשמיים ,והתוה"ק
מעידה על אברהם אבינו 'זקן בא בימים' ,שזקנותו של אברהם אבינו
היה עם כל הימים של שנותיו במלואם' ,לאנגע און אנגעפילטע טעג'
בלי שום מגרעת ,וכל מעשיו הן המעשים הרוחניים והן המעשים
הגשמיים ,היו חטיבה א' של עבודת ה' ,וקיים בעצמו 'בכל דרכיך דעהו',
ולא חיסר אפילו שעה אחת ,כי לא עשה שום מעשה במשך כל ימי
חייו בלא כוונה לעבודת ה'.
æ"ãòåיל"פ הא דאי' בגמ' )שבת קה ,ב( בבלאי ימים האריכו שנים לא
האריכו ,ע"כ ,ופירש"י ימים האריכו -שכלו ימיהם בטוב דחשיב
אריכות ימים וכו' .ולפי הנ"ל ר"ל דמאחר שמלאו ימיהם בטוב היינו
בקיום מצוות ומעשים טובים ,הרי נתמלאו ימיהם וזכו לאריכות ימים
אף שלא הגיעו לאריכות שנים לשנות זקנה.
ë"åîëåשרה אמנו ע"ה ,דהנה אי' במדרש )ב"ר פנ"ח ,א( עה"פ 'ויהיו חיי
שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה' ,הה"ד
'יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה' )תהלים לז ,יח( כשם שהן
תמימים כך שנותם תמימים .ופי' בספה"ק בית אהרן ,שאם אדם 'יודע
ה' אזי 'ימי תמימים' .וביאור דבריו הק' שאם אדם עובד את ה' באופן
שהוא 'יודע ה' שכל פעולותיו ומעשיו שבכל יום לשם ה' ,וגם במעשיו
הגשמיים כאכילה ושתיה וכו' ,הכל לצורך גבוה ומקיים 'בכל דרכיך
דעהו' ,אזי ימיו תמימים ושלמים .וזה היה דרכה בקודש של שרה אמנו
ע"ה ,שכל שנותיה היו כולן שוין לטובה ,וכל ימיה חטיבה אחת של
עבודת ה' ,ולכן היו ימיה תמימים.
äúòîåמובן השייכות בין הזקנה לברכת ה' ,שאברהם היה 'זקן בא
בימים' ,וכאשר אדם דבוק כל כולו בעבודת ה' וכל ימיו
ושנותיו תמימים ,הרי הוא מקושר אל שרשו ,וזוכה לקבל ברכת ה' בכל
מכל כל.
נועם התורה כב
-ב -
ãåòåזאת מצאנו בביאורי עבודת 'בא בימים' של אאע"ה ,כמש"כ
בספה"ק זרע קודש )ד"ה או יאמר כי( שהכתוב אומר לנו של צדקתו
אברהם ,שאף שהיה זקן והלך כבר בכל המדרגות ובכל הבלינות ,עם
כל זה 'בא בימים' ,שהיה עבודתו ית"ש דומה עליו בכל יום כחדש,
וזהו 'בא בימים' ע"ד שדרשו חז"ל )ספרי ואתחנן ל"ג( עה"פ 'אשר אנכי
מצוך היום' ,שבכל יום יהיה בעיניך כחדשים ,ועי"ז היה ממשיך חסדים
חדשים בכל פעם ,כמש"נ )איכה ג ,כג( 'חדשים לבקרים וגו' ,ובכל יום היה
בעיניו עבודתו ית"ש כדבר חדש ,עי"ש.
æ"éòëåבספה"ק פנים יפות )בד"ה עוד אי' במדרש( עפ"י הידוע שבכל יום
צריכים לקיים המצוות השייכים לאותו היום ולתקן התיקונים
של יום זה ,וכל יום ויום הוא תיקון בפנ"ע ,ומי שעבר כמה ימים ולא
תיקן בהם הוא זקן בלא ימים ,וצריך לעשות תשובה ולהשלים בעסק
התורה וישים לילות כימים יותר מן המחוייב .ובזה מפרש מש"א ביהי
רצון לפני אמירת תהלים 'ואל תקחנו מהעוה"ז קודם זמננו עד מלאת
שנותינו בהם שבעים שנה באופן שנוכל לתקן את אשר שיחתנו' ,דלכאו'
יש להבין מה יעשה מי שהוא כבר למעלה משבעים שנה ,האם לא
יתפלל תפלה זו) ,עי' מטה אפרים סי' תקפ"א ס"ח וכף החיים סי' תצד סק"ל שלא לומר
שבעים שנה ,וכ"מ מל' הצוואה של הרה"ק הרדצ"ש מלעלוב זי"ע( ,אלא הכוונה בזה שאפי'
מי שהוא זקן מבקש שיהיו כל שנותיו שלמות ומלאות ,ויזכה לתקן
ולהשלים כל מה שחיסר ע"י ביטול תיקוני הימים במשך שנותיו ,עכת"ד.
äæåהיה עבודת 'היום' של אברהם אבינו ,כל יום עם התחדשות חדשה
וכל יום עם התיקון שלו ,ויש גם במשמעות של 'היום' זריזות
ומהירות בעבודת ה' ,ע"ד 'היום' יצאתי ו'היום' באתי וכו' ,ובבחי' חטוף
ואכול חטוף ושתה ,ושוב יום א' לפני מיתתך ,וכמאמר הצדיקים 'ס'איז
אלע מאל שפעט ,ס'איז קיין מאל נישט צו שפעט' ,ואברהם אבינו ע"ה
בא בימים עם כל הפירושים ,והכין אותם לנו ולדורותינו ע"ע.
