gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

על הצדיקים · Al Hatzadikim — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: על הצדיקים · Al Hatzadikim

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

על הצדיקים · Al Hatzadikim — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ַעַל ַַהַּצּ �ִּד�ּיִקִים‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫אהבת השי"ת‬ ‫מידות טובות‬ ‫פרשת השבוע‬ ‫אלומות אור‬ ‫מרבותינו צדיקי עולם‬ ‫פרשת חיי שרה | תשפ"ז‬ ‫ועל החסידים‬ ‫סכר‪-‬דמעותיו של מרן מתפרץ בפרשה זו‬ ‫שאלנו את מרן מדוע הוא כל‪-‬כך מתרגש?‬ ‫מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א על התרגשותו בפרשה זו‬ ‫מדוע על מים מברכים‬ ‫'שהכל נהיה בדברו'‬ ‫הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצוק"ל‬ ‫ֹאֶמר ְְׁש ֵֵתה ְוְ ַגַ ם ְּגְ ַַמֶּלֶ יָך ַַא ְְׁש ֶֶקה (כד)‬ ‫ַוַ ֹּת ֶ‬ ‫בפותחו את נושא הכרת הטוב‪ ,‬מביא‬ ‫הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל את‬ ‫הגמרא בברכות‪:‬‬ ‫מסוימים בהם הרב מרבה לבכות‪ .‬שניים‬ ‫יָה ֲֲה ֵֵתְלְ ִכִ י ִעִ ם ָָה ִִאיׁש ַַהֶּזֶ ה (כ"ד)‬ ‫ֹאְמרּו ֵֵאֶלֶ ָ‬ ‫ַוַ ֹּי ְ‬ ‫אורח טוב מה הוא אומר‪ :‬כמה טרחות‬ ‫טרח בעל הבית בשבילי‪ .‬כמה בשר הביא‬ ‫מהם היו תמיד בשבת פרשת 'חיי שרה'‪,‬‬ ‫לפניי‪ ,‬כמה יין הביא לפני‪ ,‬כמה גלוסקאות‬ ‫וזאת כאשר קוראים בתורה את סיפור‬ ‫מאת‪ :‬הרב משה מיכאל צורן‬ ‫הביא לפני‪ ,‬וכל מה שטרח לא טרח אלא‬ ‫עזיבתה של רבקה את בית אביה‪,‬‬ ‫בשבילי‪ .‬אבל אורח רע מה אומר? מה‬ ‫וביאתה ליצחק; ולאחר מכן‪ ,‬בהפטרת‬ ‫לא סוד הוא שמרן הגאון רבי יצחק‬ ‫טורח טרח בעל בית זה‪ .‬פת אחת אכלתי‪,‬‬ ‫הפרשה בה מסופר על אדוניהו‪ ,‬בנו של‬ ‫זילברשטיין שליט"א מרבה לבכות‬ ‫חתיכה אחת אכלתי‪ ,‬כוס אחת שתיתי‪ .‬כל‬ ‫דוד‪ ,‬שהתנשא לומר אני אמלוך‪ ,‬בעוד‬ ‫בתפילה בדמעות חמות‪ .‬ואם כך בכל‬ ‫טורח שטרח בעל בית זה‪ ,‬לא טרח אלא‬ ‫שאביו רצה להמליך את שלמה בנו‪ ,‬ולא‬ ‫ימות השנה‪ ,‬על אחת כמה וכמה בימים‬ ‫בשביל אשתו ובניו (ברכות נח)‪.‬‬ ‫את אדוניהו‪.‬‬ ‫שבהם עם ישראל שרוי בצרה‪ ,‬שזרם‪-‬‬ ‫ומנגן ר' יעקב בנעימה של לימוד‪" :‬מי‬ ‫סכר‪-‬דמעותיו מתפרץ בשתי הפרשיות‬ ‫דמעותיו רק גדל והולך‪.‬‬ ‫מבין שניהם צודק?‬ ‫הללו‪.‬‬ ‫מרן עצמו מעורר על כך תמיד בדרשותיו‪,‬‬ ‫ודאי‪ ,‬האורח הרע‪ .‬הרי בעל הבית לא הכין‬ ‫מדוע הוא כל‪-‬כך מתרגש‬ ‫ואומר ששערי דמעות לא ננעלו‪ ,‬ולכן‬ ‫הכל בשבילו‪ ,‬כי אם עבור אשתו וילדיו‪,‬‬ ‫גם מי שנמצא בצרה גדולה רח"ל‪ ,‬יכול‬ ‫והוא רק נהנה מן ההפקר"‪.‬‬ ‫כששאלנו את מרן מדוע הוא כל‪-‬כך‬ ‫להיוושע על ידי בכי ודמעות מול השם‬ ‫ובכל אופן נקרא רע‪ ...‬כי הוא כפוי טובה!"‬ ‫מתרגש בשני הקטעים‪ ,‬השיב‪:‬‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫מזה שנים נתנו את ליבנו על קטעים‬ ‫המשך בעמוד ‪ ,2‬טור שמאל >>>‬ ‫המשך בעמוד ‪ ,2‬טור ימין >>>‬ ‫‪1‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫המשך מעמוד ‪1‬‬ ‫המשך מעמוד ‪1‬‬ ‫מה בשבילך‪ ,‬אדוני?"‬ ‫בשתי הפרשיות הללו‬ ‫רואים את עוצמתה ועוזו‪-‬‬ ‫הגאון רבי ישראל מסלנט‬ ‫גדולתה וגבורתה של הנפש‬ ‫נאלץ לנסוע פעם לפריז‪.‬‬ ‫היהודית‪ ,‬המסוגלת לקום‬ ‫התעורר צורך דחוף לאחד‬ ‫בעוז ובתעצומות‪ ,‬ולעשות‬ ‫את קהילות הגולים מרוסיה‬ ‫דברים שבני אומות אחרות‬ ‫ומפולין‪ ,‬ולהביא להם רב‪.‬‬ ‫אינם מסוגלים לכך‪.‬‬ ‫לתקן ולהכשיר את המקום לחיי יהדות מלאים‪ .‬באחד הימים‬ ‫בענין רבקה‪ ,‬אמר מרן‪ ,‬הרי היא עזבה את בית הוריה‬ ‫הלך בשדרה הראשית‪ ,‬השאנז‪-‬א‪-‬ליזה‪ ,‬וצמא למים‪ .‬הבחין‬ ‫בעיצומם של ימי ה'שבעה' על מות בתואל‪ ,‬והנה ילדה‬ ‫בבית קפה‪ ,‬שחלק משולחנותיו ערוכים היו בחוץ‪ ,‬והתיישב‬ ‫בת ‪ ,3‬הולכת להינשא לאדם בן ‪ ,40‬ולא עושה שום‬ ‫ליד אחד השולחנות‪ .‬מיד הופיע מלצר‪" ,‬מה בשבילך‪ ,‬אדוני?"‬ ‫חשבונות‪ ,‬אלא קמה והולכת‪ .‬למדנו מכאן על חוסנה‬ ‫'כוס מים'‪- .‬מותר לשתות משל גוי‪.‬‬ ‫וגבורתה של הנפש היהודית‪.‬‬ ‫"כמובן‪ .‬מיד"‪ .‬מיהר לחזור אל בית הקפה‪ ,‬ויצא עם כוס נאה‪,‬‬ ‫גם בענין המסופר בהפטרה‪ ,‬רואים איך דוד המלך קם‬ ‫על גבי צלחת מעוטרת‪ .‬הגישה לרבי ישראל‪ .‬ברך "שהכול"‪,‬‬ ‫ויוצא נגד בנו אדוניהו‪ ,‬בפרהסיא ובריש‪-‬גלי‪ ,‬ומכריז‬ ‫לגם מן המים‪.‬‬ ‫בפני כולם שרק שלמה ימלוך‪ .‬הרי מדרכו של אב‬ ‫"שלושים סו"‪ ,‬אמר לו המלצר‪ .‬כלומר‪ ,‬כשלושים שקלים‬ ‫לרחם על בנו‪...‬‬ ‫חדשים‪.‬‬ ‫והנה כאן מוצא דוד המלך לנכון להעמיד את בנו‬ ‫למנוע חילול ה'‪ ,‬הוציא ושילם מיד‪ ,‬ואחר שאל‪" :‬אמור לי‪ ,‬למה‬ ‫במקומו‪ ,‬לא נושא לו פנים‪ ,‬ואומר לאמו של שלמה‬ ‫המחיר כל כך יקר?" "אני איני בעל הבית‪ ,‬המתן ואקרא לו"‪.‬‬ ‫(מלכים‪-‬א') 'חי ה' אשר פדה את נפשי מכל צרה; כי‬ ‫חזר המלצר עם מנהל המקום‪" ,‬יסלח לי אדוני‪ ,‬האם יש לך‬ ‫כאשר נשבעתי לך בה' אלוקי ישראל לאמור כי שלמה‬ ‫תלונות?" נחרד‪ ,‬בית הקפה שלו מהמשובחים בצרפת‪.‬‬ ‫בנך ימלוך אחרי והוא ישב על כסאי תחתי‪ ,‬כי כן אעשה‬ ‫"חלילה‪ .‬הכל בסדר‪ .‬אבל למה שלושים סו על כוס מים‬ ‫היום הזה'‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫שלא עולים פרוטה?"‬ ‫למדנו מכאן על חוסנה וגבורתה של הנפש היהודית‪,‬‬ ‫"פשוט"‪ ,‬הסביר לו האיש‪" ,‬בבית אתה שותה בחינם‪ ,‬אבל‬ ‫ושל האיש היהודי בכלל‪ ,‬שניתן לו כוח מן‪-‬שמיא‬ ‫כאן‪ ,‬הרי המקום עצמו דורש תחזוקה מתמדת ותשלום לכל‬ ‫לעשות את המוטל עליו‪ ,‬גם אם הדבר כרוך בניסיונות‬ ‫דבר‪ .‬זהו בית קפה יקר‪ ,‬השכירות כאן גבוהה מאוד‪ ,‬על‬ ‫עצומים‪' .‬וזו הסיבה שאני מתרגש תמיד כשמגיעים‬ ‫הריהוט היפהפה שאתה רואה כאן‪ ,‬שילמתי‪ .‬על התאורה‪,‬‬ ‫לפרשיות אלו'‪ ,‬אמר הרב‪.‬‬ ‫המנגנים‪ ,‬המלצרים‪ ,‬הטבחים‪ ,‬כולם מהטובים והמובחרים‬ ‫וזה הוא אכן כוחו של יהודי שכל גויי הארץ מתפלאים‬ ‫בתחומם‪ .‬ועל הכל כאן אני משלם‪ ,‬כיוון שכך‪ ,‬עליך לשלם‬ ‫להיווכח שהוא עומד איתן וחזק במשימות שהם אינם‬ ‫שלושים סו‪ ,‬גם אם אתה שותה כאן רק כוס מים‪ .‬הבנת?"‬ ‫יכולים אפילו לחלום עליהן‪ .‬ואת כוחנו זה ירשנו מגיבורי‬ ‫"כמובן"‪ ,‬ענה‪" ,‬אתה צודק"‪.‬‬ ‫האומה שהוכיחו שאם אדם רוצה באמת ובתמים לעשות‬ ‫כשחזר לקובנה‪ ,‬אסף את תלמידיו ואמר להם‪" ,‬שמעו נא‬ ‫את רצון בוראו‪ ,‬מאומה לא יוכל לעכב בעדו‪.‬‬ ‫מה למדתי בבית קפה בפריז‪ .‬תמיד תמהתי‪ ,‬מדוע לוגם‬ ‫(מתוך הספר 'אהבת אותנו')‬ ‫אדם כוס מים ומברך 'שהכל נהיה בדברו'‪ ,‬הרי מים‪ ,‬מצרך‬ ‫כה בסיסי הוא‪ ,‬ומדוע מזכירים בשתייתם את כל הבריאה?‬ ‫ובפריז הבנתי‪ ,‬כי אין אלו המים בלבד‪ ,‬זהו העולם היפה‪,‬‬ ‫שמפואר הוא הרבה מבית הקפה‪ ,‬והשמש הזורחת‪ ,‬שמרהיבה‬ ‫יותר מנברשות הבדולח שבבית הקפה‪ ,‬והפרחים היפהפיים‪,‬‬ ‫והציפורים המצייצות‪ ,‬והאוקיינוסים שמהם התאדו המים‬ ‫והפכו לעננים‪ ...‬בקיצור‪ ,‬לא רק על המים אנו מודים‪ ,‬אלא‬ ‫(מתוך הספר 'רבי יעקב אומר')‬ ‫על הבריאה כולה!"‬ ‫פרטים בעמוד האחרון‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫‪2‬‬ ‫מרן הגר"י אברמסקי זצ"ל אמר פעם‪ ,‬כי הוא אינו יכול להציע‬ ‫שידוכים‪ ,‬מפני שעל פי השכל הישר אין שידוך שיכול להתאים‬ ‫מרן הגר"ג אדלשטיין זצוק"ל ‪ -‬אין שני אנשים עם דעה אחת‪ ,‬וכיצד יכולים להינשא זה לזה‬ ‫מה' ָיָ ָצָ א ַַה ָָּד ָָבר (בראשית כד)‬ ‫הגמרא אומרת (מועד קטן דף י"ח) מן התורה ומן הנביאים‬ ‫ומן הכתובים מהשם אשה לאיש‪ ,‬מן התורה דכתיב ויען לבן‬ ‫ובתואל ויאמרו מהשם יצא הדבר וכו'‪,‬‬ ‫ויש להבין‪ ,‬וכי רק שידוכים זה בהשגחה‪ ,‬הרי הכל בידי‬ ‫שמים‪ ,‬ואין דבר שאינו בהשגחה‪.‬‬ ‫אכן הביאור הוא‪ ,‬שבשידוכים יותר "רואים" את ההשגחה‪,‬‬ ‫שבדרך כלל בתחילה יש הרבה הצעות שנראות טובות‪ ,‬ויש‬ ‫חשק לזה וחשק לזה‪ ,‬אך לבסוף כשיוצא לפועל השידוך‬ ‫האחרון רואים שזה השידוך הכי טוב יותר מכל ההצעות‪ ,‬שלא‬ ‫כי "מהשם אשה לאיש"‪ ,‬ומן השמים עושים שיתאימו! כמו‬ ‫שייך יותר טוב מזה‪ ,‬וכל מה שחשבו קודם הוא טעות‪ ,‬וזהו‬ ‫שאמרו (סוטה ב) ארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול‬ ‫"מהשם אשה לאיש" שבשידוכים רואים בחוש את ההשגחה‬ ‫יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני‪ ,‬והיינו אף על פי שזה נגד‬ ‫יותר מדברים אחרים‪.‬‬ ‫השכל‪ ,‬מכל מקום היצירה לכתחילה היא יצירה כזו שיתאימו‪.‬‬ ‫אבל יש עוד ענין בזה‪ ,‬שבאמת כל שידוך הוא חידוש‪ ,‬שהרי‬ ‫אבל הקב"ה עושה שיתאימו‬ ‫אין דעותיהן שוות (ברכות נח) ואין שני אנשים עם דעה אחת‬ ‫שווה‪ ,‬ואם כן כיצד יכולים להינשא זה לזה‪.‬‬ ‫ומעשה שהיה פעם שהציעו שידוך ואמרו שהחזון איש אמר‬ ‫ומרן הגר"י אברמסקי זצ"ל אמר פעם‪ ,‬כי הוא אינו יכול‬ ‫ששידוך זה הוא הבת קול‪ ,‬כביכול יש "הסכמה" מהחזון‬ ‫להציע שידוכים‪ ,‬מפני שיש לו שכל הישר‪ ,‬ועל פי שכל‬ ‫איש שהבת קול הייתה על השידוך הזה‪ ,‬ואחר כך שאלו‬ ‫הישר אין שידוך שיכול להתאים‪ ,‬וכפי שמובא גם במדרש‬ ‫את החזון איש אם אכן הוא אמר כך‪ ,‬והשיב‪ ,‬כי הוא לא‬ ‫(בראשית רבה) המעשה במטרונה שביקשה לזווג את העבדים‬ ‫אמר‪ ,‬אבל עצם הדבר הוא נכון‪ ,‬שאם יצא השידוך לפועל‬ ‫והשפחות ולא עלה בידה‪ ,‬משום שעל פי דרך הטבע באמת‬ ‫הרי שזהו הבת קול‪...‬‬ ‫אין שידוך שמתאים‪.‬‬ ‫וכאמור אף שעל פי שכל הישר זה לא מתאים‪ ,‬אבל הקב"ה‬ ‫ואם ימשיך כך לא ינשא לעולם‬ ‫עושה שיתאימו‪ ,‬שהקידושין הם כמו הקדש (עיין בגמרא ריש‬ ‫קידושין דאסר לה אכולי עלמא כהקדש)‪ ,‬ועל ידי הקידושין‬ ‫ומעשה שהיה בבחור פיקח שהציעו לו שידוכים‪ ,‬ובכל שידוך‬ ‫נוספת קדושה ושכינה ביניהם (סוטה יז‪ ,‬א)‪ ,‬והשכינה מסלקת‬ ‫שהציעו לו הוא היה מסביר למציע‪ :‬הרי אתה מכיר אותי‬ ‫את כל הניגודים‪ ,‬ואדרבה השלמות מצטרפת על ידי שתי‬ ‫ויודע את האופי שלי‪ ,‬שאני כך‪ ,‬וכך‪ ,‬וכך‪ ,‬ואתה מכיר את‬ ‫הדעות‪.‬‬ ‫הכלה שאינה כך‪ ,‬ואם כן אמור בעצמך‪ ,‬וכי זה מתאים‪...‬‬ ‫(מתוך דרשות בשמחת חתן וכלה מתוך דרכי החיזוק ‪ 687‬חיי שרה תשפ"ה)‬ ‫וכך היה מסביר על כל שידוך עד שהמציע השתכנע שזה‬ ‫לא מתאים‪ ,‬וכל ההצעות בטלו‪ ,‬עד שאמר לו מרן הגר"ד‬ ‫פוברסקי זצ"ל כי סוף סוף הרי הוא צריך להתחתן‪ ,‬ואם‬ ‫ימשיך כך לא ינשא לעולם‪ ,‬והוא הבין שאין ברירה ומוכרח‬ ‫להתחתן‪ ,‬ועשה שידוך טוב‪ ,‬וזה באמת התאים‪.‬‬ ‫ולכאורה כיצד באמת השידוכים מתאימים‪ ,‬וכפי שרואים‬ ‫בסוף שזה אכן מתאים‪ ,‬הרי אין דעותיהן שוות‪ ,‬הביאור הוא‬ ‫‪3‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫איך יכול להיות שאתה מסוגל לומר דברים כאלו על חבר שלך וכי‬ ‫זה נקרא חבר? הרי הנכם חברים טובים‪ ,‬וכי ככה מדברים על חבר?‬ ‫סיפורים מרתקים על מידותיו של מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל‬ ‫ֹאֶמר ְְׁש ֵֵתה ְוְ ַגַ ם ְּגְ ַַמֶּלֶ יָך ַַא ְְׁש ֶֶקה (כד)‬ ‫ַוַ ֹּת ֶ‬ ‫שהכירוהו היטב ידעו כמה בוער לו כל רגע ובכל זאת כשדיבר‬ ‫עם זולתו‪ ,‬גם אם הלה לא דיבר ממש לענין‪ ,‬או טרד את‬ ‫היה רגיל רבינו מרן הגרש"ז אוירבאך להזכיר בהתפעלות‪,‬‬ ‫מנוחת נפשו בדברים של מה בכך‪ ,‬הנעים את שהותו במחיצתו‬ ‫הלכה בהלכות מידות טובות‪ ,‬אותה כותב רבי אליעזר אזכרי‬ ‫בצורה נפלאה בלתי נשכחת‪.‬‬ ‫(מחכמי צפת בזמן ה"בית יוסף") בספרו "חרדים"‪ ,‬בו הוא מונה‬ ‫עד היכן מגיעים הדברים סיפר רבי אורי אלפרט‪ ,‬כשנכנסתי‬ ‫את חיוב האדם להיות "רך כקנה" לזולתו כמצות עשה‪ .‬דבר‬ ‫לשאול בפעם הראשונה אצל רבינו שאלה‪ ,‬הצגתי את‬ ‫זה מבואר שם‪" :‬מצות עשה מדברי קבלה ומדברי סופרים‬ ‫השאלה‪ ,‬והוא התייחס אלי בכזו אנושיות ומתיקות כובשת‬ ‫התלויות בלב ואפשר לקיימם בכל יום" "לעולם תהא דעתו‬ ‫שהתמלאתי התרגשות‪ ,‬עד שכאשר ירדתי מביתו שמתי לב‬ ‫של אדם מעורבת עם הבריות‪ ,‬רך מחמאה מתוק מדבש"‪.‬‬ ‫שמרוב התרגשות לא שמתי לב לתשובתו‪ ,‬וחזרתי מיד שוב‬ ‫דברים מופלאים אלו שהציב ה"חרדים" כמצות עשה מדאורייתא‪,‬‬ ‫לשאול את השאלה‪.‬‬ ‫קיים רבינו במלואם בכל דרכיו ומעשיו בין אדם לחברו‪ ,‬רך‬ ‫סיפר רבי יצחק פריימן‪" :‬באחד הימים‪ ,‬חזרתי מחתונה‪,‬‬ ‫מחמאה ומתוק מדבש ונופת צופים‪ .‬דבר שהוא פלא פלאים‬ ‫כאשר ירדנו מהרכב‪ ,‬חיכו ליד הבית הרבה אנשים שבאו‬ ‫בהיותו גם מחנך ומנהיג‪ ,‬ראש ישיבה ועמוד ההוראה שהעמיד‬ ‫לשאול שאלות שונות‪ .‬הרב יצא מהרכב והאנשים הקיפו‬ ‫דור שלם של מחנכים‪ ,‬בוער ביראת השם צרופה ואף יודע‬ ‫אותו‪ ,‬נוכחתי שסיימתי את 'תפקידי' וחזרתי לישיבה‪ .‬והנה‬ ‫לתבוע מתלמידים ומקורבים‪ ,‬ולפעמים אף היה צריך להגיב‬ ‫בשעת לילה מאוחרת‪ ,‬סיפר לי אחד הבחורים שהיה אז ליד‬ ‫בחומרה למעשה מסוים ואף להעמיד פני כועס‪ ,‬ויחד עם‬ ‫ביתו של רבינו‪ ,‬שרבינו חיפש אותי שוב ושוב‪ ,‬ושאל מספר‬ ‫זה הפליא את כל רואיו בהנהגתו המעודנת‪ ,‬מידת תלמידי‬ ‫פעמים‪ ,‬איפה אני ולאן הלכתי‪.‬‬ ‫חכמים הכתובה במסכתא דרך ארץ זוטא "לעולם יהא אדם‬ ‫למחרת בבוקר‪ ,‬כאשר ירד במדרגות ביתו בדרכו לתפילה‪,‬‬ ‫רך כקנה" יחד עם חובתו לזרוק מרה בתלמידים‪.‬‬ ‫אחז בידי ואמר לי ברצינות ובתרעומת‪" :‬אתה לא בסדר"!"‬ ‫וכך‪ ,‬למרות שהקפיד על תלמידיו‪ ,‬שילכו במישור ושצמיחתם‬ ‫וכך הוא חזר וחזר על המילים הללו כמה פעמים‪ .‬שאלתיו‬ ‫בתורה ועבודת השם תהיה כראוי‪ ,‬ידע להיזהר ולא לפגוע‬ ‫במבוכה‪" ,‬על מה ולמה? במה אני לא בסדר?"‪ .‬ענה רבינו‪:‬‬ ‫בהם‪ .‬המילה החריפה ביותר שהיה מוציא מפיו בהטיחו‬ ‫"אתמול חזרנו ביחד‪ ,‬אני יותר מבוגר ממך ואתה הלכת‬ ‫נגד בחור שהתערב בשיעור ודיבר לא לענין‪ ,‬היתה‪ :‬אתה‬ ‫בזריזות‪ ,‬אבל אני המשכתי וחיפשתי אותך כדי להגיד לך‬ ‫מתבלבל‪ .‬וכשדברי הבחור היו מאד שלא לענין‪ ,‬או שדיבר‬ ‫לילה טוב"‪...‬‬ ‫באמת דברי שטות‪ ,‬היה אומר‪ ,‬אתה מתבלבל מאוד‪ ,‬וזה כבר‬ ‫ואז הוא הוסיף "תזכור‪ ,‬כאשר אדם הולך ונפרד מחבירו‪ ,‬הוא‬ ‫היה השיא‪ .‬גם כשהוצרך לומר לתלמיד דברים קשים כברזל‪,‬‬ ‫צריך להיפרד ולא ללכת סתם כך‪ ,‬כך צריך לנהוג"‪ .‬ניסיתי‬ ‫הרגיש הבחור שאין כאן שום דבר אישי‪ ,‬והכל לתועלתו‪.‬‬ ‫להסביר שפשוט היו הרבה אנשים מסביב שחיכו וניגשו‬ ‫כל מי שנפגש איתו ראה עד כמה היה מאיר פנים אליו‬ ‫לשאול ולא רציתי להפריע‪ ,‬אך הוא לא קיבל את ההסבר‪,‬‬ ‫והשתדל לתת לו את ההרגשה הנעימה ביותר‪ ,‬בני המשפחה‬ ‫רק לאחר שהתנצלתי פנה אלי רבינו ואמר בחיוך‪" :‬מודה‬ ‫ועוזב ירוחם!"‪ ...‬היה זה פרק של לימוד מעשי שלמדתי ממנו‪,‬‬ ‫איך צריכים להתייחס לאדם שעשה לך טובה"‪.‬‬ ‫ככה לא מדברים‬ ‫סיפר נכדו רבי אהרן גולדברג‪ :‬פעם‪ ,‬תוך כדי יציאה מהבית‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫‪4‬‬ ‫לפני שהתחלנו לרדת במדרגות‪ ,‬סבא מסתכל ימינה ושמאלה‬ ‫לראות שאין איש נוסף איתנו‪ ,‬ואז פנה ושאל אותי‪ ,‬תאמר‬ ‫לי האם אתה מכיר אדם בשם זה וזה‪ ,‬אמרתי כן‪ ,‬הוא שאל‬ ‫כמה שאלות רגילות על מעשיו מידותיו וישרותו ומיד השבתי‬ ‫על הכל בחיוב‪ ,‬וקצת יצאתי מגדרי לספר על ישרותו ועל‬ ‫עסקיו הכלכליים הענפים‪ ,‬מבלי לדעת שאני דורך על משהו‪,‬‬ ‫והדגשתי‪ ,‬ואת הכל עושה איש זה ביושר ובצניעות‪.‬‬ ‫שאל סבא‪ :‬ואיך אתה מגיע להיכרות עם האיש‪ ,‬אמרתי‪,‬‬ ‫חבר שלי שכן שלו‪ ,‬והוא זה שהכיר בינינו‪ ,‬ומאז אני כמעט‬ ‫ידיד שלו‪ .‬סבא מהרהר ואומר לי‪ :‬מעיקרא לא ידעתי שאתה‬ ‫מכיר את האיש‪ ,‬אבל ידעתי שהחבר שלך מכירו‪ ,‬הבוקר‬ ‫וקיבל‪ .‬אבל לא חלפה שניה והוא אומר לי‪ :‬אהרן‪ ,‬זה מכוער‪,‬‬ ‫התקשרתי אליו והתעניינתי אצלו והוא זה שאמר לי שאכן‬ ‫מכוער ממש‪ ,‬מכוער‪ .‬מיד הבנתי שהמכוער זה מה שאני‬ ‫גם אתה מכירו‪ ,‬ואז הביט עלי והדגיש‪ ,‬ודוקא לכן אני שואל‬ ‫אמרתי‪.‬‬ ‫אותך שוב‪ ,‬תאמר לי‪ ,‬האם אתה בטוח במה שאמרת בנוגע‬ ‫זה נקרא חבר‬ ‫לישרותו בענייני ממון‪ ,‬אמרתי שוב‪ ,‬ההכרות שלי איתו‬ ‫מצוינת ביותר‪ ,‬והנקודה הכי חזקה שאני מכיר באדם הזה‬ ‫והמשיך בהערתו‪ :‬איך יכול להיות שאתה מסוגל לומר דברים‬ ‫זו האמת והיושר בממונות‪ ,‬והוא גם שותף של פלוני‪ ,‬איש‬ ‫כאלו על חבר שלך וכי זה נקרא חבר? הרי הנכם חברים‬ ‫עסקים הידוע כישר דרך‪.‬‬ ‫טובים כפי שגם הוא ציין לי בשיחה‪ ,‬וכי ככה מדברים על‬ ‫אומר לי הסבא‬ ‫חבר? אמרתי‪ ,‬את החבר שלי אני מכיר היטב על מעלותיו‬ ‫וחולשותיו‪ ,‬לא עולה בדעתי לומר אותם לאיש‪ ,‬אבל סבא‬ ‫אומר לי הסבא‪ :‬רצוני להבין‪ ,‬אתה הרי מכירו דרך החבר‬ ‫שאל ואני מקפיד לומר לסבא את כל ידיעותיי בדיוק‪.‬‬ ‫שלך‪ ,‬אם כן היה פשוט לי שתשובותיכם תהיינה זהות‪ ,‬ואיך‬ ‫חזר סבא ואמר‪ :‬ככה לא מדברים‪ .‬שאלתי‪ :‬כאשר סבא שואל‬ ‫יתכן שאתה כל כך משבח את יושרו וטוב ליבו‪ ,‬ואילו חבר‬ ‫אותי על הסתירה בין תשובותיי לתשובותיו של החבר‪ ,‬מה‬ ‫שלך שולל אותו מכל וכל‪ .‬חייכתי ואמרתי לו‪ ,‬סבא‪ :‬ברצוני‬ ‫הייתי אמור לענות? נדהמתי‪ ,‬שוב הוא אמר בנימה של‬ ‫לומר‪ ,‬את החבר שדיברת איתו הבוקר‪ ,‬אני מכיר טוב מאוד‬ ‫התנצלות‪ ,‬יתכן ולא הייתי צריך לשאול בצורה כזאת‪ ,‬אבל‬ ‫ויודע את מעלותיו וגם את חולשותיו‪ .‬ואכן באמת דבר‬ ‫שאלתי היא‪ ,‬איך זה שכך מדברים? אמרתי‪ ,‬האמת שעדיין‬ ‫משונה קורה‪ ,‬שכאשר אנו נקלעים לשיחה על אנשים שהם‬ ‫דיברתי עליו בעדינות וכי נמנעתי להוסיף מה שלא היה בו‬ ‫מרי נפש עניים ומסכנים או סתם אנשים רגילים עליהם הוא‬ ‫צורך‪ .‬סבא‪ :‬אבל ברור אצלי שעל חבר לא מדברים‪ ,‬יהיה‬ ‫מדבר טוב‪ ,‬אבל אם אני מדבר איתו על איש עסקים מוצלח‬ ‫מה שיהיה‪ ,‬אינני מסוגל לשמוע דברים מסוג זה‪.‬‬ ‫שמצליח בעיקר בעניני כסף‪ ,‬התגובה שלו תמיד תהיה‪ ,‬תעזוב‪,‬‬ ‫סבא ‪ -‬שאלתי‪ ,‬מה הייתי צריך לעשות‪ ,‬הוא השיב‪ ,‬אני מבין‬ ‫הוא גנב או שקרן‪ .‬כנראה שיש לו איזו מין חולשה כזו‪ .‬די‬ ‫שמבחינתך רצית לענות רק אמת‪ ,‬אבל במקרה כזה היית צריך‬ ‫היה אם סבא רק היה אומר לי שהתעניין אצלו‪ ,‬ומיד יכולתי‬ ‫לענות את הידוע לך ועל החבר‪ ,‬לשתוק לשתוק ולשתוק‪.‬‬ ‫לומר מה היתה תגובתו‪.‬‬ ‫(מתוך הספר 'גאון ישראל')‬ ‫סבא שמע היטב את מה שאמרתי והענין נגמר‪ .‬הוא סבר‬ ‫‪5‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫מנהגו של ה"חזון איש" זצ"ל היה לשבת על אותו ספסל‪ ,‬עם ילדי‬ ‫החיידר הצעירים שבאו להיבחן אצלו‪ .‬הוא אמר כי הילדים מגיעים‬ ‫מתוחים‪ ,‬והרי אלו ילדים זכים‪ ,‬אידישע קינדער!‪...‬‬ ‫הגה"צ רבי אהרן טויסיג שליט"א על הצדיקים ונשים צדקניות‬ ‫ַוַ ִּיִ ָּנָ ֵֵחם ִיִ ְצְ ָָחק ַַא ֲֲח ֵֵרי ִִאּמֹו (כד)‬ ‫הרצפה והחל להתפתל‪ ,‬והכאב נחלש‪ ,‬אך בעודו שוכב שם‪,‬‬ ‫נשמעו לפתע פסיעות מבחוץ‪ ,‬פסיעותיה של מרת ראשה‬ ‫סיפר לי דודי‪ ,‬הגאון רבי חיים ברים זצ"ל‪ :‬ה"חזון איש"‬ ‫לאה קרליץ‪ ,‬אמו של ה"חזון איש"‪.‬‬ ‫זצ"ל היה נוהג לבחון את ילדי החיידר הצעירים‪ .‬מנהגו היה‬ ‫ברגע כמימרא‪ -‬קם החזון איש מהרצפה‪ ,‬התיישב על יד‬ ‫לשבת עם הילדים הבאים להיבחן אצלו על אותו ספסל‪.‬‬ ‫השולחן והמשיך את הלימוד כאילו לא היה דבר‪ .‬כשהאם‬ ‫הוא אמר כי הילדים מגיעים מתוחים‪ ,‬אחרי כמה ימים של‬ ‫נכנסה לחדר‪ -‬לא היה רמז לכך שהבן היקר והאהוב שלה‪,‬‬ ‫לחץ‪ -‬חוששים הם מה יהיה אצל הרב? האם ידעו לענות על‬ ‫אברהם ישעיהו הקדוש‪ ,‬מתייסר בכאבים‪.‬‬ ‫שאלותיו? ואם לא? והרי אלו ילדים זכים‪ ,‬אידישע קינדער!‬ ‫מעשה מופלא נוסף‪ :‬ה"חזון איש" היה מגיע לבקר את אמו‬ ‫צער בעלי חיים‪ ...‬כשהוא מתיישב יחד איתם על הספסל‪,‬‬ ‫מדי יום ביומו‪ .‬פעם איחר מעט לצאת לביקור היומי‪ ,‬ובינתיים‬ ‫הם נרגעים מעט‪ .‬רואים שהוא אדם נחמד‪ ,‬ואין צריך לפחד‬ ‫נכנסה אליו אחותו‪ ,‬הרבנית קנייבסקי ע"ה‪ ,‬הרעבצין של‬ ‫ממנו‪ ...‬הוא גם היה מקפיד לשאול שאלות שכל ילד יוכל‬ ‫הסטייפלר זצ"ל‪ ,‬וסיפרה כי היא מגיעה כרגע מאמא שלהם‪,‬‬ ‫לענות עליהן‪.‬‬ ‫וכשהיתה שם‪ ,‬שאלה אותה האם אודותיו‪.‬‬ ‫פעם אחת‪ ,‬באמצע המבחן‪ ,‬ה"חזון איש" שם לב שאחד‬ ‫אך שמע זאת ה"חזון איש"‪ ,‬החל לרוץ לכיוון בית אמו‪ .‬הוא‬ ‫הילדים מנסה לשאול שאלה‪ ,‬והמלמד משתיק אותו‪ .‬בעדינות‬ ‫רץ כל עוד רוחו בו‪ ,‬ואי אפשר היה להשיגו‪ .‬הן אמא שאלה‬ ‫ובדפלומטיות שאל ה"חזון איש" את המלמד‪" :‬מה הילד‬ ‫עליו! איך הוא יכול להתעכב אפילו רגע אחד?!‬ ‫רוצה?" ובלית ברירה חזר המלמד על השאלה‪" :‬איך אפשר‬ ‫היה שם שמוע'ס‪ ,‬נטף דבש ממש‬ ‫לזכות לצמוח להיות 'חזון איש'?‪...‬‬ ‫שאלה של ילד יהודי זך וטהור לב!‬ ‫ראינו‪ ,‬אפוא‪ ,‬כי בשכר כיבוד הורים ניצלים מכל חטא ועוון‪,‬‬ ‫ה"חזון איש" הניח את ראשו על השולחן לרגע ואז אמר‪,‬‬ ‫סגולה מיוחדת יש במצווה זו שמקפידים בה זוכים לראות‬ ‫"יינגאלע‪ ,‬כשנזהרים לקיים מצוות כיבוד אם כמוני‪ ,‬אפשר‬ ‫ברכה בעמל תורתם‪.‬‬ ‫לצמוח 'חזון איש'"‪...‬‬ ‫נוכח הייתי‪ ,‬כאשר הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זצ"ל הגיע‬ ‫זאת נשמעת אולי נוסחה פשוטה אבל מי שמכיר סיפורים‬ ‫לנחם אצל האדמו"ר מנדבורנה בעל ה"באר יעקב" זצ"ל‪.‬‬ ‫על מצוות כיבוד אם של ה"חזון איש"‪ ,‬יודע שאין זה פשוט‬ ‫הרב ואזנר ישב אצל האדמו"ר כמעט ארבעים דקות‪ .‬היה‬ ‫כלל וכלל‪...‬‬ ‫שם שמוע'ס‪ ,‬נטף דבש ממש‪ ...‬ואז אמר לפתע הרב ואזנר‪:‬‬ ‫הנה כמה דוגמאות‪:‬‬ ‫"יש סיפור ידוע על הגאון רבי שמואל ענגל‪ ,‬שכאשר היה‬ ‫סיפר לי דודי רבי חיים‪ :‬ה"חזון איש"‪ ,‬לא עלינו ולא עליכם‪,‬‬ ‫ילד בן שבע‪ -‬איבד את הראיה‪ ,‬אמו המסורה כתתה רגליה‬ ‫סבל קשות מאבנים במרה‪ .‬שאף אחד לא יתנסה‪ ,‬מדובר‬ ‫בעבורו בין רופאים מומחים ופרופסורים ידועי שם‪ ,‬אך כולם‬ ‫בכאבים נוראים‪ .‬ה"חזון איש" אמר פעם שאם רוצים להבין‬ ‫הרימו ידיים‪...‬‬ ‫מה זה אבנים במרה‪ ,‬אפשר לדמיין מישהו שהכניס יד בין‬ ‫בצר לה נסעה לצאנז‪ ,‬ונכנסה עם הלד להרה"ק ה"דברי‬ ‫הדלת למשקוף‪ ...‬כשתקפו אותו האבנים היה סובל כאבים‬ ‫חיים" זצ"ל‪ .‬פנה הצאנז'ר רבה לילד‪ ,‬ושאלו‪:‬‬ ‫כאלו‪ ,‬שלא יכול היה לזוז!‬ ‫‪"-‬אם הקב"ה יחזיר לך את כוח הראיה‪ ,‬מה תעשה בו?"‬ ‫והנה פעם ישב ה"חזון איש" ודיבר בלימוד‪ ,‬ולפתע פרצו‬ ‫‪"-‬אוכל ללמוד תורה!" והאר עיננו בתורתך‪...‬‬ ‫אצלו כאבים חזקים של התקף אבני המרה‪ .‬הוא נשכב על‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫‪6‬‬ ‫‪"-‬ותקיים גם מצוות כיבוד אב ואם?"‬ ‫‪"-‬בודאי!"‬ ‫‪"-‬אם כך‪ ,‬אמר הרבי‪" ,‬אם מבטיח אתה שתשתמש בעיניים‬ ‫כדי ללמוד תורה‪ ,‬וגם תכבד הורים‪ ,‬אני מברך אותך שתראה‬ ‫ותגרום לאחרים לראות"‪.‬‬ ‫לא חלפו ימים ספורים‪ ,‬וראייתו של הילד שבה אליו‪ .‬ללא‬ ‫ניתוח‪ ,‬ללא תרופות‪ ,‬וללא כל הליך רפואי‪ .‬רק זכות ההבטחה‬ ‫והברכה היא שעמדה לו‪.‬‬ ‫אמר הרב ואזנר‪ :‬כל אחד מכיר את שמונת הכרכים של‬ ‫תשובות המהר"ש ענגל‪ .‬שמונת הכרכים האלו מלאים תשובות‬ ‫לשאלות שהגיעו אליו מכל רחבי פולין וגליציה‪ ,‬מרבנים‬ ‫ומדינים מכל החוגים‪ ,‬ובכל מקצועות התורה‪.‬‬ ‫והרב ענגל‪ ,‬כך אמר הרב ואזנר‪ ,‬היה אומר שהוא מאמין‬ ‫באמונה שלמה‪ ,‬שאת כוח ההוראה הזה‪ ,‬ואת היכולת לענות‬ ‫בכל מקצועות התורה‪ -‬הוא קיבל בזכות מילותיו הקדושות‬ ‫ללכת לבית הכנסת?' והיא ענתה לי כך ‪':‬אתה צריך לשמוע‬ ‫של ה"דברי חיים"‪" :‬אתה תראה‪ ,‬ותגרום לאחרים לראות"‬ ‫בקולי כי אני אמא שלך‪ ,‬אבל אני צריכה לשמוע בקולך כי‬ ‫מה זה לגרום אחרים לראות? להאיר את עיניהם בתורה‪.‬‬ ‫אתה רב'ה גדול‪ .‬אני מבקשת ממך אל תצווה עלי לא ללכת‬ ‫ובכן‪ ,‬גם ה"דברי חיים"‪ ,‬קשר בהבטחתו בין לימוד התורה‬ ‫לבית הכנסת‪ ,‬כי אז אהיה מוכרחה לשמוע בקולך‪ ,‬ואני כן‬ ‫לכיבוד אב ואם‪ ,‬ובאותו מעמד‪ -‬בעקבות הסיפור שהזכיר‬ ‫רוצה ללכת להתפלל"‪.‬‬ ‫הרב ואזנר‪ -‬הסביר האדמו"ר מנדבורנה את הקשר ביניהם‪:‬‬ ‫לשמע הדברים אמר הרב ואזנר יסוד נפלא‪ ,‬שכדאי לכל‬ ‫התנא דבי אליהו אומר‪ ,‬שהנזהר בכיבוד אב ואם‪ ,‬הקב"ה‬ ‫אחד לשמוע‪:‬‬ ‫מבטיחו כי לא יכשל בחילול שבת‪ ,‬חלילה‪ ,‬וינצל מכל חטא‬ ‫‪"-‬אמא שלכם"‪ ,‬כך השיב לנדבורנר רב'ה‪" ,‬היתה בת קדושים‪,‬‬ ‫ועוון‪ ,‬אך כיוון שעיקר תכלית חיי האדם הוא ללמוד תורה‪,‬‬ ‫הבת של רבי אליעזר זאב קרעטשניפער; היא היתה גם אשת‬ ‫ממילא ודאי‪ ,‬שבכח השמירה מפני עוון‪ ,‬מזכה מצוות כיבוד‬ ‫חבר לצדיק גדול כאביכם גם ואף זכתה להשאיר אחריה בן‬ ‫הורים גם בלימוד תורה‪.‬‬ ‫גדול כמותכם‪ ...‬והנה‪ ,‬כשהיא הגיעה לעולם הבא‪ ,‬אמרו לה‪:‬‬ ‫הרי לנו‪ ,‬אפוא‪ ,‬סגולה טובה להישמר מן החטא ולגדול‬ ‫'מה שפעלת שם‪ ,‬בעולם המעשה‪ ,‬שהתפללת והעתרת על‬ ‫בתורה‪ :‬להשתדל ולהיזהר במצוות כיבוד אב ואם‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫בנך הגדול‪ -‬את יכולה להמשיך גם כאן'‪.‬‬ ‫השווה כבודם לכבודו (קידושין ל ע"ב)‪.‬‬ ‫יתרה מזאת‪ :‬העולם הזה הוא עולם מוגבל‪ .‬עם כל אהבתה‬ ‫כשהיא הגיעה לעולם הבא‪ ,‬אמרו לה‬ ‫והערכתה של האמא שלכם‪ ,‬ולמרות כל זכויותיה‪ -‬בת קדושים‪,‬‬ ‫אשת חבר‪ ,‬ושהעמידה בן כמוכם‪ -‬עדיין חלו עליה הגבלות‬ ‫לפני שיצא הרב ואזנר‪ ,‬הוסיף ואמר לאדמו"ר דבר נפלא‪,‬‬ ‫העולם הזה‪ ,‬שמגבילות גם את יכולת ההשפעה הרוחנית‪.‬‬ ‫שכדאי להביאו כאן‪ ,‬אף שאינו קשור ישירות לנושא‪.‬‬ ‫אבל בעולם הבא‪ -‬משם היא יכולה לפעול ללא שום הגבלה!‬ ‫‪"-‬רב'ה"‪ ,‬פנה הרב ואזנר לאדמו"ר‪" ,‬אני יודע שאמא שלכם‬ ‫דוקא כעת‪ ,‬האהבה והתפילה שלה פועלות ביתר שאת וביתר‬ ‫אהבה אתכם מאוד‪"-"...‬אמת"‪ ,‬אמר לו הרב'ה‪.‬‬ ‫עוז!" הרב ואזנר סיים את דבריו‪ ,‬ושוב זלגו דמעות מעיניו‬ ‫‪"-‬אני יודע שאמא שלכם התפללה עליכם רבות‪"..‬‬ ‫(מתוך כבודם של ישראל)‬ ‫של הנדבורנר רב'ה‪.‬‬ ‫‪"-‬אמת"‪ ,‬השיב הרב'ה והחל לבכות‪...‬‬ ‫הנוכחים כולם החלו לבכות יחד איתו‪ ,‬והאדמו"ר סיפר‪:‬‬ ‫‪ -‬היא היתה הולכת לבית הכנסת בכל שבת‪ ,‬ועשתה כך‬ ‫כמעט עד השבת האחרונה בחייה‪ .‬אמרתי לה‪' :‬אמא‪ ,‬את‬ ‫יכולה להתפלל גם בבית בכוונה‪ .‬למה את מתאמצת כל כך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫אחרי השבע ברכות של בנם התקשר שדכן אל האב להציע שידוך‪,‬‬ ‫בחור פלוני לבתם‪ ,‬נענה אבי ה'מדוברת' לשדכן‪ ,‬הנה אנחנו כבר‬ ‫בדרך לשדה התעופה לשוב הביתה‪...‬‬ ‫הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א להראותנו בגילוי לעין כל השגחתו הפרטית‬ ‫ֹאְמרּו מה' ָיָ ָצָ א ַַה ָָּד ָָבר‬ ‫תּוֵאל ַוַ ֹּי ְ‬ ‫בפרשתן (כד)‪ַ ,‬וַ ַּיַ ַַען ָלָ ָָבן ְּוְב ֵ‬ ‫כל הדרך אל השידוך ומסדר את כל הנצרך‪.‬‬ ‫איתא בגמ' (מו"ק יח‪' :):‬אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי‬ ‫דוגמא לדבר‪ ,‬איתא ב'פרקי דרבי אליעזר' (פרק טז) שרבקה‬ ‫מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אשה לאיש' מן התורה‬ ‫דכתיב 'ויאמרו מה' יצא הדבר'‪ ,‬מן הנביאים וכו'‬ ‫לא יצאה מימיה לשאוב מים‪ ,‬ועתה יצאה לשאוב‪ ,‬והכל בכדי‬ ‫שיוכל אליעזר למצוא אותה ויתקיים הסימן שביקש‪.‬‬ ‫ידועה התמיהה מה חידוש יש כאן בזה שמה' אשה לאיש‪,‬‬ ‫כאשר הגיעו לשדה התעופה נודע להם‬ ‫והרי אנו 'מאמינים בני מאמינים'‪ ,‬שהבורא ית"ש הוא בורא‬ ‫ומנהיג לכל הברואים‪ ,‬עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות‪,‬‬ ‫לפני כמה שנים הגיעה משפחה מליקווד לארה"ק לרגל‬ ‫ואין דבר קטן או גדול הנעשה שלא בהשגחה פרטית וברצונו‬ ‫נישואי בנם בארה"ק‪ ,‬אחרי השבע ברכות התקשר שדכן אל‬ ‫ית'‪ ,‬א"כ יש לתמוה איזו רבותא יש בענייני שידוכים וזיווגים‬ ‫האב להציע שידוך‪ ,‬בחור פלוני לבתם‪ ,‬נענה אבי ה'מדוברת'‬ ‫שבהם הקב"ה מנהל עולמו יותר מדברים אחרים‪.‬‬ ‫לשדכן‪ ,‬הנה אנחנו כבר בדרך לשדה התעופה לשוב הביתה‪,‬‬ ‫אמנם הדברים יתבארו עפ"י הידוע בשם הגה"ק ה'חזון איש'‬ ‫ממש חבל שלא התקשרת לפני יומיים‪ ,‬אבל עכשיו אין זה‬ ‫זי"ע (הובא במעשה איש ח"א)‪ ,‬שאף שהקב"ה 'מנהל' עולמו‬ ‫בכדי שיעשה‪ ...‬כאשר הגיעו לשדה התעופה נודע להם שמן‬ ‫והוא ה'מנהיג' לכל הברואים‪ ,‬מ"מ פעמים שדרכי ההשגחה‬ ‫השמים ירד שלג כבד בניו יארק ולכן ביטלו כעת את כל‬ ‫מכוסים ונסתרים‪ ,‬כי כך עלתה במחשבה לפניו‪ ,‬להסתיר פניו‬ ‫הטיסות‪ ,‬ועל כל אחד לעמוד בקשר עם החברה ביום יומיים‬ ‫עד שיש מקום לטעות כאילו ח"ו יש לאל ידו של האדם‬ ‫הקרובים לברר מתי יתחדשו הטיסות‪ ,‬בלית ברירה חזרה כל‬ ‫לעשות כרצונו‪ ,‬אמנם 'מקום הניחו לנו מן השמים' בעסקי‬ ‫המשפחה לעיה"ק ירושלים‪ ,‬בדרך חזרתו לירושלים הודיע‬ ‫השידוכים להראותנו בגילוי לעין כל השגחתו הפרטית‪ ,‬כיצד‬ ‫לבעלי האכסניא שהם צריכים את האכסניא לעוד יומיים‬ ‫הקב"ה מנהיג עולמו‪ ,‬מוליך ומביא את בריותיו הנה והנה‪,‬‬ ‫בערך‪ ,‬תוך כדי הנסיעה נזכר ב'הצעה' שנשמעה באזנו‬ ‫מקרב ומרחק אנשים‪ ,‬מצרף מקרים שונים וכל זה עבור‬ ‫ביום האתמול‪ ,‬התקשר אל השדכן‪ ,‬וסיפר לו את כל מעשה‬ ‫שידוך אחד שיגמר בכי טוב‪.‬‬ ‫העיכוב‪ ,‬ושמחמת כן הם בדרך חזרה לעיה"ק ירושלים‪ ,‬והוא‬ ‫ובאמת 'הדרכה' זו מאת אברהם אבינו ראש האומה הישראלית‪...‬‬ ‫מוכן לברר כמה בירורים על השידוך שהציע לבתו‪ ,‬ואכן מצא‬ ‫שייכת לכל אחד ואחד בבואו לפרק האיש מקדש או לפרק‬ ‫הדבר חן לפני ב' הצדדים‪ ,‬ועד זמן הטיסה שנקבע ליומיים‬ ‫האשה נקנית‪ ,‬וכן לכל אב ואם בישראל העומדים לקראת‬ ‫לאחמ"כ כבר היה הווארט והתנאים‪ ,‬והשלג נמס‪ ,‬כי כבר‬ ‫עונת השידוכים אצל צאצאיהם‪ ,‬זכרו היטב שה' הוא אלוקי‬ ‫בא על תיקונו הראוי‪( ...‬שמועות טובות)‪.‬‬ ‫השמים ואלוקי הארץ‪ ,‬אל תסמכו על עצמכם או על שדכנים‬ ‫מעשה בעשיר שחשקה נפשו בבחור תלמיד חכם‬ ‫וכו'‪ ,‬אלא דעו היטב כי הקב"ה הוא המושיב יחידים בייתה‬ ‫והוא מנהיג ומוביל את כל עסק השידוכים‪.‬‬ ‫מעשה בעשיר שחשקה נפשו בבחור תלמיד חכם מופלג עבור‬ ‫ומה נעים להסמיך לזה מה שאמר הרה"ק ה'פני מנחם' זי"ע‬ ‫בתו‪ ,‬והלך אל הרה"ק ה'חתם סופר' זי"ע בבקשה שיראהו‬ ‫בשם אביו הרה"ק ה'אמרי אמת' זי"ע לרמז בהמשך לשון‬ ‫מיהו הבחור המופלג ביותר בישיבתו הרמה כי ברצונו לקחתו‬ ‫הכתוב 'הוא ישלח מלאכו לפניך' ר"ת 'הימל' (שמים)‪ ,‬כי‬ ‫כחתן לבתו‪ ,‬השיב לו החת"ס‪ ,‬בסוף הזמן הנני מעביר את‬ ‫מן השמים מנהיגים ומסובבים כל פרשת השידוכים ('הפני‬ ‫כל הבחורים בכור הבחינה‪ ,‬אז אדע בבירור בטיב כל אחד‬ ‫מנחם' ח"ב) ובפעם אחרת אמר ש'מלאכו' היינו מלאך המסוים‬ ‫ואחד‪ ,‬שוב נא עתה לביתך‪ ,‬ולאחר שיגיע עת המבחן אשלח‬ ‫שהכריז את השידוך 'בת פלוני לפלוני'‪ ,‬שהוא מלווה גם את‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫‪8‬‬ ‫אליך את הבחור המיועד‪ .‬בסוף הזמן בחר החת"ס את הבחור‬ ‫המהולל ברוב התשבחות‪ ,‬נתן בידו כתב צרור וחתום – בו‬ ‫כתב אל הגביר‪ ,‬מוכ"ז הוא הנבחר להיות חתנך לוקח בתך‪.‬‬ ‫וביקש מהבחור שבדרכו הביתה יאריך דרכו דרך מקום מגורי‬ ‫הגביר ויתן לו את האיגרת‪ .‬הבחור שלא ידע מה טיבה‬ ‫וגם קצרה נפשו בדרך‪ ,‬לכן פנה אל אחד מחבריו אשר דר‬ ‫בסמיכות למגורי הגביר‪ ,‬וביקש ממנו שימסור מכתב זה אל‬ ‫הגביר‪ ,‬והלה הסכים‪ ,‬בבואו אל עירו סר תחילה לבית הגביר‬ ‫ומסר לו את האיגרת‪ ,‬פתח הגביר וראה שהבחור העומד‬ ‫לפניו הוא המיועד לו‪ ,‬ומיד שלח לדבר בו נכבדות ונגמר‬ ‫השידוך בכי טוב‪ .‬וראו עין בעין את דרכי ההשגחה העליונה‬ ‫וה'חסרון' היחיד שיש לו שעדיין יש לו מקום להתעלות‪ ,‬הרי‬ ‫לסבב כל הסיבות עד שיצא לאור רצונו ית'‪.‬‬ ‫זה ה'חתן' המתאים לי‪ ,‬ועוד באותו היום נגמר השידוך בכי‬ ‫סיפר הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל‬ ‫טוב‪ .‬ובכן‪ ,‬אמר החזו"א‪ ,‬הבט נא וראה‪ ,‬האיך שהקב"ה מנהיג‬ ‫את עולמו‪ ,‬הרי יהודי זה 'בר דעת' הוא‪ ,‬ואף אני אמרתי‬ ‫סיפר הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל על אחד מאנשי‬ ‫לו דברים (כמעט) מפורשים 'יש לבחור הרבה מה לשנות‬ ‫ירושלים אשר בתו בגרה וישבה בביתו ימים ושנים‪ ,‬ולא היה‬ ‫ולהיטיב את מעשיו'‪ ,‬והאיך נהיה כדבר הזה‪ ,‬שהבין מדברי‬ ‫נראה שום קרן אור בתוך אותה חשיכה גדולה‪ ,‬ולא היה‬ ‫שאין כל חסרון בבחור‪ ,‬אלא‪ ,‬בהגיע העת והזמן לזווג את‬ ‫יכול לעמוד אבי הבת באותה צרה ונפשו הייתה עגומה עליו‬ ‫בת פלוני לפלוני‪ ,‬נהפך כל העקוב למישור‪ ,‬ו'ותקפוץ' הארץ‬ ‫ביותר‪ .‬והפציר בו הגאון רבי זאב צ'צ'יק זצ"ל להיכנס אל‬ ‫ואף השמים אם יצטרכו לזה‪ ,‬ה'חכם' יהפוך לסכל והשומע‬ ‫הרב מבריסק לגולל בפניו את צרתו‪ ,‬נענה לו הרב מבריסק‪,‬‬ ‫לחרש‪ ,‬והשידוך יגמר‪' ...‬כי מה' אשה לאיש'‪.‬‬ ‫אז עס וועט קומען די ריכטיגע צייט וועט עס דורך ברעכן‬ ‫סיפר הגר"ח קנייבסקי זצ"ל על עצמו‬ ‫אייזערנע טויערן ‪ -‬כשיגיע הרגע המתאים יישברו אף שערים‬ ‫של ברזל‪ ...‬והתכוון לומר לו‪ ,‬הסר דאגה מליבך‪ ,‬בתך עדיין‬ ‫סיפר הגר"ח קנייבסקי זצ"ל על עצמו‪ ,‬שבהיותו בחור בן י"ז‬ ‫לא נתארסה כי עוד לא הגיע הזמן‪ ,‬אך כשיבוא הזמן הראוי‬ ‫שנים השתדלו מאוד דודו ה'חזון איש' ואביו ה'סטייפלער'‬ ‫– שום דבר לא יעכב‪( ...‬הרב מבריסק ח"ג)‬ ‫למצוא שידוך עבורו‪ ,‬ובמהלך השנים דברו בו נכבדות בעשרות‬ ‫הגה"ק ה'חזון איש' זי"ע סיפר פעם לאחותו הצדקנית אשת‬ ‫הצעות‪ ,‬אך ראה זה פלא‪ ,‬תמיד 'הצד השני' השיב בלאו‪...‬‬ ‫חבר להגה"ק מסטייפעלע זצוק"ל‪ ,‬היום היה אצלי יהודי‬ ‫סופו של דבר‪ ,‬לאחר שש שנים בהיותו בחור 'בא בשנים' בן‬ ‫שבא לברר אודות בחור (לעניין שידוכים)‪ ,‬והנה כששאלני‬ ‫כ"ג‪ ,‬הציע החזו"א את בתו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל‪ ,‬ונגמר‬ ‫על 'יראת שמים'‪ ,‬עניתיו 'ס'קען זיין בעסער' (יש לו במה‬ ‫הדבר בכי טוב‪ .‬באותו הזמן הייתה הכלה בת י"ז שנים‪...‬‬ ‫לשנות דרכיו ולהתעלות יותר ממצבו העכשווי)‪ ,‬כמו כן‬ ‫נמצא שכאשר 'נכנס' רבי חיים זצ"ל לעונת השידוכין הייתה‬ ‫כששאלני על 'התמדתו ואהבת התורה שבקרבו'‪ ,‬עניתיו‬ ‫כלתו המיועדת לו משמיא לפני ה'בת מצווה'‪...‬‬ ‫'ס'קען זיין בעסער'‪ .‬כך עניתי על כל שאלותיו וספיקותיו‪,‬‬ ‫והיה לומד מכאן לקח טוב לעודד שבורי לב כי רבים ממאנים‬ ‫ורציתי בזה לרמז לו ‪ -‬אין הבחור ראוי לך‪ .‬על כל דבר‬ ‫בהם ומשיבים פניהם ריקם‪ ,‬כי הסיבה שעדיין לא התארסו‬ ‫נענה האיש ואמר‪ ,‬מבין אני שאין בו כל חסרון שהרי אין‬ ‫כי עדיין לא הגיע הזמן‪ ,‬ומן השמים מסבבים זאת בסיבות‬ ‫'מושלמים' בעולם הזה‪ ,‬ומכיוון שהרבי אינו אומר אלא שיש‬ ‫שונות ו'מגלגלים' באופן כזה כאילו אינם מתאימים וכדומה‪...‬‬ ‫לו מקום להיטיב דרכיו משמע שהוא עומד על דרך טוב‪...‬‬ ‫מהרה ה' אלוקינו ישמע קול ששון וקול שמחה קול חתן‬ ‫וקול כלה בערי יהודה ובחוצות ירושלים‪ ,‬ויזכו כל בני ישראל‬ ‫לבנות ביתם בשעטומ"צ על אדני התורה והיראה מתוך‬ ‫הרחבה ושפע רב ברו"ג‪.‬‬ ‫(לקט מתוך באר הפרשה חיי שרה תשפ"ו)‬ ‫‪9‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל מסר שיעורים עד ימיו האחרונים –‬ ‫ובמלוא הרעננות והעוצמה! גם בגיל מופלג לא היה נשען על כיסא‬ ‫הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א על כולן שווין לטובה‬ ‫ַוַ ִּיִ ְְהיּו ַַחֵּיֵ י ָָׂש ָָרה ֵֵמ ָָאה ָָׁשָנָ ה ְוְ ֶעֶ ְְׂש ִִרים ָָׁשָנָ ה ְוְ ֶֶׁש ַַבע ָָׁשִנִ ים (כג)‬ ‫ידועים דברי רש"י הקדוש‪ ,‬המפרש על פי המדרש (בראשית‬ ‫רבה נח)‪ :‬בת מאה כבת עשרים לחטא‪ ,‬מה בת עשרים לא‬ ‫חטאה‪ ,‬שהרי אינה בת עונשין‪ ,‬אף בת מאה בלא חטא‪ .‬ובת‬ ‫עשרים כבת שבע ליופי"‪ .‬בהמשך הפסוק‪" :‬שני חיי שרה ‪-‬‬ ‫כולן שווין לטובה"‪.‬‬ ‫האדמו"ר מסדיגורא ביאר את דברי רש"י באופן נפלא‪:‬‬ ‫בכל תקופה בחיי האדם ישנם מעלות וחסרונות הייחודיים‬ ‫לתקופת חיים זו‪ :‬בשנות צעירותו של האדם ‪ -‬כוחו במותניו‬ ‫מוסדות אור החיים‬ ‫והוא יכול לקיים את המצוות בזריזות ובמרץ‪ ,‬כדברי רבותינו‬ ‫לדבר עבירה‪ ,‬אך גם את המצוות הוא כבר אינו מקיים‬ ‫במסכת אבות (ד)‪" :‬והוי רץ למצווה קלה כבחמורה"‪ .‬לעומת‬ ‫במלוא כוחותיו‪ .‬אך אצל שרה אמנו החלוקה הזאת לא היתה‬ ‫זאת‪ ,‬אצל אדם צעיר ישנה רתיחת הדמים; כוח התאווה שלו‬ ‫קיימת‪ .‬כל שנותיה היו שוות לטובה‪ .‬גם כשהזקינה והיתה‬ ‫חזק ועוצמתי‪ .‬קשה לו מאוד להתגבר על היצר המושכו‬ ‫בת מאה ‪ -‬היתה כבת עשרים לענין עשה טוב‪ ,‬וקיימה את‬ ‫לדבר עבירה‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬עיקר עבודתו בתקופת חיים זו‬ ‫המצוות בזריזות ובכוח‪ .‬גם כשהייתה צעירה‪ ,‬מנעה עצמה‬ ‫היא לסור מרע‪ .‬עליו לרכז את כוחותיו במאמץ להתרחק‬ ‫מן העבירה כאשה מבוגרת‪ ,‬שכוח התאווה נחלש אצלה‪" .‬בת‬ ‫מן הרע ומחמדת הממון ולברוח מן הקנאה‪ ,‬התאווה והכבוד‪,‬‬ ‫עשרים כבת שבע ליופי" – ילדה קטנה עדיין אינה עסוקה‬ ‫שמוציאים את האדם מן העולם (אבות ד)‪.‬‬ ‫ביופי‪ ,‬ואינה מתמודדת עם הניסיונות הכרוכים בו‪ .‬שרה אמנו‪,‬‬ ‫לעת זקנותו של אדם שוקטת רתיחת הדמים‪ ,‬וכוח התאווה‬ ‫גם בשנים שבהן חל עיקר כוחו של היצר – היתה כילדה‬ ‫נחלש ומתמעט‪ ,‬אולם היצר הרע ‪ -‬מלך זקן וכסיל הוא‬ ‫קטנה שניסיונות אלה כלל אינם שייכים אצלה‪.‬‬ ‫(קהלת ד)‪ ,‬ואינו יוצא לפנסיה בשום גיל‪ ...‬פיתויי היצר‪,‬‬ ‫עוד ינובון בשיבה אצל גדולי ישראל זכינו לראות מושגים‬ ‫שכה קרצו לאדם בעבר‪ ,‬כבר איבדו מכוח משיכתם‪ ,‬אך‬ ‫של 'בת מאה כבת עשרים'; גם כשזכו והגיעו לגיל גבורות‪,‬‬ ‫כעת משתמש היצר בשיטות אחרות ומעמיד אותו בניסיונות‬ ‫הוסיפו לשבת על התורה ועל העבודה ללא הפסק‪ ,‬לא‬ ‫חדשים‪" :‬אתה עייף וזקן"‪ ,‬הוא אומר לו עם שחר‪" ,‬וכבר אין‬ ‫פטרו עצמם משום סעיף בשולחן ערוך‪ ,‬ולא הקלו בשום‬ ‫לך את הכוחות הדרושים על מנת לצאת לבית הכנסת בכל‬ ‫מנהג או הנהגה טובה‪.‬‬ ‫יום‪ .‬בוודאי פטור אתה מתפילה במניין‪ "...‬רוצה הוא לשקוע‬ ‫מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל מסר שיעורים עד ימיו‬ ‫בסוגיה‪ ,‬והיצר מצטרף אליו לחברותא ולוחש לו‪" :‬בגילך‪,‬‬ ‫האחרונים – ובמלוא הרעננות והעוצמה! גם בגיל מופלג לא‬ ‫עליך לחפש עניינים קלים יותר לעסוק בהם‪"...‬‬ ‫היה נשען על כיסא‪ .‬מרן הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל מסר‬ ‫כך נפתחת לה מערכה חדשה במלחמת היצר של האדם‪.‬‬ ‫את שיעוריו היומיים תמידים כסדרם אף כשהגיע לגיל מאה‪.‬‬ ‫כעת עיקר עבודתו היא "עשה טוב" – לא לחפש פטורים‬ ‫בגיל זה אף היה מקפיד לעמוד לאורך כל תפילת החזרה!‬ ‫והקלות‪ ,‬אלא להשתדל ולהתאמץ לעשות ככל שביכולתו‪.‬‬ ‫בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו‪ .‬משמים העניקו להם‬ ‫זכינו לראות מושגים של 'בת מאה כבת עשרים'‬ ‫את הכוחות ואת היכולת ללמוד גם בשנותיהם האחרונות‬ ‫בשקידה ובהתמדה של נערים צעירים‪ ,‬בבחינת "תתחדש‬ ‫לסיכום‪ :‬אדם צעיר – אינו מתעצל לקיים את המצוות‪ ,‬אך‬ ‫(מתוך הספר 'משכני)‬ ‫כנשר נעורייכי" (תהילים קג‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫קשה לו להתגבר על כוח הרע‪ .‬הזקן לעומתו‪ ,‬אינו ממהר‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫הזדמן לי פעם להיות בחדרו של מנהל חינוכי מפורסם‬ ‫הגה"צ רבי ליפא זילברמן זצ"ל‪ ,‬מוותיקי המחנכים בירושלים‪,‬‬ ‫כשנכנס אליו ילד מפוחד ובידו פתק מהמלמד‬ ‫הגאון רבי אליעזר טורק שליט"א על מלאכת החינוך‬ ‫ִִה ָָּׁש ֶֶמר ְלְ ָך ֶֶּפן ָָּת ִִׁשיב ֶֶאת ְְּבִנִ י ָָׁש ָָּמה (כד)‬ ‫למחרת‪ ,‬ובלילה הוא התהפך בדאגה על יצועו‪ ,‬כשהשינה‬ ‫ממנו והלאה‪.‬‬ ‫אחד ממאות התלמידים שגדלו בת"ת "עץ חיים" על ברכיו‬ ‫לאחר ליל ביעותים‪ ,‬שירך אברהם את רגליו אל הת"ת לאיטו‪.‬‬ ‫של הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל‪ ,‬היה הרב אברהם בהר"ן‪ ,‬מי‬ ‫האם ילקוהו? האם יזרקוהו מהת"ת? הוא כבר השלים עם‬ ‫שנודע ברבות הימים כמחנך דגול‪ .‬את התמסרותו לחינוך‬ ‫הגורל הצפוי לו‪ .‬אולם מה שאירע לאחר מכן עלה על כל‬ ‫ואת גישתו המקורית לילדים הוא תלה במעשה אחד שאירע‬ ‫דמיון אפשרי‪ .‬אך הגיע הילד אל הת"ת‪ ,‬הוא נקרא אל חדרו‬ ‫עמו בילדותו‪ ,‬בו התגלו חכמתו וטוב ליבו של רבי אריה‬ ‫של המנהל‪ ,‬רבי אריה לוין‪ .‬אברהם גישש את דרכו אל החדר‬ ‫במלא יפעתם‪ .‬וכך היה המעשה‪ ,‬כפי ששמעו מפיו נכדו‬ ‫בלב חרד‪ ,‬וכבש את עיניו ברצפה‪.‬‬ ‫הקרוב רבי בנימין לוין שליט"א‪:‬‬ ‫רבי אריה נרכן אליו מעם השולחן‪" .‬האם נכון הוא ששפכת‬ ‫הילד אברהם התייתם מאביו בעודו לומד ב'עץ חיים'‪ ,‬ואת‬ ‫אתמול את סיר הפודינג?" שאל רכות‪ .‬הילד שלשונו יבשה‬ ‫ארוחות הצהריים היה סועד במסעדה שבת"ת‪ .‬בכל ראש‬ ‫מאימה‪ ,‬רק הנהן בראשו כמודה באשמה‪" .‬האם תעשה זאת‬ ‫חודש נהגו במסעדה לחלק לתלמידים פודינג שוקולד –‬ ‫שוב?" אברהם טלטל את ראשו מצד לצד בשלילה מוחלטת‪,‬‬ ‫מעדן‪ ,‬שבתנאי אותם ימים נחשב לדבר נדיר‪ ,‬ובפרט עבור‬ ‫נושא עינים גדולות אל המנהל‪ .‬אלא מה‪ ,‬בודאי שהוא לא‬ ‫ילד שבא מבית חסר אמצעים‪.‬‬ ‫יעשה שנית מעשה כה מטופש!‬ ‫בפעם הראשונה בה קיבל אברהם פודינג‪ ,‬הוא יצא מכליו‬ ‫"למה באמת עשית את זה?"‬ ‫מרוב הנאה‪ .‬לאחר שסיים את מנתו עד הטיפה האחרונה‪,‬‬ ‫עלה בו חשק עז לאכול מנה נוספת‪ ...‬יצרו גבר עליו והוא‬ ‫רבי אריה חייך אל הילד‪ ,‬וחיוכו החם היה כקרן אור של‬ ‫נעמד שוב בתור בכדי לקבל מנה שניה‪ .‬אך שוד ושבר;‬ ‫תקוה לנשמתו המבוהלת‪" .‬למה באמת עשית את זה?"‬ ‫האחראי על החלוקה זכר שילד זה כבר היה כאן‪ ,‬ובמקום‬ ‫שאל‪ .‬אברהם השיב לאט‪ ,‬בשקט ובבושת פנים‪ ,‬וסיפר עד‬ ‫לקבל מנה מהמעדן הנכסף‪ ,‬קיבל אברהם סטירה חזקה‬ ‫כמה הוא אוהב שוקולד‪ ,‬ואיך ניגש שוב אל התור כדי לקבל‬ ‫ומצלצלת על פניו‪...‬‬ ‫פעמיים‪ ,‬ואיך ניפצה הסטירה את תקוותו ובערה על לחיו‪...‬‬ ‫מתוך כעס‪ ,‬אכזבה ועלבון צורב‪ ,‬בעט אברהם הקטן בתסכול‬ ‫חיוכו של רבי אריה התרחב‪ .‬הוא התכופף אל הילד ולחש‬ ‫ברגל השולחן שלפניו‪ .‬אך הוא לא תיאר לעצמו את מה‬ ‫לו כממתיק סוד‪" :‬אתה יודע‪ ,‬גם אני אוהב מאד פודינג‬ ‫שיקרה בעקבות זאת‪ :‬השולחן הרעוע נטה על צידו‪ ,‬הסיר‬ ‫שוקולד‪ "...‬ובזאת קם המנהל ממקומו‪ ,‬ניגש אל הארון‪,‬‬ ‫הגדול שעמד עליו החליק‪ ,‬וכל תכולתו נשפכה‪ ...‬הפודינג‬ ‫והוציא ממנו שתי מנות פודינג‪ .‬למול עיניו המשתאות של‬ ‫היקר התפשט על הרצפה בכתם גדול וכהה‪ ,‬למראה עיניהם‬ ‫אברהם הוא הציבן על השולחן‪ ,‬והזמינו בחיוך לשבת לאכול‪...‬‬ ‫הכלות של הילדים שעדיין עמדו בתור‪.‬‬ ‫"מחווה זו"‪ ,‬סיפר רבי אברהם בהר"ן עשרות שנים לאחר‬ ‫הילד המבוהל לא חשב פעמיים‪ .‬הוא נשא את רגליו וברח‬ ‫מכן‪" ,‬האירה את כל חיי‪ .‬באותם רגעים קסומים בחברתו‬ ‫מהמקום בריצה‪ ,‬יצא את בנין הת"ת וטס לביתו כשליבו‬ ‫של רבי אריה‪ ,‬הבנתי מה גדול כוחו של איש חינוך המבין‬ ‫הולם בפראות‪ .‬הוא הבין שעשה מעשה חמור ביותר‪ ,‬והתחרט‬ ‫לנפש הילד‪ ,‬וחשבתי לעצמי שגם אני רוצה להיות כמוהו‪.‬‬ ‫בכל ליבו על פחזותו ‪ -‬אך את הנעשה אין להשיב‪ .‬בראשו‬ ‫זו הסיבה שבגללה התחלתי לעסוק בחינוך!‬ ‫קדחו דמיונות אימים על העונש החמור שהוא עתיד לקבל‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫‪12‬‬ ‫אני רואה שפתאום נהיית מצויין קטן‬ ‫ישנו כלל ברזל אחד‪ ,‬עליו חשוב מאד להקפיד בשעה‬ ‫שמעבירים ביקורת על ילד‪ ,‬והוא‪ :‬בשום אופן אין לכנות‬ ‫את הילד בתארים בלתי מחמיאים בגלל מעשיו‪ .‬נתינת שם‬ ‫לילד היא בעצם קביעה שכך הוא וזה טבעו‪ ,‬וכתוצאה מכך‬ ‫סיכוייו להשתפר יורדים פלאים‪ .‬אם ילד מתבטל מלימודיו‬ ‫אפילו תקופות ארוכות‪ ,‬עדיין יש סיכוי טוב לשכנעו להתחיל‬ ‫ללמוד‪ .‬אך אם תקרא לו "בטלן" ‪ -‬הוא יהפוך באמת לבטלן!‬ ‫למעשה‪ ,‬כשילד עושה מעשים שאינם ראויים‪ ,‬בדרך כלל‬ ‫לא ברור אצלו מדוע הוא עושה זאת‪ .‬עולמו אינו מוגדר‬ ‫בבהירות‪ ,‬ומי שקובע כיצד יסתכל על עצמו ועל מה שעשה‬ ‫‪ -‬אלו הוריו ומחנכיו‪ .‬אם כשילד משתולל אומרים לו פעם‬ ‫אחר פעם שהוא מופרע‪ ,‬הוא מבין היטב‪ :‬אני מופרע‪ ,‬וילד‬ ‫מופרע עושה מעשים מופרעים‪ .‬כעת למה שיצליח להפסיק?‬ ‫בילדותי כשלמדתי בתלמוד תורה 'תשב"ר'‬ ‫הוא הרי ילד מופרע!‬ ‫בילדותי כשלמדתי בתלמוד תורה 'תשב"ר' בבני‪-‬ברק‪ ,‬אירע‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬ילד שזכה ללמוד אצל הורים חכמים או מחנך‬ ‫לי‪ ,‬שיחד עם חבר נוסף איחרתי לת"ת מספר פעמים ברציפות‪.‬‬ ‫חכם‪ ,‬לעולם לא ישמע אף מילה אחת שתגדיר את אישיותו‬ ‫המחנך כבר לא יכול היה להתעלם‪ ,‬והוא שלחנו אל המנהל‬ ‫באופן שלילי‪ .‬אם הוא משתולל לא יאמרו לו שהוא עצמו‬ ‫עם פתק קטן‪ ,‬בו כתב בזה הלשון‪" :‬הני תרי צנתרי דדהבא‬ ‫מופרע‪ ,‬אלא שהמעשה שעשה היה גרוע‪ .‬הורה חכם עוד‬ ‫מאחרים ללימודים כבר מספר פעמים"‪.‬‬ ‫יותר יוסיף גם באותה נשימה‪ ,‬שלא מתאים לילד טוב כזה‬ ‫המנהל הרוחני של הת"ת באותה תקופה היה הגה"צ רבי‬ ‫לעשות דברים כאלה‪ ,‬וכן על זה הדרך‪.‬‬ ‫אלעזר צדוק טורצ'ין זצ"ל‪ .‬ניגשנו אליו בפחד מחמת הצפוי‬ ‫הזדמן לי פעם להיות בחדרו של מנהל חינוכי מפורסם‪,‬‬ ‫לנו‪ ,‬והראינו לו את הפתק‪ .‬לעולם לא אשכח איך התבונן‬ ‫הגה"צ רבי ליפא זילברמן זצ"ל‪ ,‬מוותיקי המחנכים בירושלים‪,‬‬ ‫בכתוב‪ ,‬ואז שאל אותנו בעינים מחוייכות‪" :‬אתם יודעים מה‬ ‫כשנכנס אליו ילד מפוחד ובידו פתק מהמלמד‪ .‬תוכן הפתק‬ ‫זה 'צנתרי דדהבא'?"‬ ‫היה שילד זה הפריע בכיתה בצורה חמורה ביותר ובלתי‬ ‫משהשבנו בשלילה‪ ,‬החל הרב טורצ'ין להסביר לנו שצנתרי‬ ‫מתקבלת על הדעת‪ ,‬ולפיכך לדעת המלמד יש לשלחו אל‬ ‫דדהבא אלו מנורות זהב יקרים‪ ,‬יפים ונוצצים‪ ,‬מנורות של זהב‬ ‫ביתו ולדרוש שיחזור עם ההורים‪.‬‬ ‫אמיתי‪ ...‬ואז אמר לנו‪" :‬אתם רואים איך הרבי מעריך אתכם‪,‬‬ ‫תגובתו של המנהל בוששה לבוא‪ .‬הוא מולל את הפתק‬ ‫מחשיב אתכם כל כך עד שנתן לכם תואר נכבד שמכנים בו‬ ‫בידיו‪ ,‬וכשהבטתי בו ראיתי על פניו ארשת חמלה‪ .‬לאחר‬ ‫תלמידי חכמים‪ ...‬לא חבל לאחר לשיעורים של רבי כזה?"‪...‬‬ ‫שניות ארוכות הוא פנה אל הילד ואמר לו כך‪" :‬ממש פלא!‬ ‫אני וידידי היינו מופתעים מאד ממתיקות הנזיפה‪ .‬חששנו‬ ‫אתה הרי ילד מצויין גדול‪ ,‬ומהפתק הזה אני רואה שפתאום‬ ‫לקבל עונש חמור‪ ,‬והנה מתברר שאנו ממש צינורות זהב‪...‬‬ ‫נהיית מצויין קטן‪ .‬לכן אני מבקש שתלך עכשיו הביתה‪,‬‬ ‫למותר לציין עד כמה השפיעה עלינו גערת אוהב זו‪ .‬התביישנו‬ ‫ותגיד לאבא שהמנהל רוצה שהוא יבוא‪ ,‬כדי שכולנו נחשוב‬ ‫מעצמנו לאחר שוב‪ ,‬ולא הוצרכנו לגערות או הערות נוספות‬ ‫ביחד איך תמשיך להיות מצויין גדול כמו שהיית עד היום"‪...‬‬ ‫כדי להגיע בזמן לכיתה‪...‬‬ ‫גישתו של אותו מנהל הותירה בי רושם עמוק‪ ,‬שלא נמחה‬ ‫כמובן לכל בר דעת‪ ,‬אין הכוונה שתמיד ניתן להגיב בצורה‬ ‫עד היום‪ .‬לא "פרא אדם"‪ ,‬לא "חצוף"‪ ,‬אפילו לא ילד רע‪.‬‬ ‫כזו‪ .‬פעמים רבות הביקורת חייבת להיות החלטית ותקיפה;‬ ‫רק "מצויין קטן"! שתי מילים אלו‪ ,‬היוו עבורי שיעור שלם‬ ‫אך בד בבד אסור לשכוח‪ ,‬כי עיקר התועלת מביקורת תושג‬ ‫ועצום בחכמת החינוך‪ :‬אם תגדיר לילד את עצמו בצורה‬ ‫רק אם הילד ירגיש שהיא באה מתוך אהבה‪.‬‬ ‫חיובית‪ ,‬הוא באמת יהפוך לילד חיובי!‬ ‫(מתוך סדרת הספרים 'אוצרותיהם אמלא' – וירא)‬ ‫‪13‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫זה קרה לפני כשנה וחצי‪ ,‬כשה'מבינים' סימנו לי מניה אחת‬ ‫ספציפית‪ .‬הנתונים היו פנטסטיים‪ ,‬וכל הסימנים הראו שמדובר‬ ‫בהזדמנות של פעם בעשור‬ ‫כך כמעט נהייתי מיליונר – משוק ההון להזדמנויות בחיים‬ ‫מאת‪ :‬אלחנן נתן ליכטיג‬ ‫במסחר‪ ,‬קוראים לזה "‪ – "FOMO‬הפחד להחמיץ‪ .‬ברחוב‬ ‫קוראים לזה חרטה‪ .‬אבל בלב פנימה‪ ,‬כשהמסכים נכבים‬ ‫והאורות מהבהבים בירוק שאיננו שלך‪ ,‬קוראים לזה פשוט‪:‬‬ ‫החמצה גדולה‪.‬‬ ‫זה קרה לפני כשנה וחצי‪ .‬שוק השבבים האלקטרוניים רתח‪,‬‬ ‫וה'מבינים' סימנו לי מניה אחת ספציפית‪ :‬מיקרון (‪.)Micron‬‬ ‫היא עמדה אז באזור ה‪ 300-‬דולר לכל מניה‪ .‬הנתונים היו‬ ‫פנטסטיים‪ ,‬התחזיות דיברו על ביקושי ענק בעולם המיחשוב‬ ‫המתפתח‪ ,‬וכל הסימנים הראו שמדובר בהזדמנות של פעם‬ ‫בעשור‪.‬‬ ‫התלבטתי‪ .‬ישבתי מול הגרף זמן רב‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬תחושת‬ ‫הבטן צעקה שזה זה‪ .‬מצד שני – החשש‪ ,‬הזהירות המופרזת‪,‬‬ ‫הנטייה לחכות "רק לעוד אימות קטן"‪ .‬בסוף נכנסתי‪ ,‬אבל‬ ‫בזהירות‪ :‬שמתי סכום קטן‪ ,‬כמעט סמלי‪.‬‬ ‫תוך ימים ספורים המניה זינקה‪ .‬במקום לרכוב על הגל‪,‬‬ ‫עשיתי את הטעות הקלאסית של סוחרים חסרי ביטחון‪:‬‬ ‫בכאלה מחירים' אמרתי לעצמי‪ ...‬חיכיתי שהעלייה תגיע‬ ‫נבהלתי מהרווח המהיר ולא רציתי להפסיד‪ ,‬ומיהרתי למכור‬ ‫והמניה תחזור לעצמה‪ ,‬יום רדף יום‪ ,‬עד שנשברתי‪ .‬ברגע‬ ‫ולממש את הרווח‪ .‬הוצאתי את הכסף‪ ,‬גזרתי קופון צנוע‬ ‫של יאוש ועייפות נפשית – מכרתי הכל בהפסד‪ ,‬העיקר לא‬ ‫ונשמתי לרווחה‪.‬‬ ‫לראות את המספרים האדומים האלה יותר בעיניים‪.‬‬ ‫אבל הגרף לא שאל אותי‪ .‬מיקרון המשיכה לטפס בעקביות‪.‬‬ ‫השאר היסטוריה‪ ,‬והיא כואבת במיוחד‪.‬‬ ‫ראיתי אותה עולה ועולה‪ ,‬והתסכול החל לכרסם‬ ‫שנה בלבד לאחר מכן‪ ,‬אותה מניה בדיוק שהיתה ב‪300-‬‬ ‫דולר חצתה את רף ה‪ 1,000-‬דולר‪ ,‬אחרי שכבר נשקה כמעט‬ ‫ראיתי אותה עולה ועולה‪ ,‬והתסכול החל לכרסם‪ .‬איך‬ ‫ל‪ 1,200-‬דולר‪ .‬מכפלה של מאות אחוזים‪.‬‬ ‫הפסדתי‪ ,‬למה מיהרתי להוציא את הכסף‪ .‬אחרי תקופה‪,‬‬ ‫שילמתי שכר לימוד יקר מאוד‬ ‫נשברתי ונכנסתי שוב – הפעם כבר קניתי בשער גבוה‬ ‫בהרבה‪ ,‬טוב‪ ,‬לפחות עכשיו נתחיל להנות מהעליות‪ ...‬ואיך‬ ‫אני יושב לעיתים מול המחשבון‪ ,‬מקליד את המספרים‪ ,‬והיד‬ ‫שגלגל מסתובב‪ :‬בדיוק כשרכשתי מניות חדשות‪ ,‬הגיע ירידה‬ ‫רועדת‪ .‬אם רק הייתי מאמין בתחושה הראשונה שלי‪ .‬אם‬ ‫חדה‪' .‬תיקון חד' הם קוראים לזה‪ .‬השוק רעד‪ ,‬המניה צללה‬ ‫רק הייתי משקיע ברצינות כשהשער היה ברצפה‪ .‬אם רק‬ ‫בעשרות אחוזים‪ ,‬והלב צלל יחד איתה‪ .‬שבועות ארוכים‬ ‫לא הייתי נבהל מכל ירידה זמנית ורץ למכור בייאוש‪.‬‬ ‫של מתח‪ ,‬של יסורי מצפון על שנכנסתי בפסגה‪' .‬מי קונה‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫‪14‬‬ ‫היום כבר יכולתי אולי להיות עם רווח גדול‪ .‬הכל היה מונח‬ ‫לי מול העיניים‪ ,‬פתוח‪ ,‬גלוי‪ ,‬בהישג לחיצת כפתור אחת‪.‬‬ ‫קוראים לזה פספוס הזדמנות‪ .‬התחושה הזו שניתנה לך‬ ‫מתנה בידיים‪ ,‬ידעת שהיא שם‪ ,‬ראית אותה במו עיניך –‬ ‫ובגלל היסוס‪ ,‬פחדנות וחוסר עקביות‪ ,‬נשארת בחוץ להביט‬ ‫ברכבת הדוהרת‪.‬‬ ‫שילמתי שכר לימוד יקר מאוד על הניסיון הזה‪ ..‬אבל בתוך‬ ‫כל זה‪ ,‬השוק לימד אותי שיעור לחיים ששווה הרבה יותר‬ ‫מכל שער כזה או אחר‪.‬‬ ‫למפעל הענק הזה‪ ,‬שמפיץ עשרת אלפי גליונות בכל שבוע‬ ‫למדתי כלל ברזל‪ :‬כשבאה הזדמנות – לא ישנים‪ .‬לא מחכים‬ ‫ושבוע‪ ,‬מחזק לבבות ומאיר אלפי בתים בישראל‪.‬‬ ‫למחר‪ .‬תופסים אותה היום‪.‬‬ ‫ואני פונה אליכם כאן‪ ,‬מעומק הלב של מי שיודע צריבת‬ ‫ההיסוס והדחיות הוא האויב הגדול ביותר של האדם‪ .‬הקול‬ ‫החמצה מהי‪ :‬אני למדתי את הלקח שלי – אל תפספסו אתם‬ ‫הזה שלוחש "נראה מה יהיה"‪" ,‬אולי בהזדמנות אחרת" –‬ ‫את ההזדמנות הזו‪.‬‬ ‫הוא בדיוק המחסום שמפריד בין מי שמביט ברכבות חולפות‬ ‫בשוק המניות‪ ,‬גם הזינוק המרשים ביותר יכול ביום מן‬ ‫לבין מי שעולה עליהן וזוכה בכל הקופה‪ .‬מאז אותו יום‪,‬‬ ‫הימים להימחק‪ ,‬לתקן או לרדת‪ .‬אבל במניות של שמים‬ ‫אמרתי לעצמי‪ :‬כשמזהים הזדמנות אמיתית – נכנסים בכל‬ ‫אין ירידות שערים‪ ,‬אין תיקונים ואין פשיטות רגל‪ .‬זוהי‬ ‫הכוח‪ ,‬בלי להביט לאחור‪.‬‬ ‫השקעה מובטחת‪ ,‬מניה שמכפילה את עצמה פי אלף ואלפי‬ ‫עכשיו מגיעות השורות החשובות באמת‬ ‫מונים‪ ,‬ומניבה תשואה נצחית וזכויות עדי עד שאיש לא יוכל‬ ‫לקחת מכם לעולם‪.‬‬ ‫אבל אל תעצרו כאן‪ .‬כי עכשיו מגיעות השורות החשובות‬ ‫אל תגידו "מחר"‪ ,‬אל תאמרו "בפעם הבאה"‪ .‬רוצו כבר‬ ‫באמת‪.‬‬ ‫עכשיו לעמדות 'נדרים פלוס'‪ ,‬חפשו 'על הצדיקים' ותירמו‬ ‫אם אתם מחזיקים כעת בגליון זה בידכם וקוראים את‬ ‫ככל שבידיכם‪ .‬וכל המרבה הרי זה משובח‪...‬‬ ‫השורות הללו‪ ,‬אתם כבר יודעים ומכירים היטב את גליון‬ ‫אם אתם לא באזור של תיבת 'נדרים' חייגו עכשיו‬ ‫'על הצדיקים'‪ .‬אתם רואים מדי שבת את האור‪ ,‬את החיזוק‪,‬‬ ‫‪ 055-4007720‬ותפסו את הזכות הזו בשתי ידיים‪.‬‬ ‫את המאמרים הנקיים והטהורים שנעשה כולו אך ורק לשם‬ ‫אל תעמדו מן הצד‪ .‬אל תפספסו את ההזדמנות! – זכויות‬ ‫שמים – "בלתי לה' לבדו"‪.‬‬ ‫כאלה אסור להפסיד!!!‬ ‫בימים אלו ממש יוצא לדרך מסע ההתרמה וצירוף השותפים‬ ‫‪15‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫בכל מקום אחר בעולם‪ ,‬נגיד אצל גויים‪...‬‬ ‫ַחִַּי �ִים‬ ‫חצר פרטית שכזו הייתה ננעלת על מנעול‬ ‫ובריח‪ ,‬מלווה בשלטי אזהרה חמורים‬ ‫ֵחֵן ָוֶָחֶֶסֶד‬ ‫תּוָּקִנִ ים‬ ‫ְלְ ַַחִּיִ ים טֹוִבִ ים ְּוְמ ָ‬ ‫מאת‪ :‬חיים סויפר‬ ‫בשבוע שעבר כתבתי כאן על המודעה המיוחדת של רגישות שמצאתי בבניין‬ ‫אחד‪ .‬והכתבה הזאת על רגישות בין אדם לחברו בחדר המדרגות‪ ,‬הציף בי באחת‬ ‫מעשה אחר של "אנשים טובים" – פיסת הווי ירושלמית שחקוקה על לוח לבי‬ ‫כבר שנים רבות‪.‬‬ ‫מי שמכיר את ירושלים ואת הרחובות באזור שכונת גאולה‪ ,‬מכיר את הרחוב‬ ‫הארוך והמפותל הזה‪ :‬תחילתו נקרא רחוב עזרא‪ ,‬ובאמצעו‪ ,‬ללא כל אזהרה או‬ ‫שינוי בתוואי‪ ,‬הופך שמו לרחוב נחמיה‪ .‬הרחוב הארוך הזה רץ במקביל לרחוב‬ ‫צפניה‪ ,‬אך הטופוגרפיה הירושלמית והמבנים הצפופים יצרו ביניהם מעין "נתק"‪.‬‬ ‫כל עובר אורח מצוי יודע את הכלל‪ :‬אם ברצונך לחצות מרחוב עזרא לרחוב‬ ‫צפניה‪ ,‬עליך לעשות זאת ממש בתחילת הדרך – לעלות אל הגשר המיוחד ולחצות‬ ‫דרך המעבר שעל יד בית הכנסת הנודע "הר צבי"‪ .‬אך אם פספסת את נקודת‬ ‫החצייה הזו והמשכת לצעוד הלאה‪ ,‬נגזר עליך לכתת רגליים לאורך הרחוב כולו‪,‬‬ ‫להקיף את העיקול הגדול עד לרחוב צפניה‪ ,‬ואז לשוב ולצעוד שוב בחזרה עד‬ ‫ליעד המבוקש‪ .‬מסלול ארוך‪ ,‬מייגע‪ ,‬בפרט בחום היום או בערבי שבתות וחגים‬ ‫כשכל דקה יקרה‪.‬‬ ‫אלא שבתווך‪ ,‬בין הבתים הישנים והחצרות האופייניות של ירושלים‪ ,‬היה קיים‬ ‫שביל צר ומעבר פנימי שחיבר בדיוק בין שני הרחובות‪.‬‬ ‫חצר פרטית! אין מעבר! מסיגי גבול ייענשו!‬ ‫בכל מקום אחר בעולם‪ ,‬בוא נגיד אצל גויים‪ ...‬חצר פרטית שכזו הייתה ננעלת‬ ‫על מנעול ובריח‪ ,‬מלווה בשלטי אזהרה חמורי סבר‪" :‬חצר פרטית! אין מעבר!‬ ‫מסיגי גבול ייענשו!"‪ .‬הרי מי שש לראות עשרות ומאות אנשים חוצים מדי יום‬ ‫דרך אגב‪...‬‬ ‫מטרים ספורים מחלון ביתו‪ ,‬מפרים את שלוותו ומרעישים תחת חלונו?!‬ ‫בגליונות 'על הצדיקים' אנחנו‬ ‫אך לא בירושלים‪.‬‬ ‫קוראים על אנשים טובים‪ .‬אנשים‬ ‫באו אותם דיירים מופלאים ותלו שלט גדול ומאיר עיניים‪ ,‬שכל אות בו היתה‬ ‫טובים הם אנשים שבונים את‬ ‫מלאת חסד‪" :‬יש בחצר כאן מעבר לרחוב צפניה‪ ,‬אפשר לעבור"‪.‬‬ ‫אישיותם הרוחנית במידות‬ ‫לא היה אכפת להם מהרעש‪ ,‬לא הטרידו אותם קולות הצעדים החוזרים ונשנים‬ ‫טובות‪ ,‬ביראת שמים ובאהבת‬ ‫של העוברים ושבים‪ .‬עמדה לנגד עיניהם רק מחשבה אחת‪ :‬הנה יהודי עייף‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫שפוסע ברחוב‪ ,‬הנה אברך הממהר לסיידר‪ ,‬הנה אדם שאינו יודע כיצד לחסוך‬ ‫גליון 'על הצדיקים' מסייע לכל‬ ‫הליכה מפרכת – בואו‪ ,‬היכנסו אל תוך החצר שלנו‪ ,‬קצרו את דרככם‪ ,‬שיהיה‬ ‫אחד ואחד לעשות בדיוק את‬ ‫לכם קל ונעים יותר‪.‬‬ ‫הדבר הזה ולהתעלות במעלות‬ ‫כמה עין טובה‬ ‫התורה והיראה‪.‬‬ ‫עכשיו כשנפתחה מגבית מיוחדת‬ ‫כמה עין טובה‪ ,‬כמה פשטות וכמה אהבת ישראל טהורה צריכים כדי לוותר כך‬ ‫להגדיל תורה ולהאדירה‪ ,‬אני‬ ‫על הפרטיות למען הציבור‪.‬‬ ‫ממליץ לכל אחד לקחת חלק‬ ‫כבר שנים אחדות שלא יצא לי לפקוד את אותה פינה‪ ,‬ואינני יודע אם השלט‬ ‫ולזכות בזכויות אדירות עדי‬ ‫עודנו תלוי או שמא שיני הזמן והבנייה שינו את המקום‪ .‬אבל בלב פנימה‪ ,‬בדיוק‬ ‫עד‪ .‬הכנסו לעמדות 'נדרים‬ ‫כמו הפתק ההוא מחדר המדרגות בקומה החמישית‪ ,‬המראה הזה חקוק לעד‪:‬‬ ‫פלוס' ותירמו כבר עכשיו‪.‬‬ ‫עדות חיה לכך על הלבבות הרחבים של אנשים טובים‪ .‬אה‪ ,‬מי כעמך ישראל!‬ ‫אשריכם ישראל‪.‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫‪16‬‬ ‫נו‪ ,‬מי יעז לעקוף משטרה? השוטרים עוד עלולים לעצור אותו‬ ‫לבדיקות מקיפות‪ ,‬וחזקה עליהם שימצאו על מה לתת דו"ח‬ ‫ואולי אף לעצור מישהו בחשד לעריקות‪...‬‬ ‫בסוף בסוף אם זוכים‪ ,‬נוכחים לדעת שאין שום רע בעולם‬ ‫סיפורים שכאלה קורים בכל דור ודור‪ ,‬ורק הפרטים הקטנים‬ ‫מאת‪ :‬הרב דוד משי‬ ‫משתנים‪.‬‬ ‫מעשה שכזה אירע עם חסידים שעשו את דרכם למעז'יבוז'‬ ‫ִִאם ֶיֶ ְְׁשָך ָּנָ א ַַמְצְ ִלִ ַיַח ַַּד ְְרִּכִ י‬ ‫לשבות אצל הבעש"ט‪ ,‬אולם בדרך העפר שלפניהם התנהלה‬ ‫ֲֲא ֶֶׁשר ָָאֹנִֹכִ י ֹהֵֹלֵ ְך ָעָ ֶלֶ ָיָה (כד)‬ ‫לאיטה עגלתו של שר חשוב‪ ,‬אותו לא העזו לעקוף והשעון‬ ‫מתקתק ומתקדם‪ ,‬עד שאחד מהחסידים נענה שכנראה‬ ‫יום שישי אחר הצהריים‪,‬‬ ‫יאלצו לעשות את השבת במקום אחר‪ ,‬ואילו רעהו השיב‬ ‫באחד מכבישי הארץ‬ ‫לו שהכל לטובה‪.‬‬ ‫מצטופפים חסידים ברכב‬ ‫הבחינו בעגלה עמוסה בסחורה‬ ‫העושה את דרכו לעירו של רבם שליט"א‪ ,‬שם ישבתו‬ ‫בשבת קודש‪ .‬השעה מאוחרת‪ ,‬והנהג עושה מאמצים מרובים‬ ‫כשהגיעו לדרך צרה‪ ,‬אשר אין בה אפשרות לנטות ימין‬ ‫לקצר את זמן הנסיעה‪ .‬לשם כך הוא משתלב בכביש חליפי‪,‬‬ ‫ושמאל‪ ,‬הבחינו בעגלה עמוסה בסחורה‪ ,‬התקועה באמצע‬ ‫שלהערכתו יקצר את הדרך משמעותית‪ .‬הוא בקושי נוסע‬ ‫הדרך‪ ,‬שחוסמת את כל המעבר לעגלות אחרות‪ ,‬אולם כדי‬ ‫שתי דקות‪ ,‬והנה מגלה לפניו על הכביש ניידת משטרה‬ ‫לאפשר לשר החשוב להמשיך בדרכו‪ ,‬נחלצו עוברי אורח‬ ‫שנוסעת משום מה די באיטיות‪ .‬נו‪ ,‬מי יעז לעקוף משטרה‬ ‫לפרוק את הסחורה מהעגלה התקועה‪ ,‬והחסידים הזדרזו‬ ‫ועוד בתקופה קשה זו? השוטרים עוד עלולים לעצור אותו‬ ‫לנסוע בעקבותיו‪.‬‬ ‫לבדיקות מקיפות‪ ,‬וחזקה עליהם שימצאו על מה לתת דו"ח‬ ‫כששחו החסידים לבעש"ט את אשר אירע עימם‪ ,‬הסביר‬ ‫ואולי אף לעצור מישהו מנוסעי הרכב בחשד לעריקות‪...‬‬ ‫להם הבעש"ט‪ ,‬שזהו ההבדל בין רבי עקיבא שאמר "כל‬ ‫ובכן‪ ,‬מזדחלים באיטיות אחרי הניידת‪ ,‬שומרים על מרחק‬ ‫דעביד רחמנא [‪-‬גם הדברים הרעים] לטב עביד"‪ ,‬לבין נחום‬ ‫בטוח‪" .‬בקצב הזה לא נראה לי שנגיע ליעדנו לפני הצפצוף‬ ‫איש גמזו שאומר על כל דבר "גם זו לטובה"‪ ,‬כי בסוף בסוף‬ ‫המבשר את כניסת השבת" נענה מישהו מהנוסעים‪" .‬הכל‬ ‫אם זוכים‪ ,‬נוכחים לדעת שאין שום רע בעולם‪ ,‬ואם יהודי‬ ‫לטובה" משיב לו חבירו‪ .‬אחרי נסיעה די ארוכה מגיעים‬ ‫יתאמץ למצוא את הטובה בכל מה שעובר עליו‪ ,‬יעזור לו‬ ‫לפקק‪ .‬הניידת שלפניהם מפעילה צ'קלקות וסירנות ומפלסת‬ ‫השם יתברך ויהפוך בשבילו את הרעה לטובה‪.‬‬ ‫את דרכה בין הרכבים העומדים‪ ,‬והחסידים מנצלים את‬ ‫ההזדמנות להיצמד אליה מאחור ולהשתחל בשביל שנוצר‪.‬‬ ‫(עלון 'התקרבות' לך לך תשפ"ו)‬ ‫כשהשתחררו מהפקק פנתה המשטרה לכביש אחר והחבר'ה‬ ‫המשיכו במהירות בדרכם אל רבם‪ ,‬מבינים למפרע שהכל‬ ‫היה לטובה‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫ַַּׁשַעַר ַלַד'‬ ‫ֶז ֶה ַה � � ׁ‬ ‫בּוַע‬ ‫ַַה ַַּׁש ַַער ְלְ ָָפ ָָר ַַׁשת ַַה ָָּׁש ַ‬ ‫ַצִַּד�ִיִקִים‬ ‫ָיָֹבֹאּוּ בֹו ֹ‬ ‫אברהם אבינו לא היה‬ ‫כזה צער נורא‪ ,‬הָלָ ֹזֹאת יקרא "כולם שווים לטובה"?‬ ‫יכול להתעסק בהכנסת‬ ‫אורחים בלי אשה‬ ‫הגאון רבי אליהו דיסקין שליט"א‬ ‫ְיְִב ֶֶא ָָה ִיִ ְצְ ָָחק ָָהֹא ֱֱֹהָלָ ה ָָׂש ָָרה ִִאּמֹו (כד)‬ ‫ַוַ ִ‬ ‫ַוַ ִּיִ ְְהיּו ַַחֵּיֵ י ָָׂש ָָרה ‪ְְׁ ....‬שֵנֵ י ַַחֵּיֵ י ָָׂש ָָרה (כג‪ ,‬א)‬ ‫ברש"י‪ :‬ויביאה האהלה והרי היא‬ ‫שרה אמו‪ ,‬כלומר ונעשית דוגמת‬ ‫מדוע כתבה התורה פעם נוספת "שני חיי שרה" אחרי שכבר נאמר בתחילת‬ ‫שרה אמו‪ ,‬שכל זמן ששרה קיימת‬ ‫הפסוק "ויהיו חיי שרה"? רש"י פירש‪ ,‬שבמילים אלו באה התורה ללמדנו ש"כולן‬ ‫היה נר דלוק מערב שבת לערב‬ ‫שווין לטובה"‪.‬‬ ‫שבת‪ ,‬וברכה מצויה בעיסה‪ ,‬וענן‬ ‫מה הכוונה "כולן שווין לטובה?" הרי עד גיל תשעים ותשע היא הייתה עקרה‪ ,‬כזה‬ ‫קשור על האוהל‪ ,‬ומשמתה פסקו‪,‬‬ ‫צער נורא‪ ,‬הָלָ ֹזֹאת יקרא "כולם שווים לטובה"?‬ ‫וכשבאת רבקה חזרו‪( ,‬בראשית‬ ‫טמון כאן יסוד גדול‪ .‬ל"חזון איש" זצ"ל‪ ,‬כידוע‪ ,‬היו חיים לא קלים‪ .‬הוא היה ידוע‬ ‫רבה‪ ,‬עכ"ל)‪ ,‬הרי שמנה רש"י‬ ‫חולי‪ ,‬חלוש‪ ,‬לא זכה לפרי בטן‪ ,‬והיו לו עוד צרות‪ .‬למרות הכל‪ ,‬תמיד היה מלא‬ ‫כאן שלושה דברים שהיו אצל‬ ‫אור ושמחת חיים‪ ,‬עוז וחדוה במקומו‪ .‬כיצד ייתכן הדבר?‬ ‫שרה אמנו‪ ,‬ופסקו כשמתה וחזרו‬ ‫ה"חזון איש" עצמו הסביר זאת פעם לאחייניתו‪ ,‬אשת רבי שמואל גריינמן זצ"ל‪ ,‬וכך‬ ‫עם רבקה אמנו‪ ,‬אך במדרש רבה‬ ‫אמר‪ :‬כמה יסורים יבואו על האדם ‪ -‬זו גזירה משמים‪ ,‬אבל איך לחיות עם היסורים‪,‬‬ ‫(ס‪ ),‬כתוב עוד דבר וז"ל‪ ,‬כל ימים‬ ‫איך לקבלם ‪ -‬זה כבר תלוי בבחירת האדם‪ ,‬בהתאם לדרגתו באמונה ובביטחון‪.‬‬ ‫שהיתה שרה קיימת היו דלתות‬ ‫רואים זאת בחוש‪ :‬ישנם אנשים שהם מדוכאים ביסורים‪ ,‬אבל הם חדורי אמונה‬ ‫פתוחות לרווחה‪ ,‬וכיוון שמתה‬ ‫וביטחון‪ ,‬וכוון שכך – הם חיים חיי שלווה‪ ,‬שמחים ומאושרים‪.‬‬ ‫שרה פסקה אותה הרווחה‪ ,‬וכיוון‬ ‫שרה אמנו‪ ,‬עם כל זאת שרוב ימיה היא הייתה עקרה‪ ,‬התורה מעידה עליה שכל‬ ‫שבאת רבקה חזרה אותה הרווחה‪,‬‬ ‫שנותיה היו שוות לטובה‪ ,‬עוז וחדוה במקומה‪ ,‬תמיד היה שופעת אושר ושמחת‬ ‫ע"כ‪ .‬ולמה אין רש"י מביא גם דבר‬ ‫חיים‪ .‬זהו ביאורו של רש"י‪,‬‬ ‫זה‪ .‬ואמר מרן הגר"ח קניבסקי‬ ‫אבל שבעים פנים לתורה‪ .‬ניתן לפרש בעזר ה'‪ ,‬שבמילים "שני חיי שרה" מרומז‬ ‫זצוק"ל‪ ,‬שרש"י מונה רק את‬ ‫דבר נוסף‪.‬‬ ‫הניסים שהיו אצל שרה אמנו‪,‬‬ ‫מרן רבי חיים קניבסקי זצוק"ל‪ ,‬בספרו על התורה "טעמא דקרא" בפרשתנו‪ ,‬כתב‬ ‫אבל מה שדלתותיה היו פתוחות‬ ‫חידוש נפלא‪ :‬רש"י (בפסוק ב) מביא מחז"ל‪" :‬נסמכה מיתת שרה לעקדת יצחק‪,‬‬ ‫לרווחה לא היה עניין של נס‪.‬‬ ‫לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט‪ ,‬פרחה‬ ‫ושאלתי למה באמת לא המשיך‬ ‫נשמתה ממנה ומתה"‪ .‬קשה‪ ,‬שהרי קיימא לן ששלוחי מצווה אינם ניזוקין‪ .‬איך אם‬ ‫אברהם אבינו אחרי מות שרה‬ ‫כן‪ ,‬על ידי כזו מצווה יקרה של העקידה‪ ,‬אברהם התאלמן ויצחק התייתם?‬ ‫אמנו להחזיק את הדלתות פתוחות‬ ‫אומר רבי חיים זצ"ל יסוד‪ ,‬זה לשונו‪" :‬ונראה דהא דשלוחי מצווה אינן נזוקין‪,‬‬ ‫לרווחה להכנסת אורחים‪ ,‬ואמר‬ ‫היינו שהמצווה לא תגרם להם שום נזק‪ ,‬אבל אם הגיע זמנו למות בלאו הכי‪ ,‬אם‬ ‫מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל (ש"ק‬ ‫כן אדרבה‪ ,‬זכות הוא לו שמסבבים מן השמים את מיתתו על ידי מצווה‪ ,‬דהווי‬ ‫חיי שרה תשע"ו) שאברהם אבינו‬ ‫כמוסר נפשו על קידוש ה'"‪.‬‬ ‫לא היה יכול להתעסק בהכנסת‬ ‫כלומר‪ ,‬מה שאמרו "שלוחי מצווה אינם נזוקין"‪ ,‬פירוש הדבר שנזק שלא נגזר על‬ ‫אורחים בלי אשה‪ ,‬כי הוא ישב‬ ‫שבָאה על ידי מצווה‬ ‫ָ‬ ‫שָאדם מגיע לסכנה ‪ -‬סכנה זו‬ ‫האדם והוא עלול לבוא על ידי ָ‬ ‫ולמד‪ ,‬ושרה היא זו שבישלה‪,‬‬ ‫לא תביא לו נזק‪ .‬אבל אדם שבין כה וכה נגזר עליו שינזק‪ ,‬כשהנזק מסובב לבוא‬ ‫ולכן אחרי שנסתלקה שרה לא‬ ‫על ידי מצווה ‪ -‬זה לא נחשב שהוא ניזוק‪.‬‬ ‫היו הדלתות פתוחות לרווחה‪ ,‬כי‬ ‫אדם שנגזר עליו שהוא יחיה כך וכך שנים‪ ,‬הקב"ה מסובב שהוא ימות דרך מצווה‪,‬‬ ‫רק בשעה שהיה לו אשה היה‬ ‫ואז זוהי זכות גדולה עבורו שהוא מת מתוך עשיית מצווה‪.‬‬ ‫יכול להתעסק בהכנסת אורחים‪.‬‬ ‫לשרה אמנו קצבו מן השמים מאה עש\רים ושבע שנות חיים‪ .‬מיתתה לא קרבה‬ ‫על ידי העקידה אלא אדרבה‪ ,‬היתה זו זכות גדולה עבורה‪ ,‬שהמיתה שנגזרה עליה‬ ‫(הגאון רבי מאיר הרשקוביץ שליט"א מתוך‬ ‫(מתוך 'נאה דורש' בהוצאת 'יפה נוף')‬ ‫בין כך באותה שעה‪ ,‬באה על ידי העקידה‪.‬‬ ‫'מסוד חכמים')‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫‪18‬‬ ‫עפרון היה בטוח שאברהם‪ ,‬נשיא אלוקים‬ ‫הוא בודאי נתן חינוך טוב לבתו‪,‬‬ ‫איבד את שפיות דעתו‬ ‫ולא היה לה שום חיסרון באמונה‬ ‫הגאון רבי מאיר צימרוט שליט"א‬ ‫מרן הגר"ג אדלשטיין זצוק"ל‬ ‫ָנָ ַַת ִִּתי ֶּכֶ ֶֶסף ַַה ָָּׂש ֶֶדה ַַקח ִִמ ֶֶּמִּנִ י (כג)‬ ‫בדרגת המידות‬ ‫הגמרא במסכת קדושין אומרת‪ ,‬שלומדים שאשה נקנית בכסף‬ ‫הטובות‪ ,‬רואים‬ ‫משדה עפרון‪" :‬וכסף מנא לן? גמר קיחה קיחה משדה עפרון‪ ,‬כתיב‬ ‫בפרשת השבוע‬ ‫הכא‪' :‬כי יקח איש אשה'‪ ,‬וכתיב התם‪' :‬נתתי כסף השדה קח ממני'"‪.‬‬ ‫באליעזר עבד‬ ‫נשאלת השאלה‪ :‬חז"ל לא מצאו מקום אחר ללמד ממנו דין קדושי‬ ‫אברהם שהייתה‬ ‫אשה רק מבית קברות? מה הביאור בזה? אלא‪ ,‬ישנם סוגים שונים‬ ‫לו בת ורצה‬ ‫של מכירה‪:‬‬ ‫להשיאה ליצחק‪,‬‬ ‫אדם שמוכר קרקע שירש מאבותיו‪ ,‬אף על פי שהוא מקבל כסף‬ ‫והרי על אליעזר אמרו (יומא כח‪ ,‬ב) שהיה דולה‬ ‫בעבורה‪ ,‬הריהו עצב‪ .‬סוף סוף הוא נפרד משדה של אבותיו‪ .‬לעמתו‪,‬‬ ‫ומשקה מתורת רבו‪ ,‬ומושל בתורת רבו‪ ,‬כל התורה‬ ‫הקונה שמח‪ .‬אמנם הוא שלם כסף אבל זכה בנדל"ן‪ .‬יש מקרה‬ ‫של אברהם‪ ,‬שאין לנו השגה בה‪ ,‬את הכל קיבל‬ ‫הפוך‪ ,‬בו המוכר שמח והקונה עצוב‪ :‬המוכר שדהו מפני רעתה‪.‬‬ ‫אליעזר מאברהם! ואם כן הוא בודאי נתן חינוך‬ ‫המוכר שמח‪ ,‬סוף סוף הצליח להיפטר מהשדה שרק הסבה לו צרות‪.‬‬ ‫טוב לבתו‪ ,‬ולא היה לה שום חיסרון באמונה‪.‬‬ ‫לעומתו‪ ,‬הקונה‪ ,‬שמתוודע מיום ליום לחסרונותיה של השדה‪ ,‬עצוב‪.‬‬ ‫ואף על פי כן אמר לו אברהם "בני ברוך ואתה‬ ‫שדה עפרון היה המקח היחיד מסוגו‪ ,‬שגם המוכר וגם הקונה היו‬ ‫ארור ואין ארור מדבק בברוך" (רש"י חיי שרה‪ ,‬כד)‪,‬‬ ‫שמחים בו עד עולם‪ .‬עפרון‪ ,‬שקיבל עבור השדה ארבע מאות שקל‬ ‫והיינו שאליעזר היה ארור‪ ,‬מבני כנען‪ ,‬שנאמר בו‬ ‫כסף עובר לסוחר‪ ,‬היה בטוח שעשה את עסקת חייו‪ .‬הוא שמח על‬ ‫ארור כנען‪ ,‬וממילא אינו ראוי להשתדך עם יצחק‪,‬‬ ‫כך שהצליח לגרף הון כה רב על אדמת טרשים שאינה שווה כמעט‬ ‫ואף שמפורש בחז"ל דברים נפלאים על אליעזר‪,‬‬ ‫כלום‪ .‬גם אברהם שמח על כך שעשה את עסקת חייו‪ ,‬ורכש את‬ ‫איזה צדקות שהיה לו‪ ,‬וכמו שאמרו (בראשית רבה‬ ‫המקום הקדוש הזה‪ ,‬שכל הון שבעולם לא ישווה לו‪.‬‬ ‫נט) על הפסוק המושל בכל אשר לו שהיה שליט‬ ‫לפי המבואר בחז"ל‪ ,‬כל חייו ניסה עפרון לזרוע בשדה זרעים‪ ,‬או‬ ‫ביצרו כמו אברהם‪ ,‬אבל יחד עם זאת הוא היה‬ ‫לטעת בה אילנות‪ ,‬אך שום דבר לא הצליח לו‪ .‬הוא הגיע למסקנה‬ ‫'ארור'‪ ,‬וארור פירושו מידות רעות‪ ,‬שהמידות לא‬ ‫שאדמת טרשים שכזו איננה מיועדת לגידולים‪ ,‬ורצה להקים עליה‬ ‫היו בשלמות המתאימה בשביל האבות והאמהות‪.‬‬ ‫בנין‪ .‬דא עקא‪ ,‬גם את זה הוא לא הצליח‪ .‬בלילות הוא היה שומע‬ ‫קולות של מזיקים‪ ,‬מלאכי חבלה‪ ,‬שדים ורוחות‪ .‬אף אחד מתושבי‬ ‫האימהות נמשלו לשמש‪,‬‬ ‫חברון לא רצה אפילו לעבר דרך השדה הזאת‪ .‬לא היה לו‪ ,‬לעפרון‪,‬‬ ‫ועל גדלותן של האמהות מובא בבעל הטורים‬ ‫קצה של מושג איך מתפטרים מהמערה הזאת‪.‬‬ ‫בתחילת הפרשה על הפסוק ויהיו חיי שרה מאה‬ ‫הזדמנה לו עסקת חייו‬ ‫שנה וגו'‪ ,‬עד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה‬ ‫שמשה של רבקה‪ ,‬וזהו 'שרה מאה שנה' ראשי‬ ‫והנה הזדמנה לו עסקת חייו‪ :‬אברהם מענין לרכש ממנו את המערה‪.‬‬ ‫תיבות שמש‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והיינו שהאימהות נמשלו‬ ‫עפרון היה בטוח שאברהם‪ ,‬נשיא אלוקים‪ ,‬איבד את שפיות דעתו‪.‬‬ ‫לשמש‪ ,‬וכמו שמש שמאיר ומשפיע לעולם‪ ,‬כך‬ ‫אדם שפוי לא יקנה מערה כזאת‪ ,‬מקום חושך וצלמות‪ ,‬שאינה ראויה‬ ‫האמהות השפיעו על כל העולם בקדושתן‪ .‬וזה‬ ‫לשום דבר‪ ,‬ועוד יהיה מוכן לשלם עליה מחיר הזוי של ארבע מאות‬ ‫בא מכוח דרגתן במידות טובות‪.‬‬ ‫שקל כסף עובר לסוחר‪ .‬יש כל מיני חשבונות כמה שווים אותם‬ ‫ולכן ביקש אברהם לקחת אשה ליצחק ממשפחתו‪,‬‬ ‫ארבע מאות שקל כסף בימינו‪ ,‬ובכל מקרה מדובר על מיליונים!‬ ‫כי משפחת אברהם היו בעלי מידות טובות‪,‬‬ ‫עפרון היה בטוח‪ ,‬אפוא‪ ,‬שהתמזל מזלו והוא עשה את עסקת חייו‪.‬‬ ‫ולמרות שהיו עובדי עבודה זרה‪ ,‬אבל הטבע היה‬ ‫לעמתו‪ ,‬גם אברהם היה בטוח שעשה את עסקת חייו‪ .‬מקום בו‬ ‫קבורים אדם וחוה‪ ,‬מקום שהוא הפתח לגן עדן‪ ,‬מקום שכל התפילות‬ ‫עם מידות טובות (והאריך בזה בדרשות הר"ן‬ ‫של עם ישראל עולות דרכו ‪ -‬שווה כל הון שבעולם‪.‬‬ ‫דרוש ה')‪ ,‬וכדי להעמיד כלל ישראל היו צריכים‬ ‫גם המוכר וגם הקונה היו שמחים בעסקה שעשו‪ ,‬עד סוף ימיהם‪.‬‬ ‫את האבות והאמהות עם טבע המידות הטובות‬ ‫לימוד זה חשוב ביותר גם לעניין הקידושין‪ .‬כל חתן וכלה הבאים‬ ‫שהיה להם‪ ,‬ואליעזר לא היה ראוי לכך כי היה‬ ‫להקים את ביתם צריכים לחשב‪" :‬עשיתי את עסקת חיי"! כך יחשוב‬ ‫מבני כנען עם טבע מידות רעות‪ ,‬וזהו שאמר לו‬ ‫החתן על הכלה‪ ,‬וכך תחשוב הכלה על החתן‪ .‬זהו המתכון לחיים‬ ‫אברהם "בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מדבק‬ ‫טובים ומאושרים‪.‬‬ ‫בברוך"‪.‬‬ ‫(מתוך 'נאה דורש' בהוצאת 'יפה נוף')‬ ‫(דרכי החיזוק חיי שרה תשפ"ו)‬ ‫‪19‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫ַצִַּד�ִיק‬ ‫ַּכ ַ� �ָָּתָמָר ִיְפְָרָח‬ ‫תּוָּקִנִ ים‬ ‫צּוִפים ְלְ ַַחִּיִ ים טֹוִבִ ים ְּוְמ ָ‬ ‫ֹנ ֶֶֹפת ִ‬ ‫על מי כתוב הפסוק הזה‬ ‫ואם יש אמצעים לאבא שלו‬ ‫אם לא עליכם?‬ ‫ונותן לו וילה שלוש קומות‬ ‫אל הרב מבריסק זצ"ל נכנס יהודי ירושלמי‪ ,‬צעיר למדי‪,‬‬ ‫מרן הגראמ"מ שך זצ"ל אמר בשם מרן החפץ חיים זצוק"ל‬ ‫ובישר לרב שנולד לו נכד‪ .‬ראשית‪ ,‬איחל לו הרב מבריסק‬ ‫שבחור המגיע לגיל שידוכים חושב לעצמו שהוא בחור‬ ‫"מזל טוב" במאור פנים‪ ,‬ואחר כך התחיל הרב לומר בניגון‪,‬‬ ‫מעולה‪ ,‬למדן‪ ,‬מידות טובות‪ ,‬המתמיד של השיעור‪ ,‬וכל‬ ‫מעומק הלב‪ ,‬כפי שהיה רגיל באמירת תהילים‪" :‬אשרי כל‬ ‫המעלות שאפשר‪ ,‬ובכל זאת מתפלל שה' יעזור שיהיה לו‬ ‫ירא ה' ההולך בדרכיו‪ ...‬אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך‪ ,‬בניך‬ ‫שידוך אבל חושב לעצמו שהוא מסודר‪ ,‬ואם יש אמצעים‬ ‫כשתילי זיתים סביב לשולחנך‪ ,‬הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'"‪...‬‬ ‫לאבא שלו ואביו נותן לו וילה שלוש קומות הוא כבר‬ ‫ואז הוסיף הרב מבריסק ואמר [באידיש]‪" :‬אני שואל אתכם‪,‬‬ ‫חושב שאין לו כל כך מה להתפלל לה'‪ ,‬אבל בכל זאת‬ ‫על מי כתוב הפסוק הזה‪ ,‬אם לא עליכם?" זה לא "שמח‬ ‫עושה זאת כי כך צריך לעשות‪.‬‬ ‫בשמחתו"‪ .‬השמחה של הזולת הייתה השמחה שלו ממש!‬ ‫לאברהם אבינו היה בן יצחק שהיה מושלם‪ ,‬וגם היה לו‬ ‫לאנשים פשוטים‪ ,‬שלא עבדו על המידות שלהם‪ ,‬קשה לשמוע‬ ‫אמצעים מכל השפע שקיבל מאבימלך‪ ,‬ובכל זאת כתוב‬ ‫וקשה להבין את הדרגה הזאת‪ ,‬כי באופן טבעי בן אדם דואג‬ ‫בפסוק ז' "ה' אלקי השמים‪ ...‬הוא ישלח מלאכו לפניך"‪,‬‬ ‫רק לעצמו‪ ,‬ומאוד קשה לו לשמוח בטובת חברו‪.‬‬ ‫ובפסוק י"ב "ויאמר ה' אלקי אדוני אברהם הקרה נא לפני‬ ‫מזעזע לראות עד היכן מגיעים הדברים‪:‬‬ ‫היום ועשה חסד עם אדוני אברהם" גם אליעזר מתפלל‪,‬‬ ‫כבר לימדונו חז"ל (בראשית רבה)‪ ,‬שכל אומן שונא בן‬ ‫ובסוף (פסוק כ"ו) "ויקוד האיש וישתחו לה'"‪ ,‬גם (פסוק‬ ‫אומנותו‪ .‬וכך מובא על כך ב"חובות הלבבות"‪ :‬היה מקום‬ ‫נ"ב) "ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו‬ ‫לומר‪ ,‬שהכוונה היא לאדם חנות מכולת‪ ,‬ואדם אחר פתח‬ ‫ארצה לה'‪ .‬זה בא ללמד אותנו שאין "אני" כי הכל מלמעלה‪.‬‬ ‫לידו חנות מכולת נוספת‪ ,‬ונעשה הראשון שונאו‪ .‬אבל לא די‬ ‫בכל מצב שבן אדם נמצא זה מה' יתברך‪ ,‬מה שהקב"ה‬ ‫בזה‪ ,‬אלא גם אם יכנס אליו קונה ויאמר שהוא בא ממקום‬ ‫רוצה זה מה שיהיה‪ .‬וזה הלימוד‪ ,‬רק לסמוך על ה' יתברך‪.‬‬ ‫רחוק ויספר לו ששם יש מכולת‪ ,‬כבר נכנסת לו שנאה בלב‬ ‫כלפי אותו בעל מכולת שמצוי במרחק של מדינות‪ ,‬ועל אף‬ ‫שמעתי מהגאון הצדיק רבי דן סגל שליט"א שאמר בשם‬ ‫שאינו מכיר אותו כלל‪ ...‬עד כדי כך בן אדם מסוגל להיות‬ ‫מרן החזון איש זצוק"ל שיסוד של יראת שמים הוא לבקש‬ ‫צר עין‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אצל גדולי ישראל לדורותיהם אנחנו‬ ‫כל הזמן ולהודות כל הזמן [וכל זה גם בדברים קטנים]‪,‬‬ ‫מוצאים סוג נפלא של טוב לב והשתתפות בשמחה‪.‬‬ ‫וזה העצה לקשר את עצמו לריבונו של עולם‪.‬‬ ‫(הגאון רבי יהודה אריה דינר שליט''א‪,‬‬ ‫והלקח שלנו מכאן גדול וחזק‪ :‬מול השפל הנורא שעלול‬ ‫מתוך 'דברי השירה' ‪ 310‬חיי שרה תשפ"ג)‬ ‫אדם לפול בו אם לא יעבוד על עצמו ‪ -‬יכולים אנו להגיע‪,‬‬ ‫בעזרת ה'‪ ,‬למעלה רמה ונפלאה‪ ,‬כאשר נעבוד לתקן את‬ ‫המידה הרעה של הקנאה‪.‬‬ ‫(מתוך 'הטוב הטוב הטוב' – בהוצאת 'יפה נוף')‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫‪20‬‬ ‫רבקה קוראת במכתבים של‬ ‫אברהם אבינו ע"ה‬ ‫הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א‪:‬‬ ‫יש להתבונן ולהבין‪ ,‬מנין למדה רבקה לעסוק‬ ‫במצוות החסד? הלא בני ביתה היו רשעים‪ ,‬שהרי‬ ‫מי שרק היה שומע את שמו של לבן כבר יודע‬ ‫על מי מדובר‪ ,‬כיוון שהתפרסם ברמאויותיו‪ .‬כמו‬ ‫כן אביה בתואל מת ברשעותו‪ .‬אם כן‪ ,‬ממי היה‬ ‫לה ללמוד לעשות מעשים טובים שכאלו?‬ ‫שמעתי ממרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל‪ ,‬שביאר‬ ‫זאת על פי מה שמצאנו במדרש‪ ,‬כי אברהם היה‬ ‫שולח לבני משפחתו מכתבים בענייני יסודות‬ ‫האמונה והנהגות טובות‪ ,‬כדי לקרבם ליהדות‪.‬‬ ‫כ־‪ 97%‬מכל המים הם מים מלוחים‬ ‫גם לבתואל‪ ,‬שהיה בן אחיו‪ ,‬היה שולח מכתבים‪.‬‬ ‫כשהיה בתואל פותחם ורואה שאין בהם כסף‪,‬‬ ‫כשאנו קוראים בפרשת השבוע את 'שתה וגם גמליך אשקה'‬ ‫היה נותנם לבתו רבקה שתקרא בהם‪ ,‬כי רק‬ ‫של רבקה אמנו‪ ,‬אנחנו רוצים קצת להתבונן בנפלאות הבורא‬ ‫כסף עניין אותו‪ ...‬כך‪ ,‬בכל פעם שהיתה רבקה‬ ‫של בריאת המים‪.‬‬ ‫קוראת במכתבים של אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬היו‬ ‫ידעתם שהמים הם החומר הנפוץ היחיד על פני כדור הארץ‬ ‫הדברים משפיעים עליה‪ ,‬עד שבמשך הזמן הכירה‬ ‫שמופיע באופן טבעי בשלושת מצבי הצבירה – נוזל‪ ,‬מוצק‬ ‫בבורא עולם והחזיקה במידותיה הטובות‪ .‬מכאן‬ ‫(קרח) וגז (אדי מים)? לפעמים אפילו שלושתם יכולים להימצא‬ ‫הגיעה למעלתה הגבוהה במידת החסד‪.‬‬ ‫באותו מקום ובאותו זמן‪.‬‬ ‫ועוד נתון מפתיע‪ :‬למרות שכדור הארץ נראה לנו מלא במים‪,‬‬ ‫מדוע אליעזר עבד אברהם לא סייע לרבקה‬ ‫כ־‪ 97%‬מכל המים שבו הם בכלל מים מלוחים‪ ,‬ורק ‪ 3%‬הם‬ ‫מדוע אליעזר עבד אברהם לא סייע לרבקה‪,‬‬ ‫מים מתוקים‪.‬‬ ‫שהיתה אז ילדה בת שלוש‪ ,‬בשאיבת המים‪,‬‬ ‫למשל‪ ,‬כל הים התיכון הוא מלוח‪ .‬למעשה‪ ,‬הוא אפילו מלוח‬ ‫ולא זו בלבד אלא ביקש ממנה להשקותו‪ ,‬ואף‬ ‫יותר מהממוצע של מי האוקיינוסים בעולם‪ .‬הסיבה לכך היא‬ ‫את גמליו‪.‬‬ ‫שהים התיכון הוא ים כמעט סגור לחלוטין באזור חם‪ ,‬כך שיש‬ ‫התשובה היא‪ ,‬שאליעזר ידע דבר אחד‪ :‬בשביל‬ ‫בו קצב אידוי גבוה מאוד של מים‪ ,‬אבל המלח נשאר בפנים‪.‬‬ ‫לקבל אשת חסד שתעמיד את כל בית ישראל‬ ‫בנוסף‪ ,‬כמות המים המתוקים שנכנסת אליו מנהרות (כמו הנילוס)‬ ‫ותכוננו על עמוד החסד‪ ,‬עליה להיות בעלת‬ ‫ומגשמים קטנה יותר מכמות המים שמתאדה מה שגורם למים‬ ‫חסד בלי טרוניות!‬ ‫שבו להיות מלוחים ומרוכזים יותר‪.‬‬ ‫כשאדם מתלונן ועושה חשבונות ‪ -‬הוא פוגם‬ ‫אבל אולי התכונה המופלאה ביותר של המים היא דווקא הכוח‬ ‫בחסד! יש לתת בלי הערות וביקורת! זוהי הגדולה!‬ ‫שלהם לאורך זמן‪ .‬טיפה אחת נראית חסרת משמעות‪ ,‬אבל טיפה‬ ‫על אף שרבקה רואה את הגברים החסונים‬ ‫ועוד טיפה‪ ,‬יום אחרי יום‪ ,‬יכולות לשחוק אפילו אבן קשה כסיפור‬ ‫שעומדים מולה ויכולים לשאוב בקלות‪ ,‬היא‬ ‫הידוע עם רבי עקיבא‪.‬‬ ‫אינה מתרעמת ואינה מתלוננת‪ ,‬אלא מקיימת‬ ‫וזה אולי אחד הדברים המיוחדים של כל התקדמות בחיים‪ :‬לא‬ ‫את החסד שנקרה לפניה בשמחה ובשלמות‪.‬‬ ‫תמיד צריך לעשות דבר גדול‪ .‬צריך לעשות דבר קטן — אבל‬ ‫רבקה מלמדת אותנו יסוד חשוב מאד‪ :‬היא אינה‬ ‫לא להפסיק‪.‬‬ ‫מתעניינת מי הוא האדם העומד מולה‪ ,‬כי אותה‬ ‫עוד כמה דקות נוספות של לימוד בכל יום‪ ,‬עוד פרק תהילים‪,‬‬ ‫מעניין רק מה עליה לעשות ולא דבר אחר!‬ ‫עוד משנה‪ ,‬עוד מעשה טוב‪.‬‬ ‫רבקה אמנו קיבלה לבעל את בנו של גדול הדור‪,‬‬ ‫ביום הראשון כמעט לא רואים שינוי‪ .‬גם אחרי שבוע אולי נדמה‬ ‫"ְנְ ִִׂשיא ֱֱאֹלקים" (כג‪ ,),‬בנה של נביאה‪ ,‬שרה אמנו‬ ‫שלא קרה הרבה‪ .‬אבל טיפה אחת מצטרפת לעוד טיפה‪ ,‬ועוד‬ ‫שסוכה ברוח הקודש‪ ,‬והוא בעצמו צדיק‪ ,‬נביא‬ ‫אחת‪ ,‬ועם הזמן נוצר דבר גדול שנחקק לדורות‪.‬‬ ‫ובעל רוח הקודש‪ ,‬גאון הגאונים של הדור‪ ,‬עשיר‬ ‫לפעמים אנחנו מחכים לזמן או להתלהבות כדי להתחיל‪ .‬המים‬ ‫מופלג‪ ,‬והכל בזכות החסד שעשתה ללא גבולות‪.‬‬ ‫מלמדים אותנו אחר‪ :‬הכוח הגדול נמצא דווקא בהתמדה הקטנה‪.‬‬ ‫עלינו ללמוד לעשות כל חסד שבא לידינו‬ ‫בשלימות‪.‬‬ ‫(ש‪.‬ק‪).‬‬ ‫(מתוך הספר 'משכני')‬ ‫‪21‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫ַהַַּצ�ִַּד�ִיִקִים‬ ‫ַהְַּצְ �ִעִי ִִרים‬ ‫המדור שבו תזכו בעוה"ז והשכר הגדול שמור לעתיד לבוא‬ ‫ָׁשַׁמע ֶאֶ ת ַַה ִּּסּפּוִרִ ים ֶׁׁשָּלּ נּו ְוְ ֵֵעיָנָיו ָּבְְּרקּו ִמִ ִּׂׂש ְְמ ָָחה‪.‬‬ ‫ָָהֶרֶֶּבּ ה ַ‬ ‫ַַעְכְ ָׁשׁ יו‪ִ ,‬הִ ִּגּ ַיַע ַַהּתֹור ֶׁׁשּלֹו ְלְ ַַקֵּיּם ֶאֶ ת ַַה ַַהְבְ ָָט ָָחה‪...‬‬ ‫'ִׁשְׁמעֹון ַַהַּצּ ִּּדיק' ְוְ ַַה ִּׂׂש ְְמ ָָחה ַַהְּגּ דֹוָלָ ה‬ ‫ַַחִּיּ ים ְוְ ַיַ ֲֲעְנְ ִקִ י ְְמ ַַסְּפִּרִ ים ַַעל ָָהֶרֶֶּבּ ה ְ‬ ‫ְׁמעֹון ַ'ַה ַּּצ ִּּדיק' ֵּּב ַַרְך‬ ‫ֶרֶֶּבה ִׁש ְ‬‫ַּבּ ַּפ ַַּעם ַַהּקֹוֶדֶֶמֶ ת ִִסַּפ ְְּרנּו ָלָ ֶכֶ ם ֵאֵ יְך ָָה ּ‬ ‫ִּבְּד ָָברֹו"‪.‬‬ ‫"ֶׁשַׁהֹּכּל ִנִ ְְהָיָ ה ְ‬ ‫ְּבִּב ְְרַּכּ ת ַ‬ ‫ָּכּ ל ָּכּ ְך ְּבַּכַ ָּוָּנָ ה ְוְ ִִהְלְ ִִהיב ֶאֶ ת ֻּכּ ָּלּ נּו ִ‬ ‫ִּפְּתאֹום‪...‬‬ ‫ַׁשְׁב ֶּּתם ֶׁשׁ ֶּזּ ה ִנִ ְגְ ַַמר‪ָָ ,‬מה ְ‬ ‫ָָאז ִִאם ֲֲח ְ‬ ‫ָׁשַׁאל‬ ‫ֶרֶֶּבה ְוְ ַ‬ ‫ֶאֶָחד‪ְּ ,‬בְּזְ ַַמן ַַה ַַה ְְפ ָָס ָָקה‪ִ ,‬נִ ַּגּׁש ְׁשׁ מּוִלִ יק ֶאֶ ל ָָה ּ‬ ‫ּבֹוֶקֶ ר ָ‬ ‫ֶרֶֶּבה‬‫יִׁשית?" ָָה ּ‬ ‫ֶאְֶפָׁשׁ ר ִלִ ְׁשׁ אֹול ְׁשֵׁאֵָלָ ה ְְק ָָצת ִִא ׁ‬ ‫"ֶרֶֶּבה‪ְ ,‬‬ ‫ְּבֶּׁשֶׁקֶ ט‪ּ :‬‬ ‫"ֶּב ַַטח‪,‬‬ ‫ֻמְֻפָּתּ ע‪ֲֲ ,‬א ָָבל ִִעם טּוב ַַהֵּלּ ב ֶׁשּׁלֹו הּוא ִִחֵּיּ ְך ְוְ ָָא ַַמר‪ּ :‬‬ ‫ָָהָיָ ה ְ‬ ‫ֶרֶֶּבה ִִה ְְת ִִחיל ְלְ ָָבֵרֵ ְך‬ ‫"ָמ ַַתי ָָה ּ‬ ‫ָׁשַׁאל‪ָ :‬‬ ‫ָָמה ַַהְּׁשֵׁאֵָלָ ה?" ְוְ ָָאז ְׁשׁ מּוִלִ יק ַ‬ ‫ָּכּ ל ָּכּ ְך ְּבַּכַ ָּוָּנָ ה? ִִמִּגּ יל ָָצ ִִעיר‪ַּ ,‬בְּיְ ִׁׁש ָיָבה‪ ,‬אֹו ָָמ ַַתי? ְוְ ֵאֵ יְך ֶזֶ ה ָָק ָָרה?"‬ ‫ַּבַּעד ִלִ ְזְ ָָקנֹו ְוְ ָָא ַַמר‪" :‬טֹוב‪ֶ ,‬זֶ ה ִִסּפּור ְְק ָָצת ָָאֹרְֹך‪.‬‬ ‫ֶרֶֶּבה ִִחֵּיּ ְך ִִמ ַ‬‫ָָה ּ‬ ‫ְּבִּהְזְ ַּדּ ְּּמנּות‪".‬‬ ‫ֲֲא ַַס ֵּּפר ָלָ ֶכֶ ם ִ‬ ‫ֶרֶֶּבה‬ ‫יָעה ַַמֵהֵ ר ְְמֹאֹד‪ִִ .‬מָּיּ ד ַַא ֲֲחֵרֵ י ַַה ַַה ְְפ ָָס ָָקה‪ָָ ,‬ה ּ‬ ‫ַַה ִִהְזְ ַּדּ ְּּמנּות ִִהִּגּ ָ‬ ‫"ִאם ַַא ֶּּתם‬ ‫יָחה ִִעם ְׁשׁ מּוִלִ יק ְוְ ָָא ַַמר ָלָ נּו‪ִ :‬‬ ‫ִִס ֵּּפר ַלַ ִּכָּּתּ ה ַַעל ַַה ִּׂׂש ָ‬ ‫ְּתַּסְּפּ רּו ִלִ י‬ ‫ַּזְּקִּתּ י‪ָָ ,‬אז ַ‬ ‫ֶׁשֲׁא ַַס ֵּּפר ָלָ ֶכֶ ם ַַעל ַַע ְְצ ִִמי ְוְ ֵאֵ יְך ִִה ְְת ַַח ְ‬ ‫רֹוִצים ֲ‬ ‫ִ‬ ‫טֹוָבה‪".‬‬ ‫ֶׁשִׁהְׁשִּׁפּ יעּו ֲֲעֵלֵ יֶכֶ ם ְלְ ָ‬ ‫ְּדָּב ִִרים ִ‬‫ּפּוִרים ַַעל ָ‬ ‫ַַא ֶּּתם ְׁשׁ לֹוָׁשׁ ה ִִס ִ‬ ‫ֶנֱֶע ַַמד ְוְ ִִה ְְת ִִחיל ְלְ ַַס ֵּּפר ֶׁשׁ ַּפ ַַּעם ָָהָיָ ה ִִחידֹון ֶׁשׁ ל ִּּדיֵנֵ י‬ ‫ָָאז ְׂשׂ רּוִלִ יק ֱ‬ ‫אֹוְמ ִִרים לֹו ַַמֶּׁשׁ הּו‪.‬‬ ‫הֹוִרים ֶׁשּׁלֹו ְ‬ ‫ְּכֶּׁשַׁה ִ‬ ‫ַ‬ ‫ִִמָּיּ ד‬ ‫ְלְ ׁשֹון ָָה ָָרע‪ְ ,‬וְ הּוא ָָהָיָ ה ָָצ ִִריְך ְלְ ָָהִכִ ין ֶאֶ ת ַַע ְְצמֹו‪ .‬הּוא ָלָ ַַמד ַַה ְְר ֵּּבה‬ ‫ְׂמ ָָחה‪ַַ .‬עְכְ ָׁשׁ יו‪,‬‬ ‫ָּבְּרקּו ִִמִּׂש ְ‬ ‫ִּסּּפּוִרים ֶׁשׁ ָּלּ נּו ְוְ ֵעֵ יָנָ יו ְ‬ ‫ָׁשַׁמע ֶאֶ ת ַַה ִ‬ ‫ֶרֶֶּבה ַ‬ ‫ָָה ּ‬ ‫ּוֵמֵָאז ֶׁשׁ הּוא ָלָ ַַמד ֶאֶ ת‬ ‫ְׁשִׁמ ַיַרת ַַהָּלּׁשֹון'‪ָ ,‬‬ ‫ַּבּ ֵּּסֶפֶ ר ָ'ָחֵפֵ ץ ַַחִּיּ ים ‪ִ -‬‬ ‫יַע ַַהּתֹור ֶׁשּׁלֹו ְלְ ַַקֵּיּ ם ֶאֶ ת ַַה ַַה ְְב ָָט ָָחה‪...‬‬‫ִִהִּגּ ַ‬ ‫ֶזֶ ה ַיַ ַַחד ִִעם ָָא ִִחיו ַַהָּגּ דֹול‪ְ ,‬וְ הּוא ָָר ָָאה ַּכָּּמּ ה ֶזֶ ה ָָחמּור ְלְ ַַהִּגּ יד‬ ‫ואז‪ ,‬יום אחד‪ ,‬כשלמדתי בישיבה קטנה‬ ‫ְּבֵרֵ י ְּגַּנַ אי ַַעל ִִמיֶׁשׁ הּו ַַאֵחֵ ר‪ ,‬הּוא ְוְ ָָא ִִחיו ָּפּׁשּוט ֹלא ְְמֻסָֻּגִּלִ ים‬ ‫ִּד ְ‬ ‫טֹוִבים‪.‬‬ ‫ְּדָּב ִִרים ִ‬ ‫ֵחִֵרים‪ֶ ,‬אֶ ָּלּ א ַַרק ָ‬ ‫ְּדָּב ִִרים ָָר ִִעים ַַעל ֲֲא ִ‬ ‫ַַמָּמּׁש ְלְ ַַד ֵּּבר ָ‬ ‫יִתי‬ ‫"ְּכֶּׁשָׁהִיִ ִ‬ ‫ָ‬ ‫ְּבַּמָּבּ ט אוהב ְוְ ִִה ְְת ִִחיל ְלְ ַַס ֵּּפר‪:‬‬ ‫ֶרֶֶּבה ִִהִּבּ יט ָּבּ נּו ַ‬ ‫ָָה ּ‬ ‫ְּדָּרָׁשׁ ה ָיָ ָָפה ִִעם ָָמֵלֵ א‬ ‫ָׁשַׁמע ָ‬ ‫ֵּׁתף ֶׁשׁ ַּפ ַַּעם הּוא ַ‬ ‫אּוִרי ִׁש ּ‬‫ַַא ֲֲח ָָריו‪ִ ,‬‬ ‫ְּבִּגִ יְלְ ֶכֶ ם‪ָָ ,‬צ ִִעיר ְלְ ָיָ ִִמים‪ָָ ,‬הָיָ ה ִלִ י ָָרצֹון ַַעז ְלְ ִִה ְְת ַַחֵּזּ ק‪ָָ .‬ח ְ‬ ‫ַׁשְׁבִּתּ י‬ ‫ְׂשָׂתה ָָעָלָ יו‬ ‫ּפּוִרים ַַעל ִנִ ְְפְלְ אֹות ּגּוף ָָה ָָא ָָדם‪ַַ .‬ה ַַה ְְר ָָצ ָָאה ַַהּזֹו ָָע ָ‬ ‫ִִס ִ‬ ‫ִּבְּפִנִ ים‪ָָ .‬ר ִִצ ִיִתי ָלָ ַַק ַַחת‬ ‫אֹוִתי ִִמ ְ‬ ‫ַׁשְׁבִּתּ י ָָמה ֶּּב ֱֱאֶמֶ ת ָיָ כֹול ְלְ ַַחֵּזּ ק ִ‬ ‫ְוְ ָָח ְ‬ ‫ִּבְּרַּכּ ת ֲ'ֲאֶׁשׁ ר‬ ‫ּוֵמֵָאז הּוא יֹוֵתֵ ר ַַמ ְְקִּפּ יד ְלְ ַַהִּגּ יד ֶאֶ ת ְ‬ ‫ֹרֶֹׁשׁ ם ָָעצּום‪ָ ,‬‬ ‫ֶאֶָחד‪ֹ ,‬לא ָָקֶׁשׁ ה ִִמַּדּ י‪ֲֲ ,‬א ָָבל ָּכֶּזֶ ה ֶׁשׁ אּוַכַ ל ָלָ ֶלֶֶכֶ ת‬ ‫ַַעל ַַע ְְצ ִִמי ַַמֶּׁשׁ הּו ָ‬ ‫ָיָ ַַצר' ְּבַּכַ ָּוָּנָ ה ְּגּ דֹוָלָ ה‪.‬‬ ‫ְּבִּדּיּוק ְּכּ מֹו‬ ‫ֶׁשַּׁבַּה ְְת ָָחָלָ ה‪ִ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫ְּבַּה ְְת ָָמ ָָדה‪ָָ .‬ה ֱֱאֶמֶ ת ִִהיא‬ ‫ּוְלְ ִִה ְְת ַַחֵּזּ ק ּבֹו ַ‬ ‫יִמי‪ .‬הּוא ִִס ֵּּפר ֶׁשְּׁכֶּׁשׁ ָּל ְְּמדּו ַּבִּּכָּּתּ ה ֶאֶ ת ִִהְלְ כֹות‬ ‫ְוְ ָָה ַַא ֲֲחרֹון ָָהָיָ ה ִׁׁש ִ‬ ‫ֵמֵָאז‪,‬‬ ‫יִתי ִלִ ְלְ ֹמֹד ֶאֶ ת ַַה ֵּּסֶפֶ ר ָ'ָחֵפֵ ץ ַַחִּיּ ים'‪ְ ,‬וְ ָָאֵכֵ ן ָ‬ ‫ְׂשׂ רּוִלִ יק‪ִ ,‬נִ ִּסּ ִ‬ ‫הֹוִרים‬ ‫ִּכּּבּוד ָָאב ָוָ ֵאֵ ם‪ ,‬הּוא ָָר ָָאה ַּכָּּמּ ה ֶׁשׁ ֶּזּ ה ָָחמּור ֹלא ְלְ ַַה ְְק ִׁׁשיב ַלַ ִ‬ ‫ֵחִֵרים‪ֲֲ .‬א ָָבל‬ ‫ְּדָּב ִִרים ָָר ִִעים ַַעל ֲֲא ִ‬ ‫ָּבּ רּוְך ה'‪ֲֲ ,‬אִנִ י ֹלא ְְמֻסָֻּגּ ל ְלְ ַַד ֵּּבר ָ‬ ‫ֵבֵָרה ְּגּ דֹוָלָ ה זֹו‪ּ .‬וְלְ ֻעַֻּמּ ת ֹזֹאת‪ ,‬הּוא ִנִ ְְד ַַהם ִלִ ְְראֹות ֵאֵ יזֹו‬ ‫ְוְ ֵאֵ יזֹו ֲֲע ָ‬ ‫בֹוַדת ה' ֶׁשִּׁלּ י‪".‬‬ ‫ֶׁשִּׁיְּבֶנֶ ה ֶאֶ ת ֲֲע ַ‬ ‫ֶׁשֲׁאִנִ י ָזָ קּוק ְלְ עֹוד ַַמֶּׁשׁ הּו ְ‬ ‫ִִה ְְרַּגְּׁשִּׁתּ י ֲ‬ ‫יַח ְלְ ִִמי‬ ‫ְּבָּרָכָ ה ְְמֻיֶֻחֶֶדֶ ת ֶׁשׁ ל ֲֲא ִִריכּות ָיָ ִִמים ַַהָּקּ דֹוׁש ָּבּ רּוְך הּוא ַַמ ְְב ִִט ַ‬ ‫ָ‬ ‫יָחה‬ ‫ָׁשַׁמ ְְעִּתּ י ִׂשׂ ָ‬ ‫יִׁש ָיָבה ְְק ַַטָּנּ ה‪ַ ,‬‬ ‫ֶאֶָחד‪ְּ ,‬כֶּׁשׁ ָּל ַַּמ ְְדִּתּ י ִּבּ ׁ‬ ‫"ְוְ ָָאז‪ ,‬יֹום ָ‬ ‫ֵמֵָאז‪ ,‬הּוא ַַמ ְְקִּפּ יד ְְמֹאֹד ִלִ ְׁשֹׁמ ַַֹע ְוְ ַלַ ֲֲעׂשֹות‬ ‫ִּמְּצָוָ ה‪ָ .‬‬‫ֶׁשׁ ְּמ ַַּקֵּיּ ם ֶאֶ ת ַַה ְ‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫‪22‬‬ ‫תּוָקה ֵיֵׁש ִלִ י‬‫ּוְמ ָ‬‫צּוָמה ְ‬ ‫יָמה! ֵאֵ יזֹו ִִמ ְְצָוָ ה ֲֲע ָ‬ ‫ֶׁשּׁלֹו‪ֵ .‬אֵ יזֹו ְזְ כּות ַַמ ְְד ִִה ָ‬ ‫ַּבְּּתִּפָּלּ ה‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫ֶׁשַׁח ִָּיִּבים ְלְ ַכַ ֵּוּ ן‬ ‫יַח‪ .‬הּוא ִּּד ֵּּבר ִִמַּדּ ם ִלִ ּבֹו ַַעל ָּכּ ְך ַ‬ ‫ֵמֵַהַּמְּׁשִּׁגּ ַ‬ ‫ַ‬ ‫ְּנָּׁשָׁמה‪ָּ ,‬פּׁשּוט ָּבּ א‬ ‫ַּבָּּיַּדִיִ ם!' ֲֲאִנִ י ַַמ ְְרִּגּ יׁש ֶׁשַּׁבְּּפִּנִ ים‪ְּ ,‬בּ תֹוְך ַַה ָ‬ ‫ַַעְכְ ָׁשׁ יו ַ‬ ‫עֹוְמ ִִדים‬ ‫ְ‬ ‫ְּלָּבבֹות ֶׁשׁ ָּלּ נּו‪ֲ'ֲ ,‬אַנַ ְְחנּו‬ ‫'ָּתִּבינּו‪ ',‬הּוא ָזָ ַַעק ְלְ תֹוְך ַַה ָ‬ ‫ִ‬ ‫ִׂשְׂמ ָָחה ֶׁשׁ ֵּיּ ׁש ִלִ י ְזְ כּות ֶׁשָּׁכּ זֹו‪".‬‬ ‫ִלִ י ִלִ ְְקֹּפּץ ְוְ ִלִ ְְרֹקֹד ֵמֵֹרֹב ְ‬ ‫ְּבִּרים ְיְ ִׁׁשירֹות ִִעם ַַהָּקּ דֹוׁש ָּבּ רּוְך הּוא!'‪ַַ .‬הִּמִּּלּ ים ָָהֵאֵֶּלּ ה ִִהּכּו‬ ‫ּוְמ ַַד ִ‬ ‫ְ‬ ‫ְּבִּׂשְׂמ ָָחה – ֲֲאִנִ י ַַמ ְְת ִִחיל‬ ‫ְ‬ ‫דֹוַתי‬ ‫ְּכָּבר ָָמֵלֵ א ַַעד ְּגּ ַ‬ ‫ְּכֶּׁשֲׁאִנִ י ָ‬ ‫ֲ‬ ‫"ְוְ ַַרק ָָאז‪,‬‬ ‫ָׁשִׁרי ַוַ ֲֲאִנִ י ֶּּב ֱֱאֶמֶ ת ְְמ ַַד ֵּּבר ִִאּתֹו‪,‬‬ ‫ֶאְֶפ ִ‬ ‫ִּבּ י‪ָָ .‬א ַַמ ְְרִּתּ י ְלְ ַַע ְְצ ִִמי‪ִִ :‬אם ֶזֶ ה ְ‬ ‫ּוִמָּלּ ה‪ָּ' :‬בּ רּוְך‪ַַ ...‬אָּתּ ה‪ ...‬ה'‪ָּ ,'...‬פּׁשּוט יֹוֵצֵ א ִלִ י‬ ‫ְלְ ָָבֵרֵ ְך‪ְ .‬וְ ָכָ ל ִִמָּלּ ה ִ‬ ‫ֶׁשִּׁיֵּּתן ִלִ י ְלְ ָָה ִִבין ָָמה‬‫ְּבַּע ְְצמֹו ּ‬ ‫ֵמֵַהָּקּ דֹוׁש ָּבּ רּוְך הּוא ַ‬ ‫ָָאז ּבֹוא ְנְ ַַב ֵּּקׁש ַ‬ ‫ְּנָּׁשָׁמה ֶׁשִּׁלּ י!"‬ ‫ִׂשְׂמ ָָחה ַלַ ָ‬ ‫ְּבָּרָכָ ה ִִהיא ְ‬ ‫ֵמֵַה ֶּּפה ְּכּ מֹו ַַמְנְ ִּגּ יָנָ ה‪ַַ .‬ה ָ‬ ‫ַ‬ ‫ְּכַּדאי ִלִ י ַלַ ֲֲעׂשֹות‪".‬‬ ‫ֲֲהִכִ י ַ‬ ‫ַׁשְׁבִּתּ י ְלְ ַַע ְְצ ִִמי – ֵיֵׁש ִלִ י ֵהֵ יָכָ ן‬ ‫"ָח ְ‬‫ּוְמ ַַרֵּגּ ׁש‪ָ :‬‬ ‫ֶרֶֶּבה ִִה ְְמ ִׁׁשיְך‪ ,‬קֹולֹו ַַרְך ְ‬ ‫ָָה ּ‬ ‫ַּדַּעת'‪ֵ .‬מֵ אֹותֹו ַַהּיֹום‪,‬‬ ‫ְּבִּב ְְרַּכּ ת ַ'ַאָּתּ ה חֹוֵנֵ ן ְלְ ָָא ָָדם ַ‬ ‫ְלְ ִִה ְְתַּפֵּּלּ ל ַַעל ֶזֶ ה‪ִ .‬‬ ‫ְּנָּׁשָׁמה ַלַ ַַהָּקּ דֹוׁש‬‫ּוִמ ְְת ַַחֵּנּ ן ֵמֵ עֹוֶמֶ ק ַַה ָ‬ ‫ָָהִיִ ִיִתי ְְמַכַ ֵּוּ ן ָׁשׁ ם ְְמֹאֹד ְְמֹאֹד ִ‬ ‫ְּכַּדאי ַלַ ֲֲעׂשֹות‪ָּ .‬כּ ְך‬ ‫ַּדַּעת ָָמה ַ‬ ‫ֶׁשִּׁיֵּּתן ִלִ י ֶאֶ ת ַַהֵּׂשֶׂכֶ ל ְוְ ַַה ַ‬ ‫ָּבּ רּוְך הּוא ּ‬ ‫ֶׁשִּׁפְּתאֹום משהו תפס ֶאֶ ת‬ ‫ְ‬ ‫ְּתִּפּלֹות‪ַַ ,‬עד‬ ‫ָָע ְְברּו ַּכָּּמּ ה ָיָ ִִמים ֶׁשׁ ל ִ‬ ‫ֵהֵָמה‪ָ' :‬וָ אּו! ֲֲאִנִ י‬ ‫ְּבַּת ְְד ָ‬ ‫ָּתַּפ ְְסִּתּ י ֶאֶ ת ַַע ְְצ ִִמי ְוְ ָָא ַַמ ְְרִּתּ י ַ‬ ‫ַׁשְׁבִּתּ י‪ַ .‬‬ ‫ַַמ ֲֲח ְ‬ ‫ְּבַּע ְְצמֹו! ִִמי ָָהָיָ ה ַַמ ֲֲא ִִמין?‬ ‫ַַמָּמּׁש ְְמ ַַד ֵּּבר ִִעם ַַהָּקּ דֹוׁש ָּבּ רּוְך הּוא ַ‬ ‫ָּפּׁשּוט ָּכָּכָ ה‪ַַ ,‬מָּמּׁש ִִעם ַַהָּקּ דֹוׁש ָּבּ רּוְך הּוא!'‪".‬‬ ‫ֶרֶֶּבה ְּכִּנִ ְזְ ָּכּ ר ְּבֶּרֶַגַ ע ָָמתֹוק‬ ‫"ַהִּגּּלּוי ַַהֶּזּ ה ִׁׁשָּנּ ה ִּבּ י ַַהֹּכּל‪ִִ ",‬חֵּיּ ְך ָָה ּ‬ ‫ַ‬ ‫ֶׁשָׁהִיִ ִיִתי‬ ‫ַּבְּּתִּפָּלּ ה עֹוד יֹוֵתֵ ר‪ְ .‬וְ ָכָ ל ַּפ ַַּעם ָ‬ ‫ִ‬ ‫"ִה ְְת ַַחְלְ ִּתּ י ְלְ ַכַ ֵּוּ ן‬ ‫ֵמֵֶהֶָע ָָבר‪ִ .‬‬ ‫ָ‬ ‫צּוָמה – ִִהֵּנּ ה ֲֲאִנִ י‬ ‫ְּבִּׂשְׂמ ָָחה ֲֲע ָ‬ ‫ְ‬ ‫ְּבָּרָכָ ה ַַהּזֹו‪ָָ ,‬הִיִ ִיִתי ִִמ ְְת ַַמֵּלּ א‬ ‫יַע ַלַ ָ‬‫ַַמִּגּ ַ‬ ‫ּוְמ ַַד ֵּּבר ִִעם ַַהּבֹוֵרֵ א! ָָהִיִ ִיִתי מֹוֵצֵ א ֶאֶ ת ַַע ְְצ ִִמי ַַמָּמּׁש ְְמ ַַחֶּכּ ה‬ ‫עֹוֵמֵ ד ְ‬ ‫ְּתִּפָּלּ ה ִלִ ְְת ִִפָּלּ ה ַַרק ְּכֵּדֵ י ְלְ ַַד ֵּּבר ִִאּתֹו‪".‬‬ ‫ִִמ ִ‬ ‫ְּבִּׂשְׂמ ָָחה‬ ‫ְ‬ ‫ֶׁשֲׁאִנִ י ִִמ ְְת ַַמֵּלּ א‬ ‫"ְוְ ָָאז ָָא ַַמ ְְרִּתּ י ְלְ ַַע ְְצ ִִמי‪ִִ :‬אם ֲֲאִנִ י ֹרֶֹוֶֶאֶ ה ֲ‬ ‫ְּתִּפָּלּ ה‪ָָ ,‬אז‬‫ֶאֶָחד‪ַ ,‬וַ ֲֲאִנִ י ְְמ ַַחֶּכּ ה ָּכּ ל ָּכּ ְך ַלַ ִ‬ ‫ְּגּ דֹוָלָ ה ָּכּ ל ָּכּ ְך ִִמִּדּּבּור ָ‬ ‫ֶׁשֲׁאִנִ י עֹוֶׂשׂ ה! ֲֲהֵרֵ י ָּכּ ל ִִמ ְְצָוָ ה ִִהיא ִִחּבּור‬ ‫ְׂשַׂמח ְּבָּכָ ל ִִמ ְְצָוָ ה ֲ‬ ‫ּבֹואּו ִנִ ַ‬ ‫ָּדָּבר‪".‬‬ ‫ּוֶקֶֶׁשׁ ר ַלַ ה' ַַמָּמּׁש אֹותֹו ַַה ָ‬ ‫השמחה הזו הפכה מאותו יום לכוח‬ ‫ֶרֶֶּבה ְוְ קֹולֹו ִִה ְְת ַַמֵּלּ א‬ ‫הֹוִסיף ָָה ּ‬‫ַּבְּּבָּרכֹות‪ִ ",‬‬ ‫"ְוְ ֶזֶ ה ֹלא ִִמ ְְסַּתּ ֵּיּ ם ַַרק ָ‬ ‫ְׁמעֹון‪ְ ,‬וְ ָָהֵעֵ יַנַ ִיִ ם‬ ‫ֶרֶֶּבה ִׁש ְ‬‫תּוִקים‪ִִ ",‬ה ְְמ ִׁׁשיְך ָָה ּ‬ ‫"ַא ֶּּתם ְְמ ִִביִנִ ים‪ְ ,‬יְ ָלָ ִִדים ְְמ ִ‬‫ַ‬ ‫ֶׁשֲׁאִנִ י ִנִ ַּגּׁש‬ ‫ּוִמ ְְצָוָ ה! ִלִ ְְפֵנֵ י ֲ‬ ‫ְּבִּה ְְתַלַ ֲֲהבּות‪ָּ" .‬כָּכָ ה ֶזֶ ה ִִעם ָּכּ ל ִִמ ְְצָוָ ה ִ‬ ‫ִ‬ ‫ְׂמ ָָחה‬ ‫"ַהִּׂש ְ‬‫ֶׁשִׁה ְְדִּבּ יק ֶאֶ ת ֻּכּ ָּלּ נּו ְּבֹּחֹם ָנָ ִִעים‪ַ .‬‬ ‫ֻיָֻחד ִ‬ ‫ֶׁשּׁלֹו ָזָ ְְרחּו ְּבּ אֹור ְְמ ָ‬ ‫ַּמְּט ֵּּב ַַע ַּבָּּיּ ד ְוְ ָכָ ל ַַמ ֲֲחזֹור‬ ‫ְּצָּד ָָקה‪ֲֲ ,‬אִנִ י ַַמ ֲֲחִזִ יק ֶאֶ ת ַַה ְ‬ ‫לקופה של ַַה ָ‬ ‫ָּתִּבינּו‪ֶ ,‬זֶ ה‬ ‫יַע ֲֲהִכִ י ָָחָזָ ק ֶׁשִּׁלּ י! ִ‬ ‫ּכֹוַח ַַה ֵּּמִנִ ַ‬ ‫ַַהּזֹו ָָה ְְפָכָ ה ֵמֵ אֹותֹו יֹום ַלַ ַ‬ ‫ַַהָּדּ ם ֶׁשִּׁלּ י סֹוֵעֵ ר – ִ'ִהֵּנּ ה‪ֲֲ ,‬אִנִ י ַַעְכְ ָׁשׁ יו ָָע ִׁׁשיר ָּגּ דֹול‪ֲֲ ,‬אִנִ י הֹוֵלֵ ְך‬ ‫ֹלא ְְס ָָתם ַלַ ֲֲעׂשֹות ִִמ ְְצוֹות ִּכּ י ָ'ָצ ִִריְך ְלְ ַַס ֵּּמן ִוִ י'‪ֶ ,‬אֶ ָּלּ א ִּכּ י ֲֲאִנִ י ַַמָּמּׁש‪,‬‬ ‫ֶׁשַּׁבָּּׁשַׁמִיִ ם! ַַעְכְ ָׁשׁ יו ַַמָּמּׁש!'‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ַׂשֵּׂמ ַַח ֶאֶ ת ַַאָּבּ א‬ ‫הּוִדי ַַאֵחֵ ר‪ְ ,‬לְ ּ‬ ‫ַלַ ֲֲעֹזֹר ִלִ ְיְ ִ‬ ‫ָׂשֵׂמֵַח ָּבֶּזֶ ה ִִמָּכּ ל ַַהֵּלּ ב‪".‬‬ ‫ַ‬ ‫ֲֲא ָָבל ַַמָּמּׁש‪,‬‬ ‫ְּבֶּצֶַבע‬ ‫ַ‬ ‫ָּפַּרׂש ֶאֶ ת ָיָ ָָדיו ִלִ ְְרָוָ ָָחה ְוְ ֵתֵֵאֵ ר ָלָ נּו‬ ‫ֶרֶֶּבה ָָקם ִִמ ְּּמקֹומֹו‪ַ ,‬‬ ‫ָָה ּ‬ ‫נְטָלָ ה‪ֵ' :‬אֵ יֶזֶ ה‬ ‫ְּכָּבר ְְמ ַַחֵּיּ ְך ַלַ ְ‬ ‫ְּכֶּׁשֲׁאִנִ י ָָקם ַּבֹּּבֶּקֶ ר ִלִ ֹּטּל ָיָ ַַדִיִ ם‪ֲֲ ,‬אִנִ י ָ‬ ‫ֲ‬ ‫ֶׁשֲׁאִנִ י ְְמ ָָבֵרֵ ְך ַַעל ּכֹוס ַַמִיִ ם‬ ‫"ַּתְּחְׁשׁ בּו ָָמה קֹוֶרֶ ה ִלִ י ִלִ ְְפֵנֵ י ֲ‬ ‫ּוְב ִִחּיּות‪ְ :‬‬ ‫ְ‬ ‫תּוָקה ַַהּזֹו‪,‬‬‫ֵּכּ יף ֶזֶ ה ְלְ ִִה ְְת ִִחיל ַַעְכְ ָׁשׁ יו ִִמ ְְצָוָ ה ֲֲח ָָדָׁשׁ ה'‪ַַ .‬הִּצִּּפָּּיּ ה ַַה ְּּמ ָ‬ ‫ֵמֵַה ֶּּפה‪,‬‬ ‫מֹוִציא ִִמָּלּ ה ַ‬ ‫ֶׁשֲׁאִנִ י ִּבְּכְ ָלָ ל ִ‬ ‫ֻסָֻּכְּרָיָ ה ְלְ ָָמָׁשׁ ל‪ִ .‬לִ ְְפֵנֵ י ֲ‬ ‫אֹו ַַעל ְ‬ ‫אֹוִתי‬ ‫ֶׁשֲׁאִנִ י הֹוֵלֵ ְך ַלַ ֲֲעׂשֹות ְְמ ַַח ֶּּבֶרֶ ת ִ‬ ‫ָלָ ַַד ַַעת ֶׁשָּׁכּ ל ְּפֻּעֻ ָּלּ ה ְְק ַַטָּנּ ה ֲ‬ ‫ֲֲאִנִ י ָּפּׁשּוט עֹוֵצֵ ר‪ֲֲ .‬אִנִ י ַַמ ְְסַּתֵּּכּ ל ַַעל ַַהּכֹוס ֶׁשַּׁבָּּיּ ד ֶׁשִּׁלּ י‪ְ ,‬וְ ַַהֵּלּ ב‬ ‫ׁשּוב ָוָ ׁשּוב ַלַ ה'‪ֶ ,‬זֶ ה ִנִ ְְהָיָ ה ַַהּסֹוד ֲֲהִכִ י ָּגּ דֹול ֶׁשׁ ל ַַה ַַחִּיּ ים ֶׁשִּׁלּ י‪".‬‬ ‫ֵמִֵה ְְת ַַרְּגּׁשּות! ְּכּ מֹו ֶיֶֶלֶ ד ָָק ָָטן ֶׁשׁ ְּמ ַַּק ֵּּבל ֶאֶ ת‬ ‫ֶׁשִּׁלּ י ַַמ ְְת ִִחיל ִלִ ְְדֹּפּק ִ‬ ‫ַׁשְׁבנּו ָׁשׁ ם ְּבֶּפֶ ה ָּפּ עּור‪ַַ .‬מָּמּׁש‬ ‫ָּסִּביב‪ָ ,‬יָ ְ‬ ‫ֲֲאַנַ ְְחנּו‪ָּ ,‬כּ ל ַַהְיְ ָלָ ִִדים ִִמ ִ‬ ‫ַַהַּמָּּתָּנָ ה ֶׁשׁ הּוא ֲֲהִכִ י ָָחַלַ ם ָָעֶלֶ ָיָה ָּבּ עֹוָלָ ם‪".‬‬ ‫ִּפְּתאֹום‬‫ֶרֶֶּבה‪ְ .‬‬ ‫ֵמֵָה ּ‬ ‫ֶׁשָּׁבְּקעּו ָ‬ ‫ְ‬ ‫ִִה ְְרַּגְּׁשׁ נּו ֶאֶ ת ַַהַּגִּּלּ ים ֶׁשׁ ל ַַהֹחֹם ְוְ ָָהאֹור‬ ‫ְׁמעֹון! ַַאָּתּ ה קֹוֵלֵ ט ָָמה‬ ‫"ֲאִנִ י אֹוֵמֵ ר ְלְ ַַע ְְצ ִִמי ַּבֵּּלּ ב‪ָ' :‬וָ אּו! ִׁש ְ‬ ‫ֲ‬ ‫ַׁשְׁרֶׁשֶׁרֶ ת ֶׁשׁ ל‬ ‫ֶׁשִּׁמְּצוֹות ֵהֵ ן ַַמָּמּׁש ְּכּ מֹו ֲֲאִוִ יר ָָטהֹור‪ְּ ,‬כּ מֹו ְ‬ ‫ְ‬ ‫ֵהֵַבּנּו‬ ‫ַ‬ ‫הֹוֵלֵ ְך ִלִ ְְקרֹות ֹּפּה ַַעְכְ ָׁשׁ יו?! ַַאָּתּ ה הֹוֵלֵ ְך ְלְ ַַד ֵּּבר ִִעם ֶמֶֶלֶ ְך ַַמְלְ ֵכֵ י‬ ‫ֶׁשַׁהָּקּ דֹוׁש ָּבּ רּוְך הּוא ִִחֵּלּ ק ָלָ נּו ְּכֵּדֵ י ִלִ ְְרֹקֹד ִִאָּתּ ן‬ ‫זֹוֲהרֹות ַ‬ ‫ַַמָּתּ נֹות ֲ‬ ‫ּוְב ַַע ְְצמֹו! ַַעְכְ ָׁשׁ יו ֵיֵׁש ִלִ י ֶאֶ ת‬ ‫ַַהְּמָּלָ ִכִ ים‪ַַ ,‬הָּקּ דֹוׁש ָּבּ רּוְך הּוא ִּבְּכְ בֹודֹו ְ‬ ‫ְּבִּׂשְׂמ ָָחה!‬ ‫ְ‬ ‫ַיַ ַַחד ָּכּ ל ַַהּיֹום‬ ‫יָאה‬ ‫ְּבִּר ָ‬ ‫ּתֹוָדה ַַעל ָּכּ ל ַַה ִ‬ ‫'ֶׁשַׁהֹּכּל'‪ְ ,‬לְ ַַהִּגּ יד ַלַ ה' ָ‬ ‫ַַה ִִהְזְ ַּדּ ְּּמנּות ְלְ ָָבֵרֵ ְך ַ‬ ‫‪23‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת הרש ייחפ''ז‬ ‫‪24‬‬