דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani — חיי שרה (2026-11-02)

ניתן לקבל את העלון כל שבוע
במייל0527615936b@gmail.com :
להערות והארותyoelf@asiatec.co.il :
דברי תורה
שירותי הקלדה ועימוד ב'מכון התורני'
רחוב האומן 27ירושלים0533194867 :
ירושלים
יעקובי שליט"א וצוות המכון התורני המכון התורני
נעם שע"י ועריכה :הרב
חיי שרה -תשפ"ז | גליון | 210הפקה
החידושי הרי"ם זצ"ל היה מפרש ואומר איך ראה רבי ני
ני ובע
נה
וערי
נה
מאה רה
חי
"והי
עקיבא לעורר את תלמידיו מנמנומם במימרא זו ,וביאר, רה" )בראשית כג ,א(. חי
שהיה רבי עקיבא עושה חשבון לפני תלמידיו ,שאם על כל כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד
שנה שחיתה שרה קבלה אסתר מדינה אחת ,נמצא שכנגד כל "שני חיי שרה" ,כולן שוין לטובה )רש"י(.
שבוע בחיי שרה מלכה אסתר על עיר אחת ועל כל שעה רוצה לומר שקיבלה שרה באהבה כל מה שאירע לה ]וכן
עכ"פ כפר אחד אשר עולה לשווי כמה וכמה אלפים .ומזה כתב בספר "העמק דבר"" :שני חיי שרה" -דשנים שלה היו
אנו לומדים כמה שווה ערכה של שעה אחת ויחידה בחיי שמחה ונפש המעלה ונשגב בחיי רוחני[.
שהמתנמנם מפסיד אלפי אלפים לאין שיעור ,ומדוע אפוא ודבר גדול למדנו מכאן ,הרי שרה אמנו עברה הרבה צרות
אתם נרדמים ואינכם משימים על לבכם גודל יקרת הזמן בחייה ,שעד שהיתה בת תשעים לא היה לה בן ,וגם נלקחה
)משחת שמן( שיש לנצלה ללימוד התורה. לפרעה ולאבימלך ,ועוד הרבה נסיונות ,ואעפ"כ התורה
העידה עליה שהרגישה שכל שנותיה היו כולם רק טוב וחסד
כל הימים ,וקבלה הכל באהבה ולא התרעמה כלל על
"ומת
רה" )בראשית כג ,א(. הקב"ה ,והיו כל שנותיה שוות אצלה לטובה.
פירש רש"י ,שפרחה נשמתה ומתה. מעל ּפ ני מתוֹ " אברהם "ו ּי קם
וכן מצינו אח"כ באברהם
וקשה הלא היא היתה גדולה ממנה בנבואה ,ולמה פרחה )בראשית כג ,ג( .ויש לפרש שהיתה לו תקומה ]כמו שפירש
נשמתה שלה ולא של אברהם. הדה" )פסוק יז( 'תקומה היתה לו'[, "ו ּי קם
רש"י לקמן על
והיינו שלא נפל לעצב מחמת מיתת שרה ,בידעו שכל מה
אלא ,משום שהקב"ה מביא על האדם נסיון רק אם יוכל
שעשה ה' הוא לטובה .ואדרבה היה מתבונן במעשיה
לעמוד בו ,וכמו שאומרים העולם ,שאם יזרקו את
הטובים ומתעורר לעשות כמותה ,והיתה לו עלייה על ידי
'הפעקלעך' של כל העולם היה כל אחד נוטל את שלו אף
מיתתה.
שיש שם את זה של בארון רוטשילד ,שכך יסד צור העולמים
ם ואעשה
ונעלה ּבית אל ׂ "ונק ּו מה
וגם ביעקב מצינו כן :
שכל אחד יכול לסבול רק את הצרות המיוחדות לו .ואם כן,
אשר עמ די ּב דּ רׁ
ויהי ּ
צרתי
אתי ּביוֹ ם הענה לאל
מזב ח
ּ
נסה"והאקים ּ
כיון שהנסיון היה רק על אברהם כמו שכתוב
הלכתי" )בראשית לה ,ג( .משמע שהרגיש שה' ענה אותו והצילו ּ
אברהם" ולא היה מיועד לה ,ממילא פרחה נשמתה את
מכל צרותיו ,וצריך ביאור הרי חייו של יעקב היו מלאים
)רבי מרדכי פוגרמנסקי( ומתה.
צרות תכופות זו לזו :צרת עשו ,צרת לבן ,צרת רחל ,צרת
דינה) ,רש"י מקץ מג ,יד( .אלא רואים מכאן שהאבות הבינו
שבאמת לא עבר עליהם כל רע שהוא ,שהכל היה לטובה,
לרה
ולבת) "בראשית כג ,ב(. לסד
אברה
"ובא
וראו כיצד הקב"ה עושה עמהם רק טוב ,והקב"ה מצילם
אברהם ולא יצחק ,דעצם קיומו של בן כזה ,זהו ההספד הכי מכל צרה ,וכולן שוין לטובה .וצריך כל אדם להאמין שכל
גדול שיכול להיות! )רבי בצלאל זולטי( מאי דעביד רחמנא לטב עביד ,ולהיות חזק באמונתו שמן
השמים מנהיגים אותו בכל פסיעה ופסיעה ,ואף שיש דברים
שנראים לכאורה רעים בעולם הזה ,באמת הכל הוא לטובתו
לרה
ולבת) "בראשית כג ,ב(. לסד
אברה
"ובא
)עץ החיים( הנצחית.
כתב הריב"א :היה לו לכתוב "ולבכותה" קודם "לספוד"
כדאיתא בגמרא מועד קטן )כז ,ב( 'שלשה ימים לבכי
ובע
ני" נה
וערי
נה
מאה
רה
חי
"והי
ושלושים להספד' ,אלא כשבא אברהם ומצא בני ביתו שהיו
)בראשית כג ,א(.
סופדים אותה מפני שעברו כבר ג' ימים מהבכי ,עשה הספד
יקרת הזמן
עמהם ואחר כך בכה .והקשה ב"חתם סופר" לדבריו ,הרי
איתא במדרש )ב"ר נח ג( וז"ל' :רבי עקיבא היה יושב ודורש
אין מתחילים בהספד רק אחרי שנסתם הגולל ,וא"כ למה
והצבור מתנמנם ,בקש לעוררן אמר מה ראתה אסתר
התחילו בני ביתו בהספד לפני שנקברה ,ועי"ש מה שתירץ
שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה אלא תבוא אסתר
)משחת שמן( בזה.
שהיתה בת בתה של שרה שחיתה מאה ועשרים ושבע שנה,
ותמלוך על מאה ועשרים ושבע מדינות'.
ןוילג | ז"פשת -הרש ייח "הרות ירבד"בד"" []1
אבינו חשש שתחזור מהסכמתה .ובכל זאת קמה בזריזותה לרה
ולבת) "בראשית כג ,ב(. לסד
אברה
"ובא
כאברהם ממש וכל כך למה 'כי יצחק בנה עדיין לא נחנך'.
"לספוד" לשון זכר "ולבכתה" לשון נקבה ,ולכאורה היה
ולכן לא חזרה מהסכמתה.
לכתוב 'לספדה ולבכתה'.
מכאן יש לראות גודל החובה לחנך הבנים המבוגרים ,חינוך
אך חלוקים הם זה מזה; שההספד שנשא עליה היה דומה
בלי הפסק' ,חייב אדם מישראל לומר מתי יגיעו מעשי
להספד על אדם גדול ,שהיתה אפילו גדולה ממנו בנבואה,
למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב' )תדא"ר פכ"ה( ,החובה היא
ועל כן בא בלשון זכר ,אך בכייתו היה בכי של בעל על פלג
ללמוד מהדרכים איך וכיצד הגיעו הם למעשיהם ע"י
גופו ,ש'אין אשה מתה אלא לבעלה' ,ועל כן כתוב בלשון
התמסרות לחינוך האבות והאימהות יחד.
)רבי לייב גורביץ( נקבה.
אברהם אל
נעריו" )בראשית שב
"וּי ׁ
ואחרי העקידה מה כתיב ,
כב ,יט( ,ויצחק היכן הוא ,רב בשם רבנן דתמן ׁ ,ש לחוֹ אצל שם
ללמוד ממנו תורה וכו' ,כך אמר אברהם כל שבא לידי אינו
אלא בשביל שעסקתי בתורה ובמצות ,לפיכך איני רוצה לרה
ולבת) "בראשית כג ,ב(. לסד
אברה
"ובא
שתזוז מזרעי לעולם )בראשית רבה נ"ו( .גם אחרי שיצחק בנו החינוך חובה תמידית גם למבוגר
עלה בדרגה של עקידת יצחק שזכותה קיימת לנו לדורות מה אמר אברהם אבינו בשבח שרה ,מצינו בתנחומא )פ' חיי
עולם -עדיין זקוק הוא לחינוך ,וללמוד בבית מדרשו של רשה
צמר ימצא וגו' דּ ׁ
חיל מי
"אשת
שרה אות ד'( שאמר ׁ
שם. פש ּתים" )משלי לא ,י-יג( בין יצחק לישמעאל שהיה בן ט"ז ּו ׁ
העבד את
שם ש ּמה ,ו ּי ׂ
תשב ׁ
"רק את ּב ני א ׁ ולא עוד ,כתיב , שנה או לפי הפרקי דררבי אליעזר )פ"ל( והסדר עולם היה בן
ה זה" )בראשית
ּ הדּ בר בע לוֹ על אדניו ו י
ּ אברהם
יר
ידוֹ ּת חת כ"ז כשיצא לתרבות רעה וכן מצינו דעה זו ברבה נ"ג ושרה
כד ,ח-ט( ,ואיתא בזוהר )קל"א ,(:מה הטעם לפי שידע אברהם הכירה מה שבתוך תוכו כדי שלא ילמד יצחק ממעשיו
שהרי בכולם לא היה מי שיכיר להקב"ה רק הוא לבדו ,ולא שרהאליׂ
אמר אשר ּת
"כל ׁ
מבעים שלחו ,ועל זה נאמרּ ,
רצה שיהיה מדורו של יצחק ביניהם .אלא שיהי מדורו עמו, זרע )בראשית כא ,יב( ,לאמור כשאברהם אבינו היה קלה"
ׁ ש מע ּב ּ
ויצחק ילמד ממנו תמיד דרכיו של הקב"ה ,ולא יטה ימין מונה שבחה של שרה ,אמר שידעה 'להבחין בחינוך' בין
ושמאל ,ע"כ ,גם אחרי העקידה ושלמד כבר בבהמ"ד של צמר לפשתים בין ישמעאל ליצחק.
שם עדיין רצה שיגור על ידו כדי לחנכו ,שלא יטה ימין עוד מצינו בתנחומא )וירא כ"ב( ,אמר אברהם מה אעשה אם
ושמאל. אגלה לשרה העקידה ,נשים דעתן קלות וכו' ואם לא אגלה
לה ואגנבנו ממנה ,בעת שלא תראה אותו תהרוג את עצמה
ואהבוֹ ׁ ש חרוֹ
שוֹ נא בנוֹ
שׁ ש בטוֹ ׂ
במדרש שמות רבה א'" ,חוֹ ׂ
מ ּו סר" )משלי יג ,כד( ,ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף מה עשה ,אמר לשרה תקני לנו מאכל ומשתה ונאכל ונשמח,
בא לתרבות רעה ושונאהו ,שכן מצינו בישמעאל שהיה לו אמרה לו מה היום מיומים ומה טיבה של שמחה זו אמר לה,
געגועים על אברהם אביו ולא רידהו ויצא לתרבות רעה וכו', זקנים כמותינו נולד להם בן בזקנותם כדאי לאכול ולשתות
מה עשה ישמעאל כשהיה בן ט"ו שנה התחיל להביא צלם ולשמוח ,הלכה ותקנה המאכל ,כשהיו בתוך המאכל אמר
מן השוק והיה מצחק בו וכו'" .ואוהבו שחרו מוסר" ,לפי לה את יודעת כשאני בן ג' שנים הייתי הכרתי את בוראי,
ששחרו מוסר לכך אוהבו ,אתה מוצא שאברהם יסר את והנער הזה גדול ולא נחנך ,ויש מקום אחד רחוק עמנו מעט
יצחק בנו ולמדו תורה והדריכו בדרכיו וכו' ,הוי "אוהבו ששם מחנכים את הנערים ,אקחנו ואחנכו שם ,אמרה לו לך
שחרו מוסר" ,ע"כ .נפלא ,וכי בגעגועים חינך אברהם אברהם ּב ּב קר" )בראשית כב ,ג( ,ולמה
"וּי ׁש ּכם
לשלום ,מיד
הב קר רץ "ואל ּ לישמעאל בנו ,הלא מקרא מלא כתיב בבוקר ,אמר שמא שרה תחזור בדבורה ולא תניחני ,אקום
אברהם ו ּ י ּקח ּבן ּב קר ר וטוֹ ב ו ּ י ּתן אל הנּ ער" )בראשית יח ,ז(,
בהשכמה קודם שתקום היא.
ופירש רש"י ,זה ישמעאל כדי לחנכו במצות .וכן הוא נפלא ,יצחק כבר מחונך הוא לעמוד בנסיון של העקידה,
"אל הנּ ער" זה ישמעאל בשביל לזרזו במדרש רבה )מ"ח( כלומר למסור נפשו אל הקב"ה ,ואיך יתכן להסביר לשרה
במצות .הבה נתאר לעצמנו ,הלא אותו יום ,שלישי למילתו שהנער הזה גדול ולא "נחנך" ,ועוד הלא שרה היא שיודעת
היה ,ובכל זאת לא חשב אברהם במצבו ,אולי יש בזה סכנה לדרוש ולהבין בין צמר ופשתים בין ישמעאל ויצחק ,ורב
אם ישמעאל בנו בן הי"ג יתעסק בפעולה זו ]להביא ג' בני כחה בחינוך נפלא יותר הוא מה שמצינו עוד בתנחומא )שם
בקר לשחיטה[ ,הרי שכבש אברהם את רחמיו וגעגועיו ,ואף אות ד'( ,שאברהם אבינו מנה בשבחה עוד ,מה שנאמר עוד
בשעה זו חינכו וזרזו למצות החסד ,ובאיזה חסד מדובר כאן "ות קם ּבעוֹ ד
לילה" )משלי לא ,טו( ,אימתי" ,וישכם אברהם שם ּ
לפי מדרגתו של אברהם אבינו שחולה שיש בו סכנה היו בבוקר" ]פי' באותה שעה שקם אברהם[ קמה גם היא בבוקר
כולם ביום שלישי למילתם ,אלא מרוב חסידותו קיים יחד עם אברהם כדי לשלחם ,ואמנם לא ידעה שהם הולכים
אברהם אבינו מצות הכנסת אורחים לפנים משורת הדין אל העקידה וחשבה שמוליכים אותו לבית מדרשם של שם
ולחסד הזה חינך את ישמעאל בנו .נדמה לנו שבלי רחמנות, ועבר כדי לחנכו .וראה בספר הישר שמסופר שבכתה שרה
וכמעט באכזריות חינכו למעשים אלו ,ואם לעשה טוב על שהיא צריכה להיפרד לעת הזאת מבן הזקונים שלה.
התנהג כן כל שכן ובלי ספק שחינכו בנוגע לסור מרע שהוא נפלא ,אברהם חשב אקום בבוקר כדי ששרה לא תחזור
ועשה טוֹ ב" )תהלים לד ,טו(. מרע ׂ קודם ,כדכתיב "ס ּור מדיבורה והסכמתה עד כדי כך היו געגועים שלה ,שאברהם
ןוילג | ז"פשת -הרש ייח "הרות ירבד"בד"" []2
להתבונן על דרכיו ומעשיו מעצמו ,ובעצמו. אשר ּ
אהבת" יחידׁ
"קח נא את ּב נ את
וכשאמר הקב"ה
)המאור שבתורה רבי שלום צבי שפירא( )בראשית כב ,ב( א"ל אברהם תרין בנין אית לי אי זה בן )רבה
פרשה נ"ה( ,הרי שהחליט אברהם שישמעאל בנו מחונך
ומוכשר לעקידה כמו יצחק ,שע"י שחינכו והדריכו בדרכיו
לרה
ולבת) "בראשית כג ,ב(. "לסד
עקדו 'וכפתו כשה ולא נמנע' )שמות רבה שם פ"א( ורק שרה
בטעם שנכתב כ"ף זעירא ,כתב בעל הטורים שבא לרמז בחכמתה וברוח קדשה ,היא שדרשה "צמר ופשתים" בין
שלא בכה אלא מעט לפי שזקנה היתה ,א"נ שהיתה כמו יצחק לישמעאל שאמרה "גרש" וגו' שהכירה בו ,ואברהם
גורמת מיתתה ,שמסרה דין באמרה )לעיל טז ,ה( "ישפוט ה' לא עמד על ישמעאל בנו וא"כ מה היא כוונתם שכן מצינו
ביני ובניך" ואמרו )ר"ה טז ,ב( כל המוסר דין על חבירו הוא בישמעאל שהיה לו געגועים על אברהם אביו 1ולא רידהו.1
נענש תחילה ,ועל כן נענשה היא תחילה ,והמאבד עצמו חז"ל הקדושים לפי הבנתם 'ובאמת הבנין שלהם' מדדו
לדעת אין מספידין אותו. וקבעו ,שאילו היה אברהם מדקדק איתו והיה רודהו יותר
לא היה ישמעאל יוצא לתרבות רעה ובלשונם קראו לזה
שהיה לו 'געגועים' ,הוי כמה העריכו חז"ל ערכו של חנוך,
לרה
ולבת) "בראשית כג ,ב(. "לסד
והטענה בזה על אברהם אבינו ,והאמת כשאמר לו הקב"ה
'נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק ,לפי שעל ידי בשורת קח את בנך אשר אהבת ,ואברהם השיבו אית תחומין
העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט ,פרחה במעיא ,כלומר ששניהם הוא אוהב ,הרי ודאי ששניהם אהב,
נשמתה ממנה ומתה' )רש"י(. זה לא יותר מזה ,ושניהם הדריך ורדם באותה המידה ,אלא
שמ"מ ישמעאל היה זקוק להדרכה יתירה ,ומכאן כמה
נתקשו המפרשים בדברי רש"י שצריך הענין ביאור ,הלא
חייבים לדקדק במידת החינוך לפי דעתו וטבעו של כל אחד
הצדיקים כל רצונם וחיותם לעשות רצון קונם ומוסרים
ואחד ]כי יתכן לפי שהיה בנה של הגר המצרית היה זקוק
נפשם ומאודם ויוצאי חלציהם בעבור כבודו ית"ש ,ואיך
לחינוך קפדני יותר ,מכפי שקבל יצחק[.
יתכן לומר על שרה אמנו הצדקת אשר היה אברהם אבינו
טפל לה בנביאות )רש"י לעיל כא יב( שכשמעה מעקידת יצחק עלינו להתבונן בגמ' קידושין )ל ,א( ,א"ל רבא לרב נחמן בר
פרחה נשמתה מחרדה ובהלה כדרך פשוטי בני אדם אשר ברי] בעוד ידך מונחת על צואר בנך, ארי דּ
יד על צּו אדּ
אמי
כל חיותם לגדל זרע ולהרבות הון ובפירוד הבנים או הממון כלומר תקיפה ושולטת עליו ,הוי זהיר להוכיחו ,וזמן זה
כמעט ימותו ,אמנם לא כן שרה אמנו חלילה לה. הוא[ משיתסר עד עשרים ותרתי ]מהיותו בן שש עשרה ועד
היותו בן עשרים ושתים שנים[ ,ואמרי לה מתמני סרי
והריב"א כתב ,שפרחה נשמתה מרוב שמחה כשמעה
]משמונה עשרה שנה[ עד עשרים וארבע] ,ופירש רש"י
שנעקד בנה מחמדה על גבי מזבח ונבחר להיות עולה לה'.
בל"א ,אדידך על צוארי דבריך ,בשעה שעוד ידך תקיפה
וכעין זה כתב בספר "עבודת ישראל" כי בשמעה מעשה
עליו ,הוי זהיר ללמדו תוכחות ואיזה זמנו משיתסר ועד
העקידה והבינה בקדושתה שנעשה עי"ז יחוד גדול וקדוש,
עשרים ותרתין ,בציר משיתסר אין בו דעת לקבל תוכחות כל
אז היא ג"כ מסרה נפשה באהבה ובטהרה להיפרד מעוה"ז
כך ואל תכביד יסורין ותוכחות ,ויותר מעשרין ותרתין יש
בעת רצון ובשעה קדושה כזו ,והקב"ה הסכים על ידה
"חנ לנּ ער על
לחוש שלא יבעט ,וזה עיקר ,עכ"ל[ .כתנאי ,
ויצאה נפשה בקדושה.
דרכוֹ " )משלי כב ,ו( ,ר' יהודה ור' נחמיה ,חד אמר משיתסר ּ פי ּ
ובשם המקובל רבי שמשון מאוסטרפולא זצ"ל מצאתי
ועד עשרים ותרתין וחד אמר מתמני סרי ועד עשרים וארבע
לתרץ ,שלא פרחה נשמתה כששמעה שנעקד ,רק בהמשך
]ופירש רש"י חנוך לנוער ע"פ דרכו ,דרך שכל ימיו יהא
דברי השטן כשבישר לה שבאמת לא נשחט ,אז גדלה צערה
מתנהג בו ,חנוך לו בנערותו ואיזוהי נערותו ר"י ור"נ,
בחשבה אולי נמצא ח"ו איזה פגם ביצחק אשר בגלל זה לא
מזמה" )משלי א ,ד(, לנער דּ עת ּו ּ
ערמה
לפתאים "לתת עכ"ל[ .
)משחת שמן( היה ראוי להיות עולה לה'.
עד כמה שנים נקרא אדם נער ,רבי מאיר אומר עד כ"ה ,רבי
עקיבא אומר עד שלושים שנה ,א"ר ישמעאל לא כדברי זה
ולא כדברי זה ,אלא עד עשרים שנה וכו' )ילקוט משלי א'( .נער
ני מת) "בראשית כג ,ג(.
מעל
אברה
"וק
פי' שהוא מנוער מן החכמה ,ועליו ללמוד ולקבל תוכחת
והסר שטן מאחרינו חיים ועד גילים אלה מסוגל האדם לקבל מרבו ,ולפני גיל
אין אנו יודעים לברר לעצמינו קימה זו שנכתבה בתורה מה שש עשרה ודאי שיש חובת חינוך אבל לא על דרך החכמה
טיבה ,אולם חז"ל במדרש רבה )פר' נח( אמרו ,מלמד שהיה והבינה אלא על דרך שכתב הרמב"ם בפ"ג ממסכת אבות
רואה מלאך המות מתריס ,פי' הערוך ,התרסה הוא ענין משנה ט' הדבר המוסכם מפי הפילוסופים שהרגל המעלות
מלחמה והתגרות ,והגירוי היה לאמר' ,על ידך מתה שרה כשיקדים לחכמה עד שיהיה בו קניו חזק ,ואחר כך ילמד
אילו לא עקדת את בנך לא היתה מתה עדיין' ,וכדי שיתחרט החכמה ,וזוהי הכוונה במשנה יראת חטא קודמת לחכמתו,
על מעשה עקידה אמר כן ,ולכך אמר "ויקם" לשון זירוז ,או ע"כ .דרכי החינוך מתחלפים לפי הגילים ,אבל לעולם אין
דייק מ"על פני מתו" מעל מלאך המות )מתנות כהונה(. האדם פטור ממנו ,אלא להיפך עיקר החינוך העיוני הוא
נורא ונפלא מה רב כוחו של היצה"ר .לפני עקידה השתדל בסביבת העשרים ,שאז הוא מסוגל להבין ולקבל מהוריו
לבטלה כדמבואר במדרש רבה )פר' נו( ובתנחומא )וירא כב(, ומוריו ,אולם אח"כ החובה על כל אחד להתחנך לבד,
ןוילג | ז"פשת -הרש ייח "הרות ירבד"בד"" []3
הוי מכאן ,שכך היא דרכו של היצר הוא משתדל להכניס "ביולא הצליח .ואברהם זכה למה שאמר לו המלאך ּ
ספיקות לערבב ולבלבל את האדם במחשבות כוזבות ,ושוב בר הדּ בר ה ּ זה וגו' ּכי
ית את עש אשר ׂ יען ׁ
נאם ה' ּכי עתי
נש ּב ּ
ׁ
זקוק האדם יגיעה רבה מחדש אע"פ שרק אמש לפני כמה והתב רכ ּו
המים וגו' ּ כבי זרעּ ככוֹ ארבה את והרבה ּ
אברכּ
שעות נתברר לו הענין לאמיתו ,וז"ל חובת הלבבות ]שער קלי" )שם כב ,טז-יז-יח(, מעת ּב
אשר ׁש ּ עקב ׁ הארץ בזרעּ כל גּ וֹ יי
יחוד המעשים פ"ה[' :בן אדם ראוי לך לדעת כי השונא ומה אפשר לשטן עוד להתערב ולגרום לערעור על העקידה
הגדול שיש לך בעולם הוא יצרך הנמשך בכוחות נפשך וכו' ולהטיל בה ספיקות אם טוב עשה אם לא ,אבל ראה שמצא
ומן החזק שבשלוחיו אשר הוא יורה אותך ולוחם אותך ואמר 'אילו לא עקדת את בנך לא היתה מתה אשתך שרה',
בהם ,במצפון עניניך שישתדל ]הוא משתדל[ לספק עליך ובטענה זו יכול כבר ליצור ערבוביא בשכלו החזק והבהיר
אמתתך ולשבש מה שנתברר לך ולערבב את נפשך כאברהם אבינו .כך גדול כוחו ,ואילו לא נתגלה דבר זה
במחשבות כוזבים וטענות שקרים יטריד אותך בהם וכו' מחז"ל לא היינו יודעים מעצמנו.
ויספק לך מה שנתברר לך מאמונתך ודתך ,עכ"ל .וחידוש 'והסר שטן מלפנינו ומאחרינו' ,לא רק שהוא מתערב
בדבריו הוא ,שאף מה שכבר נתברר ונתאמת אצלך לאמת במעשינו לפני המעשה אלא גם אחריו כשהשלמנו תפקידנו
הוא אורב אחריך להטיל ספיקות בדבר ,ושוב עליך לעבוד במצוה זו ,יש לו הכוח והסמכות לערער ולהכניס ספיקות
ולהתחזק בכל לבבך ובכל נפשך כבימי בראשית. בכל הנעשה כבר ,ולא רק בדברי חכמה ופילוסופיא רבה
לכן אין כל פלא שאחרי התגרותו של השטן באברהם אבינו אלא במחשבות כזבים וטענות שקר הוא מטריד ומספק.
מעידה התורה "ויקם מעל פני מתו" ,קימה בזריזות כאילו איש ה ּ זה ּו ׁ
באש ּתוֹ גע ּב ׁ
לאמר הנּ העם אבימל את ּכל
"ויצו
שהיה הצורך להתגבר על עצמו כדי לבטל דברי היצה"ר מוֹ ת י ּו מת" )בראשית כו ,יא( ,לא רק שנתן לו זכות אזרח לגור
ממש כאותה הזריזות שהשתמש בה אברהם לפני העקידה בארצו ,אלא הוציא צו מיוחד לא לנגוע בו ,ומסתמא שחש
אברהם ּב ּב קר" )בראשית כב ,ג( שנזדרז לפני
"וּי ׁ ש ּכם
שנאמר בו אבימלך מהשבועה שנשבעו עם אברהם )בראשית כא ,כג(
המצוה כדמבואר )פסחים ד ,א( ,כן היה זקוק כאילו להתאמץ היה ה' ראינ ּו ּכי "ראוֹ ובפרשה )כו ,כח( אמר פיכל שר צבאו
גם אחריה ,ראה כמה גדול כוחו להתריס ולהתגרות גם אחר "ת הי נא עמ ,"ופירש רש"י" ,ראו" באביך "ראינו" בךּ , ּ
שנתברר לך שעשית מצוה שכחה יפה לדורי דורות. אלה ּבינוֹ תינ ּו" האלה אשר בינותינו מימי אביך תהי גם
ש נית מן
אברהם ׁ
מלא ה' אל
קרא "ו ּ י
איתא במדרש פנ"ו , בינינו וביניך -אם התורה כתבה "ראו כי היה ה' עמך" הרי
עתי" וכו' )בראשית כב ,טו-טז( ,מה צורך נש ּב ּ
אמר ּבי ׁ המים ,ו ּי
צדּ יק ראו באמת ולא היה זה דברים בעלמא ,כן אמר "גּ ם
לשבועה זו? א"ל אברהם השבע לי שאין אתה מנסה אותי הרג" )בראשית כ ,ד( ]ואותו אבימלך עצמו היה[ עי' מדרש ּת
עוד מעתה ולא ביצחק בני ,עיי"ש ,ועל זה נאמר "בי לקח טוב וכו' ,הרי משמע שלא היה אבימלך איש פשוט
נשבעתי" קיבל הבטחה על זה .ולכאורה מה שהשטן היה אלא מאמין גדול היה ,ופרשה שלימה מדברת התורה המשא
מקטרג כדי שיתחרט אברהם אבינו מהעקידה ,ולמה עשה ארצי"הנּ ה ומתן בין הקב"ה לבינו ,אמר לאברהם אבינו
כן הרי כבר הבטיח לו הקב"ה שלא ינסה לו עוד? ומבואר: לפני "וחזר ואמר כן ליצחק בצו מיוחד ועונש מות לכל מי
שמעשה שטן כאן אינו בתור נסיון נוסף ,אלא כוונתו היתה שיגע בו ,והכל עשה בתום ליבו באמת ובכנות ,אחרת לא
שאברהם אבינו יהיה תוהה על הראשונות כמו כל אדם היו דבריו בתורה ,שהיא תורת אמת ,מה כתיב אחר כך,
שמתחרט ותוהה על מעשיו הטובים ,ואין כאן ענין של נסיון מאד" ממנּ ּו עצמת ּ
מעמנ ּו ּכי ּ יצחק לּ
אבימל אל
אמר "ו ּי
מיוחד לאברהם אבינו דוקא. )בראשית כו ,טז( ,הנה לפנינו המחשבות כזבים וטענות השקר
נורא הוא א"כ ,שגם בלי נסיון מיוחד יש לו הכוח להביא אשר היצה"ר מטיל על האדם אף שהכיר כבר בעצמו האמת
את האדם הגדול להיות תוהה על הראשונות ,ויהיו לאמיתו ,עד שבסוף התחרט אבימלך וראה שלא טוב עשה
הראשונות מעשים כבירים כמו עקידת יצחק ,ועד כדי כך וכרת שוב ברית עם יצחק ]עי' בזוהר פ' תולדות דף קמ"א[.
אין בטחון בעצמו. לבן ּו בת ּו אל "ו ּי ען
ואותו הדבר אנו רואים בלבן ובתואל
נעריו" )בראשית כב ,יט( ,ויצחק לא בא אברהם אל
שב
"וּי ׁ
כתוב הדּ בר" )בראשית כד ,נ(] ,ומכאן אנו למידים יצא אמר ּו מה'
ו ּי
עמו ,אמז"ל :שהלך ללמוד תורה ,וכתב הש"ך על התורה, )במס' מו"ק יח ,ב( שמה' אשה לאיש[ דדבריו של לבן תורה היא
עשה כן שלא הביאו עמו להראות חיבתו להקב"ה ,שאם ולכן נכתב מה שאמר ,כי אחרי ששמע מאליעזר ומאנשים
היה מביאו היה מתווסף ביצחק אהבה כמו אדם שחלה בנו אשר איתו שהיום באו אל העין וקפצה להם הדרך )סנהדרין צה,
והגיע למיתה או ניצל מהריגה ,שהאב מביט בו ואינו שבע א( וכל סיפורו של אליעזר ראו בחוש שמה' יצא הדבר ,נפלא
מראות ,שדומה עליו כאילו נולד מחדש ותתקשר בו אהבתו ער ּ
אתנ ּו שב הנּ ואמ ּה ּת ׁ
אחיה ּ
אמר
"ו ּי
מה שכתוב אחרי זה
יותר ממה שהיתה קודם אבל אברהם אבינו אם היה עושה אחר ּת ל) "בראשית כד ,נה( ובתואל היכן הוא? עשוֹ ר
ימים אוֹ ׂ
כן היה נראה ח"ו כתוהה על מה שעבר ,ולזה הניחו כאילו ביקש לעכב וניגף )רבה פ' ס'( ,ולמה רצה לעכב אחרי שהכיר
כבר מת ונשחט וכמעט שהוקשה עליו שלא נשחט מרוב קודם הכרה מלאה שמה' יצא הדבר והוסיף "א נ ּו כל דּ ּבר
אהבתו להקב"ה. אלי רע אוֹ טוֹ ב" )בראשית כד ,נ( ,כלומר ,ראה ראיתי שהכל מן
בא ּו אל
"וּי
הנפלא הוא דאיתא בילקוט )וירא ק"א( :על הפסוק השי"ת ואין לי להוסיף אפילו 'לשון טוב' ,ואחרי לילה אחת
המקוֹ ם" )בראשית כב ,ט( ,שניהם מביאים את האבנים שניהם ּ אמר ּו וגו' ו ּי לינ ּו" -כבר שינה דעתו והתחרט "ו ּי
בלבד ,
מביאים את האש שניהם מביאים את העצים ,אברהם דומה חרטה מוחלטת וסופית עד שלא היתה דרך אחרת רק
כמי שעושה חתונתו לבנו ,ויצחק דומה כמי שעושה חופה להמיתו.
ןוילג | ז"פשת -הרש ייח "הרות ירבד"בד"" []4
דברי תנחומים לאבלים ,והוא אמר תנו לבבכם לחקור זאת, לעצמו ,הרי שמצות העקידה נעשה בשמחה והיא שלימות
שזאת עומדת לעד ]פירש רש"י שהכל מתים ולא תבכו יותר המצוה ,ועי' רש"י בס' הפרדס סימן ד' שמביא בשם
מדי[ נתיב הוא מששת ימי בראשית ,רבים שתו רבים ישתו המדרש ,מה שאנו אומרים בתפילת מנחה של שבת" ,יצחק
]פירש מהרש"א המשיל את המיתה כשתיית כוס פורענות[ יקים ּבה'" )תהלים לג ,א(, צדּ
"רנּ נ ּו
ירנן" לפני שמצינו בהגדה
כמשתה הראשונים כך הוא משתה האחרונים ,אכן בעל כשהצדיקים רואים שכינתו של הקב"ה מיד אומרים שירה,
הנחמות ינחם אתכם ,ברוך מנחם אבלים .ברם אביי אומר, שכן מצינו שכשנעקד יצחק וראה את השמים פתוחים מיד
אין לומר אלא רבים שתו ,אבל רבים ישתו אין לומר ,כי אמר שירה וכו' ומה שירה אמרי שירה של קרבן ,עכ"ל.
לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן .ואם כן מבואר בזה וראה רמב"ן )בראשית כב ,טז( שכתב דבהעקידה הובטח לו
שאברהם הקפיד לא לבקש אחוזת קבר ,אלא בשביל שרה שלא יגרום שום חטא שיכלה זרעו וזו הבטחה שלימה
שכבר מתה ,לכן אמר לשון יחיד ,שלא להזכיר מתים בגאולה העתידה ,עכ"ל .אחרי המצוה בשלימותה ושכרה
שימותו .אבל בני חת אמרו קבור מתיך ,מתים הרבה .כי לא בצידה הובטחה לו בשבועה מהקב"ה מ"מ כוחו של השטן
ידעו את הכלל שאל יפתח פה לשטן. לקטרג למפרע .ראה מעתה ,לכמה חיזוקים אנו זקוקים כדי
אמנם מהו פשוטו של מקרא ,מדוע אברהם ביקש קבר אחד )המאור שבתורה רבי שלום צבי שפירא( לא לאבד המצוות שלנו.
והם הציעו קברים הרבה .ויש לומר הוא ביקש מעט ,כיון
שלעת עתה הם התכוונו לתת במתנה ,ואין דרך ארץ לבקש
הרבה ,שלא כן הם שכוונתם היתה לתת מתנה דרך ארץ הוא ע כ) "בראשית כג ,ד(.
אנכי
ותב
"ר
להציע יותר ,לכן אמרו לשון רבים .שכוונתם לתת מתנה 'אם תרצו הריני גר ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין
מרובה .דוגמה לזה שאמרו מבחר קברנו ,בנדיבות לב ,זה ה ּזאת" )בראשית יב,
הארץ
אתן את
"לזרעּ
שאמר לי הקב"ה
)אהלי שם רבי מיכאל פרץ( כולל גם לתת יותר מקבר אחת. ז(' )רש"י(.
קשה שהרי עדיין לא זכה אברהם אבינו בארץ ישראל בעת
ההיא ,וכמו שכתב רש"י לעיל )יג ,ז( שהיו רועים של לוט
קצה
דה" אר
אר ל
הכלה
מערת
"וי לי את
רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים ,ורועי אברם
)בראשית כג ,ט(. מוכיחים אותם על הגזל ,והם אומרים נתנה הארץ לאברם,
יש לתמוה על אברהם אבינו שקיים כל התורה עד שלא ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל ,והכתוב אומר
ניתנה ,איך קבר את שרה בחברון ,הלא אין קבורה בערי ישב ּב
ארץ" )בראשית יג ,ז( ,ולא זכה בה והפ ר ּ זי אז ׁ
נעני ּ
"והכ
ּ
מקלט ,וחברון עיר מקלט הואי כמבואר ביהושע )כ ,ז(. אברם עדיין ,וא"כ היאך אמר כאן שיטלנו בדין.
ושמעתי בשם הגאון מאור הגולה ר' יוסף ראזין מדוינסק, וב"שפתי חכמים" כתב בזה תירוץ מחודש ,ז"ל :וי"ל דלעיל
שזאת היתה כונת אברהם שביקש דוקא מערת המכפלה ,אף לא היה עדיין זרע לאברהם אבל עתה היה לו זרע ,ולכך נקט
שהם רצו לתת לו במתנה את מבחר קבריהם ,משום שצפה הכא שאמר לו הקב"ה "לזרעך אתן" וגו' ועתה יש לי זרע
ברוח הקודש שחברון תהיה אחת מערי מקלט ותהא אסורה ולכך לכל הפחות תנו לי אחוזת קבר אף שעדיין אין זרעי
בקבורה ,לכן אמר "ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו אשר ראוי לרשת את הארץ כיון שעדיין מועטים הם.
בקצה שדהו" ,שהיא מחוץ לעיר חברון. ובספר "פרשת דרכים" )דרוש תשיעי( מבאר ע"פ הא דאיתא
)'גיליוני יואל' לרבי יואל הרצוג ]אביו של הגרי"א[ בשם הרוגוצ'ובר( בגמרא )ב"ב קיט ,א( ארץ ישראל מוחזקת היא לנו מאבותינו,
שכוונת חז"ל לומר שגוף הקרקע ניתן לאברהם אבינו ,ורק
בזכות ההשתמשות ולפירות לא זכה כי עדיין היה הכנעני אז
מערת
הכלה" )בראשית כג ,ט(. "וי לי את
בארץ ,ולכן אמר אברהם שיקברנה בדין ,מפני
איתא בפרקי דרבי אליעזר )פל"ו( שכאשר רץ אברהם אבינו שההשתמשות לקבורה היא השתמשות בקנין הגוף ,ולזה
ע"ה אחר בן הבקר להביאו למלאכים האורחים שבאו אליו, )משחת שמן( היה לו רשות מן הדין.
ברח מלפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה ונכנס אברהם
אחריו ומצא שם אדם הראשון ועזרו שוכבים על המטות
וישנים ונרות דולקות עליהן וריח טוב עליהם כריח ניחוח עכ וגו'
וענ קבר
אחת עכ נ לי
אנכי
ותב
"ר
לפיכך 'חמד' המערה לאחוזת קבר ,ואמר לבני יבוס לקנות קבר את
מת" קברינ
מבחר
אברה וגו'
בני חת את
מהם את מערת המכפלה במכר טוב בזהב ובכתב לאחוזת )בראשית כג ,דו(.
קבר עולם ,ע"כ )תמצית דבריו הובאו בבעה"ט לעיל יח ,ז(. במדרש )בראשית רבה פרשת נח( מבואר שאברהם ביקש בלשון
והקשה בעל ה"אבני נזר" זצ"ל ,האיך לא חשש אברהם פני" )בראשית כג ,ד( ,איני מבקש מכם מל
מתי ּ
"ואקברה
יחיד ּ
אבינו ע"ה על איסור "לא תחמוד" .ואין לומר שלמען אח ּ זת
קבר" )שם( .ובתשובת "תנ ּו לי
אלא מת אחד ,שנאמר ּ
התועלת הרוחנית שהרגיש באם יקבר שם ,לא נזהר על בני חת הם נקטו לשון רבים "במבחר קברנו קבור את
האיסור הזה שלא נצטוה עליו כמו שכתב באוה"ח הק' )להלן מתיך" ,פירושו קברים הרבה ומתים הרבה .מהו הטעם
מט ,ג( שלגבי שאר המצוות שלא נצטוו עליהם בני נח היו שאברהם ביקש רק קבר אדם אחד ,והם הציעו קברים הרבה.
האבות עושים שלא כתורה במקום שהיו רואים תועלת דבר מתרץ ב"ערוך לנר" על פי הגמ' כתובות )ח ,ב( ,שכאשר נפטר
ההצלחה להם ,דהא איתא בספר החינוך )מצוה תט"ז( שבני נח בנו של רבי חייא בר אבא אמר ריש לקיש למתורגמנו לומר
ןוילג | ז"פשת -הרש ייח "הרות ירבד"בד"" []5
ג( שלא רצה אברהם אבינו לקבל שום מתנות מהאומות ע"ד מחויבים בלאו ד"לא תחמוד" ,וא"כ אי אפשר לומר שדחה
יחיה" וכמו שאמר למלך מת נת
"ושוֹ נא ּ
הכתוב )משלי טו ,כז( ׂ אותה אברהם בשביל התועלת.
שרוֹ
נעל" וגו' ולא רצה ועד ׂ
"אם מח ּוט סדום )לעיל יד ,כג( אמנם לפי מה שכתב ה"מנחת חינוך" )שם ובמצוה לח( שאיש
לקבל ממנו כלום. ישראל מותר לו לחמוד מבן נח ,דהא כתיב "לרעך" והגוי
ד( שחשש אברהם אבינו שאם לא יתן לו עפרון את החלקה אינו בכלל 'רעך' אתי שפיר שהיה מותר לאברהם לחמוד
בלב שלם לא תעבר לרשותו כלל שיהיה חסרון בגמירות מבני חת .אלא שזה ניחא רק אם נניח שהאבות היה להם דין
דעת. ישראל מוחלט אף לקולא ,אבל אם רק החמירו על עצמם
ה( י"ל עפ"י מה דאיתא בזוה"ק )תרומה קכח (.שיש להדר לנהוג כדיני ישראל עדיין תימא שאסור לגוי לחמוד מחברו.
לשלם כסף מלא בעבור מצוה שמקיימים ולא לקבל חינם, ואפשר ליישב על פי מה שכתבו התוספות )סנהדרין כה ,ב ד"ה
ולכן רצה אברהם לשלם על מקום הקבורה .ועי' בחפץ חיים מעיקרא( דלאו ד"לא תחמוד" הוא רק באופן דלא יהיב דמי
עה"ת שמדבר בזה שצריך כל אחד להשתדל לשלם בכסף וכי יהיב דמי ליכא לאו דחימוד כלל ]ולפי זה נבין גם מדוע
מלא עבור להתפתות לקחת הלקה בחינם. התעקש כל כך לשלם בכסף מלא ,כדי להימנע מלאו זה[.
ובהגהות "מעשי למלך" שם מביא מעשה שהיה שנפטר אבל לשיטת הרמב"ם )פ"א מהל' גזילה ה"ט( והחינוך )שם( ורבנו
חתנו של החפץ חיים זצ"ל לבית עולמו ,ורצו אנשי החברא יונה ב"שערי תשובה" )ש"ג ס"ק מג( דס"ל שאף אם משלם
קדישא ליתן לו חלקה בחינם ,ולא רצה לקחת בטענה בכסף מלא עובר על לאו ד"לא תחמוד" עדיין קשה.
שרצונו להתנהג כאברהם אבינו ע"ה שקנה החלקה בכסף ובהשגות הראב"ד )שם( וכ"כ התוספות בשלהי הכונס )ב"ק סב.
מלא .חזינן שלמד החפץ חיים פשט הנהגת אברהם אבינו ד"ה חמסן( שכשאמר המוכר רוצה אני ,אין הקונה עובר על
שנהג כן בדוקא מחמת הענין המיוחד בקנית קרקע לקבורה, לאו ד"לא תחמוד" ]ועי' בלח"מ פ"י מהל' מכירה שהקשה
ודלא כדברי כדברי הברכת פרץ ושאר מהלכים שרק כלפי מלשון הגמרא בהכונס על דברי הרמב"ם[ ,וכאן הרי רצו בני
)משחת שמן( עפרון נהג כך. חת למכור המערה ,וכן מפורש ב"שערי תשובה" )שם( שאינו
עובר רק כאשר עושה תחבולות ומתעלל עלילות ברשע
להשיג מה שביד חברו ,ולא כן כשהמוכר מתרצה לו.
זק א
מי) "בראשית כד ,א(. "ואברה
וכל זה אינו מיישב לפי מה שכתב הרמב"ם בספר המצוות
זקנים ּב אים ּב ּי מים"
ושרה
"ואברהם ׂ
והא כבר כתיב לעיל )ל"ת רסו( וכן הוא בספר החינוך )שם( שהלאו של "לא תתאוה"
)בראשית יח ,יא(. )דברים ה ,יז( מורה על איסור חמדה בלב ,שאפילו רק מתאוה
וי"ל שהרי קשה איך היה יכול להשביעו במילתו ,הא בלבו לחפץ השייך לחברו עובר בל"ת ,שלפי פסק זה עדיין
אמרינן בריש פ"ב )יג( כל היד המרבה לבדוק באנשים תקצוץ יש לעיין איך 'חמד' אאע"ה את המערה הזו.
ויד לטבורו תיקצץ ,והתירוץ הוא משום שהיה זקן ולא אמנם ברמב"ן דברים )ה ,יח( מבואר שאינו עובר לאו זה רק
שייכא ביה הרהור .ועל כן סמכו לזה ,שמזה הטעם היה יכול כשמתאוה לגזול מחבירו ולא כשרוצה לקחתו על פי דין,
לומר לו לאחוז במילתו) .רבי יוסף פיימער מסלוצק ,תלמיד הגר"ח מוולאז'ן( אבל ברמב"ם מפורש שאפילו חשב רק לקנות ממנו ,עובר.
)משחת שמן(
זק א
מי) "בראשית כד ,א(. "ואברה
איתא במשנה )קינים פרק ג' משנה ו'( ,שזקני תלמידי חכמים כל דהקצה
אר
אר ל הכלה
מערת
"וי לי את
זמן שמזקינין דעתם מתיישבת עליהם ,אבל זקני עמי הארץ לאחת
קבר" )בראשית כג ,ט(. תככ
ינה י
מלא
כס
כל זמן שמזקינין דעתם מיטרפת עליהם .וצ"ב מה נשתנה "בכסף מלא יתננה לי" .יש להבין מדוע התעקש אברהם
אחר כל השנים הללו ,ולמה לא ישאירו כמו שהיו כל אבינו כל כך לשלם על המערה כעת שרצה עפרון לתתה לו
חייהם. בחנם.
וביאר מרן הגרא"מ שך ,דכפי ריבוי שנותיו הוא יותר תלמיד ונאמרו בזה כמה טעמים:
חכם ,והוא שבעים שנה תלמיד חכם ולכן דעתו מתיישבת א( בספר "ברכת פרץ" מתרץ שבטבע העולם רואים
עליו ,משא"כ אצל עם הארץ הוא שבעים שנה עם הארץ במציאות שמי שמקבל מתנה ממאן דהו ,הריהו משלם על
)ארזי הלבנון( ולכן דעתו מטורפת עליו... זה הרבה יותר מאשר אם היה משלם לו מיד את המחיר
המלא ,והיינו מפני שכל ימיו הוא משועבד אליו וחש כלפיו
הטוב ורוצה בכל עת לגמול על הטובה שעשה לו ,ואת זה
זק א
מי) "בראשית כד ,א(. "ואברה
רצה אברהם למנוע מאתו ,שלא להיות משועבד לו כל ימיו
איתא בגמרא )סנהדרין קז ,ב( 'עד אברהם לא היה זקנה וכו' בעא להערל הזה.
אברהם רחמי דליהוי ליה זקנה שנאמר ואברהם זקן בא ב( עוד כתב שם ,שלא סמך על עפרון שהיה גוי ערל ׁ
"אשר
בימים ,עד יעקב לא הוה חולשא בעא רחמי והוה חולשא'. ש וא" )תהלים קמד ,ח( וחשש שמיד יתחרט על שנתנו
יהם דּ ּבר ׁ
ּפ
ובמדרש )ב"ר סה ט( איתא ג"כ כעין זה וז"ל :אברהם תבע בחנם וירצה לחזור בו מהמתנה ,לכן שילם לו שלא יהא לו
זקנה ,אמר לפניו רבון העולמים אדם ובנו נכנסין למקום במה לבא עליו בעלילה.
ןוילג | ז"פשת -הרש ייח "הרות ירבד"בד"" []6
)בראשית אברה
ל" ר את
מי וה'
זק א
"ואברה
ואין אדם יודע למי מכבד ,מתוך שאתה מעטרו בזקנה אדם
כד ,א(. יודע למי מכבד ,א"ל הקב"ה חייך דבר טוב תבעת וממך
הוא מתחיל ,מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב זקנה וכיון
פירושו שהרי אנו פוגשים בעולם אנשים צעירים שקפצה
שעמד אברהם נתן לו זקנה "ואברהם זקן בא בימים" .יצחק
עליהם זקנה מחמת סבלם ודלותם וקשי יומם וסבלם לבקש
תבע יסורין ,אמר לפניו רבון כל העולמים וכו' .יעקב תבע
מחיה לנפשותם ,ומפני זה יזדקנו ללא עת .אבל אברהם
את החולי ,אמר לפניו רבון העולמים אדם מת בלא חולי
אבינו נזדקן אך ורק מחמת שבא בימים כי בלא זה לא יחסר
ואינו מיישב בין בניו וכו' ,ע"כ.
כל ,כי הרי ה' "ברך את אברהם בכל".
)רבי אהרן כהן בעל עבודת הקרבנות חתן החפץ חיים( ובעיקר טענתו של אברהם מה שתבע להדר בכבוד הזקן ,יש
לומר בפשטות ,שבודאי לא היתה מטרת תביעתו על הכבוד
המדומה שמנחילים לאדם ,שח"ו לומר על אברהם אבינו
כל
אר ל הל זק ית עב
אברה אל
"ואמר
ע"ה שתבע את כבודו האישי ,אלא שמטרת תביעתו היתה,
חת
ירכי" )בראשית כד ,ב(. י נא יד שמכיון וכל רצונו ומאוויו היו להשפיע על באי עולם את
מציאות ה' ולפרסם שמו ית' ברבים ,וידע שאם יתואר בזקנה
פירש רש"י ,לפי שהנשבע צריך שיטול בידו חפץ של מצוה,
ומחמת זה יכבדוהו בני אדם ,ממילא יהיה לו יותר כח
כגון ספר תורה או מזוזה או תפלין ,והמילה היתה מצוותו
להשפיע עליהם ,ולכן טען טענתו כלפי שמיא.
הראשונה ,ובאה לו על ידי צער והיתה חביבה עליו ונטלה,
ע"כ. ובספר "וידבר משה" פירש באופן אחר ,שכוונתו היתה
שכאשר יגיעו בני אדם לימי זקנה ירגישו את קיצם מתקרב,
המהר"ל ב"גור אריה" כתב ,הלא גם כשיעקב משביע את
ועי"כ יתעוררו לשוב בתשובה ,וזו היתה גם כוונת יצחק
ידּ ת חת
ירכי", "שים נא
יוסף ,הוא אומר להלן )מז ,כט( ׂ
אבינו שתבע יסורים ,מפני שראה שאין הזקנה מעוררת
וליוסף לא יתאימו שני הטעמים שנקט רש"י כאן לגבי
אותם מספיק ,תבע יסורים בנוסף לה אולי זה יועיל ,וכן
אברהם ,שהרי ליוסף זו לא היתה מצוה ראשונה ,וגם לא
יעקב הוסיף ימי חולי כדי ליתן שהות לחזור בתשובה ולשוב
באה לו על ידי צער.
)משחת שמן( אל ה'.
ויש לומר ,כיון שיוסף הצטיין בשמירת הברית ,ולכן הוא
נקרא יוסף הצדיק ,והוא בניסיון של אשת פוטיפר עמד
בצורה מצויינת ,אם כן המצוה החביבה עליו היתה זאת,
לשים ידיו תחת ירכו ,והיא היתה הניסיון הגדול המרשים זק א
מי) "בראשית כד ,א(. "ואברה
והחזק ביותר של יוסף .ולכן הוא זכה לגדולה ולמלכות כשנפטר רבי צבי פסח פרנק ,הספידו המגיד הירושלמי רבי
בזכות המצוה הגדולה .לכן יעקב השביע את יוסף דוקא ציון ידלר ,ופתח ואמר:
מתחת ירכו .כי כל אחד משביע בדבר המיוחד ,אברהם הנה אמרו חז"ל 'עד אברהם לא היה זקנה ובא אברהם
בגלל הסיבה שלו ויעקב בגלל הסיבה שלו .ואמנם במקרה וביקש זקנה' )ב"מ פז ,א( ,ולכאורה הרי הקב"ה לא חיסר
שלנו החשיבות היתה בשביל אברהם ואילו שם בשביל בעולמו כלום ,וכי אברהם אבינו לא קיים 'רצה באשר ירצה
הנשבע שהוא יוסף .ויש לומר יותר בולט ומובן שהנשבע יוצרך'.
יחשיב את המצווה הזאת יותר ,שהלוקח את האחריות הוא
רק שעד שבא אברהם היו כולן עמי הארץ ,דכשמזקינין
)אהלי שם רבי מיכאל פרץ( הנשבע.
דעתן מיטרפת עליהן ,וידעו שבשעת זקנה נעשה האדם
מטורף ,אך אברהם שהיה תלמיד חכם ראה שדעתו מתיישב
עליו ,ולכן רצה שיראו מה בין זקני התלמידי חכמים לעמי
כל
אר ל הל זק ית עב
אברה אל
"ואמר
)ארזי הלבנון( הארץ ,ועל כן ביקש זקנה...
חת
ירכי" )בראשית כד ,ב(. י נא יד
כאשר שלח אברהם אבינו את אליעזר להביא אשה ליצחק,
לא הסתפק אברהם אבינו בהוראה בעלמא לאליעזר שיביא "זק א
מי) "בראשית כד ,א(.
אשה ממשפחתו של אברהם ולא מבנות כנען ,אלא טרח
שמעתי מרב יעקב ליפשיץ ,שפירש מרבי איצלה מוולאז'ין:
להשביעו בשבועה דאורייתא ,שבועה חמורה ,שלא יקח
לאהי ּבעוֹ די" )תהלים קמו ,ב( ,דהרי
אזמרה "אהללה ה' ּב חּיי ּ
אשה ליצחק מבנות כנען .ללא השבועה היה אברהם אבינו
זמן השחרות הוא טוב לאדם ,לא כן ימי הזקנה " ּו
בטל ּו
חושש שמא לא ימלא אליעזר אחרי הוראתו המפורשת של
האב ּיוֹ נה" )קהלת יב ,ה( והכל נמס
"ותפר
הט חנוֹ ת" )קהלת יב ,ג( ּ
אברהם אבינו ,ויביא ליצחק אשה מבנות כנען.
ואבד .וזהו מה שאמר המשורר "אהללה ה' בחיי" ,כלומר
הקפדה זו של אברהם אבינו מעוררת אצלנו שאלה .הנה
לא מבעיא בימי הנעורים שאז נהנה האדם מחייו אז בודאי
מצינו בגמרא )חולין ז ,א( מעשה ברבי פינחס בן יאיר שהלך
נאה ויאה לשבח ולפאר ,אלא אפי' "בעודי" ]מלשון עוד[
להתעסק במצות פדיון שבויים ,וכשהגיע לאכסניא הביאו
צריך לזמר לה' ,שאף בימי זקנותו הריהו בעולם העשייה,
שעוֹ רים לאכול ,והחמור לא אכל ,חשבו שמא לחמורו ׂ
ויש לו אחרית ותקוה.
בהמה מפונקת היא ,והשעורים אינם נקיים בשבילה ,ונקו
אותם בכמה מיני ניקוי ,והבהמה אינה אוכלת .אמר להם רבי
ןוילג | ז"פשת -הרש ייח "הרות ירבד"בד"" []7
ובאמת רואים ,שאמנם ניסה היצר הרע לפתותו ,וכדאיתא פינחס בן יאיר ,שמא אין התבואה מעושרת? עמדו ועישרו
העבד" )בראשית כד ,ה( -הדא הוא אליו אמר "ו ּי
במדרש )נט ,ט( את השעורים ,ואז אכלתם הבהמה .וממעשה זה למדה
אהב" )הושע יב ,ח(, לעשק
מרמה ׁ
מאזני
נען ּבידוֹ "כ
דכתיב ּ הגמרא שם שאין הקב"ה מביא תקלה ע"י בהמתן של
"כנען" -זה אליעזר" ,בידו מאזני מרמה" -שהיה יושב צדיקים.
ומשקל את בתו ,ראויה היא או אינה ראויה )ליצחק(" ,לעשוק הבה נתבונן בענין זה שאין הקב"ה מביא תקלה ע"י בהמתן
אהב" -לעשוק אהובו של עולם זה יצחק ,אמר אולי לא של צדיקים .הנה התורה אסרה זר באכילת תרומה ,וזר
תאבה ואתן לו את ביתי .אמר לו אתה ארור ובני ברוך ואין שעבר על זה ואכל תרומה חייב מיתה בידי שמים .אבל עבד
ארור מתדבק בברוך .מסקנתו של אליעזר ,המושל ביצרו, כנעני או בהמה של כהן מותרים לאכול תרומה ,ואינם
היתה שה"ארור" כבר סר ממנו ,ובתו אכן ראויה ליצחק, נחשבים כזרים .הטעם לזה הוא ,מפני שקניניו של הכהן
אלא שאברהם אמר לו :טעות היא בידך ,עדיין לא זכית מתייחסים לו ,ומקבלים הם ג"כ קצת מקדושתו של הכהן,
לצאת מכלל ארור ]אמנם לבסוף סרה ממנו קללת הארור, וקדושה זו מפקיעה מהם איסור "זר" ומתירה להם לאכול
וכמו שאמרו במדרש )ס ,ז( "כנען" הוא אליעזר ,וע"י ששירת תרומה.
אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך[ .עלינו רבי פינחס בן יאיר היה תנא אלקי ,ופשוט שהיה בעל רוח
לקחת דברים אלו אל לבנו ,לא להסיח דעת מהשמירה על הקודש ,הרי גם בדורות האחרונים שמענו על צדיקים שהיה
נפשנו ,ועל הנזהר בשמירה בכל כוחו נאמר )משלי כח ,יד( בכוחם להכיר במראה עיניהם על כלי אם נטבל במקוה כדין,
)יראה ודעת רבי יהודה זאב סגל( מפחד ּת מיד". אדם "אשרי
ׁ ורבי פינחס בן יאיר שהיה תנא ,על אחת כמה וכמה שהיה
בעל רוח הקודש .ניתן להבין ,שלקניניו של רבי פינחס בן
יאיר היה מקצת מקדושתו של בעליהם ,וכך יכלה בהמתו
אברה אל
עב) "בראשית כד ,ב(. "ואמר
של רבי פינחס בו יאיר להכיר ו"להריח" על התבואה אם
אודות אליעזר עבד אברהם מעושרת היא.
מספרים חז"ל )פרקי דרבי אליעזר ,פרק טז(' :כיון שיצא אברהם
על פי הדברים הנ"ל מתעוררת התמיהה ,למה הוצרך אברהם
מאור כשדים ,עמדו כל גדולי הדור ונתנו לו מתנות לאברהם
אבינו להשביע את אליעזר ,הלא אברהם אבינו היה שולט
ועמד נמרוד וכתב את עבדו אליעזר לאברהם ]ויש אומרים,
ביצרו )מדרש רבה נט ,ז( ,ומצינו בחז"ל )נדרים לב ,ב( שהקב"ה
שהיה בנו של נמרוד[ .וכשגמל חסד עם יצחק בנו ,הוציאו
השליטו על רמ"ח אברים שבגוף ,זאת אומרת -האברים
לחירות ,ונתן לו הקב"ה שכרו בעולם הזה וכו' והקימו
שלו לא יכלו לעשות שום עבירה ,האזנים שלו לא יכלו
למלך ,והוא עוג מלך הבשן ]וכן אמרו במסכת סופרים ,פרק
לשמוע דיבורים אסורים ,והעינים שלו לא יכלו לראות
כ"א' :עוג הוא אליעזר'[.
דברים אסורים .ואליעזר שהיה קנינו של אותו צדיק ודאי
הרגוֹ משה ]כמו ולכאורה צריך עיון ,הרי עוג מלך הבשן שהיתה גם לו מעין גדולת רבו וקדושתו ,והיה גם הוא שולט
שכתוב בפרשת חוקת[ ,ואילו אליעזר עבד אברהם מובא ביצרו] ,ובאמת מצינו במדרש )נט ,ח( שאמרו על אליעזר:
במסכת דרך ארץ זוטא )סוף פרק א .וכן הוא בילקוט שמעוני בפרשתנו
"המושל בכל אשר לו" -שהיה שליט ביצרו כמותו[ ,וא"כ
רמז ק"ט( שנכנס לגן עדן בחייו ]כן הקשו בדעת זקנים מבעלי למה איפה הוצרך אברהם אבינו להשביעו בשבועה חמורה,
תוספות )כה ,לט( ,וכן הקשה ה"חשק שלמה"[. למה לא הספיקה הבטחה בעלמא שיבטיח אליעזר לאברהם
ותירצו בזה ,שצריך לומר ששני עוג מלך הבשן היו, שלא יביא ליצחק אשה מבנות כנען.
וכשמלך אליעזר נקרא שמו עוג .כי כל מלכי הבשן נקראו התשובה לזה היא ,שדרכם של צדיקים לפחד .אנחנו לא
על שם עוג )כמו שמצינו בכל מלכי מצרים שנקראו פרעה( ,ועוג מלך מרגישים פחד מעבירה ,אבל צדיקים ,יודעים את כוחו של
אחר היה.הבשן שהרגו משה יצר הרע ,יודעים את גודל החורבן שנגרם ע"י עבירת רצון
ה' ,ולכן חוששים ונזהרים מכל ספק ספקא ומכל צד רחוק
שלא לבא לידי איסור .אם יבא מאן דהוא ויאמר לנו כי יתכן
אר א
תח האר
ואהי
המי
אהי "ואיע ה'
שבבקבוק מים זה יש ספק ספקא של סם המות ,ודאי שלא
יב
קר) "בראשית אנכי אר
הנעני
מנת
לבני
אה
נשתה מאותו בקבוק .עבירה ,שהיא סם המות להנשמה ,איך
כד ,ג(. אפשר שלא לפחד ממנה? הצדיקים שמים זאת תמיד לנגד
"ואהשיגה דעתו הטהורה לכוין כמש"כ בתורה )דברים ז ,ג( עיניהם ,ואינם סומכים במילי דשמיא על אף אחד ,ואפי' לא
יסיר את ּב נ
מאחרי" "כי
תתחתן ּבם" ,והטעם פי' הכתוב ּ
ּ על עצמם.
)שם פסוק ד( ,והסרתו קצת בטבע כי הטבע נכנס בהבן ,ורק זרע איתא בחז"ל )ספרי פרשת ואתחנן( ,מצינו בכל הצדיקים
הקודש של האבות דרכם להיות רחמנים. שמשביעין את יצרם שלא לעשות .ודאי שאברהם אבינו
)ספר הנצחון לרבינו יום טוב ליפמן מילהוזן ידידו של המהר"ל( הכיר את אליעזר וידע את כוחו ומעלתו ,אבל אברהם אבינו
יודע גם את כוחו של היצר הרע ,ומי יודע במה יסית היצר
הרע את אליעזר .לכן נזהר אברהם אבינו לשמרו בשמירה
אה
לבני ולקח
ל מלדי
ארצי
ואל "י אל
היותר מעולה ,וכפה את היצר הרע ע"י שבועה חמורה ,כדי
ליצחק" )בראשית כד ,ד(. שחומר השבועה יסיע לאליעזר להתגבר על יצרו ,להביא
בפרשה זו אנחנו לומדים כיצד חיפש אברהם אבינו אשה אשה ליצחק ממשפחת אברהם ולא לחלל את שבועתו.
ןוילג | ז"פשת -הרש ייח "הרות ירבד"בד"" []8
מלאך ,ואותו המלאך חונה סביב לו לחלצו ולשמרו מן ליצחק .רואים בכל הפרשה ,שהם הקפידו על שני דברים,
החטא .וזהו גם כוונת הרמב"ם :שיש לו מזכירין רבים והן שתהא ממשפחת אברהם ולא ממשפחת כנענים ,ושתהא
הם המלאכים וכו' ,כלומר שהמלאכים שנבראו מהמצות יראת שמים ובעלת חסד .יצחק עצמו לא השתתף כלל
שקיים ,הן הם השומרים אותו ומצילין אותו מן החטא. בהבאת השידוך ,הוא סמך לגמרי על אברהם אביו ועל
ועפ"י יסוד דברי רבינו בחיי שהתואר איש נאמר על שם אליעזר ,ורבקה הגיעה אליו כשהוא יצא לשדה להתפלל,
המלאך המתלוה אליו ,יש לנו רמז נאה ,על מה שקבעו לשוח בשדה.
חכמים הכלל שמבן י"ג שנים והלאה נקרא האדם בתואר אבותינו הקדושים עשו כל מעשיהם לשם שמים ,חיפשו
'איש' ,כמו שכתב רש"י )נזיר כט ,ב ד"ה ור"י( וז"ל :איש הוי מבן אשה יראת שמים ובעלת חסד ,ולא הסתכלו על חיצוניות.
י"ג שנה ולא בפחות ,שלא מצינו בכל התורה שיהא קרוי ועלינו ללמוד מדרכיהם ,אמנם לפי מצבנו לא שייך לעשות
איש בפחות מבן י"ג אבל בבן י"ג מצינו שקראו הכתוב איש ממש כמעשי אבותינו ,אבל בכל מה שאנחנו יכולים -חייב
ולוי
אחי יעקב ׁ ש מעוֹ ן
בני
"ו ּ י קח ּו ׁ ש ני
כדכתיב )בראשית לד ,כה( אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי.
חרבוֹ " ,וגמירי )ב"ר פ ,י( שמעון ולוי בההיא שעתא איש ּ
דינה ׁ
)יראה ודעת רבי יהודה זאב סגל(
בני י"ג שנה הוו ,והרוצה לחשוב יצא ויחשוב ,ע"כ .והענין
מדוע דווקא רק משעה זו נקרא 'איש' ,כי כשנעשה בן י"ג
שנה נתחייב במצות ומתחיל להניח תפילין ]ואפילו אם יניח מלאכ
לפני) "בראשית כד ,ז(. ילח
"הא
לפני כן ,אינו בר חיובא ולא שייך כלפיו עניינים אלו[, בסיפור השתלשלות הענינים איך שהלך אליעזר בשליחות
וכאמור ,הרי מהשעה הזו שמניח התפילין נברא לו מלאך אברהם אבינו לקחת אשה ליצחק ,מצינו דבר פלא בתורה
מהמצוה ,והמלאך הזה עומד עליו ללוותו לשמרו מן החטא, הקדושה .שמתחילה קוראו הכתוב בתואר 'עבד' כדכתיב
ולכן נקרא מאז 'איש' על שם המלאך ההולך עמו .וטוב העבד" )פסוק יז( .ואילו בהמשך "וּי רץ
העבד" ,
"ו ּ י ּקח
)כד ,י(
לידע זאת וליידע את בחורי הבר מצוה על זכייתם הגדולה הפרשה נשתנה התואר ומעתה הוא מתואר בשם 'איש'
שמקבלים כד מטי שעתא ,שמאותו היום והלאה יש להם "ו ּ י ּקד ׁ
האיש" וכו' )פסוק מש ּת אה" .
"והאיש ׁ
כדכתיב )פסיק כא( ׁ
סייעתא דשמיא מרובה ,ע"י המלאכים שמסייעים להם כו( .וצריכים להבין מפני מה ומאיזה טעם נשתנה תוארו.
)משחת שמן( להישמר מן החטא. ורבינו בחיי )פסוק טו( עמד על דיוק זה וכתב :כי היה עמו
סיוע אלוקים בשליחות ההוא על ידי המלאך ,שהתפלל עליו
לפני "וכו' ,מפני זהמלאכוֹ
יש לח
אברהם )פסוק מ( "ה ּוא ׁ
לב
בתאל" )בראשית כד ,נ(. "וע
תמצא כי מן העת הזאת שהוברר לו כי המלאך עמו הוא
זקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים מוסיפים חכמה ,וזקני נקרא בפרשה 'איש' ,כי עד עתה קראו בשם 'עבד' ,מכאן
עמי הארץ כל זמן שמזקינים מוסיפים טפשות )קינים פרק ג'
ואילך נקרא 'איש' על שם המלאך שהיה עמו שנקרא איש
משנה ו'( ,וזה ענין "ויען לבן ובתואל" ,כי בתואל שנזקן נטפש אמר ׁ
האיש "ו ּי
בריאל" )דניאל ט ,כא( ,
"והאיש גּ
וכענין שכתוב ׁ
)שלה"ק( והוצרך לבן לענות... נסע ּו מ ּ זה" )בראשית לז ,יז( על דעת חז"ל )תנחומא וישב ב( .ועל כן
יקראנו על שם המלאך ההולך עמו.
וכאשר הרשו אותו לבן ובתואל לקחת את רבקה ואמרו )פסוק
לב
בתאל" )בראשית כד ,נ(. "וע
ול ,"שאז נגמרה השליחות לפני קח רבקה "הנּ ה
נא(
פירש רש"י ,רשע היה וקפץ להשיב לפני אביו.
וחתימת הצלחת הדרך ,תיכף חזר העבד לקדמותו ,והזכירו
שמעתי מאדמו"ח בשיחה הראשונה בטעלז ,שמפה מבואר
הכתוב בלשון עבד כמו בראשונה .הוא שאמר )פסוק נג(
דבחסרון דרך ארץ גרידא הוי 'רשע' ,ולא רק תוספת מעלה!
העבד את
רבקה "ו ּ י ּקח
זהב" ,כלי
כסף ּו
העבד ּכ לי
"ו ּיוֹ צא
)רבי אייזיק אזבאנד ,בשם חותנו רבי אברהם יצחק בלוך ראש ישיבת טעלז(
העבד" וכו' )פסוק סה( ,עכת"ד. אמר אל "ות
ו ּי ל) "פסוק סא(ּ ,
ולא רק אליעזר נתברך בטובה זו שיהא מלאך הולך עמו
ונית
מבעתי אחרי
ללכת
האה
תאבה
"וא א
לשמרו ,אלא כל יהודי ויהודי העושה מצוה אחת קונה לו
ה" )בראשית כד ,ח(.תב
ני א
זאת רק את פרקליט אחד ,כמאמר חז"ל )אבות פ"ד מי"א( .והמלאך הזה
איך אמר אברהם אבינו לקחת ליצחק אשה מבנות ענר הרי ידע שרבקה היא בת זוגו מתלווה אל האדם והולך עמו להצילו מן החטא .כמו שכתב
פירש רש"י" ,ונקית משבועתי" וגו' -וקח לו אשה מבנות הרמב"ם )פ"ו מהל' תפילין הי"ג( אמרו חכמים הראשונים )מנחות
ענר אשכול וממרא] .וב"משכיל לדוד" :כוונת הרב דמאי מג ,ב( כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו
אצטריך למימר "ונקית" וכו' פשיטא אטו בדידיה תליא ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא ,שהרי יש לו מזכירין
מלתא אם לא תאבה וכו' מאי אית ליה למעבד ,לכך פי' רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא שנאמר
דר"ל כלפי מ"ש לו "לא תקח אשה לבני מבנות וכו' אשר ויחל צם".
ליראיו ּ
סביב
מלא ה'
"חנה
)תהילים לד ח(
אנכי יושב בקרבו" ,כלומר אפילו מענר אשכול וממרא ומקור דבריו הם אכן בגמרא ,אלא ששם לא אמרו רק 'הכל
דאל"כ "אשר אנכי" וכו' ל"ל הרי ידוע שבקרב הכנעני היה בחיזוק שלא יחטא שנאמר וכו' ואומר חונה מלאך ה' סביב
יושב ,והשתא אמר ליה "ואם לא תאבה וכו' ונקית ליראיו ויחלצם' ,ולא אמרו בפירוש שהמלאכים שנבראו
משבועתי" כלומר ממקצתה ולא מכולה דאכתי שייכא לענין מהמצוות הם השומרים אותו .ואכן המהרש"א בח"א מפרש
הנהו כנעניים לבד מבנות ענר וכו'[. כן ,שכוונת הגמרא לכלל האמור במשנה שע"י המצוה נברא
ןוילג | ז"פשת -הרש ייח "הרות ירבד"בד"" []9
מדת הזריזות שראה אליעזר ברבקה ,אף היא סימן למעלתה בנעורי שאלתי את הגאון רבי פנחס הירשפרונג ז"ל איך אמר
ביראת שמים .ה"מסילת ישרים" )פרק ז( הביא בשם המדרש אברהם אבינו לאליעזר שאם לא ימצא אשה יקח לו מבנות
)במדבר רבה י ,ה( כל מעשיהם של צדיקים במהירות .הסיבה לזה ענר אשכול וממרא ,הלא רש"י בסוף פרשת וירא )כב ,כ(
היא ,שהצדיק כל זמן שבא לידו דבר מצוה פוחד הוא שמא האלה" מפרש ,שאחר הרהורי ברים ּ
הדּ
אחרי
"ויהי
עה"פ
ח"ו לא יוכל לקיימה ,ולכן מזדרז הוא תיכף לעשותה ושלא דברים שהיה לאברהם אבינו שהיה לו להשיאו אשה מבנות
לאבדה .כשראה אליעזר את זריזותה של רבקה במצוות, ענר אשכול וממראּ ,ב רוֹ הקדוש ברוך הוא שנולדה רבקה
היתה זו הוכחה מובהקת ליראת שמים הבוערת בקרבה בת זוגו ,ומקורו בבראשית רבה )פנ"ז אות ג( .הרי שידע בבירור
ומזרזתה בקיום מצוה הבאה לידה שלא להחמיצה ושלא שרבקה היא בת זוגו של יצחק.
)יראה ודעת רבי יהודה זאב הלוי סגל( לאבדה. והשיב לי הגאון הנ"ל ,דצריך לומר שחשש אברהם אבינו
שמא יקדמנו אחר ,וכמבואר במועד קטן )יח ,ב( שאף דבת
קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני ,מכל מקום יכול להיות
נז
זהב האי
וח
לת המי
אר
"ויהי
)גיצי אורה( שיקדמנו אחר ברחמים ,עיין שם.
זהב
מקל" ערה
ידיה
צמידי על
ני
מקל
קע
)בראשית כד ,כב(.
תמה בעל ה"שבט מוסר" ,מדוע אברהם אבינו שהיה כבד לעב
ליצחק" )בראשית כד ,יד(. הכח
"את
במקנה בכסף ובזהב לא שלח לרבקה כי אם נזם זהב משקלו כשבא אליעזר לבדוק מי היא האשה הראויה ליצחק ,היתה
ושני צמידים עשרה זהב משקלם ,מדוע הוא שלח דבר מועט מוטלת עליו עבודה קשה עד מאד .הרי רבקה היתה מביתו
ביחס לעושרו המופלג. של בתואל ,והתורה העידה לנו שרבקה היתה בת רשע,
גם לשם מה טרחה התורה לפרט מה הוא שלח לה .והוא ואחות רשע ,ומקומה אנשי רשע )רש"י בפרשת תולדות כה ,כ( ,ולפי
מתרץ ,ללמד שאביה ואמה של הכלה ,לא יבחרו את החתן ראות עינינו היה מן הראוי לבדוק אשה הבאה מבית וממקום
משום ממונו ,כי אם מחמת השלמות נפשו הרוחניות, כזה בבדיקה חמורה ומדוקדקת לראות היש לה יראת שמים
וחכמתו בתורה .ושליחת שני צמידים הרמז לשני לוחות אם לאו .ברם מוצאים אנו שמבחנה של רבקה היה במידת
התורה ,עשרה זהב רמז לעשרת הדברים הכתובים בהם, החסד .ואכן מתוך הפרשה אנו רואים את מעלתה הגדולה
שפירושו אם אתה רוצה חתן זה אפילו השולח מעט טוב לך, של רבקה במדה זו .כשביקש אליעזר מרבקה )פסוק יז(
כי העיקר הצדקות ואם לאו לא תינשא ליצחק. מכדּ "יכלה רבקה לטעון בקל: מים ּ
מעט "הגמיאיני נא
)אהלי שם רבי מיכאל פרץ(. הלא אתה אדם מבוגר שנתמלא כוחו ,ויש עמך עשרה
אנשים ,ואני -הנני ילדה בת שלש -האם צריכה אני לשאת
את המים בעבורכם?! אבל רבקה לא אמרה כן ,אלא אדרבה,
האה
אחרי" )בראשית כד ,לט(. תל
"אלי א
אדני" )שם פסוק יח( ,ועוד הוסיפה יותר על "ש תה
אמרה ׁ :
מח ּ זר למצוא עילה
"אלי" כתיב ,בת היתה לו לאליעזר והיה בקשתו ושאבה גם לגמליו .היתה זאת ראיה נכוחה לאליעזר
שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו ,אמר לו שרבקה היא בעלת חסד אמיתית .מעלה נוספת הכיר אליעזר
אברהם ,בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מדבק בברוך )רש"י(. ברבקה ע"י 'מבחן' זה ,והיא מדת הזריזות ,מעשיה של
מה שלא גילה הכתוב את רצונו של אליעזר להשתדך עם רבקה היו כולם בזריזות ובמהירות" - ,ותמהר"" ,ותרץ".
אברהם אדונו עד עתה ,איתא בשם הרה"ק מקאצק זצ"ל ומדת הזריזות היא מיסודי המדות הטובות ,וכמו שאמרו
שכל זמן שעדיין לא נגמר השידוך עם רבקה לא הרגיש חז"ל )ע"ז כ ,ב( 'זריזות מביאה לידי נקיות'.
אליעזר שיש לו נגיעות אישיות ,ולא ראה שהנגיעות מטים מכל זה ראה אליעזר את מעלותיה הגדולות של רבקה ,אולם
את דעתו לצד זה ,אבל לאחר שכבר לא היו לו עוד נגיעות השאלה הראשונה עדיין עומדת בעינה ,מנּ ין לו לאליעזר אם
כאשר נגמר השידוך בכי טוב ,אז שם לב שמקודם היו לו רבקה היא בעלת יראת שמים ,הלא לא בדק אותה בזה?
נגיעות של רצון לקחת את יצחק לבתו. בספר "שערי קדושה" לרבינו חיים וויטאל )ח"א שער א( כתב
ומציאות זו מצויה מאוד בין אנשים ,שכל עוד האדם נמצא וז"ל' :יותר צריך האדם להזהר במדות טפי מעשה ולא
בתוך המצב ויש לו נגיעות לצרכי עצמו ,אינו שם לב שכל תעשה' ,עכ"ל .הטעם לזה הוא ,שמדות הן הן האדם בעצמו,
הילוך מחשבתו מוטים ומתנהלים לפי הנגיעות ,ורק לאחר בדבר שהוא מהות האדם עצמו ,נדרשת זהירות יתירה ,יותר
מעשה כשתמו הנגיעות ,אזי מסתכל ומבין למפרע היאך מכל מצוות שבתורה.
הטו נגיעותיו את הלך מחשבתו. מעתה יש לומר שרבקה עברה 'מבחן' גם ביראת שמים,
ובפירוש הטור עה"ת וכן ב"פנים יפות" וב"נחל קדומים" שהרי להיות בעלת יראת שמים -בעלת דרגה של שמירת
להחיד"א מפרשים עפ"י המדרש )ב"ר ס ,ז( שאמרו :כנען הוא הנפש מעבירות ומביטול מצוות -מילתא זוטרתא היא לגבי
אליעזר ועל ידי ששרת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור זהירות במדות ,המדות הם מהות האדם ,והמושלמת במדות
לכלל ברוך וה"ד "ויאמר בא ברוך ה'" .ולכן לא נזכר רצונו ודאי מושלמת היא גם ביראת שמים ,וכשראה אליעזר את
זה עד שהגיע לכלל ברוך ,שעד אז הבין שאינו ראוי מעלתה של רבקה במדות ,במדת החסד ,התברר לו בירור
להשתדך עם אברהם אבינו מטעם המובן שאין ארור מתדבק גמור שאכן מושלמת היא גם ביראת שמים ,וודאי שהיא
בברוך ,אבל עכשיו כשראה שיצא מכלל ארור ,חשב אולי תהיה כלי קבול הגון להשפעתם של אברהם ויצחק.
ןוילג | ז"פשת -הרש ייח "הרות ירבד"בד"" []10
מ
קטרה" )בראשית כה ,א(. אה
וח
אברה
"וס
הגיעה השעה שאוכל להשתדך עמו ,ולכן נזכר רצונו בזה
עתה.
כל זמן שתמצא ידך לעשות ,עשה
ובפירוש הרב ברטנורא עה"ת וכ"ה בספר "טעמא דקרא"
על פסוק זה מביא המדרש )בראשית רבה סא ,ג( הפסוק הנאמר
כתבו שמה שנזכר כאן זה הרצון אינו לומר שהיה מדבר עם
ולערב אל ּתנּ ח
יד) "קהלת זרע
זרע את
"ב ּב קר
בקהלת )יא ,ו( ּ
אברהם אבינו ע"ה על זה ,רק שזה היה חלק מהדברים
יא ,ו( ,ודרשוהו בכמה אופנים :רבי אליעזר ורבי יהושע ,רבי
שבהם ניסה
לרצוֹ ת את בתואל ולבן על השידוך ,ונהג כמנהג
אליעזר אמר ,אם זרעת בבכיר ]בעונת הגשמים הראשונה[
הסוחרים שכאשר רוצים לפתות בני אדם לקנות איזה מקח,
זרע באפיל ]בעונת הגשמים האחרונה[ ,שאין אתה יודע
הם מנסים להראות גודל חשיבות הסחורה ואמרים להם
איזהו יכשר אם של אפיל אם של בכיר ואם שניהם כאחד
תדעו ,שאם לי היה אפשרות לקנות החפץ הזה הייתי רץ
טובים .רבי יהושע אמר ,אם בא עני אצלך בשחרית תן לו,
לקנותו .וכך אמר אליעזר לבתואל .שאילו היה לו היכולת
בערבית תן לו ,שאין אתה יודע איזה מהן הקב"ה כותב עליך
היה הוא עצמו לוקח את יצחק לבתו ,כדי שישתכנעו כמה
הזה או זה ,ואם שניהם כאחד טובים .רבי ישמעאל ורבי
חשוב ומשתלם עבורם להסכים לשידוך .וכעין זה איתא
עקיבא ,רבי ישמעאל אומר ,אם למדת תורה בנערותך למוד
)משחת שמן( ב"כלי יקר".
תורה בזקנותך ,שאין את יודע איזה מהן מתקיים לך הזה או
זה ,ואם שניהם כאחד טובים .רבי עקיבא אומר ,אם היו לך
תלמידים בנערותך עשה לך תלמידים בזקנותך ,שאין אתה
לחי
ראי" )בראשית כד ,סב(. אר
"ויצחק א מא
יודע איזה מהם מתקיים לך ,זה או זה ,ואם שניהם כאחד
שאז לא היה להם התורה להורות להם המעשה אשר יעשון,
טובים וכו' .ר' דוסתאי בשם רבי שמואל בר נחמן ,אם היו
וכל עבודתם להשי"ת היתה אך על ידי רוח הקודש
לך בנים בנערותך קח לך אשה בזקנותך והעמיד בנים .וממי
שהופיעה עליהם ,לכן הלך אל המקום שנתגלה המקום
אתה למד מאברהם שהיו לו בנים בנערותו ולקח אשה
להגר ,והיה מתבודד שם להשיג השראת השכינה.
בזקנותו והעמיד בנים הה"ד "ויוסף אברהם" וגו' ,עכלה"מ.
)'מי שלמה' ,מכתבי רבי אברהם אחי הגר"א בעל 'מעלות התורה'(
הנה המשמעות העולה מכלל דברי התנאים היא ,שבאו
ללמד את האדם דרך חיים ,שכאשר יש לאדם מטרה
מסוימת להצליח באיזה ענין ,צריך שיעסוק בו תמיד כל זמן ול
מעל יצחק
ורא את עיניה
רבקה את
"וא
שעוד יש לו האפשרות לכך ,ולעולם לא יעזוב את המטרה
המל" )בראשית כד ,סד(.
ההיא ,וגם אם יעבור זמן רב לא יפסיק לפעול בעניינו ,מפני בכל בו )סו"ס ק"ח( כתב טעם למה זכו חיה לכסות דמן יותר
שלעולם אינו יודע מה יעלה בסופו של דבר ,ויכול להיות מבהמות ,לפי שכשהפילה רבקה את עצמה מעל הגמל
שאפילו אם בפעם הזו שעוסק בענין אינו רואה הצלחה בו, כשראתה את יצחק נשרו בתולותיה והיה יצחק חושד
אך בזמן מאוחר יותר יצליח ה' דרכו. לאליעזר שבא עליה ,וספר לו הענין כולו שנאמר ּ
"ויספר
ורבי עקיבא מביא ראיה ליסוד הדבר ,מעדות אישית שחווה, העבד
ליצחק" )בראשית כד ,סו( .והביאו אל המקום שנפלה
ומספר איך שהיו לו כ"ד אלף תלמידים ,מעכו ועד אנטיפרס והראה לו דם הבתולים כי באתה חיה אחת ושמרה אותו
וכולם בפרק אחד מתו ,למה ,שהיתה עיניהם צרה אלו באלו. שלא לקקהו הכלבים ושאר חיות השדה ,ואיכא דאמרי אריה
ובסוף העמיד שבעה תלמידים ,והם עמדו ומלאו כל ארץ היה שבא ושמר אותו .ולכן זכתה כל חיה נאכלת לכסות
ישראל תורה .והיינו ,שעבודתו הקדושה של רבי עקיבא דמה ,ועוף נמי לפי שלימד לקין לקבור הבל אחיו.
)'מלאכת שלמה' חולין פרק ו' משנה א(
היתה להעמיד תלמידים תופשי תורה ,ורצון השי"ת היה
שמה שלימד בתחילת ימיו לא תעלה לו להשאיר ממנה
תורה בישראל .ודווקא במה שלא עזב תפקידו עד זקנה
דה
לקראתנ ההל
הזה
האי העבד מי
"ואמר אל
ושיבה והמשיך בה בכל עוז עד ערוב ימיו ,ממנה נשארה
התורה בישראל לעולם.
העי
ותס" )בראשית כד, וח אדני
העבד הא
ואמר
סה(.
ושמענו כזאת גם בימינו אנו ,על אנשים שפעלו זמן רב
עד עתה אמר "בן אדני" ,לפי שהאדם שאינו נשוי לא נקרא
באיזה ענין ולא ראו הצלחה במעשיהם ,וכעבור כמה שנים
אדם ,שנאמר )לעיל ה ,ב( 'זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם
ניסו שוב באותו ענין ממש ,ואז דווקא נפתחו לפניהם שערי
)'תולדות יצחק' לרבי יצחק קארו( אדם'.
הצלחה ועשו פעולותיהם פרי לתפארת.
אכן מה שעלינו להבין אלו דברי רבי יהושע שאמר :אם בא
עני אצלך בשחרית תן לו בערבית תן לו וכו' .וזה צריך עיון רבקה
והי ל וח את רה א האהלה
יצחק
"ויבאה
טובא ,שהרי תכלית נתינת הצדקה היא שיהא לעני מה לאה
ואהבה" )בראשית כד ,סז(.
לאכול וללבוש ,וא"כ מה שייך שהנתינה שבערב תצליח "ויביאה יצחק האלה" -חופה" ,ויקח" -קיחת כסף והיינו
יותר מהנתינה בבוקר. קידושין" ,ותהי לו לאשה" -בכתובה.
)'צרור המור' רבי אברהם סבע(
ובספר "דעת סופר" כתב לפרש ,שבא רבי יהושע ללמדנו
כאן הוראה כללית בעבודת ה' ,דמה שאמר 'שחרית וערבית'
ןוילג | ז"פשת -הרש ייח "הרות ירבד"בד"" []11
עשה יועילו לו להוריד הדין מעליו ,ועל כן יראה להתחזק ש ּי ׂ
ׁ בדבריו אין הכוונה לזמני היום ,אלא נתכוון למצבים שונים
בעשייתם ביתר שאת ותעצומות. שהאדם עומד בהם במהלך ימי חייו ,והיינו ,שישנם זמנים
והרה"ק מקאצק זצ"ל היה מפרש את הפסוק האמור בפרשה שהאדם הוא במצב של 'שחרית' כלומר ,ימים שיש לו
ברים ּ
האלה וגו' הדּ
"והי ּו
ראשונה של קריאת שמע )דברים ו ,ו( בהירות ושמחת הנפש ,ועבודת ה' והאמונה בו היא בקלות
לבב "דלכאורה איך נותנים דברים חסרי ממשות על וברצון וחשק ,והם הנקראים בספרי הקודש 'מוחין דגדלות'.
גשמית על הלב ,ויותר היה לו לומר 'בלבבך' דהיינו שיכניס ולעומת זה ישנם זמנים שהוא במצב של 'ערבית' כלומר,
הדברים לתוך לבו .אלא הרמז הוא על הזמנים של מוחין ימים שאין לו בהירות ושמחה ,ועבודת ה' היא מתוך עצבות
דקטנות שהלב סגור ומסוגר ואינו מתעורר בעבודת הבורא, וחוסר חשק והם הנקראים בספרי הקודש 'מוחין דקטנות'.
ולהגיד שגם אז בזמנים אלו צריך להמשיך בלימוד התורה ועל זה אמרו חכמינו ,שלא יטעה האדם לחשוב שהחובה
ובקיום המצות ,וישים התורה הזו 'על' לבבו מבחוץ ,ואח"כ לעסוק בעבודת הבורא היא דווקא כשיש לו 'מוחין
כשיזכה ויפתח ה' את סגור לבו ,אזי יכנסו הדברים הללו דגדלות' ,ומוחו ולבו פתוחים ברצון וחשק להתמסר כראוי
לתוך הלב. לעבודת ה' ,ואילו בימי 'מוחין דקטנות' אינו מחויב
וכ"ק אדמו"ר הבית ישראל מגור זצ"ל אמר עד"ז במה להתמסר כ"כ לעבודתו ,ויכול ח"ו להתעצל בה ,ולהשהות
שאמרו במשנה )ברכות ל ,ב( 'אפילו המלך שואל בשלומו היגיעה האמיתית עד שיתחיל להאיר לו .אלא מחויב הוא
לא ישיבנו ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק'. לדעת היטיב שבכל מצב שעומד עליו להניח כל החשבונות
ומפרש' ,המלך שואל בשלומו' היינו הזמנים המאירים והספקות בצד ולא להתחשב במצב רוחו ,רק יקבל עליו עול
שיש לאדם ,שהולך לו בטוב ורואה הארת פנים מלמעלה, מלכות שמים ליתן צדקה לעניים ולהרבות מעשים בעבודת
ואז הדין הוא 'לא ישיבנו' שלא יעזוב את עבודת הבורא הבורא כשור לעול וכחמור למשא ,ולא ימנע עצמו ממנה
והתפילה התמידית לה' שלא יעזוב חסדיו הלאה .אבל לא לרגע כמימרא ,וימסור נפשו עבורה תמיד בלי הפסק.
רק בימים אלו אלא אף כאשר 'נחש כרוך על עקבו' ודבריו בנויים על יסוד דברי זקנו ה"כתב סופר" )ויקרא כה ,מו(
כלומר בזמנים שיש לו הסתר ואינו הולך לו בטוב ,גם שכתב על מה שאמרו )יבמות סג ,א( המלוה סלע לעני בשעת
אז 'לא יפסיק' מעבודתו ותפילתו לה' וימשיך בה בכל קרא וה'
יענה "אז ּת
דחקו עליו הכתוב אומר )ישעיה נח ,ט(
כוחו ואונו. ויאמר הנּ ני" )ישעיהו נח ,ט( .וצריך להבין לשון 'בשעת
שּוע
ּת ׁ
וב"מאור עינים" )פרשת יתרו( מפרש ברעיון זה את הכתוב דוחקו' ,פשיטא כל עני הוא בדחקו וכו' .אלא צ"ל שאין
תמיד" ,דהנה "הוי"ה" הוא לנגדּ י
יתי ה'
"ש ּ ו בתהילים )טז ,ח( ׁ הכוונה לשעת דוחקו של העני המקבל ,אלא לשעת דוחקו
שם הרחמים ,ותיבת "לנגדי" יש במשמעה שאינו הולך יחד של העשיר המלוה ,דהיינו שמלוה לו במצב שגם לו לעצמו
עמו אלא לנגדו .ועל זה אומר הכתוב שבכל מצב הן דוחק ופרנסתו מצומצמת וצריך לרחמים מרובים ,ומ"מ אינו
כשרואה עליו מידת הרחמים וחסדים גלויים ,והן בזמן קופץ ידו ומלוה לעני שדחוק יותר ממנו ,עליו אומר הכתוב
שבעיניו נראה כאילו המצב הולך לנגדו ,תמיד יזכור את ה' "אז תקרא וה' יענה תשווע ויאמר הנני" ,כלומר ששכרו
ויתמיד בעבודתו .האבות הקדושים עבדו כמידת ההשתוות גדול מן השמים שמה שיתפלל בעד עצמו שיורווח לו
ישנּ ה האדם עבודתו בכל מצב שעומד ,ובין והנהגה זו ,שלא ׁ בדחקו .תפלתו נשמעת בזכות צדקה גדולה כזו.
בשעת ההארה ובין בשעת חשכות יתמיד בעבודתו ללא
הפסק והשתנות ,זוהי המידה המכונה בספרי הקדמונים ועל האדם להתבונן ברעיון זה היטיב ולתת לבו להבין ,שעל
)"חובות הלבבות" שער עבודת האלקים פ"ה( 'מדת ההשתוות' ,כלומר פי האמת הרי אינו יודע איזה זמן יוכשר יותר כלפי שמיא
שכל הזמנים וכל המצבים שווים אצלו ,ואין ניכר עליו שום לעשות נחת רוח לבורא ית' ,אם כשעובד כמצב של בהירות
רפיון בשעת חשכות כמו בשעת גדלות. וגדלות המוחין ,או כשמתגבר על רגשותיו ועובד את ה'
ובמידה נעלה זו דבקו האבות הקדושים כל ימיהם ,שלא ומקיים המצוות כתיקונן מתוך חשכות הלב וקטנות המוחין,
עבדו עבודתם רק לפי מצבי הנפש ,אלא היו עומדים תמיד כי יתכן שדוקא העבודה הזו היא בעלת חשיבות יתירה כלפי
כחיילים על משמרתם למסור נפשם על עבודת הבורא ,גם מעלה .ועל זה אמר הכתוב אכן "בבוקר זרע זרעך",
כשהיו בבחינת מוחין דקטנות .ובהיות שכך לימדנו חכמינו שתעבוד את ה' בבחינת בוקר והארה ,אבל דע שגם "בערב
ז"ל )תנדב"א פכ"ה( שחייב אדם לומר 'מתי יגיעו מעשי למעשי אל תנח ידך" שאף בשעת חשכות אל תניח ידך מלפעול
אבותי אברהם יצחק ויעקב' ,אי לכך מחויבים אנו להתעמק בקיום התורה והמצות כראוי.
במעשיהם וללמוד מאורחותיהם האיך עמלו על מידה זו כל ורעיון זה אנו למדים עוד בפסוק שאמר שלמה המלך
הימים. עלי מקוֹ מ אל
עלה
של ּת המוֹ ׁ
"אם ר ּו ח ּ בחכמתו )קהלת י ,ד(
ואנו רואים זאת אצל יעקב אבינו ע"ה שכל ימי חייו היו חטאים גּ דוֹ לים" ,ופירש רש"י" :אם רוח יח
מרפא ינּ
ּתנּ ח ּכי ּ
רצופים עליות וירידות ,שפעמים רבות נפל מאיגרא רמא המושל" ,מושל העולם "תעלה עליך" לדקדק אחריך במידת
לבירא עמיקתא ,ולעולם לא עזב דבקותו בה' ,כדמצינו הדין" ,מקומך" היינו מדתך הטובה "אל תנח" לומר לו מה
)מגילה יז ,א( שבמשך ארבע עשרה שנים עסק בתורה בבית יועיל צדקתי לי .כלומר ,שכאשר רואה האדם שבאים עליו
עבר ,ובימים אלו לא נתן תנומה לעפעפיו )ב"ר סח ,יא( ובוודאי ימי חשכות וקטנות המוחין ,אל יניח עבודתו ויחשוב שאינה
הגיע במהלכם להשגות גבוהות מאוד .ואילו תיכף אחר ידע שגם בשעת חשכות חשובה כלום כלפי שמיא ,אלא
השנים הללו ,פנה ממדרגותיו והלך לביתו של לבן הארמי בשעה שמידת הדין שולטת עליו ,הנה המעשים טובים
ןוילג | ז"פשת -הרש ייח "הרות ירבד"בד"" []12
והתחיל לומר אותיות הא-ב בכל כוחו ,כמו תינוק בבית ודר עם אותו רשע עשרים שנה )בראשית לא ,מא( ,ועוד זאת לא
הספר ,ומיד שבו אליו כל השגותיו הגבוהות. די לו בעצם הישיבה עמו ,הוכרח לעבוד עם צאנו כרועה
ומאחר שכך הוא סדר העולם ,שלכל אדם יש זמנים של חרב
וקרח אכלני
"הייתי ב ּיוֹ ם
בזוי ,ועבד עבודת פרך קשה
עליה שהוא נמצא ברום המעלות ,ויש זמנים של ירידה, ילה" )שם פסוק מ( .וכל הצרות והרדיפות הללו לא היו ּב ּל
ולפעמים זה קורה לו בפתע פתאום שנופל מאיגרא רמא בכוחם להזיזו מדבקותו בהשי"ת אפילו מעט .ובגלל מידה
לבירא עמיקתא ,ובפרט בזמנינו שאנשים הם חלושי מזג וכל זו נקראו האבות מרכבה לשכינה )ב"ר פב ו( ,ללמד עליהם
טרדה קטנה יש בכוחה להניע את האדם ולטלטלו טלטלה שהיו קשורים ודבוקים לשכינה הקדושה כל ימיהם ,ובכל
עזה ולהפילו ממדרגתו ,לכן צריכים אנחנו לשנן זאת היטיב רגע מחייהם ובכל מצב שהיו בה לא ירדו מהדבקות
שנדע לעמוד על המשמר לבלתי תת ליצר הרע לבלבלנו, וההתקשרות בהשי"ת.
ולהיזהר בכל מיני שמירות לאחוז במידת ההשתוות ולא ובספר "שפת אמת" )תרנ"ו( כתב כדברים הללו בהא דאיתא
לעזוב את העבודה הצרופה גם בשעה קשה שאין לנו הרצון ימי
תמימם", דע ה'
במדרש )ב"ר נח ,א( עה"פ )תהילים לו ,יח( "יוֹ
והמוחין לעמול בה ,אלא להמשיך בכל עוז בעבודת כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים .ורש"י פירש "שני
)משחת שמן( הבורא. חיי שרה" כולן שוין לטובה ,והוא מדת השתוות שכתב
בספר "חובות הלבבות" .והוא מעלה גדולה להיות אדם
עומד בתמימותו בכל מה שעובר עליו ,ויש נסיון לעני ויש
)בראשית אהי את
יצחק" ויבר
אברה
אחרי מת
"ויהי
לעשיר ,וכך היה אצל שרה שבתחילת ימיה עברו עליה כמה
כה ,יא(. זמנים קשים ברעבון ובלקיחתה לפרעה ואבימלך .ובסוף
ימיהם היה להם כל טוב ,ועכ"ז לא נעשה בה שום שינוי
נחום אבלים
בכל השינוים האלה וכו' ברוב אהבתו להקב"ה כל הרוחות
"ויברך אלוקים את יצחק" ,ניחמו על אביו ובירכו ברכת
שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו ועמד בתמימותו ולא
אבלים )רש"י סוטה יד ,א( .הרי שחילקם לתרתי ,אולם רש"י כאן
הרגיש כלל בכל מה שעבר עליו .לא כדרך אנושי שיש לו
פירש" :ויברך" וגו' ניחמו תנחומי אבלים .וב"שפתי
כמה שינוים בכל יום ,והם כל שנותיהם לא נעשה בהם
חכמים" :דאי סלקא דעתך ברכו כפשוטו למה אמר הכתוב
שינוי.
אחרי מות ,מה לי אם ברכו בחייו או לאחר מותו ,עכ"ל.
והדבר צריך ביאור דאם כן אמאי קרא לתנחומי אבלים ויש לכל איש ישראל עוצם הכוח הרב שיש בפנימיות נפשו,
בלשון 'ברכה'. שיוכל לעבוד את ה' תמיד בכל עת ולא להתרפות מן
וי"ל דעיין בספר מכתב מאליהו )ח"ד עמוד ,(342שפירש נוסח העבודה אף לא לשעה חדא בזכות האבות הקדושים עמודי
המקום ינחם אתכם וז"ל ,פי' נוסח זה ,כי באמת אין בטבע עם ישראל ,שעליהם אנו נשענים עד דורנו אנו.
האדם להתנחם ואם גם ירבו לאמור לפניו דברי תנחומים לא אלא ,שאף אם למדנו להועיל שזוהי הדרך ישכון אור ה',
יועילו כלל ,אלא כי מתנה היא ממנו יתברך שהוא בעצמו אמנם עלינו לדעת שהיצר אינו שוקט לרגע ,ובכל פעם שיש
הולך ומנחם האבלים ,הוא עושה נס לכל אבל ואבל אשר לו ההזדמנות להחליש את האדם מעבודתו ,הריהו שש על
שם בו סממני הרפואה אלו שהן התנחומין ובזה מרפא אותו המציאה כמוצא שלל רב .ובודאי שעל זה הוא נותן דגש
מן סבל האבלות .וצריך לדעת שאין הזמן מנחם כמו מיוחד ,לעמוד על האדם בשעת דחקו ולבלבלו בשעה
שאומרים בני אדם ,כי אדרבה מפורש הוא בחז"ל שאין אדם שמוחו עליו כחושך ואפילה שלא יראה הדרך הישרה ולא
מקבל תנחומין על החי אשר סבור הוא שמת ,ואם כן הרי ידע מה לעשות בשעה קשה זו.
אין הזמן מרפא ,ורק שכן גזר הקב"ה כי המת ישתכח מן
ועל כן טועים הרבה אנשים היראים את ה' בטעות מרה זו,
)עטרותיהם( הלב ,עכ"ל.
וחושבים שבשעה שאין להם הארת הלב וגדלות המוחין,
הריהם פטורים מן העבודה ,וכך דרכם ,שכאשר מתיישבים
ללמוד ואינם מרגישים ערבות הגמרא ומתיקות התורה ,הנה
חי
ימעאל" )בראשית כה ,יז(. ני
"ואה
הם חושבים מיד שעכשיו אין שעת הכושר ללמוד ,ותיכף
'למה נמנו שנותיו של ישמעאל ,כדי ליחס בהם שנותיו של מתייאשים ומתרפים מהלימוד וסוגרים את הגמרא.
יעקב ,משנותיו של ישמעאל למדנו ששימש יעקב בבית עבר
אבל האמת היא שעל דא צווח הנביא ואומר "ולערב אל תנח
י"ד שנה' )רש"י(.
ידך" שאסור לאיש ישראל לחשוב כך ,ועליו לעשות
וקשה איך אומר רש"י 'ליחס בהם שנותיו של יעקב' ,הרי החשבון ,אולי דווקא ברגע קשה זה אני יכול לגרום נחת
אין בזה יחוס כל שנותיו של יעקב כי אם יחוס שנים שלמד רוח להשי"ת באופן גדול ונפלא שלא עלתה לי מימי ,ואולי
בהם תורה ,והוה ליה לומר ליחס שנות תלמודו של יעקב דוקא עכשיו אזכה להארה גדולה מן השמים ,בזכות
בבית עבר. ההתאמצות נגד רצוני .וכמו שמסופר על הבעש"ט הק'
ומבואר מזה יסוד גדול :דשנות יחוסו של אדם הוא רק זצ"ל ,שפעם אחת נסתלקו ממנו מדרגותיו והשגותיו
בשנים שלמד בהם תורה ,שזהו יחוס כל ימי חייו! הגבוהים עד שלא היה בכוחו אפילו לפתוח פיו בתפלה,
)רבי משה שמואל שפירא( ובמקום להיות בעצבות על המצב הזה נטל בידו סידור
ןוילג | ז"פשת -הרש ייח "הרות ירבד"בד"" []13
