gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ניתן לקבל את העלון כל שבוע‬ ‫במייל‪0527615936b@gmail.com :‬‬ ‫להערות והארות‪yoelf@asiatec.co.il :‬‬ ‫דברי תורה‬ ‫שירותי הקלדה ועימוד ב'מכון התורני'‬ ‫רחוב האומן ‪ 27‬ירושלים‪0533194867 :‬‬ ‫ירושלים‬ ‫יעקובי שליט"א וצוות המכון התורני‬ ‫המכון התורני‬ ‫נעם‬ ‫שע"י ועריכה‪ :‬הרב‬ ‫חיי שרה ‪ -‬תשפ"ז | גליון ‪ | 210‬הפקה‬ ‫החידושי הרי"ם זצ"ל היה מפרש ואומר איך ראה רבי‬ ‫‪‬ני‪  ‬‬ ‫‪‬ני‬ ‫ו‪‬בע ‪ ‬‬ ‫‪‬נה ‪  ‬‬ ‫וע‪‬רי‪  ‬‬ ‫‪‬נה ‪   ‬‬ ‫מאה ‪ ‬‬‫‪‬רה ‪ ‬‬ ‫ח‪‬י ‪ ‬‬ ‫"ו‪‬הי‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫עקיבא לעורר את תלמידיו מנמנומם במימרא זו‪ ,‬וביאר‪,‬‬ ‫‪‬רה" )בראשית כג‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫ח‪‬י ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫שהיה רבי עקיבא עושה חשבון לפני תלמידיו‪ ,‬שאם על כל‬ ‫כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד‬ ‫שנה שחיתה שרה קבלה אסתר מדינה אחת‪ ,‬נמצא שכנגד כל‬ ‫"שני חיי שרה"‪ ,‬כולן שוין לטובה )רש"י(‪.‬‬ ‫שבוע בחיי שרה מלכה אסתר על עיר אחת ועל כל שעה‬ ‫רוצה לומר שקיבלה שרה באהבה כל מה שאירע לה ]וכן‬ ‫עכ"פ כפר אחד אשר עולה לשווי כמה וכמה אלפים‪ .‬ומזה‬ ‫כתב בספר "העמק דבר"‪" :‬שני חיי שרה" ‪ -‬דשנים שלה היו‬ ‫אנו לומדים כמה שווה ערכה של שעה אחת ויחידה‬ ‫בחיי שמחה ונפש המעלה ונשגב בחיי רוחני[‪.‬‬ ‫שהמתנמנם מפסיד אלפי אלפים לאין שיעור‪ ,‬ומדוע אפוא‬ ‫ודבר גדול למדנו מכאן‪ ,‬הרי שרה אמנו עברה הרבה צרות‬ ‫אתם נרדמים ואינכם משימים על לבכם גודל יקרת הזמן‬ ‫בחייה‪ ,‬שעד שהיתה בת תשעים לא היה לה בן‪ ,‬וגם נלקחה‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫שיש לנצלה ללימוד התורה‪.‬‬ ‫לפרעה ולאבימלך‪ ,‬ועוד הרבה נסיונות‪ ,‬ואעפ"כ התורה‬ ‫‪‬‬ ‫העידה עליה שהרגישה שכל שנותיה היו כולם רק טוב וחסד‬ ‫כל הימים‪ ,‬וקבלה הכל באהבה ולא התרעמה כלל על‬ ‫"ו‪‬מת ‪ ‬‬ ‫‪‬רה" )בראשית כג‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬והיו כל שנותיה שוות אצלה לטובה‪.‬‬ ‫פירש רש"י‪ ,‬שפרחה נשמתה ומתה‪.‬‬ ‫מעל ּ‪‬פ ‪‬ני ‪‬מתוֹ "‬ ‫אברהם ‪ ‬‬ ‫"ו ּ‪‬י ‪‬קם ‪   ‬‬ ‫וכן מצינו אח"כ באברהם ‪‬‬ ‫וקשה הלא היא היתה גדולה ממנה בנבואה‪ ,‬ולמה פרחה‬ ‫)בראשית כג‪ ,‬ג(‪ .‬ויש לפרש שהיתה לו תקומה ]כמו שפירש‬ ‫נשמתה שלה ולא של אברהם‪.‬‬ ‫ה‪‬דה" )פסוק יז( 'תקומה היתה לו'[‪,‬‬ ‫"ו ּ‪‬י ‪‬קם ‪  ‬‬ ‫רש"י לקמן על ‪‬‬ ‫והיינו שלא נפל לעצב מחמת מיתת שרה‪ ,‬בידעו שכל מה‬ ‫אלא‪ ,‬משום שהקב"ה מביא על האדם נסיון רק אם יוכל‬ ‫שעשה ה' הוא לטובה‪ .‬ואדרבה היה מתבונן במעשיה‬ ‫לעמוד בו‪ ,‬וכמו שאומרים העולם‪ ,‬שאם יזרקו את‬ ‫הטובים ומתעורר לעשות כמותה‪ ,‬והיתה לו עלייה על ידי‬ ‫'הפעקלעך' של כל העולם היה כל אחד נוטל את שלו אף‬ ‫מיתתה‪.‬‬ ‫שיש שם את זה של בארון רוטשילד‪ ,‬שכך יסד צור העולמים‬ ‫‪‬ם‬ ‫ואעשה ‪‬‬ ‫ונעלה ּ‪‬בית ‪‬אל ‪ׂ   ‬‬ ‫"ונק ּו ‪‬מה ‪   ‬‬ ‫וגם ביעקב מצינו כן‪  :‬‬ ‫שכל אחד יכול לסבול רק את הצרות המיוחדות לו‪ .‬ואם כן‪,‬‬ ‫אשר‬ ‫עמ ‪‬די ּ‪‬ב ‪‬דּ ‪‬ר‪ׁ  ‬‬ ‫ויהי ‪ּ ‬‬ ‫צרתי ‪  ‬‬ ‫אתי ּ‪‬ביוֹ ם ‪  ‬‬‫הענה ‪ ‬‬ ‫לאל ‪ ‬‬ ‫מזב ‪‬ח ‪ ‬‬ ‫‪ּ  ‬‬ ‫נסה‬‫"והא‪‬קים ‪ּ ‬‬ ‫כיון שהנסיון היה רק על אברהם כמו שכתוב ‪   ‬‬ ‫הלכתי" )בראשית לה‪ ,‬ג(‪ .‬משמע שהרגיש שה' ענה אותו והצילו‬ ‫‪ּ   ‬‬ ‫אברהם" ולא היה מיועד לה‪ ,‬ממילא פרחה נשמתה‬ ‫‪‬את ‪   ‬‬ ‫מכל צרותיו‪ ,‬וצריך ביאור הרי חייו של יעקב היו מלאים‬ ‫)רבי מרדכי פוגרמנסקי(‬ ‫ומתה‪.‬‬ ‫צרות תכופות זו לזו‪ :‬צרת עשו‪ ,‬צרת לבן‪ ,‬צרת רחל‪ ,‬צרת‬ ‫‪‬‬ ‫דינה‪) ,‬רש"י מקץ מג‪ ,‬יד(‪ .‬אלא רואים מכאן שהאבות הבינו‬ ‫שבאמת לא עבר עליהם כל רע שהוא‪ ,‬שהכל היה לטובה‪,‬‬ ‫ל‪‬רה ‪    ‬‬ ‫ולב‪‬ת‪) "‬בראשית כג‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫לס‪‬ד ‪  ‬‬ ‫אברה‪   ‬‬ ‫"ו‪‬בא ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫וראו כיצד הקב"ה עושה עמהם רק טוב‪ ,‬והקב"ה מצילם‬ ‫אברהם ולא יצחק‪ ,‬דעצם קיומו של בן כזה‪ ,‬זהו ההספד הכי‬ ‫מכל צרה‪ ,‬וכולן שוין לטובה‪ .‬וצריך כל אדם להאמין שכל‬ ‫גדול שיכול להיות! )רבי בצלאל זולטי(‬ ‫מאי דעביד רחמנא לטב עביד‪ ,‬ולהיות חזק באמונתו שמן‬ ‫‪‬‬ ‫השמים מנהיגים אותו בכל פסיעה ופסיעה‪ ,‬ואף שיש דברים‬ ‫שנראים לכאורה רעים בעולם הזה‪ ,‬באמת הכל הוא לטובתו‬ ‫ל‪‬רה ‪    ‬‬ ‫ולב‪‬ת‪) "‬בראשית כג‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫לס‪‬ד ‪  ‬‬ ‫אברה‪   ‬‬ ‫"ו‪‬בא ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫הנצחית‪.‬‬ ‫כתב הריב"א‪ :‬היה לו לכתוב "ולבכותה" קודם "לספוד"‬ ‫‪‬‬ ‫כדאיתא בגמרא מועד קטן )כז‪ ,‬ב( 'שלשה ימים לבכי‬ ‫ו‪‬בע ‪ ‬‬ ‫‪‬ני‪"‬‬ ‫‪‬נה ‪  ‬‬ ‫וע‪‬רי‪  ‬‬ ‫‪‬נה ‪   ‬‬ ‫מאה ‪ ‬‬ ‫‪‬רה ‪ ‬‬ ‫ח‪‬י ‪ ‬‬ ‫"ו‪‬הי‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ושלושים להספד'‪ ,‬אלא כשבא אברהם ומצא בני ביתו שהיו‬ ‫)בראשית כג‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫סופדים אותה מפני שעברו כבר ג' ימים מהבכי‪ ,‬עשה הספד‬ ‫יקרת הזמן‬ ‫עמהם ואחר כך בכה‪ .‬והקשה ב"חתם סופר" לדבריו‪ ,‬הרי‬ ‫איתא במדרש )ב"ר נח ג( וז"ל‪' :‬רבי עקיבא היה יושב ודורש‬ ‫אין מתחילים בהספד רק אחרי שנסתם הגולל‪ ,‬וא"כ למה‬ ‫והצבור מתנמנם‪ ,‬בקש לעוררן אמר מה ראתה אסתר‬ ‫התחילו בני ביתו בהספד לפני שנקברה‪ ,‬ועי"ש מה שתירץ‬ ‫שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה אלא תבוא אסתר‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫שהיתה בת בתה של שרה שחיתה מאה ועשרים ושבע שנה‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫ותמלוך על מאה ועשרים ושבע מדינות'‪.‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬הרש ייח "הרות ירבד"בד"" [‪]1‬‬ ‫אבינו חשש שתחזור מהסכמתה‪ .‬ובכל זאת קמה בזריזותה‬ ‫ל‪‬רה ‪    ‬‬ ‫ולב‪‬ת‪) "‬בראשית כג‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫לס‪‬ד ‪  ‬‬ ‫אברה‪   ‬‬ ‫"ו‪‬בא ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫כאברהם ממש וכל כך למה 'כי יצחק בנה עדיין לא נחנך'‪.‬‬ ‫"לספוד" לשון זכר "ולבכתה" לשון נקבה‪ ,‬ולכאורה היה‬ ‫ולכן לא חזרה מהסכמתה‪.‬‬ ‫לכתוב 'לספדה ולבכתה'‪.‬‬ ‫מכאן יש לראות גודל החובה לחנך הבנים המבוגרים‪ ,‬חינוך‬ ‫אך חלוקים הם זה מזה; שההספד שנשא עליה היה דומה‬ ‫בלי הפסק‪' ,‬חייב אדם מישראל לומר מתי יגיעו מעשי‬ ‫להספד על אדם גדול‪ ,‬שהיתה אפילו גדולה ממנו בנבואה‪,‬‬ ‫למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב' )תדא"ר פכ"ה(‪ ,‬החובה היא‬ ‫ועל כן בא בלשון זכר‪ ,‬אך בכייתו היה בכי של בעל על פלג‬ ‫ללמוד מהדרכים איך וכיצד הגיעו הם למעשיהם ע"י‬ ‫גופו‪ ,‬ש'אין אשה מתה אלא לבעלה'‪ ,‬ועל כן כתוב בלשון‬ ‫התמסרות לחינוך האבות והאימהות יחד‪.‬‬ ‫)רבי לייב גורביץ(‬ ‫נקבה‪.‬‬ ‫אברהם ‪‬אל ‪  ‬‬ ‫נעריו" )בראשית‬ ‫שב ‪   ‬‬ ‫"ו‪ּ‬י ׁ‪‬‬ ‫ואחרי העקידה מה כתיב‪ ,‬‬ ‫כב‪ ,‬יט(‪ ,‬ויצחק היכן הוא‪ ,‬רב בשם רבנן דתמן‪ ׁ ,‬ש ‪‬לחוֹ אצל שם‬ ‫‪‬‬ ‫ללמוד ממנו תורה וכו'‪ ,‬כך אמר אברהם כל שבא לידי אינו‬ ‫אלא בשביל שעסקתי בתורה ובמצות‪ ,‬לפיכך איני רוצה‬ ‫ל‪‬רה ‪    ‬‬ ‫ולב‪‬ת‪) "‬בראשית כג‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫לס‪‬ד ‪  ‬‬ ‫אברה‪   ‬‬ ‫"ו‪‬בא ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫שתזוז מזרעי לעולם )בראשית רבה נ"ו(‪ .‬גם אחרי שיצחק בנו‬ ‫החינוך חובה תמידית גם למבוגר‬ ‫עלה בדרגה של עקידת יצחק שזכותה קיימת לנו לדורות‬ ‫מה אמר אברהם אבינו בשבח שרה‪ ,‬מצינו בתנחומא )פ' חיי‬ ‫עולם ‪ -‬עדיין זקוק הוא לחינוך‪ ,‬וללמוד בבית מדרשו של‬ ‫רשה ‪ ‬‬ ‫צמר‬ ‫ימצא וגו' ‪‬דּ ‪ׁ ‬‬ ‫חיל ‪‬מי ‪  ‬‬ ‫"אשת ‪ ‬‬ ‫שרה אות ד'( שאמר ‪ׁ ‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫פש ּ‪‬תים" )משלי לא‪ ,‬י‪-‬יג( בין יצחק לישמעאל שהיה בן ט"ז‬ ‫ּו ‪ ׁ ‬‬ ‫העבד ‪‬את‬ ‫שם ‪  ‬‬ ‫ש ּ‪‬מה‪ ,‬ו ּ‪‬י ׂ‪‬‬ ‫תשב ׁ‪‬‬ ‫"רק ‪‬את ּ‪‬ב ‪‬ני ‪‬א ‪ׁ ‬‬ ‫ולא עוד‪ ,‬כתיב‪ ,‬‬ ‫שנה או לפי הפרקי דררבי אליעזר )פ"ל( והסדר עולם היה בן‬ ‫ה ‪‬זה" )בראשית‬ ‫ּ‬ ‫הדּ ‪‬בר ‪‬‬ ‫‪‬בע לוֹ ‪‬על ‪ ‬‬‫אדניו ‪‬ו ‪‬י ‪ ‬‬ ‫ּ‬ ‫אברהם ‪ ‬‬ ‫יר‪    ‬‬ ‫‪‬ידוֹ ּ‪‬ת ‪‬חת ‪ ‬‬ ‫כ"ז כשיצא לתרבות רעה וכן מצינו דעה זו ברבה נ"ג ושרה‬ ‫כד‪ ,‬ח‪-‬ט(‪ ,‬ואיתא בזוהר )קל"א‪ ,(:‬מה הטעם לפי שידע אברהם‬ ‫הכירה מה שבתוך תוכו כדי שלא ילמד יצחק ממעשיו‬ ‫שהרי בכולם לא היה מי שיכיר להקב"ה רק הוא לבדו‪ ,‬ולא‬ ‫ש‪‬רה‬‫אלי‪ׂ ‬‬ ‫אמר ‪ ‬‬ ‫אשר ּת‪ ‬‬ ‫"כ‪‬ל ‪ׁ ‬‬ ‫מבעים שלחו‪ ,‬ועל זה נאמר‪ּ ,‬‬ ‫רצה שיהיה מדורו של יצחק ביניהם‪ .‬אלא שיהי מדורו עמו‪,‬‬ ‫זרע )בראשית כא‪ ,‬יב(‪ ,‬לאמור כשאברהם אבינו היה‬ ‫קלה" ‪ ‬‬ ‫ׁ ‪‬ש ‪‬מע ּ‪‬ב ‪ּ  ‬‬ ‫ויצחק ילמד ממנו תמיד דרכיו של הקב"ה‪ ,‬ולא יטה ימין‬ ‫מונה שבחה של שרה‪ ,‬אמר שידעה 'להבחין בחינוך' בין‬ ‫ושמאל‪ ,‬ע"כ‪ ,‬גם אחרי העקידה ושלמד כבר בבהמ"ד של‬ ‫צמר לפשתים בין ישמעאל ליצחק‪.‬‬ ‫שם עדיין רצה שיגור על ידו כדי לחנכו‪ ,‬שלא יטה ימין‬ ‫עוד מצינו בתנחומא )וירא כ"ב(‪ ,‬אמר אברהם מה אעשה אם‬ ‫ושמאל‪.‬‬ ‫אגלה לשרה העקידה‪ ,‬נשים דעתן קלות וכו' ואם לא אגלה‬ ‫לה ואגנבנו ממנה‪ ,‬בעת שלא תראה אותו תהרוג את עצמה‬ ‫ואהבוֹ ׁ ‪‬ש ‪‬חרוֹ‬ ‫שוֹ ‪‬נא ‪‬בנוֹ ‪  ‬‬ ‫ש‪ׁ ‬ש ‪‬בטוֹ ׂ‬ ‫במדרש שמות רבה א'‪" ,‬חוֹ ׂ‪‬‬ ‫מ ּו ‪‬סר" )משלי יג‪ ,‬כד(‪ ,‬ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף‬ ‫מה עשה‪ ,‬אמר לשרה תקני לנו מאכל ומשתה ונאכל ונשמח‪,‬‬ ‫בא לתרבות רעה ושונאהו‪ ,‬שכן מצינו בישמעאל שהיה לו‬ ‫אמרה לו מה היום מיומים ומה טיבה של שמחה זו אמר לה‪,‬‬ ‫געגועים על אברהם אביו ולא רידהו ויצא לתרבות רעה וכו'‪,‬‬ ‫זקנים כמותינו נולד להם בן בזקנותם כדאי לאכול ולשתות‬ ‫מה עשה ישמעאל כשהיה בן ט"ו שנה התחיל להביא צלם‬ ‫ולשמוח‪ ,‬הלכה ותקנה המאכל‪ ,‬כשהיו בתוך המאכל אמר‬ ‫מן השוק והיה מצחק בו וכו'‪" .‬ואוהבו שחרו מוסר"‪ ,‬לפי‬ ‫לה את יודעת כשאני בן ג' שנים הייתי הכרתי את בוראי‪,‬‬ ‫ששחרו מוסר לכך אוהבו‪ ,‬אתה מוצא שאברהם יסר את‬ ‫והנער הזה גדול ולא נחנך‪ ,‬ויש מקום אחד רחוק עמנו מעט‬ ‫יצחק בנו ולמדו תורה והדריכו בדרכיו וכו'‪ ,‬הוי "אוהבו‬ ‫ששם מחנכים את הנערים‪ ,‬אקחנו ואחנכו שם‪ ,‬אמרה לו לך‬ ‫שחרו מוסר"‪ ,‬ע"כ‪ .‬נפלא‪ ,‬וכי בגעגועים חינך אברהם‬ ‫אברהם ּ‪‬ב ּב‪ ‬קר" )בראשית כב‪ ,‬ג(‪ ,‬ולמה‬ ‫"ו‪ּ‬י ׁ‪‬ש ּ‪‬כם ‪   ‬‬ ‫לשלום‪ ,‬מיד ‪‬‬ ‫הב ‪‬קר ‪‬רץ‬ ‫"ואל ‪ּ ‬‬‫לישמעאל בנו‪ ,‬הלא מקרא מלא כתיב ‪ ‬‬ ‫בבוקר‪ ,‬אמר שמא שרה תחזור בדבורה ולא תניחני‪ ,‬אקום‬ ‫אברהם ‪‬ו ‪ּ ‬י ּ‪‬קח ּ‪‬בן ּ‪‬ב ‪‬קר ‪‬ר‪ ‬וטוֹ ב ‪‬ו ‪ּ ‬י ּ‪‬תן ‪‬אל ‪‬הנּ‪ ‬ער" )בראשית יח‪ ,‬ז(‪,‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫בהשכמה קודם שתקום היא‪.‬‬ ‫ופירש רש"י‪ ,‬זה ישמעאל כדי לחנכו במצות‪ .‬וכן הוא‬ ‫נפלא‪ ,‬יצחק כבר מחונך הוא לעמוד בנסיון של העקידה‪,‬‬ ‫"אל ‪‬הנּ‪ ‬ער" זה ישמעאל בשביל לזרזו‬ ‫במדרש רבה )מ"ח( ‪‬‬ ‫כלומר למסור נפשו אל הקב"ה‪ ,‬ואיך יתכן להסביר לשרה‬ ‫במצות‪ .‬הבה נתאר לעצמנו‪ ,‬הלא אותו יום‪ ,‬שלישי למילתו‬ ‫שהנער הזה גדול ולא "נחנך"‪ ,‬ועוד הלא שרה היא שיודעת‬ ‫היה‪ ,‬ובכל זאת לא חשב אברהם במצבו‪ ,‬אולי יש בזה סכנה‬ ‫לדרוש ולהבין בין צמר ופשתים בין ישמעאל ויצחק‪ ,‬ורב‬ ‫אם ישמעאל בנו בן הי"ג יתעסק בפעולה זו ]להביא ג' בני‬ ‫כחה בחינוך נפלא יותר הוא מה שמצינו עוד בתנחומא )שם‬ ‫בקר לשחיטה[‪ ,‬הרי שכבש אברהם את רחמיו וגעגועיו‪ ,‬ואף‬ ‫אות ד'(‪ ,‬שאברהם אבינו מנה בשבחה עוד‪ ,‬מה שנאמר עוד‬ ‫בשעה זו חינכו וזרזו למצות החסד‪ ,‬ובאיזה חסד מדובר כאן‬ ‫"ות ‪‬קם ּ‪‬בעוֹ ד ‪  ‬‬ ‫לילה" )משלי לא‪ ,‬טו(‪ ,‬אימתי‪" ,‬וישכם אברהם‬ ‫שם ‪ּ ‬‬ ‫לפי מדרגתו של אברהם אבינו שחולה שיש בו סכנה היו‬ ‫בבוקר" ]פי' באותה שעה שקם אברהם[ קמה גם היא בבוקר‬ ‫כולם ביום שלישי למילתם‪ ,‬אלא מרוב חסידותו קיים‬ ‫יחד עם אברהם כדי לשלחם‪ ,‬ואמנם לא ידעה שהם הולכים‬ ‫אברהם אבינו מצות הכנסת אורחים לפנים משורת הדין‬ ‫אל העקידה וחשבה שמוליכים אותו לבית מדרשם של שם‬ ‫ולחסד הזה חינך את ישמעאל בנו‪ .‬נדמה לנו שבלי רחמנות‪,‬‬ ‫ועבר כדי לחנכו‪ .‬וראה בספר הישר שמסופר שבכתה שרה‬ ‫וכמעט באכזריות חינכו למעשים אלו‪ ,‬ואם לעשה טוב‬ ‫על שהיא צריכה להיפרד לעת הזאת מבן הזקונים שלה‪.‬‬ ‫התנהג כן כל שכן ובלי ספק שחינכו בנוגע לסור מרע שהוא‬ ‫נפלא‪ ,‬אברהם חשב אקום בבוקר כדי ששרה לא תחזור‬ ‫ועשה טוֹ ב" )תהלים לד‪ ,‬טו(‪.‬‬ ‫מרע ‪ׂ  ‬‬‫קודם‪ ,‬כדכתיב "ס ּור ‪ ‬‬ ‫מדיבורה והסכמתה עד כדי כך היו געגועים שלה‪ ,‬שאברהם‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬הרש ייח "הרות ירבד"בד"" [‪]2‬‬ ‫להתבונן על דרכיו ומעשיו מעצמו‪ ,‬ובעצמו‪.‬‬ ‫אשר ‪ּ   ‬‬ ‫אהבת"‬ ‫יחיד‪ׁ  ‬‬ ‫"קח ‪‬נא ‪‬את ּ‪‬ב ‪‬נ‪ ‬את ‪  ‬‬ ‫וכשאמר הקב"ה ‪‬‬ ‫)המאור שבתורה ‪ ‬רבי שלום צבי שפירא(‬ ‫)בראשית כב‪ ,‬ב( א"ל אברהם תרין בנין אית לי אי זה בן )רבה‬ ‫פרשה נ"ה(‪ ,‬הרי שהחליט אברהם שישמעאל בנו מחונך‬ ‫‪‬‬ ‫ומוכשר לעקידה כמו יצחק‪ ,‬שע"י שחינכו והדריכו בדרכיו‬ ‫ל‪‬רה ‪    ‬‬ ‫ולב‪‬ת‪) "‬בראשית כג‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫"לס‪‬ד ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫עקדו 'וכפתו כשה ולא נמנע' )שמות רבה שם פ"א( ורק שרה‬ ‫בטעם שנכתב כ"ף זעירא‪ ,‬כתב בעל הטורים שבא לרמז‬ ‫בחכמתה וברוח קדשה‪ ,‬היא שדרשה "צמר ופשתים" בין‬ ‫שלא בכה אלא מעט לפי שזקנה היתה‪ ,‬א"נ שהיתה כמו‬ ‫יצחק לישמעאל שאמרה "גרש" וגו' שהכירה בו‪ ,‬ואברהם‬ ‫גורמת מיתתה‪ ,‬שמסרה דין באמרה )לעיל טז‪ ,‬ה( "ישפוט ה'‬ ‫לא עמד על ישמעאל בנו וא"כ מה היא כוונתם שכן מצינו‬ ‫ביני ובניך" ואמרו )ר"ה טז‪ ,‬ב( כל המוסר דין על חבירו הוא‬ ‫בישמעאל שהיה לו געגועים על אברהם אביו ‪1‬ולא רידהו‪.1‬‬ ‫נענש תחילה‪ ,‬ועל כן נענשה היא תחילה‪ ,‬והמאבד עצמו‬ ‫חז"ל הקדושים לפי הבנתם 'ובאמת הבנין שלהם' מדדו‬ ‫לדעת אין מספידין אותו‪.‬‬ ‫וקבעו‪ ,‬שאילו היה אברהם מדקדק איתו והיה רודהו יותר‬ ‫לא היה ישמעאל יוצא לתרבות רעה ובלשונם קראו לזה‬ ‫‪‬‬ ‫שהיה לו 'געגועים'‪ ,‬הוי כמה העריכו חז"ל ערכו של חנוך‪,‬‬ ‫ל‪‬רה ‪    ‬‬ ‫ולב‪‬ת‪) "‬בראשית כג‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫"לס‪‬ד ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫והטענה בזה על אברהם אבינו‪ ,‬והאמת כשאמר לו הקב"ה‬ ‫'נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק‪ ,‬לפי שעל ידי בשורת‬ ‫קח את בנך אשר אהבת‪ ,‬ואברהם השיבו אית תחומין‬ ‫העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט‪ ,‬פרחה‬ ‫במעיא‪ ,‬כלומר ששניהם הוא אוהב‪ ,‬הרי ודאי ששניהם אהב‪,‬‬ ‫נשמתה ממנה ומתה' )רש"י(‪.‬‬ ‫זה לא יותר מזה‪ ,‬ושניהם הדריך ורדם באותה המידה‪ ,‬אלא‬ ‫שמ"מ ישמעאל היה זקוק להדרכה יתירה‪ ,‬ומכאן כמה‬ ‫נתקשו המפרשים בדברי רש"י שצריך הענין ביאור‪ ,‬הלא‬ ‫חייבים לדקדק במידת החינוך לפי דעתו וטבעו של כל אחד‬ ‫הצדיקים כל רצונם וחיותם לעשות רצון קונם ומוסרים‬ ‫ואחד ]כי יתכן לפי שהיה בנה של הגר המצרית היה זקוק‬ ‫נפשם ומאודם ויוצאי חלציהם בעבור כבודו ית"ש‪ ,‬ואיך‬ ‫לחינוך קפדני יותר‪ ,‬מכפי שקבל יצחק[‪.‬‬ ‫יתכן לומר על שרה אמנו הצדקת אשר היה אברהם אבינו‬ ‫טפל לה בנביאות )רש"י לעיל כא יב( שכשמעה מעקידת יצחק‬ ‫עלינו להתבונן בגמ' קידושין )ל‪ ,‬א(‪ ,‬א"ל רבא לרב נחמן בר‬ ‫פרחה נשמתה מחרדה ובהלה כדרך פשוטי בני אדם אשר‬ ‫ברי‪] ‬בעוד ידך מונחת על צואר בנך‪,‬‬ ‫ארי ‪‬דּ ‪ ‬‬ ‫יד‪ ‬על ‪‬צ‪ּ‬ו ‪‬‬‫אדּ ‪ ‬‬ ‫אמי ‪ ‬‬ ‫כל חיותם לגדל זרע ולהרבות הון ובפירוד הבנים או הממון‬ ‫כלומר תקיפה ושולטת עליו‪ ,‬הוי זהיר להוכיחו‪ ,‬וזמן זה‬ ‫כמעט ימותו‪ ,‬אמנם לא כן שרה אמנו חלילה לה‪.‬‬ ‫הוא[ משיתסר עד עשרים ותרתי ]מהיותו בן שש עשרה ועד‬ ‫היותו בן עשרים ושתים שנים[‪ ,‬ואמרי לה מתמני סרי‬ ‫והריב"א כתב‪ ,‬שפרחה נשמתה מרוב שמחה כשמעה‬ ‫]משמונה עשרה שנה[ עד עשרים וארבע‪] ,‬ופירש רש"י‬ ‫שנעקד בנה מחמדה על גבי מזבח ונבחר להיות עולה לה'‪.‬‬ ‫בל"א‪ ,‬אדידך על צוארי דבריך‪ ,‬בשעה שעוד ידך תקיפה‬ ‫וכעין זה כתב בספר "עבודת ישראל" כי בשמעה מעשה‬ ‫עליו‪ ,‬הוי זהיר ללמדו תוכחות ואיזה זמנו משיתסר ועד‬ ‫העקידה והבינה בקדושתה שנעשה עי"ז יחוד גדול וקדוש‪,‬‬ ‫עשרים ותרתין‪ ,‬בציר משיתסר אין בו דעת לקבל תוכחות כל‬ ‫אז היא ג"כ מסרה נפשה באהבה ובטהרה להיפרד מעוה"ז‬ ‫כך ואל תכביד יסורין ותוכחות‪ ,‬ויותר מעשרין ותרתין יש‬ ‫בעת רצון ובשעה קדושה כזו‪ ,‬והקב"ה הסכים על ידה‬ ‫"חנ‪ ‬לנּ‪ ‬ער ‪‬על‬ ‫לחוש שלא יבעט‪ ,‬וזה עיקר‪ ,‬עכ"ל[‪ .‬כתנאי‪  ,‬‬ ‫ויצאה נפשה בקדושה‪.‬‬ ‫דרכוֹ " )משלי כב‪ ,‬ו(‪ ,‬ר' יהודה ור' נחמיה‪ ,‬חד אמר משיתסר‬ ‫ּ ‪‬פי ‪ּ  ‬‬ ‫ובשם המקובל רבי שמשון מאוסטרפולא זצ"ל מצאתי‬ ‫ועד עשרים ותרתין וחד אמר מתמני סרי ועד עשרים וארבע‬ ‫לתרץ‪ ,‬שלא פרחה נשמתה כששמעה שנעקד‪ ,‬רק בהמשך‬ ‫]ופירש רש"י חנוך לנוער ע"פ דרכו‪ ,‬דרך שכל ימיו יהא‬ ‫דברי השטן כשבישר לה שבאמת לא נשחט‪ ,‬אז גדלה צערה‬ ‫מתנהג בו‪ ,‬חנוך לו בנערותו ואיזוהי נערותו ר"י ור"נ‪,‬‬ ‫בחשבה אולי נמצא ח"ו איזה פגם ביצחק אשר בגלל זה לא‬ ‫מזמה" )משלי א‪ ,‬ד(‪,‬‬ ‫לנער ‪‬דּ ‪‬עת ּו ‪ּ  ‬‬ ‫ערמה ‪  ‬‬ ‫לפתאים ‪  ‬‬‫"לתת ‪   ‬‬ ‫עכ"ל[‪  .‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫היה ראוי להיות עולה לה'‪.‬‬ ‫עד כמה שנים נקרא אדם נער‪ ,‬רבי מאיר אומר עד כ"ה‪ ,‬רבי‬ ‫‪‬‬ ‫עקיבא אומר עד שלושים שנה‪ ,‬א"ר ישמעאל לא כדברי זה‬ ‫ולא כדברי זה‪ ,‬אלא עד עשרים שנה וכו' )ילקוט משלי א'(‪ .‬נער‬ ‫‪‬ני ‪‬מת‪) "‬בראשית כג‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫מעל ‪ ‬‬ ‫אברה‪  ‬‬ ‫"ו‪‬ק‪    ‬‬ ‫‪‬‬ ‫פי' שהוא מנוער מן החכמה‪ ,‬ועליו ללמוד ולקבל תוכחת‬ ‫והסר שטן מאחרינו‬ ‫חיים ועד גילים אלה מסוגל האדם לקבל מרבו‪ ,‬ולפני גיל‬ ‫אין אנו יודעים לברר לעצמינו קימה זו שנכתבה בתורה מה‬ ‫שש עשרה ודאי שיש חובת חינוך אבל לא על דרך החכמה‬ ‫טיבה‪ ,‬אולם חז"ל במדרש רבה )פר' נח( אמרו‪ ,‬מלמד שהיה‬ ‫והבינה אלא על דרך שכתב הרמב"ם בפ"ג ממסכת אבות‬ ‫רואה מלאך המות מתריס‪ ,‬פי' הערוך‪ ,‬התרסה הוא ענין‬ ‫משנה ט' הדבר המוסכם מפי הפילוסופים שהרגל המעלות‬ ‫מלחמה והתגרות‪ ,‬והגירוי היה לאמר‪' ,‬על ידך מתה שרה‬ ‫כשיקדים לחכמה עד שיהיה בו קניו חזק‪ ,‬ואחר כך ילמד‬ ‫אילו לא עקדת את בנך לא היתה מתה עדיין'‪ ,‬וכדי שיתחרט‬ ‫החכמה‪ ,‬וזוהי הכוונה במשנה יראת חטא קודמת לחכמתו‪,‬‬ ‫על מעשה עקידה אמר כן‪ ,‬ולכך אמר "ויקם" לשון זירוז‪ ,‬או‬ ‫ע"כ‪ .‬דרכי החינוך מתחלפים לפי הגילים‪ ,‬אבל לעולם אין‬ ‫דייק מ"על פני מתו" מעל מלאך המות )מתנות כהונה(‪.‬‬ ‫האדם פטור ממנו‪ ,‬אלא להיפך עיקר החינוך העיוני הוא‬ ‫נורא ונפלא מה רב כוחו של היצה"ר‪ .‬לפני עקידה השתדל‬ ‫בסביבת העשרים‪ ,‬שאז הוא מסוגל להבין ולקבל מהוריו‬ ‫לבטלה כדמבואר במדרש רבה )פר' נו( ובתנחומא )וירא כב(‪,‬‬ ‫ומוריו‪ ,‬אולם אח"כ החובה על כל אחד להתחנך לבד‪,‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬הרש ייח "הרות ירבד"בד"" [‪]3‬‬ ‫הוי מכאן‪ ,‬שכך היא דרכו של היצר הוא משתדל להכניס‬ ‫"בי‬‫ולא הצליח‪ .‬ואברהם זכה למה שאמר לו המלאך ּ‪‬‬ ‫ספיקות לערבב ולבלבל את האדם במחשבות כוזבות‪ ,‬ושוב‬ ‫בר‪‬‬ ‫הדּ ‪‬בר ‪‬ה ‪ּ ‬זה וגו' ּ‪‬כי ‪ ‬‬ ‫ית ‪‬את ‪ ‬‬ ‫עש ‪‬‬ ‫אשר ‪ׂ  ‬‬ ‫יען ‪ׁ ‬‬ ‫נאם ה' ּ‪‬כי ‪ ‬‬ ‫עתי ‪ ‬‬ ‫נש ּ‪‬ב ‪ּ ‬‬ ‫‪ׁ ‬‬ ‫זקוק האדם יגיעה רבה מחדש אע"פ שרק אמש לפני כמה‬ ‫והתב ‪‬רכ ּו‬ ‫ה‪‬מים וגו' ‪ּ   ‬‬‫כבי ‪   ‬‬ ‫זרע‪ּ ‬ככוֹ ‪ ‬‬ ‫ארבה ‪‬את ‪  ‬‬ ‫והרבה ‪ּ  ‬‬ ‫אברכ‪ּ    ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫שעות נתברר לו הענין לאמיתו‪ ,‬וז"ל חובת הלבבות ]שער‬ ‫קלי" )שם כב‪ ,‬טז‪-‬יז‪-‬יח(‪,‬‬ ‫מעת ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫אשר ׁ‪‬ש ‪ּ  ‬‬ ‫עקב ‪ׁ ‬‬ ‫הארץ ‪ ‬‬ ‫בזרע‪ּ ‬כ‪‬ל גּ וֹ ‪‬יי ‪  ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫יחוד המעשים פ"ה[‪' :‬בן אדם ראוי לך לדעת כי השונא‬ ‫ומה אפשר לשטן עוד להתערב ולגרום לערעור על העקידה‬ ‫הגדול שיש לך בעולם הוא יצרך הנמשך בכוחות נפשך וכו'‬ ‫ולהטיל בה ספיקות אם טוב עשה אם לא‪ ,‬אבל ראה שמצא‬ ‫ומן החזק שבשלוחיו אשר הוא יורה אותך ולוחם אותך‬ ‫ואמר 'אילו לא עקדת את בנך לא היתה מתה אשתך שרה'‪,‬‬ ‫בהם‪ ,‬במצפון עניניך שישתדל ]הוא משתדל[ לספק עליך‬ ‫ובטענה זו יכול כבר ליצור ערבוביא בשכלו החזק והבהיר‬ ‫אמתתך ולשבש מה שנתברר לך ולערבב את נפשך‬ ‫כאברהם אבינו‪ .‬כך גדול כוחו‪ ,‬ואילו לא נתגלה דבר זה‬ ‫במחשבות כוזבים וטענות שקרים יטריד אותך בהם וכו'‬ ‫מחז"ל לא היינו יודעים מעצמנו‪.‬‬ ‫ויספק לך מה שנתברר לך מאמונתך ודתך‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וחידוש‬ ‫'והסר שטן מלפנינו ומאחרינו'‪ ,‬לא רק שהוא מתערב‬ ‫בדבריו הוא‪ ,‬שאף מה שכבר נתברר ונתאמת אצלך לאמת‬ ‫במעשינו לפני המעשה אלא גם אחריו כשהשלמנו תפקידנו‬ ‫הוא אורב אחריך להטיל ספיקות בדבר‪ ,‬ושוב עליך לעבוד‬ ‫במצוה זו‪ ,‬יש לו הכוח והסמכות לערער ולהכניס ספיקות‬ ‫ולהתחזק בכל לבבך ובכל נפשך כבימי בראשית‪.‬‬ ‫בכל הנעשה כבר‪ ,‬ולא רק בדברי חכמה ופילוסופיא רבה‬ ‫לכן אין כל פלא שאחרי התגרותו של השטן באברהם אבינו‬ ‫אלא במחשבות כזבים וטענות שקר הוא מטריד ומספק‪.‬‬ ‫מעידה התורה "ויקם מעל פני מתו"‪ ,‬קימה בזריזות כאילו‬ ‫איש ‪‬ה ‪ּ ‬זה ּו ‪ ׁ  ‬‬ ‫באש ּתוֹ‬ ‫גע ּ‪‬ב ‪ׁ ‬‬ ‫לאמר ‪‬הנּ ‪  ‬‬‫העם ‪ ‬‬‫אבימל‪ ‬את ּ‪‬כל ‪ ‬‬ ‫"ויצו ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫שהיה הצורך להתגבר על עצמו כדי לבטל דברי היצה"ר‬ ‫מוֹ ת י ּו ‪‬מת" )בראשית כו‪ ,‬יא(‪ ,‬לא רק שנתן לו זכות אזרח לגור‬ ‫ממש כאותה הזריזות שהשתמש בה אברהם לפני העקידה‬ ‫בארצו‪ ,‬אלא הוציא צו מיוחד לא לנגוע בו‪ ,‬ומסתמא שחש‬ ‫אברהם ּ‪‬ב ּב‪ ‬קר" )בראשית כב‪ ,‬ג( שנזדרז לפני‬ ‫"ו‪ּ‬י ׁ ‪‬ש ּ‪‬כם ‪   ‬‬ ‫שנאמר בו ‪‬‬ ‫אבימלך מהשבועה שנשבעו עם אברהם )בראשית כא‪ ,‬כג(‬ ‫המצוה כדמבואר )פסחים ד‪ ,‬א(‪ ,‬כן היה זקוק כאילו להתאמץ‬ ‫היה ה'‬ ‫ראינ ּו ּ‪‬כי ‪ ‬‬ ‫"ראוֹ ‪ ‬‬‫ובפרשה )כו‪ ,‬כח( אמר פיכל שר צבאו ‪‬‬ ‫גם אחריה‪ ,‬ראה כמה גדול כוחו להתריס ולהתגרות גם אחר‬ ‫"ת ‪‬הי ‪‬נא‬ ‫עמ‪ ,"‬ופירש רש"י‪" ,‬ראו" באביך "ראינו" בך‪ּ ,‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫שנתברר לך שעשית מצוה שכחה יפה לדורי דורות‪.‬‬ ‫אלה ּ‪‬בינוֹ ‪‬תינ ּו" האלה אשר בינותינו מימי אביך תהי גם‬ ‫‪‬‬ ‫ש ‪‬נית ‪‬מן‬ ‫אברהם ׁ‪‬‬ ‫מלא‪ ‬ה' ‪‬אל ‪   ‬‬ ‫קרא ‪  ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ‪ ‬‬ ‫איתא במדרש פנ"ו‪ ,‬‬ ‫בינינו וביניך ‪ -‬אם התורה כתבה "ראו כי היה ה' עמך" הרי‬ ‫עתי" וכו' )בראשית כב‪ ,‬טו‪-‬טז(‪ ,‬מה צורך‬ ‫נש ּ‪‬ב ‪ּ ‬‬ ‫אמר ּ‪‬בי ‪ ׁ ‬‬‫ה‪‬מים‪ ,‬ו ּי‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫צדּ יק‬ ‫ראו באמת ולא היה זה דברים בעלמא‪ ,‬כן אמר "גּ‪ ‬ם ‪ ‬‬ ‫לשבועה זו? א"ל אברהם השבע לי שאין אתה מנסה אותי‬ ‫הרג" )בראשית כ‪ ,‬ד( ]ואותו אבימלך עצמו היה[ עי' מדרש‬ ‫ּ‪‬ת ‪ ‬‬ ‫עוד מעתה ולא ביצחק בני‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬ועל זה נאמר "בי‬ ‫לקח טוב וכו'‪ ,‬הרי משמע שלא היה אבימלך איש פשוט‬ ‫נשבעתי" קיבל הבטחה על זה‪ .‬ולכאורה מה שהשטן היה‬ ‫אלא מאמין גדול היה‪ ,‬ופרשה שלימה מדברת התורה המשא‬ ‫מקטרג כדי שיתחרט אברהם אבינו מהעקידה‪ ,‬ולמה עשה‬ ‫ארצי‬‫"הנּ‪ ‬ה ‪  ‬‬ ‫ומתן בין הקב"ה לבינו‪ ,‬אמר לאברהם אבינו ‪‬‬ ‫כן הרי כבר הבטיח לו הקב"ה שלא ינסה לו עוד? ומבואר‪:‬‬ ‫לפני‪ "‬וחזר ואמר כן ליצחק בצו מיוחד ועונש מות לכל מי‬ ‫‪ ‬‬ ‫שמעשה שטן כאן אינו בתור נסיון נוסף‪ ,‬אלא כוונתו היתה‬ ‫שיגע בו‪ ,‬והכל עשה בתום ליבו באמת ובכנות‪ ,‬אחרת לא‬ ‫שאברהם אבינו יהיה תוהה על הראשונות כמו כל אדם‬ ‫היו דבריו בתורה‪ ,‬שהיא תורת אמת‪ ,‬מה כתיב אחר כך‪,‬‬ ‫שמתחרט ותוהה על מעשיו הטובים‪ ,‬ואין כאן ענין של נסיון‬ ‫מאד"‬ ‫ממנּ ּו ‪ ‬‬ ‫עצמת ‪ּ ‬‬ ‫מעמנ ּו ּ‪‬כי ‪ּ   ‬‬ ‫יצחק ‪‬ל‪ּ   ‬‬ ‫אבימל‪ ‬אל ‪  ‬‬ ‫אמר ‪   ‬‬‫"ו ּי‪ ‬‬‫‪‬‬ ‫מיוחד לאברהם אבינו דוקא‪.‬‬ ‫)בראשית כו‪ ,‬טז(‪ ,‬הנה לפנינו המחשבות כזבים וטענות השקר‬ ‫נורא הוא א"כ‪ ,‬שגם בלי נסיון מיוחד יש לו הכוח להביא‬ ‫אשר היצה"ר מטיל על האדם אף שהכיר כבר בעצמו האמת‬ ‫את האדם הגדול להיות תוהה על הראשונות‪ ,‬ויהיו‬ ‫לאמיתו‪ ,‬עד שבסוף התחרט אבימלך וראה שלא טוב עשה‬ ‫הראשונות מעשים כבירים כמו עקידת יצחק‪ ,‬ועד כדי כך‬ ‫וכרת שוב ברית עם יצחק ]עי' בזוהר פ' תולדות דף קמ"א[‪.‬‬ ‫אין בטחון בעצמו‪.‬‬ ‫לבן ּו ‪‬בת ּו ‪‬אל‬ ‫"ו ּ‪‬י ‪‬ען ‪ ‬‬ ‫ואותו הדבר אנו רואים בלבן ובתואל ‪‬‬ ‫נעריו" )בראשית כב‪ ,‬יט(‪ ,‬ויצחק לא בא‬ ‫אברהם ‪‬אל ‪  ‬‬ ‫שב ‪   ‬‬ ‫"ו‪ּ‬י ׁ‪‬‬ ‫כתוב ‪‬‬ ‫הדּ ‪‬בר" )בראשית כד‪ ,‬נ(‪] ,‬ומכאן אנו למידים‬ ‫יצא ‪ ‬‬‫אמר ּו ‪‬מה' ‪ ‬‬ ‫‪‬ו ּי‪ ‬‬ ‫עמו‪ ,‬אמז"ל‪ :‬שהלך ללמוד תורה‪ ,‬וכתב הש"ך על התורה‪,‬‬ ‫)במס' מו"ק יח‪ ,‬ב( שמה' אשה לאיש[ דדבריו של לבן תורה היא‬ ‫עשה כן שלא הביאו עמו להראות חיבתו להקב"ה‪ ,‬שאם‬ ‫ולכן נכתב מה שאמר‪ ,‬כי אחרי ששמע מאליעזר ומאנשים‬ ‫היה מביאו היה מתווסף ביצחק אהבה כמו אדם שחלה בנו‬ ‫אשר איתו שהיום באו אל העין וקפצה להם הדרך )סנהדרין צה‪,‬‬ ‫והגיע למיתה או ניצל מהריגה‪ ,‬שהאב מביט בו ואינו שבע‬ ‫א( וכל סיפורו של אליעזר ראו בחוש שמה' יצא הדבר‪ ,‬נפלא‬ ‫מראות‪ ,‬שדומה עליו כאילו נולד מחדש ותתקשר בו אהבתו‬ ‫ער ‪ּ ‬‬ ‫אתנ ּו‬ ‫שב ‪‬הנּ‪  ‬‬‫ואמ ּה ּ‪‬ת ׁ‪‬‬ ‫אחיה ‪ּ  ‬‬ ‫אמר ‪  ‬‬ ‫"ו ּי‪ ‬‬ ‫מה שכתוב אחרי זה ‪‬‬ ‫יותר ממה שהיתה קודם אבל אברהם אבינו אם היה עושה‬ ‫אחר ּ‪‬ת ‪‬ל‪) "‬בראשית כד‪ ,‬נה( ובתואל היכן הוא?‬ ‫עשוֹ ר ‪ ‬‬ ‫ימים אוֹ ‪ׂ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫כן היה נראה ח"ו כתוהה על מה שעבר‪ ,‬ולזה הניחו כאילו‬ ‫ביקש לעכב וניגף )רבה פ' ס'(‪ ,‬ולמה רצה לעכב אחרי שהכיר‬ ‫כבר מת ונשחט וכמעט שהוקשה עליו שלא נשחט מרוב‬ ‫קודם הכרה מלאה שמה' יצא הדבר והוסיף "‪‬א נ ּו ‪‬כל ‪‬דּ ּ‪‬בר‬ ‫אהבתו להקב"ה‪.‬‬ ‫אלי‪ ‬רע אוֹ טוֹ ב" )בראשית כד‪ ,‬נ(‪ ,‬כלומר‪ ,‬ראה ראיתי שהכל מן‬ ‫‪‬‬ ‫בא ּו ‪‬אל‬ ‫"ו‪ּ‬י ‪‬‬ ‫הנפלא הוא דאיתא בילקוט )וירא ק"א(‪ :‬על הפסוק ‪‬‬ ‫השי"ת ואין לי להוסיף אפילו 'לשון טוב'‪ ,‬ואחרי לילה אחת‬ ‫המקוֹ ם" )בראשית כב‪ ,‬ט(‪ ,‬שניהם מביאים את האבנים שניהם‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫אמר ּו וגו' ‪‬ו ּ‪‬י ‪‬לינ ּו" ‪ -‬כבר שינה דעתו והתחרט‬ ‫"ו ּי‪ ‬‬ ‫בלבד‪ ,‬‬ ‫מביאים את האש שניהם מביאים את העצים‪ ,‬אברהם דומה‬ ‫חרטה מוחלטת וסופית עד שלא היתה דרך אחרת רק‬ ‫כמי שעושה חתונתו לבנו‪ ,‬ויצחק דומה כמי שעושה חופה‬ ‫להמיתו‪.‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬הרש ייח "הרות ירבד"בד"" [‪]4‬‬ ‫דברי תנחומים לאבלים‪ ,‬והוא אמר תנו לבבכם לחקור זאת‪,‬‬ ‫לעצמו‪ ,‬הרי שמצות העקידה נעשה בשמחה והיא שלימות‬ ‫שזאת עומדת לעד ]פירש רש"י שהכל מתים ולא תבכו יותר‬ ‫המצוה‪ ,‬ועי' רש"י בס' הפרדס סימן ד' שמביא בשם‬ ‫מדי[ נתיב הוא מששת ימי בראשית‪ ,‬רבים שתו רבים ישתו‬ ‫המדרש‪ ,‬מה שאנו אומרים בתפילת מנחה של שבת‪" ,‬יצחק‬ ‫]פירש מהרש"א המשיל את המיתה כשתיית כוס פורענות[‬ ‫יקים ּ‪‬בה'" )תהלים לג‪ ,‬א(‪,‬‬ ‫צדּ ‪‬‬ ‫"רנּ‪ ‬נ ּו ‪ ‬‬ ‫ירנן" לפני שמצינו בהגדה ‪‬‬ ‫כמשתה הראשונים כך הוא משתה האחרונים‪ ,‬אכן בעל‬ ‫כשהצדיקים רואים שכינתו של הקב"ה מיד אומרים שירה‪,‬‬ ‫הנחמות ינחם אתכם‪ ,‬ברוך מנחם אבלים‪ .‬ברם אביי אומר‪,‬‬ ‫שכן מצינו שכשנעקד יצחק וראה את השמים פתוחים מיד‬ ‫אין לומר אלא רבים שתו‪ ,‬אבל רבים ישתו אין לומר‪ ,‬כי‬ ‫אמר שירה וכו' ומה שירה אמרי שירה של קרבן‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן‪ .‬ואם כן מבואר בזה‬ ‫וראה רמב"ן )בראשית כב‪ ,‬טז( שכתב דבהעקידה הובטח לו‬ ‫שאברהם הקפיד לא לבקש אחוזת קבר‪ ,‬אלא בשביל שרה‬ ‫שלא יגרום שום חטא שיכלה זרעו וזו הבטחה שלימה‬ ‫שכבר מתה‪ ,‬לכן אמר לשון יחיד‪ ,‬שלא להזכיר מתים‬ ‫בגאולה העתידה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אחרי המצוה בשלימותה ושכרה‬ ‫שימותו‪ .‬אבל בני חת אמרו קבור מתיך‪ ,‬מתים הרבה‪ .‬כי לא‬ ‫בצידה הובטחה לו בשבועה מהקב"ה מ"מ כוחו של השטן‬ ‫ידעו את הכלל שאל יפתח פה לשטן‪.‬‬ ‫לקטרג למפרע‪ .‬ראה מעתה‪ ,‬לכמה חיזוקים אנו זקוקים כדי‬ ‫אמנם מהו פשוטו של מקרא‪ ,‬מדוע אברהם ביקש קבר אחד‬ ‫)המאור שבתורה ‪ ‬רבי שלום צבי שפירא(‬ ‫לא לאבד המצוות שלנו‪.‬‬ ‫והם הציעו קברים הרבה‪ .‬ויש לומר הוא ביקש מעט‪ ,‬כיון‬ ‫‪‬‬ ‫שלעת עתה הם התכוונו לתת במתנה‪ ,‬ואין דרך ארץ לבקש‬ ‫הרבה‪ ,‬שלא כן הם שכוונתם היתה לתת מתנה דרך ארץ הוא‬ ‫ע‪ ‬כ‪) "‬בראשית כג‪ ,‬ד(‪.‬‬ ‫אנכי ‪ ‬‬ ‫ות‪‬ב ‪  ‬‬ ‫"‪‬ר ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫להציע יותר‪ ,‬לכן אמרו לשון רבים‪ .‬שכוונתם לתת מתנה‬ ‫'אם תרצו הריני גר ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין‬ ‫מרובה‪ .‬דוגמה לזה שאמרו מבחר קברנו‪ ,‬בנדיבות לב‪ ,‬זה‬ ‫ה ּז‪‬את" )בראשית יב‪,‬‬ ‫הארץ ‪‬‬ ‫אתן ‪‬את ‪  ‬‬ ‫"לזרע‪ּ  ‬‬ ‫שאמר לי הקב"ה ‪   ‬‬ ‫)אהלי שם ‪ ‬רבי מיכאל פרץ(‬ ‫כולל גם לתת יותר מקבר אחת‪.‬‬ ‫ז(' )רש"י(‪.‬‬ ‫קשה שהרי עדיין לא זכה אברהם אבינו בארץ ישראל בעת‬ ‫‪‬‬ ‫ההיא‪ ,‬וכמו שכתב רש"י לעיל )יג‪ ,‬ז( שהיו רועים של לוט‬ ‫‪‬קצה ‪ ‬‬ ‫‪‬דה‪"‬‬ ‫א‪‬ר ‪  ‬‬ ‫א‪‬ר ל‪  ‬‬ ‫ה‪‬כ‪‬לה ‪ ‬‬ ‫מערת ‪    ‬‬ ‫"וי‪ ‬לי ‪‬את ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים‪ ,‬ורועי אברם‬ ‫)בראשית כג‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫מוכיחים אותם על הגזל‪ ,‬והם אומרים נתנה הארץ לאברם‪,‬‬ ‫יש לתמוה על אברהם אבינו שקיים כל התורה עד שלא‬ ‫ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל‪ ,‬והכתוב אומר‬ ‫ניתנה‪ ,‬איך קבר את שרה בחברון‪ ,‬הלא אין קבורה בערי‬ ‫ישב ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫ארץ" )בראשית יג‪ ,‬ז(‪ ,‬ולא זכה בה‬ ‫והפ ‪‬ר ‪ּ ‬זי ‪‬אז ‪ׁ ‬‬ ‫נעני ‪ּ  ‬‬ ‫"והכ ‪  ‬‬ ‫‪ּ  ‬‬ ‫מקלט‪ ,‬וחברון עיר מקלט הואי כמבואר ביהושע )כ‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫אברם עדיין‪ ,‬וא"כ היאך אמר כאן שיטלנו בדין‪.‬‬ ‫ושמעתי בשם הגאון מאור הגולה ר' יוסף ראזין מדוינסק‪,‬‬ ‫וב"שפתי חכמים" כתב בזה תירוץ מחודש‪ ,‬ז"ל‪ :‬וי"ל דלעיל‬ ‫שזאת היתה כונת אברהם שביקש דוקא מערת המכפלה‪ ,‬אף‬ ‫לא היה עדיין זרע לאברהם אבל עתה היה לו זרע‪ ,‬ולכך נקט‬ ‫שהם רצו לתת לו במתנה את מבחר קבריהם‪ ,‬משום שצפה‬ ‫הכא שאמר לו הקב"ה "לזרעך אתן" וגו' ועתה יש לי זרע‬ ‫ברוח הקודש שחברון תהיה אחת מערי מקלט ותהא אסורה‬ ‫ולכך לכל הפחות תנו לי אחוזת קבר אף שעדיין אין זרעי‬ ‫בקבורה‪ ,‬לכן אמר "ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו אשר‬ ‫ראוי לרשת את הארץ כיון שעדיין מועטים הם‪.‬‬ ‫בקצה שדהו"‪ ,‬שהיא מחוץ לעיר חברון‪.‬‬ ‫ובספר "פרשת דרכים" )דרוש תשיעי( מבאר ע"פ הא דאיתא‬ ‫)'גיליוני יואל' לרבי יואל הרצוג ]אביו של הגרי"א[ בשם הרוגוצ'ובר(‬ ‫בגמרא )ב"ב קיט‪ ,‬א( ארץ ישראל מוחזקת היא לנו מאבותינו‪,‬‬ ‫שכוונת חז"ל לומר שגוף הקרקע ניתן לאברהם אבינו‪ ,‬ורק‬ ‫‪‬‬ ‫בזכות ההשתמשות ולפירות לא זכה כי עדיין היה הכנעני אז‬ ‫מערת ‪    ‬‬ ‫ה‪‬כ‪‬לה" )בראשית כג‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫"וי‪ ‬לי ‪‬את ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫בארץ‪ ,‬ולכן אמר אברהם שיקברנה בדין‪ ,‬מפני‬ ‫איתא בפרקי דרבי אליעזר )פל"ו( שכאשר רץ אברהם אבינו‬ ‫שההשתמשות לקבורה היא השתמשות בקנין הגוף‪ ,‬ולזה‬ ‫ע"ה אחר בן הבקר להביאו למלאכים האורחים שבאו אליו‪,‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫היה לו רשות מן הדין‪.‬‬ ‫ברח מלפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה ונכנס אברהם‬ ‫‪‬‬ ‫אחריו ומצא שם אדם הראשון ועזרו שוכבים על המטות‬ ‫וישנים ונרות דולקות עליהן וריח טוב עליהם כריח ניחוח‬ ‫ע‪‬כ‪ ‬וגו' ‪  ‬‬ ‫ו‪‬ענ‪‬‬ ‫קבר ‪  ‬‬ ‫אח‪‬ת ‪ ‬‬‫ע‪‬כ‪ ‬נ‪ ‬לי ‪  ‬‬ ‫אנכי ‪  ‬‬ ‫ות‪‬ב ‪  ‬‬ ‫"‪‬ר ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫לפיכך 'חמד' המערה לאחוזת קבר‪ ,‬ואמר לבני יבוס לקנות‬ ‫קבר ‪‬את ‪ ‬‬ ‫מת‪"‬‬ ‫קברינ‪  ‬‬ ‫‪‬מבחר ‪  ‬‬ ‫אברה‪ ‬וגו' ‪   ‬‬ ‫בני ‪‬חת ‪‬את ‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫מהם את מערת המכפלה במכר טוב בזהב ובכתב לאחוזת‬ ‫)בראשית כג‪ ,‬ד‪‬ו(‪.‬‬ ‫קבר עולם‪ ,‬ע"כ )תמצית דבריו הובאו בבעה"ט לעיל יח‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫במדרש )בראשית רבה פרשת נח( מבואר שאברהם ביקש בלשון‬ ‫והקשה בעל ה"אבני נזר" זצ"ל‪ ,‬האיך לא חשש אברהם‬ ‫פני" )בראשית כג‪ ,‬ד(‪ ,‬איני מבקש מכם‬ ‫מל ‪ ‬‬ ‫מתי ‪ּ ‬‬ ‫"ואקב‪‬רה ‪ ‬‬ ‫יחיד ‪ּ   ‬‬ ‫אבינו ע"ה על איסור "לא תחמוד"‪ .‬ואין לומר שלמען‬ ‫אח ‪ּ ‬זת ‪ ‬‬ ‫קבר" )שם(‪ .‬ובתשובת‬ ‫"תנ ּו ‪‬לי ‪ ‬‬ ‫אלא מת אחד‪ ,‬שנאמר ּ‪‬‬ ‫התועלת הרוחנית שהרגיש באם יקבר שם‪ ,‬לא נזהר על‬ ‫בני חת הם נקטו לשון רבים "במבחר קברנו קבור את‬ ‫האיסור הזה שלא נצטוה עליו כמו שכתב באוה"ח הק' )להלן‬ ‫מתיך"‪ ,‬פירושו קברים הרבה ומתים הרבה‪ .‬מהו הטעם‬ ‫מט‪ ,‬ג( שלגבי שאר המצוות שלא נצטוו עליהם בני נח היו‬ ‫שאברהם ביקש רק קבר אדם אחד‪ ,‬והם הציעו קברים הרבה‪.‬‬ ‫האבות עושים שלא כתורה במקום שהיו רואים תועלת דבר‬ ‫מתרץ ב"ערוך לנר" על פי הגמ' כתובות )ח‪ ,‬ב(‪ ,‬שכאשר נפטר‬ ‫ההצלחה להם‪ ,‬דהא איתא בספר החינוך )מצוה תט"ז( שבני נח‬ ‫בנו של רבי חייא בר אבא אמר ריש לקיש למתורגמנו לומר‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬הרש ייח "הרות ירבד"בד"" [‪]5‬‬ ‫ג( שלא רצה אברהם אבינו לקבל שום מתנות מהאומות ע"ד‬ ‫מחויבים בלאו ד"לא תחמוד"‪ ,‬וא"כ אי אפשר לומר שדחה‬ ‫יחיה" וכמו שאמר למלך‬ ‫מת ‪‬נת ‪  ‬‬ ‫"ושוֹ ‪‬נא ‪ּ ‬‬ ‫הכתוב )משלי טו‪ ,‬כז( ‪ׂ ‬‬ ‫אותה אברהם בשביל התועלת‪.‬‬ ‫שרוֹ ‪  ‬‬ ‫נעל" וגו' ולא רצה‬ ‫ועד ‪ׂ ‬‬ ‫"אם ‪‬מח ּוט ‪ ‬‬ ‫סדום )לעיל יד‪ ,‬כג( ‪‬‬ ‫אמנם לפי מה שכתב ה"מנחת חינוך" )שם ובמצוה לח( שאיש‬ ‫לקבל ממנו כלום‪.‬‬ ‫ישראל מותר לו לחמוד מבן נח‪ ,‬דהא כתיב "לרעך" והגוי‬ ‫ד( שחשש אברהם אבינו שאם לא יתן לו עפרון את החלקה‬ ‫אינו בכלל 'רעך' אתי שפיר שהיה מותר לאברהם לחמוד‬ ‫בלב שלם לא תעבר לרשותו כלל שיהיה חסרון בגמירות‬ ‫מבני חת‪ .‬אלא שזה ניחא רק אם נניח שהאבות היה להם דין‬ ‫דעת‪.‬‬ ‫ישראל מוחלט אף לקולא‪ ,‬אבל אם רק החמירו על עצמם‬ ‫ה( י"ל עפ"י מה דאיתא בזוה"ק )תרומה קכח‪ (.‬שיש להדר‬ ‫לנהוג כדיני ישראל עדיין תימא שאסור לגוי לחמוד מחברו‪.‬‬ ‫לשלם כסף מלא בעבור מצוה שמקיימים ולא לקבל חינם‪,‬‬ ‫ואפשר ליישב על פי מה שכתבו התוספות )סנהדרין כה‪ ,‬ב ד"ה‬ ‫ולכן רצה אברהם לשלם על מקום הקבורה‪ .‬ועי' בחפץ חיים‬ ‫מעיקרא( דלאו ד"לא תחמוד" הוא רק באופן דלא יהיב דמי‬ ‫עה"ת שמדבר בזה שצריך כל אחד להשתדל לשלם בכסף‬ ‫וכי יהיב דמי ליכא לאו דחימוד כלל ]ולפי זה נבין גם מדוע‬ ‫מלא עבור להתפתות לקחת הלקה בחינם‪.‬‬ ‫התעקש כל כך לשלם בכסף מלא‪ ,‬כדי להימנע מלאו זה[‪.‬‬ ‫ובהגהות "מעשי למלך" שם מביא מעשה שהיה שנפטר‬ ‫אבל לשיטת הרמב"ם )פ"א מהל' גזילה ה"ט( והחינוך )שם( ורבנו‬ ‫חתנו של החפץ חיים זצ"ל לבית עולמו‪ ,‬ורצו אנשי החברא‬ ‫יונה ב"שערי תשובה" )ש"ג ס"ק מג( דס"ל שאף אם משלם‬ ‫קדישא ליתן לו חלקה בחינם‪ ,‬ולא רצה לקחת בטענה‬ ‫בכסף מלא עובר על לאו ד"לא תחמוד" עדיין קשה‪.‬‬ ‫שרצונו להתנהג כאברהם אבינו ע"ה שקנה החלקה בכסף‬ ‫ובהשגות הראב"ד )שם( וכ"כ התוספות בשלהי הכונס )ב"ק סב‪.‬‬ ‫מלא‪ .‬חזינן שלמד החפץ חיים פשט הנהגת אברהם אבינו‬ ‫ד"ה חמסן( שכשאמר המוכר רוצה אני‪ ,‬אין הקונה עובר על‬ ‫שנהג כן בדוקא מחמת הענין המיוחד בקנית קרקע לקבורה‪,‬‬ ‫לאו ד"לא תחמוד" ]ועי' בלח"מ פ"י מהל' מכירה שהקשה‬ ‫ודלא כדברי כדברי הברכת פרץ ושאר מהלכים שרק כלפי‬ ‫מלשון הגמרא בהכונס על דברי הרמב"ם[‪ ,‬וכאן הרי רצו בני‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫עפרון נהג כך‪.‬‬ ‫חת למכור המערה‪ ,‬וכן מפורש ב"שערי תשובה" )שם( שאינו‬ ‫עובר רק כאשר עושה תחבולות ומתעלל עלילות ברשע‬ ‫‪‬‬ ‫להשיג מה שביד חברו‪ ,‬ולא כן כשהמוכר מתרצה לו‪.‬‬ ‫זק‪ ‬א ‪  ‬‬ ‫‪‬מי‪) "‬בראשית כד‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫"ואברה‪  ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫וכל זה אינו מיישב לפי מה שכתב הרמב"ם בספר המצוות‬ ‫זקנים ּ‪‬ב ‪‬אים ּ‪‬ב ּ‪‬י ‪‬מים"‬ ‫וש‪‬רה ‪  ‬‬ ‫"ואברהם ‪ׂ ‬‬ ‫והא כבר כתיב לעיל ‪    ‬‬ ‫)ל"ת רסו( וכן הוא בספר החינוך )שם( שהלאו של "לא תתאוה"‬ ‫)בראשית יח‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫)דברים ה‪ ,‬יז( מורה על איסור חמדה בלב‪ ,‬שאפילו רק מתאוה‬ ‫וי"ל שהרי קשה איך היה יכול להשביעו במילתו‪ ,‬הא‬ ‫בלבו לחפץ השייך לחברו עובר בל"ת‪ ,‬שלפי פסק זה עדיין‬ ‫אמרינן בריש פ"ב )יג( כל היד המרבה לבדוק באנשים תקצוץ‬ ‫יש לעיין איך 'חמד' אאע"ה את המערה הזו‪.‬‬ ‫ויד לטבורו תיקצץ‪ ,‬והתירוץ הוא משום שהיה זקן ולא‬ ‫אמנם ברמב"ן דברים )ה‪ ,‬יח( מבואר שאינו עובר לאו זה רק‬ ‫שייכא ביה הרהור‪ .‬ועל כן סמכו לזה‪ ,‬שמזה הטעם היה יכול‬ ‫כשמתאוה לגזול מחבירו ולא כשרוצה לקחתו על פי דין‪,‬‬ ‫לומר לו לאחוז במילתו‪) .‬רבי יוסף פיימער מסלוצק‪ ,‬תלמיד הגר"ח מוולאז'ן(‬ ‫אבל ברמב"ם מפורש שאפילו חשב רק לקנות ממנו‪ ,‬עובר‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫‪‬‬ ‫זק‪ ‬א ‪  ‬‬ ‫‪‬מי‪) "‬בראשית כד‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫"ואברה‪  ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫איתא במשנה )קינים פרק ג' משנה ו'(‪ ,‬שזקני תלמידי חכמים כל‬ ‫‪‬דה‪‬‬‫‪‬קצה ‪ ‬‬ ‫א‪‬ר ‪  ‬‬ ‫א‪‬ר ל‪  ‬‬ ‫ה‪‬כ‪‬לה ‪ ‬‬ ‫מערת ‪    ‬‬ ‫"וי‪ ‬לי ‪‬את ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫זמן שמזקינין דעתם מתיישבת עליהם‪ ,‬אבל זקני עמי הארץ‬ ‫לאח‪‬ת ‪ ‬‬ ‫קבר" )בראשית כג‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫‪‬ת‪‬ככ‪    ‬‬ ‫י‪‬נ‪‬ה ‪‬י ‪  ‬‬ ‫מלא ‪   ‬‬ ‫‪‬כס‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫כל זמן שמזקינין דעתם מיטרפת עליהם‪ .‬וצ"ב מה נשתנה‬ ‫"בכסף מלא יתננה לי"‪ .‬יש להבין מדוע התעקש אברהם‬ ‫אחר כל השנים הללו‪ ,‬ולמה לא ישאירו כמו שהיו כל‬ ‫אבינו כל כך לשלם על המערה כעת שרצה עפרון לתתה לו‬ ‫חייהם‪.‬‬ ‫בחנם‪.‬‬ ‫וביאר מרן הגרא"מ שך‪ ,‬דכפי ריבוי שנותיו הוא יותר תלמיד‬ ‫ונאמרו בזה כמה טעמים‪:‬‬ ‫חכם‪ ,‬והוא שבעים שנה תלמיד חכם ולכן דעתו מתיישבת‬ ‫א( בספר "ברכת פרץ" מתרץ שבטבע העולם רואים‬ ‫עליו‪ ,‬משא"כ אצל עם הארץ הוא שבעים שנה עם הארץ‬ ‫במציאות שמי שמקבל מתנה ממאן דהו‪ ,‬הריהו משלם על‬ ‫)ארזי הלבנון(‬ ‫ולכן דעתו מטורפת עליו‪...‬‬ ‫זה הרבה יותר מאשר אם היה משלם לו מיד את המחיר‬ ‫‪‬‬ ‫המלא‪ ,‬והיינו מפני שכל ימיו הוא משועבד אליו וחש כלפיו‬ ‫הטוב ורוצה בכל עת לגמול על הטובה שעשה לו‪ ,‬ואת זה‬ ‫זק‪ ‬א ‪  ‬‬ ‫‪‬מי‪) "‬בראשית כד‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫"ואברה‪  ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫רצה אברהם למנוע מאתו‪ ,‬שלא להיות משועבד לו כל ימיו‬ ‫איתא בגמרא )סנהדרין קז‪ ,‬ב( 'עד אברהם לא היה זקנה וכו' בעא‬ ‫להערל הזה‪.‬‬ ‫אברהם רחמי דליהוי ליה זקנה שנאמר ואברהם זקן בא‬ ‫ב( עוד כתב שם‪ ,‬שלא סמך על עפרון שהיה גוי ערל ‪ׁ ‬‬ ‫"אשר‬ ‫בימים‪ ,‬עד יעקב לא הוה חולשא בעא רחמי והוה חולשא'‪.‬‬ ‫ש ‪‬וא" )תהלים קמד‪ ,‬ח( וחשש שמיד יתחרט על שנתנו‬ ‫יהם ‪‬דּ ּ‪‬בר ׁ‪‬‬ ‫ּ‪‬פ ‪‬‬ ‫ובמדרש )ב"ר סה ט( איתא ג"כ כעין זה וז"ל‪ :‬אברהם תבע‬ ‫בחנם וירצה לחזור בו מהמתנה‪ ,‬לכן שילם לו שלא יהא לו‬ ‫זקנה‪ ,‬אמר לפניו רבון העולמים אדם ובנו נכנסין למקום‬ ‫במה לבא עליו בעלילה‪.‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬הרש ייח "הרות ירבד"בד"" [‪]6‬‬ ‫)בראשית‬ ‫אברה‪  ‬‬ ‫‪‬ל"‬ ‫‪‬ר‪ ‬את ‪   ‬‬ ‫‪‬מי‪ ‬וה' ‪ ‬‬ ‫זק‪ ‬א ‪  ‬‬ ‫"ואברה‪  ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫ואין אדם יודע למי מכבד‪ ,‬מתוך שאתה מעטרו בזקנה אדם‬ ‫כד‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫יודע למי מכבד‪ ,‬א"ל הקב"ה חייך דבר טוב תבעת וממך‬ ‫הוא מתחיל‪ ,‬מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב זקנה וכיון‬ ‫פירושו שהרי אנו פוגשים בעולם אנשים צעירים שקפצה‬ ‫שעמד אברהם נתן לו זקנה "ואברהם זקן בא בימים"‪ .‬יצחק‬ ‫עליהם זקנה מחמת סבלם ודלותם וקשי יומם וסבלם לבקש‬ ‫תבע יסורין‪ ,‬אמר לפניו רבון כל העולמים וכו'‪ .‬יעקב תבע‬ ‫מחיה לנפשותם‪ ,‬ומפני זה יזדקנו ללא עת‪ .‬אבל אברהם‬ ‫את החולי‪ ,‬אמר לפניו רבון העולמים אדם מת בלא חולי‬ ‫אבינו נזדקן אך ורק מחמת שבא בימים כי בלא זה לא יחסר‬ ‫ואינו מיישב בין בניו וכו'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫כל‪ ,‬כי הרי ה' "ברך את אברהם בכל"‪.‬‬ ‫)רבי אהרן כהן בעל עבודת הקרבנות חתן החפץ חיים(‬ ‫ובעיקר טענתו של אברהם מה שתבע להדר בכבוד הזקן‪ ,‬יש‬ ‫לומר בפשטות‪ ,‬שבודאי לא היתה מטרת תביעתו על הכבוד‬ ‫‪‬‬ ‫המדומה שמנחילים לאדם‪ ,‬שח"ו לומר על אברהם אבינו‬ ‫‪‬כל ‪ ‬‬ ‫א‪‬ר ל‪‬‬ ‫ה‪‬ל ‪ ‬‬‫זק‪ ‬ית‪   ‬‬‫עב‪  ‬‬ ‫אברה‪ ‬אל ‪ ‬‬ ‫"ו‪‬אמר ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ע"ה שתבע את כבודו האישי‪ ,‬אלא שמטרת תביעתו היתה‪,‬‬ ‫‪‬חת ‪  ‬‬ ‫ירכי" )בראשית כד‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪‬י‪ ‬נא ‪ ‬יד‪  ‬‬ ‫שמכיון וכל רצונו ומאוויו היו להשפיע על באי עולם את‬ ‫מציאות ה' ולפרסם שמו ית' ברבים‪ ,‬וידע שאם יתואר בזקנה‬ ‫פירש רש"י‪ ,‬לפי שהנשבע צריך שיטול בידו חפץ של מצוה‪,‬‬ ‫ומחמת זה יכבדוהו בני אדם‪ ,‬ממילא יהיה לו יותר כח‬ ‫כגון ספר תורה או מזוזה או תפלין‪ ,‬והמילה היתה מצוותו‬ ‫להשפיע עליהם‪ ,‬ולכן טען טענתו כלפי שמיא‪.‬‬ ‫הראשונה‪ ,‬ובאה לו על ידי צער והיתה חביבה עליו ונטלה‪,‬‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫ובספר "וידבר משה" פירש באופן אחר‪ ,‬שכוונתו היתה‬ ‫שכאשר יגיעו בני אדם לימי זקנה ירגישו את קיצם מתקרב‪,‬‬ ‫המהר"ל ב"גור אריה" כתב‪ ,‬הלא גם כשיעקב משביע את‬ ‫ועי"כ יתעוררו לשוב בתשובה‪ ,‬וזו היתה גם כוונת יצחק‬ ‫יד‪ּ ‬ת ‪‬חת ‪  ‬‬ ‫ירכי"‪,‬‬ ‫"שים ‪‬נא ‪ ‬‬ ‫יוסף‪ ,‬הוא אומר להלן )מז‪ ,‬כט( ‪ׂ ‬‬ ‫אבינו שתבע יסורים‪ ,‬מפני שראה שאין הזקנה מעוררת‬ ‫וליוסף לא יתאימו שני הטעמים שנקט רש"י כאן לגבי‬ ‫אותם מספיק‪ ,‬תבע יסורים בנוסף לה אולי זה יועיל‪ ,‬וכן‬ ‫אברהם‪ ,‬שהרי ליוסף זו לא היתה מצוה ראשונה‪ ,‬וגם לא‬ ‫יעקב הוסיף ימי חולי כדי ליתן שהות לחזור בתשובה ולשוב‬ ‫באה לו על ידי צער‪.‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫אל ה'‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬כיון שיוסף הצטיין בשמירת הברית‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫נקרא יוסף הצדיק‪ ,‬והוא בניסיון של אשת פוטיפר עמד‬ ‫‪‬‬ ‫בצורה מצויינת‪ ,‬אם כן המצוה החביבה עליו היתה זאת‪,‬‬ ‫לשים ידיו תחת ירכו‪ ,‬והיא היתה הניסיון הגדול המרשים‬ ‫זק‪ ‬א ‪  ‬‬ ‫‪‬מי‪) "‬בראשית כד‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫"ואברה‪  ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫והחזק ביותר של יוסף‪ .‬ולכן הוא זכה לגדולה ולמלכות‬ ‫כשנפטר רבי צבי פסח פרנק‪ ,‬הספידו המגיד הירושלמי רבי‬ ‫בזכות המצוה הגדולה‪ .‬לכן יעקב השביע את יוסף דוקא‬ ‫ציון ידלר‪ ,‬ופתח ואמר‪:‬‬ ‫מתחת ירכו‪ .‬כי כל אחד משביע בדבר המיוחד‪ ,‬אברהם‬ ‫הנה אמרו חז"ל 'עד אברהם לא היה זקנה ובא אברהם‬ ‫בגלל הסיבה שלו ויעקב בגלל הסיבה שלו‪ .‬ואמנם במקרה‬ ‫וביקש זקנה' )ב"מ פז‪ ,‬א(‪ ,‬ולכאורה הרי הקב"ה לא חיסר‬ ‫שלנו החשיבות היתה בשביל אברהם ואילו שם בשביל‬ ‫בעולמו כלום‪ ,‬וכי אברהם אבינו לא קיים 'רצה באשר ירצה‬ ‫הנשבע שהוא יוסף‪ .‬ויש לומר יותר בולט ומובן שהנשבע‬ ‫יוצרך'‪.‬‬ ‫יחשיב את המצווה הזאת יותר‪ ,‬שהלוקח את האחריות הוא‬ ‫רק שעד שבא אברהם היו כולן עמי הארץ‪ ,‬דכשמזקינין‬ ‫)אהלי שם ‪ ‬רבי מיכאל פרץ(‬ ‫הנשבע‪.‬‬ ‫דעתן מיטרפת עליהן‪ ,‬וידעו שבשעת זקנה נעשה האדם‬ ‫‪‬‬ ‫מטורף‪ ,‬אך אברהם שהיה תלמיד חכם ראה שדעתו מתיישב‬ ‫עליו‪ ,‬ולכן רצה שיראו מה בין זקני התלמידי חכמים לעמי‬ ‫‪‬כל ‪ ‬‬ ‫א‪‬ר ל‪‬‬ ‫ה‪‬ל ‪ ‬‬‫זק‪ ‬ית‪   ‬‬‫עב‪  ‬‬ ‫אברה‪ ‬אל ‪ ‬‬ ‫"ו‪‬אמר ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫)ארזי הלבנון(‬ ‫הארץ‪ ,‬ועל כן ביקש זקנה‪...‬‬ ‫‪‬חת ‪  ‬‬ ‫ירכי" )בראשית כד‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪‬י‪ ‬נא ‪ ‬יד‪  ‬‬ ‫כאשר שלח אברהם אבינו את אליעזר להביא אשה ליצחק‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫לא הסתפק אברהם אבינו בהוראה בעלמא לאליעזר שיביא‬ ‫"זק‪ ‬א ‪  ‬‬ ‫‪‬מי‪) "‬בראשית כד‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫אשה ממשפחתו של אברהם ולא מבנות כנען‪ ,‬אלא טרח‬ ‫שמעתי מרב יעקב ליפשיץ‪ ,‬שפירש מרבי איצלה מוולאז'ין‪:‬‬ ‫להשביעו בשבועה דאורייתא‪ ,‬שבועה חמורה‪ ,‬שלא יקח‬ ‫לא‪‬הי ּ‪‬בעוֹ ‪‬די" )תהלים קמו‪ ,‬ב(‪ ,‬דהרי‬ ‫אזמ‪‬רה ‪ ‬‬‫"אהללה ה' ּ‪‬ב ‪‬ח‪ּ‬יי ‪ּ  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫אשה ליצחק מבנות כנען‪ .‬ללא השבועה היה אברהם אבינו‬ ‫זמן השחרות הוא טוב לאדם‪ ,‬לא כן ימי הזקנה " ּו ‪ ‬‬ ‫בטל ּו‬ ‫חושש שמא לא ימלא אליעזר אחרי הוראתו המפורשת של‬ ‫האב ּיוֹ ‪‬נה" )קהלת יב‪ ,‬ה( והכל נמס‬ ‫"ותפר ‪  ‬‬ ‫הט‪ ‬חנוֹ ת" )קהלת יב‪ ,‬ג( ‪  ‬‬‫‪ּ ‬‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬ויביא ליצחק אשה מבנות כנען‪.‬‬ ‫ואבד‪ .‬וזהו מה שאמר המשורר "אהללה ה' בחיי"‪ ,‬כלומר‬ ‫הקפדה זו של אברהם אבינו מעוררת אצלנו שאלה‪ .‬הנה‬ ‫לא מבעיא בימי הנעורים שאז נהנה האדם מחייו אז בודאי‬ ‫מצינו בגמרא )חולין ז‪ ,‬א( מעשה ברבי פינחס בן יאיר שהלך‬ ‫נאה ויאה לשבח ולפאר‪ ,‬אלא אפי' "בעודי" ]מלשון עוד[‬ ‫להתעסק במצות פדיון שבויים‪ ,‬וכשהגיע לאכסניא הביאו‬ ‫צריך לזמר לה'‪ ,‬שאף בימי זקנותו הריהו בעולם העשייה‪,‬‬ ‫שעוֹ ‪‬רים לאכול‪ ,‬והחמור לא אכל‪ ,‬חשבו שמא‬ ‫לחמורו ‪ׂ ‬‬ ‫ויש לו אחרית ותקוה‪.‬‬ ‫בהמה מפונקת היא‪ ,‬והשעורים אינם נקיים בשבילה‪ ,‬ונקו‬ ‫אותם בכמה מיני ניקוי‪ ,‬והבהמה אינה אוכלת‪ .‬אמר להם רבי‬ ‫‪‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬הרש ייח "הרות ירבד"בד"" [‪]7‬‬ ‫ובאמת רואים‪ ,‬שאמנם ניסה היצר הרע לפתותו‪ ,‬וכדאיתא‬ ‫פינחס בן יאיר‪ ,‬שמא אין התבואה מעושרת? עמדו ועישרו‬ ‫העבד" )בראשית כד‪ ,‬ה( ‪ -‬הדא הוא‬ ‫אליו ‪  ‬‬‫אמר ‪ ‬‬ ‫"ו ּי‪ ‬‬ ‫במדרש )נט‪ ,‬ט( ‪‬‬ ‫את השעורים‪ ,‬ואז אכלתם הבהמה‪ .‬וממעשה זה למדה‬ ‫אהב" )הושע יב‪ ,‬ח(‪,‬‬ ‫לעש‪‬ק ‪ ‬‬ ‫מרמה ‪ׁ  ‬‬ ‫מאזני ‪  ‬‬ ‫נען ּ‪‬ב‪‬ידוֹ ‪  ‬‬ ‫"כ ‪ ‬‬ ‫דכתיב ּ‪‬‬ ‫הגמרא שם שאין הקב"ה מביא תקלה ע"י בהמתן של‬ ‫"כנען" ‪ -‬זה אליעזר‪" ,‬בידו מאזני מרמה" ‪ -‬שהיה יושב‬ ‫צדיקים‪.‬‬ ‫ומשקל את בתו‪ ,‬ראויה היא או אינה ראויה )ליצחק(‪" ,‬לעשוק‬ ‫הבה נתבונן בענין זה שאין הקב"ה מביא תקלה ע"י בהמתן‬ ‫אהב" ‪ -‬לעשוק אהובו של עולם זה יצחק‪ ,‬אמר אולי לא‬ ‫של צדיקים‪ .‬הנה התורה אסרה זר באכילת תרומה‪ ,‬וזר‬ ‫תאבה ואתן לו את ביתי‪ .‬אמר לו אתה ארור ובני ברוך ואין‬ ‫שעבר על זה ואכל תרומה חייב מיתה בידי שמים‪ .‬אבל עבד‬ ‫ארור מתדבק בברוך‪ .‬מסקנתו של אליעזר‪ ,‬המושל ביצרו‪,‬‬ ‫כנעני או בהמה של כהן מותרים לאכול תרומה‪ ,‬ואינם‬ ‫היתה שה"ארור" כבר סר ממנו‪ ,‬ובתו אכן ראויה ליצחק‪,‬‬ ‫נחשבים כזרים‪ .‬הטעם לזה הוא‪ ,‬מפני שקניניו של הכהן‬ ‫אלא שאברהם אמר לו‪ :‬טעות היא בידך‪ ,‬עדיין לא זכית‬ ‫מתייחסים לו‪ ,‬ומקבלים הם ג"כ קצת מקדושתו של הכהן‪,‬‬ ‫לצאת מכלל ארור ]אמנם לבסוף סרה ממנו קללת הארור‪,‬‬ ‫וקדושה זו מפקיעה מהם איסור "זר" ומתירה להם לאכול‬ ‫וכמו שאמרו במדרש )ס‪ ,‬ז( "כנען" הוא אליעזר‪ ,‬וע"י ששירת‬ ‫תרומה‪.‬‬ ‫אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך[‪ .‬עלינו‬ ‫רבי פינחס בן יאיר היה תנא אלקי‪ ,‬ופשוט שהיה בעל רוח‬ ‫לקחת דברים אלו אל לבנו‪ ,‬לא להסיח דעת מהשמירה על‬ ‫הקודש‪ ,‬הרי גם בדורות האחרונים שמענו על צדיקים שהיה‬ ‫נפשנו‪ ,‬ועל הנזהר בשמירה בכל כוחו נאמר )משלי כח‪ ,‬יד(‬ ‫בכוחם להכיר במראה עיניהם על כלי אם נטבל במקוה כדין‪,‬‬ ‫)יראה ודעת ‪ ‬רבי יהודה זאב סגל(‬ ‫מפחד ּ‪‬ת ‪‬מיד"‪.‬‬ ‫אדם ‪  ‬‬ ‫"אש‪‬רי ‪ ‬‬ ‫‪ׁ ‬‬ ‫ורבי פינחס בן יאיר שהיה תנא‪ ,‬על אחת כמה וכמה שהיה‬ ‫‪‬‬ ‫בעל רוח הקודש‪ .‬ניתן להבין‪ ,‬שלקניניו של רבי פינחס בן‬ ‫יאיר היה מקצת מקדושתו של בעליהם‪ ,‬וכך יכלה בהמתו‬ ‫אברה‪ ‬אל ‪ ‬‬ ‫עב‪) "‬בראשית כד‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫"ו‪‬אמר ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫של רבי פינחס בו יאיר להכיר ו"להריח" על התבואה אם‬ ‫אודות אליעזר עבד אברהם‬ ‫מעושרת היא‪.‬‬ ‫מספרים חז"ל )פרקי דרבי אליעזר‪ ,‬פרק טז(‪' :‬כיון שיצא אברהם‬ ‫על פי הדברים הנ"ל מתעוררת התמיהה‪ ,‬למה הוצרך אברהם‬ ‫מאור כשדים‪ ,‬עמדו כל גדולי הדור ונתנו לו מתנות לאברהם‬ ‫אבינו להשביע את אליעזר‪ ,‬הלא אברהם אבינו היה שולט‬ ‫ועמד נמרוד וכתב את עבדו אליעזר לאברהם ]ויש אומרים‪,‬‬ ‫ביצרו )מדרש רבה נט‪ ,‬ז(‪ ,‬ומצינו בחז"ל )נדרים לב‪ ,‬ב( שהקב"ה‬ ‫שהיה בנו של נמרוד[‪ .‬וכשגמל חסד עם יצחק בנו‪ ,‬הוציאו‬ ‫השליטו על רמ"ח אברים שבגוף‪ ,‬זאת אומרת ‪ -‬האברים‬ ‫לחירות‪ ,‬ונתן לו הקב"ה שכרו בעולם הזה וכו' והקימו‬ ‫שלו לא יכלו לעשות שום עבירה‪ ,‬האזנים שלו לא יכלו‬ ‫למלך‪ ,‬והוא עוג מלך הבשן ]וכן אמרו במסכת סופרים‪ ,‬פרק‬ ‫לשמוע דיבורים אסורים‪ ,‬והעינים שלו לא יכלו לראות‬ ‫כ"א‪' :‬עוג הוא אליעזר'[‪.‬‬ ‫דברים אסורים‪ .‬ואליעזר שהיה קנינו של אותו צדיק ודאי‬ ‫הרגוֹ משה ]כמו‬ ‫ולכאורה צריך עיון‪ ,‬הרי עוג מלך הבשן ‪ ‬‬ ‫שהיתה גם לו מעין גדולת רבו וקדושתו‪ ,‬והיה גם הוא שולט‬ ‫שכתוב בפרשת חוקת[‪ ,‬ואילו אליעזר עבד אברהם מובא‬ ‫ביצרו‪] ,‬ובאמת מצינו במדרש )נט‪ ,‬ח( שאמרו על אליעזר‪:‬‬ ‫במסכת דרך ארץ זוטא )סוף פרק א‪ .‬וכן הוא בילקוט שמעוני בפרשתנו‬ ‫"המושל בכל אשר לו" ‪ -‬שהיה שליט ביצרו כמותו[‪ ,‬וא"כ‬ ‫רמז ק"ט( שנכנס לגן עדן בחייו ]כן הקשו בדעת זקנים מבעלי‬ ‫למה איפה הוצרך אברהם אבינו להשביעו בשבועה חמורה‪,‬‬ ‫תוספות )כה‪ ,‬לט(‪ ,‬וכן הקשה ה"חשק שלמה"[‪.‬‬ ‫למה לא הספיקה הבטחה בעלמא שיבטיח אליעזר לאברהם‬ ‫ותירצו בזה‪ ,‬שצריך לומר ששני עוג מלך הבשן היו‪,‬‬ ‫שלא יביא ליצחק אשה מבנות כנען‪.‬‬ ‫וכשמלך אליעזר נקרא שמו עוג‪ .‬כי כל מלכי הבשן נקראו‬ ‫התשובה לזה היא‪ ,‬שדרכם של צדיקים לפחד‪ .‬אנחנו לא‬ ‫על שם עוג )כמו שמצינו בכל מלכי מצרים שנקראו פרעה(‪ ,‬ועוג מלך‬ ‫מרגישים פחד מעבירה‪ ,‬אבל צדיקים‪ ,‬יודעים את כוחו של‬ ‫אחר היה‪.‬‬‫הבשן שהרגו משה ‪ ‬‬ ‫יצר הרע‪ ,‬יודעים את גודל החורבן שנגרם ע"י עבירת רצון‬ ‫‪‬‬ ‫ה'‪ ,‬ולכן חוששים ונזהרים מכל ספק ספקא ומכל צד רחוק‬ ‫שלא לבא לידי איסור‪ .‬אם יבא מאן דהוא ויאמר לנו כי יתכן‬ ‫א‪‬ר ‪‬א ‪ ‬‬ ‫ת‪‬ח‬ ‫האר‪  ‬‬ ‫וא‪‬הי ‪  ‬‬ ‫ה‪‬מי‪  ‬‬ ‫א‪‬הי ‪   ‬‬‫"וא‪‬יע‪ ‬ה' ‪ ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫שבבקבוק מים זה יש ספק ספקא של סם המות‪ ,‬ודאי שלא‬ ‫י‪‬ב ‪  ‬‬ ‫‪‬קר‪) "‬בראשית‬ ‫אנכי ‪‬‬‫א‪‬ר ‪  ‬‬ ‫ה‪‬נעני ‪ ‬‬ ‫מ‪‬נ‪‬ת ‪    ‬‬ ‫לבני ‪ ‬‬ ‫א‪‬ה ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫נשתה מאותו בקבוק‪ .‬עבירה‪ ,‬שהיא סם המות להנשמה‪ ,‬איך‬ ‫כד‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫אפשר שלא לפחד ממנה? הצדיקים שמים זאת תמיד לנגד‬ ‫"ו‪‬א‬‫השיגה דעתו הטהורה לכוין כמש"כ בתורה )דברים ז‪ ,‬ג( ‪‬‬ ‫עיניהם‪ ,‬ואינם סומכים במילי דשמיא על אף אחד‪ ,‬ואפי' לא‬ ‫יסיר ‪‬את ּ‪‬ב ‪‬נ‪    ‬‬ ‫מאחרי"‬ ‫"כי ‪ ‬‬ ‫תתחתן ּ‪‬בם"‪ ,‬והטעם פי' הכתוב ּ‪‬‬ ‫‪ּ   ‬‬ ‫על עצמם‪.‬‬ ‫)שם פסוק ד(‪ ,‬והסרתו קצת בטבע כי הטבע נכנס בהבן‪ ,‬ורק זרע‬ ‫איתא בחז"ל )ספרי פרשת ואתחנן(‪ ,‬מצינו בכל הצדיקים‬ ‫הקודש של האבות דרכם להיות רחמנים‪.‬‬ ‫שמשביעין את יצרם שלא לעשות‪ .‬ודאי שאברהם אבינו‬ ‫)ספר הנצחון לרבינו יום טוב ליפמן מילהוזן ידידו של המהר"ל(‬ ‫הכיר את אליעזר וידע את כוחו ומעלתו‪ ,‬אבל אברהם אבינו‬ ‫‪‬‬ ‫יודע גם את כוחו של היצר הרע‪ ,‬ומי יודע במה יסית היצר‬ ‫הרע את אליעזר‪ .‬לכן נזהר אברהם אבינו לשמרו בשמירה‬ ‫א‪‬ה ‪  ‬‬ ‫לבני‬ ‫ולקח‪  ‬‬ ‫‪‬ל‪     ‬‬ ‫מ‪‬לד‪‬י ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ארצי ‪ ‬‬ ‫ואל‬ ‫"‪‬י ‪‬אל ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫היותר מעולה‪ ,‬וכפה את היצר הרע ע"י שבועה חמורה‪ ,‬כדי‬ ‫‪  ‬‬ ‫ליצחק" )בראשית כד‪ ,‬ד(‪.‬‬ ‫שחומר השבועה יסיע לאליעזר להתגבר על יצרו‪ ,‬להביא‬ ‫בפרשה זו אנחנו לומדים כיצד חיפש אברהם אבינו אשה‬ ‫אשה ליצחק ממשפחת אברהם ולא לחלל את שבועתו‪.‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬הרש ייח "הרות ירבד"בד"" [‪]8‬‬ ‫מלאך‪ ,‬ואותו המלאך חונה סביב לו לחלצו ולשמרו מן‬ ‫ליצחק‪ .‬רואים בכל הפרשה‪ ,‬שהם הקפידו על שני דברים‪,‬‬ ‫החטא‪ .‬וזהו גם כוונת הרמב"ם‪ :‬שיש לו מזכירין רבים והן‬ ‫שתהא ממשפחת אברהם ולא ממשפחת כנענים‪ ,‬ושתהא‬ ‫הם המלאכים וכו'‪ ,‬כלומר שהמלאכים שנבראו מהמצות‬ ‫יראת שמים ובעלת חסד‪ .‬יצחק עצמו לא השתתף כלל‬ ‫שקיים‪ ,‬הן הם השומרים אותו ומצילין אותו מן החטא‪.‬‬ ‫בהבאת השידוך‪ ,‬הוא סמך לגמרי על אברהם אביו ועל‬ ‫ועפ"י יסוד דברי רבינו בחיי שהתואר איש נאמר על שם‬ ‫אליעזר‪ ,‬ורבקה הגיעה אליו כשהוא יצא לשדה להתפלל‪,‬‬ ‫המלאך המתלוה אליו‪ ,‬יש לנו רמז נאה‪ ,‬על מה שקבעו‬ ‫לשוח בשדה‪.‬‬ ‫חכמים הכלל שמבן י"ג שנים והלאה נקרא האדם בתואר‬ ‫אבותינו הקדושים עשו כל מעשיהם לשם שמים‪ ,‬חיפשו‬ ‫'איש'‪ ,‬כמו שכתב רש"י )נזיר כט‪ ,‬ב ד"ה ור"י( וז"ל‪ :‬איש הוי מבן‬ ‫אשה יראת שמים ובעלת חסד‪ ,‬ולא הסתכלו על חיצוניות‪.‬‬ ‫י"ג שנה ולא בפחות‪ ,‬שלא מצינו בכל התורה שיהא קרוי‬ ‫ועלינו ללמוד מדרכיהם‪ ,‬אמנם לפי מצבנו לא שייך לעשות‬ ‫איש בפחות מבן י"ג אבל בבן י"ג מצינו שקראו הכתוב איש‬ ‫ממש כמעשי אבותינו‪ ,‬אבל בכל מה שאנחנו יכולים ‪ -‬חייב‬ ‫ולוי ‪ ‬‬ ‫אחי‬ ‫יעקב ׁ ‪‬ש ‪‬מעוֹ ן ‪  ‬‬ ‫בני ‪  ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ‪‬קח ּו ׁ ‪‬ש ‪‬ני ‪ ‬‬ ‫כדכתיב )בראשית לד‪ ,‬כה( ‪‬‬ ‫אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי‪.‬‬ ‫חרבוֹ "‪ ,‬וגמירי )ב"ר פ‪ ,‬י( שמעון ולוי בההיא שעתא‬ ‫איש ‪ּ  ‬‬ ‫דינה ‪ׁ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫)יראה ודעת ‪ ‬רבי יהודה זאב סגל(‬ ‫בני י"ג שנה הוו‪ ,‬והרוצה לחשוב יצא ויחשוב‪ ,‬ע"כ‪ .‬והענין‬ ‫‪‬‬ ‫מדוע דווקא רק משעה זו נקרא 'איש'‪ ,‬כי כשנעשה בן י"ג‬ ‫שנה נתחייב במצות ומתחיל להניח תפילין ]ואפילו אם יניח‬ ‫מלאכ‪   ‬‬ ‫לפני‪) "‬בראשית כד‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫י‪‬לח ‪  ‬‬ ‫"ה‪‬א ‪  ‬‬ ‫לפני כן‪ ,‬אינו בר חיובא ולא שייך כלפיו עניינים אלו[‪,‬‬ ‫בסיפור השתלשלות הענינים איך שהלך אליעזר בשליחות‬ ‫וכאמור‪ ,‬הרי מהשעה הזו שמניח התפילין נברא לו מלאך‬ ‫אברהם אבינו לקחת אשה ליצחק‪ ,‬מצינו דבר פלא בתורה‬ ‫מהמצוה‪ ,‬והמלאך הזה עומד עליו ללוותו לשמרו מן החטא‪,‬‬ ‫הקדושה‪ .‬שמתחילה קוראו הכתוב בתואר 'עבד' כדכתיב‬ ‫ולכן נקרא מאז 'איש' על שם המלאך ההולך עמו‪ .‬וטוב‬ ‫העבד" )פסוק יז(‪ .‬ואילו בהמשך‬ ‫"ו‪ּ‬י ‪‬רץ ‪  ‬‬ ‫העבד"‪ ,‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ּ‪‬קח ‪  ‬‬ ‫)כד‪ ,‬י( ‪‬‬ ‫לידע זאת וליידע את בחורי הבר מצוה על זכייתם הגדולה‬ ‫הפרשה נשתנה התואר ומעתה הוא מתואר בשם 'איש'‬ ‫שמקבלים כד מטי שעתא‪ ,‬שמאותו היום והלאה יש להם‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ּק‪‬ד ‪ׁ  ‬‬ ‫האיש" וכו' )פסוק‬ ‫מש ּ‪‬ת ‪‬אה"‪ .‬‬ ‫"והאיש ‪ׁ ‬‬ ‫כדכתיב )פסיק כא( ‪ׁ   ‬‬ ‫סייעתא דשמיא מרובה‪ ,‬ע"י המלאכים שמסייעים להם‬ ‫כו(‪ .‬וצריכים להבין מפני מה ומאיזה טעם נשתנה תוארו‪.‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫להישמר מן החטא‪.‬‬ ‫ורבינו בחיי )פסוק טו( עמד על דיוק זה וכתב‪ :‬כי היה עמו‬ ‫‪‬‬ ‫סיוע אלוקים בשליחות ההוא על ידי המלאך‪ ,‬שהתפלל עליו‬ ‫לפני‪ "‬וכו'‪ ,‬מפני זה‬‫מלאכוֹ ‪  ‬‬ ‫יש ‪‬לח ‪  ‬‬ ‫אברהם )פסוק מ( "ה ּוא ‪ ׁ ‬‬ ‫לב‪  ‬‬ ‫‪‬בת‪‬אל" )בראשית כד‪ ,‬נ(‪.‬‬ ‫"ו‪‬ע‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫תמצא כי מן העת הזאת שהוברר לו כי המלאך עמו הוא‬ ‫זקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים מוסיפים חכמה‪ ,‬וזקני‬ ‫נקרא בפרשה 'איש'‪ ,‬כי עד עתה קראו בשם 'עבד'‪ ,‬מכאן‬ ‫עמי הארץ כל זמן שמזקינים מוסיפים טפשות )קינים פרק ג'‬ ‫ואילך נקרא 'איש' על שם המלאך שהיה עמו שנקרא איש‬ ‫משנה ו'(‪ ,‬וזה ענין "ויען לבן ובתואל"‪ ,‬כי בתואל שנזקן נטפש‬ ‫אמר ‪ׁ  ‬‬ ‫האיש‬ ‫"ו ּי‪ ‬‬ ‫בריאל" )דניאל ט‪ ,‬כא(‪ ,‬‬ ‫"והאיש גּ‪   ‬‬ ‫וכענין שכתוב ‪ׁ   ‬‬ ‫)שלה"ק(‬ ‫והוצרך לבן לענות‪...‬‬ ‫נסע ּו ‪‬מ ‪ּ ‬זה" )בראשית לז‪ ,‬יז( על דעת חז"ל )תנחומא וישב ב(‪ .‬ועל כן‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫יקראנו על שם המלאך ההולך עמו‪.‬‬ ‫וכאשר הרשו אותו לבן ובתואל לקחת את רבקה ואמרו )פסוק‬ ‫לב‪  ‬‬ ‫‪‬בת‪‬אל" )בראשית כד‪ ,‬נ(‪.‬‬ ‫"ו‪‬ע‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ול‪ ,"‬שאז נגמרה השליחות‬ ‫לפני‪ ‬קח ‪ ‬‬ ‫רבקה ‪  ‬‬ ‫"הנּ‪ ‬ה ‪  ‬‬ ‫נא( ‪‬‬ ‫פירש רש"י‪ ,‬רשע היה וקפץ להשיב לפני אביו‪.‬‬ ‫וחתימת הצלחת הדרך‪ ,‬תיכף חזר העבד לקדמותו‪ ,‬והזכירו‬ ‫שמעתי מאדמו"ח בשיחה הראשונה בטעלז‪ ,‬שמפה מבואר‬ ‫הכתוב בלשון עבד כמו בראשונה‪ .‬הוא שאמר )פסוק נג(‬ ‫דבחסרון דרך ארץ גרידא הוי 'רשע'‪ ,‬ולא רק תוספת מעלה!‬ ‫העבד ‪‬את ‪  ‬‬ ‫רבקה‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ּ‪‬קח ‪  ‬‬ ‫זהב"‪ ,‬‬‫כלי ‪ ‬‬ ‫כסף ּו ‪ ‬‬ ‫העבד ּ‪‬כ ‪‬לי ‪ ‬‬ ‫"ו ּיוֹ ‪‬צא ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫)רבי אייזיק אזבאנד‪ ,‬בשם חותנו רבי אברהם יצחק בלוך ראש ישיבת טעלז(‬ ‫העבד" וכו' )פסוק סה(‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬ ‫אמר ‪‬אל ‪  ‬‬ ‫"ות‪ ‬‬ ‫‪‬ו ּ‪‬י ‪‬ל‪) "‬פסוק סא(‪ּ  ,‬‬ ‫‪‬‬ ‫ולא רק אליעזר נתברך בטובה זו שיהא מלאך הולך עמו‬ ‫ונ‪‬ית ‪    ‬‬ ‫מ‪‬בעתי‬ ‫אחרי‪    ‬‬ ‫ללכת ‪  ‬‬ ‫הא‪‬ה ‪  ‬‬ ‫תאבה ‪  ‬‬ ‫"וא‪ ‬א ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫לשמרו‪ ,‬אלא כל יהודי ויהודי העושה מצוה אחת קונה לו‬ ‫‪‬ה" )בראשית כד‪ ,‬ח(‪.‬‬‫ת‪‬ב ‪ ‬‬ ‫‪‬ני ‪‬א ‪ ‬‬ ‫‪‬זאת ‪‬רק ‪‬את ‪ ‬‬ ‫פרקליט אחד‪ ,‬כמאמר חז"ל )אבות פ"ד מי"א(‪ .‬והמלאך הזה‬ ‫איך אמר אברהם אבינו לקחת ליצחק אשה מבנות ענר הרי ידע שרבקה היא בת זוגו‬ ‫מתלווה אל האדם והולך עמו להצילו מן החטא‪ .‬כמו שכתב‬ ‫פירש רש"י‪" ,‬ונקית משבועתי" וגו' ‪ -‬וקח לו אשה מבנות‬ ‫הרמב"ם )פ"ו מהל' תפילין הי"ג( אמרו חכמים הראשונים )מנחות‬ ‫ענר אשכול וממרא‪] .‬וב"משכיל לדוד"‪ :‬כוונת הרב דמאי‬ ‫מג‪ ,‬ב( כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו‬ ‫אצטריך למימר "ונקית" וכו' פשיטא אטו בדידיה תליא‬ ‫ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא‪ ,‬שהרי יש לו מזכירין‬ ‫מלתא אם לא תאבה וכו' מאי אית ליה למעבד‪ ,‬לכך פי'‬ ‫רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא שנאמר‬ ‫דר"ל כלפי מ"ש לו "לא תקח אשה לבני מבנות וכו' אשר‬ ‫ויחל ‪‬צם"‪.‬‬ ‫ליראיו ‪ּ   ‬‬ ‫סביב ‪  ‬‬ ‫מלא‪ ‬ה' ‪ ‬‬ ‫"חנה ‪  ‬‬ ‫)תהילים לד ח( ‪‬‬ ‫אנכי יושב בקרבו"‪ ,‬כלומר אפילו מענר אשכול וממרא‬ ‫ומקור דבריו הם אכן בגמרא‪ ,‬אלא ששם לא אמרו רק 'הכל‬ ‫דאל"כ "אשר אנכי" וכו' ל"ל הרי ידוע שבקרב הכנעני היה‬ ‫בחיזוק שלא יחטא שנאמר וכו' ואומר חונה מלאך ה' סביב‬ ‫יושב‪ ,‬והשתא אמר ליה "ואם לא תאבה וכו' ונקית‬ ‫ליראיו ויחלצם'‪ ,‬ולא אמרו בפירוש שהמלאכים שנבראו‬ ‫משבועתי" כלומר ממקצתה ולא מכולה דאכתי שייכא לענין‬ ‫מהמצוות הם השומרים אותו‪ .‬ואכן המהרש"א בח"א מפרש‬ ‫הנהו כנעניים לבד מבנות ענר וכו'[‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬שכוונת הגמרא לכלל האמור במשנה שע"י המצוה נברא‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬הרש ייח "הרות ירבד"בד"" [‪]9‬‬ ‫מדת הזריזות שראה אליעזר ברבקה‪ ,‬אף היא סימן למעלתה‬ ‫בנעורי שאלתי את הגאון רבי פנחס הירשפרונג ז"ל איך אמר‬ ‫ביראת שמים‪ .‬ה"מסילת ישרים" )פרק ז( הביא בשם המדרש‬ ‫אברהם אבינו לאליעזר שאם לא ימצא אשה יקח לו מבנות‬ ‫)במדבר רבה י‪ ,‬ה( כל מעשיהם של צדיקים במהירות‪ .‬הסיבה לזה‬ ‫ענר אשכול וממרא‪ ,‬הלא רש"י בסוף פרשת וירא )כב‪ ,‬כ(‬ ‫היא‪ ,‬שהצדיק כל זמן שבא לידו דבר מצוה פוחד הוא שמא‬ ‫האלה" מפרש‪ ,‬שאחר הרהורי‬ ‫ברים ‪ּ  ‬‬ ‫הדּ ‪ ‬‬ ‫אחרי ‪ ‬‬ ‫"ויהי ‪  ‬‬ ‫עה"פ ‪  ‬‬ ‫ח"ו לא יוכל לקיימה‪ ,‬ולכן מזדרז הוא תיכף לעשותה ושלא‬ ‫דברים שהיה לאברהם אבינו שהיה לו להשיאו אשה מבנות‬ ‫לאבדה‪ .‬כשראה אליעזר את זריזותה של רבקה במצוות‪,‬‬ ‫ענר אשכול וממרא‪ּ ,‬ב ‪‬רוֹ הקדוש ברוך הוא שנולדה רבקה‬ ‫היתה זו הוכחה מובהקת ליראת שמים הבוערת בקרבה‬ ‫בת זוגו‪ ,‬ומקורו בבראשית רבה )פנ"ז אות ג(‪ .‬הרי שידע בבירור‬ ‫ומזרזתה בקיום מצוה הבאה לידה שלא להחמיצה ושלא‬ ‫שרבקה היא בת זוגו של יצחק‪.‬‬ ‫)יראה ודעת ‪ ‬רבי יהודה זאב הלוי סגל(‬ ‫לאבדה‪.‬‬ ‫והשיב לי הגאון הנ"ל‪ ,‬דצריך לומר שחשש אברהם אבינו‬ ‫‪‬‬ ‫שמא יקדמנו אחר‪ ,‬וכמבואר במועד קטן )יח‪ ,‬ב( שאף דבת‬ ‫קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני‪ ,‬מכל מקום יכול להיות‬ ‫נז‪  ‬‬ ‫זהב‬ ‫האי‪  ‬‬ ‫ו‪‬ח ‪ ‬‬ ‫ל‪‬ת ‪  ‬‬ ‫ה‪‬מ‪‬י‪  ‬‬ ‫‪‬א‪‬ר ‪    ‬‬ ‫"ויהי ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫)גיצי אורה(‬ ‫שיקדמנו אחר ברחמים‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫זהב ‪   ‬‬ ‫מ‪‬קל‪"‬‬ ‫ע‪‬רה ‪ ‬‬ ‫ידיה ‪  ‬‬ ‫צמידי‪ ‬על ‪  ‬‬ ‫‪‬ני ‪  ‬‬ ‫מ‪‬קל‪  ‬‬ ‫‪‬קע ‪  ‬‬‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫)בראשית כד‪ ,‬כב(‪.‬‬ ‫תמה בעל ה"שבט מוסר"‪ ,‬מדוע אברהם אבינו שהיה כבד‬ ‫לעב‪    ‬‬ ‫ליצחק" )בראשית כד‪ ,‬יד(‪.‬‬ ‫הכח‪    ‬‬ ‫"את‪    ‬‬ ‫‪‬‬ ‫במקנה בכסף ובזהב לא שלח לרבקה כי אם נזם זהב משקלו‬ ‫כשבא אליעזר לבדוק מי היא האשה הראויה ליצחק‪ ,‬היתה‬ ‫ושני צמידים עשרה זהב משקלם‪ ,‬מדוע הוא שלח דבר מועט‬ ‫מוטלת עליו עבודה קשה עד מאד‪ .‬הרי רבקה היתה מביתו‬ ‫ביחס לעושרו המופלג‪.‬‬ ‫של בתואל‪ ,‬והתורה העידה לנו שרבקה היתה בת רשע‪,‬‬ ‫גם לשם מה טרחה התורה לפרט מה הוא שלח לה‪ .‬והוא‬ ‫ואחות רשע‪ ,‬ומקומה אנשי רשע )רש"י בפרשת תולדות כה‪ ,‬כ(‪ ,‬ולפי‬ ‫מתרץ‪ ,‬ללמד שאביה ואמה של הכלה‪ ,‬לא יבחרו את החתן‬ ‫ראות עינינו היה מן הראוי לבדוק אשה הבאה מבית וממקום‬ ‫משום ממונו‪ ,‬כי אם מחמת השלמות נפשו הרוחניות‪,‬‬ ‫כזה בבדיקה חמורה ומדוקדקת לראות היש לה יראת שמים‬ ‫וחכמתו בתורה‪ .‬ושליחת שני צמידים הרמז לשני לוחות‬ ‫אם לאו‪ .‬ברם מוצאים אנו שמבחנה של רבקה היה במידת‬ ‫התורה‪ ,‬עשרה זהב רמז לעשרת הדברים הכתובים בהם‪,‬‬ ‫החסד‪ .‬ואכן מתוך הפרשה אנו רואים את מעלתה הגדולה‬ ‫שפירושו אם אתה רוצה חתן זה אפילו השולח מעט טוב לך‪,‬‬ ‫של רבקה במדה זו‪ .‬כשביקש אליעזר מרבקה )פסוק יז(‬ ‫כי העיקר הצדקות ואם לאו לא תינשא ליצחק‪.‬‬ ‫מכ‪‬דּ ‪ "‬יכלה רבקה לטעון בקל‪:‬‬ ‫מים ‪ּ ‬‬ ‫מעט ‪ ‬‬‫"הגמיאיני ‪‬נא ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫)אהלי שם ‪ ‬רבי מיכאל פרץ(‪.‬‬ ‫הלא אתה אדם מבוגר שנתמלא כוחו‪ ,‬ויש עמך עשרה‬ ‫אנשים‪ ,‬ואני ‪ -‬הנני ילדה בת שלש ‪ -‬האם צריכה אני לשאת‬ ‫‪‬‬ ‫את המים בעבורכם?! אבל רבקה לא אמרה כן‪ ,‬אלא אדרבה‪,‬‬ ‫הא‪‬ה ‪  ‬‬ ‫אחרי" )בראשית כד‪ ,‬לט(‪.‬‬ ‫תל‪   ‬‬ ‫"אלי ‪‬א ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫אדני" )שם פסוק יח(‪ ,‬ועוד הוסיפה יותר על‬ ‫"ש ‪‬תה ‪  ‬‬ ‫אמרה‪ ׁ :‬‬ ‫מח ‪ּ ‬זר למצוא עילה‬ ‫"אלי" כתיב‪ ,‬בת היתה לו לאליעזר והיה ‪ ‬‬ ‫בקשתו ושאבה גם לגמליו‪ .‬היתה זאת ראיה נכוחה לאליעזר‬ ‫שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו‪ ,‬אמר לו‬ ‫שרבקה היא בעלת חסד אמיתית‪ .‬מעלה נוספת הכיר אליעזר‬ ‫אברהם‪ ,‬בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מדבק בברוך )רש"י(‪.‬‬ ‫ברבקה ע"י 'מבחן' זה‪ ,‬והיא מדת הזריזות‪ ,‬מעשיה של‬ ‫מה שלא גילה הכתוב את רצונו של אליעזר להשתדך עם‬ ‫רבקה היו כולם בזריזות ובמהירות‪" - ,‬ותמהר"‪" ,‬ותרץ"‪.‬‬ ‫אברהם אדונו עד עתה‪ ,‬איתא בשם הרה"ק מקאצק זצ"ל‬ ‫ומדת הזריזות היא מיסודי המדות הטובות‪ ,‬וכמו שאמרו‬ ‫שכל זמן שעדיין לא נגמר השידוך עם רבקה לא הרגיש‬ ‫חז"ל )ע"ז כ‪ ,‬ב( 'זריזות מביאה לידי נקיות'‪.‬‬ ‫אליעזר שיש לו נגיעות אישיות‪ ,‬ולא ראה שהנגיעות מטים‬ ‫מכל זה ראה אליעזר את מעלותיה הגדולות של רבקה‪ ,‬אולם‬ ‫את דעתו לצד זה‪ ,‬אבל לאחר שכבר לא היו לו עוד נגיעות‬ ‫השאלה הראשונה עדיין עומדת בעינה‪ ,‬מנּ‪ ‬ין לו לאליעזר אם‬ ‫כאשר נגמר השידוך בכי טוב‪ ,‬אז שם לב שמקודם היו לו‬ ‫רבקה היא בעלת יראת שמים‪ ,‬הלא לא בדק אותה בזה?‬ ‫נגיעות של רצון לקחת את יצחק לבתו‪.‬‬ ‫בספר "שערי קדושה" לרבינו חיים וויטאל )ח"א שער א( כתב‬ ‫ומציאות זו מצויה מאוד בין אנשים‪ ,‬שכל עוד האדם נמצא‬ ‫וז"ל‪' :‬יותר צריך האדם להזהר במדות טפי מעשה ולא‬ ‫בתוך המצב ויש לו נגיעות לצרכי עצמו‪ ,‬אינו שם לב שכל‬ ‫תעשה'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הטעם לזה הוא‪ ,‬שמדות הן הן האדם בעצמו‪,‬‬ ‫הילוך מחשבתו מוטים ומתנהלים לפי הנגיעות‪ ,‬ורק לאחר‬ ‫בדבר שהוא מהות האדם עצמו‪ ,‬נדרשת זהירות יתירה‪ ,‬יותר‬ ‫מעשה כשתמו הנגיעות‪ ,‬אזי מסתכל ומבין למפרע היאך‬ ‫מכל מצוות שבתורה‪.‬‬ ‫הטו נגיעותיו את הלך מחשבתו‪.‬‬ ‫מעתה יש לומר שרבקה עברה 'מבחן' גם ביראת שמים‪,‬‬ ‫ובפירוש הטור עה"ת וכן ב"פנים יפות" וב"נחל קדומים"‬ ‫שהרי להיות בעלת יראת שמים ‪ -‬בעלת דרגה של שמירת‬ ‫להחיד"א מפרשים עפ"י המדרש )ב"ר ס‪ ,‬ז( שאמרו‪ :‬כנען הוא‬ ‫הנפש מעבירות ומביטול מצוות ‪ -‬מילתא זוטרתא היא לגבי‬ ‫אליעזר ועל ידי ששרת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור‬ ‫זהירות במדות‪ ,‬המדות הם מהות האדם‪ ,‬והמושלמת במדות‬ ‫לכלל ברוך וה"ד "ויאמר בא ברוך ה'"‪ .‬ולכן לא נזכר רצונו‬ ‫ודאי מושלמת היא גם ביראת שמים‪ ,‬וכשראה אליעזר את‬ ‫זה עד שהגיע לכלל ברוך‪ ,‬שעד אז הבין שאינו ראוי‬ ‫מעלתה של רבקה במדות‪ ,‬במדת החסד‪ ,‬התברר לו בירור‬ ‫להשתדך עם אברהם אבינו מטעם המובן שאין ארור מתדבק‬ ‫גמור שאכן מושלמת היא גם ביראת שמים‪ ,‬וודאי שהיא‬ ‫בברוך‪ ,‬אבל עכשיו כשראה שיצא מכלל ארור‪ ,‬חשב אולי‬ ‫תהיה כלי קבול הגון להשפעתם של אברהם ויצחק‪.‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬הרש ייח "הרות ירבד"בד"" [‪]10‬‬ ‫‪‬מ‪  ‬‬ ‫קט‪‬רה" )בראשית כה‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫א‪‬ה ‪ ‬‬ ‫ו‪‬ח ‪ ‬‬ ‫אברה‪   ‬‬ ‫"ו‪‬ס‪    ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫הגיעה השעה שאוכל להשתדך עמו‪ ,‬ולכן נזכר רצונו בזה‬ ‫עתה‪.‬‬ ‫כל זמן שתמצא ידך לעשות‪ ,‬עשה‬ ‫ובפירוש הרב ברטנורא עה"ת וכ"ה בספר "טעמא דקרא"‬ ‫על פסוק זה מביא המדרש )בראשית רבה סא‪ ,‬ג( הפסוק הנאמר‬ ‫כתבו שמה שנזכר כאן זה הרצון אינו לומר שהיה מדבר עם‬ ‫ולערב ‪‬אל ּ‪‬תנּ‪ ‬ח ‪ ‬‬ ‫יד‪) "‬קהלת‬ ‫זרע‪    ‬‬ ‫זרע ‪‬את ‪  ‬‬ ‫"ב ּב‪ ‬קר ‪ ‬‬ ‫בקהלת )יא‪ ,‬ו( ּ‪‬‬ ‫אברהם אבינו ע"ה על זה‪ ,‬רק שזה היה חלק מהדברים‬ ‫יא‪ ,‬ו(‪ ,‬ודרשוהו בכמה אופנים‪ :‬רבי אליעזר ורבי יהושע‪ ,‬רבי‬ ‫שבהם ניסה ‪ ‬‬ ‫לרצוֹ ת את בתואל ולבן על השידוך‪ ,‬ונהג כמנהג‬ ‫אליעזר אמר‪ ,‬אם זרעת בבכיר ]בעונת הגשמים הראשונה[‬ ‫הסוחרים שכאשר רוצים לפתות בני אדם לקנות איזה מקח‪,‬‬ ‫זרע באפיל ]בעונת הגשמים האחרונה[‪ ,‬שאין אתה יודע‬ ‫הם מנסים להראות גודל חשיבות הסחורה ואמרים להם‬ ‫איזהו יכשר אם של אפיל אם של בכיר ואם שניהם כאחד‬ ‫תדעו‪ ,‬שאם לי היה אפשרות לקנות החפץ הזה הייתי רץ‬ ‫טובים‪ .‬רבי יהושע אמר‪ ,‬אם בא עני אצלך בשחרית תן לו‪,‬‬ ‫לקנותו‪ .‬וכך אמר אליעזר לבתואל‪ .‬שאילו היה לו היכולת‬ ‫בערבית תן לו‪ ,‬שאין אתה יודע איזה מהן הקב"ה כותב עליך‬ ‫היה הוא עצמו לוקח את יצחק לבתו‪ ,‬כדי שישתכנעו כמה‬ ‫הזה או זה‪ ,‬ואם שניהם כאחד טובים‪ .‬רבי ישמעאל ורבי‬ ‫חשוב ומשתלם עבורם להסכים לשידוך‪ .‬וכעין זה איתא‬ ‫עקיבא‪ ,‬רבי ישמעאל אומר‪ ,‬אם למדת תורה בנערותך למוד‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫ב"כלי יקר"‪.‬‬ ‫תורה בזקנותך‪ ,‬שאין את יודע איזה מהן מתקיים לך הזה או‬ ‫זה‪ ,‬ואם שניהם כאחד טובים‪ .‬רבי עקיבא אומר‪ ,‬אם היו לך‬ ‫‪‬‬ ‫תלמידים בנערותך עשה לך תלמידים בזקנותך‪ ,‬שאין אתה‬ ‫לחי ‪ ‬‬ ‫ראי" )בראשית כד‪ ,‬סב(‪.‬‬ ‫‪‬אר ‪ ‬‬ ‫"ויצחק ‪‬א ‪‬מ‪‬א ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫יודע איזה מהם מתקיים לך‪ ,‬זה או זה‪ ,‬ואם שניהם כאחד‬ ‫שאז לא היה להם התורה להורות להם המעשה אשר יעשון‪,‬‬ ‫טובים וכו'‪ .‬ר' דוסתאי בשם רבי שמואל בר נחמן‪ ,‬אם היו‬ ‫וכל עבודתם להשי"ת היתה אך על ידי רוח הקודש‬ ‫לך בנים בנערותך קח לך אשה בזקנותך והעמיד בנים‪ .‬וממי‬ ‫שהופיעה עליהם‪ ,‬לכן הלך אל המקום שנתגלה המקום‬ ‫אתה למד מאברהם שהיו לו בנים בנערותו ולקח אשה‬ ‫להגר‪ ,‬והיה מתבודד שם להשיג השראת השכינה‪.‬‬ ‫בזקנותו והעמיד בנים הה"ד "ויוסף אברהם" וגו'‪ ,‬עכלה"מ‪.‬‬ ‫)'מי שלמה'‪ ,‬מכתבי רבי אברהם אחי הגר"א בעל 'מעלות התורה'(‬ ‫‪‬‬ ‫הנה המשמעות העולה מכלל דברי התנאים היא‪ ,‬שבאו‬ ‫ללמד את האדם דרך חיים‪ ,‬שכאשר יש לאדם מטרה‬ ‫מסוימת להצליח באיזה ענין‪ ,‬צריך שיעסוק בו תמיד כל זמן‬ ‫ו‪‬ל ‪ ‬‬ ‫מעל‬ ‫יצחק ‪  ‬‬ ‫ו‪‬רא ‪‬את ‪  ‬‬ ‫עיניה ‪  ‬‬ ‫רבקה ‪‬את ‪  ‬‬ ‫"ו‪‬א ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫שעוד יש לו האפשרות לכך‪ ,‬ולעולם לא יעזוב את המטרה‬ ‫‪‬‬ ‫ה‪‬מל" )בראשית כד‪ ,‬סד(‪.‬‬ ‫ההיא‪ ,‬וגם אם יעבור זמן רב לא יפסיק לפעול בעניינו‪ ,‬מפני‬ ‫בכל בו )סו"ס ק"ח( כתב טעם למה זכו חיה לכסות דמן יותר‬ ‫שלעולם אינו יודע מה יעלה בסופו של דבר‪ ,‬ויכול להיות‬ ‫מבהמות‪ ,‬לפי שכשהפילה רבקה את עצמה מעל הגמל‬ ‫שאפילו אם בפעם הזו שעוסק בענין אינו רואה הצלחה בו‪,‬‬ ‫כשראתה את יצחק נשרו בתולותיה והיה יצחק חושד‬ ‫אך בזמן מאוחר יותר יצליח ה' דרכו‪.‬‬ ‫לאליעזר שבא עליה‪ ,‬וספר לו הענין כולו שנאמר ‪ּ   ‬‬ ‫"ויספר‬ ‫ורבי עקיבא מביא ראיה ליסוד הדבר‪ ,‬מעדות אישית שחווה‪,‬‬ ‫העבד ‪   ‬‬ ‫ליצחק" )בראשית כד‪ ,‬סו(‪ .‬והביאו אל המקום שנפלה‬ ‫‪ ‬‬ ‫ומספר איך שהיו לו כ"ד אלף תלמידים‪ ,‬מעכו ועד אנטיפרס‬ ‫והראה לו דם הבתולים כי באתה חיה אחת ושמרה אותו‬ ‫וכולם בפרק אחד מתו‪ ,‬למה‪ ,‬שהיתה עיניהם צרה אלו באלו‪.‬‬ ‫שלא לקקהו הכלבים ושאר חיות השדה‪ ,‬ואיכא דאמרי אריה‬ ‫ובסוף העמיד שבעה תלמידים‪ ,‬והם עמדו ומלאו כל ארץ‬ ‫היה שבא ושמר אותו‪ .‬ולכן זכתה כל חיה נאכלת לכסות‬ ‫ישראל תורה‪ .‬והיינו‪ ,‬שעבודתו הקדושה של רבי עקיבא‬ ‫דמה‪ ,‬ועוף נמי לפי שלימד לקין לקבור הבל אחיו‪.‬‬ ‫)'מלאכת שלמה' חולין פרק ו' משנה א(‬ ‫היתה להעמיד תלמידים תופשי תורה‪ ,‬ורצון השי"ת היה‬ ‫שמה שלימד בתחילת ימיו לא תעלה לו להשאיר ממנה‬ ‫‪‬‬ ‫תורה בישראל‪ .‬ודווקא במה שלא עזב תפקידו עד זקנה‬ ‫‪‬דה ‪   ‬‬ ‫לקראתנ‪‬‬ ‫ההל‪   ‬‬ ‫ה‪‬זה ‪  ‬‬ ‫האי‪   ‬‬‫העבד ‪‬מי ‪ ‬‬ ‫"ו‪‬אמר ‪‬אל ‪  ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫ושיבה והמשיך בה בכל עוז עד ערוב ימיו‪ ,‬ממנה נשארה‬ ‫התורה בישראל לעולם‪.‬‬ ‫ה‪‬עי‪    ‬‬ ‫ו‪‬ת‪‬ס" )בראשית כד‪,‬‬ ‫ו‪‬ח ‪  ‬‬‫אדני ‪  ‬‬ ‫העבד ה‪‬א ‪  ‬‬ ‫ו‪‬אמר ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫סה(‪.‬‬ ‫ושמענו כזאת גם בימינו אנו‪ ,‬על אנשים שפעלו זמן רב‬ ‫עד עתה אמר "בן אדני"‪ ,‬לפי שהאדם שאינו נשוי לא נקרא‬ ‫באיזה ענין ולא ראו הצלחה במעשיהם‪ ,‬וכעבור כמה שנים‬ ‫אדם‪ ,‬שנאמר )לעיל ה‪ ,‬ב( 'זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם‬ ‫ניסו שוב באותו ענין ממש‪ ,‬ואז דווקא נפתחו לפניהם שערי‬ ‫)'תולדות יצחק' לרבי יצחק קארו(‬ ‫אדם'‪.‬‬ ‫הצלחה ועשו פעולותיהם פרי לתפארת‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫אכן מה שעלינו להבין אלו דברי רבי יהושע שאמר‪ :‬אם בא‬ ‫עני אצלך בשחרית תן לו בערבית תן לו וכו'‪ .‬וזה צריך עיון‬ ‫רבקה ‪  ‬‬ ‫ו‪‬הי ל‪‬‬ ‫ו‪‬ח ‪‬את ‪  ‬‬ ‫‪‬רה ‪‬א‪   ‬‬ ‫האהלה ‪ ‬‬ ‫יצחק ‪  ‬‬ ‫"ויבאה ‪  ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫טובא‪ ,‬שהרי תכלית נתינת הצדקה היא שיהא לעני מה‬ ‫לא‪‬ה ‪     ‬‬ ‫ו‪‬אהבה" )בראשית כד‪ ,‬סז(‪.‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫לאכול וללבוש‪ ,‬וא"כ מה שייך שהנתינה שבערב תצליח‬ ‫"ויביאה יצחק האלה" ‪ -‬חופה‪" ,‬ויקח" ‪ -‬קיחת כסף והיינו‬ ‫יותר מהנתינה בבוקר‪.‬‬ ‫קידושין‪" ,‬ותהי לו לאשה" ‪ -‬בכתובה‪.‬‬ ‫)'צרור המור' ‪ ‬רבי אברהם סבע(‬ ‫ובספר "דעת סופר" כתב לפרש‪ ,‬שבא רבי יהושע ללמדנו‬ ‫כאן הוראה כללית בעבודת ה'‪ ,‬דמה שאמר 'שחרית וערבית'‬ ‫‪‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬הרש ייח "הרות ירבד"בד"" [‪]11‬‬ ‫עשה יועילו לו להוריד הדין מעליו‪ ,‬ועל כן יראה להתחזק‬ ‫ש ּ‪‬י ‪ׂ ‬‬ ‫ׁ‪‬‬ ‫בדבריו אין הכוונה לזמני היום‪ ,‬אלא נתכוון למצבים שונים‬ ‫בעשייתם ביתר שאת ותעצומות‪.‬‬ ‫שהאדם עומד בהם במהלך ימי חייו‪ ,‬והיינו‪ ,‬שישנם זמנים‬ ‫והרה"ק מקאצק זצ"ל היה מפרש את הפסוק האמור בפרשה‬ ‫שהאדם הוא במצב של 'שחרית' כלומר‪ ,‬ימים שיש לו‬ ‫ברים ‪ּ  ‬‬ ‫האלה וגו'‬ ‫הדּ ‪ ‬‬ ‫"והי ּו ‪ ‬‬ ‫ראשונה של קריאת שמע )דברים ו‪ ,‬ו( ‪ ‬‬ ‫בהירות ושמחת הנפש‪ ,‬ועבודת ה' והאמונה בו היא בקלות‬ ‫לבב‪ "‬דלכאורה איך נותנים דברים חסרי ממשות‬ ‫‪‬על ‪  ‬‬ ‫וברצון וחשק‪ ,‬והם הנקראים בספרי הקודש 'מוחין דגדלות'‪.‬‬ ‫גשמית על הלב‪ ,‬ויותר היה לו לומר 'בלבבך' דהיינו שיכניס‬ ‫ולעומת זה ישנם זמנים שהוא במצב של 'ערבית' כלומר‪,‬‬ ‫הדברים לתוך לבו‪ .‬אלא הרמז הוא על הזמנים של מוחין‬ ‫ימים שאין לו בהירות ושמחה‪ ,‬ועבודת ה' היא מתוך עצבות‬ ‫דקטנות שהלב סגור ומסוגר ואינו מתעורר בעבודת הבורא‪,‬‬ ‫וחוסר חשק והם הנקראים בספרי הקודש 'מוחין דקטנות'‪.‬‬ ‫ולהגיד שגם אז בזמנים אלו צריך להמשיך בלימוד התורה‬ ‫ועל זה אמרו חכמינו‪ ,‬שלא יטעה האדם לחשוב שהחובה‬ ‫ובקיום המצות‪ ,‬וישים התורה הזו 'על' לבבו מבחוץ‪ ,‬ואח"כ‬ ‫לעסוק בעבודת הבורא היא דווקא כשיש לו 'מוחין‬ ‫כשיזכה ויפתח ה' את סגור לבו‪ ,‬אזי יכנסו הדברים הללו‬ ‫דגדלות'‪ ,‬ומוחו ולבו פתוחים ברצון וחשק להתמסר כראוי‬ ‫לתוך הלב‪.‬‬ ‫לעבודת ה'‪ ,‬ואילו בימי 'מוחין דקטנות' אינו מחויב‬ ‫וכ"ק אדמו"ר הבית ישראל מגור זצ"ל אמר עד"ז במה‬ ‫להתמסר כ"כ לעבודתו‪ ,‬ויכול ח"ו להתעצל בה‪ ,‬ולהשהות‬ ‫שאמרו במשנה )ברכות ל‪ ,‬ב( 'אפילו המלך שואל בשלומו‬ ‫היגיעה האמיתית עד שיתחיל להאיר לו‪ .‬אלא מחויב הוא‬ ‫לא ישיבנו ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק'‪.‬‬ ‫לדעת היטיב שבכל מצב שעומד עליו להניח כל החשבונות‬ ‫ומפרש‪' ,‬המלך שואל בשלומו' היינו הזמנים המאירים‬ ‫והספקות בצד ולא להתחשב במצב רוחו‪ ,‬רק יקבל עליו עול‬ ‫שיש לאדם‪ ,‬שהולך לו בטוב ורואה הארת פנים מלמעלה‪,‬‬ ‫מלכות שמים ליתן צדקה לעניים ולהרבות מעשים בעבודת‬ ‫ואז הדין הוא 'לא ישיבנו' שלא יעזוב את עבודת הבורא‬ ‫הבורא כשור לעול וכחמור למשא‪ ,‬ולא ימנע עצמו ממנה‬ ‫והתפילה התמידית לה' שלא יעזוב חסדיו הלאה‪ .‬אבל לא‬ ‫לרגע כמימרא‪ ,‬וימסור נפשו עבורה תמיד בלי הפסק‪.‬‬ ‫רק בימים אלו אלא אף כאשר 'נחש כרוך על עקבו'‬ ‫ודבריו בנויים על יסוד דברי זקנו ה"כתב סופר" )ויקרא כה‪ ,‬מו(‬ ‫כלומר בזמנים שיש לו הסתר ואינו הולך לו בטוב‪ ,‬גם‬ ‫שכתב על מה שאמרו )יבמות סג‪ ,‬א( המלוה סלע לעני בשעת‬ ‫אז 'לא יפסיק' מעבודתו ותפילתו לה' וימשיך בה בכל‬ ‫קרא ‪‬וה' ‪  ‬‬ ‫יענה‬ ‫"אז ּ‪‬ת ‪ ‬‬ ‫דחקו עליו הכתוב אומר )ישעיה נח‪ ,‬ט( ‪‬‬ ‫כוחו ואונו‪.‬‬ ‫ויאמר ‪‬הנּ‪ ‬ני" )ישעיהו נח‪ ,‬ט(‪ .‬וצריך להבין לשון 'בשעת‬ ‫ש‪ּ‬וע ‪  ‬‬ ‫ּ‪‬ת ׁ‪‬‬ ‫וב"מאור עינים" )פרשת יתרו( מפרש ברעיון זה את הכתוב‬ ‫דוחקו'‪ ,‬פשיטא כל עני הוא בדחקו וכו'‪ .‬אלא צ"ל שאין‬ ‫תמיד"‪ ,‬דהנה "הוי"ה" הוא‬ ‫לנגדּ י ‪ ‬‬ ‫יתי ה' ‪   ‬‬ ‫"ש ‪ּ ‬ו ‪‬‬‫בתהילים )טז‪ ,‬ח( ׁ ‪‬‬ ‫הכוונה לשעת דוחקו של העני המקבל‪ ,‬אלא לשעת דוחקו‬ ‫שם הרחמים‪ ,‬ותיבת "לנגדי" יש במשמעה שאינו הולך יחד‬ ‫של העשיר המלוה‪ ,‬דהיינו שמלוה לו במצב שגם לו לעצמו‬ ‫עמו אלא לנגדו‪ .‬ועל זה אומר הכתוב שבכל מצב הן‬ ‫דוחק ופרנסתו מצומצמת וצריך לרחמים מרובים‪ ,‬ומ"מ אינו‬ ‫כשרואה עליו מידת הרחמים וחסדים גלויים‪ ,‬והן בזמן‬ ‫קופץ ידו ומלוה לעני שדחוק יותר ממנו‪ ,‬עליו אומר הכתוב‬ ‫שבעיניו נראה כאילו המצב הולך לנגדו‪ ,‬תמיד יזכור את ה'‬ ‫"אז תקרא וה' יענה תשווע ויאמר הנני"‪ ,‬כלומר ששכרו‬ ‫ויתמיד בעבודתו‪ .‬האבות הקדושים עבדו כמידת ההשתוות‬ ‫גדול מן השמים שמה שיתפלל בעד עצמו שיורווח לו‬ ‫ישנּ‪ ‬ה האדם עבודתו בכל מצב שעומד‪ ,‬ובין‬ ‫והנהגה זו‪ ,‬שלא ‪ׁ ‬‬ ‫בדחקו‪ .‬תפלתו נשמעת בזכות צדקה גדולה כזו‪.‬‬ ‫בשעת ההארה ובין בשעת חשכות יתמיד בעבודתו ללא‬ ‫הפסק והשתנות‪ ,‬זוהי המידה המכונה בספרי הקדמונים‬ ‫ועל האדם להתבונן ברעיון זה היטיב ולתת לבו להבין‪ ,‬שעל‬ ‫)"חובות הלבבות" שער עבודת האלקים פ"ה( 'מדת ההשתוות'‪ ,‬כלומר‬ ‫פי האמת הרי אינו יודע איזה זמן יוכשר יותר כלפי שמיא‬ ‫שכל הזמנים וכל המצבים שווים אצלו‪ ,‬ואין ניכר עליו שום‬ ‫לעשות נחת רוח לבורא ית'‪ ,‬אם כשעובד כמצב של בהירות‬ ‫רפיון בשעת חשכות כמו בשעת גדלות‪.‬‬ ‫וגדלות המוחין‪ ,‬או כשמתגבר על רגשותיו ועובד את ה'‬ ‫ובמידה נעלה זו דבקו האבות הקדושים כל ימיהם‪ ,‬שלא‬ ‫ומקיים המצוות כתיקונן מתוך חשכות הלב וקטנות המוחין‪,‬‬ ‫עבדו עבודתם רק לפי מצבי הנפש‪ ,‬אלא היו עומדים תמיד‬ ‫כי יתכן שדוקא העבודה הזו היא בעלת חשיבות יתירה כלפי‬ ‫כחיילים על משמרתם למסור נפשם על עבודת הבורא‪ ,‬גם‬ ‫מעלה‪ .‬ועל זה אמר הכתוב אכן "בבוקר זרע זרעך"‪,‬‬ ‫כשהיו בבחינת מוחין דקטנות‪ .‬ובהיות שכך לימדנו חכמינו‬ ‫שתעבוד את ה' בבחינת בוקר והארה‪ ,‬אבל דע שגם "בערב‬ ‫ז"ל )תנדב"א פכ"ה( שחייב אדם לומר 'מתי יגיעו מעשי למעשי‬ ‫אל תנח ידך" שאף בשעת חשכות אל תניח ידך מלפעול‬ ‫אבותי אברהם יצחק ויעקב'‪ ,‬אי לכך מחויבים אנו להתעמק‬ ‫בקיום התורה והמצות כראוי‪.‬‬ ‫במעשיהם וללמוד מאורחותיהם האיך עמלו על מידה זו כל‬ ‫ורעיון זה אנו למדים עוד בפסוק שאמר שלמה המלך‬ ‫הימים‪.‬‬ ‫עלי‪ ‬מקוֹ ‪‬מ‪ ‬אל‬ ‫עלה ‪ ‬‬ ‫של ּ‪‬ת ‪ ‬‬ ‫המוֹ ׁ‪‬‬ ‫"אם ר ּו ‪‬ח ‪ּ ‬‬‫בחכמתו )קהלת י‪ ,‬ד( ‪‬‬ ‫ואנו רואים זאת אצל יעקב אבינו ע"ה שכל ימי חייו היו‬ ‫חטאים ‪‬גּ דוֹ ‪‬לים"‪ ,‬ופירש רש"י‪" :‬אם רוח‬ ‫יח ‪  ‬‬ ‫מרפא ‪‬ינּ‪ ‬‬ ‫ּ‪‬תנּ‪ ‬ח ּ‪‬כי ‪ּ  ‬‬ ‫רצופים עליות וירידות‪ ,‬שפעמים רבות נפל מאיגרא רמא‬ ‫המושל"‪ ,‬מושל העולם "תעלה עליך" לדקדק אחריך במידת‬ ‫לבירא עמיקתא‪ ,‬ולעולם לא עזב דבקותו בה'‪ ,‬כדמצינו‬ ‫הדין‪" ,‬מקומך" היינו מדתך הטובה "אל תנח" לומר לו מה‬ ‫)מגילה יז‪ ,‬א( שבמשך ארבע עשרה שנים עסק בתורה בבית‬ ‫יועיל צדקתי לי‪ .‬כלומר‪ ,‬שכאשר רואה האדם שבאים עליו‬ ‫עבר‪ ,‬ובימים אלו לא נתן תנומה לעפעפיו )ב"ר סח‪ ,‬יא( ובוודאי‬ ‫ימי חשכות וקטנות המוחין‪ ,‬אל יניח עבודתו ויחשוב שאינה‬ ‫הגיע במהלכם להשגות גבוהות מאוד‪ .‬ואילו תיכף אחר‬ ‫ידע שגם בשעת חשכות‬ ‫חשובה כלום כלפי שמיא‪ ,‬אלא ‪ ‬‬ ‫השנים הללו‪ ,‬פנה ממדרגותיו והלך לביתו של לבן הארמי‬ ‫בשעה שמידת הדין שולטת עליו‪ ,‬הנה המעשים טובים‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬הרש ייח "הרות ירבד"בד"" [‪]12‬‬ ‫והתחיל לומר אותיות הא‪-‬ב בכל כוחו‪ ,‬כמו תינוק בבית‬ ‫ודר עם אותו רשע עשרים שנה )בראשית לא‪ ,‬מא(‪ ,‬ועוד זאת לא‬ ‫הספר‪ ,‬ומיד שבו אליו כל השגותיו הגבוהות‪.‬‬ ‫די לו בעצם הישיבה עמו‪ ,‬הוכרח לעבוד עם צאנו כרועה‬ ‫ומאחר שכך הוא סדר העולם‪ ,‬שלכל אדם יש זמנים של‬ ‫חרב ‪  ‬‬ ‫וקרח‬ ‫אכלני ‪‬‬ ‫"הייתי ‪‬ב ּיוֹ ם ‪   ‬‬ ‫בזוי‪ ,‬ועבד עבודת פרך קשה ‪  ‬‬ ‫עליה שהוא נמצא ברום המעלות‪ ,‬ויש זמנים של ירידה‪,‬‬ ‫ילה" )שם פסוק מ(‪ .‬וכל הצרות והרדיפות הללו לא היו‬ ‫ּ‪‬ב ּ‪‬ל ‪ ‬‬ ‫ולפעמים זה קורה לו בפתע פתאום שנופל מאיגרא רמא‬ ‫בכוחם להזיזו מדבקותו בהשי"ת אפילו מעט‪ .‬ובגלל מידה‬ ‫לבירא עמיקתא‪ ,‬ובפרט בזמנינו שאנשים הם חלושי מזג וכל‬ ‫זו נקראו האבות מרכבה לשכינה )ב"ר פב ו(‪ ,‬ללמד עליהם‬ ‫טרדה קטנה יש בכוחה להניע את האדם ולטלטלו טלטלה‬ ‫שהיו קשורים ודבוקים לשכינה הקדושה כל ימיהם‪ ,‬ובכל‬ ‫עזה ולהפילו ממדרגתו‪ ,‬לכן צריכים אנחנו לשנן זאת היטיב‬ ‫רגע מחייהם ובכל מצב שהיו בה לא ירדו מהדבקות‬ ‫שנדע לעמוד על המשמר לבלתי תת ליצר הרע לבלבלנו‪,‬‬ ‫וההתקשרות בהשי"ת‪.‬‬ ‫ולהיזהר בכל מיני שמירות לאחוז במידת ההשתוות ולא‬ ‫ובספר "שפת אמת" )תרנ"ו( כתב כדברים הללו בהא דאיתא‬ ‫לעזוב את העבודה הצרופה גם בשעה קשה שאין לנו הרצון‬ ‫ימי ‪  ‬‬ ‫תמימם"‪,‬‬ ‫דע ה' ‪ ‬‬ ‫במדרש )ב"ר נח‪ ,‬א( עה"פ )תהילים לו‪ ,‬יח( "יוֹ ‪ ‬‬ ‫והמוחין לעמול בה‪ ,‬אלא להמשיך בכל עוז בעבודת‬ ‫כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים‪ .‬ורש"י פירש "שני‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫הבורא‪.‬‬ ‫חיי שרה" כולן שוין לטובה‪ ,‬והוא מדת השתוות שכתב‬ ‫‪‬‬ ‫בספר "חובות הלבבות"‪ .‬והוא מעלה גדולה להיות אדם‬ ‫עומד בתמימותו בכל מה שעובר עליו‪ ,‬ויש נסיון לעני ויש‬ ‫)בראשית‬ ‫א‪‬הי‪ ‬את ‪  ‬‬ ‫יצחק"‬ ‫ויבר‪  ‬‬ ‫אברה‪    ‬‬ ‫אחרי מ‪‬ת ‪   ‬‬ ‫"ויהי ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫לעשיר‪ ,‬וכך היה אצל שרה שבתחילת ימיה עברו עליה כמה‬ ‫כה‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫זמנים קשים ברעבון ובלקיחתה לפרעה ואבימלך‪ .‬ובסוף‬ ‫ימיהם היה להם כל טוב‪ ,‬ועכ"ז לא נעשה בה שום שינוי‬ ‫נחום אבלים‬ ‫בכל השינוים האלה וכו' ברוב אהבתו להקב"ה כל הרוחות‬ ‫"ויברך אלוקים את יצחק"‪ ,‬ניחמו על אביו ובירכו ברכת‬ ‫שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו ועמד בתמימותו ולא‬ ‫אבלים )רש"י סוטה יד‪ ,‬א(‪ .‬הרי שחילקם לתרתי‪ ,‬אולם רש"י כאן‬ ‫הרגיש כלל בכל מה שעבר עליו‪ .‬לא כדרך אנושי שיש לו‬ ‫פירש‪" :‬ויברך" וגו' ניחמו תנחומי אבלים‪ .‬וב"שפתי‬ ‫כמה שינוים בכל יום‪ ,‬והם כל שנותיהם לא נעשה בהם‬ ‫חכמים"‪ :‬דאי סלקא דעתך ברכו כפשוטו למה אמר הכתוב‬ ‫שינוי‪.‬‬ ‫אחרי מות‪ ,‬מה לי אם ברכו בחייו או לאחר מותו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫והדבר צריך ביאור דאם כן אמאי קרא לתנחומי אבלים‬ ‫ויש לכל איש ישראל עוצם הכוח הרב שיש בפנימיות נפשו‪,‬‬ ‫בלשון 'ברכה'‪.‬‬ ‫שיוכל לעבוד את ה' תמיד בכל עת ולא להתרפות מן‬ ‫וי"ל דעיין בספר מכתב מאליהו )ח"ד עמוד ‪ ,(342‬שפירש נוסח‬ ‫העבודה אף לא לשעה חדא בזכות האבות הקדושים עמודי‬ ‫המקום ינחם אתכם וז"ל‪ ,‬פי' נוסח זה‪ ,‬כי באמת אין בטבע‬ ‫עם ישראל‪ ,‬שעליהם אנו נשענים עד דורנו אנו‪.‬‬ ‫האדם להתנחם ואם גם ירבו לאמור לפניו דברי תנחומים לא‬ ‫אלא‪ ,‬שאף אם למדנו להועיל שזוהי הדרך ישכון אור ה'‪,‬‬ ‫יועילו כלל‪ ,‬אלא כי מתנה היא ממנו יתברך שהוא בעצמו‬ ‫אמנם עלינו לדעת שהיצר אינו שוקט לרגע‪ ,‬ובכל פעם שיש‬ ‫הולך ומנחם האבלים‪ ,‬הוא עושה נס לכל אבל ואבל אשר‬ ‫לו ההזדמנות להחליש את האדם מעבודתו‪ ,‬הריהו שש על‬ ‫שם בו סממני הרפואה אלו שהן התנחומין ובזה מרפא אותו‬ ‫המציאה כמוצא שלל רב‪ .‬ובודאי שעל זה הוא נותן דגש‬ ‫מן סבל האבלות‪ .‬וצריך לדעת שאין הזמן מנחם כמו‬ ‫מיוחד‪ ,‬לעמוד על האדם בשעת דחקו ולבלבלו בשעה‬ ‫שאומרים בני אדם‪ ,‬כי אדרבה מפורש הוא בחז"ל שאין אדם‬ ‫שמוחו עליו כחושך ואפילה שלא יראה הדרך הישרה ולא‬ ‫מקבל תנחומין על החי אשר סבור הוא שמת‪ ,‬ואם כן הרי‬ ‫ידע מה לעשות בשעה קשה זו‪.‬‬ ‫אין הזמן מרפא‪ ,‬ורק שכן גזר הקב"ה כי המת ישתכח מן‬ ‫ועל כן טועים הרבה אנשים היראים את ה' בטעות מרה זו‪,‬‬ ‫)עטרותיהם(‬ ‫הלב‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וחושבים שבשעה שאין להם הארת הלב וגדלות המוחין‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫הריהם פטורים מן העבודה‪ ,‬וכך דרכם‪ ,‬שכאשר מתיישבים‬ ‫ללמוד ואינם מרגישים ערבות הגמרא ומתיקות התורה‪ ,‬הנה‬ ‫ח‪‬י ‪   ‬‬ ‫י‪‬מעאל" )בראשית כה‪ ,‬יז(‪.‬‬ ‫‪‬ני ‪ ‬‬ ‫"וא‪‬ה ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫הם חושבים מיד שעכשיו אין שעת הכושר ללמוד‪ ,‬ותיכף‬ ‫'למה נמנו שנותיו של ישמעאל‪ ,‬כדי ליחס בהם שנותיו של‬ ‫מתייאשים ומתרפים מהלימוד וסוגרים את הגמרא‪.‬‬ ‫יעקב‪ ,‬משנותיו של ישמעאל למדנו ששימש יעקב בבית עבר‬ ‫אבל האמת היא שעל דא צווח הנביא ואומר "ולערב אל תנח‬ ‫י"ד שנה' )רש"י(‪.‬‬ ‫ידך" שאסור לאיש ישראל לחשוב כך‪ ,‬ועליו לעשות‬ ‫וקשה איך אומר רש"י 'ליחס בהם שנותיו של יעקב'‪ ,‬הרי‬ ‫החשבון‪ ,‬אולי דווקא ברגע קשה זה אני יכול לגרום נחת‬ ‫אין בזה יחוס כל שנותיו של יעקב כי אם יחוס שנים שלמד‬ ‫רוח להשי"ת באופן גדול ונפלא שלא עלתה לי מימי‪ ,‬ואולי‬ ‫בהם תורה‪ ,‬והוה ליה לומר ליחס שנות תלמודו של יעקב‬ ‫דוקא עכשיו אזכה להארה גדולה מן השמים‪ ,‬בזכות‬ ‫בבית עבר‪.‬‬ ‫ההתאמצות נגד רצוני‪ .‬וכמו שמסופר על הבעש"ט הק'‬ ‫ומבואר מזה יסוד גדול‪ :‬דשנות יחוסו של אדם הוא רק‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שפעם אחת נסתלקו ממנו מדרגותיו והשגותיו‬ ‫בשנים שלמד בהם תורה‪ ,‬שזהו יחוס כל ימי חייו!‬ ‫הגבוהים עד שלא היה בכוחו אפילו לפתוח פיו בתפלה‪,‬‬ ‫)רבי משה שמואל שפירא(‬ ‫ובמקום להיות בעצבות על המצב הזה נטל בידו סידור‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬הרש ייח "הרות ירבד"בד"" [‪]13‬‬