ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom — חיי שרה (2026-11-02)

מרגליות יקרות ואבני חושן,
פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים
דברי הגות ורעיון
מאוצרות תורת החסידות
משובצות זהב ומסודרות
משיעוריו ושיחותיו של
רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט”א
פרשת חיי שרה
תהילים על התורה
אבני חן ונטפי שיח שלהבות קודש והגיונות חכמה
בפרקי נעים זמירות ישראל מפרשת השבוע
הסביר להם רבי זושא“ :בוודאי ידוע לכם
ששם הוי”ה צריך להיות תמיד נגד עיני
לנגדי תמיד בן יחיד .את יצחק .אך גם אז לא זכתה לשקוט.
ליצני הדור לועגים היו שהבן ילדו של אבימלך
שווין לטובה
שויתי ה’ לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע
האדם ,כמו שאמר הכתוב ‘שויתי ה’ לנגדי (תהלים טז ח). הוא (תנחומא תולדות ו) ,וישמעאל בן האמה החל שנים שני חיי שרה (בראשית כג א)
תמיד’. גם כאשר עוצם האדם את עיניו ושנתו לרדוף את בנה ולנסות להרגו. מפורסם הוא סיפורם של חכמינו במדרש (ב”ר
אמנם לפי זה קשה ,כיצד יוכל האדם נופלת עליו ,אין דבקותם של צדיקי אמת לבסוף ,כאשר הגיעתה הבשורה הקשה על נח ג) על התנא הקדוש רבי עקיבא שהיה יושב
לישון ,הרי בעת השינה אינו יכול שיהיה פוסקת .אצלם ‘שויתי ה׳ לנגדי תמיד’ אינו העלאתו של יצחק לקרבן על הר המוריה ,והוא ודורש בדברי תורה ,אלא שהציבור היה מתנמנם
השם הקדוש מצויר לנגד עיניו? אך בעבור מליצה בלבד ,אלא מציאות חיה הנמשכת טרם נישא ועוד לא זכתה להיות בחופתו ולראות ולא האזין כראוי לדברי אלוקים חיים שהיו
כך יש לנו את המזוזה והשמות הקדושים בכל עת ובכל מצב. את דור ההמשך ,לא עצר ליבה כוח ,ונשמתה יוצאים מפי התנא האלוקי.
שבה ,שכיוון שקבועה היא בדלת הבית דבקותם המופלאה של הצדיקים בבוראם הטהורה שבה למקורה. ביקש רבי עקיבא לעוררם ,ואמר :יודעים אתם
וגלויה לעין כל ,הרי השמות הקדושים שבה בעת שעולים על יצועם ,נלמדת על ידינו האם לכך ייקרא חיים טובים??? מדוע זכתה אסתר המלכה למלוך על מאה
כניצבים ועומדים תמיד למול עיני האדם. ממספר עובדות פלאיות שנראו אצל כמה תשובה לדבר נשמעה מפי הרב הקדוש רבי עשרים ושבע מדינות?
אמנם כאשר הנחתי את ידי על המזוזה צדיקים קדושי עליון ,שכאשר אך חצצו יקותיאל יהודה מצאנז-קלויזנבורג זי”ע בספרו בזכות זקנתה שרה אימנו שחייתה מאה עשרים
וכיסיתי אותה ,שוב לא היה יכול עוד אחי ביניהם ובין המזוזה ,מיד הופרעה שנתם ‘שפע חיים’ (רעוא דרעוין ,חיי שרה מאמר א אות יא), ושבע שנים!
לישון מחמת חסרון צורת השם הקדוש והקיצו מתרדמתם: שאמר כי כל ימיה חייתה שרה בתחושה של והתמיהות רבות:
שאינו לנגד עיניו ,לכן היה מוכרח שיתעורר היה זה לאחר שנגנז ארון הקודש, הכרת טובה לבורא ,ומעולם לא הרהרה אחר מדוע התנמנמו היושבים בשיעורו של רבי
תכף משנתו ,כדי שיקיים את הכתוב ‘שויתי בהסתלקותו של הרב הקדוש רבי דב בער מידותיו. עקיבא? כיצד ניתן להירדם בדרשתו של מאור
ה’ לנגדי תמיד’ בפועל ממש”. המגיד ממזריטש זי”ע ,אז התאספו תלמידיו לברך על הרעה?! הדורות ,התנא רבי עקיבא ,שראויה היתה תורה
כששמעו התלמידים את ההסבר המפליא, הקדושים יחד לקבל עליהם רב ומורה דרך סיפר החוזה הקדוש מלובלין על רבו ,הגאון להינתן על ידו ,ומשה רבנו ישב בשיעורו והיה
פתחו בשבח והודיה לבורא עולמים על שימלא מקומו של המגיד. הקדוש רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג ואחיו רבי עקיבא דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של
שנתן בדעתם לבחור את רבי אלימלך חקרו התלמידים ודרשו ביניהם ,אם נמצא רבי פנחס הורוויץ מפרנקפורט בעל ה’הפלאה’, הלכות?! (מנחות כט):
למורה דרכם ,כיוון שראוי והגון הוא לאותה בתוכם איש שיהיה ראוי לקבל המשרה על זכותם תגן עלינו ,שנתחבטו בשאלה קשה: שאלה נוספת :כיצד ביקש רבי עקיבא לעורר את
איצטלא ,למלא מקומו של המגיד הקדוש. שכמו ,ולאחר שדנו בענין ,באו לידי הסכמה כיצד ניתן לקיים את מאמר חכמינו (ברכות פ”ט הציבור באמצעות דרשה זו? מה המעורר בה?
אם תעירו לקבל עליהם את הרב הקדוש רבי אלימלך מ”ה) “חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך ותמיהה שלישית :מהו הקשר בין אסתר המלכה
מחזה נפלא שכזה נראה גם בביתו של הרב מליז’ענסק זי”ע למורה דרכם בעבודת על הטובה”? לשרה אימנו? איזו משמעות יש למספר שנותיה
הקדוש רבי פינחס מקוריץ זי”ע ,עת שהה הבורא. וכי יכול אדם לברך על הרעה באותו אופן ממש המדויק של שרה ,ומהו הקשר למספר המדינות
בביתו הרב הקדוש רבי ברוך ממז’יבוז זי”ע: בשובם ממזריטש נסעו כל התלמידים על שמברך הוא על הטובה? המדויק שמלכה עליהן אסתר?
היה זה בשנים שלאחר נישואיו של רבי אם הדרך כשאליהם מתלווה מורה דרכם האם יש בכוחו של בן-אנוש לקבל את הרעה לשם הבנת הדברים ,יש להתבונן תחילה בפרשת
ברוך עם בתו של רבי טוביה קצקש זכרונו החדש רבי אלימלך .כשחשך היום פנו כולם באותה שמחה שמקבל הוא את הטובה? חיי שרה הפותחת בפסוק (בראשית כג א) ‘ויהיו
לברכה ,מנכבדי העיר אוסטרהא ,מקום לאכסניה שהיתה בדרכם ,וכמובן ,בחרו נכנסו השנים לרבם ,המגיד הקדוש ממזריטש חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים
מושבו של רבי פינחס ,ומטבע הדברים עבור הרבי חדר מיוחד להתאכסן בו כיאות זי”ע ,והציעו בפניו את שאלתם. שני חיי שרה’ .פרש רש”י הקדוש כי שב הכתוב
נרקם קשר עמוק וקדוש בין רבי ברוך לרבי לאיש הממונה על העדה. הביט בהם המגיד ואמר“ :על שאלה זו יכול גם ואמר ‘שני חיי שרה’ ,לומר שכולן שווין היו
פינחס שקרבו והחשיבו מאוד. כאשר נכנס רבי אלימלך לחדרו ביקש זושא שלי לענות”... לטובה .כשם שעד הגיעה לגיל עשרים היתה
רגיל היה רבי ברוך בביתו של רבי פינחס, שיציעו לו את המיטה למנוחה מעמל הדרך יצאו השנים ותרו אחר אותו זושא ,הוא הסבא- נקייה מחטא ,כיוון שאין בית דין של מעלה
ופעמים היה אף שוכב בבית להניח ופנה לישון ,וישן כך במשך כמה שעות. קדישא רבי משולם זושא מאניפולי זי”ע. עונשין למטה מגיל זה ,כך בעת היותה בת מאה
עצמותיו בשינה קלה .באחת הפעמים בהן היה זה לפלא גדול בעיני התלמידים, “באניפולי מתגורר הוא” ,אמרו להם ,ותכף ומיד היתה זכה ונקייה מחטא.
שכב לישון ,פנה רבי פינחס לאנשי ביתו שהאיש הנבחר מתוך העדה למלא מקום שמו את פעמיהם לעבר העיירה. אמנם ,יש מן המפרשים ,ובהם רבנו שמואל
ואמר להם“ :בואו ואראכם דבר חידוש!” רבם המגיד הקדוש יאריך בשינה כל כך, נקשו השנים על דלת הבית הרעוע בו התגורר. אשכנזי בספרו ‘יפה תואר’ ,שפרשו שהיו חייה
ניגש רבי פינחס והתייצב בפתח החדר שבו ובליבם היה זה להם לחרפה שבחרו בו מצבו של הבית לא הפליא אותם ,שכן ידוע ידעו טובים.
נח רבי ברוך ,והניח ידו על המזוזה .לפליאת והרהורי חרטה התגנבו לראשם .חשבו כי רבי זושא עני מרוד הוא ומסובל בייסורים. והדברים בלתי מובנים:
כל הנוכחים ראו כולם שמיד כאשר כוסתה התלמידים להעירו משנתו ,אך לא הרהיבו “הרבי שלחנו אליך על מנת שתבאר לנו דבר הלוא גלוי לעין כל הקורא בתורה ,שחייתה שרה
המזוזה החל רבי ברוך לנוע על מקומו עוז בנפשם להעיר את מי שקיבלוהו לרבי מוקשה” ,אמרו האורחים נשואי הפנים שנשלחו אימנו חיי צער.
כמקיץ משנתו ,וכאשר הסיר רבי פינחס את עליהם. ממזריטש. פרק נכבד מחייה עבר עליה בנדודים ללא מקום
ידו שב רבי ברוך לישון במנוחה .כך עשה פנו התלמידים לאחיו של הרבי החדש ,הרב רבי זושא חרד לקראתם בהתרגשות; שליחי מגורים קבוע .יחד עם בעלה עקרה מארצה
הקדוש רבי זושא מאניפולי זי”ע ,לבקשו הרבי! וממולדתה ומבית אביה והיגרה לארץ כנען,
פעמים אחדות.
שיעיר הוא את אחיו ,כי בכל זאת קרוב הוא “זה זמן רב מתחבטים אנו בדברי חכמינו ז”ל ומשם למצרים.
אמר להם רבי פינחס:
לליבו ורגיל עימו מעודו ,ואם יעוררו לא שאמרו ‘חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא במצרים נלקחה לבית פרעה ,ורק בניסי-ניסים
“ראו גודל קדושתו של רבי ברוך ,שאף
יהיה זה נגד כבודו כלל .שמע זאת רבי זושא מברך על הטובה’. ניצלה מידיו ,ולאחר מכן ,בעת שהיתה בגרר,
בשנה אינו מסיח דעתו מדבקות בבורא,
והלך ועמד בפתח החדר שבו ישן אחיו רבי כיצד יכול אדם לברך את הבורא יתברך על שוב נלקחה לבית אבימלך.
עד שכאשר מפסיקים בינו למזוזה ,מיד
אלימלך ,אך לא ניגש כלל למיטתו של אחיו, הרעה ממש כשם שהוא מברך על הטובה? עשרות שנים היתה עקרה בלא ילדים ,ונחשבה
מופרעת ממנו שנתו”. כמתה .כאשר היתה בת שבעים וחמש ,הכניסה
אלא נשאר בפתח ואת ידו הניח על המזוזה האם יכול ליבו של אדם בן-אנוש להתמלא
ובו תדבק שבמשקוף הדלת. ברגשי תודה והכרת הטוב לבורא על צרה לביתה את הגר שפחתה ,השיאה אותה לאברהם
מעשיות כעין אלו אינן נחלת העבר ,ומצאנו לתדהמת כולם ,תכף כאשר הניח רבי זושא שפקדה אותו – ממש כשם שהוא מודה ומהלל וסבלה ממנה קשות.
גם בדור האחרון בצדיקים גדולי עולם את ידו על המזוזה ,התעורר רבי אלימלך על הטובה?!” כאשר היו נשים כבודות באות לשאול בשלומה
המופלאים בדבקות הבורא ,שכאשר הפרידו משנתו. תלו האורחים את עיניהם ברבי זושא ,וציפו של שרה ,היתה הגר אומרת להן שאין תוכה של
בינם למזוזה שבפתח חדרם ,הופרעה היה דבר זה פלא גדול בעיני כל התלמידים, למענה המובטח. גברתה כברה; מראה היא עצמה כצדקת ,אך
עליהם שנתם. והם ביקשו מרבי זושא שיסביר להם פשר לאכזבתם ,פרש בעל הבית את ידיו לצדדים אילו היתה צדקנית היתה זוכה לבן (ב”ר מה ד).
סיפר הגאון הצדיק רבי יעקב יצחק ניימאן דבר היקיצה מן השינה באופן זה. בחוסר-אונים. רק בהיותה בת תשעים זכתה סוף סוף לחבוק
המשך בעמוד ג’ המשך בעמוד ב’
המשך מעמוד א’ על התורה
לו סיכוי לצאת מחוליו ולהרפא ,ואין זו אלא בשלום על משכבן. עליה לטובה; כאשר נלקחה לביתו של פרעה, “לצערי לא אוכל לעזור לכם” ,אמר רבי זושא
תוחלת נכזבה. הזמן המסוגל לתיקון הנשמות הוא בליל שבת, כבעת לדתה את בנה לאחר עשרות שנות תוך השתתפות בצערם“ .משום שאף אני איני
ביום מן הימים הגיעה השמועה אל עירו של ובלינתו מחוץ לעיר התכוון רבי טרפון לתקן עקרות רבות. מבין את דברי המשנה ”...הסביר.
האברך כי צדיק בא לעיר ,הלוא הוא מורו את הנשמות שנותרו בחוץ ולא באו אל תיקונן. מכך לקחה אסתר מוסר לעצמה ,וקיבלה “אנו מבינים ”...ענו האורחים במבוכה.
ורבו המגיד הקדוש ,שעתיד לעבור דרך העיר לענין זה רומז המנהג לפנות לצד מערב רצון שמים באהבה .וכך זכתה להציל את כלל “אכן המצב איום ונורא ”...אמרו כשהם
ובדעתו להישאר לשבות את שבתו בעיר. בשעה שאומרים ‘בואי בשלום’ בקבלת שבת, ישראל מהשמדה. מעבירים את מבטם סביב סביב.
חסידים ואנשי מעשה החלו להכין ולסדר את לרמז על הנשמות הנידחות לחוץ שגם להן יש בכך נוכל להבין את דברי רבנו יעקב שכתב דלות איומה שררה בקיטון הצר והמט-ליפול
בית הכנסת הגדול עבור התפילות והשולחנות עלייה ותיקון. בפירושו ‘בעל הטורים’ לפסוק ‘ויבא אברהם שאך בטעות נקרא ‘בית’.
הטהורים שיערוך הרבי ברב עם הדרת מלך, דבר זה רמוז בפסוק ‘ויברך הגמלים מחוץ לספד לשרה ולבכתה’ ,כי האות כ”ף שבתבת הילדים הרזים לבושים היו בלויי-סחבות
ואף אכסניה מתאימה ומכובדת הוכנה עבור לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת ‘ולבכתה’ זעירה ,לפי שזקנה היתה שרה ולא והתהלכו יחפים ,שום רהיט ראוי לשמו לא
הרבי למשך כל זמן שהותו בעיר. השאבת’ :המילים ‘מחוץ לעיר’ רומזות בכה אברהם על פטירתה הרבה. נראה בבית ,רוח פרצים נשבה מבעד לזגוגית
התרונן ליבו של האברך בקרבו לשמע בשורה לנשמות הנידחות מחוץ לעיר הקודש בעולם והדברים תמוהים ביותר :וכי משום שזקנה החלון השבורה ,וזכר לדבר מאכל לא נראה
טובה זו ,ורוחו נעשתה טובה עליו. העליון ,ו’הברכה’ הרי היא נטיעה ,כיוון היתה אין מן הראוי לבכות עליה הרבה? בכל האופק.
הוא לא חשב על מצבו הגשמי והבריאותי ,כי שהצדיק מתקן את אותן הנשמות ונוטע אותן הלוא אמרו חכמינו (שבת קה ):שכל המתעצל “עוד ירחיב הבורא את גבולכם ”...ניסו לעודד,
אם בעיקר על מצבו הרוחני .במשך כל זמן בתוך גבול הקדושה הרמוז בתבות ‘אל ביאר בהספדו של חכם אינו מאריך ימים ,ולא חילקו אך אז נדהמו כאשר המשיך רבי זושא להסביר:
מחלתו לא הצליח ללמוד ולהתפלל כרצונו, המים’. בין חכם שנפטר בצעירותו לחכם שמת זקן? “הרי מעודי לא הגיעתני רעה ,ואיך אדע כיצד
כשבנוסף לכך נכנס ברבות הימים לדכדוך ומתי הוא הזמן המסוגל לכך? ‘לעת ערב’ ויש לומר ,כי הכוונה היא שאברהם הביט על יש לברך עליה???” ...
ולמרה שחורה מתוך ייאוש על מצבו .ביקש – הוא ערב שבת קודש בזמן שמקבלים את שנות חייה שכולן היו שוות בעיניה לטובה, על פי מעשה זה ביאר החוזה הקדוש מלובלין
אפוא האברך להיכנס אל הרבי ,לשפוך לפניו השבת ,ככתוב ‘לעת צאת השאבת’ .בתבה והבין שאף הרעה שפקדה אותו כרגע – מיתת את הפסוק (תהלים קו מד) ‘וירא בצר להם
את מר לבבו ולבקש מעימו עצה וברכה. ‘שאבת’ ישנן אותיות ‘שבת’. אשתו הצדקת ,איננה אלא טובה .על כן בשמעו את רנתם’ :אימתי רואה הבורא יתברך
כמה ידידים ואוהבים עמדו לו לעזר ,ובאחוות- אל נפשי גאלה לא בכה על צרתו ,אלא רק הספידה כראוי בצרתו של אדם? כאשר מרנן הוא על כל
העובר עליו ומקבלו באהבה.
רעים הגיעו לביתו ,מוכנים ומזומנים לשאתו מסופר על אחד מתלמידיו של המגיד הקדוש למעשיה הטובים.
אל הרבי ולסייעו בחולשתו. רבי מרדכי מטשרנוביל זי”ע ,שהיה דבוק מאוד וכך אמרו צדיקים על הפסוק (בראשית כד א) בדומה לכך ,ידוע כי צרות רבות ורעות סבל
לפני צאתו מהבית פנה האברך לזוגתו וביקשה ברבו הקדוש .אותו אברך היה אב בחכמה ורך ‘וה’ ברך את אברהם בכל’ ,שנתברך אברהם הרב הקדוש רבי אהרן מבעלזא זי”ע בימי
לתת לו כמה מטבעות כסף אותם יוכל להגיש בשנים ומופלג בתורה וביראת שמים ,מתנהג במידה הטובה הזו ,שכל אשר אירע לו טוב חייו .עוד בטרם ימי השואה סבל מצער גידול
לפני הרבי כפדיון נפשו ,יחד עם ה’קוויטל’. בחסידות ומרבה במעשים טובים. היה עליו ,והיה אומר “כל מה דעביד רחמנא בנים ,ובימי הרעה איבד את כל בני משפחתו
האישה מרת הנפש ,שכל חייה עמלה לכלכלת יושב היה האברך בבית המדרש בעירו ועוסק – לטב עביד”. וצאצאיו ,את ביתו ,רכושו ואוצרותיו ,את בית
הבית ועול הפרנסה מוטל היה על כתפיה ,לא בתורה יומם ולילה ,ומזמן לזמן היה אורז את ויפה נרמז הרעיון במזמור קמ”ז שבתהלים (ז- המדרש והחצר ורבבות חסידים.
מסוגלת היתה לתת לבעלה את המטבעות תרמילו עם צידה לדרך ונוסע להתאבק בעפר ח) ,בו נאמר ‘ענו לה’ בתודה זמרו לאלהינו לבדו נותר ובגפו עלה ארצה ,ללא אף אחד
האחרונות שנותרו בבית. רגלו של הרבי ,לקנות ממנו תורה וחסידות בכנור .המכסה שמים בעבים המכין לארץ מצאצאיו ובני משפחתו המסועפת ,מלבד
“הון עתק בזבזתי עבור רופאים ורפואות שלא ממשנת בית טשרנוביל. מטר המצמיח הרים חציר’: אחיו ,הרב מבילגורייא.
הועילו כלום .אין זה אלא משום שבדרך הטבע את פרנסתו ופרנסת ביתו מצא האברך אדם שאינו מכיר את העולם ואת הנהגתו, פעם נכנס לבקרו אדם אחד ,ובתוך הדברים
אפסו הסיכויים למצוא מרפא”. המופלג בעזרת נוות-ביתו ,אשת חיל אשר בראותו את העבים עלול לחשוב שצרה צרורה שוחח עימו על משפחתו ועל חסידיו ,ואמר
“עתה” ,טענה האישה לבעלה“ ,אם החותך חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה לדאוג הם; מחשיכים הם את העולם כולו ומסתירים לרבי“ :שלא תדעו עוד צער”.
חיים לכל חי יגזור לך חיים ,אכן תתרפא ,ואם לכלכלת משפחתה .שמחה האישה מאוד כי את מאור השמש ,אך האמת היא שעבים אלו הזדעזע הרבי בכל גופו לשמע הדברים“ .חס
לאו – תישאר במצבך .אינני מוכנה להוציא בעלה יושב על התורה ועל העבודה והעמיסה הם המכינים לארץ מטר ועל ידי כך מצמיחים ושלום! מעולם לא היה לי צער”...
עוד כסף עבורך ,ולכן תן אמונתך בבורא על שכמה את עול הפרנסה בחנות שניהלה חציר. ולא נחה דעתו ,עד שחזר אותו אדם ואמר
שהוא רופא חינם שירפאך מחוליך הסופני”... בדעת ובתבונה .לקוחות רבים היו באים כך עלינו להודות לבורא על כל דבר בעולם, שלוש פעמים שמעולם לא היה לרבי צער
דבריה של האישה ננעצו בליבו של האברך אל החנות ,והפרנסה היתה מוכנה ומזומנת לענותו בתודה ולזמרו בכינור. (‘שיח זקנים’ ח”ב עמ’ רו).
כמו חץ ,כאב עז מלא את ישותו ,אך הוא בחסדי ה’ לכל משפחתה. ענו לה’ בתודה
התעקש“ .תני לי כמה מטבעות .ברצוני לזכות ביום מן הימים חלה האברך במחלה קשה דמעת העשוקים כך חיה שרה אימנו כבר בעולם הזה .במדרגתה
לתחייה רוחנית לכל הפחות”. ונוראה .לא בבת אחת הגיע האברך למצבו ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת הגבוהה הבינה וידעה כי כל המתרחש בעולם
לבסוף נענתה האומללה ונתנה לבעלה החולה הגרוע .בתחילה נפל למשכב בשל כאבים ערב לעת צאת השאבת (בראשית כד יא) הזה – טובה הוא ,ואין רעה כלל יוצאת מאת
כמה מטבעות ,עימם נשאוהו חבריו אל שתקפו אותו ,ועם הזמן החריף מצבו יותר רגעים מיוחדים נרשמים עת עומד כל הציבור הבורא יתברך ,ועל כן היו כל שנותיה שוות
אכסניתו של הרבי. ויותר ,חוליו הכביד עוד ועוד ,עד שהגיע אל בתפילת ‘קבלת שבת’ .פני הכל לכיוון מערב, לטובה.
כאשר הוכנס לחדר ,פרץ בבכי מר ובשברון ערש דווי. ובמאור פנים אפוף שמחה וקדושה כורעים ובדומה לכך כתב הרב הקדוש רבי יהודה
לב נורא הצליח בקושי רב לייבב“ :רבי ,יודע האישה פיזרה הון רב לרפואת בעלה הצעיר. כולם ראשם בפני שבת המלכה הפורשת אריה ליב מגור זי”ע בספרו ‘שפת אמת’ (חיי
אני כי חסר תקווה אני וכי לא ארפא מחוליי רופאים מומחים ופרופסורים ידועי שם כנפיה על היקום ומקבלים פניה בערגה‘ ,בואי שרה תרנ”ו ד”ה במדרש) ,שהיו כל שנותיה של
זה ,אולם מבקש אני לתת פדיון נפש לרבי כדי מהערים הגדולות הובהלו לעיירה לבדוק כלה ,בואי כלה’. שרה שוות לטובה ,כי אחזה במידת ההשתוות,
שהרבי יבוא לעזרתי ולישועתי בעולם העליון, את בעלה ,והעניקו אבחנות שונות ומשונות ומה נאה הוא מנהג הקדמונים ,שהיו יוצאים וכל ימי חייה ,בין ימי הצער והקושי ובין ימי
לעשות עימי טובה בבית הדין של מעלה”. על מחלתו ועל האופנים בהם ניתן להציל ממש מפתח בית הכנסת אל השדות שמחוץ העושר והטובה – שווים היו אצלה.
לקח המגיד את המטבעות ,ברך את האברך את חייו .המרשמים שניתנו נפדו מיד בבתי לעיר כממתינים ומצפים בערגה לקבל את דבר זה רצה רבי עקיבא להשמיע לתלמידיו.
ואמר לו“ :אל תירא ואל תחת”. המרקחת שדרשו ,כמובן ,סכומים מפולפלים השבת ,ככתוב (שיה”ש ז יב) ‘לכה דודי נצא דורו של רבי עקיבא – דור של שמד היה.
מששמע האברך את דברי רבו ,שקטה נפשו על התרופות היקרות. השדה’. צרות רבות ורעות עברו על אותו דור :ימי
הסוערת וחזר לביתו במנוחת הנפש. אחרי שכל הרופאים לא הוכיחו את עצמם על פי המובא בספרים הקדושים ,רגעים מרד בר-כוכבא שכמותם לא אירעו אפילו
בצאתו ,ביקשו אחד ממלוויו ,ידיד נפשו ורע והתרופות היקרות לא הועילו ,ניסתה האישה אלו של קבלת שבת הם זמן של תיקון לנפש בחורבן הבית ,כאשר בעקבות הגזרות שגזר
אהוב ששמע את דברי הרבי אליו ,שיתקע את כוחה ביבוא מיני סממנים וסוגי מרקחות האדם ,שיוכל להתעלות באמצעות קדושת אדריאנוס פרץ המרד ,ואדריאנוס דיכא את
לו כף ויבטיח לו שאחר פטירתו יתגלה אליו שונים ומשונים מארצות רחוקות .הרפואות השבת ולטהר את נפשו המותשת מעבודת העם באכזריות נוראה; בתלמידיו של רבי
ויספר לו כיצד אכן קוימה הבטחתו של הרבי שנרקחו מצמחים הגדלים ביערות-עד נידחים ימות החול. עקיבא עצמו פשטה מגפה איומה וכילתה
ומה נעשה עימו. ובמדבריות רחוקים ,אמורות היו להושיע את זהו זמן תיקון ,אך לא רק לחיים .אף המתים עשרים וארבעה אלף מהם ,והוא עצמו נתפס,
עבר זמן מה ,מחלתו של האברך הכבידה עליו, החולה באופן פלאי ולרפאו מכל צרה וצוקה, שהסתלקו מהעולם וזקוקים לתיקון לנשמתם לימים ,והוצא להורג באופן אכזרי ביותר.
עד שלבסוף שבק חיים לכל חי והלך לבית אך גם הן לא שיפרו את מצבו במאומה. יכולים לבוא על תיקונם בשעת קבלת השבת, היהודים עייפים היו מן המאורעות והתלאות,
עולמו. העיסוק הרב ברפואת בעלה ,יחד עם ולהעלות את נשמתם עד שתזכה להתענג והיו מתנמנמים ברוחניות ,ורצה רבי עקיבא,
בעולם הזה נותר חברו הנאמן ,אחוז ציפייה ההוצאות המרובות שהיו כרוכות ברופאים מנועם הנשמות בעולם העליון. תלמידו של נחום איש גמזו שהעפיל למדרגה
לדעת את הנעשה עימו בעולם האמת .במשך וברפואות ,גרמו לדוחק מסוים בפרנסת אמנם ,תיקון הנשמה בעת קבלת השבת אינו הגבוהה ביותר בענין זה ,לעוררם ולהאיר להם
זמן רב המתין שיקיים האברך את הבטחתו המשפחה .האישה לא יכולה היתה לעבוד פשוט ,ובכל דור ,צדיק הדור הוא זה שמסוגל כי כל הצרות שבעולם הזה – טובה הן ,וכך
שנתן בתקיעת כף ,אך האברך לא התראה בחנות כהרגלה ,שכן מרבית הזמן נאלצה במיוחד לתקן אז את הנשמות בעולם העליון. עתידים הם לראותן בעולם העליון ,וכשם
אליו ,וכמעט נשכח הדבר מליבו. לסעוד את בעלה בחוליו ,ומלבד זאת ,חלק כך פרש הרב הקדוש רבי שלמה מראדומסק שנהגה שרה אימנו שחייתה מאה עשרים
חלפה לה תקופה ,ובאחד מלילות השבת, הארי של ההכנסות מהחנות -שימש לצרכי זי”ע בספרו ‘תפארת שלמה’ (פר’ חיי שרה) את ושבע שנים ,מהן שנים רעות ומרות ,ואף על
כאשר עמד המגיד הקדוש מטשרנוביל בבית האב החולה. הפסוק (בראשית כד יא) ‘ויברך הגמלים מחוץ פי כן ,שוות היו בעיניה לטובה.
מדרשו להתפלל לפני העמוד ‘קבלת שבת’ בשלב מסוים החלה האישה להתייאש לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת וכך אמר להם רבי עקיבא :קחו מוסר מאסתר
כדרכו בקודש ,הבחינו כל החסידים שבשעה מרפואת בעלה .אמנם צעיר היה האיש לימים, השאבת’ ,על פי המסופר במסכת עירובין (מה). המלכה.
שהגיעו לחרוז ‘בואי בשלום’ והפנה הרבי את אולם מחלתו הקשה הלכה והחריפה עד על התנא רבי טרפון שהזדמן לו ללון בליל אף היא יכולה היתה ליפול ברוחה ולהביט
פניו למערב ,החל מורה באצבעו לכיוון הפתח שסבורה היתה כי לעולם לא יקום ממיטתו, שבת חוץ לעיר. על שפל מצבה :מביתו של מרדכי הצדיק,
כמי שמצביע ורומז לאדם להיכנס פנימה. וכי לא ירחק היום בו יעזוב את העולם. ופנימיות הדבר היא שיש ביד הצדיק להעלות הגיעה לשאול תחתית זה – ארמונו הטמא של
תמהו החסידים מאוד .איש לא נראה בפתח, תחושת הייאוש פעפעה בבית עד שתקפה גם ולתקן את נשמות המתים שנדחו בעולם אחשורוש.
ולמי החווה הרבי שייכנס?! את החולה בעצמו ,ואם בתחילה לא התייאש העליון מחוץ לגבולות הקדושה ,ואף אלו אך הראו לה משמים רמז במספר המדינות
אלא שכמובן ,אף אחד מביניהם לא העז מהרחמים על אף החרב החדה שהיתה מונחת שלא זכו לבוא אל הצדיק בחייהן ,יכול הצדיק שעליהן מלכה – מאה עשרים ושבע ,כשנות
לשאול את הרבי על כך ,וכולם נותרו על צווארו ,ברבות הימים כבר לא האמין שיש להעלותן ולתקנן לאחר מיתתן עד שינוחו חייה של שרה אימנו שכל שנות חייה שוות
המשך מעמוד א’ תהילים
זצ”ל ממונטריאול ,שכאשר היה בחור צעיר במידת האמת ,זכה אליעזר להיכנס בחייו לגן עדן ,שכן שם משכן בפליאתם .אחד מן העדים למחזה המוזר באותה שבת היה מיודענו,
ולמד בישיבתו של הרב הקדוש רבי יעקב יחזקיה האמת ,וההפך הגמור של המצב עליו נאמר (תהלים קא ז) ‘דבר שקרים חברו של האברך שקיבל מאיתו תקיעת כף לפני פטירתו ,שבא אותה
מפאפא זי”ע בעל ‘ויגד יעקב’ ,התהלכה שמועה לא יכון לנגד עיני’. שבת לחסות בצל הרבי.
אפופת סוד בין הבחורים המבוגרים בישיבה,
שכאשר מניחים את היד על גבי המזוזה שבדלת
כסף נוטל באותו ליל שבת ,כחצות הלילה ,כאשר נם החבר את שנתו באחת
האכסניות ,נגלה אליו בחלום ידידו האברך הנפטר ואמר לו“ :עתה
החדר בו ישן ראש הישיבה ,מיד הוא מתעורר. בדרך צחות ציין הרב הקדוש רבי יואל מסאטמאר זי”ע בעל ‘דברי
יואל’ את טבעם של שדכני העולם ,ומעשה שהיה כך היה: הגיע הזמן שאקיים את הבטחתי ואספר לך את כל מה שאירע עימי
לא מלאו ליבו של רבי יעקב יצחק לעמוד על מאותו יום בו נפרדה נשמתי מגופי ועד עצם היום הזה.
אמיתות השמועה ,אך פעם אחת לא נותרה לו הגאון רבי משה דב מפאיע זצ”ל סיפר כי חברו הטוב ביותר בימיו
הראשונים באמריקה היה החסיד רבי יוסף כץ ז”ל ,עימו נהג ללמוד דע ,כי מיד לאחר פטירתי לקחו מלאכי החבלה את נשמתי ועשו
ברירה ,וכאשר חפץ להקיץ את ראש הישיבה בה ככל המגיע על מעשים שאינם כשורה .הימים האלו היו קשים
משנתו השתמש באותה נוסחת קסם עילאית. מדי לילה בבית המדרש.
יום אחד קרא לו הרבי מסאטמאר ואמר לו“ :הבנתי שאתה חבר קרוב ומרים בעבורי עד מאוד ,עד שמרוב הצרות שאפפוני שכחתי לחלוטין
“היה זה” ,כך סיפר“ ,כאשר נחפזתי פעם לנסוע מכל מה שהיה בעולם הזה ואף לא זכרתי שעלי לבקש מהרבי שיבוא
לדרכי ,וכהרגלי מוכרח הייתי לקבל ברכתו של של רבי יוסף .ברצוני שתציע לו שידוך פלוני” .הרבי הדגיש כי אין
לעזרתי כפי שהבטיחני.
ראש הישיבה טרם אצא ,אך לצערי נמנם ראש הוא מבקש ממנו לחפש שידוכים עבור חברו ,אלא רק להיות הצינור
עד שהיום ,בזמן תפילת קבלת שבת ,כאשר נשמע הכרוז במרומים,
הישיבה בחדר הספרים ,כך שלא יכולתי להיפרד להעברת הצעה ספציפית זו.
כפי שנשמע מדי ערב שבת ‘בואו ונצא לקראת שבת’ ,לפתע עזבו
ממנו .מאחר שהזמן היה דחוק ולא רציתי לנסוע הציע רבי משה דב את השידוך לרבי יוסף ,וזה השיב כי עליו להתייעץ
אותי כל מלאכי החבלה וברחו למרחקים ,עד שלא ראיתי אף לא
ללא ברכת הדרך ,נאלצתי להפריעו. תחילה עם אבותיו בשאלת חלום ,או לעלות על קברם .כששמע הרבי
אחד מהם.
הגעתי לפתח חדרו ועמדתי על מפתן הדלת, את התשובה ,הנהן בהסכמה ואמר כי אכן כך ראוי לעשות.
לא ידעתי להיכן עלי לפנות ונשארתי על מקומי תוהה ומשתומם.
שמחמת היותה עשויה מזכוכית יכולתי להבחין כעבור מספר ימים התקבלה הסכמת האבות ,והרבי בישר כי את שאר
לפתע ראיתי המוני נשמות רצות ועפות במהירות מכל עבר לכיוון
בנעשה בתוך החדר .ילדות היתה בי והנחתי ידי הפרטים הטכניים כבר תשלים הרבנית.
יעד בלתי נודע.
על המזוזה ,ומיד כאשר עשיתי זאת הבחנתי כיצד זמן קצר לאחר מכן הוכרז השידוך בבית המדרש בשעה טובה
הצטרפתי גם אני למרוצה זו ,עד ששוב נשמע קול הכרוז במרומים,
נתעורר ראש הישיבה והתיישב על מקומו. ומוצלחת .בצהרי אותו יום ,קרא הרבי מסאטמאר לשדכן המופתע,
מבשר ואומר‘ :לכו ושמעו את הרב הצדיק רבי מרדכי ,המגיד מישרים
כשראני בפתח החדר ,הושיט לי ידו לברכה, והושיט לו סכום נכבד של מאה וחמישים דולרים כדמי שדכנות.
מטשרנוביל ,איך הוא מקבל את השבת בזמירות ,בשירות ובתשבחות!’
ונפרדתי לשלום .אך טרם יצאתי גער בי ראש התפלא רבי משה דב ושאל“ :ילמדנו רבנו ,הרי כמעט שלא עשיתי
תכף בשמעי כרוז זה ,התעוררתי כאדם שנתעורר משינה עמוקה,
הישיבה בחיבה באמרו‘ :להבא ,תחפש מצוות דבר בשידוך זה .מדוע מגיעים לי דמי שדכנות?”
ונזכרתי שהמגיד הקדוש מטשרנוביל היה מורי ורבי בעודי בחיים עלי
אחרות ,ואל תהדר אחר מצווה כזאת לעורר את חייך הרבי וענה לו“ :הלוא העולם נוהג לומר כי המילה ‘שדכן’ היא
אדמות.
רבך משנתו’”... ראשי תבות :שקר דובר ,כסף נוטל .אם תיקח את הכסף – תהיה
התחלתי להגביר את מהירות ריצתי יחד עם שאר הנשמות המעופפות,
מעשה דומה התרחש בערוב ימיו של הרב הקדוש שדכן הגון ,כפי שהכרתי כמה וכמה יהודים כשרים ויראים שעסקו
רבי חיים מרדכי מנדבורנה זי”ע בעל ‘דבר חיים’. וכאשר באתי לבית המדרש ראיתי כי כולו מלא בחלונות גדולים ,אור
בשדכנות .אך אם תסרב ליטול את המעות ,יישארו בידך רק האותיות מופלא מבהיק דרכם וזיוו כשמש בצהריים.
באותם ימים נאלץ הרבי לעסוק ברפואות לרגליו הראשונות – שקר דובר”... רציתי מאוד להיכנס ולבוא אל תוך בית המדרש ,אבל לא הצלחתי
החולניות ,ולכן נסע אחת לשבוע על פי המלצת
הרופאים לשהות במרחץ של זיעה שהיטיב מאוד יושב ומזווג זיווגים למצוא את הפתח .אמנם ראיתי נשמות שהצליחו להיכנס פנימה,
את בריאותו. אמנם ,פעמים רבות נוכח האדם שגם לאחר השתדלות מרובה לברר אך אנוכי לא ידעתי היכן מצויה הכניסה .ככל שביקשתי והפצרתי
באחת הפעמים ששב הרבי מהמרחץ ,היה זה נכונה אודות השידוך ,המידע שמגיע אליו אינו קולע תמיד אל האמת, מנשמות אחרות שתראינה לי את הדרך בה אוכל להיכנס לפני ולפנים,
בצהרי היום ,ומחמת חלישותו ותשישותו פנה בלשון המעטה .סיבת הדבר היא רצון ההשגחה העליונה להוציא את לא נעניתי.
לחדרו לנוח מעט על הספה ,וביקש מבנו ששהה השידוך לפועל ,על אף כל המניעות הטבעיות שהיו אמורות להיווצר, בצערי כי רב ,הלכתי לצד מערב של בית הכנסת ,מתוך שידעתי
לצידו שידאג להקיצו לתפילת מנחה. שהרי בסופו של דבר ,ריבון העולמים הוא היושב ומזווג זיווגים. כי פתח בית המדרש צריך להיות בצד מערב ,וגם שם לא עלתה
התאחרה השעה ,וכראות בני הבית שזמן מנחה יהודי נכנס אל הרב הקדוש רבי אברהם מרדכי מגור זי”ע בעל ה’אמרי בידי למצוא את הפתח .הבטתי דרך החלון והנה רואה אני את הרבי
קרב חפצו להיכנס לחדרו ולעוררו .ניגש אליהם אמת’ ,כדי להתייעץ אודות הצעת שידוך שהובאה לפניו. עומד לפני העמוד כשהוא מעוטף בטליתו כדרכו בקודש ומתפלל,
בן הרבי ששהה מחוץ לחדר ומנע מהם להיכנס, אמר האיש כי משפחת הנערה המיועדת התגוררה בעיירה מרוחקת, והתעצבתי בכפליים על שאין אני יכול לראות ולהראות בפניו ,עד
באמרו: שבה לא היה לאיש קרוב או מודע שיוכל לברר אצלו פרטים על שלאחר זמן קצר ,כאשר הגיעו לחרוז ‘בואי בשלום’ ,הסתובב הרבי
“מן הסתם ידוע לכם המעשה שאירע אצל רבי אודותיהם. לצד מערב כשפניו גלויות ומאירות.
אלימלך מליז’ענסק זי”ע ,שהיה ישן על משכבו, הורה לו ה’אמרי אמת’“ :קום וסע לאותה עיירה שבה מתגוררת באותם רגעים נשגבים הבחין בי הרבי עומד מחוץ לבית המדרש
וכדי להקיצו הניח אחיו רבי זושא את ידו על המשפחה ,חקור ודרוש שם על אודותיהם ,ועל פי המידע תקבל את ומביט בו מבעד לחלון ,ורמז לי באצבעו שאתקרב אליו ואכנס פנימה
המזוזה ותכף הקיץ משנתו .רבי זושא נתן טעם ההחלטה”. אל תוך בית המדרש .באותו רגע ממש נפתחה הדלת לפני ונכנסתי
לדבר ,שכיוון שאחיו הקדוש דבוק כל העת ציית היהודי לדברי הרבי ונסע לאותה עיירה .עם כניסתו למקום ,ניגש למחיצתו של הרבי.
בדבקות עולם בבורא ,לכן כאשר חצצו בינו לבין אליו אחד התושבים ושאלו למטרת בואו .אמר לו היהודי“ :באתי לברר מאותו רגע אני מוגן ושמור מפני כל מלאכי החבלה וכוחות הרע
המזוזה הקדושה שבפתח הפריע הדבר לדבקותו על משפחתו של פלוני ,שהציעו לי את בתו לבני”. שביקשו להרע עימדי .המגיד קיים את הבטחתו והוא שומר עלי”,
ומכך התעורר .בואו ונעשה כן גם אנו ,ותראו כי כששמע זאת האיש ,החל להכביר שבחים ומילים חמות על המשפחה סיים האברך את דבריו ונעלם כלעומת שבא.
תכף יקיץ אבי הקדוש מתנומתו”. כולה – על האב ,על האם ,ובעיקר על הכלה המיועדת ,אותה תאר הרי לנו חשיבותן של אותן דקות יקרות של קבלת שבת ,שבהן הזמן
ניגש בן הרבי אל הפתח שהפריד בין חדר הרבי ככלילת המעלות .דקות ארוכות עמד והפליג בשבחם ,ולבסוף סיכם: מסוגל לצדיקים להעלות ולתקן את נשמות בני ישראל העשוקות
למרפסת הסוכה והניח ידו על המזוזה ,ולאיש “בוודאי שעליך להתקשר עימם בברית השידוכין! הרי זה ממש ענבי בידיהם של מלאכי החבלה ,ומכך נלמד שבוודאי בעוד נשמת רוח
שעמד לצידו הורה בלחישה שיניח אף הוא את הגפן בענבי הגפן ,דבר נאה ומתקבל”. חיים באפינו יכולים אנו בשעה זו להתעלות ולטהר את הנפש
ידו על המזוזה שבפתח הכניסה. נחה דעתו של האב ,והוא היה בטוח שזו היתה כוונתו של הרבי בקדושתה של שבת המלכה.
לפלא היה ,שמיד כאשר הניחו ידם על המזוזה, כששלח אותו לעיירה .הוא הודיע לשדכן על הסכמתו המלאה
זינק הרבי ממשכבו וניתר ממקומו בגבורת ארי
לעשות רצון אביו שבשמים ולהתפלל תפילת
להתקדם לסגירת השידוך על הצד היותר טוב ,והיה במצב רוח דבר שקרים לא יכון לנגד עיני
מרומם. ואקד ואשתחוה לה’ ואברך את ה’ אלהי אדני אברהם אשר הנחני בדרך
מנחה. לאחר שהשידוך נחתם בשעה טובה ,נותר האב ללון בעיר מגורי הכלה, אמת (בראשית כד מח)
וכך סיפר אחד מבניו של הרב הקדוש רבי אברהם אולם למחרת בבוקר ,כאשר נכנס לבית הכנסת המקומי לתפילת נוהג היה הרב הקדוש רבי יצחק מנחם מאלכסנדר הי”ד להזהיר:
יצחק הכהן זי”ע מ’תולדות אהרן’ ,שבעת שהיה שחרית ,נפל ליבו בקרבו כשמכל עבר שמע את תושבי המקום לועגים “כששדכן מציע לכם שידוך ,תאמינו לו רק לגבי שני פרטים :שלאחד
ישן אירע כמה פעמים שכאשר אחד הניח ידיו על לו .התברר כי ראש המשפחה עימה השתדך הוא אדם קשה ,ששמו יש בן ולשני יש בת .אל תסמכו על אף מלה מעבר לזה”...
המזוזה מיד התעורר הרבי משנתו ,כיוון שהסתרת הרע הולך לפניו בכל האזור... אולם אצל אליעזר עבד אברהם – השדכן היהודי הראשון – אנו
המזוזה הפריעה לו את דבקותו המוחלטת בבורא. שבור ורצוץ ,מהר היהודי לחזור אל ה’אמרי אמת’ .הוא נכנס אל מוצאים תופעה מופלאה :לאורך כל שיחתו עם משפחתה של רבקה,
זוהי מדרגת הצדיקים ,שכל חילוקי הזמנים אינם הקודש פנימה ,פרץ בבכי תמרורים ושאל“ :רבי! הרי עשיתי בדיוק אין אנו מוצאים ולו שמץ של גוזמה ,ובוודאי שלא חצי מלה של שקר.
מונעים בעדם מלעבוד את הבורא בכל רגע נתון, כפי שהוריתם לי! נסעתי לעיירה ,שמעתי על משפחת הכלה שבחים דבר זה עומד בניגוד חריף למנהגם הנפוץ של שדכנים רבים ,המרשים
וכפי שביום עובדים את יוצרם בתורה ובתפילה, מופלגים ,ועל סמך זה סגרתי את השידוך .והנה התברר כעת לעצמם ‘לייפות’ את המציאות ,לעגל פינות ולשנות מן האמת פה ושם
גם בשעת השינה אינם סרים מדבקותו ויראתו שהמחותן הוא אדם שכל העיירה מתנזרת ממנו!”
השלמה ,ומצידם אין חילוק בין שינה להקיץ אלא כדי להוציא את השידוך אל הפועל...
נענה ה’אמרי אמת’ ואמר“ :הסכת ושמע :ידעתי גם ידעתי שאותו בספרו ‘אריה שאג’ (מבוא האמת ,אות קג) מבאר הרב הקדוש רבי אריה
כל המצבים כולם -מקשה אחת לעבודתו יתברך.
אדם שעליו שאלת אותי שרוי במריבה קשה כמעט עם כל תושבי לייבוש מצאנז ז’מיגראד זי”ע את עומק הענין על פי הפסוק (ויקרא יא
לנו בושת הפנים העיירה .אך ידעתי דבר נוסף – שישנו אדם אחד בעיירה כולה שנותר מד) ‘והתקדשתם והייתם קדשים’.
אומר היה הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר מגור זי”ע ידידו הנאמן. האמת היא התשתית והיסוד של הקדושה בעולם ,ואין קדושה יכולה
בעל ‘חידושי הרי”מ’ ,שעמקה של התשובה היא אמרתי בליבי :אם מכל תושבי העיירה ,יסובבו מן השמים שתפגוש לחול דרך צינורות טמאים ומאוסים ,שהרי מקורו ושרשו של כוח
הבושה .וכך אמרו חכמינו ז”ל במסכת נדרים (כ). מיד עם כניסתך דווקא את אותו ידיד – הרי זה סימן מובהק מן השמים הטומאה – הס”מ ,הוא השקר.
שהבושה מביאה ליראת חטא ,ולכך כוונת הכתוב שזהו הזיווג שנגזר עליכם מלמעלה .אולם ,אם אין זה הזיווג הראוי ואכן שמחתו של אליעזר על כך היתה גדולה ועצומה‘ :ואקד ואשתחוה
‘ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו’ לכם ,בוודאי היו מסובבים שתפגוש את אחד מרוב בני העיירה שהיה לה’ ואברך את ה’ אלקי אדני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת
(שמות כ יז) ,כי כל אדם המתבייש -לא במהרה מספר לך מיד את מגרעותיו ,וכך היית ניצל מן השידוך. את בת אחי אדני לבנו’ (כד מח) .הוא הודה על כך שגם בשידוך שעשה
הוא חוטא. כעת ,לאחר שההשגחה העליונה כוונה את צעדיך לפגוש דווקא את עבור אדונו אברהם ויצחק בנו ,הנחה אותו הקדוש ברוך הוא בדרך
ורמז יש באותיות המילה ‘תשובה’ הזהות לאותיות אותו ידיד – יכול אתה להיות סמוך ובטוח בלב שלם כי זהו השידוך אמת – ושהוא לא נאלץ לנהוג כדרך השדכנים המשקרים ומשנים
המילה ‘הבושת’. המיועד לכם מששת ימי בראשית ,כפי שהכריזו בשמים קודם יצירת בדבריהם.
המשך בעמוד ד’ הוולד :בת פלוני לפלוני!” ומוסיף ה’אריה שאג’ חידוש נפלא :ייתכן שבזכות דבקותו העצומה
המשך מעמוד ג’ תהילים
אב המלאכה הוא ההוצאה ,ומן הראוי היה זו פנימיותם של דברי רש”י שפרש את דקה ארוכה חלפה עד שהנערה הצליחה לעכל עיקר הבושה היא כמובן להתבייש מהבורא
שתפתח המשנה בחיובו של בעל הבית המילים ‘ויקחו לי תרומה’‘ :לי – לשמי’ (שמות את הדברים ,ואז סיפרה שבחודש האחרון יתברך ולא מבני אדם ,וכמו שנאמר בפסוק
שבפשיטת ידו אל העני מתחייב הוא בהוצאה כה ב) ,שבנתינת הצדקה יש ליחד את שם יחסיה עם אחיה עלו על שרטון והוא החליט שלפנינו ‘שויתי ה’ לנגדי תמיד’ .כאשר משווה
מרשות היחיד לרשות הרבים”. הוי”ה .ועל כך אמר הכתוב (משלי כב ב) ‘עשיר לנתק איתה כל קשר. האדם לנגד עיניו שהוא ניצב לפני הבורא
ככלות המגיד הקדוש להסביר את הקושיא, ורש נפגשו עשה כלם ה’’ ,שהקדוש ברוך הוא עד כדי כך שאפילו לא ידעה שנמצא תורם בכל רגע ,מכסה את פניו בושה עצומה רק
אמר לאותו מקשה שמאוחר יותר יענה לו על מסבב שעשיר ורש ייפגשו ,ועל ידי שייתן והוא עובר השתלת כליה... מהמחשבה לחטוא.
קושייתו. העשיר צדקה לעני ,יתיחד במעשיהם שם כעת היה תורו של הרב הבר להזדעזע. רק מחמת השכחה ורוח השטות שנכנסה
פליאתו של המקשה התחלפה בחרדה עצומה הוי”ה כסדרו. מעולם לא חש תחושת פגיעה כה גדולה באדם עובר הוא על רצון הבורא ,אך בעקבות
כאשר פנה אליו המגיד בסעודת ליל שבת, ייחוד זה נעשה רק כאשר הנותן מקדים לתת בעבור מישהו אחר .אחותו של אותו נער החטא ניטלת ממנו הבושה הטבעית ,ועל ידי
ואמר לו דברים מרעידים: צדקה בטרם יפשוט העני את ידו לבקש ממנו, הפכה עולמות בשבילו בדאגה ובמסירות התשובה יכול הוא לזכות בה שוב.
“דע לך כי במתיבתא דרקיעא הקשו קושיא זו, ובכך יוצר הוא את שם הוי”ה כסדרו ,כיוון אין קץ ,והוא ,אפילו לא טרח לספר לה על יהודי יקר היה בירושלים ,תלמיד חכם וירא
ותירצו ,שהטעם לחיובו של העני הוא משום שבעת שנוטל הוא את המטבע בידו הרי כאן ההשתלה שנעשתה רק בזכותה... שמים שכיהן כמשגיח בישיבת ‘נתיבות חכמה’
שפשט את ידו תחילה ולא המתין שיפשוט י’ ,ובשעה שמניח את המטבע בכפו הרי כאן לאחר מספר שעות ,כאשר התעורר הנער ושמו רבי אברהם ישעיהו הבר ז”ל.
בעל הבית את ידו אליו. ה’ ,ובשעה שפושט את ידו לתתה לעני הרי מההשתלה ,התקשר לרב הבר להודות לו על הרב הבר חלה בכליותיו ובמשך קרוב לשנה
בכך ביצע העני השתדלות רבה יותר מכפי כאן ו’ ,ורק לאחר מכן ,כאשר נותן הוא אותה הצלת חייו. היה מטופל בדיאליזה.
הנדרש ,ומן הדין נענש בחיוב זה”... לידו של המקבל מצטרפת הה’ האחרונה ובכך “כבוד הרב ,אין בפי מילים להודות לך! טיפולי הדיאליזה מייסרים הם וקשים ביותר
ויובנו הדברים בפנימיותם לאור האמור ,כי מצטרף שם הוי”ה כסדרו הרומז לרחמים. כעת התעוררתי מהניתוח וכבר אני חש שיפור לגוף ולנפש ,ובחסדי הבורא נחלץ הרב הבר
בפשיטת ידו מנע העני מהנותן ליצור את שם מה שאין כן אם מתעכב העשיר ומתמהמה עצום במצבי .הצלת את חיי!” מכך בזכות חבר קרוב שתרם לו כליה.
הוי”ה כסדרו המעורר רחמים והפך את הסדר, מלתת את הצדקה עד שיבקש העני תחילה, הרב הבר לא היה מסוגל לשוחח עימו .בקול הרב הבר ,שחש שקיבל את חייו מחדש ,לא
ובכך עורר דינים ונתחייב. הופך הוא את הסדר ואין שם הוי”ה כסדרו, שקט ענה: הסתפק בהודיה לבורא על החסד שגמל
אלא באופן של ה’ תחילה ורק לאחר מכן י’ ה’ “אל תגיד לי תודה .אני פגוע ממך קשות
לרצות לעזור בלב שלם ו’ ,ואין צירוף השם עולה כסדרו. וממש קשה לי לדבר איתך”.
עימו .ליבו נכמר על כל אותם חולים שלא זכו
לתרומה יקרה שכזו ,והוא הקים בעבורם את
למדרגה רוחנית גבוהה ונשגבה זכה הרב על כך פרש מרן הבעל שם טוב הקדוש זי”ע הנער נבהל“ :מה קרה? מה עשיתי לרב?” הארגון ‘מתנת חיים’ הדואג לתרומת כליות
הקדוש בעל ‘צמח צדק’ מליובאויטש זי”ע: את הפסוק ‘אני בצדק אחזה פניך אשבעה והרב הבר לא שתק“ :אחותך סיפרה לי שלא עבור חולים הזקוקים להשתלה דחופה ,ומציל
ראיית זקנו ,הרב הקדוש בעל התניא זי”ע ,גם בהקיץ תמונתך’ :כאשר ‘אני בצדק’ ומקדים הודעת לה על ההשתלה .זו כפיות טובה שאין חיים כפשוטו.
לאחר הסתלקותו מן העולם – בהקיץ ממש לתת צדקה – ‘אחזה פניך’ ,כי על ידי כך כדוגמתה ,ואין זה משנה מה הסיבה שבשלה כשהיה הרב הבר מבקש להמחיש לתלמידיו
ולעיתים בחלום הלילה. יהיה ייחוד שם הוי”ה כסדרו בבחינת פנים. החלטת לנתק איתה את הקשר! את עוצמת הבושה שצריכה להיות לאדם
הזדמנויות מיוחדות אלו שימשו לצמח צדק מה שאין כן אם חלילה ‘אשבעה בהקיץ’ – אין לך מושג כמה טרחה בשבילך ודאגה לך! מפני הבורא בשל חטאיו ,היה מספר את
להציג בפני הסבא שאלות שהיו לו ,בין בתורת כשהעני מקיצני בפשיטת ידו לתבוע צדקה, אחותך הפכה עולמות כדי להשיג לך תורם הסיפור הבא:
הנגלה ובין בתורת הנסתר ,וכך נענה דבר לא אזכה אלא לראות את ‘תמונתך’ ,תמונת ואתה אפילו לא מספר לה?! באחת השנים הראשונות לפעילותו של
דיבור על אופניו .ואולם ,לאחר תקופה של ארבע אותיות השם ,ולא בבחינת פנים. אם אתה רוצה להכיר לי טובה ,אני מבקש הארגון ,דפקה בדלת בית משפחת הבר נערה
גילויים פסק בעל התניא מלבוא אליו ,ושאלות וכך פרש הגאון רבי אלעזר קאליר מקלן ממך שלא תדבר איתי עד שלא תפייס את צעירה בוכייה.
רבות נותרו אצלו ללא מענה. בספרו ‘חות יאיר חדש’ (דף כג ):את הפסוק אחותך!” הרבנית קיבלה את פניה בחום ושאלה מה
צער גדול הצטער הצמח צדק על כך ,ותפילות (שמות לג כג) ‘והסרתי את כפי וראית את אחרי הנער ניסה לענות בכה ובכה ולתרץ את בפיה ,והנערה סיפרה את סיפורה המזעזע.
רבות שפך שיזכה לראות שוב את פני זקנו מן ופני לא יראו’ :אם תסיר כף ידך מלפתחה מעשיו ,אך הרב הבר כלל לא הסכים לשמוע אח יחיד יש לה הצעיר ממנה בשנים ספורות,
העולם העליון ,אולם החזיונות לא התחדשו. למתן צדקה ויצטרך העני לפשוט ידו לבקש את טענותיו וסיים את השיחה. והשנים בודדים בעולם .יתומים הם מאב
יום אחד ,בשעת בוקר מוקדמת ,הלך הצמח צדקה ,לא תראה את ה’ בבחינת פנים כי אם כעבור כמה ימים התקשרה האחות לבית הרב ומאם; האב נפטר לפני כעשור והאם לפני
צדק לתפילת שחרית .באותו היום התקיים בבחינת אחור ,כי יהיה צירוף השם שלא והרבנית הבר וסיפרה בהתרגשות שבזכותם כשנתים ,ואין להם כל מכר וקרוב חוץ מסבא
בליובאויטש שוק גדול ,וסוחרים מכל הסביבה כסדרו. התפייס עימה האח ,והיא מבקשת להודות על וסבתא מבוגרים שלא התאוששו מהשבר
הגיעו לקנות ולמכור .בעברו בשוק ,ניגש
אליו יהודי פשוט וירא שמים ,ובקשתו בפיו:
בתר עניא אזלא עניותא המאמצים שהחזירו אליה את אחיה היחיד. הנורא.
לאור דברים אלו ביאר כ”ק מרן אדמו”ר רבי כשפגש הרב הבר את האח ,הוא אמר כי מה האח הצעיר נולד עם כליות לא בריאות,
רואה אני הזדמנויות לרכוש סחורה בזול דוד חי אביחצירא שליט”א ,את לשון המשנה שגרם לו להתפייס עם אחותו היה הבושה ובתקופה האחרונה הדרדר מצבו עד
ולמכור ביוקר ,אלא שאין בידי כסף מזומן הראשונה במסכת שבת (ב ).העוסקת בחיובי העצומה שחש ממעשהו! שהרופאים הודיעו להם שאין מנוס מהשתלת
כדי להשקיע .שמא יוכל רבנו להלוות לי הוצאה מרשות לרשות“ :פשט העני את ידו הוא לא הצליח להכיל את הבושה האיומה על כליה במהירות המרבית.
כמה רובלים כדי שאסחור בהם ,ואחזיר לו לפנים ונתן או נטל מתוך ידו של בעל הבית כך שהיא מסרה את נפשה למענו ואילו הוא הנערה פרצה שוב בבכי וקראה:
עד הלילה? העני חייב” .ויש לדקדק ,מדוע פתחה המשנה ניתק עימה את הקשר ,והחליט שהוא חייב “אני מתחננת ,תעזרו לנו! אין לנו שום אדם
השיב לו הצמח צדק ,שמיד לאחר התפילה בחיובו של העני ,וכי אין די בכל הצער שהיה להתפייס איתה. בעולם שיכול לעשות זאת חוץ מכם”...
יבוא לביתו ויקבל את ההלוואה .האיש שמע מנת חילקו עד שהוצרך לפשוט ידו לצדקה?! אותה בושה היא המקרבת את האדם מחדש הרב הבר התגייס מיד לעזרת הנערה ואחיה,
ושתק. ולאור המבואר יובן ,שכיוון שהקדים העני אל קונו .כאשר הוא מכיר כמה טובות גמל ובמשך מספר שבועות הפך עולמות כדי
בבית הכנסת נפל בדעת הצמח צדק מאמר לפשוט ידו תחילה הרי הוא מעורר צירוף עמו הבורא ,ולעומתן רואה את ריחוקו ואת למצוא תורם מתאים.
הגמרא במסכת בבא בתרא (י ).אודות האמורא השם שלא כסדרו ,ומתעוררים עליו דינים כפיות הטובה שבמעשיו ,אין לבו מניח לו כל אותו הזמן היתה הנערה מתקשרת מדי יום
הקדוש רבי אלעזר ,אשר היה נוהג לתת חלילה ולכן העני חייב. להישאר כפי שהיה; הבושה מעוררת אותו במסירות עצומה ושואלת שוב ושוב:
פרוטה לעני לפני התפילה ,ולמד ענין זה בדומה לכך כתב הגאון הקדוש רבי צבי לפייס ,לתקן ולשוב. “אתם זוכרים מאחי? מצאתם לו תורם???”
מן הפסוק שלפנינו ‘אני בצדק אחזה פניך’. אלימלך מדינוב זי”ע בספרו ‘אגרא דפרקא’ הבורא יתברך נותן לנו הכל ,ואנו משיבים לו הרב הבר היה עונה לה בסבלנות ובהבנה
הבין הצמח צדק שלא כראוי עשה ,שדחה (אות יד) ,שפעם רצה אחד לבדח את דעתו בכפיות טובה כה נוראה! שפעילי הארגון עושים ככל יכלתם ,וכעבור
את היהודי מעל פניו עד לאחר התפילה .מיד של המגיד הקדוש רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב תקופה פחתה תדירות השיחות עם האחות
עזב את בית הכנסת ,חזר לביתו ,לקח עשרה זי”ע ,והציג בפניו שאלה זו בערב שבת בין בצדק אחזה פניך שהפסיקה לצלצל באופן יומיומי.
רובלים ויצא לשוק לחפשו. השמשות: אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך לבסוף נמצא התורם המתאים ,והאחריות על
המקום כבר המה אדם ובהמה ,וזמן רב עסק “כמה צער וייסורים עוברים על העני המדוכא (תהלים יז טו). ההשתלה עברה לצוות המטפל בבית החולים.
בחיפוש אחר אותו היהודי .לבסוף מצאו, עד שמצליח הוא להשיג מעט מן המעט לא תמיד פותח האדם את שערי התפילה משם והלאה אין זה מתפקידו של הארגון
ומסר לו את ההלוואה בסבר פנים יפות. לצורך השבת ,והנה סוף סוף נכנסת השבת במילות תפילה .לעיתים המפתח הראשון הוא לדאוג לתהליך ההשתלה ,אך הרב הבר וזוגתו
כשחזר הצמח צדק לבית הכנסת והחל ואך מתחיל העני לשנות את פרקי המשניות המטבע שהוא מניח בידו של עני .לכך רמז הוסיפו וליוו את הטיפול בדאגה לגורל האח
להתעטף בטלית ובתפילין ,ראה לפניו את של המסכת ,נתקל הוא במילים ‘העני חייב’. דוד המלך עליו השלום בסדר מילותיו :תחילה והאחות הגלמודים.
זקנו הקדוש עומד בפנים מאירות. עני עלוב זה למה יהיה חייב? וכי לא די ‘אני בצדק’ ,ורק לאחר מכן ‘אחזה פניך’. כשהגיע הטלפון מבית החולים ובו הבשורה
אמר לו בעל התניא :אדם הגומל חסד עם בעניותו ובצערו עד עתה?” בסוד הדבר ביאר רבנו האריז”ל (ליקוטי תורה על הצלחת ההשתלה ,היתה ההתרגשות
ישראל בלב שלם ובלא שום פנייה ,אדם שאלה זו בדרך בדיחותא נשאלה ,כיוון שאין שם) ,שבמצוות הצדקה נאמר (ישעיה לב גדולה והרב הבר ניסה להתקשר לאח
העושה טובה לישראל באהבה – נפתחים כוונת המשנה לחייב עני דווקא ,אלא נקטה יז) ‘והיה מעשה הצדקה שלום’ ,כי בנתינת המושתל ולדרוש בשלומו ,אבל הטלפון שלו
לפניו שערי ההיכלות העליונים .עתה שאל בעני ובעל הבית העומדים בשתי רשויות הצדקה מיחדים את שם הוי”ה הקדוש ,וכנרמז היה כבוי עדיין לאחר הטיפול ,ועל כן התקשר
בני את שאלותיך ,ואשיב לך! שונות כמשל לחיובי הוצאה והכנסה מרשות בלשון הפסוק ‘והיה מעשה הצדקה שלום’, לאחותו הגדולה.
את המעשה סיפר הצמח צדק לבנו ,הרב לרשות. שעל ידי ‘מעשה הצדקה’ זוכים לייחוד ‘והיה’ “מה שלומו של אחיך?” שאל הרב הבר
הקדוש מהר”ש מליובאויטש זי”ע ,והוא מסר להפתעתו של המקשה ,שקע המגיד הקדוש שהוא אותיות שם הוי”ה ,ול’שלום’ ,שעניינו בהתרגשות.
זאת לבנו ,הרב הקדוש הרש”ב מליובאויטש בשרעפים ופניו להבים ,אחר נענה ואמר: על פי פנימיות ,השראת השכינה בתחתונים. האחות לא הבינה“ .שלומו טוב כרגיל ,מה
זי”ע .והיה המהר”ש מוסיף ואומר :העיקר “אכן ,קשה היא השאלה ביותר; מדוע פתחה כי המטבע של צדקה רומזת לאות י’ ,חמש קרה?”
הוא השאיפה לעזור ליהודי בלבב שלם, המשנה בחיובו של העני? אצבעות של הנותן רומזות לאות ה’ ,זרוע הרב הבר התבלבל לרגע“ .מה זאת אומרת?
שהדבר יעשה ברגש ,ושהאדם ימצא טעם הן העני מתחייב משום מלאכת הכנסה – הנותן לאות ו’ ,וחמש אצבעות של המקבל הרי הוא עבר השתלה”...
ונועם בעשיית טובה ליהודי. מכניס הוא מרשות היחיד לרשות הרבים, כנגד האות ה’ האחרונה ,ובכך יוצרות שם דממת הלם השתררה מעברו השני של הקו.
ומלאכה זו אינה אב המלאכה אלא תולדתה. הוי”ה מלא. האחות היתה מזועזעת לחלוטין.
לשמיעת השיעורים -קול הלשון:
03-6171077
