gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מרגליות יקרות ואבני חושן‪,‬‬ ‫פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים‬ ‫דברי הגות ורעיון‬ ‫מאוצרות תורת החסידות‬ ‫משובצות זהב ומסודרות‬ ‫משיעוריו ושיחותיו של‬ ‫רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט”א‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫תהילים‬ ‫על התורה‬ ‫אבני חן ונטפי שיח‬ ‫שלהבות קודש והגיונות חכמה‬ ‫בפרקי נעים זמירות ישראל‬ ‫מפרשת השבוע‬ ‫הסביר להם רבי זושא‪“ :‬בוודאי ידוע לכם‬ ‫ששם הוי”ה צריך להיות תמיד נגד עיני‬ ‫לנגדי תמיד‬ ‫בן יחיד‪ .‬את יצחק‪ .‬אך גם אז לא זכתה לשקוט‪.‬‬ ‫ליצני הדור לועגים היו שהבן ילדו של אבימלך‬ ‫שווין לטובה‬ ‫שויתי ה’ לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט‬ ‫ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע‬ ‫האדם‪ ,‬כמו שאמר הכתוב ‘שויתי ה’ לנגדי‬ ‫(תהלים טז ח)‪.‬‬ ‫הוא (תנחומא תולדות ו)‪ ,‬וישמעאל בן האמה החל‬ ‫שנים שני חיי שרה (בראשית כג א)‬ ‫תמיד’‪.‬‬ ‫גם כאשר עוצם האדם את עיניו ושנתו‬ ‫לרדוף את בנה ולנסות להרגו‪.‬‬ ‫מפורסם הוא סיפורם של חכמינו במדרש (ב”ר‬ ‫אמנם לפי זה קשה‪ ,‬כיצד יוכל האדם‬ ‫נופלת עליו‪ ,‬אין דבקותם של צדיקי אמת‬ ‫לבסוף‪ ,‬כאשר הגיעתה הבשורה הקשה על‬ ‫נח ג) על התנא הקדוש רבי עקיבא שהיה יושב‬ ‫לישון‪ ,‬הרי בעת השינה אינו יכול שיהיה‬ ‫פוסקת‪ .‬אצלם ‘שויתי ה׳ לנגדי תמיד’ אינו‬ ‫העלאתו של יצחק לקרבן על הר המוריה‪ ,‬והוא‬ ‫ודורש בדברי תורה‪ ,‬אלא שהציבור היה מתנמנם‬ ‫השם הקדוש מצויר לנגד עיניו? אך בעבור‬ ‫מליצה בלבד‪ ,‬אלא מציאות חיה הנמשכת‬ ‫טרם נישא ועוד לא זכתה להיות בחופתו ולראות‬ ‫ולא האזין כראוי לדברי אלוקים חיים שהיו‬ ‫כך יש לנו את המזוזה והשמות הקדושים‬ ‫בכל עת ובכל מצב‪.‬‬ ‫את דור ההמשך‪ ,‬לא עצר ליבה כוח‪ ,‬ונשמתה‬ ‫יוצאים מפי התנא האלוקי‪.‬‬ ‫שבה‪ ,‬שכיוון שקבועה היא בדלת הבית‬ ‫דבקותם המופלאה של הצדיקים בבוראם‬ ‫הטהורה שבה למקורה‪.‬‬ ‫ביקש רבי עקיבא לעוררם‪ ,‬ואמר‪ :‬יודעים אתם‬ ‫וגלויה לעין כל‪ ,‬הרי השמות הקדושים שבה‬ ‫בעת שעולים על יצועם‪ ,‬נלמדת על ידינו‬ ‫האם לכך ייקרא חיים טובים???‬ ‫מדוע זכתה אסתר המלכה למלוך על מאה‬ ‫כניצבים ועומדים תמיד למול עיני האדם‪.‬‬ ‫ממספר עובדות פלאיות שנראו אצל כמה‬ ‫תשובה לדבר נשמעה מפי הרב הקדוש רבי‬ ‫עשרים ושבע מדינות?‬ ‫אמנם כאשר הנחתי את ידי על המזוזה‬ ‫צדיקים קדושי עליון‪ ,‬שכאשר אך חצצו‬ ‫יקותיאל יהודה מצאנז‪-‬קלויזנבורג זי”ע בספרו‬ ‫בזכות זקנתה שרה אימנו שחייתה מאה עשרים‬ ‫וכיסיתי אותה‪ ,‬שוב לא היה יכול עוד אחי‬ ‫ביניהם ובין המזוזה‪ ,‬מיד הופרעה שנתם‬ ‫‘שפע חיים’ (רעוא דרעוין‪ ,‬חיי שרה מאמר א אות יא)‪,‬‬ ‫ושבע שנים!‬ ‫לישון מחמת חסרון צורת השם הקדוש‬ ‫והקיצו מתרדמתם‪:‬‬ ‫שאמר כי כל ימיה חייתה שרה בתחושה של‬ ‫והתמיהות רבות‪:‬‬ ‫שאינו לנגד עיניו‪ ,‬לכן היה מוכרח שיתעורר‬ ‫היה זה לאחר שנגנז ארון הקודש‪,‬‬ ‫הכרת טובה לבורא‪ ,‬ומעולם לא הרהרה אחר‬ ‫מדוע התנמנמו היושבים בשיעורו של רבי‬ ‫תכף משנתו‪ ,‬כדי שיקיים את הכתוב ‘שויתי‬ ‫בהסתלקותו של הרב הקדוש רבי דב בער‬ ‫מידותיו‪.‬‬ ‫עקיבא? כיצד ניתן להירדם בדרשתו של מאור‬ ‫ה’ לנגדי תמיד’ בפועל ממש”‪.‬‬ ‫המגיד ממזריטש זי”ע‪ ,‬אז התאספו תלמידיו‬ ‫לברך על הרעה?!‬ ‫הדורות‪ ,‬התנא רבי עקיבא‪ ,‬שראויה היתה תורה‬ ‫כששמעו התלמידים את ההסבר המפליא‪,‬‬ ‫הקדושים יחד לקבל עליהם רב ומורה דרך‬ ‫סיפר החוזה הקדוש מלובלין על רבו‪ ,‬הגאון‬ ‫להינתן על ידו‪ ,‬ומשה רבנו ישב בשיעורו והיה‬ ‫פתחו בשבח והודיה לבורא עולמים על‬ ‫שימלא מקומו של המגיד‪.‬‬ ‫הקדוש רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג ואחיו‬ ‫רבי עקיבא דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של‬ ‫שנתן בדעתם לבחור את רבי אלימלך‬ ‫חקרו התלמידים ודרשו ביניהם‪ ,‬אם נמצא‬ ‫רבי פנחס הורוויץ מפרנקפורט בעל ה’הפלאה’‪,‬‬ ‫הלכות?! (מנחות כט‪):‬‬ ‫למורה דרכם‪ ,‬כיוון שראוי והגון הוא לאותה‬ ‫בתוכם איש שיהיה ראוי לקבל המשרה על‬ ‫זכותם תגן עלינו‪ ,‬שנתחבטו בשאלה קשה‪:‬‬ ‫שאלה נוספת‪ :‬כיצד ביקש רבי עקיבא לעורר את‬ ‫איצטלא‪ ,‬למלא מקומו של המגיד הקדוש‪.‬‬ ‫שכמו‪ ,‬ולאחר שדנו בענין‪ ,‬באו לידי הסכמה‬ ‫כיצד ניתן לקיים את מאמר חכמינו (ברכות פ”ט‬ ‫הציבור באמצעות דרשה זו? מה המעורר בה?‬ ‫אם תעירו‬ ‫לקבל עליהם את הרב הקדוש רבי אלימלך‬ ‫מ”ה) “חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך‬ ‫ותמיהה שלישית‪ :‬מהו הקשר בין אסתר המלכה‬ ‫מחזה נפלא שכזה נראה גם בביתו של הרב‬ ‫מליז’ענסק זי”ע למורה דרכם בעבודת‬ ‫על הטובה”?‬ ‫לשרה אימנו? איזו משמעות יש למספר שנותיה‬ ‫הקדוש רבי פינחס מקוריץ זי”ע‪ ,‬עת שהה‬ ‫הבורא‪.‬‬ ‫וכי יכול אדם לברך על הרעה באותו אופן ממש‬ ‫המדויק של שרה‪ ,‬ומהו הקשר למספר המדינות‬ ‫בביתו הרב הקדוש רבי ברוך ממז’יבוז זי”ע‪:‬‬ ‫בשובם ממזריטש נסעו כל התלמידים על‬ ‫שמברך הוא על הטובה?‬ ‫המדויק שמלכה עליהן אסתר?‬ ‫היה זה בשנים שלאחר נישואיו של רבי‬ ‫אם הדרך כשאליהם מתלווה מורה דרכם‬ ‫האם יש בכוחו של בן‪-‬אנוש לקבל את הרעה‬ ‫לשם הבנת הדברים‪ ,‬יש להתבונן תחילה בפרשת‬ ‫ברוך עם בתו של רבי טוביה קצקש זכרונו‬ ‫החדש רבי אלימלך‪ .‬כשחשך היום פנו כולם‬ ‫באותה שמחה שמקבל הוא את הטובה?‬ ‫חיי שרה הפותחת בפסוק (בראשית כג א) ‘ויהיו‬ ‫לברכה‪ ,‬מנכבדי העיר אוסטרהא‪ ,‬מקום‬ ‫לאכסניה שהיתה בדרכם‪ ,‬וכמובן‪ ,‬בחרו‬ ‫נכנסו השנים לרבם‪ ,‬המגיד הקדוש ממזריטש‬ ‫חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים‬ ‫מושבו של רבי פינחס‪ ,‬ומטבע הדברים‬ ‫עבור הרבי חדר מיוחד להתאכסן בו כיאות‬ ‫זי”ע‪ ,‬והציעו בפניו את שאלתם‪.‬‬ ‫שני חיי שרה’‪ .‬פרש רש”י הקדוש כי שב הכתוב‬ ‫נרקם קשר עמוק וקדוש בין רבי ברוך לרבי‬ ‫לאיש הממונה על העדה‪.‬‬ ‫הביט בהם המגיד ואמר‪“ :‬על שאלה זו יכול גם‬ ‫ואמר ‘שני חיי שרה’‪ ,‬לומר שכולן שווין היו‬ ‫פינחס שקרבו והחשיבו מאוד‪.‬‬ ‫כאשר נכנס רבי אלימלך לחדרו ביקש‬ ‫זושא שלי לענות‪”...‬‬ ‫לטובה‪ .‬כשם שעד הגיעה לגיל עשרים היתה‬ ‫רגיל היה רבי ברוך בביתו של רבי פינחס‪,‬‬ ‫שיציעו לו את המיטה למנוחה מעמל הדרך‬ ‫יצאו השנים ותרו אחר אותו זושא‪ ,‬הוא הסבא‪-‬‬ ‫נקייה מחטא‪ ,‬כיוון שאין בית דין של מעלה‬ ‫ופעמים היה אף שוכב בבית להניח‬ ‫ופנה לישון‪ ,‬וישן כך במשך כמה שעות‪.‬‬ ‫קדישא רבי משולם זושא מאניפולי זי”ע‪.‬‬ ‫עונשין למטה מגיל זה‪ ,‬כך בעת היותה בת מאה‬ ‫עצמותיו בשינה קלה‪ .‬באחת הפעמים בהן‬ ‫היה זה לפלא גדול בעיני התלמידים‪,‬‬ ‫“באניפולי מתגורר הוא”‪ ,‬אמרו להם‪ ,‬ותכף ומיד‬ ‫היתה זכה ונקייה מחטא‪.‬‬ ‫שכב לישון‪ ,‬פנה רבי פינחס לאנשי ביתו‬ ‫שהאיש הנבחר מתוך העדה למלא מקום‬ ‫שמו את פעמיהם לעבר העיירה‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬יש מן המפרשים‪ ,‬ובהם רבנו שמואל‬ ‫ואמר להם‪“ :‬בואו ואראכם דבר חידוש!”‬ ‫רבם המגיד הקדוש יאריך בשינה כל כך‪,‬‬ ‫נקשו השנים על דלת הבית הרעוע בו התגורר‪.‬‬ ‫אשכנזי בספרו ‘יפה תואר’‪ ,‬שפרשו שהיו חייה‬ ‫ניגש רבי פינחס והתייצב בפתח החדר שבו‬ ‫ובליבם היה זה להם לחרפה שבחרו בו‬ ‫מצבו של הבית לא הפליא אותם‪ ,‬שכן ידוע ידעו‬ ‫טובים‪.‬‬ ‫נח רבי ברוך‪ ,‬והניח ידו על המזוזה‪ .‬לפליאת‬ ‫והרהורי חרטה התגנבו לראשם‪ .‬חשבו‬ ‫כי רבי זושא עני מרוד הוא ומסובל בייסורים‪.‬‬ ‫והדברים בלתי מובנים‪:‬‬ ‫כל הנוכחים ראו כולם שמיד כאשר כוסתה‬ ‫התלמידים להעירו משנתו‪ ,‬אך לא הרהיבו‬ ‫“הרבי שלחנו אליך על מנת שתבאר לנו דבר‬ ‫הלוא גלוי לעין כל הקורא בתורה‪ ,‬שחייתה שרה‬ ‫המזוזה החל רבי ברוך לנוע על מקומו‬ ‫עוז בנפשם להעיר את מי שקיבלוהו לרבי‬ ‫מוקשה”‪ ,‬אמרו האורחים נשואי הפנים שנשלחו‬ ‫אימנו חיי צער‪.‬‬ ‫כמקיץ משנתו‪ ,‬וכאשר הסיר רבי פינחס את‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫ממזריטש‪.‬‬ ‫פרק נכבד מחייה עבר עליה בנדודים ללא מקום‬ ‫ידו שב רבי ברוך לישון במנוחה‪ .‬כך עשה‬ ‫פנו התלמידים לאחיו של הרבי החדש‪ ,‬הרב‬ ‫רבי זושא חרד לקראתם בהתרגשות; שליחי‬ ‫מגורים קבוע‪ .‬יחד עם בעלה עקרה מארצה‬ ‫הקדוש רבי זושא מאניפולי זי”ע‪ ,‬לבקשו‬ ‫הרבי!‬ ‫וממולדתה ומבית אביה והיגרה לארץ כנען‪,‬‬ ‫פעמים אחדות‪.‬‬ ‫שיעיר הוא את אחיו‪ ,‬כי בכל זאת קרוב הוא‬ ‫“זה זמן רב מתחבטים אנו בדברי חכמינו ז”ל‬ ‫ומשם למצרים‪.‬‬ ‫אמר להם רבי פינחס‪:‬‬ ‫לליבו ורגיל עימו מעודו‪ ,‬ואם יעוררו לא‬ ‫שאמרו ‘חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא‬ ‫במצרים נלקחה לבית פרעה‪ ,‬ורק בניסי‪-‬ניסים‬ ‫“ראו גודל קדושתו של רבי ברוך‪ ,‬שאף‬ ‫יהיה זה נגד כבודו כלל‪ .‬שמע זאת רבי זושא‬ ‫מברך על הטובה’‪.‬‬ ‫ניצלה מידיו‪ ,‬ולאחר מכן‪ ,‬בעת שהיתה בגרר‪,‬‬ ‫בשנה אינו מסיח דעתו מדבקות בבורא‪,‬‬ ‫והלך ועמד בפתח החדר שבו ישן אחיו רבי‬ ‫כיצד יכול אדם לברך את הבורא יתברך על‬ ‫שוב נלקחה לבית אבימלך‪.‬‬ ‫עד שכאשר מפסיקים בינו למזוזה‪ ,‬מיד‬ ‫אלימלך‪ ,‬אך לא ניגש כלל למיטתו של אחיו‪,‬‬ ‫הרעה ממש כשם שהוא מברך על הטובה?‬ ‫עשרות שנים היתה עקרה בלא ילדים‪ ,‬ונחשבה‬ ‫מופרעת ממנו שנתו”‪.‬‬ ‫כמתה‪ .‬כאשר היתה בת שבעים וחמש‪ ,‬הכניסה‬ ‫אלא נשאר בפתח ואת ידו הניח על המזוזה‬ ‫האם יכול ליבו של אדם בן‪-‬אנוש להתמלא‬ ‫ובו תדבק‬ ‫שבמשקוף הדלת‪.‬‬ ‫ברגשי תודה והכרת הטוב לבורא על צרה‬ ‫לביתה את הגר שפחתה‪ ,‬השיאה אותה לאברהם‬ ‫מעשיות כעין אלו אינן נחלת העבר‪ ,‬ומצאנו‬ ‫לתדהמת כולם‪ ,‬תכף כאשר הניח רבי זושא‬ ‫שפקדה אותו – ממש כשם שהוא מודה ומהלל‬ ‫וסבלה ממנה קשות‪.‬‬ ‫גם בדור האחרון בצדיקים גדולי עולם‬ ‫את ידו על המזוזה‪ ,‬התעורר רבי אלימלך‬ ‫על הטובה?!”‬ ‫כאשר היו נשים כבודות באות לשאול בשלומה‬ ‫המופלאים בדבקות הבורא‪ ,‬שכאשר הפרידו‬ ‫משנתו‪.‬‬ ‫תלו האורחים את עיניהם ברבי זושא‪ ,‬וציפו‬ ‫של שרה‪ ,‬היתה הגר אומרת להן שאין תוכה של‬ ‫בינם למזוזה שבפתח חדרם‪ ,‬הופרעה‬ ‫היה דבר זה פלא גדול בעיני כל התלמידים‪,‬‬ ‫למענה המובטח‪.‬‬ ‫גברתה כברה; מראה היא עצמה כצדקת‪ ,‬אך‬ ‫עליהם שנתם‪.‬‬ ‫והם ביקשו מרבי זושא שיסביר להם פשר‬ ‫לאכזבתם‪ ,‬פרש בעל הבית את ידיו לצדדים‬ ‫אילו היתה צדקנית היתה זוכה לבן (ב”ר מה ד)‪.‬‬ ‫סיפר הגאון הצדיק רבי יעקב יצחק ניימאן‬ ‫דבר היקיצה מן השינה באופן זה‪.‬‬ ‫בחוסר‪-‬אונים‪.‬‬ ‫רק בהיותה בת תשעים זכתה סוף סוף לחבוק‬ ‫המשך בעמוד ג’‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫על התורה‬ ‫לו סיכוי לצאת מחוליו ולהרפא‪ ,‬ואין זו אלא‬ ‫בשלום על משכבן‪.‬‬ ‫עליה לטובה; כאשר נלקחה לביתו של פרעה‪,‬‬ ‫“לצערי לא אוכל לעזור לכם”‪ ,‬אמר רבי זושא‬ ‫תוחלת נכזבה‪.‬‬ ‫הזמן המסוגל לתיקון הנשמות הוא בליל שבת‪,‬‬ ‫כבעת לדתה את בנה לאחר עשרות שנות‬ ‫תוך השתתפות בצערם‪“ .‬משום שאף אני איני‬ ‫ביום מן הימים הגיעה השמועה אל עירו של‬ ‫ובלינתו מחוץ לעיר התכוון רבי טרפון לתקן‬ ‫עקרות רבות‪.‬‬ ‫מבין את דברי המשנה‪ ”...‬הסביר‪.‬‬ ‫האברך כי צדיק בא לעיר‪ ,‬הלוא הוא מורו‬ ‫את הנשמות שנותרו בחוץ ולא באו אל תיקונן‪.‬‬ ‫מכך לקחה אסתר מוסר לעצמה‪ ,‬וקיבלה‬ ‫“אנו מבינים‪ ”...‬ענו האורחים במבוכה‪.‬‬ ‫ורבו המגיד הקדוש‪ ,‬שעתיד לעבור דרך העיר‬ ‫לענין זה רומז המנהג לפנות לצד מערב‬ ‫רצון שמים באהבה‪ .‬וכך זכתה להציל את כלל‬ ‫“אכן המצב איום ונורא‪ ”...‬אמרו כשהם‬ ‫ובדעתו להישאר לשבות את שבתו בעיר‪.‬‬ ‫בשעה שאומרים ‘בואי בשלום’ בקבלת שבת‪,‬‬ ‫ישראל מהשמדה‪.‬‬ ‫מעבירים את מבטם סביב סביב‪.‬‬ ‫חסידים ואנשי מעשה החלו להכין ולסדר את‬ ‫לרמז על הנשמות הנידחות לחוץ שגם להן יש‬ ‫בכך נוכל להבין את דברי רבנו יעקב שכתב‬ ‫דלות איומה שררה בקיטון הצר והמט‪-‬ליפול‬ ‫בית הכנסת הגדול עבור התפילות והשולחנות‬ ‫עלייה ותיקון‪.‬‬ ‫בפירושו ‘בעל הטורים’ לפסוק ‘ויבא אברהם‬ ‫שאך בטעות נקרא ‘בית’‪.‬‬ ‫הטהורים שיערוך הרבי ברב עם הדרת מלך‪,‬‬ ‫דבר זה רמוז בפסוק ‘ויברך הגמלים מחוץ‬ ‫לספד לשרה ולבכתה’‪ ,‬כי האות כ”ף שבתבת‬ ‫הילדים הרזים לבושים היו בלויי‪-‬סחבות‬ ‫ואף אכסניה מתאימה ומכובדת הוכנה עבור‬ ‫לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת‬ ‫‘ולבכתה’ זעירה‪ ,‬לפי שזקנה היתה שרה ולא‬ ‫והתהלכו יחפים‪ ,‬שום רהיט ראוי לשמו לא‬ ‫הרבי למשך כל זמן שהותו בעיר‪.‬‬ ‫השאבת’‪ :‬המילים ‘מחוץ לעיר’ רומזות‬ ‫בכה אברהם על פטירתה הרבה‪.‬‬ ‫נראה בבית‪ ,‬רוח פרצים נשבה מבעד לזגוגית‬ ‫התרונן ליבו של האברך בקרבו לשמע בשורה‬ ‫לנשמות הנידחות מחוץ לעיר הקודש בעולם‬ ‫והדברים תמוהים ביותר‪ :‬וכי משום שזקנה‬ ‫החלון השבורה‪ ,‬וזכר לדבר מאכל לא נראה‬ ‫טובה זו‪ ,‬ורוחו נעשתה טובה עליו‪.‬‬ ‫העליון‪ ,‬ו’הברכה’ הרי היא נטיעה‪ ,‬כיוון‬ ‫היתה אין מן הראוי לבכות עליה הרבה?‬ ‫בכל האופק‪.‬‬ ‫הוא לא חשב על מצבו הגשמי והבריאותי‪ ,‬כי‬ ‫שהצדיק מתקן את אותן הנשמות ונוטע אותן‬ ‫הלוא אמרו חכמינו (שבת קה‪ ):‬שכל המתעצל‬ ‫“עוד ירחיב הבורא את גבולכם‪ ”...‬ניסו לעודד‪,‬‬ ‫אם בעיקר על מצבו הרוחני‪ .‬במשך כל זמן‬ ‫בתוך גבול הקדושה הרמוז בתבות ‘אל ביאר‬ ‫בהספדו של חכם אינו מאריך ימים‪ ,‬ולא חילקו‬ ‫אך אז נדהמו כאשר המשיך רבי זושא להסביר‪:‬‬ ‫מחלתו לא הצליח ללמוד ולהתפלל כרצונו‪,‬‬ ‫המים’‪.‬‬ ‫בין חכם שנפטר בצעירותו לחכם שמת זקן?‬ ‫“הרי מעודי לא הגיעתני רעה‪ ,‬ואיך אדע כיצד‬ ‫כשבנוסף לכך נכנס ברבות הימים לדכדוך‬ ‫ומתי הוא הזמן המסוגל לכך? ‘לעת ערב’‬ ‫ויש לומר‪ ,‬כי הכוונה היא שאברהם הביט על‬ ‫יש לברך עליה???” ‪...‬‬ ‫ולמרה שחורה מתוך ייאוש על מצבו‪ .‬ביקש‬ ‫– הוא ערב שבת קודש בזמן שמקבלים את‬ ‫שנות חייה שכולן היו שוות בעיניה לטובה‪,‬‬ ‫על פי מעשה זה ביאר החוזה הקדוש מלובלין‬ ‫אפוא האברך להיכנס אל הרבי‪ ,‬לשפוך לפניו‬ ‫השבת‪ ,‬ככתוב ‘לעת צאת השאבת’‪ .‬בתבה‬ ‫והבין שאף הרעה שפקדה אותו כרגע – מיתת‬ ‫את הפסוק (תהלים קו מד) ‘וירא בצר להם‬ ‫את מר לבבו ולבקש מעימו עצה וברכה‪.‬‬ ‫‘שאבת’ ישנן אותיות ‘שבת’‪.‬‬ ‫אשתו הצדקת‪ ,‬איננה אלא טובה‪ .‬על כן‬ ‫בשמעו את רנתם’‪ :‬אימתי רואה הבורא יתברך‬ ‫כמה ידידים ואוהבים עמדו לו לעזר‪ ,‬ובאחוות‪-‬‬ ‫אל נפשי גאלה‬ ‫לא בכה על צרתו‪ ,‬אלא רק הספידה כראוי‬ ‫בצרתו של אדם? כאשר מרנן הוא על כל‬ ‫העובר עליו ומקבלו באהבה‪.‬‬ ‫רעים הגיעו לביתו‪ ,‬מוכנים ומזומנים לשאתו‬ ‫מסופר על אחד מתלמידיו של המגיד הקדוש‬ ‫למעשיה הטובים‪.‬‬ ‫אל הרבי ולסייעו בחולשתו‪.‬‬ ‫רבי מרדכי מטשרנוביל זי”ע‪ ,‬שהיה דבוק מאוד‬ ‫וכך אמרו צדיקים על הפסוק (בראשית כד א)‬ ‫בדומה לכך‪ ,‬ידוע כי צרות רבות ורעות סבל‬ ‫לפני צאתו מהבית פנה האברך לזוגתו וביקשה‬ ‫ברבו הקדוש‪ .‬אותו אברך היה אב בחכמה ורך‬ ‫‘וה’ ברך את אברהם בכל’‪ ,‬שנתברך אברהם‬ ‫הרב הקדוש רבי אהרן מבעלזא זי”ע בימי‬ ‫לתת לו כמה מטבעות כסף אותם יוכל להגיש‬ ‫בשנים ומופלג בתורה וביראת שמים‪ ,‬מתנהג‬ ‫במידה הטובה הזו‪ ,‬שכל אשר אירע לו טוב‬ ‫חייו‪ .‬עוד בטרם ימי השואה סבל מצער גידול‬ ‫לפני הרבי כפדיון נפשו‪ ,‬יחד עם ה’קוויטל’‪.‬‬ ‫בחסידות ומרבה במעשים טובים‪.‬‬ ‫היה עליו‪ ,‬והיה אומר “כל מה דעביד רחמנא‬ ‫בנים‪ ,‬ובימי הרעה איבד את כל בני משפחתו‬ ‫האישה מרת הנפש‪ ,‬שכל חייה עמלה לכלכלת‬ ‫יושב היה האברך בבית המדרש בעירו ועוסק‬ ‫– לטב עביד”‪.‬‬ ‫וצאצאיו‪ ,‬את ביתו‪ ,‬רכושו ואוצרותיו‪ ,‬את בית‬ ‫הבית ועול הפרנסה מוטל היה על כתפיה‪ ,‬לא‬ ‫בתורה יומם ולילה‪ ,‬ומזמן לזמן היה אורז את‬ ‫ויפה נרמז הרעיון במזמור קמ”ז שבתהלים (ז‪-‬‬ ‫המדרש והחצר ורבבות חסידים‪.‬‬ ‫מסוגלת היתה לתת לבעלה את המטבעות‬ ‫תרמילו עם צידה לדרך ונוסע להתאבק בעפר‬ ‫ח)‪ ,‬בו נאמר ‘ענו לה’ בתודה זמרו לאלהינו‬ ‫לבדו נותר ובגפו עלה ארצה‪ ,‬ללא אף אחד‬ ‫האחרונות שנותרו בבית‪.‬‬ ‫רגלו של הרבי‪ ,‬לקנות ממנו תורה וחסידות‬ ‫בכנור‪ .‬המכסה שמים בעבים המכין לארץ‬ ‫מצאצאיו ובני משפחתו המסועפת‪ ,‬מלבד‬ ‫“הון עתק בזבזתי עבור רופאים ורפואות שלא‬ ‫ממשנת בית טשרנוביל‪.‬‬ ‫מטר המצמיח הרים חציר’‪:‬‬ ‫אחיו‪ ,‬הרב מבילגורייא‪.‬‬ ‫הועילו כלום‪ .‬אין זה אלא משום שבדרך הטבע‬ ‫את פרנסתו ופרנסת ביתו מצא האברך‬ ‫אדם שאינו מכיר את העולם ואת הנהגתו‪,‬‬ ‫פעם נכנס לבקרו אדם אחד‪ ,‬ובתוך הדברים‬ ‫אפסו הסיכויים למצוא מרפא”‪.‬‬ ‫המופלג בעזרת נוות‪-‬ביתו‪ ,‬אשת חיל אשר‬ ‫בראותו את העבים עלול לחשוב שצרה צרורה‬ ‫שוחח עימו על משפחתו ועל חסידיו‪ ,‬ואמר‬ ‫“עתה”‪ ,‬טענה האישה לבעלה‪“ ,‬אם החותך‬ ‫חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה לדאוג‬ ‫הם; מחשיכים הם את העולם כולו ומסתירים‬ ‫לרבי‪“ :‬שלא תדעו עוד צער”‪.‬‬ ‫חיים לכל חי יגזור לך חיים‪ ,‬אכן תתרפא‪ ,‬ואם‬ ‫לכלכלת משפחתה‪ .‬שמחה האישה מאוד כי‬ ‫את מאור השמש‪ ,‬אך האמת היא שעבים אלו‬ ‫הזדעזע הרבי בכל גופו לשמע הדברים‪“ .‬חס‬ ‫לאו – תישאר במצבך‪ .‬אינני מוכנה להוציא‬ ‫בעלה יושב על התורה ועל העבודה והעמיסה‬ ‫הם המכינים לארץ מטר ועל ידי כך מצמיחים‬ ‫ושלום! מעולם לא היה לי צער‪”...‬‬ ‫עוד כסף עבורך‪ ,‬ולכן תן אמונתך בבורא‬ ‫על שכמה את עול הפרנסה בחנות שניהלה‬ ‫חציר‪.‬‬ ‫ולא נחה דעתו‪ ,‬עד שחזר אותו אדם ואמר‬ ‫שהוא רופא חינם שירפאך מחוליך הסופני‪”...‬‬ ‫בדעת ובתבונה‪ .‬לקוחות רבים היו באים‬ ‫כך עלינו להודות לבורא על כל דבר בעולם‪,‬‬ ‫שלוש פעמים שמעולם לא היה לרבי צער‬ ‫דבריה של האישה ננעצו בליבו של האברך‬ ‫אל החנות‪ ,‬והפרנסה היתה מוכנה ומזומנת‬ ‫לענותו בתודה ולזמרו בכינור‪.‬‬ ‫(‘שיח זקנים’ ח”ב עמ’ רו)‪.‬‬ ‫כמו חץ‪ ,‬כאב עז מלא את ישותו‪ ,‬אך הוא‬ ‫בחסדי ה’ לכל משפחתה‪.‬‬ ‫ענו לה’ בתודה‬ ‫התעקש‪“ .‬תני לי כמה מטבעות‪ .‬ברצוני לזכות‬ ‫ביום מן הימים חלה האברך במחלה קשה‬ ‫דמעת העשוקים‬ ‫כך חיה שרה אימנו כבר בעולם הזה‪ .‬במדרגתה‬ ‫לתחייה רוחנית לכל הפחות”‪.‬‬ ‫ונוראה‪ .‬לא בבת אחת הגיע האברך למצבו‬ ‫ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת‬ ‫הגבוהה הבינה וידעה כי כל המתרחש בעולם‬ ‫לבסוף נענתה האומללה ונתנה לבעלה החולה‬ ‫הגרוע‪ .‬בתחילה נפל למשכב בשל כאבים‬ ‫ערב לעת צאת השאבת (בראשית כד יא)‬ ‫הזה – טובה הוא‪ ,‬ואין רעה כלל יוצאת מאת‬ ‫כמה מטבעות‪ ,‬עימם נשאוהו חבריו אל‬ ‫שתקפו אותו‪ ,‬ועם הזמן החריף מצבו יותר‬ ‫רגעים מיוחדים נרשמים עת עומד כל הציבור‬ ‫הבורא יתברך‪ ,‬ועל כן היו כל שנותיה שוות‬ ‫אכסניתו של הרבי‪.‬‬ ‫ויותר‪ ,‬חוליו הכביד עוד ועוד‪ ,‬עד שהגיע אל‬ ‫בתפילת ‘קבלת שבת’‪ .‬פני הכל לכיוון מערב‪,‬‬ ‫לטובה‪.‬‬ ‫כאשר הוכנס לחדר‪ ,‬פרץ בבכי מר ובשברון‬ ‫ערש דווי‪.‬‬ ‫ובמאור פנים אפוף שמחה וקדושה כורעים‬ ‫ובדומה לכך כתב הרב הקדוש רבי יהודה‬ ‫לב נורא הצליח בקושי רב לייבב‪“ :‬רבי‪ ,‬יודע‬ ‫האישה פיזרה הון רב לרפואת בעלה הצעיר‪.‬‬ ‫כולם ראשם בפני שבת המלכה הפורשת‬ ‫אריה ליב מגור זי”ע בספרו ‘שפת אמת’ (חיי‬ ‫אני כי חסר תקווה אני וכי לא ארפא מחוליי‬ ‫רופאים מומחים ופרופסורים ידועי שם‬ ‫כנפיה על היקום ומקבלים פניה בערגה‪‘ ,‬בואי‬ ‫שרה תרנ”ו ד”ה במדרש)‪ ,‬שהיו כל שנותיה של‬ ‫זה‪ ,‬אולם מבקש אני לתת פדיון נפש לרבי כדי‬ ‫מהערים הגדולות הובהלו לעיירה לבדוק‬ ‫כלה‪ ,‬בואי כלה’‪.‬‬ ‫שרה שוות לטובה‪ ,‬כי אחזה במידת ההשתוות‪,‬‬ ‫שהרבי יבוא לעזרתי ולישועתי בעולם העליון‪,‬‬ ‫את בעלה‪ ,‬והעניקו אבחנות שונות ומשונות‬ ‫ומה נאה הוא מנהג הקדמונים‪ ,‬שהיו יוצאים‬ ‫וכל ימי חייה‪ ,‬בין ימי הצער והקושי ובין ימי‬ ‫לעשות עימי טובה בבית הדין של מעלה”‪.‬‬ ‫על מחלתו ועל האופנים בהם ניתן להציל‬ ‫ממש מפתח בית הכנסת אל השדות שמחוץ‬ ‫העושר והטובה – שווים היו אצלה‪.‬‬ ‫לקח המגיד את המטבעות‪ ,‬ברך את האברך‬ ‫את חייו‪ .‬המרשמים שניתנו נפדו מיד בבתי‬ ‫לעיר כממתינים ומצפים בערגה לקבל את‬ ‫דבר זה רצה רבי עקיבא להשמיע לתלמידיו‪.‬‬ ‫ואמר לו‪“ :‬אל תירא ואל תחת”‪.‬‬ ‫המרקחת שדרשו‪ ,‬כמובן‪ ,‬סכומים מפולפלים‬ ‫השבת‪ ,‬ככתוב (שיה”ש ז יב) ‘לכה דודי נצא‬ ‫דורו של רבי עקיבא – דור של שמד היה‪.‬‬ ‫מששמע האברך את דברי רבו‪ ,‬שקטה נפשו‬ ‫על התרופות היקרות‪.‬‬ ‫השדה’‪.‬‬ ‫צרות רבות ורעות עברו על אותו דור‪ :‬ימי‬ ‫הסוערת וחזר לביתו במנוחת הנפש‪.‬‬ ‫אחרי שכל הרופאים לא הוכיחו את עצמם‬ ‫על פי המובא בספרים הקדושים‪ ,‬רגעים‬ ‫מרד בר‪-‬כוכבא שכמותם לא אירעו אפילו‬ ‫בצאתו‪ ,‬ביקשו אחד ממלוויו‪ ,‬ידיד נפשו ורע‬ ‫והתרופות היקרות לא הועילו‪ ,‬ניסתה האישה‬ ‫אלו של קבלת שבת הם זמן של תיקון לנפש‬ ‫בחורבן הבית‪ ,‬כאשר בעקבות הגזרות שגזר‬ ‫אהוב ששמע את דברי הרבי אליו‪ ,‬שיתקע‬ ‫את כוחה ביבוא מיני סממנים וסוגי מרקחות‬ ‫האדם‪ ,‬שיוכל להתעלות באמצעות קדושת‬ ‫אדריאנוס פרץ המרד‪ ,‬ואדריאנוס דיכא את‬ ‫לו כף ויבטיח לו שאחר פטירתו יתגלה אליו‬ ‫שונים ומשונים מארצות רחוקות‪ .‬הרפואות‬ ‫השבת ולטהר את נפשו המותשת מעבודת‬ ‫העם באכזריות נוראה; בתלמידיו של רבי‬ ‫ויספר לו כיצד אכן קוימה הבטחתו של הרבי‬ ‫שנרקחו מצמחים הגדלים ביערות‪-‬עד נידחים‬ ‫ימות החול‪.‬‬ ‫עקיבא עצמו פשטה מגפה איומה וכילתה‬ ‫ומה נעשה עימו‪.‬‬ ‫ובמדבריות רחוקים‪ ,‬אמורות היו להושיע את‬ ‫זהו זמן תיקון‪ ,‬אך לא רק לחיים‪ .‬אף המתים‬ ‫עשרים וארבעה אלף מהם‪ ,‬והוא עצמו נתפס‪,‬‬ ‫עבר זמן מה‪ ,‬מחלתו של האברך הכבידה עליו‪,‬‬ ‫החולה באופן פלאי ולרפאו מכל צרה וצוקה‪,‬‬ ‫שהסתלקו מהעולם וזקוקים לתיקון לנשמתם‬ ‫לימים‪ ,‬והוצא להורג באופן אכזרי ביותר‪.‬‬ ‫עד שלבסוף שבק חיים לכל חי והלך לבית‬ ‫אך גם הן לא שיפרו את מצבו במאומה‪.‬‬ ‫יכולים לבוא על תיקונם בשעת קבלת השבת‪,‬‬ ‫היהודים עייפים היו מן המאורעות והתלאות‪,‬‬ ‫עולמו‪.‬‬ ‫העיסוק הרב ברפואת בעלה‪ ,‬יחד עם‬ ‫ולהעלות את נשמתם עד שתזכה להתענג‬ ‫והיו מתנמנמים ברוחניות‪ ,‬ורצה רבי עקיבא‪,‬‬ ‫בעולם הזה נותר חברו הנאמן‪ ,‬אחוז ציפייה‬ ‫ההוצאות המרובות שהיו כרוכות ברופאים‬ ‫מנועם הנשמות בעולם העליון‪.‬‬ ‫תלמידו של נחום איש גמזו שהעפיל למדרגה‬ ‫לדעת את הנעשה עימו בעולם האמת‪ .‬במשך‬ ‫וברפואות‪ ,‬גרמו לדוחק מסוים בפרנסת‬ ‫אמנם‪ ,‬תיקון הנשמה בעת קבלת השבת אינו‬ ‫הגבוהה ביותר בענין זה‪ ,‬לעוררם ולהאיר להם‬ ‫זמן רב המתין שיקיים האברך את הבטחתו‬ ‫המשפחה‪ .‬האישה לא יכולה היתה לעבוד‬ ‫פשוט‪ ,‬ובכל דור‪ ,‬צדיק הדור הוא זה שמסוגל‬ ‫כי כל הצרות שבעולם הזה – טובה הן‪ ,‬וכך‬ ‫שנתן בתקיעת כף‪ ,‬אך האברך לא התראה‬ ‫בחנות כהרגלה‪ ,‬שכן מרבית הזמן נאלצה‬ ‫במיוחד לתקן אז את הנשמות בעולם העליון‪.‬‬ ‫עתידים הם לראותן בעולם העליון‪ ,‬וכשם‬ ‫אליו‪ ,‬וכמעט נשכח הדבר מליבו‪.‬‬ ‫לסעוד את בעלה בחוליו‪ ,‬ומלבד זאת‪ ,‬חלק‬ ‫כך פרש הרב הקדוש רבי שלמה מראדומסק‬ ‫שנהגה שרה אימנו שחייתה מאה עשרים‬ ‫חלפה לה תקופה‪ ,‬ובאחד מלילות השבת‪,‬‬ ‫הארי של ההכנסות מהחנות ‪ -‬שימש לצרכי‬ ‫זי”ע בספרו ‘תפארת שלמה’ (פר’ חיי שרה) את‬ ‫ושבע שנים‪ ,‬מהן שנים רעות ומרות‪ ,‬ואף על‬ ‫כאשר עמד המגיד הקדוש מטשרנוביל בבית‬ ‫האב החולה‪.‬‬ ‫הפסוק (בראשית כד יא) ‘ויברך הגמלים מחוץ‬ ‫פי כן‪ ,‬שוות היו בעיניה לטובה‪.‬‬ ‫מדרשו להתפלל לפני העמוד ‘קבלת שבת’‬ ‫בשלב מסוים החלה האישה להתייאש‬ ‫לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת‬ ‫וכך אמר להם רבי עקיבא‪ :‬קחו מוסר מאסתר‬ ‫כדרכו בקודש‪ ,‬הבחינו כל החסידים שבשעה‬ ‫מרפואת בעלה‪ .‬אמנם צעיר היה האיש לימים‪,‬‬ ‫השאבת’‪ ,‬על פי המסופר במסכת עירובין (מה‪).‬‬ ‫המלכה‪.‬‬ ‫שהגיעו לחרוז ‘בואי בשלום’ והפנה הרבי את‬ ‫אולם מחלתו הקשה הלכה והחריפה עד‬ ‫על התנא רבי טרפון שהזדמן לו ללון בליל‬ ‫אף היא יכולה היתה ליפול ברוחה ולהביט‬ ‫פניו למערב‪ ,‬החל מורה באצבעו לכיוון הפתח‬ ‫שסבורה היתה כי לעולם לא יקום ממיטתו‪,‬‬ ‫שבת חוץ לעיר‪.‬‬ ‫על שפל מצבה‪ :‬מביתו של מרדכי הצדיק‪,‬‬ ‫כמי שמצביע ורומז לאדם להיכנס פנימה‪.‬‬ ‫וכי לא ירחק היום בו יעזוב את העולם‪.‬‬ ‫ופנימיות הדבר היא שיש ביד הצדיק להעלות‬ ‫הגיעה לשאול תחתית זה – ארמונו הטמא של‬ ‫תמהו החסידים מאוד‪ .‬איש לא נראה בפתח‪,‬‬ ‫תחושת הייאוש פעפעה בבית עד שתקפה גם‬ ‫ולתקן את נשמות המתים שנדחו בעולם‬ ‫אחשורוש‪.‬‬ ‫ולמי החווה הרבי שייכנס?!‬ ‫את החולה בעצמו‪ ,‬ואם בתחילה לא התייאש‬ ‫העליון מחוץ לגבולות הקדושה‪ ,‬ואף אלו‬ ‫אך הראו לה משמים רמז במספר המדינות‬ ‫אלא שכמובן‪ ,‬אף אחד מביניהם לא העז‬ ‫מהרחמים על אף החרב החדה שהיתה מונחת‬ ‫שלא זכו לבוא אל הצדיק בחייהן‪ ,‬יכול הצדיק‬ ‫שעליהן מלכה – מאה עשרים ושבע‪ ,‬כשנות‬ ‫לשאול את הרבי על כך‪ ,‬וכולם נותרו‬ ‫על צווארו‪ ,‬ברבות הימים כבר לא האמין שיש‬ ‫להעלותן ולתקנן לאחר מיתתן עד שינוחו‬ ‫חייה של שרה אימנו שכל שנות חייה שוות‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫תהילים‬ ‫זצ”ל ממונטריאול‪ ,‬שכאשר היה בחור צעיר‬ ‫במידת האמת‪ ,‬זכה אליעזר להיכנס בחייו לגן עדן‪ ,‬שכן שם משכן‬ ‫בפליאתם‪ .‬אחד מן העדים למחזה המוזר באותה שבת היה מיודענו‪,‬‬ ‫ולמד בישיבתו של הרב הקדוש רבי יעקב יחזקיה‬ ‫האמת‪ ,‬וההפך הגמור של המצב עליו נאמר (תהלים קא ז) ‘דבר שקרים‬ ‫חברו של האברך שקיבל מאיתו תקיעת כף לפני פטירתו‪ ,‬שבא אותה‬ ‫מפאפא זי”ע בעל ‘ויגד יעקב’‪ ,‬התהלכה שמועה‬ ‫לא יכון לנגד עיני’‪.‬‬ ‫שבת לחסות בצל הרבי‪.‬‬ ‫אפופת סוד בין הבחורים המבוגרים בישיבה‪,‬‬ ‫שכאשר מניחים את היד על גבי המזוזה שבדלת‬ ‫כסף נוטל‬ ‫באותו ליל שבת‪ ,‬כחצות הלילה‪ ,‬כאשר נם החבר את שנתו באחת‬ ‫האכסניות‪ ,‬נגלה אליו בחלום ידידו האברך הנפטר ואמר לו‪“ :‬עתה‬ ‫החדר בו ישן ראש הישיבה‪ ,‬מיד הוא מתעורר‪.‬‬ ‫בדרך צחות ציין הרב הקדוש רבי יואל מסאטמאר זי”ע בעל ‘דברי‬ ‫יואל’ את טבעם של שדכני העולם‪ ,‬ומעשה שהיה כך היה‪:‬‬ ‫הגיע הזמן שאקיים את הבטחתי ואספר לך את כל מה שאירע עימי‬ ‫לא מלאו ליבו של רבי יעקב יצחק לעמוד על‬ ‫מאותו יום בו נפרדה נשמתי מגופי ועד עצם היום הזה‪.‬‬ ‫אמיתות השמועה‪ ,‬אך פעם אחת לא נותרה לו‬ ‫הגאון רבי משה דב מפאיע זצ”ל סיפר כי חברו הטוב ביותר בימיו‬ ‫הראשונים באמריקה היה החסיד רבי יוסף כץ ז”ל‪ ,‬עימו נהג ללמוד‬ ‫דע‪ ,‬כי מיד לאחר פטירתי לקחו מלאכי החבלה את נשמתי ועשו‬ ‫ברירה‪ ,‬וכאשר חפץ להקיץ את ראש הישיבה‬ ‫בה ככל המגיע על מעשים שאינם כשורה‪ .‬הימים האלו היו קשים‬ ‫משנתו השתמש באותה נוסחת קסם עילאית‪.‬‬ ‫מדי לילה בבית המדרש‪.‬‬ ‫יום אחד קרא לו הרבי מסאטמאר ואמר לו‪“ :‬הבנתי שאתה חבר קרוב‬ ‫ומרים בעבורי עד מאוד‪ ,‬עד שמרוב הצרות שאפפוני שכחתי לחלוטין‬ ‫“היה זה”‪ ,‬כך סיפר‪“ ,‬כאשר נחפזתי פעם לנסוע‬ ‫מכל מה שהיה בעולם הזה ואף לא זכרתי שעלי לבקש מהרבי שיבוא‬ ‫לדרכי‪ ,‬וכהרגלי מוכרח הייתי לקבל ברכתו של‬ ‫של רבי יוסף‪ .‬ברצוני שתציע לו שידוך פלוני”‪ .‬הרבי הדגיש כי אין‬ ‫לעזרתי כפי שהבטיחני‪.‬‬ ‫ראש הישיבה טרם אצא‪ ,‬אך לצערי נמנם ראש‬ ‫הוא מבקש ממנו לחפש שידוכים עבור חברו‪ ,‬אלא רק להיות הצינור‬ ‫עד שהיום‪ ,‬בזמן תפילת קבלת שבת‪ ,‬כאשר נשמע הכרוז במרומים‪,‬‬ ‫הישיבה בחדר הספרים‪ ,‬כך שלא יכולתי להיפרד‬ ‫להעברת הצעה ספציפית זו‪.‬‬ ‫כפי שנשמע מדי ערב שבת ‘בואו ונצא לקראת שבת’‪ ,‬לפתע עזבו‬ ‫ממנו‪ .‬מאחר שהזמן היה דחוק ולא רציתי לנסוע‬ ‫הציע רבי משה דב את השידוך לרבי יוסף‪ ,‬וזה השיב כי עליו להתייעץ‬ ‫אותי כל מלאכי החבלה וברחו למרחקים‪ ,‬עד שלא ראיתי אף לא‬ ‫ללא ברכת הדרך‪ ,‬נאלצתי להפריעו‪.‬‬ ‫תחילה עם אבותיו בשאלת חלום‪ ,‬או לעלות על קברם‪ .‬כששמע הרבי‬ ‫אחד מהם‪.‬‬ ‫הגעתי לפתח חדרו ועמדתי על מפתן הדלת‪,‬‬ ‫את התשובה‪ ,‬הנהן בהסכמה ואמר כי אכן כך ראוי לעשות‪.‬‬ ‫לא ידעתי להיכן עלי לפנות ונשארתי על מקומי תוהה ומשתומם‪.‬‬ ‫שמחמת היותה עשויה מזכוכית יכולתי להבחין‬ ‫כעבור מספר ימים התקבלה הסכמת האבות‪ ,‬והרבי בישר כי את שאר‬ ‫לפתע ראיתי המוני נשמות רצות ועפות במהירות מכל עבר לכיוון‬ ‫בנעשה בתוך החדר‪ .‬ילדות היתה בי והנחתי ידי‬ ‫הפרטים הטכניים כבר תשלים הרבנית‪.‬‬ ‫יעד בלתי נודע‪.‬‬ ‫על המזוזה‪ ,‬ומיד כאשר עשיתי זאת הבחנתי כיצד‬ ‫זמן קצר לאחר מכן הוכרז השידוך בבית המדרש בשעה טובה‬ ‫הצטרפתי גם אני למרוצה זו‪ ,‬עד ששוב נשמע קול הכרוז במרומים‪,‬‬ ‫נתעורר ראש הישיבה והתיישב על מקומו‪.‬‬ ‫ומוצלחת‪ .‬בצהרי אותו יום‪ ,‬קרא הרבי מסאטמאר לשדכן המופתע‪,‬‬ ‫מבשר ואומר‪‘ :‬לכו ושמעו את הרב הצדיק רבי מרדכי‪ ,‬המגיד מישרים‬ ‫כשראני בפתח החדר‪ ,‬הושיט לי ידו לברכה‪,‬‬ ‫והושיט לו סכום נכבד של מאה וחמישים דולרים כדמי שדכנות‪.‬‬ ‫מטשרנוביל‪ ,‬איך הוא מקבל את השבת בזמירות‪ ,‬בשירות ובתשבחות!’‬ ‫ונפרדתי לשלום‪ .‬אך טרם יצאתי גער בי ראש‬ ‫התפלא רבי משה דב ושאל‪“ :‬ילמדנו רבנו‪ ,‬הרי כמעט שלא עשיתי‬ ‫תכף בשמעי כרוז זה‪ ,‬התעוררתי כאדם שנתעורר משינה עמוקה‪,‬‬ ‫הישיבה בחיבה באמרו‪‘ :‬להבא‪ ,‬תחפש מצוות‬ ‫דבר בשידוך זה‪ .‬מדוע מגיעים לי דמי שדכנות?”‬ ‫ונזכרתי שהמגיד הקדוש מטשרנוביל היה מורי ורבי בעודי בחיים עלי‬ ‫אחרות‪ ,‬ואל תהדר אחר מצווה כזאת לעורר את‬ ‫חייך הרבי וענה לו‪“ :‬הלוא העולם נוהג לומר כי המילה ‘שדכן’ היא‬ ‫אדמות‪.‬‬ ‫רבך משנתו’‪”...‬‬ ‫ראשי תבות‪ :‬שקר דובר‪ ,‬כסף נוטל‪ .‬אם תיקח את הכסף – תהיה‬ ‫התחלתי להגביר את מהירות ריצתי יחד עם שאר הנשמות המעופפות‪,‬‬ ‫מעשה דומה התרחש בערוב ימיו של הרב הקדוש‬ ‫שדכן הגון‪ ,‬כפי שהכרתי כמה וכמה יהודים כשרים ויראים שעסקו‬ ‫רבי חיים מרדכי מנדבורנה זי”ע בעל ‘דבר חיים’‪.‬‬ ‫וכאשר באתי לבית המדרש ראיתי כי כולו מלא בחלונות גדולים‪ ,‬אור‬ ‫בשדכנות‪ .‬אך אם תסרב ליטול את המעות‪ ,‬יישארו בידך רק האותיות‬ ‫מופלא מבהיק דרכם וזיוו כשמש בצהריים‪.‬‬ ‫באותם ימים נאלץ הרבי לעסוק ברפואות לרגליו‬ ‫הראשונות – שקר דובר‪”...‬‬ ‫רציתי מאוד להיכנס ולבוא אל תוך בית המדרש‪ ,‬אבל לא הצלחתי‬ ‫החולניות‪ ,‬ולכן נסע אחת לשבוע על פי המלצת‬ ‫הרופאים לשהות במרחץ של זיעה שהיטיב מאוד‬ ‫יושב ומזווג זיווגים‬ ‫למצוא את הפתח‪ .‬אמנם ראיתי נשמות שהצליחו להיכנס פנימה‪,‬‬ ‫את בריאותו‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬פעמים רבות נוכח האדם שגם לאחר השתדלות מרובה לברר‬ ‫אך אנוכי לא ידעתי היכן מצויה הכניסה‪ .‬ככל שביקשתי והפצרתי‬ ‫באחת הפעמים ששב הרבי מהמרחץ‪ ,‬היה זה‬ ‫נכונה אודות השידוך‪ ,‬המידע שמגיע אליו אינו קולע תמיד אל האמת‪,‬‬ ‫מנשמות אחרות שתראינה לי את הדרך בה אוכל להיכנס לפני ולפנים‪,‬‬ ‫בצהרי היום‪ ,‬ומחמת חלישותו ותשישותו פנה‬ ‫בלשון המעטה‪ .‬סיבת הדבר היא רצון ההשגחה העליונה להוציא את‬ ‫לא נעניתי‪.‬‬ ‫לחדרו לנוח מעט על הספה‪ ,‬וביקש מבנו ששהה‬ ‫השידוך לפועל‪ ,‬על אף כל המניעות הטבעיות שהיו אמורות להיווצר‪,‬‬ ‫בצערי כי רב‪ ,‬הלכתי לצד מערב של בית הכנסת‪ ,‬מתוך שידעתי‬ ‫לצידו שידאג להקיצו לתפילת מנחה‪.‬‬ ‫שהרי בסופו של דבר‪ ,‬ריבון העולמים הוא היושב ומזווג זיווגים‪.‬‬ ‫כי פתח בית המדרש צריך להיות בצד מערב‪ ,‬וגם שם לא עלתה‬ ‫התאחרה השעה‪ ,‬וכראות בני הבית שזמן מנחה‬ ‫יהודי נכנס אל הרב הקדוש רבי אברהם מרדכי מגור זי”ע בעל ה’אמרי‬ ‫בידי למצוא את הפתח‪ .‬הבטתי דרך החלון והנה רואה אני את הרבי‬ ‫קרב חפצו להיכנס לחדרו ולעוררו‪ .‬ניגש אליהם‬ ‫אמת’‪ ,‬כדי להתייעץ אודות הצעת שידוך שהובאה לפניו‪.‬‬ ‫עומד לפני העמוד כשהוא מעוטף בטליתו כדרכו בקודש ומתפלל‪,‬‬ ‫בן הרבי ששהה מחוץ לחדר ומנע מהם להיכנס‪,‬‬ ‫אמר האיש כי משפחת הנערה המיועדת התגוררה בעיירה מרוחקת‪,‬‬ ‫והתעצבתי בכפליים על שאין אני יכול לראות ולהראות בפניו‪ ,‬עד‬ ‫באמרו‪:‬‬ ‫שבה לא היה לאיש קרוב או מודע שיוכל לברר אצלו פרטים על‬ ‫שלאחר זמן קצר‪ ,‬כאשר הגיעו לחרוז ‘בואי בשלום’‪ ,‬הסתובב הרבי‬ ‫“מן הסתם ידוע לכם המעשה שאירע אצל רבי‬ ‫אודותיהם‪.‬‬ ‫לצד מערב כשפניו גלויות ומאירות‪.‬‬ ‫אלימלך מליז’ענסק זי”ע‪ ,‬שהיה ישן על משכבו‪,‬‬ ‫הורה לו ה’אמרי אמת’‪“ :‬קום וסע לאותה עיירה שבה מתגוררת‬ ‫באותם רגעים נשגבים הבחין בי הרבי עומד מחוץ לבית המדרש‬ ‫וכדי להקיצו הניח אחיו רבי זושא את ידו על‬ ‫המשפחה‪ ,‬חקור ודרוש שם על אודותיהם‪ ,‬ועל פי המידע תקבל את‬ ‫ומביט בו מבעד לחלון‪ ,‬ורמז לי באצבעו שאתקרב אליו ואכנס פנימה‬ ‫המזוזה ותכף הקיץ משנתו‪ .‬רבי זושא נתן טעם‬ ‫ההחלטה”‪.‬‬ ‫אל תוך בית המדרש‪ .‬באותו רגע ממש נפתחה הדלת לפני ונכנסתי‬ ‫לדבר‪ ,‬שכיוון שאחיו הקדוש דבוק כל העת‬ ‫ציית היהודי לדברי הרבי ונסע לאותה עיירה‪ .‬עם כניסתו למקום‪ ,‬ניגש‬ ‫למחיצתו של הרבי‪.‬‬ ‫בדבקות עולם בבורא‪ ,‬לכן כאשר חצצו בינו לבין‬ ‫אליו אחד התושבים ושאלו למטרת בואו‪ .‬אמר לו היהודי‪“ :‬באתי לברר‬ ‫מאותו רגע אני מוגן ושמור מפני כל מלאכי החבלה וכוחות הרע‬ ‫המזוזה הקדושה שבפתח הפריע הדבר לדבקותו‬ ‫על משפחתו של פלוני‪ ,‬שהציעו לי את בתו לבני”‪.‬‬ ‫שביקשו להרע עימדי‪ .‬המגיד קיים את הבטחתו והוא שומר עלי”‪,‬‬ ‫ומכך התעורר‪ .‬בואו ונעשה כן גם אנו‪ ,‬ותראו כי‬ ‫כששמע זאת האיש‪ ,‬החל להכביר שבחים ומילים חמות על המשפחה‬ ‫סיים האברך את דבריו ונעלם כלעומת שבא‪.‬‬ ‫תכף יקיץ אבי הקדוש מתנומתו”‪.‬‬ ‫כולה – על האב‪ ,‬על האם‪ ,‬ובעיקר על הכלה המיועדת‪ ,‬אותה תאר‬ ‫הרי לנו חשיבותן של אותן דקות יקרות של קבלת שבת‪ ,‬שבהן הזמן‬ ‫ניגש בן הרבי אל הפתח שהפריד בין חדר הרבי‬ ‫ככלילת המעלות‪ .‬דקות ארוכות עמד והפליג בשבחם‪ ,‬ולבסוף סיכם‪:‬‬ ‫מסוגל לצדיקים להעלות ולתקן את נשמות בני ישראל העשוקות‬ ‫למרפסת הסוכה והניח ידו על המזוזה‪ ,‬ולאיש‬ ‫“בוודאי שעליך להתקשר עימם בברית השידוכין! הרי זה ממש ענבי‬ ‫בידיהם של מלאכי החבלה‪ ,‬ומכך נלמד שבוודאי בעוד נשמת רוח‬ ‫שעמד לצידו הורה בלחישה שיניח אף הוא את‬ ‫הגפן בענבי הגפן‪ ,‬דבר נאה ומתקבל”‪.‬‬ ‫חיים באפינו יכולים אנו בשעה זו להתעלות ולטהר את הנפש‬ ‫ידו על המזוזה שבפתח הכניסה‪.‬‬ ‫נחה דעתו של האב‪ ,‬והוא היה בטוח שזו היתה כוונתו של הרבי‬ ‫בקדושתה של שבת המלכה‪.‬‬ ‫לפלא היה‪ ,‬שמיד כאשר הניחו ידם על המזוזה‪,‬‬ ‫כששלח אותו לעיירה‪ .‬הוא הודיע לשדכן על הסכמתו המלאה‬ ‫זינק הרבי ממשכבו וניתר ממקומו בגבורת ארי‬ ‫לעשות רצון אביו שבשמים ולהתפלל תפילת‬ ‫להתקדם לסגירת השידוך על הצד היותר טוב‪ ,‬והיה במצב רוח‬ ‫דבר שקרים לא יכון לנגד עיני‬ ‫מרומם‪.‬‬ ‫ואקד ואשתחוה לה’ ואברך את ה’ אלהי אדני אברהם אשר הנחני בדרך‬ ‫מנחה‪.‬‬ ‫לאחר שהשידוך נחתם בשעה טובה‪ ,‬נותר האב ללון בעיר מגורי הכלה‪,‬‬ ‫אמת (בראשית כד מח)‬ ‫וכך סיפר אחד מבניו של הרב הקדוש רבי אברהם‬ ‫אולם למחרת בבוקר‪ ,‬כאשר נכנס לבית הכנסת המקומי לתפילת‬ ‫נוהג היה הרב הקדוש רבי יצחק מנחם מאלכסנדר הי”ד להזהיר‪:‬‬ ‫יצחק הכהן זי”ע מ’תולדות אהרן’‪ ,‬שבעת שהיה‬ ‫שחרית‪ ,‬נפל ליבו בקרבו כשמכל עבר שמע את תושבי המקום לועגים‬ ‫“כששדכן מציע לכם שידוך‪ ,‬תאמינו לו רק לגבי שני פרטים‪ :‬שלאחד‬ ‫ישן אירע כמה פעמים שכאשר אחד הניח ידיו על‬ ‫לו‪ .‬התברר כי ראש המשפחה עימה השתדך הוא אדם קשה‪ ,‬ששמו‬ ‫יש בן ולשני יש בת‪ .‬אל תסמכו על אף מלה מעבר לזה‪”...‬‬ ‫המזוזה מיד התעורר הרבי משנתו‪ ,‬כיוון שהסתרת‬ ‫הרע הולך לפניו בכל האזור‪...‬‬ ‫אולם אצל אליעזר עבד אברהם – השדכן היהודי הראשון – אנו‬ ‫המזוזה הפריעה לו את דבקותו המוחלטת בבורא‪.‬‬ ‫שבור ורצוץ‪ ,‬מהר היהודי לחזור אל ה’אמרי אמת’‪ .‬הוא נכנס אל‬ ‫מוצאים תופעה מופלאה‪ :‬לאורך כל שיחתו עם משפחתה של רבקה‪,‬‬ ‫זוהי מדרגת הצדיקים‪ ,‬שכל חילוקי הזמנים אינם‬ ‫הקודש פנימה‪ ,‬פרץ בבכי תמרורים ושאל‪“ :‬רבי! הרי עשיתי בדיוק‬ ‫אין אנו מוצאים ולו שמץ של גוזמה‪ ,‬ובוודאי שלא חצי מלה של שקר‪.‬‬ ‫מונעים בעדם מלעבוד את הבורא בכל רגע נתון‪,‬‬ ‫כפי שהוריתם לי! נסעתי לעיירה‪ ,‬שמעתי על משפחת הכלה שבחים‬ ‫דבר זה עומד בניגוד חריף למנהגם הנפוץ של שדכנים רבים‪ ,‬המרשים‬ ‫וכפי שביום עובדים את יוצרם בתורה ובתפילה‪,‬‬ ‫מופלגים‪ ,‬ועל סמך זה סגרתי את השידוך‪ .‬והנה התברר כעת‬ ‫לעצמם ‘לייפות’ את המציאות‪ ,‬לעגל פינות ולשנות מן האמת פה ושם‬ ‫גם בשעת השינה אינם סרים מדבקותו ויראתו‬ ‫שהמחותן הוא אדם שכל העיירה מתנזרת ממנו!”‬ ‫השלמה‪ ,‬ומצידם אין חילוק בין שינה להקיץ אלא‬ ‫כדי להוציא את השידוך אל הפועל‪...‬‬ ‫נענה ה’אמרי אמת’ ואמר‪“ :‬הסכת ושמע‪ :‬ידעתי גם ידעתי שאותו‬ ‫בספרו ‘אריה שאג’ (מבוא האמת‪ ,‬אות קג) מבאר הרב הקדוש רבי אריה‬ ‫כל המצבים כולם ‪ -‬מקשה אחת לעבודתו יתברך‪.‬‬ ‫אדם שעליו שאלת אותי שרוי במריבה קשה כמעט עם כל תושבי‬ ‫לייבוש מצאנז ז’מיגראד זי”ע את עומק הענין על פי הפסוק (ויקרא יא‬ ‫לנו בושת הפנים‬ ‫העיירה‪ .‬אך ידעתי דבר נוסף – שישנו אדם אחד בעיירה כולה שנותר‬ ‫מד) ‘והתקדשתם והייתם קדשים’‪.‬‬ ‫אומר היה הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר מגור זי”ע‬ ‫ידידו הנאמן‪.‬‬ ‫האמת היא התשתית והיסוד של הקדושה בעולם‪ ,‬ואין קדושה יכולה‬ ‫בעל ‘חידושי הרי”מ’‪ ,‬שעמקה של התשובה היא‬ ‫אמרתי בליבי‪ :‬אם מכל תושבי העיירה‪ ,‬יסובבו מן השמים שתפגוש‬ ‫לחול דרך צינורות טמאים ומאוסים‪ ,‬שהרי מקורו ושרשו של כוח‬ ‫הבושה‪ .‬וכך אמרו חכמינו ז”ל במסכת נדרים (כ‪).‬‬ ‫מיד עם כניסתך דווקא את אותו ידיד – הרי זה סימן מובהק מן השמים‬ ‫הטומאה – הס”מ‪ ,‬הוא השקר‪.‬‬ ‫שהבושה מביאה ליראת חטא‪ ,‬ולכך כוונת הכתוב‬ ‫שזהו הזיווג שנגזר עליכם מלמעלה‪ .‬אולם‪ ,‬אם אין זה הזיווג הראוי‬ ‫ואכן שמחתו של אליעזר על כך היתה גדולה ועצומה‪‘ :‬ואקד ואשתחוה‬ ‫‘ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו’‬ ‫לכם‪ ,‬בוודאי היו מסובבים שתפגוש את אחד מרוב בני העיירה שהיה‬ ‫לה’ ואברך את ה’ אלקי אדני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת‬ ‫(שמות כ יז)‪ ,‬כי כל אדם המתבייש ‪ -‬לא במהרה‬ ‫מספר לך מיד את מגרעותיו‪ ,‬וכך היית ניצל מן השידוך‪.‬‬ ‫את בת אחי אדני לבנו’ (כד מח)‪ .‬הוא הודה על כך שגם בשידוך שעשה‬ ‫הוא חוטא‪.‬‬ ‫כעת‪ ,‬לאחר שההשגחה העליונה כוונה את צעדיך לפגוש דווקא את‬ ‫עבור אדונו אברהם ויצחק בנו‪ ,‬הנחה אותו הקדוש ברוך הוא בדרך‬ ‫ורמז יש באותיות המילה ‘תשובה’ הזהות לאותיות‬ ‫אותו ידיד – יכול אתה להיות סמוך ובטוח בלב שלם כי זהו השידוך‬ ‫אמת – ושהוא לא נאלץ לנהוג כדרך השדכנים המשקרים ומשנים‬ ‫המילה ‘הבושת’‪.‬‬ ‫המיועד לכם מששת ימי בראשית‪ ,‬כפי שהכריזו בשמים קודם יצירת‬ ‫בדבריהם‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ד’‬ ‫הוולד‪ :‬בת פלוני לפלוני!”‬ ‫ומוסיף ה’אריה שאג’ חידוש נפלא‪ :‬ייתכן שבזכות דבקותו העצומה‬ ‫המשך מעמוד ג’‬ ‫תהילים‬ ‫אב המלאכה הוא ההוצאה‪ ,‬ומן הראוי היה‬ ‫זו פנימיותם של דברי רש”י שפרש את‬ ‫דקה ארוכה חלפה עד שהנערה הצליחה לעכל‬ ‫עיקר הבושה היא כמובן להתבייש מהבורא‬ ‫שתפתח המשנה בחיובו של בעל הבית‬ ‫המילים ‘ויקחו לי תרומה’‪‘ :‬לי – לשמי’ (שמות‬ ‫את הדברים‪ ,‬ואז סיפרה שבחודש האחרון‬ ‫יתברך ולא מבני אדם‪ ,‬וכמו שנאמר בפסוק‬ ‫שבפשיטת ידו אל העני מתחייב הוא בהוצאה‬ ‫כה ב)‪ ,‬שבנתינת הצדקה יש ליחד את שם‬ ‫יחסיה עם אחיה עלו על שרטון והוא החליט‬ ‫שלפנינו ‘שויתי ה’ לנגדי תמיד’‪ .‬כאשר משווה‬ ‫מרשות היחיד לרשות הרבים”‪.‬‬ ‫הוי”ה‪ .‬ועל כך אמר הכתוב (משלי כב ב) ‘עשיר‬ ‫לנתק איתה כל קשר‪.‬‬ ‫האדם לנגד עיניו שהוא ניצב לפני הבורא‬ ‫ככלות המגיד הקדוש להסביר את הקושיא‪,‬‬ ‫ורש נפגשו עשה כלם ה’’‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא‬ ‫עד כדי כך שאפילו לא ידעה שנמצא תורם‬ ‫בכל רגע‪ ,‬מכסה את פניו בושה עצומה רק‬ ‫אמר לאותו מקשה שמאוחר יותר יענה לו על‬ ‫מסבב שעשיר ורש ייפגשו‪ ,‬ועל ידי שייתן‬ ‫והוא עובר השתלת כליה‪...‬‬ ‫מהמחשבה לחטוא‪.‬‬ ‫קושייתו‪.‬‬ ‫העשיר צדקה לעני‪ ,‬יתיחד במעשיהם שם‬ ‫כעת היה תורו של הרב הבר להזדעזע‪.‬‬ ‫רק מחמת השכחה ורוח השטות שנכנסה‬ ‫פליאתו של המקשה התחלפה בחרדה עצומה‬ ‫הוי”ה כסדרו‪.‬‬ ‫מעולם לא חש תחושת פגיעה כה גדולה‬ ‫באדם עובר הוא על רצון הבורא‪ ,‬אך בעקבות‬ ‫כאשר פנה אליו המגיד בסעודת ליל שבת‪,‬‬ ‫ייחוד זה נעשה רק כאשר הנותן מקדים לתת‬ ‫בעבור מישהו אחר‪ .‬אחותו של אותו נער‬ ‫החטא ניטלת ממנו הבושה הטבעית‪ ,‬ועל ידי‬ ‫ואמר לו דברים מרעידים‪:‬‬ ‫צדקה בטרם יפשוט העני את ידו לבקש ממנו‪,‬‬ ‫הפכה עולמות בשבילו בדאגה ובמסירות‬ ‫התשובה יכול הוא לזכות בה שוב‪.‬‬ ‫“דע לך כי במתיבתא דרקיעא הקשו קושיא זו‪,‬‬ ‫ובכך יוצר הוא את שם הוי”ה כסדרו‪ ,‬כיוון‬ ‫אין קץ‪ ,‬והוא‪ ,‬אפילו לא טרח לספר לה על‬ ‫יהודי יקר היה בירושלים‪ ,‬תלמיד חכם וירא‬ ‫ותירצו‪ ,‬שהטעם לחיובו של העני הוא משום‬ ‫שבעת שנוטל הוא את המטבע בידו הרי כאן‬ ‫ההשתלה שנעשתה רק בזכותה‪...‬‬ ‫שמים שכיהן כמשגיח בישיבת ‘נתיבות חכמה’‬ ‫שפשט את ידו תחילה ולא המתין שיפשוט‬ ‫י’‪ ,‬ובשעה שמניח את המטבע בכפו הרי כאן‬ ‫לאחר מספר שעות‪ ,‬כאשר התעורר הנער‬ ‫ושמו רבי אברהם ישעיהו הבר ז”ל‪.‬‬ ‫בעל הבית את ידו אליו‪.‬‬ ‫ה’‪ ,‬ובשעה שפושט את ידו לתתה לעני הרי‬ ‫מההשתלה‪ ,‬התקשר לרב הבר להודות לו על‬ ‫הרב הבר חלה בכליותיו ובמשך קרוב לשנה‬ ‫בכך ביצע העני השתדלות רבה יותר מכפי‬ ‫כאן ו’‪ ,‬ורק לאחר מכן‪ ,‬כאשר נותן הוא אותה‬ ‫הצלת חייו‪.‬‬ ‫היה מטופל בדיאליזה‪.‬‬ ‫הנדרש‪ ,‬ומן הדין נענש בחיוב זה‪”...‬‬ ‫לידו של המקבל מצטרפת הה’ האחרונה ובכך‬ ‫“כבוד הרב‪ ,‬אין בפי מילים להודות לך!‬ ‫טיפולי הדיאליזה מייסרים הם וקשים ביותר‬ ‫ויובנו הדברים בפנימיותם לאור האמור‪ ,‬כי‬ ‫מצטרף שם הוי”ה כסדרו הרומז לרחמים‪.‬‬ ‫כעת התעוררתי מהניתוח וכבר אני חש שיפור‬ ‫לגוף ולנפש‪ ,‬ובחסדי הבורא נחלץ הרב הבר‬ ‫בפשיטת ידו מנע העני מהנותן ליצור את שם‬ ‫מה שאין כן אם מתעכב העשיר ומתמהמה‬ ‫עצום במצבי‪ .‬הצלת את חיי!”‬ ‫מכך בזכות חבר קרוב שתרם לו כליה‪.‬‬ ‫הוי”ה כסדרו המעורר רחמים והפך את הסדר‪,‬‬ ‫מלתת את הצדקה עד שיבקש העני תחילה‪,‬‬ ‫הרב הבר לא היה מסוגל לשוחח עימו‪ .‬בקול‬ ‫הרב הבר‪ ,‬שחש שקיבל את חייו מחדש‪ ,‬לא‬ ‫ובכך עורר דינים ונתחייב‪.‬‬ ‫הופך הוא את הסדר ואין שם הוי”ה כסדרו‪,‬‬ ‫שקט ענה‪:‬‬ ‫הסתפק בהודיה לבורא על החסד שגמל‬ ‫אלא באופן של ה’ תחילה ורק לאחר מכן י’ ה’‬ ‫“אל תגיד לי תודה‪ .‬אני פגוע ממך קשות‬ ‫לרצות לעזור בלב שלם‬ ‫ו’‪ ,‬ואין צירוף השם עולה כסדרו‪.‬‬ ‫וממש קשה לי לדבר איתך”‪.‬‬ ‫עימו‪ .‬ליבו נכמר על כל אותם חולים שלא זכו‬ ‫לתרומה יקרה שכזו‪ ,‬והוא הקים בעבורם את‬ ‫למדרגה רוחנית גבוהה ונשגבה זכה הרב‬ ‫על כך פרש מרן הבעל שם טוב הקדוש זי”ע‬ ‫הנער נבהל‪“ :‬מה קרה? מה עשיתי לרב?”‬ ‫הארגון ‘מתנת חיים’ הדואג לתרומת כליות‬ ‫הקדוש בעל ‘צמח צדק’ מליובאויטש זי”ע‪:‬‬ ‫את הפסוק ‘אני בצדק אחזה פניך אשבעה‬ ‫והרב הבר לא שתק‪“ :‬אחותך סיפרה לי שלא‬ ‫עבור חולים הזקוקים להשתלה דחופה‪ ,‬ומציל‬ ‫ראיית זקנו‪ ,‬הרב הקדוש בעל התניא זי”ע‪ ,‬גם‬ ‫בהקיץ תמונתך’‪ :‬כאשר ‘אני בצדק’ ומקדים‬ ‫הודעת לה על ההשתלה‪ .‬זו כפיות טובה שאין‬ ‫חיים כפשוטו‪.‬‬ ‫לאחר הסתלקותו מן העולם – בהקיץ ממש‬ ‫לתת צדקה – ‘אחזה פניך’‪ ,‬כי על ידי כך‬ ‫כדוגמתה‪ ,‬ואין זה משנה מה הסיבה שבשלה‬ ‫כשהיה הרב הבר מבקש להמחיש לתלמידיו‬ ‫ולעיתים בחלום הלילה‪.‬‬ ‫יהיה ייחוד שם הוי”ה כסדרו בבחינת פנים‪.‬‬ ‫החלטת לנתק איתה את הקשר!‬ ‫את עוצמת הבושה שצריכה להיות לאדם‬ ‫הזדמנויות מיוחדות אלו שימשו לצמח צדק‬ ‫מה שאין כן אם חלילה ‘אשבעה בהקיץ’ –‬ ‫אין לך מושג כמה טרחה בשבילך ודאגה לך!‬ ‫מפני הבורא בשל חטאיו‪ ,‬היה מספר את‬ ‫להציג בפני הסבא שאלות שהיו לו‪ ,‬בין בתורת‬ ‫כשהעני מקיצני בפשיטת ידו לתבוע צדקה‪,‬‬ ‫אחותך הפכה עולמות כדי להשיג לך תורם‬ ‫הסיפור הבא‪:‬‬ ‫הנגלה ובין בתורת הנסתר‪ ,‬וכך נענה דבר‬ ‫לא אזכה אלא לראות את ‘תמונתך’‪ ,‬תמונת‬ ‫ואתה אפילו לא מספר לה?!‬ ‫באחת השנים הראשונות לפעילותו של‬ ‫דיבור על אופניו‪ .‬ואולם‪ ,‬לאחר תקופה של‬ ‫ארבע אותיות השם‪ ,‬ולא בבחינת פנים‪.‬‬ ‫אם אתה רוצה להכיר לי טובה‪ ,‬אני מבקש‬ ‫הארגון‪ ,‬דפקה בדלת בית משפחת הבר נערה‬ ‫גילויים פסק בעל התניא מלבוא אליו‪ ,‬ושאלות‬ ‫וכך פרש הגאון רבי אלעזר קאליר מקלן‬ ‫ממך שלא תדבר איתי עד שלא תפייס את‬ ‫צעירה בוכייה‪.‬‬ ‫רבות נותרו אצלו ללא מענה‪.‬‬ ‫בספרו ‘חות יאיר חדש’ (דף כג‪ ):‬את הפסוק‬ ‫אחותך!”‬ ‫הרבנית קיבלה את פניה בחום ושאלה מה‬ ‫צער גדול הצטער הצמח צדק על כך‪ ,‬ותפילות‬ ‫(שמות לג כג) ‘והסרתי את כפי וראית את אחרי‬ ‫הנער ניסה לענות בכה ובכה ולתרץ את‬ ‫בפיה‪ ,‬והנערה סיפרה את סיפורה המזעזע‪.‬‬ ‫רבות שפך שיזכה לראות שוב את פני זקנו מן‬ ‫ופני לא יראו’‪ :‬אם תסיר כף ידך מלפתחה‬ ‫מעשיו‪ ,‬אך הרב הבר כלל לא הסכים לשמוע‬ ‫אח יחיד יש לה הצעיר ממנה בשנים ספורות‪,‬‬ ‫העולם העליון‪ ,‬אולם החזיונות לא התחדשו‪.‬‬ ‫למתן צדקה ויצטרך העני לפשוט ידו לבקש‬ ‫את טענותיו וסיים את השיחה‪.‬‬ ‫והשנים בודדים בעולם‪ .‬יתומים הם מאב‬ ‫יום אחד‪ ,‬בשעת בוקר מוקדמת‪ ,‬הלך הצמח‬ ‫צדקה‪ ,‬לא תראה את ה’ בבחינת פנים כי אם‬ ‫כעבור כמה ימים התקשרה האחות לבית הרב‬ ‫ומאם; האב נפטר לפני כעשור והאם לפני‬ ‫צדק לתפילת שחרית‪ .‬באותו היום התקיים‬ ‫בבחינת אחור‪ ,‬כי יהיה צירוף השם שלא‬ ‫והרבנית הבר וסיפרה בהתרגשות שבזכותם‬ ‫כשנתים‪ ,‬ואין להם כל מכר וקרוב חוץ מסבא‬ ‫בליובאויטש שוק גדול‪ ,‬וסוחרים מכל הסביבה‬ ‫כסדרו‪.‬‬ ‫התפייס עימה האח‪ ,‬והיא מבקשת להודות על‬ ‫וסבתא מבוגרים שלא התאוששו מהשבר‬ ‫הגיעו לקנות ולמכור‪ .‬בעברו בשוק‪ ,‬ניגש‬ ‫אליו יהודי פשוט וירא שמים‪ ,‬ובקשתו בפיו‪:‬‬ ‫בתר עניא אזלא עניותא‬ ‫המאמצים שהחזירו אליה את אחיה היחיד‪.‬‬ ‫הנורא‪.‬‬ ‫לאור דברים אלו ביאר כ”ק מרן אדמו”ר רבי‬ ‫כשפגש הרב הבר את האח‪ ,‬הוא אמר כי מה‬ ‫האח הצעיר נולד עם כליות לא בריאות‪,‬‬ ‫רואה אני הזדמנויות לרכוש סחורה בזול‬ ‫דוד חי אביחצירא שליט”א‪ ,‬את לשון המשנה‬ ‫שגרם לו להתפייס עם אחותו היה הבושה‬ ‫ובתקופה האחרונה הדרדר מצבו עד‬ ‫ולמכור ביוקר‪ ,‬אלא שאין בידי כסף מזומן‬ ‫הראשונה במסכת שבת (ב‪ ).‬העוסקת בחיובי‬ ‫העצומה שחש ממעשהו!‬ ‫שהרופאים הודיעו להם שאין מנוס מהשתלת‬ ‫כדי להשקיע‪ .‬שמא יוכל רבנו להלוות לי‬ ‫הוצאה מרשות לרשות‪“ :‬פשט העני את ידו‬ ‫הוא לא הצליח להכיל את הבושה האיומה על‬ ‫כליה במהירות המרבית‪.‬‬ ‫כמה רובלים כדי שאסחור בהם‪ ,‬ואחזיר לו‬ ‫לפנים ונתן או נטל מתוך ידו של בעל הבית‬ ‫כך שהיא מסרה את נפשה למענו ואילו הוא‬ ‫הנערה פרצה שוב בבכי וקראה‪:‬‬ ‫עד הלילה?‬ ‫העני חייב”‪ .‬ויש לדקדק‪ ,‬מדוע פתחה המשנה‬ ‫ניתק עימה את הקשר‪ ,‬והחליט שהוא חייב‬ ‫“אני מתחננת‪ ,‬תעזרו לנו! אין לנו שום אדם‬ ‫השיב לו הצמח צדק‪ ,‬שמיד לאחר התפילה‬ ‫בחיובו של העני‪ ,‬וכי אין די בכל הצער שהיה‬ ‫להתפייס איתה‪.‬‬ ‫בעולם שיכול לעשות זאת חוץ מכם‪”...‬‬ ‫יבוא לביתו ויקבל את ההלוואה‪ .‬האיש שמע‬ ‫מנת חילקו עד שהוצרך לפשוט ידו לצדקה?!‬ ‫אותה בושה היא המקרבת את האדם מחדש‬ ‫הרב הבר התגייס מיד לעזרת הנערה ואחיה‪,‬‬ ‫ושתק‪.‬‬ ‫ולאור המבואר יובן‪ ,‬שכיוון שהקדים העני‬ ‫אל קונו‪ .‬כאשר הוא מכיר כמה טובות גמל‬ ‫ובמשך מספר שבועות הפך עולמות כדי‬ ‫בבית הכנסת נפל בדעת הצמח צדק מאמר‬ ‫לפשוט ידו תחילה הרי הוא מעורר צירוף‬ ‫עמו הבורא‪ ,‬ולעומתן רואה את ריחוקו ואת‬ ‫למצוא תורם מתאים‪.‬‬ ‫הגמרא במסכת בבא בתרא (י‪ ).‬אודות האמורא‬ ‫השם שלא כסדרו‪ ,‬ומתעוררים עליו דינים‬ ‫כפיות הטובה שבמעשיו‪ ,‬אין לבו מניח לו‬ ‫כל אותו הזמן היתה הנערה מתקשרת מדי יום‬ ‫הקדוש רבי אלעזר‪ ,‬אשר היה נוהג לתת‬ ‫חלילה ולכן העני חייב‪.‬‬ ‫להישאר כפי שהיה; הבושה מעוררת אותו‬ ‫במסירות עצומה ושואלת שוב ושוב‪:‬‬ ‫פרוטה לעני לפני התפילה‪ ,‬ולמד ענין זה‬ ‫בדומה לכך כתב הגאון הקדוש רבי צבי‬ ‫לפייס‪ ,‬לתקן ולשוב‪.‬‬ ‫“אתם זוכרים מאחי? מצאתם לו תורם???”‬ ‫מן הפסוק שלפנינו ‘אני בצדק אחזה פניך’‪.‬‬ ‫אלימלך מדינוב זי”ע בספרו ‘אגרא דפרקא’‬ ‫הבורא יתברך נותן לנו הכל‪ ,‬ואנו משיבים לו‬ ‫הרב הבר היה עונה לה בסבלנות ובהבנה‬ ‫הבין הצמח צדק שלא כראוי עשה‪ ,‬שדחה‬ ‫(אות יד)‪ ,‬שפעם רצה אחד לבדח את דעתו‬ ‫בכפיות טובה כה נוראה!‬ ‫שפעילי הארגון עושים ככל יכלתם‪ ,‬וכעבור‬ ‫את היהודי מעל פניו עד לאחר התפילה‪ .‬מיד‬ ‫של המגיד הקדוש רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב‬ ‫תקופה פחתה תדירות השיחות עם האחות‬ ‫עזב את בית הכנסת‪ ,‬חזר לביתו‪ ,‬לקח עשרה‬ ‫זי”ע‪ ,‬והציג בפניו שאלה זו בערב שבת בין‬ ‫בצדק אחזה פניך‬ ‫שהפסיקה לצלצל באופן יומיומי‪.‬‬ ‫רובלים ויצא לשוק לחפשו‪.‬‬ ‫השמשות‪:‬‬ ‫אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך‬ ‫לבסוף נמצא התורם המתאים‪ ,‬והאחריות על‬ ‫המקום כבר המה אדם ובהמה‪ ,‬וזמן רב עסק‬ ‫“כמה צער וייסורים עוברים על העני המדוכא‬ ‫(תהלים יז טו)‪.‬‬ ‫ההשתלה עברה לצוות המטפל בבית החולים‪.‬‬ ‫בחיפוש אחר אותו היהודי‪ .‬לבסוף מצאו‪,‬‬ ‫עד שמצליח הוא להשיג מעט מן המעט‬ ‫לא תמיד פותח האדם את שערי התפילה‬ ‫משם והלאה אין זה מתפקידו של הארגון‬ ‫ומסר לו את ההלוואה בסבר פנים יפות‪.‬‬ ‫לצורך השבת‪ ,‬והנה סוף סוף נכנסת השבת‬ ‫במילות תפילה‪ .‬לעיתים המפתח הראשון הוא‬ ‫לדאוג לתהליך ההשתלה‪ ,‬אך הרב הבר וזוגתו‬ ‫כשחזר הצמח צדק לבית הכנסת והחל‬ ‫ואך מתחיל העני לשנות את פרקי המשניות‬ ‫המטבע שהוא מניח בידו של עני‪ .‬לכך רמז‬ ‫הוסיפו וליוו את הטיפול בדאגה לגורל האח‬ ‫להתעטף בטלית ובתפילין‪ ,‬ראה לפניו את‬ ‫של המסכת‪ ,‬נתקל הוא במילים ‘העני חייב’‪.‬‬ ‫דוד המלך עליו השלום בסדר מילותיו‪ :‬תחילה‬ ‫והאחות הגלמודים‪.‬‬ ‫זקנו הקדוש עומד בפנים מאירות‪.‬‬ ‫עני עלוב זה למה יהיה חייב? וכי לא די‬ ‫‘אני בצדק’‪ ,‬ורק לאחר מכן ‘אחזה פניך’‪.‬‬ ‫כשהגיע הטלפון מבית החולים ובו הבשורה‬ ‫אמר לו בעל התניא‪ :‬אדם הגומל חסד עם‬ ‫בעניותו ובצערו עד עתה?”‬ ‫בסוד הדבר ביאר רבנו האריז”ל (ליקוטי תורה‬ ‫על הצלחת ההשתלה‪ ,‬היתה ההתרגשות‬ ‫ישראל בלב שלם ובלא שום פנייה‪ ,‬אדם‬ ‫שאלה זו בדרך בדיחותא נשאלה‪ ,‬כיוון שאין‬ ‫שם)‪ ,‬שבמצוות הצדקה נאמר (ישעיה לב‬ ‫גדולה והרב הבר ניסה להתקשר לאח‬ ‫העושה טובה לישראל באהבה – נפתחים‬ ‫כוונת המשנה לחייב עני דווקא‪ ,‬אלא נקטה‬ ‫יז) ‘והיה מעשה הצדקה שלום’‪ ,‬כי בנתינת‬ ‫המושתל ולדרוש בשלומו‪ ,‬אבל הטלפון שלו‬ ‫לפניו שערי ההיכלות העליונים‪ .‬עתה שאל‬ ‫בעני ובעל הבית העומדים בשתי רשויות‬ ‫הצדקה מיחדים את שם הוי”ה הקדוש‪ ,‬וכנרמז‬ ‫היה כבוי עדיין לאחר הטיפול‪ ,‬ועל כן התקשר‬ ‫בני את שאלותיך‪ ,‬ואשיב לך!‬ ‫שונות כמשל לחיובי הוצאה והכנסה מרשות‬ ‫בלשון הפסוק ‘והיה מעשה הצדקה שלום’‪,‬‬ ‫לאחותו הגדולה‪.‬‬ ‫את המעשה סיפר הצמח צדק לבנו‪ ,‬הרב‬ ‫לרשות‪.‬‬ ‫שעל ידי ‘מעשה הצדקה’ זוכים לייחוד ‘והיה’‬ ‫“מה שלומו של אחיך?” שאל הרב הבר‬ ‫הקדוש מהר”ש מליובאויטש זי”ע‪ ,‬והוא מסר‬ ‫להפתעתו של המקשה‪ ,‬שקע המגיד הקדוש‬ ‫שהוא אותיות שם הוי”ה‪ ,‬ול’שלום’‪ ,‬שעניינו‬ ‫בהתרגשות‪.‬‬ ‫זאת לבנו‪ ,‬הרב הקדוש הרש”ב מליובאויטש‬ ‫בשרעפים ופניו להבים‪ ,‬אחר נענה ואמר‪:‬‬ ‫על פי פנימיות‪ ,‬השראת השכינה בתחתונים‪.‬‬ ‫האחות לא הבינה‪“ .‬שלומו טוב כרגיל‪ ,‬מה‬ ‫זי”ע‪ .‬והיה המהר”ש מוסיף ואומר‪ :‬העיקר‬ ‫“אכן‪ ,‬קשה היא השאלה ביותר; מדוע פתחה‬ ‫כי המטבע של צדקה רומזת לאות י’‪ ,‬חמש‬ ‫קרה?”‬ ‫הוא השאיפה לעזור ליהודי בלבב שלם‪,‬‬ ‫המשנה בחיובו של העני?‬ ‫אצבעות של הנותן רומזות לאות ה’‪ ,‬זרוע‬ ‫הרב הבר התבלבל לרגע‪“ .‬מה זאת אומרת?‬ ‫שהדבר יעשה ברגש‪ ,‬ושהאדם ימצא טעם‬ ‫הן העני מתחייב משום מלאכת הכנסה –‬ ‫הנותן לאות ו’‪ ,‬וחמש אצבעות של המקבל‬ ‫הרי הוא עבר השתלה‪”...‬‬ ‫ונועם בעשיית טובה ליהודי‪.‬‬ ‫מכניס הוא מרשות היחיד לרשות הרבים‪,‬‬ ‫כנגד האות ה’ האחרונה‪ ,‬ובכך יוצרות שם‬ ‫דממת הלם השתררה מעברו השני של הקו‪.‬‬ ‫ומלאכה זו אינה אב המלאכה אלא תולדתה‪.‬‬ ‫הוי”ה מלא‪.‬‬ ‫האחות היתה מזועזעת לחלוטין‪.‬‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪:‬‬ ‫‪03-6171077‬‬