gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫שנה ב‬ ‫גליון נב‬ ‫שנת תשפ״ז‬ ‫הרש ייח תשרפ‬ ‫בעזהשי״ת‬ ‫דרושים נחמדים וקצרים מספרי קדמונים‬ ‫שחטאה במה שמסרה דינה לשמים‪ .‬שהרי הטעם שהמוסר דין‬ ‫" ַוַָּיֹּבֹא ַא ְְב ָרָ ָָה ם ִלִ ְְס ֹּפ ּד ְלְָׂשָׂרָ ה ְוְ ִלִ ְְב ֹּכ ּ ָָת ּה" (בר א שית כג ‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫נענש תחלה הוא משום שמזכירין לו עונותיו‪ ,‬כדאיתא (שם)‪:‬‬ ‫א מ רו בגמ ר א (ר אש השנה טז ע"ב)‪ :‬כ ל המוסר ד י ן על חבירו‬ ‫שלשה דברים מזכירין עונותיו של אדם [וחד מינייהו מוסר דין‬ ‫על חבירו]‪ .‬וכיון שלא היה בה שום עון‪ ,‬שבת מאה כבת עשרים‬ ‫הו א נע נש ת חלה‪ ,‬שנא מר " ַוַֹּת ּא ֶֶמ ר ָׂשַׂרַ י ֶֶא ל ַא ְְב ָרָ ם ֲֲח ָָמ ִִס י ָָע ֶלֶי ָךָ‪...‬‬ ‫לחטא‪ ,‬מה יש להזכיר במסירת דינה לשמים שתיענש עליו?‬ ‫ִי ְִׁשׁ ֹּפ ּט ה ' ֵּּב י ִנ ִי ּו ֵֵב י ֶנ ֶי ָך ָ " (בר אשי ת טז‪ ,‬ה)‪ ,‬וכתיב "ויבא אברהם‬ ‫אלא ודאי לא נענשה על זה‪.‬‬ ‫לספו ד לשרה ולב כתה "‪ .‬ופירש רש "י‪ :‬ה וא קבר א ותה‪.‬‬ ‫מקלו של אהרן – להג"ר אהרן בן הג"ר נתן נטע היילפרין – נדפס ב'אלעקסניץ' שנת תקכ"ח‪,‬‬ ‫ובדברי הגמרא ורש"י נאמרו כמה דרכים‪ ,‬ויש מהן הפוכות זו‬ ‫ובשנית תרס"ה‬ ‫לזו‪.‬‬ ‫ביאתו של אברהם מוכיחה שלכבודה ספד‪,‬‬ ‫אברהם הספיד קודם הקבורה מיראת עונשו‬ ‫ולא מיראת עונשו‬ ‫ולי נראה‪ :‬לפי רש"י‪ ,‬ש"הוא קבר אותה"‪ ,‬נמצא שבשעה שבא‬ ‫ויש לדקדק‪ :‬ידע אברהם שעדיין לא נקברה שרה‪ .‬שאם לא כן‪,‬‬ ‫אברהם לספוד לשרה ולבכותה עדיין לא נקברה‪ .‬וקשה‪ :‬הלא‬ ‫למה בא לקרית ארבע? היה לו לספדה ולבכותה במקום ששמע‬ ‫אין אבילות חלה עד שייסתם הגולל‪ ,‬ולמה ספד ובכה קודם‬ ‫על מיתתה‪ .‬אלא על כרחך ידע שעדיין לא נקברה‪ ,‬ולכן בא‬ ‫הקבורה?‬ ‫אליה‪ .‬ואם כן‪ ,‬היה לו לכתוב "ויבא אברהם‪ ...‬לקברה"‪ ,‬שהרי‬ ‫אלא שמורא עלה על ראשו‪ .‬כל זמן שלא נענשה שרה‪ ,‬לא עלה‬ ‫עיקר ביאתו היתה כדי לקברה‪ .‬ולמה עשה את הטפל עיקר‪,‬‬ ‫מורא על ראשו; אבל עכשיו שמתה ונענשה‪ ,‬עלה על לבו שמיד‬ ‫והעיקר לא נכתב?‬ ‫יגיע אליו עונשו שלו‪.‬‬ ‫אלא ודאי‪ ,‬על הקבורה לא הוצרך לכתוב "ויבא"‪ ,‬שהרי אנו‬ ‫וזהו שבא רש"י לומר "הוא קבר אותה"‪ :‬שעדיין לא נקברה‬ ‫רואים שטרח בעבורה לקנות קרקע מבני חת‪ .‬מה שאין כן‬ ‫בבואו‪ ,‬ואם כן מדוע ספד קודם סתימת הגולל? אלא מפני‬ ‫ההספד והבכי‪ ,‬בהם הוצרך לכתוב "ויבא"‪ .‬שאילו היה כתוב‬ ‫שעכשיו נתיירא‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬ודוק‪.‬‬ ‫סתם "ואברהם ספד לשרה ובכה"‪ ,‬לא היינו יודעים שלכבודה‬ ‫עדות ביוסף (אות מא) – להג"ר יוסף הלוי איטינגא – נדפס ב'זולצבאך' שנת תק"א‪ ,‬ונדמ"ח‬ ‫ספד ובכה‪ ,‬כמו שדייקינן בסנהדרין (מו ע"ב) שהספדא יקרא‬ ‫תשס"ב‬ ‫דשכבי הוא‪ .‬אלא היינו אומרים שמחמת דאגה ספד ובכה‪ :‬פן‬ ‫נענשה ומתה לפניו על שמסרה דין לשמים‪ ,‬והיה ירא פן ייענש‬ ‫אף הוא‪ ,‬דקיימא לן‪ :‬כל שחבירו נענש על ידו וכו' (עיין שבת קמט‬ ‫לא נענשה שרה על מסירת הדין‪ ,‬שלא היה בה ‬ ‫ע"ב‪ ,‬ובתוספות בבא בתרא כב ע"א ד"ה אנא ענישתיה‪ ,‬גבי רב אדא)‪.‬‬ ‫עון להזכיר‬ ‫ולפי זה הכל מתיישב‪ .‬רש"י מדייק "הוא קבר אותה"‪ ,‬וקשה כנ"ל‪,‬‬ ‫יִמם"‬ ‫"יֹוֵד ַַע ה' ְיְ ֵֵמי ְְת ִִמ ִ‬ ‫איתא במדרש (בראשית רבה פנ"ח ס"א)‪ֵ :‬‬ ‫למה לא נכתבה הקבורה‪ .‬ועל כרחך שעל ההספד והבכי הוצרך‬ ‫(תהלים לז‪ ,‬יח) – כשם שהם תמימים‪ ,‬כך שנותיהם תמימים; בת‬ ‫לכתוב "ויבא"‪ ,‬שמזה מוכח שלכבודה ספד ובכה‪ .‬שאם לא כן‪,‬‬ ‫מאה כבת עשרים לחטא‪.‬‬ ‫אלא שהיה ירא לנפשו מעונש שמים‪ ,‬היה לו לבכות במקום‬ ‫וקשה‪ :‬לכאורה פשוט למדרש שהם תמימים ולא חטאו‪ ,‬שהרי‬ ‫ששמע‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫אומר "כשם שהם תמימים"‪ ,‬ואין צריך ראיה אלא על שנותיהם‪.‬‬ ‫משביר בר – להג"ר יוסף בן הג"ר מנחם שטיינהארט – נדפס ב'פראג' שנת תקפ"ח‪ ,‬אחר‬ ‫ואילו הוא מביא ראיה עליהם‪ ,‬שנשארו תמימים ולא חטאו‪" :‬בת‬ ‫פטירתו‬ ‫מאה כבת עשרים לחטא"‪.‬‬ ‫ונראה‪ ,‬שודאי אין צריך ראיה גם על שנותיהם‪ ,‬שבצדיקים כתיב‬ ‫אברהם קבר את שרה בעצמו כדי לכפר עליה‬ ‫"ֶאת ִִמ ְְס ַּּפר ָיָ ֶֶמיָך ֲֲא ַַמֵּלּ א" (שמות כג‪ ,‬כו)‪ .‬אלא בא ליישב סוגיא‬ ‫ֶ‬ ‫שקשה לו‪ .‬שלפי הגמרא בראש השנה הנ"ל‪ ,‬נענשה שרה תחלה‬ ‫לכאורה תמוה‪ ,‬מאין רגלים לדבר שבשביל עון זה‪ ,‬שמסרה דין‬ ‫על שאמרה "חמסי עליך"‪ ,‬כמו שפירש רש"י "הוא קבר אותה" –‬ ‫לשמים‪ ,‬מתה וקברה אברהם? אף שלא מצינו לה זולת זה שום‬ ‫אלמא לא היו שנותיה תמימים‪.‬‬ ‫"ֵמ ָָאה ָׁשָׁנָ ה" וגו' (בראשית כג‪ ,‬א)‪ ,‬ופירש רש"י‪ :‬כולן‬ ‫חטא‪ ,‬כדכתיב ֵ‬ ‫המשך בעמוד ב‬ ‫לזה מביא "בת מאה כבת עשרים לחטא"‪ ,‬ושוב אי אפשר לומר‬ ‫ענינים שונים בדיני קריאת התורה והמסתעף‬ ‫אוצר דרוש וחידוד משנות ש'‪-‬תקצ"ט‬ ‫עמוד ג‬ ‫עמוד א‬ ‫הרש ייח תשרפ‬ ‫א‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫המשך מעמוד א‬ ‫ועל זה אמר אליעזר לאברהם‪ :‬טוב הדבר‪ ,‬שמעתי שלא אקח‬ ‫שוין לטובה‪ ,‬דלמא גם זה אינו חטא‪ ,‬אלא מתה בעטיו של נחש‪.‬‬ ‫ליצחק אשה מבנות הכנעני‪ ,‬לפי שהן גויות ויש בהן חשש‬ ‫ולעניות דעתי נראה‪ ,‬שהוציאו כן ממה שאיתא במדרש (בראשית‬ ‫ממזרות‪ ,‬אלא ממשפחתך ומבית אביך‪ ,‬שהן כשרות‪ .‬אבל אם לא‬ ‫רבה פנ"ח ס"ט)‪ְ" :‬וְ ַַא ֲֲח ֵֵרי ֵכֵ ן ָָק ַַבר ַַא ְְב ָָר ָָהם" (בראשית כג‪ ,‬יט) – הה"ד‬ ‫תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת‪ ,‬מוכרח אני להשיב‬ ‫"ֹר ֵֵֹדף ְְצ ָָד ָָקה ָוָ ָָח ֶֶסד ִיִ ְְמ ָָצא ַַחִּיּ ים ְְצ ָָד ָָקה ְוְ ָכָ בֹוד" (משלי כא‪ ,‬כא)‪ .‬אמר‬ ‫את בנך לשם‪.‬‬ ‫לו הקב"ה‪ :‬אני אומנותי גומל חסדים‪ ,‬תפסת אומנותי‪ ,‬בוא לבוש‬ ‫והבין אברהם שכוונתו היתה להוציא את יצחק לחוצה לארץ‪,‬‬ ‫ָּּיִּמים" (בראשית כד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫לבושי – "ְוְ ַַא ְְב ָָר ָָהם ָזָ ֵֵקן ָּבּ א ַּב ִ‬ ‫ששם מותר לו לישא אפילו מבנות כנען‪ ,‬שהרי בחוצה לארץ לא‬ ‫והנה צריך להבין‪ :‬מה רבותא לאברהם במה שקבר את אשתו?‬ ‫קיימו האבות את התורה‪ .‬ואפילו אם יחזור אחר כך עם הכנענית‬ ‫וכי כולי עלמא אין עושים כן? וכבר ביארנו‪ ,‬ומצאנו כן גם בנזר‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬אין בכך כלום‪ ,‬כיון שנשאה בהיתר בחוצה לארץ‪,‬‬ ‫הקודש‪ ,‬שמפני שהיה נשיא בתוכם‪ ,‬באו בני חת לקוברה‪ ,‬והוא‬ ‫והואיל ואשתרי אשתרי‪.‬‬ ‫מחל על כבודו וקברה בעצמו‪ .‬וזהו "ואחרי כן קבר אברהם" –‬ ‫וכמו שאמרו בחולין (יז ע"א)‪ :‬בעי רבי ירמיה‪ ,‬איברי בשר נחירה‬ ‫בעצמו‪ ,‬וזו הגמילות חסד שעשה‪.‬‬ ‫מהו‪ .‬ופריך‪ ,‬אימת? אילימא בשבע שכבשו – השתא קדלי דחזירי‬ ‫ולכאורה קשה‪ :‬מה כבוד וגמילות חסד יש לה בזה? הרי איתא‬ ‫הותרו להם‪ ,‬דכתיב "ובתים מלאים כל טוב"‪ .‬אלא לאחר מכן‪ .‬הרי‬ ‫בסנהדרין (מו ע"ב)‪ :‬איבעיא להו‪ ,‬קבורה משום בזיונא או משום‬ ‫שנסתפקו אם איברי בשר נחירה שהיו מותרים במדבר נשארו‬ ‫כפרה? תא שמע‪ :‬מדאיקבור צדיקי; ואי אמרת משום כפרה‪,‬‬ ‫בהיתרם בארץ ישראל‪ .‬וכן הדבר באבות‪ ,‬שלא קיימו את התורה‬ ‫ָּבָּא ֶֶרץ ֲֲאֶׁשׁ ר‬ ‫צדיקי לכפרה צריכי? אין‪ ,‬דכתיב "ִּכּ י ָָא ָָדם ֵֵאין ַַצ ִּּדיק ָ‬ ‫בחוצה לארץ‪ ,‬לפי שלא היו חייבים בה שם – יש לומר שאם נשאו‬ ‫ַיַ ֲֲע ֶׂׂשה ּטֹוב ְוְ ֹלא ֶיֶ ֱֱח ָָטא" (קהלת ז‪ ,‬כ)‪ .‬וכתבו התוספות שם (ד"ה‬ ‫נשים בהיתר בחוצה לארץ‪ ,‬מותרות לבוא עמהם לארץ‪.‬‬ ‫קבורה משום בזיונא)‪ ,‬שבזיונא היינו בזיון המשפחה‪.‬‬ ‫לפיכך הזהירו אברהם "השמר לך פן תשיב את בני שמה"‪ ,‬ו"אם‬ ‫ולפי זה‪ ,‬שרה‪ ,‬שהיתה מוחזקת לצדקת גמורה בלא שום חטא‪,‬‬ ‫לא תאבה האשה – רק את בני לא תשב שמה"‪ .‬שהרי איברי בשר‬ ‫ודאי לא היתה כוונתם לקוברה משום כפרה‪ ,‬אלא משום בזיון‬ ‫נחירה סלקא בתיקו‪ ,‬ונקטינן לחומרא‪ .‬ואם כן אסור יהיה לו‬ ‫משפחתה‪ .‬ואם כן‪ ,‬במה שקברה אברהם בעצמו‪ ,‬הרי זה כמי‬ ‫לישב עמה בארץ‪ ,‬אף שנשאה בהיתר‪.‬‬ ‫שעושה לכבוד עצמו‪ ,‬ולא גמילות חסד לשרה‪ .‬ואדרבה‪ ,‬היה לו‬ ‫והביא ראיה לזה מיעקב בן בנו‪ .‬שהוא עתיד לחזור לחוצה לארץ‬ ‫להניח להם לקוברה‪.‬‬ ‫ולישא שתי אחיות בהיתר‪ ,‬וכשיבואו לארץ תמות רחל‪ ,‬כדי‬ ‫אך באמת ניחא‪ .‬אברהם ידע שבמה שאמרה "חמסי עליך"‬ ‫שלא ישב עמה שם באיסור‪ .‬אם כן "את בני לא תשב שמה" –‬ ‫ומסרה דין לשמים חטאה‪ ,‬וצריכה אף היא כפרה‪ .‬ולכן קברה‬ ‫שאם יקח שם אשה שאינה ראויה לו‪ ,‬יהיה אסור לו לישב עמה‬ ‫בעצמו‪ ,‬לגמול לה חסד בקבורתה‪ ,‬שתהיה לה לכפרה‪ .‬נמצא‬ ‫כשיבוא לארץ‪.‬‬ ‫שבמה שקברה אברהם בעצמו נודע שחטאה במה שמסרה דין‬ ‫הגר"ח אלפאנדרי – להג"ר חיים אלפאנדרי‪ ,‬בשם דודו הג"ר יעקב אלפאנדרי – נדפס‬ ‫לשמים‪ ,‬אף שהוא חטא קל‪.‬‬ ‫ב'קושטא' שנת תע"ח‪ ,‬ונדמ"ח תשמ"ח‬ ‫וזו כוונת הגמרא "הוא נענש תחלה"‪ ,‬שמביאה ראיה משרה‪.‬‬ ‫ושלא יקשה‪ :‬דלמא אין זה עון‪ ,‬ומתה בעטיו של נחש‪ ,‬לזה מביא‬ ‫המלאך הלך לפני אליעזר והפסיק בינו לבין‬ ‫רש"י "הוא קבר אותה"‪ .‬ועל כרחך היינו משום כפרה דידה‪ ,‬ולא‬ ‫האשה‪ ,‬שלא ילך אחוריה‬ ‫מצינו לה שום חטא אלא זה שמסרה דין לשמים‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫ַׁמִיִ ם‪ ...‬הּוא ִיִ ְׁשַׁלַ ח ַַמְלְ ָָאכֹו ְלְ ָָפֶנֶ יָך" (בראשית כד‪ ,‬ז)‪ .‬יש‬ ‫ֹלֵקי ַַהָּׁש ַ‬ ‫"ה' ֱֱא ֵ‬ ‫יעלת חן – להג"ר ארי' יהודה ליב בן הג"ר יוסף תאומים – נדפס ב'זאלקווא' שנת תקס"ב‬ ‫לדקדק‪ ,‬למה אמר "לפניך" ולא "עמך"‪ .‬ועוד‪ ,‬מה ענין שליחת‬ ‫מלאך לענין הנישואין‪.‬‬ ‫ֹאֶבה ָָה ִִא ָּׁׁשה ָלָ ֶלֶ ֶכֶ ת ַַא ֲֲח ַַרי"‬ ‫ֹּיּאֶמר ֵֵאָלָ יו ָָה ֶֶע ֶֶבד אּוַלַ י ֹלא־ֹת ֶ‬ ‫ונראה‪ ,‬ש"ַוַ ֶ‬ ‫(שם‪ ,‬ה) רומז למה שאמרו חז"ל (ברכות סא ע"א)‪" :‬אחורי ארי ולא‬ ‫אשה שישא יצחק בהיתר בחוצה לארץ –‬ ‫אחורי אשה"‪ ,‬וכמו שאמרו שם "מנוח עם הארץ היה"‪ ,‬שהלך‬ ‫אסור יהיה לו לישב עמה בארץ‬ ‫אחר אשתו‪.‬‬ ‫וזהו ששאל אליעזר‪ :‬שמא תרצה האשה להינשא‪ ,‬אבל לא תאבה‬ ‫ֶׁמר ְלְ ָך ֶּפּ ן־ָּתִּׁשׁ יב ֶֶאת־ְּבִּנִ י ָׁׁש ָּּמה" (בראשית כד‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫"ִהָּׁש ֶ‬ ‫ִ‬ ‫ללכת אחרי‪ ,‬אלא לפני‪ ,‬כדי שאשמור עליה שלא תיפול מעל‬ ‫יש לדקדק בדברי אברהם ואליעזר‪ .‬אברהם השביע את אליעזר‬ ‫הגמל‪ .‬וקיימא לן "אחורי ארי ולא אחורי אשה"‪ ,‬ואם כן אי אפשר‬ ‫ֹלא־ִת ַּּקח ִִא ָּׁׁשה ִלִ ְְבִנִ י ִִמְּבּ נֹות ַַהְּכַּנַ ֲֲעִנִ י" (שם‪ ,‬ג)‪ ,‬ואמר לו העבד‬ ‫ִ‬ ‫"ֲאֶׁשׁ ר‬ ‫ֲ‬ ‫לי ללכת אחריה‪.‬‬ ‫ל־ָה ָָא ֶֶרץ ַַהֹּזּאת‪ֶֶ ,‬ה ָָהֵׁשׁ ב‬ ‫ֹאֶבה ָָה ִִא ָּׁׁשה ָלָ ֶלֶ ֶכֶ ת ַַא ֲֲח ַַרי ֶֶא ָ‬ ‫"אּוַלַ י ֹלא־ֹת ֶ‬ ‫"ֶה ָָהֵׁשׁ ב ָָאִׁשׁ יב"‪ ,‬לשון כפול‪ .‬כוונתו לומר שאי אפשר‬ ‫וזהו שאמר ֶ‬ ‫ָָאִׁשׁ יב ֶֶאת־ִּבְּנְ ָך" (שם‪ ,‬ה)‪ .‬ואמר לו אברהם "השמר לך פן תשיב‬ ‫להימנע מאחד משני הדברים‪ :‬או שאושיבה לפני‪ ,‬או שאשיב‬ ‫ֹאֶבה ָָה ִִא ָּׁׁשה ָלָ ֶלֶ ֶכֶ ת ַַא ֲֲח ֶֶריָך‬ ‫את בני שמה"‪ .‬וחזר ואמר "ְוְ ִִאם־ֹלא ֹת ֶ‬ ‫את בנך שמה‪.‬‬ ‫ְּׁשֻׁב ָָע ִִתי ֹזֹאת‪ַַ ,‬רק ֶֶאת־ְּבִּנִ י ֹלא ָָתֵׁשׁ ב ָׁׁש ָּּמה" (שם‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫יָת ִִמ ֻ‬ ‫ְוְ ִנִ ִּקּ ָ‬ ‫ועל זה אמר לו אברהם "ה' אלקי השמים‪ ...‬הוא ישלח מלאכו‬ ‫וקשה‪ ,‬מה איכפת ליה לאליעזר באותה שעה לשאול "אם לא‬ ‫לפניך"‪ .‬כלומר‪ ,‬ישלח מלאכו שילך לפניך‪ ,‬והוא יפסיק בינך ובין‬ ‫תאבה"‪ ,‬ולהביא עצות מרחוק‪ .‬והלא לא השביעו אברהם אלא‬ ‫האשה‪ ,‬ולא תשא עיניך אליה‪.‬‬ ‫שלא יקח אשה מבנות הכנעני‪ ,‬ובכל אופן שיוכל לעשות כן – מה‬ ‫לו לשאול אם ילך יצחק לשם‪.‬‬ ‫ְּׁשֻׁב ָָע ִִתי‬ ‫יָת ִִמ ֻ‬ ‫ֹאֶבה ָָה ִִא ָּׁׁשה ָלָ ֶלֶ ֶכֶ ת ַַא ֲֲח ֶֶריָך ְוְ ִנִ ִּקּ ָ‬ ‫ועל זה אמר "ְוְ ִִאם־ֹלא ֹת ֶ‬ ‫ֹזֹאת" (שם‪ ,‬ח)‪ .‬כלומר‪ ,‬אם לא יזדמן לך מלאך‪ ,‬והאשה תרצה‬ ‫ועוד קשה מה שאמרו חז"ל‪ ,‬והביאו רש"י (שם‪ ,‬ח)‪" :‬רק" מיעוט‬ ‫להינשא אבל תרצה ללכת לפניך כדי שתשמור עליה בדרך – אז‬ ‫הוא – בני אינו חוזר‪ ,‬אבל יעקב בן בני סופו לחזור‪ .‬מי הזכיר כאן‬ ‫"ֶאת־ְּבִּנִ י ֹלא ָָתֵׁשׁ ב ָׁׁש ָּּמה"‪.‬‬ ‫ונקית משבועתי זאת‪ .‬רק ֶ‬ ‫את יעקב‪ ,‬שיאמר עליו באותה שעה שעתיד לחזור‪ ,‬ומה ענינו‬ ‫לכאן‪.‬‬ ‫ומכל מקום היה אברהם מובטח שהקב"ה יעשה לו נס‪ ,‬וישלח‬ ‫מלאכו לפניו‪.‬‬ ‫אלא הכוונה על פי מה שכתב הרמב"ן (ויקרא יח‪ ,‬כה)‪ ,‬שהאבות‬ ‫קיימו את כל התורה בהיותם בארץ ישראל דוקא‪ ,‬אבל בחוצה‬ ‫בן הא הא – להג"ר דוד בן הג"ר אהרן הכהן – נדפס ב'ליוורנו' שנת תקפ"א‬ ‫לארץ לא קיימוה‪ .‬ולכך מתה רחל בדרך‪ ,‬בתחילת בואם לארץ‪:‬‬ ‫בזכותה לא מתה בחוצה לארץ‪ ,‬ובזכותו של יעקב‪ ,‬שלא ישב‬ ‫בארץ עם שתי אחיות‪ .‬שהיא היתה הנשאת באיסור‪ ,‬משום‬ ‫אחות אשתו‪ ,‬ולא נגע בה בארץ כלל‪.‬‬ ‫והנה אמרו חז"ל (בראשית רבה נט‪ ,‬ט) שאליעזר רצה להשיא את‬ ‫"ֻאַלַ י" – "אלי" כתיב‪.‬‬ ‫בתו ליצחק‪ ,‬ודייקו כן מן ֻ‬ ‫הרש ייח תשרפ‬ ‫ב‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫הרב צב"י הירש מייזליש‬ ‫ענינים שונים‬ ‫מאמר כ חלק ד‬ ‫בדיני קריאת‬ ‫התורה והמסתעף‬ ‫ולשון המגן אברהם תמוה לפום ריהטא משני צדדים‪.‬‬ ‫טעמא דכתב – גדרי "חסירות ויתירות" ו"טעות ‬ ‫ראשית – על מה תלונתו "ולא היה צריך לכל זה"? המהר"ם לא‬ ‫גמור" בספר תורה‪ ,‬על פי פסק הרמ"א – חלק ד‬ ‫האריך כלל‪ .‬השואל טען שאין כאן שינוי משמעות‪ ,‬והמהר"ם‬ ‫השיב בקצרה שגם באהלה יש טעם‪ ,‬ואם כן שינוי לשון הוא‪.‬‬ ‫פתיחה‬ ‫לדחות את ראיית השואל – זהו כל "כל זה"‪ .‬ומה היה לו למהר"ם‬ ‫בחלק הקודם הצענו דרך מחודשת בדברי המגן אברהם (סימן קמג‬ ‫לעשות – להניח את טענת השואל בלא תשובה?‬ ‫סק"ז)‪ :‬שמה שהביא את הגמרא דקידושין "אין אנו בקיאין בחסירות‬ ‫ושנית – המגן אברהם משיב בלשון שאינה מענינו של המהר"ם‬ ‫ויתירות" – לא כטעם להיתר הרמ"א הביאו‪ ,‬אלא להגדיר את סוג‬ ‫כלל‪ .‬הוא בא לחלק בין שני סוגים – "טעות גמור" מול "לא‬ ‫הטעות שההיתר חל עליה‪ ,‬והוא הטעות השכיחה אצל הסופרים‪.‬‬ ‫בקיאינן" – כאילו המהר"ם דימה את רחבה לחסירות ויתירות‪,‬‬ ‫ונמצא שהמגן אברהם הולך בדרך הרמ"א עצמו בדרכי משה –‬ ‫ולהמגן אברהם אינם דומים‪ .‬והלא המהר"ם לא דן בחסירות‬ ‫"טעות השכיח בשאר ספרים" – ולא כמו שהבין בו דו"ז המנחת‬ ‫ויתירות‪ ,‬ולא הזכיר "לא בקיאינן"‪ ,‬ולא עלה על דעתו להכשיר‬ ‫חינוך‪.‬‬ ‫מצד ההיתר של חסר ויתיר; כל דיונו היה אם יש כאן שינוי‬ ‫עד כאן באה הדרך המחודשת מכח הקושיות‪ ,‬ליישב את לשון‬ ‫משמעות אם לאו‪ .‬ואם כן‪ ,‬מה ענין תשובת המגן אברהם לדברי‬ ‫המגן אברהם‪ .‬ועתה נבוא בעזה"י להביא לה ראיה‪ ,‬או לכל‬ ‫המהר"ם – טענו בחטין והודה לו בשעורין‪.‬‬ ‫הפחות סיוע גדול – ממקום שבו המגן אברהם עצמו מפעיל את‬ ‫ואם תאמר‪ :‬המגן אברהם סומך על גדרו שכתב בריש דבריו –‬ ‫הגדרתו הלכה למעשה‪ ,‬ומתוך ויכוחו עם אא"ז המהר"ם לובלין‪.‬‬ ‫"וכמו שכתבתי לעיל" – שטעות גמור היא "שנשתנה קריאת‬ ‫ובדרך זו יתבאר לנו גם מה שהיה סתום לי שנים רבות בלשון‬ ‫התיבה"‪ ,‬ורחבה נקראת אחרת מרחבו‪ .‬הרי זה גופא דיונו של‬ ‫המגן אברהם שם‪.‬‬ ‫המהר"ם‪ :‬שאם נכונים דברי השואל‪ ,‬שאהלה נקראת בחולם‪,‬‬ ‫תשובת המהר"ם לובלין‬ ‫אם כן באותה מידה גם רחבה יש לקרוא בחולם‪ ,‬ואין כאן שינוי‬ ‫קריאה כלל‪ .‬ורק אחר תשובת המהר"ם – שה"א אינה נושאת‬ ‫בשו"ת מהר"ם לובלין (סימן צ) נשאל על ספר תורה שנמצא בו‬ ‫חולם אלא במקום שיש בו דרש – נודע לנו שיש כאן שינוי‬ ‫ָּב�ּּה " במקום ָ"ָר ְְח ּּב ֹוֹ "‪ ,‬וזה לשון התשובה‪:‬‬ ‫כתוב ָ"ָר ְְח ּ‬ ‫בקריאה‪ .‬ואם כן‪ ,‬איך אומר המגן אברהם "לא היה צריך לכל‬ ‫ואודות הספר תורה שנמצא בה כתוב רחבה במקום ָָר ְְח ּּב ֹוֹ –‬ ‫זה"‪ ,‬והלא בלא "כל זה" אין לנו שינוי קריאה? ואפילו מי שיפרש‬ ‫וכתב כ"ת שאין לשון זה משתנה ממשמעותו‪ ,‬מטעם דיכולין‬ ‫את "לא בקיאינן" כהבנת המנחת חינוך – שמא אין כאן טעות‬ ‫לקרות ָָר ְְח ֹּב� ֹה הבי"ת בחולם כמו רחבו‪ ,‬כמו ָָא ֳֳה ֹל ֹה (בראשית יב‪,‬‬ ‫כלל – לא תתיישב התלונה‪ ,‬שהרי המהר"ם לא נסתפק כלל אם‬ ‫ח) דקרינן הלמ"ד בחולם כאילו כתיב ָָא ֳֳהלֹוֹ ‪.‬‬ ‫יש כאן טעות‪.‬‬ ‫אהובי‪ ,‬הלא גם באהלה יש טעם מפני מה נכתב אהלה‪ ,‬וכמו‬ ‫אלא שמתוך לשון המגן אברהם עולה‪ ,‬שהבין בדברי המהר"ם‬ ‫שדרשו בבראשית רבה (פל"ט סט"ו) והביאו רש"י ז"ל בפירוש‬ ‫מה שאינו כתוב בהם בפירוש‪ .‬שאם כל דחייתו של המהר"ם‬ ‫החומש‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬אהלה כתיב – בתחלה נטה את אהל‬ ‫היא מפני שבאהלה יש דרש – שמע מינה שאילו נמצאה תיבה‬ ‫אשתו ואחר כך את שלו‪ .‬ואם כן שפיר מקרי שינוי לשון‪.‬‬ ‫בה"א תחת וי"ו בלא דרש‪ ,‬היה המהר"ם מכשיר את רחבה על‬ ‫ונשים לב למסגרת הדיון‪ .‬השואל אינו דן כלל מצד הגהת הרמ"א‬ ‫ידה‪ .‬ועל כרחנו‪ ,‬ההיתר שהמהר"ם מניח כאן – אף שלא הזכירו‬ ‫– חילוקו בין "חסירות ויתירות" ל"טעות גמור" – ואף את הגמרא‬ ‫בשמו – אינו אלא ההיתר הפשוט של הגמרא דקידושין‪" ,‬אין‬ ‫דקידושין לא הזכיר; כל טענתו מצד המשמעות‪ :‬שאין הלשון‬ ‫אנו בקיאין בחסירות ויתירות"‪ ,‬כמו שכתבו השער אפרים והמגן‬ ‫משתנה‪ ,‬שהרי אפשר לקרות את הה"א בחולם‪ ,‬כמו באהלה‪.‬‬ ‫אברהם‪ .‬ואם כן‪ ,‬בעיני המהר"ם רחבה הוא מן הסוג של "אין אנו‬ ‫והמהר"ם משיב בתוך אותה מסגרת‪ :‬אהלה אינה ראיה‪ ,‬שיש בה‬ ‫בקיאין"‪ ,‬שההיתר חל עליו מעיקרו‪ ,‬ורק הדרש של אהלה הוציאו‬ ‫טעם ודרש; ואם כן שינוי לשון הוא‪ .‬לא השואל ולא המשיב‬ ‫מכללו‪[ .‬דיוק זו בדברי המהר"ם שאילו נמצא היה מכשיר‪ ,‬נמצא‬ ‫גם בדברי הגאון ר' שלמה קלוגר זצ"ל בספרו ספר החיים (סימן‬ ‫הזכירו את הרמ"א ואת חילוקו‪ ,‬ולא את "לא בקיאינן"‪.‬‬ ‫קמג)‪ ,‬עיי"ש‪].‬‬ ‫ובדרך זו ממש הלך אא"ז בשו"ת שער אפרים (סימן פב) בתיבת‬ ‫ועל זה טוען המגן אברהם‪ :‬אינו מן הסוג הזה כלל‪ ,‬ואין צורך‬ ‫"וחמשתיו" שנמצאה חסרה יו"ד‪ ,‬שהבאנו בחלק השני‪ :‬תחילה‬ ‫לברר את אהלה‪ .‬ומעתה חייבים אנו להבין‪ :‬באיזה מובן ראה‬ ‫כתב "דאין צריך להוציא ספר תורה אחרת‪ ,‬לפי שהוא מן חסירות‬ ‫המהר"ם את רחבה כ"חסר ויתיר"‪ ,‬ובאיזה מובן אומר המגן‬ ‫ויתירות ואנן אינן בקיאים‪ ,‬כמבואר בפרק קמא דקידושין"‪ ,‬ואחר‬ ‫אברהם שאינו כן‪.‬‬ ‫כך דחה מכח הדרש "וחמשתיו – חמישיות הרבה"‪ ,‬וסיים‪" :‬ועיין‬ ‫בתשובת הרב מהר"ם מלובלין גבי רחבה ורחבו"‪ .‬הרי שנים‪:‬‬ ‫רחבה – חסר ויתיר כאחד‬ ‫הדיון מתחיל מן ההיתר ונדחה מכח הדרש; וגם השער אפרים‪ ,‬בן‬ ‫והנראה‪ ,‬דיתכן לומר שרחבה במקום רחבו נכללת בענין חסירות‬ ‫דורו של המגן אברהם‪ ,‬תולה את ההיתר בגמרא דקידושין "אנן‬ ‫ויתירות‪ :‬נחסרה הוי"ו וניתוספה ה"א‪ .‬דאם חסר אות – כשר‪ ,‬ואם‬ ‫אינן בקיאים"‪ ,‬ואין זה לשון שחידש המגן אברהם‪.‬‬ ‫הותיר אות – כשר; אם כן גם כשנמצאו שניהם יחד‪ ,‬שהחסיר אות‬ ‫לשון המגן אברהם‪ ,‬והתמיהה שבה‬ ‫אחת ותחתיה הוסיף אות אחרת‪ ,‬גם כן נכלל בחסירות ויתירות‪.‬‬ ‫ובמילים אחרות‪ :‬גם "חילוף" יש בו הקולא של חסירות ויתירות‪.‬‬ ‫והנה המגן אברהם (שם סק"ז) פתח בהגדרת החילוק‪ ,‬בשם השל"ה‪:‬‬ ‫אמנם לפי זה צריכין להבין את טענת המגן אברהם‪ ,‬שזהו מסוג‬ ‫חסירות ויתירות – כגון אבותנו חסר וי"ו וכהאי גוונא‪ .‬אבל‬ ‫אחר – טעות גמור‪.‬‬ ‫טעות שנשתנה קריאת התיבה‪ ,‬כגון כבש כשב‪ ,‬שידוע שהוא‬ ‫ולפי זה שניהם‪ ,‬המהר"ם והמגן אברהם‪ ,‬מדברים לשון אחת‪,‬‬ ‫טעות אף על פי שיש לו פירוש אחד – מוציאין אחרת‪.‬‬ ‫אלא שלא נאמרה בפירוש‪:‬‬ ‫ובהמשך דבריו הביא את תשובת המהר"ם לובלין‪ ,‬וכתב עליה‪:‬‬ ‫– השואל מניח שחילוף ה"א ווי"ו הוא חילוף הנמצא בתורה –‬ ‫ולא היה צריך לכל זה‪ ,‬דכיון שהוא טעות גמור מוציאין‬ ‫כמו אהלה – ואם כן הוא מסוג החסירות ויתירות‪ ,‬ובכלל ההיתר;‬ ‫אחרת‪ .‬דדוקא בחסירות ויתרות לא בקיאינן‪ ,‬כדאיתא‬ ‫ולא דן אלא מצד שינוי המשמעות הבא מחמת ההגייה‪.‬‬ ‫בקידושין (פרק ג)‪ ,‬ואם כן שמא האחרת גם כן אינו מדויק‬ ‫בחסר ויתיר‪ .‬אבל טעות גמור פשיטא דפסול‪ ,‬וכמו שכתבתי‬ ‫– והמהר"ם משיב בתוך אותה הנחה‪ :‬אהלה אינה ראיה לחילוף‬ ‫לעיל‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ד‬ ‫הרש ייח תשרפ‬ ‫ג‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫המשך מעמוד ג‬ ‫בחלק הקודם – לא מכח הקושיות בלבד‪ ,‬אלא מדינו של המגן‬ ‫חפשי‪ ,‬שיש בה טעם; ואם כן אין לנו מקום שה"א נושאת חולם‬ ‫אברהם עצמו‪.‬‬ ‫בלא טעם – וממילא שינוי לשון הוא‪ .‬ומה שלא הזכיר "חסירות‬ ‫וסימן לדבר בלשונו‪" :‬שמא האחרת גם כן אינו מדויק" – היא היא‬ ‫ויתירות" בשם – מפני שכל השאלה היתה אם החילוף הזה הוא‬ ‫לשון הרמ"א "שאין ספרי תורה שלנו מדוייקים כל כך‪ ,‬שנאמר‬ ‫חסר ויתיר כשר‪ ,‬וזה מה שדן בו‪.‬‬ ‫שהאחרת יהיה יותר כשר"; הטעם – לשון הרמ"א‪ ,‬וההוספה –‬ ‫– והמגן אברהם אומר‪ :‬אינך צריך לברר אם אהלה היא ראיה‬ ‫ההגדרה בלבד‪.‬‬ ‫– רחבה אינו מן הסוג הזה כלל‪ .‬ולמה אינו מן הסוג – זהו מה‬ ‫ובזה מובן גם למה נקט המגן אברהם לשון הגמרא ולא לשון‬ ‫שנשאר לן לבאר‪.‬‬ ‫הדרכי משה‪ :‬שדיבר אל המהר"ם‪ ,‬שלא דן מצד הכרעת הרמ"א‪,‬‬ ‫ביאור דברי המגן אברהם – לפי הדרך המחודשת‬ ‫והדרכי משה לא היה לפניו – שלא נדפס עד שנת תנ"ב‪ ,‬שמונים‬ ‫שנה אחר פטירתו‪ .‬ולכן נכנס המגן אברהם למסגרת הדיון של‬ ‫ומעתה נבוא אל העיקר‪ .‬המגן אברהם קובע שרחבה הוא "טעות‬ ‫המהר"ם – ההיתר הפשוט של הגמרא – ובתוכה הפעיל את גדרו‬ ‫גמור"‪ ,‬מפני ש"דוקא בחסירות ויתירות לא בקיאינן" – כלומר‪,‬‬ ‫שלו‪ .‬ונמצא שהמסגרת מן המהר"ם‪ ,‬והגדר – של המגן אברהם‪,‬‬ ‫חילוף ה"א ווי"ו אינו בכלל ה"לא בקיאינן"‪ .‬ומה שכתב "וכמו‬ ‫והוא השכיחות‪.‬‬ ‫שכתבתי לעיל" – אין כוונתו לדוגמא שכתב שם (כבש כשב)‪ ,‬אלא‬ ‫שרחבה נכנס בסוג שהגדיר לעיל‪ ,‬סוג הטעות הגמורה‪ .‬ונשאל‪:‬‬ ‫מקור לשיטת הדרך החיים‬ ‫באיזה מובן אינו בכלל "לא בקיאינן"?‬ ‫ובזה נמצא מקור לשיטת אא"ז בדרך החיים (הלכות קריאת התורה סעיף א)‪,‬‬ ‫לא מצד מנין האותיות – שהרי המנין לא נשתנה‪ ,‬אות תחת אות‪.‬‬ ‫שכתב‪" :‬חסירות ויתרות אין מוציאין‪ .‬ודוקא תיבה שנמצא פעם‬ ‫ולא מצד שינוי הקריאה – שהרי שינוי הקריאה תלוי בתשובת‬ ‫אחד בתנ"ך חסר או מלא‪ ,‬וקריאתן שוה בין שהוא מלא בין חסר‪,‬‬ ‫המהר"ם‪ ,‬כמו שנתבאר‪ ,‬והמגן אברהם דוחה את תשובת המהר"ם‬ ‫יָך ‪ ...‬דנמצא פעמים מלא ופעמים חסר‪ ,‬ונקרא‬ ‫יָך ֲֲא ֹב ֶֶֹת ָ‬ ‫כמו ֲֲא בֹוֹ ֶֶת ָ‬ ‫כמיותרת; ואי אפשר לו לסמוך על מה שאינו נודע אלא ממנה‪.‬‬ ‫בשוה וגם הענין שוה"‪ .‬והארכנו בשיטתו במקום אחר‪ .‬וכבר העיר‬ ‫בשו"ת חיי אברהם (חלק א‪ ,‬קונטרס קריאת התורה אות י)‪" :‬לא מצאתי פרט‬ ‫ולא מצד המשמעות והדרש – שהרי זה בדיוק מה שדחה המגן‬ ‫זה מבואר בשום אחד מגדולי אחרונים – לא בחיי אדם‪ ,‬ולא‬ ‫אברהם ב"לא היה צריך לכל זה"‪.‬‬ ‫בשערי אפרים‪ ,‬ולא במשנה ברורה"‪.‬‬ ‫ויש להקדים‪ :‬בתיבה זו של רחבו‪ ,‬ודאי גם בזמן חז"ל היו בקיאין‪.‬‬ ‫ולפי דרכנו‪ ,‬מקורו במגן אברהם על המהר"ם‪ .‬שהרי המגן אברהם‬ ‫שאמת הדבר שתנועת החולם יכולה למשוך אחריה שלש אותיות‪:‬‬ ‫קבע את רחבה לטעות גמור מפני שחילוף כזה אינו מצוי בתיבה‬ ‫וי"ו – וכן הוא בדרך כלל; ה"א – כַּפ� ַ ְְר ֹעֹה‪ְְׁ� ,‬שֹלֹֹמֹה‪ִׁׁ� ,‬שֹל ֹה‪ ,‬ועוד‬ ‫זו – והיינו שלא נמצא כן במקום אחר – וזהו ממש תנאו של‬ ‫הרבה; ואף אל"ף – כ" ֹל ֹא" לעומת "לֹוֹ "‪ ,‬ששניהם בחולם‪ ,‬זה‬ ‫הדרך החיים‪" :‬דוקא תיבה שנמצא פעם אחד בתנ"ך חסר או‬ ‫באל"ף וזה בוי"ו‪ .‬אבל אין זה חילוף חפשי‪ ,‬שיבוא כך או כך בכל‬ ‫מלא"‪ .‬נמצא שהדרך החיים לא חידש כלל מדעתו‪ ,‬אלא ניסח‬ ‫תיבה; התיבות שבהן באה ה"א ידועות הן‪ ,‬וכשם שלא יכתוב שום‬ ‫למעשה את יסודו של המגן אברהם‪.‬‬ ‫סופר "פרעו" תחת "פרעה"‪ ,‬כך לא יכתוב "רחבה" תחת "רחבו"‪.‬‬ ‫ורשימה ידועה כזו היא ההיפך של "לא בקיאינן"‪ :‬מי שיודע אותה‬ ‫ויש להוסיף‪ :‬הדין הסמוי שבדברי המהר"ם – שאילו נמצאה‬ ‫– בקי‪ .‬מה שאין כן וי"ו ויו"ד שבאמצע התיבה‪ ,‬שפעמים כך‬ ‫אהלה בלא טעם‪ ,‬היה רחבה מוכשר על ידה – אינו מובן אלא‬ ‫ופעמים כך‪ ,‬בלי קצבה ובלי כלל קבוע לכל תיבה‪ ,‬ואף בשורשים‬ ‫מצד השכיחות‪ ,‬שחילוף הנמצא בתורה הסופרים רגילים בו;‬ ‫שונים – שם אבדה הבקיאות‪ ,‬ועליהם אמרו "לא בקיאינן"‪.‬‬ ‫אלא שהמהר"ם מכשיר על פי תיבה אחרת‪ ,‬והמגן אברהם מצריך‬ ‫שימצא בתיבה זו עצמה‪ .‬ובזה חולק המגן אברהם על המהר"ם‪,‬‬ ‫לא נשאר אלא מובן אחד‪ ,‬שאינו תלוי בתשובת המהר"ם כלל‪:‬‬ ‫והוא מקורו של הדרך החיים‪.‬‬ ‫מצד שכיחות הטעות‪ .‬שבתיבת רחבו אין חילוף כזה מצוי‪ ,‬ואין‬ ‫סופר טועה בה; ועל טעות שאינה מצויה לא נאמר "לא בקיאינן"‪,‬‬ ‫סיום‬ ‫שכל עיקר "לא בקיאינן" אינו אלא בדבר שהטעות שכיחה בו‪,‬‬ ‫העולה מדברינו‪ :‬המגן אברהם‪ ,‬כשבא לדון בטעות מסוימת –‬ ‫וממילא נאבד הידוע – וכמו שהקדמנו‪ ,‬שבחילוף ה"א בוי"ו‬ ‫רחבה תחת רחבו – לא שאל אם המשמעות נשתנתה‪ ,‬ולא אם‬ ‫בתיבה זו ודאי היו בקיאין‪.‬‬ ‫הקריאה נשתנתה‪ ,‬אלא דבר אחד‪ :‬אם טעות כזו מצויה אצל‬ ‫ואם "לא בקיאינן" אצל המגן אברהם פירושו "הסוג שהסופרים‬ ‫הסופרים‪ .‬וזהו "שכיח בשאר ספרים" של הדרכי משה‪ ,‬וזו ראיה‪,‬‬ ‫טועים בו" – הרי זה ממש "טעות השכיח בשאר ספרים" של‬ ‫או לכל הפחות סיוע גדול‪ ,‬לדרך המחודשת שהצענו בחלק‬ ‫הרמ"א בדרכי משה‪ .‬ונמצא שהמגן אברהם‪ ,‬במקום היחיד שבו‬ ‫הקודם‪ .‬ובזה נתיישבה גם תלונתו על המהר"ם‪ :‬לא על הפסק‬ ‫הוא דן על פי הגדרתו הלכה למעשה‪ ,‬הולך בדרך הדרכי משה‬ ‫חלק‪ ,‬אלא על הדרך – שהמהר"ם הלך לברר את אהלה‪ ,‬ואין‬ ‫ולא בדרך המנחת חינוך‪ .‬וזו ראיה לדרך המחודשת שהצענו‬ ‫צורך בכך‪.‬‬ ‫זיקוקין דנפקא מפומי'‬ ‫בלי שום פקפוק במהירות כזה"‪ .‬כשיצא השוחט מהחדר התבונן רבינו‬ ‫עוד ממעשי גדולי הדורות‪ ,‬בחובת הבקיאות בהלכות ספר תורה‪:‬‬ ‫זי"ע בדבריו‪ ,‬שהגם שלמד פעם הלכות סת"ם וקריאת התורה אבל לא‬ ‫סיפר הרה"ג ר' בערל וויין שליט"א (מובא במושיען של ישראל פרק לח‪ ,‬בשם‬ ‫חזר בדיוק ובבירור על כל ההלכות שיוכל לפסוק הלכה ברורה על אתר‪,‬‬ ‫חוברת "ווינטידזש וויין" פרק ח דף ‪ )243‬שהיה אברך צעיר בתחילת כהונתו כרב‬ ‫ובאותו הלילה חזר על הלכות אלו הדק היטב‪ ,‬וביום המחרת נכנס לבית‬ ‫בעיר מיאמי פלארידע‪ ,‬וביקרו מרן רביה"ק מסאטמער זי"ע והדריכו‬ ‫המדרש ולקח ספר תורה ובדקו לראות אם כשר הוא‪ .‬בשבת הבאה אירע‬ ‫בענין רבנות‪ ,‬ובתוך הדברים אמר לו שאם רוצה להיות מקובל בקהילתו‬ ‫שאלה בביהמ"ד‪ ,‬ורבינו השיב על אתר הלכה ברורה בבירור נפלא מש"ס‬ ‫ילמוד היטב הל' סת"ם וקריאת התורה‪ ,‬שאם יהי' איזה שאלה בס"ת יוכל‬ ‫ופוסקים‪ .‬השוחט הזקן הנ"ל נתפעל למשמע אזנו‪ ,‬והתחרט שחשד את‬ ‫להשיב על אתר‪ .‬והרה"ג קיבל עצתו ומיד התחיל ללמדו היטב‪ ,‬ובאותו‬ ‫הרב החדש שאינו בקי בהלכות סת"ם‪ ,‬ותיכף אחר שבת נכנס לרבינו‬ ‫שבת אירע שאלה בבית מדרשו וידע להשיב על אתר‪ ,‬ועי"ז נתכבד מאוד‬ ‫להראות לו סכינו‪ ,‬וא"ל הנני רואה שידיעת התורה של כבוד תורתו חדה‬ ‫בעיני קהילתו‪.‬‬ ‫וחריפה יותר מסכיני!‬ ‫וסיפר לו רבינו שכך היה אצלו כשנתקבל למרא דאתרא בעיר אורשיווא‬ ‫ורבינו לקח את הסכין ועיין בו בכובד ראש זמן רב‪ ,‬ואחר כך החזירו‬ ‫שהיה אז אברך צעיר‪ ,‬וכל השוחטים של העיר באו להראות לו החלפים‪,‬‬ ‫להשו"ב‪ .‬ואמר פעם רבינו‪ :‬הסתכלתי הרבה זמן על החלף‪ ,‬שלא יחשוב‬ ‫חוץ משוחט זקן אחד שלא היה לפי כבודו להראות לו סכינו‪ ,‬ואמר‬ ‫השו"ב שיען שהוא חשב עלי לטובה – אז ממילא טבעי הוא הדבר שגם‬ ‫לרבינו הנני חוזר על לימודי כל חודש וחודש שאהי' בקי ורגיל בעבודתי‪,‬‬ ‫אני מחויב לחשוב עליו לטובה בלי עיון ובדיקה‪.‬‬ ‫והנני מקפיד להשחיז סכיני דבר יום ביומו שיהי' חלק עצהיו"ט‪ ,‬והרהיב‬ ‫הזקן עוז ואמר לרבינו ז"ל "רצוני לידע האם כשאוציא ס"ת מארון‬ ‫הקודש אז גם יוכל כבוד תורתו לפסוק בבירור על הס"ת שהוא כשר‬ ‫הרש ייח תשרפ‬ ‫ד‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫הרש ייח תשרפ‬ ‫ויש לדקדק‪ ,‬למה הוצרך לומר שאם לא תאבה האשה ללכת יהא‬ ‫מאא"ז הג"ר יוסף תאומים זצ"ל – אבי אביו‬ ‫נקי מן השבועה‪ ,‬והלא דבר פשוט הוא‪ .‬ובקידושין (סא ע"ב) מיישבת‬ ‫הגמרא‪ ,‬דסלקא דעתך אמינא שאם בני המשפחה מרוצים והיא אינה‬ ‫של הברוך טעם‬ ‫רוצה‪ ,‬יביאנה בעל כרחה; לכך הוצרך לומר "ואם לא תאבה האשה"‬ ‫א ב רה ם קבר את שרה בע צמו – ר איה שלא הי תה מאבדת‬ ‫וגו' – "ונקית משבועתי זאת"‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫עצמה ל ד עת‬ ‫ולכאורה קשה‪ ,‬מהיכי תיתי שיעלה על דעת אליעזר להביאה בעל‬ ‫בגמרא ראש השנה (טז ע"ב)‪ :‬אמר רבי אבין‪ ,‬כל המוסר דין על חבירו‬ ‫כרחה‪.‬‬ ‫ָׂשַׂרי ֶֶאל ַַא ְְב ָָרם ֲֲח ָָמ ִִסי ָָעֶלֶ יָך"‬ ‫ֹּתּאֶמר ַ‬‫הוא נענש תחלה‪ ,‬שנאמר "ַוַ ֶ‬ ‫ועוד יש לדקדק במה שכתב רש"י (שם)‪ ,‬וכן איתא במדרש (בראשית‬ ‫ֹּכָּתּה" (שם כג‪,‬‬ ‫ָׂשָׂרה ְוְ ִלִ ְְב ָ‬ ‫(בראשית טז‪ ,‬ה)‪ ,‬וכתיב "ַוַ ָּיֹּבֹא ַַא ְְב ָָר ָָהם ִלִ ְְסֹּפּד ְלְ ָ‬ ‫רבה נט‪ ,‬י)‪" :‬רק את בני לא תשב שמה" – בני אינו חוזר‪ ,‬אבל בן בני‪,‬‬ ‫ב)‪ .‬ופירש רש"י‪" :‬ויבא אברהם" – הוא קבר אותה‪ .‬ויש לדקדק‪ :‬מה בא‬ ‫יעקב‪ ,‬חוזר‪ .‬ותמוה‪ ,‬לאיזה ענין הוצרך לומר כאן שיעקב ישוב שמה‪.‬‬ ‫רש"י להשמיענו בזה?‬ ‫ועיין ביפה תואר מה שכתב בזה‪.‬‬ ‫ונראה לי דקשיא לרש"י‪ :‬למה ליה לגמרא לאתויי הפסוק "ויבא‬ ‫וכדי ליישב נקדים מה דאיתא בריש קידושין (ב ע"ב)‪ :‬תניא‪ ,‬רבי שמעון‬ ‫אברהם"? הוה ליה למימר בקיצור‪ :‬ומצינו שהיא מתה תחלה‪.‬‬ ‫בן יוחאי אומר‪ ,‬מפני מה אמרה תורה "ִּכּ י ִיִ ַּּקח ִִאיׁש ִִא ָּׁׁשה" (דברים כד‪ ,‬א)‬ ‫ונראה לעניות דעתי‪ ,‬משום דבעל הטורים (בראשית כג‪ ,‬ב) כתב שמפני‬ ‫ולא כתבה "כי תלקח אשה לאיש"? מפני שדרכו של איש לחזור אחר‬ ‫שגרמה מיתתה‪ ,‬שמסרה דין לשמים‪ ,‬נקראת מאבדת עצמה לדעת‪.‬‬ ‫אשה – משל לבעל אבידה‪ ,‬שהוא מחזר על אבידתו‪.‬‬ ‫וטעמו דחוק‪ .‬דאם כן‪ ,‬כל העובר עבירה ונענש במיתה ייקרא מאבד‬ ‫ונראה פשוט שכך היא קושיית רשב"י‪ .‬דלפני זה מקשה שם הגמרא‬ ‫עצמו לדעת! והרי כתב הרמ"א (יורה דעה סי' שמה סעי' ב)‪ ,‬שמי שגנב‬ ‫על התנא דמתניתין ששנה "האשה נקנית" – וליתני "האיש קונה"?‬ ‫וגזל ונהרג בדין המלכות – מתאבלין עליו‪ .‬ועוד‪ ,‬שהרי שרה לא ידעה‬ ‫ומתרצת‪ ,‬שאילו שנה "האיש קונה" הוה אמינא שאפילו בעל כרחה‬ ‫שהמוסר דין לשמים נענש תחלה‪ ,‬דהא ממנה אנו למדין זאת; ולמה‬ ‫יכול ליקח אותה; לכך שנה "האשה נקנית" – מדעתה אין‪ ,‬בעל כרחה‬ ‫תיקרא מאבדת עצמה לדעת?‬ ‫לא‪ .‬וזו קושיית רשב"י על לשון התורה‪ :‬מפני מה כתבה "כי יקח"‪,‬‬ ‫שיש לטעות בו ולומר שאף בעל כרחה יכול ליקח אותה‪ ,‬ולא כתבה‬ ‫אלא על כרחך‪ ,‬הטעם שהיתה נקראת מאבדת עצמה לדעת הוא על פי‬ ‫"כי תלקח"‪ ,‬שמשמעו מדעתה דוקא? ועל זה מתרץ‪ ,‬שהתורה באה‬ ‫מה שכתוב בפרקי דרבי אליעזר (פרק לב)‪ ,‬והובא קצת ברש"י (בראשית‬ ‫ללמדנו בזה דרך ארץ‪ ,‬שדרכו של איש לחזור אחר אשה‪.‬‬ ‫כג‪ ,‬ב)‪ :‬כשבא אברהם אבינו מהר המוריה‪ ,‬חרה אפו של השטן‪ ,‬שלא‬ ‫עלתה בידו; הלך ואמר לשרה‪ :‬הלא לקח אברהם את יצחק בנו ושחטו‬ ‫ואיתא במדרש (בראשית רבה סח‪ ,‬ד)‪ :‬יש שהולך אצל זיווגו – זה יעקב;‬ ‫והקריבו עולה‪ .‬התחילה בוכה ומיללת‪ ,‬עד שיצתה נשמתה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומפני‬ ‫ויש שזיווגו בא אצלו – זה יצחק‪ .‬והטעם שלא הלך יצחק בעצמו אצל‬ ‫שמתה על ידי בכייתה המרובה נקראת מאבדת עצמה לדעת‪.‬‬ ‫זיווגו מבואר במדרש (עיין בראשית רבה סד‪ ,‬ג)‪ ,‬שהיה עולה תמימה ולא‬ ‫היה רשאי לצאת לחוצה לארץ‪.‬‬ ‫ומבואר בשלחן ערוך (שם סעי' א)‪ :‬המאבד עצמו לדעת – אין מספידין‬ ‫עליו‪ ,‬ואין מיללין עליו‪ ,‬ואין מתאבלין עליו; אבל עומדים עליו בשורה‬ ‫ובזה יבואר‪ .‬שאברהם היה צריך לומר לאליעזר שלא יביאנה בעל‬ ‫ומברכין עליו ברכת אבלים‪ .‬זה הכלל‪ :‬כל שהוא משום כבוד החיים –‬ ‫כרחה‪ ,‬לפי שהיה מתירא שמא יחשוב אליעזר בלבו כך‪ :‬והלא כתיב "כי‬ ‫עושין‪ ,‬ולכבוד המת – אין עושין‪.‬‬ ‫יקח" ולא "כי תלקח"‪ ,‬משום שדרכו של איש לחזור אחר אשה; ואם כן‬ ‫מפני מה שולח אותי אברהם להביא לבנו את זיווגו‪ ,‬ולא ילך בנו בעצמו‬ ‫ובסנהדרין (מו ע"ב) איבעיא להו‪ :‬הספידא – יקרא דחיי הוי או יקרא‬ ‫לחזר אחריה? אלא על כרחך שלא באה התורה במה שכתבה "כי יקח"‬ ‫דשכבי הוי? ופשטו מן הכתוב "ויבא אברהם לספוד לשרה"‪ :‬ואי אמרת‬ ‫ללמד דרך ארץ‪ ,‬אלא להורות שיכול ליקח אותה בעל כרחה‪.‬‬ ‫משום יקרא דחיי הוא‪ ,‬משום יקרא דאברהם משהו לה לשרה?‬ ‫לכך הוצרך לומר לו "ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית‬ ‫והשתא ניחא‪ .‬דהגמרא בעי להוכיח שמשום שמסרה דין לשמים מתה‬ ‫משבועתי זאת" – ולא תיקחנה בעל כרחה; כתירוץ הגמרא הנ"ל‪,‬‬ ‫תחלה‪ ,‬ולא תימא שמתה קודם זמנה מחמת הבכיות‪ .‬לכן מביאה ראיה‬ ‫שבאמת צריך דוקא מדעתה‪ ,‬ומה שכתבה התורה "כי יקח" אינו אלא‬ ‫ממה שנאמר "ויבא אברהם לספוד לשרה" – ואם היתה מאבדת עצמה‬ ‫משום דרך ארץ‪ ,‬שדרכו של איש לחזור אחר אשה‪.‬‬ ‫לדעת מחמת הבכי‪ ,‬לא היה מספידה‪.‬‬ ‫ועל זה אמר לו "רק את בני לא תשב שמה"‪ ,‬וגילה לו הטעם שאין יצחק‬ ‫והוקשה לרש"י‪ :‬דילמא לעולם היתה מאבדת עצמה לדעת‪ ,‬ומה‬ ‫הולך בעצמו – שאינו רשאי לצאת לחוצה לארץ; אבל יעקב‪ ,‬בן בני‪,‬‬ ‫שהספידה אברהם הוא משום שההספד יקרא דחיי‪ ,‬וכל שהוא כבוד‬ ‫ישוב שמה‪ .‬שבאמת כל איש צריך לילך אחר זיווגו‪ ,‬ורק בני אי אפשר‬ ‫החיים עושין? לכן פירש "הוא קבר אותה" – ואי יקרא דחיי הוא‪ ,‬לא היה‬ ‫לו לשוב שמה; ואין דנין אפשר משאי אפשר‪ .‬ודוק היטב וינעם לך‪.‬‬ ‫אברהם בעצמו משהה אותה מפני כבוד עצמו‪.‬‬ ‫אלא על כרחך הספידא יקרא דשכבי הוא‪ ,‬אם כן על כרחך דשרה לא‬ ‫מאא"ז הג"ר ברוך כהנא רפאפורט זצ"ל אב"ד‬ ‫היתה מאבדת עצמה לדעת‪ ,‬אלא מתה תחלה מפני שמסרה דינה‬ ‫לשמים‪.‬‬ ‫פיורדא – זקינו של הברוך טעם‬ ‫אל י ע זר לא כפל התנאי לכ ן אין בו מ ש ום ניח ו ש‬ ‫מאא"ז הג"ר אלעזר רוקח זצ"ל – בעל מעשה ‬ ‫במדרש בסדר חיי שרה (עי' מדרש הגדול) על "ַוַ ְיְ ִִהי הּוא ֶֶט ֶֶרם ִּכִ ָּלָ ה ְלְ ַַד ֵֵּבר"‬ ‫רוקח‬ ‫(בראשית כד‪ ,‬טו) וכו'‪ :‬מלמד שהיו לו עוד לדבר‪ ,‬עד כאן‪ .‬ותמוה הוא‪.‬‬ ‫אל י עז ר ה יה עלול לטעו ת מ כח של יח ות ו‪ ,‬שאשה נל קח ת אף‬ ‫ויש לומר על פי מה שאמרו בגמרא הוריות (יב ע"א)‪ :‬האי מאן דבעי‬ ‫בעל כרחה‬ ‫לידע אי מסיק שתיה אי לא‪ ,‬וכו'‪ .‬וכתב מהרש"א (בחידושי אגדות) דאין‬ ‫בו משום ניחוש‪ ,‬הואיל דאין בו תנאי כפול; ודוקא היכא דאומר דבר‬ ‫ְּׁשֻׁב ָָע ִִתי ֹזֹאת‪ַַ ,‬רק ֶֶאת־ְּבִּנִ י‬ ‫ֹאֶבה ָָה ִִא ָּׁׁשה ָלָ ֶלֶ ֶכֶ ת ַַא ֲֲח ֶֶריָך ְוְ ִנִ ִּקּ ָיָת ִִמ ֻ‬ ‫"ְוְ ִִאם־ֹלא ֹת ֶ‬ ‫והיפוכו אית ביה משום ניחוש‪ ,‬עד כאן‪.‬‬ ‫ֹלא ָָתֵׁשׁ ב ָׁׁש ָּּמה" (בראשית כד‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ו‬ ‫הרש ייח תשרפ‬ ‫ה‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫המשך מעמוד ה‬ ‫ונשאה‪.‬‬ ‫אם כן ודאי שלח אברהם את אליעזר שלשים וארבעה יום קודם‬ ‫ובזה יבואר‪ ,‬דקשה‪ ,‬האיך עבר אליעזר על "ֹלא ְְתַנַ ֲֲחׁשּו" – ומתרץ‬ ‫שתמלאנה לרבקה שלש שנים – שבעה עשר יום להליכה ושבעה עשר‬ ‫המדרש‪ ,‬מלמד שהיו לו עוד לדבר‪ ,‬היפוכו של דבר‪ ,‬ולא דיבר‪ .‬ולכן אין‬ ‫יום לחזרה – כדי שכשתבוא רבקה לבאר שבע תהיה בת שלש‪ .‬וכיון‬ ‫בזה משום ניחוש‪ .‬ודוק‪.‬‬ ‫שקפצה לו הארץ ובא לחרן ביום אחד‪ ,‬נשארו לו‪ ,‬מלבד שבעה עשר‬ ‫יום לחזרה‪ ,‬עוד ששה עשר יום עד שתהיה רבקה בת שלש‪.‬‬ ‫מאא"ז הג"ר שמחה כ"ץ רפאפורט זצ"ל‬ ‫וזהו שאמרו "תשב הנערה אתנו ימים" – שבעת ימי אבילות‪" ,‬או‬ ‫אב"ד לובלין‬ ‫עשור" – שאין קפידא אם תשב גם עשרה ימים נוספים‪ .‬שהרי עדיין‬ ‫חסרים לה ששה עשר יום עד שתהיה בת שלש‪ ,‬מלבד שבעה עשר יום‬ ‫ש יח תו של אל י ע זר נחשבה כ תלמ ו ד תורה‪ ,‬ולכ ך ל א חשש‬ ‫שצריך לדרך החזרה‪ ,‬שבחזרה לא סמכו על הנס שתקפוץ להם הארץ‪.‬‬ ‫אברהם למי תת ו בדרך‬ ‫ובשבעת ימי אבילות אמרינן מקצת היום ככולו (פסחים ד ע"א)‪ ,‬שהיום‬ ‫ל־ָה ָָעִיִ ן" (בראשית כד‪ ,‬מב)‪ .‬ופירש רש"י‪ :‬היום יצאתי והיום‬ ‫"ָוָ ָָאֹבֹא ַַהּיֹום ֶֶא ָ‬ ‫השביעי אינו אלא מקצתו‪ ,‬ונמצאו ששה עשר יום‪.‬‬ ‫באתי‪ .‬אמר רבי אחא‪ ,‬יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן‬ ‫אמנם אילו נאמר כפירוש הגמרא‪ ,‬שהיו כאן שתי שאלות – תחילה‬ ‫של בנים‪ .‬ותמוה‪ ,‬מה ענין מאמר רבי אחא לכאן‪.‬‬ ‫ביקשו שתשב "ימים"‪ ,‬דהיינו שנה‪ ,‬והשיב להם "לא"‪ ,‬ואחר כך ביקשו‬ ‫ונראה לתרץ על פי מה דאיתא במסכת גיטין (סד ע"א)‪ :‬השולח שליח‬ ‫עשור – נסתר טעם זה‪ .‬שאם כן לא ביקשו אלא עשרה ימים‪ ,‬ולא ששה‬ ‫לקדש לו אשה‪ ,‬אסור בכל הנשים שבעולם‪ ,‬שמא יפגע באחות אשתו‪.‬‬ ‫עשר‪.‬‬ ‫ולפי זה קשה‪ ,‬למה עשה כן אברהם‪ ,‬ולא חשש שמא ימות השליח‬ ‫וזהו סמיכות דברי רש"י‪" :‬ואבא היום אל העין" – היום יצאתי והיום‬ ‫בדרך‪.‬‬ ‫באתי‪ ,‬שקפצה לו הארץ‪ .‬ומה שמוכח שקפצה לו הארץ – מכך ששאלו‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שלא חשש למיתה‪ ,‬משום שיש לזה תקנה – שלא יפסיק‬ ‫שתשב ימים‪ ,‬שבעת ימי אבילות‪ ,‬ועוד עשור‪ ,‬שעולים ששה עשר יום‪.‬‬ ‫פיו מגירסא‪ ,‬כמו שעשה דוד המלך ע"ה‪ ,‬כמוזכר במסכת שבת (ל ע"ב)‪.‬‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬שהיו אלו שתי שאלות כפירוש הגמרא – לכך סמך לזה‬ ‫אמנם גם על זה קשה‪ .‬שאם לא היה מתעכב בדרך אלא יום או יומים‪,‬‬ ‫דברי רבי אחא‪" ,‬יפה שיחתן של עבדי אבות"‪ ,‬שהרי נכפלה פרשה של‬ ‫ניחא‪ .‬אבל אם היה מתעכב בדרך שלשה ימים‪ ,‬היה מוכרח לישון על‬ ‫אליעזר; ואילו היתה תשובת "לא" ביניהן‪ ,‬היתה נכתבת בתורה‪ .‬אלא‬ ‫כל פנים‪ ,‬כדאיתא בגמרא (נדרים טו ע"א)‪ :‬הנשבע שלא יישן שלשה‬ ‫ודאי שאלה אחת היתה‪ ,‬ומוכח שקפצה לו הארץ‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫ימים‪ ,‬מלקין אותו וישן מיד‪ .‬ואם כן היה לו לחשוש למיתה בשעת‬ ‫השינה‪.‬‬ ‫מאא"ז הג"ר ברוך כהנא רפאפורט הנ"ל‬ ‫לכך פירש רש"י "ואבא היום" – היום יצאתי והיום באתי‪ .‬נמצא שהיתה‬ ‫הליכתו ביום אחד‪ ,‬ולא היה לחשוש למיתה‪ ,‬שיש לומר שלא הפסיק‬ ‫אחי רבקה בי ק שו לע כבה עשר שני ם‪ ,‬עד שת גד ל ולא תוכ ל‬ ‫מגירסתו‪.‬‬ ‫למא ן‬ ‫אמנם הא תינח בשעת הגירסא‪ .‬אבל כשהיה מפסיק לשיחת חולין‪ ,‬אז‬ ‫יָה ְוְ ִִא ָּּמּה‪ֵּ ,‬תֵּׁשׁ ב ַַהַּנ ֲֲּע ָָר ִִא ָּּתנּו ָיָ ִִמים אֹו ָָעׂשֹור" (בראשית כד‪ ,‬נה)‪.‬‬ ‫ֹּיּאֶמר ָָא ִִח ָ‬ ‫"ַוַ ֶ‬ ‫היה שוב חשש מיתה‪ .‬והוא התחיל לדבר ולספר כל מה שאירע לו עם‬ ‫ובמסכת כתובות (נז ע"א) במתניתין‪ :‬נותנין לבתולה שנים עשר חודש‬ ‫רבקה – והיאך עשה כן‪ ,‬ולא חשש למיתתו? לכך פירש רש"י‪ :‬אמר רבי‬ ‫להכין תכשיטיה‪ .‬ובגמרא שם (ע"ב)‪ ,‬מנא הני מילי – דאמר קרא "ויאמר‬ ‫אחא‪ ,‬יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים‪ .‬ונמצא ששיחתו‬ ‫אחיה ואמה תשב הנערה אתנו ימים או עשור"‪ .‬מאי ימים – אילימא תרי‬ ‫נחשבה כלימוד‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫יומי‪ ,‬משתעי איניש הכי‪ ,‬אמרו ליה תרי יומי‪ ,‬אמר להו לא‪ ,‬אמרו ליה‬ ‫עשרה יומי‪ .‬אלא מאי ימים – שנה‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫מאא"ז הגה"ק ר' יעקב מלינסק‬ ‫ובמדרש בפרשה זו איתא‪" :‬ימים" – אלו ז' ימי אבלו של בתואל; "או‬ ‫עשור" – אלו י"ב חודש שנותנין לבתולה לפרנס את עצמה‪.‬‬ ‫ב ני רבק ה בי ק שו לע כבה כמנין הימים שנו תר ו מחמ ת קפי צ ת‬ ‫הדרך‬ ‫ויש לדקדק‪ ,‬היכי משתמע מתיבת "עשור" י"ב חודש – הא "עשור"‬ ‫פירושו עשרה‪.‬‬ ‫ל־ָה ָָעִיִ ן" (בראשית כד‪ ,‬מב)‪ .‬ופירש רש"י‪ :‬היום יצאתי והיום‬ ‫"ָוָ ָָאֹבֹא ַַהּיֹום ֶֶא ָ‬ ‫באתי‪ ,‬מכאן שקפצה לו הארץ (סנהדרין צה ע"א; בראשית רבה נט‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬על פי מה דאיתא בגמרא הנ"ל‪ :‬תנא‪ ,‬קטנה בין היא ובין‬ ‫אמר רבי אחא‪ ,‬יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של‬ ‫אביה יכולין לעכב מלינשא עד שתגדל‪ .‬ופריך בגמרא‪ ,‬בשלמא איהי‬ ‫בנים‪ ,‬שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה‪ ,‬והרבה גופי תורה לא‬ ‫מצי מעכבא‪ ,‬אלא אביה – אי איהי ניחא לה‪ ,‬אביה מאי נפקא ליה מינה‪.‬‬ ‫ניתנו אלא ברמיזה (בראשית רבה ס‪ ,‬ח)‪ .‬ויש לדקדק‪ ,‬מה הסמיכות בין‬ ‫סבר‪ ,‬השתא לא ידעה‪ ,‬למחר מימרדא ונפקא ואתיא ונפלה עילואי‪.‬‬ ‫שני הענינים‪.‬‬ ‫וברש"י‪ ,‬תמרוד בבעלה ותצא ותבוא אלי עד שתגדל‪ ,‬ונמצאתי צריך‬ ‫לתכשיטין אחרים‪.‬‬ ‫ונראה לפרש‪ .‬דאיתא במדרש (בראשית רבה ס‪ ,‬יב) על הפסוק "ֵּתֵּׁשׁ ב‬ ‫ַַהַּנ ֲֲּע ָָר ִִא ָּּתנּו ָיָ ִִמים אֹו ָָעׂשֹור" (שם‪ ,‬נה)‪" :‬ימים" – אלו שבעת ימי אבילות‪.‬‬ ‫והנה רבקה היתה אז בת שלש שנים‪ ,‬ולכן אחיה ואמה בהאי פחדא הוו‬ ‫יתבי – השתא לא ידעה‪ ,‬למחר מימרדא ונפקא ויהיו צריכין לתכשיטין‬ ‫והקשה היפה תואר מן הגמרא בכתובות (נז ע"ב)‪ ,‬דפרכינן‪ :‬מאי "ימים"?‬ ‫אחרים‪ .‬ולכן אמרו "תשב הנערה אתנו‪ ...‬עשור"‪ ,‬דהיינו עשר שנים‪,‬‬ ‫אילימא תרי יומי – משתעי איניש הכי? אמרו ליה תרי יומי‪ ,‬ואמר להו‬ ‫ותהיה גדולה ושוב לא תוכל למאן בבעלה‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬ואמרו ליה עשרה יומי? אלא מאי "ימים" – שנה‪ .‬ואם כן‪ ,‬לדרשת‬ ‫המדרש ש"ימים" הם שבעת ימי אבילות‪ ,‬קשה קושיית הגמרא‪.‬‬ ‫אמנם על זה קשה להמדרש‪ ,‬הא נקבה בת י"ב שנה ויום אחד הויא‬ ‫גדולה‪ ,‬ובתשע שנים סגי‪ .‬אלא על כרחך שרצו גם שנה על הכנת‬ ‫ומפרש היפה תואר‪ ,‬ש"או" כאן כמו "אפילו"‪ ,‬ולא שאלו דרך שתי‬ ‫תכשיטין; ואותה שנה תחל מעת היותה גדולה‪ ,‬כי מקודם לא רצו‬ ‫שאלות זו אחר זו‪ ,‬אלא שאלה אחת‪ .‬כלומר‪ ,‬אם תתעכב ימים‪ ,‬ואפילו‬ ‫להכין לה תכשיטין – אולי תמאן בבעלה‪ .‬לפיכך הוצרכו לומר עשר‬ ‫תתעכב עשור‪ ,‬אחר כך תלך‪ ,‬ולא תחשוב שנחזור בנו‪.‬‬ ‫שנים‪.‬‬ ‫ויש לומר טעם‪ ,‬למה ביקשו שתשב ימים‪ ,‬שהם שבעת ימי אבילות‪,‬‬ ‫וזהו פירוש המדרש‪" :‬או עשור" – עשרה שנים‪ .‬וקשה‪ ,‬הא כבר היתה‬ ‫ועוד עשור‪.‬‬ ‫בת שלש שנים ובעוד תשע שנים סגי‪ ,‬דהא אז תהיה בת י"ב שנה‪.‬‬ ‫דאיתא בילקוט (חיי שרה רמז קט)‪ ,‬שמקרית ארבע עד חרן יש דרך‬ ‫אלא אותה שנה הנוספת – אלו י"ב חודש שנותנין לבתולה לפרנס את‬ ‫שבעה עשר יום‪ ,‬ובשלש שעות בא העבד לחרן‪.‬‬ ‫עצמה‪.‬‬ ‫ופירש רש"י (בראשית כה‪ ,‬כ)‪ ,‬וכן הוא בסדר עולם (פרק א)‪ ,‬שבשעת‬ ‫העקידה היה יצחק בן שלשים ושבע שנה‪ ,‬ובאותה שעה נתבשר‬ ‫שנולדה רבקה‪ .‬והמתין לה שלש שנים‪ ,‬עד שתהא ראויה לביאה‪,‬‬ ‫הרש ייח תשרפ‬ ‫ו‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫הרש ייח תשרפ‬ ‫באחותו; אבל השתא שהוכח שגוי אסור באחותו – שהרי‬ ‫מבתו של אברהם מוכח שגוי אסור באחותו –‬ ‫לא השיאה אברהם ליצחק – קשה למה נברא אדם יחידי‪,‬‬ ‫ובלשון יחיד של "אנכי" נרמז למה נברא אדם‬ ‫והוכרח קין לישא את אחותו שהיא ערוה‪.‬‬ ‫יחידי‬ ‫לזה אמר‪ :‬הה"ד גבי ישמעאל "ידו בכל" – ליסטים‪,‬‬ ‫שיהיה גזלן וחמסן‪ .‬והיינו כתירוץ הגמרא‪ ,‬שמפני‬ ‫ֵּבַּרְך ֶֶאת ַַא ְְב ָָר ָָהם ַּבֹּּכּל" (בראשית כד‪ ,‬א) – הה"ד‬ ‫מדרש פליאה‪ַ" :‬וַ ה' ַ‬ ‫הגזלנים והחמסנים נברא אדם יחידי‪ :‬שעכשיו שנברא‬ ‫ֹלִהים ֲֲא ֵֵח ִִרים" (שמות כ‪ ,‬ב‪-‬ג)‪.‬‬ ‫ֹלֶקיָך‪ֹ ...‬לא ִיִ ְְהֶיֶ ה ְלְ ָך ֱֱא ִ‬ ‫"ָאֹנִֹכִ י ה' ֱֱא ֶ‬ ‫ָ‬ ‫יחידי גוזלים וחומסים‪ ,‬כל שכן אילו נבראו שנים‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ותמוה‪ ,‬מה ענין זה לזה‪.‬‬ ‫עכ"ד העיר דוד‪.‬‬ ‫נ בר א יחי ד י מ פני הגזלנים – ונרמ ז בי שמעאל‬ ‫נ בר א יחי ד י מפ ני המיני ם – ו נרמ ז ב " לא י הי ה לך "‬ ‫ויש להקדים מה שכתב בספר עיר דוד (בית אברהם חדר ד אות רצד)‬ ‫ובדרך זה כתב אא"ז בבנין דוד (בפרשתן אות נד) בשם בנו הגאון‬ ‫בשם בנו הרב מוהר"ר פתחיה‪ ,‬על מדרש אחר בדומה לזה‪.‬‬ ‫מו"ה צבי (שליט"א) [זצ"ל]‪ ,‬דומ"ץ דק"ק ווייטצען‪ ,‬בעהמח"ס‬ ‫איתא במדרש תנחומא (פרשת חיי שרה)‪" :‬וה' ברך את אברהם‬ ‫שו"ת בנין צבי‪ ,‬לפרש את המדרש פליאה שהבאנו‪.‬‬ ‫בכל" – הה"ד גבי ישמעאל "ָיָ דֹו ַַבֹּכּל" (בראשית טז‪ ,‬יב)‪ .‬וגם זה‬ ‫והוא על פי הגמרא בסנהדרין (שם)‪" :‬תנו רבנן‪ ,‬אדם יחידי‬ ‫תמוה‪.‬‬ ‫נברא‪ ...‬שלא יהו המינים אומרים הרבה רשויות בשמים"‪.‬‬ ‫ונקדים מה דאיתא בגמרא (בבא בתרא קמא ע"א)‪" :‬וה' ברך את‬ ‫ולפי זה מובן המדרש‪" :‬וה' ברך את אברהם בכל" –‬ ‫אברהם בכל" – אמר רבי יהודה‪ ,‬בת היתה לו לאברהם‬ ‫שהיתה לו בת ובכל שמה‪ .‬וקשה קושיית התוספות‪,‬‬ ‫ו"בכל" שמה‪ .‬והקשו התוספות‪ :‬למה לא השיאה אברהם‬ ‫למה לא השיאה ליצחק; ועל כרחך שגוי אסור באחותו‪.‬‬ ‫ליצחק‪ ,‬למאן דאמר שגוי מותר באחותו‪ .‬ותירצו‪ :‬שמא‬ ‫ואם כן קשה‪ ,‬למה נברא אדם יחידי והוכרח קין לישא‬ ‫קטנה היתה‪ ,‬ולא רצה עדיין להשיאה ליצחק‪ .‬אבל באמת‬ ‫את אחותו‪ ,‬שהיא ערוה‪ .‬ועל כרחך שנברא יחידי‬ ‫תירוץ זה דחוק‪ ,‬שהרי ארז"ל שאף רבקה קטנה היתה‪.‬‬ ‫מפני המינים‪ ,‬שלא יאמרו הרבה רשויות בשמים‪.‬‬ ‫ולכן כתב בספר ברכת שמואל (פרשת בהעלותך)‪ ,‬שרבי‬ ‫וזהו שאמר‪ :‬הה"ד "אנכי ה' אלקיך‪ ...‬לא יהיה לך‬ ‫יהודה סובר כמאן דאמר שגוי אסור באחותו‪ ,‬ומשום כך‬ ‫אלהים אחרים" – שלא יוכלו המינים לומר שיש הרבה‬ ‫לא השיאה ליצחק‪.‬‬ ‫רשויות בשמים ח"ו‪ ,‬כי אין עוד מלבדו‪ .‬עכ"ד הבנין דוד‪.‬‬ ‫והנה במשנה בסנהדרין (לז ע"א) איתא‪" :‬לפיכך נברא‬ ‫אדם יחידי" וכו'‪ .‬והקשה מהרש"א (חידושי אגדות ד"ה לפיכך)‬ ‫נ בר א י חי ד י מפני ש לום הבר יות – ובאחד ו ת ק יב לו א ת ה ת ו רה‬ ‫בשם היפה מראה (פ"ד אות ו ד"ה מפני המשפחות)‪ :‬למה שאלו כן‬ ‫ובדרכו יש לומר על פי המשנה בסנהדרין (שם)‪" :‬לפיכך נברא‬ ‫באדם יותר מבשאר כל הבריות‪ ,‬שאף הן לא נבראו אלא‬ ‫אדם יחידי‪ ...‬מפני שלום הבריות‪ ,‬שלא יאמר אדם לחבירו‬ ‫יחידים‪ ,‬ולא נבראו מהן שני זכרים ושתי נקבות‪.‬‬ ‫אבא גדול מאביך"‪.‬‬ ‫ותירץ‪ ,‬שאין זו קושיא אלא באדם‪ :‬שמתוך שנברא יחידי‬ ‫והנה בזוה"ק (ח"ג פד ע"ב) איתא‪ :‬מיום שישראל נמצאים בעולם‪,‬‬ ‫הוכרח קין לישא את אחותו‪ ,‬שהיא ערוה‪ .‬ולכן שאלו‪,‬‬ ‫לא נמצאו לפני הקב"ה בלב אחד וברצון אחד כמו באותו יום‬ ‫למה לא נבראו שני זכרים ושתי נקבות‪ ,‬וישא בנו של זה‬ ‫שעמדו בהר סיני; ולפיכך נאמר הכל בלשון יחיד‪.‬‬ ‫את בתו של זה‪ ,‬ולא יהיה צורך להתיר ערוה‪[ .‬וכל זה אם‬ ‫ובזה פירש אא"ז בייטב לב (פרשת במדבר אות ו)‪:‬‬ ‫גוי אסור באחותו; אבל אם גוי מותר באחותו‪ ,‬לא היתה‬ ‫ְׂשָׂר ֵֵאל" (שמות יט‪ ,‬ב)‪ ,‬ואמרו חז"ל (מכילתא יתרו‪ ,‬בחודש‬ ‫"ַוַ ִּי ַַּחן ָׁׁשם ִיִ ָ‬ ‫ערוה במה שנשא קין את אחותו‪ ,‬ואין מקום לשאול למה‬ ‫פ"א) שחנו כולם כאיש אחד בלב אחד – לומר לך שבשביל‬ ‫נברא אדם יחידי‪].‬‬ ‫האחדות והשלום שהיה ביניהם זכו לקבל את התורה‪,‬‬ ‫ומסקנת הגמרא (שם לח ע"א)‪ ,‬שנברא אדם יחידי מפני‬ ‫יָה ָׁׁשלֹום" (משלי ג‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫יבֹוֶת ָ‬ ‫הנקראת שלום‪ ,‬כדכתיב "ְוְ ָכָ ל ְנְ ִִת ֶ‬ ‫הגזלנים והחמסנים‪ :‬שעכשיו שנברא יחידי גוזלים‬ ‫והיינו דכתיב "ה' ֹעֹז ְלְ ַַעּמֹו ִיִ ֵּתּ ן" – בשביל "ה' ְיְ ָָב ֵֵרְך ֶֶאת‬ ‫וחומסים זה את זה – כל שכן אילו נבראו שנים‪ .‬נמצא‬ ‫ַַעּמֹו ַַב ָּׁׁשלֹום" (תהלים כט‪ ,‬יא)‪ .‬ועל כן נאמר "אנכי ה' אלקיך"‬ ‫שנברא יחידי‪ ,‬אף שעל ידי כך הותרה ערוה ונשא קין‬ ‫בלשון יחיד‪ ,‬כמבואר בזוה"ק‪.‬‬ ‫את אחותו‪ ,‬כדי שלא יהיו גוזלים זה את זה‪ .‬ומכאן שגזל‬ ‫ובזה יובן המדרש‪ :‬אחר שהוכרחנו לומר שגוי אסור באחותו‪,‬‬ ‫חמור מעריות‪ ,‬שהרי הותרה ערוה מפני הגזל‪.‬‬ ‫וקשה למה נברא אדם יחידי והוכרח קין לישא את אחותו –‬ ‫ועל "ָיָ דֹו ַַבֹּכּל" שנאמר בישמעאל‪ ,‬פירש רש"י‪ :‬ליסטים‪.‬‬ ‫צריך לומר שנברא יחידי מפני שלום הבריות‪ .‬וזהו שאמר‪:‬‬ ‫ועתה מבואר המדרש‪" :‬וה' ברך את אברהם בכל" – בת‬ ‫הה"ד "אנכי ה' אלקיך‪ ...‬לא יהיה לך" – בלשון יחיד‪ ,‬לרמז על‬ ‫היתה לו לאברהם ובכל שמה‪ .‬וקשה קושיית התוספות‪,‬‬ ‫השלום והאחדות‪.‬‬ ‫למה לא השיאה ליצחק למאן דאמר שגוי מותר באחותו;‬ ‫נ בר א י חי ד י כד י שיא מר כל א ח ד "בשבי ל י נ בר א ה ע ולם "‬ ‫אלא ודאי צריך לומר שאף גוי אסור באחותו‪.‬‬ ‫והשתא קשה‪ ,‬למה נברא אדם יחידי עד שהוכרח קין‬ ‫עוד יש לומר על פי המשנה שם‪..." :‬להגיד גדולתו של הקדוש‬ ‫לישא את אחותו; היה לו לברוא שני זכרים ושתי נקבות‪,‬‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד – כולן‬ ‫וישא בנו של זה את בתו של זה‪ .‬דבשלמא בלאו הכי‪,‬‬ ‫דומין זה לזה‪ ,‬ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל‬ ‫היינו אומרים שקין נשא את אחותו משום שגוי מותר‬ ‫המשך בעמוד ח‬ ‫הרש ייח תשרפ‬ ‫ז‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫המשך מעמוד ז‬ ‫לחבירו‪.‬‬ ‫אדם בחותמו של אדם הראשון – ואין אחד מהן דומה לחבירו‪.‬‬ ‫לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר‪ :‬בשבילי נברא העולם"‪.‬‬ ‫ופירש ביד רמ"ה‪ :‬כיון שכל אחד ואחד חשוב לפני המקום‬ ‫ע שה דפרו ורבו דחה את אי סור הע רו ה – ו נרמ ז ב ה קדמ ת‬ ‫לברוא לו צורה בפני עצמה‪ ,‬חייב לומר בשבילי נברא העולם‪,‬‬ ‫"א נכי "‬ ‫ולהודות לפני המקום על כך‪.‬‬ ‫עוד יש לומר‪ ,‬שהטעם שהותר לקין לישא את אחותו‪ ,‬אף שגם‬ ‫והנה בתנא דבי אליהו (פכ"ג) איתא‪" :‬אנכי ה' אלקיך וגו'‪...‬‬ ‫גוי אסור באחותו‪ ,‬הוא משום שעשה דפרו ורבו דחה את הלא‬ ‫באהבה שאהב אותן ובשמחתו ששמח בהן מדבר עמהן‬ ‫תעשה של עריות; כמו שמצינו ביבום‪ ,‬שעשה דוחה אפילו לא‬ ‫כשהוא מדבר עם היחיד‪ ,‬לפיכך‪ ...‬כל אחד ואחד מישראל‬ ‫תעשה שיש בו כרת‪ ,‬מפני שאי אפשר בענין אחר (יבמות ג ע"ב‪,‬‬ ‫חייב לומר בשבילי נברא העולם"‪.‬‬ ‫תוד"ה לא תעשה)‪ .‬ועיין אור תורה להגה"ק מאסטראווצע (בראשית‬ ‫ובזה יובן המדרש‪ :‬אחר שהוכרחנו לומר שגוי אסור באחותו‪,‬‬ ‫אות פו)‪ ,‬והביא דבריו תלמידו באבני שהם‪ ,‬הרצברג (פרשת וישב‬ ‫וקשה למה נברא אדם יחידי – צריך לומר שנברא יחידי כדי‬ ‫הּוָדה")‪.‬‬ ‫עה"פ "ַוַ ַּיֵּּכּ ר ְיְ ָ‬ ‫שיאמר כל אחד ואחד בשבילי נברא העולם‪ .‬וזהו שאמר‪:‬‬ ‫והנה בספר באר שלמה (ח"ב מערכת ע' אות א) כתב בשם אוצרות‬ ‫הה"ד "אנכי ה' אלקיך‪ ...‬לא יהיה לך" – בלשון יחיד‪.‬‬ ‫יוסף טעם לכך שעשה דוחה לא תעשה‪ :‬ש"אנכי" שבעשרת‬ ‫הדברות רומז למצות עשה‪ ,‬ו"לא יהיה לך" רומז ללא תעשה;‬ ‫אין אדם דומ ה לחבירו – ול כן הו צרך אברהם לתפלה על הזק נה‬ ‫ומתוך שהוקדם העשה ללא תעשה – עשה דוחה לא תעשה‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בזה ולפרש את הפסוק מרישא לסיפא‪ְ" :‬וְ ַַא ְְב ָָר ָָהם‬ ‫ובזה יבואר המדרש בפשיטות‪ :‬אחר שהוכרחנו לומר שגוי‬ ‫ֵּבַּרְך ֶֶאת ַַא ְְב ָָר ָָהם ַּבֹּּכּל"‪.‬‬ ‫ָּּיִּמים ַוַ ה' ַ‬ ‫ָזָ ֵֵקן ָּבּ א ַּב ִ‬ ‫אסור באחותו‪ ,‬וקשה איך נשא קין את אחותו – לזה אמר‪:‬‬ ‫דאיתא בגמרא (בבא מציעא פז ע"א)‪" :‬עד אברהם לא היה זקנה‪ ,‬מאן‬ ‫הה"ד "אנכי ה' אלקיך‪ ...‬לא יהיה לך"‪ ,‬שהקדים העשה ללא‬ ‫דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם – משתעי בהדי יצחק‪ ,‬בהדי‬ ‫תעשה‪ ,‬ללמד שעשה דוחה לא תעשה‪ ,‬ועשה דפרו ורבו דחה‬ ‫יצחק – משתעי בהדי אברהם‪ .‬אתא אברהם‪ ,‬בעא רחמי והוה‬ ‫את איסור הערוה‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫זקנה‪ ,‬שנאמר ואברהם זקן בא בימים"‪.‬‬ ‫וזה היה החידוש באברהם ויצחק‪ ,‬שהיה קלסתר פניהם דומה‬ ‫זה לזה‪ ,‬שלא כשאר בני אדם‪ .‬ולכן הוצרך אברהם להתפלל‬ ‫שתהיה זקנה‪ ,‬מפני שלא היה העולם רגיל בכך‪.‬‬ ‫ובזה יבואר המשך הפסוק‪" :‬ואברהם זקן" – שהוצרך להתפלל‬ ‫על הזקנה‪ ,‬מפני ששאר בני אדם אינם דומים זה לזה‪ .‬ומה‬ ‫טעם אין בני אדם דומים זה לזה? לזה מסיים "וה' ברך את‬ ‫אברהם בכל" – שהיתה לו בת‪ ,‬וקשה למה נברא אדם יחידי‪,‬‬ ‫וצריך לומר‪ :‬להגיד גדולתו של הקב"ה‪ ,‬שאין אחד דומה‬ ‫מעלת וחובת לחדש חידושי תורה ולכתבם‬ ‫מלוקט מספר ים וסופר ים וממל קטים‬ ‫בכל כחו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫איתא בזוהר הקדוש בפרשתנו (ח"ג קע ע"ב)‪" :‬ואי תימא‪ ,‬והא כתיב‬ ‫וכן כתב בחסד לאברהם (מעין ב‪ ,‬נהר לו; ומקורו באור יקר להרמ"ק‪ ,‬רעיא מהימנא‬ ‫ָּּיִּמים (בראשית כד‪ ,‬א) – אלא בא בימים‪ :‬באינון יומין‬ ‫ְוְ ַַא ְְב ָָר ָָהם ָזָ ֵֵקן ָּבּ א ַּב ִ‬ ‫שער א סימן יח)‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫עלאין‪ ,‬דמחדשי עולמין כנשרא"‪ ,‬ע"כ‪ .‬והמבואר בזוהר הקדוש‪,‬‬ ‫ולא ניתן למשה רבינו ע"ה רשות לגלות הסוד ההוא‪ ,‬עד שעמד‬ ‫דמעלת "בא בימים" של אברהם אבינו – היינו שבא עם כל הימים‬ ‫יחזקאל וגילה וכו'‪ .‬ועל דרך זה הוא לכל התורה‪ :‬מה שמחדשים‬ ‫ותיקוני העולמות‪ ,‬שמתחדשים על פי השפעתם המסויימת של כל‬ ‫בה מן הפירושים והדינים ופירוק הקושיות – מפני שיש עת לכל‬ ‫יום מימיו‪.‬‬ ‫חפץ‪ ,‬וכענין שיר השירים‪ ,‬שנתגלה על ידי שלמה המלך ע"ה‬ ‫וכשם שאין יום דומה לחבירו ואין רגע דומה לחברתה‪ ,‬כך אין אחד‬ ‫בבנין בית המקדש‪ ,‬וכיוצא בזה‪ .‬והסוד בזה הוא במה שנודע‪,‬‬ ‫דומה לחבירו בגילויי חידושי התורה – דכל אחד יש לו חלק מסוים‬ ‫כי התורה והנשמות והזמן – הם הספירות המתגלגלות למעלה‬ ‫בתורה‪ ,‬השייך לפי בחינת נשמתו בסיני; ובכל רגע יש בחינה מחודשת‬ ‫– ענין אחד ויחוס אחד להם‪ ...‬ולכן סוד הנשמות – אין תכלית‬ ‫לגילויי חידושי התורה‪.‬‬ ‫לגלגולם‪ ,‬ולעולם הם נובעים ומתחדשים‪ ,‬וכל אחד ואחד מביא‬ ‫וכן כתב בספר אור תורה לרבי יצחק אייזיק חבר זצוק"ל (בליקוטיו על‬ ‫סוד חלק בתורה‪ ,‬מפני שכל נשמה ונשמה אצולה מבחינה‬ ‫ספר מעלות התורה)‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫ידועה וכו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כי כל אחד מישראל יש לו חלק בתורה‪ ,‬השייך לו לפי שורש‬ ‫וכן לענין לימוד התורה של כל אדם באופן פרטי‪ :‬וכשמבטל שעה‬ ‫נשמתו‪ .‬וכמו שכל נשמה של כל אדם יש לו מקום בכל עולם‬ ‫אחת מלימוד התורה – הרי זה בגדר "מעוות לא יוכל לתקון"; שאף‬ ‫מעולמות העליונים‪ ,‬עד אין שיעור ואין גבול – וכבר כתבנו בכמה‬ ‫דיש קונה עולמו בשעה אחת‪ ,‬וניתן לשוב בתשובה אף ברגע אחד –‬ ‫מקומות‪ ,‬שנשמתו של אדם היא מתחדשת בו בכל עת; שכמו‬ ‫מכל מקום את הזמן האבוד‪ ,‬ואת גילוי חידושי התורה הנוגע לאותו‬ ‫שכל העולם מתחדש בכל עת‪ ,‬שאין יום דומה לחברו ואין רגע‬ ‫זמן‪ ,‬אי אפשר להשיב‪.‬‬ ‫דומה לחברתה‪ ,‬על פי גלגולי צרופי שם הוי"ה‪ ,‬המתגלגל על פי‬ ‫מתוך ספר עשות פרי (עמוד תסז–תסט)‬ ‫נקודותיו בתתר"ף צרופים לכל שעה כידוע – כמו כן מתחדש‬ ‫הנשמה בכל אדם‪ .‬וכן הוא החידוש בתורה‪ ,‬לכל אדם היגע בה‬ ‫לקבלת הגליון והארות והערות‪arichimishemirim@gmail.com :‬‬ ‫מכון לכתיבת דברי תורה ודרשות של הרבנים שליט"א‬ ‫יצא לאור ע"י מכון ערוכים ושמורים‬ ‫הרש ייח תשרפ‬ ‫ח‬ ‫דרושים קדמונים‬