דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim — חיי שרה (2026-11-02)

שנה ב גליון נב שנת תשפ״ז הרש ייח תשרפ בעזהשי״ת
דרושים נחמדים וקצרים מספרי קדמונים
שחטאה במה שמסרה דינה לשמים .שהרי הטעם שהמוסר דין " ַוַָּיֹּבֹא ַא ְְב ָרָ ָָה ם ִלִ ְְס ֹּפ ּד ְלְָׂשָׂרָ ה ְוְ ִלִ ְְב ֹּכ ּ ָָת ּה" (בר א שית כג ,ב).
נענש תחלה הוא משום שמזכירין לו עונותיו ,כדאיתא (שם):
א מ רו בגמ ר א (ר אש השנה טז ע"ב) :כ ל המוסר ד י ן על חבירו
שלשה דברים מזכירין עונותיו של אדם [וחד מינייהו מוסר דין
על חבירו] .וכיון שלא היה בה שום עון ,שבת מאה כבת עשרים הו א נע נש ת חלה ,שנא מר " ַוַֹּת ּא ֶֶמ ר ָׂשַׂרַ י ֶֶא ל ַא ְְב ָרָ ם ֲֲח ָָמ ִִס י ָָע ֶלֶי ָךָ...
לחטא ,מה יש להזכיר במסירת דינה לשמים שתיענש עליו? ִי ְִׁשׁ ֹּפ ּט ה ' ֵּּב י ִנ ִי ּו ֵֵב י ֶנ ֶי ָך ָ " (בר אשי ת טז ,ה) ,וכתיב "ויבא אברהם
אלא ודאי לא נענשה על זה. לספו ד לשרה ולב כתה " .ופירש רש "י :ה וא קבר א ותה.
מקלו של אהרן – להג"ר אהרן בן הג"ר נתן נטע היילפרין – נדפס ב'אלעקסניץ' שנת תקכ"ח, ובדברי הגמרא ורש"י נאמרו כמה דרכים ,ויש מהן הפוכות זו
ובשנית תרס"ה לזו.
ביאתו של אברהם מוכיחה שלכבודה ספד, אברהם הספיד קודם הקבורה מיראת עונשו
ולא מיראת עונשו ולי נראה :לפי רש"י ,ש"הוא קבר אותה" ,נמצא שבשעה שבא
ויש לדקדק :ידע אברהם שעדיין לא נקברה שרה .שאם לא כן, אברהם לספוד לשרה ולבכותה עדיין לא נקברה .וקשה :הלא
למה בא לקרית ארבע? היה לו לספדה ולבכותה במקום ששמע אין אבילות חלה עד שייסתם הגולל ,ולמה ספד ובכה קודם
על מיתתה .אלא על כרחך ידע שעדיין לא נקברה ,ולכן בא הקבורה?
אליה .ואם כן ,היה לו לכתוב "ויבא אברהם ...לקברה" ,שהרי אלא שמורא עלה על ראשו .כל זמן שלא נענשה שרה ,לא עלה
עיקר ביאתו היתה כדי לקברה .ולמה עשה את הטפל עיקר, מורא על ראשו; אבל עכשיו שמתה ונענשה ,עלה על לבו שמיד
והעיקר לא נכתב? יגיע אליו עונשו שלו.
אלא ודאי ,על הקבורה לא הוצרך לכתוב "ויבא" ,שהרי אנו וזהו שבא רש"י לומר "הוא קבר אותה" :שעדיין לא נקברה
רואים שטרח בעבורה לקנות קרקע מבני חת .מה שאין כן בבואו ,ואם כן מדוע ספד קודם סתימת הגולל? אלא מפני
ההספד והבכי ,בהם הוצרך לכתוב "ויבא" .שאילו היה כתוב שעכשיו נתיירא ,כנ"ל ,ודוק.
סתם "ואברהם ספד לשרה ובכה" ,לא היינו יודעים שלכבודה עדות ביוסף (אות מא) – להג"ר יוסף הלוי איטינגא – נדפס ב'זולצבאך' שנת תק"א ,ונדמ"ח
ספד ובכה ,כמו שדייקינן בסנהדרין (מו ע"ב) שהספדא יקרא תשס"ב
דשכבי הוא .אלא היינו אומרים שמחמת דאגה ספד ובכה :פן
נענשה ומתה לפניו על שמסרה דין לשמים ,והיה ירא פן ייענש
אף הוא ,דקיימא לן :כל שחבירו נענש על ידו וכו' (עיין שבת קמט
לא נענשה שרה על מסירת הדין ,שלא היה בה
ע"ב ,ובתוספות בבא בתרא כב ע"א ד"ה אנא ענישתיה ,גבי רב אדא). עון להזכיר
ולפי זה הכל מתיישב .רש"י מדייק "הוא קבר אותה" ,וקשה כנ"ל, יִמם"
"יֹוֵד ַַע ה' ְיְ ֵֵמי ְְת ִִמ ִ
איתא במדרש (בראשית רבה פנ"ח ס"א)ֵ :
למה לא נכתבה הקבורה .ועל כרחך שעל ההספד והבכי הוצרך (תהלים לז ,יח) – כשם שהם תמימים ,כך שנותיהם תמימים; בת
לכתוב "ויבא" ,שמזה מוכח שלכבודה ספד ובכה .שאם לא כן, מאה כבת עשרים לחטא.
אלא שהיה ירא לנפשו מעונש שמים ,היה לו לבכות במקום וקשה :לכאורה פשוט למדרש שהם תמימים ולא חטאו ,שהרי
ששמע ,וק"ל. אומר "כשם שהם תמימים" ,ואין צריך ראיה אלא על שנותיהם.
משביר בר – להג"ר יוסף בן הג"ר מנחם שטיינהארט – נדפס ב'פראג' שנת תקפ"ח ,אחר ואילו הוא מביא ראיה עליהם ,שנשארו תמימים ולא חטאו" :בת
פטירתו מאה כבת עשרים לחטא".
ונראה ,שודאי אין צריך ראיה גם על שנותיהם ,שבצדיקים כתיב
אברהם קבר את שרה בעצמו כדי לכפר עליה "ֶאת ִִמ ְְס ַּּפר ָיָ ֶֶמיָך ֲֲא ַַמֵּלּ א" (שמות כג ,כו) .אלא בא ליישב סוגיא
ֶ
שקשה לו .שלפי הגמרא בראש השנה הנ"ל ,נענשה שרה תחלה
לכאורה תמוה ,מאין רגלים לדבר שבשביל עון זה ,שמסרה דין על שאמרה "חמסי עליך" ,כמו שפירש רש"י "הוא קבר אותה" –
לשמים ,מתה וקברה אברהם? אף שלא מצינו לה זולת זה שום אלמא לא היו שנותיה תמימים.
"ֵמ ָָאה ָׁשָׁנָ ה" וגו' (בראשית כג ,א) ,ופירש רש"י :כולן
חטא ,כדכתיב ֵ
המשך בעמוד ב לזה מביא "בת מאה כבת עשרים לחטא" ,ושוב אי אפשר לומר
ענינים שונים בדיני קריאת התורה והמסתעף אוצר דרוש וחידוד משנות ש'-תקצ"ט
עמוד ג עמוד א
הרש ייח תשרפ א דרושים קדמונים
המשך מעמוד א
ועל זה אמר אליעזר לאברהם :טוב הדבר ,שמעתי שלא אקח שוין לטובה ,דלמא גם זה אינו חטא ,אלא מתה בעטיו של נחש.
ליצחק אשה מבנות הכנעני ,לפי שהן גויות ויש בהן חשש ולעניות דעתי נראה ,שהוציאו כן ממה שאיתא במדרש (בראשית
ממזרות ,אלא ממשפחתך ומבית אביך ,שהן כשרות .אבל אם לא רבה פנ"ח ס"ט)ְ" :וְ ַַא ֲֲח ֵֵרי ֵכֵ ן ָָק ַַבר ַַא ְְב ָָר ָָהם" (בראשית כג ,יט) – הה"ד
תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת ,מוכרח אני להשיב "ֹר ֵֵֹדף ְְצ ָָד ָָקה ָוָ ָָח ֶֶסד ִיִ ְְמ ָָצא ַַחִּיּ ים ְְצ ָָד ָָקה ְוְ ָכָ בֹוד" (משלי כא ,כא) .אמר
את בנך לשם. לו הקב"ה :אני אומנותי גומל חסדים ,תפסת אומנותי ,בוא לבוש
והבין אברהם שכוונתו היתה להוציא את יצחק לחוצה לארץ, ָּּיִּמים" (בראשית כד ,א). לבושי – "ְוְ ַַא ְְב ָָר ָָהם ָזָ ֵֵקן ָּבּ א ַּב ִ
ששם מותר לו לישא אפילו מבנות כנען ,שהרי בחוצה לארץ לא והנה צריך להבין :מה רבותא לאברהם במה שקבר את אשתו?
קיימו האבות את התורה .ואפילו אם יחזור אחר כך עם הכנענית וכי כולי עלמא אין עושים כן? וכבר ביארנו ,ומצאנו כן גם בנזר
לארץ ישראל ,אין בכך כלום ,כיון שנשאה בהיתר בחוצה לארץ, הקודש ,שמפני שהיה נשיא בתוכם ,באו בני חת לקוברה ,והוא
והואיל ואשתרי אשתרי. מחל על כבודו וקברה בעצמו .וזהו "ואחרי כן קבר אברהם" –
וכמו שאמרו בחולין (יז ע"א) :בעי רבי ירמיה ,איברי בשר נחירה בעצמו ,וזו הגמילות חסד שעשה.
מהו .ופריך ,אימת? אילימא בשבע שכבשו – השתא קדלי דחזירי ולכאורה קשה :מה כבוד וגמילות חסד יש לה בזה? הרי איתא
הותרו להם ,דכתיב "ובתים מלאים כל טוב" .אלא לאחר מכן .הרי בסנהדרין (מו ע"ב) :איבעיא להו ,קבורה משום בזיונא או משום
שנסתפקו אם איברי בשר נחירה שהיו מותרים במדבר נשארו כפרה? תא שמע :מדאיקבור צדיקי; ואי אמרת משום כפרה,
בהיתרם בארץ ישראל .וכן הדבר באבות ,שלא קיימו את התורה ָּבָּא ֶֶרץ ֲֲאֶׁשׁ ר
צדיקי לכפרה צריכי? אין ,דכתיב "ִּכּ י ָָא ָָדם ֵֵאין ַַצ ִּּדיק ָ
בחוצה לארץ ,לפי שלא היו חייבים בה שם – יש לומר שאם נשאו ַיַ ֲֲע ֶׂׂשה ּטֹוב ְוְ ֹלא ֶיֶ ֱֱח ָָטא" (קהלת ז ,כ) .וכתבו התוספות שם (ד"ה
נשים בהיתר בחוצה לארץ ,מותרות לבוא עמהם לארץ. קבורה משום בזיונא) ,שבזיונא היינו בזיון המשפחה.
לפיכך הזהירו אברהם "השמר לך פן תשיב את בני שמה" ,ו"אם ולפי זה ,שרה ,שהיתה מוחזקת לצדקת גמורה בלא שום חטא,
לא תאבה האשה – רק את בני לא תשב שמה" .שהרי איברי בשר ודאי לא היתה כוונתם לקוברה משום כפרה ,אלא משום בזיון
נחירה סלקא בתיקו ,ונקטינן לחומרא .ואם כן אסור יהיה לו משפחתה .ואם כן ,במה שקברה אברהם בעצמו ,הרי זה כמי
לישב עמה בארץ ,אף שנשאה בהיתר. שעושה לכבוד עצמו ,ולא גמילות חסד לשרה .ואדרבה ,היה לו
והביא ראיה לזה מיעקב בן בנו .שהוא עתיד לחזור לחוצה לארץ להניח להם לקוברה.
ולישא שתי אחיות בהיתר ,וכשיבואו לארץ תמות רחל ,כדי אך באמת ניחא .אברהם ידע שבמה שאמרה "חמסי עליך"
שלא ישב עמה שם באיסור .אם כן "את בני לא תשב שמה" – ומסרה דין לשמים חטאה ,וצריכה אף היא כפרה .ולכן קברה
שאם יקח שם אשה שאינה ראויה לו ,יהיה אסור לו לישב עמה בעצמו ,לגמול לה חסד בקבורתה ,שתהיה לה לכפרה .נמצא
כשיבוא לארץ. שבמה שקברה אברהם בעצמו נודע שחטאה במה שמסרה דין
הגר"ח אלפאנדרי – להג"ר חיים אלפאנדרי ,בשם דודו הג"ר יעקב אלפאנדרי – נדפס לשמים ,אף שהוא חטא קל.
ב'קושטא' שנת תע"ח ,ונדמ"ח תשמ"ח וזו כוונת הגמרא "הוא נענש תחלה" ,שמביאה ראיה משרה.
ושלא יקשה :דלמא אין זה עון ,ומתה בעטיו של נחש ,לזה מביא
המלאך הלך לפני אליעזר והפסיק בינו לבין רש"י "הוא קבר אותה" .ועל כרחך היינו משום כפרה דידה ,ולא
האשה ,שלא ילך אחוריה מצינו לה שום חטא אלא זה שמסרה דין לשמים ,וק"ל.
ַׁמִיִ ם ...הּוא ִיִ ְׁשַׁלַ ח ַַמְלְ ָָאכֹו ְלְ ָָפֶנֶ יָך" (בראשית כד ,ז) .יש ֹלֵקי ַַהָּׁש ַ
"ה' ֱֱא ֵ יעלת חן – להג"ר ארי' יהודה ליב בן הג"ר יוסף תאומים – נדפס ב'זאלקווא' שנת תקס"ב
לדקדק ,למה אמר "לפניך" ולא "עמך" .ועוד ,מה ענין שליחת
מלאך לענין הנישואין.
ֹאֶבה ָָה ִִא ָּׁׁשה ָלָ ֶלֶ ֶכֶ ת ַַא ֲֲח ַַרי" ֹּיּאֶמר ֵֵאָלָ יו ָָה ֶֶע ֶֶבד אּוַלַ י ֹלא־ֹת ֶ
ונראה ,ש"ַוַ ֶ
(שם ,ה) רומז למה שאמרו חז"ל (ברכות סא ע"א)" :אחורי ארי ולא אשה שישא יצחק בהיתר בחוצה לארץ –
אחורי אשה" ,וכמו שאמרו שם "מנוח עם הארץ היה" ,שהלך אסור יהיה לו לישב עמה בארץ
אחר אשתו.
וזהו ששאל אליעזר :שמא תרצה האשה להינשא ,אבל לא תאבה ֶׁמר ְלְ ָך ֶּפּ ן־ָּתִּׁשׁ יב ֶֶאת־ְּבִּנִ י ָׁׁש ָּּמה" (בראשית כד ,ו). "ִהָּׁש ֶ
ִ
ללכת אחרי ,אלא לפני ,כדי שאשמור עליה שלא תיפול מעל יש לדקדק בדברי אברהם ואליעזר .אברהם השביע את אליעזר
הגמל .וקיימא לן "אחורי ארי ולא אחורי אשה" ,ואם כן אי אפשר ֹלא־ִת ַּּקח ִִא ָּׁׁשה ִלִ ְְבִנִ י ִִמְּבּ נֹות ַַהְּכַּנַ ֲֲעִנִ י" (שם ,ג) ,ואמר לו העבד ִ "ֲאֶׁשׁ ר ֲ
לי ללכת אחריה. ל־ָה ָָא ֶֶרץ ַַהֹּזּאתֶֶ ,ה ָָהֵׁשׁ ב ֹאֶבה ָָה ִִא ָּׁׁשה ָלָ ֶלֶ ֶכֶ ת ַַא ֲֲח ַַרי ֶֶא ָ
"אּוַלַ י ֹלא־ֹת ֶ
"ֶה ָָהֵׁשׁ ב ָָאִׁשׁ יב" ,לשון כפול .כוונתו לומר שאי אפשר וזהו שאמר ֶ ָָאִׁשׁ יב ֶֶאת־ִּבְּנְ ָך" (שם ,ה) .ואמר לו אברהם "השמר לך פן תשיב
להימנע מאחד משני הדברים :או שאושיבה לפני ,או שאשיב ֹאֶבה ָָה ִִא ָּׁׁשה ָלָ ֶלֶ ֶכֶ ת ַַא ֲֲח ֶֶריָך
את בני שמה" .וחזר ואמר "ְוְ ִִאם־ֹלא ֹת ֶ
את בנך שמה. ְּׁשֻׁב ָָע ִִתי ֹזֹאתַַ ,רק ֶֶאת־ְּבִּנִ י ֹלא ָָתֵׁשׁ ב ָׁׁש ָּּמה" (שם ,ח). יָת ִִמ ֻ
ְוְ ִנִ ִּקּ ָ
ועל זה אמר לו אברהם "ה' אלקי השמים ...הוא ישלח מלאכו וקשה ,מה איכפת ליה לאליעזר באותה שעה לשאול "אם לא
לפניך" .כלומר ,ישלח מלאכו שילך לפניך ,והוא יפסיק בינך ובין תאבה" ,ולהביא עצות מרחוק .והלא לא השביעו אברהם אלא
האשה ,ולא תשא עיניך אליה. שלא יקח אשה מבנות הכנעני ,ובכל אופן שיוכל לעשות כן – מה
לו לשאול אם ילך יצחק לשם.
ְּׁשֻׁב ָָע ִִתי
יָת ִִמ ֻ ֹאֶבה ָָה ִִא ָּׁׁשה ָלָ ֶלֶ ֶכֶ ת ַַא ֲֲח ֶֶריָך ְוְ ִנִ ִּקּ ָ
ועל זה אמר "ְוְ ִִאם־ֹלא ֹת ֶ
ֹזֹאת" (שם ,ח) .כלומר ,אם לא יזדמן לך מלאך ,והאשה תרצה ועוד קשה מה שאמרו חז"ל ,והביאו רש"י (שם ,ח)" :רק" מיעוט
להינשא אבל תרצה ללכת לפניך כדי שתשמור עליה בדרך – אז הוא – בני אינו חוזר ,אבל יעקב בן בני סופו לחזור .מי הזכיר כאן
"ֶאת־ְּבִּנִ י ֹלא ָָתֵׁשׁ ב ָׁׁש ָּּמה". ונקית משבועתי זאת .רק ֶ את יעקב ,שיאמר עליו באותה שעה שעתיד לחזור ,ומה ענינו
לכאן.
ומכל מקום היה אברהם מובטח שהקב"ה יעשה לו נס ,וישלח
מלאכו לפניו. אלא הכוונה על פי מה שכתב הרמב"ן (ויקרא יח ,כה) ,שהאבות
קיימו את כל התורה בהיותם בארץ ישראל דוקא ,אבל בחוצה
בן הא הא – להג"ר דוד בן הג"ר אהרן הכהן – נדפס ב'ליוורנו' שנת תקפ"א לארץ לא קיימוה .ולכך מתה רחל בדרך ,בתחילת בואם לארץ:
בזכותה לא מתה בחוצה לארץ ,ובזכותו של יעקב ,שלא ישב
בארץ עם שתי אחיות .שהיא היתה הנשאת באיסור ,משום
אחות אשתו ,ולא נגע בה בארץ כלל.
והנה אמרו חז"ל (בראשית רבה נט ,ט) שאליעזר רצה להשיא את
"ֻאַלַ י" – "אלי" כתיב. בתו ליצחק ,ודייקו כן מן ֻ
הרש ייח תשרפ ב דרושים קדמונים
הרב צב"י הירש מייזליש ענינים שונים
מאמר כ חלק ד בדיני קריאת
התורה והמסתעף
ולשון המגן אברהם תמוה לפום ריהטא משני צדדים. טעמא דכתב – גדרי "חסירות ויתירות" ו"טעות
ראשית – על מה תלונתו "ולא היה צריך לכל זה"? המהר"ם לא גמור" בספר תורה ,על פי פסק הרמ"א – חלק ד
האריך כלל .השואל טען שאין כאן שינוי משמעות ,והמהר"ם
השיב בקצרה שגם באהלה יש טעם ,ואם כן שינוי לשון הוא. פתיחה
לדחות את ראיית השואל – זהו כל "כל זה" .ומה היה לו למהר"ם בחלק הקודם הצענו דרך מחודשת בדברי המגן אברהם (סימן קמג
לעשות – להניח את טענת השואל בלא תשובה? סק"ז) :שמה שהביא את הגמרא דקידושין "אין אנו בקיאין בחסירות
ושנית – המגן אברהם משיב בלשון שאינה מענינו של המהר"ם ויתירות" – לא כטעם להיתר הרמ"א הביאו ,אלא להגדיר את סוג
כלל .הוא בא לחלק בין שני סוגים – "טעות גמור" מול "לא הטעות שההיתר חל עליה ,והוא הטעות השכיחה אצל הסופרים.
בקיאינן" – כאילו המהר"ם דימה את רחבה לחסירות ויתירות, ונמצא שהמגן אברהם הולך בדרך הרמ"א עצמו בדרכי משה –
ולהמגן אברהם אינם דומים .והלא המהר"ם לא דן בחסירות "טעות השכיח בשאר ספרים" – ולא כמו שהבין בו דו"ז המנחת
ויתירות ,ולא הזכיר "לא בקיאינן" ,ולא עלה על דעתו להכשיר חינוך.
מצד ההיתר של חסר ויתיר; כל דיונו היה אם יש כאן שינוי עד כאן באה הדרך המחודשת מכח הקושיות ,ליישב את לשון
משמעות אם לאו .ואם כן ,מה ענין תשובת המגן אברהם לדברי המגן אברהם .ועתה נבוא בעזה"י להביא לה ראיה ,או לכל
המהר"ם – טענו בחטין והודה לו בשעורין. הפחות סיוע גדול – ממקום שבו המגן אברהם עצמו מפעיל את
ואם תאמר :המגן אברהם סומך על גדרו שכתב בריש דבריו – הגדרתו הלכה למעשה ,ומתוך ויכוחו עם אא"ז המהר"ם לובלין.
"וכמו שכתבתי לעיל" – שטעות גמור היא "שנשתנה קריאת ובדרך זו יתבאר לנו גם מה שהיה סתום לי שנים רבות בלשון
התיבה" ,ורחבה נקראת אחרת מרחבו .הרי זה גופא דיונו של המגן אברהם שם.
המהר"ם :שאם נכונים דברי השואל ,שאהלה נקראת בחולם, תשובת המהר"ם לובלין
אם כן באותה מידה גם רחבה יש לקרוא בחולם ,ואין כאן שינוי
קריאה כלל .ורק אחר תשובת המהר"ם – שה"א אינה נושאת בשו"ת מהר"ם לובלין (סימן צ) נשאל על ספר תורה שנמצא בו
חולם אלא במקום שיש בו דרש – נודע לנו שיש כאן שינוי ָּב�ּּה " במקום ָ"ָר ְְח ּּב ֹוֹ " ,וזה לשון התשובה:
כתוב ָ"ָר ְְח ּ
בקריאה .ואם כן ,איך אומר המגן אברהם "לא היה צריך לכל ואודות הספר תורה שנמצא בה כתוב רחבה במקום ָָר ְְח ּּב ֹוֹ –
זה" ,והלא בלא "כל זה" אין לנו שינוי קריאה? ואפילו מי שיפרש וכתב כ"ת שאין לשון זה משתנה ממשמעותו ,מטעם דיכולין
את "לא בקיאינן" כהבנת המנחת חינוך – שמא אין כאן טעות לקרות ָָר ְְח ֹּב� ֹה הבי"ת בחולם כמו רחבו ,כמו ָָא ֳֳה ֹל ֹה (בראשית יב,
כלל – לא תתיישב התלונה ,שהרי המהר"ם לא נסתפק כלל אם ח) דקרינן הלמ"ד בחולם כאילו כתיב ָָא ֳֳהלֹוֹ .
יש כאן טעות.
אהובי ,הלא גם באהלה יש טעם מפני מה נכתב אהלה ,וכמו
אלא שמתוך לשון המגן אברהם עולה ,שהבין בדברי המהר"ם שדרשו בבראשית רבה (פל"ט סט"ו) והביאו רש"י ז"ל בפירוש
מה שאינו כתוב בהם בפירוש .שאם כל דחייתו של המהר"ם החומש ,וזה לשונו :אהלה כתיב – בתחלה נטה את אהל
היא מפני שבאהלה יש דרש – שמע מינה שאילו נמצאה תיבה אשתו ואחר כך את שלו .ואם כן שפיר מקרי שינוי לשון.
בה"א תחת וי"ו בלא דרש ,היה המהר"ם מכשיר את רחבה על
ונשים לב למסגרת הדיון .השואל אינו דן כלל מצד הגהת הרמ"א
ידה .ועל כרחנו ,ההיתר שהמהר"ם מניח כאן – אף שלא הזכירו
– חילוקו בין "חסירות ויתירות" ל"טעות גמור" – ואף את הגמרא
בשמו – אינו אלא ההיתר הפשוט של הגמרא דקידושין" ,אין
דקידושין לא הזכיר; כל טענתו מצד המשמעות :שאין הלשון
אנו בקיאין בחסירות ויתירות" ,כמו שכתבו השער אפרים והמגן
משתנה ,שהרי אפשר לקרות את הה"א בחולם ,כמו באהלה.
אברהם .ואם כן ,בעיני המהר"ם רחבה הוא מן הסוג של "אין אנו
והמהר"ם משיב בתוך אותה מסגרת :אהלה אינה ראיה ,שיש בה
בקיאין" ,שההיתר חל עליו מעיקרו ,ורק הדרש של אהלה הוציאו
טעם ודרש; ואם כן שינוי לשון הוא .לא השואל ולא המשיב
מכללו[ .דיוק זו בדברי המהר"ם שאילו נמצא היה מכשיר ,נמצא
גם בדברי הגאון ר' שלמה קלוגר זצ"ל בספרו ספר החיים (סימן
הזכירו את הרמ"א ואת חילוקו ,ולא את "לא בקיאינן".
קמג) ,עיי"ש]. ובדרך זו ממש הלך אא"ז בשו"ת שער אפרים (סימן פב) בתיבת
ועל זה טוען המגן אברהם :אינו מן הסוג הזה כלל ,ואין צורך "וחמשתיו" שנמצאה חסרה יו"ד ,שהבאנו בחלק השני :תחילה
לברר את אהלה .ומעתה חייבים אנו להבין :באיזה מובן ראה כתב "דאין צריך להוציא ספר תורה אחרת ,לפי שהוא מן חסירות
המהר"ם את רחבה כ"חסר ויתיר" ,ובאיזה מובן אומר המגן ויתירות ואנן אינן בקיאים ,כמבואר בפרק קמא דקידושין" ,ואחר
אברהם שאינו כן. כך דחה מכח הדרש "וחמשתיו – חמישיות הרבה" ,וסיים" :ועיין
בתשובת הרב מהר"ם מלובלין גבי רחבה ורחבו" .הרי שנים:
רחבה – חסר ויתיר כאחד הדיון מתחיל מן ההיתר ונדחה מכח הדרש; וגם השער אפרים ,בן
והנראה ,דיתכן לומר שרחבה במקום רחבו נכללת בענין חסירות דורו של המגן אברהם ,תולה את ההיתר בגמרא דקידושין "אנן
ויתירות :נחסרה הוי"ו וניתוספה ה"א .דאם חסר אות – כשר ,ואם אינן בקיאים" ,ואין זה לשון שחידש המגן אברהם.
הותיר אות – כשר; אם כן גם כשנמצאו שניהם יחד ,שהחסיר אות לשון המגן אברהם ,והתמיהה שבה
אחת ותחתיה הוסיף אות אחרת ,גם כן נכלל בחסירות ויתירות.
ובמילים אחרות :גם "חילוף" יש בו הקולא של חסירות ויתירות. והנה המגן אברהם (שם סק"ז) פתח בהגדרת החילוק ,בשם השל"ה:
אמנם לפי זה צריכין להבין את טענת המגן אברהם ,שזהו מסוג חסירות ויתירות – כגון אבותנו חסר וי"ו וכהאי גוונא .אבל
אחר – טעות גמור. טעות שנשתנה קריאת התיבה ,כגון כבש כשב ,שידוע שהוא
ולפי זה שניהם ,המהר"ם והמגן אברהם ,מדברים לשון אחת, טעות אף על פי שיש לו פירוש אחד – מוציאין אחרת.
אלא שלא נאמרה בפירוש: ובהמשך דבריו הביא את תשובת המהר"ם לובלין ,וכתב עליה:
– השואל מניח שחילוף ה"א ווי"ו הוא חילוף הנמצא בתורה – ולא היה צריך לכל זה ,דכיון שהוא טעות גמור מוציאין
כמו אהלה – ואם כן הוא מסוג החסירות ויתירות ,ובכלל ההיתר; אחרת .דדוקא בחסירות ויתרות לא בקיאינן ,כדאיתא
ולא דן אלא מצד שינוי המשמעות הבא מחמת ההגייה. בקידושין (פרק ג) ,ואם כן שמא האחרת גם כן אינו מדויק
בחסר ויתיר .אבל טעות גמור פשיטא דפסול ,וכמו שכתבתי
– והמהר"ם משיב בתוך אותה הנחה :אהלה אינה ראיה לחילוף
לעיל.
המשך בעמוד ד
הרש ייח תשרפ ג דרושים קדמונים
המשך מעמוד ג
בחלק הקודם – לא מכח הקושיות בלבד ,אלא מדינו של המגן חפשי ,שיש בה טעם; ואם כן אין לנו מקום שה"א נושאת חולם
אברהם עצמו. בלא טעם – וממילא שינוי לשון הוא .ומה שלא הזכיר "חסירות
וסימן לדבר בלשונו" :שמא האחרת גם כן אינו מדויק" – היא היא ויתירות" בשם – מפני שכל השאלה היתה אם החילוף הזה הוא
לשון הרמ"א "שאין ספרי תורה שלנו מדוייקים כל כך ,שנאמר חסר ויתיר כשר ,וזה מה שדן בו.
שהאחרת יהיה יותר כשר"; הטעם – לשון הרמ"א ,וההוספה – – והמגן אברהם אומר :אינך צריך לברר אם אהלה היא ראיה
ההגדרה בלבד. – רחבה אינו מן הסוג הזה כלל .ולמה אינו מן הסוג – זהו מה
ובזה מובן גם למה נקט המגן אברהם לשון הגמרא ולא לשון שנשאר לן לבאר.
הדרכי משה :שדיבר אל המהר"ם ,שלא דן מצד הכרעת הרמ"א, ביאור דברי המגן אברהם – לפי הדרך המחודשת
והדרכי משה לא היה לפניו – שלא נדפס עד שנת תנ"ב ,שמונים
שנה אחר פטירתו .ולכן נכנס המגן אברהם למסגרת הדיון של ומעתה נבוא אל העיקר .המגן אברהם קובע שרחבה הוא "טעות
המהר"ם – ההיתר הפשוט של הגמרא – ובתוכה הפעיל את גדרו גמור" ,מפני ש"דוקא בחסירות ויתירות לא בקיאינן" – כלומר,
שלו .ונמצא שהמסגרת מן המהר"ם ,והגדר – של המגן אברהם, חילוף ה"א ווי"ו אינו בכלל ה"לא בקיאינן" .ומה שכתב "וכמו
והוא השכיחות. שכתבתי לעיל" – אין כוונתו לדוגמא שכתב שם (כבש כשב) ,אלא
שרחבה נכנס בסוג שהגדיר לעיל ,סוג הטעות הגמורה .ונשאל:
מקור לשיטת הדרך החיים באיזה מובן אינו בכלל "לא בקיאינן"?
ובזה נמצא מקור לשיטת אא"ז בדרך החיים (הלכות קריאת התורה סעיף א), לא מצד מנין האותיות – שהרי המנין לא נשתנה ,אות תחת אות.
שכתב" :חסירות ויתרות אין מוציאין .ודוקא תיבה שנמצא פעם ולא מצד שינוי הקריאה – שהרי שינוי הקריאה תלוי בתשובת
אחד בתנ"ך חסר או מלא ,וקריאתן שוה בין שהוא מלא בין חסר, המהר"ם ,כמו שנתבאר ,והמגן אברהם דוחה את תשובת המהר"ם
יָך ...דנמצא פעמים מלא ופעמים חסר ,ונקרא יָך ֲֲא ֹב ֶֶֹת ָ
כמו ֲֲא בֹוֹ ֶֶת ָ
כמיותרת; ואי אפשר לו לסמוך על מה שאינו נודע אלא ממנה.
בשוה וגם הענין שוה" .והארכנו בשיטתו במקום אחר .וכבר העיר
בשו"ת חיי אברהם (חלק א ,קונטרס קריאת התורה אות י)" :לא מצאתי פרט ולא מצד המשמעות והדרש – שהרי זה בדיוק מה שדחה המגן
זה מבואר בשום אחד מגדולי אחרונים – לא בחיי אדם ,ולא אברהם ב"לא היה צריך לכל זה".
בשערי אפרים ,ולא במשנה ברורה". ויש להקדים :בתיבה זו של רחבו ,ודאי גם בזמן חז"ל היו בקיאין.
ולפי דרכנו ,מקורו במגן אברהם על המהר"ם .שהרי המגן אברהם שאמת הדבר שתנועת החולם יכולה למשוך אחריה שלש אותיות:
קבע את רחבה לטעות גמור מפני שחילוף כזה אינו מצוי בתיבה וי"ו – וכן הוא בדרך כלל; ה"א – כַּפ� ַ ְְר ֹעֹהְְׁ� ,שֹלֹֹמֹהִׁׁ� ,שֹל ֹה ,ועוד
זו – והיינו שלא נמצא כן במקום אחר – וזהו ממש תנאו של הרבה; ואף אל"ף – כ" ֹל ֹא" לעומת "לֹוֹ " ,ששניהם בחולם ,זה
הדרך החיים" :דוקא תיבה שנמצא פעם אחד בתנ"ך חסר או באל"ף וזה בוי"ו .אבל אין זה חילוף חפשי ,שיבוא כך או כך בכל
מלא" .נמצא שהדרך החיים לא חידש כלל מדעתו ,אלא ניסח תיבה; התיבות שבהן באה ה"א ידועות הן ,וכשם שלא יכתוב שום
למעשה את יסודו של המגן אברהם. סופר "פרעו" תחת "פרעה" ,כך לא יכתוב "רחבה" תחת "רחבו".
ורשימה ידועה כזו היא ההיפך של "לא בקיאינן" :מי שיודע אותה
ויש להוסיף :הדין הסמוי שבדברי המהר"ם – שאילו נמצאה – בקי .מה שאין כן וי"ו ויו"ד שבאמצע התיבה ,שפעמים כך
אהלה בלא טעם ,היה רחבה מוכשר על ידה – אינו מובן אלא ופעמים כך ,בלי קצבה ובלי כלל קבוע לכל תיבה ,ואף בשורשים
מצד השכיחות ,שחילוף הנמצא בתורה הסופרים רגילים בו; שונים – שם אבדה הבקיאות ,ועליהם אמרו "לא בקיאינן".
אלא שהמהר"ם מכשיר על פי תיבה אחרת ,והמגן אברהם מצריך
שימצא בתיבה זו עצמה .ובזה חולק המגן אברהם על המהר"ם, לא נשאר אלא מובן אחד ,שאינו תלוי בתשובת המהר"ם כלל:
והוא מקורו של הדרך החיים. מצד שכיחות הטעות .שבתיבת רחבו אין חילוף כזה מצוי ,ואין
סופר טועה בה; ועל טעות שאינה מצויה לא נאמר "לא בקיאינן",
סיום שכל עיקר "לא בקיאינן" אינו אלא בדבר שהטעות שכיחה בו,
העולה מדברינו :המגן אברהם ,כשבא לדון בטעות מסוימת – וממילא נאבד הידוע – וכמו שהקדמנו ,שבחילוף ה"א בוי"ו
רחבה תחת רחבו – לא שאל אם המשמעות נשתנתה ,ולא אם בתיבה זו ודאי היו בקיאין.
הקריאה נשתנתה ,אלא דבר אחד :אם טעות כזו מצויה אצל ואם "לא בקיאינן" אצל המגן אברהם פירושו "הסוג שהסופרים
הסופרים .וזהו "שכיח בשאר ספרים" של הדרכי משה ,וזו ראיה, טועים בו" – הרי זה ממש "טעות השכיח בשאר ספרים" של
או לכל הפחות סיוע גדול ,לדרך המחודשת שהצענו בחלק הרמ"א בדרכי משה .ונמצא שהמגן אברהם ,במקום היחיד שבו
הקודם .ובזה נתיישבה גם תלונתו על המהר"ם :לא על הפסק הוא דן על פי הגדרתו הלכה למעשה ,הולך בדרך הדרכי משה
חלק ,אלא על הדרך – שהמהר"ם הלך לברר את אהלה ,ואין ולא בדרך המנחת חינוך .וזו ראיה לדרך המחודשת שהצענו
צורך בכך.
זיקוקין דנפקא מפומי'
בלי שום פקפוק במהירות כזה" .כשיצא השוחט מהחדר התבונן רבינו עוד ממעשי גדולי הדורות ,בחובת הבקיאות בהלכות ספר תורה:
זי"ע בדבריו ,שהגם שלמד פעם הלכות סת"ם וקריאת התורה אבל לא סיפר הרה"ג ר' בערל וויין שליט"א (מובא במושיען של ישראל פרק לח ,בשם
חזר בדיוק ובבירור על כל ההלכות שיוכל לפסוק הלכה ברורה על אתר, חוברת "ווינטידזש וויין" פרק ח דף )243שהיה אברך צעיר בתחילת כהונתו כרב
ובאותו הלילה חזר על הלכות אלו הדק היטב ,וביום המחרת נכנס לבית בעיר מיאמי פלארידע ,וביקרו מרן רביה"ק מסאטמער זי"ע והדריכו
המדרש ולקח ספר תורה ובדקו לראות אם כשר הוא .בשבת הבאה אירע בענין רבנות ,ובתוך הדברים אמר לו שאם רוצה להיות מקובל בקהילתו
שאלה בביהמ"ד ,ורבינו השיב על אתר הלכה ברורה בבירור נפלא מש"ס ילמוד היטב הל' סת"ם וקריאת התורה ,שאם יהי' איזה שאלה בס"ת יוכל
ופוסקים .השוחט הזקן הנ"ל נתפעל למשמע אזנו ,והתחרט שחשד את להשיב על אתר .והרה"ג קיבל עצתו ומיד התחיל ללמדו היטב ,ובאותו
הרב החדש שאינו בקי בהלכות סת"ם ,ותיכף אחר שבת נכנס לרבינו שבת אירע שאלה בבית מדרשו וידע להשיב על אתר ,ועי"ז נתכבד מאוד
להראות לו סכינו ,וא"ל הנני רואה שידיעת התורה של כבוד תורתו חדה בעיני קהילתו.
וחריפה יותר מסכיני! וסיפר לו רבינו שכך היה אצלו כשנתקבל למרא דאתרא בעיר אורשיווא
ורבינו לקח את הסכין ועיין בו בכובד ראש זמן רב ,ואחר כך החזירו שהיה אז אברך צעיר ,וכל השוחטים של העיר באו להראות לו החלפים,
להשו"ב .ואמר פעם רבינו :הסתכלתי הרבה זמן על החלף ,שלא יחשוב חוץ משוחט זקן אחד שלא היה לפי כבודו להראות לו סכינו ,ואמר
השו"ב שיען שהוא חשב עלי לטובה – אז ממילא טבעי הוא הדבר שגם לרבינו הנני חוזר על לימודי כל חודש וחודש שאהי' בקי ורגיל בעבודתי,
אני מחויב לחשוב עליו לטובה בלי עיון ובדיקה. והנני מקפיד להשחיז סכיני דבר יום ביומו שיהי' חלק עצהיו"ט ,והרהיב
הזקן עוז ואמר לרבינו ז"ל "רצוני לידע האם כשאוציא ס"ת מארון
הקודש אז גם יוכל כבוד תורתו לפסוק בבירור על הס"ת שהוא כשר
הרש ייח תשרפ ד דרושים קדמונים
הרש ייח תשרפ
ויש לדקדק ,למה הוצרך לומר שאם לא תאבה האשה ללכת יהא מאא"ז הג"ר יוסף תאומים זצ"ל – אבי אביו
נקי מן השבועה ,והלא דבר פשוט הוא .ובקידושין (סא ע"ב) מיישבת
הגמרא ,דסלקא דעתך אמינא שאם בני המשפחה מרוצים והיא אינה
של הברוך טעם
רוצה ,יביאנה בעל כרחה; לכך הוצרך לומר "ואם לא תאבה האשה" א ב רה ם קבר את שרה בע צמו – ר איה שלא הי תה מאבדת
וגו' – "ונקית משבועתי זאת" ,עיין שם. עצמה ל ד עת
ולכאורה קשה ,מהיכי תיתי שיעלה על דעת אליעזר להביאה בעל בגמרא ראש השנה (טז ע"ב) :אמר רבי אבין ,כל המוסר דין על חבירו
כרחה. ָׂשַׂרי ֶֶאל ַַא ְְב ָָרם ֲֲח ָָמ ִִסי ָָעֶלֶ יָך"
ֹּתּאֶמר ַהוא נענש תחלה ,שנאמר "ַוַ ֶ
ועוד יש לדקדק במה שכתב רש"י (שם) ,וכן איתא במדרש (בראשית ֹּכָּתּה" (שם כג, ָׂשָׂרה ְוְ ִלִ ְְב ָ
(בראשית טז ,ה) ,וכתיב "ַוַ ָּיֹּבֹא ַַא ְְב ָָר ָָהם ִלִ ְְסֹּפּד ְלְ ָ
רבה נט ,י)" :רק את בני לא תשב שמה" – בני אינו חוזר ,אבל בן בני, ב) .ופירש רש"י" :ויבא אברהם" – הוא קבר אותה .ויש לדקדק :מה בא
יעקב ,חוזר .ותמוה ,לאיזה ענין הוצרך לומר כאן שיעקב ישוב שמה. רש"י להשמיענו בזה?
ועיין ביפה תואר מה שכתב בזה. ונראה לי דקשיא לרש"י :למה ליה לגמרא לאתויי הפסוק "ויבא
וכדי ליישב נקדים מה דאיתא בריש קידושין (ב ע"ב) :תניא ,רבי שמעון אברהם"? הוה ליה למימר בקיצור :ומצינו שהיא מתה תחלה.
בן יוחאי אומר ,מפני מה אמרה תורה "ִּכּ י ִיִ ַּּקח ִִאיׁש ִִא ָּׁׁשה" (דברים כד ,א) ונראה לעניות דעתי ,משום דבעל הטורים (בראשית כג ,ב) כתב שמפני
ולא כתבה "כי תלקח אשה לאיש"? מפני שדרכו של איש לחזור אחר שגרמה מיתתה ,שמסרה דין לשמים ,נקראת מאבדת עצמה לדעת.
אשה – משל לבעל אבידה ,שהוא מחזר על אבידתו.
וטעמו דחוק .דאם כן ,כל העובר עבירה ונענש במיתה ייקרא מאבד
ונראה פשוט שכך היא קושיית רשב"י .דלפני זה מקשה שם הגמרא עצמו לדעת! והרי כתב הרמ"א (יורה דעה סי' שמה סעי' ב) ,שמי שגנב
על התנא דמתניתין ששנה "האשה נקנית" – וליתני "האיש קונה"? וגזל ונהרג בדין המלכות – מתאבלין עליו .ועוד ,שהרי שרה לא ידעה
ומתרצת ,שאילו שנה "האיש קונה" הוה אמינא שאפילו בעל כרחה שהמוסר דין לשמים נענש תחלה ,דהא ממנה אנו למדין זאת; ולמה
יכול ליקח אותה; לכך שנה "האשה נקנית" – מדעתה אין ,בעל כרחה תיקרא מאבדת עצמה לדעת?
לא .וזו קושיית רשב"י על לשון התורה :מפני מה כתבה "כי יקח",
שיש לטעות בו ולומר שאף בעל כרחה יכול ליקח אותה ,ולא כתבה אלא על כרחך ,הטעם שהיתה נקראת מאבדת עצמה לדעת הוא על פי
"כי תלקח" ,שמשמעו מדעתה דוקא? ועל זה מתרץ ,שהתורה באה מה שכתוב בפרקי דרבי אליעזר (פרק לב) ,והובא קצת ברש"י (בראשית
ללמדנו בזה דרך ארץ ,שדרכו של איש לחזור אחר אשה. כג ,ב) :כשבא אברהם אבינו מהר המוריה ,חרה אפו של השטן ,שלא
עלתה בידו; הלך ואמר לשרה :הלא לקח אברהם את יצחק בנו ושחטו
ואיתא במדרש (בראשית רבה סח ,ד) :יש שהולך אצל זיווגו – זה יעקב; והקריבו עולה .התחילה בוכה ומיללת ,עד שיצתה נשמתה ,ע"כ .ומפני
ויש שזיווגו בא אצלו – זה יצחק .והטעם שלא הלך יצחק בעצמו אצל שמתה על ידי בכייתה המרובה נקראת מאבדת עצמה לדעת.
זיווגו מבואר במדרש (עיין בראשית רבה סד ,ג) ,שהיה עולה תמימה ולא
היה רשאי לצאת לחוצה לארץ. ומבואר בשלחן ערוך (שם סעי' א) :המאבד עצמו לדעת – אין מספידין
עליו ,ואין מיללין עליו ,ואין מתאבלין עליו; אבל עומדים עליו בשורה
ובזה יבואר .שאברהם היה צריך לומר לאליעזר שלא יביאנה בעל ומברכין עליו ברכת אבלים .זה הכלל :כל שהוא משום כבוד החיים –
כרחה ,לפי שהיה מתירא שמא יחשוב אליעזר בלבו כך :והלא כתיב "כי עושין ,ולכבוד המת – אין עושין.
יקח" ולא "כי תלקח" ,משום שדרכו של איש לחזור אחר אשה; ואם כן
מפני מה שולח אותי אברהם להביא לבנו את זיווגו ,ולא ילך בנו בעצמו ובסנהדרין (מו ע"ב) איבעיא להו :הספידא – יקרא דחיי הוי או יקרא
לחזר אחריה? אלא על כרחך שלא באה התורה במה שכתבה "כי יקח" דשכבי הוי? ופשטו מן הכתוב "ויבא אברהם לספוד לשרה" :ואי אמרת
ללמד דרך ארץ ,אלא להורות שיכול ליקח אותה בעל כרחה. משום יקרא דחיי הוא ,משום יקרא דאברהם משהו לה לשרה?
לכך הוצרך לומר לו "ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית והשתא ניחא .דהגמרא בעי להוכיח שמשום שמסרה דין לשמים מתה
משבועתי זאת" – ולא תיקחנה בעל כרחה; כתירוץ הגמרא הנ"ל, תחלה ,ולא תימא שמתה קודם זמנה מחמת הבכיות .לכן מביאה ראיה
שבאמת צריך דוקא מדעתה ,ומה שכתבה התורה "כי יקח" אינו אלא ממה שנאמר "ויבא אברהם לספוד לשרה" – ואם היתה מאבדת עצמה
משום דרך ארץ ,שדרכו של איש לחזור אחר אשה. לדעת מחמת הבכי ,לא היה מספידה.
ועל זה אמר לו "רק את בני לא תשב שמה" ,וגילה לו הטעם שאין יצחק והוקשה לרש"י :דילמא לעולם היתה מאבדת עצמה לדעת ,ומה
הולך בעצמו – שאינו רשאי לצאת לחוצה לארץ; אבל יעקב ,בן בני, שהספידה אברהם הוא משום שההספד יקרא דחיי ,וכל שהוא כבוד
ישוב שמה .שבאמת כל איש צריך לילך אחר זיווגו ,ורק בני אי אפשר החיים עושין? לכן פירש "הוא קבר אותה" – ואי יקרא דחיי הוא ,לא היה
לו לשוב שמה; ואין דנין אפשר משאי אפשר .ודוק היטב וינעם לך. אברהם בעצמו משהה אותה מפני כבוד עצמו.
אלא על כרחך הספידא יקרא דשכבי הוא ,אם כן על כרחך דשרה לא
מאא"ז הג"ר ברוך כהנא רפאפורט זצ"ל אב"ד היתה מאבדת עצמה לדעת ,אלא מתה תחלה מפני שמסרה דינה
לשמים.
פיורדא – זקינו של הברוך טעם
אל י ע זר לא כפל התנאי לכ ן אין בו מ ש ום ניח ו ש מאא"ז הג"ר אלעזר רוקח זצ"ל – בעל מעשה
במדרש בסדר חיי שרה (עי' מדרש הגדול) על "ַוַ ְיְ ִִהי הּוא ֶֶט ֶֶרם ִּכִ ָּלָ ה ְלְ ַַד ֵֵּבר" רוקח
(בראשית כד ,טו) וכו' :מלמד שהיו לו עוד לדבר ,עד כאן .ותמוה הוא.
אל י עז ר ה יה עלול לטעו ת מ כח של יח ות ו ,שאשה נל קח ת אף
ויש לומר על פי מה שאמרו בגמרא הוריות (יב ע"א) :האי מאן דבעי בעל כרחה
לידע אי מסיק שתיה אי לא ,וכו' .וכתב מהרש"א (בחידושי אגדות) דאין
בו משום ניחוש ,הואיל דאין בו תנאי כפול; ודוקא היכא דאומר דבר ְּׁשֻׁב ָָע ִִתי ֹזֹאתַַ ,רק ֶֶאת־ְּבִּנִ י
ֹאֶבה ָָה ִִא ָּׁׁשה ָלָ ֶלֶ ֶכֶ ת ַַא ֲֲח ֶֶריָך ְוְ ִנִ ִּקּ ָיָת ִִמ ֻ
"ְוְ ִִאם־ֹלא ֹת ֶ
והיפוכו אית ביה משום ניחוש ,עד כאן. ֹלא ָָתֵׁשׁ ב ָׁׁש ָּּמה" (בראשית כד ,ח).
המשך בעמוד ו
הרש ייח תשרפ ה דרושים קדמונים
המשך מעמוד ה
ונשאה.
אם כן ודאי שלח אברהם את אליעזר שלשים וארבעה יום קודם ובזה יבואר ,דקשה ,האיך עבר אליעזר על "ֹלא ְְתַנַ ֲֲחׁשּו" – ומתרץ
שתמלאנה לרבקה שלש שנים – שבעה עשר יום להליכה ושבעה עשר המדרש ,מלמד שהיו לו עוד לדבר ,היפוכו של דבר ,ולא דיבר .ולכן אין
יום לחזרה – כדי שכשתבוא רבקה לבאר שבע תהיה בת שלש .וכיון בזה משום ניחוש .ודוק.
שקפצה לו הארץ ובא לחרן ביום אחד ,נשארו לו ,מלבד שבעה עשר
יום לחזרה ,עוד ששה עשר יום עד שתהיה רבקה בת שלש. מאא"ז הג"ר שמחה כ"ץ רפאפורט זצ"ל
וזהו שאמרו "תשב הנערה אתנו ימים" – שבעת ימי אבילות" ,או אב"ד לובלין
עשור" – שאין קפידא אם תשב גם עשרה ימים נוספים .שהרי עדיין
חסרים לה ששה עשר יום עד שתהיה בת שלש ,מלבד שבעה עשר יום ש יח תו של אל י ע זר נחשבה כ תלמ ו ד תורה ,ולכ ך ל א חשש
שצריך לדרך החזרה ,שבחזרה לא סמכו על הנס שתקפוץ להם הארץ. אברהם למי תת ו בדרך
ובשבעת ימי אבילות אמרינן מקצת היום ככולו (פסחים ד ע"א) ,שהיום ל־ָה ָָעִיִ ן" (בראשית כד ,מב) .ופירש רש"י :היום יצאתי והיום
"ָוָ ָָאֹבֹא ַַהּיֹום ֶֶא ָ
השביעי אינו אלא מקצתו ,ונמצאו ששה עשר יום. באתי .אמר רבי אחא ,יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן
אמנם אילו נאמר כפירוש הגמרא ,שהיו כאן שתי שאלות – תחילה של בנים .ותמוה ,מה ענין מאמר רבי אחא לכאן.
ביקשו שתשב "ימים" ,דהיינו שנה ,והשיב להם "לא" ,ואחר כך ביקשו ונראה לתרץ על פי מה דאיתא במסכת גיטין (סד ע"א) :השולח שליח
עשור – נסתר טעם זה .שאם כן לא ביקשו אלא עשרה ימים ,ולא ששה לקדש לו אשה ,אסור בכל הנשים שבעולם ,שמא יפגע באחות אשתו.
עשר. ולפי זה קשה ,למה עשה כן אברהם ,ולא חשש שמא ימות השליח
וזהו סמיכות דברי רש"י" :ואבא היום אל העין" – היום יצאתי והיום בדרך.
באתי ,שקפצה לו הארץ .ומה שמוכח שקפצה לו הארץ – מכך ששאלו ויש לומר ,שלא חשש למיתה ,משום שיש לזה תקנה – שלא יפסיק
שתשב ימים ,שבעת ימי אבילות ,ועוד עשור ,שעולים ששה עשר יום. פיו מגירסא ,כמו שעשה דוד המלך ע"ה ,כמוזכר במסכת שבת (ל ע"ב).
ושמא תאמר ,שהיו אלו שתי שאלות כפירוש הגמרא – לכך סמך לזה אמנם גם על זה קשה .שאם לא היה מתעכב בדרך אלא יום או יומים,
דברי רבי אחא" ,יפה שיחתן של עבדי אבות" ,שהרי נכפלה פרשה של ניחא .אבל אם היה מתעכב בדרך שלשה ימים ,היה מוכרח לישון על
אליעזר; ואילו היתה תשובת "לא" ביניהן ,היתה נכתבת בתורה .אלא כל פנים ,כדאיתא בגמרא (נדרים טו ע"א) :הנשבע שלא יישן שלשה
ודאי שאלה אחת היתה ,ומוכח שקפצה לו הארץ ,וק"ל. ימים ,מלקין אותו וישן מיד .ואם כן היה לו לחשוש למיתה בשעת
השינה.
מאא"ז הג"ר ברוך כהנא רפאפורט הנ"ל לכך פירש רש"י "ואבא היום" – היום יצאתי והיום באתי .נמצא שהיתה
הליכתו ביום אחד ,ולא היה לחשוש למיתה ,שיש לומר שלא הפסיק
אחי רבקה בי ק שו לע כבה עשר שני ם ,עד שת גד ל ולא תוכ ל מגירסתו.
למא ן
אמנם הא תינח בשעת הגירסא .אבל כשהיה מפסיק לשיחת חולין ,אז
יָה ְוְ ִִא ָּּמּהֵּ ,תֵּׁשׁ ב ַַהַּנ ֲֲּע ָָר ִִא ָּּתנּו ָיָ ִִמים אֹו ָָעׂשֹור" (בראשית כד ,נה).
ֹּיּאֶמר ָָא ִִח ָ
"ַוַ ֶ היה שוב חשש מיתה .והוא התחיל לדבר ולספר כל מה שאירע לו עם
ובמסכת כתובות (נז ע"א) במתניתין :נותנין לבתולה שנים עשר חודש רבקה – והיאך עשה כן ,ולא חשש למיתתו? לכך פירש רש"י :אמר רבי
להכין תכשיטיה .ובגמרא שם (ע"ב) ,מנא הני מילי – דאמר קרא "ויאמר אחא ,יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים .ונמצא ששיחתו
אחיה ואמה תשב הנערה אתנו ימים או עשור" .מאי ימים – אילימא תרי נחשבה כלימוד ,וק"ל.
יומי ,משתעי איניש הכי ,אמרו ליה תרי יומי ,אמר להו לא ,אמרו ליה
עשרה יומי .אלא מאי ימים – שנה ,וכו'. מאא"ז הגה"ק ר' יעקב מלינסק
ובמדרש בפרשה זו איתא" :ימים" – אלו ז' ימי אבלו של בתואל; "או
עשור" – אלו י"ב חודש שנותנין לבתולה לפרנס את עצמה. ב ני רבק ה בי ק שו לע כבה כמנין הימים שנו תר ו מחמ ת קפי צ ת
הדרך
ויש לדקדק ,היכי משתמע מתיבת "עשור" י"ב חודש – הא "עשור"
פירושו עשרה. ל־ָה ָָעִיִ ן" (בראשית כד ,מב) .ופירש רש"י :היום יצאתי והיום
"ָוָ ָָאֹבֹא ַַהּיֹום ֶֶא ָ
באתי ,מכאן שקפצה לו הארץ (סנהדרין צה ע"א; בראשית רבה נט ,יא).
ויש לומר ,על פי מה דאיתא בגמרא הנ"ל :תנא ,קטנה בין היא ובין אמר רבי אחא ,יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של
אביה יכולין לעכב מלינשא עד שתגדל .ופריך בגמרא ,בשלמא איהי בנים ,שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה ,והרבה גופי תורה לא
מצי מעכבא ,אלא אביה – אי איהי ניחא לה ,אביה מאי נפקא ליה מינה. ניתנו אלא ברמיזה (בראשית רבה ס ,ח) .ויש לדקדק ,מה הסמיכות בין
סבר ,השתא לא ידעה ,למחר מימרדא ונפקא ואתיא ונפלה עילואי. שני הענינים.
וברש"י ,תמרוד בבעלה ותצא ותבוא אלי עד שתגדל ,ונמצאתי צריך
לתכשיטין אחרים. ונראה לפרש .דאיתא במדרש (בראשית רבה ס ,יב) על הפסוק "ֵּתֵּׁשׁ ב
ַַהַּנ ֲֲּע ָָר ִִא ָּּתנּו ָיָ ִִמים אֹו ָָעׂשֹור" (שם ,נה)" :ימים" – אלו שבעת ימי אבילות.
והנה רבקה היתה אז בת שלש שנים ,ולכן אחיה ואמה בהאי פחדא הוו
יתבי – השתא לא ידעה ,למחר מימרדא ונפקא ויהיו צריכין לתכשיטין והקשה היפה תואר מן הגמרא בכתובות (נז ע"ב) ,דפרכינן :מאי "ימים"?
אחרים .ולכן אמרו "תשב הנערה אתנו ...עשור" ,דהיינו עשר שנים, אילימא תרי יומי – משתעי איניש הכי? אמרו ליה תרי יומי ,ואמר להו
ותהיה גדולה ושוב לא תוכל למאן בבעלה. לא ,ואמרו ליה עשרה יומי? אלא מאי "ימים" – שנה .ואם כן ,לדרשת
המדרש ש"ימים" הם שבעת ימי אבילות ,קשה קושיית הגמרא.
אמנם על זה קשה להמדרש ,הא נקבה בת י"ב שנה ויום אחד הויא
גדולה ,ובתשע שנים סגי .אלא על כרחך שרצו גם שנה על הכנת ומפרש היפה תואר ,ש"או" כאן כמו "אפילו" ,ולא שאלו דרך שתי
תכשיטין; ואותה שנה תחל מעת היותה גדולה ,כי מקודם לא רצו שאלות זו אחר זו ,אלא שאלה אחת .כלומר ,אם תתעכב ימים ,ואפילו
להכין לה תכשיטין – אולי תמאן בבעלה .לפיכך הוצרכו לומר עשר תתעכב עשור ,אחר כך תלך ,ולא תחשוב שנחזור בנו.
שנים. ויש לומר טעם ,למה ביקשו שתשב ימים ,שהם שבעת ימי אבילות,
וזהו פירוש המדרש" :או עשור" – עשרה שנים .וקשה ,הא כבר היתה ועוד עשור.
בת שלש שנים ובעוד תשע שנים סגי ,דהא אז תהיה בת י"ב שנה. דאיתא בילקוט (חיי שרה רמז קט) ,שמקרית ארבע עד חרן יש דרך
אלא אותה שנה הנוספת – אלו י"ב חודש שנותנין לבתולה לפרנס את שבעה עשר יום ,ובשלש שעות בא העבד לחרן.
עצמה.
ופירש רש"י (בראשית כה ,כ) ,וכן הוא בסדר עולם (פרק א) ,שבשעת
העקידה היה יצחק בן שלשים ושבע שנה ,ובאותה שעה נתבשר
שנולדה רבקה .והמתין לה שלש שנים ,עד שתהא ראויה לביאה,
הרש ייח תשרפ ו דרושים קדמונים
הרש ייח תשרפ
באחותו; אבל השתא שהוכח שגוי אסור באחותו – שהרי מבתו של אברהם מוכח שגוי אסור באחותו –
לא השיאה אברהם ליצחק – קשה למה נברא אדם יחידי, ובלשון יחיד של "אנכי" נרמז למה נברא אדם
והוכרח קין לישא את אחותו שהיא ערוה.
יחידי
לזה אמר :הה"ד גבי ישמעאל "ידו בכל" – ליסטים,
שיהיה גזלן וחמסן .והיינו כתירוץ הגמרא ,שמפני ֵּבַּרְך ֶֶאת ַַא ְְב ָָר ָָהם ַּבֹּּכּל" (בראשית כד ,א) – הה"ד
מדרש פליאהַ" :וַ ה' ַ
הגזלנים והחמסנים נברא אדם יחידי :שעכשיו שנברא ֹלִהים ֲֲא ֵֵח ִִרים" (שמות כ ,ב-ג).
ֹלֶקיָךֹ ...לא ִיִ ְְהֶיֶ ה ְלְ ָך ֱֱא ִ
"ָאֹנִֹכִ י ה' ֱֱא ֶ
ָ
יחידי גוזלים וחומסים ,כל שכן אילו נבראו שנים ,ודו"ק. ותמוה ,מה ענין זה לזה.
עכ"ד העיר דוד. נ בר א יחי ד י מ פני הגזלנים – ונרמ ז בי שמעאל
נ בר א יחי ד י מפ ני המיני ם – ו נרמ ז ב " לא י הי ה לך " ויש להקדים מה שכתב בספר עיר דוד (בית אברהם חדר ד אות רצד)
ובדרך זה כתב אא"ז בבנין דוד (בפרשתן אות נד) בשם בנו הגאון בשם בנו הרב מוהר"ר פתחיה ,על מדרש אחר בדומה לזה.
מו"ה צבי (שליט"א) [זצ"ל] ,דומ"ץ דק"ק ווייטצען ,בעהמח"ס איתא במדרש תנחומא (פרשת חיי שרה)" :וה' ברך את אברהם
שו"ת בנין צבי ,לפרש את המדרש פליאה שהבאנו. בכל" – הה"ד גבי ישמעאל "ָיָ דֹו ַַבֹּכּל" (בראשית טז ,יב) .וגם זה
והוא על פי הגמרא בסנהדרין (שם)" :תנו רבנן ,אדם יחידי תמוה.
נברא ...שלא יהו המינים אומרים הרבה רשויות בשמים". ונקדים מה דאיתא בגמרא (בבא בתרא קמא ע"א)" :וה' ברך את
ולפי זה מובן המדרש" :וה' ברך את אברהם בכל" – אברהם בכל" – אמר רבי יהודה ,בת היתה לו לאברהם
שהיתה לו בת ובכל שמה .וקשה קושיית התוספות, ו"בכל" שמה .והקשו התוספות :למה לא השיאה אברהם
למה לא השיאה ליצחק; ועל כרחך שגוי אסור באחותו. ליצחק ,למאן דאמר שגוי מותר באחותו .ותירצו :שמא
ואם כן קשה ,למה נברא אדם יחידי והוכרח קין לישא קטנה היתה ,ולא רצה עדיין להשיאה ליצחק .אבל באמת
את אחותו ,שהיא ערוה .ועל כרחך שנברא יחידי תירוץ זה דחוק ,שהרי ארז"ל שאף רבקה קטנה היתה.
מפני המינים ,שלא יאמרו הרבה רשויות בשמים. ולכן כתב בספר ברכת שמואל (פרשת בהעלותך) ,שרבי
וזהו שאמר :הה"ד "אנכי ה' אלקיך ...לא יהיה לך יהודה סובר כמאן דאמר שגוי אסור באחותו ,ומשום כך
אלהים אחרים" – שלא יוכלו המינים לומר שיש הרבה לא השיאה ליצחק.
רשויות בשמים ח"ו ,כי אין עוד מלבדו .עכ"ד הבנין דוד. והנה במשנה בסנהדרין (לז ע"א) איתא" :לפיכך נברא
אדם יחידי" וכו' .והקשה מהרש"א (חידושי אגדות ד"ה לפיכך)
נ בר א י חי ד י מפני ש לום הבר יות – ובאחד ו ת ק יב לו א ת ה ת ו רה
בשם היפה מראה (פ"ד אות ו ד"ה מפני המשפחות) :למה שאלו כן
ובדרכו יש לומר על פי המשנה בסנהדרין (שם)" :לפיכך נברא באדם יותר מבשאר כל הבריות ,שאף הן לא נבראו אלא
אדם יחידי ...מפני שלום הבריות ,שלא יאמר אדם לחבירו יחידים ,ולא נבראו מהן שני זכרים ושתי נקבות.
אבא גדול מאביך". ותירץ ,שאין זו קושיא אלא באדם :שמתוך שנברא יחידי
והנה בזוה"ק (ח"ג פד ע"ב) איתא :מיום שישראל נמצאים בעולם, הוכרח קין לישא את אחותו ,שהיא ערוה .ולכן שאלו,
לא נמצאו לפני הקב"ה בלב אחד וברצון אחד כמו באותו יום למה לא נבראו שני זכרים ושתי נקבות ,וישא בנו של זה
שעמדו בהר סיני; ולפיכך נאמר הכל בלשון יחיד. את בתו של זה ,ולא יהיה צורך להתיר ערוה[ .וכל זה אם
ובזה פירש אא"ז בייטב לב (פרשת במדבר אות ו): גוי אסור באחותו; אבל אם גוי מותר באחותו ,לא היתה
ְׂשָׂר ֵֵאל" (שמות יט ,ב) ,ואמרו חז"ל (מכילתא יתרו ,בחודש "ַוַ ִּי ַַּחן ָׁׁשם ִיִ ָ ערוה במה שנשא קין את אחותו ,ואין מקום לשאול למה
פ"א) שחנו כולם כאיש אחד בלב אחד – לומר לך שבשביל נברא אדם יחידי].
האחדות והשלום שהיה ביניהם זכו לקבל את התורה, ומסקנת הגמרא (שם לח ע"א) ,שנברא אדם יחידי מפני
יָה ָׁׁשלֹום" (משלי ג ,יז). יבֹוֶת ָ
הנקראת שלום ,כדכתיב "ְוְ ָכָ ל ְנְ ִִת ֶ הגזלנים והחמסנים :שעכשיו שנברא יחידי גוזלים
והיינו דכתיב "ה' ֹעֹז ְלְ ַַעּמֹו ִיִ ֵּתּ ן" – בשביל "ה' ְיְ ָָב ֵֵרְך ֶֶאת וחומסים זה את זה – כל שכן אילו נבראו שנים .נמצא
ַַעּמֹו ַַב ָּׁׁשלֹום" (תהלים כט ,יא) .ועל כן נאמר "אנכי ה' אלקיך" שנברא יחידי ,אף שעל ידי כך הותרה ערוה ונשא קין
בלשון יחיד ,כמבואר בזוה"ק. את אחותו ,כדי שלא יהיו גוזלים זה את זה .ומכאן שגזל
ובזה יובן המדרש :אחר שהוכרחנו לומר שגוי אסור באחותו, חמור מעריות ,שהרי הותרה ערוה מפני הגזל.
וקשה למה נברא אדם יחידי והוכרח קין לישא את אחותו – ועל "ָיָ דֹו ַַבֹּכּל" שנאמר בישמעאל ,פירש רש"י :ליסטים.
צריך לומר שנברא יחידי מפני שלום הבריות .וזהו שאמר: ועתה מבואר המדרש" :וה' ברך את אברהם בכל" – בת
הה"ד "אנכי ה' אלקיך ...לא יהיה לך" – בלשון יחיד ,לרמז על היתה לו לאברהם ובכל שמה .וקשה קושיית התוספות,
השלום והאחדות. למה לא השיאה ליצחק למאן דאמר שגוי מותר באחותו;
נ בר א י חי ד י כד י שיא מר כל א ח ד "בשבי ל י נ בר א ה ע ולם " אלא ודאי צריך לומר שאף גוי אסור באחותו.
והשתא קשה ,למה נברא אדם יחידי עד שהוכרח קין
עוד יש לומר על פי המשנה שם..." :להגיד גדולתו של הקדוש לישא את אחותו; היה לו לברוא שני זכרים ושתי נקבות,
ברוך הוא ,שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד – כולן וישא בנו של זה את בתו של זה .דבשלמא בלאו הכי,
דומין זה לזה ,ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל היינו אומרים שקין נשא את אחותו משום שגוי מותר
המשך בעמוד ח
הרש ייח תשרפ ז דרושים קדמונים
המשך מעמוד ז
לחבירו. אדם בחותמו של אדם הראשון – ואין אחד מהן דומה לחבירו.
לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר :בשבילי נברא העולם".
ופירש ביד רמ"ה :כיון שכל אחד ואחד חשוב לפני המקום
ע שה דפרו ורבו דחה את אי סור הע רו ה – ו נרמ ז ב ה קדמ ת לברוא לו צורה בפני עצמה ,חייב לומר בשבילי נברא העולם,
"א נכי " ולהודות לפני המקום על כך.
עוד יש לומר ,שהטעם שהותר לקין לישא את אחותו ,אף שגם והנה בתנא דבי אליהו (פכ"ג) איתא" :אנכי ה' אלקיך וגו'...
גוי אסור באחותו ,הוא משום שעשה דפרו ורבו דחה את הלא באהבה שאהב אותן ובשמחתו ששמח בהן מדבר עמהן
תעשה של עריות; כמו שמצינו ביבום ,שעשה דוחה אפילו לא כשהוא מדבר עם היחיד ,לפיכך ...כל אחד ואחד מישראל
תעשה שיש בו כרת ,מפני שאי אפשר בענין אחר (יבמות ג ע"ב, חייב לומר בשבילי נברא העולם".
תוד"ה לא תעשה) .ועיין אור תורה להגה"ק מאסטראווצע (בראשית
ובזה יובן המדרש :אחר שהוכרחנו לומר שגוי אסור באחותו,
אות פו) ,והביא דבריו תלמידו באבני שהם ,הרצברג (פרשת וישב
וקשה למה נברא אדם יחידי – צריך לומר שנברא יחידי כדי
הּוָדה").
עה"פ "ַוַ ַּיֵּּכּ ר ְיְ ָ
שיאמר כל אחד ואחד בשבילי נברא העולם .וזהו שאמר:
והנה בספר באר שלמה (ח"ב מערכת ע' אות א) כתב בשם אוצרות הה"ד "אנכי ה' אלקיך ...לא יהיה לך" – בלשון יחיד.
יוסף טעם לכך שעשה דוחה לא תעשה :ש"אנכי" שבעשרת
הדברות רומז למצות עשה ,ו"לא יהיה לך" רומז ללא תעשה; אין אדם דומ ה לחבירו – ול כן הו צרך אברהם לתפלה על הזק נה
ומתוך שהוקדם העשה ללא תעשה – עשה דוחה לא תעשה. ויש להוסיף בזה ולפרש את הפסוק מרישא לסיפאְ" :וְ ַַא ְְב ָָר ָָהם
ובזה יבואר המדרש בפשיטות :אחר שהוכרחנו לומר שגוי ֵּבַּרְך ֶֶאת ַַא ְְב ָָר ָָהם ַּבֹּּכּל".
ָּּיִּמים ַוַ ה' ַ
ָזָ ֵֵקן ָּבּ א ַּב ִ
אסור באחותו ,וקשה איך נשא קין את אחותו – לזה אמר: דאיתא בגמרא (בבא מציעא פז ע"א)" :עד אברהם לא היה זקנה ,מאן
הה"ד "אנכי ה' אלקיך ...לא יהיה לך" ,שהקדים העשה ללא דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם – משתעי בהדי יצחק ,בהדי
תעשה ,ללמד שעשה דוחה לא תעשה ,ועשה דפרו ורבו דחה יצחק – משתעי בהדי אברהם .אתא אברהם ,בעא רחמי והוה
את איסור הערוה .ודו"ק. זקנה ,שנאמר ואברהם זקן בא בימים".
וזה היה החידוש באברהם ויצחק ,שהיה קלסתר פניהם דומה
זה לזה ,שלא כשאר בני אדם .ולכן הוצרך אברהם להתפלל
שתהיה זקנה ,מפני שלא היה העולם רגיל בכך.
ובזה יבואר המשך הפסוק" :ואברהם זקן" – שהוצרך להתפלל
על הזקנה ,מפני ששאר בני אדם אינם דומים זה לזה .ומה
טעם אין בני אדם דומים זה לזה? לזה מסיים "וה' ברך את
אברהם בכל" – שהיתה לו בת ,וקשה למה נברא אדם יחידי,
וצריך לומר :להגיד גדולתו של הקב"ה ,שאין אחד דומה
מעלת וחובת לחדש חידושי תורה ולכתבם
מלוקט מספר ים וסופר ים וממל קטים
בכל כחו ,עכ"ל. איתא בזוהר הקדוש בפרשתנו (ח"ג קע ע"ב)" :ואי תימא ,והא כתיב
וכן כתב בחסד לאברהם (מעין ב ,נהר לו; ומקורו באור יקר להרמ"ק ,רעיא מהימנא ָּּיִּמים (בראשית כד ,א) – אלא בא בימים :באינון יומין
ְוְ ַַא ְְב ָָר ָָהם ָזָ ֵֵקן ָּבּ א ַּב ִ
שער א סימן יח) ,וזה לשונו: עלאין ,דמחדשי עולמין כנשרא" ,ע"כ .והמבואר בזוהר הקדוש,
ולא ניתן למשה רבינו ע"ה רשות לגלות הסוד ההוא ,עד שעמד דמעלת "בא בימים" של אברהם אבינו – היינו שבא עם כל הימים
יחזקאל וגילה וכו' .ועל דרך זה הוא לכל התורה :מה שמחדשים ותיקוני העולמות ,שמתחדשים על פי השפעתם המסויימת של כל
בה מן הפירושים והדינים ופירוק הקושיות – מפני שיש עת לכל יום מימיו.
חפץ ,וכענין שיר השירים ,שנתגלה על ידי שלמה המלך ע"ה וכשם שאין יום דומה לחבירו ואין רגע דומה לחברתה ,כך אין אחד
בבנין בית המקדש ,וכיוצא בזה .והסוד בזה הוא במה שנודע, דומה לחבירו בגילויי חידושי התורה – דכל אחד יש לו חלק מסוים
כי התורה והנשמות והזמן – הם הספירות המתגלגלות למעלה בתורה ,השייך לפי בחינת נשמתו בסיני; ובכל רגע יש בחינה מחודשת
– ענין אחד ויחוס אחד להם ...ולכן סוד הנשמות – אין תכלית לגילויי חידושי התורה.
לגלגולם ,ולעולם הם נובעים ומתחדשים ,וכל אחד ואחד מביא וכן כתב בספר אור תורה לרבי יצחק אייזיק חבר זצוק"ל (בליקוטיו על
סוד חלק בתורה ,מפני שכל נשמה ונשמה אצולה מבחינה ספר מעלות התורה) ,וזה לשונו:
ידועה וכו' ,עכ"ל. כי כל אחד מישראל יש לו חלק בתורה ,השייך לו לפי שורש
וכן לענין לימוד התורה של כל אדם באופן פרטי :וכשמבטל שעה נשמתו .וכמו שכל נשמה של כל אדם יש לו מקום בכל עולם
אחת מלימוד התורה – הרי זה בגדר "מעוות לא יוכל לתקון"; שאף מעולמות העליונים ,עד אין שיעור ואין גבול – וכבר כתבנו בכמה
דיש קונה עולמו בשעה אחת ,וניתן לשוב בתשובה אף ברגע אחד – מקומות ,שנשמתו של אדם היא מתחדשת בו בכל עת; שכמו
מכל מקום את הזמן האבוד ,ואת גילוי חידושי התורה הנוגע לאותו שכל העולם מתחדש בכל עת ,שאין יום דומה לחברו ואין רגע
זמן ,אי אפשר להשיב. דומה לחברתה ,על פי גלגולי צרופי שם הוי"ה ,המתגלגל על פי
מתוך ספר עשות פרי (עמוד תסז–תסט) נקודותיו בתתר"ף צרופים לכל שעה כידוע – כמו כן מתחדש
הנשמה בכל אדם .וכן הוא החידוש בתורה ,לכל אדם היגע בה
לקבלת הגליון והארות והערותarichimishemirim@gmail.com : מכון לכתיבת דברי תורה ודרשות של הרבנים שליט"א יצא לאור ע"י מכון ערוכים ושמורים
הרש ייח תשרפ ח דרושים קדמונים
