gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דברות קודש - סקולען · Divrois Kodesh - Skulen — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: דברות קודש - סקולען · Divrois Kodesh - Skulen

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

דברות קודש - סקולען · Divrois Kodesh - Skulen — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת אדון כל‬ ‫קונטרס‬ ‫דברות‬ ‫קודש‬ ‫‪ -‬פרשת יתרו ‪-‬‬ ‫שתפ"דשרה‬ ‫פרשת חיי‬ ‫ה'‬ ‫ה' שתפ"ה‬ ‫שתפ"זע"א‬ ‫שנת גליון‬ ‫שנה ג'‬ ‫שנה ו' גליון קס"ז‬ ‫ק"ז‬ ‫גליון‬ ‫ד'‬ ‫שנה‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫ת‬ ‫ון דברות ושיחו‬ ‫ק ו דש‬ ‫מכ‬ ‫שע"י קהל נועם אליעזר סקולען‬ ‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫למכון הוצאת דברות ושיחות קודש‬ ‫שע"י קהל נועם אליעזר סקולען‬ ‫ליקח חבל בהוצאות הרבות‬ ‫ולקנות זכות פרנס השבוע או פרנס החודש‬ ‫וכן לכל שאר עניני הקונטרס אפשר להתקשר‬ ‫‪848-226-0533‬‬ ‫ניתן להשיג הקונטרס‪:‬‬ ‫לעיקוואד‪:‬‬ ‫בבית מדרשינו קהל נועם אליעזר סקולען‬ ‫‪547 Park Ave Lakewood NJ 08701‬‬ ‫בארא פארק‪:‬‬ ‫‪848 226 0533‬‬ ‫‪732-513-6142‬‬ ‫‪848-226-0533‬‬ ‫מאנסי‪:‬‬ ‫‪848-223-8855‬‬ ‫ארץ ישראל‪:‬‬ ‫‪547‬‬‫‪0Park Ave. 0‬‬ ‫‪053-414-4571‬‬ ‫‪Lakewoood N. J. 08701‬‬ ‫אוצר שיעורים ושיחות קודש‬ ‫‪848-847-5853‬‬ ‫ושיחות קודש‬ ‫אוצר שיעורים‬ ‫‪848-847-5856‬‬ ‫‪848-847-5536‬‬ ‫‪848-847-5853‬‬ ‫‪605-477-4476‬‬ ‫‪848-847-5856‬‬ ‫‪848-847-5853‬‬ ‫ארץ ישראל‬ ‫‪848-847-5536‬‬ ‫‪848-847-5856‬‬ ‫‪077-272-3292‬‬ ‫ארץ ישראל‬ ‫ענגלאנד‬ ‫‪076-599-7900‬‬ ‫‪033-3070-6546‬‬ ‫ענגלאנד‬ ‫‪033-3070-6546‬‬ ‫פטרון ספר בראשית‬ ‫נתנדב ע"י ידידנו‬ ‫העומד לימינינו בכל עת ועונה מפארי אנ"ש‪,‬‬ ‫ראש וראשון לכל דבר שבקדושה‪ ,‬ה"ה הרבני הנגיד‬ ‫מוה"ר משה טודרעס הי"ו‬ ‫בשכר הדבר הזה יצו ה' אתו את הברכה‬ ‫שיצליח בכל אשר יפנה‪,‬‬ ‫וירווה רב נחת דקדושה מכל יוצ"ח‬ ‫מתוך עושר ואושר כל הימים‪.‬‬ ‫****‬ ‫פטרון ספר בראשית‬ ‫נתנדב ע"י ידידנו‬ ‫ראש וראשון לכל דבר שבקדושה‪ ,‬ה"ה הרבני הנגיד‬ ‫מוה"ר יואל ווייס הי"ו‬ ‫בשכר הדבר הזה יצו ה' אתו את הברכה‬ ‫‪732-513-6142‬יפנה‪,‬‬ ‫שיצליח בכל אשר‬ ‫וירווה רב נחת דקדושה מכל יוצ"ח‬ ‫מתוך עושר ואושר כל הימים‪.‬‬ ‫****‬ ‫‪547‬‬‫‪0Park Ave. 0‬‬ ‫‪Lakewoood N. J. 08701‬‬ ‫פרנס החודש‪-‬חשון‬ ‫נתנדב ע"י ידידנו הרבני הנגיד‬ ‫מוה"ר אברהם פרוכטער הי"ו‬ ‫בשכר הדבר הזה יצו ה' אתו את הברכה‬ ‫ושיחות קודש‬ ‫שיעורים‬ ‫בכל אשר יפנה‪,‬‬ ‫אוצר שיצליח‬ ‫‪848-847-5853‬‬ ‫מכל יוצ"ח‬ ‫וירווה רב נחת דקדושה‬ ‫הימים‪.‬‬‫‪848-847-5856‬‬ ‫מתוך עושר ואושר כל‬ ‫‪848-847-5853‬‬ ‫‪848-847-5536‬‬ ‫‪848-847-5856‬‬ ‫ארץ ישראל‬ ‫‪076-599-7900‬‬ ‫ענגלאנד‬ ‫‪033-3070-6546‬‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫ליל שבת קודש ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫בעת אמירת לחיים‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . :‬א‬ ‫בפרשתינו נשנו ברכות בבנים ושידוכים ועשירות ועוד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫לידת בן זכר מביאה ברכה רפואה ופרנסה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫תפילת אליעזר הועילה לדורות הבאים שי וכלו להשיא את צאצאיהם ‪ . . . . . . . . . . . . . . .‬ב‬ ‫עיקר הקדושה תלויה בשמירת העינים והמחשבה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ב‬ ‫הדבר הראשון שיש לבדוק בשידוכים אם הבחור נשמר בקדושה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫אליעזר היה בודק את מידת הצניעות של רבקה והבגדים שלובשת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫גם אליעזר היה נשמר בקדושה כדי שי וכל להתעסק בזי ווגו של יצחק ‪ . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫בעת שירת הזמר 'כל מקדש'‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . :‬ז‬ ‫עיקר ההשפעה על הנשמות בליל שב"ק ולפי מחשבותי ו י וכל לידע אם תיקן את ימי‬ ‫החול ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫המעשה באליעזר היה בערב שבת ולכן יצא מחוץ לעיר לקבל פני שבת מלכתא ‪ . . . . . .‬ח‬ ‫י ום שבת קודש ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬י‬ ‫קידושא רבא ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬י‬ ‫יקיים הפסוק שויתי ה' לנגדי תמיד ויזכה ליראת שמים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬י‬ ‫השכינה אינה רוצה שיבואו יסורים על ישראל אף שיש להם טובה מזה ‪ . . . . . . . . . . . . . .‬י‬ ‫ע"י זמירות ופסוקי דזמרא מבטלים הדינים וממשיכים חסדים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יא‬ ‫סעודת יום שבת קודש‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . :‬יב‬ ‫אליעזר עשה סימן שאם תעמוד בנפרד לא בין הנשים הפרוצות ראויה היא ליצחק ‪ . . . .‬יב‬ ‫רבקה אמנו לא היתה יצאנית והיתה יוצאת רק לצורך גדול לשאוב מים ‪ . . . . . . . . . . . . .‬יג‬ ‫אברהם אבינו כל ימי ו הי ו בהתחדשות וללא חטא ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יג‬ ‫צריך להשגיח שההתלהבות שהיה לו בכניסת השבת לא תכבה ביציאתה ‪ . . . . . . . . . . . .‬יג‬ ‫התוה"ק מצילה מסכנה ובזכותה יכול לתקן הכל בזמן מועט ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יד‬ ‫סמך מפרשתינו שהאבות י ורדים מהעולם העלי ון להשתתף בשמחת בניהם ‪ . . . . . . . . .‬טו‬ ‫אברהם שלח את השם י וה"ך לשמירה בדרך ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬טו‬ ‫רעוא דרעוין פרשת חיי שרה תשפ"ו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬טז‬ ‫אברהם ושרה ניצלו ימיהם לעבודת ה' ומילאו כל ימיהם עלי אדמות ‪ . . . . . . . . . . . . . .‬טז‬ ‫אברהם ושרה היו כל מעשיהם לשם שמים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יז‬ ‫אברהם לא האמין לאליעזר בדבר מצוה שהיה החשוב בי ותר בעיניו ‪ . . . . . . . . . . . . . . .‬יח‬ ‫השליח לעשות השידוך צריך להזהר בעניני קדושה ובפרט בשמירת העינים ‪ . . . . . . . . .‬יט‬ ‫רבקה היתה שמורה בבית ונתנה לאליעזר להתפלל ומזה ידע שהיא יראת שמים ‪ . . . . .‬כ‬ ‫כאשר האדם י ודע שאין לו עצה בעצמו אז הקב"ה עוזרו ומסייעו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כא‬ ‫א‬ ‫קודש‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברות‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שתפ"ה‬ ‫ליל שבת קודש‬ ‫בﬠת אמירת לחיים‪:‬‬ ‫לידת בן זכר מביאה ברכה רפואה ופרנסה‬ ‫בפרשתינו נשנו ברכות בבנים ושידוכים‬ ‫אמרינן בגמרא )ירושלמי מו"ק פ"ג ה"ז(‬ ‫ב(‬ ‫ועשירות ועוד‬ ‫כל‬ ‫נתרפאה‬ ‫זכר‬ ‫בן‬ ‫דנולד‬ ‫טובים‬ ‫לחיים‬ ‫לחיים‪,‬‬ ‫לחיים‪,‬‬ ‫א(‬ ‫אאמו"ר זצוק"ל היה‬ ‫המשפחה א‪ ,‬וכ"ק‬ ‫ולשלום‪ .‬הנה בפרשתינו נשנו‬ ‫דכתיב‬ ‫בפרשתן‪,‬‬ ‫לזה‬ ‫רמז‬ ‫מביא‬ ‫ברכות הרבה‪ ,‬הפרשה של זווגים‪ ,‬שבו‬ ‫'ואברהם זקן בא בימים‪ ,‬וה' ברך את‬ ‫מצא יצחק אבינו את זיווגו‪ ,‬ובודאי‬ ‫אברהם בכל'‪ ,‬וברש"י בשם חז"ל בכ"ל‬ ‫הקריאה מעורר הזמן‪ ,‬לפעול ישועות‬ ‫עולה בגימטריא ב"ן‪ ,‬הרי דבן נקרא‬ ‫ובפירוש‬ ‫וזיווגים‪.‬‬ ‫שידוכים‬ ‫בעניני‬ ‫בשם בכל‪ .‬וביאור הענין הוא על פי‬ ‫הרמב"ן )בראשית כד‪ ,‬א( כתב על הפסוק‬ ‫הכתוב בפרשת עקב )דברים ח‪ ,‬א( 'כל‬ ‫'וה' ברך את אברהם בכל'‪ ,‬שנרמז כאן‬ ‫המצוה אשר וגו'‪ ,‬וברש"י שם‪ :‬ומדרש‬ ‫ובנכסים‪,‬‬ ‫בעושר‬ ‫נתברך‬ ‫דאברהם‬ ‫אגדה אם התחלת במצוה גמור אותה‪,‬‬ ‫ובכבוד ובאורך ימים‪ ,‬בבנים וכל טוב‪.‬‬ ‫שאינה נקראת אלא על שם הגומרה‪,‬‬ ‫וכן כתב האור החיים הקדוש )שם‪ ,‬י( על‬ ‫ע"כ‪ ,‬הרי דתיבת 'כל' מורה על ענין‬ ‫הפסוק 'וכל טוב אדוניו בידו'‪ ,‬כתב‬ ‫שלימות הדבר‪ .‬ונראה שעל כן נקרא בן‬ ‫דנכלל בו זהב ואבנים טובות ומרגליות‪.‬‬ ‫בשם 'כל'‪ ,‬כי בלידת הבן נשלם הכל‪.‬‬ ‫ויהא רעוא שהכל יושפע עלינו‪ ,‬כל אחד‬ ‫והטעם שבלידת בן זכר יש שלימות‪,‬‬ ‫מה שהוא זקוק לו‪ ,‬בנים ובני בנים‪,‬‬ ‫כי עצם לידת הבן בפני עצמה‬ ‫פרנסה‪ ,‬שידוכים‪ ,‬וכל טוב סלה‪.‬‬ ‫א‪ .‬הדברים אמורים כלפי שמחת השלום זכר בבית רבינו שליט"א בהולדת הבן לבנו‬ ‫הרה"צ ר' אלכסנדר חיים שליט"א‪.‬‬ ‫קודש‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברות‬ ‫ב‬ ‫ויש לדקדק בזה כמה דקדוקים‪ ,‬א‪ .‬אם‬ ‫הוא ברכה גדולה‪ ,‬ומלבד זאת באה גם‬ ‫אכן היה אליעזר המושל בכל אשר לו‪,‬‬ ‫רפואה לכל המשפחה‪ ,‬שמעתה תהא כל‬ ‫ולא ידע איתו מאומה מכל אשר יש לו‬ ‫המשפחה בבריאות השלימות‪ .‬וכמו כן‬ ‫בבית‪ ,‬הרי הוא איש מהימן‪ ,‬ואם כן על‬ ‫נודע מאמר חז"ל )נדה לא ע"ב( 'בא זכר‬ ‫שום מה היה זקוק להשביעו‪ ,‬ובפרט‬ ‫בעולם בא כיכרו בידו'‪ ,‬הרי שבן זכר‬ ‫שהיה ירא ושלם דולה ומשקה מתורת‬ ‫משפיע פרנסה‪ ,‬ועל ידי פרנסה בא גם‬ ‫רבו לאחרים )יומא כח ע"ב(‪ .‬ב‪ .‬יש להבין‬ ‫לשלום‪ ,‬כי אין שלום בארץ בלי פרנסה‪,‬‬ ‫כפל הענין‪ ,‬שתחילה אמר 'לא תקח‬ ‫הרי שכל כך הרבה ברכות תלויים‬ ‫אשה לבני' וגו'‪ ,‬וחזר ואמר 'ולקחת‬ ‫בלידת הבן‪ .‬ויהי רצון שעל ידי שמחה‬ ‫אשה לבני ליצחק'‪ ,‬ובפעם הראשון לא‬ ‫זו יושפע לכולנו כל הברכות‪.‬‬ ‫הזכירו בשמו כבפעם השנית‪ .‬ג‪ .‬למה‬ ‫השביעו בהנחת ידו תחת יריכו דייקא‪,‬‬ ‫תפילת אליעזר הועילה לדורות הבאים‬ ‫ומה רוצה התורה להשמיענו בזה‪.‬‬ ‫שי וכלו להשיא את צאצאיהם‬ ‫כ"ק אאמו"ר זצוק"ל היה אומר‪,‬‬ ‫ג(‬ ‫ולהלן בפרשה )פסוק מב( 'ואבוא היום‬ ‫פעמים‬ ‫ב'‬ ‫מוזכר‬ ‫דבפרשתינו‬ ‫אל העין'‪ ,‬והביא רש"י את‬ ‫תפילתו של אליעזר שהתפלל לה'‪,‬‬ ‫מדרש חז"ל )סנהדרין צה ע"א( 'היום יצאתי‬ ‫וטעמא דמילתא‪ ,‬לרמז שב' ענינים‬ ‫והיום באתי‪ ,‬מכאן שקפצה לו הארץ'‪.‬‬ ‫נכללו בתפילתו‪ ,‬האחד הוא על יצחק‬ ‫ויש להבין איזה צורך יש בנס הזה‪ ,‬וכי‬ ‫שיצליח למצוא את זיווגו‪ ,‬והשנית היתה‬ ‫מה חסרון היה אם היה אליעזר מתעכב‬ ‫על הדורות הבאים מזרע ישראל‪ ,‬שבכל‬ ‫על הדרך איזה ימים‪.‬‬ ‫פעם שאדם נצרך להשיא אחד מצאצאיו‬ ‫עיקר הקדושה תלויה בשמירת העינים‬ ‫אלקי אברהם בעזרו‪ ,‬מכח ההשפעה של‬ ‫והמחשבה‬ ‫תפילתו של אליעזר‪ .‬ויעזור השי"ת‬ ‫שאכן יעורר הקריאה תפילה זו‪ ,‬ויתרבו‬ ‫והנראה לומר בזה בס"ד‪ ,‬דהנה כתוב‬ ‫הרבה זווגים בבתי ישראל וכו'‪.‬‬ ‫בתורה )ויקרא יט‪ ,‬ב( 'קדושים‬ ‫תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם'‪ ,‬והרי זו‬ ‫ד( ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו‬ ‫להתנהג‬ ‫ישראל‬ ‫איש‬ ‫לכל‬ ‫אזהרה‬ ‫המושל בכל אשר לו‪ ,‬שים נא ידך‬ ‫בקדושה ובטהרה יתירה‪ .‬וכל היום היה‬ ‫תחת ירכי‪ .‬ואשביעך בה' אלקי השמים‬ ‫שיחתם של כ"ק אאמו"ר ואדוני אבי‬ ‫ואלקי הארץ‪ ,‬אשר לא תקח אשה לבני‬ ‫זקני זי"ע בדברי האור החיים הקדוש‬ ‫מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו‪.‬‬ ‫בפרשת אחרי )ויקרא יח‪ ,‬ב( על הפסוק )שם‪,‬‬ ‫כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך‪,‬‬ ‫ג( 'כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה‬ ‫ולקחת אשה לבני ליצחק וגו' )כד‪ ,‬ב‪-‬ד(‪.‬‬ ‫ג‬ ‫קודש‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברות‬ ‫את עצמו בזה‪ .‬הרי שהעיקר מה שיש‬ ‫לא תעשו'‪ ,‬דמאריך לבאר שחייב האדם‬ ‫לאדם לקנות בעולם הזה‪ ,‬הוא מחשבות‬ ‫לעשות לו גדרים וסייגים בעניני קדושה‬ ‫זכות וטהורות‪ ,‬אשר על כן שש זקיני על‬ ‫שיהא קדוש‪ ,‬והעיקר הוא להתקדש בב'‬ ‫האיגרת הזאת כמוצא שלל רב‪.‬‬ ‫הבחינות שהם הראיה והמחשבה‪ ,‬כי מי‬ ‫שיתרשל בשמירת אחד מן אלו השניים‪,‬‬ ‫והדבר השני הוא שמירת עינים‪ ,‬והאור‬ ‫שלא יהיו עיניו או מחשבותיו זכות‬ ‫מביא‬ ‫שם‬ ‫הקדוש‬ ‫החיים‬ ‫וטהורות כראוי‪ ,‬לא יצליח לקיים מצוה‬ ‫מהמדרש )אוצר מדרשים ]אייזנשטיין[ עמוד ‪457‬‬ ‫זו של קדושים תהיו‪ ,‬כי זה כל האדם‬ ‫מדרש עשרת הדיברות אות לג( מעשה נורא‬ ‫ועיקר היהדות להשמר באלו הענינים‪,‬‬ ‫ברבי מתיא בן חרש‪ ,‬והא לך לשון‬ ‫וכל היראת שמים תלויה בדבר הזה‪.‬‬ ‫המדרש‪ :‬מעשה ברבי מתיא בן חרש‬ ‫שהיה יושב ודורש בתורה‪ ,‬והיו פניו‬ ‫הדבר הראשון הוא שמירת המחשבה‪,‬‬ ‫דומות לחמה‪ ,‬וקלסתר פניו דומה‬ ‫ונוכל לראות את גודל מעלת‬ ‫למלאכי השרת ביראת שמים‪ ,‬שמימיו‬ ‫המקדש מחשבותיו‪ ,‬ממה שהיה אצל‬ ‫לא נשא פניו לאשת חבירו‪ .‬פעם אחת‬ ‫כ"ק זקיני הקדוש זי"ע‪ ,‬כשהיה חלוש‬ ‫היה יושב ודורש ועוסק בתורה בבית‬ ‫ביותר ביום טוב של ראש השנה בשנה‬ ‫המדרש‪ ,‬עבר שטן לפניו וראהו ונתקנא‬ ‫האחרונה מימי חייו‪ ,‬שנת שתמ"ב‬ ‫בו‪ ,‬אמר אפשר לאדם כזה שלא יחטא‪,‬‬ ‫במיטתו‬ ‫קצת‬ ‫לנוח‬ ‫והלך‬ ‫לפ"ק‪,‬‬ ‫מה עשה השטן‪ ,‬עלה לרקיע ועמד לפני‬ ‫בחולשה יתירה‪ ,‬ובמה החיה את נפשו‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא ואמר‪ ,‬ריבונו של‬ ‫באמרו שיש איגרת שלומים ששלח הרב‬ ‫עולם תן לי רשות ואנסנו‪ ,‬אמר לו לך‪.‬‬ ‫הקדוש רבי יחיאל מקריליוויץ זי"ע ]הוא‬ ‫הלך ומצאו שהיה יושב ועוסק בתורה‪,‬‬ ‫היה חתן הרב הקדוש מהר"י מבעלזא‬ ‫מה עשה‪ ,‬נדמה לאשה שלא היתה‬ ‫זי"ע‪ ,‬ומנכדי הרב הקדוש מאפטא זי"ע‪,‬‬ ‫כמוה מימות נעמה אחות תובל קין‪,‬‬ ‫והעיר סקולען היתה בין הגלילות שהיו‬ ‫שבה טעו מלאכי השרת‪ ,‬שנאמר )בראשית‬ ‫שייכים לו‪ ,‬ועל כן לפעמים היה מגיע‬ ‫ו‪ ,‬ב( 'ויראו בני האלהים את בנות האדם‬ ‫לסקולען על שבת וכדומה[ אל אביו‬ ‫כי טובות הנה‪ ,‬ויקחו להם נשים מכל‬ ‫הרב הקדוש בעל שם ושארית ישראל‬ ‫אשר בחרו'‪ .‬באתה ועמדה לפניו‪ ,‬כיון‬ ‫זי"ע‪ ,‬והיה רשום שם בסוף האיגרת‬ ‫שראה אותה חזר לשמאל‪ ,‬ישבה לצד‬ ‫מתוך ברכותיו של רבי יחיאל בזה‬ ‫שמאל הפך פניו לצד ימין‪ ,‬כיון שראה‬ ‫הלשון‪ :‬ולבנו זוסיא ]הכוונה לזקני‬ ‫אותה מתהפכת לצדו‪ ,‬אמר מתיירא אני‬ ‫קדושות‬ ‫למחשבות‬ ‫יזכה‬ ‫הקדוש[‬ ‫שמא יגבר עלי יצר הרע ויחטיאני‪ .‬מה‬ ‫ורעיונות טהורים‪ .‬וזקני הקדוש החיה‬ ‫קודש‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברות‬ ‫ד‬ ‫בהקדושה‪ ,‬על כן נכון ונחוץ לכל אחד‬ ‫עשה אותו הצדיק‪ ,‬אמר לתלמידיו‬ ‫להבין בהגיעו לפרק השידוכים‪ ,‬דדבר‬ ‫אש‬ ‫והביאו‬ ‫לכו‬ ‫לפניו‪,‬‬ ‫היושבים‬ ‫הראשון שיש להשים לב עליו הוא‬ ‫ומסמרים‪ ,‬הביאו לו‪ ,‬ונתן המסמרים‬ ‫עניני קדושה‪ ,‬שיהיה חיות המדובר‬ ‫בתוך האש עד שהיו אדומים כאש‪,‬‬ ‫בקדושה‪ ,‬וכשבודקים על בחור לראות‬ ‫ונתנם על עיניו‪.‬‬ ‫מה טיבו‪ ,‬צריך להתעניין על מצבו‬ ‫כיון שראה השטן כך נזדעזע ונפל על‬ ‫במידת הקדושה‪.‬‬ ‫פניו ורעד‪ ,‬ועלה למרום לפני‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ואמר לפניו ריבונו‬ ‫אאמו"ר זי"ע היה מפרש האי‬ ‫וכ"ק‬ ‫של עולם כך וכך היה מעשה‪ ,‬אמר לו‬ ‫)שמואל א' טז‪ ,‬ז(‬ ‫קרא דכתיב‬ ‫הקדוש ברוך הוא וכי לא אמרתי לך‬ ‫'האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב'‪,‬‬ ‫שאין אתה יכול לו‪ .‬באותה שעה קרא‬ ‫דאף שאין האדם יכול לדעת מה שבלב‬ ‫הקדוש ברוך הוא לרפאל ואמר לו‪ ,‬לך‬ ‫חבירו‪ ,‬ורק האלקים הוא יראה ללבב‪,‬‬ ‫ורפא עיניו של רבי מתיא בן חרש‬ ‫והוא בוחן כליות ולב‪ ,‬ויודע תעלומות‬ ‫]שיוכל ללמוד עוד תורה[ ב‪ ,‬בא רפאל‬ ‫סתרי כל חי‪ ,‬מכל מקום יש אפשרות‬ ‫ועמד לפניו‪ ,‬אמר לו הקדוש ברוך הוא‬ ‫להבחין בעיני בשר בין האיש אשר הוא‬ ‫שלחני אצלך לרפאות את עיניך‪ ,‬אמר לו‬ ‫עובד אלקים לאשר לא עבדו‪ ,‬והוא על‬ ‫תניחני ]איני צריך לעינים‪ ,‬אני רוצה‬ ‫של‬ ‫העינים‬ ‫בשמירת‬ ‫שיתבונן‬ ‫ידי‬ ‫לקיים מצות ה' של קדושים תהיו‪ ,‬אמר‬ ‫חבירו‪ ,‬וזהו 'והאדם יראה' מצב הזולת‬ ‫מה יהא בתורה שלך‪ ,‬אמר מה לי בכל‬ ‫על ידי 'העינים'‪.‬‬ ‫התורה שלי‪ ,‬אם אהיה חוטא בעיני‬ ‫המקום[‪ ,‬מה שהיה היה‪ .‬חזר לפני‬ ‫זה הזכיר אאמו"ר זצוק"ל‬ ‫ודבר‬ ‫הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו‪ ,‬ריבונו‬ ‫מישראל‬ ‫רבבות‬ ‫במעמד‬ ‫של עולם כך וכך אמר לי‪ ,‬אמר לו לך‬ ‫בכינוס 'כלל ישראל'‪ ,‬באמרו שבנושא‬ ‫אמור לו שלא ישלוט בו יצר הרע‬ ‫השידוכים יש ענין אחד שצריכים‬ ‫לעולם‪ ,‬מיד הלך וריפא אותו‪.‬‬ ‫לדרוש אחריו ביותר‪ ,‬והיא לברר באיזה‬ ‫דרגא נשמרים מהכלים הטמאים בבית‬ ‫הדבר הראשון שיש לבדוק בשידוכים אם‬ ‫של המדובר‪ ,‬ורק אם נתברר שהבית‬ ‫הבחור נשמר בקדושה‬ ‫נשמר בקדושה כדת וכדין‪ ,‬אז אפשר‬ ‫אמור מעתה‪ ,‬מאחר שכל עיקר מעלת‬ ‫לעשות השידוך‪.‬‬ ‫וחשיבות האיש היהודי תלויה‬ ‫ב‪ .‬מה שבסוגריים הוא הוספת רבינו שליט"א‪.‬‬ ‫ה‬ ‫קודש‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברות‬ ‫הישיבה שלו מתחיל כבר על הבאס‪ ,‬או‬ ‫היה אאמו"ר נאה דורש ונאה‬ ‫ואכן‬ ‫אז ידע שאכן מדובר על בחור ירא שמים‬ ‫מקיים‪ ,‬שבדידיה הוי עובדא‪,‬‬ ‫מרבים‪ ,‬וכך נגמר ונעשה השידוך‪.‬‬ ‫בעת שהגיע פרקה של אחותי הגדולה‬ ‫תליט"א להינשא‪ ,‬דיברו בה נכבדות את‬ ‫הדרישה‬ ‫דעיקר‬ ‫דמילתא‪,‬‬ ‫כללא‬ ‫גיסי ה"ה הגאון הצדיק ר' בערל שטערן‬ ‫וחקירה על שידוך יהא אודות‬ ‫אב"ד סקולען ‪ -‬בני ברק שליט"א‪.‬‬ ‫היראת שמים של המדובר‪ ,‬ועל הכל יבא‬ ‫אאמו"ר כבר שמע עליו הרבה מעלות‪,‬‬ ‫במשפט עם דעת תורה‪ ,‬וישאל ממורה‬ ‫וגמרו עליו את ההלל‪ ,‬אבל כיון שרצה‬ ‫הוראה איך להתנהג‪ ,‬ואיך לגשת אל‬ ‫לבדוק אחר היראת שמים של הבחור‬ ‫השידוך‪ ,‬ולא להתיר הכל ח"ו‪.‬‬ ‫המדובר‪ ,‬קרא לדודי ה"ה הגאון הצדיק‬ ‫אליעזר היה בודק את מידת הצניעות של‬ ‫ר' מאיר שטערן שליט"א‪ ,‬שמגוריו היו‬ ‫רבקה והבגדים שלובשת‬ ‫אז בירושלים‪ ,‬וביקש ממנו שילך ויבדוק‬ ‫את הבחור המדובר אם יש לו יראת‬ ‫נוכל להבין את המבואר‬ ‫ומעכשיו‬ ‫שמים‪ .‬שאל דודי את אאמו"ר‪ ,‬ואיך‬ ‫כי‬ ‫שלפנינו‪,‬‬ ‫בפרשה‬ ‫אוכל לדעת אם אכן יש לו יראת שמים‪,‬‬ ‫אליעזר עסק למצוא את הזווג בעד יצחק‬ ‫אמר לו אאמו"ר‪ ,‬הנה מגוריו של הבחור‬ ‫אבינו‪ ,‬להוליד מזה נטע שעשועים של‬ ‫הוא בבני ברק‪ ,‬ושמעתי שבכל יום ויום‬ ‫עם ישראל‪ ,‬ובודאי כל צעד ושעל היה‬ ‫הוא נוסע על הבאס מביתו אשר בבני‬ ‫מלווה בקדושה וטהרה נפלאה‪ .‬וענין זה‬ ‫ברק לישיבתו‪ ,‬אם כן אם תוכל ללכת‬ ‫מבואר כמה פעמים בפרשה‪ ,‬תחילה‬ ‫עמו על הבאס ההוא‪ ,‬ולראות מה הם‬ ‫אצל רבקה דכתיב אצלה )בראשית כד‪ ,‬טז(‬ ‫מעשיו על הבאס‪ ,‬ותספר נא לי פרטי‬ ‫'ותרד העינה'‪ ,‬ובכתבי אאמו"ר זצוק"ל‬ ‫הדבר‪ ,‬ומזה אוכל להבין אם יש לו‬ ‫עיניה‬ ‫ששמרה‬ ‫בזה‬ ‫דנרמז‬ ‫ביאר‪,‬‬ ‫יראת שמים‪.‬‬ ‫מלהסתכל בבנות אנשי העיר שלא היו‬ ‫גדורים בעריות‪.‬‬ ‫דודי נעתר לבקשתו‪ ,‬ואכן הלך לתחנה‬ ‫עוד כתב אאמו"ר‪ ,‬דיש לדקדק מלשון‬ ‫של הבאס‪ ,‬ועלה אחר הבחור על‬ ‫הכתוב )שם‪ ,‬יג( 'ובנות אנשי העיר‬ ‫אותו הבאס‪ ,‬וראה איך שבאותו רגע‬ ‫יוצאות לשאוב מים'‪ ,‬ואילו גבי רבקה‬ ‫שישב על הספסל‪ ,‬הוציא מחיקו גמרא‬ ‫נאמר )שם‪ ,‬טו( 'והנה' רבקה יוצאת וגו'‪,‬‬ ‫ופתחה ללמוד בה‪ ,‬ולא קם ולא זע‪ ,‬ולא‬ ‫ולמה לא כתיב גבי שאר בנות העיר‬ ‫רמו עיניו עד שעה שירד מהבאס בבני‬ ‫'והנה'‪ .‬אלא ששאר בנות העיר הפרוצות‬ ‫ברק אף לרגע‪ .‬אחר כך קרא להודיע‬ ‫לא היה אצלם רבותא שיצאו‪ ,‬כי כן היה‬ ‫לאאמו"ר שנראה בבחור הזה שסדר‬ ‫קודש‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברות‬ ‫ו‬ ‫גם אליעזר היה נשמר בקדושה כדי שי וכל‬ ‫דרכם כל היום להסתובב בחוץ‪ ,‬אבל‬ ‫להתעסק בזי ווגו של יצחק‬ ‫רבקה אמנו לא היתה יצאנית כמותם‪ ,‬רק‬ ‫הקדוש תפארת שלמה )בפרשתינו‬ ‫ובספר‬ ‫ידעה ש'כל כבודה בת מלך פנימה'‬ ‫מאריך לבאר‪,‬‬ ‫ד"ה א"י ואברהם(‬ ‫)תהלים מה‪ ,‬יד(‪ ,‬ורק לצורך גדול היתה‬ ‫אברהם‬ ‫שהשביע‬ ‫הענין‬ ‫כל‬ ‫שזהו‬ ‫יוצאת מביתה לשאוב מים‪ ,‬הנה כי כן‬ ‫לאליעזר כשהזהירו על זווגו של יצחק‪,‬‬ ‫כל הזיווג נתהוה בקדושה של מעלה‬ ‫ומה שהיה אברהם זקוק להשביע את‬ ‫וטהורה מכל סיג ופגם‪.‬‬ ‫אליעזר‪ ,‬כי זהירות גדולה צריך לדרוש‬ ‫אחר המדוברת והמשפחה בקדושת‬ ‫והוסיף בזה‪ ,‬דגם אליעזר עבד אברהם‬ ‫הבית‪ .‬ומבאר דלזה הוצרך אברהם‬ ‫ביתר‬ ‫בקדושה‬ ‫נשמר‬ ‫היה‬ ‫לקדש את אליעזר‪ ,‬ולהמשיך לו קדושה‬ ‫שאת במציאת הזיווג הזה‪ ,‬ולא היה‬ ‫גדולה‪ ,‬כי בלאו הכי אין הוא ראוי‬ ‫מסתכל בבנות העיר ח"ו לראות איזה‬ ‫להתעסק בשידוך הזה‪.‬‬ ‫מהם ראויה ליצחק‪ ,‬אלא הוא עמד מן‬ ‫הצד‪ ,‬וסימן הזה היה מסור בידו‪,‬‬ ‫מבאר מה שאמרו בגמרא )קידושין‬ ‫ובזה‬ ‫שהבתולה שהיא צנועה לא תלך בין כל‬ ‫מא ע"ב( 'מה אתם בני ברית אף‬ ‫הנשים בערבוביא ובפומבי‪ ,‬רק היא‬ ‫שלוחכם בני ברית'‪ ,‬דתנאי הנצרך‬ ‫תלך מן הצד‪ ,‬וכשתבוא היא אליו ויוכל‬ ‫למציאת בן זוג שיהא כשר וקדוש כדת‬ ‫לשאול ממנה להשקותו‪ ,‬אותה הוכחת‬ ‫משה וישראל‪ ,‬הוא שגם השליח יהא‬ ‫לעבדך ליצחק‪.‬‬ ‫נשמר בקדושתו כראוי‪ ,‬ויהיה משומרי‬ ‫הפגם‬ ‫ימצא‬ ‫לפעמים‬ ‫כי‬ ‫הברית‪,‬‬ ‫בהשליח שאינו ראוי‪ ,‬וזה פוגם בכל‬ ‫בעצם היום הזה הוא היומא‬ ‫והנה‬ ‫הרב‬ ‫של‬ ‫קדישא‬ ‫דהילולא‬ ‫הזווג‪ .‬וזהו 'ויאמר אל עבדו זקן ביתו‬ ‫הקדוש מהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ ,‬והוא היה‬ ‫המושל בכ"ל אשר לו'‪ ,‬בכל זו מידת‬ ‫אומר על מה דכתיב )בראשית כד‪ ,‬נג( 'ויוצא‬ ‫יסוד בבחינת צדיק יסוד עולם )זוה"ק פרשת‬ ‫העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן‬ ‫בראשית לא ע"א(‪ ,‬שיהיה גם כן משומרי‬ ‫לרבקה'‪ ,‬ויש להבין לאיזה צורך נתן לה‬ ‫הברית‪ ,‬ולזה אמר 'ואשביעך בה' אלקי‬ ‫בגדים‪ .‬אלא דגם בזה רמז על צורך‬ ‫השמים' וגו'‪ ,‬שהשביעו להיות משומרי‬ ‫הקדושה בזיווג הזה‪ ,‬שהראה להם היאך‬ ‫הברית קודש‪.‬‬ ‫נראים הבגדים בביתו של אברהם שבו‬ ‫בזה את דקדוק הכתובים‬ ‫ומיישב‬ ‫נתגדל יצחק‪ ,‬והראה לה שהבגדים הם‬ ‫הללו‪ ,‬שמקודם כתיב 'אשר‬ ‫ארוכים וצנועים כראוי לבת זוגו של‬ ‫לא תקח אשה לבני ממשפחת הכנעני'‪,‬‬ ‫יצחק אבינו‪.‬‬ ‫ז‬ ‫קודש‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברות‬ ‫ידך תחת ירכי'‪ ,‬מכוחו ומקדושתו שיהא‬ ‫ולא נזכר שמו של יצחק כלל‪ ,‬ואחר כך‬ ‫הוא ראוי לקיים שליחותו בנאמנות‪.‬‬ ‫מסיים 'כי אם אל ארצי ואל מולדתי‬ ‫תלך‪ ,‬ולקחת אשה לבני ליצחק'‪ .‬הרמז‬ ‫)שם בפסוק‬ ‫וכתב עוד בתפארת שלמה‬ ‫ומזהיר‬ ‫מדבר‬ ‫היה‬ ‫שמקודם‬ ‫בזה‪,‬‬ ‫הנה אנכי נצב( דזהו שאמר אליעזר‬ ‫משומרי‬ ‫שיהיה‬ ‫והבטיחו‬ ‫לאליעזר‬ ‫'הנה אנכי ניצב על עין‬ ‫)שם פסוק יג(‬ ‫הברית‪ ,‬ואמר 'לא תקח אשה לבני' זה‬ ‫המים'‪ ,‬דכיון דעיקר הקדושה היא‬ ‫אליעזר‪ ,‬ועל דרך שאמרו חז"ל )סנהדרין יט‬ ‫בעינים‪ ,‬וכמאמר הכתוב )בראשית לח‪ ,‬כא(‬ ‫ע"ב( 'כל המלמד את בן חבירו תורה‪,‬‬ ‫'איה הקדשה היא בעינים'‪ ,‬והיינו שאני‬ ‫ילדו'‪,‬‬ ‫כאילו‬ ‫הכתוב‬ ‫עליו‬ ‫מעלה‬ ‫שולט על העין לבל אסתכל בכל מה‬ ‫דתלמידים קרויים בנים‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫שלבי חפץ‪ ,‬כדי שלא אלכד במצודת‬ ‫)דברים ו‪ ,‬ז( 'ושננתם לבניך'‪ ,‬וכן מעיד‬ ‫היצר הרוצה להחטיאני ואז אקלקל‬ ‫עליו הכתוב )בראשית טו‪ ,‬ב( שקראו אברהם‬ ‫בזיווג הקדוש‪ .‬והיינו טעמא שהיה‬ ‫'בן' משק ביתי‪ .‬ואז ממילא כאשר יהיה‬ ‫צריך לנס הזה להיות לו קפיצת הדרך‪,‬‬ ‫בשמירה מעולה תמיד‪ ,‬אז יוכל להיות‬ ‫כי לא יכול להתמהמה פן יתקרר‬ ‫שליח בדבר זה‪' ,‬ולקחת אשה לבני‬ ‫ההתעוררות שלו‪ ,‬ולא יהא נזהר כל כך‪,‬‬ ‫ליצחק'‪ ,‬אשה יראת ה'‪.‬‬ ‫ולינת לילה פוגמת‪ ,‬ולזה אמר היום‬ ‫יצאתי והיום באתי‪ ,‬כי אם היה מתעכב‬ ‫)סוף‬ ‫הקדוש נועם אלימלך‬ ‫ובספר‬ ‫בלילה‪ ,‬לא היה ביכלתו לעמוד על‬ ‫ביאר‪ ,‬כי זהו מה‬ ‫פרשתינו(‬ ‫משמרתו להיות נכון לשליחות הזה‪ ,‬כי‬ ‫שאמר אברהם לאליעזר 'שים נא ידך‬ ‫השליח צריך להיות עומד באמונתו נגד‬ ‫תחת ירכי'‪ ,‬שהזהירו למשול בכל עניניו‬ ‫המשלח‪ ,‬עכדבה"ק‪.‬‬ ‫לבל יכשל במקרה לילה‪ ,‬רק ישמור על‬ ‫הירך שלו להיות איש קדוש‪.‬‬ ‫ויהי רצון שנזכה לזה להיות נשמרים‬ ‫בתכלית הקדושה‪ ,‬ולקיים מצות‬ ‫בספר הקדוש תפארת שלמה )שם(‬ ‫וכן‬ ‫'קדושים תהיו'‪ ,‬ועל ידי זה ישפע שפע‬ ‫כתב בדרך הזה‪ ,‬ומבאר שהשפיע‬ ‫רב של זיווגים הגונים וכו'‪.‬‬ ‫אברהם על אליעזר עבדו באמרו 'שים נא‬ ‫בﬠת שירת הזמר 'כל מקדש'‪:‬‬ ‫להשמיענו בזה שיום שבת קדוש הוא‬ ‫יום קדוש הוא מבואו ועד צאתו‪ .‬יש‬ ‫מבואו ועד צאתו‪ ,‬ומה הנפקא מינה‬ ‫הפייטן‬ ‫רוצה‬ ‫מה‬ ‫לדקדק‬ ‫קודש‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברות‬ ‫ח‬ ‫שבת‪ ,‬אם יהא נימול ביום השביעי‬ ‫לדידן מתי הוא הזמן שמתקדשת השבת‪.‬‬ ‫שהוא יום ששי בשבת‪ ,‬עדיין לא היה‬ ‫וכן יש לבאר מדוע מסמיך ליה 'משוך‬ ‫בעולם בליל שבת קודש‪ ,‬וטרם קיבל את‬ ‫חסדך ליודעיך' וכו'‪.‬‬ ‫פני המטרוניתא‪ .‬וכן כל אדם יוכל להבין‬ ‫ולדעת במחשבותיו בליל שבת אם תיקן‬ ‫עיקר ההשפעה על הנשמות בליל שב"ק‬ ‫את ימי החול כראוי‪.‬‬ ‫ולפי מחשבותי ו י וכל לידע אם תיקן את‬ ‫ימי החול‬ ‫שם ג שניחא בזה למצוא סעד‬ ‫וכתב‬ ‫וסמך למנהג ישראל תורה היא‪,‬‬ ‫את דברי העבודת ישראל )פרשת‬ ‫ונקדים‬ ‫אמור בפסוק והיה שבעת ימים( שהביא‬ ‫שעושים סעודת זכר בליל שבת קודש‬ ‫מדרש )ויקרא רבה כז‪ ,‬י( 'רבי יהושע דסכנין‬ ‫קודם המילה לילד היולד‪ ,‬לרמז על זה‪,‬‬ ‫בשם רבי לוי אמר‪ ,‬משל למלך שנכנס‬ ‫כי על פי אותה סעודה בא שפע קודש‬ ‫למדינה‪ ,‬וגזר ואמר כל אכסניא שיש כאן‬ ‫על הזכר להכנס לבריתו של אברהם‬ ‫לא יראו פני‪ ,‬עד שיראו פני המטרונה‬ ‫אבינו ע"ה‪.‬‬ ‫תחילה‪ .‬כך אמר הקב"ה לא תביאו לפני‬ ‫קרבן עד שתעבור עליו שבת‪ ,‬שאין‬ ‫המעשה באליעזר היה בערב שבת ולכן יצא‬ ‫מחוץ לעיר לקבל פני שבת מלכתא‬ ‫שבעת ימים בלא שבת‪ ,‬ואין מילה בלא‬ ‫)ויקרא כב‪ ,‬כז(‬ ‫שבת‪ ,‬הדא הוא דכתיב‬ ‫ורואים בזה את גודל מעלת ליל שבת‬ ‫'ומיום השמיני והלאה ירצה'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫קודש שאנו מסובין בה עכשיו‪,‬‬ ‫ולכאורה יפלא שאם אין שבעת ימים‬ ‫)בראשית כד‪ ,‬יא(‬ ‫ונרמז בפרשתינו דכתיב‬ ‫בלא שבת‪ ,‬מפני מה לא ירצה הקרבן‬ ‫'ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר‬ ‫מיום השביעי והלאה‪ ,‬ולמה אין מלין‬ ‫המים לעת צאת השואבות'‪ ,‬ובכל ספרי‬ ‫את הולד ביום השביעי‪.‬‬ ‫)תפארת שלמה בפרשתינו בפסוק ויברך‬ ‫הקודש‬ ‫הגמלים( האריכו למעניתם לומר‪ ,‬דלעת‬ ‫ומפרש העבודת ישראל דמכאן דעיקר‬ ‫)עיין‬ ‫ערב קאי על פניא דמעלי שבתא‬ ‫ההשפעה של עליית הנשמות‬ ‫זוה"ק פרשת וישב קפא ע"ב(‪ ,‬כאשר נטו צללי‬ ‫נעשה בליל שבת קודש‪ ,‬ובסעודתא‬ ‫ערב‪ ,‬ויוצאין לקבל פני שבת מלכתא‬ ‫דחקל תפוחין קדישין אז הוא פני‬ ‫קדישא‪ .‬ובספר הקדוש תפארת שלמה‬ ‫המטרוניתא‪ .‬ונמצא שאם נולד הבן‬ ‫)שם( ובספר הקדוש אמרי נועם )בפרשתינו‬ ‫בעצם יום השבת קודש לאחר שעבר ליל‬ ‫ג‪ .‬מכאן ואילך לקראת השלום זכר במעון הקודש לבן הנולד להרה"צ ר' אלכסנדר‬ ‫חיים שליט"א‪.‬‬ ‫ט‬ ‫קודש‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברות‬ ‫לצד מערב בשעה שאומרים 'בואי‬ ‫אות טז( כתבו לזה רמז‪ ,‬כי השואב"ת‬ ‫בשלום' בקבלת שבת‪ ,‬כדי לקבץ את כל‬ ‫אותיות שב"ת‪ ,‬דהזמן היה עת פרוס‬ ‫הנשמות הנדחים לחוץ בזמן עליית‬ ‫קדושת שבת בעולם‪ .‬ומטו משמיה‬ ‫הנשמות‪ .‬וזהו 'ויברך הגמלים מחוץ‬ ‫דהרב הקדוש רבי צבי הירש מזידיטשוב‬ ‫לעיר'‪ ,‬פירוש הנשמות הנדחים מחוץ‬ ‫זי"ע )בית ישראל בפרשתינו עמ' כח ד"ה ולכן‪ ,‬והובא‬ ‫לעיר הקודש גבול הקדושה‪' ,‬לעת ערב'‪,‬‬ ‫דצא"ת‬ ‫עוד‪,‬‬ ‫לרמז‬ ‫שם(‬ ‫נועם‬ ‫באמרי‬ ‫בליל שבת קודש‪' ,‬לעת צאת השואבות‪,‬‬ ‫בגימטריא מלכת"א‪ ,‬והיינו דאז יוצאים‬ ‫לקבץ הנשמות בעת עליית הנשמות‪,‬‬ ‫לקבל פני המטרוניתא‪ ,‬בו בזמן עמד‬ ‫מעשה‬ ‫כך‬ ‫טרפון‬ ‫דרבי‬ ‫וכמעשה‬ ‫אליעזר מחוץ לעיר‪.‬‬ ‫דאליעזר‪.‬‬ ‫)בפרשתינו שם‪ ,‬ובפרשת‬ ‫ובתפארת שלמה‬ ‫ומזה נוכל להבין מה שאמר הזמר 'יום‬ ‫מצורע ד"ה א"י זאת תהיה תורת‬ ‫קדוש הוא מבואו ועד צאתו'‪,‬‬ ‫מבאר על פי דברי הגמרא‬ ‫המצורע(‬ ‫שאל יאמר האדם שמקצת היום ככולו‬ ‫בעירובין )מה ע"א( 'תניא אמר רבי יהודה‪,‬‬ ‫בשבת קודש‪ ,‬ודי בזה‪} ,‬כמו שמי שנולד‬ ‫מעשה ברבי טרפון שהיה מהלך בדרך‬ ‫בצפרא דשבתא לא יצטרך לשמונה‬ ‫בערב שבת עם חשיכה‪ ,‬וחשכה לו ולן‬ ‫ימים‪ ,‬כי כבר יש לו משבת ראשונה{‪ ,‬רק‬ ‫חוץ לעיר‪ ,‬לשחרית מצאוהו רועי בקר‪,‬‬ ‫שצריך לשמור את כל השבת מבואו ועד‬ ‫אמרו לו‪ ,‬הרי העיר לפניך הכנס‪ ,‬נכנס‬ ‫צאתו‪ .‬והטעם בזה הוא‪ ,‬משום שבליל‬ ‫וישב בבית המדרש ודרש כל היום כולו‪.‬‬ ‫שבת קודש דייקא עולין הנשמות‪ ,‬ובה‬ ‫ודברי הגמרא צריכים ביאור‪ ,‬דמה‬ ‫נמשך השפעות טובות והשפעה של‬ ‫שייכות מה שדרש כל היום למה שלן‬ ‫קדושה לכל נפש מישראל לקבל פני‬ ‫מחוץ לעיר‪ .‬אלא שמן השמים עיכבוהו‬ ‫'משוך‬ ‫שממשיך‬ ‫וכמו‬ ‫המטרוניתא‪,‬‬ ‫דוקא בליל שבת קודש ללון מחוץ‬ ‫חסדך ליודעיך' וכו'‪.‬‬ ‫לעיר‪ ,‬שאז הוא זמן עליית הנשמות‬ ‫הנשמות‬ ‫את‬ ‫שיעלה‬ ‫כדי‬ ‫למעלה‪,‬‬ ‫ודבר בעתו מה טוב‪ ,‬שבעת סעודתא‬ ‫הנדחים לחוץ‪ ,‬ומחוץ לעיר קאי על‬ ‫דחקל תפוחין קדישין אנו זוכים‬ ‫הנשמות שנדחו בחוץ‪.‬‬ ‫לקיימה בשילוב שמחת שלום זכר‪,‬‬ ‫ונזכה לרב ברכות והשפעות וכו'‪.‬‬ ‫דעל כן המנהג להפוך הפנים‬ ‫וכתב‬ ‫קודש‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברות‬ ‫י‬ ‫יום שבת קודש‬ ‫קידושא רבא‬ ‫ביאר בספר הקדוש דגל מחנה‬ ‫ובזה‬ ‫יקיים הפסוק שויתי ה' לנגדי תמיד ויזכה‬ ‫)בפרשתינו בפסוק ויצחק בא(‬ ‫אפרים‬ ‫ליראת שמים‬ ‫מקרא שכתוב בפרשתינו )כד‪ ,‬סב( 'ויצחק‬ ‫א( הנה כלל גדול במידת היראה הוא‪,‬‬ ‫בא מבוא באר לחי רואי'‪ ,‬דיצחק קאי על‬ ‫לקיים את הפסוק )תהלים טז‪ ,‬ח( 'שויתי‬ ‫מידת הגבורה כנודע‪ ,‬וזהו שאמר‬ ‫ה' לנגדי תמיד'‪ ,‬וכמו שפתח הרמ"א‬ ‫'ויצחק'‪ ,‬היינו בחינת יראה שהוא בחינת‬ ‫בסעיף הראשון בשולחן ערוך )או"ח סימן‬ ‫יצחק‪' ,‬בא' לאדם 'מבאר'‪ ,‬היינו מאותו‬ ‫א( וזה לשונו‪ :‬שויתי ה' לנגדי תמיד‪,‬‬ ‫נביעו 'לחי רואי'‪ ,‬שהוא מסתכל תמיד‬ ‫ובמעלות‬ ‫בתורה‬ ‫גדול‬ ‫כלל‬ ‫הוא‬ ‫שלפני חי עולמים הוא עומד‪ ,‬ורואה‬ ‫הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים‪ ,‬כי‬ ‫ומשגיח עליו על כל תנועותיו ומעשיו‬ ‫אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו‬ ‫ועסקיו‪ ,‬מזה הנביעו נובע לו יראה‬ ‫והוא לבדו בביתו‪ ,‬כישיבתו ותנועותיו‬ ‫והכנעה והיראה‪' ,‬פון דעם קוואל‬ ‫ועסקיו והוא לפני מלך גדול‪ ,‬ולא דיבורו‬ ‫קוועלט ער יראה מיט הכנעה'‪.‬‬ ‫והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו‬ ‫השכינה אינה רוצה שיבואו יסורים על‬ ‫וקרוביו‪ ,‬כדיבורו במושב המלך‪ .‬כל שכן‬ ‫ישראל אף שיש להם טובה מזה‬ ‫כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול‬ ‫ב( ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אשר מלא כל הארץ‬ ‫)כד‪ ,‬סג(‪ .‬בספר הקדוש אוהב ישראל‬ ‫כבודו‪ ,‬עומד עליו ורואה במעשיו‪ ,‬כמו‬ ‫)בפרשתינו בפסוק ויצא יצחק( כתב לפרש את‬ ‫'אם יסתר איש‬ ‫)ירמיה כג‪ ,‬כד(‬ ‫שנאמר‬ ‫הפסוק‪ ,‬דהנה יצחק הוא מידת הגבורה‪,‬‬ ‫במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'‪ ,‬מיד‬ ‫ומתחילה רצה לתקן את מידתו על ידי‬ ‫יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד‬ ‫שיצא לשוח ולהתפלל אודות ה'שדה'‪,‬‬ ‫השי"ת ובושתו ממנו תמיד‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הרי‬ ‫היינו הבית המקדש שעתיד ליחרב‬ ‫מבואר שכל הזמן ידמה לעיניו שהוא‬ ‫בחורבן הבית‪ ,‬כמו שנאמר )ירמיה כו‪ ,‬יח(‬ ‫עומד לפני מלך הכבוד‪ ,‬ויהיה ניכר‬ ‫'ציון שדה תחרש'‪ ,‬וכדאמרינן בגמרא‬ ‫הדבר אצלו בכל תנועה ותנועה‪ ,‬ואז‬ ‫)פסחים פח ע"א( שיצחק קרא למקדש שדה‪,‬‬ ‫כשיחשוב כן יתמלא ביראת שמים‪.‬‬ ‫יא‬ ‫קודש‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברות‬ ‫להסכים על זה‪ ,‬היינו שיהיה להם צרות‬ ‫וזה שבא להתפלל עליו שלא יחרב‪,‬‬ ‫ויסורין כל כך אין לשער‪ ,‬הגם שאחר כך‬ ‫וכלשון הכתוב 'לפנות ערב'‪ ,‬לסלק‬ ‫יוכפל שכרן טובתם והצלחתם בלי‬ ‫ולפנות מן בית המקדש את כל בחינות‬ ‫שיעור וגבול‪ ,‬על דרך )ברכות ה ע"ב( 'לא‬ ‫ערב היינו הדינים‪.‬‬ ‫הן ולא שכרן'‪.‬‬ ‫אחר כך חזר בו‪' ,‬וירא'‪ ,‬רצה‬ ‫אמנם‬ ‫)שם‪ ,‬סה( 'ותאמר אל העבד מי‬ ‫וזהו‬ ‫לומר ראה והבין ברוח הקודש‪,‬‬ ‫האיש הלזה'‪ ,‬שפירש מלהתפלל‬ ‫'והנה גמלים באים'‪ ,‬פירוש ראה את‬ ‫עוד על בני‪' ,‬ההולך לקראתינו'‪ ,‬היינו‬ ‫הגמול הטוב שיצמח מזה לזרע ישראל‬ ‫רצתה‬ ‫שלא‬ ‫לנו‪,‬‬ ‫התנגדות‬ ‫שהוא‬ ‫לעתיד לבוא‪ ,‬עבור גודל ורבות הצרות‬ ‫השכינה להסכים אליו בדבר הזה‪.‬‬ ‫והיסורין שקיבלו על עצמם וסבלו בעת‬ ‫'ויאמר הוא אדוני'‪ ,‬זה מידת יצחק‬ ‫הגלות‪ ,‬ואף על פי כן היו עובדים את‬ ‫שהוא מידת הגבורה‪ .‬מיד כשמוע כן‬ ‫השי"ת‪ ,‬ושומרים את התורה והמצוות‪,‬‬ ‫השכינה‪ ,‬ראתה שאין עוד ברירה‪' ,‬ותקח‬ ‫וכיון שבזמן ההוא נתאמץ להחזיק‬ ‫הצעיף ותתכס'‪ ,‬היינו כשהשכינה רואה‬ ‫מעמד ונשאר נאמנים לעבודתו‪ ,‬אז יבוא‬ ‫כביכול שהכנסת ישראל הם בצרה‬ ‫לנו גמול טוב ומופלג‪ ,‬ועל כן כדאי‬ ‫וגלות‪ ,‬אז היא מתלבשת גם כן בכמה‬ ‫הדבר שיגלו ישראל ויקבלו שכר‪,‬‬ ‫לבושין ומשתתפת עמהם בצרתם‪ ,‬ואם‬ ‫וכשראה זה הגמול הטוב‪ ,‬אז נח דעתיה‬ ‫ירצה ה' בעת וזמן הגאולה‪ ,‬אז יגלה‬ ‫בזה והסכים על הדבר‪ ,‬ולזה פירש‬ ‫כבוד ה'‪ ,‬ותפשוט עצמה מהלבושין‪,‬‬ ‫מלהתפלל‪ ,‬כיון שראה שהגלות יש בו‬ ‫ויתגלה מלכותו עלינו‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫מעלה לישראל‪.‬‬ ‫'והיו עיניך רואות את‬ ‫)ישעיה לג‪ ,‬יז(‬ ‫מוריך'‪ ,‬עכתודה"ק‪.‬‬ ‫'ותשא‬ ‫)שם‪ ,‬סד(‬ ‫הכתוב אומר‬ ‫אבל‬ ‫רבקה'‪ ,‬היא השכינה כמבואר‬ ‫ע"י זמירות ופסוקי דזמרא מבטלים הדינים‬ ‫)רעיא מהימנא פרשת פנחס רל‬ ‫בזוהר הקדוש‬ ‫וממשיכים חסדים‬ ‫ע"א ובפירוש הסולם שם( 'את עיניה ותרא את‬ ‫ג( עוד איתא בספר הקדוש אוהב ישראל‬ ‫יצחק'‪ ,‬רצה לומר כשראתה גם כן את‬ ‫)שם( דתיבת הצעי"ף בגימטריא רנ"ה‪,‬‬ ‫הצרות והיסורין שיעברו על ישראל‬ ‫הועילה‬ ‫הצדיקת‬ ‫שרבקה‬ ‫היינו‬ ‫בעת הגלות‪ ,‬ונכמרו רחמיה מאוד והמו‬ ‫בתפילתה‪ ,‬שעל ידי הרינה וזמרה של‬ ‫מעיה על בניה‪' .‬ותפול מעל הגמל'‪ ,‬רצה‬ ‫פסוקי דזמרה בכוונה שלימה ביראה‬ ‫לומר שנפלה מעל הגמול הטוב שיצמח‬ ‫ואהבה‪ ,‬להתכסות מהדינין‪ ,‬וגם לבטלם‬ ‫לזרע ישראל מזה לעתיד לבוא‪ ,‬ולא‬ ‫עוד‬ ‫והביא‬ ‫בעדם‪.‬‬ ‫להגן‬ ‫מעליהם‬ ‫נתקררה דעתה בזאת‪ ,‬ולזה לא רצתה‬ ‫קודש‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברות‬ ‫יב‬ ‫הימים א' כט‪ ,‬יא( 'לך ה' הגדולה' )זוה"ק ח"ג‬ ‫שזמירות הוא לשון )ישעיה כה‪ ,‬ה( 'זמיר‬ ‫תוספת שב ע"א(‪ ,‬וכן הביא רש"י בפרשת‬ ‫עריצים'‪ ,‬שעל ידי זמירות באימה ויראה‬ ‫ואתחנן )דברים ג‪ ,‬כד( על הפסוק 'אתה‬ ‫ואהבה באמת ובתמים‪ ,‬יוכל לזמר‬ ‫החילות להראות את עבדך את גדלך'‬ ‫המשטינים‬ ‫כל‬ ‫את‬ ‫ולהכרית‬ ‫וגו'‪ ,‬ופירש רש"י את גדלך זו מידת‬ ‫והמקטריגים‪ ,‬ולבטל את כל הדינים‪.‬‬ ‫טובך‪ .‬והנה 'אגיד' הוא מלשון המשכה‪,‬‬ ‫וכלשון חז"ל )שבת קא ע"א( 'גוד אחית גוד‬ ‫ומהנכון לציין מה שאמר אדוני אבי‬ ‫אסיק'‪ ,‬וכן הרבה‪ .‬וזה הכוונה 'וכן אגיד‬ ‫לזה‪,‬‬ ‫בדומה‬ ‫זצ"ל‬ ‫זקיני‬ ‫גדולתך'‪ ,‬פירוש שאוכל להמשיך מידת‬ ‫לפרש מה שאומרין )בליל שב"ק בנוסח רבון‬ ‫חסדך על ידי 'ברינה'‪ ,‬מתוך זמירות‬ ‫כל העולמים( 'וכן אגיד גדולתך ברינה'‪,‬‬ ‫שירות ותשבחות‪.‬‬ ‫גדולה זו מידת החסד‪ ,‬כמו שנאמר )דברי‬ ‫סﬠודת יום שבת קודש‪:‬‬ ‫משאר כל הנשים‪ ,‬ותעמוד מן הצד‪,‬‬ ‫אליעזר עשה סימן שאם תעמוד בנפרד לא‬ ‫וכשאראה אותה עושית כן‪ ,‬אדע כי‬ ‫בין הנשים הפרוצות ראויה היא ליצחק‬ ‫אותה הוכחת לעבדך ליצחק‪.‬‬ ‫א( הנה אנכי ניצב על עין המים )כד‪ ,‬יג(‪.‬‬ ‫אמר כ"ק אאמו"ר זי"ע שהכוונה‬ ‫וזהו שאמר 'הנה אנכי ניצב'‪ ,‬אין ניצב‬ ‫בזה היא‪ ,‬שאליעזר חשב בדעתו‪ ,‬מה לי‬ ‫אלא לשון תפילה‪ ,‬וכדכתיב גבי‬ ‫לשאת עיני להביט ולהסתכל בבנות‬ ‫חנה )שמואל א' א‪ ,‬כו( 'אני האשה הניצבת‬ ‫אנשי העיר‪ ,‬כדי למצוא את הזיווג‬ ‫עמכה בזה להתפלל אל ה'‪ ,‬הרי דתיבת‬ ‫ליצחק‪ ,‬אלא יותר טוב שיהיה סימן זה‬ ‫'ניצב' פירושו תפילה‪ .‬וזהו שאמר‬ ‫בידי‪ ,‬אני אעמוד מן הצד ליד העין‬ ‫אליעזר 'הנה אנכי ניצב על עין המים'‪,‬‬ ‫המים‪ ,‬והאשה הראויה להכנס לבית‬ ‫כלומר שאעמוד ואתפלל בצד העין‬ ‫אברהם‪ ,‬בודאי לא תלך בתוך שאר נשי‬ ‫המים‪ ,‬ולא אלך לחזר ולחפש אני‬ ‫העיר‪ ,‬כי לא תחפוץ להתערב עם הני‬ ‫בעצמי אחר האשה‪ ,‬אלא 'והיה העלמה'‪,‬‬ ‫נשי הפרוצות‪ ,‬ובעיניה אין שום חשיבות‬ ‫פירוש היא בעצמה תבוא אלי‪ .‬ואכן כן‬ ‫לחפצם ומעשיהם‪ ,‬ורק האיש המתפלל‬ ‫היה‪ ,‬כדכתיב )שם( 'ובנות אנשי העיר‬ ‫ימצא חן בעיניה‪ ,‬ועל כן תלך בנפרד‬ ‫יג‬ ‫קודש‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברות‬ ‫וברוך אתה בצאתך'‪ ,‬את דרשת חז"ל‬ ‫יוצאות לשאוב מים'‪ ,‬ורק אחר כך )שם‪,‬‬ ‫)ב"מ קז ע"א( 'שתהא יציאתך מן העולם‬ ‫טו( 'והנה רבקה יוצאת'‪ ,‬דמשמע לבדה‪,‬‬ ‫הזה בלא חטא כביאתך בלא חטא‪ .‬וכל‬ ‫ולא הלכה עם האחרות‪.‬‬ ‫זה משום דבעת שהוא עדיין בהתחלה‪,‬‬ ‫יש ענין של התחדשות‪ ,‬ואז עדיין עושה‬ ‫רבקה אמנו לא היתה יצאנית והיתה י וצאת‬ ‫מתוך חיות ופרישקייט‪ ,‬אבל כשהוא‬ ‫רק לצורך גדול לשאוב מים‬ ‫אוחז בסוף הענין‪ ,‬על פי רוב נתקרר‬ ‫והנה רבקה יוצאת )כד‪ ,‬טו(‪ .‬כ"ק‬ ‫ב(‬ ‫ההתעוררות ותחלש אהבתו‪ ,‬ולזה צריך‬ ‫אאמו"ר זי"ע אמר שיש לדקדק‬ ‫זהירות שיהא יציאה כביאה‪.‬‬ ‫בלשון הכתוב‪ ,‬דבשאר בנות העיר לא‬ ‫נאמר 'והנה' כמו שנאמר ברבקה 'והנה'‬ ‫וזה הוא פירוש הפסוק 'ואברהם זקן בא‬ ‫רבקה יוצאת‪ .‬וביאר דהיינו טעמא‪ ,‬לפי‬ ‫בימים'‪ ,‬פירוש אף אחר שהיה זקן‬ ‫שבנות אנשי העיר היו יוצאות בכל יום‬ ‫ושבע ימים‪ ,‬אף על פי כן בעיניו היו כל‬ ‫תמיד‪ ,‬ולא היו יוצאות אז במקרה‪ ,‬על‬ ‫הימים כבאים עכשיו‪ ,‬הכל בהתחדשות‬ ‫כן לא שייך לכתוב גבייהו 'והנה'‪ ,‬מה‬ ‫כמו שעת ביאתו‪ ,‬הכל בבחינת ביאה‪,‬‬ ‫שאין כן רבקה אמנו שלא היתה יצאנית‪,‬‬ ‫והיה לעולם כשעת ביאתו בלא חטא‪.‬‬ ‫ולא יצאתה רק כשהיה צורך גדול‬ ‫צריך להשגיח שההתלהבות שהיה לו‬ ‫לשאוב מים‪ ,‬ועל כן כתיב גבה 'והנה'‬ ‫בכניסת השבת לא תכבה ביציאתה‬ ‫רבקה יוצאת‪.‬‬ ‫לפרש בזה את כוונת הזמר‬ ‫ומוסיף‬ ‫)פיוט כל מקדש לליל שבת קודש(‬ ‫אברהם אבינו כל ימי ו הי ו בהתחדשות‬ ‫'דורשי ה' זרע אברהם אוהבו‪ ,‬המאחרים‬ ‫וללא חטא‬ ‫לצאת מן השבת וממהרים לבוא‪ ,‬וקשה‬ ‫ג( ואברהם זקן בא בימים‪ ,‬וה' ברך את‬ ‫דלכאורה הוא שלא כסדר‪ ,‬דקודם‬ ‫אברהם בכל )כד‪ ,‬א(‪ .‬בספר אהבת‬ ‫ממהרים לבוא אל השבת‪ ,‬ורק אחר כך‬ ‫שלום )בפרשתינו ד"ה או יאמר ואברהם זקן( כתב‬ ‫מאחרים לצאת מן השבת‪ .‬ועל פי הנ"ל‬ ‫בזה דבר נעים‪ ,‬דיש לדקדק על הפסוק‬ ‫הכל‬ ‫השבת‬ ‫שבביאת‬ ‫לפי‬ ‫יוטעם‪,‬‬ ‫ואברהם זקן 'בא' בימים‪ ,‬דלכאורה יותר‬ ‫שלא‬ ‫איש‬ ‫ואין‬ ‫לקראתה‪,‬‬ ‫שמחים‬ ‫היה ראוי לו לומר ואברהם זקן 'יצא'‬ ‫תתלהב רוחו ונפשו בקבלת שבת‪ ,‬אמנם‬ ‫בימים‪ ,‬כיון שכבר עברו אותן הימים‪.‬‬ ‫בזאת תבחנו‪ ,‬היאך יהיו מתנהגים בצאת‬ ‫ומיישב על פי מאמר חז"ל )יומא פו ע"ב(‬ ‫השבת‪ ,‬אם נתקרר כל ההתעוררות‬ ‫'ולואי שתהא יציאה כביאה'‪ ,‬והענין‬ ‫וההתלהבות שהיתה להם‪ ,‬או שמא‬ ‫הוא על פי מה שהביא רש"י הקדוש על‬ ‫עדיין היא עומדת במקומה‪ ,‬ולכן צריך‬ ‫הפסוק )דברים כח‪ ,‬ו( 'ברוך אתה בבואך‬ ‫קודש‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברות‬ ‫יד‬ ‫לעשות המתקה לכל זה שלא יוזק‪ ,‬אמר‬ ‫ליתן לב ביותר על עת צאת השבת‪,‬‬ ‫'לא אוכל עד אם דיברתי דברי'‪ ,‬שלא‬ ‫להתנהג בה כראוי שישאר ההתרוממות‬ ‫אוכל עד אם דיברתי דברי תורה על‬ ‫בלבו‪ .‬ועל כן הקדים את המאחרים‬ ‫השולחן‪ ,‬והיה כוונתו בזה שלאחר סיום‬ ‫לצאת מן השבת‪ ,‬כי רק אחרי שמוכיח‬ ‫דבריו שהם דברי תורה‪ ,‬כמאמר חכמינו‬ ‫בו‬ ‫תשקוט‬ ‫לא‬ ‫השבת‬ ‫שבצאת‬ ‫ז"ל )בר"ר ס‪ ,‬ח( 'יפה שיחתן של עבדי‬ ‫ההתעוררות‪ ,‬אחרי כן נחשב הממהרים‬ ‫אבות מתורתן של בנים'‪ ,‬בזה יהיה‬ ‫לבוא למידי‪ ,‬שמראה בזה שההתלהבות‬ ‫ניצול מן הסכנה‪ ,‬כי כח התורה ממתקת‬ ‫נשאר אצלו כל היום כולו‪.‬‬ ‫ולכל היא מרפא‪ ,‬וכמו שנאמר )משלי ד‪,‬‬ ‫כב( 'כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו‬ ‫וכתב דעל פי זה עולה כמין חומר מה‬ ‫מרפא'‪ ,‬ונאמר )שם ג‪ ,‬ח( 'רפאות תהי‬ ‫שהפייטן כינה את דורשי ה'‬ ‫המאחרים לצאת מן השבת בשם 'זרע‬ ‫לשריך'‪ .‬וכן היה‪ ,‬שבא המלאך והפך‬ ‫אברהם'‪ ,‬ולא בשם של אחד משאר‬ ‫את הקערה לבתואל‪.‬‬ ‫האבות‪ .‬ולהנ"ל ניחא‪ ,‬כי אותם בני אדם‬ ‫שנפשם תתלהב בקרבם עד צאת השבת‪,‬‬ ‫כתב גם כן בספר הקדוש מאור‬ ‫וכן‬ ‫ולזאת הם מאחרים לצאת מן השבת‪,‬‬ ‫עינים )בפרשתינו בפסוק ויהיו חיי שרה הב'(‬ ‫אצלם נשאר רושם השבת ניכר ביציאתו‬ ‫שהתורה היא היסוד של כל הרפואות‬ ‫כביאתו‪ ,‬והרי הן מתנהגים דוגמת‬ ‫והתיקונים‪ ,‬ומשלו משל למי שקנה מיד‬ ‫אביהם אברהם‪ ,‬שהיה כל ימיו בא‬ ‫אומן איזה כלי שהיה מעשה ידיו של‬ ‫בימים‪ ,‬ותולדותיו כיוצא בו‪.‬‬ ‫האומן ההוא‪ ,‬ולימים נשבר לו הכלי‪,‬‬ ‫והיה צריך לאומן לתקנו‪ ,‬והלך לכמה‬ ‫אומנים ונגרים וכדומה‪ ,‬ולא עלה ביד‬ ‫התוה"ק מצילה מסכנה ובזכותה יכול לתקן‬ ‫שום אחד מהם לתקנו כבתחילה‪ ,‬עד‬ ‫הכל בזמן מועט‬ ‫שבא אל האומן שעשה את הכלי‪,‬‬ ‫לא אוכל עד אם דיברתי דברי )כד‪,‬‬ ‫ד(‬ ‫ובשעה קלה תיקנו והעמידו על מכונו‪,‬‬ ‫לג(‪ .‬בספר הקדוש קדושת לוי‬ ‫והטעם לפי שהוא הבקי ביותר ויודע‬ ‫)בפרשתינו ד"ה עוד יבואר לא אוכל( כתב לפרש‬ ‫בטבע ותכונות הכלי‪ .‬כמו כן מי שנעשה‬ ‫מפני מה לא רצה לאכול מקודם‪ ,‬רק‬ ‫שבור בעולם הזה באיזה ענין מהענינים‪,‬‬ ‫שבודאי היה אליעזר יודע ברשעים אלו‪,‬‬ ‫לא יועיל לו לילך לכל מיני רופאים‬ ‫ועלה על דעתו בוודאי שיטילו סם‬ ‫וכדומה‪ ,‬אלא העצה שיועיל לו הוא‬ ‫במאכל‪ ,‬וכמו שהיה כך באמת‪ ,‬כדאיתא‬ ‫הליכתו לאומן שעשאו‪ ,‬והוא על ידי‬ ‫במדרש )ילקוט שמעוני רמז קט( שבתואל נתן‬ ‫שידבק עצמו בהתורה הקדושה שהיא‬ ‫סם בתוך הקערה של אליעזר‪ .‬וכדי‬ ‫טו‬ ‫קודש‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברות‬ ‫נישואיהן‪ ,‬מצאו שם את שרה אמנו‪,‬‬ ‫שמותיו של הקב"ה )רמב"ן הקדמה לבראשית(‪,‬‬ ‫והרי היה שרה אמו שם‪.‬‬ ‫הוא חד )זוה"ק‬ ‫ואורייתא וקודשא בריך‬ ‫אחרי עג ע"א(‪ ,‬ועל ידי הדביקות בתורה‬ ‫אברהם שלח את השם י וה"ך לשמירה בדרך‬ ‫יוכל לתקן הכל בזמן מועט‪.‬‬ ‫היום הוא היומא דהילולא קדישא‬ ‫ו(‬ ‫וכשם ד שמצינו שאליעזר בצר לו פתח‬ ‫של הרב הקדוש רבי יששכר דוב‬ ‫בדברי תורה‪ ,‬כדי להמשיך‬ ‫מבעלזא זי"ע‪ ,‬ונימא מילתא משמיה‬ ‫ישועה ורפואה‪ ,‬ואז ידע שלא יאונה לו‬ ‫כדי שיהיו שפתותיו דובבות עמנו‪,‬‬ ‫כל און‪ .‬וממנו ילמדו וכן יעשו‪ ,‬ששניים‬ ‫ועל ידי זה הוא ימליץ טוב בעדינו‪.‬‬ ‫שישבו לאכול יהיה ביניהם דברי תורה‪,‬‬ ‫אלקי‬ ‫'ה'‬ ‫ז(‬ ‫)כד‪,‬‬ ‫בפרשתינו‬ ‫כתיב‬ ‫לקיים את מאמר הכתוב 'לא אוכל עד‬ ‫השמים וגו' הוא ישלח מלאכו לפניך‪,‬‬ ‫אם דיברתי דברי'‪.‬‬ ‫ולקחת אשה לבני משם'‪ ,‬ובמדרש‬ ‫רבי דוסא אומר‪ ,‬הרי זה‬ ‫)בר"ר נט‪ ,‬י(‬ ‫סמך מפרשתינו שהאבות י ורדים מהעולם‬ ‫מלאך מסויים‪ ,‬בשעה שאמר אברהם‬ ‫העלי ון להשתתף בשמחת בניהם‬ ‫אבינו 'הוא ישלח מלאכו לפניך'‪ ,‬זימן‬ ‫ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו )כד‪,‬‬ ‫ה(‬ ‫לו הקדוש ברוך הוא ב' מלאכים‪ ,‬אחד‬ ‫סז(‪ .‬וברש"י הקדוש שם כתב‪ :‬ויביאה‬ ‫להוציא את רבקה‪ ,‬ואחד ללוות את‬ ‫האוהלה ונעשית דוגמת שרה אמו‪,‬‬ ‫אליעזר‪ .‬ולכאורה בפשטות המקרא לא‬ ‫כלומר והרי היא שרה אמו‪ ,‬שכל זמן‬ ‫נתבאר דבר זה‪ ,‬ומשמע דלא היה רק‬ ‫ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת‬ ‫מלאך אחד‪.‬‬ ‫לערב שבת‪ ,‬וברכה מצויה בעיסה‪ ,‬וענן‬ ‫קשור על האוהל‪ ,‬ומשמתה פסקו‪,‬‬ ‫מרן מהרי"ד זי"ע )מהרי"ד בפרשתינו‬ ‫ואמר‬ ‫וכשבאת רבקה חזרו‪ .‬כ"ק אאמו"ר‬ ‫בפסוק הוא ישלח( שיש להביא רמז‬ ‫זצוק"ל היה מדייק בזה‪ ,‬דאם כן היה לו‬ ‫במקרא לדבר זה‪ ,‬דהנה ידוע דהשם של‬ ‫לומר והרי היא 'כשרה' אמו‪ ,‬מה זה‬ ‫קפיצת הדרך הוא יוה"ך‪ ,‬שיוצא מהסופי‬ ‫שאמר והרי היא שרה אמו‪ .‬ואמר שעל‬ ‫כ'י‬ ‫)תהלים צא‪ ,‬יא(‬ ‫תיבות של הפסוק‬ ‫דרך רמז יש למצוא כאן סעד וסמך‬ ‫מלאכי'ו יצו'ה ל'ך‪.‬‬ ‫לדברי הזוהר הקדוש )פרשת פנחס רכ ע"א(‬ ‫ומביא עובדא דהוי אצל הרב הקדוש‬ ‫ממרום‬ ‫יורדים‬ ‫והאמהות‬ ‫דהאבות‬ ‫הרבי מלובלין זי"ע‪ ,‬שנסע עם‬ ‫להשתתף בשמחת בניהם‪ ,‬ועל כן עכשיו‬ ‫תלמידיו למרחקים על ברית מילה בערב‬ ‫כשהביאה יצחק לאהלו‪ ,‬והיה שמחת‬ ‫ד‪ .‬הוא הוספת כ"ק אדמו"ר שליט"א‪.‬‬ ‫קודש‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברות‬ ‫טז‬ ‫שהגיעו מתוך קפיצת הדרך לביתם‪ .‬או‬ ‫שבת קודש‪ ,‬ויהי אחר הברית‪ ,‬ויצאו‬ ‫אז הבינו את עומק כוונת רבם‪ ,‬שרמז‬ ‫לחזור לעירם על שבת קודש‪ ,‬פתאום‬ ‫בדבריו על השם יוה"ך‪ ,‬כי י'א ו'וער‬ ‫נתגלגלה העגלה אל תוך רפש וטיט‪ ,‬ולא‬ ‫כ'ען ה'יינט הראשי תיבות שלו הוא‬ ‫היו יכולין להמשיך הלאה‪ ,‬ומתוך כך‬ ‫השם הקדוש יוה"ך‪ ,‬כסופי תיבות של‬ ‫סמוך‬ ‫ממש‬ ‫ונעשה‬ ‫הזמן‬ ‫נתאחר‬ ‫כ'י מלאכי'ו יצו'ה ל'ך‪.‬‬ ‫להדלקת נרות שבת‪ .‬מגודל הדאגה‬ ‫אמרו התלמידים להחוזה מלובלין זי"ע‬ ‫וביאר הרב הקדוש מבעלזא דזה נרמז‬ ‫שיכוין להם את השם הקדוש של קפיצת‬ ‫כאן‪ ,‬דכתיב 'הוא ישלח מלאכו‬ ‫הדרך‪ ,‬כדי שיספיקו לצאת ולבוא לתוך‬ ‫לפניך'‪ ,‬ה'וא י'שלח ראשי תיבות ה"י‪,‬‬ ‫העיר בעוד היום גדול‪ .‬ענה להם החוזה‬ ‫ובצירוף עם סופי תיבות של מלאכ'ו‬ ‫בזה הלשון‪ ,‬יא‪ ,‬ווער קען היינט‪,‬‬ ‫לפני'ך שהוא ו"כ עולה השם הקדוש‬ ‫והתלמידים סברו שכוונתו כי בירידת‬ ‫יוה"ך‪ ,‬להראות שמלבד המלאך ששלח‬ ‫הדורות אין איתנו יודע עד מה לכוין‬ ‫בעצמו כפשוטו ששלח לקחת אשה‬ ‫בשמות ולעסוק בנסתרות‪ ,‬אמנם מיד‬ ‫ליצחק‪ ,‬גם שלח עמו מלאך לשמירה‬ ‫כשאמר הרבי כן‪ ,‬יצאה העגלה מתוך‬ ‫בדרך‪ ,‬על ידי השם הקדוש יוה"ך‪.‬‬ ‫הרפש והתחילה לנסוע מהרה‪ ,‬עד‬ ‫רﬠוא דרﬠוין פ רשת חיי שרה תשפ"ו‬ ‫היה לו מה לעשות עם היום‪ ,‬ולא ניצל‬ ‫אברהם ושרה ניצלו ימיהם לעבודת ה'‬ ‫כל שעה לתורה ועבודת ה'‪ ,‬הרי ימיו‬ ‫ומילאו כל ימיהם עלי אדמות‬ ‫אבודים‪ ,‬ואינם עולים לו למנין השנים‬ ‫בפרשתינו ואברהם זקן בא בימים וה'‬ ‫שהוא חי עלי אדמות‪.‬‬ ‫ברך את אברהם בכל‪,‬‬ ‫וצריך להבין מה זה בא בימים‪ ,‬ובזוה"ק‬ ‫לא כן היה אברהם אבינו‪ ,‬שאת כל ימיו‬ ‫מבאר מה שנאמר )בראשית יח‪ ,‬יא( 'ואברהם‬ ‫מבוקר ועד ערב‪ ,‬היה מנצל אותם‬ ‫ושרה זקנים באים בימים'‪ ,‬רצה לומר‬ ‫בשלימות‪ ,‬ותמיד היה מכניס חיות‬ ‫שבכל יום ניצלו את כל היום‪ ,‬והם באו‬ ‫בימים‪ ,‬על ידי שהיה מקיים בהם מצוות‬ ‫עם כל ימיהם‪ ,‬משום שיהודי שאינו‬ ‫ומעשים טובים‪ .‬ובזה ביאר אאמו"ר‬ ‫מנצל את ימיו‪ ,‬ומבזבז אותם לבטלה‬ ‫הפסוק 'ואברהם זקן בא בימים' שבא‬ ‫ולריק‪ ,‬וכשמגיע הלילה הוא רואה שלא‬ ‫יז‬ ‫קודש‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברות‬ ‫ביתו‪ ,‬למען שיעבדו את ה'‪ ,‬נמצא שהוא‬ ‫יחד עם כל הימים שחי עלי אדמות‪,‬‬ ‫מקיים בזה 'בכל דרכיך דעהו'‪ ,‬שחושב‬ ‫וכולם היו מנוצלים כדבעי לעבודת ה'‪.‬‬ ‫בכל דבר על הריבונו של עולם‪.‬‬ ‫אכן אכתי יש עלינו לברר‪ ,‬איך אפשר‬ ‫לנצל את כל היום כולו לתורה‬ ‫אברהם ושרה הי ו כל מעשיהם לשם שמים‬ ‫ועבודת ה'‪ ,‬והלא אי אפשר ללמוד‬ ‫וזהו שלימדו אברהם ושרה את הכלל‬ ‫עשרים וארבעה שעות ביום‪ ,‬שהרי צריך‬ ‫שצריך לבוא למעלה עם כל‬ ‫לאכול ולשתות‪ ,‬ולהניח ראשו לישון‪.‬‬ ‫הימים‪ ,‬וזהו 'ואברהם זקן בא בימים'‪,‬‬ ‫ומבאר אדוני אבי זקני זי"ע בנועם‬ ‫שבא יחד עם כל הימים שחי עלי‬ ‫)משלי ג‪ ,‬ו(‬ ‫אליעזר ששלמה המלך אמר‬ ‫אדמות‪ ,‬וכולם היו מנוצלים כדבעי‬ ‫'בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך'‪,‬‬ ‫לעבודת ה'‪' .‬וה' ברך את אברהם בכל'‪,‬‬ ‫שכל היום תמיד צריך לחשוב מה'‪,‬‬ ‫מבאר אדוני אבי זקני זצ"ל שהכוונה‬ ‫ולייחד י"ה בו"ה שהם ראשי תיבות‬ ‫ל'בכל דרכיך דעהו'‪ ,‬ואף בעניני גשמיות‬ ‫י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ‪ ,‬שי"ה‬ ‫היה עובד את ה'‪ ,‬ולכן היה לו את כל‬ ‫רומז על ענייני שמים ועבודת ה'‪ ,‬ו'תגל‬ ‫הימים איתו‪.‬‬ ‫ה'ארץ ‪ -‬ו"ה רומז על ענייני גשמיות‪.‬‬ ‫וכמו כן היתה שרה אימנו‪ ,‬שאת כל‬ ‫זה כתוב )תהלים קטו‪ ,‬טז( 'השמים‬ ‫ועל‬ ‫שמים‪,‬‬ ‫לשם‬ ‫עשתה‬ ‫מעשיה‬ ‫שמים לה'‪ ,‬והארץ נתן לבני אדם'‪,‬‬ ‫וכדרך שכתב הרבי ר' אלימלך זי"ע על‬ ‫)פרשת בהעלותך‬ ‫ומבאר הבאר מים חיים‬ ‫הפסוק )כג‪ ,‬א( 'ויהיו חיי שרה וגו'‪ ,‬ופירש‬ ‫בפסוק ויהי בנסוע הארון( דהנה כאשר איש‬ ‫רש"י בת ק' כבת ך' כו' כבת ז' ליופי‪,‬‬ ‫יהודי מחובר ודבוק להקב"ה‪ ,‬העיקר מה‬ ‫ולכאורה מה נפקא מינה שהיתה כבת ז'‬ ‫שהקב"ה רוצה הוא‪ ,‬שהאדם יעסוק‬ ‫ליופי‪ .‬ונראה דרש"י ז"ל כיוון בדבריו‬ ‫לפרנסתו ביושר ובנקיון כפיים‪ ,‬ויאכל‬ ‫לרמז על ב' מדריגות שמחויב האדם‬ ‫וישתה בקדושה וכוונתו לשם שמים‪,‬‬ ‫להתנהג בהם כל ימי חייו‪ ,‬דהיינו האחד‪,‬‬ ‫ובאופן זה הרי הוא מעלה את כל ענייני‬ ‫להזהר ולהשמר במאוד מאוד מכל חטא‬ ‫הארציות לשמים‪ .‬וזהו 'השמים שמים‬ ‫ועון‪ ,‬שלא יעבור ח"ו על שום מצות‬ ‫לה' והארץ נתן לבני אדם'‪ ,‬רצה לומר‬ ‫עשה ולא תעשה‪ ,‬ומדריגה ב'‪ ,‬דהיינו גם‬ ‫שהארץ ניתנה לנו כדי לעשות ממנה‬ ‫דברים המותרים כמו אכילה ושתיה‬ ‫שמים‪ ,‬היינו שעניני הארציות ניתנו לנו‬ ‫ומלבושים וכדומה‪ ,‬צריך להכניס הכל‬ ‫אותם‬ ‫ונהפוך‬ ‫בהם‬ ‫נפעל‬ ‫למען‬ ‫אל הקדושה לכוין בהם לשמים‪ ,‬דהיינו‬ ‫והשתיה‬ ‫האכילה‬ ‫וכל‬ ‫לרוחניות‪,‬‬ ‫אדם שמלביש עצמו ומקשט את עצמו‬ ‫והפרנסה הם כדי שיוכל להאכיל את בני‬ ‫קודש‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברות‬ ‫יח‬ ‫החן והבל היופי'‪ ,‬שיש חן ויופי וזה‬ ‫במלבושים וקישוטים יפים ונאים‪ ,‬יהיה‬ ‫שקר‪ ,‬אמנם ה' נותן את החן והיופי‪ ,‬וזה‬ ‫כוונתו לקשט דיוקנא דמלכא כמבואר‬ ‫לא מעלה של האדם עצמו‪ .‬אבל מעלה‬ ‫בגמרא )עיין ויק"ר לד‪ ,‬ג(‪ ,‬וכן בכל דבר יהיה‬ ‫אחת יש לו לאדם‪' ,‬אשה יראת ה' היא‬ ‫כוונתו לשמים‪ .‬וכאשר יתנהג כך‪ ,‬אזי‬ ‫)ברכות לג ע"ב(‬ ‫תתהלל'‪ ,‬כי אמרו חז"ל‬ ‫כל מה שיהיה לו הן ממון והן מלבושים‪,‬‬ ‫'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים'‪ ,‬כי‬ ‫יספיק את עצמו במה שיש לו‪ ,‬וישמח‬ ‫היראת שמים אינו בידי שמים‪ ,‬אלא‬ ‫בהם וחייו חיים שלו‪ ,‬אבל אם אין‬ ‫מסורה היא ביד האדם‪ ,‬וכל אחד צריך‬ ‫כוונתו בכל הנ"ל לשמים‪ ,‬אזי תמיד‬ ‫לעבוד על עצמו‪ ,‬והמלחמה היא תמידית‬ ‫יחסר לו‪ ,‬ולא יהיה לו די וסיפוק לעולם‪,‬‬ ‫בכל מקום וזמן‪.‬‬ ‫ונמצא חייו אינן חיים ואין החיים שלו‪.‬‬ ‫אברהם לא האמין לאליעזר בדבר מצוה‬ ‫וזה רמז פשוט בת קו"ף כבת ך'‪ ,‬שלא‬ ‫שהיה החשוב בי ותר בעיניו‬ ‫היה בה שום חטא ממצות עשה‬ ‫וכיון שאברהם היה ירא שמא אליעזר‬ ‫ולא תעשה‪ ,‬ובת ך' כבת ז' ליופי‪ ,‬רמז‬ ‫מתאימה‬ ‫שאינה‬ ‫בת‬ ‫ימצא‬ ‫למדריגה ב'‪ ,‬דהיינו כמו תינוק שהוא‬ ‫'ויאמר‬ ‫)כד‪ ,‬ב‪-‬ג(‬ ‫ליצחק‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫מקשט עצמו‪ ,‬אין יודע להתפאר עצמו‬ ‫אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל‬ ‫ולחשוק להתקשט בקישוט יקר‪ ,‬כך‬ ‫אשר לו‪ ,‬שים נא ידך תחת ירכי‪.‬‬ ‫היתה שרה כשהיתה בת כ'‪ ,‬שאז הוא‬ ‫ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי‬ ‫עיקר התגברות לאדם לתאוות ליפות‬ ‫הארץ‪ ,‬אשר לא תקח אשה לבני מבנות‬ ‫עצמו ולהתקשט‪ ,‬ושאר עניני עולם‪,‬‬ ‫הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו‪ ,‬כי אל‬ ‫והיא היה כל כוונתה בכל קישוטיה‬ ‫ארצי ואל מולדתי תלך‪ ,‬ולקחת אשה‬ ‫והתיפותה רק לשמים‪ ,‬עכד"ק‪.‬‬ ‫לבני ליצחק'‪ .‬ויש להבין מדוע היה צריך‬ ‫והנה אברהם היה צריך ללכת לחפש‬ ‫להשביע אותו‪ ,‬וכי לא היה מכיר אותו‪,‬‬ ‫שידוך ליצחק‪ ,‬כמו שנאמר 'וה'‬ ‫הלא הוא היה זקן ביתו‪ ,‬ונקרא בשם‬ ‫ברך את אברהם בכל'‪ ,‬ופירש רש"י‬ ‫)לעיל טו‪ ,‬ב( 'דמשק אליעזר'‪ ,‬ואמרו חז"ל‬ ‫בכ"ל עולה בגימטריא ב"ן‪ ,‬ומאחר‬ ‫)יומא כח ע"ב( שהיה דולה ומשקה מתורת‬ ‫שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה‪,‬‬ ‫רבו לאחרים‪.‬‬ ‫ע"כ‪ .‬ולכן היה צריך לחפש עבורו‬ ‫וכתב לבאר בספר הקדוש באר מים‬ ‫וכמו‬ ‫וראוי‪,‬‬ ‫טוב‬ ‫ממקום‬ ‫שידוך‬ ‫)בפרשתינו כד‪ ,‬ב בפסוק ויאמר‬ ‫חיים‬ ‫שאומרים באשת חיל )משלי לא‪ ,‬ל( 'שקר‬ ‫אברהם( שבימינו אם יבוא אחד ובידו‬ ‫החן והבל היופי‪ ,‬אשה יראת ה' היא‬ ‫סכין לשחוט‪ ,‬ויאמר כי הוא שוחט‬ ‫תתהלל'‪ ,‬ואאמו"ר זצ"ל היה מבאר 'שקר‬ ‫יט‬ ‫קודש‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברות‬ ‫ולא יותר‪ ,‬והכל היה להבל ותוהו בעיניו‪,‬‬ ‫ובודק ומומחה‪ ,‬יאמינו בכל שהוא‪ ,‬ולא‬ ‫כאפס ואין נחשב לו‪ ,‬ועל כן כל אשר לו‬ ‫ישאול ויחקור וידרוש עליו כל כך‪,‬‬ ‫חפץ‬ ‫לא‬ ‫ובמצוות‬ ‫לאליעזר‪,‬‬ ‫מסר‬ ‫ויאמר מן הסתם כל המצויין אצל‬ ‫להאמינו וכו'‪ ,‬אמר לו 'שים נא ידך תחת‬ ‫שחיטה מומחין הם‪ .‬וכמו כן אם אחד‬ ‫ירכי ואשביעך' וגו'‪ ,‬שלא רצה להאמינו‬ ‫יביא יין וחלב‪ ,‬או דג וכדומה מדברים‬ ‫לדבר מצוה‪ ,‬ודימה עצמו לקונו אשר‬ ‫הנמצאים בהם חשש איסור‪ ,‬או אם‬ ‫'הן בקדושיו לא יאמין' )איוב טו‪ ,‬טו(‪ ,‬כי‬ ‫יתנו לפניו דברים הצריכים בדיקה‬ ‫כל חפציו לא השוו בה‪ ,‬ויקר היה‬ ‫מתולעים‪ ,‬כמו חומץ וקטניות והדומה‬ ‫המצוה בעיניו מכל הון רב‪ ,‬וגם לאיש‬ ‫להם‪ ,‬יאמר מן הסתם יהודי מוחזק‬ ‫אשר אלה לו לא חפץ להאמין‪ ,‬עד אשר‬ ‫בכשרות הוא‪ ,‬ואינו חשוד להאכיל דבר‬ ‫השביעו שבועה דאורייתא בשם ה'‬ ‫שאינו ראוי לאכול‪.‬‬ ‫אלהי צבאות וכנאמר‪ ,‬עכד"ק‪.‬‬ ‫כן יעשה אם יבוא אחד ללוות‬ ‫ולא‬ ‫השליח לעשות השידוך צריך להזהר בעניני‬ ‫מאיתו מעות‪ ,‬או שאר דבר חפץ‪,‬‬ ‫קדושה ובפרט בשמירת העינים‬ ‫לא יאמין לו כפשוטו בשום אופן‪ ,‬עד‬ ‫שעל אליעזר היתה האחריות‬ ‫ולפי‬ ‫אשר ידרוש ויחקור וישאל היטב עליו‪,‬‬ ‫למצוא את הזיווג הראוי והכשר‬ ‫מי הוא זה ואיזה הוא‪ ,‬ואם נאמן הוא‪,‬‬ ‫התפלל )בראשית כד‪ ,‬יב‪-‬יד(‬ ‫ליצחק‪ ,‬על כן‬ ‫או אינו כל כך‪ ,‬ויצטרף כל הספיקות‬ ‫'ויאמר ה' אלקי אדני אברהם‪ ,‬הקרה נא‬ ‫למען לא יתן לו‪ .‬ואם כבר ירצה ליתן‪,‬‬ ‫לפני היום‪ ,‬ועשה חסד עם אדוני‬ ‫יעמיד עליו עדים‪ ,‬ויכתוב בספר וחתום‪,‬‬ ‫אברהם‪ .‬הנה אנכי ניצב על עין המים‪,‬‬ ‫ויפחד וירעד עד כלות הזמן אולי לא‬ ‫ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים‪.‬‬ ‫ישלם לו‪ .‬והכל כי זה הוא העיקר בעיניו‬ ‫והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא‬ ‫בכל עבודתו שעובד בעולם הזה‪ ,‬ולזה‬ ‫כדך ואשתה‪ ,‬ואמרה שתה וגם גמליך‬ ‫על זה יתן כל לבו ונפשו ועיניו שלא‬ ‫אשקה‪ ,‬אותה הוכחת לעבדך ליצחק‪,‬‬ ‫לבוא לידי מכשול מיראתו ופחדו‪ ,‬מה‬ ‫ובה אדע כי עשית חסד עם אדני'‪ .‬ויש‬ ‫שאין כן במצוות ה' שלטפל נחשב‬ ‫לדקדק למה אמר 'הנה אנכי ניצב על עין‬ ‫בעיניו‪ ,‬ואם לא יהיה כל כך על צד‬ ‫המים'‪ ,‬דמה חילוק יש היכן הוא עומד‪.‬‬ ‫היותר טוב מה יהיה בזה‪ ,‬כיון שלא זה‬ ‫הוא עיקר עבודתו‪.‬‬ ‫התפארת שלמה )בפרשתינו בפסוק‬ ‫ומבאר‬ ‫הנה אנכי נצב( כי על השליחות‬ ‫ואולם אברהם אבינו העיד עליו הכתוב‬ ‫הזה היה צריך השליח להיות משומרי‬ ‫'אברהם אוהבי'‪,‬‬ ‫)ישעיה מא‪ ,‬ח(‬ ‫הברית‪ ,‬שליחו של אדם כמותו 'מה אתם‬ ‫שלא אהב דבר אחר כי אם מצוות ה'‬ ‫קודש‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברות‬ ‫כ‬ ‫הפירוש במקראי קודש שלפנינו‬ ‫וזהו‬ ‫בני ברית' כו' )גיטין כג ע"ב(‪ .‬וידוע כי עיקר‬ ‫'הנה אנכי ניצב'‪ ,‬פירוש שהוא‬ ‫מכל השמירות אות ברית קודש הוא‬ ‫הולך לעמוד ולהתפלל לפני השי"ת‪' ,‬על‬ ‫שמירת עינים‪ ,‬כמו שנאמר )בראשית לח‪ ,‬כא(‬ ‫עין המים'‪ ,‬מורה על )איכה ב‪ ,‬יט( 'שפכי‬ ‫'איה הקדשה היא בעינים'‪ ,‬הקדושה היא‬ ‫כמים לבך'‪ ,‬ורצה לומר שחפץ הוא‬ ‫בעינים‪ .‬וזהו שכתוב 'הנה אנכי ניצב על‬ ‫לשפוך את הלב בתפילה‪ ,‬שיזמן לו ה'‬ ‫עין המים'‪ ,‬שהיה מעלתו למעלה להנצל‬ ‫נערה בעלת יראת שמים‪' .‬והנערה טובת‬ ‫מן הס"ם‪.‬‬ ‫מראה מאוד‪ ,‬בתולה ואיש לא ידעה'‬ ‫)בראשית כד‪ ,‬טז(‪ ,‬ואם תבוא הנערה עתה‪,‬‬ ‫ומבאר האור החיים הקדוש שהשדכן‬ ‫ועד עכשיו מעולם לא יצאה מביתה‪ ,‬ורק‬ ‫צריך גם להיות בקדושה‪ ,‬ולכן‬ ‫עכשיו יצאה‪ ,‬זה מורה על הערלכקייט‬ ‫אמר שהוא שמור בקדושה‪ ,‬ולכן בטוח‬ ‫ויראת שמים שבה‪' .‬ותרד העינה ותמלא‬ ‫היה אליעזר באדונו שתפילתו מקובלת‬ ‫כדה ותעל'‪ ,‬ויש לדקדק מהו זה שאמר‬ ‫אשר התפלל הוא ישלח מלאכו וגו'‪,‬‬ ‫ותרד העין‪ ,‬היה צריך לומר לעין‪ ,‬אלא‬ ‫והוסיף הוא להתפלל שיהיה הוא ראוי‬ ‫הכוונה שאם רוצה לבדוק את הבת אם‬ ‫ליעשות הדבר על ידו‪ ,‬כי ימצא לפעמים‬ ‫היא טובת לב ובעלת יראת שמים‪,‬‬ ‫שתהיה מניעה לקיים דברי התפילה מצד‬ ‫שאיש לא ידעה‪ ,‬ולא היה לה קשר‬ ‫האמצעי‪ ,‬לזה התפלל לאלהי אדונו‬ ‫שייכות עם הרחוב‪ ,‬כיון היא היתה‬ ‫שיקרה לפניו‪.‬‬ ‫שמורה בבית‪ .‬וזהו 'ותרד העינה'‪ ,‬כלומר‬ ‫היה לה שמירת עיניים‪ ,‬ולא התעסקה‬ ‫בעניני הרחוב‪ ,‬והיתה שמורה בקדושה‪.‬‬ ‫רבקה היתה שמורה בבית ונתנה לאליעזר‬ ‫להתפלל ומזה ידע שהיא יראת שמים‬ ‫'וירץ העבד‬ ‫)פסוק יז(‬ ‫ואזיל‬ ‫ומפרש‬ ‫פי זה מבאר אאמו"ר זצ"ל את‬ ‫ועל‬ ‫לקראתה'‪ ,‬כיון שראה נקיות‬ ‫מאמר אליעזר 'הנה אנכי ניצב על‬ ‫וטהרה של בת וצניעות‪ ,‬שאינה מרימה‬ ‫עין המים'‪ ,‬פירוש אני איני הולך לבדוק‬ ‫עיניה להסתכל סתם‪ ,‬לכן וירץ לקראתה‪,‬‬ ‫ולהסתכל בנשים‪ ,‬אלא אני ניצב ועומד‬ ‫וידע שהיא בעלת יראת שמים‪ .‬וברש"י‬ ‫להתפלל‪ ,‬ואנשי העיר יראו שהוא עומד‬ ‫וירץ העבד לקראתה‪ ,‬לפי שראה שעלו‬ ‫ומתפלל‪ ,‬ויבינו מזה שהוא ירא שמים‪,‬‬ ‫המים לקראתה‪ ,‬ויש להבין מדוע דווקא‬ ‫ויבקשו לשדך לו נערה בעלת יראת‬ ‫אחר שעלו המים לקראתה‪ ,‬אז רץ‬ ‫שמים‪ ,‬וזהו שעשה סימן שאם יראה‬ ‫לקראתה‪ .‬ומבאר אאמו"ר זצ"ל דאיתא‬ ‫נערה שרוצה לתת לו להתפלל‪ ,‬זהו סימן‬ ‫בבאר מים חיים שהאדם נוצר מאש רוח‬ ‫שיש בה יראת ה'‪.‬‬ ‫כא‬ ‫קודש‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברות‬ ‫יראת ה' וצניעות‪ ,‬ואם כן היא גורמת‬ ‫מים עפר‪ ,‬ואימתי עולים המים לקראתו‪,‬‬ ‫לקדש את ה' גם על הארץ‪ ,‬ולכן‬ ‫בזמן שהאדם עבד והתגבר על יסוד‬ ‫'וישתחו ארצה לה'‪ ,‬שרואים שזיוווג זה‬ ‫המים‪ ,‬והיינו על תאוות‪ ,‬שהמים הוא‬ ‫יכול להרבות כבוד שמים בארץ‪.‬‬ ‫מקור התאוה‪ ,‬אזי מידה כנגד מידה‬ ‫עולים המים לקראתו‪ .‬וכיון שראה‬ ‫כאשר האדם י ודע שאין לו עצה בעצמו אז‬ ‫אליעזר שהמים עולה לקראתו‪ ,‬ידע‬ ‫הקב"ה עוזרו ומסייעו‬ ‫שנתגברה על יסוד המים‪ ,‬והיא שמורה‬ ‫בקדושה כראוי‪ ,‬ומזה ידע שזהו באמת‬ ‫ותרד העינה ותמלא כדה ותעל )כד‪,‬‬ ‫ב(‬ ‫הזיווג של יצחק אבינו‪.‬‬ ‫טז(‪ .‬וצריך ביאור מפני מה נכתב‬ ‫'העינה'‪ ,‬ומדוע לא נאמר לעין‪ .‬ומבאר‬ ‫שנאמר אחר כך )פסוק נב( 'ויהי‬ ‫וזהו‬ ‫אאמו"ר זצ"ל על פי מה שאירע אצל‬ ‫כאשר שמע עבד אברהם את‬ ‫הרב הקדוש מרוז'ין זי"ע‪ ,‬שיהודי אחד‬ ‫דבריהם‪ ,‬וישתחו ארצה לה'‪ ,‬ולכאורה‬ ‫היה צריך לישב בבית האסורים‪ ,‬אחר‬ ‫תיבת 'ארצה' מיותרת‪ ,‬דהוי ליה למימר‬ ‫שעבר עבירות כנגד החוק‪ ,‬ולא הצליח‬ ‫'וישתחו לה'‪ .‬אמנם הכוונה בזה‪ ,‬דהנה‬ ‫בכל השתדלויותיו שיבטלו את גזר דינו‪,‬‬ ‫בשעה ששלח אברהם את אליעזר כתיב‬ ‫ולא מצא עצה לנפשו‪ .‬ובהגיעו להרב‬ ‫'ואשביעך בה' אלהי‬ ‫)בראשית כד‪ ,‬ג(‬ ‫הקדוש התחנן על נפשו‪ ,‬אך הרב הקדוש‬ ‫השמים ואלהי הארץ'‪ ,‬הרי שכתב גם‬ ‫היה שקוע בשרעפיו הקדושים ולא ענה‬ ‫אלוקי הארץ‪ ,‬ואחר כך )פסוק ז( אמר רק‬ ‫לו‪ ,‬עד שברוב ייאושו קרא ואמר‪ :‬הנה‬ ‫עתה אבדה תקותי‪ ,‬ואין לי ממי לקבל‬ ‫'ה' אלקי השמים'‪ ,‬ועל זה מבאר רש"י‪:‬‬ ‫ישועה כלל וכלל‪ ,‬וכששמע זאת הרב‬ ‫ולא אמר ואלהי הארץ‪ ,‬ולמעלה אמר‬ ‫הקדוש אמר‪ ,‬עכשיו הריבונו של עולם‬ ‫'ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי‬ ‫יעזור לו‪ ,‬כי זאת אמר דוד המלך ע"ה‬ ‫הארץ'‪ ,‬אמר לו עכשיו הוא אלהי‬ ‫)תהלים יג‪ ,‬יב‪-‬יג( 'עד אנה תסתיר את פניך‬ ‫השמים ואלהי הארץ‪ ,‬שהרגלתיו בפי‬ ‫ממני'‪ ,‬עד מתי יש הסתרת פנים ממנו‬ ‫הבריות‪ ,‬אבל כשלקחני מבית אבי היה‬ ‫יתברך כלפי האדם‪' ,‬עד אנה אשית‬ ‫אלהי השמים ולא אלהי הארץ‪ ,‬שלא היו‬ ‫עצות בנפשי'‪ ,‬כל זמן שהאדם מדמה‬ ‫באי עולם מכירים בו‪ ,‬ושמו לא היה‬ ‫בנפשו שהוא המחליט בכל דבר‪ ,‬ולזה‬ ‫רגיל בארץ‪ ,‬ע"כ‪ .‬ועל כן אמר לו אברהם‬ ‫יש לו עצה כזה‪ ,‬ולדבר אחר יש לו עצה‬ ‫בשעה ששלחו‪ ,‬לחפש בדייקא שידוך‬ ‫אחרת‪ ,‬אבל כשהאדם בא לידי הכרה‬ ‫ההולך בדרך זה‪ ,‬שממליך את הקב"ה‬ ‫שאין בכוחו לעשות מאומה‪ ,‬ורק עצת‬ ‫אף על הארץ‪ ,‬ולכן כשראה שיש בה‬ ‫קודש‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברות‬ ‫כב‬ ‫'ותמלא כדה ותעל'‪ ,‬ומתמלא בישועות‬ ‫ה' היא תקום‪ ,‬אז תסור ההסתרת פנים‪,‬‬ ‫כברכת ה'‪.‬‬ ‫ונתגלה אליו ישועת ה'‪.‬‬ ‫הקדוש מסאדיגורא זי"ע ביאר‬ ‫והרב‬ ‫ה'‪ ,‬שהשבוע הוא של ישועות‬ ‫יעזור‬ ‫בזה מה שאומרים 'ישועת ה'‬ ‫והשבוע‬ ‫ושידוכים‪,‬‬ ‫וזיווגים‬ ‫כהרף עין'‪ ,‬כלומר שהישועה באה כאשר‬ ‫ניצלו ממות לחיים‪ ,‬ויסורו הצרות מעל‬ ‫האדם משפיל את עיניו בהכנעה‪ ,‬ויודע‬ ‫ראש בני ישראל‪ ,‬וילכו הצרות לכל‬ ‫שאין בכוחו לעשות מאומה‪.‬‬ ‫שונאי ישראל‪ .‬ויעזור ה' שיושפע לכל‬ ‫בני ישראל רפואות וישועות בבית‪,‬‬ ‫ובזה מבאר אאמו"ר את הפסוק כאן‬ ‫כמאמר הכתוב 'ותמלא כדה ותעל'‪,‬‬ ‫'ותרד העינה'‪ ,‬הכוונה לעיניים‪,‬‬ ‫ויקויים בנו )ישעיה יב‪ ,‬ג( 'ושאבתם מים‬ ‫רצה לומר אם מוריד עיניו ואין לו לאן‬ ‫בגאולה‬ ‫הישועה'‪,‬‬ ‫ממעייני‬ ‫בששון‬ ‫בהכנעה‬ ‫עיניו‬ ‫ומשפיע‬ ‫להסתכל‪,‬‬ ‫השלימה במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫ביודעו שאין בכוחו לעשות כלום‪ ,‬אז‬