אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — חיי שרה (2026-11-02)

פרשתחיי שרה -תשפ"ז
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
קונטרס זה
נערך ונאסף ע"י
אחד מבני החבורה
למען זיכוי הרבים
בכל עניני קונטרס זה
להערות והארות
ניתן לפנות למייל
R5708580@gmail
kolmenachem12@gmail.com
2
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
אדם מעט יכול להפסיד כמה אלפים ,ועל ידי זה פרשת חיי שרה
נתעוררו משנתן.
במדרש פליאה :משמתה שרה התחיל אדם הראשון אמר מו' רה"י שליט"א :הפרשה נקראת "חיי שרה" –
לדבר בלשון ארמי. אף שאין בה כלום מסיפור חיי שרה אלא תולדות
ויש להסביר אומר הרה"ק ה"צמח צדיק" מויז'ניץ זי"ע: נישואי בנה ,רק שזה עיקר החיים מה שיש בנים
הנה כל הנפטרים מתלוננים בעולם האמת על אדם טובים ההולכים בדרכי ישרים.
הראשון ,שבחטאו באה מיתה לעולם .והוא עונה' :איש
בחטאו יומת ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא עו"א :הפרשה נקראת פרשת חיי שרה ,אע"פ שלא
יחטא' .אולם אצל שרה דרשו חז"ל על זה שנאמר שנה מוזכר בפרשה שום מאורע משנות חייה ,אלא
בכל פרט ,ללמדך ,בת ק' כבת כ' ללא חטא .אם כן לא פטירתה .כי מורגל בפי אינשי לומר שהדברים
יכול אדם הראשון להשיב לה אותה תשובה שמשיב הנכונים שהאדם עושה בימי חייו – הם הדברים שלא
לכל אדם .אלא אדם התחיל לדבר בלשון ארמי ,דהיינו יתבייש שיכתבו על מצבתו ,ושום יהודי אינו חפץ
שהמתרגם אומר" :והוו חיי שרה מאה ועשרין ושבע שיכתבו על מצבתו שהיה איש עסקים מצליח
שנין" ,ולא פרט תיבת שנה בכל פרט ופרט ,וכיון שלא בעושרו ,אלא כל אחד רוצה שיכתבו עליו דברים
פרט שוב אין מקום לדרוש שהיתה בלי חטא ,ויכול היה רוחניים ,וזהו 'חיי שרה' – החיים הנכונים והאמיתיים
לומר לה :אין צדיק בארץ וגו'. הנצחיות שנשאר מכל אדם בפטירתו.
במדרש :זה שאמר הכתוב יודע ה' ימי תמימים וכו'. ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים
כתב הגאון המהרש"ם מברעז'אן בספרו "תכלת שני חיי שרה( :כג א)
מרדכי" :הרמב"ם בביאור הכתוב "בכל דרכיך דעהו" ברש"י :בת ק' כבת כ' לחטא ובת כ' כבת ז' ליופי.
אומר :שיכול אדם לעבוד את ה' בכל עת ובכל הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע אמר :הרמז במלת
הזדמנות .במשא ובמתן ,באכילה ושתיה ,שינה "ויהיו" שנקראת גם למפרע ,שסוף ימי שרה
וכדומה .יוצא שצדיקים עובדים את ה' כל הימים ,בכל כבתחילתם.
רגע ,ברציפות ,בלי הפסק ושנותיהם תמימות בלי
חסרון. שואל הגאון ה"ישועות מלכו" מקוטנא זצוק"ל:
לכאורה ,הרי הכתוב אומר 'שקר החן והבל היופי'? רק
הרבי מקאצק זי"ע אמר שמרומז כאן ,ש'שנותם' הפירוש הוא ,בת כ' התייחסה ליופי כבת ז' ,כמו בת ז'
מתפרש כמו שינוייהם ,שיש פעמים שהצדיק ועובדי ה' אין לה דעת להתנאות ולהתהדר ביופיה ,כך שרה
מחמת דבקותם וריבוי עבודתם תנועתיהם שונות כשהיתה בת כ' היתה יפת תואר ולא התהדרה ביופיה
משאר אנשים ,ויש מביטים עליהם בעין רעה מחמת אלא היתה תמימה כבת ז'.
כך ,אבל האמת שגם שינויים אלו הם תמימים ולא
חסרה בהם שלימות. אי' במד' :רבי עקיבא היה יושב ודורש והצבור מתנמנם
בקש לעוררן וכו' .אלא תבא אסתר בת בתה של שרה
ברש"י :וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה. שחיתה קכ"ז ותמלוך על קכ"ז מדינות עיי"ש.
דייק הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע :וכי היתכן שלא תתרצה ה"חידושי הרי"ם" זי"ע אמר :להבין האיך הדברים
שרה אמנו לקיים דברי הקב"ה להקריב את בנה לקרבן האלו עוררום משנתן – .דדבר זה הודיע להם ,דראינו
ריח ניחוח לד'? שמשום שחייתה שרה קכ"ז שנים ,משום זה מלכה
ותירץ ,דאי' [סנהדרין פט] דכשיש התגלות נבואה אסתר על קכ"ז מדינות ,אם כן החשבון הוא בעד כל
לנביא ,אזי יודעין מזה גם יתר נביאי ה' ,וכמ"ש 'כי לא שנה מדינה אחת ,ולפי החשבון יכול להיות שבעד כל
יעשה ה' דבר כי אם גילה סודו לעבדיו הנביאים', שבוע עיר אחת ,ובעד כל שעה עכ"פ כפר אחד ,אשר
ומשום כך ,שרה אמנו שבעלה היה טפל לה בנבואה, עולה לשווי של כמה וכמה אלפים ,אם כן כאשר יישן
3
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
ההספד לבכיה ,לומר שע"י ההספד שסיפר בשבחה סברה דאולי כל שחיטת בנה היה מסט"א ח"ו ,כי אם
שמסרה את נפשה לשמים מרוב שמחתה על בשורת באמת מאת ה' היתה נבואה זאת – אזי גם היא היתה
העקידה ,מזה באה לו הבכיה על שהיה לו חלק יודעת ,והסברא דלא הודיע הקב"ה מזה גם לשרה
בגרימת נסיון העקידה וממילא גם היה לו צד גרמא אמנו ,משום דבקרא כ' 'כי לא יעשה ה' דבר' וכאן
במיתתה. באמת לא היתה הנבואה למעשה כי אם לנסותו היינו
להעלותו ולהורידו בחזרה מיד וכמ"ש במדרש ,ומשו"ה
ברש"י :כולן שוין לטובה. לא ידעה שרה מזה.
שואל הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע :אם כולם שוים ובהכי ניחא גם האיך לא ידע מזה יצחק שהוא מן מ"ח
לטובה למה פתח בתיבת 'ויהיו' שהוא לשון צער וצרה? נביאים שעמדו לישראל ,ולמה שאל 'איה השה
אלא הענין הוא ,דאדרבה הצער הזה גורם שיהיו כולם לעולה'? והיינו משום דלא היה הנבואה לאאע"ה
שוים לטובה ,דמבואר בזוה"ק דשרה הוא כינוי לגוף למעשה באמת רק לנסיון.
ואברהם הוא כינוי לנשמה ,והנה בירידת נשמת האדם
מעולם העליון לעולם השפל ונגזר עליה לשכון בגוף אומר הרה"ק ה"באר יעקב" מנדבורנה זי"ע :שאאע"ה
וחומר הרי הנשמה שרויה בצער ,מפחד ודאגה שמא ברוב קדושתו ומדרגתו ,ראה בזה לעצמו חיסרון על
יימשך לחטא ועון' ,כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה אשר לא כבש לגמרי את רחמיו ואהבתו לבנו עד כדי
טוב ולא יחטא' ,אבל באמת זה גופא משמש כעצה ביטול הרגש מכל וכל .ועתה כאשר ראה את רום
טובה שיינצל מלחטוא ,היינו שיזכור תמיד שניתן לו מעלתה של שרה אמנו שמסרה נפשה לקונה ברצונה
נשמה בתוך הגוף ,ועליו לשומרה כראוי מפגעים רעים הגמור מתוך השמחה הגדולה שהיתה לה מבשורת
ומכל מרעין בישין. העקידה כדאמרן ,הרגיש בנפשו פחיתות על שלא זכה
וזה הרמז בפסוק" :ויהיו חיי שרה" ,אם הנשמה שבגוף גם הוא להגיע למדריגה הגבוהה של שרה.
שרויה תמיד בצער על רדתה לתוך חומר הגוף, ועל זה אה"כ 'לספוד לשרה ולבכתה' – הקדים ההספד
ומפחדת תמיד שלא תיפגם טהרתה ח"ו ,עי"ז הוא לבכיה ,כי מתוך ההספד שסיפר בשבח מעלתה
זוכה שיהיו כולם שוים לטובה. הגבוהה בא לידי בכיה ,ולא על מותה בכה ,אלא על
שלא זכה גם הוא לזכך את עצמו ולהגיע למדריגה
הגרע"א זצ"ל בחידושיו עה"ת מבאר מה בא רש"י גבוהה כמותה.
להשמיענו.
דהנה הקשו המפרשים למה לא חיתה שרה קע"ה עו"א לבאר הטעם מה שהקדים הכתוב ההספד לפני
שנים כמו אברהם ,ותירצו משום דאיתא במדרש [ב"ר הבכיה ,כדכתיב 'לספוד לשרה ולבכתה' – עפי"ד
ל ח] שבן מ"ח שנים היה אברהם כשהכיר את בוראו, המדרש [ב"ר נה ה] 'והאלקים ניסה את אברהם' –
ואכן קיי"ל [יבמות כב ].גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, הוא ובית דינו .מלאכי השרת אמרו ,אברהם זה שמח
וא"כ לא חי אאע"ה יותר משרה ,כי מארבעים ושמונה ושימח את הכל ולא הפריש להקב"ה לא פר אחד ולא
עד קע"ה הם קכ"ז שנה. איל אחד .אמר להם הקב"ה ,על מנת שנאמר לו
לפי"ז צ"ל ששרה הכירה מיד את בוראה דאז יוצא שיקריב את בנו ולא יעכב ע"כ.
החשבון דהן אברהם והן שרה חיו קכ"ז שנה. נמצא שבזה שלא הקריב קרבן ,גרם אאע"ה בעקיפין
וזשה"כ 'ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע למיתת שרה ,כי אילו היה מקריב קרבן לא היו
שנים' – וקשה קושית המפרשים למה חיתה פחות המלאכים מקטרגים עליו ,ולא היה הקב"ה צריך
מאאע"ה ,וצ"ל התירוץ הנ"ל דאברהם היה בן מ"ח להעמידו בנסיון העקידה ,וממילא לא היתה נגרמת
כשהכיר את בוראו ,אמנם דילמא גם שרה לא הכירה מיתת שרה אשר פרחה נשמתה מחמת בשורת
את בוראה מיד ,לכן אמר 'שני חיי שרה' ופירש"י כולן העקידה.
שוין לטובה ,דהיינו שהכירה מיד את בוראה ,וא"כ יוצא ולפי זה י"ל אשר הבכיה של אאע"ה היתה על צד
ששניהם אברהם ושרה חיו קכ"ז שנה. הגרמא שיש לו במיתת שרה .ולכן הקדים הכתוב את
4
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
בספר "באר יוסף" להגה"צ רבי יוסף סלנט זצ"ל ה"שפת אמת" זי"ע אומר :הנה יש שינויים בשנות
מרושלים עיה"ק ,כתב לבאר ענין אמרם ז"ל ,כולן שוין האדם .יש מעלות מיוחדות לימי הבחרות ,ויש גם
לטובה ,כי שנות הילדות והבחרות יש בהם מעלת מעלות מיוחדות לימי הזקנה .אבל הצדיקים התמימים
הזריזות והמהירות ,אבל חסר אז עדיין לאדם יישוב מוצאים כל השלימות בכל ימיהם .ובודאי אין זה בדרך
הדעת והכרעת השכל כיאות ,ולעומת זאת ימי הזקנה הטבע רק מתת אלקים היא .וזה ענין 'וה' ברך את
יש בהם דעת זקנים והבנה נכונה ,אך חסר אז את אברהם בכל' – בזאת השלימות שנמצא בכל מקום
כוחות הנעורים והזריזות ,אמנם אבל שרה אמנו ע"ה, ובכל זמן ,וזה "כולן שוין לטובה".
היו כולן שוין לטובה ,שכבר בילדותה היה לה את
מעלת ישוב הדעת והכרת האמת ,וגם בזקנותה, עוד כתב ה"שפת אמת" :דרכו של האדם הפשוט ,ככל
בהיותה כבת ק' הייתה כבת כ' ,זריזה וקלה לעשות שהוא מזדקן מתווספת בו דעת ,הוא מיטיב מעשיו
מעש"ט ולגמול חסד עם הבריות. ומשפר מעשיו ,משנה את מידותיו והתנהגויותיו הרעות
והפגומות שהיה רגיל בהן .אם כן ,ימי חייו הם רק
ותמת שרה וגו' הוא חברון בארץ כנען ויבא אברהם הרגעים האחרונים שהם בשלימות הראויה.
לספד לשרה ולבכתה( :כג ב) אולם שרה אמנו ,היו כל ימיה בלי פגם וקלקול ,ואף
במדרש :מהיכן בא? מהר המוריה בא. שוודאי נתעלתה בימי הזקנה ,זה רק מגודש והצטברות
אמר הגה"ק רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה זי"ע :מובא של מעשיה הטובים ,אבל לא בגלל שינוי ודחייה של
במדרש ,שהקב"ה נתן לאברהם ארץ עשרה עממין מעשיה בימי נעוריה ,אלא שנתעלתה ממדרגה
בשכר עשרה נסיונות שעמד בהם .וכיוון שפרץ הריב למדרגה ,אבל לא היה בה כל פגם שהיה צריך תיקון,
בין רועי מקנה אברהם לרועי מקנה לוט ,לא טען וזה כולן שוין לטובה.
אברהם שהקב"ה הבטיח לו "לזרעך אתן את הארץ
הזאת" ,אלא הציע פשרה בחלוקת הארץ ...אם הרה"ק ה"יסוד העבודה" זי"ע פירש את דברי רש"י
השמאל והימינה ...כי אברהם אז עוד לא התנסה בכל כולן שוין לטובה – "עס איר שטענדיג גיט געווען"
הנסיונות וממילא לא היתה הארץ בחזקתו .ורק אחר [תמיד היה לה טוב].
העקידה היתה הארץ לנחלתו .ולכן כשבא לפני עפרון
ובני חת אמר" :גר ותושב אנכי עמכם" ופרש"י "אם ה"כתב סופר" זצ"ל שואל :מה צורך לספר צדקתה של
תרצו הריני גר ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין, שרה הנודעת ,ולא מצינו כן בשארי צדיקים.
שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת". שמעתי בשם הגאון מו"ה משה טייטלבום [ה"ישמח
וזהו הדרש" :מהיכן בא? מהר המוריה" .כלומר ,בתוקף משה"] זצ"ל שדקדק על רש"י שכתב אצל 'ויבא
עובדת הר המוריה ,נסיון העקידה ,בא לספוד אותה אברהם לספוד לשרה' – למה נסמכה מיתת שרה
ולטעון טענת "תושב" ,דכיון שכבר עמד בנסיון העשירי לעקידה וכו' ,למה המתין רש"י עד כאן ,הו"ל לומר כן
והאחרון ובזכותו קיבל את כל ארץ ישראל. מתחילת הפרשה ותמת שרה ,ונ"ל דלכאורה קשה מה
היה לו לאברהם לספוד ולבכות על שרה ,שהשלימה
הרה"ק רי"א מראדזמין זי"ע מבאר :דלכאורה קשה נפשה וגדולה ממנו בנבואה ,ומה לה לחיות עוד.
מדוע הוצרך אאע"ה לספוד לשרה ,הרי בורא עולם יודע אלא שחסרה שרה דבר אחד ,שלא יכלה לעמוד בנסיון
עד כמה גדולה מעלתה של שרה אמנו. של בנה יחידה ,ומתה מחמת שנאמר לה שנזדמן בנה
אלא שמנסיון העקידה בהר המוריה ,למד אברהם כי לשחיטה ,וכמעט שמתה בעבירה ,לכך בא אברהם
גם מי שהקב"ה יודע במעשיו ,הוא מנסה אותו כדי לסופדה ולבכותה שלא השיגה מדרגה זו ,שהיה לה
לפרסם מעשיו ,למען ילמדו רבים ממנו .כי אם אמנם לשמוח כי בחר ה' בבנה לקרבן ,כמו שהוא – אברהם –
הצדיק אינו חפץ בפרסום מעשיו הטובים ו'סוד ה' ששמח והשכים בזריזות לשוחטן לפני ה' .וזהו כוונת
ליראיו' – העושים בהצנע לכת ,הרי ש'בריתו להודיעם' רש"י שהביא גבי 'ויבוא אברהם לספוד לשרה' דברי
–הקב"ה מודיעם לרבים. המדרש 'למה נסמכה' .ועיי"ש עוד בדבריו.
5
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
שהספידו [עי' טור יו"ד סי' דשמ ובב"י שם בשם כי על כן ,מהלימוד שלמד בנסיון בהר המוריה,
הרמב"ן] ,ולכאורה יותר הוה להו להוכיח מאברהם שהקב"ה חפץ ללמד את הרבים ממעשיהם הטובים
שהספיד את שרה ,אולם נראה שלא רצו ללמוד מדבר של צדיקים ,בא לספוד לשרה ,לפרסם מעשיה ,כרצון
שהיה קודם מתן תורה ,כדפליגי בירושלמי ובמדרש אי ה'.
למדין מדבר שהיה קודם מתן תורה .ואף שמפרשה זו
למדין הרבה דברים ,כגון אין משיאין את היתומה אלא איתא במדרש רבה על הפסוק :ויבוא אברהם "מהיכן
מדעתה ,נקיטת חפץ בשבועה ,עם כל זה כיון שהיו בא? ר' לוי אמר :מקבורתו של תרח לשרה בא .אמר לו
להפוסקים ראיות אחרות ,לא רצו להביא ראיה מקודם ר' יוסי :והלא קבורתו של תרח קדמה לקבורתה של
מתן תורה. שרה שתי שנים? אלא מהיכן בא מהר המוריה" .ביאר
הגאון הגדול רבי אליעזר מנחם מן שך זצוק"ל ראש
בבעל הטורים" :כ'" קטנה שלא בכה אלא מעט. ישיבת פוניבז' (יו"ד ט"ז חשוון) אין מחלוקת בדברי
אומרים בשם בעל "ברכת הזבח" :לפי דברי חז"ל המדרש ,ואלו ואלו דברי אלוקים חיים .וכך כוונת
שהעקידה היתה ביום הכפורים ,וכן איתא בפייט ליום הדברים :כיון ששרה הייתה בת מאה עשרים ושבע
הכפורים ,ומהר המוריה לשם היה מהלך ג' ימים שנים ,במה ניתן להספיד אשה זקנה? אומר ר' לוי
כדכתיב בפרשת העקידה "ויהי ביום השלישי ...וירא שההספד עליה כך הוא :הרי אברהם אבינו ,אברהם
את המקום מרחוק" ,ואם כן מיתת שרה חלה בערב העברי ,שהעולם כולו עומד מצד אחד והוא לבדו ניצב
סוכות ונקברה באותו יום ולכן כל הבכי והאבילות רק מהצד השני ,כל העולם עובדים עבודה זרה והוא
יום אחד ,כי יום טוב מבטל האבילות ,ולכן 'ולבכתה' היחידי המכיר את בוראו ומפיץ את אמונתו במסירות
ב"כ" זעירא. נפש .נשאלת השאלה :איך יכול היה להתמודד לבדו
מול כל העולם? והתשובה היא :שרה ,היא הייתה לו
בשם הגאון רבי שכנא מלובלין זצ"ל :דאיכא מאן דאמר לעזר .וזה הפירוש "בא מקבורתו של תרח" ,דהיינו
שגם בת היתה לו לאברהם ו"בכל" שמה וגם היא מתה שכאשר בא אברהם להספיד את שרה ,נטל את
אז ,ולכן כ' זעירא כאילו לא נכתבה כלל ,ונשאר ההספד מ"קבורתו של תרח" -מהסיוע הרב שהגישה
"ולבתה" – "לספוד לשרה ולבתה". לו לקבור את העבודה זרה של תרח .בלעדיה לא היה
מגיע לאן שהגיע .ואילו ר' יוסי סובר שאברהם "בא
בנוהג שבעולם שאף הבן מספיד את אמו ,ומדוע לא מהר המוריה" ,וכוונת הדברים כך היא :אברהם היה בן
הספיד יצחק אבינו את שרה אמנו? מאה שנים כאשר נולד לו יצחק .והנה הקב"ה מצווה
הרבי ה"לב שמחה" זי"ע מביא בשם אביו זי"ע עה"פ עליו לשוחטו .הכיצד הוא יכול לעשות זאת? הוא ,שכל
'ואחרי כן קבר אברהם את שרה' וגו' ,למ"ד בכל מקום חייו הוכיח את העולם כולו נגד רציחה ,דרש בשבח
שנאמר אחרי מופלג ,למה הוצרכו להמתין כאן המידות הטובות ועסק בגמילות חסדים ,איך יסביר
בקבורה ,ופי' שאחר העקידה הלך יצחק לבית מדרשו להם את הקרבתו של יצחק לקרבן? אולם למרות הכל
של שם ,לכן המתינו בקבורה עד שבא יצחק וזהו אחרי הוא הולך לשחוט ,וגם יצחק הולך עם אביו בלי להרהר
מופלג .א"כ י"ל שיצחק לא הספידה כיון שהתעכב אחריו ,ביודעו שעל פי נבואה נעשה הדבר .ואף כאשר
בביאתו. מגיע מלאך ומצווה לאברהם ברגע האחרון להימנע,
עדיין אברהם ויצחק אינם בטוחים שזהו רצון שמים ,עד
אביו של הגאון הרב אלישיב זצ"ל – הרב מהאמעל שמתברר להם שאכן זהו רצונו של הקב"ה ,מנין
זצ"ל אמר :יצחק לא הכיר את אמו אלא כשהיתה זקנה לוקחים כוחות נפש שכאלו? רק מהחינוך שהשרישה
בת קרוב למאה שנה ,וא"כ אין השבחים חשובים כ"כ, שרה בבנה .בלי שרה לא היה גדל בן שכזה! זו הכוונה
שכן אין להתפעל מאדם שבסוף חייו הולך בדרך טובה. "מהר המוריה בא".
אאע"ה לעומת זאת הכיר אותה עוד בימי נעוריה ,וידע
כי היתה בת ק' כבת כ' ,מה בת כ' לא חטאה שהרי הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע הביא את דברי הפוסקים
אינה בת עונשין ,אף בת ק' בלא חטא ,לו נאה שדנו אי מספידין נשים ,והביאו ראיה מאמוראים
6
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
להספידה.
ולהלן [פסוק ח] נאמר גם כן "לקבור את מתי מלפני",
וי"ל אומר ה"כתב סופר" זצ"ל :כי הצדיקים במיתתם ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר:
קרויים חיים ומיתתם רק בגוף הנראה לעינים ,והיינו (כג ג)
מתי "מלפני" ,רק מה שלפני מת ,אבל הנשמה חיה אומר ה"יערות דבש" :אפשר להסביר את הלשון "מעל
וקיימת. פני" מתו ,שכן מובא במדרש ,שבמערת המכפילה לא
נקברו אלא אלו שמתו בנשיקה ,ומובא בגמ' שטיפה
ההגהות יעב"ץ על מסכ' סנהדרין [מו] שואל :הגמ' של מרה תלוי' בחרבו של מלאך המוות ,ממנה פניו
מביאה ששבור מלכא שאל את רב חמא ,קבורה מן מוריקות ,וכיון שראה אברהם שפניה מאירות ,הבין
התורה מנין? שתק רב חמא ולא השיב לו .והגמ' שלא מתה על ידי מלאך המוות ,אלא בנשיקה ,לכן
מביאה מקורות שונים לחיוב קבורה שאותם היה יכול ביקש לקברה במערת המכפלה.
רב חמא להביא בפניו ,אך כולם נדחים משום שאת
כולם יכול היה שבור מלכא לדחות. הרה"ק רבי וואלף מסטריקוב זי"ע ב"זר זהב" מבאר את
ולכאורה ,יכול היה רב חמא להביא ראיה מוכחת ממה הלשון 'ויקם' ,שבשעה שארע לאברהם כמקרה הזה,
שהקפיד אאע"ה כ"כ על קבורת שרה וביקש מבני חת שעמד בנסיון הגדול מכולם ועוד הובטח לו שירבה זרעו
"תנו לי אחוזת קבר" ואת זה לא יכול היה שבור מלכא ויתברך בכל הברכות ,והנה מיד בשובו לביתו נפלה
לדחות ולומר שזה משום קבורת אדם וחוה (ולא משום עליו אבילות שמתה עליו שרה ,היה מקום ליצר לערבב
שיש חיוב) ,שהרי את זה שבור מלכא לא ידע? ומצוה את דעתו ולהטיל בו ספקות .על זה העיד הכתוב
ליישב! שאברהם אבינו קומם עצמו ולא נתן לרוחו ליפול
בקרבו חלילה.
בספר "דברי משה" שואל :דהלא אנו רואים בבנות
צלפחד עד כמה התאמצו והשתדלו להיות להם נחלה הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע כותב :בענין מה שכתוב
בארץ ישראל ,דשמעינן מזה גודל החשיבות לזכות בני חת הרבה פעמים בתורה ,אפשר משום שאברהם
בקנין נחלה בארץ ישראל ,ואם כן תיקשי על אברהם אבינו חשב שבני חת יחזרו אחר כך מהמקח ,שעפרון
אבינו למה התעכב מלקנות נחלה בארץ ישראל עד נטל חלק זה מהם בחלוקה שוה עם שדות אחרים והם
שהיה הכרח מחמת מיתת שרה? לא היו יודעים מזה החשיבות שיש כל כך בהמערה כמו
ומבאר ,עפי"מ שאמר הקב"ה לאברהם 'כי גר יהיה שאיתא בזוה"ק ,ואם יראו שהוא נטל ד' מאות שקל
זרעך בארץ לא להם' ,לכך לא רצה לקנות נחלה בארץ כסף בעד קרקע זו יחזרו בהם משום מקח טעות ,משום
ישראל עד עתה ,כי על ידי זה שאינו קונה נחלה באר"י זה היה רוצה אאע"ה שיהיה לעיני בני חת דייקא שלא
מתקיים שמה גזירת בארץ לא להם ,שזרעו הם גרים יחזרו אחר כך.
בארץ שאינו שייך להם ,לכך מנע עצמו מלקנות נחלה
בארץ ישראל עד שהוכרח לכך. גר ותושב אנכי עמכם וגו' ואקברה מתי מלפני( :כג ד)
וכדי שהבני חת לא יקשו קושיא זו על אברהם למה לא בספר "ליקוטי חבר בן חיים" מביא סנסן אחד מרבו
קנה נחלה בארץ ישראל עד עכשיו ,על כן אמר להם ה"חתם סופר" זצ"ל :שנראה שזה היה מהספידו של
'גר ותושב אנכי עמכם' ,דאע"פ שנתיישבתי זה כמה אאע"ה על שרה ,שאמר ,שרה זו ע"י השמחה שנזדמן
בארץ ,אך עדיין רציתי להיות גר בתוכה מחמת קיום בנה לקרבן ה' פרחה נשמתה ונדבקה ביוצרה ,אבל אני
גזירת בארץ לא להם ,ועל כן לא קניתי נחלה בתוכה עד איני במדריגה זו כי אם עדיין גר ותושב אנכי אף שאני
עכשיו. גר בארץ הנני תושב עמכם ולא זכיתי ע"י מעשה
העקידה למה שזכתה שרה ,והשיבו לו בני חת אין זה
ברש"י :אם תרצו הריני גר ואם לאו אהיה תושב מפאת חסרון בצדקתך כי אם אתה צריך לחיות בגללנו
ואטלנה מן הדין. להדריך אותנו בעבודת ה' וז"ש 'נשיא אלקים אתה
בספר "טעם מן" כתב לבאר :דאיתא במדרש דבזכות בתוכנו'.
7
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ לבני חת( :כג ז) עשרה נסיונות זכה אברהם אבינו לירש עשר עממין
אומר הגרי"מ חרל"פ רבה של ירושלים זצ"ל :אע"פ הכנעני החתי וכו' .וקחשיב שם לאחד הנסיונות ,מה
שהיה אברהם שרוי באבל כבד על פטירת שרה אמנו, שאתמול אמר לו הקב"ה 'לזרעך אתן את הארץ הזאת'
שהיה טפל לה בנביאות ,בכל זאת בה בשעה שהיה – ועתה הוצרך לבקש ולקנות מקום לקבורת שרה
מוטל לפניו לא החסיר מכל הנימוסים של דרך ארץ בכסף מלא ,ולא הרהר כלל אחרי הקב"ה.
והחזקת טובה .ומכאן מוסר השכל ,עד כמה צריכים ולפי זה נמצא דאם היו נותנין לו מקום קבורה לשרה
להזהר בהלכות נימוסים ודרך ארץ. מיד ובחינם ,ממילא היה נחסר נסיון אחד ,וא"כ לא
היה מגיע לו רק ט' עממין ,והיה נחסר לו ארץ אחת,
ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו בכסף מלא יתננה ויתכן שהארץ ההיא שתחסר תהא ארץ כנען.
לי בתוככם לאחזת קבר( :כג ט) וזה שאמר אאע"ה :אם תרצו מיד ,א"כ ממילא יחסר
המקובל האלקי מהר"א אזולאי זצ"ל כתב דבר פלא, נסיון אחד ,ואז יתכן שאין מגיע לי הארץ הזאת ,ונמצא
שמערת המכפלה שבחברון שם קבורת האבות ,כבר שהריני גר בארץ הזאת ,אבל אם לא תרצו ,ואצטער עד
נודע אשר משם הוא מעבר אל גן עדן התחתון וכו' ,וכל שאשיגנה מידכם ,נמצא ששפיר יהיו לי עשר נסיונות,
מי שהוא דר בחברון הוא בטוח שכשימות ויקבר שם, אז בטוח אני שהריני תושב בארץ הזאת ,דכיון
שנפשו זוכה לעלות לגן עדן התחתון בלי עיכוב בעולם, שמגיעים לי עשר עממין ,הרי בכל אופן ארץ כנען
באין שום מוחה בידו ,בלי שום צער כלל עכ"ל. בתוכה.
בספר "חובת הלבבות" מסופר :מעשה בחסיד אחד שמענו אדני נשיא אלקים אתה בתוכנו במבחר קברנו
שבא לקנות בחנות אחת .המוכר שהכיר מיד מיהו קבר את מתך איש ממנו לא יכלה ממך לקבור מתך:
המבקר בחנותו ,הציע לו את הסחורה שרצה בזיל (כג ו)
הזול ,השיב לו החסיד :אל נא יחר אפך ,שאני מסרב אומר הרב ר' יוזל הורביץ זצ"ל :בני חת קראו כמה
לקנות ממך במחיר זה שהצעת לי – שכן אנכי בא פעמים לאברהם אדוני ,ואברהם לא השיב להם אף
לקנות אצלך ב"כסף מלא" ,ולא ביראת שמים... פעם בתואר זה ,אברהם ויתר להם מכספו ,אף
השתחוה להם ,אבל "אדוני" לא אמר ,כי אין אדון
בספר "בנסוע הארון" מביא שהרבי ה"אמרי אמת" לאברהם אלא הקב"ה.
זי"ע בהיותו בא"י בשנת תרצ"ו אמר בפרשת חיי שרה
ששאל ואיך מותר לעשות כך[ ,שמעוני ופגעו לי וגו'], אי' במד' :אמרו לו מלך את עלינו נשיא את עלינו אלוה
הלא איתא שהמרבה רעים ומפציר הוא בכלל 'לא את עלינו וכו' עיי"ש.
תחמוד' [עי' רמב"ם פ"א מהלכות גזילה הי"א]. הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר :הלא בפסוק לא כתוב
ויש לומר ,כי באמת השדה היתה כבר של אברהם רק 'נשיא אלקים אתה בתוכנו' ,ומנא לן שאמרו כל הני
אבינו בהבטחתו של הקב"ה שאמר לו 'כי לך אתננה', לשונות?
אלא שרצה רק לברר הקנין ,ולפיכך אין בזה משום 'לא ואמר :כי הנה המפרשים מדקדקים על הא דכתוב
תחמוד'. 'שמענו אדוני' ,אמאי לא כתוב "אדוננו" ,הא כל בני חת
וזהו שאיתא במדרש כאן :ללמדך שכל מי שמברר אמרו זאת ,וצ"ל בלשון רבים אדוננו? ומזה מדייק המד'
מקחו של צדיק כאילו מקיים עשרת הדברות ,היינו שכל אחד אמר בלשון אחר ,אחד אמר מלך את עלינו,
שעל ידי שנודע שהיה רק בירור המקח ,מתוודע שלא ואחד אמר נשיא את עלינו ,ואחד אמר אלוה את עלינו.
עבר אברהם על 'לא תחמוד' שבעשרת הדברות ,וקיים
את כולם. בספר "צוף דבש" מפרש :יש רבים המשתררים על
הציבור ומתמנים ראשים ונשיאים עליהם ,אבל הגדלות
אומר ה"צפנת פענח" – הגאון מרוגאצ'וב זצ"ל :חברון האמיתית היא ,כאשר הכפופים לו מעריצים אותו
היתה עיר מקלט ,ועל ערי מקלט אמרו בגמרא [מכות בליבם' ,בתוכם' ,וז"ש 'נשיא אלקים אתה – בתוכנו',
יב ].שלא ניתנו לקבורה ,ובתוספתא איתא שכל בליבנו פנימה.
8
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
ונראה ,שזהו רע עין שדרשו עליו חז"ל' :נבהל להון איש הקברים מתפנין חוץ מקבר מלך והנשיא.
רע עין' [משלי כה כב] – זה עפרון ,מכיון שהבין זהו שאמר להם אברהם' :ויתן לי את מערת המכפלה
שאברהם לא ירצה לקבל מתנת חינם ,רמז לו אשר בקצה שדהו' – פי' שבתוך העיר אינו יוכל
שהמערה בלי השדה לא תינתן ,ולכן הוכרח אברהם לקוברה ,משום שהיא עיר מקלט ,א"כ לעתיד יצטרכו
לקנות גם את השדה ,ומיד השיבו "נתתי כסף השדה". לפנות את קברה של שרה ,ולכן אמר אברהם שאינו
יכול לקוברה בתוך העיר ,רק מחוץ לעיר 'בקצה שדהו'.
הגה"ק ה"זרע שמשון" זי"ע מביא את קושית וזהו שאמרו לו בני חת' :שמענו אדוני נשיא אלקים
המפרשים שאיך עפרון חזר בו מדיבורו ,שמתחילה אתה בתוכנו' וגו' הרי אתה 'נשיא' ,וקבר נשיא אינו
הראה עצמו נדיב לב לאברהם ליתנה לו במתנה, מתפנה ,כנ"ל בתוספתא ,ולכן 'במבחר קברינו קבור
ולבסוף רצה למוכרה בדמים ,ותירצו שמה שאמר את מתך' – פירוש וא"כ יכול אתה לקבור אף בתוך
מתחילה ליתנה במתנה לא אמר אלא כנגד בני חת, העיר.
כדי שלא יבואו למחר ויטענו השדה מאברהם משום
דינא דבר מצרא ,ומשום הכי 'לעיני בני עמי נתתיה לך' ה"ישמח משה" זי"ע מדייק שהמילה 'בתוככם' היא
– במתנה ,דבמתנה לית בה דינא דבר מצרא ,אמנם שפת יתר ,וז"ל כי לא יצא דבר שקר ח"ו מאברהם ,ואיך
'ביני ובינך ארץ ארבע מאות שקל כסף'. יאמר 'בכסף מלא' ,דהיינו בדמי כל שויו ,הלא כל הון
ומקשה דזה התירוץ לא יתכן ,שאם כן היה לו לאברהם לא ישוה בה לפי מה שידע אברהם גודל מקח מעלת
ליתן הכסף בצנעא ,שלא יראו בני חת ,ואדרבה מצינו ה'מערה' שהיא המעבר לגן עדן ,ונטמנו שם אדם וחוה
שנתן לו הכסף לעיני כולם ,כדכתיב 'וישקול אברהם [עירובין נג ,].לכך אמר 'בתוככם' ,ר"ל שיתננה לי בדמי
לעפרון את הכסף אשר דבר באזני בני חת' ,דמשמע כל שויה וכפי מה שהוא שוה בתוככם ,ולא הוי רמאות,
שכבר ידעו מהכסף ,ואע"פ שתירוצם נותן טעם כי להם אין תועלת כלל ביקר מעלתה ,והוי זה נהנה וזה
לשבח ,שאם אברהם היה רוצה ליקח שדה עפרון היה לא חסר ואינו חייב לשלם עבור זה.
לו לילך לעפרון ולמה הלך תחילה אצל בני חת ,אלא ועוד י"ל ,כי באמת בידם לא היה שווה הקדושה ,רק
כדי ליקח רשותם ודעתם מתחילה כדי שלא יוכלו לטעון אחר כך 'ויקם' תקומה היתה ,כפירוש רש"י והיינו כמו
למחר על השדה דינא דבר מצרא ,מ"מ עדיין קושיא שהיא עתה בתוככם יתננה לי בכסף מלא.
הראשונה במקומה עומדת ,ומאריך בספרו ועיי"ש
ותמצא נחת. לכל באי שער עירו לאמר( :כג י)
מו' רה"י שליט"א דייק :שכאן כתוב 'לכל "באי" שער
הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע מביא שאלה זו והתירוץ עירו' ,ובמילת שכם [להלן לד כד] כתיב' :לכל "יוצאי"
בשם ה"פנים יפות" ,ומוסיף שהשיבו לו 'נשיא אלקים שער עירו' .ויל"פ [וכעי"ז במושב זקנים פר' וישלח] כי
אתה בתוכינו' ובתלמיד חכם לא שייך דינא דבר מצרא. חברון היתה עיר טרשים ולא היה שם כ"כ קניית
ע"כ .ושואל :למה לא קיבל אאע"ה הטעם שהוא קרקעות ,ועכשיו שמעו שיש עסקא של קרקעות
תלמיד חכם ,שי"ל שכל הטעם דלא שייך גבי ת"ח דינא ומיהרו הכל לבוא לעיר ,ולהיפך בשכם ,שבני העיר היו
דבר מצרא מפני שהת"ח ירביץ תורה וזהו יקר מכל יקר צריכים לימול אזי כל אחד מצא תירוץ שצריך ללכת
כמו גבי מציאה דלא שייך מהפך בחררה שלא מתרחיש לעסקים מחוץ לעיר.
תמיד ,ובאמת אסור ללמוד לעכו"ם תורה לכך לא היה וז"ש בפיוט יום ליבשה הנאמר בברית :הבאים עמך
שייך כל זמן שלא נתגיירו. בברית חותמך ,באים ועושים בשמחה ולא משתמטים.
השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה לעיני בני
הרה"ק מוישאווא זי"ע אמר :עפרון אמר "לעיני בני עמי עמי נתתיה לך קבר מתך( :כג יא)
נתתיה לך" – רק למראה עיני עמי הנני נותן את השדה שואל ה"שפת אמת" זי"ע -בליקוטים :הרי אברהם לא
במתנה ,אבל "ביני ובינך" – כשאף אחד אינו רואה – ביקש אלא אחוזת קבר – אשר בקצה שדהו ,ואילו
הב לי "ארבע מאות שקל כסף"... עפרון מדבר על "השדה"?
9
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
אומר ה"ישמח משה" זי"ע :מאותו זמן עד כניסת בני וישתחו אברהם לפני עם הארץ( :כג יב)
ישראל לארץ ,היה ארבע מאות שנה .היינו :שמונה בדרך צחות מפרשים :שאברהם השתחוה לפני עם
יובלות .והנה זרע חומר שעורים שוה עד היובל הארץ כשהיה צריך לו .מספרים על ה"נודע ביהודה"
חמישים כסף ,והואיל והיו עוד שמונה יובלות עד זצ"ל ,שפעם אחת הלך עם אחד מנכבדי העיר לקבץ
כניסתם לארץ היה צריך אברהם לשלם ארבע מאות כסף לצורך דבר חשוב ,כשהגיעו לביתו של עשיר ידוע
שקל כסף. אמר לו מלווהו :לפי דעתי לא כדאי שהרב יבזה את
וזהו שרמז לעפרון" :ביני ובינך" הזמן שאתה מחזיק עצמו ללכת לאדם שהוא קמצן ,גס ובור .ענה לו הרב:
בארץ – "בינך" עד "ביני" עד שאז ינחלו בני את הארץ האדם הריהו בחיר היצירה ואעפ"כ כשהוא צריך לחלוב
– שוה ארבע מאות שקל כסף. את הבהמה הוא כורע ברך לפניה...
אומר ה"פרדס יוסף" בדרך מליצה :ג' במסורה ,כאן, בדורות הקודמים ,בישיבות שבחוץ לארץ עדיין לא היו
וראיתם את הארץ מה היא ,הודיעני ה' קצי ומדת ימי פנימיות וגם לא חדרי אוכל ,ובחורי הישיבה היו אוכלים
מה היא. וגם ישנים אצל בעלי הבתים שבעיירה ,בעירו של
אדם בנעוריו רודף אחר תענוגים ,כדי להשקיט את החתם סופר זצ"ל היה בעל בית אחד שהוטל עליו
המצפון הוא אומר בלבו :אחרי הנשואין אקבע עתים להחזיק בחור ,והוא בקש להתחמק מהתפקיד ,חבל
לתורה וכדומה .אולם אחרי הנשואין בא היצר ואומר לו: היה לו על מנת האוכל ועל המטה שהוצרך להשקיע
ד' מאות שקל כסף מה הוא ,הנדוניא שקבלת תתבזבז בתלמיד הישיבה .פנה אל החתם סופר ואמר לו" :כבוד
מהר ומאין תקח לפרנס את משפחתך ,עכשיו הזמן הרב ,אני מוכרח לומר שהבחור שנמצא אצלי הוא
להתבסס ,להבטיח לך מעמד כלכלי חזק ואחר כך בחור בלי ח' "...מה הכונה בחור בלי ח'? חסר לו ח'
תעסוק בתורה .ואחרי שהתבסס והתעשר ,בא אליו במלה "בחור" ,הוא בור ,לא בחור ,בור ועם הארץ,
היצר הרע ואומר לו :עמלת רבות בשנים ,לא נתת מנוח ואינני חפץ להחזיק אותו בביתי.
לנפשך ,כמעט שלא נהנית מטוב העולם הזה ,עכשיו חייך החתם סופר ואמר" :בחור בלי ח' הוא רק בור,
כשצברת מעט הון אתה יכול לחיות חיי נחת ,לנסוע אבל 'מחזיק תורה בלי ח' – הוא מזיק תורה יותר גרוע".
לחוץ לארץ ,לטיולים ,לראות את העולם הגדול והיפה, לעומת זאת – המשיך החתם סופר ואמר – מי שהוא כן
"וראיתם את הארץ מה היא" ,וכשתגיע לימי הזקנה אז "מחזיק" תורה ,עם ח' ,אפילו הוא עם הארץ ,יש לכבדו
תקדיש רוב ימיך לתורה ולתעודה .ועל זה בא היצר טוב בכל הכבוד הראוי .שהרי כך נאמר "וישתחו לעם הארץ
ואומר לו :בהתנהגות כזאת ,בדרכים כאלו ,תגיע לבאר לבני חת" ,אפילו לעם הארץ אם יש בו "חת" ,דהיינו
שחת ,מי יודע מה ילד יום המחרת ,ימיך ספורים "ומדת הוא מחזיק תורה ,יש להשתחוות לפניו ולכבדו( .ומתוק
ימי מה היא" ,תעסוק בתורה מיד ואל תבלה את הזמן האור).
לבטלה...
ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הוא ואת מתך
לפני ה"חתם סופר" זצ"ל באה פעם טענה על פרנסי קבר( :כג טו)
פרשבורג ,שמת שם אחד מנכבדי הקהילה ועשיריה, ברש"י :ביני ובינך – בין שני אוהבים כמונו.
והיורשים שהיו מתקיפי העיר ,דרשו שיקברו את שואל הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע :וכי הכיר
אביהם המת באותה שורה ששם מנוחתו כבוד של רבי אברהם את עפרון קודם לכן ,ואיך נעשו פתאום
משולם איגרא זצ"ל .אבל פרנסי הקהילה דרשו מחיר אוהבים?
רב בעד קבר זה .באו היורשים וקבלו עליהם לפני אלא אפשר לומר ,שפירושו :שנינו אוהבים משהו ,אני
ה"חתם סופר" ,ואחרי שרבה של פרשבורג שמע אוהב כסף ואתה אוהב מצוות .בעדי שאני אוהב כסף –
טענות שתי הצדדים אמר: אין ארבע מאות שקל כסף כלום ,וכמאמר הכתוב
על הכתוב "וישקל אברהם לעפרן את הכסף וגו' ארבע "אוהב כסף לא ישבע כסף" ,ובעדך שאתה אוהב
מאות שקל כסף" אמרו חכמינו במדרש :נבהל להון מצוות הרי לא ישוה בעיניך כל הון בעד קיום המצוה,
איש רע עין – זה עפרון .ואולם על הכתוב בפ' ויחי: וא"כ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הוא...
10
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
וא"כ אילו עפרון לא היה לוקח קנטרין אלא מעות 'בקברי אשר כריתי לי' ,מביא רש"י בשם המדרש:
רגילות כפי השווי היה יכול לחזור בו ממקחו משום שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה
שנתאנה בפלגא ,אבל מאחר ולקח קנטרין ,היינו סכום אותם כרי ואמר לעשו טול זה בשביל חלקך במערה.
השוה יותר מ 400שקל – מעות טובות ויקרות ,א"כ יצא ולכאורה הדבר תמוה :עפרון שלקח בעד הקבר רק
איפה שנתאנה בפחות מפלגא ,וממילא שוב לא יכל 400שקל כסף נקרא "רע עין" ,ומדוע לא אמרו כן על
לחזור בו. עשו שלקח בעד הקבר כל כסף וזהב שהביא יעקב
וזה"פ 'נבהל להון איש רע עין'' ,ולא ידע' – שהבהילות מבית לבן?
שלו תביאהו לידי חסרון. אבל התשובה היא ברורה ופשוטה – שעה שמכר
עפרון את המערה לאברהם ,הרי מלבד אדם וחוה לא
בשם הגר"א :כי במעשה דאבימלך כתיב 'הנה נתתי היה קבור במערה אף אחד מהאבות ואם הוא לקח בעד
לאחיך אלף כסף' – ואברהם אבינו בקדושתו לא רצה קבר זה 400שקל הריהו – רע עין ,ואולם כשמכר עשו
ליהנות מכספו וזהבו של אותו רשע ,והניח את המעות ליעקב את קברו במערת המכפלה ,היו כבר קבורים
לעת מצא לכשיצטרך לקנות חלקת קבר בא"י ,ואם שם צדיקים וצדקניות ,אברהם ושרה ,יצחק ורבקה,
היה עפרון בולם פיו מלנקוב בסכום – 'ארבע מאות ואם רוצים להקבר באותה שורה של צדיקים – צריכים
שקל כסף' – היה מקבל לידו "אלף שקל" עובר לסוחר. לשלם בכסף מלא.
וזה רמזו במאמרם "עפרן חסר וא"ו" ,כי ע"י שדחק את
השעה הפסיד וחסרו מאתו וא"ו מאות שקל כסף. וישקל אברהם לעפרן וגו' ארבע מאות שקל כסף עבר
לסוחר( :כג טז)
ברש"י :חסר וי"ו .לפי שאמר הרבה ואפילו מעט לא במדרש :ר' אבא בר ביזנא אמר פרגמטיא נפיק עי"ש.
עשה שנטל ממנו שקלים גדולים וכו'. הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר בשם בעל "שבט מוסר"
אומר ה"קרבן העני" :יש להמתיק הענין למה עבור זה דהפירוש הוא :שעפרון חשש שמא הכסף לא טוב ,ע"כ
נטלו ממנו הוי"ו ,ויתכן עפ"י הזוה"ק [ויחי רמא:]: לא רצה לקחת מידו ,רק אמר לאברהם שיתנם להסוחר
דאיתא שם עה"פ [יהושע ב יב] 'ונתתם לי אות אמת' – שהוא חייב לו עבור פרגמטיא.
דא אות וי"ו ,אות ג' שבשם הוי' דרגא דיעקב ,ולפי והוסיף ואמר :וזה פי' מה שדרשו במד' לעיל מיניה על
שעפרון היה שקרן ,נטלו ממנו אות וי"ו המורה על עפרון את הפסוק 'נבהל להון וגו' ולא ידע כי חסר
אמת ,עכ"ל. יביאנו' עיי"ש .כי הנוטל פרוטה מאברהם מתברך,
ומכל שכן הרבה כסף ,וא"כ אם היה עפרון לוקח הכסף
מעשה ברבי אפרים זלמן מרגלית מברודי זצ"ל ,שהלך מיד אברהם והיה מתברך בכסף רב ,והוא לא נטל מידו,
אצל אחד מגדולי המלכות להשתדל בדבר המתקת ע"כ 'חסר יבואנו'.
גזירה רעה שנגזרה על היהודים שלא כדין .שר זה ידוע פעם אחרת אמר :שהטעות של עפרון היתה ,כי ידע
היה שידו פשוטה לקבל מתנת יד ועם כל זה קשה היה שהלוקח פרוטה מאברהם מתברך ,רק הוא חשב שכל
לו לרבי אפרים זלמן ,שהיה נקי כפים ובר לבב ,להציע שכן אם לוקח הרבה ,ולא ידע שרק הלוקח פרוטה
לשר זה "שוחד ממון" פשוטו כמשמעו ,בא אליו מתברך ,ולא כשרוצה בסכום רב...
בעקיפין בדברים סחור סחור .ואותו שר ,אף שחומד
ממון היה ,התבייש בכל זאת לתבוע מרבי אפרים זלמן במדרש :נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו
בפה מלא ,פתח ואמר :רבי ,אותה בקשה שאתה זה עפרון .הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע היה בוחן ושואל
מבקש עליה אמלאנה ברצון רב ,אלא שגם אני בקשה את בניו מה הקשר בין ראש הפסוק לסופו?
גדולה לי אליך ,סוחר גדול פלוני בעירנו ,חוב ממון גדול אלא ,דהרי אי' שלאחר המכירה נודע לו שהשדה שווה
יש לו עלי ,יואיל נא מר לסור אליו ,רבי אפרים זלמן הבין בדיוק כפול – 800שקלים .והרי אי' בירושלמי מובא
מיד את הרמז והכל על מקומו בא בשלום... בתוס' בב"מ ,שאפילו שהדין שקרקעות אין להם
לאחר מעשה יצא רבי אפרים זלמן ופירש מאי "ארבע אונאה ,בכ"ז הני מילי עד פלגא ,אבל יותר מפלגא יש
מאות שקל כסף עובר לסוחר" – עפרון זה נשיא בני להם אונאה.
11
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
שיראו עדים נתינת המעות ולא מהני אחר כך אפילו חת ,שמתחילה אמר לאברהם 'ארבע מאות שקל כסף
הודאת בע"ד עיי"ש .ולכן דייק אאע"ה שיהיה הדבר ביני ובינך מה היא' ,התבייש לקחת את השקלים
'לעיני בני חת' ,ויראו העדים במו עיניהם את הקנין, במישרים מידו של אברהם ,לפיכך עמד והנחהו אל
ורק אחר כך 'קבר אברהם' וגו' ,כי לא רצה לקוברה כל סוחר פלוני ,ואברהם אף הוא הבין את הרמז והעביר
זמן שיהא שום חשש ונדנוד קרקע גזולה. לסוחר...
במדרש :אמר ר' אלעזר כמה דיות משתפכות כמה ברש"י :שנטל ממנו שקלים גדולים שהן קנטרין
קולמוסין משתברין כדי לכתוב בני חת .עשרה פעמים שנאמר עובר לסוחר ,שמתקבלים בשקל בכל מקום.
כתיב 'בני חת ,בני חת'. וברש"י בב"מ כתב :שכל מטבע שנקראת "קנטר"
מפרש ה"חידושי הרי"ם" זי"ע :שאם כתב ספר תורה משקלה מאה מנה.
פסול ,וזה הפירוש כמה דיות משתפכות כמה קולמוסין בס' "מדות ושיעורי תורה" כתב :שמשקל של "קנטר"
משתברין וכו' שיצטרכו לכתוב ס"ת עוד פעם. בזמנינו הוא 42.5ק"ג.
והנה אברהם נתן לעפרון 400קנטרין שהם 17000
ה"שפת אמת" בליקוטים כותב :שנלאו המפרשים ק"ג ,ובכל 1ק"ג של כסף נכנס 32אונקיות של כסף,
למצוא את מנין העשר ,כי כאן בפרשתנו נמצא רק נמצא שאאע"ה נתן לעפרון 544000אונקיות.
תשע פעמים ,בקבורת שרה שמונה פעמים ובקבורת כיום מחיר כל אונקיה של כסף כ ,65.14$-נמצא
אברהם פעם אחת – ביחד תשע. שהמחיר היום של 400קנטרין כסף שנתן אברהם
אבל צדקו רבותינו ,כי הפעם העשירית נמצאת אצל לעפרון על מערת המכפילה הוא! $ 26,056,000 :
קבורת יעקב בפ' ויחי [מט לב].
ויקם שדה עפרון וגו'( :כג יז)
ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו( :כג יט) אומר ה"אגרא דכלה" :בהקדם מה שידוע שגם "ראשו"
כותב ה"אבן עזרא" :ונזכרה זאת הפרשת להודיע של עשו נקבר במערת המכפלה .וזהו הרמז כאן :ו יקם
מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים. ש דה ע פרון ראשי תיבות עש"ו .ונרמז הדבר בראשי
תיבות דייקא – ללמד שרק ראשו נקבר שם.
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל( :כד
א) לאברהם למקנה לעיני בני חת וגו'( :כג יח)
שמעתי מכ"ק אדמו"ר מנדבורנה שליט"א :שלזקנים שואל הרה"ק ה"ישמח משה" זי"ע :יש לדקדק למה
יש מעלה של ישוב הדעת ומתינות ,משא"כ אצל פירשה התורה שהדבר היה "לעיני בני חת" ,מה נפ"מ
הצעירים יש את המעלה של רתיחת הדמים – דהיינו לנו בזה ?
לעשות את המצוות בהתלהבות וביגיעה .וזה היה אצל ונראה לבאר ,דהנה יש להבין מה זה שהפציר אברהם
אברהם אבינו ע"ה שהיה בא בימים – שהיה לו גם כ"כ בעפרון ליקח ממון עבור השדה ולא רצה לקחתו
ישוב הדעת של הזקנים וגם ההתלהבות של הצעירים. במתנה ? וי"ל דהנה בני חת אמרו 'נשיא אלקים אתה
ודו"ק. בתוכנו' – ואי' במד' שאמרו מלך אתה עלינו ,ולכן אמרו
וראיתי בספה"ק "באר יעקב" על מאמר חז"ל שמטבע לו אחר כך 'איש ממנו את קברו לא יכלה' ,כי הלא
של אברהם זקן וזקנה מצד זה ובחור ובתולה מצד זה, מוכרחים לקיים מצות המלך .נמצא אם כן שהמתנה
דהיינו כנ"ל :שלאברהם אבינו היה את שתי הכוחות, ניתנה באונס [דאי' בשו"ע חו"מ סי' שפ"ח סק"ג
גם של זקן וגם של צעיר. דלקיחת המלך דין אונס הוא] ,ולכן ביקש אברהם
שיקח עפרון כסף ,דאז הדין דאף אם מכר באונס
החיד"א מסביר את הקשר של ענין הזיקנה עם מה המכירה קיימת דתליוהו וזבין זביניה זביני ,משא"כ
שבירכו ה' ,שאיתא בגמרא [ב"מ פז ]:שאברהם ביקש מתנה באונס לא הוי כלום .ולזה אה"כ 'ויקם שדה
מהשי"ת שתבוא הזיקנה על האדם וילבינו שערותיו, עפרון וגו' לאברהם למקנה לעיני בני חת' ,כי מבואר
דכיון שהיה קלסתר פני יצחק דומה אליו ,לא היו ברמ"א [חו"מ ריש סי' ר"ה] דבמכירת אונס בעינן
12
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
הרה"ק ה"אור לשמים" זי"ע כותב :דהנה הצדיקים זה אנשים מכירים בינו לבין יצחק ומי שרצה לדבר עם
דרכם בימי נעוריהם שיורדים ממדריגתם לדבר אל אברהם היה מדבר בטעות עם יצחק ,ע"כ תבע שיהיה
האנשים הבאים בצל קורתם ,ומאיר אליהם הצדיק זיקנה .וזשאה"כ 'ואברהם זקן' – שנפלה עליו זיקנה,
ומגביה אותם בדיבורו עמהם בכל עניני הצטרכותם, וזה היה דבר חדש שלא היה מקודם ,ומה גרם לזה ,יען
וכמו שמצינו אצל אברהם אבינו שאברהם היה מגייר 'וה' ברך את אברהם בכל' – ופירש"י בכל בגימטריא בן
את האנשים ושרה מגיירת הנשים. זה יצחק ,והיו פניו דומים לאברהם ,ע"כ ביקש אברהם
אבל לעת זקנה לפעמים תש כוחו של הצדיק מלהאריך ענין הזיקנה.
בשיחה ודיבור עם בני אדם ,אמנם בעת ההוא נפעל
מאליו ישועת כל צרכי בני אדם בבואם אל הצדיק בספר "מי מרום" כתב :כל משך חייו של אאע"ה היו
ורואים אותו אף בלי שידבר עמהם ,כי השכינה עם בבחינת "ימים" ,לפי המדרש' :ויקרא אלקים לאור יום'
הצדיק תדיר ,ועי"ז מתחזקים האנשים הנלוים אל – אלו מעשיהם של צדיקים' ,ולחושך קרא לילה' – אלו
הצדיק אף בלי דיבורו. מעשיהם של רשעים .וזה "בא בימים" ,שלא היתה בו
וזהו שאה"כ 'ואברהם זקן בא בימים' – ואז היה קשה בחינת "לילה".
לו טירדת בני אדם לדבר עמהם ,ומ"מ 'וה' ברך את
אברהם בכל' – שכל אלו שנטפלו אל אברהם נתברכו ה"כתב סופר" זצ"ל מפרש :עפימ"ש אביו מאור הגולה
ונתחזקו אף בלי שידבר עמהם ,מחמת 'כל' – שהיא ה"חתם סופר" זצ"ל עה"פ [דברים כח א] 'והותירך ה'
השכינה הנקראת 'כל' [זו"ח פ' לך לך מב ].שהיא ביחד לטובה בפרי בטנך' ,דקאי על מי שהשלים נפשו בזה
עם הצדיק ,עי"ז נתברכו כל הבאים בכל עניניהם. העולם ,שלעצמו טוב יותר קורת רוח של עוה"ב ,מ"מ
משאירו ה' בעוה"ז כדי שילמד לבניו אורחות חיים
בספה"ק "זרע קודש" כתב :דאע"פ שכבר היה אברהם וישלים אותם .והיינו 'ואברהם זקן בא בימים' ובל תאמר
זקן ושבע ימים ,עכ"ז היה נדמה לו כאילו רק עכשיו שלא השלים נפשו ע"י שהוצרך לזקנה ושיבה ,אלא
החל לעבוד את השי"ת .זהו 'ואברהם' – אע"פ שכבר 'וה' ברך את אברהם בכל' בבן ,לכן האריך ימים כדי
היה 'זקן' – מ"מ נדמה לו שהוא 'בא בימים' – מועטים, לגדלו ולהדריכו אחריו.
דרק מקרוב החל לעבוד את השי"ת.
האדמו"ר הזקן מסדיגורא זי"ע אמר (וכן כתב
ב"תורת אבות" בשם הס"ק מסלונים זי"ע :פי' בא ה"קדושת לוי" זי"ע) :יתבאר עם מה שאחז"ל כל
בשוה עם הימים ,כי יש אנשים השוכחים כל היום המתפלל בעד חבירו הוא נענה תחילה ,והיות שעז
מעבודת ה' ע"י שמבלים זמנם בעסקי עוה"ז ,ורק בסוף חפצו ורצונו של אברהם אבינו היה לעשות חסד
היום נזכרים הם מעבודת ה' .אנשים אלה אינם באים בעולם ,ולא חש כלל על עצמו ,נמצא דאם היה הוא
בשוה עם היום ,כי היום קדמם ,וכמו כן הדואגים דאגת נענה תחילה לפני בני דורו ,והיה מתברך בברכת ה'
מחר בפרנסה ובענייני עוה"ז ,גם הם אינם באים בשוה קודם ,לפני שאחרים היו מתברכים ממנו ית' ,היה
עם היום ,כי מקדימים הם עצמם קודם הימים לדאוג השי"ת גורם בזה (כביכו') עגמת נפש לאאע"ה ,כי כל
להצטרכותם .אבל אברהם אבינו בא בימים ,בשוה מגמת לבו היה להמשיך חסדים לעולם ולא לו לעצמו.
עמם ,לא הקדימוהו ולא הקדים עצמו לפניהם ,אלא וע"כ בא הכתוב ומודיע 'וה' ברך את אברהם בכל',
היה מעורר את השחר לעבודת השי"ת תיכף ומיד "מיט אלעמען" -היינו שבפעם אחת יתברכו הוא וכל
בבוא היום. העולם יחד ,כדי להפיס דעתו של אברהם אבינו,
והשי"ת מילא משאלות לבו של אותו צדיק.
בספר "יבין שמועה" :יש לפרש דהנה אמרו חז"ל :אין
זקן אלא זה שקנה חכמה .עוד אמרו בנדרים [מא] דמי בשם ה"חוזה מלובלין" זי"ע :שאברהם התברך
שקנה דעה קנה הכל' ,דעת קנית מה חסרת' .וזשה"כ: בסגולות "בכל" ,היינו עבד ה' כנאמר "בכל לבבך ובכל
'ואברהם זקן' – פי' שקנה חכמה ,וא"כ הרי 'ה' ברך נפשך ובכל מאדך".
13
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
בסכת"" ,ל מען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את את אברהם בכל' – שעי"ז קנה הכל ולא חסר לו כלום.
בני ישראל".
הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע מבאר :שיש צדיקים
ה"חתם סופר" זצ"ל אומר :בכל במילואו בי"ת ,כ"ף, שמבוקשם הוא עבור עצמם ,אולם מהראוי שעיקר
למ"ד – בגימטריא שופר .נתברך בבן (בכל בגימ' בן) תפילת הצדיקים תהיה עבור כלל ישראל ,ועי"ז
שממנו שופר של מתן תורה ,ושופר של משיח ,שהם כשעולה תפילת הצדיק למעלה ומשפיעים עליו
כידוע מקרני אילו של יצחק. השפעות טובות ,משפיעים גם על העולם כולו ביחד
אתו .וזה שאמר הכתוב' :וה' ברך את אברהם בכל' –
ב"ספר אמרי בינה" כתב לפרש עפ"י דברי הגמרא "את" הוא מלשון "עם" ,שביחד עם השפעת ברכת
[ב"ב טז :]:בת היתה לאברהם ובכל שמה. השי"ת לאברהם נתברכו עמו גם 'בכל'.
ויש להבין איך מוכח דבר זה מהפסוק .ונראה ,דהנה
קיי"ל בתוספתא דבכורות [פ"ג] דאם האב אין לו אשה במדרש :וה' ברך את אברהם בכל – בזכות מעשר.
ויש לו בן שהגיע זמנו לישא אשה – הוא קודם לבנו. מבאר הרה"ק ה"מאור עינים" זי"ע :שהקב"ה משפיע
ודוקא שלא קיים האב עדיין מצות פו"ר שאין לו בן ובת תמיד השפעת חסדים מלמעלה ,רק כשהם מגיעים
כדעת בית הלל שמצות פ"ו בבן ובת ,אבל אם כבר למטה לפעמים יש דינים ומקטריגים שמעכבים את
קיים המצוה אז בנו קודם. השפע ,וע"י הפרשת מעשר שנותנים לעניים מעבירים
ומעתה מובן הוכחת חז"ל דבת היתה לאברהם ,דהנה ומסירים כל המקטריגים המונעים את ההשפעה ,וכמו
מתה עליו שרה והוא שלח את עבדו זקן ביתו להשיא שנאמר אצל מעשר 'ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבקות
אשה ליצחק ,הרי דהקדים להשיא אשה לבנו טרם אם לא אפתח וגו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די'.
נשא הוא אשה ,ובע"כ שהיה לו בת ,וזה המשך והטעם למה מצות מעשר לעניים מסיר המקטריגים ,כי
הכתוב' :וה' ברך את אברהם בכל' – פי' שהיה לו גם במדה שאדם מודד מודדין לו ,ועי"ז שהאדם עושה
בת ,ולכן 'ויאמר לעבדו זקן ביתו' וגו' – לבקש אשה פעולה למטה מעורר כנגדו למעלה ג"כ אותה פעולה
ליצחק ,דכיון שהוא כבר קיים פו"ר ,לכן הוה רשאי אליו ,ולכן על ידי שהאדם נותן צדקה למטה ,פועל
להשתדל עבור בנו קודם עבור עצמו. שההשפעות מלמעלה יגיעו אליו בלי שום עיכוב .וזהו
שאמר הכתוב 'וה' ברך את אברהם בכל' ,שזכה לקבל
ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו כל ההשפעות טובות מן השמים ,ומפרש המדרש ע"י
שים נא ידך תחת ירכי( :כד ב) מה זכה לכך ,וקאמר בזכות המעשר ,דכיון שהשפיע
ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ אשר לא לעניים עי"ז זכה לקבל כל ההשפעות.
תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב
בקרבו( :כד ג) הגאון רבי אברהם יעקב פאם זצ"ל אמר בשם הגה"צ
הרבינו בחיי שואל :הנה יש להבין מה שרואים בכל רבי דוד יונגרייז זצ"ל ביאור דברי המדרש :שלכאורה
הפסוקים האלה שנקרא אליעזר תחילה כמה פעמים קשה" ,בכל" היינו ממון ומה חשיבות ברכה זו
בשם עבד' ,ויאמר אליו העבד'' ,וישם העבד'' ,ויקח לאברהם? והתירוץ כי אמנם ברכה גדולה ויקרה היא
העבד'' ,וירץ העבד' ,ואחר כך נשתנה שמו ליקרא שעי"ז יגדל המעשר ,ויוכל להרבות צדקה וחסד כרצונו
בשם "האיש"' ,והאיש משתאה'' ,ויקח האיש ,ויקד אף הרבה יותר ממעשר.
האיש ,וירץ לבן אל האיש ,ויבא אל האיש' ,ויבא האיש',
ואחר כך שוב חזר להיות נקרא עבד' ,ויהי כאשר שמע פעם אחת בחול המועד סוכות בעת שמחת החג ,שאל
עבד אברהם' 'ויוצא העבד'' ,ויקח העבד' ,והוא דבר הגר"א את תלמידיו :מנין שקיים אברהם אבינו מצוות
פלא. סוכה? ולא היה מי שישיב.
וכתב לבאר עפ"י שאמרו חז"ל עה"פ 'וימצאהו איש' – נענה הוא ואמר :אי' במדרש וה' ברך את אברהם בכל
שהאיש זה גבריאל ,כמו שנאמר 'והאיש גבריאל', – זו סוכה .ויהיו כמתמיהים ,ואמר" :בכל" נוטריקון "ב
והמלאך גבריאל בא ביחד עם אליעזר לארם נהרים ,כדי סוכות תשבו שבעת ימים" "כ ל האזרח בישראל ישבו
14
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
ומה שיצחק ציוה ליעקב "לא תקח אשה מבנות כנען", לסייעו בפעולתו שיוכל לעשות שליחותו לצורך השידוך
מפני שאמר לו "ויתן לך את ברכת אברהם" ,ולאברהם של יצחק .ולכך מעת שהגיע אליעזר לארם נהרים
נאמר 'ונתתי לך ולזרעך אחריך וגו' את כל ארץ כנען נקרא בשם "האיש" ,כי 'האיש' רומז למלאך גבריאל
לאחוזת עולם והייתי להם לאלקים' ,ופירשו חז"ל לא שהגיע לשם אתו כדי לסייע אותו ,עד שנגמר פעולת
תיסב כנענית שלא ילכו זרעך אחריה .אם כן זה תנאי הענין והצליח בהשליחות ,אז הלך לו מאתו המלאך
לאברהם ,שע"מ זה הוא מנחיל לו את הארץ ,שלא גבריאל ,ומאז שוב נקרא אליעזר בשם 'עבד'.
ישאו בנות כנען ,ולזה ציוה יצחק ליעקב' :לא תקח
אשה מבנות כנען' ,כדי שתחול עליו ברכת אברהם אומר ה"כלי יקר" :אדם הלהוט אחר הממון ,ממונו
לרשת את הארץ ,כי על מנת כן נמסרה הארץ שולט עליו ולא הוא על ממונו ,לאדם כזה אין להאמין
לאברהם. שימלא שליחות אם היא בניגוד לטובתו הפרטית ,אבל
אדם השמח בחלקו ואינו להוט אחר הממון ,הוא שולט
ובדרשות הר"ן כתב :לכך בחר אברהם להתחתן עם על ממונו ולא ממונו עליו ,אל איש כזה אפשר להאמין
אנשי ארץ חרן ולא רצה להתחתן עם אנשי ארץ כנען, ולהטיל עליו שליחויות.
אף על פי שגם הראשונים היו עובדי עבודה זרה ,משום וזה שנאמר כאן 'ויאמר אברהם אל עבדו המושל בכל
שהכנענים היו מושחתים גם במידות ,היו שטופים אשר לו' – כלומר שהוא מושל בכל אשר היה לו –
בעריות ובמעשים מגונים .כדכתיב' :כמעשה ארץ כנען לאליעזר עצמו ,ולכן נתן בו אברהם ממונו.
אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו' .ואילו בני
משפחתו אמנם היו עובדי אלילים ,אבל בעלי מידות שואל הרה"ק ה"צמח צדיק" מויז'ניץ זי"ע :איך יתכן
טובות היו ,לכן בחר יותר בבני משפחתו. לקרוא לעבד נקלה בשם "זקן" שהוא כינוי למי שקנה
חכמה.
והרה"ק ה"אבני נזר" זי"ע אמר :מדוע מאס אברהם ותירץ :כי זהו שנרמז ברש"י :דלפי שהוא דבוק – לצדיק
בכנענים ובחר לקחת מבני משפחתו ומבית אביו, – יכול לקבל אף תואר של זקן.
אע"פ שגם היו עובדי ע"ז ולא היה בהם יתרון הכשר
על הכנענים? הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר :מש"ה לא הלך אברהם
ההסבר הוא :הכנענים היו מושחתים במעשי תועבה, אבינו ע"ה בעצמו לקחת אשה לבנו יצחק ,כי הקב"ה
רעים בעניני מדות ומוסר – "תועבות ארץ כנען" – אמר לו לך לך מארצך וגו' ,לכן לא רצה לחזור לשם עד
ובמידות ותכונות נמשכות התולדות אחר הוריהן .אולם שיתן לו הקב"ה רשות.
במולדתו של אברהם היו תועים בעניני אמונה ,שוגים ופעם אחרת אמר בשם אביו ה"שפת אמת" זי"ע:
בדיעות ,בשכל ,ובחינה זו אינה נמשכת מאבות לבנים. שבזה השידוך היה אליעזר השדכן ,וזה שיצא מכלל
ארור לברוך היה שכר השדכנות שלו ,ולכך לא הלך
ה"עוללות אפרים" אומר :כנעני – סוחר ,וזה שאמר לו: אברהם אע"ה בעצמו כי לשידוך נצרך שדכן.
אל תקח אשה ליצחק מאלה שעושים עסק בשידוכין,
שהעיקר אצלם הכסף ,הנדוניא וכדומה... אומר הרה"ק רבי זאב מסטריקוב זי"ע :אל תחשוב
ששליחותך זו היא לשדך שידוך רגיל וזיווג בעלמא ,תדע
וב"מעינה של תורה" כתב :שאברהם רצה שגזירת כי שזו התקשרות השמים והארץ ,ולכך – 'ואשביעך
גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה תתחיל עם הולדתו של באלקי השמים והארץ'.
יצחק (כפי שבאמת התחיל מאז מנין ארבע מאות
שנה) .ולו היה משדך את יצחק עם אשה מבנות כנען, ה"משך חכמה" שואל :למה לא ציוה אברהם ליצחק
הרי יצחק נחשב היה תושב ארץ כנען ובניו היו בעלי שלא ישא מבנות הכנעני? – מכאן ראיה למהרי"ק,
חלק בארץ הזאת ,וממילא היתה מתחילה גזירת הגרות הביאו הרמ"א ,שהבן אינו חייב לשמוע להאב ,אם
רק עם ירידתם של ישראל למצרים ,לפיכך לא רצה מוחה בידו לישא אשה אשר חפץ בה.
15
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
כותב הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע :בעלי התוס' דייקו להשתדך עם אחת מבנות הכנעני כדי שגזרת הגרות
הלא יצחק מעולם לא היה שם מהו לשון 'ההשב', תתחיל מעכשיו.
שמעתי מישיש שהיה בחור בימי הרה"ק רבי ר' בונם
ז"ל מפרשיסחא אמר לפניו שרצונו מאוד שיתחתן הרבי ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע אומר בדרך צחות:
בקרוב לעירו שיוכל להקביל פני רבו תמיד ,ענהו :החצי אשה כזאת המחשיבה אותי – את האב הזקן ,כיושב –
ממך והלאה ,חצי גופו הוא במרחק ,וכן היה ,ומבואר פאנאטי ,עובר ובטל – לא תקח לבני...
בריש קידושין בעל אבידה מחזר על אבדתו ,לכך שייך
לשון השבה לחצי חלקו. הרבינו בחיי כותב :ועל כן הוקבע בישראל מנהג לקרוא
פרשה זו לחתן ביום חתונתו להזהיר העם שיזהר
הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה וגו'( :כד ז) בנשואיו עיי"ש.
במדרש :ר' דוסא אמר הרי זה מלאך מסויים וכו' עיי"ש
במפרשים. כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע פירש – מלאך מסויים ,היינו ליצחק( :כד ד)
המכריז בתו של פלוני לפלוני. אליעזר בדברו אל לבן ובתואל אמר' :אל בית אבי תלך
ואל משפחתי' ,והלא אברהם לא אמר אל משפחתי?
הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע דייק; דכאן בפסוק ה"חקל יצחק" מספינקא"זי"ע כותב בספרו :שאליעזר
נאמר 'הוא ישלח מלאכו לפניך' ,ולהלן כשסיפר אליעזר חשש שאם יוודע להם ,כי מצוותו של אברהם היא
המעשה כתוב 'ישלח מלאכו אתך' ,וקשה מדוע שינה לאסור עליו כל נשואין מלבד בת הארמי ,אז יסרבו לבן
אליעזר מדברי אברהם. ובתואל לתת את רבקה ליצחק ,בקוותם כי בכך מכלים
ומבאר :דהנה מלאך הוא כולו רוחני ,ועל כן כשצריך הם את "זרע אברהם" ,והם הלא בקשו לעקור את
לבוא לעתים לזה העולם הגשמי ,יוקשה לכאורה איך הכל ,על כן התחכם אליעזר ואמר :כאילו אברהם אמר
יוכל הרוחני לבוא בעולם החומרי ,אלא דאחר שהצדיק לו ללכת "למשפחתו" ובזה איים על לבן כי עוד קיימת
השוכן בעולם הזה מזכך ומטהר האויר ,עי"ז יוכל עוד אפשרות של בנות לוט וישמעאל ,שגם הם
המלאך לבוא .ויש לפעמים צדיק גדול שבכוחו יכול ממשפחות אברהם.
לז כך ולטהר האויר אף למקום רחוק ממנו ,על ידי
מחשבתו גרידא שהוא רוצה לילך בדרך ההוא ,בזה הוא שואל ה"שם משמואל" זי"ע :מה ראה אברהם
מטהר כל אורך הדרך .אבל אם אין הצדיק במדריגה להשביע את עבדו אליעזר ,וכי לא היה נאמן עליו כל
גדולה כל כך ,אז אינו יכול לטהר הדרך מלפני ביאתו צרכו?
שמה ,רק בעת הילוכו בדרך אז הוא מטהרו בשעת אלא ,ישנם באדם כחות נעלמים שהוא בעצמו אינו
עוברו שם. יודעם ולא מכיר בהם .ובשעה שהוא נשבע ומתחייב
ולכן אברהם שידע מקדושת ומדריגת אליעזר ,אמר כלפי משביעו אפילו אם מגיע מצב שכל מוצא להיחלץ
'הוא ישלח מלאכו לפניך' – שאתה תטהר כל אורך מן האחריות סגור ומסוגר בעדו ,אז מתגלים אצלו אותם
הדרך מלפני התחלת הילוכך בדרכך ,וממילא יכול כוחות נעלמים ונעשה מסוגל להתגבר על מעצוריו
המלאך לילך מלפניך .אבל אליעזר בענוותנותו לא רצה למעלה מטבעו ויכלתו שבכל עת.
לומר שיש לו הכח הגדול לטהר כל הדרך מלפניו ,ולכן ידע אברהם מה רבו המכשולים בדרך שעבדו יוצא,
שינה ואמר 'ישלח מלאכו אתך' – דרק בעת הליכתו שהס"מ וכל כת דיליה יתנכלו לבטל מחשבתו ,לפיכך
במקומו אז הוא מטהר את הדרך שילך המלאך עמו. השביעו ונתאזר בכך עוז וגבורה יותר מכל אדם .כך יצא
לדרך ונסתלקו הימנו כל המניעים והמפריעים ,קפצה
ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבועתי: לו הדרך( .כידוע אותו הסבר אצל הבטחת יהודה ליעקב
(כד ח) אבינו וחטאתי לאבי כל הימים וכנ"ל).
אומר היה הרה"ק רבי שם קלינברג מזאלושיץ זי"ע
הי"ד מחותנו של הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע (חמיו של ההשב אשיב את בנך אל הארץ וגו'( :כד ה)
16
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
ברש"י :נכרין היו משאר גמלים ,שהיו יוצאין זמומין הרה"ח ר' אהרן נח יוסקוביץ ז"ל בזוו"ר)' :ואם לא
מפני הגזל ,שלא ירעו בשדות אחרים. תאבה האשה ללכת אחרי' – אם לא תרצה לנהוג כדת
שואל הרע"ב :א"כ נחותים היו מחמורו של רבי פינחס ישראל שהאשה תלך אחרי הבעל ,אלא תרצה ללכת
בן יאיר שהיה פורש מדבר איסור ולא היה אוכל טבל. לפניו – 'ונקית משבועתי זאת'.
ותירץ :שהחמור – שהצדיק רוכב עליו ,לפיכך הוא
מושפע מקדושתו .אבל הגמלים היו מיוחדים למשא אמר הגרי"ד בנו של הרב מבריסק זצ"ל :ברש"י :
בלבד ,ואה"נ חמורו של אאע"ה היה בדרגה גבוהה שמיעט רק בנו אינו חוזר אבל יעקב בן בנו סופו לחזור.
יותר מחמורו של רפב"י. ולכאורה יש לעיין ,לשם מה נצרך המיעוט ,והרי כתוב
בתורה וא"כ מפורש שרק את יצחק ולא אחר ,ולשם
ברש"י :שטר מתנה כתב ליצחק. מה נצרך המיעוט?
שואל ה"פני אריה" :לכאורה קשה ,הרי קיימא לן והנראה ,דהמיעוט בא ללמדנו יסוד גדול באורחות
בקידושין [מא] אין העבד נעשה שליח בקידושי אשה, חיים ,כי ללא המיעוט של "רק" – היה פשוט שגם
אלא מובא באחרונים [ס' המקנה] שבשביל רבו יכול ליעקב ולכל זרעו וצאצאיו אחריו ,אסור לרדת למצרים,
העבד לקדש אשה ,שאין זה מטעם שליחות ,אלא שכן כל בן יש לו לנהוג כמו אביו ,ואם יצחק לא ירד
משום שיד העבד כיד רבו .אבל בכל זאת קשה ,הרי למצרים אז גם ליעקב אסור לירד.
אליעזר קידש בשביל יצחק שלא היה רבו? וזה שאמר ורק בגלל המיעוט המיוחד" ,רק" מיעוט הוא בני אינו
רש"י :שטר מתנה כתב ליצחק" ,את כל אשר לו" וגם חוזר וכו' הסכים יעקב לרדת למצרים ,שאילולי כן היה
עבדו בכלל ,ונעשה אליעזר עבדו של יצחק .הוא נוהג בדיוק כאביו.
שנאמר בפסוק מח' :ויאמר העבד הוא אדוני'.
ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך וכל טוב
ויברך הגמלים אל מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב אדוניו בידו ויקם וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור( :כד
לעת צאת השאבת( :כד יא) י)
במדרש :בשעה שאדם הולך לישא אשה ושומע קול ה"חזקוני" אומר' :עשרה גמלים' – כדי להרכיב עליהם
כלבים מנבחים ,מאזין הוא מה שהם אומרים. עשרה אנשים לברך ברכת אירוסין ונשואין.
מסביר המגיד מדובנא זצ"ל :מדרך כל איש ישר
להתאכסן אצל אנשים ישרים והגונים ,אבל הרוצה ה"דברי ירמיהו" אומר :שלקח הגמלים של אברהם – כי
לחקור בדבר אשה שהוצע לו לשאתה ,אדרבה – ידע שעל ידם תהיה לו קפיצת הדרך ,כמו שמצינו אצל
יתאכסן בביתם של לא הגונים ,כי מפיהם ישמע אבישי בן צרויה ,כאשר שמע שדוד המלך בסכנה ,לקח
פרטים שרק בעלי לשון הרע ורכילות יספרום. פרידתו של דוד ,אף שאין רוכבין על סוסו של המלך,
וזה שהתכוונו חז"ל להסביר :למה בחר לו אליעזר אלא כדי שתהיה לו קפיצת הדרך[ .סנהדרין צ.]:
לשבת על הבאר ,מקום מיועד לפחותי ערך? התשובה:
אדם הולך לישא אשה ושומע קול כלבים – בעלי לשון 'וכל טוב אדוניו בידו' – אומר הרב מקוטנא זצ"ל :שלקח
הרע – מנבחים ,בכך יוודע לו הכל ... עמו זכות וחסד וטובת עין של אברהם ,ובכח זה ובזכות
זאת ניסה את הנערה בטוב עין.
בספר "כסא רחמים" כותב :ידוע שארבעה צריכים
להודות ,הולכי מדבר ,יורדי הים ,מי שהיה חולה ה"בן איש חי" זצ"ל שואל :מדוע נאמר פעמיים 'וילך'?
ונתרפא ,ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא .וידוע ומסביר :שרבותינו אמרו שקפצה לו הדרך ,והגיע מיד
שטוב לברך אחר קריאת התורה. לחרן ,אבל וודאי לא החלה קפיצת הדרך ממפתן ביתו
ואפשר שזהו רמז' :ויברך הגמלים' – לשון ברכת של אאע"ה ,אלא בתחילה הלך כרגיל ,עד שיצא
"הגומל"' .מחוץ לעיר' – רמז להולכי מדבר ,שהוא מתחומי העיר ,ואז קפצה לו הדרך ,היו כאן אפוא שני
מחוץ לעיר' .באר המים' – רמז ליורדי הים' .לעת ערב' סוגי הליכות ,וכנגדם אמר פעמיים 'וילך'.
17
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
ואשתה' – שמורה ,כי אליעזר לא ביקש שהנערה תתן – "ערב" כינוי למיתה ,רמז למי שחלה והגיע עד שערי
לו את הכד כדי לשתות ,שהרי לא אמר 'תני נא כדך' – מות ,ונתרפא' .לעת צאת' – רמז ליוצא מבית הסוהר.
כי אם 'הטי נא כדך' ,כלומר ,הכד ישאר בידה של 'השאבת' – נוטריקון 'ט וב ש יברך א חר ב רכת ת
הנערה ,והיא רק תטה אותה אל אליעזר. ורה.
וההסבר :כי דקדק כאן אליעזר עבד אברהם בהלכה, והוסיף ע"ז הגריד"א שליט"א :דאיתא ברבינו בחיי [צו
שכן רבקה היתה קטנה ,ואילו היה לוקח את כדה וב] דחתן מביא קרבן תודה ,וזה נרמז גם בפרשה זו
מידה ,לא היה רשאי להחזיר לה את הכד ,כי אם לבית המדבר מנישואין.
אביה ,כמבואר בגמרא ,משום כך הקפיד אליעזר שהכד
ישאר בידה של רבקה והוא ישתה באופן כזה כדי שלא הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם( :כד
יתחייב בהחזרתו לאביה. יב)
אומר ה"אור החיים" הק' :בטוח היה אליעזר שאברהם
כתב ב"עברא דדשא" :לפי שמי שהוא בעל חסד לא די זכאי לחסד זה ,שיזמין ה' לבנו זיווג הגון ,אלא שחשש
לו בעשיית חסד אחד ,ודרכו לעשות חסדים הרבה, שמא בגללו ,הגרוע מכל ,שהוא השליח ,יתעכב הדבר.
ואינו נמנע מעשיית חסדים על ידי שמונה וסופר חשבון לכן התפלל לה' שיעשה חסד עם אדוניו ויקח רק אותו
לחסדים שכבר עשה ,אלא החסד נשפע ממנו ללא בחשבון ,ולא יהיה עבדו גורם למניעה.
מספר ,וזהו שאמרה רבקה "שתה וגם לגמליך אשקה". אחר הוסיף אליעזר ואמר" :ובה אדע כי עשית חסד עם
וזה גמילות חסדים בלשון רבים ,שמי שהוא בעל חסד, אדוני" – לאמר :לכשאצליח בשליחותי אדע ברורות כי
לעולם הוא עושה הרבה חסדים ,בלי חשבונות. זה רק מכח החסד שעשית עם אדוני ואני לא נקפתי
אצבע אפילו לסיום המוצלח של הזיווג ,הכל בחסד
ברש"י :ובה אדע – לשון תחינה .הודע לי בה. בזכות אדוני.
הרה"ק ה"אהבת שלום" מבאר :דהנה אליעזר היה והרה"ק המוהר"א מבעלזא זי"ע אמר שנראה מדבריו
דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים ,ובודאי דבשעה הק' כי השדכן יכול בזכיותיו או להיפך להועיל או
שהתפלל על רבקה היה מכוון בתפילתו סודות גדולים לקלקל בהשידוך ,ועל כן התפלל אליעזר שלא יארע
ועמוקים ,ולזה חשש בעצמו שמא יעלה בלבו איזה תקלה על ידו מחמת שהוא השדכן.
מחשבה קלה שהישועה בא על ידי זכותו מכח תפילתו,
לכך ביקש 'ובה אדע כי עשית חסד עם אדני' – דייקא, אומר הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע :אליעזר היה
ולא על ידי זכות עצמי. בטוח שבודאי יעשה ה' חסד עם אדוניו ,רק שביקש
הקרה נא לפני ,שיהיה הוא עצמו ראוי שהחסד הזה
והנה רבקה יוצאת אשר ילדה לבתואל בן מלכה וגו' ייעשה על ידו.
וכדה על שכמה( :כד טו)
בשם הרה"ק רבי שלום מקאמינקא זי"ע :וקשה ,הרי והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה
רבקה היתה בת ג' שנים ,והאיך היתה יכולה לשאת על ואמרה שתה וגם לגמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך
שכמה משא כבד כזה? ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני( :כד יד)
והתירוץ בזה ,דלא כתוב בתורה "וכד" אלא "כדה" כתב ה"כלי יקר" בדרך רמז :למה בדק אליעזר את
כתיב ,היינו כזה כד שיהיה מתאים לפי גדלה וכוחה, רבקה בסימן זה של עשיית חסד? שכך אמרו חכמים:
ובאמת היה זה כד קטן. כלה שעיניה יפות כל גופה אינו צריך בדיקה – .עיניה
יפות ,כלומר :שנוהגת עם הבריות בעין יפה ,בגמילות
שואל הגה"צ רי"ט ווייס גאב"ד העדה"ח זצ"ל :לכאורה חסדים ולא בצרות עין ,היא הבדיקה הטובה ביותר על
יפלא ,למה ייחסו הכתוב כאן אחר אמו ,ולהלן כל גופה ,שאינה פוגמת בשום אבר מאבריה והיא
כשאמרה רבקה 'בת בתואל אנכי בן מלכה' ,וכן בדברי שלימה גם בשאר מידות.
העבד [שם מז] 'ותאמר בת בתואל וגו' אשר ילדה לו
מלכה' ,ובכל התורה לא מצינו אלא שהכתוב מייחס ה"חתם סופר" זצ"ל מבאר הלשון 'הטי נא כדך
18
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
אחר כך כתוב 'ותרץ אל הבאר לשאוב ותשאב לכל אחר האב' ,ואלה תולדות יצחק בן אברהם' וכיו"ב ,וכבר
גמליו' ,קשה ,מדוע בפעם הראשונה עלו המים עמד בזה הרמב"ן ז"ל בפירושו ,וביותר קשה ,שרבקה
לקראתה ואילו בפעם השניה לא עלו המים לקראתה? עצמה מתייחסת כאן אחר אביה ,ולא אחר אמה כלל,
ומתרץ הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע :שמשמים ואילו בתואל מתייחס אחר אמו פעם אחר פעם ,והוא
משגיחים ומסוככים על צדיקים שלא יצטרכו לטרוח. פלא.
רבקה הרי היתה צדקת ,לכן סיבבו משמים שלא ונ"ל כפי המבואר בדברי ה"חתם סופר" זצ"ל [סוף פ'
תצטרך לרדת לבור כדי לשאוב את המים ולהעלותם, וירא] עה"כ 'והנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור
ולכן עלו המים לקראתה .אולם בפעם השניה כשהיא אחיך' ,כי יחוס האבות והאמהות הק' היה מה שכולם
שאבה למטרת מצות גמילות חסדים ,ומצוה הרי צריך היו מבני מוסרי נפשם על קידוש השם .כי אבותינו היו
לעשות עם יגיעה ,לכן לא עלו המים לקראתה כדי מזרע אברהם שהשליך עצמו בכבשן האש ,ואמותינו
שתהיה לה יגיעה במצוה. שרה רבקה רחל ולאה בלהה וזלפה כולן מזרע הרן,
שגם הוא אף שלא היה כאברהם שמסר נפשו על מנת
מו' רה"י שליט"א אמר בשם המפרשים :אמאי ביקש שיעשה לו נס ולא נעשה לו נס ,עכ"פ נשרף בפועל על
אליעזר רק 'מעט מים' ,וי"ל :שאליעזר במכוון ביקש רק קידוש ה' [עי' ב"ר לח יג].
'מעט מים' ,כי אם היה מבקש בסתמא מים לשתות ולפי זה מובן כמין חומר מדוע הכתוב מבקש לייחס את
להרוות את צמאונו – אינו רבותא שהיא עושה עמו רבקה אחר מלכה דוקא ,כי זה הוא עיקר ייחוסה ,מה
חסד ומביאה לו מים ,כי מי לא יביא מים למי שצריך שהיא בת בתואל בן מלכה בת הרן שנהרג על קדה"ש.
מים לצמאון ,אבל כשהוא מבקש הגמיאי נא 'מעט'
מים ,לכאורה אין כל כך מקום למהר ולהשקותו – ובידו ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל( :כד
לשאוב בעצמו ,ואליעזר רצה לבדוק גודל מידת החסד טז)
שלה אם בכל זאת תתן לו מעט מים ,ורבקה השיבה לו: הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר בשם אביו ה"שפת
'שתה אדוני' ולא עוד אלא גם 'לגמליך אשאב' ,כי זוהי אמת" זי"ע :שלא ידע שום איש מבני הבית שרבקה
מהותו של בעל חסד ,שמחפש כל הזדמנות להטיב אף יצאה ,ולכן אמרו לבן ובתואל 'מה' יצא הדבר'.
יותר ממה שביקשו ממנו ואף במה שאינו הכרחי.
וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים
ותמהר ותער כדה אל השוקת ותרץ עוד אל הבאר מכדך( :כד יז)
לשאב ותשאב לכל גמליו( :כד כ) ברש"י :לפי שראה שעלו המים לקראתה.
אומר ה"אגרא דכלה" :כי אסור ליתן לבהמה לאכול מן אומר הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע וכן בשם עוד
המאכל אשר ברכו עליו (ספר חסידים) ,ולכן "ותער צדיקים :ותימה לאחר שראה מופתים גלויים כאלה מה
כדה" ולא נתנה לגמלים את אותם המים שאליעזר צורך היה לו לבחון אותה אם היא גומלת חסדים .כלום
שתה מהם וברך עליהם. אין זה מספיק?
מכאן שמידה טובה אחת עולה על מאה מופתים
הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר בשם הגרי"ז מבריסק ונסים.
זצ"ל [ואמר שזה מתאים לרבי חסידי] :מדוע היה כל
המהירות אצל רבקה' ,ותמהר ,ותרץ'? ותירץ ,שאליעזר הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע מתרץ :שעי"ז שהיתה לו
הרי ביקש בתפילתו' :הקרה נא לפני היום' ,ולכן הכל בת ,חשד אליעזר בעצמו מרוב חסידותו ,דאולי לא יצא
היה צריך להגמר היום. עדיין ידי חובתו ,ורק מחמת הנגיעה שבו מתברך בלבבו
ואפשר אומר הרבי :דאברהם אבינו הרי שלח עם שכבר עשה כפי יכלתו ,ולכן התאמץ יותר ויותר בכל
אליעזר מלאכים – 'הוא ישלח מלאכו לפניך' (וכפי כוחותיו.
שנלמד מכאן ששני מלאכים מלוין את האדם) וכך אי' ועד היכן הדברים מגיעים ,יצויין שברז"ל מצאנו
בזוהר הק' שרבקה יצאה רק באותו יום ,כי עד עכשיו שהפליגו בצדקתו עד שגילו לנו שזכה אליעזר לעלות
לא רצו מהשמים שהיא תצא ,ורק עכשיו ע"י המלאך חי לגן עדן.
19
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
רבקה מידת גמילות חסדים ,שהיא עמוד החסד ,הוסיף היא יצאה .ולכן היה כאן כל המהירות כי המלאכים היו
לה שני עמודים אחרים ,תורה ועבודה .הלוחות ועשרת כאן ואין זה דרך ארץ שיתמהמהו .ומה שאח"כ לא
הדברות – תורה ,ושקלים – מרמזים על קרבנות שזו מיהרו ,כי לאחר שהענין נגמר כבר לא היו צריכים להם
עבודה. יותר.
אומר הגה"ק ה"זרע שמשון" זצוק"ל :יש לתת טוב ידוע שהגמלים יכולים לשתות בפעם אחת שיעור רב
טעם ודעת למה אליעזר עשה הסימן בהנערה אשר ובכח אותה שתיה יכולים להתקיים הרבה ימים בלא
תאמר להשקות אף הגמלים .דאיתא במדרש רבה דיש מאכל ומשתה .ואם כן קשה על רבקה שהיתה בת
מאן דס"ל דהגמלים של אברהם לא היה להם זמם שלש ,מנין היה לה כח לשאוב לכל גמליו? ומתרצים ,כי
[רסן] כלל ,ועכ"ז לא היו רועים בשדות אחרים כחמורו אליעזר באותו יום יצא ובא שקפצה לו הדרך ,ובודאי
של רבי פינחס בן יאיר .ואמר העבד בעצמו הואיל הוא נתן לגמלים לשתות לפני שיצא לדרך ,וממילא לא
ובהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן, היו צריכים לשתות עכשיו אלא מעט.
א"כ באלו הגמלים בודאי לא תבוא שום תקלה ,שכן
עינינו הרואות שאינם רועים בשדות אחרים ,ואם לא ותאמר שתה וגם לגמליך אשקה( :כד יח)
תהיה האשה ראויה ליצחק ,הגמלים לא ישתו ממים בספר חסידים לרבי יהודה החסיד ,מביא מזה ראיה
שלה .ולכן אה"כ 'ויהי כאשר כילו הגמלים לשתות ויקח להלכה ,שאף שלענין אכילה אמרו חז"ל [ברכות מ],
האיש נזם זהב' – שבודאי בטוח היה שתהיה אשה "אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו" מ"מ
הוגנת לו. לגבי שתיה האדם קודם ,וכפי שרבקה אמרה שתה
'וגם לגמליך אשקה' .וכן הובא להלכה במגן אברהם
הגאון רבי ברוך שמעון שניאורסון זצ"ל שאל :אמאי רמז [קס"ז סקי"ח].
דווקא למצות מחצית השקל ,בשלמא למה שרמז לשני הגאון ה"כתב סופר" זצ"ל ,תמה על הספר חסידים ,הן
לוחות הברית ועשרת הדברות הרי זה עיקר היהדות, מצד השכל שאין חילוק בין אכילה לשתיה ,והן משום
משא"כ במצות מחצית השקל מאי חשיבות יש במצוה הגירסא בגמ' אסור לטעום כלום ,ובודאי אין לחלק בין
זו יותר משאר כל מצוות התורה. טעימת מאכל לשתיה?
עוד דייקו במפרשים ,אמאי לא כתב כאן שנתן לה את ומביא בשם אביו ה"חתם סופר" זצ"ל ליישב את
הנזם ורק כתיב 'ויקח' וכו' ורק על הצמידים כתוב 'נתן קושית ספר חסידים ,מהמעשה עם רבקה שהשקתה
על ידיה'. קודם לאליעזר ואח"כ לגמלים ,דיש לחלק ,דוקא אדם
והנראה הענין בזה ,דהנה כל ענין התלוי לבנין בית בשלו משלו בהמתו קודמת ,לאשר מזונותיו עליו והם
בישראל מרומז בעשיית המשכן שהוא המקור לכל תלויים בו וכו' ,אבל אחר הנותן לחבירו מתנה ,אין צריך
מקדש מעט ,הכוונה כל אחד בעצמו ,והנה בתרומת לתת לבהמת חבירו תחילה ,והמקבל מותר לו לאכול
המשכן מצינו ענין מחצית השקל וכדאי' בספה"ק ולהקדים אכילתו ,כיון שתלוי במי שנותן לו ואינו
שכאשר כל אחד מחזיק את עצמו רק למחצית אז יוכל ברשות עצמו.
לבנות בית לתפארת בית ישראל .וזה שרמז כאן ענין וא"כ מובן מדוע רבקה הקדימה להשקות את אליעזר
מחצית השקל ,ומשום זה נאמר רק 'ויקח' ולא שנתן ואח"כ את הגמלים .ודו"ק.
משום שענין מחצית השקל צריך כל אחד לדעת בעצמו
שהוא מחצית ולא לומר כן על השני. ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב
בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב
ברש"י :לאחר שנתן לה שאלה לפי שהיה בטוח בזכותו משקלם( :כד כב)
של אברהם שהצליח ה' דרכו. ויאמר בת מי את הגידי נא לי היש בית אביך מקום לנו
וצריך להבין :כיון שאחרי ששאבה לכל גמליו הוא היה ללין( :כד כג)
עדיין מסופק ההצליח ה' דרכו אם לא ,א"כ במה אחר אומר המהר"ל :הרמז לשקלי ישראל ,שני לוחות
שכילו הגמלים לשתות כבר סר ספיקו ונתברר לו שהיא הברית ועשרת הדברות .מאחר שראה אליעזר אצל
20
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
וזשה"פ 'ולרבקה אח ושמו לבן' ,ר"ל ,בשביל שהוא אח ממשפחת אברהם?
לרבקה הצדקה זכה שיהיה שמו נאה שנקרא לבן. ומתרץ ה"סידורו של שבת" :דהנה לא נאמר כאשר
"שתו" הגמלים ,אלא כאשר "כילו" הגמלים לשתות,
הקשה האור החיים הק' זי"ע :מדברי המדרש בבמד"ר: שהוא לשון מניעה (=כמו ויכלא העם להביא) ,כלומר
הרשעים קודמים לשמם' ,נבל שמו'' ,גלית שמו' וכו', שמנעו עצמן מלשתות כהרגלן אחרי ששתו מעט ,כי
אבל הצדיקים שמן קודמם' ,ושמו אלקנה' ,ושמו ישי' אותם מים ששתו נתברכו במעיהם ,כמו אצל שרה
וכו' ,ואם כן מדוע נקט כאן הכתוב גבי לבן כמו אצל שנתברכה העיסה ,ובזה נתברר לו שבודאי ממשפחת
הצדיקים 'ושמו לבן' ? ותירץ ע"פ דרכו [ועיי"ש במדרש אברהם היא.
שגם מתרץ].
והרה"ק ה"דבר חיים" מנדבורנה זי"ע תירץ :דהכתוב היא ענתה" :גם מקום ללון" .מסביר ה"שואל ומשיב"
עצמו מתרץ האי קושיא ונותן טעם לדבר באומרו זצוק"ל בשם אביו :אדם פשוט בשבילו כל האכסניות
"ולרבקה אח" ,רצ"ל דמשום שהיה אח של רבקה שוות ,אבל איש משכיל צריך אכסניה מיוחדת שיהיה
הצדקנית לכן ו'שמו לבן' ,דמשום כבודה מזכירו הכתוב לו חדר מיוחד וספרים ללמוד ורצוי שגם בעל האכסניה
בלשון הנהוג אצל הצדיקים. יהיה איש משכיל.
אליעזר שאל" :היש בית אביך מקום "לנו ללין"? הדגיש
ברש"י :למה רץ ועל מה רץ ,אלא 'ויהי כראות את "לנו" – מקום מיוחד ,והיא ענתה סתם שיש "מקום
הנזם' – אמר עשיר הוא ונתן עיניו בממון. ללון" ,אבל לבן הבין משאלתו שהוא איש נכבד ואמר:
בספר "שני המאורות" מדייק בלשון רש"י' :ונתן עיניו "ואנכי פניתי הבית" כמו שדרשו חז"ל :פניתי מע"ז,
בממון' ,מדוע לא אמר פשוט 'וחמד את ממונו' .ונראה, ובזה רמז לו שיודע הוא להעריך את אורחו ולתת לו
דהנה אחז"ל בברכות [מג] דפסיעה גסה נוטלת מקום מכובד.
ומגרעת מאור עיניו של אדם .וז"ש רש"י :למה רץ ולא
חשש שעיניו יתקלקלו ע"י פסיעה גסה של הריצה, אנכי בדרך נחני ה' בית אחי אדני( :כד כז)
ומתרץ' :נתן עיניו בממון' – שהיה מוכן לאבד ולתת את אומר הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע :עפ"י מה שאמרז"ל
עיניו כדי שיזכה בממון כי רדף אחרי העשירות. עה"פ 'ואבא היום אל העין' – היום יצאתי והיום באתי
מכאן שקפצה לו הארץ ,ומעתה כיון שקפצה לו הארץ
ויאמר בא ברוך ה' וגו' ואנכי פניתי הבית ומקום והגיע אל המקום הזה ,ממילא נתברר לו כי מאת ה'
לגמלים( :כד לא) היתה זאת שיבא אל המקום הזה ,וא"כ בהכרח שכאן
במדרש :אר"י בר"ד כנען הוא אליעזר וע"י ששרת אותו הוא המקום שנמצא שם בית אחי אדוני.
צדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך עי"ש. וזהו שאמר אליעזר' :אנכי בדרך נחני ה'' ,שהשי"ת
ואמר הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע :אף שזה אמר לבן, הנחני בדרכי ע"י קפיצת הארץ ,ומזה נתברר לי שכאן
אבל הלימוד של המדרש הוא מדכתבו בתורה משמע במקום הזה הוא 'בית אחי אדוני'.
שכן הוא ,שאם לא היה האמת כן לא היה נכתב
בתורה. ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אל האיש החוצה אל
העין( :כד כט)
שואל הגה"ק ה"זרע שמשון" זי"ע :מה ראה לבן לומר ה"בן איש חי" זצ"ל בספרו "עוד יוסף חי" מביא דברי
לו 'בא ברוך ה'' להוציאו מכלל עבד ? חז"ל שאומרים [במד"ר טז י] :יש ששמותיהן נאין
וי"ל שתיכף כשראה את הנזמים והצמידים בידי רבקה ומעשיהם אינם נאים ,ויש מעשיהן נאים ושמותיהם
אחותו ,סבר שאליעזר נתן לה בתורת קידושין ,וממילא נאים ,ויש לא זה ולא זה .והנה כאן אצל לבן ,שמו נאה
ע"כ צ"ל שיצא מכלל עבד ,שהרי העבד אינו נעשה ומעשיו רעים ,שמו 'לבן' מראה על לבן ,אבל ליבו היה
שליח כדאיתא בגמרא [קידושין מא ]:מה אתם בני שחור כפחם .ולכאורה למה זכה לשם נאה ,הרי ליבו
ברית אף שלוחכם בני ברית .ואם אליעזר היה עדיין הרע הוא ההיפך משמו לבן? אלא נראה בס"ד ,כי מצד
עבד לא היה יכול להיעשות שליח לקדש את רבקה, היותו אח לרבקה הצדקת ,זכה שיהיה שמו לבן.
21
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
בכל הנשים שאינם ממשפחתו יוכל ליקח ,אך אין הכי ומוכרח הדבר שאברהם נתכוון להוציאו לחירות כמו
נמי שזה היה כוונת לבן הארמי ,כדי שלא תתקיים שמצינו בשו"ע [יו"ד רסז ע] דעבד שצוה לו רבו לעשות
מחשבת אאע"ה ,ויהיה מוכרח לקחת מבנות כנען איזה מצוה או איזה דבר שהוא אינו חייב בו ,יצא
הארור ,ולכן נאמר 'ארמי אבד אבי'. לחירות ,ולכן מיד אמר לו לבן 'בא ברוך ה''.
הרה"ק ה"תפארת שלמה" זי"ע מבאר באופן אחר: ב"ניצוץ אחד" :שואל רבי משה חפץ זצ"ל בספרו
ומביא שאמרו חז"ל שהכניסו סם המות לתוך מאכלו "מלאכת מחשבת" :מקודם כששאל אליעזר את רבקה,
ולכך אמר 'לא אוכל עד אם דברתי דברי' [עי' תרגום 'היש בית אביך מקום לנו ללין' ,שמענו על 'גם תבן גם
יונתן] .וקשה איך ידע אליעזר שהטילו סם לתוך מאכלו, מספוא רב עמנו גם מקום ללין' ,והיכן נעלמו כל אלו,
ועוד קשה להבין דמה יועיל לו לדבר הדיבורים הללו שכעת הוצרך לפנות לו מקום מיוחד ,ואף לא הציעו
שינצל מהסם המות. לאליעזר לא תבן ולא מספוא.
ומבאר הענין ,דהנה המאכלים שמשולחנו פון אן אלא ביאר רבי משה חפץ זצ"ל :שבינתיים נפל דבר
ערליכע אידן שאוכל בקדושה ובטהרה ,וכן אוכל והתגלתה זהותו ,כי לבתואל ולבן היה בית מלון מפואר
שנתבשל בבית קדוש ,בבית הצדיק שהמאכלים עם שירות מיוחד ככל הנצרך ,ועל זה הסתמכה רבקה
נתבשלו שם בקדושה ,אזי כאשר אוכלים המאכל ההוא כשסיפרה רבקה על התבן והמספוא הרב .אכן בינתיים
מביא קדושה וטהרה על האדם האוכלו. הספיק לבן לתהות על קנקנו של האיש הזה,
ואליעזר היה רגיל באכילת מאכלים שבבית אברהם, ומשהתברר כי הוא קרוב משפחתו ואין זה מתאים
ושרה היתה המבשלת והכניסה קדושה גדולה לדרוש ממנו תשלום ,על כן שינה מיד את תנאי
בהמאכלים ,ורק מאכלים כאלו שנתבשלו בקדושה הארחה ,מאחר שידע שלא ירוויח עליו פרוטה ,הלך
וטהרה היה רגיל אליעזר לאכול ,אבל כאן בבית בתואל ופתח עבורו איזה בית צדדי ועלוב בלא כל ציוד ודברי
היה ההיפוך מקדושה ,ואשר על כן היו המאכלים של מאכל ,ואליו הכניסו אותו להתארח בחינם .את התבן
בתואל סם המות לאליעזר. ואת המספוא והמקום לגמלים ,עם כל שאר תנאי
על כן אמר אליעזר 'לא אוכל עד אם דברתי דברי' – השירות המעולים ,אותם שמר עבור אורחים
שאדבר דברי תורה על השולחן ועי"ז יתקדשו המשלמים טבין ותקילין ,עתה לא נותרה לאליעזר כל
המאכלים ,ומה היו הדברי תורה ,מה שאמר אח"כ ברירה ,והבין שעליו לדאוג לבד לעצמו' ,ויבא האיש
'עבד אברהם אנכי' וגו' ,שהתחיל לספר בשבח צדקת הביתה ויפתח הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים
אברהם ,כי סיפורי צדיקים נחשב ג"כ לדברי תורה, לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו' ,מלבן ,הבין ,כבר
ומזה המשיך קדושה על המאכלים וניצל מסם המות. לא יראה כלום...
הרבי ה"לב שמחה" זי"ע מביא את דברי ה"קדושת לוי" ויושם לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם דברתי דברי
זי"ע שנתן טעם על שמיאן לאכול ,כי אליעזר קידש את ויאמר דבר( :כד לג)
רבקה בשליחות יצחק ,והחתן ביום הקדושין אסור לו אי' בספה"ק "קדושת לוי" :למה מתחילה רצו את
לאכול עד אחר הקדושין ,וזהו 'לא אוכל עד אם דברתי הקדושין ולבסוף לא רצו הקידושין? כי הם לבן ובתואל
דברי' וזהו הקדושין עכ"ד. לרשעה נתכוונו כפירוש רש"י שרצו להרוג את אליעזר.
ובאמת רבקה לא נתנה לאליעזר לאכול רק לשתות על ולמה רצו להרוג אותו ,כי הם לא רצו שיצחק יהיה לו
העין ,ואפשר שבכה"ג שהיה שליח לקדושין מותר זרע של קיימא .כי כל השולח שליח לקדש את האשה
בשתיה. כל זמן שהשליח בדרך אסור בכל הנשים [נזיר י"א
ע"ב] .ולכך בתחילה רצו את הקדושין ואח"כ יהרגו את
בשם הגאון רבי יצחק הורביץ מהמבורג זצ"ל ששאל אליעזר כדי שיצחק לא יהיה לו ח"ו זרע כי יהיה אסור
מדוע סירב אליעזר לאכול לפני שדבר את דברו? בכל הנשים.
והסביר עפ"י דברי הרמ"א שפסק באה"ע סימן נ': ואמר ע"ז הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע :הא כיון שאאע"ה
השולח סבלונות לבית חמיו ,שלח מאה מנה ואכל שם אמר לו שיקח אשה ליצחק רק ממשפחתו דוקא ,א"כ
22
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
וקרא "אנכי" – הוא הפסוק הראשון מעשרת הדברות. סעודת חתן אפילו בדינר ,אם נתבטל אחר כך השידוך,
היינו ,היה מודיע ומפרסם בכל מקום שיש אלקים אין הסבלונות חוזרים ,שמחמת סיבת שמחת אכילה
בעולם .ואליעזר עבדו הנאמן ,שהיה רגיל בדרכו של שאכל ושתה עמהם מחל על הסבלונות .גם אם שיגר
אברהם ,כשבא לאיזה מקום היה מספר על עבודת הסבלונות על ידי שליח והשליח אכל ושתה שם בבית
אדוניו כל הימים .ויאמר" :עבד אברהם אנכי" עבודתו אבי הכלה – אין הסבלונות חוזרים .לפיכך ,אליעזר
של אברהם היא תמיד לגלות ולפרסם "אנכי ה' שהביא סבלונות כדכתיב "נזם זהב בקע משקלו ושני
אלקיך". צמידים עשרה זהב משקלם" ,אילו היה אליעזר אוכל
תחילה והשידוך לא היה יוצא לפועל לא היו הסבלונות
בספר "בארת המים" מובא מרבי הערש מרימנוב חוזרים ,לכן אמר "לא אוכל עד אם דברתי דברי" ,לדעת
זי"ע :שאמר להם אליעזר ,אם תרצו לדעת 'עבד' – אם מסכימים לשידוך ,והיה 'אם' ,אם לא יסכימו יוכל
כלומר מהו העבדות שעובד בו 'אברהם' – תדעו שהוא לקבל הסבלונות בחזרה.
מרוכז ב'אנכי' – לפרסם לכל העולם כולו ה'אנכי ה'
אלקיך' ,שיש ה' אלקים בארץ ולגלות מלכותו בעולם. הרב דבריסק זצ"ל ה"בית הלוי" מבאר :כי אברהם כתב
וזה הפירוש מה שאמר אליעזר' :ואבא היום' – שגם אני לאליעזר כתב שחרור על תנאי ,שאם יצטרך לקדש
באתי ביום הזה 'אל העין' – לעין השכל להשיג השגה אשה יהיה בן חורין .כי אין העבד נעשה שליח על
זו. קידושי אשה ,לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין ומידי
דלא שייך ביה לא מתעביד שליח .והנה עבדים לא
כותב ה"שפת אמת" זי"ע [תרל"ד] :בזוה"ק [קג]. מצטרפים לזימון ,ולזה אמר' :לא אוכל עד אם דברתי
משבח דברי אליעזר 'עבד אברהם אנכי' ,שהיה זכיה דברי' ,ותירצו שיקדש את האשה ,ואז יהיה בן חורין
אצלו מה שזכה לשמשו .ואמרו רז"ל [ב"ר ס ז] מתוך ויוכל כבר להצטרף לזימון.
ששרת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור לברוך .כן
גם מי שחפץ ומשתוקק לעשות רצון הקב"ה ,ומשבח וכי מי אמר לו שיאכל ,ולמי ענה שהוא לא יאכל?
אותו תמיד על שזכה לעשות מצותיו ,על ידי אמונה זו רק מובא ב"מגן אברהם" [סי' ק"ע סקי"ח] בשם ספר
שמאמין שאין למעלה מלעשות רצונו ית' ,עי"ז יוכל "שלחן של ארבע" לרבינו בחיי :דמכאן למדנו מדת דרך
לצאת מכלל ארור ולהתדבק בהשי"ת. ארץ ,דאין צריך לומר לאורח לאכול ,אלא כיון דהמאכל
מתוקן לפניו ,ובידו לאכול עליו לאכול.
הרבי ה"בית ישראל" זי"ע מרגלא בפומיה :פעם היו המגיד מדובנא אומר בדרך צחות :מעשה בבעל
החסידים מתפללים מאד מהר ,ובאם היו צריכים ללכת אכסניה קמצן ,שהזמין לבית מלונו את חבירו כדי
לאכול ועדיין לא התפללו מנחה אז לקחו במהירות את להשתדך עמו ,ותחילה ערך את הסעודה ואח"כ גמרו
המטפחת וקשרו במקום גארטל והתפללו מהר והלכו ביניהם את השידוך ,בקבלת קנין וכדומה .וכשפנה
לאכול .וזה היה כאן הדו שיח בין אליעזר ללבן, חבירו לחזור לביתו תבע ממנו חבירו הקמצן שישלם לו
שאליעזר אמר' :לא אוכל עד אם דברתי דברי' ,דעדיין את מחיר הסעודה באומרו :שבאותה שעה שאכל עדיין
לא התפללתי ואיני יכול ללכת לאכול' ,ויאמר דבר' :א"ל לא היה מחותנו ,אלא כשאר האורחים בבית מלונו...
לבן התפלל מהר ואל תשתהה הרבה בתפילתך ,וע"ז לכן אליעזר אמר 'לא אוכל עד אם דברתי דברי' .כי ראה
ענה לו אליעזר' :עבד אברהם אנכי' ,איני יכול להתפלל שיש לו עסק כאן עם לבן הארמי ,ואם ישב לאכול
מהר ,כי הוא צריך להכין את עצמו לפני התפילה וכו'. תחילה טרם שיגמרו ביניהם את השידוך הרי לבן עלול
אח"כ לתבוע ממנו שישלם לו את מחיר הסעודה
אומר הגרח"ק זצ"ל ב"טעמא דקרא" :הנה הם – בממון רב ...
משפחת בתואל – לא ידעו שנשתנה שמם מאברם
לאברהם ומשרי לשרה ,וכדי שלא יבואו אחר כך ויאמר עבד אברהם אנכי( :כד לד)
בטענות שיאמרו לא לזה כוונתנו ואיש אחר הוא ,לכן אומר הרה"ק רבי שלמה מקרלין זי"ע הי"ד :דרכו של
הדגיש זה מיד שידעו שנשתנה שמם. אברהם היתה שהיה מחזר והולך בכל המקומות ,הכריז
23
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
האדר"ת זצ"ל] לשם מה באה ההקדמה הזאת ,והרי בספה"ק "דעת משה" שואל :שהתחיל עד אם 'דברת"י
בלאו הכי יתברר הדבר מכל אשר יאמר ויספר אחר כך דבר"י' – בלשון דיבור קשה ,ואחר כך אמר 'ויאמ"ר' –
? לשון אמירה רכה.
וביאר עפי"מ שארז"ל במדרש :שכשאמר לבן לאליעזר ומבאר דהנה לאליעזר נודע שהם נתנו סם המות
'בוא ברוך ה'' – היה סבור בו שהוא אברהם שהיה זיו במאכלו כדאי' במד' ,וזה כאב לו ,ורצה לומר להם
איקונין של אליעזר דומה לשל אברהם ,ולא רצה דיבורים קשים וחריפים ,היתכן שאורח בא אליכם
אליעזר ליהנות אפילו רגע אחד מהכבוד המדומה בגלל הביתה ואתם נותנים לו סם המות ,וז"ש 'לא אוכל עד
טעות שטועים בו כאילו הוא אברהם ,לכן הקדים בטרם אם דברת"י דבר"י' ,שרצה להוכיח אותם בדברים
כל ואמר' :עבד אברהם אנכי' – ואין לי משלי כלום. קשים על התנהגותם עמו.
אך תיכף אחר כך התיישב אליעזר בעצמו' ,ויאמר' –
ותלד שרה וגו' אחר זקנתה ויתן לו את כל אשר לו: בניחותא ,הלא 'עבד אברהם אנכי' – אנכי עבדו של
(כד לו) אברהם המקיים כל התורה המרומז ב'אנכי ה' אלקיך',
בספר "מאיר עיני ישראל" [מהג"ר נתן נטע אולבסקי והתכלית של מצות 'אנכי ה' אלקיך' הוא להיות דבוק
זצ"ל רבה של מוסקבה] כותב :מה שדקדק לומר 'אחרי בהקב"ה והלכת בדרכיו ,ועל הקב"ה אמרו בגמרא
זקנתה' ,דמה נפקא מינה אם ילדתו אחרי זקנתה או במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו ,ואם כן
קודם? אנחנו שצריכים להיות דבוקים בדרכי השי"ת צריכים
ראיתי בספר "המדרש והמעשה" שפיהו פתח בחכמה גם כן להתנהג בעניוות ובניחותא ולא לדבר שארף ,ועל
לומר :שאליעזר בדעתו הכיר היטב את לבן ובתואל ,כי כן חשב אליעזר איך אומר להם דיבורים קשים ,ומיד
אצל המיוחסים האלה שאלת הכסף והרכוש היא לכל החל לשוח בפניהם בשפה רכה ותיכף התחיל לדבר
לראש .על כן דיבר עמהם כשדכן נפלא ומלומד' :וה' מדברים אחרים' ,וה' ברך את אדוני מאד' וגו'.
ברך את אדני מאד ויגדל ויתן לו צאן ןבקר' וגו' [בדעתי
כי כאן זהו העיקר]' ,ותלד שרה לעת זקנתה' [כלומר הרה"ק המוהר"י מראחמסטריווקא זי"ע אמר :דהנה
שלא תוסיף ללדת עוד ,והיה אפוא החתן דנן היורש אליבא דאמת לא היה אליעזר סתם עבד פשוט ,שהרי
היחידי]' ,ויתן לו את כל אשר לו' ,וא"כ המצב החומרי עה"פ 'דמשק אליעזר' – דרשו חז"ל שהיה דולה
טוב אפוא מאד מאד ,עכ"ד .ועיי"ש שהאריך בזה. ומשקה מתורת רבו לאחרים ,נמצא שהוא היה התלמיד
הכי חשוב של אברהם אבינו ,ואעפי"כ בשעה שבא
וישבעני אדני לאמר לא תקח אשה לבני מבנות לומר מי הוא לא תיאר עצמו בשום מעלה וחשיבות ,כי
הכנעני אשר אנכי ישב בארצו( :כד לז) אם בפשטות 'עבד אברהם אנכי'.
שואל ה"בית הלוי" זצ"ל :מדוע שינה אליעזר את דברי
אברהם ,הרי אברהם אמר לו "ולקחת אשה לבני החפץ חיים זצ"ל בא פעם אחת לעיירה בפולין ,לא
ליצחק" והוא אמר רק "אשה לבני" ,ומפני מה לא סיים נתוודע לאיש ,ובמשך כל היום סידר ענייניו בלא שידעו
"ליצחק" כאשר נאמר לו? מי שהוא .לפנות ערב כשבא לאכסניא וביקש שיתנו לו
משל לשדכן שבא לעשיר שהיה מחזר להשתדך עם לאכול ,ניגש לבעל האכסניא ולחש באזניו :תדע שאני
מחותן יחסן וגדול בתורה .אמר לו השדכן :יש לי להציע מחבר הספר "חפץ חיים" .אבל ביקש אותו שלא יגיד
לך עלם שהוא עילוי ויהיה רב וגאון גדול .סירב הגביר, לאיש על כך .תמה בעל האכסניא ,מדוע לו בלבד הוא
והסביר כי אינו רוצה שבתו תהיה רבנית והיא גם לא מוסר את "סודו"?
תיאות להתחתן עם יושב אוהל .מחותן יחסן וגאון – אמר לו החפץ חיים :אצל אליעזר עבד אברהם מצינו,
שאני ,אבל בגאון עצמו אינו רוצה. שכל הזמן לא גילה מי הוא .רק כששמו לפניו לאכול
והנמשל :אברהם אמר "לבני ליצחק" – אשה שתהיה אמר "עבד אברהם אנכי" ,ועבד אברהם נזהר מאד
מתאימה להיות כלתו של אברהם ,ותהיה גם הגונה ומקפיד על כשרות.
להיות אשת יצחק לפי מעלותיו .אבל כשבא אליעזר
לבית בתואל והכיר את לבן ,פחד כי אם יהלל את יצחק שואל הגר"ח שמואלביץ זצ"ל[ :ומטו נמי משמיה של
24
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
ודרש טובת עצמו .לכן נכתבה המילה "אולי" מלאה שהוא גאון וצדיק ,יקלקל על ידי כך את השידוך .על כן
בהתחלת הפרשה וחסרה בסופה. הסתיר ולא דיבר כלל על יצחק ,אלא מעלות אברהם.
ולזה ודאי יסכימו ,כי גם הם ירצו שיהיה לחתן אב גאון
הרה"ק המוהר"י מווארקה זי"ע אמר :ההסבר הוא :כל וצדיק...
זמן שישב אליעזר לפני רבו אברהם לא העיז אפילו
להעלות על דעתו שהוא יתחתן באברהם .אבל עכשיו הקשה הרה"ק המהר"ש מבעלזא זי"ע :מדוע
כיוון שישב במסיבת בתואל ולבן וכשראה מי הם בהשבועה שהשביע אברהם את העבד כתיב :אשר לא
ה"מחותנים" של אברהם ,אמר בלבו :לגביהם הרי אני תקח וגו' אשר אני יושב 'בקרבו' ,ואילו אליעזר שינה
צדיק ונכבד ,ואז העיז לחפש עילה להתחתן עם אחר כך ואמר :אשר אנכי יושב 'בארצו' ?
אברהם. ותירץ ,כי אליעזר היה בבית אברהם ,וראה בעיניו
גדולת אדונו שלא מש רוח הקודש מאברהם ,וידע
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר :כשהיה אליעזר אברהם כי לא יהיה הדבר לשחוק בעיני עבדו ויאמין
במחיצתו של אברהם ,תחת השפעת קדושתו ,לא בכל אשר יאמר לו ,לכן אמר לו הדבר כמו שהוא,
עלתה כל מחשבה רעה וכוונה זרה במוחו ,אולם 'מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו' ,היינו שאני
כשהתרחק ממנו נולדה בו המחשבה הזאת. יודע מה שבקרב של כל אחד מהם ,דמחשבתם
ופנימיות שלהם גלוי לפני .אבל כשסיפר אליעזר את
בשם הגר"ח מבריסק זצ"ל :בתחילה כשאליעזר דיבר הדברים בבית בתואל ולבן שהיו כולם רשעים ,ידע
עם אברהם היתה זו שאלה נכונה ובמקומה ,כי צריך שכאשר יאמר 'אשר אנכי יושב בקרבו' – שיודע
היה לדעת כיצד יתנהג במקרה כזה .אבל עכשיו הפנימיות שלהם ,יהיה בעיניהם לשחוק ,כי לא יאמינו
כשדיבר עם בתואל ולבן והפליג בשבחם של אברהם לו ,ולכן שינה מפני כבוד אדונו ואמר 'אשר אנכי יושב
ויצחק ,למה היה לו לספר להם שהיה לו ספק ,אולי לא בארצו' ,דהיינו רק משום המעשים הנגלים שלהם ,יש
תלך האשה ,הרי יכול היה לעורר בכך חשד בלבם, די שלא תקח אשה לבני יצחק מבנותיהם .ודפח"ח.
שמא יש איזה חסרון ופגם ביצחק? מכאן שבת היתה
לו לאליעזר ,ובכוונה סיפר להם זאת ,שמא יתקלקל ואמר אל אדני אלי לא תלך האשה אחרי( :כד לט)
השידוך בגלל זה. ברש"י :אלי כתיב ,בת היתה לאליעזר והיה מחזר
למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו
מו' רה"י שליט"א תירץ :עפ"י המעשה הידוע מהרר"ב בתו.
מפרשיסחא זי"ע ,שהרגיש הארות גדולות בהיותו שואל הרבי מקאצק זי"ע :הרי אותה שאלה שאל
במדינת דייטשלאנד בראש השנה ,וביאר לו הרבי אליעזר את אברהם גופו "ויאמר אליו העבד אולי לא
מלובלין זי"ע שבמקום מגושם כזה אין לקדושה שם תאבה האשה ללכת אחרי" – מפני מה לא ניתנה שם
כמעט במה להאחז ,ע"כ כשמגיע לשם איש קדוש המילה "אולי" חסר "ואו" לרמז על כוונותיו הפרטיות
כמוהו נמשכת כל הקדושה אליו [עי' שם משמואל נח של אליעזר?
תרע"ז] ,וכן כאן כשבא אליעזר אל מקום לבן הארמי אך ההסבר הוא :בתחילה לא הרגיש אליעזר בנגיעתו
שהיה כולו שקר ורמאות חלה עליו כל הארת מידת בדבר ,כי בשעה שאדם עוסק באיזה עניין ובלבו כוונה
האמת וע"כ התעורר להרגיש בנגיעה שהיה לו. צדדית או פניה פרטית ,הרי זו מסמאת את עיניו לבלי
לראות את נגיעתו הפרטית והוא חושב ובטוח כי
ברש"י :אמר לו אברהם ,בני ברוך ואתה ארור ,ואין ארור הליכותיו הליכות יושר.
מידבק בברוך. אלא לאחר שראה אליעזר כי מה' יצא הדבר ,שרבקה
אומר הרבי ר' ברוך ממז'בוז' זי"ע :לכאורה היה צריך תנשא ליצחק ,וכי מחשבתו על בתו מחשבת פיגול היא
לומר את ההיפך ,אין ברוך מידבק בארור? אלא ,רש"י – רק אז הרגיש והתבונן ,כי בעצם בהתחלה ,כשאמר
בלשון הזהב שלו מרמז על מנהג העולם ודרכיו. לאברהם "אולי לא תאבה האשה" היה נוגע בדבר
25
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
שנה ,זהו ההוכחה שיפה שיחתן של עבדי אבות לפני כשהצדיק בא להתחתן עם עשיר ,שהוא אדם פשוט
המקום. ולפעמים אפילו עם הארץ ,העשיר דרכו שהוא מתנשא
על הצדיק והוא מסרב .זהו :אין ארור מידבק בברוך- ,
שואל החיד"א זצ"ל :מנין לנו שהיום יצא והיום בא, הסוף הוא שהארור אינו רוצה את השידוך.
אולי הלך מספר ימים והגיע היום? משום כך הביא
רש"י את המשך דברי המדרש יפה שיחתן של וכו' ,כי הרה"ק רבי יצחק מאמשינוב נ.י .זי"ע תירץ :דאברהם
אם היה אליעזר הולך כמה ימים ,בוודאי שהיתה אמר לו לאליעזר "פאר דיר איז דאס נישט קיין טובה" –
התורה מספרת מה קרה באותם ימי ההליכה ,ומשלא שאין טובה להתדבק עם מי שהוא במדרגה הגבוהה
סיפרה – ראיה כי היום יצא והיום בא. הרבה ממך...
בשם ה"שפת אמת" זי"ע :כי בדייתקי שנתן אאע"ה ויאמר אלי ה' אשר התהלכתי לפניו הוא ישלח מלאכו
לאליעזר היה כתוב בה זמן ,ובעצם היום הזה שנכתב אתך והצליח דרכך ולקחת אשה לבני ממשפחתי
השטר הוא בא ,ומכאן ראיה שהיום יצא והיום בא, ומבית אבי( :כד מ)
דבמתנה שטר מאוחר פסול( .ועיין בחנוכת התורה). הקשה הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא זי"ע בספרו "אך
פרי תבואה" :דיש להבין למה תלה אברהם זווגו של
הגה"ק מקוז'יגלוב זצ"ל בספרו "ארץ צבי" מביא את יצחק בזה שהוא מתהלך לפניו ית"ש .ותירץ :דהנה
דברי ה"חידושי הרי"ם" זי"ע בפרשתן ,שלכן עשה מצד שורת הדין דרכו של איש לחזור אחר אשה ,משל
הקב"ה ניסים לאליעזר עבד אברהם בדרכו לשידוכי לבעל אבידה מי מחזיר על מי בעל האבידה מחזר על
יצחק אבינו שקפצה לו הארץ וכיו"ב ,לרמז לדורות אבידתו [ואשה היא כאבידת הבעל] ,א"כ היה יצחק
עולם שכל שידוך ושידוך שבא לידי גמר והתקשרות אבינו צריך לילך אחריה ,אמנם כיוון שא"א היה עושה
הוא בדרך נס ופלא מידי שמים .ועיי"ש בביאוריו [ח"ב הכל לפנים משורת הדין השי"ת גם כן בוודאי יעשה
דרושים דרוש ה]. עמו לפנים משורת הדין
הרה"ק ה"אמרי חיים" זי"ע אומר בדרך דרש :לשיח ואבא היום אל העין ואמר ה' וגו'( :כד מב)
מעבדות ה' של צדיקים ,ולספר מעשיהם הטובים ברש"י :היום יצאתי היום באתי .מכאן שקפצה לו
וגדלותם – יפה רק אחרי שלומדים תורה" ,מתורתן", הארץ .אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות לפני
בספורי צדיקים בלבד לא סגי ,ספורי צדיקים הנובעים המקום מתורתן של בנים.
"מתורתן" של בנים ,מתוך כדי לימודם – אלה הם שואל ה"חתם סופר" זצ"ל :למה היה צריך לנס של
יפים. קפיצת הדרך? – הענין הוא ,כי רבקה היתה בת ג'
שנים ואילו היה ממתין עוד יום אחד הרי היתה בגדר
עו"א' :ואבא היום אל העין' – הרמז בזה שצריך כל אדם של גיורת ואסורה לכהן ,וממילא גם ליצחק ,שהיה
'להביא' את ההתנהגות של אותו היום 'אל העין' לפני עולה תמימה .על כן קפצה לו הארץ ,לחסוך יום אחד.
עיניו ,כלומר לערוך חשבון הנפש האם התנהג כראוי.
ב"עבודת ישראל" מביא בשם הבעש"ט הק' זי"ע:
שבפסוק זה מרומז השם של קפיצת הדרך .וזהו שאמר
הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע כותב :ולכאורה היתכן 'מכאן' ,כלומר מהשם היוצא מהתיבות ו'אבא ה'יום
לומר שפרשת אליעזר חביבה לפני המקום יותר א'ל ה'עין ,מזה עצמו 'קפצה לו הדרך'.
מתורתן של בנים? ונראה לומר – דאדרבה ,כי דרכו
של אדם הוא שלבנו ורעהו הקרוב ללבו הינו מדבר הרה"ק ה"דגל מחנה אפרים" זי"ע מפרש :שההוכחה
ברמז ,והלה מבין (דו ביסט א היימישער פארשטיי אויפן על זה שיפה שיחתן של עבדי אבות הוא מתורתן של
ווינק) .מה שאין כן באדם זר שלו צריכים לפרש ,וכך גם בנים ,דכיון שנקבע פרשת שיחת עבדי אבות בתורה,
כאן. והבנים לומדים בתורה את שיחת עבדי אבות בכל
26
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
לינסוב והבו ליה ,אי נסיב שקיל – ואי לא נסיב לא הרה"ק ה"דבר חיים" מנדבורנה זי"ע מביא בשם
שקיל. הרה"ק המוהרא"י מסדיגורא זי"ע ,כאשר פעם ביקשו
ובזה א"ש מה ששינה אליעזר ,דאם היה אומר שנתן הרה"ק רבי דוד מטולנא זי"ע לומר תורה ,פתח ואמר:
תחילה ,היו אומרים מה דשקלה שקלה וברתיה לא מה היא כל התורה ,השי"ת נטל את מעשי אבותינו
לינסב ,ולכן היפך להם ,כדי שיסכימו שהכסף יהיה הקדושים וכתבם בתורה ומזה נעשתה התורה .ובכן
לשם קידושין וק"ל. יהי רצון שגם מהמעשים שלנו יעשו תורה.
וזה מה שארז"ל :שכל אחד חייב לומר מתי יגיעו מעשי
ב"תורת אבות" מפרש :שרש"י כתב שאליעזר נתן לה למעשי אבותי ,רצ"ל שגם ממעשינו יעשו תורה כמו
מקודם את הצמידים ואחר כך שאלה בת מי את, ממעשיהם .עכדה"ק.
וכשסיפר ללבן ובתואל הפך הדברים שלא יהיה תמוה ולפי זה יש לפרש :יפה שיחתן של עבדי אבות – טוב
בעיניהם .ויש להבין למה באמת לא עשה כן ,כדרך ויפה לשוחח איש עם רעהו ממעשי האבות וסיפורי
שסיפר להם ,והענין הוא ,כי גם זה היה אחד הצדיקים ,והראיה לכך – מתורתן של בנים ודפח"ח.
מהנסיונות שניסה את רבקה בצדקתה ,האם לא יכנס
בליבה שום התפעלות והנאה גופנית מן התכשיטים ותאמר שתה וגם גמליך אשקה( :כד מו)
שנתן לה .וכשראה שלא התפעלה מכל זה ,ראה עד שואל הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע :והרי בתפילתו
היכן מגעת צדקתה. של אליעזר ביקש ונתן סימן' :והיה הנערה אשר אומר
אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך
ואברך את ד' וגו' אשר נחני בדרך אמת( :כד מח) אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק' .ובגוף המעשה
הנה דרך השדכנים ,אף אם גומרים איזה שידוך ,אזי נאמר' :ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב',
מוכרחים כמה פעמים לומר שקרים .וזה מה שהודה ואילו אליעזר שינה בדבריו ואמר' :ותאמר שתה וגם
אליעזר לה' שגמר את השידוך רק בדרך האמת. גמליך אשקה'.
ברם ,אם כי בקשתו היתה שאמר 'שתה וגם גמליך
ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אשקה' – הרי רבקה לא אמרה כך ,משום שאין זה דרך
אליך רע או טוב( :כד נ) ארץ לצרף שתיית האדם עם הגמלים כאחד ,ולכן
שואל ה"חתם סופר" זצ"ל :התינח רע ,אבל טוב למה תחילה השקתה את אליעזר ,ורק לאחר מכן אמרה:
לא יכול לדבר? 'וגם לגמליך אשאב' ,אמנם אליעזר חשש לשבח אותה
אלא ,כבר פירשתי כוונת הכתוב :אעשה לו עזר כנגדו, על כך יותר מדי ,לפי שהיה מתיירא שלבן ובתואל
הנה אם האיש הוא נדבן פזרן ,רצוי שהאשה תקמץ בראותם גודל פקחותה ימנעו ממנה שתלך עמו ,ובגלל
ותצמצם בהוצאות הבית ,כדי שיחזיקו מעמד ולא יפזרו זה שינה בדבריו ואמר עליה שאמרה' :ותאמר שתה
את הונם ורכושם .ואם האיש הוא קמצן ,טוב שהאשה וגם גמליך אשקה' – בכדי שלא יעמדו על גודל מעלתה.
תהיה נדבנית ותתן לדברים טובים ומועילים .וזה
'אעשה לו עזר – כנגדו' ,בזה שהיא נוגדת לו ,זה לו ואשאל אותה ואומר בת מי את וגו' ואשים הנזם וגו':
לעזר ,משום שיווי המשקל בבית ,שהאחד משלים את (כד מז)
חברו. ברש"י :שינה הסדר ,שהרי תחילה נתן ואחר כך שאל,
וכיוון שלא הכירו את יצחק את אפיו וסגולותיו ,אלא אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו האיך נתת לה ועדיין
שמה' יצא הדבר ,לכן פחדו לדבר על רבקה אפילו טוב, אינך יודע מי היא.
כי אולי לפי תכונותיו של יצחק לרע יחשב לו. ה"חכם צבי" זצ"ל תירץ בדרך אחר :עפ"י דאי' במסכת
ביצה כ .ההוא גברא דאמר הבו ליה ד' מאה זוזי לפלוני
בגמ' [מו"ק יח] מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים ולינסב ברתי [וישא בתי לאשה] ,אמר רב פפא ארבע
מה' אשה לאיש ,מן התורה דכתיב 'ויען לבן ובתואל' מאה זוזי שקיל ,וברתיה אי בעי נסיב – ואי בעי לא
וכו' ,שואל הרבי ה"פני מנחם" זי"ע :אם בתואל ולבן נסיב .טעמא דאמר הבו ליה ולינסוב ,אבל אי אמר
27
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
קוראים 'עצה הוגנת' מה לך אצל ילדה כלך אצל ידעו שמה' אשה לאיש ,מה' יצא הדבר ,בודאי אליעזר
שכמותך ,לפי שניכר ש'מה' יצא הדבר'. שהיה דולה ומשקה מתורת רבו היה יודע זאת ,ולמה
התפלל על השידוך? אלא שעל האדם לעשות
הנה רבקה לפניך קח ולך( :כד נא) השתדלות ,ותפלה הוא גם כן בכלל ההשתדלות,
מפרש ה"עבודת ישכר" :אפשר לומר ,דמפני שהיתה וכדאיתא שמא יקדמנו אחר ברחמים.
רבקה מיועדת להיות זיווגו של יצחק ,בודאי עשה ה' לה
שתהיה נמאסת בעיני בני עירה ,כדי שלא יתנו עיניהם עו"א :איתא בגמרא [מו"ק יח ]:מן התורה ומן הנביאים
בה. ומן הכתובים מה' אשה לאיש ,מן התורה דכתיב 'ויען
לכן מתחילה אמרו לו 'קח ולך' ,דהיו רוצים לסלקה לבן ובתואל ויאמר מה' יצא הדבר'.
מעמהם וליפטר ממנה מהר מחמת שהיתה מאוסה ויש להבין מה הראיה מכאן ,הלא כאן נעשה השידוך
בעיניהם ,אבל אח"כ שאליעזר נתן להם מגדנות ע"י תפילתם של אברהם אבינו ושל יצחק אבינו,
שהביא מביתו של אברהם ,אשר שרתה עליהן רוח באברהם שבירך את אליעזר 'הוא ישלח מלאכו לפניך'
קדושה ,והיו מיני פירות של ארץ ישראל כדאי' ,אזי כיון [כד ז] ,ויצחק אבינו איתא בזוה"ק [קעב ].שבאותה
שאכלו מהם נזדככו מעט ,וטעמו טעם קדושה מכח שעה שבא אליעזר לרבקה 'לעת ערב לעת צאת
האכילה ההיא עד שנפקחו עיניהם והתחילו קצת השואבות' ,התפלל יצחק אבינו ,ומה הראיה משידוך
לראות ולהשיג גודל מעלת רבקה ,חשיבותה צדקתה זה לכל מקום.
ונועם יופיה ,וכיון שנתעוררה להם באותה שעה אהבה אלא ,כי האבות לא היתה תפילתם על שידוך זה
אליה ,לפיכך היו רוצים לעכבה עוד אצלם. בדוקא ,רק התפללו שיעשה השי"ת כחפצו ,הוא ישלח
מלאכו לפניך ,אם לא יהא מכאן יהא ממקום אחר,
דורש ה"בן איש חי" זצ"ל :הערבים ,כידוע פראי אדם מהיכן שהשי"ת רוצה ,ושייך שפיר להוכיח שמה' אשה
הם ,ידם בכל ועל חרבם יחיו ,אבל כל זמן שאדם ימצא לאיש.
בצל קורבתם לא ישלחו יד לגעת באורחיהם ,כך נהגו
במזרח ,וכך נהגו בחרן. ברש"י :לא נוכל דבר אליך למאן בדבר הזה לא על ידי
כאשר ראו שאליעזר בא בלווית עשרה גמלים מלאים תשובת דבר רע ולא ע"י תשובת דבר הגון ,לפי שניכר
כל טוב ,גדוש בכסף וזהב ,היה צר להם על כל רגע שמה' יצא הדבר.
שהוא ממשיך להיות בביתם ואין בידם לפגוע בהם מדייק הרה"ק ה"קדושת ציון" מבאבוב זי"ע הי"ד:
לרעה ,ואמרו לו :הנה רבקה לפניך ,מילאת את מדוע שינה רש"י מהלשון שנאמר בפסוק 'או טוב' –
משימתך ,שא רגלך ופנה לשוב למקומך ,כדי שנוכל לפרש 'דבר הגון'.
לטמון לך בדרכך מלכודת שנוכל לשדוד אותך. ואפשר לומר בכוונתו ,דהנה בשידוך הזה היה להם שני
סיבות למאן בדבר ,ראשית מפני השם רע שהוציאו
ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו ליצני הדור שמאבימלך נתעברה שרה ,ושנית כי יצחק
ארצה לה'( :כד נב) היה בן ארבעים שנה ורבקה היתה בת שלוש שנים,
ואילו תחילה כשדיבר עם רבקה על יד הבאר נאמר ואמרו ז"ל [יבמות מו] שאם נפלה ילדה צעירה ליבום
'ויקד האיש וישתחו לה'' ,ולא נאמר ארצה. לאדם זקן ,משיאין ב"ד להאיש עצה הוגנת ואומרים לו
אומר ה"משך חכמה" :כי על אליעזר אמרו חז"ל: מה לך אצל ילדה כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה
"דמשק אליעזר" שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים. לתוך ביתך .הרי שזיווג כזה אינו עולה יפה ,והיו בני
אם כן ,היה יודע מאברהם שעל אבן משכית אסור משפחת בתואל יכולים למאן בהשידוך גם מנימוק הלז
להשתחוות אפילו לשמים .לכן על יד המעיין ,שלא של עצה הוגנת.
היתה הקרקע מרוצפת באבנים ,כתוב 'וישתחו לה'', ואל שתי תשובות אלו רמז רש"י :לא נוכל למאן בדבר
אבל כאן ,בבית לבן ,מודגש 'וישתחו ארצה לה'' ,שלא הזה לא ע"י תשובת 'רע' – פי' השם רע שהוציאו ליצני
על הרצפה ,משום אבן משכית .ודפח"ח. הדור ,ולא ע"י תשובת דבר 'הגון' – היא העצה שחז"ל
28
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
מה היה הוויכוח ביניהם? – אומר הגאון רבי מרדכי בנט ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה
זצ"ל בדרך צחות :כיוון שנתן להם מגדנות מפירות ארץ ומגדנת נתן לאחיה ולאמה ויאכלו וישתו הוא
ישראל ,סימן שהוא מחזיק ארם וסוריא כמו ארץ והאנשים אשר עמו( :כד נג)
ישראל ,שאם לא כן אסור להוציא פירות ארץ ישראל הרי רבקה היתה בת ג' שנים ,מנין ידע איזה בגדים
לחוץ לארץ ,וכיוון שארם ארץ ישראל – 'תשב הנערה מתאימים לקחת בשביל המיועדת ליצחק?
אתנו' .ועל זה באה תשובת אליעזר' :אל תאחרו אותי', אלא אומר הרבי המוהרי"ד מבעלזא זי"ע :אליעזר הביא
כי ארם היא חוץ לארץ ,והכל מעלין לארץ ישראל ,ואל אתו בגדים לדוגמא ,להראות אילו בגדים צנועים
תאחרו אותי בחוץ לארץ ,ולגבי הפירות ,לא הוצאתי לובשים בבית אברהם ...
אלא כפי הצורך למזונותי ,צידה לדרך ,אלא – 'וה'
הצליח דרכי' ,שקפצה לי הדרך ונשארו פירות ונתתי הוסיף ע"ז הרה"ק ה"ברך משה" מסאטמר זי"ע:
אותם. שלדרכו של הרה"ק המוהרי"ד נ"ל באופן אחר :כי דרכו
של אאע"ה אף שנתברך מן השמים בעושר ונכסים,
ויאמרו נקרא לנערה ונשאלה את פיה( :כד נז) מ"מ התהלך בצדקו במידת ההסתפקות הוא וכל אנשי
שואל האלשיך הק' :בתחילה הרי אמרו' :הנה רבקה ביתו ולא פיזרו ממון על מותרות ,והיו לובשים מלבושים
לפניך קח ולך' ,ומדוע חזרו מדבריהם ואמרו אחר כך: פשוטים ,ולכן כאשר הוציא העבד כלי כסף וכלי זהב
'נקרא לנערה' וכו'? להראות רוב עושרו של אברהם אבינו ,הוציא תיכף
אלא ,תחילה כשראו שאליעזר הביא אתו כלי כסף וכלי אח"כ שמלות ובגדים ,להורות כי בביתו של אאאע"ה
זהב חשבו שגם בחלקם יפול חלק מהרכוש הזה ,ולכן הולכים בגדים פשוטים בדרכי הצניעות ,ואינם מפזרים
הסכימו ואמרו 'הנה רבקה לפניך קח ולך' .אבל ממון לצורך מלבושים יקרים.
כשהגיע לחלוקה "ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב
ובגדים ויתן לרבקה" – החפצים היקרים נתן לרבקה, אומר ה"משך חכמה" :אבל אחיה ואמה לא אכלו ,כי
"ומגדנות – רק פירות – נתן לאחיה ולאמה" ,התחרטו אבלים היו על בתואל שמת ,ורק אירוסין מותר תוך
ואמרו' :נקרא לנערה ונשאלה את פיה'. שבעה ,אבל סעודת אירוסין אסורה לפי הרמב"ם ,ולכן
נתן להם מגדנות – היינו קליות אגוזים.
ה"משך חכמה" זצ"ל מתרץ :שבתחילה שבתואל עדיין [א"ה :ודבר פלא הוא שמשפחת בתואל התנהגו עפ"י
היה חי ,אמרו 'הנה רבקה לפניך' ,אבל אחרי שבתואל פסק הרמב"ם]...
מת היה לה דין של יתומה ,וע"ז אמרו במדרש :שאין
משיאין את היתומה אלא מדעתה ,ולכן אמרו 'נקרא ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש הזה
לנערה ונשאלה את פיה'. ותאמר אלך( :כד נה)
איתא בילקוט :שהקב"ה הוציא את ישראל ממצרים
ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש הזה בזכות האמהות ,בשכר שאמרו לרבקה 'התלכי עם
ותאמר אלך( :כד נח) האיש הזה ותאמר אלך' עיי"ש.
ברש"י :אלך מעצמי ואף אם אינכם רוצים. הגה"ק המהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל אמר :שזה מרומז
מכאן ראיה לדברי ה"פאת השולחן" לרבי ישראל במאמר הכתוב גופא' ,ויאמר אליה התלכי ע ם האי ש
משקלוב זצ"ל [סימן כ] ,שמי שיש לו אב ואם בחוץ הז ה ,ס"ת "משה" ,לרמז שבזכותה של רבקה שבחרה
לארץ ,ומוחים בידו מלעלות לארץ ישראל אינו מחוייב לילך ולהתנתק מגילולי בית אביה ,היא שעמדה
לשמוע להם. לישראל במצרים להיגאל ע"י מרע"ה מושיען של
ישראל.
ברש"י :מעצמי אף אם אינכם רוצים .וקשה מדוע
היתה צריכה לומר בלשון כזו חריפה? ויאמר אליהם אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי שלחוני
ותירץ הרבי ה"בית ישראל" זי"ע :דרבקה אמרה להם: ואלכה לאדני( :כד נו)
29
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי לאלפי הרי אתם רואים שמשמים רוצים שכך יהיה ,שהרי
רבבה וגו'( :כד ס) בתואל אביה כבר מת ,וכי רוצים אתם שעוד מישהו
בשם הגאון רבי חיים מוולאז'ין זצ"ל :חז"ל אמרו רוב ימות?! וזה"פ אפילו אינכם רוצים ,דמשמים זה בין כך
בנים דומים לאחי האם ,ולכן ברכה לבן ש'תהיי לאלפי יהיה.
רבבה' ,ויוצאי חלציה יהיו דומים לו ,ויפרו וירבו
הרמאים... השל"ה הק' זי"ע כתב בזה דבר פלא [בפרק תורה אור
ד"ה והנה] וז"ל :והנה כל השתדלות לבן שרץ להקביל
בשם הרה"ק ה"דברי חיים" מצאנז זי"ע אמרו :חז"ל פני אליעזר והסכמתו להשדוך ,היה הכל בשביל ממון.
אמרו שלכן היתה רבקה עקרה כדי שלא יאמרו וכן אמר הכתוב' :ויהי כראות את הנזם ואת הצמידים
שברכתו של לבן נתקיימה בה ,וזה שאמרו :אל תהי על ידי אחותו וכשמעו את דברי רבקה אחותו וגו' ,ויבא
ברכת הדיוט קלה בעיניך – כלומר :אל תחשוב ברכת אל האיש' וגו' ,דלבן היה חומד ממון ,וגם היה איש
הדיוט לדבר קל ,בבחינת אם לא תועיל לא תזיק ,כי רמאי .והנה כראות את הנזם ואת הצמידים חמד לממון
לפעמים היא מזיקה. ונתלבש ברמאות ,דהיינו כששמע דברי רבקה ,אז ידע
שבא אליעזר בשביל השדוך ,ועל כן רץ נגדו לשדה
ותקם רבקה וגו' ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את לדבר עמו בסוד ,שאם הוא יתן לו כך וכך סך שוחד ,אזי
רבקה וילך( :כד סא) יסכים הוא עם השדוך ,ואם לאו אזי ימחה ,כי הוא גדול
בפרקי דרבי אליעזר [פט"ז] מבואר :שגם בדרך חזרה הבית .וזהו הרמאות רמזה התורה במה שהודיעם
קפצה לו הארץ .וז"ל שם" :בשש שעות ביום יצא ששמע את דברי רבקה אחותו ,שאז ידע שהוא ענין
העבד מחרן ...ובשביל שלא יתייחד העבד עם רבקה שדוך .ואליעזר בהכרח הבטיח לו כל מה שביקש ,ומה
בלילה ,נקפצה הארץ לפניו ,ובשלש שעות בא לחברון שלא כתבה התורה זה הענין ,משום שלא נעשה כמו
לעת תפילת המנחה ,ויצא יצחק להתפלל תפילת שהבטיח ,כאשר אפרש אחר כך ,כי אליעזר קיים 'עם
המנחה ,שנאמר 'ויצא יצחק לשוח בשדה' ,ואין שיחה עקש תתפתל' ,והיה מבטיח ואינו עושה .אבל לבן
אלא תפילה שנאמר 'תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' בוטח היה באליעזר שמוצא שפתיו ישמור ,וזהו הענין
ישפוך שיחו'. שהכניס האיש לבית מיד והכין תבן ומספוא ,דלא
בצדקתו עשה זה .וזהו הענין שקפץ לפני אביו ואמר
כתב ה"אמרי שפר" :שצריך להבין ,שבתחילה נקרא 'מה' יצא הדבר' ,כי היה ירא אולי יהיה איזה עיכוב,
אליעזר "איש" ,ואחר כך "עבד"? והיה ממהר בשביל הממון שהבטיח לו ,והחזיק את
ומתרץ ,עפ"י הגמרא בכתובות :לעולם היא ברשות הענין ואמר כבר נגמר הדבר במזל טוב ובסימן טוב.
האב עד שתכנס לחופה .הלכו שלוחי האב עם שלוחי וכשנגמר השידוך ואמר 'הנה רבקה קח ולך' ,אז לא
הבעל עדיין היא ברשות האב ,מסרו שלוחי האב השגיח אליעזר יותר בלבן' ,ויוצא כלי כסף' ונתן לה,
לשלוחי הבעל היא ברשות הבעל .ולכן ,כל זמן שרבקה 'וללבן נתן מגדנות' ולא כסף וזהב שהבטיחו .אז חשב
היתה ברשות האב ,וגם בדרך עם נערותיה היתה לבן בלבו זה נוהג ברמאות ,שנותן לי מגדנות ומעכב
ברשות שלוחי האב ,לא נקרא אליעזר עבדה ,אף על פי כסף וזהב שהבטיחני ,על כן צדד צדדין לעכב הדבר,
שהיה עבד יצחק - ,כי אברהם הרי כתב כל נכסיו ואמר 'תשב הנערה אתנו ימים או עשור' וגו' .מה עשה
ליצחק – ולכן כתוב ותלכנה אחרי "האיש" ,אבל אחרי אליעזר ,החזיק גודל הסכמתו של לבן שכבר הסכים
שמסרו אותה שלוחי הבעל לאליעזר כדכתיב" :ויקח שמה' יצא הדבר' ,ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר
העבד את רבקה" ,ונכנסה על ידי זה לרשות הבעל, ה'' ,וזהו שאמר 'וה' הצליח דרכי' ,כלומר כי כבר נגמר
נעשה אליעזר עבדה ,ואז "ויקח העבד". הענין במלואו וטובו .והנה רבקה שהיתה חכמה גדולה,
הבינה כל הרמאות ופחדה אולי ישגיח אליעזר ברמאות
ויצחק בא מבוא באר לחי רואי והוא ישב בארץ הנגב: לבן ויפחד ממנו ויתן לו השוחד ,על כן אמרה 'אלך' אף
(כד סב) אם אינכם רוצים.
30
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה. הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע ,פירש את הפסוק עפ"י
שואל מו' רה"י :והרי לכאורה אליהו הנביא עשה שם הידוע ,כי כשאדם יודע שהוא מושגח תמיד מאת
הרבה פעולות ,והתפלל תפילה מיוחדת של 'ענני' הבורא ית' הוא בא לידי שמחה ,וזהו 'ויצחק בא' ,מהיכן
לגילוי שכינה ,ולמה באמת לא נענה אלא בתפילת בא שמחה לאדם – 'מבוא באר לחי רואי' ,כאשר מיושב
המנחה ,ומהי המעלה המיוחדת שיש בתפילת מנחה, מדעתו שהקב"ה שהוא חי העולמים משגיח עליו בכל
ומבואר בטור [או"ח סי' רלב] הטעם ,מפני שתפילת רגע ורגע ,הגם ש'יושב בארץ הנגב' – א טרוקענע
השחר זמנה ידוע בבוקר בקומו ממטתו יתפלל מיד לאנד ,ואין לו כלום ,עכ"ז הקב"ה משגיח עליו תמיד
קודם שיהא טרוד בעסקיו ,וכן של ערב זמנה ידוע בבואו לטובה ,ומזה יבוא לידי שמחה.
לביתו והאו פנוי מעסקיו ,אבל של מנחה שהיא באמצע
היום בעוד שהוא טרוד בעסקיו צריך לשום אותה אל ברש"י :שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה.
לבו ולפנות מכל עסקיו ולהתפלל אותה ,ואם עשה כן כותב ה"אזנים לתורה" :שכמו שאנו נוהגין להתוודות
שכרו הרבה מאד .היציאה מהעיסוק בעולם הזה כדי ביום החופה ,כך יצחק הלך לתקן עיוות שנגרם על ידו,
להתפלל ,יש בה מעלה מיוחדת ,שזוכר את השי"ת שהרי מפני יצחק גורשה הגר מבית אברהם כמובא
תוך כדי שעסוק בדברים גשמיים. לעיל ועתה הלך להשיבה אל בית אברהם עכ"ל.
ותאמר אל העבד מי האיש וגו' ותקח הצעיף ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא
ותתכס(:כד סה) והנה גמלים באים( :כד סג)
בספר בעלי התוס' ז"ל [מושב זקנים ,ריב"א] כתבו: כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א אמר בשם זקינו
דלכאורה יש להבין מה טעם שאלה רבקה 'מי האיש הרה"ק המוהרי"ד זי"ע :בעקבתא דמשיחא – דהיינו
הלזה ההולך' – כשראתה את יצחק ,ולא שאלה כן 'לפנות ערב' -יצא יצחק לעיין באיזו זכות יתקיימו בני
כשראתה שאר אנשים ,דלא מסתבר לומר שרבקה ישראל' ,וירא והנה גמלים' – גומלי חסדים – 'באים',
היתה שואלת כן על כל איש שראתה. בזכות צדקה וגמילות חסד.
ותירצו בעלי התוס' ז"ל :עפ"י המבואר במדרש,
שראתה רבקה את יצחק הולך ראשו למטה ורגליו הרה"ק ה"יסוד העבודה" מסלונים זי"ע אמר :על מה
למעלה ,כי כן הוא דרך אותם הבאים מגן עדן לילך היתה תפלתו של יצחק? "לפנות ערב" – שיזכה לפנות
ראשם למטה ורגליהם למעלה ,ואם יצחק בא מגן עדן ולעקור מלבו כל תשוקה לכל ערב ומתוק לחיכו מעניני
אחרי ששהה שם כדי להתרפאות מהחבורה שעשה לו העולם הזה.
אביו בצווארו בשעת העקידה ,ולכן הלך בראשו למטה
ורגליו למעלה .ולכן התפלאה רבקה על מראה הפלא הגאון אבד"ק אונסדורף זצ"ל סיפר ששאל את הרה"ק
הזה ,ושאלה 'מי האיש הלזה ההולך' ראשו למטה המהר"ש מבאבוב זי"ע :מה הטעם שמאחרים
ורגליו למעלה[ .עיין בהמשך ב"אמרות טהורות" בשם החסידים זמן תפלת מנחה עד סמוך ללילה ממש.
הרה"ק ה"מנחת אלעזר" זי"ע מה שפירש בזה]. והשיב :דידוע שבשעת מנחה לעת ערב מתגברין הדינין
בעולם ובכל רגע ורגע תקפו יותר ,לכן מתפללין סמוך
ברש"י :לשון ותתפעל כמו ותקבר ותשבר. ללילה להמתיק הדינין .עכדה"ק.
חתונתו של כ"ק אדמו"ר ה"פחד יצחק" מבאיאן זי"ע וזה יש לכוון בפסוק כאן :דהנה אמרו חז"ל :הרואה גמל
שנערכה בעיר חאטין היתה ידועה ומפורסמת ויצאה בחלום מיתה נקנסה עליו ר"ל ,הרי דגמל רומז לדינים,
לה מוניטין בעולם החסידי ,כי הוא נהיה לחתן אצל וזהו 'ויצא יצחק לשוח בשדה' ,שתיקן תפלת מנחה
הרה"ק ר"י מרחמסטריווקא זי"ע צעיר בניו של המגיד כאז"ל ,והטעם – 'וירא והנה גמלים באים' ,שראה
הק' מטשערנוביל זי"ע ,והשתתפו כל האחים הקדושים יצחק אבינו שהדינים מתגברים לכן תיקן תפלת מנחה
משני הצדדים ,כמו"כ הרה"ק ה"בית אהרן" מקארלין להמתיקם.
זי"ע חותנו של האדמו"ר הזקן מסדיגורא ועוד הרבה בגמרא [ברכות כו :]:יצחק תיקן תפילת מנחה .ואיתא
צדיקים ,וכל זה גרם למקהלות רבבות מאחינו בני בגמרא [שם ו ]:לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה
31
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע שואל :וכי דרכה של ישראל.
רבקה לשאול על כל מי אשר תפגע? ועוד ,מה זה לפני ההליכה לחופה פנה ה"בית אהרן" זי"ע לחתנו
שהשיב אליעזר" :הוא אדוני" הלוא אברהם היה אדוניו ואמר לו :מחותן! למה אין אתם אומרים דברי מוסר
ויצחק היה בן אדוניו. להחתן לפני החופה? נענה האדמו"ר מסדיגורא ואמר
אלא ידוע דמדתו של יצחק אבינו הוא מדת הגבורה, לחתן :כשרבקה אמנו ראתה את יצחק לפני הנשואין
וכאשר ראתה הצדיקת רבקה ,את מדת הגבורה של מה עשתה? כתוב במקרא "ותקח הצעיף ותתכס",
יצחק נבהלה מאד ,אבל זאת האמינה שמסתמא יש ופירש"י ז"ל ותתכס ,לשון ותתפעל כמו ותקבר ותשבר.
אחד שכוחו במדת החסד גדול מאד ויודע להמתיק ופליאה רבה על רש"י ,וכי לא היה יכול למצוא דוגמא
מדת הגבורה ,ולכן שאלה" :מי האיש ה ל ז ה" ,ר"ל יותר יפה ללשון ותתפעל לפני שהולכים לחתונה –
האיש ששייך לזה ,להמתיק מדת הגבורה של "ההולך אלא ותקבר ותשבר?
בשדה לקראתנו" .וע"ז השיב" :הוא אדוני" -כלומר זה אלא תבין בני יקירי ,הנה יש שלשה זמנים מסויימים
אברהם שמדתו הוא מדת החסד והוא יכול להמתיק בחיי האדם הגורמים לרעש ולמהומה מחמתם ,ואלו
תוקף הגבורות של זה. הן :א' בשעה שנולד ,ב' בשעת החתונה ,ג' להבדיל ובר
מינן ,בשעת הפטירה .והנה בב' פעמים מאלו הזמנים
כתב ב"עברא דדשא" :מרומז מה שאמרו צדיקים זי"ע הגם שהאדם גורם את הרעש אבל למעשה הוא בעצמו
על דברי רש"י ,שידוע שכל הפסוקים שרש"י מביא אינו יודע ואינו מרגיש מאומה .והיינו ,א' בשעה שנולד,
ממקום אחר יש בהם מכוון ועומק פנימי .וגם כאן בא כולם מדברים ושמחים בו ,אבל הרך הנולד בעצמו אינו
לרמז על ג' זמנים שאדם עובר בימי חייו וצריך שיהיו יודע כלום ואינו מגיב כלל על כל זה ,ב' כמו כן בשעת
כולן שוין לטובה ,וגם בשעת הנשואין – "ותתכס" על הפטירה הנפטר גורם למבוכה וליגון ואנחה ,אבל
האדם לזכור יום הלידה – "ותשבר" ,ויום הקבורה – בעצמו אינו מגיב כלום ע"ז ,שונה הוא הזמן הג' והיינו
"ותקבר ,בכולם עליו להיות באותה מדריגה ,בלי גאוה בחתונתו שאז גם החתן יודע ומשתתף בכל ,וזה יכול
והנאה עצמית. לגרום לו שיבוא לידי התנשאות וגיאות בראותו שהוא
ויש להוסיף עוד ,כי "ותקבר" קאי על האבות והדורות הגורם לכל זה.
הקודמים – קדושים אשר בארץ המה ,ובא לרמז שכבר מחמת כל זה בא רש"י הק' ואמר במתק לשונו:
בשעת "ותתכס" על האדם לזכור היטב "ותקבר" ,איזה ותתכס ,ותתפעל כמו ותקבר ותשבר ,כדי ללמד לאדם
כוחות של קדושה טבועים בו ,ושעליו מוטל תפקיד דעת ויראת שמים ,שיראה לקבל התפעלות בעת
להמשיכם ,כדי לזכות ל"ותשבר" לתולדות כיוצא בו, ותתכס שהוא זמן חתונתו כמו בשני זמנים האחרים,
בנים כשרים עוסקים בתורה ובמצוות. שהן ותקבר בשעת הפטירה ,ותשבר בזמן הלידה שגם
בזמן החתונה לא תבוא לידי התנשאות ,וכולם יהיו
ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה( :כד שוים לטובה ודפח"ח.
סו)
בספר "אמרות קודש" מביא בשם הרה"ק רבי מנחם בספה"ק "בארת המים" מביא בשם הרבי רבי יחיאל
מאמשינוב זי"ע :דהנה יצחק היה בבחינת "פחד יצחק" מיכל המגיד הק' מזלוטשוב זי"ע דהנה האיש זה
והאיך היה אפשר לו לעסוק בענין גשמי כזה ,לכך סיפר גבריאל המורה על מידת הדין ,וזהו שאמרה 'מי האיש
לו העבד שהיה כולו נס' ,בלויז נס ,בלויז רוחניות ,בלויז הלזה ההולך בשדה לקראתנו' ,שראתה בו מדת הדין
הימעלדיג' וכששמע את זה ,מיד 'ויביאה יצחק ותמהה מאד מה זאת' .ויאמר העבד הוא אדוני' ,כי
האהלה'. מדת יצחק הוא מדת הגבורה והדין .ולכך 'ותקח הצעיף
ותתכס' ,מרמז ש'צעיף' נוטריקון :ע מך ישראל צ
ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי ריכין פ רנסה ,ובטענה זו כיסתה והמתיקה את כל
לו לאשה( :כד סז) הטענות והדינים.
32
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות מפרש ה"באר מים חיים" :דהזכיר הכתוב תחילה את
וישלחם הוא קל"ט כמנין המילה נפ"ט .והוא פלא. הבאתה של רבקה לאהל שרה ,ורק אח"כ לקיחתה
בקידושין.
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע דקדק :אם כבר נתן את כל ללמדנו :שלא סמך יצחק על הניסים והנפלאות שסיפר
אשר לו ליצחק ,מנין היה לו לתת להם מתנות? ואמר: העבד ,אלא רצה בעצמו לנסותה ולהווכח כי אמנם
דהנה על הפסוק 'וה' ברך את אברהם בכל' אי' במד' ראויה היא להיות אשתו .ואם אכן כל מה שראה אצל
בכל ,שלא חסר קילורין שלו כלום עי"ש .היינו אע"פ אמו יראה גם אצלה.
שנתן הרבה לצדקה ,וכן כל ממון וכל דבר שהוציא ולכן תחילה הביאה יצחק האהלה שרה אמו ,וכיון
אאע"ה ,מיד נתמלאו אוצרותיו שוב ,ולא חסר כלום. שנעשית דוגמת שרה אמו – שחזרו הניסים שנפסקו
עם מיתת שרה – אזי 'ויקח את רבקה לו לאשה'.
ברש"י :חסר כתיב וכו' נשים בכתובה ,פילגשים בלא
כתובה וכו'[ .א"ה :כבר כתבו ע"ז שבס"ת שלנו כתוב ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה( :כה א)
מלא]. הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר את דברי המדרש :על
אומר הרבי ר' מאיר'ל מפרמישלאן זי"ע :נראה לרמז פי הדיבור נשאה .ולמה היה צריך להיות על פי הדיבור,
בזה ,דהנה אחז"ל [סוטה יז :].איש ואשה שכינה שורה כי אאע"ה היה כהן כדאמרינן בנדרים [לב ]:והגר היתה
ביניהם ,כי באיש יש אות יו"ד ובאשה יש אות ה"א, גרושה.
וכשנושא אשה כותבין כתובה ,ובמילה כתובה יש
אותיות ו"ה ,ונמצא שנתמלא השם .אבל כשאין כותבין ברש"י :קטורה זו הגר ונקראת קטורה על שם שנאים
כתובה ליכא רק חצי השם. מעשיה כקטורת.
וזה כוונת רש"י :פילגשם חסר כתיב וזה כדי לרמז אחרי הסתלקותו של הרה"ק רבי יהודה צבי מסטרטין
שפילגשים בלא כתובה ,וכיצד מרומז זאת ,אלא זי"ע ,היו זקני החסידים מהססים בבנו הצדיק רבי
פילגשם חסר יש בו שני תיבות "פלג שם" ,כלומר אברהם ,ואמרו :פני משה כפני חמה ,ופני הבן כפני
שהשם הקדוש חלוק למחצה ,והיינו משום דליכא הלבנה .נענה אחד החסידים ואמר :הרי הגר זו היתה
כתובה וחסרין אותיות ו"ה. אשתו של אברהם מקודם ,ולמה המתין הכתוב להגיד
שבחה עד עתה .אלא ,כל זמן ששרה היתה קיימת ,לא
ברש"י :שם טומאה מסר להם .והוא תמוה. נראו כ"כ מעשיה הנאים של הגר ,אולם משנסתלקה
ואמר הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל :שאברהם שרה ,נראו מעשיה של הגר שהם נאים כקטורת .כך
חשש שבני הפילגשים יעשו כל דבר רע במסוה שהם בנידון דידן ,יפה כח הבן ,ואותו אנו צריכים להכתיר
בני אברהם ,ויכשילו את העולם ויגרמו אנדרלמוסיא כאדמו"ר.
רוחנית .מסר להם שם טומאה ,היינו :טבע בהם חותם
טומאה ,ומעתה ברור יהיה לכל העולם מי ומי הם. ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים
שאברהם הכניס הפרדה ובהירות בין טומאה לטהרה. אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם וגו'( :כה ה
ו)
ומשמע ודומה ומשא( :כה יד) סיפר לי הגה"ח ר' יחזקאל טירהויז שליט"א :שהיה
החיד"א ב"נחל קדומים" כתב :שמרמז למדת ענוה, פעם במוצש"ק בתל אביב אצל רבו כ"ק הרה"ק
וזהו 'ומשמע' – מי ששומע חרפתו' ,ודומה ומשא' – ה"כנסת מרדכי" מסדיגורא זי"ע ,וראה שניגש אליו
ששותק וסובל מחמת שפלות רוחו ,ע"י הענוה יזכה יהודי מחסידיו ,ושאלו :מדוע מסביב לארץ ישראל –
לתורה ,וזהו 'חדד' – שיתחדד בתורה' ,ותימא' – מדינות ערב ,יש להם נפט לרוב ,ומתעשרים מזה,
שיאמר טעמים על דברי תורה'' .יטור נפיש' – שישמור ובארץ ישראל עצמה אין? וניסה הרבי להניאו משאלתו,
מצות הרבה' .וקדמה' – שניתנו מימים קדמונים .עיי"ש וכשראה שהוא עומד על כך ,אמר לו להגיש לפניו
באריכות דבריו. חומש בראשית ,ופתח בפסוק זה ואמר לו :הר"ת של:
33
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
ואני אמרתי לו שבזה יש לפרש דברי רש"י ז"ל [כד מב] כתב ב"שיח שרפי קודש" :צריך האדם לשמוע ,לשתוק
יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של ולשאת הכל בדומיה.
בנים וכו' ,שמה שלפעמים אינו פועל תורתן של בנים,
פועל השיחה מעבדי אבות ,שיודעים לספר הסיפורים וישכנו מחוילה עד שור וגו' על פני כל אחיו נפל( :כה
מהאבות .והשיב לי הרה"ק הנ"ל שכוונתי בזה יח)
להצדיקים בני הרה"ק הקדוש עליון מרוז'ין זי"י ואלה תולדות יצחק וגו'( :כה יט)
שהוסיפו על זקינם כנ"ל ,וברוך שכוונתי. אומר בעל הטורים :כאשר באחרית הימים יפול
ישמעאל ,אזי "ואלה תולדות יצחק" – יצמח בן דוד
שהוא מתולדות יצחק .אכי"ר.
***
בספר "ברך משה" כתב בשם הגאון רבי דוד אופנהיים ברש"י :כאן הוא אומר לשון נפילה ולהלן הוא אומר על
זצ"ל ,שקידושי רבקה ליצחק היה בליל שני של סכות. פני כל אחיו ישכון ,עד שלא מת אברהם ישכון ,משמת
כיצד :עקידת יצחק היה ביום כיפור [ריקנאטי וירא], אברהם נפל.
וחזרו מהר המוריה עד ביתם מהלך שלושת ימים, ותמה ה"כלי יקר" :הרי בסוף ימיו עשה ישמעאל
ככתוב שם בתחילת הפרשה ,ובאותו הפרק נתבשרו תשובה ,ולמה תהיה נפילתו שכר תשובתו?
על לידת רבקה ,ואיתא במסכת סופרים שרבקה היתה מתרץ רבה של קוטנא זצ"ל :ויש לומר ,כי על פני כל
בת שלוש שנים ושלושה ימים כשבא אליעזר ,נמצא אחיו ,הכוונה על בני קטורה ,ולפני שעשה תשובה היה
אותו היום ט"ו בתשרי יום ראשון של חג סוכות .ורבקה מכובד בעיניהם ,כי הלך בדרכיהם והתערב בהם ,אבל
נתקדשה לעת ערב לעת צאת השואבות ,דהיינו בליל אחרי שעשה תשובה נפל חנו וערכו בעיניהם.
שני של חג הסוכות ,עכ"ד .ודפח"ח.
*** אמרות טהורות שנאמרו ע"י צדיקים זי"ע
הרה"ק מרוז'ין זי"ע נשאל ע"י הרה"ק מאפטא זי"ע,
בענינים שונים:
ששמע שהוא עושה פדיון נפש ע"י סיפור ,וכי היכן
מצינו בתורה רמז לזה?
בספר "אביר יעקב" מהרה"ק מסאדיגורה זי"ע –
ויען לו הרה"ק מרוז'ין זי"ע: מרשימות הרה"ק ה"אמונת משה" מאלכסנדר זי"ע:
חז"ל אומרים שבשעה שאליעזר עבד אברהם הגיע הייתי היום אצל הרה"ק מוהרא"י האדמו"ר מסאדיגורא
לבתואל ,הגיש לו בתואל סם המות ואז אמר אליעזר (שליט"א) זי"ע בתל אביב ת"ו ,והגיד לי בשם זקנו הרב
'לא אוכל עד את דברתי דברי' ,וסיפר לו את סיפור הקדוש עליון מרוז'ין זי"ע ,עה"כ [בראשית כד לג]
ביאתו לארם נהריים ,ואז החזיר המלאך את סם המות 'ויאמר לא אוכל עד אם דברתי דברי' וגו' דכדי להעלות
לבתואל – הרי לכם 'פדיון' עם מעשה... את הניצוצות הק' שהם משוקעים הרבה ואי אפשר
להעלותן ע"י התורה ,מ"מ אפשר להעלותן ע"י אכילה
בקדושה וטהרה ,ויש ניצוצות ק' דגם ע"י אכילה אי
*** אפשר להעלותן ,אז יש עצה להעלותן ע"י סיפורי
מרגלא בפומיה של הרה"ק ר"י מטאלנא זי"ע לחזור צדיקים .לכן כאשר בא אליעזר עבד אברהם לביתו של
משמו של הרבי ה"לב שמחה" זי"ע ,כי טעם הדבר בתואל לקחת את רבקה לאשה בשביל יצחק ,רצה
שהוצרך אליעזר עבד אברהם לנס של קפיצת הדרך – מקודם כל להעלותה לטהר אותה מהסביבה שלה ,וזה
כדי שלא יתרחק זמן רב מדי מבית ה'רבי' – אברהם שאמר 'לא אוכל עד אם דברתי דברי' ,בכדי להעלותה
אבינו[ .מפי נאמן ביתו הרה"ח ר' אליהו דינקל הי"ו]. מסביבתה ,עכדפח"ח.
34
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
*** ***
הרה"ק ה"צמח צדיק" מויז'ניץ זי"ע סח פעם על מה ב"ביתו נאוה קודש" – ב"אוצרותיהם של צדיקים":
שבדורנו מוציאים אנשים ממון רב להתפאר במלבושים
נאים ומפוארים ,וכל אחד נכווה מחופתו של חברו, אמרתי להביא כאן סיפור נפלא שהיה אצל רביה"ק
ורוצה לעשות מלבושים יקרי ערך לחופת בנו או בתו, החוזה מלובלין זי"ע ועכי"א.
כמו שעשה חברו ,למרות שאינו בעל ממון כמותו ,ועל
כך מאבדים אנשים את כל ימיהם. זימנא חדא כיבדו את החוזה מלובלין זי"ע בסנדקאות
ביומא דערב שבת קודש ,והמקום היה רחוק מביתו,
ואמר על כך משל למלך שהיה לו אוהב נאמן ויועץ. ונסע עם תלמידיו אל הברית מילה .כשחזרו משם היה
לאחר זמן נכשל אותו יועץ עוון חמור ונתחייב עונש כבר סמוך מאד לש"ק והסוסים נכנסו לבוץ ולא יכלו
מיתה ,אבל המלך שהיה אוהבו קשה היה לו להמיתו, לצאת .חששו התלמידים שלא יבואו ח"ו לחילול שב"ק.
ועל כן בגודל רחמנותו ציוה להמיר את עונשו בעונש אמר אחד התלמידים להחוזה שיאמר את השם של
אחר ,והוא שמהיום והלאה ייאלץ השר הזה לתלות קפיצת הדרך .אמר הרה"ק מלובלין :י א ו ווער כ ען ה
קולר על צווארו ,הוא וכל יוצאי חלציו כל הדורות, יינט[ ...כ'ן ומ'י י'כול ה'יום] ,כשאמר מילים אלה מיד
שיהיה לו לזיכרון עולם שנתחייב מיתה ,רק שהמלך יצאו הסוסים מהבוץ ונסעו הביתה בקפיצת הדרך.
ברוב רחמיו וחסדיו הצילו. והענין ,כי במילים אלה שאמר החוזה רמז בראשי
תיבות את השם של שמירת הדרך ,שיוצא מסופי
ברבות הימים התחיל בנו של היועץ הנ"ל לילך בקולר תיבות של' :כי מלאכיו יצוה לך' שהוא שם "יוהך" ,ולכך
של זהב ,עד שברבות הימים כבר שכחו כולם מדוע היתה להם קפיצת הדרך.
הולכים בני משפחה זו בקולר על צוואריהם ,וכולם
סבורים היו שמחמת עושרם וחשיבותם הם עונדים עם זה פירש הרה"ק המהרי"ד מבעלזא זי"ע בפרשת
קולר כזה לצווארם ,עד שהחלו רבים לחקותם ולענוד חיי שרה את הפסוק' :הוא ישלח מלאכו לפניך' .במד"ר
קולר נאה כזה לעצמם .היה שם זקן אחד שעוד זכר את [נ"ט סי' י"ד] ר' דוסא אומר הרי זה מלאך מסויים.
השתלשלות העניינים וידע מה טיבו של הקולר הזה, בשעה שאמר אברהם אבינו 'הוא ישלח מלאכו לפניך',
ואמר להם טפשים שבעולם ,הקולר הזה בושה זימן לו הקב"ה שני מלאכים ,אחד להוציא את רבקה
וכלימה ,כדי הזכיר את עוונה של ראש משפחה זו. ואחד ללוות את אליעזר ,ע"כ .וקשה ,אם היה נצרך
לשני מלאכים משום דאין מלאך אחד עושה שתי
והנמשל הוא :שאדם הראשון מתחילה לא היה זקוק שליחויות ,למה אמר אברהם' :הוא ישלח מלאכו',
למלבושים גשמיים ,שהרי לבוש היה בכתנות אור .רק דמשמע מלאך אחד .ואיפה מרומזים בקרא שני
לאחר שחטא היה צריך מלבושים ונאלץ לתפור עלי המלאכים.
תאנה ,ואם כן עצם המלבושים הם עבורנו אות חרפה
מחמת חטא זקנינו ,אלא שהטיפשים שכחו מה מקור אלא עפ"י המעשה הנ"ל יובן ,דאאע"ה רמז השם
הדבר והחלו לעשות לעצמם בגד שש ורקמה ,לעשות הזה במה שאמר' :ה וא י שלח מלאכ ו לפני ך [ר"ת
מן הטפל והחרפה עיקר .אבל החכם היודע מה עניינם של 'הוא ישלח' וס"ת של 'מלאכו לפניך' הם "יוה"ך"].
של המלבושים אינו עושה מהם עיקר ,אלא מסתפק ובזה רמז המלאך השני ,מלבד אותו המלאך שאמר
במה שיש לו והנחוץ לו ,ואז יכול הוא לעבוד את ה' בפירוש .וזהו שאמר המדרש :בשעה שאמר אאע"ה
מבלי להיטרד בהבלי הזמן... וכו' זימן לו הקב"ה שני מלאכים ,אחד להוציא את
רבקה – זהו שאמר בפירוש ,כי זה היה עיקר השליחות,
ואחד ללוות את אליעזר – ברמז ,ע"י ראשי וסופי
*** תיבות.
35
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
עברו 14שנה ,ויש לו בבית ילד שהיה קטן כשהוא בווארשה היה גר הגה"ק רבי אברהם וינברג מסטוצ'ין
נמכר וכבר 14שנה לא ראהו ,שישחרר אותו .ואמר לו הי"ד בעל ה"ראשית ביכורים" .חותנו החסיד רבי משה
האדון שהוא מסכים לדבריו ,אבל אצלם נהוג שאסור קובלסקי זצ"ל פתח בעבורו בית מסחר גדול ליינות,
לשחרר עבד בלי לתת לו דבר גדול שמאד חשוב לו אשר זוג' ניהלה בחריצות רבה ,והוא ה'ראשית
כמתנה ,ורק אם יאמר לו איזה דבר גדול שנחוץ לו ,הוא ביכורים' לא דרך על מפתנו ,אלא שקע בתורה בלי
יקנה לו את זה וישחרר אותו .ואמר לו שהוא רוצה ש"ס הפסקה .הוא טרח לבדוק אם זוג' מספיקה להשגיח על
מהוצאת אמסטרדם .קנה לו האדון את הש"ס בהוצאת היינות שיהיו משומרים ממגע עכו"ם וכיו"ב – אולם
אמסטרדם ,שהיה אז דבר יקר ,יד שניה ,ושחררו. יותר מזה לא הקדיש זמן למתרחש בעסק כלל,
ופרנסתו היתה מצויה לו .כשנודע ליהודי ווארשה
הש"ס היה שייך לפני כן לר' חונא הדיין .באחד הימים, שחנות זו הינה בבעלות ה'ראשית ביכורים' ,נהרו אליה
כאשר אביו של הרה"ק מסווראן למד בהש"ס ,ראה יהודים רבים שבאו להשיג יין לקידוש והבדלה.
שכתוב הסבר על איזה תוס' בכתב יד ,ובסוף היה
כתוב :כן שמעתי מהנהרג על נטילת ידים ,הוא רצה העיד אחיינו הרב שלום דב קובלסקי ז"ל [ראשית
לדעת מי הוא זה ההרוג על נטילת ידים ,והלך לעיירה ביכורים ,בכורות] :באחד הימים באופן פתאומי הגיעו
של ר' חונא הדיין. אנשי הממשל – גוים ,לבדוק את הדוחו"ת של החנות.
הרבנית נבהלה מאד ומיהרה לקרוא לבעלה כך
שם סיפרו לו ,שפעם אחת ,לפני החגים של חודש שהחנות היתה לבד כמה רגעים .רבי אברהם הגיע
תשרי ,לא מצאו הקצבים פרות שיספקו בשר לעיירה. והכל עבר בשלום ,אך דא עקא הוא החליט שמכיוון
הם שמעו שבמקום רחוק מהם יש פרות ,והחליטו ששהו הנכרים בחנות שעה קלה אולי יש כאן יין נסך,
ביניהם שבערב יום כיפור יביאו שקים עם אוכל לבית וברוב צדקתו וגדולתו הלך ושפך את כל היין שהיה
הכנסת ,ומיד במוצאי יו"כ יצאו לדרך כדי שיספיקו בחנות ...אף שידע שלא מדובר כאן רק ב"הפסד
לשחוט ולהכין בשר ליושבי העיירה עד סוכות ,וכן עשו. מרובה" אלא בשבירת מטה לחמם ,לא היסס ה'ראשית
ביכורים' לשפוך את תכולת החנות אל תעלת הביוב,
בלילה של מוצאי יו"כ ,באמצע הדרך ,רצו לאכול אבל בלי לחפש 'היתרים'.
ראו שלא הביאו מים לנטילת ידיים .שנים מהקצבים
אמרו שבכזה מקום יש צד של פיקוח נפש ,ויאכלו ע"י
מפה ,והשלישי אמר שיש לו קבלה שהוא לא מוותר על
***
נטילת ידים ויהי מה .באמצע הדרך עברו על יד מקום על המהרש"ם מבערז'ן זצ"ל מסופר שניהל חנות
שיש בו מעין מים ,אבל הדרך אליו בחזקת סכנה ממש לממכר יין .ומעיד בנו בקונטרס "אהלי שם" ,ששמע
כי המקום מלא בליסטים רוצחים ,אבל הקצב שלא מאביו זצ"ל כי במשך שתי שנים הללו אשר התפרנס
אכל אמר שאינו יכול יותר ,והוא הולך לשם למרות מחנות זו – חזר על השו"ע מהחל ועד כלה ארבע מאות
הסכנה .חבריו המתינו לו ,וכאשר עברו כמה שעות פעמים...
וראו שאינו חוזר – הבינו שהוא נהרג ואין להם מה
לעשות ,והמשיכו בדרכם .בערב יו"ט הם חזרו עם בשר
לעיירה.
***
סיפר הרה"ק ה"נתיבות שלום" מסלונים זי"ע
בליל יו"ט לפנות בוקר ישב ר' חונא הדיין ולמד ,ולפתע [ב"משמיע שלום"]:
הגיע אליו הקצב ההרוג .ר' חונא לא ידע מכל הסיפור,
והקצב ההרוג סיפר לו הכל ואמר לו שיש בבית דין של אביו של הרה"ק מסווראן זי"ע ,הלך פעם ברחוב
מעלה כאלו שאומרים שמגיע לו גן עדן על שמסר נפשו ושודדים חטפו אותו ומכרו אותו לעבד בדמשק ,וקנה
על נטילת ידים ,ויש שאומרים שהיה אסור לו למסור אותו ערבי טוב שאיפשר לו לשמור שבת וכדו' .כאשר
את נפשו ,והרבש"ע אמר חונא בני יכריע .ר' חונא עברו 14שנה ,פנה לאדונו וביקש ממנו שמאחר שכבר
36
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
שיצחק הלך ראשו למטה ורגליו למעלה כנזכר למעלה. חשב שהוא מתעתע בו ,ואמר לו :אם אתה מעולם
ושאל לו הרה"ק הנ"ל" :היכול תוכל לפרש מדרש זה"? האמת – יש לי קושיה בתוס' שכבר כמה שנים אני
מקשה בה .תלך בעולם האמת ותחפש לי תשובה,
השיב לו המנח"א בטוב טעם ודעת :ידוע שמדתו של וכאשר תהיה לך תחזור עימה וכך אדע שאתה דובר
יצחק אבינו היתה מידת הגבורה ,ושיטתו היתה שאין אמת ואפסוק בדינך .ההרוג השיב שאינו מבין את
לו לאדם ליהנות מגשמיות העוה"ז כלל ,רק להתדבק התוס' בשביל לדעת לשאול את השאלה בעולם
בחיים רוחניים שכולו יהיה כליל לה' ,ולכן רצה יצחק האמת .השיב לו ר' חונא :יש עוד הרבה זמן עד
לתת את ברכת עולם הזה לעשו בנו ,בחושבו כי יעקב התפילה ,ובינתיים אלמד אותך את התוס' ואת
אין לו צורך בגשמיות העוה"ז ,כי יהיה כולו רוחניות השאלה .למחרת לפנות בוקר ,בשעה שר' חונא ישב
בלא תערובת גשמית כלל .אבל באמת מדריגה זו ולמד ,הגיע ההרוג וענה לו תשובה .הבין ר' חונא שלא
שייכת רק ליצחק אבינו שמכח קדושתו ומסירות נפשו יתכן שההרוג בעצמו חשב על זה ,וגם ששמע זאת
בשעת העקידה פרחה נשמתו וניתנה לו נשמה מתושבי העיירה לא מסתברא ,אין זה אלא שאמת
חדשה ,ולא רצה להשתמש וליהנות מעוה"ז אפילו כל בפיו .ופעל לו ר' חונא טובה בעולם האמת.
שהוא ,משא"כ שאר בני אדם מוכרחים הם בע"כ
להשתמש בגשמיות העוה"ז כדי סיפוק חיותם ,כדי הרה"ק הנ"ש זי"ע סיפר ששמע מחתנו של הרה"ק
להשיג עניינים רוחניים. ה"בית אברהם זי"ע – הק' ר' טוביה לנדא הי"ד –
שהוא ראה את הגמרא שכתוב בה "שמעתי מההרוג
ורבקה אמנו הבינה היטב כי לא יוכלו בניה להתנהג על נטילת ידים".
במדתו של יצחק וצריכים הם לברכת יצחק אבינו כדי
שיהיה להם צרכי עוה"ז לקיים על ידם מצוות ,כגון
לקנות תפילין ,אתרוג ,ולהוצאות צרכי שבת ,ולפרנסת
***
ב"ב ,וללמד בניו תורה ,וכיו"ב הרבה ,ע"כ חשבה בספר "אוצר פלאות התורה" מספר :שכ"ק אדמו"ר
תחבולות שונות איך יבואו הברכות ליעקב אבינו ,כדי ממונקאטש שליט"א אמר לו ,שזקנו הרה"ק ה"מנחת
שלא יחסרו לו צרכי עוה"ז ויוכל לקנות בהם עניני אלעזר" ממונקאטש זי"ע בהיותו בן י"ג שנה אמר
עוה"ב. ביאור נאה על דברי המדרש [שהובאו עה"פ ותאמר אל
העבד וגו'] ומעשה שהיה כך היה:
ואמרו חכמים במשנה בכתובות [קט ]:שמי שהלך
למדינת הים ואבדה דרך שדהו ,כלומר שהחזיקו בה בהיות המנחת אלעזר בן י"ג שנה ,נסע פעם אחת
בעלי השדות שבמצריו ,אינו יכול ליטול שלא ברצונם, למרחץ קרעניץ [עיר נופש בגליציה] ,והיו שם בעת
אלא יקנה לו דרך במאה מנה ,או יפרח באויר. ההיא הרה"ק רבי יהושע מדז'יקוב ה"עטרת יהושע"
זי"ע ,והגאון רבי יוסף ענגיל ה"אתוון דאורייתא" זצ"ל.
ולזה רמז במדרש – שראתה רבקה את יצחק בא פ"א כאשר הלך המנח"א לטייל חוץ מן היישוב באויר
בשיטת חכמים שלא קנה את הדרך רק "יפרח באויר", הצח ,לקח עמו הספר "מדבר קדמות" להחיד"א ז"ל
וזהו "ורגליו למעלה" ,היינו בבחינת "פרח באויר" שלא לעיין בו במשך הטיול .ובהיותו בין עצי היער פגעו בו
היה לו שום דרך ודריסת רגל בגשמיות עוה"ז ,שזו היא אלו שני הגאונים הצדיקים ,והתחיל הרה"ק ה"עטרת
דרכו בעבודת השי"ת ,מסי"נ בלא תערובת גשמיות ישועה" לערוך שיח עם ילד שעשועים חכים ונעים,
כלל .אבל רבקה אמנו נתייראה מדרכו הנשגבה ושאל לו "איזה ספר יש בידך"? והראה לו המנח"א
ומשיטה זו ,כיון שעי"ז לא יוכלו בניה לקיים את התורה שהוא ספר "מדבר קדמות" .שאלו הרה"ק "האם אתה
כראוי ,ורצונה היה לבטל שיטת יצחק ולהמשיך שפע מבין את מדרשי הפליאה המובאים בספר זה"? השיב
של פרנסה לבנ"י ,לכן 'ותקח הצעי"ף ותתכס' – לו המנח"א" :הן ,תקותי להבין קצת" .וציוה לו הרה"ק
וכנודע מספרי תלמידי הבעש"ט הק זי"ע כי צעי"ף שיפרש לו איזה מדרש פליאה שהובא בספר זה .ופתח
ר"ת :ע מך י שראל צ ריכין פ רנסה' ,ותתכ"ס' – המנח"א את הספר בדיוק במקום שכתב שם החיד"א
37
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
והכאב. לכסות עליהם ברחמים וחסדים עם כל צרכיהם
שמע הרה"ק מסטאלין את אנחת החסיד והתבטא בגשמיות ,כדי שיוכלו לקיים התורה מתוך נחת
"שאם נאנחים על המכות והפצעים הרי שמיותר הורחבה.
הדבר" ,וכך חזרו אליו כל המכות והפצעים שהיו לו
בטרם קיבלו אותם החסידים על עצמם. וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א :שדברים אלו אמר
ה"מנחת אלעזר" זי"ע בהיותו עלם צעיר בן י"ג שנה,
והרה"ק הנ"ל התפלא מאד והוטבו בעיניו ודפח"ח.
***
הרה"ק רבי ישראל מסאדיגורה זי"ע התאונן בפני דודו
הרה"ק רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין זי"ע ,על כך ***
שהחסידים הזקנים שהיו בימי אביו שוב אינם באים פעם אחת שח הרה"ק רבי מנחם נחום משטפינשט
אליו ,אלא נוסעים לאחיו הרה"ק ה"פחד יצחק" זי"ע אודות אחד שהיה צריך לישועה מסויימת ,והרבי
מבאיאן זי"ע ,ואילו אליו באים אברכים צעירים בלבד. אמר לו כי עצם הזכרת שמו של הצדיק אמת היא פדיון
נפש .וכך אמר" :איך זאג ,אליעזר האט דערמאנט דעם
ענה לו דודו: נאמען פון דעם אמת'ן צדיק ,דאס איז גיווען דער פדיון,
אזוי ווי ס'שטייט 'ויאמר עבד אברהם אנכי' עכלה"ק.
גם עם אביך – שהיה אחי הגדול – הייתה לי בשעתו [אני אומר ,אליעזר עבד אברהם ,שאמר 'עבד אברהם
כזאת ,ומה אתה סבור שעשיתי? עשיתי מהאברכים אנכי' ,בזה שהזכיר את שמו של הצדיק האמיתי ,זה
הצעירים "אלטע חסידים"... עצמו היה ה"פדיון נפש"].
כן מספרים מהגאון רבי אייזל חריף זצ"ל [רבה של
סלונים] שבהיותו אברך צעיר כבר כ' שנה בלבד
***
נתמנה לרב העיר 'קלווריא' ,ניגש אליו אחד מזקני סיפר הרה"ק ה"ברכת משה" מלעלוב זי"ע [בעלון
המקום שהיה 'נער' במעשיו ,וברצונו לקנטרו אמר לו: "אהל מועד"]:
"יודע אתה ,אני בגילך לא הייתי מתמנה להיות רב".
השיב לו רבי אייזל בלישנא חריפא" :אכן זאת רואים הרה"ק רבי אשר מסטאלין זי"ע היו לו מכות ופצעים
עליך גם היום""[ ...ניצוץ אחד"]. על גופו רח"ל ,והיו לו חסידים חשובים ונעלים שכדי
להקל על ייסורי הגוף של רבם הקדוש החליטו ביניהם
לקבל על עצמם כל אחד מהם מכה ופצע אחד במקום
*** הפצעים והמכות של הרבי שמעתה לא יהיו לו יותר.
הרה"ק ה"ברכת אברהם" מסלונים זי"ע סיפר:
וכך הוה ,הפצעים של הרבי הקדוש נעלמו כלא היו.
פעם בעת צרה לכלל עמד אחד החסידים על מפתן
דלתו של הרבי ה"יסוד העבודה" זי"ע ותהה :האם פעם אחת הלך הרה"ק מסטאלין זי"ע לטבילה במקוה
אכנס אליו ,כלום יכול לבטל הצרה הזאת? ומיד עם אחד מחסידיו – רבי יהושע טורובער כדרכו תמיד
כשפתח הדלת נענה הרבי זי"ע ואמר" :אלוקים לנו ללכת אל המקוה עם אחד מחסידיו.
מחסה ועוז" ,ואם כן "עזרה בצרות נמצא מאד על כן
לא נירא בהמיר ארץ במוט הרים בלב ימים" ,והיינו ברגלו היה לו לאותו חסיד פצע אותו חבש בתחבושת,
שבכח האמונה נמצא השי"ת תמיד עם איש יהודי בכל וכשעמד הרה"ק מסטאלין לצאת מהמקוה הזדרז
העתים. החסיד אף הוא וחבש במהירות את התחבושת שעל
רגלו כדי לצאת יחד עם רבו מהמקום .דבר זה גרם לו
לכאב גדול ,וכתוצאה מכך נאנח עמוקות לגודל הצער
***
38
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
למחשבתו ואמר לו :מהו החילוק בין הברכה שלי כשהתגורר הרה"ק ה"ברכת משה" זי"ע בתל אביב,
לברכה שלך ,ואמר ,הנה אתה משכים בבוקר ויש לך התדפקו פעם על דלת ביתו שניים מחשובי חסידי
חשק לאכול ,או שאתה רעב לאכול ,אבל אסור לאכול ברסלב ,הרה"ח ר' הערש לייב ליפל ז"ל והרה"ח ר'
ללא ברכה לכן אתה מברך ברכה ,כדי שתוכל לאכול אליהו חיים רוז'ין ז"ל שכיתתו רגליהם לאסוף צדקה
הפרי ,אבל אצלי הוא להיפך ,כשהנני רואה את עבור יהודי נכבד שעומד להשיא את בנו.
המאכל ,הנני מתחיל להתבונן מי ברא מאכל זה ,שפרי
זה גדל על האילן ,ואילן הזה נטעו אותו ,והכל נעשה כששמע הרבי זי"ע על מטרת בואם העניק להם מיד
ע"י השי"ת ,והרי זה מנפלאות הבורא ,עד שאני סכום כסף נכבד ,השניים הודו לו מאוד על הנתינה
מתאוה לברך הברכה ,אבל מאחר שאסור לברך ברכה ההגונה ,אך הרבי זי"ע טרם נחה דעתו עד שקם
לבטלה ,הנני מוכרח לטעום ג"כ מהמאכל... ממקומו והוציא את השטריימל שלו [היה זה שטריימל
חדש שרכשו עבורו לאחרונה ,במקום השטריימל הישן
שהיה לו] ונתן אותו להם עבור החתן.
סיפורי השבוע
שני החסידים הנכבדים הודו לרבי מקרב לב וכבר עמדו
מקובץ "אור המאיר": בפתח הדלת ,כשלפתע קרא להם שוב הרבי ואמר
להם" :לאחרונה העניק לי מאן דהו במתנה שעון זהב,
שמעתי מאיש נאמן מעשה שהיה בעת המלחמה אתם יודעים שבלי שעון איני יכול להסתדר ,מוכרח אני
הנוראה ,כאשר עברה כוס התרעלה על אבותינו, לשעון מדוייק ביותר ,כי כל דקה יקרה אצלי ,אבל אין לי
שאשה אחת ברחה עם שני בניה אל עומק היער, צורך בשעון העשוי מזהב דווקא".
בבקשה להמלט מחיות האדם המבקשים טרף ,זמן רב
התהלכו בשבילי היער ,רועדים מקול עלה נדף ,עד "אם כן ,הא לכם השעון הזה ,לכו תמכרו אותו בשוויו
שכבר היו בטוחים שיצאו מכלל סכנה וכבר לא טרחו והכסף יהיה עבור החתן להכנסת כלה" סיים הרבי
להסתתר כל כך. זי"ע.
ואז ,ביום אחד ,עודם מהלכים בין העצים ,נגלה מלאך הרה"ח ר' הערש לייב ליפל יצא מכליו מרוב התפעלות
חבלה לפניהם בדמות חייל אס אס ימ"ש ,הלה שמח לנוכח הידורו והשתוקקותו של הרבי זי"ע להשתתף
מאוד על הקרבנות שנפלו לידיו בהסח הדעת ,בתאוות במצוות הכנסת כלה ,והיה מספר על כך בהתרגשות
רצח העמידם ליד אחד העצים וכיון אליהם את כלי עצומה[ .פורסם ב"אהל מועד"].
המשחית שלו במטרה לרצחם נפש .פתאום התאזרה
האשה עוז ופנתה אל החייל בתחנונים' :אנא ,רחם
עלינו ,אל תהרוג את שני בני כך לנגד עיני ,הלוא לב
***
בשר לך ואיך תוכל לעשות כדבר הזה' .צחק הרשע אמר הגאון רא"ל שטיינמן זצ"ל :איך מבינים שנאמר
באכזריות ושאלה בלגלוג' :היאך תבקשי ממני רחמים, על ישמעאל שיהיה פרא אדם ,והרי בסוף ימיו עשה
וכי אינך יודעת שהנני רוצח ותיק ,איני יכול לספור כמה תשובה :ומשמע שזה לא סותר להיות בעל תשובה וגם
יהודים כבר הרגתי במו ידי ,ואת מבקשת ממני רחמים? פרא אדם .ישנם אנשים ,כולל חרדים ,שהם פראי
איני מסוג האנשים המרחמים כלל'. אדם...
אמרה לו האשה' :לא יתכן ,אני רואה על עיניך שיש לך ***
רחמנות' ,התעניין הרשע' :באיזה עין את רואה שיש לי מספרים ,שפעם ישב הרה"ק ה"בית אהרן" מקרלין
רחמנות? ענתה האשה' :בעין שמאל' ,החוויר הרשע זי"ע אצל שולחנו ,ובירך ברכת בורא פרי העץ על
ביותר ואמר לה' :להוי ידוע לך שעין זו אינה העין שלי, המאכל .וישב שם אדם והרהר שכמדומה שגם הוא
בתחילת המלחמה נפצעתי בעיני השמאלית ונתנו יכול לברך ברכה זו .נענה ה"בית אהרן" זי"ע שתפס
39
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
ואכן הוא נפטר ואשתו הלכה לרב ,וסיפרה לו את תחתיו עין של יהודי ,ומה שראית בה ניצוץ של רחמנות
סיפור המעשה ,ונפשה בשאלתה :מה עליה לעשות לא משלי הוא רק משל היהודי ,אך כיון שהטבת לראות
כעת? כך לא אהרוג אתכם' .הניחם הרשע והלך לו והיתה
להם נפשם לשלל .ע"כ.
אמר לה הרב :אשלח מכתב לכל רבני הערים ,ובו
אכתוב כי מחפשים פלוני על מנת לחלוץ לאשת אחיו,
ותמורת כך מבטיחה לו האשה חצי מהרכוש הרב
***
שירשה מבעלה .נקוה שאח הבעל נמצא באחת מאותן בספר "אוצר אפרים" מביא מהספר "דרכי תשובה"
ערים ,והרב שיקבל את המכתב ידאג לשלחו הנה. [על יו"ד] מהרה"ק ממונקאטש זי"ע:
רב העיר בו התגורר האח קיבל את המכתב ,קרא לאח הרה"ק ה"אוהב ישראל" זי"ע היה רב במז'יבוז',
ואמר לו :אחיך נפטר ,ואלמנתו מבקשת שתבוא לשם בהמשך עבר לעיר אפטא ,ובערוב ימיו חזר למז'יבוז'
כדי שתוכל לקבל ממך חליצה ,ומבטיחה לתת לך בעד שם נקבר.
החליצה חצי מירושת בעלה .הנה נזדמנה לידך מצוה
גדולה ,ובנוסף ,תחזור משם עשיר ,לכן ,אני מוכן לסדר כשהודיע על כוונתו לחזור מאפטא למז'יבוז' ,באו אליו
לך הלואה עבור הוצאות הנסיעה. בעלי הבתים של העיר אפטא וקבלו בפניו :על מה
ולמה מגיע לנו עונש זה ,שרבינו האהוב יעזבנו ,הרי
הלך היהודי הביתה וסיפר לאשתו את דבר המעשה: כשהגיע הרב אלינו הוא דרש משכורת גבוהה ,והבנו
שבמז'יבוז' שהיא עיר קטנה ואין בה הרבה יהודים ,לא
אמרה לו אשתו :הנה ,תפילות הינך מתפלל שלש יכלו לתת לרב כזו משכורת ,ולכן הגיע אלינו .קיבלנו
פעמים ביום ,תפילין הינך מניח פעם ביום ,שבת הינך את הדרישה בלי שום ויכוח ,כל מה שהרב ביקש סודר
שומר פעם בשבוע ,ומצות תקיעת שופר בר"ה ,וכן על צד היותר טוב ,מדוע ,אפוא ,עוזב אותנו הרב וחוזר
מצות אכילת מצה וישיבה בסוכה הינך מקיים פעם למז'יבוז'? מה פשענו ומה חטאתנו?
בשנה .חליצה זו מצוה שאינה מזדמנת אפילו פעם
בשנה ,ואף לא פעם בכמה שנים ,הקב"ה זימן לך כזו אמר להם ה"אוהב ישראל" :לא עשיתם לנו שום דבר
מצוה נדירה ואתה הולך למכור אותה בכסף?! בעלי רע .אספר לכם סיפור ואז תבינו את פשר הדבר:
היקר :מבקשת אני ממך שאת המצוה הזאת תעשה
לשם שמים ,אל תיקח מהאלמנה אפילו אגורה. היו פעם שני אחים שרצה הקב"ה ,ומסיבות מסויימות
נפרדו דרכיהם בגיל שמונה .כל אחד גדל בפני עצמו,
הסכים הבעל ואמר :טוב ,לא אקח ממנה כסף. לא היה שום קשר ביניהם .שניהם התחתנו ,ולשניהם
לא נולדו ילדים .האחד היה עשיר והתגורר בעיר אפטא
אך אשתו עדיין לא היתה רגועה ואמרה לו :יודעת אני והשני היה עני מרוד ,ומקום מושבו היה בעיר אחרת.
שאדם צדיק אתה ,אולם מאחר ועניים מרודים אנחנו,
חוששת אני שכשתראה את הכסף תתבלבל דעתך, יום אחד ,האח העשיר מהעיר אפטא הרגיש שהוא
לכן אני מבקשת ממך – השבע לי שלא תקח את הולך למות .הוא קרא לאשתו ואמר לה כך :הרי
הכסף! לדאבונינו לא נולדו לנו ילדים ,וכיון שכך – כשאעזוב
נטל הבעל את הסידור "קרבן מנחה" של אשתו ונשבע את העולם יתכן ותירצי להתחתן ,אך אסור לך לעשות
בו שלא יטול מהאלמנה אפילו פרוטה. זאת כל זמן שלא עשו לך חליצה .שכן יש לי אח ,אינני
יודע היכן הוא ,אינני יודע אפילו אם הוא חי או מת ,אך
כיון שכן ,הוא לא לקח את ההלואה מהרב עבור זאת יודע אני כי היה לי אח ,וכל זמן שלא תקבלי חליצה
הוצאות הנסיעה ,כי ידע שלא תהיה אפשרות בידו תישארי עגונה ,ללא יכולת להנשא שוב.
40
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
באפטא מונה סכום כסף גדול שבעצם שייך לי ,לכן לפורעה ,ויצא לדרכו ברגל.
ביקשתי משכורת גבוהה.
הגיע לעיר אפטא ,ופנה מיד לבית הרב .כשנכנס,
כעת לפי החשבון שלי כבר נגמר הכסף של אותה הודיעו לרב כי הוא האח של פלוני שנפטר ,ובא לקיים
מתנה ,לכן רצוני לחזור למז'יבוז' ,אך עליכם ,ודאי אין לי מצות חליצה לאלמנתו!
שום טענות.
שמח הרב שמחה גדולה ושלח מיד להודיע לאלמנה
"אמנם ,מתנה אחת אני יכול לתת לכם" ,סיים הצדיק את הבשורה הנפלאה ,האלמנה שלחה בגדים חשובים
ואמר" ,שלדורי דורות יקראו לי -ה"אוהב ישראל לגיסה שיהיה לבוש כפי שראוי לכבודה ,סידרה לו
מאפטא" - ,על שם עירכם ,לא מז'יבוז'". אכסניה מכובדת שבה יתאכסן עד סיום הענין ,וקבעו
תאריך בבית הדין למעמד עריכת החליצה.
*** אחר שגמרו את החליצה ,הוציאה האלמנה שק מלא
בחורף תרצ"ד הגיע הרה"ק המוהרשד"י מסלונים זי"ע כסף ואמרה לאח בעלה" :כאן יש חצי מרכוש בעלי,
– הי"ד יחד עם הרה"ק ה"ברכת אברהם" זי"ע ללודז', והוא שייך לך ,כפי שהבטחתי".
להשתתף בשמחת הברית של נכד הרה"ק ה"בית
אברהם" זי"ע ,בן לחתנו הגה"ח ר' טוביה לנדא הי"ד, אמר לה" :אני מצטער ,בשום אופן לא אקח ממך
ואכסנייתו נקבעה בבית הנגיד ר' יחיאל קריבוס .בעת כסף".
סעודת המצוה כאשר הסבו הצדיקים לשולחן אז נדברו
יראי ה' איש אל רעהו ,ובמהלך שיחתם הזכיר ה"ברכת "אבל הבטחתי שאתן אותו לאח בעלי שיקיים בי מצות
אברהם" את דברי הרמב"ן בפרשת בא "שאין לו לאדם חליצה!"
חלק בתורת משה רבנו עד שיאמין שכל דברינו ומקרינו
כולם נסים ,אין בהם טבע ומנהג של עולם ...הכל "עתה רואה אני כמה צדקה אשתי בכך שהשביעה
בגזירת עליון" .הרה"ק מסטריקוב זצ"ל ,סבו של ר' אותי .אני נשבעתי שלא אקח את הכסף".
טוביה לנדא הי"ד ,כשמעו את הדברים התלהב מאד
וביקש שיביאו אליו חומש עם רמב"ן כדי שיוכל לראות אבל האלמנה לא הסכימה לוותר ,סוף כל סוף היא
בפנים את הענין הזה. הבטיחה לתת .בסוף החליטה לתת את סכום הכסף
הזה מתנה לקופת הקהל של העיר אפטא ,ואילו האח
לאחר הברית בשובם לאכסניה התרחש מאורע בלתי שב לביתו ,כאשר גם את הדרך חזרה הלך ברגל.
צפוי :בעל האכסניה ר' יחיאל הסתבך בעסקיו עם
השלטונות כתוצאה מהלשנה ,והחשש היה גדול כי כך נגמר הסיפור.
יבואו תיכף לקחתו למאסר ממושך ולהביאו בפלילים.
מיד בשומעו את הדברים הציע ה"ברכת אברהם" המשיך ה"אוהב ישראל" זי"ע מאפטא את הסיפור
שכדאי שהרבי יעזוב בינתיים את המקום מפני החשש ואמר :דעו לכם ,נעשה רעש גדול בשמים :זוג עניים
שבמהלך החיפושים שיעשו אנשי הרשות בבית מרודים ,אין להם פרוטה ולא הסכימו לקחת את הכסף
יאשימו גם אותם כאילו הם שותפים לחטא .אך הרבי מהאלמנה! מידת הרחמים התעוררה עליהם ,השתנה
סירב וטען כי אין להשאיר את ר' יחיאל לבדו בעת עליהם הטבע ,ולעת זיקנתם נולד להם בן ,הלא הוא
צרתו ,ובנוגע לפחד מהסכנה הגיב בתקיפות :אברמ'ל! אני - ,ה"אוהב ישראל" -ב"ה! זכיתי לשמש כרב בעיר
האסט דאך הערשט גיזאגט א רמב"ן!!! הרי זה עתה מז'יבוז' .והנה יום אחד באתם אתם ראשי הקהל אל
חזרת על דברי הרמב"ן ...ואת המילים הללו אמר בכזו העיר אפטא ,והצעתם לי לקבל על עצמי את עול
תקיפות שאין לשער .לאחר מכן ציווה על ר' יחיאל הרבנות בעירכם ,ואני הרי ידעתי שבקופת הקהל
41
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
חודש חשון תשכ"ח ,כחצי שנה לאחר כיבוש עזה על שלא ימהר להסכים לשום עיסקה של שתדלנות או
ידי הצבא ,באחת מהנסיעות הללו לאשדוד ,ראה הרבי שוחד מבלי לבוא לשאול אותו .ואכן לאחר זמן מה הגיע
שלט שהיה כתוב" :אשדוד ימינה עזה ישר" .הרבי ר' יחיאל לרבי עם הצעה של שתדלן ,שלהערכתו אם
נדלק למראה השלט 'עזה' ,ופנה אל ר' שמואל דסקל ישלם חמשת אלפים זלוטי דמי "לא יחרץ" הדבר
ואמר לו :היה אצלי השבוע אחד ששירת בצבא בעיר יסתדר בכי טוב .הסכום היה עצום ,אך לא היה ספק
עזה ,והוא סיפר ,שבעזה ישנו הציון של רבי ישראל שכדאי לשלמו ,ביחס למה שצפוי לו אם הפקח ימסור
נאג'רה זצ"ל ,מחבר הזמר "י-ה רבון עלם" ,יש את לממונים עליו על מה שגילה ,גם הברכ"א ראה בכך
הבית כנסת העתיק והפסיפס היהודי המפורסם ,נענה הזדמנות פז להינצל ,ואמר לרבי שהצעה נראית בעיניו,
רבי שמואל ואמר ,מה הבעיה ,אם הרבי מבקש אפשר אך הרבי מאן לשמוע :האסט דאך הערשט גיזאגט א
לנסוע לעזה .הרבי שאל כמה זמן לוקח הנסיעה ,ור' רמב"ן – אמר שוב לברכ"א ,לאחר מכן הגיעה הצעה
שמואל אמר שהוא מעריך את הנסיעה כארבעים זולה יותר ,השתדלן מוכן לנסות לשחד את הפקיד אף
דקות ,וכשנגיע לשם כבר נראה איך להגיע לציון .הרבי בסכום של ארבעת אלפים זלוטי ,אך גם לזאת לא
הורה לו להמשיך ישר ולנסוע לתוככי עזה ,ההלם ברכב הסכים הרבי ...וכך חזרו הלוך ושוב עד שלבסוף הורידו
היה מוחלט ,אני סימנתי לר' שמואל עם האצבע במצח את הצעת התשלום לסכום פעוט יחסית של אלף
כאומר לו השתגעת?! אך ר' שמואל סימן לי בחזרה גם זלוטי ,ולזה ניאות כבר הרבי שיתן ובזה נגמר הענין
עם האצבע שאני השתגעתי ...אני כגבאי נחרדתי בשלום.
ואמרתי ,שלנסיעה כזו דרוש ליווי משטרתי או צבאי ,אך
ר' שמואל הסתכל עלי בתמיהה ,אם הרבי רוצה לנסוע, לימים כשסיפר ה"ברכת אברהם" את המעשה היה
נוסעים! תוך כדי שהוא מראה לי באצבעו על הרבי, מפליא את תוקף אמונתו של הרבי המוהרשד"י זי"ע:
ואומר :אם הרבי מבקש אין שאלות. וכי דבר פעוט הוא ,הנה עומד לפניו יהודי השרוי
בסכנה גדולה וצפוי אצל הפולנים לעונשים קשים
הגענו למחסום הצבאי שבשערי העיר עזה ,שבדק את ולמאסר של שנים רבות ,והוא כולו נאחז איתן בדברי
הכניסה והיציאה מהעיר ,במחסום היה בדיוק באותו הרמב"ן ומדבר בתקיפות ובבטחון .הוסיף הברכ"א
זמן קצין ששם משפחתו היה פרידמן – התברר שהוא ואמר :איך האב גיזאגט דעם רמב"ן און ער האט דאס
כנראה נכד הרוזי'נער( ,הקצין היה יהודי תל אביבי עם דערהערט...
כיפה סרוגה ,לימים חיפשתי אחריו אולם לא הצלחתי
למצוא קשר לאותו קצין) לאחר שהוא שמע מה שאנו
מבקשים ,אמר שהוא יודע איפה הציון והתנדב לקחת
***
אותנו לשם. מספר הרה"ח ר' מנחם אליעזר מוזס הי"ו המשב"ק
של הרה"ק ה"אמרי חיים" זי"ע:
בית הקברות היה בתוך מחנה פליטים .הבתים מסביב
היו עוד מלאים עם סמרטוטים לבנים ,אות כניעה של הרבי ה"אמרי חיים" סבל מברונכיט ,והיה צריך
כל התושבים ,ומיד נאספו סביבנו ישמעאלים צעירים פעמיים בשבוע לשאוף אויר ים צלול ,לשם כך היינו
רבים כחול הים ,מתושבי המחנה .הם מעולם לא ראו נוהגים אני ולהבל"ח ר' שמואל דסקל ז"ל לנסוע עם
רכב אולדסמוביל מפואר כמו שהיה לר' שמואל ...זה הרבי לים אשדוד ,שם היה מגדלור הצופה אל הים ,וכך
היה בשבילם אטרקציה מושלמת .הקבר היה במורד יכלנו לשהות במקום טוב ללא הפרעה מצד מבקרים
תלול שהגישה אליו היתה קשה ,היו שם מדרגות ויורדי הים ,אויר הים הצלול היה מטיב לו לבריאותו.
בגובה מטר ,לא היה שייך שהרבי יירד למטה אל [אגב ,בחתונתו של נכדו האדמו"ר הר"י שליט"א בין
הקבר .הרבי יצא מהמכונית ללא כל פחד ,נעמד במלוא החופה לסעודה ,נסע הרבי זי"ע עם אחיו הרה"ק
הדרו ,השקיף על הקברים והמצבות הרבות שהיו ה"מקור ברוך" זי"ע לאשדוד למגדלור .הם ישבו שם
פזורים בבית העלמין .ר' שמואל ירד למטה אל חלקת בארבע עיניים כשעה וחצי היתה זו הפעם האחרונה
הקבר ,היתה שם מצבה שנראה היה שמישהו כבר שנסענו לטייל שם].
42
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
בהחתונה? וא"ל בנו שנפסק שהפריץ יברח מהכפר... חידש ושיפץ ,עליה היה כתוב "פ"נ נעים זמירות
ואמר הרה"ק :נו" ,זאל דער פריץ אנטלויפן'! [שיברח ישראל רבי ישראל נג'ארה" ,יום היא"צ לא זכור לי אם
הפריץ משם] .ופנה הרה"ק אל בנו וא"ל נו ,וכי לחינם היה כתוב ,ואכן יום פטירתו לא ידוע ,הרבי סקר את
באנו לכאן?! ואכן כשחזרה לביתה שמעה מיד שהפריץ בית העלמין ,והחל מפזם לעצמו בהתרגשות עצומה
קורא לבעלה לענין דחוף ,היות שקיבל ידיעה שמלך את מנגינת "י-ה רבון" הידועה.
רוסיה רוצה להגיע לעיירתו ,ומכיוון שהוא ממוצא פולני
אינו סובלו ואינו רוצה להתראות עמו ,ובכן רוצה הוא – היה זה מחזה שלא מעלמא הדין ,ר' שמואל למטה
הפריץ – לנסוע מכאן ומשאיר בידו את ניהול הכפר עד במורד בית העלמין ,ואני סמוך לרבי ,מוקף במאות
שיחזור ,והסכים היהודי לקבל עליו את האחריות על ואולי אלפי ישמעאלים ,הרבי בדביקות נפלאה שר את
הכפר כולו ,והפריץ נסע משם ולא חזר יותר... הניגון "י-ה רבון עלם" בהימנון הויזנצאי המתוק על יד
קברו של מחבר המילים – רבי ישראל נג'ארה ,בתוככי
עיר רבנותו – עזה.
***
אחד מתלמידי הגאון ה"חתם סופר" זצ"ל שהיה רב חזרנו הביתה ,והרבי היה מרוגש כולו מביקורו בעזה,
גדול באויבערלאנד ,נסע לבקר בהיכלו של הרה"ק עוד ימים רבים אח"כ זכר אותה נסיעה לעזה לא מש
מצאנז זי"ע ,אף שמעולם לא ביקר אצל אדמו"ר ולא מזכרונו של הרבי ,שהיה מרבה לספר ולתאר אודותיה
נתן פתקא להזכרה ,אמנם מחמת ששמעו של הרה"ק לפני מקורביו ואנשי ביתו.
מצאנז הלך בכל המדינות ,ונתפרסם בראש כל חוצות
גודל קדושתו וגאונותו.
***
אמנם מכיון שלא רצה לקבל פני הצדיק ריקם ,וכן רצה בספר "רשומים בשמך" מסיפורי הגרי"ש אונגר זצ"ל:
לקיים אמרם ז"ל [כתובות קה ]:כל המביא דורון לת"ח
כאילו הקריב ביכורים ,חיפש בביתו אחר מתנה הגונה הרה"ק מאפטא ה"אוהב ישראל" זי"ע נסע עם בנו
שיוכל להגיש לפני הרה"ק ,עד שהחליט שיש הרה"ק רבי יצחק מאיר מז'ינקוב זי"ע אל חתונת אחד
באמתחתו תמונה נדירה ומהודרת של רבו ה"חתם מעשירי הארץ ,ולשמחת חתן וכלה ועשו שם מעין
סופר" זצ"ל ,ששמר עליה מכל משמר והיתה למחמד משחק שהתחפשו הבדחנים לשלושה דיינים ,ושני
עינו ,ע"כ סבר לתומתו שהרה"ק ישמח וישיש אליהם בעלי דינים ,אחד יהודי ,ואחד פריץ שבאו לדין תורה.
כעל כל הון. הפריץ טען שהיהודי חייב לו שכר דירה ,ומכיון שאינו
משלם רוצה הוא שהיהודי יצא מהכפר ,שכן אינו
ויהי בבואו לבית הרה"ק הציג עצמו להגבאי שהוא רב מסוגל לראות יהודי יושב באחוזתו מבלי לשלם לו.
באונגארין ,והביא עמו מתנה מהודרת להרה"ק והוא והיהודי טען שמצבו דחוק מאוד ,ומנין לו לשלם ומבקש
תמונה ממורו ורבו הקדוש ,אשר הוא רוצה להעניקו להמתין עד שירווח לו .ויצא הפס"ד שהיהודי יישאר על
להרה"ק במתנה. מקומו ואילו הפריץ שקשה עליו לראות יהודי באחוזתו
מבלי לשלם "יברח" מהכפר.
הגבאי ביודעו שהרה"ק מתנגד בתוקף לתמונות
מאנשים ,נכנס להרה"ק ואמר לו שהגיע א' ורוצה כשנסע הרה"ק חזרה לביתו ,קבל לפניו בנו רבי יצחק
להעניק תמונה מצדיק ,הקפיד הרה"ק ואמר להגבאי: מאיר על שקיווה שיחזרו משם עם נתינות הגונות ולא
"לך אמור לו שילך ל'סדום' ,שם מחפשים צדיקים"... הצליחו בכך .וכי לכך היה לנו להתאמץ דרך ארוכה כל
כך? ולא ענה לו הרה"ק שום מענה .ובאמצע הדרך
אמנם בשומעו שהוא רב וגאון בישראל ,יצא הרה"ק באה אשה אחת בבכיה גדולה על שהפריץ רוצה
לקבל פניו ,ונתן לו שלום ומרוב אהבת התורה התחיל לגרשם מהכפר יען שאין להם לשלם שכר דירה .ושאל
תיכף לדבר עימו בפלפול והלכה ,והניח רגל א' על הרה"ק ה"אוהב ישראל" לבנו :מה יצא שם הפס"ד
43
אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז בה"י
כסאו להקל על יסוריו שהיו לו ברגליו כידוע ,וכך עסק
עמו בתורה עד אור הבוקר.
זכותם תגן עלינו
ידידי חביבי
נמצאים אנו בזמנים קשים
ובברכת החודש אנו מבקשים
לגשמים בעתם ורפואת כל החולים
ולמלאת משאלות לבנו לטובה בכל הנושאים
הבה נתחזק בתפלות ותחנונים
לבקש מאת השוכן במרומים
להוושע במהרה ולרחמים גדולים
ועינינו תחזינה בשובך לציון ברחמים
ידידכם אוהבכם
44
