gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשתחיי שרה ‪-‬תשפ"ז‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫קונטרס זה‬ ‫נערך ונאסף ע"י‬ ‫אחד מבני החבורה‬ ‫למען זיכוי הרבים‬ ‫בכל עניני קונטרס זה‬ ‫להערות והארות‬ ‫ניתן לפנות למייל‬ ‫‪R5708580@gmail‬‬ ‫‪kolmenachem12@gmail.com‬‬ ‫‪2‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אדם מעט יכול להפסיד כמה אלפים‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫נתעוררו משנתן‪.‬‬ ‫במדרש פליאה‪ :‬משמתה שרה התחיל אדם הראשון‬ ‫אמר מו' רה"י שליט"א‪ :‬הפרשה נקראת "חיי שרה" –‬ ‫לדבר בלשון ארמי‪.‬‬ ‫אף שאין בה כלום מסיפור חיי שרה אלא תולדות‬ ‫ויש להסביר אומר הרה"ק ה"צמח צדיק" מויז'ניץ זי"ע‪:‬‬ ‫נישואי בנה‪ ,‬רק שזה עיקר החיים מה שיש בנים‬ ‫הנה כל הנפטרים מתלוננים בעולם האמת על אדם‬ ‫טובים ההולכים בדרכי ישרים‪.‬‬ ‫הראשון‪ ,‬שבחטאו באה מיתה לעולם‪ .‬והוא עונה‪' :‬איש‬ ‫בחטאו יומת ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא‬ ‫עו"א‪ :‬הפרשה נקראת פרשת חיי שרה‪ ,‬אע"פ שלא‬ ‫יחטא'‪ .‬אולם אצל שרה דרשו חז"ל על זה שנאמר שנה‬ ‫מוזכר בפרשה שום מאורע משנות חייה‪ ,‬אלא‬ ‫בכל פרט‪ ,‬ללמדך‪ ,‬בת ק' כבת כ' ללא חטא‪ .‬אם כן לא‬ ‫פטירתה‪ .‬כי מורגל בפי אינשי לומר שהדברים‬ ‫יכול אדם הראשון להשיב לה אותה תשובה שמשיב‬ ‫הנכונים שהאדם עושה בימי חייו – הם הדברים שלא‬ ‫לכל אדם‪ .‬אלא אדם התחיל לדבר בלשון ארמי‪ ,‬דהיינו‬ ‫יתבייש שיכתבו על מצבתו‪ ,‬ושום יהודי אינו חפץ‬ ‫שהמתרגם אומר‪" :‬והוו חיי שרה מאה ועשרין ושבע‬ ‫שיכתבו על מצבתו שהיה איש עסקים מצליח‬ ‫שנין"‪ ,‬ולא פרט תיבת שנה בכל פרט ופרט‪ ,‬וכיון שלא‬ ‫בעושרו‪ ,‬אלא כל אחד רוצה שיכתבו עליו דברים‬ ‫פרט שוב אין מקום לדרוש שהיתה בלי חטא‪ ,‬ויכול היה‬ ‫רוחניים‪ ,‬וזהו 'חיי שרה' – החיים הנכונים והאמיתיים‬ ‫לומר לה‪ :‬אין צדיק בארץ וגו'‪.‬‬ ‫הנצחיות שנשאר מכל אדם בפטירתו‪.‬‬ ‫במדרש‪ :‬זה שאמר הכתוב יודע ה' ימי תמימים וכו'‪.‬‬ ‫ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים‬ ‫כתב הגאון המהרש"ם מברעז'אן בספרו "תכלת‬ ‫שני חיי שרה‪( :‬כג א)‬ ‫מרדכי"‪ :‬הרמב"ם בביאור הכתוב "בכל דרכיך דעהו"‬ ‫ברש"י‪ :‬בת ק' כבת כ' לחטא ובת כ' כבת ז' ליופי‪.‬‬ ‫אומר‪ :‬שיכול אדם לעבוד את ה' בכל עת ובכל‬ ‫הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע אמר‪ :‬הרמז במלת‬ ‫הזדמנות‪ .‬במשא ובמתן‪ ,‬באכילה ושתיה‪ ,‬שינה‬ ‫"ויהיו" שנקראת גם למפרע‪ ,‬שסוף ימי שרה‬ ‫וכדומה‪ .‬יוצא שצדיקים עובדים את ה' כל הימים‪ ,‬בכל‬ ‫כבתחילתם‪.‬‬ ‫רגע‪ ,‬ברציפות‪ ,‬בלי הפסק ושנותיהם תמימות בלי‬ ‫חסרון‪.‬‬ ‫שואל הגאון ה"ישועות מלכו" מקוטנא זצוק"ל‪:‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬הרי הכתוב אומר 'שקר החן והבל היופי'? רק‬ ‫הרבי מקאצק זי"ע אמר שמרומז כאן‪ ,‬ש'שנותם'‬ ‫הפירוש הוא‪ ,‬בת כ' התייחסה ליופי כבת ז'‪ ,‬כמו בת ז'‬ ‫מתפרש כמו שינוייהם‪ ,‬שיש פעמים שהצדיק ועובדי ה'‬ ‫אין לה דעת להתנאות ולהתהדר ביופיה‪ ,‬כך שרה‬ ‫מחמת דבקותם וריבוי עבודתם תנועתיהם שונות‬ ‫כשהיתה בת כ' היתה יפת תואר ולא התהדרה ביופיה‬ ‫משאר אנשים‪ ,‬ויש מביטים עליהם בעין רעה מחמת‬ ‫אלא היתה תמימה כבת ז'‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬אבל האמת שגם שינויים אלו הם תמימים ולא‬ ‫חסרה בהם שלימות‪.‬‬ ‫אי' במד'‪ :‬רבי עקיבא היה יושב ודורש והצבור מתנמנם‬ ‫בקש לעוררן וכו'‪ .‬אלא תבא אסתר בת בתה של שרה‬ ‫ברש"י‪ :‬וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה‪.‬‬ ‫שחיתה קכ"ז ותמלוך על קכ"ז מדינות עיי"ש‪.‬‬ ‫דייק הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬וכי היתכן שלא תתרצה‬ ‫ה"חידושי הרי"ם" זי"ע אמר‪ :‬להבין האיך הדברים‬ ‫שרה אמנו לקיים דברי הקב"ה להקריב את בנה לקרבן‬ ‫האלו עוררום משנתן‪ – .‬דדבר זה הודיע להם‪ ,‬דראינו‬ ‫ריח ניחוח לד'?‬ ‫שמשום שחייתה שרה קכ"ז שנים‪ ,‬משום זה מלכה‬ ‫ותירץ‪ ,‬דאי' [סנהדרין פט] דכשיש התגלות נבואה‬ ‫אסתר על קכ"ז מדינות‪ ,‬אם כן החשבון הוא בעד כל‬ ‫לנביא‪ ,‬אזי יודעין מזה גם יתר נביאי ה'‪ ,‬וכמ"ש 'כי לא‬ ‫שנה מדינה אחת‪ ,‬ולפי החשבון יכול להיות שבעד כל‬ ‫יעשה ה' דבר כי אם גילה סודו לעבדיו הנביאים'‪,‬‬ ‫שבוע עיר אחת‪ ,‬ובעד כל שעה עכ"פ כפר אחד‪ ,‬אשר‬ ‫ומשום כך‪ ,‬שרה אמנו שבעלה היה טפל לה בנבואה‪,‬‬ ‫עולה לשווי של כמה וכמה אלפים‪ ,‬אם כן כאשר יישן‬ ‫‪3‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ההספד לבכיה‪ ,‬לומר שע"י ההספד שסיפר בשבחה‬ ‫סברה דאולי כל שחיטת בנה היה מסט"א ח"ו‪ ,‬כי אם‬ ‫שמסרה את נפשה לשמים מרוב שמחתה על בשורת‬ ‫באמת מאת ה' היתה נבואה זאת – אזי גם היא היתה‬ ‫העקידה‪ ,‬מזה באה לו הבכיה על שהיה לו חלק‬ ‫יודעת‪ ,‬והסברא דלא הודיע הקב"ה מזה גם לשרה‬ ‫בגרימת נסיון העקידה וממילא גם היה לו צד גרמא‬ ‫אמנו‪ ,‬משום דבקרא כ' 'כי לא יעשה ה' דבר' וכאן‬ ‫במיתתה‪.‬‬ ‫באמת לא היתה הנבואה למעשה כי אם לנסותו היינו‬ ‫להעלותו ולהורידו בחזרה מיד וכמ"ש במדרש‪ ,‬ומשו"ה‬ ‫ברש"י‪ :‬כולן שוין לטובה‪.‬‬ ‫לא ידעה שרה מזה‪.‬‬ ‫שואל הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע‪ :‬אם כולם שוים‬ ‫ובהכי ניחא גם האיך לא ידע מזה יצחק שהוא מן מ"ח‬ ‫לטובה למה פתח בתיבת 'ויהיו' שהוא לשון צער וצרה?‬ ‫נביאים שעמדו לישראל‪ ,‬ולמה שאל 'איה השה‬ ‫אלא הענין הוא‪ ,‬דאדרבה הצער הזה גורם שיהיו כולם‬ ‫לעולה'? והיינו משום דלא היה הנבואה לאאע"ה‬ ‫שוים לטובה‪ ,‬דמבואר בזוה"ק דשרה הוא כינוי לגוף‬ ‫למעשה באמת רק לנסיון‪.‬‬ ‫ואברהם הוא כינוי לנשמה‪ ,‬והנה בירידת נשמת האדם‬ ‫מעולם העליון לעולם השפל ונגזר עליה לשכון בגוף‬ ‫אומר הרה"ק ה"באר יעקב" מנדבורנה זי"ע‪ :‬שאאע"ה‬ ‫וחומר הרי הנשמה שרויה בצער‪ ,‬מפחד ודאגה שמא‬ ‫ברוב קדושתו ומדרגתו‪ ,‬ראה בזה לעצמו חיסרון על‬ ‫יימשך לחטא ועון‪' ,‬כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה‬ ‫אשר לא כבש לגמרי את רחמיו ואהבתו לבנו עד כדי‬ ‫טוב ולא יחטא'‪ ,‬אבל באמת זה גופא משמש כעצה‬ ‫ביטול הרגש מכל וכל‪ .‬ועתה כאשר ראה את רום‬ ‫טובה שיינצל מלחטוא‪ ,‬היינו שיזכור תמיד שניתן לו‬ ‫מעלתה של שרה אמנו שמסרה נפשה לקונה ברצונה‬ ‫נשמה בתוך הגוף‪ ,‬ועליו לשומרה כראוי מפגעים רעים‬ ‫הגמור מתוך השמחה הגדולה שהיתה לה מבשורת‬ ‫ומכל מרעין בישין‪.‬‬ ‫העקידה כדאמרן‪ ,‬הרגיש בנפשו פחיתות על שלא זכה‬ ‫וזה הרמז בפסוק‪" :‬ויהיו חיי שרה"‪ ,‬אם הנשמה שבגוף‬ ‫גם הוא להגיע למדריגה הגבוהה של שרה‪.‬‬ ‫שרויה תמיד בצער על רדתה לתוך חומר הגוף‪,‬‬ ‫ועל זה אה"כ 'לספוד לשרה ולבכתה' – הקדים ההספד‬ ‫ומפחדת תמיד שלא תיפגם טהרתה ח"ו‪ ,‬עי"ז הוא‬ ‫לבכיה‪ ,‬כי מתוך ההספד שסיפר בשבח מעלתה‬ ‫זוכה שיהיו כולם שוים לטובה‪.‬‬ ‫הגבוהה בא לידי בכיה‪ ,‬ולא על מותה בכה‪ ,‬אלא על‬ ‫שלא זכה גם הוא לזכך את עצמו ולהגיע למדריגה‬ ‫הגרע"א זצ"ל בחידושיו עה"ת מבאר מה בא רש"י‬ ‫גבוהה כמותה‪.‬‬ ‫להשמיענו‪.‬‬ ‫דהנה הקשו המפרשים למה לא חיתה שרה קע"ה‬ ‫עו"א לבאר הטעם מה שהקדים הכתוב ההספד לפני‬ ‫שנים כמו אברהם‪ ,‬ותירצו משום דאיתא במדרש [ב"ר‬ ‫הבכיה‪ ,‬כדכתיב 'לספוד לשרה ולבכתה' – עפי"ד‬ ‫ל ח] שבן מ"ח שנים היה אברהם כשהכיר את בוראו‪,‬‬ ‫המדרש [ב"ר נה ה] 'והאלקים ניסה את אברהם' –‬ ‫ואכן קיי"ל [יבמות כב‪ ].‬גר שנתגייר כקטן שנולד דמי‪,‬‬ ‫הוא ובית דינו‪ .‬מלאכי השרת אמרו‪ ,‬אברהם זה שמח‬ ‫וא"כ לא חי אאע"ה יותר משרה‪ ,‬כי מארבעים ושמונה‬ ‫ושימח את הכל ולא הפריש להקב"ה לא פר אחד ולא‬ ‫עד קע"ה הם קכ"ז שנה‪.‬‬ ‫איל אחד‪ .‬אמר להם הקב"ה‪ ,‬על מנת שנאמר לו‬ ‫לפי"ז צ"ל ששרה הכירה מיד את בוראה דאז יוצא‬ ‫שיקריב את בנו ולא יעכב ע"כ‪.‬‬ ‫החשבון דהן אברהם והן שרה חיו קכ"ז שנה‪.‬‬ ‫נמצא שבזה שלא הקריב קרבן‪ ,‬גרם אאע"ה בעקיפין‬ ‫וזשה"כ 'ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע‬ ‫למיתת שרה‪ ,‬כי אילו היה מקריב קרבן לא היו‬ ‫שנים' – וקשה קושית המפרשים למה חיתה פחות‬ ‫המלאכים מקטרגים עליו‪ ,‬ולא היה הקב"ה צריך‬ ‫מאאע"ה‪ ,‬וצ"ל התירוץ הנ"ל דאברהם היה בן מ"ח‬ ‫להעמידו בנסיון העקידה‪ ,‬וממילא לא היתה נגרמת‬ ‫כשהכיר את בוראו‪ ,‬אמנם דילמא גם שרה לא הכירה‬ ‫מיתת שרה אשר פרחה נשמתה מחמת בשורת‬ ‫את בוראה מיד‪ ,‬לכן אמר 'שני חיי שרה' ופירש"י כולן‬ ‫העקידה‪.‬‬ ‫שוין לטובה‪ ,‬דהיינו שהכירה מיד את בוראה‪ ,‬וא"כ יוצא‬ ‫ולפי זה י"ל אשר הבכיה של אאע"ה היתה על צד‬ ‫ששניהם אברהם ושרה חיו קכ"ז שנה‪.‬‬ ‫הגרמא שיש לו במיתת שרה‪ .‬ולכן הקדים הכתוב את‬ ‫‪4‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫בספר "באר יוסף" להגה"צ רבי יוסף סלנט זצ"ל‬ ‫ה"שפת אמת" זי"ע אומר‪ :‬הנה יש שינויים בשנות‬ ‫מרושלים עיה"ק‪ ,‬כתב לבאר ענין אמרם ז"ל‪ ,‬כולן שוין‬ ‫האדם‪ .‬יש מעלות מיוחדות לימי הבחרות‪ ,‬ויש גם‬ ‫לטובה‪ ,‬כי שנות הילדות והבחרות יש בהם מעלת‬ ‫מעלות מיוחדות לימי הזקנה‪ .‬אבל הצדיקים התמימים‬ ‫הזריזות והמהירות‪ ,‬אבל חסר אז עדיין לאדם יישוב‬ ‫מוצאים כל השלימות בכל ימיהם‪ .‬ובודאי אין זה בדרך‬ ‫הדעת והכרעת השכל כיאות‪ ,‬ולעומת זאת ימי הזקנה‬ ‫הטבע רק מתת אלקים היא‪ .‬וזה ענין 'וה' ברך את‬ ‫יש בהם דעת זקנים והבנה נכונה‪ ,‬אך חסר אז את‬ ‫אברהם בכל' – בזאת השלימות שנמצא בכל מקום‬ ‫כוחות הנעורים והזריזות‪ ,‬אמנם אבל שרה אמנו ע"ה‪,‬‬ ‫ובכל זמן‪ ,‬וזה "כולן שוין לטובה"‪.‬‬ ‫היו כולן שוין לטובה‪ ,‬שכבר בילדותה היה לה את‬ ‫מעלת ישוב הדעת והכרת האמת‪ ,‬וגם בזקנותה‪,‬‬ ‫עוד כתב ה"שפת אמת"‪ :‬דרכו של האדם הפשוט‪ ,‬ככל‬ ‫בהיותה כבת ק' הייתה כבת כ'‪ ,‬זריזה וקלה לעשות‬ ‫שהוא מזדקן מתווספת בו דעת‪ ,‬הוא מיטיב מעשיו‬ ‫מעש"ט ולגמול חסד עם הבריות‪.‬‬ ‫ומשפר מעשיו‪ ,‬משנה את מידותיו והתנהגויותיו הרעות‬ ‫והפגומות שהיה רגיל בהן‪ .‬אם כן‪ ,‬ימי חייו הם רק‬ ‫ותמת שרה וגו' הוא חברון בארץ כנען ויבא אברהם‬ ‫הרגעים האחרונים שהם בשלימות הראויה‪.‬‬ ‫לספד לשרה ולבכתה‪( :‬כג ב)‬ ‫אולם שרה אמנו‪ ,‬היו כל ימיה בלי פגם וקלקול‪ ,‬ואף‬ ‫במדרש‪ :‬מהיכן בא? מהר המוריה בא‪.‬‬ ‫שוודאי נתעלתה בימי הזקנה‪ ,‬זה רק מגודש והצטברות‬ ‫אמר הגה"ק רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה זי"ע‪ :‬מובא‬ ‫של מעשיה הטובים‪ ,‬אבל לא בגלל שינוי ודחייה של‬ ‫במדרש‪ ,‬שהקב"ה נתן לאברהם ארץ עשרה עממין‬ ‫מעשיה בימי נעוריה‪ ,‬אלא שנתעלתה ממדרגה‬ ‫בשכר עשרה נסיונות שעמד בהם‪ .‬וכיוון שפרץ הריב‬ ‫למדרגה‪ ,‬אבל לא היה בה כל פגם שהיה צריך תיקון‪,‬‬ ‫בין רועי מקנה אברהם לרועי מקנה לוט‪ ,‬לא טען‬ ‫וזה כולן שוין לטובה‪.‬‬ ‫אברהם שהקב"ה הבטיח לו "לזרעך אתן את הארץ‬ ‫הזאת"‪ ,‬אלא הציע פשרה בחלוקת הארץ‪ ...‬אם‬ ‫הרה"ק ה"יסוד העבודה" זי"ע פירש את דברי רש"י‬ ‫השמאל והימינה‪ ...‬כי אברהם אז עוד לא התנסה בכל‬ ‫כולן שוין לטובה – "עס איר שטענדיג גיט געווען"‬ ‫הנסיונות וממילא לא היתה הארץ בחזקתו‪ .‬ורק אחר‬ ‫[תמיד היה לה טוב]‪.‬‬ ‫העקידה היתה הארץ לנחלתו‪ .‬ולכן כשבא לפני עפרון‬ ‫ובני חת אמר‪" :‬גר ותושב אנכי עמכם" ופרש"י "אם‬ ‫ה"כתב סופר" זצ"ל שואל‪ :‬מה צורך לספר צדקתה של‬ ‫תרצו הריני גר ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין‪,‬‬ ‫שרה הנודעת‪ ,‬ולא מצינו כן בשארי צדיקים‪.‬‬ ‫שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת"‪.‬‬ ‫שמעתי בשם הגאון מו"ה משה טייטלבום [ה"ישמח‬ ‫וזהו הדרש‪" :‬מהיכן בא? מהר המוריה"‪ .‬כלומר‪ ,‬בתוקף‬ ‫משה"] זצ"ל שדקדק על רש"י שכתב אצל 'ויבא‬ ‫עובדת הר המוריה‪ ,‬נסיון העקידה‪ ,‬בא לספוד אותה‬ ‫אברהם לספוד לשרה' – למה נסמכה מיתת שרה‬ ‫ולטעון טענת "תושב"‪ ,‬דכיון שכבר עמד בנסיון העשירי‬ ‫לעקידה וכו'‪ ,‬למה המתין רש"י עד כאן‪ ,‬הו"ל לומר כן‬ ‫והאחרון ובזכותו קיבל את כל ארץ ישראל‪.‬‬ ‫מתחילת הפרשה ותמת שרה‪ ,‬ונ"ל דלכאורה קשה מה‬ ‫היה לו לאברהם לספוד ולבכות על שרה‪ ,‬שהשלימה‬ ‫הרה"ק רי"א מראדזמין זי"ע מבאר‪ :‬דלכאורה קשה‬ ‫נפשה וגדולה ממנו בנבואה‪ ,‬ומה לה לחיות עוד‪.‬‬ ‫מדוע הוצרך אאע"ה לספוד לשרה‪ ,‬הרי בורא עולם יודע‬ ‫אלא שחסרה שרה דבר אחד‪ ,‬שלא יכלה לעמוד בנסיון‬ ‫עד כמה גדולה מעלתה של שרה אמנו‪.‬‬ ‫של בנה יחידה‪ ,‬ומתה מחמת שנאמר לה שנזדמן בנה‬ ‫אלא שמנסיון העקידה בהר המוריה‪ ,‬למד אברהם כי‬ ‫לשחיטה‪ ,‬וכמעט שמתה בעבירה‪ ,‬לכך בא אברהם‬ ‫גם מי שהקב"ה יודע במעשיו‪ ,‬הוא מנסה אותו כדי‬ ‫לסופדה ולבכותה שלא השיגה מדרגה זו‪ ,‬שהיה לה‬ ‫לפרסם מעשיו‪ ,‬למען ילמדו רבים ממנו‪ .‬כי אם אמנם‬ ‫לשמוח כי בחר ה' בבנה לקרבן‪ ,‬כמו שהוא – אברהם –‬ ‫הצדיק אינו חפץ בפרסום מעשיו הטובים ו'סוד ה'‬ ‫ששמח והשכים בזריזות לשוחטן לפני ה'‪ .‬וזהו כוונת‬ ‫ליראיו' – העושים בהצנע לכת‪ ,‬הרי ש'בריתו להודיעם'‬ ‫רש"י שהביא גבי 'ויבוא אברהם לספוד לשרה' דברי‬ ‫–הקב"ה מודיעם לרבים‪.‬‬ ‫המדרש 'למה נסמכה'‪ .‬ועיי"ש עוד בדבריו‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שהספידו [עי' טור יו"ד סי' דשמ ובב"י שם בשם‬ ‫כי על כן‪ ,‬מהלימוד שלמד בנסיון בהר המוריה‪,‬‬ ‫הרמב"ן]‪ ,‬ולכאורה יותר הוה להו להוכיח מאברהם‬ ‫שהקב"ה חפץ ללמד את הרבים ממעשיהם הטובים‬ ‫שהספיד את שרה‪ ,‬אולם נראה שלא רצו ללמוד מדבר‬ ‫של צדיקים‪ ,‬בא לספוד לשרה‪ ,‬לפרסם מעשיה‪ ,‬כרצון‬ ‫שהיה קודם מתן תורה‪ ,‬כדפליגי בירושלמי ובמדרש אי‬ ‫ה'‪.‬‬ ‫למדין מדבר שהיה קודם מתן תורה‪ .‬ואף שמפרשה זו‬ ‫למדין הרבה דברים‪ ,‬כגון אין משיאין את היתומה אלא‬ ‫איתא במדרש רבה על הפסוק‪ :‬ויבוא אברהם "מהיכן‬ ‫מדעתה‪ ,‬נקיטת חפץ בשבועה‪ ,‬עם כל זה כיון שהיו‬ ‫בא? ר' לוי אמר‪ :‬מקבורתו של תרח לשרה בא‪ .‬אמר לו‬ ‫להפוסקים ראיות אחרות‪ ,‬לא רצו להביא ראיה מקודם‬ ‫ר' יוסי‪ :‬והלא קבורתו של תרח קדמה לקבורתה של‬ ‫מתן תורה‪.‬‬ ‫שרה שתי שנים? אלא מהיכן בא מהר המוריה"‪ .‬ביאר‬ ‫הגאון הגדול רבי אליעזר מנחם מן שך זצוק"ל ראש‬ ‫בבעל הטורים‪" :‬כ'" קטנה שלא בכה אלא מעט‪.‬‬ ‫ישיבת פוניבז' (יו"ד ט"ז חשוון) אין מחלוקת בדברי‬ ‫אומרים בשם בעל "ברכת הזבח"‪ :‬לפי דברי חז"ל‬ ‫המדרש‪ ,‬ואלו ואלו דברי אלוקים חיים‪ .‬וכך כוונת‬ ‫שהעקידה היתה ביום הכפורים‪ ,‬וכן איתא בפייט ליום‬ ‫הדברים‪ :‬כיון ששרה הייתה בת מאה עשרים ושבע‬ ‫הכפורים‪ ,‬ומהר המוריה לשם היה מהלך ג' ימים‬ ‫שנים‪ ,‬במה ניתן להספיד אשה זקנה? אומר ר' לוי‬ ‫כדכתיב בפרשת העקידה "ויהי ביום השלישי‪ ...‬וירא‬ ‫שההספד עליה כך הוא‪ :‬הרי אברהם אבינו‪ ,‬אברהם‬ ‫את המקום מרחוק"‪ ,‬ואם כן מיתת שרה חלה בערב‬ ‫העברי‪ ,‬שהעולם כולו עומד מצד אחד והוא לבדו ניצב‬ ‫סוכות ונקברה באותו יום ולכן כל הבכי והאבילות רק‬ ‫מהצד השני‪ ,‬כל העולם עובדים עבודה זרה והוא‬ ‫יום אחד‪ ,‬כי יום טוב מבטל האבילות‪ ,‬ולכן 'ולבכתה'‬ ‫היחידי המכיר את בוראו ומפיץ את אמונתו במסירות‬ ‫ב"כ" זעירא‪.‬‬ ‫נפש‪ .‬נשאלת השאלה‪ :‬איך יכול היה להתמודד לבדו‬ ‫מול כל העולם? והתשובה היא‪ :‬שרה‪ ,‬היא הייתה לו‬ ‫בשם הגאון רבי שכנא מלובלין זצ"ל‪ :‬דאיכא מאן דאמר‬ ‫לעזר‪ .‬וזה הפירוש "בא מקבורתו של תרח"‪ ,‬דהיינו‬ ‫שגם בת היתה לו לאברהם ו"בכל" שמה וגם היא מתה‬ ‫שכאשר בא אברהם להספיד את שרה‪ ,‬נטל את‬ ‫אז‪ ,‬ולכן כ' זעירא כאילו לא נכתבה כלל‪ ,‬ונשאר‬ ‫ההספד מ"קבורתו של תרח" ‪ -‬מהסיוע הרב שהגישה‬ ‫"ולבתה" – "לספוד לשרה ולבתה"‪.‬‬ ‫לו לקבור את העבודה זרה של תרח‪ .‬בלעדיה לא היה‬ ‫מגיע לאן שהגיע‪ .‬ואילו ר' יוסי סובר שאברהם "בא‬ ‫בנוהג שבעולם שאף הבן מספיד את אמו‪ ,‬ומדוע לא‬ ‫מהר המוריה"‪ ,‬וכוונת הדברים כך היא‪ :‬אברהם היה בן‬ ‫הספיד יצחק אבינו את שרה אמנו?‬ ‫מאה שנים כאשר נולד לו יצחק‪ .‬והנה הקב"ה מצווה‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע מביא בשם אביו זי"ע עה"פ‬ ‫עליו לשוחטו‪ .‬הכיצד הוא יכול לעשות זאת? הוא‪ ,‬שכל‬ ‫'ואחרי כן קבר אברהם את שרה' וגו'‪ ,‬למ"ד בכל מקום‬ ‫חייו הוכיח את העולם כולו נגד רציחה‪ ,‬דרש בשבח‬ ‫שנאמר אחרי מופלג‪ ,‬למה הוצרכו להמתין כאן‬ ‫המידות הטובות ועסק בגמילות חסדים‪ ,‬איך יסביר‬ ‫בקבורה‪ ,‬ופי' שאחר העקידה הלך יצחק לבית מדרשו‬ ‫להם את הקרבתו של יצחק לקרבן? אולם למרות הכל‬ ‫של שם‪ ,‬לכן המתינו בקבורה עד שבא יצחק וזהו אחרי‬ ‫הוא הולך לשחוט‪ ,‬וגם יצחק הולך עם אביו בלי להרהר‬ ‫מופלג‪ .‬א"כ י"ל שיצחק לא הספידה כיון שהתעכב‬ ‫אחריו‪ ,‬ביודעו שעל פי נבואה נעשה הדבר‪ .‬ואף כאשר‬ ‫בביאתו‪.‬‬ ‫מגיע מלאך ומצווה לאברהם ברגע האחרון להימנע‪,‬‬ ‫עדיין אברהם ויצחק אינם בטוחים שזהו רצון שמים‪ ,‬עד‬ ‫אביו של הגאון הרב אלישיב זצ"ל – הרב מהאמעל‬ ‫שמתברר להם שאכן זהו רצונו של הקב"ה‪ ,‬מנין‬ ‫זצ"ל אמר‪ :‬יצחק לא הכיר את אמו אלא כשהיתה זקנה‬ ‫לוקחים כוחות נפש שכאלו? רק מהחינוך שהשרישה‬ ‫בת קרוב למאה שנה‪ ,‬וא"כ אין השבחים חשובים כ"כ‪,‬‬ ‫שרה בבנה‪ .‬בלי שרה לא היה גדל בן שכזה! זו הכוונה‬ ‫שכן אין להתפעל מאדם שבסוף חייו הולך בדרך טובה‪.‬‬ ‫"מהר המוריה בא"‪.‬‬ ‫אאע"ה לעומת זאת הכיר אותה עוד בימי נעוריה‪ ,‬וידע‬ ‫כי היתה בת ק' כבת כ'‪ ,‬מה בת כ' לא חטאה שהרי‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע הביא את דברי הפוסקים‬ ‫אינה בת עונשין‪ ,‬אף בת ק' בלא חטא‪ ,‬לו נאה‬ ‫שדנו אי מספידין נשים‪ ,‬והביאו ראיה מאמוראים‬ ‫‪6‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫להספידה‪.‬‬ ‫ולהלן [פסוק ח] נאמר גם כן "לקבור את מתי מלפני"‪,‬‬ ‫וי"ל אומר ה"כתב סופר" זצ"ל‪ :‬כי הצדיקים במיתתם‬ ‫ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר‪:‬‬ ‫קרויים חיים ומיתתם רק בגוף הנראה לעינים‪ ,‬והיינו‬ ‫(כג ג)‬ ‫מתי "מלפני"‪ ,‬רק מה שלפני מת‪ ,‬אבל הנשמה חיה‬ ‫אומר ה"יערות דבש"‪ :‬אפשר להסביר את הלשון "מעל‬ ‫וקיימת‪.‬‬ ‫פני" מתו‪ ,‬שכן מובא במדרש‪ ,‬שבמערת המכפילה לא‬ ‫נקברו אלא אלו שמתו בנשיקה‪ ,‬ומובא בגמ' שטיפה‬ ‫ההגהות יעב"ץ על מסכ' סנהדרין [מו] שואל‪ :‬הגמ'‬ ‫של מרה תלוי' בחרבו של מלאך המוות‪ ,‬ממנה פניו‬ ‫מביאה ששבור מלכא שאל את רב חמא‪ ,‬קבורה מן‬ ‫מוריקות‪ ,‬וכיון שראה אברהם שפניה מאירות‪ ,‬הבין‬ ‫התורה מנין? שתק רב חמא ולא השיב לו‪ .‬והגמ'‬ ‫שלא מתה על ידי מלאך המוות‪ ,‬אלא בנשיקה‪ ,‬לכן‬ ‫מביאה מקורות שונים לחיוב קבורה שאותם היה יכול‬ ‫ביקש לקברה במערת המכפלה‪.‬‬ ‫רב חמא להביא בפניו‪ ,‬אך כולם נדחים משום שאת‬ ‫כולם יכול היה שבור מלכא לדחות‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי וואלף מסטריקוב זי"ע ב"זר זהב" מבאר את‬ ‫ולכאורה‪ ,‬יכול היה רב חמא להביא ראיה מוכחת ממה‬ ‫הלשון 'ויקם'‪ ,‬שבשעה שארע לאברהם כמקרה הזה‪,‬‬ ‫שהקפיד אאע"ה כ"כ על קבורת שרה וביקש מבני חת‬ ‫שעמד בנסיון הגדול מכולם ועוד הובטח לו שירבה זרעו‬ ‫"תנו לי אחוזת קבר" ואת זה לא יכול היה שבור מלכא‬ ‫ויתברך בכל הברכות‪ ,‬והנה מיד בשובו לביתו נפלה‬ ‫לדחות ולומר שזה משום קבורת אדם וחוה (ולא משום‬ ‫עליו אבילות שמתה עליו שרה‪ ,‬היה מקום ליצר לערבב‬ ‫שיש חיוב)‪ ,‬שהרי את זה שבור מלכא לא ידע? ומצוה‬ ‫את דעתו ולהטיל בו ספקות‪ .‬על זה העיד הכתוב‬ ‫ליישב!‬ ‫שאברהם אבינו קומם עצמו ולא נתן לרוחו ליפול‬ ‫בקרבו חלילה‪.‬‬ ‫בספר "דברי משה" שואל‪ :‬דהלא אנו רואים בבנות‬ ‫צלפחד עד כמה התאמצו והשתדלו להיות להם נחלה‬ ‫הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע כותב‪ :‬בענין מה שכתוב‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬דשמעינן מזה גודל החשיבות לזכות‬ ‫בני חת הרבה פעמים בתורה‪ ,‬אפשר משום שאברהם‬ ‫בקנין נחלה בארץ ישראל‪ ,‬ואם כן תיקשי על אברהם‬ ‫אבינו חשב שבני חת יחזרו אחר כך מהמקח‪ ,‬שעפרון‬ ‫אבינו למה התעכב מלקנות נחלה בארץ ישראל עד‬ ‫נטל חלק זה מהם בחלוקה שוה עם שדות אחרים והם‬ ‫שהיה הכרח מחמת מיתת שרה?‬ ‫לא היו יודעים מזה החשיבות שיש כל כך בהמערה כמו‬ ‫ומבאר‪ ,‬עפי"מ שאמר הקב"ה לאברהם 'כי גר יהיה‬ ‫שאיתא בזוה"ק‪ ,‬ואם יראו שהוא נטל ד' מאות שקל‬ ‫זרעך בארץ לא להם'‪ ,‬לכך לא רצה לקנות נחלה בארץ‬ ‫כסף בעד קרקע זו יחזרו בהם משום מקח טעות‪ ,‬משום‬ ‫ישראל עד עתה‪ ,‬כי על ידי זה שאינו קונה נחלה באר"י‬ ‫זה היה רוצה אאע"ה שיהיה לעיני בני חת דייקא שלא‬ ‫מתקיים שמה גזירת בארץ לא להם‪ ,‬שזרעו הם גרים‬ ‫יחזרו אחר כך‪.‬‬ ‫בארץ שאינו שייך להם‪ ,‬לכך מנע עצמו מלקנות נחלה‬ ‫בארץ ישראל עד שהוכרח לכך‪.‬‬ ‫גר ותושב אנכי עמכם וגו' ואקברה מתי מלפני‪( :‬כג ד)‬ ‫וכדי שהבני חת לא יקשו קושיא זו על אברהם למה לא‬ ‫בספר "ליקוטי חבר בן חיים" מביא סנסן אחד מרבו‬ ‫קנה נחלה בארץ ישראל עד עכשיו‪ ,‬על כן אמר להם‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬שנראה שזה היה מהספידו של‬ ‫'גר ותושב אנכי עמכם'‪ ,‬דאע"פ שנתיישבתי זה כמה‬ ‫אאע"ה על שרה‪ ,‬שאמר‪ ,‬שרה זו ע"י השמחה שנזדמן‬ ‫בארץ‪ ,‬אך עדיין רציתי להיות גר בתוכה מחמת קיום‬ ‫בנה לקרבן ה' פרחה נשמתה ונדבקה ביוצרה‪ ,‬אבל אני‬ ‫גזירת בארץ לא להם‪ ,‬ועל כן לא קניתי נחלה בתוכה עד‬ ‫איני במדריגה זו כי אם עדיין גר ותושב אנכי אף שאני‬ ‫עכשיו‪.‬‬ ‫גר בארץ הנני תושב עמכם ולא זכיתי ע"י מעשה‬ ‫העקידה למה שזכתה שרה‪ ,‬והשיבו לו בני חת אין זה‬ ‫ברש"י‪ :‬אם תרצו הריני גר ואם לאו אהיה תושב‬ ‫מפאת חסרון בצדקתך כי אם אתה צריך לחיות בגללנו‬ ‫ואטלנה מן הדין‪.‬‬ ‫להדריך אותנו בעבודת ה' וז"ש 'נשיא אלקים אתה‬ ‫בספר "טעם מן" כתב לבאר‪ :‬דאיתא במדרש דבזכות‬ ‫בתוכנו'‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ לבני חת‪( :‬כג ז)‬ ‫עשרה נסיונות זכה אברהם אבינו לירש עשר עממין‬ ‫אומר הגרי"מ חרל"פ רבה של ירושלים זצ"ל‪ :‬אע"פ‬ ‫הכנעני החתי וכו'‪ .‬וקחשיב שם לאחד הנסיונות‪ ,‬מה‬ ‫שהיה אברהם שרוי באבל כבד על פטירת שרה אמנו‪,‬‬ ‫שאתמול אמר לו הקב"ה 'לזרעך אתן את הארץ הזאת'‬ ‫שהיה טפל לה בנביאות‪ ,‬בכל זאת בה בשעה שהיה‬ ‫– ועתה הוצרך לבקש ולקנות מקום לקבורת שרה‬ ‫מוטל לפניו לא החסיר מכל הנימוסים של דרך ארץ‬ ‫בכסף מלא‪ ,‬ולא הרהר כלל אחרי הקב"ה‪.‬‬ ‫והחזקת טובה‪ .‬ומכאן מוסר השכל‪ ,‬עד כמה צריכים‬ ‫ולפי זה נמצא דאם היו נותנין לו מקום קבורה לשרה‬ ‫להזהר בהלכות נימוסים ודרך ארץ‪.‬‬ ‫מיד ובחינם‪ ,‬ממילא היה נחסר נסיון אחד‪ ,‬וא"כ לא‬ ‫היה מגיע לו רק ט' עממין‪ ,‬והיה נחסר לו ארץ אחת‪,‬‬ ‫ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו בכסף מלא יתננה‬ ‫ויתכן שהארץ ההיא שתחסר תהא ארץ כנען‪.‬‬ ‫לי בתוככם לאחזת קבר‪( :‬כג ט)‬ ‫וזה שאמר אאע"ה‪ :‬אם תרצו מיד‪ ,‬א"כ ממילא יחסר‬ ‫המקובל האלקי מהר"א אזולאי זצ"ל כתב דבר פלא‪,‬‬ ‫נסיון אחד‪ ,‬ואז יתכן שאין מגיע לי הארץ הזאת‪ ,‬ונמצא‬ ‫שמערת המכפלה שבחברון שם קבורת האבות‪ ,‬כבר‬ ‫שהריני גר בארץ הזאת‪ ,‬אבל אם לא תרצו‪ ,‬ואצטער עד‬ ‫נודע אשר משם הוא מעבר אל גן עדן התחתון וכו'‪ ,‬וכל‬ ‫שאשיגנה מידכם‪ ,‬נמצא ששפיר יהיו לי עשר נסיונות‪,‬‬ ‫מי שהוא דר בחברון הוא בטוח שכשימות ויקבר שם‪,‬‬ ‫אז בטוח אני שהריני תושב בארץ הזאת‪ ,‬דכיון‬ ‫שנפשו זוכה לעלות לגן עדן התחתון בלי עיכוב בעולם‪,‬‬ ‫שמגיעים לי עשר עממין‪ ,‬הרי בכל אופן ארץ כנען‬ ‫באין שום מוחה בידו‪ ,‬בלי שום צער כלל עכ"ל‪.‬‬ ‫בתוכה‪.‬‬ ‫בספר "חובת הלבבות" מסופר‪ :‬מעשה בחסיד אחד‬ ‫שמענו אדני נשיא אלקים אתה בתוכנו במבחר קברנו‬ ‫שבא לקנות בחנות אחת‪ .‬המוכר שהכיר מיד מיהו‬ ‫קבר את מתך איש ממנו לא יכלה ממך לקבור מתך‪:‬‬ ‫המבקר בחנותו‪ ,‬הציע לו את הסחורה שרצה בזיל‬ ‫(כג ו)‬ ‫הזול‪ ,‬השיב לו החסיד‪ :‬אל נא יחר אפך‪ ,‬שאני מסרב‬ ‫אומר הרב ר' יוזל הורביץ זצ"ל‪ :‬בני חת קראו כמה‬ ‫לקנות ממך במחיר זה שהצעת לי – שכן אנכי בא‬ ‫פעמים לאברהם אדוני‪ ,‬ואברהם לא השיב להם אף‬ ‫לקנות אצלך ב"כסף מלא"‪ ,‬ולא ביראת שמים‪...‬‬ ‫פעם בתואר זה‪ ,‬אברהם ויתר להם מכספו‪ ,‬אף‬ ‫השתחוה להם‪ ,‬אבל "אדוני" לא אמר‪ ,‬כי אין אדון‬ ‫בספר "בנסוע הארון" מביא שהרבי ה"אמרי אמת"‬ ‫לאברהם אלא הקב"ה‪.‬‬ ‫זי"ע בהיותו בא"י בשנת תרצ"ו אמר בפרשת חיי שרה‬ ‫ששאל ואיך מותר לעשות כך‪[ ,‬שמעוני ופגעו לי וגו']‪,‬‬ ‫אי' במד'‪ :‬אמרו לו מלך את עלינו נשיא את עלינו אלוה‬ ‫הלא איתא שהמרבה רעים ומפציר הוא בכלל 'לא‬ ‫את עלינו וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫תחמוד' [עי' רמב"ם פ"א מהלכות גזילה הי"א]‪.‬‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר‪ :‬הלא בפסוק לא כתוב‬ ‫ויש לומר‪ ,‬כי באמת השדה היתה כבר של אברהם‬ ‫רק 'נשיא אלקים אתה בתוכנו'‪ ,‬ומנא לן שאמרו כל הני‬ ‫אבינו בהבטחתו של הקב"ה שאמר לו 'כי לך אתננה'‪,‬‬ ‫לשונות?‬ ‫אלא שרצה רק לברר הקנין‪ ,‬ולפיכך אין בזה משום 'לא‬ ‫ואמר‪ :‬כי הנה המפרשים מדקדקים על הא דכתוב‬ ‫תחמוד'‪.‬‬ ‫'שמענו אדוני'‪ ,‬אמאי לא כתוב "אדוננו"‪ ,‬הא כל בני חת‬ ‫וזהו שאיתא במדרש כאן‪ :‬ללמדך שכל מי שמברר‬ ‫אמרו זאת‪ ,‬וצ"ל בלשון רבים אדוננו? ומזה מדייק המד'‬ ‫מקחו של צדיק כאילו מקיים עשרת הדברות‪ ,‬היינו‬ ‫שכל אחד אמר בלשון אחר‪ ,‬אחד אמר מלך את עלינו‪,‬‬ ‫שעל ידי שנודע שהיה רק בירור המקח‪ ,‬מתוודע שלא‬ ‫ואחד אמר נשיא את עלינו‪ ,‬ואחד אמר אלוה את עלינו‪.‬‬ ‫עבר אברהם על 'לא תחמוד' שבעשרת הדברות‪ ,‬וקיים‬ ‫את כולם‪.‬‬ ‫בספר "צוף דבש" מפרש‪ :‬יש רבים המשתררים על‬ ‫הציבור ומתמנים ראשים ונשיאים עליהם‪ ,‬אבל הגדלות‬ ‫אומר ה"צפנת פענח" – הגאון מרוגאצ'וב זצ"ל‪ :‬חברון‬ ‫האמיתית היא‪ ,‬כאשר הכפופים לו מעריצים אותו‬ ‫היתה עיר מקלט‪ ,‬ועל ערי מקלט אמרו בגמרא [מכות‬ ‫בליבם‪' ,‬בתוכם'‪ ,‬וז"ש 'נשיא אלקים אתה – בתוכנו'‪,‬‬ ‫יב‪ ].‬שלא ניתנו לקבורה‪ ,‬ובתוספתא איתא שכל‬ ‫בליבנו פנימה‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ונראה‪ ,‬שזהו רע עין שדרשו עליו חז"ל‪' :‬נבהל להון איש‬ ‫הקברים מתפנין חוץ מקבר מלך והנשיא‪.‬‬ ‫רע עין' [משלי כה כב] – זה עפרון‪ ,‬מכיון שהבין‬ ‫זהו שאמר להם אברהם‪' :‬ויתן לי את מערת המכפלה‬ ‫שאברהם לא ירצה לקבל מתנת חינם‪ ,‬רמז לו‬ ‫אשר בקצה שדהו' – פי' שבתוך העיר אינו יוכל‬ ‫שהמערה בלי השדה לא תינתן‪ ,‬ולכן הוכרח אברהם‬ ‫לקוברה‪ ,‬משום שהיא עיר מקלט‪ ,‬א"כ לעתיד יצטרכו‬ ‫לקנות גם את השדה‪ ,‬ומיד השיבו "נתתי כסף השדה"‪.‬‬ ‫לפנות את קברה של שרה‪ ,‬ולכן אמר אברהם שאינו‬ ‫יכול לקוברה בתוך העיר‪ ,‬רק מחוץ לעיר 'בקצה שדהו'‪.‬‬ ‫הגה"ק ה"זרע שמשון" זי"ע מביא את קושית‬ ‫וזהו שאמרו לו בני חת‪' :‬שמענו אדוני נשיא אלקים‬ ‫המפרשים שאיך עפרון חזר בו מדיבורו‪ ,‬שמתחילה‬ ‫אתה בתוכנו' וגו' הרי אתה 'נשיא'‪ ,‬וקבר נשיא אינו‬ ‫הראה עצמו נדיב לב לאברהם ליתנה לו במתנה‪,‬‬ ‫מתפנה‪ ,‬כנ"ל בתוספתא‪ ,‬ולכן 'במבחר קברינו קבור‬ ‫ולבסוף רצה למוכרה בדמים‪ ,‬ותירצו שמה שאמר‬ ‫את מתך' – פירוש וא"כ יכול אתה לקבור אף בתוך‬ ‫מתחילה ליתנה במתנה לא אמר אלא כנגד בני חת‪,‬‬ ‫העיר‪.‬‬ ‫כדי שלא יבואו למחר ויטענו השדה מאברהם משום‬ ‫דינא דבר מצרא‪ ,‬ומשום הכי 'לעיני בני עמי נתתיה לך'‬ ‫ה"ישמח משה" זי"ע מדייק שהמילה 'בתוככם' היא‬ ‫– במתנה‪ ,‬דבמתנה לית בה דינא דבר מצרא‪ ,‬אמנם‬ ‫שפת יתר‪ ,‬וז"ל כי לא יצא דבר שקר ח"ו מאברהם‪ ,‬ואיך‬ ‫'ביני ובינך ארץ ארבע מאות שקל כסף'‪.‬‬ ‫יאמר 'בכסף מלא'‪ ,‬דהיינו בדמי כל שויו‪ ,‬הלא כל הון‬ ‫ומקשה דזה התירוץ לא יתכן‪ ,‬שאם כן היה לו לאברהם‬ ‫לא ישוה בה לפי מה שידע אברהם גודל מקח מעלת‬ ‫ליתן הכסף בצנעא‪ ,‬שלא יראו בני חת‪ ,‬ואדרבה מצינו‬ ‫ה'מערה' שהיא המעבר לגן עדן‪ ,‬ונטמנו שם אדם וחוה‬ ‫שנתן לו הכסף לעיני כולם‪ ,‬כדכתיב 'וישקול אברהם‬ ‫[עירובין נג‪ ,].‬לכך אמר 'בתוככם'‪ ,‬ר"ל שיתננה לי בדמי‬ ‫לעפרון את הכסף אשר דבר באזני בני חת'‪ ,‬דמשמע‬ ‫כל שויה וכפי מה שהוא שוה בתוככם‪ ,‬ולא הוי רמאות‪,‬‬ ‫שכבר ידעו מהכסף‪ ,‬ואע"פ שתירוצם נותן טעם‬ ‫כי להם אין תועלת כלל ביקר מעלתה‪ ,‬והוי זה נהנה וזה‬ ‫לשבח‪ ,‬שאם אברהם היה רוצה ליקח שדה עפרון היה‬ ‫לא חסר ואינו חייב לשלם עבור זה‪.‬‬ ‫לו לילך לעפרון ולמה הלך תחילה אצל בני חת‪ ,‬אלא‬ ‫ועוד י"ל‪ ,‬כי באמת בידם לא היה שווה הקדושה‪ ,‬רק‬ ‫כדי ליקח רשותם ודעתם מתחילה כדי שלא יוכלו לטעון‬ ‫אחר כך 'ויקם' תקומה היתה‪ ,‬כפירוש רש"י והיינו כמו‬ ‫למחר על השדה דינא דבר מצרא‪ ,‬מ"מ עדיין קושיא‬ ‫שהיא עתה בתוככם יתננה לי בכסף מלא‪.‬‬ ‫הראשונה במקומה עומדת‪ ,‬ומאריך בספרו ועיי"ש‬ ‫ותמצא נחת‪.‬‬ ‫לכל באי שער עירו לאמר‪( :‬כג י)‬ ‫מו' רה"י שליט"א דייק‪ :‬שכאן כתוב 'לכל "באי" שער‬ ‫הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע מביא שאלה זו והתירוץ‬ ‫עירו'‪ ,‬ובמילת שכם [להלן לד כד] כתיב‪' :‬לכל "יוצאי"‬ ‫בשם ה"פנים יפות"‪ ,‬ומוסיף שהשיבו לו 'נשיא אלקים‬ ‫שער עירו'‪ .‬ויל"פ [וכעי"ז במושב זקנים פר' וישלח] כי‬ ‫אתה בתוכינו' ובתלמיד חכם לא שייך דינא דבר מצרא‪.‬‬ ‫חברון היתה עיר טרשים ולא היה שם כ"כ קניית‬ ‫ע"כ‪ .‬ושואל‪ :‬למה לא קיבל אאע"ה הטעם שהוא‬ ‫קרקעות‪ ,‬ועכשיו שמעו שיש עסקא של קרקעות‬ ‫תלמיד חכם‪ ,‬שי"ל שכל הטעם דלא שייך גבי ת"ח דינא‬ ‫ומיהרו הכל לבוא לעיר‪ ,‬ולהיפך בשכם‪ ,‬שבני העיר היו‬ ‫דבר מצרא מפני שהת"ח ירביץ תורה וזהו יקר מכל יקר‬ ‫צריכים לימול אזי כל אחד מצא תירוץ שצריך ללכת‬ ‫כמו גבי מציאה דלא שייך מהפך בחררה שלא מתרחיש‬ ‫לעסקים מחוץ לעיר‪.‬‬ ‫תמיד‪ ,‬ובאמת אסור ללמוד לעכו"ם תורה לכך לא היה‬ ‫וז"ש בפיוט יום ליבשה הנאמר בברית‪ :‬הבאים עמך‬ ‫שייך כל זמן שלא נתגיירו‪.‬‬ ‫בברית חותמך‪ ,‬באים ועושים בשמחה ולא משתמטים‪.‬‬ ‫השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה לעיני בני‬ ‫הרה"ק מוישאווא זי"ע אמר‪ :‬עפרון אמר "לעיני בני עמי‬ ‫עמי נתתיה לך קבר מתך‪( :‬כג יא)‬ ‫נתתיה לך" – רק למראה עיני עמי הנני נותן את השדה‬ ‫שואל ה"שפת אמת" זי"ע ‪ -‬בליקוטים‪ :‬הרי אברהם לא‬ ‫במתנה‪ ,‬אבל "ביני ובינך" – כשאף אחד אינו רואה –‬ ‫ביקש אלא אחוזת קבר – אשר בקצה שדהו‪ ,‬ואילו‬ ‫הב לי "ארבע מאות שקל כסף"‪...‬‬ ‫עפרון מדבר על "השדה"?‬ ‫‪9‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אומר ה"ישמח משה" זי"ע‪ :‬מאותו זמן עד כניסת בני‬ ‫וישתחו אברהם לפני עם הארץ‪( :‬כג יב)‬ ‫ישראל לארץ‪ ,‬היה ארבע מאות שנה‪ .‬היינו‪ :‬שמונה‬ ‫בדרך צחות מפרשים‪ :‬שאברהם השתחוה לפני עם‬ ‫יובלות‪ .‬והנה זרע חומר שעורים שוה עד היובל‬ ‫הארץ כשהיה צריך לו‪ .‬מספרים על ה"נודע ביהודה"‬ ‫חמישים כסף‪ ,‬והואיל והיו עוד שמונה יובלות עד‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שפעם אחת הלך עם אחד מנכבדי העיר לקבץ‬ ‫כניסתם לארץ היה צריך אברהם לשלם ארבע מאות‬ ‫כסף לצורך דבר חשוב‪ ,‬כשהגיעו לביתו של עשיר ידוע‬ ‫שקל כסף‪.‬‬ ‫אמר לו מלווהו‪ :‬לפי דעתי לא כדאי שהרב יבזה את‬ ‫וזהו שרמז לעפרון‪" :‬ביני ובינך" הזמן שאתה מחזיק‬ ‫עצמו ללכת לאדם שהוא קמצן‪ ,‬גס ובור‪ .‬ענה לו הרב‪:‬‬ ‫בארץ – "בינך" עד "ביני" עד שאז ינחלו בני את הארץ‬ ‫האדם הריהו בחיר היצירה ואעפ"כ כשהוא צריך לחלוב‬ ‫– שוה ארבע מאות שקל כסף‪.‬‬ ‫את הבהמה הוא כורע ברך לפניה‪...‬‬ ‫אומר ה"פרדס יוסף" בדרך מליצה‪ :‬ג' במסורה‪ ,‬כאן‪,‬‬ ‫בדורות הקודמים‪ ,‬בישיבות שבחוץ לארץ עדיין לא היו‬ ‫וראיתם את הארץ מה היא‪ ,‬הודיעני ה' קצי ומדת ימי‬ ‫פנימיות וגם לא חדרי אוכל‪ ,‬ובחורי הישיבה היו אוכלים‬ ‫מה היא‪.‬‬ ‫וגם ישנים אצל בעלי הבתים שבעיירה‪ ,‬בעירו של‬ ‫אדם בנעוריו רודף אחר תענוגים‪ ,‬כדי להשקיט את‬ ‫החתם סופר זצ"ל היה בעל בית אחד שהוטל עליו‬ ‫המצפון הוא אומר בלבו‪ :‬אחרי הנשואין אקבע עתים‬ ‫להחזיק בחור‪ ,‬והוא בקש להתחמק מהתפקיד‪ ,‬חבל‬ ‫לתורה וכדומה‪ .‬אולם אחרי הנשואין בא היצר ואומר לו‪:‬‬ ‫היה לו על מנת האוכל ועל המטה שהוצרך להשקיע‬ ‫ד' מאות שקל כסף מה הוא‪ ,‬הנדוניא שקבלת תתבזבז‬ ‫בתלמיד הישיבה‪ .‬פנה אל החתם סופר ואמר לו‪" :‬כבוד‬ ‫מהר ומאין תקח לפרנס את משפחתך‪ ,‬עכשיו הזמן‬ ‫הרב‪ ,‬אני מוכרח לומר שהבחור שנמצא אצלי הוא‬ ‫להתבסס‪ ,‬להבטיח לך מעמד כלכלי חזק ואחר כך‬ ‫בחור בלי ח'‪ "...‬מה הכונה בחור בלי ח'? חסר לו ח'‬ ‫תעסוק בתורה‪ .‬ואחרי שהתבסס והתעשר‪ ,‬בא אליו‬ ‫במלה "בחור"‪ ,‬הוא בור‪ ,‬לא בחור‪ ,‬בור ועם הארץ‪,‬‬ ‫היצר הרע ואומר לו‪ :‬עמלת רבות בשנים‪ ,‬לא נתת מנוח‬ ‫ואינני חפץ להחזיק אותו בביתי‪.‬‬ ‫לנפשך‪ ,‬כמעט שלא נהנית מטוב העולם הזה‪ ,‬עכשיו‬ ‫חייך החתם סופר ואמר‪" :‬בחור בלי ח' הוא רק בור‪,‬‬ ‫כשצברת מעט הון אתה יכול לחיות חיי נחת‪ ,‬לנסוע‬ ‫אבל 'מחזיק תורה בלי ח' – הוא מזיק תורה יותר גרוע"‪.‬‬ ‫לחוץ לארץ‪ ,‬לטיולים‪ ,‬לראות את העולם הגדול והיפה‪,‬‬ ‫לעומת זאת – המשיך החתם סופר ואמר – מי שהוא כן‬ ‫"וראיתם את הארץ מה היא"‪ ,‬וכשתגיע לימי הזקנה אז‬ ‫"מחזיק" תורה‪ ,‬עם ח'‪ ,‬אפילו הוא עם הארץ‪ ,‬יש לכבדו‬ ‫תקדיש רוב ימיך לתורה ולתעודה‪ .‬ועל זה בא היצר טוב‬ ‫בכל הכבוד הראוי‪ .‬שהרי כך נאמר "וישתחו לעם הארץ‬ ‫ואומר לו‪ :‬בהתנהגות כזאת‪ ,‬בדרכים כאלו‪ ,‬תגיע לבאר‬ ‫לבני חת"‪ ,‬אפילו לעם הארץ אם יש בו "חת"‪ ,‬דהיינו‬ ‫שחת‪ ,‬מי יודע מה ילד יום המחרת‪ ,‬ימיך ספורים "ומדת‬ ‫הוא מחזיק תורה‪ ,‬יש להשתחוות לפניו ולכבדו‪( .‬ומתוק‬ ‫ימי מה היא"‪ ,‬תעסוק בתורה מיד ואל תבלה את הזמן‬ ‫האור)‪.‬‬ ‫לבטלה‪...‬‬ ‫ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הוא ואת מתך‬ ‫לפני ה"חתם סופר" זצ"ל באה פעם טענה על פרנסי‬ ‫קבר‪( :‬כג טו)‬ ‫פרשבורג‪ ,‬שמת שם אחד מנכבדי הקהילה ועשיריה‪,‬‬ ‫ברש"י‪ :‬ביני ובינך – בין שני אוהבים כמונו‪.‬‬ ‫והיורשים שהיו מתקיפי העיר‪ ,‬דרשו שיקברו את‬ ‫שואל הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע‪ :‬וכי הכיר‬ ‫אביהם המת באותה שורה ששם מנוחתו כבוד של רבי‬ ‫אברהם את עפרון קודם לכן‪ ,‬ואיך נעשו פתאום‬ ‫משולם איגרא זצ"ל‪ .‬אבל פרנסי הקהילה דרשו מחיר‬ ‫אוהבים?‬ ‫רב בעד קבר זה‪ .‬באו היורשים וקבלו עליהם לפני‬ ‫אלא אפשר לומר‪ ,‬שפירושו‪ :‬שנינו אוהבים משהו‪ ,‬אני‬ ‫ה"חתם סופר"‪ ,‬ואחרי שרבה של פרשבורג שמע‬ ‫אוהב כסף ואתה אוהב מצוות‪ .‬בעדי שאני אוהב כסף –‬ ‫טענות שתי הצדדים אמר‪:‬‬ ‫אין ארבע מאות שקל כסף כלום‪ ,‬וכמאמר הכתוב‬ ‫על הכתוב "וישקל אברהם לעפרן את הכסף וגו' ארבע‬ ‫"אוהב כסף לא ישבע כסף"‪ ,‬ובעדך שאתה אוהב‬ ‫מאות שקל כסף" אמרו חכמינו במדרש‪ :‬נבהל להון‬ ‫מצוות הרי לא ישוה בעיניך כל הון בעד קיום המצוה‪,‬‬ ‫איש רע עין – זה עפרון‪ .‬ואולם על הכתוב בפ' ויחי‪:‬‬ ‫וא"כ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הוא‪...‬‬ ‫‪10‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫וא"כ אילו עפרון לא היה לוקח קנטרין אלא מעות‬ ‫'בקברי אשר כריתי לי'‪ ,‬מביא רש"י בשם המדרש‪:‬‬ ‫רגילות כפי השווי היה יכול לחזור בו ממקחו משום‬ ‫שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה‬ ‫שנתאנה בפלגא‪ ,‬אבל מאחר ולקח קנטרין‪ ,‬היינו סכום‬ ‫אותם כרי ואמר לעשו טול זה בשביל חלקך במערה‪.‬‬ ‫השוה יותר מ‪ 400‬שקל – מעות טובות ויקרות‪ ,‬א"כ יצא‬ ‫ולכאורה הדבר תמוה‪ :‬עפרון שלקח בעד הקבר רק‬ ‫איפה שנתאנה בפחות מפלגא‪ ,‬וממילא שוב לא יכל‬ ‫‪ 400‬שקל כסף נקרא "רע עין"‪ ,‬ומדוע לא אמרו כן על‬ ‫לחזור בו‪.‬‬ ‫עשו שלקח בעד הקבר כל כסף וזהב שהביא יעקב‬ ‫וזה"פ 'נבהל להון איש רע עין'‪' ,‬ולא ידע' – שהבהילות‬ ‫מבית לבן?‬ ‫שלו תביאהו לידי חסרון‪.‬‬ ‫אבל התשובה היא ברורה ופשוטה – שעה שמכר‬ ‫עפרון את המערה לאברהם‪ ,‬הרי מלבד אדם וחוה לא‬ ‫בשם הגר"א‪ :‬כי במעשה דאבימלך כתיב 'הנה נתתי‬ ‫היה קבור במערה אף אחד מהאבות ואם הוא לקח בעד‬ ‫לאחיך אלף כסף' – ואברהם אבינו בקדושתו לא רצה‬ ‫קבר זה ‪ 400‬שקל הריהו – רע עין‪ ,‬ואולם כשמכר עשו‬ ‫ליהנות מכספו וזהבו של אותו רשע‪ ,‬והניח את המעות‬ ‫ליעקב את קברו במערת המכפלה‪ ,‬היו כבר קבורים‬ ‫לעת מצא לכשיצטרך לקנות חלקת קבר בא"י‪ ,‬ואם‬ ‫שם צדיקים וצדקניות‪ ,‬אברהם ושרה‪ ,‬יצחק ורבקה‪,‬‬ ‫היה עפרון בולם פיו מלנקוב בסכום – 'ארבע מאות‬ ‫ואם רוצים להקבר באותה שורה של צדיקים – צריכים‬ ‫שקל כסף' – היה מקבל לידו "אלף שקל" עובר לסוחר‪.‬‬ ‫לשלם בכסף מלא‪.‬‬ ‫וזה רמזו במאמרם "עפרן חסר וא"ו"‪ ,‬כי ע"י שדחק את‬ ‫השעה הפסיד וחסרו מאתו וא"ו מאות שקל כסף‪.‬‬ ‫וישקל אברהם לעפרן וגו' ארבע מאות שקל כסף עבר‬ ‫לסוחר‪( :‬כג טז)‬ ‫ברש"י‪ :‬חסר וי"ו‪ .‬לפי שאמר הרבה ואפילו מעט לא‬ ‫במדרש‪ :‬ר' אבא בר ביזנא אמר פרגמטיא נפיק עי"ש‪.‬‬ ‫עשה שנטל ממנו שקלים גדולים וכו'‪.‬‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר בשם בעל "שבט מוסר"‬ ‫אומר ה"קרבן העני"‪ :‬יש להמתיק הענין למה עבור זה‬ ‫דהפירוש הוא‪ :‬שעפרון חשש שמא הכסף לא טוב‪ ,‬ע"כ‬ ‫נטלו ממנו הוי"ו‪ ,‬ויתכן עפ"י הזוה"ק [ויחי רמא‪:]:‬‬ ‫לא רצה לקחת מידו‪ ,‬רק אמר לאברהם שיתנם להסוחר‬ ‫דאיתא שם עה"פ [יהושע ב יב] 'ונתתם לי אות אמת' –‬ ‫שהוא חייב לו עבור פרגמטיא‪.‬‬ ‫דא אות וי"ו‪ ,‬אות ג' שבשם הוי' דרגא דיעקב‪ ,‬ולפי‬ ‫והוסיף ואמר‪ :‬וזה פי' מה שדרשו במד' לעיל מיניה על‬ ‫שעפרון היה שקרן‪ ,‬נטלו ממנו אות וי"ו המורה על‬ ‫עפרון את הפסוק 'נבהל להון וגו' ולא ידע כי חסר‬ ‫אמת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫יביאנו' עיי"ש‪ .‬כי הנוטל פרוטה מאברהם מתברך‪,‬‬ ‫ומכל שכן הרבה כסף‪ ,‬וא"כ אם היה עפרון לוקח הכסף‬ ‫מעשה ברבי אפרים זלמן מרגלית מברודי זצ"ל‪ ,‬שהלך‬ ‫מיד אברהם והיה מתברך בכסף רב‪ ,‬והוא לא נטל מידו‪,‬‬ ‫אצל אחד מגדולי המלכות להשתדל בדבר המתקת‬ ‫ע"כ 'חסר יבואנו'‪.‬‬ ‫גזירה רעה שנגזרה על היהודים שלא כדין‪ .‬שר זה ידוע‬ ‫פעם אחרת אמר‪ :‬שהטעות של עפרון היתה‪ ,‬כי ידע‬ ‫היה שידו פשוטה לקבל מתנת יד ועם כל זה קשה היה‬ ‫שהלוקח פרוטה מאברהם מתברך‪ ,‬רק הוא חשב שכל‬ ‫לו לרבי אפרים זלמן‪ ,‬שהיה נקי כפים ובר לבב‪ ,‬להציע‬ ‫שכן אם לוקח הרבה‪ ,‬ולא ידע שרק הלוקח פרוטה‬ ‫לשר זה "שוחד ממון" פשוטו כמשמעו‪ ,‬בא אליו‬ ‫מתברך‪ ,‬ולא כשרוצה בסכום רב‪...‬‬ ‫בעקיפין בדברים סחור סחור‪ .‬ואותו שר‪ ,‬אף שחומד‬ ‫ממון היה‪ ,‬התבייש בכל זאת לתבוע מרבי אפרים זלמן‬ ‫במדרש‪ :‬נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו‬ ‫בפה מלא‪ ,‬פתח ואמר‪ :‬רבי‪ ,‬אותה בקשה שאתה‬ ‫זה עפרון‪ .‬הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע היה בוחן ושואל‬ ‫מבקש עליה אמלאנה ברצון רב‪ ,‬אלא שגם אני בקשה‬ ‫את בניו מה הקשר בין ראש הפסוק לסופו?‬ ‫גדולה לי אליך‪ ,‬סוחר גדול פלוני בעירנו‪ ,‬חוב ממון גדול‬ ‫אלא‪ ,‬דהרי אי' שלאחר המכירה נודע לו שהשדה שווה‬ ‫יש לו עלי‪ ,‬יואיל נא מר לסור אליו‪ ,‬רבי אפרים זלמן הבין‬ ‫בדיוק כפול – ‪ 800‬שקלים‪ .‬והרי אי' בירושלמי מובא‬ ‫מיד את הרמז והכל על מקומו בא בשלום‪...‬‬ ‫בתוס' בב"מ‪ ,‬שאפילו שהדין שקרקעות אין להם‬ ‫לאחר מעשה יצא רבי אפרים זלמן ופירש מאי "ארבע‬ ‫אונאה‪ ,‬בכ"ז הני מילי עד פלגא‪ ,‬אבל יותר מפלגא יש‬ ‫מאות שקל כסף עובר לסוחר" – עפרון זה נשיא בני‬ ‫להם אונאה‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שיראו עדים נתינת המעות ולא מהני אחר כך אפילו‬ ‫חת‪ ,‬שמתחילה אמר לאברהם 'ארבע מאות שקל כסף‬ ‫הודאת בע"ד עיי"ש‪ .‬ולכן דייק אאע"ה שיהיה הדבר‬ ‫ביני ובינך מה היא'‪ ,‬התבייש לקחת את השקלים‬ ‫'לעיני בני חת'‪ ,‬ויראו העדים במו עיניהם את הקנין‪,‬‬ ‫במישרים מידו של אברהם‪ ,‬לפיכך עמד והנחהו אל‬ ‫ורק אחר כך 'קבר אברהם' וגו'‪ ,‬כי לא רצה לקוברה כל‬ ‫סוחר פלוני‪ ,‬ואברהם אף הוא הבין את הרמז והעביר‬ ‫זמן שיהא שום חשש ונדנוד קרקע גזולה‪.‬‬ ‫לסוחר‪...‬‬ ‫במדרש‪ :‬אמר ר' אלעזר כמה דיות משתפכות כמה‬ ‫ברש"י‪ :‬שנטל ממנו שקלים גדולים שהן קנטרין‬ ‫קולמוסין משתברין כדי לכתוב בני חת‪ .‬עשרה פעמים‬ ‫שנאמר עובר לסוחר‪ ,‬שמתקבלים בשקל בכל מקום‪.‬‬ ‫כתיב 'בני חת‪ ,‬בני חת'‪.‬‬ ‫וברש"י בב"מ כתב‪ :‬שכל מטבע שנקראת "קנטר"‬ ‫מפרש ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ :‬שאם כתב ספר תורה‬ ‫משקלה מאה מנה‪.‬‬ ‫פסול‪ ,‬וזה הפירוש כמה דיות משתפכות כמה קולמוסין‬ ‫בס' "מדות ושיעורי תורה" כתב‪ :‬שמשקל של "קנטר"‬ ‫משתברין וכו' שיצטרכו לכתוב ס"ת עוד פעם‪.‬‬ ‫בזמנינו הוא ‪ 42.5‬ק"ג‪.‬‬ ‫והנה אברהם נתן לעפרון ‪ 400‬קנטרין שהם ‪17000‬‬ ‫ה"שפת אמת" בליקוטים כותב‪ :‬שנלאו המפרשים‬ ‫ק"ג‪ ,‬ובכל ‪ 1‬ק"ג של כסף נכנס ‪ 32‬אונקיות של כסף‪,‬‬ ‫למצוא את מנין העשר‪ ,‬כי כאן בפרשתנו נמצא רק‬ ‫נמצא שאאע"ה נתן לעפרון ‪ 544000‬אונקיות‪.‬‬ ‫תשע פעמים‪ ,‬בקבורת שרה שמונה פעמים ובקבורת‬ ‫כיום מחיר כל אונקיה של כסף כ‪ ,65.14$-‬נמצא‬ ‫אברהם פעם אחת – ביחד תשע‪.‬‬ ‫שהמחיר היום של ‪ 400‬קנטרין כסף שנתן אברהם‬ ‫אבל צדקו רבותינו‪ ,‬כי הפעם העשירית נמצאת אצל‬ ‫לעפרון על מערת המכפילה הוא‪! $ 26,056,000 :‬‬ ‫קבורת יעקב בפ' ויחי [מט לב]‪.‬‬ ‫ויקם שדה עפרון וגו'‪( :‬כג יז)‬ ‫ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו‪( :‬כג יט)‬ ‫אומר ה"אגרא דכלה"‪ :‬בהקדם מה שידוע שגם "ראשו"‬ ‫כותב ה"אבן עזרא"‪ :‬ונזכרה זאת הפרשת להודיע‬ ‫של עשו נקבר במערת המכפלה‪ .‬וזהו הרמז כאן‪ :‬ו יקם‬ ‫מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים‪.‬‬ ‫ש דה ע פרון ראשי תיבות עש"ו‪ .‬ונרמז הדבר בראשי‬ ‫תיבות דייקא – ללמד שרק ראשו נקבר שם‪.‬‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל‪( :‬כד‬ ‫א)‬ ‫לאברהם למקנה לעיני בני חת וגו'‪( :‬כג יח)‬ ‫שמעתי מכ"ק אדמו"ר מנדבורנה שליט"א‪ :‬שלזקנים‬ ‫שואל הרה"ק ה"ישמח משה" זי"ע‪ :‬יש לדקדק למה‬ ‫יש מעלה של ישוב הדעת ומתינות‪ ,‬משא"כ אצל‬ ‫פירשה התורה שהדבר היה "לעיני בני חת"‪ ,‬מה נפ"מ‬ ‫הצעירים יש את המעלה של רתיחת הדמים – דהיינו‬ ‫לנו בזה ?‬ ‫לעשות את המצוות בהתלהבות וביגיעה‪ .‬וזה היה אצל‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬דהנה יש להבין מה זה שהפציר אברהם‬ ‫אברהם אבינו ע"ה שהיה בא בימים – שהיה לו גם‬ ‫כ"כ בעפרון ליקח ממון עבור השדה ולא רצה לקחתו‬ ‫ישוב הדעת של הזקנים וגם ההתלהבות של הצעירים‪.‬‬ ‫במתנה ? וי"ל דהנה בני חת אמרו 'נשיא אלקים אתה‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫בתוכנו' – ואי' במד' שאמרו מלך אתה עלינו‪ ,‬ולכן אמרו‬ ‫וראיתי בספה"ק "באר יעקב" על מאמר חז"ל שמטבע‬ ‫לו אחר כך 'איש ממנו את קברו לא יכלה'‪ ,‬כי הלא‬ ‫של אברהם זקן וזקנה מצד זה ובחור ובתולה מצד זה‪,‬‬ ‫מוכרחים לקיים מצות המלך‪ .‬נמצא אם כן שהמתנה‬ ‫דהיינו כנ"ל‪ :‬שלאברהם אבינו היה את שתי הכוחות‪,‬‬ ‫ניתנה באונס [דאי' בשו"ע חו"מ סי' שפ"ח סק"ג‬ ‫גם של זקן וגם של צעיר‪.‬‬ ‫דלקיחת המלך דין אונס הוא]‪ ,‬ולכן ביקש אברהם‬ ‫שיקח עפרון כסף‪ ,‬דאז הדין דאף אם מכר באונס‬ ‫החיד"א מסביר את הקשר של ענין הזיקנה עם מה‬ ‫המכירה קיימת דתליוהו וזבין זביניה זביני‪ ,‬משא"כ‬ ‫שבירכו ה'‪ ,‬שאיתא בגמרא [ב"מ פז‪ ]:‬שאברהם ביקש‬ ‫מתנה באונס לא הוי כלום‪ .‬ולזה אה"כ 'ויקם שדה‬ ‫מהשי"ת שתבוא הזיקנה על האדם וילבינו שערותיו‪,‬‬ ‫עפרון וגו' לאברהם למקנה לעיני בני חת'‪ ,‬כי מבואר‬ ‫דכיון שהיה קלסתר פני יצחק דומה אליו‪ ,‬לא היו‬ ‫ברמ"א [חו"מ ריש סי' ר"ה] דבמכירת אונס בעינן‬ ‫‪12‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הרה"ק ה"אור לשמים" זי"ע כותב‪ :‬דהנה הצדיקים זה‬ ‫אנשים מכירים בינו לבין יצחק ומי שרצה לדבר עם‬ ‫דרכם בימי נעוריהם שיורדים ממדריגתם לדבר אל‬ ‫אברהם היה מדבר בטעות עם יצחק‪ ,‬ע"כ תבע שיהיה‬ ‫האנשים הבאים בצל קורתם‪ ,‬ומאיר אליהם הצדיק‬ ‫זיקנה‪ .‬וזשאה"כ 'ואברהם זקן' – שנפלה עליו זיקנה‪,‬‬ ‫ומגביה אותם בדיבורו עמהם בכל עניני הצטרכותם‪,‬‬ ‫וזה היה דבר חדש שלא היה מקודם‪ ,‬ומה גרם לזה‪ ,‬יען‬ ‫וכמו שמצינו אצל אברהם אבינו שאברהם היה מגייר‬ ‫'וה' ברך את אברהם בכל' – ופירש"י בכל בגימטריא בן‬ ‫את האנשים ושרה מגיירת הנשים‪.‬‬ ‫זה יצחק‪ ,‬והיו פניו דומים לאברהם‪ ,‬ע"כ ביקש אברהם‬ ‫אבל לעת זקנה לפעמים תש כוחו של הצדיק מלהאריך‬ ‫ענין הזיקנה‪.‬‬ ‫בשיחה ודיבור עם בני אדם‪ ,‬אמנם בעת ההוא נפעל‬ ‫מאליו ישועת כל צרכי בני אדם בבואם אל הצדיק‬ ‫בספר "מי מרום" כתב‪ :‬כל משך חייו של אאע"ה היו‬ ‫ורואים אותו אף בלי שידבר עמהם‪ ,‬כי השכינה עם‬ ‫בבחינת "ימים"‪ ,‬לפי המדרש‪' :‬ויקרא אלקים לאור יום'‬ ‫הצדיק תדיר‪ ,‬ועי"ז מתחזקים האנשים הנלוים אל‬ ‫– אלו מעשיהם של צדיקים‪' ,‬ולחושך קרא לילה' – אלו‬ ‫הצדיק אף בלי דיבורו‪.‬‬ ‫מעשיהם של רשעים‪ .‬וזה "בא בימים"‪ ,‬שלא היתה בו‬ ‫וזהו שאה"כ 'ואברהם זקן בא בימים' – ואז היה קשה‬ ‫בחינת "לילה"‪.‬‬ ‫לו טירדת בני אדם לדבר עמהם‪ ,‬ומ"מ 'וה' ברך את‬ ‫אברהם בכל' – שכל אלו שנטפלו אל אברהם נתברכו‬ ‫ה"כתב סופר" זצ"ל מפרש‪ :‬עפימ"ש אביו מאור הגולה‬ ‫ונתחזקו אף בלי שידבר עמהם‪ ,‬מחמת 'כל' – שהיא‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל עה"פ [דברים כח א] 'והותירך ה'‬ ‫השכינה הנקראת 'כל' [זו"ח פ' לך לך מב‪ ].‬שהיא ביחד‬ ‫לטובה בפרי בטנך'‪ ,‬דקאי על מי שהשלים נפשו בזה‬ ‫עם הצדיק‪ ,‬עי"ז נתברכו כל הבאים בכל עניניהם‪.‬‬ ‫העולם‪ ,‬שלעצמו טוב יותר קורת רוח של עוה"ב‪ ,‬מ"מ‬ ‫משאירו ה' בעוה"ז כדי שילמד לבניו אורחות חיים‬ ‫בספה"ק "זרע קודש" כתב‪ :‬דאע"פ שכבר היה אברהם‬ ‫וישלים אותם‪ .‬והיינו 'ואברהם זקן בא בימים' ובל תאמר‬ ‫זקן ושבע ימים‪ ,‬עכ"ז היה נדמה לו כאילו רק עכשיו‬ ‫שלא השלים נפשו ע"י שהוצרך לזקנה ושיבה‪ ,‬אלא‬ ‫החל לעבוד את השי"ת‪ .‬זהו 'ואברהם' – אע"פ שכבר‬ ‫'וה' ברך את אברהם בכל' בבן‪ ,‬לכן האריך ימים כדי‬ ‫היה 'זקן' – מ"מ נדמה לו שהוא 'בא בימים' – מועטים‪,‬‬ ‫לגדלו ולהדריכו אחריו‪.‬‬ ‫דרק מקרוב החל לעבוד את השי"ת‪.‬‬ ‫האדמו"ר הזקן מסדיגורא זי"ע אמר (וכן כתב‬ ‫ב"תורת אבות" בשם הס"ק מסלונים זי"ע‪ :‬פי' בא‬ ‫ה"קדושת לוי" זי"ע)‪ :‬יתבאר עם מה שאחז"ל כל‬ ‫בשוה עם הימים‪ ,‬כי יש אנשים השוכחים כל היום‬ ‫המתפלל בעד חבירו הוא נענה תחילה‪ ,‬והיות שעז‬ ‫מעבודת ה' ע"י שמבלים זמנם בעסקי עוה"ז‪ ,‬ורק בסוף‬ ‫חפצו ורצונו של אברהם אבינו היה לעשות חסד‬ ‫היום נזכרים הם מעבודת ה'‪ .‬אנשים אלה אינם באים‬ ‫בעולם‪ ,‬ולא חש כלל על עצמו‪ ,‬נמצא דאם היה הוא‬ ‫בשוה עם היום‪ ,‬כי היום קדמם‪ ,‬וכמו כן הדואגים דאגת‬ ‫נענה תחילה לפני בני דורו‪ ,‬והיה מתברך בברכת ה'‬ ‫מחר בפרנסה ובענייני עוה"ז‪ ,‬גם הם אינם באים בשוה‬ ‫קודם‪ ,‬לפני שאחרים היו מתברכים ממנו ית'‪ ,‬היה‬ ‫עם היום‪ ,‬כי מקדימים הם עצמם קודם הימים לדאוג‬ ‫השי"ת גורם בזה (כביכו') עגמת נפש לאאע"ה‪ ,‬כי כל‬ ‫להצטרכותם‪ .‬אבל אברהם אבינו בא בימים‪ ,‬בשוה‬ ‫מגמת לבו היה להמשיך חסדים לעולם ולא לו לעצמו‪.‬‬ ‫עמם‪ ,‬לא הקדימוהו ולא הקדים עצמו לפניהם‪ ,‬אלא‬ ‫וע"כ בא הכתוב ומודיע 'וה' ברך את אברהם בכל'‪,‬‬ ‫היה מעורר את השחר לעבודת השי"ת תיכף ומיד‬ ‫"מיט אלעמען" ‪ -‬היינו שבפעם אחת יתברכו הוא וכל‬ ‫בבוא היום‪.‬‬ ‫העולם יחד‪ ,‬כדי להפיס דעתו של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫והשי"ת מילא משאלות לבו של אותו צדיק‪.‬‬ ‫בספר "יבין שמועה"‪ :‬יש לפרש דהנה אמרו חז"ל‪ :‬אין‬ ‫זקן אלא זה שקנה חכמה‪ .‬עוד אמרו בנדרים [מא] דמי‬ ‫בשם ה"חוזה מלובלין" זי"ע‪ :‬שאברהם התברך‬ ‫שקנה דעה קנה הכל‪' ,‬דעת קנית מה חסרת'‪ .‬וזשה"כ‪:‬‬ ‫בסגולות "בכל"‪ ,‬היינו עבד ה' כנאמר "בכל לבבך ובכל‬ ‫'ואברהם זקן' – פי' שקנה חכמה‪ ,‬וא"כ הרי 'ה' ברך‬ ‫נפשך ובכל מאדך"‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫בסכת"‪" ,‬ל מען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את‬ ‫את אברהם בכל' – שעי"ז קנה הכל ולא חסר לו כלום‪.‬‬ ‫בני ישראל"‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע מבאר‪ :‬שיש צדיקים‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל אומר‪ :‬בכל במילואו בי"ת‪ ,‬כ"ף‪,‬‬ ‫שמבוקשם הוא עבור עצמם‪ ,‬אולם מהראוי שעיקר‬ ‫למ"ד – בגימטריא שופר‪ .‬נתברך בבן (בכל בגימ' בן)‬ ‫תפילת הצדיקים תהיה עבור כלל ישראל‪ ,‬ועי"ז‬ ‫שממנו שופר של מתן תורה‪ ,‬ושופר של משיח‪ ,‬שהם‬ ‫כשעולה תפילת הצדיק למעלה ומשפיעים עליו‬ ‫כידוע מקרני אילו של יצחק‪.‬‬ ‫השפעות טובות‪ ,‬משפיעים גם על העולם כולו ביחד‬ ‫אתו‪ .‬וזה שאמר הכתוב‪' :‬וה' ברך את אברהם בכל' –‬ ‫ב"ספר אמרי בינה" כתב לפרש עפ"י דברי הגמרא‬ ‫"את" הוא מלשון "עם"‪ ,‬שביחד עם השפעת ברכת‬ ‫[ב"ב טז‪ :]:‬בת היתה לאברהם ובכל שמה‪.‬‬ ‫השי"ת לאברהם נתברכו עמו גם 'בכל'‪.‬‬ ‫ויש להבין איך מוכח דבר זה מהפסוק‪ .‬ונראה‪ ,‬דהנה‬ ‫קיי"ל בתוספתא דבכורות [פ"ג] דאם האב אין לו אשה‬ ‫במדרש‪ :‬וה' ברך את אברהם בכל – בזכות מעשר‪.‬‬ ‫ויש לו בן שהגיע זמנו לישא אשה – הוא קודם לבנו‪.‬‬ ‫מבאר הרה"ק ה"מאור עינים" זי"ע‪ :‬שהקב"ה משפיע‬ ‫ודוקא שלא קיים האב עדיין מצות פו"ר שאין לו בן ובת‬ ‫תמיד השפעת חסדים מלמעלה‪ ,‬רק כשהם מגיעים‬ ‫כדעת בית הלל שמצות פ"ו בבן ובת‪ ,‬אבל אם כבר‬ ‫למטה לפעמים יש דינים ומקטריגים שמעכבים את‬ ‫קיים המצוה אז בנו קודם‪.‬‬ ‫השפע‪ ,‬וע"י הפרשת מעשר שנותנים לעניים מעבירים‬ ‫ומעתה מובן הוכחת חז"ל דבת היתה לאברהם‪ ,‬דהנה‬ ‫ומסירים כל המקטריגים המונעים את ההשפעה‪ ,‬וכמו‬ ‫מתה עליו שרה והוא שלח את עבדו זקן ביתו להשיא‬ ‫שנאמר אצל מעשר 'ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבקות‬ ‫אשה ליצחק‪ ,‬הרי דהקדים להשיא אשה לבנו טרם‬ ‫אם לא אפתח וגו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די'‪.‬‬ ‫נשא הוא אשה‪ ,‬ובע"כ שהיה לו בת‪ ,‬וזה המשך‬ ‫והטעם למה מצות מעשר לעניים מסיר המקטריגים‪ ,‬כי‬ ‫הכתוב‪' :‬וה' ברך את אברהם בכל' – פי' שהיה לו גם‬ ‫במדה שאדם מודד מודדין לו‪ ,‬ועי"ז שהאדם עושה‬ ‫בת‪ ,‬ולכן 'ויאמר לעבדו זקן ביתו' וגו' – לבקש אשה‬ ‫פעולה למטה מעורר כנגדו למעלה ג"כ אותה פעולה‬ ‫ליצחק‪ ,‬דכיון שהוא כבר קיים פו"ר‪ ,‬לכן הוה רשאי‬ ‫אליו‪ ,‬ולכן על ידי שהאדם נותן צדקה למטה‪ ,‬פועל‬ ‫להשתדל עבור בנו קודם עבור עצמו‪.‬‬ ‫שההשפעות מלמעלה יגיעו אליו בלי שום עיכוב‪ .‬וזהו‬ ‫שאמר הכתוב 'וה' ברך את אברהם בכל'‪ ,‬שזכה לקבל‬ ‫ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו‬ ‫כל ההשפעות טובות מן השמים‪ ,‬ומפרש המדרש ע"י‬ ‫שים נא ידך תחת ירכי‪( :‬כד ב)‬ ‫מה זכה לכך‪ ,‬וקאמר בזכות המעשר‪ ,‬דכיון שהשפיע‬ ‫ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ אשר לא‬ ‫לעניים עי"ז זכה לקבל כל ההשפעות‪.‬‬ ‫תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב‬ ‫בקרבו‪( :‬כד ג)‬ ‫הגאון רבי אברהם יעקב פאם זצ"ל אמר בשם הגה"צ‬ ‫הרבינו בחיי שואל‪ :‬הנה יש להבין מה שרואים בכל‬ ‫רבי דוד יונגרייז זצ"ל ביאור דברי המדרש‪ :‬שלכאורה‬ ‫הפסוקים האלה שנקרא אליעזר תחילה כמה פעמים‬ ‫קשה‪" ,‬בכל" היינו ממון ומה חשיבות ברכה זו‬ ‫בשם עבד‪' ,‬ויאמר אליו העבד'‪' ,‬וישם העבד'‪' ,‬ויקח‬ ‫לאברהם? והתירוץ כי אמנם ברכה גדולה ויקרה היא‬ ‫העבד'‪' ,‬וירץ העבד'‪ ,‬ואחר כך נשתנה שמו ליקרא‬ ‫שעי"ז יגדל המעשר‪ ,‬ויוכל להרבות צדקה וחסד כרצונו‬ ‫בשם "האיש"‪' ,‬והאיש משתאה'‪' ,‬ויקח האיש‪ ,‬ויקד‬ ‫אף הרבה יותר ממעשר‪.‬‬ ‫האיש‪ ,‬וירץ לבן אל האיש‪ ,‬ויבא אל האיש'‪ ,‬ויבא האיש'‪,‬‬ ‫ואחר כך שוב חזר להיות נקרא עבד‪' ,‬ויהי כאשר שמע‬ ‫פעם אחת בחול המועד סוכות בעת שמחת החג‪ ,‬שאל‬ ‫עבד אברהם' 'ויוצא העבד'‪' ,‬ויקח העבד'‪ ,‬והוא דבר‬ ‫הגר"א את תלמידיו‪ :‬מנין שקיים אברהם אבינו מצוות‬ ‫פלא‪.‬‬ ‫סוכה? ולא היה מי שישיב‪.‬‬ ‫וכתב לבאר עפ"י שאמרו חז"ל עה"פ 'וימצאהו איש' –‬ ‫נענה הוא ואמר‪ :‬אי' במדרש וה' ברך את אברהם בכל‬ ‫שהאיש זה גבריאל‪ ,‬כמו שנאמר 'והאיש גבריאל'‪,‬‬ ‫– זו סוכה‪ .‬ויהיו כמתמיהים‪ ,‬ואמר‪" :‬בכל" נוטריקון "ב‬ ‫והמלאך גבריאל בא ביחד עם אליעזר לארם נהרים‪ ,‬כדי‬ ‫סוכות תשבו שבעת ימים" "כ ל האזרח בישראל ישבו‬ ‫‪14‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ומה שיצחק ציוה ליעקב "לא תקח אשה מבנות כנען"‪,‬‬ ‫לסייעו בפעולתו שיוכל לעשות שליחותו לצורך השידוך‬ ‫מפני שאמר לו "ויתן לך את ברכת אברהם"‪ ,‬ולאברהם‬ ‫של יצחק‪ .‬ולכך מעת שהגיע אליעזר לארם נהרים‬ ‫נאמר 'ונתתי לך ולזרעך אחריך וגו' את כל ארץ כנען‬ ‫נקרא בשם "האיש"‪ ,‬כי 'האיש' רומז למלאך גבריאל‬ ‫לאחוזת עולם והייתי להם לאלקים'‪ ,‬ופירשו חז"ל לא‬ ‫שהגיע לשם אתו כדי לסייע אותו‪ ,‬עד שנגמר פעולת‬ ‫תיסב כנענית שלא ילכו זרעך אחריה‪ .‬אם כן זה תנאי‬ ‫הענין והצליח בהשליחות‪ ,‬אז הלך לו מאתו המלאך‬ ‫לאברהם‪ ,‬שע"מ זה הוא מנחיל לו את הארץ‪ ,‬שלא‬ ‫גבריאל‪ ,‬ומאז שוב נקרא אליעזר בשם 'עבד'‪.‬‬ ‫ישאו בנות כנען‪ ,‬ולזה ציוה יצחק ליעקב‪' :‬לא תקח‬ ‫אשה מבנות כנען'‪ ,‬כדי שתחול עליו ברכת אברהם‬ ‫אומר ה"כלי יקר"‪ :‬אדם הלהוט אחר הממון‪ ,‬ממונו‬ ‫לרשת את הארץ‪ ,‬כי על מנת כן נמסרה הארץ‬ ‫שולט עליו ולא הוא על ממונו‪ ,‬לאדם כזה אין להאמין‬ ‫לאברהם‪.‬‬ ‫שימלא שליחות אם היא בניגוד לטובתו הפרטית‪ ,‬אבל‬ ‫אדם השמח בחלקו ואינו להוט אחר הממון‪ ,‬הוא שולט‬ ‫ובדרשות הר"ן כתב‪ :‬לכך בחר אברהם להתחתן עם‬ ‫על ממונו ולא ממונו עליו‪ ,‬אל איש כזה אפשר להאמין‬ ‫אנשי ארץ חרן ולא רצה להתחתן עם אנשי ארץ כנען‪,‬‬ ‫ולהטיל עליו שליחויות‪.‬‬ ‫אף על פי שגם הראשונים היו עובדי עבודה זרה‪ ,‬משום‬ ‫וזה שנאמר כאן 'ויאמר אברהם אל עבדו המושל בכל‬ ‫שהכנענים היו מושחתים גם במידות‪ ,‬היו שטופים‬ ‫אשר לו' – כלומר שהוא מושל בכל אשר היה לו –‬ ‫בעריות ובמעשים מגונים‪ .‬כדכתיב‪' :‬כמעשה ארץ כנען‬ ‫לאליעזר עצמו‪ ,‬ולכן נתן בו אברהם ממונו‪.‬‬ ‫אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו'‪ .‬ואילו בני‬ ‫משפחתו אמנם היו עובדי אלילים‪ ,‬אבל בעלי מידות‬ ‫שואל הרה"ק ה"צמח צדיק" מויז'ניץ זי"ע‪ :‬איך יתכן‬ ‫טובות היו‪ ,‬לכן בחר יותר בבני משפחתו‪.‬‬ ‫לקרוא לעבד נקלה בשם "זקן" שהוא כינוי למי שקנה‬ ‫חכמה‪.‬‬ ‫והרה"ק ה"אבני נזר" זי"ע אמר‪ :‬מדוע מאס אברהם‬ ‫ותירץ‪ :‬כי זהו שנרמז ברש"י‪ :‬דלפי שהוא דבוק – לצדיק‬ ‫בכנענים ובחר לקחת מבני משפחתו ומבית אביו‪,‬‬ ‫– יכול לקבל אף תואר של זקן‪.‬‬ ‫אע"פ שגם היו עובדי ע"ז ולא היה בהם יתרון הכשר‬ ‫על הכנענים?‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר‪ :‬מש"ה לא הלך אברהם‬ ‫ההסבר הוא‪ :‬הכנענים היו מושחתים במעשי תועבה‪,‬‬ ‫אבינו ע"ה בעצמו לקחת אשה לבנו יצחק‪ ,‬כי הקב"ה‬ ‫רעים בעניני מדות ומוסר – "תועבות ארץ כנען" –‬ ‫אמר לו לך לך מארצך וגו'‪ ,‬לכן לא רצה לחזור לשם עד‬ ‫ובמידות ותכונות נמשכות התולדות אחר הוריהן‪ .‬אולם‬ ‫שיתן לו הקב"ה רשות‪.‬‬ ‫במולדתו של אברהם היו תועים בעניני אמונה‪ ,‬שוגים‬ ‫ופעם אחרת אמר בשם אביו ה"שפת אמת" זי"ע‪:‬‬ ‫בדיעות‪ ,‬בשכל‪ ,‬ובחינה זו אינה נמשכת מאבות לבנים‪.‬‬ ‫שבזה השידוך היה אליעזר השדכן‪ ,‬וזה שיצא מכלל‬ ‫ארור לברוך היה שכר השדכנות שלו‪ ,‬ולכך לא הלך‬ ‫ה"עוללות אפרים" אומר‪ :‬כנעני – סוחר‪ ,‬וזה שאמר לו‪:‬‬ ‫אברהם אע"ה בעצמו כי לשידוך נצרך שדכן‪.‬‬ ‫אל תקח אשה ליצחק מאלה שעושים עסק בשידוכין‪,‬‬ ‫שהעיקר אצלם הכסף‪ ,‬הנדוניא וכדומה‪...‬‬ ‫אומר הרה"ק רבי זאב מסטריקוב זי"ע‪ :‬אל תחשוב‬ ‫ששליחותך זו היא לשדך שידוך רגיל וזיווג בעלמא‪ ,‬תדע‬ ‫וב"מעינה של תורה" כתב‪ :‬שאברהם רצה שגזירת כי‬ ‫שזו התקשרות השמים והארץ‪ ,‬ולכך – 'ואשביעך‬ ‫גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה תתחיל עם הולדתו של‬ ‫באלקי השמים והארץ'‪.‬‬ ‫יצחק (כפי שבאמת התחיל מאז מנין ארבע מאות‬ ‫שנה)‪ .‬ולו היה משדך את יצחק עם אשה מבנות כנען‪,‬‬ ‫ה"משך חכמה" שואל‪ :‬למה לא ציוה אברהם ליצחק‬ ‫הרי יצחק נחשב היה תושב ארץ כנען ובניו היו בעלי‬ ‫שלא ישא מבנות הכנעני? – מכאן ראיה למהרי"ק‪,‬‬ ‫חלק בארץ הזאת‪ ,‬וממילא היתה מתחילה גזירת הגרות‬ ‫הביאו הרמ"א‪ ,‬שהבן אינו חייב לשמוע להאב‪ ,‬אם‬ ‫רק עם ירידתם של ישראל למצרים‪ ,‬לפיכך לא רצה‬ ‫מוחה בידו לישא אשה אשר חפץ בה‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫כותב הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע‪ :‬בעלי התוס' דייקו‬ ‫להשתדך עם אחת מבנות הכנעני כדי שגזרת הגרות‬ ‫הלא יצחק מעולם לא היה שם מהו לשון 'ההשב'‪,‬‬ ‫תתחיל מעכשיו‪.‬‬ ‫שמעתי מישיש שהיה בחור בימי הרה"ק רבי ר' בונם‬ ‫ז"ל מפרשיסחא אמר לפניו שרצונו מאוד שיתחתן‬ ‫הרבי ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע אומר בדרך צחות‪:‬‬ ‫בקרוב לעירו שיוכל להקביל פני רבו תמיד‪ ,‬ענהו‪ :‬החצי‬ ‫אשה כזאת המחשיבה אותי – את האב הזקן‪ ,‬כיושב –‬ ‫ממך והלאה‪ ,‬חצי גופו הוא במרחק‪ ,‬וכן היה‪ ,‬ומבואר‬ ‫פאנאטי‪ ,‬עובר ובטל – לא תקח לבני‪...‬‬ ‫בריש קידושין בעל אבידה מחזר על אבדתו‪ ,‬לכך שייך‬ ‫לשון השבה לחצי חלקו‪.‬‬ ‫הרבינו בחיי כותב‪ :‬ועל כן הוקבע בישראל מנהג לקרוא‬ ‫פרשה זו לחתן ביום חתונתו להזהיר העם שיזהר‬ ‫הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה וגו'‪( :‬כד ז)‬ ‫בנשואיו עיי"ש‪.‬‬ ‫במדרש‪ :‬ר' דוסא אמר הרי זה מלאך מסויים וכו' עיי"ש‬ ‫במפרשים‪.‬‬ ‫כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע פירש – מלאך מסויים‪ ,‬היינו‬ ‫ליצחק‪( :‬כד ד)‬ ‫המכריז בתו של פלוני לפלוני‪.‬‬ ‫אליעזר בדברו אל לבן ובתואל אמר‪' :‬אל בית אבי תלך‬ ‫ואל משפחתי'‪ ,‬והלא אברהם לא אמר אל משפחתי?‬ ‫הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע דייק; דכאן בפסוק‬ ‫ה"חקל יצחק" מספינקא"זי"ע כותב בספרו‪ :‬שאליעזר‬ ‫נאמר 'הוא ישלח מלאכו לפניך'‪ ,‬ולהלן כשסיפר אליעזר‬ ‫חשש שאם יוודע להם‪ ,‬כי מצוותו של אברהם היא‬ ‫המעשה כתוב 'ישלח מלאכו אתך'‪ ,‬וקשה מדוע שינה‬ ‫לאסור עליו כל נשואין מלבד בת הארמי‪ ,‬אז יסרבו לבן‬ ‫אליעזר מדברי אברהם‪.‬‬ ‫ובתואל לתת את רבקה ליצחק‪ ,‬בקוותם כי בכך מכלים‬ ‫ומבאר‪ :‬דהנה מלאך הוא כולו רוחני‪ ,‬ועל כן כשצריך‬ ‫הם את "זרע אברהם"‪ ,‬והם הלא בקשו לעקור את‬ ‫לבוא לעתים לזה העולם הגשמי‪ ,‬יוקשה לכאורה איך‬ ‫הכל‪ ,‬על כן התחכם אליעזר ואמר‪ :‬כאילו אברהם אמר‬ ‫יוכל הרוחני לבוא בעולם החומרי‪ ,‬אלא דאחר שהצדיק‬ ‫לו ללכת "למשפחתו" ובזה איים על לבן כי עוד קיימת‬ ‫השוכן בעולם הזה מזכך ומטהר האויר‪ ,‬עי"ז יוכל‬ ‫עוד אפשרות של בנות לוט וישמעאל‪ ,‬שגם הם‬ ‫המלאך לבוא‪ .‬ויש לפעמים צדיק גדול שבכוחו יכול‬ ‫ממשפחות אברהם‪.‬‬ ‫לז כך ולטהר האויר אף למקום רחוק ממנו‪ ,‬על ידי‬ ‫מחשבתו גרידא שהוא רוצה לילך בדרך ההוא‪ ,‬בזה הוא‬ ‫שואל ה"שם משמואל" זי"ע‪ :‬מה ראה אברהם‬ ‫מטהר כל אורך הדרך‪ .‬אבל אם אין הצדיק במדריגה‬ ‫להשביע את עבדו אליעזר‪ ,‬וכי לא היה נאמן עליו כל‬ ‫גדולה כל כך‪ ,‬אז אינו יכול לטהר הדרך מלפני ביאתו‬ ‫צרכו?‬ ‫שמה‪ ,‬רק בעת הילוכו בדרך אז הוא מטהרו בשעת‬ ‫אלא‪ ,‬ישנם באדם כחות נעלמים שהוא בעצמו אינו‬ ‫עוברו שם‪.‬‬ ‫יודעם ולא מכיר בהם‪ .‬ובשעה שהוא נשבע ומתחייב‬ ‫ולכן אברהם שידע מקדושת ומדריגת אליעזר‪ ,‬אמר‬ ‫כלפי משביעו אפילו אם מגיע מצב שכל מוצא להיחלץ‬ ‫'הוא ישלח מלאכו לפניך' – שאתה תטהר כל אורך‬ ‫מן האחריות סגור ומסוגר בעדו‪ ,‬אז מתגלים אצלו אותם‬ ‫הדרך מלפני התחלת הילוכך בדרכך‪ ,‬וממילא יכול‬ ‫כוחות נעלמים ונעשה מסוגל להתגבר על מעצוריו‬ ‫המלאך לילך מלפניך‪ .‬אבל אליעזר בענוותנותו לא רצה‬ ‫למעלה מטבעו ויכלתו שבכל עת‪.‬‬ ‫לומר שיש לו הכח הגדול לטהר כל הדרך מלפניו‪ ,‬ולכן‬ ‫ידע אברהם מה רבו המכשולים בדרך שעבדו יוצא‪,‬‬ ‫שינה ואמר 'ישלח מלאכו אתך' – דרק בעת הליכתו‬ ‫שהס"מ וכל כת דיליה יתנכלו לבטל מחשבתו‪ ,‬לפיכך‬ ‫במקומו אז הוא מטהר את הדרך שילך המלאך עמו‪.‬‬ ‫השביעו ונתאזר בכך עוז וגבורה יותר מכל אדם‪ .‬כך יצא‬ ‫לדרך ונסתלקו הימנו כל המניעים והמפריעים‪ ,‬קפצה‬ ‫ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבועתי‪:‬‬ ‫לו הדרך‪( .‬כידוע אותו הסבר אצל הבטחת יהודה ליעקב‬ ‫(כד ח)‬ ‫אבינו וחטאתי לאבי כל הימים וכנ"ל)‪.‬‬ ‫אומר היה הרה"ק רבי שם קלינברג מזאלושיץ זי"ע‬ ‫הי"ד מחותנו של הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע (חמיו של‬ ‫ההשב אשיב את בנך אל הארץ וגו'‪( :‬כד ה)‬ ‫‪16‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ברש"י‪ :‬נכרין היו משאר גמלים‪ ,‬שהיו יוצאין זמומין‬ ‫הרה"ח ר' אהרן נח יוסקוביץ ז"ל בזוו"ר)‪' :‬ואם לא‬ ‫מפני הגזל‪ ,‬שלא ירעו בשדות אחרים‪.‬‬ ‫תאבה האשה ללכת אחרי' – אם לא תרצה לנהוג כדת‬ ‫שואל הרע"ב‪ :‬א"כ נחותים היו מחמורו של רבי פינחס‬ ‫ישראל שהאשה תלך אחרי הבעל‪ ,‬אלא תרצה ללכת‬ ‫בן יאיר שהיה פורש מדבר איסור ולא היה אוכל טבל‪.‬‬ ‫לפניו – 'ונקית משבועתי זאת'‪.‬‬ ‫ותירץ‪ :‬שהחמור – שהצדיק רוכב עליו‪ ,‬לפיכך הוא‬ ‫מושפע מקדושתו‪ .‬אבל הגמלים היו מיוחדים למשא‬ ‫אמר הגרי"ד בנו של הרב מבריסק זצ"ל‪ :‬ברש"י ‪:‬‬ ‫בלבד‪ ,‬ואה"נ חמורו של אאע"ה היה בדרגה גבוהה‬ ‫שמיעט רק בנו אינו חוזר אבל יעקב בן בנו סופו לחזור‪.‬‬ ‫יותר מחמורו של רפב"י‪.‬‬ ‫ולכאורה יש לעיין‪ ,‬לשם מה נצרך המיעוט‪ ,‬והרי כתוב‬ ‫בתורה וא"כ מפורש שרק את יצחק ולא אחר‪ ,‬ולשם‬ ‫ברש"י‪ :‬שטר מתנה כתב ליצחק‪.‬‬ ‫מה נצרך המיעוט?‬ ‫שואל ה"פני אריה"‪ :‬לכאורה קשה‪ ,‬הרי קיימא לן‬ ‫והנראה‪ ,‬דהמיעוט בא ללמדנו יסוד גדול באורחות‬ ‫בקידושין [מא] אין העבד נעשה שליח בקידושי אשה‪,‬‬ ‫חיים‪ ,‬כי ללא המיעוט של "רק" – היה פשוט שגם‬ ‫אלא מובא באחרונים [ס' המקנה] שבשביל רבו יכול‬ ‫ליעקב ולכל זרעו וצאצאיו אחריו‪ ,‬אסור לרדת למצרים‪,‬‬ ‫העבד לקדש אשה‪ ,‬שאין זה מטעם שליחות‪ ,‬אלא‬ ‫שכן כל בן יש לו לנהוג כמו אביו‪ ,‬ואם יצחק לא ירד‬ ‫משום שיד העבד כיד רבו‪ .‬אבל בכל זאת קשה‪ ,‬הרי‬ ‫למצרים אז גם ליעקב אסור לירד‪.‬‬ ‫אליעזר קידש בשביל יצחק שלא היה רבו? וזה שאמר‬ ‫ורק בגלל המיעוט המיוחד‪" ,‬רק" מיעוט הוא בני אינו‬ ‫רש"י‪ :‬שטר מתנה כתב ליצחק‪" ,‬את כל אשר לו" וגם‬ ‫חוזר וכו' הסכים יעקב לרדת למצרים‪ ,‬שאילולי כן היה‬ ‫עבדו בכלל‪ ,‬ונעשה אליעזר עבדו של יצחק‪ .‬הוא‬ ‫נוהג בדיוק כאביו‪.‬‬ ‫שנאמר בפסוק מח‪' :‬ויאמר העבד הוא אדוני'‪.‬‬ ‫ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך וכל טוב‬ ‫ויברך הגמלים אל מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב‬ ‫אדוניו בידו ויקם וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור‪( :‬כד‬ ‫לעת צאת השאבת‪( :‬כד יא)‬ ‫י)‬ ‫במדרש‪ :‬בשעה שאדם הולך לישא אשה ושומע קול‬ ‫ה"חזקוני" אומר‪' :‬עשרה גמלים' – כדי להרכיב עליהם‬ ‫כלבים מנבחים‪ ,‬מאזין הוא מה שהם אומרים‪.‬‬ ‫עשרה אנשים לברך ברכת אירוסין ונשואין‪.‬‬ ‫מסביר המגיד מדובנא זצ"ל‪ :‬מדרך כל איש ישר‬ ‫להתאכסן אצל אנשים ישרים והגונים‪ ,‬אבל הרוצה‬ ‫ה"דברי ירמיהו" אומר‪ :‬שלקח הגמלים של אברהם – כי‬ ‫לחקור בדבר אשה שהוצע לו לשאתה‪ ,‬אדרבה –‬ ‫ידע שעל ידם תהיה לו קפיצת הדרך‪ ,‬כמו שמצינו אצל‬ ‫יתאכסן בביתם של לא הגונים‪ ,‬כי מפיהם ישמע‬ ‫אבישי בן צרויה‪ ,‬כאשר שמע שדוד המלך בסכנה‪ ,‬לקח‬ ‫פרטים שרק בעלי לשון הרע ורכילות יספרום‪.‬‬ ‫פרידתו של דוד‪ ,‬אף שאין רוכבין על סוסו של המלך‪,‬‬ ‫וזה שהתכוונו חז"ל להסביר‪ :‬למה בחר לו אליעזר‬ ‫אלא כדי שתהיה לו קפיצת הדרך‪[ .‬סנהדרין צ‪.]:‬‬ ‫לשבת על הבאר‪ ,‬מקום מיועד לפחותי ערך? התשובה‪:‬‬ ‫אדם הולך לישא אשה ושומע קול כלבים – בעלי לשון‬ ‫'וכל טוב אדוניו בידו' – אומר הרב מקוטנא זצ"ל‪ :‬שלקח‬ ‫הרע – מנבחים‪ ,‬בכך יוודע לו הכל ‪...‬‬ ‫עמו זכות וחסד וטובת עין של אברהם‪ ,‬ובכח זה ובזכות‬ ‫זאת ניסה את הנערה בטוב עין‪.‬‬ ‫בספר "כסא רחמים" כותב‪ :‬ידוע שארבעה צריכים‬ ‫להודות‪ ,‬הולכי מדבר‪ ,‬יורדי הים‪ ,‬מי שהיה חולה‬ ‫ה"בן איש חי" זצ"ל שואל‪ :‬מדוע נאמר פעמיים 'וילך'?‬ ‫ונתרפא‪ ,‬ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא‪ .‬וידוע‬ ‫ומסביר‪ :‬שרבותינו אמרו שקפצה לו הדרך‪ ,‬והגיע מיד‬ ‫שטוב לברך אחר קריאת התורה‪.‬‬ ‫לחרן‪ ,‬אבל וודאי לא החלה קפיצת הדרך ממפתן ביתו‬ ‫ואפשר שזהו רמז‪' :‬ויברך הגמלים' – לשון ברכת‬ ‫של אאע"ה‪ ,‬אלא בתחילה הלך כרגיל‪ ,‬עד שיצא‬ ‫"הגומל"‪' .‬מחוץ לעיר' – רמז להולכי מדבר‪ ,‬שהוא‬ ‫מתחומי העיר‪ ,‬ואז קפצה לו הדרך‪ ,‬היו כאן אפוא שני‬ ‫מחוץ לעיר‪' .‬באר המים' – רמז ליורדי הים‪' .‬לעת ערב'‬ ‫סוגי הליכות‪ ,‬וכנגדם אמר פעמיים 'וילך'‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ואשתה' – שמורה‪ ,‬כי אליעזר לא ביקש שהנערה תתן‬ ‫– "ערב" כינוי למיתה‪ ,‬רמז למי שחלה והגיע עד שערי‬ ‫לו את הכד כדי לשתות‪ ,‬שהרי לא אמר 'תני נא כדך' –‬ ‫מות‪ ,‬ונתרפא‪' .‬לעת צאת' – רמז ליוצא מבית הסוהר‪.‬‬ ‫כי אם 'הטי נא כדך'‪ ,‬כלומר‪ ,‬הכד ישאר בידה של‬ ‫'השאבת' – נוטריקון 'ט וב ש יברך א חר ב רכת ת‬ ‫הנערה‪ ,‬והיא רק תטה אותה אל אליעזר‪.‬‬ ‫ורה‪.‬‬ ‫וההסבר‪ :‬כי דקדק כאן אליעזר עבד אברהם בהלכה‪,‬‬ ‫והוסיף ע"ז הגריד"א שליט"א‪ :‬דאיתא ברבינו בחיי [צו‬ ‫שכן רבקה היתה קטנה‪ ,‬ואילו היה לוקח את כדה‬ ‫וב] דחתן מביא קרבן תודה‪ ,‬וזה נרמז גם בפרשה זו‬ ‫מידה‪ ,‬לא היה רשאי להחזיר לה את הכד‪ ,‬כי אם לבית‬ ‫המדבר מנישואין‪.‬‬ ‫אביה‪ ,‬כמבואר בגמרא‪ ,‬משום כך הקפיד אליעזר שהכד‬ ‫ישאר בידה של רבקה והוא ישתה באופן כזה כדי שלא‬ ‫הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם‪( :‬כד‬ ‫יתחייב בהחזרתו לאביה‪.‬‬ ‫יב)‬ ‫אומר ה"אור החיים" הק'‪ :‬בטוח היה אליעזר שאברהם‬ ‫כתב ב"עברא דדשא"‪ :‬לפי שמי שהוא בעל חסד לא די‬ ‫זכאי לחסד זה‪ ,‬שיזמין ה' לבנו זיווג הגון‪ ,‬אלא שחשש‬ ‫לו בעשיית חסד אחד‪ ,‬ודרכו לעשות חסדים הרבה‪,‬‬ ‫שמא בגללו‪ ,‬הגרוע מכל‪ ,‬שהוא השליח‪ ,‬יתעכב הדבר‪.‬‬ ‫ואינו נמנע מעשיית חסדים על ידי שמונה וסופר חשבון‬ ‫לכן התפלל לה' שיעשה חסד עם אדוניו ויקח רק אותו‬ ‫לחסדים שכבר עשה‪ ,‬אלא החסד נשפע ממנו ללא‬ ‫בחשבון‪ ,‬ולא יהיה עבדו גורם למניעה‪.‬‬ ‫מספר‪ ,‬וזהו שאמרה רבקה "שתה וגם לגמליך אשקה"‪.‬‬ ‫אחר הוסיף אליעזר ואמר‪" :‬ובה אדע כי עשית חסד עם‬ ‫וזה גמילות חסדים בלשון רבים‪ ,‬שמי שהוא בעל חסד‪,‬‬ ‫אדוני" – לאמר‪ :‬לכשאצליח בשליחותי אדע ברורות כי‬ ‫לעולם הוא עושה הרבה חסדים‪ ,‬בלי חשבונות‪.‬‬ ‫זה רק מכח החסד שעשית עם אדוני ואני לא נקפתי‬ ‫אצבע אפילו לסיום המוצלח של הזיווג‪ ,‬הכל בחסד‬ ‫ברש"י‪ :‬ובה אדע – לשון תחינה‪ .‬הודע לי בה‪.‬‬ ‫בזכות אדוני‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"אהבת שלום" מבאר‪ :‬דהנה אליעזר היה‬ ‫והרה"ק המוהר"א מבעלזא זי"ע אמר שנראה מדבריו‬ ‫דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים‪ ,‬ובודאי דבשעה‬ ‫הק' כי השדכן יכול בזכיותיו או להיפך להועיל או‬ ‫שהתפלל על רבקה היה מכוון בתפילתו סודות גדולים‬ ‫לקלקל בהשידוך‪ ,‬ועל כן התפלל אליעזר שלא יארע‬ ‫ועמוקים‪ ,‬ולזה חשש בעצמו שמא יעלה בלבו איזה‬ ‫תקלה על ידו מחמת שהוא השדכן‪.‬‬ ‫מחשבה קלה שהישועה בא על ידי זכותו מכח תפילתו‪,‬‬ ‫לכך ביקש 'ובה אדע כי עשית חסד עם אדני' – דייקא‪,‬‬ ‫אומר הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע‪ :‬אליעזר היה‬ ‫ולא על ידי זכות עצמי‪.‬‬ ‫בטוח שבודאי יעשה ה' חסד עם אדוניו‪ ,‬רק שביקש‬ ‫הקרה נא לפני‪ ,‬שיהיה הוא עצמו ראוי שהחסד הזה‬ ‫והנה רבקה יוצאת אשר ילדה לבתואל בן מלכה וגו'‬ ‫ייעשה על ידו‪.‬‬ ‫וכדה על שכמה‪( :‬כד טו)‬ ‫בשם הרה"ק רבי שלום מקאמינקא זי"ע‪ :‬וקשה‪ ,‬הרי‬ ‫והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה‬ ‫רבקה היתה בת ג' שנים‪ ,‬והאיך היתה יכולה לשאת על‬ ‫ואמרה שתה וגם לגמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך‬ ‫שכמה משא כבד כזה?‬ ‫ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני‪( :‬כד יד)‬ ‫והתירוץ בזה‪ ,‬דלא כתוב בתורה "וכד" אלא "כדה"‬ ‫כתב ה"כלי יקר" בדרך רמז‪ :‬למה בדק אליעזר את‬ ‫כתיב‪ ,‬היינו כזה כד שיהיה מתאים לפי גדלה וכוחה‪,‬‬ ‫רבקה בסימן זה של עשיית חסד? שכך אמרו חכמים‪:‬‬ ‫ובאמת היה זה כד קטן‪.‬‬ ‫כלה שעיניה יפות כל גופה אינו צריך בדיקה‪ – .‬עיניה‬ ‫יפות‪ ,‬כלומר‪ :‬שנוהגת עם הבריות בעין יפה‪ ,‬בגמילות‬ ‫שואל הגה"צ רי"ט ווייס גאב"ד העדה"ח זצ"ל‪ :‬לכאורה‬ ‫חסדים ולא בצרות עין‪ ,‬היא הבדיקה הטובה ביותר על‬ ‫יפלא‪ ,‬למה ייחסו הכתוב כאן אחר אמו‪ ,‬ולהלן‬ ‫כל גופה‪ ,‬שאינה פוגמת בשום אבר מאבריה והיא‬ ‫כשאמרה רבקה 'בת בתואל אנכי בן מלכה'‪ ,‬וכן בדברי‬ ‫שלימה גם בשאר מידות‪.‬‬ ‫העבד [שם מז] 'ותאמר בת בתואל וגו' אשר ילדה לו‬ ‫מלכה'‪ ,‬ובכל התורה לא מצינו אלא שהכתוב מייחס‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל מבאר הלשון 'הטי נא כדך‬ ‫‪18‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אחר כך כתוב 'ותרץ אל הבאר לשאוב ותשאב לכל‬ ‫אחר האב‪' ,‬ואלה תולדות יצחק בן אברהם' וכיו"ב‪ ,‬וכבר‬ ‫גמליו'‪ ,‬קשה‪ ,‬מדוע בפעם הראשונה עלו המים‬ ‫עמד בזה הרמב"ן ז"ל בפירושו‪ ,‬וביותר קשה‪ ,‬שרבקה‬ ‫לקראתה ואילו בפעם השניה לא עלו המים לקראתה?‬ ‫עצמה מתייחסת כאן אחר אביה‪ ,‬ולא אחר אמה כלל‪,‬‬ ‫ומתרץ הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע‪ :‬שמשמים‬ ‫ואילו בתואל מתייחס אחר אמו פעם אחר פעם‪ ,‬והוא‬ ‫משגיחים ומסוככים על צדיקים שלא יצטרכו לטרוח‪.‬‬ ‫פלא‪.‬‬ ‫רבקה הרי היתה צדקת‪ ,‬לכן סיבבו משמים שלא‬ ‫ונ"ל כפי המבואר בדברי ה"חתם סופר" זצ"ל [סוף פ'‬ ‫תצטרך לרדת לבור כדי לשאוב את המים ולהעלותם‪,‬‬ ‫וירא] עה"כ 'והנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור‬ ‫ולכן עלו המים לקראתה‪ .‬אולם בפעם השניה כשהיא‬ ‫אחיך'‪ ,‬כי יחוס האבות והאמהות הק' היה מה שכולם‬ ‫שאבה למטרת מצות גמילות חסדים‪ ,‬ומצוה הרי צריך‬ ‫היו מבני מוסרי נפשם על קידוש השם‪ .‬כי אבותינו היו‬ ‫לעשות עם יגיעה‪ ,‬לכן לא עלו המים לקראתה כדי‬ ‫מזרע אברהם שהשליך עצמו בכבשן האש‪ ,‬ואמותינו‬ ‫שתהיה לה יגיעה במצוה‪.‬‬ ‫שרה רבקה רחל ולאה בלהה וזלפה כולן מזרע הרן‪,‬‬ ‫שגם הוא אף שלא היה כאברהם שמסר נפשו על מנת‬ ‫מו' רה"י שליט"א אמר בשם המפרשים‪ :‬אמאי ביקש‬ ‫שיעשה לו נס ולא נעשה לו נס‪ ,‬עכ"פ נשרף בפועל על‬ ‫אליעזר רק 'מעט מים'‪ ,‬וי"ל‪ :‬שאליעזר במכוון ביקש רק‬ ‫קידוש ה' [עי' ב"ר לח יג]‪.‬‬ ‫'מעט מים'‪ ,‬כי אם היה מבקש בסתמא מים לשתות‬ ‫ולפי זה מובן כמין חומר מדוע הכתוב מבקש לייחס את‬ ‫להרוות את צמאונו – אינו רבותא שהיא עושה עמו‬ ‫רבקה אחר מלכה דוקא‪ ,‬כי זה הוא עיקר ייחוסה‪ ,‬מה‬ ‫חסד ומביאה לו מים‪ ,‬כי מי לא יביא מים למי שצריך‬ ‫שהיא בת בתואל בן מלכה בת הרן שנהרג על קדה"ש‪.‬‬ ‫מים לצמאון‪ ,‬אבל כשהוא מבקש הגמיאי נא 'מעט'‬ ‫מים‪ ,‬לכאורה אין כל כך מקום למהר ולהשקותו – ובידו‬ ‫ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל‪( :‬כד‬ ‫לשאוב בעצמו‪ ,‬ואליעזר רצה לבדוק גודל מידת החסד‬ ‫טז)‬ ‫שלה אם בכל זאת תתן לו מעט מים‪ ,‬ורבקה השיבה לו‪:‬‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר בשם אביו ה"שפת‬ ‫'שתה אדוני' ולא עוד אלא גם 'לגמליך אשאב'‪ ,‬כי זוהי‬ ‫אמת" זי"ע‪ :‬שלא ידע שום איש מבני הבית שרבקה‬ ‫מהותו של בעל חסד‪ ,‬שמחפש כל הזדמנות להטיב אף‬ ‫יצאה‪ ,‬ולכן אמרו לבן ובתואל 'מה' יצא הדבר'‪.‬‬ ‫יותר ממה שביקשו ממנו ואף במה שאינו הכרחי‪.‬‬ ‫וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים‬ ‫ותמהר ותער כדה אל השוקת ותרץ עוד אל הבאר‬ ‫מכדך‪( :‬כד יז)‬ ‫לשאב ותשאב לכל גמליו‪( :‬כד כ)‬ ‫ברש"י‪ :‬לפי שראה שעלו המים לקראתה‪.‬‬ ‫אומר ה"אגרא דכלה"‪ :‬כי אסור ליתן לבהמה לאכול מן‬ ‫אומר הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע וכן בשם עוד‬ ‫המאכל אשר ברכו עליו (ספר חסידים)‪ ,‬ולכן "ותער‬ ‫צדיקים‪ :‬ותימה לאחר שראה מופתים גלויים כאלה מה‬ ‫כדה" ולא נתנה לגמלים את אותם המים שאליעזר‬ ‫צורך היה לו לבחון אותה אם היא גומלת חסדים‪ .‬כלום‬ ‫שתה מהם וברך עליהם‪.‬‬ ‫אין זה מספיק?‬ ‫מכאן שמידה טובה אחת עולה על מאה מופתים‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר בשם הגרי"ז מבריסק‬ ‫ונסים‪.‬‬ ‫זצ"ל [ואמר שזה מתאים לרבי חסידי]‪ :‬מדוע היה כל‬ ‫המהירות אצל רבקה‪' ,‬ותמהר‪ ,‬ותרץ'? ותירץ‪ ,‬שאליעזר‬ ‫הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע מתרץ‪ :‬שעי"ז שהיתה לו‬ ‫הרי ביקש בתפילתו‪' :‬הקרה נא לפני היום'‪ ,‬ולכן הכל‬ ‫בת‪ ,‬חשד אליעזר בעצמו מרוב חסידותו‪ ,‬דאולי לא יצא‬ ‫היה צריך להגמר היום‪.‬‬ ‫עדיין ידי חובתו‪ ,‬ורק מחמת הנגיעה שבו מתברך בלבבו‬ ‫ואפשר אומר הרבי‪ :‬דאברהם אבינו הרי שלח עם‬ ‫שכבר עשה כפי יכלתו‪ ,‬ולכן התאמץ יותר ויותר בכל‬ ‫אליעזר מלאכים – 'הוא ישלח מלאכו לפניך' (וכפי‬ ‫כוחותיו‪.‬‬ ‫שנלמד מכאן ששני מלאכים מלוין את האדם) וכך אי'‬ ‫ועד היכן הדברים מגיעים‪ ,‬יצויין שברז"ל מצאנו‬ ‫בזוהר הק' שרבקה יצאה רק באותו יום‪ ,‬כי עד עכשיו‬ ‫שהפליגו בצדקתו עד שגילו לנו שזכה אליעזר לעלות‬ ‫לא רצו מהשמים שהיא תצא‪ ,‬ורק עכשיו ע"י המלאך‬ ‫חי לגן עדן‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫רבקה מידת גמילות חסדים‪ ,‬שהיא עמוד החסד‪ ,‬הוסיף‬ ‫היא יצאה‪ .‬ולכן היה כאן כל המהירות כי המלאכים היו‬ ‫לה שני עמודים אחרים‪ ,‬תורה ועבודה‪ .‬הלוחות ועשרת‬ ‫כאן ואין זה דרך ארץ שיתמהמהו‪ .‬ומה שאח"כ לא‬ ‫הדברות – תורה‪ ,‬ושקלים – מרמזים על קרבנות שזו‬ ‫מיהרו‪ ,‬כי לאחר שהענין נגמר כבר לא היו צריכים להם‬ ‫עבודה‪.‬‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫אומר הגה"ק ה"זרע שמשון" זצוק"ל‪ :‬יש לתת טוב‬ ‫ידוע שהגמלים יכולים לשתות בפעם אחת שיעור רב‬ ‫טעם ודעת למה אליעזר עשה הסימן בהנערה אשר‬ ‫ובכח אותה שתיה יכולים להתקיים הרבה ימים בלא‬ ‫תאמר להשקות אף הגמלים‪ .‬דאיתא במדרש רבה דיש‬ ‫מאכל ומשתה‪ .‬ואם כן קשה על רבקה שהיתה בת‬ ‫מאן דס"ל דהגמלים של אברהם לא היה להם זמם‬ ‫שלש‪ ,‬מנין היה לה כח לשאוב לכל גמליו? ומתרצים‪ ,‬כי‬ ‫[רסן] כלל‪ ,‬ועכ"ז לא היו רועים בשדות אחרים כחמורו‬ ‫אליעזר באותו יום יצא ובא שקפצה לו הדרך‪ ,‬ובודאי‬ ‫של רבי פינחס בן יאיר‪ .‬ואמר העבד בעצמו הואיל‬ ‫הוא נתן לגמלים לשתות לפני שיצא לדרך‪ ,‬וממילא לא‬ ‫ובהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן‪,‬‬ ‫היו צריכים לשתות עכשיו אלא מעט‪.‬‬ ‫א"כ באלו הגמלים בודאי לא תבוא שום תקלה‪ ,‬שכן‬ ‫עינינו הרואות שאינם רועים בשדות אחרים‪ ,‬ואם לא‬ ‫ותאמר שתה וגם לגמליך אשקה‪( :‬כד יח)‬ ‫תהיה האשה ראויה ליצחק‪ ,‬הגמלים לא ישתו ממים‬ ‫בספר חסידים לרבי יהודה החסיד‪ ,‬מביא מזה ראיה‬ ‫שלה‪ .‬ולכן אה"כ 'ויהי כאשר כילו הגמלים לשתות ויקח‬ ‫להלכה‪ ,‬שאף שלענין אכילה אמרו חז"ל [ברכות מ]‪,‬‬ ‫האיש נזם זהב' – שבודאי בטוח היה שתהיה אשה‬ ‫"אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו" מ"מ‬ ‫הוגנת לו‪.‬‬ ‫לגבי שתיה האדם קודם‪ ,‬וכפי שרבקה אמרה שתה‬ ‫'וגם לגמליך אשקה'‪ .‬וכן הובא להלכה במגן אברהם‬ ‫הגאון רבי ברוך שמעון שניאורסון זצ"ל שאל‪ :‬אמאי רמז‬ ‫[קס"ז סקי"ח]‪.‬‬ ‫דווקא למצות מחצית השקל‪ ,‬בשלמא למה שרמז לשני‬ ‫הגאון ה"כתב סופר" זצ"ל‪ ,‬תמה על הספר חסידים‪ ,‬הן‬ ‫לוחות הברית ועשרת הדברות הרי זה עיקר היהדות‪,‬‬ ‫מצד השכל שאין חילוק בין אכילה לשתיה‪ ,‬והן משום‬ ‫משא"כ במצות מחצית השקל מאי חשיבות יש במצוה‬ ‫הגירסא בגמ' אסור לטעום כלום‪ ,‬ובודאי אין לחלק בין‬ ‫זו יותר משאר כל מצוות התורה‪.‬‬ ‫טעימת מאכל לשתיה?‬ ‫עוד דייקו במפרשים‪ ,‬אמאי לא כתב כאן שנתן לה את‬ ‫ומביא בשם אביו ה"חתם סופר" זצ"ל ליישב את‬ ‫הנזם ורק כתיב 'ויקח' וכו' ורק על הצמידים כתוב 'נתן‬ ‫קושית ספר חסידים‪ ,‬מהמעשה עם רבקה שהשקתה‬ ‫על ידיה'‪.‬‬ ‫קודם לאליעזר ואח"כ לגמלים‪ ,‬דיש לחלק‪ ,‬דוקא אדם‬ ‫והנראה הענין בזה‪ ,‬דהנה כל ענין התלוי לבנין בית‬ ‫בשלו משלו בהמתו קודמת‪ ,‬לאשר מזונותיו עליו והם‬ ‫בישראל מרומז בעשיית המשכן שהוא המקור לכל‬ ‫תלויים בו וכו'‪ ,‬אבל אחר הנותן לחבירו מתנה‪ ,‬אין צריך‬ ‫מקדש מעט‪ ,‬הכוונה כל אחד בעצמו‪ ,‬והנה בתרומת‬ ‫לתת לבהמת חבירו תחילה‪ ,‬והמקבל מותר לו לאכול‬ ‫המשכן מצינו ענין מחצית השקל וכדאי' בספה"ק‬ ‫ולהקדים אכילתו‪ ,‬כיון שתלוי במי שנותן לו ואינו‬ ‫שכאשר כל אחד מחזיק את עצמו רק למחצית אז יוכל‬ ‫ברשות עצמו‪.‬‬ ‫לבנות בית לתפארת בית ישראל‪ .‬וזה שרמז כאן ענין‬ ‫וא"כ מובן מדוע רבקה הקדימה להשקות את אליעזר‬ ‫מחצית השקל‪ ,‬ומשום זה נאמר רק 'ויקח' ולא שנתן‬ ‫ואח"כ את הגמלים‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫משום שענין מחצית השקל צריך כל אחד לדעת בעצמו‬ ‫שהוא מחצית ולא לומר כן על השני‪.‬‬ ‫ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב‬ ‫בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב‬ ‫ברש"י‪ :‬לאחר שנתן לה שאלה לפי שהיה בטוח בזכותו‬ ‫משקלם‪( :‬כד כב)‬ ‫של אברהם שהצליח ה' דרכו‪.‬‬ ‫ויאמר בת מי את הגידי נא לי היש בית אביך מקום לנו‬ ‫וצריך להבין‪ :‬כיון שאחרי ששאבה לכל גמליו הוא היה‬ ‫ללין‪( :‬כד כג)‬ ‫עדיין מסופק ההצליח ה' דרכו אם לא‪ ,‬א"כ במה אחר‬ ‫אומר המהר"ל‪ :‬הרמז לשקלי ישראל‪ ,‬שני לוחות‬ ‫שכילו הגמלים לשתות כבר סר ספיקו ונתברר לו שהיא‬ ‫הברית ועשרת הדברות‪ .‬מאחר שראה אליעזר אצל‬ ‫‪20‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫וזשה"פ 'ולרבקה אח ושמו לבן'‪ ,‬ר"ל‪ ,‬בשביל שהוא אח‬ ‫ממשפחת אברהם?‬ ‫לרבקה הצדקה זכה שיהיה שמו נאה שנקרא לבן‪.‬‬ ‫ומתרץ ה"סידורו של שבת"‪ :‬דהנה לא נאמר כאשר‬ ‫"שתו" הגמלים‪ ,‬אלא כאשר "כילו" הגמלים לשתות‪,‬‬ ‫הקשה האור החיים הק' זי"ע‪ :‬מדברי המדרש בבמד"ר‪:‬‬ ‫שהוא לשון מניעה (=כמו ויכלא העם להביא)‪ ,‬כלומר‬ ‫הרשעים קודמים לשמם‪' ,‬נבל שמו'‪' ,‬גלית שמו' וכו'‪,‬‬ ‫שמנעו עצמן מלשתות כהרגלן אחרי ששתו מעט‪ ,‬כי‬ ‫אבל הצדיקים שמן קודמם‪' ,‬ושמו אלקנה'‪ ,‬ושמו ישי'‬ ‫אותם מים ששתו נתברכו במעיהם‪ ,‬כמו אצל שרה‬ ‫וכו'‪ ,‬ואם כן מדוע נקט כאן הכתוב גבי לבן כמו אצל‬ ‫שנתברכה העיסה‪ ,‬ובזה נתברר לו שבודאי ממשפחת‬ ‫הצדיקים 'ושמו לבן' ? ותירץ ע"פ דרכו [ועיי"ש במדרש‬ ‫אברהם היא‪.‬‬ ‫שגם מתרץ]‪.‬‬ ‫והרה"ק ה"דבר חיים" מנדבורנה זי"ע תירץ‪ :‬דהכתוב‬ ‫היא ענתה‪" :‬גם מקום ללון"‪ .‬מסביר ה"שואל ומשיב"‬ ‫עצמו מתרץ האי קושיא ונותן טעם לדבר באומרו‬ ‫זצוק"ל בשם אביו‪ :‬אדם פשוט בשבילו כל האכסניות‬ ‫"ולרבקה אח"‪ ,‬רצ"ל דמשום שהיה אח של רבקה‬ ‫שוות‪ ,‬אבל איש משכיל צריך אכסניה מיוחדת שיהיה‬ ‫הצדקנית לכן ו'שמו לבן'‪ ,‬דמשום כבודה מזכירו הכתוב‬ ‫לו חדר מיוחד וספרים ללמוד ורצוי שגם בעל האכסניה‬ ‫בלשון הנהוג אצל הצדיקים‪.‬‬ ‫יהיה איש משכיל‪.‬‬ ‫אליעזר שאל‪" :‬היש בית אביך מקום "לנו ללין"? הדגיש‬ ‫ברש"י‪ :‬למה רץ ועל מה רץ‪ ,‬אלא 'ויהי כראות את‬ ‫"לנו" – מקום מיוחד‪ ,‬והיא ענתה סתם שיש "מקום‬ ‫הנזם' – אמר עשיר הוא ונתן עיניו בממון‪.‬‬ ‫ללון"‪ ,‬אבל לבן הבין משאלתו שהוא איש נכבד ואמר‪:‬‬ ‫בספר "שני המאורות" מדייק בלשון רש"י‪' :‬ונתן עיניו‬ ‫"ואנכי פניתי הבית" כמו שדרשו חז"ל‪ :‬פניתי מע"ז‪,‬‬ ‫בממון'‪ ,‬מדוע לא אמר פשוט 'וחמד את ממונו'‪ .‬ונראה‪,‬‬ ‫ובזה רמז לו שיודע הוא להעריך את אורחו ולתת לו‬ ‫דהנה אחז"ל בברכות [מג] דפסיעה גסה נוטלת‬ ‫מקום מכובד‪.‬‬ ‫ומגרעת מאור עיניו של אדם‪ .‬וז"ש רש"י‪ :‬למה רץ ולא‬ ‫חשש שעיניו יתקלקלו ע"י פסיעה גסה של הריצה‪,‬‬ ‫אנכי בדרך נחני ה' בית אחי אדני‪( :‬כד כז)‬ ‫ומתרץ‪' :‬נתן עיניו בממון' – שהיה מוכן לאבד ולתת את‬ ‫אומר הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע‪ :‬עפ"י מה שאמרז"ל‬ ‫עיניו כדי שיזכה בממון כי רדף אחרי העשירות‪.‬‬ ‫עה"פ 'ואבא היום אל העין' – היום יצאתי והיום באתי‬ ‫מכאן שקפצה לו הארץ‪ ,‬ומעתה כיון שקפצה לו הארץ‬ ‫ויאמר בא ברוך ה' וגו' ואנכי פניתי הבית ומקום‬ ‫והגיע אל המקום הזה‪ ,‬ממילא נתברר לו כי מאת ה'‬ ‫לגמלים‪( :‬כד לא)‬ ‫היתה זאת שיבא אל המקום הזה‪ ,‬וא"כ בהכרח שכאן‬ ‫במדרש‪ :‬אר"י בר"ד כנען הוא אליעזר וע"י ששרת אותו‬ ‫הוא המקום שנמצא שם בית אחי אדוני‪.‬‬ ‫צדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך עי"ש‪.‬‬ ‫וזהו שאמר אליעזר‪' :‬אנכי בדרך נחני ה''‪ ,‬שהשי"ת‬ ‫ואמר הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬אף שזה אמר לבן‪,‬‬ ‫הנחני בדרכי ע"י קפיצת הארץ‪ ,‬ומזה נתברר לי שכאן‬ ‫אבל הלימוד של המדרש הוא מדכתבו בתורה משמע‬ ‫במקום הזה הוא 'בית אחי אדוני'‪.‬‬ ‫שכן הוא‪ ,‬שאם לא היה האמת כן לא היה נכתב‬ ‫בתורה‪.‬‬ ‫ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אל האיש החוצה אל‬ ‫העין‪( :‬כד כט)‬ ‫שואל הגה"ק ה"זרע שמשון" זי"ע‪ :‬מה ראה לבן לומר‬ ‫ה"בן איש חי" זצ"ל בספרו "עוד יוסף חי" מביא דברי‬ ‫לו 'בא ברוך ה'' להוציאו מכלל עבד ?‬ ‫חז"ל שאומרים [במד"ר טז י]‪ :‬יש ששמותיהן נאין‬ ‫וי"ל שתיכף כשראה את הנזמים והצמידים בידי רבקה‬ ‫ומעשיהם אינם נאים‪ ,‬ויש מעשיהן נאים ושמותיהם‬ ‫אחותו‪ ,‬סבר שאליעזר נתן לה בתורת קידושין‪ ,‬וממילא‬ ‫נאים‪ ,‬ויש לא זה ולא זה‪ .‬והנה כאן אצל לבן‪ ,‬שמו נאה‬ ‫ע"כ צ"ל שיצא מכלל עבד‪ ,‬שהרי העבד אינו נעשה‬ ‫ומעשיו רעים‪ ,‬שמו 'לבן' מראה על לבן‪ ,‬אבל ליבו היה‬ ‫שליח כדאיתא בגמרא [קידושין מא‪ ]:‬מה אתם בני‬ ‫שחור כפחם‪ .‬ולכאורה למה זכה לשם נאה‪ ,‬הרי ליבו‬ ‫ברית אף שלוחכם בני ברית‪ .‬ואם אליעזר היה עדיין‬ ‫הרע הוא ההיפך משמו לבן? אלא נראה בס"ד‪ ,‬כי מצד‬ ‫עבד לא היה יכול להיעשות שליח לקדש את רבקה‪,‬‬ ‫היותו אח לרבקה הצדקת‪ ,‬זכה שיהיה שמו לבן‪.‬‬ ‫‪21‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫בכל הנשים שאינם ממשפחתו יוכל ליקח‪ ,‬אך אין הכי‬ ‫ומוכרח הדבר שאברהם נתכוון להוציאו לחירות כמו‬ ‫נמי שזה היה כוונת לבן הארמי‪ ,‬כדי שלא תתקיים‬ ‫שמצינו בשו"ע [יו"ד רסז ע] דעבד שצוה לו רבו לעשות‬ ‫מחשבת אאע"ה‪ ,‬ויהיה מוכרח לקחת מבנות כנען‬ ‫איזה מצוה או איזה דבר שהוא אינו חייב בו‪ ,‬יצא‬ ‫הארור‪ ,‬ולכן נאמר 'ארמי אבד אבי'‪.‬‬ ‫לחירות‪ ,‬ולכן מיד אמר לו לבן 'בא ברוך ה''‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"תפארת שלמה" זי"ע מבאר באופן אחר‪:‬‬ ‫ב"ניצוץ אחד"‪ :‬שואל רבי משה חפץ זצ"ל בספרו‬ ‫ומביא שאמרו חז"ל שהכניסו סם המות לתוך מאכלו‬ ‫"מלאכת מחשבת"‪ :‬מקודם כששאל אליעזר את רבקה‪,‬‬ ‫ולכך אמר 'לא אוכל עד אם דברתי דברי' [עי' תרגום‬ ‫'היש בית אביך מקום לנו ללין'‪ ,‬שמענו על 'גם תבן גם‬ ‫יונתן]‪ .‬וקשה איך ידע אליעזר שהטילו סם לתוך מאכלו‪,‬‬ ‫מספוא רב עמנו גם מקום ללין'‪ ,‬והיכן נעלמו כל אלו‪,‬‬ ‫ועוד קשה להבין דמה יועיל לו לדבר הדיבורים הללו‬ ‫שכעת הוצרך לפנות לו מקום מיוחד‪ ,‬ואף לא הציעו‬ ‫שינצל מהסם המות‪.‬‬ ‫לאליעזר לא תבן ולא מספוא‪.‬‬ ‫ומבאר הענין‪ ,‬דהנה המאכלים שמשולחנו פון אן‬ ‫אלא ביאר רבי משה חפץ זצ"ל‪ :‬שבינתיים נפל דבר‬ ‫ערליכע אידן שאוכל בקדושה ובטהרה‪ ,‬וכן אוכל‬ ‫והתגלתה זהותו‪ ,‬כי לבתואל ולבן היה בית מלון מפואר‬ ‫שנתבשל בבית קדוש‪ ,‬בבית הצדיק שהמאכלים‬ ‫עם שירות מיוחד ככל הנצרך‪ ,‬ועל זה הסתמכה רבקה‬ ‫נתבשלו שם בקדושה‪ ,‬אזי כאשר אוכלים המאכל ההוא‬ ‫כשסיפרה רבקה על התבן והמספוא הרב‪ .‬אכן בינתיים‬ ‫מביא קדושה וטהרה על האדם האוכלו‪.‬‬ ‫הספיק לבן לתהות על קנקנו של האיש הזה‪,‬‬ ‫ואליעזר היה רגיל באכילת מאכלים שבבית אברהם‪,‬‬ ‫ומשהתברר כי הוא קרוב משפחתו ואין זה מתאים‬ ‫ושרה היתה המבשלת והכניסה קדושה גדולה‬ ‫לדרוש ממנו תשלום‪ ,‬על כן שינה מיד את תנאי‬ ‫בהמאכלים‪ ,‬ורק מאכלים כאלו שנתבשלו בקדושה‬ ‫הארחה‪ ,‬מאחר שידע שלא ירוויח עליו פרוטה‪ ,‬הלך‬ ‫וטהרה היה רגיל אליעזר לאכול‪ ,‬אבל כאן בבית בתואל‬ ‫ופתח עבורו איזה בית צדדי ועלוב בלא כל ציוד ודברי‬ ‫היה ההיפוך מקדושה‪ ,‬ואשר על כן היו המאכלים של‬ ‫מאכל‪ ,‬ואליו הכניסו אותו להתארח בחינם‪ .‬את התבן‬ ‫בתואל סם המות לאליעזר‪.‬‬ ‫ואת המספוא והמקום לגמלים‪ ,‬עם כל שאר תנאי‬ ‫על כן אמר אליעזר 'לא אוכל עד אם דברתי דברי' –‬ ‫השירות המעולים‪ ,‬אותם שמר עבור אורחים‬ ‫שאדבר דברי תורה על השולחן ועי"ז יתקדשו‬ ‫המשלמים טבין ותקילין‪ ,‬עתה לא נותרה לאליעזר כל‬ ‫המאכלים‪ ,‬ומה היו הדברי תורה‪ ,‬מה שאמר אח"כ‬ ‫ברירה‪ ,‬והבין שעליו לדאוג לבד לעצמו‪' ,‬ויבא האיש‬ ‫'עבד אברהם אנכי' וגו'‪ ,‬שהתחיל לספר בשבח צדקת‬ ‫הביתה ויפתח הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים‬ ‫אברהם‪ ,‬כי סיפורי צדיקים נחשב ג"כ לדברי תורה‪,‬‬ ‫לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו'‪ ,‬מלבן‪ ,‬הבין‪ ,‬כבר‬ ‫ומזה המשיך קדושה על המאכלים וניצל מסם המות‪.‬‬ ‫לא יראה כלום‪...‬‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע מביא את דברי ה"קדושת לוי"‬ ‫ויושם לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם דברתי דברי‬ ‫זי"ע שנתן טעם על שמיאן לאכול‪ ,‬כי אליעזר קידש את‬ ‫ויאמר דבר‪( :‬כד לג)‬ ‫רבקה בשליחות יצחק‪ ,‬והחתן ביום הקדושין אסור לו‬ ‫אי' בספה"ק "קדושת לוי"‪ :‬למה מתחילה רצו את‬ ‫לאכול עד אחר הקדושין‪ ,‬וזהו 'לא אוכל עד אם דברתי‬ ‫הקדושין ולבסוף לא רצו הקידושין? כי הם לבן ובתואל‬ ‫דברי' וזהו הקדושין עכ"ד‪.‬‬ ‫לרשעה נתכוונו כפירוש רש"י שרצו להרוג את אליעזר‪.‬‬ ‫ובאמת רבקה לא נתנה לאליעזר לאכול רק לשתות על‬ ‫ולמה רצו להרוג אותו‪ ,‬כי הם לא רצו שיצחק יהיה לו‬ ‫העין‪ ,‬ואפשר שבכה"ג שהיה שליח לקדושין מותר‬ ‫זרע של קיימא‪ .‬כי כל השולח שליח לקדש את האשה‬ ‫בשתיה‪.‬‬ ‫כל זמן שהשליח בדרך אסור בכל הנשים [נזיר י"א‬ ‫ע"ב]‪ .‬ולכך בתחילה רצו את הקדושין ואח"כ יהרגו את‬ ‫בשם הגאון רבי יצחק הורביץ מהמבורג זצ"ל ששאל‬ ‫אליעזר כדי שיצחק לא יהיה לו ח"ו זרע כי יהיה אסור‬ ‫מדוע סירב אליעזר לאכול לפני שדבר את דברו?‬ ‫בכל הנשים‪.‬‬ ‫והסביר עפ"י דברי הרמ"א שפסק באה"ע סימן נ'‪:‬‬ ‫ואמר ע"ז הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬הא כיון שאאע"ה‬ ‫השולח סבלונות לבית חמיו‪ ,‬שלח מאה מנה ואכל שם‬ ‫אמר לו שיקח אשה ליצחק רק ממשפחתו דוקא‪ ,‬א"כ‬ ‫‪22‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫וקרא "אנכי" – הוא הפסוק הראשון מעשרת הדברות‪.‬‬ ‫סעודת חתן אפילו בדינר‪ ,‬אם נתבטל אחר כך השידוך‪,‬‬ ‫היינו‪ ,‬היה מודיע ומפרסם בכל מקום שיש אלקים‬ ‫אין הסבלונות חוזרים‪ ,‬שמחמת סיבת שמחת אכילה‬ ‫בעולם‪ .‬ואליעזר עבדו הנאמן‪ ,‬שהיה רגיל בדרכו של‬ ‫שאכל ושתה עמהם מחל על הסבלונות‪ .‬גם אם שיגר‬ ‫אברהם‪ ,‬כשבא לאיזה מקום היה מספר על עבודת‬ ‫הסבלונות על ידי שליח והשליח אכל ושתה שם בבית‬ ‫אדוניו כל הימים‪ .‬ויאמר‪" :‬עבד אברהם אנכי" עבודתו‬ ‫אבי הכלה – אין הסבלונות חוזרים‪ .‬לפיכך‪ ,‬אליעזר‬ ‫של אברהם היא תמיד לגלות ולפרסם "אנכי ה'‬ ‫שהביא סבלונות כדכתיב "נזם זהב בקע משקלו ושני‬ ‫אלקיך"‪.‬‬ ‫צמידים עשרה זהב משקלם"‪ ,‬אילו היה אליעזר אוכל‬ ‫תחילה והשידוך לא היה יוצא לפועל לא היו הסבלונות‬ ‫בספר "בארת המים" מובא מרבי הערש מרימנוב‬ ‫חוזרים‪ ,‬לכן אמר "לא אוכל עד אם דברתי דברי"‪ ,‬לדעת‬ ‫זי"ע‪ :‬שאמר להם אליעזר‪ ,‬אם תרצו לדעת 'עבד' –‬ ‫אם מסכימים לשידוך‪ ,‬והיה 'אם'‪ ,‬אם לא יסכימו יוכל‬ ‫כלומר מהו העבדות שעובד בו 'אברהם' – תדעו שהוא‬ ‫לקבל הסבלונות בחזרה‪.‬‬ ‫מרוכז ב'אנכי' – לפרסם לכל העולם כולו ה'אנכי ה'‬ ‫אלקיך'‪ ,‬שיש ה' אלקים בארץ ולגלות מלכותו בעולם‪.‬‬ ‫הרב דבריסק זצ"ל ה"בית הלוי" מבאר‪ :‬כי אברהם כתב‬ ‫וזה הפירוש מה שאמר אליעזר‪' :‬ואבא היום' – שגם אני‬ ‫לאליעזר כתב שחרור על תנאי‪ ,‬שאם יצטרך לקדש‬ ‫באתי ביום הזה 'אל העין' – לעין השכל להשיג השגה‬ ‫אשה יהיה בן חורין‪ .‬כי אין העבד נעשה שליח על‬ ‫זו‪.‬‬ ‫קידושי אשה‪ ,‬לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין ומידי‬ ‫דלא שייך ביה לא מתעביד שליח‪ .‬והנה עבדים לא‬ ‫כותב ה"שפת אמת" זי"ע [תרל"ד]‪ :‬בזוה"ק [קג‪].‬‬ ‫מצטרפים לזימון‪ ,‬ולזה אמר‪' :‬לא אוכל עד אם דברתי‬ ‫משבח דברי אליעזר 'עבד אברהם אנכי'‪ ,‬שהיה זכיה‬ ‫דברי'‪ ,‬ותירצו שיקדש את האשה‪ ,‬ואז יהיה בן חורין‬ ‫אצלו מה שזכה לשמשו‪ .‬ואמרו רז"ל [ב"ר ס ז] מתוך‬ ‫ויוכל כבר להצטרף לזימון‪.‬‬ ‫ששרת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור לברוך‪ .‬כן‬ ‫גם מי שחפץ ומשתוקק לעשות רצון הקב"ה‪ ,‬ומשבח‬ ‫וכי מי אמר לו שיאכל‪ ,‬ולמי ענה שהוא לא יאכל?‬ ‫אותו תמיד על שזכה לעשות מצותיו‪ ,‬על ידי אמונה זו‬ ‫רק מובא ב"מגן אברהם" [סי' ק"ע סקי"ח] בשם ספר‬ ‫שמאמין שאין למעלה מלעשות רצונו ית'‪ ,‬עי"ז יוכל‬ ‫"שלחן של ארבע" לרבינו בחיי‪ :‬דמכאן למדנו מדת דרך‬ ‫לצאת מכלל ארור ולהתדבק בהשי"ת‪.‬‬ ‫ארץ‪ ,‬דאין צריך לומר לאורח לאכול‪ ,‬אלא כיון דהמאכל‬ ‫מתוקן לפניו‪ ,‬ובידו לאכול עליו לאכול‪.‬‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע מרגלא בפומיה‪ :‬פעם היו‬ ‫המגיד מדובנא אומר בדרך צחות‪ :‬מעשה בבעל‬ ‫החסידים מתפללים מאד מהר‪ ,‬ובאם היו צריכים ללכת‬ ‫אכסניה קמצן‪ ,‬שהזמין לבית מלונו את חבירו כדי‬ ‫לאכול ועדיין לא התפללו מנחה אז לקחו במהירות את‬ ‫להשתדך עמו‪ ,‬ותחילה ערך את הסעודה ואח"כ גמרו‬ ‫המטפחת וקשרו במקום גארטל והתפללו מהר והלכו‬ ‫ביניהם את השידוך‪ ,‬בקבלת קנין וכדומה‪ .‬וכשפנה‬ ‫לאכול‪ .‬וזה היה כאן הדו שיח בין אליעזר ללבן‪,‬‬ ‫חבירו לחזור לביתו תבע ממנו חבירו הקמצן שישלם לו‬ ‫שאליעזר אמר‪' :‬לא אוכל עד אם דברתי דברי'‪ ,‬דעדיין‬ ‫את מחיר הסעודה באומרו‪ :‬שבאותה שעה שאכל עדיין‬ ‫לא התפללתי ואיני יכול ללכת לאכול‪' ,‬ויאמר דבר'‪ :‬א"ל‬ ‫לא היה מחותנו‪ ,‬אלא כשאר האורחים בבית מלונו‪...‬‬ ‫לבן התפלל מהר ואל תשתהה הרבה בתפילתך‪ ,‬וע"ז‬ ‫לכן אליעזר אמר 'לא אוכל עד אם דברתי דברי'‪ .‬כי ראה‬ ‫ענה לו אליעזר‪' :‬עבד אברהם אנכי'‪ ,‬איני יכול להתפלל‬ ‫שיש לו עסק כאן עם לבן הארמי‪ ,‬ואם ישב לאכול‬ ‫מהר‪ ,‬כי הוא צריך להכין את עצמו לפני התפילה וכו'‪.‬‬ ‫תחילה טרם שיגמרו ביניהם את השידוך הרי לבן עלול‬ ‫אח"כ לתבוע ממנו שישלם לו את מחיר הסעודה‬ ‫אומר הגרח"ק זצ"ל ב"טעמא דקרא"‪ :‬הנה הם –‬ ‫בממון רב ‪...‬‬ ‫משפחת בתואל – לא ידעו שנשתנה שמם מאברם‬ ‫לאברהם ומשרי לשרה‪ ,‬וכדי שלא יבואו אחר כך‬ ‫ויאמר עבד אברהם אנכי‪( :‬כד לד)‬ ‫בטענות שיאמרו לא לזה כוונתנו ואיש אחר הוא‪ ,‬לכן‬ ‫אומר הרה"ק רבי שלמה מקרלין זי"ע הי"ד‪ :‬דרכו של‬ ‫הדגיש זה מיד שידעו שנשתנה שמם‪.‬‬ ‫אברהם היתה שהיה מחזר והולך בכל המקומות‪ ,‬הכריז‬ ‫‪23‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫האדר"ת זצ"ל] לשם מה באה ההקדמה הזאת‪ ,‬והרי‬ ‫בספה"ק "דעת משה" שואל‪ :‬שהתחיל עד אם 'דברת"י‬ ‫בלאו הכי יתברר הדבר מכל אשר יאמר ויספר אחר כך‬ ‫דבר"י' – בלשון דיבור קשה‪ ,‬ואחר כך אמר 'ויאמ"ר' –‬ ‫?‬ ‫לשון אמירה רכה‪.‬‬ ‫וביאר עפי"מ שארז"ל במדרש‪ :‬שכשאמר לבן לאליעזר‬ ‫ומבאר דהנה לאליעזר נודע שהם נתנו סם המות‬ ‫'בוא ברוך ה'' – היה סבור בו שהוא אברהם שהיה זיו‬ ‫במאכלו כדאי' במד'‪ ,‬וזה כאב לו‪ ,‬ורצה לומר להם‬ ‫איקונין של אליעזר דומה לשל אברהם‪ ,‬ולא רצה‬ ‫דיבורים קשים וחריפים‪ ,‬היתכן שאורח בא אליכם‬ ‫אליעזר ליהנות אפילו רגע אחד מהכבוד המדומה בגלל‬ ‫הביתה ואתם נותנים לו סם המות‪ ,‬וז"ש 'לא אוכל עד‬ ‫טעות שטועים בו כאילו הוא אברהם‪ ,‬לכן הקדים בטרם‬ ‫אם דברת"י דבר"י'‪ ,‬שרצה להוכיח אותם בדברים‬ ‫כל ואמר‪' :‬עבד אברהם אנכי' – ואין לי משלי כלום‪.‬‬ ‫קשים על התנהגותם עמו‪.‬‬ ‫אך תיכף אחר כך התיישב אליעזר בעצמו‪' ,‬ויאמר' –‬ ‫ותלד שרה וגו' אחר זקנתה ויתן לו את כל אשר לו‪:‬‬ ‫בניחותא‪ ,‬הלא 'עבד אברהם אנכי' – אנכי עבדו של‬ ‫(כד לו)‬ ‫אברהם המקיים כל התורה המרומז ב'אנכי ה' אלקיך'‪,‬‬ ‫בספר "מאיר עיני ישראל" [מהג"ר נתן נטע אולבסקי‬ ‫והתכלית של מצות 'אנכי ה' אלקיך' הוא להיות דבוק‬ ‫זצ"ל רבה של מוסקבה] כותב‪ :‬מה שדקדק לומר 'אחרי‬ ‫בהקב"ה והלכת בדרכיו‪ ,‬ועל הקב"ה אמרו בגמרא‬ ‫זקנתה'‪ ,‬דמה נפקא מינה אם ילדתו אחרי זקנתה או‬ ‫במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו‪ ,‬ואם כן‬ ‫קודם?‬ ‫אנחנו שצריכים להיות דבוקים בדרכי השי"ת צריכים‬ ‫ראיתי בספר "המדרש והמעשה" שפיהו פתח בחכמה‬ ‫גם כן להתנהג בעניוות ובניחותא ולא לדבר שארף‪ ,‬ועל‬ ‫לומר‪ :‬שאליעזר בדעתו הכיר היטב את לבן ובתואל‪ ,‬כי‬ ‫כן חשב אליעזר איך אומר להם דיבורים קשים‪ ,‬ומיד‬ ‫אצל המיוחסים האלה שאלת הכסף והרכוש היא לכל‬ ‫החל לשוח בפניהם בשפה רכה ותיכף התחיל לדבר‬ ‫לראש‪ .‬על כן דיבר עמהם כשדכן נפלא ומלומד‪' :‬וה'‬ ‫מדברים אחרים‪' ,‬וה' ברך את אדוני מאד' וגו'‪.‬‬ ‫ברך את אדני מאד ויגדל ויתן לו צאן ןבקר' וגו' [בדעתי‬ ‫כי כאן זהו העיקר]‪' ,‬ותלד שרה לעת זקנתה' [כלומר‬ ‫הרה"ק המוהר"י מראחמסטריווקא זי"ע אמר‪ :‬דהנה‬ ‫שלא תוסיף ללדת עוד‪ ,‬והיה אפוא החתן דנן היורש‬ ‫אליבא דאמת לא היה אליעזר סתם עבד פשוט‪ ,‬שהרי‬ ‫היחידי]‪' ,‬ויתן לו את כל אשר לו'‪ ,‬וא"כ המצב החומרי‬ ‫עה"פ 'דמשק אליעזר' – דרשו חז"ל שהיה דולה‬ ‫טוב אפוא מאד מאד‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ועיי"ש שהאריך בזה‪.‬‬ ‫ומשקה מתורת רבו לאחרים‪ ,‬נמצא שהוא היה התלמיד‬ ‫הכי חשוב של אברהם אבינו‪ ,‬ואעפי"כ בשעה שבא‬ ‫וישבעני אדני לאמר לא תקח אשה לבני מבנות‬ ‫לומר מי הוא לא תיאר עצמו בשום מעלה וחשיבות‪ ,‬כי‬ ‫הכנעני אשר אנכי ישב בארצו‪( :‬כד לז)‬ ‫אם בפשטות 'עבד אברהם אנכי'‪.‬‬ ‫שואל ה"בית הלוי" זצ"ל‪ :‬מדוע שינה אליעזר את דברי‬ ‫אברהם‪ ,‬הרי אברהם אמר לו "ולקחת אשה לבני‬ ‫החפץ חיים זצ"ל בא פעם אחת לעיירה בפולין‪ ,‬לא‬ ‫ליצחק" והוא אמר רק "אשה לבני"‪ ,‬ומפני מה לא סיים‬ ‫נתוודע לאיש‪ ,‬ובמשך כל היום סידר ענייניו בלא שידעו‬ ‫"ליצחק" כאשר נאמר לו?‬ ‫מי שהוא‪ .‬לפנות ערב כשבא לאכסניא וביקש שיתנו לו‬ ‫משל לשדכן שבא לעשיר שהיה מחזר להשתדך עם‬ ‫לאכול‪ ,‬ניגש לבעל האכסניא ולחש באזניו‪ :‬תדע שאני‬ ‫מחותן יחסן וגדול בתורה‪ .‬אמר לו השדכן‪ :‬יש לי להציע‬ ‫מחבר הספר "חפץ חיים"‪ .‬אבל ביקש אותו שלא יגיד‬ ‫לך עלם שהוא עילוי ויהיה רב וגאון גדול‪ .‬סירב הגביר‪,‬‬ ‫לאיש על כך‪ .‬תמה בעל האכסניא‪ ,‬מדוע לו בלבד הוא‬ ‫והסביר כי אינו רוצה שבתו תהיה רבנית והיא גם לא‬ ‫מוסר את "סודו"?‬ ‫תיאות להתחתן עם יושב אוהל‪ .‬מחותן יחסן וגאון –‬ ‫אמר לו החפץ חיים‪ :‬אצל אליעזר עבד אברהם מצינו‪,‬‬ ‫שאני‪ ,‬אבל בגאון עצמו אינו רוצה‪.‬‬ ‫שכל הזמן לא גילה מי הוא‪ .‬רק כששמו לפניו לאכול‬ ‫והנמשל‪ :‬אברהם אמר "לבני ליצחק" – אשה שתהיה‬ ‫אמר "עבד אברהם אנכי"‪ ,‬ועבד אברהם נזהר מאד‬ ‫מתאימה להיות כלתו של אברהם‪ ,‬ותהיה גם הגונה‬ ‫ומקפיד על כשרות‪.‬‬ ‫להיות אשת יצחק לפי מעלותיו‪ .‬אבל כשבא אליעזר‬ ‫לבית בתואל והכיר את לבן‪ ,‬פחד כי אם יהלל את יצחק‬ ‫שואל הגר"ח שמואלביץ זצ"ל‪[ :‬ומטו נמי משמיה של‬ ‫‪24‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ודרש טובת עצמו‪ .‬לכן נכתבה המילה "אולי" מלאה‬ ‫שהוא גאון וצדיק‪ ,‬יקלקל על ידי כך את השידוך‪ .‬על כן‬ ‫בהתחלת הפרשה וחסרה בסופה‪.‬‬ ‫הסתיר ולא דיבר כלל על יצחק‪ ,‬אלא מעלות אברהם‪.‬‬ ‫ולזה ודאי יסכימו‪ ,‬כי גם הם ירצו שיהיה לחתן אב גאון‬ ‫הרה"ק המוהר"י מווארקה זי"ע אמר‪ :‬ההסבר הוא‪ :‬כל‬ ‫וצדיק‪...‬‬ ‫זמן שישב אליעזר לפני רבו אברהם לא העיז אפילו‬ ‫להעלות על דעתו שהוא יתחתן באברהם‪ .‬אבל עכשיו‬ ‫הקשה הרה"ק המהר"ש מבעלזא זי"ע‪ :‬מדוע‬ ‫כיוון שישב במסיבת בתואל ולבן וכשראה מי הם‬ ‫בהשבועה שהשביע אברהם את העבד כתיב‪ :‬אשר לא‬ ‫ה"מחותנים" של אברהם‪ ,‬אמר בלבו‪ :‬לגביהם הרי אני‬ ‫תקח וגו' אשר אני יושב 'בקרבו'‪ ,‬ואילו אליעזר שינה‬ ‫צדיק ונכבד‪ ,‬ואז העיז לחפש עילה להתחתן עם‬ ‫אחר כך ואמר‪ :‬אשר אנכי יושב 'בארצו' ?‬ ‫אברהם‪.‬‬ ‫ותירץ‪ ,‬כי אליעזר היה בבית אברהם‪ ,‬וראה בעיניו‬ ‫גדולת אדונו שלא מש רוח הקודש מאברהם‪ ,‬וידע‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר‪ :‬כשהיה אליעזר‬ ‫אברהם כי לא יהיה הדבר לשחוק בעיני עבדו ויאמין‬ ‫במחיצתו של אברהם‪ ,‬תחת השפעת קדושתו‪ ,‬לא‬ ‫בכל אשר יאמר לו‪ ,‬לכן אמר לו הדבר כמו שהוא‪,‬‬ ‫עלתה כל מחשבה רעה וכוונה זרה במוחו‪ ,‬אולם‬ ‫'מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו'‪ ,‬היינו שאני‬ ‫כשהתרחק ממנו נולדה בו המחשבה הזאת‪.‬‬ ‫יודע מה שבקרב של כל אחד מהם‪ ,‬דמחשבתם‬ ‫ופנימיות שלהם גלוי לפני‪ .‬אבל כשסיפר אליעזר את‬ ‫בשם הגר"ח מבריסק זצ"ל‪ :‬בתחילה כשאליעזר דיבר‬ ‫הדברים בבית בתואל ולבן שהיו כולם רשעים‪ ,‬ידע‬ ‫עם אברהם היתה זו שאלה נכונה ובמקומה‪ ,‬כי צריך‬ ‫שכאשר יאמר 'אשר אנכי יושב בקרבו' – שיודע‬ ‫היה לדעת כיצד יתנהג במקרה כזה‪ .‬אבל עכשיו‬ ‫הפנימיות שלהם‪ ,‬יהיה בעיניהם לשחוק‪ ,‬כי לא יאמינו‬ ‫כשדיבר עם בתואל ולבן והפליג בשבחם של אברהם‬ ‫לו‪ ,‬ולכן שינה מפני כבוד אדונו ואמר 'אשר אנכי יושב‬ ‫ויצחק‪ ,‬למה היה לו לספר להם שהיה לו ספק‪ ,‬אולי לא‬ ‫בארצו'‪ ,‬דהיינו רק משום המעשים הנגלים שלהם‪ ,‬יש‬ ‫תלך האשה‪ ,‬הרי יכול היה לעורר בכך חשד בלבם‪,‬‬ ‫די שלא תקח אשה לבני יצחק מבנותיהם‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫שמא יש איזה חסרון ופגם ביצחק? מכאן שבת היתה‬ ‫לו לאליעזר‪ ,‬ובכוונה סיפר להם זאת‪ ,‬שמא יתקלקל‬ ‫ואמר אל אדני אלי לא תלך האשה אחרי‪( :‬כד לט)‬ ‫השידוך בגלל זה‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬אלי כתיב‪ ,‬בת היתה לאליעזר והיה מחזר‬ ‫למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו‬ ‫מו' רה"י שליט"א תירץ‪ :‬עפ"י המעשה הידוע מהרר"ב‬ ‫בתו‪.‬‬ ‫מפרשיסחא זי"ע‪ ,‬שהרגיש הארות גדולות בהיותו‬ ‫שואל הרבי מקאצק זי"ע‪ :‬הרי אותה שאלה שאל‬ ‫במדינת דייטשלאנד בראש השנה‪ ,‬וביאר לו הרבי‬ ‫אליעזר את אברהם גופו "ויאמר אליו העבד אולי לא‬ ‫מלובלין זי"ע שבמקום מגושם כזה אין לקדושה שם‬ ‫תאבה האשה ללכת אחרי" – מפני מה לא ניתנה שם‬ ‫כמעט במה להאחז‪ ,‬ע"כ כשמגיע לשם איש קדוש‬ ‫המילה "אולי" חסר "ואו" לרמז על כוונותיו הפרטיות‬ ‫כמוהו נמשכת כל הקדושה אליו [עי' שם משמואל נח‬ ‫של אליעזר?‬ ‫תרע"ז]‪ ,‬וכן כאן כשבא אליעזר אל מקום לבן הארמי‬ ‫אך ההסבר הוא‪ :‬בתחילה לא הרגיש אליעזר בנגיעתו‬ ‫שהיה כולו שקר ורמאות חלה עליו כל הארת מידת‬ ‫בדבר‪ ,‬כי בשעה שאדם עוסק באיזה עניין ובלבו כוונה‬ ‫האמת וע"כ התעורר להרגיש בנגיעה שהיה לו‪.‬‬ ‫צדדית או פניה פרטית‪ ,‬הרי זו מסמאת את עיניו לבלי‬ ‫לראות את נגיעתו הפרטית והוא חושב ובטוח כי‬ ‫ברש"י‪ :‬אמר לו אברהם‪ ,‬בני ברוך ואתה ארור‪ ,‬ואין ארור‬ ‫הליכותיו הליכות יושר‪.‬‬ ‫מידבק בברוך‪.‬‬ ‫אלא לאחר שראה אליעזר כי מה' יצא הדבר‪ ,‬שרבקה‬ ‫אומר הרבי ר' ברוך ממז'בוז' זי"ע‪ :‬לכאורה היה צריך‬ ‫תנשא ליצחק‪ ,‬וכי מחשבתו על בתו מחשבת פיגול היא‬ ‫לומר את ההיפך‪ ,‬אין ברוך מידבק בארור? אלא‪ ,‬רש"י‬ ‫– רק אז הרגיש והתבונן‪ ,‬כי בעצם בהתחלה‪ ,‬כשאמר‬ ‫בלשון הזהב שלו מרמז על מנהג העולם ודרכיו‪.‬‬ ‫לאברהם "אולי לא תאבה האשה" היה נוגע בדבר‬ ‫‪25‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שנה‪ ,‬זהו ההוכחה שיפה שיחתן של עבדי אבות לפני‬ ‫כשהצדיק בא להתחתן עם עשיר‪ ,‬שהוא אדם פשוט‬ ‫המקום‪.‬‬ ‫ולפעמים אפילו עם הארץ‪ ,‬העשיר דרכו שהוא מתנשא‬ ‫על הצדיק והוא מסרב‪ .‬זהו‪ :‬אין ארור מידבק בברוך‪- ,‬‬ ‫שואל החיד"א זצ"ל‪ :‬מנין לנו שהיום יצא והיום בא‪,‬‬ ‫הסוף הוא שהארור אינו רוצה את השידוך‪.‬‬ ‫אולי הלך מספר ימים והגיע היום? משום כך הביא‬ ‫רש"י את המשך דברי המדרש יפה שיחתן של וכו'‪ ,‬כי‬ ‫הרה"ק רבי יצחק מאמשינוב נ‪.‬י‪ .‬זי"ע תירץ‪ :‬דאברהם‬ ‫אם היה אליעזר הולך כמה ימים‪ ,‬בוודאי שהיתה‬ ‫אמר לו לאליעזר "פאר דיר איז דאס נישט קיין טובה" –‬ ‫התורה מספרת מה קרה באותם ימי ההליכה‪ ,‬ומשלא‬ ‫שאין טובה להתדבק עם מי שהוא במדרגה הגבוהה‬ ‫סיפרה – ראיה כי היום יצא והיום בא‪.‬‬ ‫הרבה ממך‪...‬‬ ‫בשם ה"שפת אמת" זי"ע‪ :‬כי בדייתקי שנתן אאע"ה‬ ‫ויאמר אלי ה' אשר התהלכתי לפניו הוא ישלח מלאכו‬ ‫לאליעזר היה כתוב בה זמן‪ ,‬ובעצם היום הזה שנכתב‬ ‫אתך והצליח דרכך ולקחת אשה לבני ממשפחתי‬ ‫השטר הוא בא‪ ,‬ומכאן ראיה שהיום יצא והיום בא‪,‬‬ ‫ומבית אבי‪( :‬כד מ)‬ ‫דבמתנה שטר מאוחר פסול‪( .‬ועיין בחנוכת התורה)‪.‬‬ ‫הקשה הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא זי"ע בספרו "אך‬ ‫פרי תבואה"‪ :‬דיש להבין למה תלה אברהם זווגו של‬ ‫הגה"ק מקוז'יגלוב זצ"ל בספרו "ארץ צבי" מביא את‬ ‫יצחק בזה שהוא מתהלך לפניו ית"ש‪ .‬ותירץ‪ :‬דהנה‬ ‫דברי ה"חידושי הרי"ם" זי"ע בפרשתן‪ ,‬שלכן עשה‬ ‫מצד שורת הדין דרכו של איש לחזור אחר אשה‪ ,‬משל‬ ‫הקב"ה ניסים לאליעזר עבד אברהם בדרכו לשידוכי‬ ‫לבעל אבידה מי מחזיר על מי בעל האבידה מחזר על‬ ‫יצחק אבינו שקפצה לו הארץ וכיו"ב‪ ,‬לרמז לדורות‬ ‫אבידתו [ואשה היא כאבידת הבעל]‪ ,‬א"כ היה יצחק‬ ‫עולם שכל שידוך ושידוך שבא לידי גמר והתקשרות‬ ‫אבינו צריך לילך אחריה‪ ,‬אמנם כיוון שא"א היה עושה‬ ‫הוא בדרך נס ופלא מידי שמים‪ .‬ועיי"ש בביאוריו [ח"ב‬ ‫הכל לפנים משורת הדין השי"ת גם כן בוודאי יעשה‬ ‫דרושים דרוש ה]‪.‬‬ ‫עמו לפנים משורת הדין‬ ‫הרה"ק ה"אמרי חיים" זי"ע אומר בדרך דרש‪ :‬לשיח‬ ‫ואבא היום אל העין ואמר ה' וגו'‪( :‬כד מב)‬ ‫מעבדות ה' של צדיקים‪ ,‬ולספר מעשיהם הטובים‬ ‫ברש"י‪ :‬היום יצאתי היום באתי‪ .‬מכאן שקפצה לו‬ ‫וגדלותם – יפה רק אחרי שלומדים תורה‪" ,‬מתורתן"‪,‬‬ ‫הארץ‪ .‬אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות לפני‬ ‫בספורי צדיקים בלבד לא סגי‪ ,‬ספורי צדיקים הנובעים‬ ‫המקום מתורתן של בנים‪.‬‬ ‫"מתורתן" של בנים‪ ,‬מתוך כדי לימודם – אלה הם‬ ‫שואל ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬למה היה צריך לנס של‬ ‫יפים‪.‬‬ ‫קפיצת הדרך? – הענין הוא‪ ,‬כי רבקה היתה בת ג'‬ ‫שנים ואילו היה ממתין עוד יום אחד הרי היתה בגדר‬ ‫עו"א‪' :‬ואבא היום אל העין' – הרמז בזה שצריך כל אדם‬ ‫של גיורת ואסורה לכהן‪ ,‬וממילא גם ליצחק‪ ,‬שהיה‬ ‫'להביא' את ההתנהגות של אותו היום 'אל העין' לפני‬ ‫עולה תמימה‪ .‬על כן קפצה לו הארץ‪ ,‬לחסוך יום אחד‪.‬‬ ‫עיניו‪ ,‬כלומר לערוך חשבון הנפש האם התנהג כראוי‪.‬‬ ‫ב"עבודת ישראל" מביא בשם הבעש"ט הק' זי"ע‪:‬‬ ‫שבפסוק זה מרומז השם של קפיצת הדרך‪ .‬וזהו שאמר‬ ‫הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע כותב‪ :‬ולכאורה היתכן‬ ‫'מכאן'‪ ,‬כלומר מהשם היוצא מהתיבות ו'אבא ה'יום‬ ‫לומר שפרשת אליעזר חביבה לפני המקום יותר‬ ‫א'ל ה'עין‪ ,‬מזה עצמו 'קפצה לו הדרך'‪.‬‬ ‫מתורתן של בנים? ונראה לומר – דאדרבה‪ ,‬כי דרכו‬ ‫של אדם הוא שלבנו ורעהו הקרוב ללבו הינו מדבר‬ ‫הרה"ק ה"דגל מחנה אפרים" זי"ע מפרש‪ :‬שההוכחה‬ ‫ברמז‪ ,‬והלה מבין (דו ביסט א היימישער פארשטיי אויפן‬ ‫על זה שיפה שיחתן של עבדי אבות הוא מתורתן של‬ ‫ווינק)‪ .‬מה שאין כן באדם זר שלו צריכים לפרש‪ ,‬וכך גם‬ ‫בנים‪ ,‬דכיון שנקבע פרשת שיחת עבדי אבות בתורה‪,‬‬ ‫כאן‪.‬‬ ‫והבנים לומדים בתורה את שיחת עבדי אבות בכל‬ ‫‪26‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫לינסוב והבו ליה‪ ,‬אי נסיב שקיל – ואי לא נסיב לא‬ ‫הרה"ק ה"דבר חיים" מנדבורנה זי"ע מביא בשם‬ ‫שקיל‪.‬‬ ‫הרה"ק המוהרא"י מסדיגורא זי"ע‪ ,‬כאשר פעם ביקשו‬ ‫ובזה א"ש מה ששינה אליעזר‪ ,‬דאם היה אומר שנתן‬ ‫הרה"ק רבי דוד מטולנא זי"ע לומר תורה‪ ,‬פתח ואמר‪:‬‬ ‫תחילה‪ ,‬היו אומרים מה דשקלה שקלה וברתיה לא‬ ‫מה היא כל התורה‪ ,‬השי"ת נטל את מעשי אבותינו‬ ‫לינסב‪ ,‬ולכן היפך להם‪ ,‬כדי שיסכימו שהכסף יהיה‬ ‫הקדושים וכתבם בתורה ומזה נעשתה התורה‪ .‬ובכן‬ ‫לשם קידושין וק"ל‪.‬‬ ‫יהי רצון שגם מהמעשים שלנו יעשו תורה‪.‬‬ ‫וזה מה שארז"ל‪ :‬שכל אחד חייב לומר מתי יגיעו מעשי‬ ‫ב"תורת אבות" מפרש‪ :‬שרש"י כתב שאליעזר נתן לה‬ ‫למעשי אבותי‪ ,‬רצ"ל שגם ממעשינו יעשו תורה כמו‬ ‫מקודם את הצמידים ואחר כך שאלה בת מי את‪,‬‬ ‫ממעשיהם‪ .‬עכדה"ק‪.‬‬ ‫וכשסיפר ללבן ובתואל הפך הדברים שלא יהיה תמוה‬ ‫ולפי זה יש לפרש‪ :‬יפה שיחתן של עבדי אבות – טוב‬ ‫בעיניהם‪ .‬ויש להבין למה באמת לא עשה כן‪ ,‬כדרך‬ ‫ויפה לשוחח איש עם רעהו ממעשי האבות וסיפורי‬ ‫שסיפר להם‪ ,‬והענין הוא‪ ,‬כי גם זה היה אחד‬ ‫הצדיקים‪ ,‬והראיה לכך – מתורתן של בנים ודפח"ח‪.‬‬ ‫מהנסיונות שניסה את רבקה בצדקתה‪ ,‬האם לא יכנס‬ ‫בליבה שום התפעלות והנאה גופנית מן התכשיטים‬ ‫ותאמר שתה וגם גמליך אשקה‪( :‬כד מו)‬ ‫שנתן לה‪ .‬וכשראה שלא התפעלה מכל זה‪ ,‬ראה עד‬ ‫שואל הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ :‬והרי בתפילתו‬ ‫היכן מגעת צדקתה‪.‬‬ ‫של אליעזר ביקש ונתן סימן‪' :‬והיה הנערה אשר אומר‬ ‫אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך‬ ‫ואברך את ד' וגו' אשר נחני בדרך אמת‪( :‬כד מח)‬ ‫אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק'‪ .‬ובגוף המעשה‬ ‫הנה דרך השדכנים‪ ,‬אף אם גומרים איזה שידוך‪ ,‬אזי‬ ‫נאמר‪' :‬ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב'‪,‬‬ ‫מוכרחים כמה פעמים לומר שקרים‪ .‬וזה מה שהודה‬ ‫ואילו אליעזר שינה בדבריו ואמר‪' :‬ותאמר שתה וגם‬ ‫אליעזר לה' שגמר את השידוך רק בדרך האמת‪.‬‬ ‫גמליך אשקה'‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬אם כי בקשתו היתה שאמר 'שתה וגם גמליך‬ ‫ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר‬ ‫אשקה' – הרי רבקה לא אמרה כך‪ ,‬משום שאין זה דרך‬ ‫אליך רע או טוב‪( :‬כד נ)‬ ‫ארץ לצרף שתיית האדם עם הגמלים כאחד‪ ,‬ולכן‬ ‫שואל ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬התינח רע‪ ,‬אבל טוב למה‬ ‫תחילה השקתה את אליעזר‪ ,‬ורק לאחר מכן אמרה‪:‬‬ ‫לא יכול לדבר?‬ ‫'וגם לגמליך אשאב'‪ ,‬אמנם אליעזר חשש לשבח אותה‬ ‫אלא‪ ,‬כבר פירשתי כוונת הכתוב‪ :‬אעשה לו עזר כנגדו‪,‬‬ ‫על כך יותר מדי‪ ,‬לפי שהיה מתיירא שלבן ובתואל‬ ‫הנה אם האיש הוא נדבן פזרן‪ ,‬רצוי שהאשה תקמץ‬ ‫בראותם גודל פקחותה ימנעו ממנה שתלך עמו‪ ,‬ובגלל‬ ‫ותצמצם בהוצאות הבית‪ ,‬כדי שיחזיקו מעמד ולא יפזרו‬ ‫זה שינה בדבריו ואמר עליה שאמרה‪' :‬ותאמר שתה‬ ‫את הונם ורכושם‪ .‬ואם האיש הוא קמצן‪ ,‬טוב שהאשה‬ ‫וגם גמליך אשקה' – בכדי שלא יעמדו על גודל מעלתה‪.‬‬ ‫תהיה נדבנית ותתן לדברים טובים ומועילים‪ .‬וזה‬ ‫'אעשה לו עזר – כנגדו'‪ ,‬בזה שהיא נוגדת לו‪ ,‬זה לו‬ ‫ואשאל אותה ואומר בת מי את וגו' ואשים הנזם וגו'‪:‬‬ ‫לעזר‪ ,‬משום שיווי המשקל בבית‪ ,‬שהאחד משלים את‬ ‫(כד מז)‬ ‫חברו‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬שינה הסדר‪ ,‬שהרי תחילה נתן ואחר כך שאל‪,‬‬ ‫וכיוון שלא הכירו את יצחק את אפיו וסגולותיו‪ ,‬אלא‬ ‫אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו האיך נתת לה ועדיין‬ ‫שמה' יצא הדבר‪ ,‬לכן פחדו לדבר על רבקה אפילו טוב‪,‬‬ ‫אינך יודע מי היא‪.‬‬ ‫כי אולי לפי תכונותיו של יצחק לרע יחשב לו‪.‬‬ ‫ה"חכם צבי" זצ"ל תירץ בדרך אחר‪ :‬עפ"י דאי' במסכת‬ ‫ביצה כ‪ .‬ההוא גברא דאמר הבו ליה ד' מאה זוזי לפלוני‬ ‫בגמ' [מו"ק יח] מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים‬ ‫ולינסב ברתי [וישא בתי לאשה]‪ ,‬אמר רב פפא ארבע‬ ‫מה' אשה לאיש‪ ,‬מן התורה דכתיב 'ויען לבן ובתואל'‬ ‫מאה זוזי שקיל‪ ,‬וברתיה אי בעי נסיב – ואי בעי לא‬ ‫וכו'‪ ,‬שואל הרבי ה"פני מנחם" זי"ע‪ :‬אם בתואל ולבן‬ ‫נסיב‪ .‬טעמא דאמר הבו ליה ולינסוב‪ ,‬אבל אי אמר‬ ‫‪27‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫קוראים 'עצה הוגנת' מה לך אצל ילדה כלך אצל‬ ‫ידעו שמה' אשה לאיש‪ ,‬מה' יצא הדבר‪ ,‬בודאי אליעזר‬ ‫שכמותך‪ ,‬לפי שניכר ש'מה' יצא הדבר'‪.‬‬ ‫שהיה דולה ומשקה מתורת רבו היה יודע זאת‪ ,‬ולמה‬ ‫התפלל על השידוך? אלא שעל האדם לעשות‬ ‫הנה רבקה לפניך קח ולך‪( :‬כד נא)‬ ‫השתדלות‪ ,‬ותפלה הוא גם כן בכלל ההשתדלות‪,‬‬ ‫מפרש ה"עבודת ישכר"‪ :‬אפשר לומר‪ ,‬דמפני שהיתה‬ ‫וכדאיתא שמא יקדמנו אחר ברחמים‪.‬‬ ‫רבקה מיועדת להיות זיווגו של יצחק‪ ,‬בודאי עשה ה' לה‬ ‫שתהיה נמאסת בעיני בני עירה‪ ,‬כדי שלא יתנו עיניהם‬ ‫עו"א‪ :‬איתא בגמרא [מו"ק יח‪ ]:‬מן התורה ומן הנביאים‬ ‫בה‪.‬‬ ‫ומן הכתובים מה' אשה לאיש‪ ,‬מן התורה דכתיב 'ויען‬ ‫לכן מתחילה אמרו לו 'קח ולך'‪ ,‬דהיו רוצים לסלקה‬ ‫לבן ובתואל ויאמר מה' יצא הדבר'‪.‬‬ ‫מעמהם וליפטר ממנה מהר מחמת שהיתה מאוסה‬ ‫ויש להבין מה הראיה מכאן‪ ,‬הלא כאן נעשה השידוך‬ ‫בעיניהם‪ ,‬אבל אח"כ שאליעזר נתן להם מגדנות‬ ‫ע"י תפילתם של אברהם אבינו ושל יצחק אבינו‪,‬‬ ‫שהביא מביתו של אברהם‪ ,‬אשר שרתה עליהן רוח‬ ‫באברהם שבירך את אליעזר 'הוא ישלח מלאכו לפניך'‬ ‫קדושה‪ ,‬והיו מיני פירות של ארץ ישראל כדאי'‪ ,‬אזי כיון‬ ‫[כד ז]‪ ,‬ויצחק אבינו איתא בזוה"ק [קעב‪ ].‬שבאותה‬ ‫שאכלו מהם נזדככו מעט‪ ,‬וטעמו טעם קדושה מכח‬ ‫שעה שבא אליעזר לרבקה 'לעת ערב לעת צאת‬ ‫האכילה ההיא עד שנפקחו עיניהם והתחילו קצת‬ ‫השואבות'‪ ,‬התפלל יצחק אבינו‪ ,‬ומה הראיה משידוך‬ ‫לראות ולהשיג גודל מעלת רבקה‪ ,‬חשיבותה צדקתה‬ ‫זה לכל מקום‪.‬‬ ‫ונועם יופיה‪ ,‬וכיון שנתעוררה להם באותה שעה אהבה‬ ‫אלא‪ ,‬כי האבות לא היתה תפילתם על שידוך זה‬ ‫אליה‪ ,‬לפיכך היו רוצים לעכבה עוד אצלם‪.‬‬ ‫בדוקא‪ ,‬רק התפללו שיעשה השי"ת כחפצו‪ ,‬הוא ישלח‬ ‫מלאכו לפניך‪ ,‬אם לא יהא מכאן יהא ממקום אחר‪,‬‬ ‫דורש ה"בן איש חי" זצ"ל‪ :‬הערבים‪ ,‬כידוע פראי אדם‬ ‫מהיכן שהשי"ת רוצה‪ ,‬ושייך שפיר להוכיח שמה' אשה‬ ‫הם‪ ,‬ידם בכל ועל חרבם יחיו‪ ,‬אבל כל זמן שאדם ימצא‬ ‫לאיש‪.‬‬ ‫בצל קורבתם לא ישלחו יד לגעת באורחיהם‪ ,‬כך נהגו‬ ‫במזרח‪ ,‬וכך נהגו בחרן‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬לא נוכל דבר אליך למאן בדבר הזה לא על ידי‬ ‫כאשר ראו שאליעזר בא בלווית עשרה גמלים מלאים‬ ‫תשובת דבר רע ולא ע"י תשובת דבר הגון‪ ,‬לפי שניכר‬ ‫כל טוב‪ ,‬גדוש בכסף וזהב‪ ,‬היה צר להם על כל רגע‬ ‫שמה' יצא הדבר‪.‬‬ ‫שהוא ממשיך להיות בביתם ואין בידם לפגוע בהם‬ ‫מדייק הרה"ק ה"קדושת ציון" מבאבוב זי"ע הי"ד‪:‬‬ ‫לרעה‪ ,‬ואמרו לו‪ :‬הנה רבקה לפניך‪ ,‬מילאת את‬ ‫מדוע שינה רש"י מהלשון שנאמר בפסוק 'או טוב' –‬ ‫משימתך‪ ,‬שא רגלך ופנה לשוב למקומך‪ ,‬כדי שנוכל‬ ‫לפרש 'דבר הגון'‪.‬‬ ‫לטמון לך בדרכך מלכודת שנוכל לשדוד אותך‪.‬‬ ‫ואפשר לומר בכוונתו‪ ,‬דהנה בשידוך הזה היה להם שני‬ ‫סיבות למאן בדבר‪ ,‬ראשית מפני השם רע שהוציאו‬ ‫ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו‬ ‫ליצני הדור שמאבימלך נתעברה שרה‪ ,‬ושנית כי יצחק‬ ‫ארצה לה'‪( :‬כד נב)‬ ‫היה בן ארבעים שנה ורבקה היתה בת שלוש שנים‪,‬‬ ‫ואילו תחילה כשדיבר עם רבקה על יד הבאר נאמר‬ ‫ואמרו ז"ל [יבמות מו] שאם נפלה ילדה צעירה ליבום‬ ‫'ויקד האיש וישתחו לה''‪ ,‬ולא נאמר ארצה‪.‬‬ ‫לאדם זקן‪ ,‬משיאין ב"ד להאיש עצה הוגנת ואומרים לו‬ ‫אומר ה"משך חכמה"‪ :‬כי על אליעזר אמרו חז"ל‪:‬‬ ‫מה לך אצל ילדה כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה‬ ‫"דמשק אליעזר" שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים‪.‬‬ ‫לתוך ביתך‪ .‬הרי שזיווג כזה אינו עולה יפה‪ ,‬והיו בני‬ ‫אם כן‪ ,‬היה יודע מאברהם שעל אבן משכית אסור‬ ‫משפחת בתואל יכולים למאן בהשידוך גם מנימוק הלז‬ ‫להשתחוות אפילו לשמים‪ .‬לכן על יד המעיין‪ ,‬שלא‬ ‫של עצה הוגנת‪.‬‬ ‫היתה הקרקע מרוצפת באבנים‪ ,‬כתוב 'וישתחו לה''‪,‬‬ ‫ואל שתי תשובות אלו רמז רש"י‪ :‬לא נוכל למאן בדבר‬ ‫אבל כאן‪ ,‬בבית לבן‪ ,‬מודגש 'וישתחו ארצה לה''‪ ,‬שלא‬ ‫הזה לא ע"י תשובת 'רע' – פי' השם רע שהוציאו ליצני‬ ‫על הרצפה‪ ,‬משום אבן משכית‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫הדור‪ ,‬ולא ע"י תשובת דבר 'הגון' – היא העצה שחז"ל‬ ‫‪28‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫מה היה הוויכוח ביניהם? – אומר הגאון רבי מרדכי בנט‬ ‫ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה‬ ‫זצ"ל בדרך צחות‪ :‬כיוון שנתן להם מגדנות מפירות ארץ‬ ‫ומגדנת נתן לאחיה ולאמה ויאכלו וישתו הוא‬ ‫ישראל‪ ,‬סימן שהוא מחזיק ארם וסוריא כמו ארץ‬ ‫והאנשים אשר עמו‪( :‬כד נג)‬ ‫ישראל‪ ,‬שאם לא כן אסור להוציא פירות ארץ ישראל‬ ‫הרי רבקה היתה בת ג' שנים‪ ,‬מנין ידע איזה בגדים‬ ‫לחוץ לארץ‪ ,‬וכיוון שארם ארץ ישראל – 'תשב הנערה‬ ‫מתאימים לקחת בשביל המיועדת ליצחק?‬ ‫אתנו'‪ .‬ועל זה באה תשובת אליעזר‪' :‬אל תאחרו אותי'‪,‬‬ ‫אלא אומר הרבי המוהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ :‬אליעזר הביא‬ ‫כי ארם היא חוץ לארץ‪ ,‬והכל מעלין לארץ ישראל‪ ,‬ואל‬ ‫אתו בגדים לדוגמא‪ ,‬להראות אילו בגדים צנועים‬ ‫תאחרו אותי בחוץ לארץ‪ ,‬ולגבי הפירות‪ ,‬לא הוצאתי‬ ‫לובשים בבית אברהם ‪...‬‬ ‫אלא כפי הצורך למזונותי‪ ,‬צידה לדרך‪ ,‬אלא – 'וה'‬ ‫הצליח דרכי'‪ ,‬שקפצה לי הדרך ונשארו פירות ונתתי‬ ‫הוסיף ע"ז הרה"ק ה"ברך משה" מסאטמר זי"ע‪:‬‬ ‫אותם‪.‬‬ ‫שלדרכו של הרה"ק המוהרי"ד נ"ל באופן אחר‪ :‬כי דרכו‬ ‫של אאע"ה אף שנתברך מן השמים בעושר ונכסים‪,‬‬ ‫ויאמרו נקרא לנערה ונשאלה את פיה‪( :‬כד נז)‬ ‫מ"מ התהלך בצדקו במידת ההסתפקות הוא וכל אנשי‬ ‫שואל האלשיך הק'‪ :‬בתחילה הרי אמרו‪' :‬הנה רבקה‬ ‫ביתו ולא פיזרו ממון על מותרות‪ ,‬והיו לובשים מלבושים‬ ‫לפניך קח ולך'‪ ,‬ומדוע חזרו מדבריהם ואמרו אחר כך‪:‬‬ ‫פשוטים‪ ,‬ולכן כאשר הוציא העבד כלי כסף וכלי זהב‬ ‫'נקרא לנערה' וכו'?‬ ‫להראות רוב עושרו של אברהם אבינו‪ ,‬הוציא תיכף‬ ‫אלא‪ ,‬תחילה כשראו שאליעזר הביא אתו כלי כסף וכלי‬ ‫אח"כ שמלות ובגדים‪ ,‬להורות כי בביתו של אאאע"ה‬ ‫זהב חשבו שגם בחלקם יפול חלק מהרכוש הזה‪ ,‬ולכן‬ ‫הולכים בגדים פשוטים בדרכי הצניעות‪ ,‬ואינם מפזרים‬ ‫הסכימו ואמרו 'הנה רבקה לפניך קח ולך'‪ .‬אבל‬ ‫ממון לצורך מלבושים יקרים‪.‬‬ ‫כשהגיע לחלוקה "ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב‬ ‫ובגדים ויתן לרבקה" – החפצים היקרים נתן לרבקה‪,‬‬ ‫אומר ה"משך חכמה"‪ :‬אבל אחיה ואמה לא אכלו‪ ,‬כי‬ ‫"ומגדנות – רק פירות – נתן לאחיה ולאמה"‪ ,‬התחרטו‬ ‫אבלים היו על בתואל שמת‪ ,‬ורק אירוסין מותר תוך‬ ‫ואמרו‪' :‬נקרא לנערה ונשאלה את פיה'‪.‬‬ ‫שבעה‪ ,‬אבל סעודת אירוסין אסורה לפי הרמב"ם‪ ,‬ולכן‬ ‫נתן להם מגדנות – היינו קליות אגוזים‪.‬‬ ‫ה"משך חכמה" זצ"ל מתרץ‪ :‬שבתחילה שבתואל עדיין‬ ‫[א"ה‪ :‬ודבר פלא הוא שמשפחת בתואל התנהגו עפ"י‬ ‫היה חי‪ ,‬אמרו 'הנה רבקה לפניך'‪ ,‬אבל אחרי שבתואל‬ ‫פסק הרמב"ם‪]...‬‬ ‫מת היה לה דין של יתומה‪ ,‬וע"ז אמרו במדרש‪ :‬שאין‬ ‫משיאין את היתומה אלא מדעתה‪ ,‬ולכן אמרו 'נקרא‬ ‫ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש הזה‬ ‫לנערה ונשאלה את פיה'‪.‬‬ ‫ותאמר אלך‪( :‬כד נה)‬ ‫איתא בילקוט‪ :‬שהקב"ה הוציא את ישראל ממצרים‬ ‫ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש הזה‬ ‫בזכות האמהות‪ ,‬בשכר שאמרו לרבקה 'התלכי עם‬ ‫ותאמר אלך‪( :‬כד נח)‬ ‫האיש הזה ותאמר אלך' עיי"ש‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬אלך מעצמי ואף אם אינכם רוצים‪.‬‬ ‫הגה"ק המהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל אמר‪ :‬שזה מרומז‬ ‫מכאן ראיה לדברי ה"פאת השולחן" לרבי ישראל‬ ‫במאמר הכתוב גופא‪' ,‬ויאמר אליה התלכי ע ם האי ש‬ ‫משקלוב זצ"ל [סימן כ]‪ ,‬שמי שיש לו אב ואם בחוץ‬ ‫הז ה‪ ,‬ס"ת "משה"‪ ,‬לרמז שבזכותה של רבקה שבחרה‬ ‫לארץ‪ ,‬ומוחים בידו מלעלות לארץ ישראל אינו מחוייב‬ ‫לילך ולהתנתק מגילולי בית אביה‪ ,‬היא שעמדה‬ ‫לשמוע להם‪.‬‬ ‫לישראל במצרים להיגאל ע"י מרע"ה מושיען של‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬מעצמי אף אם אינכם רוצים‪ .‬וקשה מדוע‬ ‫היתה צריכה לומר בלשון כזו חריפה?‬ ‫ויאמר אליהם אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי שלחוני‬ ‫ותירץ הרבי ה"בית ישראל" זי"ע‪ :‬דרבקה אמרה להם‪:‬‬ ‫ואלכה לאדני‪( :‬כד נו)‬ ‫‪29‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי לאלפי‬ ‫הרי אתם רואים שמשמים רוצים שכך יהיה‪ ,‬שהרי‬ ‫רבבה וגו'‪( :‬כד ס)‬ ‫בתואל אביה כבר מת‪ ,‬וכי רוצים אתם שעוד מישהו‬ ‫בשם הגאון רבי חיים מוולאז'ין זצ"ל‪ :‬חז"ל אמרו רוב‬ ‫ימות?! וזה"פ אפילו אינכם רוצים‪ ,‬דמשמים זה בין כך‬ ‫בנים דומים לאחי האם‪ ,‬ולכן ברכה לבן ש'תהיי לאלפי‬ ‫יהיה‪.‬‬ ‫רבבה'‪ ,‬ויוצאי חלציה יהיו דומים לו‪ ,‬ויפרו וירבו‬ ‫הרמאים‪...‬‬ ‫השל"ה הק' זי"ע כתב בזה דבר פלא [בפרק תורה אור‬ ‫ד"ה והנה] וז"ל‪ :‬והנה כל השתדלות לבן שרץ להקביל‬ ‫בשם הרה"ק ה"דברי חיים" מצאנז זי"ע אמרו‪ :‬חז"ל‬ ‫פני אליעזר והסכמתו להשדוך‪ ,‬היה הכל בשביל ממון‪.‬‬ ‫אמרו שלכן היתה רבקה עקרה כדי שלא יאמרו‬ ‫וכן אמר הכתוב‪' :‬ויהי כראות את הנזם ואת הצמידים‬ ‫שברכתו של לבן נתקיימה בה‪ ,‬וזה שאמרו‪ :‬אל תהי‬ ‫על ידי אחותו וכשמעו את דברי רבקה אחותו וגו'‪ ,‬ויבא‬ ‫ברכת הדיוט קלה בעיניך – כלומר‪ :‬אל תחשוב ברכת‬ ‫אל האיש' וגו'‪ ,‬דלבן היה חומד ממון‪ ,‬וגם היה איש‬ ‫הדיוט לדבר קל‪ ,‬בבחינת אם לא תועיל לא תזיק‪ ,‬כי‬ ‫רמאי‪ .‬והנה כראות את הנזם ואת הצמידים חמד לממון‬ ‫לפעמים היא מזיקה‪.‬‬ ‫ונתלבש ברמאות‪ ,‬דהיינו כששמע דברי רבקה‪ ,‬אז ידע‬ ‫שבא אליעזר בשביל השדוך‪ ,‬ועל כן רץ נגדו לשדה‬ ‫ותקם רבקה וגו' ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את‬ ‫לדבר עמו בסוד‪ ,‬שאם הוא יתן לו כך וכך סך שוחד‪ ,‬אזי‬ ‫רבקה וילך‪( :‬כד סא)‬ ‫יסכים הוא עם השדוך‪ ,‬ואם לאו אזי ימחה‪ ,‬כי הוא גדול‬ ‫בפרקי דרבי אליעזר [פט"ז] מבואר‪ :‬שגם בדרך חזרה‬ ‫הבית‪ .‬וזהו הרמאות רמזה התורה במה שהודיעם‬ ‫קפצה לו הארץ‪ .‬וז"ל שם‪" :‬בשש שעות ביום יצא‬ ‫ששמע את דברי רבקה אחותו‪ ,‬שאז ידע שהוא ענין‬ ‫העבד מחרן‪ ...‬ובשביל שלא יתייחד העבד עם רבקה‬ ‫שדוך‪ .‬ואליעזר בהכרח הבטיח לו כל מה שביקש‪ ,‬ומה‬ ‫בלילה‪ ,‬נקפצה הארץ לפניו‪ ,‬ובשלש שעות בא לחברון‬ ‫שלא כתבה התורה זה הענין‪ ,‬משום שלא נעשה כמו‬ ‫לעת תפילת המנחה‪ ,‬ויצא יצחק להתפלל תפילת‬ ‫שהבטיח‪ ,‬כאשר אפרש אחר כך‪ ,‬כי אליעזר קיים 'עם‬ ‫המנחה‪ ,‬שנאמר 'ויצא יצחק לשוח בשדה'‪ ,‬ואין שיחה‬ ‫עקש תתפתל'‪ ,‬והיה מבטיח ואינו עושה‪ .‬אבל לבן‬ ‫אלא תפילה שנאמר 'תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה'‬ ‫בוטח היה באליעזר שמוצא שפתיו ישמור‪ ,‬וזהו הענין‬ ‫ישפוך שיחו'‪.‬‬ ‫שהכניס האיש לבית מיד והכין תבן ומספוא‪ ,‬דלא‬ ‫בצדקתו עשה זה‪ .‬וזהו הענין שקפץ לפני אביו ואמר‬ ‫כתב ה"אמרי שפר"‪ :‬שצריך להבין‪ ,‬שבתחילה נקרא‬ ‫'מה' יצא הדבר'‪ ,‬כי היה ירא אולי יהיה איזה עיכוב‪,‬‬ ‫אליעזר "איש"‪ ,‬ואחר כך "עבד"?‬ ‫והיה ממהר בשביל הממון שהבטיח לו‪ ,‬והחזיק את‬ ‫ומתרץ‪ ,‬עפ"י הגמרא בכתובות‪ :‬לעולם היא ברשות‬ ‫הענין ואמר כבר נגמר הדבר במזל טוב ובסימן טוב‪.‬‬ ‫האב עד שתכנס לחופה‪ .‬הלכו שלוחי האב עם שלוחי‬ ‫וכשנגמר השידוך ואמר 'הנה רבקה קח ולך'‪ ,‬אז לא‬ ‫הבעל עדיין היא ברשות האב‪ ,‬מסרו שלוחי האב‬ ‫השגיח אליעזר יותר בלבן‪' ,‬ויוצא כלי כסף' ונתן לה‪,‬‬ ‫לשלוחי הבעל היא ברשות הבעל‪ .‬ולכן‪ ,‬כל זמן שרבקה‬ ‫'וללבן נתן מגדנות' ולא כסף וזהב שהבטיחו‪ .‬אז חשב‬ ‫היתה ברשות האב‪ ,‬וגם בדרך עם נערותיה היתה‬ ‫לבן בלבו זה נוהג ברמאות‪ ,‬שנותן לי מגדנות ומעכב‬ ‫ברשות שלוחי האב‪ ,‬לא נקרא אליעזר עבדה‪ ,‬אף על פי‬ ‫כסף וזהב שהבטיחני‪ ,‬על כן צדד צדדין לעכב הדבר‪,‬‬ ‫שהיה עבד יצחק‪ - ,‬כי אברהם הרי כתב כל נכסיו‬ ‫ואמר 'תשב הנערה אתנו ימים או עשור' וגו'‪ .‬מה עשה‬ ‫ליצחק – ולכן כתוב ותלכנה אחרי "האיש"‪ ,‬אבל אחרי‬ ‫אליעזר‪ ,‬החזיק גודל הסכמתו של לבן שכבר הסכים‬ ‫שמסרו אותה שלוחי הבעל לאליעזר כדכתיב‪" :‬ויקח‬ ‫שמה' יצא הדבר‪' ,‬ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר‬ ‫העבד את רבקה"‪ ,‬ונכנסה על ידי זה לרשות הבעל‪,‬‬ ‫ה''‪ ,‬וזהו שאמר 'וה' הצליח דרכי'‪ ,‬כלומר כי כבר נגמר‬ ‫נעשה אליעזר עבדה‪ ,‬ואז "ויקח העבד"‪.‬‬ ‫הענין במלואו וטובו‪ .‬והנה רבקה שהיתה חכמה גדולה‪,‬‬ ‫הבינה כל הרמאות ופחדה אולי ישגיח אליעזר ברמאות‬ ‫ויצחק בא מבוא באר לחי רואי והוא ישב בארץ הנגב‪:‬‬ ‫לבן ויפחד ממנו ויתן לו השוחד‪ ,‬על כן אמרה 'אלך' אף‬ ‫(כד סב)‬ ‫אם אינכם רוצים‪.‬‬ ‫‪30‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה‪.‬‬ ‫הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע‪ ,‬פירש את הפסוק עפ"י‬ ‫שואל מו' רה"י‪ :‬והרי לכאורה אליהו הנביא עשה שם‬ ‫הידוע‪ ,‬כי כשאדם יודע שהוא מושגח תמיד מאת‬ ‫הרבה פעולות‪ ,‬והתפלל תפילה מיוחדת של 'ענני'‬ ‫הבורא ית' הוא בא לידי שמחה‪ ,‬וזהו 'ויצחק בא'‪ ,‬מהיכן‬ ‫לגילוי שכינה‪ ,‬ולמה באמת לא נענה אלא בתפילת‬ ‫בא שמחה לאדם – 'מבוא באר לחי רואי'‪ ,‬כאשר מיושב‬ ‫המנחה‪ ,‬ומהי המעלה המיוחדת שיש בתפילת מנחה‪,‬‬ ‫מדעתו שהקב"ה שהוא חי העולמים משגיח עליו בכל‬ ‫ומבואר בטור [או"ח סי' רלב] הטעם‪ ,‬מפני שתפילת‬ ‫רגע ורגע‪ ,‬הגם ש'יושב בארץ הנגב' – א טרוקענע‬ ‫השחר זמנה ידוע בבוקר בקומו ממטתו יתפלל מיד‬ ‫לאנד‪ ,‬ואין לו כלום‪ ,‬עכ"ז הקב"ה משגיח עליו תמיד‬ ‫קודם שיהא טרוד בעסקיו‪ ,‬וכן של ערב זמנה ידוע בבואו‬ ‫לטובה‪ ,‬ומזה יבוא לידי שמחה‪.‬‬ ‫לביתו והאו פנוי מעסקיו‪ ,‬אבל של מנחה שהיא באמצע‬ ‫היום בעוד שהוא טרוד בעסקיו צריך לשום אותה אל‬ ‫ברש"י‪ :‬שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה‪.‬‬ ‫לבו ולפנות מכל עסקיו ולהתפלל אותה‪ ,‬ואם עשה כן‬ ‫כותב ה"אזנים לתורה"‪ :‬שכמו שאנו נוהגין להתוודות‬ ‫שכרו הרבה מאד‪ .‬היציאה מהעיסוק בעולם הזה כדי‬ ‫ביום החופה‪ ,‬כך יצחק הלך לתקן עיוות שנגרם על ידו‪,‬‬ ‫להתפלל‪ ,‬יש בה מעלה מיוחדת‪ ,‬שזוכר את השי"ת‬ ‫שהרי מפני יצחק גורשה הגר מבית אברהם כמובא‬ ‫תוך כדי שעסוק בדברים גשמיים‪.‬‬ ‫לעיל ועתה הלך להשיבה אל בית אברהם עכ"ל‪.‬‬ ‫ותאמר אל העבד מי האיש וגו' ותקח הצעיף‬ ‫ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא‬ ‫ותתכס‪(:‬כד סה)‬ ‫והנה גמלים באים‪( :‬כד סג)‬ ‫בספר בעלי התוס' ז"ל [מושב זקנים‪ ,‬ריב"א] כתבו‪:‬‬ ‫כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א אמר בשם זקינו‬ ‫דלכאורה יש להבין מה טעם שאלה רבקה 'מי האיש‬ ‫הרה"ק המוהרי"ד זי"ע‪ :‬בעקבתא דמשיחא – דהיינו‬ ‫הלזה ההולך' – כשראתה את יצחק‪ ,‬ולא שאלה כן‬ ‫'לפנות ערב' ‪ -‬יצא יצחק לעיין באיזו זכות יתקיימו בני‬ ‫כשראתה שאר אנשים‪ ,‬דלא מסתבר לומר שרבקה‬ ‫ישראל‪' ,‬וירא והנה גמלים' – גומלי חסדים – 'באים'‪,‬‬ ‫היתה שואלת כן על כל איש שראתה‪.‬‬ ‫בזכות צדקה וגמילות חסד‪.‬‬ ‫ותירצו בעלי התוס' ז"ל‪ :‬עפ"י המבואר במדרש‪,‬‬ ‫שראתה רבקה את יצחק הולך ראשו למטה ורגליו‬ ‫הרה"ק ה"יסוד העבודה" מסלונים זי"ע אמר‪ :‬על מה‬ ‫למעלה‪ ,‬כי כן הוא דרך אותם הבאים מגן עדן לילך‬ ‫היתה תפלתו של יצחק? "לפנות ערב" – שיזכה לפנות‬ ‫ראשם למטה ורגליהם למעלה‪ ,‬ואם יצחק בא מגן עדן‬ ‫ולעקור מלבו כל תשוקה לכל ערב ומתוק לחיכו מעניני‬ ‫אחרי ששהה שם כדי להתרפאות מהחבורה שעשה לו‬ ‫העולם הזה‪.‬‬ ‫אביו בצווארו בשעת העקידה‪ ,‬ולכן הלך בראשו למטה‬ ‫ורגליו למעלה‪ .‬ולכן התפלאה רבקה על מראה הפלא‬ ‫הגאון אבד"ק אונסדורף זצ"ל סיפר ששאל את הרה"ק‬ ‫הזה‪ ,‬ושאלה 'מי האיש הלזה ההולך' ראשו למטה‬ ‫המהר"ש מבאבוב זי"ע‪ :‬מה הטעם שמאחרים‬ ‫ורגליו למעלה‪[ .‬עיין בהמשך ב"אמרות טהורות" בשם‬ ‫החסידים זמן תפלת מנחה עד סמוך ללילה ממש‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"מנחת אלעזר" זי"ע מה שפירש בזה]‪.‬‬ ‫והשיב‪ :‬דידוע שבשעת מנחה לעת ערב מתגברין הדינין‬ ‫בעולם ובכל רגע ורגע תקפו יותר‪ ,‬לכן מתפללין סמוך‬ ‫ברש"י‪ :‬לשון ותתפעל כמו ותקבר ותשבר‪.‬‬ ‫ללילה להמתיק הדינין‪ .‬עכדה"ק‪.‬‬ ‫חתונתו של כ"ק אדמו"ר ה"פחד יצחק" מבאיאן זי"ע‬ ‫וזה יש לכוון בפסוק כאן‪ :‬דהנה אמרו חז"ל‪ :‬הרואה גמל‬ ‫שנערכה בעיר חאטין היתה ידועה ומפורסמת ויצאה‬ ‫בחלום מיתה נקנסה עליו ר"ל‪ ,‬הרי דגמל רומז לדינים‪,‬‬ ‫לה מוניטין בעולם החסידי‪ ,‬כי הוא נהיה לחתן אצל‬ ‫וזהו 'ויצא יצחק לשוח בשדה'‪ ,‬שתיקן תפלת מנחה‬ ‫הרה"ק ר"י מרחמסטריווקא זי"ע צעיר בניו של המגיד‬ ‫כאז"ל‪ ,‬והטעם – 'וירא והנה גמלים באים'‪ ,‬שראה‬ ‫הק' מטשערנוביל זי"ע‪ ,‬והשתתפו כל האחים הקדושים‬ ‫יצחק אבינו שהדינים מתגברים לכן תיקן תפלת מנחה‬ ‫משני הצדדים‪ ,‬כמו"כ הרה"ק ה"בית אהרן" מקארלין‬ ‫להמתיקם‪.‬‬ ‫זי"ע חותנו של האדמו"ר הזקן מסדיגורא ועוד הרבה‬ ‫בגמרא [ברכות כו‪ :]:‬יצחק תיקן תפילת מנחה‪ .‬ואיתא‬ ‫צדיקים‪ ,‬וכל זה גרם למקהלות רבבות מאחינו בני‬ ‫בגמרא [שם ו‪ ]:‬לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה‬ ‫‪31‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע שואל‪ :‬וכי דרכה של‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫רבקה לשאול על כל מי אשר תפגע? ועוד‪ ,‬מה זה‬ ‫לפני ההליכה לחופה פנה ה"בית אהרן" זי"ע לחתנו‬ ‫שהשיב אליעזר‪" :‬הוא אדוני" הלוא אברהם היה אדוניו‬ ‫ואמר לו‪ :‬מחותן! למה אין אתם אומרים דברי מוסר‬ ‫ויצחק היה בן אדוניו‪.‬‬ ‫להחתן לפני החופה? נענה האדמו"ר מסדיגורא ואמר‬ ‫אלא ידוע דמדתו של יצחק אבינו הוא מדת הגבורה‪,‬‬ ‫לחתן‪ :‬כשרבקה אמנו ראתה את יצחק לפני הנשואין‬ ‫וכאשר ראתה הצדיקת רבקה‪ ,‬את מדת הגבורה של‬ ‫מה עשתה? כתוב במקרא "ותקח הצעיף ותתכס"‪,‬‬ ‫יצחק נבהלה מאד‪ ,‬אבל זאת האמינה שמסתמא יש‬ ‫ופירש"י ז"ל ותתכס‪ ,‬לשון ותתפעל כמו ותקבר ותשבר‪.‬‬ ‫אחד שכוחו במדת החסד גדול מאד ויודע להמתיק‬ ‫ופליאה רבה על רש"י‪ ,‬וכי לא היה יכול למצוא דוגמא‬ ‫מדת הגבורה‪ ,‬ולכן שאלה‪" :‬מי האיש ה ל ז ה"‪ ,‬ר"ל‬ ‫יותר יפה ללשון ותתפעל לפני שהולכים לחתונה –‬ ‫האיש ששייך לזה‪ ,‬להמתיק מדת הגבורה של "ההולך‬ ‫אלא ותקבר ותשבר?‬ ‫בשדה לקראתנו" ‪ .‬וע"ז השיב‪" :‬הוא אדוני" ‪ -‬כלומר זה‬ ‫אלא תבין בני יקירי‪ ,‬הנה יש שלשה זמנים מסויימים‬ ‫אברהם שמדתו הוא מדת החסד והוא יכול להמתיק‬ ‫בחיי האדם הגורמים לרעש ולמהומה מחמתם‪ ,‬ואלו‬ ‫תוקף הגבורות של זה‪.‬‬ ‫הן‪ :‬א' בשעה שנולד‪ ,‬ב' בשעת החתונה‪ ,‬ג' להבדיל ובר‬ ‫מינן‪ ,‬בשעת הפטירה‪ .‬והנה בב' פעמים מאלו הזמנים‬ ‫כתב ב"עברא דדשא"‪ :‬מרומז מה שאמרו צדיקים זי"ע‬ ‫הגם שהאדם גורם את הרעש אבל למעשה הוא בעצמו‬ ‫על דברי רש"י‪ ,‬שידוע שכל הפסוקים שרש"י מביא‬ ‫אינו יודע ואינו מרגיש מאומה‪ .‬והיינו‪ ,‬א' בשעה שנולד‪,‬‬ ‫ממקום אחר יש בהם מכוון ועומק פנימי‪ .‬וגם כאן בא‬ ‫כולם מדברים ושמחים בו‪ ,‬אבל הרך הנולד בעצמו אינו‬ ‫לרמז על ג' זמנים שאדם עובר בימי חייו וצריך שיהיו‬ ‫יודע כלום ואינו מגיב כלל על כל זה‪ ,‬ב' כמו כן בשעת‬ ‫כולן שוין לטובה‪ ,‬וגם בשעת הנשואין – "ותתכס" על‬ ‫הפטירה הנפטר גורם למבוכה וליגון ואנחה‪ ,‬אבל‬ ‫האדם לזכור יום הלידה – "ותשבר"‪ ,‬ויום הקבורה –‬ ‫בעצמו אינו מגיב כלום ע"ז‪ ,‬שונה הוא הזמן הג' והיינו‬ ‫"ותקבר‪ ,‬בכולם עליו להיות באותה מדריגה‪ ,‬בלי גאוה‬ ‫בחתונתו שאז גם החתן יודע ומשתתף בכל‪ ,‬וזה יכול‬ ‫והנאה עצמית‪.‬‬ ‫לגרום לו שיבוא לידי התנשאות וגיאות בראותו שהוא‬ ‫ויש להוסיף עוד‪ ,‬כי "ותקבר" קאי על האבות והדורות‬ ‫הגורם לכל זה‪.‬‬ ‫הקודמים – קדושים אשר בארץ המה‪ ,‬ובא לרמז שכבר‬ ‫מחמת כל זה בא רש"י הק' ואמר במתק לשונו‪:‬‬ ‫בשעת "ותתכס" על האדם לזכור היטב "ותקבר"‪ ,‬איזה‬ ‫ותתכס‪ ,‬ותתפעל כמו ותקבר ותשבר‪ ,‬כדי ללמד לאדם‬ ‫כוחות של קדושה טבועים בו‪ ,‬ושעליו מוטל תפקיד‬ ‫דעת ויראת שמים‪ ,‬שיראה לקבל התפעלות בעת‬ ‫להמשיכם‪ ,‬כדי לזכות ל"ותשבר" לתולדות כיוצא בו‪,‬‬ ‫ותתכס שהוא זמן חתונתו כמו בשני זמנים האחרים‪,‬‬ ‫בנים כשרים עוסקים בתורה ובמצוות‪.‬‬ ‫שהן ותקבר בשעת הפטירה‪ ,‬ותשבר בזמן הלידה שגם‬ ‫בזמן החתונה לא תבוא לידי התנשאות‪ ,‬וכולם יהיו‬ ‫ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה‪( :‬כד‬ ‫שוים לטובה ודפח"ח‪.‬‬ ‫סו)‬ ‫בספר "אמרות קודש" מביא בשם הרה"ק רבי מנחם‬ ‫בספה"ק "בארת המים" מביא בשם הרבי רבי יחיאל‬ ‫מאמשינוב זי"ע‪ :‬דהנה יצחק היה בבחינת "פחד יצחק"‬ ‫מיכל המגיד הק' מזלוטשוב זי"ע דהנה האיש זה‬ ‫והאיך היה אפשר לו לעסוק בענין גשמי כזה‪ ,‬לכך סיפר‬ ‫גבריאל המורה על מידת הדין‪ ,‬וזהו שאמרה 'מי האיש‬ ‫לו העבד שהיה כולו נס‪' ,‬בלויז נס‪ ,‬בלויז רוחניות‪ ,‬בלויז‬ ‫הלזה ההולך בשדה לקראתנו'‪ ,‬שראתה בו מדת הדין‬ ‫הימעלדיג' וכששמע את זה‪ ,‬מיד 'ויביאה יצחק‬ ‫ותמהה מאד מה זאת‪' .‬ויאמר העבד הוא אדוני'‪ ,‬כי‬ ‫האהלה'‪.‬‬ ‫מדת יצחק הוא מדת הגבורה והדין‪ .‬ולכך 'ותקח הצעיף‬ ‫ותתכס'‪ ,‬מרמז ש'צעיף' נוטריקון‪ :‬ע מך ישראל צ‬ ‫ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי‬ ‫ריכין פ רנסה‪ ,‬ובטענה זו כיסתה והמתיקה את כל‬ ‫לו לאשה‪( :‬כד סז)‬ ‫הטענות והדינים‪.‬‬ ‫‪32‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות‬ ‫מפרש ה"באר מים חיים"‪ :‬דהזכיר הכתוב תחילה את‬ ‫וישלחם הוא קל"ט כמנין המילה נפ"ט‪ .‬והוא פלא‪.‬‬ ‫הבאתה של רבקה לאהל שרה‪ ,‬ורק אח"כ לקיחתה‬ ‫בקידושין‪.‬‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע דקדק‪ :‬אם כבר נתן את כל‬ ‫ללמדנו‪ :‬שלא סמך יצחק על הניסים והנפלאות שסיפר‬ ‫אשר לו ליצחק‪ ,‬מנין היה לו לתת להם מתנות? ואמר‪:‬‬ ‫העבד‪ ,‬אלא רצה בעצמו לנסותה ולהווכח כי אמנם‬ ‫דהנה על הפסוק 'וה' ברך את אברהם בכל' אי' במד'‬ ‫ראויה היא להיות אשתו‪ .‬ואם אכן כל מה שראה אצל‬ ‫בכל‪ ,‬שלא חסר קילורין שלו כלום עי"ש‪ .‬היינו אע"פ‬ ‫אמו יראה גם אצלה‪.‬‬ ‫שנתן הרבה לצדקה‪ ,‬וכן כל ממון וכל דבר שהוציא‬ ‫ולכן תחילה הביאה יצחק האהלה שרה אמו‪ ,‬וכיון‬ ‫אאע"ה‪ ,‬מיד נתמלאו אוצרותיו שוב‪ ,‬ולא חסר כלום‪.‬‬ ‫שנעשית דוגמת שרה אמו – שחזרו הניסים שנפסקו‬ ‫עם מיתת שרה – אזי 'ויקח את רבקה לו לאשה'‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬חסר כתיב וכו' נשים בכתובה‪ ,‬פילגשים בלא‬ ‫כתובה וכו'‪[ .‬א"ה‪ :‬כבר כתבו ע"ז שבס"ת שלנו כתוב‬ ‫ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה‪( :‬כה א)‬ ‫מלא]‪.‬‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר את דברי המדרש‪ :‬על‬ ‫אומר הרבי ר' מאיר'ל מפרמישלאן זי"ע‪ :‬נראה לרמז‬ ‫פי הדיבור נשאה‪ .‬ולמה היה צריך להיות על פי הדיבור‪,‬‬ ‫בזה‪ ,‬דהנה אחז"ל [סוטה יז‪ :].‬איש ואשה שכינה שורה‬ ‫כי אאע"ה היה כהן כדאמרינן בנדרים [לב‪ ]:‬והגר היתה‬ ‫ביניהם‪ ,‬כי באיש יש אות יו"ד ובאשה יש אות ה"א‪,‬‬ ‫גרושה‪.‬‬ ‫וכשנושא אשה כותבין כתובה‪ ,‬ובמילה כתובה יש‬ ‫אותיות ו"ה‪ ,‬ונמצא שנתמלא השם‪ .‬אבל כשאין כותבין‬ ‫ברש"י‪ :‬קטורה זו הגר ונקראת קטורה על שם שנאים‬ ‫כתובה ליכא רק חצי השם‪.‬‬ ‫מעשיה כקטורת‪.‬‬ ‫וזה כוונת רש"י‪ :‬פילגשם חסר כתיב וזה כדי לרמז‬ ‫אחרי הסתלקותו של הרה"ק רבי יהודה צבי מסטרטין‬ ‫שפילגשים בלא כתובה‪ ,‬וכיצד מרומז זאת‪ ,‬אלא‬ ‫זי"ע‪ ,‬היו זקני החסידים מהססים בבנו הצדיק רבי‬ ‫פילגשם חסר יש בו שני תיבות "פלג שם"‪ ,‬כלומר‬ ‫אברהם‪ ,‬ואמרו‪ :‬פני משה כפני חמה‪ ,‬ופני הבן כפני‬ ‫שהשם הקדוש חלוק למחצה‪ ,‬והיינו משום דליכא‬ ‫הלבנה‪ .‬נענה אחד החסידים ואמר‪ :‬הרי הגר זו היתה‬ ‫כתובה וחסרין אותיות ו"ה‪.‬‬ ‫אשתו של אברהם מקודם‪ ,‬ולמה המתין הכתוב להגיד‬ ‫שבחה עד עתה‪ .‬אלא‪ ,‬כל זמן ששרה היתה קיימת‪ ,‬לא‬ ‫ברש"י‪ :‬שם טומאה מסר להם‪ .‬והוא תמוה‪.‬‬ ‫נראו כ"כ מעשיה הנאים של הגר‪ ,‬אולם משנסתלקה‬ ‫ואמר הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל‪ :‬שאברהם‬ ‫שרה‪ ,‬נראו מעשיה של הגר שהם נאים כקטורת‪ .‬כך‬ ‫חשש שבני הפילגשים יעשו כל דבר רע במסוה שהם‬ ‫בנידון דידן‪ ,‬יפה כח הבן‪ ,‬ואותו אנו צריכים להכתיר‬ ‫בני אברהם‪ ,‬ויכשילו את העולם ויגרמו אנדרלמוסיא‬ ‫כאדמו"ר‪.‬‬ ‫רוחנית‪ .‬מסר להם שם טומאה‪ ,‬היינו‪ :‬טבע בהם חותם‬ ‫טומאה‪ ,‬ומעתה ברור יהיה לכל העולם מי ומי הם‪.‬‬ ‫ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים‬ ‫שאברהם הכניס הפרדה ובהירות בין טומאה לטהרה‪.‬‬ ‫אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם וגו'‪( :‬כה ה‬ ‫ו)‬ ‫ומשמע ודומה ומשא‪( :‬כה יד)‬ ‫סיפר לי הגה"ח ר' יחזקאל טירהויז שליט"א‪ :‬שהיה‬ ‫החיד"א ב"נחל קדומים" כתב‪ :‬שמרמז למדת ענוה‪,‬‬ ‫פעם במוצש"ק בתל אביב אצל רבו כ"ק הרה"ק‬ ‫וזהו 'ומשמע' – מי ששומע חרפתו‪' ,‬ודומה ומשא' –‬ ‫ה"כנסת מרדכי" מסדיגורא זי"ע‪ ,‬וראה שניגש אליו‬ ‫ששותק וסובל מחמת שפלות רוחו‪ ,‬ע"י הענוה יזכה‬ ‫יהודי מחסידיו‪ ,‬ושאלו‪ :‬מדוע מסביב לארץ ישראל –‬ ‫לתורה‪ ,‬וזהו 'חדד' – שיתחדד בתורה‪' ,‬ותימא' –‬ ‫מדינות ערב‪ ,‬יש להם נפט לרוב‪ ,‬ומתעשרים מזה‪,‬‬ ‫שיאמר טעמים על דברי תורה'‪' .‬יטור נפיש' – שישמור‬ ‫ובארץ ישראל עצמה אין? וניסה הרבי להניאו משאלתו‪,‬‬ ‫מצות הרבה‪' .‬וקדמה' – שניתנו מימים קדמונים‪ .‬עיי"ש‬ ‫וכשראה שהוא עומד על כך‪ ,‬אמר לו להגיש לפניו‬ ‫באריכות דבריו‪.‬‬ ‫חומש בראשית‪ ,‬ופתח בפסוק זה ואמר לו‪ :‬הר"ת של‪:‬‬ ‫‪33‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ואני אמרתי לו שבזה יש לפרש דברי רש"י ז"ל [כד מב]‬ ‫כתב ב"שיח שרפי קודש"‪ :‬צריך האדם לשמוע‪ ,‬לשתוק‬ ‫יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של‬ ‫ולשאת הכל בדומיה‪.‬‬ ‫בנים וכו'‪ ,‬שמה שלפעמים אינו פועל תורתן של בנים‪,‬‬ ‫פועל השיחה מעבדי אבות‪ ,‬שיודעים לספר הסיפורים‬ ‫וישכנו מחוילה עד שור וגו' על פני כל אחיו נפל‪( :‬כה‬ ‫מהאבות‪ .‬והשיב לי הרה"ק הנ"ל שכוונתי בזה‬ ‫יח)‬ ‫להצדיקים בני הרה"ק הקדוש עליון מרוז'ין זי"י‬ ‫ואלה תולדות יצחק וגו'‪( :‬כה יט)‬ ‫שהוסיפו על זקינם כנ"ל‪ ,‬וברוך שכוונתי‪.‬‬ ‫אומר בעל הטורים‪ :‬כאשר באחרית הימים יפול‬ ‫ישמעאל‪ ,‬אזי "ואלה תולדות יצחק" – יצמח בן דוד‬ ‫שהוא מתולדות יצחק‪ .‬אכי"ר‪.‬‬ ‫***‬ ‫בספר "ברך משה" כתב בשם הגאון רבי דוד אופנהיים‬ ‫ברש"י‪ :‬כאן הוא אומר לשון נפילה ולהלן הוא אומר על‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שקידושי רבקה ליצחק היה בליל שני של סכות‪.‬‬ ‫פני כל אחיו ישכון‪ ,‬עד שלא מת אברהם ישכון‪ ,‬משמת‬ ‫כיצד‪ :‬עקידת יצחק היה ביום כיפור [ריקנאטי וירא]‪,‬‬ ‫אברהם נפל‪.‬‬ ‫וחזרו מהר המוריה עד ביתם מהלך שלושת ימים‪,‬‬ ‫ותמה ה"כלי יקר"‪ :‬הרי בסוף ימיו עשה ישמעאל‬ ‫ככתוב שם בתחילת הפרשה‪ ,‬ובאותו הפרק נתבשרו‬ ‫תשובה‪ ,‬ולמה תהיה נפילתו שכר תשובתו?‬ ‫על לידת רבקה‪ ,‬ואיתא במסכת סופרים שרבקה היתה‬ ‫מתרץ רבה של קוטנא זצ"ל‪ :‬ויש לומר‪ ,‬כי על פני כל‬ ‫בת שלוש שנים ושלושה ימים כשבא אליעזר‪ ,‬נמצא‬ ‫אחיו‪ ,‬הכוונה על בני קטורה‪ ,‬ולפני שעשה תשובה היה‬ ‫אותו היום ט"ו בתשרי יום ראשון של חג סוכות‪ .‬ורבקה‬ ‫מכובד בעיניהם‪ ,‬כי הלך בדרכיהם והתערב בהם‪ ,‬אבל‬ ‫נתקדשה לעת ערב לעת צאת השואבות‪ ,‬דהיינו בליל‬ ‫אחרי שעשה תשובה נפל חנו וערכו בעיניהם‪.‬‬ ‫שני של חג הסוכות‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫***‬ ‫אמרות טהורות שנאמרו ע"י צדיקים זי"ע‬ ‫הרה"ק מרוז'ין זי"ע נשאל ע"י הרה"ק מאפטא זי"ע‪,‬‬ ‫בענינים שונים‪:‬‬ ‫ששמע שהוא עושה פדיון נפש ע"י סיפור‪ ,‬וכי היכן‬ ‫מצינו בתורה רמז לזה?‬ ‫בספר "אביר יעקב" מהרה"ק מסאדיגורה זי"ע –‬ ‫ויען לו הרה"ק מרוז'ין זי"ע‪:‬‬ ‫מרשימות הרה"ק ה"אמונת משה" מאלכסנדר זי"ע‪:‬‬ ‫חז"ל אומרים שבשעה שאליעזר עבד אברהם הגיע‬ ‫הייתי היום אצל הרה"ק מוהרא"י האדמו"ר מסאדיגורא‬ ‫לבתואל‪ ,‬הגיש לו בתואל סם המות ואז אמר אליעזר‬ ‫(שליט"א) זי"ע בתל אביב ת"ו‪ ,‬והגיד לי בשם זקנו הרב‬ ‫'לא אוכל עד את דברתי דברי'‪ ,‬וסיפר לו את סיפור‬ ‫הקדוש עליון מרוז'ין זי"ע‪ ,‬עה"כ [בראשית כד לג]‬ ‫ביאתו לארם נהריים‪ ,‬ואז החזיר המלאך את סם המות‬ ‫'ויאמר לא אוכל עד אם דברתי דברי' וגו' דכדי להעלות‬ ‫לבתואל – הרי לכם 'פדיון' עם מעשה‪...‬‬ ‫את הניצוצות הק' שהם משוקעים הרבה ואי אפשר‬ ‫להעלותן ע"י התורה‪ ,‬מ"מ אפשר להעלותן ע"י אכילה‬ ‫בקדושה וטהרה‪ ,‬ויש ניצוצות ק' דגם ע"י אכילה אי‬ ‫***‬ ‫אפשר להעלותן‪ ,‬אז יש עצה להעלותן ע"י סיפורי‬ ‫מרגלא בפומיה של הרה"ק ר"י מטאלנא זי"ע לחזור‬ ‫צדיקים‪ .‬לכן כאשר בא אליעזר עבד אברהם לביתו של‬ ‫משמו של הרבי ה"לב שמחה" זי"ע‪ ,‬כי טעם הדבר‬ ‫בתואל לקחת את רבקה לאשה בשביל יצחק‪ ,‬רצה‬ ‫שהוצרך אליעזר עבד אברהם לנס של קפיצת הדרך –‬ ‫מקודם כל להעלותה לטהר אותה מהסביבה שלה‪ ,‬וזה‬ ‫כדי שלא יתרחק זמן רב מדי מבית ה'רבי' – אברהם‬ ‫שאמר 'לא אוכל עד אם דברתי דברי'‪ ,‬בכדי להעלותה‬ ‫אבינו‪[ .‬מפי נאמן ביתו הרה"ח ר' אליהו דינקל הי"ו]‪.‬‬ ‫מסביבתה‪ ,‬עכדפח"ח‪.‬‬ ‫‪34‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫***‬ ‫***‬ ‫הרה"ק ה"צמח צדיק" מויז'ניץ זי"ע סח פעם על מה‬ ‫ב"ביתו נאוה קודש" – ב"אוצרותיהם של צדיקים"‪:‬‬ ‫שבדורנו מוציאים אנשים ממון רב להתפאר במלבושים‬ ‫נאים ומפוארים‪ ,‬וכל אחד נכווה מחופתו של חברו‪,‬‬ ‫אמרתי להביא כאן סיפור נפלא שהיה אצל רביה"ק‬ ‫ורוצה לעשות מלבושים יקרי ערך לחופת בנו או בתו‪,‬‬ ‫החוזה מלובלין זי"ע ועכי"א‪.‬‬ ‫כמו שעשה חברו‪ ,‬למרות שאינו בעל ממון כמותו‪ ,‬ועל‬ ‫כך מאבדים אנשים את כל ימיהם‪.‬‬ ‫זימנא חדא כיבדו את החוזה מלובלין זי"ע בסנדקאות‬ ‫ביומא דערב שבת קודש‪ ,‬והמקום היה רחוק מביתו‪,‬‬ ‫ואמר על כך משל למלך שהיה לו אוהב נאמן ויועץ‪.‬‬ ‫ונסע עם תלמידיו אל הברית מילה‪ .‬כשחזרו משם היה‬ ‫לאחר זמן נכשל אותו יועץ עוון חמור ונתחייב עונש‬ ‫כבר סמוך מאד לש"ק והסוסים נכנסו לבוץ ולא יכלו‬ ‫מיתה‪ ,‬אבל המלך שהיה אוהבו קשה היה לו להמיתו‪,‬‬ ‫לצאת‪ .‬חששו התלמידים שלא יבואו ח"ו לחילול שב"ק‪.‬‬ ‫ועל כן בגודל רחמנותו ציוה להמיר את עונשו בעונש‬ ‫אמר אחד התלמידים להחוזה שיאמר את השם של‬ ‫אחר‪ ,‬והוא שמהיום והלאה ייאלץ השר הזה לתלות‬ ‫קפיצת הדרך‪ .‬אמר הרה"ק מלובלין‪ :‬י א ו ווער כ ען ה‬ ‫קולר על צווארו‪ ,‬הוא וכל יוצאי חלציו כל הדורות‪,‬‬ ‫יינט‪[ ...‬כ'ן ומ'י י'כול ה'יום]‪ ,‬כשאמר מילים אלה מיד‬ ‫שיהיה לו לזיכרון עולם שנתחייב מיתה‪ ,‬רק שהמלך‬ ‫יצאו הסוסים מהבוץ ונסעו הביתה בקפיצת הדרך‪.‬‬ ‫ברוב רחמיו וחסדיו הצילו‪.‬‬ ‫והענין‪ ,‬כי במילים אלה שאמר החוזה רמז בראשי‬ ‫תיבות את השם של שמירת הדרך‪ ,‬שיוצא מסופי‬ ‫ברבות הימים התחיל בנו של היועץ הנ"ל לילך בקולר‬ ‫תיבות של‪' :‬כי מלאכיו יצוה לך' שהוא שם "יוהך"‪ ,‬ולכך‬ ‫של זהב‪ ,‬עד שברבות הימים כבר שכחו כולם מדוע‬ ‫היתה להם קפיצת הדרך‪.‬‬ ‫הולכים בני משפחה זו בקולר על צוואריהם‪ ,‬וכולם‬ ‫סבורים היו שמחמת עושרם וחשיבותם הם עונדים‬ ‫עם זה פירש הרה"ק המהרי"ד מבעלזא זי"ע בפרשת‬ ‫קולר כזה לצווארם‪ ,‬עד שהחלו רבים לחקותם ולענוד‬ ‫חיי שרה את הפסוק‪' :‬הוא ישלח מלאכו לפניך'‪ .‬במד"ר‬ ‫קולר נאה כזה לעצמם‪ .‬היה שם זקן אחד שעוד זכר את‬ ‫[נ"ט סי' י"ד] ר' דוסא אומר הרי זה מלאך מסויים‪.‬‬ ‫השתלשלות העניינים וידע מה טיבו של הקולר הזה‪,‬‬ ‫בשעה שאמר אברהם אבינו 'הוא ישלח מלאכו לפניך'‪,‬‬ ‫ואמר להם טפשים שבעולם‪ ,‬הקולר הזה בושה‬ ‫זימן לו הקב"ה שני מלאכים‪ ,‬אחד להוציא את רבקה‬ ‫וכלימה‪ ,‬כדי הזכיר את עוונה של ראש משפחה זו‪.‬‬ ‫ואחד ללוות את אליעזר‪ ,‬ע"כ‪ .‬וקשה‪ ,‬אם היה נצרך‬ ‫לשני מלאכים משום דאין מלאך אחד עושה שתי‬ ‫והנמשל הוא‪ :‬שאדם הראשון מתחילה לא היה זקוק‬ ‫שליחויות‪ ,‬למה אמר אברהם‪' :‬הוא ישלח מלאכו'‪,‬‬ ‫למלבושים גשמיים‪ ,‬שהרי לבוש היה בכתנות אור‪ .‬רק‬ ‫דמשמע מלאך אחד‪ .‬ואיפה מרומזים בקרא שני‬ ‫לאחר שחטא היה צריך מלבושים ונאלץ לתפור עלי‬ ‫המלאכים‪.‬‬ ‫תאנה‪ ,‬ואם כן עצם המלבושים הם עבורנו אות חרפה‬ ‫מחמת חטא זקנינו‪ ,‬אלא שהטיפשים שכחו מה מקור‬ ‫אלא עפ"י המעשה הנ"ל יובן‪ ,‬דאאע"ה רמז השם‬ ‫הדבר והחלו לעשות לעצמם בגד שש ורקמה‪ ,‬לעשות‬ ‫הזה במה שאמר‪' :‬ה וא י שלח מלאכ ו לפני ך [ר"ת‬ ‫מן הטפל והחרפה עיקר‪ .‬אבל החכם היודע מה עניינם‬ ‫של 'הוא ישלח' וס"ת של 'מלאכו לפניך' הם "יוה"ך"]‪.‬‬ ‫של המלבושים אינו עושה מהם עיקר‪ ,‬אלא מסתפק‬ ‫ובזה רמז המלאך השני‪ ,‬מלבד אותו המלאך שאמר‬ ‫במה שיש לו והנחוץ לו‪ ,‬ואז יכול הוא לעבוד את ה'‬ ‫בפירוש‪ .‬וזהו שאמר המדרש‪ :‬בשעה שאמר אאע"ה‬ ‫מבלי להיטרד בהבלי הזמן‪...‬‬ ‫וכו' זימן לו הקב"ה שני מלאכים‪ ,‬אחד להוציא את‬ ‫רבקה – זהו שאמר בפירוש‪ ,‬כי זה היה עיקר השליחות‪,‬‬ ‫ואחד ללוות את אליעזר – ברמז‪ ,‬ע"י ראשי וסופי‬ ‫***‬ ‫תיבות‪.‬‬ ‫‪35‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫עברו ‪ 14‬שנה‪ ,‬ויש לו בבית ילד שהיה קטן כשהוא‬ ‫בווארשה היה גר הגה"ק רבי אברהם וינברג מסטוצ'ין‬ ‫נמכר וכבר ‪ 14‬שנה לא ראהו‪ ,‬שישחרר אותו‪ .‬ואמר לו‬ ‫הי"ד בעל ה"ראשית ביכורים"‪ .‬חותנו החסיד רבי משה‬ ‫האדון שהוא מסכים לדבריו‪ ,‬אבל אצלם נהוג שאסור‬ ‫קובלסקי זצ"ל פתח בעבורו בית מסחר גדול ליינות‪,‬‬ ‫לשחרר עבד בלי לתת לו דבר גדול שמאד חשוב לו‬ ‫אשר זוג' ניהלה בחריצות רבה‪ ,‬והוא ה'ראשית‬ ‫כמתנה‪ ,‬ורק אם יאמר לו איזה דבר גדול שנחוץ לו‪ ,‬הוא‬ ‫ביכורים' לא דרך על מפתנו‪ ,‬אלא שקע בתורה בלי‬ ‫יקנה לו את זה וישחרר אותו‪ .‬ואמר לו שהוא רוצה ש"ס‬ ‫הפסקה‪ .‬הוא טרח לבדוק אם זוג' מספיקה להשגיח על‬ ‫מהוצאת אמסטרדם‪ .‬קנה לו האדון את הש"ס בהוצאת‬ ‫היינות שיהיו משומרים ממגע עכו"ם וכיו"ב – אולם‬ ‫אמסטרדם‪ ,‬שהיה אז דבר יקר‪ ,‬יד שניה‪ ,‬ושחררו‪.‬‬ ‫יותר מזה לא הקדיש זמן למתרחש בעסק כלל‪,‬‬ ‫ופרנסתו היתה מצויה לו‪ .‬כשנודע ליהודי ווארשה‬ ‫הש"ס היה שייך לפני כן לר' חונא הדיין‪ .‬באחד הימים‪,‬‬ ‫שחנות זו הינה בבעלות ה'ראשית ביכורים'‪ ,‬נהרו אליה‬ ‫כאשר אביו של הרה"ק מסווראן למד בהש"ס‪ ,‬ראה‬ ‫יהודים רבים שבאו להשיג יין לקידוש והבדלה‪.‬‬ ‫שכתוב הסבר על איזה תוס' בכתב יד‪ ,‬ובסוף היה‬ ‫כתוב‪ :‬כן שמעתי מהנהרג על נטילת ידים‪ ,‬הוא רצה‬ ‫העיד אחיינו הרב שלום דב קובלסקי ז"ל [ראשית‬ ‫לדעת מי הוא זה ההרוג על נטילת ידים‪ ,‬והלך לעיירה‬ ‫ביכורים‪ ,‬בכורות]‪ :‬באחד הימים באופן פתאומי הגיעו‬ ‫של ר' חונא הדיין‪.‬‬ ‫אנשי הממשל – גוים‪ ,‬לבדוק את הדוחו"ת של החנות‪.‬‬ ‫הרבנית נבהלה מאד ומיהרה לקרוא לבעלה כך‬ ‫שם סיפרו לו‪ ,‬שפעם אחת‪ ,‬לפני החגים של חודש‬ ‫שהחנות היתה לבד כמה רגעים‪ .‬רבי אברהם הגיע‬ ‫תשרי‪ ,‬לא מצאו הקצבים פרות שיספקו בשר לעיירה‪.‬‬ ‫והכל עבר בשלום‪ ,‬אך דא עקא הוא החליט שמכיוון‬ ‫הם שמעו שבמקום רחוק מהם יש פרות‪ ,‬והחליטו‬ ‫ששהו הנכרים בחנות שעה קלה אולי יש כאן יין נסך‪,‬‬ ‫ביניהם שבערב יום כיפור יביאו שקים עם אוכל לבית‬ ‫וברוב צדקתו וגדולתו הלך ושפך את כל היין שהיה‬ ‫הכנסת‪ ,‬ומיד במוצאי יו"כ יצאו לדרך כדי שיספיקו‬ ‫בחנות‪ ...‬אף שידע שלא מדובר כאן רק ב"הפסד‬ ‫לשחוט ולהכין בשר ליושבי העיירה עד סוכות‪ ,‬וכן עשו‪.‬‬ ‫מרובה" אלא בשבירת מטה לחמם‪ ,‬לא היסס ה'ראשית‬ ‫ביכורים' לשפוך את תכולת החנות אל תעלת הביוב‪,‬‬ ‫בלילה של מוצאי יו"כ‪ ,‬באמצע הדרך‪ ,‬רצו לאכול אבל‬ ‫בלי לחפש 'היתרים'‪.‬‬ ‫ראו שלא הביאו מים לנטילת ידיים‪ .‬שנים מהקצבים‬ ‫אמרו שבכזה מקום יש צד של פיקוח נפש‪ ,‬ויאכלו ע"י‬ ‫מפה‪ ,‬והשלישי אמר שיש לו קבלה שהוא לא מוותר על‬ ‫***‬ ‫נטילת ידים ויהי מה‪ .‬באמצע הדרך עברו על יד מקום‬ ‫על המהרש"ם מבערז'ן זצ"ל מסופר שניהל חנות‬ ‫שיש בו מעין מים‪ ,‬אבל הדרך אליו בחזקת סכנה ממש‬ ‫לממכר יין‪ .‬ומעיד בנו בקונטרס "אהלי שם"‪ ,‬ששמע‬ ‫כי המקום מלא בליסטים רוצחים‪ ,‬אבל הקצב שלא‬ ‫מאביו זצ"ל כי במשך שתי שנים הללו אשר התפרנס‬ ‫אכל אמר שאינו יכול יותר‪ ,‬והוא הולך לשם למרות‬ ‫מחנות זו – חזר על השו"ע מהחל ועד כלה ארבע מאות‬ ‫הסכנה‪ .‬חבריו המתינו לו‪ ,‬וכאשר עברו כמה שעות‬ ‫פעמים‪...‬‬ ‫וראו שאינו חוזר – הבינו שהוא נהרג ואין להם מה‬ ‫לעשות‪ ,‬והמשיכו בדרכם‪ .‬בערב יו"ט הם חזרו עם בשר‬ ‫לעיירה‪.‬‬ ‫***‬ ‫סיפר הרה"ק ה"נתיבות שלום" מסלונים זי"ע‬ ‫בליל יו"ט לפנות בוקר ישב ר' חונא הדיין ולמד‪ ,‬ולפתע‬ ‫[ב"משמיע שלום"]‪:‬‬ ‫הגיע אליו הקצב ההרוג‪ .‬ר' חונא לא ידע מכל הסיפור‪,‬‬ ‫והקצב ההרוג סיפר לו הכל ואמר לו שיש בבית דין של‬ ‫אביו של הרה"ק מסווראן זי"ע‪ ,‬הלך פעם ברחוב‬ ‫מעלה כאלו שאומרים שמגיע לו גן עדן על שמסר נפשו‬ ‫ושודדים חטפו אותו ומכרו אותו לעבד בדמשק‪ ,‬וקנה‬ ‫על נטילת ידים‪ ,‬ויש שאומרים שהיה אסור לו למסור‬ ‫אותו ערבי טוב שאיפשר לו לשמור שבת וכדו'‪ .‬כאשר‬ ‫את נפשו‪ ,‬והרבש"ע אמר חונא בני יכריע‪ .‬ר' חונא‬ ‫עברו ‪ 14‬שנה‪ ,‬פנה לאדונו וביקש ממנו שמאחר שכבר‬ ‫‪36‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שיצחק הלך ראשו למטה ורגליו למעלה כנזכר למעלה‪.‬‬ ‫חשב שהוא מתעתע בו‪ ,‬ואמר לו‪ :‬אם אתה מעולם‬ ‫ושאל לו הרה"ק הנ"ל‪" :‬היכול תוכל לפרש מדרש זה"?‬ ‫האמת – יש לי קושיה בתוס' שכבר כמה שנים אני‬ ‫מקשה בה‪ .‬תלך בעולם האמת ותחפש לי תשובה‪,‬‬ ‫השיב לו המנח"א בטוב טעם ודעת‪ :‬ידוע שמדתו של‬ ‫וכאשר תהיה לך תחזור עימה וכך אדע שאתה דובר‬ ‫יצחק אבינו היתה מידת הגבורה‪ ,‬ושיטתו היתה שאין‬ ‫אמת ואפסוק בדינך‪ .‬ההרוג השיב שאינו מבין את‬ ‫לו לאדם ליהנות מגשמיות העוה"ז כלל‪ ,‬רק להתדבק‬ ‫התוס' בשביל לדעת לשאול את השאלה בעולם‬ ‫בחיים רוחניים שכולו יהיה כליל לה'‪ ,‬ולכן רצה יצחק‬ ‫האמת‪ .‬השיב לו ר' חונא‪ :‬יש עוד הרבה זמן עד‬ ‫לתת את ברכת עולם הזה לעשו בנו‪ ,‬בחושבו כי יעקב‬ ‫התפילה‪ ,‬ובינתיים אלמד אותך את התוס' ואת‬ ‫אין לו צורך בגשמיות העוה"ז‪ ,‬כי יהיה כולו רוחניות‬ ‫השאלה‪ .‬למחרת לפנות בוקר‪ ,‬בשעה שר' חונא ישב‬ ‫בלא תערובת גשמית כלל‪ .‬אבל באמת מדריגה זו‬ ‫ולמד‪ ,‬הגיע ההרוג וענה לו תשובה‪ .‬הבין ר' חונא שלא‬ ‫שייכת רק ליצחק אבינו שמכח קדושתו ומסירות נפשו‬ ‫יתכן שההרוג בעצמו חשב על זה‪ ,‬וגם ששמע זאת‬ ‫בשעת העקידה פרחה נשמתו וניתנה לו נשמה‬ ‫מתושבי העיירה לא מסתברא‪ ,‬אין זה אלא שאמת‬ ‫חדשה‪ ,‬ולא רצה להשתמש וליהנות מעוה"ז אפילו כל‬ ‫בפיו‪ .‬ופעל לו ר' חונא טובה בעולם האמת‪.‬‬ ‫שהוא‪ ,‬משא"כ שאר בני אדם מוכרחים הם בע"כ‬ ‫להשתמש בגשמיות העוה"ז כדי סיפוק חיותם‪ ,‬כדי‬ ‫הרה"ק הנ"ש זי"ע סיפר ששמע מחתנו של הרה"ק‬ ‫להשיג עניינים רוחניים‪.‬‬ ‫ה"בית אברהם זי"ע – הק' ר' טוביה לנדא הי"ד –‬ ‫שהוא ראה את הגמרא שכתוב בה "שמעתי מההרוג‬ ‫ורבקה אמנו הבינה היטב כי לא יוכלו בניה להתנהג‬ ‫על נטילת ידים"‪.‬‬ ‫במדתו של יצחק וצריכים הם לברכת יצחק אבינו כדי‬ ‫שיהיה להם צרכי עוה"ז לקיים על ידם מצוות‪ ,‬כגון‬ ‫לקנות תפילין‪ ,‬אתרוג‪ ,‬ולהוצאות צרכי שבת‪ ,‬ולפרנסת‬ ‫***‬ ‫ב"ב‪ ,‬וללמד בניו תורה‪ ,‬וכיו"ב הרבה‪ ,‬ע"כ חשבה‬ ‫בספר "אוצר פלאות התורה" מספר‪ :‬שכ"ק אדמו"ר‬ ‫תחבולות שונות איך יבואו הברכות ליעקב אבינו‪ ,‬כדי‬ ‫ממונקאטש שליט"א אמר לו‪ ,‬שזקנו הרה"ק ה"מנחת‬ ‫שלא יחסרו לו צרכי עוה"ז ויוכל לקנות בהם עניני‬ ‫אלעזר" ממונקאטש זי"ע בהיותו בן י"ג שנה אמר‬ ‫עוה"ב‪.‬‬ ‫ביאור נאה על דברי המדרש [שהובאו עה"פ ותאמר אל‬ ‫העבד וגו'] ומעשה שהיה כך היה‪:‬‬ ‫ואמרו חכמים במשנה בכתובות [קט‪ ]:‬שמי שהלך‬ ‫למדינת הים ואבדה דרך שדהו‪ ,‬כלומר שהחזיקו בה‬ ‫בהיות המנחת אלעזר בן י"ג שנה‪ ,‬נסע פעם אחת‬ ‫בעלי השדות שבמצריו‪ ,‬אינו יכול ליטול שלא ברצונם‪,‬‬ ‫למרחץ קרעניץ [עיר נופש בגליציה]‪ ,‬והיו שם בעת‬ ‫אלא יקנה לו דרך במאה מנה‪ ,‬או יפרח באויר‪.‬‬ ‫ההיא הרה"ק רבי יהושע מדז'יקוב ה"עטרת יהושע"‬ ‫זי"ע‪ ,‬והגאון רבי יוסף ענגיל ה"אתוון דאורייתא" זצ"ל‪.‬‬ ‫ולזה רמז במדרש – שראתה רבקה את יצחק בא‬ ‫פ"א כאשר הלך המנח"א לטייל חוץ מן היישוב באויר‬ ‫בשיטת חכמים שלא קנה את הדרך רק "יפרח באויר"‪,‬‬ ‫הצח‪ ,‬לקח עמו הספר "מדבר קדמות" להחיד"א ז"ל‬ ‫וזהו "ורגליו למעלה"‪ ,‬היינו בבחינת "פרח באויר" שלא‬ ‫לעיין בו במשך הטיול‪ .‬ובהיותו בין עצי היער פגעו בו‬ ‫היה לו שום דרך ודריסת רגל בגשמיות עוה"ז‪ ,‬שזו היא‬ ‫אלו שני הגאונים הצדיקים‪ ,‬והתחיל הרה"ק ה"עטרת‬ ‫דרכו בעבודת השי"ת‪ ,‬מסי"נ בלא תערובת גשמיות‬ ‫ישועה" לערוך שיח עם ילד שעשועים חכים ונעים‪,‬‬ ‫כלל‪ .‬אבל רבקה אמנו נתייראה מדרכו הנשגבה‬ ‫ושאל לו "איזה ספר יש בידך"? והראה לו המנח"א‬ ‫ומשיטה זו‪ ,‬כיון שעי"ז לא יוכלו בניה לקיים את התורה‬ ‫שהוא ספר "מדבר קדמות"‪ .‬שאלו הרה"ק "האם אתה‬ ‫כראוי‪ ,‬ורצונה היה לבטל שיטת יצחק ולהמשיך שפע‬ ‫מבין את מדרשי הפליאה המובאים בספר זה"? השיב‬ ‫של פרנסה לבנ"י‪ ,‬לכן 'ותקח הצעי"ף ותתכס' –‬ ‫לו המנח"א‪" :‬הן‪ ,‬תקותי להבין קצת"‪ .‬וציוה לו הרה"ק‬ ‫וכנודע מספרי תלמידי הבעש"ט הק זי"ע כי צעי"ף‬ ‫שיפרש לו איזה מדרש פליאה שהובא בספר זה‪ .‬ופתח‬ ‫ר"ת‪ :‬ע מך י שראל צ ריכין פ רנסה‪' ,‬ותתכ"ס' –‬ ‫המנח"א את הספר בדיוק במקום שכתב שם החיד"א‬ ‫‪37‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫והכאב‪.‬‬ ‫לכסות עליהם ברחמים וחסדים עם כל צרכיהם‬ ‫שמע הרה"ק מסטאלין את אנחת החסיד והתבטא‬ ‫בגשמיות‪ ,‬כדי שיוכלו לקיים התורה מתוך נחת‬ ‫"שאם נאנחים על המכות והפצעים הרי שמיותר‬ ‫הורחבה‪.‬‬ ‫הדבר"‪ ,‬וכך חזרו אליו כל המכות והפצעים שהיו לו‬ ‫בטרם קיבלו אותם החסידים על עצמם‪.‬‬ ‫וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א‪ :‬שדברים אלו אמר‬ ‫ה"מנחת אלעזר" זי"ע בהיותו עלם צעיר בן י"ג שנה‪,‬‬ ‫והרה"ק הנ"ל התפלא מאד והוטבו בעיניו ודפח"ח‪.‬‬ ‫***‬ ‫הרה"ק רבי ישראל מסאדיגורה זי"ע התאונן בפני דודו‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין זי"ע‪ ,‬על כך‬ ‫***‬ ‫שהחסידים הזקנים שהיו בימי אביו שוב אינם באים‬ ‫פעם אחת שח הרה"ק רבי מנחם נחום משטפינשט‬ ‫אליו‪ ,‬אלא נוסעים לאחיו הרה"ק ה"פחד יצחק"‬ ‫זי"ע אודות אחד שהיה צריך לישועה מסויימת‪ ,‬והרבי‬ ‫מבאיאן זי"ע‪ ,‬ואילו אליו באים אברכים צעירים בלבד‪.‬‬ ‫אמר לו כי עצם הזכרת שמו של הצדיק אמת היא פדיון‬ ‫נפש‪ .‬וכך אמר‪" :‬איך זאג‪ ,‬אליעזר האט דערמאנט דעם‬ ‫ענה לו דודו‪:‬‬ ‫נאמען פון דעם אמת'ן צדיק‪ ,‬דאס איז גיווען דער פדיון‪,‬‬ ‫אזוי ווי ס'שטייט 'ויאמר עבד אברהם אנכי' עכלה"ק‪.‬‬ ‫גם עם אביך – שהיה אחי הגדול – הייתה לי בשעתו‬ ‫[אני אומר‪ ,‬אליעזר עבד אברהם‪ ,‬שאמר 'עבד אברהם‬ ‫כזאת‪ ,‬ומה אתה סבור שעשיתי? עשיתי מהאברכים‬ ‫אנכי'‪ ,‬בזה שהזכיר את שמו של הצדיק האמיתי‪ ,‬זה‬ ‫הצעירים "אלטע חסידים"‪...‬‬ ‫עצמו היה ה"פדיון נפש"]‪.‬‬ ‫כן מספרים מהגאון רבי אייזל חריף זצ"ל [רבה של‬ ‫סלונים] שבהיותו אברך צעיר כבר כ' שנה בלבד‬ ‫***‬ ‫נתמנה לרב העיר 'קלווריא'‪ ,‬ניגש אליו אחד מזקני‬ ‫סיפר הרה"ק ה"ברכת משה" מלעלוב זי"ע [בעלון‬ ‫המקום שהיה 'נער' במעשיו‪ ,‬וברצונו לקנטרו אמר לו‪:‬‬ ‫"אהל מועד"]‪:‬‬ ‫"יודע אתה‪ ,‬אני בגילך לא הייתי מתמנה להיות רב"‪.‬‬ ‫השיב לו רבי אייזל בלישנא חריפא‪" :‬אכן זאת רואים‬ ‫הרה"ק רבי אשר מסטאלין זי"ע היו לו מכות ופצעים‬ ‫עליך גם היום"‪"[ ...‬ניצוץ אחד"]‪.‬‬ ‫על גופו רח"ל‪ ,‬והיו לו חסידים חשובים ונעלים שכדי‬ ‫להקל על ייסורי הגוף של רבם הקדוש החליטו ביניהם‬ ‫לקבל על עצמם כל אחד מהם מכה ופצע אחד במקום‬ ‫***‬ ‫הפצעים והמכות של הרבי שמעתה לא יהיו לו יותר‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"ברכת אברהם" מסלונים זי"ע סיפר‪:‬‬ ‫וכך הוה‪ ,‬הפצעים של הרבי הקדוש נעלמו כלא היו‪.‬‬ ‫פעם בעת צרה לכלל עמד אחד החסידים על מפתן‬ ‫דלתו של הרבי ה"יסוד העבודה" זי"ע ותהה‪ :‬האם‬ ‫פעם אחת הלך הרה"ק מסטאלין זי"ע לטבילה במקוה‬ ‫אכנס אליו‪ ,‬כלום יכול לבטל הצרה הזאת? ומיד‬ ‫עם אחד מחסידיו – רבי יהושע טורובער כדרכו תמיד‬ ‫כשפתח הדלת נענה הרבי זי"ע ואמר‪" :‬אלוקים לנו‬ ‫ללכת אל המקוה עם אחד מחסידיו‪.‬‬ ‫מחסה ועוז"‪ ,‬ואם כן "עזרה בצרות נמצא מאד על כן‬ ‫לא נירא בהמיר ארץ במוט הרים בלב ימים"‪ ,‬והיינו‬ ‫ברגלו היה לו לאותו חסיד פצע אותו חבש בתחבושת‪,‬‬ ‫שבכח האמונה נמצא השי"ת תמיד עם איש יהודי בכל‬ ‫וכשעמד הרה"ק מסטאלין לצאת מהמקוה הזדרז‬ ‫העתים‪.‬‬ ‫החסיד אף הוא וחבש במהירות את התחבושת שעל‬ ‫רגלו כדי לצאת יחד עם רבו מהמקום‪ .‬דבר זה גרם לו‬ ‫לכאב גדול‪ ,‬וכתוצאה מכך נאנח עמוקות לגודל הצער‬ ‫***‬ ‫‪38‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫למחשבתו ואמר לו‪ :‬מהו החילוק בין הברכה שלי‬ ‫כשהתגורר הרה"ק ה"ברכת משה" זי"ע בתל אביב‪,‬‬ ‫לברכה שלך‪ ,‬ואמר‪ ,‬הנה אתה משכים בבוקר ויש לך‬ ‫התדפקו פעם על דלת ביתו שניים מחשובי חסידי‬ ‫חשק לאכול‪ ,‬או שאתה רעב לאכול‪ ,‬אבל אסור לאכול‬ ‫ברסלב‪ ,‬הרה"ח ר' הערש לייב ליפל ז"ל והרה"ח ר'‬ ‫ללא ברכה לכן אתה מברך ברכה‪ ,‬כדי שתוכל לאכול‬ ‫אליהו חיים רוז'ין ז"ל שכיתתו רגליהם לאסוף צדקה‬ ‫הפרי‪ ,‬אבל אצלי הוא להיפך‪ ,‬כשהנני רואה את‬ ‫עבור יהודי נכבד שעומד להשיא את בנו‪.‬‬ ‫המאכל‪ ,‬הנני מתחיל להתבונן מי ברא מאכל זה‪ ,‬שפרי‬ ‫זה גדל על האילן‪ ,‬ואילן הזה נטעו אותו‪ ,‬והכל נעשה‬ ‫כששמע הרבי זי"ע על מטרת בואם העניק להם מיד‬ ‫ע"י השי"ת‪ ,‬והרי זה מנפלאות הבורא‪ ,‬עד שאני‬ ‫סכום כסף נכבד‪ ,‬השניים הודו לו מאוד על הנתינה‬ ‫מתאוה לברך הברכה‪ ,‬אבל מאחר שאסור לברך ברכה‬ ‫ההגונה‪ ,‬אך הרבי זי"ע טרם נחה דעתו עד שקם‬ ‫לבטלה‪ ,‬הנני מוכרח לטעום ג"כ מהמאכל‪...‬‬ ‫ממקומו והוציא את השטריימל שלו [היה זה שטריימל‬ ‫חדש שרכשו עבורו לאחרונה‪ ,‬במקום השטריימל הישן‬ ‫שהיה לו] ונתן אותו להם עבור החתן‪.‬‬ ‫סיפורי השבוע‬ ‫שני החסידים הנכבדים הודו לרבי מקרב לב וכבר עמדו‬ ‫מקובץ "אור המאיר"‪:‬‬ ‫בפתח הדלת‪ ,‬כשלפתע קרא להם שוב הרבי ואמר‬ ‫להם‪" :‬לאחרונה העניק לי מאן דהו במתנה שעון זהב‪,‬‬ ‫שמעתי מאיש נאמן מעשה שהיה בעת המלחמה‬ ‫אתם יודעים שבלי שעון איני יכול להסתדר‪ ,‬מוכרח אני‬ ‫הנוראה‪ ,‬כאשר עברה כוס התרעלה על אבותינו‪,‬‬ ‫לשעון מדוייק ביותר‪ ,‬כי כל דקה יקרה אצלי‪ ,‬אבל אין לי‬ ‫שאשה אחת ברחה עם שני בניה אל עומק היער‪,‬‬ ‫צורך בשעון העשוי מזהב דווקא"‪.‬‬ ‫בבקשה להמלט מחיות האדם המבקשים טרף‪ ,‬זמן רב‬ ‫התהלכו בשבילי היער‪ ,‬רועדים מקול עלה נדף‪ ,‬עד‬ ‫"אם כן‪ ,‬הא לכם השעון הזה‪ ,‬לכו תמכרו אותו בשוויו‬ ‫שכבר היו בטוחים שיצאו מכלל סכנה וכבר לא טרחו‬ ‫והכסף יהיה עבור החתן להכנסת כלה" סיים הרבי‬ ‫להסתתר כל כך‪.‬‬ ‫זי"ע‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬ביום אחד‪ ,‬עודם מהלכים בין העצים‪ ,‬נגלה מלאך‬ ‫הרה"ח ר' הערש לייב ליפל יצא מכליו מרוב התפעלות‬ ‫חבלה לפניהם בדמות חייל אס אס ימ"ש‪ ,‬הלה שמח‬ ‫לנוכח הידורו והשתוקקותו של הרבי זי"ע להשתתף‬ ‫מאוד על הקרבנות שנפלו לידיו בהסח הדעת‪ ,‬בתאוות‬ ‫במצוות הכנסת כלה‪ ,‬והיה מספר על כך בהתרגשות‬ ‫רצח העמידם ליד אחד העצים וכיון אליהם את כלי‬ ‫עצומה‪[ .‬פורסם ב"אהל מועד"]‪.‬‬ ‫המשחית שלו במטרה לרצחם נפש‪ .‬פתאום התאזרה‬ ‫האשה עוז ופנתה אל החייל בתחנונים‪' :‬אנא‪ ,‬רחם‬ ‫עלינו‪ ,‬אל תהרוג את שני בני כך לנגד עיני‪ ,‬הלוא לב‬ ‫***‬ ‫בשר לך ואיך תוכל לעשות כדבר הזה'‪ .‬צחק הרשע‬ ‫אמר הגאון רא"ל שטיינמן זצ"ל‪ :‬איך מבינים שנאמר‬ ‫באכזריות ושאלה בלגלוג‪' :‬היאך תבקשי ממני רחמים‪,‬‬ ‫על ישמעאל שיהיה פרא אדם‪ ,‬והרי בסוף ימיו עשה‬ ‫וכי אינך יודעת שהנני רוצח ותיק‪ ,‬איני יכול לספור כמה‬ ‫תשובה‪ :‬ומשמע שזה לא סותר להיות בעל תשובה וגם‬ ‫יהודים כבר הרגתי במו ידי‪ ,‬ואת מבקשת ממני רחמים?‬ ‫פרא אדם‪ .‬ישנם אנשים‪ ,‬כולל חרדים‪ ,‬שהם פראי‬ ‫איני מסוג האנשים המרחמים כלל'‪.‬‬ ‫אדם‪...‬‬ ‫אמרה לו האשה‪' :‬לא יתכן‪ ,‬אני רואה על עיניך שיש לך‬ ‫***‬ ‫רחמנות'‪ ,‬התעניין הרשע‪' :‬באיזה עין את רואה שיש לי‬ ‫מספרים‪ ,‬שפעם ישב הרה"ק ה"בית אהרן" מקרלין‬ ‫רחמנות? ענתה האשה‪' :‬בעין שמאל'‪ ,‬החוויר הרשע‬ ‫זי"ע אצל שולחנו‪ ,‬ובירך ברכת בורא פרי העץ על‬ ‫ביותר ואמר לה‪' :‬להוי ידוע לך שעין זו אינה העין שלי‪,‬‬ ‫המאכל‪ .‬וישב שם אדם והרהר שכמדומה שגם הוא‬ ‫בתחילת המלחמה נפצעתי בעיני השמאלית ונתנו‬ ‫יכול לברך ברכה זו‪ .‬נענה ה"בית אהרן" זי"ע שתפס‬ ‫‪39‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ואכן הוא נפטר ואשתו הלכה לרב‪ ,‬וסיפרה לו את‬ ‫תחתיו עין של יהודי‪ ,‬ומה שראית בה ניצוץ של רחמנות‬ ‫סיפור המעשה‪ ,‬ונפשה בשאלתה‪ :‬מה עליה לעשות‬ ‫לא משלי הוא רק משל היהודי‪ ,‬אך כיון שהטבת לראות‬ ‫כעת?‬ ‫כך לא אהרוג אתכם'‪ .‬הניחם הרשע והלך לו והיתה‬ ‫להם נפשם לשלל‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫אמר לה הרב‪ :‬אשלח מכתב לכל רבני הערים‪ ,‬ובו‬ ‫אכתוב כי מחפשים פלוני על מנת לחלוץ לאשת אחיו‪,‬‬ ‫ותמורת כך מבטיחה לו האשה חצי מהרכוש הרב‬ ‫***‬ ‫שירשה מבעלה‪ .‬נקוה שאח הבעל נמצא באחת מאותן‬ ‫בספר "אוצר אפרים" מביא מהספר "דרכי תשובה"‬ ‫ערים‪ ,‬והרב שיקבל את המכתב ידאג לשלחו הנה‪.‬‬ ‫[על יו"ד] מהרה"ק ממונקאטש זי"ע‪:‬‬ ‫רב העיר בו התגורר האח קיבל את המכתב‪ ,‬קרא לאח‬ ‫הרה"ק ה"אוהב ישראל" זי"ע היה רב במז'יבוז'‪,‬‬ ‫ואמר לו‪ :‬אחיך נפטר‪ ,‬ואלמנתו מבקשת שתבוא לשם‬ ‫בהמשך עבר לעיר אפטא‪ ,‬ובערוב ימיו חזר למז'יבוז'‬ ‫כדי שתוכל לקבל ממך חליצה‪ ,‬ומבטיחה לתת לך בעד‬ ‫שם נקבר‪.‬‬ ‫החליצה חצי מירושת בעלה‪ .‬הנה נזדמנה לידך מצוה‬ ‫גדולה‪ ,‬ובנוסף‪ ,‬תחזור משם עשיר‪ ,‬לכן‪ ,‬אני מוכן לסדר‬ ‫כשהודיע על כוונתו לחזור מאפטא למז'יבוז'‪ ,‬באו אליו‬ ‫לך הלואה עבור הוצאות הנסיעה‪.‬‬ ‫בעלי הבתים של העיר אפטא וקבלו בפניו‪ :‬על מה‬ ‫ולמה מגיע לנו עונש זה‪ ,‬שרבינו האהוב יעזבנו‪ ,‬הרי‬ ‫הלך היהודי הביתה וסיפר לאשתו את דבר המעשה‪:‬‬ ‫כשהגיע הרב אלינו הוא דרש משכורת גבוהה‪ ,‬והבנו‬ ‫שבמז'יבוז' שהיא עיר קטנה ואין בה הרבה יהודים‪ ,‬לא‬ ‫אמרה לו אשתו‪ :‬הנה‪ ,‬תפילות הינך מתפלל שלש‬ ‫יכלו לתת לרב כזו משכורת‪ ,‬ולכן הגיע אלינו‪ .‬קיבלנו‬ ‫פעמים ביום‪ ,‬תפילין הינך מניח פעם ביום‪ ,‬שבת הינך‬ ‫את הדרישה בלי שום ויכוח‪ ,‬כל מה שהרב ביקש סודר‬ ‫שומר פעם בשבוע‪ ,‬ומצות תקיעת שופר בר"ה‪ ,‬וכן‬ ‫על צד היותר טוב‪ ,‬מדוע‪ ,‬אפוא‪ ,‬עוזב אותנו הרב וחוזר‬ ‫מצות אכילת מצה וישיבה בסוכה הינך מקיים פעם‬ ‫למז'יבוז'? מה פשענו ומה חטאתנו?‬ ‫בשנה‪ .‬חליצה זו מצוה שאינה מזדמנת אפילו פעם‬ ‫בשנה‪ ,‬ואף לא פעם בכמה שנים‪ ,‬הקב"ה זימן לך כזו‬ ‫אמר להם ה"אוהב ישראל"‪ :‬לא עשיתם לנו שום דבר‬ ‫מצוה נדירה ואתה הולך למכור אותה בכסף?! בעלי‬ ‫רע‪ .‬אספר לכם סיפור ואז תבינו את פשר הדבר‪:‬‬ ‫היקר‪ :‬מבקשת אני ממך שאת המצוה הזאת תעשה‬ ‫לשם שמים‪ ,‬אל תיקח מהאלמנה אפילו אגורה‪.‬‬ ‫היו פעם שני אחים שרצה הקב"ה‪ ,‬ומסיבות מסויימות‬ ‫נפרדו דרכיהם בגיל שמונה‪ .‬כל אחד גדל בפני עצמו‪,‬‬ ‫הסכים הבעל ואמר‪ :‬טוב‪ ,‬לא אקח ממנה כסף‪.‬‬ ‫לא היה שום קשר ביניהם‪ .‬שניהם התחתנו‪ ,‬ולשניהם‬ ‫לא נולדו ילדים‪ .‬האחד היה עשיר והתגורר בעיר אפטא‬ ‫אך אשתו עדיין לא היתה רגועה ואמרה לו‪ :‬יודעת אני‬ ‫והשני היה עני מרוד‪ ,‬ומקום מושבו היה בעיר אחרת‪.‬‬ ‫שאדם צדיק אתה‪ ,‬אולם מאחר ועניים מרודים אנחנו‪,‬‬ ‫חוששת אני שכשתראה את הכסף תתבלבל דעתך‪,‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬האח העשיר מהעיר אפטא הרגיש שהוא‬ ‫לכן אני מבקשת ממך – השבע לי שלא תקח את‬ ‫הולך למות‪ .‬הוא קרא לאשתו ואמר לה כך‪ :‬הרי‬ ‫הכסף!‬ ‫לדאבונינו לא נולדו לנו ילדים‪ ,‬וכיון שכך – כשאעזוב‬ ‫נטל הבעל את הסידור "קרבן מנחה" של אשתו ונשבע‬ ‫את העולם יתכן ותירצי להתחתן‪ ,‬אך אסור לך לעשות‬ ‫בו שלא יטול מהאלמנה אפילו פרוטה‪.‬‬ ‫זאת כל זמן שלא עשו לך חליצה‪ .‬שכן יש לי אח‪ ,‬אינני‬ ‫יודע היכן הוא‪ ,‬אינני יודע אפילו אם הוא חי או מת‪ ,‬אך‬ ‫כיון שכן‪ ,‬הוא לא לקח את ההלואה מהרב עבור‬ ‫זאת יודע אני כי היה לי אח‪ ,‬וכל זמן שלא תקבלי חליצה‬ ‫הוצאות הנסיעה‪ ,‬כי ידע שלא תהיה אפשרות בידו‬ ‫תישארי עגונה‪ ,‬ללא יכולת להנשא שוב‪.‬‬ ‫‪40‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫באפטא מונה סכום כסף גדול שבעצם שייך לי‪ ,‬לכן‬ ‫לפורעה‪ ,‬ויצא לדרכו ברגל‪.‬‬ ‫ביקשתי משכורת גבוהה‪.‬‬ ‫הגיע לעיר אפטא‪ ,‬ופנה מיד לבית הרב‪ .‬כשנכנס‪,‬‬ ‫כעת לפי החשבון שלי כבר נגמר הכסף של אותה‬ ‫הודיעו לרב כי הוא האח של פלוני שנפטר‪ ,‬ובא לקיים‬ ‫מתנה‪ ,‬לכן רצוני לחזור למז'יבוז'‪ ,‬אך עליכם‪ ,‬ודאי אין לי‬ ‫מצות חליצה לאלמנתו!‬ ‫שום טענות‪.‬‬ ‫שמח הרב שמחה גדולה ושלח מיד להודיע לאלמנה‬ ‫"אמנם‪ ,‬מתנה אחת אני יכול לתת לכם"‪ ,‬סיים הצדיק‬ ‫את הבשורה הנפלאה‪ ,‬האלמנה שלחה בגדים חשובים‬ ‫ואמר‪" ,‬שלדורי דורות יקראו לי ‪ -‬ה"אוהב ישראל‬ ‫לגיסה שיהיה לבוש כפי שראוי לכבודה‪ ,‬סידרה לו‬ ‫מאפטא"‪ - ,‬על שם עירכם‪ ,‬לא מז'יבוז'"‪.‬‬ ‫אכסניה מכובדת שבה יתאכסן עד סיום הענין‪ ,‬וקבעו‬ ‫תאריך בבית הדין למעמד עריכת החליצה‪.‬‬ ‫***‬ ‫אחר שגמרו את החליצה‪ ,‬הוציאה האלמנה שק מלא‬ ‫בחורף תרצ"ד הגיע הרה"ק המוהרשד"י מסלונים זי"ע‬ ‫כסף ואמרה לאח בעלה‪" :‬כאן יש חצי מרכוש בעלי‪,‬‬ ‫– הי"ד יחד עם הרה"ק ה"ברכת אברהם" זי"ע ללודז'‪,‬‬ ‫והוא שייך לך‪ ,‬כפי שהבטחתי"‪.‬‬ ‫להשתתף בשמחת הברית של נכד הרה"ק ה"בית‬ ‫אברהם" זי"ע‪ ,‬בן לחתנו הגה"ח ר' טוביה לנדא הי"ד‪,‬‬ ‫אמר לה‪" :‬אני מצטער‪ ,‬בשום אופן לא אקח ממך‬ ‫ואכסנייתו נקבעה בבית הנגיד ר' יחיאל קריבוס‪ .‬בעת‬ ‫כסף"‪.‬‬ ‫סעודת המצוה כאשר הסבו הצדיקים לשולחן אז נדברו‬ ‫יראי ה' איש אל רעהו‪ ,‬ובמהלך שיחתם הזכיר ה"ברכת‬ ‫"אבל הבטחתי שאתן אותו לאח בעלי שיקיים בי מצות‬ ‫אברהם" את דברי הרמב"ן בפרשת בא "שאין לו לאדם‬ ‫חליצה!"‬ ‫חלק בתורת משה רבנו עד שיאמין שכל דברינו ומקרינו‬ ‫כולם נסים‪ ,‬אין בהם טבע ומנהג של עולם‪ ...‬הכל‬ ‫"עתה רואה אני כמה צדקה אשתי בכך שהשביעה‬ ‫בגזירת עליון"‪ .‬הרה"ק מסטריקוב זצ"ל‪ ,‬סבו של ר'‬ ‫אותי‪ .‬אני נשבעתי שלא אקח את הכסף"‪.‬‬ ‫טוביה לנדא הי"ד‪ ,‬כשמעו את הדברים התלהב מאד‬ ‫וביקש שיביאו אליו חומש עם רמב"ן כדי שיוכל לראות‬ ‫אבל האלמנה לא הסכימה לוותר‪ ,‬סוף כל סוף היא‬ ‫בפנים את הענין הזה‪.‬‬ ‫הבטיחה לתת‪ .‬בסוף החליטה לתת את סכום הכסף‬ ‫הזה מתנה לקופת הקהל של העיר אפטא‪ ,‬ואילו האח‬ ‫לאחר הברית בשובם לאכסניה התרחש מאורע בלתי‬ ‫שב לביתו‪ ,‬כאשר גם את הדרך חזרה הלך ברגל‪.‬‬ ‫צפוי‪ :‬בעל האכסניה ר' יחיאל הסתבך בעסקיו עם‬ ‫השלטונות כתוצאה מהלשנה‪ ,‬והחשש היה גדול כי‬ ‫כך נגמר הסיפור‪.‬‬ ‫יבואו תיכף לקחתו למאסר ממושך ולהביאו בפלילים‪.‬‬ ‫מיד בשומעו את הדברים הציע ה"ברכת אברהם"‬ ‫המשיך ה"אוהב ישראל" זי"ע מאפטא את הסיפור‬ ‫שכדאי שהרבי יעזוב בינתיים את המקום מפני החשש‬ ‫ואמר‪ :‬דעו לכם‪ ,‬נעשה רעש גדול בשמים‪ :‬זוג עניים‬ ‫שבמהלך החיפושים שיעשו אנשי הרשות בבית‬ ‫מרודים‪ ,‬אין להם פרוטה ולא הסכימו לקחת את הכסף‬ ‫יאשימו גם אותם כאילו הם שותפים לחטא‪ .‬אך הרבי‬ ‫מהאלמנה! מידת הרחמים התעוררה עליהם‪ ,‬השתנה‬ ‫סירב וטען כי אין להשאיר את ר' יחיאל לבדו בעת‬ ‫עליהם הטבע‪ ,‬ולעת זיקנתם נולד להם בן‪ ,‬הלא הוא‬ ‫צרתו‪ ,‬ובנוגע לפחד מהסכנה הגיב בתקיפות‪ :‬אברמ'ל!‬ ‫אני‪ - ,‬ה"אוהב ישראל" ‪ -‬ב"ה! זכיתי לשמש כרב בעיר‬ ‫האסט דאך הערשט גיזאגט א רמב"ן!!! הרי זה עתה‬ ‫מז'יבוז'‪ .‬והנה יום אחד באתם אתם ראשי הקהל אל‬ ‫חזרת על דברי הרמב"ן‪ ...‬ואת המילים הללו אמר בכזו‬ ‫העיר אפטא‪ ,‬והצעתם לי לקבל על עצמי את עול‬ ‫תקיפות שאין לשער‪ .‬לאחר מכן ציווה על ר' יחיאל‬ ‫הרבנות בעירכם‪ ,‬ואני הרי ידעתי שבקופת הקהל‬ ‫‪41‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫חודש חשון תשכ"ח‪ ,‬כחצי שנה לאחר כיבוש עזה על‬ ‫שלא ימהר להסכים לשום עיסקה של שתדלנות או‬ ‫ידי הצבא‪ ,‬באחת מהנסיעות הללו לאשדוד‪ ,‬ראה הרבי‬ ‫שוחד מבלי לבוא לשאול אותו‪ .‬ואכן לאחר זמן מה הגיע‬ ‫שלט שהיה כתוב‪" :‬אשדוד ימינה עזה ישר"‪ .‬הרבי‬ ‫ר' יחיאל לרבי עם הצעה של שתדלן‪ ,‬שלהערכתו אם‬ ‫נדלק למראה השלט 'עזה'‪ ,‬ופנה אל ר' שמואל דסקל‬ ‫ישלם חמשת אלפים זלוטי דמי "לא יחרץ" הדבר‬ ‫ואמר לו‪ :‬היה אצלי השבוע אחד ששירת בצבא בעיר‬ ‫יסתדר בכי טוב‪ .‬הסכום היה עצום‪ ,‬אך לא היה ספק‬ ‫עזה‪ ,‬והוא סיפר‪ ,‬שבעזה ישנו הציון של רבי ישראל‬ ‫שכדאי לשלמו‪ ,‬ביחס למה שצפוי לו אם הפקח ימסור‬ ‫נאג'רה זצ"ל‪ ,‬מחבר הזמר "י‪-‬ה רבון עלם"‪ ,‬יש את‬ ‫לממונים עליו על מה שגילה‪ ,‬גם הברכ"א ראה בכך‬ ‫הבית כנסת העתיק והפסיפס היהודי המפורסם‪ ,‬נענה‬ ‫הזדמנות פז להינצל‪ ,‬ואמר לרבי שהצעה נראית בעיניו‪,‬‬ ‫רבי שמואל ואמר‪ ,‬מה הבעיה‪ ,‬אם הרבי מבקש אפשר‬ ‫אך הרבי מאן לשמוע‪ :‬האסט דאך הערשט גיזאגט א‬ ‫לנסוע לעזה‪ .‬הרבי שאל כמה זמן לוקח הנסיעה‪ ,‬ור'‬ ‫רמב"ן – אמר שוב לברכ"א‪ ,‬לאחר מכן הגיעה הצעה‬ ‫שמואל אמר שהוא מעריך את הנסיעה כארבעים‬ ‫זולה יותר‪ ,‬השתדלן מוכן לנסות לשחד את הפקיד אף‬ ‫דקות‪ ,‬וכשנגיע לשם כבר נראה איך להגיע לציון‪ .‬הרבי‬ ‫בסכום של ארבעת אלפים זלוטי‪ ,‬אך גם לזאת לא‬ ‫הורה לו להמשיך ישר ולנסוע לתוככי עזה‪ ,‬ההלם ברכב‬ ‫הסכים הרבי‪ ...‬וכך חזרו הלוך ושוב עד שלבסוף הורידו‬ ‫היה מוחלט‪ ,‬אני סימנתי לר' שמואל עם האצבע במצח‬ ‫את הצעת התשלום לסכום פעוט יחסית של אלף‬ ‫כאומר לו השתגעת?! אך ר' שמואל סימן לי בחזרה גם‬ ‫זלוטי‪ ,‬ולזה ניאות כבר הרבי שיתן ובזה נגמר הענין‬ ‫עם האצבע שאני השתגעתי‪ ...‬אני כגבאי נחרדתי‬ ‫בשלום‪.‬‬ ‫ואמרתי‪ ,‬שלנסיעה כזו דרוש ליווי משטרתי או צבאי‪ ,‬אך‬ ‫ר' שמואל הסתכל עלי בתמיהה‪ ,‬אם הרבי רוצה לנסוע‪,‬‬ ‫לימים כשסיפר ה"ברכת אברהם" את המעשה היה‬ ‫נוסעים! תוך כדי שהוא מראה לי באצבעו על הרבי‪,‬‬ ‫מפליא את תוקף אמונתו של הרבי המוהרשד"י זי"ע‪:‬‬ ‫ואומר‪ :‬אם הרבי מבקש אין שאלות‪.‬‬ ‫וכי דבר פעוט הוא‪ ,‬הנה עומד לפניו יהודי השרוי‬ ‫בסכנה גדולה וצפוי אצל הפולנים לעונשים קשים‬ ‫הגענו למחסום הצבאי שבשערי העיר עזה‪ ,‬שבדק את‬ ‫ולמאסר של שנים רבות‪ ,‬והוא כולו נאחז איתן בדברי‬ ‫הכניסה והיציאה מהעיר‪ ,‬במחסום היה בדיוק באותו‬ ‫הרמב"ן ומדבר בתקיפות ובבטחון‪ .‬הוסיף הברכ"א‬ ‫זמן קצין ששם משפחתו היה פרידמן – התברר שהוא‬ ‫ואמר‪ :‬איך האב גיזאגט דעם רמב"ן און ער האט דאס‬ ‫כנראה נכד הרוזי'נער‪( ,‬הקצין היה יהודי תל אביבי עם‬ ‫דערהערט‪...‬‬ ‫כיפה סרוגה‪ ,‬לימים חיפשתי אחריו אולם לא הצלחתי‬ ‫למצוא קשר לאותו קצין) לאחר שהוא שמע מה שאנו‬ ‫מבקשים‪ ,‬אמר שהוא יודע איפה הציון והתנדב לקחת‬ ‫***‬ ‫אותנו לשם‪.‬‬ ‫מספר הרה"ח ר' מנחם אליעזר מוזס הי"ו המשב"ק‬ ‫של הרה"ק ה"אמרי חיים" זי"ע‪:‬‬ ‫בית הקברות היה בתוך מחנה פליטים‪ .‬הבתים מסביב‬ ‫היו עוד מלאים עם סמרטוטים לבנים‪ ,‬אות כניעה של‬ ‫הרבי ה"אמרי חיים" סבל מברונכיט‪ ,‬והיה צריך‬ ‫כל התושבים‪ ,‬ומיד נאספו סביבנו ישמעאלים צעירים‬ ‫פעמיים בשבוע לשאוף אויר ים צלול‪ ,‬לשם כך היינו‬ ‫רבים כחול הים‪ ,‬מתושבי המחנה‪ .‬הם מעולם לא ראו‬ ‫נוהגים אני ולהבל"ח ר' שמואל דסקל ז"ל לנסוע עם‬ ‫רכב אולדסמוביל מפואר כמו שהיה לר' שמואל‪ ...‬זה‬ ‫הרבי לים אשדוד‪ ,‬שם היה מגדלור הצופה אל הים‪ ,‬וכך‬ ‫היה בשבילם אטרקציה מושלמת‪ .‬הקבר היה במורד‬ ‫יכלנו לשהות במקום טוב ללא הפרעה מצד מבקרים‬ ‫תלול שהגישה אליו היתה קשה‪ ,‬היו שם מדרגות‬ ‫ויורדי הים‪ ,‬אויר הים הצלול היה מטיב לו לבריאותו‪.‬‬ ‫בגובה מטר‪ ,‬לא היה שייך שהרבי יירד למטה אל‬ ‫[אגב‪ ,‬בחתונתו של נכדו האדמו"ר הר"י שליט"א בין‬ ‫הקבר‪ .‬הרבי יצא מהמכונית ללא כל פחד‪ ,‬נעמד במלוא‬ ‫החופה לסעודה‪ ,‬נסע הרבי זי"ע עם אחיו הרה"ק‬ ‫הדרו‪ ,‬השקיף על הקברים והמצבות הרבות שהיו‬ ‫ה"מקור ברוך" זי"ע לאשדוד למגדלור‪ .‬הם ישבו שם‬ ‫פזורים בבית העלמין‪ .‬ר' שמואל ירד למטה אל חלקת‬ ‫בארבע עיניים כשעה וחצי היתה זו הפעם האחרונה‬ ‫הקבר‪ ,‬היתה שם מצבה שנראה היה שמישהו כבר‬ ‫שנסענו לטייל שם]‪.‬‬ ‫‪42‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫בהחתונה? וא"ל בנו שנפסק שהפריץ יברח מהכפר‪...‬‬ ‫חידש ושיפץ‪ ,‬עליה היה כתוב "פ"נ נעים זמירות‬ ‫ואמר הרה"ק‪ :‬נו‪" ,‬זאל דער פריץ אנטלויפן'! [שיברח‬ ‫ישראל רבי ישראל נג'ארה"‪ ,‬יום היא"צ לא זכור לי אם‬ ‫הפריץ משם]‪ .‬ופנה הרה"ק אל בנו וא"ל נו‪ ,‬וכי לחינם‬ ‫היה כתוב‪ ,‬ואכן יום פטירתו לא ידוע‪ ,‬הרבי סקר את‬ ‫באנו לכאן?! ואכן כשחזרה לביתה שמעה מיד שהפריץ‬ ‫בית העלמין‪ ,‬והחל מפזם לעצמו בהתרגשות עצומה‬ ‫קורא לבעלה לענין דחוף‪ ,‬היות שקיבל ידיעה שמלך‬ ‫את מנגינת "י‪-‬ה רבון" הידועה‪.‬‬ ‫רוסיה רוצה להגיע לעיירתו‪ ,‬ומכיוון שהוא ממוצא פולני‬ ‫אינו סובלו ואינו רוצה להתראות עמו‪ ,‬ובכן רוצה הוא –‬ ‫היה זה מחזה שלא מעלמא הדין‪ ,‬ר' שמואל למטה‬ ‫הפריץ – לנסוע מכאן ומשאיר בידו את ניהול הכפר עד‬ ‫במורד בית העלמין‪ ,‬ואני סמוך לרבי‪ ,‬מוקף במאות‬ ‫שיחזור‪ ,‬והסכים היהודי לקבל עליו את האחריות על‬ ‫ואולי אלפי ישמעאלים‪ ,‬הרבי בדביקות נפלאה שר את‬ ‫הכפר כולו‪ ,‬והפריץ נסע משם ולא חזר יותר‪...‬‬ ‫הניגון "י‪-‬ה רבון עלם" בהימנון הויזנצאי המתוק על יד‬ ‫קברו של מחבר המילים – רבי ישראל נג'ארה‪ ,‬בתוככי‬ ‫עיר רבנותו – עזה‪.‬‬ ‫***‬ ‫אחד מתלמידי הגאון ה"חתם סופר" זצ"ל שהיה רב‬ ‫חזרנו הביתה‪ ,‬והרבי היה מרוגש כולו מביקורו בעזה‪,‬‬ ‫גדול באויבערלאנד‪ ,‬נסע לבקר בהיכלו של הרה"ק‬ ‫עוד ימים רבים אח"כ זכר אותה נסיעה לעזה לא מש‬ ‫מצאנז זי"ע‪ ,‬אף שמעולם לא ביקר אצל אדמו"ר ולא‬ ‫מזכרונו של הרבי‪ ,‬שהיה מרבה לספר ולתאר אודותיה‬ ‫נתן פתקא להזכרה‪ ,‬אמנם מחמת ששמעו של הרה"ק‬ ‫לפני מקורביו ואנשי ביתו‪.‬‬ ‫מצאנז הלך בכל המדינות‪ ,‬ונתפרסם בראש כל חוצות‬ ‫גודל קדושתו וגאונותו‪.‬‬ ‫***‬ ‫אמנם מכיון שלא רצה לקבל פני הצדיק ריקם‪ ,‬וכן רצה‬ ‫בספר "רשומים בשמך" מסיפורי הגרי"ש אונגר זצ"ל‪:‬‬ ‫לקיים אמרם ז"ל [כתובות קה‪ ]:‬כל המביא דורון לת"ח‬ ‫כאילו הקריב ביכורים‪ ,‬חיפש בביתו אחר מתנה הגונה‬ ‫הרה"ק מאפטא ה"אוהב ישראל" זי"ע נסע עם בנו‬ ‫שיוכל להגיש לפני הרה"ק‪ ,‬עד שהחליט שיש‬ ‫הרה"ק רבי יצחק מאיר מז'ינקוב זי"ע אל חתונת אחד‬ ‫באמתחתו תמונה נדירה ומהודרת של רבו ה"חתם‬ ‫מעשירי הארץ‪ ,‬ולשמחת חתן וכלה ועשו שם מעין‬ ‫סופר" זצ"ל‪ ,‬ששמר עליה מכל משמר והיתה למחמד‬ ‫משחק שהתחפשו הבדחנים לשלושה דיינים‪ ,‬ושני‬ ‫עינו‪ ,‬ע"כ סבר לתומתו שהרה"ק ישמח וישיש אליהם‬ ‫בעלי דינים‪ ,‬אחד יהודי‪ ,‬ואחד פריץ שבאו לדין תורה‪.‬‬ ‫כעל כל הון‪.‬‬ ‫הפריץ טען שהיהודי חייב לו שכר דירה‪ ,‬ומכיון שאינו‬ ‫משלם רוצה הוא שהיהודי יצא מהכפר‪ ,‬שכן אינו‬ ‫ויהי בבואו לבית הרה"ק הציג עצמו להגבאי שהוא רב‬ ‫מסוגל לראות יהודי יושב באחוזתו מבלי לשלם לו‪.‬‬ ‫באונגארין‪ ,‬והביא עמו מתנה מהודרת להרה"ק והוא‬ ‫והיהודי טען שמצבו דחוק מאוד‪ ,‬ומנין לו לשלם ומבקש‬ ‫תמונה ממורו ורבו הקדוש‪ ,‬אשר הוא רוצה להעניקו‬ ‫להמתין עד שירווח לו‪ .‬ויצא הפס"ד שהיהודי יישאר על‬ ‫להרה"ק במתנה‪.‬‬ ‫מקומו ואילו הפריץ שקשה עליו לראות יהודי באחוזתו‬ ‫מבלי לשלם "יברח" מהכפר‪.‬‬ ‫הגבאי ביודעו שהרה"ק מתנגד בתוקף לתמונות‬ ‫מאנשים‪ ,‬נכנס להרה"ק ואמר לו שהגיע א' ורוצה‬ ‫כשנסע הרה"ק חזרה לביתו‪ ,‬קבל לפניו בנו רבי יצחק‬ ‫להעניק תמונה מצדיק‪ ,‬הקפיד הרה"ק ואמר להגבאי‪:‬‬ ‫מאיר על שקיווה שיחזרו משם עם נתינות הגונות ולא‬ ‫"לך אמור לו שילך ל'סדום'‪ ,‬שם מחפשים צדיקים"‪...‬‬ ‫הצליחו בכך‪ .‬וכי לכך היה לנו להתאמץ דרך ארוכה כל‬ ‫כך? ולא ענה לו הרה"ק שום מענה‪ .‬ובאמצע הדרך‬ ‫אמנם בשומעו שהוא רב וגאון בישראל‪ ,‬יצא הרה"ק‬ ‫באה אשה אחת בבכיה גדולה על שהפריץ רוצה‬ ‫לקבל פניו‪ ,‬ונתן לו שלום ומרוב אהבת התורה התחיל‬ ‫לגרשם מהכפר יען שאין להם לשלם שכר דירה‪ .‬ושאל‬ ‫תיכף לדבר עימו בפלפול והלכה‪ ,‬והניח רגל א' על‬ ‫הרה"ק ה"אוהב ישראל" לבנו‪ :‬מה יצא שם הפס"ד‬ ‫‪43‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫כסאו להקל על יסוריו שהיו לו ברגליו כידוע‪ ,‬וכך עסק‬ ‫עמו בתורה עד אור הבוקר‪.‬‬ ‫זכותם תגן עלינו‬ ‫ידידי חביבי‬ ‫נמצאים אנו בזמנים קשים‬ ‫ובברכת החודש אנו מבקשים‬ ‫לגשמים בעתם ורפואת כל החולים‬ ‫ולמלאת משאלות לבנו לטובה בכל הנושאים‬ ‫הבה נתחזק בתפלות ותחנונים‬ ‫לבקש מאת השוכן במרומים‬ ‫להוושע במהרה ולרחמים גדולים‬ ‫ועינינו תחזינה בשובך לציון ברחמים‬ ‫ידידכם אוהבכם‬ ‫‪44‬‬