gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

משנת החסידות · mishnas hachsidus — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: משנת החסידות · mishnas hachsidus

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

משנת החסידות · mishnas hachsidus — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי”ת‬ ‫משנת‬ ‫החסידות‬ ‫מאסופת תורתו של המשפיע‬ ‫הגה”ח רבי‬ ‫אשר זעליג‬ ‫לוסטיגמן‬ ‫שליט”א‬ ‫המאמר השבועי‪:‬‬ ‫“השגחה פרטית”‬ ‫פרשת חיי שרה שנת תשפ”ז‬ ‫שנה א’ גליון ט”ו‬ ‫‪1‬‬ ‫יו”ל ע”י‬ ‫מכון משנת החסידות‬ ‫להערות והארות בכל ענייני הגליון‬ ‫או לנדב הוצאות ההפצה‬ ‫ניתן לפנות במספר טלפון‪:‬‬ ‫‪079-494-6307‬‬ ‫או בכתובת דוא”ל‪:‬‬ ‫‪MishnasHachasidus@gmail.com‬‬ ‫ב‬ ‫"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה‬ ‫הבורא יתברך שמו ‪ -‬האחד יחיד‬ ‫ושבע שנים שני חיי שרה"‪ .‬והמפרשים‬ ‫ומיוחד ‪ -‬אין סוף ברוך הוא ‪ -‬לית‬ ‫שואלים‪ ,‬למה כופל הפסוק‪ ,‬את המילים‬ ‫אתר פנוי מיניה ‪ -‬ולית מחשבה‬ ‫"שני חיי שרה"?‬ ‫תפיסה ביה ‪ -‬היה הוה ויהיה ‪ -‬עשה‬ ‫ועושה ויעשה לכל המעשים‪ ,‬המנהיג‬ ‫ומתרץ ה"ילקוט מעם לועז" זי"ע‪:‬‬ ‫עולמו וכל המאורעות לכלל ולפרט‪,‬‬ ‫דהתורה הק' באה ללמדנו‪ ,‬דאין שום‬ ‫בהשגחה פרטית מדוקדקת‪.‬‬ ‫מקרה וסיבה טבעית‪ ,‬שהם הגורמים‬ ‫אבל כדי שיהיה לנבראים עבודה‬ ‫למאורעות המתרחשים בעולם‪ .‬ולולא‬ ‫ע"י בחירה‪ ,‬הרי שהנהגתו מוסתרת‬ ‫סיבה פלונית‪ ,‬שלעין בשר נראה‬ ‫בלבוש טבעי‪ ,‬שהעולם כמנהגו‬ ‫שגרמה המאורע‪ ,‬לא היה קורה הדבר‪.‬‬ ‫נוהג‪ ,‬ושכאילו מה שעובר על האדם‬ ‫צריך לדעת שאין הדבר כן !!!‪ ...‬אלא‬ ‫משועבד לטבע ומקרי הזמן‪.‬‬ ‫הכל מושגח ומונהג ‪ -‬בהשגחה פרטית‬ ‫מליאה‪ ,‬ע"י בורא כל העולמים‪ .‬וכמו‬ ‫והעבודה היא להתבונן ולגלות את‬ ‫שאנו אומרים בכל יום‪" :‬אני מאמין‬ ‫האמת ‪ -‬שהטבע הוא אחד מהלבושים‬ ‫באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו‬ ‫שכביכול הקב"ה מתלבש בו‪ ,‬ושיש‬ ‫הוא בורא ומנהיג לכל הברואים‪,‬‬ ‫מנהיג לבירה‪.‬‬ ‫והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל‬ ‫ובכל דבר פרטי וכללי ‪ -‬ברוחניות‬ ‫המעשים"‪.‬‬ ‫ובגשמיות‪ ,‬יפנה אל הכתובת הנכונה‪,‬‬ ‫אל חיי החיים ‪ -‬מלך מלכי המלכים‬ ‫והנה בפרשתנו אומר לנו רש"י הק'‪,‬‬ ‫הקב"ה‪.‬‬ ‫שהסיבה הטבעית שגרמה לפטירת‬ ‫ואז יזכה לראות ולהבחין את האמת‬ ‫שרה אמנו‪ ,‬היה ‪ -‬ע"י בשורת העקידה‪,‬‬ ‫וכדבריו‪" :‬נסמכה מיתת שרה לעקידת‬ ‫האמיתית ‪ -‬שאין שום טבע‪ ,‬ואין‬ ‫יצחק‪ ,‬לפי שע"י בשורת העקידה‪,‬‬ ‫עוד מלבדו‪ ,‬וממילא לא יתפעל ולא‬ ‫שנזדמן בנה לשחיטה‪ ,‬וכמעט שלא‬ ‫ישתעבד לשום גורם וסיבה חיצונית‪.‬‬ ‫פרחה נשמתה ממנה ומתה"‪ ,‬ע"כ‪ .‬לכן‬ ‫חוזר הפסוק ואומר‪" :‬שני חיי שרה"‪,‬‬ ‫שני חיי שרה כי הגיע זמנה‬ ‫שהסיבה האמיתית שנפטרה שרה‬ ‫ראשית דבר עלינו להשתדל לקיים‬ ‫היה‪ ,‬כי הגיע זמנה להפטר מהעולם‪.‬‬ ‫רצון הבורא ברוך הוא בשלימות‬ ‫ורק שהקב"ה סיבב שהסיבה הטבעית‬ ‫הרצויה‪ ,‬וזה להתבונן ולראות בכל דבר‬ ‫שתגרום לפטירתה‪ ,‬יהיה על ידי ידיעה‬ ‫בכלל ובפרט‪ ,‬הנהגת הבורא וההשגחה‬ ‫זאת‪.‬‬ ‫פרטית‪ ,‬ובכל מצב להתבונן מה רצון‬ ‫הבורא עכשיו ממני‪.‬‬ ‫וכן מבאר רבנו ה"אור החיים"‬ ‫הקדוש זי"ע‪ ,‬כפל הלשון "שני חיי‬ ‫הבה נתבונן בפרשת השבוע‪,‬‬ ‫שרה"‪ ,‬לומר שהסיבה שנפטרה כי‬ ‫פרשת "חיי שרה"‪ .‬הפרשה מתחילה‪:‬‬ ‫ג‬ ‫ההשגחה פרטית הוא גם אפילו אם‬ ‫שלמו ימיה‪ ,‬ולא מחמת צער שהודיעו‬ ‫יעקר עלה מהעץ וכדומה‪ ,‬וכדברי‬ ‫לה עקידת יצחק וכמעט שלא פרחה‬ ‫הרה"ק ר' מענדיל מויטעפסק זי"ע‪,‬‬ ‫נשמתה‪ .‬וכדבריו בספרו פרשת חיי‬ ‫בספרו "פרי הארץ" (פ' בא)‪ :‬והנה באמת‬ ‫שרה (ד"ה ויהיו)‪ :‬ואומרו עוד "שני חיי‬ ‫רחוק מרשעים ויפג לבם‪ ,‬להאמין‬ ‫שרה"‪ ,‬לפי מה שפירשתי שאמר ו"יהיו"‬ ‫השגחה פרטית כזו‪ ,‬שאין אדם נוקף‬ ‫‪ -‬להגיד שמתה מחמת צער‪ .‬יגיד הכתוב‬ ‫אצבעו‪ ,‬ואין שום עשב יבש ונעקר‪,‬‬ ‫באומרו שני חיי שרה‪ ,‬פירוש – ששלמה‬ ‫ואין שום אבן נזרק‪ ,‬כי אם בזמן ומקום‬ ‫שני חייה שקצבו לה‪ ,‬אלא שהיה זה‬ ‫הראוי לו‪ .‬כמאמר (קהלת יא‪ ,‬ג)‪" :‬מקום‬ ‫סיבה שמתה על ידה (עיין בדבריו שמפרש‬ ‫שיפול העץ שם יהוא"‪ ,‬ואין שום‬ ‫בעוד אופן)‪.‬‬ ‫תנועה ‪ -‬גדולה וקטנה‪ ,‬מן הצמצום‬ ‫הראשון‪ ,‬עד שפל המדרגות שבארץ‬ ‫גלי הים החזירו את הבגד‬ ‫ותחת לארץ‪ ,‬הכל מאתו יתברך‪ ,‬כפי‬ ‫ועד היכן הדברים מגיעים‪ ,‬גודל כח‬ ‫חכמתו בשמו ולכבודו‪ ,‬לגלות אלקותו‬ ‫האמונה שכל הנעשה הוא בהשגחה‬ ‫וחכמתו‪ ,‬ומדתו יתברך חנון ורחום‪.‬‬ ‫פרטית לעורר אותנו בהכרה זאת שיש‬ ‫גם במשנת הרה"ק ר' פנחס מקוריץ‬ ‫בעל הבית לבירה‪ ,‬ואין שום מקרה‪,‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬אנו לומדים יסוד זה‪ ,‬כמובא‬ ‫כדי להיטיב עמנו‪ .‬ועל ידי אמונה זאת‪,‬‬ ‫בספרו "אמרי פנחס" דרכי עבודת‬ ‫שההסתרה היא לטובתו ומקבל זאת‬ ‫השי"ת (אות צ"ה)‪ :‬שאדם צריך להאמין‬ ‫באהבה‪ ,‬הוא זוכה לראות הישועה‪.‬‬ ‫שאפילו קש המונח על הארץ הוא‬ ‫אנו לומדים במדרש איכה (פרק א'‬ ‫בגזירת השי"ת‪ ,‬שגזר להיות מונח‬ ‫סימן מ"ט)‪ :‬מעשה במרים בת בייתוס‬ ‫שם‪ .‬ואני (הכותב) שמעתי כמדומה‬ ‫נחתום‪ ,‬שנשבית ופדו אותה בעכו‪ ,‬וקנו‬ ‫בזה הלשון‪ :‬שיש השגחה פרטית איך‬ ‫לה חלוק‪ ,‬וכיבסה אותו בים‪ ,‬ובא גל‬ ‫תהא מונחת עם הקצות לכאן או לכאן‪.‬‬ ‫וסחף אותו‪ .‬קנו לה חלוק אחר‪ ,‬והלכה‬ ‫ובגודל האמונה של רבנו הבעל שם‬ ‫לכבס אותו בים‪ ,‬ובא גל וסחף אותו‪,‬‬ ‫טוב זי"ע‪ ,‬מביא נכדו בספרו "דגל‬ ‫הלכו לקנות חלוק אחר‪ .‬אמרה להם‪:‬‬ ‫מחנה אפרים" (פ' וישלח)‪ :‬כי במקלי‬ ‫הים אינו סוחף לבד‪ ,‬הניחו לבעל חוב‬ ‫עברתי את הירדן הזה‪ ,‬על דרך שסיפר‬ ‫לגבות את חובו‪ ,‬כי חטאנו לה' והוא‬ ‫אא"ז נ"ע (הבעש"ט זי"ע)‪ ,‬שפעם אחת‬ ‫מעניש אותנו‪ .‬כיון שהצדיקה עליה את‬ ‫עבר הנעסטר (שם של נהר)‪ ,‬בלי שום‬ ‫הדין‪ ,‬רמז הקדוש ברוך הוא לים‪ ,‬ובא‬ ‫שם‪ ,‬רק היה מניח חגורו‪ ,‬ועבר עליו‪.‬‬ ‫גל והחזיר לה את הבגדים‪.‬‬ ‫ואמר‪ :‬שבאמונה גדולה הוא שעבר‪,‬‬ ‫וזה יש לומר‪ ,‬שרימז יעקב אבינו ע"ה‪,‬‬ ‫גם עלה שנעקר מהאילן הוא‬ ‫"במקלי" ‪ -‬גימטריא יעקב‪ ,‬היינו ‪-‬‬ ‫בהשגחה‬ ‫בשמו שהוא יעקב מידת אמת‪ ,‬והיינו‬ ‫ועד היכן הדברים מגיעים‪ ,‬גודל‬ ‫ד‬ ‫שהוא מבני עליה‪ ,‬ויש לו שכל צח‪ ,‬אז‬ ‫‪ -‬לגודל אמונה שלו בזה עברתי את‬ ‫הוא משבר הלב‪ ,‬כמו שכתיב‪" :‬קרוב ה'‬ ‫הירדן‪.‬‬ ‫לנשברי לב"‪ ,‬שמשברין קליפות הלב‪,‬‬ ‫ובשגב מעלת העבודה והתועלת‬ ‫ומסלקין כל התאות‪ ,‬ומגלים הרשימו‬ ‫הגדולה‪ ,‬שזוכים על ידי האמונה‬ ‫הנ"ל‪ .‬והכל הוא על ידי תורה ומצות‪,‬‬ ‫בהשגחה פרטית פרטית‪ ,‬מהראוי‬ ‫מה שהאדם עוסק בזה בדחילו ורחימו‪.‬‬ ‫להביא דברי ה"תולדות יעקב יוסף"‬ ‫ואז מתחיל להזריח ולהתעורר‪ ,‬הרוח‬ ‫זי"ע‪ ,‬בספרו פ' חיי שרה‪ :‬והוא ‪ -‬שעל‬ ‫חיים אשר נפח בו אלוקים‪ ,‬ונתגלה‬ ‫ידי שעושה מצוה באמונה שלימה ‪-‬‬ ‫הרשימו הקדוש של "אנכי ה' אלוקיך"‪.‬‬ ‫ודביקות ותענוג‪ ,‬נכלל במצוה זו‪ ,‬כל‬ ‫ובעסק התורה ‪ -‬הוא מאיר אור‬ ‫רמ"ח מצות עשה ‪ -‬ושס"ה לא תעשה‪,‬‬ ‫נשמתו‪ ,‬ומטהר ומזכך הלב מכל סיג‪.‬‬ ‫וזהו שאמרו ז"ל‪" :‬בא חבקוק והעמידן‬ ‫ואז מזה הרוח אשר מתפעם בקרב לבו‬ ‫על אחת וצדיק באמונתו יחיה"‪.‬‬ ‫ומהרושם הנ"ל‪ ,‬נעשה הכנה וכלי בית‬ ‫קיבול‪ ,‬להשרות בו שפע קדושה‪.‬‬ ‫נחקק האמונה בכל איש ישראל‬ ‫אפילו הקל שבקלים מוסר נפשו‬ ‫ועלינו לדעת ‪ -‬שאין צורך לחפש‬ ‫עצות איך להגיע לאמונה השלימה‪ ,‬כי‬ ‫ושני נביאים התנבאו אותו דבר‪,‬‬ ‫היא נמצאת אצל כל אחד בתוך הלב‪.‬‬ ‫גם במשנתו של ה"קדושת לוי" זי"ע‪,‬‬ ‫כי בשעת מעמד הר סיני זכה כל איש‬ ‫אנו לומדים דבר זה‪ .‬וכלשונו הקדוש‬ ‫ישראל להגיע למדריגה הגדולה של‬ ‫בביאור הפסוק בפרשת יתרו‪" :‬כי‬ ‫האמונה‪ .‬כדברי הרה"ק מאפטא זי"ע‪,‬‬ ‫לבעבור נסות אתכם בא האלוקים"‪.‬‬ ‫בספרו "אוהב ישראל" פרשת ראה (ד"ה‬ ‫פירוש – כי זה שאמר הקדוש ברוך‬ ‫עוד)‪:‬‬ ‫הוא בעצמו‪" :‬אנכי ולא יהיה לך"‪,‬‬ ‫נרשם ונחקק בלב כל איש ישראל‪ ,‬עד‬ ‫דהנה ידוע דזרע ישראל מאמינים‬ ‫שאפילו הקל שבקלים מוסר נפשו על‬ ‫בני מאמינים‪ ,‬מאז עמדו במעמד‬ ‫קידוש שמו יתברך‪ .‬וזה ‪" -‬לבעבור‬ ‫הנבחר בהר סיני ושמעו מפיו יתברך‬ ‫נסות" שתעמדו בנסיון‪.‬‬ ‫"אנכי ה' אלוקיך"‪ .‬מזה הדיבור הקדוש‬ ‫ששמעו מפי הגבורה‪ ,‬נרשם ונחקק‬ ‫זכו לראיה חושית‬ ‫בתוך לבבות עם ה' בני א‪-‬ל חי‪,‬‬ ‫וכן מביא הרה"ק ר' צדוק הכהן‬ ‫אלקותו יתברך‪ .‬וזה הרושם הוא בכל‬ ‫מלובלין זי"ע‪ ,‬גודל המדריגה שזכה כל‬ ‫איש ישראל‪ ,‬אשר עמדו רגליו על הר‬ ‫איש ישראל במעמד הר סיני‪ ,‬להגיע‬ ‫סיני‪ .‬אך הרשימה הלזו היא מלובשת‬ ‫לאמונה חושית‪ ,‬שיש בורא עולם‪,‬‬ ‫בתוך קליפות החיצונים ח"ו‪ ,‬המכסים‬ ‫שעשה ועושה ויעשה לכל המעשים‪.‬‬ ‫הקרב והלב‪ ,‬הוא חומר הגשם‪ ,‬אשר‬ ‫וכדבריו בספרו "ספר הזכרונות"‬ ‫הוא מוקף בתאות גשמיות‪ .‬אך מי‬ ‫ה‬ ‫לתת שכר בעושר וכבוד ואריכות ימים‪,‬‬ ‫(הוצאת מקור הספרים עמוד יד‪-‬טו)‪ :‬וכל‬ ‫ובנים ובני בנים‪ .‬והן למוטב ‪ -‬רחמיו‬ ‫אמונת ישראל בשעת מתן תורה‪ ,‬מכונה‬ ‫על כל מעשיו ‪ -‬להיטיבו באחריתו‪,‬‬ ‫בכל מקום בכתוב בלשון "ראיה"‪ ,‬שהיו‬ ‫ותשחק ליום אחרון‪ ,‬בעוז ושמחה‬ ‫רואים אמיתותו בעין השכל כראיית‬ ‫ברוך הוא וברוך שמו‪ ,‬המרחם על הכל‪,‬‬ ‫הנביאים‪ ...‬ודבר זה זכו לו כל ישראל‬ ‫ובפרט על ישראל עמו‪.‬‬ ‫בשעת מתן תורה‪ ,‬ובזה זכו לראייה‬ ‫והשגת אמיתות מציאותו‪ ,‬מה שלא‬ ‫טוביה גניז בגוויה‪.‬‬ ‫השיג כל נביא‪ .‬ומאותו המעמד ואילך‬ ‫נמשכה אמונתינו הקבועה וקיימת‬ ‫זאת ועוד ‪ -‬השמחה בלב האדם‪,‬‬ ‫באמיתות מציאותו ואחדותו‪ .‬שנתברר‬ ‫צריכה להיות תמיד בלי הפסק‪ ,‬עם‬ ‫לאבותינו דרך כעין ראיה חושית‪.‬‬ ‫הידיעה שמפי עליון לא תצא הרעה‪.‬‬ ‫ואין צריך לראיית שכלית כלל‪ ,‬אלא‬ ‫ובכל דבר טוביה גניז בגוויה‪ .‬ולכן‬ ‫למכחישי התורה‪.‬‬ ‫חייב לברך על הרעה כמו שמברך על‬ ‫הטובה‪.‬‬ ‫אין שום מקרה‬ ‫יסוד זה מלמדנו הרה"ק מאפטא‬ ‫ומה נעמו דברי הרה"ק מקומרנא‬ ‫זי"ע בספרו "אוהב ישראל" (פ' וארא)‪:‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬המלמדנו עד היכן צריך להיות‬ ‫וזה שאמר שלמה המלך ע"ה‪" :‬טובה‬ ‫האמונה בהשגחה פרטית‪ .‬וכדבריו‬ ‫תוכחת מגולה מאהבה מסתרת" (משלי‬ ‫בספרו "נתיב מצותיך" (נתיב אמונה‬ ‫כז‪ ,‬ה)‪ .‬אשר על כן חייב אדם לברך‬ ‫שביל א' אות ב')‪ ,‬וזל"ק‪ :‬כבר נתפרסם‬ ‫על הרעה בשמחה‪ ,‬כשם שהוא מברך‬ ‫וחקוק בלב ישראל ובדעתו‪ ,‬שלא ימצא‬ ‫על הטובה (ברכות נד‪ ,‬א) וכנ"ל‪ .‬והנה‬ ‫שום פעולה קטנה או גדולה‪ ,‬שיהיה‬ ‫כתיב (איכה ג‪ ,‬לח)‪" :‬מפי עליון לא‬ ‫במקרה חלילה‪ ,‬אלא הכל בהשגחה‬ ‫תצא הרעות והטוב"‪ ,‬היינו ‪ -‬כאשר‬ ‫עליונה‪ ,‬בסוד השגחת אין סוף‪,‬‬ ‫בא אל האדם איזה סיבה לא טובה‪,‬‬ ‫המתייחד באחדות אחד עם ספירותיו‪,‬‬ ‫וצרה ודחקות ח"ו‪ ,‬הכל הוא לטוב לו‪,‬‬ ‫ופועל בהם כרצונו הפשוט‪ ,‬להעניש‬ ‫אך טוביה גניז בגוויה‪ .‬וכל איש מזרע‬ ‫מדה כנגד מדה‪ ,‬בהשגחה פרטית ‪ -‬על‬ ‫ישראל‪ ,‬מחויב להאמין בזה‪ ,‬שהכל‬ ‫כל תנועה והילוך ודיבור‪ ,‬הכל לפי‬ ‫לטובתו מאת השי"ת ויתעלה‪ ,‬אשר‬ ‫החשבון‪ ,‬ולא יוסיף ולא יפחות‪ ,‬אפילו‬ ‫דרכו להיטיב לברואיו‪ ,‬ובפרט לזרע‬ ‫נקודה כמלא נימא ח"ו‪ .‬וישמח אדם‬ ‫ישראל עם סגולתו‪ .‬אך כעת הזאת‪,‬‬ ‫מאוד ביסורין‪ ,‬וירחיב דעתו בהם‪ ,‬על‬ ‫עדיין לא נתגלה הטובה והחסד ההוא‪,‬‬ ‫שהמלך ‪ -‬מלך גדול ונורא ואיום אין‬ ‫והוא טמיר וגניז‪ ,‬מחמת שהאיש הלזה‬ ‫סוף‪ ,‬משגיח וחומל ‪ -‬על בריה שפילה‬ ‫עדיין אינו ראוי לטוב זה‪ .‬וכאשר יגיע‬ ‫אפילה כמוני‪ ,‬כטעם הכתוב‪" :‬גדולים‬ ‫האדם לשכל ואמונה כזו בלב שלם‪,‬‬ ‫מעשי ה'"‪ ,‬בעת אשר "דרושים"‬ ‫אז היה יכול להמתיק מעליו הדינין‪,‬‬ ‫ומושגחים "לכל חפציהם"‪ ,‬הן לטוב ‪-‬‬ ‫ו‬ ‫אלא צריך לדעת שזה בהשגחה פרטית‪,‬‬ ‫באמונתו השלימה כזו‪ .‬והיה מבין‬ ‫כדי לכפר על עונותיו‪ .‬והיות שיש כמה‬ ‫ומביט וצופה‪ ,‬את הטוב והחסד אשר‬ ‫וכמה עונות שאינם מתכפרים‪ ,‬רק‬ ‫עשה אתו הבורא יתברך ויתעלה בזה‪.‬‬ ‫על ידי תשובה ויום הכיפורים‪ ,‬אלא‬ ‫וזה טובה תוכחת מגולה‪ ,‬הבאה ‪-‬‬ ‫בצירוף היסורים‪ ,‬כדברי חז"ל (יומא‬ ‫מאהבה מוסתרת‪ ,‬ר"ל מחמת שהאהבה‬ ‫פו‪" :).‬תשובה ויום הכיפורים תולין‬ ‫וחסד מסותרת וגנוזה בתוכה כנ"ל‪,‬‬ ‫ויסורים ממרקין"‪ .‬שולח לו השי"ת‬ ‫שבאמת הכל הוא לטובתו‪.‬‬ ‫יסורים קלים‪ ,‬כדי לכפר על עונותיו‪,‬‬ ‫וממשיך‪ :‬או יש לומר על זה הדרך‪,‬‬ ‫ועליו להצדיק עליו את הדין ולומר‬ ‫טובה תוכחת מגולה‪ ,‬היינו ‪ -‬שיכול‬ ‫בפה הפסוק (תהלים כה‪ ,‬יח)‪" :‬ראה עניי‬ ‫האדם לעשות מהתוכחת מגולה ‪-‬‬ ‫ועמלי ושא לכל חטאתי"‪ .‬בכדי שישים‬ ‫טובה‪ ,‬ולהמתיק מעליו הדינים‪ ,‬ע"י‬ ‫אל לבו שהוא בהשגחת הבורא לכפר‬ ‫האהבה מסותרת‪ .‬ר"ל ‪ -‬ע"י שמאמין‬ ‫על עונותיו‪ .‬וזה שאמרו חז"ל (ערכין טז‪,‬‬ ‫באמונה שלימה‪ ,‬כי הטוב והחסד טמיר‬ ‫ב)‪" :‬היכי דמי יסורין אפילו הושיט ידו‬ ‫וגניז בגוויה‪ ,‬ומאתו לא תצא הרעות‪,‬‬ ‫לכיס"‪ ,‬והוא דוקא ששם אל לבו שכל‬ ‫רק הכל הוא לטובתו‪ .‬ובזה מבטל‬ ‫תנועותיו בחפץ הבורא‪.‬‬ ‫וממתק הדינים מעליו‪ ,‬ותפקחנה עיניו‪,‬‬ ‫והיה רואה ומבין לפעמים‪ ,‬הטוב וגודל‬ ‫ניצול מהיסורים‬ ‫החסד שימשך לו מזה‪.‬‬ ‫עוד הוא מלמדנו ‪ -‬שיש אופן אחר‬ ‫בשליחת היסורים‪ ,‬והוא ‪ -‬שהשי"ת‬ ‫מכפרים לו כל עונותיו‬ ‫מעורר את האדם לפני ביאת היסורים‪,‬‬ ‫וכמים קרים על נפש עייפה‪ ,‬הם‬ ‫שבזמן שרואה שהיסורים מעותדים‬ ‫הדברים שמלמדנו הרה"ק ר' צבי‬ ‫לבא‪ ,‬אבל עדיין לא באו‪ ,‬הוא מבין את‬ ‫אלימלך מדינוב זי"ע‪ ,‬שצריך לחיות‬ ‫הדבר‪ ,‬ועושה תשובה‪ ,‬ואז הוא ניצול‬ ‫עם האמונה בהשגחה פרטית‪ ,‬שכל מה‬ ‫מהם‪ .‬וכדבריו בספרו "מגיד תעלומה"‬ ‫שעובר עליו זה לטובתו ויש השגחה‬ ‫(ברכות ה‪ ,‬א ד"ה אם)‪ ,‬ותוכן דבריו‪ :‬חז"ל‬ ‫פרטית מדוקדקת‪ ,‬ולפעמים באים‬ ‫אומרים (ברכות דף ה')‪" :‬אם רואה אדם‬ ‫היסורים לעורר את האדם שצריך‬ ‫שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו"‪.‬‬ ‫לשוב אל השי"ת‪ ,‬ואז עליו להצדיק‬ ‫וצריך להבין הלשון שיסורים "באים"‪,‬‬ ‫את הדין‪ ,‬ולומר בפה שהיסורים יהיו‬ ‫הרי הם כבר באו‪ ,‬והיה צריך לומר‪ :‬אם‬ ‫כפרה על העונות‪ ,‬ואז מכפרים לו‬ ‫רואה אדם שיסורים "באו" עליו‪ ,‬יפשפש‬ ‫כל עונותיו‪ .‬וכדבריו בספרו "אגרא‬ ‫במעשיו"‪ ,‬לשון עבר? ובעיקר המאמר‬ ‫דפרקא" (אות קכ"ד)‪ :‬בזמן שעובר על‬ ‫צריך להבין מה בא ללמדנו‪ ,‬כל אחד‬ ‫האדם איזה מאורע‪ ,‬עליו לדעת שאין‬ ‫יודע שהקב"ה הוא אבינו אב הרחמן‬ ‫זה מקרה‪ ,‬מחמת איזה סיבה‪ ,‬שעל זה‬ ‫שאוהב את כל אחד‪ ,‬ואין שום מקרה‪,‬‬ ‫נאמר‪" :‬ואם תלכו עמי קרי והלכתי‪.‬‬ ‫והכל בהשגחה פרטית מדוקדקת‪ ,‬ואם‬ ‫ז‬ ‫‪ -‬היינו הוא שהוא מבטיח‪" ,‬ומובטח"‬ ‫באו עליו יסורים‪ ,‬הרי שהוא מבין‬ ‫‪ -‬היינו אותו עילה‪ ,‬שעל ידי זה הוא‬ ‫שמעוררים אותו מהשמים‪ ,‬שעליו‬ ‫בטוח לבא לאותו הדבר‪ .‬והוא דרך‬ ‫לשוב אל ה'‪ .‬אלא יש לומר ‪ -‬שלכך‬ ‫משל‪ ,‬השי"ת הוא המבטיח לאדם‬ ‫כתבו הלשון "באים"‪ ,‬שמשמיענו דבר‬ ‫שיתן לו כל צרכיו ודי מחסורו כשילך‬ ‫חדש‪ ,‬שמדברים על יסורים המעותדים‬ ‫בדרכיו‪ ,‬והאדם הוא הבוטח בזה‪,‬‬ ‫לבא‪ ,‬ולא השתשמשו בלשון "באו"‪,‬‬ ‫ומובטח ‪ -‬היינו שהוא בוטח שהשם‬ ‫שהיה משמע מכך מדברים על יסורים‬ ‫יזמין לו בודאי פרנסתו‪ ,‬אך צריך עילה‬ ‫שבאו עליו זה מכבר‪ .‬אלא ‪ -‬אם רואה‬ ‫לזה‪ ,‬שיהיה סיבה מאת השי"ת‪ ,‬שעל‬ ‫האדם שיתכן שיסורים יבואו עליו‪,‬‬ ‫ידה יתפרנס‪ ,‬או משא ומתן‪ ,‬או שאר‬ ‫איזה צרה בגוף‪ ,‬בנפש‪ ,‬בממון‪ .‬עליו‬ ‫דבר‪.‬‬ ‫להתבונן ולדעת‪ ,‬מהשמים מגלים אזניו‬ ‫לפני ביאת הצרה‪ ,‬כדי שיכול להנצל‬ ‫והאדם כזה עדיין לא הגיע‬ ‫מזה‪ ,‬על ידי שיהרהר במעשיו‪ ,‬וישוב‬ ‫להאמונה העיקרית‪ ,‬כי העיקר להאמין‬ ‫אל ה'‪.‬‬ ‫בה'‪ ,‬שהוא לבדו הוא ואין בלתו‪ ,‬שאינו‬ ‫צריך לשום עילה וסיבה‪ ,‬שעל ידי זה‬ ‫גם הסיבה מהשם יתברך‬ ‫ימשך לו פרנסתו‪ ,‬כי הוא עילת כל‬ ‫העילות וסיבת כל הסיבות‪ ,‬ואפילו‬ ‫ועיקר העבודה היא‪ ,‬להאמין בה'‬ ‫שלא יעשה שום פעולה‪ ,‬השם יתברך‬ ‫שהוא לבדו הוא ואין בלתו‪ ,‬שאינו צריך‬ ‫יכול להזמין לו פרנסתו בחסדו הגדול‪.‬‬ ‫לשום עילה וסיבה‪ ,‬שעל ידי זה ימשך‬ ‫לו פרנסתו‪ ,‬כי הוא עילת כל העילות‪,‬‬ ‫מתדבק באין סוף ברוך הוא‬ ‫ולא יתלה פרנסתו בסיבה טבעית‪ .‬כי‬ ‫כדי שיהיה בחירה מסבב השי"ת את‬ ‫המגיד‬ ‫הדרכה נפלאה מלמדנו‬ ‫הצורך בסיבה‪ ,‬אבל אין הדבר תלוי‬ ‫ממעזריטש זי"ע‪ ,‬שאם האדם תולה‬ ‫בסיבה‪.‬‬ ‫כל פרנסתו בהשי"ת‪ ,‬ויודע שאין שום‬ ‫כח זולת הבורא ברוך הוא‪ ,‬זוכה לשפע‬ ‫דבר זה מלמדנו רבנו הבעל שם‬ ‫גדול וברכה בכל מעשיו‪.‬‬ ‫טוב זי"ע‪ ,‬כמו שמביא נכדו בספרו‬ ‫"דגל מחנה אפרים" פרשת בשלח (ד"ה‬ ‫כמו שמביא ה"קדושת לוי" זי"ע‪,‬‬ ‫ויאמרו)‪:‬‬ ‫בספרו (בפירושי אגדות)‪ ,‬וזל"ק‪:‬‬ ‫על דרך שאמר אא"ז זללה"ה‬ ‫שמעתי ממורי הגאון בוצינא‬ ‫(הבעש"ט זי"ע)‪ ,‬על פסוק (ירמיה יז‪ ,‬ז)‪:‬‬ ‫קדישא המפורסם מוה' דוב בער‬ ‫"ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה'‬ ‫זלה"ה‪ ,‬מגיד משרים דק"ק מעזריטש‪,‬‬ ‫מבטחו"‪ ,‬וזה הוא תוכן דבריו‪ ,‬כי יש‬ ‫פירוש "וימלוך וימת" (בראשית לו‪ ,‬לב‪-‬‬ ‫"בוטח" "ומבטיח" "ומובטח"‪" ,‬בוטח"‬ ‫לג)‪ ,‬כיון ששם הבטחון באיזה דבר‪,‬‬ ‫‪ -‬היינו אותו שהוא בוטח‪" ,‬ומבטיח"‬ ‫הוא ממליך אותו הדבר על עצמו‪,‬‬ ‫ח‬ ‫שהאבות הקדושים זכו לעבוד את‬ ‫ונפסק הבטחון ממנו יתברך שמו‪,‬‬ ‫השי"ת באמונה ובטחון במדריגה‬ ‫לכן נגרע פרנסתו ממנו‪ ,‬וזהו "וימת"‪.‬‬ ‫הגבוה ביותר‪ .‬גם עלינו מוטל העבודה‬ ‫אך אל ה' לבדו ישים בטחונו‪ ,‬ויבחון‬ ‫להתחזק מאד בענין זה‪.‬‬ ‫במעשיו ‪ -‬שכל דבר אין בו כח זולת‬ ‫הבורא יתברך שמו‪ ,‬אזי מדבק ומקשר‬ ‫וביסוד זה מבאר כ"ק מרן השר‬ ‫כל ענינו בהבורא יתברך שמו‪ ,‬והוא‬ ‫שלום זי"ע‪ ,‬דברי יצחק אבינו לבנו‬ ‫יתברך שמו מקור כל הברכות ומקור‬ ‫יעקב אבינו‪ .‬כמובא בספר "מדבר‬ ‫החיים‪ ,‬אזי שורה בכל מעשיו ועניניו‪,‬‬ ‫קדש" (סוכות דף קמ)‪" :‬ויאמר יצחק אל‬ ‫כל הברכות והשפע‪ ,‬כי הוא מדבק כל‬ ‫בנו מה זה מהרת למצא בני ויאמר כי‬ ‫הדברים באין סוף‪.‬‬ ‫הקרה השם אלקיך לפני" (בראשית כז‪,‬‬ ‫כ)‪ ,‬ואיתא במדרש (ב"ר ס"ה‪ ,‬טו)‪ :‬חד‬ ‫גודל שגב כח האמונה‬ ‫אמר ‪ -‬ומה אם לקרבניך המציא לך‪,‬‬ ‫כמ"ש‪" :‬וירא והנה איל אחר" כו'‪,‬‬ ‫וכמים קרים על נפש עייפה‪ ,‬הם‬ ‫למאכלך על אחת כמה וכמה‪ .‬וחד‬ ‫דבריו הקדושים של הרה"ק ר' מרדכי‬ ‫אמר ‪ -‬אם לזווגך המציא לך‪ ,‬דכתיב‪:‬‬ ‫מקרעמניץ זי"ע‪ ,‬המבאר גודל שגב‬ ‫"הקרה נא לפני"‪ ,‬למאכלך על אחת‬ ‫עבודת האמונה‪ ,‬שזה היסוד לכל עניני‬ ‫כמה וכמה‪ .‬וביש ספרים כתיב‪" :‬לפיך‬ ‫עבודת הבורא‪ .‬ומביא דברי חז"ל מכות‬ ‫על אחת כמה וכמה"‪.‬‬ ‫(כד‪ ,‬א) "בא חבקוק והעמידן על אחת‬ ‫וצדיק באמונתו יחיה"‪ ,‬ולכאורה מה‬ ‫וצריך להבין‪ ,‬הא מדת הבטחון‬ ‫ראה דווקא להעמיד את כל התורה‬ ‫שהיה ביצחק היה גדול עד אין קץ‬ ‫כולה על יסוד האמונה‪ .‬אלא חבקוק‬ ‫ושיעור‪ ,‬למה שאל ליעקב מה זה‬ ‫היה בנה של האשה השונמית שחלה‬ ‫מהרת? וזה הוא בעצמו התירוץ ‪-‬‬ ‫ומת‪ ,‬ואלישע הנביא בכוח קדושתו‬ ‫שמדת הבטחון שהיה ביצחק‪ ,‬היה‬ ‫החיה את הילד כמבואר בנביאים‬ ‫גדול כל כך‪ ,‬והיה רוצה לראות אם‬ ‫(מלכים – ב‪ ,‬ד)‪ ,‬הרי שבילדותו כבר היה‬ ‫יש ליעקב גם כן מדת הבטחון‪ ,‬לכך‬ ‫בעולם האמת‪ .‬ואמו בזכות אמונתה‬ ‫אמר "מה זה מהרת למצוא בני"‪,‬‬ ‫הגדולה בנביאי ה'‪ ,‬זכתה שהנביא‬ ‫ואמר לו יעקב‪ ,‬שאתה רוצה לראות‬ ‫החיה את בנה‪ .‬ועל ידי זה נדבקה בו‬ ‫אם יש לי בטחון‪ ,‬אני יודע ומאמין‬ ‫האמונה בתקיפות ובחוזק גדול‪.‬‬ ‫ובטוח בהשי"ת‪ ,‬שאם לזווגך המציא‪,‬‬ ‫לפיך על אחת כמה וכמה‪ .‬דזה ידוע‬ ‫ממילא אנו לומדים כי מה שהילד‬ ‫בספרים דעל הברכות הללו היו תלוים‬ ‫מקבל בקטנותו נשאר בו לכל ימי חייו‪,‬‬ ‫כל העולמות‪ ,‬ולעולמי עד עד שפע‬ ‫ולכן העמידן חבקוק על האמונה‪.‬‬ ‫וחיות לכל העולמות כו'‪ .‬הכלל דיצחק‬ ‫היה בעל בטחון‪ ,‬ורצה לראות אם יש‬ ‫בברכתו תלויים כל העולמות‬ ‫לבנו גם כן מדת הבטחון‪ ,‬והעיקר מכל‬ ‫ומעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬כמו‬ ‫ט‬ ‫בשמחה‪ ,‬כי כשהוא שמח אין שם‬ ‫הדברים הוא מדת הבטחון‪ .‬לכך כתיב‪:‬‬ ‫עצבות ותוגה‪ ,‬כשזה קם זה נופל"‪.‬‬ ‫"ושם בטוחות חכמה"‪ ,‬הגם שהפירוש‬ ‫וכן כתב הרה"ק מברדיטשוב זי"ע‪,‬‬ ‫הפשוט של בטוחות הוא כליות‪ ,‬מכל‬ ‫בספרו "קדושת לוי" (פרשת ויצא ד"ה‬ ‫מקום נכלל מדת הבטחון גם כן‪ ,‬דלמה‬ ‫וירא והנה באר)‪ :‬שהנה ידוע שהשי"ת‬ ‫לא כתיב בלשון כליות‪ ,‬וכתיב לשון‬ ‫משתוקק תמיד להשפיע טובות על‬ ‫בטוחות‪ ,‬לרמז על מדת בטחון שהוא‬ ‫עמו ישראל‪ ,‬אך כביכול הסטרא‬ ‫העיקר‪ ,‬והוא מדה של יצחק‪ .‬ובני חיי‬ ‫אחרא מעכב נביעות שפע‪ ,‬רק בזמן‬ ‫ומזוני‪ ,‬גם כן תלוי במדת הבטחון‪,‬‬ ‫שישראל מתעוררים בשמחה‪ ,‬אז‬ ‫שאם ישראל מאמין בו יתעלה ובטוח‬ ‫זאת השמחה דוחה את החיצונים‪,‬‬ ‫בו‪ ,‬הבורא ברוך הוא מסייע לו בכל‬ ‫מלהמניע השפע מלהשפיע‪ ,‬ואז‬ ‫הדברים שאדם צריך‪.‬‬ ‫השי"ת ברוב רחמיו וחסדיו‪ ,‬משפיע‬ ‫שפע ברכה על עמו ישראל‪ .‬וכן כתב‬ ‫בסיום דברינו נביא דברי חיזוק‬ ‫בספר הקדוש "דברי אמת" להרה"ק‬ ‫נפלאים‪ ,‬שקיבלנו במכתבו של‬ ‫מלובלין זי"ע (פרשת תרומה ד"ה‬ ‫כ"ק מרן רבנו שליט"א לקהל אנ"ש‬ ‫לראש הפרשה)‪" :‬ובאמת בהמתקת‬ ‫(בתקופת וירוס הקורונה)‪ .‬ונביא קטע‬ ‫הדין בא שמחה‪ ,‬וכן בשמחת הבורא‬ ‫מדבריו‪ :‬וכמו שמבואר באריכות‬ ‫ברוך הוא נמתק הדין‪ ...‬להרבות‬ ‫בספה"ק בשם הבעל שם טוב זי"ע‪,‬‬ ‫באיתערותא דלתתא בעבוד השי"ת‬ ‫שברגע שהאדם יודע ומכיר בעת‬ ‫ובתורה ובתפלה בשמחה ובטוב‬ ‫צרה‪ ,‬כי "אכן אתה קל מסתתר"‪,‬‬ ‫לבב‪ .‬ועי"ז נזכה שהקב"ה ישפיע‬ ‫שוב "אין זה הסתרה"‪ ,‬ו"נתפרדו כל‬ ‫עלינו באיתערותא דלעילא שפע‬ ‫פועלי אבן"‪ .‬ובספר הקדוש "נועם‬ ‫טוב של חסדים מגולים ונזכה להנצל‬ ‫אלימלך" (פר' וארא ד"ה או יאמר)‬ ‫ולהשמר מכל מרעין בישין‪.‬‬ ‫כתב‪ :‬והכלל בזה הוא כך‪ ,‬כשרוצים‬ ‫להכניע הקליפה‪ ,‬צריך להיות‬ ‫י‬ ‫שגב גדלותם של רבותינו הקדושים‬ ‫מאורי החסידות זי"ע‬ ‫המשך‪ :‬גילויים בקדושת מרן הבעש"ט הק'‬ ‫דגל מחנה אפרים פרשת בראשית‪:‬‬ ‫"וירא אלקים את האור כי טוב" ואיתא במדרש‪ :‬כי טוב לגנזו ‪ -‬וגנזו לצדיקים‪ ,‬ובו מש־‬ ‫תמשין צדיקים בכל דור ודור (חגיגה יב‪ ,).‬ושמעתי מאא"ז נ"ע זלה"ה‪ ,‬היכן נגנז האור‬ ‫ההוא? ואמר‪ :‬שהשם יתברך גנזו בתורה‪ ,‬ולכן משתמשין צדיקים בכל דור ודור באור‬ ‫ההוא‪ .‬היינו ‪ -‬על ידי התורה‪ ,‬שיש בה אותו האור‪ ,‬שיכולין להסתכל בו מסוף העולם ועד‬ ‫סופו‪ .‬כמו שראו עיני ממש כמה מעשיות‪ ,‬מה שכתב לדודי זקני המנוח ר' גרשון קיטיבור‬ ‫ז"ל‪ ,‬שנסע לארץ הקדושה‪ ,‬איך שראה אותו בשבת בחוץ לארץ‪ ,‬ומה זה עשה בחוץ לארץ‪,‬‬ ‫והשיב לו דודי זקני באגרת‪ ,‬שבאותו שבת עשה איזה גביר ברית מילה בחוץ לארץ‪ ,‬ושלח‬ ‫אחריו להיות מוהל אצלו‪ ,‬וכהנה וכהנה‪ ,‬אשר קצרה היריעה מלהכיל‪ ,‬אשר הסתכל ממש‬ ‫מסוף עולם ועד סופו‪ ,‬והכל היה על ידי אותו אור שנגנז בתורה‪.‬‬ ‫אור המאיר פרשת פקודי‪:‬‬ ‫פעם אחד שאלו להבעש"ט זללה"ה אחת מהדברים‪ ,‬ואזי פתח ספר הזוהר שהיה מונח על‬ ‫השולחן‪ ,‬והסתכל בו‪ ,‬ואמר להם כל המאורע‪ ,‬ואחר כך נמצא האמת אתו‪ ,‬שכיון בדבריו‪.‬‬ ‫ושאלו פיו הקדוש‪ ,‬וכי בשביל שפתח את ספר הזוהר‪ ,‬והסתכלות מעט בזוהר‪ ,‬יתכן לדעת‬ ‫ולראות מרחוק? ואז השיב להם‪ :‬הלא מצינו אור שברא בו הקב"ה את עולמו‪ ,‬היה מאיר‬ ‫מראש העולם ועד סופו‪ ,‬עם אור הבהיר ומאיר לארץ ולדרים עליה‪ .‬וכיון שראה הקב"ה‬ ‫שאין העולם כדאי להשתמש עם זה האור‪ ,‬גנזו לצדיקים‪ ,‬ואיה איפוא המקום מהכיל את‬ ‫האור הבהיר‪ ,‬והיכן גנזו את האור "בתורה" ‪ -‬שהתורה אוצרו הטוב של הקב"ה‪ .‬וכשאדם‬ ‫לומד תורה לשמה‪ ,‬ומסתכל בה בעין שכלו‪ ,‬ה"מאור הגנוז" ‪ -‬מאיר לו נתיב להשכיל‬ ‫ולראות מראש העולם עד סופו‪ ,‬כאשר מאז קודם שנגנז האור‪.‬‬ ‫הרה"ק ר' דובער מליובאוויטש זי"ע בספרו "תורת חיים" פרשת ויחי‪:‬‬ ‫ובזה יובן מה שמספרים בשבחי הבעש"ט ז"ל‪ ,‬שהתפלל כמה תפלות והתענה תעניתים‪,‬‬ ‫שיוכל להשיב לשואלו דבר‪ ,‬בעת עליות נשמתו בערב שבת בין השמשות‪ ,‬בקבלת שבת‬ ‫דוקא‪ .‬אלא הענין הוא ‪ -‬דבשעת קבלת שבת‪ ,‬אז עליות כל העולמות‪ ,‬עד רום המעלות‪.‬‬ ‫והיה נשמתו עולה במעלה ומדריגה גבוהה מאד [כמו בבחינת יוסף ומשיח בחינת צדיק‬ ‫יסוד העולם שבכל דור ודור כידוע]‪ .‬ולא היה יכול להשפיל את עצמו למטה כלל להשיב‬ ‫לשואלו‪ .‬ולזה התפלל כמה תפלות‪ ,‬שיועיל לירד למטה דווקא בעת עליות נשמתו הגבוה‬ ‫למעלה‪ ,‬לפני קבלת שבת‪ ,‬שיוכל לתקן גם מה שנשאר למטה בבחינת מותרות‪.‬‬ ‫מכתב הגאון מהרש"ם מבראזן בעל דעת תורה‪:‬‬ ‫סיפר מו"ר הגאון הקדוש מבעלזא זי"ע‪ ,‬כי פעם אחת ראה בחלום שהוליכו אותו לגן עדן‬ ‫העליון‪ ,‬והראו לו חומות ירושלים שלמעלה החריבות‪ ,‬ועליהם הי' מהלך איש אחד מחומה‬ ‫לחומה‪ ,‬ושאל מי הוא זה האיש‪ ,‬והשיבו לו‪ ,‬כי הוא רבי ישראל בעל שם טוב‪ ,‬שנשבע שלא‬ ‫ירד משם עד שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫עוד הוא מביא‪ :‬שמעתי מפי הרה"ג הצדיק המקובל ר' חנוך העניך אבד"ק אלעסק זצ"ל‬ ‫ששמע מפי חותנו הגאון הקדוש וכו' ר"ש רוקח אבד"ק בעלז זצ"ל‪ ,‬ששמע מפי מורו הק־‬ ‫דוש הרבי מלובלין זצ"ל שאמר אם יבא אדם ויאמר לי שראה שעשה הבעל שם טוב סולם‬ ‫ועלה לשמים בחיים חיותו בגופו ובמלבושיו‪ ,‬אאמין לו‪ ,‬כי כל מה שאומרים על הבעל שם‬ ‫אי‬ ‫טוב ראוי להאמין‪.‬‬