gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הואיל משה · Hoil Moshe — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: הואיל משה · Hoil Moshe

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

הואיל משה · Hoil Moshe — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת חיי שרה‬ ‫שנת תשפ"ז‬ ‫הרב יצחק מאטצען‬ ‫הואיל משה‬ ‫מח"ס הואיל משה ושא"ס‬ ‫תשובות בית יעקב‪ ,‬באנשים ונשים שהלכו בדרך וקם עליהם‬ ‫ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים‬ ‫ארכיליסטים אחד בשדה עם חבורת לסטים שכמותו להרוג את‬ ‫שני חיי שרה‪ :‬ואיתא במדרש רבה (פרשה נ"ח‪-‬ג)‪ ,‬רבי עקיבא‬ ‫כולם וכו'‪ ,‬ואני אומר כיון שאמרו חז"ל בכל מתרפאין חוץ‬ ‫היה יושב ודורש והצבור מתנמנם בקש לעוררן‪ ,‬אמר‬ ‫מע"ז וג"ע ושפ"ד‪ ,‬א"כ כשם שאין מתרפאין בשלש עבירות‬ ‫מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינה‪ ,‬אלא תבא‬ ‫הללו כך אין מצילין בהם נפשות וכו'‪ ,‬ואסתר שאני שהיתה‬ ‫אסתר שהיתה בת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שנה‬ ‫להצלת כלל ישראל וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫ותמלוך על קכ"ז מדינות ע"כ‪ ,‬המדרש הזה תמוה דמדוע‬ ‫ביקש לעוררן דייקא ע"י שדרש מאמר זה לפניהם‪.‬‬ ‫ולכאורה י"ל‪ ,‬דאיתא במסכת כתובות (דף ג‪ ,):‬ולדרוש להו דאונס‬ ‫שרי‪ ,‬וכתבו התוס' (ד"ה ולדרוש)‪ ,‬וא"ת והא אמרינן בסנהדרין (דף‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דהרמ"א בשו"ע אבן העזר (סי' קע"ח ס"ג) כתב‪ ,‬גדולה‬ ‫ע"ד‪ ).‬על כל עבירות יעבור ולא יהרג חוץ מע"ז ג"ע ושפ"ד‪,‬‬ ‫שזינתה בשוגג שסברה שבעלה הוא‪ ,‬והוא אחר‪ ,‬מותרת‬ ‫ותירץ ר"ת דאין חייבין מיתה על בעילת מצרי דרחמנא אפקריה‬ ‫לבעלה ישראל‪ ,‬אבל זינתה שסברה שמותר לזנות הוי כמזידה‬ ‫לזרעא דמצרי‪ ,‬דכתיב וזרמת סוסים זרמתם‪ ,‬ומייתי ראיה‬ ‫ואסורה לבעלה ישראל‪ ,‬והוא מהמהרי"ק (שורש קס"ח)‪ ,‬וכתב‬ ‫מדפריך בסנהדרין (דף ע"ד‪ ):‬הא אסתר פרהסיא הוואי‪ ,‬ולא פריך‬ ‫הבית שמואל (סק"ד) כיון שהיא מתכוונת למעול מעל באישה‬ ‫והא אסתר גילוי עריות הויא‪ ,‬משמע דמשום עריות לא הוה‬ ‫ומזנה תחתיו‪ ,‬דהא לא כתיב ומעלה מעל בה' אלא ומעלה בו‬ ‫מיחייבא‪ ,‬ומתוך כך התיר ר"ת לבת ישראל שהמירה דתה ובא‬ ‫מעל כתיב עיי"ש‪.‬‬ ‫עליה עובד כוכבים‪ ,‬לקיימה לאותו עובד כוכבים כשנתגייר‪,‬‬ ‫דלא שייך למימר אחד לבעל ואחד לבועל בביאת מצרי דהויא‬ ‫והמהרי"ק הביא ראיה‪ ,‬מהא דאיתא במסכת מגילה‬ ‫(דף ט"ו‪).‬‬ ‫כביאת בהמה‪ ,‬ואין נראה לריב"ם‪ ,‬דהא ע"י ביאת עובד כוכבים‬ ‫וכאשר אבדתי אבדתי‪ ,‬כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך‪,‬‬ ‫נאסרה לבעלה כדאמר הכא דאיכא פרוצות וכו'‪ ,‬ואמר נמי‬ ‫דעד עכשיו באונס ועכשיו ברצון‪ ,‬שמע מינה שמאותה שעה‬ ‫במגילה כאשר אבדתי אבדתי‪ ,‬כאשר אבדתי מבית אבא אבדתי‬ ‫נאסרה על מרדכי‪ ,‬והנה דבר פשוט הוא יותר מביעתא בכותחא‬ ‫ממך‪ ,‬אלמא לגבי בעלה לא חשיבא ביאת מצרי כביאת בהמה‬ ‫כי אסתר לא עשתה שום איסור ולא היה בדבר אפילו נדנוד‬ ‫וה"ה לבועל וכו' עכ"ד‪.‬‬ ‫עבירה‪ ,‬אלא מצוה רבה עשתה שהצילה כל ישראל וכו'‪,‬‬ ‫ואפי"ה נאסרה על מרדכי בעלה וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫ועיין בתרומת הדשן (סי' רי"ט) שהסתפק בדעת ר"ת לענין‬ ‫לאוסרה על בעלה‪ ,‬ועיין בחידושי חת"ס שהאריך בזה דאף‬ ‫ועיין בשו"ת בית יעקב (סי' ל"ט) במעשה שעשתה ברצון כדי‬ ‫לדעת ר"ת נאסרה על בעלה וכן מבואר בשיטה מקובצת‪,‬‬ ‫להציל את הבועל שאיימו עליו להורגו‪ ,‬והביא דברי המהרי"ק‬ ‫ועיי"ש שמבאר החילוק בין האיסור על הבועל או על הבעל‪,‬‬ ‫והאריך בסתירת ראיותיו‪ ,‬ורק באסתר שהיתה בספק שמא לא‬ ‫אמנם המאירי (שם) ובסנהדרין (דף ע"ד‪ ):‬נקט להדיא בדעת ר"ת‬ ‫יעלה בידה להציל לכן נאסרה וכו'‪ ,‬ומסיק להתירה לבעלה‬ ‫שביאת גוי אינה אוסרת לבעל‪ ,‬ולפי"ז צ"ל דגם באסתר לא‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ועיין בשבות יעקב (ח"ב סי' קי"ז) בסיעת בני אדם שנסעו‬ ‫היתה נאסרת על בעלה במה שנלקחה לאחשורוש‪ ,‬ועיין‬ ‫בדרך וקמו עליהם חבורת רוצחים‪ ,‬ואשה אחת מביניהם מסרה‬ ‫בשיטמ"ק דלר"ת י"ל דאסתר הכי קאמרה‪ ,‬דאף שמן הדין‬ ‫עצמה להם לזנות ועי"ז הצילה את כולם‪ ,‬וציין לדברי הבית‬ ‫מותרת לו‪ ,‬מ"מ שמא מרדכי לא יחפוץ בה משום דהו"ל פגומה‬ ‫יעקב הנ"ל‪ ,‬וחלק עליו והאריך לחזק דברי המהרי"ק‪ ,‬ומסיק כן‬ ‫בבעילת עכו"ם עיי"ש‪.‬‬ ‫להלכה דאף שעשתה בהיתר אסורה לבעלה‪ ,‬ומ"מ בעצם הדבר‬ ‫מודה שהותר לה לעשות עיי"ש‪.‬‬ ‫ומעתה לפי שיטת ר"ת דביאת עכו"ם אינה ביאת איסור לחייב‬ ‫עליה מיתה ואף מותרת לבעלה‪ ,‬א"ש הא דלא מסרה אסתר את‬ ‫ועיין בנובי"ת חיור"ד (סי' קס"א) שכתב‪ ,‬ומ"מ גוף דין זה שיהיה‬ ‫עצמה למיתה כדי לימנע מג"ע‪ ,‬שכן בביאת עכו"ם אינו בכלל‬ ‫מותר לאשת איש לזנות ברצון כדי להציל נפשות אינו תורה‪,‬‬ ‫ג"ע‪ ,‬וי"ל דלשיטת זו גם הנוב"י יודה דהותר לה לבוא אל‬ ‫ולא ישר בעיני מה שראיתי באיזה תשובה‪ ,‬ולפי שאני לעת עתה‬ ‫המלך ולא היתה זקוקה למסור נפשה כדי להנצל מאחשורוש‪.‬‬ ‫בכפר לא אוכל לזכור באיזה תשובה‪ ,‬וכדמדומה אני שהוא‬ ‫א‬ ‫בכל נפשיך אפילו הוא נוטל את נפשיך‪ ,‬א"כ ממילא משמע‬ ‫ובספר חיי נפש (פרשת לך) כתב‪ ,‬דפלוגתת הר"ת והריב"ם אי ביאת‬ ‫דבשאר עבירות אינו מחויב למסור נפשו ולמ"ל קרא דוחי‬ ‫עכו"ם חייבין עליה מיתה וחשיבא ביאה‪ ,‬תליא בפלוגתת‬ ‫בהם‪ ,‬אלא ע"כ דהקרא דוחי בהם אתי להורות דחייב להחיות‬ ‫התנאים אי עכו"ם חשיבי בכלל אדם‪ ,‬דהר"ת דס"ל דביאת‬ ‫את עצמו ואינו רשאי למסור את עצמו למיתה בשאר מצות‪,‬‬ ‫עכו"ם חשיב כביאת בהמה‪ ,‬ס"ל כר' שמעון במסכת יבמות (דף‬ ‫והיינו כשיטת הרמב"ם הנ"ל‪ ,‬ולפי"ז לכאורה קשה על‬ ‫ס"א‪ ).‬דאתם קרויים אדם ואין עכו"ם קרויים אדם‪ ,‬ולכן כיון‬ ‫הפוסקים דחו לקים על הרמב"ם קושית הב"ח והת"ח‪.‬‬ ‫דעכו"ם אינם בגדר אדם לכן ס"ל דביאת עכו"ם אינו בגדר ג"ע‪,‬‬ ‫משא"כ הריב"ם דס"ל דביאת עכו"ם מיקרי ביאת איסור‪ ,‬ס"ל‬ ‫(עה"ת)‬‫וכתב בספר חמודי צבי (פרשת בראשית) לתרץ‪ ,‬דהנה רש"י‬ ‫כר"מ דדריש בסנהדרין (נ"ט‪ ).‬שאפילו עכו"ם העוסק בתורה הרי‬ ‫עה"פ וחי בהם כתב‪ ,‬וחי בהם לעולם הבא שאם תאמר בעוה"ז‬ ‫הוא ככהן גדול‪ ,‬מדכתיב אלה המצות אשר יעשה אותם האדם‬ ‫והלא סופו הוא מת עיי"ש‪ ,‬ולכאורה קשה דדברי רש"י המה‬ ‫וחי בהם‪ ,‬ועיי"ש ברש"י דר"מ ס"ל דעכו"ם חשיב בכלל אדם‪,‬‬ ‫נגד גמרא הנ"ל דילפינן מקרא דוחי בהם ולא שימות בהם הרי‬ ‫ולכן גם לענין ביאת איסור נחשבת ביאת עכו"ם ביאה עכ"ד‪.‬‬ ‫דקרא קאי אחיות דעוה"ז‪ ,‬וכתב בספר פרדס דוד (פרשת בלק) דדבר‬ ‫זה תלוי בפלוגתא דר"מ ור"ש‪ ,‬דלר"מ דס"ל דאפילו עכו"ם‬ ‫ואיתא במסכת ברכות (דף ס"א‪ ,):‬תנו רבנן‪ ,‬פעם אחת גזרה מלכות‬ ‫ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול‪ ,‬שנאמר אשר יעשה אותם‬ ‫הרשעה שלא יעסקו בתורה‪ ,‬בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי‬ ‫האדם וחי בהם‪ ,‬א"כ לדבריו דהך קרא קאי על עכו"ם‪ ,‬בהכרח‬ ‫עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה‪ ,‬אמר ליה‬ ‫דלא יתכן לפרש דוחי בהם קאי על עולם הבא‪ ,‬דהרי בירושלמי‬ ‫עקיבא אי אתה מתיירא מפני מלכות‪ ,‬א"ל אמשול לך משל וכו'‬ ‫מובא בתוס' בע"ז (דף י‪ ).‬ד"ה ווי לה מבואר דעכו"ם אין להם‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל דמה דאיתא במדרש שר"ע היה דורש ברבים‬ ‫חלק לעולם הבא‪ ,‬וא"כ מוכרח דקאי על חיי עוה"ז‪ ,‬ולהורות‬ ‫היתה באותה תקופה שגזרה המלכות ואסרו לימוד התורה‪ ,‬ור"ע‬ ‫לנו וחי בהם ולא שימות בהם‪ ,‬אמנם לר"ש דס"ל דאדם ממעט‬ ‫היה מקהיל קהילות ויושב ודורש‪ ,‬ולכן היו הציבור נתנמנם דסברי‬ ‫עכו"ם‪ ,‬ממילא הך קרא אשר יעשה אותם האדם וחי בהם‬ ‫שאין להכניס עצמם לכלל סכנה לצורך קיום המצוה ולכן נמנעו‬ ‫ממעט ג"כ עכו"ם‪ ,‬ולדידיה שפיר פירש"י דקרא דוחי בהם קאי‬ ‫מלעסוק בתורה‪ ,‬וכה ראיתי בספר חמודי צבי (בפרשתן) שכתב כעי"ז‪.‬‬ ‫על עולם הבא‪ ,‬וממילא לא קשה דרש"י יהיה נגד גמרא הנ"ל‬ ‫דדרשינן וחי בהם ולא שימות בהם‪ ,‬די"ל דהנך דדרשו כן אזלי‬ ‫ולכאורה זה תליא במחלוקת הראשונים אם האדם רשאי להחמיר‬ ‫בשיטת ר"מ הנ"ל דהאדם מרבה עכו"ם ממילא ע"כ דהקרא‬ ‫על עצמו ולמסור נפשו על כל מצוות התורה‪ ,‬דפליגי בהא דכתיב‬ ‫דוחי בהם קאי על עוה"ז ושפיר דרשינן וחי בהם ולא שימות‬ ‫וחי בהם אם הוי חיוב שהכתוב מזהיר שצריך לעשות הכל כדי‬ ‫בהם‪ ,‬ורש"י בחומש פירוש אליבא דר"ש דאדם ממעט עכו"ם‬ ‫שיחיה ולא ימות‪ ,‬וממילא דאסור למסור נפשו על שאר המצוות‪,‬‬ ‫ושפיר קאי הך קרא דוחי בהם על עולם הבא‪.‬‬ ‫או דוחי בהם הו"ל רק בגדר רשות‪ ,‬דהיינו דליכא חיוב למסירת‬ ‫נפש על כל המצוות כמו על שלש העבירות‪ ,‬אבל אם רוצה להדר‬ ‫ולפי"ז ממילא מתורץ קושית הב"ח והת"ח על החולקים על‬ ‫ולמסור נפשו רשאי‪ ,‬דשיטת הרמב"ם בהל' יסודי התורה (פ"ה ה"ד)‬ ‫הרמב"ם וס"ל דגם בשאר מצות יכולים למסור עצמן להריגה‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬דכל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה‬ ‫למ"ל קרא וחי בהם ולא שימות בהם‪ ,‬משום דאליבא דאמת‬ ‫מתחייב בנפשו‪ ,‬אך התוס' בע"ז (דף כ"ז‪ ):‬ד"ה יכול‪ ,‬כתבו דאם‬ ‫דפסקינן כר"ש דקברי עכו"ם אינם מטמאים באהל‪ ,‬ואדם ממעט‬ ‫חפץ למסור נפשו על שאר המצוות רשאי‪ ,‬וכ"ה שיטת הרא"ש‬ ‫עכו"ם שוב קאי הך קרא דוחי בהם על עולם הבא וכדברי רש"י‬ ‫(שם) פ"ב סי' ט'‪ ,‬וכ"כ הסמ"ק סי' ג'‪ ,‬וכ"כ הר"ן בשבת (דף כ"ב‪ :‬מדפי‬ ‫הנ"ל דאי בעוה"ז הלא סופו הוא מת‪ ,‬וממילא לא דרשינן כלל הך‬ ‫הרי"ף) גבי מעשה דאלישע בעל כנפים שלכן הסתכן על קיום מצות‬ ‫דרשא דוחי בהם ולא שימות בהם‪ ,‬ולכן שפיר ס"ל דאם רוצים‬ ‫תפילין‪ ,‬דאעפ"י שאינו מחוייב ליהרג על קיומיה אפי"ה רשאי‬ ‫להחמיר על עצמם בשאר מצות למסור נפשם רשאי עכ"ד‪.‬‬ ‫למסור נפשו עליו ומקבל שכר וכו' עיי"ש‪ ,‬וכן פסקו בטור יור"ד‬ ‫(סי' קנ"ז) עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל דר"ע ס"ל כשיטת הראשונים דאם‬ ‫ובזה יבואר המדרש‪ ,‬ר"ע היה יושב ודורש‪ ,‬ראה שהיה הציבור‬ ‫ירצה למסור נפשו על שאר המצוות רשאי ולכן הקהיל קהילות‬ ‫מתנמנמים‪ ,‬והבין דהוא משום דהם ס"ל דאסור למסור נפשו על‬ ‫ולמד עמהם תורה‪ ,‬משא"כ הציבור ס"ל כשיטת הרמב"ם‪ ,‬ולכן‬ ‫שאר המצוות‪ ,‬ולכן אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז‬ ‫לא רצו למסור נפשם לשמוע את דבר ה' מר"ע כיון שאיסור יש‬ ‫מדינות‪ ,‬דמשמע מזה דהיה זה זכיה לאסתר שנלקחה לבית‬ ‫בדבר‪ ,‬ולכן נתנמנמו‪.‬‬ ‫אחשורוש ומלכה על קכ"ז מדינות‪ ,‬הלא עי"ז נאסרה לבעלה‪,‬‬ ‫וע"כ דלא נאסרה על בעלה משום דביאת מצרי אינה נחשבת‬ ‫והנה הב"ח ות"ח כתבו להוכיח כשיטת הרמב"ם הנ"ל דכל מי‬ ‫כביאה ומשום דעכו"ם אינם בכלל אדם‪ ,‬ולפי"ז י"ל דקרא דוחי‬ ‫שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב‬ ‫בהם קאי על עולם הבא‪ ,‬ולא דרשינן להך דרשא דוחי בהם ולא‬ ‫בנפשו‪ ,‬מדאיצטריך קרא וחי בהם ולא שימות בהם לשאר‬ ‫שימות בהם‪ ,‬וממילא אם רוצים להחמיר למסור נפשם על שאר‬ ‫מצות דיעבור ואל יהרג‪ ,‬דקשה למ"ל קרא דוחי בהם‪ ,‬הא‬ ‫מצות התורה מותר ודו"ק‪.‬‬ ‫מדגלי לן התורה דבע"ז החמורה דיהרג ואל יעבור מדכתיב‬ ‫הואיל משה פרשת חיי שרה תשפ"ז דף ב‬ ‫הוי שלוחי דרחמנא אז שפיר י"ל דכהן אפשר להיות מלך כיון‬ ‫ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבא‬ ‫דשוים המה במדרגה ושפיר י"ל דאאע"ה היה כהן ומלך בהדדי‪.‬‬ ‫אברהם לספד לשרה ולבכתה‪ :‬וכתב רשיז"ל‪ ,‬ונסמכה מיתת‬ ‫שרה לעקידת יצחק‪ ,‬לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה‬ ‫והמפ' הקשו דהיאך נשא אאע"ה את הגר‪ ,‬כיון דהיתה שפחה‬ ‫לשחיטה‪ ,‬וכמעט שלא נשחט‪ ,‬פרחה נשמתה ממנה ומתה עכ"ל‪,‬‬ ‫הרי לא שייך בה קידושין‪ ,‬וא"כ היתה פילגש וכמש"כ רש"י סוף‬ ‫אך בבראשית רבה (פרשה מ"ה‪-‬ז) איתא‪ ,‬שנגזר על שרה למות אצל‬ ‫פרשתן (פרשה כ"ה‪-‬ו)‪ ,‬ולשיטת הרמב"ם בהל' אישות (פ"א‪ -‬ה"ב) דכל‬ ‫המעשה כשגירשה את הגר שפחתה עיי"ש‪ ,‬ובספר מאיר עיני‬ ‫שהיא בלא קידושין איכא בה לאו דלא תהיה קדשה‪ ,‬ועיין בטו"ז‬ ‫חכמים (מהדורא תליתאה) העיר‪ ,‬דהלא מיתת שרה היתה ל"ז שנים אחר‬ ‫חלק אבהע"ז (סי' כ"ו סק"ב) עיי"ש‪ ,‬ובספר אור תורה (פרשת לך אות מ"ט)‬ ‫גרישות הגר עיי"ש‪.‬‬ ‫כתב‪ ,‬דהא קיי"ל ביור"ד (סי' רס"ז סס"ט) דאם בא על שפחתו הוה‬ ‫הולד בן חורין לכל דבר‪ ,‬דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬עפי"מ שהקשו המפרשים‪ ,‬דהיאך היה יצחק נעקד על‬ ‫זנות‪ ,‬ומסתמא שחררה כדי שלא לעבור אאיסור‪ ,‬אמנם י"ל דכיון‬ ‫ידי אברהם‪ ,‬הלא יצחק היה עולה תמימה‪ ,‬ולקרבן עולה צריכים‬ ‫דאאע"ה לא קיים עדיין מצות פו"ר‪ ,‬שוב י"ל דלא שחררה‪,‬‬ ‫כהן עכ"ק‪ ,‬ובפשיטות לק"מ‪ ,‬דאיתא במסכת נדרים (דף ל"ב‪ ,):‬א"ר‬ ‫ועכ"ז לא עשה איסור‪ ,‬מש ום דעשה דפו"ר דוחה הלאו דלא‬ ‫זכריה משום ר' ישמעאל‪ ,‬ביקש הקב"ה להוציא הכהונה משם‬ ‫תהיה קדשה עיי"ש‪.‬‬ ‫שנאמר והוא כהן לאל עליון‪ ,‬כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת‬ ‫המקום‪ ,‬הוציאה מאברהם‪ ,‬שנאמר ויברכהו ויאמר ברוך אברם‬ ‫אך י"ל דע"כ שחרר אאע"ה את הגר‪ ,‬דהבעלי תוס' עה"ת‬ ‫(סו"פ חיי‬ ‫לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון‪ ,‬א"ל אברהם וכי‬ ‫שרה)‪ ,‬והמהרש"א במסכת יבמות (דף ק‪ ):‬הקשו‪ ,‬דהיאך נשא אאע"ה‬ ‫מקדימין ברכת עבד לברכת קונו‪ ,‬מיד נתנה לאברהם‪ ,‬שנאמר‬ ‫את הגר שהיתה מצרית דעתידה תורה לאסור‪ ,‬ואאע"ה הלא קיים‬ ‫נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית איביך הדום לרגליך‪ ,‬ובתריה‬ ‫כל התורה כולה‪ ,‬וכתיב לא יבוא מצרי בקהל ה' עכ"ק‪,‬‬ ‫כתיב נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק‬ ‫ובפשיטות י"ל‪ ,‬דכיון דאאע"ה לא קיים מצות פו"ר‪ ,‬י"ל דעשה‬ ‫על דיבורו של מלכי צדק עיי"ש‪ ,‬הרי דאאע"ה היה כהן‪ ,‬ושפיר‬ ‫דפו"ר דחי הל"ת דלא יבוא מצרי‪ ,‬אך לכאורה קשה לפימש"כ‬ ‫היה יצחק נעקד ע"י אברהם‪.‬‬ ‫המפ' דעשה דוחה רק חד לאו ולא שני לאוין‪ ,‬א"כ א"א לומר‬ ‫דאאע"ה נשא את הגר מכח עשה דוחה ל"ת‪ ,‬דהא איכא כאן שני‬ ‫אך יש להעיר‪ ,‬דהטו"ז באהע"ז (סי' כ"ו סק”ב)‪ ,‬ובספר דורש לציון‬ ‫לאוין לאו דמצרית ולאו דלא תהיה קדשה‪ ,‬כיון דהגר היתה‬ ‫(דרוש י"ג) הקשו‪ ,‬לפימש"כ הרמב"ם בה' אישות (פ"א ה"ד)‪ ,‬דהבועל‬ ‫שפחה‪ ,‬ועכצ"ל דבודאי שחרר את הגר‪.‬‬ ‫אשה בלא קידושין או פילגש עובר בלאו דלא תהיה קדשה‬ ‫מבנות ישראל‪ ,‬א"כ איך לקח אאע"ה פלגש כיון דקיים כה"ת‬ ‫אך י"ל לפימש"כ מו"ר בשו"ת בנין צבי (ח"א סי' מ"ז אות ז') לחדש‪,‬‬ ‫כולה‪ ,‬ותי' בשו"ת שם אריה חאבהע"ז (סי' י"ז)‪ ,‬לפימש"כ הרמב"ם‬ ‫דבכהנים שפיר אמרינן דעשה דוחה אף ב' ל"ת‪ ,‬לפי"ד המנ"ח‬ ‫בה' מלכים (פ"ד ה"ד) דרק להדיוט אסור פילגש אבל למלך מותר‬ ‫(מצוה תקנ"א) דהלובש כלאים עובר בב' לאוין משום לובש ומלביש‪,‬‬ ‫בפילגש‪ ,‬והקב"ה נתן לאאע"ה את כל ארץ כנען כמ"ש לזרעך‬ ‫כדאיתא במסכת מכות (דף כ‪ ):‬דהמקיף לעצמו לוקה ב' משום‬ ‫אתן את כל הארצות הזאת‪ ,‬א"כ היה לו דין מלך ומלך מותר‬ ‫מקיף וניקף‪ ,‬ולפימש"כ הרמב"ם בה' כלאים (פ"י ה"לא) דהמלביש‬ ‫בפילגש עכ"ד‪.‬‬ ‫לחבירו כלאים עובר בל"ת‪ ,‬א"כ הלובש כלאים חייב ב' משום‬ ‫מלביש ומשום לובש עיי"ש‪ ,‬וכ"ז הוא רק למ"ד דלאו שאין בו‬ ‫ולפי"מ דאיתא בירושלמי שקלים (פ"ו ה"א)‪ ,‬דאין מושחין כהנים‬ ‫מעשה לוקין‪ ,‬אבל למ"ד דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו‪,‬‬ ‫למלכים‪ ,‬דכתיב למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב‬ ‫אינו חייב רק משום מלביש ולא משום לובש‪ ,‬כמבואר שם דהא‬ ‫ישראל‪ ,‬וכתיב בתריה לא יהיה להכהנים הלוים חלק ונחלה עם‬ ‫דניקף חייב הוא רק למ"ד לשאב"מ לוקין‪.‬‬ ‫אחיו עיי"ש‪ ,‬א"כ איך אפשר לומר דאאע"ה היה מלך וכהן‬ ‫בהדדי‪ ,‬ועיין בספר עיר דוד (אות רל"ט)‪.‬‬ ‫ונודעים שיטת רש"י במסכת תמורה (דף ד‪ ):‬דכהנים לקי אף בלאו‬ ‫הניתק לעשה כיון דרבי בהו רחמנא קדושה יתירא לכן מחמירין‬ ‫אך י"ל‪ ,‬דבהואיל משה (ח"ז אות קפ"ב) הבאנו מש"כ השפע חיים‬ ‫עלייהו טפי מישראל ולוקין אף על לאו הנל"ע‪ ,‬ולפי"ז ה"ה די"ל‬ ‫זצ"ל בירחון ישראל סבא (ירחון י') הטעם דאין מושחין כהנים‬ ‫דכהנים לוקין על לאו שאב"מ‪ ,‬דלא בעינן בכהנים שיהא דומיא‬ ‫למלכים‪ ,‬דכיון דאמרינן דכהנים הוי שלוחי דידן‪ ,‬ומלך הוא‬ ‫דלאו דחסימה‪ ,‬וא"כ בכהנים איכא שני לאוין בכלאים משום‬ ‫שלוחא דרחמנא‪ ,‬כדכתיב כי לה' המלוכה‪ ,‬וכדכתיב בשלמה‬ ‫מלביש ומשום לובש‪ ,‬ועכ"ז גילתה התורה דכהנים חייבים‬ ‫(מלכים א'‪-‬כ"ט) וישב על כסא ה'‪ ,‬וכיון שהמלוכה הוא במעלה יותר‬ ‫בציצית‪ ,‬וע"כ מוכח מזה דבכהנים ס"ל דעשה דוחה שני לאוין‬ ‫גדולה מן הכהונה‪ ,‬שכהן הוא שלוחא דידן ומלך הוי שלוחא‬ ‫עכ"ד‪ ,‬ולפי"ז י"ל דכיון דאאע"ה היה כהן שפיר י"ל דנשא את‬ ‫דרחמנא‪ ,‬לכן אין מן הראוי שיהיה כהן גם מלך‪ ,‬משא"כ אי ס"ל‬ ‫הגר אע"ג דלא שחררה‪ ,‬ואף דאיכא כאן שני לאוין לא יהיה קדש‬ ‫דכהנים הוי שלוחא דרחמנא ושוים המה במעלתם‪ ,‬אז שפיר י"ל‬ ‫ולא יבוא מצרית‪ ,‬דהל א בכהן אמרינן עשה דוחה שני לאוין‪.‬‬ ‫דכהן אפשר להיות גם מלך עכ"ד‪ ,‬ולפי"ז י"ל דאי ס"ל דכהנים‬ ‫הואיל משה פרשת חיי שרה תשפ"ז דף ג‬ ‫תורת חסד‪ ,‬מזה הטעם רצה אברהם שתחיה שרה ג"כ קמ"ז‬ ‫ובספר פלח הרימון (כלל ה') כתב הטעם שלא נשחט יצחק מפני‬ ‫שנים שהוא כנגד מזמורים של תהלים‪ ,‬כדאיתא במסכת סופרים‬ ‫שהיה פסול להקרבה‪ ,‬דהא קיי"ל דקרבן בלא ידיעת הבעלים‬ ‫(שם הלכה י"א)‪ ,‬קמ"ז מזמורים של תהלים שהוא כנגד קמ"ז שנה של‬ ‫פסול‪ ,‬וקרבן של שותפים שנקרב בלא ידיעת שותף אחד‪ ,‬אותו‬ ‫יעקב‪ ,‬כמו שהתורה שבכתב כנגד אברהם כן ג"כ תהלים‬ ‫חלק פסול‪ ,‬כמש"כ התוס' במסכת קידושין (דף כ"ג‪ ):‬ד"ה דאמר רב‬ ‫שתיקן דוד הוא כנגד שרה אשת אברהם‪ ,‬או כנגד התחלת וסוף‬ ‫הונא‪ ,‬דזה אי קרבן פסול להקרבה בלא ידיעת בעלים תליא אם‬ ‫חומשי תורה הם בגימטריא קמ"ז (שהם אותיות ב' מ' ו' מ' ו' י' ו' ו' א' ל' ביחד הם‬ ‫כהנים הוי שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא‪ ,‬דאי הוי שלוחי‬ ‫קמ"ז)‪ ,‬ולכן היה אברהם מצטער על כ' שנים שלא השלימה‬ ‫דרחמנא הקרבן כשר אף בלא ידיעת הבעלים‪ ,‬כיון שהקב"ה‬ ‫חשבון קמ"ז עכ"ד‪.‬‬ ‫הוא המשלחו והקב"ה יודע בו‪ ,‬משא"כ אי כהנים הוי שלוחי‬ ‫דידן צריך המשלח לידע מהקרבת הקרבן‪ ,‬ולכן קרבן בלא ידיעת‬ ‫ואיתא במסכת שבת (דף קט"ו‪ ,):‬תנו רבנן‪ ,‬ויהי בנסוע הארון ויאמר‬ ‫הבעלים פסול‪ ,‬והנה חז"ל אמרו במסכת קידושין (דף ל‪ ):‬דשלשה‬ ‫(נו"ן‬ ‫משה‪ ,‬פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ומלמטה‬ ‫שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו עיי"ש‪ ,‬וכיון ששרה אמנו‬ ‫הפוכה)‪ ,‬לומר שאין זה מקומה (דמקומה הוא במסע הדגלים בפרשת במדבר)‪,‬‬ ‫היתה שותף ביצחק והיא לא ידעה שאאע"ה לקחו לקרבן‪ ,‬נמצא‬ ‫ועתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתוב במקומה‪ ,‬ולמה כתבה‬ ‫שהיה יצחק פסול לקרבן עיי"ש‪.‬‬ ‫כאן להפסיק בין פורענות לפורענות (בין ויסעו מהר ה' למעשה דמתאוננים)‪,‬‬ ‫רבי אומר לא מן השם הוא זה‪ ,‬אלא מפני שספר חשוב הוא בפני‬ ‫ולפי"ז יבואר הני שני מאמרים‪ ,‬דבאמת מתה שרה מחמת‬ ‫עצמו‪ ,‬כמאן אזלא הא דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן‪ ,‬חצבה‬ ‫בשורת העקידה וכדפירש"י ז"ל‪ ,‬אך אי שרה לא היתה סברה‬ ‫עמודיה שבעה אלו שבעה ספרי תורה כמאן כר' דס"ל דז' ספרי‬ ‫דאאע"ה הוא כהן‪ ,‬לא היתה מאמינה שאאע"ה עקד את יצחק‪,‬‬ ‫תורות הן‪ ,‬והת"ק ס"ל דחמשה תורות הן‪ ,‬ומה שעשה לה‬ ‫דהרי הוא אינו כהן כיון שהוא מלך ואין מושחין כהנים‬ ‫סימניות הוא מפני שאין כאן מקומה עיי"ש‪.‬‬ ‫למלכים‪ ,‬אך כיון שגירשה את הגר‪ ,‬דס"ל דאאע"ה לא שחררה‬ ‫ונשא אותה מכח עשה דוחה ל"ת‪ ,‬ואף דאיכא שני לאוין לאו‬ ‫ולפי"ז י"ל‪ ,‬דזה שאאע"ה נצטער על שלא חיתה שרה עוד כ"ף‬ ‫דמצרית ולאו דלא תהיה קדשה‪ ,‬עכ"ז י"ל דנשא אותה מכח‬ ‫שנים כנגד התחלת וסוף חומשי תורה‪ ,‬א"ש למ"ד דס"ל דאיכא‬ ‫עשה דוחה ל"ת‪ ,‬דהרי בכהן ס"ל עשה דוחה שני לאוין‪ ,‬הרי‬ ‫חמשה חומשי תורה‪ ,‬אך למ"ד דאיכא שבעה ספרי תורות‬ ‫דדעתה של שרה הוא דאאע"ה היה כהן‪ ,‬ואע"ג דהיה מלך‪,‬‬ ‫דפרשת ויהי בנסוע הוא ספר בפני עצמו‪ ,‬לא א"ש החשבון‪.‬‬ ‫דס"ל כהנים שלוחי דרחמנא‪ ,‬ואי ס"ל דכהנים המה שלוחי‬ ‫דרחמנא שפיר יכולין להקריב קרבן אף בלי ידיעת הבעלים‪,‬‬ ‫ואיתא במסכת גיטין (דף ס‪ ,).‬אמר ר' יוחנן משום רבי בנאה‪ ,‬תורה‬ ‫ולכן היתה יכולה להאמין שאברהם עקד את יצחק‪ ,‬ומשו"ה‬ ‫מגילה מגילה ניתנה (כשנאמרה פרשה למשה היה כותבה ולבסוף ארבעים שנה כשנגמרו‬ ‫יצאה נשמתה ודו"ק‪.‬‬ ‫כל הפרשיות חיברן בגידין ותופרן)‪ ,‬שנאמר אז אמרתי הנה באתי במגילת‬ ‫ספר כתוב עלי‪ ,‬ר"ש בן לקיש אומר‪ ,‬תורה חתומה ניתנה (לא נכתבה‬ ‫***‬ ‫עד סוף ארבעים שנה לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן והנאמרות לו בשנה ראשונה ושניה היו סדורות‬ ‫לו על פה עד שכתבן)‪ ,‬שנאמר לקוח את ספר התורה הזאת עיי"ש‪.‬‬ ‫ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבא‬ ‫אברהם לספד לשרה ולבכתה‪ :‬ואיתא בבראשית רבה‬ ‫(פרשה‬ ‫ובספר עיר בנימין (ח"א אות קנ"ו) כתב‪ ,‬דמחלוקת רבי והת"ק אי‬ ‫נ"ח‪-‬ה)‪ ,‬ו יבא אברהם‪ ,‬מהיכן בא‪ ,‬ר' לוי אמר מקבורתו של‬ ‫איכא חמשה חומשי תורה או שבעה ספרי תורות‪ ,‬תליא אי ס"ל‬ ‫תרח לשרה בא‪ ,‬אמר לו ר' יוסי‪ ,‬והלא קבורתו של תרח‬ ‫תורה מגילה מגילה ניתנה או חתומה חתומה ניתנה‪ ,‬דרבי דס"ל‬ ‫קדמה לקבורתו של שרה שתי שנים‪ ,‬אלא מהיכן בא‬ ‫דז' ס"ת הן ולכן כתוב הסימניות‪ ,‬א"כ הוה כאן מקומו ושפיר‬ ‫מהר המוריה וכו' עיי"ש‪ ,‬ובספר מגלה עמוקות (תנינא) עה"פ‬ ‫יסבור דמגילה מגילה ניתנה וכתבה כאן דכאן הוה מקומו‪,‬‬ ‫ויבא אברהם כתב‪ ,‬דאיתא במסכת סנהדרין (דף כ"ב‪ ,).‬אמר ר'‬ ‫משא"כ להת"ק דס"ל דה' ס"ת הן‪ ,‬והסימניות הוא לומר שאין‬ ‫יוחנן‪ ,‬כל אדם שמתה אשתו ראשונה כאילו חרב בית המקדש‬ ‫כאן מקומו‪ ,‬אי יסבור דתורה מגילה ניתנה ותיכף כשנאמרה‬ ‫בימיו עיי"ש‪ ,‬וז"ש ויבא אברהם מהר המוריה‪ ,‬שהיה מצטער על‬ ‫למשה נכתבה‪ ,‬נמצא דבשעת מסע הדגלים היה כבר נכתב‬ ‫חורבן מקדש עכ"ד‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬ ‫פרשת ויהי בנסוע ובנוחה במקומו הראוי‪ ,‬ולפי"ז אח"כ כאשר‬ ‫סרו מאחרי המקום‪ ,‬והוצרך להפסיק בין פורענות לפורענות היה‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬עפימש"כ (שם) דלכן כתיב כ"ף קטנה‪ ,‬שאברהם נצטער‬ ‫צריך לכתבם שנית‪ ,‬וזה לא מצינו בתורה המצויה בידינו שהוא‬ ‫על שלא חיתה שרה עוד כ"ף שנים‪ ,‬כמו שאברהם חי קע"ה‬ ‫הנתונה למרע"ה שתיכתב שני פעמים‪ ,‬אם לא שנאמר כי כל‬ ‫שנים כנרמז במלת מכפלה (גימטריא קע"ה)‪ ,‬כדאיתא במסכת סופרים‬ ‫הפרשיות היו סדורים למרע"ה בע"פ‪ ,‬עד כי חתומה ניתנה לסוף‬ ‫(פרק ט"ז הלכה י')‪ ,‬שלכן יש קע"ה פרשיות כנגד שנותיו של אברהם‬ ‫ארבעים שנה‪ ,‬ולא כתבה מרע"ה במקומו‪ ,‬וכתבה כאן כדי‬ ‫עיי"ש‪ ,‬והטעם הוא סוד תורת חסד על לשונה וחסד לאברהם‪,‬‬ ‫להפסיק בין פורענות לפורענות עכ"ד‪.‬‬ ‫ולכן הוצרך אברהם שהוא איש החסד להיות כמנין פרשיות של‬ ‫הואיל משה פרשת חיי שרה תשפ"ז דף ד‬ ‫הארץ לרבות תולדותיהם‪ ,‬ואז שייך להגביל ולומר על דבר זה‬ ‫ובספר חידושי חת"ס (שם)‪ ,‬ובהגהות מהר"ץ חיות במסכת‬ ‫מהני ועל דבר זה לא מהני עכ"ד‪.‬‬ ‫יבמות (דף ד') כתבו‪ ,‬דזה אי דרשינן סמוכין בכל התורה או לא‬ ‫דרשינן‪ ,‬תליא בפלוגתת ר' יוחנן וריש לקיש הנ"ל‪ ,‬דר' יוחנן‬ ‫אך הא מילתא דתשובה קדמה לעולם תליא בפלוגתא‪ ,‬דאיתא‬ ‫דס"ל מגילה מגילה ניתנה‪ ,‬ולא נאמרה בפעם אחת‪ ,‬והתחילה‬ ‫במדרש רבה בראשית (פרשה א‪-‬ד)‪ ,‬ששה דברים קדמו לעולם וכו'‪,‬‬ ‫מימות אברהם אבינו‪ ,‬וכל משך הדורות ניתנה בפרקים‪ ,‬ולכן‬ ‫ר' אהבה ברבי זעירא אמר‪ ,‬אף התשובה שנאמר בטרם הרים‬ ‫ל"ש למידרש סמוכין‪ ,‬משא"כ ר"ל דס"ל חתומה חתומה ניתנה‬ ‫ילדו ותחולל ארץ ותבל‪ ,‬ומאותה שעה תשב אנוש עד דכא‬ ‫שפיר דרשינן סמוכין כיון דניתנה בפעם אחת עכ"ד‪ ,‬וכ"כ‬ ‫ותאמר שובו בני אדם עיי"ש‪ ,‬וכתב ביפה תואר (שם סי' ה') ד"ה אף‬ ‫בספר מרכבת משנה עה"ת (דף ר"ס)‪ ,‬ובספר פני יצחק זוטא עמ"ס‬ ‫התשובה‪ ,‬דפליגי אי דרשינן סמוכין‪ ,‬דהת"ק לא דריש סמוכין‬ ‫יומא (דף מ"ד)‪ ,‬ובספר שארית בנימין עמ"ס ברכות (דף כ"א‪ ).‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ותשב אנוש עד דכא אינו דבוק עם בטרם הרים ילדו‪ ,‬ולכן לא‬ ‫מני דגם תשובה קדמה לבריאת העולם‪ ,‬ור' אהבה בר"ז ס"ל‬ ‫והנה ענין חורבן בית המקדש נמשך מחטא העגל‪ ,‬דעי"ז נגרם‬ ‫דדרשינן סמוכין‪ ,‬וכתיב בטרם הרים יולדו וכו' תשב אנוש עד‬ ‫הגליות‪,‬ולכאורה י"ל דבני ישראל לא חטאו במעשה העגל‪,‬‬ ‫דכא שמע מינה דתשובה קודמת לבריאת העולם עכ"ד‪.‬‬ ‫דאיתא במסכת ע"ז (דף ד‪ ,):‬א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי‪ ,‬לא‬ ‫דוד ראוי לאותו מעשה (דבת שבע)‪ ,‬ולא ישראל ראוין לאותו מעשה‬ ‫ולפי"ז יבואר‪ ,‬דאי היתה שרה חיתה קמ"ז שנים כנגד התחלת‬ ‫(העגל) ‪ ,‬לא דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב ולבי חלל בקרבי (יצר הרע‬ ‫וסוף תיבות של חומשי תורה‪ ,‬היה נתברר כמ"ד דאיכא חמשה‬ ‫חלל בקרבי ואין לו כח לשלוט בקרבי)‪ ,‬ולא ישראל ראוין לאותו מעשה‬ ‫חומשי תורה‪ ,‬וס"ל תורה חתומה ניתנה‪ ,‬ודרשינן סמוכין‪ ,‬ומהני‬ ‫דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים (בסיני‬ ‫תשובה על חטא דע"ז‪ ,‬ולפי"ז איכא אמתלא על מה שעשו‬ ‫נאמר אלמא גבורים ואמיצי לבב ביראתם היו)‪ ,‬אלא למה עשו‪ ,‬לומר לך (גזירת מלך‬ ‫העגל‪ ,‬וי"ל דלא הוה חטא במעשה העגל‪ ,‬אך כשראה אאע"ה‬ ‫היתה ליתן פתחון פה לשבים)‪ ,‬שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד‪,‬‬ ‫שחיתה רק קכ"ז שנים‪ ,‬ומעתה י"ל דאיכא שבעה ספרי תורות‪,‬‬ ‫ואם חטאו ציבור אומרים להו לכו אצל ציבור עיי"ש‪.‬‬ ‫וס"ל תורה מגילה ניתנה‪ ,‬ולא דרשינן סמוכין‪ ,‬ולא מהני תשובה‬ ‫על חטא דע"ז‪ ,‬ואין להם אמתלא על עשיית העגל‪ ,‬ועי"ז נגרם‬ ‫אך כבר דנו המפ' אם תשובה מועיל לע"ז‪ ,‬ומעתה אי ס"ל‬ ‫חורבן בית המקדש‪ ,‬ולכן בא מהר המוריה שנצטער עכשיו על‬ ‫דתשובה מהני אף על חטא דע"ז‪ ,‬שפיר י"ל דלכן חטאו בע"ז‬ ‫חורבן בית המקדש ודו"ק‪.‬‬ ‫כדי שנדע דתשובה מהני‪ ,‬משא"כ אי ס"ל דעל חטא דע"ז לא‬ ‫מהני תשובה‪ ,‬אין להם אמתלא לומר דלכן חטאו כדי להורות‬ ‫***‬ ‫תשובה‪ ,‬דהא על חטא דע"ז לא מהני תשובה‪.‬‬ ‫ובספר סמיכת חכמים בסמיכות מסכת סוטה למסכת קידושין‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל‪:‬‬ ‫(דף פ"ו‪ .‬מדפה"ס) כתב‪ ,‬דדבר זה אי מהני תשובה על חטא דעבודה‬ ‫ואיתא במדרש תנחומא‪ ,‬ילמדנו רבינו‪ ,‬היה רוכב על חמור‬ ‫זרה במחלוקת שנויה‪ ,‬דכתיב תשב אנוש עד דכא‪ ,‬דכ"א‬ ‫והגיע עונת תפילה‪ ,‬כיצד יעשה‪ ,‬כך שנו רבותינו‪ ,‬היה‬ ‫נוטריקון דם כופר אשת איש‪ ,‬והיינו ע"ז גילוי עריות שפיכות‬ ‫רוכב על החמור והגיע זמן תפילה ירד‪ ,‬ואם אינו יכול‬ ‫דמים‪ ,‬חד אמר עד ולא עד בכלל ועל אלו הג' עבירות לא מהני‬ ‫לירד שאין דעתו מיושבת עליו מפני המעות שהן על‬ ‫תשובה‪ ,‬וחד אמר עד ועד בכלל ואף על אלו השלש עבירות‬ ‫גבי חמורו‪ ,‬או שהוא מתירא מן הגוים ומן הלסטים‪,‬‬ ‫מהני תשובה‪ ,‬ופלוגתא זו תליא בפלוגתא אחרת‪ ,‬דלפי דעת‬ ‫יהא מתפלל כשהוא רוכב וכו' עיי"ש‪ ,‬וצ"ב שייכות‬ ‫הגמ' בפסחים (דף נ"ד‪ ,).‬תשובה נבראת קודם שנברא העולם‪,‬‬ ‫השאלה להכא‪.‬‬ ‫שהיא אחד משבעה דברים שנבראו קודם שנברא העולם‪,‬‬ ‫ולדעת כמה מדרשים תשובה נבראת ביום הראשון לבריאה‪,‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דאיתא במסכת בבא בתרא (דף ט"ז‪ ,):‬וה' ברך את‬ ‫ונרמז בקרא ורוח אלקים מרחפת על פני המים בזכות תשובה‬ ‫אברהם בכל‪ ,‬מאי בכל‪ ,‬רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת‪ ,‬רבי‬ ‫שנמשלה למים‪ ,‬ולכמה דעות נרמז בבריאת האורה זו תשובה‪.‬‬ ‫יהודה אומר שהיתה לו בת‪ ,‬ולקמן (דף קמ"א‪ ).‬איתא רבי יהודה‬ ‫אומר שהיתה לו בת ובכל שמה עיי"ש‪.‬‬ ‫ונפקא מינה בין אלו השני דעות כתבו המפ'‪ ,‬דאי נימא דתשובה‬ ‫קדמה לבריאת העולם‪ ,‬אז התשובה מהני על כל העבירות‬ ‫והנבס"ד דאזלי לשיטתייהו‪ ,‬דהתוס' (דף קמ"א‪ .‬ד"ה בת) הקשו‪ ,‬ואם‬ ‫שבעולם אף על אלו השלשה‪ ,‬דאין שייך להגביל שום ענין‬ ‫תאמר ולמה לא השיאה ליצחק למ"ד בסנהדרין (דף נח‪ ):‬דב"נ‬ ‫לומר דעל דבר זה מהני ועל דבר זה לא מהני‪ ,‬כיון דלא היה‬ ‫מותר באחותו‪ ,‬ותירצו דמהגר היתה לו ולא משרה ולכך לא‬ ‫שום דבר בעולם אז‪ ,‬ואין לתפוס שום מקום וגבול‪ ,‬ובריה בפני‬ ‫רצה להשיאה ליצחק עכ"ד‪ ,‬והיינו לפי שלא שחרר את הגר‬ ‫עצמה היתה התשובה על כל מה שיברא‪ ,‬אבל אי ס"ל דתשובה‬ ‫והיתה מולד שפחה שוולדה כמותה‪.‬‬ ‫נברא ביום הראשון שאז הכל נברא כדדרשינן את השמים ואת‬ ‫הואיל משה פרשת חיי שרה תשפ"ז דף ה‬ ‫משום עשה דוחה ל"ת‪ ,‬וע"כ דאאע"ה שחרר את הגר‪ ,‬ומעתה‬ ‫והמפ' הקשו דהיאך נשא אאע"ה את הגר‪ ,‬כיון דהיתה שפחה‬ ‫קשה אי נימא דהיתה לו בת א"כ אמאי לא נשאה ליצחק‪ ,‬ולכן‬ ‫הרי לא שייך בה קידושין‪ ,‬וא"כ היתה פילגש וכמש"כ רש"י‬ ‫ס"ל דלא היתה לו בת‪ ,‬משא"כ ר' יהודה דס"ל לא דרשינן‬ ‫סוף פרשתן (פרשה כ"ה‪-‬ו)‪ ,‬ולשיטת הרמב"ם בהל' אישות (פ"א‪ -‬ה"ב)‬ ‫טעמא דקרא כדאיתא במסכת ב"מ (דף קט"ו‪ ,).‬ולפי"ז ס"ל דנשים‬ ‫דכל שהיא בלא קידושין איכא בה לאו דלא תהיה קדשה‪ ,‬ועיין‬ ‫מצוות על מ"ע דפו"ר‪ ,‬וי"ל דנשא את הגר משום עשה דוחה‬ ‫בטו"ז חלק אבהע"ז (סי' כ"ו סק"ב) עיי"ש‪.‬‬ ‫ל"ת‪ ,‬ולא שחרר את הגר‪ ,‬ולכן לא נשאה ליצחק‪.‬‬ ‫ובספר אור תורה פרשת לך (אות מ"ט) כתב‪ ,‬לפי המבואר במסכת‬ ‫ואיתא במסכת ברכות (דף ל"א‪ ,).‬אמר רב המנונא‪ ,‬כמה הלכתא‬ ‫קידושין (דף ס"ח‪ ):‬דשפחה ולדה כמותה‪ ,‬וכיון דהגר היתה שפחה‪,‬‬ ‫גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה‪ ,‬וחנה היא מדברת על‬ ‫הוי ישמעאל בנה כמותה‪ ,‬ולא מקרי זרע אברהם‪ ,‬אך הא קיי"ל‬ ‫לבה‪ ,‬מכאן למתפלל צריך שיכוין לבו עיי"ש‪ ,‬ולהלן (דף ל"א‪):‬‬ ‫ביור"ד (סי' רס"ז סס"ט)‪ ,‬דאם בא על שפחתו הוי הולד בן חורין לכל‬ ‫איתא‪ ,‬וחנה היא מדברת על לבה‪ ,‬אמר ר' אלעזר משום ר' יוסי‬ ‫דבר‪ ,‬דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות‪ ,‬ומסתמא‬ ‫בן זמרא‪ ,‬על עסקי לבה‪ ,‬אמרה לפניו רבונו של עולם‪ ,‬כל מה‬ ‫שחררה כדי שלא לעבור אאיסור‪ ,‬אמנם י"ל דכיון דאאע"ה לא‬ ‫שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה‪ ,‬עינים לראות‬ ‫קיים עדיין מצות פריה ורביה‪ ,‬שוב י"ל דלא שחררה‪ ,‬ועכ"ז לא‬ ‫ואזנים לשמוע חוטם להריח פה לדבר ידים לעשות בהם‬ ‫עשה איסור‪ ,‬משום דעשה דפריה ורביה דוחה הלאו דלא יהיה‬ ‫מלאכה רגלים להלך בהם דדים להניק בהם‪ ,‬דדים הללו שנתת‬ ‫קדש‪ ,‬אך ז"א‪ ,‬דהתוס' במסכת גיטין (דף מ"א‪ ).‬כתבו‪ ,‬דגבי מצות‬ ‫על לבי למה‪ ,‬לא להניק בהן‪ ,‬תן לי בן ואניק בהן עיי"ש‪.‬‬ ‫פריה ורביה לא אמרינן עשה דוחה ל"ת‪ ,‬דבדידה ליכא עשה‬ ‫דאשה אינה מצווה על מצות פריה ורביה עיי"ש‪ ,‬ועכצ"ל‬ ‫ובספר נחלת בנימין (בהקדמה) כתב דתליא בזה‪ ,‬דאי ס"ל נשים‬ ‫דאאע"ה שחרר את הגר עכ"ד‪.‬‬ ‫מצוות בפו"ר‪ ,‬אז שפיר יש טענה דדים שבראת לי לא להניק‬ ‫בהן‪ ,‬אבל אי ס"ל דנשים אינן מצוות במצות פו"ר‪ ,‬אז אין זה‬ ‫מבואר מזה‪ ,‬דאי ס"ל דנשים מצוות במצות פריה ורביה‪ ,‬שוב‬ ‫טענה‪ ,‬דהרי כל אשה שלא תרצה להנשא הרשות בידה‪ ,‬ומ"מ‬ ‫י"ל דאאע"ה לא שחרר את הגר‪ ,‬ולא עבר על איסור שפחה‬ ‫נבראת כסדר כל הנשים‪ ,‬וה"נ באשה שאינה יכולה לילד‪ ,‬וע"כ‬ ‫משום דאמרינן עשה דוחה ל"ת‪ ,‬משא"כ אי ס"ל דנשים אינם‬ ‫דהאי מ"ד ס"ל כאידך דרשא דצריך לכוין בתפלה עכ"ד‪.‬‬ ‫מצוות במצות פריה ורביה‪ ,‬ול"ש לומר עשה דוחה ל"ת‪ ,‬וע"כ‬ ‫דאאע"ה שחרר את הגר‪.‬‬ ‫ומעתה מובן שפיר שייכות הך הלכה כאן‪ ,‬דכיון דכתיב וה' ברך‬ ‫את אברהם בכל‪ ,‬ופליגי אי היה לו בת או לא‪ ,‬ובזה תליא אי‬ ‫ואיתא במסכת יבמות (דף ס"ה‪ ,):‬האיש מצווה על פו"ר אבל לא‬ ‫נשים מצוות על פו"ר או לא‪ ,‬ומעתה יש להסתפק מהו דכתיב‬ ‫האשה‪ ,‬רבי יוחנן בן ברוקה אומר על שניהם הוא אומר ויברך‬ ‫וחנה מדברת על לבה‪ ,‬דאי ס"ל דהיה לו בת‪ ,‬ונשים מצוות על‬ ‫אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו‪ ,‬ובגמרא איתא מנה"מ‪ ,‬אמר‬ ‫פו"ר‪ ,‬אז י"ל דקרא קאי על עסקי לבה‪ ,‬וליכא למשמע מינה‬ ‫ר' אילעא משום ראבר"ש אמר קרא ומלאו את הארץ וכבשוה‬ ‫דצריך לכוין בתפלתו‪ ,‬משא"כ אי ס"ל דלא היה לו בת‪ ,‬ונשים‬ ‫איש דרכו לכבש ואין אשה דרכה לכבש עיי"ש‪.‬‬ ‫אינן מצוות על פו"ר‪ ,‬א"כ ילפינן מכאן דצריך לכוין בתפלתו‪,‬‬ ‫ולכן שואל המדרש‪ ,‬הרוכב על החמור אם צריך לירד‪ ,‬או די לו‬ ‫וכתב בספר חכמת התורה (פרשת לך דף תצ"א‪ ,):‬דפלוגתתם תליא אי‬ ‫כשמתפלל על החמור ודו"ק‪.‬‬ ‫ס"ל דרשינן טעמא דקרא או לא דרשינן‪ ,‬דאי ס"ל דרשינן‬ ‫טעמא דקרא אז י"ל דנשים פטורות ממ"ע דפו"ר‪ ,‬דהטעם‬ ‫***‬ ‫דמצווים על פו"ר משום וכבשוה‪ ,‬ומעתה אשה שאין דרכו‬ ‫לכבש פטורה ממ"ע דפו"ר‪ ,‬משא"כ אי ס"ל לא דרשינן טעמא‬ ‫ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה‪ :‬ואיתא במדרש‬ ‫דקרא‪ ,‬אז י"ל דנשים מצווים על מ"ע דפו"ר עכ"ד‪.‬‬ ‫תנחומא‪ ,‬ילמדנו רבינו כמה תפלות אדם מתפלל ביום‪,‬‬ ‫ר' שמואל בר' נחמן אמר‪ ,‬לפי שהיום משתנה שלש‬ ‫ואיתא במסכת נדה (דף ל"ה;)‪ ,‬תניא‪ ,‬היה ר' מאיר אומר מפני מה‬ ‫פעמים בכל יום‪ ,‬לפיכך צריך האדם להתפלל שלש‬ ‫אמרה תורה נדה לשבעה וכו' עיי"ש‪ ,‬וכתב בספר תורת‬ ‫פעמים בכל יום‪ ,‬בשחרית השמש במזרח ובצהרים‬ ‫השלמים (סי' קפ"ג סק"ד) דר' מאיר ס"ל דרשינן טעמא דקרא עיי"ש‪,‬‬ ‫באמצע הרקיע ובמנחה במערב‪ ,‬ר' יהושע בן לוי אמר‪,‬‬ ‫וכ"כ בספר משביר בר עה"ת (פרשת וירא)‪ ,‬וכ"כ בתורת השלמים‬ ‫אברהם תקן תפלת הבקר שנאמר וישכם אברהם‬ ‫(סו"ס קפ"ג)‪ ,‬ועיין בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' קצ"ב) ובשו"ת דברי יציב‬ ‫בבקר‪ ,‬יצחק תקן תפלת המנחה שנאמר ויצא יצחק‬ ‫(חאו"ח סי' רס"ט אות ג')‪ ,‬ובספר פרדס יוסף (פרשת שמיני)‪.‬‬ ‫לשוח בשדה לפנות ערב‪ ,‬יעקב תקן תפלת ערבית‬ ‫שנאמר ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש וכו' עיי"ש‪,‬‬ ‫ומעתה ר' מאיר לשיטתו דס"ל דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫וצ"ב שייכות הלכה זו לפסוק הנ"ל‪.‬‬ ‫נשים פטורות ממ"ע דפו"ר‪ ,‬ומעתה אי"ל דאאע"ה נשא את הגר‬ ‫הואיל משה פרשת חיי שרה תשפ"ז דף ו‬ ‫מבואר מזה‪ ,‬דאי ס"ל בני בנים הרי הם כבנים‪ ,‬ומיעוטא דבניכם‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דאיתא במדרש רבה (פרשה ס‪-‬ט"ז)‪ ,‬אמר ר' יודן‪ ,‬למדתך‬ ‫אתיא לאפוקי בנותיכם דאסורין בתורה‪ ,‬לפי"ז ליכא למימר אשר‬ ‫תורה שאם יהיה לאדם בנים גדולים יהיה משיאן תחלה‪ ,‬ואח"כ‬ ‫עשו היינו דבראו בספר יצירה‪ ,‬דהרי נשים אסורין בתורה‪ ,‬אלא קאי‬ ‫הוא נושא לו אשה‪ ,‬ממי אתה למד‪ ,‬מאברהם‪ ,‬בתחילה ויביאה‬ ‫אגרים‪ ,‬וקשה דהרי הוי שלא לשמה‪ ,‬וע"כ מוכח דמתוך שלא‬ ‫יצחק האהלה שרה אמו ואחר כך ויוסף אברהם ויקח אשה עיי"ש‪,‬‬ ‫לשמה בא לשמה‪ ,‬משא"כ אי ס"ל בני בנים אינם כבנים ממיעוטא‬ ‫אך בתוספתא (בכורות פ"ו ה"ג) איתא‪ ,‬הוא לישא אשה ובנו לישא אשה‬ ‫דבניכם‪ ,‬לפי"ז ליכא ראיה דמתוך שלא לשמה בא לשמה‪.‬‬ ‫הוא קודם את בנו עיי"ש‪ ,‬ובש"ס דילן (קידושין דף כ"ט‪ ):‬משמע כשיטת‬ ‫המדרש‪ ,‬דלא הוזכר הך דהוא קודם לבנו רק לגבי תורה‪.‬‬ ‫ובספר שבתא דריגלא (דף נ"ד‪ ):‬כתב הטעם דשכר מצוה ליכא בהאי‬ ‫עלמא וז"ל‪ ,‬טילטל הקב"ה שכרן של עושי מצוה מן העולם הזה‪,‬‬ ‫ובספר שפע חיים נישואין (סי' ד') כתב לבאר הטעם דאמאי אמרינן‬ ‫כדי שיעשו באמונה‪ ,‬דאם יתן להם שכרן בעולם הזה יעשו שלא‬ ‫דבנו קודם כשחיוב שניהם שוה מה"ת‪ ,‬דאיתא במסכת יבמות (דף‬ ‫לשמה‪ ,‬ולאפוקי ממאן דאמר בפסחים (דף נ‪ ,):‬לעולם יעסוק אדם‬ ‫ס"ב‪ ):‬דלענין פו"ר אמרינן בני בנים הרי הן כבנים עיי"ש‪ ,‬וכן איתא‬ ‫בתורה אע"ג שאינה לשמה‪ ,‬שמתוך שלא לשמה בא לשמה עכ"ל‪.‬‬ ‫בשו"ע אבהע"ז (סי' א' ס"ו)‪ ,‬וכיון דלשמא ימות לזמן מרובה לכו"ע‬ ‫חיישינן כמבואר במסכת גיטין (דף כ"ח‪ ).‬בתוס' ד"ה הא ר"מ‪ ,‬לכן‬ ‫ובספר עצי חיים פרשת ויצא (ח"ב חלק הדרוש) עה"פ וישכב במקום‬ ‫אמרינן דבנו קודם כיון שעל ידו יהיה המשך הדורות אחרי מותו‬ ‫ההוא כתב‪ ,‬דלכאורה צריך ביאור מדוע נשתנה תפלת ערבית‬ ‫של האב‪ ,‬ויש בזה ענף של קיום מצוה פו"ר דידיה‪ ,‬ולזה דעת‬ ‫שהוא רשות‪ ,‬יותר משאר התפלות שתקנו האבות וקבעום‬ ‫המדרש דבנו קודם בכל אופן אף כשאין לו בת להאב ולא קיים‬ ‫לחובה‪ ,‬וי"ל דאיתא במסכת סוטה (דף כ"א‪ ,).‬אמר רב יוסף‪ ,‬תורה‬ ‫עדיין פו"ר‪ ,‬כיון שבזה גם הוא מקיים מצות פו"ר‪ ,‬וזה ג"כ חלק‬ ‫בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה מגנא ומצלא‬ ‫מהמצוה שלו עכ"ד‪.‬‬ ‫עיי"ש‪ ,‬והיינו דאע"ג דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא כמבואר‬ ‫במסכת קידושין (דף ל"ט‪ ,):‬מ"מ זכות דתורה יש שכר גם בעולם‬ ‫ואיתא במסכת קידושין (ל‪ ,).‬תניא‪ ,‬ולמדתם אותם את בניכם‪ ,‬ולא‬ ‫הזה‪ ,‬ולפי"ז י"ל דיעקב אבינו כל זמן שהיה בבית שם ועבר‪ ,‬לא‬ ‫בני בניכם‪ ,‬ומה אני מקיים והודעתם לבניך ולבני בניך‪ ,‬לומר לך‬ ‫היה ירא לנפשו מחמת עשו‪ ,‬כיון שהיה עוסק בתורה ומגינא‬ ‫שכל המלמד את בנו תורה‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאלו למדו לו ולבנו‬ ‫ומצלא מן כל נזק‪ ,‬אבל אח"כ כשהלך משם לבית לבן‪ ,‬מורא‬ ‫ולבן בנו עד סוף כל הדורות‪ ,‬מבואר מזה דבני בנים אינם כבנים‪,‬‬ ‫עלה על ראשו פן יבוא עשו והכהו‪ ,‬ומאין יבוא עזרו‪ ,‬אעפ"י‬ ‫ותניא אידך‪ ,‬ולמדתם אותם את בניכם‪ ,‬אין לי אלא בניכם‪ ,‬בני‬ ‫שהיה לו לתלות במעשיו הטובים‪ ,‬אפי"ה הא שכר מצוה בהאי‬ ‫בניכם מנין‪ ,‬ת"ל והודעתם לבניך ולבני בניך‪ ,‬א"כ מה תלמוד לומר‬ ‫עלמא ליכא‪ ,‬ולכן הלך ותיקן תפלת ערבית‪ ,‬ולא קבל על עצמו‬ ‫בניכם‪ ,‬בניכם ולא בנותיכם‪ ,‬מבואר מזה דבני בנים הרי הם כבנים‪.‬‬ ‫כחובה כי אם עשאו לתפלת רשות שלא יהא מחויב בה‪,‬‬ ‫ומבואר בחידושי מהרש"א בסוטה (דף י"ד‪ ).‬ד"ה וא"ל הקב"ה‪,‬‬ ‫וכתב בספר עיר דוד (אות קמ"ד)‪ ,‬דעה"פ ואת הנפש אשר עשו בחרן‬ ‫דמצוה שאינו מחויב בה שכרו בעולם הזה עיי"ש‪ ,‬וא"כ יש‬ ‫(בראשית י"ב‪-‬ה) כתב רשיז"ל‪ ,‬שהכניסן תחת כנפי השכינה אברהם‬ ‫שכר לפעולתו עבור תפלת ערבית בעוה"ז‪ ,‬ובזה ינצל מכל רע‬ ‫מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים ומעלה עליהם הכתוב‬ ‫גם בעוה"ז‪ ,‬וכאשר מתחלה קבל עליו יעקב לתפלת רשות‪ ,‬כן‬ ‫כאלו עשאו עכ"ל‪ ,‬דליכא למימר שעשו ממש‪ ,‬דהיאך היו יכולים‬ ‫גם עתה הלכה שהיא רשות כמו שהיתה תחילת התקנה עכ"ד‪.‬‬ ‫להבראות את האדם‪ ,‬ולכאורה קשה‪ ,‬דהלא מצינו דספר יצירה היה‬ ‫לאדם הראשון ובספר יצירה היה יכול להבראות‪ ,‬ומתרץ‪ ,‬דכתיב‬ ‫אמנם כ"ז א"ש אי ס"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא‪ ,‬רק‬ ‫עשו לשון רבים דמשמע אף שרה בראה‪ ,‬וזה אי אפשר‪ ,‬דבשלמא‬ ‫במצוה שאינו מחויב בה מקבל שכר בהאי עלמא‪ ,‬שפיר י"ל‬ ‫אברהם היה יכול ללמוד ספר יצירה‪ ,‬משא"כ שרה שהרי נשים‬ ‫דיעקב תיקן לתפלת ערבית שהיא רשות‪ ,‬כדי שעי"ז יקבל שכר‬ ‫אסורות ללמוד תורה‪ ,‬אלא ודאי והנפש אשר עשו בחרן פירושו‬ ‫בהאי עלמא‪ ,‬משא"כ אי ס"ל שכר מצוה בהאי עלמא איכא לא‬ ‫שהיו מגייר גרים‪.‬‬ ‫שייך כל הנ"ל‪.‬‬ ‫ואיתא במדרש (בראשית כ"א‪-‬ל"ג)‪ ,‬כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו‬ ‫ובזה יבואר המדרש‪ ,‬כיון דכתיב ויביאה יצחק האהלה שרה‬ ‫ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט‪ ,‬בתחילה צדקה ולבסוף‬ ‫אמו ואחר כך ויוסף אברהם ויקח אשה‪ ,‬דאאע"ה נשא אשה‬ ‫משפט‪ ,‬בתחילה הכניס כל עוברים ושבים‪ ,‬ולבסוף אמר להם ברכו‪,‬‬ ‫ליצחק קודם שנשא הוא בעצמו‪ ,‬והטעם הוא מפני שיוכל‬ ‫אם ברכו מוטב‪ ,‬ואם לאו אמר להם הבו מה דעליך‪ ,‬מאן יהב לך‬ ‫לקיים מצות פו"ר ע"י דאמרינן בני בנים הרי הם כבנים‪ ,‬וס"ל‬ ‫חמרא במדבר‪ ,‬אמרו מי נברך‪ ,‬אמר לאל עולם‪ ,‬מיד נתגיירו והכיר‬ ‫מתוך שלא לשמה בא לשמה‪ ,‬ומעתה י"ל שכר מצוה בהאי‬ ‫אברהם את בוראו לכל העולם כולה‪ ,‬והקשה היפה תואר והלא היו‬ ‫עלמא איכא‪ ,‬וי"ל דתפילת ערבית חובה‪ ,‬ואמרינן דכל הג'‬ ‫אנוסים מחמת דשלא לשמה גיירו‪ ,‬ומשני דהלכה הוא כמ"ד לעולם‬ ‫תפלות הוה חובה‪ ,‬ולכן הביא הך דינא הכא דמוכח דצריך‬ ‫יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו שלא לשמה‪ ,‬דמתוך שלא לשמה‬ ‫האדם להתפלל שלש תפלות בכל יום ודו"ק‪.‬‬ ‫בא לשמה עכ"ד‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת חיי שרה תשפ"ז דף ז‬ ‫ובספר חידושי הגרשוני (פרשת ויצא) כתב‪ ,‬דלכן אמרינן דיעקב‬ ‫(דרוש י"ג)‬‫ב) עוי"ל‪ ,‬דהטו"ז באהע"ז (סי' כ"ו סק”ב)‪ ,‬ובספר דורש לציון‬ ‫אבינו לא מת ונשאר בחיים יותר מן אברהם ויצחק משום שהוא‬ ‫הקשו‪ ,‬לפימש"כ הרמב"ם בה' אישות (פ"א ה"ד) דהבועל אשה בלא‬ ‫נקרא אל עיי"ש‪.‬‬ ‫קידושין או פילגש עובר בלאו דלא תהיה קדשה מבנות ישראל‬ ‫א"כ איך לקח אאע"ה פלגש כיון דקיים כה"ת כולה‪ ,‬ותי' בשו"ת‬ ‫והרדב"ז בשו"ת (סי' תרצ"ו) כתב ליישב קושית המפ'‪ ,‬דהיאך לקח‬ ‫שם אריה חאבהע"ז (סי' י"ז)‪ ,‬לפימש"כ הרמב"ם בה' מלכים (פ"ד ה"ד)‬ ‫יעקב שתי אחיות שהתורה עתידה לאסור‪ ,‬דליעקב היה מותר ב'‬ ‫דרק להדיוט אסור פילגש אבל למלך מותר בפילגש והקב"ה נתן‬ ‫אחיות שהיה מהמרכבה משכינה הקדושה וצורתו חקוקה בכסא‬ ‫לאאע"ה את כל ארץ כנען כמ"ש לזרעך אתן את כל הארצות הזאת‬ ‫הכבוד ונקרא אל‪ ,‬כדאיתא במסכת מגילה (דף י"ח‪ ,).‬א"ר אחא א"ר‬ ‫א"כ היה לו דין מלך ומלך מותר בפילגש עכ"ד‪.‬‬ ‫אלעזר‪ ,‬מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל‪ ,‬שנאמר ויצב שם מזבח‬ ‫ויקרא לו אל אלקי ישראל‪ ,‬דאי ס"ד למזבח קרא ליה יעקב אל‪,‬‬ ‫אמנם יש להעיר דהאיך אפשר לומר דאאע"ה היה לו דין מלך‪,‬‬ ‫ויקרא לו יעקב מיבעי ליה‪ ,‬אלא ויקרא לו ליעקב אל‪ ,‬ומי קראו אל‪,‬‬ ‫דאיתא במסכת נדרים (דף ל"ב‪ ,):‬א"ר זכריה משום ר' ישמעאל ביקש‬ ‫אלקי ישראל ע"כ הגמ'‪ ,‬וכיון דאיסור עריות הוא משום דבפמליא‬ ‫הקב"ה להוציא הכהונה משם שנאמר והוא כהן לאל עליון‪ ,‬כיון‬ ‫של מעלה הוי זיווגי המדות בבחינת עריות כביכול‪ ,‬ואסור‬ ‫שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום‪ ,‬הוציאה מאברהם‪ ,‬שנאמר‬ ‫להשתמש בשרביטו של מלך‪ ,‬וכיון שיעקב היה בבחינת אל הותר‬ ‫ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל‬ ‫לו להשתמש בשרביטו של מלך‪ ,‬ושפיר נשא שתי אחיות עכ"ד‪.‬‬ ‫עליון‪ ,‬א"ל אברהם וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו‪ ,‬מיד נתנה‬ ‫לאברהם‪ ,‬שנאמר נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית איביך הדום‬ ‫אך בבראשית רבה (פרשה ע"ט‪-‬ח) איתא‪ ,‬אר"ל ויקרא לו אל אלקי‬ ‫לרגליך‪ ,‬ובתריה כתיב נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על‬ ‫ישראל‪ ,‬אמר אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים‪ ,‬ר'‬ ‫דברתי מלכי צדק על דיבורו של מלכי צדק עיי"ש‪.‬‬ ‫הונא בשם ריש לקיש אמר אפילו חזן הכנסת אינו נוטל שררה‬ ‫לעצמו ואתה היית נוטל שררה לעצמך‪ ,‬מחר בתך יוצא‬ ‫ולפי"מ דאיתא בירושלמי שקלים (פ"ו ה"א) דאין מושחין כהנים‬ ‫ומתענה‪ ,‬הה"ד ותצא דינה בת לאה עיי"ש‪ ,‬ועיין בספר ילקוט‬ ‫למלכים דכתיב למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב‬ ‫הגרשוני (ח"ה בהשמטות) שכתב‪ ,‬דאי דרשינן סמוכין בכה"ת‪,‬‬ ‫ישראל וכתיב בתריה לא יהיה להכהנים הלוים חלק ונחלה עם‬ ‫מסתבר טפי לדרוש כר"ל שיעקב קרא לעצמו אל‪ ,‬דבזה מובן‬ ‫אחיו עיי"ש‪ ,‬א"כ איך אפשר לומר דאאע"ה היה מלך וכהן בהדדי‪.‬‬ ‫הסמיכות של ותצא דינה בת לאה עיי"ש‪.‬‬ ‫אולם י"ל דהנה הטעם דאין מושחין כהנים למלכים הוא משום‬ ‫ובזה יובן ההמשך‪ ,‬דכיון דאאע"ה נשא קטורה ולא חשש להלאו‬ ‫דכתיב שום תשים עליך מלך וסמיך ליה לא יהיה לכהנים הלוים‬ ‫דלא תהיה קדשה משום דהיה לו דין מלך ומלך מותר בפילגש‪,‬‬ ‫חלק ונחלה עיי"ש‪ ,‬וא"כ אי לא דרשינן סמוכין שפיר י"ל דאאע"ה‬ ‫ולכאורה כיון דהיה כהן וקיי"ל דאין מושחין כהנים למלכים‪ ,‬וע"כ‬ ‫יכול להיות כהן ומלך‪.‬‬ ‫דס"ל דלא דרשינן סמוכין‪ ,‬ולפי"ז הקב"ה קרא ליעקב אל‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫ס"ל יעקב אבינו לא מת‪ ,‬ולפי"ז י"ל דתפלת ערבית הוא רשות‪,‬‬ ‫והנה המפ' נתקשו בטעם דתפלת ערבית הוה רשות‪ ,‬דמדוע ישתנה‬ ‫ולכן נתעורר לשאול כמה תפלות מתפלל בכל יום ודו"ק‪.‬‬ ‫תפלת יעקב בחיר שבאבות שיהיה רק רשות‪ ,‬וכתב בספר ברכת‬ ‫שמואל (פרשת וארא) דבר נחמד‪ ,‬עפי"ד הרמב"ן בספר הבטחון‬ ‫שהקשה‪ ,‬למה אנו מזכירין בתפלה אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי‬ ‫ג) עוי"ל‪ ,‬דנודע הקושיא האיך לקח אברהם את הגר שהיתה עדיין‬ ‫יעקב‪ ,‬הלא קיי"ל במסכת שבת (דף נ"ה‪ ).‬דתמה זכות אבות‪ ,‬וא"כ מה‬ ‫שפחה‪ ,‬הרי לא שייך בה קידושין‪ ,‬וא"כ היתה פילגש וכמש"כ‬ ‫מועיל בזה שאנו מזכירין זכות אבות‪ ,‬ותי' דאף דזכות אבות תמה‬ ‫רש"י סוף פרשתן (פרשה כ"ה‪-‬ו)‪ ,‬ולשיטת הרמב"ם בהל' אישות (פ"א‪ -‬ה"ב)‬ ‫עכ"ז ברית אבות לא תמה‪ ,‬וברית כרותה לשפתים במה שאנו‬ ‫דכל שהיא בלא קידושין איכא בה לאו דלא תהיה קדשה‪ ,‬ועיין‬ ‫מזכירין זכות האבות‪ ,‬כאלו שפתותיהן דובבות בקבר‪ ,‬וכשאנו‬ ‫במהרש"א מסכת שבת (דף נ"ה‪ ,):‬ובמסכת יבמות (דף ק‪ ,):‬ועיין בטו"ז‬ ‫מתפללין תפלת שחרית מתעורר ע"י התפלה מדת החסד שהיא‬ ‫באבהע"ז (סי' כ"ו סק"ב) עיי"ש‪.‬‬ ‫מדת אאע"ה‪ ,‬וכן במנחה מתעורר מדת הפחד מדת יצחק‪ ,‬וכן‬ ‫בערבית מדת תפארת מדת יעאע"ה עכ"ד‪ ,‬ולפי"ז י"ל דהיינו טעמא‬ ‫ובספר דורש לציון (דרוש י"ג) ד"ה הנה כתב הנוב"י ליישב‪ ,‬דכיון‬ ‫דתפלת ערבית הוי רשות‪ ,‬כיון דהטעם שאנו מזכירין האבות‬ ‫שלא היתה עוד ישראלית בעולם‪ ,‬והיה מוכרח לקחת אשה כדי‬ ‫בתפלה הוא כדי שיהיו שפתותיהם דובבות בקבר‪ ,‬וכיון דיעקב‬ ‫לקיים מצות פו"ר‪ ,‬הותר לו לקחת פילגש משום דאמרינן עשה‬ ‫אבינו לא מת כדאיתא במסכת תענית (דף ה‪ ,):‬וא"כ אינו צריך שיהיו‬ ‫דוחה ל"ת‪ ,‬עיין בשו"ת תורת חסד חאו"ח (סי' מ"ה אות ו')‪ ,‬ובספר אור‬ ‫שפתותיו דובבות בקבר‪ ,‬ולכן הוי תפלת ערבית רשות עכ"ד הברכת‬ ‫תורה פרשת לך (אות מ"ט)‪.‬‬ ‫שמואל‪ ,‬ועיין בספר שמנה לחמו (ח"ב פ"ה) מש"כ בזה‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת חיי שרה תשפ"ז דף ח‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דבספר ברכת אברהם עמ"ס פסחים (דף פ"ה‪ ).‬הקשה‪,‬‬ ‫אך כ"ז א"ש על מה שלקחה אברהם בתחלה‪ ,‬כשעדיין לא זכה‬ ‫דהאיך ילפינן משבירת עצם דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש‪ ,‬דלמא‬ ‫בבנים‪ ,‬ולכן לקח את הגר אולי יהיה לו בנים ממנה ויקיים מצות‬ ‫הטעם דאין עשה דוחה ל"ת בשבירת עצם‪ ,‬משום דכתיב שני‬ ‫פו"ר‪ ,‬אך עדיין תקשי על מה שחזר אברהם לקחת שוב את הגר‬ ‫פעמים ועצם לא תשברו בו ואין עשה דוחה שני לאוין עכ"ק‪ ,‬וכן‬ ‫(קטורה זו הגר) ‪ ,‬והרי כאן לא שייך לומר דהותרה לו משום מצות פו"ר‬ ‫הקשה בספר לימודי ה' (לימוד ב') עיי"ש‪.‬‬ ‫דדחי איסור שפחה‪ ,‬דהרי כבר נולדו לו יצחק וישמעאל וקיים בהם‬ ‫מצות פו"ר‪ ,‬ואף לשיטת ב"ה דס"ל במסכת יבמות (דף ס"א‪ ):‬דבעינן‬ ‫ובספר עין פנים לתורה (אות כ"א) הקשה‪ ,‬דמנ"ל דאין עשה דוחה‬ ‫בן ובת‪ ,‬מ"מ הא איכא מאן דס"ל במסכת ב"ב (דף ט"ז‪ ):‬דבת היה לו‬ ‫ל"ת שבמקדש‪ ,‬לפי"מ דאיתא במסכת חולין (דף י"ז‪ ,):‬א"ר שמעון‬ ‫לאברהם‪ ,‬וא"כ קשה איך חזר ולקח את הגר לאשה הלא היתה‬ ‫ב"ל ג' פגימות הן‪ ,‬פגימות עצם דפסח פגימות אוזן בכור‬ ‫אסורה עליו כקושית הטו"ז הנ"ל‪ ,‬ועכצ"ל כמש"כ המהרש"א (שם)‬ ‫פגימות מום בקדשים וכו' וכולן פגימתן כדי פגימות מזבח‪,‬‬ ‫דשחררה קודם לכן ופקע מינה איסור שפחה‪.‬‬ ‫וכמה כדי שתחגור בו צפורן ע"כ‪ ,‬מבואר דשבירת עצם הוא‬ ‫בעשיית פגימה במשהו בעלמא‪ ,‬ולפי"ז בשבירת עצם איכא‬ ‫ולכאורה בע"כ צ"ל דאאע"ה שחרר את הגר‪ ,‬דהנה המהרש"א‬ ‫כמה לאוין‪ ,‬דכשישבור עצם עד חללו להוציא ממנו המוח שיש‬ ‫במסכת יבמות (דף ק‪ ):‬הקשה‪ ,‬דהיאך נשא אאע"ה את הגר שהיתה‬ ‫בעומק יעשה עי"ז כמה פגימות וא"כ תהיה כמה לאוין‪ ,‬דאי"ל‬ ‫מצרית דעתידה תורה לאסור‪ ,‬ואאע"ה קיים כל התורה כולה‪,‬‬ ‫דאחרי פגימה ראשונה הנעשית בהעצם‪ ,‬נחשב העצם לשבור‬ ‫וכתיב לא יבוא מצרי בקהל ה' עכ"ק‪ ,‬ובפשיטות י"ל דכיון דלא‬ ‫ופגימה שניה הנעשית בעומק העצם אחרי הראשונה איננו עוד‬ ‫קיים מצות פו"ר י"ל דעשה דפו"ר דחי הל"ת דלא יבוא מצרי‪,‬‬ ‫איסור‪ ,‬דהא הרמב"ם בה' קרבן פסח (פ"י ה"ד) כתב‪ ,‬דהשובר אחר‬ ‫אמנם אי אמרינן דלא שחרר את הגר‪ ,‬א"כ איכא גם הלאו דלא‬ ‫השובר בעצם אחד הרי זה לוקה עיי"ש‪ ,‬וא"כ איך מביא הגמ'‬ ‫יהיה קדש‪ ,‬והלא קיי"ל דאין עשה דוחה ב' לאוין‪ ,‬וא"כ איך אפשר‬ ‫ראיה דאמרינן אין ע שה דוחה ל"ת שבמקדש‪ ,‬דילמא שאני‬ ‫לומר דנשא אאע"ה את הגר משום עשה דוחה ל"ת‪ ,‬כיון דאיכא‬ ‫התם דאיכא כמה לאוין‪ ,‬והרי אין עשה דוחה שני לאוין כמש"כ‬ ‫כאן שני לאוין‪ ,‬לאו דלא יהיה קדש ולאו דלא יבוא מצרי‪ ,‬ועכצ"ל‬ ‫בספר הכריתות (שער ג' סי' קס"ד)‪ ,‬וכתב דאה"נ דראיית הגמ' הוא רק‬ ‫דשחרר את הגר וליכא רק הלאו דלא יבוא מצרי‪ ,‬וע"ז שפיר י"ל‬ ‫אי ס"ל דעשה דוחה אף ב' לאוין‪ ,‬אבל אי ס"ל דאין עשה דוחה‬ ‫עשה דוחה ל"ת‪.‬‬ ‫ב' לאוין ליכא שום ראיה‪ ,‬וי"ל דאמרינן עשה דוחה ל"ת אף‬ ‫במקדש ושאני הכא בשבירת עצם דאיכא כמה לאוין עיי"ש‪.‬‬ ‫ואיתא במסכת זבחים (דף צ"ז‪ ,):‬תנו רבנן‪ ,‬כל אשר יגע‪ ,‬יכול אפילו‬ ‫שלא בלע‪ ,‬ת"ל בבשרה עד שיבלע בבשרה‪ ,‬יקדש להיות כמוה הא‬ ‫ולפי"ז י"ל‪ ,‬דהיינו טעמא דרב אשי דלא ניחא ליה בתירוצו של‬ ‫כיצד אם פסולה היא תפסל ואם כשרה היא תאכל כחמור שבה‬ ‫רבא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש‪ ,‬דס"ל דמשבירת עצם אין‬ ‫[ופירש"י (פסחים דף מ"ה‪ ).‬בשר חולין או שלמים שזמן אכילתו מרובה‬ ‫להוכיח דאין עשה דוחה ל"ת במקדש‪ ,‬דשאני התם דאיכא שני‬ ‫מחטאת ונגע בחטאת יקדש להיות כמוה‪ ,‬שאם פסולה היתה‬ ‫לאוין ולכן אינו דוחה‪ ,‬ולכן מתרץ דיקדש עשה הוא ואין עשה‬ ‫החטאת כגון פיגול או פסול אחר‪ ,‬תיפסל אף זו שבלעה ממנה‪ ,‬ואם‬ ‫דוחה לתו"ע‪ ,‬אמנם רבא י"ל דס"ל דעשה דוחה שני לאוין‪ ,‬א"כ‬ ‫כשרה היא‪ ,‬החטאת מהניא לבולעת הימנה לאסור באכילה אלא‬ ‫שפיר מוכיח משבירת עצם‪ ,‬דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש‪.‬‬ ‫כחמור שבה כחומר החטאת שנבלע בה לפנים מן הקלעים ולזכרי‬ ‫כהונה וליום ולילה אחד]‪ ,‬ופריך ואמאי (תיפסל משום האי פורתא) וניתי‬ ‫ובספר בית ישראל על תרי"ג מצות (מצוה כ"א דף ע"ד ע"ג מדפה"ס) הקשה‪,‬‬ ‫עשה (דואכלו אותם דכשירה) ולידחי את ל"ת (דלא תאכל דפסולה)‪ ,‬ומשני‪ ,‬אמר‬ ‫דאיתא במסכת מכות (דף כ"ג‪ ,):‬דרש ר' שמלאי‪ ,‬שש מאות ושלש‬ ‫רבא‪ ,‬אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש‪ ,‬שנאמר ועצם לא תשברו בו‬ ‫עשרה מצות נאמרו לו למשה‪ ,‬שלש מאות וששים וחמשה לאוין‬ ‫אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח‪ ,‬אמאי וניתי עשה‬ ‫כמנין ימות החמה (שבכל יום מזהירים עליו שלא לעבור)‪ ,‬ומאתים וארבעים‬ ‫ולידחי לל"ת‪ ,‬אלא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש‪ ,‬רב אשי אמר‬ ‫ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם (דכל אבר ואבר אומר לו עשה מצוה)‪ ,‬אמר‬ ‫יקדש עשה ואין עשה דוחה לתו"ע עיי"ש‪.‬‬ ‫רב המנונא מאי קרא‪ ,‬תורה צוה לנו משה מורשה‪ ,‬תורה בגימטריא‬ ‫שית מאה וחד סרי (והיינו דכתיב תורה צוה לנו משה)‪ ,‬אנכי ולא יהיה לך מפי‬ ‫ובספר טורי אבן עמ"ס ראש השנה (דף כ"ח)‪ ,‬ובספר שער המלך הל'‬ ‫הגבורה שמענום (הרי שית מאה ותליסרי) עיי"ש‪ ,‬ומעתה יש להבין מחלוקת‬ ‫נדרים (פ"ג‪-‬ה"ו) הקשו‪ ,‬דאמאי נאיד רב אשי מתירוצו של רבא דאין‬ ‫רבא ורב אשי‪ ,‬דרבא לא אסיק לומר דיקדש הוה עשה‪ ,‬ורב אשי‬ ‫עשה דוחה ל"ת שבמקדש‪ ,‬דהרי בהכרח לומר הכי‪ ,‬דאל"כ מה‬ ‫אמר דיקדש הוה עשה‪ ,‬וקשה ממנ"פ‪ ,‬או דלרבא חסר אחת ממנין‬ ‫יענה רב אשי דאמאי בעצם שיש בו מוח אמרינן דאסור לשבור‪,‬‬ ‫תרי"ג מצות או לרב אשי יש יתר אחת על מנין תרי"ג‪ ,‬וכקושית‬ ‫ליתי עשה דאכילת פסח וידחה הלאו דשבירת עצם‪ ,‬וע"כ משום‬ ‫התוס' במסכת סוטה (דף ג‪ ).‬ד"ה ר' ישמעאל‪ ,‬גבי מחלוקת ר"ע ור"י‬ ‫דאין עשה דוחה ל" ת שבמקדש‪ ,‬ולפי"ז גם בקדשים פסולים‬ ‫אם לה יטמא‪ ,‬וקנא את אשתו‪ ,‬לעולם בהם תעבודו אם הנך ג' הוה‬ ‫מתורץ בכך‪ ,‬ולמה אמר רב אשי דלכן לא אמרינן עשה דוחה ל"ת‬ ‫רשות או חובה עכ"ק‪.‬‬ ‫משום דיקדש הוי עשה עכ"ק‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת חיי שרה תשפ"ז דף ט‬ ‫יהושע בפרקין ומוה"ר אליהו בפירושו כתבו כדברי מהר"י‬ ‫ובחידושנו לפרשת לך (שנת תשס"ד) כתבנו ליישב‪ ,‬דהנה הראשונים‬ ‫פינטו הנ"ל עיי"ש‪.‬‬ ‫נחלקו אי מצות תפלה הוא מה"ת או מדרבנן‪ ,‬דהרמב"ם בהל'‬ ‫תפלה (פ"א‪-‬ה"א) כתב‪ ,‬מ"ע מה"ת להתפלל בכל יום שנאמר‬ ‫ובספר שפע חיים ירח האיתנים (ח"א דף ס"ג) האריך בהך פלוגתא‬ ‫ועבדתם את ה' אלקיכם‪ ,‬מפי השמועה למדו שעבודה זו היא‬ ‫אי תפילות אבות תקנום או כנגד תמידין תקנום‪ ,‬דלכאורה יש‬ ‫תפלה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם‪ ,‬אמרו חכמים אי זו היא‬ ‫לעיין אי אמרינן דאבות תקנום‪ ,‬וכי מחמת כן נתחייבו בניהם‬ ‫עבודה שבלב זו תפלה‪ ,‬וכ"כ בספר המצות (מ"ע ה') עיי"ש‪,‬‬ ‫אחריהם בחיוב גמור‪ ,‬והרי מצינו דקיים אברהם אבינו ע"ה כל‬ ‫והרמב"ן בהשגות (שם) האריך טובא וחולק וס"ל דתפלה הוא רק‬ ‫התורה עד שלא ניתנה‪ ,‬ואפי"ה חזר הקב"ה ונתן התורה‬ ‫מדרבנן עיי"ש‪.‬‬ ‫לישראל בסיני‪ ,‬ומשמע דבשביל קבלת אברהם אבינו ע"ה‬ ‫עדיין לא חל החיוב על זרעו אחריו‪ ,‬וי"ל דלא שייך חיובא‬ ‫ולפי"ז י"ל דרבא ס"ל כשיטת הרמב"ם דילפינן מקרא ולעבדו‬ ‫מחמת שקיימו האבות‪ ,‬ולפי"ז י"ל דלא הוי חיוב תפלה מה"ת‬ ‫בכל לבבכם דתפלה הוא מ"ע מה"ת‪ ,‬ומני ליה למצות תפלה‬ ‫אלא דחכמים הם שחייבו להתפלל אותן התפילות שיסדו‬ ‫בהדי תרי"ג מצות ובזה נשלם מנין המצות‪ ,‬ולכן א"א לומר‬ ‫האבות‪.‬‬ ‫דיקדש הוי עשה‪ ,‬דא"כ יש יתר אחת על מנין תרי"ג‪ ,‬ורב אשי‬ ‫ס"ל כהרמב"ן דהקרא ולעבדו בכל לבבכם אסמכתא בעלמא‬ ‫אבל למ"ד תפלות כנגד תמידין תקנום‪ ,‬י"ל דס"ל דילפינן‬ ‫הוא‪ ,‬ומצות תפלה ל"ה בכלל התרי"ג מצות‪ ,‬ולכן צריך לומר‬ ‫מקרא ולעבדו בכל לבבכם כדאיתא בספרי דברים‬ ‫(פרשת עקב פיסקא‬ ‫דיקדש הוי עשה‪ ,‬דבכך יהיו נשלמין מנין התרי"ג מצות עכ"ד‪.‬‬ ‫מ"א) ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה‪ ,‬או אינו אלא עבודה ממש‬ ‫וכו' וכן בדוד הוא אומר תכון תפלתי קטורת לפניך וכו' עיי"ש‪,‬‬ ‫ואיתא במסכת ברכות (דף כ"ז‪ ,):‬תנו רבנן‪ ,‬מעשה בתלמיד אחד‬ ‫וכ"ה בריש מסכת תענית (דף ב‪ ).‬ולעבדו בכל לבבכם איזהו‬ ‫שבא לפני ר' יהושע‪ ,‬א"ל תפלת ערבית רשות או חובה‪ ,‬אמר‬ ‫עבודה שבלב זו תפלה עיי"ש‪ ,‬ונראה דמקרא אתינן לה דתפלה‬ ‫ליה רשות‪ ,‬בא לפני רבן גמליאל‪ ,‬אמר ליה תפלת ערבית רשות‬ ‫במקום קרבן‪ ,‬ומשו"ה כנגד תמידין תקנום ותפלה הוה מה"ת‪,‬‬ ‫או חובה‪ ,‬אמר ליה חובה וכו' עיי"ש‪ ,‬וכתב ביפה מראה דזה‬ ‫ולפי"ז בהא קמיפלגי דמ"ד תפלות אבות תקנום ס"ל דחיוב‬ ‫תליא בפלוגתא‪ ,‬דאיתא במסכת ברכות (דף כ"ו‪ ,):‬איתמר‪ ,‬ר' יוסי‬ ‫תפלה רק מדרבנן‪ ,‬משא"כ למ"ד דכנגד תמידין תקנום ס"ל‬ ‫ברבי חנינא אמר‪ ,‬תפלות אבות תקנום‪ ,‬אברהם תקן תפלת‬ ‫דחיוב תפלה מה"ת‪.‬‬ ‫שחרית‪ ,‬יצחק תקן תפלת מנחה‪ ,‬יעקב תקן תפלת ערבית‪,‬‬ ‫שנאמר ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה‪ ,‬ר' יהושע בן לוי‬ ‫ומעתה יבואר דברי המדרש‪ ,‬דכיון דכתיב ויוסף אברהם ויקח‬ ‫אמר‪ ,‬תפלות כנגד תמידין תקנום‪ ,‬שחרית נגד תמיד של שחר‪,‬‬ ‫אשה ושמה קטורה‪ ,‬וקשה האיך חזר ולקחה אחר שכבר קיים‬ ‫מנחה נגד תמיד של בין הערבים‪ ,‬ערבית נגד איברים ופדרים‬ ‫מצות פו"ר ולא שייך לומר עשה דוחה ל"ת‪ ,‬ועכצ"ל כמש"כ‬ ‫שלא נתעכלו עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז ר"ג ס"ל דאבות תקנום‪ ,‬וכיון‬ ‫המהרש"א דכשלקחה בפעם הראשונה שיחררה‪ ,‬דאי"ל‬ ‫דיעקב בחיר שבאבות תיקן ערבית למה יגרע ערבית ולכן ס"ל‬ ‫דהותרה לו מדין עשה דוחה ל"ת‪ ,‬דל"ש כאן עשה דוחה ל"ת‬ ‫חובה‪ ,‬משא"כ אי ס"ל כנגד תמידין תקנום‪ ,‬וערבית אינה נגד‬ ‫כיון דאיכא שני לאוין‪ ,‬וכיון דס"ל דאין עשה דוחה שני לאוין‬ ‫קרבן קבוע‪ ,‬ולכן ס"ל דתפילת ערבית הוא רשות עכ"ד‪.‬‬ ‫א"כ י"ל דלכן לא אמרינן גבי שבירת עצם עשה דוחה ל"ת‬ ‫משום דהוה שני לאוין‪ ,‬ומעתה אין להוכיח מינה דאין עשה‬ ‫וכן כתב הרי"ף בעין יעקב (עמ"ס ברכות דף כ"ו‪ ):‬דפלוגתת‬ ‫דוחה ל"ת שבמקדש‪ ,‬ומעתה עכצ"ל דלכן לא אמרינן דעשה‬ ‫האמוראים אי תפלות אבות תקנום או כנגד תמידין תקנום‬ ‫דקדשים דוחה איסור דפסולין‪ ,‬משום דיקדש הוא עשה ואין‬ ‫תלוי בהא אי תפילת ערבית רשות או חובה‪ ,‬דלמ"ד תפילות‬ ‫עשה דוחה לתו"ע‪ ,‬ואי דלפי"ז נמצא דטפי לה על תרי"ג‬ ‫אבות תקנום הו"ל חובה‪ ,‬דהרי מקרא ילפינן לה וכמו דתפילת‬ ‫מצוות‪ ,‬צ"ל דבצרינן מצוות תפילה דלא הוי מה"ת‪ ,‬דלא‬ ‫שחרית ומנחה הוי חובה ה"נ תפילת ערבית‪ ,‬משא"כ למ"ד‬ ‫דרשינן ולעבדו בכל לבבכם על תפילה‪ ,‬כיון דתפילה אינו בגדר‬ ‫דכנגד תמידין תקנום י"ל דהוי רשות‪ ,‬דהא לדידיה ערבית הוא‬ ‫עבודה‪ ,‬וממילא דליתא להא דתפילה תקנום כנגד תמידין‪ ,‬אלא‬ ‫כנגד איברים ופדרים שלא נתעכלו על גבי המזבח‪ ,‬שדבר זה‬ ‫כמ"ד אבות תקנום‪ ,‬ומעתה י"ל דגם תפילת ערבית הוא חובה‪,‬‬ ‫לא הוי חובת היום‪ ,‬שהרי אם לא נשתיירו איברים ופדרים לא‬ ‫ולכן שאל כמה תפילות מתפלל אדם בכל יום‪ ,‬אם תפלת ערבית‬ ‫היה מקטירן בלילה‪ ,‬ולכן גם תפילת ערבית אינו חובה כי אם‬ ‫חובה כדמוכח מהני קראי או לא ודו"ק‪.‬‬ ‫רשות עכ"ד‪.‬‬ ‫ועיין בעיון יעקב (שם)‪ ,‬ובספר פתח עינים להחיד"א פקפק ע"ז‬ ‫להערות‪hoilmoshe@gmail.com:‬‬ ‫בכמה קושיות‪ ,‬ולבסוף כתב דאחר זמן ראיתי שהרב שדה‬ ‫הואיל משה פרשת חיי שרה תשפ"ז דף י‬