הואיל משה · Hoil Moshe — חיי שרה (2026-11-02)

פרשת חיי שרה
שנת תשפ"ז
הרב יצחק מאטצען
הואיל משה
מח"ס הואיל משה ושא"ס
תשובות בית יעקב ,באנשים ונשים שהלכו בדרך וקם עליהם ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים
ארכיליסטים אחד בשדה עם חבורת לסטים שכמותו להרוג את שני חיי שרה :ואיתא במדרש רבה (פרשה נ"ח-ג) ,רבי עקיבא
כולם וכו' ,ואני אומר כיון שאמרו חז"ל בכל מתרפאין חוץ היה יושב ודורש והצבור מתנמנם בקש לעוררן ,אמר
מע"ז וג"ע ושפ"ד ,א"כ כשם שאין מתרפאין בשלש עבירות מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינה ,אלא תבא
הללו כך אין מצילין בהם נפשות וכו' ,ואסתר שאני שהיתה אסתר שהיתה בת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שנה
להצלת כלל ישראל וכו' עיי"ש. ותמלוך על קכ"ז מדינות ע"כ ,המדרש הזה תמוה דמדוע
ביקש לעוררן דייקא ע"י שדרש מאמר זה לפניהם.
ולכאורה י"ל ,דאיתא במסכת כתובות (דף ג ,):ולדרוש להו דאונס
שרי ,וכתבו התוס' (ד"ה ולדרוש) ,וא"ת והא אמרינן בסנהדרין (דף והנבס"ד ,דהרמ"א בשו"ע אבן העזר (סי' קע"ח ס"ג) כתב ,גדולה
ע"ד ).על כל עבירות יעבור ולא יהרג חוץ מע"ז ג"ע ושפ"ד, שזינתה בשוגג שסברה שבעלה הוא ,והוא אחר ,מותרת
ותירץ ר"ת דאין חייבין מיתה על בעילת מצרי דרחמנא אפקריה לבעלה ישראל ,אבל זינתה שסברה שמותר לזנות הוי כמזידה
לזרעא דמצרי ,דכתיב וזרמת סוסים זרמתם ,ומייתי ראיה ואסורה לבעלה ישראל ,והוא מהמהרי"ק (שורש קס"ח) ,וכתב
מדפריך בסנהדרין (דף ע"ד ):הא אסתר פרהסיא הוואי ,ולא פריך הבית שמואל (סק"ד) כיון שהיא מתכוונת למעול מעל באישה
והא אסתר גילוי עריות הויא ,משמע דמשום עריות לא הוה ומזנה תחתיו ,דהא לא כתיב ומעלה מעל בה' אלא ומעלה בו
מיחייבא ,ומתוך כך התיר ר"ת לבת ישראל שהמירה דתה ובא מעל כתיב עיי"ש.
עליה עובד כוכבים ,לקיימה לאותו עובד כוכבים כשנתגייר,
דלא שייך למימר אחד לבעל ואחד לבועל בביאת מצרי דהויא והמהרי"ק הביא ראיה ,מהא דאיתא במסכת מגילה
(דף ט"ו).
כביאת בהמה ,ואין נראה לריב"ם ,דהא ע"י ביאת עובד כוכבים וכאשר אבדתי אבדתי ,כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך,
נאסרה לבעלה כדאמר הכא דאיכא פרוצות וכו' ,ואמר נמי דעד עכשיו באונס ועכשיו ברצון ,שמע מינה שמאותה שעה
במגילה כאשר אבדתי אבדתי ,כאשר אבדתי מבית אבא אבדתי נאסרה על מרדכי ,והנה דבר פשוט הוא יותר מביעתא בכותחא
ממך ,אלמא לגבי בעלה לא חשיבא ביאת מצרי כביאת בהמה כי אסתר לא עשתה שום איסור ולא היה בדבר אפילו נדנוד
וה"ה לבועל וכו' עכ"ד. עבירה ,אלא מצוה רבה עשתה שהצילה כל ישראל וכו',
ואפי"ה נאסרה על מרדכי בעלה וכו' עיי"ש.
ועיין בתרומת הדשן (סי' רי"ט) שהסתפק בדעת ר"ת לענין
לאוסרה על בעלה ,ועיין בחידושי חת"ס שהאריך בזה דאף ועיין בשו"ת בית יעקב (סי' ל"ט) במעשה שעשתה ברצון כדי
לדעת ר"ת נאסרה על בעלה וכן מבואר בשיטה מקובצת, להציל את הבועל שאיימו עליו להורגו ,והביא דברי המהרי"ק
ועיי"ש שמבאר החילוק בין האיסור על הבועל או על הבעל, והאריך בסתירת ראיותיו ,ורק באסתר שהיתה בספק שמא לא
אמנם המאירי (שם) ובסנהדרין (דף ע"ד ):נקט להדיא בדעת ר"ת יעלה בידה להציל לכן נאסרה וכו' ,ומסיק להתירה לבעלה
שביאת גוי אינה אוסרת לבעל ,ולפי"ז צ"ל דגם באסתר לא עיי"ש ,ועיין בשבות יעקב (ח"ב סי' קי"ז) בסיעת בני אדם שנסעו
היתה נאסרת על בעלה במה שנלקחה לאחשורוש ,ועיין בדרך וקמו עליהם חבורת רוצחים ,ואשה אחת מביניהם מסרה
בשיטמ"ק דלר"ת י"ל דאסתר הכי קאמרה ,דאף שמן הדין עצמה להם לזנות ועי"ז הצילה את כולם ,וציין לדברי הבית
מותרת לו ,מ"מ שמא מרדכי לא יחפוץ בה משום דהו"ל פגומה יעקב הנ"ל ,וחלק עליו והאריך לחזק דברי המהרי"ק ,ומסיק כן
בבעילת עכו"ם עיי"ש. להלכה דאף שעשתה בהיתר אסורה לבעלה ,ומ"מ בעצם הדבר
מודה שהותר לה לעשות עיי"ש.
ומעתה לפי שיטת ר"ת דביאת עכו"ם אינה ביאת איסור לחייב
עליה מיתה ואף מותרת לבעלה ,א"ש הא דלא מסרה אסתר את ועיין בנובי"ת חיור"ד (סי' קס"א) שכתב ,ומ"מ גוף דין זה שיהיה
עצמה למיתה כדי לימנע מג"ע ,שכן בביאת עכו"ם אינו בכלל מותר לאשת איש לזנות ברצון כדי להציל נפשות אינו תורה,
ג"ע ,וי"ל דלשיטת זו גם הנוב"י יודה דהותר לה לבוא אל ולא ישר בעיני מה שראיתי באיזה תשובה ,ולפי שאני לעת עתה
המלך ולא היתה זקוקה למסור נפשה כדי להנצל מאחשורוש. בכפר לא אוכל לזכור באיזה תשובה ,וכדמדומה אני שהוא
א
בכל נפשיך אפילו הוא נוטל את נפשיך ,א"כ ממילא משמע ובספר חיי נפש (פרשת לך) כתב ,דפלוגתת הר"ת והריב"ם אי ביאת
דבשאר עבירות אינו מחויב למסור נפשו ולמ"ל קרא דוחי עכו"ם חייבין עליה מיתה וחשיבא ביאה ,תליא בפלוגתת
בהם ,אלא ע"כ דהקרא דוחי בהם אתי להורות דחייב להחיות התנאים אי עכו"ם חשיבי בכלל אדם ,דהר"ת דס"ל דביאת
את עצמו ואינו רשאי למסור את עצמו למיתה בשאר מצות, עכו"ם חשיב כביאת בהמה ,ס"ל כר' שמעון במסכת יבמות (דף
והיינו כשיטת הרמב"ם הנ"ל ,ולפי"ז לכאורה קשה על ס"א ).דאתם קרויים אדם ואין עכו"ם קרויים אדם ,ולכן כיון
הפוסקים דחו לקים על הרמב"ם קושית הב"ח והת"ח. דעכו"ם אינם בגדר אדם לכן ס"ל דביאת עכו"ם אינו בגדר ג"ע,
משא"כ הריב"ם דס"ל דביאת עכו"ם מיקרי ביאת איסור ,ס"ל
(עה"ת)וכתב בספר חמודי צבי (פרשת בראשית) לתרץ ,דהנה רש"י כר"מ דדריש בסנהדרין (נ"ט ).שאפילו עכו"ם העוסק בתורה הרי
עה"פ וחי בהם כתב ,וחי בהם לעולם הבא שאם תאמר בעוה"ז הוא ככהן גדול ,מדכתיב אלה המצות אשר יעשה אותם האדם
והלא סופו הוא מת עיי"ש ,ולכאורה קשה דדברי רש"י המה וחי בהם ,ועיי"ש ברש"י דר"מ ס"ל דעכו"ם חשיב בכלל אדם,
נגד גמרא הנ"ל דילפינן מקרא דוחי בהם ולא שימות בהם הרי ולכן גם לענין ביאת איסור נחשבת ביאת עכו"ם ביאה עכ"ד.
דקרא קאי אחיות דעוה"ז ,וכתב בספר פרדס דוד (פרשת בלק) דדבר
זה תלוי בפלוגתא דר"מ ור"ש ,דלר"מ דס"ל דאפילו עכו"ם ואיתא במסכת ברכות (דף ס"א ,):תנו רבנן ,פעם אחת גזרה מלכות
ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול ,שנאמר אשר יעשה אותם הרשעה שלא יעסקו בתורה ,בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי
האדם וחי בהם ,א"כ לדבריו דהך קרא קאי על עכו"ם ,בהכרח עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה ,אמר ליה
דלא יתכן לפרש דוחי בהם קאי על עולם הבא ,דהרי בירושלמי עקיבא אי אתה מתיירא מפני מלכות ,א"ל אמשול לך משל וכו'
מובא בתוס' בע"ז (דף י ).ד"ה ווי לה מבואר דעכו"ם אין להם עיי"ש ,ולפי"ז י"ל דמה דאיתא במדרש שר"ע היה דורש ברבים
חלק לעולם הבא ,וא"כ מוכרח דקאי על חיי עוה"ז ,ולהורות היתה באותה תקופה שגזרה המלכות ואסרו לימוד התורה ,ור"ע
לנו וחי בהם ולא שימות בהם ,אמנם לר"ש דס"ל דאדם ממעט היה מקהיל קהילות ויושב ודורש ,ולכן היו הציבור נתנמנם דסברי
עכו"ם ,ממילא הך קרא אשר יעשה אותם האדם וחי בהם שאין להכניס עצמם לכלל סכנה לצורך קיום המצוה ולכן נמנעו
ממעט ג"כ עכו"ם ,ולדידיה שפיר פירש"י דקרא דוחי בהם קאי מלעסוק בתורה ,וכה ראיתי בספר חמודי צבי (בפרשתן) שכתב כעי"ז.
על עולם הבא ,וממילא לא קשה דרש"י יהיה נגד גמרא הנ"ל
דדרשינן וחי בהם ולא שימות בהם ,די"ל דהנך דדרשו כן אזלי ולכאורה זה תליא במחלוקת הראשונים אם האדם רשאי להחמיר
בשיטת ר"מ הנ"ל דהאדם מרבה עכו"ם ממילא ע"כ דהקרא על עצמו ולמסור נפשו על כל מצוות התורה ,דפליגי בהא דכתיב
דוחי בהם קאי על עוה"ז ושפיר דרשינן וחי בהם ולא שימות וחי בהם אם הוי חיוב שהכתוב מזהיר שצריך לעשות הכל כדי
בהם ,ורש"י בחומש פירוש אליבא דר"ש דאדם ממעט עכו"ם שיחיה ולא ימות ,וממילא דאסור למסור נפשו על שאר המצוות,
ושפיר קאי הך קרא דוחי בהם על עולם הבא. או דוחי בהם הו"ל רק בגדר רשות ,דהיינו דליכא חיוב למסירת
נפש על כל המצוות כמו על שלש העבירות ,אבל אם רוצה להדר
ולפי"ז ממילא מתורץ קושית הב"ח והת"ח על החולקים על ולמסור נפשו רשאי ,דשיטת הרמב"ם בהל' יסודי התורה (פ"ה ה"ד)
הרמב"ם וס"ל דגם בשאר מצות יכולים למסור עצמן להריגה, הוא ,דכל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה
למ"ל קרא וחי בהם ולא שימות בהם ,משום דאליבא דאמת מתחייב בנפשו ,אך התוס' בע"ז (דף כ"ז ):ד"ה יכול ,כתבו דאם
דפסקינן כר"ש דקברי עכו"ם אינם מטמאים באהל ,ואדם ממעט חפץ למסור נפשו על שאר המצוות רשאי ,וכ"ה שיטת הרא"ש
עכו"ם שוב קאי הך קרא דוחי בהם על עולם הבא וכדברי רש"י (שם) פ"ב סי' ט' ,וכ"כ הסמ"ק סי' ג' ,וכ"כ הר"ן בשבת (דף כ"ב :מדפי
הנ"ל דאי בעוה"ז הלא סופו הוא מת ,וממילא לא דרשינן כלל הך הרי"ף) גבי מעשה דאלישע בעל כנפים שלכן הסתכן על קיום מצות
דרשא דוחי בהם ולא שימות בהם ,ולכן שפיר ס"ל דאם רוצים תפילין ,דאעפ"י שאינו מחוייב ליהרג על קיומיה אפי"ה רשאי
להחמיר על עצמם בשאר מצות למסור נפשם רשאי עכ"ד. למסור נפשו עליו ומקבל שכר וכו' עיי"ש ,וכן פסקו בטור יור"ד
(סי' קנ"ז) עיי"ש ,ולפי"ז י"ל דר"ע ס"ל כשיטת הראשונים דאם
ובזה יבואר המדרש ,ר"ע היה יושב ודורש ,ראה שהיה הציבור ירצה למסור נפשו על שאר המצוות רשאי ולכן הקהיל קהילות
מתנמנמים ,והבין דהוא משום דהם ס"ל דאסור למסור נפשו על ולמד עמהם תורה ,משא"כ הציבור ס"ל כשיטת הרמב"ם ,ולכן
שאר המצוות ,ולכן אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז לא רצו למסור נפשם לשמוע את דבר ה' מר"ע כיון שאיסור יש
מדינות ,דמשמע מזה דהיה זה זכיה לאסתר שנלקחה לבית בדבר ,ולכן נתנמנמו.
אחשורוש ומלכה על קכ"ז מדינות ,הלא עי"ז נאסרה לבעלה,
וע"כ דלא נאסרה על בעלה משום דביאת מצרי אינה נחשבת והנה הב"ח ות"ח כתבו להוכיח כשיטת הרמב"ם הנ"ל דכל מי
כביאה ומשום דעכו"ם אינם בכלל אדם ,ולפי"ז י"ל דקרא דוחי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב
בהם קאי על עולם הבא ,ולא דרשינן להך דרשא דוחי בהם ולא בנפשו ,מדאיצטריך קרא וחי בהם ולא שימות בהם לשאר
שימות בהם ,וממילא אם רוצים להחמיר למסור נפשם על שאר מצות דיעבור ואל יהרג ,דקשה למ"ל קרא דוחי בהם ,הא
מצות התורה מותר ודו"ק. מדגלי לן התורה דבע"ז החמורה דיהרג ואל יעבור מדכתיב
הואיל משה פרשת חיי שרה תשפ"ז דף ב
הוי שלוחי דרחמנא אז שפיר י"ל דכהן אפשר להיות מלך כיון ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבא
דשוים המה במדרגה ושפיר י"ל דאאע"ה היה כהן ומלך בהדדי. אברהם לספד לשרה ולבכתה :וכתב רשיז"ל ,ונסמכה מיתת
שרה לעקידת יצחק ,לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה
והמפ' הקשו דהיאך נשא אאע"ה את הגר ,כיון דהיתה שפחה לשחיטה ,וכמעט שלא נשחט ,פרחה נשמתה ממנה ומתה עכ"ל,
הרי לא שייך בה קידושין ,וא"כ היתה פילגש וכמש"כ רש"י סוף אך בבראשית רבה (פרשה מ"ה-ז) איתא ,שנגזר על שרה למות אצל
פרשתן (פרשה כ"ה-ו) ,ולשיטת הרמב"ם בהל' אישות (פ"א -ה"ב) דכל המעשה כשגירשה את הגר שפחתה עיי"ש ,ובספר מאיר עיני
שהיא בלא קידושין איכא בה לאו דלא תהיה קדשה ,ועיין בטו"ז חכמים (מהדורא תליתאה) העיר ,דהלא מיתת שרה היתה ל"ז שנים אחר
חלק אבהע"ז (סי' כ"ו סק"ב) עיי"ש ,ובספר אור תורה (פרשת לך אות מ"ט) גרישות הגר עיי"ש.
כתב ,דהא קיי"ל ביור"ד (סי' רס"ז סס"ט) דאם בא על שפחתו הוה
הולד בן חורין לכל דבר ,דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת והנבס"ד ,עפי"מ שהקשו המפרשים ,דהיאך היה יצחק נעקד על
זנות ,ומסתמא שחררה כדי שלא לעבור אאיסור ,אמנם י"ל דכיון ידי אברהם ,הלא יצחק היה עולה תמימה ,ולקרבן עולה צריכים
דאאע"ה לא קיים עדיין מצות פו"ר ,שוב י"ל דלא שחררה, כהן עכ"ק ,ובפשיטות לק"מ ,דאיתא במסכת נדרים (דף ל"ב ,):א"ר
ועכ"ז לא עשה איסור ,מש ום דעשה דפו"ר דוחה הלאו דלא זכריה משום ר' ישמעאל ,ביקש הקב"ה להוציא הכהונה משם
תהיה קדשה עיי"ש. שנאמר והוא כהן לאל עליון ,כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת
המקום ,הוציאה מאברהם ,שנאמר ויברכהו ויאמר ברוך אברם
אך י"ל דע"כ שחרר אאע"ה את הגר ,דהבעלי תוס' עה"ת
(סו"פ חיי לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון ,א"ל אברהם וכי
שרה) ,והמהרש"א במסכת יבמות (דף ק ):הקשו ,דהיאך נשא אאע"ה מקדימין ברכת עבד לברכת קונו ,מיד נתנה לאברהם ,שנאמר
את הגר שהיתה מצרית דעתידה תורה לאסור ,ואאע"ה הלא קיים נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית איביך הדום לרגליך ,ובתריה
כל התורה כולה ,וכתיב לא יבוא מצרי בקהל ה' עכ"ק, כתיב נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק
ובפשיטות י"ל ,דכיון דאאע"ה לא קיים מצות פו"ר ,י"ל דעשה על דיבורו של מלכי צדק עיי"ש ,הרי דאאע"ה היה כהן ,ושפיר
דפו"ר דחי הל"ת דלא יבוא מצרי ,אך לכאורה קשה לפימש"כ היה יצחק נעקד ע"י אברהם.
המפ' דעשה דוחה רק חד לאו ולא שני לאוין ,א"כ א"א לומר
דאאע"ה נשא את הגר מכח עשה דוחה ל"ת ,דהא איכא כאן שני אך יש להעיר ,דהטו"ז באהע"ז (סי' כ"ו סק”ב) ,ובספר דורש לציון
לאוין לאו דמצרית ולאו דלא תהיה קדשה ,כיון דהגר היתה (דרוש י"ג) הקשו ,לפימש"כ הרמב"ם בה' אישות (פ"א ה"ד) ,דהבועל
שפחה ,ועכצ"ל דבודאי שחרר את הגר. אשה בלא קידושין או פילגש עובר בלאו דלא תהיה קדשה
מבנות ישראל ,א"כ איך לקח אאע"ה פלגש כיון דקיים כה"ת
אך י"ל לפימש"כ מו"ר בשו"ת בנין צבי (ח"א סי' מ"ז אות ז') לחדש, כולה ,ותי' בשו"ת שם אריה חאבהע"ז (סי' י"ז) ,לפימש"כ הרמב"ם
דבכהנים שפיר אמרינן דעשה דוחה אף ב' ל"ת ,לפי"ד המנ"ח בה' מלכים (פ"ד ה"ד) דרק להדיוט אסור פילגש אבל למלך מותר
(מצוה תקנ"א) דהלובש כלאים עובר בב' לאוין משום לובש ומלביש, בפילגש ,והקב"ה נתן לאאע"ה את כל ארץ כנען כמ"ש לזרעך
כדאיתא במסכת מכות (דף כ ):דהמקיף לעצמו לוקה ב' משום אתן את כל הארצות הזאת ,א"כ היה לו דין מלך ומלך מותר
מקיף וניקף ,ולפימש"כ הרמב"ם בה' כלאים (פ"י ה"לא) דהמלביש בפילגש עכ"ד.
לחבירו כלאים עובר בל"ת ,א"כ הלובש כלאים חייב ב' משום
מלביש ומשום לובש עיי"ש ,וכ"ז הוא רק למ"ד דלאו שאין בו ולפי"מ דאיתא בירושלמי שקלים (פ"ו ה"א) ,דאין מושחין כהנים
מעשה לוקין ,אבל למ"ד דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו, למלכים ,דכתיב למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב
אינו חייב רק משום מלביש ולא משום לובש ,כמבואר שם דהא ישראל ,וכתיב בתריה לא יהיה להכהנים הלוים חלק ונחלה עם
דניקף חייב הוא רק למ"ד לשאב"מ לוקין. אחיו עיי"ש ,א"כ איך אפשר לומר דאאע"ה היה מלך וכהן
בהדדי ,ועיין בספר עיר דוד (אות רל"ט).
ונודעים שיטת רש"י במסכת תמורה (דף ד ):דכהנים לקי אף בלאו
הניתק לעשה כיון דרבי בהו רחמנא קדושה יתירא לכן מחמירין אך י"ל ,דבהואיל משה (ח"ז אות קפ"ב) הבאנו מש"כ השפע חיים
עלייהו טפי מישראל ולוקין אף על לאו הנל"ע ,ולפי"ז ה"ה די"ל זצ"ל בירחון ישראל סבא (ירחון י') הטעם דאין מושחין כהנים
דכהנים לוקין על לאו שאב"מ ,דלא בעינן בכהנים שיהא דומיא למלכים ,דכיון דאמרינן דכהנים הוי שלוחי דידן ,ומלך הוא
דלאו דחסימה ,וא"כ בכהנים איכא שני לאוין בכלאים משום שלוחא דרחמנא ,כדכתיב כי לה' המלוכה ,וכדכתיב בשלמה
מלביש ומשום לובש ,ועכ"ז גילתה התורה דכהנים חייבים (מלכים א'-כ"ט) וישב על כסא ה' ,וכיון שהמלוכה הוא במעלה יותר
בציצית ,וע"כ מוכח מזה דבכהנים ס"ל דעשה דוחה שני לאוין גדולה מן הכהונה ,שכהן הוא שלוחא דידן ומלך הוי שלוחא
עכ"ד ,ולפי"ז י"ל דכיון דאאע"ה היה כהן שפיר י"ל דנשא את דרחמנא ,לכן אין מן הראוי שיהיה כהן גם מלך ,משא"כ אי ס"ל
הגר אע"ג דלא שחררה ,ואף דאיכא כאן שני לאוין לא יהיה קדש דכהנים הוי שלוחא דרחמנא ושוים המה במעלתם ,אז שפיר י"ל
ולא יבוא מצרית ,דהל א בכהן אמרינן עשה דוחה שני לאוין. דכהן אפשר להיות גם מלך עכ"ד ,ולפי"ז י"ל דאי ס"ל דכהנים
הואיל משה פרשת חיי שרה תשפ"ז דף ג
תורת חסד ,מזה הטעם רצה אברהם שתחיה שרה ג"כ קמ"ז ובספר פלח הרימון (כלל ה') כתב הטעם שלא נשחט יצחק מפני
שנים שהוא כנגד מזמורים של תהלים ,כדאיתא במסכת סופרים שהיה פסול להקרבה ,דהא קיי"ל דקרבן בלא ידיעת הבעלים
(שם הלכה י"א) ,קמ"ז מזמורים של תהלים שהוא כנגד קמ"ז שנה של פסול ,וקרבן של שותפים שנקרב בלא ידיעת שותף אחד ,אותו
יעקב ,כמו שהתורה שבכתב כנגד אברהם כן ג"כ תהלים חלק פסול ,כמש"כ התוס' במסכת קידושין (דף כ"ג ):ד"ה דאמר רב
שתיקן דוד הוא כנגד שרה אשת אברהם ,או כנגד התחלת וסוף הונא ,דזה אי קרבן פסול להקרבה בלא ידיעת בעלים תליא אם
חומשי תורה הם בגימטריא קמ"ז (שהם אותיות ב' מ' ו' מ' ו' י' ו' ו' א' ל' ביחד הם כהנים הוי שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא ,דאי הוי שלוחי
קמ"ז) ,ולכן היה אברהם מצטער על כ' שנים שלא השלימה דרחמנא הקרבן כשר אף בלא ידיעת הבעלים ,כיון שהקב"ה
חשבון קמ"ז עכ"ד. הוא המשלחו והקב"ה יודע בו ,משא"כ אי כהנים הוי שלוחי
דידן צריך המשלח לידע מהקרבת הקרבן ,ולכן קרבן בלא ידיעת
ואיתא במסכת שבת (דף קט"ו ,):תנו רבנן ,ויהי בנסוע הארון ויאמר הבעלים פסול ,והנה חז"ל אמרו במסכת קידושין (דף ל ):דשלשה
(נו"ן משה ,פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ומלמטה שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו עיי"ש ,וכיון ששרה אמנו
הפוכה) ,לומר שאין זה מקומה (דמקומה הוא במסע הדגלים בפרשת במדבר), היתה שותף ביצחק והיא לא ידעה שאאע"ה לקחו לקרבן ,נמצא
ועתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתוב במקומה ,ולמה כתבה שהיה יצחק פסול לקרבן עיי"ש.
כאן להפסיק בין פורענות לפורענות (בין ויסעו מהר ה' למעשה דמתאוננים),
רבי אומר לא מן השם הוא זה ,אלא מפני שספר חשוב הוא בפני ולפי"ז יבואר הני שני מאמרים ,דבאמת מתה שרה מחמת
עצמו ,כמאן אזלא הא דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן ,חצבה בשורת העקידה וכדפירש"י ז"ל ,אך אי שרה לא היתה סברה
עמודיה שבעה אלו שבעה ספרי תורה כמאן כר' דס"ל דז' ספרי דאאע"ה הוא כהן ,לא היתה מאמינה שאאע"ה עקד את יצחק,
תורות הן ,והת"ק ס"ל דחמשה תורות הן ,ומה שעשה לה דהרי הוא אינו כהן כיון שהוא מלך ואין מושחין כהנים
סימניות הוא מפני שאין כאן מקומה עיי"ש. למלכים ,אך כיון שגירשה את הגר ,דס"ל דאאע"ה לא שחררה
ונשא אותה מכח עשה דוחה ל"ת ,ואף דאיכא שני לאוין לאו
ולפי"ז י"ל ,דזה שאאע"ה נצטער על שלא חיתה שרה עוד כ"ף דמצרית ולאו דלא תהיה קדשה ,עכ"ז י"ל דנשא אותה מכח
שנים כנגד התחלת וסוף חומשי תורה ,א"ש למ"ד דס"ל דאיכא עשה דוחה ל"ת ,דהרי בכהן ס"ל עשה דוחה שני לאוין ,הרי
חמשה חומשי תורה ,אך למ"ד דאיכא שבעה ספרי תורות דדעתה של שרה הוא דאאע"ה היה כהן ,ואע"ג דהיה מלך,
דפרשת ויהי בנסוע הוא ספר בפני עצמו ,לא א"ש החשבון. דס"ל כהנים שלוחי דרחמנא ,ואי ס"ל דכהנים המה שלוחי
דרחמנא שפיר יכולין להקריב קרבן אף בלי ידיעת הבעלים,
ואיתא במסכת גיטין (דף ס ,).אמר ר' יוחנן משום רבי בנאה ,תורה ולכן היתה יכולה להאמין שאברהם עקד את יצחק ,ומשו"ה
מגילה מגילה ניתנה (כשנאמרה פרשה למשה היה כותבה ולבסוף ארבעים שנה כשנגמרו יצאה נשמתה ודו"ק.
כל הפרשיות חיברן בגידין ותופרן) ,שנאמר אז אמרתי הנה באתי במגילת
ספר כתוב עלי ,ר"ש בן לקיש אומר ,תורה חתומה ניתנה (לא נכתבה ***
עד סוף ארבעים שנה לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן והנאמרות לו בשנה ראשונה ושניה היו סדורות
לו על פה עד שכתבן) ,שנאמר לקוח את ספר התורה הזאת עיי"ש. ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבא
אברהם לספד לשרה ולבכתה :ואיתא בבראשית רבה
(פרשה
ובספר עיר בנימין (ח"א אות קנ"ו) כתב ,דמחלוקת רבי והת"ק אי נ"ח-ה) ,ו יבא אברהם ,מהיכן בא ,ר' לוי אמר מקבורתו של
איכא חמשה חומשי תורה או שבעה ספרי תורות ,תליא אי ס"ל תרח לשרה בא ,אמר לו ר' יוסי ,והלא קבורתו של תרח
תורה מגילה מגילה ניתנה או חתומה חתומה ניתנה ,דרבי דס"ל קדמה לקבורתו של שרה שתי שנים ,אלא מהיכן בא
דז' ס"ת הן ולכן כתוב הסימניות ,א"כ הוה כאן מקומו ושפיר מהר המוריה וכו' עיי"ש ,ובספר מגלה עמוקות (תנינא) עה"פ
יסבור דמגילה מגילה ניתנה וכתבה כאן דכאן הוה מקומו, ויבא אברהם כתב ,דאיתא במסכת סנהדרין (דף כ"ב ,).אמר ר'
משא"כ להת"ק דס"ל דה' ס"ת הן ,והסימניות הוא לומר שאין יוחנן ,כל אדם שמתה אשתו ראשונה כאילו חרב בית המקדש
כאן מקומו ,אי יסבור דתורה מגילה ניתנה ותיכף כשנאמרה בימיו עיי"ש ,וז"ש ויבא אברהם מהר המוריה ,שהיה מצטער על
למשה נכתבה ,נמצא דבשעת מסע הדגלים היה כבר נכתב חורבן מקדש עכ"ד ,וצ"ב.
פרשת ויהי בנסוע ובנוחה במקומו הראוי ,ולפי"ז אח"כ כאשר
סרו מאחרי המקום ,והוצרך להפסיק בין פורענות לפורענות היה והנבס"ד ,עפימש"כ (שם) דלכן כתיב כ"ף קטנה ,שאברהם נצטער
צריך לכתבם שנית ,וזה לא מצינו בתורה המצויה בידינו שהוא על שלא חיתה שרה עוד כ"ף שנים ,כמו שאברהם חי קע"ה
הנתונה למרע"ה שתיכתב שני פעמים ,אם לא שנאמר כי כל שנים כנרמז במלת מכפלה (גימטריא קע"ה) ,כדאיתא במסכת סופרים
הפרשיות היו סדורים למרע"ה בע"פ ,עד כי חתומה ניתנה לסוף (פרק ט"ז הלכה י') ,שלכן יש קע"ה פרשיות כנגד שנותיו של אברהם
ארבעים שנה ,ולא כתבה מרע"ה במקומו ,וכתבה כאן כדי עיי"ש ,והטעם הוא סוד תורת חסד על לשונה וחסד לאברהם,
להפסיק בין פורענות לפורענות עכ"ד. ולכן הוצרך אברהם שהוא איש החסד להיות כמנין פרשיות של
הואיל משה פרשת חיי שרה תשפ"ז דף ד
הארץ לרבות תולדותיהם ,ואז שייך להגביל ולומר על דבר זה ובספר חידושי חת"ס (שם) ,ובהגהות מהר"ץ חיות במסכת
מהני ועל דבר זה לא מהני עכ"ד. יבמות (דף ד') כתבו ,דזה אי דרשינן סמוכין בכל התורה או לא
דרשינן ,תליא בפלוגתת ר' יוחנן וריש לקיש הנ"ל ,דר' יוחנן
אך הא מילתא דתשובה קדמה לעולם תליא בפלוגתא ,דאיתא דס"ל מגילה מגילה ניתנה ,ולא נאמרה בפעם אחת ,והתחילה
במדרש רבה בראשית (פרשה א-ד) ,ששה דברים קדמו לעולם וכו', מימות אברהם אבינו ,וכל משך הדורות ניתנה בפרקים ,ולכן
ר' אהבה ברבי זעירא אמר ,אף התשובה שנאמר בטרם הרים ל"ש למידרש סמוכין ,משא"כ ר"ל דס"ל חתומה חתומה ניתנה
ילדו ותחולל ארץ ותבל ,ומאותה שעה תשב אנוש עד דכא שפיר דרשינן סמוכין כיון דניתנה בפעם אחת עכ"ד ,וכ"כ
ותאמר שובו בני אדם עיי"ש ,וכתב ביפה תואר (שם סי' ה') ד"ה אף בספר מרכבת משנה עה"ת (דף ר"ס) ,ובספר פני יצחק זוטא עמ"ס
התשובה ,דפליגי אי דרשינן סמוכין ,דהת"ק לא דריש סמוכין יומא (דף מ"ד) ,ובספר שארית בנימין עמ"ס ברכות (דף כ"א ).עיי"ש.
ותשב אנוש עד דכא אינו דבוק עם בטרם הרים ילדו ,ולכן לא
מני דגם תשובה קדמה לבריאת העולם ,ור' אהבה בר"ז ס"ל והנה ענין חורבן בית המקדש נמשך מחטא העגל ,דעי"ז נגרם
דדרשינן סמוכין ,וכתיב בטרם הרים יולדו וכו' תשב אנוש עד הגליות,ולכאורה י"ל דבני ישראל לא חטאו במעשה העגל,
דכא שמע מינה דתשובה קודמת לבריאת העולם עכ"ד. דאיתא במסכת ע"ז (דף ד ,):א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי ,לא
דוד ראוי לאותו מעשה (דבת שבע) ,ולא ישראל ראוין לאותו מעשה
ולפי"ז יבואר ,דאי היתה שרה חיתה קמ"ז שנים כנגד התחלת (העגל) ,לא דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב ולבי חלל בקרבי (יצר הרע
וסוף תיבות של חומשי תורה ,היה נתברר כמ"ד דאיכא חמשה חלל בקרבי ואין לו כח לשלוט בקרבי) ,ולא ישראל ראוין לאותו מעשה
חומשי תורה ,וס"ל תורה חתומה ניתנה ,ודרשינן סמוכין ,ומהני דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים (בסיני
תשובה על חטא דע"ז ,ולפי"ז איכא אמתלא על מה שעשו נאמר אלמא גבורים ואמיצי לבב ביראתם היו) ,אלא למה עשו ,לומר לך (גזירת מלך
העגל ,וי"ל דלא הוה חטא במעשה העגל ,אך כשראה אאע"ה היתה ליתן פתחון פה לשבים) ,שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד,
שחיתה רק קכ"ז שנים ,ומעתה י"ל דאיכא שבעה ספרי תורות, ואם חטאו ציבור אומרים להו לכו אצל ציבור עיי"ש.
וס"ל תורה מגילה ניתנה ,ולא דרשינן סמוכין ,ולא מהני תשובה
על חטא דע"ז ,ואין להם אמתלא על עשיית העגל ,ועי"ז נגרם אך כבר דנו המפ' אם תשובה מועיל לע"ז ,ומעתה אי ס"ל
חורבן בית המקדש ,ולכן בא מהר המוריה שנצטער עכשיו על דתשובה מהני אף על חטא דע"ז ,שפיר י"ל דלכן חטאו בע"ז
חורבן בית המקדש ודו"ק. כדי שנדע דתשובה מהני ,משא"כ אי ס"ל דעל חטא דע"ז לא
מהני תשובה ,אין להם אמתלא לומר דלכן חטאו כדי להורות
*** תשובה ,דהא על חטא דע"ז לא מהני תשובה.
ובספר סמיכת חכמים בסמיכות מסכת סוטה למסכת קידושין
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל: (דף פ"ו .מדפה"ס) כתב ,דדבר זה אי מהני תשובה על חטא דעבודה
ואיתא במדרש תנחומא ,ילמדנו רבינו ,היה רוכב על חמור זרה במחלוקת שנויה ,דכתיב תשב אנוש עד דכא ,דכ"א
והגיע עונת תפילה ,כיצד יעשה ,כך שנו רבותינו ,היה נוטריקון דם כופר אשת איש ,והיינו ע"ז גילוי עריות שפיכות
רוכב על החמור והגיע זמן תפילה ירד ,ואם אינו יכול דמים ,חד אמר עד ולא עד בכלל ועל אלו הג' עבירות לא מהני
לירד שאין דעתו מיושבת עליו מפני המעות שהן על תשובה ,וחד אמר עד ועד בכלל ואף על אלו השלש עבירות
גבי חמורו ,או שהוא מתירא מן הגוים ומן הלסטים, מהני תשובה ,ופלוגתא זו תליא בפלוגתא אחרת ,דלפי דעת
יהא מתפלל כשהוא רוכב וכו' עיי"ש ,וצ"ב שייכות הגמ' בפסחים (דף נ"ד ,).תשובה נבראת קודם שנברא העולם,
השאלה להכא. שהיא אחד משבעה דברים שנבראו קודם שנברא העולם,
ולדעת כמה מדרשים תשובה נבראת ביום הראשון לבריאה,
והנבס"ד ,דאיתא במסכת בבא בתרא (דף ט"ז ,):וה' ברך את ונרמז בקרא ורוח אלקים מרחפת על פני המים בזכות תשובה
אברהם בכל ,מאי בכל ,רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת ,רבי שנמשלה למים ,ולכמה דעות נרמז בבריאת האורה זו תשובה.
יהודה אומר שהיתה לו בת ,ולקמן (דף קמ"א ).איתא רבי יהודה
אומר שהיתה לו בת ובכל שמה עיי"ש. ונפקא מינה בין אלו השני דעות כתבו המפ' ,דאי נימא דתשובה
קדמה לבריאת העולם ,אז התשובה מהני על כל העבירות
והנבס"ד דאזלי לשיטתייהו ,דהתוס' (דף קמ"א .ד"ה בת) הקשו ,ואם שבעולם אף על אלו השלשה ,דאין שייך להגביל שום ענין
תאמר ולמה לא השיאה ליצחק למ"ד בסנהדרין (דף נח ):דב"נ לומר דעל דבר זה מהני ועל דבר זה לא מהני ,כיון דלא היה
מותר באחותו ,ותירצו דמהגר היתה לו ולא משרה ולכך לא שום דבר בעולם אז ,ואין לתפוס שום מקום וגבול ,ובריה בפני
רצה להשיאה ליצחק עכ"ד ,והיינו לפי שלא שחרר את הגר עצמה היתה התשובה על כל מה שיברא ,אבל אי ס"ל דתשובה
והיתה מולד שפחה שוולדה כמותה. נברא ביום הראשון שאז הכל נברא כדדרשינן את השמים ואת
הואיל משה פרשת חיי שרה תשפ"ז דף ה
משום עשה דוחה ל"ת ,וע"כ דאאע"ה שחרר את הגר ,ומעתה והמפ' הקשו דהיאך נשא אאע"ה את הגר ,כיון דהיתה שפחה
קשה אי נימא דהיתה לו בת א"כ אמאי לא נשאה ליצחק ,ולכן הרי לא שייך בה קידושין ,וא"כ היתה פילגש וכמש"כ רש"י
ס"ל דלא היתה לו בת ,משא"כ ר' יהודה דס"ל לא דרשינן סוף פרשתן (פרשה כ"ה-ו) ,ולשיטת הרמב"ם בהל' אישות (פ"א -ה"ב)
טעמא דקרא כדאיתא במסכת ב"מ (דף קט"ו ,).ולפי"ז ס"ל דנשים דכל שהיא בלא קידושין איכא בה לאו דלא תהיה קדשה ,ועיין
מצוות על מ"ע דפו"ר ,וי"ל דנשא את הגר משום עשה דוחה בטו"ז חלק אבהע"ז (סי' כ"ו סק"ב) עיי"ש.
ל"ת ,ולא שחרר את הגר ,ולכן לא נשאה ליצחק.
ובספר אור תורה פרשת לך (אות מ"ט) כתב ,לפי המבואר במסכת
ואיתא במסכת ברכות (דף ל"א ,).אמר רב המנונא ,כמה הלכתא קידושין (דף ס"ח ):דשפחה ולדה כמותה ,וכיון דהגר היתה שפחה,
גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה ,וחנה היא מדברת על הוי ישמעאל בנה כמותה ,ולא מקרי זרע אברהם ,אך הא קיי"ל
לבה ,מכאן למתפלל צריך שיכוין לבו עיי"ש ,ולהלן (דף ל"א): ביור"ד (סי' רס"ז סס"ט) ,דאם בא על שפחתו הוי הולד בן חורין לכל
איתא ,וחנה היא מדברת על לבה ,אמר ר' אלעזר משום ר' יוסי דבר ,דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ,ומסתמא
בן זמרא ,על עסקי לבה ,אמרה לפניו רבונו של עולם ,כל מה שחררה כדי שלא לעבור אאיסור ,אמנם י"ל דכיון דאאע"ה לא
שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה ,עינים לראות קיים עדיין מצות פריה ורביה ,שוב י"ל דלא שחררה ,ועכ"ז לא
ואזנים לשמוע חוטם להריח פה לדבר ידים לעשות בהם עשה איסור ,משום דעשה דפריה ורביה דוחה הלאו דלא יהיה
מלאכה רגלים להלך בהם דדים להניק בהם ,דדים הללו שנתת קדש ,אך ז"א ,דהתוס' במסכת גיטין (דף מ"א ).כתבו ,דגבי מצות
על לבי למה ,לא להניק בהן ,תן לי בן ואניק בהן עיי"ש. פריה ורביה לא אמרינן עשה דוחה ל"ת ,דבדידה ליכא עשה
דאשה אינה מצווה על מצות פריה ורביה עיי"ש ,ועכצ"ל
ובספר נחלת בנימין (בהקדמה) כתב דתליא בזה ,דאי ס"ל נשים דאאע"ה שחרר את הגר עכ"ד.
מצוות בפו"ר ,אז שפיר יש טענה דדים שבראת לי לא להניק
בהן ,אבל אי ס"ל דנשים אינן מצוות במצות פו"ר ,אז אין זה מבואר מזה ,דאי ס"ל דנשים מצוות במצות פריה ורביה ,שוב
טענה ,דהרי כל אשה שלא תרצה להנשא הרשות בידה ,ומ"מ י"ל דאאע"ה לא שחרר את הגר ,ולא עבר על איסור שפחה
נבראת כסדר כל הנשים ,וה"נ באשה שאינה יכולה לילד ,וע"כ משום דאמרינן עשה דוחה ל"ת ,משא"כ אי ס"ל דנשים אינם
דהאי מ"ד ס"ל כאידך דרשא דצריך לכוין בתפלה עכ"ד. מצוות במצות פריה ורביה ,ול"ש לומר עשה דוחה ל"ת ,וע"כ
דאאע"ה שחרר את הגר.
ומעתה מובן שפיר שייכות הך הלכה כאן ,דכיון דכתיב וה' ברך
את אברהם בכל ,ופליגי אי היה לו בת או לא ,ובזה תליא אי ואיתא במסכת יבמות (דף ס"ה ,):האיש מצווה על פו"ר אבל לא
נשים מצוות על פו"ר או לא ,ומעתה יש להסתפק מהו דכתיב האשה ,רבי יוחנן בן ברוקה אומר על שניהם הוא אומר ויברך
וחנה מדברת על לבה ,דאי ס"ל דהיה לו בת ,ונשים מצוות על אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו ,ובגמרא איתא מנה"מ ,אמר
פו"ר ,אז י"ל דקרא קאי על עסקי לבה ,וליכא למשמע מינה ר' אילעא משום ראבר"ש אמר קרא ומלאו את הארץ וכבשוה
דצריך לכוין בתפלתו ,משא"כ אי ס"ל דלא היה לו בת ,ונשים איש דרכו לכבש ואין אשה דרכה לכבש עיי"ש.
אינן מצוות על פו"ר ,א"כ ילפינן מכאן דצריך לכוין בתפלתו,
ולכן שואל המדרש ,הרוכב על החמור אם צריך לירד ,או די לו וכתב בספר חכמת התורה (פרשת לך דף תצ"א ,):דפלוגתתם תליא אי
כשמתפלל על החמור ודו"ק. ס"ל דרשינן טעמא דקרא או לא דרשינן ,דאי ס"ל דרשינן
טעמא דקרא אז י"ל דנשים פטורות ממ"ע דפו"ר ,דהטעם
*** דמצווים על פו"ר משום וכבשוה ,ומעתה אשה שאין דרכו
לכבש פטורה ממ"ע דפו"ר ,משא"כ אי ס"ל לא דרשינן טעמא
ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה :ואיתא במדרש דקרא ,אז י"ל דנשים מצווים על מ"ע דפו"ר עכ"ד.
תנחומא ,ילמדנו רבינו כמה תפלות אדם מתפלל ביום,
ר' שמואל בר' נחמן אמר ,לפי שהיום משתנה שלש ואיתא במסכת נדה (דף ל"ה;) ,תניא ,היה ר' מאיר אומר מפני מה
פעמים בכל יום ,לפיכך צריך האדם להתפלל שלש אמרה תורה נדה לשבעה וכו' עיי"ש ,וכתב בספר תורת
פעמים בכל יום ,בשחרית השמש במזרח ובצהרים השלמים (סי' קפ"ג סק"ד) דר' מאיר ס"ל דרשינן טעמא דקרא עיי"ש,
באמצע הרקיע ובמנחה במערב ,ר' יהושע בן לוי אמר, וכ"כ בספר משביר בר עה"ת (פרשת וירא) ,וכ"כ בתורת השלמים
אברהם תקן תפלת הבקר שנאמר וישכם אברהם (סו"ס קפ"ג) ,ועיין בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' קצ"ב) ובשו"ת דברי יציב
בבקר ,יצחק תקן תפלת המנחה שנאמר ויצא יצחק (חאו"ח סי' רס"ט אות ג') ,ובספר פרדס יוסף (פרשת שמיני).
לשוח בשדה לפנות ערב ,יעקב תקן תפלת ערבית
שנאמר ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש וכו' עיי"ש, ומעתה ר' מאיר לשיטתו דס"ל דרשינן טעמא דקרא ,ולפי"ז
וצ"ב שייכות הלכה זו לפסוק הנ"ל. נשים פטורות ממ"ע דפו"ר ,ומעתה אי"ל דאאע"ה נשא את הגר
הואיל משה פרשת חיי שרה תשפ"ז דף ו
מבואר מזה ,דאי ס"ל בני בנים הרי הם כבנים ,ומיעוטא דבניכם והנבס"ד ,דאיתא במדרש רבה (פרשה ס-ט"ז) ,אמר ר' יודן ,למדתך
אתיא לאפוקי בנותיכם דאסורין בתורה ,לפי"ז ליכא למימר אשר תורה שאם יהיה לאדם בנים גדולים יהיה משיאן תחלה ,ואח"כ
עשו היינו דבראו בספר יצירה ,דהרי נשים אסורין בתורה ,אלא קאי הוא נושא לו אשה ,ממי אתה למד ,מאברהם ,בתחילה ויביאה
אגרים ,וקשה דהרי הוי שלא לשמה ,וע"כ מוכח דמתוך שלא יצחק האהלה שרה אמו ואחר כך ויוסף אברהם ויקח אשה עיי"ש,
לשמה בא לשמה ,משא"כ אי ס"ל בני בנים אינם כבנים ממיעוטא אך בתוספתא (בכורות פ"ו ה"ג) איתא ,הוא לישא אשה ובנו לישא אשה
דבניכם ,לפי"ז ליכא ראיה דמתוך שלא לשמה בא לשמה. הוא קודם את בנו עיי"ש ,ובש"ס דילן (קידושין דף כ"ט ):משמע כשיטת
המדרש ,דלא הוזכר הך דהוא קודם לבנו רק לגבי תורה.
ובספר שבתא דריגלא (דף נ"ד ):כתב הטעם דשכר מצוה ליכא בהאי
עלמא וז"ל ,טילטל הקב"ה שכרן של עושי מצוה מן העולם הזה, ובספר שפע חיים נישואין (סי' ד') כתב לבאר הטעם דאמאי אמרינן
כדי שיעשו באמונה ,דאם יתן להם שכרן בעולם הזה יעשו שלא דבנו קודם כשחיוב שניהם שוה מה"ת ,דאיתא במסכת יבמות (דף
לשמה ,ולאפוקי ממאן דאמר בפסחים (דף נ ,):לעולם יעסוק אדם ס"ב ):דלענין פו"ר אמרינן בני בנים הרי הן כבנים עיי"ש ,וכן איתא
בתורה אע"ג שאינה לשמה ,שמתוך שלא לשמה בא לשמה עכ"ל. בשו"ע אבהע"ז (סי' א' ס"ו) ,וכיון דלשמא ימות לזמן מרובה לכו"ע
חיישינן כמבואר במסכת גיטין (דף כ"ח ).בתוס' ד"ה הא ר"מ ,לכן
ובספר עצי חיים פרשת ויצא (ח"ב חלק הדרוש) עה"פ וישכב במקום אמרינן דבנו קודם כיון שעל ידו יהיה המשך הדורות אחרי מותו
ההוא כתב ,דלכאורה צריך ביאור מדוע נשתנה תפלת ערבית של האב ,ויש בזה ענף של קיום מצוה פו"ר דידיה ,ולזה דעת
שהוא רשות ,יותר משאר התפלות שתקנו האבות וקבעום המדרש דבנו קודם בכל אופן אף כשאין לו בת להאב ולא קיים
לחובה ,וי"ל דאיתא במסכת סוטה (דף כ"א ,).אמר רב יוסף ,תורה עדיין פו"ר ,כיון שבזה גם הוא מקיים מצות פו"ר ,וזה ג"כ חלק
בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה מגנא ומצלא מהמצוה שלו עכ"ד.
עיי"ש ,והיינו דאע"ג דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא כמבואר
במסכת קידושין (דף ל"ט ,):מ"מ זכות דתורה יש שכר גם בעולם ואיתא במסכת קידושין (ל ,).תניא ,ולמדתם אותם את בניכם ,ולא
הזה ,ולפי"ז י"ל דיעקב אבינו כל זמן שהיה בבית שם ועבר ,לא בני בניכם ,ומה אני מקיים והודעתם לבניך ולבני בניך ,לומר לך
היה ירא לנפשו מחמת עשו ,כיון שהיה עוסק בתורה ומגינא שכל המלמד את בנו תורה ,מעלה עליו הכתוב כאלו למדו לו ולבנו
ומצלא מן כל נזק ,אבל אח"כ כשהלך משם לבית לבן ,מורא ולבן בנו עד סוף כל הדורות ,מבואר מזה דבני בנים אינם כבנים,
עלה על ראשו פן יבוא עשו והכהו ,ומאין יבוא עזרו ,אעפ"י ותניא אידך ,ולמדתם אותם את בניכם ,אין לי אלא בניכם ,בני
שהיה לו לתלות במעשיו הטובים ,אפי"ה הא שכר מצוה בהאי בניכם מנין ,ת"ל והודעתם לבניך ולבני בניך ,א"כ מה תלמוד לומר
עלמא ליכא ,ולכן הלך ותיקן תפלת ערבית ,ולא קבל על עצמו בניכם ,בניכם ולא בנותיכם ,מבואר מזה דבני בנים הרי הם כבנים.
כחובה כי אם עשאו לתפלת רשות שלא יהא מחויב בה,
ומבואר בחידושי מהרש"א בסוטה (דף י"ד ).ד"ה וא"ל הקב"ה, וכתב בספר עיר דוד (אות קמ"ד) ,דעה"פ ואת הנפש אשר עשו בחרן
דמצוה שאינו מחויב בה שכרו בעולם הזה עיי"ש ,וא"כ יש (בראשית י"ב-ה) כתב רשיז"ל ,שהכניסן תחת כנפי השכינה אברהם
שכר לפעולתו עבור תפלת ערבית בעוה"ז ,ובזה ינצל מכל רע מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים ומעלה עליהם הכתוב
גם בעוה"ז ,וכאשר מתחלה קבל עליו יעקב לתפלת רשות ,כן כאלו עשאו עכ"ל ,דליכא למימר שעשו ממש ,דהיאך היו יכולים
גם עתה הלכה שהיא רשות כמו שהיתה תחילת התקנה עכ"ד. להבראות את האדם ,ולכאורה קשה ,דהלא מצינו דספר יצירה היה
לאדם הראשון ובספר יצירה היה יכול להבראות ,ומתרץ ,דכתיב
אמנם כ"ז א"ש אי ס"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ,רק עשו לשון רבים דמשמע אף שרה בראה ,וזה אי אפשר ,דבשלמא
במצוה שאינו מחויב בה מקבל שכר בהאי עלמא ,שפיר י"ל אברהם היה יכול ללמוד ספר יצירה ,משא"כ שרה שהרי נשים
דיעקב תיקן לתפלת ערבית שהיא רשות ,כדי שעי"ז יקבל שכר אסורות ללמוד תורה ,אלא ודאי והנפש אשר עשו בחרן פירושו
בהאי עלמא ,משא"כ אי ס"ל שכר מצוה בהאי עלמא איכא לא שהיו מגייר גרים.
שייך כל הנ"ל.
ואיתא במדרש (בראשית כ"א-ל"ג) ,כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו
ובזה יבואר המדרש ,כיון דכתיב ויביאה יצחק האהלה שרה ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט ,בתחילה צדקה ולבסוף
אמו ואחר כך ויוסף אברהם ויקח אשה ,דאאע"ה נשא אשה משפט ,בתחילה הכניס כל עוברים ושבים ,ולבסוף אמר להם ברכו,
ליצחק קודם שנשא הוא בעצמו ,והטעם הוא מפני שיוכל אם ברכו מוטב ,ואם לאו אמר להם הבו מה דעליך ,מאן יהב לך
לקיים מצות פו"ר ע"י דאמרינן בני בנים הרי הם כבנים ,וס"ל חמרא במדבר ,אמרו מי נברך ,אמר לאל עולם ,מיד נתגיירו והכיר
מתוך שלא לשמה בא לשמה ,ומעתה י"ל שכר מצוה בהאי אברהם את בוראו לכל העולם כולה ,והקשה היפה תואר והלא היו
עלמא איכא ,וי"ל דתפילת ערבית חובה ,ואמרינן דכל הג' אנוסים מחמת דשלא לשמה גיירו ,ומשני דהלכה הוא כמ"ד לעולם
תפלות הוה חובה ,ולכן הביא הך דינא הכא דמוכח דצריך יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו שלא לשמה ,דמתוך שלא לשמה
האדם להתפלל שלש תפלות בכל יום ודו"ק. בא לשמה עכ"ד.
הואיל משה פרשת חיי שרה תשפ"ז דף ז
ובספר חידושי הגרשוני (פרשת ויצא) כתב ,דלכן אמרינן דיעקב (דרוש י"ג)ב) עוי"ל ,דהטו"ז באהע"ז (סי' כ"ו סק”ב) ,ובספר דורש לציון
אבינו לא מת ונשאר בחיים יותר מן אברהם ויצחק משום שהוא הקשו ,לפימש"כ הרמב"ם בה' אישות (פ"א ה"ד) דהבועל אשה בלא
נקרא אל עיי"ש. קידושין או פילגש עובר בלאו דלא תהיה קדשה מבנות ישראל
א"כ איך לקח אאע"ה פלגש כיון דקיים כה"ת כולה ,ותי' בשו"ת
והרדב"ז בשו"ת (סי' תרצ"ו) כתב ליישב קושית המפ' ,דהיאך לקח שם אריה חאבהע"ז (סי' י"ז) ,לפימש"כ הרמב"ם בה' מלכים (פ"ד ה"ד)
יעקב שתי אחיות שהתורה עתידה לאסור ,דליעקב היה מותר ב' דרק להדיוט אסור פילגש אבל למלך מותר בפילגש והקב"ה נתן
אחיות שהיה מהמרכבה משכינה הקדושה וצורתו חקוקה בכסא לאאע"ה את כל ארץ כנען כמ"ש לזרעך אתן את כל הארצות הזאת
הכבוד ונקרא אל ,כדאיתא במסכת מגילה (דף י"ח ,).א"ר אחא א"ר א"כ היה לו דין מלך ומלך מותר בפילגש עכ"ד.
אלעזר ,מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל ,שנאמר ויצב שם מזבח
ויקרא לו אל אלקי ישראל ,דאי ס"ד למזבח קרא ליה יעקב אל, אמנם יש להעיר דהאיך אפשר לומר דאאע"ה היה לו דין מלך,
ויקרא לו יעקב מיבעי ליה ,אלא ויקרא לו ליעקב אל ,ומי קראו אל, דאיתא במסכת נדרים (דף ל"ב ,):א"ר זכריה משום ר' ישמעאל ביקש
אלקי ישראל ע"כ הגמ' ,וכיון דאיסור עריות הוא משום דבפמליא הקב"ה להוציא הכהונה משם שנאמר והוא כהן לאל עליון ,כיון
של מעלה הוי זיווגי המדות בבחינת עריות כביכול ,ואסור שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום ,הוציאה מאברהם ,שנאמר
להשתמש בשרביטו של מלך ,וכיון שיעקב היה בבחינת אל הותר ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל
לו להשתמש בשרביטו של מלך ,ושפיר נשא שתי אחיות עכ"ד. עליון ,א"ל אברהם וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו ,מיד נתנה
לאברהם ,שנאמר נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית איביך הדום
אך בבראשית רבה (פרשה ע"ט-ח) איתא ,אר"ל ויקרא לו אל אלקי לרגליך ,ובתריה כתיב נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על
ישראל ,אמר אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים ,ר' דברתי מלכי צדק על דיבורו של מלכי צדק עיי"ש.
הונא בשם ריש לקיש אמר אפילו חזן הכנסת אינו נוטל שררה
לעצמו ואתה היית נוטל שררה לעצמך ,מחר בתך יוצא ולפי"מ דאיתא בירושלמי שקלים (פ"ו ה"א) דאין מושחין כהנים
ומתענה ,הה"ד ותצא דינה בת לאה עיי"ש ,ועיין בספר ילקוט למלכים דכתיב למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב
הגרשוני (ח"ה בהשמטות) שכתב ,דאי דרשינן סמוכין בכה"ת, ישראל וכתיב בתריה לא יהיה להכהנים הלוים חלק ונחלה עם
מסתבר טפי לדרוש כר"ל שיעקב קרא לעצמו אל ,דבזה מובן אחיו עיי"ש ,א"כ איך אפשר לומר דאאע"ה היה מלך וכהן בהדדי.
הסמיכות של ותצא דינה בת לאה עיי"ש.
אולם י"ל דהנה הטעם דאין מושחין כהנים למלכים הוא משום
ובזה יובן ההמשך ,דכיון דאאע"ה נשא קטורה ולא חשש להלאו דכתיב שום תשים עליך מלך וסמיך ליה לא יהיה לכהנים הלוים
דלא תהיה קדשה משום דהיה לו דין מלך ומלך מותר בפילגש, חלק ונחלה עיי"ש ,וא"כ אי לא דרשינן סמוכין שפיר י"ל דאאע"ה
ולכאורה כיון דהיה כהן וקיי"ל דאין מושחין כהנים למלכים ,וע"כ יכול להיות כהן ומלך.
דס"ל דלא דרשינן סמוכין ,ולפי"ז הקב"ה קרא ליעקב אל ,ולפי"ז
ס"ל יעקב אבינו לא מת ,ולפי"ז י"ל דתפלת ערבית הוא רשות, והנה המפ' נתקשו בטעם דתפלת ערבית הוה רשות ,דמדוע ישתנה
ולכן נתעורר לשאול כמה תפלות מתפלל בכל יום ודו"ק. תפלת יעקב בחיר שבאבות שיהיה רק רשות ,וכתב בספר ברכת
שמואל (פרשת וארא) דבר נחמד ,עפי"ד הרמב"ן בספר הבטחון
שהקשה ,למה אנו מזכירין בתפלה אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי
ג) עוי"ל ,דנודע הקושיא האיך לקח אברהם את הגר שהיתה עדיין יעקב ,הלא קיי"ל במסכת שבת (דף נ"ה ).דתמה זכות אבות ,וא"כ מה
שפחה ,הרי לא שייך בה קידושין ,וא"כ היתה פילגש וכמש"כ מועיל בזה שאנו מזכירין זכות אבות ,ותי' דאף דזכות אבות תמה
רש"י סוף פרשתן (פרשה כ"ה-ו) ,ולשיטת הרמב"ם בהל' אישות (פ"א -ה"ב) עכ"ז ברית אבות לא תמה ,וברית כרותה לשפתים במה שאנו
דכל שהיא בלא קידושין איכא בה לאו דלא תהיה קדשה ,ועיין מזכירין זכות האבות ,כאלו שפתותיהן דובבות בקבר ,וכשאנו
במהרש"א מסכת שבת (דף נ"ה ,):ובמסכת יבמות (דף ק ,):ועיין בטו"ז מתפללין תפלת שחרית מתעורר ע"י התפלה מדת החסד שהיא
באבהע"ז (סי' כ"ו סק"ב) עיי"ש. מדת אאע"ה ,וכן במנחה מתעורר מדת הפחד מדת יצחק ,וכן
בערבית מדת תפארת מדת יעאע"ה עכ"ד ,ולפי"ז י"ל דהיינו טעמא
ובספר דורש לציון (דרוש י"ג) ד"ה הנה כתב הנוב"י ליישב ,דכיון דתפלת ערבית הוי רשות ,כיון דהטעם שאנו מזכירין האבות
שלא היתה עוד ישראלית בעולם ,והיה מוכרח לקחת אשה כדי בתפלה הוא כדי שיהיו שפתותיהם דובבות בקבר ,וכיון דיעקב
לקיים מצות פו"ר ,הותר לו לקחת פילגש משום דאמרינן עשה אבינו לא מת כדאיתא במסכת תענית (דף ה ,):וא"כ אינו צריך שיהיו
דוחה ל"ת ,עיין בשו"ת תורת חסד חאו"ח (סי' מ"ה אות ו') ,ובספר אור שפתותיו דובבות בקבר ,ולכן הוי תפלת ערבית רשות עכ"ד הברכת
תורה פרשת לך (אות מ"ט). שמואל ,ועיין בספר שמנה לחמו (ח"ב פ"ה) מש"כ בזה.
הואיל משה פרשת חיי שרה תשפ"ז דף ח
והנבס"ד ,דבספר ברכת אברהם עמ"ס פסחים (דף פ"ה ).הקשה, אך כ"ז א"ש על מה שלקחה אברהם בתחלה ,כשעדיין לא זכה
דהאיך ילפינן משבירת עצם דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ,דלמא בבנים ,ולכן לקח את הגר אולי יהיה לו בנים ממנה ויקיים מצות
הטעם דאין עשה דוחה ל"ת בשבירת עצם ,משום דכתיב שני פו"ר ,אך עדיין תקשי על מה שחזר אברהם לקחת שוב את הגר
פעמים ועצם לא תשברו בו ואין עשה דוחה שני לאוין עכ"ק ,וכן (קטורה זו הגר) ,והרי כאן לא שייך לומר דהותרה לו משום מצות פו"ר
הקשה בספר לימודי ה' (לימוד ב') עיי"ש. דדחי איסור שפחה ,דהרי כבר נולדו לו יצחק וישמעאל וקיים בהם
מצות פו"ר ,ואף לשיטת ב"ה דס"ל במסכת יבמות (דף ס"א ):דבעינן
ובספר עין פנים לתורה (אות כ"א) הקשה ,דמנ"ל דאין עשה דוחה בן ובת ,מ"מ הא איכא מאן דס"ל במסכת ב"ב (דף ט"ז ):דבת היה לו
ל"ת שבמקדש ,לפי"מ דאיתא במסכת חולין (דף י"ז ,):א"ר שמעון לאברהם ,וא"כ קשה איך חזר ולקח את הגר לאשה הלא היתה
ב"ל ג' פגימות הן ,פגימות עצם דפסח פגימות אוזן בכור אסורה עליו כקושית הטו"ז הנ"ל ,ועכצ"ל כמש"כ המהרש"א (שם)
פגימות מום בקדשים וכו' וכולן פגימתן כדי פגימות מזבח, דשחררה קודם לכן ופקע מינה איסור שפחה.
וכמה כדי שתחגור בו צפורן ע"כ ,מבואר דשבירת עצם הוא
בעשיית פגימה במשהו בעלמא ,ולפי"ז בשבירת עצם איכא ולכאורה בע"כ צ"ל דאאע"ה שחרר את הגר ,דהנה המהרש"א
כמה לאוין ,דכשישבור עצם עד חללו להוציא ממנו המוח שיש במסכת יבמות (דף ק ):הקשה ,דהיאך נשא אאע"ה את הגר שהיתה
בעומק יעשה עי"ז כמה פגימות וא"כ תהיה כמה לאוין ,דאי"ל מצרית דעתידה תורה לאסור ,ואאע"ה קיים כל התורה כולה,
דאחרי פגימה ראשונה הנעשית בהעצם ,נחשב העצם לשבור וכתיב לא יבוא מצרי בקהל ה' עכ"ק ,ובפשיטות י"ל דכיון דלא
ופגימה שניה הנעשית בעומק העצם אחרי הראשונה איננו עוד קיים מצות פו"ר י"ל דעשה דפו"ר דחי הל"ת דלא יבוא מצרי,
איסור ,דהא הרמב"ם בה' קרבן פסח (פ"י ה"ד) כתב ,דהשובר אחר אמנם אי אמרינן דלא שחרר את הגר ,א"כ איכא גם הלאו דלא
השובר בעצם אחד הרי זה לוקה עיי"ש ,וא"כ איך מביא הגמ' יהיה קדש ,והלא קיי"ל דאין עשה דוחה ב' לאוין ,וא"כ איך אפשר
ראיה דאמרינן אין ע שה דוחה ל"ת שבמקדש ,דילמא שאני לומר דנשא אאע"ה את הגר משום עשה דוחה ל"ת ,כיון דאיכא
התם דאיכא כמה לאוין ,והרי אין עשה דוחה שני לאוין כמש"כ כאן שני לאוין ,לאו דלא יהיה קדש ולאו דלא יבוא מצרי ,ועכצ"ל
בספר הכריתות (שער ג' סי' קס"ד) ,וכתב דאה"נ דראיית הגמ' הוא רק דשחרר את הגר וליכא רק הלאו דלא יבוא מצרי ,וע"ז שפיר י"ל
אי ס"ל דעשה דוחה אף ב' לאוין ,אבל אי ס"ל דאין עשה דוחה עשה דוחה ל"ת.
ב' לאוין ליכא שום ראיה ,וי"ל דאמרינן עשה דוחה ל"ת אף
במקדש ושאני הכא בשבירת עצם דאיכא כמה לאוין עיי"ש. ואיתא במסכת זבחים (דף צ"ז ,):תנו רבנן ,כל אשר יגע ,יכול אפילו
שלא בלע ,ת"ל בבשרה עד שיבלע בבשרה ,יקדש להיות כמוה הא
ולפי"ז י"ל ,דהיינו טעמא דרב אשי דלא ניחא ליה בתירוצו של כיצד אם פסולה היא תפסל ואם כשרה היא תאכל כחמור שבה
רבא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ,דס"ל דמשבירת עצם אין [ופירש"י (פסחים דף מ"ה ).בשר חולין או שלמים שזמן אכילתו מרובה
להוכיח דאין עשה דוחה ל"ת במקדש ,דשאני התם דאיכא שני מחטאת ונגע בחטאת יקדש להיות כמוה ,שאם פסולה היתה
לאוין ולכן אינו דוחה ,ולכן מתרץ דיקדש עשה הוא ואין עשה החטאת כגון פיגול או פסול אחר ,תיפסל אף זו שבלעה ממנה ,ואם
דוחה לתו"ע ,אמנם רבא י"ל דס"ל דעשה דוחה שני לאוין ,א"כ כשרה היא ,החטאת מהניא לבולעת הימנה לאסור באכילה אלא
שפיר מוכיח משבירת עצם ,דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש. כחמור שבה כחומר החטאת שנבלע בה לפנים מן הקלעים ולזכרי
כהונה וליום ולילה אחד] ,ופריך ואמאי (תיפסל משום האי פורתא) וניתי
ובספר בית ישראל על תרי"ג מצות (מצוה כ"א דף ע"ד ע"ג מדפה"ס) הקשה, עשה (דואכלו אותם דכשירה) ולידחי את ל"ת (דלא תאכל דפסולה) ,ומשני ,אמר
דאיתא במסכת מכות (דף כ"ג ,):דרש ר' שמלאי ,שש מאות ושלש רבא ,אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ,שנאמר ועצם לא תשברו בו
עשרה מצות נאמרו לו למשה ,שלש מאות וששים וחמשה לאוין אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח ,אמאי וניתי עשה
כמנין ימות החמה (שבכל יום מזהירים עליו שלא לעבור) ,ומאתים וארבעים ולידחי לל"ת ,אלא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ,רב אשי אמר
ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם (דכל אבר ואבר אומר לו עשה מצוה) ,אמר יקדש עשה ואין עשה דוחה לתו"ע עיי"ש.
רב המנונא מאי קרא ,תורה צוה לנו משה מורשה ,תורה בגימטריא
שית מאה וחד סרי (והיינו דכתיב תורה צוה לנו משה) ,אנכי ולא יהיה לך מפי ובספר טורי אבן עמ"ס ראש השנה (דף כ"ח) ,ובספר שער המלך הל'
הגבורה שמענום (הרי שית מאה ותליסרי) עיי"ש ,ומעתה יש להבין מחלוקת נדרים (פ"ג-ה"ו) הקשו ,דאמאי נאיד רב אשי מתירוצו של רבא דאין
רבא ורב אשי ,דרבא לא אסיק לומר דיקדש הוה עשה ,ורב אשי עשה דוחה ל"ת שבמקדש ,דהרי בהכרח לומר הכי ,דאל"כ מה
אמר דיקדש הוה עשה ,וקשה ממנ"פ ,או דלרבא חסר אחת ממנין יענה רב אשי דאמאי בעצם שיש בו מוח אמרינן דאסור לשבור,
תרי"ג מצות או לרב אשי יש יתר אחת על מנין תרי"ג ,וכקושית ליתי עשה דאכילת פסח וידחה הלאו דשבירת עצם ,וע"כ משום
התוס' במסכת סוטה (דף ג ).ד"ה ר' ישמעאל ,גבי מחלוקת ר"ע ור"י דאין עשה דוחה ל" ת שבמקדש ,ולפי"ז גם בקדשים פסולים
אם לה יטמא ,וקנא את אשתו ,לעולם בהם תעבודו אם הנך ג' הוה מתורץ בכך ,ולמה אמר רב אשי דלכן לא אמרינן עשה דוחה ל"ת
רשות או חובה עכ"ק. משום דיקדש הוי עשה עכ"ק.
הואיל משה פרשת חיי שרה תשפ"ז דף ט
יהושע בפרקין ומוה"ר אליהו בפירושו כתבו כדברי מהר"י ובחידושנו לפרשת לך (שנת תשס"ד) כתבנו ליישב ,דהנה הראשונים
פינטו הנ"ל עיי"ש. נחלקו אי מצות תפלה הוא מה"ת או מדרבנן ,דהרמב"ם בהל'
תפלה (פ"א-ה"א) כתב ,מ"ע מה"ת להתפלל בכל יום שנאמר
ובספר שפע חיים ירח האיתנים (ח"א דף ס"ג) האריך בהך פלוגתא ועבדתם את ה' אלקיכם ,מפי השמועה למדו שעבודה זו היא
אי תפילות אבות תקנום או כנגד תמידין תקנום ,דלכאורה יש תפלה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם ,אמרו חכמים אי זו היא
לעיין אי אמרינן דאבות תקנום ,וכי מחמת כן נתחייבו בניהם עבודה שבלב זו תפלה ,וכ"כ בספר המצות (מ"ע ה') עיי"ש,
אחריהם בחיוב גמור ,והרי מצינו דקיים אברהם אבינו ע"ה כל והרמב"ן בהשגות (שם) האריך טובא וחולק וס"ל דתפלה הוא רק
התורה עד שלא ניתנה ,ואפי"ה חזר הקב"ה ונתן התורה מדרבנן עיי"ש.
לישראל בסיני ,ומשמע דבשביל קבלת אברהם אבינו ע"ה
עדיין לא חל החיוב על זרעו אחריו ,וי"ל דלא שייך חיובא ולפי"ז י"ל דרבא ס"ל כשיטת הרמב"ם דילפינן מקרא ולעבדו
מחמת שקיימו האבות ,ולפי"ז י"ל דלא הוי חיוב תפלה מה"ת בכל לבבכם דתפלה הוא מ"ע מה"ת ,ומני ליה למצות תפלה
אלא דחכמים הם שחייבו להתפלל אותן התפילות שיסדו בהדי תרי"ג מצות ובזה נשלם מנין המצות ,ולכן א"א לומר
האבות. דיקדש הוי עשה ,דא"כ יש יתר אחת על מנין תרי"ג ,ורב אשי
ס"ל כהרמב"ן דהקרא ולעבדו בכל לבבכם אסמכתא בעלמא
אבל למ"ד תפלות כנגד תמידין תקנום ,י"ל דס"ל דילפינן הוא ,ומצות תפלה ל"ה בכלל התרי"ג מצות ,ולכן צריך לומר
מקרא ולעבדו בכל לבבכם כדאיתא בספרי דברים
(פרשת עקב פיסקא דיקדש הוי עשה ,דבכך יהיו נשלמין מנין התרי"ג מצות עכ"ד.
מ"א) ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה ,או אינו אלא עבודה ממש
וכו' וכן בדוד הוא אומר תכון תפלתי קטורת לפניך וכו' עיי"ש, ואיתא במסכת ברכות (דף כ"ז ,):תנו רבנן ,מעשה בתלמיד אחד
וכ"ה בריש מסכת תענית (דף ב ).ולעבדו בכל לבבכם איזהו שבא לפני ר' יהושע ,א"ל תפלת ערבית רשות או חובה ,אמר
עבודה שבלב זו תפלה עיי"ש ,ונראה דמקרא אתינן לה דתפלה ליה רשות ,בא לפני רבן גמליאל ,אמר ליה תפלת ערבית רשות
במקום קרבן ,ומשו"ה כנגד תמידין תקנום ותפלה הוה מה"ת, או חובה ,אמר ליה חובה וכו' עיי"ש ,וכתב ביפה מראה דזה
ולפי"ז בהא קמיפלגי דמ"ד תפלות אבות תקנום ס"ל דחיוב תליא בפלוגתא ,דאיתא במסכת ברכות (דף כ"ו ,):איתמר ,ר' יוסי
תפלה רק מדרבנן ,משא"כ למ"ד דכנגד תמידין תקנום ס"ל ברבי חנינא אמר ,תפלות אבות תקנום ,אברהם תקן תפלת
דחיוב תפלה מה"ת. שחרית ,יצחק תקן תפלת מנחה ,יעקב תקן תפלת ערבית,
שנאמר ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה ,ר' יהושע בן לוי
ומעתה יבואר דברי המדרש ,דכיון דכתיב ויוסף אברהם ויקח אמר ,תפלות כנגד תמידין תקנום ,שחרית נגד תמיד של שחר,
אשה ושמה קטורה ,וקשה האיך חזר ולקחה אחר שכבר קיים מנחה נגד תמיד של בין הערבים ,ערבית נגד איברים ופדרים
מצות פו"ר ולא שייך לומר עשה דוחה ל"ת ,ועכצ"ל כמש"כ שלא נתעכלו עיי"ש ,ולפי"ז ר"ג ס"ל דאבות תקנום ,וכיון
המהרש"א דכשלקחה בפעם הראשונה שיחררה ,דאי"ל דיעקב בחיר שבאבות תיקן ערבית למה יגרע ערבית ולכן ס"ל
דהותרה לו מדין עשה דוחה ל"ת ,דל"ש כאן עשה דוחה ל"ת חובה ,משא"כ אי ס"ל כנגד תמידין תקנום ,וערבית אינה נגד
כיון דאיכא שני לאוין ,וכיון דס"ל דאין עשה דוחה שני לאוין קרבן קבוע ,ולכן ס"ל דתפילת ערבית הוא רשות עכ"ד.
א"כ י"ל דלכן לא אמרינן גבי שבירת עצם עשה דוחה ל"ת
משום דהוה שני לאוין ,ומעתה אין להוכיח מינה דאין עשה וכן כתב הרי"ף בעין יעקב (עמ"ס ברכות דף כ"ו ):דפלוגתת
דוחה ל"ת שבמקדש ,ומעתה עכצ"ל דלכן לא אמרינן דעשה האמוראים אי תפלות אבות תקנום או כנגד תמידין תקנום
דקדשים דוחה איסור דפסולין ,משום דיקדש הוא עשה ואין תלוי בהא אי תפילת ערבית רשות או חובה ,דלמ"ד תפילות
עשה דוחה לתו"ע ,ואי דלפי"ז נמצא דטפי לה על תרי"ג אבות תקנום הו"ל חובה ,דהרי מקרא ילפינן לה וכמו דתפילת
מצוות ,צ"ל דבצרינן מצוות תפילה דלא הוי מה"ת ,דלא שחרית ומנחה הוי חובה ה"נ תפילת ערבית ,משא"כ למ"ד
דרשינן ולעבדו בכל לבבכם על תפילה ,כיון דתפילה אינו בגדר דכנגד תמידין תקנום י"ל דהוי רשות ,דהא לדידיה ערבית הוא
עבודה ,וממילא דליתא להא דתפילה תקנום כנגד תמידין ,אלא כנגד איברים ופדרים שלא נתעכלו על גבי המזבח ,שדבר זה
כמ"ד אבות תקנום ,ומעתה י"ל דגם תפילת ערבית הוא חובה, לא הוי חובת היום ,שהרי אם לא נשתיירו איברים ופדרים לא
ולכן שאל כמה תפילות מתפלל אדם בכל יום ,אם תפלת ערבית היה מקטירן בלילה ,ולכן גם תפילת ערבית אינו חובה כי אם
חובה כדמוכח מהני קראי או לא ודו"ק. רשות עכ"ד.
ועיין בעיון יעקב (שם) ,ובספר פתח עינים להחיד"א פקפק ע"ז
להערותhoilmoshe@gmail.com: בכמה קושיות ,ולבסוף כתב דאחר זמן ראיתי שהרב שדה
הואיל משה פרשת חיי שרה תשפ"ז דף י
