gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‪ ,‬גליון ק"ל | פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫עקירת עצי פרי לצורך הרחבת דירה‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫שדמי עציו לבניין יקרים יותר משבח פירותיו‪ .‬עוד מסופר בגמרא (שם צב‪ ,).‬ששמואל‬ ‫אני מתגורר בדירה בקומת הכניסה‪ ,‬ולדירתי צמודה חצר גדולה‪ .‬לפני שנים נטעו‬ ‫ורב חסדא ציוו לעקור דקלים שהזיקו לגפנים החשובות מהם‪.‬‬ ‫ילדינו בחצר כמה עצי פרי‪ :‬עץ תפוזים‪ ,‬עץ זית ועץ תפוחים‪ .‬עתה התרחבה המשפחה‪,‬‬ ‫מבואר כי גדר האיסור אינו עצם כל איבוד עץ מאכל‪ ,‬אלא אם הוא בגדר "דרך‬ ‫ודירתנו נעשתה צרה מהכיל‪ ,‬ולכן אנו מבקשים להרחיב את הדירה ולהוסיף חדרים על‬ ‫השחתה"‪ ,‬או שנעשה לתועלת‪ .‬ולכן כאשר קציצתו היא בדרך תיקון הראוי להעדיפו‬ ‫חלק משטח החצר‪ ,‬וכבר קיבלנו את האישורים הדרושים והיתר בנייה‪.‬‬ ‫על קיום האילן‪ ,‬הקציצה מותרת מאחר שאינה דרך השחתה‪ .‬אלא שעדיין יש לברר אם‬ ‫לאחר שהשלמנו את ההכנות התעוררנו לשאול על איסור השחתת עצי פרי‪ .‬האם‬ ‫היתר זה נאמר גם כשהתועלת אינה בעצים הנקצצים עצמם ולא בסילוק נזקם‪ ,‬אלא‬ ‫צורך הרחבת הדירה מתיר לעקור את העצים שבמקום הבנייה; האם יש להעתיקם‬ ‫בפינוי המקום בו גדלים העצים לצורך בנייה בשטח המפונה‪.‬‬ ‫למקום אחר‪ ,‬והאם עשיית הדבר בידי נכרי מועילה?‬ ‫ב‪ .‬היתר צריך למקומו בדברי הראשונים‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫הרא"ש (בבא קמא פ"ח סי' טו) הביא את סוגיית האילנות המזיקים‪ ,‬והוסיף‪' :‬וכן אם‬ ‫א‪ .‬איסור קציצת אילן מאכל דרך השחתה‬ ‫היה צריך למקומו נראה דמותר'‪ .‬הרי שהרחיב את ההיתר לתועלת שבמקום האילן‪.‬‬ ‫כתב הרמב"ם (מלכים פ"ו הל' ח) שהקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫וכן הביא החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' כב) מדברי רבינו ירוחם במישרים (נתיב לא‬ ‫אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו‪,‬‬ ‫ח"ב)‪ ,‬שהתיר כשצריך למקומו‪.‬‬ ‫שנאמר (דברים כ יט) לא תשחית את עצה‪ .‬וכל הקוצץ לוקה‪ ,‬ולא במצור בלבד אלא‬ ‫ובשו"ת הרמב"ם (סי' קיב) נשאל על דקל העלול להזיק בנפילתו‪ ,‬וכן על פגיעת‬ ‫בכל מקום כל הקוצץ אילן דרך השחתה לוקה‪ ,‬אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות‬ ‫האבנים שמשליכים בו כדי להוריד את פירותיו‪ .‬לאחר שהתיר מחמת הנזק‪ ,‬הוסיף‪' :‬וכן‬ ‫אחרים‪ ,‬או מפני שמזיק בשדה אחרים או מפני שדמיו יקרים‪ .‬לא אסרה תורה אלא‬ ‫מותר לכרתו כדי להנות ממקומו או מדמי עציו'‪ .‬נמצא שגם הרמב"ם בתשובתו התיר‬ ‫דרך השחתה‪.‬‬ ‫כמו הרא"ש כשצריך למקומו‪.‬‬ ‫ומבואר בדבריו שאף שהפסוק מדבר במצור בשעת מלחמה‪ ,‬האיסור נוהג בכל‬ ‫הט"ז (יו"ד סי' קטז סק"ו) הביא את דברי הרא"ש‪ ,‬וכתב שעל פיהם התיר לקצוץ אילנות‬ ‫מקום‪ ,‬ומקורו בגמרא (מכות כב‪ ).‬שהקוצץ אילנות טובות עובר בלאו‪ ,‬וכן אמרו בגמרא‬ ‫נושאי פירות כדי לבנות על הקרקע בית דירה‪ .‬וכן נפסק בשולחן ערוך הרב (הלכות‬ ‫(בבא קמא צא‪ ):‬שאם היה האילן מעולה בדמים מותר לקוצצו‪ ,‬ופירש רש"י (ד"ה ואם היה)‪,‬‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫הקטן‪ .‬הוא למד שיש לכוון בלבישת הציצית‬ ‫לשם מצוה‪ ,‬והסתפק אם מותר לחשוב על כך‬ ‫רעה‪ ,‬ובמקום הצורך יש על מי לסמוך ליטול‬ ‫במים אלו‪ .1‬בנטילת ידיים לסעודה‪ ,‬אם נגע‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫בחדר המקלחת‪ ,‬או שיש בזה משום הרהור‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א‬ ‫במקרה במים שבספל עם ידיים טמאות לאחר‬ ‫בדברי תורה‪ .‬כיצד עלין להתנהג‪ ,‬והאם חסרון‬ ‫שיצא מבית הכסא‪ ,‬אין המים נפסלים בכך‪ ,‬ורשאי‬ ‫הכוונה מעכב את קיום המצוה?‬ ‫ליטול בהם‪ ,‬אמנם אם נגע בהם קודם נטילת ידיים‬ ‫נגיעה במים קודם נטילת ידיים‬ ‫ת‪ .‬בחדר שיש לו דין בית המרחץ‪ ,‬וכל שכן אם יש‬ ‫שחרית ראוי להחמיר‪ .2‬אבל אם רחץ את ידיו‬ ‫איתמר הכין בלילה ספל מים לנטילת ידיים‬ ‫בו גם בית הכסא‪ ,‬יש לחוש שאף הכוונה לקיים‬ ‫בתוך המים כדי לנקותן מלכלוך או לאחר שנגע‬ ‫והניחו סמוך למיטתו‪ .‬בבוקר‪ ,‬כשחיפש את‬ ‫את המצוה נחשבת הרהור בדברי תורה האסור‬ ‫במקום הטינופת‪ ,‬המים נפסלו מחמת המלאכה‬ ‫הספל נגע בטעות במים לפני שנטל את ידיו‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬ולכן נכון לכתחילה ללבוש את הטלית הקטן‬ ‫שנעשתה בהם‪ ,‬אף אם לא השתנה מראה המים‪.3‬‬ ‫האם המים נפסלו ועליו להחליפם? ומה הדין‬ ‫מחוץ לחדר המקלחת ולכוון לשם המצוה‪ .4‬בחדר‬ ‫אם אירעה נגיעה כזו במים שהכין לנטילת‬ ‫רחצה ביתי נקי שאין בו בית הכסא ומשמש‬ ‫גם לשימושים נוספים‪ ,‬יש מקילים בהרהור‪,‬‬ ‫כוונה למצוות ציצית בחדר המקלחת‬ ‫ידיים לסעודה?‬ ‫ולדבריהם מותר לכוון שם בלב לשם מצוה‪ ,‬אך‬ ‫נתנאל נוהג להתלבש בכל בוקר בחדר‬ ‫ת‪ .‬בנטילת ידיים שחרית‪ ,‬ראוי להחליף את המים‬ ‫לא לברך או לומר פסוקים‪.5‬‬ ‫המקלחת‪ ,‬ובכלל זה ללבוש שם את הטלית‬ ‫כשאפשר בקל‪ ,‬מפני שיש מחמירים מחשש רוח‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫ואינו מכון לשם קיום המצוה אם חשוב כעובר‬ ‫את המים‪ ,‬ומציין לדברי הפוסקים שלא כתבו כן‪.‬‬ ‫בנגיעת הידיים‪ .‬ואף מי שיצא מבית הכסא יכול‬ ‫‪ 1‬בשו"ע (או"ח סי' ד סי"ב) פסק שהמשכשך ידיו‬ ‫על מצוות ציצית‪ ,‬שהרי לובש בגד עם ד' כנפות‬ ‫והנה המשנה ברורה פסק כדבריהם שהמים אינם‬ ‫לשאוב מים בחופניו ולשופכם החוצה‪ ,‬והמים‬ ‫בתוך כלי של מים אינו מסיר בכך את הרוח‬ ‫ואינו מקיים המצוה‪ ,‬ובאמת בביאור הלכה (סי' ס‬ ‫נטמאים‪ ,‬אכן נראה שהמשנה ברורה מחלק בין‬ ‫הנותרים בכלי כשרים לנטילה לסעודה‪ ,‬כמבואר‬ ‫הרעה‪ .‬וביאר המשנה ברורה (שם ס"ק כה) שהמים‬ ‫ד"ה וי"א) כתב 'שאם קראוהו לתורה ולוקח טליתו‬ ‫רוח רעה של לילה שחמור יותר ומטמא אוכלים‬ ‫במשנה ברורה (שם ס"ק נד)‪ .‬ואף שנראה מדברי‬ ‫נטמאים מיד‪ ,‬ולכן שכשוך חוזר באותם מים אינו‬ ‫או טלית הקהל לעלות לבימה שאז זמנו בהול‬ ‫ומים במגעו ולא ברוח רעה של בית הכיסא‪.‬‬ ‫המשנה ברורה שסובר כדעת השו"ע הרב שהמים‬ ‫מועיל‪ .‬ולכאורה דין זה נאמר בשכשוך הידיים‪,‬‬ ‫ומסתמא אינו מכוון אז בלבישתו לקיים המצוות‬ ‫‪ 3‬במשנה ברורה (סי' קס ס"ק נד) חילק בין שאיבת‬ ‫נטמאים בנגיעה‪ ,‬שכתב (סי' ד ס"ק יד) שאם נגע‬ ‫ואין הכוונה שכל מגע קל פוסל את המים‪ .‬אמנם‬ ‫של ציצית ממילא עובר בזה על המצות עשה‬ ‫מים מן הדלי לבין שכשוך הידיים בתוכו כדי‬ ‫באוכל קודם נטילת שחרית ידיחנו שלוש פעמים‪,‬‬ ‫בשו"ע הרב (מהדו"ק סי' ד ס"ב) כתב‪ :‬יזהר מאד‬ ‫אם לא כשמכוון לשם מצוה‪ ,‬ואז יוכל לברך ג"כ‬ ‫לטהרן לאחר נגיעה במקום הטינופת‪ :‬בשכשוך‬ ‫ולפי זה גם אם נגע במים נטמאו המים מהרוח‬ ‫בשעת נטילת ידיו מהכלי שלא יגע במים תוך‬ ‫והעולם אינם נזהרין בזה'‪ .‬ולדבריו יש איסור‬ ‫נעשתה מלאכה במים‪ ,‬אף בלא לכלוך הניכר‬ ‫רעה‪ ,‬ואי אפשר להעביר רוח רעה במים שיש‬ ‫הכלי ויטמאם‪ .‬ומבואר שנגיעה במים מטמאת‬ ‫ללבוש את הציצית ולא לכוון לצאת‪ ,‬אולם ראה‬ ‫לעין‪ .‬ועוד כתב (שם ס"ק נה) שמים שכבר נטל בהם‬ ‫עליהן רוח רעה ואין ליטול במים שנגע בהם‬ ‫אותם‪ .‬וכ"כ בספר מנחת אהרן (לרבי יעקב בר"ד‬ ‫בהליכות שלמה (הל' תפלה פ"ג אות א) שחולק‬ ‫אדם את ידיו פסולים גם משום שנעשתה בהם‬ ‫בידיים לא נטולות‪ .‬נראה שהוא מחלק בין רוח‬ ‫פארדו‪ ,‬כלל א אות יח)‪ .‬אך באשל אברהם (בוטשאטש‬ ‫וכתב שאף שנכון שלא לכוון בבית הכסא לשם‬ ‫מלאכה‪ ,‬לפיכך הם פסולים אף אם נטל מרביעית‬ ‫רעה של בית הכיסא לרוח רעה של לילה‪ ,‬שהרי‬ ‫מהדו"ח סי' ד ס"ח ויב) כתב‪ :‬דלא שייך שנעשו‬ ‫מצוה‪ ,‬מכל מקום אינו חשוב כעובר איסור במה‬ ‫בבת אחת‪.‬‬ ‫לא כתב הלכה זו שאם נגע באוכל לפני נטילה‬ ‫כשופכים רק כשהטביל ידו בהם לנטילת שחרית‪,‬‬ ‫שלובש ואינו מכוון למצוה‪ ,‬כיון שמצד הבגד אין‬ ‫‪ 4‬בבית הכסא ובבית המרחץ אסור להרהר בדברי‬ ‫רק אם נגע לפני נטילת שחרית ולא ביוצא מבית‬ ‫מה שאין כן אם בלא כוונת נטילת ידים הגיעו ידיו‬ ‫שום חסרון [ועיי"ש שמחלק בין אם אינו מקיים‬ ‫תורה כמ"ש בשו"ע (או"ח סי' פה ס"ב)‪ .‬אמנם עצם‬ ‫הכיסא‪ ,‬ומטעם זה רק לענין יוצא מבית הכיסא‬ ‫לתוך מים שבכלי‪ ,‬יש לומר דלא נעשו שופכים‪.‬‬ ‫המצווה מצד שהוא מצווה הבאה בעבירה שי"א‬ ‫לבישת הטלית קטן אינה אסורה במקומות אלו‬ ‫פסק שאין המים נטמאים בנגיעה וכשרים‬ ‫ויש לומר גם כן‪ ,‬שמעט זיהום שבידיו בטל ברוב‬ ‫שחשוב עובר על מצות עשה‪ ,‬למי שאינו מכון‬ ‫כמבואר בשו"ע (סי' כא ס"ג) ובמשנה ברורה (שם‬ ‫לנטילה‪ .‬אמנם בשו"ת לב חיים (או"ח ח"א סי' סו)‬ ‫המים‪ ,‬ורק מצד כוונתו לנטילת ידים אז להעביר‬ ‫לקיים המצווה‪ ,‬וכעי"ז בקובץ שיעורים (כתובות‬ ‫ס"ק יד)‪ ,‬אך מאחר שבעת לבישת הציצית צריך‬ ‫כתב לדמות את הנוגע באוכלים לאחר שיצא‬ ‫רוח רעה על ידי זה לבד נעשו כשופכים‪ .‬מבואר‬ ‫אות רמח)]‪ ,‬ולכן מותר ללובשה כשהוא במקום‬ ‫לכוון לשם המצווה‪ ,‬נכון שלא לכוון שם כמ"ש‬ ‫מבית הכיסא לנגיעה באוכלים קודם שנטל ידיו‬ ‫בדבריו שרק אם נוטל עם המים את ידיו אז‬ ‫האסור בדברי תורה‪ .‬בעניין קשירת חוטי הציצית‬ ‫בביאור הלכה (סי' תקפח ס"ב ד"ה שמע) כי גם לקיים‬ ‫שחרית‪ ,‬והביא דבריו בספר חסד לאלפים (סי' ד‬ ‫נטמאים מהרוח רעה‪.‬‬ ‫בבית הכסא ראה חשוקי חמד (שבת קיא‪ ):‬שחילק‬ ‫מצוה במקום שאינו נקי ולכוון לצאת ידי המצוה‬ ‫ס"א)‪ ,‬וראה גם בכף החיים (סי' ד סק"כ)‪ .‬ובהשמטות‬ ‫‪ 2‬הרמ"א (סי' קס סי"א) פסק 'מי שלא נטל ידיו ונגע‬ ‫בין כוונת קיום המצוה לבין קשירת החוטים‬ ‫שציווה השי"ת‪ ,‬הרי זה נחשב כהרהור בדברי‬ ‫שנדפסו בלב חיים (הנדמ"ח) כתב שלפי דבריו‬ ‫במים לא נפסלו אותן מים לנטילה'‪ .‬ובמגן אברהם‬ ‫לשמה שאינה אלא הכשר מצוה‪.‬‬ ‫תורה האסור בבית הכסא ובית המרחץ‪ ,‬ועל כן‬ ‫עולה שהיוצא מבית הכיסא ובא ליטול ידיו אין‬ ‫(שם ס"ק טו) ביאר שיש לחלק בין מים שעל הידיים‬ ‫‪ 5‬הרמ"א (סי' פד ס"א) התיר הרהור בחדר האמצעי‬ ‫נכון שלא ללובשו שם‪ .‬ויש לדון כאשר לובש‬ ‫לו ליטול המים מהחבית בחפניו‪ ,‬דאם כן יטמא‬ ‫בשעת נטילה לבין מים שבכלי‪ ,‬שאינם נטמאים‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫א‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' א'‬ ‫ניעור שלג מן הבעקעטשע בשבת‬ ‫בן חוץ לארץ השואל גשמים בארץ‬ ‫בן ארץ ישראל השואל גשמים בחוץ‬ ‫בשבת אחר הצהריים טיילתי ברחובות‬ ‫ישראל‬ ‫לארץ‬ ‫דאבוס‪ ,‬ולפתע החל לרדת שלג על‬ ‫חנניה‪ ,‬המתגורר בלונדון‪ ,‬בא לארץ ישראל לחג‬ ‫ביום ד' במרחשוון נסע רפאל‪ ,‬המתגורר‬ ‫הבעקעטשע שלי‪ .‬האם מותר לנער את‬ ‫הסוכות ונשאר בה לאחר ז' במרחשוון‪ .‬בכוונתו‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬לביקור של שבועיים בחוץ‬ ‫השלג‪ ,‬ובאיזה אופן? האם יש הבדל בין‬ ‫לשוב לביתו בעוד שבועיים‪ ,‬כשבחוץ לארץ‬ ‫לארץ‪ .‬בז' במרחשוון יום השנה לפטירת‬ ‫פתיתים שעדיין מונחים על פני הבגד לבין‬ ‫עדיין לא שואלים גשמים‪ .‬האם עליו לומר 'ותן‬ ‫אביו ביקש לעבור לפני התיבה‪ ,‬ובעוד‬ ‫שלג שכבר נמס והרטיב אותו?‬ ‫טל ומטר' כל זמן שהוא בארץ‪ ,‬או להמשיך‬ ‫שבארץ ישראל מתחילים לומר 'ותן טל ומטר‬ ‫ת‪ .‬שלג שעדיין לא נמס והוא מונח על פני‬ ‫כמנהג מקומו? וכיצד ינהג כשיחזור לביתו?‬ ‫לברכה'‪ ,‬בני המקום אומרים 'ותן ברכה'‪ ,‬האם‬ ‫הבגד מותר לנערו בשבת‪ ,‬אף כאשר הבגד‬ ‫ת‪ .‬בן חוץ לארץ המבקר בארץ ישראל בזמן‬ ‫עליו לומר כבני המקום או כמו בארץ ישראל‪,‬‬ ‫חדש ושחור ומקפידים על נקיונו‪ .‬אולם יש‬ ‫שאלת הגשמים‪ ,‬יאמר 'ותן טל ומטר' בברכת‬ ‫וכיצד ינהג בחזרת הש"ץ? ומה הדין כשיצא‬ ‫להקפיד לנער את הבגד בנחת ובקלות‪ ,‬באופן‬ ‫השנים‪ .‬ויש שכתבו שאם בדעתו לשוב למקומו‬ ‫קודם ז' במרחשוון‪ ,‬או כשנסע כדי להשתקע‬ ‫שייפלו פתיתי השלג בלבד‪ ,‬ולא המים שנבלעו‬ ‫קודם התחלת זמן שאלת גשמים בחוץ לארץ‪,‬‬ ‫בחוץ לארץ?‬ ‫בבגד‪ .‬אין לשפשף את השלג כדי להמיסו‪ ,‬וכן‬ ‫יאמר בברכת השנים 'ותן ברכה'‪ ,‬וישאל טל‬ ‫ת‪ .‬בן ארץ ישראל שיצא לביקור בחוץ לארץ‬ ‫אין ללחוץ על המקומות הרטובים בבגד כדי‬ ‫ומטר ב'שומע תפילה'‪ ,‬ואם שכח אינו חוזר‬ ‫קודם תחילת השאלה בארץ ישראל‪ ,‬יש אומרים‬ ‫להוציא את המים שנספגו בו‪ .‬כאשר השלג כבר‬ ‫ומתפלל‪ .10‬כשחוזר למקומו קודם ששים יום‬ ‫שינהג כבני המקום ולא יתחיל לשאול עד זמן‬ ‫נמס מעט ונבלע בבגד‪ ,‬אין לנער את הבגד‪.14‬‬ ‫לתקופת תשרי‪ ,‬מפסיק מלשאול עד התחלת‬ ‫השאלה בחוץ לארץ‪ ,‬אף שדעתו לחזור בימות‬ ‫זמן השאלה בחוץ לארץ‪.11‬‬ ‫הגשמים‪ .‬ויש אומרים שישאל ב'שומע תפילה'‪.6‬‬ ‫ניעור בגד שנרטב בגשם‬ ‫ואם יצא לאחר שכבר התחילו לשאול גשמים‬ ‫בליל שבת אחרי הסעודה הלכתי להשתתף‬ ‫גניזת בתי מזוזה ישנים‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬ימשיך לומר 'ותן טל ומטר'‬ ‫בשמחת ה'שלום זכור' של חבר קרוב‪ .‬לא‬ ‫לפני כמה ימים ראיתי בתי מזוזה נאים מאוד‬ ‫בברכת השנים‪ .‬ויש אומרים שישאל רק ב'שומע‬ ‫היה נראה שירד גשם‪ ,‬ולכן יצאתי ללא מעיל‪.‬‬ ‫במחיר זול‪ ,‬והחלטתי להחליף בהם את בתי‬ ‫תפילה'‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬אם שכח ולא שאל כלל‪,‬‬ ‫למעשה כשרציתי לחזור הביתה החל לרדת‬ ‫המזוזה שבביתי משום 'זה אלי ואנוהו'‪ .‬האם‬ ‫אינו חוזר ומתפלל‪ .7‬כשעובר לפני התיבה‪,‬‬ ‫גשם זלעפות‪ ,‬ומכיון שלא היה לי מעיל‬ ‫מותר להשליך את בתי המזוזה הישנים לפח‪,‬‬ ‫בתפילת הלחש ישאל כפי מנהגו‪ ,‬ובחזרת‬ ‫התרטבתי כולי‪ .‬כשבאתי הביתה רציתי לנער‬ ‫או שצריך לגונזם?‬ ‫הש"ץ יאמר 'ותן ברכה' ולא ישאל מטר גם‬ ‫את הבעקעטשע שלי מכמויות המים שהיא‬ ‫ת‪ .‬בית מזוזה שהקלף היה מונח בו דינו‬ ‫ב'שומע תפילה'‪ ,‬כמנהג בני המקום‪ .‬ויש שהורו‬ ‫ספגה‪ ,‬ולהניח אותה לייבוש‪ .‬האם מותר‬ ‫כתשמיש קדושה‪ ,‬ואסור להשליכו לפח גם‬ ‫לכתחילה שלא לעבור לפני התיבה בימים אלו‪,‬‬ ‫לעשות כן בשבת?‬ ‫לאחר שהוציאו ממנו את המזוזה והחליפוהו‬ ‫אלא כשהוא 'חיוב'‪ .8‬ואם עקר דירתו לחוץ‬ ‫ת‪ .‬בגד חדש או בגד שמקפידים על נקיותו אין‬ ‫באחר‪ .12‬אם כתוב על הבית שם ש‪-‬די בשלמותו‪,‬‬ ‫לארץ כדי להשתקע שם‪ ,‬יפסיק מלשאול עד‬ ‫לנערו כלל כאשר הוא רטוב‪ .‬בשאר בגדים‪,‬‬ ‫יש בו גם חיוב גניזה אף מחמת השם‪ .‬אמנם‬ ‫שיגיע זמן השאלה שם‪ ,‬אף שכבר התחיל‬ ‫ואפילו הם ישנים שאין מקפידים על נקיותם‪,‬‬ ‫אות ש' בלבד אינה שם שלם‪.13‬‬ ‫לשאול בארץ‪.9‬‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫מבית המזוזה אינה מבטלת אותו מקדושתו‪.‬‬ ‫שהוא שם‪ .‬ולדעת הברכי יוסף (סק"ה) הרי הוא‬ ‫אמנם בשבט הלוי הוסיף שהיוצא לחו"ל אחר ז'‬ ‫של בית המרחץ‪ ,‬אף שאסור לדבר שם דברי‬ ‫אף שבימינו נוהגים לעטוף את הקלף בניילון‪,‬‬ ‫שואל לעולם כמקום שהוא נמצא שם‪ ,‬והטעם‪,‬‬ ‫במרחשוון לכתחילה יזכיר רק בשומע תפילה‪,‬‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫כדי לשמור עליו מגשם ורטיבות‪ ,‬אין זה מוריד‬ ‫שהרי כל מי שנמצא בארץ ישראל צריך את‬ ‫מפני שמצד מטבע ברכת השנים אינו חייב‬ ‫‪ 6‬בשו"ע (סי' קיז ס"א) פסק שבארץ ישראל‬ ‫מקדושת בית המזוזה‪ ,‬שהרי הרמ"א (שם ס"ג)‬ ‫הגשמים אפילו אם הוא מבני חו"ל‪ .‬ובשבט הלוי‬ ‫להזכיר טל ומטר כאשר הוא נמצא בחו"ל‪ ,‬וכל‬ ‫מתחילים לשאול גשמים מליל ז' במרחשוון‪,‬‬ ‫כלל בתשמישי קדושה גם דבר שנעשה לכבוד‪,‬‬ ‫(ח"י סי' כב) כתב שעיקרי הדברים נוטים כדעת‬ ‫חיובו להזכיר הוא רק מצד שהוא צריך להתפלל‬ ‫ובחוץ לארץ מערבית של יום שישים לתקופת‬ ‫אף שאינו נוגע בקלף‪ .‬ובמשנה ברורה (שם ס"ק‬ ‫הברכי יוסף‪ ,‬ולפי זה הובא בקובץ מבית לוי‬ ‫ולבקש על בני א"י‪ ,‬ואת זה הוא יוצא גם כאשר‬ ‫תשרי‪ .‬ובמשנה ברורה (סק"ה) הביא שלדעת‬ ‫יד‪-‬טו) ביאר שהמכסה שעל קרשי הספר נחשב‬ ‫(הלכות ומנהגי חודש מרחשוון‪ ,‬ס"ו והערות יד‪-‬טו) שיש‬ ‫מזכיר בשומע תפילה‪ .‬וכן כתב בהליכות שלמה‬ ‫הפרי חדש (ס"ב) בן ארץ ישראל שיצא לחוץ‬ ‫תשמיש קדושה מחמת הנוי והכבוד‪ ,‬למרות‬ ‫לבן חו"ל המגיע לא"י לשאול טל ומטר בברכת‬ ‫(שם‪ ,‬דבר הלכה אות כז) שהרוצה לשאול בשומע‬ ‫לארץ‪ ,‬אם דעתו לחזור בתוך שנה‪ ,‬שואל כבני‬ ‫שהקרשים חוצצים בין המכסה לספר‪ .‬לפי זה‪,‬‬ ‫השנים גם בביקור קצר‪ ,‬ואף אם בא לאחר ז'‬ ‫תפילה כדי לצאת כל הדעות רשאי‪ .‬וכתב‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬ואם אין דעתו לחזור בשנה זו שואל‬ ‫גם בית מזוזה נאה שנעשה לכבוד המזוזה אינו‬ ‫במרחשוון ועתיד לחזור קודם זמן השאלה בחוץ‬ ‫בשו"ת בצל החכמה (ח"א סי' סב) שבכל אופן אם‬ ‫כבני חוץ לארץ‪ .‬ולדעת הברכי יוסף (סק"ה) בשם‬ ‫נפטר מגניזה מחמת עטיפת הקלף‪ .‬וכן מבואר‬ ‫לארץ‪ .‬והנה דעת הרבה פוסקים (הגרש"ז אויערבאך‬ ‫שכח להזכיר טל ומטר אינו חוזר ומתפלל‪ ,‬כיון‬ ‫כמה אחרונים (מהר"ז גוטה ומהר"י מולכו) לעולם‬ ‫בדברי המשנה ברורה (שם סק"ט) להדיא שכתב‬ ‫בהליכות שלמה תפילה פ"ח סכ"א ודבר הלכה אות כח‪ ,‬שו"ת‬ ‫שספק ברכות להקל‪ .‬וכן הובא בקובץ מבית לוי‬ ‫שואל כבני המקום שנמצא שם אפילו אם דעתו‬ ‫שתיבה העשויה לשמירת ספרים שמכוסים‬ ‫באר משה ח"ז דיני בני א"י וחו"ל‪ ,‬הגר"ח קנייבסקי דעת נוטה‬ ‫(הלכות ומנהגי חודש מרחשוון‪ ,‬ס"ו‪ ,‬והערה יב) שהשוכח‬ ‫לחזור למקומו‪ .‬והטעם‪ ,‬שהרי כל מי שנמצא‬ ‫בעור או נייר דינה כתשמיש דתשמיש‪ ,‬כיון שאין‬ ‫סי' קצג‪ ,‬תשובות והנהגות ח"ב סי' נה) רק באופן שדעתו‬ ‫אינו חוזר‪ ,‬אף אם נוהג כדעות המחייבות שאלה‬ ‫בארץ ישראל צריך את הגשמים אפילו אם‬ ‫התיבה נוגעת בספרים ואינה עשויה לכבוד‪.‬‬ ‫לחזור לחוץ לארץ לאחר ששים יום מהתקופה‪,‬‬ ‫בברכת השנים‪ ,‬שסומך בדיעבד על הדעות‬ ‫הוא מבני חו"ל‪ ,‬אבל בן א"י שנסע לחו"ל‪ ,‬אף‬ ‫ואילו ארגז הנעשה לכבוד התורה אף שהספר‬ ‫ישאל טל ומטר בברכת השנים‪ ,‬ולפי שלדעתם‬ ‫שאינו צריך לשאול‪.‬‬ ‫שגם הוא צריך לגשמים אינו שואל‪ ,‬כיון שדינו‬ ‫תורה מונח בתוך תיק דינו כתשמיש קדושה‪,‬‬ ‫מה שכתב הפרי חדש שהכל תלוי אם חוזר בתוך‬ ‫‪ 8‬הברכי יוסף (סי' קיז אות ח) כתב שבן ארץ‬ ‫כיחיד והיחידים אינם שואלים‪ ,‬כמבואר בשו"ע‬ ‫כיון שהוא נעשה לכבוד‪ .‬והוא הדין לגבי בית‬ ‫שנה או אחר שנה‪ ,‬אין זה שנה דוקא אלא לאחר‬ ‫ישראל הנוהג לשאול בחוץ לארץ‪ ,‬כשהוא שליח‬ ‫(שם ס"ב)‪ .‬אך כתב המשנה ברורה (שם) שמדברי‬ ‫מזוזה שכיון שהוא עשוי לנוי דינו כתשמיש‬ ‫התחלת השאלה בחו"ל‪ .‬ונמצא שכאשר בדעתו‬ ‫ציבור ישאל בלחש כמנהגו‪ ,‬ובחזרה יאמר כבני‬ ‫הבאר היטב (סק"ד) שהעתיק דברי האחרונים‬ ‫קדושה‪ .‬ואף שהמזוזה נמצאת בניילון לשמירת‬ ‫לשוב לביתו אחר התחלת השאלה בחו"ל הרי‬ ‫חוץ לארץ‪ .‬וראה בספר יום טוב שני כהלכתו (פ"י‬ ‫הנ"ל נראה שאין דבריהם אמורים אלא באין‬ ‫הקלף‪ ,‬אינו נעשה תשמיש דתשמיש‪ ,‬כי הניילון‬ ‫הוא מחויב מעיקר הדין לשאול טל ומטר בא"י‪,‬‬ ‫הערה יז) שהביא מהגרש"ז אויערבאך ומהגרי"ש‬ ‫דעתו לחזור למקומו‪ ,‬אבל אם דעתו לחזור‬ ‫בטל אל המזוזה ועיקר שמירת המזוזה וכבודה‬ ‫הן לדעת הפרי חדש והן לדעת הברכי יוסף‪ .‬ולפי‬ ‫אלישיב שמותר לו לכתחילה להיות שליח ציבור‬ ‫למקומו שואל כבני מקומו‪ .‬אמנם בברכי יוסף‬ ‫בתוך הבית‪.‬‬ ‫זה אם שכח ולא שאל יש לו לחזור ולהתפלל‪,‬‬ ‫ואינו צריך להימנע מכך‪ ,‬כיון שחזרת התפילה‬ ‫מבואר שסובר שאף כאשר חוזר למקומו שואל‬ ‫‪ 13‬הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פ"ו ה"ב וה"ו) מנה‬ ‫כיון שהוא מחויב לשאול מן הדין‪ .‬אבל כאשר‬ ‫היא רק בשביל הציבור‪ .‬אולם בקובץ מבית לוי‬ ‫כבני המקום שנמצא שם‪ ,‬וכן כתב בשו"ת דבר‬ ‫את שם ש‪-‬ד‪-‬י בין השמות שאינם נמחקים‪,‬‬ ‫דעתו לשוב לחו"ל קודם ששים ימים מהתקופה‪,‬‬ ‫(שם‪ ,‬והערה יג) הורה שלכתחילה לא יעבור לפני‬ ‫שמואל (סי' שכג) ובספר יד אהרן (סי' קיז)‪ .‬ובספר‬ ‫ופסק שכלי שכתוב או חקוק עליו שם טעון‬ ‫ישאל טל ומטר בברכת שומע תפילה כדי לצאת‬ ‫התיבה‪ ,‬אלא כשהוא בעל חיוב‪.‬‬ ‫דינים והנהגות ממרן החזון איש (פ"ה סי"א) כתב‬ ‫גניזה במקום השם‪ .‬ובשו"ע (יו"ד סי' רעו ס"י)‬ ‫מן הספק‪ ,‬ואם שכח אינו חוזר ומתפלל‪ ,‬כיון‬ ‫‪ 9‬ראה בשו"ת בצל החכמה (שם) שהוסיף שכל‬ ‫שהחזון איש הורה לבן א"י שנסע לחו"ל לנהוג‬ ‫כתב שהאותיות שד מתוך השם ש‪-‬די מותרות‬ ‫שמה ששואל בברכת שומע תפילה אין זה בגדר‬ ‫מה שכתב הברכי יוסף שבן א"י היוצא לחו"ל‬ ‫כמקום שנמצא שם‪ ,‬וכדעת הברכי יוסף‪ .‬וראה‬ ‫במחיקה‪ ,‬וכל שכן אות ש' לבדה‪.‬‬ ‫חיוב אלא בגדר חומרא‪.‬‬ ‫אחר ז' במרחשוון לא יפסיק מלשאול‪ ,‬כדי שלא‬ ‫במשנה ברורה שכתב וצריך לעיין בתשובת‬ ‫‪ 14‬בשו"ע (או"ח סי' שב ס"א) מבואר שאסור‬ ‫‪ 11‬הליכות שלמה (שם‪ ,‬דבר הלכה אות כח)‪ ,‬מבית‬ ‫יהא נראה כחוכא ואיטלולא‪ ,‬אין זה אלא כאשר‬ ‫דבר שמואל וביד אהרן‪ ,‬ואכן בדבר שמואל כתב‬ ‫מהתורה לנער בשבת טל מבגד חדש ושחור‬ ‫לוי (שם)‪ .‬וראה בשו"ת דברי יציב (או"ח סי'‬ ‫נוסע לביקור בחו"ל ודעתו לחזור‪ ,‬אך כאשר‬ ‫להדיא שינהג כמקום שנמצא בו‪ .‬וכן כתב בשו"ת‬ ‫שמקפידים עליו‪ ,‬מפני שהניעור מייפהו וזה‬ ‫סט) שביאר שבאופן זה אין שייך חשש חוכא‬ ‫עוקר את דירתו לחוץ לארץ כדי להשתקע שם‪,‬‬ ‫שבט הלוי (ח"י סי' כב) שהיוצא קודם ז' במרחשוון‬ ‫כעין כיבוס‪ .‬אולם הרמ"א (שם) התיר להסיר‬ ‫ואיטלולא שהביא הברכי יוסף (שם)‪ ,‬שאחר‬ ‫יפסיק מלשאול עד שיגיע זמן השאלה שם‪,‬‬ ‫ינהג כבני חו"ל אף שדעתו לחזור לא"י‪ .‬ובקובץ‬ ‫נוצות הנמצאות על הבגד‪ ,‬ובמשנה ברורה (שם‬ ‫שהתחיל לשאול טל ומטר אומר ותן ברכה‪ ,‬כיון‬ ‫אף שכבר התחיל לשאול בארץ‪ .‬ומפני שאין‬ ‫מבית לוי (הלכות ומנהגי חודש מרחשוון ס"ו‪ ,‬והערה י)‬ ‫סק"ז) ביאר שזה לפי שהנוצות מונחות מעל‬ ‫שחוזר למנהג מקומו‪ .‬אמנם בשו"ת יחוה דעת‬ ‫שייך לחייב לשאול כדי שלא יהא נראה כחוכא‬ ‫הביא שלא יתחיל לשאול אף בשומע תפילה‪.‬‬ ‫הבגד‪ ,‬ואינן תחובות בתוכו כמים ועפר‪ .‬ולפי זה‬ ‫(ח"א סי' עג) כתב שימשיך לשאול על הגשמים‬ ‫ואיטלולא אלא במי שדעתו לחזור לא"י כיון‬ ‫אמנם בהליכות שלמה (פ"ח סי"ט) כתב שבן ארץ‬ ‫כתב הביאור הלכה (ד"ה מן הטל) ששלג שעדיין‬ ‫בברכת שומע תפילה‪.‬‬ ‫שעדיין הוא בן א"י‪ ,‬אבל מי שעקר לחו"ל כבר‬ ‫ישראל שדעתו לחזור בימות הגשמים ישאל‬ ‫לא נמס מותר לנערו אפילו בבגר חדש ושחור‪,‬‬ ‫‪ 12‬בגמרא (מגילה כו‪ ):‬אמרו 'תשמישי קדושה‬ ‫נעשה בן חו"ל ואינו שואל כלל‪ ,‬וכן כתב בשו"ת‬ ‫בשומע תפילה‪.‬‬ ‫מפני שדינו כנוצות המונחות על פני הבגד‪.‬‬ ‫נגנזין'‪ ,‬ובכלל זה גם נרתיקי מזוזות שדינם‬ ‫יין הטוב (ח"א סי' לה)‪.‬‬ ‫‪ 7‬הברכי יוסף (שם אות ו) כתב שאין דבריו‬ ‫אך אם השלג כבר נמס מעט ונבלע בבגד דינו‬ ‫כתשמישי קדושה‪ .‬וכן פסק השו"ע (או"ח סי'‬ ‫‪ 10‬בשו"ע (או"ח סי' קיז ס"א) פסק שבארץ ישראל‬ ‫אמורים אלא באופן שיצא לחוץ לארץ קודם‬ ‫כטל‪ ,‬ואסור לנערו בשבת‪ .‬וראה עוד בביאור‬ ‫קנד ס"ג)‪' :‬תשמישי קדושה כגון תיק של ספרים‬ ‫מתחילים לשאול מליל ז' במרחשוון‪ ,‬ובחוץ‬ ‫ז' במרחשוון‪ ,‬אבל אם יצא אחר שכבר התחילו‬ ‫הלכה (שם) שהוסיף 'אך יזהר לנער בקל'‪ ,‬כדי‬ ‫ומזוזות וכו'‪ ,‬יש בהן קדושה וצריך לגנזן‪.‬‬ ‫לארץ מערבית של יום שישים לתקופת תשרי‪.‬‬ ‫לשאול גשמים בארץ ישראל‪ ,‬לא יפסיק‬ ‫שגם באופן שלא ניכר שכבר נמס מעט מן‬ ‫במשנה ברורה (שם סק"ו וסקי"ג) ביאר שאף‬ ‫ובמשנה ברורה (סק"ה) הביא מחלוקת בבן א"י‬ ‫מלשאול‪ ,‬כדי שלא יהא נראה כחוכא ואיטלולא‪.‬‬ ‫השלג‪ ,‬יפול רק השלג העומד מלמעלה‪ .‬לעניין‬ ‫לאחר שנתבלו ואין ראויים לתשמישם‪ ,‬אפילו‬ ‫שנוסע לחו"ל או להיפך‪ :‬לדעת הפרי חדש‬ ‫וכן כתבו להלכה בשו"ת משנה הלכות (ח"ה סי'‬ ‫שפשוף השלג‪ ,‬מבואר בשו"ע (או"ח סי' שכ ס"ט)‬ ‫הכי יש בהם קדושה ואין להשליכם‪ ,‬אלא‬ ‫(ס"ב) אם דעתו לחזור בתוך שנה הרי הוא שואל‬ ‫כח)‪ ,‬ובספר הליכות שלמה (פ"ח סי"ט) שכן הורה‬ ‫שאסור מדרבנן לרסק ברד או שלג בשבת‪ ,‬מפני‬ ‫צריך לגונזם במקום המשומר‪ .‬הוצאת הקלף‬ ‫כמקומו‪ ,‬ואם אין דעתו לחזור שואל כמקום‬ ‫הגרש"ז אוירבעאך‪ ,‬ובשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' כב)‪.‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ב‬ ‫ביני עמודי‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫הרה"ג ישראל זילברברג‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫שמירת גוף ונפש ובל תשחית סעיף טו)‪ ,‬שהצריך למקום האילן לבנות שם רשאי לקוצצו‪ ,‬בכלל‬ ‫לקיחת כוס מהאולם לשוברו תחת החופה‬ ‫המקלקל על מנת לתקן‪.‬‬ ‫ג‪ .‬דעת המחמירים בצורך המקום‬ ‫במהלך חופה שנערכה באחד האולמות בירושלים‪ ,‬מיד לאחר שהרב מסדר‬ ‫מאידך‪ ,‬בשו"ת בית יעקב (סי' קמ) חלק על היתר הט"ז‪ ,‬והוכיח שהתוספות חולקים על‬ ‫הקידושין סיים לברך המקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין‪ ,‬התברר‬ ‫הרא"ש‪ .‬אחת מראיותיו מדברי התוספות בברכות (לו‪ :‬ד"ה אין קוצצין)‪ ,‬שהקשו על איסור‬ ‫שלא הוכן מבעוד מועד כוס לשבירה תחת החופה‪ .‬החתן עמד נבוך‪ ,‬וההורים‬ ‫קציצת אילנות בשביעית‪ ,‬מדוע נזקקו לדין שביעית ולא אסרו משום בל תשחית‪ ,‬ותירצו‬ ‫המחותנים עוד יותר‪ ,‬מקרב הקהל ובני המשפחה הועלו באופן מיידי הצעות‬ ‫שמדובר באילן שאינו טוען כשיעור‪ ,‬או שהוא מעולה בדמים‪ .‬וממה שלא תירצו שצריך‬ ‫שונות ומגוונות כדת מה לעשות ברגעים נצחיים אלו ולנסות לפתור את הבעיה‬ ‫למקומו‪ ,‬הוכיח שאין זה היתר לדעתם‪.‬‬ ‫בכמה שפחות זמן‪ .‬למעשה מחמת נידון הלכתי אם מותר להשתמש בכוס‬ ‫אולם בשו"ת בנין ציון (סי' סא) דחה ראייתו‪ ,‬שהתוספות נקטו את אופני ההיתר שנתפרשו‬ ‫מהאולם לשבירה שמהר מאד נהפך לוויכוח סוער בין כמה מהמשתתפים‪,‬‬ ‫בגמרא‪ ,‬ואין מכך ראיה לשלול ההיתר דצריך למקומו‪ ,‬כי תועלת פינוי המקום גם הוא‬ ‫החופה לא התקדמה עד שאחד מבני המשפחה התעשת ורץ לחנות כלים‬ ‫בכלל ההיתר של תועלת העדיפה על קיום האילן‪ .‬וכן דחו את דברי הבית יעקב בשו"ת‬ ‫קרובה וחזר לאחר כמה דקות עם כוס שניתן אחר כבוד לחתן כדי שיוכל לקיים‬ ‫חיים שאל (ח"א סי' כב) ובשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' קב)‪.‬‬ ‫כדת וכדין את המנהג הקדום של שבירת כוס זכוכית תחת החופה‪ ,‬מיד לאחר‬ ‫הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (ח"ב סי' נו) בתחילת דבריו חילק בין תועלת שבגוף האילן‪,‬‬ ‫מכן החופה המשיכה לדרכה לאחר הפסקה של לא פחות מחצי שעה‪ .‬החופה‬ ‫כשדמי עציו יקרים מפירותיו‪ ,‬ובין הפסד האילן לצורך רווח אחר‪ .‬וכן בין סילוק אילן‬ ‫אכן הסתיימה במזל טוב בלי להחמיץ את מנהג שבירת הכוס‪ ,‬אמנם השאלה‬ ‫המזיק לאילנות אחרים ובין תועלת אחרת‪ .‬אלא ששוב הביא את היתר הרא"ש בצריך‬ ‫שהתעוררה המשיכה להעסיק את תלמידי החכמים מבין המשתתפים‪ ,‬האם‬ ‫למקומו‪ ,‬והעלה לחלק בין תועלת הבאה לבעלים עם ההשחתה‪ ,‬ובין קציצה לצורך בית‬ ‫מותר היה לקחת ללא רשות כוס מאחד השולחנות שהוכנו לסעודת המצוה‬ ‫שייבנה לאחר מכן‪ ,‬שיש לחוש שמא לא תצא הבנייה לפועל ונמצאת הקציצה השחתה‪.‬‬ ‫ולהשתמש בו למען קיום מנהג ישראל של שבירת כוס זכוכית תחת החופה‪ ,‬או‬ ‫שבקיום המנהג באופן כזה עובר על איסור דאורייתא שלא תגזול‪.‬‬ ‫אמנם כאמור‪ ,‬היתר הבנייה מפורש בדברי הרמב"ם בתשובה והרא"ש בפסקיו‪ ,‬ועליו‬ ‫סמך הט"ז למעשה‪ .‬ומכל מקום ראוי לחוש שלא להקדים את העקירה לבנייה שאינה‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫עומדת לביצוע בזמן הקרוב‪.‬‬ ‫א]‪ .‬הנה מבואר בדברי התוס' (ב"מ כב‪ .‬ד"ה מר זוטרא) שאף באופן שברור‬ ‫הדבר שכשישמע בעל הבית שחבירו אכל מפירותיו ישמח‪ ,‬מכל מקום כיון‬ ‫ד‪ .‬הרחבת דירה דחוקה והרחבה לנוי‬ ‫שלענין אבידה קיימ"ל כאביי שייאוש שלא מדעת לא הוי ייאוש‪ ,‬והיינו שלא‬ ‫בשו"ת חוות יאיר (סי' קצה) פירש את היתר הרא"ש‪ ,‬שזהו דווקא במי שרוצה לבנות‬ ‫אומרים איגלאי מילתא למפרע עד שיתייאש ממש‪ ,‬הכי נמי אסור לאדם‬ ‫במקום האילן‪ ,‬או לתקן שם דבר הנצרך לו‪ .‬אולם אם רוצה להרחיב החצר לצורך טיול‬ ‫לקחת פירותיו של חבירו כל זמן שלא קיבל ממנו רשות בפועל אף שיודע‬ ‫ותוספת אור ורווח בעלמא‪ ,‬אין הדבר בכלל היתר זה‪ .‬ואף שנוח לבעלים יותר בלעדי‬ ‫שכשישמע יסכים‪ ,‬ואם יקח מפירותיו עובר על איסור גזילה‪.‬‬ ‫האילן‪ ,‬אין רצונו לבדו קובע שהקציצה היא תיקון המצדיק את הפסד האילן‪.‬‬ ‫אמנם הש"ך (סימן שנט ס"ק ב) כתב שרק באבידה אמרינן ייאוש שלא מדעת‬ ‫גם בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' עו) דקדק מלשון 'צריך למקומו'‪ ,‬שבמקום שהבית אינו‬ ‫לא הוי ייאוש‪ ,‬כיון שבא לאדם בעל כרחו ואינו חפץ בכך‪ ,‬מה שאין כן בדברים‬ ‫שווה עדיף בדמים והבית אינו מתייקר על ידי הבניה‪ ,‬צריך שיהיה המקום דחוק ונצרך לו‪.‬‬ ‫שאנו יודעים שהאדם רוצה ושמח בהם אמרינן שפיר איגלאי מילתא למפרע‬ ‫ואילו בבנייה שלא מתוך דוחק בעינן שיהיה לו רווח‪.‬‬ ‫לכו"ע‪ ,‬ובכל אופן שאחר כך כשישמע יסכים בכך מותר כבר מתחילה לקחת‪.‬‬ ‫ובשו"ת יביע אומר (ח"ה יו"ד סי' יב)‪ ,‬אודות עצי פרי הסמוכים לדירה שנעשתה דחוקה‬ ‫והנתיבות בכ"מ (קצה סק"א; קצג סק"ד; רמד סק"א) הביא את דברי הש"ך‬ ‫לבני המשפחה‪ ,‬הכריע להתיר את קציצתם לצורך הרחבתה‪ ,‬אך הוציא מכלל ההיתר‬ ‫ומשמע לכאורה שסובר אף להלכה כשיטתו‪ .‬אך בשו"ע הרב (מציאה ופקדון ס"ד)‬ ‫הרחבה לטיול‪ ,‬להרווחה בעלמא ולנוי‪ .‬נמצא שהוספת חדרי מגורים למשפחה שהתרחבה‪,‬‬ ‫ובקצוה"ח (ר"ט סק"ה) כתבו שהעיקר כשיטת התוס'‪ .‬ולשיטתם אסור לקחת‬ ‫זהו בכלל הצורך שהתירו לקצוץ אילנות‪ ,‬והיינו לאחר שנתברר שאכן העצים עומדים‬ ‫מחבירו בלא רשות אף בגוונא שיודע שחבירו בודאי יסכים‪ .‬ובשו"ע הרב‬ ‫במקום הנצרך לבנייה‪.‬‬ ‫הוסיף שצריך להזהיר לרבים שנכשלין בזה מחמת חסרון ידיעה‪ .‬ולכאורה‬ ‫כך ההלכה כיון שספיקא דאורייתא לחומרא‪ .‬ולפי שיטתם גם בנידו"ד אף‬ ‫ה‪ .‬חשש סכנה בכריתה המותרת‬ ‫אם נימא שאנו יודעים בודאי שבעל האולם יסכים שבעלי השמחה יקחו‬ ‫בגמרא (בבא קמא צא‪ ):‬אמר רבי חנינא‪' :‬לא שכיב שיבחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא‬ ‫כוס לצורך החופה‪ ,‬מ"מ כיון שעדיין לא נודע להם ולא נתנו את הסכמתם‬ ‫זמנה'‪ .‬בשאילת יעב"ץ (שם) דן שמא אף כשאין בקציצת האילן משום איסור 'בל תשחית'‪,‬‬ ‫המפורשת אסור‪.‬‬ ‫עדיין אין הכריתה ממידת חסידות‪ ,‬ואפשר שיש בה סכנה‪ ,‬כי בוודאי בנו של רבי חנינא‬ ‫ואף שיתכן לומר שמנהג שבירת הכוס תחת החופה שהתקבל בכל תפוצות‬ ‫קצץ באופן המותר‪ ,‬כגון שהיה צריך למקום התאנה או שהייתה מעולה בדמים‪ ,‬ואף על‬ ‫ישראל נחשב כמו דבר מצוה‪ ,‬ולכאורה נימא ביה שניחא ליה לאיניש דלעביד‬ ‫פי כן נענש‪.‬‬ ‫מצוה בממוניה וכמ"ש ב"י (יו"ד סימן שלא הובא בקצוה"ק סימן רסב סק"א; שנ"ט‬ ‫אולם בשו"ת בנין ציון (סי' סא) דחה‪ ,‬שאין ללמוד מכאן סכנה בכל היתר‪ ,‬כי אפשר שטעה‬ ‫סק"א)‪ ,‬דמכל מקום כיון שאין זה מצוה של בעל הממון עצמו אלא שאחרים‬ ‫בשיעור תנובת התאנה וסבר שכבר הותרה בקציצה‪ ,‬ובאמת עדיין לא הגיע זמנה‪ .‬וכן‬ ‫מקיימים מצוה בממונו‪ ,‬ובאופן זה כתב בקצוה"ח (רסב סק"א) שמותר רק‬ ‫הוכיח החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' כג) מסתימת היתרי הגמרא והפוסקים ומההיתר‬ ‫שימוש שאין מכלה את הממון‪ .‬וממילא בנידו"ד ששובר את הכוס אסור אף‬ ‫שבט"ז ולא הסתייגו שיש בכך מידת חסידות או סכנה‪ ,‬שבמקומות שהתירו‪ ,‬ההיתר מוחלט‬ ‫שהוי לדבר מצוה‪.‬‬ ‫ואין סכנה בדבר‪.‬‬ ‫ב]‪ .‬אכן הט"ז (סימן שנט) העלה להלכה ולמעשה דכל דבר שהוא צורך‬ ‫ואין ראיה לסכנה בכריתה המותרת ממעשה רבא בר רב חנן (בבא בתרא כו‪ ,).‬שסירב לקצוץ‬ ‫גדול נחשב כמו דבר מצוה ואמרינן ביה ניחא ליה לאיניש דלעביד מצוה‬ ‫את דקליו אף שהעופות הבאים מחמתם הזיקו לכרמו של רב יוסף‪ .‬כי כתבו התוספות (שם‬ ‫בממוניה ואף במקום שיש חסרון עיי"ש‪ .‬ונראה כוונתו שכיון שזה צורך גדול‬ ‫ד"ה אנא לא קייצנא) שיש לחלק בין נזק זה להכחשה המרובה שבסוגיית הדקלים והגפנים‪,‬‬ ‫עבור חבירו‪ ,‬אזי נחשב שהוא עצמו עושה מצוה בנתינתו לו‪ ,‬ולכן אמרינן‬ ‫ואילו הרמב"ן (שם ד"ה הא דאמרינן) והרשב"א (שם ד"ה אמר ליה) פירשו כי מצד חיוב הרחקת‬ ‫שניחא ליה לאיניש דלעביד מצוה בממוניה‪ .‬ולפי"ד יש להתיר אף בנידו"ד‬ ‫נזיקין חלק רבא בר רב חנן על רב יוסף שחידש שיש כאן חיוב הרחקה‪ .‬ולפי זה‪ ,‬סירובו‬ ‫כיון שבודאי מנהג זה שנשתרש בכל תפוצות ישראל נחשב עכ"פ כצורך גדול‪,‬‬ ‫היה משום שלדעתו לא הותרה הקציצה‪ ,‬ואין ללמוד ממנו שבכריתה המותרת יש סכנה‪.‬‬ ‫שהרי ברור הדבר שקשה מאד להמשיך בחופה בלי קיום המנהג‪ ,‬וממילא‬ ‫אמנם בצוואת רבי יהודה החסיד (אות מה) כתוב שלא לקצוץ אילן העושה פירות‪ ,‬וחשש‬ ‫מותר לקחת כוס מהאולם [על דעת לשלם] לצורך קיום המנהג‪[ .‬ואף לשיטת‬ ‫החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' כג‪ ,‬בסופו) שמא הצוואה כוללת גם כריתה המותרת בדין‪,‬‬ ‫הקצוה"ח הנ"ל‪ ,‬כיון שכתב הט"ז שבאופן זה נחשב כמו מצוה של הבעלים‪,‬‬ ‫ומשום כך כתב שלרווחא דמילתא יקוץ בידי נכרי‪ .‬ועיי"ש שבנידונו הורה להעתיק את‬ ‫ובקצוה"ח סימן שנט כתב שבכה"ג מהני אף כשמכלה את הממון עיי"ש‬ ‫האילן בידי גויים אומנים‪ ,‬בשמירת שורשיו ובנטיעה מיידית‪ .‬ובשו"ת חיים ביד (סי' כד)‬ ‫ודו"ק‪ .‬שו"ר בשער אפרים סימן ב שהזכיר שם סברה זו לחלק בין מצוה‬ ‫החמיר מכוח צוואת רבי יהודה החסיד‪ ,‬ואף במכירה לנכרי והעתקה חשש כשיש ספק אם‬ ‫שעושים אחרים בממונו למצוה דיליה]‬ ‫האילן יחיה‪ .‬אולם בשו"ת יביע אומר (שם) חלק והכריע שאין חשש סכנה בכריתה שהותרה‬ ‫ג]‪ .‬נחלקו הפוסקים אם מותר לגזול על מנת לשלם דבר יפה ממנו‪ ,‬ובשו"ע‬ ‫לצורך הדירה‪ ,‬ומכל מקום העדיף לעשותה בידי נכרי על צד היותר טוב‪.‬‬ ‫(שנ"ט ס"ב) הובא ב' השיטות‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬אסור לגזול אפילו על מנת לשלם‬ ‫ו‪ .‬חובת ההעתקה כשאפשר לקיים את האילן‬ ‫דבר יפה ממנו‪ .‬ויש מי שאומר (הרא"ש) דהיינו אם אין התשלומין בעין שאם‬ ‫בשו"ת שאילת יעב"ץ (שם‪ ,‬הובא בשו"ת חתם סופר יו"ד סי' קב) כתב‪ ,‬שאם עוקרים את האילן‬ ‫הם בעין כיון שהם יפים מהדבר שלוקח זכות הוא להם ויזכה אותם לבעלים‬ ‫באופן שהוא נשאר חי וניתן לנטעו במקום אחר‪ ,‬אין זו קציצה והשחתה‪ .‬וסמך על דין אילן‬ ‫על ידי אחר‪.‬‬ ‫שנעקר והסלע עמו‪ ,‬שאם יכול לחיות ממנו אינו מתחייב מחדש בערלה‪.‬‬ ‫ובשיטת הרא"ש שמותר כתב הטור דהיינו דוקא שיודע שזכות הוא לו כגון‬ ‫ולמד מכך החתם סופר (שם) שכשאפשר לעקור את האילן עם שורשיו וגוש עפר המחיה‬ ‫בדבר העומד לימכר אבל מחפצי ביתו לא‪ .‬ונחלקו הש"ך (ס"ק ד) והקצוה"ח‬ ‫אותו ולנטעו במקום אחר‪ ,‬אסור לקוצצו ולהזיקו‪ ,‬ולא התיר הרא"ש לקצוץ לצורך המקום‬ ‫(סק"א) בכוונת הטור‪ ,‬הש"ך כתב שרק באופן שיודע בבירור שהבעלים אינם‬ ‫אלא כשאין אפשרות לקיימו בדרך זו‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬החמיר החתם סופר שלא להעתיק אילן‬ ‫עומדים להחזיק לעצמם מותר‪ .‬והקצוה"ח כתב שבכל דבר שאינו מחפצי‬ ‫ללא צורך כלל‪ ,‬אף שהיעב"ץ התיר‪ .‬בנידון שלפנינו שיש צורך במקום‪ ,‬יש לברר אם אפשר‬ ‫ביתו נחשב זכות ומותר‪.‬‬ ‫להעתיק את העצים לחלק החצר שאינו מיועד לבנייה או למקום אחר הראוי לקליטתם‪.‬‬ ‫נמצא שבאופן שיוסיף בתשלום עבור הכוס יותר מהמחיר‪ ,‬לדעת הקצוה"ח‬ ‫בשיטת הרא"ש מותר לקחת אף בלי רשות הבעלים‪ .‬אולם צריך שמקודם‬ ‫ז‪ .‬העתקה בגוש המחיה את העץ‬ ‫יזכה את התשלום לבעלים וכמו שכתב בשו"ע שרק באופן זה מותר‪ .‬ויתכן‬ ‫ההעתקה תיעשה על ידי אומן הבקי במלאכה‪ ,‬בשמירת השורשים וגוש עפר שלם‪,‬‬ ‫לומר שבנידו"ד גם הש"ך יודה שמותר‪ ,‬ואף שאינם עומדים לימכר‪ ,‬כיון‬ ‫כשעל פי הבקי האילן ראוי להתקיים בגושו ולהיקלט במקומו החדש‪ .‬ומותר לעשותה אף‬ ‫בידי ישראל הבקי במלאכה ובדיני האילן‪.‬‬ ‫המשך בעמ' ו'‬ ‫המשך בעמ' ו'‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ג‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' ב'‬ ‫בריא וחזק לעבודת ה'‪ ,‬בלא להרבות באכילה‬ ‫אין לו להקל ולהתעלם מצער האב‪ .19‬ומכל‬ ‫אין לנערם בחוזקה עד שיסחטו‪ .15‬מכל מקום‪,‬‬ ‫המכבידה על לימודו‪.25‬‬ ‫מקום גם כשמותר לו לשתות‪ ,‬לא ישתה‬ ‫גם כאשר הבגד רטוב מאוד מותר להמשיך‬ ‫בפניו וישתדל להפיס את דעתו‪.20‬‬ ‫ללובשו כדרכו‪ ,‬ובלבד שלא יסחטנו‪.16‬‬ ‫פנים חדשות במי שאכל בחתונה‬ ‫ויצא לפני הברכות‬ ‫אכילת בשר בסעודת הצהריים‬ ‫שתיית קפה בניגוד לבקשת האב‬ ‫אחי חיתן את בנו בשעה טובה ומוצלחת‪.‬‬ ‫בשיעור בבית המדרש למדנו את דברי‬ ‫אביו של גדליה מקפיד מאוד בענייני‬ ‫באחד מימי המשתה התכנסנו לסעודת‬ ‫הגמרא (יומא עה‪' ):‬מכאן למדה תורה דרך‬ ‫בריאות‪ .‬לאחר שראה שבנו שותה קפה‬ ‫שבע ברכות משפחתית‪ .‬כל המשתתפים‬ ‫ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה'‪.‬‬ ‫כמה פעמים ביום‪ ,‬אמר האב לבנו כי הוא‬ ‫היו גם בחתונה‪ ,‬וחשבנו שאין בינינו 'פנים‬ ‫רצינו לשאול‪ ,‬האם ראוי להקפיד שלא‬ ‫אינו מרשה לו לשתות יותר מכוס אחת‬ ‫חדשות'‪ .‬אחד האחיינים אכל בסעודת‬ ‫לאכול בשר בצהריים?‬ ‫בבוקר בלבד‪ .‬גדליה מרגיש שהקפה‬ ‫החתונה‪ ,‬אך יצא לפני ברכת המזון ושבע‬ ‫ת‪ .‬יש שכתב כי דברי הגמרא הם הנהגת דרך‬ ‫באמצע סדר הלימוד מסייע לו להתעורר‬ ‫הברכות שבסופה‪ .‬האם אפשר לצרפו‬ ‫ארץ ולא איסור באכילת בשר ביום‪ ,21‬והטעם‬ ‫ולהתרכז‪ ,‬וקשה לו להימנע משתייתו‪,‬‬ ‫כ'פנים חדשות'‪ ,‬או שצריך להזמין מי שלא‬ ‫להנהגה זו‪ ,‬מפני שהבשר נאכל בסעודת‬ ‫האם הוא חייב לשמוע בקול אביו?‬ ‫היה כלל בחתונה?‬ ‫קבע‪ ,‬והערב ראוי לה מפני שהאדם פנוי‬ ‫ת‪ .‬אם אין בשתייה הנוספת חשש בריאותי‬ ‫ת‪ .‬אם האחיין אכל בסעודת החתונה‪ ,‬אינו‬ ‫אז מטרדות היום ויכול לנוח לאחריה‪ .22‬ויש‬ ‫לגבי הבן וקשה לבן להימנע משתייתו ואין‬ ‫נחשב ל'פנים חדשות'‪ ,‬אף כאשר לא היה‬ ‫שכתבו כי כבר מחצות נחשב לילה לעניין‬ ‫צער ממשי לאב אלא רק מעדיף שינהג כן‪ ,‬יש‬ ‫בחופה ולא שמע את ברכות הנישואין‪ .‬אך‬ ‫זה‪ ,23‬ולא ראינו שהקפידו על הנהגה זו‪,24‬‬ ‫לו על מה לסמוך ולהקל לשתות‪ .17‬אולם אם‬ ‫אם לא אכל בשמחה זו‪ ,‬המנהג הוא שנחשב‬ ‫ולכן מי שנצרך לבשר יאכל לאחר חצות‬ ‫האב מצטער צער ניכר מתוך דאגה לבריאות‬ ‫ל'פנים חדשות'‪ ,‬אפילו כאשר השתתף בחופה‬ ‫היום‪ ,‬ויניח לערב מאכלים קלים כדי שיוכל‬ ‫בנו‪ ,‬יש לחוש לדעת המחייבים לשמוע לו גם‬ ‫ושמע את הברכות‪ .‬ולכתחילה ראוי להביא‬ ‫להשכים בלילה ללימודו‪ ,‬ונכון שיתאים את‬ ‫כשאין לו הנאה ישירה מן הדבר‪ .18‬ואף אם‬ ‫אדם שלא שמע את הברכות בחופה‪.26‬‬ ‫סעודתו לכוחותיו ולסדר יומו‪ ,‬ויכוון שיהיה‬ ‫מרגיש שהקפה מסייע לו להתרכז בלימוד‪,‬‬ ‫◄◄‬ ‫תורה בערב תאכלו בשר‪ ,‬הוא כדי שיזכרו‬ ‫לפיכך נראה שיש לברר עד כמה ההימנעות‬ ‫צרכיו‪ .‬ונחלקו הפוסקים כאשר האב מצוה‬ ‫שבורא כאן מים חדשים שלא היו בתחילה‪.‬‬ ‫שהיו עבדים במצרים ואז היו טרודים ביום‬ ‫מהקפה פוגעת בלימוד‪ ,‬ומה אפשר לעשות‬ ‫את בנו דבר שאינו לצורכו אם חייב לשמוע‬ ‫ולפי זה כתב השו"ע (שם סי"א) שיש להיזהר‬ ‫בעבודתם ואכלו מאכלים הגסים בלילה‬ ‫כדי לקיים גם את הלימוד וגם את כיבוד‬ ‫בקולו מצד מצוות כיבוד אב ואם‪ ,‬ודעת‬ ‫כאשר נוטל את ידיו במים שיש בהם שלג‬ ‫כדרך העבדים שחומרם גס ומזגם חזק ע"ש‪.‬‬ ‫האב‪.‬‬ ‫הרבה פוסקים שכיבוד אב הוא רק בדברים‬ ‫או ברד‪ ,‬שלא לדחוק את השלג בין ידיו כדי‬ ‫‪ 23‬בכף החיים (או"ח סי' קנז אות לז) הביא‬ ‫‪ 20‬בשו"ע (סי' רמ ס"ב) כתב שאסור לסתור‬ ‫הנוגעים לצורכי אביו אך מה שאינו לצרכיו‬ ‫שלא ירסקנו‪ .‬כמו כן‪ ,‬יש להימנע מלחיצה‬ ‫מראשית חכמה (שער הקדושה פט"ו) טעם‬ ‫את דברי האב‪ ,‬ונתבאר שם (סעיף יא) שאף‬ ‫אינו בכלל חיוב כיבוד אב ואם‪ ,‬וכן הביא‬ ‫הסוחטת את הבגד מהמים שנבלעו בו‪,‬‬ ‫על דרך הסוד לאכילת הבשר בלילה‪ ,‬וכתב‬ ‫כשיש צורך להעמידו על טעות יאמר בדרך‬ ‫בדרכי משה (שם אות י) בשם מהרי"ק (שורש‬ ‫כמבואר ברמ"א (או"ח סי' שב ס"א) שבגד‬ ‫כי מפלג המנחה אפשר לאוכלו דחשיב‬ ‫כבוד‪ ,‬בלי להכלימו‪ .‬ומכאן שיש להיזהר‬ ‫קסו) שאין האב יכול למחות בדבר שאינו‬ ‫שנרטב מימי גשמים אסור לנערו‪ ,‬וכתב‬ ‫לילה אליבא דרבי יהודה להתפלל ערבית‬ ‫מאד בכל דבר שעלול לפגוע בכבודו‪ .‬השבט‬ ‫שייך לצרכיו‪ .‬ופסק כן הרמ"א (שם סכ"ה)‬ ‫המשנה ברורה (סק"ג‪-‬ד) שזה משום איסור‬ ‫וקיי"ל כוותיה‪ ,‬ושבזה ידוקדק לשון המקרא‬ ‫הלוי (ח"י סי' קנו אות ב) נשאל לגבי בן שהוריו‬ ‫לעניין בחירת אשה‪ .‬וכן דעת הר"א מקורביל‬ ‫סחיטה‪.‬‬ ‫דקאמר 'בין הערבים תאכלו בשר' ולא קאמר‬ ‫אינם מניחים לו לשתות קפה‪ ,‬האם צריך‬ ‫המובא בארחות חיים (להר"א מלוניל ח"ב סי'‬ ‫‪ 15‬הרמ"א (או"ח סי' שב ס"א) כתב‪' :‬וכל שכן‬ ‫בלילה‪ ,‬והוסיף עוד שאף מחצות היום בכלל‬ ‫לשמוע בקולם והשיב שאם ההורים אוסרים‬ ‫ה) שכתב כיבוד כיצד מאכילו ומשקהו וכו'‬ ‫שאסור לנער בגד שנשר במים או שירדו‬ ‫'בין הערבים'‪ ,‬שהרי בתמיד ופסח ג"כ כתוב‬ ‫לו מפני שמזיק לבריאותו‪ ,‬חייב לשמוע‬ ‫פירוש‪ :‬לצרכיו של גופו‪ .‬משמע כי שאר‬ ‫עליו גשמים‪ ,‬ודוקא בבגד חדש שמקפיד‬ ‫'בין הערבים' וזמנו מאחר חצות ואילך‪.‬‬ ‫להם‪ .‬אך אם אין להם סיבה אלא שזהו‬ ‫רצונות האב שאינם נוגעים אליו אינם בכלל‬ ‫עליו'‪ .‬וביאור הדבר הוא לפי שבסחיטת בגד‬ ‫ולפיכך מי שאינו יכול בלא בשר יקבע‬ ‫רצונם‪ ,‬זה תלוי במחלוקת רש"י והריטב"א‬ ‫מצוות כיבוד‪ .‬וכן דעת השו"ע הרב (מאה‬ ‫בחוזק יש משום איסור סחיטה‪ ,‬כמבואר‬ ‫סעודתו בבשר לאחר חצות‪ ,‬ויאכל בלילה‬ ‫ביבמות (ו‪ .).‬והכריע שבפניהם לא ישתה‪,‬‬ ‫שערים סוף סי' קו) שמותר לבן לשנות מנוסח‬ ‫במשנה ברורה (סק"ד) בשם השלטי גיבורים‬ ‫מאכלים קלים כדי שיוכל לקום בחצות לילה‬ ‫מפני שגורם להם צער שעובר על דבריהם‬ ‫אשכנז לנוסח ספרד אף כנגד רצון אביו‪,‬‬ ‫(שבת סב‪ .‬אות ב)‪ ,‬ומשום כך‪ ,‬בבגד חדש‬ ‫לעסוק בתורה‪ .‬אמנם דברים הללו נאמרו‬ ‫וזה בעצמו איסור‪ ,‬וכשאינו בפניהם יש‬ ‫וכ"כ בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' קסח ובח"ב‬ ‫שהמים הבלועים בו מקלקלים אותו אסרו‬ ‫במי שנצרך לבשר לסדר עבודת ה' שלו‪ ,‬ואין‬ ‫להקל‪ ,‬מפני שאף לגבי האיסור לסתור את‬ ‫ס"ס צה)‪ ,‬ובתהלה לדוד (ח"ג יו"ד סי' צה)‪ ,‬ובשו"ת‬ ‫לנער אותו אפילו ניעור קל‪ ,‬מחשש שינערנו‬ ‫מהם שום חיוב לאכול בשר‪ .‬וראה הקדמת‬ ‫דבריהם דעת הט"ז לעיל (סק"ג) שמותר שלא‬ ‫מהרש"ג (ח"א סי' נב)‪ .‬וכתב בשו"ת אבן ישראל‬ ‫בחוזק עד שיסחטנו‪ ,‬וכתב המשנה ברורה‬ ‫מוהרח"ו לשער הכוונות מה שכתב אודות‬ ‫בפניהם‪ .‬וכך הובא (כבוד הורים פ"ב סק"ז) בשם‬ ‫(פישר‪ ,‬ח"ט ס' פז אות ג) שאף אין בעוברו על‬ ‫(סק"ג) שבדין זה אין חילוק בין בגד שחור‬ ‫אכילת בשר‪.‬‬ ‫הגרי"ש אלישיב להקל שלא לשמוע להורים‬ ‫ציווי אביו משום מורא כל שאינו אומר‬ ‫לשאר צבעים‪ .‬אבל בגד ישן מותר לנערו‬ ‫‪ 24‬בליקוטי מהרי"ח (סדר הנהגת הסעודה)‬ ‫שלא בפניהם בדבר שאינו נוגע אליהם‪ .‬עוד‬ ‫בפירוש לאביו שלא ישמע בקולו‪ .‬אמנם‬ ‫ניעור קל‪ ,‬ולא חששו שיבא לנערו בחוזק‬ ‫כתב‪ :‬ותמיה בעיני על שלא ראיתי נזהרין‬ ‫הובא (קובץ מבקשי תורה‪ ,‬רוטר‪ ,‬כרך ד‪ ,‬קובץ כ עמ'‬ ‫בחזו"א (יו"ד סי' קמט סק"ח אעה"ז סי' קמח על‬ ‫כיון שאינו חס עליו‪ ,‬אך כמובן שאין לנערו‬ ‫בזה אפילו האנשי מעשה‪ .‬ואפשר‪ ,‬שהיא על‬ ‫קנב אות ה) בשמו שאם ההורים אוסרים על‬ ‫קידושין לב‪ ).‬מבואר שחייב בכל אופן לכבד את‬ ‫בחוזק שהרי יש בזה משום איסור סחיטה‪.‬‬ ‫דרך דאמרינן בגמרא פרק כיסוי הדם (חולין‬ ‫בנם לעשן מפני שזה מסוכן‪ ,‬אין לו היתר‬ ‫אביו‪ ,‬ואף בציווי דבר שאין בו הנאה ישירה‬ ‫וכתב המשנה ברורה (סק"א) שהגדרת 'בגד‬ ‫פד‪ ).‬וכגון אנו לוין ואוכלין‪ ,‬כן הוא הדבר‬ ‫לעשן אלא אם כן יתקיימו שלשה תנאים‪,‬‬ ‫לאביו‪ ,‬משום שרצונו של אביו שזהו כבודו‬ ‫חדש' אינו דווקא בגד שטרם נלבש‪ ,‬אלא‬ ‫הזה כיון שבעונותינו הרבים גברה החולשה‬ ‫א‪ .‬שיהיה ברור לו שהוריו אינם יודעים‬ ‫כמ"ש בירושלמי (פאה פ"א ה"א)‪ .‬ויש שכתבו‬ ‫כל בגד שעוד ניכר חידושו ואינו נקרא בגד‬ ‫בעולם לכך אין נזהרים בזה‪.‬‬ ‫שמעשן‪ .‬ב‪ .‬שיהיה ברור לו שאין לו סכנה‬ ‫שמצד מורא צריך לשמוע בקולו אפילו אין‬ ‫ישן‪ ,‬הרי הוא בגדר בגד חדש‪ .‬וראה בערוך‬ ‫‪ 25‬בשו"ע (או"ח סי' רלא ס"א) כתב שאכילתו‬ ‫רפואית מיוחדת בעישון‪ .‬ג‪ .‬קשה לו מאוד‬ ‫לו הנאה מכך‪ ,‬וכ"כ בעל ההפלאה (ספר המקנה‬ ‫השולחן (ס"ה) שבבגדים יקרים יש להקפיד‬ ‫ושתייתו של אדם יהיו לצורך עבודת הבורא‪,‬‬ ‫להימנע מהעישון‪.‬‬ ‫קידושין ל‪ :‬פנים יפות פר' קדושים) שמי שאביו‬ ‫על כך כל עוד לא נתיישנו לגמרי‪ .‬ויש לציין‬ ‫וכן כל מעשיו והנהגותיו יהיו כדי לעבוד‬ ‫‪ 21‬בגמרא (יומא עה‪ ):‬למדו מן הכתוב 'בערב‬ ‫ציוהו דבר והבן עובר על ציוויו עובר על‬ ‫שכל זה הוא לדעת הרמ"א‪ ,‬אך המגן אברהם‬ ‫את בוראו‪ .‬ובמשנה ברורה (שם סק"ה) הביא‬ ‫בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע' הנהגת‬ ‫איסור לא יסתור דבריו‪ ,‬וכ"כ בשו"ת ערוגת‬ ‫(סק"ב) כתב בשם ספר הזכרונות (אבוהב‪ ,‬זכרון‬ ‫הנהגת אנשי מעשה לומר לפני האכילה‬ ‫דרך ארץ באכילת הבשר‪ .‬ובפלא יועץ (ערך‬ ‫הבושם (או"ח סי' יט) שאם הבן לא יקשיב‬ ‫ט פ"א‪ ,‬מלאכת מלבן) שאין חילוק כלל בין בגד‬ ‫שאוכלים ושותים כדי שיהיו בריאים וחזקים‬ ‫בשר) כתב‪' :‬וטוב לגבר שיקיים את אשר‬ ‫לאב‪ ,‬האב יצטער חייב להקשיב לו מדין‬ ‫חדש לישן‪ ,‬ובכל בגד אסרו לנער אפילו‬ ‫לעבודת ה'‪.‬‬ ‫בקל יכול לקיים'‪ ,‬והביא מאמר זה‪ .‬וסיים‬ ‫מורא‪ ,‬וכן העלה בשו"ת יד אליהו (רגולר‪ ,‬ח"א‬ ‫ניעור קל מחשש שינערנו בחוזק‪ .‬ובשו"ע‬ ‫‪ 26‬בגמרא (כתובות ז‪ ):‬נתבאר שמברכים‬ ‫שיש לנהוג לפי האדם ולכלכל את הדברים‬ ‫יו"ד ס"מ)‪ .‬וכתבו הפוסקים כי הנכון להחמיר‬ ‫הרב (ס"ב) כתב שטוב לחוש לדבריו‪.‬‬ ‫ברכת חתנים כל שבעה כשבאו פנים‬ ‫במשפט‪ .‬מלשונו עולה שזו הנהגה ראויה‬ ‫משום דהוי ספיקא דאורייתא ומצוה חמורה‬ ‫‪ 16‬בשו"ע (או"ח סי' שא סמ"ה)‪' :‬מי שנשרו כליו‬ ‫חדשות‪ .‬ונחלקו הראשונים בגדר מי נחשב‬ ‫שיש להשתדל בה כשאפשר‪ ,‬ולא איסור‬ ‫כמו שאמרו בירושלמי (שם) שמצות כיבוד‬ ‫במים‪ ,‬הולך בהם ואינו חושש שמא יבא‬ ‫'פנים חדשות'‪ :‬דעת הרמב"ם (הלכות ברכות פ"ב‬ ‫אכילה ביום‪ .‬וכן הביא זה בבאר היטב (סי'‬ ‫אב ואם היא מצוה חמורה שבחמורות‪ .‬אך‬ ‫לידי סחיטה'‪ .‬ובלבוש (שם) כתב שהטעם‬ ‫ה"י) שהוא מי שלא שמע ברכות חתנים עד‬ ‫קנז סק"ב) בשם האריז"ל שיתנהג על פי תורה‬ ‫במקום שיש לו צורך נחוץ ועושה כן שלא‬ ‫שאינו חושש כיון שאין דרך לסחוט בגדים‬ ‫עתה‪ ,‬אבל אם שמע השבע ברכות אינו יכול‬ ‫בערב תאכלו בשר (שמות טז ח) ע"ש‪.‬‬ ‫בפניו אפשר להקל‪.‬‬ ‫שלבוש בהם‪ .‬אמנם התוספת שבת (ס"ק פא)‬ ‫להיות פנים חדשות‪ ,‬אפילו כאשר לא אכל‬ ‫‪ 22‬כ"כ בתורה תמימה (שמות טז ח‪ ,‬הערה‬ ‫‪ 18‬כתב בערוך השולחן (סי' רמ סמ"א)‪ ,‬בשם‬ ‫הקשה שמדברי הרמ"א (שם סמ"ו) שאסר‬ ‫כלום בסעודת הנישואין‪ ,‬וזו הדעה הראשונה‬ ‫טו) וביאר שסעודת בשר היא סעודת קבע‪,‬‬ ‫ספר חסידים‪ ,‬שאין להתענות תענית שאינה‬ ‫ללכת בשבת במקום שעלול להחליק למים‪,‬‬ ‫שהביא בשו"ע (אבעה"ז סי' סב ס"ז)‪ .‬אמנם לדעת‬ ‫ולאחריה ראויה מנוחה‪ .‬ביום האדם טרוד‬ ‫חובה כשההורים מצטערים מכך‪ .‬ונראה‬ ‫מוכח שיש חשש סחיטה אף בבגד שלבוש‬ ‫הרא"ש (כתובות פ"א סי' יג) והטור (אבה"ע סי' סב‪,‬‬ ‫בעסקיו‪ ,‬ואילו בערב הוא פנוי מיגיעתו‪.‬‬ ‫שכן הדין לגבי כל ההנהגות שיש להורים‬ ‫בו‪ .‬והביא מהתוי"ט (שבת פכ"ב משנה ד) שאף‬ ‫ד"ה ומברכין אותם) הכוונה לאנשים שלא אכלו‬ ‫אמנם רש"י (יומא עה‪ :‬ד"ה 'שלא כהוגן') ביאר‬ ‫צער מזה‪ ,‬כגון אם מצווים להימנע מטבילה‬ ‫שמצד הדין יש חשש סחיטה גם בבגדים‬ ‫בשמחת הנישואין‪ ,‬אף שהיו בשעת הברכות‪,‬‬ ‫מדוע נתינת הבשר עם חשכה היתה שלא‬ ‫בצונן או מתענית מחמת דאגה לבריאות‬ ‫שלבוש בהם‪ ,‬מכל מקום משום כבוד‬ ‫וזו הדעה השנייה שהביא השו"ע (שם)‪ ,‬וכתב‬ ‫כהוגן‪ ,‬מפני שלא נותר זמן להכינו לסעודה‪.‬‬ ‫הבן‪.‬‬ ‫הבריות נמנעו חכמים מלגזור עליהם‪ .‬ויש‬ ‫שכן פשט המנהג‪ .‬וראה בערוך השולחן (שם‬ ‫ואין זה סותר את אכילתו בערב‪ ,‬שהרי ראוי‬ ‫‪ 19‬בשו"ע (סי' רמ סי"ג‪ ,‬סכ"ה) פסק שאין‬ ‫לציין‪ ,‬שכאשר האדם מגיע לביתו ופושט את‬ ‫סכ"ד‪-‬כה) שביאר בטעם המחלוקת‪ ,‬שלדעת‬ ‫להכינו מבעוד יום ולאוכלו בערב‪ ,‬וכמבואר‬ ‫התלמיד חייב לוותר על מקום לימוד שבו‬ ‫הבגד הרטוב‪ ,‬אסור לתלותו לייבוש במקום‬ ‫הרמב"ם ברכות השבע ברכות נתקנו כדי‬ ‫בתורה תמימה (שם הערה יד)‪ .‬ובספר מלאכת‬ ‫יראה סימן ברכה מחמת התנגדות אביו‪.‬‬ ‫שרגילים לתלות בו בגדים מכובסים‪ ,‬משום‬ ‫לברך את החתן והכלה על ידי העם שנאספו‬ ‫מחשבת (למהר"ם חפץ פרשת בשלח) כתב טעם‬ ‫ונראה שאין מזה ראיה שכל אמצעי הנוח‬ ‫מראית העין שמא יחשדו בו שכבס את בגדיו‬ ‫שם‪ ,‬והאחד מברך והאחרים שומעים ועונים‬ ‫אחר‪ ,‬והוא מפני שדרך הענוגים והמפונקים‬ ‫ללימוד דוחה חיוב כיבוד אב‪ ,‬שהרי בשו"ע‬ ‫בשבת‪ ,‬וכמבואר בשו"ע (שם)‪.‬‬ ‫אמן והרי זה כאילו כל המשתתפים בירכו‬ ‫לאכול בשר שקשה להתעכל ביום‪ ,‬ובלילה‬ ‫(סי' רמו סי"ח) נפסק שמפסיקים תורה לקיום‬ ‫‪ 17‬בשו"ע (יו"ד סי' רמ ס"ד) נתבאר שעיקר‬ ‫את החתן והכלה‪ .‬ולכן כשיש פנים חדשות‬ ‫אוכלים מאכלים דקים‪ ,‬והטעם שאמרה‬ ‫מצוה שאינה יכולה להיעשות בידי אחרים‪.‬‬ ‫הכיבוד הוא בהאכלת האב‪ ,‬השקאתו ושאר‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ד‬ ‫◄◄‬ ‫השכונה שבה אני מתגורר וקופה של‬ ‫ואינו רוצה מים רגילים‪ ,‬ולא מצאתי חנות‬ ‫תיקון והחלפת דוד בדירה שכורה‬ ‫הקהילה שאליה אני משתייך‪ ,‬ואני תורם‬ ‫פתוחה‪ .‬ברחוב הסמוך התקיימה חתונה‬ ‫דוד המים שהיה בדירה ששכרנו התקלקל‬ ‫לשתיהן בקביעות‪ .‬היום בבוקר הוציא‬ ‫באולם‪ .‬האם מותר לי להיכנס ולקחת‬ ‫במהלך השכירות‪ ,‬וכעת אין לנו מים‬ ‫בני הקטן את הקופות מהארון ושפך את‬ ‫עבורו כוס שתייה‪ ,‬אף שאיני מכיר את‬ ‫חמים‪ .‬האם המשכיר חייב להחליפו‪ ,‬או‬ ‫תכולתן על הרצפה‪ ,‬והמעות התערבבו‪.‬‬ ‫בעלי השמחה? ואם קיבלנו שתייה‪ ,‬האם‬ ‫שעלינו לשאת בהוצאה מפני שהתקלה‬ ‫האם אפשר לחלק את הכסף לפי הערכה‪,‬‬ ‫עלי לשמח את החתן משום 'כל הנהנה‬ ‫מסעודת חתן ואינו משמחו'?‬ ‫אירעה בזמן שאנו מתגוררים בדירה?‬ ‫או שעלי להוסיף מכיסי עד שאהיה בטוח‬ ‫שכל קופה קיבלה את מלוא הסכום שהיה‬ ‫ת‪ .‬מותר להיכנס לאולם ולמזוג כוס שתייה‬ ‫ת‪ .‬כשהדוד התקלקל מחמת בלאי השימוש‬ ‫בה?‬ ‫לילד‪ ,‬משום שזהו דבר שאין הדרך להקפיד‬ ‫בו‪ ,‬על המשכיר לדאוג להחזרת אספקת המים‬ ‫עליו‪ ,‬אך אין להתיר להיכנס לאולם ולאכול‬ ‫החמים התקינה‪ .27‬אולם אם השוכר גרם‬ ‫ת‪ .‬אם אפשר להעריך כמה כסף היה בכל‬ ‫שם ללא הזמנה‪ ,‬מלבד במקום שהמנהג הוא‬ ‫לקלקול בשימוש לא תקין‪ ,‬ההוצאה עליו‪ .‬אין‬ ‫קופה קודם שהתערבו המעות‪ ,‬אפשר‬ ‫כך שאין בעלי השמחה מקפידים ואדרבה נוח‬ ‫לייחס לו את הקלקול רק מפני שאירע בימי‬ ‫לחלקו לפי הערכה‪ ,‬וכשאין אפשרות‬ ‫להם שיבואו ויהנו משמחתם‪ .29‬אם גם האב‬ ‫שכירותו‪ .‬כשיש מחלוקת על סיבת התקלה‪,‬‬ ‫להעריך יחלק את הכסף בשווה ‪ .31‬באופן‬ ‫שלא היתה פשיעה בשמירתו‪ ,‬אין עליו‬ ‫שותה מן הכיבוד של החתונה‪ ,‬נכון שישמח‬ ‫או סעיף בחוזה המשנה את חלוקת האחריות‪,‬‬ ‫חיוב להוסיף מכיסו כדי שכל קופה תקבל‬ ‫את החתן‪ ,‬כי גם שתייה היא בכלל הנאה‪,‬‬ ‫יש לברר את הדברים‪.28‬‬ ‫את הסכום המרבי שאולי היה בה‪ ,‬אולם‬ ‫ואינו צריך דווקא לרקוד‪ ,‬אלא יכול לברך את‬ ‫אם היתה פשיעה מצידו בשמירה‪ ,‬יש‬ ‫החתן או לומר לו דברים המשמחים‪.30‬‬ ‫שתייה מאולם חתונות בלא הזמנה‬ ‫לו חיוב על הספק כדי לצאת ידי שמים‬ ‫הלכתי עם בני הקטן ברחוב בשעה‬ ‫להשלים לכל אחת מהקופות את הסכום‬ ‫קופות צדקה שהתערבו‬ ‫מאוחרת‪ ,‬והוא התחיל לבכות שהוא‬ ‫הגבוה ביותר שיתכן והיה בקופה ‪.32‬‬ ‫בביתי שתי קופות צדקה‪ :‬קופה של‬ ‫צמא מאוד‪ .‬הוא רגיל לשתייה מתוקה‬ ‫נתן לוין חתנו של ה"בית יצחק") שקופה הקבועה בבית בעל הבית‬ ‫‪ 28‬בערוך השולחן (שם ס"ד) כתב שאינו חייב לתקן הקלקולים‬ ‫שלא שמעו עדיין את הברכות‪ ,‬ולא בירכו את החתן והכלה‪,‬‬ ‫היא כאומר לך וקנה‪ ,‬ולכולי עלמא זכו העניים במעות‪ .‬והנה‬ ‫שנגרמו בפשיעת השוכר או בני ביתו‪ ,‬ופשוט‪.‬‬ ‫מברכים שבע ברכות כדי שעל ידי זה יברכו הפנים חדשות‬ ‫בשו"ע (חו"מ סי' ש ס"א) מבואר ששנים שהפקידו אצל אחד‪ ,‬זה‬ ‫‪ 29‬באיסור גזל נפסק בשו"ע (חו"מ סי' שנט ס"א)‪' :‬אסור לגזול‬ ‫את החתן והכלה‪ .‬אמנם לדעת הרא"ש ברכות השבע ברכות‬ ‫מנה וזה מאתים‪ ,‬וכל אחד משניהם אומר אני הוא שהפקדתי‬ ‫או לעשוק אפילו כל שהוא‪ ,‬בין מישראל בין מעובד כוכבים‪,‬‬ ‫נתקנו לברך כאשר יש תוספת שמחה‪ ,‬ולכך מברכים אותם‬ ‫את המאתים‪ ,‬והשומר אומר איני יודע‪ ,‬כאשר הם תובעים‬ ‫ואם הוא דבר דליכא מאן דקפיד ביה‪ ,‬שרי‪ .‬ואף זה אוסר‬ ‫בסעודת הנישואין‪ ,‬מפני שיש בסעודה זו תוספת שמחה‬ ‫בתורת ברי‪ ,‬כל אחד נשבע שהפקיד מאתיים וגובה מאתיים‬ ‫בירושלמי (דמאי פ"ג ה"ב) ממידת חסידות'‪ .‬ובסמ"ע (סק"ד)‬ ‫מהחופה‪ .‬אמנם בשאר ימי המשתה אין מברכים את ברכות‬ ‫והשומר מפסיד מכיסו מאה‪ ,‬כיון שפשע בכך שלא רשם‬ ‫ביאר הטעם שאם כל אחד יטול קיסם קטן מחבילת קנים‬ ‫השבע ברכות אלא כאשר נמצאים שם פנים חדשות שלא היו‬ ‫מראש את הסכומים‪ .‬אבל אם אינם תובעים בטענת ברי כיון‬ ‫או מגדר חברו‪ ,‬נמצא החבילה והגדר כלים‪ .‬הש"ך (סי' שנח‬ ‫בשמחת הנישואין‪ ,‬ומפני שבואם של אורחים חדשים שלא‬ ‫שגם הם לא יודעים כמה היה בשקיקיהם‪ ,‬אם בא לצאת ידי‬ ‫סק"א) הביא מהתוספות שאסור לאכול משל אחר גם כשידוע‬ ‫השתתפו בסעודת הנישואין‪ ,‬מוסיף שמחה יתירה‪ .‬אבל מי‬ ‫שמים חייב‪ ,‬אבל בדיני אדם פטור מפני שאינם תובעים אותו‬ ‫שיתרצה לאחר שייוודע לו‪ ,‬אך צידד להתיר וכתב שאינו‬ ‫שכבר השתתף בסעודת הנישואין‪ ,‬אף שיצא קודם ברכת‬ ‫בברי‪ .‬וראה בש"ך (סי' עו סק"ז‪ ,‬סי' ש סק"ה‪ ,‬וסי' שסה סק"ג) שכתב‬ ‫דומה לייאוש שלא מדעת‪ ,‬כי כאן ידוע שיתרצה והרי זה‬ ‫המזון ולא שמע את ברכות השבע ברכות שוב אינו מוסיף‬ ‫שכל זה הוא רק כאשר הם תובעים את המעות אבל אינם‬ ‫כמו דהשתא אתי בהיתרא לידיה‪ .‬בקצות החושן (שם סק"א)‬ ‫שמחה יתרה בהשתתפותו כעת‪ .‬ואף כאשר לא נטל ידיו‬ ‫יודעים כמה הפקיד כל אחד מהם‪ ,‬אבל באופן שהמפקידים‬ ‫הביא את שיטת האוסרים‪ .‬והנה בנידון דידן‪ ,‬אף על פי שאין‬ ‫לסעודת המצווה אלא רק אכל מהאוכל המוגש בסעודה‪,‬‬ ‫אינם תובעים כלל את המעות‪ ,‬יחלקו שני המפקידים ביניהם‬ ‫היכרות מוקדמת עם בעלי השמחה‪ ,‬מכל מקום בדרך כלל‬ ‫כבר אינו פנים חדשות‪ ,‬שכן מדויק מלשון השו"ע שכתב 'ולא‬ ‫את המאה האחרונים‪ ,‬כיון שלכל אחד מהם היה בוודאי‬ ‫אין בני אדם מקפידים על כמות שתייה מועטת‪ ,‬וגם ידוע‬ ‫אכלו שם עד עתה'‪ ,‬ומשמע שאם אכלו אפילו מעט אינם‬ ‫מאה ואין ודאות שאחד מהם משקר‪ .‬ולפי זה נראה שבאופן‬ ‫כי הכל שמחים וחפצים שיברכו בשמחתם‪ .‬ועוד שאין בעלי‬ ‫נעשים פנים חדשות‪ .‬ובספר הנישואין כהלכתם (פי"ד סנ"ד)‬ ‫שלפנינו שגבאי הצדקה אינם יכולים לתבוע את המעות כלל‪,‬‬ ‫השמחה משלמים לבעל האולם תשלום נוסף מחמת שתיית‬ ‫הביא מהגרי"ש אלישיב (פניני שבע ברכות עמ' י) שאפילו אם‬ ‫יחלק את המעות בין הקופות לפי אומד‪ ,‬ואם אין באפשרותו‬ ‫כוס זו‪ ,‬שהרי בלאו הכי חייבים הם לשלם על כל הבקבוקים‬ ‫נכנס לאולם רק כדי לאחל 'מזל טוב' ולא טעם כלום‪ ,‬אינו‬ ‫להעריך‪ ,‬יחלק את הכסף בשווה‪ .‬וכן כתב להלכה בצדקה‬ ‫שכבר הוצאו מהמטבח‪ ,‬ואינם מקפידים על כך שיהודי‬ ‫נחשב פנים חדשות‪ .‬אך בתשובות והנהגות (ח"ו סי' רסז סק"ז)‬ ‫ומשפט (פ"ח הערה כה)‪ .‬וראה בשו"ת משנת יוסף (ח"י סי' קמג)‬ ‫התקוע בדרכו ירווה את צימאון בנו הקטן בכוס משקה‪ .‬אלא‬ ‫כתב שרק כאשר שמע את הברכות אחר הסעודה או השתתף‬ ‫שהוסיף שכיון שבבתים יש בדרך כלל ילדים העלולים לשחק‬ ‫שלפי זה אם רואה שנותרה שם כמות מועטה של שתייה יש‬ ‫במקצת בשמחה‪ ,‬וכגון שהשתתף בסעודה או בריקודים‪ ,‬שוב‬ ‫במעות‪ ,‬אזי אנו אומרים שגבאי הצדקה מסכימים לכך שאם‬ ‫להחמיר‪ ,‬שהרי באופן כזה בעלי השמחה עלולים להקפיד‬ ‫אינו פנים חדשות‪ ,‬אבל אם נכנס רק כדי לאחל 'מזל טוב'‪,‬‬ ‫יקרה אונס או התרשלות ויתערבבו המעות שיתן בעל הבית‬ ‫מחשש שלא יישאר מספיק עבור אורחיהם‪.‬‬ ‫אין זה נקרא שכבר השתתף בשמחה‪ ,‬והוא עדיין בגדר פנים‬ ‫לכל קופה כפי אומד הדעת שיש בדרך כלל בקופה זו‪ ,‬והרי‬ ‫‪ 30‬בגמרא (ברכות ו‪ ):‬נאמר‪' :‬כל הנהנה מסעודת חתן ואינו‬ ‫חדשות‪ .‬וכתב העזר מקודש (סי' סב ס"ח) שכיון שכתב השו"ע‬ ‫זה כתנאי שבממון שהתנאי מועיל‪ .‬וראה בחתם סופר (יו"ד‬ ‫משמחו עובר בחמשה קולות'‪ .‬וראה ברש"י (שם ד"ה מילי)‪:‬‬ ‫שפשט המנהג כדעה השנייה שהיא דעת הרא"ש אין אפילו‬ ‫שהכוונה 'לשמח החתן בדברים'‪ .‬והרמב"ם (אבל פי"ד ה"א)‬ ‫משום מידת חסידות להחמיר כדעת הרמב"ם ולקרוא למי‬ ‫סי' רמ‪ ,‬ד"ה וע"כ בנדון שלפנינו) שהורה למי שנדר סכום לצדקה‬ ‫והשו"ע (אבעה"ז סי' סה ס"א) כתבו שמצוה לשמח חתן וכלה‬ ‫שלא שמע את הברכות כלל‪ ,‬שהרי מנהג בברכות נחשב‬ ‫מסוימת ושכח לאיזו נדר‪ ,‬שישלם לכולן מחמת ספק נדר‪ ,‬אף‬ ‫ולרקד לפני הכלה‪ ,‬ולומר שהיא נאה וחסודה‪ ,‬אך לא כתבו‬ ‫כתקנת חז"ל‪ .‬אמנם השבט הלוי (ח"ח סי' רפ) כתב שכיון שהט"ז‬ ‫שאין אנו כופים אותו על כך‪ ,‬אמנם יש לחלק ששם נשאר‬ ‫שהנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות‪.‬‬ ‫(סק"ד) הביא את דעת המהרש"ל (ים של שלמה‪ ,‬כתובות פ"א סי' יח)‬ ‫חיוב הנדר על הנודר‪ ,‬ואילו כאן מדובר במעות שכבר הוכנסו‬ ‫אולם הטור (אבעה"ז סי' סה ס"א) הביא דין זה להלכה‪ ,‬וכן נפסק‬ ‫שכתב כשיטת הרמב"ם שצריך שיהיו בסעודה אנשים שלא‬ ‫לקופותיהן‪ .‬וראה מה שהרחבנו בשאלה זו בספר 'מכתלי בית‬ ‫בלבוש (שם ס"א) ובמגן אברהם (סי' קנו סק"ב) ובבית שמואל (סי'‬ ‫שמעו את הברכות בחופה‪ ,‬וכן הביא הבית שמואל (סק"ח) דעת‬ ‫הדין' (ח"ב סי' מז)‪.‬‬ ‫סה סק"א) ובערוך השולחן (שם ס"ב)‪ .‬ואף על פי שלכתחילה‬ ‫מהרש"ל‪ ,‬ראוי לנהוג לכתחילה כדעת המחמירים משום ספק‬ ‫‪ 32‬מבואר בשו"ע (שם) שכאשר שני אנשים הפקידו אצל אחד‬ ‫ראוי לשמחו ממש‪ ,‬מובא בשם הגר"ח קנייבסקי (לרעך כמוך ח"ב‬ ‫ברכות להקל‪ .‬וכן כתב בברכת הבית (שער סב‪ ,‬שערי בינה סקי"ח)‬ ‫זה מנה וזה מאתים‪ ,‬והשומר אומר איני יודע מי מכם הוא‬ ‫עמ' ‪ )318‬שדי באמירת "מזל טוב" לחתן כדי לצאת ידי החיוב‬ ‫שראוי להחמיר משום ספק ברכות להקל‪.‬‬ ‫זה שהפקיד את המאתים‪ ,‬והם אינם תובעים אותו בברי‪ ,‬אם‬ ‫לשמחו‪ .‬וכן כתב בנטעי גבריאל (נישואין‪ ,‬פמ"א הערה ז)‪.‬‬ ‫‪ 27‬כן המנהג בזמנינו בשכירות רגילה שאין המשכיר נפטר‬ ‫בא לצאת ידי שמים הרי הוא חייב לשלם מכיסו לכל אחד‬ ‫‪ 31‬בשו"ע (חו"מ סי' ר ס"ה) מבואר שכליו של לוקח אינן קונות‬ ‫רק מפני שהדוד היה תקין בתחילת השכירות‪ .‬בשו"ע (חו"מ‬ ‫ואחד‪ ,‬ולפי שהשומר פשע בכך שלא סימן מי הוא בעל‬ ‫לו כאשר הם ברשות המוכר‪ ,‬ולפי זה כיון שקופת הצדקה‬ ‫סי' שיד ס"א) מבואר שהמשכיר צריך להתקין בבית דברים‬ ‫המנה ומי הוא בעל המאתים‪ .‬ולפי זה בסיפור שלפנינו אם‬ ‫נתונה ברשות המוכר שהוא בעל הבית‪ ,‬אין ארגוני הצדקה‬ ‫שהם מעשה אומן ועיקר גדול בישיבת הבית‪ .‬אמנם הרמ"א‬ ‫הספק נולד מחמת פשיעת האב‪ ,‬כגון שהניח את הקופות‬ ‫קונים את המעות‪ .‬אלא שהטור (שם ס"ז) הביא שהראשונים‬ ‫(שם) הביא שבאומר 'בית זה' ואחר כך נתקלקל דבר מה‪ ,‬אין‬ ‫במקום שרגיל שיהיו ילדיו משחקים בקופות ומערבבים‬ ‫נחלקו האם הלוקח יכול לקנות כאשר המוכר נתן לו רשות‬ ‫המשכיר חייב לתקן מה שנתקלקל לאחר המסירה‪ .‬וראה‬ ‫את המטבעות‪ ,‬אע"פ שבדיני אדם אי אפשר לחייבו כיון‬ ‫להניח את הכלי ברשותו‪ ,‬ולהלכה פסק הש"ך (שם סק"ז)‬ ‫בקצוה"ח (סק"א) שתמה על פסק הרמ"א‪ ,‬שמקורו מדברי‬ ‫שלאף אחת מהקופות אין טענת ברי נגדו‪ ,‬ולכן הוא יכול‬ ‫כשיטת הר"י מיגאש שקנה‪ ,‬והנתיה"מ (סק"ח) פסק כדעת‬ ‫הנימוק"י בשם הריטב"א פרק השואל (ב"מ נט‪ .‬בדפי הרי"ף) שאם‬ ‫לחלק את הכסף לפי אומדן דעתו‪ ,‬אך אם בא לצאת ידי‬ ‫הרמ"ה שבעל הכלי אינו קונה ברשות בעלמא‪ ,‬אלא אם כן‬ ‫השכיר לו בית זה חייב להעמיד לו בשעה שמכניסו‪ ,‬מכאן‬ ‫שמים ראוי שישלם לכל אחת מהקופות עד שידע בוודאות‬ ‫אמר לו בעל החצר 'לך וקני'‪ .‬וראה בשו"ת מאמר מרדכי‬ ‫ואילך אם נפל אין חייב להעמיד לו‪ ,‬אולם השו"ע (סי' שיב ס"ז)‬ ‫שהשלים את כל מה שהיה בה‪ .‬וכן כתב בשו"ת משנת יוסף‬ ‫(סי' טו) שפסק בפשיטות שהנותן מעות לתוך קופת צדקה‪,‬‬ ‫פסק כתשובת הרא"ש (כלל לה סי' ו) שדוקא כשנפל הבית כולו‪,‬‬ ‫(שם) שכדי לצאת ידי שמים ראוי שיוסיף משלו את הסכום‬ ‫קונה גבאי הצדקה על ידי הקופה את המעות עבור העניים‪,‬‬ ‫אבל אם הוא קיים אלא שהוא מסוכן לדור בו חייב המשכיר‬ ‫שנראה לו שהיה בכל אחת מהקופות‪ .‬אמנם בדרך כלל נראה‬ ‫וכן נקט האחיעזר (במכתבו שהודפס בספר הזכרון אבן ציון עמ' תמב)‬ ‫לתקנו והרמ"א אינו חולק שם‪ ,‬א"כ איך כאן פסק כדעת‬ ‫שאין זה פשיעה‪ ,‬והוא על פי שהביא הקצוה"ח (סי' רצא סק"ז)‬ ‫שהעניים זוכים בקניין גמור על ידי הכלי שלהם‪ ,‬וכדבריהם‬ ‫ריטב"א ולכאורה נראה דהוא תרתי דסתרי עם הך דתשובת‬ ‫מהירושלמי (ב"מ פ"ג ה"ז) שהנותן לחבירו תכשיטים בשוק כדי‬ ‫פסק גם בשו"ת דברי חיים (ח"ב חו"מ סי' סח)‪ ,‬ובדבריהם מבואר‬ ‫הרא"ש‪ .‬ומהגר"א (שם סק"ו) נראה שבא ליישב הסתירה‪ ,‬שזהו‬ ‫שישמור עליהם‪ ,‬והוא נתנם לבניו הקטנים ונאבדו‪ ,‬פטור‬ ‫שזהו לפי דעת הש"ך‪ ,‬כיון שבעל הבית נותן רשות להניח‬ ‫הטעם שסיים הרמ"א וציין‪ :‬ועיין לעיל סי' שיב סי"ז‪ .‬שרוצה‬ ‫מלשלם‪ ,‬ולפי שאנו אומרים שהשומר לא התכווין לקבל על‬ ‫הקופה בביתו (ועיין עוד במהרש"ם חלק ד סימן קמז)‪ .‬אולם האבני‬ ‫לומר דקיימא לן כמו שפסק השו"ע שם‪ ,‬וכן כאן סיים הרמ"א‬ ‫עצמו לשמור על תכשיטי חבירו בשוק‪ .‬ובאופן שלפנינו הרי‬ ‫נזר (יו"ד סי' רצג) העלה שבאופן כזה גם הרמ"ה יודה שהקופה‬ ‫(שם ס"ב) ובכל עניינים אלו הולכין אחר מנהג המדינה‪ .‬וראה‬ ‫המצב הידוע לכל נותני הקופות הוא שהקופה נמצאת בדרך‬ ‫קונה עבור העניים‪ ,‬כי כשבעל הבית הרשה להניח בביתו את‬ ‫בערוך השולחן (שם ס"ג‪-‬ס"ד) שביאר השיטות‪ ,‬וכתב שהמנהג‬ ‫כלל במקום שילדים יכולים להגיע אליו‪ ,‬ועל דעת כן הם‬ ‫הקופה ושם בעצמו את המעות לתוכה‪ ,‬הרי זה כמי שאומר‬ ‫לתקן גם במהלך השכירות‪ ,‬כשאין פשיעה של השוכר‪ ,‬וכן‬ ‫נותנים את הקופות‪.‬‬ ‫'זיל קני'‪ .‬ומעין סברא זו כתב בקונטרס תשובה כהלכה (מהג"ר‬ ‫המנהג‪.‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ה‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ביני עמודי‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫הרה"ג ישראל זילברברג‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫המשך מעמ' ה'‬ ‫המשך מעמ' ה'‬ ‫ולעניין ערלה‪ ,‬עיין בשולחן ערוך (יו"ד סי' רצד סעיף יט) שאילן שנעקר והסלע עמו‪ ,‬אם היה יכול‬ ‫שעומדים לשימוש שיש בהם בלאי גדול‪ ,‬ובאופן קבוע הבעלים‬ ‫לחיות בעפרו הראשון בלא תוספת עפר‪ ,‬אינו טעון מניין חדש לערלה‪ ,‬ואם לאו מונה מחדש‪.‬‬ ‫קונים סחורה חדשה‪ ,‬ייחשב הדבר כמו דבר שעומד לימכר‪.‬‬ ‫[וראוי להדגיש כי בודאי היתר זה היינו רק בגוונא שהכוסות‬ ‫ח‪ .‬קציצת ענפים במקום עקירת האילן‬ ‫הם קלאסיים שניתן להשיג בקלות ואין בהם שום ייחודיות‬ ‫בחוות יאיר (סי' קצה) נשאל על אילן אפרסקים המאפיל על החלון‪ ,‬ואף שהתיר שם מחמת הנזק‪,‬‬ ‫שמחמת כן נאמר שהבעלים מקפידים‪ ,‬אך אם מדובר בסוג‬ ‫כתב שאם אפשר לתקנו בקציצת הענפים המאפילים‪ ,‬אין לקצוץ את האילן כולו‪ .‬ואפילו עתידים‬ ‫כוסות שקשה להשיג וצריך הזמנה מיוחדת וכדו'‪ ,‬יתכן‬ ‫הענפים לחזור ולגדול ויצטרך לטרוח בקציצתם‪ ,‬אין טורח מועט זה מתיר את עקירת העץ‪.‬‬ ‫שהבעלים מקפידים אף באופן שמשלם יותר‪ .‬ויש לדון בכל‬ ‫ולפי זה‪ ,‬באופן שדי בקציצת הענפים המפריעים לבנייה ולהרחבת המקום‪ ,‬אין להתיר את עקירת‬ ‫מקרה לגופו‪].‬‬ ‫האילן לגמרי‪ ,‬וכשהגזע או השורשים מעכבים את ההרחבה‪ ,‬יש לברר את דרך העתקתו או כריתתו‪.‬‬ ‫אולם כיון שבשו"ע הובאו ב' השיטות בלי הכרעה‪ ,‬לכאורה‬ ‫ט‪ .‬עשייה בידי נכרי ומכירת האילנות‬ ‫בודאי הוי ספיקא דאורייתא לחומרא ואין לסמוך על דברי‬ ‫והנה כשאין היתר לעצם הכריתה‪ ,‬אין די לשכור פועל נכרי‪ ,‬כי כבר כתב המחנה אפרים (הלכות‬ ‫הרא"ש להקל‪ .‬ואף בט"ז הכריע כמהרש"ל שנחלק על הרא"ש‪.‬‬ ‫שלוחין סי' יא) דיד פועל כיד בעל הבית‪ ,‬ובפועל בשכר יש שליחות אף בגוי‪ ,‬ולכן כתב בשו"ת אבני‬ ‫אך ראה בשו"ע הרב (הלכות גזילה ס"ב) שמדבריו נראה שסובר‬ ‫צדק (סי' מה) להחמיר שלא לקצוץ עץ פרי על ידי פועל בשכר רק על ידי גוי שאינו מקבל שכר‪ .‬וכן‬ ‫להלכה כשיטת הרא"ש להקל‪.‬‬ ‫כתב בשו"ת נטע שורק (סימן מב עי"ש)‪ .‬ובשו"ת אבני צדק (שם) כתב עוד דיש למכור את העץ לנכרי‬ ‫ד]‪ .‬אמנם לפי כל מה שנתבאר נראה לומר טעם נוסף‬ ‫לפני קציצתו‪ ,‬וכן כתב בשו"ת בית שלמה (יו"ד סי קצא)‪.‬‬ ‫שבנידו"ד אפשר להקל‪ ,‬כיון שבספק ספיקא קיימ"ל שאף‬ ‫בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"א סי' קמב אותיות ו–י) דן באיסור אמירה לנכרי בשאר איסורים‪ ,‬ואף במכירה‬ ‫בספיקא דאורייתא אזלינן לקולא כמבואר בגמרא (כתובות ט‪,).‬‬ ‫לנכרי חשש להערמה ולאמירה הנעשית לתועלת הישראל‪ .‬לבסוף התיר בנידונו בצירוף כמה תנאים‪,‬‬ ‫ורוב הפוסקים כתבו (ראה בהרחבה בשדי חמד כללים אות ס כלל ל אות‬ ‫ובהם מכירה לנכרי‪ ,‬אמירה על ידי ישראל אחר‪ ,‬והעתקה על פי בקיאים‪ .‬וראה שם שהנידון היה‬ ‫ג) דבספק ספיקא מותר אף לכתחילה‪ ,‬והכא הוי ספק ספיקא‪,‬‬ ‫פינוי מקום האילן לאחסון קרח לצורכי פרנסה‪ ,‬וכתב שם לחלק בין זה לבין צורך בית דירה‪.‬‬ ‫א‪ .‬שיטת הש"ך שמותר לאכול פירות חבירו כשיודע שבודאי‬ ‫עוד מבואר בבית יצחק (שם אות ז)‪ ,‬שגם אילן השייך לנכרי אסור לישראל להשחיתו‪ ,‬ולכן מכירת‬ ‫יסכים‪ .‬ב‪ .‬אף אם לא קיימ"ל כהש"ך אלא כשיטת התוס' שאסור‪,‬‬ ‫האילן אינה מתירה לישראל את כריתתו‪.‬‬ ‫מ"מ יתכן שכשמשלם יותר מותר וכשיטת הרא"ש לענין כל‬ ‫גזילה‪ .‬והוי ספק ספיקא דאזלינן אף בדאורייתא לקולא‪[ .‬וכל זה‬ ‫ומכל מקום אם רוצים למכור לנכרי כדי שיהיה שלו בעת שהוא עוקרו‪ ,‬צריכה להיות מכירה‬ ‫מלבד הטעם שנזכר לעיל להתיר לפי מה שכתב הט"ז במקום‬ ‫גמורה בקניין המועיל‪ ,‬שהאילנות יוצאים בו מבעלות הישראל ונקנים לנכרי‪ ,‬ולא די במה שהנכרי‬ ‫צורך גדול]‪.‬‬ ‫נשכר לקציצה‪ .‬רק שבארץ ישראל יש להיזהר בזה‪ ,‬שהרי בשולחן ערוך (יו"ד סי' קנא סעיפים ז–ח) אסר‬ ‫מכירת בתים ושדות לנכרי משום איסור 'לא תחנם'‪ ,‬אך התיר למכור להם אילנות על תנאי שיקצצם‬ ‫ואף שמצינו שיטת הש"ך (יו"ד סימן נז סק"נ; סימן סו סק"י)‬ ‫ויקצצם בפועל‪ .‬לפיכך‪ ,‬אם מוכרים לנכרי‪ ,‬יש להקנות לו את האילנות על מנת לסלקם‪ ,‬בלא להקנות‬ ‫שספק ספיקא של פלוגתא דרבוותא לא נחשב לספק ספיקא‪,‬‬ ‫את קרקע החצר או זכות לקיימם בה‪.‬‬ ‫ויש להחמיר בדאורייתא ככל ספק דאורייתא לחומרא‪ ,‬מכל‬ ‫מקום כתב הפרי מגדים (יו"ד שפתי דעת סימן קי) בשם ספר תורת‬ ‫י‪ .‬אילן שפחתו פירותיו‬ ‫שלמים (ס"ק ג) שנחלק על הש"ך וסובר שגם פלוגתא דרבוותא‬ ‫והנה הרמב"ם (מלכים פ"ו ה"ט) התיר לקוץ אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא מעט פירות שאין‬ ‫נדון כספק ספיקא לקולא‪ .‬וכתב שם שכן סברו רוב הפוסקים‬ ‫ראוי לטרוח בעבורם‪ ,‬ופירש שיעור האילן שאין לקוצו אם הוא עושה רובע הקב בזית וקב תמרים‬ ‫דאף ספק ספיקא דפלוגתא הוה ספק ספיקא‪ ,‬וכך כתב השבות‬ ‫בדקל‪.‬‬ ‫יעקב (ח"ב סימן קפז)‪ ,‬וכן כתב הבית שמואל (אהע"ז סימן נב ס"ק יב)‪.‬‬ ‫ומהלשון אילן שהזקין‪ ,‬למדנו שאין היתר לעקור אילן צעיר מפני שעדיין לא הגיע לשנות תנובתו‬ ‫ושמעתי שדעתם של פוסקי דורינו שיש לסמוך על הפרי מגדים‬ ‫אף שלעת עתה עדיין אינו עושה אלא מעט פירות‪ .‬כי אילן העומד בעתיד לעשות פירות‪ ,‬אינו כאילן‬ ‫לדון ספק ספיקא בפלוגתא דרבותא לקולא‪.‬‬ ‫סרק מחמת צעירותו‪.‬‬ ‫ה]‪ .‬בכל הנ"ל עסקנו מדיני גזילה‪ ,‬אמנם יתכן מאד שנידו"ד‬ ‫אילן שאסור לקוצצו‪ ,‬אין לייבשו תחילה כדי להתיר את כריתתו‪ ,‬הרמב"ם (מלכים פ"ו ה"ח) אסר אף‬ ‫משתייך להלכות מזיק‪ ,‬הן החתן ששובר את הכוס והן מי שלוקחו‬ ‫את מניעת אמת המים מן האילן לשם ייבושו‪.‬‬ ‫בכדי להניחו לרגלי החתן (עיין חידושי רבי חיים הלוי הלכות חובל ומזיק‬ ‫נטיעת אילן חדש במקום האילן הראשון שהושחת‪ ,‬אינה מתירה לכרות את האילן‪ ,‬ואין זה דומה‬ ‫פ"ז; קצוה"ח סימן רצא סק"ד; פתח"ח גזילה פ"ד הערה יט)‪ ,‬ובקרית ספר‬ ‫להיתר העתקת האילן‪ ,‬לפי שבהעתקת האילן מתקיים האילן הזה עצמו במקום אחר‪ ,‬ואילו בנטיעה‬ ‫(הלכות נזקי ממון פ"ה) כתב שהאיסור להזיק על דעת לשלם הוא‬ ‫חדשה האילן הראשון אבד‪.‬‬ ‫מדרבנן‪ ,‬ולשיטתו יש לצדד להתיר אף בספק אחד ככל ספיקא‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫דרבנן לקולא ויל"ע‪ .‬אכן רבים מן הראשונים והפוסקים מצאו‬ ‫מקורות מן התורה לאיסור ההיזק (ראה קהילות יעקב ב"ק סימן א)‪.‬‬ ‫א‪ .‬הרחבת דירה שנעשתה דחוקה מחמת ריבוי בני המשפחה‪ ,‬זהו צורך שהתירו הפוסקים‬ ‫לעקור עצי פרי על מנת לבנות ולהרחיב את הבית על מקום העצים‪ .‬ההיתר נוגע לעצים‬ ‫ו]‪ .‬מלבד כל הנ"ל יש להוסיף דאפשר שהכל תלוי איך פועל‬ ‫המעכבים את הבנייה הנצרכת‪ ,‬כשהבנייה מבוררת ועומדת לביצוע בהקדם‪ .‬אם די בקציצת‬ ‫הסדר התשלומים על הכלים שנשברים במהלך החתונה‪ ,‬אם‬ ‫הענפים המפריעים‪ ,‬יש להסתפק בכך בלבד ולא לעקור את העץ לגמרי‪.‬‬ ‫בעלי השמחה נתבעים על כך‪ ,‬יתכן שגם מותר לו לשבור על‬ ‫דעת לשלם ואין צורך להיכנס לכל הנידון ההלכתי דלעיל‪ ,‬אולם‬ ‫ב‪ .‬יש לברר בידי אומן הבקי בהעתקת עצים אם אפשר להעבירם עם שורשיהם וגוש אדמה‬ ‫אם אין בעלי השמחה נתבעים לשלם‪ ,‬אם כן אף שאכן מוחלים‬ ‫המחיה אותם לחלק אחר בחצר או למקום מתאים‪ .‬כשאפשר לקיימם בדרך זו‪ ,‬יש לנהוג כדברי‬ ‫לבעלי השמחה על מה שנשבר בגלל שימוש האורחים‪ ,‬ברור‬ ‫החתם סופר ולהעתיקם‪ ,‬ולברר גם את מניין שנות הערלה‪.‬‬ ‫הדבר שאין כאן שום היתר לשבור לכתחילה ככל העולה על‬ ‫ג‪ .‬אם אין אפשרות לקיים את העצים בהעתקה‪ ,‬אפשר לסמוך על המתירים את כריתתם לצורך‬ ‫רוחו ובכדי להתיר צריך לכל מה שביארנו‪ .‬וכשנו"נ בנידון זה‬ ‫הרחבת הדירה האמורה‪ ,‬אך נכון שתיעשה בידי נכרי‪.‬‬ ‫עם מו"ר הגרמ"מ פומרנץ שליט"א אב"ד באר ישראל העירני‬ ‫ד‪ .‬אם מצרפים להיתר מכירת האילנות לנכרי‪ ,‬יעשוה בקניין המועיל‪ ,‬ובארץ ישראל בלא‬ ‫שלכאורה פשוט הדבר שאין הדבר תלוי כלל באופן הסדרי‬ ‫מכירת קרקע החצר‪.‬‬ ‫התשלומים‪ ,‬כי אף לצד הראשון בודאי אין בזה שום נתינת‬ ‫ה‪ .‬אילן העושה פירות שאסור לקוצצו אין לייבשו כדי להתיר את כריתתו‪ ,‬ואין נטיעת עץ חדש‬ ‫רשות לשבור לכתחילה‪ ,‬והרי אף להזיק על דעת לשלם הוי‬ ‫מתירה השחתת עץ קיים‪.‬‬ ‫איסור וכמ"ש הסמ"ע (שע"ח סק"א)‪[ .‬וראיתי מי שרצה לומר‬ ‫שנחשב כמו שהתנו בתחילה עם בעל האולם שיקח כוס וישלם‬ ‫אח"כ‪ .‬וצ"ע מה"ת לומר דהוי ממש כהתנו‪ ,‬בפרט אם עדיין לא‬ ‫אירע מקרה כזה באולם ואם כן מדוע שיעלה על דעתם לחשוב‬ ‫על כך‪].‬‬ ‫העולה לדינא‪:‬‬ ‫מותר לקחת כוס מהאולם על דעת לשלם בכדי לשוברו‬ ‫תחת החופה ואף בלי רשות בעל האולם‪ ,‬כשמדובר‬ ‫בכוסות רגילים המצויים לרכישה‪ .‬ועדיף לזכות לבעלים‬ ‫לפני השבירה תשלום יותר מהמחיר הרגיל באופן שייחשב‬ ‫לו לזכות‪[ .‬בדברי הקצוה"ח (שנ"ט ס"ק א) משמע שצריך‬ ‫שיהיה כפלים בדמיו]‪.‬‬ ‫לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים‪ ,‬ניתן לשלוח למייל‪9917936@gmail.com :‬‬ ‫להצטרפות לקבלת העלון במייל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ו‬