מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — חיי שרה (2026-11-02)

בס"ד ,גליון ק"ל | פרשת חיי שרה תשפ"ז
עקירת עצי פרי לצורך הרחבת דירה מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
שדמי עציו לבניין יקרים יותר משבח פירותיו .עוד מסופר בגמרא (שם צב ,).ששמואל אני מתגורר בדירה בקומת הכניסה ,ולדירתי צמודה חצר גדולה .לפני שנים נטעו
ורב חסדא ציוו לעקור דקלים שהזיקו לגפנים החשובות מהם. ילדינו בחצר כמה עצי פרי :עץ תפוזים ,עץ זית ועץ תפוחים .עתה התרחבה המשפחה,
מבואר כי גדר האיסור אינו עצם כל איבוד עץ מאכל ,אלא אם הוא בגדר "דרך ודירתנו נעשתה צרה מהכיל ,ולכן אנו מבקשים להרחיב את הדירה ולהוסיף חדרים על
השחתה" ,או שנעשה לתועלת .ולכן כאשר קציצתו היא בדרך תיקון הראוי להעדיפו חלק משטח החצר ,וכבר קיבלנו את האישורים הדרושים והיתר בנייה.
על קיום האילן ,הקציצה מותרת מאחר שאינה דרך השחתה .אלא שעדיין יש לברר אם לאחר שהשלמנו את ההכנות התעוררנו לשאול על איסור השחתת עצי פרי .האם
היתר זה נאמר גם כשהתועלת אינה בעצים הנקצצים עצמם ולא בסילוק נזקם ,אלא צורך הרחבת הדירה מתיר לעקור את העצים שבמקום הבנייה; האם יש להעתיקם
בפינוי המקום בו גדלים העצים לצורך בנייה בשטח המפונה. למקום אחר ,והאם עשיית הדבר בידי נכרי מועילה?
ב .היתר צריך למקומו בדברי הראשונים תשובה:
הרא"ש (בבא קמא פ"ח סי' טו) הביא את סוגיית האילנות המזיקים ,והוסיף' :וכן אם א .איסור קציצת אילן מאכל דרך השחתה
היה צריך למקומו נראה דמותר' .הרי שהרחיב את ההיתר לתועלת שבמקום האילן. כתב הרמב"ם (מלכים פ"ו הל' ח) שהקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה ,וזה לשונו:
וכן הביא החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' כב) מדברי רבינו ירוחם במישרים (נתיב לא אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו,
ח"ב) ,שהתיר כשצריך למקומו. שנאמר (דברים כ יט) לא תשחית את עצה .וכל הקוצץ לוקה ,ולא במצור בלבד אלא
ובשו"ת הרמב"ם (סי' קיב) נשאל על דקל העלול להזיק בנפילתו ,וכן על פגיעת בכל מקום כל הקוצץ אילן דרך השחתה לוקה ,אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות
האבנים שמשליכים בו כדי להוריד את פירותיו .לאחר שהתיר מחמת הנזק ,הוסיף' :וכן אחרים ,או מפני שמזיק בשדה אחרים או מפני שדמיו יקרים .לא אסרה תורה אלא
מותר לכרתו כדי להנות ממקומו או מדמי עציו' .נמצא שגם הרמב"ם בתשובתו התיר דרך השחתה.
כמו הרא"ש כשצריך למקומו. ומבואר בדבריו שאף שהפסוק מדבר במצור בשעת מלחמה ,האיסור נוהג בכל
הט"ז (יו"ד סי' קטז סק"ו) הביא את דברי הרא"ש ,וכתב שעל פיהם התיר לקצוץ אילנות מקום ,ומקורו בגמרא (מכות כב ).שהקוצץ אילנות טובות עובר בלאו ,וכן אמרו בגמרא
נושאי פירות כדי לבנות על הקרקע בית דירה .וכן נפסק בשולחן ערוך הרב (הלכות (בבא קמא צא ):שאם היה האילן מעולה בדמים מותר לקוצצו ,ופירש רש"י (ד"ה ואם היה),
המשך בעמ' ג'
הקטן .הוא למד שיש לכוון בלבישת הציצית
לשם מצוה ,והסתפק אם מותר לחשוב על כך
רעה ,ובמקום הצורך יש על מי לסמוך ליטול
במים אלו .1בנטילת ידיים לסעודה ,אם נגע
הלכה למעשה
בחדר המקלחת ,או שיש בזה משום הרהור תשובות ממורינו הרב שליט”א
במקרה במים שבספל עם ידיים טמאות לאחר
בדברי תורה .כיצד עלין להתנהג ,והאם חסרון
שיצא מבית הכסא ,אין המים נפסלים בכך ,ורשאי
הכוונה מעכב את קיום המצוה?
ליטול בהם ,אמנם אם נגע בהם קודם נטילת ידיים נגיעה במים קודם נטילת ידיים
ת .בחדר שיש לו דין בית המרחץ ,וכל שכן אם יש שחרית ראוי להחמיר .2אבל אם רחץ את ידיו איתמר הכין בלילה ספל מים לנטילת ידיים
בו גם בית הכסא ,יש לחוש שאף הכוונה לקיים בתוך המים כדי לנקותן מלכלוך או לאחר שנגע והניחו סמוך למיטתו .בבוקר ,כשחיפש את
את המצוה נחשבת הרהור בדברי תורה האסור במקום הטינופת ,המים נפסלו מחמת המלאכה הספל נגע בטעות במים לפני שנטל את ידיו.
שם ,ולכן נכון לכתחילה ללבוש את הטלית הקטן שנעשתה בהם ,אף אם לא השתנה מראה המים.3 האם המים נפסלו ועליו להחליפם? ומה הדין
מחוץ לחדר המקלחת ולכוון לשם המצוה .4בחדר אם אירעה נגיעה כזו במים שהכין לנטילת
רחצה ביתי נקי שאין בו בית הכסא ומשמש
גם לשימושים נוספים ,יש מקילים בהרהור, כוונה למצוות ציצית בחדר המקלחת ידיים לסעודה?
ולדבריהם מותר לכוון שם בלב לשם מצוה ,אך נתנאל נוהג להתלבש בכל בוקר בחדר ת .בנטילת ידיים שחרית ,ראוי להחליף את המים
לא לברך או לומר פסוקים.5 המקלחת ,ובכלל זה ללבוש שם את הטלית כשאפשר בקל ,מפני שיש מחמירים מחשש רוח
המשך בעמ' ב'
ואינו מכון לשם קיום המצוה אם חשוב כעובר את המים ,ומציין לדברי הפוסקים שלא כתבו כן. בנגיעת הידיים .ואף מי שיצא מבית הכסא יכול 1בשו"ע (או"ח סי' ד סי"ב) פסק שהמשכשך ידיו
על מצוות ציצית ,שהרי לובש בגד עם ד' כנפות והנה המשנה ברורה פסק כדבריהם שהמים אינם לשאוב מים בחופניו ולשופכם החוצה ,והמים בתוך כלי של מים אינו מסיר בכך את הרוח
ואינו מקיים המצוה ,ובאמת בביאור הלכה (סי' ס נטמאים ,אכן נראה שהמשנה ברורה מחלק בין הנותרים בכלי כשרים לנטילה לסעודה ,כמבואר הרעה .וביאר המשנה ברורה (שם ס"ק כה) שהמים
ד"ה וי"א) כתב 'שאם קראוהו לתורה ולוקח טליתו רוח רעה של לילה שחמור יותר ומטמא אוכלים במשנה ברורה (שם ס"ק נד) .ואף שנראה מדברי נטמאים מיד ,ולכן שכשוך חוזר באותם מים אינו
או טלית הקהל לעלות לבימה שאז זמנו בהול ומים במגעו ולא ברוח רעה של בית הכיסא. המשנה ברורה שסובר כדעת השו"ע הרב שהמים מועיל .ולכאורה דין זה נאמר בשכשוך הידיים,
ומסתמא אינו מכוון אז בלבישתו לקיים המצוות 3במשנה ברורה (סי' קס ס"ק נד) חילק בין שאיבת נטמאים בנגיעה ,שכתב (סי' ד ס"ק יד) שאם נגע ואין הכוונה שכל מגע קל פוסל את המים .אמנם
של ציצית ממילא עובר בזה על המצות עשה מים מן הדלי לבין שכשוך הידיים בתוכו כדי באוכל קודם נטילת שחרית ידיחנו שלוש פעמים, בשו"ע הרב (מהדו"ק סי' ד ס"ב) כתב :יזהר מאד
אם לא כשמכוון לשם מצוה ,ואז יוכל לברך ג"כ לטהרן לאחר נגיעה במקום הטינופת :בשכשוך ולפי זה גם אם נגע במים נטמאו המים מהרוח בשעת נטילת ידיו מהכלי שלא יגע במים תוך
והעולם אינם נזהרין בזה' .ולדבריו יש איסור נעשתה מלאכה במים ,אף בלא לכלוך הניכר רעה ,ואי אפשר להעביר רוח רעה במים שיש הכלי ויטמאם .ומבואר שנגיעה במים מטמאת
ללבוש את הציצית ולא לכוון לצאת ,אולם ראה לעין .ועוד כתב (שם ס"ק נה) שמים שכבר נטל בהם עליהן רוח רעה ואין ליטול במים שנגע בהם אותם .וכ"כ בספר מנחת אהרן (לרבי יעקב בר"ד
בהליכות שלמה (הל' תפלה פ"ג אות א) שחולק אדם את ידיו פסולים גם משום שנעשתה בהם בידיים לא נטולות .נראה שהוא מחלק בין רוח פארדו ,כלל א אות יח) .אך באשל אברהם (בוטשאטש
וכתב שאף שנכון שלא לכוון בבית הכסא לשם מלאכה ,לפיכך הם פסולים אף אם נטל מרביעית רעה של בית הכיסא לרוח רעה של לילה ,שהרי מהדו"ח סי' ד ס"ח ויב) כתב :דלא שייך שנעשו
מצוה ,מכל מקום אינו חשוב כעובר איסור במה בבת אחת. לא כתב הלכה זו שאם נגע באוכל לפני נטילה כשופכים רק כשהטביל ידו בהם לנטילת שחרית,
שלובש ואינו מכוון למצוה ,כיון שמצד הבגד אין 4בבית הכסא ובבית המרחץ אסור להרהר בדברי רק אם נגע לפני נטילת שחרית ולא ביוצא מבית מה שאין כן אם בלא כוונת נטילת ידים הגיעו ידיו
שום חסרון [ועיי"ש שמחלק בין אם אינו מקיים תורה כמ"ש בשו"ע (או"ח סי' פה ס"ב) .אמנם עצם הכיסא ,ומטעם זה רק לענין יוצא מבית הכיסא לתוך מים שבכלי ,יש לומר דלא נעשו שופכים.
המצווה מצד שהוא מצווה הבאה בעבירה שי"א לבישת הטלית קטן אינה אסורה במקומות אלו פסק שאין המים נטמאים בנגיעה וכשרים ויש לומר גם כן ,שמעט זיהום שבידיו בטל ברוב
שחשוב עובר על מצות עשה ,למי שאינו מכון כמבואר בשו"ע (סי' כא ס"ג) ובמשנה ברורה (שם לנטילה .אמנם בשו"ת לב חיים (או"ח ח"א סי' סו) המים ,ורק מצד כוונתו לנטילת ידים אז להעביר
לקיים המצווה ,וכעי"ז בקובץ שיעורים (כתובות ס"ק יד) ,אך מאחר שבעת לבישת הציצית צריך כתב לדמות את הנוגע באוכלים לאחר שיצא רוח רעה על ידי זה לבד נעשו כשופכים .מבואר
אות רמח)] ,ולכן מותר ללובשה כשהוא במקום לכוון לשם המצווה ,נכון שלא לכוון שם כמ"ש מבית הכיסא לנגיעה באוכלים קודם שנטל ידיו בדבריו שרק אם נוטל עם המים את ידיו אז
האסור בדברי תורה .בעניין קשירת חוטי הציצית בביאור הלכה (סי' תקפח ס"ב ד"ה שמע) כי גם לקיים שחרית ,והביא דבריו בספר חסד לאלפים (סי' ד נטמאים מהרוח רעה.
בבית הכסא ראה חשוקי חמד (שבת קיא ):שחילק מצוה במקום שאינו נקי ולכוון לצאת ידי המצוה ס"א) ,וראה גם בכף החיים (סי' ד סק"כ) .ובהשמטות 2הרמ"א (סי' קס סי"א) פסק 'מי שלא נטל ידיו ונגע
בין כוונת קיום המצוה לבין קשירת החוטים שציווה השי"ת ,הרי זה נחשב כהרהור בדברי שנדפסו בלב חיים (הנדמ"ח) כתב שלפי דבריו במים לא נפסלו אותן מים לנטילה' .ובמגן אברהם
לשמה שאינה אלא הכשר מצוה. תורה האסור בבית הכסא ובית המרחץ ,ועל כן עולה שהיוצא מבית הכיסא ובא ליטול ידיו אין (שם ס"ק טו) ביאר שיש לחלק בין מים שעל הידיים
5הרמ"א (סי' פד ס"א) התיר הרהור בחדר האמצעי נכון שלא ללובשו שם .ויש לדון כאשר לובש לו ליטול המים מהחבית בחפניו ,דאם כן יטמא בשעת נטילה לבין מים שבכלי ,שאינם נטמאים
לתגובות: לשאלות בהלכה:
א 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' א'
ניעור שלג מן הבעקעטשע בשבת בן חוץ לארץ השואל גשמים בארץ בן ארץ ישראל השואל גשמים בחוץ
בשבת אחר הצהריים טיילתי ברחובות ישראל לארץ
דאבוס ,ולפתע החל לרדת שלג על חנניה ,המתגורר בלונדון ,בא לארץ ישראל לחג ביום ד' במרחשוון נסע רפאל ,המתגורר
הבעקעטשע שלי .האם מותר לנער את הסוכות ונשאר בה לאחר ז' במרחשוון .בכוונתו בארץ ישראל ,לביקור של שבועיים בחוץ
השלג ,ובאיזה אופן? האם יש הבדל בין לשוב לביתו בעוד שבועיים ,כשבחוץ לארץ לארץ .בז' במרחשוון יום השנה לפטירת
פתיתים שעדיין מונחים על פני הבגד לבין עדיין לא שואלים גשמים .האם עליו לומר 'ותן אביו ביקש לעבור לפני התיבה ,ובעוד
שלג שכבר נמס והרטיב אותו? טל ומטר' כל זמן שהוא בארץ ,או להמשיך שבארץ ישראל מתחילים לומר 'ותן טל ומטר
ת .שלג שעדיין לא נמס והוא מונח על פני כמנהג מקומו? וכיצד ינהג כשיחזור לביתו? לברכה' ,בני המקום אומרים 'ותן ברכה' ,האם
הבגד מותר לנערו בשבת ,אף כאשר הבגד ת .בן חוץ לארץ המבקר בארץ ישראל בזמן עליו לומר כבני המקום או כמו בארץ ישראל,
חדש ושחור ומקפידים על נקיונו .אולם יש שאלת הגשמים ,יאמר 'ותן טל ומטר' בברכת וכיצד ינהג בחזרת הש"ץ? ומה הדין כשיצא
להקפיד לנער את הבגד בנחת ובקלות ,באופן השנים .ויש שכתבו שאם בדעתו לשוב למקומו קודם ז' במרחשוון ,או כשנסע כדי להשתקע
שייפלו פתיתי השלג בלבד ,ולא המים שנבלעו קודם התחלת זמן שאלת גשמים בחוץ לארץ, בחוץ לארץ?
בבגד .אין לשפשף את השלג כדי להמיסו ,וכן יאמר בברכת השנים 'ותן ברכה' ,וישאל טל ת .בן ארץ ישראל שיצא לביקור בחוץ לארץ
אין ללחוץ על המקומות הרטובים בבגד כדי ומטר ב'שומע תפילה' ,ואם שכח אינו חוזר קודם תחילת השאלה בארץ ישראל ,יש אומרים
להוציא את המים שנספגו בו .כאשר השלג כבר ומתפלל .10כשחוזר למקומו קודם ששים יום שינהג כבני המקום ולא יתחיל לשאול עד זמן
נמס מעט ונבלע בבגד ,אין לנער את הבגד.14 לתקופת תשרי ,מפסיק מלשאול עד התחלת השאלה בחוץ לארץ ,אף שדעתו לחזור בימות
זמן השאלה בחוץ לארץ.11 הגשמים .ויש אומרים שישאל ב'שומע תפילה'.6
ניעור בגד שנרטב בגשם ואם יצא לאחר שכבר התחילו לשאול גשמים
בליל שבת אחרי הסעודה הלכתי להשתתף גניזת בתי מזוזה ישנים בארץ ישראל ,ימשיך לומר 'ותן טל ומטר'
בשמחת ה'שלום זכור' של חבר קרוב .לא לפני כמה ימים ראיתי בתי מזוזה נאים מאוד בברכת השנים .ויש אומרים שישאל רק ב'שומע
היה נראה שירד גשם ,ולכן יצאתי ללא מעיל. במחיר זול ,והחלטתי להחליף בהם את בתי תפילה' .ומכל מקום ,אם שכח ולא שאל כלל,
למעשה כשרציתי לחזור הביתה החל לרדת המזוזה שבביתי משום 'זה אלי ואנוהו' .האם אינו חוזר ומתפלל .7כשעובר לפני התיבה,
גשם זלעפות ,ומכיון שלא היה לי מעיל מותר להשליך את בתי המזוזה הישנים לפח, בתפילת הלחש ישאל כפי מנהגו ,ובחזרת
התרטבתי כולי .כשבאתי הביתה רציתי לנער או שצריך לגונזם? הש"ץ יאמר 'ותן ברכה' ולא ישאל מטר גם
את הבעקעטשע שלי מכמויות המים שהיא ת .בית מזוזה שהקלף היה מונח בו דינו ב'שומע תפילה' ,כמנהג בני המקום .ויש שהורו
ספגה ,ולהניח אותה לייבוש .האם מותר כתשמיש קדושה ,ואסור להשליכו לפח גם לכתחילה שלא לעבור לפני התיבה בימים אלו,
לעשות כן בשבת? לאחר שהוציאו ממנו את המזוזה והחליפוהו אלא כשהוא 'חיוב' .8ואם עקר דירתו לחוץ
ת .בגד חדש או בגד שמקפידים על נקיותו אין באחר .12אם כתוב על הבית שם ש-די בשלמותו, לארץ כדי להשתקע שם ,יפסיק מלשאול עד
לנערו כלל כאשר הוא רטוב .בשאר בגדים, יש בו גם חיוב גניזה אף מחמת השם .אמנם שיגיע זמן השאלה שם ,אף שכבר התחיל
ואפילו הם ישנים שאין מקפידים על נקיותם, אות ש' בלבד אינה שם שלם.13 לשאול בארץ.9
המשך בעמ' ד'
מבית המזוזה אינה מבטלת אותו מקדושתו. שהוא שם .ולדעת הברכי יוסף (סק"ה) הרי הוא אמנם בשבט הלוי הוסיף שהיוצא לחו"ל אחר ז' של בית המרחץ ,אף שאסור לדבר שם דברי
אף שבימינו נוהגים לעטוף את הקלף בניילון, שואל לעולם כמקום שהוא נמצא שם ,והטעם, במרחשוון לכתחילה יזכיר רק בשומע תפילה, תורה.
כדי לשמור עליו מגשם ורטיבות ,אין זה מוריד שהרי כל מי שנמצא בארץ ישראל צריך את מפני שמצד מטבע ברכת השנים אינו חייב 6בשו"ע (סי' קיז ס"א) פסק שבארץ ישראל
מקדושת בית המזוזה ,שהרי הרמ"א (שם ס"ג) הגשמים אפילו אם הוא מבני חו"ל .ובשבט הלוי להזכיר טל ומטר כאשר הוא נמצא בחו"ל ,וכל מתחילים לשאול גשמים מליל ז' במרחשוון,
כלל בתשמישי קדושה גם דבר שנעשה לכבוד, (ח"י סי' כב) כתב שעיקרי הדברים נוטים כדעת חיובו להזכיר הוא רק מצד שהוא צריך להתפלל ובחוץ לארץ מערבית של יום שישים לתקופת
אף שאינו נוגע בקלף .ובמשנה ברורה (שם ס"ק הברכי יוסף ,ולפי זה הובא בקובץ מבית לוי ולבקש על בני א"י ,ואת זה הוא יוצא גם כאשר תשרי .ובמשנה ברורה (סק"ה) הביא שלדעת
יד-טו) ביאר שהמכסה שעל קרשי הספר נחשב (הלכות ומנהגי חודש מרחשוון ,ס"ו והערות יד-טו) שיש מזכיר בשומע תפילה .וכן כתב בהליכות שלמה הפרי חדש (ס"ב) בן ארץ ישראל שיצא לחוץ
תשמיש קדושה מחמת הנוי והכבוד ,למרות לבן חו"ל המגיע לא"י לשאול טל ומטר בברכת (שם ,דבר הלכה אות כז) שהרוצה לשאול בשומע לארץ ,אם דעתו לחזור בתוך שנה ,שואל כבני
שהקרשים חוצצים בין המכסה לספר .לפי זה, השנים גם בביקור קצר ,ואף אם בא לאחר ז' תפילה כדי לצאת כל הדעות רשאי .וכתב ארץ ישראל ,ואם אין דעתו לחזור בשנה זו שואל
גם בית מזוזה נאה שנעשה לכבוד המזוזה אינו במרחשוון ועתיד לחזור קודם זמן השאלה בחוץ בשו"ת בצל החכמה (ח"א סי' סב) שבכל אופן אם כבני חוץ לארץ .ולדעת הברכי יוסף (סק"ה) בשם
נפטר מגניזה מחמת עטיפת הקלף .וכן מבואר לארץ .והנה דעת הרבה פוסקים (הגרש"ז אויערבאך שכח להזכיר טל ומטר אינו חוזר ומתפלל ,כיון כמה אחרונים (מהר"ז גוטה ומהר"י מולכו) לעולם
בדברי המשנה ברורה (שם סק"ט) להדיא שכתב בהליכות שלמה תפילה פ"ח סכ"א ודבר הלכה אות כח ,שו"ת שספק ברכות להקל .וכן הובא בקובץ מבית לוי שואל כבני המקום שנמצא שם אפילו אם דעתו
שתיבה העשויה לשמירת ספרים שמכוסים באר משה ח"ז דיני בני א"י וחו"ל ,הגר"ח קנייבסקי דעת נוטה (הלכות ומנהגי חודש מרחשוון ,ס"ו ,והערה יב) שהשוכח לחזור למקומו .והטעם ,שהרי כל מי שנמצא
בעור או נייר דינה כתשמיש דתשמיש ,כיון שאין סי' קצג ,תשובות והנהגות ח"ב סי' נה) רק באופן שדעתו אינו חוזר ,אף אם נוהג כדעות המחייבות שאלה בארץ ישראל צריך את הגשמים אפילו אם
התיבה נוגעת בספרים ואינה עשויה לכבוד. לחזור לחוץ לארץ לאחר ששים יום מהתקופה, בברכת השנים ,שסומך בדיעבד על הדעות הוא מבני חו"ל ,אבל בן א"י שנסע לחו"ל ,אף
ואילו ארגז הנעשה לכבוד התורה אף שהספר ישאל טל ומטר בברכת השנים ,ולפי שלדעתם שאינו צריך לשאול. שגם הוא צריך לגשמים אינו שואל ,כיון שדינו
תורה מונח בתוך תיק דינו כתשמיש קדושה, מה שכתב הפרי חדש שהכל תלוי אם חוזר בתוך 8הברכי יוסף (סי' קיז אות ח) כתב שבן ארץ כיחיד והיחידים אינם שואלים ,כמבואר בשו"ע
כיון שהוא נעשה לכבוד .והוא הדין לגבי בית שנה או אחר שנה ,אין זה שנה דוקא אלא לאחר ישראל הנוהג לשאול בחוץ לארץ ,כשהוא שליח (שם ס"ב) .אך כתב המשנה ברורה (שם) שמדברי
מזוזה שכיון שהוא עשוי לנוי דינו כתשמיש התחלת השאלה בחו"ל .ונמצא שכאשר בדעתו ציבור ישאל בלחש כמנהגו ,ובחזרה יאמר כבני הבאר היטב (סק"ד) שהעתיק דברי האחרונים
קדושה .ואף שהמזוזה נמצאת בניילון לשמירת לשוב לביתו אחר התחלת השאלה בחו"ל הרי חוץ לארץ .וראה בספר יום טוב שני כהלכתו (פ"י הנ"ל נראה שאין דבריהם אמורים אלא באין
הקלף ,אינו נעשה תשמיש דתשמיש ,כי הניילון הוא מחויב מעיקר הדין לשאול טל ומטר בא"י, הערה יז) שהביא מהגרש"ז אויערבאך ומהגרי"ש דעתו לחזור למקומו ,אבל אם דעתו לחזור
בטל אל המזוזה ועיקר שמירת המזוזה וכבודה הן לדעת הפרי חדש והן לדעת הברכי יוסף .ולפי אלישיב שמותר לו לכתחילה להיות שליח ציבור למקומו שואל כבני מקומו .אמנם בברכי יוסף
בתוך הבית. זה אם שכח ולא שאל יש לו לחזור ולהתפלל, ואינו צריך להימנע מכך ,כיון שחזרת התפילה מבואר שסובר שאף כאשר חוזר למקומו שואל
13הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פ"ו ה"ב וה"ו) מנה כיון שהוא מחויב לשאול מן הדין .אבל כאשר היא רק בשביל הציבור .אולם בקובץ מבית לוי כבני המקום שנמצא שם ,וכן כתב בשו"ת דבר
את שם ש-ד-י בין השמות שאינם נמחקים, דעתו לשוב לחו"ל קודם ששים ימים מהתקופה, (שם ,והערה יג) הורה שלכתחילה לא יעבור לפני שמואל (סי' שכג) ובספר יד אהרן (סי' קיז) .ובספר
ופסק שכלי שכתוב או חקוק עליו שם טעון ישאל טל ומטר בברכת שומע תפילה כדי לצאת התיבה ,אלא כשהוא בעל חיוב. דינים והנהגות ממרן החזון איש (פ"ה סי"א) כתב
גניזה במקום השם .ובשו"ע (יו"ד סי' רעו ס"י) מן הספק ,ואם שכח אינו חוזר ומתפלל ,כיון 9ראה בשו"ת בצל החכמה (שם) שהוסיף שכל שהחזון איש הורה לבן א"י שנסע לחו"ל לנהוג
כתב שהאותיות שד מתוך השם ש-די מותרות שמה ששואל בברכת שומע תפילה אין זה בגדר מה שכתב הברכי יוסף שבן א"י היוצא לחו"ל כמקום שנמצא שם ,וכדעת הברכי יוסף .וראה
במחיקה ,וכל שכן אות ש' לבדה. חיוב אלא בגדר חומרא. אחר ז' במרחשוון לא יפסיק מלשאול ,כדי שלא במשנה ברורה שכתב וצריך לעיין בתשובת
14בשו"ע (או"ח סי' שב ס"א) מבואר שאסור 11הליכות שלמה (שם ,דבר הלכה אות כח) ,מבית יהא נראה כחוכא ואיטלולא ,אין זה אלא כאשר דבר שמואל וביד אהרן ,ואכן בדבר שמואל כתב
מהתורה לנער בשבת טל מבגד חדש ושחור לוי (שם) .וראה בשו"ת דברי יציב (או"ח סי' נוסע לביקור בחו"ל ודעתו לחזור ,אך כאשר להדיא שינהג כמקום שנמצא בו .וכן כתב בשו"ת
שמקפידים עליו ,מפני שהניעור מייפהו וזה סט) שביאר שבאופן זה אין שייך חשש חוכא עוקר את דירתו לחוץ לארץ כדי להשתקע שם, שבט הלוי (ח"י סי' כב) שהיוצא קודם ז' במרחשוון
כעין כיבוס .אולם הרמ"א (שם) התיר להסיר ואיטלולא שהביא הברכי יוסף (שם) ,שאחר יפסיק מלשאול עד שיגיע זמן השאלה שם, ינהג כבני חו"ל אף שדעתו לחזור לא"י .ובקובץ
נוצות הנמצאות על הבגד ,ובמשנה ברורה (שם שהתחיל לשאול טל ומטר אומר ותן ברכה ,כיון אף שכבר התחיל לשאול בארץ .ומפני שאין מבית לוי (הלכות ומנהגי חודש מרחשוון ס"ו ,והערה י)
סק"ז) ביאר שזה לפי שהנוצות מונחות מעל שחוזר למנהג מקומו .אמנם בשו"ת יחוה דעת שייך לחייב לשאול כדי שלא יהא נראה כחוכא הביא שלא יתחיל לשאול אף בשומע תפילה.
הבגד ,ואינן תחובות בתוכו כמים ועפר .ולפי זה (ח"א סי' עג) כתב שימשיך לשאול על הגשמים ואיטלולא אלא במי שדעתו לחזור לא"י כיון אמנם בהליכות שלמה (פ"ח סי"ט) כתב שבן ארץ
כתב הביאור הלכה (ד"ה מן הטל) ששלג שעדיין בברכת שומע תפילה. שעדיין הוא בן א"י ,אבל מי שעקר לחו"ל כבר ישראל שדעתו לחזור בימות הגשמים ישאל
לא נמס מותר לנערו אפילו בבגר חדש ושחור, 12בגמרא (מגילה כו ):אמרו 'תשמישי קדושה נעשה בן חו"ל ואינו שואל כלל ,וכן כתב בשו"ת בשומע תפילה.
מפני שדינו כנוצות המונחות על פני הבגד. נגנזין' ,ובכלל זה גם נרתיקי מזוזות שדינם יין הטוב (ח"א סי' לה). 7הברכי יוסף (שם אות ו) כתב שאין דבריו
אך אם השלג כבר נמס מעט ונבלע בבגד דינו כתשמישי קדושה .וכן פסק השו"ע (או"ח סי' 10בשו"ע (או"ח סי' קיז ס"א) פסק שבארץ ישראל אמורים אלא באופן שיצא לחוץ לארץ קודם
כטל ,ואסור לנערו בשבת .וראה עוד בביאור קנד ס"ג)' :תשמישי קדושה כגון תיק של ספרים מתחילים לשאול מליל ז' במרחשוון ,ובחוץ ז' במרחשוון ,אבל אם יצא אחר שכבר התחילו
הלכה (שם) שהוסיף 'אך יזהר לנער בקל' ,כדי ומזוזות וכו' ,יש בהן קדושה וצריך לגנזן. לארץ מערבית של יום שישים לתקופת תשרי. לשאול גשמים בארץ ישראל ,לא יפסיק
שגם באופן שלא ניכר שכבר נמס מעט מן במשנה ברורה (שם סק"ו וסקי"ג) ביאר שאף ובמשנה ברורה (סק"ה) הביא מחלוקת בבן א"י מלשאול ,כדי שלא יהא נראה כחוכא ואיטלולא.
השלג ,יפול רק השלג העומד מלמעלה .לעניין לאחר שנתבלו ואין ראויים לתשמישם ,אפילו שנוסע לחו"ל או להיפך :לדעת הפרי חדש וכן כתבו להלכה בשו"ת משנה הלכות (ח"ה סי'
שפשוף השלג ,מבואר בשו"ע (או"ח סי' שכ ס"ט) הכי יש בהם קדושה ואין להשליכם ,אלא (ס"ב) אם דעתו לחזור בתוך שנה הרי הוא שואל כח) ,ובספר הליכות שלמה (פ"ח סי"ט) שכן הורה
שאסור מדרבנן לרסק ברד או שלג בשבת ,מפני צריך לגונזם במקום המשומר .הוצאת הקלף כמקומו ,ואם אין דעתו לחזור שואל כמקום הגרש"ז אוירבעאך ,ובשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' כב).
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ב
ביני עמודי מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
הרה"ג ישראל זילברברג
המשך מעמ' א'
שמירת גוף ונפש ובל תשחית סעיף טו) ,שהצריך למקום האילן לבנות שם רשאי לקוצצו ,בכלל
לקיחת כוס מהאולם לשוברו תחת החופה המקלקל על מנת לתקן.
ג .דעת המחמירים בצורך המקום
במהלך חופה שנערכה באחד האולמות בירושלים ,מיד לאחר שהרב מסדר מאידך ,בשו"ת בית יעקב (סי' קמ) חלק על היתר הט"ז ,והוכיח שהתוספות חולקים על
הקידושין סיים לברך המקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין ,התברר הרא"ש .אחת מראיותיו מדברי התוספות בברכות (לו :ד"ה אין קוצצין) ,שהקשו על איסור
שלא הוכן מבעוד מועד כוס לשבירה תחת החופה .החתן עמד נבוך ,וההורים קציצת אילנות בשביעית ,מדוע נזקקו לדין שביעית ולא אסרו משום בל תשחית ,ותירצו
המחותנים עוד יותר ,מקרב הקהל ובני המשפחה הועלו באופן מיידי הצעות שמדובר באילן שאינו טוען כשיעור ,או שהוא מעולה בדמים .וממה שלא תירצו שצריך
שונות ומגוונות כדת מה לעשות ברגעים נצחיים אלו ולנסות לפתור את הבעיה למקומו ,הוכיח שאין זה היתר לדעתם.
בכמה שפחות זמן .למעשה מחמת נידון הלכתי אם מותר להשתמש בכוס אולם בשו"ת בנין ציון (סי' סא) דחה ראייתו ,שהתוספות נקטו את אופני ההיתר שנתפרשו
מהאולם לשבירה שמהר מאד נהפך לוויכוח סוער בין כמה מהמשתתפים, בגמרא ,ואין מכך ראיה לשלול ההיתר דצריך למקומו ,כי תועלת פינוי המקום גם הוא
החופה לא התקדמה עד שאחד מבני המשפחה התעשת ורץ לחנות כלים בכלל ההיתר של תועלת העדיפה על קיום האילן .וכן דחו את דברי הבית יעקב בשו"ת
קרובה וחזר לאחר כמה דקות עם כוס שניתן אחר כבוד לחתן כדי שיוכל לקיים חיים שאל (ח"א סי' כב) ובשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' קב).
כדת וכדין את המנהג הקדום של שבירת כוס זכוכית תחת החופה ,מיד לאחר הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (ח"ב סי' נו) בתחילת דבריו חילק בין תועלת שבגוף האילן,
מכן החופה המשיכה לדרכה לאחר הפסקה של לא פחות מחצי שעה .החופה
כשדמי עציו יקרים מפירותיו ,ובין הפסד האילן לצורך רווח אחר .וכן בין סילוק אילן
אכן הסתיימה במזל טוב בלי להחמיץ את מנהג שבירת הכוס ,אמנם השאלה
המזיק לאילנות אחרים ובין תועלת אחרת .אלא ששוב הביא את היתר הרא"ש בצריך
שהתעוררה המשיכה להעסיק את תלמידי החכמים מבין המשתתפים ,האם
למקומו ,והעלה לחלק בין תועלת הבאה לבעלים עם ההשחתה ,ובין קציצה לצורך בית
מותר היה לקחת ללא רשות כוס מאחד השולחנות שהוכנו לסעודת המצוה
שייבנה לאחר מכן ,שיש לחוש שמא לא תצא הבנייה לפועל ונמצאת הקציצה השחתה.
ולהשתמש בו למען קיום מנהג ישראל של שבירת כוס זכוכית תחת החופה ,או
שבקיום המנהג באופן כזה עובר על איסור דאורייתא שלא תגזול. אמנם כאמור ,היתר הבנייה מפורש בדברי הרמב"ם בתשובה והרא"ש בפסקיו ,ועליו
סמך הט"ז למעשה .ומכל מקום ראוי לחוש שלא להקדים את העקירה לבנייה שאינה
תשובה:
עומדת לביצוע בזמן הקרוב.
א] .הנה מבואר בדברי התוס' (ב"מ כב .ד"ה מר זוטרא) שאף באופן שברור
הדבר שכשישמע בעל הבית שחבירו אכל מפירותיו ישמח ,מכל מקום כיון ד .הרחבת דירה דחוקה והרחבה לנוי
שלענין אבידה קיימ"ל כאביי שייאוש שלא מדעת לא הוי ייאוש ,והיינו שלא בשו"ת חוות יאיר (סי' קצה) פירש את היתר הרא"ש ,שזהו דווקא במי שרוצה לבנות
אומרים איגלאי מילתא למפרע עד שיתייאש ממש ,הכי נמי אסור לאדם במקום האילן ,או לתקן שם דבר הנצרך לו .אולם אם רוצה להרחיב החצר לצורך טיול
לקחת פירותיו של חבירו כל זמן שלא קיבל ממנו רשות בפועל אף שיודע ותוספת אור ורווח בעלמא ,אין הדבר בכלל היתר זה .ואף שנוח לבעלים יותר בלעדי
שכשישמע יסכים ,ואם יקח מפירותיו עובר על איסור גזילה. האילן ,אין רצונו לבדו קובע שהקציצה היא תיקון המצדיק את הפסד האילן.
אמנם הש"ך (סימן שנט ס"ק ב) כתב שרק באבידה אמרינן ייאוש שלא מדעת גם בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' עו) דקדק מלשון 'צריך למקומו' ,שבמקום שהבית אינו
לא הוי ייאוש ,כיון שבא לאדם בעל כרחו ואינו חפץ בכך ,מה שאין כן בדברים שווה עדיף בדמים והבית אינו מתייקר על ידי הבניה ,צריך שיהיה המקום דחוק ונצרך לו.
שאנו יודעים שהאדם רוצה ושמח בהם אמרינן שפיר איגלאי מילתא למפרע ואילו בבנייה שלא מתוך דוחק בעינן שיהיה לו רווח.
לכו"ע ,ובכל אופן שאחר כך כשישמע יסכים בכך מותר כבר מתחילה לקחת. ובשו"ת יביע אומר (ח"ה יו"ד סי' יב) ,אודות עצי פרי הסמוכים לדירה שנעשתה דחוקה
והנתיבות בכ"מ (קצה סק"א; קצג סק"ד; רמד סק"א) הביא את דברי הש"ך לבני המשפחה ,הכריע להתיר את קציצתם לצורך הרחבתה ,אך הוציא מכלל ההיתר
ומשמע לכאורה שסובר אף להלכה כשיטתו .אך בשו"ע הרב (מציאה ופקדון ס"ד) הרחבה לטיול ,להרווחה בעלמא ולנוי .נמצא שהוספת חדרי מגורים למשפחה שהתרחבה,
ובקצוה"ח (ר"ט סק"ה) כתבו שהעיקר כשיטת התוס' .ולשיטתם אסור לקחת זהו בכלל הצורך שהתירו לקצוץ אילנות ,והיינו לאחר שנתברר שאכן העצים עומדים
מחבירו בלא רשות אף בגוונא שיודע שחבירו בודאי יסכים .ובשו"ע הרב במקום הנצרך לבנייה.
הוסיף שצריך להזהיר לרבים שנכשלין בזה מחמת חסרון ידיעה .ולכאורה
כך ההלכה כיון שספיקא דאורייתא לחומרא .ולפי שיטתם גם בנידו"ד אף ה .חשש סכנה בכריתה המותרת
אם נימא שאנו יודעים בודאי שבעל האולם יסכים שבעלי השמחה יקחו בגמרא (בבא קמא צא ):אמר רבי חנינא' :לא שכיב שיבחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא
כוס לצורך החופה ,מ"מ כיון שעדיין לא נודע להם ולא נתנו את הסכמתם זמנה' .בשאילת יעב"ץ (שם) דן שמא אף כשאין בקציצת האילן משום איסור 'בל תשחית',
המפורשת אסור. עדיין אין הכריתה ממידת חסידות ,ואפשר שיש בה סכנה ,כי בוודאי בנו של רבי חנינא
ואף שיתכן לומר שמנהג שבירת הכוס תחת החופה שהתקבל בכל תפוצות קצץ באופן המותר ,כגון שהיה צריך למקום התאנה או שהייתה מעולה בדמים ,ואף על
ישראל נחשב כמו דבר מצוה ,ולכאורה נימא ביה שניחא ליה לאיניש דלעביד פי כן נענש.
מצוה בממוניה וכמ"ש ב"י (יו"ד סימן שלא הובא בקצוה"ק סימן רסב סק"א; שנ"ט אולם בשו"ת בנין ציון (סי' סא) דחה ,שאין ללמוד מכאן סכנה בכל היתר ,כי אפשר שטעה
סק"א) ,דמכל מקום כיון שאין זה מצוה של בעל הממון עצמו אלא שאחרים בשיעור תנובת התאנה וסבר שכבר הותרה בקציצה ,ובאמת עדיין לא הגיע זמנה .וכן
מקיימים מצוה בממונו ,ובאופן זה כתב בקצוה"ח (רסב סק"א) שמותר רק הוכיח החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' כג) מסתימת היתרי הגמרא והפוסקים ומההיתר
שימוש שאין מכלה את הממון .וממילא בנידו"ד ששובר את הכוס אסור אף שבט"ז ולא הסתייגו שיש בכך מידת חסידות או סכנה ,שבמקומות שהתירו ,ההיתר מוחלט
שהוי לדבר מצוה. ואין סכנה בדבר.
ב] .אכן הט"ז (סימן שנט) העלה להלכה ולמעשה דכל דבר שהוא צורך ואין ראיה לסכנה בכריתה המותרת ממעשה רבא בר רב חנן (בבא בתרא כו ,).שסירב לקצוץ
גדול נחשב כמו דבר מצוה ואמרינן ביה ניחא ליה לאיניש דלעביד מצוה את דקליו אף שהעופות הבאים מחמתם הזיקו לכרמו של רב יוסף .כי כתבו התוספות (שם
בממוניה ואף במקום שיש חסרון עיי"ש .ונראה כוונתו שכיון שזה צורך גדול ד"ה אנא לא קייצנא) שיש לחלק בין נזק זה להכחשה המרובה שבסוגיית הדקלים והגפנים,
עבור חבירו ,אזי נחשב שהוא עצמו עושה מצוה בנתינתו לו ,ולכן אמרינן ואילו הרמב"ן (שם ד"ה הא דאמרינן) והרשב"א (שם ד"ה אמר ליה) פירשו כי מצד חיוב הרחקת
שניחא ליה לאיניש דלעביד מצוה בממוניה .ולפי"ד יש להתיר אף בנידו"ד נזיקין חלק רבא בר רב חנן על רב יוסף שחידש שיש כאן חיוב הרחקה .ולפי זה ,סירובו
כיון שבודאי מנהג זה שנשתרש בכל תפוצות ישראל נחשב עכ"פ כצורך גדול, היה משום שלדעתו לא הותרה הקציצה ,ואין ללמוד ממנו שבכריתה המותרת יש סכנה.
שהרי ברור הדבר שקשה מאד להמשיך בחופה בלי קיום המנהג ,וממילא אמנם בצוואת רבי יהודה החסיד (אות מה) כתוב שלא לקצוץ אילן העושה פירות ,וחשש
מותר לקחת כוס מהאולם [על דעת לשלם] לצורך קיום המנהג[ .ואף לשיטת החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' כג ,בסופו) שמא הצוואה כוללת גם כריתה המותרת בדין,
הקצוה"ח הנ"ל ,כיון שכתב הט"ז שבאופן זה נחשב כמו מצוה של הבעלים, ומשום כך כתב שלרווחא דמילתא יקוץ בידי נכרי .ועיי"ש שבנידונו הורה להעתיק את
ובקצוה"ח סימן שנט כתב שבכה"ג מהני אף כשמכלה את הממון עיי"ש האילן בידי גויים אומנים ,בשמירת שורשיו ובנטיעה מיידית .ובשו"ת חיים ביד (סי' כד)
ודו"ק .שו"ר בשער אפרים סימן ב שהזכיר שם סברה זו לחלק בין מצוה החמיר מכוח צוואת רבי יהודה החסיד ,ואף במכירה לנכרי והעתקה חשש כשיש ספק אם
שעושים אחרים בממונו למצוה דיליה] האילן יחיה .אולם בשו"ת יביע אומר (שם) חלק והכריע שאין חשש סכנה בכריתה שהותרה
ג] .נחלקו הפוסקים אם מותר לגזול על מנת לשלם דבר יפה ממנו ,ובשו"ע לצורך הדירה ,ומכל מקום העדיף לעשותה בידי נכרי על צד היותר טוב.
(שנ"ט ס"ב) הובא ב' השיטות ,וזה לשונו :אסור לגזול אפילו על מנת לשלם ו .חובת ההעתקה כשאפשר לקיים את האילן
דבר יפה ממנו .ויש מי שאומר (הרא"ש) דהיינו אם אין התשלומין בעין שאם בשו"ת שאילת יעב"ץ (שם ,הובא בשו"ת חתם סופר יו"ד סי' קב) כתב ,שאם עוקרים את האילן
הם בעין כיון שהם יפים מהדבר שלוקח זכות הוא להם ויזכה אותם לבעלים באופן שהוא נשאר חי וניתן לנטעו במקום אחר ,אין זו קציצה והשחתה .וסמך על דין אילן
על ידי אחר. שנעקר והסלע עמו ,שאם יכול לחיות ממנו אינו מתחייב מחדש בערלה.
ובשיטת הרא"ש שמותר כתב הטור דהיינו דוקא שיודע שזכות הוא לו כגון ולמד מכך החתם סופר (שם) שכשאפשר לעקור את האילן עם שורשיו וגוש עפר המחיה
בדבר העומד לימכר אבל מחפצי ביתו לא .ונחלקו הש"ך (ס"ק ד) והקצוה"ח אותו ולנטעו במקום אחר ,אסור לקוצצו ולהזיקו ,ולא התיר הרא"ש לקצוץ לצורך המקום
(סק"א) בכוונת הטור ,הש"ך כתב שרק באופן שיודע בבירור שהבעלים אינם אלא כשאין אפשרות לקיימו בדרך זו .ומכל מקום ,החמיר החתם סופר שלא להעתיק אילן
עומדים להחזיק לעצמם מותר .והקצוה"ח כתב שבכל דבר שאינו מחפצי ללא צורך כלל ,אף שהיעב"ץ התיר .בנידון שלפנינו שיש צורך במקום ,יש לברר אם אפשר
ביתו נחשב זכות ומותר. להעתיק את העצים לחלק החצר שאינו מיועד לבנייה או למקום אחר הראוי לקליטתם.
נמצא שבאופן שיוסיף בתשלום עבור הכוס יותר מהמחיר ,לדעת הקצוה"ח
בשיטת הרא"ש מותר לקחת אף בלי רשות הבעלים .אולם צריך שמקודם ז .העתקה בגוש המחיה את העץ
יזכה את התשלום לבעלים וכמו שכתב בשו"ע שרק באופן זה מותר .ויתכן ההעתקה תיעשה על ידי אומן הבקי במלאכה ,בשמירת השורשים וגוש עפר שלם,
לומר שבנידו"ד גם הש"ך יודה שמותר ,ואף שאינם עומדים לימכר ,כיון כשעל פי הבקי האילן ראוי להתקיים בגושו ולהיקלט במקומו החדש .ומותר לעשותה אף
בידי ישראל הבקי במלאכה ובדיני האילן.
המשך בעמ' ו' המשך בעמ' ו'
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ג 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' ב'
בריא וחזק לעבודת ה' ,בלא להרבות באכילה אין לו להקל ולהתעלם מצער האב .19ומכל אין לנערם בחוזקה עד שיסחטו .15מכל מקום,
המכבידה על לימודו.25 מקום גם כשמותר לו לשתות ,לא ישתה גם כאשר הבגד רטוב מאוד מותר להמשיך
בפניו וישתדל להפיס את דעתו.20 ללובשו כדרכו ,ובלבד שלא יסחטנו.16
פנים חדשות במי שאכל בחתונה
ויצא לפני הברכות אכילת בשר בסעודת הצהריים שתיית קפה בניגוד לבקשת האב
אחי חיתן את בנו בשעה טובה ומוצלחת. בשיעור בבית המדרש למדנו את דברי אביו של גדליה מקפיד מאוד בענייני
באחד מימי המשתה התכנסנו לסעודת הגמרא (יומא עה' ):מכאן למדה תורה דרך בריאות .לאחר שראה שבנו שותה קפה
שבע ברכות משפחתית .כל המשתתפים ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה'. כמה פעמים ביום ,אמר האב לבנו כי הוא
היו גם בחתונה ,וחשבנו שאין בינינו 'פנים רצינו לשאול ,האם ראוי להקפיד שלא אינו מרשה לו לשתות יותר מכוס אחת
חדשות' .אחד האחיינים אכל בסעודת לאכול בשר בצהריים? בבוקר בלבד .גדליה מרגיש שהקפה
החתונה ,אך יצא לפני ברכת המזון ושבע ת .יש שכתב כי דברי הגמרא הם הנהגת דרך באמצע סדר הלימוד מסייע לו להתעורר
הברכות שבסופה .האם אפשר לצרפו ארץ ולא איסור באכילת בשר ביום ,21והטעם ולהתרכז ,וקשה לו להימנע משתייתו,
כ'פנים חדשות' ,או שצריך להזמין מי שלא להנהגה זו ,מפני שהבשר נאכל בסעודת האם הוא חייב לשמוע בקול אביו?
היה כלל בחתונה? קבע ,והערב ראוי לה מפני שהאדם פנוי ת .אם אין בשתייה הנוספת חשש בריאותי
ת .אם האחיין אכל בסעודת החתונה ,אינו אז מטרדות היום ויכול לנוח לאחריה .22ויש לגבי הבן וקשה לבן להימנע משתייתו ואין
נחשב ל'פנים חדשות' ,אף כאשר לא היה שכתבו כי כבר מחצות נחשב לילה לעניין צער ממשי לאב אלא רק מעדיף שינהג כן ,יש
בחופה ולא שמע את ברכות הנישואין .אך זה ,23ולא ראינו שהקפידו על הנהגה זו,24 לו על מה לסמוך ולהקל לשתות .17אולם אם
אם לא אכל בשמחה זו ,המנהג הוא שנחשב ולכן מי שנצרך לבשר יאכל לאחר חצות האב מצטער צער ניכר מתוך דאגה לבריאות
ל'פנים חדשות' ,אפילו כאשר השתתף בחופה היום ,ויניח לערב מאכלים קלים כדי שיוכל בנו ,יש לחוש לדעת המחייבים לשמוע לו גם
ושמע את הברכות .ולכתחילה ראוי להביא להשכים בלילה ללימודו ,ונכון שיתאים את כשאין לו הנאה ישירה מן הדבר .18ואף אם
אדם שלא שמע את הברכות בחופה.26 סעודתו לכוחותיו ולסדר יומו ,ויכוון שיהיה מרגיש שהקפה מסייע לו להתרכז בלימוד,
◄◄
תורה בערב תאכלו בשר ,הוא כדי שיזכרו לפיכך נראה שיש לברר עד כמה ההימנעות צרכיו .ונחלקו הפוסקים כאשר האב מצוה שבורא כאן מים חדשים שלא היו בתחילה.
שהיו עבדים במצרים ואז היו טרודים ביום מהקפה פוגעת בלימוד ,ומה אפשר לעשות את בנו דבר שאינו לצורכו אם חייב לשמוע ולפי זה כתב השו"ע (שם סי"א) שיש להיזהר
בעבודתם ואכלו מאכלים הגסים בלילה כדי לקיים גם את הלימוד וגם את כיבוד בקולו מצד מצוות כיבוד אב ואם ,ודעת כאשר נוטל את ידיו במים שיש בהם שלג
כדרך העבדים שחומרם גס ומזגם חזק ע"ש. האב. הרבה פוסקים שכיבוד אב הוא רק בדברים או ברד ,שלא לדחוק את השלג בין ידיו כדי
23בכף החיים (או"ח סי' קנז אות לז) הביא 20בשו"ע (סי' רמ ס"ב) כתב שאסור לסתור הנוגעים לצורכי אביו אך מה שאינו לצרכיו שלא ירסקנו .כמו כן ,יש להימנע מלחיצה
מראשית חכמה (שער הקדושה פט"ו) טעם את דברי האב ,ונתבאר שם (סעיף יא) שאף אינו בכלל חיוב כיבוד אב ואם ,וכן הביא הסוחטת את הבגד מהמים שנבלעו בו,
על דרך הסוד לאכילת הבשר בלילה ,וכתב כשיש צורך להעמידו על טעות יאמר בדרך בדרכי משה (שם אות י) בשם מהרי"ק (שורש כמבואר ברמ"א (או"ח סי' שב ס"א) שבגד
כי מפלג המנחה אפשר לאוכלו דחשיב כבוד ,בלי להכלימו .ומכאן שיש להיזהר קסו) שאין האב יכול למחות בדבר שאינו שנרטב מימי גשמים אסור לנערו ,וכתב
לילה אליבא דרבי יהודה להתפלל ערבית מאד בכל דבר שעלול לפגוע בכבודו .השבט שייך לצרכיו .ופסק כן הרמ"א (שם סכ"ה) המשנה ברורה (סק"ג-ד) שזה משום איסור
וקיי"ל כוותיה ,ושבזה ידוקדק לשון המקרא הלוי (ח"י סי' קנו אות ב) נשאל לגבי בן שהוריו לעניין בחירת אשה .וכן דעת הר"א מקורביל סחיטה.
דקאמר 'בין הערבים תאכלו בשר' ולא קאמר אינם מניחים לו לשתות קפה ,האם צריך המובא בארחות חיים (להר"א מלוניל ח"ב סי' 15הרמ"א (או"ח סי' שב ס"א) כתב' :וכל שכן
בלילה ,והוסיף עוד שאף מחצות היום בכלל לשמוע בקולם והשיב שאם ההורים אוסרים ה) שכתב כיבוד כיצד מאכילו ומשקהו וכו' שאסור לנער בגד שנשר במים או שירדו
'בין הערבים' ,שהרי בתמיד ופסח ג"כ כתוב לו מפני שמזיק לבריאותו ,חייב לשמוע פירוש :לצרכיו של גופו .משמע כי שאר עליו גשמים ,ודוקא בבגד חדש שמקפיד
'בין הערבים' וזמנו מאחר חצות ואילך. להם .אך אם אין להם סיבה אלא שזהו רצונות האב שאינם נוגעים אליו אינם בכלל עליו' .וביאור הדבר הוא לפי שבסחיטת בגד
ולפיכך מי שאינו יכול בלא בשר יקבע רצונם ,זה תלוי במחלוקת רש"י והריטב"א מצוות כיבוד .וכן דעת השו"ע הרב (מאה בחוזק יש משום איסור סחיטה ,כמבואר
סעודתו בבשר לאחר חצות ,ויאכל בלילה ביבמות (ו .).והכריע שבפניהם לא ישתה, שערים סוף סי' קו) שמותר לבן לשנות מנוסח במשנה ברורה (סק"ד) בשם השלטי גיבורים
מאכלים קלים כדי שיוכל לקום בחצות לילה מפני שגורם להם צער שעובר על דבריהם אשכנז לנוסח ספרד אף כנגד רצון אביו, (שבת סב .אות ב) ,ומשום כך ,בבגד חדש
לעסוק בתורה .אמנם דברים הללו נאמרו וזה בעצמו איסור ,וכשאינו בפניהם יש וכ"כ בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' קסח ובח"ב שהמים הבלועים בו מקלקלים אותו אסרו
במי שנצרך לבשר לסדר עבודת ה' שלו ,ואין להקל ,מפני שאף לגבי האיסור לסתור את ס"ס צה) ,ובתהלה לדוד (ח"ג יו"ד סי' צה) ,ובשו"ת לנער אותו אפילו ניעור קל ,מחשש שינערנו
מהם שום חיוב לאכול בשר .וראה הקדמת דבריהם דעת הט"ז לעיל (סק"ג) שמותר שלא מהרש"ג (ח"א סי' נב) .וכתב בשו"ת אבן ישראל בחוזק עד שיסחטנו ,וכתב המשנה ברורה
מוהרח"ו לשער הכוונות מה שכתב אודות בפניהם .וכך הובא (כבוד הורים פ"ב סק"ז) בשם (פישר ,ח"ט ס' פז אות ג) שאף אין בעוברו על (סק"ג) שבדין זה אין חילוק בין בגד שחור
אכילת בשר. הגרי"ש אלישיב להקל שלא לשמוע להורים ציווי אביו משום מורא כל שאינו אומר לשאר צבעים .אבל בגד ישן מותר לנערו
24בליקוטי מהרי"ח (סדר הנהגת הסעודה) שלא בפניהם בדבר שאינו נוגע אליהם .עוד בפירוש לאביו שלא ישמע בקולו .אמנם ניעור קל ,ולא חששו שיבא לנערו בחוזק
כתב :ותמיה בעיני על שלא ראיתי נזהרין הובא (קובץ מבקשי תורה ,רוטר ,כרך ד ,קובץ כ עמ' בחזו"א (יו"ד סי' קמט סק"ח אעה"ז סי' קמח על כיון שאינו חס עליו ,אך כמובן שאין לנערו
בזה אפילו האנשי מעשה .ואפשר ,שהיא על קנב אות ה) בשמו שאם ההורים אוסרים על קידושין לב ).מבואר שחייב בכל אופן לכבד את בחוזק שהרי יש בזה משום איסור סחיטה.
דרך דאמרינן בגמרא פרק כיסוי הדם (חולין בנם לעשן מפני שזה מסוכן ,אין לו היתר אביו ,ואף בציווי דבר שאין בו הנאה ישירה וכתב המשנה ברורה (סק"א) שהגדרת 'בגד
פד ).וכגון אנו לוין ואוכלין ,כן הוא הדבר לעשן אלא אם כן יתקיימו שלשה תנאים, לאביו ,משום שרצונו של אביו שזהו כבודו חדש' אינו דווקא בגד שטרם נלבש ,אלא
הזה כיון שבעונותינו הרבים גברה החולשה א .שיהיה ברור לו שהוריו אינם יודעים כמ"ש בירושלמי (פאה פ"א ה"א) .ויש שכתבו כל בגד שעוד ניכר חידושו ואינו נקרא בגד
בעולם לכך אין נזהרים בזה. שמעשן .ב .שיהיה ברור לו שאין לו סכנה שמצד מורא צריך לשמוע בקולו אפילו אין ישן ,הרי הוא בגדר בגד חדש .וראה בערוך
25בשו"ע (או"ח סי' רלא ס"א) כתב שאכילתו רפואית מיוחדת בעישון .ג .קשה לו מאוד לו הנאה מכך ,וכ"כ בעל ההפלאה (ספר המקנה השולחן (ס"ה) שבבגדים יקרים יש להקפיד
ושתייתו של אדם יהיו לצורך עבודת הבורא, להימנע מהעישון. קידושין ל :פנים יפות פר' קדושים) שמי שאביו על כך כל עוד לא נתיישנו לגמרי .ויש לציין
וכן כל מעשיו והנהגותיו יהיו כדי לעבוד 21בגמרא (יומא עה ):למדו מן הכתוב 'בערב ציוהו דבר והבן עובר על ציוויו עובר על שכל זה הוא לדעת הרמ"א ,אך המגן אברהם
את בוראו .ובמשנה ברורה (שם סק"ה) הביא בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע' הנהגת איסור לא יסתור דבריו ,וכ"כ בשו"ת ערוגת (סק"ב) כתב בשם ספר הזכרונות (אבוהב ,זכרון
הנהגת אנשי מעשה לומר לפני האכילה דרך ארץ באכילת הבשר .ובפלא יועץ (ערך הבושם (או"ח סי' יט) שאם הבן לא יקשיב ט פ"א ,מלאכת מלבן) שאין חילוק כלל בין בגד
שאוכלים ושותים כדי שיהיו בריאים וחזקים בשר) כתב' :וטוב לגבר שיקיים את אשר לאב ,האב יצטער חייב להקשיב לו מדין חדש לישן ,ובכל בגד אסרו לנער אפילו
לעבודת ה'. בקל יכול לקיים' ,והביא מאמר זה .וסיים מורא ,וכן העלה בשו"ת יד אליהו (רגולר ,ח"א ניעור קל מחשש שינערנו בחוזק .ובשו"ע
26בגמרא (כתובות ז ):נתבאר שמברכים שיש לנהוג לפי האדם ולכלכל את הדברים יו"ד ס"מ) .וכתבו הפוסקים כי הנכון להחמיר הרב (ס"ב) כתב שטוב לחוש לדבריו.
ברכת חתנים כל שבעה כשבאו פנים במשפט .מלשונו עולה שזו הנהגה ראויה משום דהוי ספיקא דאורייתא ומצוה חמורה 16בשו"ע (או"ח סי' שא סמ"ה)' :מי שנשרו כליו
חדשות .ונחלקו הראשונים בגדר מי נחשב שיש להשתדל בה כשאפשר ,ולא איסור כמו שאמרו בירושלמי (שם) שמצות כיבוד במים ,הולך בהם ואינו חושש שמא יבא
'פנים חדשות' :דעת הרמב"ם (הלכות ברכות פ"ב אכילה ביום .וכן הביא זה בבאר היטב (סי' אב ואם היא מצוה חמורה שבחמורות .אך לידי סחיטה' .ובלבוש (שם) כתב שהטעם
ה"י) שהוא מי שלא שמע ברכות חתנים עד קנז סק"ב) בשם האריז"ל שיתנהג על פי תורה במקום שיש לו צורך נחוץ ועושה כן שלא שאינו חושש כיון שאין דרך לסחוט בגדים
עתה ,אבל אם שמע השבע ברכות אינו יכול בערב תאכלו בשר (שמות טז ח) ע"ש. בפניו אפשר להקל. שלבוש בהם .אמנם התוספת שבת (ס"ק פא)
להיות פנים חדשות ,אפילו כאשר לא אכל 22כ"כ בתורה תמימה (שמות טז ח ,הערה 18כתב בערוך השולחן (סי' רמ סמ"א) ,בשם הקשה שמדברי הרמ"א (שם סמ"ו) שאסר
כלום בסעודת הנישואין ,וזו הדעה הראשונה טו) וביאר שסעודת בשר היא סעודת קבע, ספר חסידים ,שאין להתענות תענית שאינה ללכת בשבת במקום שעלול להחליק למים,
שהביא בשו"ע (אבעה"ז סי' סב ס"ז) .אמנם לדעת ולאחריה ראויה מנוחה .ביום האדם טרוד חובה כשההורים מצטערים מכך .ונראה מוכח שיש חשש סחיטה אף בבגד שלבוש
הרא"ש (כתובות פ"א סי' יג) והטור (אבה"ע סי' סב, בעסקיו ,ואילו בערב הוא פנוי מיגיעתו. שכן הדין לגבי כל ההנהגות שיש להורים בו .והביא מהתוי"ט (שבת פכ"ב משנה ד) שאף
ד"ה ומברכין אותם) הכוונה לאנשים שלא אכלו אמנם רש"י (יומא עה :ד"ה 'שלא כהוגן') ביאר צער מזה ,כגון אם מצווים להימנע מטבילה שמצד הדין יש חשש סחיטה גם בבגדים
בשמחת הנישואין ,אף שהיו בשעת הברכות, מדוע נתינת הבשר עם חשכה היתה שלא בצונן או מתענית מחמת דאגה לבריאות שלבוש בהם ,מכל מקום משום כבוד
וזו הדעה השנייה שהביא השו"ע (שם) ,וכתב כהוגן ,מפני שלא נותר זמן להכינו לסעודה. הבן. הבריות נמנעו חכמים מלגזור עליהם .ויש
שכן פשט המנהג .וראה בערוך השולחן (שם ואין זה סותר את אכילתו בערב ,שהרי ראוי 19בשו"ע (סי' רמ סי"ג ,סכ"ה) פסק שאין לציין ,שכאשר האדם מגיע לביתו ופושט את
סכ"ד-כה) שביאר בטעם המחלוקת ,שלדעת להכינו מבעוד יום ולאוכלו בערב ,וכמבואר התלמיד חייב לוותר על מקום לימוד שבו הבגד הרטוב ,אסור לתלותו לייבוש במקום
הרמב"ם ברכות השבע ברכות נתקנו כדי בתורה תמימה (שם הערה יד) .ובספר מלאכת יראה סימן ברכה מחמת התנגדות אביו. שרגילים לתלות בו בגדים מכובסים ,משום
לברך את החתן והכלה על ידי העם שנאספו מחשבת (למהר"ם חפץ פרשת בשלח) כתב טעם ונראה שאין מזה ראיה שכל אמצעי הנוח מראית העין שמא יחשדו בו שכבס את בגדיו
שם ,והאחד מברך והאחרים שומעים ועונים אחר ,והוא מפני שדרך הענוגים והמפונקים ללימוד דוחה חיוב כיבוד אב ,שהרי בשו"ע בשבת ,וכמבואר בשו"ע (שם).
אמן והרי זה כאילו כל המשתתפים בירכו לאכול בשר שקשה להתעכל ביום ,ובלילה (סי' רמו סי"ח) נפסק שמפסיקים תורה לקיום 17בשו"ע (יו"ד סי' רמ ס"ד) נתבאר שעיקר
את החתן והכלה .ולכן כשיש פנים חדשות אוכלים מאכלים דקים ,והטעם שאמרה מצוה שאינה יכולה להיעשות בידי אחרים. הכיבוד הוא בהאכלת האב ,השקאתו ושאר
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ד
◄◄
השכונה שבה אני מתגורר וקופה של ואינו רוצה מים רגילים ,ולא מצאתי חנות תיקון והחלפת דוד בדירה שכורה
הקהילה שאליה אני משתייך ,ואני תורם פתוחה .ברחוב הסמוך התקיימה חתונה
דוד המים שהיה בדירה ששכרנו התקלקל
לשתיהן בקביעות .היום בבוקר הוציא באולם .האם מותר לי להיכנס ולקחת
במהלך השכירות ,וכעת אין לנו מים
בני הקטן את הקופות מהארון ושפך את עבורו כוס שתייה ,אף שאיני מכיר את
חמים .האם המשכיר חייב להחליפו ,או
תכולתן על הרצפה ,והמעות התערבבו. בעלי השמחה? ואם קיבלנו שתייה ,האם
שעלינו לשאת בהוצאה מפני שהתקלה
האם אפשר לחלק את הכסף לפי הערכה, עלי לשמח את החתן משום 'כל הנהנה
מסעודת חתן ואינו משמחו'? אירעה בזמן שאנו מתגוררים בדירה?
או שעלי להוסיף מכיסי עד שאהיה בטוח
שכל קופה קיבלה את מלוא הסכום שהיה ת .מותר להיכנס לאולם ולמזוג כוס שתייה ת .כשהדוד התקלקל מחמת בלאי השימוש
בה? לילד ,משום שזהו דבר שאין הדרך להקפיד בו ,על המשכיר לדאוג להחזרת אספקת המים
עליו ,אך אין להתיר להיכנס לאולם ולאכול החמים התקינה .27אולם אם השוכר גרם
ת .אם אפשר להעריך כמה כסף היה בכל
שם ללא הזמנה ,מלבד במקום שהמנהג הוא לקלקול בשימוש לא תקין ,ההוצאה עליו .אין
קופה קודם שהתערבו המעות ,אפשר
כך שאין בעלי השמחה מקפידים ואדרבה נוח לייחס לו את הקלקול רק מפני שאירע בימי
לחלקו לפי הערכה ,וכשאין אפשרות
להם שיבואו ויהנו משמחתם .29אם גם האב שכירותו .כשיש מחלוקת על סיבת התקלה,
להעריך יחלק את הכסף בשווה .31באופן
שלא היתה פשיעה בשמירתו ,אין עליו שותה מן הכיבוד של החתונה ,נכון שישמח או סעיף בחוזה המשנה את חלוקת האחריות,
חיוב להוסיף מכיסו כדי שכל קופה תקבל את החתן ,כי גם שתייה היא בכלל הנאה, יש לברר את הדברים.28
את הסכום המרבי שאולי היה בה ,אולם ואינו צריך דווקא לרקוד ,אלא יכול לברך את
אם היתה פשיעה מצידו בשמירה ,יש החתן או לומר לו דברים המשמחים.30 שתייה מאולם חתונות בלא הזמנה
לו חיוב על הספק כדי לצאת ידי שמים הלכתי עם בני הקטן ברחוב בשעה
להשלים לכל אחת מהקופות את הסכום קופות צדקה שהתערבו מאוחרת ,והוא התחיל לבכות שהוא
הגבוה ביותר שיתכן והיה בקופה .32 בביתי שתי קופות צדקה :קופה של צמא מאוד .הוא רגיל לשתייה מתוקה
נתן לוין חתנו של ה"בית יצחק") שקופה הקבועה בבית בעל הבית 28בערוך השולחן (שם ס"ד) כתב שאינו חייב לתקן הקלקולים שלא שמעו עדיין את הברכות ,ולא בירכו את החתן והכלה,
היא כאומר לך וקנה ,ולכולי עלמא זכו העניים במעות .והנה שנגרמו בפשיעת השוכר או בני ביתו ,ופשוט. מברכים שבע ברכות כדי שעל ידי זה יברכו הפנים חדשות
בשו"ע (חו"מ סי' ש ס"א) מבואר ששנים שהפקידו אצל אחד ,זה 29באיסור גזל נפסק בשו"ע (חו"מ סי' שנט ס"א)' :אסור לגזול את החתן והכלה .אמנם לדעת הרא"ש ברכות השבע ברכות
מנה וזה מאתים ,וכל אחד משניהם אומר אני הוא שהפקדתי או לעשוק אפילו כל שהוא ,בין מישראל בין מעובד כוכבים, נתקנו לברך כאשר יש תוספת שמחה ,ולכך מברכים אותם
את המאתים ,והשומר אומר איני יודע ,כאשר הם תובעים ואם הוא דבר דליכא מאן דקפיד ביה ,שרי .ואף זה אוסר בסעודת הנישואין ,מפני שיש בסעודה זו תוספת שמחה
בתורת ברי ,כל אחד נשבע שהפקיד מאתיים וגובה מאתיים בירושלמי (דמאי פ"ג ה"ב) ממידת חסידות' .ובסמ"ע (סק"ד) מהחופה .אמנם בשאר ימי המשתה אין מברכים את ברכות
והשומר מפסיד מכיסו מאה ,כיון שפשע בכך שלא רשם ביאר הטעם שאם כל אחד יטול קיסם קטן מחבילת קנים השבע ברכות אלא כאשר נמצאים שם פנים חדשות שלא היו
מראש את הסכומים .אבל אם אינם תובעים בטענת ברי כיון או מגדר חברו ,נמצא החבילה והגדר כלים .הש"ך (סי' שנח בשמחת הנישואין ,ומפני שבואם של אורחים חדשים שלא
שגם הם לא יודעים כמה היה בשקיקיהם ,אם בא לצאת ידי סק"א) הביא מהתוספות שאסור לאכול משל אחר גם כשידוע השתתפו בסעודת הנישואין ,מוסיף שמחה יתירה .אבל מי
שמים חייב ,אבל בדיני אדם פטור מפני שאינם תובעים אותו שיתרצה לאחר שייוודע לו ,אך צידד להתיר וכתב שאינו שכבר השתתף בסעודת הנישואין ,אף שיצא קודם ברכת
בברי .וראה בש"ך (סי' עו סק"ז ,סי' ש סק"ה ,וסי' שסה סק"ג) שכתב דומה לייאוש שלא מדעת ,כי כאן ידוע שיתרצה והרי זה המזון ולא שמע את ברכות השבע ברכות שוב אינו מוסיף
שכל זה הוא רק כאשר הם תובעים את המעות אבל אינם כמו דהשתא אתי בהיתרא לידיה .בקצות החושן (שם סק"א) שמחה יתרה בהשתתפותו כעת .ואף כאשר לא נטל ידיו
יודעים כמה הפקיד כל אחד מהם ,אבל באופן שהמפקידים הביא את שיטת האוסרים .והנה בנידון דידן ,אף על פי שאין לסעודת המצווה אלא רק אכל מהאוכל המוגש בסעודה,
אינם תובעים כלל את המעות ,יחלקו שני המפקידים ביניהם היכרות מוקדמת עם בעלי השמחה ,מכל מקום בדרך כלל כבר אינו פנים חדשות ,שכן מדויק מלשון השו"ע שכתב 'ולא
את המאה האחרונים ,כיון שלכל אחד מהם היה בוודאי אין בני אדם מקפידים על כמות שתייה מועטת ,וגם ידוע אכלו שם עד עתה' ,ומשמע שאם אכלו אפילו מעט אינם
מאה ואין ודאות שאחד מהם משקר .ולפי זה נראה שבאופן כי הכל שמחים וחפצים שיברכו בשמחתם .ועוד שאין בעלי נעשים פנים חדשות .ובספר הנישואין כהלכתם (פי"ד סנ"ד)
שלפנינו שגבאי הצדקה אינם יכולים לתבוע את המעות כלל, השמחה משלמים לבעל האולם תשלום נוסף מחמת שתיית הביא מהגרי"ש אלישיב (פניני שבע ברכות עמ' י) שאפילו אם
יחלק את המעות בין הקופות לפי אומד ,ואם אין באפשרותו כוס זו ,שהרי בלאו הכי חייבים הם לשלם על כל הבקבוקים נכנס לאולם רק כדי לאחל 'מזל טוב' ולא טעם כלום ,אינו
להעריך ,יחלק את הכסף בשווה .וכן כתב להלכה בצדקה שכבר הוצאו מהמטבח ,ואינם מקפידים על כך שיהודי נחשב פנים חדשות .אך בתשובות והנהגות (ח"ו סי' רסז סק"ז)
ומשפט (פ"ח הערה כה) .וראה בשו"ת משנת יוסף (ח"י סי' קמג) התקוע בדרכו ירווה את צימאון בנו הקטן בכוס משקה .אלא כתב שרק כאשר שמע את הברכות אחר הסעודה או השתתף
שהוסיף שכיון שבבתים יש בדרך כלל ילדים העלולים לשחק שלפי זה אם רואה שנותרה שם כמות מועטה של שתייה יש במקצת בשמחה ,וכגון שהשתתף בסעודה או בריקודים ,שוב
במעות ,אזי אנו אומרים שגבאי הצדקה מסכימים לכך שאם להחמיר ,שהרי באופן כזה בעלי השמחה עלולים להקפיד אינו פנים חדשות ,אבל אם נכנס רק כדי לאחל 'מזל טוב',
יקרה אונס או התרשלות ויתערבבו המעות שיתן בעל הבית מחשש שלא יישאר מספיק עבור אורחיהם. אין זה נקרא שכבר השתתף בשמחה ,והוא עדיין בגדר פנים
לכל קופה כפי אומד הדעת שיש בדרך כלל בקופה זו ,והרי 30בגמרא (ברכות ו ):נאמר' :כל הנהנה מסעודת חתן ואינו חדשות .וכתב העזר מקודש (סי' סב ס"ח) שכיון שכתב השו"ע
זה כתנאי שבממון שהתנאי מועיל .וראה בחתם סופר (יו"ד
משמחו עובר בחמשה קולות' .וראה ברש"י (שם ד"ה מילי): שפשט המנהג כדעה השנייה שהיא דעת הרא"ש אין אפילו
שהכוונה 'לשמח החתן בדברים' .והרמב"ם (אבל פי"ד ה"א) משום מידת חסידות להחמיר כדעת הרמב"ם ולקרוא למי
סי' רמ ,ד"ה וע"כ בנדון שלפנינו) שהורה למי שנדר סכום לצדקה
והשו"ע (אבעה"ז סי' סה ס"א) כתבו שמצוה לשמח חתן וכלה שלא שמע את הברכות כלל ,שהרי מנהג בברכות נחשב
מסוימת ושכח לאיזו נדר ,שישלם לכולן מחמת ספק נדר ,אף
ולרקד לפני הכלה ,ולומר שהיא נאה וחסודה ,אך לא כתבו כתקנת חז"ל .אמנם השבט הלוי (ח"ח סי' רפ) כתב שכיון שהט"ז
שאין אנו כופים אותו על כך ,אמנם יש לחלק ששם נשאר
שהנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות. (סק"ד) הביא את דעת המהרש"ל (ים של שלמה ,כתובות פ"א סי' יח)
חיוב הנדר על הנודר ,ואילו כאן מדובר במעות שכבר הוכנסו אולם הטור (אבעה"ז סי' סה ס"א) הביא דין זה להלכה ,וכן נפסק שכתב כשיטת הרמב"ם שצריך שיהיו בסעודה אנשים שלא
לקופותיהן .וראה מה שהרחבנו בשאלה זו בספר 'מכתלי בית בלבוש (שם ס"א) ובמגן אברהם (סי' קנו סק"ב) ובבית שמואל (סי' שמעו את הברכות בחופה ,וכן הביא הבית שמואל (סק"ח) דעת
הדין' (ח"ב סי' מז). סה סק"א) ובערוך השולחן (שם ס"ב) .ואף על פי שלכתחילה מהרש"ל ,ראוי לנהוג לכתחילה כדעת המחמירים משום ספק
32מבואר בשו"ע (שם) שכאשר שני אנשים הפקידו אצל אחד ראוי לשמחו ממש ,מובא בשם הגר"ח קנייבסקי (לרעך כמוך ח"ב ברכות להקל .וכן כתב בברכת הבית (שער סב ,שערי בינה סקי"ח)
זה מנה וזה מאתים ,והשומר אומר איני יודע מי מכם הוא עמ' )318שדי באמירת "מזל טוב" לחתן כדי לצאת ידי החיוב שראוי להחמיר משום ספק ברכות להקל.
זה שהפקיד את המאתים ,והם אינם תובעים אותו בברי ,אם לשמחו .וכן כתב בנטעי גבריאל (נישואין ,פמ"א הערה ז). 27כן המנהג בזמנינו בשכירות רגילה שאין המשכיר נפטר
בא לצאת ידי שמים הרי הוא חייב לשלם מכיסו לכל אחד 31בשו"ע (חו"מ סי' ר ס"ה) מבואר שכליו של לוקח אינן קונות רק מפני שהדוד היה תקין בתחילת השכירות .בשו"ע (חו"מ
ואחד ,ולפי שהשומר פשע בכך שלא סימן מי הוא בעל לו כאשר הם ברשות המוכר ,ולפי זה כיון שקופת הצדקה סי' שיד ס"א) מבואר שהמשכיר צריך להתקין בבית דברים
המנה ומי הוא בעל המאתים .ולפי זה בסיפור שלפנינו אם נתונה ברשות המוכר שהוא בעל הבית ,אין ארגוני הצדקה שהם מעשה אומן ועיקר גדול בישיבת הבית .אמנם הרמ"א
הספק נולד מחמת פשיעת האב ,כגון שהניח את הקופות קונים את המעות .אלא שהטור (שם ס"ז) הביא שהראשונים (שם) הביא שבאומר 'בית זה' ואחר כך נתקלקל דבר מה ,אין
במקום שרגיל שיהיו ילדיו משחקים בקופות ומערבבים נחלקו האם הלוקח יכול לקנות כאשר המוכר נתן לו רשות המשכיר חייב לתקן מה שנתקלקל לאחר המסירה .וראה
את המטבעות ,אע"פ שבדיני אדם אי אפשר לחייבו כיון להניח את הכלי ברשותו ,ולהלכה פסק הש"ך (שם סק"ז) בקצוה"ח (סק"א) שתמה על פסק הרמ"א ,שמקורו מדברי
שלאף אחת מהקופות אין טענת ברי נגדו ,ולכן הוא יכול כשיטת הר"י מיגאש שקנה ,והנתיה"מ (סק"ח) פסק כדעת הנימוק"י בשם הריטב"א פרק השואל (ב"מ נט .בדפי הרי"ף) שאם
לחלק את הכסף לפי אומדן דעתו ,אך אם בא לצאת ידי הרמ"ה שבעל הכלי אינו קונה ברשות בעלמא ,אלא אם כן השכיר לו בית זה חייב להעמיד לו בשעה שמכניסו ,מכאן
שמים ראוי שישלם לכל אחת מהקופות עד שידע בוודאות אמר לו בעל החצר 'לך וקני' .וראה בשו"ת מאמר מרדכי ואילך אם נפל אין חייב להעמיד לו ,אולם השו"ע (סי' שיב ס"ז)
שהשלים את כל מה שהיה בה .וכן כתב בשו"ת משנת יוסף (סי' טו) שפסק בפשיטות שהנותן מעות לתוך קופת צדקה, פסק כתשובת הרא"ש (כלל לה סי' ו) שדוקא כשנפל הבית כולו,
(שם) שכדי לצאת ידי שמים ראוי שיוסיף משלו את הסכום קונה גבאי הצדקה על ידי הקופה את המעות עבור העניים, אבל אם הוא קיים אלא שהוא מסוכן לדור בו חייב המשכיר
שנראה לו שהיה בכל אחת מהקופות .אמנם בדרך כלל נראה וכן נקט האחיעזר (במכתבו שהודפס בספר הזכרון אבן ציון עמ' תמב) לתקנו והרמ"א אינו חולק שם ,א"כ איך כאן פסק כדעת
שאין זה פשיעה ,והוא על פי שהביא הקצוה"ח (סי' רצא סק"ז) שהעניים זוכים בקניין גמור על ידי הכלי שלהם ,וכדבריהם ריטב"א ולכאורה נראה דהוא תרתי דסתרי עם הך דתשובת
מהירושלמי (ב"מ פ"ג ה"ז) שהנותן לחבירו תכשיטים בשוק כדי פסק גם בשו"ת דברי חיים (ח"ב חו"מ סי' סח) ,ובדבריהם מבואר הרא"ש .ומהגר"א (שם סק"ו) נראה שבא ליישב הסתירה ,שזהו
שישמור עליהם ,והוא נתנם לבניו הקטנים ונאבדו ,פטור שזהו לפי דעת הש"ך ,כיון שבעל הבית נותן רשות להניח הטעם שסיים הרמ"א וציין :ועיין לעיל סי' שיב סי"ז .שרוצה
מלשלם ,ולפי שאנו אומרים שהשומר לא התכווין לקבל על הקופה בביתו (ועיין עוד במהרש"ם חלק ד סימן קמז) .אולם האבני לומר דקיימא לן כמו שפסק השו"ע שם ,וכן כאן סיים הרמ"א
עצמו לשמור על תכשיטי חבירו בשוק .ובאופן שלפנינו הרי נזר (יו"ד סי' רצג) העלה שבאופן כזה גם הרמ"ה יודה שהקופה (שם ס"ב) ובכל עניינים אלו הולכין אחר מנהג המדינה .וראה
המצב הידוע לכל נותני הקופות הוא שהקופה נמצאת בדרך קונה עבור העניים ,כי כשבעל הבית הרשה להניח בביתו את בערוך השולחן (שם ס"ג-ס"ד) שביאר השיטות ,וכתב שהמנהג
כלל במקום שילדים יכולים להגיע אליו ,ועל דעת כן הם הקופה ושם בעצמו את המעות לתוכה ,הרי זה כמי שאומר לתקן גם במהלך השכירות ,כשאין פשיעה של השוכר ,וכן
נותנים את הקופות. 'זיל קני' .ומעין סברא זו כתב בקונטרס תשובה כהלכה (מהג"ר המנהג.
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ה 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
ביני עמודי מכתלי בית ההוראה
הרה"ג ישראל זילברברג תשובה ממורינו הרב שליט”א
המשך מעמ' ה' המשך מעמ' ה'
ולעניין ערלה ,עיין בשולחן ערוך (יו"ד סי' רצד סעיף יט) שאילן שנעקר והסלע עמו ,אם היה יכול
שעומדים לשימוש שיש בהם בלאי גדול ,ובאופן קבוע הבעלים לחיות בעפרו הראשון בלא תוספת עפר ,אינו טעון מניין חדש לערלה ,ואם לאו מונה מחדש.
קונים סחורה חדשה ,ייחשב הדבר כמו דבר שעומד לימכר.
[וראוי להדגיש כי בודאי היתר זה היינו רק בגוונא שהכוסות
ח .קציצת ענפים במקום עקירת האילן
הם קלאסיים שניתן להשיג בקלות ואין בהם שום ייחודיות בחוות יאיר (סי' קצה) נשאל על אילן אפרסקים המאפיל על החלון ,ואף שהתיר שם מחמת הנזק,
שמחמת כן נאמר שהבעלים מקפידים ,אך אם מדובר בסוג כתב שאם אפשר לתקנו בקציצת הענפים המאפילים ,אין לקצוץ את האילן כולו .ואפילו עתידים
כוסות שקשה להשיג וצריך הזמנה מיוחדת וכדו' ,יתכן הענפים לחזור ולגדול ויצטרך לטרוח בקציצתם ,אין טורח מועט זה מתיר את עקירת העץ.
שהבעלים מקפידים אף באופן שמשלם יותר .ויש לדון בכל ולפי זה ,באופן שדי בקציצת הענפים המפריעים לבנייה ולהרחבת המקום ,אין להתיר את עקירת
מקרה לגופו]. האילן לגמרי ,וכשהגזע או השורשים מעכבים את ההרחבה ,יש לברר את דרך העתקתו או כריתתו.
אולם כיון שבשו"ע הובאו ב' השיטות בלי הכרעה ,לכאורה ט .עשייה בידי נכרי ומכירת האילנות
בודאי הוי ספיקא דאורייתא לחומרא ואין לסמוך על דברי והנה כשאין היתר לעצם הכריתה ,אין די לשכור פועל נכרי ,כי כבר כתב המחנה אפרים (הלכות
הרא"ש להקל .ואף בט"ז הכריע כמהרש"ל שנחלק על הרא"ש. שלוחין סי' יא) דיד פועל כיד בעל הבית ,ובפועל בשכר יש שליחות אף בגוי ,ולכן כתב בשו"ת אבני
אך ראה בשו"ע הרב (הלכות גזילה ס"ב) שמדבריו נראה שסובר צדק (סי' מה) להחמיר שלא לקצוץ עץ פרי על ידי פועל בשכר רק על ידי גוי שאינו מקבל שכר .וכן
להלכה כשיטת הרא"ש להקל. כתב בשו"ת נטע שורק (סימן מב עי"ש) .ובשו"ת אבני צדק (שם) כתב עוד דיש למכור את העץ לנכרי
ד] .אמנם לפי כל מה שנתבאר נראה לומר טעם נוסף לפני קציצתו ,וכן כתב בשו"ת בית שלמה (יו"ד סי קצא).
שבנידו"ד אפשר להקל ,כיון שבספק ספיקא קיימ"ל שאף בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"א סי' קמב אותיות ו–י) דן באיסור אמירה לנכרי בשאר איסורים ,ואף במכירה
בספיקא דאורייתא אזלינן לקולא כמבואר בגמרא (כתובות ט,). לנכרי חשש להערמה ולאמירה הנעשית לתועלת הישראל .לבסוף התיר בנידונו בצירוף כמה תנאים,
ורוב הפוסקים כתבו (ראה בהרחבה בשדי חמד כללים אות ס כלל ל אות ובהם מכירה לנכרי ,אמירה על ידי ישראל אחר ,והעתקה על פי בקיאים .וראה שם שהנידון היה
ג) דבספק ספיקא מותר אף לכתחילה ,והכא הוי ספק ספיקא, פינוי מקום האילן לאחסון קרח לצורכי פרנסה ,וכתב שם לחלק בין זה לבין צורך בית דירה.
א .שיטת הש"ך שמותר לאכול פירות חבירו כשיודע שבודאי עוד מבואר בבית יצחק (שם אות ז) ,שגם אילן השייך לנכרי אסור לישראל להשחיתו ,ולכן מכירת
יסכים .ב .אף אם לא קיימ"ל כהש"ך אלא כשיטת התוס' שאסור, האילן אינה מתירה לישראל את כריתתו.
מ"מ יתכן שכשמשלם יותר מותר וכשיטת הרא"ש לענין כל
גזילה .והוי ספק ספיקא דאזלינן אף בדאורייתא לקולא[ .וכל זה ומכל מקום אם רוצים למכור לנכרי כדי שיהיה שלו בעת שהוא עוקרו ,צריכה להיות מכירה
מלבד הטעם שנזכר לעיל להתיר לפי מה שכתב הט"ז במקום גמורה בקניין המועיל ,שהאילנות יוצאים בו מבעלות הישראל ונקנים לנכרי ,ולא די במה שהנכרי
צורך גדול]. נשכר לקציצה .רק שבארץ ישראל יש להיזהר בזה ,שהרי בשולחן ערוך (יו"ד סי' קנא סעיפים ז–ח) אסר
מכירת בתים ושדות לנכרי משום איסור 'לא תחנם' ,אך התיר למכור להם אילנות על תנאי שיקצצם
ואף שמצינו שיטת הש"ך (יו"ד סימן נז סק"נ; סימן סו סק"י)
ויקצצם בפועל .לפיכך ,אם מוכרים לנכרי ,יש להקנות לו את האילנות על מנת לסלקם ,בלא להקנות
שספק ספיקא של פלוגתא דרבוותא לא נחשב לספק ספיקא, את קרקע החצר או זכות לקיימם בה.
ויש להחמיר בדאורייתא ככל ספק דאורייתא לחומרא ,מכל
מקום כתב הפרי מגדים (יו"ד שפתי דעת סימן קי) בשם ספר תורת י .אילן שפחתו פירותיו
שלמים (ס"ק ג) שנחלק על הש"ך וסובר שגם פלוגתא דרבוותא והנה הרמב"ם (מלכים פ"ו ה"ט) התיר לקוץ אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא מעט פירות שאין
נדון כספק ספיקא לקולא .וכתב שם שכן סברו רוב הפוסקים ראוי לטרוח בעבורם ,ופירש שיעור האילן שאין לקוצו אם הוא עושה רובע הקב בזית וקב תמרים
דאף ספק ספיקא דפלוגתא הוה ספק ספיקא ,וכך כתב השבות בדקל.
יעקב (ח"ב סימן קפז) ,וכן כתב הבית שמואל (אהע"ז סימן נב ס"ק יב). ומהלשון אילן שהזקין ,למדנו שאין היתר לעקור אילן צעיר מפני שעדיין לא הגיע לשנות תנובתו
ושמעתי שדעתם של פוסקי דורינו שיש לסמוך על הפרי מגדים אף שלעת עתה עדיין אינו עושה אלא מעט פירות .כי אילן העומד בעתיד לעשות פירות ,אינו כאילן
לדון ספק ספיקא בפלוגתא דרבותא לקולא. סרק מחמת צעירותו.
ה] .בכל הנ"ל עסקנו מדיני גזילה ,אמנם יתכן מאד שנידו"ד אילן שאסור לקוצצו ,אין לייבשו תחילה כדי להתיר את כריתתו ,הרמב"ם (מלכים פ"ו ה"ח) אסר אף
משתייך להלכות מזיק ,הן החתן ששובר את הכוס והן מי שלוקחו את מניעת אמת המים מן האילן לשם ייבושו.
בכדי להניחו לרגלי החתן (עיין חידושי רבי חיים הלוי הלכות חובל ומזיק נטיעת אילן חדש במקום האילן הראשון שהושחת ,אינה מתירה לכרות את האילן ,ואין זה דומה
פ"ז; קצוה"ח סימן רצא סק"ד; פתח"ח גזילה פ"ד הערה יט) ,ובקרית ספר להיתר העתקת האילן ,לפי שבהעתקת האילן מתקיים האילן הזה עצמו במקום אחר ,ואילו בנטיעה
(הלכות נזקי ממון פ"ה) כתב שהאיסור להזיק על דעת לשלם הוא חדשה האילן הראשון אבד.
מדרבנן ,ולשיטתו יש לצדד להתיר אף בספק אחד ככל ספיקא
להלכה:
דרבנן לקולא ויל"ע .אכן רבים מן הראשונים והפוסקים מצאו
מקורות מן התורה לאיסור ההיזק (ראה קהילות יעקב ב"ק סימן א). א .הרחבת דירה שנעשתה דחוקה מחמת ריבוי בני המשפחה ,זהו צורך שהתירו הפוסקים
לעקור עצי פרי על מנת לבנות ולהרחיב את הבית על מקום העצים .ההיתר נוגע לעצים
ו] .מלבד כל הנ"ל יש להוסיף דאפשר שהכל תלוי איך פועל
המעכבים את הבנייה הנצרכת ,כשהבנייה מבוררת ועומדת לביצוע בהקדם .אם די בקציצת
הסדר התשלומים על הכלים שנשברים במהלך החתונה ,אם
הענפים המפריעים ,יש להסתפק בכך בלבד ולא לעקור את העץ לגמרי.
בעלי השמחה נתבעים על כך ,יתכן שגם מותר לו לשבור על
דעת לשלם ואין צורך להיכנס לכל הנידון ההלכתי דלעיל ,אולם ב .יש לברר בידי אומן הבקי בהעתקת עצים אם אפשר להעבירם עם שורשיהם וגוש אדמה
אם אין בעלי השמחה נתבעים לשלם ,אם כן אף שאכן מוחלים המחיה אותם לחלק אחר בחצר או למקום מתאים .כשאפשר לקיימם בדרך זו ,יש לנהוג כדברי
לבעלי השמחה על מה שנשבר בגלל שימוש האורחים ,ברור החתם סופר ולהעתיקם ,ולברר גם את מניין שנות הערלה.
הדבר שאין כאן שום היתר לשבור לכתחילה ככל העולה על ג .אם אין אפשרות לקיים את העצים בהעתקה ,אפשר לסמוך על המתירים את כריתתם לצורך
רוחו ובכדי להתיר צריך לכל מה שביארנו .וכשנו"נ בנידון זה הרחבת הדירה האמורה ,אך נכון שתיעשה בידי נכרי.
עם מו"ר הגרמ"מ פומרנץ שליט"א אב"ד באר ישראל העירני ד .אם מצרפים להיתר מכירת האילנות לנכרי ,יעשוה בקניין המועיל ,ובארץ ישראל בלא
שלכאורה פשוט הדבר שאין הדבר תלוי כלל באופן הסדרי מכירת קרקע החצר.
התשלומים ,כי אף לצד הראשון בודאי אין בזה שום נתינת ה .אילן העושה פירות שאסור לקוצצו אין לייבשו כדי להתיר את כריתתו ,ואין נטיעת עץ חדש
רשות לשבור לכתחילה ,והרי אף להזיק על דעת לשלם הוי מתירה השחתת עץ קיים.
איסור וכמ"ש הסמ"ע (שע"ח סק"א)[ .וראיתי מי שרצה לומר
שנחשב כמו שהתנו בתחילה עם בעל האולם שיקח כוס וישלם
אח"כ .וצ"ע מה"ת לומר דהוי ממש כהתנו ,בפרט אם עדיין לא
אירע מקרה כזה באולם ואם כן מדוע שיעלה על דעתם לחשוב
על כך].
העולה לדינא:
מותר לקחת כוס מהאולם על דעת לשלם בכדי לשוברו
תחת החופה ואף בלי רשות בעל האולם ,כשמדובר
בכוסות רגילים המצויים לרכישה .ועדיף לזכות לבעלים
לפני השבירה תשלום יותר מהמחיר הרגיל באופן שייחשב
לו לזכות[ .בדברי הקצוה"ח (שנ"ט ס"ק א) משמע שצריך
שיהיה כפלים בדמיו].
לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים ,ניתן לשלוח למייל9917936@gmail.com : להצטרפות לקבלת העלון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ו
