gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מצורפים העלונים‪:‬‬ ‫‬ ‫חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י ‪„ˆ‰‬י˜ים‬ ‫ופעול˙ם ‪‰‬ליכו˙י‪‰‬ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל‬ ‫מרנן ˙למי„י ‪‰‬בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם‬ ‫‬ ‫‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ‪ ‰‬מסו„ר וערוך מ˙וך‬ ‫˘יחו˙ ‪‡‚‰‬ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ‪˘ ı‬ליט"‡‬ ‫מזהב ומ‬ ‫ממשנתו של כ“ק מרן אדמו“ר‬ ‫רבי דוד חי אביחצירא שליט“א‬ ‫פנינים מלוקטים‬ ‫אדמו"רי שושילת‬ ‫עמ' י"א‬ ‫עמ' י'‬ ‫אשית ָ ּב ָרא ֱא‪-‬ל ִֹהים‬ ‫ְ ּב ֵר ׁ ִ‬ ‫פרשת בראשית תשפ"ז | גיליון א'‬ ‫ש ַמיִ ם וְ ֵאת ָה ָא ֶרץ )א‪ ,‬א(‬ ‫ה ָּ‬ ‫ַׁ‬ ‫הנה אמרו רבותינו ז"ל )ויקרא‬ ‫לו‪ ,‬ד( "בראשית ברא אלקים‬ ‫בשביל ישראל שנקראו 'רא‬ ‫תבואתו' )ירמיהו ב‪ ,‬ג( "ברא אל‬ ‫הכתב והמכתב‬ ‫את השמים ואת הארץ"‪ ,‬וא‬ ‫המלאכים לא נבראו כי אם בש‬ ‫גליון שי”ב‬ ‫ישראל‪ ,‬והצדיקים הגמורים מע‬ ‫מן המלאכים‪ ,‬שנשמות הצד‬ ‫ִכגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ‬ ‫בס"דדברי מוסר ויראה מכתי“ק‬ ‫ונש‬ ‫העולמות‬ ‫מפנימיות‬ ‫כ“ק מרן אדמו“ר שליט“א‬ ‫המלאכים מחיצוניות העולמות‪.‬‬ ‫ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹ ַעל יְ ֵר ָאיו‬ ‫ובחר˙ בחיים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גיליון רצ"ח | פרשת יתרו | תשפ"ה‬ ‫לרמוז זאת בתחילת התורה ובס‬ ‫"כגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹ‬‫כתוב בפסוק )תהילים קג יא( ִ‬ ‫דתחילת התורה הוא‪" :‬בראשית‬ ‫פר' חיי שרה‬ ‫ַעל יְ ֵר ָאיו"‪ .‬המקובלים אמרו שהמרחק בין שמים לארץ‬ ‫אלקים את השמים ואת הא‬ ‫הוא מצוין שאם יהיה פחות כלשהו ממהלך ת"ק שנה היתה‬ ‫וסופה הוא "לעיני כל ישראל" )ד‬ ‫מתבטלת הארץ‪ ,‬כי לא היה בכוחה לסבול תוקף‬ ‫לד‪ ,‬יב(‪ ,‬להורות בא לומר‪ ,‬בשביל‬ ‫ההשפעה של השמים וכן הוא בכל העולמות‪,‬‬ ‫המרחק בין‬ ‫ברא הקב"ה את השמים ואת הא‬ ‫משיעוריהגובה הוא לטובת הארץ‪ ,‬ועם דרך זה‬ ‫אם כן‬ ‫שמים וארץ זה‬ ‫בשביל "לעיני כל ישראל" – דו‬ ‫שהקב"ה משפיע על יראיו בצמצום‪ ,‬כי‬ ‫מנחם מנדל‬ ‫החסד‬ ‫רבי‬ ‫קבוע מבריאת‬ ‫‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡‬ ‫פומרנץ‬ ‫תשפ”ז‬ ‫דבר אחר זולת‬ ‫שום א'‬ ‫ולא בשבילגיליון‬ ‫היה שליט"א‬ ‫העולם ואינו‬ ‫ע‪ ú‬ה˙ורה והמוע„ים‬ ‫באופן אחר לא היו יכולים לקבלו‪.‬‬ ‫אם‬ ‫)שערי תש‬ ‫שאמרו חז"ל בברכות )נד‪ (.‬בכל מדה‬ ‫תשפ"ג(‬ ‫)בראשיתמה‬ ‫וזה‬ ‫משתנה‪ .‬משא"כ‬ ‫בראשית תשפ"ו‬ ‫ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאוד‪,‬‬ ‫האדם זה תלוי‬ ‫˙ור˙ חיים‬ ‫עמ' ט"ו‬ ‫'בראשית' ‪ -‬בגימטריא 'ש‬ ‫"כגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹ ַעל‬ ‫הכוונה ִ‬ ‫בעבודת ה' יתברך‬ ‫עמ'החייםי"ט‬ ‫נו˘‡ ˙ורני מר˙˜‬ ‫עזנו'‪ ,‬לרמוז שעיקר התורה והעב‬ ‫והמצוות הכל הוא לתיקון השכ‬ ‫שתלויה בבני ישראל שהם ב‬ ‫יְ ֵר ָאיו" בחינת גבורה וצמצום ומ"מ הוא חסדו‪.‬‬ ‫וא"א להבין‪ ,‬למה אמר גבר חסדו יותר מהחסד‬ ‫הפרדת רשויות – האדם ובעלי‬ ‫שלו ובמסירות‬ ‫נפש שלו‪ ,‬כמה‬ ‫שמתעלה יותר‬ ‫ל‡ור „ברי ה‡ור החיים‬ ‫˘ולחן ˘ב˙ עם ה‡ור החיים‬ ‫שיש בין שמים לארץ‪ ,‬אלא בסייעתא דשמייא‬ ‫ולכן צריכים להיות זריזים וזה‬ ‫המרחק בין שמים וארץ זה קבוע מבריאת‬ ‫האכילה קודם החטא ולאחריה ולאחר דור המבול‬ ‫להיות קרוב‬ ‫טרם מתן תורה נצטוו ישראל מפי‬ ‫אותו ליל הסדר לא יישכח במהרה מבני המשפחה‪ ,‬קטנים‬ ‫איך שרק תסתכלו על זה‪ ,‬היה יחיאל מיכל חביב הקהל‪.‬‬ ‫ממרום גילו המופלג וזקנו שופע ההדר‪ ,‬מקומו הקבוע אי וגדולים גם יחד‪.‬‬ ‫בתיקונה‪.‬‬ ‫יתברך גם‬ ‫להשםלנפש חיה‬ ‫מוֹע‬‫הגבורה )יט‪ ,‬ה(‪” :‬וְ ַע ָתּה ִאם ָשׁ ַ‬ ‫משתנה‪.‬במעשה בראשית מדברת ולאשתו נתן הבורא יתברך את כל עשב זורע זרע‬ ‫לכאורה כאן‬ ‫ואינו‬ ‫העולם‬ ‫מובן‪ ,‬כי‬ ‫ויהי האדם‬ ‫יתי‬ ‫וּשׁ ַמ ְר ֶתּם ֶאת ְבּ ִר ִ‬ ‫ִתּ ְשׁ ְמעוּ ְבּקֹלִ י ְ‬ ‫שם בכותל המזרח בבית הכנסת השכונתי וקורות חייו עד סמוך לעלות השחר ישב סבא וסיפר‪ ,‬בכה וקונן‪ .‬על‬ ‫)מחשוף‬ ‫יתברך פרי עץ‪ .‬אולם לחית הארץ ולעוף השמים נתן‬ ‫והבהמה‪,‬ה'וכי וכל‬ ‫בעבודת‬ ‫תלויהאדם‬ ‫האדם זה‬ ‫משא"כעל דרך‬ ‫כן מתגבר החסד‬ ‫שהותירו את חותמם בפניו משופעות הקמטים והתלמים‪ ,‬הצרת צעדיהם ועל האקציות ההמוניות‪ ,‬על השאגות‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫פעולת גוף‬ ‫התורה‬ ‫יתם לִ י ְסגֻ לָּ ה ִמכָּ ל ָה ַע ִמּים כִּ י לִ י כָּ ל‬ ‫וִ ְהיִ ֶ‬ ‫יותראת כל ירק עשב‪ ,‬ולא את פרי העץ והזרעים‪.‬‬ ‫שמתעלה רק‬‫שיאכלו מאכל אחד‬ ‫שלו‪ ,‬כמה‬ ‫להם עד‬‫נפש‬ ‫ובמסירותאחד‬ ‫שלושניהם מקרה‬ ‫יותר‬ ‫בברואים‬ ‫בריאת האדם ושלטונועליו‬ ‫ָה ָא ֶרץ“‪.‬‬ ‫ירד מיכל‘ה אל העם והואיל בטובו להעניק להם עצה מקפיאות הדם והכלבים האימתניים‪ ,‬על המגלבים שהכו‬ ‫ותושייה‪ ,‬חיוך חם וגם כוס תה מפעם לפעם‪ ,‬חלוט ביד בבשר החי ועל הנסיעות הממושכות בתת‪-‬תנאים בקרונות‬ ‫ואין מאכלם יחד כולם בשווה‪ .‬וַ ִ ּי ְת ּ ְפר ּו ֲע ֵלה ְת ֵאנָ ה וַ ַ ּי ֲע ׂש ּו‬ ‫ויהיו ניזונים בשווה?‬ ‫’בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‘‪.‬להיות קרוב להשם יתברך גם כן מתגבר החסד‬ ‫האור החיים מבאר את פשר הציווי‬ ‫הבקר‪.‬‬ ‫אוהבת וגדוש קוביות סוכר‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬וכותב‪” :‬וְ כַ ֲא ֶשׁר ָר ָצה ֵא‪-‬ל ֶעלְאיןיוֹןלך יפה מן ההתחלה ‪ -‬בריאת מעשה בראשית אם כן‪ ,‬לשון רש“י ’השוה להם הכתוב בהמות ברם‪ ,‬לענין מה שכתב רש“י בדבר איסור אכילת‬ ‫ֲח ֹגרֹת )ג‪ ,‬ז(‬ ‫משמים עליו לפי פעולתו שכמה‬ ‫שבאהביאור‪.‬‬ ‫וההשפעה‬ ‫יותרמעשה‬ ‫עליו‬ ‫הגדרתו המדויקת שנויה היתה במחלוקת‪ַ .‬זקן הקהל‪ ,‬ניצול הוא נזכר‪ ,‬בקול‪ ,‬בפניו של השטן שחרץ את גורלם בהינף‬ ‫וכותב כי כך‬ ‫בשר לאדם הראשון‪ ,‬מודה הרמב“ן‪,‬‬ ‫וחיות‘ צריך‬ ‫בה כלו‬ ‫בששה ימים‪ ,‬ולבסוף שבת קודש‪,‬‬ ‫דוּשּׁה‬ ‫וּב ָרה‪ ,‬יְ סוֹד ַה ְקּ ָ‬ ‫תּוֹרה זַ כָּ ה ָ‬ ‫לָ ֵתת ַה ָ‬ ‫שואה‪ ,‬סבא חביב או שכן אדיב‪ ,‬כל אלה הינם רק חלק יד וקבע מי לחיים ומי למוות‪ .‬ביכּה מרות‪ ,‬לראשונה מזה‬ ‫בס“ד‬ ‫לפרש על דרך ה‬ ‫יששל מקרא‪.‬‬ ‫יותר דעת רבותינו ז“ל‪ ,‬והוא פשוטו‬‫השפעה היא‬ ‫לקבל ’ולא הרשה‬ ‫מתקרבלאחר מכן‬‫כך מה שכתב‬ ‫ברוחניותלהבין‬ ‫יותר ובפרט יש‬ ‫שמתעלה‬ ‫אלקים ביום‬ ‫השמים והארץ וכל צבאם‪ ,‬וישבות‬ ‫רוּחנִ יּוֹת‪ִ ,‬צוָּ ה לָ ֶהם‬‫רוּחנִ יּוּת ָה ָ‬ ‫וְ ַה ָטּ ֳה ָרה וְ ָ‬ ‫מאותו רצף ארוך של תארים שהוצמדו לו והפכו לחלק עשורים‪ ,‬את גורלה של משפחתו הענפה וקהילתו הפורחת‬ ‫לטעון שהם פט‬ ‫הקושיא‬‫שהתחכמו‬ ‫בשר‘‪ .‬לשון עולה אם כן‪ ,‬כי לדברי הרמב“ן לא קשה‬ ‫לארץ‪.‬‬ ‫ולאכול‬‫מהשמים‬ ‫להמית בריה‬ ‫שיש‬ ‫לאדםממה‬ ‫ולאשתו‬ ‫גדולה מהשמים יותר‬ ‫השביעי‪.‬‬ ‫שׁוּבה ֲא ִפלּוּ ֵמ ֵח ְטא ַקל‪.‬‬ ‫ֶשׁיַּ ְחזְ רוּ ִבּ ְת ָ‬ ‫וּכְ ָבר ָק ַדם לָ נוּ ַמ ֲא ָמ ָרם זַ “ל )קידושין‬ ‫שעלו על המוקד‪ ,‬חלקם מול עיניו‪ .‬צירל וחווהל‘ה‪ ,‬משה‪-‬‬ ‫מתדמיתו‪ ,‬חלק ממסכת חייו‪.‬‬ ‫וכדברי אנטונינוס לר‬ ‫דברי הדין‪,‬‬ ‫רש“י‪ ,‬בדבר‬ ‫ביום השישי לבריאה‪ ,‬ברא הקדוש ברוך הוא את זו אינה מצויה‪ ,‬כי מן התורה יודעים אנו על הראשונה שהקשינו על מן‬ ‫ב( ְבּ ִדין ַה ְמ ַק ֵדּשׁ ֶאת ָה ִא ָשּׁה ַעל‬ ‫מרגליות יקרות ואבני מט‪,‬‬ ‫חושן‪,‬‬ ‫שרוליק נכדו‪ ,‬אשר חש קרוב מספיק לסבא הגדול‪ ,‬החליט מרדכי ויידל‪ ,‬אבא ואמא‪ .‬החברים לשטיבל והשכנים‪ ,‬הרבי‬ ‫לעשות שימוש מועיל בכובע אותו חבש מיכל‘ה בחיק וגבאי‪ ,‬המלמד והבלן‪.‬‬ ‫האדם‪ .‬האדם הוא נזר הבריאה‪ ,‬ונברא אחרון האסור והמותר‪ ,‬ומדברי חז“ל למדנו על הכשר השוואת האדם והבהמה‪ .‬אך עדיין שומה עלינו‬ ‫הקדוש המובאים בגמרא )סנהדרי‬ ‫נפלאיםעליהם‬ ‫פניו הוצפו דם כשנזכר במפקדפנינים‬ ‫ְמנָ ת ֶשׁהוּא ַצ ִדּיק גָּ מוּר‪ ,‬וְ נִ ְמ ָצא ָר ָשׁע‪,‬‬ ‫צדיקיםיו ִק ִ‬ ‫וסיפורי ֶשׁ ִקּ ָ‬ ‫למעשה בראשית‪ ,‬אחר כל בעלי החיים‪ ,‬כדי והפסול‪ ,‬אולם מהו ’לא הרשה‘? האם איסור גמור להבין את הלשון שנקט רש“י‪ ,‬ש‘לא הרשה‘ לאדם‬ ‫הסדיסט שכפה‬ ‫המשפחה ‪ -‬כובע הסבא החביב‪.‬‬ ‫יכולין לפטור עצמ‬ ‫ונשמהנוקט‬ ‫הוא? הלא על עץ הדעת הזהיר הקדוש ברוך הוא ולאשתו להמית בריה ולאכול"גוף‬ ‫ישׁינַ ן ֶשׁ ָמּא‬ ‫ידּוּשׁין‪ ,‬כִּ י ַחיְ ִ‬ ‫ידּוּשׁ‬ ‫ְ‬ ‫ּ‬ ‫בשר‪ .‬מדוע‬ ‫באותו ליל הסדר עליו נסוב סיפורנו‪ ,‬החליט שרוליק כי לרוץ ריצה חסרת תכלית על השלג‪ ,‬ועטו ארשת סלידה‬ ‫שישלוט בכולם‪.‬‬ ‫הגות ורעיון ָע ָשׂה ְתּ ָ‬ ‫די לו להחשות‪ .‬הוא מוכרח להתחקות אחר סיפור חייו כשתיאר את מרק‪-‬הפיגולים שחולק להם דברי‬ ‫רך‬ ‫ידה לַמדוע ֶד ֶ‬ ‫ֵצ ָ‬ ‫שׁוּבתוֹ‬ ‫וּב ֶא ְמ ָצעוּת ְתּ ָ‬ ‫שׁוּבה‪ְ ,‬‬ ‫גוף אומר‪ :‬נשמה חט‬ ‫כיצד?‬ ‫את ‪ַּ -‬ת ֲא ִמין ׁ ֶש ָ ּיגַ ְע ָּת‪.‬‬ ‫בסיום מעשה בראשית אמר אלקים לאדם את אדם הראשון בפירוש‪ ,‬ואמר לו )בראשית ב יז( רש“י בביטוי זה‪ ,‬החורג מלשוןהדין‪,‬‬ ‫ִאם ָמ ָצ ָ‬ ‫מקום‪.‬‬ ‫התורה בכל‬ ‫במשורה‪.‬‬ ‫יִ ָקּ ֵרא ַצ ִדּיק“‪.‬‬ ‫שפירשה ממני הריני מ‬ ‫שמיום‬ ‫הבשר לאדם והותר לנח?‬ ‫נאסר‬ ‫ולאשתו )פסוקים כט‪-‬ל(‪” :‬ה ִּנ ֵה נָת ַּתִי לָכ ֶם אֶת ּכ ָל ”וּ מֵעֵץ ה ַּדַעַת טוֹב וָר ָע לֹא תֹאכ ַל מ ִּמ ֶּנוּ “‪ ,‬אך מה‬ ‫אכן נפסק בשלחן ערוך )אה“ע לח‪,‬‬ ‫החסידות‬ ‫כך‬ ‫תורת‬ ‫מאוצרות‬ ‫של סבא‪ ,‬להעשיר בפרטים שעוד לא ראו אור עולם וטרם ההתרגשות לפתה אותו כששיתף בסיפורי הגבורה‬ ‫יאה‪.‬‬ ‫יאה ְלל ֹא יְ גִ ָיעה ‪ֵ -‬אינָ ּה ְמ ִצ ָ‬ ‫ְמ ִצ ָ‬ ‫לא‬ ‫בדרך‬ ‫מאי‪-‬שם‬ ‫שהושג‬ ‫השופר‬ ‫היהודית‪.‬‬ ‫האמיתית‪,‬‬ ‫נוסטלגיה‬ ‫נוטפי‬ ‫בסיפורים‬ ‫נרתיקו‬ ‫שמעתם אוזן ולמלא את‬ ‫מנתֶב זֹרֵעַ זֶר ַע אֲׁשֶר עַל ּפ ְנ ֵי כ ָל הָאָר ֶץ וְאֶת ּכ ָל ביאור הנוסח ’לא הרשה‘?‬ ‫בקבר‪ .‬ונשמה אומ‬ ‫כאבן דומם‬ ‫קודם שנבוא לביאור הדברים‪ ,‬נציגה נא בזה את‬ ‫לא(‪]” :‬המקדש את האשה[ על עֵשׂ‬ ‫משובצות מיד‬ ‫זהבליד‬ ‫המחנה‪.‬ומסודרות‬ ‫דרך‪ ,‬התפילין שהוחבאו במסירות נפש והועברו‬ ‫מעברו הנסתר של סבא‪.‬‬ ‫הריעזוֵץ אֲׁשֶר ּבוֹ פְר ִי עֵץ זֹרֵעַ זָר ַע לָכ ֶם יִהְי ֶה לְאָכְל ָה‪:‬‬ ‫שאני צדיק‪ ,‬אפילו רשע גמור‪ ,‬ה ָ‬ ‫שמיום שפירשתי מ‬ ‫חטא‪,‬‬ ‫החילוק בין‬ ‫בביאור‬ ‫המשך דברי הרמב“ן‪ ,‬העוסק גוף‬ ‫כבהמות נדמו‬ ‫ַשמַי ִם וּ לְכֹל רוֹמֵשׂ עַל‬ ‫תשובהָל חַ ּי ַת הָאָר ֶץ וּ לְכ ָל עוֹף הׁ ּ ָ‬ ‫מקודשת מספק‪ ,‬שמא הרהר וּ לְכ‬ ‫תכנית מורכבת נטוותה מבעוד מועד‪ ,‬וכך מצא את עצמו בהתרגשות‪ ,‬ספר תהלים בלוי אותו חלקו בני‬ ‫משיעוריו‬ ‫ושיחותיו של‬ ‫�‬ ‫תפילות הימים הנוראים והבכיות המזעזעות‪ ,‬הריקודים‬ ‫שרוליק בוהה בסבו משך כל הסדר‪ ,‬עוקב בדריכות אחר‬ ‫דורו של אדם הראשון וזרעו אחריו‪ ,‬ובין נח ובניו‬ ‫על מנת לשנות פרק זה‪ ,‬שומה עלינו לחקור‬ ‫רבי מנחם מנדל פומרנץ ’הרי זו‬ ‫לדגש‪:‬ר ֶץ אֲׁשֶר ּבוֹ נֶפֶׁש חַ ּי ָה אֶת ּכ ָל יֶר ֶק עֵשֶׂב לְאָכְל ָה‪,‬‬ ‫בלבו“‪ .‬עם זאת יש לשים לב הָאָ‬ ‫המשך בע‬ ‫‪ -‬להם הותרה אכילת בשר‪.‬‬ ‫ולפרש את פשר היחס בין אדם לבהמה‪.‬‬ ‫הרהר כ ֵן“‪ .‬ובזה מסתיימת מלאכת היום השישי‬ ‫מקודשת מספק‪ ,‬שמא ו ַיְה ִי‬ ‫שליט“א‬ ‫בשמחת תורה‪ ,‬שיעורי התורה המחתרתיים והחיזוק‬ ‫ההדדי באמונה‪.‬‬ ‫מעשיו ומצפה לרגע הגורלי בו תשתנה המשוואה‪ .‬הרגע בו‬ ‫הוא יוכל לדרוש‪ ,‬ולעמוד על שלו‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬כי בעלי החיים יש בהם נפש התנועה‪,‬‬ ‫הנה‪ ,‬כל אדם יש בו נפש בהמית מלבד הנפש‬ ‫עם כל מלאכת השמים והארץ )פסוק לא(‪” ,‬ו ַּיַר ְא‬ ‫תשובה בלבו‘‪.‬‬ ‫קולו התאושש מעט‪ ,‬התייצב‪ ,‬כשהגיע לשלב בו הופיע‬ ‫’נו? אז מי גנב את האפיקומן?‪ ‘...‬הפנה סבא מבט חמים‬ ‫אשר יש בה קצת מעלה בדומה לנפש המשכלת‪,‬‬ ‫המשכלת‪ ,‬וכדברי הכתוב )קהלת ג יט( ּ‬ ‫”כ ִי מִקְר ֶה‬ ‫האםקִים אֶת ּכ ָל אֲׁשֶר עָשָׂה וְה ִּנ ֵה טוֹב מְאֹד ו ַיְה ִי עֶר ֶב‬ ‫נידון מעניין כשלעצמו הוא ‪ -‬אֱלֹ‬ ‫הצבא האדום בשערי המחנה וכבש אותו‪ ,‬שחרר את שלדי‬ ‫לנכדים‪ ,‬בקולו נשמעת היטב שמחת החג אך לצד זאת‬ ‫ואף כח הבחירה ניתן בהם במידה ידועה‪ ,‬לבחור‬ ‫ב ְנ ֵי הָאָד ָם וּ מִקְר ֶה ה ַּבְהֵמָה וּ מִקְר ֶה אֶחָד לָה ֶם‬ ‫תשובה‪ ,‬בֹקֶר יוֹם הׁ ַּשׁ ִּשִי“‪.‬‬ ‫ו ַיְה ִי‬ ‫ניתן להניח שהעבריין עשה‬ ‫האדם שבו ואפשר להם לשוב לארץ החיים‪.‬‬ ‫מעיד רעד קל כי השנים לא פסחו עליו‪.‬‬ ‫עמ' כ"ג‬ ‫בחיים על פני המוות ולבחור את הראוי להם‬ ‫ּכ ְמוֹת ז ֶה ּכ ֵן מוֹת ז ֶה ו ְרוּ חַ אֶחָד ל ַּכֹל וּ מוֹתַר הָאָד ָם‬ ‫ובכך להחזיק את הקידושין כתקפים‬ ‫עמ' כ"ז‬ ‫’ואז נמלטתי לארץ הקודש‪ ,‬השתקעתי בבני ברק והנה אני‬ ‫נדמה לו שהוא שמע משהו‪ .‬מי?‬ ‫מאכל האדם‪ ,‬ואיסור הבשר‬ ‫שבת קודש‬ ‫על התורה‬ ‫למזונם‪ ,‬ובכח זה בורחים הם מן הצער והמיתה‬ ‫מִן ה ַּבְהֵמָה אָי ִן ּכ ִי ה ַּכֹל הָב ֶל“‪ .‬כי אכן מאכל האדם‬ ‫מספק‪ ,‬גם בשעה שאנו עודנו רואים ‪-‬‬ ‫כאן‘ סיים באחת‪ ,‬נותן סביבו מבט אוהב‪ ,‬חם‪.‬‬ ‫’אני‘ נשמע שוב הקול‪ ,‬צלול וצעיר‪ ,‬מפיו של שרוליק‪’ ,‬אני‬ ‫ומבקשים את מזונם וטובתם‪ .‬וכמו שאמר הכתוב‬ ‫והבהמה שווה‪ ,‬ויכול אדם לאבד ולהפקיר את‬ ‫והואנתינת עשב הארץ למאכל לאדם ולכל הבהמה‬ ‫לדוגמה ‪ -‬את החפץ הגנוב בידו‪ ,‬על‬ ‫זהו? הנכדים היו המומים‪.‬‬ ‫גנבתי את האפיקומן!‘‬ ‫)קהלת ג כא( ”מִי יוֹדֵעַ רוּ חַ ּב ְנ ֵי הָאָד ָם הָעֹל ָה ה ִיא‬ ‫שליחותו בעולם‪ ,‬עד שיהא נמשל כבהמות נדמה‪.‬‬ ‫כתב רש“י דבר אשר יש בו ענין לענות בו‪ ,‬וז“ל‪:‬‬ ‫טרם החזירו לבעליו‪.‬‬ ‫בענין זה נחלקו הראשונים והאחרונים‬ ‫נועם‬ ‫לאחרשבת‬ ‫לפתע‬ ‫אכסוף‬ ‫חכמההחיפזון הפתאומי של סבא לסיים‪ ,‬לקצר‬ ‫קודש והגיונות מה‬ ‫שלהבות‬ ‫זמן‪.‬‬ ‫’ומה תרצה בתמורה?‘ סבא לא בזבז‬ ‫לְמָעְל ָה ו ְרוּ חַ ה ַּבְהֵמָה הַיֹּרֶד ֶת ה ִיא לְמ ַּטָה לָאָר ֶץ“‪.‬‬ ‫ואמרו חז“ל כי האדם הוא ממוצע בין מלאכי‬ ‫”לכם יהיה לאכלה‪ .‬ולכל חית הארץ ‪ -‬השוה להם‬ ‫’אבקש את אשר חפצתי‘ הבהיר שרוליק בטון עסקי שאינו האריכות הרבה ולוותר על פירוט העלייה לארץ‪ ,‬חבלי‬ ‫ומשום כך ראוי גם לבני האדם לנהוג ברחמים‬ ‫השרת לבהמת הארץ‪ ,‬וכלשונם )חגיגה טז‪” :(.‬ששה‬ ‫וסגולתה)עיי‘ נו“כ שם(‪ ,‬יש הסבורים כי אכן‬ ‫הכתוב בהמות וחיות למאכל“‪.‬‬ ‫השבת‬ ‫בוער‬ ‫ועוד? מה‬ ‫בקדושת‬ ‫השבועלי הקליטה והקמת המשפחה‪ ,‬שיקומו האישי‬ ‫מפרשת‬ ‫משתמע לשתי פנים‪’ ,‬אך ורק אם יואיל הסבא להבטיח‬ ‫בבעלי החיים ולא לגרום להם צער‪.‬‬ ‫דברים נאמרו בבני אדם‪ ,‬שלשה כמלאכי השרת‪,‬‬ ‫ניתן להאמין בכך‪ ,‬אך זאת כמובן רק‬ ‫לו?‬ ‫מבואר‪ ,‬כי על אף היות האדם נזר הבריאה‬ ‫נאמנה כי יגשים את משאלתי‘‪.‬‬ ‫ה˘ורהגביע‬ ‫ישועות אשא ‪-‬‬ ‫ה‡הבה כוס‬ ‫האש‬ ‫כבשןיכול‬ ‫הרבילהשיב‬ ‫עצמו‬ ‫בתנאי שהוא קיבל על‬ ‫את השמש ושאלו על‬ ‫מאן‪-‬דהוא שפגש‬ ‫מטעם זה‪ ,‬מדרכי המוסר ראוי היה תחילה שלא‬ ‫שלשה כבהמה“‪ .‬בחלק הרוחני שבו נוהג האדם‬ ‫ותכליתה‪ ,‬מכל מקום לענין מאכלו הושווה לחית‬ ‫וסבורים‬ ‫עצמו את על ההנהגה‪ ,‬ובטרם לקח‬ ‫החולקים‬ ‫ויש בכדי‬ ‫הגזילה‪,‬‬ ‫את את‬ ‫מ˜ל˜ל˙ ‡˙‬ ‫להיות מדובר?‪ ‘...‬סבא הפך משועשע‪,‬‬ ‫תמיהה מתבקשת תמה רבינו בעל ’אור החיים’ היעדרותו‪ ,‬סיפר שהלה גמגם על עיסוק חשוב‬ ‫’במה כבר‬ ‫הקדושנורא ההוד ‪-‬‬ ‫לאכול מבשר בעלי החיים‪ .‬אולם כאשר השחית‬ ‫כמלאכי מרומים‪ ,‬אולם בצרכיו הגופניים אינו‬ ‫ובהמת הארץ‪ ,‬ומאכל כולם מעשב הארץ‪.‬‬ ‫לקדש בו‪,‬‬ ‫הגביע לידו‬ ‫מקוצק‬ ‫’אוסף הבולים היקר שלי? הכרך העתיק של סלאוויטא?‘‬ ‫קידושיו אינם‬ ‫אלאסטוטשינר‬ ‫די‪ ,‬נתן‬ ‫אין רבי‬ ‫אחדאף בכך‬ ‫מהחסידים‪,‬‬ ‫קם כי‬ ‫שנקלע אליו שלא בטובתו‪ .‬התורה הקדושה מספרת לנו אודות המעמד‬ ‫הקדוש בפרשת ויגש (בראשית מה)‬ ‫שרוליק‪:‬‬ ‫כל אדם את דרכו על הארץ‪ ,‬וגם הארץ הנה‬ ‫שונה מן הבהמה‪ .‬ומשום כך‪ ,‬אם לא ישגיח על‬ ‫ועוד הוסיף רש“י וכתב‪” :‬ולא הרשה לאדם ולאשתו‬ ‫בראשו‪.‬יוסף ביום השלישי‪ ,‬הם כבר ממשמעמד‬ ‫’לא ולא‘ הניד‬ ‫נשחתה‪ ,‬ובעלי החיים השחיתו דרכם ברעת‬ ‫קיום תפקידו בזה העולם‪ ,‬ידמה לבהמה‪ ,‬כי האדם‬ ‫והעמידו השיב‬ ‫כל עוד לא‬ ‫מספק‬ ‫הגביע‬ ‫אף את‬ ‫ולקח‬‫קידושין‬ ‫מוורשה‪,‬‬ ‫פותחת בפסוקים‬ ‫סוד הגביע‬ ‫כעסו‪.‬הר סיני וקבלת התורה‪ ,‬והפרשה‬ ‫השמש שלנצפה‬ ‫כיצד ייתכן שכל אותן שנים שהיה‬ ‫הגזילה‪.‬יצחק מאיר באמרו לו‪ :‬להמית בריה ולאכול בשר‪ ,‬אך כל ירק עשב יאכלו‬ ‫את של רבי‬ ‫הרב על ידו‬‫שלר ֵאל‬ ‫לפטירתויִ ְשׂ ָ‬ ‫השבעהאת ְבּנֵ י‬ ‫ישׁי לְ ֵצ‬ ‫ימי ִ‬ ‫כלותה ְשּׁלִ‬‫עם ֶֹדשׁ ַ‬ ‫”בּח‬‫כהרגלו‪ ,‬ב(‪ַ :‬‬‫בעיר )יט‪ ,‬א ‪-‬‬ ‫סבא‪ .‬משוטט הבאים‬ ‫נרמזה בקולו‬‫רוחחי?‬‫קוצרהוא‬ ‫להודיע של‬ ‫לאביו כי‬ ‫נימה קלה‬‫’נו?‘שלח‬ ‫במצרים‪ ,‬לא‬ ‫והמתפללים של‬ ‫האדם‪ ,‬נגזרה כליה על תבל וכל יושבי בה‪ ,‬והיו‬ ‫אשר אינו מקיים את התכלית אשר בעבורה בא‬ ‫בראשונים כלם‪ ,‬וכשבאו בני נח התיר להם בשר‪ ,‬שנאמר‬ ‫לכן יקדש יחד‬ ‫מוקדשת‬ ‫רוצהנרחבת‬ ‫לשמוע קדוש‪,‬‬ ‫זי”ע “העולם‬ ‫יריעה‬ ‫ידים‬ ‫בונםְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִ‬ ‫מפשיסחא‬ ‫שמחהי‪ :‬וַ יִּ‬ ‫רבי ַבּר ִסינָ‬ ‫הקדוש ִמ ְד‬ ‫סיפרויּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ‬ ‫המנינים ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָ‬ ‫המאוחריםריִ ם ַבּ‬ ‫ובשנות כליאתו בבית‬ ‫לי‪ ,‬סבא‘‪.‬‬ ‫’תבטיח‬ ‫עבדותו‪,‬‬ ‫אם בשנות‬ ‫לעולם הזה‪ ,‬עליו אמרו חז“ל )עירובין יג‪” (:‬נוח‬ ‫חלק נא רבנו”‪.‬‬ ‫הסוהר‪ ,‬ייתכן שלא היה באפשרותו‪ ,‬אך לאחר שלקראת השעה שמונה; הוא נראה מגיח סוף‬ ‫ראויים כולם למות במבול‪ .‬אלא שנח איש צדיק‬ ‫)להלן ט ג( ’כל רמש אשר הוא חי וגו‘‪ ,‬כירק עשב‘ ‪-‬‬ ‫נוספתאלא‪ -‬האם‬ ‫לנקודה‬ ‫ובאחרונים‬ ‫וגמרור“‪.‬‬ ‫נמנו ד ָה ָה‬ ‫תקפ”ז‪ֵ,‬אל נֶ גֶ‬ ‫שׁם יִ ְשׂ ָר‬ ‫י”בוַ יִּ ַחן ָ‬ ‫באלול‬ ‫ביום ָבּר‬ ‫ותפליור ִסינַ י וַ יַּ ֲחנוּ ַבּ ִמּ ְד‬ ‫תחת‬ ‫כשטליתוֹאוּ ִמ ְד ַבּ‬ ‫שריר וַ יָּ ב‬ ‫מביתו’והכל‬ ‫בנינוחות‬ ‫והתפייט‪,‬‬ ‫נו‪ ,‬אני מתחייב בזאת‘ נעתר סבא סוף‬ ‫’נו‬ ‫ענה כלום‪,‬‬ ‫הרי”מ’ לא‬ ‫בעל ‘חדושי‬ ‫שעלה לגדולה‪,‬‬ ‫תמים היה‪ ,‬ואותו ראה ה‘ צדיק לפניו בדור הזה‪,‬‬ ‫לו לאדם שלא נברא יותר משנברא“‪ .‬אך לעולם‬ ‫שהתרתי לאדם הראשון ‪’ -‬נתתי לכם את כל‘“‪.‬‬ ‫בתשובה‪,‬‬ ‫הגביע הרהר‬ ‫שהוא‬‫בשתיקה את‬ ‫בצל הקדש‬ ‫העובדהכי לקחאמירתו‬ ‫הסתופפוועל‬ ‫הפסוקים‬ ‫סדראשר‬ ‫מהחסידים‬ ‫האור החיים הקדוש על‬ ‫וקיים‘‪.‬הלא חלפו תשע שנים תמימות בית שחיו‪ ,‬והוא צועד לביתעומד‬ ‫הכנסת‪.‬‬ ‫והעמידו על‬ ‫הנוראים‬ ‫בימים‬ ‫אביו?נעץ עבור מה‬ ‫עד שבאו אחיו‪ ,‬וכיצד לא חש לצערו של‬ ‫ובזכותו הציל הקדוש ברוך הוא שנים שנים מכל‬ ‫בוודאי שם אדם עליו‪ ,‬ויוכל לחזור אל מעלתו‪.‬‬ ‫יש מבואר‪ ,‬כי לא הותר לאדם הראשון לשחוט‬ ‫בתשובה‪.‬הרי‬ ‫ודאי שב‬ ‫הרביכי אכן‬ ‫מקוצק‪ .‬ואף‬ ‫קובעת‬‫ידו של‬ ‫תקפ”ח‬ ‫המציין כי‬ ‫תחלת שנת‬ ‫לאחרשלהפסוק‬ ‫נאמר‬ ‫שהפסוק ’וַ יִּ ְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִידים‘‬ ‫הסיכה תשלום?‬ ‫מקבל השמש‬‫שרוליק את‬ ‫אושוויץ‪ ,‬סבא!‘‬ ‫ַ’ס ֵפּר לנו על‬ ‫הרבי מקוצק‬ ‫יפל דבר בהנהגת חסידי‬ ‫והתאבל האם‬ ‫הרי כל אותן שנים ישב יעקב אבינו‬ ‫פשיסחא‪.‬לָ ָמּה‬ ‫פנינים ואמרות‬ ‫מין‪ ,‬ושבעה שבעה מן הטהורים‪ .‬ומעתה ואילך‬ ‫ולאכול בשר בהמה‪ ,‬ואף על ידי שחיטה ‪ -‬כשאינו‬ ‫אדם נאמן‬ ‫שמואל( כי‬ ‫הסוברים‬ ‫מעריב‪ ,‬הביט על‬ ‫”ק ֶשׁה‪,‬‬ ‫מ ְד ַבּר ִסינָ י‘‪ ,‬וקושייתו איתנה‪ָ :‬‬ ‫בתנאיזֶּ ה ָבּאוּ ִ‬ ‫המשרה‬ ‫במפורש ַ’בּיּוֹם ַה‬ ‫נכלל סביב‪,‬‬ ‫ששררה‬ ‫המשועשעת לא‬ ‫שפוצצה באחת את הבועה‬ ‫שיטת הרמב"ן בהבדל שבין מאכל אדם ובהמה‬ ‫ואמר לו‪:‬‬ ‫)ביתרבי נתקי‬ ‫החסיד‬ ‫בליל ראש השנה‪ ,‬לאחר תפילת‬ ‫על בנו אהובו‪.‬‬ ‫נתן ה‘ רשות לבני האדם לשחוט ולאכול‪ ,‬כי כל‬ ‫בפוזמקאות‬ ‫תבוא אלי‬ ‫סוּק‬ ‫פּ‬ ‫ָ‬ ‫ם‬ ‫קוֹד‬ ‫ֶ‬ ‫נגשו החסידים אל הרב הקדוש רבי “נתקי‪ ,‬עוד‬‫ים‬ ‫דּ‬‫ִ‬ ‫ק‬‫ְ‬ ‫ה‬ ‫ַ‬ ‫לְ‬ ‫לוֹ‬ ‫ה‬ ‫יָ‬ ‫ה‬‫ָ‬ ‫ה‬ ‫זֶ‬ ‫סוּק‬ ‫פּ‬ ‫ָ‬ ‫י‬ ‫כִּ‬ ‫הכנסת‬‫ם‪,‬‬ ‫דּ‬‫ָ‬ ‫מּוּק‬ ‫ְ‬ ‫בית‬‫ה‬ ‫ַ‬ ‫את‬ ‫ר‬ ‫יח‬ ‫ֵ‬ ‫א‬ ‫ולהכין‬ ‫ִ‬ ‫קום‬ ‫להשכים‬ ‫שעליו‬ ‫לנו על החוויה‪ .‬על הקשיים והאתגרים‪ ,‬הניסים‬ ‫והתשובה ’ספר‬ ‫בתשובה‪,‬‬ ‫נבלה וטריפה‪ ,‬אלא רק לנח ובניו הותר הדבר‪ ,‬ואז‬ ‫שהרהרבכדי‬ ‫עצמו‬ ‫להעיד על‬ ‫מרעידה‪:‬‬ ‫על המדף ›››‬ ‫סינַ י‘“‪.‬‬ ‫ֶשׁלְּ ָפנָ יו ֶשׁ ָא ַמר ָ’בּאוּ ִמ ְד ַבּר ִ‬ ‫נמנע יוסףוהישועות‪ ,‬הגבורה וההצלה‪ ,‬אנא!‘ למתפללים?‬ ‫קיום המין ‪ -‬בעבור נח וזרעו‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬הרמב“ן על אתר הביא את דברי רש“י‪,‬‬ ‫לדעות אחרות )טיב קידושין ועוד(‬ ‫נאסר להם בשר מן החי ואבר מן החי ודם‪.‬‬ ‫מוורקא זי”ע ואחלו לו ‘גוט יום לקבלאכן‬ ‫נזיפה”‪...‬‬ ‫יצחק‬ ‫כשהטיח אחד מנכבדי הקהילה בפני השמש‬ ‫מלהודיע לאביו‪ ,‬מפני שלא רצה‬ ‫וכתב שכן פירש גם בסנהדרין )נט‪ :‬ד“ה ’לא הותר‘(‬ ‫ממעשים אלו למדנו שקדושי עליון‬ ‫נתונהאתלו רק בעדות של‬ ‫הנאמנות‬ ‫ואף‬‫לרבם‪,‬שכל‬‫לוהטות‬ ‫חסידים‬ ‫במילים‬ ‫הקדוש אצל‬‫טוב’‪ ,‬כנהוג‬ ‫את האשמה‪ ,‬שתק הלה על כך משיב האור החיים‬ ‫חטאם‪ .‬האפירו‪.‬‬ ‫אחיוהרצין‬ ‫ולפרסם את‬ ‫באחת‪ ,‬פניו‬ ‫לבייש אתסבא‬ ‫ועם כל זאת‪ ,‬גם אחר היתר אכילת הבשר‪ ,‬לא נתן‬ ‫במבוכה ופניו הסמיקו‪.‬‬ ‫ה‘ יתברך לאדם רשות בנפש הבהמה‪ ,‬ואסר להם‬ ‫בזה הלשון‪” :‬לא הותר בשר באכילה‪ ,‬דכתיב ’הנה‬ ‫מהי ההשוואה בין אדם ובהמה?‬ ‫עול הנהגת‬ ‫עדים‪.‬הגביע‪ ,‬ויש‬ ‫קיבלו על עצמם‬ ‫שניהחזקת‬ ‫שלידי‬‫ממש‪,‬על‬ ‫החסידים‬ ‫צדיקים כי‬ ‫השלחן‬ ‫התבטאויערך את‬ ‫אודותם ממנו כי‬ ‫הוסיפו ובקשו‬ ‫אש יוקדת‪,‬‬ ‫יהיה לא כולן שלהבת‬ ‫כשורה” הבטיח לאיש‬ ‫מדברים‪,‬‬‫לא הכל‬ ‫רעהעלאכלתהו‪,‬‬ ‫הנושא הזה‬ ‫“ממחר‬ ‫הכל‪.‬‬‫שחיה‬ ‫ליעקב‬ ‫ידעו‬ ‫טאבו‪,‬‬‫זהוסיפרו‬ ‫האחים הרי‬ ‫וכאשר ישמע‬ ‫נתתי לכם את כל עשב‘ וגו‘ ‪ -‬לכם ולחיות נתתי‬ ‫שראויהשלכה‬ ‫לנידון זה‬ ‫טוב‪.‬אוּלַ י ֶשׁהוּא ַעל‬ ‫לכבוד יום‬ ‫קדשו‪” :‬וְ‬ ‫הטהורלשון‬ ‫הזועם‪.‬על הנושא ולא ’התיבות בוערות באש‘‪ ,‬וזו‬ ‫אין שאלות‬‫בו‪ .‬הוא‬‫עלול‬ ‫דשים‬ ‫ולא חי‪,‬‬ ‫יעקבאותו‬ ‫שיוסף‬ ‫מזכירים‬ ‫אבר מן החי‪ ,‬והוסיף להם לישראל איסור אכילת‬ ‫והנה השוואה זו בין אדם ובהמה צריכה תלמוד‪.‬‬ ‫שלישהגביע‬‫הראשונה‪,‬‬ ‫לדעהמהו סודו‬ ‫להתבונן‬ ‫לחשוד באחים שידם במעל – כפי‬ ‫הרבי ְמ ַקלְ ֶקלֶ‬ ‫מוורקאת ַה‬ ‫נענהב(‪ַ :‬‬ ‫להם‬ ‫פנינים חכמים ואמרות‬ ‫נכנס‬ ‫ואכן ָ‬ ‫שּׁוּרה“‪,‬‬ ‫”א ֲה ָבה‬ ‫)סנהדרין קה‪,‬‬ ‫לחלונות בית‬ ‫אוֹמ ָרם‬‫מבעד‪ְ ‬‬ ‫נראו ֶדּ ֶר‬ ‫מקטנותו‪ ,‬וזהו‪.‬‬ ‫אבלנכדלמחרת‪ ,‬לא‬ ‫אירע‪.‬‬ ‫ידע כל‬ ‫שאכן‬ ‫’משם‘‪,‬‬ ‫רמזים‪ ,‬כלום‪ .‬סבא הגיע‬ ‫דם‪ ,‬כי הדם הוא הנפש‪ .‬ורק את גוף בעלי החיים‬ ‫העשבים והאילנות ואת כל ירק עשב לאכלה‪ ,‬אבל‬ ‫הביתגם אם נקבל את עצם הדבר שהאדם והבהמה‬‫לכך? הנידון הקודם שהוזכר‪ .‬כי‬ ‫הוא על‬ ‫לעריכת השלחן‪ ,‬עמד בראש השלחן‬ ‫וכך אמרו חכמינו (ב”מ נט‪“ ).‬נוח לו לאדם‬ ‫זרחר‪.‬‬‫אוּח‬ ‫ור’מּ ָ‬ ‫ים ַה ְ‬ ‫משתף‪ .‬הכנסת קרני אורן של לְ ַה ְק ִדּ‬ ‫ולאפני חבירו‬ ‫ואלכך‬ ‫האש על‬ ‫לכבשןמדבר‬ ‫הוא לא‬ ‫להשיגהנ“ל‬ ‫את ‪ -‬האם‬ ‫בשאלה‬ ‫יכולים‬ ‫מסתפק‬ ‫אמנם אין‬ ‫שמואלאנחנו‬ ‫העששיות‪,‬‬ ‫התיר הבורא‪ ,‬ולא את נפשו‪ .‬וציוה ה‘ על השחיטה‬ ‫לא חית הארץ נתונה לכם“‪.‬‬ ‫ניזונים מדבר אחד‪ ,‬יש להבין מהו שהושווה‬ ‫והתכונן לקדש‪ .‬על ימינו עמד בנו של‬ ‫האופה‬ ‫ילבין‬ ‫שיפיל עצמו‬ ‫ישהגביע‬ ‫להחזיק את‬ ‫דברים‪ ,‬אולם‬ ‫עודנהענינו‬ ‫בידושל‬ ‫סודם של‬ ‫כשהגזילה‬ ‫רבי עוֹלָ ם‪,‬‬ ‫אברהם‬ ‫תּוֹרה‪ ,‬לָ‬ ‫הרבא‪ ,‬לַ ָ‬ ‫הקדוש‬ ‫בּוֹר‬ ‫הקודם‪,‬לַ ֵ‬ ‫ה ְמּ ֻקוֶּ וה‬ ‫הוּא זֶ ה יוֹם ַ‬ ‫הרבי‬ ‫במילוי‬ ‫את ְהיוֹת‬ ‫זמנו כִּ י‬ ‫”שׁלִּ‬ ‫לכלות ֶ‬ ‫שובוסבא‬ ‫נאלץנאנח‬ ‫חושש‪,‬‬ ‫ברבים”‪’ .‬הבטחה זו הבטחה‘ הזכיר שרוליק בטון‬ ‫למעט צער הבעל חי‪ .‬וזהו אשר אנו מברכים‬ ‫אמנם הרמב“ן עצמו כתב כי אכן חילק הכתוב‬ ‫האדם להם‪ ,‬כאילו תורה אחת להם‪ .‬וגם עצם‬ ‫בתורה מצאנו בענין גביע‬ ‫וּמ ַצ ִפּים‬‫עודִבים ְ‬ ‫יוֹשׁ‬ ‫עמו ְ‬ ‫ואתווְ ֵהם‬ ‫יאה‪,‬‬‫זי”ע‪,‬ר ָ‬ ‫יּוֹם ַה ְבּ ִ‬ ‫וּמ‬‫תּוֹנִ ים‪ִ ,‬‬ ‫תוך לָ ֶעלְ‬ ‫שהואיוֹנִ ים וְ לַ ַ‬ ‫משפשףתּ ְחאת‬ ‫ההסקהאת‬ ‫התנור בעצי‬ ‫”אשר קדשנו במצוותיו וציונו על השחיטה“‪.‬‬ ‫בין האדם ואשתו לחיה והבהמה‪ ,‬ופירש כי לאדם‬ ‫הדבר שהאדם וחמורו יאכלו מאבוס אחד אינו‬ ‫הכסףוהוא‬ ‫של מכריע‬ ‫מספק‪,‬‬ ‫הקידושין כחלים‬ ‫מגדולי‬ ‫רבים‬ ‫משה‬ ‫והחליט לקיים‬ ‫בפי על כסאו‪ ,‬לקח נשימה ארוכה‬ ‫הבריות כדוגמא עד היכן ידיו מחמת הקור‪,‬‬ ‫והתרווח‬ ‫מאמר זה שגור‬ ‫יוסף הצדיק‪ ,‬המלמד אותנו כי הצדיק‬ ‫החסידים‪,‬ינַ י‪.‬הרב הקדוש רבי יעקב אריה‬ ‫את ְבּנֵ י יִ ְ‬ ‫פרקישׂ ָר ֵאל ִמ ְד ַבּר ִס‬ ‫במקום ָמ ַתי יָ‬ ‫לומרבוֹאוּ‬ ‫לא לנבור בפצעים הישנים‬ ‫ומעולםנאלץ‬ ‫חברו‪ ,‬בחייו‬ ‫לראשונה‬ ‫יש להזהרהבטחתו‪.‬‬ ‫מהלבנת פני‬ ‫במקרה בו הוא טוען שהרהר‬ ‫משולכילגביע‪.‬‬ ‫התהלים הקבועים שהיה רגיל לומר לפני‬ ‫רבי ֶדר ַה ָדּ ָבר‪,‬‬ ‫אלכסנדרוְ ֵתכֶ ף‬ ‫זושא‬ ‫מרדזימיןכּ ַֹח לְ ַס‬ ‫זי”ע‪ֵ ,‬פּר ֵס‬ ‫שיעלה על‬ ‫מצאנו אדםההם‪,‬‬ ‫נפלאות על פרשת השבוע‬ ‫הקדוש כך‪.‬‬ ‫יש להניח‬ ‫בתשובה ‪-‬שלודאי‬ ‫ועוד לעשות זאת ”לָ זֶ ה כְּ ֶשׁ ִהגִּ יעוּ ָשׁ ָמּה ‪‬א ָע ְצרוּ‬ ‫לדוש בהם‬ ‫התפלה‪.‬‬ ‫להפיל את‬ ‫הפוגה‪,‬עצמו‬ ‫דעתוללא‬ ‫המדממים‬ ‫א‬ ‫רבי‬ ‫המגיד‬ ‫וכדברי קדשו‬ ‫ישראל מקוזניץ זי”ע‪ ,‬בספרו ’נזר ישראל’‬ ‫פייבל ָחשׁוּק‬ ‫מגריצא‬ ‫שרגא ִהגִּ ַ‬ ‫יע‬ ‫אוּ‘ וגו‘‪,‬‬ ‫מפלוצק ַהזֶּ ה‬ ‫זי”ע‪ָ ,‬בּרבי‬ ‫אוֹמרוֹ ַ’בּיּוֹם‬ ‫זי”ע ועוד‪.‬‬ ‫רגיל ְבּ ְ‬ ‫הוֹד ָעה‬ ‫המהבילה ַה ָ‬ ‫שהיה‬ ‫בפומבי‪ .‬שלא ילבין פני חברו‪ ,‬מלבד שלא לדבר על כוס התה ָק ְד ָמ‬ ‫לכבשן האש ובלבד‬ ‫שכתב שהצדיק משול הוא כגביע של‬ ‫תמר שבעקבותיה דרש רבי יוחנן משמו של לשתות‪.‬‬ ‫קם רבי אברהם משה ומזג‬ ‫רבי שמעון בר יוחאי מאמר הזה‪,‬‬ ‫יוסף‪ ,‬כי הצדיק אינו אלא כגביע שמקבל‬ ‫היין‬‫מלא◄‬ ‫המ˘ך בעמו„ הב‡‬ ‫אבל אצל אחד המתפללים קרא לפטר את השמש‬ ‫בתוך הגביע שעמד לפני הרבי מווארקא‬ ‫הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב‬ ‫בתוכו להשפיע לכל ישראל כל טוב‪.‬‬ ‫ואף הרימו ונתנו על ידו‪ .‬ברב שרעפיו‬ ‫ליובצ’אנסקי – ממשרתו‪ ,‬ואחרים תבעו לקצץ במשכורתו‪.‬‬ ‫המשגיח מברנוביץ’ ה’ יקום דמו לא‬ ‫ובודאי ענין הגביע אשר נתן על ידי‬ ‫בקרבו התעכב הרבי מוורקא מלהתחיל‬ ‫היה מושג ”עבור מה אנו משלמים לו? על שנת החורף‬ ‫הצדיקים הוא לאות ולסימן שעל ידי כך‬ ‫שכזה‪ ,‬מאמר חז”ל בעלמא‪ ,‬ואם כך אמרו המתוקה שלו?!”‬ ‫בסדר הקדוש‪ ,‬עיניו זלגו דמעות רותחות‬ ‫חכמינו – כך יש לנהוג!‬ ‫יהיה בידם הצנורות להשפיע שפע ברכה‬ ‫וכלו היה אש להבה‪ .‬ואז‪ ,‬לפתע פתאום‪,‬‬ ‫ואחרי תפלת המנחה התגודדו כמה מותיקי‬ ‫המנין סביב השמש בזעם‪:‬‬ ‫חורף כבד היה זה‪.‬‬ ‫והצלחה על כל המסתופפים בצלם‪.‬‬ ‫התנער ממחשבותיו‪ ,‬הושיט את ידו בה‬ ‫השלג נערם לילות‬ ‫ארוכים‪ ,‬וקור עז שרר ”כיצד אינך מתבייש לישון על מיטתך?!”‬ ‫גביע האבות‬ ‫היה נתון גביע הקדוש‪ ,‬והניחו על ידו‬ ‫השמש השפיל עיניו ושתק‪.‬‬ ‫ברחובות‪.‬‬ ‫בספרו ’מגלה עמקות’ (פר’ ויגש) כתב‬ ‫של רבי אברהם משה‪ ,‬ואמר לו בחרדת‬ ‫כל מי שהיה‬ ‫קדש‪:‬‬ ‫באפשרותו העדיף להתכרבל אזניו בערו מבושה‪ ,‬והוא ייחל שהאדמה תבלע‬ ‫המקובל הקדוש רבינו נתן נטע שפירא‬ ‫תחת לשמיכות המחממות‪ ,‬ולא לצאת אל אותו‪.‬‬ ‫זי”ע כי תבת ‘גביע’ בנויה מהאותיות‪:‬‬ ‫“עשו אתם קדוש‪ ,‬שכן אתם זכיתם בנזר‬ ‫הרחוב הסוער‪.‬‬ ‫הנהגת הצבור”‪.‬‬ ‫“אתם צודקים‪ ,‬אמצא לכך פתרון” אמר‪ ,‬ונמלט‬ ‫ג‪-‬י‪-‬ב‪-‬ע‪ ,‬הרומזות ל‪-‬ג’ אבות‪ ,‬י”ב שבטים‪,‬‬ ‫מהמקום‪.‬‬ ‫וכך נהג גם השמש העירוני‪ ,‬שבמקום להתייצב‬ ‫וע’ נפש‪ ,‬וכל אלו הם היסודות האיתנים‬ ‫לא סרב רבי אברהם משה ומיד קדש‬ ‫על משמרתו‬ ‫על היין‪ ,‬ובכך היה למנהיג החסידים‬ ‫בבית הכנסת הגדול עם שחר‪ ,‬אלא שכאשר קרא התרנגול בעלות השחר הבא‪,‬‬ ‫עליהם עם ישראל נשען ועומד‪.‬‬ ‫שנותרו בפשיסחא‪ ,‬כשהרבי מווארקא‪,‬‬ ‫ולהעלות את האש בתנור הגדול‪ ,‬נותר מחופר התהפך השמש על מיטתו והמשיך לישון‪.‬‬ ‫ויש להשלים זאת עם המבאר בספרים‪,‬‬ ‫במיטתו‪.‬‬ ‫שהיה מבגר ממנו‪ ,‬מתבטל אליו כתלמיד‬ ‫בקור שכזה לא יעלה על הדעת להוציא אף‬ ‫שהאות ע’ רומזת לשבעים הזקנים‪ ,‬על‬ ‫בתחילה‪,‬‬ ‫כשהגיעו ראשוני מנין ‘ותיקין’ לא את האצבע הקטנה אל מחוץ לשמיכה‪,‬‬ ‫סט ערבי נחל המבואר (‪ 5‬כר')‬ ‫שווין לטובה ‪ -‬גם כשנראה היפוכו של הטוב‬ ‫מעשה אבות למעלה מהשגתנו‬ ‫ידם נמסרה התורה אשר קבל משה‬ ‫לפני רבו‪.‬‬ ‫כך היה גם אצל חלק הארי של חסידי‬ ‫שהתגברו כארי לעמוד ממיטתם‪ ,‬ומצאו את הרהר מוחו המנומנם‪ ,‬שלא אבה לחשוב על‬ ‫מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים‪,‬‬ ‫בית הכנסת קר וחשוך‪ ,‬חשבו שנאנס השמש ההשלכות‪.‬‬ ‫כמו ששנינו בתחלת מסכת אבות (פ”א‬ ‫פשיסחא אשר קבלו על עצמם את‬ ‫לבוא‪.‬‬ ‫היה‬ ‫ולא יכול‬ ‫מ”א)‪.‬‬ ‫מרותו של הרב הקדוש רבי מנחם מנדל‬ ‫את העלבונות שספג אמש‪ ,‬העדיף לשכוח‪.‬‬ ‫“ממחר” החליט בלבו ב’החלטה נחושה’ תוך‬ ‫שמא חלה והצטנן‪.‬‬ ‫הרי לנו מן האמור‪ ,‬כי בבחינת הגביע‬ ‫מקוצק זי”ע‪ ,‬כפי שמספר בספר ’מאיר‬ ‫אך למחרת‪ ,‬שוב היה ההיכל קפוא וריק‪.‬‬ ‫עיני הגולה’ (אות קפח)‪:‬‬ ‫כדי ששמורות עיניו נעצמות שוב‪.‬‬ ‫נרמזים שרשי בני ישראל‪ ,‬שעל ידם קיום‬ ‫אומתינו ומהם יצאו הענפים להנחיל דת‬ ‫בליל שבת קדש‪ ,‬כאשר עמד הרבי‬ ‫בחוץ שאגה הרוח‪ ,‬פתותי השלג כיסו את כעבור שעתיים‪ ,‬כשהזדחל מהמטה‪ ,‬וראה את‬ ‫מורשה לדורות הבאים‪.‬‬ ‫מקוצק לערך את שלחנו‪ ,‬עמד בסמוך‬ ‫החלונות‪ ,‬ואך בקושי הצליחו לתחוב את השעון‪ ,‬כמעט ופרח לבו בקרבו‪.‬‬ ‫שוב פעם גברה עליו תאות השינה‪ ,‬וכעת עלול‬ ‫המפתח בחור המנעול‪.‬‬ ‫כעין דברים אלו יש בדברי הרב הקדוש‬ ‫אליו הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר‬ ‫הרב‬ ‫הזמן‬ ‫על‬ ‫שלא לדבר‬ ‫זי”ע‪,‬‬ ‫מגור‬ ‫ממשרתו‪...‬‬ ‫מפוטר‬ ‫להיות‬ ‫הוא‬ ‫בהכנסת‬ ‫שבוזבז‬ ‫רבי יהודה אריה לייב מגור זי”ע בספרו‬ ‫בעל ’חדושי הרי”מ’‪ ,‬ובכבודו‬ ‫ובעצמו פתח את בקבוק היין ומזג את‬ ‫העצים ועל הנסיונות להצית את האש בתנור מאין יביא לחם לעולליו?‬ ‫’שפת אמת’ (במדבר תרל”ד)‪ ,‬שביאר את‬ ‫הכתוב וְ ָהיָ ה ִמ ְס ּ ַפר ְ ּבנֵ י יִ ְ ׂ‬ ‫ש ָר ֵאל ְּכחוֹל‬ ‫הגביע של הקדוש עבור הרבי מקוצק‪,‬‬ ‫המגושם‪ ,‬על מנת שיוכלו הבאים לפשוט את וכיצד יישא את פניו בבית הכנסת?‬ ‫מעשה חסיד לרבו‪.‬‬ ‫הגערות שספג אמש יהיו כאין וכאפס לעומת‬ ‫מעיליהם‪.‬‬ ‫ַה ָיּם ֲא ֶׁשר ל ֹא יִ ּ ַמד וְ ל ֹא יִ ָּס ֵפר (הושע ב א)‬ ‫ומים חמים עבור הבאים להשיב את הנפש מה שעלול הוא לספוג היום‪...‬‬ ‫וַ ּיִ ְהיּו ַחּיֵ י ָׂש ָרה (כג א)‬ ‫ֹלהי ֲאדֹנִ י‬ ‫וָ ָאבֹא ַהּיֹום ֶאל ָה ָעיִ ן וָ א ַֹמר ה’ ֱא ֵ‬ ‫בדרך הראויה לעבודת הבורא‪ ,‬שעיקר‬ ‫בין הנוכחים היו כאלה שלא השלימו‬ ‫הרצון אצל יהודי הוא להיות דבק ונמשך‬ ‫עם כך שרבי יצחק מאיר אינו מקבל על‬ ‫מהקור כמו בימים הטובים‪ ,‬מאן דכר שמייהו? כמעט והחליט להישאר בבית‪ ,‬אלא שזמן‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫ספר ערבי נחל המבואר על התורה‬ ‫אלא יש לפרש הדבר על פי דברי מרן החיד”א‬ ‫יח ַּד ְרּכִ י ֲא ֶׁשר ָאנֹכִ י‬ ‫ַא ְב ָר ָהם ִאם יֶ ְׁשָך ּנָ א ַמ ְצלִ ַ‬ ‫מאת הרה"ק רבי דוד שלמה‬ ‫ע”ה (פני דוד חיי שרה) על הפסוק ‘ויהיו חיי שרה’‪,‬‬ ‫יה (כד מב)‬ ‫הֹלֵ ְך ָעלֶ ָ‬ ‫אייבשיץ זיע"א במהדורה חדשה‬ ‫דתיבת ‘ויהיו’ נקראת ישר והפוך‪ ,‬לרמוז שחייה‬ ‫במדרש (ב”ר ס ח) יפה שיחתן של עבדי אבות‬ ‫מפוארת‪ ,‬מאירת עינים‪ ,‬נוספו‬ ‫היו הוויה אחת שווה לטובה הן כשתביט בהם‬ ‫כו’‪ .‬כי מעשה האבות המה למעלה מהשגת‬ ‫מתחילתן לסופן והן מסופן לתחילתן‪ .‬ויש לומר‬ ‫האדם‪ ,‬כי הגופים שלהם האירו יותר מכל‬ ‫סימני פיסוק וניקוד‪ ,‬בתוספת‬ ‫על פי דבריו גם לענייננו‪ ,‬שאף אם תביט בימי‬ ‫הנשמות שלנו‪ ,‬כדאיתא (שם מז ו) האבות הן הן‬ ‫כותרות משנה והערות ביאור עם‬ ‫חייה של שרה למפרע מסופן לתחילתן‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫המרכבה‪ ,‬ורק ממעשה עבדים שלהם יכולים‬ ‫ציונים והשוואות לדבריו‪.‬‬ ‫אף כאשר התנהלו חייה למפרע ובהפך מרצונה‪,‬‬ ‫לקבל הארה ולימוד‪ ,‬כאשר רואים במעשה‬ ‫עם כל זה היו בעיניה כולם שווים לטובה‪.‬‬ ‫העבד התפילות וההשתחוויות שעשה בזה‬ ‫עין יעקב ב‪ .‬חסידות‬ ‫ואין זה דבר של מה בכך‪ ,‬הלא כמה שהאדם‬ ‫השליחות‪ .‬ובאברהם בעצמו לא מצינו זה‪,‬‬ ‫יהא חזק אשר יהא‪ ,‬אך כאשר עובר כאלו‬ ‫כי אין בדעתנו כח להשיג במעשה האבות‬ ‫עין יעקב כולל כל האגדות מתלמוד בבלי‬ ‫ניסיונות יכול חס ושלום לרדת ממדרגתו‪.‬‬ ‫בעצמם‪ ,‬לכן איתא על ‘דמשק אליעזר’ (בראשית‬ ‫וירושלמי שאספם רבי יעקב ב"ר שלמה בן חביב‬ ‫ועם זאת‪ ,‬שרה אמנו ע”ה לא ראתה שום רע‬ ‫טו ב) שדולה ומשקה מתורת רבו כו’ (שנת‬ ‫ז"ל‪ ,‬טקסט הגמרא הוגה ונוקד בניקוד מלא‪ ,‬עם‬ ‫בהנהגת הבורא‪ ,‬וידעה מה שאמרו חז”ל (ב”ר נא‬ ‫תרמ”א)‪:‬‬ ‫מפרשי העין יעקב הידועים 'הבונה' 'הכותב'‬ ‫(שפת אמת ‪ -‬הרה”ק רבי יהודה אריה לייב מגור זיע”א) ג) ‘אין רע יורד מלמעלה’‪ ,‬ואם כך‪ ,‬גם כשאירע‬ ‫'ריא"ף'‪' ,‬עיון יעקב'‪' ,‬עץ יוסף'‬ ‫הצדיקים הם במדרגה שאין להם רצון כלל דבר מן השמיים הנראה כלא טוב על כורחך‬ ‫טוב הוא שהרי אין רע יורד מן השמיים‪.‬‬ ‫רק רצון הבורא‬ ‫ו'ענף יוסף' עם אוצר מפרשים‪.‬‬ ‫ובהסתכלות זו קיבלה כל מאורעות חייה‬ ‫במהדורתינו נוספו המדורים‬ ‫וַ ּיִ ְהיּו ַחּיֵ י ָׂש ָרה וגו’‪ְׁ ,‬שנֵ י ַחּיֵ י ָׂש ָרה (כג א)‬ ‫באהבה ובשמחה‪ ,‬והאמינה שכל הנעשה עימה‬ ‫היחודיים ביאורי החסידות –‬ ‫ובמדרש רבה על זה כשם שהם תמימים כך הוא אך לטובה ‘כל דעביד רחמנא לטב עביד’‬ ‫(ברכות ס‪ ,):‬ואף שבשעת מעשה נראה הדבר‬ ‫שנותיהם תמימים‪.‬‬ ‫אמרות קודש ופנינים יקרים‬ ‫הענין הוא‪ ,‬כי הנה יש בחינת ביטול‪ ,‬לבטל כצרה אבל לבסוף יתגלה שהכל היה לטובה‪.‬‬ ‫על דברי הגמרא‪ ,‬מתורתם של‬ ‫(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א ‪ -‬מילתא‬ ‫את עצמו לרצונו יתברך שמו כאין‪ ,‬כי אם‬ ‫צדיקי הדורות זצ"ל תלמידי‬ ‫חדתא ‪ -‬תורה)‬ ‫האדם מחזיק את עצמו ליש‪ ,‬הרי הוא בבחינת‬ ‫הבעש"ט‪ ,‬עם לקט מספרי מוסר‬ ‫גאות ואין אני והוא יכולים לדור בעולם‪ .‬אבל‬ ‫קידוש החול‬ ‫כשיבוטל לרצון הבורא‪ ,‬אז אני את דכא‪,‬‬ ‫דרוש ואגדה‪ ,‬ומדור תורה אור‪.‬‬ ‫ׂשּוח ַּב ָּׂש ֶדה לִ ְפנֹות ָע ֶרב (כד סג)‬ ‫וַ ּיֵ ֵצא יִ ְצ ָחק לָ ַ‬ ‫[ואמנם הענין ביטול הוא גם כן מעט ישות‪,‬‬ ‫שערי תשובה המבואר‬ ‫הנה חלוקה תפילת מנחה משאר התפילות‪,‬‬ ‫בזה שכמעט אין שום הכנות לפניה‪ .‬כי‬ ‫דהא הוא יש בפני עצמו ורק נתבטל אצל רצון‬ ‫הבורא יתברך שמו]‪.‬‬ ‫הספר הנודע 'שערי תשובה' לרבינו יונה זצ"ל‪,‬‬ ‫אבל יש דרך אחר‪ ,‬והוא ‘שויתי ה’ לנגדי תפילת שחרית מקדימים לה פסוקי דזמרה‪,‬‬ ‫מסודר ומוגה מחדש עפ"י‬ ‫תמיד’ (תהלים טז ח)‪ ,‬שהוא לשון השתוות‪ ,‬שכל ולאחר מכן קריאת שמע וברכותיה‪ ,‬וזאת‬ ‫מה שעושה השם יתברך הוא לטוב‪ ,‬שאין מלבד ברכות השחר וכל המסתעף מהן‪ ,‬וכן‬ ‫דפוסים ישנים‪ ,‬בתוספת כותרות‬ ‫לו רצון כלל‪ ,‬רק רצון הבורא יתברך שמו תפילת ערבית קודמת לה קריאת שמע של‬ ‫וסיכומי עניינים להבנת רצף‬ ‫[שמחמת שהשם יתברך לנגדו תמיד‪ ,‬על כן לילה עם הברכות‪ .‬אולם לתפילת המנחה אין‬ ‫הדברים‪ .‬בנוסף נערך ביאור‬ ‫הוא בבחינת ‘שויתי’ שיש לו השתוות ואין לו כמעט הקדמות‪ ,‬אלא רק מעט פסוקי קרבנות‬ ‫לדבריו הקדושים‪ ,‬עם הערות‬ ‫רצון כלל‪ ,‬רק רצון הבורא יתברך שמו הוא ו’אשרי’‪ ,‬ומיד מתפללים ‘שמונה עשרה’‪.‬‬ ‫וציונים‪ ,‬וכל אלו נסדרו בעימוד‬ ‫באופן שטחי יש מקום לראות ענין זה‬ ‫רצונו]‪ .‬וזהו עבודת הצדיקים כעת‪:‬‬ ‫(חמדת דוד ‪ -‬הרה”ק רבי דוד משטיינהארט זיע”א) כקושי וחיסרון‪ ,‬עירוב של חול בקודש‪ .‬אולם‬ ‫מחודש במהדורה מפוארת‬ ‫באמת ההיפך הוא הנכון‪ .‬וכדברי הרה”ק‬ ‫ומאירת עיניים‪.‬‬ ‫המגיד הגדול ממעזריטש זיע”א (ראה קדושת לוי‬ ‫‘בכל’ ‪ -‬חשיבות תנועה כל דהוא למען כבוד‬ ‫פרשת חיי שרה‪ ,‬הובא ב’תורת המגיד’ שם)‪ ,‬שאמר כי‬ ‫שמו יתברך‬ ‫ם‬ ‫ה‬‫ָ‬ ‫ר‬‫ָ‬ ‫ב‬‫ְ‬ ‫א‬‫ַ‬ ‫ת‬ ‫א‬‫ֶ‬ ‫ְך‬‫ר‬‫ַ‬ ‫ּב‬ ‫ֵ‬ ‫ה’‬ ‫וְ ַא ְב ָר ָהם זָ ֵקן ָּבא ַּבּיָ ִמים וַ‬ ‫להזמנות ספרים עד הבית‪1800-22-55-66 :‬‬ ‫אדם המשוחח עם בני אדם בעניני דעלמא‬ ‫ובתוך כדי כך חושב מחשבות של קדושה‪,‬‬ ‫ַּבּכֹל (כד א)‬ ‫אפילו כל דהוא משמע‪ ,‬כמו שדרשו (יומא זוכה בזה להעלות ניצוצות הקדושה ‪ -‬דברים‬ ‫אקטואלי‪:‬‬ ‫השבוע בגליון‪:‬‬ ‫חשיפה‪:‬‬ ‫עד‪‘ ).‬כל חלב’ לרבות חצי שיעור‪ ,‬פירש רש”י גבוהים מאוד מאוד‪ .‬ועל ידי זה שורה שמחה‬ ‫אפילו כל שהוא משמע [ועיין בפחד יצחק גדולה לפני ה’ יתברך‪.‬‬ ‫באות כל]‪ .‬ומידה טובה מרובה שאפילו כל‬ ‫ניעור‬ ‫האור החיים הק’‪:‬‬ ‫מסירות‬ ‫ודבר זה נרמז כאן בפסוק‪‘ ,‬ויצא יצחק לשוח‬ ‫שהוא ממש תנועה קלה לכבודו יתברך עושה בשדה לפנות ערב’‪ ,‬ויתפרש כך‪‘ :‬ויצא יצחק’‬ ‫הבגד‬ ‫נפש‬ ‫רושם גדול למעלה‪ ,‬כמבואר בחובות הלבבות‪ - .‬שהוציא את השמחה אפילו בשעה שהלך‬ ‫בשבת‬ ‫חיים שיש בהם‬ ‫ללימוד‬ ‫וזהו שנאמר ‘וה’ ברך את אברהם בכל’‪‘ ,‬לשוח בשדה’ בדיבורי גשמיות‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫קודש‬ ‫| עמ’ ב' |‬ ‫תורה‬ ‫שהיה נזהר מבחינת כל של עבירה‪ ,‬והיה יקר העלה ניצוצות ממקום שפל ‪‘ -‬לפנות ערב’‪.‬‬ ‫| עמ’ ח' |‬ ‫| עמ’ ד' |‬ ‫(עינים מאירות ‪ -‬להגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ‬ ‫בעיניו בחינת כל של מצוה (ליל א’ דסוכות אות ה)‪.‬‬ ‫עמ' ה'‬ ‫פניני אביר יעקב‬ ‫שליט”א)‬ ‫(ייטב פנים ‪ -‬הרה”ק רבי יקותיאל יהודה מסיגעט זיע”א)‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫א‬ ‫מחוברים‬ ‫פנינים ואמרות‬ ‫פנינים חכמים ואמרות‬ ‫נפלאות על פרשת השבוע‬ ‫דבר האמונה‬ ‫ווארט מהאור החיים הק'‬ ‫אברהם אבינו הכיר בטובה הגדולה שזכה הוא וזרעו להאמין בה’‬ ‫מכח אמונתו של אברהם אבינו ע”ה נעשינו אף אנו בני מאמינים שיש בפנימיות לב כל יהודי את‬ ‫חיים שיש בהם‬ ‫האמונה בו יתברך‪ ,‬ואברהם כשנתבשר בזה שגם זרעו יהיו מאמינים החזיק טובה על הזכות שזכה‬ ‫אחד מיסודות העיקריים בחסידות הוא‪ ,‬לנצל‬ ‫לה‪ .‬כי אברהם הבין שאין זאת טובה לקדוש ברוך הוא שיש לו אומה של מאמינים‪ ,‬אלא טובה גדולה‬ ‫הזמן ושלא לבטל אפילו רגע אחד‪ ,‬וכדאיתא‬ ‫ועצומה עבורנו שזוכים אנו לחיות בעולם המלא תאוות והשקפות עקומות ומסולפות וקשורים אנו‬ ‫מהרה”ק רבי מנחם מענדיל מקאסוב זצ”ל בעל‬ ‫בקשר אמיץ וחזק מעל כל טבע הבריאה‪.‬‬ ‫אהבת שלום‪ ,‬לפרש הכתוב (ישעיהו נד‪ ,‬ז) “ברגע קטן‬ ‫ואפשר לבאר כי זה מה שנאמר ‘והאמין בה’ ויחשבה לו צדקה’ וכביאורו של בעל התולדות יעקב‬ ‫עזבתיך” שהאדם צריך לדעת כי כל רגע הוא דבר‬ ‫יוסף ע”ה (פר’ יתרו)‪‘ ,‬והאמין בה’’ שזכה למדריגת האמנה ובטחון בו יתברך‪ ,‬ואז ‘ויחשבה לו’ אברהם‬ ‫גדול לקנות בו שלימות‪ ,‬וע”י שחושב שה’רגע’‬ ‫להקדוש ברוך הוא ‘לצדקה’ ולזכות על שקירבו והביאו למדריגת האמנה בו יתברך‪ ,‬שהוא מעלה‬ ‫הוא דבר ‘קטן’ עי”ז ‘עזבתיך’ (מובא בספר ייטב לב)‪.‬‬ ‫נפלאה‪ ,‬עד כאן דבריו‪ .‬ויש להעמיס בדבריו כי בכלל ‘ויחשבה לו צדקה’ הוא שלא רק שהוא עצמו‬ ‫ודבר נורא התבטא הרה”ק רבי משה מקאברין‬ ‫זכה לאמונה אלא גם זרעו אחריו‪.‬‬ ‫זצ”ל‪ ,‬שמי שאינו חשוב אצלו איסור ‘ביטול תורה‬ ‫(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א ‪ -‬מילתא חדתא ‪ -‬אמונה וביטחון)‬ ‫וביטול הזמן’ כאיסור אשת איש ר”ל‪ ,‬עוד לא דרך‬ ‫על מפתן החסידות‪.‬‬ ‫בניהם תחתם‪ ,‬דהיינו נח ובניו ומשם והלאה הקל‬ ‫את עבודתו כציווי המלך‪ ,‬יקבל אבנים אלו‪,‬‬ ‫רבינו האוהחה”ק מפרש הכתוב בפרשתנו “ויהי‬ ‫ה’ מתת רוב הטורח ההוא‪ ,‬כדי שתהיה הפקידה‬ ‫להשתעשע בהם‪.‬‬ ‫חיי שרה” ע”ד היסוד הנ”ל‪ ,‬וזלה”ק‪“ :‬ואומרו חיי‬ ‫קרובה ויתחלחלו האנשים מזמן הפקידה הקרובה‬ ‫ונתן לכל איש ואיש הרבה אבנים‪ ,‬לאחד נתן‬ ‫שרה‪ ,‬כי הצדיקים מחיים ימיהם‪ ,‬והרשעים ימיהם‬ ‫ובאה‪ ,‬וכשראה כי לא יוכלו עמוד היה מחסר‬ ‫שלש מאות אלף‪ ,‬ולאחר שלש מאות וחמישים אלף‬ ‫מחיים אותם” עכ”ל‪.‬‬ ‫והולך להקל‪“ ,‬והן היום בעוונותינו ימי שנותינו‬ ‫הן חסר והן יתיר‪ ,‬וקבע להם הזמן שיספיק להם‬ ‫ולהבין דבריו‪ ,‬נצטט מדברי הספה”ק אהבת‬ ‫בהם ע’ שנה שהם בערך חמשה ועשרים אלף יום‬ ‫לעשות מלאכתם‪ ,‬לכל אבן יום אחד‪ ...‬ובמלאת‬ ‫שלום בפרשתנו‪ ,‬עה”פ (כד‪ ,‬א) “ואברהם זקן בא‬ ‫ורבים מבני עמנו לא עומדים בעבודה קלה כזו”‬ ‫הימים האלה ישלח המלך לקחת האבנים הטובות‪.‬‬ ‫בימים” וז”ל‪ :‬הנה ידוע (זח”א) שהימים הם בחינת‬ ‫עכ”ד‪ .‬יעו”ש באריכות‪.‬‬ ‫ויהי כי שלמו ימי המלאכה פקד המלך לאומניו‬ ‫מלבושים לאדם‪ ,‬והיינו אם האדם מתנהג באותו‬ ‫המורם מדבריו שבכל יום ויום הוי מלאכה‬ ‫העושים במלאכת האבנים‪ ,‬ואספו האבנים‬ ‫יום בתורה ובתפילה ובמעשים טובים ואינו מבלה‬ ‫חדשה לאדם‪ ,‬והצדיקים מחיים ימיהם‪ ,‬וח”ו‬ ‫והביאום לפני המלך‪ ,‬והנה‪ ,‬לא די שלא עשו בהם‬ ‫אפילו רגע אחד בדברים בטלים ובהבלי עולם אז‬ ‫הרשעים עושים בהיפך ומקלקלים ימיהם‪ ,‬וכן‬ ‫מלאכת התיקון והיופי אלא עוד קלקלו ולכלכו‬ ‫מתלבש ומתעטף באותו יום‪ ...‬ומה מאוד גדלה‬ ‫כתב בספר עבודת ישראל (סוף מסכת אבות) ומוסיף‬ ‫אותם‪ ,‬וכעס המלך מאוד וחמתו בערה בו‪ ,‬והעניש‬ ‫הבושה אם חס ושלום מבלה יום אחד בהבלי‬ ‫בזה נופך‪ ,‬וז”ל‪“ :‬כי כל אדם מיום לידתו עלי‬ ‫את כל העבדים האומנים האלה והצית בהם אש‪.‬‬ ‫עולם‪ ,‬ומכל שכן אם עושה ח”ו עבירה באותו‬ ‫ארץ יש לו שורש וחלק בתורת ה’ ונחלקת על‬ ‫ולקח תחתם את בניהם‪ ,‬ויראם את אשר עשה‬ ‫יום אזי הוא (האדם) מתלבש במלבושים צואים‬ ‫כל ימי חייו הקצובים לו‪ ,‬ובכל יום ויום מאיר לו‬ ‫לאבותם והזהירם מאוד לבלתי יעשו כמעשה‬ ‫ומלוכלכים עכ”ל‪ ,‬ובזה מבאר ‪ -‬בהמשך דבריו ‪-‬‬ ‫ניצוץ ושורש חלק אחד מחלק אותו היום‪ ,‬וכל יום‬ ‫אבותיהם‪ ,‬ונמלך בדעתו שלא ליתן להם הרבה‬ ‫“ואברהם זקן בא בימים” פירוש שנתלבש בהימים‬ ‫ויום משונה ומיוחד מחבירו‪ ,‬וכן כל שעה משונה‬ ‫אבנים כמו שנתן לאבותם‪ ,‬אלא הקל מעליהם‬ ‫ומילא אותם בתורה ומצוות ומעשים טובים‬ ‫בענינה מחברתה” עכ”ל יעו”ש‪.‬‬ ‫ונתן להם שלושים אלף עד ארבעים אלף‪ ,‬וכך‬ ‫יעו”ש‪.‬‬ ‫וזהו מה שאמר רבינו “הצדיקים מחיים ימיהם‬ ‫יוכלו ליתן לב ולעשות מלאכתם נאמנה‪ ,‬וגם‬ ‫וכעין זה סיפר הרה”ק רבי מאיר מפרמישלאן‬ ‫והרשעים ימיהם מחיים אותם” שהצדיקים‬ ‫שידעו שפקודת המלך קרובה‪.‬‬ ‫זצ”ל‪ ,‬שהגיעו שני אנשים בפני בי”ד של מעלה‪,‬‬ ‫מתקנים כל יום ויום ונעשה להם למלבוש וכדברי‬ ‫והנמשל‪ ,‬הן הנה הדברים הנאמרים במלך‬ ‫אחד צעיר בשנים והשני זקן מופלג‪ ,‬וכיבדו מאוד‬ ‫האהבת שלום הנ”ל (באות ב)‪ ,‬משא”כ הרשעים ח”ו‬ ‫ישראל אלקי עולם ברוך הוא‪ ,‬אשר חילק אבנים‬ ‫את הצעיר ופסקו לו מיד גן עדן‪ ,‬ואת הזקן לא‬ ‫מקלקלים ימיהם‪.‬‬ ‫טובות הן הנשמות הנקראים אבנים יקרות‪ ,‬וציווה‬ ‫כיבדו כלל‪ ,‬ושלחו אותו תיכף לגיהנום‪ ,‬ותמה‬ ‫מ‪â‬אי ‪ . . . . . .‬ו‬ ‫מ‪Ł‬יכ‪õ‬ת‬ ‫‪ָ ŁçŁ‬ל‪ִ ְ ã‬‬ ‫י‪õ‬תר ִ ַ‬ ‫‪à‬רוח ‪ . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪éŁ‬ן ֶ ֵ‬ ‫‪à‬פרנסה ֵ‬ ‫מ‪é‬ל ֶ ֵ‬ ‫נפ‪ָ ָ ְ ַ ְ õŁ‬‬ ‫לפרנסה ְ ֶ ַ‬ ‫ז‪õ‬כה ְ ַ ְ ָ ָ‬ ‫‪ô‬או‪õ‬ת ִ ָ‬ ‫‪ë‬טריד ַ ְ‬ ‫מ‪Ł‬יכ‪õ‬ת ַל ַ ֲ‬ ‫מ‪ä‬סר א‪õ‬ד‪õ‬ת ַה ַ ְ ִ‬ ‫האכילה ֶ‬‫‪à‬תאו‪õ‬ת ָ ֲ ִ ָ‬ ‫‪ì‬פ‪ִ ְ Ł‬‬ ‫‪ַ ŁçŁ‬לֶ ֶ‬ ‫‪â‬ברי ָ‬ ‫המצמצם ְ ַ ֲ‬ ‫‪Łé‬ם ֶ ֵ‬ ‫ה‪ë‬איר | ִ ְ ֵ‬ ‫נעם | ַ ְ ַ ְ ֵ‬ ‫אמת | ְ ֵ‬ ‫א‪õ‬ר ַ ֵ ִ‬ ‫אמרי ֹ ַ‬ ‫‪ł‬פת ֱ ֶ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫ְ ַ‬ ‫‪Ł‬על‬‫הבטחה ֶ ַ‬ ‫ה‪Łá‬מ‪äç‬ת | ַ ְ ָ ָ‬ ‫טרד‪õ‬ת ַ ַ ְ ִ‬ ‫‪ï‬רנסה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫‪õ‬תיה' – ִ ְ‬ ‫וקלל ֶ ָ‬ ‫טר ַ‪â‬ת ַה ַ ְ ָ ָ‬ ‫‪Ł‬נה ְ ִ ְ‬ ‫מהאדם ִ ְ‬ ‫'‪ô‬כלה ָ ָ‬ ‫‪äô‬סר ֵ ָ ָ ָ‬ ‫אוצר פניני החסידות‬ ‫י‪ł‬ראל | ִ ְ ֶ‬ ‫‪õô‬רה ַ‬ ‫על ָ‬ ‫ֵ‪à‬ית ִ ְ ָ ֵ‬ ‫ק‪à‬לת ֹ‬ ‫ידי ַ ָ ַ‬ ‫ְֵ‬ ‫ונסיים בפשט נפלא שכתב בספר פנים יפות‬ ‫לנו שבאמצעות הכלים אשר נתן בידינו דהיינו‬ ‫לעם‬ ‫מאוד ‪ -‬זה עולם האמת?‪...‬‬ ‫לקרבת ה' ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪à‬רכ‪õ‬ת ְ‪á‬ד‪õ‬ל‪õ‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪é‬ברכ‪õ‬ת ִוי‪äŁ‬ע‪õ‬ת ְ ַ‬ ‫ה‪õô‬כחה ִ ְ ָ‬ ‫‪â‬ברי ַ ֵ ָ‬ ‫‪ä‬מפר ִ‪Ł‬ים ֶאת ִ ְ ֵ‬ ‫מר‪ë‬זים ְ ָ‬‫‪õôà‬כח‪õ‬ת ְ ֻ ָ ִ‬ ‫‪ï‬כים ְ ָ ְ‬ ‫מה ְ ִ‬ ‫‪ï‬נחס | ַ ֵ‬ ‫‪â‬יקים ְ ַ‬ ‫‪ä‬דרכים ְ ִ ְ ַ‬ ‫‪à‬ינה | ַצ ִ ִ‬ ‫אמרי ִ ְ ָ‬ ‫‪â‬ברי ִ ָ‬ ‫ְָ ִ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫‪Ł‬אין‬ ‫‪áŁ‬ם‬ ‫מ‪ï‬ני ֶ ֵ‬ ‫‪à‬אפן ֶ ַ‬ ‫‪à‬הס ֵ‪ô‬ר ִ ְ ֵ‬ ‫‪à‬אדם ְ ֹ ֶ‬ ‫‪ìŁ‬אמר‪ְ ֶ ְ ä‬‬ ‫טב‪ä‬ע ָ ָ ָ‬ ‫‪à‬רכ‪õ‬ת ֶא ָ‪ê‬א ֶ ֶ ֶ ְ‬ ‫להי‪õ‬ת ָ ַ‬ ‫צריכה ִ ְ‬ ‫ה‪õô‬כחה ֵהם ְ ָ‬ ‫ית‪à‬ר‪ָ ִ ְ ü‬‬ ‫עניני ַ ֵ ָ‬ ‫‪à‬ג‪äê‬י ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫ה‪⁄‬ם ִ ְ ָ ַ‬ ‫מציא‪ä‬ת ַ ֵ‬ ‫ל‪äñ‬טי ִ‪ł‬יח‪õ‬ת | ָ‪é‬ל ִ ְ ְ ֵ‬ ‫א‪õ‬ריתא | ְ ִ‬ ‫‪à‬יכל ָ‪ô‬ן ָלב‪õ‬א ְ ִ‬ ‫‪ï‬ת‪á‬מי ַ ְ ָ‬ ‫ִ ֵ‬ ‫ִ ְָ‬ ‫ִ ְֵָ‬ ‫‪ł‬ראל ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫ִי ְ ָ ֵ‬ ‫ית‪à‬ר‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ü‬ב‬ ‫מא‪ַ ָ ְ ִ õô‬‬ ‫י‪éŁ‬ח ֵ ִ‬ ‫‪à‬הלה ֹלא ִ ְ ַ‬ ‫‪à‬מ‪ð‬ב ֶ‪Ł‬ל ֶ ָ ָ‬ ‫ְַָ‬ ‫(בפרשתנו)‪ ,‬לבאר עפ”י הרעיון הנ”ל‪ ,‬מה שאנו‬ ‫התורה והמצוות‪ ,‬להאיר את אותם האבנים‬ ‫והשיבו לו‪ ,‬שהצעיר מילא ימיו ושנותיו בתורה‬ ‫‪ä‬ברכ‪õ‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫וז‪õ‬כים‬ ‫מע ָ‪ł‬יו ְ ִ‬ ‫להיטיב ַ ֲ‬‫עצמ‪ִ ֵ ְ õ‬‬ ‫‪ô‬רים ט‪õ‬ב‪õ‬ת ְ ָ‬ ‫מק‪à‬ל ַעל ַ ְ‬ ‫אחד ְ ַ ֵ‬ ‫‪ä‬מס ָ ִ‬ ‫‪õ‬כ‪áְ ã‬נ ִ‪ä‬זים ֻ ְ‬ ‫‪õô‬כחה ָ‪é‬ל ֶ ָ‬ ‫‪õô‬רה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪à‬קריאת ַה ֵ ָ‬ ‫‪à‬מ‪ô‬ן ָ‬ ‫י‪äŁ‬עה | ְ‪à‬ת ָ‬ ‫אמת | ִ ְ ִ ַ‬ ‫‪Łà‬למ‪ä‬ת ְ ַ ַ‬ ‫עטרת ְ ָ‬ ‫‪õô‬רת ֱ ֶ‬ ‫להתק‪ֵ ְ ִ Łâ‬‬ ‫ֲ ֶֶ‬ ‫ְִ ְֵַ‬ ‫ַ‬ ‫‪é‬תיבה' ‪ . . . . . . . . . . . .‬ב‬ ‫הה‪ïŁ‬ע‪õ‬ת ‪ . . . . . . . .‬ג‬ ‫ההתח ְ‪äŁâ‬ת‬‫‪à‬חינת ַ ִ ְ ַ‬ ‫ו'א‪õ‬ת‪õç‬ת ַה ְ ִ ָ‬ ‫לכל ַ ַ ְ ָ‬ ‫‪ä‬לג‪õê‬ת ֶאת ְ ִ ַ‬ ‫ז‪õ‬כים ְ ָ‬ ‫החקיקה' ְ ִ‬ ‫ה‪à‬רית ִ‬ ‫להאמין ְ ַ‬ ‫‪õ‬ת‪õç‬ת ַ ֲ ִ ָ‬ ‫‪Łà‬מירת ַ ְ ִ‬ ‫‪õô‬ציא‪ִ ֲ ַ ְ – 'ä‬‬ ‫‪à‬חינת 'א ִ‬ ‫ה‪å‬היר‪ä‬ת ִ ְ ִ ַ‬ ‫חד‪ִ Ł‬‬ ‫מ‪ï‬ני ָ ָ‬ ‫‪õô‬רה | ְ ִ ַ‬ ‫‪é‬פי ַ ְ ִ‬ ‫מ‪Ł‬ה | ְ ִ‬ ‫'וי‪Ł‬ן ִ ְ ֵ‬ ‫ל‪äñ‬טי ָ‬ ‫‪à‬אר ֹ ֶ‬ ‫עין | ְ ָ ָ‬ ‫ִ ֵ‬ ‫ַ‪à‬ת ַ ִ‬ ‫ֵֵ‬ ‫אומרים ב’יהי רצון’ שלפני אמירת התהלים‪“ ,‬ואל‬ ‫ולעשותם בתיקון אשר ראוי לעשות‪.‬‬ ‫ומעש”ט‪ ,‬משא”כ הזקן העביר ימיו בחוסר מעש‪,‬‬ ‫‪ä‬פ‪õ‬סקים ‪ . .‬ו‬ ‫נ‪Ł‬מת‪õ‬‬ ‫ְִ‬ ‫האדם ֶאת ִ ְ ָ‬ ‫‪á‬מרא‬ ‫לל‪äë‬ד ְ ָ ָ‬ ‫מעלה ָ ָ ָ‬ ‫וחסיד‪ä‬ת ְ ִ‬ ‫לאט ַ ֲ ֶ‬ ‫לאט ְ ַ‬ ‫מ‪ä‬סר ַ ֲ ִ‬ ‫ספרי ָ‬ ‫הח‪äê‬ק ֵ‪à‬ין ִל‪äë‬ד ִ ְ ֵ‬ ‫‪à‬כל י‪õ‬ם ְוי‪õ‬ם ִ‪é‬י ְ ַ‬ ‫ה‪ô‬פ‪ê‬ה ְ ָ‬ ‫טעם ַ ְ ִ ָ‬ ‫ל‪Ł‬ר ָ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãŁ‬ו‬ ‫‪â‬וד | ַ ִ‬ ‫מ‪Ł‬ה | ַ ַ‬ ‫חמ‪â‬ת ָ ִ‬ ‫‪à‬אר ֹ ֶ‬ ‫ֶ ְַ‬ ‫ְְָ‬ ‫ֵֵ‬ ‫‪àŁ‬כל י‪õ‬ם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ג‬ ‫האדם‬‫הנהגת ָ ָ ָ‬‫‪ô‬היה ַ ְ ָ ַ‬ ‫‪êŁ‬א ִ ְ ֶ‬ ‫זק‪ä‬פה' – ֶ ֹ‬ ‫'‪à‬ק‪õ‬מה ְ ָ‬ ‫ק‪õ‬ממ‪äç‬ת ְ ָ‬ ‫אתכם ֲ ִ‬ ‫‪à‬המה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫וא‪õ‬ל‪ֶ ְ ֶ ü‬‬ ‫‪õô‬רת ָאב‪õ‬ת | ָ ֵ‬ ‫‪à‬בחינת ְ ֵ ָ‬ ‫ֶ ְָ‬ ‫ַ‬ ‫ְִִ ַ‬ ‫‪õ‬ספת ‪ . . . . . .‬ו‬ ‫מצוה נ ֶ ֶ‬ ‫לק‪ç‬ם ִ ְ ָ‬‫‪ä‬מ‪õôŁ‬קק ְ ַ ֵ‬ ‫‪à‬מצוה ִ ְ ֵ‬ ‫‪õ‬סק ְ ִ ְ ָ‬ ‫‪ł‬כר‪Łֶ õ‬ל ָהע ֵ‬ ‫י‪õ‬סף | ְ ָ‬ ‫‪â‬ברי ֵ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫י‪Ł‬ר‪ä‬ת ‪ . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫‪ëŁ‬ה‪ä‬ת‪ְ ַ õ‬‬ ‫אבינ‪ַ ֶ ä‬‬ ‫מ‪ç‬עקב ָ ִ‬‫עמלק ָהפ‪ֹ ֲ ַ ִ üä‬‬ ‫מ‪⁄‬מ‪ä‬אל | ֲ ָ ֵ‬ ‫ֵ‪Ł‬ם ִ ְ ֵ‬ ‫תיקחני מעוה”ז קודם זמני ‘עד מלאת שבעים‬ ‫ולראשונים התחיל ה’ להרבות להם המלאכה‪,‬‬ ‫ונמצא שימיו של הצעיר שמילא אותם כראוי ‪-‬‬ ‫‪àŁà‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪ł‬ביעה ‪ . . . . . .‬ז‬ ‫‪é‬די ְ ִ ָ‬ ‫‪Ł‬א‪õ‬כלים ְ ֵ‬ ‫‪Łá‬מים ְ ַ ָ‬ ‫לי‪ł‬ראל ַאף ַעל ִ‪ï‬י ֶ ְ ִ‬ ‫ה‪⁄‬ל‪õ‬ם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ז‬ ‫ירידת ְ ָ ִ‬ ‫מביאה ֶאת ַ ָ‬ ‫ה‪ô‬ר ְ ִ ַ‬ ‫‪ï‬נים ְ ִ ְ ָ ֵ‬ ‫‪õô‬רה ְ ִ ָ‬ ‫‪ìŁ‬י | ֶ ֵ‬ ‫‪ł‬יאת ָ ִ‬ ‫מלכים | ַה ָ‬ ‫ה‪á‬ר ֻ ִ‬ ‫נבחר | ְנ ִ ַ‬ ‫ילק‪ä‬ט ַ ֵ ְ‬ ‫‪é‬סף ִ ְ ָ‬ ‫מ‪ä‬סר ְ ָ ִ‬ ‫ַ‬ ‫ְַ‬ ‫ֶֶ‬ ‫‪⁄‬כינה ‪ . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫‪ł‬ראל ‪ . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫ה‪õà‬רא ‪ . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫‪Łà‬ביל ַה ְ ִ ָ‬ ‫נ‪Ł‬מ‪õ‬ת ִי ְ ָ ֵ‬ ‫לעב‪õ‬דת ַ ֵ‬ ‫‪ł‬ראל ִ ְ ִ‬ ‫לער‪ְ ִ ü‬‬ ‫‪õà‬ערה ַ ֲ ַ‬ ‫יגאל ֶאת ִי ְ ָ ֵ‬ ‫קצבה ְ ֵ ֶ‬ ‫‪é‬א‪ָ ֵ Ł‬‬ ‫ואין ִ ְ ָ‬ ‫ה‪ê‬בן | הקב"ה ִ ְ ַ‬ ‫ער‪ֵ ְ ü‬‬ ‫התלהב‪ä‬ת ְ ֵ‬ ‫ה‪ê‬בן | ֵאין ֵ ֶ‬ ‫מים ַח ִ‪ç‬ים | ִ ְ ַ ֲ‬ ‫מח‪ł‬ף ַ ָ ָ‬ ‫מח‪ł‬ף ַ ָ ָ‬ ‫ְַ ֹ‬ ‫ְַ ֹ‬ ‫‪à‬אר ַ ִ‬ ‫ְֵ‬ ‫שנה’ באופן שאוכל לתקן אשר שחתתי”‪.‬‬ ‫ונתן להם נשמות גדולות שבכל אחת מהם יש‬ ‫עוברים הם בחשבון‪ ,‬את ימיו הספורים של הזקן‬ ‫אל‪ç‬ה‪ . . . . . . . . . . . . . . ä‬ז‬ ‫‪ì‬ביא ז‬ ‫אלָ‪ç‬ה‪ַ ä‬הָ ִ‬ ‫ידי ֵ ִ‬ ‫לה ָ‪à‬א ֵאינ‪ְ õ‬כל‪ä‬ם ‪ . . . . . .‬ח‬ ‫ידי ֵ ִ ָ‬ ‫‪à‬כל י‪õ‬ם ַעל ְ ֵ‬ ‫וק‪à‬לה ְ ַ‬ ‫‪äŁô‬בה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫‪à‬כל י‪õ‬ם ַעל ְ ֵ‬ ‫‪ô‬מידים ְ ָ‬ ‫להקרבת ְ ִ ִ‬ ‫‪äŁô‬בה ְ ַ ָ ָ‬‫‪à‬לא ְ ָ‬ ‫ידי ְ ָ‬ ‫‪ô‬מידים ְ ָ‬ ‫הקרבת ְ ִ ִ‬ ‫ה‪é‬ת‪ä‬ב ְ ַ ְ ָ ַ‬ ‫‪äíç‬רים ַעל ְ ֵ‬ ‫קד‪ä‬מים | ַ ְ ָ ַ‬ ‫רמז ַ ָ‬ ‫ה‪õô‬רה | ִו‪äâ‬י ְ ֹ‬ ‫ו‪ç‬אמר ָ‪Ł‬א‪ä‬ל | ֶ ֶ‬ ‫חפץ ַח ִ‪ç‬ים ַעל ַ ָ‬ ‫‪ïé‬רת ַה ִ ִ‬ ‫נחל ְ ִ‬ ‫ִ‪Ł‬יר ָמע‪õ‬ן | ַ ָ ַ‬ ‫ַֹ ֶ‬ ‫ַַ‬ ‫ֵָ‬ ‫‪ä‬מת‪ä‬קים ֵהם‬ ‫‪ä‬לד‪à‬ר ִ‪äàâ‬ר‬ ‫‪õ‬תם ְ ִ‬ ‫‪õôà‬רה ְ ַ ֵ‬ ‫‪ë‬ק‪ç‬מים א ָ‬ ‫לעסק ַ ָ‬ ‫הנאה ַל ְ ַ ְ ִ‬ ‫‪çŁ‬כ‪õ‬ל ַ ֲ ֹ‬ ‫טעם יֵ‪ָ ָ ֲ Ł‬‬ ‫אהבה ֶ ָ‬ ‫מרב ַ ֲ ָ‬ ‫להם ַ ַ‬ ‫‪à‬עפר ֵ ֹ‬ ‫ית‪à‬ר‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ü‬ה‬ ‫‪ֶ ָ ŁçŁ‬‬ ‫להת‪á‬ל‪á‬ל ֶ ָ ָ‬ ‫‪ë‬צ‪õ‬ת ֶ ֵ‬ ‫מאד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫קד‪ַ | Ł‬ה ִ ְ‬ ‫אביב | ֵי‪ֵ ְ ַ ְ ִ ְ Ł‬‬ ‫לפני ַה ֵ‪⁄‬ם ִ ְ ָ ַ‬ ‫ֶַזרע ֶֹ‬ ‫ִ‪ֵäéà‬רי ָ ִ‬ ‫אחד ִ ְ ֵ‬ ‫ְ ֹ‬ ‫ֶָ‬ ‫לכאורה ייפלא‪ ,‬וכי מי שהוא כבר יותר מע’‬ ‫בה חלקים רבים‪ ,‬והגביל לכל חלק יום אחד‬ ‫‪ -‬שכן קיים בהם תורה ומעשים טובים עכ”ד‪.‬‬ ‫‪ëô‬ה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫‪à‬ע‪õ‬לם‬ ‫לה‪õ‬ריו ָ ָ‬ ‫ר‪ä‬ח ְ ָ‬ ‫נחת ַ‬ ‫‪õá‬רם ַ ַ‬ ‫‪àŁà‬ת ֵ‬ ‫‪õô‬רה ְ ַ ָ‬ ‫לא ַ ָ‬ ‫‪à‬רית ָאב‪õ‬ת ֹ‬ ‫המח‪ִ Łâ‬ח‪ָ Łäâ‬‬ ‫יה‪õ‬נתן | ְ ִ‬ ‫קד‪ä‬מים | ַ ְ ַ ֵ‬ ‫ַה ָ‪à‬א ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫מדר‪ָ ָ ְ Ł‬‬ ‫נחל ְ ִ‬ ‫ִ ְַ‬ ‫ַַ‬ ‫‪ł‬מחה‬‫יתמ‪ê‬א ִ ְ ָ‬ ‫לא ִ ְ ַ ֵ‬ ‫‪ï‬תי ֹ‬ ‫‪õô‬רה ִמי ֶ ִ‬ ‫טעמי ָ‬ ‫לטעם ַ ֲ ֵ‬ ‫‪õåŁ‬כין ִ ְ ֹ‬ ‫אחר ֶ ִ‬ ‫וחדוה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫למעלה‬ ‫האלקי ֶ‪Ł‬ה‪ä‬א ְ ַ ְ ָ‬ ‫ה‪äàâ‬ק ָ ֱ ֹ ִ‬ ‫האדם ֶאת ַ ִ‬ ‫מפסיד ָ ָ ָ‬ ‫העברה ַ ְ ִ‬ ‫ידי ָ ֲ ֵ ָ‬ ‫אמת | ַ ַ‬ ‫מ‪⁄‬מ‪ä‬אל | ַעל ְ ֵ‬ ‫‪ł‬פת ֱ ֶ‬ ‫ֵ‪Ł‬ם ִ ְ ֵ‬ ‫ְ ַ‬ ‫ְ ְֶָ‬ ‫משל למה הדבר דומה‬ ‫ה‪à⁄‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫ה‪õô‬רה ְ‪à‬י‪õ‬ם ַ ַ ָ‬ ‫הארץ | ִע ַ‪ñ‬ר ִל‪äë‬ד ַ ָ‬ ‫מ‪å‬מרת ָ ָ ֶ‬ ‫ִ ִ ְַ‬ ‫‪àŁ‬ע‪õ‬לם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫ו‪ł‬מחה ֶ ָ ָ‬ ‫וענג ְ ִ ְ ָ‬ ‫‪äŁ‬ע ְ ֶֹ‬‫‪Ł‬ע ַ‬ ‫מ‪é‬ל ַ ֲ‬ ‫ִָ‬ ‫שנים לא יוכל לומר כן‪ ,‬אלא דשבעים שנים‬ ‫למלאכתו‪ ,‬והוא סוד דבר יום ביומו (שמות טז‪ ,‬ד)‪,‬‬ ‫‪õ‬לם ַהֶ‪å‬ה ‪ . . . .‬ח‬ ‫ל‪ł‬כר ַאף ָ‪à‬ע ָ‬ ‫ז‪õ‬כה ְ ָ ָ‬ ‫‪ä‬במצ‪õ‬ת ֶ‬ ‫‪àŁà‬ת ְ‪à‬ת ָ‪õ‬רה ְ ִ ְ‬ ‫הע‪õ‬סק ְ ַ ָ‬ ‫מעשי צדיקים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ט‬ ‫ספיר ויהלום | הארה חסידית מן הפרשה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יב‬ ‫‪â‬וד | ָ ֵ‬ ‫‪à‬נין ָ ִ‬‫ִ ְַ‬ ‫לאחר‬ ‫האדם ַאף ְ ַ ַ‬ ‫‪ä⁄‬מ‪ַ ã‬על ָ ָ ָ‬ ‫‪⁄çŁ‬אר ִר ָ‬ ‫‪à‬אפן ֶ ִ ָ ֵ‬ ‫‪ë‬צוה ְ ֹ ֶ‬ ‫לק‪ç‬ם ַה ִ ְ ָ‬ ‫אדם | ֵי‪ֵ ַ ְ Ł‬‬ ‫ק‪äç‬מ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ã‬ה‬ ‫‪ìŁ‬דמה ל‪Łֶ õ‬ה‪ä‬א ָרח‪õ‬ק ֵמהשי"ת ה‪ä‬א ָקר‪õ‬ב ‪ . . . . . . . . .‬ה‬ ‫אלימל‪ִ | ü‬מי ֶ ִ ְ ֶ‬ ‫‪õô‬לד‪õ‬ת ָ ָ‬ ‫נעם ֱ ִ ֶ ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ִ ָ‬ ‫ַֹ‬ ‫הכוונה מלאים בתורה ובמצוות‪ ,‬ומי שלא ניצל‬ ‫ונתן להם ימים רבים כנגד חלקים אשר בנפשותם‪,‬‬ ‫זוהר הקדוש | עם פרוש הכתר והכבוד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יד‬ ‫בפרשת ויחי ממשיל זאת רבינו האור החיים‬ ‫‪êŁ‬א‬ ‫רחמים ֶ ֹ‬ ‫יב‪ִ ֲ ַ Łñ‬‬ ‫‪ï‬רנסת‪ֵ ַ ְ õ‬‬‫‪à‬צרכי ַ ְ ָ ָ‬‫להתע ֵ‪í‬ק ְ ָ ְ ֵ‬ ‫קדם ֵצאת‪ַ ְ ִ ְ õ‬‬ ‫י‪Łé‬ל ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫הרמ"ל | ֶֹ‬ ‫מ‪Ł‬נת ָ ַ ַ‬ ‫ִ ְַ‬ ‫ִָ ֵ‬ ‫בס"ד‬ ‫אותם כראוי הוא בבחי’ “זקן בלא ימים”‪ ,‬ולכך‬ ‫לאדם הראשון נתן יותר משלש מאות אלף חלקים‬ ‫הק’ במשל נפלא‪ ,‬למלך שחילק אבנים טובות‬ ‫שייך לבקש ‪ -‬אפילו למי שהוא יותר מע’ שנים‬ ‫שהם מספר ימיו תתק”ל שנים‪ ,‬וכשיעור זה הן‬ ‫הבאים מהמחצב‪ ,‬לאומנים לתקנם וללטשם‬ ‫‪ -‬שיוכל להשלים מה שהחסיר עד עתה עכ”ד‬ ‫חסר הן יתיר נתן לדורות ההם‪.‬‬ ‫בתכלית היופי‪ ,‬ולעשות להם משבצות זהב כדרך‬ ‫ודפח”ח‪.‬‬ ‫וכשקלקלו ימיהם ופרץ ה’ בהם פרץ‪ ,‬הקים ה’‬ ‫המלכים‪ ,‬וגזר אומר כי האיש הזריז שיגמור בטוב‬ ‫לשאלות הלכתיות בבית ההוראה הקש ‪8‬‬ ‫מחוברים‬ ‫ניתן להשיג את הגיליון‬ ‫מתחילים‬ ‫את היום!‬ ‫עיצוב ועימוד‪ :‬שוקי קנר‬ ‫מדי שבוע בכל סניפי‬ ‫להצטרפות‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫ישירות למייל האישי‬ ‫קו מענה הלכה‬ ‫עיצוב ועימוד עלונים‪ :‬שוקי קנר‬ ‫העלון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫"ספרי אור החיים"‬ ‫ירושלים‪ :‬ירמיהו ‪ | 13‬שאולזון ‪ | 49‬הפסגה ‪ | 45‬בר אילן ‪ | 4‬חבקוק ‪ • 2‬בית שמש‪ :‬שדרות‬ ‫האמוראים ‪ | 63‬נחל ניצנים ‪ | 3‬יהודה הנשיא ‪ • 6‬בני ברק‪ :‬רבי עקיבא ‪ | 152‬רבי עקיבא ‪68‬‬ ‫| הרב שך ‪ | 8‬אהרנוביץ ‪ | 12‬נחמיה ‪ | 28‬כהנמן ‪ • 64‬מודיעין עילית‪ :‬שד' יחזקאל ‪ | 2‬חפץ‬ ‫‪02-803-9999‬‬ ‫חיים ‪ 7‬אלעד‪ :‬יהודה הנשיא ‪ • 94‬אשדוד‪ :‬יהודה הנשיא ‪ | 8‬אליעזר בן הורקנוס ‪ 8‬ביתר‬ ‫או במייל‪rav@abiryaakov.com :‬‬ ‫עילית‪ :‬הרן ‪ • 9‬חיפה‪ :‬מיכאל ‪ 27‬נתיבות‪ :‬הרמב"ם ‪ 1‬נתניה‪ :‬הס ‪ 18‬פתח תקוה‪ :‬רוטשילד ‪75‬‬ ‫קו השיעורים – קול הלשון‪03-6171077 :‬‬ ‫לתגובות ולהצטרפות לקבלת הגליון במייל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ב‬ ‫מחוברים‬ ‫מעשיות ולקחים מאלפים‬ ‫מצדיקי הדורות‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫כמובן שהמזגן לא פעל אך לא אדם עם כשרון טכני כמותו יתייאש‪ .‬במיומנות פירק בורג פה ובורג שם‬ ‫ו‪ ...‬ערמת שטרי כסף התפזרה על פני הרצפה‪...‬‬ ‫לפתע חשף הבן וסיפר‪ :‬אמא התאפיינה בנוהג מוזר של אגירת כספים‪ .‬זו‬ ‫בדרכו חזרה מהכולל‪ ,‬בתום ‘סדר א’’‪ ,‬הבחין ר’ שלמה במזגן‪-‬חלון המונח‬ ‫תופעה אופיינית לניצולי שואה שבהשפעת מה שעבר עליהם מניחים בצד‬ ‫לצד פח האשפה‪.‬‬ ‫כסף ‘לשעת הצורך’‪ .‬וכך מצאנו אצלה כסף במקרר‪ ,‬בקופסאות נעליים‪,‬‬ ‫מיודענו התברך ב’ידיים טובות’ ולא פעם הצליח לשמש כטכנאי של‬ ‫ומתחת למגירות‪ ...‬לפני שפינינו את הדירה שלה ערכנו חיפוש יסודי בכל‬ ‫עצמו‪ .‬הצצה לכיוון המזגן לימדה אותו שהמזגן לא מספיק ישן‪ ,‬ולכאורה‬ ‫החורים והסדקים‪ .‬מצאנו שם הרבה חסכונות מוחבאים ‪ -‬ביניהם שטרות‬ ‫יש לו עדיין מה לתרום לאנושות‪ .‬אלא מאי‪ ,‬התקלקל לו חלק מסוים? תמיד‬ ‫שתוקפן כבר פג לפני עשרות שנים‪ ...‬ההתרגשות בליבו של מיודענו הגיעה‬ ‫אפשר להחליף! חזר למקום עם עגלה קטנה‪ ,‬העמיס את המזגן והניח אותו‬ ‫לשיאה‪ .‬הוא שלף את חבילת השטרות והניח אותה בידי הבנים ההמומים‪.‬‬ ‫באיזושהי פינה‪ .‬שימתין לזמן פנוי יותר‪ .‬כעת עליו לסעוד ארוחת צהריים‪,‬‬ ‫‘הנה עוד חיסכון שלא מצאתם! זה היה במזגן‪’...‬‬ ‫לשמור על הילדים‪ ,‬לנוח קמעא ולחזור לספסל לימודיו‪.‬‬ ‫הבנים לקחו את הכסף ושניהם טענו אינסטינקטיבית שעליהם להתחלק‬ ‫במוצאי שבת‪ ,‬לאחר שסיים לעזור בסידור הבית‪ ,‬החליט להתפנות למזגן‪.‬‬ ‫כמובן שהמזגן לא פעל אך לא אדם עם כשרון טכני כמותו יתייאש‪ .‬במיומנות‬ ‫עם המוצא‪.‬‬ ‫פירק בורג פה ובורג שם ו‪ ...‬ערמת שטרי כסף התפזרה על פני הרצפה!‬ ‫מיודענו טען שעליו להתייעץ בענין‪ ,‬כאברך כולל שמשתכר ממלגה‬ ‫הלכות ‘השבת אבדה’ מעולם לא היו עבורו אקטואליים כמו הפעם‪ .‬מסקנתו‬ ‫צנועה‪ ,‬היה סכום הכסף הלא צפוי נצרך ביותר‪ .‬אך בעצה אחת עם אשתו‬ ‫היתה שמותר לו לקחת את הכסף‪ ,‬אך לא איש כמוהו יעמיד עצמו על‬ ‫החליטו שמצוה שהגיע לידם במאמץ כדאי לשמור בשלימות לעולם הבא‪.‬‬ ‫שורת הדין‪ .‬תלה מודעה ליד פח האשפה‪‘ :‬מי שזרק כאן מזגן‪-‬חלון מתבקש‬ ‫מי כעמך ישראל!‬ ‫להתקשר למספר‪’...‬‬ ‫(האמנתי ואספרה ‪ -‬גל’ קבלת שבת)‬ ‫בסתר לבו קיווה שלא יתקשרו‪ .‬ואכן לא התקשרו‪.‬‬ ‫ומדוע שיתקשרו? כדי לקבל קנס מ’פקח ירוק’ שאמון‬ ‫בס"ד‬ ‫על שמירת הסביבה? אך מכיון שכבר התחיל במצוה‬ ‫החליט לא להזניחה‪ .‬תלה מודעות בבניינים הסמוכים‬ ‫לפח לאמור ‘מי שזרק מזגן‪-‬חלון ליד פח האשפה וכו’‪.‬‬ ‫כמובן שגם הפעם לא התקשרו‪ .‬כמאמץ אחרון‬ ‫החליט לעבור בין הדירות ולהתעניין מי החליף‬ ‫לאחרונה מזגן‪ .‬בכל זאת‪ ,‬מדובר היה בסכום נכבד של‬ ‫ארבעים ושלשה אלף שקל‪.‬‬ ‫עבר ונקש בין הדלתות עד שהגיע למשפחה‬ ‫ש’הודתה באשמה’‪ :‬זרקנו את המזגן כי הוא פשוט לא‬ ‫עבד‪‘ .‬אז למה לא תיקנתם אותו? ‘כי עברנו להתגורר‬ ‫כאן לפני זמן קצר‪ .‬הבנו שהמזגן הזה מרעיש ובמסגרת‬ ‫השיפוצים שערכנו בבית החדש‪ ,‬החלטנו גם להחליף‬ ‫מזגן‪ .‬השיפוצניק הניח אותו ליד הפח‪ ,‬טען שהוא לא‬ ‫שוה כלום‪.‬‬ ‫‘ממי קניתם את הדירה?’ הם נקבו בשמה של‬ ‫הקשישה שהתגוררה בבית לפניהם‪.‬‬ ‫הוא התקשר למספר של הקשישה ולא נענה‪ .‬כאשר‬ ‫הדבר חזר על עצמו בירר אודותיה ושמע שעברה‬ ‫לחסות במעון הורים ‪ -‬אחד המפורסמים שבירושלים‪.‬‬ ‫לא התעצל ופשוט נחת במעון ההורים‪ ,‬נקב בשמה‬ ‫בפני פקיד הקבלה שהפנה אותו אליה‪ .‬במהלך‬ ‫השיחה הבחין שמדובר באשה מאד מבוגרת ולא מעט‬ ‫מבולבלת‪ .‬היא לא היתה ממש מודעת לסביבה‪ ,‬ולא‬ ‫הצליחה להשיב על שאלותיו‪‘ .‬אני גרה פה במשך כל‬ ‫השנים’ ‪ -‬כך לדבריה‪...‬‬ ‫פקיד הקבלה יעץ לו להגיע פעם אחרת ‘הילדים‬ ‫שלה מגיעים הרבה‪ .‬תיכנס מתי שהם פה’‪ .‬כאשר‬ ‫הגיע בשנית‪ ,‬מצא את הקשישה יושבת בלובי ולצידה‬ ‫שניים‪‘ .‬שלום’ איחל להם והתעניין ‘מי אתם?’ הבנים‬ ‫שלה‪‘ .‬בלי עין הרע נראה שאמא שלכם מאריכה ימים’‪,‬‬ ‫החמיא ושאל ‘עברה את השואה?’ הבן השיב בחיוב‪.‬‬ ‫‘מתי עלתה לארץ?’ הבן סיפר בהתלהבות את קורות‬ ‫חייה של האם ושמח למראה הזר שמפיג לו את השעות‬ ‫הארוכות ליד אמו הקשישה‪.‬‬ ‫במשך שעתיים דובב את הילדים לפני שסיפר‬ ‫להם על המזגן שמצא‪ .‬הם לא הבינו איך הם קשורים‬ ‫לנושא‪ ,‬וכמובן‪ ,‬שמצדם הוא יכול לקחת את המזגן‪.‬‬ ‫רק בשלב זה הרגיש שהגיעה ‘שעת הכושר’ והתעניין‬ ‫אם אמם היתה עשירה ‪ -‬עשירה? ממש לא‪ .‬תראה‪,‬‬ ‫כניצולת שואה קיבלה שילומים מגרמניה‪ ,‬ויחד עם‬ ‫הפנסיה הסתדרה יפה בחיים‪ .‬עשירה? מה פתאום‪...‬‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ג‬ ‫מחוברים‬ ‫מעשיות ולקחים מאלפים‬ ‫מצדיקי הדורות‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫האם אתה זוכר את יוסל החבר שלך?‬ ‫כשסיים את רבע שעת הלימוד‪ ,‬שב למשמרת העבודה וחזר לכיוון הנהר‪.‬‬ ‫אני הוא יוסל! דבר ראשון‪ ,‬קח עשרים אלף דולר‬ ‫שוב הוא מעמיס מים‪ ,‬ושוב הוא רץ‪ .‬המאמץ גדול‪ ,‬הקושי עצום‪,‬‬ ‫בשביל הנעליים‪ .‬וחוץ מזה מהיום‬ ‫אך עיניו בוערות בלהט ‪ -‬שוב יצליח ‘לגנוב’ רבע שעה של לימוד תורה‪...‬‬ ‫אתה חי על חשבוני‪...‬‬ ‫מחנה העבודה שבירכתי קאזאן‪ ,‬אז ‪ -‬חלק מהאימפריה הסובייטית הגדולה‪ ,‬היה אחד‬ ‫סיפור מופלא סיפר המגיד מישרים הנודע הגאון רבי‬ ‫המקומות שפחות נעים לשהות בו‪ ,‬וזאת בלשון המעטה‪ .‬התנאים היו תת תנאים‪ ,‬הקור‬ ‫מרדכי דרוק זצ”ל על מעלת גמילות חסדים‪.‬‬ ‫המקפיא ותנאי העניות הקשים הפכו את החיים לבלתי נסבלים‪.‬‬ ‫מצבם הכלכלי של היהודים באירופה לפני מלחמת‬ ‫הגאון הצדיק רבי יצחק זילבר זצ”ל נשלח למחנה העבודה לשנתיים מאסר‪ ,‬בהן נזקק‬ ‫העולם השניה היתה קשה מאוד‪ .‬רוב היהודים לא היתה‬ ‫למסירות נפש של ממש כדי לשמר את הגחלת היהודית הפועמת בקרבו‪.‬‬ ‫להם פרוטה בכיס‪ ,‬וקניית זוג נעליים היתה נחשבת מתנה‬ ‫באחד מימי מאסרו‪ ,‬נגזר עליו לשמש במשך תקופה כשואב המים לאסירי המחנה‪ .‬כדי‬ ‫חשובה מאוד‪.‬‬ ‫להבין את מהות העבודה יש לפרט‪ ,‬שבתאי המגורים במחנה העבודה הרוסי לא היו ברזים או‬ ‫יהודי אחד בעיירה הבטיח לשני בניו שאם הם ילמדו‬ ‫מים זורמים‪ ,‬וכל המים ששימשו את האסירים לשתיה‪ ,‬לרחיצה וכל שימוש אחר ‪ -‬היו מים‬ ‫היטב ויבחנו על לימודם‪ ,‬הוא יקנה לאחד חולצה חדשה‬ ‫שנשאבו מנהר קאזאנקה הסמוך למחנה העבודה‪ .‬מפקדי המחנה הטילו על רבי יצחק את‬ ‫ולשני נעליים חדשות‪ .‬הילדים שמאוד רצו את המתנות‬ ‫התפקיד הקשה‪ ,‬ללכת לנהר הלוך ושוב‪ ,‬לחצוב בידיו את הקרח שקפא עליו‪ ,‬ולשאוב דליי‬ ‫האלה ישבו וחזרו בשקדנות על הגמרא‪ ,‬ומשבחן אותם‬ ‫מים ‪ -‬אותם נשא אל המחנה‪.‬‬ ‫אביהם וראה שהם שולטים היטב בלימודם‪ ,‬קנה להם את‬ ‫כדי לספק את התצרוכת הדרושה למחנה‪ ,‬נאלץ רבי יצחק לעבוד בפרך כל יום‪ ,‬מבוקר ועד‬ ‫המתנות כפי שהבטיח להם‪.‬‬ ‫ליל‪ .‬מדי יום‪ ,‬בשעה ‪ 5‬וחצי בבוקר התייצב למלאכה‪ ,‬הרכיב על כתפיו את המוט ועליו שני‬ ‫הילד שקיבל את הנעליים קראו לו יעקב‪ ,‬וכאשר יצא‬ ‫דליי המים‪ ,‬ויצא אל הנהר‪ .‬שבר את הקרח‪ ,‬שאב מים חיים‪ ,‬ושב למחנה ‪ -‬נושא על כתפיו‬ ‫לראשונה בנעליו החדשות לרחוב‪ ,‬שמע את יוסל חברו‬ ‫את המטען הכבד‪.‬‬ ‫היתום מבקש מאמו שתקנה גם לו נעליים חדשות‪.‬‬ ‫כך הלך רבי יצחק‪ ,‬הלוך ושוב‪ ,‬כל יום‪ ,‬כל היום‪ .‬מ ‪ -5:30‬בבוקר ועד ‪ 7:30‬בערב‪ ,‬בלי‬ ‫האלמנה לא ידעה מה לעשות‪ ,‬לא היה לה לחם בבית‪,‬‬ ‫להתיישב או לנוח ולו לרגע אחד‪ .‬אסירי המחנה זקוקים למים‪ ,‬המפקדים מפקחים שהוא לא‬ ‫אך ליבה נכמר בקרבה והיא הבטיחה לילד שאולי לקראת‬ ‫מתרשל בתפקידו‪ ,‬ועליו לעמוד ביעדים ולשאוב את מלוא כמות המים הדרושה‪.‬‬ ‫פסח היא תקנה לו נעליים חדשות‪ .‬כששמע זאת יענקל‪,‬‬ ‫למעשה‪ ,‬רבי יצחק היה מרוצה מהעבודה שנגזרה עליו‪ ,‬למרות הקושי הרב והמאמץ‬ ‫לא יכל ליבו הרחום לשאת את הצער‪ ,‬הוא פשט את נעליו‬ ‫הפיזי הכבד‪ .‬בעבודה הזו‪ ,‬לא נאלץ לבלות את יומו עם האסירים הערלים שמסביב‪ ,‬ומה‬ ‫החדשות והגישן ליוסל היתום‪ ,‬באומרו‪ :‬תן לי את נעליך‬ ‫עוד ‪ -‬שבימי ששי יכול היה להסתייע באסירים נוספים‪ ,‬שסייעו לו לשאוב די מים כדי שיוכל‬ ‫הישנות וקח לך את אלה‪ .‬ואכן יעקב לבש את נעליו‬ ‫לשבות ביום השבת‪ .‬מה כבר יכול יהודי לבקש יותר מזה? האם בתנאי מחנה העבודה יכולה‬ ‫הישנות של חברו‪ ,‬והלך הביתה‪ ,‬שם היה צריך להתחמק‬ ‫להיות עבודה טובה מזו?‬ ‫בתירוצים ואמתלאות שונות שלא לספר להם מה קרה עם‬ ‫אלא שקושי אחד ומרכזי ניצב בפניו‪ ,‬הטריד את מחשבתו‪ .‬הלא חיוב לימוד תורה מוטל על‬ ‫נעליו החדשות‪...‬‬ ‫כל יהודי‪ ,‬עשיר כעני‪ ,‬מבוגר כצעיר‪ ,‬איש משוחרר כאסיר במחנה העבודה‪‘ .‬ואני‪ ,‬אינני זוכה‬ ‫עברו ימים‪ ,‬ואמו האלמנה של יוסל שבקה חיים גם‬ ‫ללמוד תורה‪ ,‬אין לי דקה אחת של פנאי בעבודה הזו! כל היום אני מתרוצץ הלוך ושוב אל‬ ‫היא‪ ,‬לא עליכם‪ ,‬והילד היתום נשאר בודד בעולם‪ .‬פנה‬ ‫הנהר וממנו‪ ,‬מתי אספיק משהו לעבודת השם‪ ,‬מעשה חסד‪ ,‬ניצול הזמן לנכסים נצחיים?!’‬ ‫יעקב לאביו וביקש ממנו להכניס את חברו לביתם‪ .‬אך‬ ‫‪ -‬הרהר בעצב‪...‬‬ ‫האב אמר שהדבר בלתי אפשרי‪ ,‬הרי אנו גרים בדירת חדר‬ ‫אך לא איש כרבי יצחק‪ ,‬יתן לעצב להכריע‪ .‬הוא חישב ובדק היטב‪ ,‬וגילה כי הדרך מן הנהר‪,‬‬ ‫קטנה‪ ,‬אין לנו מקום‪...‬‬ ‫כשהוא נושא את הדליים הכבדים‪ ,‬אורכה כשעה הליכה‪‘ .‬אם ארוץ כל הדרך‪ ,‬סביר שהדרך‬ ‫הגיע הערב‪ ,‬והאב הבחין שיעקב איננו‪ .‬יצא בבהלה‬ ‫תתקצר מעט‪ ,‬ואז אוכל למצוא כמה דקות לפני היציאה לסיבוב הבא!’ ‪ -‬חשב‪ ,‬ובדק‪...‬‬ ‫לחפשו‪ ,‬ומצאו יושב בבית המדרש ביחד עם חברו היתום‪.‬‬ ‫כבר באותו היום‪ ,‬החל רבי יצחק לרוץ‪ .‬ואין הכוונה לריצה קצרה או קלילה‪ ,‬אלא לריצה‬ ‫“מה אתה עושה כאן‪ ,‬יענקל?!”‪ ,‬תמה האב‪“ .‬באתי לישון‬ ‫רצופה‪ ,‬במשך ‪ 45‬דקות‪ ,‬כאשר דליי מים כבדים על כתפיו! נקל לשער כי המאמץ היה אדיר‪,‬‬ ‫כאן עם חברי‪ ,‬כדי שהוא לא ישאר לבד”‪ ,‬ענה יענקל‪ .‬ראה‬ ‫הוא נדרש למצות עד כלות את כוחותיו הפיזיים החלושים‪ ,‬אך הוא המשיך לרוץ כל הדרך‬ ‫האב שבנו נחוש בדעתו‪ ,‬הסכים והכניס את יוסל היתום‬ ‫מן הנהר לכיוון הצריף‪ 45 ,‬דקות רצופות‪ ,‬כשכובד המים מוטל עליו!‬ ‫לביתו‪.‬‬ ‫כשהגיע למחנה‪ ,‬פרש לצריף לרבע שעה‪ ,‬ושם‪ ,‬מאחורי הוילון‪ ,‬הוציא את המשניות‬ ‫עברו שנים‪ ,‬יענקל עבר את מוראות השואה‪ ,‬ולאחר‬ ‫שהחביא מבעוד מועד‪ ,‬והגה בהן בשקיקה‪ .‬לא סדר לימוד ארוך‪ ,‬לא בבית מדרש ממוזג‪ ,‬לא‬ ‫תום המלחמה החליט לעקור לארץ אבותינו‪ ,‬כאן בארץ‬ ‫מתוך תנאים הטובים ביותר‪ ,‬אלא מוסתר מאחורי וילון‪ ,‬באפיסת כוחות לאחר ריצה מתישה‪,‬‬ ‫נשא אשה והקים משפחה לתפארת‪.‬‬ ‫הצליח ‘לחטוף’ רבע שעה הגונה של לימוד תורה!‬ ‫עברו עוד שנים‪ ,‬היה זה בשנת תשכ”ז‪ ,‬הכותל שוחרר‪,‬‬ ‫כשסיים את רבע שעת הלימוד‪ ,‬שב למשמרת העבודה וחזר לכיוון הנהר‪ .‬שוב הוא מעמיס‬ ‫ובתשעה באב נסע ר’ יעקב לשפוך את צקון לבו אצל‬ ‫מים‪ ,‬ושוב הוא רץ‪ .‬המאמץ גדול‪ ,‬הקושי עצום‪ ,‬אך עיניו בוערות בלהט ‪ -‬שוב יצליח ‘לגנוב’‬ ‫אבני הכותל‪ .‬היו לו כמה בנות בוגרות בבית‪ ,‬והוא צריך‬ ‫רבע שעה של לימוד תורה‪...‬‬ ‫להשיאן‪ ,‬והפרוטה אינה מצויה בכיסו‪ .‬הוא עמד ברחבת‬ ‫וכך עשה רבי יצחק‪ ,‬שוב ושוב ושוב‪ 14 .‬שעות ביום עמל בפרך‪ ,‬ובכל דרך ‪ -‬רץ במהירות‬ ‫הכותל והתפלל ברגש‪ .‬לפתע שם לב שיהודי אמריקאי‬ ‫כדי להספיק את רבע השעה ‘שלו’‪ ,‬היקרה לו מפז‪ ,‬אותה יוכל לנצל לצמיחתו הרוחנית כפי‬ ‫עומד ומביט בו ללא הרף‪ .‬הדבר הפריע לו והסיח את‬ ‫שאיוותה נפשו‪ .‬הוא הוצרך לשם כך לרוץ ולהתאמץ‪ ,‬להסתתר ולהתחבא‪ ,‬לוותר על דקות‬ ‫דעתו מתפילתו‪ ,‬הוא ניסה לזוז ולעמוד במקום אחר‪ ,‬אך‬ ‫מנוחה יקרות ולהקריב את האפשרות לפוש קמעא ‪ -‬אך הוא זכה להשיג רבע שעה של לימוד‬ ‫ללא הועיל‪ ,‬הלה אינו מוריד את מבטו ממנו‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬רבע שעה יקרה מפז!‬ ‫ר’ יענקל ניגש אליו‪ ,‬הושיט לו את ידו לשלום‪ ,‬ושאלו‬ ‫את סיפורו זה כתב לימים בספרו ‘להישאר יהודי’‪ ,‬בהדגישו את האושר הרב שהיה מנת‬ ‫האם הוא מחפש משהו‪ .‬מיד נענה היהודי‪“ :‬האם אתה‬ ‫חלקו‪ ,‬לנוכח ה’מציאה’ היקרה ‪ -‬רבע שעה של לימוד תורה‪ ,‬נגד כל הסיכויים‪.‬‬ ‫אינך יענקל מעיירה פלונית?”‪“ .‬כן‪ ,‬נכון! מי כבודו?”‪,‬‬ ‫‘היו ימים שהצלחתי לצבור שלוש שעות תמימות!’ ‪ -‬סיפר באושר אין קץ לתלמידיו‪,‬‬ ‫השיב כשהוא מופתע‪.‬‬ ‫‘הצלחתי מאותם רבעי שעה ללמוד בעל פה מסכתות שלימות‪ ,‬אותן אני זוכר עד היום!’‬ ‫“האם אתה זוכר את יוסל החבר שלך? אני הוא יוסל!‬ ‫סיפור זה הוא כתמרור זוהר‪ ,‬לכל יהודי באשר הוא‪ .‬אם אנו ‘לא מוצאים זמן’‪ ,‬אם אנו חשים‬ ‫דבר ראשון‪ ,‬קח עשרים אלף דולר בשביל הנעליים‪ .‬וחוץ‬ ‫שעומס המטלות אינו מאפשר‪ ,‬אם אנו מרגישים שעתותינו אינן בידינו‪ ,‬הבה נראה לנגד‬ ‫מזה מהיום אתה חי על חשבוני‪ ,‬לא אשכח את החסד‬ ‫עינינו את דמותו של רבי יצחק בוחר לרוץ ‪ -‬ריצה קשה ומאומצת‪ ,‬כדי לחטוף רבע שעה‪,‬‬ ‫שעשית אתי כשהייתי ילד יתום‪ ,‬את כל חיי אני חייב לך‪.‬‬ ‫כדי למצוא עוד כמה דקות יקרות‪ ,‬דווקא בתת התנאים שהיו מנת חלקו‪.‬‬ ‫כמובן שכל הוצאות נישואי ילדיך הם עלי‪ ,‬אולי אוכל‬ ‫ואנו‪ ,‬שמצבנו טוב בהרבה בכל המובנים‪ ,‬הבה נחשוב איך נוכל להרוויח עוד כמה דקות‪,‬‬ ‫להחזיר לך בכך מעט ממה שעשית אתי”‪...‬‬ ‫איך נוכל לחשב את יומנו באופן כזה שייצברו לנו מפה ומשם רבעי שעה או אפילו כמה‬ ‫סיים הרב דרוק את הסיפור ואמר‪ :‬הרבה פעמים כאשר‬ ‫דקות‪ ,‬אותם ננצל היטב‪ .‬בעולם של ימינו זה כל כך קל‪ ,‬ספרי הקיצורים מצויים‪...‬‬ ‫יהודי גומל חסדים עם זולתו‪ ,‬הוא יכול לראות בחוש את‬ ‫בחשיבה נכונה‪ ,‬בתכנון נבון‪ ,‬כולנו יכולים למצוא את הדקות הללו‪ .‬אם להוסיף סדר‬ ‫ה”אוכל פירותיהם בעולם הזה”‪ ,‬וכמובן שהקרן קיימת לו‬ ‫לימוד‪ ,‬אם להוסיף מעשה חסד‪ ,‬אם להקדיש חמש דקות לשיחה עם אדם גלמוד‪ .‬חמש דקות‬ ‫לעולם הבא‪.‬‬ ‫מנוצלות ‪ -‬הופכות כל רגע מבוזבז לרגע פז‪ ,‬מקנות קנייני נצח!‬ ‫(גל’ מתיקות הדף היומי)‬ ‫(פניני פרשת השבוע)‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ד‬ ‫מחוברים‬ ‫מעשיות ולקחים‬ ‫מאלפים מצדיקי‬ ‫הדורות‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫פנינים על הפרשה‪:‬‬ ‫עצות וסגולות‪:‬‬ ‫שרה תיקנה מה שפגמה חוה‬ ‫וַ ִ ּי ְהיוּ ַח ֵ ּיי שָׂ ָרה ֵמ ָאה ׁ ָשנָ ה ְו ֶעשְׂ ִרים ׁ ָשנָ ה ְו ׁ ֶש ַבע ׁ ָשנִ ים ׁ ְשנֵ י ַח ֵ ּיי שָׂ ָרה (כג א)‪.‬‬ ‫ב’ עדים ליהודי‪ ,‬בחול ‪ -‬ברית ותפילין‪ .‬בשבת ‪ -‬ברית ושבת‬ ‫יֵ ׁש לִ ְרמֹז ִמ ּ ְפנֵ י ָמה נִ כְ ְּתבוּ ׁ ְשנוֹ ת שָׂ ָרה ַ ּב ּתוֹ ָרה‪ְ .‬ו ֶא ְפ ׁ ָשר לוֹ ַמר‪ְּ ,‬דשָׂ ָרה ִא ֵּמנוּ ִהיא‬ ‫ְּב ֶד ֶרְך ֵע ְדוֹ ֶתיָך ּ ַשׂ שְׂ ִּתי ְּכ ַעל ָּכל הוֹ ן (תהלים קיט יד)‪ִ .‬ה ֵ ּנה ָּכ ַת ְבנוּ ְּבאוֹ ת ָא ֶל”ף ְּד ֵע ְדוֹ ֶתיָך‬ ‫ִ ּגלְ גּ וּ ל ַח ָ ּוה ַּכ ָ ּידוּ ַע (ליקוטי תורה שמואל א’)‪ְ ,‬ו ָכל ַמה ּׁ ֶש ִ ּקלְ ְק ָלה ָוּפגְ ָמה ַח ָ ּוה ָ ּב ָאה שָׂ ָרה‬ ‫ֵהם ׁ ְשנֵ י ֵע ִדים ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ִעם ִא ׁיש ַה ִ ּישְׂ ְר ֵאלִ י‪ְ ,‬ו ֵאינָ ם נִ ְפ ָר ִדים ִמ ֶּמנּ וּ ֵ ּבין ַ ּבחֹל ֵ ּבין ְּב ׁ ַש ָ ּבת‪,‬‬ ‫ְו ִת ְ ּקנַ ּתוֹ‪ְ .‬ו ִה ֵ ּנה ׁ ְשנֵ י ַח ֵ ּיי שָׂ ָרה ֵהם קכ”ז‪ְ ,‬וקוּ ”ף ְּבאי”ק ִהיא י’ ֲה ֵרי ֲעשָׂ ָרה‪ְ ,‬ו ָכ”ף ְּבבכ”ר‬ ‫ַ ּבחֹל אוֹ ת ְּב ִרית וּ ְת ִפ ִּלין‪ְ ,‬וּב ׁ ַש ָ ּבת אוֹ ת ְּב ִרית ְו ׁ ַש ָ ּבת‪:‬‬ ‫ִהיא ב’ ֲה ֵרי ׁ ְשנַ יִ ם‪ִ ,‬עם ׁ ֶש ַבע ַה ִ ּנ ׁ ְש ָא ִרים ֲה ֵרי ִּת ׁ ְש ָעה ָעשָׂ ר‪ּ ִ ,‬ג ַימ ְט ִר ָ ּיא ַ‘ח ָ ּוה’‪ ,‬לִ ְרמֹז ְּדשָׂ ָרה‬ ‫ברית הוא יסוד ותפילין ושבת הם נצח והוד‬ ‫ִא ֵּמנוּ ִּב ׁ ְשנֵ י ַח ֶ ּי ָיה ִּת ְ ּקנָ ה ַמה ּׁ ֶש ּ ָפגְ ָמה ַח ָ ּוה‪ .‬עוֹ ד‪ ,‬וַ ִ ּי ְהי’וּ ַח ֵ ּי’י שָׂ ָר’ה ֵמ ָא’ה סוֹ ֵפי ֵּתבוֹ ת‬ ‫ְו ֶא ְפ ׁ ָשר לוֹ ַמר ְּד ָה ֵע ִדים ַה ָּללוּ ֵהם נֶ ֶגד נֵ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד‪ְּ .‬דאוֹ ת ְּב ִרית ּ ָפ ׁשוּ ט הוּ א ׁ ֶשהוּ א‬ ‫ֲהוָ יָ ”ה‪ ,‬לִ ְרמֹז ְּד ַמה ּׁ ֶש ּ ָפגְ ָמה ַח ָ ּוה ְ ּב ׁ ֵשם ֲהוָ יָ ”ה ַה ּכֹל ִּת ְ ּקנָ ה שָׂ ָרה‪( :‬פיתוחי חותם)‬ ‫ֹאש ְו ׁ ֶשל יָ ד‪ְ ,‬ו ֵהם ְּכנֶ ֶגד‬ ‫ְּכנֶ ֶגד ַהיְ סוֹ ד‪ְ ,‬ו ַה ְּת ִפ ִּלין ֵהם ְּכנֶ ֶגד ַה ֵ ּנ ַצח ְו ַההוֹ ד‪ּ ִ ,‬ד ׁ ְשנַ יִ ם ֵהם‪ֶ ׁ ,‬של ר ׁ‬ ‫‘זָ כוֹ ר’ (שמות כ ח) ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’ (דברים ה יב)‪‘ ,‬זָ כוֹ ר’ לִ ְדכוּ ָרא ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’ לְ נוּ ְק ָבא‪ְ ,‬ונֵ ַצח ְּדכוּ ָרא‬ ‫ְוהוֹ ד נוּ ְק ָבא‪ְ .‬ו ַהיְ נוּ נַ ִמי ֵעדוּ ת ׁ ַש ָ ּבת ׁ ֶש ִהיא ‘זָ כוֹ ר’ ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’‪‘ ,‬זָ כוֹ ר’ ְּבנֵ ַצח ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’ ְּבהוֹ ד‪,‬‬ ‫בשנותיה של שרה רמוזים שמות הקודש‬ ‫ְּדנֵ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד ְּד ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמא ֵהם ִע ַ ּקר מ ִֹחין ִ ּדזְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין‪ְ ,‬ונֵ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד ִ ּדזְ ֵעיר‬ ‫וַ ָּת ָמת שָׂ ָרה ְּב ִק ְריַ ת ַא ְר ַ ּבע ִהוא ֶח ְברוֹ ן ְּב ֶא ֶרץ ְּכנָ ַען וַ ָ ּיבֹא ַא ְב ָר ָהם לִ ְס ּפֹד לְ שָׂ ָרה‬ ‫צוּפים‪ְ ,‬ו ִע ַ ּקר ּ ַפ ְרצוּף ָר ֵחל הוּ א ְּכנֶ ֶגד נֵ ַצח‬ ‫ַאנְ ּ ִפין ֵהם ִע ַ ּקר מ ִֹחין ְּדנוּ ְק ָבא‪ְ ,‬ו ֵכן ְּב ָכל ַה ּ ַפ ְר ִ‬ ‫ְולִ ְב ּכ ָֹת ּה (כג ב)‪.‬‬ ‫הוֹ ד יְ סוֹ ד ִ ּדזְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין‪ְ .‬ו ֶא ְפ ׁ ָשר ְּד ָלזֶ ה ָא ְמ ָרה ּתוֹ ָרה (דברים לא כח) ְ‘ו ָא ִע ָידה ָ ּבם ֶאת‬ ‫ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹז ְּדקכ”ז ׁ ָשנָ ה ׁ ֶש ָחיְ ָתה שָׂ ָרה ְרמוּ זִ ים ָ ּב ֶהם ַא ְר ָ ּב ָעה ׁ ֵשמוֹ ת‪ ,‬הֲוָיָ”ה אֲדֹנָ”י‬ ‫ַה ּׁ ָש ַמיִ ם ְו ֶאת ָה ָא ֶרץ’‪ְּ ,‬ד ׁ ָ’ש ַמיִ ם’ הוּ א ַה ֵ ּנ ַצח ְו ָ’ה ָא ֶרץ’ הוּ א ַההוֹ ד‪ְ ,‬ו ֶ’את’ ְּדגַ ֵ ּבי ַה ּׁ ָש ַמיִ ם‬ ‫יָ”הּ אֶהְיֶ”ה‪ּ ִ ,‬ג ַימ ְט ִר ָ ּיא קכ”ז‪ּ ָ .‬בא לִ ְרמֹז ַעד ֵה ָיכן ִה ִ ּג ָיעה ְק ֻד ּׁ ָש ָת ּה ַוּמ ֲע ָל ָת ּה‪ְּ ,‬ד ָכל ׁ ְשנוֹ ֶת ָיה‬ ‫לְ ַרבּ וֹ ת ַהיְ סוֹ ד‪ְ ,‬ו ֶ’את’ ְּדגַ ֵ ּבי ָה ָא ֶרץ לְ ַרבּ וֹ ת ַה ַּמלְ כוּ ת‪:‬‬ ‫ָהיוּ ִּב ׁ ְשמוֹ ָתיו יִ ְת ָ ּב ַרְך‪ִ ,‬מ ּׁשוּ ם ְּד ִהיא ְרמוּ זָ ה ַ ּב ּׁ ְשכִ ינָ ה ַמ ָּמ ׁש ְוּמ ֻק ּׁ ֶש ֶרת ִע ָּמ ּה‪ .‬וּ לְ ִפ ָיכְך‬ ‫הנה”י אינם נפרדים מהאדם כמו במרכבה העליונה‬ ‫בּ ַתּ ְִח ָּלה ָהיְ ָתה שָׂ ַרי‪ְ ,‬ו ָחזַ ר ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ְו ִה ּ ִטיל ָל ּה ֵה”א ְּבסוֹ ָפ ּה‪ ,‬לִ ְרמֹז ָע ֶל ָיה ׁ ֶש ִהיא‬ ‫ְו ִה ֵ ּנה ְּכ ׁ ֶש ִ ּי ְתבּ וֹ נֵ ן ָה ָא ָדם ָ ּב ִענְ יָ ן ַה ֶּזה‪ּ ִ ,‬דכְ מוֹ ׁ ֶש ִ ּנכְ נָ ִסים נֵ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד ְּד ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמא‬ ‫ְמ ֻק ּׁ ֶש ֶרת ַ ּב ּׁ ְשכִ ינָ ה ׁ ֶש ִהיא ֵה”א ׁ ֶש ְּב ׁ ֵשם ֲהוָ יָ ”ה‪ְ .‬וזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר וַ ָּת ָמת שָׂ ָרה ְּב ִק ְריַ ת ַא ְר ַ ּבע‪,‬‬ ‫ִּבזְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין‪ְ ,‬ונֵ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד ִ ּדזְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין ְּבנוּ ְק ָבא‪ֵּ ,‬כן ָעשָׂ ה ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ׁ ֶש ִ ּי ְהיוּ‬ ‫ְּכלוֹ ַמר‪ְ ׁ ,‬שנֵ י ַח ֶ ּי ָיה נִ ְק ָר ִאים ָ ּבם ַא ְר ָ ּב ָעה ׁ ֵשמוֹ ת‪ֶ ׁ ,‬ש ֵהם ֲהוָיָ”ה אֲדֹנָ”י יָ”הּ אֶהְיֶ”ה‪ְ ,‬וזֶ ה ָהיָ ה‬ ‫ַה ֵ ּנ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד ָ ּב ָא ָדם ַה ַּת ְח ּתוֹ ן‪ְ ,‬ול ֹא יִ ְת ּ ָפ ְרדוּ ִמ ֶּמנּ וּ ֵ ּבין ַ ּבחֹל ֵ ּבין ְּב ׁ ַש ָ ּבת ָּכ ָאמוּ ר‪ִ ,‬מ ֶּזה‬ ‫ָל ּה ִמ ּ ְפנֵ י ׁ ֶש ִהיא ְמ ֻח ֶ ּב ֶרת ַ ּב ּׁ ְשכִ ינָ ה ַה ִ ּנ ְק ֵראת ֶא ֶרץ ְּכנ ַָען‪ .‬וּ לְ ָהכִי נִ ְת ַע ֵ ּצב ַא ְב ָר ָהם ַה ְר ֵ ּבה‬ ‫יִ ָירא וּ ְת ַס ֵּמר שַׂ ֲע ַרת ְּבשָׂ רוֹ ‪ְ ,‬ויִ ָּז ֵהר ַעד ְמאֹד ְּכ ֵדי ׁ ֶשלּ ֹא לִ ְפ ּגֹם ָ ּב ֵע ִדים ַה ָּללוּ‪ְּ .‬ד ָצ ִריְך‬ ‫יכְך וַ ָ ּיבֹא ַא ְב ָר ָהם לִ ְס ּפֹד לְ שָׂ ָרה‪( :‬פיתוחי חותם)‬ ‫ַעל ֶה ְע ֵּד ָר ּה‪ ,‬לְ ִפ ָ‬ ‫ֵל ַידע ָה ָא ָדם זֹאת ַה ַּמ ֲע ָלה ַה ְ ּגדוֹ ָלה ׁ ֶש ָעשָׂ ה לוֹ ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א‪ֶ ׁ ,‬ש ַה ֵ ּנ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד‬ ‫ֵאינָ ם נִ ְפ ָר ִדים ִמ ֶּמנּ וּ ֵ ּבין ַ ּבחֹל ֵ ּבין ְּב ׁ ַש ָ ּבת‪ֶ ׁ ,‬ש ָעשָׂ ה לוֹ ּד ְוּמיָ א ְּד ֶמ ְר ָּכ ָבה ָה ֶעלְ יוֹ נָ ה‪ְ .‬ויֵ ׁש‬ ‫לִ ְרמֹז זֶ ה ְּב ַמה ּׁ ֶש ָא ַמר ַה ָּכתוּב (בראשית ט ו) ִּ‘כי ְּב ֶצ ֶלם ֱאל ִֹהים ָעשָׂ ה ֶאת ָה ָא ָדם’‪‘ְּ ,‬ב ֶצ ֶלם‬ ‫כדי לזכות לתורה ולמצוות צריך להתרחק מהנאות העולם‬ ‫ֱאל ִֹהים’ ִעם ַה ּכוֹ ֵלל ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ‘נֵ ַצח הוֹ ד ִויסוֹ ד’‪ ,‬זֶ הוּ ַה ֶ ּצ ֶלם ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ִעם ָה ָא ָדם ְּב ָכל יוֹ ם‪,‬‬ ‫וַ ָ ּי ָקם ַא ְב ָר ָהם ֵמ ַעל ּ ְפנֵ י ֵמתוֹ וַ יְ ַד ֵ ּבר ֶאל ְּבנֵ י ֵחת ֵלאמֹר‪ּ ֵ .‬גר ְותוֹ ׁ ָשב ָאנֹכִ י ִע ָּמ ֶכם ְוגוֹ ’‬ ‫ְו ִאם יִ זְ ֶּכה ָה ָא ָדם ְויִ ְהיֶ ה ְמ ַק ֵ ּים ‘סוּ ר ֵמ ָרע וַ ֲעשֵׂ ה טוֹ ב’ (תהלים לז כז) ֲה ֵרי ַה ֶ ּצ ֶלם ַה ֶּזה‬ ‫(כג ג‪-‬ו)‪.‬‬ ‫ְּב ַע ְצמוֹ נַ ֲעשֶׂ ה ָע ָליו ֵמלִ יץ טוֹ ב‪ְּ ,‬ד ֵ’מלִ יץ’ ִע ָ ּק ָר ּה אוֹ ִת ּיוֹ ת ֶ‘צ ֶלם’‪ְּ ,‬ד ַה ֶ ּצ ֶלם ַה ֶּזה ׁ ֶש ֵהם‬ ‫ֶא ְפ ׁ ָשר לְ ָפ ֵר ׁש ַה ּ ְפסוּ ִקים ָה ֵאלּ וּ ְּב ֶד ֶרְך ֶר ֶמז ַעל ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ְו ַהגּ וּף‪ְּ ,‬דיָ דוּ ַע ְּד ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה‬ ‫ֵע ָדיו ְּבחוֹ ָת ָמיו זָ כִ ין לוֹ [וכו’]‪:‬‬ ‫נִ ְק ֵראת ְּב ׁ ֵשם ִא ׁיש ְו ַהגּ וּף ְּב ׁ ֵשם ִא ּׁ ָשה‪ְ .‬ו ִה ֵ ּנה ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ָּכל ִח ׁ ְש ָק ּה ְו ַת ֲאוָ ָת ּה הוּ א ְּבאוֹ תוֹ‬ ‫ועל דבר זה שמח דוד ואמר ‘בדרך עדותיך ששתי’‬ ‫עוֹ ָלם‪ְ ,‬ו ֵאין ָל ּה ַּת ֲאוָ ה ְו ֵח ֶפץ ְּב ָכל ַמה ּׁ ֶשעוֹ שֶׂ ה ָא ָדם לְ ָצ ְר ֵכי גּ וּפוֹ ְּבזֶ ה ָהעוֹ ָלם‪ַ ,‬רק ְּב ַמה‬ ‫וּכְ ׁ ֶש ִ ּנ ְתבּ וֹ נֵ ן ָּד ִוד ַה ֶּמ ֶלְך ָע ָליו הַשָּׁלוֹ ם ָ ּב ֵע ִדים ַה ָּללוּ ָה ֲאמוּ ִרים‪ְ ,‬ויָ ַדע ְו ִה ִּכיר ׁ ֶש ֵהם‬ ‫ּׁ ֶש ְּמ ַס ֵ ּגל ְּבתוֹ ָרה ְוּב ִמ ְצוֹ ת ְוּב ַמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים‪ְ .‬ו ִה ֵ ּנה ֵאין ָס ֵפק ׁ ֶש ֵאין ָא ָדם יָ כוֹ ל לְ ַה ּ ִׂשיג‬ ‫ְּכנֶ ֶגד נֵ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד ַמ ָּמ ׁש‪ְ ,‬ו ֵהן ֵה ָ ּנה ֶצ ֶלם ֱאל ִֹהים‪ ,‬שָׂ ַמח שִׂ ְמ ָחה ְ ּגדוֹ ָלה‪ְ .‬ו ַעל זֶ ה ָא ַמר‬ ‫ַמ ֲעלַ ת ַה ּתוֹ ָרה ַוּמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים ִאם ל ֹא ֵה ִמית ַע ְצמוֹ ָ ּבעוֹ ָלם ַה ֶּזה‪ְּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ָּד ְר ׁשוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ‬ ‫ְּב ֶד ֶרְך ֵע ְדוֹ ֶתיָך שַּׂשְׂ ִּתי‪ֵ ,‬הם ָה ֵע ִדים ׁ ֶש ָ ּנ ַת ָּת ִע ָּמ ִדי ַ ּבחֹל ְוּב ׁ ַש ָ ּבת‪ְ .‬ולִ כְ אוֹ ָרה ֵהם לְ ִפי‬ ‫זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה (ברכות סג‪ַ ):‬על ּ ָפסוּ ק (במדבר יט יד) ָ‘א ָדם ִּכי יָ מוּ ת ְּבא ֶֹהל’‪ .‬וּכְ ׁ ֶש ֵּמשִׂ ים‬ ‫ַה ִ ּנ ְר ֶאה ׁ ְשנֵ י ֵע ִדים‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ַ ּבחֹל אוֹ ת ְּב ִרית וּ ְת ִפ ִּלין ְוּב ׁ ַש ָ ּבת אוֹ ת ְּב ִרית ְו ׁ ַש ָ ּבת‪ָ ,‬א ְמנָ ם‬ ‫ָא ָדם ַע ְצמוֹ ְּכ ֵמת ָ ּבעוֹ ָלם ַה ֶּזה‪ּ ָ ,‬בזֶ ה נִ ּצָל ִמ ֵ ּי ֶצר ָה ָרע ִוּמ ַּת ֲאווֹ ָתיו‪ ,‬וּכְ מוֹ ׁ ֶש ָאנוּ ִמ ְת ּ ַפ ְּללִ ים‬ ‫ֹאש ְו ֶא ָחד ׁ ֶשל יָ ד‪ֶ ׁ ,‬של‬ ‫נִ ְתבּ וֹ נַ נְ ִּתי ִ ּד ׁ ְשל ֹ ׁ ָשה ֵע ִדים ֵהם‪ְּ ,‬ד ַה ְּת ִפ ִּלין ׁ ְשנַ יִ ם ֵהם‪ֶ ,‬א ָחד ׁ ֶשל ר ׁ‬ ‫ְּב ָכל יוֹ ם ְ‘ונַ ְפ ׁ ִשי ֶּכ ָע ָפר לַ ּכֹל ִּת ְהיֶ ה’‪ְ ,‬וזֶ הוּ ִח ׁ ְש ָק ּה ׁ ֶשל ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה‪ִ ,‬אם ֵמשִׂ ים ַהגּ וּף ַע ְצמוֹ‬ ‫ֹאש ְּכנֶ ֶגד ַה ֵ ּנ ַצח ְו ׁ ֶשל יָ ד ְּכנֶ ֶגד ַההוֹ ד‪ְ ,‬ו ַה ּׁ ַש ָ ּבת ַ ּגם ֵּכן ׁ ְשנַ יִ ם יֵ ׁש בּ וֹ ‘זָ כוֹ ר’ ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’‪,‬‬ ‫ר ׁ‬ ‫ֵמת‪ְּ ,‬ד ָבזֶ ה יָ כוֹ ל לְ ַה ְר ִו ַיח ּתוֹ ָרה ַוּמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים‪ִ .‬וּמ ּ ַט ַעם זֶ ה ָה ְר ׁ ָש ִעים ֲא ִפלּ וּ ְּב ַח ֵ ּי ֶיהם‬ ‫‘זָ כוֹ ר’ ְּכנֶ ֶגד ַה ֵ ּנ ַצח ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’ ְּכנֶ ֶגד ַההוֹ ד‪ ,‬נִ ְמ ָצא נֵ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד חוֹ נִ ים ִע ּמוֹ ָּת ִמיד ֵ ּבין‬ ‫ְקרוּ ִאים ֵמ ִתים (ברכות יח‪ִ ,):‬מ ּׁשוּ ם ְּד ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ֵאינָ ּה ׁשוֹ ָרה ֶא ָּלא ְּב ִמי ׁ ֶש ֵּמשִׂ ים ַע ְצמוֹ‬ ‫ַ ּבחֹל ֵ ּבין ְּב ׁ ַש ָ ּבת‪ְ .‬וזֶ הוּ ְּב ֶד ֶרְך ֵע ְדוֹ ֶתיָך שַּׂשְׂ ִּתי‪ֵ ,‬הם ָה ֵע ִדים ׁ ֶש ָ ּנ ַת ָּת ִע ָּמ ִדי ַ ּבחֹל ְוּב ׁ ַש ָ ּבת‪,‬‬ ‫ֵמת ָ ּבעוֹ ָלם ַה ֶּזה ְוּמ ַב ֵ ּק ׁש ִּכי ִאם ָהעוֹ ָלם ַה ָ ּבא‪ְ ,‬ו ָה ְר ׁ ָש ִעים ׁ ֶש ְּמ ַב ְ ּק ׁ ִשים ַּת ֲאווֹ ת ָהעוֹ ָלם‬ ‫יוֹ ֵתר ִמ ָּכל שִׂ ְמ ָחה ְושָׂ שׂ וֹ ן ׁ ֶש ָ ּבעוֹ ָלם שָׂ ַמ ְח ִּתי ְושַׂ שְׂ ִּתי ָ ּב ֶהם‪ְ .‬וזֶ הוּ ִמ ַּלת ְּכ ַעל‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ‬ ‫ַה ֶּזה ְו ַח ִ ּיים ׁ ֶש ָּל ֶהם לְ ָצ ְר ֵכי גּ ָוּפם‪ַ ,‬ה ְ ּנ ׁ ָש ָמה בּ וֹ ַר ַחת ֵמ ֶהם‪ ,‬וּ לְ ִפ ָיכְך נִ ְק ָר ִאים ֵמ ִתים ֲא ִפלּ וּ‬ ‫שַׂ שְׂ ִּתי ָ ּב ֶהם ַעל ָּכל שִׂ ְמ ָחה ְושָׂ שׂ וֹ ן ׁ ֶש ָ ּבעוֹ ָלם‪ְ ,‬ו ַה ּ ַט ַעם‪ֵ ,‬מ ַא ַחר ׁ ֶש ֵהם ְּכנֶ ֶגד ָּכל הוֹ ן‪ֶ ׁ ,‬ש ֵהם‬ ‫ְּב ַח ֵ ּי ֶיהם‪ .‬נִ ְמ ָצא ׁ ְשנֵ י ּ ְפ ָע ִמים נִ ְק ָר ִאים ֵמ ִתים‪ַ ,‬חד ְּבעוֹ ָדם ַח ִ ּיים ְו ַחד לְ ַא ַחר ַה ִּמ ָיתה‪:‬‬ ‫אשי ֵּתבוֹ ת נֵ ַצח ְוהוֹ ד‪ְ ,‬ו ַעל זֶ ה שַׂ שְׂ ִּתי‬ ‫נֵ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד‪ָּ ,‬כל הוּ א ַהיְ סוֹ ד ַּכ ָ ּידוּ ַע‪ ,‬הוֹ ן ָר ׁ ֵ‬ ‫הנשמה מבקשת מהאברים שיחשיבו את עצמם כמתים‬ ‫ֵמ ַא ַחר ׁ ֶש ֵהם ׁ ְשל ֹ ׁ ָשה‪ְּ ,‬כנֶ ֶגד נֵ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד‪:‬‬ ‫ְו ִה ֵ ּנה ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה יֵ ׁש ָל ּה ְמנוּ ָחה ְושִׂ ְמ ָחה ְּכ ׁ ֶש ַהגּ וּף ׁשוֹ ֵמ ַע לַ ֲע ָצ ָת ּה ְוחוֹ ׁ ֵשב ַע ְצמוֹ ֵמת ְּכ ֵדי‬ ‫לַ ֲעבֹד ה’ ִּב ְת ִמימוּ ת‪ְ .‬וזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר וַ ָ ּי ָקם ַא ְב ָר ָהם‪ִ ,‬היא ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה‪ֵ ,‬מ ַעל ּ ְפנֵ י ֵמתוֹ ‪ְּ ,‬כלוֹ ַמר‪,‬‬ ‫בברכת כהנים רמוז נצח הוד יסוד‬ ‫ק ֶֹדם ִמ ָית ָת ּה‪ְּ ,‬בעוֹ ָד ּה ַ ּב ַח ִ ּיים ָ ּבעוֹ ָלם ַה ֶּזה‪ִ ,‬מ ּיוֹ ם בּ וֹ ָא ּה ָל ָא ָדם ִהיא חוֹ ׁ ֶש ֶבת ַע ְצ ָמ ּה ְּכ ִאלּ וּ‬ ‫ְו ֶא ְפ ׁ ָשר ְּד ָלזֶ ה רוֹ ֶמזֶ ת ִּב ְר ַּכת ּכ ֲֹהנִ ים ַה ְמ ׁ ֻש ֶּל ׁ ֶשת (במדבר ו כג‪-‬כז) ׁ ֶש ִהיא ְּכנֶ ֶגד נֵ ַצח הוֹ ד‬ ‫ִהיא ֵמ ָתה‪ְ .‬ו ִאם ָה ֵא ָב ִרים נִ ׁ ְש ָמ ִעים ָל ּה‪ִ ,‬היא נוֹ ֶתנֶ ת ָל ֶהם ֵע ָצה ׁ ֶש ְ ּי ַח ּׁ ְשבוּ ָל ּה ְּכ ִאלּ וּ ִהיא‬ ‫יְ סוֹ ד‪ְ ,‬ו ֵהן ֵה ָ ּנה ֵע ֵדי ָה ָא ָדם‪ְּ .‬ד ָא ַמר ִּב ְת ִח ַּלת ַה ְּב ָר ָכה ּ‘כֹה ְת ָב ְרכוּ ֶאת ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ָאמוֹ ר‬ ‫ֵמ ָתה ְוגַ ם ֵהם ְּכ ִאלּ וּ ֵהם ֵמ ִתים‪ָ ,‬וּבזֶ ה יַ ְר ִויחוּ ּתוֹ ָרה ַוּמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים‪ְ .‬וזֶ הוּ וַ יְ ַד ֵ ּבר ֶאל ְּבנֵ י‬ ‫ָל ֶהם’‪ְּ ,‬דלִ כְ אוֹ ָרה ָ‘אמוֹ ר ָל ֶהם’ נִ ְר ֶאה ִּכ ְמיֻ ָּתר‪ .‬וּ לְ ִפי ַּד ְר ֵּכנוּ יָ בוֹ א ַעל נָ כוֹ ן‪ְּ ,‬ד ַה ְּב ָר ָכה‬ ‫ֵחת ֵלאמֹר‪ֵ ,‬הם ָה ֵא ָב ִרים‪ִ ,‬אם יֵ ׁש ָ ּב ֶהם ִח ַּתת ֱאל ִֹהים ְויִ ְר ַאת ה’ ְו ׁשוֹ ְמ ִעים לַ ֲע ַצת ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה‪,‬‬ ‫ַה ּזֹאת ׁ ֶש ִהיא ְמ ׁ ֻש ֶּל ׁ ֶשת ָ ּבא לְ ָב ֵרְך ֶאת יִ שְׂ ָר ֵאל ִמ ֵ ּנ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד ׁ ֶש ֵהם ַה ַּמ ׁ ְש ּ ִפ ִיעים‬ ‫ְוזֶ הוּ ְּבנֵ י ֵחת‪ָ ,‬ה ֵא ָב ִרים ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ָ ּב ֶהם ִח ַּתת ה’‪:‬‬ ‫ַ ּב ַּמלְ כוּ ת‪ְּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ָּכתוּב (בראשית כט ב) ְ‘ו ִה ֵ ּנה ׁ ָשם ׁ ְשל ֹ ׁ ָשה ֶע ְד ֵרי צֹאן ר ְֹב ִצים ָע ֶל ָיה’‪ .‬וּכְ ׁ ֵשם‬ ‫ׁ ֶש ַה ַּמלְ כוּ ת נִ ׁ ְש ּ ַפ ַעת ַעל יְ ֵדי ַה ֵ ּנ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד‪ָּ ,‬כְך ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ַה ֻּמ ׁ ְש ּ ָפ ִעים ֵמ ַה ַּמלְ כוּ ת ָהוֵ י‬ ‫ומסבירה לגוף שטובתו היא שיחשב כמת‬ ‫גוּפם ְּכ ֵדי ׁ ֶש ִ ּי ְהיוּ‬ ‫ְּכ ִאלּ וּ נִ ׁ ְש ּ ָפ ִעים ִמ ֵ ּנ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד‪ ,‬וּ ְצ ִריכִ ים לַ ֲעשׂ וֹ ת ֲה ָכנָ ה וּ ְק ֻד ּׁ ָשה ְּב ָ‬ ‫ֵ ּגר ְותוֹ ׁ ָשב ָאנֹכִ י ִע ָּמ ֶכם‪ְּ ,‬כלוֹ ַמר ֵ ּגר ְותוֹ ׁ ָשב ֲאנִ י ְו ַא ֶּתם‪ֵ ּ .‬פרוּ ׁש‪ֲ ,‬א ִפלּ וּ ָאנוּ נִ ְר ִאים‬ ‫ְראוּ יִ ים ׁ ֶש ַּת ׁ ְש ּ ִפ ַיע ֲע ֵל ֶיהם ַה ַּמלְ כוּ ת ִמ ֵ ּנ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד‪ְ .‬ו ַה ֲהגַ ָ ּנה ִהיא ׁ ֶש ִ ּי ׁ ְש ְמרוּ אוֹ ת ְּב ִרית‬ ‫ּתוֹ ׁ ָש ִבים ְּבזֶ ה ָהעוֹ ָלם‪ּ ֵ ,‬ג ִרים ֲאנַ ְחנוּ‪ִּ ,‬כי ַה ּיוֹ ם ָּכאן ָוּמ ָחר ַ ּב ֶ ּק ֶבר‪ְ ,‬ו ֵכיוָ ן ׁ ֶש ֵּכן הוּ א‪ֵ ,‬אין לוֹ‬ ‫ֹאש‪ֶ ׁ ,‬ש ֵאלּ וּ ֵהם ְּכנֶ ֶגד נֵ ַצח הוֹ ד‬ ‫ק ֶֹד ׁש ָּכ ָראוּ י‪ַ ,‬וּבחֹל יִ ָּז ֲהרוּ ְּב ַה ָ ּנ ַחת ְּת ִפ ִּלין ׁ ֶשל יָ ד ְו ׁ ֶשל ר ׁ‬ ‫ַּת ָ ּקנָ ה‪ִּ ,‬כי ִאם ְּכ ׁ ֶש ַ ּנ ְח ׁשֹב ַע ְצ ֵמנוּ ֵמ ַעכְ ׁ ָשו‪ֵ ,‬מ ַח ִ ּיים‪ֵ ,‬מ ִתים‪ּ ָ ,‬בזֶ ה נְ ַס ֵּלק ַע ְצ ֵמנוּ ֵמ ֲהנָ אוֹ ת זֶ ה‬ ‫ֹאש ְּכנֶ ֶגד נֵ ַצח‪ְ ,‬ו ׁ ֶשל יָ ד ְּכנֶ ֶגד הוֹ ד‪ְ ,‬ואוֹ ת ְּב ִרית ְּכנֶ ֶגד‬ ‫יְ סוֹ ד ְּכמוֹ ׁ ֶש ָּכ ַת ְבנוּ‪ְּ ,‬ת ִפ ִּלין ׁ ֶשל ר ׁ‬ ‫ָהעוֹ ָלם ְונִ ְמ ָצא לְ ַס ֵ ּגל ִמ ְצוֹ ת ַוּמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים‪ְ .‬וזֶ הוּ ְּתנוּ לִ י ֲא ֻח ַּזת ֶק ֶבר ִע ָּמ ֶכם‪ְּ ,‬כלוֹ ַמר‪,‬‬ ‫ַהיְ סוֹ ד‪ְ .‬וּב ׁ ַש ָ ּבת ׁ ֶשהוּ א ‘זָ כוֹ ר’ ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’‪‘ ,‬זָ כוֹ ר’ ְּכנֶ ֶגד ַה ֵ ּנ ַצח ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’ ְּכנֶ ֶגד ַההוֹ ד‪:‬‬ ‫ֵמ ַעכְ ׁ ָשו ֵמ ַח ִ ּיים נִ נְ ַהג ְּב ַע ְצ ֵמנוּ יְ ֻר ּׁ ַשת ַה ֶ ּק ֶבר ְּכ ִאלּ וּ ֲאנַ ְחנוּ ֵמ ִתים ְונִ ְק ַ ּב ְרנוּ‪ְ ,‬וזֶ הוּ ְו ֶא ְק ְּב ָרה‬ ‫(מעגלי צדק אות ב’)‬ ‫ֵמ ִתי ִמ ְּל ָפנָ י‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ִמ ִּל ְפנֵ י מוֹ ֵתנוּ נַ ְח ׁשֹב ְּכ ִאלּ וּ ַמ ְתנוּ ְונִ ְק ַ ּב ְרנוּ ‪:‬‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ה‬ ‫מחוברים‬ ‫אוצרות הפרשה‬ ‫הגאון הצדיק רבי יעקב מאיר שכטר שליט”א‬ ‫לכן מלכותו של אברהם אבינו‬ ‫נשארה לעד ולנצח‪ .‬ואותו ברית‬ ‫עבד עבדים יהיה לאחיו‪ ,‬והשכיל לקבל‬ ‫על עצמו להיות עבד לאברהם אבינו‪,‬‬ ‫הקרה נא לפני‬ ‫צריך לדעת ולשנן תמיד ללא‬ ‫שכרת הקב”ה עמו שעם ישראל‬ ‫ושם הפך מעבד למלך‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫הרף שהבריאה איננה מקרה‬ ‫הממליכים את ה’ יישארו לנצח‬ ‫עליו “המשל בכל‪-‬אשר לו” (בראשית כה‪,‬‬ ‫כלל וכלל‪ ,‬וכל מאורעותיה אינם‬ ‫‪ -‬זה רק ע”י אברהם אבינו‪.‬‬ ‫ב)‪ ,‬ולמעשה בתחילה היה בכלל ארור‪,‬‬ ‫מקרים ח״ו‪ .‬וכמו שביקש אליעזר‬ ‫והעיקר מה שזכה לזה‬ ‫שנאמר “ארור כנען” (שם ט‪ ,‬כה)‪ ,‬ורק‬ ‫עבד אברהם מהקב״ה‪“ :‬הקרה נא‬ ‫אברהם אבינו היתה בגלל ענוותנותו המופלגה‪,‬‬ ‫כשהגיע ללבן הכניס ה׳ דיבור בפה לבן‬ ‫שאמר לו ׳”בוא ברוך ה׳” (שם כד‪ ,‬לא) ואז‬ ‫לפני היום” (בראשית כד‪ ,‬יב) כלומר‬ ‫שחז”ל מונים אותו בין שלושת הענוים הגדולים‬ ‫ורק‬ ‫שהמקרה שלך הוא‪ ,‬שאתה‬ ‫שבבריאה; אברהם‪ ,‬משה ודוד‪ .‬אברהם אמר ואנכי‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' הפך מארור לברוך‪ ,‬ועל “המושל בכל‬ ‫אשר לו” מובא במדרש שהיה מושל ביצרו‪ ,‬ועל‬ ‫המקרים‬ ‫אתה‪ ,‬מנהיג את כל‬ ‫עפר ואפר‪ ,‬משה אמר ונחנו מה‪ ,‬דוד אמר ואנכי‬ ‫ביקש‬ ‫זה‬ ‫ועל‬ ‫בלבד!‬ ‫ידך‬ ‫על‬ ‫וכל הנעשה הוא רק‬ ‫תולעת‪ .‬וכמו שמאריך בזה בשל”ה הק’ (פרשת‬ ‫“זקן ביתו” מובא שזיו איקוניו היה כאברהם‪.‬‬ ‫ובאבות דרב נתן מובא על שמונה שחיים‬ ‫לפני”!‬ ‫נא‬ ‫הקרה‬ ‫־‬ ‫אברהם‬ ‫“אלקי אדוני‬ ‫בהעלותך דרך חיים תוכחת מוסר אות טז) וז”ל‪ :‬הנה שלשה‬ ‫(או”א אמונה ותפילה‪ ,‬א)‬ ‫ענוים היו‪ ,‬אברהם משה ואהרן ודוד‪ ,‬משה ואהרן‬ ‫לעולם ואחד מהם הוא אליעזר עבד אברהם‪ .‬וחיים‬ ‫אמרו (שמות טז‪ ,‬ז) “ונחנו מה”‪ ,‬אברהם אבינו “ואנכי‬ ‫הכוונה על שמירת הברית‪ ,‬כי שמירת הברית הוא‬ ‫עבד משכיל‬ ‫עפר” (בראשית יח‪ ,‬כז)‪ ,‬דוד המלך ע”ה אמר (תהלים‬ ‫הנה נח קילל את חם ב״עבד עבדים יהיה החיים האמיתיים‪.‬‬ ‫(או”א קדושה‪ ,‬מאמר ג)‬ ‫לאחיו” (בראשית ט‪ ,‬כה) הוא מידה כנגד מידה‪ ,‬אם‬ ‫כב‪ ,‬ז) “ואנכי תולעת”‪ .‬ומשה היה עניו מכולם‪ ,‬כי‬ ‫אברהם המשיל עצמו ל’עפר ואפר’‪ ,‬ודוד ל’תולעת’‪,‬‬ ‫אלקי הארץ‬ ‫אתה אינך מושל על עצמך‪ ,‬אלא אתה עבד לגופך‬ ‫אבל משה אמר אין אנחנו כלום (שם)‪ .‬וזהו ענין‬ ‫הנה הראש והראשון שהמליך את הקב”ה על‬ ‫המזוהם השולט עליך הרי אתה עבד ולא מלך‪.‬‬ ‫‘מכל האדם’‪‘ .‬אדם’ ראשי תיבות אברהם‪ ,‬אהרן‪,‬‬ ‫הארץ‪ ,‬היה אברהם אבינו‪ ,‬כדברי רש”י (בראשית כד‪,‬‬ ‫וממילא הקללה היא מידה כנגד מידה‪ ,‬שאכן יהיה‬ ‫דוד‪ ,‬משה‪ ,‬ע”כ‪ .‬ולכן בגלל שהיתה לו שלמות‬ ‫ז)‪ ,‬שלפני אברהם אבינו נקרא השי”ת רק ‘אלקי‬ ‫עבד עבדים‪.‬‬ ‫הענוה שאין שלמות אחריה ‪ -‬לכן המלכתו את‬ ‫יש פסוק (משלי יז) “עבד משכיל ימשול”‪ ,‬ובמדרש השמים’‪ ,‬חושך כבד כזה שרר בעולם‪ .‬וכשבא‬ ‫הקב”ה של אברהם אבינו היתה לעדי עד‪.‬‬ ‫(ב״ר ס‪ ,‬ב) מובא‪ ,‬מי הוא זה העבד המשכיל‪ ,‬זה אברהם אבינו‪ ,‬הרגיל את האמונה הקדושה בעולם‪,‬‬ ‫(אוסף אמרים ‪ -‬תורה‪ ,‬מאמר שני)‬ ‫אליעזר עבד אברהם‪ ,‬שהוא היה בכלל הקללה של עד שהקב”ה החל להקרא גם ‘אלקי הארץ’‪.‬‬ ‫הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט”א‬ ‫אומרים (סנהדרין פט‪ ):‬אחר דבריו‬ ‫של שטן‪ ,‬שהיה מקטרג ואומר‪,‬‬ ‫לראות היאך שהכל לטובה‪,‬‬ ‫וממילא אל תבעטו ח”ו‪ ,‬אלא קבלו‬ ‫כולם שווים לטובה ‪ -‬כל מאי‬ ‫מכל סעודה שעשה אברהם לא‬ ‫את הדין באהבה ובשמחה‪ ,‬כי‬ ‫דעביד רחמנא לטב עביד‬ ‫הקריב לפניך פר אחד או איל‬ ‫הרעה אינה אלא ההקדמה לטובה‬ ‫בפרשתן (כד א)‪‘ ,‬ואברהם זקן בא בימים‬ ‫אחד‪ ,‬אמר לו‪ ,‬כלום עשה אלא‬ ‫העתידה‪ ,‬ומסיים בזה”ל‪ ,‬וממילא‬ ‫וה’ ברך את אברהם בכל’‪ ,‬דקדק בה‬ ‫בשביל בנו‪ ,‬אילו הייתי אומר‬ ‫יומתק הכל ויהיה לו תקומה בכל‬ ‫הרה”ק ה’נועם מגדים’ זי”ע מדוע נקט‬ ‫לו זבח אותו לפני‪ ,‬לא היה מעכב‪ .‬ויש אומרים‬ ‫ענינים‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫הכתוב לשון בא בימים ולא נאמר בא‬ ‫אחר דבריו של ישמעאל‪ ,‬שהיה מתפאר על יצחק‬ ‫בפרשתן (כג א)‪‘ ,‬ויהיו חיי שרה‬ ‫בשנים‪ ,‬ומבאר‪ ,‬שהנה ‘ימים’ מתפרש‬ ‫שמל בן י”ג שנה ולא מיחה‪ ,‬אמר לו יצחק באבר‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' מאה שנה ועשרים שנה ושבע‬ ‫גם מלשון בירור הדבר‪ ,‬ועל דרך שנאמר‬ ‫אחד אתה מיראני‪ ,‬אילו אמר לי הקב”ה זבח‬ ‫שנים שני חיי שרה’‪ ,‬וברש”י ‘כולן‬ ‫(להלן כה לא) ‘ויאמר יעקב אל עשו מכרה‬ ‫עצמך לפני‪ ,‬לא הייתי מעכב‪ .‬ולכאורה קשה כיון‬ ‫שווין לטובה’‪ .‬כתב החיד”א זי”ע‬ ‫כיום את בכורתך לי’‪ ,‬ופירש רש”י ‘כיום‬ ‫שמסתמא השטן קטרג מיד בשעת הסעודה למה‬ ‫(פני דוד‪ ,‬ריש פרשתן) שתיבת ‘ויהיו’ נקראת הן במיושר‬ ‫ומעתה‬ ‫ברורה’‪,‬‬ ‫שהוא ברור כך מכור לי מכירה‬ ‫המתין הקב”ה עד שנעשה יצחק בן ל”ז שנים ורק‬ ‫הן למפרע‪ .‬ולרמז‪ ,‬שקיבלה את כל מאורעות חייה‬ ‫בימים‬ ‫בא‬ ‫זקן‬ ‫ואברהם‬ ‫יש לפרש מאמר הכתוב‬ ‫אז ‘ניסה את אברהם וגו’‪ ,‬קח נא בנך והעלהו שם‬ ‫־ שהתווסף בו בינה ודעת (ו’בא בימים’ היינו ריבוי השכל באהבה ובשמחה אף כשחייה התנהלו למפרע ־‬ ‫לעולה’‪ ,‬אלא מבאר המהרי”א‪ ,‬לפי שידע הקב”ה‬ ‫ובירור הדבר לאמיתו) אזי ראה שה’ ברך את אברהם להיפך מרצונה‪ ,‬ותמיד האמינה בה’ שהוא נמצא‬ ‫שמכח העקידה תמות שרה‪ ,‬ועדיין לא הגיע זמן‬ ‫בכל‪ ,‬שכל מה שעבר עליו בימיו חייו‪ ,‬הן הטוב עמה בכל עת וזמן בכל מקום ובכל אתר‪ ,‬והוא‬ ‫מיתתה‪ ,‬וכדי שלא תמות בטרם עת האריך והמתין‬ ‫הנגלה והן ח”ו היפוכו הכל היה ‘וה’ ברך’‪ ,‬הכל ‘הגומל חסדים טובים לעמו ישראל’‪ ,‬וכולן שווין‬ ‫עם נסיון העקידה שלושים וחמש שנה מאותו‬ ‫היה רק ברכה וטובה‪ ,‬כי כל מאי דעביד רחמנא לטובה בידיעתה שכל מאי דעביד רחמנא לטב‬ ‫משתה ביום הגמל את יצחק‪ .‬וזהו שפירש רש”י‬ ‫עביד‪ ,‬ואף אם בשעת מעשה נראה הדבר כצרה‬ ‫לטב עביד‪.‬‬ ‫‘למה נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק’ כלומר‪,‬‬ ‫הוסיף הרה”ק ה’משמרת איתמר’ זי”ע לבאר ח”ו הרי לבסוף יתגלה שכולו לטובה ולברכה‪.‬‬ ‫למה המתין הקב”ה בנסיון העקידה עד זמן מיתת‬ ‫עפי”ז גם את לשון הכתוב בריש פרשתן (כג ג)‬ ‫שרה‪ ,‬והרי השטן וישמעאל טענו טענתם זה‬ ‫‘ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לכל זמן ‪ -‬כל דבר יארע בזמנו אשר הועידו‬ ‫מכבר‪ ,‬לזה אמר ‘לפי שע”י הבשורה שנזדמן בנה‬ ‫לו מן שמיא‬ ‫לאמר’‪ ,‬שהנה ‘מתו’ מרמז על זמני נפילה והסתר‬ ‫לשחיטה מתה שרה’ והיינו ששניהם תלויים זה‬ ‫בפרשתן (כג א)‪‘ ,‬ויהיו חיי שרה מאה שנה‬ ‫[וכדאיתא בזוה”ק (ח”ג קלה‪‘ ):‬כל דנפיל מדרגיה קרי‬ ‫בזה‪ ,‬והרי הקב”ה רוצה שיהיו ‘שנותיהם תמימים’‬ ‫ביה וימת’]‪ ,‬ואברהם אבינו ע”ה ראה והתבונן כיצד ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה’‪ ,‬ובמדרש‬ ‫ולא יחסר מימי חייהם אפילו רגע אחד‪ ,‬לזה‬ ‫ויקם אברהם מעל פני מתו ־ שמכל ‘מיתה’ וקושי (בר”ר נח א) הדא הוא דכתיב (תהילים לז יח) ‘יודע ה’‬ ‫המתין שלושים וחמש שנה כדי להשלים שנותיה‬ ‫שעברו עליו‪ ,‬היה רק ‘ויקם’‪ ,‬תקומה היתה לו‪ ,‬ימי תמימים’‪ ,‬כשם שהם תמימים כך שנותיהם‬ ‫של שרה‪.‬‬ ‫תמימים‪ .‬ומבאר הגה”ק המהר”י אסאד זי”ע (דברי‬ ‫שהחושך והצרה היו רק להביא עליו את הטובה‪,‬‬ ‫ויתבאר ביותר‪ ,‬כי הנה הביא רש”י (פסוק ב) מדברי‬ ‫וראה כיצד כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד‪ ,‬מהרי”א בפרשתן) בהקדמת דברי רש”י ‘למה נסמכה‬ ‫חז”ל (תנחומא כג) ‘נסמכה מיתת שרה לעקידת‬ ‫על כן וידבר אל בני חת ־ אלו האנשים הנדכאים מיתת שרה אמנו למעשה העקידה’ וכו’‪ ,‬דהנה‬ ‫יצחק‪ ,‬לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה‬ ‫והשבורים [וכדכתיב (דברים א כא) ‘אל תוחת’ ותרגם בריש פרשת ה’עקידה’ כתיב (כב א) ‘ויהי אחר‬ ‫לשחיטה וכמעט שלא נשחט‪ ,‬פרחה נשמתה ממנה‬ ‫אונקלוס ‘ולא תתבר’] לאמר ־ מלשון אמירה רכה‪ ,‬הדברים האלה והאלוקים ניסה את אברהם’‪ ,‬וכתב‬ ‫ומתה’‪ ,‬ומעתה יש מקום לטעות ולחשוב שעל‬ ‫ר”ל שאברהם אמר לכל אותם העוברים נסיונות רש”י לבאר מהו ‘אחר הדברים האלה’‪ ,‬כלפי אלו‬ ‫ידי העקידה נגרם האסון ונפטרה שרה‪ ,‬לזה בא‬ ‫החיים למיניהם‪ ,‬ראו כיצד אני בעצמי נוכחתי ‘דברים’ הכתוב מדבר‪ .‬ומפרש בזה”ל‪ ,‬יש מרבותינו‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ו‬ ‫מחוברים‬ ‫אוצרות הפרשה‬ ‫אדם להקדים וליטול את של רעהו ברחמים‪ ,‬כ”ש‬ ‫‘יפה רחיצת רגלי עבדי אבות יותר מתורתן של‬ ‫ה’מדרש’ להורות שחס לן מלומר כן‪ ,‬אלא אדרבה‬ ‫שיש ביד האדם למהר ברחמים למצוא מהרה את‬ ‫בנים’‪ .‬ומסיים שם‪ ,‬וממנו נקח מוסר השכל‪ ,‬גם‬ ‫יודע ה’ ימי תמימים ־ מתחילה לא נקצבו לה יותר‬ ‫זיווגו שלו שהכריזו עבורו קודם יצירת הולד‪ .‬וכה‬ ‫בכל דרכי העבודה‪ ,‬שאלמלא הקדוש ברוך הוא‬ ‫מ’קכ”ז’ שנות חיים‪ .‬אלא שבהגיעה זמנה להשיב‬ ‫ביאר הרה”ק ה’אמרי נועם’ זי”ע (בראשית ד”ה על כן)‬ ‫עוזרו לא יכול להרים ידיו ורגליו‪ ,‬ולא תזוח דעתו‬ ‫נשמתה ליוצרה סיבב היוצר שיארע הדבר על ידי‬ ‫בלישנא דקרא (ב כד) ‘על כן יעזוב איש את אביו‬ ‫עליו ־ דהכל ממנו ית”ש‪ .‬ואם כך הוא פני הדברים‬ ‫שיוודע לה על עקידת בנה‪.‬‬ ‫ואת אמו ודבק באשתו’‪ ,‬שהנה מדרכו של עולם‬ ‫בכל ענייני ‘השתדלות’ שאינם מועילים כלום‪,‬‬ ‫ובזה ביאר ה’אור החיים’ הק’ בטעם שחזר‬ ‫־ בגשתם להחליט ‘החלטות’ בעניינים חשובים‬ ‫הרי על אחת כמה וכמה בענייני שידוכו של אדם‬ ‫הכתוב לומר ‘שני חיי שרה’‪ ,‬שלכאורה הוא כפל‬ ‫וביותר בפרשת השידוכים הרי הם ‘מלאים ספקות‬ ‫שבהם ניכר ביותר גודל השגחתו הפרטית‪ ,‬כי הוא‬ ‫הלשון שכבר נאמר תחילה ‘ויהיו חיי שרה’‪ ,‬אלא‬ ‫כרימון’‪ ,‬גם יש להם ‘רצונות’ ודמיונות מהארץ‬ ‫ה’מזווג זיווגים’‪ ,‬והוא ה’מגיד מראשית אחרית’‪,‬‬ ‫שאף שסיבת מיתתה היה על ידי צער ו’בשורת‬ ‫ועד לשמים‪ ,‬יש האומרים ל’שדכן’‪ ,‬אה‪ ,‬כזאת‬ ‫וכדלהלן‪ .‬בפרשתן (כד נ)‪‘ ,‬ויען לבן ובתואל ויאמרו‬ ‫העקידה’ אך אלה היו ‘שני חיי שרה’ לא פחות ולא‬ ‫וכזאת הנך מציע לנו‪ ...‬אין רצוננו אלא להשתדך‬ ‫מה’ יצא הדבר’‪ .‬איתא בגמ’ (מו”ק יח‪‘ ):‬אמר רב‬ ‫יותר‪ .‬וכיו”ב ביארו עוד גם בלשון הפסוק ‘ויהיו‬ ‫עם משפחה ‘מפוארת ונכבדה’ כמונו‪ ...‬או ברצוננו‬ ‫משום רבי ראובן בן אצטרובילי מן התורה ומן‬ ‫חיי שרה’‪ ,‬כלומר אלו היו שנות חייה שנקצבו לה‪,‬‬ ‫בגביר ובעל יוחסין וכדומה‪ ,‬לאידך‪ ,‬יש המלאים‬ ‫הנביאים ומן הכתובים מה’ אשה לאיש’ מן התורה‬ ‫ולא נתקצרו ימיה מחמת איזה ‘מקרה’‪ ,‬ואדרבה‬ ‫ספקות‪ ,‬האם כדאי להם ‘להסכים’ להצעה‬ ‫דכתיב ‘ויאמרו מה’ יצא הדבר’‪ ,‬מן הנביאים‬ ‫בבוא עתה זימן לה הבורא מעשה העקידה כדי‬ ‫פלונית אם לאו‪ ,‬וזה מרומז בדברי הכתוב אביו‬ ‫דכתיב (שופטים יד ד) ‘ואביו ואמו לא ידעו כי מה’‬ ‫שתמות‪.‬‬ ‫־ אלו הרצונות [כמו ‘ולא אבה סיחון’ (דברים ב ל)‬ ‫היא’‪ ,‬מן הכתובים דכתיב (משלי יט יד) ‘בית והון‬ ‫ומכאן נלמד‪ ,‬לזכור בכל עת ובכל ‘מקרה’ כי‬ ‫שפירושו לא רצה]‪ ,‬ואת אמו ־ מלשון ‘אם’‪ ,‬כלומר‬ ‫נחלת אבות ומה’ אשה משכלת’‪ .‬ידועה התמיהה‬ ‫הכל נעשה בדבר ה’‪ .‬ונרחיק מאתנו המחשבה ‘אם‬ ‫ספקות כדת מה‬ ‫מה חידוש יש כאן בזה שמה’ אשה לאיש‪ ,‬והרי‬ ‫לא הייתי עושה כך וכך’‪‘ ...‬אם לא הייתי מהלך‬ ‫לעשות‪ ,‬ולשניהם‬ ‫אנו ‘מאמינים בני מאמינים’‪ ,‬שהבורא ית”ש הוא‬ ‫למקום פלוני’ הייתי מונע מעצמי כל הצרה הזאת‪,‬‬ ‫אמרו יעזב איש‬ ‫בורא ומנהיג לכל הברואים‪ ,‬עילת כל העילות‬ ‫אלא ידע שאדרבה מחמת שגזר הבורא שצרה‬ ‫את אביו ואת אמו‪,‬‬ ‫וסיבת כל הסיבות‪ ,‬ואין דבר קטן או גדול הנעשה‬ ‫פלונית תבוא עליו (לטובתו הגמורה) לכן עשה את‬ ‫ומכאן נלמד‪,‬‬ ‫אלא ודבק באשתו‬ ‫שלא בהשגחה פרטית וברצונו ית’‪ ,‬א”כ יש לתמוה‬ ‫מה שעשה והלך להיכן שהלך ונגרם מה שנגרם‬ ‫לזכור בכל עת‬ ‫־ ר”ת ‘א’ שפתי‬ ‫תפתח ופי’ (תהילים‬ ‫איזו רבותא יש בענייני שידוכים וזיווגים יותר‬ ‫כרצון הבורא‪.‬‬ ‫ובכל ‘מקרה’ כי‬ ‫נא יז)‪ ,‬ר”ל עזוב נא‪,‬‬ ‫אמנם הדברים יתבארו עפ”י הידוע בשם‬ ‫מבדברים אחרים‪.‬‬ ‫מה’ יצא הדבר ‪ -‬השגחה פרטית ביותר‬ ‫הכל נעשה בדבר‬ ‫אל תשקע ותטבע‬ ‫הגה”ק ה’חזון איש’ זי”ע (הובא במעשה איש ח”א ריב)‪,‬‬ ‫בענייני שידוכים‬ ‫ה’‪ .‬ונרחיק מאתנו‬ ‫הרצונות‬ ‫והספקות‪ ...‬הדבק‬ ‫בים‬ ‫שאף שהקב”ה ‘מנהל’ עולמו והוא ה’מנהיג’ לכל‬ ‫בפרשתן (כד לב)‪‘ ,‬ויבוא האיש הביתה וכו’ ומים‬ ‫לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו’‪ ,‬ואמרו‬ ‫המחשבה ‘אם לא‬ ‫בעמוד התפילה‬ ‫הברואים‪ ,‬מ”מ הרי פעמים שדרכי ההשגחה‬ ‫מכוסים ונסתרים‪ ,‬כי כך עלתה במחשבה לפניו‪,‬‬ ‫חז”ל במדרש (רבה ס ח) ‘יפה רחיצת עבדי אבות‬ ‫הייתי עושה כך‬ ‫ביתר שאת וביתר‬ ‫להסתיר פניו עד שיש מקום לטעות כאילו ח”ו‬ ‫לפני המקום יותר מתורתן של בנים’‪ .‬וצריך‬ ‫וכך’‪ , ...‬אלא ידע‬ ‫עוז‪ ,‬ותבוא על‬ ‫בהגיע‬ ‫סיפוקך‬ ‫יש לאל ידו של האדם לעשות כרצונו‪ ,‬אמנם‬ ‫לבאר מה עניין יש באותה רחיצת רגליים עד‬ ‫שנכתב זאת בתורה הק’‪ ,‬ולא עוד אלא שיפה‬ ‫שאדרבה מחמת‬ ‫הזיווג הנכון מן‬ ‫‘מקום הניחו לנו מן השמים’ בעסקי השידוכים‬ ‫להראותנו בגלוי לעין כל השגחתו הפרטית‪ ,‬כיצד‬ ‫היא לפני המקום ב”ה יותר מתורתן של בנים‪.‬‬ ‫שגזר הבורא‬ ‫השמים לידי גמר‪.‬‬ ‫הקב”ה מנהיג עולמו‪ ,‬מוליך ומביא את בריותיו‬ ‫ומבאר הרה”ק ה’ערוגות הבושם’ זי”ע כי ‘רגלים’‬ ‫שצרה פלונית‬ ‫באמת אמרו‪,‬‬ ‫השידוך‬ ‫שגם‬ ‫הנה והנה‪ ,‬מקרב ומרחק אנשים‪ ,‬מצרף מקרים‬ ‫הכוונה על ‘השתדלות’ לפרנסה‪ ,‬וכדכתיב (להלן לג‬ ‫יד) ‘לרגל המלאכה אשר לפני’ והנה אף שהאדם‬ ‫תבוא עליו (לטובתו‬ ‫המיועד לו לא‬ ‫שונים וכל זה עבור שידוך אחד שיגמר בכי טוב‪,‬‬ ‫והכל יודוך והכל ישבחוך כי מה’ אשה לאיש בלא‬ ‫מצווה ומחויב לעשות השתדלות‪ ,‬מכל מקום‬ ‫הגמורה) לכן עשה‬ ‫יבוא לידי גמר‬ ‫הסתר פנים כלל‪.‬‬ ‫מחויב הוא להאמין בתכלית האמונה שהכל‬ ‫את מה שעשה‬ ‫רק ע”י התפילה‪,‬‬ ‫כמרומז בפרשתן‬ ‫ובזה יובן את המובא בספר ‘מעתיקי השמועה’‬ ‫משמים בא לו‪ ,‬וכלל וכלל לא על ידי השתדלותו‪,‬‬ ‫וכמו שבריבית יש ‘אבק’ ריבית (ב”מ סא‪ ,):‬ובלשון‬ ‫והלך להיכן שהלך‬ ‫(כד סו) ‘ויספר‬ ‫שהגרי”ז מבריסק זצ”ל ביאר‪ ,‬שבכל שאר עסקי‬ ‫העולם מחויב האדם לעשות השתדלות הטבעית‪,‬‬ ‫הרע ‘אבק’ לשון הרע (ב”ב קסה‪ ,).‬כמו כן יש ‘אבק’‬ ‫ונגרם מה שנגרם‬ ‫ליצחק‬ ‫העבד‬ ‫את כל הדברים’‪,‬‬ ‫הן בענייני הפרנסה ש’בזעת אפך תאכל לחם’‪,‬‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬והוא ה’אבק שברגלים’ ־ היינו בטחונו‬ ‫של האדם בהשתדלותו (המכונה ‘רגלים’) לחשוב‬ ‫כרצון הבורא‬ ‫ופירש”י ‘גלה לו‬ ‫והן לגבי בריאות הגוף שצריך לגשת אל הרופא‬ ‫שעל ידי ההשתדלות באה לו ההרווחה‪ ,‬כשאינו‬ ‫וכל כיוצא בזה‪ ,‬אכן לגבי שידוכים אין מקום‬ ‫ניסים שנעשו לו‪,‬‬ ‫מאמין שה’השתדלות’ אינו אלא ‘תנאי’ שהתנה‬ ‫להשתדלות כלל‪ ,‬ואין צורך להתרוצץ משדכן‬ ‫שקפצה לו הארץ‬ ‫הקב”ה עם ברואיו‪ ,‬ואילו הפרנסה עצמה תבוא‬ ‫פלוני למשנהו ולחזר אחר אבדתו‪ ,‬כי מה’ אשה‬ ‫לו‬ ‫ושנזדמנה‬ ‫לאדם מידו המלאה הפתוחה והרחבה של אביו‬ ‫לאיש‪ ,‬ואין לו לאדם אלא לישא עיניו למרום‬ ‫רבקה בתפילתו’‪ .‬וביאר הרה”ק ה’חתם סופר’ זי”ע‬ ‫שבשמים‪.‬‬ ‫בתפילה ובתחנונים מלפני הקב”ה שהוא ‘השדכן‬ ‫(עה”ת ד”ה ועל דרך) דלכאורה צ”ב מדוע לא קפצה‬ ‫בזה מבואר מדוע אמר אברהם אבינו למלאכים‬ ‫לו הארץ בחזרתו לבית אברהם‪ ,‬אלא‪ ,‬מאחר שלא‬ ‫האמיתי’ המזווג זיווגים ואין עוד מלבדו‪.‬‬ ‫(יח ד) ־ ‘יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם’‪ ,‬כי‬ ‫רצה הבורא לגלות את רבקה ליצחק עד שיתפלל‬ ‫למבעי רחמי ‪ -‬קירוב הזיווג ע”י התפילה‬ ‫‘כסבור שהם ערביים ־ סוחרים‪ ,‬שמשתחווים‬ ‫על זיווגו‪ ,‬על כן נתאחרו בדרך ולא קפצה לו‬ ‫זאת עשו וחיו‪ ,‬הרבו בתפילה ובתחנונים לפני‬ ‫לאבק שברגליהם’ (רש”י)‪ ,‬פי’ שמאמינים בה’‬ ‫הארץ‪ ,‬כדי שיתפלל‪ ,‬והנה‪ ,‬אך היה ‘ויצא יצחק‬ ‫אבינו שבשמים‪ ,‬וכמו שכתב הרשב”ם (פסחים קיח‪.‬‬ ‫אבל חושבים הם שהשתדלותם בסחורה (רגליהם‬ ‫לשוח בשדה’‪ ,‬מיד בגמר תפילתו ־ כאשר נשא‬ ‫ד”ה כקריעת) לבאר הטעם שדימו חז”ל לקריעת ים‬ ‫כנ”ל) סייעה שתבוא אליהם הפרנסה‪ ,‬ונכשלים‬ ‫עיניו אחר תפילתו ‘וירא והנה גמלים באים’‪,‬‬ ‫סוף ־ ‘ונפקא מיניה למבעי רחמי’‪ ,‬כלומר שבאו‬ ‫ב’אבק’ עבודה זרה‪ ,‬ולכן שלח אותם לרחוץ‬ ‫כל זה נכלל בסיפור ש’סיפר לו העבד’ ־ קפצה‬ ‫חז”ל הק’ ללמדנו ‘סדר מציאת הזיווג’ והוא על‬ ‫עצמם מעבודה זרה זו‪ ,‬שמעתה יכירו וידעו כי‬ ‫לו הארץ‪ ,‬ואל תקשה‪ ,‬א”כ‪ ,‬ק”ו שהייתה צריכה‬ ‫ידי בקשת רחמים מ’השדכן’ בכבודו ובעצמו‬ ‫הכל בא להם משמים ממעל‪ .‬ומהאי טעמא נמי‬ ‫לקפוץ לו בחזירתו‪ ,‬כי בזה הודיע לו אליעזר‬ ‫הלוא הוא הקב”ה כי ממנו אשה לאיש‪ .‬וגדולה‬ ‫הוצרך אליעזר ל’מים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים‬ ‫‘שנזדמנה רבקה (רק) בתפילתו’ (של יצחק) ־ על כן‬ ‫היא התפילה לסלק כל העיכובים והקטרוגים‪,‬‬ ‫אשר אתו’‪ ,‬מכיוון שעסקו עתה בהשתדלות‬ ‫המתין לו הבורא על התפילה‪.‬‬ ‫ולהביא למציאת השידוך אפילו קודם זמנו‪ .‬וכמו‬ ‫לזיווגו של יצחק‪ ,‬ואפשר שיבואו לחשוב שעל ידי‬ ‫יה”ר שיאריך ימינו ושנותינו בטוב ובנעימים‬ ‫שאמר הרה”ק ה’פני מנחם’ זי”ע‪( ,‬פני מנחם פרשת‬ ‫השתדלותם נמצאה רבקה ליצחק על כן מיהרו‬ ‫שיהיו ‘כולן שווין לטובה’‪ ,‬וישמע קול ששון וקול‬ ‫במדבר תשנ”ה סעודה ג) שהנה מבואר בגמרא (מו”ק יח‪):‬‬ ‫‘לרחוץ רגליהם’ שידעו היטב שלא רגליהם ־ ולא‬ ‫שמחה קול חתן וקול כלה בערי יהודה ובחוצות‬ ‫‘מותר לארס אשה בחולו של מועד‪ ,‬שמא יקדמנו‬ ‫השתדלותם עמדו להם‪ ,‬כי אם הקב”ה ברוב חסדו‬ ‫ירושלים‪ ,‬ובא לציון גואל בב”א‪.‬‬ ‫אחר’‪ ,‬והלא הדברים קל וחומר‪ ,‬ומה אם יש ביד‬ ‫וטובו עשה הכל‪ ,‬ועל רחיצה זו אמרו במדרש‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ז‬ ‫מחוברים‬ ‫אקטואליות‬ ‫תשובות‬ ‫מבית הוראה אביר יעקב‬ ‫הגאון הגדול רבי מאיר סירוטה שליט"א‬ ‫בבגד צבוע יהא מותר אף אם‬ ‫ידוע שהוא מקפיד‪ .‬וכן כתב‬ ‫ומבואר כן גם בביאור הלכה הנ”ל‪ ,‬עיי”ש)‪.‬‬ ‫ולפי הנ”ל בנידו”ד‪ ,‬אם הלכלוך‬ ‫הלכות שבת‬ ‫להדיא בשו”ע הרב (ס”א)‪.‬‬ ‫מבחוץ הוא כנוצות המבואר‬ ‫ניעור בשבת שטריימל שנתלכלך‬ ‫והנה אותם פוסקים מדברים‬ ‫בהגהות הרמ”א כאן בסעי’ א’‬ ‫דמותר להסירו‪ ,‬אמנם אם הלכלוך‬ ‫מאבק‬ ‫בניעור הטל מן הבגד‪ ,‬אמנם‬ ‫בנידון דידן שהוא ניעור אבק‬ ‫נכנס לפנים בין השערות‪ ,‬ודאי‬ ‫נתלכלך שטריימל מאבק‪ ,‬כגון שנפל‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫‪ -‬הרי שלשי’ התוס’ והמחבר‬ ‫אסור לנערו ולנקותו מדין כיבוס‬ ‫על הרצפה או שעבר במקום מלוכלך ונתלכלך‪,‬‬ ‫ומלבן‪ ,‬וכנ”ל‪.‬‬ ‫האם מותר לנערו בשבת‪.‬‬ ‫שפסק כמותם הוא יותר קל‬ ‫ומותר לנער את האבק‪ .‬ועי’‬ ‫ניעור הבגד משום כבוד‬ ‫אם רואים שהלכלוך הוא מונח על‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫עוד בזה בביאור הלכה (ד”ה י”א‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' דאסור לנער)‪ .‬וכן הוא פשטות‬ ‫הבריות‬ ‫השטריימל מבחוץ‪ ,‬מותר לנערו ולהסירו‪ .‬אמנם‬ ‫אם רואים שהלכלוך נכנס גם לתוך השטריימל‬ ‫לשון הרמ”א שהוא רק טוב‬ ‫כשנתלכלך הבגד‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫עצמו‪ ,‬אסור לנערו ולהסיר הלכלוך שנבלע‬ ‫לחוש לדבריהם לאסור ניעור אבק‪ .‬ולכן אם הוא‬ ‫[בעקיטשע ‪ -‬פרחוני שצבעו שחור‪ ,‬וכדומה]‬ ‫בפנים‪ ,‬שהרי מקפידים שלא ללכת כך‪ .‬ועי’ עוד‬ ‫משום כבוד הבריות‪ ,‬יש מקום להקל כהפוסקים‬ ‫בשבת מאבק‪ ,‬והבגד כבר אינו חדש‪ ,‬האם מותר‬ ‫בהערה מה שיש לדון בזה‪.‬‬ ‫הנזכרים‪ ,‬ובפרט בניעור אבק וכנ”ל‪.‬‬ ‫לנערו בשבת כשהוא מקפיד שלא ללובשו כך‪ ,‬אך‬ ‫הרחבת הדברים‪ .‬כיוצא בזה נשאל מו”ר בפאה‬ ‫מאידך כבר אינו חדש‪.‬‬ ‫(שייטל) שנפלה על הרצפה ונתלכלכה‪ ,‬אם מותר‬ ‫ניעור בגד של ילד‬ ‫לנערה‪ .‬וענה את אותו התשובה המובא בפנים‪.‬‬ ‫לכתחילה יחמיר שלא לנערו‪ ,‬וכמו‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫האם מותר לנער בשבת את הבגד של‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫שהכריע המשנ”ב דהכל תלוי בקפידתו‪ .‬אמנם‬ ‫והנה מה שיש לדון בזה‪ ,‬האם יש כיבוס בשערות‪,‬‬ ‫דהנה ידוע דסחיטת שער אינו אלא מדרבנן‪,‬‬ ‫הילד כשנתלכלך מאבק‪.‬‬ ‫באופן שאינו יכול ללכת עם הבגד כמות שהוא‪,‬‬ ‫ומדאורייתא אין בו סחיטה כלל כמבואר בסוגיית‬ ‫אסור‪.‬‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫ויש בזה משום כבוד הבריות‪ ,‬יש מקום להקל‪.‬‬ ‫ועי’ בהערה‪.‬‬ ‫הגמ’ (שבת קכח‪ ,):‬ובטעם הדבר מבואר ברש”י שם‬ ‫הרחבת הדברים‪ .‬בביאור הלכה (ד”ה והוא שיקפיד)‬ ‫דהואיל וקשין הן (השערות) אינם בולעין‪ .‬אמנם עי’‬ ‫הרחבת הדברים‪ .‬הביאור הלכה (ד”ה עליה) האריך‬ ‫היטב בביאור הלכה (בסעי’ ט’ ד”ה אסור‪ ,‬בסופו) דנשאר‬ ‫הכריע להלכה כן‪( ,‬וכן אמר מו”ר ‪ -‬הגם שכתב לבסוף‬ ‫להוכיח שכשהוא מקפיד אי”צ לשאר התנאים‬ ‫במסקנא דהגם שאין סחיטה בשער‪ ,‬אמנם כיבוס‬ ‫“וצ”ע”)‪.‬‬ ‫[שיהיה בגד חדש ושחור] בכדי לאסור את‬ ‫בשער‪ ,‬יש חילוק באם הם מחוברות לגוף האדם‪,‬‬ ‫בנידון אם הולכים אחר עושה המלאכה או אחר‬ ‫הניעור‪ ,‬ואסור בכל אופן לנערו‪ .‬אמנם פשטות‬ ‫לא שייך בהו כיבוס כיון שהאדם מנקה עצמו ולא‬ ‫בעל הבגד‪ ,‬דאם בעל הבגד אינו מקפיד לא נחשב‬ ‫לשון השו”ע מורה שצריך דוקא כל השלושה‬ ‫מכבס את עצמו‪ ,‬אמנם בשערות שהם תלושות מן‬ ‫זה למלאכה ומותר‪ .‬אמנם בנידון דידן ביאר מו”ר‪,‬‬ ‫תנאים כדי לאסור [וכן דייק כבר בספר תהלה‬ ‫הגוף שפיר שייכא בהו כיבוס (וכמו שרואים גם בסוגיא‬ ‫דמפני שיש לההורים רצון שיהיה הילד נקי‪ ,‬הרי‬ ‫לדוד (סק”א)]‪ .‬וכן מוכח מדברי המג”א (סק”ג)‪ .‬והנה‬ ‫דמסכת זבחים דף צד‪ .‬דשפיר שייך כיבוס בשק דעשוי משער של‬ ‫הוא מיקרי שבעל הבגד עושה המלאכה‪ ,‬ואין כאן‬ ‫בפרי מגדים (א”א סק”ב) כתב דצריך ג’ התנאים כדי‬ ‫עזים‪ ,‬עיי”ש)‪ .‬אלא שהביאור הלכה כתב (שם) דדוחק‬ ‫עושה מלאכה ובעל הבגד‪ ,‬אלא ההורים שעושים‬ ‫לאסור‪ ,‬והוא במה שכתב דאפי’ בבגד שחור וחדש‬ ‫להעמיס כן בדברי הרמב”ם‪ ,‬אכן להלכה נשאר‬ ‫המלאכה הם הם בעלי הבגד‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫אין איסור לנערו אא”כ ידוע שהוא מקפיד‪ ,‬וא”כ‬ ‫כנ”ל‪( .‬וכן מבואר להלכה בשו”ת מנחת יצחק ח”ה סי’ ק”ד‪,‬‬ ‫הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט”א‬ ‫רו”ר שורה רק תחת המיטה‬ ‫התחתונה לפי שאינו מקום‬ ‫אמנם לבינונים אין קפידא גם לכתחילה‬ ‫רק על אוכלים ומשקים‪ .‬וכן הורה‬ ‫המשך שמירת הגוף והנפש‬ ‫המיועד לשימוש בני אדם‪ ,‬מה‬ ‫למעשה בעל שבט הלוי‪ .‬אמנם שמעתי‬ ‫ד‪ .‬שלא להניח אוכלים ומשקים תחת המיטה‪,‬‬ ‫שאין כן תחת מיטה העליונה‪,‬‬ ‫ממוחתני הג”ר אברהם שרגא שטיגליץ‬ ‫כשישנים עליה‪.‬‬ ‫הו”ד בספר להלכה סימן יח]‪.‬‬ ‫שליט”א‪ ,‬דאפשר שבכלי אכילה‬ ‫א‪ .‬לכתחילה אין להניח אוכלים ומשקים תחת‬ ‫ו‪ .‬תרופות אינם בכלל‬ ‫ושתיה יש להחמיר יותר שלא להניחם‬ ‫המיטה‪ ,‬בשעה שישנים עליה‪ ,‬אפילו אם הם‬ ‫אוכלים ומשקים‪ ,‬ומותר‬ ‫תחת המיטה‪ .‬שאלה זו מצויה מאד‬ ‫ארוזים ומכוסים יפה‪ ,‬מפני שרוח רעה שורה שם‪.‬‬ ‫להניחם תחת המיטה‪[ .‬שבט‬ ‫ביחידות של זוגות צעירים שאין להם‬ ‫[שו”ע וש”ך יו”ד סימן קטז ס”ה]‪.‬‬ ‫הלוי שם]‪.‬‬ ‫הרבה מקומות איכסון‪ ,‬ותחת המיטות‬ ‫המתרוממות יש ארגז איכסון]‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אמנם בדיעבד‪ ,‬אוכלים ומשקים שהיו תחת‬ ‫ז‪ .‬יש אומרים‪ ,‬דמאכל‬ ‫ארכיון 'עוז והדר'‬ ‫המיטה‪ ,‬אינם נאסרים‪[ .‬שו”ת שבות יעקב הו”ד‬ ‫שמחוסר בישול כדי שיהא‬ ‫ד‪ .‬הקפידא שלא ליתן אוכלים‬ ‫בפתחי תשובה‪ ,‬ורעק”א שם‪ ,‬וכן דעת הגה”ק‬ ‫ראוי לאכילה‪ ,‬מותר להניח תחת המיטה‪[ .‬מילי‬ ‫ומשקים תחת המיטה‪ ,‬אמור דוקא במיטה‬ ‫שישינים עליה‪ ,‬ואפילו אם ישינים עליה רק ביום‬ ‫מבוטשאטש‪ ,‬בספרו מילי דחסידותא סימן קנח‪,‬‬ ‫דחסידותא שם‪ ,‬מאידך לדעת הגר”א‪ ,‬צריך ליזהר‬ ‫גם במאכל שמחוסר בישול‪ ,‬הו”ד בפתחי תשובה‬ ‫[כגון ספת סלון]‪[ .‬הוראת בעל שבט הלוי‪ ,‬שם‪,‬‬ ‫וכך הורה בעל שבט הלוי‪ ,‬הו”ד בקובץ מבית לוי‬ ‫שם‪ .‬ומלשון השו”ע שם ס”ה שכתב‪“ :‬לא יתן‬ ‫וציין לדברי התורת חיים במסכת שבועות טו‪,:‬‬ ‫עניני יו”ד הלכות שמירת גוף ונפש]‪.‬‬ ‫תבשיל ולא משקים תחת המיטה”‪ ,‬משמע שדעתו‬ ‫כי הטעם שרו”ר שורה שם הוא מפני ששינה הוא‬ ‫ג‪ .‬יש אומרים‪ ,‬דכלים ושאר חפצים‪ ,‬מותר‬ ‫להקל בזה‪ ,‬כי לשון הגמרא בפסחים קיב‪ :‬הוא‪,‬‬ ‫אחד משישים במיתה‪ ,‬ונמצא שאוכלים הנמצאים‬ ‫להניח תחת המיטה אפילו לכתחילה‪[ .‬מילי‬ ‫“אוכלין ומשקין שתחת המיטה”‪ ,‬רו”ר שורה‬ ‫המונחים שם כאוכלים המונחים באהל המת דמי]‪.‬‬ ‫דחסידותא שם‪ ,‬כי לא הוזכר בגמרא פסחים קיב‪,:‬‬ ‫עליהם]‪.‬‬ ‫ה‪ .‬במיטת קומתיים‪ ,‬אין ליתן אוכלים ומשקים‬ ‫רק אוכלים ומשקים‪ ,‬ומה שמצאנו בגמרא בבא‬ ‫ח‪ .‬אוכלים או משקים שהיו מונחים תחת עגלה‬ ‫על המיטה התחתונה בעת שיושנים על המיטה‬ ‫בתרא נח‪ .‬דתלמידי חכמים אין מניחים תחת‬ ‫של תינוק‪ ,‬אין לאסור‪[ .‬שערים המצוינים בהלכה‪,‬‬ ‫העליונה‪ ,‬ואם ישינים רק על המיטה העליונה‪,‬‬ ‫מיטתם רק מנעלים‪ ,‬ועמי הארץ עושים תחת‬ ‫שו”ת לבושי מרדכי‪ ,‬מנחת יצחק‪ ,‬אז נדברו‪ ,‬הו”ד‬ ‫מותר ליתן אוכלים ומשקים תחת המיטה‬ ‫מיטתם אוצר‪ ,‬ופירש רבינו גרשום שם‪ ,‬שתלמידי‬ ‫בס’ שמירת הגוף והנפש סימן יד‪ ,‬וג’ טעמים‬ ‫התחתונה‪[ .‬הוראת בעל שבט הלוי‪ ,‬שם‪ .‬והעיר‬ ‫חכמים אינם מניחים כלים תחת המיטה‪ ,‬מבאר‬ ‫בדבר‪ ,‬א’‪ ,‬לפי שבקטנים אין שורה רו”ר כמו‬ ‫הגאון בעל שבט הקהתי שליט”א‪ ,‬דאפשר שאין‬ ‫הגה”ק מבוטשאטש‪ ,‬כי זה מנהג תלמידי חכמים‪,‬‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ח‬ ‫מחוברים‬ ‫אקטואליות‬ ‫תשובות‬ ‫מבית הוראה אביר יעקב‬ ‫שאדם ישן עליו‪ ,‬כמו במטוס‪ ,‬אין לאסור‪[ .‬לפי‬ ‫ח”ב סי’ רמד]‪.‬‬ ‫להבדיל אצל נכרים‪ ,‬ב’‪ ,‬די”א שאין שורה רו”ר‬ ‫שאין שורה שם רו”ר‪ ,‬ע”פ מילי דחסידותא‪,‬‬ ‫י‪ .‬מאכל שהיה מונח בכיסו של אדם שישן על‬ ‫אלא על גבי קרקע שתחת המיטה‪ ,‬ג’‪ ,‬די”א דעגלה‬ ‫דרכ”ת‪ ,‬וכה”ח‪ ,‬שם]‪.‬‬ ‫המיטה‪ ,‬אין לאסור‪[ .‬לפי שאין רו”ר שורה שם‪,‬‬ ‫אינו בגדר מיטה]‪.‬‬ ‫יב‪ .‬אין להניח תחת המיטה את המים שהכינו‬ ‫שו”ת שלמת חיים שם‪ ,‬ושו”ת יביע אומר בשם‬ ‫ט‪ .‬מאכל שהיה מונח בין הכר לכסת‪ ,‬או תחת‬ ‫לנטילת ידים שחרית‪[ .‬ע”פ האדר”ת בקונטרס‬ ‫הבן איש חי‪ ,‬הו”ד בשמירת הגוף והנפש שם]‪.‬‬ ‫המזרון‪ ,‬אין לאסור‪[ .‬לפי שאין רו”ר שורה שם‪,‬‬ ‫עובר אורח‪ ,‬הו”ד בשמירת הגוף והנפש שם]‪.‬‬ ‫יא‪ .‬מאכל או משקה שהיה מונח תחת כסא‬ ‫שו”ת שלמת חיים ח”ב ס”ז‪ ,‬ושו”ת שבט הקהתי‬ ‫הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט”א‬ ‫רבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק ובעמח"ס 'חשוקי חמד'‬ ‫דלפי שעה קא מדליק וקא‬ ‫מרחיק כשיעורא‪ ,‬וקא עברה‬ ‫ובליל שבת מצד שהדליקו התנור‬ ‫לאפות פת כתקנת בנות ישראל‬ ‫הניח מגבת על גבי הסיר שעל האש‬ ‫הדליקה יתירא משיעורא וקא‬ ‫בכל ערב שבת‪ ,‬והטמינו החמין‪,‬‬ ‫ואחזתה האש ונגרם היזק לדירת‬ ‫מזקה‪ ,‬אנוס הוא דמאי הוה ליה‬ ‫יצאה דליקה ונשרף הבית‪ ,‬ועתה‬ ‫שכנו‬ ‫למעבד‪ ,‬הלכך מכה בידי שמים‬ ‫תובע ראובן משמעון שישלם לו‬ ‫היא ולפכך פטור דלא יכול‬ ‫בעד הבית‪ ,‬ופסק שהשוכר הו”ל‬ ‫ראובן הדר בדירה ששכורה לו‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫לאהדורה‪ ,‬והתם גבי תנור כיון‬ ‫שומר שכר ואינו פטור רק מאונס‬ ‫משמעון‪ ,‬והנה בערב שבת שם ראובן סיר חמין‬ ‫דתדיר הוא מדליק איבעי ליה‬ ‫גמור‪ ,‬וכאן הוי פשיעה גדולה‬ ‫על אש שהיא גרופה וקטומה‪ ,‬שם עוד מגבת על‬ ‫לעיוני אי איכא היזקא לחבירו‬ ‫שלא עיין קודם שיטמין הקדרה‬ ‫גביו‪ ,‬ובליל שבת אחזה האש במגבת ונשרפה‬ ‫נסליק‪.‬‬ ‫בו לראות אם תפס האש בכותל‪,‬‬ ‫דירתו השכורה ונגרם גם נזק לדירת לוי‪ ,‬ועתה‬ ‫ארכיון 'עוז והדר'‬ ‫תובעים שמעון [המשכיר] ולוי [השכן] את ראובן‪,‬‬ ‫ולכאורה יש להקשות על‬ ‫לכך חייב לשלם‪ ,‬ועיי”ש שדן בדבר‬ ‫דאולי האשה חייבת ולא הבעל‪,‬‬ ‫שישלם להם את הנזק אשר נגרם בגגלו‪ ,‬האם‬ ‫המהרשד”ם דלמה לא חייבו‬ ‫משום שהיא הטמינה‪ ,‬ומ”מ כתב דהבעל חייב‬ ‫חייב ראובן לשלם לשמעון ולוי את כל היזקם?‬ ‫מצד אדם המזיק כמו שכתב הרי”ף‪ ,‬ונראה שדברי‬ ‫המהרשד”ם שלא חייבו מטעם אדם המזיק בגלל‬ ‫דאע”ג דמלאכה זו מוטלת על האשה מ”מ איהו‬ ‫בדבר התביעה של לוי השכן‪,‬‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫שחשש לטענת שכנגדו שאמר דהמשכיר לא‬ ‫נמי איבעי ליה לעיוני שלא יזיק‪ ,‬ודבר שהיה‬ ‫יעוין בשו”ת חוות יאיר (סימן קסט) שדן בדבר‬ ‫הזהירו שאסור לאפות בתנור‪ ,‬ולכן אין כאן “אדם‬ ‫בידו לעיוני כי היא ולא עיין ודאי פושע הוא‬ ‫אורח שנתאכסן בבית אכסנאי ולערב הלך לבית‬ ‫המזיק” אבל יש בזה פשיעה קצת של שומר‪,‬‬ ‫וחייב‪ ,‬וכ”ש שאין אנו צריכים כדי לחייבו שיהיה‬ ‫המשתה ונשתכר‪ ,‬וחזר לאכסנאי שלו ובא לחדר‬ ‫ואפשר עוד דהמהרשד”ם סובר דבית הוי תלוש‬ ‫הפשיעה גדולה רק שכל שאינו אונס גמור חייב‪.‬‬ ‫משכבו ושכח לכבות את נר השעוה המשולב‬ ‫ולבסוף חיברו שדינו כתלוש‪ ,‬כמו שכתב הרמ”א‬ ‫וכתב על כך הדברי גאונים (כלל נא)‪ ,‬ולא זכיתי‬ ‫העומד על השלחן ונשרף השלחן עם המכסה‬ ‫(חו”מ סימן צה סעיף א) ‘וי”א דתלוש ולבסוף חברו‬ ‫לירד לסוף דעתו שלא הזכיר בכל התשובה ההיא‬ ‫וארגז בגדים‪ ,‬ופסק שהאורח חייב לשלם כל הנזק‪,‬‬ ‫בקרקע לאו כקרקע דמי’‪.‬‬ ‫דאין שומרים בקרקעות‪ ,‬כמבואר בשו”ע (סימן‬ ‫כי אדם מועד לעולם‪.‬‬ ‫ולמעשה‪ :‬אם היה קצת פשיעה בהנחת המגבת‪,‬‬ ‫ש”א סעיף א) ואף לדעת הש”ך (סימן סו ס”ק קכו ובסימן‬ ‫ועיי”ש עוד שהביא מעשה במשרתת שהזהיר‬ ‫נראה דחייב על דירת השכן דהזיקו ופטור על‬ ‫שא סק”ג) שפסק כהרמב”ם דחייב בפשיעה‪ ,‬מ”מ‬ ‫אותה אדונה העשיר כמה פעמים שלא תגדל‬ ‫דירת המשכיר‪ ,‬כיון דיכול לומר קים לי כהרמ”א‬ ‫מדברי מהרשד”ם נראה דלאו מטעם פשיעה‬ ‫המדורה בתנור בית החורף‪ ,‬ולא השגיחה ונאחז‬ ‫דשומרים פטורים על הקרקעות‪ ,‬ואם לא הוה כלל‬ ‫חייביה אלא מטעם דלא הוי אונס מצד פשיעה‬ ‫שלהבת מתוך התנור בעצים שעל פי ההתנור‬ ‫פשיעה בהנחתו‪ ,‬ונפל המגבת באונס פטור אף‬ ‫קצת‪.‬‬ ‫ונשרף לו קצת כלי בית‪ ,‬ונתחייבה המשרתת‬ ‫על דירת השכן‪ ,‬דאף דהרי”ף כתב דבתנור אף‬ ‫וכתב עוד שם בדברי גאונים‪ ,‬דבשו”ת “מקור‬ ‫לשלם לו‪ ,‬וכל השומעים תמהו על התובע שנטפל‬ ‫אם הרחיק כשיעור חייב‪ ,‬שאני תנור דקבוע כמו‬ ‫ברוך” נשאל‪ ,‬בדבר ראובן שהשכיר ביתו לשמעון‬ ‫עם המשרתת העניה כי הוא איש מכובד ונדיב‬ ‫שכתב שם‪ ,‬משא”כ נתינת המגבת אינו דבר קבוע‪,‬‬ ‫עם בית החורף ותנור בתוכו‪ ,‬והדליק אש בתנור‬ ‫כידוע‪ ,‬עד כי הדיין עצמו שאלו על זה והשיב כי‬ ‫לא גרע משאר אש‪ ,‬דכתב השו”ע (סימן תיח סעיף‬ ‫לאפות בו כדרכו בכל יום‪ .‬ויום אחד נאחז האש‬ ‫חלילה לו לבקש ממנה דבר‪ ,‬רק להפחידה להבא‬ ‫ב) אבל אם הרחיק כשיעור ויצאה והזיקה פטור‪.‬‬ ‫בבית החורף‪ ,‬ובראות שמעון כן‪ ,‬קרא לעוד אנשים‬ ‫שתזהר בזה ותשמר מלעשות היזקות‪ ,‬ולכאורה‬ ‫הערתי לנשרף (שהיה בן ספרד) שעבר על דעת‬ ‫לסייעו‪ ,‬ועלו על הגג ושברו הרעפים וגם קורות‬ ‫ה”ה בעניננו חייב ראובן לשלם כל ההיזק כי אדם‬ ‫השו”ע (סימן נז”ר סעיף ח) שכתב אף על פי שמותר‬ ‫הבית כדי שלא יבער האש בבית‪ ,‬ועתה ראובן‬ ‫מועד לעולם‪.‬‬ ‫להשהות קדירה ע”ג כירה שיש בה גחלים על פי‬ ‫תובע משמעון היזקו לתקן לו הבית ושמעון טוען‬ ‫ובדבר התביעה של שמעון השוכר אם חייב‬ ‫הדרכים שנתבארו בסימן רנ”ג‪ ,‬אם הוא מכוסה‬ ‫כי הוא הדליק אש כנהוג ולא פשע כלום‪ ,‬אדרבה‬ ‫לשלם לו‪ ,‬כתב השו”ע חו”מ (סימן ש”א סעיף א) וז”ל‪:‬‬ ‫בבגדים‪ ,‬אף על פי שהבגדים אינם מוסיפים הבל‬ ‫במה שהזיק הציל את הבית משריפה ומצוה‬ ‫‘ג’ דברים האמורים בתורה בארבעה שומרים‬ ‫מחמת עצמן‪ ,‬מ”מ מחמת האש שתחתיהן מוסף‬ ‫קעביד‪ ,‬ופסק‪ ,‬דכיון דאם היה נשרף הבית‪ ,‬היה‬ ‫אינם לא בקרקעות‪ ...,‬וכן פטורים אף מפשיעה‪,‬‬ ‫הבל ואסור‪.‬‬ ‫שמעון חייב לשלם אף שאין שומרים בקרקעות‪,‬‬ ‫ויש מחייבים בפשיעה’‪ ,‬ועיין ברמ”א (שם) דכתב‬ ‫ויעוין ב”תולדות אדם” שר’ זלמלה תבע לדין‬ ‫מ”מ האי מזיק מקרי‪ ,‬דהואיל דתדיר להדליק אש‬ ‫‘השואל בית ונשרף פטור דהו”ל קרקעות’‪ ,‬וכתב‬ ‫תורה שכן שלא שמר על הלכות שבת משום‬ ‫בתנור אבעי ליה לעיוני‪ ,‬כמו שפסק הרי”ף בפרק‬ ‫הסמ”ע (סק”ה) ‘דאפילו בא האונס מצד השואל‪,‬‬ ‫שנאמר בשבת (דף קיט ע”ב) “אין הדליקה מצויה‬ ‫הכונס (דף כה‪ :‬בדפי הריף) וז”ל‪ :‬ואי קשיא לך מאי‬ ‫מ”מ פטור דאין שומרים בקרקעות’‪ ,‬והש”ך (סימן‬ ‫אלא במקום שיש חילול שבת שנאמר ואם לא‬ ‫שנא גבי תנור דקא יהבי רבנן שיעורא ואפ”ה‬ ‫סו ס”ק קכו) האריך בזה ומסקנתו דבפשיעה חייבים‪.‬‬ ‫תשמעו אלי לקדש את יום השבת וגו’ והצתי אש”‪,‬‬ ‫אם הזיק משלם מה שהזיק ומאי שנא גבי דליקה‬ ‫ויעוין בשו”ת מהרשד”ם (חו”מ סימן רסו) שדן‬ ‫ולכן הוא עלול לסבול מכך‪.‬‬ ‫דאם הרחיק כשיעור פטור? לא תקשי דהכא‬ ‫בראובן שהשכיר בית לשמעון ובה תנור וכריים‪,‬‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ט‬ ‫מחוברים‬ ‫‬ ‫חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י ‪„ˆ‰‬י˜ים‬ ‫ופעול˙ם ‪‰‬ליכו˙י‪‰‬ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל‬ ‫‬ ‫מרנן ˙למי„י ‪‰‬בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם‬ ‫‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ‪ ‰‬מסו„ר וערוך מ˙וך‬ ‫˘יחו˙ ‪‡‚‰‬ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ‪˘ ı‬ליט"‡‬ ‫‪‰‬ר‪ ˜"‰‬רבי נפ˙לי‬ ‫מליז'ענס˜ זי"ע‬ ‫יומ‡ „‪‰‬ילול‡‬ ‫כ"‪ ‰‬ח˘וון ˙ר"‪‰‬‬ ‫שיהיה מניין יהודים לקיום המצווה"‪.‬‬ ‫רגעים ספורים לאחר שנכנס רבי נפתלי אל הבית‬ ‫לא רבות ידוע אודות תולדותיו של הרה"ק רבי נפתלי מליז'ענסק זי"ע בנו של הרה"ק רבי אלעזר‬ ‫נשמעו דפיקות עזות על הדלת‪ ,‬בפתח עומד גוי מגושם‬ ‫מליז'ענסק זי"ע‪ ,‬ונכדו של הרבי הקדוש רבי אלימלך מליז'ענסק זי"ע‪ .‬לאחר פטירת אביו הגדול סרב לכהן‬ ‫כשעל גבו שק גדול של דגים! "האם תרצו לקנות דגים‬ ‫באדמ"ורות כלל ואף גירש את חסידים אשר באו לחסות בצילו‪ .‬יוצא דופן היה יום הפורים בו הסכים לקבל‬ ‫עבור אורחי המלון?" שאל הגוי‪ ,‬ר' ליפא נדהם‪ ,‬נפעם‬ ‫את החסידים בזמן הסעודה בלבד‪ .‬הרבי היה מוערך בכל שדרות החסידות‪ ,‬וידועה אמרתו של הרבי הקדוש‬ ‫מהמופת שהתרחש מול עיניו‪ ,‬הן משמים שלחו לכאן דגים‬ ‫רבי ישראל מרוז'ין "יהודי גליציה שוטים הם! מדוע אינם שוברים את קורות ביתו של רבי נפתלי ונכנסים אליו‬ ‫שלא כדרך הטבע לעשות רצון צדיק!‬ ‫בעל כורחו‪ ,‬כיצד מוותרים כה בקלות על הזכות להסתופף בצילו!"‬ ‫לפתע נצצה במוחו הבנה‪" ,‬הנה נענתה תפילתי‪ ,‬הקב"ה‬ ‫בשנת תר"ה בכ"ה בחשוון נסתלק רבי נפתלי לבית עולמו‪ .‬בנו היה רבי אלעזר וייסבלום זצ"ל שנולד בליז'ענסק‪,‬‬ ‫שלח אל ביתי צדיק וקדוש זה כדי שיצילני מהצרה אשר‬ ‫אביו של רבי אלימלך וייסבלום זצ"ל‪ ,‬שהמשיך וניהל עדה קטנה של חסידים בעיירה ליז'ענסק‪.‬‬ ‫התרגשה על ביתי"‪.‬‬ ‫"רבי‪ ,‬הושיע!" בכה ר' ליפא‪" ,‬יהודי זר הגיע לכאן‪,‬‬ ‫מבקש להשיג את גבולי‪ .‬הושיע את בני ביתי האומללים‬ ‫‪ˆ‰‬ל˙ ע˘ו˜ מי„ עו˘˜ו‬ ‫רבי ליום ‡ח„!‬ ‫אשר הפריץ רוצה לזורקם אל הקור החורפי הנורא‪ .‬רבי!‬ ‫בכפר קטן לא הרחק מהעיר לבוב גר יהודי פשוט בשם‬ ‫בגמרא בחגיגה )ה‪ (:‬מסופר על בר בי רב דחד יומא!‬ ‫חוס נא על נפשי ועל נפשות בני ביתי האומללים"‪" .‬מה‬ ‫ר' ליפא‪ .‬יהודי טוב היה ר' ליפא‪ ,‬השגות רבות לא היו‬ ‫מספרת הגמרא שרב אידי אביו של רבי יעקב בר אידי היה‬ ‫שמו של אותו יהודי" שואל הרבי בלחש‪" ,‬קוראים לו‬ ‫לו‪ ,‬אולם את המעט שידע השתדל לקיים בכל יכולתו‪.‬‬ ‫הולך שלושה חדשים לישיבה וחוזר שלושה חדשים כדי‬ ‫פסח"‪" .‬ככה"‪ ,‬אמר הרבי‪" ,‬הסר דאגה מלבך אין כל מקום‬ ‫לפרנסתו חכר מאדון הכפר בית מרזח ובית מלון אשר‬ ‫ללמוד יום אחד! תלמיד של יום אחד! אחד מגדולי ומאורי‬ ‫לדאגה‪ ,‬הרי חג הפסח הוא שמונה ימים בלבד"‪.‬‬ ‫סיפקו את צרכיו בהרחבה יתרה‪.‬‬ ‫החסידות היה רבי נפתלי מליז'ענסק‪ ,‬רבי נפתלי אשר היה‬ ‫"אין מה לדאוג‪ ,‬פסח עושים רק שמונה ימים‪"...‬‬ ‫שנים רבות התנהלו חייו על מי מנוחות‪ ,‬קשריו עם‬ ‫שרף וקדוש‪ ,‬היה רבי יום אחד בשנה!‬ ‫מילים סתומות‪...‬‬ ‫הפריץ הלכו והתחזקו‪ ,‬הלכו והתהדקו‪ ,‬ר' ליפא הרגיש‬ ‫רבי ליום אחד!‬ ‫ר' ליפא לא ירד לסוף דעתו של הצדיק‪ ,‬אולם דבר‬ ‫שפרנסתו מובטחת‪ ,‬ממש מונחת בכיסו‪ ,‬אין מי שייקח זאת‬ ‫רבי נפתלי מליז'ענסק בענוותנותו העצומה סרב לכל‬ ‫אחד הוא כן הבין 'אין מה לדאוג'‪ .‬לכך הסיר דאגה מלבו‬ ‫ממנו‪.‬‬ ‫תחנוני החסידים וסרב לשמש באדמו"רות כלל וכלל‪,‬‬ ‫והרגיע את בני ביתו‪ ,‬הן הצדיק אמר שאין מה לדאוג‪ ,‬ודאי‬ ‫כאשר יהודי מרגיש כך‪ ,‬אם יהודי לא מרים את עיניו‬ ‫מלבד יום אחד בשנה‪ ,‬ביום הפורים‪ .‬ביום הפורים בלבד‬ ‫שבמהרה תבוא הישועה‪.‬‬ ‫לשמים‪ ,‬נותנים לו לעיתים רעידה קטנה‪ .‬הקב"ה מנענע‬ ‫הסכים רבי נפתלי מליז'ענסק לשמש כרב לקבל פדיון‬ ‫שמונה ימים חלפו להם ביעף‪ ,‬לערב ערב נשמעה תכונה‬ ‫מעט את צינור פרנסתו‪ ,‬מזכיר לו מיהו הזן והמפרנס‪ ,‬ומאין‬ ‫ולקרוא קוויטלך‪ .‬ישנם שאומרים שלא היה זה כל יום‬ ‫מחוץ לבית‪ ,‬ילדיו של ר' ליפא רצים אל החלון כדרכם של‬ ‫מגיע אליו כל השפע!‬ ‫הפורים‪ ,‬אלא רק בזמן סעודת פורים הסכים ר' נפתלי‬ ‫ילדים‪" ,‬אבא מישהו עובר דירה"‪ ,‬צעקו‪ .‬ר' ליפא ניגש‬ ‫היה יום נאה‪ ,‬מצב רוחו של ר' ליפא נסק‪ ,‬בית המלון‬ ‫לשמש כרבי!‬ ‫אל החלון ומסיט את הווילון‪" .‬האם זהו חלום?" שואל‬ ‫היה מלא באורחים רבים‪ ,‬ואף בית המרזח רשם רווח נאה‪.‬‬ ‫רבים רבים היו צובאים על דלתות ביתו של ר' נפתלי‬ ‫את עצמו‪ ,‬בדרך הראשית נוסעת שיירת עגלות עמוסה‬ ‫לפתע נשמעו דפיקות על הדלת בפתח עמד שליח ובידו‬ ‫ביום הפורים‪ .‬באותו זמן מועט השפיע הרבי שפע של‬ ‫במטלטלים‪ ,‬ומי מנהיג אותה‪ ...‬הוא ולא אחר‪ .‬אותו פסח‬ ‫מכתב "זהו מכתב חשוב מאדון הכפר" אמר השליח‪" .‬מה‬ ‫ברכה וישועה‪ ,‬מופתים נשפכו שם כמים‪ ,‬מופתים גלויים‬ ‫מסיג הגבול‪ ,‬ניכר שהוא עוזב את העיירה לצמיתות!‬ ‫רוצה ממני הפריץ ביום סתמי?" חשב ר' ליפא לעצמו‪ ,‬עיניו‬ ‫ומבהילים‪ .‬אולם היה זה רק ביום הפורים‪ ,‬בשאר ימות‬ ‫"צדקו דברי הרבי! פסח עזב את חיי לאחר שמונה‬ ‫רצות על המילים והשורות ומרגע לרגע חוורו פניו‪ ,‬בצורה‬ ‫השנה סרב הרבי בכל תוקף לשמש כרבי ולהנהיג עדה‪.‬‬ ‫ימים‪"...‬‬ ‫ברורה ומפורשת כותב לו אדון הכפר שבעוד מספר שבועות‬ ‫ידועה אמרתו של הרבי הקדוש רבי ישראל מרוז'ין‬ ‫דקות לאחר מכן נשמעו דפיקות על דלת הבית‪ ,‬אחד‬ ‫יעבור בית המרזח ובית המלון הסמוך אליו לבעלותו של‬ ‫"יהודי גליציה שוטים הם! מדוע אינם שוברים את קורות‬ ‫ממשרתיו של הפריץ בפתח "אדוני ביקש לזמן אותך אל‬ ‫יהודי בשם פסח שקנה את הזיכיון מאת הפריץ‪.‬‬ ‫ביתו של רבי נפתלי ונכנסים אליו בעל כורחו‪ ,‬כיצד‬ ‫ביתו"‪" .‬אמור לי ליפא"‪ ,‬אמר לו הפריץ מיד שנכנס‪" ,‬האם‬ ‫"עליך לעזוב את המקום תוך שבועיים ימים!" נכתב‬ ‫מוותרים כה בקלות על הזכות להסתופף בצילו!"‬ ‫ביקרת לאחרונה אצל איזה ראבין גדול?"‬ ‫בסיום ההודעה‪.‬‬ ‫"רבי גדול? לא יצאתי מגבולות העיירה בחודשים‬ ‫ר' ליפא נחרד‪ ,‬מה יעשה? לאן ילך הוא ובני ביתו? "הן‬ ‫‡ח„ ‪‰‬מרב‪ ‰‬ו‡ח„ ‪‰‬ממעיט‬ ‫האחרונים"‪" .‬אל תרמה אותי"‪ ,‬קטע אותו הפריץ‪" ,‬גלה‬ ‫לא עשיתי רע לאיש" חשב ר' ליפא‪" ,‬מדוע יהודי זה בא‬ ‫מיד את האמת‪ ,‬מיהו הצדיק אליו נסעת?"‬ ‫להשיג את גבולי ולקפח את פרנסתי? הייתכן שיהודי‬ ‫רבות עסק רבי נפתלי מליז'ענסק בחסד ודאגה לעניים‪,‬‬ ‫"דע לך"‪ ,‬המשיך הפריץ‪" ,‬לפני שמונה ימים הגיע אלי‬ ‫יעשה זאת?!" אולם הרבה ברירות לא היו לו‪ ,‬בצער רב‬ ‫באחת הפעמים יצא עם ידידו הרבי הקדוש הדברי חיים‬ ‫יהודי הדור פנים באמצע הלילה וגער בי על כך שגירשתי‬ ‫ובכאב לב עצום התחילו ר' ליפא ובני ביתו לארוז את‬ ‫מצאנז כדי לאסוף כסף לצדקה‪ .‬בעוברם בכפר קטן ניגש‬ ‫אותך מביתך‪ ,‬אולם אני לא התייחסתי לדבר החלום‬ ‫חפציהם ומטלטליהם‪ ,‬מתכוננים לעזוב את ביתם הנעים‬ ‫אליהם יהודי פשוט ונתן להם פרוטה‪ ,‬מטבע קטן ביותר‪.‬‬ ‫והמשכתי כהרגלי בדבר יומי‪ .‬בלילה הבא חזר החלום על‬ ‫והחם‪ .‬מקום אשר שימש להם קורת גג שנים כה רבות‪.‬‬ ‫הרבי מצאנז ראה בכך זלזול בכבודם של הצדיקים וביקש‬ ‫עצמו באופן מדויק‪ ,‬שוב הופיע הרבי בחלומי והזהיר ודרש‬ ‫'מאין יבוא עזרי‪ ,‬עזרי מעם ה'‪ .‬כאשר יהודי בצרה רגליו‬ ‫להחזיר לאותו יהודי את המטבע‪ ,‬הן לא ניתן להבליג על‬ ‫להחזיר אותך לביתך‪.‬‬ ‫מוליכות אותו לבית הכנסת‪ ,‬לבית מקדש מעט‪ .‬לאחר‬ ‫זלזול שכזה‪ .‬אולם לפתע אחז רבי נפתלי בידו הקדושה של‬ ‫היום בבוקר בעת שאני סועד את ארוחתי נפלה עלי‬ ‫שסיים את תפילתו הבחין ר' ליפא ביהודי נשוא פנים‬ ‫הרבי מצאנז ואמר לו‪" ,‬אל נא‪ ,‬גושפנקא דחתים ביה מלכא‪,‬‬ ‫תרדמה‪ ,‬ובחלומי שוב הגיע אלי אותו רבי קדוש והפעם‬ ‫אשר יושב בפינה‪" ,‬ודאי אדם גדול הוא זה!" חשב לעצמו‪.‬‬ ‫'אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמיים"‪.‬‬ ‫בפנים כעוסות‪ ,‬ובמילים חמורות דרש ממני לגרש את‬ ‫במבט שטחי לא היה ניתן להבחין בדבר‪ ,‬היהודי היה לבוש‬ ‫מילים סתומות!‬ ‫משיג הגבול ולהחזיר אותך אל בית המרזח‪ .‬אולם היום‬ ‫בבגדים פשוטים והלך לבדו בלי משמשים וגבאים‪ ,‬אבל ר'‬ ‫הבה ננסה להבין יחד את מילותיו הקדושות של הרבי‪,‬‬ ‫לא הסתפק בבקשות‪" :‬אם לא תחזיר את ליפא למקומו‬ ‫ליפא בחושיו החדים הרגיש שלפניו עומד אדם גדול‪ .‬לכך‬ ‫'מהו גושפנקא דחתים ביה מלכא'?‬ ‫דמך בראשך! זו הפעם האחרונה שאני בא להזהיר אותך!"‬ ‫החליט להזמין את האורח אל ביתו‪.‬‬ ‫'גושפנקא דחתים ביה מלכא' פירושו חותמו של‬ ‫קמתי בבהלה ממקומי‪ ,‬הבנתי שזהו אינו חלום שווא‪,‬‬ ‫אכן חושיו לא הטעו אותו‪ ,‬היה זה רבי נפתלי מליז'ענסק‪,‬‬ ‫הקב"ה‪ .‬ומהו חותמו של הקב"ה? מובא בספרי המקובלים‬ ‫סכנה גדולה אורבת לי‪ .‬מיד זימנתי את פסח לביתי‬ ‫נכדו של הרבי הקדוש רבי אלימלך מליז'ענסק‪" .‬אשמח‬ ‫בשם הרמ"ע מפאנו שחותמו של הקב"ה הוא שם א‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬ ‫והודעתי לו שהחוזה מבוטל והזיכיון להחכרת בית המרזח‬ ‫מאד שתבואו להתאכסן בצל קורתי" אמר ר' ליפא‪ .‬הרבי‬ ‫היוצא מראשי תיבות של הפסוק בראשית ברא אלוקים‬ ‫והמלון חוזר לידך ליפא"‪.‬‬ ‫נתן בו את עיניו הקדושות ואמר לו "שני תנאים יש לי‪,‬‬ ‫"את השמים ואת הארץ"‪ .‬שם קודש זה הינו הראשי תיבות‬ ‫"האם יודע אתה מיהו אותו רבי מסתורי שהגיע אלי‬ ‫האחד שתאסוף עבורי עשרה יהודים כדי לומר קידוש‬ ‫של 'אחד המרבה ואחד הממעיט'‪ ,‬הקב"ה חתם את שמו‬ ‫בחלום?"‬ ‫לבנה בציבור‪ .‬ובנוסף‪ ,‬נוהג אני לערוך סעודה לאחר‬ ‫על כל נתינה ונתינה של יהודי‪ ,‬הקב"ה אוהב אותה ומיקר‬ ‫כה גדול היה כוחו של הרבי הקדוש ר' נפתלי‬ ‫המצווה הגדולה‪ ,‬לאחר קידוש לבנה‪ .‬ברצוני שתבשל‬ ‫אותה!‬ ‫מליז'ענסק‪ ,‬אולם הרבי מיעט להשתמש בכוחות אלו‪,‬‬ ‫עבורי דג לסעודה זו"‪.‬‬ ‫הבה נלמד מכך להעריך כל נתינה של יהודי‪ ,‬כל מעשה‬ ‫סרב לנהוג באדמו"רות‪ ,‬סרב לקבל קוויטלך‪ .‬אלא שלמען‬ ‫"דג?! דג בעונה זו של השנה?" חושב ר' ליפא בקול‪,‬‬ ‫של יהודי‪ ,‬לכל דבר יש ערך עצום‪ ,‬לכל דבר יש משמעות‪.‬‬ ‫יהודים מסכנים היה הרבי חורג מגדרו משפיע שפע וברכה‬ ‫"בתקופה הזו הנהרות קפואים לחלוטין‪ ,‬כבר זמן רב שלא‬ ‫הבנה זו תעזור לנו לייקר כל מעשה שלנו‪ ,‬וכל מצווה‬ ‫עליהם ועל בני ביתם‪.‬‬ ‫ניתן להשיג דגים בעיירתנו"‪" .‬נו"‪ ,‬הפטיר הרבי‪" ,‬העיקר‬ ‫ונתינה של הסובבים אותנו‪.‬‬ ‫קו השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪03-6171077 :‬‬ ‫מזהב ומפז‬ ‫ממשנתו של כ“ק מרן אדמו“ר‬ ‫רבי דוד חי אביחצירא שליט“א‬ ‫פנינים מלוקטים מספרי‬ ‫אדמו"רי שושילתא קדישא‬ ‫וַ ָּת ָמת ָׂש ָרה ְ ּב ִק ְריַ ת ַא ְר ַ ּבע‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ"ז | גיליון ה'‬ ‫ִהוא ֶח ְברוֹ ן )כג‪ ,‬ב(‬ ‫'ארבע' בגימטריא 'רגע'‪,‬‬ ‫חושבנא דדיין כחושבנא דדיין‪.‬‬ ‫הכתב והמכתב‬ ‫ויש לפרש על דרך הרמז‪,‬‬ ‫שמתה במיתת נשיקה בלא‬ ‫צער‪ ,‬וברגע אחד פרחה חיותה‬ ‫ודבקה בשכינה חיי החיים‬ ‫דברי מוסר ויראה מכתי“ק‬ ‫הנצחיים‪.‬‬ ‫"נְ ִד ֵיבי ַע ִּמים נֶ ֱא ָספ ּו ַעם ֱאל ֵֹהי ַא ְב ָר ָהם"‬ ‫כ“ק מרן אדמו“ר שליט“א‬ ‫)תהילים מז‪ ,‬י(‬ ‫)פתח האוהל(‬ ‫"ואברהם עודנו עומד לפני ה'" שהוא תמיד‬ ‫תפארת שלמה ע"ה )תחילת פרשת ויקהל( האבות על‬ ‫ֵ ּגר וְ תוֹ ׁ ָשב ָאנ ִֹכי ִע ָּמ ֶכם ְּתנ ּו ִלי‬ ‫עומד אף על פי שלא נתקבלה תפילתו על סדום‬ ‫ידי עבודתם עשו דרך ומסילה שיהיה קל לעשות‬ ‫ֲא ֻח ַ ּזת ֶק ֶבר ִע ָּמ ֶכם )כג‪ ,‬ד(‬ ‫ועמורה עודנו עומד על הדורות הבאים שלא‬ ‫כמעשיהם‪ ,‬העולם הזה הוא כמו יער שאין בו‬ ‫יש לרמוז בכוונת הדברים‪,‬‬ ‫תתקבל הקללה של סדום ועמורה על מי שאינו‬ ‫דרך מעבר ובא הוא והכין דרך לעבור בו אזי כל‬ ‫שידוע בספרי המקובלים שיש‬ ‫עומד בדיבורו )בגמ' במ"צ מח(‪.‬‬ ‫העולם עוברים באותו הדרך שהראשון הכין‪.‬‬ ‫קליפות טמאות שאי אפשר‬ ‫זה פירוש הפסוק )תהילים מז י( "נְ ִד ֵיבי ַע ִּמים‬ ‫ולזה אמר אברהם אבינו ע"ה )בראשית כד ג( "ה'‬ ‫להעלותן לקדושה‪ ,‬אמנם‬ ‫נֶ ֱא ָספ ּו ַעם ֱאל ֵֹהי ַא ְב ָר ָהם" בעלי צדקות הנדיבים‪,‬‬ ‫אלהי השמים ואלהי הארץ" פירש רש"י ע"ה‬ ‫ביניהן ובין הקדושה קיימת‬ ‫החסדים הולכים עם מדת אברהם‪ .‬וכן הגובר‬ ‫עד עכשיו היה אלהי השמים ובאי עולם לא היו‬ ‫בחינה ממוצעת הקרויה 'קליפת‬ ‫על יצרו בזכות הגבורות של יצחק אבינו ע"ה‬ ‫מכירים אותו ועכשיו אלהי הארץ שהרגיל אותו‬ ‫נוגה'‪ ,‬ובחינה זו היא חיותם של‬ ‫שהמשיך יראה בעולם‪ ,‬פחד יצחק‪ .‬יעקב אבינו‬ ‫בפי הבריות‪.‬‬ ‫הדברים שאינם איסור ממש‪,‬‬ ‫ע"ה מדת תפארת‪.‬‬ ‫אברהם אבינו ע"ה המשיך מדת החסד בעולם‬ ‫ואפשר להעלות את ניצוצות‬ ‫שיהיו בני אדם עושים חסד וצדקה זה עם זה‬ ‫דוד המלך ע"ה ראש לשירות ותשבחות כמו‬ ‫הקדושה שבהם לקדושה על‬ ‫והמשיך גם כן חסד שלמעלה בעולם ולזה אנו‬ ‫שכתוב בגמ' ברכות )ז‪ (:‬למה נקרא שמה רות‬ ‫ידי שמשתמשים בהם לשם‬ ‫אומרים אלהי אברהם שהוא כנגד מדת החסד‪.‬‬ ‫שמים‪ ,‬וכן להיפך ח"ו על ידי‬ ‫שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות‬ ‫וכל החסדים שעושים בכל הדורות הכל מכוחו‬ ‫שמשתמשים בהם שלא לשם‬ ‫ותשבחות‪ ,‬כמו שאומרים בברכת ברוך שאמר‬ ‫שלו והכל נקרא על שמו ויש לו שייכות לחסדים‬ ‫שמים‪.‬‬ ‫קודם פסוקי דזמרה ובשירי דוד עבדך נהללך ה'‬ ‫אלו ונוטל חלקו מהם‪ .‬זה שכתוב "אלה תולדות‬ ‫והנה אברהם אבינו ראה‬ ‫אלוקינו וכו'‪ ,‬ובמקהלות רבבות עמך בית ישראל‬ ‫השמים והארץ בהבראם" בזכות אברהם שכל‬ ‫ברוח קדשו שיש במערת‬ ‫על כל דברי שירות ותשבחות דוד בן ישי עבדך‪.‬‬ ‫ההשפעות שיורדות מהשמים הם בזכות אברהם‪.‬‬ ‫המכפלה ניצוצות קדושה‬ ‫ולזה אומרים ביהי רצון שקודם התהילים‬ ‫"המכסה אני מאברהם אשר אני עושה" שכל‬ ‫עליונים שהיו בעת ההיא‬ ‫כאילו אמרו דוד המלך עליו השלום בעצמו בגן‬ ‫החסדים הם בזכות אברהם‪" .‬ואברהם היו יהיה‬ ‫תחת שליטת הסיטרא אחרא‪,‬‬ ‫עדן‪ .‬ולזה אומרים במוסף ראש השנה ובשירי‬ ‫לגוי גדול ועצום" היינו שהחסדים שלו נמשכים‬ ‫והיה מתאווה לפדותה מידם‬ ‫דוד עבדך הנשמעים בעירך בלשון הווה‪ .‬ומשה‬ ‫עד עולם שנאמר "למען אשר יצוה את בניו‬ ‫ולהעלותם לקדושה‪ .‬ועל‬ ‫רבינו ע"ה ראש ושר התורה שהנחיל תורה לעם‬ ‫ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה‬ ‫כן חפץ לקנות את המקום‬ ‫ישראל כמו שאומר החתם סופר ע"ה‪ ,‬אנחנו בני‬ ‫ומשפט"‪" ,‬למען אשר יצוה" לשון צותא שאברהם‬ ‫מיד בני חת הטמאים‪ .‬ולזה‬ ‫אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬תלמידי משה רבינו ע"ה‪ ,‬עבדי‬ ‫יתחבר עם בניו בעת עשיית המצוות והצדקה‬ ‫רמז באומרו "גר ותושב אנכי‬ ‫דוד מלכינו ע"ה‪.‬‬ ‫והחסד‪.‬‬ ‫עמכם"‪ ,‬כלומר רואה אני שיש‬ ‫ידה לַ ֶ ּד ֶר ְך‬ ‫בכאן ניצוצות קדושה שהם‬ ‫בבחינת 'גר'‪ ,‬שאינם בעלי‬ ‫ֵצ ָ‬ ‫"כ ֶש ַ ׁה ּ ְשמו ָּעה ַמ ָּכה ַּב ֵּבן‪ַ ,‬ה ֵּלב ׁ ֶשל ָה ֵאם הוּא ׁ ֶש ִ ּ ׁנ ְש ָּבר"‬ ‫ְּ ׁ‬ ‫המקום אלא כבושים בגולה‪,‬‬ ‫וחפץ אני להופכם ל'תושב'‪,‬‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫�‬ ‫חותמו אמת‬ ‫מתוך שיעורים בספר הקדוש‬ ‫’פיתוחי חותם‘‬ ‫בין הגוף לנשמה‬ ‫כשהגוף ותאוותיו 'חיים'‪ ,‬הרי חיים אלו נחשבים כמיתה‪ ,‬שכן עיקר החיים הם חיי הנשמה‪ ,‬מה‬ ‫שאין כן הרשע שנשמתו מסתלקת ממנו חייו אינם חשובים חיים‬ ‫חווים על בשרם‪ ,‬והיא תאוות העישון‪ .‬מי שניסה להיגמל מתאווה זו‪,‬‬ ‫כדרכו של רבינו במאמרו שלמדנו בשבוע שעבר‪ ,‬לפרש את‬ ‫יוכל בוודאי להעיד‪ ,‬שהנסיון למעט בכמות העישון קשה הרבה יותר‬ ‫אירועי הפרשה כמרמזים על היחס הנכון בין הנשמה והגוף‪ ,‬כך גם‬ ‫מהפסקה מוחלטת שלו‪ ,‬וזאת מכיוון שהגמילה המוחלטת דורשת‬ ‫במאמר שנלמד מדבריו הקדושים בשבוע זה‪ ,‬בפרשת חיי שרה‪ .‬נכוף‬ ‫החלטה אחת‪ .‬אכן‪ ,‬החלטה קשה‪ ,‬נחושה‪ ,‬ואפילו מבהילה‪ ,‬אבל חד‬ ‫נא את אוזננו לשמע אמריו כי נעמו‪:‬‬ ‫פעמית‪ .‬ואילו הניסיון למעט בכמות העישון‪ ,‬משמעו מאבק יצרי‬ ‫"ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר‪ .‬גר ותושב אנכי‬ ‫תמידי‪ ,‬בכל עת ובכל שעה‪.‬‬ ‫עמכם וגו'‪ .‬אפשר לפרש הפסוקים האלו בדרך רמז על הנשמה והגוף‪.‬‬ ‫בדומה לכך מקובל בשם מרן החזון איש זצ"ל‪ ,‬שקל יותר ללמוד‬ ‫דידוע )עיין מדבר קדמות לג"ע מרן חיד"א מערכת הנו"ן( דהנשמה נקראת בשם איש‪,‬‬ ‫חמש עשרה שעות ביממה מאשר שמונה שעות‪ ,‬וזאת מפני שהלומד‬ ‫והגוף בשם אשה‪ .‬והנה הנשמה כל חפצה ותאוותה הוא באותו עולם‪,‬‬ ‫שמונה שעות ביום לא ויתר על סיפוק יצר הבטלה שלו‪ ,‬וכעת עליו‬ ‫ואין לה תאוה וחפץ בכל מה שעושה האדם לצרכי גופו בזה העולם‪,‬‬ ‫להיאבק בו שמונה שעות תמימות מידי יום‪ ,‬בעודו מצפה לשעות‬ ‫רק במה שמסגל בתורה ובמצוות ובמעשים טובים"‪.‬‬ ‫הבטלה שנותרו לו לאחר שישלים את חוק לימודו‪ ,‬בשונה ממי‬ ‫ורבינו ממשיך ומבאר כיצד יוכל האדם להשביע את רצון נשמתו‬ ‫שהצליח להיגמל ממנו בהחלטה נחושה אחת‪.‬‬ ‫לעסוק בתורה ומעשים טובים‪ ,‬למרות יצריו הגשמיים של הגוף‪,‬‬ ‫שסוחפים אותו על כרחו למחוזות אחרים‪" :‬והנה אין ספק שאין אדם‬ ‫ונפשי כעפר‬ ‫יכול להשיג מעלת התורה ומעשים טובים אם לא המית עצמו בעולם‬ ‫הזה‪ ,‬כמו שדרשו רז"ל )ברכות דף סג‪ (:‬על הפסוק 'אדם כי ימות באוהל'‬ ‫ברם דומה שיש כאן עומק נוסף‪ ,‬ובכדי לבוא אל סודם של דברים‬ ‫)במדבר יט‪ ,‬יד("‪.‬‬ ‫עלינו לקרוא את המשך דברי רבינו הרומז בקצרה כדרכו‪" :‬וכשמשים‬ ‫אדם עצמו כמת בעולם הזה‪ ,‬בזה ניצל מיצר הרע ומתאוותיו‪ ,‬וכמו‬ ‫כוונת רבינו לדרשת חז"ל הידועה "אין התורה מתקיימת אלא‬ ‫שאנו מתפללים בכל יום 'ונפשי כעפר לכל תהיה'‪ ,‬וזהו חשקה של‬ ‫במי שממית עצמו עליה"‪ .‬ברם עלינו לשים לב שרבינו נותן לדברי‬ ‫נשמה אם משים הגוף עצמו מת‪ ,‬דבזה יכול להרוויח תורה ומעשים‬ ‫חז"ל עומק מחודש‪ .‬שכן במבט שטחי נראה שכוונת הגמרא לדרוש‬ ‫טובים"‪ .‬הרי שרבינו מזהה את התפילה 'ונפשי כעפר לכל תהיה'‪,‬‬ ‫מהאדם לשקוד על התורה במאמצים גדולים‪ ,‬ולא לחוש לחולשת‬ ‫שאמורה כמובן כלפי מידת הענווה‪ ,‬כמגלמת את דרישת חז"ל שעל‬ ‫גופו מחמת רוב מאמץ העיון ומניעת אכילה ושינה במידה מלאה‪.‬‬ ‫האדם לשים עצמו כמת‪.‬‬ ‫אולם רבינו מלמדנו שיש כאן עומק נוסף‪ ,‬שעל האדם לבטל את‬ ‫גופו לחלוטין עד שיחשב כמת‪ ,‬וזאת מלבד החלשת הגוף המעשית‬ ‫ובפשטות נראה בביאור הדברים‪ ,‬שיצרי האדם אינם עומדים בפני‬ ‫כתוצאה הישירה מעמל התורה‪.‬‬ ‫עצמם‪ ,‬אלא הם תולדה ממידת הגאווה‪ ,‬וכדברי שלמה המלך החכם‬ ‫מכל אדם )קהלת ד‪ ,‬ד(‪" :‬וְ ָר ִא ִיתי ֲאנִ י ֶאת ָּכל ָע ָמל וְ ֵאת ָּכל ִּ ׁכ ְשרוֹ ן ַה ַּמ ֲע ֶׂשה‬ ‫ִּכי ִהיא ִקנְ ַאת ִא ׁיש ֵמ ֵר ֵעהוּ"‪ ,‬וכפי שביאר זאת רבינו הרמח"ל בספרו‬ ‫הגוף מתנגד לשכל‬ ‫מסילת ישרים )פרק יא( באר היטב‪ ,‬ונצטט את לשונו הזהב‪:‬‬ ‫ואכן‪ ,‬כבר נשמע הדבר בין החיים‪ ,‬וכפי שמפורש לדוגמא בספרי‬ ‫"הכבוד הוא הדוחק את לב האדם יותר מכל התשוקות והחמדות‬ ‫המהר"ל )נתיבות העולם‪ ,‬נתיב התורה פרק ג(‪" :‬כי רבותינו זכרונם לברכה באו‬ ‫שבעולם‪ .‬ולולי זה‪ ,‬כבר היה האדם מתרצה לאכול מה שיוכל‪,‬‬ ‫לפרש כי אין לתורה קיום אצל האדם כי אם על ידי סילוק הגשמי…‬ ‫ללבוש מה שיכסה ערוותו‪ ,‬ולשכון בבית שתסתירהו מן הפגעים‪,‬‬ ‫כי הגוף מתנגד אל השכל‪ ,‬ולפיכך צריך שימות על דברי תורה‪ ,‬כלומר‬ ‫והייתה פרנסתו קלה עליו‪ ,‬ולא היה צריך להתייגע להעשיר כלל‪ ,‬אלא‬ ‫לסלק הגוף לגמרי כאלו אינו‪ ,‬ואז יש לתורתו קיום כאשר האדם גובר‬ ‫שלבלתי ראות עצמו שפל ופחות מרעיו מכניס עצמו בעובי הקורה‬ ‫על הגוף לגמרי‪ ,‬ובזה הוא שכלי"‪ .‬הרי שביטול הגוף אינו רק בבחינת‬ ‫הזאת ואין קץ לכל עמלו"‪.‬‬ ‫'נזק אגבי' שהאדם מחוייב לספוג על מנת לזכות לכתרה של תורה‪,‬‬ ‫ובספר תולדות יעקב יוסף בפרשתנו מוסיף ביאור בקשר שבין‬ ‫אלא צורך מהותי העומד בפני עצמו‪ ,‬וכפי שנרחיב בכך עוד להלן‪.‬‬ ‫הגאווה לשאר חסרונות הגוף‪ ,‬ונביא את דבריו הקדושים‪" :‬וזהו שאמרו‬ ‫וראשית כל עלינו להבין‪' ,‬מיתה' זו מה טיבה? והלוא הגוף מלא חיות‬ ‫חז"ל )מנחות דף מג‪ ,(:‬אל תיקרי מ"ה אלא מאה וכו'‪ ,‬רצונם לומר‪ ,‬שאי‬ ‫ועיזוז‪ ,‬ויצריו השונים מכריזים ללא הרף 'אנחנו כאן'‪ ,‬חיים נושמים ואף‬ ‫אפשר לבוא למדריגה זו שיאמר 'ונחנו מה' )כמו משה רבינו ע"ה‪ ,‬שהחשיב עצמו‬ ‫בועטים לעיתים…‪ ,‬ולכאורה נראה בכוונת הדברים‪ ,‬שקיים חילוק‬ ‫לאין גמור(‪ ,‬כי אם שבא בסוד מאה ברכאן‪ ,‬שהיא בינה הנקראת ענווה‪,‬‬ ‫גדול בין אדם המחשיב את יצריו לבין אדם שמקבל החלטה נחושה‬ ‫שמשם ק' ברכאן‪ ,‬היפך הגאוה מיסוד האש‪ ,‬שורש רוע ארבע מדות‬ ‫להתעלם מהם לחלוטין‪.‬‬ ‫מארבעה יסודות אש רוח מים עפר שזכר בשערי קדושה וכו' )חלק‬ ‫לשם המחשת הדבר נביא דוגמא מוכרת‪ ,‬שחלק מאיתנו חוו או‬ ‫�‬ ‫מזהב ומפז‬ ‫פנינים מלוקטים מספרי‬ ‫אדמו"רי שושילתא קדישא‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫א' שער ב( שצריך תחלה להסיר רוע המידות שהיא הגאוה מיסוד האש‪ ,‬והרבות‬ ‫דברים מיסוד הרוח‪ ,‬ותענוגי הגוף מיסוד המים‪ ,‬ועצלות מיסוד עפר וכו'‪ .‬ואב‬ ‫דהיינו להעביר את המקום לשליטת‬ ‫לכולן הוא הגאוה‪ ,‬שממנו נמשך דבורי לשון הרע ורכילות‪ ,‬וכמו שכתב מהרש"א‬ ‫הקדושה וממילא יהיו אותם ניצוצות‬ ‫בסוטה )דף ה‪ (.‬דכתיב )תהלים קא‪ ,‬ה( 'מלשני בסתר רעהו… גבה עינים ורחב לבב' וכו'‪,‬‬ ‫בבחינת 'תושב' ובעל הבית‪.‬‬ ‫דזה נמשך מזה‪ ,‬וכשהוא רחב לבב הוא נפש רחבה‪ ,‬רוב התאוה והתענוג שנמשך‬ ‫)מחשוף הלבן(‬ ‫מיסוד המים‪ ,‬ועל ידי זה כשאינו מוצא די מחסורו שאין חצי תאוותו בידו‪ ,‬הוא‬ ‫עצב הנמשך מיסוד עפר"‪.‬‬ ‫וַ ּי ַ‬ ‫ֹאמר ֶע ֶבד ַא ְב ָר ָהם ָאנ ִֹכי )כד‪ ,‬ד(‬ ‫נמצינו למדים מדבריו שלא זו בלבד שהמידות הרעות נמשכות מהגאווה‬ ‫יש לבאר על דרך הדרוש‪ ,‬שאליעזר‬ ‫מבחינה טבעית‪ ,‬אלא שהיא גם השורש הרוחני של קיומן )כמו יסוד האש‪,‬‬ ‫חשש שמא יהרגו אותו מחמת שנאה‪,‬‬ ‫שעולה וגובר על שאר היסודות שהם רוח מים ועפר(‪ ,‬ובהסתלק השורש פורה ראש‬ ‫או בכדי לקחת את ממונו כשלל )וכפי שאכן‬ ‫דרשו חז"ל שניסו להרעיל אותו וניצל בנס על ידי מלאך(‪ ,‬ועל‬ ‫"וכשמשים‬ ‫ולענה‪ ,‬יסתלקו גם פירותיו הבאושים‪.‬‬ ‫כן לא הסכים לעשות או לדבר מאומה‬ ‫אדם‬ ‫עד שיאיים עליהם ויראה את כוחו‪ ,‬וזהו‬ ‫עצמו כמת‬ ‫נקראים מתים‬ ‫'לא אוכל עד אם דברתי דברי‪ ,‬ויאמר‬ ‫דבר'‪ .‬ואז אמר 'עבד אברהם אנכי'‪,‬‬ ‫בעולם הזה‪,‬‬ ‫ואולם‪ ,‬מיתה זו איננה מיתה רק כלפי הרע‪ ,‬ואולם לאמיתו של‬ ‫דבר‪ ,‬מדובר בחיים גמורים‪ ,‬הן עבור הגוף והן עבור הנשמה‪ ,‬וכהמשך‬ ‫כלומר אני הוא עבדו של אברהם אבינו‬ ‫בזה ניצל‬ ‫דברי רבינו‪" :‬ומטעם זה הרשעים אפילו בחייהם קרויים מתים‪ ,‬משום‬ ‫שלחם וניצח לבדו את כל מחנות הצבא‬ ‫מיצר הרע‬ ‫דהנשמה אינה שורה אלא במי שמשים עצמו מת בעולם הזה‪,‬‬ ‫של ארבע המלכים‪ ,‬כפי שפירש רש"י‬ ‫ומתאוותיו‪,‬‬ ‫ומבקש כי אם בעולם הבא‪ .‬והרשעים שמבקשים תאוות העולם‬ ‫בפרשת לך בפסוק 'וירק את חניכיו ילידי‬ ‫הזה וחיים שלהם לצרכי גופם‪ ,‬הנשמה בורחת מהם‪ ,‬ולפיכך נקראים‬ ‫ביתו ‪ -‬וירדוף עד דן' )לעיל יד‪ ,‬יד(‪ ,‬שלא היה‬ ‫וכמו שאנו‬ ‫מתים אפילו בחיים‪ .‬נמצא שני פעמים נקראים מתים‪ ,‬חד בעודם‬ ‫שם אלא את אליעזר עבד אברהם אבינו‪,‬‬ ‫מתפללים‬ ‫חיים‪ ,‬וחד לאחר המיתה"‪.‬‬ ‫והוא לבדו עם אברהם אבינו ניצח את‬ ‫בכל יום‬ ‫כלומר‪ ,‬כשהגוף ותאוותיו 'חיים'‪ ,‬הרי חיים אלו נחשבים כמיתה‪,‬‬ ‫כולם‪.‬‬ ‫)כלי כסף(‬ ‫'ונפשי‬ ‫שכן עיקר החיים הם חיי הנשמה‪ ,‬מה שאין כן הרשע שנשמתו‬ ‫מסתלקת ממנו חייו אינם חשובים חיים‪ .‬ומעניין לצטט את דברי‬ ‫כעפר לכל‬ ‫התולדות יעקב יוסף בפרשתנו )בתחילת הקטע המובא לעיל(‪ ,‬שמפרש אף הוא‬ ‫ֹאמר ֵא ָליו ַ ּגם ֶּת ֶבן ַ ּגם ִמ ְס ּפוֹ א ַרב‬ ‫וַ ּת ֶ‬ ‫תהיה'‪ ,‬וזהו‬ ‫כרבינו ש'שרה' רומזת לגוף‪ ,‬ומיתתו היא על ידי המידות הרעות‪.‬‬ ‫ִע ָּמנ ּו ַ ּגם ָמקוֹ ם ָללוּן )כד‪ ,‬כה(‬ ‫חשקה של‬ ‫ובלשונו שם‪" :‬דודאי מיתת הגוף הנקרא שרה הוא על ידי רוע ארבע‬ ‫יש לפרש על דרך הרמז כעין דברי‬ ‫רש"י )דברים לב‪ ,‬מז( "אין לך דבר ריקן בתורה‬ ‫נשמה אם‬ ‫מידות של ארבעה יסודות… דאיתא במשנה )אבות פרק ד( הקנאה‬ ‫והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מהעולם"‪.‬‬ ‫שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר"‪ ,‬והוא‬ ‫משים הגוף‬ ‫ומסיים רבינו ומפרש על פי יסודות אלו את לשון הפסוקים‬ ‫ביאור מאמרה 'גם תבן גם מספוא'‪,‬‬ ‫עצמו מת‪,‬‬ ‫בפרשתנו‪" :‬והנה הנשמה יש לה מנוחה ושמחה כשהגוף שומע‬ ‫כלומר גם דברי תורה הנראים בעיניך‬ ‫כתבן ומספוא שאין בו חשיבות ‪' -‬רב‬ ‫דבזה יכול‬ ‫לעצתה וחושב עצמו מת כדי לעבוד השם בתמימות‪ ,‬וזהו שאמר‬ ‫עמנו'‪ ,‬יש בו סודות וחשיבות גדולה‪ ,‬אלא‬ ‫להרוויח‬ ‫'ויקם אברהם מעל פני מתו'‪ ,‬כלומר קודם מיתתה )כלומר‪ ,‬רבינו דורש את‬ ‫המילים 'מעל פני' במשמעות של קודם ולפני כן( בעודה בחיים בעולם הזה‪ ,‬מיום בואה‬ ‫שאינו ניכר כלפי חוץ‪ .‬ולא זו בלבד אלא‬ ‫תורה‬ ‫לאדם היא חושבת עצמו כאילו היא מתה‪ .‬ואם האברים נשמעים‬ ‫שיש באותם דברים גם 'מקום ללון'‪ ,‬היינו‬ ‫ומעשים‬ ‫לה‪ ,‬היא נותנת להם עצה שיחשבו לה כאילו היא מתה‪ ,‬וגם הם ‪-‬‬ ‫לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו וללון‬ ‫שם בדרך קביעות‪ ,‬על ידי התדבקותו‬ ‫טובים‬ ‫כאילו הם מתים‪ ,‬ובזה ירוויחו תורה ומעשים טובים"‪.‬‬ ‫"וזהו‪' :‬וידבר אל בני חת לאמר'‪ ,‬הם האיברים‪ ,‬אם יש בהם חיתת‬ ‫בקדושת אותם מאמרים‪.‬‬ ‫אלקים ויראי השם ושומעים לעצת הנשמה‪ ,‬וזהו 'בני חת' ‪ -‬האיברים‬ ‫)פיתוחי חותם(‬ ‫שיש בהם חיתת ה'‪ .‬ומה אומר להם‪' :‬גר ותושב אנכי עמכם'‪ ,‬כלומר‪ ,‬גר ותושב‬ ‫אני ואתם‪ ,‬פירוש‪ ,‬אפילו אנו נראים תושבים בזה העולם‪ ,‬גרים אנחנו‪ ,‬כי היום כאן‬ ‫ֵא ֶּלה ֵהם ְ ּבנֵ י יִ ׁ ְש ָמ ֵעאל וְ ֵא ֶּלה ׁ ְשמ ָֹתם‬ ‫ומחר בקבר‪ ,‬וכיוון שכן הוא‪ ,‬אין לו תקנה כי אם כשנחשוב עצמנו מעכשיו מחיים‬ ‫יהם ו ְּב ִטיר ָֹתם )כה‪ ,‬טז(‬ ‫ְ ּב ַח ְצ ֵר ֶ‬ ‫מתים‪ ,‬בזה נסלק עצמנו מהנאות זה העולם‪ ,‬ונמצא לסגל מצוות ומעשים טובים‪.‬‬ ‫יש לרמוז בלשון הפסוק‪' :‬בחצריהם'‪,‬‬ ‫וזהו 'תנו לי אחוזת קבר עצמכם'‪ ,‬כלומר‪ ,‬מעכשיו מחיים ננהג בעצמנו ירושת‬ ‫היינו שפרוצים ופתוחים לכל רע‪ ,‬ואינם‬ ‫הקבר כאילו אנחנו מתים‪ ,‬וזהו 'ואקברה מתי ‪ -‬מלפני'‪ ,‬דהיינו מלפני מותנו נחשוב‬ ‫גדורים משום תועבה‪' .‬ובטירותם'‪ ,‬שעל‬ ‫כאילו מתנו ונקברנו"‪.‬‬ ‫הכל נוטר להם הקב"ה ויבוא עימם‬ ‫במשפט נקם לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫)פתח האוהל(‬ ‫�‬ ‫משולחן גבוה‬ ‫בינו שנות‬ ‫תשובות דא“ח שהשיב כ“ק‬ ‫מעשי רב מתוקף פעולת‬ ‫מרן אדמו“ר שליט“א לשואלים‬ ‫קדושים רבוה“ק זי“ע‬ ‫החזק במוסר אל תרף‬ ‫פרק ה'‬ ‫האם יש חובה ללמוד מוסר בכל יום‪ ,‬ועד כמה?‬ ‫המקום הנידח ביותר‬ ‫החכם מכל אדם כבר אמר בספר משלי "החזק במוסר‬ ‫אל תרף‪ ,‬נצרה כי היא חייך"‪ .‬וכך גם פוסק המשנה ברורה‬ ‫בגליון הקודם התחלנו לסקור את איזכוריה של מרוקו וסביבתה בדברי‬ ‫להלכה )סימן א'‪ ,‬על פי דברי הגאון החיד"א( שעל האדם לקבוע לו עת‬ ‫חז"ל‪ ,‬וציינו את היותה נחשבת באותה תקופה למקום נידח במיוחד‪ ,‬וכעת‬ ‫ללמוד ספרי מוסר בכל יום ויום אם מעט ואם הרבה‪ ,‬כי‬ ‫נביא מספר דוגמאות לכך‪:‬‬ ‫הגדול מחברו יצרו גדול ממנו ותבלין היצא הרע הוא תוכחת‬ ‫במדרש קהלת )פרשה ב( מבארים חז"ל את מהותו של העופות שהיו מובאים‬ ‫מאמרי חז"ל‪.‬‬ ‫כ"ב ְר ֻ ּב ִרים‬ ‫מידי יום לסעודת שלמה בשעתו ומזוהים במלכים א' )פרק ה( ַ‬ ‫ואמנם ידוע מכל גדולי ישראל מכל הדורות ומכל‬ ‫ֲאבו ִּסים"‪ .‬בימינו זכה בשם זה מין מסויים של ברווז‪ ,‬ולעומת זאת רש"י על‬ ‫אתר מזהה את הברבור כתרנגול )שאינו מופיע במקרא אפילו פעם אחת‪ ,‬ומוזכר לראשונה בכתבי‬ ‫החוגים שכולם עסקו תמיד במוסר‪ ,‬למדו ספרי מוסר וגם‬ ‫הורו לתלמידיהם לעסוק בתורת המוסר‪ .‬כך למשל קודש‬ ‫חז"ל השונים(‪.‬‬ ‫הקודשים החתם סופר זיע"א שבכל יום היה לומד לפני‬ ‫אולם במדרש פירשו שמדובר בעוף מיוחד הקרוי על שם מקומו‪ ,‬ונצטט‪:‬‬ ‫השיעור הקבוע עם תלמידיו‪ ,‬מספר הקדוש חובות הלבבות‬ ‫"עוף גדול היה‪ ,‬ומעולה ומשובח והיה עולה ויושב על שלחנו בכל יום ויום‪.‬‬ ‫במשך רבע שעה‪ .‬והעידו עליו שבאותה קביעות של לימוד‬ ‫ומהיכן הוא בא? מברברייה היה בא בכל יום"‪ .‬כלומר‪ ,‬חז"ל מציינים זאת‬ ‫מוסר היו פניו להבים והוא בער באש עילאה‪ .‬והיה רגיל‬ ‫כדבר פלא‪ ,‬שבסעודתו של שלמה היה מופיע מידי יום עוף ממקום כה נידח‬ ‫לומר לתלמידיו "תאמינו לי שביום שאין אני לומד מספר‬ ‫כ'ברבריה'‪ ,‬היא ארץ הברברים‪.‬‬ ‫מוסר‪ ,‬מרגיש אני בעצמי הצטננות ביראת ה'" ואם כך אמר‬ ‫גם במדרש שיר השירים )פרשה ב( מוזכרת ארץ ברבריא כדוגמא למקום‬ ‫קודש הקודשים החתם סופר‪ ,‬מה נענה אנן אזובי הקיר?!‬ ‫נידח‪" :‬קול דודי הנה זה בא ‪ -‬זה מלך המשיח‪ .‬בשעה שהוא אומר לישראל‪:‬‬ ‫גם מר זקני סידנא בבא סאלי זיע"א שכידוע היה דבוק‬ ‫בחודש הזה אתם נגאלין‪ ,‬אומרים לו‪ :‬היאך אנו נגאלין‪ ,‬ולא כבר נשבע‬ ‫בכל ישותו בספרי החסידות ההולכים בדרך אור שבעת‬ ‫הקדוש ברוך הוא שהוא משעבדנו בשבעים אומות? והוא משיבן שתי‬ ‫הימים הבעל שם טוב הקדוש זיע"א‪ ,‬אך היו בספרייתו גם‬ ‫תשובות‪ ,‬ואומר להם‪ :‬אחד מכם גולה לברבריה ואחד מכם גולה לסמטריה‪,‬‬ ‫ספרי מוסר רבים והוא היה הוגה בהם בקביעות ובקי בהם עד‬ ‫דומה כמו שגליתם כולכם"‪ .‬כלומר די בכך שיהודי אחד יגיע לאותם‬ ‫להפליא כדרך שהיה בקי בכל לימודיו ושיעוריו הקבועים‪.‬‬ ‫מקומות נידחים‪ ,‬ואין צורך שכולכם תיגלו לשם‪.‬‬ ‫משך הלימוד הוא לפי עניינו של אדם וכפי מסת הזמן‬ ‫אופיים ומנהגם הגרוע של גויי אותה ארץ מוזכר במקום אחר בחז"ל‪,‬‬ ‫שיש בידו שהרי אינו דומה בן ישיבה ותלמיד חכם שכל‬ ‫במסכת יבמות )דף סג‪" :(:‬אמר נבל בלבו אין אלקים וגו' )תהלים יד‪ ,‬א(‪ .‬במתניתא‬ ‫עיתותיו בתורה ויכול להקדיש זמן ממושך ביום ללימוד‬ ‫תנא‪ :‬אלו אנשי ברבריא ואנשי מרטנאי שמהלכין ערומים בשוק‪ ,‬שאין לך‬ ‫מוסר שהוא עבורו קב חומטין שיחזיק את הלימוד‪ ,‬למי‬ ‫משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום"‪.‬‬ ‫שעוסק על המחיה ועל הכלכלה וזמן קביעות עיתים שלו‬ ‫מאידך מוזכרים בני אותם עמים כזמם ורסן על פיהם של מלכות רומי‬ ‫קצר‪ .‬ועדיין גם הוא עליו לקבוע זמן ללימוד מוסר ‪ -‬למשל‬ ‫הרשעה‪ ,‬שכן מלחמותיהם הבלתי פוסקות עם מלכות רומי )המתוארים באריכות‬ ‫אם יקבע שיעור יומי בספר 'חק לישראל'‪ ,‬שם ישנו בכל יום‬ ‫בספרי ההיסטוריה( החלישו אותה במידה ניכרת‪ ,‬ומנעו ממנה מלהוציא לפועל‬ ‫לימוד קבוע מאחד מספרי המוסר‪.‬‬ ‫את כל שאיפותיה המושחתות‪ .‬ונצטט את לשון המדרש )בראשית רבה פרשה עה(‬ ‫ודבר נוסף חשוב ביותר הן לקיום הלימוד‪ ,‬הן כדי שייעשה‬ ‫בנידון‪:‬‬ ‫מתוך חשקת התורה והן כדי שהדברים יחדרו אל הלב‬ ‫"אל תתן ה' מאוויי רשע‪ ,‬זממו אל תפק ירומו סלה )תהלים קמ‪ ,‬ט(‪ ,‬אמר לפניו‪:‬‬ ‫וישפיעו – אנו מדריכים תמיד שיש לקבוע את הלימוד‬ ‫ריבון העולמים‪ ,‬אל תתן לעשו הרשע מחשבות לבו‪ .‬מהו 'זממו אל תפק'?‬ ‫בספר שמרגישים אליו חיבור והכל לפי מה שהוא אדם‪ .‬שכן‬ ‫עשה לו זמם לעשו הרשע‪ ,‬כדי שלא תהא לו‬ ‫אמר לפניו‪ :‬ריבונו של עולם‪ֵ ,‬‬ ‫בשעה שאדם לומד בספר יראה שיש לו אליו חיבור‪ ,‬הוא‬ ‫נחת רוח שלימה‪ ,‬ומה זמם עשה לו הקדוש ברוך הוא לעשו הרשע? אמר‬ ‫מתעורר יותר מהדברים וגם הלימוד אצלו הוא בחשק יותר‬ ‫רבי חמא בר חנינא‪ :‬אלו בני ברבריא ובני גירמאניאה שאדומיים מתייראין‬ ‫וזה עניין נצרך מאוד לקיום הלימוד שהוא יסוד היסודות‬ ‫מהם"‪.‬‬ ‫לרוחניות האדם‪.‬‬ ‫�‬ ‫ספרי 'מילתא חדתא' מתורת כ"ק מרן אדמו"ר רבי דוד חי אביחצירא שליט"א‬ ‫יראת שמים‬ ‫אמונה ובטחון חלק ב'‬ ‫אמונה ובטחון חלק א‬ ‫אהבת התורה‬ ‫מילתא חדתא — על מסכת אבות‬ ‫מילתא חדתא — על התורה‬ ‫מאמרי התעוררות לקנין יראת שמים‪,‬‬ ‫מאמרים להעמקת האמונה‬ ‫מאמרים להעמקת האמונה‬ ‫פרקי חיזוק באהבת התורה‪ ,‬ביגיעתה‬ ‫מאמרים על סדר מסכת אבות בעניני‬ ‫שיחות ודברי חיזוק על סדר פרשיות‬ ‫יראת הרוממות ודבקות בה׳‪ ,‬המשלבים‬ ‫והבטחון בהשי״ת‪ ,‬המעניקים חיזוק‬ ‫והבטחון בהשי״ת‪ ,‬המעניקים חיזוק‬ ‫ובעסק לימודה‪ ,‬המעוררים את הלב‬ ‫עבודת ה׳ והליכות חיים‪ ,‬המשלבים‬ ‫התורה‪ ,‬המאירים את עבודת ה׳ ואת‬ ‫את דרכי הפשט והדרש עם פנימיות‬ ‫בהתמודדויות ובנסיונות החיים‪ ,‬ובפרט‬ ‫בהתמודדויות ובנסיונות החיים‪ ,‬ובפרט‬ ‫להתמסרות לתורה ולהתחזקות‬ ‫דברי התעוררות לעבודת ה' בדרך‬ ‫ההתמודדות עם אתגרי הדור‪ ,‬ערוכים‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫באתגרי דורנו‪ .‬חלק א‪.‬‬ ‫באתגרי דורנו‪ .‬חלק א‪.‬‬ ‫בעבודת ה׳‪.‬‬ ‫המוסר והחסידות‪.‬‬ ‫בלשון בהירה ונגישה‪.‬‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אידיש‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אנגלית‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אנגלית‬ ‫הגדה של פסח — מילתא חדתא‬ ‫פורים‬ ‫חנוכה וט״ו בשבט‬ ‫ירח האיתנים‬ ‫שבת קודש‬ ‫שערי תפילה‬ ‫ביאורים על סדר ההגדה חג הפסח‬ ‫מאמרים על עניני הפורים‬ ‫שיחות ומאמרי חיזוק בעניני‬ ‫מאמרי התעוררות לעבודת ימי אלול‬ ‫מאמרים על קדושת השבת ועל סדר‬ ‫שיחות ודברי התעוררות בעניני תפילה‪,‬‬ ‫ושיה“ש‪ ,‬המעמיקים בעניני יציאת‬ ‫ופנימיות החג‪ ,‬ובהם דברי‬ ‫חנוכה וט״ו בשבט‪ ,‬המאירים את‬ ‫ותשרי‪ :‬ראש השנה‪ ,‬עשרת ימי תשובה‪,‬‬ ‫יומה‪ ,‬המאירים את עבודת השבת‪.‬‬ ‫לחיזוק הלב בעבודת ה׳ ובהתמודדות‬ ‫מצרים ובעבודת ליל הסדר לאור‬ ‫חיזוק והתעוררות לעבודת ה׳‬ ‫עבודת הימים ומעוררים להתחזקות‬ ‫יום הכיפורים וחג הסוכות‪ ,‬לאור‬ ‫בצירוף פיוטי קודש מאת כ“ק אדמו״ר‬ ‫עם אתגרי החיים‪ ,‬ערוכים בלשון בהירה‬ ‫פנימיות התורה‪.‬‬ ‫ולהליכות החיים‪.‬‬ ‫בתורה ואמונה‪.‬‬ ‫פנימיות התורה‪.‬‬ ‫שליט״א‪.‬‬ ‫הקרובה לכל נפש‪.‬‬ ‫לשה״ק )ספרד ‪ /‬ע“מ( ‪ /‬אנגלית‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אנגלית‪.‬‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אידיש‬ ‫ובחר˙ בחיים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גיליון שפ"ו | פר' חיי שרה | תשפ"ז‬ ‫‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡‬ ‫ב‡ור החיים‬ ‫˙ול„ו˙ רבנו ה˜'‬ ‫פניני ‡ור החיים‬ ‫פר˜ ˘מיני‪˙ :‬הפוכו˙‬ ‫לולי ˙ור˙ך ˘ע˘ועי‬ ‫אותות ימיו הטרופים והרדיפות אותן‬ ‫אברהם את ההפך ממה שאמרו עליו‪ .‬הם קוראים‬ ‫לו "נשיא"‪ ,‬והוא אינו מחזיק את עצמו כנשיא עליהם‪.‬‬ ‫לזכור שאנחנו רק גרים‬ ‫סבל‪ ,‬ניכרות‪ ,‬לדברי רבינו עצמו‪ ,‬בספריו‪.‬‬ ‫אדרבה‪ ,‬הוא נותן להם כבוד ומשתחווה לפניהם‪.‬‬ ‫שכן חידושיו בהם באים לפעמים בקצרה‬ ‫ֵ ּגר וְ תוֹ ׁ ָשב ָאנ ִֹכי ִע ָּמ ֶכם )בראשית כג‪ ,‬ד(‪.‬‬ ‫ולפעמים בארוכה‪ ,‬והכל לפי רוב הטרדה‬ ‫קל להיות עניו כשאיש אינו משבח אותנו‪ .‬המבחן מגיע‬ ‫דווקא אחרי שמכבדים‪ ,‬מרימים‪ ,‬מחמיאים ונותנים‬ ‫אברהם אבינו עומד מול בני חת ומבקש מהם אחוזת‬ ‫שהיתה מנת חלקו ביום כתיבת כל‬ ‫קבר‪ .‬הוא מתאר את מצבו בשתי מילים שנראות‬ ‫חידוש וחידוש‪ .‬הקדמתו לספרו הראשון‪,‬‬ ‫מעמד‪.‬‬ ‫כמעט סותרות‪" :‬גר ותושב"‪.‬‬ ‫שאת שמו קרא ”חפץ ה‘“‪ ,‬חושפת טפח‬ ‫אברהם אבינו שומע "נשיא אלוקים אתה" – ולא‬ ‫משתנה כלום‪ .‬הוא נשאר אותו אברהם שמכבד את‬ ‫אם הוא גר – איננו תושב‪ .‬ואם הוא תושב – מה פירוש‬ ‫מעולמו הפנימי‪ ,‬ומותירה את הלומד‬ ‫שהוא גר?‬ ‫נדהם ומשתומם אודות מדרגותיו בקודש‬ ‫העומדים מולו‪.‬‬ ‫והשגותיו של רבינו עוד בשחר ימיו‪ ,‬וגם‬ ‫גדלות אמיתית אינה נמדדת בכמה כבוד אדם מקבל‪,‬‬ ‫מבאר האור החיים הקדוש‪ :‬כלפי בני חת‪ ,‬אברהם‬ ‫אלא במה שהכבוד עושה לו‪.‬‬ ‫אכן היה תושב ביניהם‪ .‬הוא חי בתוכם וקבע שם את‬ ‫אודות כל אשר עבר על ראשו בחלק גדול‬ ‫משכנו‪ .‬אבל קודם שאמר "תושב"‪ ,‬הקפיד להקדים‬ ‫מהשנים בהן שקד על ספרו זה‪.‬‬ ‫מי שנשאר מכבד גם כשמכבדים אותו – הכבוד לא‬ ‫"גר"‪.‬‬ ‫את חידושיו אלו ברובם‪ ,‬כתב מתוך טרדה‬ ‫שולט בו‪.‬‬ ‫מדוע?‬ ‫ותחת איומים ורדיפות‪ ,‬והוא היה מתייגע‬ ‫למצוא את הרגעים הפנויים כדי ישוב‬ ‫מפני שהצדיק אינו רוצה להחזיק את עצמו כתושב‬ ‫הדעת‪ ,‬להעלאת החידושים עלי גליון‪ .‬וכך‬ ‫לומר את המסר בלי לבייש‬ ‫קבע בעולם הזה‪ .‬דוד המלך אומר‪" :‬גר אנכי בארץ"‪.‬‬ ‫כותב רבינו בהקדמתו‪:‬‬ ‫העולם הזה הוא מקום שעוברים בו‪ ,‬לא המקום שבו‬ ‫”‪ ...‬כי הלא תתמה דלפעמים תמצא‬ ‫וְ ַא ְב ָר ָהם זָ ֵקן ָ ּבא ַ ּב ָי ִּמים וַ ה' ֵ ּב ַר ְך ֶאת‬ ‫קובעים את כל התקוות והשאיפות‪.‬‬ ‫קצת אורך לשון ולפעמים לקחתי‬ ‫ַא ְב ָר ָהם ַ ּב ֹּכל )בראשית כד‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫אפשר שיהיה לאדם בית‪ ,‬עבודה‪ ,‬רכוש וסדר יום‬ ‫דרך קצרה ביותר‪ ,‬וגם תמצא לפעמים‬ ‫אברהם אבינו עומד לשלוח את עבדו למצוא אשה‬ ‫מלא‪ ,‬ובכל זאת בלבו הוא זוכר‪ :‬אני כאן בשליחות‪ .‬כל‬ ‫שאני מבאר ומפלפל‪ ,‬ולפעמים מעלים‬ ‫ליצחק‪ .‬לפני השליחות מספרת התורה שאברהם זקן‪,‬‬ ‫מה שיש לי הוא כלי למה שאני באמת צריך להספיק‪.‬‬ ‫עין במקום שאין רשאי להתעלם‪ ,‬דע‬ ‫ושה' ברך אותו בכל‪.‬‬ ‫אברהם היה תושב אצל בני חת – אבל בעיני עצמו‬ ‫לך אחי כי כל מה שלמדתי בחיי לא‬ ‫לשם מה ההקדמה הזאת?‬ ‫נשאר גר בעולם הזה‪.‬‬ ‫היה אלא מאהבת ה‘ ומחשק התורה‪.‬‬ ‫מבאר האור החיים הקדוש‪ :‬אברהם ראה את מצבו‪.‬‬ ‫כשזוכרים שאנחנו גרים‪ ,‬קל יותר לדעת מה באמת‬ ‫כי מהיותי בעולם אשר פתחתי עיני‪,‬‬ ‫הוא כבר זקן‪ ,‬ביתו מלא ברכה ונכסים‪ ,‬והעבד המושל‬ ‫ראוי לקחת איתנו‪.‬‬ ‫סבבוני כתרוני צרות צרורות‪ ...‬ובין‬ ‫בכל אשר לו רואה את כל השפע הזה‪ .‬אברהם חשש‬ ‫הכי ובין הכי לא זז מחבבה אם יום או‬ ‫שמא בלבו של העבד קיימת מחשבה להשיא את בתו‬ ‫יומיים אעמוד בקצת מנוחה לא אחדל‬ ‫ליצחק‪.‬‬ ‫הכבוד לא עלה לו לראש‬ ‫מהביט אל הספר לכתוב קצת‪ ,‬ולערך‬ ‫אברהם צריך להבהיר לו שהדבר אינו אפשרי‪ .‬אבל‬ ‫המנוחה הייתי שוקד על הלימוד‬ ‫כיצד עושים זאת בלי לפגוע?‬ ‫וַ ָי ָּקם ַא ְב ָר ָהם וַ ִ ׁי ְּש ַּתח ּו ְל ַעם ָה ָא ֶרץ ִל ְבנֵ י ֵחת‬ ‫ולבאר אשר הבינותי לכבוד קוני‪ .‬ולזה‬ ‫)בראשית כג‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫תמצא לפעמים אני יוצא י“ח בענין‬ ‫הוא אינו אומר לו‪ :‬אני יודע מה אתה רוצה‪ ,‬וזה לא‬ ‫שייך‪ .‬במקום זאת הוא משביע אותו בלשון כללית‪:‬‬ ‫בני חת פונים אל אברהם בכבוד עצום‪" :‬נשיא אלוקים‬ ‫לפרש בו הצורך‪ ,‬ולא כל העתים‬ ‫אתה בתוכנו"‪ .‬הם מציגים אותו כאדם מורם מעם‪,‬‬ ‫שוות‪ .‬ולפעמים אני בוחר לעצמי דרך‬ ‫"לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני"‪ .‬הדברים ברורים‪,‬‬ ‫והעבד מבין מעצמו שהמסר נוגע גם אליו‪.‬‬ ‫נשיא וגדול‪.‬‬ ‫קצרה‪ ,‬ולפעמים אני מושך בקסת‬ ‫לפעמים צריך לומר דבר שאי אפשר לטשטש‪ .‬אבל‬ ‫ומה עושה אברהם מיד לאחר ששומע את הדברים‬ ‫אשר בידי באורך לשון‪ .‬מטרדות הזמן‬ ‫גם אמת ברורה אפשר למסור בדרך ששומרת על‬ ‫הללו?‬ ‫אין הדעת מיושב כי רבו משערות‬ ‫ראשי רוב טרדותי ואנחותי עצמו‬ ‫כבודו של השומע‪.‬‬ ‫"ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ לבני חת"‪.‬‬ ‫מצמיתי לא יתנוני השב רוחי‪“...‬‬ ‫לא כל מסר חייב להגיע בצורה חדה ומביכה‪ .‬אפשר‬ ‫מבאר האור החיים הקדוש‪ :‬ההשתחויה הזאת באה‬ ‫בשנת ת“צ שככה המלחמה‪ .‬מולאי‬ ‫להיות ברור – ולהישאר עדין‪.‬‬ ‫דווקא אחרי דברי הכבוד שלהם‪ .‬במעשהו הראה‬ ‫עבדאללה‪ ,‬בנו של מולאי אסמעאיל‪ ,‬גבר‬ ‫סופית על האחרים מבין אחיו הטוענים‬ ‫המ˘ך בעמו„ ‚' ◄‬ ‫לכתר‪ .‬אלא שאם שקטו הרוחות במרוקו‬ ‫כולה‪ ,‬הרי שליהודים לא הונח ולא לרגע‪.‬‬ ‫מולאי עבדאללה לא הקל מעליהם כל עול‪,‬‬ ‫ואדרבה‪ ,‬המשיך להטיל עליהם מיסים‬ ‫ועונשים חדשים לבקרים‪.‬‬ ‫המ˘ך ב˘בוע הב‡‬ ‫ספיר ויהלום‬ ‫פניני מוסר ויר‡˙ ˘מים בפר˘ה‬ ‫בה שוטטו כלבי טרף שהיו קורעים‬ ‫˘כרה ˘ל מˆווה ‡ח˙‬ ‫לגזרים את כל הקרב אליהם‪.‬‬ ‫ל˜יים ‡˙ ה„יבור‬ ‫וּשׁמוֹ לָ ָבן וַ יָ ָּרץ לָ ָבן ֶאל‬‫’וּלְ ִר ְב ָקה ָאח ְ‬ ‫’וְ ָה ִאישׁ ִמ ְש ָׁתּ ֵאה לָ הּ ַמ ֲח ִרישׁ לָ ַד ַעת‬ ‫לבש רבי משה לייב את המלבוש הלבן‬ ‫חוּצה ֶאל ָה ָעיִ ן‘ )בראשית כד כט(‪.‬‬‫ָה ִאישׁ ַה ָ‬ ‫יח ה‘ ַדּ ְרכּוֹ ִאם ‪‬א‘ )בראשית כד כא(‪.‬‬ ‫ַה ִה ְצלִ ַ‬ ‫שנתן לו רבו‪ ,‬והנה‪ ,‬אך נסגר שער החצר‬ ‫מעשה ביהודי שלא שמר תורה ומצוות‪,‬‬ ‫מאחוריו‪ ,‬עמדו הכלבים עזי הנפש‬ ‫שבע שנים למד הרב הקדוש רבי משה‬ ‫שבא אל הרב הקדוש רבי יצחק מאיר‬ ‫באימה‪ ,‬כמו סומרו למקומם‪.‬‬ ‫לייב מסאסוב זי“ע‪ ,‬אצל הגאון הקדוש‬ ‫מגור‪ ,‬בעל ה‘חידושי הרי“ם‘ זיע“א‪,‬‬ ‫רבי שמעלקא מניקלשבורג זי“ע‪ ,‬ובבואו‬ ‫וקושיה בפיו‪ :‬בפרשת קריאת שמע נאמר‬ ‫נבהל האדון ממה שראו עיניו‪ ,‬ותיכף‬ ‫להפרד מרבו כתום שבע השנים‪ ,‬נתן לו‬ ‫שאם לא ישמרו ישראל את מצוות ה‘‪,‬‬ ‫הלך בעצמו אל המרתף‪ ,‬והוציא את‬ ‫רבו שלוש מתנות‪ :‬דינר זהב‪ ,‬כיכר לחם‬ ‫תבוא עליהם פורענות‪ .‬ואילו הוא‪ ,‬שאינו‬ ‫האסיר לחופשי‪.‬‬ ‫ומלבוש לבן‪.‬‬ ‫שומר מצוות‪ ,‬יש לו כל טוב‪ ,‬והצדיקים‬ ‫מעשה מופלא זה סיפר הרב הקדוש רבי‬ ‫כשחלף ברחובות אחת העיירות‪ ,‬הגיעה‬ ‫יושבים בצער‪.‬‬ ‫דוד משה מטשורטקוב זיע“א‪ ,‬ובסיומו‬ ‫לאזנו לפתע קול זעקה מרה‪.‬‬ ‫השיב לו החידושי הרי“ם‪ ,‬שמתוך שאלתו‬ ‫שאל‪ :‬היכן משיגים היום מעיל כזה?“‬ ‫והקול‪ ,‬קולו של יהודי צועק ובוכה‪ ,‬עולה‬ ‫נראה כי קרא קריאת שמע לפחות פעם‬ ‫כאשר בא אליעזר עבד אברהם אל הבאר‬ ‫ממרתף אחד הבתים‪.‬‬ ‫אחת בימי חייו‪.‬‬ ‫בשליחות אדונו‪ ,‬לבקש אשה ליצחק‪.‬‬ ‫ביקש בתפילתו סימן‪ :‬הנערה אשר יבקש‬ ‫תר רבי משה לייב אחר מקור הקול‪,‬‬ ‫אכן‪ ,‬אישר היהודי‪ .‬פעם אחת קרא‬ ‫וגילה אשנב מסורג בסמוך לאדמה‪,‬‬ ‫קריאת שמע‪.‬‬ ‫ממנה מים והיא תיענה לבקשתו ואף‬ ‫תציע להשקות את גמליו‪ ,‬היא האשה‬ ‫משם‪ ,‬במעמקיו של מרתף חשוך בקעו‬ ‫אם כן‪ ,‬השיב הרבי‪ ,‬מגיע לך עוד יותר‬ ‫הקולות‪.‬‬ ‫ממה שיש לך!‬ ‫שהועיד הקדוש ברוך הוא לבן אדונו‪.‬‬ ‫והנה באה רבקה‪ ,‬משקה אותו ומוסיפה‬ ‫היהודי שהבחין בדמות יהודי בעד‬ ‫‪‬‬ ‫הסורגים‪ ,‬שפך לפניו את צרתו‪:‬‬ ‫מעצמה‪’ :‬גַ ּם לִ גְ ַמלֶ ּי‪ֶ ‬א ְש ָׁאב ַעד ִאם כִ ּלּוּ‬ ‫אל המגיד הקדוש‪ ,‬רבנו דב בער‬ ‫שתֹּת‘ )בראשית כד יט(‪.‬‬ ‫לִ ְ ׁ‬ ‫מאין בידו ממון לפרוע את דמי החכירה‬ ‫ממזריטש זיע“א‪ ,‬בא יהודי שהיה זקוק‬ ‫עבור בית המזיגה המקומי‪ ,‬השליך אותו‬ ‫רבקה ממהרת אל הבאר‪ ,‬רצה ושואבת‪,‬‬ ‫לישועה גדולה‪.‬‬ ‫אדון הסביבה למרתף‪.‬‬ ‫וממלאת את השוקת לכל גמליו‪ .‬לכאורה‬ ‫אמר לו המגיד‪” :‬צרתך צרה‪ ,‬אך לא אוכל‬ ‫כבר ראה אליעזר את כל אשר ביקש‪:‬‬ ‫נכמרו רחמיו של רבי משה לייב על‬ ‫לסייע לך בדבר זה‪.‬‬ ‫נערה בעלת חסד‪ ,‬הנותנת ברוחב לב‬ ‫היהודי האומלל‪ .‬תחילה השליך אליו‬ ‫עצתי‪ ,‬שתלך לעיר פלונית‪ ,‬שם תמצא‬ ‫יותר ממה ששאל ממנה‪ .‬תפילתו נענתה‪,‬‬ ‫את כיכר הלחם שנתן לו רבו‪ ,‬כדי שיוכל‬ ‫שיכור מפרסם המתגולל בקיאו בשווקים‬ ‫והסימן שהתנה התקיים‪.‬‬ ‫להחיות את נפשו‪ ,‬ומיד פנה לבית‬ ‫וברחובות כל היום כולו‪.‬‬ ‫אולם הכתוב אומר‪’ :‬וְ ָה ִאישׁ ִמ ְש ָׁת ֵּאה לָ הּ‬ ‫אדון הכפר‪ ,‬להשתדל לפניו על שחרור‬ ‫תשכים בבוקר ותבוא אליו לפני שיתפלל‬ ‫יח ה‘ ַד ְּרכּוֹ ִאם ‪‬א‘‪.‬‬ ‫ַמ ֲח ִרישׁ לָ ַד ַעת ַה ִה ְצלִ ַ‬ ‫האסיר‪.‬‬ ‫שחרית‪ ,‬כאשר הוא עדיין פיכח וטרם‬ ‫מה טעם מחריש אליעזר? מה עוד עליו‬ ‫צרור כסף לא היה עמו‪ .‬כל רכושו היה‬ ‫שתה משקה‪ ,‬ובקש ממנו שיברכך‬ ‫לראות כדי לדעת שהצליח ה‘ את דרכו?‬ ‫אותו דינר זהב שקיבל מרבי שמעלקא‪.‬‬ ‫שתיוושע‪.‬‬ ‫את המטבע הזה הציע לאדון תמורת‬ ‫מבאר רבינו האור החיים הקדוש )בראשית‬ ‫אם תצליח להתברך מפי השיכור –‬ ‫כד כא(‪ ,‬כי אכן מצד התנאי שהתנה‬ ‫החוב כולו‪ ,‬בבקשה שימחל על יתרת‬ ‫מבטחני שהישועה בוא תבוא“‪.‬‬ ‫בתפילתו‪ ,‬כבר היה יכול לגשת אל רבקה‬ ‫הסכום וישלח את היהודי לביתו‪.‬‬ ‫נסע האיש לאותה עיר‪ ,‬ואכן הצליח‬ ‫ולומר לה את הדברים שבפיו‪ .‬הוא ביקש‬ ‫האדון הביט בו בבוז‪ .‬חוב של שלוש‬ ‫למצוא את השיכור לפני ששתה מיינו‪,‬‬ ‫שתאמר כי תשאב גם לגמליו ותעשה‬ ‫מאות רובל כסף אינו מוכן למחול תמורת‬ ‫וזכה לברכה מפיו‪.‬‬ ‫כדבריה‪ ,‬והיא כבר שאבה לכל הגמלים‪.‬‬ ‫דינר זהב אחד‪.‬‬ ‫וכדברי המגיד כן היה‪ .‬מיד בבואו לביתו‪,‬‬ ‫לא היה בתנאו שימתין עד שיכלו‬ ‫כל בקשותיו ותחנוניו של רבי משה לייב‬ ‫כבר היתה הרווחה ונושע מצרתו‪.‬‬ ‫לשתות‪.‬‬ ‫לא הועילו‪ ,‬והוא יצא מביתו בפחי נפש‪.‬‬ ‫שב היהודי אל המגיד אחוז פליאה‪:‬‬ ‫אלא שרבקה עצמה הוסיפה דבר שלא‬ ‫כעבור רגעים שב על עקבותיו ורץ שוב‬ ‫”ילמדנו רבינו‪ ,‬מה פשר הדבר?“‬ ‫ביקש‪’ :‬עד אם כלו לשתות‘‪ .‬היא קיבלה‬ ‫אל בית האדון‪ .‬צערו של היהודי היושב‬ ‫נם לו המגיד‪:‬‬ ‫על עצמה לעמוד ולטרוח בהשקאתם עד‬ ‫במרתף לא נתן לו מנוח‪ .‬שוב ביקש מן‬ ‫’‘יהודי זה חוטא ובעל עבירה גדול היה‪,‬‬ ‫שישתו כל צורכם‪ .‬מתוך תוספת זו נולד‬ ‫האדון לקבל את דינר הזהב ולהוציא את‬ ‫עד שלא הניח דבר עבירה שלא עשאה‪,‬‬ ‫לאליעזר ספק חדש‪ :‬שמא היא‪ ,‬כלשון‬ ‫האסיר לחופשי‪.‬‬ ‫רחמנא‪-‬ליצלן‪.‬‬ ‫רבינו‪’ ,‬מהאומרים הרבה ועושים מעט‘‪.‬‬ ‫הפעם עוררו דבריו את חמת האדון‪.‬‬ ‫יום אחד הגיעה שמועה לאזנו‪ ,‬כי בעיר‬ ‫לפיכך השתיק את עצמו והמתין לראות‬ ‫בימים ההם היה אדון הכפר שליט על‬ ‫פלונית ניתן להשיג דבר עברה מסויים‬ ‫אם תקיים גם את מה שהוסיפה מדעתה‪.‬‬ ‫נתיניו‪ ,‬וידו תקיפה לעשות בהם כרצונו‪,‬‬ ‫תמורת ארבע מאות דינרי זהב‪.‬‬ ‫רק לאחר שראה כי כלו הגמלים לשתות‪,‬‬ ‫ברוב זעמו וקצפו‪ ,‬ציווה על משרתיו‬ ‫נטל האיש את צרור כספו ופנה לעבר‬ ‫ניגש לתת לה את הנזם ואת הצמידים‪.‬‬ ‫להשליך את רבי משה לייב לחצר סגורה‬ ‫◄◄◄‬ ‫פניני ‡ור החיים‬ ‫◄ המ˘ך מעמו„ ‡'‬ ‫◄◄◄‬ ‫בדיוק ברגע הנכון‬ ‫וַ יְ ִהי הוּא ֶט ֶרם ִּכ ָּלה ְל ַד ֵ ּבר וְ ִה ֵ ּנה ִר ְב ָקה י ֵֹצאת )בראשית כד‪ ,‬טו(‪.‬‬ ‫בקדושה‪.‬‬ ‫העיר המדוברת‪.‬‬ ‫אליעזר עומד ליד הבאר ומתפלל להצלחת שליחותו‪ .‬הוא מבקש סימן שיכוון אותו אל‬ ‫עמדו המקטרגים וטענו‪:‬‬ ‫בעודו בדרך חלפה לצידו‬ ‫הנערה הראויה ליצחק‪.‬‬ ‫”כיצד יכול אדם מגושם‬ ‫עגלה ממנה בקעו קולות בכי‬ ‫התורה מדגישה‪" :‬טרם כלה לדבר" – עוד לפני שסיים לגמרי את דבריו‪" ,‬והנה רבקה יוצאת"‪.‬‬ ‫שכזה לזכות למדרגות כה‬ ‫ויללה של אנשים ונשים‪.‬‬ ‫מבאר האור החיים הקדוש‪ :‬לא היה כאן אפילו רגע של המתנה‪ .‬בעוד אליעזר מסיים את‬ ‫רמות?‬ ‫בירור קצר העלה כי מדבר‬ ‫תפילתו‪ ,‬רבקה כבר מופיעה‪.‬‬ ‫הלא אין בו לא תורה ולא‬ ‫במשפחה יהודית מנתיני‬ ‫ולא זו בלבד‪ .‬האור החיים מדייק גם בלשון "רבקה יוצאת"‪ .‬לא היה זה דבר שרבקה רגילה‬ ‫עבודה‪ ,‬וגופו לא הזדכך‪.‬‬ ‫אחד הפריצים באזור‪,‬‬ ‫לעשות באותה שעה‪ .‬מן השמים סובבו את יציאתה כדי שתגיע בדיוק באותו רגע – לא קודם‬ ‫ושמא יבקש שיחיו המתים‬ ‫שהיה השליט הבלעדי על‬ ‫ולא אחר כך – כדי שאליעזר יפגוש את מי שנועדה ליצחק ולא יטעה באחרת‪.‬‬ ‫ועוד שאר דברים שעדיין‬ ‫כל הדרים באחוזתו‪ .‬ראש‬ ‫אנחנו רואים רק פגישה אחת ליד באר‪ .‬מאחורי הפגישה הזאת עומד תזמון מדויק של‬ ‫לא הגיעה עתם‪ ,‬ויחריב את‬ ‫המשפחה שחכר מהפריץ‬ ‫ההשגחה‪ :‬תפילה‪ ,‬יציאה‪ ,‬רגע ומקום – הכול מתחבר יחד‪.‬‬ ‫העולם‪“...‬‬ ‫את בית המרזח‪ ,‬לא שילם זה‬ ‫לפעמים אדם מחכה לדבר הנכון ותוהה מתי יגיע‪ .‬מפרשתנו לומדים שיש דברים שצריכים‬ ‫בשל כך נמנו וגמרו בבית‬ ‫זמן רב את דמי החכירה‪ ,‬עד‬ ‫לא רק להגיע – אלא להגיע בזמן המדויק שלהם‪.‬‬ ‫דין של מעלה כי יהיה האיש‬ ‫שהחוב הגיע לכארבע מאות‬ ‫כשהרגע מגיע‪ ,‬מתברר שגם ההמתנה הייתה חלק מן הסדר‪.‬‬ ‫שיכור בזוי כל ימי חייו‪ ,‬וכך‬ ‫זהובים‪.‬‬ ‫לא יתקרבו אליו בני אדם‬ ‫הפריץ‬ ‫הורה‬ ‫כנקמה‪,‬‬ ‫ולא ירצו לדבר עמו‪ ,‬וממילא‬ ‫לאסור אותו יחד עם כל בני‬ ‫אין מעשה טוב הולך לאיבוד‬ ‫לא יבקשו להתברך מפיו‪.‬‬ ‫משפחתו‪ ,‬וכעת הוא עומד‬ ‫ו ְּל ִר ְב ָקה ָאח ׁו ְּשמוֹ ָל ָבן וַ ָי ָּרץ ָל ָבן ֶאל ָה ִא ׁיש ַהחו ָּצה ֶאל ָה ָעיִ ן )בראשית כד‪,‬‬ ‫על כן שלחתיך אליו‪ ,‬בידעי‬ ‫להשליך אותם לכלא‪ ,‬שם‬ ‫כט(‪.‬‬ ‫שמדבריו לא יפל ארצה“‪.‬‬ ‫מצפה להם מיתה מייסרת‬ ‫חז"ל מלמדים שיש הבדל באופן שבו התורה מזכירה צדיקים ורשעים‪ :‬אצל הצדיקים השם‬ ‫‪‬‬ ‫רעב‬ ‫מתוך‬ ‫וממושכת‬ ‫קודם – "ושמו בועז"; ואצל הרשעים האדם קודם לשמו – "נבל שמו"‪.‬‬ ‫עומד רבינו האור החיים‬ ‫וייסורים‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬שואל האור החיים הקדוש‪ ,‬מדוע אצל לבן נאמר דווקא "ושמו לבן"‪ ,‬בסדר שמצינו‬ ‫הקדוש )בראשית כד כט(‪ ,‬על‬ ‫בלבו של אותו יהודי התלקח‬ ‫אצל צדיקים?‬ ‫הנאמר בלבן‪’ :‬וּלְ ִר ְב ָקה ָאח‬ ‫ניצוץ קדוש‪ ,‬והוא החליט‬ ‫מבאר האור החיים‪ :‬בתחילה לבן רץ אל האיש מפני שחשש לאחותו רבקה‪ .‬הוא עדיין לא‬ ‫וּשׁמוֹ לָ ָבן וַ יָ ָּרץ לָ ָבן ֶאל ָה ִאישׁ‬ ‫ְ‬ ‫להעניק את כל כספו על‬ ‫ידע את כל הסיפור‪ ,‬שמע שהיה קירוב דברים בינה לבין איש זר‪ ,‬וקם לקנא את קנאת אחותו‬ ‫חוּצה ֶאל ָה ָעיִ ן‘‪ ,‬כי אמרו‬ ‫ַה ָ‬ ‫מנת לפדות את היהודי‬ ‫ולהגן עליה‪.‬‬ ‫חז“ל שאצל הצדיקים התיבה‬ ‫מידיו של הפריץ‪.‬‬ ‫באותו מעשה – אומר האור החיים – "מעשה צדיקים עשה"‪ .‬ולכן באותו מקום זכה להיזכר‬ ‫’שמו‘ קודמת להזכרת השם‪,‬‬ ‫הוא שלף את צרור מעותיו‬ ‫בלשון הראויה לצדיקים‪.‬‬ ‫כגון ’ושמו בועז‘‪ ,‬ואילו אצל‬ ‫והעבירו בשלמות לרשות‬ ‫והאור החיים מוסיף יסוד גדול‪ :‬הקדוש ברוך הוא אינו מקפח שכר כל בריה על מעשיה‬ ‫הרשעים נאמר ’נבל שמו‘‪.‬‬ ‫הפריץ ששחרר את כל‬ ‫הטובים‪.‬‬ ‫ומעתה קשה‪ :‬מדוע נקטה‬ ‫השבויים מתחת ידו‪.‬‬ ‫לבן נשאר לבן‪ ,‬אבל מעשה טוב שעשה – לא נמחק‪.‬‬ ‫התורה אצל לבן הרשע את‬ ‫היהודים הנדכאים הודו לו‬ ‫לפעמים אנחנו ממהרים להדביק לאדם תווית אחת ולמדוד לפיה כל מה שהוא עושה‪.‬‬ ‫סדר הצדיקים‪ ,‬וכתבה ’ושמו‬ ‫נרגשות על שחלצם ממצבם‬ ‫התורה מלמדת‪ :‬גם בתוך אדם שיש בו חסרונות‪ ,‬מעשה טוב הוא מעשה טוב‪.‬‬ ‫לבן‘?‬ ‫הנואש‪ ,‬והלכו לדרכם‪,‬‬ ‫שום נקודה טובה אינה הולכת לאיבוד‪.‬‬ ‫מבאר רבינו‪ ,‬כי לבן שמע‬ ‫ואף הוא שב לעיר מגוריו‬ ‫על המפגש של אחותו עם‬ ‫בהחלטה לשוב לביתו‬ ‫אדם זר‪ ,‬וחשש שכוונתו‬ ‫ולא לחטוא באותה עבירה‬ ‫מתנה תחת מתנה‬ ‫לרעה‪ .‬מתוך דאגתו לכבוד‬ ‫שבעבורה יצא לדרך‪.‬‬ ‫אחותו רץ לקראת אליעזר‪.‬‬ ‫קדושת המצווה שזכה זה‬ ‫נָ ַת ִּתי ֶּכ ֶסף ַה ּ ָׂש ֶדה ַקח ִמ ֶּמ ִ ּני וְ ֶא ְק ְ ּב ָרה ֶאת ֵמ ִתי ׁ ָש ָּמה )בראשית כג‪ ,‬יג(‪.‬‬ ‫רק לאחר מכן ראה את הנזם‬ ‫עתה לקיים‪ ,‬מילאה את כל‬ ‫עפרון מציע לאברהם את השדה ואת המערה בלשון של מתנה‪ .‬אברהם משיב לו‪" :‬נתתי‬ ‫ואת הצמידים‪ ,‬ושמע מפי‬ ‫ישותו בתחושה מרוממת‬ ‫כסף השדה‪ ,‬קח ממני"‪.‬‬ ‫רבקה את סדר הדברים‪ ,‬ואז‬ ‫של קדושה וטהרה‪.‬‬ ‫האור החיים הקדוש שואל‪ :‬מדוע אומר אברהם "נתתי" בלשון עבר‪ ,‬הרי עדיין לא מסר את‬ ‫נחה דעתו‪.‬‬ ‫הכסף? ועוד‪ ,‬למה לשון "נתתי"‪ ,‬כאילו גם הכסף הוא מתנה‪ ,‬הרי לכאורה זהו תשלום עבור‬ ‫מעשהו של היהודי שכפה‬ ‫השדה?‬ ‫בזכות אותה דאגה לאחותו‬ ‫את יצרו וויתר על כל כספו‬ ‫מבאר האור החיים‪ :‬אברהם אומר לעפרון‪ ,‬אם אתה גמרת בדעתך לתת לי את השדה‬ ‫נתנה לו התורה את הלשון‬ ‫כדי להציל יהודים‪ ,‬עורר‬ ‫בתורת מתנה – גם אני גמרתי בדעתי לתת לך את הכסף בתורת מתנה‪ .‬מתנה תחת מתנה‪.‬‬ ‫שבה היא מזכירה צדיקים‪.‬‬ ‫רושם חזק מאד בשמים‪,‬‬ ‫אברהם אינו מבקש להישאר רק בצד המקבל‪ .‬אם עפרון נותן – גם הוא נותן‪.‬‬ ‫וזה לשון רבינו‪’ :‬כי מעשה‬ ‫עד ששמע אותו יהודי כרוז‬ ‫צדיקים עשה בזה ואין‬ ‫משמים‪ ,‬שהכריז כי כל‬ ‫יש אנשים שיודעים להכיר טובה בלב‪ .‬אברהם מלמד שהכרת הטוב מבקשת גם ביטוי‬ ‫מעשי‪ :‬כשקיבלתי‪ ,‬אני מחפש היכן גם אני יכול לתת‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא מקפח‬ ‫היוצא מפיו יתקיים‪ ,‬והוא‬ ‫שכר בריה‘‪.‬‬ ‫יזכה למדריגות גבוהות‬ ‫הדרך הנכונה היא לא לשאול "מה נתנו לי"‪ ,‬אלא "מה אני יכול להשיב"‪.‬‬ ‫לקבל בחן – ולחפש מיד כיצד להפוך גם לנותן‪.‬‬ ‫)מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א(‬ ‫מ˙יב˙‡ ‡ור החיים‬ ‫נתבטלה מהם טענת בר מצרא‪.‬‬ ‫בדריסת הרגל שיעברו עליו לקבור מתים והוא לא‬ ‫כתב רבינו )בראשית כג ט(‪’ :‬ויתן לי‘ וגו‘‪ .‬דקדק לומר‬ ‫ובנימוקי חיים )הגר‪ ,‬ב“מ קטז‪ .‬ד“ה בנימוקי יוסף( הקשה‬ ‫מכרו אלא לקבור שרה ואין דריסת רגל בשדהו‬ ‫לשון מתנה הגם שנטל ממנו דמים כאומרו בכסף‬ ‫על דברי רבינו‪ ,‬שהרי מבואר בגמרא )שם קח‪ (:‬שאין‬ ‫עוד‪ ,‬לזה אמר לאחוזת קבר‪:‬‬ ‫מלא‪ ,‬גם דקדק לומר בתוככם‪ .‬הנה נתחכם אברהם‬ ‫טענת בר מצרא כנגד אדם שקונה את הקרקע‬ ‫לקנות המערה בסדר שאין אחריו ערעור ולהיות‬ ‫„ין בר מˆר‡ ב˜ונה מן ה‚וי‬ ‫לקבורה‪ ,‬ומפרש שם רש“י )ד“ה בלא אכרזתא( שהוא‬ ‫שרז“ל אמרו )זהר ח“א קכח( שעפרון מימיו לא ראה‬ ‫ומה שכתב רבינו ’מדין המצר‘‪ .‬הנה בפרשת ויחי‬ ‫במערה זולת החשך והבהלה ואם כן יכול הוא‬ ‫משום שאם ישתהה ויברר אם יש בר מצרא יש‬ ‫)להלן מט לב( הוסיף רבינו בענין זה‪ ,‬שאף שמבואר‬ ‫לבא בטענה כשידע שהמערה יקרת הערך ואפילו‬ ‫בזה בזיון למת‪ ,‬ואם כן מדוע חשש אברהם לדין‬ ‫בגמרא )ב“מ קח‪ (:‬שהקונה מן הנכרי אין בו דין בר‬ ‫לעולם חוזר הוא ואין זכות המערה מתקיים ביד‬ ‫בר מצרא אף שקנה את הקרקע לקבורה‪ .‬ובברכת‬ ‫מצרא‪ ,‬כיון שיכול הקונה לומר לבר מצרא ’ארי‬ ‫אברהם לעולם‪ .‬והגם שאין אונאה לקרקעות‪,‬‬ ‫שמעון הוסיף להקשות‪ ,‬שאף שדין זה נאמר כלפי‬ ‫אברחי לך ממצרא‘‪ ,‬מכל מקום חשש אברהם‬ ‫חש אברהם לסברת הירושלמי שכתבו התוספות‬ ‫המוכר‪ ,‬שאינו יכול בן המיצר להוציאו מיד הלוקח‬ ‫לדין בר מצרא‪ ,‬לפי שדברי הגמרא אמורים באופן‬ ‫)קידושין מב‪ (:‬שיש להם אונאה בחצי דמיהם ודוקא‬ ‫שמכרו לצורך קבורת המת‪ ,‬מכל מקום נראה‬ ‫שהמערער הוא ישראל‪ ,‬שיכול לומר לו ’ארי אברחי‬ ‫אונאת שתות אין להם‪:‬‬ ‫שהוא הדין גם כלפי הלוקח‪ ,‬שאם קונה לשם‬ ‫לך ממצרך‘‪ ,‬אבל אם הם גוים לא שייך טענה זו‪ ,‬כיון‬ ‫עוד יש לחוש שמא יערערו אחר המכר מדין המצר‬ ‫קבורה אינו צריך להקנותו לבר מצרא‪ ,‬שהרי עיקר‬ ‫דין בר מצרא הוא על הלוקח‪.‬‬ ‫שלא איכפת להם מזה‪ .‬ולכן אמר שם יעקב ’מקנה‬ ‫או שיצא אחר כך שטר שעבוד על הקרקע ההוא‬ ‫השדה והמערה אשר בו מאת בני חת‘‪ ,‬שבקנין זה‬ ‫ויטרפוהו מיד אברהם לזה נתחכם לתקן כל זה‬ ‫והמפרשים כתבו ליישב דברי רבינו בכמה אופנים‪:‬‬ ‫ואמר לשון מתנה ומכר‪ ,‬הכוונה בזה שיעשה אופן‬ ‫א‪ .‬בנמוקי חיים כתב‪ ,‬שרבינו כתב כן רק על דרך‬ ‫שיש בו שניהם והוא החליפין שיש בו מכר ויש בו‬ ‫דרוש וקבל שכר‪.‬‬ ‫מתנה שיכול להחליף מחט בגמל ואין בהם אונאה‬ ‫ב‪ .‬בברכת שמעון ומרקחת חיים )וייס( תירצו‪,‬‬ ‫בשום אופן‪ .‬ודין חליפין ישנו בקרקע ובמטלטלין‬ ‫שאברהם חשש לטענת בר מצרא לגבי שאר שדה‬ ‫אבל לא במטבעות‪ ,‬לזה אמרו ז“ל בבכורות וז“ל )נ‪(.‬‬ ‫המערה‪ ,‬שאותה קנה לקבורת שאר משפחתו‬ ‫אמר רבי חנינא כל שקל שכתוב בתורה סלעים וכו‘‬ ‫בעתיד‪ ,‬ולא שייך בזה הטעם שאם ישהה יהיה בזיון‬ ‫חוץ משקלים האמורים בעפרון שהם קנטרין עובר‬ ‫למת‪ .‬ואמנם תירוץ זה תלוי במחלוקת האחרונים‬ ‫לסוחר פרקמטיא נפקת וכו‘ עכ“ל‪ .‬ומעתה לא‬ ‫אם יש ללוקח דין בר מצרא בחלק הנותר של‬ ‫נשאר מקום לעפרון לבא בטענה‪ .‬ולחששת מצר‬ ‫השדה שלא קנה‪ ,‬ויש לומר שדעת רבינו כדעת‬ ‫גם לחששת שעבוד עשה כל בני העיר סרסורים‬ ‫הנתיבות המשפט )סי‘ קעה ביאורים סק“ג( שאין‬ ‫בדבר וממילא בטלו טענת בר מצרא‪ ,‬גם נתגלה כי‬ ‫ללוקח דין בר מצרא בזה‪ ,‬וממילא אף לאחר שקנה‬ ‫לא היה עליה שעבוד שהיה הדבר באזני כל באי‬ ‫אברהם את המערה וקבר שם את שרה‪ ,‬הוא לא‬ ‫שער עירו‪ .‬ואומרו לאחוזת קבר‪ ,‬להיות שלא בקש‬ ‫היה בר מצרא‪ ,‬וחשש שיטענו השכנים שהם בר‬ ‫ממנו אלא המערה אבל השדה עודנו עומד לזכות‬ ‫מצרא‪ ,‬ולכן עשה קנין באופן שלא יוכלו לטעון כן‪.‬‬ ‫עפרון יש מקום לומר אליו אחרי כן שלא יחפוץ‬ ‫ה‡ור החיים ה˜„ו˘ – חלום ˘הפך לברכה‬ ‫בזמן שהתגורר מרן האדמו"ר מהר"א מבעלזא בבתי וורשא‪ ,‬בביתו של הרה"ח רבי זלמן אשכנזי ז"ל‪ ,‬שכן‬ ‫‡ור הי˘ועו˙‬ ‫בקרבת מקום תלמיד חכם בשם רבי פייבל אידלמן זצ"ל‪ .‬אף שהיה תלמיד חכם מופלג‪ ,‬היה רחוק מאורחות‬ ‫מכ˙בי הלומ„ים‬ ‫החסידים ואמונותיהם‪.‬‬ ‫רבי פייבל ורעייתו חוו עשרים שנה של תפילות ותחנונים מבלי שזכו לפרי בטן‪ .‬בליל ט"ו בתמוז תש"ד‪ ,‬יום‬ ‫הילולת בעל ה"אור החיים" הקדוש‪ ,‬חלמה אשתו חלום שבו נגלה אליה האור החיים הקדוש בעצמו‪ .‬כשהיא סיפרה את החלום לבעלה‪ ,‬הוא דחה זאת‬ ‫באומרו‪" :‬חלומות שווא ידברו" והלך לעסוק בלימודיו‪.‬‬ ‫האישה‪ ,‬שתחושותיה לא נתנו לה מנוח‪ ,‬פנתה לשכנתה‪ ,‬אשתו של רבי זלמן אשכנזי‪ ,‬וסיפרה לה את דבר החלום‪ .‬השכנה הציעה לה לעלות לפני‬ ‫האדמו"ר מבעלזא‪ ,‬ששהה בביתם באותה העת‪ ,‬ולבקש את עצתו‪ .‬בעזרת השכנה הצליחה האישה להיכנס אל הקודש פנימה וסיפרה לאדמו"ר על שנות‬ ‫עקרותה‪ ,‬החלום שחלמה‪ ,‬והכמיהה שלה לבן‪.‬‬ ‫הורה לה האדמו"ר לעלות מיד באותו היום לציון האור החיים הקדוש בהר הזיתים‪ .‬הוא הדריך אותה לומר במקום את כל ספר תהילים‪ ,‬לשטוח שם את‬ ‫תחינותיה‪ ,‬ולהבטיח שאם ייוולד להם בן‪ ,‬יקראו לו "חיים"‪.‬‬ ‫כעבור שנה בדיוק‪ ,‬ביום ההילולא של האור החיים הקדוש‪ ,‬געשה ורעשה ירושלים לבשורת לידתו של הבן שזכו בו רבי פייבל ורעייתו‪ .‬ויקרא שמו‬ ‫בישראל "חיים"‪.‬‬ ‫)"צנצנת המן"‪ ,‬עמ' קיב(‬ ‫ספרי "אור החיים" בהוצאת המכון‬ ‫פניני אור החיים‬ ‫חיים כולכם היום‬ ‫מוסרי אור החיים‬ ‫פרי תואר המבואר‬ ‫סט חוברות אור החיים משולב‬ ‫סט חומש אור החיים המבואר‬ ‫חיבורו ההלכתי של האור החיים על יורה‬ ‫ביאור משולב בשפה ברורה‪ ,‬בתוספת‬ ‫דברי האור החיים מוגהים ומבוארים‬ ‫פנינים נבחרות מתורת האור החיים‪,‬‬ ‫דרכי חיים והנהגות ממשנת האור החיים‪,‬‬ ‫לקט מדברי האור החיים הק' על דרך‬ ‫דעה‪ ,‬עם ביאורים‪ ,‬ציונים ומדור מסכם של‬ ‫מדור "תורת חיים"; מחולק ל־‪ 48‬חוברות‬ ‫בהרחבה במדורי "מאורי אור" ו"מאורי‬ ‫ערוכות לפי נושאים ועניינים‪.‬‬ ‫מסודרות לפי ימות השנה והמועדים‪.‬‬ ‫המוסר עם ביאור דבריו‪.‬‬ ‫פסקיו והלכותיו‪.‬‬ ‫נוחות לנשיאה וללימוד‪.‬‬ ‫החיים"‪ ,‬להבנת עומק דבריו וכוונתו‪.‬‬ ‫ספיר ויהלום אור החיים‬ ‫אוצרות אור החיים מתיבתא‬ ‫חפץ ה' המבואר‬ ‫שולחן שבת עם אור החיים‬ ‫אור החיים לוח יומי‬ ‫אור החיים עם ביאור משולב‬ ‫מתוך שיעורי ושיחות הגאון רבי מנחם מנדל‬ ‫חיבורו של האור החיים על מסכת שבת‪,‬‬ ‫מאמרים לפרשיות ולמועדים על פי תורת‬ ‫ביאור קצר ובהיר המשולב ברצף דברי‬ ‫אוצר ביאורים וחידושים על ספר אור‬ ‫ספר האור החיים בחלוקה יומית לכל‬ ‫פומרנץ על פרשיות השבוע והמועדים‪ ,‬בשילוב‬ ‫מוגה על פי דפוס ראשון ומלווה בביאור‪,‬‬ ‫האור החיים‪ ,‬מעובדים בשפה פשוטה‬ ‫האור החיים‪ ,‬לצד ליקוטים משלימים‬ ‫החיים הקדוש‪.‬‬ ‫ימות השנה‪.‬‬ ‫משלים‪ ,‬סיפורי צדיקים‪ ,‬הנהגות ופנינים‪.‬‬ ‫ציונים ומראי מקומות‪.‬‬ ‫ובניקוד מלא‪.‬‬ ‫משאר ספריו‪.‬‬ ‫הגדה של פסח אור החיים‬ ‫באור החיים‬ ‫פרק שירה אור החיים‬ ‫ראשון לציון המבואר‬ ‫מגילת אסתר ‪ -‬אור החיים‬ ‫מפתח של חיים‬ ‫ליקוט מכתבי האור החיים על ההגדה‪ ,‬עם‬ ‫פרקי חיי ותולדות האור החיים הקדוש‪,‬‬ ‫מגילה מבוארת‪ ,‬עם "ראשון לציון" המבואר‬ ‫עשרות אלפי פנינים מספר אור החיים‪,‬‬ ‫פרק שירה עם ביאור המלוקט מתורת‬ ‫ספר "ראשון לציון" לרבינו חיים בן עטר‪,‬‬ ‫ביאורים‪ ,‬הערות וציונים‪ ,‬בתוספת "ראשון‬ ‫מלווים בתמונות ומסמכים נדירים‬ ‫וליקוטים מספרי האור החיים על סדר‬ ‫מסודרות לפי עניינים‪ ,‬אישים ומאורעות‪,‬‬ ‫האור החיים‪ ,‬בתוספת נוסח בעל השל"ה‪.‬‬ ‫בתוספת ביאורים‪.‬‬ ‫לציון" המבואר על שיר השירים‪.‬‬ ‫מתקופתו‪.‬‬ ‫המגילה‪.‬‬ ‫בתוספת תולדות רבינו‪.‬‬ ‫לחיים‬ ‫מחוברים‬ ‫ל˘מיע˙ ˘יעורים ו„ר˘ו˙‬ ‫ניתן להשיג בנדרים פלוס‬ ‫זכיתם לישועה בזכות הלימוד בספר 'אור החיים' הקדוש? נשמח שתשתפו אותנו! שלחו את סיפורכם אלינו‬ ‫חיי‚ו‪03-617-1077 :‬‬ ‫למייל‪ m028039999@gmail.com :‬או לפקס ‪ 02-5385689‬או ב'נדרים פלוס' ‪ -‬באר ישראל‬ ‫בס"ד‬ ‫דברי תורה מאת‬ ‫רבי מנחם מנדל‬ ‫פומרנץ שליט"א‬ ‫גיליון נ"ד‬ ‫)פר' חיי שרה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫ע‪ ú‬ה˙ורה והמוע„ים‬ ‫תשפ"ג ‪ -‬ביהמ"ד‬ ‫באר ישראל(‬ ‫תשפ"ז‬ ‫לָ ׂשוּחַ ַּב ּ ָׂש ֶדה‬ ‫ִּכי יִ ּנָט ּו צִ לְ לֵ י ָﬠ ֶרב • יצחק תיקן תפילת מנחה • סוד עשרה גמלים‬ ‫עולתו חסרה מנחה‪ ,‬ועל כן עמד ותיקן תפילה זו‬ ‫ודינים מתוחים‪ ,‬אשר הם אלו הגורמים גם לקושי‬ ‫יצחק תיקן תפילת מנחה‬ ‫במקום המנחה‪ .‬ממילא נקראה תפילתו בשם 'מנחה'‪.‬‬ ‫החיצוני‪.‬‬ ‫לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה‪ .‬זמן המנחה‬ ‫מנחה ‪ -‬מתנה ונדבה לה'‬ ‫הנה‪ ,‬שחרית ‪ -‬זמן מוגדר וברור הוא בתחילת היום‪,‬‬ ‫וגם ערבית זמנה מוגדר ‪ -‬לאחר היום בתחילת‬ ‫זמן מיוחד וגדול הוא‪ ,‬עת רצון לפני ה'‪ ,‬אך גם זמן‬ ‫אמנם בספה"ק 'קדושת לוי' )פרשת חיי שרה ד"ה או יאמר‬ ‫התעוררות הדינים‪ .‬לכן צריך כל אדם לשנס מתניו‬ ‫הלילה‪ .‬אמנם האמצע מורכב ומסובך הוא בכל מקום;‬ ‫ולאזור חלציו ולהתאמץ בכל כוחו בתפילה זו‪ ,‬ובזה‬ ‫ויצא יצחק( להרה"ק מברדיטשוב זיע"א ביאר כי 'מנחה'‬ ‫הבוקר והערב סמל הם ללבן והשחור‪ ,‬היום המאיר‬ ‫היא מלשון מתנה ודורון‪ ,‬וכתב שני פירושים בזה‪,‬‬ ‫יזכה לתקן תיקונים גדולים‪ ,‬ותתקבל תפילתו לרצון‬ ‫לישראל והגלות הקשה והחשוכה כלילה‪ .‬ועל כן‪,‬‬ ‫במילוי בקשותיו‪ ,‬בזכות יצחק אבינו בעל התפילה‬ ‫וז"ל‪" :‬ולכאורה קשה‪ ,‬למה נקרא תפילת 'מנחה'‪.‬‬ ‫דווקא יעקב אבינו אשר מיטתו שלימה וכולו נקי ‪-‬‬ ‫ומתקנה‪.‬‬ ‫בשלמא תפילת 'שחרית' הוא בעת שמאיר השחר‪,‬‬ ‫הוא היכול לעמוד כנגד חשכת הגלות‪.‬‬ ‫ותפילת 'הערב' מפני שהוא בערב‪ ,‬אבל תפילת מנחה‬ ‫בפרשתנו פרשת חיי שרה‪ ,‬מתוארת באריכות פרשת‬ ‫אמנם מצב הביניים אשר אינו שחור ואינו לבן ‪ -‬הוא‬ ‫שליחותו של אליעזר עבד אברהם לקחת אשה‬ ‫למה נקראת כך‪ .‬והתוספות יום טוב )ברכות פ"ד מ"א(‬ ‫הקשה ביותר‪ .‬אך דווקא זמן זה‪ ,‬הוא הנקרא 'עת‬ ‫הרגיש בקושיא זו‪ ,‬ומתרץ שמפני כך נקראת תפילת‬ ‫ליצחק אבינו‪ .‬לקראת סיום השליחות‪ ,‬כאשר בא‬ ‫רצון'‪ .‬כי למרות שיצחק אבינו שורשו במידת הדין‬ ‫אליעזר יחד עם רבקה ונערותיה לארץ כנען‪ ,‬פגשו‬ ‫מנחה‪ ,‬שהוא מנוחת השמש וכו'‪.‬‬ ‫והגבורה‪ ,‬אך אדרבה‪ ,‬משום כך זהו זמן המתקת‬ ‫בדרכם את יצחק אבינו‪ ,‬שיצא לשוח בשדה‪ ,‬ככתוב‬ ‫ולי נראה כך‪ ,‬שבשביל זה נקרא בלשון 'מנחה'‪ ,‬דהנה‬ ‫הדינים‪ ,‬ואפשר לפעול בו ישועות‪.‬‬ ‫)בראשית כד סב‪-‬סג(‪' :‬ו ְיִצְחָק ּב ָא מ ִּבוֹא ּבְאֵר לַחַי רֹאִי ו ְהוּ א‬ ‫תפילת השחרית צריך אדם להתפלל על זה שהחזיר‬ ‫משום כך חייב אדם לדעת כי אין עצה ואין תבונה נגד‬ ‫ַשד ֶה לִפ ְנוֹת‬‫יוֹׁשֵב ּבְאֶר ֶץ ה ַּנ ֶג ֶב‪ :‬ו ַּיֵצ ֵא יִצְחָק לָשׂוּ חַ ּב ּ ָׂ‬ ‫לו הנשמה‪ ,‬ואומר 'אמת ויציב'‪ ,‬וגם עשה לו השם‬ ‫ה'‪ ,‬ועליו להחזיק בתפילת המנחה ללא הרף ‪ -‬נצרה‬ ‫עָר ֶב' וגו'‪.‬‬ ‫יתברך כמה טובות‪ ,‬דהיינו השמש המאיר‪ ,‬ועוד כמה‬ ‫כי היא חייך‪.‬‬ ‫דברים‪ .‬ותפילת ערבית גם כן מחויבים אנו להתפלל‬ ‫ואמרו חז"ל )ברכות כו‪ ,(:‬כי אל השדה יצא יצחק אבינו‬ ‫על מה שאנו נותנים להשם יתברך נשמה בפקדון‪,‬‬ ‫תפילת מנחה ‪ -‬כנגד 'זכרונות'‬ ‫כדי להתפלל‪ ,‬ובאותה שעה תיקן תפילת מנחה‪.‬‬ ‫ומאמינים שהבורא ברוך הוא הנאמן בפקדונו בודאי‬ ‫ואכן‪ ,‬הרה"ק המגיד מטריסק זיע"א בעל 'מגן אברהם'‪,‬‬ ‫לך ה' עת רצון‬ ‫יחזיר לנו כרצונו‪ ,‬ולכך אנחנו מתפללים 'אמת‬ ‫סיפר כי שמע מאביו הגדול הרה"ק רבי מרדכי‬ ‫לשון נוראה כתב הרשב"א בתשובה )שו"ת הרשב"א‬ ‫ואמונה'‪ .‬אבל תפלת מנחה אין אנו מחויבים להתפלל‪,‬‬ ‫מטשערנוביל זיע"א שאמר בשם רבינו הבעל שם‬ ‫רק שאנו מנדבים אותו‪ ,‬ולכך נקרא לשון 'מנחה'‪,‬‬ ‫ח"ה סי' א(‪ ,‬כי זמן תפילת המנחה הוא עת רצון בימים‪,‬‬ ‫טוב זיע"א‪ ,‬שאדם מישראל הטרוד בעסקיו‪ ,‬ושרוי‬ ‫כמו שיש עתות רצון בשנה ‪ -‬עשרה ימים שבין ראש‬ ‫שהוא לשון נדבה‪.‬‬ ‫כל היום בשוק‪ ,‬עלול הוא לשכוח מ'שויתי ה' לנגדי‬ ‫השנה ויום הכפורים‪ .‬ובזה ביאר מה שאמרו חז"ל‬ ‫או יאמר‪ ,‬שמפני כך נקרא בלשון 'מנחה'‪ ,‬דהנה‬ ‫תמיד'‪ .‬אמנם כאשר מגיע זמן מנחה‪ ,‬אזי נזכר הוא‬ ‫)ברכות ו‪" (:‬לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה‬ ‫אברהם הוא חסד‪ ,‬ויצחק גבורה‪ ,‬ויעקב רחמים‪ .‬והנה‬ ‫כי יש בורא לעולם‪ ,‬ועומד להתפלל‪ .‬וזו היא מידתו‬ ‫שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה"‪ .‬וכוונתם‬ ‫אם אנו עובדים את הבורא ועושים ככל אשר צונו‪,‬‬ ‫של יצחק אבינו‪ ,‬כי בסדר מלכויות זכרונות ושופרות‪,‬‬ ‫למעשה הידוע באליהו בהר הכרמל )מלכים א יח לו‪-‬לח(‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא נותן לנו חסדים ורחמים‪ ,‬ואנחנו‬ ‫זכרונות כנגד יצחק‪.‬‬ ‫שעמד אל מול נביאי הבעל והתחנן לפני ה' 'ענני ה'‬ ‫רואים שאף על פי שאין אנו שוים לפי הטובות‬ ‫ואכן מכוונים הדברים‪ ,‬כי בתפילת שחרית ממליך‬ ‫ענני'‪ ,‬שיתקדש שמו יתברך על ידו‪ ,‬ובעלות המנחה‬ ‫שעושה הקדוש ברוך הוא עמנו‪ ,‬אף על פי כן נותן לנו‬ ‫האדם את ה' עליו‪ ,‬כנגד מלכויות‪ ,‬ובתפילת ערבית‬ ‫נענה וירדה אש מן השמים ואכלה את קרבנו‪.‬‬ ‫כל הטובות בכל עת ורגע‪ ,‬וזהו מתנה גדולה‪ ,‬לכך אנו‬ ‫אין צריך לעורר עצמו לזכור‪ ,‬שכן היא כנגד שופרות‬ ‫מתפללים תפלת 'מנחה'‪ ,‬שהוא לשון מתנה‪.‬‬ ‫המעוררים את לב האדם בתפילה שתיקן יעקב‬ ‫הקושי בתפילת המנחה שזמנה באמצע היום‬ ‫וזהו שאמר הכתוב 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות‬ ‫אבינו להאיר את חשכת הלילה‪ .‬אמנם מנחה שכנגד‬ ‫אמנם‪ ,‬כפי גודל מעלת שעה זו‪ ,‬כך גדול בה הקושי‬ ‫ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים'‪ ,‬היינו‬ ‫זכרונות צריך האדם לעורר עצמו‪ .‬אך אותה האנחה‬ ‫יותר משאר התפילות‪ ,‬כי זה לעומת זה עשה האלקים‪,‬‬ ‫כשאדם מתפלל תפילת מנחה על הטובות שעשה‬ ‫שנאנח בשעה שנזכר במציאות ה' בעולם‪ ,‬היא‬ ‫וכפי הקושי ‪ -‬כך השכר‪ .‬כך כותב הטור בהלכות‬ ‫השם יתברך‪' ,‬והנה גמלים באים'‪ ,‬בוודאי הקדוש ברוך‬ ‫הבוקעת שערי רקיע‪.‬‬ ‫תפילת המנחה )או"ח סי' רלב( בביאור טעם הזהירות‬ ‫הוא גומל חסדים טובים לישראל וברכות על ישראל‪.‬‬ ‫אמן"‪.‬‬ ‫ביאור שם תפילת 'מנחה'‬ ‫הנדרשת בתפילה זו דווקא‪" :‬והטעם‪ ,‬מפני שתפלת‬ ‫השחר זמנה ידוע‪ ,‬בבקר בקומו ממטתו יתפלל מיד‬ ‫העולה מן הדברים‪ ,‬כי על ידי תפילת מנחה שמנדב‬ ‫אמנם שומה עלינו להעמיק יותר‪ ,‬ולהבין את שגב‬ ‫קודם שיהא טרוד בעסקיו‪ ,‬וכן של ערב בלילה זמנה‬ ‫האדם משלו‪ ,‬זוכה לגמול טוב מן השמים ומקבל‬ ‫מעלת תפילת המנחה‪ .‬ראשית יש להבין על שום‬ ‫ידוע‪ ,‬בבואו לביתו‪ ,‬והוא פנוי מעסקיו‪ ,‬אבל של מנחה‬ ‫מתנות גדולות וחסדים טובים‪.‬‬ ‫מה נקראה המנחה בשם זה‪ .‬שחרית ‪ -‬בשחר היא‪,‬‬ ‫שהיא באמצע היום בעוד שהוא טרוד בעסקיו צריך‬ ‫וערבית זמנה בערב‪ ,‬ואלו הם היום והלילה‪ .‬אולם מהו‬ ‫לשום אותה אל לבו ולפנות מכל עסקיו ולהתפלל‬ ‫תפילת מנחה פותחת את באר השפע‬ ‫ביאור השם 'מנחה' לתפילת בין הערביים? ומדוע לא‬ ‫אותה‪ .‬ואם עשה כן שכרו הרבה מאד"‪.‬‬ ‫כדברים האלה נוכל למצוא גם בדברי הזוהר הקדוש‬ ‫נקראה בשם 'צהריים' על שם זמנה?‬ ‫)זוהר חדש פרשת חקת פג‪ ,(.‬על הפסוק האמור בשירת‬ ‫בביאור הדבר כתב רבינו חיים אחי המהר"ל ב'ספר‬ ‫זמן הביניים‬ ‫שׂר ִים ּכ ָרוּ ה ָ נְד ִיב ֵי‬ ‫הבאר )במדבר כא יח( ּ'בְאֵר ֲחפ ָרוּ ה ָ ָ‬ ‫החיים' )ספר סליחה ומחילה פ"ח(‪ ,‬כי תפילת מנחה תיקן‬ ‫אולם אנו נראה כאן במאמר זה בס"ד‪ ,‬כי הקושי‬ ‫ִש ֲענֹתָם וּ מ ִּמִד ְּב ָר מ ַּתָנ ָה'‪ ,‬שם דימו‬ ‫הָעָם ּבִמְחֹקֵק ּבְמׁ ְ‬ ‫כאמור יצחק אבינו‪ ,‬שהיה עולה תמימה‪ .‬והנה עם‬ ‫בתפילת המנחה אינו נובע רק מן הזמן הדחוק‬ ‫רבותינו ז"ל את תפילת מנחה לבאר שממנה נובע‬ ‫קרבן עולה מן הבהמה יש להקריב מנחת סולת‬ ‫או מן העסקים הטורדים‪ ,‬אלא בעמקות הדברים‬ ‫השפע לכל הבריאה‪ ,‬ותמצית הדברים‪ ,‬כי הבאר‬ ‫ונסכים‪ .‬ומכיון שיצחק עצמו היה הקרבן‪ ,‬ראה כי‬ ‫ובפנימיותם זמן זה שבו נוטים צללי ערב יש בו קושי‬ ‫א‬ ‫עינים מאירות‬ ‫זיע"א‪ ,‬ועוד הרחיב בהם הרבה בביאור הפרשה שם‪.‬‬ ‫הגמרא במסכת סוכה )נב‪" ,(.‬לעתיד לבא מביאו הקדוש‬ ‫נקראת 'מנחה'‪ ,‬ועליה רמז יעקב אבינו ע"ה כאשר‬ ‫והנה אחת מן הנקודות העולות מדברי קדשו‪ ,‬היא‬ ‫ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני‬ ‫אמר לשבטים הקדושים להוריד מנחה למצרים‪,‬‬ ‫שזמן המנחה אינו שייך רק ליצחק אבינו‪ ,‬אלא‬ ‫הרשעים‪ .‬צדיקים נדמה להם כהר גבוה‪ ,‬ורשעים‬ ‫והיא התורה שבעל פה הנקראת באר‪ ,‬שיש בה‬ ‫גם יעקב אבינו זכה מכח יצחק אביו לתקן תיקוני‬ ‫נדמה להם כחוט השערה"‪ .‬ויש להבין מפני מה נראה‬ ‫ששה סדרים‪ ,‬הנרמזים בלשון הפסוק על הבאר‪ .‬גם‬ ‫מנחה‪ .‬ונראה לדמות לזה מה שמצינו בדברי רבותינו‬ ‫להם כך ולהם כך‪ ,‬ועוד כי אדרבה איפכא מסתברא‪,‬‬ ‫הספירות הקדושות נרמזות באותה באר‪ ,‬וכן אבותינו‬ ‫המקובלים בדבר סעודות שבת קודש‪ ,‬ואמרו כמה‬ ‫שהרי הצדיקים גברו על יצרם תמיד והיה חלוש‬ ‫הקדושים‪ ,‬וכל זה שייך לתפילת מנחה‪ ,‬שנתקנה בעת‬ ‫סדרים וחלוקות בזה‪ ,‬והסדר המקובל הוא כי סדר‬ ‫לפניהם כחוט השערה‪ ,‬ואילו הרשעים שיצרם גובר‬ ‫שיצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב‪.‬‬ ‫הסעודות לפי סדר האבות‪ ,‬שסעודה ראשונה בליל‬ ‫עליהם הרי הוא דומה לפניהם כהר שאינם יכולים‬ ‫שבת היא סעודת אברהם אבינו‪ ,‬ולאחריה באה תפילת‬ ‫לעוברו‪.‬‬ ‫בכל עבודה בשדה‬ ‫שחרית שתיקן אברהם‪ .‬וסעודה שניה בבוקר ‪ -‬כנגד‬ ‫על כך הביא רבינו את דברי הגמרא בפסחים הנ"ל‪,‬‬ ‫הנה כאן דברים נפלאים במעלת תפילת המנחה‪ .‬אכן‬ ‫יצחק אבינו‪ ,‬אשר לאחריה באה תפילת מנחה שתיקן‬ ‫שכל אחד מן האבות הקדושים קרא לבית המקדש‬ ‫באמת יש להבין‪ ,‬מה לתפילת מנחה ולשדה‪ ,‬ומדוע‬ ‫הוא‪ .‬ואילו סעודה שלישית בשעת רעוא דרעוין‬ ‫בשם אחר‪ ,‬ועל דרך דברי המהר"ל שכל אחד ראה‬ ‫נתקנה דווקא שם?‬ ‫בשבת לעת ערב‪ ,‬היא כנגד יעקב אבינו‪ .‬הנה מבואר‬ ‫במקום את אחד מבתי המקדש‪ ,‬אלא שבזה מפרש‬ ‫ובפשטות ניתן היה להבין לפי מה שנתבאר למעלה כי‬ ‫גם כאן‪ ,‬כי את זמן המנחה הכין יצחק עבור בנו יעקב‪,‬‬ ‫רבינו כי אברהם קראו לבית המקדש 'הר' למעליותא‬ ‫עיקר הנסיון בתפילה זו הוא מחמת שבשעת התפילה‬ ‫יעקב ובניו ינוחו בו‪.‬‬ ‫]ובזה הוא שלא כדברי המהר"ל[‪ ,‬כי בזמן בית ראשון‬ ‫עדיין נמצא האדם בעבודתו בשדה וכדומה‪ ,‬ואינו‬ ‫היו ישראל עובדים את ה' בדביקות וזכו להשראת‬ ‫יושב בביתו‪ ,‬וכאן הוא תוקף הנסיון לעמוד ממלאכתו‬ ‫מהו העיקר ‪ -‬השדה או המערה?‬ ‫השכינה בקרבם‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל )יומא ט‪" (:‬טובה‬ ‫ולהתפלל‪ .‬על כן יצא יצחק אבינו לשוח בשדה‪ ,‬ובזה‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬בכל הדברים הללו נתבארו לנו שני‬ ‫צפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים"‪ .‬ו'הר' רומז‬ ‫נתן כח לבניו אחריו להתהלך בתומו ולהגביר בקרבם‬ ‫מהלכים בדבר השדה שאליו הלך יצחק אבינו לתקן‬ ‫לעולמות העליונים‪ ,‬שאין בהם תפיסה אלא בדביקות‬ ‫מידת היראה בתוך מהלך החיים‪ .‬וזו היא בחינת פחד‬ ‫תפילת מנחה; בדברי התוספות מבואר כי שדה זה הוא‬ ‫ובמחשבה‪ ,‬וזהו שאמר אברהם אבינו 'בהר ה' יראה'‪,‬‬ ‫יצחק‪ ,‬כעין עקידת הרצון בכל יום ויום‪ ,‬באש בוערת‬ ‫הר המוריה‪ ,‬בית המקדש הנקרא שדה וכפי כל מה‬ ‫שיוכלו הצדיקים לתקן את הכל בכח הראייה הרומז‬ ‫ביראת שמים‪ ,‬ובזה מורה האדם היכן פנימיותו מצויה‪,‬‬ ‫שנתבאר בעומק ענין זה‪ .‬אולם בזוהר הקדוש ראינו‬ ‫אל המחשבה‪ ,‬בראיית עיני השכל ובדביקות‪ .‬וזהו‬ ‫גם בשעה שגופו עסוק בעמל כפיים‪.‬‬ ‫כי שדה זה הוא שדה המכפלה עם המערה אשר בו‪.‬‬ ‫שאמר הכתוב )תהלים קכא א( 'אשא עיני אל ההרים' ‪-‬‬ ‫אך נראה לומר כי בעומק פנימיות הדבר אין שום‬ ‫לעולמות העליונים הקרויים 'הר'‪' ,‬מאין יבא עזרי' ‪-‬‬ ‫היכן התפלל יצחק אבינו?‬ ‫סתירה בין שני המהלכים‪.‬‬ ‫מעולם המחשבה הנקרא 'אין'‪ ,‬יבא עזרי‪ .‬ולעומת זאת‬ ‫אמנם בעומק הדבר נמצא בזה לרבותינו ז"ל מאמר‬ ‫נאמר )עובדיה א כא( 'ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את‬ ‫נפלא‪ .‬איתא בגמרא )ברכות לד‪" :(:‬אמר רב כהנא‪ ,‬חציף‬ ‫כי הנה‪ ,‬בענין קניית מערת המכפלה‪ ,‬כתב רבינו החתם‬ ‫הר עשו'‪ .‬דאת זה לעומת זה עשה אלקים‪ ,‬ובמדרגת‬ ‫עלי מאן דמצלי בבקתא"‪ .‬כלומר‪ ,‬שהמתפלל בבקעה‬ ‫סופר זיע"א )חתם סופר על התורה כאן( דקדוק נפלא‪ .‬הנה‬ ‫הר ציון ישפוט את הר עשו‪.‬‬ ‫שהיא מקום פתוח‪ ,‬יש בזה משום חוצפה ועזות‪ ,‬כי‬ ‫כאשר מבקש אברהם אבינו לקנות את השדה מעפרון‬ ‫ואת המערה אשר בו‪ ,‬הלשון היא )בראשית כג ט( 'ו ְי ִּתֶן ל ִי‬ ‫יצחק אבינו תיקן את ה'שדה' עבור יעקב ובניו‬ ‫במקום סגור בקירות שהוא מקום צניעות‪ ,‬חלה עליו‬ ‫אימת מלך‪ ,‬ולבו נשבר )רש"י(‪.‬‬ ‫שׂד ֵהוּ'‪ ,‬השדה‬ ‫אֶת מְעָר ַת ה ַּמַכ ְּפֵל ָה אֲׁשֶר לוֹ אֲׁשֶר ּבִקְצ ֵה ָ‬ ‫כל זה בבית המקדש הראשון שבו היו ישראל במעלה‬ ‫הוא העיקר‪ ,‬והמערה היא בקצה השדה ונקראת על‬ ‫והקשו שם בתוספות )ברכות לד‪ :‬ד"ה חציף( מן הפסוק‬ ‫גדולה‪ .‬אולם בבית המקדש השני ירדו ממדרגתם זו‪,‬‬ ‫שם השדה‪ .‬אולם כאשר הושלם הקנין וזכה אברהם‬ ‫האמור‪' ,‬ויצא יצחק לשוח בשדה'‪ ,‬וכיצד זה לא חשש‬ ‫שׂד ֵה עֶפ ְרוֹן אֲׁשֶר‬ ‫במקח‪ ,‬נאמר )שם יז‪-‬יח( 'ו ַּיָקָם ְ‬ ‫לדברים אלו?‬ ‫ּב ַּמַכ ְּפֵל ָה' וגו' 'לְאַבְרָה ָם לְמִקְנ ָה לְעֵינ ֵי ב ְנ ֵי חֵת'‪.‬‬ ‫זמן המנחה זמן מיוחד וגדול הוא‪ ,‬עת רצון‬ ‫ותירצו שם‪ ,‬כי אין כוונת הכתוב לשדה ממש‪ ,‬אלא‬ ‫מבואר כאן כי כל אחד מהם ראה את השדה והמערה‬ ‫לפני ה'‪ ,‬אך גם זמן התעוררות הדינים‪ .‬לכן‬ ‫להר המוריה שנקרא שדה‪ ,‬וכפי שפירש הט"ז )או"ח‬ ‫צריך כל אדם לשנס מתניו ולאזור חלציו‬ ‫באופן מסויים ושונה מחבירו‪ .‬אצל אברהם אבינו‬ ‫סי' צ ס"ה ד"ה במקום צניעות(‪ ,‬היה זה מקום שאינו פרוץ‪.‬‬ ‫מערת המכפלה היתה העיקר‪ ,‬כי ראה בה כל מה‬ ‫ומקור הדברים במסכת פסחים )פח‪ (.‬שם אמרו כי הר‬ ‫שאמרו חז"ל שהיא כפולה בזוגות‪ ,‬בית ועלייה על‬ ‫ולהתאמץ בכל כוחו בתפילה זו‪ ,‬ובזה יזכה‬ ‫הבית שבו שוכן בית המקדש‪ ,‬הוא שנקרא 'שדה' בפי‬ ‫גביו‪ ,‬או שני בתים זה לפנים מזה )ראה עירובין נג‪ ,(.‬והבין‬ ‫את המשמעות הפנימית שבענין‪ ,‬ואילו השדה היה‬ ‫לתקן תיקונים גדולים‬ ‫יצחק אבינו‪.‬‬ ‫נמצא לפי פירוש זה בדברי התוספות‪ ,‬כי יצחק‬ ‫רק המקום אשר בו נמצאת המערה‪ ,‬ועל כן השדה‬ ‫התפלל במקום שאינו פרוץ‪ ,‬ולא בשדה ממש‪ ,‬ורק‬ ‫נסמך למערה וטפל לה‪ ,‬ועיקרו משום המערה אשר‬ ‫וקראו יצחק לבית המקדש 'שדה'‪ ,‬שכבר אינו במעלת‬ ‫נקרא המקום שדה‪.‬‬ ‫בו‪ .‬ואילו עפרון לא הבין מאומה מכל אלה‪ ,‬וראה כאן‬ ‫הר שבדביקות המחשבה‪ ,‬אלא בבחינת דיבור‪ .‬ומשום‬ ‫בעיקר שדה‪ ,‬אלא שבקצהו יש מערה‪ ,‬ועל כן התייחס‬ ‫שנכשלו ישראל בשנאת חינם‪ ,‬פתחו בזה פתח לעשו‬ ‫שדה מערת המכפלה‬ ‫בעיקר אל השדה‪.‬‬ ‫הרשע שתהיה לו אחיזה בשדה בית המקדש‪ ,‬על דרך‬ ‫אמנם בזוהר הקדוש )ח"ב לט‪ (:‬מבואר מהלך אחר בזה‪.‬‬ ‫עוד מוסיף החתם סופר ומביא את דברי הגמרא‬ ‫שׂד ֶה'‪.‬‬ ‫)בראשית כה כז( 'ו ַיְה ִי עֵשָׂו א ִׁיש יֹדֵעַ צ ַי ִד א ִׁיש ָ‬ ‫כי באמת היה השדה ‪ -‬שדה ממש‪ ,‬אלא שמצא בו‬ ‫האמורים כי בית המקדש נקרא 'הר' 'שדה' ו'בית'‪,‬‬ ‫וזה שהיה עשו איש שעיר‪ ,‬הוא רמז שכחו היה על‬ ‫יצחק מעלות עליונות‪ ,‬ומשום כך התפלל שם‪ .‬שכן‬ ‫ופירש כפי שהבאנו למעלה שכל אחד מן האבות קרא‬ ‫ידי שנאת חנם‪ ,‬כמו שמצינו )בבא בתרא טז‪ (.‬שאמר איוב‬ ‫היה זה השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת‪ ,‬הוא‬ ‫שם לאחד מבתי המקדש‪ ,‬אם כן בית ראשון נקרא הר‪,‬‬ ‫לפני הקדוש ברוך הוא‪" ,‬שמא נתחלף לך בין איוב‬ ‫מערת שדה המכפלה‪ .‬ואילו אברהם אבינו רגיל היה‬ ‫ובית שני נקרא שדה‪ ,‬והבית השלישי נקרא בית‪ .‬והנה‬ ‫לאויב?"‪ ,‬והשיב לו הקדוש ברוך הוא‪" :‬הרבה נימין‬ ‫זה מכבר להתפלל בהר המוריה‪.‬‬ ‫אם נכפיל תיבת 'שדה' פעמיים‪ ,‬תעלה הגימטריא‬ ‫]שערות[ בראתי באדם‪ ,‬וכל נימא ונימא בראתי לה‬ ‫נמצא לפי דברי הזוהר הקדוש‪ ,‬כי תפילתו של יצחק‬ ‫כחשבון תיבת 'חֵיר ֻת' )‪ ,(618‬וזהו 'שדה המכפלה' ‪-‬‬ ‫גומא בפני עצמה‪ ,‬שלא יהו שתים יונקות מגומא אחת‪,‬‬ ‫אבינו היתה בשדה שבו נמצאת מערת המכפלה‪ ,‬ולא‬ ‫כאשר יוכפל ה'שדה' יזכו ישראל ל'חירות' בבית‬ ‫שאלמלי שתים יונקות מגומא אחת ‪ -‬מחשיכות מאור‬ ‫בהר המוריה ‪ -‬שהוא המקום המיוחד לתפילתו של‬ ‫השלישי‪.‬‬ ‫עיניו של אדם‪ .‬בין גומא לגומא לא נתחלף לי‪ ,‬בין איוב‬ ‫אברהם אבינו דווקא‪ ,‬ולא לתפילת יצחק‪.‬‬ ‫נמצא אם כן‪ ,‬כי מעתה דברי התוספות ודברי הזוהר‬ ‫לאויב נתחלף לי?"‪ .‬וזהו רמז השיער לשנאת חנם‪ ,‬כי‬ ‫הקדוש עולים בקנה אחד‪ ,‬כי מערת שדה המכפלה‬ ‫שנאה היא פירוד‪ ,‬כמו השערות הנפרדות כל אחת‬ ‫שלושת השמות כנגד שלושת המקדשים‬ ‫היא הדרך המביאה לבנין הבית השלישי‪.‬‬ ‫בגומא לעצמה‪.‬‬ ‫אך הנה‪ ,‬על דברי הגמרא שהביאו התוספות‪ ,‬כי‬ ‫ובכדי לשבר את כוחו של עשו בשנאת חינם‪ ,‬יצא‬ ‫אברהם קראו לבית המקדש 'הר'‪ ,‬יצחק 'שדה' ויעקב‬ ‫רמזי תפילת מנחה בשמות בתי המקדש‬ ‫יצחק אבינו לשוח בשדה ולהתפלל‪ ,‬לעסוק בכח‬ ‫'בית'‪ ,‬כתב המהר"ל בספרו 'דרך חיים' על מסכת אבות‬ ‫ואם לחישובי גימטריאות ומכפלות באנו‪ ,‬נביא עוד‬ ‫הדיבור ולרומם את מדרגת בית המקדש השני שנקרא‬ ‫)פ"ה מ"ד( וז"ל‪" :‬ובית המקדש הראשון היה בזכות‬ ‫כמה רמזים נפלאים בעניננו‪ .‬הנה תיבת 'הר' עם‬ ‫'שדה'‪ ,‬ולהציל את ישראל מתוצאות השנאה‪ .‬ועל כן‬ ‫אברהם‪ ,‬בית שני בזכות יצחק‪ ,‬בית שלשי בזכות‬ ‫התיבה עצמה )‪ (206‬עולה בגימטריא כחשבון פעמיים‬ ‫אמר יצחק על יעקב בנו )בראשית כז כז( 'ראה ריח בני‬ ‫יעקב‪ ,‬וזהו אמרם בפסחים )פח‪' (.‬לא כאברהם שקראו‬ ‫'מנחה' )‪ ,(103 X 103‬ותיבת 'שדה' )‪ (309‬עולה כחשבון‬ ‫כריח שדה'‪ ,‬כי ביקש לתקן שגם בגלות המרה אם יהיה‬ ‫הר' ]וכו'[‪ ,‬ורצה לומר אברהם קראו הר שמורה על‬ ‫שלוש פעמים 'מנחה'‪ ,‬ותיבת 'בית' )‪ (412‬עולה כחשבון‬ ‫צדיק כזה שיעבוד בדביקות יהיה כח בידו לתקן את‬ ‫חורבן‪ ,‬כי מקדש ראשון עתיד ליחרב‪ ,‬וכן יצחק קראו‬ ‫ארבע פעמים מנחה‪ .‬ועצם ענין כפל ארבעה‪ ,‬רומז‬ ‫השדה על ידי הראייה‪ ,‬דהיינו הדביקות‪.‬‬ ‫שדה מורה על חורבן‪ ,‬ויעקב קראו בית מורה על ישוב‬ ‫לארבעה קירות הבית‪ ,‬והוא סוגר מארבע רוחות כבית‬ ‫אמנם יעקב אבינו ראה כבר את עולם התיקון בבית‬ ‫תמיד‪ ,‬והוא מקדש השלישי"‪.‬‬ ‫המוקף מכל רוחותיו והוא צנוע ומעלי‪.‬‬ ‫המקדש השלישי וקראו 'בית'‪ ,‬והוא שיכל לשלוח‬ ‫מבואר בדברי המהר"ל כי כל אחד מן האבות קרא‬ ‫והנה‪ ,‬עוד נרמז בתיבת 'מנחה' גם אותיות 'מחנה'‪.‬‬ ‫'מנחה' לעשו אחיו ‪ -‬היא תפילת מנחה ששולחים‬ ‫בשם לאחד מבתי המקדש‪ ,‬לפי מה שיהא עמו בסופו‪.‬‬ ‫ובספר 'קדושת נפתלי' להגה"ק ממעליץ זיע"א כתב‪ ,‬כי‬ ‫ישראל לקדוש ברוך הוא כדי להתגבר על כוחו של‬ ‫'הר' בגימטריא פעמיים 'מחנה'‪ ,‬ו'שדה' שלוש פעמים‬ ‫עשו‪ ,‬ובה נענה אליהו הנביא‪ ,‬ועל ידה השיג יעקב את‬ ‫בהר ‪ -‬ה' יראה‬ ‫'מחנה'‪ ,‬ורק 'בית' יש בו רמז לארבעה מחנות ישראל‪,‬‬ ‫מעלתו על ידי שתיקן יצחק אביו תפילה זו בעבורו‪.‬‬ ‫אמנם בספה"ק 'נועם אלימלך' )פרשת וישלח( נמצא‬ ‫שהיו מקיפים אותם מארבע רוחות כדי שלא תשלוט‬ ‫אלו הם דברי רבינו הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק‬ ‫מהלך אחר בדבר זה‪ .‬תחילה הביא שם את דברי‬ ‫ב‬ ‫עינים מאירות‬ ‫בלשון חז"ל )ראה סנהדרין עד‪" (:‬קרקע עולם"‪.‬‬ ‫כוחו של יצחק להפך את הרע לטובה‬ ‫בהם עין הרע‪ .‬ועל זה רמז הכתוב באומרו )תהלים קכז א(‬ ‫והנה‪ ,‬אך נשא יצחק את עיניו בסיום תפילתו‪ ,‬ומיד‬ ‫'אִם ה' לֹא יִב ְנ ֶה ב ַי ִת ׁשָו ְא עָמְלוּ בוֹנ ָיו ּבוֹ'‪ ,‬בית ה' כלול‬ ‫ואכן כתב בספה"ק 'שפתי צדיק'‪ ,‬כי ביציאת יצחק‬ ‫מארבעה מחנות ישראל‪ ,‬והוא שנבנה על ידי יעקב‬ ‫ראה גמלים באים‪ ,‬ועליהם הובאה רבקה אשתו‪ .‬הרי‬ ‫אבינו לשוח בשדה לפנות ערב‪ ,‬יצא לתקן בני אדם‬ ‫כאן ראיה נפלאה לכח קבלת התפילה בשעת מנחה‪.‬‬ ‫אבינו שקראו לבית המקדש 'בית'‪.‬‬ ‫אשר מקומם בשדה‪ ,‬ובחינתם בחינת 'ערב' ודין‪ ,‬ויש‬ ‫בביאור עומק הדבר כתב הכלי יקר‪ ,‬כי מידת הדין‬ ‫לקרבם תחת כנפי השכינה‪ .‬והביא שם משם זקנו‬ ‫על זה רמז יעקב אבינו באומרו )בראשית לב ט( 'אִם י ָבוֹא‬ ‫מתוחה ביותר בלילה‪ .‬ואם כן תפילת ערבית שזמנה‬ ‫בעל החידושי הרי"ם זיע"א‪ ,‬לפרש שם 'יצחק'‪ ,‬שהוא‬ ‫עֵשָׂו אֶל ה ַּמַחֲנ ֶה הָאַחַת וְה ִּכ ָהוּ וְה ָי ָה ה ַּמַחֲנ ֶה ה ַּנׁ ְִשאָר‬ ‫בלילה‪ ,‬קשה להתקבל‪ ,‬וגם תפילת שחרית הבאה‬ ‫מלשון 'צחוק'‪ ,‬וקשה הרי לשון 'צחוק' נדרשת גם על‬ ‫לִפְל ֵיטָה'‪ .‬וארבע פעמים 'מחנה' הנרמזים ב'בית' אלו‬ ‫מיד אחר הלילה אינה מתקבלת בקלות‪ .‬אולם תפילת‬ ‫הם ארבעה מחנות ישראל לדגליהם‪.‬‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬גילוי עריות ושפיכות דמים )ראה תוספתא‬ ‫המנחה הרחוקה מן הלילה יותר משתיהן ‪ -‬נוחה‬ ‫להתקבל יותר מכולן‪.‬‬ ‫סוטה פ"ו ה"ו; בראשית רבה נג יא(‪ ,‬ואיך נקרא יצחק על שם‬ ‫שלושת המקומות שנקנו בכסף‬ ‫הצחוק?‬ ‫שמענו כאן הבנה אחרת לגמרי בכל ענינה של תפילת‬ ‫ואם נתבונן עוד נראה‪ ,‬כי בפרשת וישלח לאחר‬ ‫אלא‪ ,‬מבואר מזה כי גדול היה כוחו של יצחק אבינו‬ ‫שבנה יעקב אבינו בית‪ ,‬הלך וקנה את חלקת השדה‬ ‫המנחה וכוחה הגדול‪.‬‬ ‫להפך הכל לטובה‪ ,‬ולתקן את כל עניני השחוק‬ ‫בעיר שכם‪ .‬וכתב רבינו בחיי )בראשית כג כ( וז"ל‪" :‬מצינו‬ ‫תפילת מנחה אינה נצרכת להכנות רבות‬ ‫להביאם אל הקדושה‪ .‬ומשום כך היה בכוחו לתקן‬ ‫גם את אנשי השדה ולתקן להם תפילה לרוממם‬ ‫שלשה מקומות שהיו מעולים מכל שאר המקומות‪,‬‬ ‫ונראה להרחיב עוד בדרך זו כי הנה חלוקה תפילת‬ ‫אשר באו לידם על ידי קניית כסף‪ ,‬ואלו הן‪ ,‬חברון‪ ,‬והר‬ ‫ולקדשם‪.‬‬ ‫גריזים והר עיבל‪ ,‬והר המוריה‪ .‬חברון‪ ,‬הוא שכתוב כאן‬ ‫מנחה משאר התפילות‪ ,‬בזה שכמעט אין שום הכנות‬ ‫לפניה‪ .‬כי תפילת שחרית מקדימים לה פסוקי דזמרה‪,‬‬ ‫תחילת תקנת מנחה ‪ -‬על ידי אדם הראשון!‬ ‫'לאברהם למקנה'‪ ,‬וכתיב 'השדה אשר קנה אברהם'‬ ‫ולאחר מכן קריאת שמע וברכותיה‪ ,‬וזאת מלבד ברכות‬ ‫וגו'‪ .‬הר גריזים והר עיבל‪ ,‬ששם כרתנו ברית וקבלנו‬ ‫חידוש נפלא בענין תקנת תפילת מנחה בידי יצחק‬ ‫עלינו התורה באלה‪ ,‬וכתיב עליו )בראשית לג יט( 'ויקן את‬ ‫השחר וכל המסתעף מהן‪ ,‬וכן תפילת ערבית קודמת‬ ‫אבינו‪ ,‬נמצא בדברי הרמ"ע מפאנו זיע"א )יונת אלם פרק‬ ‫לה קריאת שמע של לילה עם הברכות‪ .‬אולם לתפילת‬ ‫חלקת השדה'‪ .‬הר המוריה‪ ,‬הוא שכתוב )שמואל ב' כד כד(‬ ‫צה(‪ .‬הנה ידוע כי שני זמנים נתקנו לתפילת מנחה;‬ ‫'ויקן דוד את הגרן'"‪.‬‬ ‫המנחה אין כמעט הקדמות‪ ,‬אלא רק מעט פסוקי‬ ‫מנחה גדולה ומנחה קטנה‪] .‬ונהגו בקהילות החסידים‬ ‫קרבנות ו'אשרי'‪ ,‬ומיד מתפללים 'שמונה עשרה'‪.‬‬ ‫וכתב בזה החתם סופר )תורת משה פרשת חיי שרה(‪ ,‬כי‬ ‫להתפלל מנחה קטנה[‪ .‬ועל כך כתב הרמ"ע‪ ,‬כי אמנם‬ ‫באופן שטחי יש מקום לראות ענין זה כקושי וחיסרון‪,‬‬ ‫שלושה מקומות אלו שבארץ ישראל רומזים לתורה‬ ‫יצחק תיקן תפילת מנחה‪ ,‬אך לא היה הראשון לתקן‬ ‫עירוב של חול בקודש‪ .‬אולם באמת ההיפך הוא הנכון‪.‬‬ ‫ועבודה וגמילות חסדים‪ .‬כי בהר גריזים והר עיבל‬ ‫תפילה זו‪ .‬אלא אדם הראשון ביום שנברא עמד והודה‬ ‫וכדברי הרה"ק המגיד הגדול ממעזריטש זיע"א )קדושת‬ ‫נכרתה ברית על קיום התורה באלה ובשבועה‪ ,‬ושם‬ ‫לה' יתברך והתפלל מנחה גדולה‪ ,‬אלא שלאחר מכן‬ ‫לוי פרשת חיי שרה ד"ה ומשם אדוני(‪ ,‬שאמר כי אדם המשוחח‬ ‫נעשו ישראל ערבים זה לזה‪ .‬בית המקדש הוא מקום‬ ‫בשעה עשירית בזמן מנחה קטנה נכשל וחטא בעץ‬ ‫העבודה‪ .‬ומערת המכפלה היא מקום קבורה ‪ -‬קיום‬ ‫עם בני אדם בעניני דעלמא ובתוך כדי כך חושב‬ ‫הדעת )ראה סנהדרין לח‪ ,(:‬ואז עמד והתפלל גם מנחה‬ ‫מחשבות של קדושה‪ ,‬זוכה בזה להעלות ניצוצות‬ ‫גמילות חסד של אמת עם הנפטרים‪.‬‬ ‫קטנה‪ ,‬אחר שנתמעט אור העולם‪.‬‬ ‫הקדושה ‪ -‬דברים גבוהים מאוד מאוד‪ .‬ועל ידי זה‬ ‫אלו שלושת עמודי העולם‪ ,‬כמו ששנינו במסכת אבות‬ ‫משום כך‪ ,‬כאשר בא יצחק אבינו וביקש לתקן את‬ ‫)פ"א מ"ב(‪" :‬שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה‪,‬‬ ‫שורה שמחה גדולה לפני ה' יתברך‪ .‬ודבר זה נרמז כאן‬ ‫תפילת המנחה ולתקן בזה את אשר פגם אדם הראשון‬ ‫בפסוק‪' ,‬ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב'‪ ,‬ויתפרש‬ ‫הוא היה אומר‪ ,‬על שלשה דברים העולם עומד‪ ,‬על‬ ‫בתפילה זו‪ ,‬נעמד כנגדו השטן לשטנו ולהפריעו‬ ‫התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים"‪.‬‬ ‫כך‪' :‬ויצא יצחק' ‪ -‬שהוציא את השמחה אפילו בשעה‬ ‫שהלך 'לשוח בשדה' בדיבורי גשמיות‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫ובאמת קנין התורה בשכם היה עוד קודם מעמד‬ ‫העלה ניצוצות ממקום שפל ‪' -‬לפנות ערב'‪.‬‬ ‫הבאר נקראת 'מנחה'‪ ,‬ועליה רמז יעקב‬ ‫הברכה והקללה‪ ,‬שהרי מי קנה את חלקת השדה‬ ‫עשבי השדה מצטרפים אל המתפללים שם‬ ‫אבינו ע"ה כאשר אמר לשבטים הקדושים‬ ‫בשכם? יעקב אבינו עמוד התורה‪.‬‬ ‫כיוצא בדבר כתב הרה"ק רבי נחמן מברסלב זיע"א‬ ‫להוריד מנחה למצרים‪ ,‬והיא התורה שבעל‬ ‫על כל פנים‪ ,‬כאן נתבאר קשר נוסף בין שדה המכפלה‬ ‫לשדה המקדש‪ ,‬ששניהם נקנו בכסף מלא ונקראו‬ ‫)ליקוטי מוהר"ן תניינא סי' יא(‪ ,‬כי בשעה שאדם מתפלל‬ ‫פה הנקראת באר‪ ,‬שיש בה ששה סדרים‪,‬‬ ‫'שדה' על ידי יצחק אבינו‪ ,‬ובזה מתחבר פירוש‬ ‫בשדה‪ ,‬כל עשבי השדה נותנים כוחם ומצרפים עצמם‬ ‫בתפילתו‪.‬‬ ‫הנרמזים בלשון הפסוק על הבאר‬ ‫התוספות יחד עם פירוש הזוהר הקדוש‪ ,‬והכל עולה‬ ‫בקנה אחד‪.‬‬ ‫ובענין זה היה רבינו בבחינת 'הוא היה אומר'‪ ,‬וכפי‬ ‫המובא ב'שיחות הר"ן' )אות קמד( כי בשעה שהיה יוצא‬ ‫במעשיו‪ .‬וזהו שנאמר שם )בראשית כד סג( 'ו ַּיֵצ ֵא יִצְחָק‬ ‫מעלת התפילה בשדה‬ ‫לטייל חוץ לעיר לרפואתו‪ ,‬אמר דברים אלו‪ ,‬ואמר כי‬ ‫ַשד ֶה לִפ ְנוֹת עָר ֶב ו ַּי ּ ִׂשָא עֵינ ָיו ו ַּיַר ְא וְה ִּנ ֵה גְמ ַּל ִים‬ ‫לָשׂוּ חַ ּב ּ ָׂ‬ ‫והנה‪ ,‬לפי כל מה שנתבאר עד עתה‪ ,‬נראה כי 'שדה'‬ ‫רואה הוא כיצד כל עשבי השדה שהיו שם משתוקקים‬ ‫ּבָאִים'‪ .‬כי הנה המשילו חז"ל )בראשית רבה יט א( את‬ ‫הוא הסמל ל'חוץ'‪ ,‬ותפילת יצחק בשדה היתה על שום‬ ‫לעלות יחד עם תפילת המנחה שעמדו להתפלל שם‪.‬‬ ‫הנחש הקדמוני לגמל‪ ,‬והטעם משום שיש לו סימן‬ ‫שעובדי השדות מתפללים שם תפילת מנחה‪ ,‬ואמנם‬ ‫מכאן עולה‪ ,‬כי השדה אינו רק מקום של עזות וחוסר‬ ‫טהרה אחד‪ ,‬ובזה הוא מטעה את הבריות לומר טהור‬ ‫יש להם לחזר אחר מקום מוקף מחיצות‪ ,‬כי חצוף‬ ‫צניעות‪ ,‬אלא יש בו גם מעלות‪ ,‬ובו יוכל האדם למצוא‬ ‫אני‪ .‬אמנם לא הצליח השטן בקלקולו‪ ,‬ותיקן יצחק‬ ‫הוא המתפלל בבקעה ‪ -‬בשדה פתוח ופרוץ‪ .‬והרושם‬ ‫סיוע לעבודתו בקודש‪.‬‬ ‫אבינו תפילת מנחה קטנה שזמנה אחר החטא‪ ,‬ובזה‬ ‫המתקבל הוא כי תפילת מנחה תפילת השדה היא‪,‬‬ ‫וכפי שביאר על דרך זו רבינו האור החיים הקדוש‬ ‫נתקן פגם אדם הראשון בזה‪.‬‬ ‫שיש לעצור את מהלך החיים בעבורה‪ ,‬ואין זה אלא‬ ‫את הפסוק )בראשית לב ד( 'וישלח יעקב מלאכים לפניו‬ ‫נסיון וחיסרון וקושי שיש להתגבר עליו ולהתפלל‬ ‫אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום'‪ ,‬כי נרמזו כאן‬ ‫תפילתו של יצחק נענתה מיד!‬ ‫כראוי על אף שנמצאים בשדה‪ ,‬שאינו המקום הראוי‪.‬‬ ‫כמה תקופות בחיי בני עשו‪ ,‬ושדה אדום הוא בימות‬ ‫דברים נפלאים במעלת תפילת מנחה‪ ,‬כתב ה'כלי יקר'‬ ‫אולם מאידך נראה כי השדה אינו רק חיסרון‪ ,‬אלא‬ ‫המשיח‪ ,‬אז אדום שדה תחרש‪.‬‬ ‫על הפסוק )בראשית כד סג( 'ויצא יצחק לשוח בשדה'‪.‬‬ ‫מעלה גדולה טמונה בו‪ ,‬ולא לחינם נקרא בית המקדש‬ ‫נמצא כי 'שדה' יש בו רמז לבנין בית המקדש במהרה‬ ‫בניגוד למנהג הרווח לחפש זמן לתפילת מנחה כדי‬ ‫'שדה'‪ ,‬ונקנתה מערת המכפלה יחד עם השדה הסמוך‬ ‫בימינו‪.‬‬ ‫לצאת ידי חובתה‪ ,‬מראה הכלי יקר כי מעלת תפילת‬ ‫לה‪.‬‬ ‫המנחה גדולה יותר מכל תפילות היום‪ ,‬ובה יוכל‬ ‫ומכיון שכך‪ ,‬נראה כי יש להפוך את כל מהלך‬ ‫תפילת יצחק על בניו לעתיד לבוא‬ ‫האדם לזכות לשפע רב ועצום‪ .‬כראיה לזה מביא‬ ‫המחשבה הרגיל והפשוט בזה‪ .‬כי למראית עין באופן‬ ‫ומכאן נוכל לבוא לנקודה עמוקה וחידוש נפלא‬ ‫רבינו את דברי חז"ל שהובאו למעלה‪ ,‬שאליהו הנביא‬ ‫שטחי נראה כי המבוקש מן האדם הוא שגם בתוך‬ ‫המתבאר בדברי הגמרא במסכת שבת )פט‪ ,(:‬שם‬ ‫לא נענה אלא בתפילת המנחה‪ ,‬ומפרש כי אמנם תיקן‬ ‫החומר יתן מקום לרוח‪ ,‬וגם בזמן שעוסק לפרנסתו‬ ‫מתבאר כי הגאולה העתידה תבוא לישראל בזכות‬ ‫אברהם תפילת שחרית ויעקב תיקן תפילת ערבית‪ ,‬אך‬ ‫עליו לקדש עצמו ולמצוא זמן לתפילה‪.‬‬ ‫יצחק אבינו‪ .‬כי לעתיד לבוא יאמר הקדוש ברוך הוא‬ ‫בהם לא מצינו במפורש שנתקבלה תפילתם מיד ונענו‬ ‫אך באמת עומק הדבר הוא‪ ,‬כי דווקא כאן בשעה זו‬ ‫לאבות הקדושים כי בניהם חטאו‪ ,‬ואברהם ויעקב‬ ‫במה שביקשו‪.‬‬ ‫יוכל האדם לזכות למעלות רמות ונישאות שלא יוכל‬ ‫יאמרו כי אם כן ראויים הם להימחות על קדושת שמו‬ ‫אמנם יצחק אבינו יש להוכיח שנענה תיכף לתפילתו‪,‬‬ ‫לבוא עדיהן בשתי התפילות האחרות‪ .‬כי הנה הלא‬ ‫יתברך‪ ,‬אולם יצחק אבינו יעמוד וילמד עליהם זכות‪ ,‬כי‬ ‫שהרי על הפסוק )תהלים לב ו( 'עַל זֹאת יִת ְּפ ַּל ֵל ּכ ָל חָסִיד‬ ‫את תפילת המנחה תיקן יצחק אבינו‪ ,‬אחד משלושת‬ ‫רוב שנות חייהם אינם חוטאים‪ ,‬והמעט שנותר‪ ,‬יטול‬ ‫אֵל ֶיך ָ לְעֵת מְצֹא' אמרו חז"ל )ברכות ח‪" :(.‬אמר רבי חנינא‪,‬‬ ‫האבות‪ ,‬שהם הם המרכבה‪ ,‬ומחשבתם היתה תפוסה‬ ‫חציו על עצמו‪ ,‬או אפילו את כולו‪ ,‬שכן מסר נפשו למען‬ ‫'לעת מצא' ‪ -‬זו אשה‪ ,‬שנאמר )משלי יח כב( 'מצא אשה‬ ‫בדביקות בקודשא בריך הוא בכל רגע ורגע‪ .‬והוא‬ ‫כבוד שמו יתברך‪ .‬ועתיד הקדוש ברוך הוא לקבל את‬ ‫מצא טוב'"‪ .‬אם כן מן הסתם גם יצחק אבינו שהגיע‬ ‫בוודאי לא היה צריך לעצור את מהלך יומו כדי‬ ‫דבריו ולהציל את ישראל‪.‬‬ ‫זמנו לישא אשה כיוון על כך בתפילתו‪ .‬ובזה יש לבאר‬ ‫להתפלל‪ ,‬אלא היתה תפילתו חלק מעבודתו בקודש‬ ‫מה שיצא לשדה לשם כך‪ ,‬כדי להזכיר לפני ה' יתברך‬ ‫של כל שעות היום‪ .‬ואם בכל זאת נצרך יצחק לילך‬ ‫צלותא דאברהם ‪ -‬על אחרים ולא על עצמו‬ ‫שבירך אותו בעסקי השדה‪ ,‬כמו שנאמר להלן )בראשית‬ ‫ולשוח בשדה ולתקן תפילת מנחה שם‪ ,‬אין זה אלא‬ ‫על דברי הגמרא הללו נשתברו קולמוסים רבים‪,‬‬ ‫כו יב( 'ו ַּי ִזְר ַע יִצְחָק ּבָאָר ֶץ הַה ִוא ו ַּיִמְצ ָא ּבׁ ַּשָנ ָה הַה ִוא מֵאָה‬ ‫כי דווקא בשדה יכל לבוא לתכלית התיקון הנרצה‬ ‫ופליאה גדולה היא כי דווקא יצחק אבינו הנאזר‬ ‫שעָר ִים'‪ ,‬אם כן קל וחומר שיתן לו ה' אשה הנקראת‬ ‫ׁ ְ‬ ‫בתפילה זו‪.‬‬ ‫ג‬ ‫עינים מאירות‬ ‫המנחה נאמר )ויקרא ב א( 'ו ְנֶפֶׁש ּכ ִי תַקְר ִיב קָר ְּב ַן מִנְחָה‬ ‫שיחת העבדים ותורת הבנים‬ ‫בגבורה ומידתו מידת הדין ‪ -‬הוא העתיד להציל את‬ ‫ל ַה''‪ ,‬כי המביא מנחה ‪ -‬את נפשו הוא מקריב עימה‬ ‫ישראל מן הדין‪ ,‬ואילו אברהם אבינו שמידתו חסד‪,‬‬ ‫בענין זה נמצא מאמר עמוק מרבינו ה'שפת אמת'‬ ‫)ראה מדרש תנחומא ויקרא ה(‪ .‬ועל כן דווקא מנחה מקומה‬ ‫ויעקב אבינו שנצטער בגידול הבנים ‪ -‬לא חסו על‬ ‫זיע"א‪ ,‬אשר הרבה יש להאריך ולהעמיק בו‪ ,‬אמנם‬ ‫בשדה‪ ,‬ואינה דומה לתפילות שחרית וערבית‪.‬‬ ‫ישראל ואמרו 'ימחו על קדושת שמך'‪.‬‬ ‫נוכל ללמוד ממנו ארחות חיים גם לאנשים כערכנו‪.‬‬ ‫ומעתה‪ ,‬אף אם נפרש כדברי הזוהר הקדוש כי מקום‬ ‫אך נראה כי בדברים אלו מתפרש מהלך נפלא‪ .‬כי הנה‪,‬‬ ‫תמצית דברי קדשו היא‪ ,‬כי יצחק אבינו ידע להשתמש‬ ‫התפילה בפועל היה בשדה מערת המכפלה‪ ,‬אין בזה‬ ‫אם נבוא להתבונן במהלך חייו של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫בכל כלי הקודש לעלות במעלות העבודה‪ ,‬הן במעלת‬ ‫סתירה למה שכתבו התוספות כי היה זה בהר המוריה‪,‬‬ ‫ובתפילות שהתפלל לפני ה'‪ ,‬נראה כי מעולם לא‬ ‫הבן והן במעלת העבד‪ .‬מחד גיסא היה עולה תמימה‪,‬‬ ‫כיון שכל בחינת תקנת תפילה זו היתה השלמה‬ ‫ביקש אברהם עבור עצמו‪ ,‬וכל מהותו היתה אך ורק‬ ‫וביטל עצמו ביטול גמור לפני ה' יתברך כעבד‪ ,‬ומאידך‬ ‫לעקידת יצחק בהר המוריה‪ ,‬כי שם נעשה קרבן‪ ,‬ועל‬ ‫בעבור אחרים‪ .‬עמוד החסד ‪ -‬כפשוטו‪ ,‬כולו נתינה‪,‬‬ ‫היה זה שחידש את ענין התפילה על צרכי עצמו כבן‬ ‫ידי זה יכל לתקן שהתפילה במקום קרבן‪.‬‬ ‫ואין בו משל עצמו כלום‪.‬‬ ‫המתחטא לפני אביו‪ .‬וזו היא מעלה מיוחדת הקיימת‬ ‫נדמה בנפשנו כיצד היו נראים חייו של אברהם עד‬ ‫מדוע לא נסמכה קריאת שמע לתפילת מנחה?‬ ‫כאשר יוצאים לשוח בשדה‪ .‬וכפי שאמר הרבי הרה"ק‬ ‫שזכה לבן‪ .‬מאה שנים שבהן עברו עליו נסיונות‬ ‫רבי בונים מפשיסחא זיע"א )ראה קול מבשר ח"א פרשת חיי‬ ‫לפי זה נוכל להבין ענין מופלא‪ .‬הנה בתורה הקדושה‬ ‫גדולים ועצומים; ואף לאחר שזכה ללידת יצחק‪ ,‬הנה‬ ‫שרה אות ה‪-‬ו(‪ ,‬לבאר מאמר חז"ל הנודע )בראשית רבה ס‬ ‫נצטוינו לקרוא קריאת שמע )דברים ו ז( 'בשכבך‬ ‫קם עליו הנסיון האחרון והקשה מכולם ‪ -‬הציווי על‬ ‫ח(‪" :‬אמר רבי אחא‪ ,‬יפה שיחתן של עבדי בתי אבות‬ ‫ובקומך' ‪ -‬בבוקר ובערב‪ .‬ואכן סומכים אנו את קריאת‬ ‫עקידת יצחק‪ ,‬בנו יחידו אשר אהב‪ ,‬אחר שנאמר לו‬ ‫מתורתן של בנים‪ ,‬פרשתו של אליעזר שנים ושלושה‬ ‫שמע של בוקר לתפילת שחרית‪ ,‬וקריאת שמע של‬ ‫בנבואה כי ביצחק יקרא לו זרע‪ .‬וגם אחר שעבר את‬ ‫דפים הוא אומרה ושונה‪ ,‬ושרץ מגופי תורה ואין‬ ‫לילה לתפילת ערבית‪ .‬ויש להבין‪ ,‬מפני מה לא נתקנה‬ ‫דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא"‪ .‬ופירש‪ ,‬כי‬ ‫הנסיון בהצלחה‪ ,‬אין די בכך‪ ,‬אלא בסמוך לעקידה‬ ‫קריאת שמע גם יחד עם תפילת המנחה?‬ ‫משיחתן של עבדי אבות נעשתה תורה שלימה‪ .‬ואם‬ ‫שמעה שרה אימנו על שבנה כמעט נשחט לקרבן‪,‬‬ ‫אלא‪ ,‬הרי כל ענין מצות קריאת שמע הוא קבלת‬ ‫כן על אחת כמה וכמה נכון הדבר בשיחתן של האבות‬ ‫ונשמתה פרחה )ראה רש"י בראשית כג ב(‪ ,‬ואברהם זקן בא‬ ‫עול מלכות שמים במסירות נפש‪ ,‬המוטל על האדם‬ ‫עצמם‪ ,‬וכל 'שיחה' ו'שיחה' שלהם תורה שלימה‬ ‫בימים ונשאר לבדו‪.‬‬ ‫בשעה שניעור משנתו וקודם ששוכב על משכבו‪.‬‬ ‫היתה‪ .‬כי מיציאתו של יצחק לשוח בשדה נעשתה‬ ‫ועם כל זה החזיק אברהם באהבת ה' יתברך ולא הרהר‬ ‫אולם תפילת מנחה‪ ,‬הן כל מהותה מסירות נפש‪,‬‬ ‫'שיחה'‪ ,‬שהיא אחת מלשונות התפילה‪ ,‬ומזה נתקנה‬ ‫אחר מידותיו יתברך‪.‬‬ ‫ותיקנה יצחק אבינו אשר אפרו צבור ועומד על גבי‬ ‫לנו תפילת המנחה‪.‬‬ ‫ואם נבקש אחר כל זאת‪ ,‬הלא אברהם תיקן תפילת‬ ‫המזבח )ראה רש"י בראשית כב יד‪ ,‬ממדרש אגדה שם(‪' ,‬ונפש כי‬ ‫שחרית‪ ,‬והיכן תיקן תפילתו? הלא בתפילתו על סדום‬ ‫תקריב קרבן מנחה'‪ ,‬והאדם עצמו הוא המקריב עצמו‬ ‫עבד בתפילה ובן בתורה‬ ‫נמצאנה! וכדברי הגמרא האמורים )ברכות כו‪'" ,(:‬וישכם‬ ‫בתפילה זו‪ ,‬ושוב אין צורך להוסיף בה קריאת שמע‪.‬‬ ‫ועתה נבוא לדברי ה'שפת אמת' )פרשת חיי שרה תרמ"ה‬ ‫אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם'‪ ,‬ואין עמידה‬ ‫ומעתה יובן‪ ,‬כי כאשר בא הקדוש ברוך הוא אל‬ ‫ד"ה במדרש יפה(‪ .‬תוכן דבריו‪ ,‬כי שתי בחינות יש בדרך‬ ‫אלא תפלה"‪ ,‬היא התפילה שהתפלל אתמול על‬ ‫יצחק אבינו ואמר לו 'בניך חטאו'‪ ,‬לא השיב 'ימחו‬ ‫העלייה‪ ,‬עבד ובן‪ .‬עבד ‪ -‬עבודה כשמו‪ ,‬בדרך עבודת‬ ‫הצלת אנשי סדום! ואכן‪ ,‬על תפילה זו כתב הרד"ק‬ ‫על קדושת שמך' כאברהם ויעקב‪ ,‬כיון שבעבודתו‬ ‫התפילה‪ ,‬וגדול ממנו ה'בן'‪ ,‬לשון 'בנין'‪ ,‬שקשור לאביו‬ ‫שם )בראשית יט כז(‪ ,‬כי "לימד לבני אדם שראוי לאדם‬ ‫נתחדש שמסירות נפש אינה רק בעצם הריגת‬ ‫להתפלל בשחרית ולהודות לא‪-‬ל על האור ולהתפלל‬ ‫האדם על קידוש השם‪ ,‬אלא גם בחיים על קידוש‬ ‫קודם שיצא לעסקיו"‪ .‬על מה באה תפילת אברהם‬ ‫השם‪ .‬ובאמת‪ ,‬מהו 'ימחו על קדושת שמך'? מחיית‬ ‫ואם בכל זאת נצרך יצחק לילך ולשוח‬ ‫אבינו? הודאה על האור המאיר בשחר‪ ,‬על עצם החיים‪,‬‬ ‫הרע ונקיונו על ידי מסירות נפש‪ ,‬וכמו שאמר משה‬ ‫בשדה ולתקן תפילת מנחה שם‪ ,‬אין זה אלא‬ ‫והקדמת הודאה על היכולת לצאת ולהרוויח את מזון‬ ‫רבינו ע"ה )שמות לב לב( 'מְחֵנ ִי נ ָא מ ִּסִפְרְך ָ אֲׁשֶר ּכָתָב ְּתָ'‪.‬‬ ‫כי דווקא בשדה יכל לבוא לתכלית התיקון‬ ‫היום‪ .‬הנה כאן אברהם אבינו עומד כסמל להודאה‬ ‫ובזה אמר יצחק כי כבר מסר נפשו במעמד העקידה‪,‬‬ ‫ומעתה כל העבודה המוטלת על בניו היא עבודת הלב‬ ‫הנרצה בתפילה זו‬ ‫גמורה ומוחלטת בלי שום בקשה על עצמו‪ ,‬וגם כאשר‬ ‫עומד הוא ומתקן תפילה‪ ,‬הרי על אנשי סדום בקשתו‪,‬‬ ‫בתפילה‪ ,‬ובזה מקיימים מסירות נפשם לשמים‪.‬‬ ‫אותם אלו הרחוקים מדעותיו והנהגותיו יותר מרחוק‬ ‫מזרח ממערב‪ ,‬ואילו על בנו יחידו לא התפלל להצילו‪.‬‬ ‫רחמים בדין בזכות השכינה הקדושה‬ ‫בקשר דם‪ .‬ואלו הם עוסקי התורה הקדושה‪ ,‬הנכנסים‬ ‫לגנזי המלך לגלות סודותיה‪.‬‬ ‫גם אחר שנפטרה שרה והוצרך לדאוג על מקום‬ ‫נסיים דברינו בהאי ענינא בפירושו של הרה"ק רבי‬ ‫הן אמנם‪ ,‬ודאי מעלת הבן גדולה ממעלת העבד‪ ,‬ועל‬ ‫קבורתה‪ ,‬וכבר הובטחה לו הארץ במתנה‪ ,‬נדרש‬ ‫מנדל'י מרימנוב זיע"א‪ ,‬שפירש כך את הפסוקים‬ ‫המאריכים בתפילה על חשבון הלימוד‪ ,‬אמרו חז"ל‬ ‫לשלם ארבע מאות שקל כסף בעבור חלקת קבר‪ ,‬וכן‬ ‫ַשד ֶה לִפ ְנוֹת עָר ֶב‬ ‫)בראשית כד סג‪-‬סה(‪' :‬ו ַּיֵצ ֵא יִצְחָק לָשׂוּ חַ ּב ּ ָׂ‬ ‫)שבת י‪" (.‬מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה"‪ .‬ומצינו‬ ‫לחפש אשה עבור בנו יצחק‪ ,‬וגם עתה לא מצאנוהו‬ ‫ִשָא רִבְקָה אֶת‬ ‫ו ַּי ּ ִׂשָא עֵינ ָיו ו ַּיַר ְא וְה ִּנ ֵה גְמ ַּל ִים ּבָאִים‪ :‬ו ַּת ּ ׂ‬ ‫גם )שם יא‪ (.‬כי רבי שמעון בר יוחאי אכן לא היה מפסיק‬ ‫עומד בתפילה‪ ,‬אלא תיקן תפילת שחרית על בריאת‬ ‫עֵינ ֶיה ָ ו ַּתֵר ֶא אֶת יִצְחָק ו ַּת ִּפֹל מֵעַל ה ַּגָמָל‪ :‬ו ַּתֹאמֶר אֶל‬ ‫מתלמודו לתפילה‪ ,‬כי היתה תורתו אומנותו‪ ,‬והיה‬ ‫האור‪.‬‬ ‫ַשד ֶה לִקְר ָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר‬ ‫הָעֶב ֶד מִי הָא ִׁיש ה ַּל ָז ֶה הַהֹלֵך ְ ּב ּ ָׂ‬ ‫דבוק בחי העולמים בדרך התורה‪.‬‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬כל חיי אברהם אבינו ע"ה היו בבחינת 'אור'‪.‬‬ ‫הָעֶב ֶד הוּא ֲאדֹנ ִי ו ַּת ִּקַח ה ַּצָעִיף ו ַּתִת ְּכ ָס'‪ .‬ראה יצחק‬ ‫אמנם כותב רבינו‪ ,‬כי על אף שמעלת הבן גדולה‬ ‫נסיונות קשים ועצומים‪ ,‬אך הוא אינו רואה כאן חושך‬ ‫אבינו בעיניו הצופיות כי עתיד בית המקדש להיחרב‬ ‫ממעלת העבד‪ ,‬מכל מקום בחינות ומדרגות רבות יש‬ ‫כלל‪ ,‬רק את אור ה' המאיר עליו בהשגחתו‪ ,‬ועל כן‬ ‫ובני ישראל יוצאים בגלות‪ ,‬וביקש להתפלל ולסלק‬ ‫בזה עד אין סוף‪ ,‬ולאחר שבא אדם למדרגת בן‪ ,‬אזי‬ ‫לא מצא מה יבקש עבור עצמו‪ ,‬כי הכל שווה לטובה‬ ‫מעליהם את תוקף הדינים העומדים עליהם 'לפנות‬ ‫עולה הוא למדרגה אחרת שבה נעשה שוב בבחינת‬ ‫בעיניו‪.‬‬ ‫ערב' ‪ -‬היא הגלות הנקראת ערב‪ .‬ובכדי לעשות כן‪,‬‬ ‫עבד‪ ,‬וכן הלאה עד אין סוף‪ .‬וממילא‪ ,‬מה ש'יפה שיחתן‬ ‫כיוצא בדבר כתב רבינו צדוק הכהן מלובלין זיע"א )פרי‬ ‫'והנה גמלים באים' ‪ -‬מוטל על בני ישראל לשלם‬ ‫של עבדי אבות'‪ ,‬אין זה רק כפשוטו‪ ,‬ששיחתו של‬ ‫צדיק פרשת וירא אות ה(‪" :‬ואף שאברהם אבינו ע"ה התפלל‬ ‫כגמול מעשה ידיהם‪ ,‬כדי שעל ידי זה יסורו הדינים‬ ‫אליעזר עבד אברהם עדיפה מתורת בני ישראל‪ ,‬אלא‬ ‫על סדום‪ ,‬היה בשביל אחרים‪ ,‬אבל להתפלל על עצמו‬ ‫מעליהם‪ .‬אך מיד‪' ,‬ותשא רבקה את עיניה' ‪ -‬היא‬ ‫ששיחת האבות בהיותם בבחינת 'עבדים' כשעסקו‬ ‫לא עלה על דעתו"‪.‬‬ ‫שכינת עוזנו‪ ,‬כי דרך האם לרחם על בניה‪ ,‬ומיאנה בכך‬ ‫בעבודת התפילה‪ ,‬גדולה היא מבחינת 'תורה' של‬ ‫שיאלצו לשלם על כל עוונותיהם‪' ,‬ותאמר מי האיש‬ ‫הבנים‪ ,‬שהרי מתפילת האבות נעשתה תורה לבנים‪,‬‬ ‫יצחק אבינו חידש את תפילת האדם על עצמו‬ ‫הלזה ההולך בשדה לקראתנו' ‪ -‬שהולך בדרכי הדין‬ ‫ובתורה כתוב 'ויצא יצחק לשוח בשדה'‪.‬‬ ‫אולם יצחק אבינו מידה אחרת היתה לו‪ .‬כאשר יצא‬ ‫והמשפט‪' .‬ויאמר העבד הוא אדוני' ‪ -‬לשון 'דין'‪ .‬מיד‬ ‫לשוח בשדה ולתקן תפילה‪ ,‬קם וחידש מהלך חדש‬ ‫'ותיקח הצעיף ותתכס' ‪ -‬לקחה השכינה הקדושה‬ ‫יצחק שהיה קרבן ‪ -‬חידש תפילה במקום קרבן‬ ‫שלא נודע עד עתה ‪ -‬תפילה על צרכי עצמו‪ .‬כי אחר‬ ‫את לבושי הגלות והתעטפה בהם יחד עם עמה בית‬ ‫ונראה להוסיף בזה עוד‪ ,‬לפי האמור שהיה יצחק עמוד‬ ‫שהקריב יצחק עצמו לקרבן לפני ה'‪ ,‬וביטל עצמיותו‬ ‫ישראל‪ ,‬ובכח זה מתעוררים רחמים עצומים לפני ה'‬ ‫העבודה בעולם‪ ,‬וחידש את ענין התפילה במקום‬ ‫לגמרי‪ ,‬שוב יש בכוחו לבוא ולבקש על עצמו‪ ,‬ואין‬ ‫יתברך על גלות השכינה ובניה‪ ,‬וכאשר יגאלנה יגאל‬ ‫עבודה‪ ,‬כי הוא שהיה קרבן לה' יכל לחדש כי ניתן‬ ‫בזה סתירה לעבודת ה'‪ .‬וכפי שהבאנו מן הכלי יקר‪,‬‬ ‫גם בניה עימה במהרה בימינו בקרוב‪.‬‬ ‫לקיים את עבודת הקרבנות גם על ידי התפילה‪ .‬ומשום‬ ‫שביקש יצחק בתפילה זו על זיווגו‪ .‬וכן לאחר מכן‬ ‫יזכנו ה' יתברך שנזכה לעת ערב בעלות המנחה‬ ‫כך יצא לשוח בשדה‪ ,‬בהר המוריה מקום העקידה‪,‬‬ ‫כאשר היתה רבקה עקרה עמד והתפלל על בנים‪ .‬וזהו‬ ‫לראות בצאת הכוכבים‪ ,‬ויתקיים בנו מקרא שכתוב‬ ‫וכן 'שדה' כפשוטו‪ ,‬מקום גידול הצמחים אשר מהם‬ ‫חידושו המיוחד של יצחק אבינו בתפילת המנחה‪,‬‬ ‫)במדבר כד יז( 'דרך כוכב מיעקב' בביאת משיח צדקנו‬ ‫לוקחים ומעלים על גבי המזבח מנחות ונסכים‪ ,‬כי‬ ‫ואותו יצחק אבינו הנאחז במידת הדין‪ ,‬הוא שיוצא אל‬ ‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫עם קרבן עולה מן הבהמה באה מנחה‪ .‬ודווקא בקרבן‬ ‫השדה להתפלל על צרכיו‪.‬‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪ | 03-6171077 :‬לקבלת הגיליון בדוא"ל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫ד‬ ‫מרגליות יקרות ואבני חושן‪,‬‬ ‫פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים‬ ‫דברי הגות ורעיון‬ ‫מאוצרות תורת החסידות‬ ‫משובצות זהב ומסודרות‬ ‫משיעוריו ושיחותיו של‬ ‫רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט“א‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫תהילים‬ ‫על התורה‬ ‫אבני חן ונטפי שיח‬ ‫שלהבות קודש והגיונות חכמה‬ ‫בפרקי נעים זמירות ישראל‬ ‫מפרשת השבוע‬ ‫הסביר להם רבי זושא‪“ :‬בוודאי ידוע לכם‬ ‫ששם הוי”ה צריך להיות תמיד נגד עיני‬ ‫לנגדי תמיד‬ ‫בן יחיד‪ .‬את יצחק‪ .‬אך גם אז לא זכתה לשקוט‪.‬‬ ‫ליצני הדור לועגים היו שהבן ילדו של אבימלך‬ ‫שווין לטובה‬ ‫שויתי ה’ לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט‬ ‫ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע‬ ‫האדם‪ ,‬כמו שאמר הכתוב ‘שויתי ה’ לנגדי‬ ‫(תהלים טז ח)‪.‬‬ ‫הוא (תנחומא תולדות ו)‪ ,‬וישמעאל בן האמה החל‬ ‫שנים שני חיי שרה (בראשית כג א)‬ ‫תמיד’‪.‬‬ ‫גם כאשר עוצם האדם את עיניו ושנתו‬ ‫לרדוף את בנה ולנסות להרגו‪.‬‬ ‫מפורסם הוא סיפורם של חכמינו במדרש (ב”ר‬ ‫אמנם לפי זה קשה‪ ,‬כיצד יוכל האדם‬ ‫נופלת עליו‪ ,‬אין דבקותם של צדיקי אמת‬ ‫לבסוף‪ ,‬כאשר הגיעתה הבשורה הקשה על‬ ‫נח ג) על התנא הקדוש רבי עקיבא שהיה יושב‬ ‫לישון‪ ,‬הרי בעת השינה אינו יכול שיהיה‬ ‫פוסקת‪ .‬אצלם ‘שויתי ה׳ לנגדי תמיד’ אינו‬ ‫העלאתו של יצחק לקרבן על הר המוריה‪ ,‬והוא‬ ‫ודורש בדברי תורה‪ ,‬אלא שהציבור היה מתנמנם‬ ‫השם הקדוש מצויר לנגד עיניו? אך בעבור‬ ‫מליצה בלבד‪ ,‬אלא מציאות חיה הנמשכת‬ ‫טרם נישא ועוד לא זכתה להיות בחופתו ולראות‬ ‫ולא האזין כראוי לדברי אלוקים חיים שהיו‬ ‫כך יש לנו את המזוזה והשמות הקדושים‬ ‫בכל עת ובכל מצב‪.‬‬ ‫את דור ההמשך‪ ,‬לא עצר ליבה כוח‪ ,‬ונשמתה‬ ‫יוצאים מפי התנא האלוקי‪.‬‬ ‫שבה‪ ,‬שכיוון שקבועה היא בדלת הבית‬ ‫דבקותם המופלאה של הצדיקים בבוראם‬ ‫הטהורה שבה למקורה‪.‬‬ ‫ביקש רבי עקיבא לעוררם‪ ,‬ואמר‪ :‬יודעים אתם‬ ‫וגלויה לעין כל‪ ,‬הרי השמות הקדושים שבה‬ ‫בעת שעולים על יצועם‪ ,‬נלמדת על ידינו‬ ‫האם לכך ייקרא חיים טובים???‬ ‫מדוע זכתה אסתר המלכה למלוך על מאה‬ ‫כניצבים ועומדים תמיד למול עיני האדם‪.‬‬ ‫ממספר עובדות פלאיות שנראו אצל כמה‬ ‫תשובה לדבר נשמעה מפי הרב הקדוש רבי‬ ‫עשרים ושבע מדינות?‬ ‫אמנם כאשר הנחתי את ידי על המזוזה‬ ‫צדיקים קדושי עליון‪ ,‬שכאשר אך חצצו‬ ‫יקותיאל יהודה מצאנז‪-‬קלויזנבורג זי”ע בספרו‬ ‫בזכות זקנתה שרה אימנו שחייתה מאה עשרים‬ ‫וכיסיתי אותה‪ ,‬שוב לא היה יכול עוד אחי‬ ‫ביניהם ובין המזוזה‪ ,‬מיד הופרעה שנתם‬ ‫’שפע חיים’ (רעוא דרעוין‪ ,‬חיי שרה מאמר א אות יא)‪,‬‬ ‫ושבע שנים!‬ ‫לישון מחמת חסרון צורת השם הקדוש‬ ‫והקיצו מתרדמתם‪:‬‬ ‫שאמר כי כל ימיה חייתה שרה בתחושה של‬ ‫והתמיהות רבות‪:‬‬ ‫שאינו לנגד עיניו‪ ,‬לכן היה מוכרח שיתעורר‬ ‫היה זה לאחר שנגנז ארון הקודש‪,‬‬ ‫הכרת טובה לבורא‪ ,‬ומעולם לא הרהרה אחר‬ ‫מדוע התנמנמו היושבים בשיעורו של רבי‬ ‫תכף משנתו‪ ,‬כדי שיקיים את הכתוב ‘שויתי‬ ‫בהסתלקותו של הרב הקדוש רבי דב בער‬ ‫מידותיו‪.‬‬ ‫עקיבא? כיצד ניתן להירדם בדרשתו של מאור‬ ‫ה’ לנגדי תמיד’ בפועל ממש”‪.‬‬ ‫המגיד ממזריטש זי”ע‪ ,‬אז התאספו תלמידיו‬ ‫לברך על הרעה?!‬ ‫הדורות‪ ,‬התנא רבי עקיבא‪ ,‬שראויה היתה תורה‬ ‫כששמעו התלמידים את ההסבר המפליא‪,‬‬ ‫הקדושים יחד לקבל עליהם רב ומורה דרך‬ ‫סיפר החוזה הקדוש מלובלין על רבו‪ ,‬הגאון‬ ‫להינתן על ידו‪ ,‬ומשה רבנו ישב בשיעורו והיה‬ ‫פתחו בשבח והודיה לבורא עולמים על‬ ‫שימלא מקומו של המגיד‪.‬‬ ‫הקדוש רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג ואחיו‬ ‫רבי עקיבא דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של‬ ‫שנתן בדעתם לבחור את רבי אלימלך‬ ‫חקרו התלמידים ודרשו ביניהם‪ ,‬אם נמצא‬ ‫רבי פנחס הורוויץ מפרנקפורט בעל ה’הפלאה’‪,‬‬ ‫הלכות?! (מנחות כט‪):‬‬ ‫למורה דרכם‪ ,‬כיוון שראוי והגון הוא לאותה‬ ‫בתוכם איש שיהיה ראוי לקבל המשרה על‬ ‫זכותם תגן עלינו‪ ,‬שנתחבטו בשאלה קשה‪:‬‬ ‫שאלה נוספת‪ :‬כיצד ביקש רבי עקיבא לעורר את‬ ‫איצטלא‪ ,‬למלא מקומו של המגיד הקדוש‪.‬‬ ‫שכמו‪ ,‬ולאחר שדנו בענין‪ ,‬באו לידי הסכמה‬ ‫כיצד ניתן לקיים את מאמר חכמינו (ברכות פ”ט‬ ‫הציבור באמצעות דרשה זו? מה המעורר בה?‬ ‫אם תעירו‬ ‫לקבל עליהם את הרב הקדוש רבי אלימלך‬ ‫מ”ה) “חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך‬ ‫ותמיהה שלישית‪ :‬מהו הקשר בין אסתר המלכה‬ ‫מחזה נפלא שכזה נראה גם בביתו של הרב‬ ‫מליז’ענסק זי”ע למורה דרכם בעבודת‬ ‫על הטובה”?‬ ‫לשרה אימנו? איזו משמעות יש למספר שנותיה‬ ‫הקדוש רבי פינחס מקוריץ זי”ע‪ ,‬עת שהה‬ ‫הבורא‪.‬‬ ‫וכי יכול אדם לברך על הרעה באותו אופן ממש‬ ‫המדויק של שרה‪ ,‬ומהו הקשר למספר המדינות‬ ‫בביתו הרב הקדוש רבי ברוך ממז’יבוז זי”ע‪:‬‬ ‫בשובם ממזריטש נסעו כל התלמידים על‬ ‫שמברך הוא על הטובה?‬ ‫המדויק שמלכה עליהן אסתר?‬ ‫היה זה בשנים שלאחר נישואיו של רבי‬ ‫אם הדרך כשאליהם מתלווה מורה דרכם‬ ‫האם יש בכוחו של בן‪-‬אנוש לקבל את הרעה‬ ‫לשם הבנת הדברים‪ ,‬יש להתבונן תחילה בפרשת‬ ‫ברוך עם בתו של רבי טוביה קצקש זכרונו‬ ‫החדש רבי אלימלך‪ .‬כשחשך היום פנו כולם‬ ‫באותה שמחה שמקבל הוא את הטובה?‬ ‫חיי שרה הפותחת בפסוק (בראשית כג א) ‘ויהיו‬ ‫לברכה‪ ,‬מנכבדי העיר אוסטרהא‪ ,‬מקום‬ ‫לאכסניה שהיתה בדרכם‪ ,‬וכמובן‪ ,‬בחרו‬ ‫נכנסו השנים לרבם‪ ,‬המגיד הקדוש ממזריטש‬ ‫חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים‬ ‫מושבו של רבי פינחס‪ ,‬ומטבע הדברים‬ ‫עבור הרבי חדר מיוחד להתאכסן בו כיאות‬ ‫זי”ע‪ ,‬והציעו בפניו את שאלתם‪.‬‬ ‫שני חיי שרה’‪ .‬פרש רש”י הקדוש כי שב הכתוב‬ ‫נרקם קשר עמוק וקדוש בין רבי ברוך לרבי‬ ‫לאיש הממונה על העדה‪.‬‬ ‫הביט בהם המגיד ואמר‪“ :‬על שאלה זו יכול גם‬ ‫ואמר ‘שני חיי שרה’‪ ,‬לומר שכולן שווין היו‬ ‫פינחס שקרבו והחשיבו מאוד‪.‬‬ ‫כאשר נכנס רבי אלימלך לחדרו ביקש‬ ‫זושא שלי לענות‪”...‬‬ ‫לטובה‪ .‬כשם שעד הגיעה לגיל עשרים היתה‬ ‫רגיל היה רבי ברוך בביתו של רבי פינחס‪,‬‬ ‫שיציעו לו את המיטה למנוחה מעמל הדרך‬ ‫יצאו השנים ותרו אחר אותו זושא‪ ,‬הוא הסבא‪-‬‬ ‫נקייה מחטא‪ ,‬כיוון שאין בית דין של מעלה‬ ‫ופעמים היה אף שוכב בבית להניח‬ ‫ופנה לישון‪ ,‬וישן כך במשך כמה שעות‪.‬‬ ‫קדישא רבי משולם זושא מאניפולי זי”ע‪.‬‬ ‫עונשין למטה מגיל זה‪ ,‬כך בעת היותה בת מאה‬ ‫עצמותיו בשינה קלה‪ .‬באחת הפעמים בהן‬ ‫היה זה לפלא גדול בעיני התלמידים‪,‬‬ ‫“באניפולי מתגורר הוא”‪ ,‬אמרו להם‪ ,‬ותכף ומיד‬ ‫היתה זכה ונקייה מחטא‪.‬‬ ‫שכב לישון‪ ,‬פנה רבי פינחס לאנשי ביתו‬ ‫שהאיש הנבחר מתוך העדה למלא מקום‬ ‫שמו את פעמיהם לעבר העיירה‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬יש מן המפרשים‪ ,‬ובהם רבנו שמואל‬ ‫ואמר להם‪“ :‬בואו ואראכם דבר חידוש!”‬ ‫רבם המגיד הקדוש יאריך בשינה כל כך‪,‬‬ ‫נקשו השנים על דלת הבית הרעוע בו התגורר‪.‬‬ ‫אשכנזי בספרו ’יפה תואר’‪ ,‬שפרשו שהיו חייה‬ ‫ניגש רבי פינחס והתייצב בפתח החדר שבו‬ ‫ובליבם היה זה להם לחרפה שבחרו בו‬ ‫מצבו של הבית לא הפליא אותם‪ ,‬שכן ידוע ידעו‬ ‫טובים‪.‬‬ ‫נח רבי ברוך‪ ,‬והניח ידו על המזוזה‪ .‬לפליאת‬ ‫והרהורי חרטה התגנבו לראשם‪ .‬חשבו‬ ‫כי רבי זושא עני מרוד הוא ומסובל בייסורים‪.‬‬ ‫והדברים בלתי מובנים‪:‬‬ ‫כל הנוכחים ראו כולם שמיד כאשר כוסתה‬ ‫התלמידים להעירו משנתו‪ ,‬אך לא הרהיבו‬ ‫“הרבי שלחנו אליך על מנת שתבאר לנו דבר‬ ‫הלוא גלוי לעין כל הקורא בתורה‪ ,‬שחייתה שרה‬ ‫המזוזה החל רבי ברוך לנוע על מקומו‬ ‫עוז בנפשם להעיר את מי שקיבלוהו לרבי‬ ‫מוקשה”‪ ,‬אמרו האורחים נשואי הפנים שנשלחו‬ ‫אימנו חיי צער‪.‬‬ ‫כמקיץ משנתו‪ ,‬וכאשר הסיר רבי פינחס את‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫ממזריטש‪.‬‬ ‫פרק נכבד מחייה עבר עליה בנדודים ללא מקום‬ ‫ידו שב רבי ברוך לישון במנוחה‪ .‬כך עשה‬ ‫פנו התלמידים לאחיו של הרבי החדש‪ ,‬הרב‬ ‫רבי זושא חרד לקראתם בהתרגשות; שליחי‬ ‫מגורים קבוע‪ .‬יחד עם בעלה עקרה מארצה‬ ‫הקדוש רבי זושא מאניפולי זי”ע‪ ,‬לבקשו‬ ‫הרבי!‬ ‫וממולדתה ומבית אביה והיגרה לארץ כנען‪,‬‬ ‫פעמים אחדות‪.‬‬ ‫שיעיר הוא את אחיו‪ ,‬כי בכל זאת קרוב הוא‬ ‫“זה זמן רב מתחבטים אנו בדברי חכמינו ז”ל‬ ‫ומשם למצרים‪.‬‬ ‫אמר להם רבי פינחס‪:‬‬ ‫לליבו ורגיל עימו מעודו‪ ,‬ואם יעוררו לא‬ ‫שאמרו ‘חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא‬ ‫במצרים נלקחה לבית פרעה‪ ,‬ורק בניסי‪-‬ניסים‬ ‫“ראו גודל קדושתו של רבי ברוך‪ ,‬שאף‬ ‫יהיה זה נגד כבודו כלל‪ .‬שמע זאת רבי זושא‬ ‫מברך על הטובה’‪.‬‬ ‫ניצלה מידיו‪ ,‬ולאחר מכן‪ ,‬בעת שהיתה בגרר‪,‬‬ ‫בשנה אינו מסיח דעתו מדבקות בבורא‪,‬‬ ‫והלך ועמד בפתח החדר שבו ישן אחיו רבי‬ ‫כיצד יכול אדם לברך את הבורא יתברך על‬ ‫שוב נלקחה לבית אבימלך‪.‬‬ ‫עד שכאשר מפסיקים בינו למזוזה‪ ,‬מיד‬ ‫אלימלך‪ ,‬אך לא ניגש כלל למיטתו של אחיו‪,‬‬ ‫הרעה ממש כשם שהוא מברך על הטובה?‬ ‫עשרות שנים היתה עקרה בלא ילדים‪ ,‬ונחשבה‬ ‫מופרעת ממנו שנתו”‪.‬‬ ‫כמתה‪ .‬כאשר היתה בת שבעים וחמש‪ ,‬הכניסה‬ ‫אלא נשאר בפתח ואת ידו הניח על המזוזה‬ ‫האם יכול ליבו של אדם בן‪-‬אנוש להתמלא‬ ‫ובו תדבק‬ ‫שבמשקוף הדלת‪.‬‬ ‫ברגשי תודה והכרת הטוב לבורא על צרה‬ ‫לביתה את הגר שפחתה‪ ,‬השיאה אותה לאברהם‬ ‫מעשיות כעין אלו אינן נחלת העבר‪ ,‬ומצאנו‬ ‫לתדהמת כולם‪ ,‬תכף כאשר הניח רבי זושא‬ ‫שפקדה אותו – ממש כשם שהוא מודה ומהלל‬ ‫וסבלה ממנה קשות‪.‬‬ ‫גם בדור האחרון בצדיקים גדולי עולם‬ ‫את ידו על המזוזה‪ ,‬התעורר רבי אלימלך‬ ‫על הטובה?!”‬ ‫כאשר היו נשים כבודות באות לשאול בשלומה‬ ‫המופלאים בדבקות הבורא‪ ,‬שכאשר הפרידו‬ ‫משנתו‪.‬‬ ‫תלו האורחים את עיניהם ברבי זושא‪ ,‬וציפו‬ ‫של שרה‪ ,‬היתה הגר אומרת להן שאין תוכה של‬ ‫בינם למזוזה שבפתח חדרם‪ ,‬הופרעה‬ ‫היה דבר זה פלא גדול בעיני כל התלמידים‪,‬‬ ‫למענה המובטח‪.‬‬ ‫גברתה כברה; מראה היא עצמה כצדקת‪ ,‬אך‬ ‫עליהם שנתם‪.‬‬ ‫והם ביקשו מרבי זושא שיסביר להם פשר‬ ‫לאכזבתם‪ ,‬פרש בעל הבית את ידיו לצדדים‬ ‫אילו היתה צדקנית היתה זוכה לבן (ב”ר מה ד)‪.‬‬ ‫סיפר הגאון הצדיק רבי יעקב יצחק ניימאן‬ ‫דבר היקיצה מן השינה באופן זה‪.‬‬ ‫בחוסר‪-‬אונים‪.‬‬ ‫רק בהיותה בת תשעים זכתה סוף סוף לחבוק‬ ‫המשך בעמוד ג’‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫על התורה‬ ‫לו סיכוי לצאת מחוליו ולהרפא‪ ,‬ואין זו אלא‬ ‫בשלום על משכבן‪.‬‬ ‫עליה לטובה; כאשר נלקחה לביתו של פרעה‪,‬‬ ‫”לצערי לא אוכל לעזור לכם”‪ ,‬אמר רבי זושא‬ ‫תוחלת נכזבה‪.‬‬ ‫הזמן המסוגל לתיקון הנשמות הוא בליל שבת‪,‬‬ ‫כבעת לדתה את בנה לאחר עשרות שנות‬ ‫תוך השתתפות בצערם‪“ .‬משום שאף אני איני‬ ‫ביום מן הימים הגיעה השמועה אל עירו של‬ ‫ובלינתו מחוץ לעיר התכוון רבי טרפון לתקן‬ ‫עקרות רבות‪.‬‬ ‫מבין את דברי המשנה‪ ”...‬הסביר‪.‬‬ ‫האברך כי צדיק בא לעיר‪ ,‬הלוא הוא מורו‬ ‫את הנשמות שנותרו בחוץ ולא באו אל תיקונן‪.‬‬ ‫מכך לקחה אסתר מוסר לעצמה‪ ,‬וקיבלה‬ ‫“אנו מבינים‪ ”...‬ענו האורחים במבוכה‪.‬‬ ‫ורבו המגיד הקדוש‪ ,‬שעתיד לעבור דרך העיר‬ ‫לענין זה רומז המנהג לפנות לצד מערב‬ ‫רצון שמים באהבה‪ .‬וכך זכתה להציל את כלל‬ ‫“אכן המצב איום ונורא‪ ”...‬אמרו כשהם‬ ‫ובדעתו להישאר לשבות את שבתו בעיר‪.‬‬ ‫בשעה שאומרים ‘בואי בשלום’ בקבלת שבת‪,‬‬ ‫ישראל מהשמדה‪.‬‬ ‫מעבירים את מבטם סביב סביב‪.‬‬ ‫חסידים ואנשי מעשה החלו להכין ולסדר את‬ ‫לרמז על הנשמות הנידחות לחוץ שגם להן יש‬ ‫בכך נוכל להבין את דברי רבנו יעקב שכתב‬ ‫דלות איומה שררה בקיטון הצר והמט‪-‬ליפול‬ ‫בית הכנסת הגדול עבור התפילות והשולחנות‬ ‫עלייה ותיקון‪.‬‬ ‫בפירושו ’בעל הטורים’ לפסוק ‘ויבא אברהם‬ ‫שאך בטעות נקרא ‘בית’‪.‬‬ ‫הטהורים שיערוך הרבי ברב עם הדרת מלך‪,‬‬ ‫דבר זה רמוז בפסוק ‘ויברך הגמלים מחוץ‬ ‫לספד לשרה ולבכתה’‪ ,‬כי האות כ”ף שבתבת‬ ‫הילדים הרזים לבושים היו בלויי‪-‬סחבות‬ ‫ואף אכסניה מתאימה ומכובדת הוכנה עבור‬ ‫לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת‬ ‫‘ולבכתה’ זעירה‪ ,‬לפי שזקנה היתה שרה ולא‬ ‫והתהלכו יחפים‪ ,‬שום רהיט ראוי לשמו לא‬ ‫הרבי למשך כל זמן שהותו בעיר‪.‬‬ ‫השאבת’‪ :‬המילים ‘מחוץ לעיר’ רומזות‬ ‫בכה אברהם על פטירתה הרבה‪.‬‬ ‫נראה בבית‪ ,‬רוח פרצים נשבה מבעד לזגוגית‬ ‫התרונן ליבו של האברך בקרבו לשמע בשורה‬ ‫לנשמות הנידחות מחוץ לעיר הקודש בעולם‬ ‫והדברים תמוהים ביותר‪ :‬וכי משום שזקנה‬ ‫החלון השבורה‪ ,‬וזכר לדבר מאכל לא נראה‬ ‫טובה זו‪ ,‬ורוחו נעשתה טובה עליו‪.‬‬ ‫העליון‪ ,‬ו’הברכה’ הרי היא נטיעה‪ ,‬כיוון‬ ‫היתה אין מן הראוי לבכות עליה הרבה?‬ ‫בכל האופק‪.‬‬ ‫הוא לא חשב על מצבו הגשמי והבריאותי‪ ,‬כי‬ ‫שהצדיק מתקן את אותן הנשמות ונוטע אותן‬ ‫הלוא אמרו חכמינו (שבת קה‪ ):‬שכל המתעצל‬ ‫“עוד ירחיב הבורא את גבולכם‪ ”...‬ניסו לעודד‪,‬‬ ‫אם בעיקר על מצבו הרוחני‪ .‬במשך כל זמן‬ ‫בתוך גבול הקדושה הרמוז בתבות ‘אל ביאר‬ ‫בהספדו של חכם אינו מאריך ימים‪ ,‬ולא חילקו‬ ‫אך אז נדהמו כאשר המשיך רבי זושא להסביר‪:‬‬ ‫מחלתו לא הצליח ללמוד ולהתפלל כרצונו‪,‬‬ ‫המים’‪.‬‬ ‫בין חכם שנפטר בצעירותו לחכם שמת זקן?‬ ‫“הרי מעודי לא הגיעתני רעה‪ ,‬ואיך אדע כיצד‬ ‫כשבנוסף לכך נכנס ברבות הימים לדכדוך‬ ‫ומתי הוא הזמן המסוגל לכך? ‘לעת ערב’‬ ‫ויש לומר‪ ,‬כי הכוונה היא שאברהם הביט על‬ ‫יש לברך עליה???” ‪...‬‬ ‫ולמרה שחורה מתוך ייאוש על מצבו‪ .‬ביקש‬ ‫– הוא ערב שבת קודש בזמן שמקבלים את‬ ‫שנות חייה שכולן היו שוות בעיניה לטובה‪,‬‬ ‫על פי מעשה זה ביאר החוזה הקדוש מלובלין‬ ‫אפוא האברך להיכנס אל הרבי‪ ,‬לשפוך לפניו‬ ‫השבת‪ ,‬ככתוב ‘לעת צאת השאבת’‪ .‬בתבה‬ ‫והבין שאף הרעה שפקדה אותו כרגע – מיתת‬ ‫את הפסוק (תהלים קו מד) ‘וירא בצר להם‬ ‫את מר לבבו ולבקש מעימו עצה וברכה‪.‬‬ ‫‘שאבת’ ישנן אותיות ‘שבת’‪.‬‬ ‫אשתו הצדקת‪ ,‬איננה אלא טובה‪ .‬על כן‬ ‫בשמעו את רנתם’‪ :‬אימתי רואה הבורא יתברך‬ ‫כמה ידידים ואוהבים עמדו לו לעזר‪ ,‬ובאחוות‪-‬‬ ‫אל נפשי גאלה‬ ‫לא בכה על צרתו‪ ,‬אלא רק הספידה כראוי‬ ‫בצרתו של אדם? כאשר מרנן הוא על כל‬ ‫העובר עליו ומקבלו באהבה‪.‬‬ ‫רעים הגיעו לביתו‪ ,‬מוכנים ומזומנים לשאתו‬ ‫מסופר על אחד מתלמידיו של המגיד הקדוש‬ ‫למעשיה הטובים‪.‬‬ ‫אל הרבי ולסייעו בחולשתו‪.‬‬ ‫רבי מרדכי מטשרנוביל זי”ע‪ ,‬שהיה דבוק מאוד‬ ‫וכך אמרו צדיקים על הפסוק (בראשית כד א)‬ ‫בדומה לכך‪ ,‬ידוע כי צרות רבות ורעות סבל‬ ‫לפני צאתו מהבית פנה האברך לזוגתו וביקשה‬ ‫ברבו הקדוש‪ .‬אותו אברך היה אב בחכמה ורך‬ ‫‘וה’ ברך את אברהם בכל’‪ ,‬שנתברך אברהם‬ ‫הרב הקדוש רבי אהרן מבעלזא זי”ע בימי‬ ‫לתת לו כמה מטבעות כסף אותם יוכל להגיש‬ ‫בשנים ומופלג בתורה וביראת שמים‪ ,‬מתנהג‬ ‫במידה הטובה הזו‪ ,‬שכל אשר אירע לו טוב‬ ‫חייו‪ .‬עוד בטרם ימי השואה סבל מצער גידול‬ ‫לפני הרבי כפדיון נפשו‪ ,‬יחד עם ה’קוויטל’‪.‬‬ ‫בחסידות ומרבה במעשים טובים‪.‬‬ ‫היה עליו‪ ,‬והיה אומר “כל מה דעביד רחמנא‬ ‫בנים‪ ,‬ובימי הרעה איבד את כל בני משפחתו‬ ‫האישה מרת הנפש‪ ,‬שכל חייה עמלה לכלכלת‬ ‫יושב היה האברך בבית המדרש בעירו ועוסק‬ ‫– לטב עביד”‪.‬‬ ‫וצאצאיו‪ ,‬את ביתו‪ ,‬רכושו ואוצרותיו‪ ,‬את בית‬ ‫הבית ועול הפרנסה מוטל היה על כתפיה‪ ,‬לא‬ ‫בתורה יומם ולילה‪ ,‬ומזמן לזמן היה אורז את‬ ‫ויפה נרמז הרעיון במזמור קמ”ז שבתהלים (ז‪-‬‬ ‫המדרש והחצר ורבבות חסידים‪.‬‬ ‫מסוגלת היתה לתת לבעלה את המטבעות‬ ‫תרמילו עם צידה לדרך ונוסע להתאבק בעפר‬ ‫ח)‪ ,‬בו נאמר ‘ענו לה’ בתודה זמרו לאלהינו‬ ‫לבדו נותר ובגפו עלה ארצה‪ ,‬ללא אף אחד‬ ‫האחרונות שנותרו בבית‪.‬‬ ‫רגלו של הרבי‪ ,‬לקנות ממנו תורה וחסידות‬ ‫בכנור‪ .‬המכסה שמים בעבים המכין לארץ‬ ‫מצאצאיו ובני משפחתו המסועפת‪ ,‬מלבד‬ ‫“הון עתק בזבזתי עבור רופאים ורפואות שלא‬ ‫ממשנת בית טשרנוביל‪.‬‬ ‫מטר המצמיח הרים חציר’‪:‬‬ ‫אחיו‪ ,‬הרב מבילגורייא‪.‬‬ ‫הועילו כלום‪ .‬אין זה אלא משום שבדרך הטבע‬ ‫את פרנסתו ופרנסת ביתו מצא האברך‬ ‫אדם שאינו מכיר את העולם ואת הנהגתו‪,‬‬ ‫פעם נכנס לבקרו אדם אחד‪ ,‬ובתוך הדברים‬ ‫אפסו הסיכויים למצוא מרפא”‪.‬‬ ‫המופלג בעזרת נוות‪-‬ביתו‪ ,‬אשת חיל אשר‬ ‫בראותו את העבים עלול לחשוב שצרה צרורה‬ ‫שוחח עימו על משפחתו ועל חסידיו‪ ,‬ואמר‬ ‫“עתה”‪ ,‬טענה האישה לבעלה‪“ ,‬אם החותך‬ ‫חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה לדאוג‬ ‫הם; מחשיכים הם את העולם כולו ומסתירים‬ ‫לרבי‪“ :‬שלא תדעו עוד צער”‪.‬‬ ‫חיים לכל חי יגזור לך חיים‪ ,‬אכן תתרפא‪ ,‬ואם‬ ‫לכלכלת משפחתה‪ .‬שמחה האישה מאוד כי‬ ‫את מאור השמש‪ ,‬אך האמת היא שעבים אלו‬ ‫הזדעזע הרבי בכל גופו לשמע הדברים‪” .‬חס‬ ‫לאו – תישאר במצבך‪ .‬אינני מוכנה להוציא‬ ‫בעלה יושב על התורה ועל העבודה והעמיסה‬ ‫הם המכינים לארץ מטר ועל ידי כך מצמיחים‬ ‫ושלום! מעולם לא היה לי צער‪”...‬‬ ‫עוד כסף עבורך‪ ,‬ולכן תן אמונתך בבורא‬ ‫על שכמה את עול הפרנסה בחנות שניהלה‬ ‫חציר‪.‬‬ ‫ולא נחה דעתו‪ ,‬עד שחזר אותו אדם ואמר‬ ‫שהוא רופא חינם שירפאך מחוליך הסופני‪”...‬‬ ‫בדעת ובתבונה‪ .‬לקוחות רבים היו באים‬ ‫כך עלינו להודות לבורא על כל דבר בעולם‪,‬‬ ‫שלוש פעמים שמעולם לא היה לרבי צער‬ ‫דבריה של האישה ננעצו בליבו של האברך‬ ‫אל החנות‪ ,‬והפרנסה היתה מוכנה ומזומנת‬ ‫לענותו בתודה ולזמרו בכינור‪.‬‬ ‫(‘שיח זקנים’ ח”ב עמ’ רו)‪.‬‬ ‫כמו חץ‪ ,‬כאב עז מלא את ישותו‪ ,‬אך הוא‬ ‫בחסדי ה’ לכל משפחתה‪.‬‬ ‫ענו לה‘ בתודה‬ ‫התעקש‪“ .‬תני לי כמה מטבעות‪ .‬ברצוני לזכות‬ ‫ביום מן הימים חלה האברך במחלה קשה‬ ‫דמעת העשוקים‬ ‫כך חיה שרה אימנו כבר בעולם הזה‪ .‬במדרגתה‬ ‫לתחייה רוחנית לכל הפחות”‪.‬‬ ‫ונוראה‪ .‬לא בבת אחת הגיע האברך למצבו‬ ‫ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת‬ ‫הגבוהה הבינה וידעה כי כל המתרחש בעולם‬ ‫לבסוף נענתה האומללה ונתנה לבעלה החולה‬ ‫הגרוע‪ .‬בתחילה נפל למשכב בשל כאבים‬ ‫ערב לעת צאת השאבת (בראשית כד יא)‬ ‫הזה – טובה הוא‪ ,‬ואין רעה כלל יוצאת מאת‬ ‫כמה מטבעות‪ ,‬עימם נשאוהו חבריו אל‬ ‫שתקפו אותו‪ ,‬ועם הזמן החריף מצבו יותר‬ ‫רגעים מיוחדים נרשמים עת עומד כל הציבור‬ ‫הבורא יתברך‪ ,‬ועל כן היו כל שנותיה שוות‬ ‫אכסניתו של הרבי‪.‬‬ ‫ויותר‪ ,‬חוליו הכביד עוד ועוד‪ ,‬עד שהגיע אל‬ ‫בתפילת ‘קבלת שבת’‪ .‬פני הכל לכיוון מערב‪,‬‬ ‫לטובה‪.‬‬ ‫כאשר הוכנס לחדר‪ ,‬פרץ בבכי מר ובשברון‬ ‫ערש דווי‪.‬‬ ‫ובמאור פנים אפוף שמחה וקדושה כורעים‬ ‫ובדומה לכך כתב הרב הקדוש רבי יהודה‬ ‫לב נורא הצליח בקושי רב לייבב‪“ :‬רבי‪ ,‬יודע‬ ‫האישה פיזרה הון רב לרפואת בעלה הצעיר‪.‬‬ ‫כולם ראשם בפני שבת המלכה הפורשת‬ ‫אריה ליב מגור זי”ע בספרו ’שפת אמת’ (חיי‬ ‫אני כי חסר תקווה אני וכי לא ארפא מחוליי‬ ‫רופאים מומחים ופרופסורים ידועי שם‬ ‫כנפיה על היקום ומקבלים פניה בערגה‪‘ ,‬בואי‬ ‫שרה תרנ”ו ד”ה במדרש)‪ ,‬שהיו כל שנותיה של‬ ‫זה‪ ,‬אולם מבקש אני לתת פדיון נפש לרבי כדי‬ ‫מהערים הגדולות הובהלו לעיירה לבדוק‬ ‫כלה‪ ,‬בואי כלה’‪.‬‬ ‫שרה שוות לטובה‪ ,‬כי אחזה במידת ההשתוות‪,‬‬ ‫שהרבי יבוא לעזרתי ולישועתי בעולם העליון‪,‬‬ ‫את בעלה‪ ,‬והעניקו אבחנות שונות ומשונות‬ ‫ומה נאה הוא מנהג הקדמונים‪ ,‬שהיו יוצאים‬ ‫וכל ימי חייה‪ ,‬בין ימי הצער והקושי ובין ימי‬ ‫לעשות עימי טובה בבית הדין של מעלה”‪.‬‬ ‫על מחלתו ועל האופנים בהם ניתן להציל‬ ‫ממש מפתח בית הכנסת אל השדות שמחוץ‬ ‫העושר והטובה – שווים היו אצלה‪.‬‬ ‫לקח המגיד את המטבעות‪ ,‬ברך את האברך‬ ‫את חייו‪ .‬המרשמים שניתנו נפדו מיד בבתי‬ ‫לעיר כממתינים ומצפים בערגה לקבל את‬ ‫דבר זה רצה רבי עקיבא להשמיע לתלמידיו‪.‬‬ ‫ואמר לו‪“ :‬אל תירא ואל תחת”‪.‬‬ ‫המרקחת שדרשו‪ ,‬כמובן‪ ,‬סכומים מפולפלים‬ ‫השבת‪ ,‬ככתוב (שיה”ש ז יב) ‘לכה דודי נצא‬ ‫דורו של רבי עקיבא – דור של שמד היה‪.‬‬ ‫מששמע האברך את דברי רבו‪ ,‬שקטה נפשו‬ ‫על התרופות היקרות‪.‬‬ ‫השדה’‪.‬‬ ‫צרות רבות ורעות עברו על אותו דור‪ :‬ימי‬ ‫הסוערת וחזר לביתו במנוחת הנפש‪.‬‬ ‫אחרי שכל הרופאים לא הוכיחו את עצמם‬ ‫על פי המובא בספרים הקדושים‪ ,‬רגעים‬ ‫מרד בר‪-‬כוכבא שכמותם לא אירעו אפילו‬ ‫בצאתו‪ ,‬ביקשו אחד ממלוויו‪ ,‬ידיד נפשו ורע‬ ‫והתרופות היקרות לא הועילו‪ ,‬ניסתה האישה‬ ‫אלו של קבלת שבת הם זמן של תיקון לנפש‬ ‫בחורבן הבית‪ ,‬כאשר בעקבות הגזרות שגזר‬ ‫אהוב ששמע את דברי הרבי אליו‪ ,‬שיתקע‬ ‫את כוחה ביבוא מיני סממנים וסוגי מרקחות‬ ‫האדם‪ ,‬שיוכל להתעלות באמצעות קדושת‬ ‫אדריאנוס פרץ המרד‪ ,‬ואדריאנוס דיכא את‬ ‫לו כף ויבטיח לו שאחר פטירתו יתגלה אליו‬ ‫שונים ומשונים מארצות רחוקות‪ .‬הרפואות‬ ‫השבת ולטהר את נפשו המותשת מעבודת‬ ‫העם באכזריות נוראה; בתלמידיו של רבי‬ ‫ויספר לו כיצד אכן קוימה הבטחתו של הרבי‬ ‫שנרקחו מצמחים הגדלים ביערות‪-‬עד נידחים‬ ‫ימות החול‪.‬‬ ‫עקיבא עצמו פשטה מגפה איומה וכילתה‬ ‫ומה נעשה עימו‪.‬‬ ‫ובמדבריות רחוקים‪ ,‬אמורות היו להושיע את‬ ‫זהו זמן תיקון‪ ,‬אך לא רק לחיים‪ .‬אף המתים‬ ‫עשרים וארבעה אלף מהם‪ ,‬והוא עצמו נתפס‪,‬‬ ‫עבר זמן מה‪ ,‬מחלתו של האברך הכבידה עליו‪,‬‬ ‫החולה באופן פלאי ולרפאו מכל צרה וצוקה‪,‬‬ ‫שהסתלקו מהעולם וזקוקים לתיקון לנשמתם‬ ‫לימים‪ ,‬והוצא להורג באופן אכזרי ביותר‪.‬‬ ‫עד שלבסוף שבק חיים לכל חי והלך לבית‬ ‫אך גם הן לא שיפרו את מצבו במאומה‪.‬‬ ‫יכולים לבוא על תיקונם בשעת קבלת השבת‪,‬‬ ‫היהודים עייפים היו מן המאורעות והתלאות‪,‬‬ ‫עולמו‪.‬‬ ‫העיסוק הרב ברפואת בעלה‪ ,‬יחד עם‬ ‫ולהעלות את נשמתם עד שתזכה להתענג‬ ‫והיו מתנמנמים ברוחניות‪ ,‬ורצה רבי עקיבא‪,‬‬ ‫בעולם הזה נותר חברו הנאמן‪ ,‬אחוז ציפייה‬ ‫ההוצאות המרובות שהיו כרוכות ברופאים‬ ‫מנועם הנשמות בעולם העליון‪.‬‬ ‫תלמידו של נחום איש גמזו שהעפיל למדרגה‬ ‫לדעת את הנעשה עימו בעולם האמת‪ .‬במשך‬ ‫וברפואות‪ ,‬גרמו לדוחק מסוים בפרנסת‬ ‫אמנם‪ ,‬תיקון הנשמה בעת קבלת השבת אינו‬ ‫הגבוהה ביותר בענין זה‪ ,‬לעוררם ולהאיר להם‬ ‫זמן רב המתין שיקיים האברך את הבטחתו‬ ‫המשפחה‪ .‬האישה לא יכולה היתה לעבוד‬ ‫פשוט‪ ,‬ובכל דור‪ ,‬צדיק הדור הוא זה שמסוגל‬ ‫כי כל הצרות שבעולם הזה – טובה הן‪ ,‬וכך‬ ‫שנתן בתקיעת כף‪ ,‬אך האברך לא התראה‬ ‫בחנות כהרגלה‪ ,‬שכן מרבית הזמן נאלצה‬ ‫במיוחד לתקן אז את הנשמות בעולם העליון‪.‬‬ ‫עתידים הם לראותן בעולם העליון‪ ,‬וכשם‬ ‫אליו‪ ,‬וכמעט נשכח הדבר מליבו‪.‬‬ ‫לסעוד את בעלה בחוליו‪ ,‬ומלבד זאת‪ ,‬חלק‬ ‫כך פרש הרב הקדוש רבי שלמה מראדומסק‬ ‫שנהגה שרה אימנו שחייתה מאה עשרים‬ ‫חלפה לה תקופה‪ ,‬ובאחד מלילות השבת‪,‬‬ ‫הארי של ההכנסות מהחנות ‪ -‬שימש לצרכי‬ ‫זי”ע בספרו ’תפארת שלמה’ (פר’ חיי שרה) את‬ ‫ושבע שנים‪ ,‬מהן שנים רעות ומרות‪ ,‬ואף על‬ ‫כאשר עמד המגיד הקדוש מטשרנוביל בבית‬ ‫האב החולה‪.‬‬ ‫הפסוק (בראשית כד יא) ‘ויברך הגמלים מחוץ‬ ‫פי כן‪ ,‬שוות היו בעיניה לטובה‪.‬‬ ‫מדרשו להתפלל לפני העמוד ‘קבלת שבת’‬ ‫בשלב מסוים החלה האישה להתייאש‬ ‫לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת‬ ‫וכך אמר להם רבי עקיבא‪ :‬קחו מוסר מאסתר‬ ‫כדרכו בקודש‪ ,‬הבחינו כל החסידים שבשעה‬ ‫מרפואת בעלה‪ .‬אמנם צעיר היה האיש לימים‪,‬‬ ‫השאבת’‪ ,‬על פי המסופר במסכת עירובין (מה‪).‬‬ ‫המלכה‪.‬‬ ‫שהגיעו לחרוז ‘בואי בשלום’ והפנה הרבי את‬ ‫אולם מחלתו הקשה הלכה והחריפה עד‬ ‫על התנא רבי טרפון שהזדמן לו ללון בליל‬ ‫אף היא יכולה היתה ליפול ברוחה ולהביט‬ ‫פניו למערב‪ ,‬החל מורה באצבעו לכיוון הפתח‬ ‫שסבורה היתה כי לעולם לא יקום ממיטתו‪,‬‬ ‫שבת חוץ לעיר‪.‬‬ ‫על שפל מצבה‪ :‬מביתו של מרדכי הצדיק‪,‬‬ ‫כמי שמצביע ורומז לאדם להיכנס פנימה‪.‬‬ ‫וכי לא ירחק היום בו יעזוב את העולם‪.‬‬ ‫ופנימיות הדבר היא שיש ביד הצדיק להעלות‬ ‫הגיעה לשאול תחתית זה – ארמונו הטמא של‬ ‫תמהו החסידים מאוד‪ .‬איש לא נראה בפתח‪,‬‬ ‫תחושת הייאוש פעפעה בבית עד שתקפה גם‬ ‫ולתקן את נשמות המתים שנדחו בעולם‬ ‫אחשורוש‪.‬‬ ‫ולמי החווה הרבי שייכנס?!‬ ‫את החולה בעצמו‪ ,‬ואם בתחילה לא התייאש‬ ‫העליון מחוץ לגבולות הקדושה‪ ,‬ואף אלו‬ ‫אך הראו לה משמים רמז במספר המדינות‬ ‫אלא שכמובן‪ ,‬אף אחד מביניהם לא העז‬ ‫מהרחמים על אף החרב החדה שהיתה מונחת‬ ‫שלא זכו לבוא אל הצדיק בחייהן‪ ,‬יכול הצדיק‬ ‫שעליהן מלכה – מאה עשרים ושבע‪ ,‬כשנות‬ ‫לשאול את הרבי על כך‪ ,‬וכולם נותרו‬ ‫על צווארו‪ ,‬ברבות הימים כבר לא האמין שיש‬ ‫להעלותן ולתקנן לאחר מיתתן עד שינוחו‬ ‫חייה של שרה אימנו שכל שנות חייה שוות‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫תהילים‬ ‫זצ”ל ממונטריאול‪ ,‬שכאשר היה בחור צעיר‬ ‫במידת האמת‪ ,‬זכה אליעזר להיכנס בחייו לגן עדן‪ ,‬שכן שם משכן‬ ‫בפליאתם‪ .‬אחד מן העדים למחזה המוזר באותה שבת היה מיודענו‪,‬‬ ‫ולמד בישיבתו של הרב הקדוש רבי יעקב יחזקיה‬ ‫האמת‪ ,‬וההפך הגמור של המצב עליו נאמר (תהלים קא ז) ‘דבר שקרים‬ ‫חברו של האברך שקיבל מאיתו תקיעת כף לפני פטירתו‪ ,‬שבא אותה‬ ‫מפאפא זי”ע בעל ’ויגד יעקב’‪ ,‬התהלכה שמועה‬ ‫לא יכון לנגד עיני’‪.‬‬ ‫שבת לחסות בצל הרבי‪.‬‬ ‫אפופת סוד בין הבחורים המבוגרים בישיבה‪,‬‬ ‫שכאשר מניחים את היד על גבי המזוזה שבדלת‬ ‫כסף נוטל‬ ‫באותו ליל שבת‪ ,‬כחצות הלילה‪ ,‬כאשר נם החבר את שנתו באחת‬ ‫האכסניות‪ ,‬נגלה אליו בחלום ידידו האברך הנפטר ואמר לו‪“ :‬עתה‬ ‫החדר בו ישן ראש הישיבה‪ ,‬מיד הוא מתעורר‪.‬‬ ‫בדרך צחות ציין הרב הקדוש רבי יואל מסאטמאר זי”ע בעל ’דברי‬ ‫יואל’ את טבעם של שדכני העולם‪ ,‬ומעשה שהיה כך היה‪:‬‬ ‫הגיע הזמן שאקיים את הבטחתי ואספר לך את כל מה שאירע עימי‬ ‫לא מלאו ליבו של רבי יעקב יצחק לעמוד על‬ ‫מאותו יום בו נפרדה נשמתי מגופי ועד עצם היום הזה‪.‬‬ ‫אמיתות השמועה‪ ,‬אך פעם אחת לא נותרה לו‬ ‫הגאון רבי משה דב מפאיע זצ”ל סיפר כי חברו הטוב ביותר בימיו‬ ‫הראשונים באמריקה היה החסיד רבי יוסף כץ ז”ל‪ ,‬עימו נהג ללמוד‬ ‫דע‪ ,‬כי מיד לאחר פטירתי לקחו מלאכי החבלה את נשמתי ועשו‬ ‫ברירה‪ ,‬וכאשר חפץ להקיץ את ראש הישיבה‬ ‫בה ככל המגיע על מעשים שאינם כשורה‪ .‬הימים האלו היו קשים‬ ‫משנתו השתמש באותה נוסחת קסם עילאית‪.‬‬ ‫מדי לילה בבית המדרש‪.‬‬ ‫יום אחד קרא לו הרבי מסאטמאר ואמר לו‪“ :‬הבנתי שאתה חבר קרוב‬ ‫ומרים בעבורי עד מאוד‪ ,‬עד שמרוב הצרות שאפפוני שכחתי לחלוטין‬ ‫“היה זה”‪ ,‬כך סיפר‪“ ,‬כאשר נחפזתי פעם לנסוע‬ ‫מכל מה שהיה בעולם הזה ואף לא זכרתי שעלי לבקש מהרבי שיבוא‬ ‫לדרכי‪ ,‬וכהרגלי מוכרח הייתי לקבל ברכתו של‬ ‫של רבי יוסף‪ .‬ברצוני שתציע לו שידוך פלוני”‪ .‬הרבי הדגיש כי אין‬ ‫לעזרתי כפי שהבטיחני‪.‬‬ ‫ראש הישיבה טרם אצא‪ ,‬אך לצערי נמנם ראש‬ ‫הוא מבקש ממנו לחפש שידוכים עבור חברו‪ ,‬אלא רק להיות הצינור‬ ‫עד שהיום‪ ,‬בזמן תפילת קבלת שבת‪ ,‬כאשר נשמע הכרוז במרומים‪,‬‬ ‫הישיבה בחדר הספרים‪ ,‬כך שלא יכולתי להיפרד‬ ‫להעברת הצעה ספציפית זו‪.‬‬ ‫כפי שנשמע מדי ערב שבת ‘בואו ונצא לקראת שבת’‪ ,‬לפתע עזבו‬ ‫ממנו‪ .‬מאחר שהזמן היה דחוק ולא רציתי לנסוע‬ ‫הציע רבי משה דב את השידוך לרבי יוסף‪ ,‬וזה השיב כי עליו להתייעץ‬ ‫אותי כל מלאכי החבלה וברחו למרחקים‪ ,‬עד שלא ראיתי אף לא‬ ‫ללא ברכת הדרך‪ ,‬נאלצתי להפריעו‪.‬‬ ‫תחילה עם אבותיו בשאלת חלום‪ ,‬או לעלות על קברם‪ .‬כששמע הרבי‬ ‫אחד מהם‪.‬‬ ‫הגעתי לפתח חדרו ועמדתי על מפתן הדלת‪,‬‬ ‫את התשובה‪ ,‬הנהן בהסכמה ואמר כי אכן כך ראוי לעשות‪.‬‬ ‫לא ידעתי להיכן עלי לפנות ונשארתי על מקומי תוהה ומשתומם‪.‬‬ ‫שמחמת היותה עשויה מזכוכית יכולתי להבחין‬ ‫כעבור מספר ימים התקבלה הסכמת האבות‪ ,‬והרבי בישר כי את שאר‬ ‫לפתע ראיתי המוני נשמות רצות ועפות במהירות מכל עבר לכיוון‬ ‫בנעשה בתוך החדר‪ .‬ילדות היתה בי והנחתי ידי‬ ‫הפרטים הטכניים כבר תשלים הרבנית‪.‬‬ ‫יעד בלתי נודע‪.‬‬ ‫על המזוזה‪ ,‬ומיד כאשר עשיתי זאת הבחנתי כיצד‬ ‫זמן קצר לאחר מכן הוכרז השידוך בבית המדרש בשעה טובה‬ ‫הצטרפתי גם אני למרוצה זו‪ ,‬עד ששוב נשמע קול הכרוז במרומים‪,‬‬ ‫נתעורר ראש הישיבה והתיישב על מקומו‪.‬‬ ‫ומוצלחת‪ .‬בצהרי אותו יום‪ ,‬קרא הרבי מסאטמאר לשדכן המופתע‪,‬‬ ‫מבשר ואומר‪‘ :‬לכו ושמעו את הרב הצדיק רבי מרדכי‪ ,‬המגיד מישרים‬ ‫כשראני בפתח החדר‪ ,‬הושיט לי ידו לברכה‪,‬‬ ‫והושיט לו סכום נכבד של מאה וחמישים דולרים כדמי שדכנות‪.‬‬ ‫מטשרנוביל‪ ,‬איך הוא מקבל את השבת בזמירות‪ ,‬בשירות ובתשבחות!’‬ ‫ונפרדתי לשלום‪ .‬אך טרם יצאתי גער בי ראש‬ ‫התפלא רבי משה דב ושאל‪“ :‬ילמדנו רבנו‪ ,‬הרי כמעט שלא עשיתי‬ ‫תכף בשמעי כרוז זה‪ ,‬התעוררתי כאדם שנתעורר משינה עמוקה‪,‬‬ ‫הישיבה בחיבה באמרו‪’ :‬להבא‪ ,‬תחפש מצוות‬ ‫דבר בשידוך זה‪ .‬מדוע מגיעים לי דמי שדכנות?”‬ ‫ונזכרתי שהמגיד הקדוש מטשרנוביל היה מורי ורבי בעודי בחיים עלי‬ ‫אחרות‪ ,‬ואל תהדר אחר מצווה כזאת לעורר את‬ ‫חייך הרבי וענה לו‪“ :‬הלוא העולם נוהג לומר כי המילה ’שדכן’ היא‬ ‫אדמות‪.‬‬ ‫רבך משנתו’‪”...‬‬ ‫ראשי תבות‪ :‬שקר דובר‪ ,‬כסף נוטל‪ .‬אם תיקח את הכסף – תהיה‬ ‫התחלתי להגביר את מהירות ריצתי יחד עם שאר הנשמות המעופפות‪,‬‬ ‫מעשה דומה התרחש בערוב ימיו של הרב הקדוש‬ ‫שדכן הגון‪ ,‬כפי שהכרתי כמה וכמה יהודים כשרים ויראים שעסקו‬ ‫רבי חיים מרדכי מנדבורנה זי”ע בעל ’דבר חיים’‪.‬‬ ‫וכאשר באתי לבית המדרש ראיתי כי כולו מלא בחלונות גדולים‪ ,‬אור‬ ‫בשדכנות‪ .‬אך אם תסרב ליטול את המעות‪ ,‬יישארו בידך רק האותיות‬ ‫מופלא מבהיק דרכם וזיוו כשמש בצהריים‪.‬‬ ‫באותם ימים נאלץ הרבי לעסוק ברפואות לרגליו‬ ‫הראשונות – שקר דובר‪”...‬‬ ‫רציתי מאוד להיכנס ולבוא אל תוך בית המדרש‪ ,‬אבל לא הצלחתי‬ ‫החולניות‪ ,‬ולכן נסע אחת לשבוע על פי המלצת‬ ‫הרופאים לשהות במרחץ של זיעה שהיטיב מאוד‬ ‫יושב ומזווג זיווגים‬ ‫למצוא את הפתח‪ .‬אמנם ראיתי נשמות שהצליחו להיכנס פנימה‪,‬‬ ‫את בריאותו‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬פעמים רבות נוכח האדם שגם לאחר השתדלות מרובה לברר‬ ‫אך אנוכי לא ידעתי היכן מצויה הכניסה‪ .‬ככל שביקשתי והפצרתי‬ ‫באחת הפעמים ששב הרבי מהמרחץ‪ ,‬היה זה‬ ‫נכונה אודות השידוך‪ ,‬המידע שמגיע אליו אינו קולע תמיד אל האמת‪,‬‬ ‫מנשמות אחרות שתראינה לי את הדרך בה אוכל להיכנס לפני ולפנים‪,‬‬ ‫בצהרי היום‪ ,‬ומחמת חלישותו ותשישותו פנה‬ ‫בלשון המעטה‪ .‬סיבת הדבר היא רצון ההשגחה העליונה להוציא את‬ ‫לא נעניתי‪.‬‬ ‫לחדרו לנוח מעט על הספה‪ ,‬וביקש מבנו ששהה‬ ‫השידוך לפועל‪ ,‬על אף כל המניעות הטבעיות שהיו אמורות להיווצר‪,‬‬ ‫בצערי כי רב‪ ,‬הלכתי לצד מערב של בית הכנסת‪ ,‬מתוך שידעתי‬ ‫לצידו שידאג להקיצו לתפילת מנחה‪.‬‬ ‫שהרי בסופו של דבר‪ ,‬ריבון העולמים הוא היושב ומזווג זיווגים‪.‬‬ ‫כי פתח בית המדרש צריך להיות בצד מערב‪ ,‬וגם שם לא עלתה‬ ‫התאחרה השעה‪ ,‬וכראות בני הבית שזמן מנחה‬ ‫יהודי נכנס אל הרב הקדוש רבי אברהם מרדכי מגור זי”ע בעל ה’אמרי‬ ‫בידי למצוא את הפתח‪ .‬הבטתי דרך החלון והנה רואה אני את הרבי‬ ‫קרב חפצו להיכנס לחדרו ולעוררו‪ .‬ניגש אליהם‬ ‫אמת’‪ ,‬כדי להתייעץ אודות הצעת שידוך שהובאה לפניו‪.‬‬ ‫עומד לפני העמוד כשהוא מעוטף בטליתו כדרכו בקודש ומתפלל‪,‬‬ ‫בן הרבי ששהה מחוץ לחדר ומנע מהם להיכנס‪,‬‬ ‫אמר האיש כי משפחת הנערה המיועדת התגוררה בעיירה מרוחקת‪,‬‬ ‫והתעצבתי בכפליים על שאין אני יכול לראות ולהראות בפניו‪ ,‬עד‬ ‫באמרו‪:‬‬ ‫שבה לא היה לאיש קרוב או מודע שיוכל לברר אצלו פרטים על‬ ‫שלאחר זמן קצר‪ ,‬כאשר הגיעו לחרוז ‘בואי בשלום’‪ ,‬הסתובב הרבי‬ ‫“מן הסתם ידוע לכם המעשה שאירע אצל רבי‬ ‫אודותיהם‪.‬‬ ‫לצד מערב כשפניו גלויות ומאירות‪.‬‬ ‫אלימלך מליז’ענסק זי”ע‪ ,‬שהיה ישן על משכבו‪,‬‬ ‫הורה לו ה’אמרי אמת’‪“ :‬קום וסע לאותה עיירה שבה מתגוררת‬ ‫באותם רגעים נשגבים הבחין בי הרבי עומד מחוץ לבית המדרש‬ ‫וכדי להקיצו הניח אחיו רבי זושא את ידו על‬ ‫המשפחה‪ ,‬חקור ודרוש שם על אודותיהם‪ ,‬ועל פי המידע תקבל את‬ ‫ומביט בו מבעד לחלון‪ ,‬ורמז לי באצבעו שאתקרב אליו ואכנס פנימה‬ ‫המזוזה ותכף הקיץ משנתו‪ .‬רבי זושא נתן טעם‬ ‫ההחלטה”‪.‬‬ ‫אל תוך בית המדרש‪ .‬באותו רגע ממש נפתחה הדלת לפני ונכנסתי‬ ‫לדבר‪ ,‬שכיוון שאחיו הקדוש דבוק כל העת‬ ‫ציית היהודי לדברי הרבי ונסע לאותה עיירה‪ .‬עם כניסתו למקום‪ ,‬ניגש‬ ‫למחיצתו של הרבי‪.‬‬ ‫בדבקות עולם בבורא‪ ,‬לכן כאשר חצצו בינו לבין‬ ‫אליו אחד התושבים ושאלו למטרת בואו‪ .‬אמר לו היהודי‪“ :‬באתי לברר‬ ‫מאותו רגע אני מוגן ושמור מפני כל מלאכי החבלה וכוחות הרע‬ ‫המזוזה הקדושה שבפתח הפריע הדבר לדבקותו‬ ‫על משפחתו של פלוני‪ ,‬שהציעו לי את בתו לבני”‪.‬‬ ‫שביקשו להרע עימדי‪ .‬המגיד קיים את הבטחתו והוא שומר עלי”‪,‬‬ ‫ומכך התעורר‪ .‬בואו ונעשה כן גם אנו‪ ,‬ותראו כי‬ ‫כששמע זאת האיש‪ ,‬החל להכביר שבחים ומילים חמות על המשפחה‬ ‫סיים האברך את דבריו ונעלם כלעומת שבא‪.‬‬ ‫תכף יקיץ אבי הקדוש מתנומתו”‪.‬‬ ‫כולה – על האב‪ ,‬על האם‪ ,‬ובעיקר על הכלה המיועדת‪ ,‬אותה תאר‬ ‫הרי לנו חשיבותן של אותן דקות יקרות של קבלת שבת‪ ,‬שבהן הזמן‬ ‫ניגש בן הרבי אל הפתח שהפריד בין חדר הרבי‬ ‫ככלילת המעלות‪ .‬דקות ארוכות עמד והפליג בשבחם‪ ,‬ולבסוף סיכם‪:‬‬ ‫מסוגל לצדיקים להעלות ולתקן את נשמות בני ישראל העשוקות‬ ‫למרפסת הסוכה והניח ידו על המזוזה‪ ,‬ולאיש‬ ‫“בוודאי שעליך להתקשר עימם בברית השידוכין! הרי זה ממש ענבי‬ ‫בידיהם של מלאכי החבלה‪ ,‬ומכך נלמד שבוודאי בעוד נשמת רוח‬ ‫שעמד לצידו הורה בלחישה שיניח אף הוא את‬ ‫הגפן בענבי הגפן‪ ,‬דבר נאה ומתקבל”‪.‬‬ ‫חיים באפינו יכולים אנו בשעה זו להתעלות ולטהר את הנפש‬ ‫ידו על המזוזה שבפתח הכניסה‪.‬‬ ‫נחה דעתו של האב‪ ,‬והוא היה בטוח שזו היתה כוונתו של הרבי‬ ‫בקדושתה של שבת המלכה‪.‬‬ ‫לפלא היה‪ ,‬שמיד כאשר הניחו ידם על המזוזה‪,‬‬ ‫כששלח אותו לעיירה‪ .‬הוא הודיע לשדכן על הסכמתו המלאה‬ ‫זינק הרבי ממשכבו וניתר ממקומו בגבורת ארי‬ ‫לעשות רצון אביו שבשמים ולהתפלל תפילת‬ ‫להתקדם לסגירת השידוך על הצד היותר טוב‪ ,‬והיה במצב רוח‬ ‫דבר שקרים לא יכון לנגד עיני‬ ‫מרומם‪.‬‬ ‫ואקד ואשתחוה לה’ ואברך את ה’ אלהי אדני אברהם אשר הנחני בדרך‬ ‫מנחה‪.‬‬ ‫לאחר שהשידוך נחתם בשעה טובה‪ ,‬נותר האב ללון בעיר מגורי הכלה‪,‬‬ ‫אמת (בראשית כד מח)‬ ‫וכך סיפר אחד מבניו של הרב הקדוש רבי אברהם‬ ‫אולם למחרת בבוקר‪ ,‬כאשר נכנס לבית הכנסת המקומי לתפילת‬ ‫נוהג היה הרב הקדוש רבי יצחק מנחם מאלכסנדר הי”ד להזהיר‪:‬‬ ‫יצחק הכהן זי”ע מ’תולדות אהרן’‪ ,‬שבעת שהיה‬ ‫שחרית‪ ,‬נפל ליבו בקרבו כשמכל עבר שמע את תושבי המקום לועגים‬ ‫“כששדכן מציע לכם שידוך‪ ,‬תאמינו לו רק לגבי שני פרטים‪ :‬שלאחד‬ ‫ישן אירע כמה פעמים שכאשר אחד הניח ידיו על‬ ‫לו‪ .‬התברר כי ראש המשפחה עימה השתדך הוא אדם קשה‪ ,‬ששמו‬ ‫יש בן ולשני יש בת‪ .‬אל תסמכו על אף מלה מעבר לזה‪”...‬‬ ‫המזוזה מיד התעורר הרבי משנתו‪ ,‬כיוון שהסתרת‬ ‫הרע הולך לפניו בכל האזור‪...‬‬ ‫אולם אצל אליעזר עבד אברהם – השדכן היהודי הראשון – אנו‬ ‫המזוזה הפריעה לו את דבקותו המוחלטת בבורא‪.‬‬ ‫שבור ורצוץ‪ ,‬מהר היהודי לחזור אל ה’אמרי אמת’‪ .‬הוא נכנס אל‬ ‫מוצאים תופעה מופלאה‪ :‬לאורך כל שיחתו עם משפחתה של רבקה‪,‬‬ ‫זוהי מדרגת הצדיקים‪ ,‬שכל חילוקי הזמנים אינם‬ ‫הקודש פנימה‪ ,‬פרץ בבכי תמרורים ושאל‪“ :‬רבי! הרי עשיתי בדיוק‬ ‫אין אנו מוצאים ולו שמץ של גוזמה‪ ,‬ובוודאי שלא חצי מלה של שקר‪.‬‬ ‫מונעים בעדם מלעבוד את הבורא בכל רגע נתון‪,‬‬ ‫כפי שהוריתם לי! נסעתי לעיירה‪ ,‬שמעתי על משפחת הכלה שבחים‬ ‫דבר זה עומד בניגוד חריף למנהגם הנפוץ של שדכנים רבים‪ ,‬המרשים‬ ‫וכפי שביום עובדים את יוצרם בתורה ובתפילה‪,‬‬ ‫מופלגים‪ ,‬ועל סמך זה סגרתי את השידוך‪ .‬והנה התברר כעת‬ ‫לעצמם ‘לייפות’ את המציאות‪ ,‬לעגל פינות ולשנות מן האמת פה ושם‬ ‫גם בשעת השינה אינם סרים מדבקותו ויראתו‬ ‫שהמחותן הוא אדם שכל העיירה מתנזרת ממנו!”‬ ‫השלמה‪ ,‬ומצידם אין חילוק בין שינה להקיץ אלא‬ ‫כדי להוציא את השידוך אל הפועל‪...‬‬ ‫נענה ה’אמרי אמת’ ואמר‪“ :‬הסכת ושמע‪ :‬ידעתי גם ידעתי שאותו‬ ‫בספרו ’אריה שאג’ (מבוא האמת‪ ,‬אות קג) מבאר הרב הקדוש רבי אריה‬ ‫כל המצבים כולם ‪ -‬מקשה אחת לעבודתו יתברך‪.‬‬ ‫אדם שעליו שאלת אותי שרוי במריבה קשה כמעט עם כל תושבי‬ ‫לייבוש מצאנז ז’מיגראד זי”ע את עומק הענין על פי הפסוק (ויקרא יא‬ ‫לנו בושת הפנים‬ ‫העיירה‪ .‬אך ידעתי דבר נוסף – שישנו אדם אחד בעיירה כולה שנותר‬ ‫מד) ‘והתקדשתם והייתם קדשים’‪.‬‬ ‫אומר היה הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר מגור זי”ע‬ ‫ידידו הנאמן‪.‬‬ ‫האמת היא התשתית והיסוד של הקדושה בעולם‪ ,‬ואין קדושה יכולה‬ ‫בעל ’חידושי הרי”מ’‪ ,‬שעמקה של התשובה היא‬ ‫אמרתי בליבי‪ :‬אם מכל תושבי העיירה‪ ,‬יסובבו מן השמים שתפגוש‬ ‫לחול דרך צינורות טמאים ומאוסים‪ ,‬שהרי מקורו ושרשו של כוח‬ ‫הבושה‪ .‬וכך אמרו חכמינו ז”ל במסכת נדרים (כ‪).‬‬ ‫מיד עם כניסתך דווקא את אותו ידיד – הרי זה סימן מובהק מן השמים‬ ‫הטומאה – הס”מ‪ ,‬הוא השקר‪.‬‬ ‫שהבושה מביאה ליראת חטא‪ ,‬ולכך כוונת הכתוב‬ ‫שזהו הזיווג שנגזר עליכם מלמעלה‪ .‬אולם‪ ,‬אם אין זה הזיווג הראוי‬ ‫ואכן שמחתו של אליעזר על כך היתה גדולה ועצומה‪‘ :‬ואקד ואשתחוה‬ ‫‘ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו’‬ ‫לכם‪ ,‬בוודאי היו מסובבים שתפגוש את אחד מרוב בני העיירה שהיה‬ ‫לה’ ואברך את ה’ אלקי אדני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת‬ ‫(שמות כ יז)‪ ,‬כי כל אדם המתבייש ‪ -‬לא במהרה‬ ‫מספר לך מיד את מגרעותיו‪ ,‬וכך היית ניצל מן השידוך‪.‬‬ ‫את בת אחי אדני לבנו’ (כד מח)‪ .‬הוא הודה על כך שגם בשידוך שעשה‬ ‫הוא חוטא‪.‬‬ ‫כעת‪ ,‬לאחר שההשגחה העליונה כוונה את צעדיך לפגוש דווקא את‬ ‫עבור אדונו אברהם ויצחק בנו‪ ,‬הנחה אותו הקדוש ברוך הוא בדרך‬ ‫ורמז יש באותיות המילה ‘תשובה’ הזהות לאותיות‬ ‫אותו ידיד – יכול אתה להיות סמוך ובטוח בלב שלם כי זהו השידוך‬ ‫אמת – ושהוא לא נאלץ לנהוג כדרך השדכנים המשקרים ומשנים‬ ‫המילה ‘הבושת’‪.‬‬ ‫המיועד לכם מששת ימי בראשית‪ ,‬כפי שהכריזו בשמים קודם יצירת‬ ‫בדבריהם‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ד’‬ ‫הוולד‪ :‬בת פלוני לפלוני!”‬ ‫ומוסיף ה’אריה שאג’ חידוש נפלא‪ :‬ייתכן שבזכות דבקותו העצומה‬ ‫המשך מעמוד ג’‬ ‫תהילים‬ ‫אב המלאכה הוא ההוצאה‪ ,‬ומן הראוי היה‬ ‫זו פנימיותם של דברי רש”י שפרש את‬ ‫דקה ארוכה חלפה עד שהנערה הצליחה לעכל‬ ‫עיקר הבושה היא כמובן להתבייש מהבורא‬ ‫שתפתח המשנה בחיובו של בעל הבית‬ ‫המילים ‘ויקחו לי תרומה’‪‘ :‬לי – לשמי’ (שמות‬ ‫את הדברים‪ ,‬ואז סיפרה שבחודש האחרון‬ ‫יתברך ולא מבני אדם‪ ,‬וכמו שנאמר בפסוק‬ ‫שבפשיטת ידו אל העני מתחייב הוא בהוצאה‬ ‫כה ב)‪ ,‬שבנתינת הצדקה יש ליחד את שם‬ ‫יחסיה עם אחיה עלו על שרטון והוא החליט‬ ‫שלפנינו ‘שויתי ה’ לנגדי תמיד’‪ .‬כאשר משווה‬ ‫מרשות היחיד לרשות הרבים”‪.‬‬ ‫הוי”ה‪ .‬ועל כך אמר הכתוב (משלי כב ב) ‘עשיר‬ ‫לנתק איתה כל קשר‪.‬‬ ‫האדם לנגד עיניו שהוא ניצב לפני הבורא‬ ‫ככלות המגיד הקדוש להסביר את הקושיא‪,‬‬ ‫ורש נפגשו עשה כלם ה’’‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא‬ ‫עד כדי כך שאפילו לא ידעה שנמצא תורם‬ ‫בכל רגע‪ ,‬מכסה את פניו בושה עצומה רק‬ ‫אמר לאותו מקשה שמאוחר יותר יענה לו על‬ ‫מסבב שעשיר ורש ייפגשו‪ ,‬ועל ידי שייתן‬ ‫והוא עובר השתלת כליה‪...‬‬ ‫מהמחשבה לחטוא‪.‬‬ ‫קושייתו‪.‬‬ ‫העשיר צדקה לעני‪ ,‬יתיחד במעשיהם שם‬ ‫כעת היה תורו של הרב הבר להזדעזע‪.‬‬ ‫רק מחמת השכחה ורוח השטות שנכנסה‬ ‫פליאתו של המקשה התחלפה בחרדה עצומה‬ ‫הוי”ה כסדרו‪.‬‬ ‫מעולם לא חש תחושת פגיעה כה גדולה‬ ‫באדם עובר הוא על רצון הבורא‪ ,‬אך בעקבות‬ ‫כאשר פנה אליו המגיד בסעודת ליל שבת‪,‬‬ ‫ייחוד זה נעשה רק כאשר הנותן מקדים לתת‬ ‫בעבור מישהו אחר‪ .‬אחותו של אותו נער‬ ‫החטא ניטלת ממנו הבושה הטבעית‪ ,‬ועל ידי‬ ‫ואמר לו דברים מרעידים‪:‬‬ ‫צדקה בטרם יפשוט העני את ידו לבקש ממנו‪,‬‬ ‫הפכה עולמות בשבילו בדאגה ובמסירות‬ ‫התשובה יכול הוא לזכות בה שוב‪.‬‬ ‫“דע לך כי במתיבתא דרקיעא הקשו קושיא זו‪,‬‬ ‫ובכך יוצר הוא את שם הוי”ה כסדרו‪ ,‬כיוון‬ ‫אין קץ‪ ,‬והוא‪ ,‬אפילו לא טרח לספר לה על‬ ‫יהודי יקר היה בירושלים‪ ,‬תלמיד חכם וירא‬ ‫ותירצו‪ ,‬שהטעם לחיובו של העני הוא משום‬ ‫שבעת שנוטל הוא את המטבע בידו הרי כאן‬ ‫ההשתלה שנעשתה רק בזכותה‪...‬‬ ‫שמים שכיהן כמשגיח בישיבת ‘נתיבות חכמה’‬ ‫שפשט את ידו תחילה ולא המתין שיפשוט‬ ‫י’‪ ,‬ובשעה שמניח את המטבע בכפו הרי כאן‬ ‫לאחר מספר שעות‪ ,‬כאשר התעורר הנער‬ ‫ושמו רבי אברהם ישעיהו הבר ז”ל‪.‬‬ ‫בעל הבית את ידו אליו‪.‬‬ ‫ה’‪ ,‬ובשעה שפושט את ידו לתתה לעני הרי‬ ‫מההשתלה‪ ,‬התקשר לרב הבר להודות לו על‬ ‫הרב הבר חלה בכליותיו ובמשך קרוב לשנה‬ ‫בכך ביצע העני השתדלות רבה יותר מכפי‬ ‫כאן ו’‪ ,‬ורק לאחר מכן‪ ,‬כאשר נותן הוא אותה‬ ‫הצלת חייו‪.‬‬ ‫היה מטופל בדיאליזה‪.‬‬ ‫הנדרש‪ ,‬ומן הדין נענש בחיוב זה‪”...‬‬ ‫לידו של המקבל מצטרפת הה’ האחרונה ובכך‬ ‫”כבוד הרב‪ ,‬אין בפי מילים להודות לך!‬ ‫טיפולי הדיאליזה מייסרים הם וקשים ביותר‬ ‫ויובנו הדברים בפנימיותם לאור האמור‪ ,‬כי‬ ‫מצטרף שם הוי”ה כסדרו הרומז לרחמים‪.‬‬ ‫כעת התעוררתי מהניתוח וכבר אני חש שיפור‬ ‫לגוף ולנפש‪ ,‬ובחסדי הבורא נחלץ הרב הבר‬ ‫בפשיטת ידו מנע העני מהנותן ליצור את שם‬ ‫מה שאין כן אם מתעכב העשיר ומתמהמה‬ ‫עצום במצבי‪ .‬הצלת את חיי!”‬ ‫מכך בזכות חבר קרוב שתרם לו כליה‪.‬‬ ‫הוי”ה כסדרו המעורר רחמים והפך את הסדר‪,‬‬ ‫מלתת את הצדקה עד שיבקש העני תחילה‪,‬‬ ‫הרב הבר לא היה מסוגל לשוחח עימו‪ .‬בקול‬ ‫הרב הבר‪ ,‬שחש שקיבל את חייו מחדש‪ ,‬לא‬ ‫ובכך עורר דינים ונתחייב‪.‬‬ ‫הופך הוא את הסדר ואין שם הוי”ה כסדרו‪,‬‬ ‫שקט ענה‪:‬‬ ‫הסתפק בהודיה לבורא על החסד שגמל‬ ‫אלא באופן של ה’ תחילה ורק לאחר מכן י’ ה’‬ ‫“אל תגיד לי תודה‪ .‬אני פגוע ממך קשות‬ ‫לרצות לעזור בלב שלם‬ ‫ו’‪ ,‬ואין צירוף השם עולה כסדרו‪.‬‬ ‫וממש קשה לי לדבר איתך”‪.‬‬ ‫עימו‪ .‬ליבו נכמר על כל אותם חולים שלא זכו‬ ‫לתרומה יקרה שכזו‪ ,‬והוא הקים בעבורם את‬ ‫למדרגה רוחנית גבוהה ונשגבה זכה הרב‬ ‫על כך פרש מרן הבעל שם טוב הקדוש זי”ע‬ ‫הנער נבהל‪“ :‬מה קרה? מה עשיתי לרב?”‬ ‫הארגון ‘מתנת חיים’ הדואג לתרומת כליות‬ ‫הקדוש בעל ’צמח צדק’ מליובאויטש זי”ע‪:‬‬ ‫את הפסוק ‘אני בצדק אחזה פניך אשבעה‬ ‫והרב הבר לא שתק‪“ :‬אחותך סיפרה לי שלא‬ ‫עבור חולים הזקוקים להשתלה דחופה‪ ,‬ומציל‬ ‫ראיית זקנו‪ ,‬הרב הקדוש בעל התניא זי”ע‪ ,‬גם‬ ‫בהקיץ תמונתך’‪ :‬כאשר ‘אני בצדק’ ומקדים‬ ‫הודעת לה על ההשתלה‪ .‬זו כפיות טובה שאין‬ ‫חיים כפשוטו‪.‬‬ ‫לאחר הסתלקותו מן העולם – בהקיץ ממש‬ ‫לתת צדקה – ‘אחזה פניך’‪ ,‬כי על ידי כך‬ ‫כדוגמתה‪ ,‬ואין זה משנה מה הסיבה שבשלה‬ ‫כשהיה הרב הבר מבקש להמחיש לתלמידיו‬ ‫ולעיתים בחלום הלילה‪.‬‬ ‫יהיה ייחוד שם הוי”ה כסדרו בבחינת פנים‪.‬‬ ‫החלטת לנתק איתה את הקשר!‬ ‫את עוצמת הבושה שצריכה להיות לאדם‬ ‫הזדמנויות מיוחדות אלו שימשו לצמח צדק‬ ‫מה שאין כן אם חלילה ‘אשבעה בהקיץ’ –‬ ‫אין לך מושג כמה טרחה בשבילך ודאגה לך!‬ ‫מפני הבורא בשל חטאיו‪ ,‬היה מספר את‬ ‫להציג בפני הסבא שאלות שהיו לו‪ ,‬בין בתורת‬ ‫כשהעני מקיצני בפשיטת ידו לתבוע צדקה‪,‬‬ ‫אחותך הפכה עולמות כדי להשיג לך תורם‬ ‫הסיפור הבא‪:‬‬ ‫הנגלה ובין בתורת הנסתר‪ ,‬וכך נענה דבר‬ ‫לא אזכה אלא לראות את ‘תמונתך’‪ ,‬תמונת‬ ‫ואתה אפילו לא מספר לה?!‬ ‫באחת השנים הראשונות לפעילותו של‬ ‫דיבור על אופניו‪ .‬ואולם‪ ,‬לאחר תקופה של‬ ‫ארבע אותיות השם‪ ,‬ולא בבחינת פנים‪.‬‬ ‫אם אתה רוצה להכיר לי טובה‪ ,‬אני מבקש‬ ‫הארגון‪ ,‬דפקה בדלת בית משפחת הבר נערה‬ ‫גילויים פסק בעל התניא מלבוא אליו‪ ,‬ושאלות‬ ‫וכך פרש הגאון רבי אלעזר קאליר מקלן‬ ‫ממך שלא תדבר איתי עד שלא תפייס את‬ ‫צעירה בוכייה‪.‬‬ ‫רבות נותרו אצלו ללא מענה‪.‬‬ ‫בספרו ’חות יאיר חדש’ (דף כג‪ ):‬את הפסוק‬ ‫אחותך!”‬ ‫הרבנית קיבלה את פניה בחום ושאלה מה‬ ‫צער גדול הצטער הצמח צדק על כך‪ ,‬ותפילות‬ ‫(שמות לג כג) ‘והסרתי את כפי וראית את אחרי‬ ‫הנער ניסה לענות בכה ובכה ולתרץ את‬ ‫בפיה‪ ,‬והנערה סיפרה את סיפורה המזעזע‪.‬‬ ‫רבות שפך שיזכה לראות שוב את פני זקנו מן‬ ‫ופני לא יראו’‪ :‬אם תסיר כף ידך מלפתחה‬ ‫מעשיו‪ ,‬אך הרב הבר כלל לא הסכים לשמוע‬ ‫אח יחיד יש לה הצעיר ממנה בשנים ספורות‪,‬‬ ‫העולם העליון‪ ,‬אולם החזיונות לא התחדשו‪.‬‬ ‫למתן צדקה ויצטרך העני לפשוט ידו לבקש‬ ‫את טענותיו וסיים את השיחה‪.‬‬ ‫והשנים בודדים בעולם‪ .‬יתומים הם מאב‬ ‫יום אחד‪ ,‬בשעת בוקר מוקדמת‪ ,‬הלך הצמח‬ ‫צדקה‪ ,‬לא תראה את ה’ בבחינת פנים כי אם‬ ‫כעבור כמה ימים התקשרה האחות לבית הרב‬ ‫ומאם; האב נפטר לפני כעשור והאם לפני‬ ‫צדק לתפילת שחרית‪ .‬באותו היום התקיים‬ ‫בבחינת אחור‪ ,‬כי יהיה צירוף השם שלא‬ ‫והרבנית הבר וסיפרה בהתרגשות שבזכותם‬ ‫כשנתים‪ ,‬ואין להם כל מכר וקרוב חוץ מסבא‬ ‫בליובאויטש שוק גדול‪ ,‬וסוחרים מכל הסביבה‬ ‫כסדרו‪.‬‬ ‫התפייס עימה האח‪ ,‬והיא מבקשת להודות על‬ ‫וסבתא מבוגרים שלא התאוששו מהשבר‬ ‫הגיעו לקנות ולמכור‪ .‬בעברו בשוק‪ ,‬ניגש‬ ‫אליו יהודי פשוט וירא שמים‪ ,‬ובקשתו בפיו‪:‬‬ ‫בתר עניא אזלא עניותא‬ ‫המאמצים שהחזירו אליה את אחיה היחיד‪.‬‬ ‫הנורא‪.‬‬ ‫לאור דברים אלו ביאר כ”ק מרן אדמו”ר רבי‬ ‫כשפגש הרב הבר את האח‪ ,‬הוא אמר כי מה‬ ‫האח הצעיר נולד עם כליות לא בריאות‪,‬‬ ‫רואה אני הזדמנויות לרכוש סחורה בזול‬ ‫דוד חי אביחצירא שליט”א‪ ,‬את לשון המשנה‬ ‫שגרם לו להתפייס עם אחותו היה הבושה‬ ‫ובתקופה האחרונה הדרדר מצבו עד‬ ‫ולמכור ביוקר‪ ,‬אלא שאין בידי כסף מזומן‬ ‫הראשונה במסכת שבת (ב‪ ).‬העוסקת בחיובי‬ ‫העצומה שחש ממעשהו!‬ ‫שהרופאים הודיעו להם שאין מנוס מהשתלת‬ ‫כדי להשקיע‪ .‬שמא יוכל רבנו להלוות לי‬ ‫הוצאה מרשות לרשות‪“ :‬פשט העני את ידו‬ ‫הוא לא הצליח להכיל את הבושה האיומה על‬ ‫כליה במהירות המרבית‪.‬‬ ‫כמה רובלים כדי שאסחור בהם‪ ,‬ואחזיר לו‬ ‫לפנים ונתן או נטל מתוך ידו של בעל הבית‬ ‫כך שהיא מסרה את נפשה למענו ואילו הוא‬ ‫הנערה פרצה שוב בבכי וקראה‪:‬‬ ‫עד הלילה?‬ ‫העני חייב”‪ .‬ויש לדקדק‪ ,‬מדוע פתחה המשנה‬ ‫ניתק עימה את הקשר‪ ,‬והחליט שהוא חייב‬ ‫”אני מתחננת‪ ,‬תעזרו לנו! אין לנו שום אדם‬ ‫השיב לו הצמח צדק‪ ,‬שמיד לאחר התפילה‬ ‫בחיובו של העני‪ ,‬וכי אין די בכל הצער שהיה‬ ‫להתפייס איתה‪.‬‬ ‫בעולם שיכול לעשות זאת חוץ מכם‪”...‬‬ ‫יבוא לביתו ויקבל את ההלוואה‪ .‬האיש שמע‬ ‫מנת חילקו עד שהוצרך לפשוט ידו לצדקה?!‬ ‫אותה בושה היא המקרבת את האדם מחדש‬ ‫הרב הבר התגייס מיד לעזרת הנערה ואחיה‪,‬‬ ‫ושתק‪.‬‬ ‫ולאור המבואר יובן‪ ,‬שכיוון שהקדים העני‬ ‫אל קונו‪ .‬כאשר הוא מכיר כמה טובות גמל‬ ‫ובמשך מספר שבועות הפך עולמות כדי‬ ‫בבית הכנסת נפל בדעת הצמח צדק מאמר‬ ‫לפשוט ידו תחילה הרי הוא מעורר צירוף‬ ‫עמו הבורא‪ ,‬ולעומתן רואה את ריחוקו ואת‬ ‫למצוא תורם מתאים‪.‬‬ ‫הגמרא במסכת בבא בתרא (י‪ ).‬אודות האמורא‬ ‫השם שלא כסדרו‪ ,‬ומתעוררים עליו דינים‬ ‫כפיות הטובה שבמעשיו‪ ,‬אין לבו מניח לו‬ ‫כל אותו הזמן היתה הנערה מתקשרת מדי יום‬ ‫הקדוש רבי אלעזר‪ ,‬אשר היה נוהג לתת‬ ‫חלילה ולכן העני חייב‪.‬‬ ‫להישאר כפי שהיה; הבושה מעוררת אותו‬ ‫במסירות עצומה ושואלת שוב ושוב‪:‬‬ ‫פרוטה לעני לפני התפילה‪ ,‬ולמד ענין זה‬ ‫בדומה לכך כתב הגאון הקדוש רבי צבי‬ ‫לפייס‪ ,‬לתקן ולשוב‪.‬‬ ‫”אתם זוכרים מאחי? מצאתם לו תורם???”‬ ‫מן הפסוק שלפנינו ’אני בצדק אחזה פניך’‪.‬‬ ‫אלימלך מדינוב זי”ע בספרו ’אגרא דפרקא’‬ ‫הבורא יתברך נותן לנו הכל‪ ,‬ואנו משיבים לו‬ ‫הרב הבר היה עונה לה בסבלנות ובהבנה‬ ‫הבין הצמח צדק שלא כראוי עשה‪ ,‬שדחה‬ ‫(אות יד)‪ ,‬שפעם רצה אחד לבדח את דעתו‬ ‫בכפיות טובה כה נוראה!‬ ‫שפעילי הארגון עושים ככל יכלתם‪ ,‬וכעבור‬ ‫את היהודי מעל פניו עד לאחר התפילה‪ .‬מיד‬ ‫של המגיד הקדוש רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב‬ ‫תקופה פחתה תדירות השיחות עם האחות‬ ‫עזב את בית הכנסת‪ ,‬חזר לביתו‪ ,‬לקח עשרה‬ ‫זי”ע‪ ,‬והציג בפניו שאלה זו בערב שבת בין‬ ‫בצדק אחזה פניך‬ ‫שהפסיקה לצלצל באופן יומיומי‪.‬‬ ‫רובלים ויצא לשוק לחפשו‪.‬‬ ‫השמשות‪:‬‬ ‫אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך‬ ‫לבסוף נמצא התורם המתאים‪ ,‬והאחריות על‬ ‫המקום כבר המה אדם ובהמה‪ ,‬וזמן רב עסק‬ ‫“כמה צער וייסורים עוברים על העני המדוכא‬ ‫(תהלים יז טו)‪.‬‬ ‫ההשתלה עברה לצוות המטפל בבית החולים‪.‬‬ ‫בחיפוש אחר אותו היהודי‪ .‬לבסוף מצאו‪,‬‬ ‫עד שמצליח הוא להשיג מעט מן המעט‬ ‫לא תמיד פותח האדם את שערי התפילה‬ ‫משם והלאה אין זה מתפקידו של הארגון‬ ‫ומסר לו את ההלוואה בסבר פנים יפות‪.‬‬ ‫לצורך השבת‪ ,‬והנה סוף סוף נכנסת השבת‬ ‫במילות תפילה‪ .‬לעיתים המפתח הראשון הוא‬ ‫לדאוג לתהליך ההשתלה‪ ,‬אך הרב הבר וזוגתו‬ ‫כשחזר הצמח צדק לבית הכנסת והחל‬ ‫ואך מתחיל העני לשנות את פרקי המשניות‬ ‫המטבע שהוא מניח בידו של עני‪ .‬לכך רמז‬ ‫הוסיפו וליוו את הטיפול בדאגה לגורל האח‬ ‫להתעטף בטלית ובתפילין‪ ,‬ראה לפניו את‬ ‫של המסכת‪ ,‬נתקל הוא במילים ‘העני חייב’‪.‬‬ ‫דוד המלך עליו השלום בסדר מילותיו‪ :‬תחילה‬ ‫והאחות הגלמודים‪.‬‬ ‫זקנו הקדוש עומד בפנים מאירות‪.‬‬ ‫עני עלוב זה למה יהיה חייב? וכי לא די‬ ‫‘אני בצדק’‪ ,‬ורק לאחר מכן ‘אחזה פניך’‪.‬‬ ‫כשהגיע הטלפון מבית החולים ובו הבשורה‬ ‫אמר לו בעל התניא‪ :‬אדם הגומל חסד עם‬ ‫בעניותו ובצערו עד עתה?”‬ ‫בסוד הדבר ביאר רבנו האריז”ל (ליקוטי תורה‬ ‫על הצלחת ההשתלה‪ ,‬היתה ההתרגשות‬ ‫ישראל בלב שלם ובלא שום פנייה‪ ,‬אדם‬ ‫שאלה זו בדרך בדיחותא נשאלה‪ ,‬כיוון שאין‬ ‫שם)‪ ,‬שבמצוות הצדקה נאמר (ישעיה לב‬ ‫גדולה והרב הבר ניסה להתקשר לאח‬ ‫העושה טובה לישראל באהבה – נפתחים‬ ‫כוונת המשנה לחייב עני דווקא‪ ,‬אלא נקטה‬ ‫יז) ‘והיה מעשה הצדקה שלום’‪ ,‬כי בנתינת‬ ‫המושתל ולדרוש בשלומו‪ ,‬אבל הטלפון שלו‬ ‫לפניו שערי ההיכלות העליונים‪ .‬עתה שאל‬ ‫בעני ובעל הבית העומדים בשתי רשויות‬ ‫הצדקה מיחדים את שם הוי”ה הקדוש‪ ,‬וכנרמז‬ ‫היה כבוי עדיין לאחר הטיפול‪ ,‬ועל כן התקשר‬ ‫בני את שאלותיך‪ ,‬ואשיב לך!‬ ‫שונות כמשל לחיובי הוצאה והכנסה מרשות‬ ‫בלשון הפסוק ‘והיה מעשה הצדקה שלום’‪,‬‬ ‫לאחותו הגדולה‪.‬‬ ‫את המעשה סיפר הצמח צדק לבנו‪ ,‬הרב‬ ‫לרשות‪.‬‬ ‫שעל ידי ‘מעשה הצדקה’ זוכים לייחוד ‘והיה’‬ ‫“מה שלומו של אחיך?” שאל הרב הבר‬ ‫הקדוש מהר”ש מליובאויטש זי”ע‪ ,‬והוא מסר‬ ‫להפתעתו של המקשה‪ ,‬שקע המגיד הקדוש‬ ‫שהוא אותיות שם הוי”ה‪ ,‬ול’שלום’‪ ,‬שעניינו‬ ‫בהתרגשות‪.‬‬ ‫זאת לבנו‪ ,‬הרב הקדוש הרש”ב מליובאויטש‬ ‫בשרעפים ופניו להבים‪ ,‬אחר נענה ואמר‪:‬‬ ‫על פי פנימיות‪ ,‬השראת השכינה בתחתונים‪.‬‬ ‫האחות לא הבינה‪“ .‬שלומו טוב כרגיל‪ ,‬מה‬ ‫זי”ע‪ .‬והיה המהר”ש מוסיף ואומר‪ :‬העיקר‬ ‫“אכן‪ ,‬קשה היא השאלה ביותר; מדוע פתחה‬ ‫כי המטבע של צדקה רומזת לאות י’‪ ,‬חמש‬ ‫קרה?”‬ ‫הוא השאיפה לעזור ליהודי בלבב שלם‪,‬‬ ‫המשנה בחיובו של העני?‬ ‫אצבעות של הנותן רומזות לאות ה’‪ ,‬זרוע‬ ‫הרב הבר התבלבל לרגע‪” .‬מה זאת אומרת?‬ ‫שהדבר יעשה ברגש‪ ,‬ושהאדם ימצא טעם‬ ‫הן העני מתחייב משום מלאכת הכנסה –‬ ‫הנותן לאות ו’‪ ,‬וחמש אצבעות של המקבל‬ ‫הרי הוא עבר השתלה‪”...‬‬ ‫ונועם בעשיית טובה ליהודי‪.‬‬ ‫מכניס הוא מרשות היחיד לרשות הרבים‪,‬‬ ‫כנגד האות ה’ האחרונה‪ ,‬ובכך יוצרות שם‬ ‫דממת הלם השתררה מעברו השני של הקו‪.‬‬ ‫ומלאכה זו אינה אב המלאכה אלא תולדתה‪.‬‬ ‫הוי”ה מלא‪.‬‬ ‫האחות היתה מזועזעת לחלוטין‪.‬‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪:‬‬ ‫‪03-6171077‬‬ ‫בס"ד‪ ,‬גליון ק"ל | פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫עקירת עצי פרי לצורך הרחבת דירה‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫שדמי עציו לבניין יקרים יותר משבח פירותיו‪ .‬עוד מסופר בגמרא (שם צב‪ ,).‬ששמואל‬ ‫אני מתגורר בדירה בקומת הכניסה‪ ,‬ולדירתי צמודה חצר גדולה‪ .‬לפני שנים נטעו‬ ‫ורב חסדא ציוו לעקור דקלים שהזיקו לגפנים החשובות מהם‪.‬‬ ‫ילדינו בחצר כמה עצי פרי‪ :‬עץ תפוזים‪ ,‬עץ זית ועץ תפוחים‪ .‬עתה התרחבה המשפחה‪,‬‬ ‫מבואר כי גדר האיסור אינו עצם כל איבוד עץ מאכל‪ ,‬אלא אם הוא בגדר "דרך‬ ‫ודירתנו נעשתה צרה מהכיל‪ ,‬ולכן אנו מבקשים להרחיב את הדירה ולהוסיף חדרים על‬ ‫השחתה"‪ ,‬או שנעשה לתועלת‪ .‬ולכן כאשר קציצתו היא בדרך תיקון הראוי להעדיפו‬ ‫חלק משטח החצר‪ ,‬וכבר קיבלנו את האישורים הדרושים והיתר בנייה‪.‬‬ ‫על קיום האילן‪ ,‬הקציצה מותרת מאחר שאינה דרך השחתה‪ .‬אלא שעדיין יש לברר אם‬ ‫לאחר שהשלמנו את ההכנות התעוררנו לשאול על איסור השחתת עצי פרי‪ .‬האם‬ ‫היתר זה נאמר גם כשהתועלת אינה בעצים הנקצצים עצמם ולא בסילוק נזקם‪ ,‬אלא‬ ‫צורך הרחבת הדירה מתיר לעקור את העצים שבמקום הבנייה; האם יש להעתיקם‬ ‫בפינוי המקום בו גדלים העצים לצורך בנייה בשטח המפונה‪.‬‬ ‫למקום אחר‪ ,‬והאם עשיית הדבר בידי נכרי מועילה?‬ ‫ב‪ .‬היתר צריך למקומו בדברי הראשונים‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫הרא"ש (בבא קמא פ"ח סי' טו) הביא את סוגיית האילנות המזיקים‪ ,‬והוסיף‪' :‬וכן אם‬ ‫א‪ .‬איסור קציצת אילן מאכל דרך השחתה‬ ‫היה צריך למקומו נראה דמותר'‪ .‬הרי שהרחיב את ההיתר לתועלת שבמקום האילן‪.‬‬ ‫כתב הרמב"ם (מלכים פ"ו הל' ח) שהקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫וכן הביא החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' כב) מדברי רבינו ירוחם במישרים (נתיב לא‬ ‫אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו‪,‬‬ ‫ח"ב)‪ ,‬שהתיר כשצריך למקומו‪.‬‬ ‫שנאמר (דברים כ יט) לא תשחית את עצה‪ .‬וכל הקוצץ לוקה‪ ,‬ולא במצור בלבד אלא‬ ‫ובשו"ת הרמב"ם (סי' קיב) נשאל על דקל העלול להזיק בנפילתו‪ ,‬וכן על פגיעת‬ ‫בכל מקום כל הקוצץ אילן דרך השחתה לוקה‪ ,‬אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות‬ ‫האבנים שמשליכים בו כדי להוריד את פירותיו‪ .‬לאחר שהתיר מחמת הנזק‪ ,‬הוסיף‪' :‬וכן‬ ‫אחרים‪ ,‬או מפני שמזיק בשדה אחרים או מפני שדמיו יקרים‪ .‬לא אסרה תורה אלא‬ ‫מותר לכרתו כדי להנות ממקומו או מדמי עציו'‪ .‬נמצא שגם הרמב"ם בתשובתו התיר‬ ‫דרך השחתה‪.‬‬ ‫כמו הרא"ש כשצריך למקומו‪.‬‬ ‫ומבואר בדבריו שאף שהפסוק מדבר במצור בשעת מלחמה‪ ,‬האיסור נוהג בכל‬ ‫הט"ז (יו"ד סי' קטז סק"ו) הביא את דברי הרא"ש‪ ,‬וכתב שעל פיהם התיר לקצוץ אילנות‬ ‫מקום‪ ,‬ומקורו בגמרא (מכות כב‪ ).‬שהקוצץ אילנות טובות עובר בלאו‪ ,‬וכן אמרו בגמרא‬ ‫נושאי פירות כדי לבנות על הקרקע בית דירה‪ .‬וכן נפסק בשולחן ערוך הרב (הלכות‬ ‫(בבא קמא צא‪ ):‬שאם היה האילן מעולה בדמים מותר לקוצצו‪ ,‬ופירש רש"י (ד"ה ואם היה)‪,‬‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫הקטן‪ .‬הוא למד שיש לכוון בלבישת הציצית‬ ‫לשם מצוה‪ ,‬והסתפק אם מותר לחשוב על כך‬ ‫רעה‪ ,‬ובמקום הצורך יש על מי לסמוך ליטול‬ ‫במים אלו‪ .1‬בנטילת ידיים לסעודה‪ ,‬אם נגע‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫בחדר המקלחת‪ ,‬או שיש בזה משום הרהור‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט“א‬ ‫במקרה במים שבספל עם ידיים טמאות לאחר‬ ‫בדברי תורה‪ .‬כיצד עלין להתנהג‪ ,‬והאם חסרון‬ ‫שיצא מבית הכסא‪ ,‬אין המים נפסלים בכך‪ ,‬ורשאי‬ ‫הכוונה מעכב את קיום המצוה?‬ ‫ליטול בהם‪ ,‬אמנם אם נגע בהם קודם נטילת ידיים‬ ‫נגיעה במים קודם נטילת ידיים‬ ‫ת‪ .‬בחדר שיש לו דין בית המרחץ‪ ,‬וכל שכן אם יש‬ ‫שחרית ראוי להחמיר‪ .2‬אבל אם רחץ את ידיו‬ ‫איתמר הכין בלילה ספל מים לנטילת ידיים‬ ‫בו גם בית הכסא‪ ,‬יש לחוש שאף הכוונה לקיים‬ ‫בתוך המים כדי לנקותן מלכלוך או לאחר שנגע‬ ‫והניחו סמוך למיטתו‪ .‬בבוקר‪ ,‬כשחיפש את‬ ‫את המצוה נחשבת הרהור בדברי תורה האסור‬ ‫במקום הטינופת‪ ,‬המים נפסלו מחמת המלאכה‬ ‫הספל נגע בטעות במים לפני שנטל את ידיו‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬ולכן נכון לכתחילה ללבוש את הטלית הקטן‬ ‫שנעשתה בהם‪ ,‬אף אם לא השתנה מראה המים‪.3‬‬ ‫האם המים נפסלו ועליו להחליפם? ומה הדין‬ ‫מחוץ לחדר המקלחת ולכוון לשם המצוה‪ .4‬בחדר‬ ‫אם אירעה נגיעה כזו במים שהכין לנטילת‬ ‫רחצה ביתי נקי שאין בו בית הכסא ומשמש‬ ‫גם לשימושים נוספים‪ ,‬יש מקילים בהרהור‪,‬‬ ‫כוונה למצוות ציצית בחדר המקלחת‬ ‫ידיים לסעודה?‬ ‫ולדבריהם מותר לכוון שם בלב לשם מצוה‪ ,‬אך‬ ‫נתנאל נוהג להתלבש בכל בוקר בחדר‬ ‫ת‪ .‬בנטילת ידיים שחרית‪ ,‬ראוי להחליף את המים‬ ‫לא לברך או לומר פסוקים‪.5‬‬ ‫המקלחת‪ ,‬ובכלל זה ללבוש שם את הטלית‬ ‫כשאפשר בקל‪ ,‬מפני שיש מחמירים מחשש רוח‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫ואינו מכון לשם קיום המצוה אם חשוב כעובר‬ ‫את המים‪ ,‬ומציין לדברי הפוסקים שלא כתבו כן‪.‬‬ ‫בנגיעת הידיים‪ .‬ואף מי שיצא מבית הכסא יכול‬ ‫‪ 1‬בשו"ע )או"ח סי' ד סי"ב( פסק שהמשכשך ידיו‬ ‫על מצוות ציצית‪ ,‬שהרי לובש בגד עם ד' כנפות‬ ‫והנה המשנה ברורה פסק כדבריהם שהמים אינם‬ ‫לשאוב מים בחופניו ולשופכם החוצה‪ ,‬והמים‬ ‫בתוך כלי של מים אינו מסיר בכך את הרוח‬ ‫ואינו מקיים המצוה‪ ,‬ובאמת בביאור הלכה )סי' ס‬ ‫נטמאים‪ ,‬אכן נראה שהמשנה ברורה מחלק בין‬ ‫הנותרים בכלי כשרים לנטילה לסעודה‪ ,‬כמבואר‬ ‫הרעה‪ .‬וביאר המשנה ברורה )שם ס"ק כה( שהמים‬ ‫ד"ה וי"א( כתב 'שאם קראוהו לתורה ולוקח טליתו‬ ‫רוח רעה של לילה שחמור יותר ומטמא אוכלים‬ ‫במשנה ברורה )שם ס"ק נד(‪ .‬ואף שנראה מדברי‬ ‫נטמאים מיד‪ ,‬ולכן שכשוך חוזר באותם מים אינו‬ ‫או טלית הקהל לעלות לבימה שאז זמנו בהול‬ ‫ומים במגעו ולא ברוח רעה של בית הכיסא‪.‬‬ ‫המשנה ברורה שסובר כדעת השו"ע הרב שהמים‬ ‫מועיל‪ .‬ולכאורה דין זה נאמר בשכשוך הידיים‪,‬‬ ‫ומסתמא אינו מכוון אז בלבישתו לקיים המצוות‬ ‫‪ 3‬במשנה ברורה )סי' קס ס"ק נד( חילק בין שאיבת‬ ‫נטמאים בנגיעה‪ ,‬שכתב )סי' ד ס"ק יד( שאם נגע‬ ‫ואין הכוונה שכל מגע קל פוסל את המים‪ .‬אמנם‬ ‫של ציצית ממילא עובר בזה על המצות עשה‬ ‫מים מן הדלי לבין שכשוך הידיים בתוכו כדי‬ ‫באוכל קודם נטילת שחרית ידיחנו שלוש פעמים‪,‬‬ ‫בשו"ע הרב )מהדו"ק סי' ד ס"ב( כתב‪ :‬יזהר מאד‬ ‫אם לא כשמכוון לשם מצוה‪ ,‬ואז יוכל לברך ג"כ‬ ‫לטהרן לאחר נגיעה במקום הטינופת‪ :‬בשכשוך‬ ‫ולפי זה גם אם נגע במים נטמאו המים מהרוח‬ ‫בשעת נטילת ידיו מהכלי שלא יגע במים תוך‬ ‫והעולם אינם נזהרין בזה'‪ .‬ולדבריו יש איסור‬ ‫נעשתה מלאכה במים‪ ,‬אף בלא לכלוך הניכר‬ ‫רעה‪ ,‬ואי אפשר להעביר רוח רעה במים שיש‬ ‫הכלי ויטמאם‪ .‬ומבואר שנגיעה במים מטמאת‬ ‫ללבוש את הציצית ולא לכוון לצאת‪ ,‬אולם ראה‬ ‫לעין‪ .‬ועוד כתב )שם ס"ק נה( שמים שכבר נטל בהם‬ ‫עליהן רוח רעה ואין ליטול במים שנגע בהם‬ ‫אותם‪ .‬וכ"כ בספר מנחת אהרן )לרבי יעקב בר"ד‬ ‫בהליכות שלמה )הל' תפלה פ"ג אות א( שחולק‬ ‫אדם את ידיו פסולים גם משום שנעשתה בהם‬ ‫בידיים לא נטולות‪ .‬נראה שהוא מחלק בין רוח‬ ‫פארדו‪ ,‬כלל א אות יח(‪ .‬אך באשל אברהם )בוטשאטש‬ ‫וכתב שאף שנכון שלא לכוון בבית הכסא לשם‬ ‫מלאכה‪ ,‬לפיכך הם פסולים אף אם נטל מרביעית‬ ‫רעה של בית הכיסא לרוח רעה של לילה‪ ,‬שהרי‬ ‫מהדו"ח סי' ד ס"ח ויב( כתב‪ :‬דלא שייך שנעשו‬ ‫מצוה‪ ,‬מכל מקום אינו חשוב כעובר איסור במה‬ ‫בבת אחת‪.‬‬ ‫לא כתב הלכה זו שאם נגע באוכל לפני נטילה‬ ‫כשופכים רק כשהטביל ידו בהם לנטילת שחרית‪,‬‬ ‫שלובש ואינו מכוון למצוה‪ ,‬כיון שמצד הבגד אין‬ ‫‪ 4‬בבית הכסא ובבית המרחץ אסור להרהר בדברי‬ ‫רק אם נגע לפני נטילת שחרית ולא ביוצא מבית‬ ‫מה שאין כן אם בלא כוונת נטילת ידים הגיעו ידיו‬ ‫שום חסרון ]ועיי"ש שמחלק בין אם אינו מקיים‬ ‫תורה כמ"ש בשו"ע )או"ח סי' פה ס"ב(‪ .‬אמנם עצם‬ ‫הכיסא‪ ,‬ומטעם זה רק לענין יוצא מבית הכיסא‬ ‫לתוך מים שבכלי‪ ,‬יש לומר דלא נעשו שופכים‪.‬‬ ‫המצווה מצד שהוא מצווה הבאה בעבירה שי"א‬ ‫לבישת הטלית קטן אינה אסורה במקומות אלו‬ ‫פסק שאין המים נטמאים בנגיעה וכשרים‬ ‫ויש לומר גם כן‪ ,‬שמעט זיהום שבידיו בטל ברוב‬ ‫שחשוב עובר על מצות עשה‪ ,‬למי שאינו מכון‬ ‫כמבואר בשו"ע )סי' כא ס"ג( ובמשנה ברורה )שם‬ ‫לנטילה‪ .‬אמנם בשו"ת לב חיים )או"ח ח"א סי' סו(‬ ‫המים‪ ,‬ורק מצד כוונתו לנטילת ידים אז להעביר‬ ‫לקיים המצווה‪ ,‬וכעי"ז בקובץ שיעורים )כתובות‬ ‫ס"ק יד(‪ ,‬אך מאחר שבעת לבישת הציצית צריך‬ ‫כתב לדמות את הנוגע באוכלים לאחר שיצא‬ ‫רוח רעה על ידי זה לבד נעשו כשופכים‪ .‬מבואר‬ ‫אות רמח([‪ ,‬ולכן מותר ללובשה כשהוא במקום‬ ‫לכוון לשם המצווה‪ ,‬נכון שלא לכוון שם כמ"ש‬ ‫מבית הכיסא לנגיעה באוכלים קודם שנטל ידיו‬ ‫בדבריו שרק אם נוטל עם המים את ידיו אז‬ ‫האסור בדברי תורה‪ .‬בעניין קשירת חוטי הציצית‬ ‫בביאור הלכה )סי' תקפח ס"ב ד"ה שמע( כי גם לקיים‬ ‫שחרית‪ ,‬והביא דבריו בספר חסד לאלפים )סי' ד‬ ‫נטמאים מהרוח רעה‪.‬‬ ‫בבית הכסא ראה חשוקי חמד )שבת קיא‪ (:‬שחילק‬ ‫מצוה במקום שאינו נקי ולכוון לצאת ידי המצוה‬ ‫ס"א(‪ ,‬וראה גם בכף החיים )סי' ד סק"כ(‪ .‬ובהשמטות‬ ‫‪ 2‬הרמ"א )סי' קס סי"א( פסק 'מי שלא נטל ידיו ונגע‬ ‫בין כוונת קיום המצוה לבין קשירת החוטים‬ ‫שציווה השי"ת‪ ,‬הרי זה נחשב כהרהור בדברי‬ ‫שנדפסו בלב חיים )הנדמ"ח( כתב שלפי דבריו‬ ‫במים לא נפסלו אותן מים לנטילה'‪ .‬ובמגן אברהם‬ ‫לשמה שאינה אלא הכשר מצוה‪.‬‬ ‫תורה האסור בבית הכסא ובית המרחץ‪ ,‬ועל כן‬ ‫עולה שהיוצא מבית הכיסא ובא ליטול ידיו אין‬ ‫)שם ס"ק טו( ביאר שיש לחלק בין מים שעל הידיים‬ ‫‪ 5‬הרמ"א )סי' פד ס"א( התיר הרהור בחדר האמצעי‬ ‫נכון שלא ללובשו שם‪ .‬ויש לדון כאשר לובש‬ ‫לו ליטול המים מהחבית בחפניו‪ ,‬דאם כן יטמא‬ ‫בשעת נטילה לבין מים שבכלי‪ ,‬שאינם נטמאים‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫א‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' א'‬ ‫ניעור שלג מן הבעקעטשע בשבת‬ ‫בן חוץ לארץ השואל גשמים בארץ‬ ‫בן ארץ ישראל השואל גשמים בחוץ‬ ‫בשבת אחר הצהריים טיילתי ברחובות‬ ‫ישראל‬ ‫לארץ‬ ‫דאבוס‪ ,‬ולפתע החל לרדת שלג על‬ ‫חנניה‪ ,‬המתגורר בלונדון‪ ,‬בא לארץ ישראל לחג‬ ‫ביום ד' במרחשוון נסע רפאל‪ ,‬המתגורר‬ ‫הבעקעטשע שלי‪ .‬האם מותר לנער את‬ ‫הסוכות ונשאר בה לאחר ז' במרחשוון‪ .‬בכוונתו‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬לביקור של שבועיים בחוץ‬ ‫השלג‪ ,‬ובאיזה אופן? האם יש הבדל בין‬ ‫לשוב לביתו בעוד שבועיים‪ ,‬כשבחוץ לארץ‬ ‫לארץ‪ .‬בז' במרחשוון יום השנה לפטירת‬ ‫פתיתים שעדיין מונחים על פני הבגד לבין‬ ‫עדיין לא שואלים גשמים‪ .‬האם עליו לומר 'ותן‬ ‫אביו ביקש לעבור לפני התיבה‪ ,‬ובעוד‬ ‫שלג שכבר נמס והרטיב אותו?‬ ‫טל ומטר' כל זמן שהוא בארץ‪ ,‬או להמשיך‬ ‫שבארץ ישראל מתחילים לומר 'ותן טל ומטר‬ ‫ת‪ .‬שלג שעדיין לא נמס והוא מונח על פני‬ ‫כמנהג מקומו? וכיצד ינהג כשיחזור לביתו?‬ ‫לברכה'‪ ,‬בני המקום אומרים 'ותן ברכה'‪ ,‬האם‬ ‫הבגד מותר לנערו בשבת‪ ,‬אף כאשר הבגד‬ ‫ת‪ .‬בן חוץ לארץ המבקר בארץ ישראל בזמן‬ ‫עליו לומר כבני המקום או כמו בארץ ישראל‪,‬‬ ‫חדש ושחור ומקפידים על נקיונו‪ .‬אולם יש‬ ‫שאלת הגשמים‪ ,‬יאמר 'ותן טל ומטר' בברכת‬ ‫וכיצד ינהג בחזרת הש"ץ? ומה הדין כשיצא‬ ‫להקפיד לנער את הבגד בנחת ובקלות‪ ,‬באופן‬ ‫השנים‪ .‬ויש שכתבו שאם בדעתו לשוב למקומו‬ ‫קודם ז' במרחשוון‪ ,‬או כשנסע כדי להשתקע‬ ‫שייפלו פתיתי השלג בלבד‪ ,‬ולא המים שנבלעו‬ ‫קודם התחלת זמן שאלת גשמים בחוץ לארץ‪,‬‬ ‫בחוץ לארץ?‬ ‫בבגד‪ .‬אין לשפשף את השלג כדי להמיסו‪ ,‬וכן‬ ‫יאמר בברכת השנים 'ותן ברכה'‪ ,‬וישאל טל‬ ‫ת‪ .‬בן ארץ ישראל שיצא לביקור בחוץ לארץ‬ ‫אין ללחוץ על המקומות הרטובים בבגד כדי‬ ‫ומטר ב'שומע תפילה'‪ ,‬ואם שכח אינו חוזר‬ ‫קודם תחילת השאלה בארץ ישראל‪ ,‬יש אומרים‬ ‫להוציא את המים שנספגו בו‪ .‬כאשר השלג כבר‬ ‫ומתפלל‪ .10‬כשחוזר למקומו קודם ששים יום‬ ‫שינהג כבני המקום ולא יתחיל לשאול עד זמן‬ ‫נמס מעט ונבלע בבגד‪ ,‬אין לנער את הבגד‪.14‬‬ ‫לתקופת תשרי‪ ,‬מפסיק מלשאול עד התחלת‬ ‫השאלה בחוץ לארץ‪ ,‬אף שדעתו לחזור בימות‬ ‫זמן השאלה בחוץ לארץ‪.11‬‬ ‫הגשמים‪ .‬ויש אומרים שישאל ב'שומע תפילה'‪.6‬‬ ‫ניעור בגד שנרטב בגשם‬ ‫ואם יצא לאחר שכבר התחילו לשאול גשמים‬ ‫בליל שבת אחרי הסעודה הלכתי להשתתף‬ ‫גניזת בתי מזוזה ישנים‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬ימשיך לומר 'ותן טל ומטר'‬ ‫בשמחת ה'שלום זכור' של חבר קרוב‪ .‬לא‬ ‫לפני כמה ימים ראיתי בתי מזוזה נאים מאוד‬ ‫בברכת השנים‪ .‬ויש אומרים שישאל רק ב'שומע‬ ‫היה נראה שירד גשם‪ ,‬ולכן יצאתי ללא מעיל‪.‬‬ ‫במחיר זול‪ ,‬והחלטתי להחליף בהם את בתי‬ ‫תפילה'‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬אם שכח ולא שאל כלל‪,‬‬ ‫למעשה כשרציתי לחזור הביתה החל לרדת‬ ‫המזוזה שבביתי משום 'זה אלי ואנוהו'‪ .‬האם‬ ‫אינו חוזר ומתפלל‪ .7‬כשעובר לפני התיבה‪,‬‬ ‫גשם זלעפות‪ ,‬ומכיון שלא היה לי מעיל‬ ‫מותר להשליך את בתי המזוזה הישנים לפח‪,‬‬ ‫בתפילת הלחש ישאל כפי מנהגו‪ ,‬ובחזרת‬ ‫התרטבתי כולי‪ .‬כשבאתי הביתה רציתי לנער‬ ‫או שצריך לגונזם?‬ ‫הש"ץ יאמר 'ותן ברכה' ולא ישאל מטר גם‬ ‫את הבעקעטשע שלי מכמויות המים שהיא‬ ‫ת‪ .‬בית מזוזה שהקלף היה מונח בו דינו‬ ‫ב'שומע תפילה'‪ ,‬כמנהג בני המקום‪ .‬ויש שהורו‬ ‫ספגה‪ ,‬ולהניח אותה לייבוש‪ .‬האם מותר‬ ‫כתשמיש קדושה‪ ,‬ואסור להשליכו לפח גם‬ ‫לכתחילה שלא לעבור לפני התיבה בימים אלו‪,‬‬ ‫לעשות כן בשבת?‬ ‫לאחר שהוציאו ממנו את המזוזה והחליפוהו‬ ‫אלא כשהוא 'חיוב'‪ .8‬ואם עקר דירתו לחוץ‬ ‫ת‪ .‬בגד חדש או בגד שמקפידים על נקיותו אין‬ ‫באחר‪ .12‬אם כתוב על הבית שם ש‪-‬די בשלמותו‪,‬‬ ‫לארץ כדי להשתקע שם‪ ,‬יפסיק מלשאול עד‬ ‫לנערו כלל כאשר הוא רטוב‪ .‬בשאר בגדים‪,‬‬ ‫יש בו גם חיוב גניזה אף מחמת השם‪ .‬אמנם‬ ‫שיגיע זמן השאלה שם‪ ,‬אף שכבר התחיל‬ ‫ואפילו הם ישנים שאין מקפידים על נקיותם‪,‬‬ ‫אות ש' בלבד אינה שם שלם‪.13‬‬ ‫לשאול בארץ‪.9‬‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫מבית המזוזה אינה מבטלת אותו מקדושתו‪.‬‬ ‫שהוא שם‪ .‬ולדעת הברכי יוסף )סק"ה( הרי הוא‬ ‫אמנם בשבט הלוי הוסיף שהיוצא לחו"ל אחר ז'‬ ‫של בית המרחץ‪ ,‬אף שאסור לדבר שם דברי‬ ‫אף שבימינו נוהגים לעטוף את הקלף בניילון‪,‬‬ ‫שואל לעולם כמקום שהוא נמצא שם‪ ,‬והטעם‪,‬‬ ‫במרחשוון לכתחילה יזכיר רק בשומע תפילה‪,‬‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫כדי לשמור עליו מגשם ורטיבות‪ ,‬אין זה מוריד‬ ‫שהרי כל מי שנמצא בארץ ישראל צריך את‬ ‫מפני שמצד מטבע ברכת השנים אינו חייב‬ ‫‪ 6‬בשו"ע )סי' קיז ס"א( פסק שבארץ ישראל‬ ‫מקדושת בית המזוזה‪ ,‬שהרי הרמ"א )שם ס"ג(‬ ‫הגשמים אפילו אם הוא מבני חו"ל‪ .‬ובשבט הלוי‬ ‫להזכיר טל ומטר כאשר הוא נמצא בחו"ל‪ ,‬וכל‬ ‫מתחילים לשאול גשמים מליל ז' במרחשוון‪,‬‬ ‫כלל בתשמישי קדושה גם דבר שנעשה לכבוד‪,‬‬ ‫)ח"י סי' כב( כתב שעיקרי הדברים נוטים כדעת‬ ‫חיובו להזכיר הוא רק מצד שהוא צריך להתפלל‬ ‫ובחוץ לארץ מערבית של יום שישים לתקופת‬ ‫אף שאינו נוגע בקלף‪ .‬ובמשנה ברורה )שם ס"ק‬ ‫הברכי יוסף‪ ,‬ולפי זה הובא בקובץ מבית לוי‬ ‫ולבקש על בני א"י‪ ,‬ואת זה הוא יוצא גם כאשר‬ ‫תשרי‪ .‬ובמשנה ברורה )סק"ה( הביא שלדעת‬ ‫יד‪-‬טו( ביאר שהמכסה שעל קרשי הספר נחשב‬ ‫)הלכות ומנהגי חודש מרחשוון‪ ,‬ס"ו והערות יד‪-‬טו( שיש‬ ‫מזכיר בשומע תפילה‪ .‬וכן כתב בהליכות שלמה‬ ‫הפרי חדש )ס"ב( בן ארץ ישראל שיצא לחוץ‬ ‫תשמיש קדושה מחמת הנוי והכבוד‪ ,‬למרות‬ ‫לבן חו"ל המגיע לא"י לשאול טל ומטר בברכת‬ ‫)שם‪ ,‬דבר הלכה אות כז( שהרוצה לשאול בשומע‬ ‫לארץ‪ ,‬אם דעתו לחזור בתוך שנה‪ ,‬שואל כבני‬ ‫שהקרשים חוצצים בין המכסה לספר‪ .‬לפי זה‪,‬‬ ‫השנים גם בביקור קצר‪ ,‬ואף אם בא לאחר ז'‬ ‫תפילה כדי לצאת כל הדעות רשאי‪ .‬וכתב‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬ואם אין דעתו לחזור בשנה זו שואל‬ ‫גם בית מזוזה נאה שנעשה לכבוד המזוזה אינו‬ ‫במרחשוון ועתיד לחזור קודם זמן השאלה בחוץ‬ ‫בשו"ת בצל החכמה )ח"א סי' סב( שבכל אופן אם‬ ‫כבני חוץ לארץ‪ .‬ולדעת הברכי יוסף )סק"ה( בשם‬ ‫נפטר מגניזה מחמת עטיפת הקלף‪ .‬וכן מבואר‬ ‫לארץ‪ .‬והנה דעת הרבה פוסקים )הגרש"ז אויערבאך‬ ‫שכח להזכיר טל ומטר אינו חוזר ומתפלל‪ ,‬כיון‬ ‫כמה אחרונים )מהר"ז גוטה ומהר"י מולכו( לעולם‬ ‫בדברי המשנה ברורה )שם סק"ט( להדיא שכתב‬ ‫בהליכות שלמה תפילה פ"ח סכ"א ודבר הלכה אות כח‪ ,‬שו"ת‬ ‫שספק ברכות להקל‪ .‬וכן הובא בקובץ מבית לוי‬ ‫שואל כבני המקום שנמצא שם אפילו אם דעתו‬ ‫שתיבה העשויה לשמירת ספרים שמכוסים‬ ‫באר משה ח"ז דיני בני א"י וחו"ל‪ ,‬הגר"ח קנייבסקי דעת נוטה‬ ‫)הלכות ומנהגי חודש מרחשוון‪ ,‬ס"ו‪ ,‬והערה יב( שהשוכח‬ ‫לחזור למקומו‪ .‬והטעם‪ ,‬שהרי כל מי שנמצא‬ ‫בעור או נייר דינה כתשמיש דתשמיש‪ ,‬כיון שאין‬ ‫סי' קצג‪ ,‬תשובות והנהגות ח"ב סי' נה( רק באופן שדעתו‬ ‫אינו חוזר‪ ,‬אף אם נוהג כדעות המחייבות שאלה‬ ‫בארץ ישראל צריך את הגשמים אפילו אם‬ ‫התיבה נוגעת בספרים ואינה עשויה לכבוד‪.‬‬ ‫לחזור לחוץ לארץ לאחר ששים יום מהתקופה‪,‬‬ ‫בברכת השנים‪ ,‬שסומך בדיעבד על הדעות‬ ‫הוא מבני חו"ל‪ ,‬אבל בן א"י שנסע לחו"ל‪ ,‬אף‬ ‫ואילו ארגז הנעשה לכבוד התורה אף שהספר‬ ‫ישאל טל ומטר בברכת השנים‪ ,‬ולפי שלדעתם‬ ‫שאינו צריך לשאול‪.‬‬ ‫שגם הוא צריך לגשמים אינו שואל‪ ,‬כיון שדינו‬ ‫תורה מונח בתוך תיק דינו כתשמיש קדושה‪,‬‬ ‫מה שכתב הפרי חדש שהכל תלוי אם חוזר בתוך‬ ‫‪ 8‬הברכי יוסף )סי' קיז אות ח( כתב שבן ארץ‬ ‫כיחיד והיחידים אינם שואלים‪ ,‬כמבואר בשו"ע‬ ‫כיון שהוא נעשה לכבוד‪ .‬והוא הדין לגבי בית‬ ‫שנה או אחר שנה‪ ,‬אין זה שנה דוקא אלא לאחר‬ ‫ישראל הנוהג לשאול בחוץ לארץ‪ ,‬כשהוא שליח‬ ‫)שם ס"ב(‪ .‬אך כתב המשנה ברורה )שם( שמדברי‬ ‫מזוזה שכיון שהוא עשוי לנוי דינו כתשמיש‬ ‫התחלת השאלה בחו"ל‪ .‬ונמצא שכאשר בדעתו‬ ‫ציבור ישאל בלחש כמנהגו‪ ,‬ובחזרה יאמר כבני‬ ‫הבאר היטב )סק"ד( שהעתיק דברי האחרונים‬ ‫קדושה‪ .‬ואף שהמזוזה נמצאת בניילון לשמירת‬ ‫לשוב לביתו אחר התחלת השאלה בחו"ל הרי‬ ‫חוץ לארץ‪ .‬וראה בספר יום טוב שני כהלכתו )פ"י‬ ‫הנ"ל נראה שאין דבריהם אמורים אלא באין‬ ‫הקלף‪ ,‬אינו נעשה תשמיש דתשמיש‪ ,‬כי הניילון‬ ‫הוא מחויב מעיקר הדין לשאול טל ומטר בא"י‪,‬‬ ‫הערה יז( שהביא מהגרש"ז אויערבאך ומהגרי"ש‬ ‫דעתו לחזור למקומו‪ ,‬אבל אם דעתו לחזור‬ ‫בטל אל המזוזה ועיקר שמירת המזוזה וכבודה‬ ‫הן לדעת הפרי חדש והן לדעת הברכי יוסף‪ .‬ולפי‬ ‫אלישיב שמותר לו לכתחילה להיות שליח ציבור‬ ‫למקומו שואל כבני מקומו‪ .‬אמנם בברכי יוסף‬ ‫בתוך הבית‪.‬‬ ‫זה אם שכח ולא שאל יש לו לחזור ולהתפלל‪,‬‬ ‫ואינו צריך להימנע מכך‪ ,‬כיון שחזרת התפילה‬ ‫מבואר שסובר שאף כאשר חוזר למקומו שואל‬ ‫‪ 13‬הרמב"ם )הלכות יסודי התורה פ"ו ה"ב וה"ו( מנה‬ ‫כיון שהוא מחויב לשאול מן הדין‪ .‬אבל כאשר‬ ‫היא רק בשביל הציבור‪ .‬אולם בקובץ מבית לוי‬ ‫כבני המקום שנמצא שם‪ ,‬וכן כתב בשו"ת דבר‬ ‫את שם ש‪-‬ד‪-‬י בין השמות שאינם נמחקים‪,‬‬ ‫דעתו לשוב לחו"ל קודם ששים ימים מהתקופה‪,‬‬ ‫)שם‪ ,‬והערה יג( הורה שלכתחילה לא יעבור לפני‬ ‫שמואל )סי' שכג( ובספר יד אהרן )סי' קיז(‪ .‬ובספר‬ ‫ופסק שכלי שכתוב או חקוק עליו שם טעון‬ ‫ישאל טל ומטר בברכת שומע תפילה כדי לצאת‬ ‫התיבה‪ ,‬אלא כשהוא בעל חיוב‪.‬‬ ‫דינים והנהגות ממרן החזון איש )פ"ה סי"א( כתב‬ ‫גניזה במקום השם‪ .‬ובשו"ע )יו"ד סי' רעו ס"י(‬ ‫מן הספק‪ ,‬ואם שכח אינו חוזר ומתפלל‪ ,‬כיון‬ ‫‪ 9‬ראה בשו"ת בצל החכמה )שם( שהוסיף שכל‬ ‫שהחזון איש הורה לבן א"י שנסע לחו"ל לנהוג‬ ‫כתב שהאותיות שד מתוך השם ש‪-‬די מותרות‬ ‫שמה ששואל בברכת שומע תפילה אין זה בגדר‬ ‫מה שכתב הברכי יוסף שבן א"י היוצא לחו"ל‬ ‫כמקום שנמצא שם‪ ,‬וכדעת הברכי יוסף‪ .‬וראה‬ ‫במחיקה‪ ,‬וכל שכן אות ש' לבדה‪.‬‬ ‫חיוב אלא בגדר חומרא‪.‬‬ ‫אחר ז' במרחשוון לא יפסיק מלשאול‪ ,‬כדי שלא‬ ‫במשנה ברורה שכתב וצריך לעיין בתשובת‬ ‫‪ 14‬בשו"ע )או"ח סי' שב ס"א( מבואר שאסור‬ ‫‪ 11‬הליכות שלמה )שם‪ ,‬דבר הלכה אות כח(‪ ,‬מבית‬ ‫יהא נראה כחוכא ואיטלולא‪ ,‬אין זה אלא כאשר‬ ‫דבר שמואל וביד אהרן‪ ,‬ואכן בדבר שמואל כתב‬ ‫מהתורה לנער בשבת טל מבגד חדש ושחור‬ ‫לוי )שם(‪ .‬וראה בשו"ת דברי יציב )או"ח סי'‬ ‫נוסע לביקור בחו"ל ודעתו לחזור‪ ,‬אך כאשר‬ ‫להדיא שינהג כמקום שנמצא בו‪ .‬וכן כתב בשו"ת‬ ‫שמקפידים עליו‪ ,‬מפני שהניעור מייפהו וזה‬ ‫סט( שביאר שבאופן זה אין שייך חשש חוכא‬ ‫עוקר את דירתו לחוץ לארץ כדי להשתקע שם‪,‬‬ ‫שבט הלוי )ח"י סי' כב( שהיוצא קודם ז' במרחשוון‬ ‫כעין כיבוס‪ .‬אולם הרמ"א )שם( התיר להסיר‬ ‫ואיטלולא שהביא הברכי יוסף )שם(‪ ,‬שאחר‬ ‫יפסיק מלשאול עד שיגיע זמן השאלה שם‪,‬‬ ‫ינהג כבני חו"ל אף שדעתו לחזור לא"י‪ .‬ובקובץ‬ ‫נוצות הנמצאות על הבגד‪ ,‬ובמשנה ברורה )שם‬ ‫שהתחיל לשאול טל ומטר אומר ותן ברכה‪ ,‬כיון‬ ‫אף שכבר התחיל לשאול בארץ‪ .‬ומפני שאין‬ ‫מבית לוי )הלכות ומנהגי חודש מרחשוון ס"ו‪ ,‬והערה י(‬ ‫סק"ז( ביאר שזה לפי שהנוצות מונחות מעל‬ ‫שחוזר למנהג מקומו‪ .‬אמנם בשו"ת יחוה דעת‬ ‫שייך לחייב לשאול כדי שלא יהא נראה כחוכא‬ ‫הביא שלא יתחיל לשאול אף בשומע תפילה‪.‬‬ ‫הבגד‪ ,‬ואינן תחובות בתוכו כמים ועפר‪ .‬ולפי זה‬ ‫)ח"א סי' עג( כתב שימשיך לשאול על הגשמים‬ ‫ואיטלולא אלא במי שדעתו לחזור לא"י כיון‬ ‫אמנם בהליכות שלמה )פ"ח סי"ט( כתב שבן ארץ‬ ‫כתב הביאור הלכה )ד"ה מן הטל( ששלג שעדיין‬ ‫בברכת שומע תפילה‪.‬‬ ‫שעדיין הוא בן א"י‪ ,‬אבל מי שעקר לחו"ל כבר‬ ‫ישראל שדעתו לחזור בימות הגשמים ישאל‬ ‫לא נמס מותר לנערו אפילו בבגר חדש ושחור‪,‬‬ ‫‪ 12‬בגמרא )מגילה כו‪ (:‬אמרו 'תשמישי קדושה‬ ‫נעשה בן חו"ל ואינו שואל כלל‪ ,‬וכן כתב בשו"ת‬ ‫בשומע תפילה‪.‬‬ ‫מפני שדינו כנוצות המונחות על פני הבגד‪.‬‬ ‫נגנזין'‪ ,‬ובכלל זה גם נרתיקי מזוזות שדינם‬ ‫יין הטוב )ח"א סי' לה(‪.‬‬ ‫‪ 7‬הברכי יוסף )שם אות ו( כתב שאין דבריו‬ ‫אך אם השלג כבר נמס מעט ונבלע בבגד דינו‬ ‫כתשמישי קדושה‪ .‬וכן פסק השו"ע )או"ח סי'‬ ‫‪ 10‬בשו"ע )או"ח סי' קיז ס"א( פסק שבארץ ישראל‬ ‫אמורים אלא באופן שיצא לחוץ לארץ קודם‬ ‫כטל‪ ,‬ואסור לנערו בשבת‪ .‬וראה עוד בביאור‬ ‫קנד ס"ג(‪' :‬תשמישי קדושה כגון תיק של ספרים‬ ‫מתחילים לשאול מליל ז' במרחשוון‪ ,‬ובחוץ‬ ‫ז' במרחשוון‪ ,‬אבל אם יצא אחר שכבר התחילו‬ ‫הלכה )שם( שהוסיף 'אך יזהר לנער בקל'‪ ,‬כדי‬ ‫ומזוזות וכו'‪ ,‬יש בהן קדושה וצריך לגנזן‪.‬‬ ‫לארץ מערבית של יום שישים לתקופת תשרי‪.‬‬ ‫לשאול גשמים בארץ ישראל‪ ,‬לא יפסיק‬ ‫שגם באופן שלא ניכר שכבר נמס מעט מן‬ ‫במשנה ברורה )שם סק"ו וסקי"ג( ביאר שאף‬ ‫ובמשנה ברורה )סק"ה( הביא מחלוקת בבן א"י‬ ‫מלשאול‪ ,‬כדי שלא יהא נראה כחוכא ואיטלולא‪.‬‬ ‫השלג‪ ,‬יפול רק השלג העומד מלמעלה‪ .‬לעניין‬ ‫לאחר שנתבלו ואין ראויים לתשמישם‪ ,‬אפילו‬ ‫שנוסע לחו"ל או להיפך‪ :‬לדעת הפרי חדש‬ ‫וכן כתבו להלכה בשו"ת משנה הלכות )ח"ה סי'‬ ‫שפשוף השלג‪ ,‬מבואר בשו"ע )או"ח סי' שכ ס"ט(‬ ‫הכי יש בהם קדושה ואין להשליכם‪ ,‬אלא‬ ‫)ס"ב( אם דעתו לחזור בתוך שנה הרי הוא שואל‬ ‫כח(‪ ,‬ובספר הליכות שלמה )פ"ח סי"ט( שכן הורה‬ ‫שאסור מדרבנן לרסק ברד או שלג בשבת‪ ,‬מפני‬ ‫צריך לגונזם במקום המשומר‪ .‬הוצאת הקלף‬ ‫כמקומו‪ ,‬ואם אין דעתו לחזור שואל כמקום‬ ‫הגרש"ז אוירבעאך‪ ,‬ובשו"ת שבט הלוי )ח"י סי' כב(‪.‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ב‬ ‫ביני עמודי‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫הרה"ג ישראל זילברברג‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫שמירת גוף ונפש ובל תשחית סעיף טו)‪ ,‬שהצריך למקום האילן לבנות שם רשאי לקוצצו‪ ,‬בכלל‬ ‫לקיחת כוס מהאולם לשוברו תחת החופה‬ ‫המקלקל על מנת לתקן‪.‬‬ ‫ג‪ .‬דעת המחמירים בצורך המקום‬ ‫במהלך חופה שנערכה באחד האולמות בירושלים‪ ,‬מיד לאחר שהרב מסדר‬ ‫מאידך‪ ,‬בשו"ת בית יעקב (סי' קמ) חלק על היתר הט"ז‪ ,‬והוכיח שהתוספות חולקים על‬ ‫הקידושין סיים לברך המקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין‪ ,‬התברר‬ ‫הרא"ש‪ .‬אחת מראיותיו מדברי התוספות בברכות (לו‪ :‬ד"ה אין קוצצין)‪ ,‬שהקשו על איסור‬ ‫שלא הוכן מבעוד מועד כוס לשבירה תחת החופה‪ .‬החתן עמד נבוך‪ ,‬וההורים‬ ‫קציצת אילנות בשביעית‪ ,‬מדוע נזקקו לדין שביעית ולא אסרו משום בל תשחית‪ ,‬ותירצו‬ ‫המחותנים עוד יותר‪ ,‬מקרב הקהל ובני המשפחה הועלו באופן מיידי הצעות‬ ‫שמדובר באילן שאינו טוען כשיעור‪ ,‬או שהוא מעולה בדמים‪ .‬וממה שלא תירצו שצריך‬ ‫שונות ומגוונות כדת מה לעשות ברגעים נצחיים אלו ולנסות לפתור את הבעיה‬ ‫למקומו‪ ,‬הוכיח שאין זה היתר לדעתם‪.‬‬ ‫בכמה שפחות זמן‪ .‬למעשה מחמת נידון הלכתי אם מותר להשתמש בכוס‬ ‫אולם בשו"ת בנין ציון (סי' סא) דחה ראייתו‪ ,‬שהתוספות נקטו את אופני ההיתר שנתפרשו‬ ‫מהאולם לשבירה שמהר מאד נהפך לוויכוח סוער בין כמה מהמשתתפים‪,‬‬ ‫בגמרא‪ ,‬ואין מכך ראיה לשלול ההיתר דצריך למקומו‪ ,‬כי תועלת פינוי המקום גם הוא‬ ‫החופה לא התקדמה עד שאחד מבני המשפחה התעשת ורץ לחנות כלים‬ ‫בכלל ההיתר של תועלת העדיפה על קיום האילן‪ .‬וכן דחו את דברי הבית יעקב בשו"ת‬ ‫קרובה וחזר לאחר כמה דקות עם כוס שניתן אחר כבוד לחתן כדי שיוכל לקיים‬ ‫חיים שאל (ח"א סי' כב) ובשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' קב)‪.‬‬ ‫כדת וכדין את המנהג הקדום של שבירת כוס זכוכית תחת החופה‪ ,‬מיד לאחר‬ ‫הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (ח"ב סי' נו) בתחילת דבריו חילק בין תועלת שבגוף האילן‪,‬‬ ‫מכן החופה המשיכה לדרכה לאחר הפסקה של לא פחות מחצי שעה‪ .‬החופה‬ ‫כשדמי עציו יקרים מפירותיו‪ ,‬ובין הפסד האילן לצורך רווח אחר‪ .‬וכן בין סילוק אילן‬ ‫אכן הסתיימה במזל טוב בלי להחמיץ את מנהג שבירת הכוס‪ ,‬אמנם השאלה‬ ‫המזיק לאילנות אחרים ובין תועלת אחרת‪ .‬אלא ששוב הביא את היתר הרא"ש בצריך‬ ‫שהתעוררה המשיכה להעסיק את תלמידי החכמים מבין המשתתפים‪ ,‬האם‬ ‫למקומו‪ ,‬והעלה לחלק בין תועלת הבאה לבעלים עם ההשחתה‪ ,‬ובין קציצה לצורך בית‬ ‫מותר היה לקחת ללא רשות כוס מאחד השולחנות שהוכנו לסעודת המצוה‬ ‫שייבנה לאחר מכן‪ ,‬שיש לחוש שמא לא תצא הבנייה לפועל ונמצאת הקציצה השחתה‪.‬‬ ‫ולהשתמש בו למען קיום מנהג ישראל של שבירת כוס זכוכית תחת החופה‪ ,‬או‬ ‫שבקיום המנהג באופן כזה עובר על איסור דאורייתא שלא תגזול‪.‬‬ ‫אמנם כאמור‪ ,‬היתר הבנייה מפורש בדברי הרמב"ם בתשובה והרא"ש בפסקיו‪ ,‬ועליו‬ ‫סמך הט"ז למעשה‪ .‬ומכל מקום ראוי לחוש שלא להקדים את העקירה לבנייה שאינה‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫עומדת לביצוע בזמן הקרוב‪.‬‬ ‫א]‪ .‬הנה מבואר בדברי התוס' (ב"מ כב‪ .‬ד"ה מר זוטרא) שאף באופן שברור‬ ‫הדבר שכשישמע בעל הבית שחבירו אכל מפירותיו ישמח‪ ,‬מכל מקום כיון‬ ‫ד‪ .‬הרחבת דירה דחוקה והרחבה לנוי‬ ‫שלענין אבידה קיימ"ל כאביי שייאוש שלא מדעת לא הוי ייאוש‪ ,‬והיינו שלא‬ ‫בשו"ת חוות יאיר (סי' קצה) פירש את היתר הרא"ש‪ ,‬שזהו דווקא במי שרוצה לבנות‬ ‫אומרים איגלאי מילתא למפרע עד שיתייאש ממש‪ ,‬הכי נמי אסור לאדם‬ ‫במקום האילן‪ ,‬או לתקן שם דבר הנצרך לו‪ .‬אולם אם רוצה להרחיב החצר לצורך טיול‬ ‫לקחת פירותיו של חבירו כל זמן שלא קיבל ממנו רשות בפועל אף שיודע‬ ‫ותוספת אור ורווח בעלמא‪ ,‬אין הדבר בכלל היתר זה‪ .‬ואף שנוח לבעלים יותר בלעדי‬ ‫שכשישמע יסכים‪ ,‬ואם יקח מפירותיו עובר על איסור גזילה‪.‬‬ ‫האילן‪ ,‬אין רצונו לבדו קובע שהקציצה היא תיקון המצדיק את הפסד האילן‪.‬‬ ‫אמנם הש"ך (סימן שנט ס"ק ב) כתב שרק באבידה אמרינן ייאוש שלא מדעת‬ ‫גם בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' עו) דקדק מלשון 'צריך למקומו'‪ ,‬שבמקום שהבית אינו‬ ‫לא הוי ייאוש‪ ,‬כיון שבא לאדם בעל כרחו ואינו חפץ בכך‪ ,‬מה שאין כן בדברים‬ ‫שווה עדיף בדמים והבית אינו מתייקר על ידי הבניה‪ ,‬צריך שיהיה המקום דחוק ונצרך לו‪.‬‬ ‫שאנו יודעים שהאדם רוצה ושמח בהם אמרינן שפיר איגלאי מילתא למפרע‬ ‫ואילו בבנייה שלא מתוך דוחק בעינן שיהיה לו רווח‪.‬‬ ‫לכו"ע‪ ,‬ובכל אופן שאחר כך כשישמע יסכים בכך מותר כבר מתחילה לקחת‪.‬‬ ‫ובשו"ת יביע אומר (ח"ה יו"ד סי' יב)‪ ,‬אודות עצי פרי הסמוכים לדירה שנעשתה דחוקה‬ ‫והנתיבות בכ"מ (קצה סק"א; קצג סק"ד; רמד סק"א) הביא את דברי הש"ך‬ ‫לבני המשפחה‪ ,‬הכריע להתיר את קציצתם לצורך הרחבתה‪ ,‬אך הוציא מכלל ההיתר‬ ‫ומשמע לכאורה שסובר אף להלכה כשיטתו‪ .‬אך בשו"ע הרב (מציאה ופקדון ס"ד)‬ ‫הרחבה לטיול‪ ,‬להרווחה בעלמא ולנוי‪ .‬נמצא שהוספת חדרי מגורים למשפחה שהתרחבה‪,‬‬ ‫ובקצוה"ח (ר"ט סק"ה) כתבו שהעיקר כשיטת התוס'‪ .‬ולשיטתם אסור לקחת‬ ‫זהו בכלל הצורך שהתירו לקצוץ אילנות‪ ,‬והיינו לאחר שנתברר שאכן העצים עומדים‬ ‫מחבירו בלא רשות אף בגוונא שיודע שחבירו בודאי יסכים‪ .‬ובשו"ע הרב‬ ‫במקום הנצרך לבנייה‪.‬‬ ‫הוסיף שצריך להזהיר לרבים שנכשלין בזה מחמת חסרון ידיעה‪ .‬ולכאורה‬ ‫כך ההלכה כיון שספיקא דאורייתא לחומרא‪ .‬ולפי שיטתם גם בנידו"ד אף‬ ‫ה‪ .‬חשש סכנה בכריתה המותרת‬ ‫אם נימא שאנו יודעים בודאי שבעל האולם יסכים שבעלי השמחה יקחו‬ ‫בגמרא (בבא קמא צא‪ ):‬אמר רבי חנינא‪' :‬לא שכיב שיבחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא‬ ‫כוס לצורך החופה‪ ,‬מ"מ כיון שעדיין לא נודע להם ולא נתנו את הסכמתם‬ ‫זמנה'‪ .‬בשאילת יעב"ץ (שם) דן שמא אף כשאין בקציצת האילן משום איסור 'בל תשחית'‪,‬‬ ‫המפורשת אסור‪.‬‬ ‫עדיין אין הכריתה ממידת חסידות‪ ,‬ואפשר שיש בה סכנה‪ ,‬כי בוודאי בנו של רבי חנינא‬ ‫ואף שיתכן לומר שמנהג שבירת הכוס תחת החופה שהתקבל בכל תפוצות‬ ‫קצץ באופן המותר‪ ,‬כגון שהיה צריך למקום התאנה או שהייתה מעולה בדמים‪ ,‬ואף על‬ ‫ישראל נחשב כמו דבר מצוה‪ ,‬ולכאורה נימא ביה שניחא ליה לאיניש דלעביד‬ ‫פי כן נענש‪.‬‬ ‫מצוה בממוניה וכמ"ש ב"י (יו"ד סימן שלא הובא בקצוה"ק סימן רסב סק"א; שנ"ט‬ ‫אולם בשו"ת בנין ציון (סי' סא) דחה‪ ,‬שאין ללמוד מכאן סכנה בכל היתר‪ ,‬כי אפשר שטעה‬ ‫סק"א)‪ ,‬דמכל מקום כיון שאין זה מצוה של בעל הממון עצמו אלא שאחרים‬ ‫בשיעור תנובת התאנה וסבר שכבר הותרה בקציצה‪ ,‬ובאמת עדיין לא הגיע זמנה‪ .‬וכן‬ ‫מקיימים מצוה בממונו‪ ,‬ובאופן זה כתב בקצוה"ח (רסב סק"א) שמותר רק‬ ‫הוכיח החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' כג) מסתימת היתרי הגמרא והפוסקים ומההיתר‬ ‫שימוש שאין מכלה את הממון‪ .‬וממילא בנידו"ד ששובר את הכוס אסור אף‬ ‫שבט"ז ולא הסתייגו שיש בכך מידת חסידות או סכנה‪ ,‬שבמקומות שהתירו‪ ,‬ההיתר מוחלט‬ ‫שהוי לדבר מצוה‪.‬‬ ‫ואין סכנה בדבר‪.‬‬ ‫ב]‪ .‬אכן הט"ז (סימן שנט) העלה להלכה ולמעשה דכל דבר שהוא צורך‬ ‫ואין ראיה לסכנה בכריתה המותרת ממעשה רבא בר רב חנן (בבא בתרא כו‪ ,).‬שסירב לקצוץ‬ ‫גדול נחשב כמו דבר מצוה ואמרינן ביה ניחא ליה לאיניש דלעביד מצוה‬ ‫את דקליו אף שהעופות הבאים מחמתם הזיקו לכרמו של רב יוסף‪ .‬כי כתבו התוספות (שם‬ ‫בממוניה ואף במקום שיש חסרון עיי"ש‪ .‬ונראה כוונתו שכיון שזה צורך גדול‬ ‫ד"ה אנא לא קייצנא) שיש לחלק בין נזק זה להכחשה המרובה שבסוגיית הדקלים והגפנים‪,‬‬ ‫עבור חבירו‪ ,‬אזי נחשב שהוא עצמו עושה מצוה בנתינתו לו‪ ,‬ולכן אמרינן‬ ‫ואילו הרמב"ן (שם ד"ה הא דאמרינן) והרשב"א (שם ד"ה אמר ליה) פירשו כי מצד חיוב הרחקת‬ ‫שניחא ליה לאיניש דלעביד מצוה בממוניה‪ .‬ולפי"ד יש להתיר אף בנידו"ד‬ ‫נזיקין חלק רבא בר רב חנן על רב יוסף שחידש שיש כאן חיוב הרחקה‪ .‬ולפי זה‪ ,‬סירובו‬ ‫כיון שבודאי מנהג זה שנשתרש בכל תפוצות ישראל נחשב עכ"פ כצורך גדול‪,‬‬ ‫היה משום שלדעתו לא הותרה הקציצה‪ ,‬ואין ללמוד ממנו שבכריתה המותרת יש סכנה‪.‬‬ ‫שהרי ברור הדבר שקשה מאד להמשיך בחופה בלי קיום המנהג‪ ,‬וממילא‬ ‫אמנם בצוואת רבי יהודה החסיד (אות מה) כתוב שלא לקצוץ אילן העושה פירות‪ ,‬וחשש‬ ‫מותר לקחת כוס מהאולם [על דעת לשלם] לצורך קיום המנהג‪[ .‬ואף לשיטת‬ ‫החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' כג‪ ,‬בסופו) שמא הצוואה כוללת גם כריתה המותרת בדין‪,‬‬ ‫הקצוה"ח הנ"ל‪ ,‬כיון שכתב הט"ז שבאופן זה נחשב כמו מצוה של הבעלים‪,‬‬ ‫ומשום כך כתב שלרווחא דמילתא יקוץ בידי נכרי‪ .‬ועיי"ש שבנידונו הורה להעתיק את‬ ‫ובקצוה"ח סימן שנט כתב שבכה"ג מהני אף כשמכלה את הממון עיי"ש‬ ‫האילן בידי גויים אומנים‪ ,‬בשמירת שורשיו ובנטיעה מיידית‪ .‬ובשו"ת חיים ביד (סי' כד)‬ ‫ודו"ק‪ .‬שו"ר בשער אפרים סימן ב שהזכיר שם סברה זו לחלק בין מצוה‬ ‫החמיר מכוח צוואת רבי יהודה החסיד‪ ,‬ואף במכירה לנכרי והעתקה חשש כשיש ספק אם‬ ‫שעושים אחרים בממונו למצוה דיליה]‬ ‫האילן יחיה‪ .‬אולם בשו"ת יביע אומר (שם) חלק והכריע שאין חשש סכנה בכריתה שהותרה‬ ‫ג]‪ .‬נחלקו הפוסקים אם מותר לגזול על מנת לשלם דבר יפה ממנו‪ ,‬ובשו"ע‬ ‫לצורך הדירה‪ ,‬ומכל מקום העדיף לעשותה בידי נכרי על צד היותר טוב‪.‬‬ ‫(שנ"ט ס"ב) הובא ב' השיטות‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬אסור לגזול אפילו על מנת לשלם‬ ‫ו‪ .‬חובת ההעתקה כשאפשר לקיים את האילן‬ ‫דבר יפה ממנו‪ .‬ויש מי שאומר (הרא"ש) דהיינו אם אין התשלומין בעין שאם‬ ‫בשו"ת שאילת יעב"ץ (שם‪ ,‬הובא בשו"ת חתם סופר יו"ד סי' קב) כתב‪ ,‬שאם עוקרים את האילן‬ ‫הם בעין כיון שהם יפים מהדבר שלוקח זכות הוא להם ויזכה אותם לבעלים‬ ‫באופן שהוא נשאר חי וניתן לנטעו במקום אחר‪ ,‬אין זו קציצה והשחתה‪ .‬וסמך על דין אילן‬ ‫על ידי אחר‪.‬‬ ‫שנעקר והסלע עמו‪ ,‬שאם יכול לחיות ממנו אינו מתחייב מחדש בערלה‪.‬‬ ‫ובשיטת הרא"ש שמותר כתב הטור דהיינו דוקא שיודע שזכות הוא לו כגון‬ ‫ולמד מכך החתם סופר (שם) שכשאפשר לעקור את האילן עם שורשיו וגוש עפר המחיה‬ ‫בדבר העומד לימכר אבל מחפצי ביתו לא‪ .‬ונחלקו הש"ך (ס"ק ד) והקצוה"ח‬ ‫אותו ולנטעו במקום אחר‪ ,‬אסור לקוצצו ולהזיקו‪ ,‬ולא התיר הרא"ש לקצוץ לצורך המקום‬ ‫(סק"א) בכוונת הטור‪ ,‬הש"ך כתב שרק באופן שיודע בבירור שהבעלים אינם‬ ‫אלא כשאין אפשרות לקיימו בדרך זו‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬החמיר החתם סופר שלא להעתיק אילן‬ ‫עומדים להחזיק לעצמם מותר‪ .‬והקצוה"ח כתב שבכל דבר שאינו מחפצי‬ ‫ללא צורך כלל‪ ,‬אף שהיעב"ץ התיר‪ .‬בנידון שלפנינו שיש צורך במקום‪ ,‬יש לברר אם אפשר‬ ‫ביתו נחשב זכות ומותר‪.‬‬ ‫להעתיק את העצים לחלק החצר שאינו מיועד לבנייה או למקום אחר הראוי לקליטתם‪.‬‬ ‫נמצא שבאופן שיוסיף בתשלום עבור הכוס יותר מהמחיר‪ ,‬לדעת הקצוה"ח‬ ‫בשיטת הרא"ש מותר לקחת אף בלי רשות הבעלים‪ .‬אולם צריך שמקודם‬ ‫ז‪ .‬העתקה בגוש המחיה את העץ‬ ‫יזכה את התשלום לבעלים וכמו שכתב בשו"ע שרק באופן זה מותר‪ .‬ויתכן‬ ‫ההעתקה תיעשה על ידי אומן הבקי במלאכה‪ ,‬בשמירת השורשים וגוש עפר שלם‪,‬‬ ‫לומר שבנידו"ד גם הש"ך יודה שמותר‪ ,‬ואף שאינם עומדים לימכר‪ ,‬כיון‬ ‫כשעל פי הבקי האילן ראוי להתקיים בגושו ולהיקלט במקומו החדש‪ .‬ומותר לעשותה אף‬ ‫בידי ישראל הבקי במלאכה ובדיני האילן‪.‬‬ ‫המשך בעמ' ו'‬ ‫המשך בעמ' ו'‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ג‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' ב'‬ ‫בריא וחזק לעבודת ה'‪ ,‬בלא להרבות באכילה‬ ‫אין לו להקל ולהתעלם מצער האב‪ .19‬ומכל‬ ‫אין לנערם בחוזקה עד שיסחטו‪ .15‬מכל מקום‪,‬‬ ‫המכבידה על לימודו‪.25‬‬ ‫מקום גם כשמותר לו לשתות‪ ,‬לא ישתה‬ ‫גם כאשר הבגד רטוב מאוד מותר להמשיך‬ ‫בפניו וישתדל להפיס את דעתו‪.20‬‬ ‫ללובשו כדרכו‪ ,‬ובלבד שלא יסחטנו‪.16‬‬ ‫פנים חדשות במי שאכל בחתונה‬ ‫ויצא לפני הברכות‬ ‫אכילת בשר בסעודת הצהריים‬ ‫שתיית קפה בניגוד לבקשת האב‬ ‫אחי חיתן את בנו בשעה טובה ומוצלחת‪.‬‬ ‫בשיעור בבית המדרש למדנו את דברי‬ ‫אביו של גדליה מקפיד מאוד בענייני‬ ‫באחד מימי המשתה התכנסנו לסעודת‬ ‫הגמרא )יומא עה‪' (:‬מכאן למדה תורה דרך‬ ‫בריאות‪ .‬לאחר שראה שבנו שותה קפה‬ ‫שבע ברכות משפחתית‪ .‬כל המשתתפים‬ ‫ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה'‪.‬‬ ‫כמה פעמים ביום‪ ,‬אמר האב לבנו כי הוא‬ ‫היו גם בחתונה‪ ,‬וחשבנו שאין בינינו 'פנים‬ ‫רצינו לשאול‪ ,‬האם ראוי להקפיד שלא‬ ‫אינו מרשה לו לשתות יותר מכוס אחת‬ ‫חדשות'‪ .‬אחד האחיינים אכל בסעודת‬ ‫לאכול בשר בצהריים?‬ ‫בבוקר בלבד‪ .‬גדליה מרגיש שהקפה‬ ‫החתונה‪ ,‬אך יצא לפני ברכת המזון ושבע‬ ‫ת‪ .‬יש שכתב כי דברי הגמרא הם הנהגת דרך‬ ‫באמצע סדר הלימוד מסייע לו להתעורר‬ ‫הברכות שבסופה‪ .‬האם אפשר לצרפו‬ ‫ארץ ולא איסור באכילת בשר ביום‪ ,21‬והטעם‬ ‫ולהתרכז‪ ,‬וקשה לו להימנע משתייתו‪,‬‬ ‫כ'פנים חדשות'‪ ,‬או שצריך להזמין מי שלא‬ ‫להנהגה זו‪ ,‬מפני שהבשר נאכל בסעודת‬ ‫האם הוא חייב לשמוע בקול אביו?‬ ‫היה כלל בחתונה?‬ ‫קבע‪ ,‬והערב ראוי לה מפני שהאדם פנוי‬ ‫ת‪ .‬אם אין בשתייה הנוספת חשש בריאותי‬ ‫ת‪ .‬אם האחיין אכל בסעודת החתונה‪ ,‬אינו‬ ‫אז מטרדות היום ויכול לנוח לאחריה‪ .22‬ויש‬ ‫לגבי הבן וקשה לבן להימנע משתייתו ואין‬ ‫נחשב ל'פנים חדשות'‪ ,‬אף כאשר לא היה‬ ‫שכתבו כי כבר מחצות נחשב לילה לעניין‬ ‫צער ממשי לאב אלא רק מעדיף שינהג כן‪ ,‬יש‬ ‫בחופה ולא שמע את ברכות הנישואין‪ .‬אך‬ ‫זה‪ ,23‬ולא ראינו שהקפידו על הנהגה זו‪,24‬‬ ‫לו על מה לסמוך ולהקל לשתות‪ .17‬אולם אם‬ ‫אם לא אכל בשמחה זו‪ ,‬המנהג הוא שנחשב‬ ‫ולכן מי שנצרך לבשר יאכל לאחר חצות‬ ‫האב מצטער צער ניכר מתוך דאגה לבריאות‬ ‫ל'פנים חדשות'‪ ,‬אפילו כאשר השתתף בחופה‬ ‫היום‪ ,‬ויניח לערב מאכלים קלים כדי שיוכל‬ ‫בנו‪ ,‬יש לחוש לדעת המחייבים לשמוע לו גם‬ ‫ושמע את הברכות‪ .‬ולכתחילה ראוי להביא‬ ‫להשכים בלילה ללימודו‪ ,‬ונכון שיתאים את‬ ‫כשאין לו הנאה ישירה מן הדבר‪ .18‬ואף אם‬ ‫אדם שלא שמע את הברכות בחופה‪.26‬‬ ‫סעודתו לכוחותיו ולסדר יומו‪ ,‬ויכוון שיהיה‬ ‫מרגיש שהקפה מסייע לו להתרכז בלימוד‪,‬‬ ‫◄◄‬ ‫תורה בערב תאכלו בשר‪ ,‬הוא כדי שיזכרו‬ ‫לפיכך נראה שיש לברר עד כמה ההימנעות‬ ‫צרכיו‪ .‬ונחלקו הפוסקים כאשר האב מצוה‬ ‫שבורא כאן מים חדשים שלא היו בתחילה‪.‬‬ ‫שהיו עבדים במצרים ואז היו טרודים ביום‬ ‫מהקפה פוגעת בלימוד‪ ,‬ומה אפשר לעשות‬ ‫את בנו דבר שאינו לצורכו אם חייב לשמוע‬ ‫ולפי זה כתב השו"ע )שם סי"א( שיש להיזהר‬ ‫בעבודתם ואכלו מאכלים הגסים בלילה‬ ‫כדי לקיים גם את הלימוד וגם את כיבוד‬ ‫בקולו מצד מצוות כיבוד אב ואם‪ ,‬ודעת‬ ‫כאשר נוטל את ידיו במים שיש בהם שלג‬ ‫כדרך העבדים שחומרם גס ומזגם חזק ע"ש‪.‬‬ ‫האב‪.‬‬ ‫הרבה פוסקים שכיבוד אב הוא רק בדברים‬ ‫או ברד‪ ,‬שלא לדחוק את השלג בין ידיו כדי‬ ‫‪ 23‬בכף החיים )או"ח סי' קנז אות לז( הביא‬ ‫‪ 20‬בשו"ע )סי' רמ ס"ב( כתב שאסור לסתור‬ ‫הנוגעים לצורכי אביו אך מה שאינו לצרכיו‬ ‫שלא ירסקנו‪ .‬כמו כן‪ ,‬יש להימנע מלחיצה‬ ‫מראשית חכמה )שער הקדושה פט"ו( טעם‬ ‫את דברי האב‪ ,‬ונתבאר שם )סעיף יא( שאף‬ ‫אינו בכלל חיוב כיבוד אב ואם‪ ,‬וכן הביא‬ ‫הסוחטת את הבגד מהמים שנבלעו בו‪,‬‬ ‫על דרך הסוד לאכילת הבשר בלילה‪ ,‬וכתב‬ ‫כשיש צורך להעמידו על טעות יאמר בדרך‬ ‫בדרכי משה )שם אות י( בשם מהרי"ק )שורש‬ ‫כמבואר ברמ"א )או"ח סי' שב ס"א( שבגד‬ ‫כי מפלג המנחה אפשר לאוכלו דחשיב‬ ‫כבוד‪ ,‬בלי להכלימו‪ .‬ומכאן שיש להיזהר‬ ‫קסו( שאין האב יכול למחות בדבר שאינו‬ ‫שנרטב מימי גשמים אסור לנערו‪ ,‬וכתב‬ ‫לילה אליבא דרבי יהודה להתפלל ערבית‬ ‫מאד בכל דבר שעלול לפגוע בכבודו‪ .‬השבט‬ ‫שייך לצרכיו‪ .‬ופסק כן הרמ"א )שם סכ"ה(‬ ‫המשנה ברורה )סק"ג‪-‬ד( שזה משום איסור‬ ‫וקיי"ל כוותיה‪ ,‬ושבזה ידוקדק לשון המקרא‬ ‫הלוי )ח"י סי' קנו אות ב( נשאל לגבי בן שהוריו‬ ‫לעניין בחירת אשה‪ .‬וכן דעת הר"א מקורביל‬ ‫סחיטה‪.‬‬ ‫דקאמר 'בין הערבים תאכלו בשר' ולא קאמר‬ ‫אינם מניחים לו לשתות קפה‪ ,‬האם צריך‬ ‫המובא בארחות חיים )להר"א מלוניל ח"ב סי'‬ ‫‪ 15‬הרמ"א )או"ח סי' שב ס"א( כתב‪' :‬וכל שכן‬ ‫בלילה‪ ,‬והוסיף עוד שאף מחצות היום בכלל‬ ‫לשמוע בקולם והשיב שאם ההורים אוסרים‬ ‫ה( שכתב כיבוד כיצד מאכילו ומשקהו וכו'‬ ‫שאסור לנער בגד שנשר במים או שירדו‬ ‫'בין הערבים'‪ ,‬שהרי בתמיד ופסח ג"כ כתוב‬ ‫לו מפני שמזיק לבריאותו‪ ,‬חייב לשמוע‬ ‫פירוש‪ :‬לצרכיו של גופו‪ .‬משמע כי שאר‬ ‫עליו גשמים‪ ,‬ודוקא בבגד חדש שמקפיד‬ ‫'בין הערבים' וזמנו מאחר חצות ואילך‪.‬‬ ‫להם‪ .‬אך אם אין להם סיבה אלא שזהו‬ ‫רצונות האב שאינם נוגעים אליו אינם בכלל‬ ‫עליו'‪ .‬וביאור הדבר הוא לפי שבסחיטת בגד‬ ‫ולפיכך מי שאינו יכול בלא בשר יקבע‬ ‫רצונם‪ ,‬זה תלוי במחלוקת רש"י והריטב"א‬ ‫מצוות כיבוד‪ .‬וכן דעת השו"ע הרב )מאה‬ ‫בחוזק יש משום איסור סחיטה‪ ,‬כמבואר‬ ‫סעודתו בבשר לאחר חצות‪ ,‬ויאכל בלילה‬ ‫ביבמות )ו‪ .(.‬והכריע שבפניהם לא ישתה‪,‬‬ ‫שערים סוף סי' קו( שמותר לבן לשנות מנוסח‬ ‫במשנה ברורה )סק"ד( בשם השלטי גיבורים‬ ‫מאכלים קלים כדי שיוכל לקום בחצות לילה‬ ‫מפני שגורם להם צער שעובר על דבריהם‬ ‫אשכנז לנוסח ספרד אף כנגד רצון אביו‪,‬‬ ‫)שבת סב‪ .‬אות ב(‪ ,‬ומשום כך‪ ,‬בבגד חדש‬ ‫לעסוק בתורה‪ .‬אמנם דברים הללו נאמרו‬ ‫וזה בעצמו איסור‪ ,‬וכשאינו בפניהם יש‬ ‫וכ"כ בשו"ת שבות יעקב )ח"א סי' קסח ובח"ב‬ ‫שהמים הבלועים בו מקלקלים אותו אסרו‬ ‫במי שנצרך לבשר לסדר עבודת ה' שלו‪ ,‬ואין‬ ‫להקל‪ ,‬מפני שאף לגבי האיסור לסתור את‬ ‫ס"ס צה(‪ ,‬ובתהלה לדוד )ח"ג יו"ד סי' צה(‪ ,‬ובשו"ת‬ ‫לנער אותו אפילו ניעור קל‪ ,‬מחשש שינערנו‬ ‫מהם שום חיוב לאכול בשר‪ .‬וראה הקדמת‬ ‫דבריהם דעת הט"ז לעיל )סק"ג( שמותר שלא‬ ‫מהרש"ג )ח"א סי' נב(‪ .‬וכתב בשו"ת אבן ישראל‬ ‫בחוזק עד שיסחטנו‪ ,‬וכתב המשנה ברורה‬ ‫מוהרח"ו לשער הכוונות מה שכתב אודות‬ ‫בפניהם‪ .‬וכך הובא )כבוד הורים פ"ב סק"ז( בשם‬ ‫)פישר‪ ,‬ח"ט ס' פז אות ג( שאף אין בעוברו על‬ ‫)סק"ג( שבדין זה אין חילוק בין בגד שחור‬ ‫אכילת בשר‪.‬‬ ‫הגרי"ש אלישיב להקל שלא לשמוע להורים‬ ‫ציווי אביו משום מורא כל שאינו אומר‬ ‫לשאר צבעים‪ .‬אבל בגד ישן מותר לנערו‬ ‫‪ 24‬בליקוטי מהרי"ח )סדר הנהגת הסעודה(‬ ‫שלא בפניהם בדבר שאינו נוגע אליהם‪ .‬עוד‬ ‫בפירוש לאביו שלא ישמע בקולו‪ .‬אמנם‬ ‫ניעור קל‪ ,‬ולא חששו שיבא לנערו בחוזק‬ ‫כתב‪ :‬ותמיה בעיני על שלא ראיתי נזהרין‬ ‫הובא )קובץ מבקשי תורה‪ ,‬רוטר‪ ,‬כרך ד‪ ,‬קובץ כ עמ'‬ ‫בחזו"א )יו"ד סי' קמט סק"ח אעה"ז סי' קמח על‬ ‫כיון שאינו חס עליו‪ ,‬אך כמובן שאין לנערו‬ ‫בזה אפילו האנשי מעשה‪ .‬ואפשר‪ ,‬שהיא על‬ ‫קנב אות ה( בשמו שאם ההורים אוסרים על‬ ‫קידושין לב‪ (.‬מבואר שחייב בכל אופן לכבד את‬ ‫בחוזק שהרי יש בזה משום איסור סחיטה‪.‬‬ ‫דרך דאמרינן בגמרא פרק כיסוי הדם )חולין‬ ‫בנם לעשן מפני שזה מסוכן‪ ,‬אין לו היתר‬ ‫אביו‪ ,‬ואף בציווי דבר שאין בו הנאה ישירה‬ ‫וכתב המשנה ברורה )סק"א( שהגדרת 'בגד‬ ‫פד‪ (.‬וכגון אנו לוין ואוכלין‪ ,‬כן הוא הדבר‬ ‫לעשן אלא אם כן יתקיימו שלשה תנאים‪,‬‬ ‫לאביו‪ ,‬משום שרצונו של אביו שזהו כבודו‬ ‫חדש' אינו דווקא בגד שטרם נלבש‪ ,‬אלא‬ ‫הזה כיון שבעונותינו הרבים גברה החולשה‬ ‫א‪ .‬שיהיה ברור לו שהוריו אינם יודעים‬ ‫כמ"ש בירושלמי )פאה פ"א ה"א(‪ .‬ויש שכתבו‬ ‫כל בגד שעוד ניכר חידושו ואינו נקרא בגד‬ ‫בעולם לכך אין נזהרים בזה‪.‬‬ ‫שמעשן‪ .‬ב‪ .‬שיהיה ברור לו שאין לו סכנה‬ ‫שמצד מורא צריך לשמוע בקולו אפילו אין‬ ‫ישן‪ ,‬הרי הוא בגדר בגד חדש‪ .‬וראה בערוך‬ ‫‪ 25‬בשו"ע )או"ח סי' רלא ס"א( כתב שאכילתו‬ ‫רפואית מיוחדת בעישון‪ .‬ג‪ .‬קשה לו מאוד‬ ‫לו הנאה מכך‪ ,‬וכ"כ בעל ההפלאה )ספר המקנה‬ ‫השולחן )ס"ה( שבבגדים יקרים יש להקפיד‬ ‫ושתייתו של אדם יהיו לצורך עבודת הבורא‪,‬‬ ‫להימנע מהעישון‪.‬‬ ‫קידושין ל‪ :‬פנים יפות פר' קדושים( שמי שאביו‬ ‫על כך כל עוד לא נתיישנו לגמרי‪ .‬ויש לציין‬ ‫וכן כל מעשיו והנהגותיו יהיו כדי לעבוד‬ ‫‪ 21‬בגמרא )יומא עה‪ (:‬למדו מן הכתוב 'בערב‬ ‫ציוהו דבר והבן עובר על ציוויו עובר על‬ ‫שכל זה הוא לדעת הרמ"א‪ ,‬אך המגן אברהם‬ ‫את בוראו‪ .‬ובמשנה ברורה )שם סק"ה( הביא‬ ‫בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע' הנהגת‬ ‫איסור לא יסתור דבריו‪ ,‬וכ"כ בשו"ת ערוגת‬ ‫)סק"ב( כתב בשם ספר הזכרונות )אבוהב‪ ,‬זכרון‬ ‫הנהגת אנשי מעשה לומר לפני האכילה‬ ‫דרך ארץ באכילת הבשר‪ .‬ובפלא יועץ )ערך‬ ‫הבושם )או"ח סי' יט( שאם הבן לא יקשיב‬ ‫ט פ"א‪ ,‬מלאכת מלבן( שאין חילוק כלל בין בגד‬ ‫שאוכלים ושותים כדי שיהיו בריאים וחזקים‬ ‫בשר( כתב‪' :‬וטוב לגבר שיקיים את אשר‬ ‫לאב‪ ,‬האב יצטער חייב להקשיב לו מדין‬ ‫חדש לישן‪ ,‬ובכל בגד אסרו לנער אפילו‬ ‫לעבודת ה'‪.‬‬ ‫בקל יכול לקיים'‪ ,‬והביא מאמר זה‪ .‬וסיים‬ ‫מורא‪ ,‬וכן העלה בשו"ת יד אליהו )רגולר‪ ,‬ח"א‬ ‫ניעור קל מחשש שינערנו בחוזק‪ .‬ובשו"ע‬ ‫‪ 26‬בגמרא )כתובות ז‪ (:‬נתבאר שמברכים‬ ‫שיש לנהוג לפי האדם ולכלכל את הדברים‬ ‫יו"ד ס"מ(‪ .‬וכתבו הפוסקים כי הנכון להחמיר‬ ‫הרב )ס"ב( כתב שטוב לחוש לדבריו‪.‬‬ ‫ברכת חתנים כל שבעה כשבאו פנים‬ ‫במשפט‪ .‬מלשונו עולה שזו הנהגה ראויה‬ ‫משום דהוי ספיקא דאורייתא ומצוה חמורה‬ ‫‪ 16‬בשו"ע )או"ח סי' שא סמ"ה(‪' :‬מי שנשרו כליו‬ ‫חדשות‪ .‬ונחלקו הראשונים בגדר מי נחשב‬ ‫שיש להשתדל בה כשאפשר‪ ,‬ולא איסור‬ ‫כמו שאמרו בירושלמי )שם( שמצות כיבוד‬ ‫במים‪ ,‬הולך בהם ואינו חושש שמא יבא‬ ‫'פנים חדשות'‪ :‬דעת הרמב"ם )הלכות ברכות פ"ב‬ ‫אכילה ביום‪ .‬וכן הביא זה בבאר היטב )סי'‬ ‫אב ואם היא מצוה חמורה שבחמורות‪ .‬אך‬ ‫לידי סחיטה'‪ .‬ובלבוש )שם( כתב שהטעם‬ ‫ה"י( שהוא מי שלא שמע ברכות חתנים עד‬ ‫קנז סק"ב( בשם האריז"ל שיתנהג על פי תורה‬ ‫במקום שיש לו צורך נחוץ ועושה כן שלא‬ ‫שאינו חושש כיון שאין דרך לסחוט בגדים‬ ‫עתה‪ ,‬אבל אם שמע השבע ברכות אינו יכול‬ ‫בערב תאכלו בשר )שמות טז ח( ע"ש‪.‬‬ ‫בפניו אפשר להקל‪.‬‬ ‫שלבוש בהם‪ .‬אמנם התוספת שבת )ס"ק פא(‬ ‫להיות פנים חדשות‪ ,‬אפילו כאשר לא אכל‬ ‫‪ 22‬כ"כ בתורה תמימה )שמות טז ח‪ ,‬הערה‬ ‫‪ 18‬כתב בערוך השולחן )סי' רמ סמ"א(‪ ,‬בשם‬ ‫הקשה שמדברי הרמ"א )שם סמ"ו( שאסר‬ ‫כלום בסעודת הנישואין‪ ,‬וזו הדעה הראשונה‬ ‫טו( וביאר שסעודת בשר היא סעודת קבע‪,‬‬ ‫ספר חסידים‪ ,‬שאין להתענות תענית שאינה‬ ‫ללכת בשבת במקום שעלול להחליק למים‪,‬‬ ‫שהביא בשו"ע )אבעה"ז סי' סב ס"ז(‪ .‬אמנם לדעת‬ ‫ולאחריה ראויה מנוחה‪ .‬ביום האדם טרוד‬ ‫חובה כשההורים מצטערים מכך‪ .‬ונראה‬ ‫מוכח שיש חשש סחיטה אף בבגד שלבוש‬ ‫הרא"ש )כתובות פ"א סי' יג( והטור )אבה"ע סי' סב‪,‬‬ ‫בעסקיו‪ ,‬ואילו בערב הוא פנוי מיגיעתו‪.‬‬ ‫שכן הדין לגבי כל ההנהגות שיש להורים‬ ‫בו‪ .‬והביא מהתוי"ט )שבת פכ"ב משנה ד( שאף‬ ‫ד"ה ומברכין אותם( הכוונה לאנשים שלא אכלו‬ ‫אמנם רש"י )יומא עה‪ :‬ד"ה 'שלא כהוגן'( ביאר‬ ‫צער מזה‪ ,‬כגון אם מצווים להימנע מטבילה‬ ‫שמצד הדין יש חשש סחיטה גם בבגדים‬ ‫בשמחת הנישואין‪ ,‬אף שהיו בשעת הברכות‪,‬‬ ‫מדוע נתינת הבשר עם חשכה היתה שלא‬ ‫בצונן או מתענית מחמת דאגה לבריאות‬ ‫שלבוש בהם‪ ,‬מכל מקום משום כבוד‬ ‫וזו הדעה השנייה שהביא השו"ע )שם(‪ ,‬וכתב‬ ‫כהוגן‪ ,‬מפני שלא נותר זמן להכינו לסעודה‪.‬‬ ‫הבן‪.‬‬ ‫הבריות נמנעו חכמים מלגזור עליהם‪ .‬ויש‬ ‫שכן פשט המנהג‪ .‬וראה בערוך השולחן )שם‬ ‫ואין זה סותר את אכילתו בערב‪ ,‬שהרי ראוי‬ ‫‪ 19‬בשו"ע )סי' רמ סי"ג‪ ,‬סכ"ה( פסק שאין‬ ‫לציין‪ ,‬שכאשר האדם מגיע לביתו ופושט את‬ ‫סכ"ד‪-‬כה( שביאר בטעם המחלוקת‪ ,‬שלדעת‬ ‫להכינו מבעוד יום ולאוכלו בערב‪ ,‬וכמבואר‬ ‫התלמיד חייב לוותר על מקום לימוד שבו‬ ‫הבגד הרטוב‪ ,‬אסור לתלותו לייבוש במקום‬ ‫הרמב"ם ברכות השבע ברכות נתקנו כדי‬ ‫בתורה תמימה )שם הערה יד(‪ .‬ובספר מלאכת‬ ‫יראה סימן ברכה מחמת התנגדות אביו‪.‬‬ ‫שרגילים לתלות בו בגדים מכובסים‪ ,‬משום‬ ‫לברך את החתן והכלה על ידי העם שנאספו‬ ‫מחשבת )למהר"ם חפץ פרשת בשלח( כתב טעם‬ ‫ונראה שאין מזה ראיה שכל אמצעי הנוח‬ ‫מראית העין שמא יחשדו בו שכבס את בגדיו‬ ‫שם‪ ,‬והאחד מברך והאחרים שומעים ועונים‬ ‫אחר‪ ,‬והוא מפני שדרך הענוגים והמפונקים‬ ‫ללימוד דוחה חיוב כיבוד אב‪ ,‬שהרי בשו"ע‬ ‫בשבת‪ ,‬וכמבואר בשו"ע )שם(‪.‬‬ ‫אמן והרי זה כאילו כל המשתתפים בירכו‬ ‫לאכול בשר שקשה להתעכל ביום‪ ,‬ובלילה‬ ‫)סי' רמו סי"ח( נפסק שמפסיקים תורה לקיום‬ ‫‪ 17‬בשו"ע )יו"ד סי' רמ ס"ד( נתבאר שעיקר‬ ‫את החתן והכלה‪ .‬ולכן כשיש פנים חדשות‬ ‫אוכלים מאכלים דקים‪ ,‬והטעם שאמרה‬ ‫מצוה שאינה יכולה להיעשות בידי אחרים‪.‬‬ ‫הכיבוד הוא בהאכלת האב‪ ,‬השקאתו ושאר‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ד‬ ‫◄◄‬ ‫השכונה שבה אני מתגורר וקופה של‬ ‫ואינו רוצה מים רגילים‪ ,‬ולא מצאתי חנות‬ ‫תיקון והחלפת דוד בדירה שכורה‬ ‫הקהילה שאליה אני משתייך‪ ,‬ואני תורם‬ ‫פתוחה‪ .‬ברחוב הסמוך התקיימה חתונה‬ ‫דוד המים שהיה בדירה ששכרנו התקלקל‬ ‫לשתיהן בקביעות‪ .‬היום בבוקר הוציא‬ ‫באולם‪ .‬האם מותר לי להיכנס ולקחת‬ ‫במהלך השכירות‪ ,‬וכעת אין לנו מים‬ ‫בני הקטן את הקופות מהארון ושפך את‬ ‫עבורו כוס שתייה‪ ,‬אף שאיני מכיר את‬ ‫חמים‪ .‬האם המשכיר חייב להחליפו‪ ,‬או‬ ‫תכולתן על הרצפה‪ ,‬והמעות התערבבו‪.‬‬ ‫בעלי השמחה? ואם קיבלנו שתייה‪ ,‬האם‬ ‫שעלינו לשאת בהוצאה מפני שהתקלה‬ ‫האם אפשר לחלק את הכסף לפי הערכה‪,‬‬ ‫עלי לשמח את החתן משום 'כל הנהנה‬ ‫מסעודת חתן ואינו משמחו'?‬ ‫אירעה בזמן שאנו מתגוררים בדירה?‬ ‫או שעלי להוסיף מכיסי עד שאהיה בטוח‬ ‫שכל קופה קיבלה את מלוא הסכום שהיה‬ ‫ת‪ .‬מותר להיכנס לאולם ולמזוג כוס שתייה‬ ‫ת‪ .‬כשהדוד התקלקל מחמת בלאי השימוש‬ ‫בה?‬ ‫לילד‪ ,‬משום שזהו דבר שאין הדרך להקפיד‬ ‫בו‪ ,‬על המשכיר לדאוג להחזרת אספקת המים‬ ‫עליו‪ ,‬אך אין להתיר להיכנס לאולם ולאכול‬ ‫החמים התקינה‪ .27‬אולם אם השוכר גרם‬ ‫ת‪ .‬אם אפשר להעריך כמה כסף היה בכל‬ ‫שם ללא הזמנה‪ ,‬מלבד במקום שהמנהג הוא‬ ‫לקלקול בשימוש לא תקין‪ ,‬ההוצאה עליו‪ .‬אין‬ ‫קופה קודם שהתערבו המעות‪ ,‬אפשר‬ ‫כך שאין בעלי השמחה מקפידים ואדרבה נוח‬ ‫לייחס לו את הקלקול רק מפני שאירע בימי‬ ‫לחלקו לפי הערכה‪ ,‬וכשאין אפשרות‬ ‫להם שיבואו ויהנו משמחתם‪ .29‬אם גם האב‬ ‫שכירותו‪ .‬כשיש מחלוקת על סיבת התקלה‪,‬‬ ‫להעריך יחלק את הכסף בשווה ‪ .31‬באופן‬ ‫שלא היתה פשיעה בשמירתו‪ ,‬אין עליו‬ ‫שותה מן הכיבוד של החתונה‪ ,‬נכון שישמח‬ ‫או סעיף בחוזה המשנה את חלוקת האחריות‪,‬‬ ‫חיוב להוסיף מכיסו כדי שכל קופה תקבל‬ ‫את החתן‪ ,‬כי גם שתייה היא בכלל הנאה‪,‬‬ ‫יש לברר את הדברים‪.28‬‬ ‫את הסכום המרבי שאולי היה בה‪ ,‬אולם‬ ‫ואינו צריך דווקא לרקוד‪ ,‬אלא יכול לברך את‬ ‫אם היתה פשיעה מצידו בשמירה‪ ,‬יש‬ ‫החתן או לומר לו דברים המשמחים‪.30‬‬ ‫שתייה מאולם חתונות בלא הזמנה‬ ‫לו חיוב על הספק כדי לצאת ידי שמים‬ ‫הלכתי עם בני הקטן ברחוב בשעה‬ ‫להשלים לכל אחת מהקופות את הסכום‬ ‫קופות צדקה שהתערבו‬ ‫מאוחרת‪ ,‬והוא התחיל לבכות שהוא‬ ‫הגבוה ביותר שיתכן והיה בקופה ‪.32‬‬ ‫בביתי שתי קופות צדקה‪ :‬קופה של‬ ‫צמא מאוד‪ .‬הוא רגיל לשתייה מתוקה‬ ‫נתן לוין חתנו של ה"בית יצחק"( שקופה הקבועה בבית בעל הבית‬ ‫‪ 28‬בערוך השולחן )שם ס"ד( כתב שאינו חייב לתקן הקלקולים‬ ‫שלא שמעו עדיין את הברכות‪ ,‬ולא בירכו את החתן והכלה‪,‬‬ ‫היא כאומר לך וקנה‪ ,‬ולכולי עלמא זכו העניים במעות‪ .‬והנה‬ ‫שנגרמו בפשיעת השוכר או בני ביתו‪ ,‬ופשוט‪.‬‬ ‫מברכים שבע ברכות כדי שעל ידי זה יברכו הפנים חדשות‬ ‫בשו"ע )חו"מ סי' ש ס"א( מבואר ששנים שהפקידו אצל אחד‪ ,‬זה‬ ‫‪ 29‬באיסור גזל נפסק בשו"ע )חו"מ סי' שנט ס"א(‪' :‬אסור לגזול‬ ‫את החתן והכלה‪ .‬אמנם לדעת הרא"ש ברכות השבע ברכות‬ ‫מנה וזה מאתים‪ ,‬וכל אחד משניהם אומר אני הוא שהפקדתי‬ ‫או לעשוק אפילו כל שהוא‪ ,‬בין מישראל בין מעובד כוכבים‪,‬‬ ‫נתקנו לברך כאשר יש תוספת שמחה‪ ,‬ולכך מברכים אותם‬ ‫את המאתים‪ ,‬והשומר אומר איני יודע‪ ,‬כאשר הם תובעים‬ ‫ואם הוא דבר דליכא מאן דקפיד ביה‪ ,‬שרי‪ .‬ואף זה אוסר‬ ‫בסעודת הנישואין‪ ,‬מפני שיש בסעודה זו תוספת שמחה‬ ‫בתורת ברי‪ ,‬כל אחד נשבע שהפקיד מאתיים וגובה מאתיים‬ ‫בירושלמי )דמאי פ"ג ה"ב( ממידת חסידות'‪ .‬ובסמ"ע )סק"ד(‬ ‫מהחופה‪ .‬אמנם בשאר ימי המשתה אין מברכים את ברכות‬ ‫והשומר מפסיד מכיסו מאה‪ ,‬כיון שפשע בכך שלא רשם‬ ‫ביאר הטעם שאם כל אחד יטול קיסם קטן מחבילת קנים‬ ‫השבע ברכות אלא כאשר נמצאים שם פנים חדשות שלא היו‬ ‫מראש את הסכומים‪ .‬אבל אם אינם תובעים בטענת ברי כיון‬ ‫או מגדר חברו‪ ,‬נמצא החבילה והגדר כלים‪ .‬הש"ך )סי' שנח‬ ‫בשמחת הנישואין‪ ,‬ומפני שבואם של אורחים חדשים שלא‬ ‫שגם הם לא יודעים כמה היה בשקיקיהם‪ ,‬אם בא לצאת ידי‬ ‫סק"א( הביא מהתוספות שאסור לאכול משל אחר גם כשידוע‬ ‫השתתפו בסעודת הנישואין‪ ,‬מוסיף שמחה יתירה‪ .‬אבל מי‬ ‫שמים חייב‪ ,‬אבל בדיני אדם פטור מפני שאינם תובעים אותו‬ ‫שיתרצה לאחר שייוודע לו‪ ,‬אך צידד להתיר וכתב שאינו‬ ‫שכבר השתתף בסעודת הנישואין‪ ,‬אף שיצא קודם ברכת‬ ‫בברי‪ .‬וראה בש"ך )סי' עו סק"ז‪ ,‬סי' ש סק"ה‪ ,‬וסי' שסה סק"ג( שכתב‬ ‫דומה לייאוש שלא מדעת‪ ,‬כי כאן ידוע שיתרצה והרי זה‬ ‫המזון ולא שמע את ברכות השבע ברכות שוב אינו מוסיף‬ ‫שכל זה הוא רק כאשר הם תובעים את המעות אבל אינם‬ ‫כמו דהשתא אתי בהיתרא לידיה‪ .‬בקצות החושן )שם סק"א(‬ ‫שמחה יתרה בהשתתפותו כעת‪ .‬ואף כאשר לא נטל ידיו‬ ‫יודעים כמה הפקיד כל אחד מהם‪ ,‬אבל באופן שהמפקידים‬ ‫הביא את שיטת האוסרים‪ .‬והנה בנידון דידן‪ ,‬אף על פי שאין‬ ‫לסעודת המצווה אלא רק אכל מהאוכל המוגש בסעודה‪,‬‬ ‫אינם תובעים כלל את המעות‪ ,‬יחלקו שני המפקידים ביניהם‬ ‫היכרות מוקדמת עם בעלי השמחה‪ ,‬מכל מקום בדרך כלל‬ ‫כבר אינו פנים חדשות‪ ,‬שכן מדויק מלשון השו"ע שכתב 'ולא‬ ‫את המאה האחרונים‪ ,‬כיון שלכל אחד מהם היה בוודאי‬ ‫אין בני אדם מקפידים על כמות שתייה מועטת‪ ,‬וגם ידוע‬ ‫אכלו שם עד עתה'‪ ,‬ומשמע שאם אכלו אפילו מעט אינם‬ ‫מאה ואין ודאות שאחד מהם משקר‪ .‬ולפי זה נראה שבאופן‬ ‫כי הכל שמחים וחפצים שיברכו בשמחתם‪ .‬ועוד שאין בעלי‬ ‫נעשים פנים חדשות‪ .‬ובספר הנישואין כהלכתם )פי"ד סנ"ד(‬ ‫שלפנינו שגבאי הצדקה אינם יכולים לתבוע את המעות כלל‪,‬‬ ‫השמחה משלמים לבעל האולם תשלום נוסף מחמת שתיית‬ ‫הביא מהגרי"ש אלישיב )פניני שבע ברכות עמ' י( שאפילו אם‬ ‫יחלק את המעות בין הקופות לפי אומד‪ ,‬ואם אין באפשרותו‬ ‫כוס זו‪ ,‬שהרי בלאו הכי חייבים הם לשלם על כל הבקבוקים‬ ‫נכנס לאולם רק כדי לאחל 'מזל טוב' ולא טעם כלום‪ ,‬אינו‬ ‫להעריך‪ ,‬יחלק את הכסף בשווה‪ .‬וכן כתב להלכה בצדקה‬ ‫שכבר הוצאו מהמטבח‪ ,‬ואינם מקפידים על כך שיהודי‬ ‫נחשב פנים חדשות‪ .‬אך בתשובות והנהגות )ח"ו סי' רסז סק"ז(‬ ‫ומשפט )פ"ח הערה כה(‪ .‬וראה בשו"ת משנת יוסף )ח"י סי' קמג(‬ ‫התקוע בדרכו ירווה את צימאון בנו הקטן בכוס משקה‪ .‬אלא‬ ‫כתב שרק כאשר שמע את הברכות אחר הסעודה או השתתף‬ ‫שהוסיף שכיון שבבתים יש בדרך כלל ילדים העלולים לשחק‬ ‫שלפי זה אם רואה שנותרה שם כמות מועטה של שתייה יש‬ ‫במקצת בשמחה‪ ,‬וכגון שהשתתף בסעודה או בריקודים‪ ,‬שוב‬ ‫במעות‪ ,‬אזי אנו אומרים שגבאי הצדקה מסכימים לכך שאם‬ ‫להחמיר‪ ,‬שהרי באופן כזה בעלי השמחה עלולים להקפיד‬ ‫אינו פנים חדשות‪ ,‬אבל אם נכנס רק כדי לאחל 'מזל טוב'‪,‬‬ ‫יקרה אונס או התרשלות ויתערבבו המעות שיתן בעל הבית‬ ‫מחשש שלא יישאר מספיק עבור אורחיהם‪.‬‬ ‫אין זה נקרא שכבר השתתף בשמחה‪ ,‬והוא עדיין בגדר פנים‬ ‫לכל קופה כפי אומד הדעת שיש בדרך כלל בקופה זו‪ ,‬והרי‬ ‫‪ 30‬בגמרא )ברכות ו‪ (:‬נאמר‪' :‬כל הנהנה מסעודת חתן ואינו‬ ‫חדשות‪ .‬וכתב העזר מקודש )סי' סב ס"ח( שכיון שכתב השו"ע‬ ‫זה כתנאי שבממון שהתנאי מועיל‪ .‬וראה בחתם סופר )יו"ד‬ ‫משמחו עובר בחמשה קולות'‪ .‬וראה ברש"י )שם ד"ה מילי(‪:‬‬ ‫שפשט המנהג כדעה השנייה שהיא דעת הרא"ש אין אפילו‬ ‫שהכוונה 'לשמח החתן בדברים'‪ .‬והרמב"ם )אבל פי"ד ה"א(‬ ‫משום מידת חסידות להחמיר כדעת הרמב"ם ולקרוא למי‬ ‫סי' רמ‪ ,‬ד"ה וע"כ בנדון שלפנינו( שהורה למי שנדר סכום לצדקה‬ ‫והשו"ע )אבעה"ז סי' סה ס"א( כתבו שמצוה לשמח חתן וכלה‬ ‫שלא שמע את הברכות כלל‪ ,‬שהרי מנהג בברכות נחשב‬ ‫מסוימת ושכח לאיזו נדר‪ ,‬שישלם לכולן מחמת ספק נדר‪ ,‬אף‬ ‫ולרקד לפני הכלה‪ ,‬ולומר שהיא נאה וחסודה‪ ,‬אך לא כתבו‬ ‫כתקנת חז"ל‪ .‬אמנם השבט הלוי )ח"ח סי' רפ( כתב שכיון שהט"ז‬ ‫שאין אנו כופים אותו על כך‪ ,‬אמנם יש לחלק ששם נשאר‬ ‫שהנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות‪.‬‬ ‫)סק"ד( הביא את דעת המהרש"ל )ים של שלמה‪ ,‬כתובות פ"א סי' יח(‬ ‫חיוב הנדר על הנודר‪ ,‬ואילו כאן מדובר במעות שכבר הוכנסו‬ ‫אולם הטור )אבעה"ז סי' סה ס"א( הביא דין זה להלכה‪ ,‬וכן נפסק‬ ‫שכתב כשיטת הרמב"ם שצריך שיהיו בסעודה אנשים שלא‬ ‫לקופותיהן‪ .‬וראה מה שהרחבנו בשאלה זו בספר 'מכתלי בית‬ ‫בלבוש )שם ס"א( ובמגן אברהם )סי' קנו סק"ב( ובבית שמואל )סי'‬ ‫שמעו את הברכות בחופה‪ ,‬וכן הביא הבית שמואל )סק"ח( דעת‬ ‫הדין' )ח"ב סי' מז(‪.‬‬ ‫סה סק"א( ובערוך השולחן )שם ס"ב(‪ .‬ואף על פי שלכתחילה‬ ‫מהרש"ל‪ ,‬ראוי לנהוג לכתחילה כדעת המחמירים משום ספק‬ ‫‪ 32‬מבואר בשו"ע )שם( שכאשר שני אנשים הפקידו אצל אחד‬ ‫ראוי לשמחו ממש‪ ,‬מובא בשם הגר"ח קנייבסקי )לרעך כמוך ח"ב‬ ‫ברכות להקל‪ .‬וכן כתב בברכת הבית )שער סב‪ ,‬שערי בינה סקי"ח(‬ ‫זה מנה וזה מאתים‪ ,‬והשומר אומר איני יודע מי מכם הוא‬ ‫עמ' ‪ (318‬שדי באמירת "מזל טוב" לחתן כדי לצאת ידי החיוב‬ ‫שראוי להחמיר משום ספק ברכות להקל‪.‬‬ ‫זה שהפקיד את המאתים‪ ,‬והם אינם תובעים אותו בברי‪ ,‬אם‬ ‫לשמחו‪ .‬וכן כתב בנטעי גבריאל )נישואין‪ ,‬פמ"א הערה ז(‪.‬‬ ‫‪ 27‬כן המנהג בזמנינו בשכירות רגילה שאין המשכיר נפטר‬ ‫בא לצאת ידי שמים הרי הוא חייב לשלם מכיסו לכל אחד‬ ‫‪ 31‬בשו"ע )חו"מ סי' ר ס"ה( מבואר שכליו של לוקח אינן קונות‬ ‫רק מפני שהדוד היה תקין בתחילת השכירות‪ .‬בשו"ע )חו"מ‬ ‫ואחד‪ ,‬ולפי שהשומר פשע בכך שלא סימן מי הוא בעל‬ ‫לו כאשר הם ברשות המוכר‪ ,‬ולפי זה כיון שקופת הצדקה‬ ‫סי' שיד ס"א( מבואר שהמשכיר צריך להתקין בבית דברים‬ ‫המנה ומי הוא בעל המאתים‪ .‬ולפי זה בסיפור שלפנינו אם‬ ‫נתונה ברשות המוכר שהוא בעל הבית‪ ,‬אין ארגוני הצדקה‬ ‫שהם מעשה אומן ועיקר גדול בישיבת הבית‪ .‬אמנם הרמ"א‬ ‫הספק נולד מחמת פשיעת האב‪ ,‬כגון שהניח את הקופות‬ ‫קונים את המעות‪ .‬אלא שהטור )שם ס"ז( הביא שהראשונים‬ ‫)שם( הביא שבאומר 'בית זה' ואחר כך נתקלקל דבר מה‪ ,‬אין‬ ‫במקום שרגיל שיהיו ילדיו משחקים בקופות ומערבבים‬ ‫נחלקו האם הלוקח יכול לקנות כאשר המוכר נתן לו רשות‬ ‫המשכיר חייב לתקן מה שנתקלקל לאחר המסירה‪ .‬וראה‬ ‫את המטבעות‪ ,‬אע"פ שבדיני אדם אי אפשר לחייבו כיון‬ ‫להניח את הכלי ברשותו‪ ,‬ולהלכה פסק הש"ך )שם סק"ז(‬ ‫בקצוה"ח )סק"א( שתמה על פסק הרמ"א‪ ,‬שמקורו מדברי‬ ‫שלאף אחת מהקופות אין טענת ברי נגדו‪ ,‬ולכן הוא יכול‬ ‫כשיטת הר"י מיגאש שקנה‪ ,‬והנתיה"מ )סק"ח( פסק כדעת‬ ‫הנימוק"י בשם הריטב"א פרק השואל )ב"מ נט‪ .‬בדפי הרי"ף( שאם‬ ‫לחלק את הכסף לפי אומדן דעתו‪ ,‬אך אם בא לצאת ידי‬ ‫הרמ"ה שבעל הכלי אינו קונה ברשות בעלמא‪ ,‬אלא אם כן‬ ‫השכיר לו בית זה חייב להעמיד לו בשעה שמכניסו‪ ,‬מכאן‬ ‫שמים ראוי שישלם לכל אחת מהקופות עד שידע בוודאות‬ ‫אמר לו בעל החצר 'לך וקני'‪ .‬וראה בשו"ת מאמר מרדכי‬ ‫ואילך אם נפל אין חייב להעמיד לו‪ ,‬אולם השו"ע )סי' שיב ס"ז(‬ ‫שהשלים את כל מה שהיה בה‪ .‬וכן כתב בשו"ת משנת יוסף‬ ‫)סי' טו( שפסק בפשיטות שהנותן מעות לתוך קופת צדקה‪,‬‬ ‫פסק כתשובת הרא"ש )כלל לה סי' ו( שדוקא כשנפל הבית כולו‪,‬‬ ‫)שם( שכדי לצאת ידי שמים ראוי שיוסיף משלו את הסכום‬ ‫קונה גבאי הצדקה על ידי הקופה את המעות עבור העניים‪,‬‬ ‫אבל אם הוא קיים אלא שהוא מסוכן לדור בו חייב המשכיר‬ ‫שנראה לו שהיה בכל אחת מהקופות‪ .‬אמנם בדרך כלל נראה‬ ‫וכן נקט האחיעזר )במכתבו שהודפס בספר הזכרון אבן ציון עמ' תמב(‬ ‫לתקנו והרמ"א אינו חולק שם‪ ,‬א"כ איך כאן פסק כדעת‬ ‫שאין זה פשיעה‪ ,‬והוא על פי שהביא הקצוה"ח )סי' רצא סק"ז(‬ ‫שהעניים זוכים בקניין גמור על ידי הכלי שלהם‪ ,‬וכדבריהם‬ ‫ריטב"א ולכאורה נראה דהוא תרתי דסתרי עם הך דתשובת‬ ‫מהירושלמי )ב"מ פ"ג ה"ז( שהנותן לחבירו תכשיטים בשוק כדי‬ ‫פסק גם בשו"ת דברי חיים )ח"ב חו"מ סי' סח(‪ ,‬ובדבריהם מבואר‬ ‫הרא"ש‪ .‬ומהגר"א )שם סק"ו( נראה שבא ליישב הסתירה‪ ,‬שזהו‬ ‫שישמור עליהם‪ ,‬והוא נתנם לבניו הקטנים ונאבדו‪ ,‬פטור‬ ‫שזהו לפי דעת הש"ך‪ ,‬כיון שבעל הבית נותן רשות להניח‬ ‫הטעם שסיים הרמ"א וציין‪ :‬ועיין לעיל סי' שיב סי"ז‪ .‬שרוצה‬ ‫מלשלם‪ ,‬ולפי שאנו אומרים שהשומר לא התכווין לקבל על‬ ‫הקופה בביתו )ועיין עוד במהרש"ם חלק ד סימן קמז(‪ .‬אולם האבני‬ ‫לומר דקיימא לן כמו שפסק השו"ע שם‪ ,‬וכן כאן סיים הרמ"א‬ ‫עצמו לשמור על תכשיטי חבירו בשוק‪ .‬ובאופן שלפנינו הרי‬ ‫נזר )יו"ד סי' רצג( העלה שבאופן כזה גם הרמ"ה יודה שהקופה‬ ‫)שם ס"ב( ובכל עניינים אלו הולכין אחר מנהג המדינה‪ .‬וראה‬ ‫המצב הידוע לכל נותני הקופות הוא שהקופה נמצאת בדרך‬ ‫קונה עבור העניים‪ ,‬כי כשבעל הבית הרשה להניח בביתו את‬ ‫בערוך השולחן )שם ס"ג‪-‬ס"ד( שביאר השיטות‪ ,‬וכתב שהמנהג‬ ‫כלל במקום שילדים יכולים להגיע אליו‪ ,‬ועל דעת כן הם‬ ‫הקופה ושם בעצמו את המעות לתוכה‪ ,‬הרי זה כמי שאומר‬ ‫לתקן גם במהלך השכירות‪ ,‬כשאין פשיעה של השוכר‪ ,‬וכן‬ ‫נותנים את הקופות‪.‬‬ ‫'זיל קני'‪ .‬ומעין סברא זו כתב בקונטרס תשובה כהלכה )מהג"ר‬ ‫המנהג‪.‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ה‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ביני עמודי‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫הרה"ג ישראל זילברברג‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫המשך מעמ' ה'‬ ‫המשך מעמ' ה'‬ ‫ולעניין ערלה‪ ,‬עיין בשולחן ערוך (יו"ד סי' רצד סעיף יט) שאילן שנעקר והסלע עמו‪ ,‬אם היה יכול‬ ‫שעומדים לשימוש שיש בהם בלאי גדול‪ ,‬ובאופן קבוע הבעלים‬ ‫לחיות בעפרו הראשון בלא תוספת עפר‪ ,‬אינו טעון מניין חדש לערלה‪ ,‬ואם לאו מונה מחדש‪.‬‬ ‫קונים סחורה חדשה‪ ,‬ייחשב הדבר כמו דבר שעומד לימכר‪.‬‬ ‫[וראוי להדגיש כי בודאי היתר זה היינו רק בגוונא שהכוסות‬ ‫ח‪ .‬קציצת ענפים במקום עקירת האילן‬ ‫הם קלאסיים שניתן להשיג בקלות ואין בהם שום ייחודיות‬ ‫בחוות יאיר (סי' קצה) נשאל על אילן אפרסקים המאפיל על החלון‪ ,‬ואף שהתיר שם מחמת הנזק‪,‬‬ ‫שמחמת כן נאמר שהבעלים מקפידים‪ ,‬אך אם מדובר בסוג‬ ‫כתב שאם אפשר לתקנו בקציצת הענפים המאפילים‪ ,‬אין לקצוץ את האילן כולו‪ .‬ואפילו עתידים‬ ‫כוסות שקשה להשיג וצריך הזמנה מיוחדת וכדו'‪ ,‬יתכן‬ ‫הענפים לחזור ולגדול ויצטרך לטרוח בקציצתם‪ ,‬אין טורח מועט זה מתיר את עקירת העץ‪.‬‬ ‫שהבעלים מקפידים אף באופן שמשלם יותר‪ .‬ויש לדון בכל‬ ‫ולפי זה‪ ,‬באופן שדי בקציצת הענפים המפריעים לבנייה ולהרחבת המקום‪ ,‬אין להתיר את עקירת‬ ‫מקרה לגופו‪].‬‬ ‫האילן לגמרי‪ ,‬וכשהגזע או השורשים מעכבים את ההרחבה‪ ,‬יש לברר את דרך העתקתו או כריתתו‪.‬‬ ‫אולם כיון שבשו"ע הובאו ב' השיטות בלי הכרעה‪ ,‬לכאורה‬ ‫ט‪ .‬עשייה בידי נכרי ומכירת האילנות‬ ‫בודאי הוי ספיקא דאורייתא לחומרא ואין לסמוך על דברי‬ ‫והנה כשאין היתר לעצם הכריתה‪ ,‬אין די לשכור פועל נכרי‪ ,‬כי כבר כתב המחנה אפרים (הלכות‬ ‫הרא"ש להקל‪ .‬ואף בט"ז הכריע כמהרש"ל שנחלק על הרא"ש‪.‬‬ ‫שלוחין סי' יא) דיד פועל כיד בעל הבית‪ ,‬ובפועל בשכר יש שליחות אף בגוי‪ ,‬ולכן כתב בשו"ת אבני‬ ‫אך ראה בשו"ע הרב (הלכות גזילה ס"ב) שמדבריו נראה שסובר‬ ‫צדק (סי' מה) להחמיר שלא לקצוץ עץ פרי על ידי פועל בשכר רק על ידי גוי שאינו מקבל שכר‪ .‬וכן‬ ‫להלכה כשיטת הרא"ש להקל‪.‬‬ ‫כתב בשו"ת נטע שורק (סימן מב עי"ש)‪ .‬ובשו"ת אבני צדק (שם) כתב עוד דיש למכור את העץ לנכרי‬ ‫ד]‪ .‬אמנם לפי כל מה שנתבאר נראה לומר טעם נוסף‬ ‫לפני קציצתו‪ ,‬וכן כתב בשו"ת בית שלמה (יו"ד סי קצא)‪.‬‬ ‫שבנידו"ד אפשר להקל‪ ,‬כיון שבספק ספיקא קיימ"ל שאף‬ ‫בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"א סי' קמב אותיות ו–י) דן באיסור אמירה לנכרי בשאר איסורים‪ ,‬ואף במכירה‬ ‫בספיקא דאורייתא אזלינן לקולא כמבואר בגמרא (כתובות ט‪,).‬‬ ‫לנכרי חשש להערמה ולאמירה הנעשית לתועלת הישראל‪ .‬לבסוף התיר בנידונו בצירוף כמה תנאים‪,‬‬ ‫ורוב הפוסקים כתבו (ראה בהרחבה בשדי חמד כללים אות ס כלל ל אות‬ ‫ובהם מכירה לנכרי‪ ,‬אמירה על ידי ישראל אחר‪ ,‬והעתקה על פי בקיאים‪ .‬וראה שם שהנידון היה‬ ‫ג) דבספק ספיקא מותר אף לכתחילה‪ ,‬והכא הוי ספק ספיקא‪,‬‬ ‫פינוי מקום האילן לאחסון קרח לצורכי פרנסה‪ ,‬וכתב שם לחלק בין זה לבין צורך בית דירה‪.‬‬ ‫א‪ .‬שיטת הש"ך שמותר לאכול פירות חבירו כשיודע שבודאי‬ ‫עוד מבואר בבית יצחק (שם אות ז)‪ ,‬שגם אילן השייך לנכרי אסור לישראל להשחיתו‪ ,‬ולכן מכירת‬ ‫יסכים‪ .‬ב‪ .‬אף אם לא קיימ"ל כהש"ך אלא כשיטת התוס' שאסור‪,‬‬ ‫האילן אינה מתירה לישראל את כריתתו‪.‬‬ ‫מ"מ יתכן שכשמשלם יותר מותר וכשיטת הרא"ש לענין כל‬ ‫גזילה‪ .‬והוי ספק ספיקא דאזלינן אף בדאורייתא לקולא‪[ .‬וכל זה‬ ‫ומכל מקום אם רוצים למכור לנכרי כדי שיהיה שלו בעת שהוא עוקרו‪ ,‬צריכה להיות מכירה‬ ‫מלבד הטעם שנזכר לעיל להתיר לפי מה שכתב הט"ז במקום‬ ‫גמורה בקניין המועיל‪ ,‬שהאילנות יוצאים בו מבעלות הישראל ונקנים לנכרי‪ ,‬ולא די במה שהנכרי‬ ‫צורך גדול]‪.‬‬ ‫נשכר לקציצה‪ .‬רק שבארץ ישראל יש להיזהר בזה‪ ,‬שהרי בשולחן ערוך (יו"ד סי' קנא סעיפים ז–ח) אסר‬ ‫מכירת בתים ושדות לנכרי משום איסור 'לא תחנם'‪ ,‬אך התיר למכור להם אילנות על תנאי שיקצצם‬ ‫ואף שמצינו שיטת הש"ך (יו"ד סימן נז סק"נ; סימן סו סק"י)‬ ‫ויקצצם בפועל‪ .‬לפיכך‪ ,‬אם מוכרים לנכרי‪ ,‬יש להקנות לו את האילנות על מנת לסלקם‪ ,‬בלא להקנות‬ ‫שספק ספיקא של פלוגתא דרבוותא לא נחשב לספק ספיקא‪,‬‬ ‫את קרקע החצר או זכות לקיימם בה‪.‬‬ ‫ויש להחמיר בדאורייתא ככל ספק דאורייתא לחומרא‪ ,‬מכל‬ ‫מקום כתב הפרי מגדים (יו"ד שפתי דעת סימן קי) בשם ספר תורת‬ ‫י‪ .‬אילן שפחתו פירותיו‬ ‫שלמים (ס"ק ג) שנחלק על הש"ך וסובר שגם פלוגתא דרבוותא‬ ‫והנה הרמב"ם (מלכים פ"ו ה"ט) התיר לקוץ אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא מעט פירות שאין‬ ‫נדון כספק ספיקא לקולא‪ .‬וכתב שם שכן סברו רוב הפוסקים‬ ‫ראוי לטרוח בעבורם‪ ,‬ופירש שיעור האילן שאין לקוצו אם הוא עושה רובע הקב בזית וקב תמרים‬ ‫דאף ספק ספיקא דפלוגתא הוה ספק ספיקא‪ ,‬וכך כתב השבות‬ ‫בדקל‪.‬‬ ‫יעקב (ח"ב סימן קפז)‪ ,‬וכן כתב הבית שמואל (אהע"ז סימן נב ס"ק יב)‪.‬‬ ‫ומהלשון אילן שהזקין‪ ,‬למדנו שאין היתר לעקור אילן צעיר מפני שעדיין לא הגיע לשנות תנובתו‬ ‫ושמעתי שדעתם של פוסקי דורינו שיש לסמוך על הפרי מגדים‬ ‫אף שלעת עתה עדיין אינו עושה אלא מעט פירות‪ .‬כי אילן העומד בעתיד לעשות פירות‪ ,‬אינו כאילן‬ ‫לדון ספק ספיקא בפלוגתא דרבותא לקולא‪.‬‬ ‫סרק מחמת צעירותו‪.‬‬ ‫ה]‪ .‬בכל הנ"ל עסקנו מדיני גזילה‪ ,‬אמנם יתכן מאד שנידו"ד‬ ‫אילן שאסור לקוצצו‪ ,‬אין לייבשו תחילה כדי להתיר את כריתתו‪ ,‬הרמב"ם (מלכים פ"ו ה"ח) אסר אף‬ ‫משתייך להלכות מזיק‪ ,‬הן החתן ששובר את הכוס והן מי שלוקחו‬ ‫את מניעת אמת המים מן האילן לשם ייבושו‪.‬‬ ‫בכדי להניחו לרגלי החתן (עיין חידושי רבי חיים הלוי הלכות חובל ומזיק‬ ‫נטיעת אילן חדש במקום האילן הראשון שהושחת‪ ,‬אינה מתירה לכרות את האילן‪ ,‬ואין זה דומה‬ ‫פ"ז; קצוה"ח סימן רצא סק"ד; פתח"ח גזילה פ"ד הערה יט)‪ ,‬ובקרית ספר‬ ‫להיתר העתקת האילן‪ ,‬לפי שבהעתקת האילן מתקיים האילן הזה עצמו במקום אחר‪ ,‬ואילו בנטיעה‬ ‫(הלכות נזקי ממון פ"ה) כתב שהאיסור להזיק על דעת לשלם הוא‬ ‫חדשה האילן הראשון אבד‪.‬‬ ‫מדרבנן‪ ,‬ולשיטתו יש לצדד להתיר אף בספק אחד ככל ספיקא‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫דרבנן לקולא ויל"ע‪ .‬אכן רבים מן הראשונים והפוסקים מצאו‬ ‫מקורות מן התורה לאיסור ההיזק (ראה קהילות יעקב ב"ק סימן א)‪.‬‬ ‫א‪ .‬הרחבת דירה שנעשתה דחוקה מחמת ריבוי בני המשפחה‪ ,‬זהו צורך שהתירו הפוסקים‬ ‫לעקור עצי פרי על מנת לבנות ולהרחיב את הבית על מקום העצים‪ .‬ההיתר נוגע לעצים‬ ‫ו]‪ .‬מלבד כל הנ"ל יש להוסיף דאפשר שהכל תלוי איך פועל‬ ‫המעכבים את הבנייה הנצרכת‪ ,‬כשהבנייה מבוררת ועומדת לביצוע בהקדם‪ .‬אם די בקציצת‬ ‫הסדר התשלומים על הכלים שנשברים במהלך החתונה‪ ,‬אם‬ ‫הענפים המפריעים‪ ,‬יש להסתפק בכך בלבד ולא לעקור את העץ לגמרי‪.‬‬ ‫בעלי השמחה נתבעים על כך‪ ,‬יתכן שגם מותר לו לשבור על‬ ‫דעת לשלם ואין צורך להיכנס לכל הנידון ההלכתי דלעיל‪ ,‬אולם‬ ‫ב‪ .‬יש לברר בידי אומן הבקי בהעתקת עצים אם אפשר להעבירם עם שורשיהם וגוש אדמה‬ ‫אם אין בעלי השמחה נתבעים לשלם‪ ,‬אם כן אף שאכן מוחלים‬ ‫המחיה אותם לחלק אחר בחצר או למקום מתאים‪ .‬כשאפשר לקיימם בדרך זו‪ ,‬יש לנהוג כדברי‬ ‫לבעלי השמחה על מה שנשבר בגלל שימוש האורחים‪ ,‬ברור‬ ‫החתם סופר ולהעתיקם‪ ,‬ולברר גם את מניין שנות הערלה‪.‬‬ ‫הדבר שאין כאן שום היתר לשבור לכתחילה ככל העולה על‬ ‫ג‪ .‬אם אין אפשרות לקיים את העצים בהעתקה‪ ,‬אפשר לסמוך על המתירים את כריתתם לצורך‬ ‫רוחו ובכדי להתיר צריך לכל מה שביארנו‪ .‬וכשנו"נ בנידון זה‬ ‫הרחבת הדירה האמורה‪ ,‬אך נכון שתיעשה בידי נכרי‪.‬‬ ‫עם מו"ר הגרמ"מ פומרנץ שליט"א אב"ד באר ישראל העירני‬ ‫ד‪ .‬אם מצרפים להיתר מכירת האילנות לנכרי‪ ,‬יעשוה בקניין המועיל‪ ,‬ובארץ ישראל בלא‬ ‫שלכאורה פשוט הדבר שאין הדבר תלוי כלל באופן הסדרי‬ ‫מכירת קרקע החצר‪.‬‬ ‫התשלומים‪ ,‬כי אף לצד הראשון בודאי אין בזה שום נתינת‬ ‫ה‪ .‬אילן העושה פירות שאסור לקוצצו אין לייבשו כדי להתיר את כריתתו‪ ,‬ואין נטיעת עץ חדש‬ ‫רשות לשבור לכתחילה‪ ,‬והרי אף להזיק על דעת לשלם הוי‬ ‫מתירה השחתת עץ קיים‪.‬‬ ‫איסור וכמ"ש הסמ"ע (שע"ח סק"א)‪[ .‬וראיתי מי שרצה לומר‬ ‫שנחשב כמו שהתנו בתחילה עם בעל האולם שיקח כוס וישלם‬ ‫אח"כ‪ .‬וצ"ע מה"ת לומר דהוי ממש כהתנו‪ ,‬בפרט אם עדיין לא‬ ‫אירע מקרה כזה באולם ואם כן מדוע שיעלה על דעתם לחשוב‬ ‫על כך‪].‬‬ ‫העולה לדינא‪:‬‬ ‫מותר לקחת כוס מהאולם על דעת לשלם בכדי לשוברו‬ ‫תחת החופה ואף בלי רשות בעל האולם‪ ,‬כשמדובר‬ ‫בכוסות רגילים המצויים לרכישה‪ .‬ועדיף לזכות לבעלים‬ ‫לפני השבירה תשלום יותר מהמחיר הרגיל באופן שייחשב‬ ‫לו לזכות‪] .‬בדברי הקצוה"ח (שנ"ט ס"ק א) משמע שצריך‬ ‫שיהיה כפלים בדמיו[‪.‬‬ ‫לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים‪ ,‬ניתן לשלוח למייל‪9917936@gmail.com :‬‬ ‫להצטרפות לקבלת העלון במייל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ו‬