מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — חיי שרה (2026-11-02)

מצורפים העלונים:
חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י „ˆ‰י˜ים
ופעול˙ם ‰ליכו˙י‰ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל
מרנן ˙למי„י ‰בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם
‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ ‰מסו„ר וערוך מ˙וך
˘יחו˙ ‡‚‰ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ˘ ıליט"‡
מזהב ומ ממשנתו של כ“ק מרן אדמו“ר
רבי דוד חי אביחצירא שליט“א
פנינים מלוקטים
אדמו"רי שושילת
עמ' י"א עמ' י'
אשית ָ ּב ָרא ֱא-ל ִֹהים ְ ּב ֵר ׁ ִ
פרשת בראשית תשפ"ז | גיליון א'
ש ַמיִ ם וְ ֵאת ָה ָא ֶרץ )א ,א( ה ָּ
ַׁ
הנה אמרו רבותינו ז"ל )ויקרא
לו ,ד( "בראשית ברא אלקים
בשביל ישראל שנקראו 'רא
תבואתו' )ירמיהו ב ,ג( "ברא אל
הכתב והמכתב
את השמים ואת הארץ" ,וא
המלאכים לא נבראו כי אם בש
גליון שי”ב
ישראל ,והצדיקים הגמורים מע
מן המלאכים ,שנשמות הצד ִכגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ בס"דדברי מוסר ויראה מכתי“ק
ונש העולמות מפנימיות כ“ק מרן אדמו“ר שליט“א
המלאכים מחיצוניות העולמות.
ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹ ַעל יְ ֵר ָאיו
ובחר˙ בחיים
בס"ד ,גיליון רצ"ח | פרשת יתרו | תשפ"ה
לרמוז זאת בתחילת התורה ובס "כגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹכתוב בפסוק )תהילים קג יא( ִ
דתחילת התורה הוא" :בראשית
פר' חיי שרה
ַעל יְ ֵר ָאיו" .המקובלים אמרו שהמרחק בין שמים לארץ
אלקים את השמים ואת הא הוא מצוין שאם יהיה פחות כלשהו ממהלך ת"ק שנה היתה
וסופה הוא "לעיני כל ישראל" )ד
מתבטלת הארץ ,כי לא היה בכוחה לסבול תוקף
לד ,יב( ,להורות בא לומר ,בשביל ההשפעה של השמים וכן הוא בכל העולמות, המרחק בין
ברא הקב"ה את השמים ואת הא משיעוריהגובה הוא לטובת הארץ ,ועם דרך זה אם כן שמים וארץ זה
בשביל "לעיני כל ישראל" – דו שהקב"ה משפיע על יראיו בצמצום ,כי מנחם מנדל החסד רבי קבוע מבריאת ‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡
פומרנץ
תשפ”ז
דבר אחר זולת שום א'
ולא בשבילגיליון היה שליט"א העולם ואינו
ע úה˙ורה והמוע„ים באופן אחר לא היו יכולים לקבלו. אם
)שערי תש
שאמרו חז"ל בברכות )נד (.בכל מדה תשפ"ג(
)בראשיתמה
וזה משתנה .משא"כ
בראשית תשפ"ו ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאוד, האדם זה תלוי ˙ור˙ חיים
עמ' ט"ו
'בראשית' -בגימטריא 'ש "כגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹ ַעל הכוונה ִ בעבודת ה' יתברך
עמ'החייםי"ט
נו˘‡ ˙ורני מר˙˜
עזנו' ,לרמוז שעיקר התורה והעב
והמצוות הכל הוא לתיקון השכ
שתלויה בבני ישראל שהם ב
יְ ֵר ָאיו" בחינת גבורה וצמצום ומ"מ הוא חסדו.
וא"א להבין ,למה אמר גבר חסדו יותר מהחסד הפרדת רשויות – האדם ובעלי שלו ובמסירות
נפש שלו ,כמה
שמתעלה יותר
ל‡ור „ברי ה‡ור החיים ˘ולחן ˘ב˙ עם ה‡ור החיים
שיש בין שמים לארץ ,אלא בסייעתא דשמייא
ולכן צריכים להיות זריזים וזה המרחק בין שמים וארץ זה קבוע מבריאת האכילה קודם החטא ולאחריה ולאחר דור המבול
להיות קרוב טרם מתן תורה נצטוו ישראל מפי
אותו ליל הסדר לא יישכח במהרה מבני המשפחה ,קטנים איך שרק תסתכלו על זה ,היה יחיאל מיכל חביב הקהל.
ממרום גילו המופלג וזקנו שופע ההדר ,מקומו הקבוע אי וגדולים גם יחד.
בתיקונה. יתברך גם להשםלנפש חיה
מוֹעהגבורה )יט ,ה(” :וְ ַע ָתּה ִאם ָשׁ ַ
משתנה.במעשה בראשית מדברת ולאשתו נתן הבורא יתברך את כל עשב זורע זרע לכאורה כאן ואינו העולם
מובן ,כי ויהי האדם יתי וּשׁ ַמ ְר ֶתּם ֶאת ְבּ ִר ִ ִתּ ְשׁ ְמעוּ ְבּקֹלִ י ְ שם בכותל המזרח בבית הכנסת השכונתי וקורות חייו עד סמוך לעלות השחר ישב סבא וסיפר ,בכה וקונן .על
)מחשוף יתברך פרי עץ .אולם לחית הארץ ולעוף השמים נתן והבהמה,ה'וכי וכל בעבודת תלויהאדם האדם זה משא"כעל דרך כן מתגבר החסד שהותירו את חותמם בפניו משופעות הקמטים והתלמים ,הצרת צעדיהם ועל האקציות ההמוניות ,על השאגות
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים
פעולת גוף התורה יתם לִ י ְסגֻ לָּ ה ִמכָּ ל ָה ַע ִמּים כִּ י לִ י כָּ ל וִ ְהיִ ֶ
יותראת כל ירק עשב ,ולא את פרי העץ והזרעים. שמתעלה רקשיאכלו מאכל אחד שלו ,כמה להם עדנפש ובמסירותאחד
שלושניהם מקרה יותר בברואים
בריאת האדם ושלטונועליו ָה ָא ֶרץ“. ירד מיכל‘ה אל העם והואיל בטובו להעניק להם עצה מקפיאות הדם והכלבים האימתניים ,על המגלבים שהכו
ותושייה ,חיוך חם וגם כוס תה מפעם לפעם ,חלוט ביד בבשר החי ועל הנסיעות הממושכות בתת-תנאים בקרונות
ואין מאכלם יחד כולם בשווה .וַ ִ ּי ְת ּ ְפר ּו ֲע ֵלה ְת ֵאנָ ה וַ ַ ּי ֲע ׂש ּו ויהיו ניזונים בשווה?
’בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‘.להיות קרוב להשם יתברך גם כן מתגבר החסד
האור החיים מבאר את פשר הציווי הבקר. אוהבת וגדוש קוביות סוכר.
הזה ,וכותב” :וְ כַ ֲא ֶשׁר ָר ָצה ֵא-ל ֶעלְאיןיוֹןלך יפה מן ההתחלה -בריאת מעשה בראשית אם כן ,לשון רש“י ’השוה להם הכתוב בהמות ברם ,לענין מה שכתב רש“י בדבר איסור אכילת
ֲח ֹגרֹת )ג ,ז( משמים עליו לפי פעולתו שכמה שבאהביאור. וההשפעה יותרמעשה עליו הגדרתו המדויקת שנויה היתה במחלוקתַ .זקן הקהל ,ניצול הוא נזכר ,בקול ,בפניו של השטן שחרץ את גורלם בהינף
וכותב כי כך בשר לאדם הראשון ,מודה הרמב“ן, וחיות‘ צריך בה כלו בששה ימים ,ולבסוף שבת קודש, דוּשּׁה וּב ָרה ,יְ סוֹד ַה ְקּ ָ תּוֹרה זַ כָּ ה ָ
לָ ֵתת ַה ָ שואה ,סבא חביב או שכן אדיב ,כל אלה הינם רק חלק יד וקבע מי לחיים ומי למוות .ביכּה מרות ,לראשונה מזה בס“ד
לפרש על דרך ה יששל מקרא. יותר דעת רבותינו ז“ל ,והוא פשוטוהשפעה היא לקבל ’ולא הרשה מתקרבלאחר מכןכך מה שכתב ברוחניותלהבין
יותר ובפרט יש שמתעלה
אלקים ביום השמים והארץ וכל צבאם ,וישבות רוּחנִ יּוֹתִ ,צוָּ ה לָ ֶהםרוּחנִ יּוּת ָה ָ וְ ַה ָטּ ֳה ָרה וְ ָ מאותו רצף ארוך של תארים שהוצמדו לו והפכו לחלק עשורים ,את גורלה של משפחתו הענפה וקהילתו הפורחת
לטעון שהם פט הקושיאשהתחכמו
בשר‘ .לשון עולה אם כן ,כי לדברי הרמב“ן לא קשה לארץ. ולאכולמהשמים
להמית בריה שיש לאדםממה
ולאשתו גדולה מהשמים יותר השביעי. שׁוּבה ֲא ִפלּוּ ֵמ ֵח ְטא ַקל. ֶשׁיַּ ְחזְ רוּ ִבּ ְת ָ
וּכְ ָבר ָק ַדם לָ נוּ ַמ ֲא ָמ ָרם זַ “ל )קידושין
שעלו על המוקד ,חלקם מול עיניו .צירל וחווהל‘ה ,משה- מתדמיתו ,חלק ממסכת חייו.
וכדברי אנטונינוס לר דברי הדין,
רש“י ,בדבר ביום השישי לבריאה ,ברא הקדוש ברוך הוא את זו אינה מצויה ,כי מן התורה יודעים אנו על הראשונה שהקשינו על מן ב( ְבּ ִדין ַה ְמ ַק ֵדּשׁ ֶאת ָה ִא ָשּׁה ַעל מרגליות יקרות ואבני מט,
חושן,
שרוליק נכדו ,אשר חש קרוב מספיק לסבא הגדול ,החליט מרדכי ויידל ,אבא ואמא .החברים לשטיבל והשכנים ,הרבי
לעשות שימוש מועיל בכובע אותו חבש מיכל‘ה בחיק וגבאי ,המלמד והבלן.
האדם .האדם הוא נזר הבריאה ,ונברא אחרון האסור והמותר ,ומדברי חז“ל למדנו על הכשר השוואת האדם והבהמה .אך עדיין שומה עלינו
הקדוש המובאים בגמרא )סנהדרי נפלאיםעליהם פניו הוצפו דם כשנזכר במפקדפנינים
ְמנָ ת ֶשׁהוּא ַצ ִדּיק גָּ מוּר ,וְ נִ ְמ ָצא ָר ָשׁע,
צדיקיםיו ִק ִ וסיפורי ֶשׁ ִקּ ָ
למעשה בראשית ,אחר כל בעלי החיים ,כדי והפסול ,אולם מהו ’לא הרשה‘? האם איסור גמור להבין את הלשון שנקט רש“י ,ש‘לא הרשה‘ לאדם הסדיסט שכפה המשפחה -כובע הסבא החביב.
יכולין לפטור עצמ ונשמהנוקט הוא? הלא על עץ הדעת הזהיר הקדוש ברוך הוא ולאשתו להמית בריה ולאכול"גוף ישׁינַ ן ֶשׁ ָמּא ידּוּשׁין ,כִּ י ַחיְ ִ ידּוּשׁ
ְ ּ
בשר .מדוע באותו ליל הסדר עליו נסוב סיפורנו ,החליט שרוליק כי לרוץ ריצה חסרת תכלית על השלג ,ועטו ארשת סלידה
שישלוט בכולם. הגות ורעיון ָע ָשׂה ְתּ ָ די לו להחשות .הוא מוכרח להתחקות אחר סיפור חייו כשתיאר את מרק-הפיגולים שחולק להם דברי
רך ידה לַמדוע ֶד ֶ ֵצ ָ
שׁוּבתוֹ וּב ֶא ְמ ָצעוּת ְתּ ָ שׁוּבהְ ,
גוף אומר :נשמה חט כיצד?
את ַּ -ת ֲא ִמין ׁ ֶש ָ ּיגַ ְע ָּת.
בסיום מעשה בראשית אמר אלקים לאדם את אדם הראשון בפירוש ,ואמר לו )בראשית ב יז( רש“י בביטוי זה ,החורג מלשוןהדין,
ִאם ָמ ָצ ָ
מקום. התורה בכל במשורה.
יִ ָקּ ֵרא ַצ ִדּיק“.
שפירשה ממני הריני מ שמיום
הבשר לאדם והותר לנח? נאסר
ולאשתו )פסוקים כט-ל(” :ה ִּנ ֵה נָת ַּתִי לָכ ֶם אֶת ּכ ָל ”וּ מֵעֵץ ה ַּדַעַת טוֹב וָר ָע לֹא תֹאכ ַל מ ִּמ ֶּנוּ “ ,אך מה אכן נפסק בשלחן ערוך )אה“ע לח, החסידות
כך תורת מאוצרות
של סבא ,להעשיר בפרטים שעוד לא ראו אור עולם וטרם ההתרגשות לפתה אותו כששיתף בסיפורי הגבורה
יאה.
יאה ְלל ֹא יְ גִ ָיעה ֵ -אינָ ּה ְמ ִצ ָ ְמ ִצ ָ
לא בדרך מאי-שם שהושג השופר היהודית. האמיתית, נוסטלגיה נוטפי בסיפורים נרתיקו שמעתם אוזן ולמלא את
מנתֶב זֹרֵעַ זֶר ַע אֲׁשֶר עַל ּפ ְנ ֵי כ ָל הָאָר ֶץ וְאֶת ּכ ָל ביאור הנוסח ’לא הרשה‘?
בקבר .ונשמה אומ כאבן דומם
קודם שנבוא לביאור הדברים ,נציגה נא בזה את
לא(]” :המקדש את האשה[ על עֵשׂ משובצות מיד
זהבליד
המחנה.ומסודרות דרך ,התפילין שהוחבאו במסירות נפש והועברו מעברו הנסתר של סבא.
הריעזוֵץ אֲׁשֶר ּבוֹ פְר ִי עֵץ זֹרֵעַ זָר ַע לָכ ֶם יִהְי ֶה לְאָכְל ָה: שאני צדיק ,אפילו רשע גמור ,ה ָ
שמיום שפירשתי מ חטא,
החילוק בין בביאור המשך דברי הרמב“ן ,העוסק גוף כבהמות נדמו ַשמַי ִם וּ לְכֹל רוֹמֵשׂ עַל
תשובהָל חַ ּי ַת הָאָר ֶץ וּ לְכ ָל עוֹף הׁ ּ ָ
מקודשת מספק ,שמא הרהר וּ לְכ
תכנית מורכבת נטוותה מבעוד מועד ,וכך מצא את עצמו בהתרגשות ,ספר תהלים בלוי אותו חלקו בני
משיעוריו
ושיחותיו של
�
תפילות הימים הנוראים והבכיות המזעזעות ,הריקודים שרוליק בוהה בסבו משך כל הסדר ,עוקב בדריכות אחר
דורו של אדם הראשון וזרעו אחריו ,ובין נח ובניו על מנת לשנות פרק זה ,שומה עלינו לחקור
רבי מנחם מנדל פומרנץ ’הרי זו
לדגש:ר ֶץ אֲׁשֶר ּבוֹ נֶפֶׁש חַ ּי ָה אֶת ּכ ָל יֶר ֶק עֵשֶׂב לְאָכְל ָה, בלבו“ .עם זאת יש לשים לב הָאָ
המשך בע -להם הותרה אכילת בשר. ולפרש את פשר היחס בין אדם לבהמה. הרהר כ ֵן“ .ובזה מסתיימת מלאכת היום השישי מקודשת מספק ,שמא ו ַיְה ִי שליט“א בשמחת תורה ,שיעורי התורה המחתרתיים והחיזוק
ההדדי באמונה.
מעשיו ומצפה לרגע הגורלי בו תשתנה המשוואה .הרגע בו
הוא יוכל לדרוש ,ולעמוד על שלו.
וכתב ,כי בעלי החיים יש בהם נפש התנועה, הנה ,כל אדם יש בו נפש בהמית מלבד הנפש עם כל מלאכת השמים והארץ )פסוק לא(” ,ו ַּיַר ְא תשובה בלבו‘. קולו התאושש מעט ,התייצב ,כשהגיע לשלב בו הופיע ’נו? אז מי גנב את האפיקומן? ‘...הפנה סבא מבט חמים
אשר יש בה קצת מעלה בדומה לנפש המשכלת, המשכלת ,וכדברי הכתוב )קהלת ג יט( ּ
”כ ִי מִקְר ֶה האםקִים אֶת ּכ ָל אֲׁשֶר עָשָׂה וְה ִּנ ֵה טוֹב מְאֹד ו ַיְה ִי עֶר ֶב נידון מעניין כשלעצמו הוא -אֱלֹ הצבא האדום בשערי המחנה וכבש אותו ,שחרר את שלדי לנכדים ,בקולו נשמעת היטב שמחת החג אך לצד זאת
ואף כח הבחירה ניתן בהם במידה ידועה ,לבחור ב ְנ ֵי הָאָד ָם וּ מִקְר ֶה ה ַּבְהֵמָה וּ מִקְר ֶה אֶחָד לָה ֶם תשובה ,בֹקֶר יוֹם הׁ ַּשׁ ִּשִי“.
ו ַיְה ִי ניתן להניח שהעבריין עשה האדם שבו ואפשר להם לשוב לארץ החיים. מעיד רעד קל כי השנים לא פסחו עליו.
עמ' כ"ג
בחיים על פני המוות ולבחור את הראוי להם ּכ ְמוֹת ז ֶה ּכ ֵן מוֹת ז ֶה ו ְרוּ חַ אֶחָד ל ַּכֹל וּ מוֹתַר הָאָד ָם ובכך להחזיק את הקידושין כתקפים
עמ' כ"ז
’ואז נמלטתי לארץ הקודש ,השתקעתי בבני ברק והנה אני נדמה לו שהוא שמע משהו .מי?
מאכל האדם ,ואיסור הבשר
שבת קודש על התורה
למזונם ,ובכח זה בורחים הם מן הצער והמיתה מִן ה ַּבְהֵמָה אָי ִן ּכ ִי ה ַּכֹל הָב ֶל“ .כי אכן מאכל האדם מספק ,גם בשעה שאנו עודנו רואים - כאן‘ סיים באחת ,נותן סביבו מבט אוהב ,חם. ’אני‘ נשמע שוב הקול ,צלול וצעיר ,מפיו של שרוליק’ ,אני
ומבקשים את מזונם וטובתם .וכמו שאמר הכתוב והבהמה שווה ,ויכול אדם לאבד ולהפקיר את והואנתינת עשב הארץ למאכל לאדם ולכל הבהמה לדוגמה -את החפץ הגנוב בידו ,על זהו? הנכדים היו המומים. גנבתי את האפיקומן!‘
)קהלת ג כא( ”מִי יוֹדֵעַ רוּ חַ ּב ְנ ֵי הָאָד ָם הָעֹל ָה ה ִיא שליחותו בעולם ,עד שיהא נמשל כבהמות נדמה. כתב רש“י דבר אשר יש בו ענין לענות בו ,וז“ל: טרם החזירו לבעליו.
בענין זה נחלקו הראשונים והאחרונים
נועם
לאחרשבת לפתע אכסוף חכמההחיפזון הפתאומי של סבא לסיים ,לקצר קודש והגיונות מה שלהבות
זמן. ’ומה תרצה בתמורה?‘ סבא לא בזבז
לְמָעְל ָה ו ְרוּ חַ ה ַּבְהֵמָה הַיֹּרֶד ֶת ה ִיא לְמ ַּטָה לָאָר ֶץ“. ואמרו חז“ל כי האדם הוא ממוצע בין מלאכי ”לכם יהיה לאכלה .ולכל חית הארץ -השוה להם ’אבקש את אשר חפצתי‘ הבהיר שרוליק בטון עסקי שאינו האריכות הרבה ולוותר על פירוט העלייה לארץ ,חבלי
ומשום כך ראוי גם לבני האדם לנהוג ברחמים השרת לבהמת הארץ ,וכלשונם )חגיגה טז” :(.ששה וסגולתה)עיי‘ נו“כ שם( ,יש הסבורים כי אכן
הכתוב בהמות וחיות למאכל“. השבת
בוער ועוד? מה בקדושת השבועלי הקליטה והקמת המשפחה ,שיקומו האישי מפרשת
משתמע לשתי פנים’ ,אך ורק אם יואיל הסבא להבטיח
בבעלי החיים ולא לגרום להם צער. דברים נאמרו בבני אדם ,שלשה כמלאכי השרת, ניתן להאמין בכך ,אך זאת כמובן רק לו?
מבואר ,כי על אף היות האדם נזר הבריאה נאמנה כי יגשים את משאלתי‘.
ה˘ורהגביע ישועות אשא - ה‡הבה כוס האש כבשןיכול
הרבילהשיב עצמו בתנאי שהוא קיבל על את השמש ושאלו על מאן-דהוא שפגש
מטעם זה ,מדרכי המוסר ראוי היה תחילה שלא שלשה כבהמה“ .בחלק הרוחני שבו נוהג האדם ותכליתה ,מכל מקום לענין מאכלו הושווה לחית וסבורים
עצמו את על ההנהגה ,ובטרם לקח
החולקים
ויש בכדי הגזילה, את את מ˜ל˜ל˙ ‡˙ להיות מדובר? ‘...סבא הפך משועשע,
תמיהה מתבקשת תמה רבינו בעל ’אור החיים’ היעדרותו ,סיפר שהלה גמגם על עיסוק חשוב
’במה כבר
הקדושנורא ההוד -
לאכול מבשר בעלי החיים .אולם כאשר השחית כמלאכי מרומים ,אולם בצרכיו הגופניים אינו ובהמת הארץ ,ומאכל כולם מעשב הארץ. לקדש בו, הגביע לידו מקוצק ’אוסף הבולים היקר שלי? הכרך העתיק של סלאוויטא?‘
קידושיו אינם
אלאסטוטשינר די ,נתן
אין רבי אחדאף בכך
מהחסידים, קם כי שנקלע אליו שלא בטובתו .התורה הקדושה מספרת לנו אודות המעמד הקדוש בפרשת ויגש (בראשית מה)
שרוליק:
כל אדם את דרכו על הארץ ,וגם הארץ הנה שונה מן הבהמה .ומשום כך ,אם לא ישגיח על ועוד הוסיף רש“י וכתב” :ולא הרשה לאדם ולאשתו בראשו.יוסף ביום השלישי ,הם כבר ממשמעמד ’לא ולא‘ הניד
נשחתה ,ובעלי החיים השחיתו דרכם ברעת קיום תפקידו בזה העולם ,ידמה לבהמה ,כי האדם
והעמידו השיב
כל עוד לא מספק
הגביע אף את ולקחקידושין
מוורשה, פותחת בפסוקים סוד הגביע כעסו.הר סיני וקבלת התורה ,והפרשה
השמש שלנצפה
כיצד ייתכן שכל אותן שנים שהיה
הגזילה.יצחק מאיר באמרו לו :להמית בריה ולאכול בשר ,אך כל ירק עשב יאכלו את של רבי הרב על ידושלר ֵאל
לפטירתויִ ְשׂ ָ
השבעהאת ְבּנֵ י ישׁי לְ ֵצ ימי ִ
כלותה ְשּׁלִעם ֶֹדשׁ ַ ”בּחכהרגלו ,ב(ַ :בעיר )יט ,א - סבא .משוטט הבאים נרמזה בקולורוחחי?קוצרהוא להודיע של
לאביו כי נימה קלה’נו?‘שלח
במצרים ,לא
והמתפללים של
האדם ,נגזרה כליה על תבל וכל יושבי בה ,והיו אשר אינו מקיים את התכלית אשר בעבורה בא בראשונים כלם ,וכשבאו בני נח התיר להם בשר ,שנאמר
לכן יקדש יחד מוקדשת רוצהנרחבת
לשמוע קדוש, זי”ע “העולם
יריעה ידים בונםְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִ
מפשיסחא שמחהי :וַ יִּ
רבי ַבּר ִסינָ הקדוש ִמ ְד סיפרויּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ המנינים ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָ
המאוחריםריִ ם ַבּ ובשנות כליאתו בבית לי ,סבא‘. ’תבטיח
עבדותו, אם בשנות
לעולם הזה ,עליו אמרו חז“ל )עירובין יג” (:נוח חלק נא רבנו”. הסוהר ,ייתכן שלא היה באפשרותו ,אך לאחר שלקראת השעה שמונה; הוא נראה מגיח סוף
ראויים כולם למות במבול .אלא שנח איש צדיק )להלן ט ג( ’כל רמש אשר הוא חי וגו‘ ,כירק עשב‘ -
נוספתאלא -האם לנקודה ובאחרונים וגמרור“.
נמנו ד ָה ָה תקפ”זֵ,אל נֶ גֶ
שׁם יִ ְשׂ ָר י”בוַ יִּ ַחן ָ
באלול ביום ָבּר
ותפליור ִסינַ י וַ יַּ ֲחנוּ ַבּ ִמּ ְד
תחת
כשטליתוֹאוּ ִמ ְד ַבּ
שריר וַ יָּ ב מביתו’והכל
בנינוחות והתפייט,
נו ,אני מתחייב בזאת‘ נעתר סבא סוף ’נו
ענה כלום, הרי”מ’ לא בעל ‘חדושי שעלה לגדולה,
תמים היה ,ואותו ראה ה‘ צדיק לפניו בדור הזה, לו לאדם שלא נברא יותר משנברא“ .אך לעולם שהתרתי לאדם הראשון ’ -נתתי לכם את כל‘“.
בתשובה, הגביע הרהר שהואבשתיקה את
בצל הקדש
העובדהכי לקחאמירתו הסתופפוועל
הפסוקים סדראשר מהחסידים האור החיים הקדוש על וקיים‘.הלא חלפו תשע שנים תמימות בית שחיו ,והוא צועד לביתעומד
הכנסת.
והעמידו על הנוראים בימים אביו?נעץ עבור מה עד שבאו אחיו ,וכיצד לא חש לצערו של
ובזכותו הציל הקדוש ברוך הוא שנים שנים מכל בוודאי שם אדם עליו ,ויוכל לחזור אל מעלתו. יש מבואר ,כי לא הותר לאדם הראשון לשחוט בתשובה.הרי ודאי שב הרביכי אכן
מקוצק .ואף קובעתידו של
תקפ”ח
המציין כי תחלת שנת לאחרשלהפסוק נאמר שהפסוק ’וַ יִּ ְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִידים‘ הסיכה תשלום? מקבל השמששרוליק את אושוויץ ,סבא!‘ ַ’ס ֵפּר לנו על
הרבי מקוצק יפל דבר בהנהגת חסידי והתאבל האם הרי כל אותן שנים ישב יעקב אבינו
פשיסחא.לָ ָמּה
פנינים ואמרות
מין ,ושבעה שבעה מן הטהורים .ומעתה ואילך ולאכול בשר בהמה ,ואף על ידי שחיטה -כשאינו אדם נאמן שמואל( כי הסוברים
מעריב ,הביט על ”ק ֶשׁה, מ ְד ַבּר ִסינָ י‘ ,וקושייתו איתנהָ : בתנאיזֶּ ה ָבּאוּ ִ
המשרה במפורש ַ’בּיּוֹם ַה נכלל סביב,
ששררה המשועשעת לא שפוצצה באחת את הבועה
שיטת הרמב"ן בהבדל שבין מאכל אדם ובהמה ואמר לו: )ביתרבי נתקי החסיד בליל ראש השנה ,לאחר תפילת על בנו אהובו.
נתן ה‘ רשות לבני האדם לשחוט ולאכול ,כי כל בפוזמקאות תבוא אלי סוּק פּ ָ ם קוֹד
ֶ
נגשו החסידים אל הרב הקדוש רבי “נתקי ,עודים דִּ קְ ה ַ לְ לוֹ ה יָ הָ ה זֶ סוּק פּ ָ י כִּ
הכנסתם, דָּ מּוּק
ְ ביתה ַ את
ר יח
ֵ א ולהכין
ִ קום להשכים שעליו
לנו על החוויה .על הקשיים והאתגרים ,הניסים והתשובה ’ספר
בתשובה,
נבלה וטריפה ,אלא רק לנח ובניו הותר הדבר ,ואז שהרהרבכדי עצמו להעיד על מרעידה:
על המדף ›››
סינַ י‘“. ֶשׁלְּ ָפנָ יו ֶשׁ ָא ַמר ָ’בּאוּ ִמ ְד ַבּר ִ נמנע יוסףוהישועות ,הגבורה וההצלה ,אנא!‘ למתפללים?
קיום המין -בעבור נח וזרעו. והנה ,הרמב“ן על אתר הביא את דברי רש“י, לדעות אחרות )טיב קידושין ועוד(
נאסר להם בשר מן החי ואבר מן החי ודם. מוורקא זי”ע ואחלו לו ‘גוט יום לקבלאכן
נזיפה”... יצחק
כשהטיח אחד מנכבדי הקהילה בפני השמש
מלהודיע לאביו ,מפני שלא רצה
וכתב שכן פירש גם בסנהדרין )נט :ד“ה ’לא הותר‘( ממעשים אלו למדנו שקדושי עליון
נתונהאתלו רק בעדות של הנאמנות ואףלרבם,שכללוהטות חסידים במילים הקדוש אצלטוב’ ,כנהוג את האשמה ,שתק הלה על כך משיב האור החיים חטאם .האפירו. אחיוהרצין
ולפרסם את
באחת ,פניו לבייש אתסבא
ועם כל זאת ,גם אחר היתר אכילת הבשר ,לא נתן במבוכה ופניו הסמיקו.
ה‘ יתברך לאדם רשות בנפש הבהמה ,ואסר להם בזה הלשון” :לא הותר בשר באכילה ,דכתיב ’הנה מהי ההשוואה בין אדם ובהמה? עול הנהגת
עדים.הגביע ,ויש
קיבלו על עצמם
שניהחזקת
שלידיממש,על
החסידים
צדיקים כי
השלחן התבטאויערך את אודותם ממנו כי הוסיפו ובקשו אש יוקדת, יהיה לא כולן שלהבת
כשורה” הבטיח לאיש מדברים,לא הכל רעהעלאכלתהו,
הנושא הזה
“ממחר הכל.שחיה ליעקב
ידעו טאבו,זהוסיפרו האחים הרי
וכאשר ישמע
נתתי לכם את כל עשב‘ וגו‘ -לכם ולחיות נתתי שראויהשלכה
לנידון זה טוב.אוּלַ י ֶשׁהוּא ַעל לכבוד יום
קדשו” :וְ הטהורלשון הזועם.על הנושא ולא ’התיבות בוערות באש‘ ,וזו אין שאלותבו .הואעלול
דשים ולא חי, יעקבאותו
שיוסף מזכירים
אבר מן החי ,והוסיף להם לישראל איסור אכילת והנה השוואה זו בין אדם ובהמה צריכה תלמוד. שלישהגביעהראשונה,
לדעהמהו סודו
להתבונן לחשוד באחים שידם במעל – כפי
הרבי ְמ ַקלְ ֶקלֶ
מוורקאת ַה נענהב(ַ :
להם
פנינים חכמים ואמרות
נכנס ואכן ָ
שּׁוּרה“, ”א ֲה ָבה )סנהדרין קה, לחלונות בית אוֹמ ָרםמבעדְ נראו ֶדּ ֶר מקטנותו ,וזהו.
אבלנכדלמחרת ,לא אירע.
ידע כל שאכן
’משם‘, רמזים ,כלום .סבא הגיע
דם ,כי הדם הוא הנפש .ורק את גוף בעלי החיים העשבים והאילנות ואת כל ירק עשב לאכלה ,אבל הביתגם אם נקבל את עצם הדבר שהאדם והבהמהלכך? הנידון הקודם שהוזכר .כי הוא על לעריכת השלחן ,עמד בראש השלחן וכך אמרו חכמינו (ב”מ נט“ ).נוח לו לאדם
זרחר.אוּח
ור’מּ ָ ים ַה ְ משתף .הכנסת קרני אורן של לְ ַה ְק ִדּ
ולאפני חבירו ואלכך
האש על
לכבשןמדבר הוא לא
להשיגהנ“ל
את -האם בשאלה יכולים
מסתפק אמנם אין
שמואלאנחנו העששיות,
התיר הבורא ,ולא את נפשו .וציוה ה‘ על השחיטה לא חית הארץ נתונה לכם“. ניזונים מדבר אחד ,יש להבין מהו שהושווה והתכונן לקדש .על ימינו עמד בנו של האופה ילבין שיפיל עצמו
ישהגביע
להחזיק את דברים ,אולם
עודנהענינו
בידושל סודם של
כשהגזילה רבי עוֹלָ ם,
אברהם תּוֹרה ,לָ הרבא ,לַ ָ
הקדוש בּוֹר
הקודם,לַ ֵ
ה ְמּ ֻקוֶּ וה הוּא זֶ ה יוֹם ַ
הרבי במילוי את ְהיוֹת
זמנו כִּ י ”שׁלִּ לכלות ֶ שובוסבא
נאלץנאנח חושש, ברבים”’ .הבטחה זו הבטחה‘ הזכיר שרוליק בטון
למעט צער הבעל חי .וזהו אשר אנו מברכים אמנם הרמב“ן עצמו כתב כי אכן חילק הכתוב האדם להם ,כאילו תורה אחת להם .וגם עצם בתורה מצאנו בענין גביע וּמ ַצ ִפּיםעודִבים ְ יוֹשׁ
עמו ְ ואתווְ ֵהם
יאה,זי”ע,ר ָ
יּוֹם ַה ְבּ ִ וּמתּוֹנִ יםִ , תוך לָ ֶעלְ
שהואיוֹנִ ים וְ לַ ַ
משפשףתּ ְחאת ההסקהאת
התנור בעצי
”אשר קדשנו במצוותיו וציונו על השחיטה“. בין האדם ואשתו לחיה והבהמה ,ופירש כי לאדם הדבר שהאדם וחמורו יאכלו מאבוס אחד אינו הכסףוהוא
של מכריע מספק, הקידושין כחלים מגדולי רבים משה והחליט לקיים בפי על כסאו ,לקח נשימה ארוכה
הבריות כדוגמא עד היכן ידיו מחמת הקור,
והתרווח
מאמר זה שגור
יוסף הצדיק ,המלמד אותנו כי הצדיק החסידים,ינַ י.הרב הקדוש רבי יעקב אריה את ְבּנֵ י יִ ְ
פרקישׂ ָר ֵאל ִמ ְד ַבּר ִס במקום ָמ ַתי יָ
לומרבוֹאוּ לא לנבור בפצעים הישנים ומעולםנאלץ
חברו ,בחייו
לראשונה יש להזהרהבטחתו.
מהלבנת פני
במקרה בו הוא טוען שהרהר משולכילגביע. התהלים הקבועים שהיה רגיל לומר לפני
רבי ֶדר ַה ָדּ ָבר,
אלכסנדרוְ ֵתכֶ ף
זושא מרדזימיןכּ ַֹח לְ ַס
זי”עֵ ,פּר ֵס שיעלה על מצאנו אדםההם,
נפלאות על פרשת השבוע
הקדוש כך.
יש להניח בתשובה -שלודאי ועוד לעשות זאת ”לָ זֶ ה כְּ ֶשׁ ִהגִּ יעוּ ָשׁ ָמּה א ָע ְצרוּ לדוש בהם
התפלה. להפיל את
הפוגה,עצמו דעתוללא
המדממים
א רבי המגיד וכדברי קדשו
ישראל מקוזניץ זי”ע ,בספרו ’נזר ישראל’
פייבל ָחשׁוּק
מגריצא שרגא ִהגִּ ַ
יע אוּ‘ וגו‘, מפלוצק ַהזֶּ ה
זי”עָ ,בּרבי אוֹמרוֹ ַ’בּיּוֹם
זי”ע ועוד.
רגיל ְבּ ְ הוֹד ָעה המהבילה ַה ָ
שהיה בפומבי .שלא ילבין פני חברו ,מלבד שלא לדבר על כוס התה ָק ְד ָמ לכבשן האש ובלבד
שכתב שהצדיק משול הוא כגביע של תמר שבעקבותיה דרש רבי יוחנן משמו של לשתות.
קם רבי אברהם משה ומזג רבי שמעון בר יוחאי מאמר הזה,
יוסף ,כי הצדיק אינו אלא כגביע שמקבל
הייןמלא◄ המ˘ך בעמו„ הב‡ אבל אצל אחד המתפללים קרא לפטר את השמש
בתוך הגביע שעמד לפני הרבי מווארקא הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב
בתוכו להשפיע לכל ישראל כל טוב. ואף הרימו ונתנו על ידו .ברב שרעפיו ליובצ’אנסקי – ממשרתו ,ואחרים תבעו לקצץ במשכורתו.
המשגיח מברנוביץ’ ה’ יקום דמו לא
ובודאי ענין הגביע אשר נתן על ידי בקרבו התעכב הרבי מוורקא מלהתחיל היה מושג ”עבור מה אנו משלמים לו? על שנת החורף
הצדיקים הוא לאות ולסימן שעל ידי כך שכזה ,מאמר חז”ל בעלמא ,ואם כך אמרו המתוקה שלו?!”
בסדר הקדוש ,עיניו זלגו דמעות רותחות חכמינו – כך יש לנהוג!
יהיה בידם הצנורות להשפיע שפע ברכה וכלו היה אש להבה .ואז ,לפתע פתאום, ואחרי תפלת המנחה התגודדו כמה מותיקי
המנין סביב השמש בזעם: חורף כבד היה זה.
והצלחה על כל המסתופפים בצלם. התנער ממחשבותיו ,הושיט את ידו בה השלג נערם לילות
ארוכים ,וקור עז שרר ”כיצד אינך מתבייש לישון על מיטתך?!”
גביע האבות היה נתון גביע הקדוש ,והניחו על ידו
השמש השפיל עיניו ושתק. ברחובות.
בספרו ’מגלה עמקות’ (פר’ ויגש) כתב של רבי אברהם משה ,ואמר לו בחרדת כל מי שהיה
קדש: באפשרותו העדיף להתכרבל אזניו בערו מבושה ,והוא ייחל שהאדמה תבלע
המקובל הקדוש רבינו נתן נטע שפירא תחת לשמיכות המחממות ,ולא לצאת אל אותו.
זי”ע כי תבת ‘גביע’ בנויה מהאותיות: “עשו אתם קדוש ,שכן אתם זכיתם בנזר הרחוב הסוער.
הנהגת הצבור”. “אתם צודקים ,אמצא לכך פתרון” אמר ,ונמלט
ג-י-ב-ע ,הרומזות ל-ג’ אבות ,י”ב שבטים, מהמקום. וכך נהג גם השמש העירוני ,שבמקום להתייצב
וע’ נפש ,וכל אלו הם היסודות האיתנים לא סרב רבי אברהם משה ומיד קדש על משמרתו
על היין ,ובכך היה למנהיג החסידים בבית הכנסת הגדול עם שחר ,אלא שכאשר קרא התרנגול בעלות השחר הבא,
עליהם עם ישראל נשען ועומד.
שנותרו בפשיסחא ,כשהרבי מווארקא, ולהעלות את האש בתנור הגדול ,נותר מחופר התהפך השמש על מיטתו והמשיך לישון.
ויש להשלים זאת עם המבאר בספרים, במיטתו.
שהיה מבגר ממנו ,מתבטל אליו כתלמיד בקור שכזה לא יעלה על הדעת להוציא אף
שהאות ע’ רומזת לשבעים הזקנים ,על בתחילה,
כשהגיעו ראשוני מנין ‘ותיקין’ לא את האצבע הקטנה אל מחוץ לשמיכה,
סט ערבי נחל המבואר ( 5כר') שווין לטובה -גם כשנראה היפוכו של הטוב מעשה אבות למעלה מהשגתנו
ידם נמסרה התורה אשר קבל משה לפני רבו.
כך היה גם אצל חלק הארי של חסידי שהתגברו כארי לעמוד ממיטתם ,ומצאו את הרהר מוחו המנומנם ,שלא אבה לחשוב על
מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים, בית הכנסת קר וחשוך ,חשבו שנאנס השמש ההשלכות.
כמו ששנינו בתחלת מסכת אבות (פ”א פשיסחא אשר קבלו על עצמם את לבוא. היה ולא יכול
מ”א). מרותו של הרב הקדוש רבי מנחם מנדל את העלבונות שספג אמש ,העדיף לשכוח.
“ממחר” החליט בלבו ב’החלטה נחושה’ תוך שמא חלה והצטנן.
הרי לנו מן האמור ,כי בבחינת הגביע מקוצק זי”ע ,כפי שמספר בספר ’מאיר אך למחרת ,שוב היה ההיכל קפוא וריק.
עיני הגולה’ (אות קפח): כדי ששמורות עיניו נעצמות שוב.
נרמזים שרשי בני ישראל ,שעל ידם קיום
אומתינו ומהם יצאו הענפים להנחיל דת בליל שבת קדש ,כאשר עמד הרבי בחוץ שאגה הרוח ,פתותי השלג כיסו את כעבור שעתיים ,כשהזדחל מהמטה ,וראה את
מורשה לדורות הבאים. מקוצק לערך את שלחנו ,עמד בסמוך החלונות ,ואך בקושי הצליחו לתחוב את השעון ,כמעט ופרח לבו בקרבו.
שוב פעם גברה עליו תאות השינה ,וכעת עלול המפתח בחור המנעול.
כעין דברים אלו יש בדברי הרב הקדוש אליו הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר הרב הזמן על שלא לדבר
זי”ע, מגור ממשרתו... מפוטר להיות הוא בהכנסת שבוזבז
רבי יהודה אריה לייב מגור זי”ע בספרו בעל ’חדושי הרי”מ’ ,ובכבודו
ובעצמו פתח את בקבוק היין ומזג את העצים ועל הנסיונות להצית את האש בתנור מאין יביא לחם לעולליו?
’שפת אמת’ (במדבר תרל”ד) ,שביאר את
הכתוב וְ ָהיָ ה ִמ ְס ּ ַפר ְ ּבנֵ י יִ ְ ׂ
ש ָר ֵאל ְּכחוֹל הגביע של הקדוש עבור הרבי מקוצק, המגושם ,על מנת שיוכלו הבאים לפשוט את וכיצד יישא את פניו בבית הכנסת?
מעשה חסיד לרבו. הגערות שספג אמש יהיו כאין וכאפס לעומת מעיליהם.
ַה ָיּם ֲא ֶׁשר ל ֹא יִ ּ ַמד וְ ל ֹא יִ ָּס ֵפר (הושע ב א)
ומים חמים עבור הבאים להשיב את הנפש מה שעלול הוא לספוג היום...
וַ ּיִ ְהיּו ַחּיֵ י ָׂש ָרה (כג א) ֹלהי ֲאדֹנִ י
וָ ָאבֹא ַהּיֹום ֶאל ָה ָעיִ ן וָ א ַֹמר ה’ ֱא ֵ
בדרך הראויה לעבודת הבורא ,שעיקר בין הנוכחים היו כאלה שלא השלימו
הרצון אצל יהודי הוא להיות דבק ונמשך עם כך שרבי יצחק מאיר אינו מקבל על מהקור כמו בימים הטובים ,מאן דכר שמייהו? כמעט והחליט להישאר בבית ,אלא שזמן
המשך בעמוד ב’ המשך בעמוד ב’
ספר ערבי נחל המבואר על התורה אלא יש לפרש הדבר על פי דברי מרן החיד”א יח ַּד ְרּכִ י ֲא ֶׁשר ָאנֹכִ י
ַא ְב ָר ָהם ִאם יֶ ְׁשָך ּנָ א ַמ ְצלִ ַ
מאת הרה"ק רבי דוד שלמה ע”ה (פני דוד חיי שרה) על הפסוק ‘ויהיו חיי שרה’, יה (כד מב) הֹלֵ ְך ָעלֶ ָ
אייבשיץ זיע"א במהדורה חדשה דתיבת ‘ויהיו’ נקראת ישר והפוך ,לרמוז שחייה במדרש (ב”ר ס ח) יפה שיחתן של עבדי אבות
מפוארת ,מאירת עינים ,נוספו היו הוויה אחת שווה לטובה הן כשתביט בהם כו’ .כי מעשה האבות המה למעלה מהשגת
מתחילתן לסופן והן מסופן לתחילתן .ויש לומר האדם ,כי הגופים שלהם האירו יותר מכל
סימני פיסוק וניקוד ,בתוספת על פי דבריו גם לענייננו ,שאף אם תביט בימי הנשמות שלנו ,כדאיתא (שם מז ו) האבות הן הן
כותרות משנה והערות ביאור עם חייה של שרה למפרע מסופן לתחילתן ,כלומר, המרכבה ,ורק ממעשה עבדים שלהם יכולים
ציונים והשוואות לדבריו. אף כאשר התנהלו חייה למפרע ובהפך מרצונה, לקבל הארה ולימוד ,כאשר רואים במעשה
עם כל זה היו בעיניה כולם שווים לטובה. העבד התפילות וההשתחוויות שעשה בזה
עין יעקב ב .חסידות ואין זה דבר של מה בכך ,הלא כמה שהאדם השליחות .ובאברהם בעצמו לא מצינו זה,
יהא חזק אשר יהא ,אך כאשר עובר כאלו כי אין בדעתנו כח להשיג במעשה האבות
עין יעקב כולל כל האגדות מתלמוד בבלי ניסיונות יכול חס ושלום לרדת ממדרגתו. בעצמם ,לכן איתא על ‘דמשק אליעזר’ (בראשית
וירושלמי שאספם רבי יעקב ב"ר שלמה בן חביב ועם זאת ,שרה אמנו ע”ה לא ראתה שום רע טו ב) שדולה ומשקה מתורת רבו כו’ (שנת
ז"ל ,טקסט הגמרא הוגה ונוקד בניקוד מלא ,עם בהנהגת הבורא ,וידעה מה שאמרו חז”ל (ב”ר נא תרמ”א):
מפרשי העין יעקב הידועים 'הבונה' 'הכותב' (שפת אמת -הרה”ק רבי יהודה אריה לייב מגור זיע”א) ג) ‘אין רע יורד מלמעלה’ ,ואם כך ,גם כשאירע
'ריא"ף'' ,עיון יעקב'' ,עץ יוסף' הצדיקים הם במדרגה שאין להם רצון כלל דבר מן השמיים הנראה כלא טוב על כורחך
טוב הוא שהרי אין רע יורד מן השמיים. רק רצון הבורא
ו'ענף יוסף' עם אוצר מפרשים. ובהסתכלות זו קיבלה כל מאורעות חייה
במהדורתינו נוספו המדורים וַ ּיִ ְהיּו ַחּיֵ י ָׂש ָרה וגו’ְׁ ,שנֵ י ַחּיֵ י ָׂש ָרה (כג א)
באהבה ובשמחה ,והאמינה שכל הנעשה עימה
היחודיים ביאורי החסידות – ובמדרש רבה על זה כשם שהם תמימים כך הוא אך לטובה ‘כל דעביד רחמנא לטב עביד’
(ברכות ס ,):ואף שבשעת מעשה נראה הדבר שנותיהם תמימים.
אמרות קודש ופנינים יקרים
הענין הוא ,כי הנה יש בחינת ביטול ,לבטל כצרה אבל לבסוף יתגלה שהכל היה לטובה.
על דברי הגמרא ,מתורתם של (האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א -מילתא את עצמו לרצונו יתברך שמו כאין ,כי אם
צדיקי הדורות זצ"ל תלמידי חדתא -תורה) האדם מחזיק את עצמו ליש ,הרי הוא בבחינת
הבעש"ט ,עם לקט מספרי מוסר גאות ואין אני והוא יכולים לדור בעולם .אבל
קידוש החול כשיבוטל לרצון הבורא ,אז אני את דכא,
דרוש ואגדה ,ומדור תורה אור. ׂשּוח ַּב ָּׂש ֶדה לִ ְפנֹות ָע ֶרב (כד סג)
וַ ּיֵ ֵצא יִ ְצ ָחק לָ ַ [ואמנם הענין ביטול הוא גם כן מעט ישות,
שערי תשובה המבואר הנה חלוקה תפילת מנחה משאר התפילות,
בזה שכמעט אין שום הכנות לפניה .כי
דהא הוא יש בפני עצמו ורק נתבטל אצל רצון
הבורא יתברך שמו].
הספר הנודע 'שערי תשובה' לרבינו יונה זצ"ל, אבל יש דרך אחר ,והוא ‘שויתי ה’ לנגדי תפילת שחרית מקדימים לה פסוקי דזמרה,
מסודר ומוגה מחדש עפ"י תמיד’ (תהלים טז ח) ,שהוא לשון השתוות ,שכל ולאחר מכן קריאת שמע וברכותיה ,וזאת
מה שעושה השם יתברך הוא לטוב ,שאין מלבד ברכות השחר וכל המסתעף מהן ,וכן
דפוסים ישנים ,בתוספת כותרות לו רצון כלל ,רק רצון הבורא יתברך שמו תפילת ערבית קודמת לה קריאת שמע של
וסיכומי עניינים להבנת רצף [שמחמת שהשם יתברך לנגדו תמיד ,על כן לילה עם הברכות .אולם לתפילת המנחה אין
הדברים .בנוסף נערך ביאור הוא בבחינת ‘שויתי’ שיש לו השתוות ואין לו כמעט הקדמות ,אלא רק מעט פסוקי קרבנות
לדבריו הקדושים ,עם הערות רצון כלל ,רק רצון הבורא יתברך שמו הוא ו’אשרי’ ,ומיד מתפללים ‘שמונה עשרה’.
וציונים ,וכל אלו נסדרו בעימוד באופן שטחי יש מקום לראות ענין זה רצונו] .וזהו עבודת הצדיקים כעת:
(חמדת דוד -הרה”ק רבי דוד משטיינהארט זיע”א) כקושי וחיסרון ,עירוב של חול בקודש .אולם
מחודש במהדורה מפוארת באמת ההיפך הוא הנכון .וכדברי הרה”ק
ומאירת עיניים. המגיד הגדול ממעזריטש זיע”א (ראה קדושת לוי
‘בכל’ -חשיבות תנועה כל דהוא למען כבוד
פרשת חיי שרה ,הובא ב’תורת המגיד’ שם) ,שאמר כי שמו יתברך
ם הָ רָ בְ אַ ת אֶ ְךרַ ּב
ֵ ה’ וְ ַא ְב ָר ָהם זָ ֵקן ָּבא ַּבּיָ ִמים וַ
להזמנות ספרים עד הבית1800-22-55-66 : אדם המשוחח עם בני אדם בעניני דעלמא
ובתוך כדי כך חושב מחשבות של קדושה, ַּבּכֹל (כד א)
אפילו כל דהוא משמע ,כמו שדרשו (יומא זוכה בזה להעלות ניצוצות הקדושה -דברים
אקטואלי: השבוע בגליון: חשיפה: עד‘ ).כל חלב’ לרבות חצי שיעור ,פירש רש”י גבוהים מאוד מאוד .ועל ידי זה שורה שמחה
אפילו כל שהוא משמע [ועיין בפחד יצחק גדולה לפני ה’ יתברך.
באות כל] .ומידה טובה מרובה שאפילו כל
ניעור האור החיים הק’: מסירות ודבר זה נרמז כאן בפסוק‘ ,ויצא יצחק לשוח
שהוא ממש תנועה קלה לכבודו יתברך עושה בשדה לפנות ערב’ ,ויתפרש כך‘ :ויצא יצחק’
הבגד נפש רושם גדול למעלה ,כמבואר בחובות הלבבות - .שהוציא את השמחה אפילו בשעה שהלך
בשבת חיים שיש בהם ללימוד וזהו שנאמר ‘וה’ ברך את אברהם בכל’‘ ,לשוח בשדה’ בדיבורי גשמיות ,ועל ידי זה
קודש | עמ’ ב' | תורה שהיה נזהר מבחינת כל של עבירה ,והיה יקר העלה ניצוצות ממקום שפל ‘ -לפנות ערב’.
| עמ’ ח' | | עמ’ ד' | (עינים מאירות -להגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ בעיניו בחינת כל של מצוה (ליל א’ דסוכות אות ה).
עמ' ה' פניני אביר יעקב שליט”א) (ייטב פנים -הרה”ק רבי יקותיאל יהודה מסיגעט זיע”א)
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים א מחוברים
פנינים ואמרות
פנינים חכמים ואמרות
נפלאות על פרשת השבוע
דבר האמונה ווארט מהאור החיים הק'
אברהם אבינו הכיר בטובה הגדולה שזכה הוא וזרעו להאמין בה’
מכח אמונתו של אברהם אבינו ע”ה נעשינו אף אנו בני מאמינים שיש בפנימיות לב כל יהודי את חיים שיש בהם
האמונה בו יתברך ,ואברהם כשנתבשר בזה שגם זרעו יהיו מאמינים החזיק טובה על הזכות שזכה אחד מיסודות העיקריים בחסידות הוא ,לנצל
לה .כי אברהם הבין שאין זאת טובה לקדוש ברוך הוא שיש לו אומה של מאמינים ,אלא טובה גדולה הזמן ושלא לבטל אפילו רגע אחד ,וכדאיתא
ועצומה עבורנו שזוכים אנו לחיות בעולם המלא תאוות והשקפות עקומות ומסולפות וקשורים אנו מהרה”ק רבי מנחם מענדיל מקאסוב זצ”ל בעל
בקשר אמיץ וחזק מעל כל טבע הבריאה. אהבת שלום ,לפרש הכתוב (ישעיהו נד ,ז) “ברגע קטן
ואפשר לבאר כי זה מה שנאמר ‘והאמין בה’ ויחשבה לו צדקה’ וכביאורו של בעל התולדות יעקב עזבתיך” שהאדם צריך לדעת כי כל רגע הוא דבר
יוסף ע”ה (פר’ יתרו)‘ ,והאמין בה’’ שזכה למדריגת האמנה ובטחון בו יתברך ,ואז ‘ויחשבה לו’ אברהם גדול לקנות בו שלימות ,וע”י שחושב שה’רגע’
להקדוש ברוך הוא ‘לצדקה’ ולזכות על שקירבו והביאו למדריגת האמנה בו יתברך ,שהוא מעלה הוא דבר ‘קטן’ עי”ז ‘עזבתיך’ (מובא בספר ייטב לב).
נפלאה ,עד כאן דבריו .ויש להעמיס בדבריו כי בכלל ‘ויחשבה לו צדקה’ הוא שלא רק שהוא עצמו ודבר נורא התבטא הרה”ק רבי משה מקאברין
זכה לאמונה אלא גם זרעו אחריו. זצ”ל ,שמי שאינו חשוב אצלו איסור ‘ביטול תורה
(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א -מילתא חדתא -אמונה וביטחון) וביטול הזמן’ כאיסור אשת איש ר”ל ,עוד לא דרך
על מפתן החסידות.
בניהם תחתם ,דהיינו נח ובניו ומשם והלאה הקל את עבודתו כציווי המלך ,יקבל אבנים אלו, רבינו האוהחה”ק מפרש הכתוב בפרשתנו “ויהי
ה’ מתת רוב הטורח ההוא ,כדי שתהיה הפקידה להשתעשע בהם. חיי שרה” ע”ד היסוד הנ”ל ,וזלה”ק“ :ואומרו חיי
קרובה ויתחלחלו האנשים מזמן הפקידה הקרובה ונתן לכל איש ואיש הרבה אבנים ,לאחד נתן שרה ,כי הצדיקים מחיים ימיהם ,והרשעים ימיהם
ובאה ,וכשראה כי לא יוכלו עמוד היה מחסר שלש מאות אלף ,ולאחר שלש מאות וחמישים אלף מחיים אותם” עכ”ל.
והולך להקל“ ,והן היום בעוונותינו ימי שנותינו הן חסר והן יתיר ,וקבע להם הזמן שיספיק להם ולהבין דבריו ,נצטט מדברי הספה”ק אהבת
בהם ע’ שנה שהם בערך חמשה ועשרים אלף יום לעשות מלאכתם ,לכל אבן יום אחד ...ובמלאת שלום בפרשתנו ,עה”פ (כד ,א) “ואברהם זקן בא
ורבים מבני עמנו לא עומדים בעבודה קלה כזו” הימים האלה ישלח המלך לקחת האבנים הטובות. בימים” וז”ל :הנה ידוע (זח”א) שהימים הם בחינת
עכ”ד .יעו”ש באריכות. ויהי כי שלמו ימי המלאכה פקד המלך לאומניו מלבושים לאדם ,והיינו אם האדם מתנהג באותו
המורם מדבריו שבכל יום ויום הוי מלאכה העושים במלאכת האבנים ,ואספו האבנים יום בתורה ובתפילה ובמעשים טובים ואינו מבלה
חדשה לאדם ,והצדיקים מחיים ימיהם ,וח”ו והביאום לפני המלך ,והנה ,לא די שלא עשו בהם אפילו רגע אחד בדברים בטלים ובהבלי עולם אז
הרשעים עושים בהיפך ומקלקלים ימיהם ,וכן מלאכת התיקון והיופי אלא עוד קלקלו ולכלכו מתלבש ומתעטף באותו יום ...ומה מאוד גדלה
כתב בספר עבודת ישראל (סוף מסכת אבות) ומוסיף אותם ,וכעס המלך מאוד וחמתו בערה בו ,והעניש הבושה אם חס ושלום מבלה יום אחד בהבלי
בזה נופך ,וז”ל“ :כי כל אדם מיום לידתו עלי את כל העבדים האומנים האלה והצית בהם אש. עולם ,ומכל שכן אם עושה ח”ו עבירה באותו
ארץ יש לו שורש וחלק בתורת ה’ ונחלקת על ולקח תחתם את בניהם ,ויראם את אשר עשה יום אזי הוא (האדם) מתלבש במלבושים צואים
כל ימי חייו הקצובים לו ,ובכל יום ויום מאיר לו לאבותם והזהירם מאוד לבלתי יעשו כמעשה ומלוכלכים עכ”ל ,ובזה מבאר -בהמשך דבריו -
ניצוץ ושורש חלק אחד מחלק אותו היום ,וכל יום אבותיהם ,ונמלך בדעתו שלא ליתן להם הרבה “ואברהם זקן בא בימים” פירוש שנתלבש בהימים
ויום משונה ומיוחד מחבירו ,וכן כל שעה משונה אבנים כמו שנתן לאבותם ,אלא הקל מעליהם ומילא אותם בתורה ומצוות ומעשים טובים
בענינה מחברתה” עכ”ל יעו”ש. ונתן להם שלושים אלף עד ארבעים אלף ,וכך יעו”ש.
וזהו מה שאמר רבינו “הצדיקים מחיים ימיהם יוכלו ליתן לב ולעשות מלאכתם נאמנה ,וגם וכעין זה סיפר הרה”ק רבי מאיר מפרמישלאן
והרשעים ימיהם מחיים אותם” שהצדיקים שידעו שפקודת המלך קרובה. זצ”ל ,שהגיעו שני אנשים בפני בי”ד של מעלה,
מתקנים כל יום ויום ונעשה להם למלבוש וכדברי והנמשל ,הן הנה הדברים הנאמרים במלך אחד צעיר בשנים והשני זקן מופלג ,וכיבדו מאוד
האהבת שלום הנ”ל (באות ב) ,משא”כ הרשעים ח”ו ישראל אלקי עולם ברוך הוא ,אשר חילק אבנים את הצעיר ופסקו לו מיד גן עדן ,ואת הזקן לא
מקלקלים ימיהם. טובות הן הנשמות הנקראים אבנים יקרות ,וציווה כיבדו כלל ,ושלחו אותו תיכף לגיהנום ,ותמה
מâאי . . . . . .ו
מŁיכõת ָ ŁçŁלִ ְ ã
יõתר ִ ַ
àרוח . . . . . . . . . . . .ו
éŁן ֶ ֵ
àפרנסה ֵ
מéל ֶ ֵ
נפָ ָ ְ ַ ְ õŁ
לפרנסה ְ ֶ ַ
זõכה ְ ַ ְ ָ ָ
ôאוõת ִ ָ
ëטריד ַ ְ
מŁיכõת ַל ַ ֲ
מäסר אõדõת ַה ַ ְ ִ
האכילה ֶàתאוõת ָ ֲ ִ ָ
ìפִ ְ Ł ַ ŁçŁלֶ ֶ
âברי ָ
המצמצם ְ ַ ֲ
Łéם ֶ ֵ
הëאיר | ִ ְ ֵ
נעם | ַ ְ ַ ְ ֵ
אמת | ְ ֵ
אõר ַ ֵ ִ
אמרי ֹ ַ
łפת ֱ ֶ
ִ ְֵ
ְ ַ
Łעלהבטחה ֶ ַ הŁáמäçת | ַ ְ ָ ָ טרדõת ַ ַ ְ ִ
ïרנסה . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
õתיה' – ִ ְ וקלל ֶ ָ
טר ַâת ַה ַ ְ ָ ָ
Łנה ְ ִ ְ
מהאדם ִ ְ
'ôכלה ָ ָ
äôסר ֵ ָ ָ ָ
אוצר פניני החסידות
יłראל | ִ ְ ֶ
õôרה ַ על ָ
ֵàית ִ ְ ָ ֵ
קàלת ֹ ידי ַ ָ ַ ְֵ
ונסיים בפשט נפלא שכתב בספר פנים יפות לנו שבאמצעות הכלים אשר נתן בידינו דהיינו לעם
מאוד -זה עולם האמת?...
לקרבת ה' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
àרכõת ְáדõלõת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
éברכõת ִויäŁעõת ְ ַ הõôכחה ִ ְ ָ
âברי ַ ֵ ָ äמפר ִŁים ֶאת ִ ְ ֵ
מרëזים ְ ָõôàכחõת ְ ֻ ָ ִ
ïכים ְ ָ ְ מה ְ ִ
ïנחס | ַ ֵ
âיקים ְ ַ
äדרכים ְ ִ ְ ַ
àינה | ַצ ִ ִ
אמרי ִ ְ ָ
âברי ִ ָ
ְָ ִ
ִ ְֵ
ִ ְֵ
Łאין
áŁם
מïני ֶ ֵ
àאפן ֶ ַ
àהס ֵôר ִ ְ ֵ
àאדם ְ ֹ ֶ
ìŁאמרְ ֶ ְ ä
טבäע ָ ָ ָ
àרכõת ֶא ָêא ֶ ֶ ֶ ְ
להיõת ָ ַ צריכה ִ ְ
הõôכחה ֵהם ְ ָ
יתàרָ ִ ְ ü
עניני ַ ֵ ָ
àגäêי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
ה⁄ם ִ ְ ָ ַ מציאäת ַ ֵ
לäñטי ִłיחõת | ָéל ִ ְ ְ ֵ
אõריתא | ְ ִ
àיכל ָôן ָלבõא ְ ִ
ïתáמי ַ ְ ָ
ִ ֵ
ִ ְָ
ִ ְֵָ
łראל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו ִי ְ ָ ֵ יתàר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . üב מאַ ָ ְ ִ õô יéŁח ֵ ִ àהלה ֹלא ִ ְ ַ àמðב ֶŁל ֶ ָ ָ ְַָ
(בפרשתנו) ,לבאר עפ”י הרעיון הנ”ל ,מה שאנו התורה והמצוות ,להאיר את אותם האבנים והשיבו לו ,שהצעיר מילא ימיו ושנותיו בתורה
äברכõת . . . . . . . . . . . . . . .ו
וזõכים
מע ָłיו ְ ִ להיטיב ַ ֲעצמִ ֵ ְ õ
ôרים טõבõת ְ ָ
מקàל ַעל ַ ְ אחד ְ ַ ֵ
äמס ָ ִ
õכáְ ãנ ִäזים ֻ ְ
õôכחה ָéל ֶ ָ
õôרה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
àקריאת ַה ֵ ָ
àמôן ָ
יäŁעה | ְàת ָ
אמת | ִ ְ ִ ַ
Łàלמäת ְ ַ ַ
עטרת ְ ָ
õôרת ֱ ֶ
להתקֵ ְ ִ Łâ
ֲ ֶֶ
ְִ ְֵַ
ַ
éתיבה' . . . . . . . . . . . .ב
ההïŁעõת . . . . . . . .ג
ההתח ְäŁâתàחינת ַ ִ ְ ַ
ו'אõתõçת ַה ְ ִ ָ
לכל ַ ַ ְ ָ
äלגõêת ֶאת ְ ִ ַ
זõכים ְ ָ
החקיקה' ְ ִ
הàרית ִ
להאמין ְ ַ
õתõçת ַ ֲ ִ ָ
Łàמירת ַ ְ ִ
õôציאִ ֲ ַ ְ – 'ä
àחינת 'א ִ
הåהירäת ִ ְ ִ ַ
חדִ Ł מïני ָ ָ
õôרה | ְ ִ ַ
éפי ַ ְ ִ מŁה | ְ ִ
'ויŁן ִ ְ ֵ
לäñטי ָ
àאר ֹ ֶ
עין | ְ ָ ָ
ִ ֵ
ַàת ַ ִ
ֵֵ
אומרים ב’יהי רצון’ שלפני אמירת התהלים“ ,ואל ולעשותם בתיקון אשר ראוי לעשות. ומעש”ט ,משא”כ הזקן העביר ימיו בחוסר מעש,
äפõסקים . .ו
נŁמתõ
ְִ
האדם ֶאת ִ ְ ָ
áמרא ללäëד ְ ָ ָ
מעלה ָ ָ ָ
וחסידäת ְ ִ
לאט ַ ֲ ֶ לאט ְ ַ
מäסר ַ ֲ ִ ספרי ָ החäêק ֵàין ִלäëד ִ ְ ֵ
àכל יõם ְויõם ִéי ְ ַ הôפêה ְ ָ
טעם ַ ְ ִ ָ
לŁר ָ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãŁו
âוד | ַ ִ
מŁה | ַ ַ
חמâת ָ ִ
àאר ֹ ֶ
ֶ ְַ
ְְָ
ֵֵ
àŁכל יõם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ג
האדםהנהגת ָ ָ ָôהיה ַ ְ ָ ַ
êŁא ִ ְ ֶ זקäפה' – ֶ ֹ 'àקõמה ְ ָ קõממäçת ְ ָ אתכם ֲ ִ
àהמה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ד
ואõלֶ ְ ֶ ü õôרת ָאבõת | ָ ֵ
àבחינת ְ ֵ ָ
ֶ ְָ
ַ
ְִִ ַ
õספת . . . . . .ו מצוה נ ֶ ֶ לקçם ִ ְ ָäמõôŁקק ְ ַ ֵ
àמצוה ִ ְ ֵ õסק ְ ִ ְ ָ łכרŁֶ õל ָהע ֵ יõסף | ְ ָ âברי ֵ ִ ְֵ יŁרäת . . . . . . . . . . .ד ëŁהäתְ ַ õ אבינַ ֶ ä מçעקב ָ ִעמלק ָהפֹ ֲ ַ ִ üä מ⁄מäאל | ֲ ָ ֵ ֵŁם ִ ְ ֵ
תיקחני מעוה”ז קודם זמני ‘עד מלאת שבעים ולראשונים התחיל ה’ להרבות להם המלאכה, ונמצא שימיו של הצעיר שמילא אותם כראוי -
àŁàת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
łביעה . . . . . .ז éדי ְ ִ ָ Łאõכלים ְ ֵ
Łáמים ְ ַ ָ
ליłראל ַאף ַעל ִïי ֶ ְ ִ
ה⁄לõם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ז
ירידת ְ ָ ִ
מביאה ֶאת ַ ָ
הôר ְ ִ ַ
ïנים ְ ִ ְ ָ ֵ
õôרה ְ ִ ָ
ìŁי | ֶ ֵ
łיאת ָ ִ
מלכים | ַה ָ
הáר ֻ ִ
נבחר | ְנ ִ ַ
ילקäט ַ ֵ ְ
éסף ִ ְ ָ
מäסר ְ ָ ִ ַ
ְַ
ֶֶ
⁄כינה . . . . . . . . . . . . .ד
łראל . . . . . . . . . . . . .ה
הõàרא . . . . . . . . . . . .ה
Łàביל ַה ְ ִ ָ
נŁמõת ִי ְ ָ ֵ
לעבõדת ַ ֵ
łראל ִ ְ ִ
לערְ ִ ü
õàערה ַ ֲ ַ
יגאל ֶאת ִי ְ ָ ֵ
קצבה ְ ֵ ֶ
éאָ ֵ Ł
ואין ִ ְ ָ
הêבן | הקב"ה ִ ְ ַ
ערֵ ְ ü
התלהבäת ְ ֵ
הêבן | ֵאין ֵ ֶ
מים ַח ִçים | ִ ְ ַ ֲ
מחłף ַ ָ ָ
מחłף ַ ָ ָ
ְַ ֹ
ְַ ֹ
àאר ַ ִ ְֵ
שנה’ באופן שאוכל לתקן אשר שחתתי”. ונתן להם נשמות גדולות שבכל אחת מהם יש עוברים הם בחשבון ,את ימיו הספורים של הזקן
אלçה . . . . . . . . . . . . . . äז
ìביא ז אלָçהַ äהָ ִ
ידי ֵ ִ
לה ָàא ֵאינְ õכלäם . . . . . .ח
ידי ֵ ִ ָ
àכל יõם ַעל ְ ֵ
וקàלה ְ ַ
äŁôבה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
àכל יõם ַעל ְ ֵ
ôמידים ְ ָ להקרבת ְ ִ ִ
äŁôבה ְ ַ ָ ָàלא ְ ָ
ידי ְ ָ
ôמידים ְ ָ הקרבת ְ ִ ִ
הéתäב ְ ַ ְ ָ ַ
äíçרים ַעל ְ ֵ
קדäמים | ַ ְ ָ ַ
רמז ַ ָ
הõôרה | ִוäâי ְ ֹ
וçאמר ָŁאäל | ֶ ֶ
חפץ ַח ִçים ַעל ַ ָ
ïéרת ַה ִ ִ
נחל ְ ִ
ִŁיר ָמעõן | ַ ָ ַ
ַֹ ֶ
ַַ
ֵָ
äמתäקים ֵהם
äלדàר ִäàâר
õתם ְ ִ
õôàרה ְ ַ ֵ
ëקçמים א ָ
לעסק ַ ָ
הנאה ַל ְ ַ ְ ִ
çŁכõל ַ ֲ ֹ
טעם יֵָ ָ ֲ Ł
אהבה ֶ ָ מרב ַ ֲ ָ
להם ַ ַ
àעפר ֵ ֹ
יתàר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . üה
ֶ ָ ŁçŁ
להתáלáל ֶ ָ ָ
ëצõת ֶ ֵ
מאד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
קדַ | Łה ִ ְ
אביב | ֵיֵ ְ ַ ְ ִ ְ Ł
לפני ַה ֵ⁄ם ִ ְ ָ ַ
ֶַזרע ֶֹ
ִֵäéàרי ָ ִ
אחד ִ ְ ֵ
ְ ֹ
ֶָ
לכאורה ייפלא ,וכי מי שהוא כבר יותר מע’ בה חלקים רבים ,והגביל לכל חלק יום אחד -שכן קיים בהם תורה ומעשים טובים עכ”ד.
ëôה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
àעõלם
להõריו ָ ָ רäח ְ ָ נחת ַ õáרם ַ ַ àŁàת ֵ õôרה ְ ַ ָ
לא ַ ָ àרית ָאבõת ֹ
המחִ Łâחָ Łäâ
יהõנתן | ְ ִ
קדäמים | ַ ְ ַ ֵ
ַה ָàא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
מדרָ ָ ְ Ł
נחל ְ ִ
ִ ְַ
ַַ
łמחהיתמêא ִ ְ ָ לא ִ ְ ַ ֵ ïתי ֹ õôרה ִמי ֶ ִ טעמי ָ לטעם ַ ֲ ֵ õåŁכין ִ ְ ֹ אחר ֶ ִ
וחדוה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
למעלה
האלקי ֶŁהäא ְ ַ ְ ָ הäàâק ָ ֱ ֹ ִ האדם ֶאת ַ ִ מפסיד ָ ָ ָ העברה ַ ְ ִ ידי ָ ֲ ֵ ָ
אמת | ַ ַ
מ⁄מäאל | ַעל ְ ֵ
łפת ֱ ֶ
ֵŁם ִ ְ ֵ
ְ ַ
ְ ְֶָ
משל למה הדבר דומה
הà⁄ת . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח הõôרה ְàיõם ַ ַ ָ הארץ | ִע ַñר ִלäëד ַ ָ מåמרת ָ ָ ֶ ִ ִ ְַ àŁעõלם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה וłמחה ֶ ָ ָ וענג ְ ִ ְ ָ äŁע ְ ֶֹŁע ַ מéל ַ ֲ ִָ
שנים לא יוכל לומר כן ,אלא דשבעים שנים למלאכתו ,והוא סוד דבר יום ביומו (שמות טז ,ד), õלם ַהֶåה . . . .ח לłכר ַאף ָàע ָ זõכה ְ ָ ָ äבמצõת ֶ àŁàת ְàת ָõרה ְ ִ ְ העõסק ְ ַ ָ
מעשי צדיקים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ט
ספיר ויהלום | הארה חסידית מן הפרשה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יב
âוד | ָ ֵ àנין ָ ִִ ְַ לאחר
האדם ַאף ְ ַ ַ ä⁄מַ ãעל ָ ָ ָ ⁄çŁאר ִר ָ àאפן ֶ ִ ָ ֵ ëצוה ְ ֹ ֶ לקçם ַה ִ ְ ָ אדם | ֵיֵ ַ ְ Ł
קäçמ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãה
ìŁדמה לŁֶ õהäא ָרחõק ֵמהשי"ת הäא ָקרõב . . . . . . . . .ה אלימלִ | üמי ֶ ִ ְ ֶ
õôלדõת ָ ָ
נעם ֱ ִ ֶ ֶ
ְ
ִ ָ
ַֹ
הכוונה מלאים בתורה ובמצוות ,ומי שלא ניצל ונתן להם ימים רבים כנגד חלקים אשר בנפשותם, זוהר הקדוש | עם פרוש הכתר והכבוד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יד
בפרשת ויחי ממשיל זאת רבינו האור החיים
êŁא
רחמים ֶ ֹ יבִ ֲ ַ Łñ ïרנסתֵ ַ ְ õàצרכי ַ ְ ָ ָלהתע ֵíק ְ ָ ְ ֵ קדם ֵצאתַ ְ ִ ְ õ
יŁéל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
הרמ"ל | ֶֹ מŁנת ָ ַ ַ ִ ְַ
ִָ ֵ
בס"ד
אותם כראוי הוא בבחי’ “זקן בלא ימים” ,ולכך לאדם הראשון נתן יותר משלש מאות אלף חלקים הק’ במשל נפלא ,למלך שחילק אבנים טובות
שייך לבקש -אפילו למי שהוא יותר מע’ שנים שהם מספר ימיו תתק”ל שנים ,וכשיעור זה הן הבאים מהמחצב ,לאומנים לתקנם וללטשם
-שיוכל להשלים מה שהחסיר עד עתה עכ”ד חסר הן יתיר נתן לדורות ההם. בתכלית היופי ,ולעשות להם משבצות זהב כדרך
ודפח”ח. וכשקלקלו ימיהם ופרץ ה’ בהם פרץ ,הקים ה’ המלכים ,וגזר אומר כי האיש הזריז שיגמור בטוב
לשאלות הלכתיות בבית ההוראה הקש 8
מחוברים ניתן להשיג את הגיליון
מתחילים
את היום!
עיצוב ועימוד :שוקי קנר
מדי שבוע בכל סניפי
להצטרפותnewsletter.mechubarim@gmail.com : ישירות למייל האישי
קו מענה הלכה
עיצוב ועימוד עלונים :שוקי קנר
העלון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים "ספרי אור החיים"
ירושלים :ירמיהו | 13שאולזון | 49הפסגה | 45בר אילן | 4חבקוק • 2בית שמש :שדרות
האמוראים | 63נחל ניצנים | 3יהודה הנשיא • 6בני ברק :רבי עקיבא | 152רבי עקיבא 68
| הרב שך | 8אהרנוביץ | 12נחמיה | 28כהנמן • 64מודיעין עילית :שד' יחזקאל | 2חפץ
02-803-9999
חיים 7אלעד :יהודה הנשיא • 94אשדוד :יהודה הנשיא | 8אליעזר בן הורקנוס 8ביתר
או במיילrav@abiryaakov.com :
עילית :הרן • 9חיפה :מיכאל 27נתיבות :הרמב"ם 1נתניה :הס 18פתח תקוה :רוטשילד 75
קו השיעורים – קול הלשון03-6171077 :
לתגובות ולהצטרפות לקבלת הגליון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ב מחוברים
מעשיות ולקחים מאלפים
מצדיקי הדורות סיפורי צדיקים
כמובן שהמזגן לא פעל אך לא אדם עם כשרון טכני כמותו יתייאש .במיומנות פירק בורג פה ובורג שם
ו ...ערמת שטרי כסף התפזרה על פני הרצפה...
לפתע חשף הבן וסיפר :אמא התאפיינה בנוהג מוזר של אגירת כספים .זו בדרכו חזרה מהכולל ,בתום ‘סדר א’’ ,הבחין ר’ שלמה במזגן-חלון המונח
תופעה אופיינית לניצולי שואה שבהשפעת מה שעבר עליהם מניחים בצד לצד פח האשפה.
כסף ‘לשעת הצורך’ .וכך מצאנו אצלה כסף במקרר ,בקופסאות נעליים, מיודענו התברך ב’ידיים טובות’ ולא פעם הצליח לשמש כטכנאי של
ומתחת למגירות ...לפני שפינינו את הדירה שלה ערכנו חיפוש יסודי בכל עצמו .הצצה לכיוון המזגן לימדה אותו שהמזגן לא מספיק ישן ,ולכאורה
החורים והסדקים .מצאנו שם הרבה חסכונות מוחבאים -ביניהם שטרות יש לו עדיין מה לתרום לאנושות .אלא מאי ,התקלקל לו חלק מסוים? תמיד
שתוקפן כבר פג לפני עשרות שנים ...ההתרגשות בליבו של מיודענו הגיעה אפשר להחליף! חזר למקום עם עגלה קטנה ,העמיס את המזגן והניח אותו
לשיאה .הוא שלף את חבילת השטרות והניח אותה בידי הבנים ההמומים. באיזושהי פינה .שימתין לזמן פנוי יותר .כעת עליו לסעוד ארוחת צהריים,
‘הנה עוד חיסכון שלא מצאתם! זה היה במזגן’... לשמור על הילדים ,לנוח קמעא ולחזור לספסל לימודיו.
הבנים לקחו את הכסף ושניהם טענו אינסטינקטיבית שעליהם להתחלק במוצאי שבת ,לאחר שסיים לעזור בסידור הבית ,החליט להתפנות למזגן.
כמובן שהמזגן לא פעל אך לא אדם עם כשרון טכני כמותו יתייאש .במיומנות
עם המוצא.
פירק בורג פה ובורג שם ו ...ערמת שטרי כסף התפזרה על פני הרצפה!
מיודענו טען שעליו להתייעץ בענין ,כאברך כולל שמשתכר ממלגה הלכות ‘השבת אבדה’ מעולם לא היו עבורו אקטואליים כמו הפעם .מסקנתו
צנועה ,היה סכום הכסף הלא צפוי נצרך ביותר .אך בעצה אחת עם אשתו היתה שמותר לו לקחת את הכסף ,אך לא איש כמוהו יעמיד עצמו על
החליטו שמצוה שהגיע לידם במאמץ כדאי לשמור בשלימות לעולם הבא. שורת הדין .תלה מודעה ליד פח האשפה‘ :מי שזרק כאן מזגן-חלון מתבקש
מי כעמך ישראל! להתקשר למספר’...
(האמנתי ואספרה -גל’ קבלת שבת) בסתר לבו קיווה שלא יתקשרו .ואכן לא התקשרו.
ומדוע שיתקשרו? כדי לקבל קנס מ’פקח ירוק’ שאמון
בס"ד
על שמירת הסביבה? אך מכיון שכבר התחיל במצוה
החליט לא להזניחה .תלה מודעות בבניינים הסמוכים
לפח לאמור ‘מי שזרק מזגן-חלון ליד פח האשפה וכו’.
כמובן שגם הפעם לא התקשרו .כמאמץ אחרון
החליט לעבור בין הדירות ולהתעניין מי החליף
לאחרונה מזגן .בכל זאת ,מדובר היה בסכום נכבד של
ארבעים ושלשה אלף שקל.
עבר ונקש בין הדלתות עד שהגיע למשפחה
ש’הודתה באשמה’ :זרקנו את המזגן כי הוא פשוט לא
עבד‘ .אז למה לא תיקנתם אותו? ‘כי עברנו להתגורר
כאן לפני זמן קצר .הבנו שהמזגן הזה מרעיש ובמסגרת
השיפוצים שערכנו בבית החדש ,החלטנו גם להחליף
מזגן .השיפוצניק הניח אותו ליד הפח ,טען שהוא לא
שוה כלום.
‘ממי קניתם את הדירה?’ הם נקבו בשמה של
הקשישה שהתגוררה בבית לפניהם.
הוא התקשר למספר של הקשישה ולא נענה .כאשר
הדבר חזר על עצמו בירר אודותיה ושמע שעברה
לחסות במעון הורים -אחד המפורסמים שבירושלים.
לא התעצל ופשוט נחת במעון ההורים ,נקב בשמה
בפני פקיד הקבלה שהפנה אותו אליה .במהלך
השיחה הבחין שמדובר באשה מאד מבוגרת ולא מעט
מבולבלת .היא לא היתה ממש מודעת לסביבה ,ולא
הצליחה להשיב על שאלותיו‘ .אני גרה פה במשך כל
השנים’ -כך לדבריה...
פקיד הקבלה יעץ לו להגיע פעם אחרת ‘הילדים
שלה מגיעים הרבה .תיכנס מתי שהם פה’ .כאשר
הגיע בשנית ,מצא את הקשישה יושבת בלובי ולצידה
שניים‘ .שלום’ איחל להם והתעניין ‘מי אתם?’ הבנים
שלה‘ .בלי עין הרע נראה שאמא שלכם מאריכה ימים’,
החמיא ושאל ‘עברה את השואה?’ הבן השיב בחיוב.
‘מתי עלתה לארץ?’ הבן סיפר בהתלהבות את קורות
חייה של האם ושמח למראה הזר שמפיג לו את השעות
הארוכות ליד אמו הקשישה.
במשך שעתיים דובב את הילדים לפני שסיפר
להם על המזגן שמצא .הם לא הבינו איך הם קשורים
לנושא ,וכמובן ,שמצדם הוא יכול לקחת את המזגן.
רק בשלב זה הרגיש שהגיעה ‘שעת הכושר’ והתעניין
אם אמם היתה עשירה -עשירה? ממש לא .תראה,
כניצולת שואה קיבלה שילומים מגרמניה ,ויחד עם
הפנסיה הסתדרה יפה בחיים .עשירה? מה פתאום...
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ג מחוברים
מעשיות ולקחים מאלפים
מצדיקי הדורות סיפורי צדיקים
האם אתה זוכר את יוסל החבר שלך? כשסיים את רבע שעת הלימוד ,שב למשמרת העבודה וחזר לכיוון הנהר.
אני הוא יוסל! דבר ראשון ,קח עשרים אלף דולר שוב הוא מעמיס מים ,ושוב הוא רץ .המאמץ גדול ,הקושי עצום,
בשביל הנעליים .וחוץ מזה מהיום אך עיניו בוערות בלהט -שוב יצליח ‘לגנוב’ רבע שעה של לימוד תורה...
אתה חי על חשבוני... מחנה העבודה שבירכתי קאזאן ,אז -חלק מהאימפריה הסובייטית הגדולה ,היה אחד
סיפור מופלא סיפר המגיד מישרים הנודע הגאון רבי המקומות שפחות נעים לשהות בו ,וזאת בלשון המעטה .התנאים היו תת תנאים ,הקור
מרדכי דרוק זצ”ל על מעלת גמילות חסדים. המקפיא ותנאי העניות הקשים הפכו את החיים לבלתי נסבלים.
מצבם הכלכלי של היהודים באירופה לפני מלחמת הגאון הצדיק רבי יצחק זילבר זצ”ל נשלח למחנה העבודה לשנתיים מאסר ,בהן נזקק
העולם השניה היתה קשה מאוד .רוב היהודים לא היתה למסירות נפש של ממש כדי לשמר את הגחלת היהודית הפועמת בקרבו.
להם פרוטה בכיס ,וקניית זוג נעליים היתה נחשבת מתנה באחד מימי מאסרו ,נגזר עליו לשמש במשך תקופה כשואב המים לאסירי המחנה .כדי
חשובה מאוד. להבין את מהות העבודה יש לפרט ,שבתאי המגורים במחנה העבודה הרוסי לא היו ברזים או
יהודי אחד בעיירה הבטיח לשני בניו שאם הם ילמדו מים זורמים ,וכל המים ששימשו את האסירים לשתיה ,לרחיצה וכל שימוש אחר -היו מים
היטב ויבחנו על לימודם ,הוא יקנה לאחד חולצה חדשה שנשאבו מנהר קאזאנקה הסמוך למחנה העבודה .מפקדי המחנה הטילו על רבי יצחק את
ולשני נעליים חדשות .הילדים שמאוד רצו את המתנות התפקיד הקשה ,ללכת לנהר הלוך ושוב ,לחצוב בידיו את הקרח שקפא עליו ,ולשאוב דליי
האלה ישבו וחזרו בשקדנות על הגמרא ,ומשבחן אותם מים -אותם נשא אל המחנה.
אביהם וראה שהם שולטים היטב בלימודם ,קנה להם את כדי לספק את התצרוכת הדרושה למחנה ,נאלץ רבי יצחק לעבוד בפרך כל יום ,מבוקר ועד
המתנות כפי שהבטיח להם. ליל .מדי יום ,בשעה 5וחצי בבוקר התייצב למלאכה ,הרכיב על כתפיו את המוט ועליו שני
הילד שקיבל את הנעליים קראו לו יעקב ,וכאשר יצא דליי המים ,ויצא אל הנהר .שבר את הקרח ,שאב מים חיים ,ושב למחנה -נושא על כתפיו
לראשונה בנעליו החדשות לרחוב ,שמע את יוסל חברו את המטען הכבד.
היתום מבקש מאמו שתקנה גם לו נעליים חדשות. כך הלך רבי יצחק ,הלוך ושוב ,כל יום ,כל היום .מ -5:30בבוקר ועד 7:30בערב ,בלי
האלמנה לא ידעה מה לעשות ,לא היה לה לחם בבית, להתיישב או לנוח ולו לרגע אחד .אסירי המחנה זקוקים למים ,המפקדים מפקחים שהוא לא
אך ליבה נכמר בקרבה והיא הבטיחה לילד שאולי לקראת מתרשל בתפקידו ,ועליו לעמוד ביעדים ולשאוב את מלוא כמות המים הדרושה.
פסח היא תקנה לו נעליים חדשות .כששמע זאת יענקל, למעשה ,רבי יצחק היה מרוצה מהעבודה שנגזרה עליו ,למרות הקושי הרב והמאמץ
לא יכל ליבו הרחום לשאת את הצער ,הוא פשט את נעליו הפיזי הכבד .בעבודה הזו ,לא נאלץ לבלות את יומו עם האסירים הערלים שמסביב ,ומה
החדשות והגישן ליוסל היתום ,באומרו :תן לי את נעליך עוד -שבימי ששי יכול היה להסתייע באסירים נוספים ,שסייעו לו לשאוב די מים כדי שיוכל
הישנות וקח לך את אלה .ואכן יעקב לבש את נעליו לשבות ביום השבת .מה כבר יכול יהודי לבקש יותר מזה? האם בתנאי מחנה העבודה יכולה
הישנות של חברו ,והלך הביתה ,שם היה צריך להתחמק להיות עבודה טובה מזו?
בתירוצים ואמתלאות שונות שלא לספר להם מה קרה עם אלא שקושי אחד ומרכזי ניצב בפניו ,הטריד את מחשבתו .הלא חיוב לימוד תורה מוטל על
נעליו החדשות... כל יהודי ,עשיר כעני ,מבוגר כצעיר ,איש משוחרר כאסיר במחנה העבודה‘ .ואני ,אינני זוכה
עברו ימים ,ואמו האלמנה של יוסל שבקה חיים גם ללמוד תורה ,אין לי דקה אחת של פנאי בעבודה הזו! כל היום אני מתרוצץ הלוך ושוב אל
היא ,לא עליכם ,והילד היתום נשאר בודד בעולם .פנה הנהר וממנו ,מתי אספיק משהו לעבודת השם ,מעשה חסד ,ניצול הזמן לנכסים נצחיים?!’
יעקב לאביו וביקש ממנו להכניס את חברו לביתם .אך -הרהר בעצב...
האב אמר שהדבר בלתי אפשרי ,הרי אנו גרים בדירת חדר אך לא איש כרבי יצחק ,יתן לעצב להכריע .הוא חישב ובדק היטב ,וגילה כי הדרך מן הנהר,
קטנה ,אין לנו מקום... כשהוא נושא את הדליים הכבדים ,אורכה כשעה הליכה‘ .אם ארוץ כל הדרך ,סביר שהדרך
הגיע הערב ,והאב הבחין שיעקב איננו .יצא בבהלה תתקצר מעט ,ואז אוכל למצוא כמה דקות לפני היציאה לסיבוב הבא!’ -חשב ,ובדק...
לחפשו ,ומצאו יושב בבית המדרש ביחד עם חברו היתום. כבר באותו היום ,החל רבי יצחק לרוץ .ואין הכוונה לריצה קצרה או קלילה ,אלא לריצה
“מה אתה עושה כאן ,יענקל?!” ,תמה האב“ .באתי לישון רצופה ,במשך 45דקות ,כאשר דליי מים כבדים על כתפיו! נקל לשער כי המאמץ היה אדיר,
כאן עם חברי ,כדי שהוא לא ישאר לבד” ,ענה יענקל .ראה הוא נדרש למצות עד כלות את כוחותיו הפיזיים החלושים ,אך הוא המשיך לרוץ כל הדרך
האב שבנו נחוש בדעתו ,הסכים והכניס את יוסל היתום מן הנהר לכיוון הצריף 45 ,דקות רצופות ,כשכובד המים מוטל עליו!
לביתו. כשהגיע למחנה ,פרש לצריף לרבע שעה ,ושם ,מאחורי הוילון ,הוציא את המשניות
עברו שנים ,יענקל עבר את מוראות השואה ,ולאחר שהחביא מבעוד מועד ,והגה בהן בשקיקה .לא סדר לימוד ארוך ,לא בבית מדרש ממוזג ,לא
תום המלחמה החליט לעקור לארץ אבותינו ,כאן בארץ מתוך תנאים הטובים ביותר ,אלא מוסתר מאחורי וילון ,באפיסת כוחות לאחר ריצה מתישה,
נשא אשה והקים משפחה לתפארת. הצליח ‘לחטוף’ רבע שעה הגונה של לימוד תורה!
עברו עוד שנים ,היה זה בשנת תשכ”ז ,הכותל שוחרר, כשסיים את רבע שעת הלימוד ,שב למשמרת העבודה וחזר לכיוון הנהר .שוב הוא מעמיס
ובתשעה באב נסע ר’ יעקב לשפוך את צקון לבו אצל מים ,ושוב הוא רץ .המאמץ גדול ,הקושי עצום ,אך עיניו בוערות בלהט -שוב יצליח ‘לגנוב’
אבני הכותל .היו לו כמה בנות בוגרות בבית ,והוא צריך רבע שעה של לימוד תורה...
להשיאן ,והפרוטה אינה מצויה בכיסו .הוא עמד ברחבת וכך עשה רבי יצחק ,שוב ושוב ושוב 14 .שעות ביום עמל בפרך ,ובכל דרך -רץ במהירות
הכותל והתפלל ברגש .לפתע שם לב שיהודי אמריקאי כדי להספיק את רבע השעה ‘שלו’ ,היקרה לו מפז ,אותה יוכל לנצל לצמיחתו הרוחנית כפי
עומד ומביט בו ללא הרף .הדבר הפריע לו והסיח את שאיוותה נפשו .הוא הוצרך לשם כך לרוץ ולהתאמץ ,להסתתר ולהתחבא ,לוותר על דקות
דעתו מתפילתו ,הוא ניסה לזוז ולעמוד במקום אחר ,אך מנוחה יקרות ולהקריב את האפשרות לפוש קמעא -אך הוא זכה להשיג רבע שעה של לימוד
ללא הועיל ,הלה אינו מוריד את מבטו ממנו. תורה ,רבע שעה יקרה מפז!
ר’ יענקל ניגש אליו ,הושיט לו את ידו לשלום ,ושאלו את סיפורו זה כתב לימים בספרו ‘להישאר יהודי’ ,בהדגישו את האושר הרב שהיה מנת
האם הוא מחפש משהו .מיד נענה היהודי“ :האם אתה חלקו ,לנוכח ה’מציאה’ היקרה -רבע שעה של לימוד תורה ,נגד כל הסיכויים.
אינך יענקל מעיירה פלונית?”“ .כן ,נכון! מי כבודו?”, ‘היו ימים שהצלחתי לצבור שלוש שעות תמימות!’ -סיפר באושר אין קץ לתלמידיו,
השיב כשהוא מופתע. ‘הצלחתי מאותם רבעי שעה ללמוד בעל פה מסכתות שלימות ,אותן אני זוכר עד היום!’
“האם אתה זוכר את יוסל החבר שלך? אני הוא יוסל! סיפור זה הוא כתמרור זוהר ,לכל יהודי באשר הוא .אם אנו ‘לא מוצאים זמן’ ,אם אנו חשים
דבר ראשון ,קח עשרים אלף דולר בשביל הנעליים .וחוץ שעומס המטלות אינו מאפשר ,אם אנו מרגישים שעתותינו אינן בידינו ,הבה נראה לנגד
מזה מהיום אתה חי על חשבוני ,לא אשכח את החסד עינינו את דמותו של רבי יצחק בוחר לרוץ -ריצה קשה ומאומצת ,כדי לחטוף רבע שעה,
שעשית אתי כשהייתי ילד יתום ,את כל חיי אני חייב לך. כדי למצוא עוד כמה דקות יקרות ,דווקא בתת התנאים שהיו מנת חלקו.
כמובן שכל הוצאות נישואי ילדיך הם עלי ,אולי אוכל ואנו ,שמצבנו טוב בהרבה בכל המובנים ,הבה נחשוב איך נוכל להרוויח עוד כמה דקות,
להחזיר לך בכך מעט ממה שעשית אתי”... איך נוכל לחשב את יומנו באופן כזה שייצברו לנו מפה ומשם רבעי שעה או אפילו כמה
סיים הרב דרוק את הסיפור ואמר :הרבה פעמים כאשר דקות ,אותם ננצל היטב .בעולם של ימינו זה כל כך קל ,ספרי הקיצורים מצויים...
יהודי גומל חסדים עם זולתו ,הוא יכול לראות בחוש את בחשיבה נכונה ,בתכנון נבון ,כולנו יכולים למצוא את הדקות הללו .אם להוסיף סדר
ה”אוכל פירותיהם בעולם הזה” ,וכמובן שהקרן קיימת לו לימוד ,אם להוסיף מעשה חסד ,אם להקדיש חמש דקות לשיחה עם אדם גלמוד .חמש דקות
לעולם הבא. מנוצלות -הופכות כל רגע מבוזבז לרגע פז ,מקנות קנייני נצח!
(גל’ מתיקות הדף היומי) (פניני פרשת השבוע)
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ד מחוברים
מעשיות ולקחים
מאלפים מצדיקי
הדורות סיפורי צדיקים
פנינים על הפרשה: עצות וסגולות:
שרה תיקנה מה שפגמה חוה
וַ ִ ּי ְהיוּ ַח ֵ ּיי שָׂ ָרה ֵמ ָאה ׁ ָשנָ ה ְו ֶעשְׂ ִרים ׁ ָשנָ ה ְו ׁ ֶש ַבע ׁ ָשנִ ים ׁ ְשנֵ י ַח ֵ ּיי שָׂ ָרה (כג א).
ב’ עדים ליהודי ,בחול -ברית ותפילין .בשבת -ברית ושבת
יֵ ׁש לִ ְרמֹז ִמ ּ ְפנֵ י ָמה נִ כְ ְּתבוּ ׁ ְשנוֹ ת שָׂ ָרה ַ ּב ּתוֹ ָרהְ .ו ֶא ְפ ׁ ָשר לוֹ ַמרְּ ,דשָׂ ָרה ִא ֵּמנוּ ִהיא ְּב ֶד ֶרְך ֵע ְדוֹ ֶתיָך ּ ַשׂ שְׂ ִּתי ְּכ ַעל ָּכל הוֹ ן (תהלים קיט יד)ִ .ה ֵ ּנה ָּכ ַת ְבנוּ ְּבאוֹ ת ָא ֶל”ף ְּד ֵע ְדוֹ ֶתיָך
ִ ּגלְ גּ וּ ל ַח ָ ּוה ַּכ ָ ּידוּ ַע (ליקוטי תורה שמואל א’)ְ ,ו ָכל ַמה ּׁ ֶש ִ ּקלְ ְק ָלה ָוּפגְ ָמה ַח ָ ּוה ָ ּב ָאה שָׂ ָרה ֵהם ׁ ְשנֵ י ֵע ִדים ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ִעם ִא ׁיש ַה ִ ּישְׂ ְר ֵאלִ יְ ,ו ֵאינָ ם נִ ְפ ָר ִדים ִמ ֶּמנּ וּ ֵ ּבין ַ ּבחֹל ֵ ּבין ְּב ׁ ַש ָ ּבת,
ְו ִת ְ ּקנַ ּתוְֹ .ו ִה ֵ ּנה ׁ ְשנֵ י ַח ֵ ּיי שָׂ ָרה ֵהם קכ”זְ ,וקוּ ”ף ְּבאי”ק ִהיא י’ ֲה ֵרי ֲעשָׂ ָרהְ ,ו ָכ”ף ְּבבכ”ר ַ ּבחֹל אוֹ ת ְּב ִרית וּ ְת ִפ ִּליןְ ,וּב ׁ ַש ָ ּבת אוֹ ת ְּב ִרית ְו ׁ ַש ָ ּבת:
ִהיא ב’ ֲה ֵרי ׁ ְשנַ יִ םִ ,עם ׁ ֶש ַבע ַה ִ ּנ ׁ ְש ָא ִרים ֲה ֵרי ִּת ׁ ְש ָעה ָעשָׂ רּ ִ ,ג ַימ ְט ִר ָ ּיא ַ‘ח ָ ּוה’ ,לִ ְרמֹז ְּדשָׂ ָרה ברית הוא יסוד ותפילין ושבת הם נצח והוד
ִא ֵּמנוּ ִּב ׁ ְשנֵ י ַח ֶ ּי ָיה ִּת ְ ּקנָ ה ַמה ּׁ ֶש ּ ָפגְ ָמה ַח ָ ּוה .עוֹ ד ,וַ ִ ּי ְהי’וּ ַח ֵ ּי’י שָׂ ָר’ה ֵמ ָא’ה סוֹ ֵפי ֵּתבוֹ ת ְו ֶא ְפ ׁ ָשר לוֹ ַמר ְּד ָה ֵע ִדים ַה ָּללוּ ֵהם נֶ ֶגד נֵ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ דְּ .דאוֹ ת ְּב ִרית ּ ָפ ׁשוּ ט הוּ א ׁ ֶשהוּ א
ֲהוָ יָ ”ה ,לִ ְרמֹז ְּד ַמה ּׁ ֶש ּ ָפגְ ָמה ַח ָ ּוה ְ ּב ׁ ֵשם ֲהוָ יָ ”ה ַה ּכֹל ִּת ְ ּקנָ ה שָׂ ָרה( :פיתוחי חותם) ֹאש ְו ׁ ֶשל יָ דְ ,ו ֵהם ְּכנֶ ֶגד ְּכנֶ ֶגד ַהיְ סוֹ דְ ,ו ַה ְּת ִפ ִּלין ֵהם ְּכנֶ ֶגד ַה ֵ ּנ ַצח ְו ַההוֹ דּ ִ ,ד ׁ ְשנַ יִ ם ֵהםֶ ׁ ,של ר ׁ
‘זָ כוֹ ר’ (שמות כ ח) ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’ (דברים ה יב)‘ ,זָ כוֹ ר’ לִ ְדכוּ ָרא ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’ לְ נוּ ְק ָבאְ ,ונֵ ַצח ְּדכוּ ָרא
ְוהוֹ ד נוּ ְק ָבאְ .ו ַהיְ נוּ נַ ִמי ֵעדוּ ת ׁ ַש ָ ּבת ׁ ֶש ִהיא ‘זָ כוֹ ר’ ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’‘ ,זָ כוֹ ר’ ְּבנֵ ַצח ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’ ְּבהוֹ ד,
בשנותיה של שרה רמוזים שמות הקודש ְּדנֵ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד ְּד ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמא ֵהם ִע ַ ּקר מ ִֹחין ִ ּדזְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפיןְ ,ונֵ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד ִ ּדזְ ֵעיר
וַ ָּת ָמת שָׂ ָרה ְּב ִק ְריַ ת ַא ְר ַ ּבע ִהוא ֶח ְברוֹ ן ְּב ֶא ֶרץ ְּכנָ ַען וַ ָ ּיבֹא ַא ְב ָר ָהם לִ ְס ּפֹד לְ שָׂ ָרה צוּפיםְ ,ו ִע ַ ּקר ּ ַפ ְרצוּף ָר ֵחל הוּ א ְּכנֶ ֶגד נֵ ַצח ַאנְ ּ ִפין ֵהם ִע ַ ּקר מ ִֹחין ְּדנוּ ְק ָבאְ ,ו ֵכן ְּב ָכל ַה ּ ַפ ְר ִ
ְולִ ְב ּכ ָֹת ּה (כג ב). הוֹ ד יְ סוֹ ד ִ ּדזְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפיןְ .ו ֶא ְפ ׁ ָשר ְּד ָלזֶ ה ָא ְמ ָרה ּתוֹ ָרה (דברים לא כח) ְ‘ו ָא ִע ָידה ָ ּבם ֶאת
ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹז ְּדקכ”ז ׁ ָשנָ ה ׁ ֶש ָחיְ ָתה שָׂ ָרה ְרמוּ זִ ים ָ ּב ֶהם ַא ְר ָ ּב ָעה ׁ ֵשמוֹ ת ,הֲוָיָ”ה אֲדֹנָ”י ַה ּׁ ָש ַמיִ ם ְו ֶאת ָה ָא ֶרץ’ְּ ,ד ׁ ָ’ש ַמיִ ם’ הוּ א ַה ֵ ּנ ַצח ְו ָ’ה ָא ֶרץ’ הוּ א ַההוֹ דְ ,ו ֶ’את’ ְּדגַ ֵ ּבי ַה ּׁ ָש ַמיִ ם
יָ”הּ אֶהְיֶ”הּ ִ ,ג ַימ ְט ִר ָ ּיא קכ”זּ ָ .בא לִ ְרמֹז ַעד ֵה ָיכן ִה ִ ּג ָיעה ְק ֻד ּׁ ָש ָת ּה ַוּמ ֲע ָל ָת ּהְּ ,ד ָכל ׁ ְשנוֹ ֶת ָיה לְ ַרבּ וֹ ת ַהיְ סוֹ דְ ,ו ֶ’את’ ְּדגַ ֵ ּבי ָה ָא ֶרץ לְ ַרבּ וֹ ת ַה ַּמלְ כוּ ת:
ָהיוּ ִּב ׁ ְשמוֹ ָתיו יִ ְת ָ ּב ַרְךִ ,מ ּׁשוּ ם ְּד ִהיא ְרמוּ זָ ה ַ ּב ּׁ ְשכִ ינָ ה ַמ ָּמ ׁש ְוּמ ֻק ּׁ ֶש ֶרת ִע ָּמ ּה .וּ לְ ִפ ָיכְך הנה”י אינם נפרדים מהאדם כמו במרכבה העליונה
בּ ַתּ ְִח ָּלה ָהיְ ָתה שָׂ ַריְ ,ו ָחזַ ר ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ְו ִה ּ ִטיל ָל ּה ֵה”א ְּבסוֹ ָפ ּה ,לִ ְרמֹז ָע ֶל ָיה ׁ ֶש ִהיא ְו ִה ֵ ּנה ְּכ ׁ ֶש ִ ּי ְתבּ וֹ נֵ ן ָה ָא ָדם ָ ּב ִענְ יָ ן ַה ֶּזהּ ִ ,דכְ מוֹ ׁ ֶש ִ ּנכְ נָ ִסים נֵ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד ְּד ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמא
ְמ ֻק ּׁ ֶש ֶרת ַ ּב ּׁ ְשכִ ינָ ה ׁ ֶש ִהיא ֵה”א ׁ ֶש ְּב ׁ ֵשם ֲהוָ יָ ”הְ .וזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר וַ ָּת ָמת שָׂ ָרה ְּב ִק ְריַ ת ַא ְר ַ ּבע, ִּבזְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפיןְ ,ונֵ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד ִ ּדזְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין ְּבנוּ ְק ָבאֵּ ,כן ָעשָׂ ה ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ׁ ֶש ִ ּי ְהיוּ
ְּכלוֹ ַמרְ ׁ ,שנֵ י ַח ֶ ּי ָיה נִ ְק ָר ִאים ָ ּבם ַא ְר ָ ּב ָעה ׁ ֵשמוֹ תֶ ׁ ,ש ֵהם ֲהוָיָ”ה אֲדֹנָ”י יָ”הּ אֶהְיֶ”הְ ,וזֶ ה ָהיָ ה ַה ֵ ּנ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד ָ ּב ָא ָדם ַה ַּת ְח ּתוֹ ןְ ,ול ֹא יִ ְת ּ ָפ ְרדוּ ִמ ֶּמנּ וּ ֵ ּבין ַ ּבחֹל ֵ ּבין ְּב ׁ ַש ָ ּבת ָּכ ָאמוּ רִ ,מ ֶּזה
ָל ּה ִמ ּ ְפנֵ י ׁ ֶש ִהיא ְמ ֻח ֶ ּב ֶרת ַ ּב ּׁ ְשכִ ינָ ה ַה ִ ּנ ְק ֵראת ֶא ֶרץ ְּכנ ַָען .וּ לְ ָהכִי נִ ְת ַע ֵ ּצב ַא ְב ָר ָהם ַה ְר ֵ ּבה יִ ָירא וּ ְת ַס ֵּמר שַׂ ֲע ַרת ְּבשָׂ רוֹ ְ ,ויִ ָּז ֵהר ַעד ְמאֹד ְּכ ֵדי ׁ ֶשלּ ֹא לִ ְפ ּגֹם ָ ּב ֵע ִדים ַה ָּללוְּּ .ד ָצ ִריְך
יכְך וַ ָ ּיבֹא ַא ְב ָר ָהם לִ ְס ּפֹד לְ שָׂ ָרה( :פיתוחי חותם) ַעל ֶה ְע ֵּד ָר ּה ,לְ ִפ ָ ֵל ַידע ָה ָא ָדם זֹאת ַה ַּמ ֲע ָלה ַה ְ ּגדוֹ ָלה ׁ ֶש ָעשָׂ ה לוֹ ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ אֶ ׁ ,ש ַה ֵ ּנ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד
ֵאינָ ם נִ ְפ ָר ִדים ִמ ֶּמנּ וּ ֵ ּבין ַ ּבחֹל ֵ ּבין ְּב ׁ ַש ָ ּבתֶ ׁ ,ש ָעשָׂ ה לוֹ ּד ְוּמיָ א ְּד ֶמ ְר ָּכ ָבה ָה ֶעלְ יוֹ נָ הְ .ויֵ ׁש
לִ ְרמֹז זֶ ה ְּב ַמה ּׁ ֶש ָא ַמר ַה ָּכתוּב (בראשית ט ו) ִּ‘כי ְּב ֶצ ֶלם ֱאל ִֹהים ָעשָׂ ה ֶאת ָה ָא ָדם’‘ְּ ,ב ֶצ ֶלם
כדי לזכות לתורה ולמצוות צריך להתרחק מהנאות העולם ֱאל ִֹהים’ ִעם ַה ּכוֹ ֵלל ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ‘נֵ ַצח הוֹ ד ִויסוֹ ד’ ,זֶ הוּ ַה ֶ ּצ ֶלם ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ִעם ָה ָא ָדם ְּב ָכל יוֹ ם,
וַ ָ ּי ָקם ַא ְב ָר ָהם ֵמ ַעל ּ ְפנֵ י ֵמתוֹ וַ יְ ַד ֵ ּבר ֶאל ְּבנֵ י ֵחת ֵלאמֹרּ ֵ .גר ְותוֹ ׁ ָשב ָאנֹכִ י ִע ָּמ ֶכם ְוגוֹ ’ ְו ִאם יִ זְ ֶּכה ָה ָא ָדם ְויִ ְהיֶ ה ְמ ַק ֵ ּים ‘סוּ ר ֵמ ָרע וַ ֲעשֵׂ ה טוֹ ב’ (תהלים לז כז) ֲה ֵרי ַה ֶ ּצ ֶלם ַה ֶּזה
(כג ג-ו). ְּב ַע ְצמוֹ נַ ֲעשֶׂ ה ָע ָליו ֵמלִ יץ טוֹ בְּ ,ד ֵ’מלִ יץ’ ִע ָ ּק ָר ּה אוֹ ִת ּיוֹ ת ֶ‘צ ֶלם’ְּ ,ד ַה ֶ ּצ ֶלם ַה ֶּזה ׁ ֶש ֵהם
ֶא ְפ ׁ ָשר לְ ָפ ֵר ׁש ַה ּ ְפסוּ ִקים ָה ֵאלּ וּ ְּב ֶד ֶרְך ֶר ֶמז ַעל ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ְו ַהגּ וּףְּ ,דיָ דוּ ַע ְּד ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ֵע ָדיו ְּבחוֹ ָת ָמיו זָ כִ ין לוֹ [וכו’]:
נִ ְק ֵראת ְּב ׁ ֵשם ִא ׁיש ְו ַהגּ וּף ְּב ׁ ֵשם ִא ּׁ ָשהְ .ו ִה ֵ ּנה ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ָּכל ִח ׁ ְש ָק ּה ְו ַת ֲאוָ ָת ּה הוּ א ְּבאוֹ תוֹ ועל דבר זה שמח דוד ואמר ‘בדרך עדותיך ששתי’
עוֹ ָלםְ ,ו ֵאין ָל ּה ַּת ֲאוָ ה ְו ֵח ֶפץ ְּב ָכל ַמה ּׁ ֶשעוֹ שֶׂ ה ָא ָדם לְ ָצ ְר ֵכי גּ וּפוֹ ְּבזֶ ה ָהעוֹ ָלםַ ,רק ְּב ַמה
וּכְ ׁ ֶש ִ ּנ ְתבּ וֹ נֵ ן ָּד ִוד ַה ֶּמ ֶלְך ָע ָליו הַשָּׁלוֹ ם ָ ּב ֵע ִדים ַה ָּללוּ ָה ֲאמוּ ִריםְ ,ויָ ַדע ְו ִה ִּכיר ׁ ֶש ֵהם
ּׁ ֶש ְּמ ַס ֵ ּגל ְּבתוֹ ָרה ְוּב ִמ ְצוֹ ת ְוּב ַמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִביםְ .ו ִה ֵ ּנה ֵאין ָס ֵפק ׁ ֶש ֵאין ָא ָדם יָ כוֹ ל לְ ַה ּ ִׂשיג
ְּכנֶ ֶגד נֵ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד ַמ ָּמ ׁשְ ,ו ֵהן ֵה ָ ּנה ֶצ ֶלם ֱאל ִֹהים ,שָׂ ַמח שִׂ ְמ ָחה ְ ּגדוֹ ָלהְ .ו ַעל זֶ ה ָא ַמר
ַמ ֲעלַ ת ַה ּתוֹ ָרה ַוּמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים ִאם ל ֹא ֵה ִמית ַע ְצמוֹ ָ ּבעוֹ ָלם ַה ֶּזהְּ ,כמוֹ ׁ ֶש ָּד ְר ׁשוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ
ְּב ֶד ֶרְך ֵע ְדוֹ ֶתיָך שַּׂשְׂ ִּתיֵ ,הם ָה ֵע ִדים ׁ ֶש ָ ּנ ַת ָּת ִע ָּמ ִדי ַ ּבחֹל ְוּב ׁ ַש ָ ּבתְ .ולִ כְ אוֹ ָרה ֵהם לְ ִפי
זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה (ברכות סגַ ):על ּ ָפסוּ ק (במדבר יט יד) ָ‘א ָדם ִּכי יָ מוּ ת ְּבא ֶֹהל’ .וּכְ ׁ ֶש ֵּמשִׂ ים
ַה ִ ּנ ְר ֶאה ׁ ְשנֵ י ֵע ִדיםְּ ,ד ַהיְ נוּ ַ ּבחֹל אוֹ ת ְּב ִרית וּ ְת ִפ ִּלין ְוּב ׁ ַש ָ ּבת אוֹ ת ְּב ִרית ְו ׁ ַש ָ ּבתָ ,א ְמנָ ם
ָא ָדם ַע ְצמוֹ ְּכ ֵמת ָ ּבעוֹ ָלם ַה ֶּזהּ ָ ,בזֶ ה נִ ּצָל ִמ ֵ ּי ֶצר ָה ָרע ִוּמ ַּת ֲאווֹ ָתיו ,וּכְ מוֹ ׁ ֶש ָאנוּ ִמ ְת ּ ַפ ְּללִ ים
ֹאש ְו ֶא ָחד ׁ ֶשל יָ דֶ ׁ ,של נִ ְתבּ וֹ נַ נְ ִּתי ִ ּד ׁ ְשל ֹ ׁ ָשה ֵע ִדים ֵהםְּ ,ד ַה ְּת ִפ ִּלין ׁ ְשנַ יִ ם ֵהםֶ ,א ָחד ׁ ֶשל ר ׁ
ְּב ָכל יוֹ ם ְ‘ונַ ְפ ׁ ִשי ֶּכ ָע ָפר לַ ּכֹל ִּת ְהיֶ ה’ְ ,וזֶ הוּ ִח ׁ ְש ָק ּה ׁ ֶשל ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמהִ ,אם ֵמשִׂ ים ַהגּ וּף ַע ְצמוֹ
ֹאש ְּכנֶ ֶגד ַה ֵ ּנ ַצח ְו ׁ ֶשל יָ ד ְּכנֶ ֶגד ַההוֹ דְ ,ו ַה ּׁ ַש ָ ּבת ַ ּגם ֵּכן ׁ ְשנַ יִ ם יֵ ׁש בּ וֹ ‘זָ כוֹ ר’ ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’, ר ׁ
ֵמתְּ ,ד ָבזֶ ה יָ כוֹ ל לְ ַה ְר ִו ַיח ּתוֹ ָרה ַוּמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִביםִ .וּמ ּ ַט ַעם זֶ ה ָה ְר ׁ ָש ִעים ֲא ִפלּ וּ ְּב ַח ֵ ּי ֶיהם
‘זָ כוֹ ר’ ְּכנֶ ֶגד ַה ֵ ּנ ַצח ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’ ְּכנֶ ֶגד ַההוֹ ד ,נִ ְמ ָצא נֵ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד חוֹ נִ ים ִע ּמוֹ ָּת ִמיד ֵ ּבין
ְקרוּ ִאים ֵמ ִתים (ברכות יחִ ,):מ ּׁשוּ ם ְּד ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ֵאינָ ּה ׁשוֹ ָרה ֶא ָּלא ְּב ִמי ׁ ֶש ֵּמשִׂ ים ַע ְצמוֹ
ַ ּבחֹל ֵ ּבין ְּב ׁ ַש ָ ּבתְ .וזֶ הוּ ְּב ֶד ֶרְך ֵע ְדוֹ ֶתיָך שַּׂשְׂ ִּתיֵ ,הם ָה ֵע ִדים ׁ ֶש ָ ּנ ַת ָּת ִע ָּמ ִדי ַ ּבחֹל ְוּב ׁ ַש ָ ּבת,
ֵמת ָ ּבעוֹ ָלם ַה ֶּזה ְוּמ ַב ֵ ּק ׁש ִּכי ִאם ָהעוֹ ָלם ַה ָ ּבאְ ,ו ָה ְר ׁ ָש ִעים ׁ ֶש ְּמ ַב ְ ּק ׁ ִשים ַּת ֲאווֹ ת ָהעוֹ ָלם
יוֹ ֵתר ִמ ָּכל שִׂ ְמ ָחה ְושָׂ שׂ וֹ ן ׁ ֶש ָ ּבעוֹ ָלם שָׂ ַמ ְח ִּתי ְושַׂ שְׂ ִּתי ָ ּב ֶהםְ .וזֶ הוּ ִמ ַּלת ְּכ ַעלְּ ,ד ַהיְ נוּ
ַה ֶּזה ְו ַח ִ ּיים ׁ ֶש ָּל ֶהם לְ ָצ ְר ֵכי גּ ָוּפםַ ,ה ְ ּנ ׁ ָש ָמה בּ וֹ ַר ַחת ֵמ ֶהם ,וּ לְ ִפ ָיכְך נִ ְק ָר ִאים ֵמ ִתים ֲא ִפלּ וּ
שַׂ שְׂ ִּתי ָ ּב ֶהם ַעל ָּכל שִׂ ְמ ָחה ְושָׂ שׂ וֹ ן ׁ ֶש ָ ּבעוֹ ָלםְ ,ו ַה ּ ַט ַעםֵ ,מ ַא ַחר ׁ ֶש ֵהם ְּכנֶ ֶגד ָּכל הוֹ ןֶ ׁ ,ש ֵהם
ְּב ַח ֵ ּי ֶיהם .נִ ְמ ָצא ׁ ְשנֵ י ּ ְפ ָע ִמים נִ ְק ָר ִאים ֵמ ִתיםַ ,חד ְּבעוֹ ָדם ַח ִ ּיים ְו ַחד לְ ַא ַחר ַה ִּמ ָיתה:
אשי ֵּתבוֹ ת נֵ ַצח ְוהוֹ דְ ,ו ַעל זֶ ה שַׂ שְׂ ִּתי נֵ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ דָּ ,כל הוּ א ַהיְ סוֹ ד ַּכ ָ ּידוּ ַע ,הוֹ ן ָר ׁ ֵ
הנשמה מבקשת מהאברים שיחשיבו את עצמם כמתים ֵמ ַא ַחר ׁ ֶש ֵהם ׁ ְשל ֹ ׁ ָשהְּ ,כנֶ ֶגד נֵ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד:
ְו ִה ֵ ּנה ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה יֵ ׁש ָל ּה ְמנוּ ָחה ְושִׂ ְמ ָחה ְּכ ׁ ֶש ַהגּ וּף ׁשוֹ ֵמ ַע לַ ֲע ָצ ָת ּה ְוחוֹ ׁ ֵשב ַע ְצמוֹ ֵמת ְּכ ֵדי
לַ ֲעבֹד ה’ ִּב ְת ִמימוּ תְ .וזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר וַ ָ ּי ָקם ַא ְב ָר ָהםִ ,היא ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמהֵ ,מ ַעל ּ ְפנֵ י ֵמתוֹ ְּ ,כלוֹ ַמר,
בברכת כהנים רמוז נצח הוד יסוד
ק ֶֹדם ִמ ָית ָת ּהְּ ,בעוֹ ָד ּה ַ ּב ַח ִ ּיים ָ ּבעוֹ ָלם ַה ֶּזהִ ,מ ּיוֹ ם בּ וֹ ָא ּה ָל ָא ָדם ִהיא חוֹ ׁ ֶש ֶבת ַע ְצ ָמ ּה ְּכ ִאלּ וּ ְו ֶא ְפ ׁ ָשר ְּד ָלזֶ ה רוֹ ֶמזֶ ת ִּב ְר ַּכת ּכ ֲֹהנִ ים ַה ְמ ׁ ֻש ֶּל ׁ ֶשת (במדבר ו כג-כז) ׁ ֶש ִהיא ְּכנֶ ֶגד נֵ ַצח הוֹ ד
ִהיא ֵמ ָתהְ .ו ִאם ָה ֵא ָב ִרים נִ ׁ ְש ָמ ִעים ָל ּהִ ,היא נוֹ ֶתנֶ ת ָל ֶהם ֵע ָצה ׁ ֶש ְ ּי ַח ּׁ ְשבוּ ָל ּה ְּכ ִאלּ וּ ִהיא יְ סוֹ דְ ,ו ֵהן ֵה ָ ּנה ֵע ֵדי ָה ָא ָדםְּ .ד ָא ַמר ִּב ְת ִח ַּלת ַה ְּב ָר ָכה ּ‘כֹה ְת ָב ְרכוּ ֶאת ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ָאמוֹ ר
ֵמ ָתה ְוגַ ם ֵהם ְּכ ִאלּ וּ ֵהם ֵמ ִתיםָ ,וּבזֶ ה יַ ְר ִויחוּ ּתוֹ ָרה ַוּמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִביםְ .וזֶ הוּ וַ יְ ַד ֵ ּבר ֶאל ְּבנֵ י ָל ֶהם’ְּ ,דלִ כְ אוֹ ָרה ָ‘אמוֹ ר ָל ֶהם’ נִ ְר ֶאה ִּכ ְמיֻ ָּתר .וּ לְ ִפי ַּד ְר ֵּכנוּ יָ בוֹ א ַעל נָ כוֹ ןְּ ,ד ַה ְּב ָר ָכה
ֵחת ֵלאמֹרֵ ,הם ָה ֵא ָב ִריםִ ,אם יֵ ׁש ָ ּב ֶהם ִח ַּתת ֱאל ִֹהים ְויִ ְר ַאת ה’ ְו ׁשוֹ ְמ ִעים לַ ֲע ַצת ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה, ַה ּזֹאת ׁ ֶש ִהיא ְמ ׁ ֻש ֶּל ׁ ֶשת ָ ּבא לְ ָב ֵרְך ֶאת יִ שְׂ ָר ֵאל ִמ ֵ ּנ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד ׁ ֶש ֵהם ַה ַּמ ׁ ְש ּ ִפ ִיעים
ְוזֶ הוּ ְּבנֵ י ֵחתָ ,ה ֵא ָב ִרים ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ָ ּב ֶהם ִח ַּתת ה’: ַ ּב ַּמלְ כוּ תְּ ,כמוֹ ׁ ֶש ָּכתוּב (בראשית כט ב) ְ‘ו ִה ֵ ּנה ׁ ָשם ׁ ְשל ֹ ׁ ָשה ֶע ְד ֵרי צֹאן ר ְֹב ִצים ָע ֶל ָיה’ .וּכְ ׁ ֵשם
ׁ ֶש ַה ַּמלְ כוּ ת נִ ׁ ְש ּ ַפ ַעת ַעל יְ ֵדי ַה ֵ ּנ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ דָּ ,כְך ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ַה ֻּמ ׁ ְש ּ ָפ ִעים ֵמ ַה ַּמלְ כוּ ת ָהוֵ י
ומסבירה לגוף שטובתו היא שיחשב כמת גוּפם ְּכ ֵדי ׁ ֶש ִ ּי ְהיוּ
ְּכ ִאלּ וּ נִ ׁ ְש ּ ָפ ִעים ִמ ֵ ּנ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ ד ,וּ ְצ ִריכִ ים לַ ֲעשׂ וֹ ת ֲה ָכנָ ה וּ ְק ֻד ּׁ ָשה ְּב ָ
ֵ ּגר ְותוֹ ׁ ָשב ָאנֹכִ י ִע ָּמ ֶכםְּ ,כלוֹ ַמר ֵ ּגר ְותוֹ ׁ ָשב ֲאנִ י ְו ַא ֶּתםֵ ּ .פרוּ ׁשֲ ,א ִפלּ וּ ָאנוּ נִ ְר ִאים ְראוּ יִ ים ׁ ֶש ַּת ׁ ְש ּ ִפ ַיע ֲע ֵל ֶיהם ַה ַּמלְ כוּ ת ִמ ֵ ּנ ַצח הוֹ ד יְ סוֹ דְ .ו ַה ֲהגַ ָ ּנה ִהיא ׁ ֶש ִ ּי ׁ ְש ְמרוּ אוֹ ת ְּב ִרית
ּתוֹ ׁ ָש ִבים ְּבזֶ ה ָהעוֹ ָלםּ ֵ ,ג ִרים ֲאנַ ְחנוִּּ ,כי ַה ּיוֹ ם ָּכאן ָוּמ ָחר ַ ּב ֶ ּק ֶברְ ,ו ֵכיוָ ן ׁ ֶש ֵּכן הוּ אֵ ,אין לוֹ ֹאשֶ ׁ ,ש ֵאלּ וּ ֵהם ְּכנֶ ֶגד נֵ ַצח הוֹ ד ק ֶֹד ׁש ָּכ ָראוּ יַ ,וּבחֹל יִ ָּז ֲהרוּ ְּב ַה ָ ּנ ַחת ְּת ִפ ִּלין ׁ ֶשל יָ ד ְו ׁ ֶשל ר ׁ
ַּת ָ ּקנָ הִּ ,כי ִאם ְּכ ׁ ֶש ַ ּנ ְח ׁשֹב ַע ְצ ֵמנוּ ֵמ ַעכְ ׁ ָשוֵ ,מ ַח ִ ּייםֵ ,מ ִתיםּ ָ ,בזֶ ה נְ ַס ֵּלק ַע ְצ ֵמנוּ ֵמ ֲהנָ אוֹ ת זֶ ה
ֹאש ְּכנֶ ֶגד נֵ ַצחְ ,ו ׁ ֶשל יָ ד ְּכנֶ ֶגד הוֹ דְ ,ואוֹ ת ְּב ִרית ְּכנֶ ֶגד יְ סוֹ ד ְּכמוֹ ׁ ֶש ָּכ ַת ְבנוְּּ ,ת ִפ ִּלין ׁ ֶשל ר ׁ
ָהעוֹ ָלם ְונִ ְמ ָצא לְ ַס ֵ ּגל ִמ ְצוֹ ת ַוּמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִביםְ .וזֶ הוּ ְּתנוּ לִ י ֲא ֻח ַּזת ֶק ֶבר ִע ָּמ ֶכםְּ ,כלוֹ ַמר,
ַהיְ סוֹ דְ .וּב ׁ ַש ָ ּבת ׁ ֶשהוּ א ‘זָ כוֹ ר’ ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’‘ ,זָ כוֹ ר’ ְּכנֶ ֶגד ַה ֵ ּנ ַצח ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’ ְּכנֶ ֶגד ַההוֹ ד:
ֵמ ַעכְ ׁ ָשו ֵמ ַח ִ ּיים נִ נְ ַהג ְּב ַע ְצ ֵמנוּ יְ ֻר ּׁ ַשת ַה ֶ ּק ֶבר ְּכ ִאלּ וּ ֲאנַ ְחנוּ ֵמ ִתים ְונִ ְק ַ ּב ְרנוְּ ,וזֶ הוּ ְו ֶא ְק ְּב ָרה (מעגלי צדק אות ב’)
ֵמ ִתי ִמ ְּל ָפנָ יְּ ,ד ַהיְ נוּ ִמ ִּל ְפנֵ י מוֹ ֵתנוּ נַ ְח ׁשֹב ְּכ ִאלּ וּ ַמ ְתנוּ ְונִ ְק ַ ּב ְרנוּ :
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ה מחוברים
אוצרות הפרשה
הגאון הצדיק רבי יעקב מאיר שכטר שליט”א
לכן מלכותו של אברהם אבינו
נשארה לעד ולנצח .ואותו ברית
עבד עבדים יהיה לאחיו ,והשכיל לקבל
על עצמו להיות עבד לאברהם אבינו,
הקרה נא לפני
צריך לדעת ולשנן תמיד ללא
שכרת הקב”ה עמו שעם ישראל ושם הפך מעבד למלך ,כמו שכתוב
הרף שהבריאה איננה מקרה
הממליכים את ה’ יישארו לנצח עליו “המשל בכל-אשר לו” (בראשית כה,
כלל וכלל ,וכל מאורעותיה אינם
-זה רק ע”י אברהם אבינו. ב) ,ולמעשה בתחילה היה בכלל ארור,
מקרים ח״ו .וכמו שביקש אליעזר
והעיקר מה שזכה לזה שנאמר “ארור כנען” (שם ט ,כה) ,ורק
עבד אברהם מהקב״ה“ :הקרה נא
אברהם אבינו היתה בגלל ענוותנותו המופלגה, כשהגיע ללבן הכניס ה׳ דיבור בפה לבן
שאמר לו ׳”בוא ברוך ה׳” (שם כד ,לא) ואז לפני היום” (בראשית כד ,יב) כלומר
שחז”ל מונים אותו בין שלושת הענוים הגדולים ורק שהמקרה שלך הוא ,שאתה
שבבריאה; אברהם ,משה ודוד .אברהם אמר ואנכי ארכיון 'עוז והדר' הפך מארור לברוך ,ועל “המושל בכל
אשר לו” מובא במדרש שהיה מושל ביצרו ,ועל המקרים אתה ,מנהיג את כל
עפר ואפר ,משה אמר ונחנו מה ,דוד אמר ואנכי ביקש זה ועל בלבד! ידך על וכל הנעשה הוא רק
תולעת .וכמו שמאריך בזה בשל”ה הק’ (פרשת
“זקן ביתו” מובא שזיו איקוניו היה כאברהם.
ובאבות דרב נתן מובא על שמונה שחיים לפני”! נא הקרה ־ אברהם “אלקי אדוני
בהעלותך דרך חיים תוכחת מוסר אות טז) וז”ל :הנה שלשה (או”א אמונה ותפילה ,א)
ענוים היו ,אברהם משה ואהרן ודוד ,משה ואהרן לעולם ואחד מהם הוא אליעזר עבד אברהם .וחיים
אמרו (שמות טז ,ז) “ונחנו מה” ,אברהם אבינו “ואנכי הכוונה על שמירת הברית ,כי שמירת הברית הוא עבד משכיל
עפר” (בראשית יח ,כז) ,דוד המלך ע”ה אמר (תהלים הנה נח קילל את חם ב״עבד עבדים יהיה החיים האמיתיים.
(או”א קדושה ,מאמר ג) לאחיו” (בראשית ט ,כה) הוא מידה כנגד מידה ,אם
כב ,ז) “ואנכי תולעת” .ומשה היה עניו מכולם ,כי
אברהם המשיל עצמו ל’עפר ואפר’ ,ודוד ל’תולעת’, אלקי הארץ אתה אינך מושל על עצמך ,אלא אתה עבד לגופך
אבל משה אמר אין אנחנו כלום (שם) .וזהו ענין הנה הראש והראשון שהמליך את הקב”ה על המזוהם השולט עליך הרי אתה עבד ולא מלך.
‘מכל האדם’‘ .אדם’ ראשי תיבות אברהם ,אהרן, הארץ ,היה אברהם אבינו ,כדברי רש”י (בראשית כד, וממילא הקללה היא מידה כנגד מידה ,שאכן יהיה
דוד ,משה ,ע”כ .ולכן בגלל שהיתה לו שלמות ז) ,שלפני אברהם אבינו נקרא השי”ת רק ‘אלקי עבד עבדים.
הענוה שאין שלמות אחריה -לכן המלכתו את יש פסוק (משלי יז) “עבד משכיל ימשול” ,ובמדרש השמים’ ,חושך כבד כזה שרר בעולם .וכשבא
הקב”ה של אברהם אבינו היתה לעדי עד. (ב״ר ס ,ב) מובא ,מי הוא זה העבד המשכיל ,זה אברהם אבינו ,הרגיל את האמונה הקדושה בעולם,
(אוסף אמרים -תורה ,מאמר שני) אליעזר עבד אברהם ,שהוא היה בכלל הקללה של עד שהקב”ה החל להקרא גם ‘אלקי הארץ’.
הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט”א
אומרים (סנהדרין פט ):אחר דבריו
של שטן ,שהיה מקטרג ואומר,
לראות היאך שהכל לטובה,
וממילא אל תבעטו ח”ו ,אלא קבלו
כולם שווים לטובה -כל מאי
מכל סעודה שעשה אברהם לא את הדין באהבה ובשמחה ,כי דעביד רחמנא לטב עביד
הקריב לפניך פר אחד או איל הרעה אינה אלא ההקדמה לטובה בפרשתן (כד א)‘ ,ואברהם זקן בא בימים
אחד ,אמר לו ,כלום עשה אלא העתידה ,ומסיים בזה”ל ,וממילא וה’ ברך את אברהם בכל’ ,דקדק בה
בשביל בנו ,אילו הייתי אומר יומתק הכל ויהיה לו תקומה בכל הרה”ק ה’נועם מגדים’ זי”ע מדוע נקט
לו זבח אותו לפני ,לא היה מעכב .ויש אומרים ענינים ,אמן. הכתוב לשון בא בימים ולא נאמר בא
אחר דבריו של ישמעאל ,שהיה מתפאר על יצחק בפרשתן (כג א)‘ ,ויהיו חיי שרה בשנים ,ומבאר ,שהנה ‘ימים’ מתפרש
שמל בן י”ג שנה ולא מיחה ,אמר לו יצחק באבר ארכיון 'עוז והדר' מאה שנה ועשרים שנה ושבע גם מלשון בירור הדבר ,ועל דרך שנאמר
אחד אתה מיראני ,אילו אמר לי הקב”ה זבח שנים שני חיי שרה’ ,וברש”י ‘כולן (להלן כה לא) ‘ויאמר יעקב אל עשו מכרה
עצמך לפני ,לא הייתי מעכב .ולכאורה קשה כיון שווין לטובה’ .כתב החיד”א זי”ע כיום את בכורתך לי’ ,ופירש רש”י ‘כיום
שמסתמא השטן קטרג מיד בשעת הסעודה למה (פני דוד ,ריש פרשתן) שתיבת ‘ויהיו’ נקראת הן במיושר ומעתה ברורה’, שהוא ברור כך מכור לי מכירה
המתין הקב”ה עד שנעשה יצחק בן ל”ז שנים ורק הן למפרע .ולרמז ,שקיבלה את כל מאורעות חייה בימים בא זקן ואברהם יש לפרש מאמר הכתוב
אז ‘ניסה את אברהם וגו’ ,קח נא בנך והעלהו שם ־ שהתווסף בו בינה ודעת (ו’בא בימים’ היינו ריבוי השכל באהבה ובשמחה אף כשחייה התנהלו למפרע ־
לעולה’ ,אלא מבאר המהרי”א ,לפי שידע הקב”ה ובירור הדבר לאמיתו) אזי ראה שה’ ברך את אברהם להיפך מרצונה ,ותמיד האמינה בה’ שהוא נמצא
שמכח העקידה תמות שרה ,ועדיין לא הגיע זמן בכל ,שכל מה שעבר עליו בימיו חייו ,הן הטוב עמה בכל עת וזמן בכל מקום ובכל אתר ,והוא
מיתתה ,וכדי שלא תמות בטרם עת האריך והמתין הנגלה והן ח”ו היפוכו הכל היה ‘וה’ ברך’ ,הכל ‘הגומל חסדים טובים לעמו ישראל’ ,וכולן שווין
עם נסיון העקידה שלושים וחמש שנה מאותו היה רק ברכה וטובה ,כי כל מאי דעביד רחמנא לטובה בידיעתה שכל מאי דעביד רחמנא לטב
משתה ביום הגמל את יצחק .וזהו שפירש רש”י עביד ,ואף אם בשעת מעשה נראה הדבר כצרה לטב עביד.
‘למה נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק’ כלומר, הוסיף הרה”ק ה’משמרת איתמר’ זי”ע לבאר ח”ו הרי לבסוף יתגלה שכולו לטובה ולברכה.
למה המתין הקב”ה בנסיון העקידה עד זמן מיתת עפי”ז גם את לשון הכתוב בריש פרשתן (כג ג)
שרה ,והרי השטן וישמעאל טענו טענתם זה ‘ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לכל זמן -כל דבר יארע בזמנו אשר הועידו
מכבר ,לזה אמר ‘לפי שע”י הבשורה שנזדמן בנה לו מן שמיא לאמר’ ,שהנה ‘מתו’ מרמז על זמני נפילה והסתר
לשחיטה מתה שרה’ והיינו ששניהם תלויים זה בפרשתן (כג א)‘ ,ויהיו חיי שרה מאה שנה [וכדאיתא בזוה”ק (ח”ג קלה‘ ):כל דנפיל מדרגיה קרי
בזה ,והרי הקב”ה רוצה שיהיו ‘שנותיהם תמימים’ ביה וימת’] ,ואברהם אבינו ע”ה ראה והתבונן כיצד ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה’ ,ובמדרש
ולא יחסר מימי חייהם אפילו רגע אחד ,לזה ויקם אברהם מעל פני מתו ־ שמכל ‘מיתה’ וקושי (בר”ר נח א) הדא הוא דכתיב (תהילים לז יח) ‘יודע ה’
המתין שלושים וחמש שנה כדי להשלים שנותיה שעברו עליו ,היה רק ‘ויקם’ ,תקומה היתה לו ,ימי תמימים’ ,כשם שהם תמימים כך שנותיהם
של שרה. תמימים .ומבאר הגה”ק המהר”י אסאד זי”ע (דברי שהחושך והצרה היו רק להביא עליו את הטובה,
ויתבאר ביותר ,כי הנה הביא רש”י (פסוק ב) מדברי וראה כיצד כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד ,מהרי”א בפרשתן) בהקדמת דברי רש”י ‘למה נסמכה
חז”ל (תנחומא כג) ‘נסמכה מיתת שרה לעקידת על כן וידבר אל בני חת ־ אלו האנשים הנדכאים מיתת שרה אמנו למעשה העקידה’ וכו’ ,דהנה
יצחק ,לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה והשבורים [וכדכתיב (דברים א כא) ‘אל תוחת’ ותרגם בריש פרשת ה’עקידה’ כתיב (כב א) ‘ויהי אחר
לשחיטה וכמעט שלא נשחט ,פרחה נשמתה ממנה אונקלוס ‘ולא תתבר’] לאמר ־ מלשון אמירה רכה ,הדברים האלה והאלוקים ניסה את אברהם’ ,וכתב
ומתה’ ,ומעתה יש מקום לטעות ולחשוב שעל ר”ל שאברהם אמר לכל אותם העוברים נסיונות רש”י לבאר מהו ‘אחר הדברים האלה’ ,כלפי אלו
ידי העקידה נגרם האסון ונפטרה שרה ,לזה בא החיים למיניהם ,ראו כיצד אני בעצמי נוכחתי ‘דברים’ הכתוב מדבר .ומפרש בזה”ל ,יש מרבותינו
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ו מחוברים
אוצרות הפרשה
אדם להקדים וליטול את של רעהו ברחמים ,כ”ש ‘יפה רחיצת רגלי עבדי אבות יותר מתורתן של ה’מדרש’ להורות שחס לן מלומר כן ,אלא אדרבה
שיש ביד האדם למהר ברחמים למצוא מהרה את בנים’ .ומסיים שם ,וממנו נקח מוסר השכל ,גם יודע ה’ ימי תמימים ־ מתחילה לא נקצבו לה יותר
זיווגו שלו שהכריזו עבורו קודם יצירת הולד .וכה בכל דרכי העבודה ,שאלמלא הקדוש ברוך הוא מ’קכ”ז’ שנות חיים .אלא שבהגיעה זמנה להשיב
ביאר הרה”ק ה’אמרי נועם’ זי”ע (בראשית ד”ה על כן) עוזרו לא יכול להרים ידיו ורגליו ,ולא תזוח דעתו נשמתה ליוצרה סיבב היוצר שיארע הדבר על ידי
בלישנא דקרא (ב כד) ‘על כן יעזוב איש את אביו עליו ־ דהכל ממנו ית”ש .ואם כך הוא פני הדברים שיוודע לה על עקידת בנה.
ואת אמו ודבק באשתו’ ,שהנה מדרכו של עולם בכל ענייני ‘השתדלות’ שאינם מועילים כלום, ובזה ביאר ה’אור החיים’ הק’ בטעם שחזר
־ בגשתם להחליט ‘החלטות’ בעניינים חשובים הרי על אחת כמה וכמה בענייני שידוכו של אדם הכתוב לומר ‘שני חיי שרה’ ,שלכאורה הוא כפל
וביותר בפרשת השידוכים הרי הם ‘מלאים ספקות שבהם ניכר ביותר גודל השגחתו הפרטית ,כי הוא הלשון שכבר נאמר תחילה ‘ויהיו חיי שרה’ ,אלא
כרימון’ ,גם יש להם ‘רצונות’ ודמיונות מהארץ ה’מזווג זיווגים’ ,והוא ה’מגיד מראשית אחרית’, שאף שסיבת מיתתה היה על ידי צער ו’בשורת
ועד לשמים ,יש האומרים ל’שדכן’ ,אה ,כזאת וכדלהלן .בפרשתן (כד נ)‘ ,ויען לבן ובתואל ויאמרו העקידה’ אך אלה היו ‘שני חיי שרה’ לא פחות ולא
וכזאת הנך מציע לנו ...אין רצוננו אלא להשתדך מה’ יצא הדבר’ .איתא בגמ’ (מו”ק יח‘ ):אמר רב יותר .וכיו”ב ביארו עוד גם בלשון הפסוק ‘ויהיו
עם משפחה ‘מפוארת ונכבדה’ כמונו ...או ברצוננו משום רבי ראובן בן אצטרובילי מן התורה ומן חיי שרה’ ,כלומר אלו היו שנות חייה שנקצבו לה,
בגביר ובעל יוחסין וכדומה ,לאידך ,יש המלאים הנביאים ומן הכתובים מה’ אשה לאיש’ מן התורה ולא נתקצרו ימיה מחמת איזה ‘מקרה’ ,ואדרבה
ספקות ,האם כדאי להם ‘להסכים’ להצעה דכתיב ‘ויאמרו מה’ יצא הדבר’ ,מן הנביאים בבוא עתה זימן לה הבורא מעשה העקידה כדי
פלונית אם לאו ,וזה מרומז בדברי הכתוב אביו דכתיב (שופטים יד ד) ‘ואביו ואמו לא ידעו כי מה’ שתמות.
־ אלו הרצונות [כמו ‘ולא אבה סיחון’ (דברים ב ל) היא’ ,מן הכתובים דכתיב (משלי יט יד) ‘בית והון ומכאן נלמד ,לזכור בכל עת ובכל ‘מקרה’ כי
שפירושו לא רצה] ,ואת אמו ־ מלשון ‘אם’ ,כלומר נחלת אבות ומה’ אשה משכלת’ .ידועה התמיהה הכל נעשה בדבר ה’ .ונרחיק מאתנו המחשבה ‘אם
ספקות כדת מה מה חידוש יש כאן בזה שמה’ אשה לאיש ,והרי לא הייתי עושה כך וכך’‘ ...אם לא הייתי מהלך
לעשות ,ולשניהם אנו ‘מאמינים בני מאמינים’ ,שהבורא ית”ש הוא למקום פלוני’ הייתי מונע מעצמי כל הצרה הזאת,
אמרו יעזב איש בורא ומנהיג לכל הברואים ,עילת כל העילות אלא ידע שאדרבה מחמת שגזר הבורא שצרה
את אביו ואת אמו, וסיבת כל הסיבות ,ואין דבר קטן או גדול הנעשה פלונית תבוא עליו (לטובתו הגמורה) לכן עשה את
ומכאן נלמד, אלא ודבק באשתו שלא בהשגחה פרטית וברצונו ית’ ,א”כ יש לתמוה מה שעשה והלך להיכן שהלך ונגרם מה שנגרם
לזכור בכל עת ־ ר”ת ‘א’ שפתי
תפתח ופי’ (תהילים
איזו רבותא יש בענייני שידוכים וזיווגים יותר כרצון הבורא.
ובכל ‘מקרה’ כי נא יז) ,ר”ל עזוב נא, אמנם הדברים יתבארו עפ”י הידוע בשם
מבדברים אחרים.
מה’ יצא הדבר -השגחה פרטית ביותר
הכל נעשה בדבר אל תשקע ותטבע הגה”ק ה’חזון איש’ זי”ע (הובא במעשה איש ח”א ריב), בענייני שידוכים
ה’ .ונרחיק מאתנו הרצונות
והספקות ...הדבק
בים שאף שהקב”ה ‘מנהל’ עולמו והוא ה’מנהיג’ לכל בפרשתן (כד לב)‘ ,ויבוא האיש הביתה וכו’ ומים
לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו’ ,ואמרו
המחשבה ‘אם לא בעמוד התפילה
הברואים ,מ”מ הרי פעמים שדרכי ההשגחה
מכוסים ונסתרים ,כי כך עלתה במחשבה לפניו, חז”ל במדרש (רבה ס ח) ‘יפה רחיצת עבדי אבות
הייתי עושה כך ביתר שאת וביתר להסתיר פניו עד שיש מקום לטעות כאילו ח”ו לפני המקום יותר מתורתן של בנים’ .וצריך
וכך’ , ...אלא ידע עוז ,ותבוא על
בהגיע סיפוקך
יש לאל ידו של האדם לעשות כרצונו ,אמנם לבאר מה עניין יש באותה רחיצת רגליים עד
שנכתב זאת בתורה הק’ ,ולא עוד אלא שיפה
שאדרבה מחמת הזיווג הנכון מן
‘מקום הניחו לנו מן השמים’ בעסקי השידוכים
להראותנו בגלוי לעין כל השגחתו הפרטית ,כיצד היא לפני המקום ב”ה יותר מתורתן של בנים.
שגזר הבורא השמים לידי גמר. הקב”ה מנהיג עולמו ,מוליך ומביא את בריותיו ומבאר הרה”ק ה’ערוגות הבושם’ זי”ע כי ‘רגלים’
שצרה פלונית באמת אמרו,
השידוך שגם
הנה והנה ,מקרב ומרחק אנשים ,מצרף מקרים הכוונה על ‘השתדלות’ לפרנסה ,וכדכתיב (להלן לג
יד) ‘לרגל המלאכה אשר לפני’ והנה אף שהאדם
תבוא עליו (לטובתו המיועד לו לא
שונים וכל זה עבור שידוך אחד שיגמר בכי טוב,
והכל יודוך והכל ישבחוך כי מה’ אשה לאיש בלא מצווה ומחויב לעשות השתדלות ,מכל מקום
הגמורה) לכן עשה יבוא לידי גמר הסתר פנים כלל. מחויב הוא להאמין בתכלית האמונה שהכל
את מה שעשה רק ע”י התפילה,
כמרומז בפרשתן
ובזה יובן את המובא בספר ‘מעתיקי השמועה’ משמים בא לו ,וכלל וכלל לא על ידי השתדלותו,
וכמו שבריבית יש ‘אבק’ ריבית (ב”מ סא ,):ובלשון
והלך להיכן שהלך (כד סו) ‘ויספר
שהגרי”ז מבריסק זצ”ל ביאר ,שבכל שאר עסקי
העולם מחויב האדם לעשות השתדלות הטבעית,
הרע ‘אבק’ לשון הרע (ב”ב קסה ,).כמו כן יש ‘אבק’
ונגרם מה שנגרם ליצחק העבד
את כל הדברים’,
הן בענייני הפרנסה ש’בזעת אפך תאכל לחם’,
עבודה זרה ,והוא ה’אבק שברגלים’ ־ היינו בטחונו
של האדם בהשתדלותו (המכונה ‘רגלים’) לחשוב
כרצון הבורא ופירש”י ‘גלה לו
והן לגבי בריאות הגוף שצריך לגשת אל הרופא
שעל ידי ההשתדלות באה לו ההרווחה ,כשאינו
וכל כיוצא בזה ,אכן לגבי שידוכים אין מקום
ניסים שנעשו לו, מאמין שה’השתדלות’ אינו אלא ‘תנאי’ שהתנה
להשתדלות כלל ,ואין צורך להתרוצץ משדכן
שקפצה לו הארץ הקב”ה עם ברואיו ,ואילו הפרנסה עצמה תבוא
פלוני למשנהו ולחזר אחר אבדתו ,כי מה’ אשה
לו ושנזדמנה לאדם מידו המלאה הפתוחה והרחבה של אביו
לאיש ,ואין לו לאדם אלא לישא עיניו למרום
רבקה בתפילתו’ .וביאר הרה”ק ה’חתם סופר’ זי”ע שבשמים.
בתפילה ובתחנונים מלפני הקב”ה שהוא ‘השדכן
(עה”ת ד”ה ועל דרך) דלכאורה צ”ב מדוע לא קפצה בזה מבואר מדוע אמר אברהם אבינו למלאכים
לו הארץ בחזרתו לבית אברהם ,אלא ,מאחר שלא האמיתי’ המזווג זיווגים ואין עוד מלבדו.
(יח ד) ־ ‘יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם’ ,כי
רצה הבורא לגלות את רבקה ליצחק עד שיתפלל למבעי רחמי -קירוב הזיווג ע”י התפילה ‘כסבור שהם ערביים ־ סוחרים ,שמשתחווים
על זיווגו ,על כן נתאחרו בדרך ולא קפצה לו זאת עשו וחיו ,הרבו בתפילה ובתחנונים לפני לאבק שברגליהם’ (רש”י) ,פי’ שמאמינים בה’
הארץ ,כדי שיתפלל ,והנה ,אך היה ‘ויצא יצחק אבינו שבשמים ,וכמו שכתב הרשב”ם (פסחים קיח. אבל חושבים הם שהשתדלותם בסחורה (רגליהם
לשוח בשדה’ ,מיד בגמר תפילתו ־ כאשר נשא ד”ה כקריעת) לבאר הטעם שדימו חז”ל לקריעת ים כנ”ל) סייעה שתבוא אליהם הפרנסה ,ונכשלים
עיניו אחר תפילתו ‘וירא והנה גמלים באים’, סוף ־ ‘ונפקא מיניה למבעי רחמי’ ,כלומר שבאו ב’אבק’ עבודה זרה ,ולכן שלח אותם לרחוץ
כל זה נכלל בסיפור ש’סיפר לו העבד’ ־ קפצה חז”ל הק’ ללמדנו ‘סדר מציאת הזיווג’ והוא על עצמם מעבודה זרה זו ,שמעתה יכירו וידעו כי
לו הארץ ,ואל תקשה ,א”כ ,ק”ו שהייתה צריכה ידי בקשת רחמים מ’השדכן’ בכבודו ובעצמו הכל בא להם משמים ממעל .ומהאי טעמא נמי
לקפוץ לו בחזירתו ,כי בזה הודיע לו אליעזר הלוא הוא הקב”ה כי ממנו אשה לאיש .וגדולה הוצרך אליעזר ל’מים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים
‘שנזדמנה רבקה (רק) בתפילתו’ (של יצחק) ־ על כן היא התפילה לסלק כל העיכובים והקטרוגים, אשר אתו’ ,מכיוון שעסקו עתה בהשתדלות
המתין לו הבורא על התפילה. ולהביא למציאת השידוך אפילו קודם זמנו .וכמו לזיווגו של יצחק ,ואפשר שיבואו לחשוב שעל ידי
יה”ר שיאריך ימינו ושנותינו בטוב ובנעימים שאמר הרה”ק ה’פני מנחם’ זי”ע( ,פני מנחם פרשת השתדלותם נמצאה רבקה ליצחק על כן מיהרו
שיהיו ‘כולן שווין לטובה’ ,וישמע קול ששון וקול במדבר תשנ”ה סעודה ג) שהנה מבואר בגמרא (מו”ק יח): ‘לרחוץ רגליהם’ שידעו היטב שלא רגליהם ־ ולא
שמחה קול חתן וקול כלה בערי יהודה ובחוצות ‘מותר לארס אשה בחולו של מועד ,שמא יקדמנו השתדלותם עמדו להם ,כי אם הקב”ה ברוב חסדו
ירושלים ,ובא לציון גואל בב”א. אחר’ ,והלא הדברים קל וחומר ,ומה אם יש ביד וטובו עשה הכל ,ועל רחיצה זו אמרו במדרש
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ז מחוברים
אקטואליות תשובות
מבית הוראה אביר יעקב
הגאון הגדול רבי מאיר סירוטה שליט"א
בבגד צבוע יהא מותר אף אם
ידוע שהוא מקפיד .וכן כתב
ומבואר כן גם בביאור הלכה הנ”ל ,עיי”ש).
ולפי הנ”ל בנידו”ד ,אם הלכלוך
הלכות שבת
להדיא בשו”ע הרב (ס”א). מבחוץ הוא כנוצות המבואר ניעור בשבת שטריימל שנתלכלך
והנה אותם פוסקים מדברים בהגהות הרמ”א כאן בסעי’ א’
דמותר להסירו ,אמנם אם הלכלוך
מאבק
בניעור הטל מן הבגד ,אמנם
בנידון דידן שהוא ניעור אבק נכנס לפנים בין השערות ,ודאי נתלכלך שטריימל מאבק ,כגון שנפל שאלה.
-הרי שלשי’ התוס’ והמחבר אסור לנערו ולנקותו מדין כיבוס על הרצפה או שעבר במקום מלוכלך ונתלכלך,
ומלבן ,וכנ”ל. האם מותר לנערו בשבת.
שפסק כמותם הוא יותר קל
ומותר לנער את האבק .ועי’ ניעור הבגד משום כבוד אם רואים שהלכלוך הוא מונח על תשובה.
עוד בזה בביאור הלכה (ד”ה י”א
ארכיון 'עוז והדר' דאסור לנער) .וכן הוא פשטות הבריות השטריימל מבחוץ ,מותר לנערו ולהסירו .אמנם
אם רואים שהלכלוך נכנס גם לתוך השטריימל
לשון הרמ”א שהוא רק טוב כשנתלכלך הבגד שאלה. עצמו ,אסור לנערו ולהסיר הלכלוך שנבלע
לחוש לדבריהם לאסור ניעור אבק .ולכן אם הוא [בעקיטשע -פרחוני שצבעו שחור ,וכדומה] בפנים ,שהרי מקפידים שלא ללכת כך .ועי’ עוד
משום כבוד הבריות ,יש מקום להקל כהפוסקים בשבת מאבק ,והבגד כבר אינו חדש ,האם מותר בהערה מה שיש לדון בזה.
הנזכרים ,ובפרט בניעור אבק וכנ”ל. לנערו בשבת כשהוא מקפיד שלא ללובשו כך ,אך הרחבת הדברים .כיוצא בזה נשאל מו”ר בפאה
מאידך כבר אינו חדש. (שייטל) שנפלה על הרצפה ונתלכלכה ,אם מותר
ניעור בגד של ילד לנערה .וענה את אותו התשובה המובא בפנים.
לכתחילה יחמיר שלא לנערו ,וכמו תשובה.
האם מותר לנער בשבת את הבגד של שאלה. שהכריע המשנ”ב דהכל תלוי בקפידתו .אמנם
והנה מה שיש לדון בזה ,האם יש כיבוס בשערות,
דהנה ידוע דסחיטת שער אינו אלא מדרבנן,
הילד כשנתלכלך מאבק. באופן שאינו יכול ללכת עם הבגד כמות שהוא, ומדאורייתא אין בו סחיטה כלל כמבואר בסוגיית
אסור. תשובה. ויש בזה משום כבוד הבריות ,יש מקום להקל.
ועי’ בהערה.
הגמ’ (שבת קכח ,):ובטעם הדבר מבואר ברש”י שם
הרחבת הדברים .בביאור הלכה (ד”ה והוא שיקפיד)
דהואיל וקשין הן (השערות) אינם בולעין .אמנם עי’
הרחבת הדברים .הביאור הלכה (ד”ה עליה) האריך היטב בביאור הלכה (בסעי’ ט’ ד”ה אסור ,בסופו) דנשאר
הכריע להלכה כן( ,וכן אמר מו”ר -הגם שכתב לבסוף
להוכיח שכשהוא מקפיד אי”צ לשאר התנאים במסקנא דהגם שאין סחיטה בשער ,אמנם כיבוס
“וצ”ע”). [שיהיה בגד חדש ושחור] בכדי לאסור את בשער ,יש חילוק באם הם מחוברות לגוף האדם,
בנידון אם הולכים אחר עושה המלאכה או אחר הניעור ,ואסור בכל אופן לנערו .אמנם פשטות לא שייך בהו כיבוס כיון שהאדם מנקה עצמו ולא
בעל הבגד ,דאם בעל הבגד אינו מקפיד לא נחשב לשון השו”ע מורה שצריך דוקא כל השלושה מכבס את עצמו ,אמנם בשערות שהם תלושות מן
זה למלאכה ומותר .אמנם בנידון דידן ביאר מו”ר, תנאים כדי לאסור [וכן דייק כבר בספר תהלה הגוף שפיר שייכא בהו כיבוס (וכמו שרואים גם בסוגיא
דמפני שיש לההורים רצון שיהיה הילד נקי ,הרי לדוד (סק”א)] .וכן מוכח מדברי המג”א (סק”ג) .והנה דמסכת זבחים דף צד .דשפיר שייך כיבוס בשק דעשוי משער של
הוא מיקרי שבעל הבגד עושה המלאכה ,ואין כאן בפרי מגדים (א”א סק”ב) כתב דצריך ג’ התנאים כדי עזים ,עיי”ש) .אלא שהביאור הלכה כתב (שם) דדוחק
עושה מלאכה ובעל הבגד ,אלא ההורים שעושים לאסור ,והוא במה שכתב דאפי’ בבגד שחור וחדש להעמיס כן בדברי הרמב”ם ,אכן להלכה נשאר
המלאכה הם הם בעלי הבגד ,ודו”ק. אין איסור לנערו אא”כ ידוע שהוא מקפיד ,וא”כ כנ”ל( .וכן מבואר להלכה בשו”ת מנחת יצחק ח”ה סי’ ק”ד,
הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט”א
רו”ר שורה רק תחת המיטה
התחתונה לפי שאינו מקום
אמנם לבינונים אין קפידא גם לכתחילה
רק על אוכלים ומשקים .וכן הורה
המשך שמירת הגוף והנפש
המיועד לשימוש בני אדם ,מה למעשה בעל שבט הלוי .אמנם שמעתי ד .שלא להניח אוכלים ומשקים תחת המיטה,
שאין כן תחת מיטה העליונה, ממוחתני הג”ר אברהם שרגא שטיגליץ כשישנים עליה.
הו”ד בספר להלכה סימן יח]. שליט”א ,דאפשר שבכלי אכילה א .לכתחילה אין להניח אוכלים ומשקים תחת
ו .תרופות אינם בכלל ושתיה יש להחמיר יותר שלא להניחם המיטה ,בשעה שישנים עליה ,אפילו אם הם
אוכלים ומשקים ,ומותר תחת המיטה .שאלה זו מצויה מאד ארוזים ומכוסים יפה ,מפני שרוח רעה שורה שם.
להניחם תחת המיטה[ .שבט ביחידות של זוגות צעירים שאין להם [שו”ע וש”ך יו”ד סימן קטז ס”ה].
הלוי שם]. הרבה מקומות איכסון ,ותחת המיטות
המתרוממות יש ארגז איכסון]. ב .אמנם בדיעבד ,אוכלים ומשקים שהיו תחת
ז .יש אומרים ,דמאכל ארכיון 'עוז והדר'
המיטה ,אינם נאסרים[ .שו”ת שבות יעקב הו”ד
שמחוסר בישול כדי שיהא ד .הקפידא שלא ליתן אוכלים
בפתחי תשובה ,ורעק”א שם ,וכן דעת הגה”ק
ראוי לאכילה ,מותר להניח תחת המיטה[ .מילי ומשקים תחת המיטה ,אמור דוקא במיטה
שישינים עליה ,ואפילו אם ישינים עליה רק ביום מבוטשאטש ,בספרו מילי דחסידותא סימן קנח,
דחסידותא שם ,מאידך לדעת הגר”א ,צריך ליזהר
גם במאכל שמחוסר בישול ,הו”ד בפתחי תשובה [כגון ספת סלון][ .הוראת בעל שבט הלוי ,שם, וכך הורה בעל שבט הלוי ,הו”ד בקובץ מבית לוי
שם .ומלשון השו”ע שם ס”ה שכתב“ :לא יתן וציין לדברי התורת חיים במסכת שבועות טו,: עניני יו”ד הלכות שמירת גוף ונפש].
תבשיל ולא משקים תחת המיטה” ,משמע שדעתו כי הטעם שרו”ר שורה שם הוא מפני ששינה הוא ג .יש אומרים ,דכלים ושאר חפצים ,מותר
להקל בזה ,כי לשון הגמרא בפסחים קיב :הוא, אחד משישים במיתה ,ונמצא שאוכלים הנמצאים להניח תחת המיטה אפילו לכתחילה[ .מילי
“אוכלין ומשקין שתחת המיטה” ,רו”ר שורה המונחים שם כאוכלים המונחים באהל המת דמי]. דחסידותא שם ,כי לא הוזכר בגמרא פסחים קיב,:
עליהם]. ה .במיטת קומתיים ,אין ליתן אוכלים ומשקים רק אוכלים ומשקים ,ומה שמצאנו בגמרא בבא
ח .אוכלים או משקים שהיו מונחים תחת עגלה על המיטה התחתונה בעת שיושנים על המיטה בתרא נח .דתלמידי חכמים אין מניחים תחת
של תינוק ,אין לאסור[ .שערים המצוינים בהלכה, העליונה ,ואם ישינים רק על המיטה העליונה, מיטתם רק מנעלים ,ועמי הארץ עושים תחת
שו”ת לבושי מרדכי ,מנחת יצחק ,אז נדברו ,הו”ד מותר ליתן אוכלים ומשקים תחת המיטה מיטתם אוצר ,ופירש רבינו גרשום שם ,שתלמידי
בס’ שמירת הגוף והנפש סימן יד ,וג’ טעמים התחתונה[ .הוראת בעל שבט הלוי ,שם .והעיר חכמים אינם מניחים כלים תחת המיטה ,מבאר
בדבר ,א’ ,לפי שבקטנים אין שורה רו”ר כמו הגאון בעל שבט הקהתי שליט”א ,דאפשר שאין הגה”ק מבוטשאטש ,כי זה מנהג תלמידי חכמים,
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ח מחוברים
אקטואליות תשובות
מבית הוראה אביר יעקב
שאדם ישן עליו ,כמו במטוס ,אין לאסור[ .לפי ח”ב סי’ רמד]. להבדיל אצל נכרים ,ב’ ,די”א שאין שורה רו”ר
שאין שורה שם רו”ר ,ע”פ מילי דחסידותא, י .מאכל שהיה מונח בכיסו של אדם שישן על אלא על גבי קרקע שתחת המיטה ,ג’ ,די”א דעגלה
דרכ”ת ,וכה”ח ,שם]. המיטה ,אין לאסור[ .לפי שאין רו”ר שורה שם, אינו בגדר מיטה].
יב .אין להניח תחת המיטה את המים שהכינו שו”ת שלמת חיים שם ,ושו”ת יביע אומר בשם ט .מאכל שהיה מונח בין הכר לכסת ,או תחת
לנטילת ידים שחרית[ .ע”פ האדר”ת בקונטרס הבן איש חי ,הו”ד בשמירת הגוף והנפש שם]. המזרון ,אין לאסור[ .לפי שאין רו”ר שורה שם,
עובר אורח ,הו”ד בשמירת הגוף והנפש שם]. יא .מאכל או משקה שהיה מונח תחת כסא שו”ת שלמת חיים ח”ב ס”ז ,ושו”ת שבט הקהתי
הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט”א
רבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק ובעמח"ס 'חשוקי חמד'
דלפי שעה קא מדליק וקא
מרחיק כשיעורא ,וקא עברה
ובליל שבת מצד שהדליקו התנור
לאפות פת כתקנת בנות ישראל
הניח מגבת על גבי הסיר שעל האש
הדליקה יתירא משיעורא וקא בכל ערב שבת ,והטמינו החמין, ואחזתה האש ונגרם היזק לדירת
מזקה ,אנוס הוא דמאי הוה ליה יצאה דליקה ונשרף הבית ,ועתה שכנו
למעבד ,הלכך מכה בידי שמים תובע ראובן משמעון שישלם לו
היא ולפכך פטור דלא יכול בעד הבית ,ופסק שהשוכר הו”ל ראובן הדר בדירה ששכורה לו שאלה.
לאהדורה ,והתם גבי תנור כיון שומר שכר ואינו פטור רק מאונס משמעון ,והנה בערב שבת שם ראובן סיר חמין
דתדיר הוא מדליק איבעי ליה גמור ,וכאן הוי פשיעה גדולה על אש שהיא גרופה וקטומה ,שם עוד מגבת על
לעיוני אי איכא היזקא לחבירו שלא עיין קודם שיטמין הקדרה גביו ,ובליל שבת אחזה האש במגבת ונשרפה
נסליק. בו לראות אם תפס האש בכותל, דירתו השכורה ונגרם גם נזק לדירת לוי ,ועתה
ארכיון 'עוז והדר' תובעים שמעון [המשכיר] ולוי [השכן] את ראובן,
ולכאורה יש להקשות על לכך חייב לשלם ,ועיי”ש שדן בדבר
דאולי האשה חייבת ולא הבעל, שישלם להם את הנזק אשר נגרם בגגלו ,האם
המהרשד”ם דלמה לא חייבו
משום שהיא הטמינה ,ומ”מ כתב דהבעל חייב חייב ראובן לשלם לשמעון ולוי את כל היזקם?
מצד אדם המזיק כמו שכתב הרי”ף ,ונראה שדברי
המהרשד”ם שלא חייבו מטעם אדם המזיק בגלל דאע”ג דמלאכה זו מוטלת על האשה מ”מ איהו בדבר התביעה של לוי השכן, תשובה.
שחשש לטענת שכנגדו שאמר דהמשכיר לא נמי איבעי ליה לעיוני שלא יזיק ,ודבר שהיה יעוין בשו”ת חוות יאיר (סימן קסט) שדן בדבר
הזהירו שאסור לאפות בתנור ,ולכן אין כאן “אדם בידו לעיוני כי היא ולא עיין ודאי פושע הוא אורח שנתאכסן בבית אכסנאי ולערב הלך לבית
המזיק” אבל יש בזה פשיעה קצת של שומר, וחייב ,וכ”ש שאין אנו צריכים כדי לחייבו שיהיה המשתה ונשתכר ,וחזר לאכסנאי שלו ובא לחדר
ואפשר עוד דהמהרשד”ם סובר דבית הוי תלוש הפשיעה גדולה רק שכל שאינו אונס גמור חייב. משכבו ושכח לכבות את נר השעוה המשולב
ולבסוף חיברו שדינו כתלוש ,כמו שכתב הרמ”א וכתב על כך הדברי גאונים (כלל נא) ,ולא זכיתי העומד על השלחן ונשרף השלחן עם המכסה
(חו”מ סימן צה סעיף א) ‘וי”א דתלוש ולבסוף חברו לירד לסוף דעתו שלא הזכיר בכל התשובה ההיא וארגז בגדים ,ופסק שהאורח חייב לשלם כל הנזק,
בקרקע לאו כקרקע דמי’. דאין שומרים בקרקעות ,כמבואר בשו”ע (סימן כי אדם מועד לעולם.
ולמעשה :אם היה קצת פשיעה בהנחת המגבת, ש”א סעיף א) ואף לדעת הש”ך (סימן סו ס”ק קכו ובסימן ועיי”ש עוד שהביא מעשה במשרתת שהזהיר
נראה דחייב על דירת השכן דהזיקו ופטור על שא סק”ג) שפסק כהרמב”ם דחייב בפשיעה ,מ”מ אותה אדונה העשיר כמה פעמים שלא תגדל
דירת המשכיר ,כיון דיכול לומר קים לי כהרמ”א מדברי מהרשד”ם נראה דלאו מטעם פשיעה המדורה בתנור בית החורף ,ולא השגיחה ונאחז
דשומרים פטורים על הקרקעות ,ואם לא הוה כלל חייביה אלא מטעם דלא הוי אונס מצד פשיעה שלהבת מתוך התנור בעצים שעל פי ההתנור
פשיעה בהנחתו ,ונפל המגבת באונס פטור אף קצת. ונשרף לו קצת כלי בית ,ונתחייבה המשרתת
על דירת השכן ,דאף דהרי”ף כתב דבתנור אף וכתב עוד שם בדברי גאונים ,דבשו”ת “מקור לשלם לו ,וכל השומעים תמהו על התובע שנטפל
אם הרחיק כשיעור חייב ,שאני תנור דקבוע כמו ברוך” נשאל ,בדבר ראובן שהשכיר ביתו לשמעון עם המשרתת העניה כי הוא איש מכובד ונדיב
שכתב שם ,משא”כ נתינת המגבת אינו דבר קבוע, עם בית החורף ותנור בתוכו ,והדליק אש בתנור כידוע ,עד כי הדיין עצמו שאלו על זה והשיב כי
לא גרע משאר אש ,דכתב השו”ע (סימן תיח סעיף לאפות בו כדרכו בכל יום .ויום אחד נאחז האש חלילה לו לבקש ממנה דבר ,רק להפחידה להבא
ב) אבל אם הרחיק כשיעור ויצאה והזיקה פטור. בבית החורף ,ובראות שמעון כן ,קרא לעוד אנשים שתזהר בזה ותשמר מלעשות היזקות ,ולכאורה
הערתי לנשרף (שהיה בן ספרד) שעבר על דעת לסייעו ,ועלו על הגג ושברו הרעפים וגם קורות ה”ה בעניננו חייב ראובן לשלם כל ההיזק כי אדם
השו”ע (סימן נז”ר סעיף ח) שכתב אף על פי שמותר הבית כדי שלא יבער האש בבית ,ועתה ראובן מועד לעולם.
להשהות קדירה ע”ג כירה שיש בה גחלים על פי תובע משמעון היזקו לתקן לו הבית ושמעון טוען ובדבר התביעה של שמעון השוכר אם חייב
הדרכים שנתבארו בסימן רנ”ג ,אם הוא מכוסה כי הוא הדליק אש כנהוג ולא פשע כלום ,אדרבה לשלם לו ,כתב השו”ע חו”מ (סימן ש”א סעיף א) וז”ל:
בבגדים ,אף על פי שהבגדים אינם מוסיפים הבל במה שהזיק הציל את הבית משריפה ומצוה ‘ג’ דברים האמורים בתורה בארבעה שומרים
מחמת עצמן ,מ”מ מחמת האש שתחתיהן מוסף קעביד ,ופסק ,דכיון דאם היה נשרף הבית ,היה אינם לא בקרקעות ...,וכן פטורים אף מפשיעה,
הבל ואסור. שמעון חייב לשלם אף שאין שומרים בקרקעות, ויש מחייבים בפשיעה’ ,ועיין ברמ”א (שם) דכתב
ויעוין ב”תולדות אדם” שר’ זלמלה תבע לדין מ”מ האי מזיק מקרי ,דהואיל דתדיר להדליק אש ‘השואל בית ונשרף פטור דהו”ל קרקעות’ ,וכתב
תורה שכן שלא שמר על הלכות שבת משום בתנור אבעי ליה לעיוני ,כמו שפסק הרי”ף בפרק הסמ”ע (סק”ה) ‘דאפילו בא האונס מצד השואל,
שנאמר בשבת (דף קיט ע”ב) “אין הדליקה מצויה הכונס (דף כה :בדפי הריף) וז”ל :ואי קשיא לך מאי מ”מ פטור דאין שומרים בקרקעות’ ,והש”ך (סימן
אלא במקום שיש חילול שבת שנאמר ואם לא שנא גבי תנור דקא יהבי רבנן שיעורא ואפ”ה סו ס”ק קכו) האריך בזה ומסקנתו דבפשיעה חייבים.
תשמעו אלי לקדש את יום השבת וגו’ והצתי אש”, אם הזיק משלם מה שהזיק ומאי שנא גבי דליקה ויעוין בשו”ת מהרשד”ם (חו”מ סימן רסו) שדן
ולכן הוא עלול לסבול מכך. דאם הרחיק כשיעור פטור? לא תקשי דהכא בראובן שהשכיר בית לשמעון ובה תנור וכריים,
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ט מחוברים
חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י „ˆ‰י˜ים
ופעול˙ם ‰ליכו˙י‰ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל
מרנן ˙למי„י ‰בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם
‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ ‰מסו„ר וערוך מ˙וך
˘יחו˙ ‡‚‰ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ˘ ıליט"‡
‰ר ˜"‰רבי נפ˙לי
מליז'ענס˜ זי"ע
יומ‡ „‰ילול‡
כ" ‰ח˘וון ˙ר"‰
שיהיה מניין יהודים לקיום המצווה".
רגעים ספורים לאחר שנכנס רבי נפתלי אל הבית לא רבות ידוע אודות תולדותיו של הרה"ק רבי נפתלי מליז'ענסק זי"ע בנו של הרה"ק רבי אלעזר
נשמעו דפיקות עזות על הדלת ,בפתח עומד גוי מגושם מליז'ענסק זי"ע ,ונכדו של הרבי הקדוש רבי אלימלך מליז'ענסק זי"ע .לאחר פטירת אביו הגדול סרב לכהן
כשעל גבו שק גדול של דגים! "האם תרצו לקנות דגים באדמ"ורות כלל ואף גירש את חסידים אשר באו לחסות בצילו .יוצא דופן היה יום הפורים בו הסכים לקבל
עבור אורחי המלון?" שאל הגוי ,ר' ליפא נדהם ,נפעם את החסידים בזמן הסעודה בלבד .הרבי היה מוערך בכל שדרות החסידות ,וידועה אמרתו של הרבי הקדוש
מהמופת שהתרחש מול עיניו ,הן משמים שלחו לכאן דגים רבי ישראל מרוז'ין "יהודי גליציה שוטים הם! מדוע אינם שוברים את קורות ביתו של רבי נפתלי ונכנסים אליו
שלא כדרך הטבע לעשות רצון צדיק! בעל כורחו ,כיצד מוותרים כה בקלות על הזכות להסתופף בצילו!"
לפתע נצצה במוחו הבנה" ,הנה נענתה תפילתי ,הקב"ה בשנת תר"ה בכ"ה בחשוון נסתלק רבי נפתלי לבית עולמו .בנו היה רבי אלעזר וייסבלום זצ"ל שנולד בליז'ענסק,
שלח אל ביתי צדיק וקדוש זה כדי שיצילני מהצרה אשר אביו של רבי אלימלך וייסבלום זצ"ל ,שהמשיך וניהל עדה קטנה של חסידים בעיירה ליז'ענסק.
התרגשה על ביתי".
"רבי ,הושיע!" בכה ר' ליפא" ,יהודי זר הגיע לכאן,
מבקש להשיג את גבולי .הושיע את בני ביתי האומללים ˆ‰ל˙ ע˘ו˜ מי„ עו˘˜ו רבי ליום ‡ח„!
אשר הפריץ רוצה לזורקם אל הקור החורפי הנורא .רבי! בכפר קטן לא הרחק מהעיר לבוב גר יהודי פשוט בשם בגמרא בחגיגה )ה (:מסופר על בר בי רב דחד יומא!
חוס נא על נפשי ועל נפשות בני ביתי האומללים"" .מה ר' ליפא .יהודי טוב היה ר' ליפא ,השגות רבות לא היו מספרת הגמרא שרב אידי אביו של רבי יעקב בר אידי היה
שמו של אותו יהודי" שואל הרבי בלחש" ,קוראים לו לו ,אולם את המעט שידע השתדל לקיים בכל יכולתו. הולך שלושה חדשים לישיבה וחוזר שלושה חדשים כדי
פסח"" .ככה" ,אמר הרבי" ,הסר דאגה מלבך אין כל מקום לפרנסתו חכר מאדון הכפר בית מרזח ובית מלון אשר ללמוד יום אחד! תלמיד של יום אחד! אחד מגדולי ומאורי
לדאגה ,הרי חג הפסח הוא שמונה ימים בלבד". סיפקו את צרכיו בהרחבה יתרה. החסידות היה רבי נפתלי מליז'ענסק ,רבי נפתלי אשר היה
"אין מה לדאוג ,פסח עושים רק שמונה ימים"... שנים רבות התנהלו חייו על מי מנוחות ,קשריו עם שרף וקדוש ,היה רבי יום אחד בשנה!
מילים סתומות... הפריץ הלכו והתחזקו ,הלכו והתהדקו ,ר' ליפא הרגיש רבי ליום אחד!
ר' ליפא לא ירד לסוף דעתו של הצדיק ,אולם דבר שפרנסתו מובטחת ,ממש מונחת בכיסו ,אין מי שייקח זאת רבי נפתלי מליז'ענסק בענוותנותו העצומה סרב לכל
אחד הוא כן הבין 'אין מה לדאוג' .לכך הסיר דאגה מלבו ממנו. תחנוני החסידים וסרב לשמש באדמו"רות כלל וכלל,
והרגיע את בני ביתו ,הן הצדיק אמר שאין מה לדאוג ,ודאי כאשר יהודי מרגיש כך ,אם יהודי לא מרים את עיניו מלבד יום אחד בשנה ,ביום הפורים .ביום הפורים בלבד
שבמהרה תבוא הישועה. לשמים ,נותנים לו לעיתים רעידה קטנה .הקב"ה מנענע הסכים רבי נפתלי מליז'ענסק לשמש כרב לקבל פדיון
שמונה ימים חלפו להם ביעף ,לערב ערב נשמעה תכונה מעט את צינור פרנסתו ,מזכיר לו מיהו הזן והמפרנס ,ומאין ולקרוא קוויטלך .ישנם שאומרים שלא היה זה כל יום
מחוץ לבית ,ילדיו של ר' ליפא רצים אל החלון כדרכם של מגיע אליו כל השפע! הפורים ,אלא רק בזמן סעודת פורים הסכים ר' נפתלי
ילדים" ,אבא מישהו עובר דירה" ,צעקו .ר' ליפא ניגש היה יום נאה ,מצב רוחו של ר' ליפא נסק ,בית המלון לשמש כרבי!
אל החלון ומסיט את הווילון" .האם זהו חלום?" שואל היה מלא באורחים רבים ,ואף בית המרזח רשם רווח נאה. רבים רבים היו צובאים על דלתות ביתו של ר' נפתלי
את עצמו ,בדרך הראשית נוסעת שיירת עגלות עמוסה לפתע נשמעו דפיקות על הדלת בפתח עמד שליח ובידו ביום הפורים .באותו זמן מועט השפיע הרבי שפע של
במטלטלים ,ומי מנהיג אותה ...הוא ולא אחר .אותו פסח מכתב "זהו מכתב חשוב מאדון הכפר" אמר השליח" .מה ברכה וישועה ,מופתים נשפכו שם כמים ,מופתים גלויים
מסיג הגבול ,ניכר שהוא עוזב את העיירה לצמיתות! רוצה ממני הפריץ ביום סתמי?" חשב ר' ליפא לעצמו ,עיניו ומבהילים .אולם היה זה רק ביום הפורים ,בשאר ימות
"צדקו דברי הרבי! פסח עזב את חיי לאחר שמונה רצות על המילים והשורות ומרגע לרגע חוורו פניו ,בצורה השנה סרב הרבי בכל תוקף לשמש כרבי ולהנהיג עדה.
ימים"... ברורה ומפורשת כותב לו אדון הכפר שבעוד מספר שבועות ידועה אמרתו של הרבי הקדוש רבי ישראל מרוז'ין
דקות לאחר מכן נשמעו דפיקות על דלת הבית ,אחד יעבור בית המרזח ובית המלון הסמוך אליו לבעלותו של "יהודי גליציה שוטים הם! מדוע אינם שוברים את קורות
ממשרתיו של הפריץ בפתח "אדוני ביקש לזמן אותך אל יהודי בשם פסח שקנה את הזיכיון מאת הפריץ. ביתו של רבי נפתלי ונכנסים אליו בעל כורחו ,כיצד
ביתו"" .אמור לי ליפא" ,אמר לו הפריץ מיד שנכנס" ,האם "עליך לעזוב את המקום תוך שבועיים ימים!" נכתב מוותרים כה בקלות על הזכות להסתופף בצילו!"
ביקרת לאחרונה אצל איזה ראבין גדול?" בסיום ההודעה.
"רבי גדול? לא יצאתי מגבולות העיירה בחודשים ר' ליפא נחרד ,מה יעשה? לאן ילך הוא ובני ביתו? "הן ‡ח„ ‰מרב ‰ו‡ח„ ‰ממעיט
האחרונים"" .אל תרמה אותי" ,קטע אותו הפריץ" ,גלה לא עשיתי רע לאיש" חשב ר' ליפא" ,מדוע יהודי זה בא
מיד את האמת ,מיהו הצדיק אליו נסעת?" להשיג את גבולי ולקפח את פרנסתי? הייתכן שיהודי רבות עסק רבי נפתלי מליז'ענסק בחסד ודאגה לעניים,
"דע לך" ,המשיך הפריץ" ,לפני שמונה ימים הגיע אלי יעשה זאת?!" אולם הרבה ברירות לא היו לו ,בצער רב באחת הפעמים יצא עם ידידו הרבי הקדוש הדברי חיים
יהודי הדור פנים באמצע הלילה וגער בי על כך שגירשתי ובכאב לב עצום התחילו ר' ליפא ובני ביתו לארוז את מצאנז כדי לאסוף כסף לצדקה .בעוברם בכפר קטן ניגש
אותך מביתך ,אולם אני לא התייחסתי לדבר החלום חפציהם ומטלטליהם ,מתכוננים לעזוב את ביתם הנעים אליהם יהודי פשוט ונתן להם פרוטה ,מטבע קטן ביותר.
והמשכתי כהרגלי בדבר יומי .בלילה הבא חזר החלום על והחם .מקום אשר שימש להם קורת גג שנים כה רבות. הרבי מצאנז ראה בכך זלזול בכבודם של הצדיקים וביקש
עצמו באופן מדויק ,שוב הופיע הרבי בחלומי והזהיר ודרש 'מאין יבוא עזרי ,עזרי מעם ה' .כאשר יהודי בצרה רגליו להחזיר לאותו יהודי את המטבע ,הן לא ניתן להבליג על
להחזיר אותך לביתך. מוליכות אותו לבית הכנסת ,לבית מקדש מעט .לאחר זלזול שכזה .אולם לפתע אחז רבי נפתלי בידו הקדושה של
היום בבוקר בעת שאני סועד את ארוחתי נפלה עלי שסיים את תפילתו הבחין ר' ליפא ביהודי נשוא פנים הרבי מצאנז ואמר לו" ,אל נא ,גושפנקא דחתים ביה מלכא,
תרדמה ,ובחלומי שוב הגיע אלי אותו רבי קדוש והפעם אשר יושב בפינה" ,ודאי אדם גדול הוא זה!" חשב לעצמו. 'אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמיים".
בפנים כעוסות ,ובמילים חמורות דרש ממני לגרש את במבט שטחי לא היה ניתן להבחין בדבר ,היהודי היה לבוש מילים סתומות!
משיג הגבול ולהחזיר אותך אל בית המרזח .אולם היום בבגדים פשוטים והלך לבדו בלי משמשים וגבאים ,אבל ר' הבה ננסה להבין יחד את מילותיו הקדושות של הרבי,
לא הסתפק בבקשות" :אם לא תחזיר את ליפא למקומו ליפא בחושיו החדים הרגיש שלפניו עומד אדם גדול .לכך 'מהו גושפנקא דחתים ביה מלכא'?
דמך בראשך! זו הפעם האחרונה שאני בא להזהיר אותך!" החליט להזמין את האורח אל ביתו. 'גושפנקא דחתים ביה מלכא' פירושו חותמו של
קמתי בבהלה ממקומי ,הבנתי שזהו אינו חלום שווא, אכן חושיו לא הטעו אותו ,היה זה רבי נפתלי מליז'ענסק, הקב"ה .ומהו חותמו של הקב"ה? מובא בספרי המקובלים
סכנה גדולה אורבת לי .מיד זימנתי את פסח לביתי נכדו של הרבי הקדוש רבי אלימלך מליז'ענסק" .אשמח בשם הרמ"ע מפאנו שחותמו של הקב"ה הוא שם א-ה-ו-ה
והודעתי לו שהחוזה מבוטל והזיכיון להחכרת בית המרזח מאד שתבואו להתאכסן בצל קורתי" אמר ר' ליפא .הרבי היוצא מראשי תיבות של הפסוק בראשית ברא אלוקים
והמלון חוזר לידך ליפא". נתן בו את עיניו הקדושות ואמר לו "שני תנאים יש לי, "את השמים ואת הארץ" .שם קודש זה הינו הראשי תיבות
"האם יודע אתה מיהו אותו רבי מסתורי שהגיע אלי האחד שתאסוף עבורי עשרה יהודים כדי לומר קידוש של 'אחד המרבה ואחד הממעיט' ,הקב"ה חתם את שמו
בחלום?" לבנה בציבור .ובנוסף ,נוהג אני לערוך סעודה לאחר על כל נתינה ונתינה של יהודי ,הקב"ה אוהב אותה ומיקר
כה גדול היה כוחו של הרבי הקדוש ר' נפתלי המצווה הגדולה ,לאחר קידוש לבנה .ברצוני שתבשל אותה!
מליז'ענסק ,אולם הרבי מיעט להשתמש בכוחות אלו, עבורי דג לסעודה זו". הבה נלמד מכך להעריך כל נתינה של יהודי ,כל מעשה
סרב לנהוג באדמו"רות ,סרב לקבל קוויטלך .אלא שלמען "דג?! דג בעונה זו של השנה?" חושב ר' ליפא בקול, של יהודי ,לכל דבר יש ערך עצום ,לכל דבר יש משמעות.
יהודים מסכנים היה הרבי חורג מגדרו משפיע שפע וברכה "בתקופה הזו הנהרות קפואים לחלוטין ,כבר זמן רב שלא הבנה זו תעזור לנו לייקר כל מעשה שלנו ,וכל מצווה
עליהם ועל בני ביתם. ניתן להשיג דגים בעיירתנו"" .נו" ,הפטיר הרבי" ,העיקר ונתינה של הסובבים אותנו.
קו השיעורים -קול הלשון03-6171077 :
מזהב ומפז ממשנתו של כ“ק מרן אדמו“ר
רבי דוד חי אביחצירא שליט“א
פנינים מלוקטים מספרי
אדמו"רי שושילתא קדישא
וַ ָּת ָמת ָׂש ָרה ְ ּב ִק ְריַ ת ַא ְר ַ ּבע פרשת חיי שרה תשפ"ז | גיליון ה'
ִהוא ֶח ְברוֹ ן )כג ,ב(
'ארבע' בגימטריא 'רגע',
חושבנא דדיין כחושבנא דדיין.
הכתב והמכתב
ויש לפרש על דרך הרמז,
שמתה במיתת נשיקה בלא
צער ,וברגע אחד פרחה חיותה
ודבקה בשכינה חיי החיים דברי מוסר ויראה מכתי“ק
הנצחיים. "נְ ִד ֵיבי ַע ִּמים נֶ ֱא ָספ ּו ַעם ֱאל ֵֹהי ַא ְב ָר ָהם" כ“ק מרן אדמו“ר שליט“א
)תהילים מז ,י(
)פתח האוהל(
"ואברהם עודנו עומד לפני ה'" שהוא תמיד תפארת שלמה ע"ה )תחילת פרשת ויקהל( האבות על
ֵ ּגר וְ תוֹ ׁ ָשב ָאנ ִֹכי ִע ָּמ ֶכם ְּתנ ּו ִלי עומד אף על פי שלא נתקבלה תפילתו על סדום ידי עבודתם עשו דרך ומסילה שיהיה קל לעשות
ֲא ֻח ַ ּזת ֶק ֶבר ִע ָּמ ֶכם )כג ,ד( ועמורה עודנו עומד על הדורות הבאים שלא כמעשיהם ,העולם הזה הוא כמו יער שאין בו
יש לרמוז בכוונת הדברים, תתקבל הקללה של סדום ועמורה על מי שאינו דרך מעבר ובא הוא והכין דרך לעבור בו אזי כל
שידוע בספרי המקובלים שיש עומד בדיבורו )בגמ' במ"צ מח(. העולם עוברים באותו הדרך שהראשון הכין.
קליפות טמאות שאי אפשר זה פירוש הפסוק )תהילים מז י( "נְ ִד ֵיבי ַע ִּמים ולזה אמר אברהם אבינו ע"ה )בראשית כד ג( "ה'
להעלותן לקדושה ,אמנם נֶ ֱא ָספ ּו ַעם ֱאל ֵֹהי ַא ְב ָר ָהם" בעלי צדקות הנדיבים, אלהי השמים ואלהי הארץ" פירש רש"י ע"ה
ביניהן ובין הקדושה קיימת החסדים הולכים עם מדת אברהם .וכן הגובר עד עכשיו היה אלהי השמים ובאי עולם לא היו
בחינה ממוצעת הקרויה 'קליפת על יצרו בזכות הגבורות של יצחק אבינו ע"ה מכירים אותו ועכשיו אלהי הארץ שהרגיל אותו
נוגה' ,ובחינה זו היא חיותם של שהמשיך יראה בעולם ,פחד יצחק .יעקב אבינו בפי הבריות.
הדברים שאינם איסור ממש, ע"ה מדת תפארת. אברהם אבינו ע"ה המשיך מדת החסד בעולם
ואפשר להעלות את ניצוצות שיהיו בני אדם עושים חסד וצדקה זה עם זה
דוד המלך ע"ה ראש לשירות ותשבחות כמו
הקדושה שבהם לקדושה על והמשיך גם כן חסד שלמעלה בעולם ולזה אנו
שכתוב בגמ' ברכות )ז (:למה נקרא שמה רות
ידי שמשתמשים בהם לשם אומרים אלהי אברהם שהוא כנגד מדת החסד.
שמים ,וכן להיפך ח"ו על ידי שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות
וכל החסדים שעושים בכל הדורות הכל מכוחו
שמשתמשים בהם שלא לשם ותשבחות ,כמו שאומרים בברכת ברוך שאמר שלו והכל נקרא על שמו ויש לו שייכות לחסדים
שמים. קודם פסוקי דזמרה ובשירי דוד עבדך נהללך ה' אלו ונוטל חלקו מהם .זה שכתוב "אלה תולדות
והנה אברהם אבינו ראה אלוקינו וכו' ,ובמקהלות רבבות עמך בית ישראל השמים והארץ בהבראם" בזכות אברהם שכל
ברוח קדשו שיש במערת על כל דברי שירות ותשבחות דוד בן ישי עבדך. ההשפעות שיורדות מהשמים הם בזכות אברהם.
המכפלה ניצוצות קדושה ולזה אומרים ביהי רצון שקודם התהילים "המכסה אני מאברהם אשר אני עושה" שכל
עליונים שהיו בעת ההיא כאילו אמרו דוד המלך עליו השלום בעצמו בגן החסדים הם בזכות אברהם" .ואברהם היו יהיה
תחת שליטת הסיטרא אחרא, עדן .ולזה אומרים במוסף ראש השנה ובשירי לגוי גדול ועצום" היינו שהחסדים שלו נמשכים
והיה מתאווה לפדותה מידם דוד עבדך הנשמעים בעירך בלשון הווה .ומשה עד עולם שנאמר "למען אשר יצוה את בניו
ולהעלותם לקדושה .ועל רבינו ע"ה ראש ושר התורה שהנחיל תורה לעם ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה
כן חפץ לקנות את המקום ישראל כמו שאומר החתם סופר ע"ה ,אנחנו בני ומשפט"" ,למען אשר יצוה" לשון צותא שאברהם
מיד בני חת הטמאים .ולזה אברהם אבינו ע"ה ,תלמידי משה רבינו ע"ה ,עבדי יתחבר עם בניו בעת עשיית המצוות והצדקה
רמז באומרו "גר ותושב אנכי דוד מלכינו ע"ה. והחסד.
עמכם" ,כלומר רואה אני שיש
ידה לַ ֶ ּד ֶר ְך
בכאן ניצוצות קדושה שהם
בבחינת 'גר' ,שאינם בעלי
ֵצ ָ "כ ֶש ַ ׁה ּ ְשמו ָּעה ַמ ָּכה ַּב ֵּבןַ ,ה ֵּלב ׁ ֶשל ָה ֵאם הוּא ׁ ֶש ִ ּ ׁנ ְש ָּבר"
ְּ ׁ
המקום אלא כבושים בגולה,
וחפץ אני להופכם ל'תושב',
המשך בעמ' ג' �
חותמו אמת
מתוך שיעורים בספר הקדוש
’פיתוחי חותם‘
בין הגוף לנשמה
כשהגוף ותאוותיו 'חיים' ,הרי חיים אלו נחשבים כמיתה ,שכן עיקר החיים הם חיי הנשמה ,מה
שאין כן הרשע שנשמתו מסתלקת ממנו חייו אינם חשובים חיים
חווים על בשרם ,והיא תאוות העישון .מי שניסה להיגמל מתאווה זו, כדרכו של רבינו במאמרו שלמדנו בשבוע שעבר ,לפרש את
יוכל בוודאי להעיד ,שהנסיון למעט בכמות העישון קשה הרבה יותר אירועי הפרשה כמרמזים על היחס הנכון בין הנשמה והגוף ,כך גם
מהפסקה מוחלטת שלו ,וזאת מכיוון שהגמילה המוחלטת דורשת במאמר שנלמד מדבריו הקדושים בשבוע זה ,בפרשת חיי שרה .נכוף
החלטה אחת .אכן ,החלטה קשה ,נחושה ,ואפילו מבהילה ,אבל חד נא את אוזננו לשמע אמריו כי נעמו:
פעמית .ואילו הניסיון למעט בכמות העישון ,משמעו מאבק יצרי "ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר .גר ותושב אנכי
תמידי ,בכל עת ובכל שעה. עמכם וגו' .אפשר לפרש הפסוקים האלו בדרך רמז על הנשמה והגוף.
בדומה לכך מקובל בשם מרן החזון איש זצ"ל ,שקל יותר ללמוד דידוע )עיין מדבר קדמות לג"ע מרן חיד"א מערכת הנו"ן( דהנשמה נקראת בשם איש,
חמש עשרה שעות ביממה מאשר שמונה שעות ,וזאת מפני שהלומד והגוף בשם אשה .והנה הנשמה כל חפצה ותאוותה הוא באותו עולם,
שמונה שעות ביום לא ויתר על סיפוק יצר הבטלה שלו ,וכעת עליו ואין לה תאוה וחפץ בכל מה שעושה האדם לצרכי גופו בזה העולם,
להיאבק בו שמונה שעות תמימות מידי יום ,בעודו מצפה לשעות רק במה שמסגל בתורה ובמצוות ובמעשים טובים".
הבטלה שנותרו לו לאחר שישלים את חוק לימודו ,בשונה ממי ורבינו ממשיך ומבאר כיצד יוכל האדם להשביע את רצון נשמתו
שהצליח להיגמל ממנו בהחלטה נחושה אחת. לעסוק בתורה ומעשים טובים ,למרות יצריו הגשמיים של הגוף,
שסוחפים אותו על כרחו למחוזות אחרים" :והנה אין ספק שאין אדם
ונפשי כעפר יכול להשיג מעלת התורה ומעשים טובים אם לא המית עצמו בעולם
הזה ,כמו שדרשו רז"ל )ברכות דף סג (:על הפסוק 'אדם כי ימות באוהל'
ברם דומה שיש כאן עומק נוסף ,ובכדי לבוא אל סודם של דברים
)במדבר יט ,יד(".
עלינו לקרוא את המשך דברי רבינו הרומז בקצרה כדרכו" :וכשמשים
אדם עצמו כמת בעולם הזה ,בזה ניצל מיצר הרע ומתאוותיו ,וכמו כוונת רבינו לדרשת חז"ל הידועה "אין התורה מתקיימת אלא
שאנו מתפללים בכל יום 'ונפשי כעפר לכל תהיה' ,וזהו חשקה של במי שממית עצמו עליה" .ברם עלינו לשים לב שרבינו נותן לדברי
נשמה אם משים הגוף עצמו מת ,דבזה יכול להרוויח תורה ומעשים חז"ל עומק מחודש .שכן במבט שטחי נראה שכוונת הגמרא לדרוש
טובים" .הרי שרבינו מזהה את התפילה 'ונפשי כעפר לכל תהיה', מהאדם לשקוד על התורה במאמצים גדולים ,ולא לחוש לחולשת
שאמורה כמובן כלפי מידת הענווה ,כמגלמת את דרישת חז"ל שעל גופו מחמת רוב מאמץ העיון ומניעת אכילה ושינה במידה מלאה.
האדם לשים עצמו כמת. אולם רבינו מלמדנו שיש כאן עומק נוסף ,שעל האדם לבטל את
גופו לחלוטין עד שיחשב כמת ,וזאת מלבד החלשת הגוף המעשית
ובפשטות נראה בביאור הדברים ,שיצרי האדם אינם עומדים בפני
כתוצאה הישירה מעמל התורה.
עצמם ,אלא הם תולדה ממידת הגאווה ,וכדברי שלמה המלך החכם
מכל אדם )קהלת ד ,ד(" :וְ ָר ִא ִיתי ֲאנִ י ֶאת ָּכל ָע ָמל וְ ֵאת ָּכל ִּ ׁכ ְשרוֹ ן ַה ַּמ ֲע ֶׂשה
ִּכי ִהיא ִקנְ ַאת ִא ׁיש ֵמ ֵר ֵעהוּ" ,וכפי שביאר זאת רבינו הרמח"ל בספרו הגוף מתנגד לשכל
מסילת ישרים )פרק יא( באר היטב ,ונצטט את לשונו הזהב: ואכן ,כבר נשמע הדבר בין החיים ,וכפי שמפורש לדוגמא בספרי
"הכבוד הוא הדוחק את לב האדם יותר מכל התשוקות והחמדות המהר"ל )נתיבות העולם ,נתיב התורה פרק ג(" :כי רבותינו זכרונם לברכה באו
שבעולם .ולולי זה ,כבר היה האדם מתרצה לאכול מה שיוכל, לפרש כי אין לתורה קיום אצל האדם כי אם על ידי סילוק הגשמי…
ללבוש מה שיכסה ערוותו ,ולשכון בבית שתסתירהו מן הפגעים, כי הגוף מתנגד אל השכל ,ולפיכך צריך שימות על דברי תורה ,כלומר
והייתה פרנסתו קלה עליו ,ולא היה צריך להתייגע להעשיר כלל ,אלא לסלק הגוף לגמרי כאלו אינו ,ואז יש לתורתו קיום כאשר האדם גובר
שלבלתי ראות עצמו שפל ופחות מרעיו מכניס עצמו בעובי הקורה על הגוף לגמרי ,ובזה הוא שכלי" .הרי שביטול הגוף אינו רק בבחינת
הזאת ואין קץ לכל עמלו". 'נזק אגבי' שהאדם מחוייב לספוג על מנת לזכות לכתרה של תורה,
ובספר תולדות יעקב יוסף בפרשתנו מוסיף ביאור בקשר שבין אלא צורך מהותי העומד בפני עצמו ,וכפי שנרחיב בכך עוד להלן.
הגאווה לשאר חסרונות הגוף ,ונביא את דבריו הקדושים" :וזהו שאמרו וראשית כל עלינו להבין' ,מיתה' זו מה טיבה? והלוא הגוף מלא חיות
חז"ל )מנחות דף מג ,(:אל תיקרי מ"ה אלא מאה וכו' ,רצונם לומר ,שאי ועיזוז ,ויצריו השונים מכריזים ללא הרף 'אנחנו כאן' ,חיים נושמים ואף
אפשר לבוא למדריגה זו שיאמר 'ונחנו מה' )כמו משה רבינו ע"ה ,שהחשיב עצמו בועטים לעיתים… ,ולכאורה נראה בכוונת הדברים ,שקיים חילוק
לאין גמור( ,כי אם שבא בסוד מאה ברכאן ,שהיא בינה הנקראת ענווה, גדול בין אדם המחשיב את יצריו לבין אדם שמקבל החלטה נחושה
שמשם ק' ברכאן ,היפך הגאוה מיסוד האש ,שורש רוע ארבע מדות להתעלם מהם לחלוטין.
מארבעה יסודות אש רוח מים עפר שזכר בשערי קדושה וכו' )חלק לשם המחשת הדבר נביא דוגמא מוכרת ,שחלק מאיתנו חוו או
�
מזהב ומפז
פנינים מלוקטים מספרי
אדמו"רי שושילתא קדישא
המשך מעמ' א' א' שער ב( שצריך תחלה להסיר רוע המידות שהיא הגאוה מיסוד האש ,והרבות
דברים מיסוד הרוח ,ותענוגי הגוף מיסוד המים ,ועצלות מיסוד עפר וכו' .ואב
דהיינו להעביר את המקום לשליטת
לכולן הוא הגאוה ,שממנו נמשך דבורי לשון הרע ורכילות ,וכמו שכתב מהרש"א
הקדושה וממילא יהיו אותם ניצוצות
בסוטה )דף ה (.דכתיב )תהלים קא ,ה( 'מלשני בסתר רעהו… גבה עינים ורחב לבב' וכו',
בבחינת 'תושב' ובעל הבית.
דזה נמשך מזה ,וכשהוא רחב לבב הוא נפש רחבה ,רוב התאוה והתענוג שנמשך
)מחשוף הלבן(
מיסוד המים ,ועל ידי זה כשאינו מוצא די מחסורו שאין חצי תאוותו בידו ,הוא
עצב הנמשך מיסוד עפר".
וַ ּי ַ
ֹאמר ֶע ֶבד ַא ְב ָר ָהם ָאנ ִֹכי )כד ,ד(
נמצינו למדים מדבריו שלא זו בלבד שהמידות הרעות נמשכות מהגאווה
יש לבאר על דרך הדרוש ,שאליעזר מבחינה טבעית ,אלא שהיא גם השורש הרוחני של קיומן )כמו יסוד האש,
חשש שמא יהרגו אותו מחמת שנאה, שעולה וגובר על שאר היסודות שהם רוח מים ועפר( ,ובהסתלק השורש פורה ראש
או בכדי לקחת את ממונו כשלל )וכפי שאכן
דרשו חז"ל שניסו להרעיל אותו וניצל בנס על ידי מלאך( ,ועל
"וכשמשים ולענה ,יסתלקו גם פירותיו הבאושים.
כן לא הסכים לעשות או לדבר מאומה אדם
עד שיאיים עליהם ויראה את כוחו ,וזהו עצמו כמת נקראים מתים
'לא אוכל עד אם דברתי דברי ,ויאמר
דבר' .ואז אמר 'עבד אברהם אנכי',
בעולם הזה, ואולם ,מיתה זו איננה מיתה רק כלפי הרע ,ואולם לאמיתו של
דבר ,מדובר בחיים גמורים ,הן עבור הגוף והן עבור הנשמה ,וכהמשך
כלומר אני הוא עבדו של אברהם אבינו בזה ניצל דברי רבינו" :ומטעם זה הרשעים אפילו בחייהם קרויים מתים ,משום
שלחם וניצח לבדו את כל מחנות הצבא מיצר הרע דהנשמה אינה שורה אלא במי שמשים עצמו מת בעולם הזה,
של ארבע המלכים ,כפי שפירש רש"י ומתאוותיו, ומבקש כי אם בעולם הבא .והרשעים שמבקשים תאוות העולם
בפרשת לך בפסוק 'וירק את חניכיו ילידי הזה וחיים שלהם לצרכי גופם ,הנשמה בורחת מהם ,ולפיכך נקראים
ביתו -וירדוף עד דן' )לעיל יד ,יד( ,שלא היה וכמו שאנו מתים אפילו בחיים .נמצא שני פעמים נקראים מתים ,חד בעודם
שם אלא את אליעזר עבד אברהם אבינו, מתפללים חיים ,וחד לאחר המיתה".
והוא לבדו עם אברהם אבינו ניצח את בכל יום כלומר ,כשהגוף ותאוותיו 'חיים' ,הרי חיים אלו נחשבים כמיתה,
כולם.
)כלי כסף(
'ונפשי שכן עיקר החיים הם חיי הנשמה ,מה שאין כן הרשע שנשמתו
מסתלקת ממנו חייו אינם חשובים חיים .ומעניין לצטט את דברי
כעפר לכל התולדות יעקב יוסף בפרשתנו )בתחילת הקטע המובא לעיל( ,שמפרש אף הוא
ֹאמר ֵא ָליו ַ ּגם ֶּת ֶבן ַ ּגם ִמ ְס ּפוֹ א ַרב
וַ ּת ֶ תהיה' ,וזהו כרבינו ש'שרה' רומזת לגוף ,ומיתתו היא על ידי המידות הרעות.
ִע ָּמנ ּו ַ ּגם ָמקוֹ ם ָללוּן )כד ,כה( חשקה של ובלשונו שם" :דודאי מיתת הגוף הנקרא שרה הוא על ידי רוע ארבע
יש לפרש על דרך הרמז כעין דברי
רש"י )דברים לב ,מז( "אין לך דבר ריקן בתורה
נשמה אם מידות של ארבעה יסודות… דאיתא במשנה )אבות פרק ד( הקנאה
והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מהעולם".
שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר" ,והוא משים הגוף ומסיים רבינו ומפרש על פי יסודות אלו את לשון הפסוקים
ביאור מאמרה 'גם תבן גם מספוא', עצמו מת, בפרשתנו" :והנה הנשמה יש לה מנוחה ושמחה כשהגוף שומע
כלומר גם דברי תורה הנראים בעיניך
כתבן ומספוא שאין בו חשיבות ' -רב
דבזה יכול לעצתה וחושב עצמו מת כדי לעבוד השם בתמימות ,וזהו שאמר
עמנו' ,יש בו סודות וחשיבות גדולה ,אלא להרוויח 'ויקם אברהם מעל פני מתו' ,כלומר קודם מיתתה )כלומר ,רבינו דורש את
המילים 'מעל פני' במשמעות של קודם ולפני כן( בעודה בחיים בעולם הזה ,מיום בואה
שאינו ניכר כלפי חוץ .ולא זו בלבד אלא תורה לאדם היא חושבת עצמו כאילו היא מתה .ואם האברים נשמעים
שיש באותם דברים גם 'מקום ללון' ,היינו ומעשים לה ,היא נותנת להם עצה שיחשבו לה כאילו היא מתה ,וגם הם -
לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו וללון
שם בדרך קביעות ,על ידי התדבקותו טובים כאילו הם מתים ,ובזה ירוויחו תורה ומעשים טובים".
"וזהו' :וידבר אל בני חת לאמר' ,הם האיברים ,אם יש בהם חיתת
בקדושת אותם מאמרים.
אלקים ויראי השם ושומעים לעצת הנשמה ,וזהו 'בני חת' -האיברים
)פיתוחי חותם(
שיש בהם חיתת ה' .ומה אומר להם' :גר ותושב אנכי עמכם' ,כלומר ,גר ותושב
אני ואתם ,פירוש ,אפילו אנו נראים תושבים בזה העולם ,גרים אנחנו ,כי היום כאן
ֵא ֶּלה ֵהם ְ ּבנֵ י יִ ׁ ְש ָמ ֵעאל וְ ֵא ֶּלה ׁ ְשמ ָֹתם ומחר בקבר ,וכיוון שכן הוא ,אין לו תקנה כי אם כשנחשוב עצמנו מעכשיו מחיים
יהם ו ְּב ִטיר ָֹתם )כה ,טז( ְ ּב ַח ְצ ֵר ֶ מתים ,בזה נסלק עצמנו מהנאות זה העולם ,ונמצא לסגל מצוות ומעשים טובים.
יש לרמוז בלשון הפסוק' :בחצריהם', וזהו 'תנו לי אחוזת קבר עצמכם' ,כלומר ,מעכשיו מחיים ננהג בעצמנו ירושת
היינו שפרוצים ופתוחים לכל רע ,ואינם הקבר כאילו אנחנו מתים ,וזהו 'ואקברה מתי -מלפני' ,דהיינו מלפני מותנו נחשוב
גדורים משום תועבה' .ובטירותם' ,שעל כאילו מתנו ונקברנו".
הכל נוטר להם הקב"ה ויבוא עימם
במשפט נקם לעתיד לבוא.
)פתח האוהל( �
משולחן גבוה בינו שנות
תשובות דא“ח שהשיב כ“ק מעשי רב מתוקף פעולת
מרן אדמו“ר שליט“א לשואלים קדושים רבוה“ק זי“ע
החזק במוסר אל תרף פרק ה'
האם יש חובה ללמוד מוסר בכל יום ,ועד כמה? המקום הנידח ביותר
החכם מכל אדם כבר אמר בספר משלי "החזק במוסר
אל תרף ,נצרה כי היא חייך" .וכך גם פוסק המשנה ברורה בגליון הקודם התחלנו לסקור את איזכוריה של מרוקו וסביבתה בדברי
להלכה )סימן א' ,על פי דברי הגאון החיד"א( שעל האדם לקבוע לו עת חז"ל ,וציינו את היותה נחשבת באותה תקופה למקום נידח במיוחד ,וכעת
ללמוד ספרי מוסר בכל יום ויום אם מעט ואם הרבה ,כי נביא מספר דוגמאות לכך:
הגדול מחברו יצרו גדול ממנו ותבלין היצא הרע הוא תוכחת במדרש קהלת )פרשה ב( מבארים חז"ל את מהותו של העופות שהיו מובאים
מאמרי חז"ל. כ"ב ְר ֻ ּב ִרים
מידי יום לסעודת שלמה בשעתו ומזוהים במלכים א' )פרק ה( ַ
ואמנם ידוע מכל גדולי ישראל מכל הדורות ומכל ֲאבו ִּסים" .בימינו זכה בשם זה מין מסויים של ברווז ,ולעומת זאת רש"י על
אתר מזהה את הברבור כתרנגול )שאינו מופיע במקרא אפילו פעם אחת ,ומוזכר לראשונה בכתבי
החוגים שכולם עסקו תמיד במוסר ,למדו ספרי מוסר וגם
הורו לתלמידיהם לעסוק בתורת המוסר .כך למשל קודש חז"ל השונים(.
הקודשים החתם סופר זיע"א שבכל יום היה לומד לפני אולם במדרש פירשו שמדובר בעוף מיוחד הקרוי על שם מקומו ,ונצטט:
השיעור הקבוע עם תלמידיו ,מספר הקדוש חובות הלבבות "עוף גדול היה ,ומעולה ומשובח והיה עולה ויושב על שלחנו בכל יום ויום.
במשך רבע שעה .והעידו עליו שבאותה קביעות של לימוד ומהיכן הוא בא? מברברייה היה בא בכל יום" .כלומר ,חז"ל מציינים זאת
מוסר היו פניו להבים והוא בער באש עילאה .והיה רגיל כדבר פלא ,שבסעודתו של שלמה היה מופיע מידי יום עוף ממקום כה נידח
לומר לתלמידיו "תאמינו לי שביום שאין אני לומד מספר כ'ברבריה' ,היא ארץ הברברים.
מוסר ,מרגיש אני בעצמי הצטננות ביראת ה'" ואם כך אמר גם במדרש שיר השירים )פרשה ב( מוזכרת ארץ ברבריא כדוגמא למקום
קודש הקודשים החתם סופר ,מה נענה אנן אזובי הקיר?! נידח" :קול דודי הנה זה בא -זה מלך המשיח .בשעה שהוא אומר לישראל:
גם מר זקני סידנא בבא סאלי זיע"א שכידוע היה דבוק בחודש הזה אתם נגאלין ,אומרים לו :היאך אנו נגאלין ,ולא כבר נשבע
בכל ישותו בספרי החסידות ההולכים בדרך אור שבעת הקדוש ברוך הוא שהוא משעבדנו בשבעים אומות? והוא משיבן שתי
הימים הבעל שם טוב הקדוש זיע"א ,אך היו בספרייתו גם תשובות ,ואומר להם :אחד מכם גולה לברבריה ואחד מכם גולה לסמטריה,
ספרי מוסר רבים והוא היה הוגה בהם בקביעות ובקי בהם עד דומה כמו שגליתם כולכם" .כלומר די בכך שיהודי אחד יגיע לאותם
להפליא כדרך שהיה בקי בכל לימודיו ושיעוריו הקבועים. מקומות נידחים ,ואין צורך שכולכם תיגלו לשם.
משך הלימוד הוא לפי עניינו של אדם וכפי מסת הזמן אופיים ומנהגם הגרוע של גויי אותה ארץ מוזכר במקום אחר בחז"ל,
שיש בידו שהרי אינו דומה בן ישיבה ותלמיד חכם שכל במסכת יבמות )דף סג" :(:אמר נבל בלבו אין אלקים וגו' )תהלים יד ,א( .במתניתא
עיתותיו בתורה ויכול להקדיש זמן ממושך ביום ללימוד תנא :אלו אנשי ברבריא ואנשי מרטנאי שמהלכין ערומים בשוק ,שאין לך
מוסר שהוא עבורו קב חומטין שיחזיק את הלימוד ,למי משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום".
שעוסק על המחיה ועל הכלכלה וזמן קביעות עיתים שלו מאידך מוזכרים בני אותם עמים כזמם ורסן על פיהם של מלכות רומי
קצר .ועדיין גם הוא עליו לקבוע זמן ללימוד מוסר -למשל הרשעה ,שכן מלחמותיהם הבלתי פוסקות עם מלכות רומי )המתוארים באריכות
אם יקבע שיעור יומי בספר 'חק לישראל' ,שם ישנו בכל יום בספרי ההיסטוריה( החלישו אותה במידה ניכרת ,ומנעו ממנה מלהוציא לפועל
לימוד קבוע מאחד מספרי המוסר. את כל שאיפותיה המושחתות .ונצטט את לשון המדרש )בראשית רבה פרשה עה(
ודבר נוסף חשוב ביותר הן לקיום הלימוד ,הן כדי שייעשה בנידון:
מתוך חשקת התורה והן כדי שהדברים יחדרו אל הלב "אל תתן ה' מאוויי רשע ,זממו אל תפק ירומו סלה )תהלים קמ ,ט( ,אמר לפניו:
וישפיעו – אנו מדריכים תמיד שיש לקבוע את הלימוד ריבון העולמים ,אל תתן לעשו הרשע מחשבות לבו .מהו 'זממו אל תפק'?
בספר שמרגישים אליו חיבור והכל לפי מה שהוא אדם .שכן עשה לו זמם לעשו הרשע ,כדי שלא תהא לו אמר לפניו :ריבונו של עולםֵ ,
בשעה שאדם לומד בספר יראה שיש לו אליו חיבור ,הוא נחת רוח שלימה ,ומה זמם עשה לו הקדוש ברוך הוא לעשו הרשע? אמר
מתעורר יותר מהדברים וגם הלימוד אצלו הוא בחשק יותר רבי חמא בר חנינא :אלו בני ברבריא ובני גירמאניאה שאדומיים מתייראין
וזה עניין נצרך מאוד לקיום הלימוד שהוא יסוד היסודות מהם".
לרוחניות האדם.
�
ספרי 'מילתא חדתא' מתורת כ"ק מרן אדמו"ר רבי דוד חי אביחצירא שליט"א
יראת שמים אמונה ובטחון חלק ב' אמונה ובטחון חלק א אהבת התורה מילתא חדתא — על מסכת אבות מילתא חדתא — על התורה
מאמרי התעוררות לקנין יראת שמים, מאמרים להעמקת האמונה מאמרים להעמקת האמונה פרקי חיזוק באהבת התורה ,ביגיעתה מאמרים על סדר מסכת אבות בעניני שיחות ודברי חיזוק על סדר פרשיות
יראת הרוממות ודבקות בה׳ ,המשלבים והבטחון בהשי״ת ,המעניקים חיזוק והבטחון בהשי״ת ,המעניקים חיזוק ובעסק לימודה ,המעוררים את הלב עבודת ה׳ והליכות חיים ,המשלבים התורה ,המאירים את עבודת ה׳ ואת
את דרכי הפשט והדרש עם פנימיות בהתמודדויות ובנסיונות החיים ,ובפרט בהתמודדויות ובנסיונות החיים ,ובפרט להתמסרות לתורה ולהתחזקות דברי התעוררות לעבודת ה' בדרך ההתמודדות עם אתגרי הדור ,ערוכים
התורה. באתגרי דורנו .חלק א. באתגרי דורנו .חלק א. בעבודת ה׳. המוסר והחסידות. בלשון בהירה ונגישה.
לשה״ק לשה״ק לשה״ק /אידיש לשה״ק לשה״ק /אנגלית לשה״ק /אנגלית
הגדה של פסח — מילתא חדתא פורים חנוכה וט״ו בשבט ירח האיתנים שבת קודש שערי תפילה
ביאורים על סדר ההגדה חג הפסח מאמרים על עניני הפורים שיחות ומאמרי חיזוק בעניני מאמרי התעוררות לעבודת ימי אלול מאמרים על קדושת השבת ועל סדר שיחות ודברי התעוררות בעניני תפילה,
ושיה“ש ,המעמיקים בעניני יציאת ופנימיות החג ,ובהם דברי חנוכה וט״ו בשבט ,המאירים את ותשרי :ראש השנה ,עשרת ימי תשובה, יומה ,המאירים את עבודת השבת. לחיזוק הלב בעבודת ה׳ ובהתמודדות
מצרים ובעבודת ליל הסדר לאור חיזוק והתעוררות לעבודת ה׳ עבודת הימים ומעוררים להתחזקות יום הכיפורים וחג הסוכות ,לאור בצירוף פיוטי קודש מאת כ“ק אדמו״ר עם אתגרי החיים ,ערוכים בלשון בהירה
פנימיות התורה. ולהליכות החיים. בתורה ואמונה. פנימיות התורה. שליט״א. הקרובה לכל נפש.
לשה״ק )ספרד /ע“מ( /אנגלית לשה״ק לשה״ק לשה״ק לשה״ק /אנגלית. לשה״ק /אידיש
ובחר˙ בחיים
בס"ד ,גיליון שפ"ו | פר' חיי שרה | תשפ"ז
‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡
ב‡ור החיים
˙ול„ו˙ רבנו ה˜'
פניני ‡ור החיים
פר˜ ˘מיני˙ :הפוכו˙
לולי ˙ור˙ך ˘ע˘ועי
אותות ימיו הטרופים והרדיפות אותן אברהם את ההפך ממה שאמרו עליו .הם קוראים
לו "נשיא" ,והוא אינו מחזיק את עצמו כנשיא עליהם.
לזכור שאנחנו רק גרים
סבל ,ניכרות ,לדברי רבינו עצמו ,בספריו. אדרבה ,הוא נותן להם כבוד ומשתחווה לפניהם.
שכן חידושיו בהם באים לפעמים בקצרה ֵ ּגר וְ תוֹ ׁ ָשב ָאנ ִֹכי ִע ָּמ ֶכם )בראשית כג ,ד(.
ולפעמים בארוכה ,והכל לפי רוב הטרדה קל להיות עניו כשאיש אינו משבח אותנו .המבחן מגיע
דווקא אחרי שמכבדים ,מרימים ,מחמיאים ונותנים אברהם אבינו עומד מול בני חת ומבקש מהם אחוזת
שהיתה מנת חלקו ביום כתיבת כל קבר .הוא מתאר את מצבו בשתי מילים שנראות
חידוש וחידוש .הקדמתו לספרו הראשון, מעמד.
כמעט סותרות" :גר ותושב".
שאת שמו קרא ”חפץ ה‘“ ,חושפת טפח אברהם אבינו שומע "נשיא אלוקים אתה" – ולא
משתנה כלום .הוא נשאר אותו אברהם שמכבד את אם הוא גר – איננו תושב .ואם הוא תושב – מה פירוש
מעולמו הפנימי ,ומותירה את הלומד שהוא גר?
נדהם ומשתומם אודות מדרגותיו בקודש העומדים מולו.
והשגותיו של רבינו עוד בשחר ימיו ,וגם גדלות אמיתית אינה נמדדת בכמה כבוד אדם מקבל, מבאר האור החיים הקדוש :כלפי בני חת ,אברהם
אלא במה שהכבוד עושה לו. אכן היה תושב ביניהם .הוא חי בתוכם וקבע שם את
אודות כל אשר עבר על ראשו בחלק גדול
משכנו .אבל קודם שאמר "תושב" ,הקפיד להקדים
מהשנים בהן שקד על ספרו זה. מי שנשאר מכבד גם כשמכבדים אותו – הכבוד לא "גר".
את חידושיו אלו ברובם ,כתב מתוך טרדה שולט בו.
מדוע?
ותחת איומים ורדיפות ,והוא היה מתייגע
למצוא את הרגעים הפנויים כדי ישוב מפני שהצדיק אינו רוצה להחזיק את עצמו כתושב
הדעת ,להעלאת החידושים עלי גליון .וכך לומר את המסר בלי לבייש קבע בעולם הזה .דוד המלך אומר" :גר אנכי בארץ".
כותב רבינו בהקדמתו: העולם הזה הוא מקום שעוברים בו ,לא המקום שבו
” ...כי הלא תתמה דלפעמים תמצא וְ ַא ְב ָר ָהם זָ ֵקן ָ ּבא ַ ּב ָי ִּמים וַ ה' ֵ ּב ַר ְך ֶאת קובעים את כל התקוות והשאיפות.
קצת אורך לשון ולפעמים לקחתי ַא ְב ָר ָהם ַ ּב ֹּכל )בראשית כד ,א(. אפשר שיהיה לאדם בית ,עבודה ,רכוש וסדר יום
דרך קצרה ביותר ,וגם תמצא לפעמים אברהם אבינו עומד לשלוח את עבדו למצוא אשה מלא ,ובכל זאת בלבו הוא זוכר :אני כאן בשליחות .כל
שאני מבאר ומפלפל ,ולפעמים מעלים ליצחק .לפני השליחות מספרת התורה שאברהם זקן, מה שיש לי הוא כלי למה שאני באמת צריך להספיק.
עין במקום שאין רשאי להתעלם ,דע ושה' ברך אותו בכל. אברהם היה תושב אצל בני חת – אבל בעיני עצמו
לך אחי כי כל מה שלמדתי בחיי לא לשם מה ההקדמה הזאת? נשאר גר בעולם הזה.
היה אלא מאהבת ה‘ ומחשק התורה. מבאר האור החיים הקדוש :אברהם ראה את מצבו. כשזוכרים שאנחנו גרים ,קל יותר לדעת מה באמת
כי מהיותי בעולם אשר פתחתי עיני, הוא כבר זקן ,ביתו מלא ברכה ונכסים ,והעבד המושל ראוי לקחת איתנו.
סבבוני כתרוני צרות צרורות ...ובין בכל אשר לו רואה את כל השפע הזה .אברהם חשש
הכי ובין הכי לא זז מחבבה אם יום או שמא בלבו של העבד קיימת מחשבה להשיא את בתו
יומיים אעמוד בקצת מנוחה לא אחדל ליצחק. הכבוד לא עלה לו לראש
מהביט אל הספר לכתוב קצת ,ולערך
אברהם צריך להבהיר לו שהדבר אינו אפשרי .אבל
המנוחה הייתי שוקד על הלימוד
כיצד עושים זאת בלי לפגוע?
וַ ָי ָּקם ַא ְב ָר ָהם וַ ִ ׁי ְּש ַּתח ּו ְל ַעם ָה ָא ֶרץ ִל ְבנֵ י ֵחת
ולבאר אשר הבינותי לכבוד קוני .ולזה )בראשית כג ,ז(.
תמצא לפעמים אני יוצא י“ח בענין הוא אינו אומר לו :אני יודע מה אתה רוצה ,וזה לא
שייך .במקום זאת הוא משביע אותו בלשון כללית: בני חת פונים אל אברהם בכבוד עצום" :נשיא אלוקים
לפרש בו הצורך ,ולא כל העתים אתה בתוכנו" .הם מציגים אותו כאדם מורם מעם,
שוות .ולפעמים אני בוחר לעצמי דרך "לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני" .הדברים ברורים,
והעבד מבין מעצמו שהמסר נוגע גם אליו. נשיא וגדול.
קצרה ,ולפעמים אני מושך בקסת
לפעמים צריך לומר דבר שאי אפשר לטשטש .אבל ומה עושה אברהם מיד לאחר ששומע את הדברים
אשר בידי באורך לשון .מטרדות הזמן
גם אמת ברורה אפשר למסור בדרך ששומרת על הללו?
אין הדעת מיושב כי רבו משערות
ראשי רוב טרדותי ואנחותי עצמו כבודו של השומע. "ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ לבני חת".
מצמיתי לא יתנוני השב רוחי“... לא כל מסר חייב להגיע בצורה חדה ומביכה .אפשר מבאר האור החיים הקדוש :ההשתחויה הזאת באה
בשנת ת“צ שככה המלחמה .מולאי להיות ברור – ולהישאר עדין. דווקא אחרי דברי הכבוד שלהם .במעשהו הראה
עבדאללה ,בנו של מולאי אסמעאיל ,גבר
סופית על האחרים מבין אחיו הטוענים
המ˘ך בעמו„ ‚' ◄
לכתר .אלא שאם שקטו הרוחות במרוקו
כולה ,הרי שליהודים לא הונח ולא לרגע.
מולאי עבדאללה לא הקל מעליהם כל עול,
ואדרבה ,המשיך להטיל עליהם מיסים
ועונשים חדשים לבקרים.
המ˘ך ב˘בוע הב‡
ספיר ויהלום
פניני מוסר ויר‡˙ ˘מים בפר˘ה
בה שוטטו כלבי טרף שהיו קורעים
˘כרה ˘ל מˆווה ‡ח˙ לגזרים את כל הקרב אליהם. ל˜יים ‡˙ ה„יבור
וּשׁמוֹ לָ ָבן וַ יָ ָּרץ לָ ָבן ֶאל’וּלְ ִר ְב ָקה ָאח ְ ’וְ ָה ִאישׁ ִמ ְש ָׁתּ ֵאה לָ הּ ַמ ֲח ִרישׁ לָ ַד ַעת
לבש רבי משה לייב את המלבוש הלבן
חוּצה ֶאל ָה ָעיִ ן‘ )בראשית כד כט(.ָה ִאישׁ ַה ָ יח ה‘ ַדּ ְרכּוֹ ִאם א‘ )בראשית כד כא(. ַה ִה ְצלִ ַ
שנתן לו רבו ,והנה ,אך נסגר שער החצר
מעשה ביהודי שלא שמר תורה ומצוות, מאחוריו ,עמדו הכלבים עזי הנפש שבע שנים למד הרב הקדוש רבי משה
שבא אל הרב הקדוש רבי יצחק מאיר באימה ,כמו סומרו למקומם. לייב מסאסוב זי“ע ,אצל הגאון הקדוש
מגור ,בעל ה‘חידושי הרי“ם‘ זיע“א, רבי שמעלקא מניקלשבורג זי“ע ,ובבואו
וקושיה בפיו :בפרשת קריאת שמע נאמר נבהל האדון ממה שראו עיניו ,ותיכף
להפרד מרבו כתום שבע השנים ,נתן לו
שאם לא ישמרו ישראל את מצוות ה‘, הלך בעצמו אל המרתף ,והוציא את
רבו שלוש מתנות :דינר זהב ,כיכר לחם
תבוא עליהם פורענות .ואילו הוא ,שאינו האסיר לחופשי.
ומלבוש לבן.
שומר מצוות ,יש לו כל טוב ,והצדיקים מעשה מופלא זה סיפר הרב הקדוש רבי
כשחלף ברחובות אחת העיירות ,הגיעה
יושבים בצער. דוד משה מטשורטקוב זיע“א ,ובסיומו
לאזנו לפתע קול זעקה מרה.
השיב לו החידושי הרי“ם ,שמתוך שאלתו שאל :היכן משיגים היום מעיל כזה?“
והקול ,קולו של יהודי צועק ובוכה ,עולה
נראה כי קרא קריאת שמע לפחות פעם כאשר בא אליעזר עבד אברהם אל הבאר
ממרתף אחד הבתים.
אחת בימי חייו. בשליחות אדונו ,לבקש אשה ליצחק.
ביקש בתפילתו סימן :הנערה אשר יבקש תר רבי משה לייב אחר מקור הקול,
אכן ,אישר היהודי .פעם אחת קרא וגילה אשנב מסורג בסמוך לאדמה,
קריאת שמע. ממנה מים והיא תיענה לבקשתו ואף
תציע להשקות את גמליו ,היא האשה משם ,במעמקיו של מרתף חשוך בקעו
אם כן ,השיב הרבי ,מגיע לך עוד יותר הקולות.
ממה שיש לך! שהועיד הקדוש ברוך הוא לבן אדונו.
והנה באה רבקה ,משקה אותו ומוסיפה היהודי שהבחין בדמות יהודי בעד
הסורגים ,שפך לפניו את צרתו:
מעצמה’ :גַ ּם לִ גְ ַמלֶ ּיֶ א ְש ָׁאב ַעד ִאם כִ ּלּוּ
אל המגיד הקדוש ,רבנו דב בער שתֹּת‘ )בראשית כד יט(. לִ ְ ׁ מאין בידו ממון לפרוע את דמי החכירה
ממזריטש זיע“א ,בא יהודי שהיה זקוק עבור בית המזיגה המקומי ,השליך אותו
רבקה ממהרת אל הבאר ,רצה ושואבת,
לישועה גדולה. אדון הסביבה למרתף.
וממלאת את השוקת לכל גמליו .לכאורה
אמר לו המגיד” :צרתך צרה ,אך לא אוכל כבר ראה אליעזר את כל אשר ביקש: נכמרו רחמיו של רבי משה לייב על
לסייע לך בדבר זה. נערה בעלת חסד ,הנותנת ברוחב לב היהודי האומלל .תחילה השליך אליו
עצתי ,שתלך לעיר פלונית ,שם תמצא יותר ממה ששאל ממנה .תפילתו נענתה, את כיכר הלחם שנתן לו רבו ,כדי שיוכל
שיכור מפרסם המתגולל בקיאו בשווקים והסימן שהתנה התקיים. להחיות את נפשו ,ומיד פנה לבית
וברחובות כל היום כולו. אולם הכתוב אומר’ :וְ ָה ִאישׁ ִמ ְש ָׁת ֵּאה לָ הּ אדון הכפר ,להשתדל לפניו על שחרור
תשכים בבוקר ותבוא אליו לפני שיתפלל יח ה‘ ַד ְּרכּוֹ ִאם א‘. ַמ ֲח ִרישׁ לָ ַד ַעת ַה ִה ְצלִ ַ האסיר.
שחרית ,כאשר הוא עדיין פיכח וטרם מה טעם מחריש אליעזר? מה עוד עליו צרור כסף לא היה עמו .כל רכושו היה
שתה משקה ,ובקש ממנו שיברכך לראות כדי לדעת שהצליח ה‘ את דרכו? אותו דינר זהב שקיבל מרבי שמעלקא.
שתיוושע. את המטבע הזה הציע לאדון תמורת
מבאר רבינו האור החיים הקדוש )בראשית
אם תצליח להתברך מפי השיכור – כד כא( ,כי אכן מצד התנאי שהתנה החוב כולו ,בבקשה שימחל על יתרת
מבטחני שהישועה בוא תבוא“. בתפילתו ,כבר היה יכול לגשת אל רבקה הסכום וישלח את היהודי לביתו.
נסע האיש לאותה עיר ,ואכן הצליח ולומר לה את הדברים שבפיו .הוא ביקש האדון הביט בו בבוז .חוב של שלוש
למצוא את השיכור לפני ששתה מיינו, שתאמר כי תשאב גם לגמליו ותעשה מאות רובל כסף אינו מוכן למחול תמורת
וזכה לברכה מפיו. כדבריה ,והיא כבר שאבה לכל הגמלים. דינר זהב אחד.
וכדברי המגיד כן היה .מיד בבואו לביתו, לא היה בתנאו שימתין עד שיכלו כל בקשותיו ותחנוניו של רבי משה לייב
כבר היתה הרווחה ונושע מצרתו. לשתות. לא הועילו ,והוא יצא מביתו בפחי נפש.
שב היהודי אל המגיד אחוז פליאה: אלא שרבקה עצמה הוסיפה דבר שלא כעבור רגעים שב על עקבותיו ורץ שוב
”ילמדנו רבינו ,מה פשר הדבר?“ ביקש’ :עד אם כלו לשתות‘ .היא קיבלה אל בית האדון .צערו של היהודי היושב
נם לו המגיד: על עצמה לעמוד ולטרוח בהשקאתם עד במרתף לא נתן לו מנוח .שוב ביקש מן
’‘יהודי זה חוטא ובעל עבירה גדול היה, שישתו כל צורכם .מתוך תוספת זו נולד האדון לקבל את דינר הזהב ולהוציא את
עד שלא הניח דבר עבירה שלא עשאה, לאליעזר ספק חדש :שמא היא ,כלשון האסיר לחופשי.
רחמנא-ליצלן. רבינו’ ,מהאומרים הרבה ועושים מעט‘. הפעם עוררו דבריו את חמת האדון.
יום אחד הגיעה שמועה לאזנו ,כי בעיר לפיכך השתיק את עצמו והמתין לראות בימים ההם היה אדון הכפר שליט על
פלונית ניתן להשיג דבר עברה מסויים אם תקיים גם את מה שהוסיפה מדעתה. נתיניו ,וידו תקיפה לעשות בהם כרצונו,
תמורת ארבע מאות דינרי זהב. רק לאחר שראה כי כלו הגמלים לשתות, ברוב זעמו וקצפו ,ציווה על משרתיו
נטל האיש את צרור כספו ופנה לעבר ניגש לתת לה את הנזם ואת הצמידים. להשליך את רבי משה לייב לחצר סגורה
◄◄◄
פניני ‡ור החיים
◄ המ˘ך מעמו„ ‡'
◄◄◄
בדיוק ברגע הנכון
וַ יְ ִהי הוּא ֶט ֶרם ִּכ ָּלה ְל ַד ֵ ּבר וְ ִה ֵ ּנה ִר ְב ָקה י ֵֹצאת )בראשית כד ,טו(. בקדושה. העיר המדוברת.
אליעזר עומד ליד הבאר ומתפלל להצלחת שליחותו .הוא מבקש סימן שיכוון אותו אל עמדו המקטרגים וטענו: בעודו בדרך חלפה לצידו
הנערה הראויה ליצחק. ”כיצד יכול אדם מגושם עגלה ממנה בקעו קולות בכי
התורה מדגישה" :טרם כלה לדבר" – עוד לפני שסיים לגמרי את דבריו" ,והנה רבקה יוצאת". שכזה לזכות למדרגות כה ויללה של אנשים ונשים.
מבאר האור החיים הקדוש :לא היה כאן אפילו רגע של המתנה .בעוד אליעזר מסיים את רמות? בירור קצר העלה כי מדבר
תפילתו ,רבקה כבר מופיעה. הלא אין בו לא תורה ולא במשפחה יהודית מנתיני
ולא זו בלבד .האור החיים מדייק גם בלשון "רבקה יוצאת" .לא היה זה דבר שרבקה רגילה עבודה ,וגופו לא הזדכך. אחד הפריצים באזור,
לעשות באותה שעה .מן השמים סובבו את יציאתה כדי שתגיע בדיוק באותו רגע – לא קודם ושמא יבקש שיחיו המתים שהיה השליט הבלעדי על
ולא אחר כך – כדי שאליעזר יפגוש את מי שנועדה ליצחק ולא יטעה באחרת. ועוד שאר דברים שעדיין כל הדרים באחוזתו .ראש
אנחנו רואים רק פגישה אחת ליד באר .מאחורי הפגישה הזאת עומד תזמון מדויק של לא הגיעה עתם ,ויחריב את המשפחה שחכר מהפריץ
ההשגחה :תפילה ,יציאה ,רגע ומקום – הכול מתחבר יחד. העולם“... את בית המרזח ,לא שילם זה
לפעמים אדם מחכה לדבר הנכון ותוהה מתי יגיע .מפרשתנו לומדים שיש דברים שצריכים בשל כך נמנו וגמרו בבית זמן רב את דמי החכירה ,עד
לא רק להגיע – אלא להגיע בזמן המדויק שלהם. דין של מעלה כי יהיה האיש שהחוב הגיע לכארבע מאות
כשהרגע מגיע ,מתברר שגם ההמתנה הייתה חלק מן הסדר. שיכור בזוי כל ימי חייו ,וכך זהובים.
לא יתקרבו אליו בני אדם הפריץ הורה כנקמה,
ולא ירצו לדבר עמו ,וממילא לאסור אותו יחד עם כל בני
אין מעשה טוב הולך לאיבוד לא יבקשו להתברך מפיו. משפחתו ,וכעת הוא עומד
ו ְּל ִר ְב ָקה ָאח ׁו ְּשמוֹ ָל ָבן וַ ָי ָּרץ ָל ָבן ֶאל ָה ִא ׁיש ַהחו ָּצה ֶאל ָה ָעיִ ן )בראשית כד, על כן שלחתיך אליו ,בידעי להשליך אותם לכלא ,שם
כט(. שמדבריו לא יפל ארצה“. מצפה להם מיתה מייסרת
חז"ל מלמדים שיש הבדל באופן שבו התורה מזכירה צדיקים ורשעים :אצל הצדיקים השם רעב מתוך וממושכת
קודם – "ושמו בועז"; ואצל הרשעים האדם קודם לשמו – "נבל שמו". עומד רבינו האור החיים וייסורים.
אם כן ,שואל האור החיים הקדוש ,מדוע אצל לבן נאמר דווקא "ושמו לבן" ,בסדר שמצינו הקדוש )בראשית כד כט( ,על בלבו של אותו יהודי התלקח
אצל צדיקים? הנאמר בלבן’ :וּלְ ִר ְב ָקה ָאח ניצוץ קדוש ,והוא החליט
מבאר האור החיים :בתחילה לבן רץ אל האיש מפני שחשש לאחותו רבקה .הוא עדיין לא וּשׁמוֹ לָ ָבן וַ יָ ָּרץ לָ ָבן ֶאל ָה ִאישׁ
ְ להעניק את כל כספו על
ידע את כל הסיפור ,שמע שהיה קירוב דברים בינה לבין איש זר ,וקם לקנא את קנאת אחותו חוּצה ֶאל ָה ָעיִ ן‘ ,כי אמרו ַה ָ מנת לפדות את היהודי
ולהגן עליה. חז“ל שאצל הצדיקים התיבה מידיו של הפריץ.
באותו מעשה – אומר האור החיים – "מעשה צדיקים עשה" .ולכן באותו מקום זכה להיזכר ’שמו‘ קודמת להזכרת השם, הוא שלף את צרור מעותיו
בלשון הראויה לצדיקים. כגון ’ושמו בועז‘ ,ואילו אצל והעבירו בשלמות לרשות
והאור החיים מוסיף יסוד גדול :הקדוש ברוך הוא אינו מקפח שכר כל בריה על מעשיה הרשעים נאמר ’נבל שמו‘. הפריץ ששחרר את כל
הטובים. ומעתה קשה :מדוע נקטה השבויים מתחת ידו.
לבן נשאר לבן ,אבל מעשה טוב שעשה – לא נמחק. התורה אצל לבן הרשע את היהודים הנדכאים הודו לו
לפעמים אנחנו ממהרים להדביק לאדם תווית אחת ולמדוד לפיה כל מה שהוא עושה. סדר הצדיקים ,וכתבה ’ושמו נרגשות על שחלצם ממצבם
התורה מלמדת :גם בתוך אדם שיש בו חסרונות ,מעשה טוב הוא מעשה טוב. לבן‘? הנואש ,והלכו לדרכם,
שום נקודה טובה אינה הולכת לאיבוד. מבאר רבינו ,כי לבן שמע ואף הוא שב לעיר מגוריו
על המפגש של אחותו עם בהחלטה לשוב לביתו
אדם זר ,וחשש שכוונתו ולא לחטוא באותה עבירה
מתנה תחת מתנה לרעה .מתוך דאגתו לכבוד שבעבורה יצא לדרך.
אחותו רץ לקראת אליעזר. קדושת המצווה שזכה זה
נָ ַת ִּתי ֶּכ ֶסף ַה ּ ָׂש ֶדה ַקח ִמ ֶּמ ִ ּני וְ ֶא ְק ְ ּב ָרה ֶאת ֵמ ִתי ׁ ָש ָּמה )בראשית כג ,יג(.
רק לאחר מכן ראה את הנזם עתה לקיים ,מילאה את כל
עפרון מציע לאברהם את השדה ואת המערה בלשון של מתנה .אברהם משיב לו" :נתתי ואת הצמידים ,ושמע מפי ישותו בתחושה מרוממת
כסף השדה ,קח ממני".
רבקה את סדר הדברים ,ואז של קדושה וטהרה.
האור החיים הקדוש שואל :מדוע אומר אברהם "נתתי" בלשון עבר ,הרי עדיין לא מסר את נחה דעתו.
הכסף? ועוד ,למה לשון "נתתי" ,כאילו גם הכסף הוא מתנה ,הרי לכאורה זהו תשלום עבור
מעשהו של היהודי שכפה
השדה? בזכות אותה דאגה לאחותו את יצרו וויתר על כל כספו
מבאר האור החיים :אברהם אומר לעפרון ,אם אתה גמרת בדעתך לתת לי את השדה
נתנה לו התורה את הלשון כדי להציל יהודים ,עורר
בתורת מתנה – גם אני גמרתי בדעתי לתת לך את הכסף בתורת מתנה .מתנה תחת מתנה. שבה היא מזכירה צדיקים. רושם חזק מאד בשמים,
אברהם אינו מבקש להישאר רק בצד המקבל .אם עפרון נותן – גם הוא נותן. וזה לשון רבינו’ :כי מעשה עד ששמע אותו יהודי כרוז
צדיקים עשה בזה ואין משמים ,שהכריז כי כל
יש אנשים שיודעים להכיר טובה בלב .אברהם מלמד שהכרת הטוב מבקשת גם ביטוי
מעשי :כשקיבלתי ,אני מחפש היכן גם אני יכול לתת. הקדוש ברוך הוא מקפח היוצא מפיו יתקיים ,והוא
שכר בריה‘. יזכה למדריגות גבוהות
הדרך הנכונה היא לא לשאול "מה נתנו לי" ,אלא "מה אני יכול להשיב".
לקבל בחן – ולחפש מיד כיצד להפוך גם לנותן. )מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א(
מ˙יב˙‡ ‡ור החיים
נתבטלה מהם טענת בר מצרא. בדריסת הרגל שיעברו עליו לקבור מתים והוא לא כתב רבינו )בראשית כג ט(’ :ויתן לי‘ וגו‘ .דקדק לומר
ובנימוקי חיים )הגר ,ב“מ קטז .ד“ה בנימוקי יוסף( הקשה מכרו אלא לקבור שרה ואין דריסת רגל בשדהו לשון מתנה הגם שנטל ממנו דמים כאומרו בכסף
על דברי רבינו ,שהרי מבואר בגמרא )שם קח (:שאין עוד ,לזה אמר לאחוזת קבר: מלא ,גם דקדק לומר בתוככם .הנה נתחכם אברהם
טענת בר מצרא כנגד אדם שקונה את הקרקע לקנות המערה בסדר שאין אחריו ערעור ולהיות
„ין בר מˆר‡ ב˜ונה מן ה‚וי
לקבורה ,ומפרש שם רש“י )ד“ה בלא אכרזתא( שהוא שרז“ל אמרו )זהר ח“א קכח( שעפרון מימיו לא ראה
ומה שכתב רבינו ’מדין המצר‘ .הנה בפרשת ויחי במערה זולת החשך והבהלה ואם כן יכול הוא
משום שאם ישתהה ויברר אם יש בר מצרא יש
)להלן מט לב( הוסיף רבינו בענין זה ,שאף שמבואר לבא בטענה כשידע שהמערה יקרת הערך ואפילו
בזה בזיון למת ,ואם כן מדוע חשש אברהם לדין
בגמרא )ב“מ קח (:שהקונה מן הנכרי אין בו דין בר לעולם חוזר הוא ואין זכות המערה מתקיים ביד
בר מצרא אף שקנה את הקרקע לקבורה .ובברכת
מצרא ,כיון שיכול הקונה לומר לבר מצרא ’ארי אברהם לעולם .והגם שאין אונאה לקרקעות,
שמעון הוסיף להקשות ,שאף שדין זה נאמר כלפי
אברחי לך ממצרא‘ ,מכל מקום חשש אברהם חש אברהם לסברת הירושלמי שכתבו התוספות
המוכר ,שאינו יכול בן המיצר להוציאו מיד הלוקח
לדין בר מצרא ,לפי שדברי הגמרא אמורים באופן )קידושין מב (:שיש להם אונאה בחצי דמיהם ודוקא
שמכרו לצורך קבורת המת ,מכל מקום נראה
שהמערער הוא ישראל ,שיכול לומר לו ’ארי אברחי אונאת שתות אין להם:
שהוא הדין גם כלפי הלוקח ,שאם קונה לשם
לך ממצרך‘ ,אבל אם הם גוים לא שייך טענה זו ,כיון עוד יש לחוש שמא יערערו אחר המכר מדין המצר
קבורה אינו צריך להקנותו לבר מצרא ,שהרי עיקר
דין בר מצרא הוא על הלוקח. שלא איכפת להם מזה .ולכן אמר שם יעקב ’מקנה או שיצא אחר כך שטר שעבוד על הקרקע ההוא
השדה והמערה אשר בו מאת בני חת‘ ,שבקנין זה ויטרפוהו מיד אברהם לזה נתחכם לתקן כל זה
והמפרשים כתבו ליישב דברי רבינו בכמה אופנים:
ואמר לשון מתנה ומכר ,הכוונה בזה שיעשה אופן
א .בנמוקי חיים כתב ,שרבינו כתב כן רק על דרך שיש בו שניהם והוא החליפין שיש בו מכר ויש בו
דרוש וקבל שכר. מתנה שיכול להחליף מחט בגמל ואין בהם אונאה
ב .בברכת שמעון ומרקחת חיים )וייס( תירצו, בשום אופן .ודין חליפין ישנו בקרקע ובמטלטלין
שאברהם חשש לטענת בר מצרא לגבי שאר שדה אבל לא במטבעות ,לזה אמרו ז“ל בבכורות וז“ל )נ(.
המערה ,שאותה קנה לקבורת שאר משפחתו אמר רבי חנינא כל שקל שכתוב בתורה סלעים וכו‘
בעתיד ,ולא שייך בזה הטעם שאם ישהה יהיה בזיון חוץ משקלים האמורים בעפרון שהם קנטרין עובר
למת .ואמנם תירוץ זה תלוי במחלוקת האחרונים לסוחר פרקמטיא נפקת וכו‘ עכ“ל .ומעתה לא
אם יש ללוקח דין בר מצרא בחלק הנותר של נשאר מקום לעפרון לבא בטענה .ולחששת מצר
השדה שלא קנה ,ויש לומר שדעת רבינו כדעת גם לחששת שעבוד עשה כל בני העיר סרסורים
הנתיבות המשפט )סי‘ קעה ביאורים סק“ג( שאין בדבר וממילא בטלו טענת בר מצרא ,גם נתגלה כי
ללוקח דין בר מצרא בזה ,וממילא אף לאחר שקנה לא היה עליה שעבוד שהיה הדבר באזני כל באי
אברהם את המערה וקבר שם את שרה ,הוא לא שער עירו .ואומרו לאחוזת קבר ,להיות שלא בקש
היה בר מצרא ,וחשש שיטענו השכנים שהם בר ממנו אלא המערה אבל השדה עודנו עומד לזכות
מצרא ,ולכן עשה קנין באופן שלא יוכלו לטעון כן. עפרון יש מקום לומר אליו אחרי כן שלא יחפוץ
ה‡ור החיים ה˜„ו˘ – חלום ˘הפך לברכה
בזמן שהתגורר מרן האדמו"ר מהר"א מבעלזא בבתי וורשא ,בביתו של הרה"ח רבי זלמן אשכנזי ז"ל ,שכן ‡ור הי˘ועו˙
בקרבת מקום תלמיד חכם בשם רבי פייבל אידלמן זצ"ל .אף שהיה תלמיד חכם מופלג ,היה רחוק מאורחות מכ˙בי הלומ„ים
החסידים ואמונותיהם.
רבי פייבל ורעייתו חוו עשרים שנה של תפילות ותחנונים מבלי שזכו לפרי בטן .בליל ט"ו בתמוז תש"ד ,יום
הילולת בעל ה"אור החיים" הקדוש ,חלמה אשתו חלום שבו נגלה אליה האור החיים הקדוש בעצמו .כשהיא סיפרה את החלום לבעלה ,הוא דחה זאת
באומרו" :חלומות שווא ידברו" והלך לעסוק בלימודיו.
האישה ,שתחושותיה לא נתנו לה מנוח ,פנתה לשכנתה ,אשתו של רבי זלמן אשכנזי ,וסיפרה לה את דבר החלום .השכנה הציעה לה לעלות לפני
האדמו"ר מבעלזא ,ששהה בביתם באותה העת ,ולבקש את עצתו .בעזרת השכנה הצליחה האישה להיכנס אל הקודש פנימה וסיפרה לאדמו"ר על שנות
עקרותה ,החלום שחלמה ,והכמיהה שלה לבן.
הורה לה האדמו"ר לעלות מיד באותו היום לציון האור החיים הקדוש בהר הזיתים .הוא הדריך אותה לומר במקום את כל ספר תהילים ,לשטוח שם את
תחינותיה ,ולהבטיח שאם ייוולד להם בן ,יקראו לו "חיים".
כעבור שנה בדיוק ,ביום ההילולא של האור החיים הקדוש ,געשה ורעשה ירושלים לבשורת לידתו של הבן שזכו בו רבי פייבל ורעייתו .ויקרא שמו
בישראל "חיים".
)"צנצנת המן" ,עמ' קיב(
ספרי "אור החיים" בהוצאת המכון
פניני אור החיים חיים כולכם היום מוסרי אור החיים פרי תואר המבואר סט חוברות אור החיים משולב סט חומש אור החיים המבואר
חיבורו ההלכתי של האור החיים על יורה ביאור משולב בשפה ברורה ,בתוספת דברי האור החיים מוגהים ומבוארים
פנינים נבחרות מתורת האור החיים, דרכי חיים והנהגות ממשנת האור החיים, לקט מדברי האור החיים הק' על דרך
דעה ,עם ביאורים ,ציונים ומדור מסכם של מדור "תורת חיים"; מחולק ל־ 48חוברות בהרחבה במדורי "מאורי אור" ו"מאורי
ערוכות לפי נושאים ועניינים. מסודרות לפי ימות השנה והמועדים. המוסר עם ביאור דבריו.
פסקיו והלכותיו. נוחות לנשיאה וללימוד. החיים" ,להבנת עומק דבריו וכוונתו.
ספיר ויהלום אור החיים אוצרות אור החיים מתיבתא חפץ ה' המבואר שולחן שבת עם אור החיים אור החיים לוח יומי אור החיים עם ביאור משולב
מתוך שיעורי ושיחות הגאון רבי מנחם מנדל חיבורו של האור החיים על מסכת שבת, מאמרים לפרשיות ולמועדים על פי תורת ביאור קצר ובהיר המשולב ברצף דברי
אוצר ביאורים וחידושים על ספר אור ספר האור החיים בחלוקה יומית לכל
פומרנץ על פרשיות השבוע והמועדים ,בשילוב מוגה על פי דפוס ראשון ומלווה בביאור, האור החיים ,מעובדים בשפה פשוטה האור החיים ,לצד ליקוטים משלימים
החיים הקדוש. ימות השנה.
משלים ,סיפורי צדיקים ,הנהגות ופנינים. ציונים ומראי מקומות. ובניקוד מלא. משאר ספריו.
הגדה של פסח אור החיים באור החיים פרק שירה אור החיים ראשון לציון המבואר מגילת אסתר -אור החיים מפתח של חיים
ליקוט מכתבי האור החיים על ההגדה ,עם פרקי חיי ותולדות האור החיים הקדוש, מגילה מבוארת ,עם "ראשון לציון" המבואר עשרות אלפי פנינים מספר אור החיים,
פרק שירה עם ביאור המלוקט מתורת ספר "ראשון לציון" לרבינו חיים בן עטר,
ביאורים ,הערות וציונים ,בתוספת "ראשון מלווים בתמונות ומסמכים נדירים וליקוטים מספרי האור החיים על סדר מסודרות לפי עניינים ,אישים ומאורעות,
האור החיים ,בתוספת נוסח בעל השל"ה. בתוספת ביאורים.
לציון" המבואר על שיר השירים. מתקופתו. המגילה. בתוספת תולדות רבינו.
לחיים מחוברים
ל˘מיע˙ ˘יעורים ו„ר˘ו˙
ניתן להשיג בנדרים פלוס
זכיתם לישועה בזכות הלימוד בספר 'אור החיים' הקדוש? נשמח שתשתפו אותנו! שלחו את סיפורכם אלינו
חיי‚ו03-617-1077 : למייל m028039999@gmail.com :או לפקס 02-5385689או ב'נדרים פלוס' -באר ישראל
בס"ד
דברי תורה מאת
רבי מנחם מנדל
פומרנץ שליט"א
גיליון נ"ד )פר' חיי שרה
פרשת חיי שרה ע úה˙ורה והמוע„ים תשפ"ג -ביהמ"ד
באר ישראל(
תשפ"ז
לָ ׂשוּחַ ַּב ּ ָׂש ֶדה
ִּכי יִ ּנָט ּו צִ לְ לֵ י ָﬠ ֶרב • יצחק תיקן תפילת מנחה • סוד עשרה גמלים
עולתו חסרה מנחה ,ועל כן עמד ותיקן תפילה זו ודינים מתוחים ,אשר הם אלו הגורמים גם לקושי יצחק תיקן תפילת מנחה
במקום המנחה .ממילא נקראה תפילתו בשם 'מנחה'. החיצוני.
לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה .זמן המנחה
מנחה -מתנה ונדבה לה' הנה ,שחרית -זמן מוגדר וברור הוא בתחילת היום,
וגם ערבית זמנה מוגדר -לאחר היום בתחילת
זמן מיוחד וגדול הוא ,עת רצון לפני ה' ,אך גם זמן
אמנם בספה"ק 'קדושת לוי' )פרשת חיי שרה ד"ה או יאמר
התעוררות הדינים .לכן צריך כל אדם לשנס מתניו
הלילה .אמנם האמצע מורכב ומסובך הוא בכל מקום; ולאזור חלציו ולהתאמץ בכל כוחו בתפילה זו ,ובזה
ויצא יצחק( להרה"ק מברדיטשוב זיע"א ביאר כי 'מנחה' הבוקר והערב סמל הם ללבן והשחור ,היום המאיר
היא מלשון מתנה ודורון ,וכתב שני פירושים בזה, יזכה לתקן תיקונים גדולים ,ותתקבל תפילתו לרצון
לישראל והגלות הקשה והחשוכה כלילה .ועל כן, במילוי בקשותיו ,בזכות יצחק אבינו בעל התפילה
וז"ל" :ולכאורה קשה ,למה נקרא תפילת 'מנחה'. דווקא יעקב אבינו אשר מיטתו שלימה וכולו נקי - ומתקנה.
בשלמא תפילת 'שחרית' הוא בעת שמאיר השחר, הוא היכול לעמוד כנגד חשכת הגלות.
ותפילת 'הערב' מפני שהוא בערב ,אבל תפילת מנחה בפרשתנו פרשת חיי שרה ,מתוארת באריכות פרשת
אמנם מצב הביניים אשר אינו שחור ואינו לבן -הוא שליחותו של אליעזר עבד אברהם לקחת אשה
למה נקראת כך .והתוספות יום טוב )ברכות פ"ד מ"א( הקשה ביותר .אך דווקא זמן זה ,הוא הנקרא 'עת
הרגיש בקושיא זו ,ומתרץ שמפני כך נקראת תפילת ליצחק אבינו .לקראת סיום השליחות ,כאשר בא
רצון' .כי למרות שיצחק אבינו שורשו במידת הדין אליעזר יחד עם רבקה ונערותיה לארץ כנען ,פגשו
מנחה ,שהוא מנוחת השמש וכו'. והגבורה ,אך אדרבה ,משום כך זהו זמן המתקת בדרכם את יצחק אבינו ,שיצא לשוח בשדה ,ככתוב
ולי נראה כך ,שבשביל זה נקרא בלשון 'מנחה' ,דהנה הדינים ,ואפשר לפעול בו ישועות. )בראשית כד סב-סג(' :ו ְיִצְחָק ּב ָא מ ִּבוֹא ּבְאֵר לַחַי רֹאִי ו ְהוּ א
תפילת השחרית צריך אדם להתפלל על זה שהחזיר משום כך חייב אדם לדעת כי אין עצה ואין תבונה נגד ַשד ֶה לִפ ְנוֹתיוֹׁשֵב ּבְאֶר ֶץ ה ַּנ ֶג ֶב :ו ַּיֵצ ֵא יִצְחָק לָשׂוּ חַ ּב ּ ָׂ
לו הנשמה ,ואומר 'אמת ויציב' ,וגם עשה לו השם ה' ,ועליו להחזיק בתפילת המנחה ללא הרף -נצרה עָר ֶב' וגו'.
יתברך כמה טובות ,דהיינו השמש המאיר ,ועוד כמה כי היא חייך.
דברים .ותפילת ערבית גם כן מחויבים אנו להתפלל ואמרו חז"ל )ברכות כו ,(:כי אל השדה יצא יצחק אבינו
על מה שאנו נותנים להשם יתברך נשמה בפקדון, תפילת מנחה -כנגד 'זכרונות' כדי להתפלל ,ובאותה שעה תיקן תפילת מנחה.
ומאמינים שהבורא ברוך הוא הנאמן בפקדונו בודאי ואכן ,הרה"ק המגיד מטריסק זיע"א בעל 'מגן אברהם', לך ה' עת רצון
יחזיר לנו כרצונו ,ולכך אנחנו מתפללים 'אמת סיפר כי שמע מאביו הגדול הרה"ק רבי מרדכי לשון נוראה כתב הרשב"א בתשובה )שו"ת הרשב"א
ואמונה' .אבל תפלת מנחה אין אנו מחויבים להתפלל, מטשערנוביל זיע"א שאמר בשם רבינו הבעל שם
רק שאנו מנדבים אותו ,ולכך נקרא לשון 'מנחה', ח"ה סי' א( ,כי זמן תפילת המנחה הוא עת רצון בימים,
טוב זיע"א ,שאדם מישראל הטרוד בעסקיו ,ושרוי כמו שיש עתות רצון בשנה -עשרה ימים שבין ראש
שהוא לשון נדבה. כל היום בשוק ,עלול הוא לשכוח מ'שויתי ה' לנגדי השנה ויום הכפורים .ובזה ביאר מה שאמרו חז"ל
או יאמר ,שמפני כך נקרא בלשון 'מנחה' ,דהנה תמיד' .אמנם כאשר מגיע זמן מנחה ,אזי נזכר הוא )ברכות ו" (:לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה
אברהם הוא חסד ,ויצחק גבורה ,ויעקב רחמים .והנה כי יש בורא לעולם ,ועומד להתפלל .וזו היא מידתו שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה" .וכוונתם
אם אנו עובדים את הבורא ועושים ככל אשר צונו, של יצחק אבינו ,כי בסדר מלכויות זכרונות ושופרות, למעשה הידוע באליהו בהר הכרמל )מלכים א יח לו-לח(,
הקדוש ברוך הוא נותן לנו חסדים ורחמים ,ואנחנו זכרונות כנגד יצחק. שעמד אל מול נביאי הבעל והתחנן לפני ה' 'ענני ה'
רואים שאף על פי שאין אנו שוים לפי הטובות ואכן מכוונים הדברים ,כי בתפילת שחרית ממליך ענני' ,שיתקדש שמו יתברך על ידו ,ובעלות המנחה
שעושה הקדוש ברוך הוא עמנו ,אף על פי כן נותן לנו האדם את ה' עליו ,כנגד מלכויות ,ובתפילת ערבית נענה וירדה אש מן השמים ואכלה את קרבנו.
כל הטובות בכל עת ורגע ,וזהו מתנה גדולה ,לכך אנו אין צריך לעורר עצמו לזכור ,שכן היא כנגד שופרות
מתפללים תפלת 'מנחה' ,שהוא לשון מתנה. המעוררים את לב האדם בתפילה שתיקן יעקב הקושי בתפילת המנחה שזמנה באמצע היום
וזהו שאמר הכתוב 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות אבינו להאיר את חשכת הלילה .אמנם מנחה שכנגד אמנם ,כפי גודל מעלת שעה זו ,כך גדול בה הקושי
ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים' ,היינו זכרונות צריך האדם לעורר עצמו .אך אותה האנחה יותר משאר התפילות ,כי זה לעומת זה עשה האלקים,
כשאדם מתפלל תפילת מנחה על הטובות שעשה שנאנח בשעה שנזכר במציאות ה' בעולם ,היא וכפי הקושי -כך השכר .כך כותב הטור בהלכות
השם יתברך' ,והנה גמלים באים' ,בוודאי הקדוש ברוך הבוקעת שערי רקיע. תפילת המנחה )או"ח סי' רלב( בביאור טעם הזהירות
הוא גומל חסדים טובים לישראל וברכות על ישראל.
אמן". ביאור שם תפילת 'מנחה' הנדרשת בתפילה זו דווקא" :והטעם ,מפני שתפלת
השחר זמנה ידוע ,בבקר בקומו ממטתו יתפלל מיד
העולה מן הדברים ,כי על ידי תפילת מנחה שמנדב אמנם שומה עלינו להעמיק יותר ,ולהבין את שגב קודם שיהא טרוד בעסקיו ,וכן של ערב בלילה זמנה
האדם משלו ,זוכה לגמול טוב מן השמים ומקבל מעלת תפילת המנחה .ראשית יש להבין על שום ידוע ,בבואו לביתו ,והוא פנוי מעסקיו ,אבל של מנחה
מתנות גדולות וחסדים טובים. מה נקראה המנחה בשם זה .שחרית -בשחר היא, שהיא באמצע היום בעוד שהוא טרוד בעסקיו צריך
וערבית זמנה בערב ,ואלו הם היום והלילה .אולם מהו לשום אותה אל לבו ולפנות מכל עסקיו ולהתפלל
תפילת מנחה פותחת את באר השפע ביאור השם 'מנחה' לתפילת בין הערביים? ומדוע לא אותה .ואם עשה כן שכרו הרבה מאד".
כדברים האלה נוכל למצוא גם בדברי הזוהר הקדוש נקראה בשם 'צהריים' על שם זמנה?
)זוהר חדש פרשת חקת פג ,(.על הפסוק האמור בשירת בביאור הדבר כתב רבינו חיים אחי המהר"ל ב'ספר זמן הביניים
שׂר ִים ּכ ָרוּ ה ָ נְד ִיב ֵי
הבאר )במדבר כא יח( ּ'בְאֵר ֲחפ ָרוּ ה ָ ָ החיים' )ספר סליחה ומחילה פ"ח( ,כי תפילת מנחה תיקן אולם אנו נראה כאן במאמר זה בס"ד ,כי הקושי
ִש ֲענֹתָם וּ מ ִּמִד ְּב ָר מ ַּתָנ ָה' ,שם דימו הָעָם ּבִמְחֹקֵק ּבְמׁ ְ כאמור יצחק אבינו ,שהיה עולה תמימה .והנה עם בתפילת המנחה אינו נובע רק מן הזמן הדחוק
רבותינו ז"ל את תפילת מנחה לבאר שממנה נובע קרבן עולה מן הבהמה יש להקריב מנחת סולת או מן העסקים הטורדים ,אלא בעמקות הדברים
השפע לכל הבריאה ,ותמצית הדברים ,כי הבאר ונסכים .ומכיון שיצחק עצמו היה הקרבן ,ראה כי ובפנימיותם זמן זה שבו נוטים צללי ערב יש בו קושי
א
עינים מאירות
זיע"א ,ועוד הרחיב בהם הרבה בביאור הפרשה שם. הגמרא במסכת סוכה )נב" ,(.לעתיד לבא מביאו הקדוש נקראת 'מנחה' ,ועליה רמז יעקב אבינו ע"ה כאשר
והנה אחת מן הנקודות העולות מדברי קדשו ,היא ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני אמר לשבטים הקדושים להוריד מנחה למצרים,
שזמן המנחה אינו שייך רק ליצחק אבינו ,אלא הרשעים .צדיקים נדמה להם כהר גבוה ,ורשעים והיא התורה שבעל פה הנקראת באר ,שיש בה
גם יעקב אבינו זכה מכח יצחק אביו לתקן תיקוני נדמה להם כחוט השערה" .ויש להבין מפני מה נראה ששה סדרים ,הנרמזים בלשון הפסוק על הבאר .גם
מנחה .ונראה לדמות לזה מה שמצינו בדברי רבותינו להם כך ולהם כך ,ועוד כי אדרבה איפכא מסתברא, הספירות הקדושות נרמזות באותה באר ,וכן אבותינו
המקובלים בדבר סעודות שבת קודש ,ואמרו כמה שהרי הצדיקים גברו על יצרם תמיד והיה חלוש הקדושים ,וכל זה שייך לתפילת מנחה ,שנתקנה בעת
סדרים וחלוקות בזה ,והסדר המקובל הוא כי סדר לפניהם כחוט השערה ,ואילו הרשעים שיצרם גובר שיצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב.
הסעודות לפי סדר האבות ,שסעודה ראשונה בליל עליהם הרי הוא דומה לפניהם כהר שאינם יכולים
שבת היא סעודת אברהם אבינו ,ולאחריה באה תפילת לעוברו. בכל עבודה בשדה
שחרית שתיקן אברהם .וסעודה שניה בבוקר -כנגד על כך הביא רבינו את דברי הגמרא בפסחים הנ"ל, הנה כאן דברים נפלאים במעלת תפילת המנחה .אכן
יצחק אבינו ,אשר לאחריה באה תפילת מנחה שתיקן שכל אחד מן האבות הקדושים קרא לבית המקדש באמת יש להבין ,מה לתפילת מנחה ולשדה ,ומדוע
הוא .ואילו סעודה שלישית בשעת רעוא דרעוין בשם אחר ,ועל דרך דברי המהר"ל שכל אחד ראה נתקנה דווקא שם?
בשבת לעת ערב ,היא כנגד יעקב אבינו .הנה מבואר במקום את אחד מבתי המקדש ,אלא שבזה מפרש ובפשטות ניתן היה להבין לפי מה שנתבאר למעלה כי
גם כאן ,כי את זמן המנחה הכין יצחק עבור בנו יעקב, רבינו כי אברהם קראו לבית המקדש 'הר' למעליותא עיקר הנסיון בתפילה זו הוא מחמת שבשעת התפילה
יעקב ובניו ינוחו בו. ]ובזה הוא שלא כדברי המהר"ל[ ,כי בזמן בית ראשון עדיין נמצא האדם בעבודתו בשדה וכדומה ,ואינו
היו ישראל עובדים את ה' בדביקות וזכו להשראת יושב בביתו ,וכאן הוא תוקף הנסיון לעמוד ממלאכתו
מהו העיקר -השדה או המערה? השכינה בקרבם ,כמו שאמרו חז"ל )יומא ט" (:טובה ולהתפלל .על כן יצא יצחק אבינו לשוח בשדה ,ובזה
הנה כי כן ,בכל הדברים הללו נתבארו לנו שני צפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים" .ו'הר' רומז נתן כח לבניו אחריו להתהלך בתומו ולהגביר בקרבם
מהלכים בדבר השדה שאליו הלך יצחק אבינו לתקן לעולמות העליונים ,שאין בהם תפיסה אלא בדביקות מידת היראה בתוך מהלך החיים .וזו היא בחינת פחד
תפילת מנחה; בדברי התוספות מבואר כי שדה זה הוא ובמחשבה ,וזהו שאמר אברהם אבינו 'בהר ה' יראה', יצחק ,כעין עקידת הרצון בכל יום ויום ,באש בוערת
הר המוריה ,בית המקדש הנקרא שדה וכפי כל מה שיוכלו הצדיקים לתקן את הכל בכח הראייה הרומז ביראת שמים ,ובזה מורה האדם היכן פנימיותו מצויה,
שנתבאר בעומק ענין זה .אולם בזוהר הקדוש ראינו אל המחשבה ,בראיית עיני השכל ובדביקות .וזהו גם בשעה שגופו עסוק בעמל כפיים.
כי שדה זה הוא שדה המכפלה עם המערה אשר בו. שאמר הכתוב )תהלים קכא א( 'אשא עיני אל ההרים' -
אך נראה לומר כי בעומק פנימיות הדבר אין שום לעולמות העליונים הקרויים 'הר'' ,מאין יבא עזרי' - היכן התפלל יצחק אבינו?
סתירה בין שני המהלכים. מעולם המחשבה הנקרא 'אין' ,יבא עזרי .ולעומת זאת אמנם בעומק הדבר נמצא בזה לרבותינו ז"ל מאמר
נאמר )עובדיה א כא( 'ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את נפלא .איתא בגמרא )ברכות לד" :(:אמר רב כהנא ,חציף
כי הנה ,בענין קניית מערת המכפלה ,כתב רבינו החתם
הר עשו' .דאת זה לעומת זה עשה אלקים ,ובמדרגת עלי מאן דמצלי בבקתא" .כלומר ,שהמתפלל בבקעה
סופר זיע"א )חתם סופר על התורה כאן( דקדוק נפלא .הנה
הר ציון ישפוט את הר עשו. שהיא מקום פתוח ,יש בזה משום חוצפה ועזות ,כי
כאשר מבקש אברהם אבינו לקנות את השדה מעפרון
ואת המערה אשר בו ,הלשון היא )בראשית כג ט( 'ו ְי ִּתֶן ל ִי יצחק אבינו תיקן את ה'שדה' עבור יעקב ובניו במקום סגור בקירות שהוא מקום צניעות ,חלה עליו
אימת מלך ,ולבו נשבר )רש"י(.
שׂד ֵהוּ' ,השדה אֶת מְעָר ַת ה ַּמַכ ְּפֵל ָה אֲׁשֶר לוֹ אֲׁשֶר ּבִקְצ ֵה ָ
כל זה בבית המקדש הראשון שבו היו ישראל במעלה
הוא העיקר ,והמערה היא בקצה השדה ונקראת על והקשו שם בתוספות )ברכות לד :ד"ה חציף( מן הפסוק
גדולה .אולם בבית המקדש השני ירדו ממדרגתם זו,
שם השדה .אולם כאשר הושלם הקנין וזכה אברהם האמור' ,ויצא יצחק לשוח בשדה' ,וכיצד זה לא חשש
שׂד ֵה עֶפ ְרוֹן אֲׁשֶר במקח ,נאמר )שם יז-יח( 'ו ַּיָקָם ְ לדברים אלו?
ּב ַּמַכ ְּפֵל ָה' וגו' 'לְאַבְרָה ָם לְמִקְנ ָה לְעֵינ ֵי ב ְנ ֵי חֵת'. זמן המנחה זמן מיוחד וגדול הוא ,עת רצון ותירצו שם ,כי אין כוונת הכתוב לשדה ממש ,אלא
מבואר כאן כי כל אחד מהם ראה את השדה והמערה לפני ה' ,אך גם זמן התעוררות הדינים .לכן להר המוריה שנקרא שדה ,וכפי שפירש הט"ז )או"ח
צריך כל אדם לשנס מתניו ולאזור חלציו
באופן מסויים ושונה מחבירו .אצל אברהם אבינו סי' צ ס"ה ד"ה במקום צניעות( ,היה זה מקום שאינו פרוץ.
מערת המכפלה היתה העיקר ,כי ראה בה כל מה ומקור הדברים במסכת פסחים )פח (.שם אמרו כי הר
שאמרו חז"ל שהיא כפולה בזוגות ,בית ועלייה על ולהתאמץ בכל כוחו בתפילה זו ,ובזה יזכה הבית שבו שוכן בית המקדש ,הוא שנקרא 'שדה' בפי
גביו ,או שני בתים זה לפנים מזה )ראה עירובין נג ,(.והבין
את המשמעות הפנימית שבענין ,ואילו השדה היה
לתקן תיקונים גדולים יצחק אבינו.
נמצא לפי פירוש זה בדברי התוספות ,כי יצחק
רק המקום אשר בו נמצאת המערה ,ועל כן השדה התפלל במקום שאינו פרוץ ,ולא בשדה ממש ,ורק
נסמך למערה וטפל לה ,ועיקרו משום המערה אשר וקראו יצחק לבית המקדש 'שדה' ,שכבר אינו במעלת נקרא המקום שדה.
בו .ואילו עפרון לא הבין מאומה מכל אלה ,וראה כאן הר שבדביקות המחשבה ,אלא בבחינת דיבור .ומשום
בעיקר שדה ,אלא שבקצהו יש מערה ,ועל כן התייחס שנכשלו ישראל בשנאת חינם ,פתחו בזה פתח לעשו שדה מערת המכפלה
בעיקר אל השדה. הרשע שתהיה לו אחיזה בשדה בית המקדש ,על דרך אמנם בזוהר הקדוש )ח"ב לט (:מבואר מהלך אחר בזה.
עוד מוסיף החתם סופר ומביא את דברי הגמרא שׂד ֶה'.
)בראשית כה כז( 'ו ַיְה ִי עֵשָׂו א ִׁיש יֹדֵעַ צ ַי ִד א ִׁיש ָ כי באמת היה השדה -שדה ממש ,אלא שמצא בו
האמורים כי בית המקדש נקרא 'הר' 'שדה' ו'בית', וזה שהיה עשו איש שעיר ,הוא רמז שכחו היה על יצחק מעלות עליונות ,ומשום כך התפלל שם .שכן
ופירש כפי שהבאנו למעלה שכל אחד מן האבות קרא ידי שנאת חנם ,כמו שמצינו )בבא בתרא טז (.שאמר איוב היה זה השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת ,הוא
שם לאחד מבתי המקדש ,אם כן בית ראשון נקרא הר, לפני הקדוש ברוך הוא" ,שמא נתחלף לך בין איוב מערת שדה המכפלה .ואילו אברהם אבינו רגיל היה
ובית שני נקרא שדה ,והבית השלישי נקרא בית .והנה לאויב?" ,והשיב לו הקדוש ברוך הוא" :הרבה נימין זה מכבר להתפלל בהר המוריה.
אם נכפיל תיבת 'שדה' פעמיים ,תעלה הגימטריא ]שערות[ בראתי באדם ,וכל נימא ונימא בראתי לה נמצא לפי דברי הזוהר הקדוש ,כי תפילתו של יצחק
כחשבון תיבת 'חֵיר ֻת' ) ,(618וזהו 'שדה המכפלה' - גומא בפני עצמה ,שלא יהו שתים יונקות מגומא אחת, אבינו היתה בשדה שבו נמצאת מערת המכפלה ,ולא
כאשר יוכפל ה'שדה' יזכו ישראל ל'חירות' בבית שאלמלי שתים יונקות מגומא אחת -מחשיכות מאור בהר המוריה -שהוא המקום המיוחד לתפילתו של
השלישי. עיניו של אדם .בין גומא לגומא לא נתחלף לי ,בין איוב אברהם אבינו דווקא ,ולא לתפילת יצחק.
נמצא אם כן ,כי מעתה דברי התוספות ודברי הזוהר לאויב נתחלף לי?" .וזהו רמז השיער לשנאת חנם ,כי
הקדוש עולים בקנה אחד ,כי מערת שדה המכפלה שנאה היא פירוד ,כמו השערות הנפרדות כל אחת שלושת השמות כנגד שלושת המקדשים
היא הדרך המביאה לבנין הבית השלישי. בגומא לעצמה. אך הנה ,על דברי הגמרא שהביאו התוספות ,כי
ובכדי לשבר את כוחו של עשו בשנאת חינם ,יצא אברהם קראו לבית המקדש 'הר' ,יצחק 'שדה' ויעקב
רמזי תפילת מנחה בשמות בתי המקדש יצחק אבינו לשוח בשדה ולהתפלל ,לעסוק בכח 'בית' ,כתב המהר"ל בספרו 'דרך חיים' על מסכת אבות
ואם לחישובי גימטריאות ומכפלות באנו ,נביא עוד הדיבור ולרומם את מדרגת בית המקדש השני שנקרא )פ"ה מ"ד( וז"ל" :ובית המקדש הראשון היה בזכות
כמה רמזים נפלאים בעניננו .הנה תיבת 'הר' עם 'שדה' ,ולהציל את ישראל מתוצאות השנאה .ועל כן אברהם ,בית שני בזכות יצחק ,בית שלשי בזכות
התיבה עצמה ) (206עולה בגימטריא כחשבון פעמיים אמר יצחק על יעקב בנו )בראשית כז כז( 'ראה ריח בני יעקב ,וזהו אמרם בפסחים )פח' (.לא כאברהם שקראו
'מנחה' ) ,(103 X 103ותיבת 'שדה' ) (309עולה כחשבון כריח שדה' ,כי ביקש לתקן שגם בגלות המרה אם יהיה הר' ]וכו'[ ,ורצה לומר אברהם קראו הר שמורה על
שלוש פעמים 'מנחה' ,ותיבת 'בית' ) (412עולה כחשבון צדיק כזה שיעבוד בדביקות יהיה כח בידו לתקן את חורבן ,כי מקדש ראשון עתיד ליחרב ,וכן יצחק קראו
ארבע פעמים מנחה .ועצם ענין כפל ארבעה ,רומז השדה על ידי הראייה ,דהיינו הדביקות. שדה מורה על חורבן ,ויעקב קראו בית מורה על ישוב
לארבעה קירות הבית ,והוא סוגר מארבע רוחות כבית אמנם יעקב אבינו ראה כבר את עולם התיקון בבית תמיד ,והוא מקדש השלישי".
המוקף מכל רוחותיו והוא צנוע ומעלי. המקדש השלישי וקראו 'בית' ,והוא שיכל לשלוח מבואר בדברי המהר"ל כי כל אחד מן האבות קרא
והנה ,עוד נרמז בתיבת 'מנחה' גם אותיות 'מחנה'. 'מנחה' לעשו אחיו -היא תפילת מנחה ששולחים בשם לאחד מבתי המקדש ,לפי מה שיהא עמו בסופו.
ובספר 'קדושת נפתלי' להגה"ק ממעליץ זיע"א כתב ,כי ישראל לקדוש ברוך הוא כדי להתגבר על כוחו של
'הר' בגימטריא פעמיים 'מחנה' ,ו'שדה' שלוש פעמים עשו ,ובה נענה אליהו הנביא ,ועל ידה השיג יעקב את בהר -ה' יראה
'מחנה' ,ורק 'בית' יש בו רמז לארבעה מחנות ישראל, מעלתו על ידי שתיקן יצחק אביו תפילה זו בעבורו. אמנם בספה"ק 'נועם אלימלך' )פרשת וישלח( נמצא
שהיו מקיפים אותם מארבע רוחות כדי שלא תשלוט אלו הם דברי רבינו הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק מהלך אחר בדבר זה .תחילה הביא שם את דברי
ב
עינים מאירות
בלשון חז"ל )ראה סנהדרין עד" (:קרקע עולם". כוחו של יצחק להפך את הרע לטובה בהם עין הרע .ועל זה רמז הכתוב באומרו )תהלים קכז א(
והנה ,אך נשא יצחק את עיניו בסיום תפילתו ,ומיד 'אִם ה' לֹא יִב ְנ ֶה ב ַי ִת ׁשָו ְא עָמְלוּ בוֹנ ָיו ּבוֹ' ,בית ה' כלול
ואכן כתב בספה"ק 'שפתי צדיק' ,כי ביציאת יצחק מארבעה מחנות ישראל ,והוא שנבנה על ידי יעקב
ראה גמלים באים ,ועליהם הובאה רבקה אשתו .הרי אבינו לשוח בשדה לפנות ערב ,יצא לתקן בני אדם
כאן ראיה נפלאה לכח קבלת התפילה בשעת מנחה. אבינו שקראו לבית המקדש 'בית'.
אשר מקומם בשדה ,ובחינתם בחינת 'ערב' ודין ,ויש
בביאור עומק הדבר כתב הכלי יקר ,כי מידת הדין לקרבם תחת כנפי השכינה .והביא שם משם זקנו על זה רמז יעקב אבינו באומרו )בראשית לב ט( 'אִם י ָבוֹא
מתוחה ביותר בלילה .ואם כן תפילת ערבית שזמנה בעל החידושי הרי"ם זיע"א ,לפרש שם 'יצחק' ,שהוא עֵשָׂו אֶל ה ַּמַחֲנ ֶה הָאַחַת וְה ִּכ ָהוּ וְה ָי ָה ה ַּמַחֲנ ֶה ה ַּנׁ ְִשאָר
בלילה ,קשה להתקבל ,וגם תפילת שחרית הבאה מלשון 'צחוק' ,וקשה הרי לשון 'צחוק' נדרשת גם על לִפְל ֵיטָה' .וארבע פעמים 'מחנה' הנרמזים ב'בית' אלו
מיד אחר הלילה אינה מתקבלת בקלות .אולם תפילת הם ארבעה מחנות ישראל לדגליהם.
עבודה זרה ,גילוי עריות ושפיכות דמים )ראה תוספתא
המנחה הרחוקה מן הלילה יותר משתיהן -נוחה
להתקבל יותר מכולן.
סוטה פ"ו ה"ו; בראשית רבה נג יא( ,ואיך נקרא יצחק על שם שלושת המקומות שנקנו בכסף
הצחוק?
שמענו כאן הבנה אחרת לגמרי בכל ענינה של תפילת ואם נתבונן עוד נראה ,כי בפרשת וישלח לאחר
אלא ,מבואר מזה כי גדול היה כוחו של יצחק אבינו שבנה יעקב אבינו בית ,הלך וקנה את חלקת השדה
המנחה וכוחה הגדול. להפך הכל לטובה ,ולתקן את כל עניני השחוק בעיר שכם .וכתב רבינו בחיי )בראשית כג כ( וז"ל" :מצינו
תפילת מנחה אינה נצרכת להכנות רבות להביאם אל הקדושה .ומשום כך היה בכוחו לתקן
גם את אנשי השדה ולתקן להם תפילה לרוממם
שלשה מקומות שהיו מעולים מכל שאר המקומות,
ונראה להרחיב עוד בדרך זו כי הנה חלוקה תפילת אשר באו לידם על ידי קניית כסף ,ואלו הן ,חברון ,והר
ולקדשם. גריזים והר עיבל ,והר המוריה .חברון ,הוא שכתוב כאן
מנחה משאר התפילות ,בזה שכמעט אין שום הכנות
לפניה .כי תפילת שחרית מקדימים לה פסוקי דזמרה, תחילת תקנת מנחה -על ידי אדם הראשון! 'לאברהם למקנה' ,וכתיב 'השדה אשר קנה אברהם'
ולאחר מכן קריאת שמע וברכותיה ,וזאת מלבד ברכות וגו' .הר גריזים והר עיבל ,ששם כרתנו ברית וקבלנו
חידוש נפלא בענין תקנת תפילת מנחה בידי יצחק עלינו התורה באלה ,וכתיב עליו )בראשית לג יט( 'ויקן את
השחר וכל המסתעף מהן ,וכן תפילת ערבית קודמת אבינו ,נמצא בדברי הרמ"ע מפאנו זיע"א )יונת אלם פרק
לה קריאת שמע של לילה עם הברכות .אולם לתפילת חלקת השדה' .הר המוריה ,הוא שכתוב )שמואל ב' כד כד(
צה( .הנה ידוע כי שני זמנים נתקנו לתפילת מנחה; 'ויקן דוד את הגרן'".
המנחה אין כמעט הקדמות ,אלא רק מעט פסוקי מנחה גדולה ומנחה קטנה] .ונהגו בקהילות החסידים
קרבנות ו'אשרי' ,ומיד מתפללים 'שמונה עשרה'. וכתב בזה החתם סופר )תורת משה פרשת חיי שרה( ,כי
להתפלל מנחה קטנה[ .ועל כך כתב הרמ"ע ,כי אמנם
באופן שטחי יש מקום לראות ענין זה כקושי וחיסרון, שלושה מקומות אלו שבארץ ישראל רומזים לתורה
יצחק תיקן תפילת מנחה ,אך לא היה הראשון לתקן
עירוב של חול בקודש .אולם באמת ההיפך הוא הנכון. ועבודה וגמילות חסדים .כי בהר גריזים והר עיבל
תפילה זו .אלא אדם הראשון ביום שנברא עמד והודה
וכדברי הרה"ק המגיד הגדול ממעזריטש זיע"א )קדושת נכרתה ברית על קיום התורה באלה ובשבועה ,ושם
לה' יתברך והתפלל מנחה גדולה ,אלא שלאחר מכן
לוי פרשת חיי שרה ד"ה ומשם אדוני( ,שאמר כי אדם המשוחח נעשו ישראל ערבים זה לזה .בית המקדש הוא מקום
בשעה עשירית בזמן מנחה קטנה נכשל וחטא בעץ העבודה .ומערת המכפלה היא מקום קבורה -קיום
עם בני אדם בעניני דעלמא ובתוך כדי כך חושב הדעת )ראה סנהדרין לח ,(:ואז עמד והתפלל גם מנחה
מחשבות של קדושה ,זוכה בזה להעלות ניצוצות גמילות חסד של אמת עם הנפטרים.
קטנה ,אחר שנתמעט אור העולם.
הקדושה -דברים גבוהים מאוד מאוד .ועל ידי זה אלו שלושת עמודי העולם ,כמו ששנינו במסכת אבות
משום כך ,כאשר בא יצחק אבינו וביקש לתקן את )פ"א מ"ב(" :שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה,
שורה שמחה גדולה לפני ה' יתברך .ודבר זה נרמז כאן תפילת המנחה ולתקן בזה את אשר פגם אדם הראשון
בפסוק' ,ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב' ,ויתפרש הוא היה אומר ,על שלשה דברים העולם עומד ,על
בתפילה זו ,נעמד כנגדו השטן לשטנו ולהפריעו התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים".
כך' :ויצא יצחק' -שהוציא את השמחה אפילו בשעה
שהלך 'לשוח בשדה' בדיבורי גשמיות ,ועל ידי זה ובאמת קנין התורה בשכם היה עוד קודם מעמד
העלה ניצוצות ממקום שפל ' -לפנות ערב'. הבאר נקראת 'מנחה' ,ועליה רמז יעקב הברכה והקללה ,שהרי מי קנה את חלקת השדה
עשבי השדה מצטרפים אל המתפללים שם אבינו ע"ה כאשר אמר לשבטים הקדושים בשכם? יעקב אבינו עמוד התורה.
כיוצא בדבר כתב הרה"ק רבי נחמן מברסלב זיע"א להוריד מנחה למצרים ,והיא התורה שבעל על כל פנים ,כאן נתבאר קשר נוסף בין שדה המכפלה
לשדה המקדש ,ששניהם נקנו בכסף מלא ונקראו
)ליקוטי מוהר"ן תניינא סי' יא( ,כי בשעה שאדם מתפלל פה הנקראת באר ,שיש בה ששה סדרים, 'שדה' על ידי יצחק אבינו ,ובזה מתחבר פירוש
בשדה ,כל עשבי השדה נותנים כוחם ומצרפים עצמם
בתפילתו.
הנרמזים בלשון הפסוק על הבאר התוספות יחד עם פירוש הזוהר הקדוש ,והכל עולה
בקנה אחד.
ובענין זה היה רבינו בבחינת 'הוא היה אומר' ,וכפי
המובא ב'שיחות הר"ן' )אות קמד( כי בשעה שהיה יוצא במעשיו .וזהו שנאמר שם )בראשית כד סג( 'ו ַּיֵצ ֵא יִצְחָק מעלת התפילה בשדה
לטייל חוץ לעיר לרפואתו ,אמר דברים אלו ,ואמר כי ַשד ֶה לִפ ְנוֹת עָר ֶב ו ַּי ּ ִׂשָא עֵינ ָיו ו ַּיַר ְא וְה ִּנ ֵה גְמ ַּל ִים
לָשׂוּ חַ ּב ּ ָׂ והנה ,לפי כל מה שנתבאר עד עתה ,נראה כי 'שדה'
רואה הוא כיצד כל עשבי השדה שהיו שם משתוקקים ּבָאִים' .כי הנה המשילו חז"ל )בראשית רבה יט א( את הוא הסמל ל'חוץ' ,ותפילת יצחק בשדה היתה על שום
לעלות יחד עם תפילת המנחה שעמדו להתפלל שם. הנחש הקדמוני לגמל ,והטעם משום שיש לו סימן שעובדי השדות מתפללים שם תפילת מנחה ,ואמנם
מכאן עולה ,כי השדה אינו רק מקום של עזות וחוסר טהרה אחד ,ובזה הוא מטעה את הבריות לומר טהור יש להם לחזר אחר מקום מוקף מחיצות ,כי חצוף
צניעות ,אלא יש בו גם מעלות ,ובו יוכל האדם למצוא אני .אמנם לא הצליח השטן בקלקולו ,ותיקן יצחק הוא המתפלל בבקעה -בשדה פתוח ופרוץ .והרושם
סיוע לעבודתו בקודש. אבינו תפילת מנחה קטנה שזמנה אחר החטא ,ובזה המתקבל הוא כי תפילת מנחה תפילת השדה היא,
וכפי שביאר על דרך זו רבינו האור החיים הקדוש נתקן פגם אדם הראשון בזה. שיש לעצור את מהלך החיים בעבורה ,ואין זה אלא
את הפסוק )בראשית לב ד( 'וישלח יעקב מלאכים לפניו נסיון וחיסרון וקושי שיש להתגבר עליו ולהתפלל
אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום' ,כי נרמזו כאן תפילתו של יצחק נענתה מיד! כראוי על אף שנמצאים בשדה ,שאינו המקום הראוי.
כמה תקופות בחיי בני עשו ,ושדה אדום הוא בימות דברים נפלאים במעלת תפילת מנחה ,כתב ה'כלי יקר' אולם מאידך נראה כי השדה אינו רק חיסרון ,אלא
המשיח ,אז אדום שדה תחרש. על הפסוק )בראשית כד סג( 'ויצא יצחק לשוח בשדה'. מעלה גדולה טמונה בו ,ולא לחינם נקרא בית המקדש
נמצא כי 'שדה' יש בו רמז לבנין בית המקדש במהרה בניגוד למנהג הרווח לחפש זמן לתפילת מנחה כדי 'שדה' ,ונקנתה מערת המכפלה יחד עם השדה הסמוך
בימינו. לצאת ידי חובתה ,מראה הכלי יקר כי מעלת תפילת לה.
המנחה גדולה יותר מכל תפילות היום ,ובה יוכל ומכיון שכך ,נראה כי יש להפוך את כל מהלך
תפילת יצחק על בניו לעתיד לבוא האדם לזכות לשפע רב ועצום .כראיה לזה מביא המחשבה הרגיל והפשוט בזה .כי למראית עין באופן
ומכאן נוכל לבוא לנקודה עמוקה וחידוש נפלא רבינו את דברי חז"ל שהובאו למעלה ,שאליהו הנביא שטחי נראה כי המבוקש מן האדם הוא שגם בתוך
המתבאר בדברי הגמרא במסכת שבת )פט ,(:שם לא נענה אלא בתפילת המנחה ,ומפרש כי אמנם תיקן החומר יתן מקום לרוח ,וגם בזמן שעוסק לפרנסתו
מתבאר כי הגאולה העתידה תבוא לישראל בזכות אברהם תפילת שחרית ויעקב תיקן תפילת ערבית ,אך עליו לקדש עצמו ולמצוא זמן לתפילה.
יצחק אבינו .כי לעתיד לבוא יאמר הקדוש ברוך הוא בהם לא מצינו במפורש שנתקבלה תפילתם מיד ונענו אך באמת עומק הדבר הוא ,כי דווקא כאן בשעה זו
לאבות הקדושים כי בניהם חטאו ,ואברהם ויעקב במה שביקשו. יוכל האדם לזכות למעלות רמות ונישאות שלא יוכל
יאמרו כי אם כן ראויים הם להימחות על קדושת שמו אמנם יצחק אבינו יש להוכיח שנענה תיכף לתפילתו, לבוא עדיהן בשתי התפילות האחרות .כי הנה הלא
יתברך ,אולם יצחק אבינו יעמוד וילמד עליהם זכות ,כי שהרי על הפסוק )תהלים לב ו( 'עַל זֹאת יִת ְּפ ַּל ֵל ּכ ָל חָסִיד את תפילת המנחה תיקן יצחק אבינו ,אחד משלושת
רוב שנות חייהם אינם חוטאים ,והמעט שנותר ,יטול אֵל ֶיך ָ לְעֵת מְצֹא' אמרו חז"ל )ברכות ח" :(.אמר רבי חנינא, האבות ,שהם הם המרכבה ,ומחשבתם היתה תפוסה
חציו על עצמו ,או אפילו את כולו ,שכן מסר נפשו למען 'לעת מצא' -זו אשה ,שנאמר )משלי יח כב( 'מצא אשה בדביקות בקודשא בריך הוא בכל רגע ורגע .והוא
כבוד שמו יתברך .ועתיד הקדוש ברוך הוא לקבל את מצא טוב'" .אם כן מן הסתם גם יצחק אבינו שהגיע בוודאי לא היה צריך לעצור את מהלך יומו כדי
דבריו ולהציל את ישראל. זמנו לישא אשה כיוון על כך בתפילתו .ובזה יש לבאר להתפלל ,אלא היתה תפילתו חלק מעבודתו בקודש
מה שיצא לשדה לשם כך ,כדי להזכיר לפני ה' יתברך של כל שעות היום .ואם בכל זאת נצרך יצחק לילך
צלותא דאברהם -על אחרים ולא על עצמו שבירך אותו בעסקי השדה ,כמו שנאמר להלן )בראשית ולשוח בשדה ולתקן תפילת מנחה שם ,אין זה אלא
על דברי הגמרא הללו נשתברו קולמוסים רבים, כו יב( 'ו ַּי ִזְר ַע יִצְחָק ּבָאָר ֶץ הַה ִוא ו ַּיִמְצ ָא ּבׁ ַּשָנ ָה הַה ִוא מֵאָה כי דווקא בשדה יכל לבוא לתכלית התיקון הנרצה
ופליאה גדולה היא כי דווקא יצחק אבינו הנאזר שעָר ִים' ,אם כן קל וחומר שיתן לו ה' אשה הנקראת ׁ ְ בתפילה זו.
ג
עינים מאירות
המנחה נאמר )ויקרא ב א( 'ו ְנֶפֶׁש ּכ ִי תַקְר ִיב קָר ְּב ַן מִנְחָה שיחת העבדים ותורת הבנים בגבורה ומידתו מידת הדין -הוא העתיד להציל את
ל ַה'' ,כי המביא מנחה -את נפשו הוא מקריב עימה ישראל מן הדין ,ואילו אברהם אבינו שמידתו חסד,
בענין זה נמצא מאמר עמוק מרבינו ה'שפת אמת'
)ראה מדרש תנחומא ויקרא ה( .ועל כן דווקא מנחה מקומה ויעקב אבינו שנצטער בגידול הבנים -לא חסו על
זיע"א ,אשר הרבה יש להאריך ולהעמיק בו ,אמנם
בשדה ,ואינה דומה לתפילות שחרית וערבית. ישראל ואמרו 'ימחו על קדושת שמך'.
נוכל ללמוד ממנו ארחות חיים גם לאנשים כערכנו.
ומעתה ,אף אם נפרש כדברי הזוהר הקדוש כי מקום אך נראה כי בדברים אלו מתפרש מהלך נפלא .כי הנה,
תמצית דברי קדשו היא ,כי יצחק אבינו ידע להשתמש
התפילה בפועל היה בשדה מערת המכפלה ,אין בזה אם נבוא להתבונן במהלך חייו של אברהם אבינו,
בכל כלי הקודש לעלות במעלות העבודה ,הן במעלת
סתירה למה שכתבו התוספות כי היה זה בהר המוריה, ובתפילות שהתפלל לפני ה' ,נראה כי מעולם לא
הבן והן במעלת העבד .מחד גיסא היה עולה תמימה,
כיון שכל בחינת תקנת תפילה זו היתה השלמה ביקש אברהם עבור עצמו ,וכל מהותו היתה אך ורק
וביטל עצמו ביטול גמור לפני ה' יתברך כעבד ,ומאידך
לעקידת יצחק בהר המוריה ,כי שם נעשה קרבן ,ועל בעבור אחרים .עמוד החסד -כפשוטו ,כולו נתינה,
היה זה שחידש את ענין התפילה על צרכי עצמו כבן
ידי זה יכל לתקן שהתפילה במקום קרבן. ואין בו משל עצמו כלום.
המתחטא לפני אביו .וזו היא מעלה מיוחדת הקיימת
נדמה בנפשנו כיצד היו נראים חייו של אברהם עד
מדוע לא נסמכה קריאת שמע לתפילת מנחה? כאשר יוצאים לשוח בשדה .וכפי שאמר הרבי הרה"ק
שזכה לבן .מאה שנים שבהן עברו עליו נסיונות
רבי בונים מפשיסחא זיע"א )ראה קול מבשר ח"א פרשת חיי
לפי זה נוכל להבין ענין מופלא .הנה בתורה הקדושה גדולים ועצומים; ואף לאחר שזכה ללידת יצחק ,הנה
שרה אות ה-ו( ,לבאר מאמר חז"ל הנודע )בראשית רבה ס
נצטוינו לקרוא קריאת שמע )דברים ו ז( 'בשכבך קם עליו הנסיון האחרון והקשה מכולם -הציווי על
ח(" :אמר רבי אחא ,יפה שיחתן של עבדי בתי אבות
ובקומך' -בבוקר ובערב .ואכן סומכים אנו את קריאת עקידת יצחק ,בנו יחידו אשר אהב ,אחר שנאמר לו
מתורתן של בנים ,פרשתו של אליעזר שנים ושלושה
שמע של בוקר לתפילת שחרית ,וקריאת שמע של בנבואה כי ביצחק יקרא לו זרע .וגם אחר שעבר את
דפים הוא אומרה ושונה ,ושרץ מגופי תורה ואין
לילה לתפילת ערבית .ויש להבין ,מפני מה לא נתקנה דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא" .ופירש ,כי הנסיון בהצלחה ,אין די בכך ,אלא בסמוך לעקידה
קריאת שמע גם יחד עם תפילת המנחה? משיחתן של עבדי אבות נעשתה תורה שלימה .ואם שמעה שרה אימנו על שבנה כמעט נשחט לקרבן,
אלא ,הרי כל ענין מצות קריאת שמע הוא קבלת כן על אחת כמה וכמה נכון הדבר בשיחתן של האבות ונשמתה פרחה )ראה רש"י בראשית כג ב( ,ואברהם זקן בא
עול מלכות שמים במסירות נפש ,המוטל על האדם עצמם ,וכל 'שיחה' ו'שיחה' שלהם תורה שלימה בימים ונשאר לבדו.
בשעה שניעור משנתו וקודם ששוכב על משכבו. היתה .כי מיציאתו של יצחק לשוח בשדה נעשתה ועם כל זה החזיק אברהם באהבת ה' יתברך ולא הרהר
אולם תפילת מנחה ,הן כל מהותה מסירות נפש, 'שיחה' ,שהיא אחת מלשונות התפילה ,ומזה נתקנה אחר מידותיו יתברך.
ותיקנה יצחק אבינו אשר אפרו צבור ועומד על גבי לנו תפילת המנחה. ואם נבקש אחר כל זאת ,הלא אברהם תיקן תפילת
המזבח )ראה רש"י בראשית כב יד ,ממדרש אגדה שם(' ,ונפש כי שחרית ,והיכן תיקן תפילתו? הלא בתפילתו על סדום
תקריב קרבן מנחה' ,והאדם עצמו הוא המקריב עצמו עבד בתפילה ובן בתורה נמצאנה! וכדברי הגמרא האמורים )ברכות כו'" ,(:וישכם
בתפילה זו ,ושוב אין צורך להוסיף בה קריאת שמע. ועתה נבוא לדברי ה'שפת אמת' )פרשת חיי שרה תרמ"ה אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם' ,ואין עמידה
ומעתה יובן ,כי כאשר בא הקדוש ברוך הוא אל ד"ה במדרש יפה( .תוכן דבריו ,כי שתי בחינות יש בדרך אלא תפלה" ,היא התפילה שהתפלל אתמול על
יצחק אבינו ואמר לו 'בניך חטאו' ,לא השיב 'ימחו העלייה ,עבד ובן .עבד -עבודה כשמו ,בדרך עבודת הצלת אנשי סדום! ואכן ,על תפילה זו כתב הרד"ק
על קדושת שמך' כאברהם ויעקב ,כיון שבעבודתו התפילה ,וגדול ממנו ה'בן' ,לשון 'בנין' ,שקשור לאביו שם )בראשית יט כז( ,כי "לימד לבני אדם שראוי לאדם
נתחדש שמסירות נפש אינה רק בעצם הריגת להתפלל בשחרית ולהודות לא-ל על האור ולהתפלל
האדם על קידוש השם ,אלא גם בחיים על קידוש קודם שיצא לעסקיו" .על מה באה תפילת אברהם
השם .ובאמת ,מהו 'ימחו על קדושת שמך'? מחיית ואם בכל זאת נצרך יצחק לילך ולשוח אבינו? הודאה על האור המאיר בשחר ,על עצם החיים,
הרע ונקיונו על ידי מסירות נפש ,וכמו שאמר משה בשדה ולתקן תפילת מנחה שם ,אין זה אלא והקדמת הודאה על היכולת לצאת ולהרוויח את מזון
רבינו ע"ה )שמות לב לב( 'מְחֵנ ִי נ ָא מ ִּסִפְרְך ָ אֲׁשֶר ּכָתָב ְּתָ'. כי דווקא בשדה יכל לבוא לתכלית התיקון היום .הנה כאן אברהם אבינו עומד כסמל להודאה
ובזה אמר יצחק כי כבר מסר נפשו במעמד העקידה,
ומעתה כל העבודה המוטלת על בניו היא עבודת הלב
הנרצה בתפילה זו גמורה ומוחלטת בלי שום בקשה על עצמו ,וגם כאשר
עומד הוא ומתקן תפילה ,הרי על אנשי סדום בקשתו,
בתפילה ,ובזה מקיימים מסירות נפשם לשמים. אותם אלו הרחוקים מדעותיו והנהגותיו יותר מרחוק
מזרח ממערב ,ואילו על בנו יחידו לא התפלל להצילו.
רחמים בדין בזכות השכינה הקדושה בקשר דם .ואלו הם עוסקי התורה הקדושה ,הנכנסים
לגנזי המלך לגלות סודותיה. גם אחר שנפטרה שרה והוצרך לדאוג על מקום
נסיים דברינו בהאי ענינא בפירושו של הרה"ק רבי הן אמנם ,ודאי מעלת הבן גדולה ממעלת העבד ,ועל קבורתה ,וכבר הובטחה לו הארץ במתנה ,נדרש
מנדל'י מרימנוב זיע"א ,שפירש כך את הפסוקים המאריכים בתפילה על חשבון הלימוד ,אמרו חז"ל לשלם ארבע מאות שקל כסף בעבור חלקת קבר ,וכן
ַשד ֶה לִפ ְנוֹת עָר ֶב
)בראשית כד סג-סה(' :ו ַּיֵצ ֵא יִצְחָק לָשׂוּ חַ ּב ּ ָׂ )שבת י" (.מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה" .ומצינו לחפש אשה עבור בנו יצחק ,וגם עתה לא מצאנוהו
ִשָא רִבְקָה אֶת ו ַּי ּ ִׂשָא עֵינ ָיו ו ַּיַר ְא וְה ִּנ ֵה גְמ ַּל ִים ּבָאִים :ו ַּת ּ ׂ גם )שם יא (.כי רבי שמעון בר יוחאי אכן לא היה מפסיק עומד בתפילה ,אלא תיקן תפילת שחרית על בריאת
עֵינ ֶיה ָ ו ַּתֵר ֶא אֶת יִצְחָק ו ַּת ִּפֹל מֵעַל ה ַּגָמָל :ו ַּתֹאמֶר אֶל מתלמודו לתפילה ,כי היתה תורתו אומנותו ,והיה האור.
ַשד ֶה לִקְר ָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶב ֶד מִי הָא ִׁיש ה ַּל ָז ֶה הַהֹלֵך ְ ּב ּ ָׂ דבוק בחי העולמים בדרך התורה. הנה כי כן ,כל חיי אברהם אבינו ע"ה היו בבחינת 'אור'.
הָעֶב ֶד הוּא ֲאדֹנ ִי ו ַּת ִּקַח ה ַּצָעִיף ו ַּתִת ְּכ ָס' .ראה יצחק אמנם כותב רבינו ,כי על אף שמעלת הבן גדולה נסיונות קשים ועצומים ,אך הוא אינו רואה כאן חושך
אבינו בעיניו הצופיות כי עתיד בית המקדש להיחרב ממעלת העבד ,מכל מקום בחינות ומדרגות רבות יש כלל ,רק את אור ה' המאיר עליו בהשגחתו ,ועל כן
ובני ישראל יוצאים בגלות ,וביקש להתפלל ולסלק בזה עד אין סוף ,ולאחר שבא אדם למדרגת בן ,אזי לא מצא מה יבקש עבור עצמו ,כי הכל שווה לטובה
מעליהם את תוקף הדינים העומדים עליהם 'לפנות עולה הוא למדרגה אחרת שבה נעשה שוב בבחינת בעיניו.
ערב' -היא הגלות הנקראת ערב .ובכדי לעשות כן, עבד ,וכן הלאה עד אין סוף .וממילא ,מה ש'יפה שיחתן כיוצא בדבר כתב רבינו צדוק הכהן מלובלין זיע"א )פרי
'והנה גמלים באים' -מוטל על בני ישראל לשלם של עבדי אבות' ,אין זה רק כפשוטו ,ששיחתו של צדיק פרשת וירא אות ה(" :ואף שאברהם אבינו ע"ה התפלל
כגמול מעשה ידיהם ,כדי שעל ידי זה יסורו הדינים אליעזר עבד אברהם עדיפה מתורת בני ישראל ,אלא על סדום ,היה בשביל אחרים ,אבל להתפלל על עצמו
מעליהם .אך מיד' ,ותשא רבקה את עיניה' -היא ששיחת האבות בהיותם בבחינת 'עבדים' כשעסקו לא עלה על דעתו".
שכינת עוזנו ,כי דרך האם לרחם על בניה ,ומיאנה בכך בעבודת התפילה ,גדולה היא מבחינת 'תורה' של
שיאלצו לשלם על כל עוונותיהם' ,ותאמר מי האיש הבנים ,שהרי מתפילת האבות נעשתה תורה לבנים, יצחק אבינו חידש את תפילת האדם על עצמו
הלזה ההולך בשדה לקראתנו' -שהולך בדרכי הדין ובתורה כתוב 'ויצא יצחק לשוח בשדה'. אולם יצחק אבינו מידה אחרת היתה לו .כאשר יצא
והמשפט' .ויאמר העבד הוא אדוני' -לשון 'דין' .מיד לשוח בשדה ולתקן תפילה ,קם וחידש מהלך חדש
'ותיקח הצעיף ותתכס' -לקחה השכינה הקדושה יצחק שהיה קרבן -חידש תפילה במקום קרבן שלא נודע עד עתה -תפילה על צרכי עצמו .כי אחר
את לבושי הגלות והתעטפה בהם יחד עם עמה בית ונראה להוסיף בזה עוד ,לפי האמור שהיה יצחק עמוד שהקריב יצחק עצמו לקרבן לפני ה' ,וביטל עצמיותו
ישראל ,ובכח זה מתעוררים רחמים עצומים לפני ה' העבודה בעולם ,וחידש את ענין התפילה במקום לגמרי ,שוב יש בכוחו לבוא ולבקש על עצמו ,ואין
יתברך על גלות השכינה ובניה ,וכאשר יגאלנה יגאל עבודה ,כי הוא שהיה קרבן לה' יכל לחדש כי ניתן בזה סתירה לעבודת ה' .וכפי שהבאנו מן הכלי יקר,
גם בניה עימה במהרה בימינו בקרוב. לקיים את עבודת הקרבנות גם על ידי התפילה .ומשום שביקש יצחק בתפילה זו על זיווגו .וכן לאחר מכן
יזכנו ה' יתברך שנזכה לעת ערב בעלות המנחה כך יצא לשוח בשדה ,בהר המוריה מקום העקידה, כאשר היתה רבקה עקרה עמד והתפלל על בנים .וזהו
לראות בצאת הכוכבים ,ויתקיים בנו מקרא שכתוב וכן 'שדה' כפשוטו ,מקום גידול הצמחים אשר מהם חידושו המיוחד של יצחק אבינו בתפילת המנחה,
)במדבר כד יז( 'דרך כוכב מיעקב' בביאת משיח צדקנו לוקחים ומעלים על גבי המזבח מנחות ונסכים ,כי ואותו יצחק אבינו הנאחז במידת הדין ,הוא שיוצא אל
במהרה בימינו אמן. עם קרבן עולה מן הבהמה באה מנחה .ודווקא בקרבן השדה להתפלל על צרכיו.
לשמיעת השיעורים -קול הלשון | 03-6171077 :לקבלת הגיליון בדוא"לnewsletter.mechubarim@gmail.com :
ד
מרגליות יקרות ואבני חושן,
פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים
דברי הגות ורעיון
מאוצרות תורת החסידות
משובצות זהב ומסודרות
משיעוריו ושיחותיו של
רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט“א
פרשת חיי שרה
תהילים על התורה
אבני חן ונטפי שיח שלהבות קודש והגיונות חכמה
בפרקי נעים זמירות ישראל מפרשת השבוע
הסביר להם רבי זושא“ :בוודאי ידוע לכם
ששם הוי”ה צריך להיות תמיד נגד עיני
לנגדי תמיד בן יחיד .את יצחק .אך גם אז לא זכתה לשקוט.
ליצני הדור לועגים היו שהבן ילדו של אבימלך
שווין לטובה
שויתי ה’ לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע
האדם ,כמו שאמר הכתוב ‘שויתי ה’ לנגדי (תהלים טז ח). הוא (תנחומא תולדות ו) ,וישמעאל בן האמה החל שנים שני חיי שרה (בראשית כג א)
תמיד’. גם כאשר עוצם האדם את עיניו ושנתו לרדוף את בנה ולנסות להרגו. מפורסם הוא סיפורם של חכמינו במדרש (ב”ר
אמנם לפי זה קשה ,כיצד יוכל האדם נופלת עליו ,אין דבקותם של צדיקי אמת לבסוף ,כאשר הגיעתה הבשורה הקשה על נח ג) על התנא הקדוש רבי עקיבא שהיה יושב
לישון ,הרי בעת השינה אינו יכול שיהיה פוסקת .אצלם ‘שויתי ה׳ לנגדי תמיד’ אינו העלאתו של יצחק לקרבן על הר המוריה ,והוא ודורש בדברי תורה ,אלא שהציבור היה מתנמנם
השם הקדוש מצויר לנגד עיניו? אך בעבור מליצה בלבד ,אלא מציאות חיה הנמשכת טרם נישא ועוד לא זכתה להיות בחופתו ולראות ולא האזין כראוי לדברי אלוקים חיים שהיו
כך יש לנו את המזוזה והשמות הקדושים בכל עת ובכל מצב. את דור ההמשך ,לא עצר ליבה כוח ,ונשמתה יוצאים מפי התנא האלוקי.
שבה ,שכיוון שקבועה היא בדלת הבית דבקותם המופלאה של הצדיקים בבוראם הטהורה שבה למקורה. ביקש רבי עקיבא לעוררם ,ואמר :יודעים אתם
וגלויה לעין כל ,הרי השמות הקדושים שבה בעת שעולים על יצועם ,נלמדת על ידינו האם לכך ייקרא חיים טובים??? מדוע זכתה אסתר המלכה למלוך על מאה
כניצבים ועומדים תמיד למול עיני האדם. ממספר עובדות פלאיות שנראו אצל כמה תשובה לדבר נשמעה מפי הרב הקדוש רבי עשרים ושבע מדינות?
אמנם כאשר הנחתי את ידי על המזוזה צדיקים קדושי עליון ,שכאשר אך חצצו יקותיאל יהודה מצאנז-קלויזנבורג זי”ע בספרו בזכות זקנתה שרה אימנו שחייתה מאה עשרים
וכיסיתי אותה ,שוב לא היה יכול עוד אחי ביניהם ובין המזוזה ,מיד הופרעה שנתם ’שפע חיים’ (רעוא דרעוין ,חיי שרה מאמר א אות יא), ושבע שנים!
לישון מחמת חסרון צורת השם הקדוש והקיצו מתרדמתם: שאמר כי כל ימיה חייתה שרה בתחושה של והתמיהות רבות:
שאינו לנגד עיניו ,לכן היה מוכרח שיתעורר היה זה לאחר שנגנז ארון הקודש, הכרת טובה לבורא ,ומעולם לא הרהרה אחר מדוע התנמנמו היושבים בשיעורו של רבי
תכף משנתו ,כדי שיקיים את הכתוב ‘שויתי בהסתלקותו של הרב הקדוש רבי דב בער מידותיו. עקיבא? כיצד ניתן להירדם בדרשתו של מאור
ה’ לנגדי תמיד’ בפועל ממש”. המגיד ממזריטש זי”ע ,אז התאספו תלמידיו לברך על הרעה?! הדורות ,התנא רבי עקיבא ,שראויה היתה תורה
כששמעו התלמידים את ההסבר המפליא, הקדושים יחד לקבל עליהם רב ומורה דרך סיפר החוזה הקדוש מלובלין על רבו ,הגאון להינתן על ידו ,ומשה רבנו ישב בשיעורו והיה
פתחו בשבח והודיה לבורא עולמים על שימלא מקומו של המגיד. הקדוש רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג ואחיו רבי עקיבא דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של
שנתן בדעתם לבחור את רבי אלימלך חקרו התלמידים ודרשו ביניהם ,אם נמצא רבי פנחס הורוויץ מפרנקפורט בעל ה’הפלאה’, הלכות?! (מנחות כט):
למורה דרכם ,כיוון שראוי והגון הוא לאותה בתוכם איש שיהיה ראוי לקבל המשרה על זכותם תגן עלינו ,שנתחבטו בשאלה קשה: שאלה נוספת :כיצד ביקש רבי עקיבא לעורר את
איצטלא ,למלא מקומו של המגיד הקדוש. שכמו ,ולאחר שדנו בענין ,באו לידי הסכמה כיצד ניתן לקיים את מאמר חכמינו (ברכות פ”ט הציבור באמצעות דרשה זו? מה המעורר בה?
אם תעירו לקבל עליהם את הרב הקדוש רבי אלימלך מ”ה) “חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך ותמיהה שלישית :מהו הקשר בין אסתר המלכה
מחזה נפלא שכזה נראה גם בביתו של הרב מליז’ענסק זי”ע למורה דרכם בעבודת על הטובה”? לשרה אימנו? איזו משמעות יש למספר שנותיה
הקדוש רבי פינחס מקוריץ זי”ע ,עת שהה הבורא. וכי יכול אדם לברך על הרעה באותו אופן ממש המדויק של שרה ,ומהו הקשר למספר המדינות
בביתו הרב הקדוש רבי ברוך ממז’יבוז זי”ע: בשובם ממזריטש נסעו כל התלמידים על שמברך הוא על הטובה? המדויק שמלכה עליהן אסתר?
היה זה בשנים שלאחר נישואיו של רבי אם הדרך כשאליהם מתלווה מורה דרכם האם יש בכוחו של בן-אנוש לקבל את הרעה לשם הבנת הדברים ,יש להתבונן תחילה בפרשת
ברוך עם בתו של רבי טוביה קצקש זכרונו החדש רבי אלימלך .כשחשך היום פנו כולם באותה שמחה שמקבל הוא את הטובה? חיי שרה הפותחת בפסוק (בראשית כג א) ‘ויהיו
לברכה ,מנכבדי העיר אוסטרהא ,מקום לאכסניה שהיתה בדרכם ,וכמובן ,בחרו נכנסו השנים לרבם ,המגיד הקדוש ממזריטש חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים
מושבו של רבי פינחס ,ומטבע הדברים עבור הרבי חדר מיוחד להתאכסן בו כיאות זי”ע ,והציעו בפניו את שאלתם. שני חיי שרה’ .פרש רש”י הקדוש כי שב הכתוב
נרקם קשר עמוק וקדוש בין רבי ברוך לרבי לאיש הממונה על העדה. הביט בהם המגיד ואמר“ :על שאלה זו יכול גם ואמר ‘שני חיי שרה’ ,לומר שכולן שווין היו
פינחס שקרבו והחשיבו מאוד. כאשר נכנס רבי אלימלך לחדרו ביקש זושא שלי לענות”... לטובה .כשם שעד הגיעה לגיל עשרים היתה
רגיל היה רבי ברוך בביתו של רבי פינחס, שיציעו לו את המיטה למנוחה מעמל הדרך יצאו השנים ותרו אחר אותו זושא ,הוא הסבא- נקייה מחטא ,כיוון שאין בית דין של מעלה
ופעמים היה אף שוכב בבית להניח ופנה לישון ,וישן כך במשך כמה שעות. קדישא רבי משולם זושא מאניפולי זי”ע. עונשין למטה מגיל זה ,כך בעת היותה בת מאה
עצמותיו בשינה קלה .באחת הפעמים בהן היה זה לפלא גדול בעיני התלמידים, “באניפולי מתגורר הוא” ,אמרו להם ,ותכף ומיד היתה זכה ונקייה מחטא.
שכב לישון ,פנה רבי פינחס לאנשי ביתו שהאיש הנבחר מתוך העדה למלא מקום שמו את פעמיהם לעבר העיירה. אמנם ,יש מן המפרשים ,ובהם רבנו שמואל
ואמר להם“ :בואו ואראכם דבר חידוש!” רבם המגיד הקדוש יאריך בשינה כל כך, נקשו השנים על דלת הבית הרעוע בו התגורר. אשכנזי בספרו ’יפה תואר’ ,שפרשו שהיו חייה
ניגש רבי פינחס והתייצב בפתח החדר שבו ובליבם היה זה להם לחרפה שבחרו בו מצבו של הבית לא הפליא אותם ,שכן ידוע ידעו טובים.
נח רבי ברוך ,והניח ידו על המזוזה .לפליאת והרהורי חרטה התגנבו לראשם .חשבו כי רבי זושא עני מרוד הוא ומסובל בייסורים. והדברים בלתי מובנים:
כל הנוכחים ראו כולם שמיד כאשר כוסתה התלמידים להעירו משנתו ,אך לא הרהיבו “הרבי שלחנו אליך על מנת שתבאר לנו דבר הלוא גלוי לעין כל הקורא בתורה ,שחייתה שרה
המזוזה החל רבי ברוך לנוע על מקומו עוז בנפשם להעיר את מי שקיבלוהו לרבי מוקשה” ,אמרו האורחים נשואי הפנים שנשלחו אימנו חיי צער.
כמקיץ משנתו ,וכאשר הסיר רבי פינחס את עליהם. ממזריטש. פרק נכבד מחייה עבר עליה בנדודים ללא מקום
ידו שב רבי ברוך לישון במנוחה .כך עשה פנו התלמידים לאחיו של הרבי החדש ,הרב רבי זושא חרד לקראתם בהתרגשות; שליחי מגורים קבוע .יחד עם בעלה עקרה מארצה
הקדוש רבי זושא מאניפולי זי”ע ,לבקשו הרבי! וממולדתה ומבית אביה והיגרה לארץ כנען,
פעמים אחדות.
שיעיר הוא את אחיו ,כי בכל זאת קרוב הוא “זה זמן רב מתחבטים אנו בדברי חכמינו ז”ל ומשם למצרים.
אמר להם רבי פינחס:
לליבו ורגיל עימו מעודו ,ואם יעוררו לא שאמרו ‘חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא במצרים נלקחה לבית פרעה ,ורק בניסי-ניסים
“ראו גודל קדושתו של רבי ברוך ,שאף
יהיה זה נגד כבודו כלל .שמע זאת רבי זושא מברך על הטובה’. ניצלה מידיו ,ולאחר מכן ,בעת שהיתה בגרר,
בשנה אינו מסיח דעתו מדבקות בבורא,
והלך ועמד בפתח החדר שבו ישן אחיו רבי כיצד יכול אדם לברך את הבורא יתברך על שוב נלקחה לבית אבימלך.
עד שכאשר מפסיקים בינו למזוזה ,מיד
אלימלך ,אך לא ניגש כלל למיטתו של אחיו, הרעה ממש כשם שהוא מברך על הטובה? עשרות שנים היתה עקרה בלא ילדים ,ונחשבה
מופרעת ממנו שנתו”. כמתה .כאשר היתה בת שבעים וחמש ,הכניסה
אלא נשאר בפתח ואת ידו הניח על המזוזה האם יכול ליבו של אדם בן-אנוש להתמלא
ובו תדבק שבמשקוף הדלת. ברגשי תודה והכרת הטוב לבורא על צרה לביתה את הגר שפחתה ,השיאה אותה לאברהם
מעשיות כעין אלו אינן נחלת העבר ,ומצאנו לתדהמת כולם ,תכף כאשר הניח רבי זושא שפקדה אותו – ממש כשם שהוא מודה ומהלל וסבלה ממנה קשות.
גם בדור האחרון בצדיקים גדולי עולם את ידו על המזוזה ,התעורר רבי אלימלך על הטובה?!” כאשר היו נשים כבודות באות לשאול בשלומה
המופלאים בדבקות הבורא ,שכאשר הפרידו משנתו. תלו האורחים את עיניהם ברבי זושא ,וציפו של שרה ,היתה הגר אומרת להן שאין תוכה של
בינם למזוזה שבפתח חדרם ,הופרעה היה דבר זה פלא גדול בעיני כל התלמידים, למענה המובטח. גברתה כברה; מראה היא עצמה כצדקת ,אך
עליהם שנתם. והם ביקשו מרבי זושא שיסביר להם פשר לאכזבתם ,פרש בעל הבית את ידיו לצדדים אילו היתה צדקנית היתה זוכה לבן (ב”ר מה ד).
סיפר הגאון הצדיק רבי יעקב יצחק ניימאן דבר היקיצה מן השינה באופן זה. בחוסר-אונים. רק בהיותה בת תשעים זכתה סוף סוף לחבוק
המשך בעמוד ג’ המשך בעמוד ב’
המשך מעמוד א’ על התורה
לו סיכוי לצאת מחוליו ולהרפא ,ואין זו אלא בשלום על משכבן. עליה לטובה; כאשר נלקחה לביתו של פרעה, ”לצערי לא אוכל לעזור לכם” ,אמר רבי זושא
תוחלת נכזבה. הזמן המסוגל לתיקון הנשמות הוא בליל שבת, כבעת לדתה את בנה לאחר עשרות שנות תוך השתתפות בצערם“ .משום שאף אני איני
ביום מן הימים הגיעה השמועה אל עירו של ובלינתו מחוץ לעיר התכוון רבי טרפון לתקן עקרות רבות. מבין את דברי המשנה ”...הסביר.
האברך כי צדיק בא לעיר ,הלוא הוא מורו את הנשמות שנותרו בחוץ ולא באו אל תיקונן. מכך לקחה אסתר מוסר לעצמה ,וקיבלה “אנו מבינים ”...ענו האורחים במבוכה.
ורבו המגיד הקדוש ,שעתיד לעבור דרך העיר לענין זה רומז המנהג לפנות לצד מערב רצון שמים באהבה .וכך זכתה להציל את כלל “אכן המצב איום ונורא ”...אמרו כשהם
ובדעתו להישאר לשבות את שבתו בעיר. בשעה שאומרים ‘בואי בשלום’ בקבלת שבת, ישראל מהשמדה. מעבירים את מבטם סביב סביב.
חסידים ואנשי מעשה החלו להכין ולסדר את לרמז על הנשמות הנידחות לחוץ שגם להן יש בכך נוכל להבין את דברי רבנו יעקב שכתב דלות איומה שררה בקיטון הצר והמט-ליפול
בית הכנסת הגדול עבור התפילות והשולחנות עלייה ותיקון. בפירושו ’בעל הטורים’ לפסוק ‘ויבא אברהם שאך בטעות נקרא ‘בית’.
הטהורים שיערוך הרבי ברב עם הדרת מלך, דבר זה רמוז בפסוק ‘ויברך הגמלים מחוץ לספד לשרה ולבכתה’ ,כי האות כ”ף שבתבת הילדים הרזים לבושים היו בלויי-סחבות
ואף אכסניה מתאימה ומכובדת הוכנה עבור לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת ‘ולבכתה’ זעירה ,לפי שזקנה היתה שרה ולא והתהלכו יחפים ,שום רהיט ראוי לשמו לא
הרבי למשך כל זמן שהותו בעיר. השאבת’ :המילים ‘מחוץ לעיר’ רומזות בכה אברהם על פטירתה הרבה. נראה בבית ,רוח פרצים נשבה מבעד לזגוגית
התרונן ליבו של האברך בקרבו לשמע בשורה לנשמות הנידחות מחוץ לעיר הקודש בעולם והדברים תמוהים ביותר :וכי משום שזקנה החלון השבורה ,וזכר לדבר מאכל לא נראה
טובה זו ,ורוחו נעשתה טובה עליו. העליון ,ו’הברכה’ הרי היא נטיעה ,כיוון היתה אין מן הראוי לבכות עליה הרבה? בכל האופק.
הוא לא חשב על מצבו הגשמי והבריאותי ,כי שהצדיק מתקן את אותן הנשמות ונוטע אותן הלוא אמרו חכמינו (שבת קה ):שכל המתעצל “עוד ירחיב הבורא את גבולכם ”...ניסו לעודד,
אם בעיקר על מצבו הרוחני .במשך כל זמן בתוך גבול הקדושה הרמוז בתבות ‘אל ביאר בהספדו של חכם אינו מאריך ימים ,ולא חילקו אך אז נדהמו כאשר המשיך רבי זושא להסביר:
מחלתו לא הצליח ללמוד ולהתפלל כרצונו, המים’. בין חכם שנפטר בצעירותו לחכם שמת זקן? “הרי מעודי לא הגיעתני רעה ,ואיך אדע כיצד
כשבנוסף לכך נכנס ברבות הימים לדכדוך ומתי הוא הזמן המסוגל לכך? ‘לעת ערב’ ויש לומר ,כי הכוונה היא שאברהם הביט על יש לברך עליה???” ...
ולמרה שחורה מתוך ייאוש על מצבו .ביקש – הוא ערב שבת קודש בזמן שמקבלים את שנות חייה שכולן היו שוות בעיניה לטובה, על פי מעשה זה ביאר החוזה הקדוש מלובלין
אפוא האברך להיכנס אל הרבי ,לשפוך לפניו השבת ,ככתוב ‘לעת צאת השאבת’ .בתבה והבין שאף הרעה שפקדה אותו כרגע – מיתת את הפסוק (תהלים קו מד) ‘וירא בצר להם
את מר לבבו ולבקש מעימו עצה וברכה. ‘שאבת’ ישנן אותיות ‘שבת’. אשתו הצדקת ,איננה אלא טובה .על כן בשמעו את רנתם’ :אימתי רואה הבורא יתברך
כמה ידידים ואוהבים עמדו לו לעזר ,ובאחוות- אל נפשי גאלה לא בכה על צרתו ,אלא רק הספידה כראוי בצרתו של אדם? כאשר מרנן הוא על כל
העובר עליו ומקבלו באהבה.
רעים הגיעו לביתו ,מוכנים ומזומנים לשאתו מסופר על אחד מתלמידיו של המגיד הקדוש למעשיה הטובים.
אל הרבי ולסייעו בחולשתו. רבי מרדכי מטשרנוביל זי”ע ,שהיה דבוק מאוד וכך אמרו צדיקים על הפסוק (בראשית כד א) בדומה לכך ,ידוע כי צרות רבות ורעות סבל
לפני צאתו מהבית פנה האברך לזוגתו וביקשה ברבו הקדוש .אותו אברך היה אב בחכמה ורך ‘וה’ ברך את אברהם בכל’ ,שנתברך אברהם הרב הקדוש רבי אהרן מבעלזא זי”ע בימי
לתת לו כמה מטבעות כסף אותם יוכל להגיש בשנים ומופלג בתורה וביראת שמים ,מתנהג במידה הטובה הזו ,שכל אשר אירע לו טוב חייו .עוד בטרם ימי השואה סבל מצער גידול
לפני הרבי כפדיון נפשו ,יחד עם ה’קוויטל’. בחסידות ומרבה במעשים טובים. היה עליו ,והיה אומר “כל מה דעביד רחמנא בנים ,ובימי הרעה איבד את כל בני משפחתו
האישה מרת הנפש ,שכל חייה עמלה לכלכלת יושב היה האברך בבית המדרש בעירו ועוסק – לטב עביד”. וצאצאיו ,את ביתו ,רכושו ואוצרותיו ,את בית
הבית ועול הפרנסה מוטל היה על כתפיה ,לא בתורה יומם ולילה ,ומזמן לזמן היה אורז את ויפה נרמז הרעיון במזמור קמ”ז שבתהלים (ז- המדרש והחצר ורבבות חסידים.
מסוגלת היתה לתת לבעלה את המטבעות תרמילו עם צידה לדרך ונוסע להתאבק בעפר ח) ,בו נאמר ‘ענו לה’ בתודה זמרו לאלהינו לבדו נותר ובגפו עלה ארצה ,ללא אף אחד
האחרונות שנותרו בבית. רגלו של הרבי ,לקנות ממנו תורה וחסידות בכנור .המכסה שמים בעבים המכין לארץ מצאצאיו ובני משפחתו המסועפת ,מלבד
“הון עתק בזבזתי עבור רופאים ורפואות שלא ממשנת בית טשרנוביל. מטר המצמיח הרים חציר’: אחיו ,הרב מבילגורייא.
הועילו כלום .אין זה אלא משום שבדרך הטבע את פרנסתו ופרנסת ביתו מצא האברך אדם שאינו מכיר את העולם ואת הנהגתו, פעם נכנס לבקרו אדם אחד ,ובתוך הדברים
אפסו הסיכויים למצוא מרפא”. המופלג בעזרת נוות-ביתו ,אשת חיל אשר בראותו את העבים עלול לחשוב שצרה צרורה שוחח עימו על משפחתו ועל חסידיו ,ואמר
“עתה” ,טענה האישה לבעלה“ ,אם החותך חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה לדאוג הם; מחשיכים הם את העולם כולו ומסתירים לרבי“ :שלא תדעו עוד צער”.
חיים לכל חי יגזור לך חיים ,אכן תתרפא ,ואם לכלכלת משפחתה .שמחה האישה מאוד כי את מאור השמש ,אך האמת היא שעבים אלו הזדעזע הרבי בכל גופו לשמע הדברים” .חס
לאו – תישאר במצבך .אינני מוכנה להוציא בעלה יושב על התורה ועל העבודה והעמיסה הם המכינים לארץ מטר ועל ידי כך מצמיחים ושלום! מעולם לא היה לי צער”...
עוד כסף עבורך ,ולכן תן אמונתך בבורא על שכמה את עול הפרנסה בחנות שניהלה חציר. ולא נחה דעתו ,עד שחזר אותו אדם ואמר
שהוא רופא חינם שירפאך מחוליך הסופני”... בדעת ובתבונה .לקוחות רבים היו באים כך עלינו להודות לבורא על כל דבר בעולם, שלוש פעמים שמעולם לא היה לרבי צער
דבריה של האישה ננעצו בליבו של האברך אל החנות ,והפרנסה היתה מוכנה ומזומנת לענותו בתודה ולזמרו בכינור. (‘שיח זקנים’ ח”ב עמ’ רו).
כמו חץ ,כאב עז מלא את ישותו ,אך הוא בחסדי ה’ לכל משפחתה. ענו לה‘ בתודה
התעקש“ .תני לי כמה מטבעות .ברצוני לזכות ביום מן הימים חלה האברך במחלה קשה דמעת העשוקים כך חיה שרה אימנו כבר בעולם הזה .במדרגתה
לתחייה רוחנית לכל הפחות”. ונוראה .לא בבת אחת הגיע האברך למצבו ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת הגבוהה הבינה וידעה כי כל המתרחש בעולם
לבסוף נענתה האומללה ונתנה לבעלה החולה הגרוע .בתחילה נפל למשכב בשל כאבים ערב לעת צאת השאבת (בראשית כד יא) הזה – טובה הוא ,ואין רעה כלל יוצאת מאת
כמה מטבעות ,עימם נשאוהו חבריו אל שתקפו אותו ,ועם הזמן החריף מצבו יותר רגעים מיוחדים נרשמים עת עומד כל הציבור הבורא יתברך ,ועל כן היו כל שנותיה שוות
אכסניתו של הרבי. ויותר ,חוליו הכביד עוד ועוד ,עד שהגיע אל בתפילת ‘קבלת שבת’ .פני הכל לכיוון מערב, לטובה.
כאשר הוכנס לחדר ,פרץ בבכי מר ובשברון ערש דווי. ובמאור פנים אפוף שמחה וקדושה כורעים ובדומה לכך כתב הרב הקדוש רבי יהודה
לב נורא הצליח בקושי רב לייבב“ :רבי ,יודע האישה פיזרה הון רב לרפואת בעלה הצעיר. כולם ראשם בפני שבת המלכה הפורשת אריה ליב מגור זי”ע בספרו ’שפת אמת’ (חיי
אני כי חסר תקווה אני וכי לא ארפא מחוליי רופאים מומחים ופרופסורים ידועי שם כנפיה על היקום ומקבלים פניה בערגה‘ ,בואי שרה תרנ”ו ד”ה במדרש) ,שהיו כל שנותיה של
זה ,אולם מבקש אני לתת פדיון נפש לרבי כדי מהערים הגדולות הובהלו לעיירה לבדוק כלה ,בואי כלה’. שרה שוות לטובה ,כי אחזה במידת ההשתוות,
שהרבי יבוא לעזרתי ולישועתי בעולם העליון, את בעלה ,והעניקו אבחנות שונות ומשונות ומה נאה הוא מנהג הקדמונים ,שהיו יוצאים וכל ימי חייה ,בין ימי הצער והקושי ובין ימי
לעשות עימי טובה בבית הדין של מעלה”. על מחלתו ועל האופנים בהם ניתן להציל ממש מפתח בית הכנסת אל השדות שמחוץ העושר והטובה – שווים היו אצלה.
לקח המגיד את המטבעות ,ברך את האברך את חייו .המרשמים שניתנו נפדו מיד בבתי לעיר כממתינים ומצפים בערגה לקבל את דבר זה רצה רבי עקיבא להשמיע לתלמידיו.
ואמר לו“ :אל תירא ואל תחת”. המרקחת שדרשו ,כמובן ,סכומים מפולפלים השבת ,ככתוב (שיה”ש ז יב) ‘לכה דודי נצא דורו של רבי עקיבא – דור של שמד היה.
מששמע האברך את דברי רבו ,שקטה נפשו על התרופות היקרות. השדה’. צרות רבות ורעות עברו על אותו דור :ימי
הסוערת וחזר לביתו במנוחת הנפש. אחרי שכל הרופאים לא הוכיחו את עצמם על פי המובא בספרים הקדושים ,רגעים מרד בר-כוכבא שכמותם לא אירעו אפילו
בצאתו ,ביקשו אחד ממלוויו ,ידיד נפשו ורע והתרופות היקרות לא הועילו ,ניסתה האישה אלו של קבלת שבת הם זמן של תיקון לנפש בחורבן הבית ,כאשר בעקבות הגזרות שגזר
אהוב ששמע את דברי הרבי אליו ,שיתקע את כוחה ביבוא מיני סממנים וסוגי מרקחות האדם ,שיוכל להתעלות באמצעות קדושת אדריאנוס פרץ המרד ,ואדריאנוס דיכא את
לו כף ויבטיח לו שאחר פטירתו יתגלה אליו שונים ומשונים מארצות רחוקות .הרפואות השבת ולטהר את נפשו המותשת מעבודת העם באכזריות נוראה; בתלמידיו של רבי
ויספר לו כיצד אכן קוימה הבטחתו של הרבי שנרקחו מצמחים הגדלים ביערות-עד נידחים ימות החול. עקיבא עצמו פשטה מגפה איומה וכילתה
ומה נעשה עימו. ובמדבריות רחוקים ,אמורות היו להושיע את זהו זמן תיקון ,אך לא רק לחיים .אף המתים עשרים וארבעה אלף מהם ,והוא עצמו נתפס,
עבר זמן מה ,מחלתו של האברך הכבידה עליו, החולה באופן פלאי ולרפאו מכל צרה וצוקה, שהסתלקו מהעולם וזקוקים לתיקון לנשמתם לימים ,והוצא להורג באופן אכזרי ביותר.
עד שלבסוף שבק חיים לכל חי והלך לבית אך גם הן לא שיפרו את מצבו במאומה. יכולים לבוא על תיקונם בשעת קבלת השבת, היהודים עייפים היו מן המאורעות והתלאות,
עולמו. העיסוק הרב ברפואת בעלה ,יחד עם ולהעלות את נשמתם עד שתזכה להתענג והיו מתנמנמים ברוחניות ,ורצה רבי עקיבא,
בעולם הזה נותר חברו הנאמן ,אחוז ציפייה ההוצאות המרובות שהיו כרוכות ברופאים מנועם הנשמות בעולם העליון. תלמידו של נחום איש גמזו שהעפיל למדרגה
לדעת את הנעשה עימו בעולם האמת .במשך וברפואות ,גרמו לדוחק מסוים בפרנסת אמנם ,תיקון הנשמה בעת קבלת השבת אינו הגבוהה ביותר בענין זה ,לעוררם ולהאיר להם
זמן רב המתין שיקיים האברך את הבטחתו המשפחה .האישה לא יכולה היתה לעבוד פשוט ,ובכל דור ,צדיק הדור הוא זה שמסוגל כי כל הצרות שבעולם הזה – טובה הן ,וכך
שנתן בתקיעת כף ,אך האברך לא התראה בחנות כהרגלה ,שכן מרבית הזמן נאלצה במיוחד לתקן אז את הנשמות בעולם העליון. עתידים הם לראותן בעולם העליון ,וכשם
אליו ,וכמעט נשכח הדבר מליבו. לסעוד את בעלה בחוליו ,ומלבד זאת ,חלק כך פרש הרב הקדוש רבי שלמה מראדומסק שנהגה שרה אימנו שחייתה מאה עשרים
חלפה לה תקופה ,ובאחד מלילות השבת, הארי של ההכנסות מהחנות -שימש לצרכי זי”ע בספרו ’תפארת שלמה’ (פר’ חיי שרה) את ושבע שנים ,מהן שנים רעות ומרות ,ואף על
כאשר עמד המגיד הקדוש מטשרנוביל בבית האב החולה. הפסוק (בראשית כד יא) ‘ויברך הגמלים מחוץ פי כן ,שוות היו בעיניה לטובה.
מדרשו להתפלל לפני העמוד ‘קבלת שבת’ בשלב מסוים החלה האישה להתייאש לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת וכך אמר להם רבי עקיבא :קחו מוסר מאסתר
כדרכו בקודש ,הבחינו כל החסידים שבשעה מרפואת בעלה .אמנם צעיר היה האיש לימים, השאבת’ ,על פי המסופר במסכת עירובין (מה). המלכה.
שהגיעו לחרוז ‘בואי בשלום’ והפנה הרבי את אולם מחלתו הקשה הלכה והחריפה עד על התנא רבי טרפון שהזדמן לו ללון בליל אף היא יכולה היתה ליפול ברוחה ולהביט
פניו למערב ,החל מורה באצבעו לכיוון הפתח שסבורה היתה כי לעולם לא יקום ממיטתו, שבת חוץ לעיר. על שפל מצבה :מביתו של מרדכי הצדיק,
כמי שמצביע ורומז לאדם להיכנס פנימה. וכי לא ירחק היום בו יעזוב את העולם. ופנימיות הדבר היא שיש ביד הצדיק להעלות הגיעה לשאול תחתית זה – ארמונו הטמא של
תמהו החסידים מאוד .איש לא נראה בפתח, תחושת הייאוש פעפעה בבית עד שתקפה גם ולתקן את נשמות המתים שנדחו בעולם אחשורוש.
ולמי החווה הרבי שייכנס?! את החולה בעצמו ,ואם בתחילה לא התייאש העליון מחוץ לגבולות הקדושה ,ואף אלו אך הראו לה משמים רמז במספר המדינות
אלא שכמובן ,אף אחד מביניהם לא העז מהרחמים על אף החרב החדה שהיתה מונחת שלא זכו לבוא אל הצדיק בחייהן ,יכול הצדיק שעליהן מלכה – מאה עשרים ושבע ,כשנות
לשאול את הרבי על כך ,וכולם נותרו על צווארו ,ברבות הימים כבר לא האמין שיש להעלותן ולתקנן לאחר מיתתן עד שינוחו חייה של שרה אימנו שכל שנות חייה שוות
המשך מעמוד א’ תהילים
זצ”ל ממונטריאול ,שכאשר היה בחור צעיר במידת האמת ,זכה אליעזר להיכנס בחייו לגן עדן ,שכן שם משכן בפליאתם .אחד מן העדים למחזה המוזר באותה שבת היה מיודענו,
ולמד בישיבתו של הרב הקדוש רבי יעקב יחזקיה האמת ,וההפך הגמור של המצב עליו נאמר (תהלים קא ז) ‘דבר שקרים חברו של האברך שקיבל מאיתו תקיעת כף לפני פטירתו ,שבא אותה
מפאפא זי”ע בעל ’ויגד יעקב’ ,התהלכה שמועה לא יכון לנגד עיני’. שבת לחסות בצל הרבי.
אפופת סוד בין הבחורים המבוגרים בישיבה,
שכאשר מניחים את היד על גבי המזוזה שבדלת
כסף נוטל באותו ליל שבת ,כחצות הלילה ,כאשר נם החבר את שנתו באחת
האכסניות ,נגלה אליו בחלום ידידו האברך הנפטר ואמר לו“ :עתה
החדר בו ישן ראש הישיבה ,מיד הוא מתעורר. בדרך צחות ציין הרב הקדוש רבי יואל מסאטמאר זי”ע בעל ’דברי
יואל’ את טבעם של שדכני העולם ,ומעשה שהיה כך היה: הגיע הזמן שאקיים את הבטחתי ואספר לך את כל מה שאירע עימי
לא מלאו ליבו של רבי יעקב יצחק לעמוד על מאותו יום בו נפרדה נשמתי מגופי ועד עצם היום הזה.
אמיתות השמועה ,אך פעם אחת לא נותרה לו הגאון רבי משה דב מפאיע זצ”ל סיפר כי חברו הטוב ביותר בימיו
הראשונים באמריקה היה החסיד רבי יוסף כץ ז”ל ,עימו נהג ללמוד דע ,כי מיד לאחר פטירתי לקחו מלאכי החבלה את נשמתי ועשו
ברירה ,וכאשר חפץ להקיץ את ראש הישיבה בה ככל המגיע על מעשים שאינם כשורה .הימים האלו היו קשים
משנתו השתמש באותה נוסחת קסם עילאית. מדי לילה בבית המדרש.
יום אחד קרא לו הרבי מסאטמאר ואמר לו“ :הבנתי שאתה חבר קרוב ומרים בעבורי עד מאוד ,עד שמרוב הצרות שאפפוני שכחתי לחלוטין
“היה זה” ,כך סיפר“ ,כאשר נחפזתי פעם לנסוע מכל מה שהיה בעולם הזה ואף לא זכרתי שעלי לבקש מהרבי שיבוא
לדרכי ,וכהרגלי מוכרח הייתי לקבל ברכתו של של רבי יוסף .ברצוני שתציע לו שידוך פלוני” .הרבי הדגיש כי אין
לעזרתי כפי שהבטיחני.
ראש הישיבה טרם אצא ,אך לצערי נמנם ראש הוא מבקש ממנו לחפש שידוכים עבור חברו ,אלא רק להיות הצינור
עד שהיום ,בזמן תפילת קבלת שבת ,כאשר נשמע הכרוז במרומים,
הישיבה בחדר הספרים ,כך שלא יכולתי להיפרד להעברת הצעה ספציפית זו.
כפי שנשמע מדי ערב שבת ‘בואו ונצא לקראת שבת’ ,לפתע עזבו
ממנו .מאחר שהזמן היה דחוק ולא רציתי לנסוע הציע רבי משה דב את השידוך לרבי יוסף ,וזה השיב כי עליו להתייעץ
אותי כל מלאכי החבלה וברחו למרחקים ,עד שלא ראיתי אף לא
ללא ברכת הדרך ,נאלצתי להפריעו. תחילה עם אבותיו בשאלת חלום ,או לעלות על קברם .כששמע הרבי
אחד מהם.
הגעתי לפתח חדרו ועמדתי על מפתן הדלת, את התשובה ,הנהן בהסכמה ואמר כי אכן כך ראוי לעשות.
לא ידעתי להיכן עלי לפנות ונשארתי על מקומי תוהה ומשתומם.
שמחמת היותה עשויה מזכוכית יכולתי להבחין כעבור מספר ימים התקבלה הסכמת האבות ,והרבי בישר כי את שאר
לפתע ראיתי המוני נשמות רצות ועפות במהירות מכל עבר לכיוון
בנעשה בתוך החדר .ילדות היתה בי והנחתי ידי הפרטים הטכניים כבר תשלים הרבנית.
יעד בלתי נודע.
על המזוזה ,ומיד כאשר עשיתי זאת הבחנתי כיצד זמן קצר לאחר מכן הוכרז השידוך בבית המדרש בשעה טובה
הצטרפתי גם אני למרוצה זו ,עד ששוב נשמע קול הכרוז במרומים,
נתעורר ראש הישיבה והתיישב על מקומו. ומוצלחת .בצהרי אותו יום ,קרא הרבי מסאטמאר לשדכן המופתע,
מבשר ואומר‘ :לכו ושמעו את הרב הצדיק רבי מרדכי ,המגיד מישרים
כשראני בפתח החדר ,הושיט לי ידו לברכה, והושיט לו סכום נכבד של מאה וחמישים דולרים כדמי שדכנות.
מטשרנוביל ,איך הוא מקבל את השבת בזמירות ,בשירות ובתשבחות!’
ונפרדתי לשלום .אך טרם יצאתי גער בי ראש התפלא רבי משה דב ושאל“ :ילמדנו רבנו ,הרי כמעט שלא עשיתי
תכף בשמעי כרוז זה ,התעוררתי כאדם שנתעורר משינה עמוקה,
הישיבה בחיבה באמרו’ :להבא ,תחפש מצוות דבר בשידוך זה .מדוע מגיעים לי דמי שדכנות?”
ונזכרתי שהמגיד הקדוש מטשרנוביל היה מורי ורבי בעודי בחיים עלי
אחרות ,ואל תהדר אחר מצווה כזאת לעורר את חייך הרבי וענה לו“ :הלוא העולם נוהג לומר כי המילה ’שדכן’ היא
אדמות.
רבך משנתו’”... ראשי תבות :שקר דובר ,כסף נוטל .אם תיקח את הכסף – תהיה
התחלתי להגביר את מהירות ריצתי יחד עם שאר הנשמות המעופפות,
מעשה דומה התרחש בערוב ימיו של הרב הקדוש שדכן הגון ,כפי שהכרתי כמה וכמה יהודים כשרים ויראים שעסקו
רבי חיים מרדכי מנדבורנה זי”ע בעל ’דבר חיים’. וכאשר באתי לבית המדרש ראיתי כי כולו מלא בחלונות גדולים ,אור
בשדכנות .אך אם תסרב ליטול את המעות ,יישארו בידך רק האותיות מופלא מבהיק דרכם וזיוו כשמש בצהריים.
באותם ימים נאלץ הרבי לעסוק ברפואות לרגליו הראשונות – שקר דובר”... רציתי מאוד להיכנס ולבוא אל תוך בית המדרש ,אבל לא הצלחתי
החולניות ,ולכן נסע אחת לשבוע על פי המלצת
הרופאים לשהות במרחץ של זיעה שהיטיב מאוד יושב ומזווג זיווגים למצוא את הפתח .אמנם ראיתי נשמות שהצליחו להיכנס פנימה,
את בריאותו. אמנם ,פעמים רבות נוכח האדם שגם לאחר השתדלות מרובה לברר אך אנוכי לא ידעתי היכן מצויה הכניסה .ככל שביקשתי והפצרתי
באחת הפעמים ששב הרבי מהמרחץ ,היה זה נכונה אודות השידוך ,המידע שמגיע אליו אינו קולע תמיד אל האמת, מנשמות אחרות שתראינה לי את הדרך בה אוכל להיכנס לפני ולפנים,
בצהרי היום ,ומחמת חלישותו ותשישותו פנה בלשון המעטה .סיבת הדבר היא רצון ההשגחה העליונה להוציא את לא נעניתי.
לחדרו לנוח מעט על הספה ,וביקש מבנו ששהה השידוך לפועל ,על אף כל המניעות הטבעיות שהיו אמורות להיווצר, בצערי כי רב ,הלכתי לצד מערב של בית הכנסת ,מתוך שידעתי
לצידו שידאג להקיצו לתפילת מנחה. שהרי בסופו של דבר ,ריבון העולמים הוא היושב ומזווג זיווגים. כי פתח בית המדרש צריך להיות בצד מערב ,וגם שם לא עלתה
התאחרה השעה ,וכראות בני הבית שזמן מנחה יהודי נכנס אל הרב הקדוש רבי אברהם מרדכי מגור זי”ע בעל ה’אמרי בידי למצוא את הפתח .הבטתי דרך החלון והנה רואה אני את הרבי
קרב חפצו להיכנס לחדרו ולעוררו .ניגש אליהם אמת’ ,כדי להתייעץ אודות הצעת שידוך שהובאה לפניו. עומד לפני העמוד כשהוא מעוטף בטליתו כדרכו בקודש ומתפלל,
בן הרבי ששהה מחוץ לחדר ומנע מהם להיכנס, אמר האיש כי משפחת הנערה המיועדת התגוררה בעיירה מרוחקת, והתעצבתי בכפליים על שאין אני יכול לראות ולהראות בפניו ,עד
באמרו: שבה לא היה לאיש קרוב או מודע שיוכל לברר אצלו פרטים על שלאחר זמן קצר ,כאשר הגיעו לחרוז ‘בואי בשלום’ ,הסתובב הרבי
“מן הסתם ידוע לכם המעשה שאירע אצל רבי אודותיהם. לצד מערב כשפניו גלויות ומאירות.
אלימלך מליז’ענסק זי”ע ,שהיה ישן על משכבו, הורה לו ה’אמרי אמת’“ :קום וסע לאותה עיירה שבה מתגוררת באותם רגעים נשגבים הבחין בי הרבי עומד מחוץ לבית המדרש
וכדי להקיצו הניח אחיו רבי זושא את ידו על המשפחה ,חקור ודרוש שם על אודותיהם ,ועל פי המידע תקבל את ומביט בו מבעד לחלון ,ורמז לי באצבעו שאתקרב אליו ואכנס פנימה
המזוזה ותכף הקיץ משנתו .רבי זושא נתן טעם ההחלטה”. אל תוך בית המדרש .באותו רגע ממש נפתחה הדלת לפני ונכנסתי
לדבר ,שכיוון שאחיו הקדוש דבוק כל העת ציית היהודי לדברי הרבי ונסע לאותה עיירה .עם כניסתו למקום ,ניגש למחיצתו של הרבי.
בדבקות עולם בבורא ,לכן כאשר חצצו בינו לבין אליו אחד התושבים ושאלו למטרת בואו .אמר לו היהודי“ :באתי לברר מאותו רגע אני מוגן ושמור מפני כל מלאכי החבלה וכוחות הרע
המזוזה הקדושה שבפתח הפריע הדבר לדבקותו על משפחתו של פלוני ,שהציעו לי את בתו לבני”. שביקשו להרע עימדי .המגיד קיים את הבטחתו והוא שומר עלי”,
ומכך התעורר .בואו ונעשה כן גם אנו ,ותראו כי כששמע זאת האיש ,החל להכביר שבחים ומילים חמות על המשפחה סיים האברך את דבריו ונעלם כלעומת שבא.
תכף יקיץ אבי הקדוש מתנומתו”. כולה – על האב ,על האם ,ובעיקר על הכלה המיועדת ,אותה תאר הרי לנו חשיבותן של אותן דקות יקרות של קבלת שבת ,שבהן הזמן
ניגש בן הרבי אל הפתח שהפריד בין חדר הרבי ככלילת המעלות .דקות ארוכות עמד והפליג בשבחם ,ולבסוף סיכם: מסוגל לצדיקים להעלות ולתקן את נשמות בני ישראל העשוקות
למרפסת הסוכה והניח ידו על המזוזה ,ולאיש “בוודאי שעליך להתקשר עימם בברית השידוכין! הרי זה ממש ענבי בידיהם של מלאכי החבלה ,ומכך נלמד שבוודאי בעוד נשמת רוח
שעמד לצידו הורה בלחישה שיניח אף הוא את הגפן בענבי הגפן ,דבר נאה ומתקבל”. חיים באפינו יכולים אנו בשעה זו להתעלות ולטהר את הנפש
ידו על המזוזה שבפתח הכניסה. נחה דעתו של האב ,והוא היה בטוח שזו היתה כוונתו של הרבי בקדושתה של שבת המלכה.
לפלא היה ,שמיד כאשר הניחו ידם על המזוזה, כששלח אותו לעיירה .הוא הודיע לשדכן על הסכמתו המלאה
זינק הרבי ממשכבו וניתר ממקומו בגבורת ארי
לעשות רצון אביו שבשמים ולהתפלל תפילת
להתקדם לסגירת השידוך על הצד היותר טוב ,והיה במצב רוח דבר שקרים לא יכון לנגד עיני
מרומם. ואקד ואשתחוה לה’ ואברך את ה’ אלהי אדני אברהם אשר הנחני בדרך
מנחה. לאחר שהשידוך נחתם בשעה טובה ,נותר האב ללון בעיר מגורי הכלה, אמת (בראשית כד מח)
וכך סיפר אחד מבניו של הרב הקדוש רבי אברהם אולם למחרת בבוקר ,כאשר נכנס לבית הכנסת המקומי לתפילת נוהג היה הרב הקדוש רבי יצחק מנחם מאלכסנדר הי”ד להזהיר:
יצחק הכהן זי”ע מ’תולדות אהרן’ ,שבעת שהיה שחרית ,נפל ליבו בקרבו כשמכל עבר שמע את תושבי המקום לועגים “כששדכן מציע לכם שידוך ,תאמינו לו רק לגבי שני פרטים :שלאחד
ישן אירע כמה פעמים שכאשר אחד הניח ידיו על לו .התברר כי ראש המשפחה עימה השתדך הוא אדם קשה ,ששמו יש בן ולשני יש בת .אל תסמכו על אף מלה מעבר לזה”...
המזוזה מיד התעורר הרבי משנתו ,כיוון שהסתרת הרע הולך לפניו בכל האזור... אולם אצל אליעזר עבד אברהם – השדכן היהודי הראשון – אנו
המזוזה הפריעה לו את דבקותו המוחלטת בבורא. שבור ורצוץ ,מהר היהודי לחזור אל ה’אמרי אמת’ .הוא נכנס אל מוצאים תופעה מופלאה :לאורך כל שיחתו עם משפחתה של רבקה,
זוהי מדרגת הצדיקים ,שכל חילוקי הזמנים אינם הקודש פנימה ,פרץ בבכי תמרורים ושאל“ :רבי! הרי עשיתי בדיוק אין אנו מוצאים ולו שמץ של גוזמה ,ובוודאי שלא חצי מלה של שקר.
מונעים בעדם מלעבוד את הבורא בכל רגע נתון, כפי שהוריתם לי! נסעתי לעיירה ,שמעתי על משפחת הכלה שבחים דבר זה עומד בניגוד חריף למנהגם הנפוץ של שדכנים רבים ,המרשים
וכפי שביום עובדים את יוצרם בתורה ובתפילה, מופלגים ,ועל סמך זה סגרתי את השידוך .והנה התברר כעת לעצמם ‘לייפות’ את המציאות ,לעגל פינות ולשנות מן האמת פה ושם
גם בשעת השינה אינם סרים מדבקותו ויראתו שהמחותן הוא אדם שכל העיירה מתנזרת ממנו!”
השלמה ,ומצידם אין חילוק בין שינה להקיץ אלא כדי להוציא את השידוך אל הפועל...
נענה ה’אמרי אמת’ ואמר“ :הסכת ושמע :ידעתי גם ידעתי שאותו בספרו ’אריה שאג’ (מבוא האמת ,אות קג) מבאר הרב הקדוש רבי אריה
כל המצבים כולם -מקשה אחת לעבודתו יתברך.
אדם שעליו שאלת אותי שרוי במריבה קשה כמעט עם כל תושבי לייבוש מצאנז ז’מיגראד זי”ע את עומק הענין על פי הפסוק (ויקרא יא
לנו בושת הפנים העיירה .אך ידעתי דבר נוסף – שישנו אדם אחד בעיירה כולה שנותר מד) ‘והתקדשתם והייתם קדשים’.
אומר היה הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר מגור זי”ע ידידו הנאמן. האמת היא התשתית והיסוד של הקדושה בעולם ,ואין קדושה יכולה
בעל ’חידושי הרי”מ’ ,שעמקה של התשובה היא אמרתי בליבי :אם מכל תושבי העיירה ,יסובבו מן השמים שתפגוש לחול דרך צינורות טמאים ומאוסים ,שהרי מקורו ושרשו של כוח
הבושה .וכך אמרו חכמינו ז”ל במסכת נדרים (כ). מיד עם כניסתך דווקא את אותו ידיד – הרי זה סימן מובהק מן השמים הטומאה – הס”מ ,הוא השקר.
שהבושה מביאה ליראת חטא ,ולכך כוונת הכתוב שזהו הזיווג שנגזר עליכם מלמעלה .אולם ,אם אין זה הזיווג הראוי ואכן שמחתו של אליעזר על כך היתה גדולה ועצומה‘ :ואקד ואשתחוה
‘ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו’ לכם ,בוודאי היו מסובבים שתפגוש את אחד מרוב בני העיירה שהיה לה’ ואברך את ה’ אלקי אדני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת
(שמות כ יז) ,כי כל אדם המתבייש -לא במהרה מספר לך מיד את מגרעותיו ,וכך היית ניצל מן השידוך. את בת אחי אדני לבנו’ (כד מח) .הוא הודה על כך שגם בשידוך שעשה
הוא חוטא. כעת ,לאחר שההשגחה העליונה כוונה את צעדיך לפגוש דווקא את עבור אדונו אברהם ויצחק בנו ,הנחה אותו הקדוש ברוך הוא בדרך
ורמז יש באותיות המילה ‘תשובה’ הזהות לאותיות אותו ידיד – יכול אתה להיות סמוך ובטוח בלב שלם כי זהו השידוך אמת – ושהוא לא נאלץ לנהוג כדרך השדכנים המשקרים ומשנים
המילה ‘הבושת’. המיועד לכם מששת ימי בראשית ,כפי שהכריזו בשמים קודם יצירת בדבריהם.
המשך בעמוד ד’ הוולד :בת פלוני לפלוני!” ומוסיף ה’אריה שאג’ חידוש נפלא :ייתכן שבזכות דבקותו העצומה
המשך מעמוד ג’ תהילים
אב המלאכה הוא ההוצאה ,ומן הראוי היה זו פנימיותם של דברי רש”י שפרש את דקה ארוכה חלפה עד שהנערה הצליחה לעכל עיקר הבושה היא כמובן להתבייש מהבורא
שתפתח המשנה בחיובו של בעל הבית המילים ‘ויקחו לי תרומה’‘ :לי – לשמי’ (שמות את הדברים ,ואז סיפרה שבחודש האחרון יתברך ולא מבני אדם ,וכמו שנאמר בפסוק
שבפשיטת ידו אל העני מתחייב הוא בהוצאה כה ב) ,שבנתינת הצדקה יש ליחד את שם יחסיה עם אחיה עלו על שרטון והוא החליט שלפנינו ‘שויתי ה’ לנגדי תמיד’ .כאשר משווה
מרשות היחיד לרשות הרבים”. הוי”ה .ועל כך אמר הכתוב (משלי כב ב) ‘עשיר לנתק איתה כל קשר. האדם לנגד עיניו שהוא ניצב לפני הבורא
ככלות המגיד הקדוש להסביר את הקושיא, ורש נפגשו עשה כלם ה’’ ,שהקדוש ברוך הוא עד כדי כך שאפילו לא ידעה שנמצא תורם בכל רגע ,מכסה את פניו בושה עצומה רק
אמר לאותו מקשה שמאוחר יותר יענה לו על מסבב שעשיר ורש ייפגשו ,ועל ידי שייתן והוא עובר השתלת כליה... מהמחשבה לחטוא.
קושייתו. העשיר צדקה לעני ,יתיחד במעשיהם שם כעת היה תורו של הרב הבר להזדעזע. רק מחמת השכחה ורוח השטות שנכנסה
פליאתו של המקשה התחלפה בחרדה עצומה הוי”ה כסדרו. מעולם לא חש תחושת פגיעה כה גדולה באדם עובר הוא על רצון הבורא ,אך בעקבות
כאשר פנה אליו המגיד בסעודת ליל שבת, ייחוד זה נעשה רק כאשר הנותן מקדים לתת בעבור מישהו אחר .אחותו של אותו נער החטא ניטלת ממנו הבושה הטבעית ,ועל ידי
ואמר לו דברים מרעידים: צדקה בטרם יפשוט העני את ידו לבקש ממנו, הפכה עולמות בשבילו בדאגה ובמסירות התשובה יכול הוא לזכות בה שוב.
“דע לך כי במתיבתא דרקיעא הקשו קושיא זו, ובכך יוצר הוא את שם הוי”ה כסדרו ,כיוון אין קץ ,והוא ,אפילו לא טרח לספר לה על יהודי יקר היה בירושלים ,תלמיד חכם וירא
ותירצו ,שהטעם לחיובו של העני הוא משום שבעת שנוטל הוא את המטבע בידו הרי כאן ההשתלה שנעשתה רק בזכותה... שמים שכיהן כמשגיח בישיבת ‘נתיבות חכמה’
שפשט את ידו תחילה ולא המתין שיפשוט י’ ,ובשעה שמניח את המטבע בכפו הרי כאן לאחר מספר שעות ,כאשר התעורר הנער ושמו רבי אברהם ישעיהו הבר ז”ל.
בעל הבית את ידו אליו. ה’ ,ובשעה שפושט את ידו לתתה לעני הרי מההשתלה ,התקשר לרב הבר להודות לו על הרב הבר חלה בכליותיו ובמשך קרוב לשנה
בכך ביצע העני השתדלות רבה יותר מכפי כאן ו’ ,ורק לאחר מכן ,כאשר נותן הוא אותה הצלת חייו. היה מטופל בדיאליזה.
הנדרש ,ומן הדין נענש בחיוב זה”... לידו של המקבל מצטרפת הה’ האחרונה ובכך ”כבוד הרב ,אין בפי מילים להודות לך! טיפולי הדיאליזה מייסרים הם וקשים ביותר
ויובנו הדברים בפנימיותם לאור האמור ,כי מצטרף שם הוי”ה כסדרו הרומז לרחמים. כעת התעוררתי מהניתוח וכבר אני חש שיפור לגוף ולנפש ,ובחסדי הבורא נחלץ הרב הבר
בפשיטת ידו מנע העני מהנותן ליצור את שם מה שאין כן אם מתעכב העשיר ומתמהמה עצום במצבי .הצלת את חיי!” מכך בזכות חבר קרוב שתרם לו כליה.
הוי”ה כסדרו המעורר רחמים והפך את הסדר, מלתת את הצדקה עד שיבקש העני תחילה, הרב הבר לא היה מסוגל לשוחח עימו .בקול הרב הבר ,שחש שקיבל את חייו מחדש ,לא
ובכך עורר דינים ונתחייב. הופך הוא את הסדר ואין שם הוי”ה כסדרו, שקט ענה: הסתפק בהודיה לבורא על החסד שגמל
אלא באופן של ה’ תחילה ורק לאחר מכן י’ ה’ “אל תגיד לי תודה .אני פגוע ממך קשות
לרצות לעזור בלב שלם ו’ ,ואין צירוף השם עולה כסדרו. וממש קשה לי לדבר איתך”.
עימו .ליבו נכמר על כל אותם חולים שלא זכו
לתרומה יקרה שכזו ,והוא הקים בעבורם את
למדרגה רוחנית גבוהה ונשגבה זכה הרב על כך פרש מרן הבעל שם טוב הקדוש זי”ע הנער נבהל“ :מה קרה? מה עשיתי לרב?” הארגון ‘מתנת חיים’ הדואג לתרומת כליות
הקדוש בעל ’צמח צדק’ מליובאויטש זי”ע: את הפסוק ‘אני בצדק אחזה פניך אשבעה והרב הבר לא שתק“ :אחותך סיפרה לי שלא עבור חולים הזקוקים להשתלה דחופה ,ומציל
ראיית זקנו ,הרב הקדוש בעל התניא זי”ע ,גם בהקיץ תמונתך’ :כאשר ‘אני בצדק’ ומקדים הודעת לה על ההשתלה .זו כפיות טובה שאין חיים כפשוטו.
לאחר הסתלקותו מן העולם – בהקיץ ממש לתת צדקה – ‘אחזה פניך’ ,כי על ידי כך כדוגמתה ,ואין זה משנה מה הסיבה שבשלה כשהיה הרב הבר מבקש להמחיש לתלמידיו
ולעיתים בחלום הלילה. יהיה ייחוד שם הוי”ה כסדרו בבחינת פנים. החלטת לנתק איתה את הקשר! את עוצמת הבושה שצריכה להיות לאדם
הזדמנויות מיוחדות אלו שימשו לצמח צדק מה שאין כן אם חלילה ‘אשבעה בהקיץ’ – אין לך מושג כמה טרחה בשבילך ודאגה לך! מפני הבורא בשל חטאיו ,היה מספר את
להציג בפני הסבא שאלות שהיו לו ,בין בתורת כשהעני מקיצני בפשיטת ידו לתבוע צדקה, אחותך הפכה עולמות כדי להשיג לך תורם הסיפור הבא:
הנגלה ובין בתורת הנסתר ,וכך נענה דבר לא אזכה אלא לראות את ‘תמונתך’ ,תמונת ואתה אפילו לא מספר לה?! באחת השנים הראשונות לפעילותו של
דיבור על אופניו .ואולם ,לאחר תקופה של ארבע אותיות השם ,ולא בבחינת פנים. אם אתה רוצה להכיר לי טובה ,אני מבקש הארגון ,דפקה בדלת בית משפחת הבר נערה
גילויים פסק בעל התניא מלבוא אליו ,ושאלות וכך פרש הגאון רבי אלעזר קאליר מקלן ממך שלא תדבר איתי עד שלא תפייס את צעירה בוכייה.
רבות נותרו אצלו ללא מענה. בספרו ’חות יאיר חדש’ (דף כג ):את הפסוק אחותך!” הרבנית קיבלה את פניה בחום ושאלה מה
צער גדול הצטער הצמח צדק על כך ,ותפילות (שמות לג כג) ‘והסרתי את כפי וראית את אחרי הנער ניסה לענות בכה ובכה ולתרץ את בפיה ,והנערה סיפרה את סיפורה המזעזע.
רבות שפך שיזכה לראות שוב את פני זקנו מן ופני לא יראו’ :אם תסיר כף ידך מלפתחה מעשיו ,אך הרב הבר כלל לא הסכים לשמוע אח יחיד יש לה הצעיר ממנה בשנים ספורות,
העולם העליון ,אולם החזיונות לא התחדשו. למתן צדקה ויצטרך העני לפשוט ידו לבקש את טענותיו וסיים את השיחה. והשנים בודדים בעולם .יתומים הם מאב
יום אחד ,בשעת בוקר מוקדמת ,הלך הצמח צדקה ,לא תראה את ה’ בבחינת פנים כי אם כעבור כמה ימים התקשרה האחות לבית הרב ומאם; האב נפטר לפני כעשור והאם לפני
צדק לתפילת שחרית .באותו היום התקיים בבחינת אחור ,כי יהיה צירוף השם שלא והרבנית הבר וסיפרה בהתרגשות שבזכותם כשנתים ,ואין להם כל מכר וקרוב חוץ מסבא
בליובאויטש שוק גדול ,וסוחרים מכל הסביבה כסדרו. התפייס עימה האח ,והיא מבקשת להודות על וסבתא מבוגרים שלא התאוששו מהשבר
הגיעו לקנות ולמכור .בעברו בשוק ,ניגש
אליו יהודי פשוט וירא שמים ,ובקשתו בפיו:
בתר עניא אזלא עניותא המאמצים שהחזירו אליה את אחיה היחיד. הנורא.
לאור דברים אלו ביאר כ”ק מרן אדמו”ר רבי כשפגש הרב הבר את האח ,הוא אמר כי מה האח הצעיר נולד עם כליות לא בריאות,
רואה אני הזדמנויות לרכוש סחורה בזול דוד חי אביחצירא שליט”א ,את לשון המשנה שגרם לו להתפייס עם אחותו היה הבושה ובתקופה האחרונה הדרדר מצבו עד
ולמכור ביוקר ,אלא שאין בידי כסף מזומן הראשונה במסכת שבת (ב ).העוסקת בחיובי העצומה שחש ממעשהו! שהרופאים הודיעו להם שאין מנוס מהשתלת
כדי להשקיע .שמא יוכל רבנו להלוות לי הוצאה מרשות לרשות“ :פשט העני את ידו הוא לא הצליח להכיל את הבושה האיומה על כליה במהירות המרבית.
כמה רובלים כדי שאסחור בהם ,ואחזיר לו לפנים ונתן או נטל מתוך ידו של בעל הבית כך שהיא מסרה את נפשה למענו ואילו הוא הנערה פרצה שוב בבכי וקראה:
עד הלילה? העני חייב” .ויש לדקדק ,מדוע פתחה המשנה ניתק עימה את הקשר ,והחליט שהוא חייב ”אני מתחננת ,תעזרו לנו! אין לנו שום אדם
השיב לו הצמח צדק ,שמיד לאחר התפילה בחיובו של העני ,וכי אין די בכל הצער שהיה להתפייס איתה. בעולם שיכול לעשות זאת חוץ מכם”...
יבוא לביתו ויקבל את ההלוואה .האיש שמע מנת חילקו עד שהוצרך לפשוט ידו לצדקה?! אותה בושה היא המקרבת את האדם מחדש הרב הבר התגייס מיד לעזרת הנערה ואחיה,
ושתק. ולאור המבואר יובן ,שכיוון שהקדים העני אל קונו .כאשר הוא מכיר כמה טובות גמל ובמשך מספר שבועות הפך עולמות כדי
בבית הכנסת נפל בדעת הצמח צדק מאמר לפשוט ידו תחילה הרי הוא מעורר צירוף עמו הבורא ,ולעומתן רואה את ריחוקו ואת למצוא תורם מתאים.
הגמרא במסכת בבא בתרא (י ).אודות האמורא השם שלא כסדרו ,ומתעוררים עליו דינים כפיות הטובה שבמעשיו ,אין לבו מניח לו כל אותו הזמן היתה הנערה מתקשרת מדי יום
הקדוש רבי אלעזר ,אשר היה נוהג לתת חלילה ולכן העני חייב. להישאר כפי שהיה; הבושה מעוררת אותו במסירות עצומה ושואלת שוב ושוב:
פרוטה לעני לפני התפילה ,ולמד ענין זה בדומה לכך כתב הגאון הקדוש רבי צבי לפייס ,לתקן ולשוב. ”אתם זוכרים מאחי? מצאתם לו תורם???”
מן הפסוק שלפנינו ’אני בצדק אחזה פניך’. אלימלך מדינוב זי”ע בספרו ’אגרא דפרקא’ הבורא יתברך נותן לנו הכל ,ואנו משיבים לו הרב הבר היה עונה לה בסבלנות ובהבנה
הבין הצמח צדק שלא כראוי עשה ,שדחה (אות יד) ,שפעם רצה אחד לבדח את דעתו בכפיות טובה כה נוראה! שפעילי הארגון עושים ככל יכלתם ,וכעבור
את היהודי מעל פניו עד לאחר התפילה .מיד של המגיד הקדוש רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב תקופה פחתה תדירות השיחות עם האחות
עזב את בית הכנסת ,חזר לביתו ,לקח עשרה זי”ע ,והציג בפניו שאלה זו בערב שבת בין בצדק אחזה פניך שהפסיקה לצלצל באופן יומיומי.
רובלים ויצא לשוק לחפשו. השמשות: אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך לבסוף נמצא התורם המתאים ,והאחריות על
המקום כבר המה אדם ובהמה ,וזמן רב עסק “כמה צער וייסורים עוברים על העני המדוכא (תהלים יז טו). ההשתלה עברה לצוות המטפל בבית החולים.
בחיפוש אחר אותו היהודי .לבסוף מצאו, עד שמצליח הוא להשיג מעט מן המעט לא תמיד פותח האדם את שערי התפילה משם והלאה אין זה מתפקידו של הארגון
ומסר לו את ההלוואה בסבר פנים יפות. לצורך השבת ,והנה סוף סוף נכנסת השבת במילות תפילה .לעיתים המפתח הראשון הוא לדאוג לתהליך ההשתלה ,אך הרב הבר וזוגתו
כשחזר הצמח צדק לבית הכנסת והחל ואך מתחיל העני לשנות את פרקי המשניות המטבע שהוא מניח בידו של עני .לכך רמז הוסיפו וליוו את הטיפול בדאגה לגורל האח
להתעטף בטלית ובתפילין ,ראה לפניו את של המסכת ,נתקל הוא במילים ‘העני חייב’. דוד המלך עליו השלום בסדר מילותיו :תחילה והאחות הגלמודים.
זקנו הקדוש עומד בפנים מאירות. עני עלוב זה למה יהיה חייב? וכי לא די ‘אני בצדק’ ,ורק לאחר מכן ‘אחזה פניך’. כשהגיע הטלפון מבית החולים ובו הבשורה
אמר לו בעל התניא :אדם הגומל חסד עם בעניותו ובצערו עד עתה?” בסוד הדבר ביאר רבנו האריז”ל (ליקוטי תורה על הצלחת ההשתלה ,היתה ההתרגשות
ישראל בלב שלם ובלא שום פנייה ,אדם שאלה זו בדרך בדיחותא נשאלה ,כיוון שאין שם) ,שבמצוות הצדקה נאמר (ישעיה לב גדולה והרב הבר ניסה להתקשר לאח
העושה טובה לישראל באהבה – נפתחים כוונת המשנה לחייב עני דווקא ,אלא נקטה יז) ‘והיה מעשה הצדקה שלום’ ,כי בנתינת המושתל ולדרוש בשלומו ,אבל הטלפון שלו
לפניו שערי ההיכלות העליונים .עתה שאל בעני ובעל הבית העומדים בשתי רשויות הצדקה מיחדים את שם הוי”ה הקדוש ,וכנרמז היה כבוי עדיין לאחר הטיפול ,ועל כן התקשר
בני את שאלותיך ,ואשיב לך! שונות כמשל לחיובי הוצאה והכנסה מרשות בלשון הפסוק ‘והיה מעשה הצדקה שלום’, לאחותו הגדולה.
את המעשה סיפר הצמח צדק לבנו ,הרב לרשות. שעל ידי ‘מעשה הצדקה’ זוכים לייחוד ‘והיה’ “מה שלומו של אחיך?” שאל הרב הבר
הקדוש מהר”ש מליובאויטש זי”ע ,והוא מסר להפתעתו של המקשה ,שקע המגיד הקדוש שהוא אותיות שם הוי”ה ,ול’שלום’ ,שעניינו בהתרגשות.
זאת לבנו ,הרב הקדוש הרש”ב מליובאויטש בשרעפים ופניו להבים ,אחר נענה ואמר: על פי פנימיות ,השראת השכינה בתחתונים. האחות לא הבינה“ .שלומו טוב כרגיל ,מה
זי”ע .והיה המהר”ש מוסיף ואומר :העיקר “אכן ,קשה היא השאלה ביותר; מדוע פתחה כי המטבע של צדקה רומזת לאות י’ ,חמש קרה?”
הוא השאיפה לעזור ליהודי בלבב שלם, המשנה בחיובו של העני? אצבעות של הנותן רומזות לאות ה’ ,זרוע הרב הבר התבלבל לרגע” .מה זאת אומרת?
שהדבר יעשה ברגש ,ושהאדם ימצא טעם הן העני מתחייב משום מלאכת הכנסה – הנותן לאות ו’ ,וחמש אצבעות של המקבל הרי הוא עבר השתלה”...
ונועם בעשיית טובה ליהודי. מכניס הוא מרשות היחיד לרשות הרבים, כנגד האות ה’ האחרונה ,ובכך יוצרות שם דממת הלם השתררה מעברו השני של הקו.
ומלאכה זו אינה אב המלאכה אלא תולדתה. הוי”ה מלא. האחות היתה מזועזעת לחלוטין.
לשמיעת השיעורים -קול הלשון:
03-6171077
בס"ד ,גליון ק"ל | פרשת חיי שרה תשפ"ז
עקירת עצי פרי לצורך הרחבת דירה מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
שדמי עציו לבניין יקרים יותר משבח פירותיו .עוד מסופר בגמרא (שם צב ,).ששמואל אני מתגורר בדירה בקומת הכניסה ,ולדירתי צמודה חצר גדולה .לפני שנים נטעו
ורב חסדא ציוו לעקור דקלים שהזיקו לגפנים החשובות מהם. ילדינו בחצר כמה עצי פרי :עץ תפוזים ,עץ זית ועץ תפוחים .עתה התרחבה המשפחה,
מבואר כי גדר האיסור אינו עצם כל איבוד עץ מאכל ,אלא אם הוא בגדר "דרך ודירתנו נעשתה צרה מהכיל ,ולכן אנו מבקשים להרחיב את הדירה ולהוסיף חדרים על
השחתה" ,או שנעשה לתועלת .ולכן כאשר קציצתו היא בדרך תיקון הראוי להעדיפו חלק משטח החצר ,וכבר קיבלנו את האישורים הדרושים והיתר בנייה.
על קיום האילן ,הקציצה מותרת מאחר שאינה דרך השחתה .אלא שעדיין יש לברר אם לאחר שהשלמנו את ההכנות התעוררנו לשאול על איסור השחתת עצי פרי .האם
היתר זה נאמר גם כשהתועלת אינה בעצים הנקצצים עצמם ולא בסילוק נזקם ,אלא צורך הרחבת הדירה מתיר לעקור את העצים שבמקום הבנייה; האם יש להעתיקם
בפינוי המקום בו גדלים העצים לצורך בנייה בשטח המפונה. למקום אחר ,והאם עשיית הדבר בידי נכרי מועילה?
ב .היתר צריך למקומו בדברי הראשונים תשובה:
הרא"ש (בבא קמא פ"ח סי' טו) הביא את סוגיית האילנות המזיקים ,והוסיף' :וכן אם א .איסור קציצת אילן מאכל דרך השחתה
היה צריך למקומו נראה דמותר' .הרי שהרחיב את ההיתר לתועלת שבמקום האילן. כתב הרמב"ם (מלכים פ"ו הל' ח) שהקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה ,וזה לשונו:
וכן הביא החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' כב) מדברי רבינו ירוחם במישרים (נתיב לא אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו,
ח"ב) ,שהתיר כשצריך למקומו. שנאמר (דברים כ יט) לא תשחית את עצה .וכל הקוצץ לוקה ,ולא במצור בלבד אלא
ובשו"ת הרמב"ם (סי' קיב) נשאל על דקל העלול להזיק בנפילתו ,וכן על פגיעת בכל מקום כל הקוצץ אילן דרך השחתה לוקה ,אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות
האבנים שמשליכים בו כדי להוריד את פירותיו .לאחר שהתיר מחמת הנזק ,הוסיף' :וכן אחרים ,או מפני שמזיק בשדה אחרים או מפני שדמיו יקרים .לא אסרה תורה אלא
מותר לכרתו כדי להנות ממקומו או מדמי עציו' .נמצא שגם הרמב"ם בתשובתו התיר דרך השחתה.
כמו הרא"ש כשצריך למקומו. ומבואר בדבריו שאף שהפסוק מדבר במצור בשעת מלחמה ,האיסור נוהג בכל
הט"ז (יו"ד סי' קטז סק"ו) הביא את דברי הרא"ש ,וכתב שעל פיהם התיר לקצוץ אילנות מקום ,ומקורו בגמרא (מכות כב ).שהקוצץ אילנות טובות עובר בלאו ,וכן אמרו בגמרא
נושאי פירות כדי לבנות על הקרקע בית דירה .וכן נפסק בשולחן ערוך הרב (הלכות (בבא קמא צא ):שאם היה האילן מעולה בדמים מותר לקוצצו ,ופירש רש"י (ד"ה ואם היה),
המשך בעמ' ג'
הקטן .הוא למד שיש לכוון בלבישת הציצית
לשם מצוה ,והסתפק אם מותר לחשוב על כך
רעה ,ובמקום הצורך יש על מי לסמוך ליטול
במים אלו .1בנטילת ידיים לסעודה ,אם נגע
הלכה למעשה
בחדר המקלחת ,או שיש בזה משום הרהור תשובות ממורינו הרב שליט“א
במקרה במים שבספל עם ידיים טמאות לאחר
בדברי תורה .כיצד עלין להתנהג ,והאם חסרון
שיצא מבית הכסא ,אין המים נפסלים בכך ,ורשאי
הכוונה מעכב את קיום המצוה?
ליטול בהם ,אמנם אם נגע בהם קודם נטילת ידיים נגיעה במים קודם נטילת ידיים
ת .בחדר שיש לו דין בית המרחץ ,וכל שכן אם יש שחרית ראוי להחמיר .2אבל אם רחץ את ידיו איתמר הכין בלילה ספל מים לנטילת ידיים
בו גם בית הכסא ,יש לחוש שאף הכוונה לקיים בתוך המים כדי לנקותן מלכלוך או לאחר שנגע והניחו סמוך למיטתו .בבוקר ,כשחיפש את
את המצוה נחשבת הרהור בדברי תורה האסור במקום הטינופת ,המים נפסלו מחמת המלאכה הספל נגע בטעות במים לפני שנטל את ידיו.
שם ,ולכן נכון לכתחילה ללבוש את הטלית הקטן שנעשתה בהם ,אף אם לא השתנה מראה המים.3 האם המים נפסלו ועליו להחליפם? ומה הדין
מחוץ לחדר המקלחת ולכוון לשם המצוה .4בחדר אם אירעה נגיעה כזו במים שהכין לנטילת
רחצה ביתי נקי שאין בו בית הכסא ומשמש
גם לשימושים נוספים ,יש מקילים בהרהור, כוונה למצוות ציצית בחדר המקלחת ידיים לסעודה?
ולדבריהם מותר לכוון שם בלב לשם מצוה ,אך נתנאל נוהג להתלבש בכל בוקר בחדר ת .בנטילת ידיים שחרית ,ראוי להחליף את המים
לא לברך או לומר פסוקים.5 המקלחת ,ובכלל זה ללבוש שם את הטלית כשאפשר בקל ,מפני שיש מחמירים מחשש רוח
המשך בעמ' ב'
ואינו מכון לשם קיום המצוה אם חשוב כעובר את המים ,ומציין לדברי הפוסקים שלא כתבו כן. בנגיעת הידיים .ואף מי שיצא מבית הכסא יכול 1בשו"ע )או"ח סי' ד סי"ב( פסק שהמשכשך ידיו
על מצוות ציצית ,שהרי לובש בגד עם ד' כנפות והנה המשנה ברורה פסק כדבריהם שהמים אינם לשאוב מים בחופניו ולשופכם החוצה ,והמים בתוך כלי של מים אינו מסיר בכך את הרוח
ואינו מקיים המצוה ,ובאמת בביאור הלכה )סי' ס נטמאים ,אכן נראה שהמשנה ברורה מחלק בין הנותרים בכלי כשרים לנטילה לסעודה ,כמבואר הרעה .וביאר המשנה ברורה )שם ס"ק כה( שהמים
ד"ה וי"א( כתב 'שאם קראוהו לתורה ולוקח טליתו רוח רעה של לילה שחמור יותר ומטמא אוכלים במשנה ברורה )שם ס"ק נד( .ואף שנראה מדברי נטמאים מיד ,ולכן שכשוך חוזר באותם מים אינו
או טלית הקהל לעלות לבימה שאז זמנו בהול ומים במגעו ולא ברוח רעה של בית הכיסא. המשנה ברורה שסובר כדעת השו"ע הרב שהמים מועיל .ולכאורה דין זה נאמר בשכשוך הידיים,
ומסתמא אינו מכוון אז בלבישתו לקיים המצוות 3במשנה ברורה )סי' קס ס"ק נד( חילק בין שאיבת נטמאים בנגיעה ,שכתב )סי' ד ס"ק יד( שאם נגע ואין הכוונה שכל מגע קל פוסל את המים .אמנם
של ציצית ממילא עובר בזה על המצות עשה מים מן הדלי לבין שכשוך הידיים בתוכו כדי באוכל קודם נטילת שחרית ידיחנו שלוש פעמים, בשו"ע הרב )מהדו"ק סי' ד ס"ב( כתב :יזהר מאד
אם לא כשמכוון לשם מצוה ,ואז יוכל לברך ג"כ לטהרן לאחר נגיעה במקום הטינופת :בשכשוך ולפי זה גם אם נגע במים נטמאו המים מהרוח בשעת נטילת ידיו מהכלי שלא יגע במים תוך
והעולם אינם נזהרין בזה' .ולדבריו יש איסור נעשתה מלאכה במים ,אף בלא לכלוך הניכר רעה ,ואי אפשר להעביר רוח רעה במים שיש הכלי ויטמאם .ומבואר שנגיעה במים מטמאת
ללבוש את הציצית ולא לכוון לצאת ,אולם ראה לעין .ועוד כתב )שם ס"ק נה( שמים שכבר נטל בהם עליהן רוח רעה ואין ליטול במים שנגע בהם אותם .וכ"כ בספר מנחת אהרן )לרבי יעקב בר"ד
בהליכות שלמה )הל' תפלה פ"ג אות א( שחולק אדם את ידיו פסולים גם משום שנעשתה בהם בידיים לא נטולות .נראה שהוא מחלק בין רוח פארדו ,כלל א אות יח( .אך באשל אברהם )בוטשאטש
וכתב שאף שנכון שלא לכוון בבית הכסא לשם מלאכה ,לפיכך הם פסולים אף אם נטל מרביעית רעה של בית הכיסא לרוח רעה של לילה ,שהרי מהדו"ח סי' ד ס"ח ויב( כתב :דלא שייך שנעשו
מצוה ,מכל מקום אינו חשוב כעובר איסור במה בבת אחת. לא כתב הלכה זו שאם נגע באוכל לפני נטילה כשופכים רק כשהטביל ידו בהם לנטילת שחרית,
שלובש ואינו מכוון למצוה ,כיון שמצד הבגד אין 4בבית הכסא ובבית המרחץ אסור להרהר בדברי רק אם נגע לפני נטילת שחרית ולא ביוצא מבית מה שאין כן אם בלא כוונת נטילת ידים הגיעו ידיו
שום חסרון ]ועיי"ש שמחלק בין אם אינו מקיים תורה כמ"ש בשו"ע )או"ח סי' פה ס"ב( .אמנם עצם הכיסא ,ומטעם זה רק לענין יוצא מבית הכיסא לתוך מים שבכלי ,יש לומר דלא נעשו שופכים.
המצווה מצד שהוא מצווה הבאה בעבירה שי"א לבישת הטלית קטן אינה אסורה במקומות אלו פסק שאין המים נטמאים בנגיעה וכשרים ויש לומר גם כן ,שמעט זיהום שבידיו בטל ברוב
שחשוב עובר על מצות עשה ,למי שאינו מכון כמבואר בשו"ע )סי' כא ס"ג( ובמשנה ברורה )שם לנטילה .אמנם בשו"ת לב חיים )או"ח ח"א סי' סו( המים ,ורק מצד כוונתו לנטילת ידים אז להעביר
לקיים המצווה ,וכעי"ז בקובץ שיעורים )כתובות ס"ק יד( ,אך מאחר שבעת לבישת הציצית צריך כתב לדמות את הנוגע באוכלים לאחר שיצא רוח רעה על ידי זה לבד נעשו כשופכים .מבואר
אות רמח([ ,ולכן מותר ללובשה כשהוא במקום לכוון לשם המצווה ,נכון שלא לכוון שם כמ"ש מבית הכיסא לנגיעה באוכלים קודם שנטל ידיו בדבריו שרק אם נוטל עם המים את ידיו אז
האסור בדברי תורה .בעניין קשירת חוטי הציצית בביאור הלכה )סי' תקפח ס"ב ד"ה שמע( כי גם לקיים שחרית ,והביא דבריו בספר חסד לאלפים )סי' ד נטמאים מהרוח רעה.
בבית הכסא ראה חשוקי חמד )שבת קיא (:שחילק מצוה במקום שאינו נקי ולכוון לצאת ידי המצוה ס"א( ,וראה גם בכף החיים )סי' ד סק"כ( .ובהשמטות 2הרמ"א )סי' קס סי"א( פסק 'מי שלא נטל ידיו ונגע
בין כוונת קיום המצוה לבין קשירת החוטים שציווה השי"ת ,הרי זה נחשב כהרהור בדברי שנדפסו בלב חיים )הנדמ"ח( כתב שלפי דבריו במים לא נפסלו אותן מים לנטילה' .ובמגן אברהם
לשמה שאינה אלא הכשר מצוה. תורה האסור בבית הכסא ובית המרחץ ,ועל כן עולה שהיוצא מבית הכיסא ובא ליטול ידיו אין )שם ס"ק טו( ביאר שיש לחלק בין מים שעל הידיים
5הרמ"א )סי' פד ס"א( התיר הרהור בחדר האמצעי נכון שלא ללובשו שם .ויש לדון כאשר לובש לו ליטול המים מהחבית בחפניו ,דאם כן יטמא בשעת נטילה לבין מים שבכלי ,שאינם נטמאים
לתגובות: לשאלות בהלכה:
א 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' א'
ניעור שלג מן הבעקעטשע בשבת בן חוץ לארץ השואל גשמים בארץ בן ארץ ישראל השואל גשמים בחוץ
בשבת אחר הצהריים טיילתי ברחובות ישראל לארץ
דאבוס ,ולפתע החל לרדת שלג על חנניה ,המתגורר בלונדון ,בא לארץ ישראל לחג ביום ד' במרחשוון נסע רפאל ,המתגורר
הבעקעטשע שלי .האם מותר לנער את הסוכות ונשאר בה לאחר ז' במרחשוון .בכוונתו בארץ ישראל ,לביקור של שבועיים בחוץ
השלג ,ובאיזה אופן? האם יש הבדל בין לשוב לביתו בעוד שבועיים ,כשבחוץ לארץ לארץ .בז' במרחשוון יום השנה לפטירת
פתיתים שעדיין מונחים על פני הבגד לבין עדיין לא שואלים גשמים .האם עליו לומר 'ותן אביו ביקש לעבור לפני התיבה ,ובעוד
שלג שכבר נמס והרטיב אותו? טל ומטר' כל זמן שהוא בארץ ,או להמשיך שבארץ ישראל מתחילים לומר 'ותן טל ומטר
ת .שלג שעדיין לא נמס והוא מונח על פני כמנהג מקומו? וכיצד ינהג כשיחזור לביתו? לברכה' ,בני המקום אומרים 'ותן ברכה' ,האם
הבגד מותר לנערו בשבת ,אף כאשר הבגד ת .בן חוץ לארץ המבקר בארץ ישראל בזמן עליו לומר כבני המקום או כמו בארץ ישראל,
חדש ושחור ומקפידים על נקיונו .אולם יש שאלת הגשמים ,יאמר 'ותן טל ומטר' בברכת וכיצד ינהג בחזרת הש"ץ? ומה הדין כשיצא
להקפיד לנער את הבגד בנחת ובקלות ,באופן השנים .ויש שכתבו שאם בדעתו לשוב למקומו קודם ז' במרחשוון ,או כשנסע כדי להשתקע
שייפלו פתיתי השלג בלבד ,ולא המים שנבלעו קודם התחלת זמן שאלת גשמים בחוץ לארץ, בחוץ לארץ?
בבגד .אין לשפשף את השלג כדי להמיסו ,וכן יאמר בברכת השנים 'ותן ברכה' ,וישאל טל ת .בן ארץ ישראל שיצא לביקור בחוץ לארץ
אין ללחוץ על המקומות הרטובים בבגד כדי ומטר ב'שומע תפילה' ,ואם שכח אינו חוזר קודם תחילת השאלה בארץ ישראל ,יש אומרים
להוציא את המים שנספגו בו .כאשר השלג כבר ומתפלל .10כשחוזר למקומו קודם ששים יום שינהג כבני המקום ולא יתחיל לשאול עד זמן
נמס מעט ונבלע בבגד ,אין לנער את הבגד.14 לתקופת תשרי ,מפסיק מלשאול עד התחלת השאלה בחוץ לארץ ,אף שדעתו לחזור בימות
זמן השאלה בחוץ לארץ.11 הגשמים .ויש אומרים שישאל ב'שומע תפילה'.6
ניעור בגד שנרטב בגשם ואם יצא לאחר שכבר התחילו לשאול גשמים
בליל שבת אחרי הסעודה הלכתי להשתתף גניזת בתי מזוזה ישנים בארץ ישראל ,ימשיך לומר 'ותן טל ומטר'
בשמחת ה'שלום זכור' של חבר קרוב .לא לפני כמה ימים ראיתי בתי מזוזה נאים מאוד בברכת השנים .ויש אומרים שישאל רק ב'שומע
היה נראה שירד גשם ,ולכן יצאתי ללא מעיל. במחיר זול ,והחלטתי להחליף בהם את בתי תפילה' .ומכל מקום ,אם שכח ולא שאל כלל,
למעשה כשרציתי לחזור הביתה החל לרדת המזוזה שבביתי משום 'זה אלי ואנוהו' .האם אינו חוזר ומתפלל .7כשעובר לפני התיבה,
גשם זלעפות ,ומכיון שלא היה לי מעיל מותר להשליך את בתי המזוזה הישנים לפח, בתפילת הלחש ישאל כפי מנהגו ,ובחזרת
התרטבתי כולי .כשבאתי הביתה רציתי לנער או שצריך לגונזם? הש"ץ יאמר 'ותן ברכה' ולא ישאל מטר גם
את הבעקעטשע שלי מכמויות המים שהיא ת .בית מזוזה שהקלף היה מונח בו דינו ב'שומע תפילה' ,כמנהג בני המקום .ויש שהורו
ספגה ,ולהניח אותה לייבוש .האם מותר כתשמיש קדושה ,ואסור להשליכו לפח גם לכתחילה שלא לעבור לפני התיבה בימים אלו,
לעשות כן בשבת? לאחר שהוציאו ממנו את המזוזה והחליפוהו אלא כשהוא 'חיוב' .8ואם עקר דירתו לחוץ
ת .בגד חדש או בגד שמקפידים על נקיותו אין באחר .12אם כתוב על הבית שם ש-די בשלמותו, לארץ כדי להשתקע שם ,יפסיק מלשאול עד
לנערו כלל כאשר הוא רטוב .בשאר בגדים, יש בו גם חיוב גניזה אף מחמת השם .אמנם שיגיע זמן השאלה שם ,אף שכבר התחיל
ואפילו הם ישנים שאין מקפידים על נקיותם, אות ש' בלבד אינה שם שלם.13 לשאול בארץ.9
המשך בעמ' ד'
מבית המזוזה אינה מבטלת אותו מקדושתו. שהוא שם .ולדעת הברכי יוסף )סק"ה( הרי הוא אמנם בשבט הלוי הוסיף שהיוצא לחו"ל אחר ז' של בית המרחץ ,אף שאסור לדבר שם דברי
אף שבימינו נוהגים לעטוף את הקלף בניילון, שואל לעולם כמקום שהוא נמצא שם ,והטעם, במרחשוון לכתחילה יזכיר רק בשומע תפילה, תורה.
כדי לשמור עליו מגשם ורטיבות ,אין זה מוריד שהרי כל מי שנמצא בארץ ישראל צריך את מפני שמצד מטבע ברכת השנים אינו חייב 6בשו"ע )סי' קיז ס"א( פסק שבארץ ישראל
מקדושת בית המזוזה ,שהרי הרמ"א )שם ס"ג( הגשמים אפילו אם הוא מבני חו"ל .ובשבט הלוי להזכיר טל ומטר כאשר הוא נמצא בחו"ל ,וכל מתחילים לשאול גשמים מליל ז' במרחשוון,
כלל בתשמישי קדושה גם דבר שנעשה לכבוד, )ח"י סי' כב( כתב שעיקרי הדברים נוטים כדעת חיובו להזכיר הוא רק מצד שהוא צריך להתפלל ובחוץ לארץ מערבית של יום שישים לתקופת
אף שאינו נוגע בקלף .ובמשנה ברורה )שם ס"ק הברכי יוסף ,ולפי זה הובא בקובץ מבית לוי ולבקש על בני א"י ,ואת זה הוא יוצא גם כאשר תשרי .ובמשנה ברורה )סק"ה( הביא שלדעת
יד-טו( ביאר שהמכסה שעל קרשי הספר נחשב )הלכות ומנהגי חודש מרחשוון ,ס"ו והערות יד-טו( שיש מזכיר בשומע תפילה .וכן כתב בהליכות שלמה הפרי חדש )ס"ב( בן ארץ ישראל שיצא לחוץ
תשמיש קדושה מחמת הנוי והכבוד ,למרות לבן חו"ל המגיע לא"י לשאול טל ומטר בברכת )שם ,דבר הלכה אות כז( שהרוצה לשאול בשומע לארץ ,אם דעתו לחזור בתוך שנה ,שואל כבני
שהקרשים חוצצים בין המכסה לספר .לפי זה, השנים גם בביקור קצר ,ואף אם בא לאחר ז' תפילה כדי לצאת כל הדעות רשאי .וכתב ארץ ישראל ,ואם אין דעתו לחזור בשנה זו שואל
גם בית מזוזה נאה שנעשה לכבוד המזוזה אינו במרחשוון ועתיד לחזור קודם זמן השאלה בחוץ בשו"ת בצל החכמה )ח"א סי' סב( שבכל אופן אם כבני חוץ לארץ .ולדעת הברכי יוסף )סק"ה( בשם
נפטר מגניזה מחמת עטיפת הקלף .וכן מבואר לארץ .והנה דעת הרבה פוסקים )הגרש"ז אויערבאך שכח להזכיר טל ומטר אינו חוזר ומתפלל ,כיון כמה אחרונים )מהר"ז גוטה ומהר"י מולכו( לעולם
בדברי המשנה ברורה )שם סק"ט( להדיא שכתב בהליכות שלמה תפילה פ"ח סכ"א ודבר הלכה אות כח ,שו"ת שספק ברכות להקל .וכן הובא בקובץ מבית לוי שואל כבני המקום שנמצא שם אפילו אם דעתו
שתיבה העשויה לשמירת ספרים שמכוסים באר משה ח"ז דיני בני א"י וחו"ל ,הגר"ח קנייבסקי דעת נוטה )הלכות ומנהגי חודש מרחשוון ,ס"ו ,והערה יב( שהשוכח לחזור למקומו .והטעם ,שהרי כל מי שנמצא
בעור או נייר דינה כתשמיש דתשמיש ,כיון שאין סי' קצג ,תשובות והנהגות ח"ב סי' נה( רק באופן שדעתו אינו חוזר ,אף אם נוהג כדעות המחייבות שאלה בארץ ישראל צריך את הגשמים אפילו אם
התיבה נוגעת בספרים ואינה עשויה לכבוד. לחזור לחוץ לארץ לאחר ששים יום מהתקופה, בברכת השנים ,שסומך בדיעבד על הדעות הוא מבני חו"ל ,אבל בן א"י שנסע לחו"ל ,אף
ואילו ארגז הנעשה לכבוד התורה אף שהספר ישאל טל ומטר בברכת השנים ,ולפי שלדעתם שאינו צריך לשאול. שגם הוא צריך לגשמים אינו שואל ,כיון שדינו
תורה מונח בתוך תיק דינו כתשמיש קדושה, מה שכתב הפרי חדש שהכל תלוי אם חוזר בתוך 8הברכי יוסף )סי' קיז אות ח( כתב שבן ארץ כיחיד והיחידים אינם שואלים ,כמבואר בשו"ע
כיון שהוא נעשה לכבוד .והוא הדין לגבי בית שנה או אחר שנה ,אין זה שנה דוקא אלא לאחר ישראל הנוהג לשאול בחוץ לארץ ,כשהוא שליח )שם ס"ב( .אך כתב המשנה ברורה )שם( שמדברי
מזוזה שכיון שהוא עשוי לנוי דינו כתשמיש התחלת השאלה בחו"ל .ונמצא שכאשר בדעתו ציבור ישאל בלחש כמנהגו ,ובחזרה יאמר כבני הבאר היטב )סק"ד( שהעתיק דברי האחרונים
קדושה .ואף שהמזוזה נמצאת בניילון לשמירת לשוב לביתו אחר התחלת השאלה בחו"ל הרי חוץ לארץ .וראה בספר יום טוב שני כהלכתו )פ"י הנ"ל נראה שאין דבריהם אמורים אלא באין
הקלף ,אינו נעשה תשמיש דתשמיש ,כי הניילון הוא מחויב מעיקר הדין לשאול טל ומטר בא"י, הערה יז( שהביא מהגרש"ז אויערבאך ומהגרי"ש דעתו לחזור למקומו ,אבל אם דעתו לחזור
בטל אל המזוזה ועיקר שמירת המזוזה וכבודה הן לדעת הפרי חדש והן לדעת הברכי יוסף .ולפי אלישיב שמותר לו לכתחילה להיות שליח ציבור למקומו שואל כבני מקומו .אמנם בברכי יוסף
בתוך הבית. זה אם שכח ולא שאל יש לו לחזור ולהתפלל, ואינו צריך להימנע מכך ,כיון שחזרת התפילה מבואר שסובר שאף כאשר חוזר למקומו שואל
13הרמב"ם )הלכות יסודי התורה פ"ו ה"ב וה"ו( מנה כיון שהוא מחויב לשאול מן הדין .אבל כאשר היא רק בשביל הציבור .אולם בקובץ מבית לוי כבני המקום שנמצא שם ,וכן כתב בשו"ת דבר
את שם ש-ד-י בין השמות שאינם נמחקים, דעתו לשוב לחו"ל קודם ששים ימים מהתקופה, )שם ,והערה יג( הורה שלכתחילה לא יעבור לפני שמואל )סי' שכג( ובספר יד אהרן )סי' קיז( .ובספר
ופסק שכלי שכתוב או חקוק עליו שם טעון ישאל טל ומטר בברכת שומע תפילה כדי לצאת התיבה ,אלא כשהוא בעל חיוב. דינים והנהגות ממרן החזון איש )פ"ה סי"א( כתב
גניזה במקום השם .ובשו"ע )יו"ד סי' רעו ס"י( מן הספק ,ואם שכח אינו חוזר ומתפלל ,כיון 9ראה בשו"ת בצל החכמה )שם( שהוסיף שכל שהחזון איש הורה לבן א"י שנסע לחו"ל לנהוג
כתב שהאותיות שד מתוך השם ש-די מותרות שמה ששואל בברכת שומע תפילה אין זה בגדר מה שכתב הברכי יוסף שבן א"י היוצא לחו"ל כמקום שנמצא שם ,וכדעת הברכי יוסף .וראה
במחיקה ,וכל שכן אות ש' לבדה. חיוב אלא בגדר חומרא. אחר ז' במרחשוון לא יפסיק מלשאול ,כדי שלא במשנה ברורה שכתב וצריך לעיין בתשובת
14בשו"ע )או"ח סי' שב ס"א( מבואר שאסור 11הליכות שלמה )שם ,דבר הלכה אות כח( ,מבית יהא נראה כחוכא ואיטלולא ,אין זה אלא כאשר דבר שמואל וביד אהרן ,ואכן בדבר שמואל כתב
מהתורה לנער בשבת טל מבגד חדש ושחור לוי )שם( .וראה בשו"ת דברי יציב )או"ח סי' נוסע לביקור בחו"ל ודעתו לחזור ,אך כאשר להדיא שינהג כמקום שנמצא בו .וכן כתב בשו"ת
שמקפידים עליו ,מפני שהניעור מייפהו וזה סט( שביאר שבאופן זה אין שייך חשש חוכא עוקר את דירתו לחוץ לארץ כדי להשתקע שם, שבט הלוי )ח"י סי' כב( שהיוצא קודם ז' במרחשוון
כעין כיבוס .אולם הרמ"א )שם( התיר להסיר ואיטלולא שהביא הברכי יוסף )שם( ,שאחר יפסיק מלשאול עד שיגיע זמן השאלה שם, ינהג כבני חו"ל אף שדעתו לחזור לא"י .ובקובץ
נוצות הנמצאות על הבגד ,ובמשנה ברורה )שם שהתחיל לשאול טל ומטר אומר ותן ברכה ,כיון אף שכבר התחיל לשאול בארץ .ומפני שאין מבית לוי )הלכות ומנהגי חודש מרחשוון ס"ו ,והערה י(
סק"ז( ביאר שזה לפי שהנוצות מונחות מעל שחוזר למנהג מקומו .אמנם בשו"ת יחוה דעת שייך לחייב לשאול כדי שלא יהא נראה כחוכא הביא שלא יתחיל לשאול אף בשומע תפילה.
הבגד ,ואינן תחובות בתוכו כמים ועפר .ולפי זה )ח"א סי' עג( כתב שימשיך לשאול על הגשמים ואיטלולא אלא במי שדעתו לחזור לא"י כיון אמנם בהליכות שלמה )פ"ח סי"ט( כתב שבן ארץ
כתב הביאור הלכה )ד"ה מן הטל( ששלג שעדיין בברכת שומע תפילה. שעדיין הוא בן א"י ,אבל מי שעקר לחו"ל כבר ישראל שדעתו לחזור בימות הגשמים ישאל
לא נמס מותר לנערו אפילו בבגר חדש ושחור, 12בגמרא )מגילה כו (:אמרו 'תשמישי קדושה נעשה בן חו"ל ואינו שואל כלל ,וכן כתב בשו"ת בשומע תפילה.
מפני שדינו כנוצות המונחות על פני הבגד. נגנזין' ,ובכלל זה גם נרתיקי מזוזות שדינם יין הטוב )ח"א סי' לה(. 7הברכי יוסף )שם אות ו( כתב שאין דבריו
אך אם השלג כבר נמס מעט ונבלע בבגד דינו כתשמישי קדושה .וכן פסק השו"ע )או"ח סי' 10בשו"ע )או"ח סי' קיז ס"א( פסק שבארץ ישראל אמורים אלא באופן שיצא לחוץ לארץ קודם
כטל ,ואסור לנערו בשבת .וראה עוד בביאור קנד ס"ג(' :תשמישי קדושה כגון תיק של ספרים מתחילים לשאול מליל ז' במרחשוון ,ובחוץ ז' במרחשוון ,אבל אם יצא אחר שכבר התחילו
הלכה )שם( שהוסיף 'אך יזהר לנער בקל' ,כדי ומזוזות וכו' ,יש בהן קדושה וצריך לגנזן. לארץ מערבית של יום שישים לתקופת תשרי. לשאול גשמים בארץ ישראל ,לא יפסיק
שגם באופן שלא ניכר שכבר נמס מעט מן במשנה ברורה )שם סק"ו וסקי"ג( ביאר שאף ובמשנה ברורה )סק"ה( הביא מחלוקת בבן א"י מלשאול ,כדי שלא יהא נראה כחוכא ואיטלולא.
השלג ,יפול רק השלג העומד מלמעלה .לעניין לאחר שנתבלו ואין ראויים לתשמישם ,אפילו שנוסע לחו"ל או להיפך :לדעת הפרי חדש וכן כתבו להלכה בשו"ת משנה הלכות )ח"ה סי'
שפשוף השלג ,מבואר בשו"ע )או"ח סי' שכ ס"ט( הכי יש בהם קדושה ואין להשליכם ,אלא )ס"ב( אם דעתו לחזור בתוך שנה הרי הוא שואל כח( ,ובספר הליכות שלמה )פ"ח סי"ט( שכן הורה
שאסור מדרבנן לרסק ברד או שלג בשבת ,מפני צריך לגונזם במקום המשומר .הוצאת הקלף כמקומו ,ואם אין דעתו לחזור שואל כמקום הגרש"ז אוירבעאך ,ובשו"ת שבט הלוי )ח"י סי' כב(.
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ב
ביני עמודי מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
הרה"ג ישראל זילברברג
המשך מעמ' א'
שמירת גוף ונפש ובל תשחית סעיף טו) ,שהצריך למקום האילן לבנות שם רשאי לקוצצו ,בכלל
לקיחת כוס מהאולם לשוברו תחת החופה המקלקל על מנת לתקן.
ג .דעת המחמירים בצורך המקום
במהלך חופה שנערכה באחד האולמות בירושלים ,מיד לאחר שהרב מסדר מאידך ,בשו"ת בית יעקב (סי' קמ) חלק על היתר הט"ז ,והוכיח שהתוספות חולקים על
הקידושין סיים לברך המקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין ,התברר הרא"ש .אחת מראיותיו מדברי התוספות בברכות (לו :ד"ה אין קוצצין) ,שהקשו על איסור
שלא הוכן מבעוד מועד כוס לשבירה תחת החופה .החתן עמד נבוך ,וההורים קציצת אילנות בשביעית ,מדוע נזקקו לדין שביעית ולא אסרו משום בל תשחית ,ותירצו
המחותנים עוד יותר ,מקרב הקהל ובני המשפחה הועלו באופן מיידי הצעות שמדובר באילן שאינו טוען כשיעור ,או שהוא מעולה בדמים .וממה שלא תירצו שצריך
שונות ומגוונות כדת מה לעשות ברגעים נצחיים אלו ולנסות לפתור את הבעיה למקומו ,הוכיח שאין זה היתר לדעתם.
בכמה שפחות זמן .למעשה מחמת נידון הלכתי אם מותר להשתמש בכוס אולם בשו"ת בנין ציון (סי' סא) דחה ראייתו ,שהתוספות נקטו את אופני ההיתר שנתפרשו
מהאולם לשבירה שמהר מאד נהפך לוויכוח סוער בין כמה מהמשתתפים, בגמרא ,ואין מכך ראיה לשלול ההיתר דצריך למקומו ,כי תועלת פינוי המקום גם הוא
החופה לא התקדמה עד שאחד מבני המשפחה התעשת ורץ לחנות כלים בכלל ההיתר של תועלת העדיפה על קיום האילן .וכן דחו את דברי הבית יעקב בשו"ת
קרובה וחזר לאחר כמה דקות עם כוס שניתן אחר כבוד לחתן כדי שיוכל לקיים חיים שאל (ח"א סי' כב) ובשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' קב).
כדת וכדין את המנהג הקדום של שבירת כוס זכוכית תחת החופה ,מיד לאחר הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (ח"ב סי' נו) בתחילת דבריו חילק בין תועלת שבגוף האילן,
מכן החופה המשיכה לדרכה לאחר הפסקה של לא פחות מחצי שעה .החופה
כשדמי עציו יקרים מפירותיו ,ובין הפסד האילן לצורך רווח אחר .וכן בין סילוק אילן
אכן הסתיימה במזל טוב בלי להחמיץ את מנהג שבירת הכוס ,אמנם השאלה
המזיק לאילנות אחרים ובין תועלת אחרת .אלא ששוב הביא את היתר הרא"ש בצריך
שהתעוררה המשיכה להעסיק את תלמידי החכמים מבין המשתתפים ,האם
למקומו ,והעלה לחלק בין תועלת הבאה לבעלים עם ההשחתה ,ובין קציצה לצורך בית
מותר היה לקחת ללא רשות כוס מאחד השולחנות שהוכנו לסעודת המצוה
שייבנה לאחר מכן ,שיש לחוש שמא לא תצא הבנייה לפועל ונמצאת הקציצה השחתה.
ולהשתמש בו למען קיום מנהג ישראל של שבירת כוס זכוכית תחת החופה ,או
שבקיום המנהג באופן כזה עובר על איסור דאורייתא שלא תגזול. אמנם כאמור ,היתר הבנייה מפורש בדברי הרמב"ם בתשובה והרא"ש בפסקיו ,ועליו
סמך הט"ז למעשה .ומכל מקום ראוי לחוש שלא להקדים את העקירה לבנייה שאינה
תשובה:
עומדת לביצוע בזמן הקרוב.
א] .הנה מבואר בדברי התוס' (ב"מ כב .ד"ה מר זוטרא) שאף באופן שברור
הדבר שכשישמע בעל הבית שחבירו אכל מפירותיו ישמח ,מכל מקום כיון ד .הרחבת דירה דחוקה והרחבה לנוי
שלענין אבידה קיימ"ל כאביי שייאוש שלא מדעת לא הוי ייאוש ,והיינו שלא בשו"ת חוות יאיר (סי' קצה) פירש את היתר הרא"ש ,שזהו דווקא במי שרוצה לבנות
אומרים איגלאי מילתא למפרע עד שיתייאש ממש ,הכי נמי אסור לאדם במקום האילן ,או לתקן שם דבר הנצרך לו .אולם אם רוצה להרחיב החצר לצורך טיול
לקחת פירותיו של חבירו כל זמן שלא קיבל ממנו רשות בפועל אף שיודע ותוספת אור ורווח בעלמא ,אין הדבר בכלל היתר זה .ואף שנוח לבעלים יותר בלעדי
שכשישמע יסכים ,ואם יקח מפירותיו עובר על איסור גזילה. האילן ,אין רצונו לבדו קובע שהקציצה היא תיקון המצדיק את הפסד האילן.
אמנם הש"ך (סימן שנט ס"ק ב) כתב שרק באבידה אמרינן ייאוש שלא מדעת גם בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' עו) דקדק מלשון 'צריך למקומו' ,שבמקום שהבית אינו
לא הוי ייאוש ,כיון שבא לאדם בעל כרחו ואינו חפץ בכך ,מה שאין כן בדברים שווה עדיף בדמים והבית אינו מתייקר על ידי הבניה ,צריך שיהיה המקום דחוק ונצרך לו.
שאנו יודעים שהאדם רוצה ושמח בהם אמרינן שפיר איגלאי מילתא למפרע ואילו בבנייה שלא מתוך דוחק בעינן שיהיה לו רווח.
לכו"ע ,ובכל אופן שאחר כך כשישמע יסכים בכך מותר כבר מתחילה לקחת. ובשו"ת יביע אומר (ח"ה יו"ד סי' יב) ,אודות עצי פרי הסמוכים לדירה שנעשתה דחוקה
והנתיבות בכ"מ (קצה סק"א; קצג סק"ד; רמד סק"א) הביא את דברי הש"ך לבני המשפחה ,הכריע להתיר את קציצתם לצורך הרחבתה ,אך הוציא מכלל ההיתר
ומשמע לכאורה שסובר אף להלכה כשיטתו .אך בשו"ע הרב (מציאה ופקדון ס"ד) הרחבה לטיול ,להרווחה בעלמא ולנוי .נמצא שהוספת חדרי מגורים למשפחה שהתרחבה,
ובקצוה"ח (ר"ט סק"ה) כתבו שהעיקר כשיטת התוס' .ולשיטתם אסור לקחת זהו בכלל הצורך שהתירו לקצוץ אילנות ,והיינו לאחר שנתברר שאכן העצים עומדים
מחבירו בלא רשות אף בגוונא שיודע שחבירו בודאי יסכים .ובשו"ע הרב במקום הנצרך לבנייה.
הוסיף שצריך להזהיר לרבים שנכשלין בזה מחמת חסרון ידיעה .ולכאורה
כך ההלכה כיון שספיקא דאורייתא לחומרא .ולפי שיטתם גם בנידו"ד אף ה .חשש סכנה בכריתה המותרת
אם נימא שאנו יודעים בודאי שבעל האולם יסכים שבעלי השמחה יקחו בגמרא (בבא קמא צא ):אמר רבי חנינא' :לא שכיב שיבחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא
כוס לצורך החופה ,מ"מ כיון שעדיין לא נודע להם ולא נתנו את הסכמתם זמנה' .בשאילת יעב"ץ (שם) דן שמא אף כשאין בקציצת האילן משום איסור 'בל תשחית',
המפורשת אסור. עדיין אין הכריתה ממידת חסידות ,ואפשר שיש בה סכנה ,כי בוודאי בנו של רבי חנינא
ואף שיתכן לומר שמנהג שבירת הכוס תחת החופה שהתקבל בכל תפוצות קצץ באופן המותר ,כגון שהיה צריך למקום התאנה או שהייתה מעולה בדמים ,ואף על
ישראל נחשב כמו דבר מצוה ,ולכאורה נימא ביה שניחא ליה לאיניש דלעביד פי כן נענש.
מצוה בממוניה וכמ"ש ב"י (יו"ד סימן שלא הובא בקצוה"ק סימן רסב סק"א; שנ"ט אולם בשו"ת בנין ציון (סי' סא) דחה ,שאין ללמוד מכאן סכנה בכל היתר ,כי אפשר שטעה
סק"א) ,דמכל מקום כיון שאין זה מצוה של בעל הממון עצמו אלא שאחרים בשיעור תנובת התאנה וסבר שכבר הותרה בקציצה ,ובאמת עדיין לא הגיע זמנה .וכן
מקיימים מצוה בממונו ,ובאופן זה כתב בקצוה"ח (רסב סק"א) שמותר רק הוכיח החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' כג) מסתימת היתרי הגמרא והפוסקים ומההיתר
שימוש שאין מכלה את הממון .וממילא בנידו"ד ששובר את הכוס אסור אף שבט"ז ולא הסתייגו שיש בכך מידת חסידות או סכנה ,שבמקומות שהתירו ,ההיתר מוחלט
שהוי לדבר מצוה. ואין סכנה בדבר.
ב] .אכן הט"ז (סימן שנט) העלה להלכה ולמעשה דכל דבר שהוא צורך ואין ראיה לסכנה בכריתה המותרת ממעשה רבא בר רב חנן (בבא בתרא כו ,).שסירב לקצוץ
גדול נחשב כמו דבר מצוה ואמרינן ביה ניחא ליה לאיניש דלעביד מצוה את דקליו אף שהעופות הבאים מחמתם הזיקו לכרמו של רב יוסף .כי כתבו התוספות (שם
בממוניה ואף במקום שיש חסרון עיי"ש .ונראה כוונתו שכיון שזה צורך גדול ד"ה אנא לא קייצנא) שיש לחלק בין נזק זה להכחשה המרובה שבסוגיית הדקלים והגפנים,
עבור חבירו ,אזי נחשב שהוא עצמו עושה מצוה בנתינתו לו ,ולכן אמרינן ואילו הרמב"ן (שם ד"ה הא דאמרינן) והרשב"א (שם ד"ה אמר ליה) פירשו כי מצד חיוב הרחקת
שניחא ליה לאיניש דלעביד מצוה בממוניה .ולפי"ד יש להתיר אף בנידו"ד נזיקין חלק רבא בר רב חנן על רב יוסף שחידש שיש כאן חיוב הרחקה .ולפי זה ,סירובו
כיון שבודאי מנהג זה שנשתרש בכל תפוצות ישראל נחשב עכ"פ כצורך גדול, היה משום שלדעתו לא הותרה הקציצה ,ואין ללמוד ממנו שבכריתה המותרת יש סכנה.
שהרי ברור הדבר שקשה מאד להמשיך בחופה בלי קיום המנהג ,וממילא אמנם בצוואת רבי יהודה החסיד (אות מה) כתוב שלא לקצוץ אילן העושה פירות ,וחשש
מותר לקחת כוס מהאולם [על דעת לשלם] לצורך קיום המנהג[ .ואף לשיטת החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' כג ,בסופו) שמא הצוואה כוללת גם כריתה המותרת בדין,
הקצוה"ח הנ"ל ,כיון שכתב הט"ז שבאופן זה נחשב כמו מצוה של הבעלים, ומשום כך כתב שלרווחא דמילתא יקוץ בידי נכרי .ועיי"ש שבנידונו הורה להעתיק את
ובקצוה"ח סימן שנט כתב שבכה"ג מהני אף כשמכלה את הממון עיי"ש האילן בידי גויים אומנים ,בשמירת שורשיו ובנטיעה מיידית .ובשו"ת חיים ביד (סי' כד)
ודו"ק .שו"ר בשער אפרים סימן ב שהזכיר שם סברה זו לחלק בין מצוה החמיר מכוח צוואת רבי יהודה החסיד ,ואף במכירה לנכרי והעתקה חשש כשיש ספק אם
שעושים אחרים בממונו למצוה דיליה] האילן יחיה .אולם בשו"ת יביע אומר (שם) חלק והכריע שאין חשש סכנה בכריתה שהותרה
ג] .נחלקו הפוסקים אם מותר לגזול על מנת לשלם דבר יפה ממנו ,ובשו"ע לצורך הדירה ,ומכל מקום העדיף לעשותה בידי נכרי על צד היותר טוב.
(שנ"ט ס"ב) הובא ב' השיטות ,וזה לשונו :אסור לגזול אפילו על מנת לשלם ו .חובת ההעתקה כשאפשר לקיים את האילן
דבר יפה ממנו .ויש מי שאומר (הרא"ש) דהיינו אם אין התשלומין בעין שאם בשו"ת שאילת יעב"ץ (שם ,הובא בשו"ת חתם סופר יו"ד סי' קב) כתב ,שאם עוקרים את האילן
הם בעין כיון שהם יפים מהדבר שלוקח זכות הוא להם ויזכה אותם לבעלים באופן שהוא נשאר חי וניתן לנטעו במקום אחר ,אין זו קציצה והשחתה .וסמך על דין אילן
על ידי אחר. שנעקר והסלע עמו ,שאם יכול לחיות ממנו אינו מתחייב מחדש בערלה.
ובשיטת הרא"ש שמותר כתב הטור דהיינו דוקא שיודע שזכות הוא לו כגון ולמד מכך החתם סופר (שם) שכשאפשר לעקור את האילן עם שורשיו וגוש עפר המחיה
בדבר העומד לימכר אבל מחפצי ביתו לא .ונחלקו הש"ך (ס"ק ד) והקצוה"ח אותו ולנטעו במקום אחר ,אסור לקוצצו ולהזיקו ,ולא התיר הרא"ש לקצוץ לצורך המקום
(סק"א) בכוונת הטור ,הש"ך כתב שרק באופן שיודע בבירור שהבעלים אינם אלא כשאין אפשרות לקיימו בדרך זו .ומכל מקום ,החמיר החתם סופר שלא להעתיק אילן
עומדים להחזיק לעצמם מותר .והקצוה"ח כתב שבכל דבר שאינו מחפצי ללא צורך כלל ,אף שהיעב"ץ התיר .בנידון שלפנינו שיש צורך במקום ,יש לברר אם אפשר
ביתו נחשב זכות ומותר. להעתיק את העצים לחלק החצר שאינו מיועד לבנייה או למקום אחר הראוי לקליטתם.
נמצא שבאופן שיוסיף בתשלום עבור הכוס יותר מהמחיר ,לדעת הקצוה"ח
בשיטת הרא"ש מותר לקחת אף בלי רשות הבעלים .אולם צריך שמקודם ז .העתקה בגוש המחיה את העץ
יזכה את התשלום לבעלים וכמו שכתב בשו"ע שרק באופן זה מותר .ויתכן ההעתקה תיעשה על ידי אומן הבקי במלאכה ,בשמירת השורשים וגוש עפר שלם,
לומר שבנידו"ד גם הש"ך יודה שמותר ,ואף שאינם עומדים לימכר ,כיון כשעל פי הבקי האילן ראוי להתקיים בגושו ולהיקלט במקומו החדש .ומותר לעשותה אף
בידי ישראל הבקי במלאכה ובדיני האילן.
המשך בעמ' ו' המשך בעמ' ו'
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ג 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' ב'
בריא וחזק לעבודת ה' ,בלא להרבות באכילה אין לו להקל ולהתעלם מצער האב .19ומכל אין לנערם בחוזקה עד שיסחטו .15מכל מקום,
המכבידה על לימודו.25 מקום גם כשמותר לו לשתות ,לא ישתה גם כאשר הבגד רטוב מאוד מותר להמשיך
בפניו וישתדל להפיס את דעתו.20 ללובשו כדרכו ,ובלבד שלא יסחטנו.16
פנים חדשות במי שאכל בחתונה
ויצא לפני הברכות אכילת בשר בסעודת הצהריים שתיית קפה בניגוד לבקשת האב
אחי חיתן את בנו בשעה טובה ומוצלחת. בשיעור בבית המדרש למדנו את דברי אביו של גדליה מקפיד מאוד בענייני
באחד מימי המשתה התכנסנו לסעודת הגמרא )יומא עה' (:מכאן למדה תורה דרך בריאות .לאחר שראה שבנו שותה קפה
שבע ברכות משפחתית .כל המשתתפים ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה'. כמה פעמים ביום ,אמר האב לבנו כי הוא
היו גם בחתונה ,וחשבנו שאין בינינו 'פנים רצינו לשאול ,האם ראוי להקפיד שלא אינו מרשה לו לשתות יותר מכוס אחת
חדשות' .אחד האחיינים אכל בסעודת לאכול בשר בצהריים? בבוקר בלבד .גדליה מרגיש שהקפה
החתונה ,אך יצא לפני ברכת המזון ושבע ת .יש שכתב כי דברי הגמרא הם הנהגת דרך באמצע סדר הלימוד מסייע לו להתעורר
הברכות שבסופה .האם אפשר לצרפו ארץ ולא איסור באכילת בשר ביום ,21והטעם ולהתרכז ,וקשה לו להימנע משתייתו,
כ'פנים חדשות' ,או שצריך להזמין מי שלא להנהגה זו ,מפני שהבשר נאכל בסעודת האם הוא חייב לשמוע בקול אביו?
היה כלל בחתונה? קבע ,והערב ראוי לה מפני שהאדם פנוי ת .אם אין בשתייה הנוספת חשש בריאותי
ת .אם האחיין אכל בסעודת החתונה ,אינו אז מטרדות היום ויכול לנוח לאחריה .22ויש לגבי הבן וקשה לבן להימנע משתייתו ואין
נחשב ל'פנים חדשות' ,אף כאשר לא היה שכתבו כי כבר מחצות נחשב לילה לעניין צער ממשי לאב אלא רק מעדיף שינהג כן ,יש
בחופה ולא שמע את ברכות הנישואין .אך זה ,23ולא ראינו שהקפידו על הנהגה זו,24 לו על מה לסמוך ולהקל לשתות .17אולם אם
אם לא אכל בשמחה זו ,המנהג הוא שנחשב ולכן מי שנצרך לבשר יאכל לאחר חצות האב מצטער צער ניכר מתוך דאגה לבריאות
ל'פנים חדשות' ,אפילו כאשר השתתף בחופה היום ,ויניח לערב מאכלים קלים כדי שיוכל בנו ,יש לחוש לדעת המחייבים לשמוע לו גם
ושמע את הברכות .ולכתחילה ראוי להביא להשכים בלילה ללימודו ,ונכון שיתאים את כשאין לו הנאה ישירה מן הדבר .18ואף אם
אדם שלא שמע את הברכות בחופה.26 סעודתו לכוחותיו ולסדר יומו ,ויכוון שיהיה מרגיש שהקפה מסייע לו להתרכז בלימוד,
◄◄
תורה בערב תאכלו בשר ,הוא כדי שיזכרו לפיכך נראה שיש לברר עד כמה ההימנעות צרכיו .ונחלקו הפוסקים כאשר האב מצוה שבורא כאן מים חדשים שלא היו בתחילה.
שהיו עבדים במצרים ואז היו טרודים ביום מהקפה פוגעת בלימוד ,ומה אפשר לעשות את בנו דבר שאינו לצורכו אם חייב לשמוע ולפי זה כתב השו"ע )שם סי"א( שיש להיזהר
בעבודתם ואכלו מאכלים הגסים בלילה כדי לקיים גם את הלימוד וגם את כיבוד בקולו מצד מצוות כיבוד אב ואם ,ודעת כאשר נוטל את ידיו במים שיש בהם שלג
כדרך העבדים שחומרם גס ומזגם חזק ע"ש. האב. הרבה פוסקים שכיבוד אב הוא רק בדברים או ברד ,שלא לדחוק את השלג בין ידיו כדי
23בכף החיים )או"ח סי' קנז אות לז( הביא 20בשו"ע )סי' רמ ס"ב( כתב שאסור לסתור הנוגעים לצורכי אביו אך מה שאינו לצרכיו שלא ירסקנו .כמו כן ,יש להימנע מלחיצה
מראשית חכמה )שער הקדושה פט"ו( טעם את דברי האב ,ונתבאר שם )סעיף יא( שאף אינו בכלל חיוב כיבוד אב ואם ,וכן הביא הסוחטת את הבגד מהמים שנבלעו בו,
על דרך הסוד לאכילת הבשר בלילה ,וכתב כשיש צורך להעמידו על טעות יאמר בדרך בדרכי משה )שם אות י( בשם מהרי"ק )שורש כמבואר ברמ"א )או"ח סי' שב ס"א( שבגד
כי מפלג המנחה אפשר לאוכלו דחשיב כבוד ,בלי להכלימו .ומכאן שיש להיזהר קסו( שאין האב יכול למחות בדבר שאינו שנרטב מימי גשמים אסור לנערו ,וכתב
לילה אליבא דרבי יהודה להתפלל ערבית מאד בכל דבר שעלול לפגוע בכבודו .השבט שייך לצרכיו .ופסק כן הרמ"א )שם סכ"ה( המשנה ברורה )סק"ג-ד( שזה משום איסור
וקיי"ל כוותיה ,ושבזה ידוקדק לשון המקרא הלוי )ח"י סי' קנו אות ב( נשאל לגבי בן שהוריו לעניין בחירת אשה .וכן דעת הר"א מקורביל סחיטה.
דקאמר 'בין הערבים תאכלו בשר' ולא קאמר אינם מניחים לו לשתות קפה ,האם צריך המובא בארחות חיים )להר"א מלוניל ח"ב סי' 15הרמ"א )או"ח סי' שב ס"א( כתב' :וכל שכן
בלילה ,והוסיף עוד שאף מחצות היום בכלל לשמוע בקולם והשיב שאם ההורים אוסרים ה( שכתב כיבוד כיצד מאכילו ומשקהו וכו' שאסור לנער בגד שנשר במים או שירדו
'בין הערבים' ,שהרי בתמיד ופסח ג"כ כתוב לו מפני שמזיק לבריאותו ,חייב לשמוע פירוש :לצרכיו של גופו .משמע כי שאר עליו גשמים ,ודוקא בבגד חדש שמקפיד
'בין הערבים' וזמנו מאחר חצות ואילך. להם .אך אם אין להם סיבה אלא שזהו רצונות האב שאינם נוגעים אליו אינם בכלל עליו' .וביאור הדבר הוא לפי שבסחיטת בגד
ולפיכך מי שאינו יכול בלא בשר יקבע רצונם ,זה תלוי במחלוקת רש"י והריטב"א מצוות כיבוד .וכן דעת השו"ע הרב )מאה בחוזק יש משום איסור סחיטה ,כמבואר
סעודתו בבשר לאחר חצות ,ויאכל בלילה ביבמות )ו .(.והכריע שבפניהם לא ישתה, שערים סוף סי' קו( שמותר לבן לשנות מנוסח במשנה ברורה )סק"ד( בשם השלטי גיבורים
מאכלים קלים כדי שיוכל לקום בחצות לילה מפני שגורם להם צער שעובר על דבריהם אשכנז לנוסח ספרד אף כנגד רצון אביו, )שבת סב .אות ב( ,ומשום כך ,בבגד חדש
לעסוק בתורה .אמנם דברים הללו נאמרו וזה בעצמו איסור ,וכשאינו בפניהם יש וכ"כ בשו"ת שבות יעקב )ח"א סי' קסח ובח"ב שהמים הבלועים בו מקלקלים אותו אסרו
במי שנצרך לבשר לסדר עבודת ה' שלו ,ואין להקל ,מפני שאף לגבי האיסור לסתור את ס"ס צה( ,ובתהלה לדוד )ח"ג יו"ד סי' צה( ,ובשו"ת לנער אותו אפילו ניעור קל ,מחשש שינערנו
מהם שום חיוב לאכול בשר .וראה הקדמת דבריהם דעת הט"ז לעיל )סק"ג( שמותר שלא מהרש"ג )ח"א סי' נב( .וכתב בשו"ת אבן ישראל בחוזק עד שיסחטנו ,וכתב המשנה ברורה
מוהרח"ו לשער הכוונות מה שכתב אודות בפניהם .וכך הובא )כבוד הורים פ"ב סק"ז( בשם )פישר ,ח"ט ס' פז אות ג( שאף אין בעוברו על )סק"ג( שבדין זה אין חילוק בין בגד שחור
אכילת בשר. הגרי"ש אלישיב להקל שלא לשמוע להורים ציווי אביו משום מורא כל שאינו אומר לשאר צבעים .אבל בגד ישן מותר לנערו
24בליקוטי מהרי"ח )סדר הנהגת הסעודה( שלא בפניהם בדבר שאינו נוגע אליהם .עוד בפירוש לאביו שלא ישמע בקולו .אמנם ניעור קל ,ולא חששו שיבא לנערו בחוזק
כתב :ותמיה בעיני על שלא ראיתי נזהרין הובא )קובץ מבקשי תורה ,רוטר ,כרך ד ,קובץ כ עמ' בחזו"א )יו"ד סי' קמט סק"ח אעה"ז סי' קמח על כיון שאינו חס עליו ,אך כמובן שאין לנערו
בזה אפילו האנשי מעשה .ואפשר ,שהיא על קנב אות ה( בשמו שאם ההורים אוסרים על קידושין לב (.מבואר שחייב בכל אופן לכבד את בחוזק שהרי יש בזה משום איסור סחיטה.
דרך דאמרינן בגמרא פרק כיסוי הדם )חולין בנם לעשן מפני שזה מסוכן ,אין לו היתר אביו ,ואף בציווי דבר שאין בו הנאה ישירה וכתב המשנה ברורה )סק"א( שהגדרת 'בגד
פד (.וכגון אנו לוין ואוכלין ,כן הוא הדבר לעשן אלא אם כן יתקיימו שלשה תנאים, לאביו ,משום שרצונו של אביו שזהו כבודו חדש' אינו דווקא בגד שטרם נלבש ,אלא
הזה כיון שבעונותינו הרבים גברה החולשה א .שיהיה ברור לו שהוריו אינם יודעים כמ"ש בירושלמי )פאה פ"א ה"א( .ויש שכתבו כל בגד שעוד ניכר חידושו ואינו נקרא בגד
בעולם לכך אין נזהרים בזה. שמעשן .ב .שיהיה ברור לו שאין לו סכנה שמצד מורא צריך לשמוע בקולו אפילו אין ישן ,הרי הוא בגדר בגד חדש .וראה בערוך
25בשו"ע )או"ח סי' רלא ס"א( כתב שאכילתו רפואית מיוחדת בעישון .ג .קשה לו מאוד לו הנאה מכך ,וכ"כ בעל ההפלאה )ספר המקנה השולחן )ס"ה( שבבגדים יקרים יש להקפיד
ושתייתו של אדם יהיו לצורך עבודת הבורא, להימנע מהעישון. קידושין ל :פנים יפות פר' קדושים( שמי שאביו על כך כל עוד לא נתיישנו לגמרי .ויש לציין
וכן כל מעשיו והנהגותיו יהיו כדי לעבוד 21בגמרא )יומא עה (:למדו מן הכתוב 'בערב ציוהו דבר והבן עובר על ציוויו עובר על שכל זה הוא לדעת הרמ"א ,אך המגן אברהם
את בוראו .ובמשנה ברורה )שם סק"ה( הביא בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע' הנהגת איסור לא יסתור דבריו ,וכ"כ בשו"ת ערוגת )סק"ב( כתב בשם ספר הזכרונות )אבוהב ,זכרון
הנהגת אנשי מעשה לומר לפני האכילה דרך ארץ באכילת הבשר .ובפלא יועץ )ערך הבושם )או"ח סי' יט( שאם הבן לא יקשיב ט פ"א ,מלאכת מלבן( שאין חילוק כלל בין בגד
שאוכלים ושותים כדי שיהיו בריאים וחזקים בשר( כתב' :וטוב לגבר שיקיים את אשר לאב ,האב יצטער חייב להקשיב לו מדין חדש לישן ,ובכל בגד אסרו לנער אפילו
לעבודת ה'. בקל יכול לקיים' ,והביא מאמר זה .וסיים מורא ,וכן העלה בשו"ת יד אליהו )רגולר ,ח"א ניעור קל מחשש שינערנו בחוזק .ובשו"ע
26בגמרא )כתובות ז (:נתבאר שמברכים שיש לנהוג לפי האדם ולכלכל את הדברים יו"ד ס"מ( .וכתבו הפוסקים כי הנכון להחמיר הרב )ס"ב( כתב שטוב לחוש לדבריו.
ברכת חתנים כל שבעה כשבאו פנים במשפט .מלשונו עולה שזו הנהגה ראויה משום דהוי ספיקא דאורייתא ומצוה חמורה 16בשו"ע )או"ח סי' שא סמ"ה(' :מי שנשרו כליו
חדשות .ונחלקו הראשונים בגדר מי נחשב שיש להשתדל בה כשאפשר ,ולא איסור כמו שאמרו בירושלמי )שם( שמצות כיבוד במים ,הולך בהם ואינו חושש שמא יבא
'פנים חדשות' :דעת הרמב"ם )הלכות ברכות פ"ב אכילה ביום .וכן הביא זה בבאר היטב )סי' אב ואם היא מצוה חמורה שבחמורות .אך לידי סחיטה' .ובלבוש )שם( כתב שהטעם
ה"י( שהוא מי שלא שמע ברכות חתנים עד קנז סק"ב( בשם האריז"ל שיתנהג על פי תורה במקום שיש לו צורך נחוץ ועושה כן שלא שאינו חושש כיון שאין דרך לסחוט בגדים
עתה ,אבל אם שמע השבע ברכות אינו יכול בערב תאכלו בשר )שמות טז ח( ע"ש. בפניו אפשר להקל. שלבוש בהם .אמנם התוספת שבת )ס"ק פא(
להיות פנים חדשות ,אפילו כאשר לא אכל 22כ"כ בתורה תמימה )שמות טז ח ,הערה 18כתב בערוך השולחן )סי' רמ סמ"א( ,בשם הקשה שמדברי הרמ"א )שם סמ"ו( שאסר
כלום בסעודת הנישואין ,וזו הדעה הראשונה טו( וביאר שסעודת בשר היא סעודת קבע, ספר חסידים ,שאין להתענות תענית שאינה ללכת בשבת במקום שעלול להחליק למים,
שהביא בשו"ע )אבעה"ז סי' סב ס"ז( .אמנם לדעת ולאחריה ראויה מנוחה .ביום האדם טרוד חובה כשההורים מצטערים מכך .ונראה מוכח שיש חשש סחיטה אף בבגד שלבוש
הרא"ש )כתובות פ"א סי' יג( והטור )אבה"ע סי' סב, בעסקיו ,ואילו בערב הוא פנוי מיגיעתו. שכן הדין לגבי כל ההנהגות שיש להורים בו .והביא מהתוי"ט )שבת פכ"ב משנה ד( שאף
ד"ה ומברכין אותם( הכוונה לאנשים שלא אכלו אמנם רש"י )יומא עה :ד"ה 'שלא כהוגן'( ביאר צער מזה ,כגון אם מצווים להימנע מטבילה שמצד הדין יש חשש סחיטה גם בבגדים
בשמחת הנישואין ,אף שהיו בשעת הברכות, מדוע נתינת הבשר עם חשכה היתה שלא בצונן או מתענית מחמת דאגה לבריאות שלבוש בהם ,מכל מקום משום כבוד
וזו הדעה השנייה שהביא השו"ע )שם( ,וכתב כהוגן ,מפני שלא נותר זמן להכינו לסעודה. הבן. הבריות נמנעו חכמים מלגזור עליהם .ויש
שכן פשט המנהג .וראה בערוך השולחן )שם ואין זה סותר את אכילתו בערב ,שהרי ראוי 19בשו"ע )סי' רמ סי"ג ,סכ"ה( פסק שאין לציין ,שכאשר האדם מגיע לביתו ופושט את
סכ"ד-כה( שביאר בטעם המחלוקת ,שלדעת להכינו מבעוד יום ולאוכלו בערב ,וכמבואר התלמיד חייב לוותר על מקום לימוד שבו הבגד הרטוב ,אסור לתלותו לייבוש במקום
הרמב"ם ברכות השבע ברכות נתקנו כדי בתורה תמימה )שם הערה יד( .ובספר מלאכת יראה סימן ברכה מחמת התנגדות אביו. שרגילים לתלות בו בגדים מכובסים ,משום
לברך את החתן והכלה על ידי העם שנאספו מחשבת )למהר"ם חפץ פרשת בשלח( כתב טעם ונראה שאין מזה ראיה שכל אמצעי הנוח מראית העין שמא יחשדו בו שכבס את בגדיו
שם ,והאחד מברך והאחרים שומעים ועונים אחר ,והוא מפני שדרך הענוגים והמפונקים ללימוד דוחה חיוב כיבוד אב ,שהרי בשו"ע בשבת ,וכמבואר בשו"ע )שם(.
אמן והרי זה כאילו כל המשתתפים בירכו לאכול בשר שקשה להתעכל ביום ,ובלילה )סי' רמו סי"ח( נפסק שמפסיקים תורה לקיום 17בשו"ע )יו"ד סי' רמ ס"ד( נתבאר שעיקר
את החתן והכלה .ולכן כשיש פנים חדשות אוכלים מאכלים דקים ,והטעם שאמרה מצוה שאינה יכולה להיעשות בידי אחרים. הכיבוד הוא בהאכלת האב ,השקאתו ושאר
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ד
◄◄
השכונה שבה אני מתגורר וקופה של ואינו רוצה מים רגילים ,ולא מצאתי חנות תיקון והחלפת דוד בדירה שכורה
הקהילה שאליה אני משתייך ,ואני תורם פתוחה .ברחוב הסמוך התקיימה חתונה
דוד המים שהיה בדירה ששכרנו התקלקל
לשתיהן בקביעות .היום בבוקר הוציא באולם .האם מותר לי להיכנס ולקחת
במהלך השכירות ,וכעת אין לנו מים
בני הקטן את הקופות מהארון ושפך את עבורו כוס שתייה ,אף שאיני מכיר את
חמים .האם המשכיר חייב להחליפו ,או
תכולתן על הרצפה ,והמעות התערבבו. בעלי השמחה? ואם קיבלנו שתייה ,האם
שעלינו לשאת בהוצאה מפני שהתקלה
האם אפשר לחלק את הכסף לפי הערכה, עלי לשמח את החתן משום 'כל הנהנה
מסעודת חתן ואינו משמחו'? אירעה בזמן שאנו מתגוררים בדירה?
או שעלי להוסיף מכיסי עד שאהיה בטוח
שכל קופה קיבלה את מלוא הסכום שהיה ת .מותר להיכנס לאולם ולמזוג כוס שתייה ת .כשהדוד התקלקל מחמת בלאי השימוש
בה? לילד ,משום שזהו דבר שאין הדרך להקפיד בו ,על המשכיר לדאוג להחזרת אספקת המים
עליו ,אך אין להתיר להיכנס לאולם ולאכול החמים התקינה .27אולם אם השוכר גרם
ת .אם אפשר להעריך כמה כסף היה בכל
שם ללא הזמנה ,מלבד במקום שהמנהג הוא לקלקול בשימוש לא תקין ,ההוצאה עליו .אין
קופה קודם שהתערבו המעות ,אפשר
כך שאין בעלי השמחה מקפידים ואדרבה נוח לייחס לו את הקלקול רק מפני שאירע בימי
לחלקו לפי הערכה ,וכשאין אפשרות
להם שיבואו ויהנו משמחתם .29אם גם האב שכירותו .כשיש מחלוקת על סיבת התקלה,
להעריך יחלק את הכסף בשווה .31באופן
שלא היתה פשיעה בשמירתו ,אין עליו שותה מן הכיבוד של החתונה ,נכון שישמח או סעיף בחוזה המשנה את חלוקת האחריות,
חיוב להוסיף מכיסו כדי שכל קופה תקבל את החתן ,כי גם שתייה היא בכלל הנאה, יש לברר את הדברים.28
את הסכום המרבי שאולי היה בה ,אולם ואינו צריך דווקא לרקוד ,אלא יכול לברך את
אם היתה פשיעה מצידו בשמירה ,יש החתן או לומר לו דברים המשמחים.30 שתייה מאולם חתונות בלא הזמנה
לו חיוב על הספק כדי לצאת ידי שמים הלכתי עם בני הקטן ברחוב בשעה
להשלים לכל אחת מהקופות את הסכום קופות צדקה שהתערבו מאוחרת ,והוא התחיל לבכות שהוא
הגבוה ביותר שיתכן והיה בקופה .32 בביתי שתי קופות צדקה :קופה של צמא מאוד .הוא רגיל לשתייה מתוקה
נתן לוין חתנו של ה"בית יצחק"( שקופה הקבועה בבית בעל הבית 28בערוך השולחן )שם ס"ד( כתב שאינו חייב לתקן הקלקולים שלא שמעו עדיין את הברכות ,ולא בירכו את החתן והכלה,
היא כאומר לך וקנה ,ולכולי עלמא זכו העניים במעות .והנה שנגרמו בפשיעת השוכר או בני ביתו ,ופשוט. מברכים שבע ברכות כדי שעל ידי זה יברכו הפנים חדשות
בשו"ע )חו"מ סי' ש ס"א( מבואר ששנים שהפקידו אצל אחד ,זה 29באיסור גזל נפסק בשו"ע )חו"מ סי' שנט ס"א(' :אסור לגזול את החתן והכלה .אמנם לדעת הרא"ש ברכות השבע ברכות
מנה וזה מאתים ,וכל אחד משניהם אומר אני הוא שהפקדתי או לעשוק אפילו כל שהוא ,בין מישראל בין מעובד כוכבים, נתקנו לברך כאשר יש תוספת שמחה ,ולכך מברכים אותם
את המאתים ,והשומר אומר איני יודע ,כאשר הם תובעים ואם הוא דבר דליכא מאן דקפיד ביה ,שרי .ואף זה אוסר בסעודת הנישואין ,מפני שיש בסעודה זו תוספת שמחה
בתורת ברי ,כל אחד נשבע שהפקיד מאתיים וגובה מאתיים בירושלמי )דמאי פ"ג ה"ב( ממידת חסידות' .ובסמ"ע )סק"ד( מהחופה .אמנם בשאר ימי המשתה אין מברכים את ברכות
והשומר מפסיד מכיסו מאה ,כיון שפשע בכך שלא רשם ביאר הטעם שאם כל אחד יטול קיסם קטן מחבילת קנים השבע ברכות אלא כאשר נמצאים שם פנים חדשות שלא היו
מראש את הסכומים .אבל אם אינם תובעים בטענת ברי כיון או מגדר חברו ,נמצא החבילה והגדר כלים .הש"ך )סי' שנח בשמחת הנישואין ,ומפני שבואם של אורחים חדשים שלא
שגם הם לא יודעים כמה היה בשקיקיהם ,אם בא לצאת ידי סק"א( הביא מהתוספות שאסור לאכול משל אחר גם כשידוע השתתפו בסעודת הנישואין ,מוסיף שמחה יתירה .אבל מי
שמים חייב ,אבל בדיני אדם פטור מפני שאינם תובעים אותו שיתרצה לאחר שייוודע לו ,אך צידד להתיר וכתב שאינו שכבר השתתף בסעודת הנישואין ,אף שיצא קודם ברכת
בברי .וראה בש"ך )סי' עו סק"ז ,סי' ש סק"ה ,וסי' שסה סק"ג( שכתב דומה לייאוש שלא מדעת ,כי כאן ידוע שיתרצה והרי זה המזון ולא שמע את ברכות השבע ברכות שוב אינו מוסיף
שכל זה הוא רק כאשר הם תובעים את המעות אבל אינם כמו דהשתא אתי בהיתרא לידיה .בקצות החושן )שם סק"א( שמחה יתרה בהשתתפותו כעת .ואף כאשר לא נטל ידיו
יודעים כמה הפקיד כל אחד מהם ,אבל באופן שהמפקידים הביא את שיטת האוסרים .והנה בנידון דידן ,אף על פי שאין לסעודת המצווה אלא רק אכל מהאוכל המוגש בסעודה,
אינם תובעים כלל את המעות ,יחלקו שני המפקידים ביניהם היכרות מוקדמת עם בעלי השמחה ,מכל מקום בדרך כלל כבר אינו פנים חדשות ,שכן מדויק מלשון השו"ע שכתב 'ולא
את המאה האחרונים ,כיון שלכל אחד מהם היה בוודאי אין בני אדם מקפידים על כמות שתייה מועטת ,וגם ידוע אכלו שם עד עתה' ,ומשמע שאם אכלו אפילו מעט אינם
מאה ואין ודאות שאחד מהם משקר .ולפי זה נראה שבאופן כי הכל שמחים וחפצים שיברכו בשמחתם .ועוד שאין בעלי נעשים פנים חדשות .ובספר הנישואין כהלכתם )פי"ד סנ"ד(
שלפנינו שגבאי הצדקה אינם יכולים לתבוע את המעות כלל, השמחה משלמים לבעל האולם תשלום נוסף מחמת שתיית הביא מהגרי"ש אלישיב )פניני שבע ברכות עמ' י( שאפילו אם
יחלק את המעות בין הקופות לפי אומד ,ואם אין באפשרותו כוס זו ,שהרי בלאו הכי חייבים הם לשלם על כל הבקבוקים נכנס לאולם רק כדי לאחל 'מזל טוב' ולא טעם כלום ,אינו
להעריך ,יחלק את הכסף בשווה .וכן כתב להלכה בצדקה שכבר הוצאו מהמטבח ,ואינם מקפידים על כך שיהודי נחשב פנים חדשות .אך בתשובות והנהגות )ח"ו סי' רסז סק"ז(
ומשפט )פ"ח הערה כה( .וראה בשו"ת משנת יוסף )ח"י סי' קמג( התקוע בדרכו ירווה את צימאון בנו הקטן בכוס משקה .אלא כתב שרק כאשר שמע את הברכות אחר הסעודה או השתתף
שהוסיף שכיון שבבתים יש בדרך כלל ילדים העלולים לשחק שלפי זה אם רואה שנותרה שם כמות מועטה של שתייה יש במקצת בשמחה ,וכגון שהשתתף בסעודה או בריקודים ,שוב
במעות ,אזי אנו אומרים שגבאי הצדקה מסכימים לכך שאם להחמיר ,שהרי באופן כזה בעלי השמחה עלולים להקפיד אינו פנים חדשות ,אבל אם נכנס רק כדי לאחל 'מזל טוב',
יקרה אונס או התרשלות ויתערבבו המעות שיתן בעל הבית מחשש שלא יישאר מספיק עבור אורחיהם. אין זה נקרא שכבר השתתף בשמחה ,והוא עדיין בגדר פנים
לכל קופה כפי אומד הדעת שיש בדרך כלל בקופה זו ,והרי 30בגמרא )ברכות ו (:נאמר' :כל הנהנה מסעודת חתן ואינו חדשות .וכתב העזר מקודש )סי' סב ס"ח( שכיון שכתב השו"ע
זה כתנאי שבממון שהתנאי מועיל .וראה בחתם סופר )יו"ד
משמחו עובר בחמשה קולות' .וראה ברש"י )שם ד"ה מילי(: שפשט המנהג כדעה השנייה שהיא דעת הרא"ש אין אפילו
שהכוונה 'לשמח החתן בדברים' .והרמב"ם )אבל פי"ד ה"א( משום מידת חסידות להחמיר כדעת הרמב"ם ולקרוא למי
סי' רמ ,ד"ה וע"כ בנדון שלפנינו( שהורה למי שנדר סכום לצדקה
והשו"ע )אבעה"ז סי' סה ס"א( כתבו שמצוה לשמח חתן וכלה שלא שמע את הברכות כלל ,שהרי מנהג בברכות נחשב
מסוימת ושכח לאיזו נדר ,שישלם לכולן מחמת ספק נדר ,אף
ולרקד לפני הכלה ,ולומר שהיא נאה וחסודה ,אך לא כתבו כתקנת חז"ל .אמנם השבט הלוי )ח"ח סי' רפ( כתב שכיון שהט"ז
שאין אנו כופים אותו על כך ,אמנם יש לחלק ששם נשאר
שהנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות. )סק"ד( הביא את דעת המהרש"ל )ים של שלמה ,כתובות פ"א סי' יח(
חיוב הנדר על הנודר ,ואילו כאן מדובר במעות שכבר הוכנסו אולם הטור )אבעה"ז סי' סה ס"א( הביא דין זה להלכה ,וכן נפסק שכתב כשיטת הרמב"ם שצריך שיהיו בסעודה אנשים שלא
לקופותיהן .וראה מה שהרחבנו בשאלה זו בספר 'מכתלי בית בלבוש )שם ס"א( ובמגן אברהם )סי' קנו סק"ב( ובבית שמואל )סי' שמעו את הברכות בחופה ,וכן הביא הבית שמואל )סק"ח( דעת
הדין' )ח"ב סי' מז(. סה סק"א( ובערוך השולחן )שם ס"ב( .ואף על פי שלכתחילה מהרש"ל ,ראוי לנהוג לכתחילה כדעת המחמירים משום ספק
32מבואר בשו"ע )שם( שכאשר שני אנשים הפקידו אצל אחד ראוי לשמחו ממש ,מובא בשם הגר"ח קנייבסקי )לרעך כמוך ח"ב ברכות להקל .וכן כתב בברכת הבית )שער סב ,שערי בינה סקי"ח(
זה מנה וזה מאתים ,והשומר אומר איני יודע מי מכם הוא עמ' (318שדי באמירת "מזל טוב" לחתן כדי לצאת ידי החיוב שראוי להחמיר משום ספק ברכות להקל.
זה שהפקיד את המאתים ,והם אינם תובעים אותו בברי ,אם לשמחו .וכן כתב בנטעי גבריאל )נישואין ,פמ"א הערה ז(. 27כן המנהג בזמנינו בשכירות רגילה שאין המשכיר נפטר
בא לצאת ידי שמים הרי הוא חייב לשלם מכיסו לכל אחד 31בשו"ע )חו"מ סי' ר ס"ה( מבואר שכליו של לוקח אינן קונות רק מפני שהדוד היה תקין בתחילת השכירות .בשו"ע )חו"מ
ואחד ,ולפי שהשומר פשע בכך שלא סימן מי הוא בעל לו כאשר הם ברשות המוכר ,ולפי זה כיון שקופת הצדקה סי' שיד ס"א( מבואר שהמשכיר צריך להתקין בבית דברים
המנה ומי הוא בעל המאתים .ולפי זה בסיפור שלפנינו אם נתונה ברשות המוכר שהוא בעל הבית ,אין ארגוני הצדקה שהם מעשה אומן ועיקר גדול בישיבת הבית .אמנם הרמ"א
הספק נולד מחמת פשיעת האב ,כגון שהניח את הקופות קונים את המעות .אלא שהטור )שם ס"ז( הביא שהראשונים )שם( הביא שבאומר 'בית זה' ואחר כך נתקלקל דבר מה ,אין
במקום שרגיל שיהיו ילדיו משחקים בקופות ומערבבים נחלקו האם הלוקח יכול לקנות כאשר המוכר נתן לו רשות המשכיר חייב לתקן מה שנתקלקל לאחר המסירה .וראה
את המטבעות ,אע"פ שבדיני אדם אי אפשר לחייבו כיון להניח את הכלי ברשותו ,ולהלכה פסק הש"ך )שם סק"ז( בקצוה"ח )סק"א( שתמה על פסק הרמ"א ,שמקורו מדברי
שלאף אחת מהקופות אין טענת ברי נגדו ,ולכן הוא יכול כשיטת הר"י מיגאש שקנה ,והנתיה"מ )סק"ח( פסק כדעת הנימוק"י בשם הריטב"א פרק השואל )ב"מ נט .בדפי הרי"ף( שאם
לחלק את הכסף לפי אומדן דעתו ,אך אם בא לצאת ידי הרמ"ה שבעל הכלי אינו קונה ברשות בעלמא ,אלא אם כן השכיר לו בית זה חייב להעמיד לו בשעה שמכניסו ,מכאן
שמים ראוי שישלם לכל אחת מהקופות עד שידע בוודאות אמר לו בעל החצר 'לך וקני' .וראה בשו"ת מאמר מרדכי ואילך אם נפל אין חייב להעמיד לו ,אולם השו"ע )סי' שיב ס"ז(
שהשלים את כל מה שהיה בה .וכן כתב בשו"ת משנת יוסף )סי' טו( שפסק בפשיטות שהנותן מעות לתוך קופת צדקה, פסק כתשובת הרא"ש )כלל לה סי' ו( שדוקא כשנפל הבית כולו,
)שם( שכדי לצאת ידי שמים ראוי שיוסיף משלו את הסכום קונה גבאי הצדקה על ידי הקופה את המעות עבור העניים, אבל אם הוא קיים אלא שהוא מסוכן לדור בו חייב המשכיר
שנראה לו שהיה בכל אחת מהקופות .אמנם בדרך כלל נראה וכן נקט האחיעזר )במכתבו שהודפס בספר הזכרון אבן ציון עמ' תמב( לתקנו והרמ"א אינו חולק שם ,א"כ איך כאן פסק כדעת
שאין זה פשיעה ,והוא על פי שהביא הקצוה"ח )סי' רצא סק"ז( שהעניים זוכים בקניין גמור על ידי הכלי שלהם ,וכדבריהם ריטב"א ולכאורה נראה דהוא תרתי דסתרי עם הך דתשובת
מהירושלמי )ב"מ פ"ג ה"ז( שהנותן לחבירו תכשיטים בשוק כדי פסק גם בשו"ת דברי חיים )ח"ב חו"מ סי' סח( ,ובדבריהם מבואר הרא"ש .ומהגר"א )שם סק"ו( נראה שבא ליישב הסתירה ,שזהו
שישמור עליהם ,והוא נתנם לבניו הקטנים ונאבדו ,פטור שזהו לפי דעת הש"ך ,כיון שבעל הבית נותן רשות להניח הטעם שסיים הרמ"א וציין :ועיין לעיל סי' שיב סי"ז .שרוצה
מלשלם ,ולפי שאנו אומרים שהשומר לא התכווין לקבל על הקופה בביתו )ועיין עוד במהרש"ם חלק ד סימן קמז( .אולם האבני לומר דקיימא לן כמו שפסק השו"ע שם ,וכן כאן סיים הרמ"א
עצמו לשמור על תכשיטי חבירו בשוק .ובאופן שלפנינו הרי נזר )יו"ד סי' רצג( העלה שבאופן כזה גם הרמ"ה יודה שהקופה )שם ס"ב( ובכל עניינים אלו הולכין אחר מנהג המדינה .וראה
המצב הידוע לכל נותני הקופות הוא שהקופה נמצאת בדרך קונה עבור העניים ,כי כשבעל הבית הרשה להניח בביתו את בערוך השולחן )שם ס"ג-ס"ד( שביאר השיטות ,וכתב שהמנהג
כלל במקום שילדים יכולים להגיע אליו ,ועל דעת כן הם הקופה ושם בעצמו את המעות לתוכה ,הרי זה כמי שאומר לתקן גם במהלך השכירות ,כשאין פשיעה של השוכר ,וכן
נותנים את הקופות. 'זיל קני' .ומעין סברא זו כתב בקונטרס תשובה כהלכה )מהג"ר המנהג.
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ה 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
ביני עמודי מכתלי בית ההוראה
הרה"ג ישראל זילברברג תשובה ממורינו הרב שליט“א
המשך מעמ' ה' המשך מעמ' ה'
ולעניין ערלה ,עיין בשולחן ערוך (יו"ד סי' רצד סעיף יט) שאילן שנעקר והסלע עמו ,אם היה יכול
שעומדים לשימוש שיש בהם בלאי גדול ,ובאופן קבוע הבעלים לחיות בעפרו הראשון בלא תוספת עפר ,אינו טעון מניין חדש לערלה ,ואם לאו מונה מחדש.
קונים סחורה חדשה ,ייחשב הדבר כמו דבר שעומד לימכר.
[וראוי להדגיש כי בודאי היתר זה היינו רק בגוונא שהכוסות
ח .קציצת ענפים במקום עקירת האילן
הם קלאסיים שניתן להשיג בקלות ואין בהם שום ייחודיות בחוות יאיר (סי' קצה) נשאל על אילן אפרסקים המאפיל על החלון ,ואף שהתיר שם מחמת הנזק,
שמחמת כן נאמר שהבעלים מקפידים ,אך אם מדובר בסוג כתב שאם אפשר לתקנו בקציצת הענפים המאפילים ,אין לקצוץ את האילן כולו .ואפילו עתידים
כוסות שקשה להשיג וצריך הזמנה מיוחדת וכדו' ,יתכן הענפים לחזור ולגדול ויצטרך לטרוח בקציצתם ,אין טורח מועט זה מתיר את עקירת העץ.
שהבעלים מקפידים אף באופן שמשלם יותר .ויש לדון בכל ולפי זה ,באופן שדי בקציצת הענפים המפריעים לבנייה ולהרחבת המקום ,אין להתיר את עקירת
מקרה לגופו]. האילן לגמרי ,וכשהגזע או השורשים מעכבים את ההרחבה ,יש לברר את דרך העתקתו או כריתתו.
אולם כיון שבשו"ע הובאו ב' השיטות בלי הכרעה ,לכאורה ט .עשייה בידי נכרי ומכירת האילנות
בודאי הוי ספיקא דאורייתא לחומרא ואין לסמוך על דברי והנה כשאין היתר לעצם הכריתה ,אין די לשכור פועל נכרי ,כי כבר כתב המחנה אפרים (הלכות
הרא"ש להקל .ואף בט"ז הכריע כמהרש"ל שנחלק על הרא"ש. שלוחין סי' יא) דיד פועל כיד בעל הבית ,ובפועל בשכר יש שליחות אף בגוי ,ולכן כתב בשו"ת אבני
אך ראה בשו"ע הרב (הלכות גזילה ס"ב) שמדבריו נראה שסובר צדק (סי' מה) להחמיר שלא לקצוץ עץ פרי על ידי פועל בשכר רק על ידי גוי שאינו מקבל שכר .וכן
להלכה כשיטת הרא"ש להקל. כתב בשו"ת נטע שורק (סימן מב עי"ש) .ובשו"ת אבני צדק (שם) כתב עוד דיש למכור את העץ לנכרי
ד] .אמנם לפי כל מה שנתבאר נראה לומר טעם נוסף לפני קציצתו ,וכן כתב בשו"ת בית שלמה (יו"ד סי קצא).
שבנידו"ד אפשר להקל ,כיון שבספק ספיקא קיימ"ל שאף בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"א סי' קמב אותיות ו–י) דן באיסור אמירה לנכרי בשאר איסורים ,ואף במכירה
בספיקא דאורייתא אזלינן לקולא כמבואר בגמרא (כתובות ט,). לנכרי חשש להערמה ולאמירה הנעשית לתועלת הישראל .לבסוף התיר בנידונו בצירוף כמה תנאים,
ורוב הפוסקים כתבו (ראה בהרחבה בשדי חמד כללים אות ס כלל ל אות ובהם מכירה לנכרי ,אמירה על ידי ישראל אחר ,והעתקה על פי בקיאים .וראה שם שהנידון היה
ג) דבספק ספיקא מותר אף לכתחילה ,והכא הוי ספק ספיקא, פינוי מקום האילן לאחסון קרח לצורכי פרנסה ,וכתב שם לחלק בין זה לבין צורך בית דירה.
א .שיטת הש"ך שמותר לאכול פירות חבירו כשיודע שבודאי עוד מבואר בבית יצחק (שם אות ז) ,שגם אילן השייך לנכרי אסור לישראל להשחיתו ,ולכן מכירת
יסכים .ב .אף אם לא קיימ"ל כהש"ך אלא כשיטת התוס' שאסור, האילן אינה מתירה לישראל את כריתתו.
מ"מ יתכן שכשמשלם יותר מותר וכשיטת הרא"ש לענין כל
גזילה .והוי ספק ספיקא דאזלינן אף בדאורייתא לקולא[ .וכל זה ומכל מקום אם רוצים למכור לנכרי כדי שיהיה שלו בעת שהוא עוקרו ,צריכה להיות מכירה
מלבד הטעם שנזכר לעיל להתיר לפי מה שכתב הט"ז במקום גמורה בקניין המועיל ,שהאילנות יוצאים בו מבעלות הישראל ונקנים לנכרי ,ולא די במה שהנכרי
צורך גדול]. נשכר לקציצה .רק שבארץ ישראל יש להיזהר בזה ,שהרי בשולחן ערוך (יו"ד סי' קנא סעיפים ז–ח) אסר
מכירת בתים ושדות לנכרי משום איסור 'לא תחנם' ,אך התיר למכור להם אילנות על תנאי שיקצצם
ואף שמצינו שיטת הש"ך (יו"ד סימן נז סק"נ; סימן סו סק"י)
ויקצצם בפועל .לפיכך ,אם מוכרים לנכרי ,יש להקנות לו את האילנות על מנת לסלקם ,בלא להקנות
שספק ספיקא של פלוגתא דרבוותא לא נחשב לספק ספיקא, את קרקע החצר או זכות לקיימם בה.
ויש להחמיר בדאורייתא ככל ספק דאורייתא לחומרא ,מכל
מקום כתב הפרי מגדים (יו"ד שפתי דעת סימן קי) בשם ספר תורת י .אילן שפחתו פירותיו
שלמים (ס"ק ג) שנחלק על הש"ך וסובר שגם פלוגתא דרבוותא והנה הרמב"ם (מלכים פ"ו ה"ט) התיר לקוץ אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא מעט פירות שאין
נדון כספק ספיקא לקולא .וכתב שם שכן סברו רוב הפוסקים ראוי לטרוח בעבורם ,ופירש שיעור האילן שאין לקוצו אם הוא עושה רובע הקב בזית וקב תמרים
דאף ספק ספיקא דפלוגתא הוה ספק ספיקא ,וכך כתב השבות בדקל.
יעקב (ח"ב סימן קפז) ,וכן כתב הבית שמואל (אהע"ז סימן נב ס"ק יב). ומהלשון אילן שהזקין ,למדנו שאין היתר לעקור אילן צעיר מפני שעדיין לא הגיע לשנות תנובתו
ושמעתי שדעתם של פוסקי דורינו שיש לסמוך על הפרי מגדים אף שלעת עתה עדיין אינו עושה אלא מעט פירות .כי אילן העומד בעתיד לעשות פירות ,אינו כאילן
לדון ספק ספיקא בפלוגתא דרבותא לקולא. סרק מחמת צעירותו.
ה] .בכל הנ"ל עסקנו מדיני גזילה ,אמנם יתכן מאד שנידו"ד אילן שאסור לקוצצו ,אין לייבשו תחילה כדי להתיר את כריתתו ,הרמב"ם (מלכים פ"ו ה"ח) אסר אף
משתייך להלכות מזיק ,הן החתן ששובר את הכוס והן מי שלוקחו את מניעת אמת המים מן האילן לשם ייבושו.
בכדי להניחו לרגלי החתן (עיין חידושי רבי חיים הלוי הלכות חובל ומזיק נטיעת אילן חדש במקום האילן הראשון שהושחת ,אינה מתירה לכרות את האילן ,ואין זה דומה
פ"ז; קצוה"ח סימן רצא סק"ד; פתח"ח גזילה פ"ד הערה יט) ,ובקרית ספר להיתר העתקת האילן ,לפי שבהעתקת האילן מתקיים האילן הזה עצמו במקום אחר ,ואילו בנטיעה
(הלכות נזקי ממון פ"ה) כתב שהאיסור להזיק על דעת לשלם הוא חדשה האילן הראשון אבד.
מדרבנן ,ולשיטתו יש לצדד להתיר אף בספק אחד ככל ספיקא
להלכה:
דרבנן לקולא ויל"ע .אכן רבים מן הראשונים והפוסקים מצאו
מקורות מן התורה לאיסור ההיזק (ראה קהילות יעקב ב"ק סימן א). א .הרחבת דירה שנעשתה דחוקה מחמת ריבוי בני המשפחה ,זהו צורך שהתירו הפוסקים
לעקור עצי פרי על מנת לבנות ולהרחיב את הבית על מקום העצים .ההיתר נוגע לעצים
ו] .מלבד כל הנ"ל יש להוסיף דאפשר שהכל תלוי איך פועל
המעכבים את הבנייה הנצרכת ,כשהבנייה מבוררת ועומדת לביצוע בהקדם .אם די בקציצת
הסדר התשלומים על הכלים שנשברים במהלך החתונה ,אם
הענפים המפריעים ,יש להסתפק בכך בלבד ולא לעקור את העץ לגמרי.
בעלי השמחה נתבעים על כך ,יתכן שגם מותר לו לשבור על
דעת לשלם ואין צורך להיכנס לכל הנידון ההלכתי דלעיל ,אולם ב .יש לברר בידי אומן הבקי בהעתקת עצים אם אפשר להעבירם עם שורשיהם וגוש אדמה
אם אין בעלי השמחה נתבעים לשלם ,אם כן אף שאכן מוחלים המחיה אותם לחלק אחר בחצר או למקום מתאים .כשאפשר לקיימם בדרך זו ,יש לנהוג כדברי
לבעלי השמחה על מה שנשבר בגלל שימוש האורחים ,ברור החתם סופר ולהעתיקם ,ולברר גם את מניין שנות הערלה.
הדבר שאין כאן שום היתר לשבור לכתחילה ככל העולה על ג .אם אין אפשרות לקיים את העצים בהעתקה ,אפשר לסמוך על המתירים את כריתתם לצורך
רוחו ובכדי להתיר צריך לכל מה שביארנו .וכשנו"נ בנידון זה הרחבת הדירה האמורה ,אך נכון שתיעשה בידי נכרי.
עם מו"ר הגרמ"מ פומרנץ שליט"א אב"ד באר ישראל העירני ד .אם מצרפים להיתר מכירת האילנות לנכרי ,יעשוה בקניין המועיל ,ובארץ ישראל בלא
שלכאורה פשוט הדבר שאין הדבר תלוי כלל באופן הסדרי מכירת קרקע החצר.
התשלומים ,כי אף לצד הראשון בודאי אין בזה שום נתינת ה .אילן העושה פירות שאסור לקוצצו אין לייבשו כדי להתיר את כריתתו ,ואין נטיעת עץ חדש
רשות לשבור לכתחילה ,והרי אף להזיק על דעת לשלם הוי מתירה השחתת עץ קיים.
איסור וכמ"ש הסמ"ע (שע"ח סק"א)[ .וראיתי מי שרצה לומר
שנחשב כמו שהתנו בתחילה עם בעל האולם שיקח כוס וישלם
אח"כ .וצ"ע מה"ת לומר דהוי ממש כהתנו ,בפרט אם עדיין לא
אירע מקרה כזה באולם ואם כן מדוע שיעלה על דעתם לחשוב
על כך].
העולה לדינא:
מותר לקחת כוס מהאולם על דעת לשלם בכדי לשוברו
תחת החופה ואף בלי רשות בעל האולם ,כשמדובר
בכוסות רגילים המצויים לרכישה .ועדיף לזכות לבעלים
לפני השבירה תשלום יותר מהמחיר הרגיל באופן שייחשב
לו לזכות] .בדברי הקצוה"ח (שנ"ט ס"ק א) משמע שצריך
שיהיה כפלים בדמיו[.
לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים ,ניתן לשלוח למייל9917936@gmail.com : להצטרפות לקבלת העלון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ו
