gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

גם לנשמה מגיע אוכל · Gam Laneshama Megia Ochel — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: גם לנשמה מגיע אוכל · Gam Laneshama Megia Ochel

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

גם לנשמה מגיע אוכל · Gam Laneshama Megia Ochel — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גיליון מספר‪605 :‬‬ ‫פרשת חיי שרה שנת תשפ"ז‬ ‫החיים שנבחנים דווקא לאחר שהם מסתיימים‬ ‫אם התורה מבקשת לספר לנו על חיי שרה‪ ,‬מדוע הפרשה הנושאת את שמה מתחילה דווקא ברגע שבו היא נפטרת? הפסוק הראשון מכריז‪" :‬ויהיו חיי‬ ‫שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה"‪ ,‬ומיד לאחריו נאמר‪" :‬ותמת שרה בקרית ארבע" (בראשית כג‪ ,‬א עד ב)‪ .‬לכאורה‪ ,‬היה ראוי‬ ‫לקרוא לפרשה "מות שרה"‪ .‬מדוע נקבע שמה בישראל דווקא כפרשת "חיי שרה?"‬ ‫ייתכן שהתורה מבקשת לגלות לנו אמת עמוקה‪ :‬כל עוד האדם נמצא בעולם‪ ,‬אנו רואים את נוכחותו‪ ,‬את מעשיו ואת קולו‪ .‬אולם רק לאחר שהוא איננו‬ ‫מתברר אם חייו היו הופעה חולפת‪ ,‬או מקור חיים שממשיך לפעום גם בלעדיו‪ .‬יש אדם שחי שנים רבות‪ ,‬אך כמעט דבר ממנו אינו ממשיך הלאה‪ .‬ויש‬ ‫אדם שחייו נטמעו בילדיו‪ ,‬בתלמידיו‪ ,‬בבית שבנה ובערכים שהנחיל‪ ,‬עד שגם לאחר הסתלקותו הוא ממשיך להאיר את העולם‪ .‬בעידן שבו אנשים‬ ‫מודדים את ערכם במספר הצופים‪ ,‬התגובות והאזכורים שקיבלו‪ ,‬התורה מציעה מדד אחר לגמרי‪ .‬השאלה איננה כמה אנשים ראו אותך‪ ,‬אלא כמה‬ ‫אנשים למדו לראות אחרת בזכותך‪ .‬לא כמה פעמים נשמע קולך‪ ,‬אלא אילו מילים טובות ממשיכות להישמע בלבבות משום שאמרת אותן‪ .‬השפעה‬ ‫אמיתית אינה תלויה בכך שהאדם יעמוד תמיד במרכז‪ .‬אדרבה‪ ,‬היא נבחנת ברגע שבו הוא מפנה את מקומו‪ ,‬והטוב שזרע ממשיך לצמוח מעצמו‪.‬‬ ‫רבי שלמה יצחקי‪ ,‬רש"י (בראשית כג‪ ,‬א)‪ ,‬עומד על החזרה המיוחדת בפסוק‪ ,‬מאה שנה‪ ,‬עשרים שנה ושבע שנים‪ ,‬ומסיים‪" :‬כולן שוין לטובה"‪ .‬אין פירוש‬ ‫הדבר שכל ימיה של שרה היו קלים‪ .‬היא עברה נדודים‪ ,‬רעב‪ ,‬עקרות‪ ,‬חטיפה‪ ,‬המתנה ממושכת לבן והתמודדות קשה בתוך ביתה‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬כל‬ ‫תקופה נעשתה חלק ממסכת אחת של טוב ושל שליחות‪ .‬שרה לא נתנה לפרק כואב להגדיר את כל חייה‪ ,‬אלא הפכה כל שלב לעוד חוליה בבניין הנצח‪.‬‬ ‫הדבר מתגלה בעוצמה בסוף הפרשה‪ .‬לאחר פטירת שרה נאמר על יצחק‪" :‬ויביאה יצחק האהלה שרה אמו" (בראשית כד‪ ,‬סז)‪ .‬רבי שלמה יצחקי‪ ,‬רש"י‬ ‫(בראשית כד‪ ,‬סז)‪ ,‬מביא שכל ימי חייה של שרה היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת‪ ,‬ברכה הייתה מצויה בעיסה וענן היה קשור על האוהל‪ .‬כשנפטרה‬ ‫פסק ו הסימנים‪ ,‬וכשבאה רבקה חזרו‪ .‬רבקה אינה מחליפה את שרה‪ ,‬אך היא ממשיכה את האור ששרה יצרה‪ .‬זהו המענה לשאלת שמה של הפרשה‪:‬‬ ‫חיי שרה לא הסתיימו במערת המכפלה‪ .‬הם המשיכו באוהל‪ ,‬בנר‪ ,‬בעיסה‪ ,‬ביצחק וברבקה‪.‬‬ ‫מכאן צומחת שאלה שכל אדם צריך לשאול את עצמו‪ :‬מה ימשיך לחיות בעולם מכוחי גם כשלא אהיה נוכח בחדר? האם בני הבית יזכרו רק את הדברים‬ ‫שדרשתי מהם‪ ,‬או גם את האופן שבו גרמתי להם להרגיש? האם ילדיי יקבלו ממני רק הוראות‪ ,‬או דרך חיים? האם בניתי סביבי תלות‪ ,‬או שהענקתי‬ ‫לאחרים כוחות לעמוד‪ ,‬לבחור ולהאיר בעצמם? מורשת איננה נאום שאדם משאיר אחריו‪ ,‬אלא הרגלים של אמונה‪ ,‬חסד ויושר שהוא נוטע בתוך לבבות‬ ‫אחרים בעודו חי‪.‬‬ ‫מן השער הזה נכנסים אל גיליון השבוע‪ ,‬הפותח בשאלה מפתיעה על עשרים שנות נישואין‪ .‬מה מתחדש ביום הזה‪ ,‬והאם זוג שחי יחד שנים רבות יכול‬ ‫לשוב אל נקודת ההתחלה‪ ,‬להשתחרר ממשקעי העבר ולראות זה את זה בעיניים חדשות? משם ניגש העלון אל אחת החידות המטלטלות בפרשה‪:‬‬ ‫מדוע פרחה נשמתה של שרה דווקא לאחר ששמעה כי יצחק לא נשחט? כיצד בשורת הצלה ושמחה יכולה להביא להסתלקות‪ ,‬ומה היא מגלה על‬ ‫עוצמת האימהות‪ ,‬מסירות הנפש והשלמת השליחות?‬ ‫שאלה נוספת נוגעת ברגעים העדינים ביותר של החיים‪ :‬האם ראוי לבכות על אדם זקן שנפטר בשיבה טובה? מה מלמדת האות הזעירה במילה‬ ‫"ולבכתה"‪ ,‬ומה ההבדל בין בכי על חיים שנגדעו לבין דמעות על אדם שהשלים מסע שלם והותיר אחריו חלל שאי אפשר למלא? בהמשך אנו נכנסים‬ ‫אל סודה של העיר שבה נקברה שרה‪ .‬מדוע נקראה קריית ארבע‪ ,‬האם על שם ענקים‪ ,‬זוגות‪ ,‬יסודות או דרכי מיתה? ומדוע הפכה אותה קריה לחברון‪,‬‬ ‫שם המבטא חיבור‪ ,‬אחדות ודבקות? שני מאמרים פותחים צוהר אל כוחו של מקום‪ ,‬אל השפעת הסביבה על נפש האדם ואל היכולת להפוך מציאות‬ ‫של פירוד למרחב של חיבור וקדושה‪.‬‬ ‫המאמר החותם את החלק המרכזי מעמיד קושיה הלכתית חריפה‪ :‬אם אברהם אבינו נחשב כהן‪ ,‬ואם קטורה היא הגר שאותה גירש‪ ,‬כיצד היה רשאי‬ ‫לשוב ולשאת גרושה? השאלה מוליכה אל גבולות קיום התורה קודם מתן תורה‪ ,‬אל זהותה של קטורה ואל האפשרות שאדם שב בתשובה עד שהוא‬ ‫אינו עוד אותו אדם שהיה בעבר‪.‬‬ ‫ובסיום ממתינות לקורא שבע עשרה שאלות קצרות ומסקרנות‪ :‬כיצד אומרים בחתונה "שהשמחה במעונו" כאשר המחותנים כורעים תחת ההוצאות?‬ ‫האם בן רשאי לבקש מהוריו להביא עבורו חבילה מחוץ לארץ? מה יעשה אדם שהוריו מתנגדים לשידוך? כיצד קידש אליעזר אישה ליצחק קודם‬ ‫שראה אותה? האם גילוי פרוטזה לאחר החתונה יוצר טענת מקח טעות? האם מותר לשמוע שיעור באמצע הסעודה? והאם הורים שנפטרו משתתפים‬ ‫בשמחת סיום המסכת של בנם?‬ ‫השאלות הקצרות נועדו לפתוח את התיאבון ולעורר את המחשבה‪ ,‬וכל התשובות עליהן נמצאות בסדרת הספרים "גם לנשמה מגיע אוכל"‪ .‬העלון‬ ‫שלפניכם הוא טעימה נוספת מן הסדרה המפארת שולחנות שבת רבים בכל רחבי העולם‪ ,‬ומבקשת להפוך כל שאלה בפרשה לפתח של לימוד‪ ,‬שיחה‬ ‫וחיים‪.‬‬ ‫עשרים שנה לנישואין‪ ,‬מה מתחדש ביום זה?‬ ‫התרגום יונתן (שם) תרגם‪ :‬והוון חיי שרה מאה שנין ועשרין שנין ושבע שנין‬ ‫בפתח פרשת חיי שרה‪ ,‬אנו ניצבים מול המילים המסתוריות המונות את‬ ‫תנייני חיי שרה‪ .‬נראה להרחיב כי התרגום שומר על חלוקת השנים‪ ,‬מה‬ ‫שנותיה של האם הגדולה‪ :‬ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים‬ ‫שמרמז כי כל קבוצת שנים בחייה של שרה נושאת בחובה איכות רוחנית שונה‪,‬‬ ‫שני חיי שרה‪ .‬רש"י‪ ,‬במבטו החד‪ ,‬מזהה כאן קו מקביל ומפתיע‪ :‬בת מאה שנה‬ ‫אשר יחד יוצרות את השלמות של דמותה‪.‬‬ ‫כבת עשרים שנה לחטא‪ .‬מהו הסוד החבוי בציון דרך זה‪ ,‬גיל העשרים‪ ,‬שבו‬ ‫החזקוני (שם) פירש‪ :‬ויהיו חיי שרה מאה שנה – לומר לך‪ ,‬כי שנות חייה היו‬ ‫נפרצת הדרך אל הבגרות הרוחנית ואל החיים בלא חטא? השאלה הנוקבת‬ ‫כולם חיים‪ ,‬בלא תערובת של צער או חטא‪ .‬נראה להסביר כי על פי דרכו‪,‬‬ ‫מתעצמת אל מול דבריו המופלאים של המהר"י בסאן‪ ,‬רבו של הרמח"ל‪,‬‬ ‫התורה מדגישה את האיכות המיוחדת של השנים‪ ,‬שבהן האדם נמצא במצב‬ ‫המבאר כי כשם שגר הוא כקטן שנולד‪ ,‬כך קיימת התחדשות מופלאה בחיי‬ ‫של טהרה כזו שכל ימיו מוגדרים כחיים ממש‪.‬‬ ‫אדם בדמות רווח של עשרים שנה שניתנו לו מן השמיים‪ .‬אנו יוצאים למסע‬ ‫האברבנאל (שם) חידש‪ :‬כי פירוט השנים בא להורות על כך ששרה השיגה את‬ ‫מרתק א ל תוך עומק הימים הללו‪ ,‬מבקשים להבין‪ :‬האם עשרים שנה הן רק‬ ‫שלמותה הנפשית בתחנות שונות‪ ,‬וכי גיל עשרים בתוך שנותיה הוא גיל‬ ‫מניין שנים‪ ,‬או שמא הן סף רוחני המעניק לאדם הזדמנות להיוולד מחדש‪,‬‬ ‫המפתח שבו האדם מתעצב במלוא בגרותו הרוחנית‪ .‬נראה להוסיף כי מניין‬ ‫בטהרה‪ ,‬בתוך חיי הנישואין וביחסיו עם בוראו?‬ ‫השנים המפוצל מעיד על כך ששרה לא קפאה על שמריה‪ ,‬אלא בכל תקופה‬ ‫הכתוב פותח בתיאור חייה של שרה אמנו‪ :‬ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים‬ ‫ותקופה הוסיפה נדבך של קדושה‪.‬‬ ‫שנה ושבע שנים שני חיי שרה (בראשית כג‪ ,‬א)‪ .‬פסוק זה‪ ,‬המפרק את שנות‬ ‫חז"ל בדרכם המופלאה מזהים שלוש דמויות מפתח אשר זוכים להארה‬ ‫חייה של שרה למניין מפורט של מאות‪ ,‬עשרות ושנים‪ ,‬מעורר תהייה מדוע‬ ‫מיוחדת‪ ,‬מעין "אתחול" רוחני המאפשר להם לזכות בכפרת עוונות‪ ,‬בדומה‬ ‫בחרה התורה בלשון זו‪ ,‬ומהו הערך הרוחני הטמון בכל חלק וחלק ממניין זה‪.‬‬ ‫לקטן הנולד מחדש‪ .‬הבחנה זו מניחה יסוד להבנת המעמד המיוחד של החתן‪,‬‬ ‫רש"י (שם ד"ה בת מאה) ביאר‪ :‬בת ק' כבת כ' לחטא מה בת כ' לא חטאה שהרי‬ ‫שיום חופתו מהווה עבורו הזדמנות בלתי רגילה להיטהר ולהתחיל דף חדש‬ ‫אינה בת עונשין אף בת ק' בלא חטא‪ .‬ביאר רש"י כי מניין השנים אינו רק‬ ‫בחיים‪.‬‬ ‫כרונולוגי‪ ,‬אלא הוא מהווה מדד לדרגה הרוחנית של שרה‪ ,‬שכאשר הגיעה‬ ‫התלמוד הירושלמי (ביכורים פרק ג‪ ,‬הלכה ג) ביאר‪ :‬אמר רבי שמואל בר‬ ‫לגיל מאה‪ ,‬עמדה בדרגת טהרה כשל אדם צעיר שטרם בא לידי חטא‪.‬‬ ‫נחמני‪ ,‬חכם חתן ונשיא גדולה מכפרת‪ .‬ביאר הירושלמי כי דמויות אלו‪ ,‬בשל‬ ‫הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף‬ ‫תפקידן או מצבן הרוחני המיוחד‪ ,‬זוכים לכך שמידת הדין נמתקת מעליהם‬ ‫(הלכות נישואין) ביאר‪ :‬כי גם בדורנו עלינו‬ ‫והם מתנקים מעוונותיהם‪ ,‬בדומה למי שנולד מחדש ואין לו עבר של חטא‪.‬‬ ‫להתייחס ליום החופה כיום של התעלות‬ ‫המהר"י בסאן זצ"ל בספרו לחמי תודה (סימן ה) ביאר‪ :‬כשם שגר כקטן שנולד‬ ‫והתחדשות‪ ,‬שבו החתן זוכה לכפרת עוונות‪.‬‬ ‫דמי‪ ,‬הנהו נמי כקטן שנולד דמי‪ ,‬וכיון דגר לגבי שמיא מסתברא שמן שמיא‬ ‫נראה להרחיב כי לפי תפיסתו‪ ,‬הכרה זו מחייבת‬ ‫עבדי ליה רווחא כ' שנה כקטן שנולד‪ ,‬הוא הדין להנך תלתא דעבדי להו רווחא‬ ‫את החתן להבין שהוא אינו עוד אותו אדם‬ ‫כ' שנה‪ .‬ביאר המהר"י בסאן כי כשם שהגר שעבר תהליך של התגיירות מקבל‬ ‫שהיה בטרם החופה‪ ,‬אלא הוא נכנס לתקופה‬ ‫הזדמנות רוחנית חדשה ודף חלק‪ ,‬כך חכם‪ ,‬חתן ונשיא זוכים מן השמיים למעין‬ ‫חדשה של חיים‪ ,‬ועל כן עליו להשתדל להמשיך‬ ‫מרווח נשימה רוחני של עשרים שנה‪ ,‬תקופה שבה הם נחשבים כמי שלא‬ ‫את האור והטהרה שזכה להם ביום חופתו גם‬ ‫חטאו‪ ,‬בדומה למדרגתה של שרה אמנו בגיל מאה‪.‬‬ ‫אל תוך חיי הנישואין השגרתיים‪.‬‬ ‫הענף יוסף על העין יעקב (ביכורים שם) פירש‪ :‬כי הכפרה שזוכים לה החכם‪,‬‬ ‫אחר שפרסנו את היריעה ההלכתית והמחשבתית סביב הכפרה המיוחדת ביום‬ ‫החתן והנשיא נובעת מכך שהם נושאים עליהם משא של ציבור או של בניית‬ ‫הנישואין‪ ,‬אנו ניצבים בפני השאלה כיצד אנו מתרגמים את הידיעה ש"חתן‬ ‫בית חדש‪ ,‬ולכן מן השמיים מוחלים להם על חטאיהם כדי שיוכלו לעמוד‬ ‫כקטן שנולד דמי" לחיי המעשה‪ .‬אם החופה היא רגע של אתחול‪ ,‬כיצד אנו‬ ‫במשימתם בטהרה‪ .‬נראה להרחיב כי לפי שיטתו‪ ,‬החתן אינו אדם פרטי ביום‬ ‫שומרים על תודעה זו גם כשהשגרה מתחילה‪ ,‬וכיצד משתקפת היכולת‬ ‫חופתו‪ ,‬אלא הוא נציג של קדושה‪ ,‬ועל כן העבר שלו נמחק כדי לאפשר לו‬ ‫להיוולד מחדש בבניית הבית המשותף?‬ ‫לבנות את ביתו בטהרה מוחלטת‪.‬‬ ‫נראה ליישב כי הנפקא מינה המרכזית למעשה נוגעת לאופן שבו בני הזוג‬ ‫הראשונים מנתחים את מושג גיל העשרים כמפתן קריטי בחיים‪ ,‬שבו האדם‬ ‫צריכים להתבונן זה על זה‪ .‬אם ביום החופה החתן (והכלה) זוכים לדרגת "קטן‬ ‫עובר מהנהגה של בחירה גולמית להנהגה של בגרות וקבלת עול‪ ,‬תוך שהם‬ ‫שנולד" וכל עוונותיהם מתכפרים‪ ,‬הרי שזהו צו מוסרי עבורם להמשיך את‬ ‫משלבים את הדין ההלכתי עם המדרש הנשגב‪.‬‬ ‫המבט הזה גם הלאה‪ .‬בני זוג שמשכילים להבין שהם קיבלו דף חלק‬ ‫רבינו בחיי בביאורו על התורה (בראשית כג‪ ,‬א) ביאר‪ :‬כי גיל עשרים הוא‬ ‫מ השמיים‪ ,‬נדרשים להתנהל מתוך הכרה שהם אינם כבולים לטעויות העבר‬ ‫השלב שבו נחתם גזר דינו של האדם בבית דין של מעלה לעונשין‪ ,‬ומשום כך‬ ‫של בן או בת הזוג‪ .‬זהו כלי מעשי רב עוצמה לשלום בית – היכולת לראות את‬ ‫גיל זה מסמל את תחילת האחריות המלאה‪ .‬נראה להרחיב כי לפי דבריו‪,‬‬ ‫האחר כמי שנולד מחדש‪ ,‬נקי מרבב‪ ,‬ללא משקעי העבר‪ ,‬ולבנות את הקשר‬ ‫העובדה ששרה בגיל מאה נחשבה כבת עשרים לחטא‪ ,‬מלמדת כי היא זכתה‬ ‫מתוך דף חדש בכל יום מחדש‪.‬‬ ‫ל שמר את עוצמת הנעורים שלפני האחריות המכבידה‪ ,‬בשילוב עם הבשלות‬ ‫עוד נראה להסביר כי נפקא מינה נוספת עולה בגישה לתשובה והתחדשות‪.‬‬ ‫של אדם מבוגר‪ ,‬מה שיוצר רצף של טהרה שאינה נפגמת‪.‬‬ ‫רבים חשים כי עברם מונע מהם להגיע לשלמות רוחנית בביתם החדש‪ ,‬אך‬ ‫הרד"ק (שם) פירש‪ :‬כי העשרים שנה בחיי אדם הם הזמן שבו יצרי האדם‬ ‫הסוגיה מורה לנו כי יום החופה והמעמד המיוחד של החתן מעניקים "רווח‬ ‫מתייצבים‪ ,‬וממילא אין הוא בא לידי עונשין‪ .‬ביאר הרד"ק כי המקור לכך שאין‬ ‫של עשרים שנה" שבהן האדם פטור מאימת העבר‪ .‬למעשה‪ ,‬על החתן והכלה‬ ‫מענישין על פחות מעשרים שנה נובע מההנחה שבגיל זה האדם עדיין רך‬ ‫לנצל את המומנטום של ימי השמחה כדי לקבוע הנהגות של קדושה ושל‬ ‫ובלתי מגובש‪ ,‬ושרה אמנו‪ ,‬שהגיעה לדרגה רוחנית כזו‪ ,‬החזירה את עצמה‬ ‫לימוד תורה‪ ,‬בידיעה שכעת הם נמצאים במצב צבירה של טהרה המאפשר‬ ‫למצב זה שבו אין בה שום פגם או עוון שיוכל להעיב על קדושתה‪.‬‬ ‫להם להטמיע הרגלים חיוביים ביתר קלות‪ ,‬שהרי הם בבחינת מתחילים בדרך‬ ‫הספורנו (שם) חידש‪ :‬כי שרה זכתה לכך שכל ימיה היו תמימים‪ ,‬ובגיל מאה‪,‬‬ ‫חדשה‪.‬‬ ‫שהיה גיל שבו גופו של אדם נוטה להחלש ולהתקלקל‪ ,‬היא שמרה על חיוניות‬ ‫לבסוף‪ ,‬נראה לבאר כי תרגום הסוגיה למציאות החיים דורש מאיתנו להכיר‬ ‫רוחנית המקבילה למי שטרם נכנס לעול האחריות והעוונות‪ .‬נראה להסביר‬ ‫בכך שגם לאחר עשרים שנות נישואין‪ ,‬המושג "עשרים שנה" מהדהד כקריאה‬ ‫כי השלמות של שרה לא הייתה שבירת הטבע‪ ,‬אלא התעלות מעל מגבלותיו‪,‬‬ ‫להתחדשות‪ .‬כפי ששרה אמנו בגיל מאה הייתה כבת עשרים‪ ,‬כך גם זוגות‬ ‫כך שהיא זכתה לחיים שכולם היו דבוקים בשכינה‪ ,‬ללא כל תערובת של רשע‬ ‫הנשואים שנים רבות נקראים לשאוב מתוך הדרגת ה"קטן שנולד" שזכו לה‬ ‫או פגם‪.‬‬ ‫בי ום חופתם‪ ,‬ולהתחיל מחדש את הקשר ביניהם‪ .‬הידיעה שהאדם אינו מקובע‬ ‫האחרונים העמיקו ביסוד הדין המדמה את החתן לגר‪ ,‬תוך שהם מסיקים‬ ‫בעברו היא מפתח לשבירת שגרה ולמציאת חן ונעורים גם בחלוף הזמן‪ ,‬מתוך‬ ‫מסקנות לעומק כוחה של הכפרה ביום החופה‪ ,‬המאפשרת לאדם לפתוח דף‬ ‫הבנה שהקדושה שנרכשה ביום החופה היא כוח חי ופועם שאינו מתבלה‪.‬‬ ‫חדש בחיים‪.‬‬ ‫בעומק הסוגיה טמון רעיון נשגב המבקש להגדיר את מהות הזמן וההתחדשות‬ ‫הגאון רבי יוסף חיים בספרו בן איש חי (שנה ראשונה‪ ,‬פרשת ויצא) ביאר‪ :‬כי‬ ‫בחיי האדם ובחיי הנישואין‪ .‬נראה לבאר כי המושג של רווח עשרים שנה‬ ‫כשם שהגר נכנס תחת כנפי השכינה ומתנקה מכל עברו‪ ,‬כך החתן ביום חופתו‬ ‫המוענק מן השמיים אינו רק מחיקת עבר‪ ,‬אלא יצירת מרחב נפשי שבו האדם‬ ‫נכנס תחת כנפי השכינה וזוכה לכפרת עוונות גמורה‪ .‬נראה להרחיב כי הבן‬ ‫משתחרר מהגדרותיו הקודמות‪ ,‬מהרגליו וממגבלותיו‪ ,‬כדי להגיע למדרגה של‬ ‫איש חי רואה ביום הנישואין לא רק אירוע משפחתי‪ ,‬אלא אירוע רוחני מכונן‪,‬‬ ‫נשמה ראשונית וטהורה המחוברת לשורשה האלוהי‪.‬‬ ‫שבו החתן הופך לאדם חדש‪ ,‬נקי מכל רבב‪ ,‬מה שמאפשר לו להקים את ביתו‬ ‫המהר"ל מפראג בספרו גבורות ה' (פרק יג) ביאר‪ :‬כי הזמן אינו רק חולף‪ ,‬אלא‬ ‫על יסודות של טהרה‪.‬‬ ‫הוא מהווה מדד להתפתחות הנפש; כאשר אדם מגיע למדרגה של שרה אמנו‪,‬‬ ‫הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ב‪ ,‬אבן העזר סימן‬ ‫הוא עובר מעבר לזמן המוגבל אל זמן איכותי שבו העבר אינו מעיב על ההווה‪.‬‬ ‫א) ביאר‪ :‬כי יסודו של המהר"י בסאן‪ ,‬שחתן כקטן שנולד דמי וזוכה לרווח של‬ ‫נראה להרחיב‪ ,‬כי לפי תפיסתו‪ ,‬גיל העשרים מסמל את גבול הבגרות‪ ,‬והיות‬ ‫עשרים שנה‪ ,‬מהווה נדבך חשוב בהבנת חשיבות יום הנישואין בהלכה‪ .‬נראה‬ ‫האדם כבן עשרים בלא חטא מורה על כך שהאדם הצליח להגיע לשיא היכולת‬ ‫להוסיף‪ ,‬כי דעתו היא שאין זה רק מליצה‪ ,‬אלא יש לדין זה השלכות הלכתיות‬ ‫האנושית בטהרתה‪ ,‬שבה אין שום חציצה בין רצון ה' לרצונו הפרטי‪.‬‬ ‫בהבנת מעמדו של החתן‪ ,‬שיום זה הוא יום סליחה ומחילה עבורו‪ ,‬וכל עברו‬ ‫הנצי"ב מוולוז'ין בספרו העמק דבר (בראשית כג‪ ,‬א) ביאר‪ :‬כי חייה של שרה‬ ‫מתכפר לו כליל‪ ,‬מה שמאפשר לו לצעוד לעתיד ללא משא העבר‪.‬‬ ‫נמנו בדרך זו כדי ללמדנו כי כל שנותיה היו מכוונות להגיע לשלמות זו‪ ,‬וכי מי‬ ‫החפץ חיים הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה‬ ‫שזוכה לחיות בדרך זו‪ ,‬הקב"ה פורס עליו שכינתו ומגן עליו מן החטא‪ .‬נראה‬ ‫(סימן תקפ"א‪ ,‬סעיף קטן ב) פירש‪ :‬כי יום חופתו של אדם הוא כיום כיפור‬ ‫להוסיף‪ ,‬כי דבריו מבארים שההתחדשות הזו היא בבחינת התערותא דלעילא‬ ‫עבורו‪ .‬נראה להרחיב כי לפי שיטתו‪ ,‬החתן צריך להתכונן ליום זה בתשובה‬ ‫– דחיפה משמים – המאפשרת לאדם שפועל בדרכי החכמה והקדושה לזכות‬ ‫ובתפילה‪ ,‬שכן הוא מקבל כוח מיוחד מן השמיים לפתוח דף חדש‪ ,‬וכל עוונותיו‬ ‫ברווח שמימי שבו אין החטא שולט בו‪.‬‬ ‫נמחלים‪ ,‬מה שמאפשר לו להעמיד בית כשר וקדוש שיהיה מושתת על הטהרה‬ ‫השפת אמת בפרשת חיי שרה (שנת תרנ"ו) חידש‪ :‬כי בכל שנה ובכל יום ישנה‬ ‫שזכה לה ביום זה‪.‬‬ ‫הארה של יום הנישואין‪ ,‬שבו האדם נזכר בטהרה הראשונית של היותו כקטן‬ ‫בשער זה אנו מבקשים לזקק את התובנות העולות מגדולי דורנו‪ ,‬המיישמים‬ ‫שנולד‪ .‬נראה להסביר‪ ,‬כי המציאות של חיים זוגיים היא היא המקום שבו‬ ‫את היסוד ההלכתי של הכפרה המיוחדת ביום החופה‪ ,‬תוך שהם מדגישים את‬ ‫האדם נקרא להיוולד מחדש בכל יום‪ ,‬שכן השותפות הזו דורשת ממנו לוותר‬ ‫ההתחדשות הנפשית הנדרשת מן החתן והכלה בבואם להקים את ביתם‪.‬‬ ‫על האגו ועל עברו כדי להתחבר אל זולתו‪ ,‬ובכך הוא זוכה לדרגה הגבוהה של‬ ‫הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק בספרו עין איה (ברכות ח‪ ,‬א) ביאר‪ :‬כי‬ ‫שרה אמנו‪ ,‬שחייה היו חיים של התמזגות מוחלטת עם האמת האלוהית‪.‬‬ ‫ההתחדשות של החתן היא כוח אלוקי המאפשר לאדם לפרוץ את גבולות‬ ‫ההתבוננות בסוד "עשרים שנה" ובכוחה של ההתחדשות אינה רק עיון בדרגות‬ ‫העבר שלו‪ .‬נראה להסביר‪ ,‬כי לפי שיטתו‪ ,‬הגדולה של חתן אינה רק במעמדו‬ ‫רוחניות גבוהות‪ ,‬אלא היא קריאת כיוון לנפש האדם המבקש לשמר את חיותו‬ ‫האישי‪ ,‬אלא ביכולתו להשפיע על המציאות כולה סביבו‪ ,‬שכן ביום שבו הוא‬ ‫ואת אמונתו בתוך מרוצת הזמן‪ .‬נראה להסביר‪ ,‬כי המנגנון הנפשי המאפשר‬ ‫כקטן שנולד‪ ,‬הוא מחובר לשורש הנשמה שקדם לכל עוון‪ ,‬ובכך הוא משרה‬ ‫לאדם להיוולד מחדש נעוץ ביכולת להפנות את המבט מן המטען הכבד של‬ ‫קדושה על ביתו החדש‪.‬‬ ‫העבר אל האופק המואר של ההווה‪ ,‬מתוך אמונה שהקב"ה מעניק לנו בכל יום‬ ‫מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (חלק ג‪ ,‬סימן עו) ביאר‪ :‬כי היסוד של‬ ‫– ובמיוחד בצמתי חיים משמעותיים – מרחב שמימי שבו אין אנו מוגדרים‬ ‫המהר"י בסאן‪ ,‬שחתן זוכה לרווח של עשרים שנה‪ ,‬מבוסס על כך שהקב"ה‬ ‫עוד על פי טעויותינו‪.‬‬ ‫רוצה בבנייתו של הבית היהודי‪ ,‬ולכן הוא מעניק לבני הזוג את הכלים להתחיל‬ ‫רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו צדקת הצדיק (אות ל"ו) ביאר‪ :‬כי ההתחדשות‬ ‫מחדש ללא העיכובים של העבר‪ .‬נראה להוסיף‪ ,‬כי דבריו מבארים שזהו חסד‬ ‫של האדם היא עדות לכך שהנשמה אינה משתעבדת לזמן‪ ,‬אלא היא למעלה‬ ‫אלוקי המעניק לחתן ולכלה הזדמנות בלתי מוגבלת לשוב בתשובה ולהיטהר‪,‬‬ ‫ממנו‪ ,‬ולכן בכל פעם שאדם שב באמת‪ ,‬הוא חוזר אל הנקודה שבה הוא "כקטן‬ ‫כחלק בלתי נפרד מן ההכנה לחופה‪ ,‬מה שמאפשר להם להקים בית שכולו‬ ‫שנולד"‪ .‬נראה להוסיף‪ ,‬כי החיבור לאמונה מתבטא בידיעה שאף אם עברו‬ ‫אור‪.‬‬ ‫לבסוף‪ ,‬נראה לבאר כי המצפן הפנימי מתחדד כאשר אנו מבינים את‬ ‫עלינו שנים של שגרה או של ריחוק‪ ,‬הכוח הפנימי‬ ‫ההשלכות המעשיות של החירות הזו‪ .‬החלטה מוסרית לראות את בן הזוג‬ ‫להיוולד מחדש טמון בתוכנו כפיקדון מאת הבורא; כל‬ ‫כאילו נולד זה עתה היא השקעה לטווח ארוך בבניית אמון שאינו יודע שובע‪.‬‬ ‫שנדרש מאיתנו הוא ההחלטה לפתוח את הלב ולהכיר‬ ‫כאשר אנו מוותרים על הזיכרון הנוטר לטובת המבט המטהר של החופה‪ ,‬אנו‬ ‫בכך שהחן האלוהי תמיד פתוח לקראתנו‪.‬‬ ‫הופכ ים את הנישואין למרחב מוגן שבו כל אחד מבני הזוג יכול לצמוח‬ ‫נראה להרחיב‪ ,‬כי ההנהגה הנכונה היא לראות בכל‬ ‫בבטחה‪ .‬זוהי עמדה מוסרית שאינה מפקירה את האמת‪ ,‬אלא מרוממת אותה‬ ‫יום נישואין נוסף‪ ,‬ובכל נקודת ציון בזמן‪ ,‬הזמנה‬ ‫מדרגת חשבון משפטי לדרגת חיים של קדושה‪ ,‬שבה העבר הוא רק שלב‬ ‫לעבודה פנימית של התחדשות‪ .‬הנפש זקוקה‬ ‫בבניית ההווה המפואר‪.‬‬ ‫לטקסים של התחלה חדשה‪ ,‬והחיבור לאמונה נעשה‬ ‫מתוך עיון מקיף בסוד העשרים שנה ובדרגתה של שרה אמנו‪ ,‬אנו יוצאים עם‬ ‫עמוק יותר כאשר אדם מבין שהזוגיות שלו אינה‬ ‫תובנות מעשיות המאירות את דרכנו בבית ובחברה‪ .‬ראשית‪ ,‬אנו למדים כי ימי‬ ‫סטטית‪ ,‬אלא היא יצירה דינמית המשתנה ומתפתחת‪.‬‬ ‫השנה לנישואין אינם רק ציון דרך כרונולוגי‪ ,‬אלא הזדמנות רוחנית אדירה‬ ‫כאשר בני זוג משכילים להביט זה על זה ביום השנה‬ ‫לשוב אל נקודת החופה‪ ,‬אל מצב שבו אנו נקיים מרבב ופתוחים לבנייה‬ ‫לנישואיהם מתוך המבט של שרה אמנו – המבט שאינו זוכר חטא ואינו‬ ‫מחדש‪ .‬שנית‪ ,‬התובנה שניתן לזכות ברווח שמימי שבו אין החטא שולט‪,‬‬ ‫מחשבן חשבונות עבר – הם מאפשרים לשכינה לשכון בביתם‪ ,‬שכן במקום‬ ‫מלמדת אותנו לאמץ את הגישה שאין להישאר כבולים לעבר; בכל יום ובכל‬ ‫שבו אין פירוד ואין משקעים‪ ,‬מתגלה האור האלוהי במלוא עוצמתו‪.‬‬ ‫רגע‪ ,‬הכוח בידינו לבחור מחדש בחיים ובטהרה‪ ,‬מתוך אמון מלא בכך שהבורא‬ ‫המוסר היהודי‪ ,‬כפי שהוא מתגלה מתוך סוד הכפרה ביום הנישואין ודרגת‬ ‫חפץ בביתנו ומעניק לנו את הכלים להצליח‪.‬‬ ‫שרה אמנו‪ ,‬תובע מאיתנו לפתח מצפן פנימי המנווט את חיינו מתוך תמימות‬ ‫עיקר העניין‪ :‬הסוד הגדול של עשרים שנה בחיי אדם‪ ,‬ובמיוחד ביום הנישואין‪,‬‬ ‫וטהרה‪ ,‬גם כאשר אנו כבר עמוק בתוך שטף החיים‪ .‬נראה ליישב כי המצפן‬ ‫הוא היכולת האלוהית להיוולד מחדש בכל רגע‪ .‬חז"ל והמהר"י בסאן לימדונו‬ ‫הפנימי הנבנה כאן הוא ההבנה שהמוסר האמיתי אינו נמדד בתיעוד דקדקני‬ ‫כי החתן והכלה זוכים למרווח נשימה שמימי‪ ,‬מעין חסד שבו מוחלים להם כל‬ ‫של העבר‪ ,‬אלא בנכונות לחיות את ההווה במלוא הבהירות והאחריות‪.‬‬ ‫עוונותיהם כדי שיוכלו לבנות את ביתם על יסודות של טהרה‪ .‬כאשר אנו‬ ‫הבחירה ביום השנה לנישואין או בנקודות ציון דומות לאמץ מבט של "קטן‬ ‫מתבוננים בשרה אמנו‪ ,‬שהגיעה לגיל מאה ושמרה על רעננות של בת עשרים‬ ‫שנולד" אינה בריחה מהמציאות‪ ,‬אלא בחירה מוסרית אמיצה להשתחרר מנטל‬ ‫ללא חטא‪ ,‬אנו מבינים כי השלמות אינה נמדדת רק בשנים שעברו‪ ,‬אלא‬ ‫הציפיות והאכזבות שצברנו‪ ,‬ולבחור מחדש בטוב המשותף‪.‬‬ ‫באיכות החיים ובחיוניות הנשמה המשתחררת מכבלי העבר‪ .‬הזוגיות היהודית‬ ‫נראה להרחיב‪ ,‬כי המוסר כאן דורש מאיתנו להפעיל את מידת החסד כלפי‬ ‫נבנית מתוך מבט המעניק לשני בכל בוקר מחדש את האפשרות להופיע כמי‬ ‫עצמנו וכלפי בן או בת הזוג‪ .‬בעולם שבו אנו ממהרים לשפוט ולשקול את‬ ‫שנולד זה עתה‪ ,‬נקי וטהור‪ ,‬מוכן ומזומן להתחבר אל זולתו ואל בוראו באהבה‬ ‫מעשי הזולת על סמך ניסיון העבר‪ ,‬התורה מציבה בפנינו מודל מוסרי של‬ ‫שאינה תלויה בדבר‪.‬‬ ‫התחדשות בלתי פוסקת‪ .‬אדם מוסרי הוא זה שאינו כובל את רעהו להגדרות‬ ‫הדרך לזוגיות נצחית ומרעננת עוברת דרך הידיעה שהעבר אינו קובע את‬ ‫של העבר‪ ,‬אלא מאפשר לו בכל יום מחדש להשתנות ולהתעלות‪ .‬המצפן שלנו‬ ‫העתיד‪ ,‬שכן בכל יום נפתחת בפנינו האפשרות להשתחרר מהרגלים‬ ‫מכוון אותנו להבין שכל עוד אדם חי בארץ החיים‪ ,‬הוא ניחן בכוח הבחירה‬ ‫וממשקעים ולבחור מחדש באמת‪ .‬מי שבונה את ביתו על יסוד ההתחדשות‬ ‫להיטהר‪ ,‬וכמו ששרה אמנו בגיל מאה לא איבדה את רעננותה הרוחנית‪ ,‬כך‬ ‫והטהרה שניתנה לו ביום חופתו‪ ,‬זוכה שגם בחלוף שנים רבות‪ ,‬ביתו יהיה‬ ‫גם אנחנו מצווים לשמור על הלב רענן ועל הקשר הזוגי נטול משקעים מרים‪.‬‬ ‫תמיד פורח‪ ,‬רענן ומלא בחיות אלוקית אינסופית‪.‬‬ ‫מדוע שרה אמנו מתה כששמעה שבנה לא נשחט והרי שרה הרי הייתה צריכה להיות שמחה על כך?‬ ‫והנפש הגדולה הזו לא יכלה להכיל את המתח שבין החיים למוות‪ ,‬ולכן בבת‬ ‫הרוח המנשבת בין עצי האלון שבחברון נושאת עמה הד לדורות‪ .‬יום אחד‪,‬‬ ‫אחת נפרדה מן העולם‪.‬‬ ‫והעולם השתנה‪ .‬אברהם חוזר מההר‪ ,‬ידיו ריקות מקרבן אך מלאות בבשורה‪,‬‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא (בראשית כג‪ ,‬ב) ביאר‪ :‬כי מתה מרוב השמחה כשראתה‬ ‫ויצחק עמו‪ ,‬פניו כפני מלאך האלוהים‪ .‬אך באוהל‪ ,‬בלב השקט המתוח של‬ ‫כי יצחק חי‪ ,‬או שמא מרוב הצער והפחד שמא ימות בנה‪ ,‬והלב לא עמד‬ ‫חייה‪ ,‬המתינה שרה‪ .‬היא עמדה שם‪ ,‬נושמת את אוויר הבוקר‪ ,‬ליבה פועם‬ ‫בטלטלה הנוראה הזו‪ .‬כאן אנו רואים את עוצמת הניגודים שהקיפו את דמותה‬ ‫ב דופק קצוב‪ ,‬צופה אל האופק‪ .‬היא לא ידעה את אשר התרחש על המזבח‪,‬‬ ‫של שרה‪ ,‬שכל הווייתה הייתה מכוונת אל בנה יחידה‪ ,‬וכל תנודה קלה במצבו‬ ‫היא לא חזתה באש העולה‪ ,‬אך נשמתה‪ ,‬הקשורה בנשמת בנה בעבותות של‬ ‫הכריעה את חייה‪.‬‬ ‫אהבה וקדושה‪ ,‬חשה את הרעד‪ .‬ופתאום‪ ,‬כשהגיעה הבשורה‪ ,‬כשהמילים‬ ‫הרמב"ן (בראשית כג‪ ,‬ב) פירש‪ :‬כי הכתוב מלמדנו ששרה לא ראתה את יצחק‬ ‫נחתכו באוויר‪ ,‬משהו בתוכה נשבר‪ .‬לא היה זה צער רגיל של אם‪ ,‬ולא היה זה‬ ‫כל ימי העקידה‪ ,‬וכששמעה את אשר קרהו‪ ,‬נפרדה נפשה מרוב בהלה‪ .‬נראה‬ ‫פחד גרידא‪ .‬היה זה רגע שבו השמים נפתחו‪ ,‬והנשמה‪ ,‬שכל חייה היו מוקדשים‬ ‫להסביר‪ ,‬כי המרחק בין האם לבנה באותם רגעים יצר חלל‪ ,‬ומשנתמלא החלל‬ ‫ללידת הבטחה‪ ,‬מצאה את עצמה ניצבת מול השבר הנורא של המציאות‪.‬‬ ‫בבשורה על הקרבה אל המזבח‪ ,‬לא יכלה הנפש לשאת את כובד המשא‪.‬‬ ‫השאלה מנקרת וצועקת בלב המבקש להבין את סוד הפרידה הזו‪ :‬כיצד רגע‬ ‫הכלי יקר (בראשית כג‪ ,‬ב) ביאר‪ :‬כי העקידה הייתה בבחינת יצחק כמי שכבר‬ ‫של הצלה הפך לרגע של כיליון? מדוע דווקא כשיצחק שב חי‪ ,‬פרחה נשמת‬ ‫יצא מן העולם‪ ,‬ושרה‪ ,‬שהייתה דבקה בו בכל נשמתה‪ ,‬חשה את פרידתו ממנה‬ ‫אמו? האם היה זה גודל הנס ששרף את כלי הקיבול‪ ,‬או שמא שרה ראתה דבר‬ ‫והלכה אחריו‪ .‬נראה כי בביאורו הוא חושף בפנינו כי המיתה לא הייתה מקרית‪,‬‬ ‫מה שעיני בשר אינן מסוגלות להכיל? היא לא מתה מחמת הידיעה שיצחק‬ ‫אלא ביטוי לעומק ההתקשרות שבין אם לבנה‪ ,‬שאין האחד יכול להמשיך‬ ‫נשחט‪ ,‬אלא מחמת עוצמת המפגש עם האמת המוחלטת של העקידה‪ .‬הלב‬ ‫להתקיים כשהשני נוגע בקצה הגבול של החיים‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬שפעם רק בשביל יצחק‪ ,‬דמם בבת אחת‪ ,‬והאוהל‪ ,‬שהיה מלא באור‪ ,‬נותר‬ ‫אונקלוס (בראשית כג‪ ,‬ב) תרגם‪ :‬ואתפטרא שרה‪ ,‬ופירש את המושג מיתה‬ ‫דומם‪ .‬העננים בש מיים עצרו את מהלכם‪ ,‬והרוח‪ ,‬שהחלה לנשוב בקינה רכה‪,‬‬ ‫כהיפטרות והסתלקות מהעולם הזה‪ ,‬מה שמרמז כי לא מדובר בסוף פשוט‪,‬‬ ‫עודה שואלת על סוד הפריחה של נשמת האם הגדולה‪ ,‬שמצאה את מנוחתה‬ ‫אלא בתהליך רוחני של פרידה מהוויית העולם הזה אל מול עוצמת הרוח של‬ ‫ברגע שבו הסתיימה משימת חייה‪.‬‬ ‫העקידה‪.‬‬ ‫כדי להבין את עוצמת השעה שבה פרחה נשמתה של שרה אמנו‪ ,‬עלינו לשוב‬ ‫כאשר אנו פונים אל דברי רבותינו בש"ס‪ ,‬מתגלה לעינינו תמונה המאירה את‬ ‫אל הפסוקים המזעזעים את אמות הסיפים בפרשת חיי שרה‪ .‬התורה מתארת‬ ‫המתרחש בנפש האם בעת המבחן הגדול‪ .‬בגמרא במסכת סנהדרין (דף פט‪,‬‬ ‫את המפגש הטראגי של אברהם עם המציאות לאחר עמידתו בניסיון‪ :‬ויהיו‬ ‫ע"ב) נאמר‪ :‬ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה‪ ,‬מהיכן בא? מהר המוריה בא‪.‬‬ ‫חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה‪ :‬ותמת שרה בקרית‬ ‫ונראה לבאר כי החזרה מהר המוריה אל האוהל היא המפתח להבנת סערת‬ ‫ארב ע הוא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה (בראשית‬ ‫הנפש של שרה אמנו‪ .‬ההתנתקות המוחלטת של אברהם מהעקידה וחזרתו‬ ‫כג‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬ ‫אל המציאות הרגילה היא המפגש שבו שרה מגלה את אשר עבר על בנה‪,‬‬ ‫רש"י (בראשית כג‪ ,‬ב) פירש‪ :‬נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק‪ ,‬לפי שעל ידי‬ ‫והעובדה ששרה לא הייתה שותפה למעשה העקידה פיזית‪ ,‬הופכת את‬ ‫בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט‪ ,‬פרחה נשמתה‬ ‫הבשורה למכה חזקה פי כמה בנפשה‪ ,‬שכן היא שמעה את הדברים כעובדה‬ ‫ממנה ומתה‪ .‬ומבאר הדרשן ברוחו‪ ,‬כי שרה לא שמעה סיפור מעשה בלבד‪,‬‬ ‫מוגמרת של סכנת מוות‪.‬‬ ‫אלא חשה בנפשה את רעד הסכין ואת הוויתור המוחלט של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫לשחוט את בנם‪ ,‬חששה שלא יעמדו הבעל והבן‬ ‫בתלמוד ירושלמי במסכת סנהדרין (פרק יא‪ ,‬הלכה ה) הובא‪ :‬שהשטן בא‬ ‫בניסיון הכבד‪ .‬כאשר בישרו לה כי אברהם‬ ‫ונדמה לה בדמות יצחק‪ ,‬וראה שהיא גוועת מחמת הצער‪ .‬נראה לבאר כי‬ ‫ויצחק חוזרים ויצחק בריא ושלם‪ ,‬פרחה‬ ‫המפגש עם דמותו של יצחק‪ ,‬שנדמה לה כמי שעבר את הניסיון או חלילה כמי‬ ‫נשמתה כי חשבה שלא עמדו בניסיון‪ .‬נראה‬ ‫שנשחט‪ ,‬יצר בנפשה דחיפות של אמת שאין ממנה דרך חזרה‪ .‬השטן אינו רק‬ ‫ליישב כי זהו שבח גדול לאמונתה של שרה‪,‬‬ ‫מנסה להכשיל‪ ,‬אלא הוא משתמש בנקודת התורפה הגדולה ביותר של שרה‪,‬‬ ‫שהעמידה את קיום רצון ה' מעל הכל‪ ,‬והדאגה‬ ‫האהבה חסרת הגבולות ליצחק‪ ,‬כדי להביא אותה לידי הכרעה גמורה‪.‬‬ ‫היחידה שלה הייתה לכישלון אפשרי במבחן‬ ‫רש"י (שם) ביאר‪ :‬שאף שלא היה יצחק שם‪ ,‬בא אליה השטן ואמר לה הנה‬ ‫האמוני‪ ,‬וכשהתברר לה גודל העמידה בניסיון‪,‬‬ ‫אברהם שחט את בנך‪ ,‬והיא האמינה כי בטוחה הייתה שאברהם לא יסרב‬ ‫נפרדה נשמתה מרוב קדושת המעמד‪.‬‬ ‫למצוות ה'‪ .‬נראה להסביר כאן עומק נורא‪ ,‬כי אמונתה של שרה באברהם‬ ‫התפארת שלמה (פרשת חיי שרה) חידש‪ :‬אף שבכל ימיה חיה במסירות נפש‪,‬‬ ‫הייתה כה גדולה עד שגם בעת כזו‪ ,‬שבה הלב זועק לשלום הבן‪ ,‬הידיעה על‬ ‫מכל מקום שרה לא הייתה יודעת כי זהו היה הרצון של השי"ת מהאדם‪ ,‬אבל‬ ‫צייתנותו המוחלטת של אברהם היא שהכריעה את הכף‪ .‬היא לא יכלה לשאת‬ ‫כאשר שמעה מבשורת העקידה והבינה כי זהו רצון הבורא וכמעט שנשחט‪,‬‬ ‫את המחשבה שיצחק איננו‪ ,‬ודווקא בגלל גודל צדקותו של אברהם‪ ,‬היא חשה‬ ‫לכך השלימה נפשה ופרחה נשמתה‪ .‬נראה להסביר כי הגילוי שהעקידה אינה‬ ‫כי אין עוד תקווה‪.‬‬ ‫מע שה אנושי רגיל אלא רצון עליון שהתגלה לאברהם‪ ,‬הוא שנתן לשרה את‬ ‫בתוספות (שם) כתבו‪ :‬שהסיבה שלא ידע יצחק בעת העקידה על מיתת אמו‪,‬‬ ‫הכוח להשלים את תפקידה בעולם ולהסתלק בתוך גילוי השכינה הזה‪.‬‬ ‫היא כדי שלא יתערב צער המיתה בצער העקידה‪ .‬נראה ליישב כי ההפרדה‬ ‫אנו ניגשים כעת אל דברי גדולי המאורות שבדורות האחרונים‪ ,‬אשר האירה‬ ‫הזו בין האם לבן נועדה לשמר את טוהר המעשה של אברהם‪ ,‬אך מנגד‪ ,‬היא‬ ‫רוחם את הסוגיה הזו באור חדש‪ ,‬תוך שהם משלבים את יסודות הראשונים‬ ‫זו שיצרה את התהום העמוקה ששרה לא יכלה לצלוח בשלום‪ .‬המחשבה על‬ ‫עם תובנות עמוקות בנפש האדם ובקדושת האמונה‪ ,‬וכל זאת ביראת כבוד‬ ‫יצחק השוכב על המזבח‪ ,‬גם אם הייתה דמיונית בעיניו של השטן‪ ,‬הפכה‬ ‫לגדולי התורה‪.‬‬ ‫למציאות חיה ונושמת בנשמתה של שרה‪ ,‬והיא הכריעה אותה מבפנים‬ ‫הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים (על התורה‪,‬‬ ‫בעוצמה שאין כדוגמתה‪.‬‬ ‫פרשת חיי שרה) מבאר‪ :‬כי מיתת שרה נסמכה לעקידה ללמדנו את כוחה של‬ ‫רבינו בחיי (בראשית כג‪ ,‬ב) ביאר‪ :‬כי שרה אמנו הייתה נביאה גדולה ברוח‬ ‫האם בחינוך בנה‪ ,‬ששרה ברוח קדשה חשה את גודל קדושת המעמד שבו‬ ‫הקודש‪ ,‬ובעת העקידה הושגה לה השגת נבואה מוחשית על מעמד העקדה‪,‬‬ ‫הועלה יצחק על גבי המזבח‪ ,‬והנפש הגדולה הזו לא יכלה להישאר כלואה‬ ‫וכיוון שהרגישה בנבואתה את צדקותו של אברהם אבינו כי אינו חוזר בו‬ ‫בגוף חומרי לאחר שראתה את בנה מגיע למדרגה של קרבן עולה תמימה‪.‬‬ ‫מציווי ה'‪ ,‬הרגישה בנשמתה כי יצחק כבר נשחט בפועל במחשבתו ובמעשהו‬ ‫נראה להסביר כי החפץ חיים רואה בעקידה את רגע השיא של החינוך‬ ‫של אברהם‪ ,‬ועל כן פרחה נשמתה בטהרה‪ .‬נראה להסביר כי הראייה הנבואית‬ ‫והאמונה שעברו הורים לילדיהם‪ ,‬רגע שבו האם רואה את בנה מתקדש‪ ,‬ואינה‬ ‫של שרה הייתה כה חדה וברורה‪ ,‬עד שהיא לא יכלה להבחין בין ההכנה‬ ‫יכולה עוד להוסיף ולחיות במציאות שפלה לאחר ההתעלות הזו‪.‬‬ ‫למעשה לבין המעשה עצמו‪ ,‬וכשראתה ברוחה את העקידה‪ ,‬נפרדה נשמתה‬ ‫הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר (חלק ט‪ ,‬יורה דעה סימן‬ ‫ממנה מרוב דבקות באותו המעמד הנשגב‪.‬‬ ‫מ) ביאר‪ :‬כי שרה אמנו זכתה למדרגת נבואה מופלאה‪ ,‬ומכיוון שראתה‬ ‫רבי יעקב בעל הטורים (בראשית כג‪ ,‬ב) כתב‪ :‬שהסיבה שמיתת שרה נסמכה‬ ‫בנבואתה את צדקותו של בנה יצחק בהיותו כבן שלושים ושבע שנה בבית‬ ‫לעקידה היא ללמד שכל חיי שרה היו סביב העקידה וההבטחה ליצחק‪,‬‬ ‫המטבחיים‪ ,‬חשה שהעולם הזה אינו ראוי עוד לנשמה קדושה כזו‪ ,‬ופרחה‬ ‫וכששמעה שבאו ימי הניסיון והעקידה‪ ,‬גמרה בדעתה שכל עניינה בעולם תם‪.‬‬ ‫נשמת ה כדי להקדים ולעמוד לפני כיסא הכבוד‪ .‬נראה ליישב כי מרן זצ"ל‬ ‫ביאור הדברים הוא כי שרה ראתה בעקידה את שיא עבודתה בעולם‪ ,‬ומרגע‬ ‫מדגיש את הקשר שבין מדרגת הנביאה של שרה לבין היכולת שלה להבין את‬ ‫שעבר יצחק את הניסיון‪ ,‬חשה שרה שסיימה את שליחותה‪ ,‬ועל כן נסתלקה‪.‬‬ ‫גודל הערך של יצחק‪ ,‬מה שגרם לה להרגיש שסיימה את תפקידה כאן‪.‬‬ ‫רבינו יוסף בכור שור (בראשית כג‪ ,‬ב) פירש‪ :‬כי יצחק היה בנה יחידה אשר‬ ‫מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (חלק א‪ ,‬סימן ה) מבאר‪ :‬כי השאלה‬ ‫אהבה‪ ,‬וכל ימיה היו תלויים בחיותו‪ ,‬ומששמעה את הדבר הנורא שעבר על‬ ‫הגדולה היא מהו הניסיון של שרה בפרשה זו‪ ,‬והתשובה היא ששרה צריכה‬ ‫בנה‪ ,‬לא היה לה עוד טעם לחיים בלא בנה‪ ,‬ולכן מתה מצערה הגדול‪ .‬נראה‬ ‫הייתה לעמוד בניסיון הגדול ביותר של אמא‪ ,‬לראות את בנה הולך אל עבר‬ ‫להרחיב ולומר כי אין כאן רק צער אנושי‪ ,‬אלא זיהוי עמוק של שרה עם יצחק‪,‬‬ ‫הלא נודע בציות מוחלט לאברהם‪ .‬מחדש הגר"א וייס כי כאשר התברר לשרה‬ ‫עד שחייו וחייה היו לאחד‪ ,‬וברגע שנודע לה כי בנה עמד בסכנת מוות‪ ,‬כאילו‬ ‫שהכל היה רק ניסיון‪ ,‬באותה שעה של חסד והצלה‪ ,‬היא הבינה כי כל חייה היו‬ ‫נגדעו חייה שלה מאליהם‪.‬‬ ‫מכוונים לרגע הזה‪ ,‬ובכך הגיעה לשלמות המיוחלת‪ .‬נראה להסביר כי לפי‬ ‫רבינו חננאל (בפירושו על התורה) ביאר‪ :‬כי אברהם אבינו נצטווה על העקידה‬ ‫דבריו‪ ,‬המיתה אינה עונש או צער‪ ,‬אלא השלמה גמורה של כל בניין חייה של‬ ‫בסתר‪ ,‬אך שרה ברוח קדשה ידעה את אשר יקרה‪ ,‬והמתח הנורא שבו חיה‬ ‫שרה שנועד להביא לעולם את יצחק המקריב עצמו‪ ,‬וברגע שהשליחות‬ ‫באותם ימים הוא שהכריע אותה בבוא הבשורה‪ .‬ביאור העניין הוא שההמתנה‬ ‫הושלמה‪ ,‬הנשמה חזרה למקורה‪.‬‬ ‫והידיעה המוקדמת ברוח הקודש הם ששחקו את חייה של שרה‪ ,‬והבשורה על‬ ‫הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו עין יצחק (על התורה) ביאר‪ :‬ששרה ראתה‬ ‫סיום המעשה רק הוציאה אל הפועל את מה שהיה טמון בנפשה כל אותם‬ ‫את אברהם כשהוא חוזר לבדו‪ ,‬ומתוך גודל אהבתה ליצחק‪ ,‬לא היה בה עוד‬ ‫ימים של חרדה ודבקות‪.‬‬ ‫כוח להמתין למציאות אחרת‪ .‬נראה להסביר כי הגר"י יוסף מדגיש את הרגש‬ ‫עמנו כעת בשער ההיכל של גדולי האחרונים‪ ,‬אשר פרסו בפנינו יריעה רחבה‬ ‫האנושי הגדול של האם‪ ,‬שאינו סותר את גדלותה הרוחנית‪ ,‬אלא משלים אותה‪,‬‬ ‫של הבנות‪ ,‬מתוך מבט חודר אל נבכי הנפש ומעמקי הדין‪ ,‬בבואם ליישב את‬ ‫שכן האהבה הגדולה ליצחק היא היא שהייתה המנוע לכל גדלותה בעולם הזה‪,‬‬ ‫סתירת הלב והשכל בפרשת מיתת שרה‪.‬‬ ‫ובלעדיו לא מצאה מקום לנפשה‪.‬‬ ‫החתם סופר (בתורת משה‪ ,‬פרשת חיי שרה) כתב‪ :‬שמחת של מצוה מרוב‬ ‫לאחר שהעמקנו ברובד העיוני של הסוגיה‪ ,‬אנו ניגשים כעת לתרגום הדברים‬ ‫התרגשות ששמחה ששרה גילתה שבנה נעקד על גבי המזבח‪ ,‬מתוך דבקות‬ ‫אל מציאות החיים וההלכה‪ ,‬בחיפוש אחר נקודות ממשק שבין תעצומות‬ ‫עליונה כל כך פרחה נשמתה‪ ,‬ולא הספיקה לשמוע שלא נשחט בטרם יצאה‬ ‫הנפש של שרה לבין הנהגותינו היומיומיות‪.‬‬ ‫נשמתה‪ .‬נראה לבאר כי המדרגה הרוחנית של שרה הייתה כה גבוהה‪ ,‬עד‬ ‫נפקא מינה ראשונה נוגעת לדין השתתפות בצער חברים‪ ,‬שכן למדנו משרה‬ ‫שהבשורה על עצם המוכנות להקריב את בנה לה' הציפה אותה בשמחה של‬ ‫כי הקשר הנפשי בין בני אדם יכול להיות כה עמוק‪ ,‬עד שצער הזולת הופך‬ ‫התבטלות מוחלטת‪ ,‬שמחה שאין הגוף יכול לשאת והוא נמוג בתוכה‪.‬‬ ‫להיות חוויה גופנית ממשית‪ .‬בחו"מ (סימן רצ) מבואר כי החיוב להרגיש בצרת‬ ‫הדברי יציב (ליקוטים והשמטות סימן נו) ביאר‪ :‬שצערה של שרה היה על אשר‬ ‫חברו הוא יסוד גדול בהנהגת האדם‪ ,‬וכאן אנו למדים כי מדרגת הדיבוק בין‬ ‫בסופו של דבר יצחק לא נשחט‪ ,‬ובענוותנותה סברה שרה שלא זכתה למצווה‬ ‫אם לבנה היא המודל העליון לכך‪ ,‬מה שמלמדנו כי עלינו לשאוף להקשבה‬ ‫רבה כזו להקריב את בנה קרבן לה'‪ ,‬ועל זאת עגמה נפשה והצטערה‪ ,‬וכמעט‬ ‫רגישה יותר לסובבים אותנו‪ ,‬עד שנרגיש את דופק לבם בשעת מצוקה‪.‬‬ ‫שנשחט דייקא‪ ,‬פרחה נשמתה‪ .‬נראה להסביר כי השתוקקותה של שרה להיות‬ ‫נפקא מינה נוספת עולה מתוך הדיון על כוחה של האמונה מול המציאות‬ ‫שותפה מלאה למעשה הקרבת יצחק הייתה כה עמוקה‪ ,‬עד שמרגע שנודע‬ ‫הגלויה‪ ,‬כפי שביארו גדולי הדורות על אמונתה של שרה‪ .‬בהלכות ביקור‬ ‫לה כי השלמת המעשה נמנעה‪ ,‬היא חשה כמי שהחמיצה את שיא חייה‬ ‫חולים וניחום אבלים‪ ,‬אנו מוצאים כי פעמים רבות המנחם אינו צריך להרבות‬ ‫הרוחניים‪.‬‬ ‫במילים‪ ,‬אלא להיות נוכח בצער‪ .‬נראה לבאר כי מה שראינו אצל שרה הוא‬ ‫הגרש"ק (חכמת התורה‪ ,‬פרשת חיי שרה) ביאר‪ :‬ששרה לא נפטרה מהפחד‬ ‫גילוי של אמונה שאינה נשענת על הנראה לעין‪ ,‬אלא על הכרה עמוקה ברצון‬ ‫שאולי ימות יצחק‪ ,‬אלא ששרה‪ ,‬שידעה כי אברהם הולך בציוויו של הקב"ה‬ ‫הבורא‪ ,‬מה שמלמד אותנו כי גם ברגעי משבר בחיינו‪,‬‬ ‫עלינו לנסות להביט מעבר למציאות החולפת אל עבר‬ ‫התכלית האלוהית הגבוהה‪.‬‬ ‫נפקא מינה שלישית נוגעת להגדרת התפילה‬ ‫והדבקות‪ ,‬שכן מיתתה של שרה מתוך התעלות‬ ‫מלמדת כי תכלית האדם היא להגיע למצב שבו רצון‬ ‫הלב ורצון הבורא מתאחדים‪ .‬בסידור ובפוסקים מובא‬ ‫כי לפני כל תפילה ראוי לכוון את הלב למסירות נפש‪,‬‬ ‫ונראה להסביר כי הסוגיה שלנו מהווה מופת לאדם‬ ‫השואף למסור את נפשו בכל יום ובכל רגע למען ה'‪,‬‬ ‫גם כאשר הדברים נראים כנוגדים את הטבע‪ ,‬כפי ששרה חוותה את רצון ה'‬ ‫באופן שעלה על כוחות גופה‪.‬‬ ‫נפקא מינה אחרונה עולה מהדיון על השפעת ההורים על הילדים‪ ,‬שכן ראינו‬ ‫נראה להסביר כי הנפש האנושית בנויה משכבות של רצונות‪ ,‬ופעמים רבות‬ ‫כי מיתת שרה הייתה קשורה בקשר בל יינתק לעמידתו של יצחק בניסיון‪.‬‬ ‫אנו חווים רגעים של שבר שאינם נובעים מחוסר אמונה‪ ,‬אלא דווקא מתוך‬ ‫באו"ח (סימן תרצ) עוסקים בהדרכות לחינוך‪ ,‬ונראה ליישב כי ההשפעה‬ ‫עודף של אמונה וציפייה לטוב‪ .‬כמו שרה‪ ,‬שכל הווייתה הייתה מכוונת אל‬ ‫הרוחנית של הורים על ילדיהם אינה עוברת רק דרך דברים מפורשים‪ ,‬אלא‬ ‫יצחק‪ ,‬גם אנו קושרים את נפשנו בדברים היקרים לנו ביותר‪ .‬החיבור לאמונה‬ ‫ד רך מה שההורה חש ומרגיש בנפשו‪ ,‬שכן עוצמת אמונתה של שרה היא‬ ‫בהקשר הזה מלמדנו כי עלינו לבנות את עולמנו הפנימי בצורה כזו‬ ‫שנטעה ביצחק את הכוח לעמוד על גבי המזבח ולהתקדש‪.‬‬ ‫שההצלחות שלנו‪ ,‬והבשורות הטובות שאנו מקבלים‪ ,‬לא יהיו רק רגעים של‬ ‫בשלב זה‪ ,‬ננסה להעלות במעלה ההר אל עבר פסגת הרעיון הטמון בסוגיה זו‪,‬‬ ‫שמחה חולפת‪ ,‬אלא אבני בניין בבניית הקשר העמוק עם הקב"ה‪.‬‬ ‫תוך בירור עומק המושגים של מסירות נפש‪ ,‬התעלות והשלמת הייעוד‪ ,‬כפי‬ ‫עוד נראה ליישב כי התחושה של פרחת הנשמה בתוך גילוי של אמת‪ ,‬כפי‬ ‫שהם עולים מתוך הסתלקותה של שרה אמנו‪.‬‬ ‫שחוותה שרה‪ ,‬היא מצב נפשי שאנו מכירים ברגעים של התעלות עילאית‪ ,‬כמו‬ ‫נראה לבאר כי המיתה כאן אינה ביטוי של כישלון‪ ,‬אלא דווקא ביטוי של‬ ‫בתפילה עמוקה או בתוך מצווה שנעשית בלב שלם‪ .‬באותם רגעים‪ ,‬האדם‬ ‫שלמות מוחלטת‪ .‬החיים בעולם הזה הם כלי קיבול לאור ה'‪ ,‬ושרה אמנו‪,‬‬ ‫מרגיש שהעולם הזה צר מלהכיל את מה שמתחולל בקרבו‪ .‬השאלה המנקרת‬ ‫שהייתה דבקה בה' בכל רמ"ח איבריה‪ ,‬הגיעה לנקודה שבה כלי הקיבול שלה‬ ‫היא כיצד להמשיך לחיות את חיי היום יום מתוך הנקודה הזו‪ ,‬מבלי להישבר‪.‬‬ ‫– הגוף החומרי – אינו מסוגל עוד להכיל את האור האינסופי של גילוי השכינה‬ ‫התשובה העולה מן העיון היא שההמשכיות אינה מנוגדת להתעלות‪ ,‬אלא היא‬ ‫שהתרחש בעקידה‪ .‬ככל שהאדם מתעלה במדרגות האמונה‪ ,‬כך פוחתת תלותו‬ ‫הדרך שבה אנו יוצקים את אור הנשמה לתוך החיים המעשיים‪.‬‬ ‫בחיים הגשמיים‪ ,‬והנשמה הופכת להיות הדומיננטית‪ ,‬עד שלעתים היא פורצת‬ ‫נראה להוסיף כי החיבור לאמונה ולנפש עובר דרך הקבלה‪ .‬שרה אמנו מלמדת‬ ‫את גבולות הגוף וחוזרת למקורה‪.‬‬ ‫אותנו כי אמונה אמיתית היא היכולת לקבל את רצון ה' גם כאשר הוא מופיע‬ ‫עוד נראה להסביר כי העקידה לא הייתה אירוע פרטי של אברהם ויצחק‪ ,‬אלא‬ ‫בצורה מבהילה‪ .‬הנפש שלנו מחפשת ביטחון ויציבות‪ ,‬והעקידה היא ההפך‬ ‫אירוע שהגדיר את כל מהות משפחת האבות‪ .‬שרה‪ ,‬כאם האומה‪ ,‬נשאה בתוכה‬ ‫הגמור מכך‪ .‬אך דווקא שם‪ ,‬במקום הכי לא יציב‪ ,‬שרה מוצאת את מקומה‬ ‫את שותפות הגורל של העם היהודי לדורותיו‪ .‬הבשורה על העקידה שברה‬ ‫ומגיעה למנוחתה‪ .‬זהו מסר לכל אדם החווה אי ודאות‪ :‬האמונה אינה מבטיחה‬ ‫את המחיצה בין העבר לעתיד‪ ,‬ושרה חשה כי ברגע שבו יצחק עמד בניסיון‬ ‫לנו מציאות ללא זעזועים‪ ,‬אך היא מעניקה לנו את היכולת להיות שלמים‬ ‫והפך לקרבן המוקדש לה'‪ ,‬התממש הייעוד שלשמו היא נולדה‪ .‬כל חייה היו‬ ‫בתוך הסערה‪.‬‬ ‫הכנה לרגע שבו בנה יהיה ראוי להיקרא זרעו של אברהם‪ ,‬וברגע שהדבר‬ ‫נראה לבאר כי האדם נקרא לעבודה של בנייה מתמדת של הכלים הנפשיים‬ ‫התממש‪ ,‬השליחות הגיעה לקיצה‪.‬‬ ‫שלו‪ .‬כפי ששרה נדרשה להכשיר את נפשה לאורך שנים כדי להגיע לרגע הזה‪,‬‬ ‫נראה ליישב כי גם הסתירה שבין השמחה על הצלת יצחק לבין המיתה מצער‬ ‫כך גם אנו נדרשים לעבודה יומיומית של לימוד‪ ,‬תפילה והתבוננות‪ .‬ההתעלות‬ ‫או מהתרגשות‪ ,‬מתיישבת בנקודה עמוקה של דעת‪ .‬האדם בעולם הזה רואה‬ ‫של שרה לא הייתה מקרית‪ ,‬היא הייתה פרי של חיים שלמים של אמונה‬ ‫את הדברים כמנוגדים‪ ,‬אך בנפש המחוברת לבורא‪ ,‬כל המאורעות נתפסים‬ ‫ודבקות‪ .‬מתוך כך‪ ,‬כל אחד מאיתנו יכול לשאוב כוח להאמין בעצמו‪ ,‬בנפשו‬ ‫כמקשה אחת של רצון ה'‪ .‬שרה לא מתה כי היא סבלה‪ ,‬אלא כי היא ראתה את‬ ‫ובשליחותו הייחודית בעולם הזה‪.‬‬ ‫האמת המוחלטת מאחורי המעשה‪ .‬הידיעה שיצחק עמד בניסיון ושהקב"ה‬ ‫כשאנו מתבוננים בנתיב חייה של שרה אמנו‪ ,‬אנו מוצאים כי המוסר הפנימי‬ ‫מנהיג את עולמו‪ ,‬יצרה אצלה הרמוניה פנימית כה חזקה‪ ,‬שהיא לא יכלה‬ ‫אינו נקבע על פי תוצאותיהן של הבשורות‪ ,‬אלא על פי כנותו של הלב ברגע‬ ‫להוסיף ולחיות בתוך ההסתר של עולם הזה‪.‬‬ ‫המפגש עם האמת‪ .‬נראה לבאר כי המצפן שנבנה מתוך הסוגיה אינו מצביע‬ ‫בנוסף‪ ,‬נראה להעמיק כי העקידה היא המבחן האולטימטיבי לאהבה‪ .‬אהבה‬ ‫על השגת יעד חיצוני‪ ,‬אלא על הבהירות שבאותה התמסרות פנימית ששרה‬ ‫אמיתית אינה אהבה המבקשת להחזיק במושא האהבה לעצמנו‪ ,‬אלא אהבה‬ ‫חיוותה בשיא העקידה‪ .‬הלקח המוסרי הגדול הוא היכולת להבדיל בין העיקר‬ ‫המוכנה לשחרר‪ ,‬להקריב ולהעניק לבורא את היקר מכל‪ .‬שרה אמנו מלמדת‬ ‫לטפל‪ ,‬ולהבין כי ערכו של מעשה אינו נמדד תמיד בתוצאה הנראית לעין‪ ,‬אלא‬ ‫אותנו כי אהבת הבן אינה מנוגדת לאהבת ה'‪ ,‬אלא היא הדרך להגיע אליה‪.‬‬ ‫במידת האמת שהאדם מביא אל תוך פעולתו‪.‬‬ ‫כששרה רואה את יצחק מוקדש לה'‪ ,‬היא מבינה כי הוא אינו שלה בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫עוד נראה להסביר כי המצפן הפנימי שלנו נבחן במקומות שבהם אנו נדרשים‬ ‫הוא חלק מרצון עליון‪ ,‬וההשלמה שלה עם המציאות הזו היא הביטוי הגבוה‬ ‫לוותר על הרצונות הפרטיים שלנו למען מטרה נעלה יותר‪ .‬שרה מלמדת‬ ‫ביותר של אמונתה‪.‬‬ ‫אותנו כי המוסר אינו עניין של נוחות‪ ,‬אלא עניין של אמת צרופה‪ .‬כאשר האדם‬ ‫במקום הזה‪ ,‬שבו הלב נפתח אל מול השאלות הגדולות‪ ,‬אנו מבקשים לגעת‬ ‫חי מתוך נקודת אמת זו‪ ,‬הוא לומד לשחרר את הציפיות שלו מן המציאות‬ ‫בנקודות הממשק שבין הסוגיה לבין מסע החיים של כל אחד מאיתנו‪ .‬נראה‬ ‫ולהתחבר אל הרצון האלוקי הגבוה‪ .‬זו אינה התבטלות חסרת משמעות‪ ,‬אלא‬ ‫לבאר כי סיפורה של שרה אמנו אינו עתיק ורחוק‪ ,‬אלא הוא שיקוף של המאבק‬ ‫בחירה מודעת להציב את האמת מעל הכל‪ ,‬גם כשהמחיר הוא יציאה אל הלא‬ ‫הפנימי שכל אדם מנהל בתוכו – המתח שבין הרצון לחיים לבין ההתבטלות‬ ‫נודע‪.‬‬ ‫המוחלטת אל מול רצון הבורא‪.‬‬ ‫נראה להוסיף כי המוסר שנבנה כאן מלמדנו על הערכת הרגע‪ .‬שרה חיה את‬ ‫כל ימיה במודעות לערכו של כל רגע ורגע‪ ,‬והעקידה הייתה השלמה של אותה‬ ‫מודעות‪ .‬אנחנו חיים בעולם שבו לעתים אנו נוטים לדחות את העיקר לזמן‬ ‫לא נודע‪ ,‬אך מדרגתה של שרה מאירה לנו כי כל רגע יכול להיות רגע של גילוי‬ ‫שכינה ושל העמדת הניסיון‪ .‬המוסר הפנימי נבנה כאשר האדם מחליט לחיות‬ ‫ביושר עם עצמו ועם בוראו‪ ,‬מתוך הבנה שהחיים הם הזדמנות בלתי חוזרת‬ ‫להתעלות‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬נראה לבאר כי הסוגיה מלמדת אותנו על חשיבותה של הענווה‪.‬‬ ‫הענווה של שרה‪ ,‬כפי שעולה מדברי הדברים שהובאו‪ ,‬הייתה היכולת להכיר‬ ‫בכך שישנו רצון עליון שגדול יותר מהרצון האישי שלנו‪ ,‬גם כשהוא נוגע לדבר‬ ‫הקרוב אלינו ביותר‪ .‬המצפן הזה מורה לנו כי בכל פעם שאנו חשים סערה או‬ ‫גוף האדם החומרי אינו יכול עוד להכיל את‬ ‫קושי‪ ,‬עלינו לעצור לרגע ולהתבונן – האם אני פועל מתוך אמת פנימית‬ ‫האור האינסופי שהאיר בקרבה‪ .‬שרה לא חוותה‬ ‫שקשורה לאמונה‪ ,‬או שמא מתוך דאגה וחרדה אנושית בלבד? היכולת להבחין‬ ‫את המיתה כסוף‪ ,‬אלא כהשלמה של שרשרת‬ ‫בין אלו היא המפתח לחיים מוסריים ומאוזנים‪.‬‬ ‫ארוכה של מסירות נפש‪ ,‬שבה היא הכינה את‬ ‫מתוך המפגש המרהיב עם סערת הנפש של שרה אמנו‪ ,‬אנו למדים כיצד לאמץ‬ ‫בנה להיות קרבן עולה תמימה‪ .‬ברגע שבו יצחק‬ ‫תובנות מעשיות לחיים‪ ,‬כאלו שאינן נותרות על גבי הדף‪ ,‬אלא מחלחלות אל‬ ‫הוכיח את צדקותו ועמד בניסיון‪ ,‬שרה חשה כי‬ ‫תוך הלב פנימה‪ .‬ראשית‪ ,‬אנו למדים על עוצמת ההקשבה של הלב‪ :‬שרה אמנו‬ ‫כל ייעודה בעולם הזה הושלם‪ .‬היא לא מתה‬ ‫מלמדת אותנו כי ניתן לחוש את האמת המוחלטת גם ללא מילים‪ ,‬ועלינו‬ ‫מתוך צער או אכזבה‪ ,‬אלא מתוך הדבקות‬ ‫להשתדל להיות קשובים יותר לנשמתנו ולסובבים אותנו‪ .‬שנית‪ ,‬עלינו לאמץ‬ ‫הנעלה ביותר שאדם יכול להגיע אליה‪ ,‬שבה‬ ‫את מידת ההשלמה עם רצון הבורא‪ ,‬גם ברגעים שבהם המציאות נראית‬ ‫הנשמה נפרדת מהגוף מרוב אהבה וקדושה‪ .‬הסתלקותה היא עדות חיה לכך‬ ‫מבלבלת או קשה להכלה‪ ,‬מתוך הבנה שכל המאורעות נרקמים לכדי תוכנית‬ ‫ששרה אמנו הייתה האם שנטעה בבנה את הכוח לעמוד על המזבח‪ ,‬וכי‬ ‫אחת עליונה‪ .‬שלישית‪ ,‬נלמד כי האהבה האמיתית‪ ,‬ליקרים לנו מכל‪ ,‬היא‬ ‫מיתתה היא היא השבח הגדול ביותר לחינוך‪ ,‬לאמונה ולדבקות שהורישה לעם‬ ‫היכו לת לשחרר אותם אל הייעוד שלהם ולראות בהם חלק ממשהו גדול‬ ‫ישראל לדורות עולם‪.‬‬ ‫ונעלה יותר‪.‬‬ ‫האמת הפנימית שלנו אינה נמדדת בתוצאות החיצוניות של חיינו‪ ,‬אלא‬ ‫עיקר העניין‪ :‬העובדה ששרה אמנו הסתלקה מן העולם דווקא ברגע הבשורה‬ ‫בנכונות הלב שלנו להתמסר לבורא בכל רגע ובכל מצב‪ .‬החיים אינם נמדדים‬ ‫על הינצלות יצחק‪ ,‬אינה מקרית ואינה מצער אנושי גרידא‪ .‬נראה לבאר כי‬ ‫באורך השנים‪ ,‬אלא במידת העומק‪ ,‬האמונה והדבקות שבהן אנו חיים את‬ ‫המפגש של שרה עם מהות העקידה – ההתמסרות המוחלטת של אברהם‬ ‫שליחותנו הייחודית בעולם הזה‪.‬‬ ‫ויצחק להקב"ה – העמיד את שרה בדרגה כה גבוהה של גילוי שכינה‪ ,‬שבה‬ ‫האם על אדם זקן שנפטר בשיבה טובה צריכים לבכות? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫ביארו‪ :‬דכשאדם נפטר לעת זקנתו זה לא כזה צער גדול‪ ,‬דהרי סוף אדם למות‪,‬‬ ‫האוויר הכבד של האבל האופף את פטירתה של שרה אמנו אינו רק צער על‬ ‫ולכן כשנסתלק אדם שבע ושבע ימים לאחר שהשלים את שנותיו אין צריכים‬ ‫פרידה‪ ,‬הוא שואל אותנו שאלה גדולה על מהות האובדן ועל דמעותיהם של‬ ‫לבכות‪ ,‬וכאשר נפטר אברך צעיר במיטב שנותיו והוא עדיין באמצע ההליכה‬ ‫החיים‪ .‬אברהם אבינו‪ ,‬עומד שם‪ ,‬איש האמונה הגדולה‪ ,‬הניצב אל מול דמותה‬ ‫אז אנו צריכים לבכות הרבה על האבידה הגדולה שפקדה אותנו‪ .‬נראה ליישב‬ ‫של אשתו השוכבת דומם‪ .‬הכאב נוכח‪ ,‬אך משהו בכתובים מסתורי ומדויק‬ ‫כי ההבחנה הזו אינה נובעת מחוסר רגש‪ ,‬אלא מהכרה בשלמות המשימה;‬ ‫להפליא – האות כ' הקטנה‪ ,‬כאילו מבקשת להצטמצם‪ ,‬כאילו רוצה לומר‬ ‫האברך הצעיר הוא בבחינת הולך שטרם הגיע למחוז חפצו‪ ,‬ועל החיסרון הזה‬ ‫משהו על אופי האבל‪ .‬האם דמעות על אדם זקן שסיים את מלאכת חייו שוות‬ ‫– על הלא נודע שנגדע – אנו בוכים‪ ,‬בשונה מאדם שהשלים את דרכו ושב אל‬ ‫לדמעות על איש צעיר שנקטף בדמי ימיו? השקט המהדהד באוהל שרה מציב‬ ‫ארץ מולדתו הרוחנית‪.‬‬ ‫בפנינו מראה לחיים שלנו‪ .‬אנו מביטים בנפטר בשיבה טובה‪ ,‬במי שראה דורות‬ ‫החפץ חיים (בספרו על התורה‪ ,‬פרשת חיי שרה) הביא‪ :‬שהיה נוהג לומר‬ ‫שלמים צומחים סביבו‪ ,‬ובלבנו מהססת דמעה‪ .‬האם היא נדרשת? האם‬ ‫שמבחינת החשבון של החי יתן אל לבו‪ ,‬הדבר הפוך לחלוטין שכאשר מת אדם‬ ‫העובדה ששנותיו מלאו משנה את כובד משקלו של האובדן? הנביא ירמיהו‬ ‫צעיר לימים‪ ,‬תולים מיתתו במקרה שקרהו‪ ,‬מחלה או אסון‪ ,‬והאדם מנחם‬ ‫מניח בידינו קושיה בוערת‪ ,‬המציבה את ההולך מול המת‪ ,‬את החיים במיטבם‬ ‫עצמו שימלט מהם‪ ,‬אבל כאשר נפטר אדם מזיקנה‪ ,‬כלו התרוצים ומבין הוא‬ ‫מול השלווה של סוף הדרך‪ .‬הלב נמשך אל האמת הפשוטה‪ :‬האם המוות הוא‬ ‫כי זה סוף כל האדם‪ ,‬ועל כרחו יתעורר לזכור יום המיתה ולערוך חשבון נפשו‪.‬‬ ‫גזירה שוויונית‪ ,‬או שמא גיל הנפטר הוא המכתיב את שער הדמעות? סביב‬ ‫נראה לבאר כי המיתה מזיקנה היא התוכחה החזקה ביותר לחיים‪ ,‬היא מבטלת‬ ‫המזבח הזה של האבל‪ ,‬אנו מבקשים לברר מהו הצער האמיתי‪ ,‬והיכן מסתתרת‬ ‫כל תירוץ ומעמידה את האדם מול האמת הפשוטה והנצחית של סופיות‬ ‫תובנת החיים בתוך ההספד על אדם שסיים את מסעו הארוך‪.‬‬ ‫הקיום‪ ,‬ובכך היא גורמת לאדם לעצור ולחשב את מסלול חייו מחדש‪.‬‬ ‫כדי לחדור אל רזי האבל של אברהם אבינו‪ ,‬עלינו להתבונן בכתובים המתארים‬ ‫כשאנו מבקשים ללמוד מהי דעתם של חכמינו על האבל הראוי‪ ,‬אנו צוללים‬ ‫את המפגש של האב השכול עם פטירת אשתו‪ ,‬כאשר התורה מדגישה את‬ ‫אל תוך דפי התלמוד המבקשים למצוא איזון עדין בין כאב הלב לבין ההכרה‬ ‫מיתתה בשיבה טובה ואת ההספד שב בעקבותיה‪" :‬ויהיו חיי שרה מאה שנה‬ ‫בסדר העולם‪.‬‬ ‫ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה‪ .‬ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון‬ ‫בגמרא במסכת ברכות (דף יז‪ ,‬ע"ב) נאמר‪ :‬סוף אדם למות‪ ,‬וסוף בהמה‬ ‫בארץ כנען ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" (בראשית כג‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬ ‫לשחיטה‪ ,‬וכולן מיתה אחת הן‪ .‬אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה‪ ,‬ועושה‬ ‫בעל הטורים (בראשית כג‪ ,‬ב) כתב‪ :‬כ כתיב זעירא‪ ,‬שרה אמנו היתה זקנה‪ ,‬ולכן‬ ‫נחת רוח ליוצרו‪ ,‬וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם‪ .‬ונראה לבאר‪ ,‬כי‬ ‫אברהם בכה עליה רק קצת‪ .‬ומבאר הדרשן ברוחו‪ ,‬כי האות הזעירה אינה רק‬ ‫האדם הבוכה בפטירתו של אדם שזכה להשלים את ימיו בשם טוב ובמלאכת‬ ‫פרט טכני בכתיבה‪ ,‬אלא רמז עמוק לצמצום הבכי‪ .‬נראה להסביר כי כשנפטר‬ ‫התורה‪ ,‬אינו בוכה על חסרון המעשה‪ ,‬אלא על הפרידה מהדמות שהייתה לו‬ ‫אדם בשיבה טובה‪ ,‬הצער מהול בהבנה כי שלמות השנים היא חלק מן המהלך‬ ‫לאור‪ .‬הגמרא מלמדת אותנו כי ההתמקדות צריכה לעבור מהמוות עצמו אל‬ ‫הטבעי והקדוש של החיים‪ ,‬ולכן גם הבכי‪ ,‬המבטא את עוצמת החסרון‪ ,‬מקבל‬ ‫השם הטוב והתורה שהשאיר אחריו הנפטר‪.‬‬ ‫ממד מאופק יותר‪ ,‬שקט יותר‪ ,‬כזה שמכבד את מנוחת הנפש שהגיעה ליעדה‪.‬‬ ‫בתלמוד ירושלמי במסכת מועד קטן (פרק ג‪ ,‬הלכה ה) הובא‪ :‬הכל בוכים על‬ ‫המהרי"א (בפירושו על התורה) ביאר‪ :‬כי החילוק בין פטירת איש צעיר לימים‬ ‫הנפטר‪ ,‬כיון שהדמעות הן שפה של הלב‪ .‬ונראה לבאר‪ ,‬כי הירושלמי אינו‬ ‫ובין פטירת איש זקן ושבע ימים מובן מאליו‪ ,‬כי הבכיה על איש צעיר נשגבה‬ ‫עושה חילוק בין גילאים לעניין עצם החיוב בבכי‪ ,‬אלא מכיר בנחיצותו של‬ ‫יען כי נקטף בדמי ימיו ועל כן כל השומע תדמענה עיניו על האבידה הלזו‪,‬‬ ‫הבכי כביטוי אנושי טבעי לאהבה‪ .‬גם כשנפטר אדם זקן‪ ,‬הצער הוא על החלל‬ ‫מה שאין כן על איש זקן כשנפטר חלילה אינם מתעוררים בבכיה כל כך‬ ‫שנפער בלבם של האוהבים‪ ,‬ודמעות אלו אינן נוגדות את האמונה‪ ,‬אלא‬ ‫השומעים‪ .‬נראה להרחיב כי לפי דבריו‪ ,‬התפקיד של המנהיג והמספיד במקרה‬ ‫משלימות את תהליך הפרידה המכבד‪.‬‬ ‫של זקן שבא אל קברו‪ ,‬הוא להחיות את זכר מעשיו‪ ,‬לגלות את העומק‬ ‫רש"י (במסכת מועד קטן דף כז‪ ,‬ע"ב) ביאר‪ :‬שאף על פי שאין לאדם להפריז‬ ‫והצדקות שהיו חבויים בחייו‪ ,‬כדי לעורר את הלבבות שנותרו אדישים בגלל‬ ‫בבכייתו מעבר למידה הראויה‪ ,‬מכל מקום השתתפות בצער היא מצווה‪ .‬נראה‬ ‫טבעיות המיתה‪ ,‬ולהפכם לבכיה של הערכה והשתתפות באבידה היקרה‪.‬‬ ‫להסביר כי האבל אינו רק על המת‪ ,‬אלא גם על החיים הנותרים ללא המורה‬ ‫הנביא ירמיהו אמר‪" :‬אל תבכו למת ואל תנדו לו בכו בכו להלך כי לא ישוב‬ ‫דרך והאהוב‪ .‬כשאדם זקן מסתלק‪ ,‬הקהילה והמשפחה מאבדים עמוד תווך‬ ‫עוד וראה את ארץ מולדתו" (ירמיהו כב‪ ,‬י)‪ .‬בביאור הפסוקים הללו‪ ,‬המפרשים‬ ‫של ניסיון וחוכמה‪ ,‬והבכי הוא בבואה להכרה‬ ‫בחשיבותו של האדם הזה בחיי הסובבים אותו‪.‬‬ ‫תוספות (במסכת ברכות דף יז‪ ,‬ע"ב) כתבו‪ :‬שהסיבה‬ ‫שאדם זקן נחשב כמי שסיים את מלאכתו היא משום‬ ‫שלא נותרה לו חובה רבה של תיקון בעולם‪ ,‬ולכן‬ ‫מיתתו היא כהשלמת המעגל‪ .‬נראה ליישב כי ההבדל‬ ‫בין הבכי על הצעיר לבכי על הזקן הוא בכי של חסרון‬ ‫לעומת בכי של פרידה‪ .‬על הצעיר אנו בוכים על מה‬ ‫שיכול היה להיות‪ ,‬ועל הזקן אנו בוכים על מה שהיה‬ ‫ואיננו עוד‪ ,‬וכל אחד מהם נוגע במימית אחרת‬ ‫בנשמתנו‪.‬‬ ‫בעומק דברי רבותינו הראשונים‪ ,‬אנו מוצאים כיצד הם מחברים את היחס‬ ‫לאבל לבין ההשקפה האמונית על שלמותו של האדם‪.‬‬ ‫אנו מתכנסים בבית מדרשם של גדולי הדורות‪ ,‬אלו אשר בכוח תורתם ורוחם‬ ‫רבינו יוסף בכור שור (בראשית כג‪ ,‬ב) ביאר‪ :‬כי אברהם אבינו‪ ,‬אף שהיה איש‬ ‫ידעו לנסוך שלווה ותבונה גם אל מול שערי המוות‪ ,‬ולהבחין בין בכי של שבר‬ ‫אמונה ודבוק בה'‪ ,‬לא יכול היה להתאפק מלבכות על פטירתה של שרה‪ ,‬משום‬ ‫לבין דמעה של הערכה וזיכרון‪ .‬הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן‬ ‫שגם אדם בעל מדרגה רוחנית עילאית אינו מנותק מרגשות אנושיים טבעיים‬ ‫בספרו חפץ חיים (על התורה‪ ,‬פרשת חיי שרה) מבאר‪ :‬כי מיתת אדם בשיבה‬ ‫של פרידה מאדם שהיה שותף לכל חייו‪ .‬נראה להסביר כי הראשונים רואים‬ ‫טובה היא הקריאה המוחלטת ביותר להתעוררותו של החי‪ ,‬שכן כל התירוצים‬ ‫באבלו של אברהם אישור לכך שהדמעות על אדם שסיים את ימיו אינן חוסר‬ ‫והתקוות הצעירות כלו‪ ,‬ונותרה האמת הפשוטה של סוף כל האדם‪ .‬נראה‬ ‫אמונה‪ ,‬אלא הכרה בכך שהאדם הוא יצור של התקשרות ורגש‪ ,‬ודווקא‬ ‫להסביר כי החפץ חיים רואה בהספד על אדם זקן הזדמנות פז לעריכת חשבון‬ ‫בפרידה מהקרוב והאהוב מתגלה עומק הקשר שביניהם‪.‬‬ ‫נפש‪ ,‬שכן הפטירה אינה אירוע צדדי‪ ,‬אלא שיקוף של התכלית שכל אדם חייב‬ ‫רבינו בחיי (בראשית כג‪ ,‬ב) כתב‪ :‬שהבכי על שרה נועד להראות לדורות כי גם‬ ‫לשאוף אליה‪ ,‬והבכי על אובדן דמות כזו הוא בכי על החובה להמשיך את‬ ‫על אדם שזכה לאריכות ימים ולהשלמת שליחותו‪ ,‬ראוי להספיד‪ ,‬כדי להעצים‬ ‫דרכה‪.‬‬ ‫את תודעת האובדן של הדמות המופתית‪ .‬ביאור הדברים הוא שההספד אינו‬ ‫הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ט‪ ,‬יורה דעה סימן‬ ‫רק על הפטירה‪ ,‬אלא על החלל שנפער בעולם בהסתלקותה של צדקת‪ ,‬והבכי‬ ‫מ) ביאר‪ :‬כי על חכם שסיים את ימיו בשם טוב ובמעשים טובים מצווה גדולה‬ ‫הוא הכלי שבו הציבור מפנים את גודל הערך של הנפטרת‪.‬‬ ‫להספיד‪ ,‬לא מתוך ייאוש‪ ,‬אלא מתוך הכרת הטוב על מה שהשאיר אחריו‬ ‫הרמב"ן (שם) ביאר‪ :‬שסדר האבל וההספד נועד לנחם את החיים ולא רק להלל‬ ‫בעולם‪ .‬נראה ליישב כי מרן זצ"ל מדגיש שהבכי במקרה כזה הוא בכי של‬ ‫את המת‪ .‬נראה להרחיב ולומר כי על פי דרכו‪ ,‬הבכי על אדם זקן ושבע ימים‬ ‫חסרון הנהגה וחוכמה‪ ,‬והתפקיד של ההספד הוא להפוך את האובדן למקור‬ ‫משרת מטרה כפולה‪ :‬הוא נותן פורקן לצער הטבעי של האוהבים‪ ,‬ובו בזמן‬ ‫של תורה והתחזקות לדורות הבאים‪ ,‬מבלי לשקוע בעצבות המשתקת את‬ ‫הוא מאפשר להם להתכנס יחד ולזכור את הטוב שהשאיר הנפטר‪ ,‬ובכך הוא‬ ‫הנפש‪.‬‬ ‫הופך לכלי של איחוד וחיזוק הלבבות בתוך המשפחה והקהילה‪.‬‬ ‫מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (חלק א‪ ,‬סימן ה) מבאר‪ :‬כי השאלה האם‬ ‫רבי יעקב בעל הטורים (שם) פירש‪ :‬כי האות כ זעירא מורה על כך שהבכי‬ ‫לבכות על זקן אינה נמדדת במידת האובדן הפיזי בלבד‪ ,‬אלא במידת האור‬ ‫בפטירת זקן הוא בכי של חשבון ושל התבוננות‪ ,‬להבדיל מבכי של דמים ושל‬ ‫שהנפטר הפיץ סביבו‪ .‬מחדש הגר"א וייס כי כאשר אנו מספידים אדם כזה‪,‬‬ ‫פחד על גדיעת הדרך‪ .‬נראה ליישב כי לפי דבריו‪ ,‬המצווה להספיד זקן היא‬ ‫אנו בוכים על מה שהיה‪ ,‬אך בד בבד אנו מודים על מה שזכינו לקבל ממנו‪.‬‬ ‫מצווה של הדרכה ושל שימוש בזיכרון הנפטר כדי להדריך את הדורות הבאים‬ ‫נראה להסביר כי לפי דבריו‪ ,‬ההספד הוא כלי המאפשר לחיים לעשות סדר‬ ‫בדרך החיים הנכונה‪ ,‬ועל כן הבכי ממותן ומכוון לעבר בניין הרוח ולא רק‬ ‫בזיכרונותיהם‪ ,‬ולהפוך את הדמעות לכוח שמניע את המשכיות המעשים‬ ‫לעבר פורקן של כאב‪.‬‬ ‫הטובים שהותיר אחריו הנפטר‪.‬‬ ‫אנו נכנסים אל בית המדרש של האחרונים‪ ,‬המנתחים את סוגיית האבל על‬ ‫הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו עין יצחק (פרשת חיי שרה) ביאר‪ :‬שדווקא‬ ‫נפטר בשיבה טובה בכלים של הלכה ומוסר‪ ,‬ומבקשים לזקק את התגובה‬ ‫בפטירת אדם זקן אנו מבינים את גודל הערך של חיים מנוצלים כראוי‪ ,‬והבכי‬ ‫הראויה לנפש האדם אל מול הסתלקות מן העולם‪.‬‬ ‫הוא ביטוי לכמיהה של החיים להגיע גם הם למדרגה כזו‪ .‬נראה להסביר כי‬ ‫החתם סופר בדרשותיו (דרוש להספד) מבאר‪ :‬כי ההבדל בין אבל על צעיר‬ ‫הגר"י יוסף מדגיש שהצער האנושי הוא אמיתי‪ ,‬אך הוא מוותר ברגע ההספד‬ ‫לאבל על זקן הוא בהתבוננות בסיבת האבל‪ ,‬שכן על צעיר בוכים על מה שלא‬ ‫לכדי שאיפה עמוקה להידמות לנפטר‪ ,‬מה שהופך את הבכי למעשה של‬ ‫הספיק לפעול‪ ,‬ואילו על זקן בוכים על מה שכבר פעל ועתה חסר מן העולם‪.‬‬ ‫התעלות וחיבור להמשכיות הדורות‪.‬‬ ‫נראה להסביר כי החתם סופר מדגיש שגם אדם זקן שסיים את ימיו מותיר‬ ‫כשאנו מבקשים להוריד את התובנות הללו אל שולחן החיים וההלכה‪ ,‬אנו‬ ‫אחריו יתום רוחני‪ ,‬שכן החכמה והניסיון שצבר אינם ניתנים להחלפה‪ ,‬והבכי‬ ‫מוצאים כי המפגש עם פטירה בשיבה טובה אינו רק אירוע של אבל‪ ,‬אלא‬ ‫הוא ביטוי לכאב על אובדן דמות שהייתה עמוד תווך בהנהגה ובחכמה‪.‬‬ ‫הזמנה לפעולה בונה‪ ,‬המציבה בפנינו מצפן ברור להתנהלות בעת צרה‪.‬‬ ‫הגאון רבנו יוסף חיים בספרו בן איש חי (שנה ראשונה‪ ,‬פרשת חיי שרה) כתב‪:‬‬ ‫נפקא מינה ראשונה נוגעת לדין המעשי של ההספד‪ ,‬שכן למדנו מגדולי‬ ‫כי בכל פטירה אנו מצווים לעורר את הלב לחשבון נפש‪ ,‬אך בפטירת אדם זקן‬ ‫האחרונים כי בפטירת אדם זקן ושבע ימים‪ ,‬עיקר מצוות ההספד אינו בתיאור‬ ‫החשבון הוא שונה‪ ,‬שכן אנו מתבוננים במידת השלמות שאליה הגיע‪ .‬נראה‬ ‫הכאב לבדו‪ ,‬אלא בסיפור השבח והמעשים‪ .‬בחו"מ (סימן רצ) ובספרי ההלכה‬ ‫להסביר כי לפי דבריו‪ ,‬האבל אינו רק פרטי אלא ציבורי‪ ,‬וההספד על זקן נועד‬ ‫מבואר כי כאשר הלב אינו מתעורר מאליו‪ ,‬מוטלת חובה על המספיד לעורר‬ ‫להעיר את הציבור להתבונן בדרך החיים של הנפטר‪ ,‬כדי שיוכלו ללמוד ממנו‬ ‫את השומעים על ידי פירוט גדולת הנפטר‪ ,‬כדי להכיר באבידה היקרה‪ ,‬מה‬ ‫איך לסיים את חייהם בשיבה טובה ובמעשים טובים‪.‬‬ ‫שמלמדנו שבכל אירוע פרידה‪ ,‬עלינו להקפיד לשתף את הסובבים בערכו‬ ‫הגרש"ז אוירבך בספרו הליכות שלמה ביאר‪ :‬כי אדם שחי חיים מלאים של‬ ‫הרוחני של הנפטר כדי להעניק לאבל משמעות של צמיחה‪.‬‬ ‫תורה ויראת שמים‪ ,‬מיתתו היא סגירת מעגל הרמונית‪ ,‬ועל כן מותר להצטער‬ ‫נפקא מינה נוספת עולה בהלכות ניחום אבלים‪ ,‬שכן ראינו כי הבכי על זקן‬ ‫אך אין מקום ליאוש או לאבל מוגזם‪ .‬נראה ליישב כי הוא מדגיש את העיקרון‬ ‫שונה בטבעו מבכי על צעיר‪ .‬כאשר מנחמים אבלים על אדם שנפטר בשיבה‬ ‫שגם בפטירה של זקן מותר להרגיש את החלל הפיזי שנפער‪ ,‬אך בו בזמן צריך‬ ‫טובה‪ ,‬המנחם צריך להפנות את המבט מהאובדן הבלתי הפיך אל עבר‬ ‫לזכור את השלווה שבה הסתלק‪ ,‬מה שנותן מנוח לנפש המאמינה ומקל על‬ ‫המורשת שהותיר הנפטר‪ .‬נראה לבאר כי הניחום הנכון הוא לסייע לאבלים‬ ‫עוצמת הדמעות‪.‬‬ ‫להבין כי אדם שסיים את מלאכתו בשם טוב‪ ,‬מותיר אחריו אור הממשיך‬ ‫הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר (חלק ד‪ ,‬יורה דעה סימן‬ ‫להאיר‪ ,‬ובכך הוא מנחם את הלב השבור ומשיב לו את היכולת להמשיך בדרך‬ ‫ל) ביאר‪ :‬כי מצוות ההספד על חכם וזקן היא מצווה גדולה‪ ,‬לא כדי להרבות‬ ‫החיים‪.‬‬ ‫בבכי‪ ,‬אלא כדי לחנך את הדורות‪ .‬נראה להסביר כי לשיטתו‪ ,‬הבכי וההספד‬ ‫נפקא מינה שלישית נוגעת להכנת האדם לעת זקנתו ולחשבון הנפש היומיומי‪,‬‬ ‫הם כלי חינוכי‪ ,‬וביום פטירתו של אדם כזה‪ ,‬הציבור צריך להתכנס לא כדי‬ ‫כפי שביאר החפץ חיים‪ .‬אם אנו יודעים שפטירה מזיקנה היא כלי רב עוצמה‬ ‫לשקוע בעצב‪ ,‬אלא כדי לשאוב השראה מהנהגותיו‪ ,‬וכך האבל הופך למנוף‬ ‫לעורר את החי‪ ,‬הרי שמוטל על האדם להכין את עצמו לכך שחייו יהיו כאלו‬ ‫לצמיחה רוחנית‪.‬‬ ‫שאכן יעוררו את סובביו לתיקון המעשים‪ .‬נראה להסביר כי כל אדם צריך‬ ‫הכאב‪ ,‬אלא על ידי הבנה שהפרידה היא חלק‬ ‫לשאול את עצמו מה הוא מותיר אחריו – אלו מעשים‪ ,‬איזו דרך ואיזה שם טוב‬ ‫מהתכנון האלוקי המושלם‪ ,‬והשקט שנפטר‬ ‫– כדי שגם ביום פקודתו‪ ,‬מותו יהווה תמרור חיים עבור אלו שנותרו אחריו‪.‬‬ ‫מותיר אחריו הוא קריאה לחיים שלנו להיות‬ ‫נפקא מינה אחרונה עולה מן ההבחנה שבין בכי של חסרון לבכי של הכרה‪,‬‬ ‫שקטים‪ ,‬יציבים ומלאי משמעות‪.‬‬ ‫כפי שעלה בדברי רבותינו הראשונים‪ .‬בחינוך הילדים‪ ,‬אנו נדרשים ללמד‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬החיבור לנפש בסוגיה זו מוליד‬ ‫אותם כיצד לעבד רגשות של אובדן‪ .‬כאשר נפטר אדם זקן במשפחה‪ ,‬יש לנהוג‬ ‫הכרה עמוקה‪ :‬הפרידה היא רגע של התכנסות‬ ‫ברגישות אך לא להסתיר את המציאות‪ ,‬אלא לתווך אותה דרך הזיכרון והערך‪.‬‬ ‫פנימית‪ .‬היא מכריחה אותנו להסתכל פנימה‬ ‫נראה ליישב כי הלימוד לילדים הוא שהבכי הוא ביטוי של אהבה והערכה‬ ‫ולשאול מי אנחנו ומה הטבענו בעולם‪ .‬מתוך‬ ‫לאדם שהלך‪ ,‬ולאו דווקא חרדה מהמוות עצמו‪ ,‬ובכך אנו מחנכים לדורות של‬ ‫הבכי הזה‪ ,‬שלא נשאר תקוע בעבר‪ ,‬אלא צומח‬ ‫אמונה שלווה ושל התבוננות בריאה במחזור החיים‪.‬‬ ‫אל העתיד‪ ,‬אנו בונים מצפן פנימי שמכוון אותנו לחיות חיים של אמת‪ ,‬אמונה‬ ‫בשלב זה‪ ,‬אנו מבקשים להמריא מעל להלכה ולפרטי המעשה אל עבר הבנת‬ ‫ודבקות‪ ,‬עד לזמן שבו גם אנו נשלים את מסענו בשם טוב‪.‬‬ ‫עומק של מהות הזמן והסתלקות מן העולם‪ .‬נראה לבאר כי ההבחנה בין‬ ‫כשאנו ניצבים בפני הבשורה על הסתלקות אדם בשיבה טובה‪ ,‬המצפן המוסרי‬ ‫פטירת צעיר לפטירת זקן אינה רק הבחנה כמותית בשנים‪ ,‬אלא הבחנה‬ ‫שלנו נדרש לכיוונון עדין‪ .‬נראה לבאר כי המוסר הפנימי הנבנה כאן אינו עוסק‬ ‫איכותית במטרת החיים‪ .‬בעוד שמותו של צעיר נקרא בלשון הקודש 'גדיעה'‪,‬‬ ‫בביטול הרגש‪ ,‬אלא בניתובו‪ .‬הלקח המוסרי הגדול הוא היכולת להכיר בכך‬ ‫משום שה וא מותיר תוכניות לא ממומשות ופוטנציאל שלא בא לידי ביטוי‪,‬‬ ‫שחיים שלמים אינם רק רצף של ימים‪ ,‬אלא יצירה אחת גדולה שסיומה הוא‬ ‫פטירתו של אדם זקן בשיבה טובה היא בבחינת 'השלמה'‪ ,‬כפי שאומרת‬ ‫כלילה‪ ,‬וכי תפקידנו הוא להוקיר יצירה זו ביראת כבוד‪ .‬המצפן מורה לנו‬ ‫הגמרא 'סוף אדם למות'‪ ,‬והיא מבטאת את סגירת המעגל המדויקת של נשמה‬ ‫לחדול מחיפוש אחר אשמים או סיבות למיתה‪ ,‬ולהתמקד בהכרה של 'סוף‬ ‫שמיצתה את כוחותיה בעולם הזה‪.‬‬ ‫אדם למות' כחלק אינטגרלי מחוזה החיים שלנו בעולם הזה‪.‬‬ ‫עוד נראה להסביר כי הבכי על הזקן אינו שולל את השמחה על השלמת‬ ‫עוד נראה להסביר כי המצפן הפנימי נבחן ביכולת שלנו להפוך את האובדן‬ ‫השליחות‪ ,‬אלא הוא מהווה הכרה בערכו של 'הזמן האיכותי' שהיה לנו‬ ‫למנוע של צמיחה מוסרית‪ .‬כאשר אדם זקן נפטר‪ ,‬המוסר מחייב אותנו לא‬ ‫במחיצתו‪ .‬החיים אינם נמדדים רק ביכולת לפעול‪ ,‬אלא בנוכחות האדם כעמוד‬ ‫להסתפק באמירה 'כך דרכו של עולם'‪ ,‬אלא לעצור ולשאול את עצמנו‪ :‬האם‬ ‫תווך רוחני בתוך משפחתו וקהילתו‪ .‬כאשר זקן צדיק מסתלק‪ ,‬העולם כולו‬ ‫אני מנצל את שנותיי במידה הראויה? המצפן מורה לנו שהחיים הם מתנה‪,‬‬ ‫מרגי ש בחסרון של עוגן‪ ,‬של דעה שקולה ושל אור של דורות קודמים‪ .‬הבכי‬ ‫והאחריות המוסרית שלנו היא למלא את השנים הללו בתוכן‪ ,‬במידות טובות‬ ‫כאן הוא לא על מה שנגדע‪ ,‬אלא על העושר שעתה נחסך מאיתנו‪ ,‬והוא מניע‬ ‫ובתורה‪ ,‬כך שגם אם ימינו קצובים‪ ,‬יהיו הם מלאים וגדושים כחיי הנפטר שזכה‬ ‫אותנו להפנים את האוצרות הללו לתוך נשמתנו כדי שלא יאבדו‪.‬‬ ‫להגיע לשיבה טובה‪.‬‬ ‫נראה ליישב כי גם הסתירה לכאורה בדברי הנביא ירמיהו – בין האיסור לבכות‬ ‫נראה להוסיף כי המוסר שנבנה כאן מלמדנו על כבוד המת מתוך הערכת חייו‪.‬‬ ‫לבין הציווי לבכות – מתיישבת בנקודה של כוונה פנימית‪ .‬הנביא אינו אוסר‬ ‫הכבוד שאנו רוחשים לנפטר בשיבה טובה אינו נובע רק מהקשר הרגשי אלינו‪,‬‬ ‫את הביטוי האנושי של הצער‪ ,‬אלא מזהיר מפני בכי של ייאוש או של חוסר‬ ‫אלא מהכרה בעמל החיים שלו‪ .‬המצפן הפנימי מכוון אותנו להסתכל על בני‬ ‫השלמה עם הנהגת הבורא‪ .‬בכו בכו להולך‪ ,‬הכוונה היא לבכי שמביא עמו‬ ‫הגיל השלישי הסובבים אותנו לא כעל אנשים שסיימו את תפקידם‪ ,‬אלא כעל‬ ‫התבוננות‪ ,‬בכי שמוליד זיכרון וחיקוי של מעשי הנפטר‪ .‬זהו בכי של הערצה‬ ‫מקורות חיים של חוכמה וניסיון שטרם מיצינו‪ .‬המוסר הוא לראות בהם דוגמה‬ ‫ולא של תבוסה‪ ,‬בכי שרואה בפטירה הזדמנות לשמר את הדרך ולצעוד בה‬ ‫חיה ולנהוג בהם בכבוד ובאהבה‪ ,‬מתוך הבנה שכל רגע במחיצתם הוא‬ ‫בעצמנו‪.‬‬ ‫הזדמנות לשאוב השראה לדרך החיים שלנו‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬נראה להעמיק כי המוות של אדם זקן הוא השעון הגדול ביותר עבור‬ ‫בנוסף‪ ,‬נראה לבאר כי הסוגיה מלמדת אותנו על חשיבותה של הענווה מול‬ ‫החי‪ .‬בעוד שמותו של צעיר מעורר אצל האדם נטייה להדחקה – המחשבה‬ ‫סופיות האדם‪ .‬הענווה מונעת מאיתנו לחוש שאנו אדוני הזמן‪ ,‬ומזכירה לנו כי‬ ‫ש'לי זה לא יקרה' או ש'זה מקרה חריג' – מותו של זקן בשיבה טובה אומר‬ ‫אנו חלק משרשרת ארוכה‪ .‬המצפן הזה מורה לנו כי בכל פעם שאנו חשים‬ ‫לאדם‪' :‬הנה‪ ,‬זהו הגורל המשותף לכולנו‪ ,‬וזהו הסוף הטבעי והראוי'‪ .‬ההרחבה‬ ‫גאווה או ביטחון מופרז בכוחנו‪ ,‬עלינו להיזכר ביום המיתה‪ .‬זהו מצפן המאזן‬ ‫הרעיונית כאן מלמדת כי דווקא מתוך השלווה של פטירה כזו‪ ,‬האדם יכול‬ ‫את הנפש‪ ,‬מרגיע את החרדות ומעמיד את האדם על מקומו הנכון‪ :‬עובד ה'‪,‬‬ ‫להזדקק אל עצמו‪ ,‬לבחון את שנותיו ולשאול האם הוא מתקדם לעבר השלמה‬ ‫המשתדל לעשות את הטוב כל עוד נשמתו באפו‪ ,‬ומקבל בהשלמה את‬ ‫כזו‪ ,‬מה שמעניק משמעות חדשה לכל יום ויום מתוך הבנה שגם הוא בדרך אל‬ ‫הגזירות העליונות‪.‬‬ ‫מחוז חפצו‪.‬‬ ‫מתוך ההתבוננות המקיפה במסעו של אדם אל סוף ימיו‪ ,‬אנו אוספים אל תוך‬ ‫במקום הזה‪ ,‬שבו הנפש מבקשת להבין את גבולותיה מול האינסוף‪ ,‬אנו‬ ‫היום‪-‬יום שלנו תובנות המאירות את הנפש‪ .‬ראשית‪ ,‬נלמד כי הבכי אינו מעיד‬ ‫פוגשים את שאלת הבכי כגשר בין המציאות הארצית לבין האמונה‪ .‬נראה‬ ‫על חסרון באמונה אלא על אנושיות‪ ,‬ועלינו להעניק לעצמנו את המקום‬ ‫לבאר כי הבכי אינו מעיד על רפיון באמונה‪ ,‬אלא על עוצמת ההתקשרות שבין‬ ‫להרגיש‪ ,‬אך לנתב את הרגש לעבר הערכה וזיכרון‪ .‬שנית‪ ,‬נלמד כי הסתלקות‬ ‫נשמות‪ .‬הנשמה האנושית‪ ,‬בהיותה נטועה בגוף‪ ,‬חווה את הפרידה כקריעה‪,‬‬ ‫בשיבה טובה היא הזמנה להתבוננות בחיים שלנו‪ ,‬ולכן בכל עת של אבל כזה‪,‬‬ ‫אך דווקא דרך סדקי הכאב הללו חודר אור חדש – ההכרה כי הקשר שנוצר‬ ‫עלינו להישיר מבט אל עצמנו ולבחון את איכות הזמן שאנו משקיעים בבניית‬ ‫אינו תלוי בנוכחות הפיזית בלבד‪ ,‬אלא נחרט בלוחות הלב לעד‪.‬‬ ‫אישיותנו‪ .‬שלישית‪ ,‬נלמד לראות בפטירת זקן לא רק אובדן‪ ,‬אלא עדות חיה‬ ‫נראה להסביר כי החיבור לנפש ברגעי אבל על אדם זקן ושבע ימים הוא‬ ‫לכוחם של חיים שנבנו נדבך על גבי נדבך‪ ,‬ומכאן לשאוב כוח ואמונה ביכולתנו‬ ‫תהליך של זיקוק‪ .‬כשאנו בוכים על דמות שהשלימה את מסעה‪ ,‬אנו לא בוכים‬ ‫להגיע לשלמות בדרכנו הייחודית‪.‬‬ ‫על משהו שנעלם‪ ,‬אלא על האופן שבו הדמות הזו עיצבה את עולמנו הפנימי‪.‬‬ ‫עיקר העניין‪:‬‬ ‫האמונה מלמדת אותנו שהאדם הוא אינסופי‪ ,‬וכי השפעתו אינה נגמרת ביום‬ ‫השאלה האם לבכות על אדם שנפטר בשיבה טובה נוגעת בשורש הקשר שבין‬ ‫שבו הוא משיב את נשמתו לבורא‪ .‬לכן‪ ,‬כל דמעה היא בעצם פתח להטמעת‬ ‫האדם לבין הזמן המוקצב לו‪ .‬בעוד שפטירת צעיר היא בבחינת גדיעה‬ ‫הערכים והמידות שספגנו מהנפטר לתוך תוך תוכנו‪ ,‬ובכך הוא ממשיך לחיות‬ ‫פתאומית המעוררת צער על מה שטרם מומש‪ ,‬פטירת זקן היא בבחינת‬ ‫דרכנו‪.‬‬ ‫השלמת המעגל‪ ,‬שבה אנו נדרשים לעבור מבכי של כאב על הלא‪-‬נודע לבכי‬ ‫עוד נראה ליישב כי המחשבה על יום המיתה‪ ,‬שעולה מתוך הפטירה בשיבה‬ ‫של הערכה על הקיים והשלם‪ .‬כפי שביאר הבעל הטורים‪ ,‬האות כ' הזעירה‬ ‫טובה‪ ,‬היא אחת הדרכים הנעלות ביותר לחיבור לאמונה‪ .‬האדם המביט‬ ‫רומזת על צמצום הבכי בפטירת זקן‪ ,‬שכן האבל כאן אינו על אובדן הדרך אלא‬ ‫בנפטר בשיבה טובה אינו רואה רק סוף‪ ,‬הוא רואה חיים שלמים של עמל‪,‬‬ ‫על חסרון הנהגה וחוכמה שהיו לנו לעוגן‪ .‬הנביא ירמיהו מחדד כי בכי אמיתי‬ ‫תפילה ומעשים‪ .‬זהו חיבור למציאות של 'נצח' שחי בתוך הזמן‪ .‬כשאנו מבינים‬ ‫הוא בכי של הולך‪ ,‬בכי המעורר את החי לעריכת חשבון נפש ולחיקוי המעשים‬ ‫ש גם ימינו קצובים ושמטרתם היא להגיע לאותה שלמות‪ ,‬נפשנו מתמלאת‬ ‫הט ובים של הנפטר‪ .‬עיקר העניין הוא ההבנה כי המוות אינו אירוע המנותק‬ ‫בענווה ובכמיהה לעשות את הטוב‪ ,‬מה שמחזק את החיבור שלנו לקב"ה‪,‬‬ ‫מהחיים‪ ,‬אלא תוכחה שקטה ומלטפת המזמינה אותנו להכיר בערך כל רגע‪,‬‬ ‫שהוא מקור כל החיים‪.‬‬ ‫להתמלא בענווה‪ ,‬ולבנות את עולמנו הרוחני כך שכל יום יקרב אותנו אל‬ ‫נראה להוסיף כי החיבור לאמונה עובר דרך ההסכמה‪ .‬לקבל את סופיות‬ ‫השלמות שבה הסתלק הנפטר לבית עולמו‪.‬‬ ‫החיים‪ ,‬להסכים לכך שאנו אורחים בעולם הזה‪ ,‬זוהי המדרגה הגבוהה ביותר‬ ‫הבכי על הנפטר הוא מראה לחיים שלנו‪ ,‬והוא הופך מאבל אישי למנוף‬ ‫של אמונה‪ .‬כשאנו עומדים מול פטירת זקן‪ ,‬האמונה מאפשרת לנו לא להילחם‬ ‫לצמיחה כאשר הוא מוביל אותנו להתבוננות במורשת שהושארה לנו‪ .‬חיים‬ ‫במציאות‪ ,‬אלא למצוא בה את השלווה‪ .‬הלב הנפצע נרפא לא על ידי שכחת‬ ‫מזילים הן רק זרעים למעשים טובים שנצמיח מתוך זיכרון יקירנו‪.‬‬ ‫מלאים בשם טוב אינם מסתיימים במותם‪ ,‬אלא‬ ‫ממשיכים להדהד בלבם של החיים‪ ,‬והדמעות שאנו‬ ‫קריית ארבע על שום מה?‬ ‫טעם‪ .‬נראה לבאר כי לשיטת המהר"ל‪ ,‬העיר היא הישות המקורית והיסודית‪,‬‬ ‫העיר חברון‪ ,‬עיר האבות והאמהות‪ ,‬עומדת במרכז ההיסטוריה היהודית‪ ,‬אך‬ ‫ושמותיהם של הדרים בה הם השתקפות של מהות העיר ולא להפך‪.‬‬ ‫שמה הקדום‪ ,‬קריית ארבע‪ ,‬מזמין אותנו למסע של פיענוח סודות‪ .‬מדוע בחרה‬ ‫כאן אנו פוגשים את הפירוש המרתק והמעמיק של ה'כלי יקר' (בראשית כג‪,‬‬ ‫התורה לכנות את העיר בכינוי זה דווקא בפתח סיפור פטירתה של שרה אמנו?‬ ‫ב)‪ ,‬המעלה את הדיון ממישור גיאוגרפי‪-‬היסטורי אל מישור רוחני‪-‬קיומי‪,‬‬ ‫השאלה מנקרת בלבם של מפרשי המקרא‪ :‬האם שמו של המקום נגזר משמו‬ ‫בראותו בשם 'קריית ארבע' ביטוי לארבע דרכים שבהן המיתה מצויה בעולם‪.‬‬ ‫של איש בשר ודם‪ ,‬ענק מן הענקים שמשל שם בכיפה‪ ,‬או שמא השם צופן‬ ‫הכלי יקר מבאר‪ :‬כי קודם לשם קריית ארבע היו לעיר ארבעה שמות‪ :‬אשכול‪,‬‬ ‫בחובו סוד עמוק יותר על מהותה של העיר‪ ,‬על המיתה‪ ,‬על החיים ועל כוחות‬ ‫ממרא‪ ,‬קריית ארבע וחברון‪ .‬נראה להסביר כי לשיטתו‪ ,‬ריבוי השמות אינו‬ ‫הנפש המיוחדים לה? כשאנו עומדים אל מול המושג קריית ארבע‪ ,‬אנו חשים‬ ‫מקרי‪ ,‬אלא נועד ללמד אותנו על ארבע מהויות של יחס האדם אל המוות‪.‬‬ ‫במתח שבין הפשט המוחשי לבין המדרש הרוחני‪ .‬המפרשים‪ ,‬החל מרש"י ועד‬ ‫כנגד כל דרך שבה נפש נפרדת מהעולם‪ ,‬עומד שם המגדיר אותה‪:‬‬ ‫לאחרונים‪ ,‬אינם מניחים לנו לנפשנו‪ ,‬והם מציעים הסברים המטלטלים את‬ ‫ראשית‪ ,‬יש מיתה שאדם מת בחטאו‪ ,‬וכנגדה נקרא המקום ממרא‪ ,‬מלשון‬ ‫תפיסת עולמנו – מציאות של ענקים המהלכים על הארץ‪ ,‬דרך הבנה מופשטת‬ ‫ממרים הייתם עם ה'‪ .‬שנית‪ ,‬יש מיתה בעוון אחרים‪ ,‬כגון צדיק שנתפס בעוון‬ ‫של ארבע דרכי המיתה‪ ,‬ועד לתובנה מרהיבה על תכונותיו הסגוליות של‬ ‫הדור או בנים הנעשים שכולים מאביהם‪ ,‬וכנגדה נקרא המקום אשכול‪ ,‬מלשון‬ ‫המקום‪ .‬בואו נצא לדרך‪ ,‬נחשוף את הרבדים השונים של השם המסתורי הזה‪,‬‬ ‫השכול‪ .‬שלישית‪ ,‬ישנה המיתה הטבעית‪ ,‬שהיא פירוד ארבעת היסודות‬ ‫וננסה להבין מדוע דבק שם זה בעיר של האבות‪ ,‬ומהו הקשר העמוק בין השם‬ ‫המר כיבים את גוף האדם‪ ,‬וכנגדה נקרא המקום קריית ארבע‪ .‬רביעית‪ ,‬ישנה‬ ‫לבין כוחות החיים הפועמים בה עד עצם היום הזה‪.‬‬ ‫מיתת נשיקה‪ ,‬שהיא החיבור העילאי של הנשמה אל הבורא‪ ,‬וכנגדה נקרא‬ ‫כדי להעמיק בסוד שמה של העיר‪ ,‬עלינו להניח את היסודות כפי שהם עולים‬ ‫המקום חברון‪ ,‬מלשון חבור‪.‬‬ ‫מן הכתובים ומפירוש רש"י‪ ,‬המהווים את שער הכניסה לסוגיה‪.‬‬ ‫נראה לבאר את התובנה המוסרית העצומה שבדבריו‪ :‬התורה מציינת כי שרה‬ ‫התורה בפרשת חיי שרה (בראשית כג‪ ,‬ב) מספרת‪ :‬ותמת שרה בקרית ארבע‬ ‫אמנו נפטרה בקרית ארבע היא חברון‪ ,‬כדי ללמדנו כי פטירתה של שרה לא‬ ‫היא חברון בארץ כנען‪ .‬רש"י שם מבאר‪ :‬בקרית ארבע ‪ -‬על שם ארבע ענקים‬ ‫הייתה מן הסוגים הראשונים‪ ,‬שיש בהם צד של עוון או השחתה‪ ,‬אלא מן‬ ‫שהיו שם אחימן ששי ותלמי ואביהם‪ .‬דבר אחר על שם ארבע זוגות שנקברו‬ ‫הסוגים הנעלים והטהורים ביותר – המיתה הטבעית והדבקות המוחלטת‬ ‫שם איש ואשתו‪ :‬אדם וחוה‪ ,‬אברהם ושרה‪ ,‬יצחק ורבקה‪ ,‬יעקב ולאה‪ .‬נראה‬ ‫בבורא‪ .‬בכך‪ ,‬ה'כלי יקר' הופך את שמות המקום ממילים על מפה לכלי‬ ‫ל הסביר כי רש"י מציב בפנינו שתי דרכים‪ :‬הדרך האחת נאחזת במציאות‬ ‫המאפשר לנו להבין את טהרת הצדיקים בהסתלקותם מן העולם‪.‬‬ ‫ההיסטורית של הענקים שהיו בעיר‪ ,‬והדרך השנייה‪ ,‬המדרשית‪ ,‬נוגעת בנצח‬ ‫כשאנו מבקשים לזקק את התובנה כי לשמות המקומות בתורה יש כוח מעצב‪,‬‬ ‫– בזוגות הקדושים שקבורתם היא שהעניקה לעיר את מהותה הרוחנית‪.‬‬ ‫אנו נדרשים לדבריהם של הוגים וראשונים המביטים אל מעבר לאותיות‬ ‫בספר יהושע (יד‪ ,‬טו) נאמר‪ :‬ושם חברון לפנים קריית ארבע האדם הגדול‬ ‫ומזהים את סגולת המקום המשתקפת בשמו‪.‬‬ ‫בענקים הוא‪ .‬רש"י על אתר מפרש‪ :‬האדם הגדול בענקים הוא ‪ -‬אביהם של‬ ‫רבי יעקב בעל הטורים (בראשית כג‪ ,‬ב) פירש‪ :‬כי האות כ' זעירא בתיבת‬ ‫אחימן ששי ותלמי ארבע היה שמו‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬הפשט הפשוט לכאורה הוא‬ ‫'ולבכותה' המופיעה סמוך לשם המקום‪ ,‬באה ללמדנו שהבכי על שרה נובע‬ ‫שהעיר נקראה על שם איש בשם ארבע‪ .‬התמיהה העולה מן הדברים היא‬ ‫מהערכת הדרך שבה סיימה את חייה במקום המקודש הזה‪ .‬נראה להסביר כי‬ ‫גדולה‪ :‬מדוע רש"י בפירושו לתורה התעלם מהפשט הזה והעדיף את‬ ‫לשיטת הטור‪ ,‬המקום קריית ארבע אינו רק נקודה גיאוגרפית אלא מרחב שבו‬ ‫ההסברים האחרים?‬ ‫מתרחש החיבור בין החיים למוות בצורה מזוקקת‪ ,‬ולכן השם והמקום הופכים‬ ‫רבי אליהו מזרחי (על אתר) מקשה‪ :‬דלמה לא כתבו המדרש או רש"י שנקרא‬ ‫למעין תעודת זהות של הנפטרת‪.‬‬ ‫על שם איש ששמו ארבע שהוא המושל בעיר ההיא? ומיישב‪ :‬דצ"ל דכיון שיש‬ ‫רבי אליהו מזרחי (על התורה‪ ,‬פרשת חיי שרה) הוסיף וכתב‪ :‬כי השמות ניתנו‬ ‫טעמים לעיר שנקרא קריית ארבע‪ ,‬צ"ל דהמושל נקרא ארבע על שם העיר‬ ‫לעיר על שם המעשים והאירועים שקרו בה‪ ,‬ואין זה מקרי שדווקא המקום‬ ‫ולא להיפוך‪ .‬נראה להסביר כי הרא"ם מעמיד אותנו על נקודה עקרונית‪ :‬שמה‬ ‫הזה נבחר למקום קבורת האבות‪ .‬ביאור הדברים הוא שהמקום 'מזמין' את‬ ‫של העיר קודם לכל דמות אנושית שפעלה בה‪ ,‬והעיר כשלעצמה טומנת‬ ‫המאורעות‪ ,‬ובכך הוא הופך לזירה שבה מתגלית צדקתם של הקבורים בו‪,‬‬ ‫בחובה תכונה שעל שמה נקראו כל השאר‪.‬‬ ‫והשם הוא החותמת המעידה על כך‪.‬‬ ‫הרשב"ם (על בראשית כג‪ ,‬ב) מפרש‪ :‬בקרית ארבע ‪ -‬שם האיש ארבע‪ ,‬כדכתיב‬ ‫המהרש"א בגמרא (סוטה דף יג‪ ,‬ע"א) ביאר‪ :‬כי קריית ארבע היא חברון‪,‬‬ ‫ביהושע קריית ארבע אבי הענק‪ .‬נראה להוסיף כי הרשב"ם‪ ,‬בדרכו העקבית‬ ‫והשמות הללו מעידים על כוחות החיים הגדולים שהיו גנוזים בה‪ .‬נראה ליישב‬ ‫ללכת אחר הפשט‪ ,‬אינו חושש מן המסקנה שהשם נגזר מדמות היסטורית‪,‬‬ ‫כי העיר‪ ,‬המכילה בתוכה את שמות הענקים לצד שמות האבות‪ ,‬היא מקום‬ ‫ובכך הוא מבקש לעגן את התורה במציאות הגיאוגרפית והאנושית של העת‬ ‫שבו כוחות אדירים – אם גופניים ואם רוחניים – באים לידי ביטוי‪ .‬המהרש"א‬ ‫העתיקה‪.‬‬ ‫רומז כי השם הוא ביטוי למציאות אנושית חזקה שפעלה במקום‪ ,‬ומקום כזה‬ ‫המהר"ל בספרו גור אריה מיישב‪ :‬דבעל כרכך העיר עצמה נקראת כן‪ ,‬דכתיב‬ ‫מטביע את חותמו על כל מי שדורך בו‪.‬‬ ‫היא ולא כתיב חברון קריית ארבע‪ ,‬דהמילה היא משמע שקרית ארבע היא שם‬ ‫בספר באר בשדה מבאר‪ :‬כי העולם קרא את העיר על שם המושל‪ ,‬אך התורה‬ ‫אחר לאותה העיר ולא מתאר את העיר לפי מושלה‪ .‬וממשיך המהר"ל‪ :‬דתדע‬ ‫בחרה להדגיש את המספר ארבע כדי ללמדנו על יסודות העולם ועל חוקי‬ ‫דהמושל נקרא על שם העיר‪ ,‬דלא יתכן לקרוא שם אדם ארבע או חמש בלא‬ ‫המציאות הטבעית והרוחנית‪ .‬נראה להרחיב כי השימוש במספר ארבע בא‬ ‫נפקא מינה נוספת עולה בהבנת האחריות‬ ‫לבטא את השלמות – ארבעת רוחות השמיים‪ ,‬ארבעת היסודות‪ ,‬וארבעת‬ ‫האישית כלפי כוחות החיים שניתנו לאדם‪ .‬כשם‬ ‫הזוגות‪ .‬השם אינו מתאר רק אדם‪ ,‬אלא את התכונה הכוללת של המקום‬ ‫שהעיר קריית ארבע מזמנת לאדם את‬ ‫כנקודת חיבור של יסודות העולם‪.‬‬ ‫האפשרות להעצים את כוחותיו‪ ,‬כך על האדם‬ ‫שמו של מקום בתורה אינו רק כותרת היסטורית‪ ,‬אלא חשיפת מהות סגולית‬ ‫מוטל לזהות היכן בחיים האישיים שלו הוא‬ ‫המשפיעה על הנפש ועל כוחות החיים הפועמים בה‪ .‬הגמרא במסכת ברכות‬ ‫פוגש הזדמנויות לחיבור לכוחות חיים‪ .‬בין אם‬ ‫(דף ז‪ ,‬ע"ב) מלמדת על הקשר העמוק בין שם האדם לאופיו‪ ,‬ומכאן שהדברים‬ ‫מדובר בלימוד תורה המעניק תעצומות רוח‪,‬‬ ‫אמורים גם בשמות המקומות המופיעים בכתובים‪ ,‬אשר יש להם השפעה‬ ‫ובין אם מדובר בעשייה גופנית המקדשת את‬ ‫ישירה על בני האדם השוהים בהם‪ .‬העיר חברון‪ ,‬המכונה גם קריית ארבע‪,‬‬ ‫החומר‪ ,‬עליו לדעת כי אלו הם כלי הקיבול‬ ‫אינה חריגה לכלל זה‪.‬‬ ‫לצמיחה‪ ,‬וההימנעות מחיפוש אחר מקורות אלו היא החמצה של הפוטנציאל‬ ‫הדרשות השונות של חז"ל‪ ,‬הן על קבורת ארבעת הזוגות והן על ארבעת‬ ‫הטמון בו‪.‬‬ ‫הענקים‪ ,‬אינן סותרות זו את זו‪ ,‬אלא משלימות תמונה אחת‪ .‬בשני המקרים‪,‬‬ ‫נפקא מינה שלישית נוגעת להסתכלות על החינוך והסביבה‪ .‬כפי שהענקים‬ ‫הן הצדיקים שנקברו בה והן הענקים שחיו בה‪ ,‬התברכו בכוחות חיים אדירים‪.‬‬ ‫והאבות חיו באותו מרחב‪ ,‬כך עולמו של האדם מורכב תמיד משילוב של‬ ‫אצל הצדיקים מדובר בכוחות רוחניים עצומים המשתקפים בעוצמה גשמית‪,‬‬ ‫אתגרים גשמיים קשים ומקורות רוחניים מרוממים‪ .‬בחינוך הדורות הבאים‪,‬‬ ‫ואצל הענקים מדובר בכוחות גופניים יוצאי דופן‪ .‬קריית ארבע היא מקום‬ ‫יש להנחיל את ההבנה שהחיים אינם נקיים מהתמודדות עם כוחות מנוגדים‪,‬‬ ‫הנותן כוחות חיים לגרים בו‪ ,‬ולכן בעלי הכוחות הגדולים נמשכו אליה באופן‬ ‫אך הכוח להתגבר עליהם טמון בחיבור העמוק לשורשי העבר‪ .‬הידיעה‬ ‫טבעי‪.‬‬ ‫שהאדם יכול לכבוש את האתגרים הללו – כפי שכלב כבש את הענקים – היא‬ ‫מקורות חז"ל מלמדים על השפעת המקומות על האדם‪ :‬המדרש בפרשת וישב‬ ‫הבסיס לגידול דור בעל חוסן נפשי ואמונה בלתי מתפשרת‪.‬‬ ‫מתאר את שכם כמקום מוכן לפורענות‪ ,‬והמדרש בתנחומא מציין מעיינות‬ ‫נפקא מינה רביעית עוסקת בערך של זיכרון והמשכיות‪ .‬הבחירה של כלב‬ ‫שטופין בזימה‪ .‬אם מקומות מסוימים מעוררים את האדם לזנות או לחכמה‪,‬‬ ‫לפעול מתוך חיבור לקברי אבותיו מלמדת כי בכל פעולה משמעותית בחיים‪,‬‬ ‫הרי שקריית ארבע‪ -‬חברון היא המקום המעורר את כוחות החיים במלוא‬ ‫מן הראוי לשאוב השראה מאלו שהלכו לפנינו‪ .‬היכולת לרתום את העבר‬ ‫עוצמתם‪ .‬כלב בן יפונה לא הלך לחברון רק כדי להתפלל על קברי אבותיו‪,‬‬ ‫לשירות ההווה והעתיד היא המפתח להצלחה בהתמודדות עם פיתויי הזמן‪.‬‬ ‫אלא כדי לשאוב את עוצמת החיים הזו‪ ,‬שתעזור לו לעמוד בניסיון הגדול של‬ ‫אין מדובר רק בעניין רגשי‪ ,‬אלא בטכניקה של בניית אישיות איתנה‪,‬‬ ‫המרגלים‪ .‬כאשר אדם נדרש להתמודד מול פיתוי של הישארות בסטגנציה‬ ‫המושתתת על הערצה למורשת ועל נכונות להמשיך את המפעל שהותירו‬ ‫רוחנית‪ -‬גשמית במדבר‪ ,‬הוא זקוק למקום ששורשיו נטועים בעומק החיים –‬ ‫לנו‪.‬‬ ‫באבות האומה ובכוחות הראשוניים של העולם – כדי למצוא את העוז‬ ‫בשלב זה‪ ,‬אנו מעמיקים את המבט אל עבר מושג המקום כמרכיב מהותי‬ ‫להתקדם‪.‬‬ ‫בבניית אישיות האדם‪ .‬המקומות שבהם אנו דורכים אינם דוממים‪ ,‬אלא בעלי‬ ‫הסבר זה מאחד את כל הקצוות‪ :‬השם אינו מקרי‪ ,‬הוא תיאור המהות‪ .‬המקום‬ ‫תדר וסגולה המשפיעים על תודעתנו‪ .‬קריית ארבע‪-‬חברון אינה רק נקודה‬ ‫נקרא כך כי הוא מקור של כוחות – בין אם הם כוחות של קדושה טהורה ובין‬ ‫גיאוגרפית‪ ,‬אלא ארכיטיפ של מקום המכנס בתוכו את ניגודי העולם – את‬ ‫אם הם כוחות גשמיים עזים – והאנשים הגדולים‪ ,‬כל אחד בדרכו‪ ,‬באו לשאוב‬ ‫המיתה והחיים‪ ,‬את הענק הגשמי ואת האבות הרוחניים – ומאפשר את‬ ‫ממנו את עוצמת החיים הדרושה להם‪ .‬ההליכה של כלב בן יפונה אל חברון‬ ‫החיבור ביניהם‪ .‬הרחבה רעיונית זו מורה כי האדם אינו יצור תלוש‪ ,‬אלא הוא‬ ‫אינה מהלך טקטי גרידא של תפילה במקום קדוש‪ ,‬אלא פעולה מכוונת של‬ ‫זקוק לשורשים המחוברים לאדמה של קדושה כדי להצמיח פירות של אמונה‪.‬‬ ‫רכישת כוחות נפש להתמודדות עם המשברים הגדולים ביותר‪ .‬במסכת סוטה‬ ‫עוד נראה להסביר כי המפגש בין האבות לענקים בקריית ארבע מלמד על‬ ‫(דף לד‪ ,‬ע"ב) מובא כי כלב פרש מעצת המרגלים והלך להשתטח על קברי‬ ‫האופן שבו יש להתייחס למציאות המורכבת‪ .‬העולם מלא בכוחות חזקים‬ ‫אבותיו בחברון‪ ,‬כדי לבקש מהם רחמים שיצילו אותו מעצתם‪ .‬מפרשי הגמרא‬ ‫ודומיננטיים‪ ,‬ולעיתים הם נראים מאיימים כענקים המבקשים להכתיב את‬ ‫מבארים כי הבחירה בחברון לא הייתה מקרית‪ ,‬שכן המקום עצמו טומן בחובו‬ ‫המציאות‪ .‬הלקח הרעיוני הוא שהקדושה אינה בורחת מהעולם‪ ,‬אלא נכנסת‬ ‫סגולה של עוצמה ויציבות‪ ,‬הנדרשת כדי לעמוד כנגד זרם העדר‪.‬‬ ‫אל המקו מות התובעניים ביותר כדי לטהר אותם ולהעניק להם משמעות‪.‬‬ ‫בספר יהושע (טו‪ ,‬יג‪-‬יד) מתואר כיצד כלב ירש את העיר ואת שלושת בני‬ ‫חברון היא המקום שבו הרוח אינה מתבטלת בפני החומר‪ ,‬אלא משתלטת עליו‬ ‫הענק‪ ,‬אחימן ששי ותלמי‪ .‬המאבק של כלב בענקים הוא סמלי ומהותי כאחד‪.‬‬ ‫ומקדשת אותו‪ ,‬ובכך היא מלמדת אותנו כי גם בתוך סיטואציות גשמיות‬ ‫הענקים מייצגים את הכוח הגשמי בשיאו‪ ,‬את אותם גורמים הפועלים בעולם‬ ‫מורכבות‪ ,‬ניתן למצוא את נקודת החיבור לאלוקות‪.‬‬ ‫המנסים להטיל אימה ולערער את ביטחון האדם בדרכו‪ .‬כלב‪ ,‬בכוח אמונתו‬ ‫נראה ליישב כי המושג מקום מייצג גם את המקום הפנימי בנפש האדם‪ .‬כשם‬ ‫שנשאבה מן המקום הזה‪ ,‬לא רק שלא ירא מהם‪ ,‬אלא כבש את מעוזם‪ .‬הדבר‬ ‫שישנה עיר חיצונית שנקראת קריית ארבע‪ ,‬כך בכל אדם ישנו מרחב פנימי‬ ‫מלמד כי מי שמתחבר לכוחות הנצחיים של ארץ ישראל‪ ,‬כפי שהם משתקפים‬ ‫הדורש כיבוש ועיבוד‪ .‬ארבעת השמות שהוזכרו אצל הכלי יקר – כנגד ארבע‬ ‫בקריית ארבע‪-‬חברון‪ ,‬זוכה להתעלות מעל המכשולים החיצוניים ולהכניע את‬ ‫דרכי המיתה – מהווים בעצם מפה של התמודדויות נפשיות‪ .‬הדיוק בשמות‬ ‫הכוחות העוינים המבקשים לעצור את התקדמותו‪.‬‬ ‫המקום מלמד כי עלינו להכיר בכל צד של המציאות שלנו‪ ,‬גם בצדדים הקשים‬ ‫הענקים שגרו בעיר‪ ,‬לצד האבות הקבורים בה‪ ,‬מלמדים על טבעו המורכב של‬ ‫יותר‪ ,‬כדי להגיע אל החברון הפנימית‪ ,‬אל נקודת החיבור והשלמות שבה‬ ‫המקום כזירה של התמודדות‪ .‬השילוב הזה הוא המפתח להבנת החוסן של‬ ‫האדם מרגיש מאוחד עם רצון הבורא‪.‬‬ ‫כלב; הוא לא נזקק רק לשלוות האבות‪ ,‬אלא לכוח העמידה שנשאב מן המקום‬ ‫בנוסף‪ ,‬נראה להעמיק כי הבחירה של כלב במקום הזה מחדדת את ההבנה‬ ‫שבו האדם נדרש להפגין גבורה מול ענקי רוח וגוף‪ .‬ההליכה לחברון הייתה‬ ‫ששליחותו של אדם בעולם אינה מנותקת מהשורשים שלו‪ .‬ההרחבה כאן‬ ‫עבור כלב טעינה מחדש של כוחות חיים‪ ,‬המאפשרת לאדם לנתק את עצמו‬ ‫מלמדת שדווקא מי שמכיר את מקומו‪ ,‬שורשיו והמורשת שלו‪ ,‬הוא זה‬ ‫מההשפעה המשתקת של המדבר – מקום שבו אין עבודה גופנית ושליטה‬ ‫שמסוגל להתמודד עם אתגרים חדשים‪ .‬המקום הוא עוגן שמאפשר לאדם‬ ‫עצמית – ולחזור אל הארץ‪ ,‬אל המקום שבו התורה והחיים נפגשים‬ ‫להתרחב אל עבר הלא‪-‬נודע מבלי לאבד את זהותו‪ .‬ככל שהאדם מחובר יותר‬ ‫בהתמודדות מתמדת‪.‬‬ ‫למקומות המקודשים לו‪ ,‬כך הוא יציב יותר מול הרוחות העזות הנושבות‬ ‫התובנות העולות מתוך בירור מהותה של קריית ארבע‪-‬חברון אינן נשארות‬ ‫בחוץ‪ ,‬שכן הוא יודע מהיכן הוא בא ומהי המטרה שלשמה הוא פועל‪.‬‬ ‫בגדר מחקר עיוני בלבד‪ ,‬אלא משליכות על חיי המעשה של האדם הנדרש‬ ‫במקום הזה‪ ,‬שבו הנפש מבקשת לעמוד על עומקה של המציאות‪ ,‬אנו מגלים‬ ‫להתמודד עם אתגרי השעה ועם שאיבת כוחות בנסיבות משתנות‪.‬‬ ‫כי החיבור למקום אינו פעולה חיצונית‪ ,‬אלא תהליך פנימי המעצב את‬ ‫נפקא מינה ראשונה נוגעת לדרכי ההתמודדות בעת משבר‪ ,‬בדומה לכלב בן‬ ‫האמונה‪ .‬האדם המכיר בכך שכל מקום וכל זמן נושאים בחובם תכונה אלוקית‬ ‫יפונה‪ .‬כאשר אדם חש כי סביבתו הקרובה נסחפת אחר דעה מוטעית או אחר‬ ‫מסוימת‪ ,‬אינו חווה את העולם כרצף אקראי של אירועים‪ ,‬אלא כמרחב של‬ ‫אווירה של ייאוש‪ ,‬מוטל עליו למצוא את המקום הפיזי או הרוחני המעניק לו‬ ‫שלי חות‪ .‬החיבור לנפש מתרחש כאשר האדם מבין שגם הוא‪ ,‬בתוך עולמו‬ ‫חוסן‪ .‬הלקח המעשי הוא שעל האדם לבנות לעצמו עוגנים של קדושה וזיכרון‬ ‫הפרטי‪ ,‬נקרא להיות 'חברון' – מקום של חיבור‪ ,‬מקום של אחדות‪ ,‬ומקום שבו‬ ‫– אתרים‪ ,‬ספרים או קהילות שבהם נטועים שורשי האמונה והגבורה –‬ ‫הכוחות הגשמיים והרוחניים משלימים זה את זה לכדי יצירה אחת של קדושה‪.‬‬ ‫ולפקוד אותם בעיתות הצורך כדי לקבל את תעצומות הנפש הדרושות‬ ‫נראה להסביר כי האמונה נבנית מתוך ההכרה שישנו סדר פנימי לעולם‪ .‬כשם‬ ‫להכרעה צלולה‪.‬‬ ‫שקריית ארבע‪ -‬חברון הוכנה מששת ימי בראשית להיות מקום של חיבור‪ ,‬כך‬ ‫את היציבות הפנימית להמשיך בדרכו ללא חת‪ .‬המצפן הפנימי מכוון אותנו‬ ‫גם חייו של האדם אינם מורכבים מחלקים נפרדים‪.‬‬ ‫להסתכל על הישגינו לא כאל ניצחונות פרטיים‪ ,‬אלא כמימוש של הכוח שניתן‬ ‫הכאב והשמחה‪ ,‬הכישלון וההצלחה‪ ,‬המאבק בענקים‬ ‫לנו מאת השם ומתוך דבקות באבות האומה‪ .‬המוסר הוא לדעת כי גם כשאנו‬ ‫והמנוחה אצל האבות – כל אלו הם נדבכים במבנה‬ ‫מנצחים ומשיגים‪ ,‬עלינו להישאר מחוברים למקור – לקריית ארבע‪-‬חברון‬ ‫הנפשי שהבורא מכין לכל אחד‪ .‬האמונה מלמדת‬ ‫הפנימית שלנו – שבה אנו מכירים בכך שכל עוצמתנו נובעת מהיותנו‬ ‫אותנו להביט על חיינו במבט על‪ ,‬לזהות את הקו‬ ‫מחוברים לאמת הנצחית‪.‬‬ ‫המקשר בין כל הנקודות‪ ,‬ולתת אמון מלא בכך שכל‬ ‫בנוסף‪ ,‬נראה לבאר כי הסוגיה מלמדת אותנו על חשיבותה של הבחירה‬ ‫שלב במסע הוא הכרחי להגעה אל נקודת החיבור‬ ‫בסביבה המגדלת‪ .‬המוסר דורש מאיתנו להקיף את עצמנו במקומות ובאנשים‬ ‫הסופית‪.‬‬ ‫המעוררים בנו כוחות חיים וצמיחה רוחנית‪ .‬זהו מצפן המזהיר אותנו‬ ‫עוד נראה ליישב כי החיבור לנפש ברגעים של‬ ‫מלהשתקע ב'מדבר' של עצלות או ב'שכם' של פורענות‪ ,‬ומדרבן אותנו לחפש‬ ‫התמודדות עובר דרך הזיכרון‪ .‬כאשר האדם נושא‬ ‫את ה'חברון' שלנו – את אותו מקום‪ ,‬קהילה או דרך חיים‪ ,‬המאפשרים לנו‬ ‫עמו את כוחם של אבותיו ואת ערכי מורשתו‪ ,‬הוא אינו לבד במערכה‪ .‬הנפש‬ ‫לממש את הייעוד שלנו במלואו‪ ,‬מתוך הבנה שסביבתנו משפיעה על מהותנו‬ ‫מתחזקת כאשר היא יודעת שהיא חלק משרשרת ארוכה‪ ,‬ושכל ניצחון שלה‬ ‫ועל היכולת שלנו להוציא אל הפועל את כוחותינו הגנוזים‪.‬‬ ‫על אתגר פנימי או חיצוני הוא חלק מהניצחון הכולל של האומה כולה‪ .‬החיבור‬ ‫מתוך ההתבוננות המקיפה בשמה של קריית ארבע‪-‬חברון ובמהותה‪ ,‬אנו‬ ‫לאמונה מתבטא בכך שהאדם מפסיק לפעול מתוך 'אני' מצומצם ומתחיל‬ ‫אוספים אל תוך היום‪-‬יום שלנו תובנות המאירות את הנפש‪ .‬ראשית‪ ,‬נלמד כי‬ ‫לפעול מתוך הכרה בשליחות גדולה יותר‪ ,‬ששורשיה נטועים בעומק‬ ‫כל אדם נושא בתוכו 'קריית ארבע' פרטית – מרחב שבו מתגוששים כוחות‬ ‫ההיסטוריה וצמרתה נוגעת בשמיים‪.‬‬ ‫גשמיים עזים עם שאיפות רוחניות‪ ,‬והתובנה היא כי אין צורך לברוח מהמאבק‪,‬‬ ‫נראה להוסיף כי החיבור לאמונה הוא היכולת לראות את האור גם בתוך חושך‬ ‫אלא למצוא בו את נקודת החיבור שתקדש את המציאות‪ .‬שנית‪ ,‬נלמד כי‬ ‫הענקים‪ .‬הנפש צמאה לאמת‪ ,‬ואמת זו מתגלה דווקא כאשר האדם מסרב‬ ‫הבחירה בסביבת החיים אינה עניין מקרי‪ ,‬אלא כלי עבודה מרכזי; עלינו להקיף‬ ‫להיכנע למציאות הגשמית המאיימת‪ .‬האמונה אינה התעלמות מהקשיים‪,‬‬ ‫את עצמנו בנכסים רוחניים ובדמויות המעניקות לנו כוחות חיים‪ ,‬כדי שנוכל‬ ‫אלא בחירה מודעת להאמין שהכוח הניתן לנו מאת הבורא גדול מכל ענק‬ ‫לעמוד בעוז מול כל 'ענק' הנקרה בדרכנו‪ .‬שלישית‪ ,‬נלמד כי הזיכרון והחיבור‬ ‫ומכל מכש ול‪ .‬זהו חיבור של דבקות‪ ,‬הממלא את האדם בשלווה פנימית‬ ‫לשורשים הם לא רק נוסטלגיה‪ ,‬אלא מקור של עוצמה נוכחת‪ ,‬וכי בכל עת של‬ ‫ובביטחון‪ ,‬מתוך הבנה שהעולם הזה הוא בית המיועד להיבנות‪ ,‬וכל פעולה‬ ‫ירידה או ספק‪ ,‬חזרה אל המקורות היא הדרך הבטוחה להתחזק ולגלות מחדש‬ ‫שלנו היא לבנה נוספת בבניין המקדש של החיים‪.‬‬ ‫את הייעוד שלנו‪.‬‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬החיבור לנפש בסוגיה זו מוליד תובנה מזככת‪ :‬האדם הוא‬ ‫עיקר העניין‪ :‬השאלה מדוע נקראת העיר קריית ארבע נוגעת בשורש הקשר‬ ‫הבית שבו שכינה שורה‪ .‬כאשר אנו מכבשים את היצרים‪ ,‬כאשר אנו מאחדים‬ ‫שבין האדם לבין המקום שבו הוא פועל וממנו הוא שואב את חיותו‪.‬‬ ‫את הכוחות המנוגדים שבתוכנו ומנתבים אותם לעבודת ה'‪ ,‬אנו הופכים את‬ ‫המפרשים‪ ,‬בדרכם הייחודית‪ ,‬הראו כי השם אינו מתאר רק היסטוריה של‬ ‫עצמנו לקריית ארבע – מקום של חיבורים‪ ,‬של קדושה ושל כוחות חיים‬ ‫ענקים או זוגות קבורים‪ ,‬אלא את מהות המקום כעיר של כוחות חיים אדירים‪,‬‬ ‫אינסופיים המאירים את העולם‪.‬‬ ‫המאפשרים את החיבור שבין השמימי לארצי‪ .‬הכלי יקר לימדנו כי השם צופן‬ ‫כשאנו ניצבים בפני סוד שמה של חברון‪ ,‬המצפן המוסרי שלנו מכוון אל‬ ‫בחובו את רזי המיתה והחיבור‪ ,‬ובכך הפך את פטירתה של שרה אמנו למעשה‬ ‫האחריות להפוך את המציאות למקום של חיבור‪ .‬הלקח המוסרי הגדול הוא‬ ‫של דבקות טהורה‪ .‬המהר"ל והוגים אחרים הבהירו כי העיר היא הישות‬ ‫היכולת לזהות כי גם במקומות שנדמים כרוויים במאבקים וב'ענקים'‪ ,‬חבויה‬ ‫היסודית‪ ,‬והשמות הם ביטוי למהותה הסגולית שאינה תלויה במושלים כאלו‬ ‫תשתית עמוקה של קדושה וחיבור‪ .‬המצפן מורה לנו לחדול מהסתכלות‬ ‫או אחרים‪ .‬עיקר ה עניין הוא התובנה שכל מקום שבו אנו דורכים‪ ,‬וכל רגע‬ ‫שטחי ת על מציאויות מורכבות‪ ,‬ולהתחיל לחפש את השורש האלוקי שקיים‬ ‫שבו אנו חיים‪ ,‬הם פוטנציאל ל'חברון' – מקום שבו האדם מאחד בתוכו את כל‬ ‫בכל אדם ובכל מצב‪ ,‬מתוך הבנה שהעולם אינו מקרי אלא זירה למפגש בין‬ ‫הכוחות שקיבל‪ ,‬מתגבר על הענקים החיצוניים והפנימיים המבקשים לעכבו‪,‬‬ ‫כוחות גשמיים ליעדים רוחניים‪.‬‬ ‫ובונה מתוך כך קומה רוחנית שלמה‪ ,‬מחוברת ומלאת עוצמה‪ ,‬המאירה את‬ ‫עוד נראה להסביר כי המצפן הפנימי נבחן ביכולת שלנו להפוך את האתגרים‬ ‫דרכו בעולם‪.‬‬ ‫למנוף של התעלות‪ .‬כאשר אדם נתקל בקושי שנראה כענק אימתני המאיים‬ ‫החיים הממשיים אינם מתרחשים בריק‪ ,‬אלא במרחבים המטביעים בנו חותם‪,‬‬ ‫על דרכו‪ ,‬המוסר מחייב אותו לא לברוח או להתייאש‪ ,‬אלא לעצור ולשאול את‬ ‫ועלינו להשכיל לבחור את אותם מקומות ששורשיהם נטועים באמת‪ ,‬כדי‬ ‫עצמו‪ :‬מהם הכוחות שקיבלתי בתורשה‪ ,‬ומאילו שורשים אני יונק? המצפן‬ ‫שנוכל לשאוב מהם את החיוניות הנדרשת למימוש ייעודנו‪ .‬כוחות החיים‬ ‫מורה לנו שהחיים הם מתנה של עוצמה‪ ,‬והאחריות המוסרית שלנו היא לאזור‬ ‫שאנו מגלים בתוכנו הם הדים למהות שקיבלנו מאבותינו‪ ,‬והם הכלים‬ ‫עוז‪ ,‬לשאוב השראה מדמויות המופת שקדמו לנו‪ ,‬ולצאת לכיבוש המטרות‬ ‫שבאמצעות ם אנו הופכים כל התמודדות לקפיצת מדרגה בדרכנו אל‬ ‫שלנו מתוך אמונה שהמקום שבו אנו נמצאים אינו רק מקום של התמודדות‪,‬‬ ‫השלמות‪.‬‬ ‫אלא מקום של פוטנציאל לחיבור מושלם‪.‬‬ ‫נראה להוסיף כי המוסר שנבנה כאן מלמדנו על הענווה שבתוך הגבורה‪ .‬הכוח‬ ‫שכלב בן יפונה שאב בחברון לא גרם לו להתגאות על הענקים‪ ,‬אלא העניק לו‬ ‫למה קריית ארבע נקראה בשם חברון?‬ ‫לאחר שאברהם אבינו קנה את המערה? התחושה היא שהאדמה כאן תחת‬ ‫ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספד לשרה‬ ‫רגלינו דורשת תשובה‪ ,‬והאבנים העתיקות‪ ,‬השותקות בשלוותן‪ ,‬מספרות על‬ ‫ולבכתה‪ .‬השם קריית ארבע מהדהד באוזנינו כחידה עתיקה‪ ,‬צליל של ענקים‬ ‫סוד עמוק הטמון בשם הזה‪ ,‬סוד שאינו נותן מנוח למי שמבקש לחדור אל‬ ‫אדירים המהלכים על הארץ‪ ,‬של אב ושלושת בניו‪ ,‬של מציאות שקפאה בזמן‪.‬‬ ‫פשר מהותה של העיר הקדושה הזו‪.‬‬ ‫אך לפתע‪ ,‬מתוך הדממה המדברית של ארץ כנען‪ ,‬עולה שם חדש‪ ,‬חברון‪ .‬השם‬ ‫הפסוק הפותח את פרשתנו מציב את השמות זה לצד זה בתמציתיות מעוררת‬ ‫המסתורי הזה אינו רק ציון גיאוגרפי; הוא מרחף באוויר כרוח חרישית‪ ,‬כמבשר‬ ‫מחשבה‪ :‬ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספד‬ ‫על מהפך פנימי‪ ,‬על התעלות של מקום שהיה מזוהה עם אימה וגבורה‬ ‫לשרה ולבכתה (בראשית כג‪ ,‬ב)‪ .‬נראה להסביר כי התורה מבקשת להצביע על‬ ‫אנושית‪ ,‬והפך לביתם האחרון של אבות העולם‪ .‬הרוח נושבת בין גבעות חברון‬ ‫קיומם של שני עולמות במקום אחד‪ :‬העולם המוכר של קריית ארבע‪ ,‬על‬ ‫הקדומות‪ ,‬מנערת את האבק מעל השמות העתיקים‪ .‬מדוע המקום שנקרא‬ ‫מורכ בותו הגשמית‪ ,‬מול השם חברון‪ ,‬המסמל את המהות העמוקה שנחשפה‬ ‫פעם קריית ארבע‪ ,‬על שם ארבעת ילידי הענק‪ ,‬זכה לשם חברון‪ ,‬שם שכולו‬ ‫עם קבורתה של שרה‪.‬‬ ‫רמז לחיבור‪ ,‬לנצחיות ולדבקות? האם השם חברון הוא רק ציון של קרבה‬ ‫משפחתית או היסטורית‪ ,‬או שמא הוא מבטא כוח פנימי חבוי שהתגלה רק‬ ‫רבי מנחם רקנטי (על התורה‪ ,‬בראשית כג‪ ,‬ב)‬ ‫רש"י (בראשית כג‪ ,‬ב) מפרש‪ :‬בקרית ארבע ‪ -‬על שם ארבע ענקים שהיו שם‬ ‫פירש‪ :‬כי ארבע הוא רמז לארבע יסודות העולם‪,‬‬ ‫אחימן ששי ותלמי ואביהם‪ .‬דבר אחר על שם ארבע זוגות שנקברו שם איש‬ ‫וקריית ארבע היא הנקודה שבה כל היסודות‬ ‫ואשתו אדם וחוה‪ ,‬אברהם ושרה‪ ,‬יצחק ורבקה‪ ,‬יעקב ולאה‪ .‬ביאור הדברים‬ ‫מתאחדים‪ .‬נראה להוסיף כי לשיטתו‪ ,‬אין‬ ‫הוא שרש"י מציב שתי דרכים‪ :‬הראשונה קושרת את השם למציאות של כוח‬ ‫מדובר בענקים בלבד‪ ,‬אלא בתיאור קוסמי של‬ ‫אנושי גולמי‪ ,‬בעוד השנייה מעלה אותנו אל רובד הנצח‪ ,‬אל הזוגות שקבורתם‬ ‫מקום הנטוע ביסודות הבריאה‪ ,‬ומשום כך הוא‬ ‫יצקה לעיר את משמעותה הרוחנית המקודשת‪.‬‬ ‫היה נחשב למקום העתיק והמרכזי ביותר‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא (בראשית כג‪ ,‬ב) מבאר‪ :‬קרית ארבע ‪ -‬היא חברון‪ ,‬וכן‬ ‫בארץ‪ ,‬שאליו נמשכו כל הכוחות עוד בטרם‬ ‫כתוב ביהושע יד‪ ,‬טו‪ .‬נראה להוסיף כי האבן עזרא רואה את זהות המקומות‬ ‫נתקדש במלואו על ידי האבות‪.‬‬ ‫כעובדה גיאוגרפית פשוטה שאין לערער עליה‪ ,‬ובכך הוא מפנה את הקורא‬ ‫השל"ה הקדוש בתורה אור (פרשת חיי שרה) ביאר‪ :‬כי השם חברון מרמז על‬ ‫אל המציאות כפי שהיא מתוארת בכתובים ללא צורך בהעמקה בדרשות‬ ‫הצירוף של ח' ברונ'‪ ,‬ח' צירופי שמות קדושים הנסתרים במקום הזה‪ .‬נראה‬ ‫שמות המקום בשלב זה‪.‬‬ ‫לבאר כי לשיטתו‪ ,‬אין חברון רק שם מקום‪ ,‬אלא היא מהווה מוקד רוחני שבו‬ ‫הרמב"ן (בראשית כג‪ ,‬ב) מחדש‪ :‬קריית ארבע היא חברון‪ ,‬ונקראה כן על שם‬ ‫נחשפים גילויים אלוקיים שאינם מצויים במקומות אחרים‪ ,‬ועל כן זכתה להוות‬ ‫אדם או על שם ארבעה ענקים‪ .‬נראה לבאר כי הרמב"ן מבקש לגשר בין הפשט‬ ‫מקום מנוחת האבות‪ ,‬שכן הם אלו שהיו מסוגלים לקלוט את השפע הזה‪.‬‬ ‫של השם לבין הקדושה העילאית של המקום‪ ,‬ומדגיש כי גם אם השם נגזר‬ ‫האור החיים הקדוש על התורה (בראשית כג‪ ,‬ב) כתב‪ :‬כי שם המקום קריית‬ ‫מאירועים היסטוריים‪ ,‬אין הדבר גורע ממעלתה של העיר שהפכה למשכן‬ ‫ארבע מעיד על היותו מקום של ארבע קליפות שהיו צריכות הכנעה‪ ,‬ושם‬ ‫קבורת האבות‪.‬‬ ‫חברון מעיד על התיקון שבא על ידי האבות שחיברו את הכל אל הקדושה‪.‬‬ ‫הכלי יקר (בראשית כג‪ ,‬ב) מבאר‪ :‬שקודם שנקראה חברון היו לה שמות רבים‪,‬‬ ‫נראה להוסיף כי על פי דבריו‪ ,‬הענקים היו ביטוי חיצוני לכוחות המקטרגים‬ ‫והשם קריית ארבע מלמד על דרכי מיתה וחיבור‪ .‬נראה להעמיק כי לשיטתו‪,‬‬ ‫שאחזו במקום‪ ,‬ופעולת האבות בבואם לשם הייתה בבחינת שבירת הקליפות‬ ‫ריבוי השמות – אשכול‪ ,‬ממרא‪ ,‬קריית ארבע וחברון – אינו מקרי‪ ,‬אלא נועד‬ ‫וגילוי אור השכינה‪ ,‬מה שהפך את קריית ארבע לחברון של קדושה‪.‬‬ ‫להורות על הדרגות השונות שבהן הנפש נפרדת מהגוף ומתחברת אל‬ ‫הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ד‪ ,‬יורה דעה סימן‬ ‫שורשיה‪ ,‬כאשר השם חברון מסמל את השלב הסופי והעליון של דבקות‬ ‫לא) ביאר‪ :‬כי חשיבותה של חברון נובעת מכך שהיא הייתה ועודנה עיר של‬ ‫הנשמה‪.‬‬ ‫תורה ומצוות המחוברת לשורשי האומה‪ .‬נראה ליישב כי גם בהיבט ההלכתי‪,‬‬ ‫תרגום אונקלוס (בראשית כג‪ ,‬ב) מתרגם‪ :‬ותמות שרה בקרית ארבע היא חברון‬ ‫מעמדו של המקום מושפע מהקדושה שנוצרה בו על ידי האבות‪ ,‬וקדושה זו‬ ‫בארעא דכנען‪ .‬נראה להסביר כי התרגום שומר על השמות כפי שהם‪ ,‬ואינו‬ ‫אינה בטלה לעולם‪ ,‬אלא נשארת טבועה באבני העיר וברוח השורה בה‪ ,‬מה‬ ‫נכנס לפירושי המדרש‪ ,‬ובכך הוא מדגיש את העובדה שהשם חברון הוא שם‬ ‫שמחייב את השוהים בה להתנהגות בהתאם למדרגתה הרוחנית הגבוהה‪.‬‬ ‫עתיק שהיה קיים במקביל לשם קריית ארבע‪.‬‬ ‫הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן במשנה ברורה (סימן תקפ"ט)‬ ‫כאשר אנו פונים אל גנזי חז"ל‪ ,‬אנו מוצאים מתיחות בין התיאור של מקום‬ ‫פירש‪ :‬כי הקריאה בשם חברון נועדה להזכיר לדורות את החובה להידבק‬ ‫השוכן תחת שלטון הענקים לבין היותו מקום מנוחתם של גדולי האומה‪.‬‬ ‫באבות ובתורתם‪ ,‬שכן המקום עצמו הוא בית מדרש לדורות‪ .‬נראה להסביר‬ ‫בגמרא במסכת סוטה (דף לד‪ ,‬ע"ב) מבואר‪ :‬אמר רב יצחק‪ ,‬כלב נשתטח על‬ ‫כי השם אינו רק עבר‪ ,‬אלא ציווי לעתיד‪ ,‬שבו המקום ממשיך להשפיע על‬ ‫קברי אבותיו בחברון‪ ,‬אמר להם אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת‬ ‫המבקרים בו את חוסן האמונה שהיה לאבותיהם‪ ,‬והחיבור שנוצר בשם חברון‬ ‫מרגלים‪ .‬רש"י שם מפרש שהקדושה הטמונה במקום הזה היא שאפשרה לכלב‬ ‫הוא חיבור נצחי בין עם ישראל לארצו‪.‬‬ ‫לשאוב כוח נגד הזרם‪ .‬נראה לבאר שהגמרא כאן אינה רק מתארת מעשה‬ ‫כשאנו מבקשים לראות את עומק הדברים דרך ראייתם של גדולי הדורות‪ ,‬אנו‬ ‫היסטורי‪ ,‬אל א מלמדת שחברון היא מקום שבו האדם פוגש את שורשיו כדי‬ ‫מגלים כי המילים העתיקות משמשות כגשר חי אל המציאות העכשווית‪,‬‬ ‫להתגבר על פחדים קיומיים‪ ,‬ומכאן שהשם חברון מעיד על כוח החיבור שבין‬ ‫ומאירות באור חדש את משמעות השמות של העיר הקדושה‪.‬‬ ‫החי למת‪.‬‬ ‫מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ט‪ ,‬סימן רמב) ביאר‪ :‬כי השם‬ ‫בתלמוד ירושלמי (מסכת סוטה‪ ,‬פרק ז‪ ,‬הלכה ד) מובא‪ :‬אמר רבי יהודה בן‬ ‫חברון מורה על יסוד החברות והחיבור שבין איש לאשתו‪ ,‬ושעל כן זכתה העיר‬ ‫פזי‪ ,‬חברון הייתה של ענקים‪ ,‬ומקום מנוחת אבות היא‪ .‬נראה להסביר שחכמי‬ ‫הזו להיות המקום שבו נקברים הזוגות הקדושים המאחדים בתוכם את כוח‬ ‫הירושלמי מדגישים את הניגוד הקיצוני – המקום המיושב על ידי 'האדם‬ ‫הבית הישראלי‪ .‬נראה להסביר כי לשיטתו‪ ,‬השם חברון אינו מקרי‪ ,‬אלא הוא‬ ‫הגדול בענקים' הוא‪-‬הוא המקום שבו שורה השכינה על האבות‪ .‬הדבר מלמד‬ ‫מהווה עדות למהותה של העיר כמקום שבו מתגלה שלמות הבריאה דרך‬ ‫שהשם קריית ארבע מייצג את הכוח הפיזי הגס ששלט במקום‪ ,‬בעוד השם‬ ‫החיבור שבין הנשמות‪ ,‬וכי האבות והאמהות הקבורים שם הם המופת לכל דור‬ ‫חברון מייצג את כיבוש הרוח על החומר‪.‬‬ ‫ודור לאופן שבו זוגיות הופכת לשכינה השורה בבית‪.‬‬ ‫במדרש בראשית רבה (פרשה נח‪ ,‬ד) נאמר‪ :‬רבנן אמרי‪ ,‬על שם ארבע זוגות‬ ‫הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בילקוט יוסף (הלכות ביקור קברים) חידש‪ :‬כי עצם‬ ‫שנקברו בה‪ .‬אדם וחוה‪ ,‬אברהם ושרה‪ ,‬יצחק ורבקה‪ ,‬יעקב ולאה‪ .‬נראה ליישב‬ ‫הקריאה בשם חברון מחייבת את כל הבא בשעריה להתייחד ביראת כבוד עם‬ ‫כי המדרש מבקש להפקיע את השם קריית ארבע מהקשרו המקורי של‬ ‫רוח האבות המפעמת במקום‪ ,‬שכן זו עיר שבה הקדושה אינה מופשטת אלא‬ ‫הענקים‪ ,‬ולהעניק לו משמעות של זוגיות נצחית‪ .‬אם השם חברון מבטא את‬ ‫מורגשת בכל אבן ובכל תל‪ .‬נראה ליישב כי לפי דבריו‪ ,‬המקום הזה משמש‬ ‫חיבור הנפש לאלוקים‪ ,‬הרי שהשם קריית ארבע‪ ,‬לפי רבנן‪ ,‬מבטא את חיבור‬ ‫מצפן רוחני המזכיר לאדם כי אנו הולכים בעקבות דורות של צדיקים‪ ,‬וכי‬ ‫הנשמות זו לזו‪ ,‬חיבור שמתחיל בבני אדם ומסתיים בדבקות נשגבה‪.‬‬ ‫עלינו לפעול מתוך הכרה מתמדת שאנו מהווים המשך ישיר לשרשרת‬ ‫בעוד חז"ל מציבים את התשתית העובדתית והדרשתית‪ ,‬הראשונים צוללים‬ ‫המפוארת שהחלה במערת המכפלה‪.‬‬ ‫אל תוך עומק המושגים‪ ,‬ומבקשים להבין את המהות הפנימית של השמות‬ ‫מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (חלק א‪ ,‬סימן נא) ביאר‪ :‬כי השם קריית‬ ‫שניתנו למקום‪ .‬כאן מתגלה הדינמיקה שבין המקום כפי שהוא נתפס בעיני‬ ‫ארבע והשם חברון מסמלים את המאבק שבין העיסוק בענייני העולם הזה‬ ‫בשר ודם‪ ,‬לבין ערכו הרוחני הנצחי‪.‬‬ ‫לבין השאיפה לעולם הבא‪ ,‬וכי המקום הזה הוכשר על ידי אברהם להראות כי‬ ‫רבי יעקב בעל הטורים (פירושו על התורה‪ ,‬בראשית כג‪ ,‬ב) כתב‪ :‬כי האות כ'‬ ‫ניתן להכניס את קדושת העולם הבא אל תוך חיי המעשה שלנו‪ .‬נראה להוסיף‬ ‫זעירא בתיבת 'ולבכותה' המופיעה סמוך לשם המקום‪ ,‬באה ללמדנו שהבכי‬ ‫כי על פי דבריו‪ ,‬המקום מלמד שאין סתירה בין היותנו פועלים בעולם מלא‬ ‫על שרה נובע מהערכת הדרך שבה סיימה את חייה במקום המקודש הזה‪.‬‬ ‫אתגרים וענקים‪ ,‬לבין שמירה על דבקות אמת בבורא‪ ,‬שכן זוהי התכלית‬ ‫נראה לבאר כי לשיטת הטור‪ ,‬קריית ארבע אינה רק נקודה גיאוגרפית אלא‬ ‫שאותה ביקשו אבות האומה להנחיל לנו‪.‬‬ ‫מרחב שבו מתרחש החיבור בין החיים למוות בצורה מזוקקת‪ ,‬והשם הוא מעין‬ ‫כשאנו מבקשים להוריד את הסוגיה אל קרקע המציאות‪ ,‬אנו מוצאים כי‬ ‫חותמת המעידה על הקדושה ששרה הטביעה במקום בפטירתה‪.‬‬ ‫המהות הכפולה של קריית ארבע‪ -‬חברון אינה נשארת במישור התיאורטי‬ ‫רבי יצחק אברבנאל (בראשית כג‪ ,‬ב) ביאר‪ :‬כי השם חברון ניתן למקום כשהפך‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא משליכה על הליכותינו ועל קבלת ההחלטות שלנו במעגל החיים‬ ‫למקום מושב לאבות‪ ,‬ומשמעותו היא חיבור הנפרדים לאחדות‪ .‬נראה להרחיב‬ ‫האישי והקהילתי‪.‬‬ ‫כי האברבנאל מדגיש את תהליך ההתקדשות – המקום היה שייך לאומות או‬ ‫נראה לבאר כי הנפקא מינה הראשונה נוגעת לבחירת מקום מגורים וסביבה‬ ‫לענקים‪ ,‬אך עם בואם של אבות האומה הוא עבר הסבה לשם המעיד על‬ ‫חברתית‪ .‬כשם שחברון נבחרה להיות מקום משכנם של האבות‪ ,‬כך מוטל על‬ ‫מהותו כמרכז רוחני שבו כוחות העולם מתאחדים תחת השגחת הבורא‪.‬‬ ‫האדם לבחון האם המקום שבו הוא קובע את מושבו אכן מהווה עבורו 'חברון'‬ ‫והבדידות הופכת לדבקות‪ .‬זוהי הנהגה של אמונה צרופה‪ :‬לא לברוח‬ ‫– מקום של חיבור‪ ,‬של צמיחה רוחנית ושל סביבה‬ ‫מהמציאות המאיימת‪ ,‬אלא להאיר אותה בחיבור הפנימי‪.‬‬ ‫המאירה פנים לנשמה‪ .‬הבחירה לגור בסביבה‬ ‫עוד נראה לחדש כי הדרך להפוך את הנפש לחברון עוברת דרך השקט‬ ‫המעודדת תורה ויראת שמים היא למעשה החלטה‬ ‫וההקשבה‪ .‬כשם ששרה אמנו נקברה במערה המבודדת והשקטה‪ ,‬כך גם‬ ‫מעשית הנגזרת מהבנת המקום כמנוף להתעלות‪ ,‬ולא‬ ‫האדם מוצא את שורש נשמתו במקום השקט והפנימי ביותר שבו‪ ,‬הרחק‬ ‫רק כנקודה גיאוגרפית‪.‬‬ ‫מהרעש החיצוני‪ .‬שם‪ ,‬במקום שבו הכל מתחבר לשורש הנשמה‪ ,‬האדם זוכה‬ ‫נראה להוסיף כי נפקא מינה נוספת עולה מתוך‬ ‫לגלות את האחדות האלוקית השרויה בקרבו‪ ,‬ומבין שכל כוחותיו וכל רגעיו‬ ‫המושג 'חיבור' הטמון בשם העיר‪ .‬בעת שלום בית או‬ ‫בחיים נועדו להוות בית לחיבור הגדול הזה‪.‬‬ ‫בפתרון סכסוכים‪ ,‬אדם נדרש לאמץ את מידת‬ ‫כשאנו מבקשים לזקק את התובנות הללו לכדי הנהגה מעשית ומוסרית‪ ,‬נראה‬ ‫ה'חברון' הפנימית שלו‪ .‬כשם שהעיר קידשה את‬ ‫לבאר כי המעבר מקריית ארבע לחברון הוא הצו המוסרי המרכזי של האדם‬ ‫החיבור שבין הזוגות הקבורים בה‪ ,‬כך מוטל על האדם‬ ‫בעולמו‪ .‬המצפן הפנימי שאנו בונים לעצמנו אינו מצביע על מקום פיזי רחוק‪,‬‬ ‫לחפש את נקודת המפגש והדבקות עם הזולת‪ ,‬גם במקומות שנדמים בתחילה‬ ‫אלא על הדרך שבה אנו ניגשים לכל סיטואציה‪ ,‬לכל אדם ולכל אתגר שעומד‬ ‫כ'קריית ארבע' של מחלוקת או של ענקים המקשים על היחסים‪ .‬היכולת‬ ‫לפתחנו‪.‬‬ ‫להפוך קריית ארבע לחברון היא המפתח לכל מערכת יחסים בריאה‬ ‫נראה להוסיף כי מידת ה'חברון' המוסרית היא היכולת לראות את הכלל בתוך‬ ‫ומקודשת‪.‬‬ ‫הפרט‪ .‬אדם המבקש להיות 'חבר' – במובן העמוק של השם – הוא אדם‬ ‫עוד נראה לחדש כי ההתייחסות לאתרים קדושים ולאתרי מורשת בהלכה‬ ‫המשתחרר מהצמצום של ה'ארבע'‪ ,‬אותם ארבעה ענקים של אגו‪ ,‬קנאה‪,‬‬ ‫נגזרת מההבנה שהמקום אינו נשאר כשהיה‪ .‬הנהגה של כבוד ויראה בביקור‬ ‫תאווה וכבוד שעלולים לשלוט בחייו‪ .‬המוסר של חברון מלמד אותנו כי‬ ‫במקומות אלו אינה רק עניין של נימוס‪ ,‬אלא חובה הלכתית הנובעת מהכרת‬ ‫העוצמה האמיתית אינה נמצאת בשליטה על הזולת או בהוכחת צדקתנו‪ ,‬אלא‬ ‫המקום כמקום שבו השכינה חופפת‪ .‬הקביעה ההלכתית שיש לנהוג כבוד‬ ‫ביכולת לחבר‪ ,‬לגשר‪ ,‬ולהבין כי כל נשמה שאנו פוגשים היא חלק בלתי נפרד‬ ‫בבית הק ברות‪ ,‬ובפרט במקום מנוחת אבות‪ ,‬היא יישום מעשי של התובנה כי‬ ‫משרשרת החיים והנצח של האבות‪.‬‬ ‫הקדושה שנוצרה במקום אינה מתפוגגת עם השנים‪ ,‬אלא נשמרת כפוטנציאל‬ ‫נראה להעמיק כי מצפן זה דורש מאיתנו ענווה מיוחדת‪ .‬כשם שאברהם אבינו‪,‬‬ ‫לכל אדם המבקש להתחבר לשורשיו‪.‬‬ ‫גדול האבות‪ ,‬משתחווה לבני חת ומבקש לקנות את המקום במחיר מלא‪ ,‬כך‬ ‫כאשר אנו מעמיקים במושג של קריית ארבע‪-‬חברון‪ ,‬נראה לבאר כי הדינמיקה‬ ‫גם האדם נדרש לוותר על הגאווה שלו כדי להשיג את ה'חברון' שלו‪ .‬המוסר‬ ‫שבין השמות אינה רק סיפור היסטורי‪ ,‬אלא תיאור מדויק של תהליך הבנייה‬ ‫של המקום הזה מחייב אותנו להכיר בכך שאיננו בעלי הבית המוחלטים על‬ ‫הרוחני העובר על כל אדם מישראל במהלך חייו‪ ,‬תהליך שבו המציאות‬ ‫המציאות‪ ,‬אלא שליחים המבקשים להטמיע קדושה בתוך הקרקע הגשמית‪.‬‬ ‫החיצונית הופכת למצע של קדושה‪.‬‬ ‫זוהי הנהגה של יושרה פנימית‪ ,‬של עבודה קשה על המידות‪ ,‬ושל התמדה‬ ‫נראה להסביר כי קריית ארבע מייצגת את עולם החומר במצבו הראשוני‪ ,‬עולם‬ ‫בדרך הטוב למרות כל הענקים המנסים לערער את היציבות של נתיבותינו‪.‬‬ ‫שבו נדמה כי הענקים – היינו הקשיים‪ ,‬האתגרים והכוחות הגשמיים – הם‬ ‫עוד נראה לחדש כי תכליתו של המצפן הזה הוא להוביל אותנו אל האחדות‪.‬‬ ‫בעלי הבית‪ .‬אדם עומד מול מציאות שנראית לו מאיימת או מורכבת‪ ,‬והוא‬ ‫בחיי היום‪-‬יום‪ ,‬אנו נתקלים בפירודים רבים – בקהילה‪ ,‬במשפחה ובלב פנימה‪.‬‬ ‫מרגיש את עצמו קטן אל מול ה'ענקים' שסביבו‪ .‬אך כאן באה התובנה‬ ‫המוסר של חברון מנחה אותנו לא לשקוט עד שנמצא את הנקודה המשותפת‪,‬‬ ‫ה עמוקה של חברון‪ :‬היכולת של האדם לזהות כי תחת המעטפת הזו טמונה‬ ‫את אותו ניצוץ אלוקי המאחד בינינו‪ .‬כשאדם חי בתוך מודעות של חברון‪ ,‬הוא‬ ‫אפשרות לחיבור‪ .‬חברון אינה מוחקת את קריית ארבע‪ ,‬אלא מעלה אותה‬ ‫הופך בעצמו למקום של מקלט ושל קדושה עבור סביבתו‪ ,‬וכל צעדיו מכוונים‬ ‫מדרגה‪ .‬היא מלמדת אותנו שדווקא מתוך המקום שנראה כרווי מאבק וקושי‪,‬‬ ‫ליצירת שלום ושלווה‪ .‬זוהי הבשורה המוסרית הגדולה של העיר הזו‪ :‬שאפשר‬ ‫ניתן לחצוב חיבור עמוק אל כסא הכבוד‪.‬‬ ‫לשנות את שם המציאות‪ ,‬שאפשר להפוך את האדמה המדממת לבית של‬ ‫נראה להרחיב כי האבות‪ ,‬בבחירתם לקבוע את מקום מנוחתם דווקא שם‪ ,‬גילו‬ ‫חיבור‪ ,‬ושאפשר‪ ,‬מתוך עמל של חיים שלמים‪ ,‬להפוך את 'קריית ארבע'‬ ‫לעולם שאין מקום מנותק מאלוקות‪ .‬המאבק של אברהם עם עפרון ועם בני‬ ‫הפרטית שלנו למשכן נצחי של אחדות ודבקות‪.‬‬ ‫חת‪ ,‬המאמץ לרכוש את המערה‪ ,‬כל אלו הם ביטוי למגמה אחת‪ :‬להפוך את‬ ‫קריית ארבע היא חברון – שני שמות המהווים מפתח לשער הנשמה‪ .‬העיקר‬ ‫האדמה המוחשית למקום שבו נשמות יכולות להתחבר לשורשן‪ .‬חברון היא‬ ‫שביקשנו לברר הוא כיצד המקום‪ ,‬על ריבוי שמותיו ועל המורכבות‬ ‫הנק ודה שבה הנצח פוגש את הזמן‪ ,‬והחיבור הזה הוא שמעניק לאדם את הכוח‬ ‫ההיסטורית שבו‪ ,‬משמש מראה לדינמיקה שבין האדם לבין בוראו‪ .‬קריית‬ ‫להמשיך ולהתמודד‪ ,‬שכן הוא יודע שגם במקום הנמוך ביותר‪ ,‬הוא יכול לפעול‬ ‫ארבע מייצגת את האתגרים הקיומיים‪ ,‬את אותם ענקים המקשים עלינו‬ ‫את פעולת החיבור‪.‬‬ ‫לראות את האמת הפנימית‪ ,‬ואת הפירוד שאנו חשים אל מול ריבוי היסודות‬ ‫עוד נראה לחדש כי המהות של חברון היא בביטול הנפרדות‪ .‬בעולם שבו כל‬ ‫של העולם הזה‪ .‬אך מתוך כל אלה‪ ,‬בוקעת המהות של חברון – השם המעיד‬ ‫דבר נראה כעומד בפני עצמו‪' ,‬ארבע' הוא מספר של ריבוי ופירוד‪ ,‬של ארבע‬ ‫על כוח החיבור‪ ,‬על היכולת לאחד בין נפרדים‪ ,‬ועל השראת השכינה שאינה‬ ‫כנפות הארץ או ארבע יסודות שלעיתים נראים כמתנגשים זה בזה‪ .‬חברון‪,‬‬ ‫בטלה לעולם‪ .‬האבות והאמהות שנטמנו שם הפכו את האדמה הגשמית‬ ‫מלשון חבר‪ ,‬היא הכוח המאחד‪ ,‬הכוח שמחבר את היסודות הללו לכדי מבנה‬ ‫למרחב של נצח‪ ,‬ובכך לימדו אותנו כי החיים עצמם‪ ,‬גם כשהם מלווים בכאב‬ ‫אחד הרמוני‪ .‬זוהי התובנה שהאדם נדרש לאסוף אל תוך עצמו‪ ,‬להפוך את כל‬ ‫ובבכי‪ ,‬הם המקום שבו נבנית האחדות הגדולה ביותר‪ .‬כל אדם מוזמן להפוך‬ ‫כוחותיו המפוזרים – מחשבה‪ ,‬דיבור‪ ,‬מעשה ורגש – למכלול אחד שמכוון אל‬ ‫את המציאות הפרטית שלו לבית של חברון‪ ,‬שבו כל רגע של התמודדות הופך‬ ‫השם יתברך‪ ,‬ובכך להפוך את קריית ארבע הפרטית שלו לחברון של שלמות‪.‬‬ ‫לדבקות‪ ,‬וכל צעד בדרך המוסר מקרב אותו אל השורש העליון‪.‬‬ ‫במסענו אל תוך נבכי הנפש‪ ,‬נראה לבאר כי המעבר מקריית ארבע אל חברון‬ ‫התובנות שאנו לוקחים עמנו לחיי היום‪-‬יום הן כי אין בנמצא מקום או מצב‬ ‫אינו רק מעבר גיאוגרפי או תיאורי‪ ,‬אלא תהליך נפשי עמוק שכל אחד מאיתנו‬ ‫בחיים שאין בו נקודה של אור‪ ,‬וכי עלינו ללמוד להביט מעבר לחומה‬ ‫חווה בחיפושו אחר משמעות‪ .‬האדם‪ ,‬בבואו לעולם‪ ,‬מוצא את עצמו לעיתים‬ ‫המפרידה אל תוך השלם המאחד‪ .‬העבודה המעשית שלנו היא להפוך כל‬ ‫קרובות במצב של קריית ארבע – מקום של תחושת פירוד‪ ,‬של התמודדות עם‬ ‫מפגש‪ ,‬כל אתגר וכל רגע של פירוד פנימי‪ ,‬למקום של התחברות לערכים‬ ‫כוחות חיצוניים המכבידים על לבו‪ ,‬ומחשבות מפוזרות המושכות אותו‬ ‫הגדולים שקידשו האבות במערת המכפלה‪ ,‬ולהבין שחברון היא לא רק נחלת‬ ‫לארבע קצוות תבל‪ ,‬תחושה של מציאות שבה הוא חש קטן ומבודד אל מול‬ ‫אבות‪ ,‬אלא יעד שאנו יוצרים במו ידינו בכל יום מחדש‪.‬‬ ‫ענקי החיים‪.‬‬ ‫עיקר העניין‪ :‬הסוד הגדול טמון בהבנה שחברון אינה מקום שנמצא מחוץ לנו‪,‬‬ ‫נראה להוסיף כי הנפש נושאת בתוכה כמיהה טבעית לשוב אל שורשה‪,‬‬ ‫אלא חלל פנימי שאנו בונים בתוך הלב‪ .‬כשם שאברהם אבינו ידע להעלות את‬ ‫והכמיהה הזו היא שדוחפת אותנו להפוך את המקום הזה ל'חברון'‪ .‬בלב‬ ‫קריית ארבע אל דרגת חברון‪ ,‬כך גם אנו‪ ,‬בתוך השגרה המשתנה‪ ,‬נקראים‬ ‫המבוכה‪ ,‬בלב השקט של הישיבה הממושכת בלימוד או בתפילה‪ ,‬האדם מגלה‬ ‫לקדש את החומר ולמצוא את החיבור הנצחי ששוכן בכל רגע נתון‪ .‬הסוף אינו‬ ‫שהכאב‪ ,‬הפחד והקשיים אינם סוף פסוק‪ .‬כשאברהם אבינו בוכה על שרה‪,‬‬ ‫אלא התחלה חדשה של דבקות‪ ,‬שבה הענקים הופכים למדרגות‪ ,‬והשמות‬ ‫הוא מלמד א ותנו שדווקא דרך הרגש העמוק ביותר‪ ,‬דרך הבכי וההתמסרות‬ ‫המרובים מתאחדים לשם אחד – שם האחדות והשכינה‪.‬‬ ‫המלאה לכאב האובדן‪ ,‬אנחנו זוכים לחשוף את הנקודה הפנימית שאינה‬ ‫החיים שלנו הם מסע בלתי פוסק שבו כל אתגר שנקרה בדרכנו אינו אלא‬ ‫נפרדת‪ ,‬את החיבור הנצחי שאינו תלוי במציאות משתנה‪.‬‬ ‫הזמנה להוציא מהכוח אל הפועל את כוח החיבור האלוקי הטמון בקרבנו‪.‬‬ ‫נראה להעמיק כי האמונה אינה מחייבת אותנו להעלים את המציאות‬ ‫כשם שהאבות הותירו לנו מורשת של אחדות‪ ,‬כך עלינו לזכור תמיד שדווקא‬ ‫המורכבת של קריית ארבע‪ ,‬אלא ללמוד לחיות בתוכה מתוך תודעה של‬ ‫בנקודות שבהן נדמה שיש פירוד‪ ,‬שם בדיוק צומחת האפשרות הגדולה ביותר‬ ‫חברון‪ .‬כשאדם מבין שכל רגע של התמודדות הוא הזדמנות לחיבור עם השם‬ ‫לבנות את בית השכינה‪.‬‬ ‫יתברך‪ ,‬המציאות נצבעת באור חדש‪ .‬החרדות הופכות למצע של ביטחון‪,‬‬ ‫איך היה מותר לאברהם להחזיר את גרושתו‪ ,‬הרי כהן אסור להתחתן עם גרושה?‬ ‫במו ידיו מציאות שתמנע ממנו את היכולת‬ ‫הרוח המדברית נושבת בין יריעות האוהל‪ ,‬נושאת עמה ניחוחות של אדמה‬ ‫לשוב ולהתחתן עם אותה אישה בעתיד‪ ,‬לו היה‬ ‫יבשה ושיבולים רחוקות‪ ,‬בעוד השמש השוקעת מותירה אחריה צללים‬ ‫חפץ בכך?‬ ‫ארוכים ומסתוריים המרקדים על קירות הבד‪ .‬באוויר עומדת תחושת כובד‬ ‫הגמרא במסכת יבמות (דף נב ע"א) ביארה‪ :‬כל‬ ‫של סוד עתיק‪ ,‬שקט שרק המיית הלב והדי הפעימות של אברהם אבינו‬ ‫המגרש את אשתו‪ ,‬אין לו שוב היתר בה אלא אם‬ ‫ממלאים את החל ל הריק‪ .‬הוא עומד שם‪ ,‬דמותו זקופה כאלון איתן אל מול‬ ‫כן נשאו ונתנו בדבר‪ .‬בביאורנו‪ ,‬הגמרא מציבה‬ ‫מרחבי האינסוף‪ ,‬ובליבו החלטה העומדת כסלע בלב הים הסוער‪ .‬הנה הוא‬ ‫את היסוד ההלכתי הרחב‪ ,‬המבאר כי גם במקום‬ ‫מושיט ידו‪ ,‬וקטורה‪ ,‬אותה דמות מהעבר הרחוק המזוהה עם הגר‪ ,‬עומדת‬ ‫שבו נכתב גט‪ ,‬התורה מחפשת נתיב של פיוס‪,‬‬ ‫בפתח האוהל‪ ,‬ושאלת השאלות הולמת בקירות הלב כפטיש על סדן‪ .‬הרי‬ ‫אך כאן מדובר בכהן‪ ,‬שבו הגט הוא סוף פסוק‪.‬‬ ‫אברהם‪ ,‬הכהן הגדול המקפיד על קוצו של יוד בטרם ניתנה תורה‪ ,‬ניצב כאן‬ ‫השתיקה של חז"ל בסוגיה זו‪ ,‬והעובדה שהם מעלים את המעשה כפשוטו‪,‬‬ ‫מול מחסום הלכתי שנדמה כבלתי עביר – גרושה האסורה לכהן‪ .‬השמש‬ ‫מאתגרת אותנו לשאול האם אברהם בנה כאן מציאות שחורגת מגדר הכהונה‬ ‫נעלמת אל מעבר לאופק‪ ,‬מותירה את העולם בחשכה שרק אור הכוכבים‬ ‫הרגיל‪ ,‬או שמא הכהונה שלו עשויה מחומרים אחרים שאינם כפופים לאיסורי‬ ‫המנצנץ מעליה מנסה לפזר‪ ,‬והסוגיה מרחפת בחלל כערפל המטשטש את‬ ‫הכהונה המאוחרים‪.‬‬ ‫הגבולות‪ .‬האם ייתכן שגדר התורה נפרץ? האם ייתכן שהכהן המזקק את‬ ‫בבית המדרש של הראשונים‪ ,‬הדיון מתעצם והופך למערכה של ממש‪ .‬גדולי‬ ‫מעשיו כקטורת המעלה ריח ניחוח לפני בורא עולם‪ ,‬מתעלם מאיסור מפורש‬ ‫עולם אלו‪ ,‬אשר נטלו על עצמם את מלאכת ניתוח סבכי ההלכה‪ ,‬מבקשים‬ ‫שכל כולו קדושה וטהרה? הרעד באוויר אינו רק מרטט הקור של הלילה‬ ‫להבין את המהלך המפתיע של אברהם אבינו‪ .‬הם מביטים על הנתונים‪ :‬מצד‬ ‫היורד‪ ,‬אלא מהתחושה שאנו נוגעים בנקודה שבה ההלכה פוגשת את‬ ‫אחד אברהם כהן‪ ,‬ומצד שני הגר המגורשת‪ ,‬וביניהם ניצב הדין האוסר על כהן‬ ‫המעשה‪ ,‬במקום שבו נדמה שאין מוצא‪ ,‬והשתיקה העמוקה של אברהם‬ ‫לשאת גרושה‪ .‬כאן נחשפת היריעה הרחבה של גדולי הראשונים‪ ,‬המנסים‬ ‫זועקת אל על מבלי לתת מנוח לנפש המבקשת להבין את סוד הבחירה הזו‪,‬‬ ‫לפלס דרך בתוך הסתירה הנראית לעין‪ ,‬בוחנים את גבולות חלות המצוות‬ ‫את סוד השיבה אל מי שהייתה מחוץ למחנה‪ ,‬ואת הדילמה המטלטלת את‬ ‫בטרם ניתנה תורה‪ ,‬ומבקשים לדעת האם איסור גרושה אכן חל על אברהם‬ ‫אמות הסיפים של עולם ההלכה‪.‬‬ ‫בכל תוקפו‪.‬‬ ‫בפתח דברינו‪ ,‬עלינו להיכנס אל עובי הקורה ולדלות מתוך ספרי הראשונים‬ ‫הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק ט' הלכה א') ביאר‪ :‬שכל מצווה שנצטוו בה בני‬ ‫והאחרונים את העוגנים המציבים את השאלה המקוממת הזו על שולחן‬ ‫נח ונתחדשה בסיני‪ ,‬הרי היא כפי שנכתבה בתורה‪ .‬בביאורנו‪ ,‬הרמב"ם מניח‬ ‫הדיונים‪ .‬עולמם של חכמי ישראל אינו קופא על שמריו; הוא רוחש חיים‪ ,‬תוסס‬ ‫יסוד רחב לבירור דרכו של אברהם‪ :‬אם המצווה קיימת כחלק ממערכת‬ ‫ומתמודד עם כל תהייה‪ ,‬וביתר שאת כאשר מדובר בדמותו של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫הערכים שלפני סיני‪ ,‬היא מחייבת‪ ,‬אך ייתכן כי גדרי הכהונה המפורטים‬ ‫כעת נצלול אל המקורות המנחים אותנו בבירור המעמד ההלכתי של אבי‬ ‫שייכים למערכת שנחתמה רק במעמד הר סיני‪ ,‬ובכך הוא פותח פתח להבנה‬ ‫האומה‪ ,‬וננסה להבין כיצד התנהלו חייו בתוך מסגרת המצוות שהוא עצמו‬ ‫שאברהם אבינו לא היה כפוף לכל פרטי הדינים המאוחרים‪.‬‬ ‫קיים בנאמנות כה עמוקה‪.‬‬ ‫רבינו משה מקוצי בספר מצוות גדול (עשין‪ ,‬סימן קכ"ו) ביאר‪ :‬כי אברהם אבינו‬ ‫התורה פותחת ומספרת לנו על הפרק החדש בחייו של אברהם אבינו‪ ,‬המביא‬ ‫קיים את כל התורה כולה‪ ,‬ובכלל זה דיני כהונה ולוויה‪ .‬בביאורנו‪ ,‬הוא מקשה‬ ‫עמו את הצורך בבירור עומק של ההתרחשויות‪ .‬בפרשתנו (בראשית כה‪ ,‬א)‬ ‫על הגישה המקלה ומחזיר אותנו אל לב הסערה‪ :‬אם אברהם קיים הכל‪ ,‬כיצד‬ ‫כתוב‪ :‬ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה‪.‬‬ ‫נשא את הגר? הוא דוחף אותנו להבין כי המעשה של אברהם חייב להיות‬ ‫רש"י (בראשית כה‪ ,‬א) ביאר‪ :‬זו הגר‪ ,‬ונקראת קטורה על שם שנעימים מעשיה‬ ‫מוסבר מתוך קיום התורה‪ ,‬ולא מתוך חריגה ממנה‪ ,‬ובכך הוא מחייב את‬ ‫כקטורת‪ ,‬ועל שם שקִטרה והתקינה עצמה לה‪ .‬בביאורנו‪ ,‬רש"י חושף כאן‬ ‫המפרשים למצוא פתרון פנימי בתוך מערכת ההלכה‪.‬‬ ‫עולם פנימי שבו התשובה היא המפתח לשיבה‪ ,‬אך דווקא זיהוי זה הוא המצית‬ ‫הרא"ש במסכת קידושין (פרק א'‪ ,‬סימן כ"ה) ביאר‪ :‬את השאלה כיצד מותר‬ ‫את הדיון ההלכתי הסבוך באשר ליכולתו של אברהם לשוב ולקחתה אל ביתו‪.‬‬ ‫לאבות לקיים מצוות והרי אינם מצווים ועושים‪ ,‬וקבע כי מצוות האבות היו‬ ‫החזקוני (בראשית כה‪ ,‬א) ביאר‪ :‬הרי לעיל גבי ותתע פרש"י מלמד שחזרה‬ ‫מתוך בחירה והתעלות‪ ,‬אך לא כחיוב המוטל על כלל ישראל‪ .‬בביאורנו‪ ,‬הוא‬ ‫לגלולי בית אביה‪ ,‬ומתרץ יש לומר קודם שחזר ולקחה אברהם פעם שניה‬ ‫מבחין בין מצווה שנכפתה בסיני לבין דרך החיים שבה בחר אברהם‪ ,‬וייתכן כי‬ ‫עשתה תשובה ונקראת קטורה על כך‪ ,‬ויש אומרים ביקשה לחזור לגלולי אביה‬ ‫כאן טמון המפתח‪ :‬אברהם‪ ,‬בדרכו המיוחדת‪ ,‬בחר לשמר את עיקרי התורה‪,‬‬ ‫ולא חזרה‪ ,‬ולפי הפשט אין זו הגר‪ .‬בביאורנו‪ ,‬המפרש מציב שתי דרכים‬ ‫אך ייתכן כי פרטים מסוימים‪ ,‬כגון איסור גרושה לכהן‪ ,‬לא היו בגדר חובה עליו‪,‬‬ ‫מ נוגדות להבנת זהותה של האישה‪ ,‬ומעמיק את האחריות המוטלת עלינו‬ ‫או שפירש אותם בדרך שאינה מונעת ממנו לשוב אל אשתו‪.‬‬ ‫לברר האם אכן מדובר באותה אישה שגורשה‪ ,‬שכן שאלה זו היא המפגש‬ ‫במרחבי האחרונים‪ ,‬אנו פוגשים את הניסיון הנועז ליישב את הקושיה‬ ‫המכריע בין המעשה לבין מגבלות הכהונה‪.‬‬ ‫העצומה‪ ,‬תוך התמודדות חזיתית עם דברי הגמרא והמדרשים‪ .‬גדולי‬ ‫הגמרא במסכת נדרים (דף לב ע"א) ביארה‪ :‬אמר רב יצחק‪ ,‬מאי דכתיב ואנכי‬ ‫הפוסקים מבקשים להבין כיצד ניתן לקיים את המעשה של אברהם אבינו‬ ‫עבדתי את ה'‪ ,‬אמר ליה הקב"ה לאברהם‪ ,‬כהן אתה‪ ,‬דכתיב אתה כהן לעולם‬ ‫מבלי לפגוע בכהונתו הטהורה‪ ,‬ומציעים מהלכים הלכתיים חדים ומפתיעים‬ ‫על דברתי מלכי צדק‪ .‬בביאורנו‪ ,‬הגמרא קובעת מסמרות שאין לערער עליהם‬ ‫המנתחים את מהות הגירושין והשליחות‪.‬‬ ‫– אברהם אבינו נחשב לכהן‪ .‬קביעה זו היא לב ליבה של השאלה‪ :‬כיצד כהן‬ ‫הגאון רבי יצחק אוהב ציון (כמובא בספר בית האוצר‪ ,‬חלק א'‪ ,‬כלל א'‪ ,‬אות ה')‬ ‫המקיים את כל התורה יכול לישא אישה שגורשה מביתו‪ ,‬שהרי היא בגדר‬ ‫הקשה‪ :‬על דברי הגר"ח קניבסקי שפירש שאברהם לא גירש את הגר אלא רק‬ ‫גרושה לכהן?‬ ‫שלחה מביתו‪ ,‬והביא ראיה מפרקי דרבי אליעזר (פרק כ"ט) שכתב בפירוש‬ ‫בבית האוצר להגאון רבי יוסף ענגיל (חלק א'‪ ,‬כלל א'‪ ,‬אות ה') ביאר‪ :‬ודע דלפי‬ ‫שאברהם כתב לה גט גירושין‪ .‬בביאורנו‪ ,‬הוא מערער על הניסיון להפחית‬ ‫מה שכתב הרמב"ם שכל המצוות קיים אברהם אבינו‪ ,‬א"כ קשה למה נשא‬ ‫ממעמדו של הגירושין ומחייב את העיון במציאות העובדתית שחז"ל תיארו‪,‬‬ ‫אברהם את הגר‪ ,‬הא הוי גרושה‪ ,‬וכהן מוזהר על הגרושה‪ .‬בביאורנו‪ ,‬המחבר‬ ‫שכן המילה גט מחייבת פתרון הלכתי יסודי יותר מסתם שילוח‪.‬‬ ‫נוגע בנקודה הכואבת ביותר – המתח שבין קיום המצוות השלם של אברהם‬ ‫הגר"ח קניבסקי בספרו (חדושי מרן הגר"ח קניבסקי על בראשית) ביאר‪:‬‬ ‫לבין המעשה שנראה לכאורה כסותר את דיני הכהונה‪ .‬הדיון הזה אינו רק‬ ‫בתשובתו לקושיה הנ"ל‪ ,‬כי לשיטה זו המזכירה גט בפרקי דרבי אליעזר‪ ,‬הרי‬ ‫פילוסופי‪ ,‬אלא נוגע בבירור מהות הכהונה של אברהם ומהות המצוות שחלו‬ ‫שאברהם כלל לא החזיר את הגר‪ ,‬וקטורה המוזכרת בפרשה היא אישה אחרת‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫לחלוטין‪ .‬בביאורנו‪ ,‬הוא מעדיף לשנות את ההנחה הבסיסית על זהותה של‬ ‫כאשר אנו מתייצבים אל מול הדילמה המטלטלת‪ ,‬עלינו להאזין להד קולם‬ ‫קטורה מאשר להתמודד עם איסור כהונה‪ ,‬ובכך הוא מציע פתרון המנקה את‬ ‫של חז"ל‪ ,‬המבארים את מהות הפרידה בין אברהם להגר‪ .‬הדיון אינו רק‬ ‫השולחן מכל חשש הלכתי‪ ,‬אך משאיר אותנו עם תמיהה על דברי רש"י‬ ‫בשאלה מה אירע‪ ,‬אלא כיצד הגדירו חכמינו את טיב הגירושין הללו‪ ,‬שהרי‬ ‫המפורשים שזו הגר‪.‬‬ ‫מונח כאן משקל רב על מאזני ההלכה‪ :‬האם מדובר בניתוק פורמלי המחיל את‬ ‫הגאון רבי יוסף ענגיל בבית האוצר (חלק א'‪ ,‬כלל א'‪ ,‬אות ה') ביאר‪ :‬שפרקי‬ ‫איסורי הכהונה‪ ,‬או שמא במציאות אחרת המותירה פתח להמשך הקשר‪.‬‬ ‫דרבי אליעזר סבירא ליה דלא היה לאברהם בת‪ ,‬ועל כן שפיר נשאה משום‬ ‫בפרקי דרבי אליעזר (פרק כ"ט) ביאר‪ :‬השכים אברהם וכתב גט גירושין ונתן‬ ‫מצות פריה ורביה‪ ,‬מטעם עשה דוחה לא תעשה‪ .‬בביאורנו‪ ,‬הוא מחדש כי גם‬ ‫להגר ושלח אותה ואת בנה מעליו ומעל יצחק בנו‪ ,‬כדי שלא יריבו הבנים‪.‬‬ ‫אם מדובר בגרושה‪ ,‬המצווה היסודית של פריה ורביה‪ ,‬שבה אברהם טרם‬ ‫בביאורנו‪ ,‬המדרש מעמיד אותנו בפני מציאות שאין ממנה מנוס‪ :‬הגט‬ ‫השלים את חובתו‪ ,‬גוברת על איסור הכהונה‪ .‬הוא מוסיף כי ייתכן ולא מצא‬ ‫המפורש‪ .‬מילים אלו שכתב אברהם בבוקר ההוא‪ ,‬כשהשמש החלה להציץ‬ ‫אישה הגונה אחרת שרצונה להתגייר‪ ,‬ובכך הופכת הבחירה בהגר להכרח‬ ‫מעל פ סגות ההרים‪ ,‬הן אלו שמטילות את הצל הכבד על היכולת לשוב‬ ‫המצווה שדוחה את האיסור ממדרגת חסידות שקיבל על עצמו‪.‬‬ ‫ולהתאחד‪ ,‬שכן הן מקבעות את מעמדה כגרושה במובן ההלכתי המוחלט‪.‬‬ ‫רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש (על בראשית מ"ט‪ ,‬בביאורו על פסוקי‬ ‫המדרש רבה על ספר בראשית (פרשת וירא‪ ,‬פרשה מ"ה) ביאר‪ :‬ששלח אותה‬ ‫הפרשה) ביאר‪ :‬כי היכא דהיה להם איזה עניין של צורך גבוה או גילוי רצון‬ ‫אברהם לשלום‪ ,‬כמי שמוציא אישה מביתו בדרכי הגירושין‪ ,‬כדי להשיב את‬ ‫שמימי‪ ,‬לא שמרו את התורה במובנה הטכני והמצומצם כפי שאנו מכירים‪.‬‬ ‫השקט לאוהל שרה‪ .‬בביאורנו‪ ,‬חז"ל מדגישים כי הפעולה לא הייתה‬ ‫בביאורנו‪ ,‬הוא פותח צוהר לעולם שבו אברהם אבינו אינו כפוף למגבלות‬ ‫שרירותית‪ ,‬אלא מחושבת ומכוונת‪ .‬הדיוק במעשה זה מחדד את התמיהה‪ :‬איך‬ ‫האדם הפשוט‪ ,‬שכן מעשיו נובעים ממקור עליון המכתיב מציאות שבה הדין‬ ‫יכול היה אברהם‪ ,‬המכיר בחומרת האיסורים עוד לפני שנכתבו בתורה‪ ,‬ליצור‬ ‫בירור עומק המושגים מגלה לנו מתח בין המבט הציבורי למבט הפנימי‪.‬‬ ‫כפוף למהלך האלוקי‪ ,‬ובכך הוא מיישב את הסתירה‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬הפועל כמרכבה לשכינה‪ ,‬אינו זקוק לאישור משפטי חיצוני כדי‬ ‫על ידי העתקת הדיון למישור גבוה יותר של השגחה‬ ‫לדעת את נכונות דרכו‪ ,‬שכן הוא פועל בתיאום מוחלט עם רצון עליון‪ .‬העומק‬ ‫ומצווה‪.‬‬ ‫טמון בהבנה כי איסורי הכהונה‪ ,‬כפי שהם מופיעים בתורה שניתנה למשה‪,‬‬ ‫הדיון המרתק באשר להליכותיו של אברהם אבינו‬ ‫נועדו ליצור גדרים עבור כלל ישראל‪ ,‬אך אברהם אבינו‪ ,‬שקיים את התורה‬ ‫אינו נותר כנחלת העבר‪ ,‬אלא ממשיך להעסיק את‬ ‫מתוך דבקות פנימית ולא ככפייה‪ ,‬נהג בדרך שבה גדרי הכהונה לא יכלו לעצור‬ ‫מוחותיהם של גדולי ההוראה בדורות האחרונים‪,‬‬ ‫את התפשטות רצונו להקים זרע של קודש‪ .‬השליטה העצמית וההתאפקות‪,‬‬ ‫המבקשים להבין את המקצב המיוחד של חיי האבות‬ ‫שנדרשו מכהנים לאחר מכן‪ ,‬הם מדרגה של קדושה שבאה להגן על הכהונה‪,‬‬ ‫ואת האופן שבו השתלבו החיים הארציים עם‬ ‫אך אברהם נמצא במדרגה שבה כל פעולה שלו – גם אם היא נראית כחריגה‬ ‫ההתעלות הרוחנית הנשגבת‪ .‬הם בוחנים את הנהגת‬ ‫– מונעת מהרצון להוסיף חיים וקדושה בעולם‪ ,‬וזהו הלקח הגדול‪ :‬הקדושה‬ ‫אברהם ככהן לא רק מן הזווית ההלכתית היבשה‪,‬‬ ‫אינה נמדדת רק בהימנעות מאיסור‪ ,‬אלא ביכולת להפנות את כל כוחות הנפש‬ ‫אלא מתוך מבט המשלב אמונה‪ ,‬עבודת המידות‬ ‫למשימה השליחותית של האבות‪.‬‬ ‫והבנת המעמד הייחודי של הנביא העברי‪.‬‬ ‫עוד יש לחדד את מושג התשובה שבו פגשנו אצל הגר‪ ,‬שנקראה קטורה‪.‬‬ ‫החפץ חיים הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בביאורו (ספר אהבת‬ ‫בעומק הרעיון‪ ,‬אברהם אבינו מלמדנו כי אין מקום שאליו לא ניתן לחזור‪ ,‬ואין‬ ‫חסד‪ ,‬חלק ג'‪ ,‬פרק י') ביאר‪ :‬כי אברהם אבינו‪ ,‬בהיותו מרכבה לשכינה‪ ,‬פעל‬ ‫דמות שלא ניתן לזכך‪ .‬הכוח להחזיר את הגר‪ ,‬שחזרה לגלולי אביה והנה שבה‬ ‫תמיד מתוך ראייה מרחיקת לכת שמעבר לאותיות הכתובות של המצווה‪.‬‬ ‫אל חיק התורה‪ ,‬הוא כוחו של מנהיג היודע כי עיקר העבודה היא השבת‬ ‫בביאורנו‪ ,‬הוא מלמד כי כהונתו של אברהם לא הייתה רק טקסית‪ ,‬אלא הייתה‬ ‫הלבבות‪ .‬אברהם בחר בקטורה כי הוא ראה בה את התיקון‪ ,‬את האפשרות‬ ‫ביטוי של מסירות נפש שבה החיים עצמם הפכו לקרבן‪ ,‬וממילא אין למדוד‬ ‫להעניק למציאות מורכבת ופגומה תקומה מחודשת‪ .‬השליחות הזו‪ ,‬שבה‬ ‫את מעשיו לפי אמות המידה של אדם מן השורה‪ ,‬שכן רצונו היה מבוטל‬ ‫אברהם נוטל את הניצוץ שנפל ומעלה אותו למדרגת קטורת המעלה ריח‬ ‫לחלוטין לרצון השם‪ ,‬באופן שכל מעשה שעשה – בתוך ההלכה או לפנים‬ ‫ניחוח‪ ,‬היא התמצית של עבודת האבות – לראות את האור גם בתוך החושך‬ ‫משורת הדין – היה מכוון להפצת אור האלוקות בעולם‪.‬‬ ‫המדברי ו להוציא ממנו את הבשורה של הבית היהודי ששורשיו נטועים‬ ‫מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק י'‪ ,‬סימן קצ"ה) ביאר‪ :‬כי הדיון‬ ‫בעומק האמונה והתשובה‪.‬‬ ‫אודות נשיאת הגר אינו יכול להתמצות בבירור השאלה האם גורשה בגט כדת‬ ‫הרעיון העולה כאן הוא שהתורה‪ ,‬בבואה לספר לנו על אברהם‪ ,‬אינה מציגה‬ ‫וכדין‪ ,‬אלא עלינו לשאול האם חלות הגט אצל אברהם הייתה כפי שהיא חלה‬ ‫דמות סטטית‪ ,‬אלא דמות דינמית של אדם השואף תמיד להשלים את‬ ‫אצל ישראל לאחר מתן תורה‪ .‬בביאורנו‪ ,‬הוא מחדש כי ייתכן שגט שנתן‬ ‫משימתו‪ .‬השאיפה הזו‪ ,‬שבגינה אברהם מוכן לעבור על חומרות הכהונה כדי‬ ‫אברהם להגר לא יצר את הניתוק ההלכתי של גרושה האסורה לכהן‪ ,‬כיוון‬ ‫להוליד בנים‪ ,‬מעידה על כך שהקדושה האמיתית היא בקיום הרצון האלוהי‬ ‫שמעמד הכהונה של אברהם וגדרי הנישואין בטרם סיני היו שונים בתכלית‪,‬‬ ‫המלא – להקים אומה‪ .‬אברהם אינו נרתע מהמחיר האישי או מהתמיהה‬ ‫והם נבעו מברית אישית ולא מדין ציבורי מחייב‪.‬‬ ‫ההלכתית‪ ,‬כי הוא מבין שייעודו הוא בראש ובראשונה להפיץ את אור השם‪,‬‬ ‫הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ט'‪ ,‬אבן העזר‪ ,‬סימן‬ ‫וכל מה שמשרת את המטרה הזו – הופך לדרך קדושה ומחייבת שאין לסגת‬ ‫א') ביאר‪ :‬שגם אם נניח שאברהם קיים את כל התורה כולה כחסיד ומתוך‬ ‫ממנה‪.‬‬ ‫בחירה‪ ,‬אין ללמוד מכך שכל פרטי האיסורים היו מחייבים אותו כאילו נצטווה‬ ‫בעומק עבודת הנפש‪ ,‬הבחירה של אברהם אבינו לשוב ולקחת את הגר‪,‬‬ ‫עליהם בסיני‪ .‬בביאורנו‪ ,‬הוא מבחין בין קיום מצוות מתוך אהבה והתנדבות‪,‬‬ ‫המזוהה עם קטורה‪ ,‬מעוררת בנו התבוננות מחודשת על כוחו של הלב‬ ‫שבהן האדם שומר על גמישות רוחנית ומוסרית‪ ,‬לבין חיוב המצוות המוחלט‬ ‫המאמין‪ .‬הנפש‪ ,‬השואפת תמיד אל התיקון‪ ,‬לומדת מכאן כי אין שום מציאות‬ ‫שנחתם במתן תורה‪ ,‬ומכאן שהבחירה בהגר לא הייתה נסיגה מהתורה אלא‬ ‫אבודה שאין לה תקנה‪ .‬עבודת הנפש האמיתית אינה רק הימנעות ממעשה‬ ‫ביטוי לרצון אלוהי מורכב שאינו מחויב לדקדוקי הדין המאוחרים‪.‬‬ ‫האסור על פי גדרי הכהונה‪ ,‬אלא היכולת לזהות את הניצוץ האלוקי החבוי גם‬ ‫כשאנו מבקשים להשליך את עומק הסוגיה אל רצפת המציאות‪ ,‬הנפקא מינה‬ ‫באותם מקומות שנדמו כרחוקים מן הקדושה‪ .‬אברהם‪ ,‬בהנהגתו‪ ,‬מלמדנו כי‬ ‫הראשונה נוגעת לתפיסתנו את הדרת המצווה במצבים מורכבים‪ .‬ההתבוננות‬ ‫האמונה אינה מוגבלת על ידי מסגרות קשיחות של זמן או מעמד‪ ,‬אלא היא‬ ‫באברהם אבינו מלמדת אותנו כי כאשר אדם עומד בפני הכרעה בין הדרכים‪,‬‬ ‫פורצת גבולות כשהיא מכוונת לתיקון עולם‪ .‬כאשר הנפש מתמסרת לרצון‬ ‫עליו לבחון האם פעולתו נובעת מצורך קיומי ורוחני אמיתי‪ ,‬כגון פריה ורביה‪,‬‬ ‫עליון‪ ,‬היא זוכה לראות מעבר להגבלות האנושיות‪ ,‬ולמצוא את הדרך הסלולה‬ ‫או שמא מהעדפה גרידא‪ .‬הנפקא מינה היא שבמקום שבו קיימת מצווה‬ ‫להמשכיות של קודש‪ ,‬גם במקומות שבהם השכל האנושי רואה רק מכשולים‪.‬‬ ‫דאורייתא‪ ,‬האדם נדרש לשקול האם היא גוברת על איסורים מדרבנן או על‬ ‫בירור עומק עבודת הנפש מלמדנו כי הפחד מהחטא והדאגה לטהרת הכהונה‬ ‫חומרות שקיבל על עצמו‪ .‬הלימוד הוא שהאחריות ההלכתית אינה מנתקת‬ ‫הם ערכים חשובים‪ ,‬אך הם חייבים להשתלב עם השאיפה המרכזית של האדם‬ ‫אותנו מן היכולת לפעול‪ ,‬אלא מכוונת אותנו לחפש את הדרך שבה המטרה‬ ‫– בניין הבית והמשכיות הדורות‪ .‬אברהם אבינו אינו פועל מתוך רפיון או‬ ‫העליונה – בניין בית נאמן בישראל – תעמוד בראש סדר העדיפויות‪ ,‬תוך‬ ‫ניסיון להקל על עצמו‪ ,‬אלא מתוך דבקות עמוקה בתכלית שהועיד לו בורא‬ ‫שמירה על גבולות ההלכה ככל הניתן‪.‬‬ ‫עולם‪ .‬החיבור לאמונה מתבטא בידיעה שכל מעשה של האבות הוא יסוד‬ ‫נפקא מינה נוספת עולה מן ההבחנה בין מהות הגירושין לבין מהות הנישואין‬ ‫לעתיד של האומה‪ ,‬ומכאן שהתקדשותו של אברהם אינה נמדדת רק‬ ‫בטרם מתן תורה‪ .‬המעשה של אברהם אבינו מהווה מודל למציאות שבה‬ ‫בפרישות‪ ,‬אלא ביכולת להעמיד תולדות שימשיכו את הדרך‪ .‬האמונה דורשת‬ ‫המושגים המשפטיים אינם בהכרח חופפים למציאות המוסרית והרוחנית‬ ‫מאיתנו להעז‪ ,‬לבטוח שהדרך שאנו צועדים בה‪ ,‬אם היא מכוונת לאמת‬ ‫שבין בני הזוג‪ .‬במציאות החיים שלנו‪ ,‬הנפקא מינה היא שאין להסיק מסקנות‬ ‫ולתיקון‪ ,‬תמצא את הדרך להתיישב עם ההלכה ועם רצון שמיים‪ ,‬גם אם הדרך‬ ‫הלכתיות נמהרות ממקרים חריגים המתוארים בתורה ללא הבנה מעמיקה של‬ ‫נראית מפותלת בעיני המתבונן החיצוני‪.‬‬ ‫הרקע ההיסטורי והרוחני‪ .‬אנו למדים כיצד עלינו להתייחס למשפחה ולזוגיות‬ ‫חיבור לאמונה מתבטא בידיעה שכל פעולה בעולם‪ ,‬גם אם היא נראית‬ ‫מתוך מבט המעניק מקום לתשובה ולהתחדשות‪ ,‬גם במקומות שבהם הניסוח‬ ‫כמאתגרת את הכללים המקובלים‪ ,‬היא חלק ממערכת אלוקית רחבה שבורא‬ ‫המשפטי היבש נדמה כסוגר את הדלת‪ ,‬וכיצד לבנות את הקשר מחדש מתוך‬ ‫עולם מנהיג‪ .‬אברהם אבינו‪ ,‬המאמין האולטימטיבי‪ ,‬יודע כי רצון ה' הוא‬ ‫בירור פנימי עמוק‪.‬‬ ‫המקור לכל איסור והיתר‪ ,‬ועל כן‪ ,‬כאשר רצון ה' המכוון להקמת אומה עומד‬ ‫הנפקא מינה השלישית נוגעת לאחריות הציבורית והאישית של אדם במעשיו‪.‬‬ ‫לנגד עיניו‪ ,‬הוא פועל מתוך ידיעה ברורה שהוא מקיים את המשימה העליונה‪.‬‬ ‫אברהם אבינו מלמדנו כי כל פעולה שנעשית על ידי גדולי הדור או על ידי‬ ‫בעבודת הנפש‪ ,‬אנו נדרשים לזכך את כוונתנו כך שתהיה מכוונת לרצון שמיים‪,‬‬ ‫אדם המהווה דמות מופת‪ ,‬צריכה להיבחן בכלים של אחריות ותום לב‪ .‬כאשר‬ ‫מתוך הבנה שהנאמנות לבורא אינה סותרת את הפעולה בעולם‪ ,‬אלא היא‬ ‫אנו מתרגמים זאת לחיים‪ ,‬אנו מבינים שאין אדם פועל בחלל ריק‪ ,‬וכל צעד‬ ‫הכוח המניע המאפשר לנו לצלוח כל דילמה‪ .‬הידיעה שאברהם פועל בשם ה'‪,‬‬ ‫שלו משפיע על האופן שבו הסובבים אותו תופסים את חשיבות התורה‬ ‫מעניקה לנו ביטחון שאף אנו‪ ,‬בבואנו להתמודד עם אתגרי החיים‪ ,‬יכולים‬ ‫ומצוותיה‪ .‬המסקנה המעשית היא שגם כאשר אדם מרגיש שהוא פועל מתוך‬ ‫למצוא את האיזון הנדרש בין הקפדה על חומרות לבין מימוש הייעוד הרוחני‪.‬‬ ‫רצון עליון או צורך דחוף‪ ,‬עליו לוודא שדרכו ברורה ומיושבת‪ ,‬ושהוא מסוגל‬ ‫עוד יש לחדד את הנהגת הלב‪ ,‬כי הנפש נדרשת להתנקות מכל ניסיון לנחש‬ ‫להסביר את מניעיו בצורה שתכבד את ההלכה ותעמיד את השם והתורה‬ ‫את רצון ה' ללא בירור עמוק‪ .‬אברהם אינו פועל כמי שמחפש היתרים‪ ,‬אלא‬ ‫בראש מעייניו‪ ,‬מבלי ליצור פתח למכשול עבור אחרים‪.‬‬ ‫כמי שמחפש את הדרך המדויקת ביותר לקיים את ייעודו‪ .‬התחושה הזו של‬ ‫בעומק העניין‪ ,‬הסוגיה שלפנינו אינה רק פרשנות טכנית על מעמדו של‬ ‫אברהם‪ ,‬המלווה את כל מהלכיו בפרשה‪ ,‬מלמדת אותנו על הנהגת הלב‬ ‫אברהם‪ ,‬אלא בירור מחודש על מהות הכהונה ועל הקשר בין האדם למקורו‪.‬‬ ‫המיושבת‪ ,‬המבקשת את האמת לא מתוך התלהבות רגעית אלא מתוך אמונה‬ ‫כשאנו בוחנים את העובדה שאברהם‪ ,‬נושא דגל הכהונה העולמית‪ ,‬חוזר אל‬ ‫יציבה‪ .‬זוהי הנהגה של דבקות שאינה נשברת אל מול קשיים או תמיהות‬ ‫הגר‪ ,‬אנו פוגשים רעיון עמוק‪ :‬הכהונה אינה רק סטטוס משפטי המגביל את‬ ‫הלכתיות‪ ,‬אלא צומחת מהם‪ ,‬שכן אדם הבוטח בבורא עולם יודע שגם במקום‬ ‫האדם בגדריו‪ ,‬אלא היא מהות רוחנית השואפת לתיקון העולם כולו‪ .‬הדיון אם‬ ‫שבו נראה כי הדרך אינה סלולה‪ ,‬הקדוש ברוך הוא ינחה אותו בדרך הישר אל‬ ‫גירש או לא‪ ,‬או אם הכהונה מחייבת אותו כבתורה‪ ,‬הוא בעצם דיון על יכולתו‬ ‫המטרה המיוחלת‪.‬‬ ‫של האדם להעלות את הניצוצות מכל מקום שאליו הגיע‪ .‬אם הגר חזרה‬ ‫בנתיב המוסרי שאנו מפלסים בתוך הסוגיה המורכבת הזו‪ ,‬המצפן הפנימי אינו‬ ‫בתשובה והפכה לקטורה‪ ,‬הרי שהיא אינה עוד האישה שגורשה‪ ,‬אלא יצירה‬ ‫רק עזר לניווט‪ ,‬אלא כוח המכריח אותנו להישיר מבט אל עבר כנותנו‬ ‫חדשה‪ ,‬שותפה לדרך התיקון של אברהם‪ .‬הכהונה של אברהם היא כהונה של‬ ‫הפנימית‪ .‬אברהם אבינו מלמד אותנו כי המוסר האמיתי אינו נמדד בציות טכני‬ ‫קירוב‪ ,‬כהונה שאינה מתייראת מהמגע עם החול כדי להעלותו לקודש‪ ,‬וזהו‬ ‫לכלל זה או אחר‪ ,‬אלא ביכולת להבין את כוונת התורה בתוך ההקשר האנושי‪.‬‬ ‫עומק הרעיון‪ :‬לעיתים השלמות דורשת מאיתנו לזהות את הפוטנציאל הטמון‬ ‫כאשר אדם נדרש לשאול את עצמו מהי דרך הישר‪ ,‬המצפן מורה לו כי במקום‬ ‫במקום שנדמה כסופי‪.‬‬ ‫שבו נמצאת האמת האלוקית‪ ,‬גם שאלות שנראות כסותרות את הכללים‬ ‫לפחד מקשיים המופיעים בדרך‪ ,‬אלא לבחון‬ ‫הידועים‪ ,‬צריכות להיבחן דרך הפריזמה של אחריות‪ ,‬שליחות ומסירות נפש‪.‬‬ ‫אותם באור של תורה ובמסירות של אמונה‪,‬‬ ‫המוסר כאן אינו מסתתר מאחורי דלתות סגורות‪ ,‬אלא יוצא אל האור מתוך‬ ‫מתוך הבנה שכל מעשה של האבות הוא יסוד‬ ‫הכרה כי הליכה בדרך השם דורשת בגרות נפשית המבחינה בין עיקר לטפל‪,‬‬ ‫איתן לבניינה של האומה כולה‪.‬‬ ‫ובין רצון אישי לבין רצון עליון המבקש להקים עולם של קדושה‪.‬‬ ‫עיקר העניין‪ :‬הסוגיה שלפנינו חושפת את‬ ‫במישור המוסרי המורחב‪ ,‬עלינו לשאול מהי המשמעות של היותנו כהנים‬ ‫גדולתם של האבות שראו את התמונה השלמה‪,‬‬ ‫וקדושים בחיי היום‪-‬יום‪ .‬אברהם אבינו אינו מציג את הכהונה ככתר של כבוד‬ ‫והבינו כי הקדושה תובעת לעיתים מאיתנו‬ ‫המרחיק אותו מהמציאות האנושית‪ ,‬אלא ככלי של עבודה ושירות‪ .‬המצפן‬ ‫להתעלות מעל המבט הצר והטכני‪ .‬כאשר אנו‬ ‫המוסרי שלנו‪ ,‬הנגזר מהתנהלותו‪ ,‬מלמד כי מי שמבקש לחיות חיים של‬ ‫מתבוננים בנשיאת קטורה על ידי אברהם‪ ,‬איננו‬ ‫קדושה‪ ,‬צריך להיות מוכן לעמוד מול קשיים ותמיהות מבלי להיבהל‪ ,‬ומבלי‬ ‫עוסקים בחיפוש היתרים‪ ,‬אלא בהבנת העומק‬ ‫לנסות להשיב תשובות קלות שאינן עומדות במבחן האמת‪ .‬המוסר של‬ ‫שבו רצון שמיים להקמת זרע של קדושה ושיבה אל התשובה‪ ,‬מאיר את הדרך‬ ‫אברהם הוא מוסר של בניין‪ :‬כל פעולה נבחנת בתוצאתה ובמשמעותה לדורות‬ ‫גם בנקודות שבהן נדמה כי ההלכה מציבה גבול‪ .‬החוכמה הגדולה היא היכולת‬ ‫הבאים‪ ,‬ומי שמקבל על עצמו את המשימה הזו‪ ,‬לומד כי האמת של התורה‬ ‫לזהות את השעה שבה המטרה הגדולה – תיקון המציאות ובניית אומה נאמנה‬ ‫גדולה מכ ל דקדוק אנושי‪ ,‬וכי האיזון הנכון נמצא במקום שבו הרצון הפרטי‬ ‫– מכתיבה את המעשה‪ ,‬והנס הוא שהתורה עצמה היא זו שמאפשרת לנו‪ ,‬דרך‬ ‫מתבטל בפני הצורך הכלל‪-‬ישראלי‪.‬‬ ‫עיון מעמיק‪ ,‬לגלות כיצד גם הדין והחסידות מתמזגים לכדי שלמות אחת‪.‬‬ ‫עוד יש להוסיף כי המצפן הפנימי הבוקע מתוך הדברים הוא כזה שמחייב‬ ‫ההליכה בדרכו של אברהם היא הליכה באמונה שהקדושה אינה מנוגדת‬ ‫אותנו לעמוד באחריות על מעשינו מבלי לתרץ תירוצים זולים‪ .‬אדם הלומד‬ ‫לחיים‪ ,‬אלא היא הכוח המחיה אותם‪ .‬כשאדם מכוון את חייו לבניית בית של‬ ‫על אברהם אבינו‪ ,‬מבין כי קדושה אינה מונעת מאיתנו לחיות חיים שלמים‪,‬‬ ‫אמת ותשובה‪ ,‬הקדוש ברוך הוא מאיר את נתיבותיו‪ ,‬והוא זוכה להפוך את‬ ‫אלא מעניקה לנו את הכלים לבנות חיים כאלו מתוך יציבות וביטחון‪ .‬המצפן‬ ‫המדבר לצריף של קדושה‪ ,‬שבו כל מעשה נשקל במאזני האמת של תורה‬ ‫הזה הוא שמאפשר לנו להלך בין הטיפות של החיים‪ ,‬לזהות היכן דרושה‬ ‫וחסד‪ .‬אברהם אבינו מלמדנו כי גדולת השליחות אינה נמדדת בצמצום‬ ‫הימנעות והיכן דרוש מעשה‪ ,‬והכל מתוך הקשבה לקול הפנימי המחובר לדעת‬ ‫הדינים‪ ,‬אלא בנאמנות לצו הבורא המבקש להקים עולם של קדושה‪ .‬הדיון‬ ‫תורה‪ .‬זוהי הזמנה לחיות חיים של שקיפות ושמירה על הגבולות‪ ,‬תוך הבנה‬ ‫ההלכתי בנשיאת קטורה אינו חותר תחת הכהונה‪ ,‬אלא מגלה כי דמותו של‬ ‫שכל פעולה קטנה כגדולה היא לבנה בבניינו של עולם‪ ,‬וכי המצפן המוסרי‬ ‫אברהם ניצבת בדרגת אמונה שבה המטרה העליונה של בניין האומה מנחה‬ ‫שלנו הוא המכוון אותנו להישאר נאמנים לאמת השם‪ ,‬גם כשהדרך נראית‬ ‫את המעשה‪ .‬אנו לומדים שוב כי אדם הדבק באמת אינו ירא מפני סתירות‬ ‫פתלתלה ורבת סתירות‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬אלא פועל מתוך הבנה עמוקה שהתורה היא מצע חיים רחב המכיל‬ ‫בסיומו של מסע זה בנתיביו של אברהם אבינו‪ ,‬אנו אוספים אל ליבנו תובנות‬ ‫מקום לתשובה ולהתחדשות‪ .‬במקום שבו השכל האנושי מחפש גדרים‪,‬‬ ‫המאירות את דרך עבודת ה' והחיים‪ .‬ראשית‪ ,‬אנו למדים כי הדינים והמצוות‬ ‫החכמה האלוקית חושפת נתיב שבו הדין והחסידות מתלכדים ליצירת בית‬ ‫אינם כלוב של ברזל‪ ,‬אלא מסגרת של חכמה אלוהית המאפשרת לאדם לפעול‬ ‫נאמן‪ .‬זוהי הזמנה לחיות מתוך אמון מלא בדרך ה'‪ ,‬מתוך הבנה שהחיים עצמם‬ ‫בתוך המציאות המורכבת כדי לממש ייעוד עליון‪ .‬שנית‪ ,‬האחריות שלנו אינה‬ ‫הם קרבן המועלה לפני בורא עולם‪ .‬כך‪ ,‬כל צעד בדרך האבות הופך לביטוי‬ ‫נמדדת רק בשימור הכללים היבשים‪ ,‬אלא ביכולת המוסרית להבין מה תובע‬ ‫של נצח‪ ,‬שבו הקדושה חודרת אל תוך המציאות השגרתית וממלאת אותה‬ ‫מאיתנו רצון השם בסיטואציה נתונה‪ ,‬תוך נאמנות מוחלטת לתכלית החיים‪.‬‬ ‫באור של תורה ובשאר רוח‪.‬‬ ‫שלישית‪ ,‬נלמד כי דמותו של אברהם אבינו כמנהיג וככהן מלמדת אותנו שלא‬ ‫‪ .1‬איך אמרינן בנשואין שהשמחה במעונו‪ ,‬הרי יש צער למחותנים מההוצאות המרובות?‬ ‫‪ .2‬מדוע חל קידושין על ידי שליח‪ ,‬והרי אין שליח לדבר עבירה והשליחות בטלה?‬ ‫‪ .3‬מי שקידש אשה ע''י שליח האם יש ענין שיחזור ויקדש הוא בעצמו?‬ ‫‪ .4‬האם מותר לבן לבקש מהוריו שטסים לחו"ל שיביאו לו משם איזו שהיא חבילה? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .5‬מהו מקור המנהג שקוראים לחתן בבית הכנסת פסוקי ואברהם זקן?‬ ‫‪ .6‬הורים המתנגדים לשידוך‪ ,‬האם צריך לשמוע בקול ההורים? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .7‬כיצד שלח אברהם את אליעזר שליח שיקדש אישה לבנו יצחק‪ ,‬הרי אסור לקדש אישה עד שיראנה?‬ ‫‪ .8‬מתי חייב אדם לתת נדוניה לאישה זרה כדי שתוכל להתחתן?‬ ‫‪ .9‬כיצד רבקה יצאה לשאוב מים הרי כל כבודה בת מלך פנימה?‬ ‫‪ .10‬חתן שגילה לאחר החתונה שיש לאשתו פרוטזה – האם נאמן לומר שלא ידע על כך קודם לכן?‬ ‫‪ .11‬מדוע בזמננו אין מקפידין על כך שלא לדבר בעת אכילה?‬ ‫‪ .12‬האם מותר לשמוע דרשה או שיעור באמצע הסעודה?‬ ‫‪ .13‬גרוש או אלמן שיש לו עדיין ילדים לחתן ‪ -‬את מי צריך לחתן קודם‪ ,‬את בניו או את עצמו?‬ ‫‪ .14‬כיצד עלה בידו של אברהם אבינו‪ ,‬איש החסד והאמת‪ ,‬ללמד את עבדו אליעזר תורה‪ ,‬בעוד שקיים איסור מפורש בתלמוד ללמד‬ ‫את העבד תורה?‬ ‫‪ .15‬מניין אנשים שהחלו בברכת שבע ברכות ועזבו ‪ -‬האם ממשיכים? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .16‬האם הורים שנפטרו משתתפים בסעודת סיום מסכת של בנם? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .17‬מדוע מסר אברהם אבינו לבני הפילגשים שמות טומאה‪ ,‬והרי כישוף וניחוש אסורים אפילו לבני נח?‬ ‫הלימוד בעלון וכל דברי התורה לרפואת‬ ‫אאמו״ר יצחק בן ליזה הי"ו‪ .‬יוסף בן מזל הי״ו‪ ,‬מרת דבורה בת ברכה תח״י‪ ,‬מרת יפית בת מזל תח״י‬