בריתי יצחק · Brisi Yitzchok — חיי שרה (2026-11-02)

˙ ‡úנח˘ו
המכון
להוצאת
כתבי
מורינו
הגאון רבי
יצחק ברנד
שליט"א
לא תנחשו
שורש הדין בחז"ל • כל נחש שאינו
כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול,
אינו נחש • הרמב"ם ותוס' • הראב"ד
והרד"ק • פסק האחרונים • סימנים
אסורים ומותרים • לא תעוננו
נכתב בעזהי"ת ע"י מורינו הרב שליט"א ח’ טבת תשע"ז
TALMIDIM2@GMAIL.COM
RY-BRAND.COM
ג שורש הדין בחז"ל
איתא בסנהדרין (דף סה ע"ב) :תנו רבנן :מנחש -זה האומר פתו נפלה
מפיו ,מקלו נפלה מידו ,בנו קורא לו מאחריו ,עורב קורא לו ,צבי הפסיקו
בדרך ,נחש מימינו ושועל משמאלו .אל תתחיל בי -שחרית הוא ,ראש
נו' (ויקרא
חודש הוא ,מוצאי שבת הוא .תנו רבנן' :לֹא ְתנַ ֲח ׁש ּו ְולֹא ְתעוֹ נֵ ּ
יט ,כו) -כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובדגים .ע"כ.
ובחולין (דף צה ע"ב) :רב הוה קאזיל לבי רב חנן חתניה ,חזי מברא
דקאתי לאפיה ,אמר :מברא קאתי לאפי ,יומא טבא לגו; אזל קם אבבא,
אודיק בבזעא דדשא חזי חיותא דתליא ,טרף אבבא ,נפוק אתו כולי
עלמא לאפיה ,אתא טבחי נמי ,לא עלים רב עיניה מיניה ,אמר להו:
איכו השתא ,ספיתו להו איסורא לבני ברת! לא אכל רב מההוא בישרא;
מ”ט? אי משום איעלומי -הא לא איעלים ,אלא דנחיש -והאמר רב:
כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש! אלא:
סעודת הרשות הואי ,ורב לא מתהני מסעודת הרשות .ע"כ.
כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן
שאול ,אינו נחש
יש מחלוקת בכוונת הגמרא ,מצד אחד הרמב”ם והתוס’ ,ומצד
שני הראב”ד הרד”ק ועוד.
דעת הרמב”ם והתוס’ ,שהנחש שהוזכר כאן הוא איסור נחש,
שכל זמן שאינו דומה לנחש של אליעזר עבד אברהם ,ויונתן בן
שאול ,מותר .ואם דומה ,אסור .והדמיון לנחש של אליעזר היינו
שסומך על זה ,ובגלל זה עושה את הפעולה ,אז זה אסור .ואם בין
כך עושה את הפעולה ,רק מצרף את הנחש לסימן ,מותר.
ודעת הראב”ד ,הרד”ק ,הרשב”א (שו"ת הרשב"א חלק א סי’ תיג),
והמאירי (סנהדרין דף סח ע"א) שהנחש של אליעזר ויונתן היה מותר ,אלא
כוונת הגמרא ,שכל שאינו דומה לנחש של אליעזר ויונתן ,היינו
שאם אינו מתנה לכתחילה שיסמוך על הסימן ,אז אי אפשר לסמוך
על זה לעשות מעשה ,אבל אם דומה לנחש של אליעזר ויונתן שהתנו
לכתחילה לעשות המעשה ע”פ הנחש ,אז אפשר לסמוך עליו.
ושחנת אל
הרמב"ם ותוס'
הרמב”ם פוסק (הלכות עבודת כוכבים פי"א ה"ד) :אין מנחשין כעכו”ם
שנאמר לֹא ְתנַ ֲח ׁש ּו ,כיצד הוא הנחש? כגון אלו שאומרים הואיל ונפלה
פתי מפי ,או נפל מקלי מידי -איני הולך למקום פלוני היום ,שאם אלך
אין חפציי נעשים; הואיל ועבר שועל מימיני -איני יוצא מפתח ביתי
ד
היום ,שאם אצא יפגעני אדם רמאי .וכן אלו ששומעים צפצוף העוף
ואומרים יהיה כך ולא יהיה כך; טוב לעשות דבר פלוני ורע לעשות
דבר פלוני .וכן אלו שאומרים שחוט תרנגול זה שקרא ערבית; שחוט
תרנגולת זו שקראה כמו תרנגול .וכן המשים סימנים לעצמו אם יארע לי
כך וכך -אעשה דבר פלוני ,ואם לא יארע לי -לא אעשה ,כאליעזר עבד
אברהם ,וכן כל כיוצא בדברים האלו ,הכל אסור .וכל העושה מעשה
מפני דבר מדברים אלו ,לוקה .עכ"ל הרמב"ם.
השגת הראב”ד" :וכן המשים לעצמו סימנים אם יארע לו כך
וכך וכו’ " .א”א :זה שבוש גדול ,שהרי דבר זה מותר ומותר הוא .ואולי
הטעהו הלשון שראה "כל נחש שאינו כאליעזר ויונתן אינו נחש" ,והוא
סבר שלענין איסור נאמר ,ולא היא ,אלא ה”ק אינו ראוי לסמוך .ואיך
חשב על צדיקים כמותם עבירה זו ,ואי הוו אינהו הוו מפקי פולסי דנורא
לאפיה .עכ"ל.
הנה תקיפות הראב”ד בענין זה הוא בגלל שלכאורה לפי
הרמב”ם יוצא שאליעזר ויונתן חטאו ,וזה הראב”ד לא סובל.
יש שני פירושים לתרץ את הרמב”ם:
התוס’ (חולין דף צה ע"ב ד"ה כאליעזר) אומר שבאמת אליעזר לא סמך על
הסימן ,והוא נתן את הצמידים רק אחרי ששאל אותה מי את .ואף
שהתורה (בראשית כד ,כב-כג) כתבה שנתן לה לפני ששאל אותה ,ולכאורה
כן סמך על הסימן ,מ”מ אין מוקדם ומאוחר בתורה[ .אולם דברי
תוס' צע"ג ,שרש"י בחומש (בראשית כד ,כג; שם ,מז) כתב שלמעשה היה כמו
שכתוב בתחילה ,שנתן הצמידים לפני ששאל אותה 'בת מי את',
ורק כשאליעזר סיפר את המעשה שינה בכוונה].
וכן אצל יונתן הוא עשה את המלחמה גם בלי הסימן ,וכל
בריתי יצחק • םינוש םינינע
הסימן היה כדי לחזק את הנער.
ובודאי שכל זה דחוק מאוד בלשון הגמרא ,שהרי לפי”ז אין זה
כאליעזר עבד אברהם ,וכן דחוק בלשון הפסוק.
הר”ן (חולין דף צה ע"ב ,ראה להלן) מתרץ את הרמב”ם ,שכל מה שנחש
אסור ,זה רק כשאין שום סברא טבעית בנחש ,אבל כשיש סברא
טבעית ,מותר ,ובאליעזר ויונתן היה סברא טבעית .ומה שהגמרא
אומרת שאם זה כאליעזר וכיונתן אסור ,היינו במקום שאין סברא
טבעית בנחש ,אבל דומה לענין זה לאליעזר ויונתן שסומכים על זה
ה -אז אסור .אבל אם יש סברא טבעית כמו אליעזר עבד אברהם או
יונתן ,אף שסומך עליו מותר.
ובודאי גם זה דחוק בלשון הגמרא ,שהרי אמרינן שאם זה כמו
אליעזר עבד אברהם זה נחש ,ואם הכוונה שזה נחש האסור ,ובכל
זאת אליעזר ויונתן הותרו ,זה דוחק מאוד.
מה שהכריח ראשונים אלו לדחוק את הגמרא ,זה משום
שלכאורה בתוך הגמרא משמע כך .שהיה מעשה ברב שהיה הולך
לרב חנן ,וראה המעבורת הולכת לקראתו ,ואמר זה סימן שבפנים
יש יום טוב .ובאמת היה שם יום טוב ,והסתכל דרך חריצי הדלת
וראה בהמות תלויות ,וכולם באו לקראתו כולל הטבחים ,והשאירו
את הבהמות בלי השגחה ,ורב שמר על הבהמות שלא יהיו בשר
שנתעלם מן העין .ולבסוף לא אכל מן הבשר .ושואלת הגמרא למה
לא אכל ,ומנסה הגמרא לומר שאולי בגלל בשר שנתעלם מן העין.
ומשיבה ,זה לא טענה ,שהרי רב השגיח .ומציעה הגמרא שאולי
בגלל הנחש .וכאן מפרשים הראשונים האלו שכוונת הגמרא על
הנחש שראה שהמעבורת הולך לקראתו ,ועל זה סמך ללכת לשם
ועבר על לא תנחשו ,ובגלל זה לא רצה לאכול מן הבשר .והגמרא
דוחה טענה זו ,שהרי אין זה נחש ,כיון שאינו דומה לאליעזר ,שהרי
רק שם אסור משום שסמך על זה ,אבל כאן רב לא סמך על זה.
זה הפירוש לפי הראשונים האלו ,ועל כן יוצא להם שאם זה
כאליעזר וכיונתן זה אסור לעשות ,וכל ההיתר משום שאינו סומך
עליו.
אולם יש קושיה גדולה מן הגמרא ,שבגמרא מבואר שכן אפשר
לסמוך על זה .דהנה אמרינן (חולין שם) רב בדיק במברא ,ושמואל בדיק
בספרא ,רבי יוחנן בדיק בינוקא .כולהו שני דרב ,הוה כתב ליה רבי
יוחנן' :לקדם רבינו שבבבל'; כי נח נפשיה ,הוה כתב לשמואל' :לקדם
חבירינו שבבבל' ,אמר :לא ידע לי מידי דרביה אנא? כתב שדר ליה
עיבורא דשיתין שני ,אמר :השתא ,חושבנא בעלמא ידע ,כתב שדר ליה
תליסר גמלי ספקי טריפתא ,אמר :אית לי רב בבבל ,איזיל איחזייה; א”ל
מו ֵאל ֵמת' (שמואל־א כח ,ג) ,אמר:
'ו ׁ ְש ּ
לינוקא :פסוק לי פסוקיך! אמר ליהּ :
ש”מ ,נח נפשיה דשמואל .ולא היא ,לא שכיב שמואל ,אלא כי היכי דלא
ושחנת אל
ליטרח רבי יוחנן .ע"כ.
הנה הגמרא מביאה שלשה אמוראים שסמכו על נחש :רב,
שמואל ,ורבי יוחנן .וברבי יוחנן מפורש שסמך על הנחש ולא
הלך לבקר את שמואל בעקבות זה ,וא”כ צ"ל שגם מה שרב בדק
במעבורת היינו שסמך על זה.
ו
הראב"ד והרד"ק
אולם הרד”ק (שמואל־א יד ,ט .ראה להלן) מפרש את הגמרא אחרת,
שמה שהגמרא שואלת אולי רב לא אכל בגלל הנחש ,זה לא הנחש
של המעבורת ,אלא הנחש שבגלל שכולם עזבו את הבהמות בלי
השגחה ,סימן שאין כאן ברכה ,ובגלל זה חשבה הגמרא שאולי זה
הסיבה שלא רצה לאכול .ועל זה דוחה הגמרא ,שהרי רב לא עשה
סימן זה מקודם ,ואי אפשר לסמוך על זה ,ורק כשזה דומה לנחש
של אליעזר ויונתן שעשו הסימן מקודם ,אז אפשר לסמוך על זה.
ובדרך זה הולך הראב”ד ,רק הוא לא מאריך בפירושו .והרד”ק
מאריך בפירושו ,ומסביר היטב את שיטת הראב”ד.
נו -המתינו ,וז”ש יהונתן לאות ולסימן יע ּ וז"ל הרד"קֹ ּ :
ד ּמ ּו ַעד ַה ִ ּג ֵ
נו ָהאוֹ ת כי אם יאמרו "עלו עלינו" פיהם הכשילם, אמר כמ”ש ְו ֶזה ָ ּל ּ
כי אנחנו נעלה והם ירדו .וזה אינו נחש האסור ,ואם היה אסור לא היה
הקב”ה עוזרו בהליכה ההיא ,אבל הוא וכיוצא בו הוא קול דברי’ ישמע
אדם ויחזק לבו כי הם סי’ ואות על המעשה .ואל יטעה אותך מה שנמצא
בדברי חז”ל [חולין דף צה ע"ב] "אמר רב כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם
וכיונתן בן שאול ,אינו נחש" ,כי אינו אומר שיהיה אותו נחש אסור,
כמו שפירשוהו רבים ,כי הנה אלו המנחשים בחולדה ובעופות אינו
כנחש אליעזר וכיונתן והוא היה אסור כמ”ש רז”ל [סנהדרין דף סה ע"ב] לֹא
ְתנַ ֲח ׁש ּו אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים ,והאומר פתו נפלה
מפיו מקלו נפל מידו צבי הפסיקו עורב קורא לו שועל מימינו ונחש
משמאלו ,אל תתחיל בי ,שחרית הוא ר”ח הוא מוצאי שבת הוא - .הנה
אלו הדברים וכיוצא בהן שנהגו בהן בעלי הדיעות הרעות וקבעום חק
בריתי יצחק • םינוש םינינע
ומנהג עליהם וחושבים כי הם המטיבים והמריעים ,זה הוא שאסרה
התורה .אבל אם ירצה אדם לעשות מעשה ויעשה דבר א’ לאות וסי’
למעשה ההוא כדי לחזק לבו ולעורר לבו לדבר ההוא ,זה הדבר מותר.
כי אילו היו עושים רע בדבר הזה אליעזר ויהונתן ,לא היה עונה אותן
הב”ה כהוגן ומסייע את מעשיהם ועוזרם .והנה רב בעל המאמר הזה
שאמר "כל נחש שאינו כנחש אליעזר ויונתן אינו נחש" ,הוא בעצמו
היה עושה כנחש שלהם ,כמ”ש [חולין שם] רב בדיק במברא ,ואמר רב הוה
אזיל לבי רב נחמן חתניה ואמר אי מברא אתא לאפאי ימא טבא לגו;
וכן אמר שמואל הוה בדיק (במברא) [בספרא]; ר’ יוחנן בדיק בינוקא
-פי’ שהיה אומר לתינוק אמור לי פסוקך שאתה קורא בו כשהיה רוצה
להתחיל שום מעשה או דרך .אבל המאמר ההוא שאמר רב כך פירושו:
ז
כל נחש וסי’ שהוא אינו עושה אותו סי’ לעצמו מתחילה כמו שעשה
אליעזר ויהונתן ,אינו נחש וסימן ,ואין לסמוך עליו או לחוש ממנו אם
יבא מאליו .לפיכך הקשה לו למה לא אכל מההיא סעודה[ .והשיב] מפני
שהניחו כולם הבשר ויצאו לקראתו ,חשב זה לסי’ כי הסעודה ההיא לא
תהיה לברכה מפני שהניחוה ,ומה סימן ונחש היה לו בזה כיון שמתחלה
לא שם לבו לזה ,והא אמר רב כל נחש שאינו כנחש אליעזר ויהונתן
אינו נחש ,ואין לסמוך עליו ואין לחוש ממנו ,א”כ רב למה חשב בזה
הדבר .ולפיכך אמרו רז”ל [חולין שם] בית תינוק ואשה אעפ”י שאין נחש
יש סימן ,כלומר אע”פי שאינו נחש כנחש שסומכין עליו ,יש קצת סימן
בדבר לשמח לבו ולחזקו אם יהיה לטוב ,ואם יהיה לרע יש לדאוג ממנו
ולבקש רחמים ממנו מלפני הב”ה .ופי’ בית ,אם בנה בית חדש ויארע לו
מאורע טוב או רע סמוך לחנוך הבית ,וכן אם יולד לו ילד ,או לקח אשה
בזה הדרך .ואמרו [חולין שם] והוא דאתחזק תלתא זמני ,אז ראוי לסמוך
עליו ,אעפ”י שבא מאליו ולא עשהו סימן בתחלה; אבל הנחש שעשהו
סימן מתחלה לא שאלו בו שלש פעמים ,אלא בפעם ראשונה לבד יש
סימן .וסמכו הג’ פעמים על מ”ש יעקב אבינו [בראשית מב ,לו] 'יוֹ ֵסף ֵאינֶ נּ ּו,
חו' ,ואלה המקרים באו לו משנולד בנימן, ְו ׁ ִש ְמעוֹ ן ֵאינֶ נּ ּוְ ,ו ֶאת ִ ּבנְ ָי ִמן ִּת ָ ּק ּ
'הלוֹ א ְי ַד ְע ֶּתם ִּכילפיכך חשש בדבר .וכן אמר יוסף הצדיק [בראשית מד ,טו] ֲ
יש ֲא ׁ ֶשר ָּכמֹנִ י' ,כלומר אדם כמוני יחשב סימן רע אם יאבד נַ ֵח ׁש ְינַ ֵח ׁש ִא ׁ
'הלוֹ א ֶזה ֲא ׁ ֶשר ִי ׁ ְש ֶּתה ממנו הגביע אשר הוא שותה בו ,לפיכך אמר [שם ,ה] ֲ
הוא נַ ֵח ׁש ְינַ ֵח ׁש'; וכן [בראשית ל ,כז] 'נִ ַח ׁ ְש ִּתי ַו ְי ָב ֲר ֵכנִ י ה' ִ ּב ְג ָל ֶל ָך'; וכן ֲאדֹנִ י ּבוֹ ְו ּ
[מלכים־א כ ,לג] ְ'ו ָה ֲאנָ ׁ ִשים ְינַ ֲח ׁש ּו' .כל זה הוא לשון סימן ואות על הדבר ,לא
נחש ולא קסם .ואמרו רז”ל [מגילה דף לב ע"א] מכאן שמשתמשין בבת קול
יך ֵלאמֹר ֶזה ַה ֶ ּד ֶר ְך ְל ּ
כו יך ִּת ׁ ְש ַמ ְענָ ה ָד ָבר ֵמ ַא ֲח ֶר ָ שנאמר [ישעיהו ל ,כא] ְ'ו ָא ְזנֶ ָ
ילו' .ואמרו [מגילה דף לב ע"א] קל גברא במתא ,וקל ש ְמ ִא ּ ינו ְו ִכי ַת ְ ׂבוֹ ִּכי ַת ֲא ִמ ּ
איתתא בדברא .ומה נחזור אחרי ספורי הגמרא וסמכי הפסוקים ,והנה
פ’ מפורש נעשה כמעשה יונתן ,על פי הנבואה נאמר לגדעון [שופטים ז ,יא]
יך' .עכ"ל הרד"ק. רו ְו ַא ַחר ֶּת ֱח ַז ְקנָ ה ָי ֶד ָ ְ'ו ׁ ָש ַמ ְע ָּת ַמה ְי ַד ֵ ּב ּ
פסק האחרונים
ושחנת אל
הגר”א מאוד תומך בשיטת הראב”ד ,כי בכל ההמשך של
הגמרא מבואר שהאמוראים כן סמכו על הנחש המבוארים שם,
כולל רב ,שמואל ,ורבי יוחנן.
הרמ”א הביא את שני הדעות (שו"ע יו"ד הלכות מעונן ומכשף סימן קעט) :י”א
דאדם מותר לעשות לו סימן בדבר שיבוא לעתיד ,כמו שעשה אליעזר
ח
עבד אברהם או יהונתן (טור והר”ד קמחי) ,ויש אוסרין (רמב”ם וסמ”ג).
וכתב בביאור הגר”א (שם ס”ק יא) :י”א כו’ ויש אוסרין .טעמם
כמש”ש כל נחש שאינו כו’ משמע דבגוונא דידהו הוא נחש ואסור
ועתוס’ שם ד”ה כאליעזר כו’ וד”ה וכיונתן כו’ ומ”ש בית תינוק ואשה
כו’ כתב הרמב”ם שמותר משום שלא כיון מעשיו ולא נמנע מלעשות
אלא עשה סימן לעצמו בדבר שכבר היה ושלא כפירש”י אבל הסמ”ג
וש”פ הקשו עליו דהא ר”י בדיק בינוקא ונמנע מלירד לבבל בשביל זה
וכן בר”פ מי שאחזו וש”מ ורב בדיק במברא כו’ אלא דמ”ש בית תינוק
כו’ לסמוך עליהם כפירש”י ומש”ש כל נחש כו’ לא לענין איסור קאמר
אלא לסמוך עליו או לחוש ממנו דוקא אם עשאו סימן לעצמו מתחלה
כיונתן וכאליעזר אז יש לסמוך ולחוש עליו אבל כל שלא עשאה סימן
מתחלה ובא מעצמו אין לחוש עליו וע”ז אמרו בית תינוק ואשה אע”פ
כו’ ר”ל אע”ג שלא עשאו סימן מתחלה אעפ”כ יש סימן לחוש עליו והוא
דאתחזק כו’ משא”כ בנחש כיונתן אף בפ”א וערד”ק בשמואל א’ י”ד
וכ”ה דעת הראב”ד וא”צ עתה לדחוקי כדברי תוס’ הנ”ל .עכ"ל הגר"א.
[מה שכתב שהסמ”ג כדעת הראב”ד ,לא מצאתי ,ושם משמע שהוא כדעת הרמב”ם].
סימנים אסורים ומותרים
בביאור המעשה של יונתן מה היה הסימן ,עי’ רד”ק (הנ”ל) שכתב:
וזה לנו האות ,כי אם יאמרו "עלו עלינו" -פיהם הכשילם ,כי אנחנו
נעלה ,והם ירדו .ולפי פירוש זה הוא לא תשובה טבעית אלא סמלית,
בגדר פיהם הכשילם.
אולם הר”ן שרצה לתרץ את הרמב”ם ,מפרש שהיה תשובה
טבעית .והסברא הטבעית לפי דעה זו ,ביאר הר"ן (חולין דף צה ע"ב) וז"ל:
בריתי יצחק • םינוש םינינע
והאמר רב כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו
נחש .כתב הרמב"ם ז"ל (בפרק י"א מהלכות ע"א) וכן המשים לעצמו סימנין
אם יארע לו כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לי לא אעשה ,כגון
אליעזר עבד אברהם וכו' הכל אסור .וכתב עליו הראב"ד ז"ל בהשגות זה
חדוש גדול ,שהרי דבר זה מותר הוא ,ואולי הטעהו הלשון שראה "כל
נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן אינו נחש" ,והוא סבור שלענין
אסור נאמר .ולא היא ,אלא הכי קאמר ,אינו ראוי לסמוך ,ואיך חשב על
צדיקים כמותן עבירה זו .ודברי הראב"ד ז"ל תמוהין בעיני ,שהרי מפורש
בגמרא שלענין איסור נאמר ,דהא אמרינן אלא משום דנחיש כלומר מ"ה
ט לא אכיל ,והכא אמר רב כל נחש שאינו וכו' אינו נחש כלומר ואינו אסור,
הרי מפורש שלענין איסור נאמר .ומכל מקום הדבר צריך תירוץ ,שאי
אפשר שהצדיקים הללו הוו מנחשין .וכך נראה לי בתירוצן של דברים:
שהנחש שאסרה תורה הוא התולה את דבריו בסימן שאין הסברא נותנת
שיהא בהם גורם תועלת לדבר או נזק ,כגון פתו נפל מידו וצבי הפסיק
לו בדרך כדאיתא בפ' ד' מיתות שאלו וכיוצא בהם הם מדרכי האמורי;
אבל הלוקח סימנין בדבר שהסברא נודעת [בכס"מ :מכרעת] שהן מורין
תועלת הדבר או נזקו ,אין זה נחש ,שכל עסקי העולם כך הם ,שהרי
האומר שאם ירדו גשמים לא אצא לדרך ואם לאו אצא לדרך אין זה נחש
אלא מנהגו של עולם ,ואליעזר עבד אברהם ויונתן בן שאול בכיוצא
מזה תלו מעשיהם ,שאליעזר יודע היה שלא היו מזווגין אשה ליצחק
אבינו אלא הוגנת לו ,ולפיכך לקח סימן לעצמו שאם תהא כל כך נאה
במעשיה ושלמה במדותיה עד שכשיאמר לה "הגמיאני נא מעט מים"
תשיבנו ברוח נדיבה "שתה ,וגם גמליך אשקה" אותה היא שהזמינו מן
השמים ליצחק .וכן יונתן בן שאול שבקש להכות במחנה פלשתים הוא
ונושא כליו בלבד ,לקח זה סימן לעצמו ,שאם יאמרו "עלו אלינו" יהא
נראה שהם יראים ממארב ,ובכיוצא בזה בטח יונתן בגבורתו שהוא ונושא
כליו יפגעו בהם ,שכן מנהגו של עולם ששנים או שלשה אבירי לב יניסו
הרבה מן המפחדים .ואם יאמרו "דומו עד הגענו אליכם" יראה מדבריהם
שאינם מתפחדים ובכיוצא בזה לא היה ראוי ליונתן בן שאול שימסור
עצמו לסכנה .וכל כיוצא בזה מנהגו של עולם הוא .וכי מייתינן לה בגמרא
לענין איסור ,הכי קאמרינן שכל נחש שהוא מן הדברים שאסרה תורה
שאין הסברא מכרעת בהן ,כל שאינו סומך על מעשיו ממש כמו שעשו
אלו השנים בדבר מותר אינו נחש ואינו אסור אף על פי שהוא מדרכי
הנחשים האסורים .ורב לא תלה מעשיו במברא ,שהרי לא אמר אי מברא
אתי לאפאי איזיל ,ואי לא לא איזיל ,אלא דכי חזא מברא דאתי לאפיה
אמר יומא טבא לגאו ,וכיון שכן אמאי לא אכיל מההוא בישרא .ואי
קשיא לך והא רבי יוחנן בדיק בינוקא ,ונראה שהוא תולה מעשיו דהא
בעי למיזל לאקבול אפיה דשמואל ,וכי א"ל ושמואל מת נמנע ולא הלך.
י"ל שענינו של תינוק אינו מצדדי הנחש ,אלא כגון נבואה קטנה היא,
כדאמרינן בפ"ק דב"ב [דף יב ע"א] ניתנה נבואה לתינוקות .ולפ"ז כי אמרינן
בגמ' רב בדיק במברא אי מזומנת לו אזיל ואם בקושי מוצאה לא אזיל.
ושחנת אל
ואפשר שאף זה אינו סמך גמור כאליעזר עבד אברהם וכיהונתן בן שאול
שתלו מעשיהם עליו לגמרי ,אבל רב מפני דברים אחרים היה נמנע אלא
שהיה עושה סימן של מברא סניף להם והיינו נמי דאמרינן בית אשה
ותינוק אף על פי שאין נחש יש סימן .וכתב רש"י ז"ל אף על פי שאין
נחש שאסור לנחש ולסמוך על הנחש ,יש סימן שאם אינו מצליח אחרי
כן אין לו לצאת יותר מדאי שיש לחוש שלא יצליח .זהו דעתי בדברים
י
הללו .ואפשר שאף הרמב"ם ז"ל לכך נתכוון שהמשים לעצמו סימנין
בדבר אסור ותולה עליו מעשה לגמרי כמו שעשה אליעזר עבד אברהם
בדבר מותר .עכ"ל הר"ן .והביאו הכסף משנה באריכות (הלכות עבודת
כוכבים פי"א ה"ד).
ובודאי שכל דברי הר”ן דחוקים מאוד ,כי למה לשון יעלה אלינו
נראה שהם יראים ממארב ,יש גם מקום לומר שאין יראים ומשו”ה
לא מפחדים שיבואו אליהם .ובודאי ביאור הרד”ק יותר נכון ,שהיה
כאן הכשלת הלשון ,ובזה באמת יש נחש ,רק שאין בו איסור.
וכן כל ההמשך לומר שרב שבדק במעבורת ,לא סמך על זה,
דחוק מאוד ,שהרי אח”כ אמרינן שרבי יוחנן בדק בתינוק ,ושם
בודאי סמכו על זה ,והרי הרבה פעמים עשו שאלת תינוק ,וא”כ
בפשטות גם רב שבדק במעבורת סמך על זה .ולדברי הרמב”ם צ”ל
שבדיקת רב ובדיקת רבי יוחנן הם לא אותו סוג בדיקה ,אלא רב
לא סמך על הסימן שלו ,ורבי יוחנן כן סמך על הסימן שלו ,וזה
דוחק גדול ,שהרי נאמרו באותו לשון ,רב בדק; שמואל בדק; רבי
יוחנן בדק.
עוד קושיה גדולה על שיטת הרמב”ם ותוס’ ,שלפי דבריהם
הצעת הגמרא להסביר למה רב לא אכל מן הסעודה ,היה בגלל
שחשש שעבר על איסור לא תנחשו ולא רצה לאכול ,ועכשיו קשה
מאוד מה היה ההוה אמינא ,האם רב הוא עבריין ח"ו שעובר על
והרי ממה נפשך ,אם רב סובר שיש איסור איסור לא תנחשו?
לא תנחשו לבדוק במעבורת ,אז איך הוא עשה את זה .ואם סובר
שמותר ,א”כ למה אח"כ לא אכל מזה .אלא מאי תאמר ,שמקודם
חשב שזה מותר ואח”כ פתאום נתעורר שהיה כאן חטא ולא רצה
בריתי יצחק • םינוש םינינע
לאכול .פירוש זה תמוה ביותר .וחוץ מזה ,הרי זה היה רגילות של
רב לבדוק במעברא ,כמו שכתוב אח”כ .וא”כ איך יעלה על הדעת
להציע ביאור בהנהגת רב שבגלל שעבר על איסור לא תנחשו לא
רצה לאכול ,הרי אם זה אסור ,איך התנהג כך תמיד ,ואם זה מותר
אין לו סיבה שלא לאכול בשביל זה.
אלא ודאי שהביאור בגמרא לא כלל ענין של איסור והיתר ,אלא
כמו שביאר הרד”ק שהנחש שהגמרא הציעה היה בגלל שכולם יצאו
ועזבו את הבשר וחשש רב שזה סימן שאין בו ברכה ,ועל זה מקשה
הגמרא שכיון שלא התנה מעיקרא אין לו לחשוש מזה.
אי אולם צריך לבאר מתי כן יש איסור לא תנחשו לשיטת הראב”ד.
והנה הגמרא נותנת כמה דוגמאות ,בסנהדרין (דף סה ע"ב) :תנו
רבנן :מנחש -זה האומר פתו נפלה מפיו ,מקלו נפלה מידו ,בנו קורא
לו מאחריו ,עורב קורא לו ,צבי הפסיקו בדרך ,נחש מימינו ושועל
משמאלו .אל תתחיל בי ,שחרית הוא ,ראש חודש הוא מוצאי שבת
נו' (ויקרא יט ,כו) -כגון אלו המנחשים
הוא .תנו רבנן' :לֹא ְתנַ ֲח ׁש ּו ְולֹא ְתעוֹ נֵ ּ
בחולדה בעופות ובדגים .ע"כ.
והרד”ק מסביר (שמואל־א יד ,ט ,ראה לעיל) :הנה אלו הדברים וכיוצא בהן
שנהגו בהן בעלי הדיעות הרעות וקבעום חק ומנהג עליהם וחושבים
כי הם המטיבים והמריעים זה הוא שאסרה התורה ,אבל אם ירצה אדם
לעשות מעשה ויעשה דבר א’ לאות וסי’ למעשה ההוא כדי לחזק לבו
ולעורר לבו לדבר ההוא זה הדבר מותר .עכ"ל.
לכאורה כוונת הרד”ק ,שהאיסור הוא אם חושב שהסימנים,
אלו הם העוזרים לו או מזיקים לו ,זה אסור ,אבל אם זה רק סימן
מה שצריך לעשות מותר.
ובפשטות ,גם לדעת הראב”ד שאם עשה סימן לעצמו מותר,
זה אף שזה לא ע”פ טבע ,אלא כגדר פיהם הכשילם כמו בענין
יונתן ,אולם בכל זאת צריך שהסימן יראה את הדבר ,כמו פסוק
לי פסוקך שהפסוק מרומז תשובה לענין ,וכן שמואל בדק בספרא,
היינו שהפסוק שמצא בספר יש בו תשובה לשאלה שלו [עי’ דברי
הברכי יוסף לקמן] ,וכן רב בדיק במברא כתב רש”י (חולין שם) בדיק במברא
-אם מזומנת לו אזיל ,ואם בקושי מוצאה לא אזיל .וזה קצת רמז שמן
השמים מגלגלים את זה.
אבל מי שעושה סימן בדבר שאין לו שום שייכות ושום רמז ,לא
שייך זה ,כגון שלוקח מטבע וזורק אותו ואומר שאם צד זה יהא
למעלה ,אלך ,ואם צד השני יעלה למעלה ,לא אלך ,אז לא שייך
לעשות סימן לזה ,ואין לזה שייכות עם הגמרא.
להלכה ,בודאי פשטות הגמרא כמו הראב”ד ,וכן דעת הגר”א,
וא”כ אפשר לסמוך על זה גם לעשות מעשה ,אם עושה סימן
לעצמו שאם יהא כך וכך -אעשה ,ואם לא -לא אעשה .אבל רק
ושחנת אל
כשהתשובה באמת מונחת ברמז בתוך התוצאה ,ולא כשאין שייכות
ורמז בתוך תוצאת התשובה.
וזה גם הענין של גורל הגר”א ,אבל יש לזה תנאים שלא
להשתמש אלא לצורך גדול מאוד.
ולעיין בספר כדי למצוא פסוק לעשות מעשה ,זה כמו שמואל
בי
שבדק בספרא .עי’ מש"כ החיד"א בברכי יוסף (יו''ד סי' קעט אות ו),
וז"ל :כתב מהריק"ש לעיל על דין ד' ,נ"ל דלכ"ע מותר לפתוח בתורה
לראות הפסוק העולה ,כי היא חיינו ,וכמו שמצינו ביאשיה [יומא דף נב
ע"ב] שעשה מעשה על שמצא ספר תורה גלול באותו פסוק ,וכן עמא
והנה אמרו בילקוט משלי סימן רי"ט ,אם בקשת ליטול עצה דבר .עכ"ל.
֑יחה. ֥יך ָאשִׂ ָמן התורה הוי נוטל .וכן בדוד הוא אומר [תהלים קיט ,טו] ְ ּב ִפ ּק ּו ֶד ָ
עכ"ל .ומשמע דליטול עצה מן התורה אפשר דבכלל הוי הא לפתוח
בתורה לראות פסוק המזדמן .ומצאתי בקונטריס כתיבת יד להרב
מהר"ר אליהו הכהן ז"ל (בעל שבט מוסר וכו') שכתב וז"ל ,קבלתי
מרבותי כשהיו רוצים לעשות איזה דבר והיו מסופקים אם לעשותו אם
לאו ,היו נוטלים חומש או ארבעה ועשרים ,והיו פותחים אותו ורואים
בראש הדף מה פסוק היה מוצא ,וכפי מה שמראה היו עושים ,ונמצא
שהיו מתיעצים עם התורה כדת מה לעשות בכל עניניהם ,וזה עצמו
רומז מאמרם ז"ל ליטול עצה מן התורה ,דמורה התר לעשות כך ,ואין
זה בכלל משתמש בתורה .עכ"ל .ועוד אפשר דרז"ל הורו בזה דהגם
שאמרו בספרי אין שואלים בגורלות ,דכתיב [דברים יח ,יג] ָּת ִמ֣ים ִּ ֽת ְה ֶי֔ה,
כגון זו שרי .ודוק הטב .ובענין ניחוש אי שרי במחשבה ,עמ"ש הרב
בית דוד סימן צ"ד .עכ"ל הברכי יוסף.
וכל זה כשמתנה מעיקרא שיסמוך על הסימן ,אבל אם זה בא
מעצמו ,א”א לסמוך עליו ,אלא כשזה הגיע שלשה פעמים ,וגם זה
רק בתורת סימן כמבואר בגמרא.
לא תעוננו
מסכת סנהדרין (דף סה ע"ב) :רבי עקיבא אומר :זה המחשב עתים
בריתי יצחק • םינוש םינינע
ושעות ,ואומר :היום יפה לצאת ,למחר יפה ליקח ,לימודי ערבי שביעיות
חיטין יפות ,עיקורי קטניות מהיות רעות.
וכתב הרמב”ם (הלכות עבודה זרה פי"א ה"ח) :איזהו מעונן? אלו נותני
עתים ,שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב ,יום פלוני רע ,יום פלוני
ראוי לעשות בו מלאכה פלונית ,שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר
פלוני.
ויש לעיין מאי שנא לומר שלא יתחיל לתבוע אותו בראש חודש
ובמוצאי שבת שאסור ,כמבואר בגמרא (סנהדרין דף סה ע"ב) אל תתחיל
גי בי ,שחרית הוא ,ראש חודש הוא מוצאי שבת הוא .ואילו לומר שלא
יתחילו מלאכה בשני בשבת וברביעי בשבת מותר ,כמבואר בשו”ע
(יו"ד סי' קעט סעיף ב) .וכן מותר להתחיל ללמוד דוקא בראש חודש ,כמ"ש
השו"ע (שם) :נהגו שאין מתחילין בב’ ובד’ ,ואין נושאים נשים אלא
במילוי הלבנה .הגה :ולכן נהגו ג”כ להתחיל ללמוד בר”ח ,כי אף על פי שאין
ניחוש יש סימן (סמ”ק סימן קל”ו) .ע"כ.
וצ”ל שבמקום שיש לנו מקורות מחז”ל שזה דבר מועיל או
מזיק ,יש לסמוך על זה כי מקורו בקודש ,אבל במקום שאין לנו
מקורות בחז”ל -אסור.
וכתב האורחות חיים (הלכות עבודה זרה .והוא מאת מחבר ספר כל בו) :אסור
לעונן ,והוא שמכוין מלאכתו לאותה העת שקבעו הוברי שמים ,הרי זה
לוקה כדאמרינן פ’ ארבע מיתות האומר שעה פלוני יפה לצאת .וכתב
הר”י מקורבל וכן כששואלין ממנו [פרעון] אל יאמר שחרית הוא מוצאי
שבת הוא ראש חדש הוא .ומה שנהגו להתחיל המסכת בר”ח הוא כדי
להמתין [על] הבחורים הבאים מחוץ לעיר ,וגם לסימן טוב כדאמרינן
אף על פי שאין נחש יש סימן.
אולם בסמ”ג לכאורה משמע שאסור לדקדק להתחיל ללמוד
דוקא בראש חודש ,כמ"ש (לאוין סימן נג) :מפרש ר’ עקיבא לא תעוננו אלו
נותנין העונות כמו אצטגנינים שיאמרו יום פלוני רע יום פלוני טוב (ע”פ
הרמב”ם הלכןת ע"ז פי”א ה"ח) ,וכיוצא בזה האומרים לא נתחיל דבר זה אלא
בראש חדש.
[אומרים בשם הגר”א שאין צורך לחוש שלא להתחתן אלא
במילוי של הלבנה ,וכן עי’ יהודה יעלה (ח”ב סי’ כד) שכתב שאין כלל
ענין להתנהג כך .וכל כוונת השו”ע שמי שנוהג כך אינו עובר משום
ניחוש].
והנה דעת הרשב”א (שו"ת חלק א סי’ תיג) כראב”ד ,והאריך בענין זה,
וכתב שבאמת אין לנו דברים ברורים בענין זה ,אלא שיש מקומות
שזה בגדר דרכי האמורי ונחש ,ויש מקומות שמותר ,וצריך לעיין
בכל דבר לגופו של הענין ,ובעיקר שאין כאן כלל שכל דבר שיש בו
סוג של מיסטיקה כזה אסור ,ואין כלל שכל דבר שיש בו סוג של
מיסטיקה כזה מותר ,אלא צריך לדון כל דבר בנפרד ,ויש דברים
ושחנת אל
שהם ספק מה הדין ,עי”ש תשובה ארוכה ,והוא בעצמו לא הצליח
להסביר כל דבר.
