עושה שלום - ממונות · Oiseh Shaloim - Mamoinus — חיי שרה (2026-11-02)

37
פרשת חיי שרה
שאלה :אשה ערירית שכתבה בצוואה סעיף בזה הלשון "אני מצווה כי מכספי שאלה :במעשה הנורא במטוס "פליי דובאי" בו טייס המשנה התנפל על הטייס
העיזבון יכתב לזכרי ספר תורה ויוכנס לשימוש במקום נכון ,לשם כך משועבדת והכהו בגרזן ע"מ להורגו ולהשתלט על המטוס ולהטיס אותו לישראל ולגרום
הדירה מהיום ולאחר מיתה". פיגוע המוני בנתב"ג ,ותהילות להי"ת נעשו ניסים ונפלאות שתכניתו כשלה.
האם יש תוקף לבקשה זו או שיכולים היורשים (דהיינו האחים) לומר זכינו בכסף ונשאלה השאלה אם מותר ליירט מטוס ע"מ להציל מפגיעה בנפשות מרובות
בתורת ירושה ,ואין אנחנו מחוייבים לקנות ספר תורה?
כאשר במטוס המיורט ישנם יהודים חטופים?
ומה הדין אם כתבה בצוואה בלשון תנאי שהדירה משועבדת לכתיבת ס"ת לזכרה?
תשובה :כבר כתבנו בזה בארוכה בספרנו שמרו משפט (ח"א סימן קכ"ח) .ועתה
תשובה :אין היורשים מחוייבים לקיים דברי הצוואה ולקנות ספר תורה.
דאמנם אמרו רבותינו שמצוה לקיים דברי המת ,אך היינו דווקא באופן שהשליש נקום ונשנה פרק זה בס"ד בקציר הא'ומר.
את הממון (וכגון שמסרה לאדם נאמן ₪ 200,00ואמרה לו שלאחר פטירתה ממון זה ראשית נזכיר את דברי הנובי"ת (חו"מ סימן נ"ט) אשר כתב דאסור להרוג טרפה
י שמש לקניית ס"ת ,או שהפקידה בתכנית חיסכון סכום במיוחד למטרה זו וכתבה ע"מ להציל את עצמו מהאנס .ואע"ג שההורג טרפה אינו חייב מיתה מ"מ איסור
זאת בצוואה) כפי שנפסק בשו"ע (חו"מ סימן רנ"ב ס"ב). רוצח איכא עליו וגם בו אמרינן אין דוחין נפש מפני נפש .ושע"כ הוא הדין בנ"ד
ודעת הש"ך (שם ס"ק ז') שה"ה אם דיברה לפני היורש שלאחר פטירתה יקנה ס"ת, אע"ג שהחטופים שבמטוס מזומנים להריגה מ"מ לא גרע מטרפה שאסור להורגם
חל מצווה לקיים דברי המת. ע"מ להציל את מי שמסתכן מחמתם.
ואף שיש חולקים על הש"ך ,למעשה יש לנקוט כהש"ך (עיין זכור לאברהם סימן ואמנם בדין רודף קיי"ל דהורגין את הרודף ע"מ להציל את הנרדף (סנהדרין ע"ב,):
רנ"ב תשובה ב' באורך).
מ"מ ממקום שבאת בדין וולד שמסכן את אמו בלידה לא חל בו דין רודף כיוון
אבל בנידון השאלה שלא השלישה סכום במיוחד למטרה זו ,וגם לא צוותה כן בפני
שמשמיא קא רדפו לה ,כמבואר שם בגמרא ,והכי נמי היהודים החטופים שבמטוס
היורשים אלא כתבה זאת בצוואה לפני עורך דין ועוד ,אין תוקף לסעיף זה.
והיה מקום לומר שיש חיוב לקיים את בקשת הנפטרת מדין נדרי מצוה (ואמירה אינם יוזמים את הרדיפה והם בבחינת משמיא קא רדפו לאותם הנמצאים בסכנת
לגבוה כמסירה להדיוט לחלק מהפוסקים) ,אלא שכאן לא נדרה לתרום עבור ס"ת פיגוע.
אלא בקשה מהיורשים ליתן ,ואין כאן נדר אלא בקשה מהיורשים ,ובאמת גם אם ואמנם הזכרנו את דברי המאירי (סנהדרין ע"ב ):אשר כתב בשם חכמי הדורות
הייתה נודרת ,הנדר הרי מתבטל בשעת המיתה ואין שום חיוב על היורשים לקיים דאע"ג שאסור לאחרים להרוג את הוולד שהוציא ראשו ע"מ להציל את האם ,מ"מ
זאת (כמבואר בסימן רנ"ב ס"ב ברמ"א). לאשה עצמה מותר לחותכו ע"מ להציל את עצמה.
ומ"מ כתב בשו"ת מהרשד"ם (יורה דעה סימן ר"ג) שגם באופן שאין חיוב לקיים את מיהו המאירי עצמו כתב דכל שאין דוחין נפש מפני נפש ,גם לעצמו אסור להציל.
הצוואה ,מצווה בעלמא יש על היורשים ע"י קיום הצוואה. וגם בדעת חכמי הדורות יש לומר דלא כתבו זאת אלא עפ"י הירושלמי דס"ל
בעניין שיעבוד הדירה לכתיבת ס"ת אין השיעבוד תופס כשאין התחייבות .דהיינו
דבאשה המקשה לילד שניהם רודפים זל"ז ,ולפי"ז בנ"ד שהאנשים החטופים
כשיש חוב או חיוב על פי ההלכה ,נתפס שיעבוד על הנכס .אבל כשלא חלה
עצמם אינם רודפים כלל אין היתר גם לאותם שנמצאים בסכנה של פגיעה ליירט
ההתחייבות גם השיעבוד אינו תופס ,כפי שמבואר בתוס' בקידושין (ח' ד"ה מנה),
את המטוס.
וברא"ש שם (סימן י').
ואמנם לדעת הרמב"ן והרשב"א חל השיעבוד .אך דעת השו"ע להלכה כדעת התוס' עוד ציינו שם את דברי הגרש"ר בספרו זכרון שמואל (סימן פ"ג) אשר כתב
והרא"ש[ .עיין עוד בעניין זה במה שכתבנו בספר זכור לאברהם בס"ד ,חלק ו' דהרמב"ם פליג על חכמי הדורות שהובאו במאירי.
תשובה י"ג ,וכן חלק ט' עמ' קמ"ב-ג']. ואכתי יש לעיין בנדון המטוס החטוף דשמא יש לומר שאינו דומה לאשה המקשה
ממילא בשעה שהנדר פקע בזמן הפטירה ,פוקע נמי השיעבוד. לילד ,דשאני התם שהתינוק שהוציא ראשו אע"ג שמסכן את אמו מ"מ אין עליו
וכן לעשות תנאי שאם לא יקנו את הס"ת לא יזכו בירושה או לא יוכלו ליהנות חיוב רודף כלל ועיקר כיון שמשמיא קא רדפו לה ,לעומ"ז במטוס חטוף ע"י האיש
מהדירה ,ג"כ אינו מועיל ,כיון שאם לא יקיימו התנאי הצוואה תתבטל ובשעה הזדוני שמטיס אותו לפיגוע המוני אע"פ שהיהודים החטופים שנמצאו בו אינן
שהצוואה מתבטלת זוכים האחים מהתורה מדין ירושה ,וא"א לבטל ירושה
רודפים כלל ועיקר ,מ"מ המטוס והטייס הרי הם רודפים גמורים ,ואולי נאמר
מהאחים.
דבכה"ג יהא מותר לפגוע ברודף על אף שנמצאים בתוכו אנשים שאינם רודפים.
העולה להלכה :הרוצה לצוות ליורשים לכתוב ס"ת על שמו ,עליו להשליש או
דבר זה אולי יש לדמותו למה שהסתפק החזו"א [סנהדרין סימן כ"ה ד"ה ויש לעיין]
להפקיד סכום מסויים במיוחד למטרה זו כדי שיחול דין של מצווה לקיים דברי
המת. במקרה שאחד רואה חץ ההולך להרוג אנשים הרבה ויכול להטותו לצד אחר
ומי שאין לו כסף מזומן כדי להשלישו וכנ"ל עליו להקנות לרב או לחבר סכום להצילם אלא שעי"כ יהרג אדם אחד בהטיה זו ,מ"מ גם בספק זה נשאר החזו"א
מסויים מתוך נכסיו ,עבור קניית ס"ת בלבד ,ולהדגיש שאין רשות למקבל בספק ולא הכריעו.
להשתמש בזה לשום מטרה אחרת מלבד כתיבת ס"ת( ,ולהוסיף דמי טרחה בשבוע הבא נמשיך ונדון אם יש לחלק בין עידן מלחמה לעידן שלום ,ונביא את
למקבל). ההלכה העולה למעשה.
ניתן לשמוע את שיעוריו של ראש בית ההוראה הרה"ג ר' אפרים כהן עמאש שליט"א בטלפון – 0733-718734
במנגל משום איסור נבלות וטריפות .אולם אם הצימר מושכר רק לחרדים מותר להשתמש. שאלה :מי שמתפלל תפילת נץ עם הציבור ,וכשמגיע זמן הנץ בדיוק לפי השעון נעמד לתפילת
שאלה :אם קנו רשת ברזל חדשה למנגל שצריך להטבילה ,ונמצאים במקום שאין מקוה כשר שמו"ע אפילו שהחזן עדיין עומד בק"ש ,ופעמים כשהציבור עומד לשמו"ע אין מנין ,האם נוהג
להטבלת כלים וגם הים רחוק מאוד ,באיזה אופן אפשר להשתמש ברשת ללא טבילה? נכון?
תשובה :יישנם כמה עצות בדוחק כדי להשתמש ברשת בלא טבילה. תשובה :איתא בשו"ע (או"ח סי' צ' סעיף י') 'כשעומד עם הציבור אסור לו להקדים תפילתו
א .אפשר לתנו לגוי במתנה ולשאול ממנו ,והגויים שעובדים כיום ברשתות הגדולות כבר לתפילת הציבור אא"כ השעה עוברת' .וכתבו תר"י הטעם משום שתפילת רבים רצויה ,אבל
יודעים מכך ,כיון שקונים שם קומקום חשמלי ואומרים לו שאני נותן לך במתנה ושואל ממך, הא"ח כתב הטעם משום שהוא כמבזה את הציבור ,והנ"מ בזה אם ייצא מחוץ לביהכנ"ס .וכתב
והוא מסכים .ב .אפשר ליתן את הרשת במתנה לצימר שיוכלו כולם להשתמש בה ,ובכך הוי המשנ"ב (ס"ק ל"ד) דמשמע מהגמ' דאפילו הוא עושה כן מפני תלמוד תורה אסור .ולכאורה
ראוי למסחר ופטור מטבילה .ג .אפשר להפקיר את הרשת ,וממילא פטור מטבילה. ה"ה דאין להקדים מפני תפילה בנץ ,ובמיוחד דאית מאן דס"ל דתפילה בציבור עדיפא
שאלה :האם מותר לנחם אבל בשבת? מלהתפלל בנץ ביחיד.
תשובה :כתב השו"ע (או"ח סי' רפ"ז סעי' א') יכולים לנחם אבלים בשבת .וכתב המשנ"ב אולם יש ללמוד מהפר"ח (סו"ס תצ"ו) שמספר על עצמו שכיון שהחזן היה זריז ,היה מקדים
"אמרינן בגמ' בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת ,ועל כן לא יפה עושין אותן שכל להתפלל בעוד הציבור בק"ש כדי להספיק לומר קדושה עם הציבור ,וטעמו כיון דעד ג' ברכות
ימי השבוע אין הולכין ,רק בשבת". שמו"ע חשיב עדיין מתפלל עם הציבור ,ולפ"ז ה"ה נמי גבי לעמוד בנץ מותר ,דאפשר דכמו
מהשו"ע שם יש ללמוד שאין לנחם באותו הלשון שמנחם ביום חול .והנוסח הביא כף החיים דחשיב תוך ג' ברכות ,תפילה בציבור גבי המקדים ,חשיב נמי תפילה בציבור גבי הציבור.
(שם אות ד') "שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבא ושבתו בשלום". שאלה :מזדמן שמגיעים לצימר לאירוח ורוצים לעשות מנגל על האש ,ויש בצימר מנגל .האם
ונהוג בקצת מקומות שאחר תפילת מוסף היו האבלים יוצאים מביהכנ"ס והחזן היה עושה מותר להשתמש בו?
השכבה ,וכל הקהל היו אומרים להם "השבת תנחמכם". תשובה :ובכן אם הצימר הזה מושכר לא רק לחרדים אלא גם לחילונים אסור בהחלט להשתמש
לשאלות ובירורים ניתן לפנות
ללשכה לממונות – 'זכור לאברהם'
לומר שקנה הגדול ,אך מדייק מדברי המהרי"ק (שורש ז') דאע"פ שעדיין לא נתן המעות נקרא המשך הנידון ביזם אשר מכר דירה לכמה רוכשים בטאבו משותף -מקרה ז'
המוכר מוחזק והוא משום דעכ"פ צריך הלוקח לשלם המעות ,ולפי"ז יותר נראה לומר כי יד הרוכשים לאחר שכל הנידונים שהיו בשבועות האחרונים הגיעו לפתרון ,הבנייה התקדמה במרץ ,והרוכשים
על התחתונה ואין יכולים לתבוע מפרט מסוים. הוזמנו לבחור דגמים וצבעים לריצוף ,מטבחים ,סניטרים ,ועוד .להפתעתם המפרט שהוצג לפניהם
ברם הבורר הכריע שהרוכשים זכאים למפרט ברמה סטנדרטית המוקבלת ברוכשי דירות מסוג לבחירה היה דליל מאוד וברמה נמוכה.
עסקה כזו ,וזה ע"פ מש"כ בספר משפט שלום (סימן רי"ד שם) בשם הנמוק"י (בפרק הפועלים) לשאלתם ,נענו כי מאחר ולא סיכמו במפורש על מפרט מסויים יכול היזם לתת להם לפי המפרט הנמוך
דווקא שאמר לו בית מבתי יכול לתת לו קטן ,אבל אם מכר לו בית סתם או שור סתם נותן לו בינוני, ביותר ,גם במקרה זה לא הייתה ברירה והגיעו לבורר.
ולכן כאן שמכר להם בית סתם חייב לתת להם רמה בינונית ,אומנם ע"פ הנמוק"י בלבד א"א להוציא גם כאן לא הייתה התייחסות למפרט בהסכם המכירה ולכן לא היו לבורר כלים חוזיים ע"מ ללמוד
ממון כיון שהמשפט שלום הביא את הרמב"ן שכתב להיפך מדברי הנמוק"י. מתוכם את מהות העסקה והתחייבות הצדדים ,בהשקפה ראשונה חשב כי יש כאן מקרה קלאסי של
ולכן הביא מקור אחר והוא ,מש"כ השו"ע (סימנים -רט"ו סעיף ח' ,רי"ח סעיף י"ט ,סימן ר"כ סעיף המוציא מחברו עליו הראיה ,ואשר על כן א"א לחייב את היזם לתת לרוכשים מעבר לרמה הבסיסית
ט"ו) מדברי הרמב"ם (מכירה סו"פ כ"ו) אחרי שהאריך השו"ע לכתוב את כל הכללים במכירת בתים ביותר .ברם ,לאחר בדיקה מעמיקה הגיע למסקנה שונה ,וכדלהלן.
ומיטלטלין מה כלול בכל סוג מכירה ,כתב השו"ע בשלושת המקומות הנ"ל "אין כל אלו הדברים קיי"ל (שו"ע חו"מ סימן רי"ד סעיף י"ב) 'האומר לחברו בית מבתי אני מוכר לך או שור משוורי אני מוכר
אמורים אלא במקום שאין שם מנהג ולא שמות ידועים לכל דבר ודבר ,אבל במקום שנהגו שהמוכר לך וקנה ממנו ,יכול ליתן לו הקטן שבבתים או הכחוש שבשווריו ,ומשום שיד בעל השטר על התחתונה'.
כך מכר כך הרי זה מכור וסומכים על המנהג בין בקרקע ובין במטלטלין וזה עיקר גדול בכל דברי אכן בנד"ד יש לדון לפמש"כ לעיל (עלון ל"א) מי נקרא מוחזק כל עוד לא שילמו ליזם את כל הכסף,
משא ומתן הולכים אחר לשון בני אדם באותו מקום ואחר המנהג". ומצד שני כל עוד לא ישלמו את כל הכסף לא ימסור את הדירות לרוכשים ,יעו"ש.
לכן כיוון שיש מנהג כלשהו ברמת המפרט הניתן לרוכשים ,אין היזם יכול לטעון יד בעל השטר על ועי' בספר ערך ש"י (שם) שכתב ע"פ רש"י במנחות (דף ק"ט) דנותן לו כחוש משום יד בעל השטר על
התחתונה והמוציא מחברו עליו הראיה אלא חייב לתת מפרט כפי המנהג. התחתונה דהלוקח הוא המוציא והמוכר מוחזק ,משמע דכל שלא נתן המעות הרי הלוקח מוחזק ויכול
הרה"ג הראל וקנין שליט"א
מיהו י"ל כיון דהאונס הוא ברור שהרי אין שום סיבה שיוותר על חובו אילולי נאנס ,א"כ אין צריך שום מודעא שאלה :נשאלתי במי שהיה אדם שחייב לו ₪ 20,000ולא הצליח להוציא ממנו שקל כיון שטען שאין לו
ואין צריך שום ידיעה מהאונס כיון שהדבר ידוע. לשלם ,יום אחד מתקשר אליו אותו אדם ואומר לו אם אתה רוצה אני יכול לתת לך ₪ 2,000ולא יותר ובלבד
אמנם נראה דנד"ד לא דמי כלל למש"כ הנתה"מ ,ובנד"ד נראה פשוט דהוי מתנה גמורה ולא בעינן כלל אונס שאתה חותם לי על כתב וויתור על שאר החוב .ושאל כיצד לעשות כדי לקחת את מה שמציע בלי לוותר
וסגי בגילוי מילתא בעלמא ,דהנה מה שכתב השו"ע דפשרה דינה כמכר ,כתבו האחרונים לבאר (סמ"ע שם על שארית החוב?
ס"ק ט') דכל פשרה באה על ידי טענת תובע שאומר שחייב לו כך וכך ,והנתבע טוען שאינו חייב לו כלום, תשובה :הנה פסק השו"ע (חו"מ סי' ר"ה סעיף ג') דפשרה דינה כמכר .ופירש הב"י לפי שהתובע ירא
נמצא שהפשרה שנעשית בינהן שכל אחד מוותר מטענותיו ,זה מוחל קצת וזה נותן קצת ,הו"ל כעין מכירה להפסיד כל תביעתו בדין ,וכן הנתבע ירא שיתחייב לשלם הכל ,לכך הם מתפייסים ביניהם לשלם חלק
שזה נותן המקח וזה נותן דמים ,עי"ש. ולהפסיד חלק ודינו כמכר ממש.
לפי"ז התובע את חבירו שחייב לו ₪ 40,000והאחר טוען שאינו חייב לו אלא ₪ 20,000ולאחר ויכוחים לפי"ז בנד"ד שהולך לעשות פשרה באונס ,וכיון שדינה כמכר גמור צריך למסור מודעא תחילה לפני
מהנתבע ,אמר התובע לפחות תן לי ₪ 20,000ונתן ,האם לזה ייקרא פשרה ,הרי התובע לא קיבל כלום שניים ,ולומר להם "דעו מה שאני חותם לפלוני ויתור על שארית החוב הוא מפני האונס".
מתביעתו ולא ויתר הנתבע כלום מתביעתו ,דמה שהסכים ליתן ₪ 20,000אינה אלא הודאה גמורה. אולם הנתה"מ (חידושים ס"ק י"א) כתב וז"ל "דאם הפשרה הוא מחמת דין מסופק ,בעינן תרווייהו לבטולי
וה"ה בנד"ד מה שנתן הנתבע את ה ₪ 2,000-אינה מצד הפשרה אלא מצד שהיה חייב לו והודה בכך ,נמצא אונס ומודעא ,אבל אונס לבד או מודעא לבד לא מבטלתו ,דדמי למכר ,אבל כשהדין ברור עם אחד מהם
שלא קיבל כלום על הויתור והפשרה ,ולא מכירה היא ,ולא מתנה היא ,אלא גזל ועושק גמור הוא. ואנסו השני לפשר עימו ,דמי למתנה שבטל מחמת אונס לחוד ,אבל מודעא בלא אונס אינו מבטל" עי"ש.
ולולי דמסתפינא הייתי אומר ,אפילו אם היה הנתבע אומר ,אתן לך 2,000ותוותר לי על השאר ,והיה התובע לדבריו בנד"ד הדין הוא ברור ,שאותו אחד חייב לו כסף ,אלא שאנס אותו לעשות לו ויתור על שארית
אומר תתן לי 10,000ואוותר לך על השאר ,גם בזה לא היה צריך לא מודעה ולא אונס ,אלא כל שנודע לנו החוב ,בזה הוי "מתנה ולא מתנה גמורה" פירוש ,הוי מתנה לגבי זה דמהני ביטול באונס לחוד ,אבל לא הוי
שעשה כן שלא ברצון גזל גמור הוא ,וה"פשרה" המדומה הזו בטלה ,כנלענ"ד. מתנה גמורה ,דבמתנה גמורה מהני בה מודעא לחוד ,דסגי בגילוי דעת שאינו רוצה ליתן ואין צריכים
העולה לדינא :אין כאן פשרה אלא גזל ועושק גמור מהמלוה ,ויכול המלוה לחתום על כתב ויתור ללא להכיר אונסו ,אבל כאן לא מהני מודעא לחוד ,דסו"ס קיבל מקצת דמים ,וא"כ כאן בנד"ד צריכים העדים
מודעא וידיעת האונס ,ואעפ"כ אין מפסיד את חובו. לדעת מהאונס וממילא אין צורך במודעא.
העלון מוקדש לע"נ מכלוף בן עליזה | רחל בת אסתר ע"ה
להנצחת העלון לשכה לממונות 'זכור לאברהם' בית הוראה 'עושה שלום'
רחוב אש קודש 6ביתר עילית
או לקבלתו במייל 055-6743601 02-3750741
BeitHoraaOsehShalom@gmail.com Zachor123456@gmail.com ניתן מענה לשאלות בהלכה בין השעות 8:00-00:00
