תבנית משנה ברורה · Tavnis Mishne Brura — חיי שרה (2026-11-02)

אם לא היה ראוי עוד לפני שנתערב -דינו כדין חמץ נוקשה ,יבואר ויש מקילים ביום טוב אחרון ,משום דסתם כלים אינם בני יומן. בס"ד
מלבד דבר חריף )כה(. לקמן )יט(.
ראוי -אכילה ,הנאה ,שהייה -אסור .אחר הפסח -ה[ מעמיד -באכילה ושהייה -אסור מדרבנן )כה(. תבנית
ואחר הפסח -במקום הפסד מרובה יש להתיר ע"י אסור אפי' בהנאה ]א[.
אולם ,כ"ז רק אם יש באותו כלי שהחמץ נמצא בו שיעור כזית השלכת הנאה לים המלח )כז(. משנה ברורה
]אפי' שאין בתערובת כזית חמץ בכדי אכילת פרס כנגד ה'כשר'[ האיסור הוא אפי' ביום טוב אחרון. יו"ל לפי סדר מבחני 'דרשו'
וכן הדין אפי' במעמיד דמעמיד וכן רביעי וחמישי עד עולם )כה(. )א(.
אינו ראוי -הדין כך: מס' 53תמוז תשפ''ו סי' שצד-תה
זה וזה גורם -מותר .אלא שצריך שישים משום הטעם
'אינו ראוי' -היינו לאכילת אדם ,אפי' שהחמץ ראוי לאכילת כלב. מקרא] :ציון לשו"ע[ )ציון למ"ב( }ציון לביה"ל{
)כה(. אכילה -אסור ]ד[. אין לסמוך למעשה בשום אופן
'שיתוף' -היינו ,שהמאכל הועמד בשיתוף של חמץ וכשר יחד ניתן לקבל בפקס 023132641 :קוד עלון 6060
והחמץ לבדו אינו יכול העמיד ]'זה וזה גורם'[. הנאה ,שהייה -מותר ,ובתנאי שנתערב לפני פסח )ז(
וכן להוריד מקול הלשון :שם הרב 'תבנית משנה ברורה'
מעמיד מנותן טעם -יש הבדל בין שהייה לאכילה: )יח(. בדוא"ל ] g6487103@gmail.comלמשתמשים בהיתר![
אם נתערב בפסח -כיון שבתחילה היה חייב בביעור -לא פקע' ,מעמיד מנותן טעם' -כגון :שבישל חמץ בכלי ותוך כ"ד שעות
נכבשה בה קיבה ,והעמיד על ידה את הגבינה. וחייב לבערו. סימן תמב
בשהייה ,וכן אחר הפסח -מותר בכל אופן. אחר הפסח -מותר אפי' באכילה.
באכילה -אם העמיד לפני פסח -מותר ,ובתנאי שיש דין חמץ שאינו במצבו הרגיל
המ"ב בס"ק א וכן השו"ע בסעיף ה' דנים בדין תערובת
שישים כנגד הקיבה .העמיד בפסח -אסור. חמץ שהחמץ הוא המיעוט בתערובת ,האם אסורה או ]משוּנִים[ של
סימן זה עוסק בכמה אופנים 'מיוחדים' ְ
ו[ עביד לטעמא -דינו כמו ב'מעמיד' ,דאסור מדרבנן. מותרת .וישנם בזה כמה אופנים ,נפרטם בקצרה: חמץ ,שבהם יש לדון האם יש חיוב לבער את החמץ ,או
חד בתרי ]רוב[ -שהכשר הוא יותר מהחמץ) 4א(. שמא אין חיוב לבערו מחמת השינוי שבו .1ונפרט בקצרה
ואחר הפסח מותר ע"י השלכת הנאה. שישים -שיש בכשר פי שישים מהחמץ )א(. את כל אחד מהמצבים שעליהם אנו דנים:
טעמו ולא ממשו -שהתערובת כולה כשר ,אלא שיש בה אינו בעין ]תערובת[ -היינו חמץ שמעורב במאכל כשר,
נוקשה -חמץ שאינו גמור ,האם מותר באכילה, רק טעם של חמץ .כגון ,שהחמץ נתבשל ביחד עם הכשר, כך שלא מבחינים בחמץ בפני עצמו ]א[ ]ד[.
והוציאוהו ,ולא נשאר בכשר אלא טעמו של החמץ )א(. נדון זה הוא גם במקרה שהחמץ הוא הרוב ,משום שבעצם הדבר שאינו
ושהייה ]ביעור[ ,וכן האם מותר אחר הפסח )ג( נותן טעם -שהחמץ נתבשל בכלי ונתן בו טעם ,ובתוך בעין ,יש מקום להקל בו .אכן ,במקרה שהחמץ הוא המיעוט של התערובת
וכנ"ל ,דין נוקשה הוא רק אם היה כך מתחילת עשייתו. כ"ד שעות ]כשהוא בן יומו[ בישלו באותו כלי מאכל כשר -היא סיבה נוספת להקל בדינו ,ויבואר בפני עצמו ,להלן.
ת .אכילה ושהייה -אסור מדרבנן .לאחר הפסח - )א(. מיעוט -היינו ,חמץ שמעורב במאכל כשר והוא המיעוט
מעמיד -שהחמץ נתן את צורתו של המאכל הכשר .כגון של התערובת )א( ]ה[.
בהנאה -מותר .באכילה -מחלוקת הפוסקים ]תמז, ובזה גופא ישנם כמה דרגות ,יבוארו במקומם.
-שהעמיד את החלב לעשותו גבינה .או החמיץ מים
יב[. לעשותם שכר ]ה[ )כו(. נוקשה -היינו ,חמץ שאינו גמור ,וזה מכמה בחינות )ב(:
דין חמץ נוקשה הוא רק אם כך היה מצבו מתחילת עשייתו ,שאם בתחילה
חמץ נוקשה שנתערב בכשר -מותר אפי' באכילה, עביד לטעמא -שהחמץ משמש כ'תבלין' ליתן טעם היה חמץ גמור ורק לאח"מ נהיה 'נוקשה' -דינו מבואר לקמן בדין
במאכל הכשר ]והכלל הוא ,ד'כל מידי דעביד לטעמא, 'התעפש'.
אפי' שנתערב בתוך הפסח )יט(. אפילו באלף לא בטיל'[ )כז(. ייעוד -שהחמץ אינו מיועד לאכילה אלא לשימוש אחר
לתשומת לב :איסור חמץ הוא רק כשיש בו שיעור כזית .אולם ,יש בזה
סעיף ב' וכן סעיף ט' עוסקים בדין חמץ שנתקלקל הבדל בין איסור אכילה לאיסור שהייה :דאיסור אכילה ]כרת[ -הוא רק
]כגון להדביק על ידו[.2
]נתעפש[ .ובזה חשוב לציין ,שישנם ישנם ג' דרגות של אם יש בתערובת כזית בכדי אכילת פרס .ואיסור שהייה ]בל יראה[ -הוא תהליך -שלא הסתיים תהליך החימוץ של הבצק ]שהוא
עיפוש: רק כשיש בכלי שיעור כזית ]בסך הכל[ אפי' שאין בתערובת כזית בפרס הכסיף אך לא נוצרו בו סדקים ,ומיד אפאוהו[.
קצת -היינו ,שהחמץ ראוי לאדם ,אלא שלא כל כך ראוי )א(. אכילה -שאינו ראוי כל כך לאכילה אלא על ידי הדחק.
)ב(. ונפרט את הדין למעשה בכל אחד מהאופנים דלהלן. התעפש -היינו ,חמץ גמור שלאחר מכן התעפש ואינו
כלל -שאינו ראוי לאדם כלל ]אך עדיין ראוי לאכילת ראוי לאכילה ]ב[.
מיעוט -חמץ שנתערב בכשר וחמץ הוא המיעוט,
כלב[ )ה(. שאם מתחילה לא היה ראוי לאכילה ,הרי זה בכלל הנדון ד'חמץ נוקשה',
ואינו בכלל הנדון הזה.
כלב -שאינו ראוי אפילו לאכילת כלב )ה(. כיצד דין התערובת )א( ]ה[ )כז(. אין בו ממש -היינו ,שהחמץ אינו 'חפץ' בפני עצמו אלא
ובכל אופן -המשמעות של הקילקול היא רק כשנתקלקל טפל לחפץ אחר ]ג[ ]ו[.
א[ חד בתרי -הדבר תלוי האם החמץ מין במינו או
לפני הפסח ,שאם נתקלקל בתוך הפסח -כיון שבתחילה כגון -שכיבסו בגד במשקה של חמץ ,או הדביקו שני ניירות וכד' על ידי
נתחייב בביעור -שוב לא פקע איסוריה )ז(. מין בשאינו מינו: דבק של חמץ.
מיץ -היינו ,מיץ של מיני דגן שנסחט ממנו ונעשה משקה
מין במינו -אכילה ,בשהייה -אסור מדרבנן ]דחמץ נתעפש -חמץ גמור שנתעפש או נשרף ,האם מותר ]כגון שֵׁ ָכר[ ,וראה הערה.3
בפסח אסור בכל שהוא[ .לאחר הפסח -מותר אף בשהייה ,הנאה ואכילה ]ב[ ]ט[. שיעור -היינו ,שאין בו שיעור ]כזית[.
וכן ,במקרה של שתי חתיכות פחות מכזית ,כיצד הם מצטרפות זו עם זו
ת .יש בזה הבדל בין אכילה ,הנאה ,שהייה: באכילה. ]ז-ח[.
וצריך לבערו אפי' בפסח עצמו. ייעוד -היינו ,חמץ שייעד אותו לשימוש מסויים ,ולא
מין בשאינו מינו -אכילה ושהייה -אסור אכילה -אסור ,דאחשביה כאוכל )מג(.
לאכילה כלל ]ט[.
אך אם נפל לתוך המאכל -אינו אוסר את המאכל.
הנאה ,שהייה -אינו מותר בהנאה ושהייה אלא בב' מדאורייתא .5לאחר הפסח -אסור אפי' בהנאה. ובכל אחד מהאופנים הללו ,יש לבאר את הדין מכמה
ב[ שישים -בין במינו ובין באינו מינו -באכילה תנאים )לט( )מ( )מג(: אכילה -האם מותר באכילה והנאה בפסח עצמו.
בחינות:
שנתקלקל קודם הפסח. אפי' מותר - הפסח לאחר . מדרבנן אסור - שהייה ו
ביעור ]שהייה[ -האם יש חיוב לבערו ,או שמא לא,
ובכלל זה גם כשנתקלקל בפסח ,אלא שהמאכל הסריח עוד לפני באכילה. ומותר לשהותו.
שהספיק להחמיץ ,שדינו כדין נתקלקל לפני פסח )יב(. ג[ טעמו ולא ממשו -נחלקו הפוסקים: וישנם שתי סיבות לחייב בביעור:
אם לא נפסל מאכילת כלב לפני פסח -אזי אפי' שנפסל מאכילת ימצא. ובל יראה בל איסור משום לבער שחייב מדאורייתא -היינו,
חק יעקב -באכילה ושהייה -אסור מדרבנן .לאחר אדם -לא מהני ,וחייב לבערו )לט(. מדרבנן -היינו ,שמדאו' אין חיוב ,אלא רק מדרבנן ,שמא יבוא לאוכלו.
אחר הפסח -במקרה שעבר עליו הפסח ,האם מותר או
הפסח -בהנאה -מותר .באכילה -אפשר שכדאי שאינו ראוי לאכילת כלב. לא.
ואף שאינו ראוי לאדם כלל -כיון שראוי לכלב -חייב לבערו )ט(. להחמיר. ובזה יש לבאר הדין האם מותר באכילה ,וכן האם מותר בהנאה.
לעולת שבת -באכילה ושהייה -אסור מדאורייתא .אחר הפסח -לא מצאתי.6 ונקוט האי כללא בידך -שבאופנים שיש חיוב ביעור מדאורייתא -אזי
החמץ אסור גם אחר הפסח .ובאופנים שחיוב הביעור הוא מדרבנן -אזי
ולאחר הפסח אסור אפי' בהנאה. החמץ אינו נאסר אחר הפסח )א(.
אין בו ממש -חמץ שאין בו ממשות ,האם מותר ולמעשה -פסק המ"ב להקל במקום הפסד מרובה.
ד[ נותן טעם -הדבר תלוי מתי נתבשל בו המאכל לשהותו ]ג[. תחילה נבאר את הכללים וההגדרות המבוארים בסימן זה,
ולאח"מ נפרט אי"ה את הדוגמאות שהובאו בהלכה,
הנדון ד'אכילה' או 'אחר הפסח' אינו שייך בזה ,וכמובן. הכשר: והדין למעשה בכל אחד לפי המבואר.
ת .הדבר תלוי האם החמץ ניכר או לא:
לפני פסח -באכילה -אסור .בשהייה -מותר .לאחר
ומ"מ -אסור שיבוא במגע עם האוכל ,שמא יבוא לאכלו .להלן תערובת -חמץ הראוי לאכילה ,שנתערב במאכל
נפרט אופנים שצריך להימנע מחמת חשש זה. הפסח -מותר אפי' באכילה.
אחר כשר ,האם מותר באכילה ובשהייה ]א[ ]ד[.
אם אינו ניכר -אין צריך לבערו. ומ"מ ,לא ישהה אותו בכלי חמץ בתוך הפסח.
הנדון הוא באופן שהחמץ הוא הרוב .דאילו במקרה שהחמץ הוא
בפסח -אכילה ,שהייה -אסור ,אפי' כשאינו בן יומו .אם הוא ניכר -לשו"ע -פטור .לרמ"א -חייב. המיעוט -יבואר לקמן.
ובביה"ל }ויש{ נראה שפוסק להקל. ת .הדבר תלוי האם לאחר שנתערב הוא ראוי לאכילת לאחר הפסח -לכאו' מותר.
אכן ,אם עברו עליו ל' יום -נתעפש ,ואין חיוב לבערו לכו"ע )יז(. אדם או שאינו ראוי:
5למעשה הדבר תלוי במחלוקת האם טעם כעיקר דאורייתא או דרבנן. 3אף שהשכר נעשה על ידי שרייה של דגן במים ,לא חשיב כ'טעמו ולא 1כפי הנראה ,עיקר הנדון בסימן הוא בנוגע לחיוב ביעור ,אולם בדרך אגב
ולשי' הב"י הוא מדאורייתא. ממשו' המבואר לעיל ,אלא חשיב כגוף האיסור ממש ,משום שהמיץ של מבואר גם דין אכילה בכל אחד מהמצבים.
6אכן ,אם התקיימו ב' התנאים ]שנפסל מאכילת כלב ,לפני פסח[ -פשוט הדגן יוצא ממנו ע"י שרייה זו ,ובדומה ליין העשוי מצימוקים )כה"ח יב(. 2כפי הנראה ,זו כוונת המ"ב במה שנקט 'כמו אותן שהסופרים מדבקין
שמותר .אולם בהעדר אחד מהם הדבר תלוי האם החיוב לבער הוא מדאו' 4נחלקו האחרונים בגדר 'רוב' לעניין זה ,די"א שצריך שיהיה בהיתר פי בו ניירותיהם שעושין מקמח ומים' ,והיינו אפי' שהוא ראוי לאכילה ,וכן,
או מדרבנן .ועיין. שניים מהאיסור .וי"א שמספיק אם יהיה בהיתר קצת יותר מהאיסור הסתיים תהליך החימוץ' .ועיין.
] ,[51%אפי' שאינו כפול ממנו .ולמעשה ,בדאו' -יש להחמיר ,ובדרבנן -
ניתן להקל )פר"מ שעה"ת א ,א(.
1
]המכירה צריכה להיות מוחלטת ,ולא דיו -שמעורב בו שכר דינו כך ]י[. מכירה -ע"י מכירתו לא"י
ע"מ להחזיר לאחר הפסח )מח([.
וכן ,אם אין כזית ע"י צירוף כל החמץ -אין חיוב לבער )יז(.
הערה :אף שמבואר שאין חיוב לבער חמץ שאין בו
ת .הדבר תלוי האם יש שיעור כזית ,ובזה ישנם כמה אכילה -אסור )מה(.
ממש -הנוהגים לגרר הכתלים והכסאות שנגע בהם
הנאה ]כתיבה[ ,שהייה -מותר ,ובתנאי שנפסל דרגות: חמץ -יש להם על מה לסמוך ]ו[ ,ואינו מנהג של
א[ במקום אחד ,היינו ,שיש כזית במקום אחד -חייב מאכילת כלב לפני פסח )מד(.
אף שעלול ליתנו בתוך פיו ,דאין 'אחשביה' אלא באוכל בכוונה
שטות )כח(.
)מה(.
לבער בכל אופן.
בצק -אם הם אחר הפסח -ל"מ. ואם ישנם שתי חתיכות שמחוברות ע"י חוט של כמה אופנים שיש לחוש שהחמץ הנ"ל יבוא במגע
ניטלות אגב נטילת החוט -נחשבות כמקום אחד ]ח[.
עם האוכל ,ואסור ]ג[.
ב[ בשני מקומות ,היינו אם יש כזית בצירוף של ב'
עריבות העשויות מנסרים או כלי נסרים שלשים מפה -לא להניח על השלחן מפה שנתכבסה בחמץ.
מקומות -הדבר תלוי מה הייעוד של החמץ:
בהם חמץ ]יא[. מפה -וכן לא להניח על גבה קמח של פסח.
לחזק -אם נעשו כדי לחזק -אינו חייב לבער.
אכילה ]לבשל בהם לפסח[ -אסורים ,אפי' בהגעלה צעיף -נשים שמכבסות את הצעיף בחמץ כדי
בין החמץ שבשולי הכלי ]שבו לשים את הבצק[ ,ובין הבצק
)מו(. שבשפתו )לא(. להקשותו ,ונופלים ממנו 'פירורים' -אין ללבשו
הנאה ,שהייה -רק ע"י ניקור שלא יישאר כזית. סתם -אם לא נעשו כדי לחזק -חייב לבער. בשעת האכילה ,שמא יפול לתוך האוכל.
ג[ אין כזית כלל ]אפי' שלא ע"י צירוף[ -הדבר תלוי למעשה הדבר כמעט בלתי אפשרי ,ולכן צריך לבער. ל' יום -המדקדקים אינם מכבסים בחמץ תוך ל' יום
'ביעור' -היינו ,למכרם לאינו יהודי .או לטוח בטיט.
בייעוד: מפסח )טז(.
לחזק -אם נעשו כדי לחזק -אינו חייב לבער ,וכנ"ל .כלי אחסון קמח או כלי נצרים לאחסון לחם ]יא[.
אכילה ,הנאה -אסורים. סתם -נחלקו בזה הפוסקים )לג(. סעיף ד' שייך לנדון ד'תערובת' ,הובא שם.
וגם למחמירים ]שחייב[ -אם אינו ראוי לאכילה -פטור בכה"ג שהייה -א"צ לבער ]למכרם לגוי[ אלא יצניעם בביתו מיץ -שכר שמפיקים מהדגן ,האם מותר באכילה
]שאין כזית בצירוף[.
בחדר שאינו רגיל )נא(. ובשהייה ]ה[.
כזית -בית שדבוק בכתליו בצק ,האם חייב לבערו ת .דינו כדין חמץ גמור ,ואסור באכילה ובשהייה
עריבות העשויות ממקשה אחת )מז( )מט( ]יא[. ]ח[.
ת .ראשית יש להבחין האם הבצק נמצא בחדר אחד אכילה -לכתחילה אסור אפי' בהגעלה .בדיעבד מותר מדאורייתא.
ואם יש בו כזית בכדי אכילת פרס -חייב כרת )כד(.
רק אם עשו הגעלה )מז(. בלבד או בשני חדרים: ואחר הפסח -נ"פ שאסור באכילה ובהנאה ,מאחר ויש בו חיוב
בחדר אחד -חייב לבערו ,פרט למקרה שאין כזית הנאה -אסורים )מט(. ביעור מדאורייתא.
במקום אחד ,והבצק נעשה כדי לחזק ]'דבוק'[ )לו( שהייה -א"צ לבער ,אלא יצניעם ]אפי' בביתו[ במקום
החלק השני של ס"ה ]העמיד גבינות[ ,וכן דברי
צנוע )מט(. )שעה"צ ס(. המ"ב בחלק זה )כה-כז( הובאו לעיל בדין חמץ שהוא
בנוגע לכתלי החדר ,לא מצאנו שיטה שמחייבת לבער בפחות
כלי עריכת הבצק )מט( ]יא[. מכזית ]בשונה מ'כלי' דלעיל[.
המיעוט בתערובת.
כגון :משטח עבודה ]'דפי מולייתא'[ .מערוך ]'עצים מגלגלים'[ סעיף ו' הובא לעיל ביחד עם סעיף ג' ]בדין 'אין בו בשני חדרים ]בית ועליה[ -נחלקו הפוסקים:
ת .הדבר תלוי ממה הם עשויים: ומ"מ צריך לבטל ,שאם הגיע הזמן ולא ביטל -צריך לבער
מנסרים -חייבים בביעור ]היינו ,למכור לא"י או לטוח בכל אופן )לח(.
ממש'[.
בטיט[. לשו"ע -הדין כמו בחדר אחד ,שחייב לבער פרט הסעיפים ז-ח עוסקים בדין חמץ שאין בו שיעור כזית,
מחתיכה אחת -אין חייבים בביעור ,אלא יצניעם אפי' להתקיים התנאים הנ"ל. האם יש חיוב לבערו או לא .ונרחיב מעט בביאור העניין.
בדין שיעור 'כזית' בביעור חמץ יש להבין כך ,דבשלמא
בביתו. וי"א -אינו חייב לבער אלא באופן שיש כזית במקום בנוגע לאיסור אכילה ,שייך המושג של 'צירוף' ,היינו,
אחד )לז(. שגם אם באכילה אחת אין כזית -אם תוך זמן של אכילת
שאם אין כזית במקום אחד -אינו חייב לבער כלל ,אפי' שלא מפה שמכסים בה את הבצק ]יא[. פרס יאכל כזית -האכילות מצטרפות ,וחייב.
ת .לא מהני ניעור ,אלא צריך לכבס אותה בחמין ,אפר, נעשה כדי לחזק. אולם בנוגע לדין 'ביעור' ]במקרה שאין בכ"א מהחתיכות
כזית[ ,פשוט שאין משמעות ל'זמן' כדי לצרף אותם ,ואם
חלקו הראשון של סעיף ט ]חמץ שנתעפש[ הובא וחביטה )נב(. כן כיצד ניתן לצרף את החתיכות לשיעור.
סימן תמג ומבואר ,שישנם שתי בחינות של 'צירוף' בנוגע לדין
לעיל עם סעיף ב'. ביעור -על ידי ה'כלי' וע"י ה'כיבוד' ,ונבאר:
כלי -היינו שאם שתי החתיכות נמצאות בתוך כלי אחד -
דין חמץ בערב פסח ייעוד -אם ייעד את החמץ לשימוש אחר ]ולא הכלי מצרף אותם לשיעור כזית.
אכילה[ ,האם מותר באכילה ,הנאה ,שהייה ואחר כיבוד ]חדר[ -שאם החתיכות נמצאות בתוך אותו חדר -
האם חמץ מותר באכילה ,הנאה ושהייה ]ביעור[ אזי ,כיון שהרגילות היא לכבד את הבית ולקבץ את כל
ביום י"ד ניסן ]א[. הפסח ]ט[. החתיכות למקום אחד -עצם ה'קיבוץ' מצרף אותם זה
ת .דינו כך: לזה.7
ת .יש להבחין באיזו שעה ביום: וכפי המבואר בס"ק לז ,הדרך היא לקבץ את החתיכות של אותו חדר ,ואין
להלן נבאר כיצד מחשבים את שעות היום לעניין זה. אכילה -אסור ,מדאורייתא )שעה"צ עב(. רגילות לקבץ החתיכות של שני חדרים זה עם זה ,ויבואר.
עד סוף רביעית -החמץ מותר באכילה ,בהנאה הנאה ,שהייה ]ביעור[ -חייב לבער ,אא"כ טח עליו שאם כן יוצא ,שאם יש חתיכה אחת שיש בה כזית -חייב
לבערה בכל אופן ]שכן ,אין צורך בצירופים[ .ואם אין
ובשהייה ]א[. טיט )מא(. כזית אלא ע"י צירוף -החיוב לבער הוא רק אם החתיכות
'טח' -לשו"ע -הכוונה שטח את החמץ מכל צד .אולם בגמ' חמישית -באכילה -אסור מדרבנן .בהנאה ושהייה - בכלי או חדר אחד.
משמע דסגי בכך שטח את פניו של החמץ )מג(. אולם בזה חשוב לציין ,שהאפשרות לצרף ע"י 'כלי' או
מותר. אחר הפסח -לא מצאתי.9 'כיבוד' היא רק באופן שאין מהחתיכות תועלת עבור
ולכן מותר למכרו לא"י ,אפי' כמות גדולה ]וישאר לו בפסח[ ,אפי' הכלי והחדר ,דבמקרה שיש בהם תועלת ]שהודבקו בכלי
שנקרא שמו של הישראל על החמץ )ד(.
וכן ,מותר להאכיל לבהמה ,אך צריך לבער את מה שנשאר ]כך סעיפים י-יא יובאו לקמן ב'פירוט הדוגמאות'. או כתלי החדר כדי לסתום חורים או למלא בקעים וכד'[
-הרי שהם בטלות אל הכלי והחדר ,ושוב אינם מצטרפות
הדין גם במאכיל מליל י"ד[ )ה(. יחד לשיעור כזית ,ואין חיוב לבערם ,ועי' הערה.8
שישית -באכילה ובהנאה -אסור מדרבנן .שהייה - פירוט הדוגמאות ודיניהם תחילה נבאר דין צירוף לכזית על ידי כלי ,ולאח"מ נבאר
אלמודי -שומן דגים שמעורב לו לחם קלוי )מג( מותר )א(.
10 דין צירוף על ידי חדר ]כיבוד[.
בשביעית -באכילה והנאה -אסור מדאורייתא ,אך כזית -כלי שדבוק בדפנותיו בצק חמץ ,האם יש ]ט[.
אינו בכרת )א( .שהייה -אסור.11 אכילה -אסור. חיוב לבערו ]ז[ ]ח[ ]יא[.
האיסור לשהות הוא רק מצד עשה של 'תשביתו' ,אך אינו עובר 'לבער' -ביעור הבצק שבכלי אפשרי בכמה אופנים ]יא[:
על 'בל יראה' )א( ]וי"א שעובר על ב"י )שעה"צ ב([. הנאה ,שהייה -רק אם ודאי שהלחם נפסל מאכילת
טיחה -על ידי טיחת טיט ע"ג הבצק.
כלב ,לפני פסח.
9אכן ,אם התקיימו ב' התנאים ]טיחה ,ייחוד[ -כיון שמותר לשהותו דבריו ]בדין שני חדרים[ הזכיר השו"ע את התנאי הזה ,אלא ,שהוא מכנה 7הערה נחוצה -בדברי המ"ב לקמן )תס ,ב( מבואר ,שהדין האמור
את המצב הזה ]ד'לחזק'[ בלשון 'לדבק' ,והוא הוא ,כפי שביארו המ"ב
פשוט שמותר אחר הפסח .אולם אם חסר אחד מהתנאים ]טיחה ,ייעוד[ - )לז(. ]שקיבוץ החתיכות למקום אחד מצרף אותם[ זה רק בחתיכות של בצק
הדבר תלוי האם חיוב הביעור הוא מדאו' או מדרבנן .ועיין. וכן ,בשעה"צ )ס( שנקט 'ואף דבבית לא עשוי לחזק' נראה לכאו' שבנוגע שהם נדבקות על ידי הקיבוץ ,ולא בחתיכות של לחם ,שאינם נדבקות.
10למעשה ,הביעור צריך להיות קודם לכן ,כדי שלא יעבור על 'תשביתו' לחדר לא שייך שהחמץ עשוי לחזק .אך אחר העיון בלשונו שם מוכח אולם המ"ב לא הביא כאן דין זה ,וצל"ע מדוע.
בשעה שביעית .ובפועל -נהגו לבער בתחילת שעה שישית )תמד ,ט(. להדיא שגם בחדר הדבר תלוי האם החמץ עשוי לחזק את כתלי הבית או 8הערה נחוצה :כפי האמור התנאי ד'לחזק' שייך בין בכלי ובין בכותלי
11בזה חשוב לציין ,שישנו חבל ראשונים דס"ל שאין איסור דאו' בחמץ לא ,ודוק. החדר.
אכן ,השו"ע בתחילת דבריו ]בדין חדר אחד[ לא הזכיר את התנאי ד'לחזק'
בערב פסח כלל .אולם ,שיטה זו לא הובאה להלכה כלל. בנוגע לחדר ,ומשמע שאינו שייך בכתלים אלא רק בכלים .אולם בסוף
2
סעודה ראשונה ושנייה ]א-ג[. חמץ שנמכר לאחר שנאסר הנ"ל בקצרה :בחמישית -אסור באכילה .בשישית
במה -מה יאכלו בסעודה הראשונה והשניה: הנדון בסעיף ג' הוא בדין חמץ שנמכר לאחר שנאסר, -גם בהנאה ]מדרבנן[ .בשביעית -גם בשהייה
לשו"ע -ניתן לעשותם בחמץ ]א[ .אך לא במאכלים האם הדמים ]וכן החמץ עצמו[ מותרים או אסורים. ]בעשה ,וכן בהנאה מדאורייתא[ .בלילה -באכילה -
והנדון הוא לאו דווקא בערב פסח ,אלא בכל אופן שנמכר
שנדבקים וקשה לנקותם בלא מים ]ג[. שלא כדין ,אפי' אחר הפסח. יש גם כרת .ובשהייה -יש גם לאו ד'בל יראה'.
ובדיעבד ]במאכלים הנדבקים[ -ידיח הכלים במים ע"י אינו יהודי
)יד( ובדא"א -ידיחם בעצמו ,ורק כדי להעביר את החמץ )יד( ]ג[. כיצד מונים את שעות היום לעניין הנ"ל ]א רמ"א[ .מי שמכר את חמצו שלא כדין וקיבל את דמיו ,האם
לפוסקים -טוב לאכול רק כשר לפסח ,בכלים כשרים מותר ליהנות מהדמים של החמץ ]ג[. היינו ,כיצד מחלקים את שעות היום ,ומאמתי מונים אותם.
הנדון הוא בין כשמכר את החמץ בערב פסח ]בשעה שישית )יד(. ת .נחלקו בזה הפוסקים:
והנוהגים כן -אין לערות רותח מהכלי הכשר לתוך הקערות חמץ ואילך[ ,ובין בפסח עצמו )טו( וכן לאחר הפסח }אם{. א[ לרוב הפוסקים:
כל עוד שלא קיבל את דמים -אסור לו לקבלם ,והנדון הוא )שעה"צ ג(.
החלוקה -השעות הם זמניות.
ויש שנהגו -לאכול בבוקר שבת חמץ קר ,ובסעודה רק לאחר שקיבלם ]שלא כדין[ }אינו{. והדבר תלוי באורך היום ]קיץ -חורף[.
מאמתי -י"א -מעה"ש ועד צאת הכוכבים .וי"א -ת .יש בזה הבדל בין הבעלים של החמץ ,לבין שאר שלישית אוכלים כשר חם )יד(.
חלה -אם שכח להפריש חלה בחוץ לארץ -אם אין אנשים: מהזריחה ועד השקיעה )ח(.
לו פת אחר ,יוכל להפריש ,וליתנה לכהן קטן מבן ט' שאר אנשים -מותרים ליהנות. ולכתחילה טוב להחמיר כדעה ראשונה.
או כהן שטבל }לצורך{. הבעלים -נחלקו הפוסקים: ב[ לתרומת הדשן:
החלוקה -השעות הם קבועות ]שישים דקות בשעה[ .לשו"ע -מותר ליהנות.
לאחרונים -אסור .וכן הלכה ,פרט להפסד מרובה תפילה -בשבת זו משכימים להתפלל ,וכן לא והנפ"מ מכך -בקיץ להקל ,ובחורף להחמיר.
יאריכו הרבה ,שתהיה שהות ולא יבואו לידי מכשול )טז(. מאמתי -מחצות הלילה.
אכילה -עד סוף שעה עשירית .הנאה -עד סוף שעה אחת עשרה .וכן הדין אפי' כשהאיסור הנאה הוא מדרבנן ]שעה שישית ,אחר )ד(.
הפסח[ }אם{. ג[ למעשה -הלכה כרוב הפוסקים.
ביעור שני ]של החמץ שנשאר מסעודה שניה[ ]ד[. ובדיעבד שלא מכר החמץ -ניתן להקל בהפסד מרובה כתה"ד אולם ,ישנם שלשה אופנים שמותר ליהנות גם לשיטה זו:
)ט( .אך אין צריך להחמיר כוותיה ]בחורף[ }ויש{.
מדעתו.שמותר המפה -ינער אותה מכל הפירורים על הרצפה )טו( שלא מדעתו -שאחרים מכרו את החמץ שלו שלא
דמי הדמים -שהחליפו את הדמים עבור דמים אחרים,
הקערות -יקנח ]ינגב[ את החמץ הדבוק להם ליהנות מהדמים השניים. פרטי דין בנוגע לאיסור הנאה מחמץ ]א[.
שימושים -אסור ליתן חמץ לא"י אפי' במתנה ,וכן מרווח -שהדמים לא ניתנו ]בתמורה לחמץ[ מיד אלא לאחר רק וישליכנו לרצפה )טו(.
זמן.
ואם בישל בהם חמץ הנדבק ]שאינו מתקנח בניגוב[ -התבאר דינו אסור להאכילו לבהמה )ו(.
לעיל.
אינו יהודי -איסור אכילה או הנאה מחמץ ,הוא גם הערה :בעבודה זרה ,הקדש ושביעית אינו כן ,שהם
הרצפה -א"צ לכבד את הרצפה )טו(.
וטוב שיכבדנה ע"י אינו יהודי ,12או בשינוי. תופסים את דמיהם ,והדמים אסורים )טו(. בחמץ של אינו יהודי ]א רמ"א[.
חמץ ממש ]פת[ -להלן נבאר כיצד ניתן לבער חמץ וכן הדין בין בפסח ובין בערב פסח ]בשעות האסורות[.
כיצד דין החמץ עצמו בכה"ג ]שמכרוהו שלא ריח -אסור להריח פת חמץ }ואפילו{.
בעין.
עקב המורכבות של הנושא ,נבארו לקמן ]אחרי דין 'סעודה
כדין[ ,האם נאסר לאחר הפסח }אסרוהו{.
שלישית'[. אם הזדמנה קבורת המת בערב פסח בבוקר של י"ד ,ת .הדבר תלוי מתי מכרוהו ]שלא כדין[:
ביטול -לאחר הביעור הזה צריך לבטל את החמץ האם מותר לעוסקים בקבורה לאכול לפני הקבורה )ו( .ערב פסח -מותר ליהנות לאחר הפסח.
]'דחזיתיה ודלא חזיתיה'[ ]ו[. שהרי אין לאכול לפני קבורת המת ,ומאידך ,יתכן שיפסידו את כן הדין אפי' אחר שש שעות ,עד הלילה }אסרוהו{.
בפסח גופא ,אחר הפסח -אסור )יז(. הזמן ולא יוכלו לאכול לאחריה.
סעודה שלישית -נחלקו הפוסקים מה אוכלים בין חליפי החמץ ,ובין חליפי חליפיו )יז(. לפני הקבורה את לסיים צפויים ת .הדבר תלוי האם
לסעודה שלישית ,וממילא מתי צריך לעשותה )ח(: סוף הזמן:
דגן שנתחמץ ונזרע האם הגידולים שלו מותרים לכן. קודם יאכלו ולא יקברוהו, - לסיים צפויים
לשו"ע -במצה עשירה .לא לפני מנחה ,ולא אחרי
)יז(. יקברו. לאח"מ ורק יאכלו, - לסיים צפויים אינם
שעה עשירית.
ת .נחלקו בזה האחרונים.
לרמ"א -בבשר ודגים או פירות .לא לפני מנחה ,אך מי שקיבל מחבירו חמץ בפקדון ,והגיע ערב פסח,
מותר אחרי שעה עשירית. סימן תמד
כיצד ינהג בו ]ב[.
בשר ודגים קודם לפירות.
ולא ימלא כריסו כדי שיאכל מצה לתאבון )ח(. ערב פסח שחל בשבת שהרי ,מצד אחד -אסור לשהותו ,ומאידך -אינו יכול לבער חמץ
שאינו שלו אא"כ מוכרח לכך.
להגר"א -מחלקים הסעודה השניה .וניתן לעשותה חלקו הראשון של הסימן עוסק בדין ערב פסח שחל מ"מ ,הבעלים של החמץ צריך למכרו ,ולא יסמוך על מכירתו של
אפי' לפני מנחה ,אך לא יאחרו שעה עשירית. בשבת ,כיצד דין בדיקת חמץ ,ביעור חמץ והסעודות. הנפקד ,שמא ישכח }ימכרנו{.
ויזהר לעשות שיהוי מספיק בין הסעודות כדי שלא תהיה ברכה ואי"ה נסדר את הדינים שבשבת זו כפי סדר היום ,מליל ת .הדבר תלוי בשעות היום:
שאינה צריכה. שישי ועד מוצ"ש .ונפרט את הנדונים בקצרה:
בדיקת חמץ ]א[ .ביעור ראשון ]א[ .סעודה ראשונה ושניה רביעית -אינו רשאי למכרו ,אא"כ יודע שלא יזדמן לו
ויש מחמירים לעשות כשני השיטות ]הרמ"א והגר"א[.
]א-ג[ .תפילת שחרית )ד( .ביעור שני ]ד-ה[ .סעודה נכרי שיוכל למכור לו בשעה חמישית )י( )יא(.
כפי שייעדנו לעיל ,יש לבאר כיצד ניתן לבער חמץ בעין שלישית ]א[ אולם ,אינו רשאי למכור בשעה זו מחשש שמא יאלץ למכור בזול
שנשאר לאחר סעודה שניה .ונפרט בקצרה את אופני }לנכרי{ .
הביעור האפשריים ,והבעיות ההלכתיות שישנם בכ"א בדיקת חמץ ]א[. חמישית -צריך למכרו לאינו יהודי.
מהם .ובגוף הדברים נבאר את הפתרונות שישנם בכ"א ואם יכול לעשות מכירה שאינה חלוטה ]שיחזור לאחר פסח[ -מתי -מקדימים לבדוק את החמץ בליל י"ג ]א[.
מאופני הביעור.
הוצאה -להוציא את החמץ מרשותו ]לנהר וכד'[ -ישנם ברכה -יש לברך על הבדיקה )א(. אסור למכרו לחלוטין )יא(.
בזה שתי בעיות: ביטול -לאחר הבדיקה יש לבטל את החמץ ]'דלא שישית -צריך לבערו מן העולם.
הוצאה -שהרי אסור להוציא שום דבר מרשותו בשבת אפי' שיש צד שהבעלים מכרו את החמץ ,דאין ספק מוציא מידי
משום איסור 'הוצאה מרשות לרשות'. חזיתיה ודלא ביערתיה'[ )א(. ודאי )יג(.
ועזה"ד ,אסור לצוות לא"י להוציא ,משום דין 'אמירה'. וכן הדין אפי' שלא קיבל עליו שמירה כלל )יד(.
טלטול -בשעה שישית ואילך ,החמץ נאסר בהנאה, ביעור ראשון ]א-ב[.
וממילא שאסור לטלטלו כדין מוקצה מחמת גופו. אם הנפקד הוכרח לבער את הפקדון מחמת מלבד הביעור הנוסף שעושים בשבת ,יבואר לקמן.
נתינה -ליתן את החמץ לאינו יהודי ]שיאכלנו ,או יקחנו
איתו לביתו וכד'[ ,מבלי לצוות עליו להוציאו. מתי -מעיקר הדין כל היום ,אך ראוי להקדים שנתעצל מלמֹ כרו בזמן ,האם חייב באחריותו )יב(.
מקח וממכר -אסור ליתן מתנה בשבת ,גזירה משום מקח ולעשותו בתחילת שעה שישית ]ב[ )ט(. אם הוכרח לבער מחמת אונס -פשוט שאינו חייב.
וממכר. שיור -יש לשייר כל הצריך לו לשבת ]ב' סעודות[ ]א[. , שכר בשומר בפקדון -אינו חייב באחריותו ]אפי'
מיחזי דהוצאה -הדין הוא ,שאסור לישראל לאפשר לאינו
יהודי להוציא שום חפץ מרשותו ,משום שהדבר נראה וכן ליום שישי בצהרים }ומשיירין{. וכ"ש בשומר חינם[.
שצווה עליו להוציא ]ואסור ,כנ"ל[. ומצניע את החמץ שמשייר ,כדי שלא יאבד )ג(. במשכון -חייב באחריותו ]והפסיד את החוב[.
וכן ,אסור אפילו להגיש לפניו מיני מאכל לאכול ,אם מגיש כמות גדולה, אולם ,אם מכרו בזול -אינו חייב באחריות ההפסד של ההוזלה .ביטול -לאחר הביעור הזה אין צריך לעשות ביטול
שאינו יכול לאכול ,וממילא שעלול להוציאה מבית הישראל.
]שלא כדין[ -אפשר שיכול לומר 'הרי שלך חמץ )י(. וכן ,אם יחזירנו בעין
לפניך' ולא הפסיד חובו.
12כיון שאסור לכבד את הרצפה לשיטת הרמ"א .אכן ,לשי' השו"ע הדבר
מותר ]אם רוב בתי העיר מרוצפים[ ,ולשיטתו נ"פ שמותר לכבד בעצמו,
ואף בלא שינוי .כנ"פ.
3
אופני הביעור -למעשה הובאו שבעה אופנים של ביעור בכ"א מההבחנות נביא את המצבים מהקל אל החמור. הנאה -משעה שישית ואילך ,אסור ליתן החמץ לא"י,
-שריפה ]א[ .זרייה לרוח ]א[ .השלכה לים ]א[ .השלכה שיעור החמץ -כיצד הדין במקרה שאין בחמץ כזית .שיש משום שנאסר בהנאה ,ונתינה לא"י נחשבת כהנאה ]אפי'
לבית הכסא )ה( .נתינה לאינו יהודי ]במתנה .[14הפקר ]ג[. כזית .שיש כביצה. שאינו מקבל בעד החמץ שום תמורה[.
הגשה לא"י או לעורבים מבלי להקנות או להפקיר. העיסוק -במה אותו אדם עוסק -במת מצווה .בפיקוח כלב -ליתן את החמץ לכלב.
ובכ"א מהאופנים הללו יש לבאר כמה נקודות: נפש ]או הצלת ממון }להציל{[ .בדבר מצווה .בדבר טלטול -משעה שישית אסור לטלטל כדי ליתנו לפניו,
התועלת -האם הדבר הועיל לקיום מצוות ביעור או לא. הרשות. משום איסור 'מוקצה' ,וכנ"ל.
ובזה ישנם שלש דרגות: הזמן -האם נזכר לפני זמן איסור חמץ ]שיכול לבטל, הנאה -משעה שישית אסור להאכיל החמץ לכלב משום
שהדבר מועיל ,ומקיים מצווה ביעור באופן זה. והחיוב לבער הוא מדרבנן[ ,או לאחר הזמן ]שא"א לבטל, שנאסר בהנאה.
שאינו מקיים מצווה ,אבל מ"מ הוא פטור מלבער. והביעור הוא מדאורייתא[. בית הכסא -להשליך את החמץ לבית הכסא ,שעי"כ
שאפי' לא נפטר מחובת הביעור ,וחייב לבער באופן נחשב כמבוער ,שהרי אינו ראוי לאכילה כלל.
המועיל. מי שיצא לדרך ונזכר שיש לו חמץ בביתו ,האם טלטול -לאחר שעה שישית הדבר גובל באיסור טלטול
מתי -האם הדבר מועיל גם לאחר שהחמץ נאסר בהנאה חייב לחזור לביתו כדי לבערו ]ז[. מוקצה.
]שעה שישית[ ,או רק קודם לכן. הוצאה -אם בית הכסא אינו נמצא ברשותו ]חצרו[ אלא
לפורר -האם יש חיוב לפורר את החמץ לפני כן. הדינים דלהלן הם גם באופן שיש לו ספק חמץ )כו(. ברשות אחרת ,יש בזה גם משום איסור 'הוצאה'.
הנאה -בנוגע לביעור חמץ בשריפה הועלה נדון נוסף - ת .ראשית הדבר תלוי מה הכמות של החמץ שישנה כפיית כלי -שכופה כלי על גבי החמץ.
האם מותר ליהנות מהחמץ לאחר ששרף אותו ]ב[ .והיות בביתו )לג(: למעשה ,באופן הזה אין שום בעיה הלכתית ,אך היא הכי
והנדון הזה רחב ומורכב ,יבואר אי"ה בסוף הסימן בפני פחות מועילה ,שהרי החמץ נמצא ברשותו ,ולכן אנו
עצמו. א[ פחות מכזית -אינו חייב לחזור לבערו ,ויבערנו מעדיפים שלא לעשות כן ,אלא רק בהעדר אפשרות
כשישוב לביתו. לעשות את כל האופנים הנזכרים )כא(.
מעתה עלינו לבאר כיצד הדין בכ"א מאופני הביעור
ואם יחזור ביום טוב -יכפה עליו כלי.
כיצד ניתן לבער חמץ בעין שנשאר לאחר סעודה ב[ מכזית עד כביצה -הדבר תלוי באיזו שעה נזכר:
הללו .אולם ,לפני כן נביא את הנדון שהעלה הרמ"א
בסו"ס א' ,והוא -מה הזמן הראוי לביעור חמץ ,היות
והוא נדון כללי ,הנוגע לכל אופני הביעור המנויים לעיל. לפני זמן האיסור -יבטלנו ,ואינו חייב לחזור כדי שניה ]ד-ה[.
בב' מותרת להוציאו[ צווי ]מבלי לא"י נתינה נתינה -
מה הזמן הראוי לביעור חמץ ]א רמ"א[. לבערו.
תנאים:
ת .מעיקר הדין -ניתן לבער חמץ ל' יום קודם הפסח לאחר זמן האיסור -דינו כדלהלן ב'כביצה'.
אם בית הישראל פתוח לכרמלית -מותר אפי' בצווי ,יבואר לקמן.
)ח( ,ועד סוף שעה שישית )ז(. ג[ כביצה -הדבר תלוי לאיזה צורך יצא לדרך: צווי -שלא יצווה עליו להדיא להוציא ,וכנ"ל.
בדיעבד ]שלא ביער עד סוף שעה שישית[ -צריך לבער גם אחרי מת מצווה -אינו חייב לשוב כלל. ובעל נפש ראוי שיתנה עימו להדיא שלא להוציא )יז(.
שעה שישית וכן בתוך הפסח ]אלא שעובר על 'תשביתו'[. אפי' שיש שהות לקברו לאחר שיבער ,וכן ,אפי' לאחר זמן איסורו. מעט -שיתן לו כמות מועטת ]סעודה אחת )כ([.
והראוי -לבערו ביום ]בשעה חמישית[ ,לא קודם הצלת נפשות -הדבר תלוי מתי נזכר )ל(: ויכול ליתן לו כמה פעמים ,כל פעם כמות מועטת )כ(.
לכן ,15ולא לאחר מכן. לפני זמן האיסור -יבטלנו. הוצאה -להוציא החמץ מרשותו
'קודם לכן' -דומיא דנותר ,שזמן ביעורו ביום ולא בלילה ]א[. לאחר זמן האיסור -אם אין שהות -לא יחזור .ואם יש
וכן ,כדי שלא ישכח מלבטל )ז(.
'לאחר מכן' -כיון שצריך לבטל לאחר הביעור ,ובשעה שישית שהות -נח' הפוסקים ]ובמ"ב נראה שאינו חוזר[. הדבר תלוי באיזו שעה ביום )כא(:
לא מועיל הביטול )ז(. רביעית ,חמישית -מותר בטלטול ,ויתננו לא"י דבר מצוה )כט(:
שריפה -דין ביעור חמץ ע"י שריפה. ]שיאכל כאן[ ,לכלב ,לבית הכסא ]שנמצא ברשותו[ לפני זמן האיסור -אם יש שהות לקיים המצווה לאחר
התועלת -בשריפת חמץ מקיים מצוות ביעור לכו"ע שיחזור -יחזור .ואם לאו -לא יחזור. )כא(.
ובמקרה שיש חשש שהא"י יוציאנה ,או שיש כמות גדולה של לאחר זמן האיסור -חייב לחזור לביתו בכל אופן.
]אפי' לר' יהודה[. חמץ ורוצה ליתנה או למוכרה לא"י -יבואר להלן.
וכן המנהג -לבער חמץ על ידי שריפה בדווקא .בין לפני פסח, דבר הרשות -צריך לחזור לביתו בכל גוונא.
אפי' שאין שהות ,ואפי' לפני זמן האיסור )לב(.
א"י. או לכלב שישית -אסור בטלטול .וכן אסור ליתנו
בפסח עצמו ,או לאחריו )ו(.
מתי -ומקיים המצווה אפילו לאחר שנאסר ]שעה ויוציאנו מרשותו ]לנהר ,בית הכסא[ ע"י אינו יהודי.13
ואם אין אינו יהודי -יכפה עליו כלי עד מוצאי יו"ט ,נפרט כמה סוגים של עיסוק ,והאם נחשבים כ'דבר
שישית[ )ז(.
אך כפי הנ"ל ,מן הראוי לבטל לפני שעה שישית ,שהרי צריך
מצווה' לענין הנ"ל. ויבערנו ]ה[.
לבטל לאח"מ )ז(. מילה -בין כשמל את בנו ובין בן של אחר }למול{.
השיעור -צריך לשרפו עד שיעשה פחמים )א(. האם מותר ליתן לא"י חמץ ,באופן שעלול להוציאו אולם סעודת מילה -אינה נחשבת כמצווה לענין זה.
פירור -א"צ לפורר את החמץ לפני שריפתו. אירוסין -היינו סעודה שעושים לרגל ה'קידושין'. מבית הישראל ]ד[.
הושענות -נהגו לשרוף ההושענות ביחד עם ביעור החמץ )ז(. י"א -רק בחתן עצמו ,וי"א גם שאר הקרואים )כה(.
הנאה -לקמן ]בסוף הסימן[ נבאר האם מותר ליהנות ת .הדבר תלוי להיכן עלול להוציאו:
סבלונות -הסעודה שעושים לרגל נתינת מתנות לכלה לרה"ר -מותר ליתן לו רק בב' תנאים:
מהחמץ לאחר שריפתו ]ב[. )כד(. צווי -שלא יצווה עליו להדיא להוציא.
זרייה -דין ביעור חמץ ע"י זרייתו לרוח ]א[. תנאים -סעודת התנאים נחשבת כסעודת מצווה )כד(. ובעל נפש ראוי שיתנה עימו להדיא שלא להוציא )יז(.
התועלת -בזריית החמץ מקיים מצוות ביעור ]לשי' תורה -מי שמניח עירובי תחומין כדי ללמוד תורה - מעט -שיתן לו כמות מועטת ]סעודה אחת )כ([.
חכמים[. לא חשיב כמצווה לענין זה )לא(. ויכול ליתן לו כמה פעמים ,כל פעם כמות מועטת )כ(.
לכרמלית -מותר בכל אופן ]אפילו לצוות להדיא,
מתי -מקיים מצווה אפילו לאחר שנאסר ]שעה אם לאחר זמן איסור חמץ ,נזכר שיש בביתו עיסה ואפילו כמות גדולה[.
שישית[. העומדת להחמיץ ,האם יכול לבטלה ,או שחייב לחזור
פירור -וצריך לפוררו לפני זרייתו. מי שיש לו כמות גדולה של חמץ ,האם מותר ליתנה לביתו כדי לבערה ]ח[.
עד שלא תהיה אפשרות למצאו וליהנות ממנו )ב(. אם העיסה כבר החמיצה -פשוט שחייב לחזור ולבערה. או למכרה לא"י בשבת )כ(.
השלכה לים -דין ביעור חמץ ע"י השלכתו לים ]א[. ת .צריך לחזור ,אא"כ יש לו טירדה -אינו חייב לחזור, מתנה -מותר .דהוי שבות דשבות לצורך מצוה.
התועלת -בהשלכת החמץ לים מקיים מצוות ביעור. ויכול לבטל במקום שהוא שם. ומותר ליתנה לא"י המכירו ,שיודע שיחזירנה לו אחר הפסח.
וכן הדין באין לו טירדה ,אלא שאין לו תנור לאפותה ,שיכול וצריך לעשות קנין משיכה או הגבהה.
מתי -מקיים המצווה אפי' לאחר שנאסר בהנאה ובדא"א לעשות משיכה והגבה -יתן לו החדר עצמו בהקנאת לבטלה היכן שהוא }והוא{.
מפתח.
]שעה שישית[. סימן תמה מכירה -נחלקו הפוסקים .ובמ"ב נראה שמחמיר.
פירור -הדבר תלוי בסוג החמץ: ולמקילים -אסור להזכיר סכום הדמים .וכן אסור ליקח המעות.
קשה ]שאינו נמס במים[ -צריך לפוררו. הלכות ביעור חמץ
'קשה' -כגון לחם יבש .וכן חיטים -צריך לטחון אותם לפי ביעור חמץ כשאינו בביתו
הנדון בסימן זה הוא -מה האופן הראוי והמועיל למצוות
השלכתם .וי"א דסגי אם מפזר אותם במים ,16ובשה"ד יש להקל ביעור חמץ .דינם כמה אופנים של 'ביעור' ,שבהם יש
)ה(. בחלקו השני של הסימן ]ז-ח[ עובר השו"ע לדון בנושא
לדון האם הם מועילים ומה התנאים הדרושים .ונפרט את אחר .והוא -מי שאינו נמצא בביתו בשעת ביעור חמץ,
אופני הביעור שהועלו ,והנדונים השייכים בכל אחד האם חייב לשוב לביתו כדי לבער את החמץ ,או לא.
מהם: ובנדון זה ישנם כמה הבחנות:
15וכן ,מן הראוי שלא לבערו קודם שעה חמישית ,שכיון שמותר באכילה שא"צ לגופה ,שאינה אסורה אלא מדרבנן ,ומותר ככל שבות דשבות 13בפשטות נראה שמותר לצוות לו להדיא להוציאו ,אפי' שמוציאו
לצורך מצווה .ועיין.
יש בזה משום בל תשחית )מועדים וזמנים הל' ביעור חמץ( .וכן ,לפי לרה"ר .וק"ק ,דמ"ש הכא שמותר לצוות להדיא ,מהמבואר בשו"ע ]ד[
הטעם המבואר במ"ב )ז( בשם המהרי"ל שלא יקדים לבער בלילה שמא 14היינו ,דבסעיף ב' ,הנדון הוא במקרה שהישראל מקנה את החמץ לאינו )יח( שבמוציאו לרה"ר אסור לצוות להדיא להוציא ]וכן ,מותר רק בכמות
ישכח ,נראה שה"ה קודם שעה חמישית ,כיון שבשלב זה אינו מבטל ,ושוב יהודי ,ולא במגיש לו לאכול בלי להקנות לו .וכן עזה"ד בסעיף ג' בנוגע מועטת[.
חוששים שמא ישכח ,כנ"פ ,ועיין. למשליך לפני העורבים ,הנדון הוא במי שמפקיר את החמץ לפני העורבים, ונ"פ ,דשאני התם שהא"י מוציא את החמץ כדי להשתמש בו בחוץ ,וחשיב
ולא רק נותן לפניהם לאכול. הוצאה לצורך שאסורה מדאורייתא .משא"כ הכא ,שאין לו שום עניין
אכן ,שיש לדון במי שמגיש לאינו יהודי או לבעלי חיים מבלי להקנות או שהחמץ יהיה בחוץ ,אלא שלא יהיה בתוך הבית ,דבכה"ג חשיבה מלאכה
16והעיקר שלא ישליך אותם כשהם בתוך שׂק )רש"י פסחים כח ,א(. להפקיר ,האם מקיים מצוות ביעור או לא ,יבואר בפני עצמו.
4
אם החמץ או הדבר שנוצר ממנו ]פת ,תבשיל[
ולמעשה ,כיון דקי"ל ד'כל הנקברין אפרן אסור' כ"ש בכל הדרגות רך -לשו"ע -א"צ לפררם .ולאחרונים -צריך וכן ראוי
המנויות לעיל.
נתערבו באחרים של היתר ,האם מותר ליהנות )טו( עקיף ]'שבח עצים בפת'[ -כיצד הדין במקרה שאינו נהנה לנהוג )ה(.
)יג(. מהחמץ עצמו ]בהתחממות וכד'[ ,אלא מדבר אחר להיכן -ניתן להשליכו לים ,לנהר )ג( ,למים מכונסים
שנעשה על ידו ]אפה בו פת ,בישל בו את התבשיל[ ,דיש
ת .אסור ליהנות ,בין בחמץ שנתערב )טו( ,בין בפת מקום לומר שההנאה שהתקבלה מהחמץ ]ונעשה ממנה שברשותו )ה(.
ותבשיל שנתערבו )יג(. לחם[ התכלתה ,ובאכילת הפת שנאפתה לא חשיב כהנאה
מהחמץ. לבית הכסא -דין ביעור חמץ ע"י השלכתו לבית
ונחלקו בזה רבי וחכמים בגמ' בפסחים )כו ,ב( .ולמעשה נפסק ש'יש שבח
פת ותבשיל שנוצרו ע"י החמץ ,האם ניתן להתירם עצים בפת' ואסור.22
הכסא.17
על ידי הולכת הנאה לים המלח או מכירת הפת לאינו שיתוף ]'זה וזה גורם'[ -גם במקרה שההנאה היא עקיפה התועלת -מקיים בזה מצוות ביעור.
]שנהנה מדבר שנוצר ע"י הגחלים ולא מהגחלים עצמם, מתי -אפי' לאחר שנאסר בהנאה.18
יהודי מלבד דמי הנאת החמץ שבו )יג(. כנ"ל[ ,כיצד הדין במקרה שישנו גורם נוסף שסייע לאותה
ים המלח -בפסח -אינו מועיל אפי' שהדבר הנאה ,האם הדבר נאסר ,או שמא כיון שיש גורם נוסף, פירור -אין צריך לפרר את החמץ לפני השלכתו לבית
בתערובת .אחר הפסח -מועיל אפי' שאינו בתערובת ולא ע"י החמץ לבדו ,מותר. הכסא )ה(.
כגון פת שנאפתה בתוך התנור ,שמלבד החמץ עצמו ,ישנו גורם נוסף
)שעה"צ כד(. שסייע באפיית הפת -והוא התנור ]שבלעדיו אין בכח החמץ לבדו לאפות
את הפת[ .ואין בכלל זה תבשיל שנתבשל על ידי החמץ ,שבכה"ג אין צורך אינו יהודי -דין ביעור חמץ ע"י נתינתו לא"י ]ב[.
מכירה לא"י -שלא בתערובת -אינו מועיל .בתערובת בתנור ,והחמץ יכול לבשלו לבדו ואינו בכלל 'זה וזה גורם'.23 התועלת -בנתינת החמץ לאינו יהודי אינו מקיים
-נחלקו הפוסקים .ובהפסד מרובה או שעה"ד יש שיתוף שאינו עיקרי -וגם במקרה שישנו גורם נוסף ,יש
להבחין מי הגורם העיקרי ,היינו ,האם החמץ הוא
מצוות ביעור ,אלא שפטור מלבערו
להקל. ולכן ,מן הראוי לשייר לעצמו כזית חמץ לכה"פ ,שיקיים בו מצוות
ומ"מ -במקום שנוהגים היתר בפת נכרי ]ויש חשש שימכרנו העיקרי ,או שאינו עיקרי ושניהם מביאים את התוצאה
בשווה. ביעור )י(.
לישראל[ -ידאג לפורר את הפת לפני שמוכרו לו. 'חמץ העיקרי' -כגון ,פת שנאפתה בתוך התנור ,דבכה"ג החמץ הוא מתי -דווקא לפני שנאסר ,דלאחר שנאסר אסור ליתנו,
סימן תמו הגורם העיקרי ,ואילו התנור הוא הטפל ]שלא נועד אלא כדי לשמור את
החום ותו לא[. משום איסור הנאה.
'אינו עיקרי' -כגון במקרה שמלבד החמץ ישנם גחלים נוספים של היתר, ובדיעבד ]שנתן לו בשעה שישית[ -לכאו' צריך לפייס את הא"י
המוצא חמץ בפסח דבכה"ג החמץ אינו עיקרי ביחס לשאר הגחלים. כדי שיסכים לבער את החמץ .19ועיין.
להבה -האם מותר ליהנות מהלהבה היוצאת מן החמץ עבדו -נח' הפוסקים האם מותר ליתן לא"י שמזונותיו
בסעיפים א-ג דן השו"ע במי שמצא חמץ ברשותו בפסח, בפני עצמה או לא .שהרי הכלל הוא בכל גחלת של איסורי
כיצד עליו לנהוג .שהרי מצד אחד -צריך להוציאו ולבערו הנאה ,שאף שאסור ליהנות מהגחלת ]להתחמם וכד'[, עליו כמות גדולה של חמץ ,ע"ד שיאכלנו בפסח )ט(.
כדי שלא יעבור על בל יראה ,ומאידך ,ישנם כמה מניעות מ"מ מותר ליהנות מהלהבה בפני עצמה ,היינו ,שלא ובמ"ב נראה שפוסק להקל ,ובתנאי שלא יאמר לו במפורש
שלא להוציאו ולבערו ,ויש אם כן לבאר את הדין למעשה. להנאת חימום אלא כדי להדליק נר אחר וכד' .ומעתה יש להחזיקו בפסח ,וכן שלא יאכל את החמץ ברשות הישראל )ט(.
ונפרט את המניעות: לדון כיצד הדין בחמץ ,האם גם בזה מותר ליהנות
ְשׂ ֵריפָ ה -אם מצא את החמץ ביו"ט ]ראשון או שני[ ,יש
לכאו' איסור הבערה ]אא"כ מבערו ע"י השלכה לבית
מהלהבה או שמא לא. הפקרת החמץ -ביעור חמץ על ידי הפקרתו ]ג[.
וכפי שמצינו בהקדש ,שאסרו חז"ל ליהנות אפי' מהלהבה עצמה ,גזירה
הכסא או הנהר[. שמא יבוא ליהנות מהגחלת. התועלת -אינו מקיים מצוות ביעור ,אלא שמועיל
טלטול -כמו כן החמץ אסור בטלטול ,שהרי כיון שאסור תערובת -כיצד הדין במקרה שהחמץ נתערב בהיתר ,האם להפטר מביעור ,ודווקא אם מפקירו לגמרי ]בפיו
באכילה והנאה ,חשיב כמוקצה מחמת גופו. בטל או לא.
נגיעה -גם במוצא בחול המועד ,יש מקום לאסור נגיעה והנדון הוא בין בנוגע לחמץ עצמו ,ובין בנוגע לדבר שנעשה על ידו ]פת
ובליבו[ ואין בדעתו לחזור ולזכות בו )יח(.
בחמץ ,שמא יבוא לאוכלו. שנאפתה מהחמץ ,שנתערבה באחרות[. מתי -דווקא אם מפקירו לפני זמן האיסור ,דלאח"מ -
]הוצאה -בשבת שבתוך הפסח ישנו גם לאיסור היתרים -בנוגע לדבר שנוצר על ידי החמץ ]פת שנאפתה לא מהני .וצריך לבערו ולהשביתו )טז(.
הוצאה.[24 על ידו[ -האם ניתן להתיר אותה על ידי השלכת ההנאה
לים המלח .או על ידי מכירת הפת לאינו יהודי מלבד דמי בעלי חיים -אם הגיע זמן איסורו ,אסור להפקירו לפני
אכן ,ה'מניעות' הנ"ל אינם שוות בכל ימי הפסח ,ובזה החמץ שבו.
ישנם כמה דרגות: ובזה יש לבאר כיצד הדין במקרה שהפת לבדה ,וכיצד הדין במקרה
בעלי חיים.
]שבת -אסור בהוצאה ,טלטול ,שריפה ונגיעה .והאיסור שנתערבה באחרות של היתר. וכן הדין אפי' בבעלי חיים של הפקר או של אינו יהודי )ה(.
הוא בסקילה[. אולם ,אם בעת ההפקר אין בעלי חיים -מותר ,אפי' שסופם להגיע
יום טוב ראשון -אסור בשריפה טלטול ונגיעה, חמץ שנשרף לאחר זמן איסור הנאה ]בשעה לשם )ה(.
אם החמץ נשאר ]שלא אכלוהו הבע"ח[ -אינו זקוק לו )יח( .אא"כ
מדאורייתא.
יום טוב שני -אסור בשריפה טלטול ונגיעה ,אך מדרבנן. שישית[ ,האם מותר ליהנות ממנו ]ב[. הפקירו ברשותו -שחייב לבערו )ט"ז ומ"א(.
חול המועד -אסור רק בנגיעה ,שמא יבוא לאוכלו. אם שרפו לפני זמן האיסור -ודאי שמותר ,שהרי לא נאסר.
הגשה -ביעור חמץ ע"י הגשתו לבעלי חיים או א"י ת .ישנם בזה שלש מחלקות:
בסוף הדברים נבאר כיצד הדין כשנתערבו ,וכן האם מועילים מי שמצא חמץ ברשותו בימי הפסח ,כיצד עליו מבלי להקנותו להם או להפקירו.
לנהוג ]א-ב[. אופן זה לא מובא בשו"ע והמ"ב ,ונבאר הדין ע"פ המבואר ה'היתירים'.
הדינים דלהלן הם במוצא חמץ שלו ,דאלו במוצא חמץ של אינו א[ החמץ עצמו -אסור בהנאה ,אפי' שנתכלה. בפוסקים ,ועיין בכל זה.
התועלת -האכלת א"י או בעלי חיים מועילה לקיום 'נתכלה' היינו ,שאסור ליהנות בין כשהוא אבוקה ,גחלים יהודי -יבואר לקמן ]ג[.
ת .הדבר תלוי באיזה יום מצאו: לוחשות ,גחלים עמומות ,אפר ]לכביסה וכד'[ ,חום )יד( )יב(. המצווה ,ורק לחכמים ]לשי' ר' יהודה -ע' הערה.[20
)טו( .לעשות כיסוי הדם ע"י האפר ,שכן 'מצוות לאו ליהנות א[ יום טוב ראשון -יש בזה הבדל בסוג החמץ: אולם מותר
מתי -רק לפני זמן איסור הנאתו ,דלאח"מ אסור משום ניתנו'
ב[ תוצאה -בנוגע לדברים שנוצרו על ידי החמץ -חמץ ממש -הדין תלוי ביטל חמץ או לא: איסור הנאה.
ביטל -ישראל -אסור בטלטול וביעור ]ויכפה עליו הדבר תלוי:
לבדו ]תבשיל[ -אם ההנאה נתקבלה מהחמץ לבדו -כלי[ .ע"י א"י -מותר .אך נהגו בכפיית כלי )ז(. הנאה מחמץ לאחר שריפתו
לא ביטל -לשו"ע -יכפה כלי .לאחרונים -מותר
25
אסור. כפי שהקדמנו ,השו"ע בס"ב העלה לדון האם מותר
לטלטלו ,ולהשליך לבה"כ או לרוח .וי"א גם לשרפו ודלא כשי' רבינו מנוח שאוסר באבוקה ומתיר בגחלים. ליהנות מהחמץ לאחר שריפתו ,שהרי ,כיון דקי"ל כשי'
חכמים שחמץ אינו טעון שריפה ,א"כ אפרו אסור,
זה וזה גורם ]פת[ -אם ההנאה נתקבלה ע"י גורם נוסף )ו(. וכדקי"ל ד'כל הנשרפין אפרן מותר וכל הנקברין אפרן
והמנהג -לכפות כלי ,אולם מי שנהג לבער ימשיך במנהגו. -הדבר תלוי מי העיקרי: אסור' ובכלל זה חמץ שאינו טעון שריפה.
טעם חמץ -אין לטלטלו ולבערו כלל ,אפי' ע"י אינו חמץ הגורם העיקרי ]והתנור טפל[ -אסור. אולם ,ישנם כמה אופנים שיש מקום להתיר לכאו' את
ההנאה מהחמץ ,ונפרטם בקצרה:
גורמים שווים ]שישנם גחלים נוספות של היתר[ -יהודי ,ויכפה עליו כלי )ו(. הִ תְ ַכּ ַלה -כיצד הדין במקרה שהחמץ הִ תְ ַכּלַה ואינו בעין,
ב[ יום טוב שני -הדין תלוי ביטל חמץ או לא :
26
מותר }אסורים{. האם עדיין אסור או לא .וישנם כמה דרגות של כילוי:
ג[ להבה -וכן אסור ליהנות מהלהבה בפני עצמה ביטל -לשו"ע ישרפנו ,לאחרונים -יכפה עליו כלי. אבוקה ממש .21גחלים לוחשות .גחלים עמומות ]שאין
להבה כלל[ .אפר .חום בעלמא.
לא ביטל -לכו"ע מותר לטלטלו ובערו.27 ]כגון להדליק ממנו להבה אחרת[ }וכן{.
24וצל"ע מדוע אין התייחסות לדין זה ,היינו ,כיצד הדין במקרה שמוצא אולם כ"ז רק לשיטת ר' יהודא ,אך לשיטת חכמים ]דא"צ שריפה בדווקא[ 17לתשומת לב :בית הכסא המוזכר במ"ב אינו כפי בה"כ שבימינו ,שהרי
-פשיטא דמהני לקיים מצוות ביעור חמץ ע"י האכלתו לבעל חי או אינו
את החמץ בשבת שבתוך הפסח ,או בערב פסח שחל בשבת ]שהחמץ אסור יהודי .ועיין בכ"ז. החמץ היה נשאר באותו חדר ,משא"כ בבית הכסא דידן שהחמץ נשטף
משש שעות ומעלה[. ונאבד ,ודינו ממש כדין השלכה לים )אול"צ ח"ג יד ,ב(.
21גם במקרה שהחמץ בעין ונהנים מהשלהבת שלו ,יש מקום לומר
25כפי הנראה ,להוציאו ולבערו ע"י אינו יהודי מותר גם לשי' השו"ע. 18כן מוכח ,ממה שאסר המ"ב להשליכו לפני בעלי חיים ,שהרי איסור
שמותר ,כיון 'דשלהבת אינה באה מן העצים אלא מחמת משהו הנשרף
ועיין. וא"כ היא כמו גחלת דאין האיסור בעין' ]ל' התוס' פסחים כו ,ב ד"ה השלכה לפני בע"ח הוא רק בשעה שישית .ועיין.
26ביום טוב שני המ"ב לא חילק בין חמץ בעין לבין טעם חמץ ,ועיין. חדש[. 19כפי שמצינו בדין מי שמפקיר חמצו לאחר שהגיע זמן איסורו ,שצריך
27יש להעיר ,שהמ"ב )ח( נקט 'יש לסמוך בזה על סברת היש מי שאומר 22אכן ,לשיטת רבינו מנוח ]מובא בביה"ל[ ,שהאיסור הוא רק בפת להשביתו ולבערו )טז( ,ועיין.
ולטלטל בעצמו החמץ ולהשליכו לים או לבית הכסא' .ויש להבין מדוע שנאפתה ע"י 'אבוקה' ,אך לא בנאפתה ע"י גחלים ]אפי' לוחשות[ ,אך 20חידוש גדול מצאנו בדברי הרש"ש )פסחים כא ,ב( ,שבאכילת החמץ
לא התיר גם לשרפו ,וכפי שיטת ה'יש מי שאומר' שמביא כאן ]השו"ע למעשה לא קי"ל כוותיה. ]בעצמו[ מקיים מצוות תשביתו אפילו לר' יהודא דס"ל שמצוותו
בס"ב[. 23לשיטת הש"ך ]הובא בביה"ל[ ,במקרה של 'זה וזה גורם' -אין לאסור בשריפה ,ויש חולקים.
אלא באבוקה ולא בגחלת .אולם הביה"ל לא ס"ל להקל בזה.
5
מעמיד -כגון שמרים שניתנו לתוך מים או משקה וגרמו לכך ]ומעתה הם אסורות מחמת עצמן משום דין 'טעם ג[ חול המועד -יוציאנו מיד ]אף בשעה שעוסק
שהוא יהיה סמיך ]או שניתנו לתוך חלב וגרמו לכך שיהיה גבינה[.
איסור חמור ]ע"ז ,הקדש ,חמץ[ -ישנם סוגי איסורים, כעיקר[ ,והתערובת אסורה עד שיהיה בהיתר פי בביעור[ ,ויבערנו .ומותר אף לטלטלו בידיו )י(.
שהחמירו חז"ל מפאת חומרתם ,35ואמרו שאיסור זה שישים מהאיסור ,שאין ברור שאין בכח האיסור ליתן
טעם בכמות כזו של היתר ,והתערובת מותרת. אם נכנס לביתו חמץ של עכו"ם ]שאינו חייב לבערו
אינו בטל בשום אופן ]אפילו באלף לא בטיל[ ,והם - אלא רק להוציאו[ ,כיצד עליו לנהוג ]ג[.
עבודה זרה ,חמץ בפסח ,הקדש. אולם הדבר תלוי בסוג התערובת ,היינו ,האם הוא
יבש ביבש או לח בלח ,וכן ,האם הוא מין במינו או ת .הדבר תלוי אימתי מצאו:
מין במינו בלח -לשי' ר' יהודה )זבחים ח ,ו( איסור יום טוב -יכפה עליו כלי.28
שנתערב מין במינו בלח אינו בטל] 36וכ"פ רש"י מין בשאינו מינו ,ונבאר:
א[ יבש ביבש -אם האיסור וההיתר הם יבש ויבש ואין חוה"מ -ידחפנו חוץ לרשותו על ידי דבר אחר ולא
)חולין קט([ .אולם רבנן )שם( פליגי שיש ביטול גם בידיו ]ג[.
במין במינו ,וכ"פ התוס' והרמב"ם )טו ,ד( והשו"ע רוטב ,א"כ אין שום מעבר של טעם בין החתיכות,
)יו"ד צח ,א(. ולכאו' באיסור בטל ברוב ,וא"צ שישים כלל .אלא כיכר ספק מצה ספק חמץ
למעשה ,ישנם סוגי איסור שגם לשיטת חכמים אינם בטלים ברוב, שישנם אופנים שצריך שישים ,מדרבנן ,והדבר תלוי
אם הם מעורבים מין במינו ,והם :תרומה -שבטלה רק במאה. בין מין במינו למין שאינו מינו: המוצא כיכר בפסח ואינו יודע אם הוא חמץ או
ערלה וכלאי הכרם -שבטלים במאתיים. מין במינו -אכן האיסור בטל ברוב ,וא"צ שישים ,
32 מצה ,האם מותר באכילה ]ד[.
אופני היתר כיון שטעם האיסור אינו מורגש בהיתר ]שהרי הטעם ת .ראשית יש להבחין בין פסח לבין אחר הפסח:
ישנם אופנים שהקילו חכמים ואמרו ,שאף שבעקרון שלהם שווה[. א[ בפסח -הביה"ל אוסר באכילה בכל גוונא ,ע"פ הר'
האיסור אינו בטל ,ישנו לכך פתרון: אלא ,שנחלקו הראשונים כיצד ניתן לאכול את התערובת :לרא"ש חננאל }מותר{.
-מותר לאדם אחד לאכול את כל החתיכות ,כאחת .לרשב"א - ב[ אחר הפסח -מותר ,פרט לאחד משני אופנים:
כירה -דבר האסור בהנאה שאינו בטל מפאת ְמ ַ מותר לאדם אחד לאכלם ,אבל לא כאחת ,וכ"פ השו"ע בסתם
חומרתו ]חמץ ,ע"ז ,הקדש[ -ניתן למכור את )קט ,א( .לסמ"ג -אסור לאדם אחד לאכל את כל החתיכות ]אלא נתעפש -שאם הכיכר מעופש הרבה -אסור ,אא"כ
התערובת כולה לאינו יהודי חוץ מאותו איסור ,שבכך
רק לשני בנ"א[ ,וכ"כ השו"ע בשם י"א .ולשי' רש"י -אסור לאכול התקיימו ב' תנאים:
את כל החתיכות ]אפי' לכמה אנשים[ ,וצריך להשליך אחת לים. אולם ,בנתעפש רק מעט -מותר }ואם{.
אינו נהנה ממנו כלל ,שהרי לא קיבל עליו שום מין באינו מינו -צריך שישים מדרבנן ,משום שעברו ימים הרבה מהפסח.
תמורה. שאופים הרבה לחם חם ,ויש לתלות שנתעפש מחמת שחוששים שמא יבשל את התערובת ,והאיסור יתן
השלכה לים המלח -דבר האסור בהנאה שאינו בטל טעם בהיתר ויאסור אותו. הלחם שהניחו עליו.
מפאת חומרתו ]חמץ ,ע"ז ,הקדש[ ניתן להתיר את בגומא -שהכיכר נמצא בתוך סדק או חור ,והחור ב[ לח בלח -אם האיסור וההיתר לח בלח ]או יבש
התערובת בהנאה ע"י השלכת חתיכה לאיבוד. ביבש ויש רוטב[ -תמיד צריך שישים ,ואין האיסור מכוסה ]ב' התנאים[ )יג(.
והרעיון בזה הוא -שכביכול אנו 'פודים' את האיסור בטל ברוב בשום אופן.
שמעורב בתוך התערובת ובכך הוא ניתר בהנאה. וסיבת הדבר :במין באינו מינו -הוא מדאורייתא ,שהרי ,כיון
הקדמה לדיני תערובות
שנתערבו לח בלח ,האיסור נותן טעם בהיתר ,וההיתר עצמו נאסר היות והסימנים דלהלן ]ובעיקר סי' תמז[ עוסק בדיני
ביטול איסור לכתחילה ??? - באכילה .אא"כ יש בהיתר פי שישים מהאיסור ,שאינו נותן בו
טעם .במין במינו -הוא מדרבנן ,שגזרו להצריך פי שישים גם במין
תערובות ,נסקור בקצרה את דיני תערובות באופן
באינו מינו ]אפי' שהטעם של האיסור לא מורגש בהיתר ,שהרי כללי ]ולאו דווקא כלפי דין חמץ בפסח[ ,כדי להקל
טעם כעיקר טעמם שווה[ אטו מין באינו מינו. בהבנת הנדונים שבסימנים אלו.
חתיכה נעשית נבילה ]חענ"נ[ אופנים שאין דין ביטול כלל בדיני תערובות חשוב להבחין בשתי נושאים
במקרה שנבלע חלב בתוך חתיכה של בשר ]ואין בה כפי שביארנו לעיל ,כל איסור שנתערב בהיתר ואיננו נפרדים ,29והם' :תערובות' ו'נתינת טעם' ]'טעם
שיעור ביטול כנגד החלב[ ,אזי החתיכה נאסרת משום מזהים מה אסור ומה מותר ,יש לילך אחר הרוב. כעיקר'[.
איסור 'בשר בחלב'. אולם ,ישנם כמה אופנים היוצאים מהכלל שהאיסור תערובות -היינו חוסר זיהוי .זאת אומרת ,שבמקרה
אולם כאן התחדש ,שמעתה אנו מחשיבים את חתיכת אינו מתבטל אפי' שיש רוב של היתר: שאיסור והיתר התערבו זה בזה ,ואנו לא מזהים מה
הבשר כדבר האסור מחמת עצמו ,היינו ,שאם חתיכה דבר שיש לו מתירים -במקרה שהאיסור עומד להיות ההיתר ומה האיסור ,אזי הדין הוא שיש לילך אחר
זו תיפול לתוך חתיכות בשר אחרות של היתר ,צריך מותר בעתיד ,אזי הדין הוא שאינו בטל בהיתר ,משום הרוב ,ואם ההיתר הוא הרוב -30אזי התערובת כולה
שיהיה באותם החתיכות שיעור ביטול כנגד כל שאין סיבה לבוא ולהתיר את התערובת ,אם בין כך מותרת.
החתיכה ]הראשונה[ ,ולא יועיל שיהיה בשאר עומדת להיות מותרת ]'עד שתאכלנו באיסור תאכלנו נתינת טעם ]'טעם כעיקר'[ -היינו ,שכל דבר האסור
החתיכות שיעור ביטול כנגד החלב שנבלע בה. בהיתר'.[33 באכילה ,מלבד האיסור לאכול את הדבר עצמו ,אסור
ובזה יש להוסיף ,שכל האמור הוא רק כלפי איסור חשיבות ]'בריה'' ,חתיכה הראויה להתכבד'' ,דבר לאכול גם את ההפרשות ]'טעם'[ היוצאות ממנו,
בשר בחלב ,אולם לענין שאר איסורים -נחלקו שבמנין'[ -אם האיסור הינו בריה שלימה ]חפץ ולכן ,אם הטעם שלו נכנס לתוך מאכל אחר של היתר
הפוסקים האם גם בהם יש דין 'חענ"נ' ,לומר שחתיכת שנמצא בשלמותו כפי שנברא בידי שמים[ ,או חתיכת -גם ההיתר נאסר באכילה.31
וכמובן ,בנושא זה אין נפ"מ האם אנו מזהים את האיסור וההיתר
היתר שנבלע בה טעם של איסור ,נאסרת באיסור מאכל חשובה ]עד כדי כך שניתן להגיש אותה לפני או לא.
עצמי ,ואם נתערבה באחרות צריך שיעור כנגד כל האורח לסעודה[ ,או דבר שנמכר לפי מנין ]ולא לפי והאיסור הוא בין במקרה שהטעם עבר מהאיסור אל ההיתר באופן
החתיכה ,או שמא לא אמרינן הכי. ישיר ,ובין אם עבר עליו בעקיפין ,דהיינו ,דרך דופן של כלי ]כגון
מידה ,מה שמוכיח על חשיבותו[ -אזי כיון שהוא שהאיסור נתבשל באיזה כלי ,ונבלע טעם בדופני הכלי ,ולאח"מ
דלשיטת רבינו אפרים )בתוס' חולין ק ,א( -אין דין חענ"נ בשאר חשוב אינו בטל ברוב ,והתערובת כולה אסורה.34 בישלו באותו כלי דבר היתר ,כך שהטעם יצא מדפני הכלי ונבלע
איסורים ,וכ"פ השו"ע .ואילו לשי' הר"ן )חולין מג ,א( יש דין בתוך ההיתר[.
חענ"נ בשאר איסורים מדרבנן ,וכ"פ הרמ"א )יו"ד צב ,ד(. השפעה ]'מחמץ' 'מתבל' 'מעמיד'[ -במקרה
ופשוט הוא ,שדין חענ"נ הוא רק כשיש בתערובת לח בלח ]או שהאיסור השפיע על ההיתר ,דהיינו ,ששינה את תערובות
יבש ביבש עם רוטב[ ,דאילו ביבש ביבש -אין דין חענ"נ.
צורתו או טעמו וכו' ,אזי כיון שניכר לכל שהאיסור
אופנים של העברת טעם נמצא בתוך התערובת ,בלתי אפשר לומר שהוא בטל אופנים שרוב אינו מועיל וצריך פי שישים ]משום
כפי שנתבאר ,כל דבר איסור שנתן טעם במאכל אחר בתוכה ,והתערובת כולה אסורה. נתינת טעם[
של היתר -הרי שהוא נאסר ,משום שהתורה אוסרת וישנם כמה אופנים של השפעה: אף שהתבאר שכל תערובת שההיתר הוא הרוב,
מחמץ -כגון שמרים של איסור שניתנו בתוך בצק והתפיחו אותו. האיסור מתבטל ,מ"מ ישנם אופנים שביטול ברוב
לאכול גם את ההפרשות ]טעם[ שיוצאות מהמאכל. מתבל -תבלינים שנפלו לתוך התבשיל ונתנו בו טעם.
ובזה יש להבחין שישנם כמה אופנים של 'נתינת טעם' אינו מועיל ,שטעם האיסור עבר לחתיכות של ההיתר
באופנים אלו ]בריה ,ראויה להתכבד ,דבר שבמנין[ -כיון שהחפץ האסור ] ,[51%אפי' שאינו כפול ממנו .ולמעשה ,בדאו' -יש להחמיר ,ובדרבנן - 28המ"ב נקט כן כדבר פשוט ,אפי' במקרה שלא עשה ביטול ,וכן אפי'
הינו חשוב ,אזי אין משמעות להיותו מיעוט ,לבטל את חשיבותו ביחס אל ניתן להקל )פר"מ שעה"ת א ,א(.
ההיתר ,ואינו בטל. ביום טוב שני .ונראה בטעם הדבר ,דדווקא בחמץ שלו ,שעובר עליו בבל
31ונח' בזה הראשונים ,דלתוס' והרא"ש טע"כ אסור מדאורייתא ,וכ"פ יראה התירו לטלטלו או לבערו וכד' ,משא"כ בחמץ של אינו יהודי שאינו
35בנוגע לחמץ הדבר שנוי במח' :לרא"ש -הסיבה שאינו בטל היא מחמת השו"ע )יו"ד צח ,א( .אך לרש"י ורמב"ם הוא מדרבנן ]מלבד בשר בחלב[. עובר עליו -כופה עליו כלי בכל גוונא .ועיין.
חומרתו של האיסור ]שהוא בכרת ,וכאמור[ .ולרמב"ם -הוא משום 32לשי' הרמב"ם גם באופן זה ]יבש ביבש ,מין במינו[ צריך שישים, 29אכן ,ישנו קשר הדוק בין הנושאים ]וכפי שיבואר[ ,אך לכשעצמם הם
דחשיב 'דבר שיש לו מתירין' ,שהרי יהיה מותר לאחר הפסח.
מדרבנן .אך למעשה לא נפסק כך. שתי נושאים נפרדים לחלוטין.
36וטעמו -שכל דין ביטול מבוסס על הניגוד שישנו בין ההיתר לבין
33ישנה סיבה נוספת לכך שדבר שיש לו מתירין אינו בטל ,ואכמ"ל. 30נחלקו האחרונים בגדר 'רוב' לעניין זה ,די"א שצריך שיהיה בהיתר פי
האיסור .שא"כ ,במקרה שהם מאותו מין -אין שום ניגוד ביניהם ,וההיתר
אינו מבטל את האיסור ,אלא אדרבא ,מחזק אותו. 34הרעיון בזה ]באופן כללי[ -שכל דין 'ביטול ברוב' מבוסס על העדר שניים מהאיסור .וי"א שמספיק אם יהיה בהיתר קצת יותר מהאיסור
החשיבות של האיסור ]ביחס אל ההיתר[ מחמת שהוא מיעוט .שאם כן,
6
היינו ,שעל ידיהם יוצא טעם מהאיסור ונכנס אל וזאת משום ששיערו חכמים שביחס כזה ,הטעם של
האיסור אינו מורגש וממילא שהוא בטל.39 ההיתר:
נגיעה -אם המאכל האסור רותח ,אזי עצם הנגיעה ובמקרה שהטעם יוצא מהכלי אל ההיתר -אזי כיון שבלתי אפשרי
לדעת מה השיעור של הטעם הבלוע ,צריך לשער שישים כנגד כל
שהוא נוגע במאכל ההיתר גורמת להעביר אליו טעם הכלי.40
של איסור במקום שבו הוא נגע ,ולכן ,צריך לקלף כל האמור הוא רק בדבר שלא נועד לנתינת טעם ,דאילו מאכל
שכל יעודו הוא ליתן טעם ]'עביד לטעמא' -כגון מלח ,תבלין[ - ממנו את אותו המקום שהוא נגע באיסור.37
פשוט שאינו בטל בשישים ,שהרי יש לו כח ליתן טעם אפי' באלף,
אולם ,במקרה שהמאכל האסור הוא שומני ,אזי הטעם שלו ופשוט.
הקילוף] .מחלחל[ ונבלע בכל החתיכה המותרת ,ולא יועיל טעם לפגם -האיסור לאכול 'טעם' של דבר איסור הוא מפעפע
ובזה חשוב לציין ,שגם אם המאכל האסור הינו צונן אלא שהוא רק אם הוא טעם טוב ,משא"כ במקרה שהוא התקלקל
מלוח במלח -דינו כדין מאכל רותח ]'מליח כרותח'[ ,לענין זה ] ,פגום[ -שאין איסור באכילתו .שאם כן ,בכל אופן
38
פרט לבליעה שבכלים ,דבזה הדין הוא שאין בכח המלח להפליט
של נתינת טעם -אם הטעם של המאכל מאוס -שוב טעם מהכלי אל המאכל או מהמאכל אל הכלי???.
אינו אוסר כלל ]אף שהוא מורגש[. בישול -אם המאכל האסור נתבשל במים ביחד עם
לא בן יומו -מהדין הנ"ל ]נותן טעם לפגם[ מסתעף המאכל המותר ,אזי הבישול גורם לכך שהטעם של
דין נוסף ]בנוגע לטעם הבלוע בכלי[ -ששיערו חז"ל, האיסור עובר אל ההיתר ,ונבלע בכולו ,וכולו נאסר
שכל כלי שבלוע בו טעם של איסור אזי לאחר שהייה באכילה.
של כ"ד שעות ]מעת לעת[ הטעם הבלוע בכלי ובזה חשוב לציין ,שגם אם המאכל לא נתבשל בתוך המים ,אלא
שהוא היה שרוי בתוך מים במשך כ"ד שעות -דינו כדין מבושל
מתקלקל ,ושוב אינו אוסר מאכל אחר ]שיבלע בו[ ]'כבוש כמבושל'[
כיון שהוא פגום ,שכאמור ,אינו אסור באכילה. וכן עזה"ד ,אם היתה כמות גדולה של מלח בתוך המים ,ושרה
בתוכם איסור או היתר -דינו כדין מבושל אפילו אם לא היה שרוי ובזה גופא ישנו דין נוסף -שכל האמור הוא רק במאכל רגיל ,אבל
כ"ד שעות ,אלא ,שאם שהה כדי הזמן של הרתחת מאכל על האש במקרה שהטעם הבלוע בכלי נבלע בתוך מאכל חריף ]או מלוח
הרבה[ -עצם החריפות של המאכל משביחה את הטעם הבלוע -דינו כמבושל ,ועי' לעיל הערה מס' .38
זיעה -אם שני המאכלים התחממו בתוך תנור ,ויצאו בכלי ,והוא חוזר לאיסורו.
מהמאכל אדים ,ונבלעו במאכל של היתר -אזי דין נותן טעם בן נותן טעם דהיתירא -במקרה שהטעם לא
האדים כדין האיסור ממש ,וההיתר נאסר כאילו נבלע נאסר אלא לאחר נבלע מחתיכה אל דפנות הכלי,
ומשם נבלע אל המאכל -אזי כיון שהאיסור 'חל' רק בו האיסור עצמו.
ריח -וכן עזה"ד ,במקרה שנצלו שתי חתיכות בתוך לאחר שני ה'מעברים' הללו -אין הטעם אוסר.
תנור ,אחת של איסור ושל היתר ,ויצא ריח מההיתר כגון -בשר שנתבשל בקדרה ונבלע בה טעם ,ולאח"מ נתבשלו
בה ירקות ]פרווה[ -כיון שטעם הבשר עדיין לא 'נפגש' עם החלב,
אל האיסור -נחלקו רב ולוי )פסחים עו ,ב( האם אסור שוב אינו נאסר ,וגם אם יבשל את הירקות עם חלב -מותר.
או מותר ,וכן ,נחלקו הראשונים כיצד להלכה.
ולמעשה פסק השו"ע )יו"ד קח ,א( שלכתחילה אסור,
אך בדיעבד מותר ,אא"כ ההיתר הוא חריף ,שאסור אף
בדיעבד.
ובזה יש לציין ,שהנדון של 'ריחא' שייך רק בתנאים דלהלן:
מגולות -דווקא כשהחתיכות מגולות ,לאפוקי מכוסות.
צלי -דווקא אם צולה את שני החתיכות ]האיסור וההיתר[ יחדיו,
לאפוקי בישול ,שאינו מעביר ריח בין החתיכות.
קטן וסתום -דווקא כשנצלו בתנור קטן ]פחות מי"ב עשרונים,
היינו 30-50ליטר[ וסתום ,דבגדול או פתוח -מותר אף לכתחילה
]מלבד בדבר חריף[.
שומני -וכן ,דווקא אם אחד מהמאכלים ]בין האיסור ובין ההיתר[
הם שומניים ,לאפוקי במקרה ששניהם יבשים.
דרגת החום האוסרת
כפי שהתבאר לעיל ,אחד מהאופנים שעל ידיהם עובר
טעם ממאכל אחד לחבירו הוא על ידי 'בישול'.
ומעתה עלינו לבאר באיזו דרגת חום ישנו אכן מעבר
של טעם בין החתיכות .וישנם בזה כמה דרגות:
כלי ראשון -אם המאכלים נתערבו בתוך כלי ראשון -
ישנו מעבר של טעם.
כלי שני -
דבר גוש -
אופנים שהמאכל מותר על אף הטעם הבלוע בו
ישנם כמה אופנים שנתינת הטעם אינה אוסרת את
ההיתר ,ונפרטם בקצרה:
קפילא -במקרה שנבלע טעם איסור בתוך ההיתר,
מבואר בגמ' )חולין צח ,א( שניתן להתיר את הדבר על
ידי שמישהו ]שהמאכל מותר לו[ יטעם את המאכל,
ויאמר לנו האם אכן הטעם של האיסור מורגש בו.
שישים -במקרה שיש בהיתר פי שישים מהכמות
]נפח[ של האיסור ,אזי הדין הוא שהתערובת מותרת.
40למעשה ,כמעט בלתי אפשרי שיהיה בתכולת הקדרה פי שישים מבושל -אם נתנו עליו מלח כשהוא בתוך רוטב -דינו כדין מבושל. 37ישנם אופנים שצריך להסיר מהחתיכה כדי קליפּה ,וישנם אופנים
אכן ,כל זה רק בנוגע למאכל האסור ,אך במאכל המותר אינו כן ,ואין דינו
מדפנותיה ]מלבד קדירה גדולה מאוד ,שדפנותיה דקים מאוד[. כצלוי או מבושל מחמת המלח שניתן עליו. שצריך כדי נטילה ,דהיינו ,לחתוך מההיתר כדי שיעור אצבע.
39הרעיון בזה -שבעקרון ,ההיתר מבטל את ה'הפרשות' של האיסור 38ונקוט האי כללא בידך ,שכח המלח שווה לכח האש לכל דבר ועניין!,
שהרי הוא רוב ,והסיבה שאינו בטל היא משום שכיון שטעמו נרגש ,הרי ולכן:
שהוא ניכר בתערובת ,ולא שייך לבטלו .שאם כן ,במקרה שלא מרגישים צלי -אם נתנו מלח על המאכל האסור בלא רוטב ,דינו כדין אש בלא רוטב
את הטעם -הרי שהוא בטל כדין ביטול הרגיל )פר"מ קג משב"ז א(. -היינו שהוא כ'צלי'.
7
