אוצר נחמד · Oitzer Nichmad — חיי שרה (2026-11-02)

בעזהשי"ת
קונטרס
אוצר נחמד
מתוך דברות קודש
שיעורי השבוע של
כ”ק מרן הרה”צ שליט”א
פרשת חיי שרה
י"ל ע"י וועד להוצאת ספרי כ"ק מרן הרה"צ שליט"א
שע"י קהל שער התפלה טשערנאוויץ
פרנס הגליון
פרשת חיי שרה
ידידינו מוה"ר מענדל וואלף שטערן הי"ו
לרגל שמחת הבר מצוה
של בנו כמר הערשל ני"ו
הקונטרס הוא בלתי מוגה
להארות והערות ולנדב הגליון לשבוע נא להתקשר
otzarnechmad@gmail.com
לשמוע השיעורים וכן לשמוע אוצר בלום של
דברות קודש ועריכות השולחנות וכדו'
718.298.3301
ג ד"פשת הרש ייח 'א רועיש
שיעור א' חיי שרה תשפ"ד
-ב' חלקים -
Eחלק א' e
ההבדל בין מידה רעה המושרשת
בטבע לחטאים אחרים
ההבדל בין בני כנען שהיו מושחתים בטבע
לאנשי חרן שהיו מקולקלים רק במעשיהם
הר"ן בדרשותיו (דרוש ה') מבארא על מה שהורה אברהם לאליעזר
עבדו (בראשית כד ג-ד) לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב
בקרבו ,כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ,זאת הגם שבתואל אבי רבקה
א .זל"ק בא"ד ולזה מאשר היו בנות כנען מוטבעים בתכונות רעות ,היו בוחרים
האבות להתרחק מהם ,ולהתדבק במי שאינו מוטבע באותן התכונות הרעות גם כי
היה עובד עבודה זרה ,לפי שאותן התכונות מתעברות ונמשכות בזרעם ,והם כמו
חולי הגוף נקראים בספרי הרפואה חלאים ירושיים .לפי שמצות ועבירות התורה על
שני פנים ,מהם יעשו רושם בגוף ובנפש יחד ,ומהם שלא יעשו רושם רק בנפש לבד.
והרושם ההוא שיהיה בנפש לבד ,הרושם ההוא עם היותו מזיק מאד לא יתעבר לבנים,
כי אין לנפשות יחס וקורבה כלל .אבל אותן שירשמו וישנו לרע הנפש והגוף ,בהכרח
יעבור רשומם אל המשתלשל מהם .ואשר ירשמו לרע הנפש והגוף ,הם העבירות שיש
להם מבוא בתכונות נפשיות כשנאה וקנאה ואכזריות וכילות ודומיהם ,כי אלו יעשו
רושם רע בנפש כי הם העברה ותכונה רעה ,ומלבד זה יעשו רושם רע בגוף על הדרך
שאבאר וכו' ע"כ עיין שם.
קונטרס אוצר נחמד ד
וכל אנשי מקומו היו כולם עובדי אלילים ולכאורה במה עדיפים הם
מאנשי כנען ,ומבאר דאנשי כנען היו בעלי מידות מושחתות שהוא דבר
המושרש בטבע והבנים הנולדים מהם מוטבע בהם מידות הוריהם ,אך
אנשי חרן לא היו מידותיהם מושחתות אלא שהיו עובדי עבודה זרה,
ועל אף שהוא דבר חמור מאוד אבל אינו עובר בטבע לבנים ,ועדיין
שייך להוציא משם את נשמת רבקה הצדקנית זכה ונקיה ללא רבב,
ולהקים על ידה את כלל ישראל ,משא"כ בני כנען שמהותם וטבעם
מקולקלת ,וכפי שכתב רש"י (שם) שאמר אברהם לאליעזר בני ברוך
ואתה ארור ואין ארור מדבק בברוך ,והכוונה למה שאמר נח על חם
אחר שסרסו (בראשית ט כה) ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו.
קלקול טבעם של בני כנען נהיה
ע”י החזרה וההתמדה במידות הרעות
עוד לימוד גדול יש לנו כאן דהרי חם היה בנו של נח ולא היה ארור
במקורו ומהותו ,אלא שהיתה בו מידת הקמצנות וכדכתב רש”י (שם)
דהטעם שסירס את אביו היה כיון שחרד על ירושתו שלא תתמעט
אם יוליד עוד בן ,וכיון שהיה משנן ומתמיד בקמצנותו כ”כ הרבה
נקבע לו כן בנפשו כטבע שני ,עד שבא לכלל ארור ,שמחמת זה לא
רצה אברהם אבינו לידבק בזרעו ,דאיתא דאליעזר היה בנו או נכדו
של חם ,ואף שבתחילה היה זה גם אצלו רק בחיצוניות ,אבל על ידי
החזרה וההתמדה נטבעה בו עד שמעתה תעבור לכל יוצאי חלציו
כטבע ,ומטעם זה אכן איתא (בר"ר ס ז) דאליעזר עצמו אחר שמסר נפשו
למצוא שידוך נכון ליצחק אפילו שלא רצה לקחת את בתו ,בזה זכה
ויצא מכלל ארור לכלל ברוך.
ואפשר שלזה נתכוון הרמב”ם בפירושו למשנה באבות (ג טו) הכל לפי
רוב המעשה ,שכתב שם בזה”ל אחר כך אמר ,שהמעלות לא יושגו לפי
שעור גודל המעשה ,אלא לפי רוב מספר המעשה .וזה ,שהמעלות אמנם
יושגו בכפול מעשי הטוב פעמים רבות ,ובזה יושג הקנין ,לא בשיעשה
האדם מעשה אחד גדול ממעשי הטוב ,שבזה לבדו לא יושג קנין .משל
ה ד"פשת הרש ייח 'א רועיש
זה ,שהאדם אם יתן למי שראוי אלף דינר ,בפעם אחת ולאיש אחד ,לא
תושג לו מעלת הנדיבות בזה המעשה האחד הגדול ,כמו שתושג למי
שיתנדב אלף פעמים באלף דינר ,ויתן כל דינר מהם על צד הנדיבות,
לפי שזה ייכפל על ידו מעשה הנדיבות אלף פעמים ,ויושג קנין חזק,
וזה פעם אחת בלבד התעוררה הנפש התעוררות גדולה למעשה טוב,
ואחר כן פסקה מזה .וכן בתורה אין שכר מי שפדה אסיר במאה דינר,
או נתן צדקה לעני במאה דינר שהיו די מחסורו ,כמו מי שפדה עשרה
אסירים ,או השלים חסרון עשרה עניים ,ואפילו בעשרה דינרים .ולזה
תקיש .וזה הוא ענין אומרו לפי רוב המעשה אבל לא על פי המעשה
עכל”ק ,דריבוי המעשה פעמים רבות יש לו השפעה גדולה ומיוחדת
הרבה יותר ממעשה אחד אף אם גדול מאוד.
גריעותה של מידת הקמצנות
ועל מידת הקמצנות ִ�‘ִּכיִלי’ ,איתא בספה”ק נועם אלימלך (מקץ) שהיא
ִ
המידה הגרועה ביותר ,זל”ק בא”ד וגם נאמר שם ותעש הארץ לקמצים,
רמז שצריך האדם להזהר מאוד ממדות קמצנות וכילית כמו דאיתא
בספר הישר לרבינו תם אם יהיה אדם כילי ,היינו קמצן אין זאת המדה
הרעה לבדה בו .רק אחרת מלבד אלה וזאת עלתה על כולנה וסוף דבריו
על כן אי אפשר לכילי להיות עובד ה’ עיין שם דבריו המתוקים האמיתים
באורך .וזהו ותעש הארץ כו’ ,דהיינו יוסף היה מתקן את הארץ בשבע
שני שבע את מדות הקמצנות שבהם וזהו לקמצים ,כי אין לך אדם
נמלט ממדה זאת אם לא כולו יש בו מקצתו ויש אשר בהם אפס קצת
קצתו דבר מהקמצנות וצריך האדם להסיר עצמו ממדה זאת עכל”ק.
ע”י ההתמדה בהנהגה טובה יכול לשנות
אפילו טבעו המושרש ברע
ומידה טובה מרובה ,דאף אם יש לו לאדם מידה רעה המוטבעת בו
יש בכוחו להינצל ממנה ע”י רוב המעשה שיחזור ויעשה פעם אחר פעם
קונטרס אוצר נחמד ו
בהפכה ,ועי”ז תתהפך נפשו ממידה רעה למידה טובה .ובזה נחלקו בני
ישראל שבכל דור ודור כנגד הרשעים והערב רב ,הטוענים כי אחר היות
האדם משוקע ומוטבע ברע שוב אינו יכול לפרוש ממנו ,ואנו אין לנו
אלא דברי האור החיים הק’ עה”פ (ויקרא יח ג) כמעשה ארץ מצרים אשר
ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה
לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו ,שמבאר שם באורך שבכדי להישמר
מעריות מוכרחים להקדים הרחקת הרגש הראות ובחינת החושב ובלא
זה אי אפשר להתגבר וע”ז מוסיף לומר בזה”ל ולצד שיאמר אדם כי אין
מעצור ברוחו בדבר זה ,לכן הקדים ה’ בתחלה דברו הטוב ואמר דבר
אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה’ אלהיכם ,כי הן אמת במין אנושי
זולת ישראל ישנו בטענה זו כי לא ימצא בכחו למנוע עוצם חשקו ממנו
מה שאין כן אתם בני ישראל לצד היותי ה’ אלהיכם והיא השגה אלהות
בכח האלהי ינוצח כח הטבעי גשמי ,כי הצורה תשלוט בחומר כשיסכים
איש ישראל להתדבק בה’ אלהיו ישלוט בטבעו וכו’ עכל”ק.
כולם יכולים להתעלות בתורה ועבודה
אלא שיש מי שצריך לעמול יותר
שמעתי מזקנתי הרבנית מאשוי ע”ה שהיו אומרים ‘א גוטע קאפ
ווערט א תלמיד חכם מיט אפאר לעכטליך ,און א שווערע קאפ דארף
האבן מער לעכטליך צו ווערן א תלמיד חכם’ ,דהיינו שכל אחד יכול
לגדול ולהתעלות ,וההבדל בין האחד לחבירו הוא רק בגודל היגיעה
שצריך להתייגע ,אבל כל מי שיתייגע ישיג ויגיע .ובוודאי אם מושרש
הרבה במידה רעה עליו לעמול יותר ,אבל יהודי יש לו נשמה ,ועזר
אלוקי ,ובזה יכול לעבור ולהתעלות על כל קושי ומכשול ,וכך אמרינן
בגמ’ (סוכה נב ):אמר רשב”ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש
להמיתו ,שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ,ואלמלא הקדוש
ברוך הוא שעוזר לו אינו יכול לו ,שנאמר ה’ לא יעזבנו בידו ולא
ירשיענו בהשפטו ,ומה שנראה לפעמים שאין לו יכולת להתגבר אין זה
אלא מחמת חסרון האמונה.
ז ד"פשת הרש ייח 'א רועיש
גם אם הוא קנה לעצמו מידה רעה ,אם יעמול
יוכל לתקן את עצמו
ואפילו אם האדם עצמו הכניס עצמו במידה זו אם ירצה לשוב ולתקן
את עצמו יש בכוחו ויכלתו להתגבר ,וכן כתב להדיא כמה פעמים
בספה”ק דברי יחזקאל ,וכן ייסד הפייטן בפיוט הנורא ‘ונתנה תוקף’,
כי כשמך כן תהלתך ,קשה לכעוס ונוח לרצות ,כי לא תחפץ במות
המת ,כי אם בשובו מדרכו וחיה ,ועד יום מותו תחכה לו ,אם ישוב
מיד תקבלו ,ובכוח כל אחד על ידי תשובה אמיתית להפוך לצדיק גמור
ובמדריגה כזו כפי שנתבאר בתניא קדישא (פרק י) דמדריגת צדיק גמור
היינו שנהפך הרע שלו לטוב ,וכבר אין בו שום רע כלל ,ולא כהבינוני
שיש בו עדיין מן הרע אלא שכופה אותו ומכניעו אל הטוב.
השקר שבדברי האומרים שמוכרחים להיות
‘בוחר הרע במיעוטו’ ובגנות ‘טעראפי’
וכל אלו הקאמפעניס (מכון) שמשמיעים ומלמדים את ‘שיטתם’
כביכול ,מה שלמדו וראו אצל הגויים ,על שאי אפשר להשתנות לגמרי
וצריך להיות ‘בוחר הרע במיעוטו’ ,פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר,
ואף הם עצמם יודעים את השקר שבדבריהם ,שאין זה אלא מחמת
עצלות והעדר רצון להתייגע ולהשיג דהרי אין דבר העומד בפני הרצון.
וביותר דאם היינו מוצאים מי שסובר ומבין בדעתו משיטה זו ,והיינו
רואים מי שזה אכן עזר לו ,אז היה מקום לדון אם ללכת אחריו או לא,
אבל לפי המצב כיום שאין מי שנושע על ידיהם ואף אין מי שסבור כך
באמת השאלה בטלה מאליה .ועובדא ידענא דאף אלו שהולכים לשאול
בעצתם אין מקבלים דבריהם באמת ,ומקיימים הוראותיהם רק כשנוח
להם ,ואם מגיע אליהם קצת קושי ידחו דבריהם ולא יעשו מאומה.
וכי אפשר לעזור ל’נפש’ האדם שהוא דבר ‘חי’ על ידי ‘ספר’ (בוק)
שהוא ‘דומם’ ,ואפילו אם חוזר על דבריהם בפיו בנעימות לשון ,אבל
הוא עצמו אינו מאמין באמת במה שהוא אומר ,ובעומק ליבו גם הוא
קונטרס אוצר נחמד ח
מלגלג ואינו מקבל את הדברים .דהרי הם עומדים ודורשים ללא כל
בושה שאם יבוא אדם וירצה לשוב בתשובה ולהתעלות עד למדריגת
צדיק הרי הוא כחסר דעה שהולך בגדולות ונפלאות ממנו וצריך
להימנע מכך ,כך אומרים הם בראש כל חוצות יסכר פי דוברי שקר,
ואין פוצה פה ומצפצף אין מי שימחה בעדם ,והם עומדים ומוסרים את
דבריהם לפני עשרות אברכים יראים ושלמים מתוך מחננו ,הלא המצב
זועק עד לשמים.
התועלת הגדולה שיש כשנותנים לנערים
להוציא את מרצם
עוד רעה חולה המציאו אותם ‘חכמים’ ,שדורשים לגנאי את אלו
ששולחים את בנותיהם בימי א’ כשאין לימודים למקומות שמפעילים
אותם ורוקדים עימם להוציא את כח אש נעוריהם ,והם באים בטענות
שונות ומשונות שלא לשלוח את הבנות לשם ,כשהסיבה האמיתית היא
כיון שהדבר טוב ובריא לנפש הנער ,ואם יעשו כן לא יצטרכו לטעראפי
וחבריהם ,והיות שהם פוחדים על פרנסתם שלא תתמעט הם אומרים
כן .וכי ללכת לאותם גוים וגויות ,מושחתים ואפיקורסים ,שידברו
וישוחחו עם בנינו זה מותר ,בזה אין שום חשש ,ורק אם ילכו לרקוד
מעט זהו כביכול חורבן הדור.
וכבר כתב הרה”ק מפיאסצנא זי”ע שאם אין האדם מוציא ומשתמש
בכוח האש שבו הרי”ז מביאו לידי חולי הנפש ר”ל ,ואם יחזירו את כל
הניטני”ג געשעפטן ,וילכו כולם לעבוד בשעה 8:00בבוקר מדי יום,
לא יהיה מי שיצטרך לטעראפי ,ויחיו כולם מתוך נעימות ושמחה עד
שיצטרכו לחפש אם חסר לו דבר מה -אם לא שימצא אותו אחד מן
המושחתים ויאמר שזה עצמו שאינו יודע מה שחסר לו זה הוא חיסרון
גדול ועליו ללכת לטיפול -דהקב”ה הרי נותן לאדם כל כך הרבה טוב,
ואם רק נמשיך לחיות ולחשוב ישר כאשר עשאנו האלקים ולא להיות
מבקשים חשבונות רבים ,נחיה את חיינו בטוב ובנעימים בגשם ורוח.
ט ד"פשת הרש ייח 'א רועיש
ומזקני זצ”ל שמעתי שבישיבתו של הרה”ק בעל דמשק אליעזר
זי”ע היה כל ערב זמן מיועד לטיול ,ואם היה רואה בחור שבשעה זו
נשאר ללמוד היה נכנס אל היכל הישיבה ודואג שגם הוא יצא לטיול,
שזהו צורך הנפש .והרי אם נמשיך בדרכי הטעראפיסט’ן לא ירחק היום
ויבואו להתלונן על הנחת תפילין שעושה להם הרגשה זו או אחרת ,ורק
דרך ה’ ,דרך התורה המסורה לנו מדור דור ,היא עושה חיל ותעמוד
לעד ולנצח נצחים ,נצחתי ואנצח.
קונטרס אוצר נחמד י
Eחלק ב' e
שלא להתבונן בצרות בכדי לשמור
על האמונה הבהירה בתוקפה
הטעם שפירש אברהם אבינו
מלהספיד את שרה
בספה”ק תפארת שלמה בפרשתנו מבאר מה שמצינו שאברהם אבינו
פירש מהספדה של שרה ,ואף שדבריו ידועים כבר לכולנו ולמדנו אותם
פעמים רבות אך כבר כתב במסילת ישרים (הקדמת הספר) בזה”ל אמר
המחבר החיבור הזה לא חברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו,
אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול .כי
לא תמצא ברוב דברי ,אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא
מסתפקים בהם כלל ,אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמתתם גלויה
לכל ,כך ההעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה וכו’ עכל”ק עיין שם ,על
כן נחזור שוב אפילו את הידוע לנו.
שלא להתבונן בצרות המגיעות עליו
בכדי שלא יבוא ח”ו להקשות מדוע באו
וז”ל התפארת שלמה בפרשתנו עה”פ ויקם אברהם מעל פני מתו.
במדרש רבה מלמד שהיה רואה מה”מ מתריס כנגדו (אר"י מן הן תנינן מי
שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפלין וכל מצות שבתורה מן הכא ויקם
אי ד"פשת הרש ייח 'א רועיש
וידבר עכ"ל) הנראה בביאור המדרש כי לכאו’ אין להבין מה היה קשה
לו לבעל המדרש הזה ואיך מוכח מן המקרא הזה .אכן הנ”ל בכוונת
המדרש כי יל”ד בהכתוב שנאמר ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה
ולא נאמר שעשה כן והספידה רק תיכף ומיד כתיב ויקם אברהם מעל
פני מתו למה התנחם מלהספידה .לכן בא הבעל המדרש לתרץ שהיה
רואה מה”מ מתריס כנגדו כו’ והענין הוא ע”ד הכתוב ויסתר משה פניו
כי ירא מהביט אל האלהים[ .דהיינו שהקב”ה הראה למשה כל העתיד
לבוא על בני ישראל עד סוף כל הדורות ובהם בחי’ אלקים מידת הדין,
צרות וזמנים הקשים שיבואו עליהם ,ועל זה נאמר ‘ויסתר משה פניו’,
ויסוד גדול למדנו כאן דאכן הקב”ה הראה לו הצרות ,שמותר לו לאדם
להכיר ולדעת בצרתו ,אבל ‘ירא מהביט אל האלקים’ דהיינו ‘הבטה’
שהוא ראיה מתוך התבוננות קשר והעמקה מזה צריך להישמר ,שלא
תהיה זאת אלא ראיה בעלמא ולא יהיה ליבו קשור בו ,וכדלהלן].
ור”ל דהנה זה כלל גדול במעלות הצדיקים המתהלכים לפני אלהים
בתמים אף אם חלילה באה אליהם מדה”ד לאיזה יחיד או רבים ח”ו לא
יתנו לבם להתבונן מהות הצרה ההיא ר”ל ולא יפול לבבם להקשות
מדוע עשה ה’ ככה לארץ הזאת [שכן הוא דאם נותן ליבו על הדבר,
‘יפול לבבם להקשות מדוע וכו’’] כי לבם נכון ובטוח בד’ כי צדיק וישר
הוא אל אמונה ואין עול ונהפוך הוא כי מפי עליון לא יצאו הרעות
רק כולם מכוונים לטובה [וזה שייך רק כששומר על ליבו שלא יפול
ברעה להיות מתבונן בהצרה אלא נכון ליבו בטוח בה’ ,אז יכול מוחו
לחשוב ישר ואמת ,להיות המוח שליט על הלב ,ולראות ולהבין שהכל
מכוון לטובה ,אבל כשהרגשת ליבו מעורבת אזי מוחו נאטם ,ואינו יכול
לחשוב נכון ,לראות את האמת ,ולהבין שהכל לטובה].
מאמר משה רבינו למה הרעות וגו’,
ומאי שנא מתפילתו על ים סוף
ולכך באותו הענין כאשר ראה משרע”ה מרא’ הסנה המור’ על הגלות
ולא רצה להתבונן מה זה ועל מה זה .אך ויסתר פניו כי ירא מהביט
קונטרס אוצר נחמד בי
ולהסתכל אל בחי’ האלהים והדינין פן יקשה בעיניו על ככה והא ראיה
כאשר הלך בשליחות הזה ושם לבו לצערן של ישראל לא יכול לסבול
עוד וצעק ואמר למה הרעות ונענש מיד באמור לו עתה תראה ולא יותר
כמאמר חכז”ל[ .ואף שתפילה מקובלת ורצויה בכל מצב וזמן ,אך כאן -
אף שאין לנו כל השגה במשה רבינו אדון הנביאים ע”ה אך התורה ניתנה
לנו כדי ללמוד הימנה כפי השגתנו -לא היו דבריו כתפילה בעלמא
אלא בדרך של טענה שהגיעה מליבו הרחום של משה רבינו ע”ה שלא
יכל לראות את בני ישראל השרויים בצרה ומצוקה גדולה כ”כ ,ופנה
ואמר לפני ה’ (שמות ה כב-כג) למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני,
ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את
עמך ,ולבד מהמוח היה מעורב כאן לב מרגיש בצערן של ישראל.
ואין הדבר דומה לתפילתו על ים סוף ,שגם שם אמר לו הקב”ה
(שמות יד טו) מה תצעק אלי וכדאיתא בזוהר (ח"ב מח ).שאמר לו בעתיקא
תליא מלתא ,שם היתה הטענה דאכן תפילה הוא דבר גדול מאוד אבל
בשעה זו אין מצפה הקב”ה לתפילה אלא להודיה ואמונה .אבל כאן
בגלות מצרים היתה התפילה עצמה באופן של טענה ,ועל כן נענש
מיד ,וכפי שמביא רש”י הק’ עה”פ (שמות ו א) עתה תראה וגו’ ,הרהרת על
מדותי וכו’ לפיכך עתה תראה .העשוי לפרעה תראה ,ולא העשוי למלכי
שבעה אומות ,כשאביאם לארץ ע”כ.
משל לבאר החיסרון להתבונן בצרות שיכול
לפגום האמונה ח”ו
ומשל למהד”ד הנה ב’ מיני חולי יש המצויים ל”ע לעת זקנה,
אלצהיימער ,ופארקינסון ,ואם נבוא לדון איזה מהם עדיף הרי ברור
דאף אם בפארקינסון מאבד האדם את השליטה על איבריו ואם יאחז
כוס משקה בידו יכול המשקה לישפך וכדו’ ,אבל בהאלצהיימער מאבד
החולה את מוחו ודעתו עד שאינו יודע כלל היכן מונח הכוס ואיך
ממלאים אותו במשקה .ואם ישאלו חולה אלצהיימער אם ירצה להחליף
גי ד"פשת הרש ייח 'א רועיש
את חליו בב’ אצבעותיו שיתייבשו ר”ל וודאי שיעדיף זאת ,דהרי בלא
דעת הוא מאבד את כל יישותו ,ודינו כשוטה הפטור מכל המצוות.
ולעניננו דאכן אם לא יתבונן האדם כראוי ולא ישים ליבו על צרתו,
יש בכך חיסרון שלא יתעורר כראוי לשוב בתשובה ולהבין מה רוצים
ממנו מן השמים ,לתקן את דרכיו ולשנות את מעשיו ,אבל בכל זאת
אין זה אלא כחולה פארקינסון שהאדם חי ,מבין ,ויודע ,אלא שאין חייו
מתנהלים כראוי ,ואף שהמחלה היא אכן מחלה קשה מאוד אבל לכה”פ
האדם נמצא והוא מחוייב במצוות ,אבל לאידך גיסא אם יתבונן וישים
ליבו על הדבר שאז יכול לבוא לידי תרעומות וטענה ר”ל ,למה הרעות
לעם הזה ,בזה הוא מאבד את היסוד והשורש ,היא האמונה ,ובזה הוא
כחולה האלצהיימער שמאבד את יסוד חייו הוא הדעת ,ואם אצל משה
רבינו נאמר שחטא בזה מה נענה אנן].
וז”ש הכתוב מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב .ר”ל מי
הצדיק אשר כל הימים רואה כי הכל רק טוב מהש”י כנ”ל .אז ממילא
עי”כ ינצור לשונו מרע כי לא ירע בעיניו כלל על הש”י .והנה כן הדבר
היה אצל א”א ע”ה כשבא לספוד לשרה ראה מה”מ מתריס כנגדו ר”ל
כשהתחיל להתבונן על מיתת שרה הצדיקת הראשונה אשר בעולם
אשר היתה אם כל בנ”י ותיקון חוה ורוה”ק מדברת מתוך גרונה [וכדברי
רש”י הק’ (בראשית כא יב) שמע בקולה ,למדנו שהיה אברהם טפל לשרה
בנביאות ,והיא היתה תיקון חוה מה שלא היה עוד מי שיכול לתקן
כמותה] ועתה פתאום מתה עליו אחרי מעלת העקידה שזכתה לבן
צדיק כזה ולא הועיל לה כלום .כל זה היה היצה”ר מכניס בלבו של א”א
לבעבור יוקשה בעיניו וירע על מעשי אלהים אשר עשה לה.
[וכן עושה היצר גם עימנו תמיד בין בגשמיות ובין ברוחניות ,כשמגיע
איזה מקרה רע לפני האדם אם על עצמו או על אדם אחר ,והיצה”ר
בא ומזכיר לו כל מעשיו הטובים ומידותיו הטובות ,ולפתע מתגלים לו
מאמרי חז”ל וספה”ק על מעלת העושה כן והעושה כן ,עד שעולה בידו
לעורר טינה בלב איש ישראל שישאל ויתמה ח”ו על הנהגת הבורא
לומר ‘למה הרעות לעם הזה’ ,ומדוע קרה כדבר הזה ,ועתה מלמדנו
קונטרס אוצר נחמד די
בעל תפארת שלמה איך צריך ללחום עם יצרו כשבא לפניו בתחבולות
אלו] לכן כשראה זה מיד פירש ולא הספידה ויקם מעל פני מתו וידבר
דברים אחרים כנ”ל עכל”ק.
והרי טענה אמיתית היתה בידו של אברהם אבינו ,שהיה יכול לומר
לעצמו דהלא ההספד הוא מצוה וחיוב וכנפסק בשו”ע (יו"ד שדמ א) מצוה
גדולה להספיד על המת כראוי .ומצותו שירים קולו לומר עליו דברים
המשברים את הלב ,כדי להרבות בכיה ולהזכיר שבחו ,ועל המתעצל
בהספדו של חכם אמרו חז”ל דברים חמורים (שבת קה :עיי"ש) ,והיה על
אברהם לומר עלי לעשות את המצוה כראוי ,לשוב בתשובה כדאיתא
(רמב"ם אבל יג יב) כל מי שאינו מתאבל כמו שצוו חכמים הרי זה אכזרי,
אלא יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה וכו’ ע”כ ,ולהספיד
כראוי ,ולא אשים ליבי להרהורים והמחשבות הבאים אלי .אלא שזאת
היתה גבורתו של אברהם אבינו שידע לעמוד על האמת ולהחזיק
בו ,דכשהדבר נוגע ליסוד הוא האמונה אין משגיחין על שאר ענינים
ואפילו מצוות ,אלא שומרים ונשמרים מכל משמר שלא יתערער היסוד,
ושתישאר האמונה זכה ובהירה כשמש בצהרים.
ומזה נלמד לחיינו אנו ללכת בדרכו של אברהם אבינו לדבר ולהתבונן
רק בטוב ,ואם ח”ו יש מקרה רע נסיח דעתנו ‘ולא יתנו לבם להתבונן
מהות הדבר ההוא’ ,אלא להתחזק באמונה ולשנן את דברי דהמע”ה
שאמר טוב ה’ לכל ורחמיו על כל מעשיו (תהלים קמה ט) ,משמועה רעה
לא יירא נכון לבו בטח בה’ (שם קיב ז) ,וכן אמר מי האיש החפץ חיים
אוהב ימים לראות טוב (שם לד יג) ,דהיינו שהחפץ בחיים עליו לראות
ולהתבונן רק בטוב שבכל דבר.
הבחירה ביד האדם אם להתבונן בטוב או ברע
ששניהם נמצאים בכל מצב
והרי בכל מצב ומקרה נכללים ב’ החלקים ,חלק טוב וחלק רע ,וביד
האדם לבחור אם להתבונן ולראות את הטוב או את הרע .וכגון המאורע
וט ד"פשת הרש ייח 'א רועיש
המחריד שאירע זה עתה ביום שמחת תורה שנהרגו אלפים מישראל
ע”י הישמעאלים בני עוולה באכזריות נוראה ,ואכן יש מי שחוזר ומדבר
על האסון הנורא על כל צדדיו וחלקיו ,אך לאידך גיסא הרי כבר עברו
ל”ב ימים בהם הושלכו לעבר ארץ הקודש מאות ראקעט”ס אשר
כמעט ולא פגעו באף אחד מישראל ,וכל החששות הנכונות לכאורה
שמכל הצדדים יעלו וירצו להזיק לבני ישראל ולמעשה לא הרימו ידם
לעשות מאומה ,וכל מי שרק רוצה יכול לראות בעיניו את היד הגדולה
והזרוע הנטויה המגינה ומסוככת על עם קרובו .והבחירה ביד האדם אם
לדבר ולהתלהב ולחזור על חלק הרע שכפי שלמדנו כאן אינו רצוי ,או
להתבונן בחלק הטוב והניסים הגדולים שעושה הקב”ה עם בניו חביביו.
כשהתשובה יכולה להביא לערער האמונה ח”ו
צריך להמתין עימה לאחר זמן
כל אחד הרי מודד את עצמו לפי מעשיו ,חלק הנה”י ,ומשם עולה
ומגיע למוח והלב ,אך ראשית החשבון הוא המעשים ,וכביכול כך עלינו
להתבונן בהנהגת ה’ לראות את המעשים והחסדים שעושה עימנו ורק
אח”כ להתבונן במוח ולב .ואף שכשהקב”ה מעניש את ישראל צריכים
לחזור בתשובה ,אבל אם רואים שהתשובה מביאה לערעור האמונה ח”ו,
עלינו להעדיף את האמונה ולהשאיר את התשובה לזמן מוכשר יותר.
ובינתיים יש לראות ולהתבונן בישועת ה’ אשר יעשה עמנו היום ,ואשר
עשה עימנו עד היום ,ולהודות לו על כל הטוב ,דהרי אלו פינו מלא
שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו וכו’ אין אנחנו מספיקים להודות לך
ה”א על אחת מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים הטובות שעשית
עם אבותינו ועמנו ,ורק כשנגמור להודות על הטוב אז נוכל לעסוק
ולהתבונן ברע ,וספר התהילים נקרא כן על שם ה’תהילה’ שזו היא
עיקר עבודת האיש הישראלי ,ולפי ריבוי התהילה כך זוכים לדבקות בה’.
ע”י ההתבוננות בחסד ממשיך חסד
וכשהאדם עוסק בחלק ה’דין’ הוא מעורר בזה ח”ו את מידת הדין,
קונטרס אוצר נחמד זט
אולם כשמסיח דעתו ומתבונן ב’-א’ אלופו של עולם ,בזה הוא מהפך
מ’דין’ ל’אדני’ ,מידת הרחמים‘ ,מת’ נהפך ל’אמת’ ,ו’דם’ מתהפך ל’אדם’.
וזאת על ידי עבודה ויגיעה אמיתית להתבונן ולהכיר בטוב ה’ גם
כשהכל נראה קשה ,סגור ,ורחוק .וכשהאדם משים ליבו ודעתו לראות
תמיד את ישועת ה’ וגודל רחמיו וחסדיו ,לראות איך מכל מאות
הראקעט”ס שמשליכים שונאי ישראל ימ”ש לא נפקד ממנו איש ,ובכל
דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב”ה מצילנו מידם ,ומעורר ליבו
להתלהב ולהכיר בחסדי הבורא הגדולים עלינו ,שמבלעדם לא היינו
מתקיימים אפילו יום אחד ,לולי ה’ שהיה לנו בקום עלינו אדם אזי
חיים בלעונו ,בין בכלל ובין בפרט ,על ידי זה מתעלה ומרומם את כל
מהותו לחיות באמונה והכרה ברורה בהשגחה פרטית ,שכל צער ונזק
קטן וגדול מושגח ומנוהל ממרומים בדיוק מוחלט מה יקרה ולמי יקרה
וכמה יקרה ,לא לראות רק המצב הכללי שמאות אנשים נהרגו ה”י ,אלא
לדעת שכל יחיד ויחיד נידון בפני עצמו בכל אשר קרהו לפרטי פרטים.
בכוח האמונה הבהירה ישמר האדם מחטאים
ועל יסוד זה משקיע היצה”ר מיטב כוחותיו להעלים ולהסיח דעת
שלא לזכור ולא לדבר הימנו ,כיון שידוע לו היטב כוח האמונה,
שכשהאדם מאמין באמונה חושית בהשגחה פרטית לא יחטא לעולם,
היות שהוא יודע ומרגיש איך הוא נתון תמיד בידו הגדולה והשגחתו
של בורא העולם ,אשר משמים הביט ה’ ראה את כל בני האדם ,ממכון
שבתו השגיח אל כל ישבי הארץ ,היוצר יחד לבם המבין אל כל
מעשיהם (תהלים לג יג-טו) ,ומכוח זה מתירא היצה”ר מאוד ,ועל כן מכוון
כלי מלחמתו להשכיח ענין זה מליבות בני-אדם.
אין הכוונה לשמוח עם הצרות
אלא לראות את הטוב הטמון בהם
ואין הכוונה לשמוח עם הצרות ,אלא לקבל ולהאמין ש’טוב ה’ לכל
זי ד"פשת הרש ייח 'א רועיש
ורחמיו על כל מעשיו’ ,ולחפש בכל מקום את הטוב .אם כשנפל הבנין
ובהשגחה פרטית בשעה זו לא היו שם דרי הבית ,וכן על זה הדרך בכל
מצב ובכל מקום למצוא ולהתבונן בהשגחה פרטית המדוקדקת עד אין
חקר ,ליתן לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו כששום דבר לא נהיה מעצמו
ובטעות .ומי שיתמיד בדרך זו לעורר ליבו כראוי בהכרת נפלאות ה’
וקצות דרכיו הנראים למתבונן ,יראה שמידותיו מתעדנים ,ולהיפך
שעי”ז ישתתף יותר ויכאב את כאבו של השני צרתו וצערו הרבה יותר
מהמון העם ,אלא שיחד עם זה ישכיל לראות את ידו הרחומה של
הקב”ה אשר בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו
הוא גאלם.
התגברות האפיקורסות נגרם ע”י פירוד בין היראים
ולסיום הענין נביא דברי קדשו של הרה”ק מצאנז זי”ע על כך
שהתגברות האפיקורסות בעולם הוא ע”י שיש פירוד בין הדבקים אצל
היראים ,זל”ק (שו"ת דברי חיים תשובות נוספות סימן לג) ובדרך אגב אעיר
אותו ,נא ונא להפציר ולהזהיר את כל מי ששומע בקולו ומסתופף
בצלו ,לבל יתן יד להפריד אלוף ח”ו ,לעשות פירוד בין הדביקים
תושבי אונגארן ואנשי פולין בענין מעות ארץ הקדושה ,אדרבא יחדיו
יתלכדו ולא יתפרדו .ואשר אחזה אנכי וכמעט הוא האמת ,אשר על ידי
הפירוד שנעשה בעוה”ר ,זה היה גרמא בנזקין חבילין דמעיקין התגברות
האפיקורסים על יראי ה’ שנענשו להפרד מהם מדה כנגד מדה ,ולדחות
איברים גדולים מן האומה עם זרעא מעליא דיפוק מנהון ,ועל זה ידוו
כל הדווים ,וכמאמר קדוש ישראל הבעש”ט זצוקלל”הב כל זמן שהאבר
מחובר אל הגוף יש תקוה ש”י עכל”ק.
ב .זה אמר על כת הפרנקיסט'ן כשהמירו דתם ,והרבה בבכיה על כך ,ואמר שגם
השכינה הרבתה לבכות על כן ,זאת על אף שהיו כופרים גמורים אף קודם לכן ,ועכ"ז
היה בוכה עליהם ואמר זה שכל זמן שעוד היו מחוברים לקדושה עוד היה תקוה אבל
עתה שנתנתקו מכלל ישראל אבדה תקותם.
