gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ליבון הלכה · Libun Halacha — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: ליבון הלכה · Libun Halacha

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

ליבון הלכה · Libun Halacha — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫פניני הלכה שנתלבנו בקו הוראה דבית יחיאל‬ ‫טעלפון‪ | 1-630-996-2499 :‬דוא"ל‪ | gilyoinlibunhalacha@gmail.com :‬ק"פל ז"פשת הרש ייח ‪' -‬ו ןוילג‬ ‫ש‪+‬אלה‪:‬‬ ‫אין מברכים שוב הברכות‪ ,‬רק מכוונים דהברכה דשל רש"י יהא‬ ‫קאי גם אדר"ת‪ ,‬כמבואר להדיא בשו"ע סי' ל"ד ס"ב ובאשל‬ ‫אברהם מבוטשאטש‪ ,‬ומשמרת שלום סי' ו' אות ה' כתבו שיכוון‬ ‫שהברכה יהא קאי גם על ר"ת לצאת את דעת המצת שמורים‬ ‫שהובא כאן אות א' בשע"ת‪.‬‬ ‫כו) מי שעדיין לא הניח תפילין דר"ת ובטעות החליף והניח‬ ‫ולפי"ז יש מקום לומר דאין כאן היסח הדעת ממצות תפילין‬ ‫תפילין דרש"י ואחרי שכבר מונחים עליו הרגיש בטעותו‬ ‫שיצטרך משום זה לברך שנית על של רש"י‪.‬‬ ‫האם יש לו לברך ברכות התפילין או לא‪.‬‬ ‫‪+‬תשובה‪:‬‬ ‫אבל למעשה להלכה נוקטים דהאמת הוא בתפילין דרש"י רק‬ ‫משום ספק מניחים של הר"ת‪ ,‬וכמבואר במ"ב סי' לד סק"כ‪.‬‬ ‫וא"כ לפי"ז מיד בחליצתו את התפילין דרש"י אחר התפילה‬ ‫הסיח דעתו מהמצוה האמיתי של תפילין‪.‬‬ ‫ויתירה מזו דיש מקום לומר דהוי כאן היפוך כוונה דמכיון‬ ‫דרצה עכשיו ללבוש הר"ת הרי עפ"י דינא דשו"ע הוא כאילו‬ ‫למעשה נראה להכריע דימשמש בהם דהיינו שיזיזם או‬ ‫חשב שדוקא לא יניח עכשיו התפילין שהם התפילין האמיתיים‬ ‫ירימם קצת ממקומם‪ ,‬ואז יברך את שני הברכות‪.‬‬ ‫שעפ"י הלכה‪ ,‬ועד כדי כך שהחת"ס סבר שאסור לקרות קרי"ש‬ ‫ויש מקום לומר שיברך רק להניח תפילין ויכוון שיסוב‬ ‫עם תפילין דר"ת דלהלכה נקטינן דאינם תפילין‪ ,‬וא"כ הוי‬ ‫הברכה גם על של יד וגם על של ראש‪.‬‬ ‫נימוק הדין‪:‬‬ ‫כמעיד עדות שקר‪ ,‬כן מביא הליקוטי חבר בן חיים בהנהגת רבו‬ ‫החת"ס‪ ,‬ויש מפקפקים ע"ז‪.‬‬ ‫ושוב מצאתי את שאהבה נפשי שהגרש"ק בשו"ת האלף לך‬ ‫שלמה סי' י'‪ ,‬וספר דרך החיים נקט כן דמי שבירך על ר"ת‬ ‫הנה בהסתכלות הפשוטה היינו חושבים דאיזה שאלה יש כאן‪,‬‬ ‫בחשבו שהוא רש"י לא יצא‪ ,‬משום דהוי כנמלך שנתכוון לברך‬ ‫הרי כבר הניח תפילין דרש"י ומה בזה שטעה והניח שנית‪,‬‬ ‫על דבר שאין מברכין עליו‪.‬‬ ‫לכאורה נאמר לו שיחליצם ויניח תפילין דר"ת וזהו זה‪.‬‬ ‫וכ"ה בנדו"ד שברכתו הראשונה של רש"י עלה רק על הספק‬ ‫אמנם האמת יורה דרכו שיש כאן כמה דברים להתבונן בהם‪,‬‬ ‫דר"ת לא על ודאי דרש"י‪ ,‬וברכתי ברוך שהנחני בדרך אמת‪.‬‬ ‫א' הרי למעשה כל פעם שמניח תפילין ביום מקיים עוד מצוה‪,‬‬ ‫ולפי"ז ברגע שהרגיש בטעותו יש לו להדר שלכה"פ בדיעבד‬ ‫וברגע שהסיח דעת מהנחתו הראשונה צריך לברך שנית שהרי‬ ‫יחשוב עכשיו שרוצה לצאת את מצות התפילין‪ ,‬מכיון שבאמת‬ ‫אם סתם ככה היה מניח תפילין דרש"י שנית אין כאן ספק כלל‬ ‫בכל רגע מקיים מצוה‪ ,‬רק בזמנינו מכיון שא"א ליזהר בקדושתן‬ ‫דמברך שנית‪ ,‬כמבואר להדיא בשו"ע סי' כ"ה סי"ב אם מניח‬ ‫כל היום לא נוהגים להשאירם בכל היום‪ ,‬אבל בהא שכבר הניחם‬ ‫תפילין כמה פעמים ביום צריך לברך עליהם בכל פעם‪ ,‬דברגע‬ ‫למה לא יקיים מצוה שנית‪ ,‬ומכיון שמצוה הוא עושה הרי שוב‬ ‫שהסיח דעתו מהתפילין צריך לברך שנית‪.‬‬ ‫פשוט שיברך‪.‬‬ ‫ב' מאידך היה מקום לחשוב דרוב העולם שמניחין תפילין דר"ת‬ ‫א‬ ‫וראיתי עוד עצה דאםיצא מאותו בית שלא היה בדעתו להניח‬ ‫ואין להשיב על דברינו הרי להיפוך כשהוצרך להניח של רש"י‬ ‫שם תפילין אז ג"כ הוי כשינוי מקום המחייב לברך שנית‪.‬‬ ‫ועלה בידו של ר"ת לא אמרינן דצריך לברך שנית‪ ,‬כמבואר‬ ‫ובשולי דברינו ברצוני לומר עוד דגם הנוהגים מנהג זידיטשוב‬ ‫בשו"ת דברי חיים סי' פ"ב‪ ,‬דשאני התם דאין כאן היפוך כוונה‬ ‫כן לברך על הר"ת וכמבואר בשע"ת סק"א בשם המצת‬ ‫דבשעת ברכתו כיוון שיניח גם של הר"ת ורצה שברכתו יעלה‬ ‫שימורים‪ ,‬ג"כ יצטרך לברך שנית על של רש"י דאדרבא לשי'‬ ‫גם עליה‪.‬‬ ‫בודאי שרש"י ור"ת הם שני מצוות נפרדות‪.‬‬ ‫אמנם מכיון דיש כאן צד רחוק של ברכה שאינה צריכה לכן‬ ‫ומאידך גיסא גם לשי' החת"ס דס"ל דאפי' אסור לקרות קר"ש‬ ‫אולי יש להעדיף שעכשיו בהנחה השנית יעשה כשי' השו"ע‬ ‫בר"ת פשיטא דצריך שנית על השל רש"י‪ ,‬דלשי' בודאי דהוי‬ ‫שמברך רק ברכה אחת על של יד ושל ראש כל זמן שלא הפסיק‬ ‫היסח הדעת‪ ,‬וכמבואר בשו"ע סי' ל"ד ס"ב דצריך לכוון‬ ‫ביניהם כמבואר בשו"ע סי' כ"ה ס"ה‪.‬‬ ‫שהתפילין השני הם רצועות דעלמא‪ ,‬דאל"כ עובר על בל‬ ‫ושוב הראני ה' את חמלתו עלי שכיוונתי בהכרעה זו כדעת‬ ‫תוסיף‪ ,‬וכמבואר במ"ב סק"ז ובביה"ל ד"ה ויכוין‪.‬‬ ‫השו"ת אבני צדק (ח"א סי' ב') ועו"פ‪.‬‬ ‫ש‪+‬אלה‬ ‫והגם שכאן מבואר דלקולא נחשב‪ ,‬מ"מ הרי בנדו"ד יש כאן‬ ‫עוד ענין של מצוה עוברת דמה שיכתוב למחר אין זה יכול‬ ‫להשלים למה שחסר היום וכדוגמת מש"כ השו"ע בס"ט דאם‬ ‫שמע דבר חידוש של תורה מותר לכותבו משום שמא ישכחנו‪,‬‬ ‫ועוד טעם כתב המ"ב (סקמ"ז) דהרי יש חיוב לחדש בתורה‬ ‫בכל יום‪ ,‬ואם יצטרך ללמוד שנית ולהזכר אחר המועד‪ ,‬הרי‬ ‫כז) נשאלתי מ'אשה יראת ה' היא תתהלל' שהיא בתוך‬ ‫באותו זמן היה יכול לחדש חידוש חדש‪ ,‬ואין לך דבר האבוד‬ ‫קבוצה של כמה נשים שקיבלו עליהן שבכל יום תכתבו‬ ‫יותר מזה‪.‬‬ ‫על דף איזה מקרה שאירע להן באותו יום וראו בו השגחה‬ ‫פרטית‪ ,‬ושאלה האם מותרת להן לכתוב בשביל זה‬ ‫‪+‬תשובה‪:‬‬ ‫ומ"מ כתב המ"ב דיכתוב בכתב שלנו או בכתב מרובע ויכתוב‬ ‫בחול המועד‪.‬‬ ‫האותיות משוברות קצת‪.‬‬ ‫וכתב דהב"ח כתב חיבוריו בחוה"מ‪ ,‬וכתב השעה"צ סקנ"ב דכן‬ ‫כתב גם בחידושי הריטב"א הלכה למעשה‪.‬‬ ‫אמנם כדאי לציין שכמה מגדולי ישראל מנעו עצמם מלכתוב‬ ‫אף חידושי תורה שלהם‪.‬‬ ‫השבתי להתיר להן דנחשב לצורך מצוה עוברת‪ ,‬ולצורך‬ ‫וכדאי לרשום עוד ענין בזה דהרי בראשונים נחלקו אם אומרים‬ ‫המועד ולצורך מצוה דרבים‪ ,‬ודבר האבוד‪.‬‬ ‫שחידושי תורה הוי דבר האבד‪ ,‬די"ל דכשילמוד אחרי החג יזכר‬ ‫ואם בדוקא ברצונה להחמיר יכולה לכתוב באופן שתעשה‬ ‫בהחידוש שלו‪ ,‬וי"א שז"א דלפעמים יש איזה הברקה של חידוש‬ ‫גם שינוי בכתיבה‪ ,‬או על הדף באלכסון‪.‬‬ ‫נימוק הדין‪:‬‬ ‫ובלאו דוקא שיזכר ע"י שילמוד הענין שנית‪ ,‬לכן נקטו דכן הוי‬ ‫דבר האבד‪ ,‬ולפי"ז י"ל דכ"ה בענין החידושים של חזרת האמונה‬ ‫בו יתברך‪.‬‬ ‫וחשוב לציין לידיעה מעניינת מה שמבואר בשו"ע ס"ז דמה‬ ‫מבואר בשו"ע סי' תקמ"ה ס"א דאסור לכתוב בחול המועד‬ ‫שמותר לכתוב שרי גם בלי שינוי ומה שאסור מותר גם‬ ‫אם אינו לצורך המועד ואפילו לצרכי רבים ויש מתירים‪ ,‬וכתב‬ ‫עם שינוי‪.‬‬ ‫המ"ב סק"ד דהמתירים ס"ל דמכיון דכשאדם כותב שאר דברים‬ ‫וכתב המ"ב סקמ"ג דכוונת השו"ע כשאוחז העט בשינוי‪ ,‬אבל‬ ‫חוץ מספר תורה תפילין ומזוזות אינו מקפיד לכתוב כתיקונו‬ ‫אם כותב אותיות משוברות מותר‪.‬‬ ‫לא חשיב מעשה אומן‪.‬‬ ‫ובשעה"צ סקמ"ט כתב די"ל לאידך גיסא דלכתוב ע"י אחיזה‬ ‫ולמעשה כתב הרמ"א דבכתב משיט"א שרי כיון שאינו מעשה‬ ‫בשינוי הוי גריעותא דעיקר איסור עשיית מלאכה בחוה"מ‬ ‫אומן‪ ,‬ופירוש כתב משיט"א כתב השעה"צ (סק"ח) דהוא אותיות‬ ‫משום טירחא הוא וכשכותב באחיזה משונה הוי יותר טירחא‪.‬‬ ‫דקות ככתב רש"י או כמו שלנו‪.‬‬ ‫ומ"מ כתב המ"ב לציין לסקל"ה למעשה דבכתב שלנו שאינו‬ ‫אמנם ציין המ"ב (סק"ה) לס"ה (מ"ב סקל"ה בשם המ"א) דנוהגים‬ ‫מעשה כלל יש מתירים והמחמיר יחמיר לעצמו ונוהגים לכתוב‬ ‫לכתוב גם בזה בשינוי‪ ,‬דהיינו לכתוב השורה העליונה עקומה‪,‬‬ ‫שורה העליונה עקומה‪.‬‬ ‫אבל כתב דכאן לצרכי רבים אי"צ לשנות‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ש‪+‬אלה‬ ‫דאסורה‪ ,‬וכתב הט"ז משום דאין נאכלין חי אלא ע"י הדחק‪ ,‬והא‬ ‫דרואים שיש אנשים דמטבלים פתם בביצים חציים מבושלות‬ ‫בודאי שאין זה מראה שנאכל חי‪ ,‬דזה שמבושל חציו הרי הוא‬ ‫נתבשל כבר כמאכל בן דרוסאי דלחומרא אמרינן דהוי כשליש‬ ‫בישול‪ ,‬כשי' הרמב"ם דמה שיוצא יותר לחומרא או כשליש‬ ‫בישולו או כחצי בישולו‪.‬‬ ‫כח) קבוצה של כמה אנשים שנסעו יחד לנופש על‬ ‫ההרים ושכרו מקום לאש"ל וביום שבאו אחרי תפילת‬ ‫אמנם חשוב לדעת דמ"מ ספק בישול מותר כיון דהוי מדרבנן‬ ‫שחרית כשישבו לסעוד פת שחרית הכינו להם פת וביצים‬ ‫כמבואר בסי"א בשו"ע ורמ"א‪.‬‬ ‫מבושלות וירקות אמנם מכיון שזה היה היום הראשון‬ ‫וכדי שלא יחשב לבישול עכו"ם דעת השו"ע בס"ז דלא סגי‬ ‫שיער אחד מהם בדעתו שלא היה בכדי שיעשו שהביצים‬ ‫שידליק הישראל האש רק גם הנחת הקדירה על האש‪ ,‬וסגי בזה‬ ‫נתבשלו כשהיה המשגיח מדליק את האש לבשלו וחשב‬ ‫אפי' אם הגוי ג"כ סייע בבישול‪.‬‬ ‫דלכאורה בישלוהו הפועלים הגויים בעצמם‪ ,‬והיה דין‬ ‫‪+‬תשובה‪:‬‬ ‫אבל הרמ"א מקיל וס"ל דאפי' ישראל רק הדליק האש שרי‪,‬‬ ‫ודברים ביניהם אם בביצים יש בישול עכו"ם‪.‬‬ ‫ומאידך ס"ל גם לאידך גיסא אם הישראל גם כן סייע משהו‬ ‫בבישולו‪ ,‬מהני להצילו מלהיות בישול עכו"ם‪.‬‬ ‫ולהלכה הספרדים נוהגים כהשו"ע והאשכנזים מקילים כהרמ"א‪,‬‬ ‫ולכן כשספרדי מתאכסן אצל ישראל צריכים להודיעו אם היה‬ ‫כבישול בית יוסף‪.‬‬ ‫התשובה בביצים מבושלות יש בישול עכו"ם שהגם‬ ‫שישנם אנשים שאוכלים אותם חיות‪ ,‬מ"מ אין נאכלין אלא‬ ‫ועוד יש לציין דאם היה בישול עכו"ם צריך להכשיר הקדירה‪,‬‬ ‫ע"י הדחק‪.‬‬ ‫נימוק הדין‪:‬‬ ‫כמבואר בשו"ע סט"ז שמביא שם ב' דעות בזה‪ ,‬אבל למעשה‬ ‫מכריע להחמיר‪.‬‬ ‫וכתב דבכלי חרס דלא מהני הגעלה יגעילנו שלש פעמים‬ ‫במימות מחולפים‪.‬‬ ‫הנה הגדר של איסור בישול עכו"ם מבואר בשו"ע יו"ד סי'‬ ‫ומאידך בדעת הרמ"א יש מדייקים דס"ל דאי"צ הכשר כלל‬ ‫קי"ג ס"א דצריך ב' תנאים‪ ,‬א' שאינו נאכל כמות שהיא חי‪ ,‬ב'‬ ‫מהא דכתב כאן דבישול עכו"ם שבישל לצורך חולה בשבת‬ ‫דעולה על שולחן מלכים ללפת בו הפת‪ ,‬וביצים נכנסים בגדר‬ ‫מותר לאכלו במוצ"ש‪ ,‬משמע דק"ו דהקדירה מותרת‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬שהגם שיכולים לאכלו כמות שהיא חי‪ ,‬כתב בשו"ע סי"ד‬ ‫ש‪+‬אלה‪:‬‬ ‫ולא יכנסנו להבית שהוא רשות היחיד ונמצא שמכניסו או‬ ‫מכרמלית או מרה"ר לרה"י‪.‬‬ ‫אמנם באופן שחור המנעול הוי מעבר לעבר‪ ,‬דהיינו שגם‬ ‫מבפנים בהבית תוחבים המפתח לשם‪ ,‬אז י"א דהוי כחורי‬ ‫רה"י ואסור להכניס המפתח לשם‪.‬‬ ‫כט) נשאלתי ממשגיח כשרות הנוסע למרחקים לצורך‬ ‫ולכתחילה באופן זה ישתמש עם המפתח באופן שהמפתח‬ ‫השגחה ולפעמים נשאר במרחקים גם על שבת קודש‪,‬‬ ‫ישמש כקרס בין שני חלקי החגורה‪ ,‬ואז יתחוב המפתח לחור‬ ‫ושוכר דירה אצל גוי ושובת שם‪ ,‬ועכשיו בשאלתו דאין‬ ‫המנעול כשאינו מסיר המפתח מהחגורה‪.‬‬ ‫עירוב במקומו וברצונו לדעת אם דירתו ליד הרה"ר אם‬ ‫וי"א דגם כשאין לו חגורה אם אינו מסיר המפתח מידו לאף‬ ‫מותר לו לתת המפתח תחת השטיח ליד הדלת‪ ,‬וליטלנו‬ ‫‪+‬תשובה‪:‬‬ ‫רגע ג"כ שרי‪ ,‬והמיקל בכל ענין אין מזניחין אותו‪.‬‬ ‫משם ולפתוח כך‪.‬‬ ‫נימוק הדין‪:‬‬ ‫הנה מבואר בשו"ע סי' שמ"ו ס"א דמה"ת אין איסור להוציא רק‬ ‫מרה"ר לרה"י‪ ,‬ומדרבנן הוסיפו לאסור גם מכרמלית לשניהם‪,‬‬ ‫השבתי דאם חור המנעול אינו מעבר לעבר אין שום חשש‬ ‫וממקום פטור מותר לשניהם‪.‬‬ ‫בזה‪ ,‬אבל צריך ליזהר שאחר שפתח המנעול יוציא המפתח‬ ‫ג‬ ‫ומאידך השו"ת מגדנות אליהו (ח"ג סי' פ"א) כתב דאדרבא כיון‬ ‫ועכשיו יש לחשוב מה נחשב המקום שליד הדלת של הבית‪,‬‬ ‫שאינו עשוי רק להמפתח ולא לשום השתמשות אחר לכן כיון‬ ‫ובפשטות או הוי רה"ר או כרמלית לדעת הפוסקים שבזמנינו‬ ‫שאין לו דע"ד טפחים לכו"ע הוי מקום פטור‪ ,‬וכתב שהסכימו‬ ‫אין רה"ר‪.‬‬ ‫עמו האגר"מ‪ ,‬והדברי יציב‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫וא"כ אין דרך שיהא מותר להכניס המפתח לתוך הבית‪ ,‬רק‬ ‫ובאמת גם בבצל החכמה כתב דאפי' לשיטתו אם אינו מכניס‬ ‫שיקחנו מתחת השטיח שע"ג הקרקע ליד הדלת ולא יטלטלנו‬ ‫המפתח לתוך הבית יש מקום לסמוך על הפוסקים דס"ל‬ ‫רק בתוך אותן ד"א‪ ,‬ואז יתחוב אותו לתוך החור‪ ,‬וכשנפתח‬ ‫דליכא איסור‪.‬‬ ‫המנעול יסירנו‪ ,‬ואז אינו מכניס כלל מכרמלית לרה"י‪.‬‬ ‫והא דכתבנו להשתמש עם חגורה הוא מהחזו"א‪.‬‬ ‫אמנם באופן שהחור הוא מעבר לעבר נחלקו הפוסקים אם דינו‬ ‫והא דמבואר דהמיקל באחיזה בידו כן מבואר בשו"ת שאילת‬ ‫כחורי רה"י אפילו שאין לו מקום ד' על ד'‪ ,‬מכיון שכל תשמישו‬ ‫שאול ח"א סי' ס"ב דלא הוי הנחה גמורה כל זמן שעדיין‬ ‫הוא להמפתח ובשבילו סגי אפי' בחור כל שהוא‪ ,‬וכ"ה בשו"ת‬ ‫בידו‪.‬‬ ‫בצל החכמה ח"ג סי' צ"ו‪.‬‬ ‫נימוק הדין‪:‬‬ ‫מבואר בשו"ע יו"ד סי' קט"ז ס"ה דצריך ליזהר שלא ליתן‬ ‫תבשיל או משקה תחת המטה משום שרוח רעה שורה עליהם‪.‬‬ ‫והש"ך סק"ד בשם הב"י ציין דאפי' אם מכוסה בכלי ברזל שורה‬ ‫ש‪+‬אלה‪:‬‬ ‫רוח רעה עליהן‪ .‬ומקורו מהגמ' פסחים קיב‪.‬‬ ‫ל) חולה ל"ע שהתרופות שלו נפלו תחת מטתו ואין יכול‬ ‫וי"א דכל הענין של רוח רעה הוא דוקא בעת שישנים עליה (שולחן‬ ‫להשיג אחרים‪ ,‬האם יכול לקחתן או שצריך לחוש משום‬ ‫גבוה סקט"ז‪ ,‬שו"ת חשב האפוד ח"ג סי' יב)‪ ,‬ומאידך יש מחמירים עפ"י‬ ‫רוח רעה‪.‬‬ ‫הזוהר דגם שלא בשעת השינה שורה רוח רעה תחתיו (דרכ"ת‬ ‫‪+‬תשובה‪:‬‬ ‫סקל"ח בשם אור יצחק סי' י"ד‪ ,‬וע"ע בספר שמירת הגוף והנפש עמוד נט)‪.‬‬ ‫אמנם בתרופות כתב בקובץ מבית לוי‬ ‫(עניני יו"ד עמוד צד‪,‬‬ ‫והגרשז"א הליכות שלמה תפילה פי"ג סי"ז) דאין שורה רוח רעה עליהם‬ ‫(וכ"ה בצי"א חי"ז‪ ,‬ל"ה)‪.‬‬ ‫ובפ"ת שם סק"ד מביא משו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' קה) שכל‬ ‫הענין הוא שלכתחילה לא יתן אוכלים תחת המטה אבל בדיעבד‬ ‫אם לא ישנו עליה באותו עת יש להקל בכל אופן‪ ,‬ואפי' אם‬ ‫כלל אין איסור בזה‪.‬‬ ‫ישנו עליה אז מבואר בפוסקים דבתרופות אין צריך לחוש‬ ‫לרוח רעה‪.‬‬ ‫אבל כמה פוסקים כותבים לאיסור (דרכ"ת סקל"ה בשם שערי רחמים‪,‬‬ ‫ובשו"ת דברי יציב יו"ד סי' ל"א אות ז'‪ ,‬וכ"ה בקרן לדוד ח"א ס"א‪ ,‬ועוד)‪,‬‬ ‫ויש אומרים שבדיעבד בכ"ע מותר‪.‬‬ ‫והעצה לטבול במקוה כן מקובל אצל הרבנים החסידיים משו"ת‬ ‫ואם ברצונו להחמיר יכול להניחו בכלי סגור ולטבול אותו‬ ‫הד"ר סי' כ"ט אות שכ"ב מהגר"ש מקאמינקא‪.‬‬ ‫במקוה‪ ,‬וי"א דדי שירחוץ אותו ג"פ בסירוגין כמו בנטילת‬ ‫וביב"א ח"א יו"ד סי' ט' כותב להקל בהפסד מרובה‪ ,‬ונכון‬ ‫ידים כשעומד ממטתו‪.‬‬ ‫שירחוץ אותו ג"פ כבנט"י‪ ,‬וכדוגמת מש"כ המ"ב סי' ד' סקי"ד‬ ‫אבל חלילה להחמיר במקום שאין ביכלתו לעשות כן שלא‬ ‫מהארצות החיים לענין אם נגעו במאכל לפני נט"י שחרית‪.‬‬ ‫ליטול התרופות שלו‪.‬‬ ‫מי שברצונו לקחת חלק בהדפסת ובהפצת הגליון לרגל יארצייט או לרגל שמחה יפנה למערכת‬ ‫‪845-210-6668‬‬ ‫הרוצה לקבל הגליון מדי שבוע באימעיל‪ ,‬נא לשלוח אימעיל אל‪gilyoinlibunhalacha@gmail.com :‬‬ ‫ד‬