ליבון הלכה · Libun Halacha — חיי שרה (2026-11-02)

בעזהשי"ת
פניני הלכה שנתלבנו בקו הוראה דבית יחיאל
טעלפון | 1-630-996-2499 :דוא"ל | gilyoinlibunhalacha@gmail.com :ק"פל ז"פשת הרש ייח ' -ו ןוילג
ש+אלה:
אין מברכים שוב הברכות ,רק מכוונים דהברכה דשל רש"י יהא
קאי גם אדר"ת ,כמבואר להדיא בשו"ע סי' ל"ד ס"ב ובאשל
אברהם מבוטשאטש ,ומשמרת שלום סי' ו' אות ה' כתבו שיכוון
שהברכה יהא קאי גם על ר"ת לצאת את דעת המצת שמורים
שהובא כאן אות א' בשע"ת.
כו) מי שעדיין לא הניח תפילין דר"ת ובטעות החליף והניח
ולפי"ז יש מקום לומר דאין כאן היסח הדעת ממצות תפילין
תפילין דרש"י ואחרי שכבר מונחים עליו הרגיש בטעותו
שיצטרך משום זה לברך שנית על של רש"י.
האם יש לו לברך ברכות התפילין או לא.
+תשובה:
אבל למעשה להלכה נוקטים דהאמת הוא בתפילין דרש"י רק
משום ספק מניחים של הר"ת ,וכמבואר במ"ב סי' לד סק"כ.
וא"כ לפי"ז מיד בחליצתו את התפילין דרש"י אחר התפילה
הסיח דעתו מהמצוה האמיתי של תפילין.
ויתירה מזו דיש מקום לומר דהוי כאן היפוך כוונה דמכיון
דרצה עכשיו ללבוש הר"ת הרי עפ"י דינא דשו"ע הוא כאילו למעשה נראה להכריע דימשמש בהם דהיינו שיזיזם או
חשב שדוקא לא יניח עכשיו התפילין שהם התפילין האמיתיים ירימם קצת ממקומם ,ואז יברך את שני הברכות.
שעפ"י הלכה ,ועד כדי כך שהחת"ס סבר שאסור לקרות קרי"ש ויש מקום לומר שיברך רק להניח תפילין ויכוון שיסוב
עם תפילין דר"ת דלהלכה נקטינן דאינם תפילין ,וא"כ הוי הברכה גם על של יד וגם על של ראש.
נימוק הדין:
כמעיד עדות שקר ,כן מביא הליקוטי חבר בן חיים בהנהגת רבו
החת"ס ,ויש מפקפקים ע"ז.
ושוב מצאתי את שאהבה נפשי שהגרש"ק בשו"ת האלף לך
שלמה סי' י' ,וספר דרך החיים נקט כן דמי שבירך על ר"ת הנה בהסתכלות הפשוטה היינו חושבים דאיזה שאלה יש כאן,
בחשבו שהוא רש"י לא יצא ,משום דהוי כנמלך שנתכוון לברך הרי כבר הניח תפילין דרש"י ומה בזה שטעה והניח שנית,
על דבר שאין מברכין עליו. לכאורה נאמר לו שיחליצם ויניח תפילין דר"ת וזהו זה.
וכ"ה בנדו"ד שברכתו הראשונה של רש"י עלה רק על הספק אמנם האמת יורה דרכו שיש כאן כמה דברים להתבונן בהם,
דר"ת לא על ודאי דרש"י ,וברכתי ברוך שהנחני בדרך אמת. א' הרי למעשה כל פעם שמניח תפילין ביום מקיים עוד מצוה,
ולפי"ז ברגע שהרגיש בטעותו יש לו להדר שלכה"פ בדיעבד וברגע שהסיח דעת מהנחתו הראשונה צריך לברך שנית שהרי
יחשוב עכשיו שרוצה לצאת את מצות התפילין ,מכיון שבאמת אם סתם ככה היה מניח תפילין דרש"י שנית אין כאן ספק כלל
בכל רגע מקיים מצוה ,רק בזמנינו מכיון שא"א ליזהר בקדושתן דמברך שנית ,כמבואר להדיא בשו"ע סי' כ"ה סי"ב אם מניח
כל היום לא נוהגים להשאירם בכל היום ,אבל בהא שכבר הניחם תפילין כמה פעמים ביום צריך לברך עליהם בכל פעם ,דברגע
למה לא יקיים מצוה שנית ,ומכיון שמצוה הוא עושה הרי שוב שהסיח דעתו מהתפילין צריך לברך שנית.
פשוט שיברך. ב' מאידך היה מקום לחשוב דרוב העולם שמניחין תפילין דר"ת
א
וראיתי עוד עצה דאםיצא מאותו בית שלא היה בדעתו להניח ואין להשיב על דברינו הרי להיפוך כשהוצרך להניח של רש"י
שם תפילין אז ג"כ הוי כשינוי מקום המחייב לברך שנית. ועלה בידו של ר"ת לא אמרינן דצריך לברך שנית ,כמבואר
ובשולי דברינו ברצוני לומר עוד דגם הנוהגים מנהג זידיטשוב בשו"ת דברי חיים סי' פ"ב ,דשאני התם דאין כאן היפוך כוונה
כן לברך על הר"ת וכמבואר בשע"ת סק"א בשם המצת דבשעת ברכתו כיוון שיניח גם של הר"ת ורצה שברכתו יעלה
שימורים ,ג"כ יצטרך לברך שנית על של רש"י דאדרבא לשי' גם עליה.
בודאי שרש"י ור"ת הם שני מצוות נפרדות. אמנם מכיון דיש כאן צד רחוק של ברכה שאינה צריכה לכן
ומאידך גיסא גם לשי' החת"ס דס"ל דאפי' אסור לקרות קר"ש אולי יש להעדיף שעכשיו בהנחה השנית יעשה כשי' השו"ע
בר"ת פשיטא דצריך שנית על השל רש"י ,דלשי' בודאי דהוי שמברך רק ברכה אחת על של יד ושל ראש כל זמן שלא הפסיק
היסח הדעת ,וכמבואר בשו"ע סי' ל"ד ס"ב דצריך לכוון ביניהם כמבואר בשו"ע סי' כ"ה ס"ה.
שהתפילין השני הם רצועות דעלמא ,דאל"כ עובר על בל ושוב הראני ה' את חמלתו עלי שכיוונתי בהכרעה זו כדעת
תוסיף ,וכמבואר במ"ב סק"ז ובביה"ל ד"ה ויכוין. השו"ת אבני צדק (ח"א סי' ב') ועו"פ.
ש+אלה
והגם שכאן מבואר דלקולא נחשב ,מ"מ הרי בנדו"ד יש כאן
עוד ענין של מצוה עוברת דמה שיכתוב למחר אין זה יכול
להשלים למה שחסר היום וכדוגמת מש"כ השו"ע בס"ט דאם
שמע דבר חידוש של תורה מותר לכותבו משום שמא ישכחנו,
ועוד טעם כתב המ"ב (סקמ"ז) דהרי יש חיוב לחדש בתורה
בכל יום ,ואם יצטרך ללמוד שנית ולהזכר אחר המועד ,הרי כז) נשאלתי מ'אשה יראת ה' היא תתהלל' שהיא בתוך
באותו זמן היה יכול לחדש חידוש חדש ,ואין לך דבר האבוד קבוצה של כמה נשים שקיבלו עליהן שבכל יום תכתבו
יותר מזה. על דף איזה מקרה שאירע להן באותו יום וראו בו השגחה
פרטית ,ושאלה האם מותרת להן לכתוב בשביל זה
+תשובה:
ומ"מ כתב המ"ב דיכתוב בכתב שלנו או בכתב מרובע ויכתוב
בחול המועד.
האותיות משוברות קצת.
וכתב דהב"ח כתב חיבוריו בחוה"מ ,וכתב השעה"צ סקנ"ב דכן
כתב גם בחידושי הריטב"א הלכה למעשה.
אמנם כדאי לציין שכמה מגדולי ישראל מנעו עצמם מלכתוב
אף חידושי תורה שלהם. השבתי להתיר להן דנחשב לצורך מצוה עוברת ,ולצורך
וכדאי לרשום עוד ענין בזה דהרי בראשונים נחלקו אם אומרים המועד ולצורך מצוה דרבים ,ודבר האבוד.
שחידושי תורה הוי דבר האבד ,די"ל דכשילמוד אחרי החג יזכר ואם בדוקא ברצונה להחמיר יכולה לכתוב באופן שתעשה
בהחידוש שלו ,וי"א שז"א דלפעמים יש איזה הברקה של חידוש גם שינוי בכתיבה ,או על הדף באלכסון.
נימוק הדין:
ובלאו דוקא שיזכר ע"י שילמוד הענין שנית ,לכן נקטו דכן הוי
דבר האבד ,ולפי"ז י"ל דכ"ה בענין החידושים של חזרת האמונה
בו יתברך.
וחשוב לציין לידיעה מעניינת מה שמבואר בשו"ע ס"ז דמה מבואר בשו"ע סי' תקמ"ה ס"א דאסור לכתוב בחול המועד
שמותר לכתוב שרי גם בלי שינוי ומה שאסור מותר גם אם אינו לצורך המועד ואפילו לצרכי רבים ויש מתירים ,וכתב
עם שינוי. המ"ב סק"ד דהמתירים ס"ל דמכיון דכשאדם כותב שאר דברים
וכתב המ"ב סקמ"ג דכוונת השו"ע כשאוחז העט בשינוי ,אבל חוץ מספר תורה תפילין ומזוזות אינו מקפיד לכתוב כתיקונו
אם כותב אותיות משוברות מותר. לא חשיב מעשה אומן.
ובשעה"צ סקמ"ט כתב די"ל לאידך גיסא דלכתוב ע"י אחיזה ולמעשה כתב הרמ"א דבכתב משיט"א שרי כיון שאינו מעשה
בשינוי הוי גריעותא דעיקר איסור עשיית מלאכה בחוה"מ אומן ,ופירוש כתב משיט"א כתב השעה"צ (סק"ח) דהוא אותיות
משום טירחא הוא וכשכותב באחיזה משונה הוי יותר טירחא. דקות ככתב רש"י או כמו שלנו.
ומ"מ כתב המ"ב לציין לסקל"ה למעשה דבכתב שלנו שאינו אמנם ציין המ"ב (סק"ה) לס"ה (מ"ב סקל"ה בשם המ"א) דנוהגים
מעשה כלל יש מתירים והמחמיר יחמיר לעצמו ונוהגים לכתוב לכתוב גם בזה בשינוי ,דהיינו לכתוב השורה העליונה עקומה,
שורה העליונה עקומה. אבל כתב דכאן לצרכי רבים אי"צ לשנות.
ב
ש+אלה
דאסורה ,וכתב הט"ז משום דאין נאכלין חי אלא ע"י הדחק ,והא
דרואים שיש אנשים דמטבלים פתם בביצים חציים מבושלות
בודאי שאין זה מראה שנאכל חי ,דזה שמבושל חציו הרי הוא
נתבשל כבר כמאכל בן דרוסאי דלחומרא אמרינן דהוי כשליש
בישול ,כשי' הרמב"ם דמה שיוצא יותר לחומרא או כשליש
בישולו או כחצי בישולו. כח) קבוצה של כמה אנשים שנסעו יחד לנופש על
ההרים ושכרו מקום לאש"ל וביום שבאו אחרי תפילת
אמנם חשוב לדעת דמ"מ ספק בישול מותר כיון דהוי מדרבנן
שחרית כשישבו לסעוד פת שחרית הכינו להם פת וביצים
כמבואר בסי"א בשו"ע ורמ"א.
מבושלות וירקות אמנם מכיון שזה היה היום הראשון
וכדי שלא יחשב לבישול עכו"ם דעת השו"ע בס"ז דלא סגי שיער אחד מהם בדעתו שלא היה בכדי שיעשו שהביצים
שידליק הישראל האש רק גם הנחת הקדירה על האש ,וסגי בזה נתבשלו כשהיה המשגיח מדליק את האש לבשלו וחשב
אפי' אם הגוי ג"כ סייע בבישול. דלכאורה בישלוהו הפועלים הגויים בעצמם ,והיה דין
+תשובה:
אבל הרמ"א מקיל וס"ל דאפי' ישראל רק הדליק האש שרי, ודברים ביניהם אם בביצים יש בישול עכו"ם.
ומאידך ס"ל גם לאידך גיסא אם הישראל גם כן סייע משהו
בבישולו ,מהני להצילו מלהיות בישול עכו"ם.
ולהלכה הספרדים נוהגים כהשו"ע והאשכנזים מקילים כהרמ"א,
ולכן כשספרדי מתאכסן אצל ישראל צריכים להודיעו אם היה
כבישול בית יוסף. התשובה בביצים מבושלות יש בישול עכו"ם שהגם
שישנם אנשים שאוכלים אותם חיות ,מ"מ אין נאכלין אלא
ועוד יש לציין דאם היה בישול עכו"ם צריך להכשיר הקדירה,
ע"י הדחק.
נימוק הדין:
כמבואר בשו"ע סט"ז שמביא שם ב' דעות בזה ,אבל למעשה
מכריע להחמיר.
וכתב דבכלי חרס דלא מהני הגעלה יגעילנו שלש פעמים
במימות מחולפים. הנה הגדר של איסור בישול עכו"ם מבואר בשו"ע יו"ד סי'
ומאידך בדעת הרמ"א יש מדייקים דס"ל דאי"צ הכשר כלל קי"ג ס"א דצריך ב' תנאים ,א' שאינו נאכל כמות שהיא חי ,ב'
מהא דכתב כאן דבישול עכו"ם שבישל לצורך חולה בשבת דעולה על שולחן מלכים ללפת בו הפת ,וביצים נכנסים בגדר
מותר לאכלו במוצ"ש ,משמע דק"ו דהקדירה מותרת. זה ,שהגם שיכולים לאכלו כמות שהיא חי ,כתב בשו"ע סי"ד
ש+אלה:
ולא יכנסנו להבית שהוא רשות היחיד ונמצא שמכניסו או
מכרמלית או מרה"ר לרה"י.
אמנם באופן שחור המנעול הוי מעבר לעבר ,דהיינו שגם
מבפנים בהבית תוחבים המפתח לשם ,אז י"א דהוי כחורי
רה"י ואסור להכניס המפתח לשם.
כט) נשאלתי ממשגיח כשרות הנוסע למרחקים לצורך
ולכתחילה באופן זה ישתמש עם המפתח באופן שהמפתח השגחה ולפעמים נשאר במרחקים גם על שבת קודש,
ישמש כקרס בין שני חלקי החגורה ,ואז יתחוב המפתח לחור ושוכר דירה אצל גוי ושובת שם ,ועכשיו בשאלתו דאין
המנעול כשאינו מסיר המפתח מהחגורה. עירוב במקומו וברצונו לדעת אם דירתו ליד הרה"ר אם
וי"א דגם כשאין לו חגורה אם אינו מסיר המפתח מידו לאף מותר לו לתת המפתח תחת השטיח ליד הדלת ,וליטלנו
+תשובה:
רגע ג"כ שרי ,והמיקל בכל ענין אין מזניחין אותו. משם ולפתוח כך.
נימוק הדין:
הנה מבואר בשו"ע סי' שמ"ו ס"א דמה"ת אין איסור להוציא רק
מרה"ר לרה"י ,ומדרבנן הוסיפו לאסור גם מכרמלית לשניהם, השבתי דאם חור המנעול אינו מעבר לעבר אין שום חשש
וממקום פטור מותר לשניהם. בזה ,אבל צריך ליזהר שאחר שפתח המנעול יוציא המפתח
ג
ומאידך השו"ת מגדנות אליהו (ח"ג סי' פ"א) כתב דאדרבא כיון ועכשיו יש לחשוב מה נחשב המקום שליד הדלת של הבית,
שאינו עשוי רק להמפתח ולא לשום השתמשות אחר לכן כיון ובפשטות או הוי רה"ר או כרמלית לדעת הפוסקים שבזמנינו
שאין לו דע"ד טפחים לכו"ע הוי מקום פטור ,וכתב שהסכימו אין רה"ר.
עמו האגר"מ ,והדברי יציב ,ועוד. וא"כ אין דרך שיהא מותר להכניס המפתח לתוך הבית ,רק
ובאמת גם בבצל החכמה כתב דאפי' לשיטתו אם אינו מכניס שיקחנו מתחת השטיח שע"ג הקרקע ליד הדלת ולא יטלטלנו
המפתח לתוך הבית יש מקום לסמוך על הפוסקים דס"ל רק בתוך אותן ד"א ,ואז יתחוב אותו לתוך החור ,וכשנפתח
דליכא איסור. המנעול יסירנו ,ואז אינו מכניס כלל מכרמלית לרה"י.
והא דכתבנו להשתמש עם חגורה הוא מהחזו"א. אמנם באופן שהחור הוא מעבר לעבר נחלקו הפוסקים אם דינו
והא דמבואר דהמיקל באחיזה בידו כן מבואר בשו"ת שאילת כחורי רה"י אפילו שאין לו מקום ד' על ד' ,מכיון שכל תשמישו
שאול ח"א סי' ס"ב דלא הוי הנחה גמורה כל זמן שעדיין הוא להמפתח ובשבילו סגי אפי' בחור כל שהוא ,וכ"ה בשו"ת
בידו. בצל החכמה ח"ג סי' צ"ו.
נימוק הדין:
מבואר בשו"ע יו"ד סי' קט"ז ס"ה דצריך ליזהר שלא ליתן
תבשיל או משקה תחת המטה משום שרוח רעה שורה עליהם.
והש"ך סק"ד בשם הב"י ציין דאפי' אם מכוסה בכלי ברזל שורה
ש+אלה:
רוח רעה עליהן .ומקורו מהגמ' פסחים קיב.
ל) חולה ל"ע שהתרופות שלו נפלו תחת מטתו ואין יכול
וי"א דכל הענין של רוח רעה הוא דוקא בעת שישנים עליה (שולחן
להשיג אחרים ,האם יכול לקחתן או שצריך לחוש משום
גבוה סקט"ז ,שו"ת חשב האפוד ח"ג סי' יב) ,ומאידך יש מחמירים עפ"י
רוח רעה.
הזוהר דגם שלא בשעת השינה שורה רוח רעה תחתיו (דרכ"ת
+תשובה:
סקל"ח בשם אור יצחק סי' י"ד ,וע"ע בספר שמירת הגוף והנפש עמוד נט).
אמנם בתרופות כתב בקובץ מבית לוי
(עניני יו"ד עמוד צד,
והגרשז"א הליכות שלמה תפילה פי"ג סי"ז) דאין שורה רוח רעה עליהם
(וכ"ה בצי"א חי"ז ,ל"ה).
ובפ"ת שם סק"ד מביא משו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' קה) שכל
הענין הוא שלכתחילה לא יתן אוכלים תחת המטה אבל בדיעבד אם לא ישנו עליה באותו עת יש להקל בכל אופן ,ואפי' אם
כלל אין איסור בזה. ישנו עליה אז מבואר בפוסקים דבתרופות אין צריך לחוש
לרוח רעה.
אבל כמה פוסקים כותבים לאיסור (דרכ"ת סקל"ה בשם שערי רחמים,
ובשו"ת דברי יציב יו"ד סי' ל"א אות ז' ,וכ"ה בקרן לדוד ח"א ס"א ,ועוד), ויש אומרים שבדיעבד בכ"ע מותר.
והעצה לטבול במקוה כן מקובל אצל הרבנים החסידיים משו"ת ואם ברצונו להחמיר יכול להניחו בכלי סגור ולטבול אותו
הד"ר סי' כ"ט אות שכ"ב מהגר"ש מקאמינקא. במקוה ,וי"א דדי שירחוץ אותו ג"פ בסירוגין כמו בנטילת
וביב"א ח"א יו"ד סי' ט' כותב להקל בהפסד מרובה ,ונכון ידים כשעומד ממטתו.
שירחוץ אותו ג"פ כבנט"י ,וכדוגמת מש"כ המ"ב סי' ד' סקי"ד אבל חלילה להחמיר במקום שאין ביכלתו לעשות כן שלא
מהארצות החיים לענין אם נגעו במאכל לפני נט"י שחרית. ליטול התרופות שלו.
מי שברצונו לקחת חלק בהדפסת ובהפצת הגליון לרגל יארצייט או לרגל שמחה יפנה למערכת
845-210-6668
הרוצה לקבל הגליון מדי שבוע באימעיל ,נא לשלוח אימעיל אלgilyoinlibunhalacha@gmail.com :
ד
