gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נועם האור · No'am Ha'or — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: נועם האור · No'am Ha'or

שבוע: לך לך (2026-10-19)

נועם האור · No'am Ha'or — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫“נועם האור” גליון טז‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫א‬ ‫“נועם האור” גליון טז‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫שיעור אור החיים הקדוש לך לך תשפ”ז‬ ‫״וַאֲ נִ י קִ רֲ בַ ת אֱ ל ִהים לִ י טֹוב״ ‪ -‬השמחה והמתיקות שבקרבת ה׳‬ ‫״לכלום בערך שמחתו״‬ ‫על מה בנה אברהם אבינו את המזבח?‬ ‫וזה לשון האור החיים הקדוש (בראשית יב‪ ,‬ז)‪:‬‬ ‫נתאר לעצמנו יהודי המצפה שנים רבות להיפקד בזרע‬ ‫של קיימא‪.‬‬ ‫הֹודיעַ‬ ‫ַוי ֵָּרא ה׳ אֶ ל וְ גֹו׳ וַיִ בֶ ן שָ ם וְ גֹו׳‪ַ .‬כ ָונַת הַ כָתוב לְ ִ‬ ‫וב ְשרֹו‬ ‫הַ פְ ָלגַת ִחבַ ת אַ ְב ָרהָ ם ְבקֹונֹו‪ ,‬כִ י ה׳ נִ גְ לָה אֵּ לָיו ִ‬ ‫כמה תפילות התפלל‪ ,‬כמה דמעות שפך‪ ,‬וכמה פעמים‬ ‫ׂשֹורת ב׳‬ ‫ובנְ ִתינַת הָ אָ ֶרץ וְ הוא ל ֹּא הֶ ְח ִשיב ְב ַ‬ ‫ְבז ֶַרע ִ‬ ‫התעוררה בלבו תקווה חדשה‪.‬‬ ‫עֵּרְך ִׂש ְמחָ תֹו ְבגִ ּלוי ְשכִ ינָתֹו‬ ‫מַ עֲלֹות טֹובֹות לִ כְ לום ְב ֶ‬ ‫הוא ממשיך בחייו‪ ,‬אך הבקשה הזאת מלווה אותו תמיד‪.‬‬ ‫יִ ְתבָ ַרְך אֵּ לָיו‪ ,‬לְ קַ יֵּם מַ ה שֶ נֶאֱ מַ ר (תהלים‪ ,‬טז) ׂשֹּבַ ע‬ ‫כשהוא רואה אב ובנו הולכים יחד‪ ,‬כשהוא משתתף‬ ‫אֹומרֹו וַיִ בֶ ן ִמזְבֵּ חַ לַה׳ הַ נִ ְראֶ ה‬ ‫ְׂשמָ חֹות אֶ ת פָ נֶיָך‪ ,‬וְ הוא ְ‬ ‫בשמחה‪ ,‬כשהוא יושב ליד שולחן השבת ‪ -‬לבו מבקש‬ ‫פֵּרש ִסבַ ת ִׂש ְמחָ תֹו אֲשֶ ר עָ לֶיהָ בָ נָה ִמזְבֵּ חַ‬ ‫אֵּ לָיו‪ ,‬כָאן ֵּ‬ ‫בשקט‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬מתי אזכה גם אני?‬ ‫הוא לְ צַ ד הֵּ ָראֹותֹו יִ ְתבָ ַרְך אֵּ לָיו וְ הָ בֵּ ן‪ .‬וְ זֶה אֹות לְ בָ נָיו‬ ‫והנה הוא מקבל הבטחה ברורה מפי הקב״ה בעצמו‪:‬‬ ‫כַמָ ה מֵּ הֶ ם אֲשֶ ר ִה ְר ִחיקו חֵּ שֶ ק הַ ז ֶַרע ְבעֵּ ֶרְך חֵּ שֶ ק‬ ‫יהיו לך בנים!‬ ‫תֹורה וְ הַ ִמ ְצֹות‪ ,‬וְ צֵּ א ולְ מַ ד ִמבֶ ן עַ זַאי (יבמות דף סג‪):‬‬ ‫הַ ָ‬ ‫תֹורה‪:‬‬ ‫ְבטַ ֲענָתֹו ומָ ה אֶ עֱׂשֶ ה וְ נַפְ ִשי חָ ְשקָ ה בַ ָ‬ ‫מי יוכל לתאר את שמחתו?‬ ‫שנים של ציפייה ותפילה‪ ,‬והנה באה הבשורה‪ .‬כמה‬ ‫נתבונן במילים‪:‬‬ ‫דמעות של הודאה יישפכו באותה שעה‪ .‬כמה פעמים‬ ‫״כונת הכתוב להודיע הפלגת חיבת אברהם בקונו״‪.‬‬ ‫יחזור בלבו על המילים‪ ,‬וישמח בהן מחדש‪.‬‬ ‫התורה מגלה לנו כאן עד היכן הגיעה אהבתו של‬ ‫ועתה נתבונן בבשורה שקיבל אברהם אבינו בפרשתנו‪.‬‬ ‫אברהם אבינו לבוראו‪.‬‬ ‫הקב״ה נגלה אליו ואומר‪:‬‬ ‫הקב״ה נגלה אליו ומבשרו בזרע ובנתינת הארץ‪ .‬אך‬ ‫״לְ ז ְַרעֲָך אֶ תֵּ ן אֶ ת הָ אָ ֶרץ הַ ז ֹּאת״‪.‬‬ ‫אברהם‪:‬‬ ‫יהיו לך בנים‪ ,‬ובניך יזכו בארץ הקודש‪.‬‬ ‫״לא החשיב בשורת ב׳ מעלות טובות לכלום בערך‬ ‫בשורת הבנים והבטחת הארץ ‪ -‬שתי בשורות עצומות‬ ‫שמחתו בגילוי שכינתו יתברך אליו״‪.‬‬ ‫בשעה אחת‪.‬‬ ‫שתי הבשורות הגדולות לא נחשבו בעיניו לכלום‬ ‫ומה עושה אברהם אבינו?‬ ‫לעומת השמחה שמילאה את לבו בגילוי השכינה‪.‬‬ ‫״וַיִ בֶ ן שָ ם ִמזְבֵּ חַ לַה׳ הַ נִ ְראֶ ה אֵּ לָיו״‪.‬‬ ‫ראוי להתעכב על הלשון הזאת‪.‬‬ ‫לכאורה הדברים מובנים‪ .‬לאחר בשורה כזאת‪ ,‬ודאי יש‬ ‫על מה להודות!‬ ‫״לכלום ‪ -‬בערך שמחתו״‪.‬‬ ‫אולם האור החיים הקדוש מגלה לנו שבאותה שעה‬ ‫הבשורות עצמן יקרות עד מאוד‪ .‬אלא ששמחתו בגילוי‬ ‫הייתה בלבו של אברהם שמחה גדולה אף יותר משמחת‬ ‫השכינה הייתה גדולה כל כך‪ ,‬עד שלעומתה אפילו‬ ‫הבשורות שקיבל‪.‬‬ ‫הבשורות הללו לא נחשבו בעיניו‪.‬‬ ‫וזאת למד מן המילים‪ :‬״לַה׳ הַ נִ ְראֶ ה אֵּ לָיו״‪.‬‬ ‫ב‬ ‫“נועם האור” גליון טז‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫אהבה מופלגת כל כך‪ ,‬עד שכל אהבה אחרת אינה‬ ‫כמה גדולה הייתה שמחתו?‬ ‫נחשבת לעומתה‪.‬‬ ‫כדי להבין מעט את הדברים‪ ,‬עלינו לזכור מה הייתה‬ ‫והאור החיים הקדוש מביא על כך את הפסוק‪:‬‬ ‫משמעותה של בשורת הבנים לאברהם אבינו‪.‬‬ ‫״ׂשֹּבַ ע ְׂשמָ חֹות אֶ ת פָ נֶיָך״‪.‬‬ ‫הלא לבנים הוא מצפה‪ .‬על ידם תימשך עבודתו בעולם‪,‬‬ ‫ועל ידם תעבור האמונה בה׳ לדורות הבאים‪.‬‬ ‫שובע של שמחה‪ .‬הנפש מלאה בטוב‪ ,‬ושאר השמחות‬ ‫אינן יכולות להוסיף לה באותה שעה דבר שישווה אליו‪.‬‬ ‫ובשורת הארץ ‪ -‬הרי זו הארץ שהקב״ה מייעד לזרעו‪,‬‬ ‫ארץ הקודש‪.‬‬ ‫״איני רוצה אלא אותך בלבד״‬ ‫אין אלו בשורות קטנות‪ .‬כל אחת מהן ראויה למלא את‬ ‫געגועים כאלה אנו מוצאים אצל הצדיקים הקדושים‪.‬‬ ‫הלב בשמחה עצומה‪.‬‬ ‫בספר ״היום יום״ (י״ח כסלו)‪ ,‬מובאים דברי הצמח צדק‬ ‫ודווקא משום כך‪ ,‬דברי האור החיים הקדוש מפליאים‬ ‫על הפסוק‪:‬‬ ‫כל כך‪.‬‬ ‫״מי לִ י בַ שָ מָ יִ ם וְ עִ ְמָך ל ֹּא חָ פַ ְצ ִתי בָ אָ ֶרץ״‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫״לכלום בערך שמחתו״‪.‬‬ ‫וכך הוא מבאר‪:‬‬ ‫מה הייתה אפוא השמחה הגדולה מהן?‬ ‫״שלא לחפוץ שום דבר זולתו יתברך‪ ,‬ולא אפילו‬ ‫הקב״ה נגלה אליו!‬ ‫שמים וארץ שהם גן עדן עליון ותחתון‪ ...‬אלא תהיה‬ ‫האהבה רק לו יתברך לבד‪ ,‬דהיינו למהותו ועצמותו‬ ‫הקרבה הזאת הייתה יקרה לאברהם אבינו כל כך‪ ,‬עד‬ ‫יתברך ממש״‪.‬‬ ‫שהיא מילאה את לבו יותר מכל הבשורות שקיבל‬ ‫באותה שעה‪.‬‬ ‫לאחר מכן הוא מביא את דברי זקנו‪ ,‬בעל התניא‬ ‫הקדוש‪:‬‬ ‫על כך הוא בונה מזבח‪ :‬״לה׳ הנראה אליו״‪.‬‬ ‫״וכך היה נשמע הלשון ממו״ר נ״ע בדביקותו‪,‬‬ ‫כפי שמבאר האור החיים הקדוש‪:‬‬ ‫שהיה אומר בזה הלשון‪:‬‬ ‫״כאן פירש סיבת שמחתו אשר עליה בנה מזבח הוא‬ ‫איך וויל זע גאר ניסט‪ ,‬איך וויל ניט דיין גן עדן איך‬ ‫לצד הראותו יתברך אליו״‪.‬‬ ‫וויל ניט דיין עולם הבא כו׳ איך וויל מער ניט אז‬ ‫התורה מפרשת את סיבת שמחתו‪ .‬עצם ההתגלות היא‬ ‫דיך אליין״‪.‬‬ ‫הטובה שעליה הוא מודה‪.‬‬ ‫כלומר‪ :‬איני רוצה מאומה‪ .‬איני רוצה את גן העדן שלך‪,‬‬ ‫כמה אהב אברהם אבינו את בוראו! כמה הייתה נשמתו‬ ‫איני רוצה את העולם הבא שלך; איני רוצה אלא אותך‬ ‫דבוקה בו‪ ,‬עד שכאשר זכה לגילוי שכינה‪ ,‬הרגיש‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫שמחה שאין לשער‪.‬‬ ‫נקרא את הדברים לאט‪.‬‬ ‫כעת אנו מבינים מעט את פתיחת הדברים‪:‬‬ ‫בעל התניא הקדוש‪ ,‬בגדלות תורתו‪ ,‬בעוצם קדושתו‬ ‫״הפלגת חיבת אברהם בקונו״‪.‬‬ ‫ובעומק השגתו‪ ,‬פונה אל בוראו‪ .‬כל תשוקת לבו‬ ‫זו אהבה שהלב מוצא את מלוא שמחתו בקרבה אל‬ ‫נשפכת במילים האלה‪:‬‬ ‫האהוב‪.‬‬ ‫ג‬ ‫“נועם האור” גליון טז‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫אדם שמעולם לא טעם מתיקות מסוימת‪ ,‬יכול לשמוע‬ ‫אותך אני מבקש‪ .‬אותך לבד‪.‬‬ ‫עליה ולהאמין שהיא קיימת‪ .‬כשיזכה לטעום ממנה‬ ‫כמה אהבה יש בקריאה הזאת‪ .‬כמה געגועים‪ .‬כמה‬ ‫בעצמו‪ ,‬יבין מעט יותר על מה דיברו‪.‬‬ ‫דבקות‪.‬‬ ‫כך נוכל לגשת גם אנו לעבודתנו‪.‬‬ ‫הנשמה משתוקקת אל בוראה‪ ,‬וכל חפצה הוא להיות‬ ‫אינני משיג את מדרגת הצדיק‪ ,‬אבל אני מאמין לדבריו‪.‬‬ ‫דבוקה בו‪.‬‬ ‫אני מבקש להתחיל להכיר את הקרבה שהקב״ה מזכה‬ ‫וכשאנו שומעים את הדברים‪ ,‬שבות ומהדהדות‬ ‫אותי בה‪ ,‬ולשמוח בה‪.‬‬ ‫באוזנינו מילותיו של האור החיים הקדוש שהוא בעצמו‬ ‫האהבה הזאת היא ירושה בתוכך‬ ‫היה כל כולו רצוף אהבה להשי"ת‪.‬‬ ‫והוא מגלה לנו את עומק אהבתו המופלגת של אברהם‬ ‫אולם האדם עשוי לשאול‪:‬‬ ‫אבינו‪ ,‬שהקב״ה קורא לו ״אברהם אוהבי״ (ישעיהו מא‪,‬‬ ‫מניין אקח אהבה כזאת?‬ ‫ח)‪ .‬עד כמה גדלה אהבתו לה׳‪ ,‬עד שכל אהבה אחרת‪,‬‬ ‫הצדיקים חיו בדבקות‪ .‬לבם בער באהבת ה׳‪ .‬ואני טרוד‬ ‫רוחנית או גשמית‪ ,‬לא נחשבה בעיניו לעומתה‪:‬‬ ‫כל כך בפרנסה‪ ,‬בענייני הבית ובשאר טרדות החיים‪.‬‬ ‫״והוא לא החשיב בשורת ב׳ מעלות טובות לכלום‬ ‫לעיתים אני כבר יושב ללמוד‪ ,‬ומחשבתי עדיין עסוקה‬ ‫בערך שמחתו בגילוי שכינתו יתברך אליו״‪.‬‬ ‫במה שעשיתי קודם‪ .‬כיצד אגיע לשמחה הזאת?‬ ‫אבל עדיין איני מבין‬ ‫בעל התניא מלמד אותנו בפרק י״ח‪ ,‬שבכל לב יהודי‬ ‫כאן עשויה להתעורר שאלה כנה‪.‬‬ ‫ישנה‪:‬‬ ‫הלא גן עדן עצמו הוא הנאה מזיו השכינה‪ .‬העולם הבא‬ ‫״אהבה מסותרת שבלב כללות ישראל‪ ,‬שהיא ירושה‬ ‫הוא שכרם הנצחי של הצדיקים‪.‬‬ ‫לנו מאבותינו״‪.‬‬ ‫מה פירוש הגעגועים להקב״ה בעצמו‪ ,‬למעלה מכל‬ ‫אהבה מסותרת‪.‬‬ ‫אלה?‬ ‫ירושה מאברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪.‬‬ ‫אפשר לומר בפשטות‪ :‬עדיין איננו מבינים‪.‬‬ ‫שורש האהבה כבר קיים בנשמתנו‪ .‬גם כאשר איננו‬ ‫אנו מאמינים בדברי הצדיקים‪ ,‬אך אין לנו עדיין השגה‬ ‫מרגישים אותו‪ ,‬הוא לא אבד‪.‬‬ ‫במדרגה שעליה הם מדברים‪.‬‬ ‫ייתכן שהוא מכוסה בהרגלים‪ ,‬בעייפות ובטרדות‪ .‬ייתכן‬ ‫ועם זאת‪ ,‬דבר אחד ברור לנו מתוך דבריהם‪:‬‬ ‫שזמן רב לא עצרנו להתבונן בו‪ .‬אך בעומק הנשמה‬ ‫ישנה תשוקה אל הקב״ה‪.‬‬ ‫יש בקרבת ה׳ טוב גדול הרבה יותר ממה שאנו יודעים‬ ‫לשער‪.‬‬ ‫כמה חיזוק יש בידיעה הזאת!‬ ‫הידיעה הזאת לבדה יכולה לעורר בנו רצון‪.‬‬ ‫כשאני מבקש לשמוח בקרבת ה׳‪ ,‬אני פונה אל דבר‬ ‫שנשמתי שייכת אליו מעיקרה‪ .‬כשאני מתפלל על‬ ‫אם הצדיקים גילו לנו שיש כאן מתיקות גדולה כל כך‪,‬‬ ‫אהבת ה׳‪ ,‬אני מבקש שהירושה הקדושה הטמונה בי‬ ‫גם אנו רוצים לטעום ממנה‪ .‬גם אנו מבקשים להכיר‬ ‫תתגלה‪.‬‬ ‫מעט יותר את הטוב שניתן לנשמה בקרבת בוראה‪.‬‬ ‫ד‬ ‫“נועם האור” גליון טז‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫ומה מגלים לנו חז״ל?‬ ‫הלא בן אני לאברהם אבינו!‬ ‫השכינה עמו‪.‬‬ ‫אותו אברהם ששמחתו בגילוי השכינה הייתה גדולה כל‬ ‫גם עם היהודי הזה‪ .‬גם ליד השולחן הזה‪ .‬גם בדקות‬ ‫כך‪ ,‬הוא אבינו‪ .‬האהבה שהתגלתה אצלו בשלמות היא‬ ‫הללו שפינה מתוך יום העבודה‪.‬‬ ‫השורש לירושה הנטועה גם בנשמות בניו‪.‬‬ ‫כמה ראוי לעצור מול הידיעה הזאת‪.‬‬ ‫לכן יש תקווה גם ללב שלי‪ .‬גם הוא יכול להתעורר‬ ‫ולשמוח בקרבת בוראו‪.‬‬ ‫אני יושב כאן ועוסק בתורה ‪ -‬והשכינה עמי!‬ ‫הרי אלו דברי חז״ל‪ .‬הם נאמרו גם על הלימוד שלי‪.‬‬ ‫״וזה אות לבניו״‬ ‫אינני במדרגת ההתגלות הנבואית שזכה לה אברהם‬ ‫האור החיים הקדוש עצמו ממשיך ואומר‪:‬‬ ‫אבינו‪ .‬אולם גם השראת השכינה שבשעת לימודי היא‬ ‫״וזה אות לבניו״‪.‬‬ ‫טובה עצומה‪ ,‬הרבה מעבר למה שאני מסוגל לשער‪.‬‬ ‫הוא מצביע על חשק התורה והמצוות של בני אברהם‪,‬‬ ‫כמה דברים אדם מחכה להם כדי לשמוח‪ .‬כמה הוא‬ ‫ומביא את בן עזאי שאמר‪:‬‬ ‫מצפה להצלחה‪ ,‬לבשורה‪ ,‬למתנה שתיטיב את לבו‪.‬‬ ‫״ומה אעשה ונפשי חשקה בתורה״‪.‬‬ ‫והנה הקב״ה מזכה אותו בקרבתו‪ ,‬והוא כמעט אינו נותן‬ ‫את דעתו על כך‪.‬‬ ‫נשמתו חשקה כל כך בתורה‪ ,‬עד שאפילו התשוקה‬ ‫העמוקה לבנים נדחתה מפני חשקו‪.‬‬ ‫יש לך כבר על מה לשמוח‬ ‫הדברים נמשכים מאברהם אל בניו‪ .‬אהבת ה׳ ושמחת‬ ‫כאן נמצאת הנקודה שעלינו לקחת ללב‪.‬‬ ‫הקרבה אליו מתגלות אצלם בתשוקה לתורתו‬ ‫ולמצוותיו‪.‬‬ ‫בשעה שאני לומד‪ ,‬ניתנת לי טובה עצומה‪:‬‬ ‫ומכאן לעבודת השם שלנו‪.‬‬ ‫״שכינה עמו״‪.‬‬ ‫הקב״ה נתן לנו תורה‪ ,‬תפילה ומצוות‪ .‬בתוך החיים‬ ‫לפני שאשאל מה הרגשתי בלימוד‪ ,‬כמה הבנתי וכמה‬ ‫שאנו חיים‪ ,‬הוא מזכה אותנו בקרבתו‪.‬‬ ‫אזכור‪ ,‬ראוי שאדע במה זכיתי‪.‬‬ ‫ייתכן שהטובה הזאת נמצאת ממש לפנינו‪ ,‬ואנו טרודים‬ ‫הידיעה הזאת עצמה היא סיבה לשמחה‪.‬‬ ‫מכדי להבחין בה‪.‬‬ ‫הקב״ה זיכה אותי לעסוק בתורתו‪ ,‬וחז״ל מעידים‬ ‫ליד השולחן שלך ‪ -‬השכינה עמך‬ ‫שבשעה הזאת השכינה עמי‪ .‬כמה טוב יש לי עכשיו‪ ,‬גם‬ ‫אם עדיין אינני מרגיש את גודל הטובה!‬ ‫חז״ל אומרים (ברכות ו ע"א)‪ :‬״ומנין שאפילו אחד‬ ‫שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו״‪.‬‬ ‫נחשוב על אדם שקיבל מתנה יקרה מאוד‪ ,‬ועדיין אינו‬ ‫יודע את ערכה‪ .‬הוא מחזיק בה‪ ,‬אך לבו אינו שמח בה‬ ‫יהודי יושב במשרד‪ .‬עבודה רבה ממתינה לו‪,‬‬ ‫כפי שהיה יכול לשמוח‪.‬‬ ‫ובמחשבתו עוד מסתובבים דברים שעליו להספיק‪ .‬הוא‬ ‫מפנה כמה דקות‪ ,‬פותח ספר ומתיישב ללמוד‪.‬‬ ‫כשמסבירים לו מה ניתן לו‪ ,‬הוא מביט באותה מתנה‬ ‫בעיניים אחרות‪ .‬דבר לא נוסף לידיו‪ ,‬ובכל זאת לבו‬ ‫מה רואים לעין?‬ ‫מתמלא שמחה‪.‬‬ ‫יהודי ליד שולחן‪ ,‬וספר פתוח לפניו‪.‬‬ ‫ה‬ ‫“נועם האור” גליון טז‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫״ברוך אתה ה׳״‪.‬‬ ‫הוא התחיל להכיר במה שכבר יש לו‪.‬‬ ‫נתעכב לרגע על המילה ״אתה״‪.‬‬ ‫כך יכולה הידיעה ״שכינה עמו״ להאיר את הלימוד‬ ‫שלנו‪.‬‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬אני עומד לפניך‪ .‬אליך אני מדבר‪.‬‬ ‫אותו ספר‪ ,‬אותו שולחן ואותן דקות ‪ -‬ולב שמכיר מעט‬ ‫יש לי בקשות רבות‪ .‬אני זקוק לישועות‪ ,‬ואני מבקש‬ ‫יותר את הטוב שניתן לו‪.‬‬ ‫אותן ממך‪ .‬אבל כבר בשעה שאני מבקש‪ ,‬ניתנה לי‬ ‫טובה שאין לשער את גודלה‪ :‬אני רשאי לעמוד לפניך‬ ‫להאמין‪ ,‬להתבונן ולשמוח‬ ‫ולדבר עמך‪.‬‬ ‫לפני הלימוד אפשר לעצור לרגע ולחשוב‪:‬‬ ‫כמה יקרה הזכות הזאת!‬ ‫אני עומד ללמוד תורה‪ .‬חז״ל גילו לנו שבשעת הלימוד‬ ‫לפעמים אדם נושא עמו קושי ואינו יודע בפני מי‬ ‫השכינה עמי‪.‬‬ ‫לשפוך את לבו‪ .‬הוא מתקשה להסביר אפילו לעצמו מה‬ ‫מכאיב לו‪.‬‬ ‫אין צורך במחשבות מסובכות‪ .‬צריך להאמין בפשטות‪,‬‬ ‫ולהתבונן מעט במשמעות הדברים‪.‬‬ ‫והנה הוא עומד לפני הקב״ה‪ ,‬היודע את כל אשר בלבו‪.‬‬ ‫הוא יכול לפנות אליו ולומר‪ :‬אבא‪ ,‬אתה יודע‪ .‬אתה‬ ‫הקב״ה מזכה אותי בקרבתו‪.‬‬ ‫מבין‪ .‬אני מבקש ממך‪.‬‬ ‫מה יקר יותר לנשמתי מן הקרבה לבוראה?‬ ‫איזו קרבה ניתנה ליהודי בתפילתו!‬ ‫אילו היינו יודעים שבשעה הקרובה נקבל מתנה יקרה‬ ‫במיוחד‪ ,‬היינו מצפים לה ושמחים לקראתה‪ .‬מחשבתנו‬ ‫עוד בתוך הבקשה‬ ‫הייתה חוזרת אליה שוב ושוב‪.‬‬ ‫אדם יוצא מן התפילה וממתין לישועה‪.‬‬ ‫והנה אנו יודעים איזו זכות ניתנת לנו כשאנו פותחים‬ ‫הוא ביקש על בריאות‪ ,‬על פרנסה‪ ,‬על ילדיו‪ ,‬על קושי‬ ‫ספר ועוסקים בתורה‪.‬‬ ‫שמכביד עליו‪ .‬בקשותיו יקרות‪ ,‬והוא ממשיך לקוות‬ ‫האם לא ראוי להקדיש לה רגע של מחשבה?‬ ‫שהקב״ה ימלא אותן לטובה‪.‬‬ ‫אפשר לבקש בשקט‪:‬‬ ‫ובתוך ההמתנה הזאת‪ ,‬ראוי שיזכור גם במה כבר זכה‪.‬‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬אני מאמין שהשכינה עמי בשעת‬ ‫הוא עמד לפני אביו שבשמים ושפך לפניו את לבו‪.‬‬ ‫לימודי‪ .‬פתח את לבי להכיר בגודל הטובה ולשמוח‬ ‫עצם העמידה הזאת לפני ה׳ יקרה עד מאוד‪.‬‬ ‫בכך שאתה עמי‪.‬‬ ‫הוא יכול להמשיך לבקש‪ ,‬ובאותה שעה גם להודות‪:‬‬ ‫ומתוך כך פותחים את הספר ולומדים‪.‬‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬כמה טוב שיש לי אותך‪ .‬כמה טוב‬ ‫שאני יכול לדבר עמך‪.‬‬ ‫״אתה״ ‪ -‬אני עומד לפניך‬ ‫את ההכרה הזאת אפשר לעורר גם בשעת ברכה‬ ‫גם בתפילה אומרים חז״ל (סנהדרין כב ע"א)‪:‬‬ ‫ובאמירת תהילים‪.‬‬ ‫״המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו״‪.‬‬ ‫האדם עומד בתפילת שמונה עשרה ואומר‪:‬‬ ‫ו‬ ‫“נועם האור” גליון טז‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫היצר מציע לאדם הנאה‪ .‬הוא מבטיח לו‪ :‬כאן תמצא‬ ‫אני נוטל כוס מים ומברך עליה את ה׳‪ .‬אני פותח ספר‬ ‫סיפוק‪ ,‬כאן תשמח‪ ,‬כאן יהיה לך טוב‪.‬‬ ‫תהילים ושופך את לבי לפניו במילותיו הקדושות של‬ ‫דוד המלך‪.‬‬ ‫והלב נמשך‪ ,‬מפני שהוא מבקש חיות ושמחה‪.‬‬ ‫בתוך היום הפשוט ניתנות לנו שוב ושוב הזדמנויות של‬ ‫כעת נשמע שוב את דברי האור החיים הקדוש‪:‬‬ ‫קרבה‪ .‬ככל שנכיר בערכן‪ ,‬יהיה ללבנו במה לשמוח‪.‬‬ ‫״והוא לא החשיב בשורת ב׳ מעלות טובות לכלום‬ ‫בערך שמחתו בגילוי שכינתו יתברך אליו״‪.‬‬ ‫מה ממלא את הלב?‬ ‫אם בשורות יקרות וקדושות כאלה לא נחשבו בעיניו‬ ‫לעיתים אדם אומר לעצמו‪ :‬אילו היה לי עוד דבר אחד‪,‬‬ ‫למאומה לעומת שמחת הקרבה לה'‪ ,‬מה ערכה של הנאה‬ ‫הייתי מאושר‪.‬‬ ‫שהיצר מציע במחיר ההתרחקות מה׳?‬ ‫עוד הצלחה‪ ,‬עוד רווח‪ ,‬פתרון לדבר שמטריד אותו‪.‬‬ ‫כשהאדם טועם שמחה גדולה יותר‪ ,‬הפיתוי מאבד‬ ‫יש חסרונות אמיתיים‪ ,‬ועליהם אנו מתפללים‪ .‬אולם גם‬ ‫מכוחו‪.‬‬ ‫בתוך החסרונות אפשר לגלות טובה גדולה שכבר‬ ‫יש לו טוב יקר שהוא מבקש לשמור עליו‪ .‬הוא מכיר‬ ‫ניתנה לנו‪.‬‬ ‫מעט את מתיקות הקרבה לה׳‪ ,‬ולבו אינו רוצה להחליף‬ ‫האור החיים הקדוש מלמד אותנו היכן מצא אברהם‬ ‫אותה בהנאה חולפת‪.‬‬ ‫אבינו את מלוא שמחתו‪:‬‬ ‫זהו עומק הפסוק שמביא האור החיים הקדוש‪:‬‬ ‫״בגילוי שכינתו יתברך אליו״‪.‬‬ ‫״ׂשֹּבַ ע ְׂשמָ חֹות אֶ ת פָ נֶיָך״‪.‬‬ ‫עד כדי כך‪:‬‬ ‫כשהנפש שבעה מן הקרבה‪ ,‬פוחת בה הרעב לחפש את‬ ‫״לא החשיב בשורת ב׳ מעלות טובות לכלום״‪.‬‬ ‫הנאתה במקומות אחרים‪.‬‬ ‫כאן מתגלה לנו מה הנשמה יכולה למצוא בקרבת‬ ‫יש בכך מדרגות רבות‪ ,‬והניסיון עשוי להישאר קשה‪.‬‬ ‫בוראה‪ .‬טוב גדול כל כך‪ ,‬שהלב נעשה שבע ממנו‪.‬‬ ‫אולם ככל שהאדם מכיר יותר בערכה של קרבת ה׳‪ ,‬כך‬ ‫הוא יכול לשאוב ממנה כוח נוסף להתגבר‪.‬‬ ‫״ׂשֹּבַ ע ְׂשמָ חֹות אֶ ת פָ נֶיָך״‪.‬‬ ‫לכן ראוי שנתבונן בקרבה שניתנה לנו‪ .‬מה פירוש‬ ‫גם כשהלב עדיין אינו מרגיש‬ ‫הדבר שהשכינה עמי בשעת לימודי? איזו זכות היא‬ ‫ומה יעשה אדם שמתבונן‪ ,‬אך אינו מרגיש עדיין את‬ ‫לעמוד לפני ה׳ בתפילה?‬ ‫השמחה הזאת?‬ ‫המחשבה הזאת מפנה את תשומת לבנו אל הטובה‪ ,‬ואנו‬ ‫ימשיך להאמין בטובה שניתנה לו‪.‬‬ ‫מבקשים שגם הלב יכיר בה וישמח‪.‬‬ ‫דברי חז״ל אינם תלויים במידת התרגשותו‪ .‬גם כשהלב‬ ‫כשהנפש שבעה‪ ,‬הפיתוי מאבד מכוחו‬ ‫כבד והמחשבה טרודה‪ ,‬השראת השכינה שבשעת‬ ‫התורה ועמידתו לפני ה׳ בתפילה יקרות עד מאוד‪.‬‬ ‫מתוך הדברים מתברר גם הכוח הטמון בקרבת ה׳‬ ‫למלחמת היצר‪.‬‬ ‫יש לי אוצר‪ ,‬ואני מבקש להכיר בערכו‪.‬‬ ‫ז‬ ‫“נועם האור” גליון טז‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫אפשר לשאת את הבקשה הזאת בלב במשך היום‪.‬‬ ‫גם האהבה המסותרת עדיין טמונה בנשמתי‪ .‬העובדה‬ ‫שלא התעוררה מיד אינה סיבה להתייאש ממנה‪.‬‬ ‫ולפעמים די במילים קצרות‪:‬‬ ‫אפשר לשוב אל המחשבה בפעם הבאה שפותחים ספר‪.‬‬ ‫אבא‪ ,‬עזור לי להכיר כמה טוב נתת לי‪ .‬זכני לשמוח‬ ‫להזכיר אותה לפני שמונה עשרה‪ ,‬בשעת ברכה או‬ ‫בקרבתך‪.‬‬ ‫באמירת תהילים‪.‬‬ ‫טובה שכבר ניתנה לנו‬ ‫בכל פעם להאמין מחדש‪ ,‬ובכל פעם לבקש‪:‬‬ ‫בפעם הבאה שנפתח ספר‪ ,‬נקדיש רגע לידיעה‪:‬‬ ‫אבא‪ ,‬פתח את לבי לטובה שאתה נותן לי‪.‬‬ ‫השכינה עמי‪.‬‬ ‫אין צורך להיבהל מכך שהלב נפתח לאט‪ .‬עצם הידיעה‬ ‫בפעם הבאה שנעמוד להתפלל‪ ,‬נזכור‪:‬‬ ‫כבר מאירה את הדרך‪ .‬אני יודע שיש כאן טוב עצום‪,‬‬ ‫ואני מבקש לזכות לטעום ממנו‪.‬‬ ‫אני עומד לפני ה׳‪.‬‬ ‫בקשה מעומק הלב‬ ‫נאמין בכך בפשטות‪ ,‬ונתבונן מעט בגודל הטובה‪.‬‬ ‫נשמתנו שייכת לקרבה הזאת‪ ,‬ושורש האהבה אליה‬ ‫נישא תפילה להשי"ת מעומק הלב‪:‬‬ ‫כבר נטוע בנו‪.‬‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬אבי‪ ,‬מלכי ואלקי! אתה גילית לנו‬ ‫אברהם אבינו בנה מזבח ״לה׳ הנראה אליו״‪ .‬שמחתו‬ ‫על ידי צדיקיך שקרבתך יקרה מכל‪ ,‬ושאפשר‬ ‫הייתה גדולה כל כך‪ ,‬עד ששאר הבשורות לא נחשבו‬ ‫לשמוח בה יותר מכל שמחות העולם‪.‬‬ ‫לעומתה‪.‬‬ ‫ואתה ברחמיך מזכה גם אותי לעסוק בתורתך‬ ‫ואנו בניו‪.‬‬ ‫אֱלהים לִ י טֹוב״‪.‬‬ ‫ולעמוד לפניך בתפילה‪ .‬״וַאֲ נִ י קִ רֲ בַ ת ִ‬ ‫כמה טוב אתה נותן לי‪ ,‬ואני טרוד ואיני מרגיש! פתח‬ ‫גם בתוך היום שלנו‪ ,‬בין טרדות הפרנסה וענייני הבית‪,‬‬ ‫את לבי‪ ,‬אבא רחמן‪ ,‬שאכיר בטובה הגדולה הזאת‬ ‫הקב״ה מזכה אותנו לעסוק בתורתו ולעמוד לפניו‬ ‫ואשמח בקרבתך ובכך שאתה עמי‪.‬‬ ‫בתפילה‪.‬‬ ‫״ׂשֹּבַ ע ְׂשמָ חֹות אֶ ת פָ נֶיָך״‪ .‬השביעני משמחת קרבתך‪,‬‬ ‫יש לנו על מה להודות‪ .‬יש לנו במה לשמוח‪.‬‬ ‫עד שלא אבקש חיות והנאה בדברים המרחיקים‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬זכנו להכיר בטובה הזאת‪ .‬עורר בנו‬ ‫אותי ממך‪ .‬עורר בי את האהבה שירשתי מאברהם‬ ‫את הירושה הקדושה‪ ,‬ומלא את לבנו בשמחת‬ ‫אבינו‪ ,‬על ידי שאזכור ואאמין שאתה עמי תמיד‪.‬‬ ‫קרבתך‪.‬‬ ‫ָלותי לְ גָאֳ לֵּנִ י‪,‬‬ ‫אתי‪ ,‬שֶ ְת ַרחֲמֵּ נִ י עֹוד ְבג ִ‬ ‫יתי ה' לִ קְ ָר ִ‬ ‫וְ ִשוִ ִ‬ ‫אֱלהים לִ י טֹוב״‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫״וַאֲ נִ י קִ רֲ בַ ת‬ ‫עֹורר לִ ִבי לְ אַ הֲבָ תֶ ָך‪.‬‬ ‫ולְ ֵּ‬ ‫לכל ענייני הגליון‬ ‫דוד איגל‬ ‫‪054-8498791‬‬ ‫‪dudle148@gmail.com‬‬ ‫ח‬