נועם האור · No'am Ha'or — לך לך (2026-10-19)

“נועם האור” גליון טז בעזרת השם יתברך
א
“נועם האור” גליון טז בעזרת השם יתברך
שיעור אור החיים הקדוש לך לך תשפ”ז
״וַאֲ נִ י קִ רֲ בַ ת אֱ ל ִהים לִ י טֹוב״ -השמחה והמתיקות שבקרבת ה׳
״לכלום בערך שמחתו״ על מה בנה אברהם אבינו את המזבח?
וזה לשון האור החיים הקדוש (בראשית יב ,ז): נתאר לעצמנו יהודי המצפה שנים רבות להיפקד בזרע
של קיימא.
הֹודיעַ ַוי ֵָּרא ה׳ אֶ ל וְ גֹו׳ וַיִ בֶ ן שָ ם וְ גֹו׳ַ .כ ָונַת הַ כָתוב לְ ִ
וב ְשרֹו הַ פְ ָלגַת ִחבַ ת אַ ְב ָרהָ ם ְבקֹונֹו ,כִ י ה׳ נִ גְ לָה אֵּ לָיו ִ כמה תפילות התפלל ,כמה דמעות שפך ,וכמה פעמים
ׂשֹורת ב׳ ובנְ ִתינַת הָ אָ ֶרץ וְ הוא ל ֹּא הֶ ְח ִשיב ְב ַ ְבז ֶַרע ִ התעוררה בלבו תקווה חדשה.
עֵּרְך ִׂש ְמחָ תֹו ְבגִ ּלוי ְשכִ ינָתֹו מַ עֲלֹות טֹובֹות לִ כְ לום ְב ֶ הוא ממשיך בחייו ,אך הבקשה הזאת מלווה אותו תמיד.
יִ ְתבָ ַרְך אֵּ לָיו ,לְ קַ יֵּם מַ ה שֶ נֶאֱ מַ ר (תהלים ,טז) ׂשֹּבַ ע כשהוא רואה אב ובנו הולכים יחד ,כשהוא משתתף
אֹומרֹו וַיִ בֶ ן ִמזְבֵּ חַ לַה׳ הַ נִ ְראֶ ה
ְׂשמָ חֹות אֶ ת פָ נֶיָך ,וְ הוא ְ בשמחה ,כשהוא יושב ליד שולחן השבת -לבו מבקש
פֵּרש ִסבַ ת ִׂש ְמחָ תֹו אֲשֶ ר עָ לֶיהָ בָ נָה ִמזְבֵּ חַ אֵּ לָיו ,כָאן ֵּ בשקט :ריבונו של עולם ,מתי אזכה גם אני?
הוא לְ צַ ד הֵּ ָראֹותֹו יִ ְתבָ ַרְך אֵּ לָיו וְ הָ בֵּ ן .וְ זֶה אֹות לְ בָ נָיו
והנה הוא מקבל הבטחה ברורה מפי הקב״ה בעצמו:
כַמָ ה מֵּ הֶ ם אֲשֶ ר ִה ְר ִחיקו חֵּ שֶ ק הַ ז ֶַרע ְבעֵּ ֶרְך חֵּ שֶ ק
יהיו לך בנים!
תֹורה וְ הַ ִמ ְצֹות ,וְ צֵּ א ולְ מַ ד ִמבֶ ן עַ זַאי (יבמות דף סג): הַ ָ
תֹורה:
ְבטַ ֲענָתֹו ומָ ה אֶ עֱׂשֶ ה וְ נַפְ ִשי חָ ְשקָ ה בַ ָ מי יוכל לתאר את שמחתו?
שנים של ציפייה ותפילה ,והנה באה הבשורה .כמה
נתבונן במילים:
דמעות של הודאה יישפכו באותה שעה .כמה פעמים
״כונת הכתוב להודיע הפלגת חיבת אברהם בקונו״. יחזור בלבו על המילים ,וישמח בהן מחדש.
התורה מגלה לנו כאן עד היכן הגיעה אהבתו של ועתה נתבונן בבשורה שקיבל אברהם אבינו בפרשתנו.
אברהם אבינו לבוראו. הקב״ה נגלה אליו ואומר:
הקב״ה נגלה אליו ומבשרו בזרע ובנתינת הארץ .אך ״לְ ז ְַרעֲָך אֶ תֵּ ן אֶ ת הָ אָ ֶרץ הַ ז ֹּאת״.
אברהם: יהיו לך בנים ,ובניך יזכו בארץ הקודש.
״לא החשיב בשורת ב׳ מעלות טובות לכלום בערך בשורת הבנים והבטחת הארץ -שתי בשורות עצומות
שמחתו בגילוי שכינתו יתברך אליו״. בשעה אחת.
שתי הבשורות הגדולות לא נחשבו בעיניו לכלום ומה עושה אברהם אבינו?
לעומת השמחה שמילאה את לבו בגילוי השכינה. ״וַיִ בֶ ן שָ ם ִמזְבֵּ חַ לַה׳ הַ נִ ְראֶ ה אֵּ לָיו״.
ראוי להתעכב על הלשון הזאת. לכאורה הדברים מובנים .לאחר בשורה כזאת ,ודאי יש
על מה להודות!
״לכלום -בערך שמחתו״.
אולם האור החיים הקדוש מגלה לנו שבאותה שעה
הבשורות עצמן יקרות עד מאוד .אלא ששמחתו בגילוי
הייתה בלבו של אברהם שמחה גדולה אף יותר משמחת
השכינה הייתה גדולה כל כך ,עד שלעומתה אפילו
הבשורות שקיבל.
הבשורות הללו לא נחשבו בעיניו.
וזאת למד מן המילים :״לַה׳ הַ נִ ְראֶ ה אֵּ לָיו״.
ב
“נועם האור” גליון טז בעזרת השם יתברך
אהבה מופלגת כל כך ,עד שכל אהבה אחרת אינה כמה גדולה הייתה שמחתו?
נחשבת לעומתה.
כדי להבין מעט את הדברים ,עלינו לזכור מה הייתה
והאור החיים הקדוש מביא על כך את הפסוק: משמעותה של בשורת הבנים לאברהם אבינו.
״ׂשֹּבַ ע ְׂשמָ חֹות אֶ ת פָ נֶיָך״. הלא לבנים הוא מצפה .על ידם תימשך עבודתו בעולם,
ועל ידם תעבור האמונה בה׳ לדורות הבאים.
שובע של שמחה .הנפש מלאה בטוב ,ושאר השמחות
אינן יכולות להוסיף לה באותה שעה דבר שישווה אליו. ובשורת הארץ -הרי זו הארץ שהקב״ה מייעד לזרעו,
ארץ הקודש.
״איני רוצה אלא אותך בלבד״
אין אלו בשורות קטנות .כל אחת מהן ראויה למלא את
געגועים כאלה אנו מוצאים אצל הצדיקים הקדושים. הלב בשמחה עצומה.
בספר ״היום יום״ (י״ח כסלו) ,מובאים דברי הצמח צדק ודווקא משום כך ,דברי האור החיים הקדוש מפליאים
על הפסוק: כל כך.
״מי לִ י בַ שָ מָ יִ ם וְ עִ ְמָך ל ֹּא חָ פַ ְצ ִתי בָ אָ ֶרץ״.
ִ ״לכלום בערך שמחתו״.
וכך הוא מבאר: מה הייתה אפוא השמחה הגדולה מהן?
״שלא לחפוץ שום דבר זולתו יתברך ,ולא אפילו הקב״ה נגלה אליו!
שמים וארץ שהם גן עדן עליון ותחתון ...אלא תהיה
האהבה רק לו יתברך לבד ,דהיינו למהותו ועצמותו הקרבה הזאת הייתה יקרה לאברהם אבינו כל כך ,עד
יתברך ממש״. שהיא מילאה את לבו יותר מכל הבשורות שקיבל
באותה שעה.
לאחר מכן הוא מביא את דברי זקנו ,בעל התניא
הקדוש: על כך הוא בונה מזבח :״לה׳ הנראה אליו״.
״וכך היה נשמע הלשון ממו״ר נ״ע בדביקותו, כפי שמבאר האור החיים הקדוש:
שהיה אומר בזה הלשון: ״כאן פירש סיבת שמחתו אשר עליה בנה מזבח הוא
איך וויל זע גאר ניסט ,איך וויל ניט דיין גן עדן איך לצד הראותו יתברך אליו״.
וויל ניט דיין עולם הבא כו׳ איך וויל מער ניט אז התורה מפרשת את סיבת שמחתו .עצם ההתגלות היא
דיך אליין״. הטובה שעליה הוא מודה.
כלומר :איני רוצה מאומה .איני רוצה את גן העדן שלך, כמה אהב אברהם אבינו את בוראו! כמה הייתה נשמתו
איני רוצה את העולם הבא שלך; איני רוצה אלא אותך דבוקה בו ,עד שכאשר זכה לגילוי שכינה ,הרגיש
בלבד. שמחה שאין לשער.
נקרא את הדברים לאט. כעת אנו מבינים מעט את פתיחת הדברים:
בעל התניא הקדוש ,בגדלות תורתו ,בעוצם קדושתו ״הפלגת חיבת אברהם בקונו״.
ובעומק השגתו ,פונה אל בוראו .כל תשוקת לבו
זו אהבה שהלב מוצא את מלוא שמחתו בקרבה אל
נשפכת במילים האלה:
האהוב.
ג
“נועם האור” גליון טז בעזרת השם יתברך
אדם שמעולם לא טעם מתיקות מסוימת ,יכול לשמוע אותך אני מבקש .אותך לבד.
עליה ולהאמין שהיא קיימת .כשיזכה לטעום ממנה
כמה אהבה יש בקריאה הזאת .כמה געגועים .כמה
בעצמו ,יבין מעט יותר על מה דיברו.
דבקות.
כך נוכל לגשת גם אנו לעבודתנו.
הנשמה משתוקקת אל בוראה ,וכל חפצה הוא להיות
אינני משיג את מדרגת הצדיק ,אבל אני מאמין לדבריו. דבוקה בו.
אני מבקש להתחיל להכיר את הקרבה שהקב״ה מזכה
וכשאנו שומעים את הדברים ,שבות ומהדהדות
אותי בה ,ולשמוח בה.
באוזנינו מילותיו של האור החיים הקדוש שהוא בעצמו
האהבה הזאת היא ירושה בתוכך היה כל כולו רצוף אהבה להשי"ת.
והוא מגלה לנו את עומק אהבתו המופלגת של אברהם
אולם האדם עשוי לשאול:
אבינו ,שהקב״ה קורא לו ״אברהם אוהבי״ (ישעיהו מא,
מניין אקח אהבה כזאת? ח) .עד כמה גדלה אהבתו לה׳ ,עד שכל אהבה אחרת,
הצדיקים חיו בדבקות .לבם בער באהבת ה׳ .ואני טרוד רוחנית או גשמית ,לא נחשבה בעיניו לעומתה:
כל כך בפרנסה ,בענייני הבית ובשאר טרדות החיים. ״והוא לא החשיב בשורת ב׳ מעלות טובות לכלום
לעיתים אני כבר יושב ללמוד ,ומחשבתי עדיין עסוקה בערך שמחתו בגילוי שכינתו יתברך אליו״.
במה שעשיתי קודם .כיצד אגיע לשמחה הזאת?
אבל עדיין איני מבין
בעל התניא מלמד אותנו בפרק י״ח ,שבכל לב יהודי
כאן עשויה להתעורר שאלה כנה.
ישנה:
הלא גן עדן עצמו הוא הנאה מזיו השכינה .העולם הבא
״אהבה מסותרת שבלב כללות ישראל ,שהיא ירושה
הוא שכרם הנצחי של הצדיקים.
לנו מאבותינו״.
מה פירוש הגעגועים להקב״ה בעצמו ,למעלה מכל
אהבה מסותרת.
אלה?
ירושה מאברהם ,יצחק ויעקב.
אפשר לומר בפשטות :עדיין איננו מבינים.
שורש האהבה כבר קיים בנשמתנו .גם כאשר איננו
אנו מאמינים בדברי הצדיקים ,אך אין לנו עדיין השגה
מרגישים אותו ,הוא לא אבד.
במדרגה שעליה הם מדברים.
ייתכן שהוא מכוסה בהרגלים ,בעייפות ובטרדות .ייתכן
ועם זאת ,דבר אחד ברור לנו מתוך דבריהם:
שזמן רב לא עצרנו להתבונן בו .אך בעומק הנשמה
ישנה תשוקה אל הקב״ה. יש בקרבת ה׳ טוב גדול הרבה יותר ממה שאנו יודעים
לשער.
כמה חיזוק יש בידיעה הזאת!
הידיעה הזאת לבדה יכולה לעורר בנו רצון.
כשאני מבקש לשמוח בקרבת ה׳ ,אני פונה אל דבר
שנשמתי שייכת אליו מעיקרה .כשאני מתפלל על אם הצדיקים גילו לנו שיש כאן מתיקות גדולה כל כך,
אהבת ה׳ ,אני מבקש שהירושה הקדושה הטמונה בי גם אנו רוצים לטעום ממנה .גם אנו מבקשים להכיר
תתגלה. מעט יותר את הטוב שניתן לנשמה בקרבת בוראה.
ד
“נועם האור” גליון טז בעזרת השם יתברך
ומה מגלים לנו חז״ל? הלא בן אני לאברהם אבינו!
השכינה עמו. אותו אברהם ששמחתו בגילוי השכינה הייתה גדולה כל
גם עם היהודי הזה .גם ליד השולחן הזה .גם בדקות כך ,הוא אבינו .האהבה שהתגלתה אצלו בשלמות היא
הללו שפינה מתוך יום העבודה. השורש לירושה הנטועה גם בנשמות בניו.
כמה ראוי לעצור מול הידיעה הזאת. לכן יש תקווה גם ללב שלי .גם הוא יכול להתעורר
ולשמוח בקרבת בוראו.
אני יושב כאן ועוסק בתורה -והשכינה עמי!
הרי אלו דברי חז״ל .הם נאמרו גם על הלימוד שלי. ״וזה אות לבניו״
אינני במדרגת ההתגלות הנבואית שזכה לה אברהם האור החיים הקדוש עצמו ממשיך ואומר:
אבינו .אולם גם השראת השכינה שבשעת לימודי היא
״וזה אות לבניו״.
טובה עצומה ,הרבה מעבר למה שאני מסוגל לשער.
הוא מצביע על חשק התורה והמצוות של בני אברהם,
כמה דברים אדם מחכה להם כדי לשמוח .כמה הוא
ומביא את בן עזאי שאמר:
מצפה להצלחה ,לבשורה ,למתנה שתיטיב את לבו.
״ומה אעשה ונפשי חשקה בתורה״.
והנה הקב״ה מזכה אותו בקרבתו ,והוא כמעט אינו נותן
את דעתו על כך. נשמתו חשקה כל כך בתורה ,עד שאפילו התשוקה
העמוקה לבנים נדחתה מפני חשקו.
יש לך כבר על מה לשמוח
הדברים נמשכים מאברהם אל בניו .אהבת ה׳ ושמחת
כאן נמצאת הנקודה שעלינו לקחת ללב. הקרבה אליו מתגלות אצלם בתשוקה לתורתו
ולמצוותיו.
בשעה שאני לומד ,ניתנת לי טובה עצומה:
ומכאן לעבודת השם שלנו.
״שכינה עמו״.
הקב״ה נתן לנו תורה ,תפילה ומצוות .בתוך החיים
לפני שאשאל מה הרגשתי בלימוד ,כמה הבנתי וכמה שאנו חיים ,הוא מזכה אותנו בקרבתו.
אזכור ,ראוי שאדע במה זכיתי.
ייתכן שהטובה הזאת נמצאת ממש לפנינו ,ואנו טרודים
הידיעה הזאת עצמה היא סיבה לשמחה. מכדי להבחין בה.
הקב״ה זיכה אותי לעסוק בתורתו ,וחז״ל מעידים ליד השולחן שלך -השכינה עמך
שבשעה הזאת השכינה עמי .כמה טוב יש לי עכשיו ,גם
אם עדיין אינני מרגיש את גודל הטובה! חז״ל אומרים (ברכות ו ע"א) :״ומנין שאפילו אחד
שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו״.
נחשוב על אדם שקיבל מתנה יקרה מאוד ,ועדיין אינו
יודע את ערכה .הוא מחזיק בה ,אך לבו אינו שמח בה יהודי יושב במשרד .עבודה רבה ממתינה לו,
כפי שהיה יכול לשמוח. ובמחשבתו עוד מסתובבים דברים שעליו להספיק .הוא
מפנה כמה דקות ,פותח ספר ומתיישב ללמוד.
כשמסבירים לו מה ניתן לו ,הוא מביט באותה מתנה
בעיניים אחרות .דבר לא נוסף לידיו ,ובכל זאת לבו מה רואים לעין?
מתמלא שמחה. יהודי ליד שולחן ,וספר פתוח לפניו.
ה
“נועם האור” גליון טז בעזרת השם יתברך
״ברוך אתה ה׳״. הוא התחיל להכיר במה שכבר יש לו.
נתעכב לרגע על המילה ״אתה״. כך יכולה הידיעה ״שכינה עמו״ להאיר את הלימוד
שלנו.
ריבונו של עולם ,אני עומד לפניך .אליך אני מדבר.
אותו ספר ,אותו שולחן ואותן דקות -ולב שמכיר מעט
יש לי בקשות רבות .אני זקוק לישועות ,ואני מבקש
יותר את הטוב שניתן לו.
אותן ממך .אבל כבר בשעה שאני מבקש ,ניתנה לי
טובה שאין לשער את גודלה :אני רשאי לעמוד לפניך להאמין ,להתבונן ולשמוח
ולדבר עמך.
לפני הלימוד אפשר לעצור לרגע ולחשוב:
כמה יקרה הזכות הזאת!
אני עומד ללמוד תורה .חז״ל גילו לנו שבשעת הלימוד
לפעמים אדם נושא עמו קושי ואינו יודע בפני מי
השכינה עמי.
לשפוך את לבו .הוא מתקשה להסביר אפילו לעצמו מה
מכאיב לו. אין צורך במחשבות מסובכות .צריך להאמין בפשטות,
ולהתבונן מעט במשמעות הדברים.
והנה הוא עומד לפני הקב״ה ,היודע את כל אשר בלבו.
הוא יכול לפנות אליו ולומר :אבא ,אתה יודע .אתה הקב״ה מזכה אותי בקרבתו.
מבין .אני מבקש ממך. מה יקר יותר לנשמתי מן הקרבה לבוראה?
איזו קרבה ניתנה ליהודי בתפילתו! אילו היינו יודעים שבשעה הקרובה נקבל מתנה יקרה
במיוחד ,היינו מצפים לה ושמחים לקראתה .מחשבתנו
עוד בתוך הבקשה
הייתה חוזרת אליה שוב ושוב.
אדם יוצא מן התפילה וממתין לישועה.
והנה אנו יודעים איזו זכות ניתנת לנו כשאנו פותחים
הוא ביקש על בריאות ,על פרנסה ,על ילדיו ,על קושי ספר ועוסקים בתורה.
שמכביד עליו .בקשותיו יקרות ,והוא ממשיך לקוות
האם לא ראוי להקדיש לה רגע של מחשבה?
שהקב״ה ימלא אותן לטובה.
אפשר לבקש בשקט:
ובתוך ההמתנה הזאת ,ראוי שיזכור גם במה כבר זכה.
ריבונו של עולם ,אני מאמין שהשכינה עמי בשעת
הוא עמד לפני אביו שבשמים ושפך לפניו את לבו.
לימודי .פתח את לבי להכיר בגודל הטובה ולשמוח
עצם העמידה הזאת לפני ה׳ יקרה עד מאוד. בכך שאתה עמי.
הוא יכול להמשיך לבקש ,ובאותה שעה גם להודות: ומתוך כך פותחים את הספר ולומדים.
ריבונו של עולם ,כמה טוב שיש לי אותך .כמה טוב
שאני יכול לדבר עמך. ״אתה״ -אני עומד לפניך
את ההכרה הזאת אפשר לעורר גם בשעת ברכה גם בתפילה אומרים חז״ל (סנהדרין כב ע"א):
ובאמירת תהילים. ״המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו״.
האדם עומד בתפילת שמונה עשרה ואומר:
ו
“נועם האור” גליון טז בעזרת השם יתברך
היצר מציע לאדם הנאה .הוא מבטיח לו :כאן תמצא אני נוטל כוס מים ומברך עליה את ה׳ .אני פותח ספר
סיפוק ,כאן תשמח ,כאן יהיה לך טוב. תהילים ושופך את לבי לפניו במילותיו הקדושות של
דוד המלך.
והלב נמשך ,מפני שהוא מבקש חיות ושמחה.
בתוך היום הפשוט ניתנות לנו שוב ושוב הזדמנויות של
כעת נשמע שוב את דברי האור החיים הקדוש:
קרבה .ככל שנכיר בערכן ,יהיה ללבנו במה לשמוח.
״והוא לא החשיב בשורת ב׳ מעלות טובות לכלום
בערך שמחתו בגילוי שכינתו יתברך אליו״. מה ממלא את הלב?
אם בשורות יקרות וקדושות כאלה לא נחשבו בעיניו לעיתים אדם אומר לעצמו :אילו היה לי עוד דבר אחד,
למאומה לעומת שמחת הקרבה לה' ,מה ערכה של הנאה הייתי מאושר.
שהיצר מציע במחיר ההתרחקות מה׳?
עוד הצלחה ,עוד רווח ,פתרון לדבר שמטריד אותו.
כשהאדם טועם שמחה גדולה יותר ,הפיתוי מאבד
יש חסרונות אמיתיים ,ועליהם אנו מתפללים .אולם גם
מכוחו.
בתוך החסרונות אפשר לגלות טובה גדולה שכבר
יש לו טוב יקר שהוא מבקש לשמור עליו .הוא מכיר ניתנה לנו.
מעט את מתיקות הקרבה לה׳ ,ולבו אינו רוצה להחליף
האור החיים הקדוש מלמד אותנו היכן מצא אברהם
אותה בהנאה חולפת.
אבינו את מלוא שמחתו:
זהו עומק הפסוק שמביא האור החיים הקדוש:
״בגילוי שכינתו יתברך אליו״.
״ׂשֹּבַ ע ְׂשמָ חֹות אֶ ת פָ נֶיָך״.
עד כדי כך:
כשהנפש שבעה מן הקרבה ,פוחת בה הרעב לחפש את
״לא החשיב בשורת ב׳ מעלות טובות לכלום״.
הנאתה במקומות אחרים.
כאן מתגלה לנו מה הנשמה יכולה למצוא בקרבת
יש בכך מדרגות רבות ,והניסיון עשוי להישאר קשה.
בוראה .טוב גדול כל כך ,שהלב נעשה שבע ממנו.
אולם ככל שהאדם מכיר יותר בערכה של קרבת ה׳ ,כך
הוא יכול לשאוב ממנה כוח נוסף להתגבר. ״ׂשֹּבַ ע ְׂשמָ חֹות אֶ ת פָ נֶיָך״.
לכן ראוי שנתבונן בקרבה שניתנה לנו .מה פירוש
גם כשהלב עדיין אינו מרגיש
הדבר שהשכינה עמי בשעת לימודי? איזו זכות היא
ומה יעשה אדם שמתבונן ,אך אינו מרגיש עדיין את לעמוד לפני ה׳ בתפילה?
השמחה הזאת?
המחשבה הזאת מפנה את תשומת לבנו אל הטובה ,ואנו
ימשיך להאמין בטובה שניתנה לו. מבקשים שגם הלב יכיר בה וישמח.
דברי חז״ל אינם תלויים במידת התרגשותו .גם כשהלב כשהנפש שבעה ,הפיתוי מאבד מכוחו
כבד והמחשבה טרודה ,השראת השכינה שבשעת
התורה ועמידתו לפני ה׳ בתפילה יקרות עד מאוד. מתוך הדברים מתברר גם הכוח הטמון בקרבת ה׳
למלחמת היצר.
יש לי אוצר ,ואני מבקש להכיר בערכו.
ז
“נועם האור” גליון טז בעזרת השם יתברך
אפשר לשאת את הבקשה הזאת בלב במשך היום. גם האהבה המסותרת עדיין טמונה בנשמתי .העובדה
שלא התעוררה מיד אינה סיבה להתייאש ממנה.
ולפעמים די במילים קצרות:
אפשר לשוב אל המחשבה בפעם הבאה שפותחים ספר.
אבא ,עזור לי להכיר כמה טוב נתת לי .זכני לשמוח
להזכיר אותה לפני שמונה עשרה ,בשעת ברכה או
בקרבתך.
באמירת תהילים.
טובה שכבר ניתנה לנו בכל פעם להאמין מחדש ,ובכל פעם לבקש:
בפעם הבאה שנפתח ספר ,נקדיש רגע לידיעה: אבא ,פתח את לבי לטובה שאתה נותן לי.
השכינה עמי. אין צורך להיבהל מכך שהלב נפתח לאט .עצם הידיעה
בפעם הבאה שנעמוד להתפלל ,נזכור: כבר מאירה את הדרך .אני יודע שיש כאן טוב עצום,
ואני מבקש לזכות לטעום ממנו.
אני עומד לפני ה׳.
בקשה מעומק הלב
נאמין בכך בפשטות ,ונתבונן מעט בגודל הטובה.
נשמתנו שייכת לקרבה הזאת ,ושורש האהבה אליה נישא תפילה להשי"ת מעומק הלב:
כבר נטוע בנו.
ריבונו של עולם ,אבי ,מלכי ואלקי! אתה גילית לנו
אברהם אבינו בנה מזבח ״לה׳ הנראה אליו״ .שמחתו על ידי צדיקיך שקרבתך יקרה מכל ,ושאפשר
הייתה גדולה כל כך ,עד ששאר הבשורות לא נחשבו לשמוח בה יותר מכל שמחות העולם.
לעומתה.
ואתה ברחמיך מזכה גם אותי לעסוק בתורתך
ואנו בניו. אֱלהים לִ י טֹוב״.
ולעמוד לפניך בתפילה .״וַאֲ נִ י קִ רֲ בַ ת ִ
כמה טוב אתה נותן לי ,ואני טרוד ואיני מרגיש! פתח
גם בתוך היום שלנו ,בין טרדות הפרנסה וענייני הבית,
את לבי ,אבא רחמן ,שאכיר בטובה הגדולה הזאת
הקב״ה מזכה אותנו לעסוק בתורתו ולעמוד לפניו
ואשמח בקרבתך ובכך שאתה עמי.
בתפילה.
״ׂשֹּבַ ע ְׂשמָ חֹות אֶ ת פָ נֶיָך״ .השביעני משמחת קרבתך,
יש לנו על מה להודות .יש לנו במה לשמוח.
עד שלא אבקש חיות והנאה בדברים המרחיקים
ריבונו של עולם ,זכנו להכיר בטובה הזאת .עורר בנו אותי ממך .עורר בי את האהבה שירשתי מאברהם
את הירושה הקדושה ,ומלא את לבנו בשמחת אבינו ,על ידי שאזכור ואאמין שאתה עמי תמיד.
קרבתך.
ָלותי לְ גָאֳ לֵּנִ י,
אתי ,שֶ ְת ַרחֲמֵּ נִ י עֹוד ְבג ִ יתי ה' לִ קְ ָר ִ וְ ִשוִ ִ
אֱלהים לִ י טֹוב״.
ִ ״וַאֲ נִ י קִ רֲ בַ ת עֹורר לִ ִבי לְ אַ הֲבָ תֶ ָך.
ולְ ֵּ
לכל ענייני הגליון
דוד איגל
054-8498791
dudle148@gmail.com
ח
