gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נועם האור · No'am Ha'or — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: נועם האור · No'am Ha'or

שבוע: וירא (2026-10-26)

נועם האור · No'am Ha'or — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫“נועם האור” גליון יז‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫א‬ ‫“נועם האור” גליון יז‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫שיעור אור החיים הקדוש וירא תשפ”ז‬ ‫אתה הוא עטרת ראשי!‬ ‫הירושה מאברהם אבינו ‪ -‬להיות מרכבה לשכינה‬ ‫לֹומַ ר ׁשֶ נִׁ ְתגַלְ תָ ה עָ לָיו הַ ְשכִׁ ינָה‪ ,‬מַ ה שֶ ל ֹא נִׁ ְׁשמַ ע‬ ‫מדוע שינה הכתוב את הסדר?‬ ‫אֹומרֹו ַוי ֵָּרא ה׳ אֵּ לָיו‪ ,‬כִׁ י ה׳ יַפְ ִׁסיק בֵּ ין הַ גִׁ לּוי‬ ‫ְב ְ‬ ‫ל ִַׁמ ְת ַגלֶה בֹו וְ הָ בֵּ ן‪ .‬וְ ָלזֶה ִׁת ְמצָ א ׁשֶ ל ֹא נֶאֱ מַ ר עֹוד ַוי ֵָּרא‬ ‫נתאר לעצמנו שאנו קוראים מעשה‪ ,‬ונאמר בו‪ :‬״הגיע‬ ‫ְבכָל הַ נְ בּואֹות הַ נֶאֱ מָ רֹות לְ אַ ְב ָרהָ ם אַ ח ֲֵּרי ז ֹאת אֶ לָא‬ ‫אל יעקב ‪ -‬ראובן״‪ .‬אנו מבינים את הדברים‪ ,‬אך סדר‬ ‫ַוי ֹאמֶ ר ה׳ כִׁ י מָ צּוי הּוא לְ פָ נָיו עֲטָ ָרה לְ ר ֹאׁשֹו״‪.‬‬ ‫המילים מעורר תשומת לב‪ .‬בדרך כלל היינו אומרים‪:‬‬ ‫״הגיע ראובן אל יעקב״‪ .‬תחילה מציינים מי הגיע‪,‬‬ ‫אברהם אבינו נעשה מרכבה לשכינה‬ ‫ולאחר מכן אל מי הגיע‪.‬‬ ‫האור החיים הקדוש מגלה לנו מה אירע כאן‪ :‬הקב״ה‬ ‫האור החיים הקדוש עומד על סדר המילים בפתיחת‬ ‫השרה את שכינתו על אברהם אבינו‪ ,‬והוא נעשה‬ ‫פרשתנו‪.‬‬ ‫מרכבה לשכינה‪.‬‬ ‫בפרשת לך לך נאמר‪ :‬״ ַוי ֵָּרא ה׳ אֶ ל אַ ְב ָרם״ ‪ -‬תחילה‬ ‫מה פירוש ״מרכבה לשכינה״? כיצד יכול אדם‬ ‫נזכר שם ה׳‪ ,‬ולאחר מכן אברהם‪ ,‬שאליו נגלה‪ .‬ואילו‬ ‫להיעשות מרכבה לשכינה הקדושה?‬ ‫כאן נאמר‪ :‬״ ַוי ֵָּרא אֵּ לָיו ה׳״ ‪ -‬תחילה ״אֵ לָיו״‪ ,‬ורק‬ ‫מרכבה היא עגלה שהאדם נוסע בה‪ .‬באמצעותה הוא‬ ‫לאחר מכן שם ה׳‪.‬‬ ‫מגיע למחוז חפצו‪ .‬אין לה רצון משלה להיכן ללכת;‬ ‫מה מבקשת התורה ללמדנו בשינוי הזה?‬ ‫היא נתונה לרצונו של המנהיג אותה‪.‬‬ ‫ועוד שואל האור החיים הקדוש‪ :‬מה נאמר לאברהם‬ ‫ודאי שאין להקב״ה גוף‪ ,‬ואין הוא זקוק למרכבה שתישא‬ ‫בנבואה זו? התורה מספרת שהקב״ה נגלה אליו‪ ,‬אך אינה‬ ‫אותו‪ .‬זהו משל לאדם שכל כוחותיו מסורים לרצון ה׳‪,‬‬ ‫מזכירה מה דיבר אליו‪ .‬לשם מה באה ההתגלות הזאת?‬ ‫ועל ידו רצונו יתברך מתגלה ומתקיים בעולם‪.‬‬ ‫וזה לשון האור החיים הקדוש (בראשית י״ח‪ ,‬א׳‪ ,‬הפירוש הראשון)‪:‬‬ ‫בעל התניא הקדוש מבאר (ליקוטי אמרים‪ ,‬פרק כ״ג)‪:‬‬ ‫״ ַוי ֵָּרא אֵּ לָיו ה׳‪ .‬יֵּׁש לָדַ עַ ת לָמָ ה ִׁׁשנָה הַ כָתּוב לְ הַ קְ ִׁדים‬ ‫״וְ זֶהּו ׁשֶ אָ ְמרּו ַרבֹותֵּ ינּו זִׁכְ רֹונָם לִׁ ְב ָרכָה‪ :‬הָ אָ בֹות הֵּ ן הֵּ ן‬ ‫הָ רֹואֶ ה קֹ דֶ ם הַ נִׁ ְראֶ ה ׁשֶ ִׁה ְת ִׁחיל לְ דַ בֵּ ר בֹו‪ׁ ,‬שֶ הָ יָה לֹו לֹומַ ר‬ ‫דֹוׁשים ּומ ְֻבדָ לִׁ ים‬ ‫הַ מֶ ְרכָבָ ה‪ׁ ,‬שֶ כָל אֵּ ְב ֵּריהֶ ם ֻכלָם הָ יּו קְ ִׁ‬ ‫ַוי ֵָּרא ה׳ אֵּ לָיו‪ּ ,‬וכְ מֹו כֵּן מָ ִׁצינּו ׁשֶ ִׁדבֵּ ר ְבכָל הַ ְמקֹומֹות‬ ‫מֵּ עִׁ נְ יְ נֵּי עֹולָם הַ זֶה‪ ,‬וְ ל ֹא ַנעֲשּו מֶ ְרכָבָ ה ַרק ל ָָרצֹון‬ ‫ּקֹודמֹות‪ַ :‬וי ֵָּרא ה׳ אֶ ל אַ ְב ָרם וְ גֹומֵּ ר לְ ז ְַרעֲָך וְ גֹומֵּ ר (שם‬ ‫הַ ְ‬ ‫הָ עֶ לְ יֹון לְ בַ דֹו כָל יְ מֵּ יהֶ ם״‪.‬‬ ‫י״ב‪ ,‬ז׳)‪ַ ,‬וי ֵָּרא ה׳ אֶ ל וְ גֹומֵּ ר אֲ נִׁ י אֵּ ל ׁשַ דָ י (שם י״ז‪ ,‬א׳)‪:‬‬ ‫כך חי אברהם אבינו‪ .‬בידיו הכניס אורחים והאכיל‬ ‫עֹוד צָ ִׁריְך לָדַ עַ ת מַ ה נֶאֱ מַ ר לְ אַ ְב ָרהָ ם ִׁבנְ בּואָ ה זֹו‪.‬‬ ‫רעבים‪ .‬ברגליו רץ לדבר מצווה‪ .‬בפיו לימד את הבריות‬ ‫וְ ַרבֹותֵּ ינּו זִׁכְ רֹונָם לִׁ ְב ָרכָה אָ ְמרּו (ב"מ פ״ו ע״ב) כִׁ י בָ א לְ בַ ּקְ רֹו‬ ‫להכיר את בוראן‪.‬‬ ‫ִׁמכְ אֵּ ב ִׁמילָתֹו‪ ,‬אֶ לָא ׁשֶ ל ֹא ֻה ְזכַר ֶרמֶ ז לְ דָ בָ ר זֶה בַ כָתּוב‪:‬‬ ‫כל איבר וכל כוח היו מוכנים לעשות את רצון ה׳‪ .‬כשנזדמן‬ ‫הֹודיעַ ׁשֶ ִׁה ְׁש ָרה ה׳‬ ‫וְ נִׁ ְראֶ ה כִׁ י ַכ ָּונַת הַ ָכתּוב הּוא ׁשֶ בָ א לְ ִׁ‬ ‫לפניו מעשה חסד‪ ,‬ידיו היו מוכנות אליו; כשנקרתה לפניו‬ ‫ְׁשכִׁ ינָתֹו עָ לָיו וְ ַנעֲשָ ה מֶ ְרכָבָ ה ל ְַשכִׁ ינָה‪ ,‬וְ ִׁת ְמצָ א‬ ‫הזדמנות לפרסם את שם ה׳‪ ,‬פיו היה מסור לכך‪.‬‬ ‫ׁשֶ אָ ְמרּו זִׁכְ רֹונָם לִׁ ְב ָרכָה (בראשית רבה‪ ,‬פרשה מ״ז) ׁשֶ הָ אָ בֹות‬ ‫אברהם אבינו הולך‪ ,‬מדבר ועושה ‪ -‬ועל ידו מתגלה‬ ‫אֹומרֹו ַוי ֵָּרא אֵּ לָיו ה׳ ׁשֶ גִׁ לָה ה׳‬ ‫מֶ ְרכָבָ ה ל ְַשכִׁ ינָה‪ .‬וְ הּוא ְ‬ ‫כבוד ה׳ בעולם!‬ ‫ְׁשכִׁ ינָתֹו אֵּ לָיו‪ ,‬וְ ָלזֶה ִׁהקְ ִׁדים תֵּ בַ ת אֵּ לָיו לְ הַ ְזכ ַָרת ה׳‬ ‫ב‬ ‫“נועם האור” גליון יז‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫הכתר הוא כבודו ותפארתו של המלך‪ .‬הוא מבטא את‬ ‫כל מציאותו מבטאת‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬שלך אני! כל‬ ‫גדולתו ואת מלכותו‪.‬‬ ‫כוחותיי‪ ,‬כל חיי‪ ,‬מסורים לרצונך ולכבודך!‬ ‫מה הייתה עטרתו של אברהם אבינו? במה שמח? מה‬ ‫לכן מקדימה התורה את המילה ״אֵ לָיו״‪ .‬היא מודיעה לנו‬ ‫היה כבודו הגדול ביותר?‬ ‫על השינוי שנעשה באברהם אבינו‪ :‬עליו נתגלתה השכינה‪.‬‬ ‫הקב״ה שורה עליי!‬ ‫קרבה שאין בה הפסק‬ ‫זכיתי להיות מרכבה לשכינתו‪ .‬חיי מסורים לרצונו‪ ,‬ועל‬ ‫עתה מוסיף האור החיים הקדוש‪:‬‬ ‫ידי מתגלה כבודו בעולם‪.‬‬ ‫״וְ ָלזֶה ִׁת ְמצָ א ׁשֶ ל ֹא נֶאֱ מַ ר עֹוד ַוי ֵָּרא ְבכָל הַ נְ בּואֹות‬ ‫אדם שמח במה שזכה להשיג‪ .‬יש השמח בנכסיו‪ ,‬יש‬ ‫במעמדו ויש בכבוד שנותנים לו‪ .‬אברהם אבינו מצא את‬ ‫הַ נֶאֱ מָ רֹות לְ אַ ְב ָרהָ ם אַ ח ֲֵּרי ז ֹאת אֶ לָא ַוי ֹאמֶ ר ה׳״‪.‬‬ ‫כבודו בעצם שייכותו לה׳‪.‬‬ ‫מכאן ואילך אין צורך לספר על ״ ַוי ֵָרא״ חדש אצל‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬אני שייך לך‪ .‬אתה שורה עליי‪ .‬זו‬ ‫אברהם אבינו‪ .‬נאמר ״ ַוי ֹּאמֶ ר ה׳״‪.‬‬ ‫גדולתי‪ ,‬זו עטרתי!‬ ‫מדוע? ״כִׁ י מָ צּוי הּוא לְ פָ נָיו עֲטָ ָרה לְ ר ֹאׁשֹו״‪.‬‬ ‫מתוך דברי האור החיים הקדוש נוכל להתבונן מעט‬ ‫הקב״ה מצוי לפניו תמיד‪ .‬השכינה שורה עליו בקביעות‪,‬‬ ‫באהבה שבערה בלבו של אברהם אבינו להשי״ת‪:‬‬ ‫וכאשר בא אליו דיבור מאת ה׳‪ ,‬הוא בא מתוך הקרבה‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬יש לי אותך! אני חי לפניך! מה עוד‬ ‫התמידית הזאת‪.‬‬ ‫אבקש?‬ ‫בעל התניא כותב על האבות הקדושים (פרק ל״ד)‪:‬‬ ‫״עֲטָ ָרה לְ ר ֹּאׁשֹו״ ‪ -‬הקב״ה בעצמו הוא עטרת ראשו‪.‬‬ ‫״ׁשֶ כָל יְ מֵּ יהֶ ם לְ עֹולָם ל ֹא ִׁהפְ ִׁסיקּו אֲ פִׁ לּו ׁשָ עָ ה אַ חַ ת‬ ‫ִׁמלְ קַ שֵּ ר דַ עְ תָ ם וְ נִׁ ְׁשמָ תָ ם לְ ִׁרבֹון הָ עֹול ִָׁמים״‪.‬‬ ‫ברית עולם ‪ -‬גם עמנו‬ ‫נתבונן מעט במילים‪ :‬״ל ֹא ִׁהפְ ִׁסיקּו״‪.‬‬ ‫נשים לב לסדר הפרשיות‪ :‬בסוף פרשת לך לך מסופר‬ ‫אדם העובד אצל חברו מסיים את עבודתו‪ ,‬ומכאן ואילך‬ ‫על מילתו של אברהם אבינו‪ ,‬ומיד לאחר מכן נפתחת‬ ‫הוא פנוי לענייניו‪ .‬אצל אברהם אבינו היו החיים כולם‬ ‫פרשתנו בהתגלות הזאת‪ :‬״ ַוי ֵָּרא אֵּ לָיו ה׳״‪.‬‬ ‫מסורים לה׳‪ .‬גם האכילה‪ ,‬גם השיחה עם אדם‪ ,‬גם‬ ‫לאחר שנכנס אברהם אבינו בברית הקדושה‪ ,‬זכה‬ ‫המנוחה ‪ -‬הכול היה למענו יתברך‪.‬‬ ‫להשראת השכינה המתוארת כאן‪.‬‬ ‫אין שעה שאינה שייכת אליו‪ .‬אין כוח הנשאר מחוץ‬ ‫ואת הברית הזאת כרת הקב״ה גם עם זרעו אחריו‪ ,‬כפי‬ ‫לעבודתו‪.‬‬ ‫שנאמר (בראשית י״ז‪ ,‬ז׳)‪:‬‬ ‫אילו חיים! לחיות עם הקב״ה בכל רגע! דעתו ונשמתו‬ ‫יתי בֵּ ינִׁ י ּובֵּ ינֶָך ּובֵּ ין ז ְַרעֲָך אַ ח ֲֶריָך‬ ‫״ ַוהֲקִׁ מֹ ִׁתי אֶ ת ְב ִׁר ִׁ‬ ‫קשורות בריבון העולמים‪ ,‬וכל מה שהוא עושה נובע‬ ‫ֵּאֹלהים ּולְ ז ְַרעֲָך‬ ‫לְ דֹ רֹ תָ ם לִׁ ְב ִׁרית עֹולָם לִׁ ְהיֹות לְ ָך ל ִׁ‬ ‫מתוך המסירות הזאת‪.‬‬ ‫אַ ח ֲֶריָך״‪.‬‬ ‫הלב מתלהט כשמתקשרים למידת אהבתו של אברהם‬ ‫ברית עמך ועם בניך אחריך‪ .‬ברית לדורות‪ .‬ברית עולם‪.‬‬ ‫אבינו‪ :‬להיות קרוב כל כך! לחיות במסירות כזאת!‬ ‫האם גם לנו יש חלק בקדושה הזאת‪ ,‬בהשראת השכינה‬ ‫שהאדם כולו יהיה מקום להשראת השכינה!‬ ‫הקשורה לברית?‬ ‫עטרתי וכבודי‬ ‫האור החיים הקדוש עצמו פותח לנו את השער‪.‬‬ ‫בפירושו השני על הפסוק הוא כותב‪:‬‬ ‫האור החיים הקדוש מוסיף שתי מילים‪ :‬״עֲטָ ָרה‬ ‫לְ ר ֹאׁשֹו״‪.‬‬ ‫ג‬ ‫“נועם האור” גליון יז‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫ּובכָל זְמַ ן‪ ,‬כְ ׁשֶ הּוא נִׁ כְ נָס ְבהֵּ יכַל‬ ‫״וְ כֵּן הּוא ְבכָל אָ דָ ם ְ‬ ‫״עֹוד יִׁ ְרצֶ ה לֹומַ ר כִׁ י אַ חַ ר ׁשֶ מָ ל אַ ְב ָרהָ ם אָ ז נִׁ גְ לָה‬ ‫אַ הֲבָ ה ִׁב ְדבֵּ קּות גָדֹול‪ּ ,‬ומֹוסֵּ ר נַפְ ׁשֹו עַ ל קְ דֻשַ ת ְׁשמֹו‬ ‫ִׁב ְבשָ רֹו יּו״ד ְר ִׁׁשימּו קַ ִׁדיׁשָ א (תנחומא צו)‪ ,‬וְ הּוא אֹומֵּ ר‬ ‫יִׁ ְתבָ ֵּרְך״ (שם)‪.‬‬ ‫ַוי ֵָּרא אֵּ לָיו ה׳‪ ,‬וְ הּוא מַ אֲ מַ ר הַ זֹ הַ ר (חלק א׳‪ ,‬דף צ״ה) וְ זֶה‬ ‫גם יהודי בדורנו יכול להיכנס להיכל האהבה! להתמלא‬ ‫לְ ׁשֹונֹו‪ :‬וְ ָכל מַ אן ְדׁשַ ְריָא בֵּ יּה ְר ִׁׁשימָ א קַ ִׁדיׁשָ א ׁשַ ְריָא‬ ‫באהבת ה׳ ולמסור אליו את נפשו בשעת קריאת שמע!‬ ‫בֵּ יּה ְׁשכִׁ ינְ תָ א״‪.‬‬ ‫אנו בניו של אברהם אבינו‪ .‬הוא הותיר לנו ירושה חיה‪,‬‬ ‫כל מי ששורה בו הרושם הקדוש‪ ,‬אות הברית ‪ -‬שורה‬ ‫קשר עם הקב״ה הנטוע בעומק נשמתנו‪.‬‬ ‫בו השכינה‪.‬‬ ‫בעל התניא מכנה זאת (פרק י״ח)‪:‬‬ ‫נתבונן בלשון הזוהר‪ :‬״וְ כָל מַ אן״ ‪ -‬כל מי!‬ ‫״אַ הֲבָ ה ְמסֻתֶ ֶרת ׁשֶ ְבלֵּב כְ לָלּות יִׁ ְש ָראֵּ ל‪ׁ ,‬שֶ ִׁהיא יְ רֻ שָ ה‬ ‫הזוהר מדבר על כל הנושא את אות הברית הקדוש‪ .‬הרי‬ ‫לָנּו מֵּ אֲ בֹותֵּ ינּו״‪.‬‬ ‫לנו שיש גם בנו שייכות להשראת השכינה הזאת‪ ,‬כל‬ ‫אחד לפי מדרגתו‪.‬‬ ‫אדם עשוי לחשוב שהלשונות המופלגות הללו רחוקות‬ ‫ממנו‪ .‬הרי הוא מכיר את טרדותיו‪ ,‬את חולשותיו ואת‬ ‫אותה ברית שכרת הקב״ה עם אברהם אבינו נמשכת‬ ‫פיזור מחשבתו‪ .‬כיצד ימצא בעצמו אהבה כזאת?‬ ‫בזרעו אחריו‪ .‬גם אנו נושאים את אות השייכות‬ ‫לבוראנו!‬ ‫אבל הירושה הקדושה קיימת בו גם כשהיא מסותרת‪.‬‬ ‫בעומק נשמתו טמונה אהבה לה׳‪ ,‬והיא יכולה להתעורר‬ ‫נשמה יהודית יקרה‪ ,‬כאן כבר מדובר גם בך‪ .‬גם לך יש‬ ‫ולהאיר את לבו‪.‬‬ ‫חלק בברית הקדושה‪ ,‬וגם בחייך יכולה להאיר קדושת‬ ‫השראת השכינה‪.‬‬ ‫יש תקווה ללב שלי! גם הוא יכול להכיר מעט יותר את‬ ‫בוראו‪ ,‬להשתוקק אליו ולשמוח בקרבתו‪.‬‬ ‫הירושה חיה בתוכנו‬ ‫היד שלך ‪ -‬מרכבה לרצון ה׳‬ ‫ספרי החסידות מלמדים אותנו למצוא בדברי התורה‬ ‫הקדושים את האור השייך לחיינו‪.‬‬ ‫בעל התניא מקרב את הדברים אל ידינו ורגלינו ממש‬ ‫(פרק כ״ג)‪:‬‬ ‫הדגל מחנה אפרים הקדוש‪ ,‬נכדו של מרן האלקי הבעל‬ ‫שם טוב הקדוש‪ ,‬כותב (פרשת לך לך‪ ,‬ד״ה ויאמר)‪:‬‬ ‫״וְ עַ ל כֵּן גַם אֵּ ְב ֵּרי גּוף הָ אָ דָ ם הַ ְמקַ יְ ִׁמים הַ ִׁמ ְצוָה‪ׁ ,‬שֶ כֹ חַ‬ ‫אֱֹלהית ְמלֻבָ ׁש בָ הֶ ם ִׁב ְׁשעַ ת‬ ‫ּוב ִׁחינַת הַ מַ עֲשֶ ה ׁשֶ ל נֶפֶ ׁש הָ ִׁ‬ ‫ְ‬ ‫ּובכָל זְמַ ן״‪.‬‬ ‫תֹורה ִׁהיא נִׁ ְצ ִׁחית וְ י ְֶׁשנָּה ְבכָל אָ דָ ם ְ‬ ‫״כִׁ י הַ ָ‬ ‫מַ עֲשֶ ה וְ קִׁ יּום הַ ִׁמ ְצוָה‪ ,‬הֵּ ם ַנעֲשּו מֶ ְרכָבָ ה מַ מָ ׁש ל ָָרצֹון‬ ‫התורה נצחית‪ .‬כל פסוק‪ ,‬כל מילה וכל אות שבה‬ ‫הָ עֶ לְ יֹון‪.‬‬ ‫מאירים לכל אחד מישראל‪ ,‬בכל עת ובכל זמן‪.‬‬ ‫כְ גֹון הַ יָד הַ ְמחַ לֶקֶ ת ְצדָ קָ ה ָלעֲנִׁ יִׁ ים אֹו עֹושָ ה ִׁמ ְצוָה‬ ‫ובפרט בפרשיות אלו‪ ,‬העוסקות באבותינו הקדושים‬ ‫אַ חֶ ֶרת‪ ,‬וְ ַרגְ לַיִׁ ם הַ ְמהַ לְ כֹות לִׁ ְדבַ ר ִׁמ ְצוָה‪ ,‬וְ כֵּן הַ פֶ ה‬ ‫ובדרכי עבודתם‪.‬‬ ‫תֹורה‪ ,‬וְ הַ מֹ חַ ׁשֶ ְמהַ ְרהֵּ ר ְב ִׁד ְב ֵּרי‬ ‫וְ לָׁשֹון ׁשֶ ְמדַ ְב ִׁרים ִׁד ְב ֵּרי ָ‬ ‫וכבר אמרו בתנא דבי אליהו (אליהו רבה‪ ,‬פרק כ״ה)‪ :‬״כָל אֶ חָ ד‬ ‫ּובגְ ֻדלַת ה׳ בָ רּוְך הּוא״‪.‬‬ ‫תֹורה וְ יִׁ ְראַ ת ׁשָ מַ יִׁ ם ִׁ‬ ‫ָ‬ ‫וְ אֶ חָ ד ִׁמיִׁ ְש ָראֵּ ל חַ יָב לֹומַ ר‪ :‬מָ תַ י יַגִׁ יעּו מַ עֲשַ י לְ מַ עֲשֵּ ה‬ ‫נקשיב למילים‪ :‬״מֶ ְרכָבָ ה מַ מָ ׁש״!‬ ‫אֲ בֹותַ י אַ ְב ָרהָ ם יִׁ ְצחָ ק וְ ַיעֲקֹ ב״‪.‬‬ ‫היד שאתה נותן בה צדקה נעשית מרכבה לרצון העליון‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬כשהדגל מחנה אפרים מדבר על אהבתו של‬ ‫הרגליים ההולכות לדבר מצווה נעשות מרכבה‪ .‬המוח‬ ‫אברהם אבינו לה׳‪ ,‬הוא מלמד שגם אנו יכולים לזכות‬ ‫המהרהר בגדולת ה׳ נעשה מרכבה‪.‬‬ ‫לחלק בעבודה הזאת בשעת קריאת שמע‪:‬‬ ‫ד‬ ‫“נועם האור” גליון יז‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫היד הנותנת צדקה מקיימת את רצון ה׳‪ .‬בלימוד התורה‪,‬‬ ‫נתבונן לרגע ביד שלנו‪ .‬במשך היום היא עוסקת‬ ‫חכמתו ורצונו יתברך נכנסים אל תוך הבנתו של האדם‬ ‫בדברים רבים‪ :‬עובדת‪ ,‬נושאת ומסדרת‪ .‬והנה היא‬ ‫ונעשים תוכן מחשבתו ממש‪.‬‬ ‫נוטלת מטבע ונותנת לעני‪.‬‬ ‫יהודי יושב לפני הגמרא‪ .‬הוא מעיין בדברים ואינו מבין‪.‬‬ ‫מה נעשה בה באותה שעה? היד הזאת נעשית מרכבה‬ ‫חוזר עליהם‪ ,‬מתייגע‪ ,‬מבקש לעמוד על כוונתם ‪-‬‬ ‫לרצונו של הקב״ה!‬ ‫ולפתע מאיר לו הפשט‪.‬‬ ‫היד שלי‪ ,‬העשויה בשר ודם‪ ,‬זוכה לשרת את הרצון‬ ‫עכשיו אני מבין!‬ ‫העליון! בורא כל העולמות נתן לי את הזכות לעשות‬ ‫נעצור ברגע היקר הזה‪ .‬מה הבנתי? איזו חכמה‬ ‫את מצוותו‪ ,‬לקיים בידיי את רצונו הקדוש!‬ ‫השגתי בשכלי?‬ ‫כמה פעמים נתתי צדקה וכמעט לא נתתי את לבי למה‬ ‫את חכמתו של הקב״ה‪ ,‬כפי שנתלבשה בדברי התורה!‬ ‫שזכיתי בו‪ .‬הושטתי מטבע והמשכתי בדרכי ‪ -‬והנה בעל‬ ‫התניא מגלה לי איזו קדושה שרתה במעשה הזה!‬ ‫הפירוש שהבנתי‪ ,‬ההלכה שהתבררה לי‪ ,‬הסברה‬ ‫שנתיישבה בדעתי ‪ -‬הם דבר מחכמתו ורצונו יתברך‪.‬‬ ‫היד שלך! המצווה שלך!‬ ‫וכעת החכמה הקדושה הזאת נמצאת בתוך שכלי!‬ ‫כמה יקרה מצווה! איזו אהבה אוהב אותנו הקב״ה‪,‬‬ ‫מחשבתי חושבת בה‪ ,‬משיגה אותה‪ ,‬מתמלאת ממנה!‬ ‫שזיכה אותנו להיות קרובים אליו כל כך! הוא נתן לנו‬ ‫הקב״ה נתן לנו את תורתו באופן ששכלנו יכול להבינה‪.‬‬ ‫ידיים ורגליים וכוחות חיים‪ ,‬ובאותם כוחות עצמם אנו‬ ‫הוא זיכה אדם בשר ודם להשיג מחכמתו הקדושה‬ ‫זוכים להיות מרכבה לרצונו!‬ ‫ולהתאחד עמה בהבנתו!‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬כמה טוב נתת לי! כמה קדושה הנחת‬ ‫וכפי שמרחיב בעל התניא בביאור הייחוד הנפלא שבין‬ ‫בתוך חיי!‬ ‫שכל האדם לבין התורה שהוא מבין ומשיג (פרק ה׳)‪.‬‬ ‫הנפש עצמה מתייחדת עמו‬ ‫וזה לשונו הקדוש‪" :‬ה ֲֵּרי כְ ׁשֶ אָ דָ ם יֹודֵּ עַ ּומַ ִׁשיג ְב ִׁשכְ לֹו‬ ‫ועתה נלמד את המשך דבריו הקדושים‪ ,‬היוקדים אש‪,‬‬ ‫פְ סָ ק זֶה‪ַ ,‬כ ֲה ָלכָה הָ עֲרּוכָה ְב ִׁמ ְׁשנָה אֹו גְ מָ ָרא אֹו‬ ‫של בעל התניא נבג״מ ‪ -‬לבת אש הניתכת מקולמוסו‪,‬‬ ‫פֹוסקִׁ ים‪ ,‬ה ֲֵּרי זֶה מַ ִׁשיג וְ תֹופֵּ ס ּומַ ּקִׁ יף ְב ִׁשכְ לֹו ְרצֹונֹו‬ ‫ְ‬ ‫״ׁשלְ הֶ בֶ ְתיָה״‪ ,‬אשר ״מַ יִׁ ם‬ ‫אש שחורה על גבי אש לבנה‪ַ ,‬‬ ‫וְ חָ כְ מָ תֹו ׁשֶ ל הַ ּקָ דֹוׁש בָ רּוְך הּוא‪ְ ,‬דלֵּית מַ חֲׁשָ בָ ה ְתפִׁ יסָ א‬ ‫בֵּ יּה וְ ל ֹא ִׁב ְרצֹונֹו וְ חָ כְ מָ תֹו‪ ,‬כִׁ י ִׁאם ְב ִׁה ְתל ְַבׁשּותָ ם‬ ‫ַר ִׁבים ל ֹא יּוכְ לּו לְ כַבֹות אֶ ת הָ אַ הֲבָ ה״ (שיר השירים ח׳‪ ,‬ו׳–ז׳)‪.‬‬ ‫בָ ֲהלָכֹות הָ עֲרּוכֹות לְ פָ נֵּינּו‪ .‬וְ גַם ִׁשכְ לֹו ְמלֻבָ ׁש בָ הֶ ם‪.‬‬ ‫בדבריו הוא מגלה לנו קרבה עמוקה עוד יותר‪ :‬בשעה‬ ‫שיהודי לומד תורה‪ ,‬המחשבה‪ ,‬הדיבור והנפש עצמה‬ ‫וְ הּוא יִׁ חּוד נִׁ פְ לָא ׁשֶ אֵּ ין יִׁ חּוד כָמֹוהּו וְ ל ֹא כְ עֶ ְרכֹו נִׁ ְמצָ א‬ ‫מתייחדים ברצון העליון‪:‬‬ ‫ּומיּוחָ ִׁדים מַ מָ ׁש ִׁמ ָכל‬ ‫כְ לָל ְבג ְַׁש ִׁמיּות‪ ,‬לִׁ ְהיֹות לַאֲ חָ ִׁדים ְ‬ ‫צַ ד ּופִׁ נָה"‪.‬‬ ‫תֹורה ׁשֶ בַ מֹ חַ ‪ ,‬וְ כֹ חַ‬‫״אַ ְך הַ מַ חֲׁשָ בָ ה וְ הַ ִׁה ְרהּור ְב ִׁד ְב ֵּרי ָ‬ ‫ימים‬ ‫בּוׁשים הַ פְ נִׁ ִׁ‬ ‫תֹורה ׁשֶ בַ פֶ ה‪ׁ ,‬שֶ הֵּ ם לְ ִׁ‬‫הַ ִׁדבּור ְב ִׁד ְב ֵּרי ָ‬ ‫״מכָל צַ ד ּופִׁ נָה״! האדם משיג את חכמת התורה‬‫ִׁ‬ ‫ֹלהית עַ ְצמָ ּה‬ ‫ֹלהית‪ ,‬וְ ָכל ׁשֶ כֵּן נֶפֶ ׁש הָ אֱ ִׁ‬ ‫ׁשֶ ל נֶפֶ ׁש הָ אֱ ִׁ‬ ‫בשכלו‪ ,‬ובאותה שעה שכלו מלובש ונתון בתוך החכמה‬ ‫הַ ְמלֻבֶ ׁשֶ ת בָ הֶ ם‪ֻ ,‬כלָם ְמיֻחָ ִׁדים מַ מָ ׁש ְביִׁ חּוד גָמּור‬ ‫הקדושה שהוא לומד‪ .‬חכמתו יתברך נתפסת בשכלו‪,‬‬ ‫בָ ָרצֹון הָ עֶ לְ יֹון‪ ,‬וְ ל ֹא מֶ ְרכָבָ ה לְ בַ ד‪ ,‬כִׁ י ָרצֹון הָ עֶ לְ יֹון הּוא‬ ‫ושכלו שקוע בה ‪ -‬ייחוד נפלא שאין כדוגמתו בגשמיות!‬ ‫ּומדַ בֵּ ר בָ ּה״ (שם)‪.‬‬ ‫הּוא הַ ְדבַ ר ֲה ָלכָה עַ ְצמָ ּה ׁשֶ ְמהַ ְרהֵּ ר ְ‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬איזו מתנה נתת לנו! עד היכן קירבת‬ ‫מה נוסף בלימוד התורה?‬ ‫אותנו אליך בתורתך!‬ ‫ה‬ ‫“נועם האור” גליון יז‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫התורה שלנו‪ ,‬על הקרבה שהקב״ה מזכה אותנו בה‬ ‫עתה מאירות שבעתיים המילים שבפרק כ״ג‪ :‬״וְ ל ֹא‬ ‫בשעה שאנו עוסקים בתורתו!‬ ‫מֶ ְרכָבָ ה לְ בַ ד״!‬ ‫יהודי יקר‪ ,‬הבט בספר הפתוח לפניך‪ .‬כמה אוצרות של‬ ‫המחשבה‪ ,‬הדיבור והנפש עצמה המלובשת בהם ‪-‬‬ ‫קרבת אלקים טמונים במילים האלה! כמה יקרה כל‬ ‫״ ֻכלָם ְמיֻחָ ִׁדים מַ מָ ׁש ְביִׁ חּוד גָמּור בָ ָרצֹון הָ עֶ לְ יֹון״!‬ ‫הבנה שזכית לה‪ ,‬כל יגיעה שהשקעת כדי להבין את‬ ‫כמה אהבה יש במתנה הזאת! כמה קרבה! הקב״ה מסר‬ ‫רצונו!‬ ‫לנו את תורתו‪ ,‬ופתח לפנינו דרך להיות דבוקים בו‬ ‫לעיתים האדם מסיים את לימודו ומצטער‪ :‬מעט‬ ‫בעומק מחשבתנו ונשמתנו!‬ ‫הספקתי היום‪ .‬עוד לא נתבררו לי כל הדברים‪ .‬ועדיין‪,‬‬ ‫ובעל התניא מוסיף‪:‬‬ ‫בתוך עמלו ובכל מה שזכה להבין‪ ,‬ניתנה לו קרבה‬ ‫״ה ֲֵּרי גַם הַ נֶפֶׁש ּולְ בּוׁשֶ יהָ אֵּ לּו ְמיֻחָ ִׁדים מַ מָ ׁש ְבאֵּ ין סֹוף‬ ‫מופלאה לבוראו‪.‬‬ ‫בָ רּוְך הּוא ְבאֹותָ ּה ׁשָ עָה ְבתַ כְ לִׁ ית הַ יִׁ חּוד‪ ,‬כְ יִׁ חּוד ִׁדבּורֹו‬ ‫ראוי שיכיר גם בה‪ .‬שייתן ללבו לשמוח בזכות הזאת‪.‬‬ ‫ּומַ חֲׁשַ ְבתֹו ׁשֶ ל הַ ּקָ דֹוׁש בָ רּוְך הּוא ְבמַ הּותֹו וְ עַ ְצמּותֹו‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬כמה אני מודה לך על תורתך! פתח‬ ‫כַנִׁ ְז ָכר לְ עֵּ יל״ (פרק כ״ג)‪.‬‬ ‫את לבי להכיר באורה‪ .‬תן בי חשק להבין את דבריך‪,‬‬ ‫כיצד לא יתחיל הלב לבעור כשקוראים דברים כאלה?‬ ‫לטעום את מתיקותם ולהידבק בך‪.‬‬ ‫נשמתי יכולה לזכות לייחוד כזה! אני יושב כאן‪ ,‬ליד‬ ‫אותו ספר‪ ,‬אותו שולחן ‪ -‬ונשמה הבוערת באהבה‬ ‫השולחן‪ ,‬עוסק בתורתו ‪ -‬ונפשי מתייחדת בו יתברך!‬ ‫לנותן התורה!‬ ‫״מיֻחָ ִׁדים מַ מָ ׁש ְבאֵּ ין סֹוף בָ רּוְך הּוא״!‬ ‫ְ‬ ‫גם בתוך חיי המעשה‬ ‫הלב מתלהט ומשתוקק‪ .‬ריבונו של עולם‪ ,‬איזו קרבה‬ ‫ומתוך הקרבה הזאת נבקש להבין כיצד יכול אורה של‬ ‫נתת לי! תורתך במחשבתי‪ ,‬דבריך בפי‪ ,‬ונשמתי דבוקה‬ ‫עבודת ה׳ להאיר גם את יתר שעות היום‪.‬‬ ‫ברצונך! כמה יקר להיות יהודי‪ ,‬כמה יקר לפתוח את‬ ‫ספרך וללמוד את תורתך!‬ ‫אצל האבות הקדושים הייתה הדבקות גלויה ותמידית‪.‬‬ ‫לנו עוד יש הרבה למה להשתוקק ולייחל‪ :‬״מָ תַ י יַגִׁ יעּו‬ ‫הנשמה מבקשת להיאחז במילים הקדושות‪ .‬ללמוד עוד‬ ‫מַ עֲשַ י לְ מַ עֲשֵּ ה אֲ בֹותַ י״‪.‬‬ ‫פסוק‪ ,‬להבין עוד הלכה‪ ,‬לשהות עוד מעט בחכמתו של‬ ‫אביה שבשמים‪.‬‬ ‫אולם הירושה הקדושה אמת היא ונצחית‪ ,‬והקשר‬ ‫המתגלה בכל מצווה אמת‪ .‬גם יתר שעות היום יכולות‬ ‫אבא‪ ,‬את תורתך אני לומד! בחכמתך אני מתבונן! אליך‬ ‫להיכלל בעבודת ה׳‪.‬‬ ‫אני משתוקק!‬ ‫בעל התניא כותב (פרק ל״ד)‪:‬‬ ‫ועוד מוסיף בעל התניא‪:‬‬ ‫״וְ גַם ְׁשאָ ר הַ יֹום כֻלֹו ׁשֶ עֹוסֵּ ק ְבמַ שָ א ּומַ תָ ן יִׁ ְהיֶה מָ כֹון‬ ‫״וְ ל ֹא עֹוד‪ ,‬אֶ לָא ׁשֶ יִׁ חּודָ ם הּוא ְביֶתֶ ר ְשאֵּ ת וְ יֶתֶ ר עֹ ז‬ ‫לְ ִׁׁש ְבתֹו יִׁ ְתבָ ֵּרְך ִׁבנְ ִׁתינַת הַ ְצדָ קָ ה ׁשֶ יִׁ תֵּ ן ִׁמיגִׁ יעֹו״‪.‬‬ ‫ִׁמיִׁ חּוד אֹור אֵּ ין סֹוף בָ רּוְך הּוא ְבעֹולָמֹות עֶ לְ יֹונִׁ ים‪,‬‬ ‫מֵּ אַ חַ ר ׁשֶ ָרצֹון הָ עֶ לְ יֹון הּוא ְבגִׁ לּוי מַ מָ ׁש בַ נֶפֶ ׁש‬ ‫אדם עובד ועמל לפרנסתו‪ ,‬ומיגיע כפיו נותן צדקה‪ .‬על‬ ‫תֹורה״ (שם)‪.‬‬ ‫עֹוסקִׁ ים בַ ָ‬‫ּולְ בּוׁשֶ יהָ הָ ְ‬ ‫ידי כך גם יום עבודתו נעשה מכון לשבתו יתברך‪.‬‬ ‫נקרא שוב‪ :‬ביתר שאת וביתר עוז מייחוד אור אין‬ ‫כמה אור יש בידיעה הזאת לאדם העמל לפרנסתו!‬ ‫סוף ברוך הוא בעולמות העליונים!‬ ‫שעותיו אינן מנותקות בהכרח מעבודת בוראו‪ .‬מן הכוח‬ ‫שהוא משקיע ומן הממון שהוא מרוויח נעשות מצוות‪.‬‬ ‫עלינו להאמין בדברים הקדושים הללו כפשוטם‪ .‬אף‬ ‫שאין אנו משיגים את מלוא עומקם‪ ,‬זו האמת על לימוד‬ ‫ו‬ ‫“נועם האור” גליון יז‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫והברית עם ה׳ כוללת את כל נשמות ישראל‪ .‬הקב״ה‬ ‫בכוח האכילה הוא לומד ומתפלל; מפרנסתו הוא מסייע‬ ‫אמר לאברהם אבינו (בראשית י״ז‪ ,‬ז׳)‪:‬‬ ‫לאחרים; בביתו הוא בונה חיים של תורה‪.‬‬ ‫יתי בֵּ ינִׁ י ּובֵּ ינֶָך ּובֵּ ין ז ְַרעֲָך אַ ח ֲֶריָך‬ ‫״ ַוהֲקִׁ מֹ ִׁתי אֶ ת ְב ִׁר ִׁ‬ ‫הקב״ה נתן לנו חיים שאפשר לעובדו בהם‪ .‬גם בתוך‬ ‫לְ דֹ רֹ תָ ם לִׁ ְב ִׁרית עֹולָם״‪.‬‬ ‫הטרדות והעמל יש מקום לקדושה ולקרבת ה׳‪.‬‬ ‫כל זרעו שייך לברית הקדושה‪ .‬ואף בסוגיית מילה‬ ‫הוא עטרתנו ‪ -‬והוא מתפאר בנו‬ ‫אומרת הגמרא (עבודה זרה כ״ז ע״א‪ ,‬בדעת רבי יוחנן)‪:‬‬ ‫כעת מאירות המילים ״עֲטָ ָרה לְ ר ֹאׁשֹו״ באור נוסף‪.‬‬ ‫״ד ִׁאשָ ה כְ מַ אן ִׁד ְמ ִׁהילָא דָ ְמיָא״‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫מהו כבודי? יהודי אני‪ .‬אני שייך לקב״ה‪ .‬הוא נתן לי‬ ‫וכן בברית שכרת משה רבנו עם ישראל נכללו כולם‪,‬‬ ‫את תורתו ואת מצוותיו‪ ,‬וזיכה אותי להיות קרוב אליו‪.‬‬ ‫כפי שנאמר (דברים כ״ט‪ ,‬ט׳–י״א)‪:‬‬ ‫בתפילין של ראש מתגלה הקשר הזה לעיני כול‪ .‬הגמרא‬ ‫״אַ תֶ ם נִׁ צָ ִׁבים הַ יֹום כֻלְ כֶם לִׁ פְ נֵּי ה׳ אֱ ֹלהֵּ יכֶם‪ ...‬טַ פְ כֶם‬ ‫מביאה את הפסוק (דברים כ״ח‪ ,‬י׳)‪ :‬״וְ ָראּו כָל עַ מֵּ י הָ אָ ֶרץ כִׁ י‬ ‫נְ ׁשֵּ יכֶם‪ ...‬לְ עָ ְב ְרָך ִׁב ְב ִׁרית ה׳ אֱֹלהֶ יָך״‪.‬‬ ‫ׁשֵּ ם ה׳ נִׁ קְ ָרא עָ לֶיָך וְ י ְָראּו ִׁממֶ ךָ״‪.‬‬ ‫נשמה יהודית קדושה ויקרה! יש לך חלק בברית‪ .‬יש‬ ‫״ר ִׁבי אֱ לִׁ יעֶ זֶר הַ גָדֹול אֹומֵּ ר‪:‬‬ ‫ודורשת עליו (ברכות ו׳ ע״א)‪ַ :‬‬ ‫לך חלק בירושתו הקדושה של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫אֵּ לּו ְתפִׁ לִׁ ין ׁשֶ בָ ר ֹאׁש״‪.‬‬ ‫כמה שמחה יכולה הידיעה הזאת לעורר בלב‪ :‬ריבונו‬ ‫שם ה׳ הנקרא על יהודי הוא עטרתו‪ ,‬תפארתו ועוזו‪.‬‬ ‫של עולם‪ ,‬שלך אני!‬ ‫ובאותה סוגיה שואלת הגמרא על התפילין של הקב״ה‪:‬‬ ‫עכשיו‪ ,‬ברגע הזה‬ ‫ּומי כְ עַ ְמָך‬ ‫״הָ נֵּי ְתפִׁ לִׁ ין ְדמָ ֵּרי עָ לְ מָ א מַ ה כְ ִׁתיב ְבהּו? ‪ִׁ ...‬‬ ‫נשהה לרגע במחשבה הקדושה הזאת‪:‬‬ ‫יִׁ ְש ָראֵּ ל גֹוי אֶ חָ ד בָ אָ ֶרץ״‪.‬‬ ‫מה כתוב בתפילין של ריבון העולם? שבחם של ישראל!‬ ‫״כִׁ י מָ צּוי הּוא לְ פָ נָיו עֲטָ ָרה לְ ר ֹאׁשֹו״‪.‬‬ ‫אנו מתפארים בו‪ ,‬והוא כביכול מתפאר בנו‪.‬‬ ‫הקב״ה הוא עטרת ראשי‪.‬‬ ‫איזו אהבה! הבורא הגדול בחר בנו להיות לו לעם‪ ,‬והוא‬ ‫אחרי כל הדברים שלמדנו‪ ,‬נבקש לתת להם להיכנס אל‬ ‫כותב כביכול בתפיליו את שבחם של בני ישראל!‬ ‫הלב‪ .‬להאמין בהם‪ ,‬להתבונן בהם‪ ,‬להניח לנשמה‬ ‫להכיר מעט את האוצר שניתן לה‪.‬‬ ‫השבח הזה כולל את כלל ישראל כולו‪ .‬לכל נשמה‬ ‫יהודית חלק בעם הקדוש‪ :‬למניחי התפילין בכל יום‪ ,‬וגם‬ ‫הלא גם אני מבניו של אברהם אבינו! גם בקרבי נטועה‬ ‫לאלו המברכות ״ׁשֶ עָ שַ נִׁ י כִׁ ְרצֹונֹו״‪.‬‬ ‫ירושתו הקדושה‪ .‬אותה אהבה שבערה בלבו והאירה‬ ‫את כל חייו הותירה את רישומה בנשמות בניו‪ .‬גם בי‬ ‫כמה יקר להיות חלק מן העם שהקב״ה מתפאר בו!‬ ‫יש אהבה מסותרת‪ ,‬גם נשמתי משתוקקת אל בוראה!‬ ‫כולנו עומדים בברית‬ ‫כמה טרדות מכסות לעיתים על האהבה הזאת‪ .‬כמה‬ ‫וגם אנו הוכנסנו בבריתו של אברהם אבינו!‬ ‫הרגלים‪ ,‬כמה עייפות ופיזור הדעת‪ .‬והנה דברי הצדיקים‬ ‫מגיעים אליי ומעוררים אותי‪ :‬דע מה טמון בך! דע למי‬ ‫כשהכניס אותי אבי לברית‪ ,‬הוא בירך‪:‬‬ ‫אתה שייך! איזו קרבה מזומנת לך בתורה ובמצוות!‬ ‫״אֲׁשֶ ר קִׁ ְדׁשָ נּו ְב ִׁמ ְצֹותָ יו וְ ִׁצּוָנּו לְ הַ כְ נִׁ יסֹו ִׁב ְב ִׁריתֹו ׁשֶ ל‬ ‫היד שלי יכולה להיעשות מרכבה לרצון העליון‪ .‬רגליי‬ ‫אַ ְב ָרהָ ם אָ ִׁבינּו״ (נוסח ברכת אבי הבן; שבת קל״ז ע״ב)‪.‬‬ ‫יכולות ללכת בשליחותו‪ .‬פי יכול לדבר את דברי‬ ‫כמה שנים חלפו מאז‪ .‬האדם גדל‪ ,‬עמל והתמודד‪ ,‬ואות‬ ‫תורתו‪ ,‬ומחשבתי יכולה להשיג מחכמתו הקדושה‪.‬‬ ‫הברית נותר חקוק בבשרו‪ .‬הוא נושא עמו את הברית‬ ‫נפשי עצמה יכולה להתייחד בו יתברך!‬ ‫הקדושה עם בוראו‪.‬‬ ‫ז‬ ‫“נועם האור” גליון יז‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫בי ניצוץ מאותה אהבה‪ ,‬מעט מאותה מסירות‪ ,‬מעט‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬עד היכן מגיעה אהבתך אליי! כמה‬ ‫מאותה שמחה של חיים לפניך!‬ ‫קדושה הנחת בחיי‪ ,‬וכמה מעט אני מכיר בה!‬ ‫זכני לשמוח בכך שאני שלך‪ .‬למצוא את כבודי‬ ‫אינני משיג את מלוא עומק הדברים‪ ,‬אך אני מאמין‬ ‫בעבודתך‪ ,‬את תפארתי בשייכותי אליך‪ ,‬את חיות נפשי‬ ‫לדברי הצדיקים‪ .‬אני מאמין שזוהי האמת גם על התורה‬ ‫בתורתך ובמצוותיך‪.‬‬ ‫שלי‪ ,‬גם על המצוות שלי‪ .‬ואף בשעה הזאת‪ ,‬כשאני‬ ‫כשתזדמן לפניי מצווה‪ ,‬תבער בי השמחה‪ :‬זכיתי‬ ‫מתבונן בדבריהם ומבקש להתקרב אליך‪ ,‬לבי יכול‬ ‫לעשות את רצונך! כשאפתח את תורתך‪ ,‬תתעורר בי‬ ‫להתעורר באהבתך‪.‬‬ ‫התשוקה להבין את דבריך ולהידבק בך‪ .‬וכשאעמוד‬ ‫ניתן לנשמה רגע להשתוקק‪ .‬ניתן ללב לפנות אל אביו‬ ‫לפניך בתפילה‪ ,‬ייפתח לבי לדבר אליך כבן אל אביו‪.‬‬ ‫שבשמים‪.‬‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬אני מבקש להיות כלי לרצונך‪.‬‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬אבי‪ ,‬מלכי ואלקי! אני מודה לך על‬ ‫שהידיים שלי ירבו חסד‪ ,‬שהפה שלי יאמר דברים‬ ‫שאני שייך לך!‬ ‫הרצויים לפניך‪ ,‬ושמחשבתי תהיה מאירה באור‬ ‫אני מודה לך על נשמתי היהודית‪ ,‬על הברית הקדושה‬ ‫תורתך‪.‬‬ ‫שכרת עמנו‪ ,‬על הירושה שהנחלת לנו מאבותינו‬ ‫זכני שגם בתוך עסקיי וטרדותיי יהיו חיי מכוונים‬ ‫הקדושים‪ .‬אני מודה לך על תורתך‪ ,‬על מצוותיך‪ ,‬על‬ ‫לעבודתך‪ .‬שכל כוח שנתת בי ימצא את מקומו בכבודך‪,‬‬ ‫הזכות הנפלאה להיות מרכבה לרצונך!‬ ‫ושעל ידי יתגלה בעולם עוד מעט מחסדך ומטובך‪.‬‬ ‫באותן ידיים שנתת לי אני זוכה לעשות את מצוותיך‪.‬‬ ‫קבל את תורתי ואת מצוותיי‪ .‬קבל גם את הגעגועים‬ ‫באותו שכל שחוננת אותי בו אני זוכה להבין את‬ ‫האלה‪ ,‬את הרצון להתקרב‪ ,‬את הלב המבקש אותך‪.‬‬ ‫תורתך‪ .‬אתה נותן לי חיים וכוחות‪ ,‬ומזכה אותי להקדיש‬ ‫הרי לפניך נשמה מבניו של אברהם אבינו‪ ,‬המשתוקקת‬ ‫אותם לך!‬ ‫לשוב ולהרגיש את אהבתה אליך‪ .‬קרב אותי‪ ,‬אבא‪ .‬האר‬ ‫כמה פעמים נתתי צדקה והמשכתי בדרכי‪ ,‬ולא עצרתי‬ ‫את לבי‪ .‬תן לי לטעום ממתיקות קרבתך!‬ ‫להכיר במה שזכיתי‪ :‬ידי נעשתה מרכבה לרצונך! כמה‬ ‫לימדת אותנו על ידי האור החיים הקדוש כיצד נעשה‬ ‫פעמים הבנתי דבר תורה ושמחתי בהבנה‪ ,‬ולא‬ ‫אבינו אברהם מרכבה לשכינתך‪ ,‬וכיצד היית לו עטרה‬ ‫התבוננתי דיי בקרבה שנתת לי בתוכה‪ :‬חכמתך‬ ‫לראשו‪ :‬״כִׁ י מָ צּוי הּוא לְ פָ נָיו עֲטָ ָרה לְ ר ֹאׁשֹו״‪ .‬אבא‪,‬‬ ‫הקדושה נתלבשה בשכלי‪ ,‬ונפשי נתייחדה ברצונך!‬ ‫גם אני מבניו! זכני לאחוז בירושתו‪ ,‬למסור לך את‬ ‫אבא רחמן‪ ,‬פתח את עיניי לטובה הזאת! פתח את לבי‪,‬‬ ‫כוחותיי ולהיות מרכבה לרצונך‪ .‬וככל שאזכה להתקרב‬ ‫שיכיר וישמח‪ ,‬שיתלהב וישתוקק אליך!‬ ‫אליך‪ ,‬יכיר לבי שזו עטרתי וזה כבודי ‪ -‬שאני שלך‪,‬‬ ‫עורר בי את מידת האהבה שהנחיל לנו אברהם אבינו‪.‬‬ ‫ושאתה שוכן עמי!‬ ‫זכני להתקשר באהבתו הקדושה‪ ,‬להכיר את הירושה‬ ‫אתה הוא שמחתי‪ .‬אתה הוא כבודי‪ .‬אתה הוא כל‬ ‫החיה בקרבי ולתת לה להאיר את נפשי‪.‬‬ ‫תפארתי‪.‬‬ ‫אותו אברהם אבינו שמסר לך את כל כוחותיו‪ ,‬שכל‬ ‫שלך אני‪ ,‬ריבונו של עולם ‪ -‬ואתה הוא עטרת ראשי!‬ ‫חייו היו לכבודך ‪ -‬הוא אבינו! ואני מבניו! אנא‪ ,‬עורר‬ ‫לכל ענייני הגליון‬ ‫דוד איגל‬ ‫‪054-8498791‬‬ ‫‪dudle148@gmail.com‬‬ ‫ח‬