gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נימוקי הלכה · Nimikei Halacha — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: נימוקי הלכה · Nimikei Halacha

שבוע: וירא (2026-10-26)

נימוקי הלכה · Nimikei Halacha — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעריכת‬ ‫הרב מאיר נתן‬ ‫קעסלער‬ ‫פסקי דינים הנוגעים למעשה‬ ‫גליון קב – פרשת וירא שנת תשפ"ז לפ"ק‬ ‫ארבעה צריכים להודות )ב(‬ ‫יומא דהילולא‬ ‫הרה"ק ר' דוד שלמה אייבשיץ זצ"ל בעל‬ ‫ספה"ק ערבי נחל ולבושי שרד כ"ב חשון‬ ‫פר˜ ב‬ ‫– תקע"ד‬ ‫לברך בפני עשרה ‪ /‬אם אין לו עשרה אנשים ‪ /‬אם המברך בכלל העשרה ‪ /‬עשרה‬ ‫הרה"ק בעל הלבושי שרד הי' אב"ד‬ ‫שנתחייבו לברך הגומל אם מצטרפין ‪ /‬המנהג לברך אחר קריה"ת ‪ /‬אם מחיוב‬ ‫בסאראקא‪ ,‬והי' נוסע להרה"ק ר' פייוויש‬ ‫לעלות לתורה ‪ /‬בימי אבליתו ‪ /‬בתשעה באב ‪ /‬עד מתי יכול לברך‬ ‫זאבראזער זצ"ל בעל דרך אמת‪ .‬רבינו הי'‬ ‫לו יסורין ממנהיגי הקהלה והנגידים‪ ,‬באמרם‬ ‫לברך בפני ע˘ר‪‰‬‬ ‫לו שגאון כמותו אין ליסע לאיש כזה‪ ,‬והוא‬ ‫אמר להם שהוא גאון יותר ממנו‪ .‬אירע‬ ‫א‪ .‬צריך לברך ברכה זו בפני עשרה‪ ,‬וגם יהיו תרי רבנן בתוך אלו העשרה ‪.‬‬ ‫]א[‬ ‫פ"א שהי' ר' פייווש בסאראקא‪ ,‬ונכנסו‬ ‫הלומדים אצלו‪ ,‬והראו לו חומרא בש"ס‪,‬‬ ‫ב‪ .‬ולכתחילה יש להדר אחר תרי רבנן מלבד העשרה‪ ,‬והוא תריסר]ב[‪.‬‬ ‫והקשו לו ששה קושיות גדולות בש"ס‪ ,‬א"ל‬ ‫ג‪ .‬אם לא שכיחי רבנן‪ ,‬לא יניח בשביל זה מלברך‪ ,‬ויברך בלא הם]ג[‪.‬‬ ‫כל הקושיות אוכל לתרץ בתירוץ א'‪' ,‬שאינו‬ ‫יכול'‪ ,‬והלכו להם‪ .‬אח"כ נכנס רבינו אצלו‪,‬‬ ‫וא"ל 'איר האט מיר גאר איבער געפירט‪ ,‬כי‬ ‫בלא זה אני סובל יסורים מהם‪ ,‬וכעת בוודאי‬ ‫להקל‪ .‬וכ' הא"ר )שם( דלק"מ‪ ,‬דהטור לטעמי'‬ ‫‡‪ .‬איתא בגמ' )ברכות שם( אמר אביי וצריך‬ ‫יאמרו מאמרם‪ ,‬אחרי ראותם כן‪ ,‬למה לא‬ ‫דפסק דיוצא ידי ברכה אפי' בפחות מי'‪ ,‬וא"כ‬ ‫לאודויי קמי עשרה דכתיב וירוממוהו בקהל עם‬ ‫אמרתם להם תי'‪ ,‬והי' לי טובה גדולה'‪ .‬א"ל‬ ‫אין הפלפול די' ותרי אלא לכתחילה להידור‬ ‫וגו'‪ ,‬מר זוטרא אמר ותרין מינייהו רבנן שנאמר‬ ‫'תדע כי מעולם עמלתי א"ע ויגעתי מאוד‪,‬‬ ‫מצוה‪ ,‬ושפיר כ' הטור דהוה חומרא‪ ,‬וזה ברור‪.‬‬ ‫ובמושב זקנים יהללוהו‪ .‬וכ"כ הטור‪ ,‬והמחבר‬ ‫עד שפעלתי שלא אראה למדן‪ ,‬וכעת ברגע‬ ‫וכ"כ בהגרע"א ע"ש‪.‬‬ ‫)סעי' ג'( דצריך לברך בפני י' ותרי מנייהו רבנן‪.‬‬ ‫א' אתה רוצה שאאבד את עולמי בשעה א''‪.‬‬ ‫‚‪ .‬כ"כ התוס' המרדכי דאי ליכא רבנן יברך‪.‬‬ ‫וכ' המג"א )סק"ג( דהתרי רבנן צריכים להיות תנו‬ ‫ומ"מ פעם אחרת הי' הרב ר' פייביש ז"ל‬ ‫הלכתא‪.‬‬ ‫וכ"כ המחבר )שם(‪ .‬ועי' בביה"ל )ד"ה לא( שכ'‬ ‫בסאראקא‪ ,‬והי' שאלה על מקוה‪ ,‬והי' נוגע‬ ‫דהמעיין בבה"ג יראה שלא העתיק כלל מימרא‬ ‫ב‪ .‬איתא בגמ' )שם( ואימא בי עשרה שאר‬ ‫לעיקר דאורייתא‪ ,‬ואמר רבינו שישאלו לרבו‪,‬‬ ‫דמר זוטרא דבעינן תרי רבנן‪ ,‬ואפשר דסבירא‬ ‫)ד"ה‬ ‫עמא‪ ,‬ותרי רבנן‪ ,‬קשיא‪ .‬וכתבו התוס'‬ ‫והוכרח להגיד להם תשובה והתיר המקוה‪,‬‬ ‫לי' דמאחר דרב אשי מותיב עלה קשיא אחר‬ ‫ואימא( דעבדינן לחומרא‪ .‬והו"ד ברא"ש‪ ,‬ובטור‪.‬‬ ‫ואז ראו חריפותו בהלכות מקוואות‪) .‬כתבי‬ ‫אבל הרי"ף והרמב"ם לא כתבו רק דבעינן עשרה‪,‬‬ ‫קשיא‪ ,‬מסתמא לא חש לה כלל‪ ,‬וסבירא לה‬ ‫הר"י שו"ב עמ' קי"ד(‬ ‫וכ' ב"י דהם סוברים דכיון דמידי דרבנן הוא נקטינן‬ ‫דמדאמוראי קמאי כרב יהודה‪ ,‬ואביי לא הזכירו‬ ‫לפי המסורה שהיתה בידי רבי שמואל‬ ‫זה כלל‪ ,‬סבירא להו דקרא ארחא דמילתא נקט‬ ‫לקולא‪ ,‬ולכן בשו"ע לא הביא שיטת התוס' כלל‪.‬‬ ‫סאלנט זצ"ל‪ ,‬היה הגה"ק רבי מנחם מענדיל‬ ‫דמהדר אחרי זקנים כדי שיברכו אותו‪ ,‬אבל לא‬ ‫ועי' בפמ"ג )מש"ז סק"א(‪ ,‬ובביה"ל )ד"ה ותרי(‪ .‬וכ'‬ ‫משקלאב זצ"ל‪ ,‬בעל מח"ס מנחם ציוןא‪,‬‬ ‫דדינא הכי‪ ,‬וכמו בברכת חתנים לרב נחמן דיליף‬ ‫העולת תמיד )אות ג'( דלכתחילה יש ליזהר‪ ,‬כדי‬ ‫)כתובות ז‪ (:‬מויקח בועז עשרה אנשים מזקני וגו'‪,‬‬ ‫לצאת אליבא דכו"ע‪ .‬וכ"כ הא"ר )סק"ה(‪ ,‬והביא‬ ‫ודאי זקנים לאו דוקא‪ ,‬ולא לקחם אלא כדי‬ ‫כן גם מס' רוקח )סי' שמ"ג( ע"כ‪ .‬וכ"כ השערי‬ ‫א‪ .‬ס' מנחם ציון הוא פי' על האדרא זוטא‪ ,‬ומוכתר‬ ‫שיברכו אותו‪ ,‬וכמו שמבאר שם באמת בקרא‬ ‫אפרים )שם סעי' כ"ח(‪ ,‬והחסד לאלפים )סעי' ח'(‪,‬‬ ‫בהסכמות מהרה"ק מקשאנוב מקרייז מגארליץ‬ ‫דברכו אותו‪ ,‬כמו כן הכא‪ ,‬ע"ש‪ .‬ועי' בא"ר‬ ‫והכה"ח )אות כ"א(‪ .‬ועי' בישועות יעקב )סק"א(‪.‬‬ ‫מבאבוב ועוד‪ .‬והוא מילתא דתמי' שבני הרה"ק‬ ‫)סק"ה(‪ .‬ובשלחן הטהור )סעי' ב'( כ' שהמברך‬ ‫ועי' בביאור הגר"א‪.‬‬ ‫מצאנז זי"ע יתנו הסכמה על ספר מתלמידי‬ ‫שלא לפני רבנן אפשר שאינו יוצא כלל‪ ,‬וכ'‬ ‫בס' לחם חמודות תמה על הטור‪ ,‬הא קולא‬ ‫שמן הראוי להמתין עד שיגיע אצל צדיק וגדול‬ ‫הוא אם אינו מברך אלא בי"ב‪ ,‬דהא ספק ברכות‬ ‫|| א ||‬ ‫גליון קב‬ ‫ד‪ .‬אם בירך בפחות מעשרה‪ ,‬טוב לחזור ולברך בפני עשרה‪ ,‬בלא הזכרת שם‬ ‫ומלכות]ד[‪.‬‬ ‫הגר"א‪ .‬ולישב זה נעתיק מש"כ בגליון המבשר‪:‬‬ ‫ה‪ .‬המברך בלחש הוה ליה כאילו בירך שלא בפני עשרה]ה[‪.‬‬ ‫סיפר הגר"מ סאלאווייטשיק ז"ל‪ ,‬כי פעם מצא ספר‬ ‫אחד בשם 'מנחם ציון'‪ ,‬וכתוב על השער שחיברו‬ ‫‡ם ‡ין לו ע˘ר‪‡ ‰‬נ˘ים‬ ‫גאון קדוש ומקובל מוהר"ר מענדל אשר מנוחתו‬ ‫ו‪ .‬יש אומרים שכל היכא דלית לי' עשרה‪ ,‬אפשר דימתין עד שלשים יום‪,‬‬ ‫כבוד בעיה"ק טברי'‪ .‬וגם ראה את ההסכמות שעל‬ ‫הספר‪ ,‬בניו של הגה"ק הדברי חיים מצאנז‪ ,‬אשר‬ ‫דלמא מיתרמי לי' דלעביד מצוה כהלכתה‪ ,‬ומכאן ואילך מברך אפי'‬ ‫המה מעידים "כי ספר זה לא זז מעל שולחנו של‬ ‫ביחיד]ו[‪.‬‬ ‫אביהם‪ ,‬ובכל יום היה מסתכל בו"‪] ,‬בהקדמה שכ'‬ ‫המביאו לבית הדפוס כ'‪ ,‬דבהיותו בעיר רישא הציע‬ ‫ז‪ .‬ויש אומרים איפכא‪ ,‬שאם אין לו עשרה‪ ,‬יברך בלא שם ומלכות‪ ,‬וכשיזדמן‬ ‫לפניו הרה"צ ר' יהושע מטאמישוב‪ ,‬אשר נמצא‬ ‫לו עשרה‪ ,‬יברך עוד הפעם בשם ומלכות]ז[‪ .‬וראוי לחוש לספק ברכות‪.‬‬ ‫ת"י ספר הק' הלז‪ ,‬אשר קבלו מהרה"ק משינאווא‪,‬‬ ‫ורצונו למסרו לו להביאו לבה"ד‪ ,‬כי שמע מהרה"ק‬ ‫מצאנז שאמר שמשתוקק שיצא הספר לאו"ע‪ ,‬ויהי'‬ ‫‡ם ‪‰‬מברך בכלל ‪‰‬ע˘ר‪‰‬‬ ‫טובה גדולה לאחב"י כו' ע"ש‪ .‬ובהסכמת הרה"ק‬ ‫ח‪ .‬יש אומרים שהמברך בעצמו‪ ,‬אינו יכול להיות בכלל העשרה‪ ,‬אלא צריך‬ ‫מקרייז כ'‪ ,‬דהכתבי קודש היו מונחים בבית אביו‪,‬‬ ‫עשרה זולתו]ח[‪.‬‬ ‫והיו חביבים מאוד בעיניו‪ ,‬ונפלו לו ע"י גורל‪ ,‬לו‬ ‫ולאחיו הרה"ק משינאווא‪ ,‬ומסרו לידו‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ט‪ .‬ויש חולקים ע"ז‪ ,‬ודעתם דשפיר יכול המברך להיות בכלל העשרה]ט[‪.‬‬ ‫ובהסכמת הרה"ק מבאבוב כ'‪ ,‬שדבריו הק' היו‬ ‫שגורים על לשונו של הרה"ק מצאנז תמיד‪ ,‬וכמה‬ ‫ענינים מובא בסה"ק דברי חיים משמו‪ ,‬אשר אדע‬ ‫בטח שכוונתו הי' דווקא על הכתבים האלה ע"ש[‪.‬‬ ‫שם ומלכות‪ ,‬ואח"כ כשימצא עשרה יברך בשם‬ ‫הדור‪ ,‬ואם לאו יברך בשבת שמסתמא נמצא‬ ‫ובהקדמת המדפיס כותב עוד‪ ,‬שתחילה היה לו בידו‬ ‫ומלכות‪ ,‬דמה שבירך בלא שם ומלכות לא יצא‬ ‫תרי רבנן‪.‬‬ ‫הסכמה גם מהרה"ק משינאווא זצ"ל‪ ,‬אלא שנאבד‬ ‫לכ"ע‪.‬‬ ‫„‪ .‬דעת הטור )סעי' ג'( שאי"צ לחזור ולברך‪,‬‬ ‫ממנו בדרך‪ ,‬ואח"כ שוב לא רצה ליתן עוד הסכמה‬ ‫ח‪ .‬כ"כ בס' הנותן אמרי שפר )להראנ"ח‪ ,‬פ' אמור‪,‬‬ ‫דלישנא 'וצריך לאודויי באנפי עשרה' משמע‬ ‫מהטעם הכמוס אשר אתו‪ .‬ובכן לפי מה שכתוב‬ ‫והכנה"ג ציין לעי' בדבריו( שבודאי האנשים ההמה‬ ‫דוקא לכתחילה‪ .‬והב"י כ' דאין הדיוק נראה‪,‬‬ ‫על השער‪ ,‬שמקום מנוחת קדשו של המחבר הוא‬ ‫צריך שיהיו זולת המודים ובעלי הנס‪ ,‬ע"ש‪ .‬והו"ד‬ ‫דאדרבה לישנא דצריך משמע שיש עיכוב בדבר‪,‬‬ ‫בעיה"ק טבריה‪ ,‬ולפי דברי המדפיס ותוכן ההסכמות‪,‬‬ ‫בה"ט )סק"ג(‪ .‬וכ"מ בס' סמיכת חכמים )ברכות שם(‬ ‫וכ"ד ה"ר יונה דצריך לחזור ולברך‪) ,‬ומשמע דמה‬ ‫היה מקום לייחס את הספר לאחד מגדולי החסידות‪,‬‬ ‫ע"ש‪ .‬וכ"כ בהגרע"א )סעי' ג'(‪ ,‬ובשערי אפרים )שם‬ ‫שבירך שלא בפני י' היה לבטלה‪ ,‬וכ"כ המחה"ש סעי' א'‪,‬‬ ‫הלא הוא הגאון החסיד המקובל רבי מנחם מענדל‬ ‫סעי' כ"ז(‪ ,‬ובח"א )כלל ס"ה סעי' ו'(‪ ,‬ובקיצש"ע )סי'‬ ‫ועי' לקמן משכ"ב(‪ .‬ובשו"ע )סעי' ג'( הביא ב' דיעות‪,‬‬ ‫מוויטעבסק זצ"ל‪ ,‬אשר אכן מנוחתו כבוד בעיה"ק‬ ‫ס"א סעי' ב'(‪ ,‬ובכה"ח )אות י"ט(‪ .‬וראה בתורת חיים‬ ‫בשם י"א וי"א‪ ,‬וכ' דטוב לחזור ולברך בלא‬ ‫טברי'‪ .‬והמשיך הגר"מ הלוי לספר‪ ,‬כי פתח את‬ ‫)אות ו'( שכ' דכן מצינו בנתינת הגט )אה"ע סי'‬ ‫שם ומלכות‪ .‬והב"ח )אות ב'( הביא כמה ראיות‬ ‫הספר לקרות בו‪ ,‬ויקרא בתוכו שנים ושלש דלתות‪,‬‬ ‫קל"ג( דצריך עשרה חוץ מהמגרש‪ ,‬והוא לפרסומי‬ ‫לשיטת הטור דלשון צריך לכתחילה משמע‪,‬‬ ‫עד שהגיע למקום אחד בפנים הספר שכתוב שם‬ ‫מלתא‪ .‬וכ"כ בשו"ת תשובות והנהגות )ח"ב סי'‬ ‫ומסיק דעיקר שאי"צ לחזור ולברך כל עיקר‪,‬‬ ‫וז"ל‪ ,‬ועי' בפי' אדמ"ו ז"ל על ספרא דצניעותא‪ ,‬תמה‬ ‫קמ"ג( דקרא ד'וירוממוהו בקהל עם' משמעו דעל‬ ‫ע"ש‪ .‬וכן בשו"ת באר שבע )סי' כ"ט( כ' שהדין‬ ‫על הדבר כי הלא רבו של הרמ"מ מוויטעפסק היה‬ ‫עם הטור‪ ,‬ע"ש‪ .‬אבל הלבוש פסק כהמחבר‪ .‬וכ"כ‬ ‫המגיד הרבי ר' בער ממעזריטש זצ"ל‪ ,‬ולא ידוע כלל‬ ‫המברך לעשות הודאה בפני עשרה‪ ,‬דאילו הוה‬ ‫שעשה פירוש על ספרא דצניעותא‪ .‬וע"כ שפט‬ ‫כתיב 'בקהל עם ירוממוהו' היה המשמעות שיש‬ ‫הט"ז )סק"א( ע"ש‪ .‬וכ"כ השו"ע התניא )סדר ברה"נ‬ ‫בדעתו שלפי זה הספר אינו לרמ"מ מוויטעפסק‬ ‫דין שבח בפני עשרה‪ ,‬אבל 'וירוממוהו בקהל עם'‬ ‫פרק י"ג אות ב'(‪ ,‬והמ"ב )סק"ט(‪ ,‬והכה"ח )אות כ"ו(‪.‬‬ ‫אלא למחבר אחר‪ ,‬ומעתה גדלה אצלו הפליאה מי‬ ‫המשמעות כאילו נאמר שבכל הקהל נתרומם‪,‬‬ ‫ובשלחן הטהור )שם( כ' דאם בירך שלא בעשרה‬ ‫הוא מחברו של ספר זה‪ ,‬ובכן הוא הביא את הספר‬ ‫כלומר שהיה בפני עשרה‪ ,‬וא"כ צריך עשרה‬ ‫יחזור ויברך בשם ומלכות בלי ספק כלל‪.‬‬ ‫אל אביו הגרי"ז ז"ל‪ ,‬והראה לו את כל זה‪ ,‬הרב‬ ‫מלבד המברך‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫‪ .‰‬כ"כ בחסד לאלפים )סעי' ח'(‪ .‬וכ"כ בבן איש‬ ‫לקח את הספר כדי לעיין בו‪ ,‬ואחרי שהרב שם את‬ ‫ט‪ .‬כ"כ בשו"ת הלכות קטנות )ח"א סי' רע"א‪ ,‬והובא‬ ‫חי )פ' עקב אות ב'(‪ ,‬ובכה"ח )אות כ"ו(‪ .‬וכ"כ בשו"ת‬ ‫עין עיונו עליה אמר בזה"ל 'קיין ספק נישטא וואס‬ ‫בבה"ט סק"ד( דמאי שנא מברכת חתנים שמבואר‬ ‫תשובות והנהגות )ח"ב סי' קמ"ג( שיזהר לברך בקול‬ ‫צו קלערן אז סי'איז ר' מענדל'ע שקלובר' שהוא‬ ‫בגמ' )כתובות ח‪ (.‬דחתנים מן המנין‪ .‬וכ"כ במקראי‬ ‫שישמעו כל הקהל ועכ"פ עשרה‪) ,‬ואם אינו מברך‬ ‫היה תלמיד להגר"א‪ ,‬והביא שמועות בשמו‪ ,‬אך‬ ‫קודש )למהר"ח אבולעפיא‪ ,‬נג‪ .(:‬וכ"כ בס' לדוד אמת‬ ‫בקול חוששני לברכה לבטלה שחסר עשרה שומעין(‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫המדפיסים שכתבו שמנו"כ של המחבר הוא בטברי'‬ ‫)להחיד"א‪ ,‬סי' כ"ג אות א'(‪ ,‬והשו"ע התניא )סדר ברה"נ‬ ‫ובמהרי"ל )קריה"ת אות ו'( כ' שבירך בקול רם‪.‬‬ ‫יחסוהו כנראה להרמ"מ מויטעפסק‪ ,‬אבל טעו בזה‪,‬‬ ‫פי"ג סעי' ב'( דהמברך עולה למנין העשרה‪ .‬וכ"כ‬ ‫והו"ד בא"ר )סקי"ב(‪ ,‬ובשארי אפרים )סעי' ל"א(‪.‬‬ ‫כי למעשה הספר הוא לרבי מענדיל שקלובר‪,‬‬ ‫המ"ב )סק"ו(‪ ,‬ובשעה"צ )אות ז'( הביא סמך לזה‬ ‫ומנו"כ הוא בהר הזיתים בירושלים ולא בטברי'‪,‬‬ ‫ו‪ .‬כ"כ הרא"ה )הובא בשטמ"ק ברכות שם(‪ .‬והיינו‬ ‫מברכת חתנים דהחתנים מן המנין‪ ,‬וכ' דכ"מ‬ ‫והיה הדבר לפלא‪ .‬וכפי הנראה שזהו ה"טעם כמוס‬ ‫שהרא"ה ס"ל כשיטת הטור )בסעי' ג'( דרק‬ ‫מסתימת דברי המחבר שכ' דנהגו לברך אחר‬ ‫שכתב המדפיס שהשינאוו'ער לא רצה ליתן עוד‬ ‫לכתחילה בעינן עשרה‪ .‬והובא במ"ב )סק"ח(‪.‬‬ ‫ברה"ת מפני שיש שם י'‪ ,‬ולא חילק בין שיש שם‬ ‫הסכמה‪ ,‬כי לא היה ברור לו כל צרכו ענין זה מי‬ ‫ז‪ .‬כ"כ הכה"ח )אות ג' לענין נשים‪ ,‬וה"ה לענין אנשים‬ ‫הוא מחברו‪ ,‬ומאחר שלא ידע בזה הדבר ברור שוב‬ ‫י' מצמצמים או לא‪ ,‬ע"ש‪ .‬ועי' בשו"ת ציץ אליעזר‬ ‫)חלק י"ג סי' י"ח(‪ .‬ועי' בס' שמע יעקב )אלגאזי‪ ,‬סו"פ‬ ‫דמ"ש( דיש לחוש לסברת האומרים דלא יצא‬ ‫נמנע מהסכמה‪ .‬וכן זהו הסיבה שהדפיסו הספר ולא‬ ‫בשלח(‪.‬‬ ‫)בסעי' ג'( והויא ברכה לבטלה‪ ,‬ולכן יברך בלא‬ ‫ציינו מפורש שהוא לרמ"מ מוויטעפסק‪ ,‬כי לא ידעו‬ ‫שם ומלכות‪ ,‬ע"ש‪ .‬וזהו סברת המחה"ש )ריש‬ ‫בזה דבר ברור למי לייחס הספר‪ .‬אחר זמן אכן נודע‬ ‫קו' הגרי"ז על השערי ציון‬ ‫הסי'( שכ' דלשיטת הרבינו יונה דלא יצא הוי‬ ‫להגר"מ הלוי שר' מנדל שקלובר חיבר פירוש על‬ ‫הגרי"ז )כתבי הגרי"ז ענינים סי' ו'( תמה על‬ ‫ברכתן לבטלה‪ .‬וכ"כ בס' ברכת הבית )שער כ"ז‬ ‫האידרא בשם מים אדירים‪ ,‬ואחר שהשוה הספרים‬ ‫השעה"צ‪ ,‬דאין כל ראיה מברכת חתנים‪ ,‬כי התם‬ ‫סקי"ז( דהיכא דא"א לו לקבץ עשרה יברך בלא‬ ‫ארבעה צריכים להודות )ב(‬ ‫|| ב ||‬ ‫י‪ .‬לכתחילה יש להחמיר בזה לצאת כל הדיעות‪ ,‬ומ"מ אם א"א בקל שיהי'‬ ‫ומגדולי תלמידי הגר"א‪ ,‬בספינה אחת עם‬ ‫י' זולתו‪ ,‬יכול לסמוך על המתירין‪ ,‬ולברך כשהוא בכלל]י[‪.‬‬ ‫רבינו כשעלה לארץ ישראל‪ .‬בפגישתם זו‬ ‫נתפעלו שניהם‪ ,‬רבינו התפעל לראות אחד‬ ‫מתלמידי הגר"א שכחו גדול בנסתר‪ ,‬ואילו‬ ‫ע˘ר‪˘ ‰‬נ˙חייבו לברך ‪‚‰‬ומל ‡ם מˆטרפין‬ ‫רבי מנחם מענדל התפעל מגאונותו של רבינו‪,‬‬ ‫יא‪ .‬אם נסעו עשרה אנשים יחדיו‪ ,‬אינם מצטרפין למנין לדיעה ראשונה‪ ,‬אלא‬ ‫אל אף שנמנה על גדולי החסידום‪) .‬קורות‬ ‫צריך עשרה זולתם]יא[‪.‬‬ ‫היהודים באר"י(‬ ‫)נמנה‬ ‫כשנסע ר' ישראל שקלאווער ז"ל‬ ‫יב‪ .‬אבל אם לא נסעו יחדיו באותו עראפלאן או ספינה וכיו"ב‪ ,‬אע"פ שכולם‬ ‫בין תלמידי הגר"א‪ ,‬בעמ"ס פאת השלחן( מעכו‬ ‫חייבים לברך‪ ,‬יכולים לצטרף למנין עשרה‪ ,‬וכן אם יש בין המנין חולה‬ ‫לצפת‪ ,‬התלוה עמו בדרך רבינו‪ ,‬ביחד עם‬ ‫שנתרפא‪ ,‬יכול ג"כ לצרטף להמנין]יב[‪.‬‬ ‫עוד חברת אנשים‪ ,‬בדרך נסיעתם התנפלו‬ ‫עליהם שודדים‪ ,‬ולקחו מהם כל אשר הי'‬ ‫אתם‪ ,‬ולא נשאר להם רק הטלית ותפילין‬ ‫‪‰‬מנ‪ ‚‰‬לברך ‡חר ˜רי‪˙"‰‬‬ ‫שהחזיקו בידם‪ ,‬ואצל ר' ישראל נשאר גם‬ ‫יג‪ .‬נהגו לברך אחר קריאת התורה‪ ,‬לפי שיש שם עשרה אנשים ‪.‬‬ ‫]יג[‬ ‫מסכת קדושין‪ .‬כאשר המשיכו את דרכם‪,‬‬ ‫ור' ישראל ראה שאין לרבינו שום ספר‪,‬‬ ‫חלק את המסכת לשנים‪ ,‬ואמר לו 'יבחר‬ ‫נא מע"כ איזה חלק שירצה‪ ,‬וכשיגמור נתחלף‬ ‫היה בצרה‪ ,‬והשלטון התחבר ג"כ עמם‪ ,‬שתו כוס‬ ‫זה מדין דבר שבקדושה‪ ,‬וממילא זה דין בעצם‬ ‫שוב‪ ,‬עד בואם לצפת'‪ .‬דבר זה לא מצא‬ ‫ישועות ושכרו עמו בחדוה ובשמחה של מצוה‬ ‫הברכה שתיאמר בעשרה‪ ,‬ושפיר חתן מן המנין‬ ‫חן בעיני אחדים מהמלווים‪ ,‬והתחילו לרנן‬ ‫כדין תודה לה'‪.‬‬ ‫דעכ"פ זה נאמר בעשרה‪ ,‬אבל בברכת הגומל‬ ‫כן‪' ,‬זהו דרכם של הליטאים‪ ,‬היתכן לקרוע‬ ‫חיוב עשרה זה לא מדין הברכה‪ ,‬אלא מדין‬ ‫גמרא ולחלקה לשתים'‪ .‬כשנתודע זאת לר'‬ ‫באמיתך )פרק כ"ג סעי' מ"ח(‬‫יב‪ .‬כ"כ בס' אהלך‬ ‫המצוה להודות ולפרסם בפני עשרה‪ ,‬ובזה י"ל‬ ‫ישראל‪ ,‬בא בעצמו בליל ששי לביתו של‬ ‫לדייק מדברי הראנ"ח דרק כשבעלי נס כולם‬ ‫שבעינן עשרה חוץ מהמברך‪ ,‬ע"ש‪ .‬וכ"כ בשו"ת‬ ‫רבינו‪ ,‬לברר בראיות מש"ס ופוסקים שיפה‬ ‫שותפים באותו נס עצמו‪ ,‬שכולם נמצאים‬ ‫תשובות והנהגות )שם( בשם הגאון רבי שמואל‬ ‫עשה מה שחילק הגמרא לשנים‪ ,‬וכך האריכו‬ ‫בספינה אחת בים או בשיירה אחת במדבר‪ ,‬אבל‬ ‫רוזובסקי זצ"ל שאינו דומה לברכת חתנים שחתנים‬ ‫בחד"ת שונים עד אור הבוקר‪ .‬באחד השיחים‬ ‫אם כל אחד עומד להודות על הצלה המיוחדת‬ ‫מן המנין שעיקרה דין ציבור והוא מצטרף‪ ,‬אבל‬ ‫שאל רבינו את ר' ישראל‪' ,‬מה היתה הכוונה‬ ‫לו לבדו‪ ,‬ואפי' כולם יורדי הים שעלו אלא שכל‬ ‫כאן המצוה לשבח בפני עשרה‪ ,‬ע"ש‪ .‬ועי' בגמ'‬ ‫של ההתעוררות העצומה לתלמידי הגר"א‬ ‫אחד הפליג בספינה אחרת‪ ,‬שפיר מהני כשיודה‬ ‫)סנהדרין עד‪ ,(.‬ובשו"ת זרע אמת )יו"ד סי' נ"ב(‪.‬‬ ‫ז"ל לבוא להתישב כאן באה"ק'‪ .‬תשובתו‬ ‫בפני העשרה שלא היו עמו באותה ספינה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫י‪ .‬כ"כ בס' זכר נתן )קורונל‪ ,‬נדפס בשנת תרל"ב‪ ,‬עמ'‬ ‫היתה‪ ,‬כי הגר"א ז"ל אמר לתלמידיו 'דעו‬ ‫ט"ז( דלכתחילה יחזור אחר י' חוץ מבעל הנס‪.‬‬ ‫*‬ ‫לכם‪ ,‬כי נחשול גדול התעורר לבא בעולם‪,‬‬ ‫וכ"כ בפתח הדביר )סק"ח( ע"ש‪ .‬וכ"כ בתוספות‬ ‫בס' מקראי קודש )שם( הביא שמוה"ר ברוך‬ ‫ובפרט בענין חנוך בנינו ובנותינו‪ ,‬אולי ואולי‬ ‫חיים )על הח"א שם(‪.‬‬ ‫ברזילי זצ"ל הקשה אמוהראנ"ח‪ ,‬דהנה במזמור‬ ‫נוכל להנצל בארץ ישראל'‪) .‬החומה(‬ ‫'יאמרו גאולי ה'' ביוצאי מצרים נאמר‪ ,‬וכולן בעלי‬ ‫י‡‪ .‬כ"כ בס' הנותן אמרי שפר )שם( דלכן כ'‬ ‫הגה"צ ר' משה הורוויץ זצ"ל אבדק"ק‬ ‫הנס‪ ,‬ובפני מי יודו‪ ,‬ע"ש‪ .‬ובס' אהלך באמיתך‬ ‫הרמב"ם דחיוב ביורדי הים לברך 'כשיעלו‬ ‫וואלטשיסקב בעהמ"ח עמק השידים‪ ,‬והוא‬ ‫)שם( כ' שלפי הנ"ל ניחא‪ ,‬דאם כי בודאי כולם‬ ‫ליבשה'‪ ,‬ובהולכי מדברות כ' 'כשיגיעו ליישוב'‪,‬‬ ‫ס' על יו"ד‪ ,‬ופירושים שונים לדינא‪ ,‬נסע‬ ‫בעלי נס היו‪ ,‬מ"מ לא היו כולם משותפים לגמרי‬ ‫מפני כי ההודאה צריכה להיות קמי עשרה‪,‬‬ ‫להרה"ק מאפטא זצ"ל‪ ,‬וסיפר לו שכותב‬ ‫באותו נס‪ ,‬וכדכת' )שמות יט‪ ,‬ד( ואשא אתכם על‬ ‫ובהיותם במדבר ובים אין שם עשרה‪ ,‬כי אפי'‬ ‫ס' עם הרבה השגות על ס' לבושי שרד‪,‬‬ ‫כנפי נשרים‪ ,‬ואמרו חז"ל )מובא ברש"י( זה יום‬ ‫אם היו הרבה מ"מ כולם הם בעלי הנס‪ ,‬וע"כ‬ ‫והחריש לו הרה"ק מאפטא‪ .‬כאשר גמר‬ ‫שבאו ישרא' לרעמסס‪ ,‬שהיו ישראל מפוזרים‬ ‫צ"ל שההודאה אינה אלא כשיגיעו ליבשה‬ ‫הספר‪ ,‬בא אל הרה"ק מאפטא שיתן לו‬ ‫בכל ארץ גושן‪ ,‬ולשעה קלה כשבאו ליסע ולצאת‬ ‫ולישוב‪ ,‬ע"ש‪ .‬והו"ד בהגרע"א )שם(‪.‬‬ ‫הסכמה‪ ,‬הרה"ק קיבל מאתו חיבורו‪ ,‬וסגר‬ ‫נקבצו כולם לרעמסס ע"כ‪ ,‬וכן בקריעת ים סוף‬ ‫אותו‪ .‬הרב מוואלטשיסק חשב שלמחר‬ ‫כת' )תהלים קלו‪ ,‬יג( לגוזר ים סוף לגזרים‪ ,‬ופירש"י‬ ‫נמוקי אגדה‬ ‫בודאי יתן לו הסכמה‪ ,‬רק שבלילה יעיין‬ ‫י"ב קרעים לי"ב שבטים‪ ,‬הרי שבמצרים נקבצו‬ ‫)להנצי"ב‪ ,‬פ' ויגש מג‪,‬‬ ‫כת' בס' העמק דבר‬ ‫בו‪ .‬אבל כשבא למחר‪ ,‬א"ל‪' ,‬אתם עשיתם‬ ‫על כנפי נשרים ממקומות שונים של פזוריהם‪,‬‬ ‫לד( עה"פ וישתו וישכרו עמו וז"ל‪ ,‬נ"ל באשר‬ ‫השגות על הרב מסאראקא‪ ,‬אני מעיד עליו‬ ‫ובים נעשה נס לכל שבט בפני עצמו‪ ,‬לכן היו‬ ‫היו חייבים להודות לה' שמלטם מן החשד‬ ‫שהי' לו גילוי אלי'‪ ,‬לאזט גימאך דעם אלטין‬ ‫שפיר יכולים כולם להודות על חלק הנס שנעשה‬ ‫של מרגלים‪ ,‬שהרי השלטון ידע והכיר כי כנים‬ ‫להם‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫המה ופייסם הרבה על החשד‪ ,‬וכמו שהיה בבית‬ ‫המקדש נהוג להביא תודה ובשעת אכילת התודה‬ ‫י‚‪ .‬כ"ה בתוס' )שם ד"ה ואימא(‪ ,‬ובמרדכי‪ ,‬ובארחות‬ ‫לפרסם את הנס ולספרו כדכתיב לך אזבח זבח‬ ‫ראה שהוא ממש אות באות עם הספר מנחם ציון‪,‬‬ ‫חיים ע"ש‪ .‬וכ"כ המחבר )שם(‪ .‬ובשערי אפרים‬ ‫תודה ובשם ה' אקרא )תהלים קטז‪ ,‬יז(‪ ,‬וכך היה‬ ‫ובכן נודע תעלומת ספר מנחם ציון שהוא ספר מים‬ ‫)שם סעי' כ"ח( הוסיף שמן הסתם יש שם ג"כ‬ ‫נהוג בעוד שלא היה זה הקרבן או במקום שאי‬ ‫אדירים‪.‬‬ ‫שוני הלכות‪ .‬וראה בשו"ת חת"ס )סי' נ"א‪ ,‬הובא‬ ‫אפשר להביא קרבן‪ ,‬לברך על כוס יין כדכתיב כוס‬ ‫ב‪ .‬בהה"ק ר' ארי' ליב זצ"ל‪ ,‬תלמיד המגיד ממעזריטש‪,‬‬ ‫לקמן( עוד טעם ע"ז‪ .‬כ' בתורת חיים )אות ט'( צ"ב‬ ‫ישועות אשא ובשם ה' אקרא )שם‪ ,‬יג(‪ ,‬והנה באשר‬ ‫הי' צדיק מפורסם‪ ,‬וגם הי' מחותן עם הרבה‬ ‫הלא בכל יום כשאומרים קדיש וקדושה וברכו‬ ‫האחים כולם היו באותה צרה ובאותה גאולה‪ ,‬לא‬ ‫צדיקים‪ ,‬ובכללם הרה"ק מבארדיטשוב מלובלין‬ ‫יש מנין‪ ,‬ולמה נהגו דווקא לברך אחר קרה"ת‪,‬‬ ‫היה לפני מי לספר הנס כי אם לפני אחרים ולכל‬ ‫ומאפטא‪ ,‬וגם נתן הסכמה על כמה ספרי חסידות‪,‬‬ ‫ואפשר שעשרה לאו דווקא אלא ביום שקורין‬ ‫הפחות שנים‪ ,‬כמו כיוצא בזה איתא בפרק הרואה‬ ‫ובכללם ס' גנזי יוסף יסוד האמונה מאור עינים‬ ‫בתורה יש רוב עם‪ ,‬לכן בוחרים אחר קרה"ת‪ ,‬או‬ ‫)ברכות נד‪ (:‬דבעינן עשרה ותרי מינייהו רבנן‪ ,‬היינו‬ ‫לבושי שרד ואהבת דודים‪.‬‬ ‫אפשר עפ"י דברי הסמיכת חכמים דס"ת נחשב‬ ‫עשרה לברכה דשכינתא שריא ותרי רבנן שמבינים‬ ‫כאלו יש שם ת"ח‪.‬‬ ‫הספור אל נכון‪ ,‬על כן כשהצטרפו עם בנימין שלא‬ ‫|| ג ||‬ ‫גליון קב‬ ‫יד‪ .‬המנהג לעמוד אצל הבימה אשר שם הספר תורה‪ ,‬ולברך שם]יד[‪.‬‬ ‫טו‪ .‬מ"מ אם נמצא במקום שאין ספר תורה‪ ,‬יכול לברך גם בלא ס"ת]טו[‪.‬‬ ‫‡ם מחיוב לעלו˙ ל˙ור‪‰‬‬ ‫טז‪ .‬מי שצריך לברך ברכת הגומל‪ ,‬אין לו חיוב לעלות לתורה ‪.‬‬ ‫]טז[‬ ‫יז‪ .‬מ"מ הרבה נוהגין לעלות לתורה אם אפשר‪ ,‬ואחר ברכה אחרונה אומר ברכת הגומל]יז[‪.‬‬ ‫יח‪ .‬העולה שלישי בימות החול או אחרון ביום השבת‪ ,‬יברך ברכת הגומל אחר הקדיש]יח[‪.‬‬ ‫יט‪ .‬אם לא היה באפשר לעלות לתורה‪ ,‬לא ידחה הברכה בשביל זה ליום הקריאה הבא]יט[‪.‬‬ ‫בימי ‡בלי˙ו ‡ם לברך ‪‚‰‬ומל‬ ‫כ‪ .‬מי שהוא אבל ל"ע‪ ,‬שאינו רשאי לעלות לתורה‪ ,‬לא ימתין לברך אחר ימי האבלות‪ ,‬אלא יברך מיד ביום הקריאה‬ ‫הראשון‪ ,‬ולא יעלה לתורה]כ[‪.‬‬ ‫כא‪ .‬וי"א שאם נשאר לו מאבלו פחות משלשה ימים‪ ,‬יש להמתין עד שישלים ימי אבלו‪ ,‬ואח"כ יברך]כא[‪.‬‬ ‫ברכ˙ ‪‚‰‬ומל ב˙˘ע‪ ‰‬ב‡ב‬ ‫‪.‬‬‫]כב[‬ ‫כב‪ .‬בתשעה באב יכול לברך ברכת הגומל‬ ‫להקדיש' כוונתו לאחר הקדיש ולא קודם הקדיש‪,‬‬ ‫משמע שמי שרוצה לברך ברכת הגומל יעלה‬ ‫י„‪ .‬כ' במהרי"ל פעם אחת חלה מהרי"ל ונתרפא‪,‬‬ ‫והביא שגם בס' ירך יעקב )סי' מ'( כ' בפשיטות‬ ‫מקודם לתורה כו'‪ .‬וכ' בס' אהלך באמיתך )פכ"ג‬ ‫וקרא בתורה ושכח לברך‪ ,‬וזכר לאחריתו וחזר על‬ ‫דברכת הגומל הוי הפסק בין הקריאה להקדיש‪,‬‬ ‫סנ"ז( דהוא קודם לאחרים‪ ,‬אבל אינו דוחה שום‬ ‫המגדל אצל הס"ת והיה מברך הגומל בקול רם‪.‬‬ ‫ע"ש‪ .‬וכ"כ בס' אהלך באמיתך )פכ"ג סעי' ס"א‪ ,‬אולם‬ ‫חיוב‪ ,‬כיון שמן הדין יכול לברך בלא עלי'‪.‬‬ ‫והו"ד בא"ר )סקי"ב(‪ .‬וכ"כ השערי אפרים )סעי' ל"א‬ ‫כ' דאם כי דברי טעם הם‪ ,‬לא ראיתי עדיין למישהו נוהג כן(‪.‬‬ ‫ובפתחי שערים אות כ"ו( דיברך אצל הבימה ולא על‬ ‫טעם שמברכין 'הגומל' אחר שעולה לתורה‬ ‫מקומו ע"ש‪.‬‬ ‫יט‪ .‬כ"כ בשו"ת חת"ס )שם( כי הרדב"ז בתשו' )ח"ד‬ ‫ולא לפני'‬ ‫סי' אלף פ"ז( וכן בשו"ת חכם צבי )סי' ק"ו( העלו‬ ‫כ' הגה"ק מבוטשאטש זצ"ל )אשל אברהם‪ ,‬תנינא(‬ ‫טו‪ .‬כ"כ בתשו' התשב"ץ )מורי' מכ"י( דאפי' ביום‬ ‫דזריזין מקדימין למצוה עדיף טפי מלהמתין עד‬ ‫שאין ס"ת יכול לברך בעשרה‪ ,‬וכ"ש שיכול לברך‬ ‫אחר קריאת התורה נוהגים לברך הגומל לאחר‬ ‫שיעשה מצוה מן המובחר ע"ש‪ ,‬ולכן בי עשרה הוא‬ ‫על ס"ת פסול‪ ,‬ע"ש‪ .‬והו"ד בכנה"ג )שם(‪ ,‬והוסיף‬ ‫ברכות התורה‪ ,‬ונראה דהיינו מטעם שאמרו חז"ל‬ ‫עיקור הדין ולא רק הידור מצוה‪ ,‬הנהיגו להמתין‬ ‫שנוהג כשבא מן הדרך יום שני שאין ס"ת עד יום‬ ‫דצריכים לברך ברכות התורה הקדושה תחילה‪,‬‬ ‫עד יום הקריאה‪ ,‬אבל עלי' לתורה כיון דאין זה‬ ‫ה'‪ ,‬וכבר עברו ג' ימים‪ ,‬שלא להמתין עד יום ה'‪,‬‬ ‫והגם שפיקוח נפש קודם ללימוד התורה‪ ,‬מ"מ הרי‬ ‫מעיקור הדין רק להידור מצוה‪ ,‬והי' זריזין מקדימין‬ ‫ע"ש‪ .‬והו"ד במג"א )סק"ו(‪ ,‬ובשארי אחרונים‪ .‬וכ"כ‬ ‫גם בזמן חוליו היה מוטל עליו ללמוד תורה‪ ,‬וכמו‬ ‫דוחה זה כו'‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫החיד"א )לדוד אמת סי' כ"ג( דאין ספר תורה מעכב‬ ‫שאמרו חז"ל שגם בשעת פטירתו של אדם מוטל‬ ‫כ‪ .‬כ"כ בשו"ת תשובה מאהבה )ח"ג סי' תמ"ט( שיברך‬ ‫עליו ללמוד‪ ,‬וגם חולי שאי אפשר ללמוד אז מצד‬ ‫לברך הגומל‪.‬‬ ‫הגומל ולא יעלה לתורה‪ ,‬וכ' שהאריכות בזה ללא‬ ‫חסרון נקיות מקומו ומלבושיו וכדומ'‪ ,‬מ"מ ההצלה‬ ‫טז‪ .‬כ' בכנה"ג )קצת מדבריו הובא במג"א( מנהגינו‬ ‫צורך כי הדברים פשוטים‪ ,‬והוסיף בלשון תמי'‪ ,‬וכי‬ ‫אינה תכופה להברכה‪ ,‬ומההצלה להברכה היה מוטל‬ ‫לעלות לס"ת ולהודות אחר קריה"ת אם ירצה‬ ‫עדיף עלי' זו מאבל שמילת בנו ביום השבת‪ ,‬שאין‬ ‫עליו ללמוד‪ ,‬ורוב חולים על כל פנים יכולים ללמוד‬ ‫לעלות בתורה ואם אינו רוצה מברך בהולכת ס"ת‬ ‫קורין אותו לס"ת‪ ,‬אע"ג שהמנהג שבעל ברית עולה‬ ‫סור מרע להזהר מלדבר או להרהר דברים קדושים‬ ‫לתיבה או בחזרתו‪ ,‬ע"ש‪ .‬וכ"כ הכה"ח )אות כ"ד(‪.‬‬ ‫לתורה כמבואר בט"ז )יו"ד סי' ת'(‪ ,‬ע"ש‪ .‬וכ"כ בשו"ת‬ ‫במקום שאינו נקי' כו'‪ ,‬ועי"ז יש להקדים ברכות‬ ‫ויען אברהם )פאלאגי‪ ,‬סי' י"ט( בשם ס' כרם שלמה‪,‬‬ ‫יז‪ .‬כ' בשערי אפרים )סעי' כ"ז( נוהגים שבאים‬ ‫התורה לברכת ההודאה להורות קדימיות ברכת‬ ‫ע"ש‪ .‬וכ"כ בקיצש"ע )סי' ס"א סעי' ב'(‪ .‬וכ"כ בשד"ח‬ ‫לביהמ"ד וקוראים אותם לעלות לתורה ואחר ברכה‬ ‫התוה"ק ומעלתה לכל הברכות‪.‬‬ ‫)אבלות אות נ"ב( בשם היפה ללב )והביא בשם ס' חיים‬ ‫אחרונה אומר ברכת הגומל כו' ע"ש‪ .‬וכ"מ בשו"ת‬ ‫יח‪ .‬כ"כ באשל אברהם )שם( שיותר שייך לומר‬ ‫תשובה מאהבה )ח"ג סי' תמ"ט(‪ ,‬ובקיצש"ע )סי' ס"א‬ ‫ביד סי' קכ"ב דברכת שעשה לי נס אפשר דלא יברך בימי‬ ‫'הקדיש' סמוך ל'קריאת התורה'‪ ,‬והגם שהברכות‬ ‫סעי' ב'( ע"ש‪ .‬וכ"מ בא"ר )סק"ה( שכ'‪ ,‬מצאתי בתורת‬ ‫אבלו דדמי להלל‪ ,‬ע"ש(‪.‬‬ ‫שאחר קריאת התורה מפסיקים בין הקדיש‬ ‫חיים )סנהדרין צד‪ (.‬עוד טעם לברך אחר קריה"ת‪,‬‬ ‫כ‡‪ .‬כ"כ הכה"ח )אות ט'(‪ .‬ועי' בתורת חיים )אות‬ ‫להפסוקים‪ ,‬והקדיש לא קאי רק על הפסוקים‪ ,‬מ"מ‬ ‫דכשאומר 'ברכו את ה'' הוי לי' נמי כהודאה‪ ,‬דכת'‬ ‫ט'( שכ' דלפמש"כ הא"ר דטעם הרמב"ם דמברך‬ ‫ברכת הגומל ברכת יחיד מפסקת יותר‪ ,‬ושייך יותר‬ ‫)תהלים ק‪ ,‬ד( 'הודו לו ברכו שמו' כו'‪ .‬וכ"מ בשו"ת‬ ‫מעומד דכת' ובמושב זקנים יהללוהו‪ ,‬ודינו כהלל‪,‬‬ ‫לומר יתגדל כו' שמי' כו' סמוך ללשון נותן התורה‪,‬‬ ‫חת"ס )סי' נ"א( שכ' וז"ל‪ ,‬עוד טעם אחר להמתין‬ ‫והמנהג דהאבל אינו אומר הלל ויוצא מהבית‬ ‫שהשפעה זו אנו צריכים שתתגדל ביותר לכל עם‬ ‫עד קריאת התורה‪ ,‬משום דעלי' לתורה הוה במקום‬ ‫כשאומרים הלל‪ ,‬אפשר דיש לצדד שימתין עד אחר‬ ‫בני ישראל‪ ,‬לכן נכון לומר הגומל סמוך להקדיש‪,‬‬ ‫הקרבת קרבן כמ"ש המג"א )סי' רפ"ב סקי"ח( גבי‬ ‫השבעה כדי לקיים ויספרו מעשיו ברנה‪ ,‬ואז יוכל‬ ‫והביא מנהג שנוהגים שהעולה אחרון מקדים הגומל‬ ‫חיוב יולדת דהוה במקום קרבן יולדת אע"ג דאין‬ ‫לברך בביהכ"נ בקרה"ת ברוב עם‪.‬‬ ‫לברכות התורה‪ ,‬כדי לסמוך הקדיש סמוך להקריאה‪,‬‬ ‫קורין לפניו פ' יולדת‪ ,‬וה"נ הוה עלי' לתורה במקום‬ ‫כב‪ .‬כת' בס' פחד יצחק )מערכת ב' אות ברכת ההודאה(‬ ‫וכ' כשאין מנהג ידוע אין לנהוג כן‪ ,‬ע"ש‪ .‬וכ"כ בס'‬ ‫זבח תודה‪ ,‬ויקויים 'ויזבחו זבחי תודה' וסמיך לו‬ ‫בשנת תל"ג ביום תשעה באב לא רצה החבר לוי‬ ‫אמרי יעקב )שפיטצער‪ ,‬הכרת הטוב סי' י"ז(‪ ,‬וכ' דמה‬ ‫'ויספרו מעשיו ברנה' היינו ברכת הגומל כו'‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫שנכדו יברך ברכת הגומל בס"ת‪ ,‬אבל חכם אחד‬ ‫שסיים האשל אברהם 'ויברך ברכת הגומל סמוך‬ ‫ועי' בתורת חיים )אות ט'( שכ' דבתוס' )ברכות שם(‬ ‫ארבעה צריכים להודות )ב(‬ ‫|| ד ||‬ ‫כג‪ .‬וי"א שאין מן הראוי לברך ביום זה לפני קהל ועדה ברכת הגומל‪,‬‬ ‫מיט זיינע גרייזען'ג‪ ,‬וחדל מזה‪) .‬כתבי ר"י שו"ב‬ ‫ואפשר דבמנחה יש להקל]כג[‪.‬‬ ‫עמ' רי"א‪ ,‬וראה בספר עמק השידים עמ' כח שכ'‬ ‫'מדי דברי בו‪ ,‬אזכור מה ששגג בזה בספר לבושי‬ ‫שרד'(‬ ‫ע„ מ˙י יכול לברך‬ ‫‪.‬‬ ‫]כד[‬ ‫כד‪ .‬לכתחילה נכון שלא להשהות הברכה יותר משלשה ימים‬ ‫כה‪ .‬אבל אם איחר מלברך‪ ,‬יש לו תשלומין כל זמן שירצה]כה[‪.‬‬ ‫כו‪ .‬יש אומרים שאם נתחייב לברך ביום שני אחר סוף זמן תפילת שחרית‪,‬‬ ‫ג‪ .‬הרה"ק מאפטא זצ"ל נתן הסכמה על ס' לבושי‬ ‫ואם ימתין עד יום חמישי לברך יעברו ג' ימים‪ ,‬יקבץ עשרה אנשים‬ ‫שרד‪ ,‬ונעתיק לשונו‪ :‬מי האיר ממזרח צדק‪,‬‬ ‫נודע בשער בת רבים‪ ,‬בישראל גדול שמו‪,‬‬ ‫ויברך בפניהם ולא ימתין על קריאת התורה]כו[‪.‬‬ ‫כשמן תורק מכנף הארץ זמירות שמענו צבי‬ ‫לצדיק‪ ,‬עילת תהלת גולת הכותרת‪ ,‬ה"ה כבוד‬ ‫כז‪ .‬אבל אין המנהג כן אלא מאחרין אותה עד יום הקריאה]כז[‪.‬‬ ‫הרב הגאון המובהק החריף ובקי בחדרי תורה‬ ‫נ"י פ"ה‪ ,‬עמוד החזק המשובח והמפואר כבוד‬ ‫ק"ש מהו' דוד שלמה נ"י שהיה אב"ד דק"ק‬ ‫סאראקא‪ ,‬ועתה זכה לישב על התורה ועל‬ ‫מקובצת )ברכות שם‪ ,‬והובא במ"ב סק"ח( ע"ש‪ .‬וכ"כ‬ ‫העיד שכן המנהג בארץ ישראל לברך‪ ,‬כי מי‬ ‫העבודה באה"ק תובב"א‪ ,‬ואמת היה הדבר אשר‬ ‫הח"א )שם(‪ ,‬והקיצש"ע )סי' ס"א סעי' ב'(‪ .‬וכ"כ‬ ‫יודע אם יחי' עוד יום אחד‪ ,‬ואין מחמיצין‬ ‫בשו"ת דברי נחמי' )גינזבערג‪ ,‬תלמיד הבעל התניא‪,‬‬ ‫המצוה‪ ,‬וזריזין מקדימין למצוות‪ ,‬כל שכן שכפי‬ ‫שמעתי בארצי על אודותיו ועל חכמתו‪ ,‬אשר‬ ‫נתן אלקים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד‪,‬‬ ‫סי' י"ד( ע"ש‪ .‬והנה הבה"ט )סק"ט( כ' דבדיעבד‬ ‫הדין אין להעביר ג' ימים בלא ברכת הגומל‪ ,‬א"כ‬ ‫ורוחב לב נבון בים התלמוד ופוסקים‪ ,‬ומחדדין‬ ‫עד חמשה ימים מברך‪ .‬משמע דאחר ה' ימים‬ ‫טעה הלוי‪ .‬והו"ד בפתח הדביר )סי' רי"ט אות י"ז(‪,‬‬ ‫שמעתתי' טפי חידודי' קודם לליבונה‪ ,‬ללבן‬ ‫לא יברך‪ .‬וכן בשו"ת דברי מרדכי )פרידבורג‪ ,‬נדפס‬ ‫והביא סמוכות לשתי הסברות‪ ,‬אלא שנראה‬ ‫ולברר שמעתתא אליבא דהלכתא‪ ,‬ומה נכבד‬ ‫בשנת תרכ"ז‪ ,‬סי' ט"ז‪ ,‬והובא בשערי חיים( כ' דבסידור‬ ‫דעתו כמאן דאמר לברך‪ ,‬ע"ש‪ .‬וכ"כ בשו"ת‬ ‫היה בהגלות נגלות לעיני‪ ,‬ומצאתי ראיתי את‬ ‫התפילה איתא ד'נכון שלא לאחר ג"י‪ ,‬ובדיעבד‬ ‫ויען אברהם )פאלאגי‪ ,‬סי' י"ט(‪ .‬ועי' בשו"ת באר‬ ‫שאהבה נפשי פה להשתעשע עמו באהבים‬ ‫עד ה' ימים'‪ ,‬ומקורו בבה"ט‪ ,‬ומקור הבה"ט הוא‬ ‫משה )ח"ז דיני בני א"י וחו"ל סי' תקנ"ט( שכ' דגם‬ ‫ואילת חן‪ ,‬אך דודי מני נסע‪ ,‬ואינו דומה שמיעה‬ ‫הרשב"א‪ ,‬אבל כל האחרונים לא הזכירו זמן‬ ‫בחו"ל יכול לברך ברכת הגומל‪ ,‬מאחר שמצינו‬ ‫לראיה‪ ,‬איברא אי לא חזינא ארי'‪ ,‬חזינא מרבעתי'‬ ‫דה' ימים כלל‪ ,‬ואפשר לומר דגם הבה"ט לא‬ ‫שכן נוהגין בארץ ישראל‪.‬‬ ‫דידיה‪ ,‬ה"ה מכתבי פיתוחי קודש אשר חוברו‬ ‫קאמר רק דלכתחילה לא יאחר מג"י ובדיעבד‬ ‫כ‚‪ .‬כ"כ הכה"ח )סי' תקנ"ט אות ל"ח( דכיון‬ ‫לו‪ ,‬יתדיו דברים מאירים כספירים‪ ,‬וכעת תראנה‬ ‫מה' ימים‪ ,‬ואם איחר עוד אעפ"כ יברך‪ ,‬והוא‬ ‫דבר פשוט‪ ,‬ע"ש‪ .‬וכ"כ באשל אברהם )בוטשאטש‪,‬‬ ‫שבדיעבד יכול לברך אחר ג' ימים‪ ,‬גם זה‬ ‫עיני מכתבי ק' מהמאורות הגדולים הגאונים‬ ‫הקדושים המפורסמים בכל קצוי ואיים רחוקים‪,‬‬ ‫תנינא( דאין לדבריו שום שורש‪ ,‬ויש לברך גם‬ ‫חשוב כדיעבד‪ ,‬ובמנחה דאז קורין פסוקי דנחמות‬ ‫מ' לוי יצחק זצלה"ה אב"ד דק"ק בארדיטשוב‪,‬‬ ‫אחר כמה שבועות‪ .‬וכ"כ בשד"ח )ברכות סי' ב'‬ ‫אפשר יש להקל‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ומחו' מה"ו אריה ליב אב"ד דק"ק וואלטשיסק‪,‬‬ ‫אות י"ג( דבשו"ע השמיט זה‪ ,‬נראה דלא חש לזה‬ ‫כ„‪ .‬כ"כ המחבר )סעי' ו'(‪ .‬ודעת הארחות‬ ‫אשר נתנו עדיהן על הדפסת החיבור של הרב‬ ‫כלל‪ ,‬ע"ש‪ .‬וכ"כ הכה"ח )אות ל"ח(‪ ,‬וכ' דכן עמא‬ ‫חיים בשם הרמב"ן‪ ,‬דרק עד ג' ימים מברכין‪,‬‬ ‫הגדול הנ"ל‪ ,‬על הלכות טריפות הריאה‪ ,‬ושבירת‬ ‫דבר‪ ,‬והגם דיש פלוגתא‪ ,‬מ"מ במקום מנהג לא‬ ‫והרשב"א קיבל מה"ר יונה דעד ה' ימים יכול‬ ‫עצמות‪ ,‬וליקוטי דינים‪ ,‬ולו שם בשלשה בקוראו‬ ‫אמרינן ספק ברכות להקל‪ ,‬ע"ש‪ .‬וכ"כ הקצוה"ש‬ ‫לברך‪ ,‬והמחבר שכ' דרק לכתחילה לא יאחר‪ ,‬הוא‬ ‫שמו ספר לבושי שרד‪ ,‬ובאמת הוא חיבור נפלא‬ ‫)סי' ס"ה סק"ח( דמש"כ הבה"ט הוא לאו דוקא‪.‬‬ ‫מפני שהטור חולק וס"ל דאם איחר יכול לברך‬ ‫יקר הערך‪ ,‬מברר ומלבן דברי רז"ל נ"ע וירד‬ ‫ועי' בשו"ת בצל החכמה )ח"ה סי' פ"ח( שכ' דמ"מ‬ ‫כל זמן שירצה‪ .‬ומקור ג' ימים אלו כ' הב"י‬ ‫לעומקה של הלכה‪ ,‬לזאת הנני עולה בהסכמה‬ ‫צריך להקדים לברך ככל האפשר‪ .‬ועי' בשו"ת‬ ‫הוא מדאמרינן בגמ' )עירובין סה‪ (.‬הבא מן הדרך‬ ‫להעלותו על משבח הדפוס לאדפוסי' אדרא לעין‬ ‫ויען אברהם )פאלאג'י‪ ,‬סי' י"ז(‪ .‬הרה"ק מהרי"ד‬ ‫לא יתפלל עד ג' ימים‪ ,‬נראה דעד ג' ימים קרוי‬ ‫כל מאירות‪ ,‬למען ישא כל אדם בחיקו למשמרת‪,‬‬ ‫מבעלזא זצ"ל הקפיד דלאחר שעברו ג' ימים‬ ‫בא מן הדרך‪ .‬והלבוש הוסיף ביאר‪ ,‬שכ' דכל תוך‬ ‫ולמען לא יהי' שלוחי מצוה בגרמא דנזיקין‪ ,‬כי‬ ‫לא יברך בשם ומלכות‪) .‬שו"ת ויען יוסף ח"א סי'‬ ‫שלשה ימים קרוי כאילו בירך מיד שנעשה לו‬ ‫פן יסיגו גבול המביא לדפוס‪ ,‬ע"כ העושה כן‬ ‫ע"ד ע"ש(‬ ‫הנס‪ .‬וראה בפרישה )סקי"א( שכ' דאע"ג דאנן לא‬ ‫לא ינצל מכל המעיקין‪ ,‬וכאשר גבלו הראשונים‬ ‫משך עשרה שנים מיום כלות הדפוס‪ ,‬וכל השומע‬ ‫כו‪ .‬כ"כ הכנה"ג וז"ל‪ ,‬אני נוהג כשאני בא מן‬ ‫נהגינן כן שלא להתפלל ג' ימים‪ ,‬היינו מטעם‬ ‫לדברינו יבורך בכל הברכות‪ ,‬וכל המסייע לו יזכה‬ ‫הדרך יום שני‪ ,‬שאין ס"ת עד יום ה' וכבר עברו‬ ‫שאנו אין מכוונים כ"כ בתפילה‪ ,‬מ"מ הטעם‬ ‫לרב טובות‪.‬‬ ‫ג' ימים‪ ,‬להודות בפני עשרה בתוך הג' ימים‪,‬‬ ‫שפטור הבא מן הדרך הוא מפני שנחלש מחמת‬ ‫ולא להמתין עד יום חמישי שכבר עברו שלשה‬ ‫טירדות הדרך‪ ,‬אותו טעם לא נתבטל‪.‬‬ ‫הסכמה זו נכתבה על לבושי שרד חלק יו"ד‪ ,‬שי"ל‬ ‫בשנת תקע"ב‪ .‬ובספר לבו"ש על או"ח שנדפס‬ ‫ימים‪ .‬והו"ד במג"א )סק"ו(‪ .‬וכ"כ הא"ר )סקי"ב(‪,‬‬ ‫כ‪ .‰‬כ"כ הטור והמחבר )סעי' ו'(‪ .‬וכ"כ בס' צדה‬ ‫בשנת תקע"ח‪ ,‬כותבים המדפיסים‪ ,‬שיש להם‬ ‫והח"א )כלל ס"ה(‪ ,‬והקיצש"ע )סי' ס"א(‪ ,‬והמ"ב‬ ‫לדרך )לר' מנחם בן זרח‪ ,‬תלמיד הרא"ש( שאם לא‬ ‫הסכמה מהרה"ק מאפטא‪ ,‬אך מפני הוצאות הדפוס‬ ‫)סק"כ(‪ ,‬והכה"ח )אות כ"ה(‪.‬‬ ‫אמרה תוך ג'‪ ,‬יאמר אותה אפי' אחר כמה‬ ‫לא נדפס עו"ה‪.‬‬ ‫כז‪ .‬כ"כ בשערי אפרים )סעי' כ"ז( שאין מדקדקין‬ ‫ימים‪ ,‬לפי שברכה זו נתקנה כנגד תודה‪ ,‬ותודה‬ ‫בזה ומאחרין אותה כו'‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫יכול להביאה כל זמן שירצה‪ .‬וכ"מ בשיטה‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫מוה”ר משה בן מוה”ר יעקב הכהן ע”ה נפטר יום שני דפסח שנת תשכ”ח לפ”ק וזו’ מרת רייזל יענטא בת בנש”ק הרב ר’ יעקב ע”ה נפטרה י”א אדר שנת תשנ”ה לפ”ק‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫להערות נא לפנות להמו”ל‪Rabbi M. N. Kesler 1532 50th St. - 917-795-5060 - nimukeihalachah@gmail.com :‬‬ ‫|| ה ||‬ ‫גליון קב‬