gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נימוקי הלכה · Nimikei Halacha — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: נימוקי הלכה · Nimikei Halacha

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

נימוקי הלכה · Nimikei Halacha — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעריכת‬ ‫הרב מאיר נתן‬ ‫קעסלער‬ ‫פסקי דינים הנוגעים למעשה‬ ‫גליון קג – פרשת חיי שרה שנת תשפ"ז לפ"ק‬ ‫יומא דהילולא‬ ‫ארבעה צריכים להודות )ג(‬ ‫הרה"ק הרבי ר' הירש מרימנוב זי"ע ל'‬ ‫חשון – תר"ז‬ ‫פר˜ ‚‬ ‫הרה"ק הרבי ר' מענדעל'ע מרימנוב זי"ע היה‬ ‫נתחייב בכל הארבעה או במקצתן ‪ /‬הנוסע מעיר לעיר ‪ /‬היורד לנהר גדול ‪/‬‬ ‫דרכו להתפלל מתוך סידור האריז"לא‪ ,‬והקפיד‬ ‫מאוד שאחר לא יגע בו‪ .‬פעם הרגיש שמישהו‬ ‫היורד לים או הולך למדבר רק לזמן מיעוט ‪ /‬לא קרה לו שום סכנה בדרך ‪ /‬אם‬ ‫הביט בו‪ ,‬ולא החזירו במקומו ממש המיועד‬ ‫נתעכב באמצע הדרך באיזה מקום ‪ /‬נוסע לכמה מקומות ‪ /‬חוזר ומברך כשמגיע‬ ‫לו‪ ,‬ולשאלתו ותמיהתו על כך‪ ,‬מסרו שהמשרת‬ ‫לביתו ‪ /‬אין לברך עד שתתרפא לגמרי ‪ /‬יפריש מעות לצדקה ‪ /‬יתקן צרכי רבים‬ ‫הירש הוא רבינו הביט בו‪ .‬הוכיחו הרבי ר'‬ ‫מענדע'לע על כך‪ ,‬ולשאלתו מה ראה בו‪ ,‬השיב‬ ‫נ˙חייב בכל ‪‡‰‬רבע‪‡ ‰‬ו במ˜ˆ˙ן‬ ‫בתמימותו‪ ,‬כיון שבעת תפלת שמונה עשרה‬ ‫בהזכירו שם הויו"ת ית"ש‪ ,‬רואה לפניו ציורי‬ ‫א‪ .‬מי שנתחייב ארבעתן‪ ,‬כגון שירד בים‪ ,‬וגם הלך במדבר‪ ,‬וגם היה‬ ‫אותיות שונות ומשונות‪ ,‬הביט בסידור האריז"ל‬ ‫חולה ונתרפא‪ ,‬וגם היה חבוש בבית האסורים ויצא‪ ,‬או שהיה‬ ‫אם התמונות שכתובות שם מתאימים עם מה‬ ‫שהוא רואה ומראים לוב‪ ,‬ומצאן שאכן מתואמים‬ ‫חבוש ב' או ג' פעמים בבית האסורים ולא הספיק עדיין לברך‪ ,‬אינו‬ ‫יחד‪) .‬שיחתן של עבדי אבות(‬ ‫מברך אלא פעם אחת]א[‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי שמעון מיערוסלב זצ"ל שבת פעם‬ ‫שבתו אצל רבינו‪ ,‬ורבינו כיבדו מאוד באופן‬ ‫מ"מ יספר כל הניסים שעשה לו השי"ת‪ .‬ועי'‬ ‫‡‪ .‬כ"כ בשו"ת פרי הארץ )ח"א סי' ז( דאין לברך‬ ‫בעיקרי הד"ט )סי' י'(‪.‬‬ ‫ד' פעמים אלא די בברכה אחת‪ ,‬ע"ש‪ .‬והו"ד‬ ‫בבה"ט )סק"א‪ ,‬וסי' ז' סק"ב לענין ברכת אשר יצר(‪ .‬וכ"כ‬ ‫א‪ .‬כ' בסה"ק מאור ושמש )פ' עקב(‪ ,‬יש כמה וכמה אנשים‬ ‫חולה שנתרפא ושוב נחלה קודם שבירך‬ ‫בשו"ת קול בן לוי )סי' א'( לענין מי שהיה חבוש‬ ‫שמתפללים בכוונות השמות‪ ,‬ואולם בדורות האלו אינם‬ ‫הגומל‬ ‫בבית האסורים ב' או ג' פעמים‪ ,‬ולא הספיק‬ ‫צריכים לזה‪ ,‬וכן שמעתי מאדמו"ר בוצינא קדישא מו"ה‬ ‫כ' באשל אברהם )בוטשאטש‪ ,‬סעי' ו'( הגם‬ ‫לברך בין הצלה להצלה‪ ,‬דברכה אחת פוטרת‬ ‫אלימלך זצוק"ל‪ ,‬שאמר שאין מתפלל על פי הכוונות‪,‬‬ ‫שיש להקדים ברכת הגומל בכל האפשר‪ ,‬כיון‬ ‫כל חיובי ההודאות שעברו‪ ,‬ע"ש באריכות‪ .‬והו"ד‬ ‫ומה שמתפלל בסידור האר"י ז"ל‪ ,‬הוא מפני שהשם‬ ‫שאין מברכים עד ששב לבוריו ואיתנו לגמרי‪,‬‬ ‫באשל אברהם )אופנהיים(‪ .‬וכ"כ הכה"ח )אות א'(‪.‬‬ ‫הוי"ה נכתב שם בכתיבה תמה‪ ,‬והוא גדול‪ .‬ולהבין‬ ‫גם אם שב לאיתנו לגמרי‪ ,‬וביום מחר אירע‬ ‫וראה בס' ברכת הבית )שער כ"ז( שכ' סברא‬ ‫הדבר באר היטב הוא כך‪ ,‬לפי שעיקר כוונת השמות‬ ‫לו סבה של איזה מיחוש‪ ,‬הגם שלא נפל‬ ‫לחלק בין זה לברכת 'אשר יצר' )שפסק המחבר‬ ‫הוא על פי נקודות‪ ,‬שזה השם בניקוד כך מורה על זה‪,‬‬ ‫למטה על ידו‪ ,‬ולא היה בו סכנה‪ ,‬ונשתהה‬ ‫בסי' ז' דצריך לברך ב"פ‪ ,‬הגם דלא קיי"ל כן(‪ ,‬דברכת א"י‬ ‫ושם בניקוד כך מורה על ענין זה‪ ,‬והנה ידוע מספרי‬ ‫כמה ימים במיחוש ההוא‪ ,‬אין בזה משום‬ ‫הוא שבח על יצירת האדם בחכמה‪ ,‬וכיון דחכז"ל‬ ‫קודש שהנקודות הם נפש האותיות‪ ,‬והטעמים והתגים‬ ‫איחור הברכה‪ ,‬אין צרין לומר כשהמיחוש יש‬ ‫תיקנו לברך בכל פעם שעושה צרכיו‪ ,‬לא נפטר‬ ‫הם רוח ונשמה‪ ,‬כדאיתא בתיקונים‪ .‬וממילא כשהאדם‬ ‫לתלותו ששייך להחולי שעבר בשום צד‪ ,‬או‬ ‫בברכה אחת על ב' חיובים‪ ,‬דהחיוב שמכבר אין‬ ‫משים נפשו ורוחו ונשמתו‪ ,‬ממילא השם הוא נעשה‬ ‫שע"י זה היה המיחוש יותר כבד עליו‪ ,‬שהרי‬ ‫לו שייכות להחיוב של עכשיו ונשאר חייב‪ ,‬ודמי‬ ‫בנקודות ובהטעמים‪ ,‬והתגים המורים על נפש רוח‬ ‫זה בכלל מה שכתבו האחרונים ז"ל שלא‬ ‫לתפלה דצריך תשלומין‪ ,‬אבל בזה שהוא שבח‬ ‫ונשמה של האותיות כנ"ל‪ ,‬וכוונה זו עולה על כל‬ ‫לברך עד ששב לאיתנו לגמרי‪ ,‬וממילא אין‬ ‫על מה שגמל אותו וניצול ממיתה‪ ,‬ושבח זה‬ ‫הכוונות‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫חשש ע"י זמן שנשתהה בהמיחוש‪ ,‬אך גם‬ ‫נמשך עד עתה שאם היה מת בסכנה ראשונה‬ ‫ב‪ .‬פעם שאל אחד מהגדולים את רבינו‪ ,‬איפה למד קבלה‬ ‫כשידוע שהמיחוש אין לו שום שייכות לחולי‬ ‫לא היה חי עתה‪ ,‬לכן נפטר בברכה אחת‪ ,‬כמו‬ ‫וסודות התורה‪ ,‬אמר‪' ,‬יש אצל אדם ל"ב גידים‪ ,‬נגד ל"ב‬ ‫שקדם‪ ,‬מ"מ י"ל דלכולי עלמא אין העיכוב‬ ‫שנפטר בברכה אחת על כמה אכילות כ"ז‬ ‫נתיבות חכמה‪ ,‬אם אדם מזכך הגידים‪ ,‬לומד מעצמו כל‬ ‫מפקיע הברכה‪ ,‬כיון שמה שנתעכב היה רק‬ ‫שלא נתעכל המזון במעיו‪ .‬ועי' בתורת חיים‬ ‫סודות התורה‪) .‬אוצר ישראל(‬ ‫מצד שהמתין לברך בהיותו בריא אולם בטובה‪,‬‬ ‫)אות א'( שכ' דאף שאין לברך רק פעם אחת‪,‬‬ ‫|| א ||‬ ‫גליון קג‬ ‫‪‰‬נוסע מעיר לעיר‬ ‫יוצא מן הכלל‪ ,‬מחמת גדלותו‪ ,‬וגם משום‬ ‫ב‪ .‬לפי מנהגינו מנהג אשכנז אין מברכין ברכת הגומל כשהולכים מעיר‬ ‫זקנותו המופלגת‪ .‬בתפלת קבלת שבת כיבדו‬ ‫לעיר‪ ,‬אלא דוקא 'הולכי מדבריות' דשכיחי בי' חיות ולסטים]ב[‪.‬‬ ‫רבינו שירד לפני התיבה‪ ,‬ונענה לבקשתו‪,‬‬ ‫אך כשהגיע ל'בואי בשלום'‪ ,‬ביקש מרבינו‬ ‫ג‪ .‬ולפי מנהג ספרד מברכין אפי' כשהולכין מ'עיר לעיר'‪ ,‬מפני שכל הדרכים‬ ‫שיסיים את התפלה‪ .‬משנשאל אחרי התפלה‬ ‫בחזקת סכנה‪ ,‬וס"ל דברכה זו שוה לברכת תפלת הדרך]ג[‪.‬‬ ‫על ידי החסידים‪ ,‬מדוע לא סיים את‬ ‫תפילתו‪ ,‬השיב‪' ,‬ראיתי מלאכים ושרפים‬ ‫‪‰‬יור„ לנ‪‰‬ר ‚„ול‬ ‫מצפים ומחכים לשירות ותשבחות היוצאים‬ ‫מפי הרבי ר' הירש‪ ,‬האב איך זיי גיוואלט‬ ‫ד‪ .‬לפי מנהג אשכנז אין מברכין הגומל כשיורדים בנהרות הגדולים‪ ,‬אלא‬ ‫צוליב טוהןג‪) .‬מפי ספרים וסופרים(‬ ‫דוקא 'יורדי ים גמור'‪ ,‬ולפי מנהג ספרד מברכין אפי' כשהולכים בנהר‪,‬‬ ‫סיפר הרה"ק מהר"א מדזיקוב זצ"ל‪:‬‬ ‫דלא גרע נהר גדול מסתם דרכים]ד[‪.‬‬ ‫כאשר הייתי בשב"ק אצל הרבי ר' הירש‬ ‫מרימנוב‪ ,‬ואתי עמי היה גם הרה"ק רבי‬ ‫‪‰‬יור„ לים ‡ו ‪‰‬ולך למ„בר ר˜ לזמן מיעוט‬ ‫נפתלי מליזענסק זי"ע‪ ,‬וכשהתחיל הרה"ק‬ ‫היורד לים או הולך למדבר על זמן מיעוט‪ ,‬לא יברך הגומל‪) ,‬אם לא שאירע‬ ‫ה‪.‬‬ ‫מרימנוב להתפלל בהתלהבות דקדושה כדרכו‬ ‫בקודש‪ ,‬לא יכלתי להתפלל‪ ,‬כי התבוננתי כל‬ ‫לו שם סכנה וניצל(‪ ,‬דלא תיקנו חז"ל לברך רק בהולך על איזה ימים]ה[‪.‬‬ ‫הזמן על צורתו הקדושה‪ ,‬וחשבתי לעצמי‬ ‫שבודאי מלאכים ושרפים מקנאים בו‪ ,‬על‬ ‫ל‡ ˜ר‪ ‰‬לו ˘ום סכנ‪ ‰‬ב„רך‬ ‫שבשר ודם השיג השגה גדולה כזו‪ ,‬ולפתע‬ ‫ו‪ .‬מברכין אפי' לא קרה לו שום סכנה‪ ,‬כגון שעבר הים ולא היה שום רוח‬ ‫הבחנתי שגם רבי נפתלי אינו מתפלל מחמת‬ ‫סערה וכיו"ב‪ ,‬או שהלך במדבר ולא תעה בדרך וכיו"ב]ו[‪.‬‬ ‫שמביט ומסתכל בעבודת התפילה של הרה"ק‬ ‫מרימנוב‪ ,‬וכששאלתי אותו לאחר התפלה מה‬ ‫העלה בדעתו בעת שהסתכל על הרבי‪ ,‬ענה‬ ‫הנס וחסד שנעשה לו‪ ,‬וחמץ על החטא שחטא‪,‬‬ ‫שיהיה שייך לומר הגומל כו' טוב‪ .‬ועי' בשו"ת‬ ‫לי שחשב שבודאי מלאכים ושרפים מקנאים‬ ‫ואף על פי כן נעשה לו הנס‪ ,‬זה ענין תודה‬ ‫ויען יוסף )ח"א סי' ע"ד(‪.‬‬ ‫בו‪ ,‬על שבשר ודם השיג גדולה כזו‪ ,‬ושמחתי‬ ‫שבא על חמץ ומצה‪ ,‬והוא דוגמת תקנת חז"ל‬ ‫ב‪ .‬כ"כ הרא"ש )סי' ד'(‪ ,‬וכ' שהא דאמרינן‬ ‫ששנינו לדבר אחד נתכוון‪) .‬שם(‬ ‫הגומל לחייבים טובות‪ ,‬ולפי זה אין חיוב תודה‬ ‫בירושלמי כל הדרכים בחזקת סכנה‪ ,‬לא אמרו‬ ‫אלא בהני ארבעה שבודאי חטא וחייב וכנ"ל‪ ,‬אבל‬ ‫פעם אחת נסע הרה"ק בעל ייטב לב‬ ‫אלא לענין תפלת הדרך בלבד‪ ,‬שבכל הדרכים‬ ‫לרבינו על שבת קודש‪ ,‬והיה זמן חורף ושלג‬ ‫בהולכי דרכים דאין ראי' שחטא‪ ,‬אין תודה‪ ,‬והתם‬ ‫צריך אדם לבקש על נפשו‪ ,‬אבל ברכת הגומל‬ ‫לא שייך לומר שיבא בלא חמץ‪ ,‬שהרי בתודה‬ ‫וקור גדול‪ ,‬והנסיעה ארכה כמה ימים‪ ,‬כי‬ ‫במקום תודה נתקנה‪ .‬והובא בטור ובמחבר )סעי'‬ ‫באמצע הדרך מתו הסוסים מחמת הקור‪,‬‬ ‫חמץ ומצה מעכבין זה את זה )עי' פסחים יג‪ ,(:‬ע"ש‪.‬‬ ‫ז'(‪ .‬וכ' בקצות השלחן )סי' ס"ה סק"ב( דאני הולכים‬ ‫ואחר כך נשבר העגלה וינהגהו בכבידות‪,‬‬ ‫‚‪ .‬כ"כ הטור והמחבר )שם(‪ .‬ומקורם מדברי‬ ‫אחר בני אשכנז ואין מברכין מעיר לעיר‪.‬‬ ‫כהנה כהנה עברו עליו הרבה תלאות על‬ ‫הרמב"ן )בתורת האדם‪ ,‬הובא בב"י( שכ' דכל הולכי‬ ‫אם הדרך‪ ,‬עד כי בערב שבת קודש הגיע‬ ‫דרכים צריכים להודות‪ .‬וכן הרמב"ם )פ"י ה"ח(‬ ‫הנוסע עם באהן או קאר‬ ‫לרימנוב‪ .‬וכאשר קיבל את פני קדשו של‬ ‫שינה ממ"ש בגמ' הולכי 'מדבריות'‪ ,‬ובמקומו כ'‬ ‫כ' בקצוה"ש )שם( בזה"ז שנוסעין ממקום‬ ‫רבינו‪ ,‬סיפר לו את כל התלאה אשר מצאתו‬ ‫הולכי 'דרכים'‪ .‬וכ"כ האבודרהם דבהולך מעיר לעיר‬ ‫למקים עם מסלת הברזל‪ ,‬אע"פ שעוברים ע"פ‬ ‫בדרך עד בואו לרימנוב‪ ,‬ענה רבינו ואמר‪,‬‬ ‫דרך פרסה מברך‪ ,‬ע"ש‪ .‬ועי' בכה"ח )אות מ'( בשם‬ ‫מדברות‪ ,‬מ"מ כיון דלא שייך סכנת חי' רעה‬ ‫"יא יא צו א צדיק אמת קומט מען שווער‬ ‫הכנה"ג דאם המקום קרוב‪ ,‬אף שהוא יותר מפרסה‪,‬‬ ‫ולסטים‪ ,‬מסתבר דהוי כמעיר לעיר וא"צ לברך‪.‬‬ ‫אן"‪ .‬כאשר ידיע שהרה"ק היה לי מדת‬ ‫לא יברך‪ .‬והנה הערוה"ש )אות י'( אחר שהביא שני‬ ‫ובס' ברכת הבית )שער כ"ז( כ' דאף בנסע בבאהן‬ ‫ההשתיית ולא היה אצלו חילוק אם מדברים‬ ‫המנהגים כ' וז"ל‪ ,‬ובזמנינו לא שייך כלל ברכת‬ ‫צריך לברך דלא פלוג‪ ,‬וגם בבאהן יש סכנה‬ ‫ממנו או מצדיק אחר‪) .‬בצל תומר(‬ ‫הגומל אפילו בנסיעות רחוקות‪ ,‬אם לא דרך הים‬ ‫במדבר כידוע‪.‬‬ ‫מנהג הרה"ק רבי צבי הירש מרימנוב זי"ע‬ ‫ומדבריות‪ ,‬אבל ביבשה ובישוב לא שייך ברכת‬ ‫נימוקי אגדה‬ ‫היה להתחיל לפני התיבה מתחילת 'נשמת'‪,‬‬ ‫הגומל בזמנינו‪ ,‬ומימינו לא שמענו מי שיברך ברכת‬ ‫כ' בשו"ת אבני נזר )סי' ל"ט( הנה נוסח ברכת‬ ‫כאשר תיאר בארוכה איש אמונו בספר‬ ‫הגומל בבא מן הדרך המורגלת‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אמנם בשו"ת‬ ‫הגומל‪' ,‬הגומל לחייבים טובות'‪ ,‬ובתשו' מהר"ם‬ ‫מבשר טוב )פרק ט( וז"ל‪ ,‬אחר כך אמרו‬ ‫עמק יהושע )סי' מ'( כ' דהמנהג במארוקו לברך בכל‬ ‫מינץ )סי' י"ד( פי' דמסתמא כיון שהי' חולה חטא‬ ‫הקהל 'נשמת כל חי''‪ ,‬והוא ישב בקדשו‬ ‫נסיעה מעיר לעיר הגומל כמנהג הספרדים‪ ,‬והיתה‬ ‫ע"ש‪ ,‬והנה לכאו' זה שייך בחולה וחבוש בבית‬ ‫על הכסא‪ ,‬תפוש במחשבותיו הקדושות‪ ,‬עד‬ ‫מדינה של חכמים וסופרים‪ ,‬ומש"כ הערוה"ש‬ ‫האסורין‪ ,‬אבל יורדי הים והולכי מדברות שבעצמו‬ ‫תום כל הקהל מלומר וגמרו עד 'על כסא‬ ‫הוא דוקא לפי מנהג האשכנזים‪ ,‬אבל לפי מנהג‬ ‫הכניס עצמו לסכנה‪ ,‬מה ראי' שחטא‪ ,‬אך י"ל‬ ‫רם ונשא'‪ ,‬אז כארי התנשא מכסאו וכשאון‬ ‫הספרדים מברכים אף בזמנינו‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ממה נפשך‪ ,‬אם אין צורך גדול‪ ,‬אסור לסכן עצמו‪,‬‬ ‫הים בשוא גליו הרעיש לבב כל השומעים‬ ‫„‪ .‬כ"כ המ"ב )ביה"ל ד"ה יורדי( ע"ש‪.‬‬ ‫ובזה עצמו הוא חוטא‪ ,‬ומאחר שמעצמו חטא‬ ‫‪ .‰‬כ"כ בשו"ת קנין תורה )ח"א סי' ט"ז( דלא כל‬ ‫והכניס עצמו לסכנה‪ ,‬אין מן הדין להצילו‪ ,‬והוא‬ ‫היורד לים מכל סיבה שהוא מקרי 'יורדי הים'‪,‬‬ ‫חייב בזה‪ ,‬ואף על פי כן גמלו השי"ת טובות‪,‬‬ ‫ג‪ .‬בס' מבשר טוב כ'‪ ,‬שהיה רבינו רוקד 'בואי בשלום'‬ ‫וכמו דברור דלא תיקנו ברכת הגומל ביורד לרחוץ‬ ‫כרבע שעה‪ .‬הרה"ק מפלאנטש זצ"ל העיד‪ ,‬שכאשר‬ ‫ואם מחמת הכרח ירד לים או הלך למדבר‪ ,‬אם‬ ‫בים‪ ,‬וכ' כן גם לפי מנהג הספרדים‪ ,‬וכ' דאלו‬ ‫היה רבינו מזמר 'בואי בשלום' )בניגון הידוע אצל חסידי‬ ‫כן זה עצמו שהצריכוהו לכך ראי' שחטא‪ ,‬אבל‬ ‫הנוסעים מצרפת לבריטניא‪ ,‬שעוברין בספינה על‬ ‫סטיטשין על מה ידידות‪ ,‬בר יוחאי‪ ,‬ואהבה רבה(‪ ,‬לא יכלו‬ ‫הולכי דרכים שמנהגו של עולם הוא‪ ,‬ואין ראי'‬ ‫הים הנקרא קאנאל בערך שעה‪ ,‬לא עדיף ממטייל‬ ‫לעמוד במחיצתו‪ ,‬מגודל התלהבותו ואש הקדושה‬ ‫כלל ממה שהצריך לדרך שחטא‪ ,‬איך יברך הגומל‬ ‫בים‪ ,‬ויברך בלא שם ומלכות‪ ,‬ע"ש‪ .‬ועי' בשו"ת‬ ‫שיקדה בו‪ .‬וכן נהג הרה"ק מצאנז זי"ע לרקוד בבואי‬ ‫לחייבים טובות‪ ,‬וי"ל דעל זה השיב הרא"ש דברכת‬ ‫ויען דוד )ח"א סי' ל"ז(‪.‬‬ ‫בשלום‪ ,‬כמובא בדרכי חיים )אות נה( ע"ש‪ .‬וכן העיד‬ ‫הגומל במקום תודה נתקנה‪ ,‬והנה תודה הלא בא‬ ‫היעב"ץ על אביו החכם צבי שנהג לקבל שבת‬ ‫ו‪ .‬כ"כ בשו"ת שתי הלחם )למהר"ם חאגיז‪ ,‬בהקדמה(‬ ‫על חמץ ומצה‪ ,‬ופירש החכם המקובל אלקי ר'‬ ‫בריקוד‪.‬‬ ‫ע"ש‪ .‬וכ"כ בתורת חיים )אות ג'( וכ' דכן מצא‬ ‫יוסף גקטוליא בספר צפנח פענח דמצה מורה על‬ ‫ארבעה צריכים להודות )ג(‬ ‫|| ב ||‬ ‫‡ם נ˙עכב ב‡מˆע ‪„‰‬רך ב‡יז‪ ‰‬מ˜ום‬ ‫את קולו כקולות מים רבים‪ ,‬ואמר 'נשמת‬ ‫כל חי'' פעם ישורר ופעם ינגן עד גמירא‬ ‫ז‪ .‬אם הלך בספינה‪ ,‬ולפעמים באים לנמל ומתעכבים שם יום או יומים‪ ,‬לא‬ ‫עכ"ל‪ ,‬ואמר הייטב לב שאין הוא מחזיק‬ ‫יברך שם הגומל‪ ,‬אלא ימתין עד שיגיע למחוז חפצו]ז[‪.‬‬ ‫בנפשו כמדריגת הרבי ר' הירש להתחיל‬ ‫מתחילת נשמת לפני התיבה‪ ,‬אבל כאשר‬ ‫נוסע לכמ‪ ‰‬מ˜ומו˙‬ ‫מגיע ל'עד הנה' עצור במילין לא יוכל‪ ,‬ואין‬ ‫ח‪ .‬אבל אם הולך בכוונה אל כמה מקומות‪ ,‬צריך לברך בכל מקום ומקום ‪.‬‬ ‫]ח[‬ ‫בכוחו להתאפק בנפשו מלהתחיל ולומר בקול‬ ‫רם 'עד הנה עזרונו רחמיך'‪) .‬בצל תומר(‬ ‫ט‪ .‬וזה דווקא אם דעתו להתעכב שם איזה ימים‪ ,‬אבל אם דעתו לשוב ביום‬ ‫סיפר הרה"ק משינאווא זצ"ל‪ :‬פעם הייתי‬ ‫ההוא או למחר אין לברך שם]ט[‪.‬‬ ‫בשב"ק פרשת החודש אצל רבינו‪ ,‬ורציתי‬ ‫לראות אותו כשהוא הולך ביום ראש חודש‬ ‫חוזר ומברך כ˘מ‚יע לבי˙ו‬ ‫ניסן לאפות מצות‪ ,‬ולכן ניגשתי אחר התפילה‬ ‫י‪ .‬כשמגיע אל ביתו בשלום‪ ,‬צריך לחזור ולברך ברכת הגומל ‪.‬‬ ‫]י[‬ ‫ביום ראש חודש לאכסניה שלי‪ ,‬וטעמתי‬ ‫דבר מה‪ ,‬ומשם הלכתי לביתו של רבינו‪,‬‬ ‫‡ין לברך ע„ ˘˙˙רפ‡ ל‚מרי‬ ‫ואז ראיתי כשהוא יוצא מביתו בדרך לאפיית‬ ‫המצות‪ ,‬ועל ראשו עמודא דנהורא‪ ,‬וחשבתי‬ ‫יא‪ .‬אין לברך עד שיצא מהסכנה לגמרי‪ ,‬לפיכך לא יברך החולה עד שיחזור‬ ‫אולי טעיתי‪ ,‬אבל הבטתי אחריו במשך כל‬ ‫לבוריו לגמרי]יא[‪.‬‬ ‫הדרך‪ ,‬וראיתי איך שהעמודא דנהורא מלווה‬ ‫אותו עד לבית המאפה‪ .‬והמשיך הרה"ק‬ ‫משינאווא ואמר‪ ,‬אם כך היה באפיית המצות‬ ‫למחר הולך למקום אחר‪ ,‬מ"מ חייב לברך הגומל‪,‬‬ ‫)אות א'(‬ ‫בתשב"ץ )ח"ד סי' ל'( ע"ש‪ .‬וכ"מ בא"ר‬ ‫של ראש חודש‪ ,‬נוכל לתאר איך היה נראה‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫בשם העולת תמיד ע"ש‪ .‬וכ"כ בשו"ת אבני נזר‬ ‫אצלו בעת אפיית המצות בערב פסח‪ ,‬וכל‬ ‫י‪ .‬כ"כ המאמר מרדכי )אות א'( ע"ש‪ .‬והובא בכה"ח‬ ‫)סי' ל"ט( דמשמעות ש"ס ופוסקים‪ ,‬שאפילו לא‬ ‫שכן בעת אכילת הכזית מצה בליל פסח‪.‬‬ ‫)אות ה'(‪ .‬בק"ק סקווירא המנהג שאין מברכין הגומל‬ ‫אירע להם שום סיבה‪ ,‬מברכים הגומל לחייבים‪,‬‬ ‫)אור הצפון בשם הגה"צ מדאברא ז"ל מה ששמע‬ ‫עד שחוזרין למקומן‪ ,‬אפילו מתעכבים במקום‬ ‫ע"ש‪ .‬וכ"כ המ"ב )ביה"ל ד"ה יורדי( לדבר פשוט דכן‬ ‫מהרה"ק בעל קדושת ציון מבאבוב זצ"ל הי"ד ששמע‬ ‫שנסעו איזה שבועות‪) .‬שו"ת חיי הלוי ח"ו סי' מ"א‪,‬‬ ‫היה תקנת חכמים‪ ,‬ואע"ג דבקרא כ' תעו במדבר‬ ‫זאת בעצמו מפי הרה"ק משינאווא(‬ ‫והביא שם שכן הורה גם הגריא"ש אלישב זצ"ל(‬ ‫וגו'‪ ,‬ויעמוד רוח סערה וגו'‪ ,‬לאו דוקא שקרה לו‪,‬‬ ‫הרה"ק הרבי ר' הירש זי"ע עבר פעם דרך‬ ‫אלא כיון שעלול מקרים כאלה צריך לאודויי שנצל‬ ‫י‡‪ .‬כ' בשו"ת מהר"ש מלובלין )סי' א'( נראה שאין‬ ‫העיר דזיקוב‪ ,‬ונכנס לבקר את הרה"ק ר'‬ ‫מזה‪ .‬וכ"כ הכה"ח )אות ו'( ע"ש‪.‬‬ ‫לו לברך ברכת הגומל עד שיצא מהצרה לגמרי‪,‬‬ ‫אליעזר'ל מדזיקוב זצ"ל‪ ,‬אחרי שנדברו שני‬ ‫זכר לדבר בחולה שמוכה שאין פוטרים את המכה‬ ‫ז‪ .‬כ"כ הא"ר )אות א'( בשם העולת תמיד‪ ,‬וכ'‬ ‫הצדיקים יחד בדברי תורה וחסידות איזה‬ ‫עד שיחזור לבוריו‪ ,‬כמו שאמרו במכילתא )משפטים‬ ‫העו"ת מיהו אם מעכב הרבה צ"ע‪ .‬וכ"כ הברכ"י‬ ‫זמן‪ ,‬ביקש הרה"ק מדזיקוב את רבינו שיאציל‬ ‫פרשה ו‪ ,‬והובא ברש"י( והתהלך שומע אני בתוך הבית‬ ‫)אות ג'( בשם שו"ת קול יעקב דלא יברך עד שילך‬ ‫ברכה על בתו המעוברת מרת בילא ע"ה‪,‬‬ ‫ת"ל בחוץ‪ ,‬אי בחוץ שומע אני אפילו מתנונה‬ ‫למחוז חפצו‪ ,‬ע"ש‪ .‬והו"ד בשע"ת )סק"א(‪ .‬וכ"כ‬ ‫הרבנית של הרה"ק ר' מאיר נתן‪ ,‬בנו של‬ ‫ת"ל אם יקום כו' על משענתו על בוריו ע"כ‪,‬‬ ‫המ"ב )סק"א‪ ,‬ובשעה"צ אות א'(‪ ,‬וכ' דממסקנת הא"ר‬ ‫הדברי חיים זצ"ל‪ ,‬שהיתה מפחדת מאד‪,‬‬ ‫הרי שכל זמן שאינו הולך על בוריו עדיין הוא‬ ‫משמע דאף אם שוהה כמה ימים אינו מברך‪ .‬וכ"כ‬ ‫כידוע שבני הרה"ק מדזיקוב היו פחדנים‬ ‫בספק סכנה‪ .‬וא"כ לענין ברכת הגומל שמברך‬ ‫הכה"ח )אות ד'( ע"ש‪.‬‬ ‫גדולים מטבעם‪ .‬נעתר רבינו לבקשתו‪ ,‬ונכנס‬ ‫גומל לחייבים טובים‪ ,‬אין הטובה שלימה כל‬ ‫לחדרה בלווי הרה"ק מדזיקוב‪ ,‬סבב הצדיק‬ ‫זמן שלא נגמרה‪ ,‬ואולי שנרמז במה שתקנו לומר‬ ‫ח‪ .‬כ"כ השד"ח )אס"ד מע' ברכות סי' ב' אות י"א( בשם‬ ‫את החדר‪ ,‬ונשף בחוזק בכל ארבע פינותיו‪,‬‬ ‫גמלני כל טוב‪ ,‬שפי' שהטוב הוא כולו ונשלם‪,‬‬ ‫מוהר"י אבולאלפייא דההולכין להשתטח על קברי‬ ‫ואמר לה‪' ,‬אין לך מה לפחוד עוד‪ ,‬כי כבר‬ ‫דאל"כ למה נכללו בטובה זו שאר הטובות‪ ,‬וכן‬ ‫הצדיקים‪ ,‬המנהג לברך בכל מקום‪ ,‬והטעם משום‬ ‫נפחתי את כל החיצונים ומסאבין דרחיקין‪,‬‬ ‫אמרו במדרש )ב"ר פרשה ד‪ ,‬אות ו'‪ ,‬והובא ברש"י( למה‬ ‫דהיוצאין לילך על קברי הצדיקים חפצם ורצונם‬ ‫שיהיו כולם שביתין ושביקין בטלין ומבוטלין‬ ‫לא נאמר כי טוב בשני לפי שלא נגמרה מלאכת‬ ‫אל כל אתר ואתר ואדעתא דהכי נפקי‪ ,‬וכתב‬ ‫בלי שום שליטה‪ ,‬ותזכי להוליד בן זכר‪,‬‬ ‫המים‪ ,‬הרי שלשון טוב מורה על טובה שלימה‬ ‫דגם הוא ז"ל עשה מעשה לברך‪ ,‬ומיישב בזה גם‬ ‫שעתיד להאיר את העולם בתורתו ובצדקתו'‪.‬‬ ‫שנגמרה בטובה ובמלואה‪ .‬והו"ד בעט"ז )אות ב'(‪,‬‬ ‫מנהג שלוחי א"י שמברכים בכל עיר שמגיעים‬ ‫וברכת הצדיק עשתה פירות‪ ,‬שממנה נולד אז‬ ‫ובא"ר )סק"א(‪ ,‬ובבה"ט )סק"י(‪ .‬וכ"כ בשו"ע התניא‬ ‫לשם‪ ,‬דכיון שכוונתם לקבץ כסף בכל מקומות‪,‬‬ ‫כ"ק אדמו"ר הרה"ק ר' שלמהל'ע מבאבוב‬ ‫)סדר ברכת הנהנין פרק י"ג סעי' ה'(‪ .‬וכ"כ הכה"ח )אות‬ ‫נמצא כשיצאו אדעתא דכל אחת ואחת מאותן‬ ‫זי"ע‪ ,‬אשר עוד בשחר טל עלומיו‪ ,‬כבר הי'‬ ‫ז'(‪ .‬וראה בס' הנותן אמרי שפר )להראנ"ח‪ ,‬פ' אמור(‬ ‫העירות יצאו‪ ,‬וכשהגיעו לשם הרי הגיעו למחוז‬ ‫ניכר מניצוצי אורו הגדול בגאונות וחסידות‪,‬‬ ‫באריכות‪ .‬וכן היה מורה מרן הגה"ק מצאנז זי''ע‬ ‫חפצם וצריכים לברך‪ ,‬ע"ש‪ .‬והובא בכה"ח )שם(‪.‬‬ ‫והאיר בתורתו ובקדושתו על כל קצוי מדינתו‪.‬‬ ‫להמתין עד שיבריא לגמרי ממחלתו‪ ,‬ולא ירגיש‬ ‫ועי' בשו"ת בצל החכמה )ח"א סי' כ"א( אודות איש‬ ‫)דמשק אליעזר(‬ ‫יותר שום חולשה ורפיון מכח המחלה‪ ,‬ולברך רק‬ ‫שמלאכתו שעובד על ספינה או עראפלאן‪ ,‬אם‬ ‫זמן קצר לפני פטירת רבינו‪ ,‬הגיע לדזיקוב‪,‬‬ ‫כששב לאיתנו לגמרי כמו שהיה קודם שנחלה‪,‬‬ ‫חייב לברך הגומל בכל נסיעה ונסיעה‪ ,‬ומסיק דאינו‬ ‫ואמר אל הרה"ק מדזיקוב שהוא בא להפרד‬ ‫וסיפר הרה"ק ר' צבי מרודניק זצ"ל שהגה"ק מצאנז‬ ‫חייב רק כשמגיע להעיר שדר שם‪ ,‬אבל כשנוסע‬ ‫ממנו‪ .‬היה דרכו של רבינו לשכב במטה‬ ‫בעצמו בירך פעם ברכת הגומל כשחלק מהקהל‬ ‫לעיר אחרת לא נקרא שהגיע למחוז חפצו‪ ,‬כי אין‬ ‫מוצעת בהרבה כרים וכסתות‪ ,‬עד כדי כך‬ ‫כבר לא זכרו שהיה פעם חולה )שו"ת דברי יציב ח"א‬ ‫לו שום חפץ להיות באותו מקום כו'‪.‬‬ ‫שהוא היה נזקק לעלות על כסא‪ ,‬כדי להכנס‬ ‫סי' פ"ו ע"ש(‪) .‬פעם נכנס אדם חשוב שעבר ניתוח מעקפים‬ ‫בלבו‪ ,‬אל בעל שבט הלוי זצ"ל‪ ,‬שאל אותו השבט הלוי‪' ,‬נו‬ ‫ט‪ .‬כ"כ הכה"ח )שם( וכ' וז"ל‪ ,‬וכן עשינו מעשה‬ ‫אל המטה המוצעת‪ .‬כששהה בדזיקוב הכינו‬ ‫וואס הערט זיך'‪ .‬וענה‪' ,‬ב"ה שוין פארגעסן'‪ .‬וכוונתו היתה‬ ‫בש' התרס"ח כשהלכנו מירושת"ו לחברון להשתטח‬ ‫לו מטה כזו‪ ,‬התכופף הרה"ק מרוזוודוב‬ ‫שב"ה הכל עבר לטובה‪ ,‬וכבר שכח מה שעבר עליו‪ .‬ענה לו‬ ‫על קברי אבות‪ ,‬ולא היה רצוננו להתעכב שם אלא‬ ‫זצ"ל בנו של הרה"ק מדזיקוב‪ ,‬כדי שרבינו‬ ‫השבט הלוי‪' ,‬ניין מ'טאר נישט פארגעסן'‪ ,‬אסור לשכוח חסדי‬ ‫לשוב ביום השני‪ ,‬ולא ברכנו שם הגומל עד שובנו‬ ‫יעלה עליו‪ ,‬כדי להגיע למיטה במקום כסא‪,‬‬ ‫השי"ת‪ .‬שו"ת ידות הלוי ח"ה סי' י"ח( וכן הקפיד הגה"ק‬ ‫לירושת"ו‪ .‬ועי' בשו"ת בצל החכמה )שם( שמבואר‬ ‫כדרך שימוש תלמיד לרב‪) .‬החכמה מאין(‬ ‫משינאווא זצ"ל שלא יברך החולה ברכת הגומל עד‬ ‫בדבריו‪ ,‬דזה דוקא כשחוזר מן המקום שהלך שם‪,‬‬ ‫שמרגיש שכבר הבריא לגמרי )מרא דעובדא(‪.‬‬ ‫אבל אם חזר ל'ביתו'‪ ,‬אע"פ שתיכף באותו היום או‬ ‫|| ג ||‬ ‫גליון קג‬ ‫יב‪ .‬אם יצא מכלל סכנה‪ ,‬אלא שצריך איזה טיפול על הרושם שנשאר וכיו"ב‪ ,‬יש אומרים שבכה"ג יכול לברך ברכת‬ ‫הגומל]יב[‪.‬‬ ‫יג‪ .‬אם הבריא לגמרי‪ ,‬אף שמדין תורה נשאר טריפה‪ ,‬כגון שעשו ניתוח באברים הפנימיים‪ ,‬מנהג העולם לברך‬ ‫הגומל]יג[‪.‬‬ ‫יד‪ .‬אבל אם נחלה מחמת המחלה‪ ,‬באופן שא"א לרפאותו‪ ,‬אף שיצא מכלל סכנה‪ ,‬צ"ע אם יברך בשם ומלכות]יד[‪.‬‬ ‫יפרי˘ מעו˙ לˆ„˜‪‰‬‬ ‫טו‪ .‬מי שנעשה לו נס‪ ,‬יש לו להפריש לצדקה כפי השגת ידו‪ ,‬במקום קרבן תודה ‪.‬‬ ‫]טו[‬ ‫י˙˜ן ˆרכי רבים‬ ‫טז‪ .‬כשנעשה לאדם נס‪ ,‬יראה לתקן איזה צרכי רבים )רוחני( בעיר]טז[‪.‬‬ ‫להם תקנה בזמן הזה‪ ,‬אלא יאמר הריני נותן זאת‬ ‫רק על העבר‪ ,‬רק צריך להיות תיכף ומיד בקשה‬ ‫נמוקי חסידות‬ ‫לצדקה ויהי רצון שיהיה נחשב כאילו הקרבתי תודה‪.‬‬ ‫על העתיד כו'‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫כ' בספה"ק מאור ושמש‬ ‫)פ' ויצא עה"פ ותהר(‬ ‫וכך עשיתי בשנת תקס''ד שנעשה לי הנס מחמת‬ ‫ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה וגו'‬ ‫שריפת הפולווער‪ .‬והובא במ"ב )סי' רי"ח סקל"ב(‪.‬‬ ‫נמוקי אבות‬ ‫ותעמד מלדת )בראשית כט‪ ,‬לה(‪ .‬ולכאורה יקשה על‬ ‫הרה"ק מנאסויד זצ"ל הי' מקפיד מאד כי‬ ‫טז‪ .‬כ"כ המג"א )סי' רי"ח סק"ב( ממשמעות הגמ'‬ ‫חולה שנתרפא לא יברך ברכת הגומל עד שיהי'‬ ‫מה מרמזים השני תיבות ותעמוד מלדת‪ ,‬כי לכאורה‬ ‫)שבת לג‪ (:‬אצל רשב"י‪ ,‬שאמר 'הואיל ונעשה לי נס‪,‬‬ ‫בריא אולם ברפואה שלמה וכפי שמבואר בבה"ט‪,‬‬ ‫המה מיותרים‪ .‬והנראה דהנה הארבעה אשר צריכין‬ ‫אלך ואתקן דבר בשביל הרבים'‪ ,‬ע"ש‪ .‬ועי' באהבת‬ ‫ונודע לי שאחד מבני משפחתינו לא הי' בבריאות‪,‬‬ ‫להודות יורדי הים ואינך‪ ,‬הנה דווקא אחר שכבר‬ ‫ציון )סוף דרוש י'( שכ'‪ ,‬דזה הוא לזכרון שנעשה לו‬ ‫וכאשר הוטב לו בירך ברכת הגומל‪ ,‬וכאשר סיפרו‬ ‫יצאו מן הצער ההוא אשר היו בו לגמרי‪ ,‬אז‬ ‫נס‪ ,‬כדי שלא ישכח מליתן הודאה להקב"ה‪.‬‬ ‫זאת לפניו‪ ,‬התרגז עצמו ואמר 'מי אמר לו שהוא‬ ‫צריכין להודות לה' שקיבלו כל הטובה‪ ,‬היינו אחר‬ ‫כבר בבריאות'‪ ,‬וכן הי' שעוד הוכרחו לעשות לו‬ ‫שכבר עלה מן הים‪ ,‬והחולה כבר נתרפא לגמרי‬ ‫נמוקי אגדה‬ ‫וכן כולם‪ ,‬וכן בכל ההצלות והישועות אחר שכבר‬ ‫ניתוח‪ ,‬ורק אח"כ נעשה בריא אולם‪) .‬גדולת יהושע‬ ‫כ' בשו"ת בנין שלמה )ווילנא‪ ,‬ח"א סי' נ"ה(‪,‬‬ ‫יצא מן הצער שהיה לו צריך להודות‪ ,‬וכן מרומז‬ ‫מנהגים אות יא(‬ ‫תנן בפ"ק דשקלים )ב‪ (.‬באחד באדר משמיעין‬ ‫בגמרא )ברכות נד‪ (:‬בפירוש ארבעה צריכין להודות‬ ‫על השקלים ועל הכלאים‪ ,‬ובט"ו בו קורין את‬ ‫יב‪ .‬כ"כ בשו"ת שבט הלוי )ח"ד סי' קנ"ב( דכל‬ ‫מי שהיה חולה ונתרפא‪ ,‬מלשון ונתרפא משמע‬ ‫המגילה בכרכין‪ ,‬ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות‬ ‫שיצא מכלל סכנה של עכשיו וירד מהמטה ויצא‬ ‫לחוץ‪ ,‬דהיינו שיצא מעצם הסכנה‪ ,‬רק שצריך עוד‬ ‫לגמרי‪ ,‬וכן גבי אידך משמע שיצא מן הצער אשר‬ ‫ואת מקוואות המים‪ ,‬ועושין כל צרכי רבים וכו'‪,‬‬ ‫היה בו ולא צריך עוד לטובה בזה‪ .‬והנה שמעתי‬ ‫ויוצאין אף על הכלאים‪ ,‬עכ"ל המשנה‪ ,‬ולכאורה‬ ‫איזה טיפול על הרושם שנשאר בזה‪ ,‬ונמשך כידוע‬ ‫לפעמים זמן רב‪ ,‬יברך ברכת הגומל בשם ומלכות‪,‬‬ ‫מאדמ"ו הרב הקדוש מורינו יעקב יצחק מלובלין‬ ‫יש לתת טעם למה הטילו חכמים חיוב לעיין על‬ ‫דמ"מ עכשיו נעשה לו טובה ונס מן השמים‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫הכ"מ זלה"ה במעשה דחוני המעגל במסכת תענית‬ ‫צרכי רבים בחודש אדר יותר מכל השנה‪ ,‬דבשלמא‬ ‫)יט‪ .‬כג‪ (.‬שהתפלל על הגשמים עד שירדו גשמים‬ ‫בהנך תרתי דרישא בשקלים ובכלאים כבר מבואר‬ ‫י‚‪ .‬בשו"ת פתח הדביר )לסי' רי"ט( יש לו אריכות‬ ‫מרובים ולא היו צריכים להם עוד‪ ,‬וביקשו ממנו‬ ‫טעמו במגילה כו'‪ ,‬אבל אינך צרכי רבים כגון תיקון‬ ‫בזה‪ ,‬ומסיק דיברך בלא שם ומלכות‪ ,‬ע"ש‪ .‬ועי'‬ ‫שיתפלל עליהם שלא ירדו עוד‪ ,‬אמר להם שיביאו‬ ‫דרכים ורחובות ומקואות המים וכל הנך צרכי רבים‬ ‫בחזון איש )אישות סי נ"ד אות ב'( שכ' דבזמנינו‬ ‫שמעשים בכל יום שהרופאים מנתחים במעיים‪,‬‬ ‫לו פר הודאה יעויין שם והביאו לו והקריב ופסקו‬ ‫דקחשיב בירושלמי צריך לבקש טעם לזה‪ .‬ועלה‬ ‫ומתרפא החולה וחי חיים שלימים וקיימים‪ ,‬לכן נפל‬ ‫הגשמים‪ ,‬אמר אדמ"ו זלה"ה שהכוונה היה כנ"ל כי‬ ‫על דעתי דאולי יש ליתן קצת טעם לזה‪ ,‬ע"פ הא‬ ‫בבירא דין עדות להשיא את אשתו בשאר טריפות‬ ‫אחר שהקריב פר הודאה‪ ,‬בזה רימז שכבר יצאו‬ ‫דאמרינן בשבת )לג‪ (:‬דרשב"י כד נפיק ממערה אמר‬ ‫כו'‪ ,‬ע"ש‪ .‬ובשו"ת דברי ישרא' )הגהות לסי' רי"ט( כ'‪,‬‬ ‫מן הצער לגמרי ואינם צריכים עוד להטובה וממילא‬ ‫'הואיל ואיתרחיש ניסא איזיל ואתקין מילתא' כו'‪,‬‬ ‫דבזמנינו נוהגים לברך אחר ניתוחים כשיתרפא‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫יפסקו הגשמים‪ .‬וזה מרומז בפסוק שלפנינו‪ ,‬אחר‬ ‫היוצא לנו מאגדה זו דכל בר נש דמתרחיש ליה‬ ‫וכ"כ בשו"ת שבט הלוי )שם( דסוגיא דעלמא לברך‬ ‫שאמרה לאה הפעם אודה את ה' וקראה שמו‬ ‫ניסא צריך לפקח ולתקן צרכי רבים‪ ,‬וראיה ברורה‬ ‫בשם ומלכות‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫יהודה לשון הודאה‪ ,‬ממילא הראה הראתה בעצמה‬ ‫מיעקב אבינו ע"ה דהואיל ונעשה לו נס שנתרפא‬ ‫שכבר קיבלה כל הטובה בבנים ואינה צריכה עוד‬ ‫מצלעתו‪ ,‬לפיכך ויחן את פני העיר‪ ,‬ולפי הקדמה‬ ‫י„‪ .‬כ"כ בשו"ת שבט הלוי )שם(‪.‬‬ ‫לטובה זו‪ ,‬על כן ותעמוד מלדת עד אח"כ על ידי‬ ‫זו מעתה מה טוב ומה נעים דברי רבותינו ז"ל‬ ‫טו‪ .‬כ' הח"א )סוף כלל ס"ט( ראוי ונכון שיפריש‬ ‫הפעולה שנתנה שפחתה לאישה נתן אלקים שכרה‬ ‫חכמי המשנה דאמרו במתני' דעושין כל צרכי‬ ‫לצדקה העשיר לפי עשרו והדל כפי השגת ידו‪,‬‬ ‫וילדה עוד אחר זה‪.‬‬ ‫רבים בחודש אדר‪ ,‬והיינו משום דאין לך חודש‬ ‫שהרי כשהיה בית המקדש קיים היה צריך להביא‬ ‫שנעשו בו לישראל נס כללי ומפורסם כמו בחודש‬ ‫כבש או עז או עגל או פר או פרה‪ ,‬וא"כ לא‬ ‫ובס' דברי תורה )מונקאטש‪ ,‬מהדורא א' אות י'( כ'‪,‬‬ ‫אדר שנגאלו בו אבותינו בימי מרדכי ואסתר ממש‬ ‫מסתבר שעל ידי חורבן בית מקדשינו ירויח שלא‬ ‫שמעתי בשם רבינו הקדוש החוזה מלובלין זי"ע כי‬ ‫ממות לחיים‪ ,‬ולזה יפה אמרו חכמים דחוב על‬ ‫יהיה חוטא נשכר‪ ,‬ולכן יפריש כפי השגת ידו כפי‬ ‫צריכין בכל דבר שאומרים 'ברוך ה'' בעד זה הענין‪,‬‬ ‫ב"ד להשגיח בצרכי רבים בחודש זה שנעשה בו‬ ‫שיווי אחת מהבהמות הנזכרים‪ ,‬ויחלק ללומדי תורה‪.‬‬ ‫יאמרו מיד 'כן יעזור השם יתברך להלאה'‪ ,‬דאם לא‬ ‫נס לישראל כו'‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ויזהר שלא יאמר המעות הזה יהיה לתודה‪ ,‬דא"כ אין‬ ‫כן הרי זה כמעמיד ופוסק מעייני הישועה כשמברך‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫מוה”ר משה בן מוה”ר יעקב הכהן ע”ה נפטר יום שני דפסח שנת תשכ”ח לפ”ק וזו’ מרת רייזל יענטא בת בנש”ק הרב ר’ יעקב ע”ה נפטרה י”א אדר שנת תשנ”ה לפ”ק‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫להערות נא לפנות להמו”ל‪Rabbi M. N. Kesler 1532 50th St. - 917-795-5060 - nimukeihalachah@gmail.com :‬‬ ‫ארבעה צריכים להודות )ג(‬ ‫|| ד ||‬