gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

חיים יודוך · Chayim Yoiducha — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: חיים יודוך · Chayim Yoiducha

שבוע: וירא (2026-10-26)

חיים יודוך · Chayim Yoiducha — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫גליון‬ ‫חיים יודוך‬ ‫פרשת וירא‬ ‫תשפ"ז לפ"ק‬ ‫בס"ד‬ ‫מהדורת דוגמא‬ ‫מתוך ספר "חיים יודוך" על התורה‬ ‫שנאמרו בס"ד בביהמ"ד "מטהו יפרח"‬ ‫ע"י מורינו הרה"ג רבי חיים יהודה פריעדמאן שליט"א‬ ‫יוצא לאור ע"י חבורת "מטהו יפרח"‬ ‫חורף תשפ"ו לפ"ק‬ ‫להעיר ולהאיר‬ ‫‪347-743-6358‬‬ ‫פרשת וירא‬ ‫[א]‬ ‫~ שער האהבה ‪ -‬אור הגנוז במלחמה ~‬ ‫בו יבואר מה היא תכלית עשיית המצות ‪" -‬צורך גבוה" [קיום העולמות] או‬ ‫מבחן של "עבודת האדם מתוך מניעות וניסיונות"‬ ‫ויבואר דרכו של אברהם אבינו שעבד את קונו מתוך מלחמה ומניעות‪,‬‬ ‫והקב"ה השלים בעצמו את צדקתו ומעשיו‬ ‫"כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו‪ ,‬ושמרו דרך ד' לעשות צדקה‬ ‫ומשפט‪ ,‬למען הביא ד' על אברהם את אשר דבר עליו" (בראשית יח‪ ,‬יט)‪.‬‬ ‫הדיקדוקים בפסוק זה מרובים וידועים‪ ,‬דלכאורה ‪ -‬מה הוא הלשון "למען אשר‬ ‫יצוה" בלשון הווה‪ .‬ומה היא השמירה המיוחדת שנאמר בה "ושמרו דרך ד'"‪ .‬וגם למה‬ ‫נאמר "לעשות צדקה ומשפט" בלשון פועל [בלשונינו‪" ,‬צו‪-‬טוהן"] ולא "ועשו" דהוא לשון‬ ‫ציווי והוראה ["עטס זאלטס טוהן]‪ .‬ועוד על מה מוסב סיום הפסוק "למען הביא ד' על‬ ‫אברהם את אשר דבר עליו"‪.‬‬ ‫טוהר האהבה ‪ -‬מעלתו וכבודו של אברהם אבינו‬ ‫בין עבודת המלאכים המושלמת‪ ,‬לבין עבודת ומסירות נפשו של האדם במלחמת היצר והחומר‬ ‫‪ -‬בין עבודתו של איוב בהשקט ובשלווה לעבודתו של אברהם אבינו בתוך הצרות והניסיונות‬ ‫ויש לומר על פי מה שכתב בספר "יערות דבש" (ח"א דף ע"ח דפוס ישןא) בביאור מה‬ ‫שאמרן חז"ל (בבא בתרא דף ט"ז ע"א) "שטן לשם שמים נתכוין"‪ ,‬כיון דחזיא [שראה]‬ ‫א וז"ל‪ ,‬ע"פ מ"ש בש"ס (ב"ב ט"ז) שטן לש"ש נתכוין דאמר מנשיא ליה לרחימי דאברהם ולכן‬ ‫אמר הלחנם ירא איוב את ד'‪ ,‬כי תורניים ופילסופים מחולקים אם צדיקים עדיפים ממלאכי השרת‬ ‫או מלאכי השרת עדיפים‪ ,‬ותלוי בזה בסיבות ותכלית עשיית המצות אם יש בהם תכלית לקיום‬ ‫העולמות כי הכל צרכי גבוה כמ"ש המקובלים‪ ,‬או אם נאמר כדעת המדרש דמה איכפת ליה‬ ‫להקב" ה שיאכל בשר חזיר או בשר שור‪ ,‬רק הכל לבחון בני אדם אם יעשו רצונו‪ ,‬וכן יסד נוסח‬ ‫התפילה בנעילה ואם צדקת מה תתן לו‪ ,‬כדוגמת מלך שרוצה רק להבחין עבדים מי ומי השלם אתו‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫להקדוש ברוך הוא דנטיה דעתיה בתר [שנוטה דעתו אחר] איוב ומשבח אותו‪ ,‬אמר‪ ,‬חס‬ ‫ושלום‪ ,‬מינשי ליה לרחמנותיה [ישכח את אהבתו] של אברהם‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬כשהשטן ראה שהקב"ה משבח את איוב במה שאמר "כי אין כמוהו‬ ‫בארץ"‪ ,‬חשש שמא מעלתו של איוב תעלה על זכותו של אברהם אבינו ותפגום כביכול‬ ‫באהבתו יתברך לאברהם אבינו‪ .‬וכדי להגן על אברהם אבינו‪ ,‬ביקש השטן להוכיח‬ ‫שעבודתו של איוב להקב"ה אינה מושלמת ומוחלטת כמו זו של אברהם‪ .‬אברהם עמד‬ ‫בעשרה נסיונות מתוך אהבה מוחלטת‪ ,‬בעוד שאיוב חי בעושר ובאושר‪ .‬לכן‪ ,‬השטן‬ ‫פנה לקב"ה בטענה‪" ,‬החינם ירא איוב את אלוקים" (איוב א'‪ ,‬ט')‪ ,‬כלומר ‪ -‬האם איוב עובד‬ ‫את ד' בחנם ללא תמורה‪ ,‬והרי הקב"ה הגן עליו וברך את כל מעשה ידיו‪ .‬וחשב השטן‬ ‫אולי ישתכח אהבת אברהם שהוא קצת פגומה בעבודתו‪ ,‬וא"כ יבוער השטן מן העולם‪,‬‬ ‫כיון שאין צורך בו עוד‪ ,‬כדלקמן‪.‬‬ ‫וענין זה‪ ,‬מחלוקת גדולה היא בין חכמי התורה והפילסופים ובין המקובלים‬ ‫והמדרשים‪ ,‬האם צדיקים עדיפים וחשובים יותר ממלאכי השרת‪ ,‬או שמא‪ ,‬מלאכי‬ ‫השרת עדיפים מהם‪ .‬והכל תלוי ביסוד‪ ,‬מה היא התכלית והסיבה בעשיית המצות‪,‬‬ ‫ונרצה באהבתו לעבודתו‪ ,‬וגלל כן צוים לבנות באיי הים בתי"ם [במקום שאין למלך שום תועלת‬ ‫מהבתים שם]‪ ,‬ועבד אחד הלך לשם ובנה כרצונו כי לא היה לו מעכב‪ ,‬והשני לחמו אתו שוללי הים‬ ‫ונתן נפשו בכפו ויבן בית כמצות המלך ולא היה מהודר כבנין של ראשון ולהיות שאין תועלת למלך‬ ‫בבתים כלל‪ ,‬רק עשה להבחין לב עבדיו וראוי כי השני ששם נפשו בכפו ללחום יהיה אהוב למלך‬ ‫ביותר מן הראשון אף כי בנין הראשון מהודר‪ ,‬כי השני הראה במופת עוז אהבתו ויראתו למלך‬ ‫בלחמו נגד שוללים‪.‬‬ ‫וממשל תבין בקל הנמשל כי בודאי מצות המלאכי השרת למעלה שלימה יותר בלי פגימה‬ ‫להיותן משוללי יצה" ר וחומר‪ ,‬מעבודת בני אדם המורכב בחומר ורבים לוחמים לו תמיד‪ ,‬ואין מצוה‬ ‫ועבודה מבלי שיהיה בו פגימות רבות‪ ,‬וא"כ אם עשיית המצות לצורך העולמות ודאי כי עבודת‬ ‫מלאכי השרת למעלה יוכשר ויוחשב‪ ,‬אבל אם כוונתו להבחין ודאי צדיקים נבחרים אף כי יש פגימה‬ ‫בעבודתם‪ ,‬וזהו ההבדל בין אברהם לאיוב כי אמרו חז"ל גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר‬ ‫באברהם‪ ,‬אבל לא בשביל זה היה יותר צדיק מאברהם כי אברהם היה תמיד נרדף וסבבהו צרות רעות‬ ‫רבות נע ונד בארץ‪ ,‬לא מצא מרגוע והיה מקום אפילו ד' אמות קבר לא היה לו‪ ,‬ואפשר שהיה לו‬ ‫קצת פגימה במצות‪ ,‬אבל איוב שהיה שקט ושלוה בביתו לא היה חסר לו כל טוב פשיטא שהיה יכול‬ ‫לעשות מצוה בלי פגימה יותר מאברהם כי לא היה לו שום מניעה וכו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ב‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫לשיטת המקובלים‪ ,‬ל כל המצות יש תכלית נשגבה לקיום העולמות‪ ,‬כי "הכל צורך‬ ‫גבוה" היא‪ ,‬וממילא נדרשת שלימות מוחלטת בעשייתן‪ .‬ואילו לשיטת המדרש‪" ,‬מה‬ ‫איכפת ליה להקב"ה אם שוחט מן הצוואר או מן העורף"‪ ,‬ואין הענין אלא כדי לבחון‬ ‫את בני אדם‪ ,‬לראות האם האדם יתגבר על החומר והיצר ואעפ"כ יעשה רצונו יתברך‪.‬‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ .‬למלך שחפץ לבחון את עבדיו‪ ,‬מי ומי השלם אתו‬ ‫בשלימות ונרצה באהבת עבודתו‪ .‬ומשום כך צוה לבנות בתים באיי הים ‪ -‬במקום שאין‬ ‫למלך שום תועלת וצורך בהם כלל‪ .‬עבד הראשון הלך לשם ובנה בית כרצונו בלי שום‬ ‫מפריע‪ ,‬כי לא היה לו שם שום מעכב או שונא‪ .‬והעבד השני‪ ,‬כאשר הלך לבנות שם‪,‬‬ ‫נלחמו אתו שוללי הים ופראי אדם‪ ,‬והוא מסר נפשו בכפו ובנה שם בית כציווי המלך‪,‬‬ ‫אלא שהבית לא יצא מהודר כל כך כמו שבנה עבד הראשון‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬מאחר שאין למלך שום תועלת בבתים עצמם‪ ,‬אלא כל מטרתו היתה אך‬ ‫ורק לבחון את לב עבדיו ‪ -‬פשוט וברור הוא‪ ,‬שהעבד השני‪ ,‬ששם נפשו בכפו ללחום‬ ‫על קיום הציווי של המלך‪ ,‬הוא אהוב וחביב למלך פי כמה וכמה יותר מן הראשון‪ ,‬אף‬ ‫על פי שבנינו של הראשון היה מהודר יותר‪ .‬שכן השני הראה במופת ברור את עוז‬ ‫אהבתו ויראתו למלך בזאת שנלחם נגד השוללים‪.‬‬ ‫והנמשל בזה‪ ,‬כי בוודאי שעבודת ומצות מלאכי השרת במרומים הם שלימות‬ ‫הן יותר ללא שום פגם‪ ,‬משום שהם משוללים מיצר הרע ומהחומר‪ .‬אבל עבודת בני‬ ‫אדם המורכבים מחומר‪ ,‬ויצר הרע הלוחמים עם האדם תמיד ‪ -‬אי אפשר להם לעשות‬ ‫מצוה ועבודה בלא שיהיה בה איזה פגם כל שהוא‪.‬‬ ‫ועל כן‪ ,‬אם התכלית של עשיית המצות היא לצורך העולמות [ענין "צורך גבוה"]‪ ,‬אז‬ ‫בוודאי שעבודת מלאכי השרת היא המוכשרת והחשובה יותר‪ .‬אבל אם הכוונה‬ ‫העיקרית היא כדי לבחון את לבבם של בני אדם‪ ,‬אז הצדיקים העומדים בנסיון הם‬ ‫הנבחרים והחביבים יותר‪ ,‬אף על פי שיש איזה פגם וחסרון כל שהוא בעבודתם‪.‬‬ ‫וזהו ביאור דברי חז"ל בענין אברהם אבינו ואיוב‪ .‬איוב ישב בשקט ובשלווה‬ ‫בביתו ולא חסר לו כל טוב‪ ,‬ולכן פשוט וברור הוא שיכול היה לעשות מצות בלי שום‬ ‫פגם ולקיים הכל בהידור גדול וביישוב הדעת‪ ,‬שהרי לא היה לו שום מפריע ומניעה‬ ‫ג‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫המבלבלים אותו מעבודתו‪ .‬מכל מקום‪ ,‬מעלת אברהם אבינו גדולה ועולה למעלה‬ ‫למעלה‪ ,‬לאין ערוך ושיעור על מעלתו של איוב‪ .‬שאברהם אבינו לא זכה לשלווה זו‪,‬‬ ‫אלא עמד בעשרה נסיונות‪ ,‬והיה נע ונד בארץ ממקום למקום‪ ,‬ואפילו ארבע אמות של‬ ‫קבר לטמון בה שרה אמנו לא היו לו עד שקנה בכסף מלא ‪ -‬כי עיקר חפצו ותשוקתו‬ ‫של המלך א ינו דוקא בעבודה הנעשית מתוך הרחבת הדעת ושלווה‪ ,‬אלא לראות את‬ ‫עבדו הנאמן העושה את רצונו במסירות נפש ממש‪ ,‬מתוך עיכובים ומניעות‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫עושה רצונו בנאמנה בלי שום פקפוק‪.‬‬ ‫וממילא מובן בזה‪ ,‬מה דאיתא בגמרא שם‪" ,‬שטן לשם שמים נתכוון" ‪ -‬דלכאורה‬ ‫איך שייך לומר על מלאך הרע והמשחית שנתכוון לשם שמים‪ .‬אך לפי האמור יתיישב‬ ‫היטב ‪ .‬דהנה‪ ,‬העיקר המונע והשולל את האדם מעבודת הבורא הוא השטן‪ ,‬היצר הרע‪,‬‬ ‫המקים חומות וגדרים של מניעות ופיתויים לפני האדם‪ .‬ואם נאמר שעיקר תכלית‬ ‫האדם היא "לצורך גבוה"‪ ,‬דהיינו רק לקיים מצות בשלווה ובלי שום מפריע‪ ,‬אם כן‬ ‫השטן יבוער מן העולם‪ ,‬כיון שאין צורך בו כלל‪.‬‬ ‫אלא על כרחך‪ ,‬כל עיקר בריאת העולם ועבודת האדם היא כדי לבחון ולצרף את‬ ‫האדם בעבודתו מתוך קושי ומניעות‪ ,‬ולראות אם יעמוד בנסיון‪ .‬ונמצא שכל המניעות‬ ‫שהשטן עושה אינן אלא כדי להביא את האדם למדרגה העליונה הזו של מסירות נפש‪.‬‬ ‫וזהו "לשם שמים נתכוון" ‪ -‬שהשטן עצמו יודע שזהו רצון הבורא יתברך‪ ,‬לבחון את‬ ‫עבדיו האהובים‪ ,‬כדי שיהא להם שכר מושלם‪ ,‬וכדי שיעלה אברהם אבינו במעלת‬ ‫הניסיונות לדרגת הגבוהות ביותר‪ ,‬עכתדה"ק‪.‬‬ ‫ד‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫"כי שמרתי דרכי ד'"‬ ‫מלחמת האדם נגד השוללים [אף ש"אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו"] נחשבת לשמירת דרכי ד'‪,‬‬ ‫והקב"ה משלים בעצמו את החסרון בבנין מצותיו של האדם‬ ‫וי"ל עוד בזה‪ ,‬ונקדים מה שכתב בספר "תפלה למשה" (אות י"חב) על הפסוק‪" ,‬כי‬ ‫שמרתי דרכי ד' ולא רשעתי מאלקי" (תהילים י"ח‪ ,‬כ"ב)‪ .‬ומבאר שם על פי שאמרו חז"ל‬ ‫ש"אלמלא הקב"ה עוזרו ‪ -‬אין יכול לו [ליצר הרע]"‪ .‬וביאור הענין הוא‪ ,‬שאמר דוד המלך‬ ‫שזה גופא "שלא רשעתי" ‪ -‬נחשב לו לצדקה וכאילו הוא בעצמו קיים "שמירת דרכי‬ ‫ד'"‪ .‬ודיבור זה קאי על לפניו וקאי על לאחריו‪ ,‬דהיינו‪ ,‬אף על פי שזה עצמו ש"לא‬ ‫רשעתי" ולא נפלתי ברשת היצר לא נעשה מכוחי לבד‪ ,‬אלא על ידי עזרתו יתברך‪,‬‬ ‫שהרי אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו ‪ -‬אעפ"כ‪ ,‬חסד ד' הוא שחושב לו המחשבה‬ ‫הטובה והלחימה כאילו "הוא" בעצמו שמר את דרכי ד'‪ ,‬עיין שם דבריו הקדושים‪.‬‬ ‫ואפשר לומר‪ ,‬שעל כן נקרא ענין זה בשם "דרכי ד'"‪ ,‬שהרי באמת זהו כל חפצו‬ ‫ורצונו של הקב"ה ‪ -‬שהאדם ילחם בכל כוחו במסירת נפש נגד יצר הרע‪ ,‬ואף על פי‬ ‫שמחמת עוצם מלחמה זו מעשיו ומצותיו של האדם יוצאים לפעמים פגומים ואינם‬ ‫בתכלית השלימות וההידור (כמשל‪ ,‬העבד שנילחם בשוללי הים ובנה בית פחות מהודר) ‪ -‬אעפ"כ‪,‬‬ ‫מאחר שאין לו להקב"ה שום תועלת ממשית מ"הבתים" והבנינים הללו (שהרי הכל אינו‬ ‫אלא מבחן ובחינה לראות את לב האדם)‪ ,‬ממילא מובן שאין הבנין המושלם עיקר התכלית‪.‬‬ ‫אלא העיקר והחביב למעלה הוא עצם המלחמה והמסירות להראות אהבה ויראה‬ ‫להשי"ת מתוך תוקף החושך והסתרת הפנים‪.‬‬ ‫ועולה מכאן יסוד גדול‪ .‬את חלק המלחמה והמסירות ‪ -‬יקיים האדם בעצמו‪ ,‬על‬ ‫ידי שילחם בכל עוז נגד השוללים וימסור נפשו עבור כבוד שמים‪ .‬ואילו את חלק‬ ‫"ביתו" ‪ -‬דהיינו מה שנצטווה האדם לעשות לעצמו "בית" ולהשלים עצמו בתורה‬ ‫ובמצות לצורך תיקון העולמות [שהוא הבנין המהודר] ‪ -‬את זאת ישלים הקב"ה בעצמו‬ ‫ב וז"ל עה"פ כי שמרתי דרכי ד' ולא רשעתי מאלקי‪ ,‬כאמרם אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו‪,‬‬ ‫ור"ל מה "שלא רשעתי" הוא נחשב לשמירת דרכ"י ד' והפסוק קאי למעלה‪ ,‬וגם למטה ולא רשעתי‬ ‫מאלקי‪ ,‬ר"ל אע"פ שמה שלא רשעתי הוא מאלקי כי אלמלא עזרו אין יכול לו אעפ"כ נחשב כשמר‬ ‫דרכי ד'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ה‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫עבורו‪ ,‬ויפרוש עליו סוכת שלום להשלימו‪ ,‬כי זהו "דרכי ד'" כנ"ל‪ ,‬שחפץ בלבם של‬ ‫ישראל‪ .‬וכל ענין הזה יש ללמוד מדרכו של אברהם אבינו‪ ,‬שנלחם כל ימיו במסירות‬ ‫נפש ממש בתוך הניסיונות והעיכובים‪ ,‬והבין בדעתו שזהו רצון הבורא‪ ,‬ומזה למדו בניו‬ ‫אחריו לדורות עולם‪.‬‬ ‫ואפשר לומר‪ ,‬שעל זה רמז הכתוב כאן‪" ,‬כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת‬ ‫ביתו אחריו וכו'" (בראשית יח‪ ,‬יט)‪ .‬דעל פי מה שנתבאר‪ ,‬שחיבתו הגדולה של הקב"ה‬ ‫לאברהם אבינו ("כי ידעתיו" ‪ -‬לשון חיבה) לא היתה מחמת שזכה לעבוד את ד' מתוך שלווה‬ ‫ויישוב הדעת כאיוב‪ ,‬אלא אדרבה ‪ -‬מפני שעמד בעשרה ניסיונות קשים ובטלטולי‬ ‫הדרכים‪ .‬ואף על פי שמחמת המלחמה‪ ,‬התלאות והטרדות העצומות‪ ,‬לא עלה בידו‬ ‫לבנות את הבנין הרוחני ואת "ביתו" בתכלית השלמות וההידור‪ ,‬מכל מקום הראה‬ ‫אברהם את גודל אהבתו העצומה להשי"ת‪ ,‬ועבד אותו בכל נפשו ומאודו כבן הנאמן‬ ‫לאביו‪ ,‬הנלחם בכל עוז להראות אהבתו אליו גם מתוך החושך‪.‬‬ ‫וזה היא כוונת הכתוב‪" ,‬למען אשר יצוה" (בלשון הוה ותמידית) ‪ -‬שאברהם מחנך‬ ‫ומצוה את תולדותיו לעולם ‪ -‬ומה הוא מצווה אותם‪[ ,‬בתחילה] את "בניו" להיות כבן‬ ‫אצל הקב"ה [להילחם ביצר הרע ולמסור נפש]‪" ,‬ואת 'ביתו' [הכוונה לבנין הבית לד'] אחריו" ‪ -‬שכן‬ ‫בנין "בית" הרוחני ושלימות המצות ללא מלחמה ומניעות אינם עיקר התכלית‪ ,‬שהרי‬ ‫אין להקב"ה צורך ב"בתים" הללו כשלעצמם (כמו שנתבאר במשל שאין למלך תועלת בבתים)‪,‬‬ ‫אלא כל חפצו הוא בלב האדם הנלחם עבורו‪.‬‬ ‫וממילא מובן המשך הכתוב‪" ,‬ושמרו דרך ד'" ‪ -‬שהרי עצם השמירה‪ ,‬העמידה‬ ‫בניסיון והמלחמה בשוללים‪ ,‬היא היא הנקראת "דרך ד'"‪ ,‬וזוהי עיקר התכלית החביבה‬ ‫למעלה‪ .‬וזה מה שיגרום "לעשות צדקה ומשפט"‪ ,‬ומדיוק מאוד‪ ,‬שלא נאמר "עשו‬ ‫צדקה ומשפט" בלשון ציווי [עטס זאלטס טוהן]‪ ,‬אלא "לעשות" [צו‪-‬טוהן] – לרמז לנו‪ ,‬אחר‬ ‫שהאדם עושה את כל מה שבידו ולחם בכל כוחו נגד השוללים‪ ,‬אף על פי שמעשיו‬ ‫נשארו חסרים ופגומים‪ ,‬אז יבוא הקב"ה בעצמו וימלא את החסרון לעשות את הצדקה‬ ‫והמשפט בשלימות‪.‬‬ ‫ו‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫וזהו מה שסיים הפסוק "למען הביא ד' על אברהם את 'אשר דבר עליו'" ‪ -‬דהיינו‪,‬‬ ‫שהקב"ה בחסדו הגדול יביא וישלים בעצמו [רצה לומר‪ ,‬להשלים "את אשר דיבר"] על אברהם‬ ‫וזרעו‪ ,‬את כל אותם חלקי התורה והמצות שהיה עליהם לעשות ‪ -‬ולא הגיע ידם‬ ‫להשלימם מחמת הצרות‪ ,‬הנסיונות והמניעות‪ ,‬ומשלים עבורם את הבנין כולו לרצון‬ ‫ולתפארת‪.‬‬ ‫ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים‪ ,‬שנזכה כולנו‪ ,‬על ידי עבודתנו בתוך החושך‬ ‫והגלות המר‪ ,‬בתוך כל הניסיונות והמניעות של העולם הזה‪ ,‬שלא ניפול ברוחנו כלל‬ ‫מחמת הפגמים והטרדות‪ .‬אלא נדע שכל מלחמה והמסירות נפש שלנו היא היקרה‬ ‫ביותר לפני כסא הכבוד‪ ,‬וכבודו יתברך ‪ -‬מתוך אהבתו העצומה לאברהם אבינו ולזרעו‬ ‫אחריו ‪ -‬יבוא וישלים את כל מעשי ידינו‪ ,‬ויזכה אותנו ל"לעשות צדקה ומשפט" מתוך‬ ‫רוב ברכה‪ ,‬אורה ושמחה‪ ,‬אמן‪ ,‬כן יהי רצון‪.‬‬ ‫ז‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫פרשת וירא‬ ‫[ב]‬ ‫~ "קורות ביתי וצל קורתי" ‪ -‬אור האספקלריא וקדושת הבתים ~‬ ‫איך להציל דורות ישרים מזרם העולם הסוער על ידי סגולת שמירת קדושת בתי ישראל‬ ‫שורש קדושת ליל פסח והשפעתן‪ ,‬כוחו של צדיק המאיר לרחוב‬ ‫ולאור זאת יתבארו לעומק פרשת לוט ואנשי סדום‬ ‫א‪" .‬ויבאו שני המלאכים סדמה ולוט ישב בשער סדם" (י"ט פסוק א')‪ .‬ופרש"י "אתו היום‬ ‫מיניהו שפט עליהם"‪ ,‬ולכאורה הרי זה פלא גדול‪ ,‬דדוקא באותו היום כשבאו‬ ‫המלאכים מיניהו שופט עליהם‪.‬‬ ‫ב‪" .‬ויאמר הנה נא אדני‪ ,‬סורו נא אל בית עבדכם‪ ,‬ולינו ורחצו רגליכם‪ ,‬והשכמתם‬ ‫והלכתם לדרככם" (י"ט פסוק ב')‪ .‬ויש לדקדק‪ ,‬למה אמר לוט מתחילה "ולינו" ורק‬ ‫לאחר מכן "ורחצו רגליכם"‪ ,‬והרי דרך העולם היא לעשות בהיפך ‪ -‬קודם רוחצים‬ ‫ואח"כ הולכין ללון‪ ,‬כמו שפירש"י‪.‬‬ ‫וגם יש להבין במה שכתב‪" ,‬והשכמתם והלכתם לדרככם" ‪ -‬הא לכאורה אין‬ ‫דרך לומר כן לאורחים עוד בטרם לנו‪ ,‬שיקומו וילכו לדרכם למחרת‪ ,‬וכפי שהקשו‬ ‫המפרשים לעיל על מה שאמר אברהם אבינו "אחר תעברו"‪.‬‬ ‫ג‪" .‬ויפצר בם מאד ויסרו אליו ויבאו אל ביתו" (י"ט פסוק ג')‪ .‬למה הפציר בהם לוט כל כך‬ ‫שיבואו אליו דווקא‪.‬‬ ‫ד‪" .‬ואנשי העיר‪ ,‬אנשי סדום‪ ,‬נסבו על הבית‪ ,‬מנער ועד זקן‪ ,‬כל העם מקצה" (י"ט פסוק ד')‪.‬‬ ‫וצריך ביאור‪ ,‬למה כפל הכתוב "אנשי העיר אנשי סדום"‪.‬‬ ‫וגם יש להבין למה נאמר "נסבו על הבית" ולא "נסבו אצל הבית"‪.‬‬ ‫"מנער ועד זקן‪ ,‬כל העם מקצה"‪ .‬כל זה היא כפל לשון‪ ,‬ולאורה מהו הכוונה בזה‪.‬‬ ‫ח‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫וגם יש לדקדק‪ ,‬דכאן (בפסוק ד') נאמר "מנער ועד זקן"‪ ,‬ולהלן (בפסוק י"א) נאמר‬ ‫"מקטן ועד גדול"‪ ,‬ומהו השינוי בזה‪.‬‬ ‫ועוד יש לדקדק‪ ,‬מהיכן ידעו כולם לבוא מיד ולסובב את הבית "כל העם‬ ‫מקצה"‪ ,‬הלא סדום היתה כרך גדול ועצום‪ ,‬ואיך יתכן שתיכף בערב הראשון‬ ‫שהגיעו המלאכים‪ ,‬כבר נתפרסם הדבר בכל העיר עד שנסבו כולם מקטנם ועד‬ ‫גדלם‪ ,‬אתמהה‪.‬‬ ‫ה‪" .‬האבן עזרא" (בפרשת נח) הקשה‪ ,‬איך לא יראו כל דור הפלגה ממנו יתברך‪ ,‬לעשות‬ ‫המגדול להלחם נגדו יתברך‪ ,‬והלא שמעו מהדור הקודם מזקניהם שכבר הביא‬ ‫הקב"ה מבול ונימח כל היקום‪ .‬ו"רביה"ק זי"ע" (ב"דברות קודש") תירוץ‪ ,‬שנוצרה שם‬ ‫כת שאמרו נעלה לרקיע ולהיות כאלוקים‪ ,‬וחשבו שלהגיע להשגה ומדריגה כזו‬ ‫להיות כאלוקים‪ ,‬אין לציית לשום אדם אפילו לאביהם‪ .‬ועל ידי שכבר היה כת כזה‪,‬‬ ‫נמשכו כולם למרוד נגדו יתברך‪ ,‬עיי"ש‪ .‬אבל לפי זה קשה יותר באנשי סדום‪ ,‬הלא‬ ‫גם הם היו קרובים מאוד לדור הפלגה ולדור המבול ושמעו את שלשלת הדורות‪,‬‬ ‫וגם לא היה בהם כת כנ"ל‪ ,‬ואיך הגיעו לדיוטא התחתונה להיות "רעים וחטאים לד'‬ ‫מאד" באין מוחה‪ ,‬ומבלי לשמוע שום מוסר ממוסרי קורות הדורות מראש‪.‬‬ ‫ו‪" .‬ויקראו אל לוט‪ ,‬ויאמרו לו‪ ,‬איה האנשים אשר באו אליך הלילה‪ ,‬הוציאם אלינו‬ ‫ונדעה אותם" (פסוק ה')‪ ,‬ולכאורה יש להבין‪ ,‬מה נפק"מ להם "איה האנשים"‬ ‫שהתחילו לומר בזה‪ ,‬והלא העיקר שהם רצו שיוציאם אליהם‪ .‬ומה כוונתם בזה‬ ‫"איה האנשים בבית"‪.‬‬ ‫ז‪" .‬ויצא אליהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו" (פסוק ו')‪ .‬ותמיהה‪ ,‬למה ליה למימר‬ ‫"שיצא הפתחה"‪ ,‬הלא פשוט שלא יצא בדרך אחרת‪ .‬וגם יש להתבונן‪ ,‬מה נפקא‬ ‫מינה ש"סגר הדלת אחריו"‪.‬‬ ‫ח‪" .‬הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש‪ ,‬אוציאה נא אתהן אליכם‪ ,‬ועשו להן כטוב‬ ‫בעיניכם‪ ,‬רק לאנשים הא‪-‬ל אל תעשו דבר‪ ,‬כי על כן באו בצל קרתי" (פסוק ח')‪.‬‬ ‫ולכאורה יש להבין‪ ,‬מה נפקא מינה לאנשי סדום אם בנותיו ידעו איש או לא‪ ,‬הלא‬ ‫להם לא היה שום ענין או מעלה בחשיבות זו‪ ,‬שהרי היו רעים וחטאים‪.‬‬ ‫ט‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫"אוציאה נא אתהן אליכם ועשו להן לטוב בעיניכם"‪ .‬ותמיהה מאוד‪ ,‬איך הפקיר‬ ‫לוט את בנותיו לזנות‪ .‬ועוד אמר להם "ועשו להן כטוב בעיניכם" ‪ -‬הלא אם הוציאם‬ ‫מאליו‪ ,‬בודאי היו עושים בהן דברים מופקרים‪ ,‬ואם כן מדוע הסכים לומר כך‪,‬‬ ‫אתמהה‪ .‬ועוד‪ ,‬וכי שייך לכתוב בתורה "כטוב בעיניכם" על דבר תועבה שכזה‪ ,‬הכי‬ ‫זה טוב‪.‬‬ ‫"רק לאנשים הא‪-‬ל אל תעשו דבר"‪ .‬ויש לדקדק‪ ,‬במה שנאמר "רק לאנשים‬ ‫הא‪-‬ל"‪ ,‬ולא נאמר "לאנשים האלה"‪ ,‬עייו פירש"י‪.‬‬ ‫"כי על כן באו בצל קרתי" ‪ -‬לכאורה אין לה פירוש בפשוטו המובן‪ ,‬וצ"ע הכוונה‬ ‫בזה‪ .‬וגם למה אמר "בצל קרתי" ולא "לביתי"‪.‬‬ ‫אור הצדיקים ‪ -‬מעיין השופע בטהרה‬ ‫השפעת עבודת הצדיק המתפשטת בכל העולם ומעוררת את היצר טוב אפילו בלב הרשעים‬ ‫וכוחה של קביעות קדושה בתוך הבית להגן על בני הבית מזרם העולם‬ ‫והנה‪ ,‬יש להקדים בזה מה שכתב "רביה"ק זי"ע" (חידושי תורה שנת תשט"ז‪ ,‬פרשת‬ ‫בחוקותיג)‪ ,‬על מה דאיתא במדרש‪" ,‬אם בחוקותי תלכו" ‪ -‬הה"ד "חשבתי דרכי ואשיבה‬ ‫רגלי לעדותיך"‪ ,‬אמר דוד רבש"ע‪ ,‬בכל יום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית‬ ‫דירה אני הולך‪ ,‬והיו רגלי מביאות אותי לבית המדרש וכו'‪.‬‬ ‫ובביאור ענין זה‪ ,‬דוד המלך ע"ה‪ ,‬כל מגמתו וכל השתוקקותו נפשו בערה‬ ‫להשפיע תורה וקדושה בכל קצוי תבל‪ ,‬להרביץ תורה ויראת שמים טהורה בכל מקום‬ ‫ומקום ‪ .‬ומשום כך היה מחשב מחשבות לילך ולהמשיך את האור האלקי אפילו‬ ‫לאותם מקומות שהתרחקו מדרך התורה‪ ,‬כדי לקרב גם אותם אל קודש פנימה וכו'‪.‬‬ ‫ג וז"ל‪ ,‬דדוד המלך רצה להשפיע תורה וקדושה בכל העולם להרביץ תורה ויראה‪ ,‬וזה היה כל‬ ‫השתוקקתו‪ ,‬ע" כ חשב מחשבות לילך ולהמשיך גם משאר מקומות שכבר הלכו מדרך התורה להמשיך‬ ‫אותן אל הקדושה וכו'‪ ,‬אבל ראה שאין טוב דרך כזה לילך שמה‪ ,‬אלא לילך לביהמד"ר ואם יתגבר‬ ‫כח הקדושה בביהמד"ר יומשכו ממילא אותן הנשמות שראויים להתקרב אל הקדושה וכו'‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫י‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫אבל ‪ ,‬סוף כל סוף‪ ,‬ראה דוד המלך שאין זו הדרך הנכונה והטובה ביותר‪ ,‬דלאו‬ ‫כל אדם ולא כל שעה כשרה לכך‪ ,‬אלא עיקר הדרך והעצה היא ‪ -‬להיכנס פנימה לתוך‬ ‫ד' אמות של בית המדרש‪ ,‬לעסוק בתורה מתוך קדושה וטהרה יתירה‪ .‬וממילא‪ ,‬על ידי‬ ‫שמתגבר חילא דאורייתא וקדושת בית המדרש בפנימיות‪ ,‬ימשכו ויתגלו מאליהם כל‬ ‫אותם הנשמות המוכנות ומזומנות להתקרב אל הקדושה וכו'‪ ,‬עיי"ש באריכות דבריו‬ ‫הנעימים‪.‬‬ ‫וכבר הובא יסוד זה בספ"הק "זכרון זאת" (פרשת קרחד)‪ ,‬דבענין עבודת ההשפעה‬ ‫על הזולת איכא ב' מדריגות‪ .‬ויבואר בזה הכתוב (ירמיה א'‪ ,‬י"ט)‪" ,‬ונלחמו אליך ולא יוכלו‬ ‫לך‪ ,‬כי אתך אני נאם ד' להצילך" ‪ .‬ולכאורה‪ ,‬לשון "ונלחמו אליך" אינו מובן‪ ,‬דהוה ליה‬ ‫למיכתב "ונלחמו עמך" ולא אליך‪.‬‬ ‫אלא הביאור בזה‪ ,‬שהכוונה הוא על ההתעוררות הגדולה של היצר טוב שמעורר‬ ‫הצדיק‪ ,‬דהיינו‪ ,‬כאשר הצדיק ממשיך את אורו יתברך למטה בהליכתו לעבודת השם‬ ‫ובקדושתו‪ ,‬על ידי זה בא התגברות עצומה של קדושה‪ .‬ומכוח קדושה זו‪ ,‬אפילו‬ ‫בלבבות הרשעים מתעורר איזה ניצוץ של הרהור תשובה והתגברות היצר טוב‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אותם שחפצים באמת ובצדקם ‪ -‬אז טוב להם מאד האור הזה‪ .‬אבל אותם‬ ‫שחפצים להרשיע ‪ -‬האור האלקי והתעוררות התשובה הזו מבלבלת אותם מאד‬ ‫מדרכם הרעה ומרשעתם‪ .‬ומשום כך‪ ,‬מסית היצר הרע את אותם רשעים לקום‬ ‫ולהלחם על הצדיק‪ ,‬כדי לבלבל אותו מעבודתו‪ ,‬למען לא יהיו להם עוד מניעות‬ ‫והפרעות מאותה התגברות של היצר טוב שמשפיע הצדיק‪.‬‬ ‫ד וז" ל‪ ,‬ולכאורה לשון ונלחמו אליך אינו מובן כי הוה ליה למיכתב ונלחמו עמך ולא ונלחמו אליך‪,‬‬ ‫אלא קאי על התעוררות היצר טוב שנותן לו הצדיק דהיינו שהצדיק מביא אורו יתברך למטה‪ ,‬ועי"ז‬ ‫בא התגברות קדושה‪ ,‬גם ללבות הרשעים בא התעוררות תשובה והתגברות ליצה"ט‪ ,‬והנה אשר הם‬ ‫חפיצים בהצדקם אז טוב להם ולאשר חפיצים להרשיע הוא מבלבל אותם מרשעתם‪ ,‬ע"כ מסית‬ ‫היצה" ר אותם לקום על הצדיק לבלבל אותו כדי שלא יהיה להם מניעה מההתגברות היצה"ר‪ ,‬אך‬ ‫השי"ת עם הצדיק ואינו מניח לבלבל אותו‪ ,‬וע"ז אמר דיש בלב הרשע מלחמה בין שני צדדים‪ ,‬ע"כ‬ ‫אמר "ונלחמו" שיש להם בלבם מלחמה ועי"ז באים "אליך" לבלבל אותך‪ ,‬אבל לא יוכלו לך‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫יא‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫אכן ‪ ,‬השי"ת עומד לימין הצדיק ואינו מניח להם לבלבלו‪ .‬ועל זה אמר הכתוב‬ ‫דיש בלב הרשע עצמו מלחמה פנימית בין שני צדדים [בין הטוב המתנוצץ לרע שבו]‪ .‬וזהו‬ ‫לשון "ונלחמו" ‪ -‬דהיינו שיש להם בלבם פנימה מלחמה חזקה‪ ,‬ומתוך כך באים הם‬ ‫"אליך" כדי לנסות לבלבל אותך‪ ,‬אך הבטחת הקב"ה ‪" -‬ולא יוכלו לך"‪ ,‬עכתדה"ק‪.‬‬ ‫העולה לנו מדבריהם הקדושים‪ ,‬דהצדיק היושב בביתו בד' אמותיו‪ ,‬הרי הוא‬ ‫מעיין השופע קדושה וטהרה לכל לבות בני אדם‪ ,‬וכולם ‪ -‬מקרוב ומרחוק ‪ -‬מרגישים‬ ‫ומקבלים איזה התעוררות והארה‪ .‬אכן‪ ,‬הדבר תלוי לפי בחינת המקבלים‪ ,‬למקבלי‬ ‫האמת ‪ -‬אותה התעוררות מאירה ומסייעת להם לילך מחיל אל חיל‪ ,‬לעלות מדרגה‬ ‫אחר מדרגה באור פני ד'‪ .‬אבל לרשע ‪ -‬האור הזה רק מבלבל אותו מרשעתו‪ ,‬ומשום‬ ‫כך הם חפצים לקום כנגד הצדיק כדי לבלבלו מעבודתו הקדושה‪ ,‬שלא יציק להם‬ ‫האור‪.‬‬ ‫ובאמת‪ ,‬כן הוא ממש בכל בתי ישראל הכשרים‪ ,‬המגדלים את דורותיהם על פי‬ ‫דרך המסורה והמקובלת מבתי אבות‪ ,‬ואינם נותנים שישפע עליהם מזרם העולם‬ ‫החיצון ומפגעי הזמן‪ .‬בית כזה‪ ,‬מעצם עמידתו בתוקף על משמרת הקדושה‪ ,‬משפיע‬ ‫הרבה גם לחוץ‪ ,‬ועל ידי זה נמשכים אחריהם עוד הרבה מישראל‪ ,‬ונותן להם כוח וסיוע‬ ‫לעמוד על המשמר ולהנצל מזרם העולם הסוער‪.‬‬ ‫ועל ענין זה רמזו דברי חז"ל במאמרם "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי"‪ ,‬ואינו‬ ‫נשפע מן הרוב (דהיינו שקביעות וחבירות באהלי דקדושה נותנת משקל נגד‪ ,‬וכוח עמידה בפני רוב העולם)‪.‬‬ ‫וכל שכן שקדושה זו משפעת השפעה עצומה גם על עצמו‪ ,‬על בניו ועל בני ביתו‪ ,‬שלא‬ ‫ימשכו אחר שטף וזרם העולם‪ .‬כי קדושת ביתו והנהגתו מביאות התגברות עצומה של‬ ‫היצר טוב‪ ,‬לשמרם מכל השפעות הרחובות ולטהר את מחשבתם ורצונם‪ ,‬אמנם‬ ‫בתנאי‪ ,‬אם הם עצמם "חפיצים בהצדקם"‪ ,‬כמובן‪.‬‬ ‫יב‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫סגולת קדושת הבתים וחרדת הדורות‬ ‫"והיה כי יאמרו עליכם בניכם" ‪ -‬מחשבת ודאגת הלב של האב בדור עיקבתא דמשיחא‬ ‫חובת עשיית "אידישע שטוב" שלא להכניס את הרחוב פנימה‬ ‫והבטחת השמירה והמשכת הדורות נאמים ישרים לד' ולתורתו‬ ‫ונקדים מה שכתבתי בס"ד (בחידושי על הגדה של פסח)‪ ,‬על הכתוב (פרשת בא י"ב‪ ,‬כ"ו)‬ ‫"והיה כי יאמרו עליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם"‪.‬‬ ‫והנה לכאורה קשה‪ ,‬למה נאמר כאן לשון שמחה ‪" -‬והיה" כי יאמרו‪ ,‬ולשמחה‬ ‫מה זו עושה כאשר מדובר בהולדת בן רשע חלילה‪ .‬ועוד יש לדקדק‪ ,‬דהול"ל "כי יאמרו‬ ‫בניכם עליכם"‪ ,‬ולמה נאמר "כי יאמרו עליכם בניכם"‪.‬‬ ‫ויש לומר בזה בדרך אפשר‪ ,‬על פי הידוע‪ ,‬דמצות הלילה ‪ -‬דהיינו מצות סיפור‬ ‫יציאת מצרים מאב לבן ‪ -‬יש בה כח גדול ועצום‪ ,‬שעל ידי זה יכולים ישראל להמשיך‬ ‫דורות נאמנים לד ' ולתורתו‪ .‬ואפשר דבזה רמזה התורה אף לדור האחרון‪ ,‬דור של‬ ‫עיקבתא דמשיחא‪ ,‬שבו אין לנו צדיקי אמת‪ ,‬שינהל אותנו ויחזיק בידינו‪.‬‬ ‫וכאשר כל אב רואה לפניו את דורותיו ‪ -‬בניו ובנותיו ובני בניו ‪ -‬עולה בלבו דאגה‬ ‫המטרידה‪ ,‬איך אפשר להחזיק מעמד ולחנך אותם בדרך המסורה לנו מדור דור‪ ,‬בלי‬ ‫משען ומשענה של צדיקי הדור ואנשי אמת‪ ,‬הלא הנסיונות והפרצות גדלו והלכו ועברו‬ ‫כל גבול‪ ,‬ואיך יש עוד מקום לצפות ולגדל דורות לד' ולתורתו‪.‬‬ ‫ואפשר שזהו כוונת התורה‪ ,‬לאחר שאמר הכתוב לעיל "וחוק לך ולבניך עד‬ ‫עולם" ‪ -‬דהיינו רצונו יתברך שהדורות ישתלשלו לד' ולתורתו עד עולם ‪ -‬על זה שואל‬ ‫האב בלבו‪" ,‬והיה כי יאמרו עליכם בניכם" ‪ -‬דהיינו שהאב אומר לעצמו כשהוא רואה‬ ‫את "בניו" עומדים סביב שלחנו‪ ,‬האיך אפשר לגדלם לתורה ויראה‪.‬‬ ‫ועל כן לא אמר הכתוב "כי יאמרו בניכם עליכם"‪ ,‬דאין הכונה שהבן שואל זאת‬ ‫את אביו‪ ,‬אלא האב בעצמו אומר כן במחשבתו כשהוא רואה את הבנים סביבו‪.‬‬ ‫והתורה מפרשת את עומק מחשבתו של האב באותה שעה‪ ,‬שיאמר אל נפשו‪" ,‬מה‬ ‫העבודה הזאת לכם" ‪ -‬איזו עבודה אוכל אני לעשות לכם‪ ,‬להטפיח בכם כח של יראת‬ ‫יג‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫שמים‪ ,‬שיוכלו הדורות העתידים להחזיק מעמד שלא ימעדו קרסולם וילכו בדרך‬ ‫הטוב והישר‪.‬‬ ‫ועל זה הורה לנו הכתוב דבאמת אין שייך לזה שום עצה ופיתרון‪ .‬אלא אחת‪,‬‬ ‫אתה תעשה את שלך‪ ,‬כמו שעשו אבותינו במצרים שהיה כפועל דמיוני על העתיד‪,‬‬ ‫" מאך דיר א אידישע שטוב‪ ,‬נישט אריינברענגען די גאס אין שטוב" [שלא להכניס את כל‬ ‫זרם הרחוב פנימה לתוך הבית]‪.‬‬ ‫ואז ‪ ,‬כאשר האדם עושה את שלו ושומר את פתחי ביתו‪ ,‬שומר הקב"ה את‬ ‫דלתות ישראל‪ ,‬ולא תגיע כל השפעה של השווקים והרחובות לתוך הבית פנימה‪ .‬ולא‬ ‫עוד‪ ,‬אלא שעל ידי כך ימשך הבית אף את אנשי הרחוב שיתעוררו מעצמם ויבואו אליך‬ ‫‪ -‬כפי שנתבאר לעיל מספה"ק "זכרון זאת" וב"דברות קודש"‪ ,‬שהצדיק בביתו ממשיך‬ ‫מעצמו אף את אלו שחוץ לבית‪ ,‬ומתגבר כח הקדושה אצלם‪ .‬וכל שכן שימשיך על ידי‬ ‫כך את בניו‪ ,‬את ביתו ואת כל אותם החפיצים בהצדקם‪ ,‬שיתגבר אצלם היצר טוב‬ ‫ויכניע את כח היצר הרע‪ ,‬ובודאי שלא יהיו נמשכים אחרי כוחות הבאים מן החוץ‬ ‫חלילה‪.‬‬ ‫וזהו מה שכתבה התורה‪" ,‬ואמרתם" ‪ -‬לעצמכם בנפשכם ‪" -‬זבח פסח היא לד'‬ ‫אשר פסח על בתי בני ישראל וכו' ואת בתינו הציל"‪ .‬כי גם במצרים היה אותו חשש‬ ‫גדול‪ ,‬האיך אפשר להחזיק שם מעמד בטומאת מצרים‪ ,‬ולא נמצאה סגולה אחרת אלא‬ ‫על ידי הבתים שהיו לבני ישראל‪.‬‬ ‫ומאז ועד עתה נשאר סגולה קדושה זאת בידינו‪ ,‬לעשות שמירה חזקה לבתינו‪.‬‬ ‫ועל ידי כך הקב"ה עושה את שלו ‪ -‬כיון שאין עוד בידינו לעשות ב"קום ועשה" מפני‬ ‫קוצר הדעת ומגודל חסרון כח ההשפעה שנשאר לנו בדורות הללו‪ ,‬ואין לנו אלא לקיים‬ ‫"סור מרע" על ידי שמירת הבית הראוי ‪ -‬ועל ידי זה לבדו יכולים אנו לגדל דורות ישרים‬ ‫הולכים בתורת ד' ובתורתו‪.‬‬ ‫יד‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫גודל קדושת "ליל הסדר" ‪ -‬להאיר לחוץ ולהכניס פנימה‬ ‫ביאור אכילת הפסח בחפזון ובבהלה‪ ,‬ואיך קדושת הבית מתפשטת להמשכת הלבבות‬ ‫אל פתחי הבית הקדושים ‪ -‬וטעם פתיחת הדלת להכניס את "כל דכפין" בליל הסדר‬ ‫ולא עוד‪ ,‬אלא שגם הרבה ממצותיה הפרטיות של מצות הלילה ‪ -‬אותם שעשו‬ ‫בני ישראל בתוך הבית פנימה בעת אכילת הפסח במצרים ‪ -‬באו להראות את מעלתו‬ ‫וסגולתו הגדולה של קרבן פסח‪ ,‬שבא להציל את האדם מהשפעת הרחוב והחוץ‪.‬‬ ‫ואפשר לומר דמטעם זה ציוה השי"ת עלינו שאכילת קרבן פסח תהיה דוקא‬ ‫בבהלה ובזריזות‪ ,‬כמו שנאמר בכתוב‪" ,‬וככה תאכלו אותו‪ ,‬מתניכם חגרים נעליכם‬ ‫ברגליכם ומקלכם בידכם‪ ,‬ואכלתם אותו בחפזון" ‪ -‬וכפי שפירש"י‪ ,‬דהיינו בבהלה‪.‬‬ ‫ולכאורה‪ ,‬הרי אין זה דרכו של אדם לאכול בתוך ביתו כשהוא עומד עם מקל בידו‬ ‫ומנעלים על רגליו וכו'‪ ,‬שמיוחדים דוקא בעת שהולכים בדרכים‪ ,‬ברחובות ובשוקים‪.‬‬ ‫אלא הענין הוא‪ ,‬ללמדנו שעל ידי קדושת הבית נתקשר הרחוב עצמו לקדושה‪,‬‬ ‫עד שכל הליכה והליכה שהולך האדם בשוק וברחוב הרי היא אצלו בבחינת "בהלה"‪,‬‬ ‫ואין דעתו ומחשבתו נתונה כלל להבלי העולם‪ ,‬אלא כל מגמתו ומחשבתו היא רק אחת‬ ‫‪ -‬איך לחזור ולהיכנס לביתו פנימה‪( ,‬ועיין בהגדה של פסח "יד חזקה" להגאון מוהר"ר יצחק אייזיק‬ ‫חבר זצוק"ל‪ ,‬על הפיסקא "הא לחמא עניא")‪.‬‬ ‫ועוד יותר‪ ,‬וזהו העיקר כנזכר לעיל‪ ,‬שכל ענין זה בא לרמז שעל ידי קדושת הלילה‬ ‫המתרבה בתוך הבית‪ ,‬באים ממילא גם אלו שברחוב להימשך אל תוך הבית‪ .‬ומשום‬ ‫כך נצטווינו לאכול עם המקל והמתנים החגורים‪ ,‬לרמז שעל ידי תוקף קדושת הבית‪,‬‬ ‫הרי אותם ההולכים בחוץ עם מקלם וחגוריהם נמשכים ומתקרבים לבסוף לפנים אל‬ ‫הקדושה‪.‬‬ ‫ונרמז בזה גם‪ ,‬שכן הוא בכל השנה כולו ‪ -‬בשבתות וימים טובים ‪ -‬שעל ידי‬ ‫קדושת הבית ומצות הזמניות‪ ,‬משפיע השי"ת על האדם קדושה יתירה שינתק את‬ ‫עצמו מהשקפת הרחובות ויזכה להיות כל מחשבתו נתונה אך ורק לביתו וד' אמותיו‪,‬‬ ‫אלא שבמצות ימי הפסח והחג מרגישים זאת ביתר שאת וביתר עוז‪.‬‬ ‫טו‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫וזהו מה שאמר הכתוב‪'" ,‬והיה' כי יאמרו עליכם בניכם" וכו' כנ"ל‪" ,‬והיה" מלשון‬ ‫שמחה‪ .‬ולכן ויקדו וישתחוו ‪ -‬מתוך שמחה עצומה על "בשורת הבנים"‪ ,‬על שנתישב‬ ‫דעתם וזכו להמשכת הדורות על דרך ישראל סבא‪ .‬ומצוה זו קבועה ומזומנת לדורות‬ ‫עולם ביתר שאת וביתר עוז בימי הפסח‪ ,‬שעל ידי אריכות סדר הלילה באמירת ההגדה‬ ‫וסיפור יציאת מצרים לבניו ולבני ביתו בבתי ישראל‪ ,‬על ידי זה ישתלשל דורות ישראל‬ ‫על דרך המסורה לנו מדור דור‪ ,‬ולא יגיע לנו ולבנינו שום נזק והפסד מהשפעת הרחוב‬ ‫כלל ועיקר‪ ,‬בעזר השם יתברך‪.‬‬ ‫ואפשר עוד לומר בדרך רמז‪ ,‬הטעם "שפותחין הדלת בליל הסדר"‪ ,‬דלאחר כל‬ ‫אריכות סדר הלילה‪ ,‬ואחר גודל העבודה והטרחה הגדולה של ימי החג ובדיקת וביעור‬ ‫החמץ וכל כוחות הרע מביתו‪ ,‬וכאשר כבר נתקדש הבית כולו בקדושה עליונה כנ"ל ‪-‬‬ ‫אז פותחין את הדלת‪ .‬לרמז בזה‪ ,‬להכניס אל תוך הבית את כל "הולכי חוץ"‪ ,‬כיון שעל‬ ‫ידי קדושת הלילה הגדולה נמשכים הכל מעצמם לפנים אל תוך הבית‪ ,‬מחמת ריבוי‬ ‫האור והקדושה שבתוך הבית‪.‬‬ ‫ואפשר‪ ,‬שעל זה רמזו‪ ,‬במה שתקנו לומר בפנים‪" ,‬בתוך הבית" פנימה‪" ,‬הא‬ ‫לחמא עניא וכו' כל דכפין ייתי ויכל" וכו'‪ .‬ולכאורה מי שנמצא בחוץ הלא אינו שומע‪,‬‬ ‫רק כיון שבליל הסדר נתרבה האור והקדושה והמשיכו אותה למטה בתוך הבית‪ ,‬ומזה‬ ‫נתפשטה קדושת הבית גם לחוץ להאיר לכל אדם גם למי שנמצא בחוץ‪ ,‬וממילא הכל‬ ‫נמשכים מעצמם לפנים לבתי ישראל‪ ,‬ודו"ק היטב‪.‬‬ ‫ליל שימורים בתוך חושך סדום ‪ -‬הפסח שביקש להציל את העיר‬ ‫ביאור מעשהו של לוט שהפציר במלאכים לעשות את ליל הסדר בביתו‬ ‫איך עשיית מצות הלילה נועדה להשפיע מבפנים החוצה ולהפוך את אנשי סדום‬ ‫והרמז בכך שדווקא באותו היום מינוהו אותו לשופט ‪ -‬להאיר ולהשפיע על העיר כולה‬ ‫ובזה נבוא בס"ד לחזור ולפרש פרשתינו‪ ,‬ונקדים בזה מה שפרש"י כאן על‬ ‫הכתוב "ומצות אפה ויאכלו" (בראשית י"ט‪ ,‬ג') ‪ -‬דפסח היה‪ .‬והלילה הזה שימורים לכל בני‬ ‫ישראל לדורותם‪ ,‬לעשות ניסים ונפלאות ולפרסם אלקותו יתברך‪ ,‬אב לבניו‪ ,‬איש‬ ‫טז‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫וביתו‪ ,‬עד סוף כל הדורות‪ .‬ומפני גודל קדושת הלילה הזה‪ ,‬נמשך האור האלוקי למטה‬ ‫ומשפיע לכל אחד ואחד ‪ -‬אפילו לאותם העומדים בחוץ‪ ,‬כל אחד לפי תכונת נפשו‬ ‫כנ"ל‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬ממילא יובן מעשהו של לוט‪ ,‬אף שסדום הייתה מקום מזוהם ומתעוב עד‬ ‫מאד‪ ,‬בכל זאת "הפציר" בהם לוט בכל עוז לבוא אל ביתו לעשות שם את מצות הלילה‬ ‫הקדוש‪ .‬וחשב לוט בלבו‪ ,‬דעל ידי שיעשו את הסדר בליל הקדוש הזה‪ ,‬ויאכלו הפסח‬ ‫ומצה כדינו‪ ,‬יתקדש ויתעלה הבית בעילוי רב ועצום‪ ,‬וימשיכו על ידי זה את האור‬ ‫העליון למטה ממש‪ .‬והשפעה זו ישפיע גם על אנשי העיר ‪ -‬שגם הם ימשכו מתוך כך‬ ‫לפנים אל הקדושה‪( .‬וגם הלא מבואר בזוה"ק‪ ,‬דבכל ליל פסח יורדת פמליא של מעלה ושומעים בשבחא‬ ‫דמספרין ביציאת מצרים‪ ,‬וכל שכן כאשר הם בעצמם מסדרים את מצות הלילה בבית‪ ,‬בודאי שהשפעתם‬ ‫הקדושה מגעת ומאירה לכל העיר כולה)‪.‬‬ ‫ומטעם זה אמר להם לוט‪" ,‬והשכמתם והלכתם לדרככם" ‪ -‬דהיינו שחשב שעל‬ ‫ידי קדושת הלילה והשפעתו יושפע על אנשי סדום להטיב מעשיהם‪ ,‬וכולם יבואו אל‬ ‫הבית הקדוש הזה‪ ,‬ויתגבר אצלם היצר טוב‪ ,‬עד שיוכלו למחרת לילך לדרכם בבטחה‬ ‫בלי שום חשש ופחד מרעות אנשי סדום‪.‬‬ ‫וגם לכן‪ ,‬דוקא בעת ההיא וביום ההיא‪ ,‬נגזר הדבר משמי מרומים ‪ -‬מיניהו להיות‬ ‫שפט עליהם‪ .‬דמן השמים רמזו לו ללוט‪ ,‬דבלילה הזה אנו נעשים כבני חורין וכמלאכים‬ ‫ושרים ממש‪ ,‬והלילה הזה קדוש הוא לאלקינו‪ ,‬ויש לא‪-‬ל ידו לעשות תיקון עצום כזה‪,‬‬ ‫עד שלא יצטרך כלל להפוך את סדום‪.‬‬ ‫ואפשר עוד לרמז בזה (בדרך אפשר)‪ ,‬דאחר ארוחת הסדר הקדוש בפנים‪ ,‬פתח‬ ‫לוט את הדלת כדי לקיים את המנהג של "פותחין הדלת"‪ .‬וזאת לרמז שעל ידי קדושת‬ ‫הבית ימשכו הכל לפנים‪ ,‬ויפתחו דלתי ישראל להמשיך גם את העומדים בחוץ שיכנסו‬ ‫פנימה‪ ,‬כפי שנתבאר לעיל‪ .‬ועל זה רמז הכתוב‪" ,‬ויצא לוט הפתחה" ‪ -‬דהיינו שהדלת‬ ‫היתה פתוחה כבר מעצמה אחר אמירת "פותחין הדלת"‪ ,‬ולא היה צריך כלל לפתוח‬ ‫אותה מחדש‪ ,‬ודו"ק בזה‪.‬‬ ‫יז‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫שתי כתות בסדום והתעוררתם לאור הגדול‬ ‫חלוקת אנשי העיר לכת "חפצים להרשיע" וכת "גאסען מענטשען"‬ ‫ואיך האור שיצא מבית לוט עורר את שתי הכתות‪,‬‬ ‫אלו למלחמה שבאו להילחם בקדושה‪ ,‬ואלו לזיכרון אבות ששבו אל חן אבותיהם‬ ‫ונראה בזה לבאר עוד‪ ,‬דהנה מצינו בסדום שהיה כמה וכמה כתות זו למטה מזה‪,‬‬ ‫וכפי שמבאר הגאון "הנצי"ב" בחומש "העמק דבר" (על הכתוב בפרשת וירא י"ט‪ ,‬ט') עיי"ש‪.‬‬ ‫ועל פי דרכנו יש לומר דהיו שם שתי כתות עיקריות‪.‬‬ ‫הכת הראשונה ‪ -‬היו אותם שהיו "חפצים להרשיע"‪ ,‬כפי שנתבאר בספה"ק‬ ‫"זכרון זאת" הנ"ל‪ .‬אנשים אלו כבר שכחו לגמרי את קבלת אבותיהם ואבות אבותיהם‬ ‫מענין בריאת שמים וארץ שנעשתה על ידי הקב"ה‪ ,‬ואף שכחו את כל מה שנעשה בדור‬ ‫המבול ובדור הפלגה‪ .‬הם היו משוקעים לגמרי בדרכי עבודה זרה ותעבות‪ ,‬עד שנתגבר‬ ‫אצלם כח הרע בתכלית‪ ,‬ונעשו "רעים וחטאים לד' מאד"‪ .‬ולא נשאר בהם שום רצון‬ ‫ושום נטייה להתדבק אל הקדושה‪ ,‬ואדרבה ‪ -‬היו חפצים רק להרשיע‪.‬‬ ‫הכת השניה ‪ -‬היו אותם שהיו "גאסען מענטשען" (אנשי רחוב)‪ ,‬שנשפעו אמנם‬ ‫הרבה מן הרחוב ומן הזרם הרע של סדום כולה‪ ,‬אמנם בירכתי נפשם עוד זכרו את‬ ‫אשר שמעו בימי ילדותם מאבותיהם ומזקניהם על בריאת שמים וארץ‪ ,‬על גודל‬ ‫נפלאות הבורא בכל הבריאה‪ ,‬ועל מדריגתם הרמה של אדם הראשון‪ ,‬שת‪ ,‬אנוש ונח‬ ‫שהיו צדיקים עובדי ד'‪ .‬הם זכרו עדיין את החן והחסד שהרגישו בעת שישבו על ברכי‬ ‫אבותיהם שסיפרו להם את נפלאות הבריאה ועבודת הצדיקים‪ ,‬וכן את העונשים‬ ‫הקשים שעברו על דור המבול ודור הפלגה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬באותו לילה קדוש שבו עשו המלאכים עם לוט את סדר הלילה בקדושה‬ ‫נפלאה ועצומה‪ ,‬נמשך האור האלוקי למטה‪ ,‬ונשפעה טהרה גדולה שביערה והחלישה‬ ‫את טומאת הרחובות על ידי אכילת הפסח והקדושה‪ .‬ובאותה שעה ממש‪ ,‬הרגישו כל‬ ‫בני העיר שינוי עצום ועמוק בפנימיות נפשם‪ ,‬והרגישו "צל" הקודש שיצא מ"קורת"‬ ‫בית הזה‪ ,‬וכולם כאחד נמשכו אל הבית אשר ממנו יצא האור‪ .‬אמנם בפנימיות היתה‬ ‫שונה בתכלית כל כת לפי שורש נפשם‪.‬‬ ‫יח‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫אותה הכת שהיו רעים וחטאים מאד ‪ -‬הרגישו כאב גדול בלבם ומלחמה פנימית‬ ‫איומה בנפשם מחמת המשכת האור‪ ,‬כפי שנתבאר בספר "זכרון זאת" דהרשעים אינם‬ ‫סובלים כלל את קדושת הצדיקים‪ .‬משום כך‪ ,‬נמשכו לשם כדי לקום עליהם‪ ,‬לבלבל‬ ‫את עבודתם או להמיתם חלילה‪.‬‬ ‫ואילו הכת השניה ‪ -‬הרגישו קדושה יתירה שהייתה להם למשיב נפש ממש‪ .‬הם‬ ‫נזכרו בימי ילדותם‪ ,‬בחן ובחסד שחשו תחת צל זקיניהם‪ ,‬והתעוררו שוב לבוא לבקר‬ ‫וללכת אל מקור הקדושה כדי לשמוע עוד מנפלאות ד' ששמעו כבר קודם לכן‪,‬‬ ‫ולהתעורר לשוב ולהטיב מעשיהם‪ .‬ועל ידי כך נתעוררו לבוא אל הבית הקדוש‬ ‫שנתפשט האור ממנו‪ ,‬כשהם הולכים יחד ‪" -‬הנער עם הזקן" ‪ -‬מתוך שנתעוררה בהם‬ ‫אהבת אבות והשפעת הקדושה‪ ,‬שהרגישו בעת שהיה עם אבותיהם וזקניהם‪ ,‬ונתגבר‬ ‫אצלם כח היצר טוב‪.‬‬ ‫ועל ידי גודל האור הזה‪ ,‬נתאספו יחד כל הכיתות הללו וסובבו את הבית‪ ,‬כי‬ ‫הרגישו היטב שמן הבית הזה לבדו יוצאת כל הקדושה‪ .‬אלא שדעתם לא היתה שוה‪,‬‬ ‫האנשים שהיו "גאסען מענטשען" התעוררו לבוא אל הבית יחד עם זכרון אבותיהם‬ ‫והחן הקדום‪ .‬ואילו הכת האחרת‪ ,‬שהיו רשעים גמורים‪ ,‬אף על פי שגם הם הרגישו את‬ ‫איכות האור‪ ,‬היה הדבר לרוע להם ולמכשול‪ ,‬ובאו כדי להרוג‪ ,‬להכות את האורחים או‬ ‫לגרשם מעירם ומארצם‪.‬‬ ‫ועל ענין זה של הב' כתות רמז הכתוב‪" ,‬ואנשי העיר" ‪ -‬דהיינו אותם שהיו "גאסען‬ ‫מענטשען" סתם (המושפעים מהרחוב)‪" .‬אנשי סדום" ‪ -‬היינו הרשעים והחטאים לד'‬ ‫גמורים‪ .‬וכולם יחד "נסבו על הבית" ‪ -‬ולא נאמר "אל הבית" אלא "על הבית"‪ ,‬לרמז‬ ‫שנתאספו סביבו משום שמהבית הזה יצאה קדושה גדולה ועצומה שזעזעה את כל‬ ‫העיר כולה‪.‬‬ ‫יט‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫מ"נער ועד זקן" ועד "כל העם מקצה"‬ ‫ביאור שתי הכתות שסבבו את הבית‪ ,‬החילוק בין מבקשי הקדושה והדעת לבין הרשעים‬ ‫וכיצד רשעי אנשי סדום קפצו בראש וערבבו את הדברים‬ ‫עד שהשוותה כוונת כולם לרעה ומנעה את התשובה וההצלה של אנשי העיר‬ ‫וזה מה שרמז הכתוב כאן‪ ,‬שהיו שם שתי כיתות שונות זו מזו‪ .‬הכת הראשונה ‪-‬‬ ‫הלא הם "מנער ועד זקן"‪ ,‬דהיינו אותם הזקנים והנערים שהלכו יחד [כפי שנתבאר‪ ,‬הכת‬ ‫שהתעוררה לזכור את חסד נעוריהם ואבותיהם]‪ .‬הכת השניה ‪" -‬וכל העם מקצה"‪ ,‬דהיינו אותם‬ ‫הקצונים והקיצוניים שבהם‪ ,‬וכפי שהובא בספה"ק "באר מים חיים" בפרשתנו‪.‬‬ ‫הכת הראשונה ‪ -‬ביקשו להיכנס אל הבית כדי לראות ולדעת את עבודתם של‬ ‫מלאכי מעלה בליל הקדוש הזה‪ ,‬מתוך הרגשה שעל ידי כך יתבטל יצרם הרע ויתעוררו‬ ‫בכל לבם לצד הקדושה‪ ,‬או שרצו להוציא את האורחים מן הבית כדי להתקרב אליהם‬ ‫ולדבר עמם דברים הנוגעים לתיקון נפשם‪ ,‬כדי שיתגבר בהם כח הקדושה‪.‬‬ ‫הכת האחרת (הקיצונית) ‪ -‬היתה בהיפך גמור‪ ,‬הם ביקשו להיכנס או להוציאם כדי‬ ‫לקום כנגדם‪ ,‬למען לא יתבלבלו מן האור ולא תיהרס רשעתם‪ ,‬כנזכר לעיל‪.‬‬ ‫ויש ללמוד מכאן יסוד גדול‪ ,‬בגודל רחמיו יתברך על בריותיו‪ .‬דהנה‪ ,‬אפילו באותו‬ ‫היום נורא שבו הלכו המלאכים להפוך את סדום‪ ,‬מחמת שלא נמצא בה אפילו עשרה‬ ‫צדיקים ‪ -‬בכל זאת‪ ,‬שלח הקב"ה "איתרעותא דלעילא" (התעוררות מלמעלה) לכל קצה‬ ‫העיר‪ ,‬אולי מתוך עבודת הליל הקדוש הזה יתעוררו בכל זאת לתקן מעשיהם‪.‬‬ ‫וכן הוא בכל דור ודור‪ ,‬ואף בימינו אלו שאין בינינו עוד את הצדיקים הקודמים‬ ‫זי"ע ‪ -‬שולח הקב"ה ניצוצי אורות בכל אופן שהוא‪ ,‬כדי שיתעוררו בני ישראל לשוב‬ ‫בתשובה ולתקן את מעשיהם‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬אילו היה אפשר להפריד בין שתי הדעות ‪ -‬זו לעצמו וזו לעצמו ‪ -‬כי אז‬ ‫היה ניכר היטב מי הם העומדים מצד הימין ומי הם העומדים מצד השמאל‪ .‬ועל ידי כך‬ ‫היה מתברר שאין הכי נמי‪ ,‬אותם מהכת השניה הם רשעים גמורים‪ ,‬אבל אותם מהכת‬ ‫הראשונה הם אנשים שוגגים בלבד שנשפעו מזיהמת הרחוב‪ ,‬וממילא היה מתגבר כח‬ ‫כ‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫הקדושה והטהרה על ידי אותם שבאו להתעלות ולהתקרב אל האור‪ ,‬והכת הרעה‬ ‫היתה בטלה כמוץ אשר תדפנו רוח‪.‬‬ ‫ולכאורה לפי"ז ישאל השואל‪ ,‬למה לא השפיעו גודל הקדושה של ליל הסדר‬ ‫על הכת הראשונה לפחות‪ ,‬שיתבטל יצרם הרע ויתעוררו בלבבם צד הקדושה‪.‬‬ ‫והביאור בזה פשוט‪ ,‬אנשי סדום שהיו רעים וחטאים מאד‪ ,‬ערבבו ובלבלו את הדברים‪.‬‬ ‫דברי הכת הראשונה התערבו יחד עם דברי הכת השניה‪ ,‬עד שהיה נראה כאילו שניהם‬ ‫בעצה אחת לרעות בלא שום הפרדה ביניהם‪ ,‬וכאילו הכת הראשונה שוה בשוה ממש‬ ‫עם הכת השניה ואין שום חילוק ביניהם‪.‬‬ ‫וזה מה שאמר הכתוב‪" ,‬ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך‬ ‫הלילה"‪ .‬דברים הללו היו דבריהם של הכת השניה (הרשעים גמורים)‪ ,‬שההדיוט קופץ‬ ‫בראש‪ ,‬והם שפתחו ראשונים ואמרו את דברי המלחמה נגד האורחים‪ ,‬דברים‬ ‫שמגלים בקשתם לעשות מלחמה נגדם‪ .‬אבל מה שאמרו‪" ,‬הוציאם אלינו ונדעה‬ ‫אותם" הרי דברים אלו במקורם‪ ,‬דבריהם של הכת הראשונה ‪ -‬שרצו באמת להתחבר‬ ‫עמם ולהתקרב אליהם (מלשון "וידע האדם את חוה אשתו")‪ ,‬כדי לדעת את ד' ולהתחזק נגד‬ ‫היצר הרע‪.‬‬ ‫אלא שההדיוטות הרשעים הנ"ל עירבבו את הדברים כאילו נאמרו כאחד‪,‬‬ ‫ופירשו את המילים "ונדעה אותם" כאילו כוונתם חלילה למשכב זכר (כפי שפרש"י)‪ ,‬עד‬ ‫שנעשה מצב שבו היה נראה כאילו כולם עומדים בכוונה אחת לרעה‪.‬‬ ‫"והדלת סגר אחריו" ‪ -‬סגירת הדלת והתרת הערבוביא‬ ‫הגנת הבית מפני עירוב של רשעי סדום‬ ‫וכיצד עמד לוט להגן על "האנשים האלה" שבאו להתחמם באור הבית‬ ‫ואחר שראה לוט את שתי הכיתות‪ ,‬והבין שהצד השני (הרשעים גמורים) רוצים‬ ‫לקום כנגד האורחים מפני שנפגעו מאד ונתבלבלו מריבוי האור הגדול שיצא מתוך‬ ‫הבית ‪ -‬על כן עשה מעשה‪" ,‬ויצא אליהם לוט הפתחה" כנ"ל‪ .‬הדלת היתה פתוחה כבר‬ ‫מחמת ריבוי האור שהשפיע לחוץ‪ ,‬אך לוט סגר את הדלת אחריו‪ .‬ואף על פי‬ ‫כא‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫שברוחניות לא שייך כלל הפסק‪ ,‬שהרי אור הצדיק מגיע למרחוק ואינו נעצר בדלתות‪,‬‬ ‫כמובן‪ .‬מכל מקום עשה לוט בזה פועל דמיוני (פעולה גשמית) כעין מה שעשה בפתיחת‬ ‫הדלת‪.‬‬ ‫וכוונתו היתה בזה‪ ,‬לכוון שלא יגיע עוד ריבוי אור אל הצד השני‪ ,‬למען לא‬ ‫יתבלבלו יותר מדי ולא יביאו את עצמם לידי רצון להרשיע‪ ,‬וכדי להשקטת הריב שלא‬ ‫יקומו להילחם נגד האורחים‪ .‬ועל ידי כך יוכל הוא עצמו לדבר עמהם בנחת וביישוב‬ ‫הדעת כדי לפשר ביניהם ‪ -‬וזהו שרמז הכתוב "והדלת סגר אחריו"‪.‬‬ ‫ומתוך כך אמר להם לוט‪" ,‬אל נא 'אחי' תרעו" כלומר‪ ,‬שלא יקומו להרע ולהלחם‬ ‫נגד האורחים‪ .‬הוא קרא להם "אחי" משום שדיבר עמהם בדרכי נחת‪ ,‬שלום וידידות‬ ‫של אחים‪ ,‬ורצה לברר ולהראות להם שאין כל הנאספים שם בעצה אחת‪ ,‬ושלא כל‬ ‫הקהל שוה ברשעתו כפי שטענו‪ .‬ועל ידי כך מנע מהכת השניה את הרמת הראש ואת‬ ‫הדיבור בעזות ובחוצפה‪.‬‬ ‫ואז אמר להם לוט‪" ,‬הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש‪ ,‬אוציאה נא אתהן‬ ‫אליכם"‪ ,‬ולכאורה יפלא הדבר מאוד‪ ,‬הרי בנות לוט לא היו מפקירות עצמן חלילה‬ ‫לעשות מזימה כזו‪ ,‬שהרי למדו בבית אברהם אבינו את גודל התועבה שבדבר להפקיר‬ ‫את עצמן לזנות‪ .‬אלא כוונת לוט היתה אחרת לגמרי‪ ,‬הוא ידע שבנותיו הצניעות יעמדו‬ ‫בפרץ וימנעו כל אדם מלנגוע אליהן‪.‬‬ ‫וממילא‪ ,‬על ידי כך יקרה דבר נורא‪ ,‬הכת הראשונה (שנתעוררו באמת מקדושת הלילה)‬ ‫יעמדו לצד הבנות‪ ,‬ויתעוררו עוד יותר‪ ,‬וישיבו ויחזקו את מעשיהם כשיראו את מעלתן‬ ‫וקדושתן של בנות לוט‪ .‬ועל ידי זה יראו כל הנאספים בגלוי שלא באו כולם לעשות רע‪,‬‬ ‫וכתוצאה מכך ‪ -‬גם הצד השני הרשעים יראו שאין להם יד ורגל שם‪ ,‬וילכו משם כל‬ ‫עילתם‪.‬‬ ‫וזהו שרמז להם‪" ,‬ועשו להן כטוב בעיניכם" ‪ -‬כלומר בעיני כולם (גם יחד)‪ ,‬כדי‬ ‫שיתברר ויעמוד על הבירור שאין כולם בעצה אחת‪ .‬ולוט אמר להם כל זאת בדרך‬ ‫ידידות של אחים ‪" -‬אל נא אחי תרעו"‪.‬‬ ‫כב‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫ואע"פ שלוט ידע בעצמו שהכת השניה לא יעשו רעה בפועל ממש לכת‬ ‫הראשונה ‪ -‬כיון שכבר ניטל מהם תוקף האור ולא יהיו עוד חפצים להרשיע באותה‬ ‫שעה ‪ -‬מכל מקום ביקש מהם לוט גם זאת‪ ,‬שלא לצערם בדברים ולא להשפילם‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬שלא תאמרו שגם הכת הראשונה הם חשודים באותה מזימה שכן עשו‬ ‫עד היום קודם שנשפעו על ידי האור‪ ,‬ושאין הבדל בינם לבינכם‪ ,‬ובכך תעשו ערבוביא‬ ‫גדולה שלא יתברר דבר מתוך דבר‪ .‬שהרי זה היא בדיוק דרכה של סדום‪ ,‬לעשות‬ ‫ערבוביא מכוונת כדי לכסות על כח הקדושה‪ ,‬וכאילו אין שום חילוק בין אנשי אמת‬ ‫(להבדיל)‪ ,‬ובין אנשי רשע חלילה‪.‬‬ ‫ועל זה רמז הכתוב‪" ,‬רק לאנשים הא‪-‬ל"‪ ,‬וכפי שדרשו במדרש‪ ,‬שתיבת "הא‪-‬ל"‬ ‫היא מלשון אלוקית‪ ,‬וקאי על הכת הראשונה שנתעלו ונתקדשו על ידי האור שזרח‬ ‫עליהם מבית לוט בלילה הקדוש ההוא‪ .‬שלא תקררו את דעתם בדברים דוקרים‪ ,‬ושלא‬ ‫תאמרו להם‪" ,‬זכור נא את מעשיך הראשונים"‪ .‬וזהו מה שאמר לוט‪" ,‬אל תעשו 'דבר'"‬ ‫דהיינו של יצערו אותם על ידי דברים‪ ,‬שהרי האנשים הללו "על כן באו" ‪ -‬הם באו לשם‬ ‫כדי להתעורר ולהתחמם מ"הצל" והאור היוצא מ"קורות ביתי"‪ ,‬וזהו מה שאמר "על‬ ‫כן באו בצל קורתי"‪ ,‬לפי שהרגישו את האור הטוב שהלך למרחוק‪ ,‬ובאו כדי להתעורר‬ ‫מאותו אור שלא לעשות עוד כמעשיכם הסדומיים‪ ,‬והם מתחרטים עמוקות בלבם על‬ ‫כל מה שעשו עד הנה‪ .‬ואם כן ‪ -‬למה לכם להזכיר להם את מעשיהם הראשונים‬ ‫ולהחזירם לסורם‪.‬‬ ‫מקטן ועד גדול ‪ -‬הפראות שהפכה את הקערה‬ ‫"ויגשו לשבר הדלת" ‪ -‬כיצד פראות הדור הצעיר בסדום בפתח ביתו של לוט‬ ‫בלמה את דרכי השלום‪ ,‬ואיך נגררו הגדולים לעשות ערבוביא מוחלטת‬ ‫ובאמת‪ ,‬לכאורה היתה זו עצה נפלאה ונכונה מצד עצמה‪ ,‬לברר את האמת‬ ‫ולהשקיט את הריב‪ .‬אמנם כל זאת היה שייך רק כל עוד היו הנאספים אנשים שכבר‬ ‫יצאו משנות ילדותם ‪ -‬שאף על פי שהיו רעים וחטאים לד' מאד‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬ברגע‬ ‫שנחו מעט מרתיחת הדם ומן הרצון הראשון להילחם נגד מי שהציק להם (על ידי אור‬ ‫כג‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫הקדושה) ‪ ,‬היה אפשר עוד לדבר עמהם בנימוס‪ ,‬בידידות של אחים‪ ,‬בנחת ובשלום‪.‬‬ ‫וראיה לדבר‪ ,‬שבתחילת בואם אל לוט נאמר‪" ,‬ויקראו אל לוט ויאמרו אליו" ‪ -‬דהיינו‬ ‫שהם עמדו בחוץ ושלחו לקרוא אליו‪ ,‬ולא נכנסו לתוך הבית בפראות כפראי אדם מיד‪.‬‬ ‫אבל ברגע שכבר נפתח הפתח והותיר מקום לקטנים (לדור הצעיר שגדל בסדום)‬ ‫לעשות ככל שעולה על לבם בפראות ובחוסר רסן‪ ,‬כדרכם הרעה שנתגדלו בה‬ ‫מקטנותם בדרכי סדום ‪ -‬שוב לא היתה עוד שום עצה ושום תרופה להשקיטם‪.‬‬ ‫הילדים והקטנים החלו לדחוף את הזקנים‪ ,‬ונעשתה שם ערבוביא עצומה ונוראה‪.‬‬ ‫וממילא‪ ,‬חזר הריב והתעורר מצד אחר לגמרי‪ ,‬כיון שהגדולים עצמם נגררו ונמשכו‬ ‫חזרה אל הרוע בעל כורחם בהשפעת הקטנים‪ ,‬ושוב לא היו בידי עצמם לומר את‬ ‫דעתם מפני הפראות והמהומה שהקימו הצעירים‪ ,‬ונתהפכה הקערה על פיה‪ ,‬וכולם‬ ‫נשארו חסרי אונים מול שטף הרשעות‪.‬‬ ‫וזה מה שאמר הכתוב בהמשך הפרשה‪" ,‬ויאמרו גש הלאה" ‪ -‬אלו היו הקטנים שצעקו‬ ‫כן ללוט ודיברו אליו בפנים גלויות ובחציפות שיסתלק וילך מכאן‪ .‬וכת אחרת הרימה קולה‬ ‫לעשות ערבוביא מוחלטת‪ ,‬ועל כך נאמר‪" ,‬ויאמרו האחד בא לגור וישפט שפוט" וכו'‪ .‬ואז גם‬ ‫"ויגשו לשבר הדלת" ‪ -‬שנעשה על ידי הקטנים בדרך של פראות והתנפלות‪.‬‬ ‫ומטעם זה אמר הכתוב בסוף המעשה‪" ,‬ואת האנשים אשר פתח הבית וכו' 'מקטן‬ ‫ועד גדול'" ולא נאמר כאן לשון "מנער ועד זקן" כפי שנאמר בתחילה‪ .‬לפי שהפורענות‬ ‫וההתנפלות לא החלו הפעם מהזקנים והנערים שביקשו להתעורר‪ ,‬אלא התחילו‬ ‫והתפשטו מצד מעשי הקטנים הפראיים‪ ,‬ונמשכו משם אל הגדולים עד שנתבטל לגמרי‬ ‫כל ה"נחת" וה"שלום" שביקש לוט לעשות ‪ -‬ודו"ק היטב כי נפלא הוא עד מאוד‪.‬‬ ‫סגולת הבית היהודי ‪ -‬האור המאיר מתוך החשך‬ ‫בעיקבתא דמשיחא‪ ,‬חשיבות השמירה על ד' אמות של קדושה וטהרה בבית‬ ‫והאור הבקע החוצה פועל ישועות ומעורר את לבבות הנסחפים בזרם הרחוב‬ ‫ובזה נצא ונשכיל לדורותינו אנו‪ .‬הן אמת‪ ,‬כי בעת הזאת ‪ -‬בדורות הללו של‬ ‫עי קבתא דמשיחא‪ ,‬שנתמעטו הלבבות ואין לנו לא מנהל ולא משען ומשענה‬ ‫כד‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫מהצדיקים מהדורות הקודמים זי"ע ‪ -‬ונדמה לאדם כאילו אפס קצרה היד‪ ,‬וכל גופו‬ ‫רועד ולבו נופל‪ ,‬איך אפשר לעמוד בפני זרם העולם הסוער ופגעי הזמן המתגברים‬ ‫בכל יום ויום‪ ,‬ולגדל בדור הזה דורות ישרים ומבורכים‪.‬‬ ‫אבל התשובה ברורה‪ ,‬אין לנו אלא לאחוז ב"סגולת הבתים" הקדושים שקיבלנו‬ ‫מאבותינו מאז יציאת מצרים‪ .‬לעשות לעצמנו "אידישע שטוב" על דרך ישראל סבא‪,‬‬ ‫לשמור את פתחי הבית מבלי להכניס את זרם הרחוב פנימה ח"ו‪ ,‬ולחיות חיי תורה‬ ‫ויראת שמים בד' אמותיו של אדם בכל מקום שנמצא‪.‬‬ ‫וכיון שהאדם עושה את שלו ‪ -‬שומר על קדושת ביתו‪ ,‬ומספר לבניו ולבני ביתו‬ ‫בגודל נפלאות ד' ‪ -‬ממילא הקב"ה עושה את שלו‪ .‬האור הגדול של קדושת הבית אינו‬ ‫נעצר בדלתות‪ ,‬אלא בוקע ועולה‪ ,‬מאיר לחוץ‪ ,‬ופועל ישועות נסתרות וגלויות‪ ,‬ומדליק‬ ‫ומבעיר את אש התורה והאמונה‪ .‬ומתוך כך‪ ,‬לא זו בלבד שביתך וצאצאיך ניצולים מכל‬ ‫פגע‪ ,‬אלא שאף אותם הנמצאים בחוץ ‪ -‬ואפילו הצעירים והנערים הנסחפים בזרם‬ ‫הרחוב ‪ -‬מרגישים בירכתי נפשם את ניצוץ הקדושה‪ ,‬ומתעוררים בתשובה שבלב‪,‬‬ ‫ונמשכים מאליהם אל אור הגדול והנעלה של קדושתו יתברך‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬אחי ורעי‪ ,‬נתחזק נא כולנו באמונת חכמים ולשמוע אל הזקנים שעוד‬ ‫נמצאים אתנו ברוב רחמיו‪ .‬ועל ידי שמירת משמרת הקדושה בבתינו‪ ,‬נפתח את ליבנו‬ ‫ואת דלתותינו לכל מבקש ד'‪ ,‬ונזכה במהרה בימינו לראות בהמשכת דורות ישרים‬ ‫מבורכים‪ ,‬הולכים בדרך המסורה לנו מאבותינו הקדושים שמסרו נפשם על קדושה‬ ‫השם‪ ,‬מתוך שמחה וטוב לבב‪ ,‬ויקויים בנו במהרה‪" ,‬כי מלאה הארץ דעה את ד' כמים‬ ‫לים מכסים" ‪ -‬אמן ואמן‪.‬‬ ‫כה‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫פרשת וירא‬ ‫[ג]‬ ‫באש היראה הטהורה ‪ -‬מלחמת הלבבות בארץ גרר‬ ‫עבודת אברהם אבינו בארץ גרר היתה להמשיך ולהשפיע מדת יראה עילאה‬ ‫ותהפוכות הנפש של "החפצים להרשיע" מול גילוי אור האמת של הצדיק‬ ‫א‪" .‬ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחתי הוא" (בראשית כ‪ ,‬ב)‪ ,‬ופירש רש"י "על שרה‬ ‫אשתו ‪ -‬לא שאמר לה לשרה שתאמר היא‪ ,‬אלא עליה אמר"‪ .‬ויש להבין מאי שנא‬ ‫הכא בגרר שדייק אברהם לומר הוא בעצמו "אחותי היא"‪ ,‬ואילו לעיל בפרשת לך‬ ‫לך (יב‪ ,‬יג) לא אמר כן בעצמו אלא ביקש משרה ואמר לה "אמרי נא אחתי את למען‬ ‫ייטב לי בעבורך" [עי' עוד לקמן בביאור קושיא זו]‪.‬‬ ‫ב‪" .‬ואבימלך לא קרב אליה‪ ,‬ויאמר‪ ,‬אדנ‪-‬י הגוי גם צדיק תהרוג" (שם‪ ,‬ד)‪ .‬והדבר‬ ‫מפליא‪ ,‬האיך יחוד אבימלך שהיה ערל‪ ,‬שמו של הקב"ה עליו ואמר "אדנ‪-‬י"‪ ,‬הלא‬ ‫זו מדרגה השייכת לצדיקים הגדולים שהם מרכבה לשכינה‪ .‬ועוד תמוה‪ ,‬שניקד‬ ‫על תיבת "ויאמר אדנ‪-‬י" בטעם זקף גדול‪ ,‬המורה על התרוממות ועילוי‪ ,‬ומה ענין‬ ‫זה לאבימלך בשעה זו‪.‬‬ ‫עוד יש לדקדק באותו פסוק‪ ,‬האיך מלאו לבו של אבימלך לומר על עצמו‬ ‫שהוא "צדיק"‪ ,‬הגם שרצה לטעון שהיה שוגג ולא ידע שהיא אשת איש‪ ,‬מכל‬ ‫מקום עדיין מרחק רב יש בין מי שהוא שוגג לבין מי שמכנה עצמו בתואר "צדיק"‪,‬‬ ‫וכיצד אמר "הגוי גם 'צדיק' תהרוג"‪.‬‬ ‫ג‪" .‬הלא הוא אמר לי אחתי היא‪ ,‬והיא גם הוא אמרה‪ ,‬אחי הוא‪ ,‬בתם לבבי ובנקיון כפי‬ ‫עשיתי זאת" (שם‪ ,‬ה)‪ .‬והנה אבימלך תלה הצדקתו בשני דברים‪" ,‬בתם לבבי" וגם‬ ‫"בנקיון כפי"‪ .‬אך כשהשיב לו הקב"ה בחלום‪ ,‬נאמר (שם‪ ,‬ו) "גם אנכי ידעתי כי 'בתם‬ ‫כו‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫לבבך' עשית זאת"‪ ,‬ולא אמר לו הקב"ה רק "בתם לבבך" והשמיט תיבת "ונקיון‬ ‫כפי"‪ ,‬עי' פירש"י בזה‪ ,‬ויש להבין הכוונה בזה‪.‬‬ ‫עוד יש להבין בלשון אבימלך שאמר‪" ,‬והיא גם הוא אמרה אחי הוא"‪ .‬מהו‬ ‫כפל הלשון הזה "והיא גם הוא"‪ .‬וכבר עמד על זה ברש"י‪ ,‬ופירש‪" ,‬לרבות עבדים‬ ‫וחמרים וגמלים‪ ,‬שכולם שאלתי והם אמרו לי אחי הוא"‪ .‬ועדיין אינו מובן כל צרכו‬ ‫למה הזכיר דוקא החמרים והגמלים‪ ,‬וגם למה שאל אותם דוקא‪.‬‬ ‫ד‪" .‬ויאמר אליו האלקים 'גם' 'אנכי' ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת" (שם‪ ,‬ו) ויש‬ ‫לדקדק‪ ,‬מה באה תיבת "גם אנכי" לרבות‪ .‬ושוב אמר הכתוב "ואחשך 'גם' 'אנכי'‬ ‫אותך מחטוא לי"‪ ,‬מה באה תיבת "גם" השניה לרבות‪.‬‬ ‫ה‪'" .‬ועתה' השב אשת האיש" (שם‪ ,‬ז)‪ ,‬מהו רמז בתיבת "ועתה"‪.‬‬ ‫ו‪" .‬ואם אינך משיב 'דע' כי מות תמות אתה וכל אשר לך" ‪ -‬למה נאמר "דע"‪ ,‬הול"ל‬ ‫מיד "כי מות תמות"‪ .‬ועוד‪ ,‬מהו שאמר "וכל אשר לך"‪ ,‬והלא אין הכל במיתה‪.‬‬ ‫אור הצדיק ומבוכת הרשעים‬ ‫יסוד המלחמה שנתעורר בלבבם של הרשעים נוכח התפשטות הקדושה‬ ‫ונקדים מה שהבאנו לעיל (פרשת וירא‪ ,‬תורה ב') מה שכתב בספה”ק "זכרון זאת"‬ ‫(פרשת קרחה)‪ ,‬על הא דכתיב (ירמיה א'‪ ,‬י"ט)‪” ,‬ונלחמו אליך ולא יוכלו לך כי אתך אני נאם ד'‬ ‫ה וז"ל‪ ,‬עה" פ (ירמיה א') ונלחמו אליך ולא יוכלו לך כי אתך אני נאום ד' להצילך‪ ,‬ולכאורה לשון‬ ‫'ונלחמו אליך' אינו מובן‪ ,‬דהוה ליה למיכתב ונלחמו עמך ולא ונלחמו אליך‪ ,‬אלא קאי על התעוררות‬ ‫היצר טוב שנותן לו הצדיק דהיינו שהצדיק מביא אורו יתברך למטה [ע"י עבודתו בקודש]‪ ,‬ועי"ז‬ ‫בא התגברות קדושה‪ ,‬גם ללבות הרשעים בא התעוררות תשובה והתגברות ליצה"ט‪ ,‬והנה אשר הם‬ ‫חפיצים בהצדקם אז טוב להם ולאשר חפיצים להרשיע הוא מבלבל אותם מרשעתם‪ ,‬ע"כ מסית‬ ‫היצה" ר אותם לקום על הצדיק לבלבל אותו כדי שלא יהיה להם מניעה מההתגברות היצה"ר‪ ,‬אך‬ ‫השי"ת עם הצדיק ואינו מניח לבלבל אותו‪ ,‬וע"ז אמר דיש בלב הרשע מלחמה בין שני צדדים‪ ,‬ע"כ‬ ‫אמר "ונלחמו" שיש להם בלבם מלחמה ועי"ז באים "אליך" לבלבל אותך‪ ,‬אבל לא יוכלו לך עכלה"ק‪.‬‬ ‫כז‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫להצילך”‪[ .‬דהכוונה‪ ,‬שהקב"ה אמר לירמיה שילך להוכיח את ישראל שיבוא עליהם הרעה‪ ,‬אע"פ שעי"ז‬ ‫ילחמו עמך]‪ ,‬ולכאורה יש לדייק בלשון הכתוב "ונלחמו אליך"‪ ,‬דהוה ליה למיכתב‬ ‫"ונלחמו עמך" (כדרך כל הארץ ששנים נלחמים זה עם זה)‪.‬‬ ‫וביאור שם‪ ,‬על פי מה שנודע מענין התעוררות היצר טוב המגיע מעבודת הצדיק‬ ‫בדורו‪ .‬דהיינו‪ ,‬שהצדיק בעבודתו בקודש מוריד אורו יתברך למטה למדריגה תחתונה‪,‬‬ ‫ועל ידי האור הגדול שמתפשט‪ ,‬נתעורר בכל לב ולב ‪ -‬אפילו בלבות הרשעים ‪ -‬איזה‬ ‫התעוררות תשובה לתיקון מעשיהם‪ ,‬וכח התגברות להטות עצמן לצד הטוב וללכת‬ ‫בדרכי היצר טוב‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אותם העומדים אפילו מרחוק אבל חפצים באמת להצדיק ‪ -‬אז טוב להם‬ ‫מאוד מהארת הצדיק‪ ,‬והרי זה להם לעזר ולסעד‪ .‬אמנם אותם החפצים חלילה‬ ‫להרשיע ‪ -‬הרי האור הגדול והקדושה הזו הולך ומבלבל אותם מדרכם הרעה‬ ‫ומרשעתם‪ .‬ולכן‪ ,‬מסית היצר הרע את הרשעים לקום ולהלחם על הצדיק‪ ,‬כדי לבלבל‬ ‫אותו מעבודתו‪ ,‬ובזה סוברים הם שעל ידי שיבלבלו את הצדיק יפסוק האור‪ ,‬ולא יהיה‬ ‫להם עוד שום מניעה להמשיך ברשעתם‪.‬‬ ‫אכן ‪ ,‬כל מחשבתם תוהו היא‪ ,‬כי השי”ת עם הצדיק ואינו מניח לבלבל אותו‪.‬‬ ‫ולפי"ז יובן מה שאמר הכתוב "ונלחמו" ‪ -‬דהיינו שיש להם בלבבם פנימה מלחמה‬ ‫עצומה בין שני צדדים (בין הרשעות להתעוררות התשובה שהשפיע הצדיק)‪ ,‬ועל ידי מלחמה‬ ‫פנימית זו שנתעורר בקרבם‪ ,‬הם באים "אליך" כדי לבלבל אותך‪ ,‬אבל "ולא יוכלו לך"‪,‬‬ ‫כי קדושת הצדיק עומדת לעד‪ ,‬עכתודה"ק‪.‬‬ ‫ומוסיף על זה‪ ,‬בספה”ק "דברי יואל" (פרשת בלק דף תל”וו)‪ ,‬בביאור הענין‪ ,‬הצדיק‬ ‫אמת‪ ,‬בעודו עובד את השי”ת בכל לבבו‪ ,‬הרי הוא משפיע לכלל ישראל יראת שמים‬ ‫ו וז"ל‪" ,‬וביאור הענין שהצדיק אמת כשהוא עובד השי"ת הוא משפיע לישראל יר"ש ודעת אמיתי‪,‬‬ ‫ולכן אפילו אנשים הללו שאין זה מועיל להם בפועל‪ ,‬אמנם כח הקדושה של הצדיק כבר מביא מורך‬ ‫בלבבם ומעורר מלחמה בלבבם פנימה וגם הרגש של כאב על התנהגות עצמם‪ ,‬ודבר זה כואב להם‬ ‫(וכ"ז ע" י הצדיק שממשיך אורו יתברך למטה לכלליות ישראל)‪ ,‬וכן כל איש יהודי (בפרטיות) ההולך‬ ‫כח‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫ודעת אמיתית‪ .‬ומכח השפעה זו נפתח שער גדול‪ ,‬שאפילו אותם האנשים הרחוקים‬ ‫שעדיין אין הדעת הזו מועיל להם בפועל לשנות את דרכם לגמרי‪ ,‬מכל מקום ‪ -‬כח‬ ‫הקדושה של הצדיק כבר פועל את פעולתו ומביא מורך בלבבם‪ ,‬ונתעורר בהם מלחמה‬ ‫פנימית בתוך לבבם‪ ,‬עד שמתעורר בהם רגש של כאב גדול על התנהגות עצמם‪ ,‬ודבר‬ ‫זה כואב להם מאוד (וכל זה פועל הצדיק במה שממשיך את אורו יתברך למטה לכלליות ישראל)‪.‬‬ ‫ועוד זאת מוסיף‪ ,‬שכן הוא בכל איש ישראל [בפרטיות] ההולך בדרך האמת ועובד‬ ‫את השי”ת באמיתת לבבו ‪ -‬אזי הקב”ה מאיר את עיניו‪ ,‬שרואה את הכל באופן אחר‬ ‫לגמרי‪ .‬וזוכה שנעשית לו בחינה אחרת לגמרי של עינים רוחניות‪ ,‬עד שזוכה לראות‬ ‫בבירור את דרך הישר והאמת‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫אש היראה משורש הצדיק‬ ‫כיצד הפכה יראתו הפנימית של אברהם אבינו לצינור להמשיך ולהשפיע יראה עילאה‬ ‫ואיך נשפע אור זה על כל ארץ גרר עד שנאמר "וייראו האנשים מאד"‬ ‫ולפי זה יובן בס"ד‪ .‬ונקדים לזה מה שיש לדקדק בפרשה זו‪ ,‬על הפסוק "ויאמר‬ ‫אברהם אל שרה אשתו אחתי היא וגו'" (כ‪ ,‬ב)‪ .‬חזינן דאברהם אבינו אמר בעצמו ובפיו‬ ‫לאנשי המקום ששרה אחותו היא‪ ,‬וכמו שפירש "רש"י‪" ,‬על שרה אשתו ‪ -‬לא שאמר‬ ‫לה לשרה שתאמר היא‪ ,‬אלא עליה אמר"‪ .‬והוא תמוה לכאורה‪ ,‬דבכל שאר המקומות‬ ‫לא מצינו שעשה כן אברהם‪ ,‬אלא אמר לשרה שהיא תאמר בפיה "אחי הוא"‪ ,‬כדכתיב‬ ‫לקמן (כ‪ ,‬יג) "אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא"‪ ,‬וכמו כן בפרשת לך לך‬ ‫(יב‪ ,‬יג) אמר לה "אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך"‪ .‬ומאי שנא הכא בגרר ששינה‬ ‫אברהם ממנהגו והוצרך לומר כן הוא בעצמו‪.‬‬ ‫ונראה לבאר על פי מה שכתב בספה"ק "דגל מחנה אפרים" (בפרשתנו‪ ,‬עה"פ וישא עיניו‬ ‫וירא)‪ ,‬שהמידה שהצדיק נתעורר מלמטה כך הוא מעורר ‪ -‬מלמעלה‪ .‬וזה כלל גדול‬ ‫בדרך האמת ועובד השי"ת‪ ,‬אז הקב"ה מאיר עיניו שרואה הכל באופן אחר‪ ,‬ויש לו בחינה אחרת‬ ‫של עינים עד שזוכה לראות הדרך היושר וכו'"‪ ,‬עכל"ק‪.‬‬ ‫כט‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫בעבודת הצדיקים‪ ,‬שבמדה שנתעורר מלמטה בתוך לבו‪ ,‬כגון יראה חיצוני‪ .‬כמו כן הוא‬ ‫מעורר כנגדה בחינת המדות העליונות למעלה‪ ,‬להשפיע אור קדוש לעולם עם יראה‬ ‫פנימיות‪.‬‬ ‫והנה אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬בבואו אל ארץ גרר‪ ,‬ראה והרגיש ברוח קדשו כי חושך‬ ‫יכסה ארץ‪ ,‬וכי "אין יראת אלקים במקום הזה" (כ‪ ,‬יא)‪ .‬ולכן כיון שנתעורר בו בחינה יראה‬ ‫תתאה וחיצוני‪ ,‬שהיה ירא ורעד שיקחו את שרה ממנו‪ ,‬על כן אמר אברהם בעצמו‬ ‫"אחותי היא"‪ ,‬דעל ידי צינור זה של יראה חיצוני‪ ,‬המשיך להוריד מלמעלה אור "יראה‬ ‫עילאה" להשפיע על כל אנשי המקום‪ ,‬וליראה ממנו יתברך‪.‬‬ ‫וזהו שאמר הכתוב לקמן (כ‪ ,‬ח) "וייראו האנשים מאד"‪ ,‬שהועילה להם השפעתו של‬ ‫אברהם לעורר בלבם פחד אלקים‪ .‬וגם זאת‪ ,‬לאחר מכן‪ ,‬כשכרת אברהם ברית עם אבימלך‬ ‫ונתקשר עמו‪ ,‬כמו שהביא בספר הנפלא "נהרי אש" (בליקוטי דיבורים אות מ"ז)‪ ,‬דאבימלך מלך‬ ‫גרר היה לו אחיזה מסוימת בקדושתו של אברהם אבינו‪ ,‬מחמת שלש אותיות משמו של‬ ‫אבימלך הנכללים ג"כ בשמו של אברהם‪ ,‬עיי" ש בסוד הדברים‪ .‬ולפי שהיה לו אחיזה‬ ‫באברהם‪ ,‬היה מן הצורך להשפיע בו אש של יראה קדושה‪ ,‬לצרפו ולזככו‪.‬‬ ‫נמצאנו למדים‪ ,‬שכל הענין הזה ששינה אברהם ואמר בעצמו "אחותי היא"‪ ,‬הכל‬ ‫היה מחמת יראתו בפועל למטה‪ ,‬כדי להמשיך ולהביא על ידה אור היראה העליונה מן‬ ‫השמים ולהוסיף עליהם יראה טהורה ממנו יתברך‪ .‬ומובן מאליו‪ ,‬דעבודה רבתא כזו‬ ‫להמשיך צינור היראה מלמעלה על ידי התעוררות המדה בנפש‪ ,‬אינה שייכת לעשותה‬ ‫על ידי אשה‪ ,‬ולכן הוצרך אברהם לומר כן בעצמו‪.‬‬ ‫תחבולות המלך ‪ -‬מחשכת הבלבול לאור ההתהפכות‬ ‫המלחמה הרוחניות בארץ גרר ‪ -‬כיצד גרם הפסקת שפע הצדיק להתגברות יצר הזנות‬ ‫ואיך נהפך לבבו של אבימלך מן "החפצים להרשיע" להיות מן "החפצים בהצדקם"‬ ‫לכן‪ ,‬תיכף כשבא אברהם אבינו בשערי גרר‪ ,‬נשפע ועלה על ידו אור היראה‬ ‫הגדולה בכל אנשי המקום‪ ,‬והרגישו בלבם התעוררות נפלאה והרגש כאב עצום על רוע‬ ‫ל‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫מעשיהם והנהגתם‪ .‬והנה דבר זה כאב להם עד מאוד‪ ,‬ונעשתה מלחמה גדולה בתוך‬ ‫לבם בין כוח הקדושה לכוחות הטומאה‪.‬‬ ‫אך דא עקא‪ ,‬דכלל גדול הוא כמו שמבואר בספה"ק הנ"ל‪ ,‬דאותם "החפצים‬ ‫להרשיע"‪ ,‬מסיתם היצר הרע לקום על הצדיק ולבלבל את דעתו ועבודתו‪ ,‬כדי שלא‬ ‫יהיה להם מניעה ומסך מבדיל מלהוציא תאוותם הרעה אל הפועל על ידי התגברות‬ ‫בחינת היראה בלבם‪ .‬וחשבו הרשעים האלו בדמיונם‪ ,‬דעל ידי שיבלבלו את הצדיק‪,‬‬ ‫ישקוט מאליו הכאב והמלחמה אשר בלבבם‪.‬‬ ‫וזהו שנאמר (שם‪ ,‬ג) "וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה"‪ .‬כי אבימלך היה‬ ‫מראש החפצים להרשיע‪ ,‬ונתקיים בו מה שכתוב (ירמיה א‪ ,‬יט) "ונלחמו אליך"‪ ,‬ונעשתה‬ ‫מלחמה קשה בלבו‪ .‬ולכן שלח ולקח את שרה‪ ,‬ולא מתוך מחשבת זנות ותאווה שפלה‬ ‫תחילה‪ ,‬אלא כל כוונתו ברשעותו היתה רק כדי לבלבל את הצדיק אברהם מעבודתו‬ ‫ותפילתו‪ ,‬שלא יוכל עוד להמשיך אור יראתו יתברך למטה‪ .‬ואפשר דגם לכל בני ארצו‬ ‫נשפעה בחינת יראה זו על ידי אמירת אברהם "אחותי היא"‪ ,‬וגם הם רצו לקום עליו‬ ‫יחדיו לבלבלו‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬מיד שלקח את שרה וביצע את מזימתו לבלבל את הצדיק‪ ,‬נפסק ממנו אותו‬ ‫שפע קדוש של יראה‪ ,‬ונעלם מאבימלך אור היראה הנמשך על ידי הצדיק אברהם‪.‬‬ ‫וממילא נפסק גם הכאב מלבו על הנהגתו הרעה‪ ,‬וחזר אליו כוח היצר הרע במלוא תוקפו‪,‬‬ ‫ואז נתעורר על ידי יצרו להוסיף חטא על פשע ולחטוא בחטא זנות ממש ח"ו‪ ,‬כיון שכבר‬ ‫היתה שרה יושבת בתוך ביתו‪ ,‬אף על פי שבעת הלקיחה לא חשב על זה כלל‪.‬‬ ‫אבל הקב"ה שומר רגלי חסידיו‪ ,‬והוא נמצא תמיד עם הצדיק ואינו מניח‬ ‫לרשעים לבלבל אותו‪ ,‬וכמו שהבטיח לו (ירמיה שם) "כי אתך אני להצילך"‪ .‬לכן נאמר‬ ‫(שם‪ ,‬ג) "ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת‬ ‫והיא בעלת בעל"‪ .‬ויש לדקדק‪ ,‬דלא אמר לו "הנך מת על האשה שהיא בעולת בעל‬ ‫אשר לקחת"‪ ,‬אלא "על האשה אשר לקחת"‪ ,‬לרמז לו שמגיע לו עונש חמור על עצם‬ ‫מעשה הלקיחה דייקא‪ ,‬שכל כוונתו בה היתה לבלבל את הצדיק‪ .‬וזהו שאמר לו "אשר‬ ‫לקחת"‪.‬‬ ‫לא‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫וגם הוסיף ורמז לו‪ ,‬דאם יעכב אותה עוד אצלו‪ ,‬יכול לבוא לידי חיוב מיתה ממש‪,‬‬ ‫מצד שיסיתנו יצרו להוסיף לחטוא בחטא זנות כיון שכבר היא בידו‪ ,‬וזהו שאמר "והיא‬ ‫בעלת בעל" ‪ -‬אף על פי שעדיין לא נגע בה כלל‪ ,‬וכמו שפירש באור החיים הקדוש‪,‬‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫ובחסדי ד' עליו כמו שנאמר "כי אתך אני להצילך"‪ ,‬כיון שנתעורר באבימלך‬ ‫פחד ומורא וחשש יראת מיתה על דבר לקיחת האשה‪ ,‬שהיא עבירה פרטית‪ ,‬מיד‬ ‫חזרה אליו השפעת אברהם אבינו‪ .‬דהיינו‪ ,‬שאור היראה שבא לו על ידי אברהם חזר‬ ‫והאיר בו גם בכלליות על כל התנהגות עצמו‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שעלה אור יראת אברהם‬ ‫בלבו ביתר שאת וביתר עוז ממה שהרגיש בעת שבא אברהם לגרר לראשונה‪ ,‬ופתאום‬ ‫נתעלה אבימלך להיות מאותם "החפצים בהצדקם"‪.‬‬ ‫ולכן אמר אח"כ (שם‪ ,‬ד) "אדנ‪-‬י הגוי גם צדיק תהרוג"‪ ,‬שהשתמש בלשון גילוי‬ ‫אלוקי עליו בתנועה גדולה כנ"ל‪ ,‬לפי שהרגיש בנפשו שנשפע ונתיחד אלקותו יתברך‬ ‫עליו‪ ,‬על ידי השפעת עבודתו העצומה של אברהם אבינו‪ ,‬ונתהפך לבבו לגמרי להיות‬ ‫מן החפצים בהצדקם ובקדושת שמו יתברך‪.‬‬ ‫מלחמת התחבולות ‪" -‬הגוי גם צדיק תהרג"‬ ‫התחבולה הנפתלת של מלך גרר לתלות האשמה אל העבדים והגמלים‬ ‫כדי להסתיר את חטאו של בלבול הצדיק‬ ‫ונמצא למדים מכלל הדברים‪ ,‬דמחשבות לבבו של אבימלך נתהפכו מצד אל צד‬ ‫שלוש פעמים בפרשה זו‪ ,‬בהתחלה‪ ,‬עם ביאת אברהם לגרר‪ ,‬נתעורר בלבו כוח היצר‬ ‫הטוב על ידי אור היראה שהביא אברהם בעבודתו‪ ,‬וכאב לו מאוד על הנהגתו הרעה‬ ‫עד שנתעוררה מלחמה בקרבו‪ .‬בשלב השני‪ ,‬בעת שלקח את שרה וביצע את מזימתו‬ ‫לבלבל את הצדיק‪ ,‬נפסק ממנו אותו שפע‪ ,‬ומיד חזר יצרו הרע ותקפו עליו‪ .‬ובשלב‬ ‫השלישי‪ ,‬אחר שחלם את חלומו הנורא‪ ,‬שוב נתהפך לבבו לטובה‪ ,‬ונעשה פתאום מן‬ ‫ה"חפצים בהצדקם"‪.‬‬ ‫לב‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫אמנם‪ ,‬אבימלך הרגיש והבין היטב כי עבדיו ואנשי עמו ‪ -‬שלא נתגלה אלוקים‬ ‫אליהם בחלום ‪ -‬עדיין עומדים ברשעותם והם מן ה"חפצים להרשיע"‪ .‬אף על פי שגם‬ ‫אליהם הגיע שפע היראה מעבודת אברהם והרגישו את כאב המלחמה‪ ,‬הם עדיין‬ ‫ביקשו לבלבל את אברהם כדי להשקיט את מצפונם‪.‬‬ ‫וחשב אבימלך שמא גם עבדיו ובני עמו נכללו בגזירת המיתה שהשמיע לו‬ ‫הקב"ה מחמת מעשה הלקיחה‪ ,‬כמו שנאמר בהמשך הכתובים (שם‪ ,‬ז) "דע כי מות תמות‬ ‫אתה וכל אשר לך"‪ .‬ועל כן אמר‪" ,‬הגוי גם צדיק תהרג"‪ ,‬וכוונתו‪ ,‬הגם ש"הגוי"‪ ,‬היינו‬ ‫עבדיו ועם ארצו‪ ,‬עדיין חפצים להרשיע ומגיעה להם גזירת מיתה‪ ,‬אבל לגביו ‪ -‬שהוא‬ ‫כבר נהפך ל"צדיק" ומן החפצים בהצדקם‪ ,‬ועליו אמר הקב"ה בפרטיות "הנך מת" ‪-‬‬ ‫האם "ג"כ תהרוג"‪ ,‬הלא אני כבר שבתי מדרכי הרעה‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬כיון שידע אבימלך בעצמו את האמת המרה ‪ -‬שמתחילה לקח את שרה‬ ‫אך ורק כדי לבלבל את הצדיק ולחסום את השפעת יראתו‪ ,‬ושעל חטא זה דייקא באה‬ ‫לו גזירת המיתה "על האשה אשר לקחת" כדאמרן ‪ -‬על כן ביקש ברשעותו ותחבולותיו‬ ‫לערפל ולהעפיל את הדברים ולהרבות במילים כדי לכסות את עונו הגדול‪ ,‬שלא יכירו‬ ‫בו‪.‬‬ ‫וזהו מה שאמר (שם‪ ,‬ה) "הלא הוא אמר לי אחתי היא‪ ,‬והיא‪' ,‬גם' הוא אמרה אחי‬ ‫הוא"‪ .‬ויש לדקדק בתיבת "וגם" יתירה‪ ,‬וכמו שפירש רש"י‪" ,‬והיא גם הוא ‪ -‬לרבות‬ ‫עבדים וגמלים וחמרים‪ ,‬שכולם שאלתי והם אמרו לי אחיה הוא"‪.‬‬ ‫והביאור בזה‪ ,‬אבימלך ביקש לכלול את עבדיו‪ ,‬חמריו וגמליו יחד עם אמירתו‬ ‫של אברהם אבינו‪ ,‬ועשה את אמירת אברהם "אחותי היא" כאילו היא שוה לאמירתם‬ ‫של כל השאר‪ .‬ובזה רצה לומר ולהצדיק את עצמו‪ ,‬הנה‪ ,‬השפעת היראה הזו והכאב‬ ‫שפקד אותי‪ ,‬לא שמתי לבי מאין הגיע‪ ,‬שמא לא בא דייקא מכוח עבודתו של אברהם‬ ‫הצדיק‪ ,‬שהרי כולם‪ ,‬אפילו העבדים והחמרים והגמלים אמרו "אחיה הוא" מחמת‬ ‫יראתם‪ .‬ואם כן‪ ,‬שמא מאותם חמרים וגמלים פחותי מדריגה וקטני דעת‪ ,‬שהגיעו‬ ‫פתאום למדרגת יראה תתאה‪ ,‬מהם נמשך אלי הכאב על התנהגתי הכללית‪ ,‬ודבר זה‬ ‫השפיע עלי אף יותר מיראתו של אברהם‪ ,‬ובזה רצה לרמוז ולכסות שלא כיוון כלל‬ ‫לג‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫לבלבל את אברהם דייקא‪ ,‬אלא לקח את שרה לבלבל את כלל המחנה‪ ,‬וחשב שגם על‬ ‫ידי יראתם חיצוני של עבדיו וחמריו (יראה תתאה) יוכלו להמשיך יראה עילאה‪ ,‬ומהם‬ ‫התעורר בקרבי יראה הגדולה‪.‬‬ ‫והוסיף עוד אבימלך מטפחת של טהרה לכסות בה את חטאתו‪ ,‬והדגיש שבעת‬ ‫הלקיחה לא עלה על מחשבתו כלל לחטוא בחטא זנות ותאווה‪ ,‬וזהו שאמר "בתם לבבי‬ ‫ובנקיון כפי עשיתי זאת"‪ .‬ודקדק לומר "עשיתי זאת"‪ ,‬לשון מעשה‪ ,‬דעל עצם מעשה‬ ‫הלקיחה אמר שלא היה בתכלית הרוע‪ ,‬כיון שעכ"פ היה "בנקיון כפי" ‪ -‬שלא נתכוון‬ ‫כלל לזנות עמה‪ ,‬וכפי שפירש רש"י‪" ,‬בתם לבבי" ‪ -‬שלא דמיתי לחטוא‪" ,‬ובנקיון כפי"‬ ‫‪ -‬נקי אני מן החטא‪.‬‬ ‫נמצא ‪ ,‬שעל ידי ריבוי דבריו עלתה בידו לכסות את העוול הגדול של בילבול‬ ‫הצדיק בשני צדדים‪ .‬מן הצד האחד‪ ,‬עכ"פ לא חטא בעון זנות ונקי הוא מן החטא‬ ‫במעשה‪ ,‬ומן הצד השני‪ ,‬הואיל וכולם (כולל הגמלים והחמרים) אמרו "אחותי היא"‪ ,‬לא היה‬ ‫ניכר כלל את מי הוא מבקש לבלבל‪ .‬ואפשר עוד‪ ,‬שכוונתו היה דשמא נשפע השפע‬ ‫דייקא מן העבדים והפחותין הגמלים והחמרים‪ ,‬שהם פחותי ערך‪ ,‬קרוב יותר למדריגה‬ ‫שלנו‪ ,‬ומדריגת יראתם נוח יותר לקבל מיראתו של אברהם‪ .‬ובזה רצה לכסות את‬ ‫מעשהו כמסובב בצדדים טובים‪ ,‬כדי שלא יהיה החטא בולט וגלוי כל כך‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫"גם אנכי ידעתי" ‪ -‬גילוי שקר התמימות‬ ‫על ידי לקיחת שרה גרם לבלבל הצדיק ונפסק השפעתו ‪ -‬השבתה גרם לפתוח צינור התפילה‬ ‫אמנם הקדוש ברוך הוא‪ ,‬חוקר כליות ולב והיודע מחשבות אדם‪ ,‬רמז לו‬ ‫לאבימלך את האמת לאמיתו‪ .‬דאדרבה‪ ,‬אותו ה"תם לבבו" שהתפאר בו‪ ,‬לא היה אלא‬ ‫מצד העוול ומצד הרע‪ ,‬דבעת הלקיחה‪ ,‬היה אבימלך בכלל אותם ה"חפצים להרשיע"‪.‬‬ ‫כי האמת היא שאור היראה והכאב הגדול שנמשך ללבו‪ ,‬בא לו דייקא ורק‬ ‫מקדושת אברהם אבינו ומאמירתו "אחותי היא"‪ ,‬ולא מאמירת עבדיו‪ ,‬חמריו וגמליו‪.‬‬ ‫שהרי גם הפחותין הגמלים והחמרים לא הגיעו למדרגת יראה זו מכוח עבודת עצמם‪,‬‬ ‫לד‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫אלא שפע הצדיק הוא שהמשיך את האור למטה והקיף גם אותם‪ .‬ואבימלך ידע זאת‬ ‫היטב בנפשו‪ ,‬ומשום שהדבר גרם לו לבחינת "ונלחמו אליך" ועורר בלבו מלחמה וכאב‬ ‫עצום על הנהגתו הרעה‪ ,‬קם ברשעותו לבלבל את הצדיק על ידי לקיחת שרה‪ ,‬כדי‬ ‫שיפסק השפע וינוח לו מרגזו‪.‬‬ ‫וזהו שרמז לו הקב"ה בחלום‪" ,‬גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת" (שם‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫דקדק לומר לו "גם" אנכי ידעתי‪ ,‬כלומר‪ ,‬אני יודע שגם אתה בעצמך יודע את האמת‪,‬‬ ‫שדייקא על אברהם היתה כוונתו לבלבל‪ ,‬ומה ששאל את החמרים והגמלים‪ ,‬היה רק‬ ‫לרמות ולכסות את החטא שיוכל לומר שהם גרמו השפעת היראה‪ .‬ומה שאמר לו "כי‬ ‫בתם לבבך עשית זאת"‪ ,‬הכוונה היא על צד הרע ‪ -‬שבעת הלקיחה חפצת להרשיע‪ ,‬כדי‬ ‫שלא תתעורר מלחמה בלבך וישאר לבך "בתומו" ‪ -‬בהשקט ובשאנן‪" .‬ואחשך גם אנכי‬ ‫אותך מחטוא לי"‪ ,‬שגילה לו הקדוש ברוך הוא שקר המחשבה שלו‪ ,‬דאחר שכבר היתה‬ ‫שרה בידו בתוך הבית‪ ,‬מיד חזר יצרו ותקפו וחשב לחטוא עמה בזנות ממש‪ ,‬ורק מניעת‬ ‫השם יתב רך היא שעמדה לו‪ .‬נמצא שבין בשעת הלקיחה ובין לאחר מכן ‪ -‬כל‬ ‫מחשבותיו היו אך ורק לרעה‪.‬‬ ‫ועל כן אמר לו הקב"ה‪" ,‬ועתה השב אשת האיש‪ ,‬כי נביא הוא‪ ,‬ויתפלל בעדך‪,‬‬ ‫וחיה" (שם‪ ,‬ז)‪" .‬ועתה" דייקא ‪ -‬אחר שנתגלתה ועמדה האמת ונתגלה כל מה שרצית‬ ‫לכסות‪ .‬והטעם שהוצרך לומר לו "כי נביא הוא"‪ ,‬לפי שגם אברהם אבינו יודע בנבואתו‬ ‫שכל כוונתך בלקיחה היתה כדי לבלבלו‪ .‬ורמז לו בזה‪ ,‬שעל ידי הבלבול הבא על הצדיק‬ ‫מאותם הרוצים לבלבלו‪ ,‬אין הצדיק יכול להתפלל כראוי‪ ,‬אך ברגע שישיב את אשת‬ ‫האיש ויסור הבלבול‪ ,‬יתפלל בעדך בלב פתוח ותתקבל תפילתו שבאה מעומק הלב‪,‬‬ ‫וגם השבת שרה נכלל בהבטחת הקב"ה "כי אתך אני להצילך" כנ"ל‪ .‬ואם אינך משיב‪,‬‬ ‫"דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך" ‪ -‬הדגיש לו תיבת "דע"‪ ,‬מפני שגילה לו את חטאו‬ ‫האמיתי שהשתדל כל כך לכסות‪ ,‬וסילק את הדמיון והכיסוי כאילו לא חטא‪.‬‬ ‫ובזה יבוא על נכון מה שכתוב מיד אחר כך‪" ,‬וישכם אבימלך בבקר וכו' וידבר את‬ ‫כל הדברים האלה באזניהם וייראו האנשים מאד" (שם‪ ,‬ח)‪ .‬ויש להבין מהו שנאמר‬ ‫"וייראו האנשים 'מאד'"‪ ,‬והכוונה בזה י"ל שהוא מלשון "מאודיי ועודף" (וכמו שפירוש‬ ‫בספר "בינה לעיתים" דרוש ל"ג) שנתוסף גם אליהם יראה על יראתם‪ .‬והיינו‪ ,‬היראה הקודמת‬ ‫לה‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫שקדמה להם‪ ,‬שבאה להם מביאת אברהם‪ ,‬הרי השפיעה עליהם אל ההיפך ‪ -‬שקמו‬ ‫לבלבל את הצדיק‪ .‬אבל כעת‪ ,‬כששמעו מאבימלך את דברי הקב"ה‪ ,‬ניתוסף בהם‬ ‫"יראה על יראתם" עד שהגיעו למדרגה רמה ועליונה‪ ,‬להיות מן ה"חפצים בהצדקם"‪,‬‬ ‫ולכן זכו להיקרא בשם המעלה "אנשים"‪ .‬וזהו התכלית הגבוהה שביקש אברהם אבינו‬ ‫להשיג מאז שאמר "אחותי היא" ‪ -‬להשפיע עליהם כוח היראה כדי שיהיו כלים ראויים‬ ‫לכרות עמו ברית לדורות (כמ”ש בס"ד לקמן בפרשת תולדות)‪.‬‬ ‫וכיון שראה אבימלך‪ ,‬שכל זה‪ ,‬לו ולארצו‪ ,‬לא בא אלא בשל אברהם‪ ,‬והקב"ה‬ ‫הגדיל חטאו וגילה את כל מזימותיו‪ ,‬בא בעצמו אל אברהם להתחרט ולהתוודות לפניו‪,‬‬ ‫ואמר‪" ,‬מה עשית לנו ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה" (שם‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫שלא הבין אבימלך בשכלו מה גרם להם להגיע לידי חטא נורא כזה‪ ,‬שהרי מעולם לא‬ ‫עלה על לבם לקחת אשה נשואה‪ ,‬ולא יעשו כדברים האלה במקומם‪.‬‬ ‫ובזה גם יובן כפל האמירות בפסוקי הפרשה‪ ,‬שנאמר בתחילה (בראשית כ'‪ ,‬ט')‬ ‫"ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו"‪ ,‬ומיד לאחר מכן נאמר שוב (בפסוק י')‬ ‫"ויאמר אבימלך אל אברהם מה ראית כי עשית את הדבר הזה"‪ .‬ויש להבין‪ ,‬למה הוצרך‬ ‫הכתוב לכפול בלשון אמירה שניה‪ .‬אלא הביאור בזה‪ ,‬דהנה מתוך שהתחרט אבימלך‬ ‫על חטאו בלב שלם ובאמת גמורה‪ ,‬זכה לעשות תשובה‪ ,‬והודה על חטאו בפירוש‪.‬‬ ‫והודה לפני אברהם שכל חטאו בלקחו את שרה לא היה אלא מחמת שרצה שיסתלק‬ ‫ממנו תוקף היראה העצומה הזו של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫ומאחר שזכה אבימלך לתשובה שלימה‪ ,‬נעשה באותה שעה ממש כ"בריה‬ ‫חדשה"‪ ,‬וכאדם אחר לגמרי שאינו קשור לחטא הראשון‪ .‬ועל כן הוסיף הכתוב אמירה‬ ‫שניה "ויאמר אבימלך" ‪ -‬להורות שהאמירה הזו באה מצד איש אחר‪ ,‬מצד הבריה‬ ‫החדשה שנתחדשה בו על ידי כוח התשובה‪.‬‬ ‫וזהו שאמר לו אבימלך באמירתו השניה "מה ראית כי עשית את 'הדבר הזה'"‪,‬‬ ‫ויש לבאר כוונתו על פי מה שכתוב ב"תורת כהנים" (פרשת שמיני) על הפסוק "'זה הדבר'‬ ‫אשר צוה ד' תעשו"‪ ,‬שאמר להם משה לישראל‪ ,‬אותו יצר הרע תעבירו מלבבכם‪ ,‬ותהיו‬ ‫כולכם "ביראה אחת" ובעצה אחת לשרת לפני המקום‪.‬‬ ‫לו‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫ונמצא שזהו עומק שאלתו של אבימלך לאברהם‪ ,‬מה ראית ברוח קדשך‬ ‫שהוצרכת להשפיע ולעורר בקרבנו "יראה" גדולה כזו‪ ,‬הנרמזת בלשון "את הדבר הזה"‬ ‫‪ -‬האם ראית בעם ארצנו דבר מקולקל כל כך שהצריך תיקון כזה‪ ,‬לזכך את הלבבות‬ ‫ביראה גדולה כזו‪ .‬ועל זה השיב לו אברהם‪" ,‬כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה‬ ‫והרגוני על דבר אשתי" (שם‪ ,‬יא)‪ ,‬שהזכיר לו את השורש ‪ -‬שאין יראת אלקים במקום‬ ‫הזה‪ ,‬ועל כן הוצרך להשפיע להם היראה‪ .‬אך לא גילה לו את הסוד הפנימי הנוגע‬ ‫לכריתת הברית (כמ"ש בפרשת תולדות‪ ,‬כנ"ל בשם הספר "נהרי אש")‪ ,‬אלא כיסה והסתיר את‬ ‫הדברים בתוך לבוש פשוט ותמים‪ ,‬ואמר לו שטעם הדבר הוא מהחשש "והרגוני על‬ ‫דבר אשתי"‪.‬‬ ‫כחה של אגודה אחת בעיקבתא דמשיחא‬ ‫והנה כאשר נתבונן בעומק המעשה הנורא הזה‪ ,‬נבין אל נכון‪ ,‬כי כל הדרכים‬ ‫שסללו אבותינו הקדושים אינם אלא מפתחות וצינורות עבורנו‪ ,‬בניהם אחריהם‪.‬‬ ‫אברהם אבינו ירד למקומות החשוכים ביותר‪ ,‬למקום שבו "אין יראת אלקים"‪ ,‬ולא‬ ‫נרתע‪ .‬הוא ידע כי בכוחה של יראה תתאה אמיתית‪ ,‬הבאה מתוך שברון לב ומלחמה‬ ‫פנימית‪ ,‬לבקוע את חומות הטומאה הקשות ביותר ולהפוך אפילו את ה"חפצים‬ ‫להרשיע" ל"חפצים בהצדקם"‪.‬‬ ‫ועל כן‪ ,‬אל יפול לב האדם בקרבו בראותו את חושך הגלות המר והנמהר‪ ,‬ואל‬ ‫יאמר נואש כאשר הוא מרגיש כי יראתו ועבודתו קטנות ודלות הן‪ ,‬אלא ילחם האדם‬ ‫בכל כוחו ויכולתו נגד יצרו הרע‪ ,‬כי סוף כל סוף‪ ,‬אם האדם יעשה את שלו‪ ,‬יגיע אליו‬ ‫שפע היראה עילאה ‪ -‬אם על ידי התקשרות לצדיק אמת‪ ,‬ואם על ידי כוח הרבים‪,‬‬ ‫אפילו על ידי אנשים פשוטים וקטני ערך‪.‬‬ ‫לז‬ ‫יודוך‬ ‫וירא‬ ‫חיים‬ ‫ועלינו לזכור תמיד את דברי ה"אגרא דכלה" (בפרשת עקבז)‪ ,‬שדוקא בדורות הללו‬ ‫‪ -‬דור עיקבתא דמשיחא ‪ -‬שהנשמות הן בבחינת קטני ערך‪ ,‬אין הקדוש ברוך הוא‬ ‫מבקש מאתנו עבודת יחידים רמת מעלה כבימי קדם‪ ,‬כי אין כוחו של יחיד מספיק‬ ‫בפני עצמו להשלים את תיקונו‪ .‬אלא מבקש הוא את ה"כנופיא"‪ ,‬את האחדות ואת‬ ‫הקישור של נשמה בחברתה‪ .‬כאשר אנו מתחברים יחד באהבת חברים אמיתית‪,‬‬ ‫לומדים ומקיימים מצות באגודה אחת‪ ,‬אפילו נקודה קטנה של יראה שבאה מאדם‬ ‫פשוט יכול להפוך לצינור אדיר המוריד שפע של "יראה עילאה" על הכלל כולו‪ ,‬ויהפוך‬ ‫לבבו של אדם להיות מן ה"חפצים בהצדקם"‪.‬‬ ‫ולדעת ולהאמין‪ ,‬שכשם שאבימלך אמר "והיא גם הוא" ‪ -‬לרבות עבדים‬ ‫וחמרים וגמלים ‪ -‬והם היו שהשפיעו עליו מיראתם‪ ,‬ונכתב הדבר בתורה לרמז‪ ,‬שאילו‬ ‫היתה יראתם של אותם עבדים וחמרים באה מכוח עבודת עצמם ‪ -‬גם הם היו יכולים‬ ‫להוריד אור היראה למטה ‪ -‬ומזה ילמד האדם שעל אחת כמה וכמה בני ישראל‬ ‫קדושים‪ ,‬כשהם מתאחדים יחד‪ ,‬שבכוחם לבקוע רקיעים ולהמשיך אור יראה עילאה‬ ‫לעולם‪ .‬ועל ידי זה יוסיף האדם לעלות ממדרגה למדרגה‪ ,‬מתוך חיות דקדושה‪ ,‬שמחה‬ ‫פנימית וסיפוק הנפש בעבודת הבורא‪.‬‬ ‫והשי"ת ברחמיו המרובים יערה עלינו רוח ממרום‪ ,‬ויזכנו באש היראה הטהורה‪,‬‬ ‫יראת הרוממות‪ .‬ונזכה לעמוד איתן נגד כל בלבולי היצר‪ ,‬ונזכה במהרה לראות‬ ‫בהתגלות כבוד מלכותו עלינו‪ ,‬כשיקויים בנו ובכל העולם כולו הכתוב "וייראוך כל‬ ‫המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים ויעשו כולם 'אגודה אחת' לעשות רצונך בלבב‬ ‫שלם"‪ ,‬בביאת גואל צדק‪ ,‬ובבנין בית מקדשנו ותפארתנו‪ ,‬במהרה בימינו אמן ואמן‪.‬‬ ‫ז וז"ל‪ ,‬דבסוף ימיא אילין הנשמות הם קטני ערך‪ ,‬צריכים להסתייע זה מזה‪ ,‬כי לא יספיק כח אחד‬ ‫בפני עצמו להשלים תיקונו‪ ,‬על כן צריכים להזהר באהבת חברים מקשיבים ללמוד תורה ושמירת‬ ‫המצות בכנופיא וכו'‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫לח‬