חיים יודוך · Chayim Yoiducha — חיי שרה (2026-11-02)

בעזהשי"ת
גליון
חיים יודוך
פרשת וירא
תשפ"ז לפ"ק
בס"ד
מהדורת דוגמא
מתוך ספר "חיים יודוך" על התורה
שנאמרו בס"ד בביהמ"ד "מטהו יפרח"
ע"י מורינו הרה"ג רבי חיים יהודה פריעדמאן שליט"א
יוצא לאור ע"י חבורת "מטהו יפרח"
חורף תשפ"ו לפ"ק
להעיר ולהאיר
347-743-6358
פרשת וירא
[א]
~ שער האהבה -אור הגנוז במלחמה ~
בו יבואר מה היא תכלית עשיית המצות " -צורך גבוה" [קיום העולמות] או
מבחן של "עבודת האדם מתוך מניעות וניסיונות"
ויבואר דרכו של אברהם אבינו שעבד את קונו מתוך מלחמה ומניעות,
והקב"ה השלים בעצמו את צדקתו ומעשיו
"כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ,ושמרו דרך ד' לעשות צדקה
ומשפט ,למען הביא ד' על אברהם את אשר דבר עליו" (בראשית יח ,יט).
הדיקדוקים בפסוק זה מרובים וידועים ,דלכאורה -מה הוא הלשון "למען אשר
יצוה" בלשון הווה .ומה היא השמירה המיוחדת שנאמר בה "ושמרו דרך ד'" .וגם למה
נאמר "לעשות צדקה ומשפט" בלשון פועל [בלשונינו" ,צו-טוהן"] ולא "ועשו" דהוא לשון
ציווי והוראה ["עטס זאלטס טוהן] .ועוד על מה מוסב סיום הפסוק "למען הביא ד' על
אברהם את אשר דבר עליו".
טוהר האהבה -מעלתו וכבודו של אברהם אבינו
בין עבודת המלאכים המושלמת ,לבין עבודת ומסירות נפשו של האדם במלחמת היצר והחומר
-בין עבודתו של איוב בהשקט ובשלווה לעבודתו של אברהם אבינו בתוך הצרות והניסיונות
ויש לומר על פי מה שכתב בספר "יערות דבש" (ח"א דף ע"ח דפוס ישןא) בביאור מה
שאמרן חז"ל (בבא בתרא דף ט"ז ע"א) "שטן לשם שמים נתכוין" ,כיון דחזיא [שראה]
א וז"ל ,ע"פ מ"ש בש"ס (ב"ב ט"ז) שטן לש"ש נתכוין דאמר מנשיא ליה לרחימי דאברהם ולכן
אמר הלחנם ירא איוב את ד' ,כי תורניים ופילסופים מחולקים אם צדיקים עדיפים ממלאכי השרת
או מלאכי השרת עדיפים ,ותלוי בזה בסיבות ותכלית עשיית המצות אם יש בהם תכלית לקיום
העולמות כי הכל צרכי גבוה כמ"ש המקובלים ,או אם נאמר כדעת המדרש דמה איכפת ליה
להקב" ה שיאכל בשר חזיר או בשר שור ,רק הכל לבחון בני אדם אם יעשו רצונו ,וכן יסד נוסח
התפילה בנעילה ואם צדקת מה תתן לו ,כדוגמת מלך שרוצה רק להבחין עבדים מי ומי השלם אתו
יודוך וירא חיים
להקדוש ברוך הוא דנטיה דעתיה בתר [שנוטה דעתו אחר] איוב ומשבח אותו ,אמר ,חס
ושלום ,מינשי ליה לרחמנותיה [ישכח את אהבתו] של אברהם.
כלומר ,כשהשטן ראה שהקב"ה משבח את איוב במה שאמר "כי אין כמוהו
בארץ" ,חשש שמא מעלתו של איוב תעלה על זכותו של אברהם אבינו ותפגום כביכול
באהבתו יתברך לאברהם אבינו .וכדי להגן על אברהם אבינו ,ביקש השטן להוכיח
שעבודתו של איוב להקב"ה אינה מושלמת ומוחלטת כמו זו של אברהם .אברהם עמד
בעשרה נסיונות מתוך אהבה מוחלטת ,בעוד שאיוב חי בעושר ובאושר .לכן ,השטן
פנה לקב"ה בטענה" ,החינם ירא איוב את אלוקים" (איוב א' ,ט') ,כלומר -האם איוב עובד
את ד' בחנם ללא תמורה ,והרי הקב"ה הגן עליו וברך את כל מעשה ידיו .וחשב השטן
אולי ישתכח אהבת אברהם שהוא קצת פגומה בעבודתו ,וא"כ יבוער השטן מן העולם,
כיון שאין צורך בו עוד ,כדלקמן.
וענין זה ,מחלוקת גדולה היא בין חכמי התורה והפילסופים ובין המקובלים
והמדרשים ,האם צדיקים עדיפים וחשובים יותר ממלאכי השרת ,או שמא ,מלאכי
השרת עדיפים מהם .והכל תלוי ביסוד ,מה היא התכלית והסיבה בעשיית המצות,
ונרצה באהבתו לעבודתו ,וגלל כן צוים לבנות באיי הים בתי"ם [במקום שאין למלך שום תועלת
מהבתים שם] ,ועבד אחד הלך לשם ובנה כרצונו כי לא היה לו מעכב ,והשני לחמו אתו שוללי הים
ונתן נפשו בכפו ויבן בית כמצות המלך ולא היה מהודר כבנין של ראשון ולהיות שאין תועלת למלך
בבתים כלל ,רק עשה להבחין לב עבדיו וראוי כי השני ששם נפשו בכפו ללחום יהיה אהוב למלך
ביותר מן הראשון אף כי בנין הראשון מהודר ,כי השני הראה במופת עוז אהבתו ויראתו למלך
בלחמו נגד שוללים.
וממשל תבין בקל הנמשל כי בודאי מצות המלאכי השרת למעלה שלימה יותר בלי פגימה
להיותן משוללי יצה" ר וחומר ,מעבודת בני אדם המורכב בחומר ורבים לוחמים לו תמיד ,ואין מצוה
ועבודה מבלי שיהיה בו פגימות רבות ,וא"כ אם עשיית המצות לצורך העולמות ודאי כי עבודת
מלאכי השרת למעלה יוכשר ויוחשב ,אבל אם כוונתו להבחין ודאי צדיקים נבחרים אף כי יש פגימה
בעבודתם ,וזהו ההבדל בין אברהם לאיוב כי אמרו חז"ל גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר
באברהם ,אבל לא בשביל זה היה יותר צדיק מאברהם כי אברהם היה תמיד נרדף וסבבהו צרות רעות
רבות נע ונד בארץ ,לא מצא מרגוע והיה מקום אפילו ד' אמות קבר לא היה לו ,ואפשר שהיה לו
קצת פגימה במצות ,אבל איוב שהיה שקט ושלוה בביתו לא היה חסר לו כל טוב פשיטא שהיה יכול
לעשות מצוה בלי פגימה יותר מאברהם כי לא היה לו שום מניעה וכו' ,עכ"ל.
ב
יודוך וירא חיים
לשיטת המקובלים ,ל כל המצות יש תכלית נשגבה לקיום העולמות ,כי "הכל צורך
גבוה" היא ,וממילא נדרשת שלימות מוחלטת בעשייתן .ואילו לשיטת המדרש" ,מה
איכפת ליה להקב"ה אם שוחט מן הצוואר או מן העורף" ,ואין הענין אלא כדי לבחון
את בני אדם ,לראות האם האדם יתגבר על החומר והיצר ואעפ"כ יעשה רצונו יתברך.
משל למה הדבר דומה .למלך שחפץ לבחון את עבדיו ,מי ומי השלם אתו
בשלימות ונרצה באהבת עבודתו .ומשום כך צוה לבנות בתים באיי הים -במקום שאין
למלך שום תועלת וצורך בהם כלל .עבד הראשון הלך לשם ובנה בית כרצונו בלי שום
מפריע ,כי לא היה לו שם שום מעכב או שונא .והעבד השני ,כאשר הלך לבנות שם,
נלחמו אתו שוללי הים ופראי אדם ,והוא מסר נפשו בכפו ובנה שם בית כציווי המלך,
אלא שהבית לא יצא מהודר כל כך כמו שבנה עבד הראשון.
והנה ,מאחר שאין למלך שום תועלת בבתים עצמם ,אלא כל מטרתו היתה אך
ורק לבחון את לב עבדיו -פשוט וברור הוא ,שהעבד השני ,ששם נפשו בכפו ללחום
על קיום הציווי של המלך ,הוא אהוב וחביב למלך פי כמה וכמה יותר מן הראשון ,אף
על פי שבנינו של הראשון היה מהודר יותר .שכן השני הראה במופת ברור את עוז
אהבתו ויראתו למלך בזאת שנלחם נגד השוללים.
והנמשל בזה ,כי בוודאי שעבודת ומצות מלאכי השרת במרומים הם שלימות
הן יותר ללא שום פגם ,משום שהם משוללים מיצר הרע ומהחומר .אבל עבודת בני
אדם המורכבים מחומר ,ויצר הרע הלוחמים עם האדם תמיד -אי אפשר להם לעשות
מצוה ועבודה בלא שיהיה בה איזה פגם כל שהוא.
ועל כן ,אם התכלית של עשיית המצות היא לצורך העולמות [ענין "צורך גבוה"] ,אז
בוודאי שעבודת מלאכי השרת היא המוכשרת והחשובה יותר .אבל אם הכוונה
העיקרית היא כדי לבחון את לבבם של בני אדם ,אז הצדיקים העומדים בנסיון הם
הנבחרים והחביבים יותר ,אף על פי שיש איזה פגם וחסרון כל שהוא בעבודתם.
וזהו ביאור דברי חז"ל בענין אברהם אבינו ואיוב .איוב ישב בשקט ובשלווה
בביתו ולא חסר לו כל טוב ,ולכן פשוט וברור הוא שיכול היה לעשות מצות בלי שום
פגם ולקיים הכל בהידור גדול וביישוב הדעת ,שהרי לא היה לו שום מפריע ומניעה
ג
יודוך וירא חיים
המבלבלים אותו מעבודתו .מכל מקום ,מעלת אברהם אבינו גדולה ועולה למעלה
למעלה ,לאין ערוך ושיעור על מעלתו של איוב .שאברהם אבינו לא זכה לשלווה זו,
אלא עמד בעשרה נסיונות ,והיה נע ונד בארץ ממקום למקום ,ואפילו ארבע אמות של
קבר לטמון בה שרה אמנו לא היו לו עד שקנה בכסף מלא -כי עיקר חפצו ותשוקתו
של המלך א ינו דוקא בעבודה הנעשית מתוך הרחבת הדעת ושלווה ,אלא לראות את
עבדו הנאמן העושה את רצונו במסירות נפש ממש ,מתוך עיכובים ומניעות ,ובכל זאת
עושה רצונו בנאמנה בלי שום פקפוק.
וממילא מובן בזה ,מה דאיתא בגמרא שם" ,שטן לשם שמים נתכוון" -דלכאורה
איך שייך לומר על מלאך הרע והמשחית שנתכוון לשם שמים .אך לפי האמור יתיישב
היטב .דהנה ,העיקר המונע והשולל את האדם מעבודת הבורא הוא השטן ,היצר הרע,
המקים חומות וגדרים של מניעות ופיתויים לפני האדם .ואם נאמר שעיקר תכלית
האדם היא "לצורך גבוה" ,דהיינו רק לקיים מצות בשלווה ובלי שום מפריע ,אם כן
השטן יבוער מן העולם ,כיון שאין צורך בו כלל.
אלא על כרחך ,כל עיקר בריאת העולם ועבודת האדם היא כדי לבחון ולצרף את
האדם בעבודתו מתוך קושי ומניעות ,ולראות אם יעמוד בנסיון .ונמצא שכל המניעות
שהשטן עושה אינן אלא כדי להביא את האדם למדרגה העליונה הזו של מסירות נפש.
וזהו "לשם שמים נתכוון" -שהשטן עצמו יודע שזהו רצון הבורא יתברך ,לבחון את
עבדיו האהובים ,כדי שיהא להם שכר מושלם ,וכדי שיעלה אברהם אבינו במעלת
הניסיונות לדרגת הגבוהות ביותר ,עכתדה"ק.
ד
יודוך וירא חיים
"כי שמרתי דרכי ד'"
מלחמת האדם נגד השוללים [אף ש"אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו"] נחשבת לשמירת דרכי ד',
והקב"ה משלים בעצמו את החסרון בבנין מצותיו של האדם
וי"ל עוד בזה ,ונקדים מה שכתב בספר "תפלה למשה" (אות י"חב) על הפסוק" ,כי
שמרתי דרכי ד' ולא רשעתי מאלקי" (תהילים י"ח ,כ"ב) .ומבאר שם על פי שאמרו חז"ל
ש"אלמלא הקב"ה עוזרו -אין יכול לו [ליצר הרע]" .וביאור הענין הוא ,שאמר דוד המלך
שזה גופא "שלא רשעתי" -נחשב לו לצדקה וכאילו הוא בעצמו קיים "שמירת דרכי
ד'" .ודיבור זה קאי על לפניו וקאי על לאחריו ,דהיינו ,אף על פי שזה עצמו ש"לא
רשעתי" ולא נפלתי ברשת היצר לא נעשה מכוחי לבד ,אלא על ידי עזרתו יתברך,
שהרי אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו -אעפ"כ ,חסד ד' הוא שחושב לו המחשבה
הטובה והלחימה כאילו "הוא" בעצמו שמר את דרכי ד' ,עיין שם דבריו הקדושים.
ואפשר לומר ,שעל כן נקרא ענין זה בשם "דרכי ד'" ,שהרי באמת זהו כל חפצו
ורצונו של הקב"ה -שהאדם ילחם בכל כוחו במסירת נפש נגד יצר הרע ,ואף על פי
שמחמת עוצם מלחמה זו מעשיו ומצותיו של האדם יוצאים לפעמים פגומים ואינם
בתכלית השלימות וההידור (כמשל ,העבד שנילחם בשוללי הים ובנה בית פחות מהודר) -אעפ"כ,
מאחר שאין לו להקב"ה שום תועלת ממשית מ"הבתים" והבנינים הללו (שהרי הכל אינו
אלא מבחן ובחינה לראות את לב האדם) ,ממילא מובן שאין הבנין המושלם עיקר התכלית.
אלא העיקר והחביב למעלה הוא עצם המלחמה והמסירות להראות אהבה ויראה
להשי"ת מתוך תוקף החושך והסתרת הפנים.
ועולה מכאן יסוד גדול .את חלק המלחמה והמסירות -יקיים האדם בעצמו ,על
ידי שילחם בכל עוז נגד השוללים וימסור נפשו עבור כבוד שמים .ואילו את חלק
"ביתו" -דהיינו מה שנצטווה האדם לעשות לעצמו "בית" ולהשלים עצמו בתורה
ובמצות לצורך תיקון העולמות [שהוא הבנין המהודר] -את זאת ישלים הקב"ה בעצמו
ב וז"ל עה"פ כי שמרתי דרכי ד' ולא רשעתי מאלקי ,כאמרם אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו,
ור"ל מה "שלא רשעתי" הוא נחשב לשמירת דרכ"י ד' והפסוק קאי למעלה ,וגם למטה ולא רשעתי
מאלקי ,ר"ל אע"פ שמה שלא רשעתי הוא מאלקי כי אלמלא עזרו אין יכול לו אעפ"כ נחשב כשמר
דרכי ד' ,עכ"ל.
ה
יודוך וירא חיים
עבורו ,ויפרוש עליו סוכת שלום להשלימו ,כי זהו "דרכי ד'" כנ"ל ,שחפץ בלבם של
ישראל .וכל ענין הזה יש ללמוד מדרכו של אברהם אבינו ,שנלחם כל ימיו במסירות
נפש ממש בתוך הניסיונות והעיכובים ,והבין בדעתו שזהו רצון הבורא ,ומזה למדו בניו
אחריו לדורות עולם.
ואפשר לומר ,שעל זה רמז הכתוב כאן" ,כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת
ביתו אחריו וכו'" (בראשית יח ,יט) .דעל פי מה שנתבאר ,שחיבתו הגדולה של הקב"ה
לאברהם אבינו ("כי ידעתיו" -לשון חיבה) לא היתה מחמת שזכה לעבוד את ד' מתוך שלווה
ויישוב הדעת כאיוב ,אלא אדרבה -מפני שעמד בעשרה ניסיונות קשים ובטלטולי
הדרכים .ואף על פי שמחמת המלחמה ,התלאות והטרדות העצומות ,לא עלה בידו
לבנות את הבנין הרוחני ואת "ביתו" בתכלית השלמות וההידור ,מכל מקום הראה
אברהם את גודל אהבתו העצומה להשי"ת ,ועבד אותו בכל נפשו ומאודו כבן הנאמן
לאביו ,הנלחם בכל עוז להראות אהבתו אליו גם מתוך החושך.
וזה היא כוונת הכתוב" ,למען אשר יצוה" (בלשון הוה ותמידית) -שאברהם מחנך
ומצוה את תולדותיו לעולם -ומה הוא מצווה אותם[ ,בתחילה] את "בניו" להיות כבן
אצל הקב"ה [להילחם ביצר הרע ולמסור נפש]" ,ואת 'ביתו' [הכוונה לבנין הבית לד'] אחריו" -שכן
בנין "בית" הרוחני ושלימות המצות ללא מלחמה ומניעות אינם עיקר התכלית ,שהרי
אין להקב"ה צורך ב"בתים" הללו כשלעצמם (כמו שנתבאר במשל שאין למלך תועלת בבתים),
אלא כל חפצו הוא בלב האדם הנלחם עבורו.
וממילא מובן המשך הכתוב" ,ושמרו דרך ד'" -שהרי עצם השמירה ,העמידה
בניסיון והמלחמה בשוללים ,היא היא הנקראת "דרך ד'" ,וזוהי עיקר התכלית החביבה
למעלה .וזה מה שיגרום "לעשות צדקה ומשפט" ,ומדיוק מאוד ,שלא נאמר "עשו
צדקה ומשפט" בלשון ציווי [עטס זאלטס טוהן] ,אלא "לעשות" [צו-טוהן] – לרמז לנו ,אחר
שהאדם עושה את כל מה שבידו ולחם בכל כוחו נגד השוללים ,אף על פי שמעשיו
נשארו חסרים ופגומים ,אז יבוא הקב"ה בעצמו וימלא את החסרון לעשות את הצדקה
והמשפט בשלימות.
ו
יודוך וירא חיים
וזהו מה שסיים הפסוק "למען הביא ד' על אברהם את 'אשר דבר עליו'" -דהיינו,
שהקב"ה בחסדו הגדול יביא וישלים בעצמו [רצה לומר ,להשלים "את אשר דיבר"] על אברהם
וזרעו ,את כל אותם חלקי התורה והמצות שהיה עליהם לעשות -ולא הגיע ידם
להשלימם מחמת הצרות ,הנסיונות והמניעות ,ומשלים עבורם את הבנין כולו לרצון
ולתפארת.
ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים ,שנזכה כולנו ,על ידי עבודתנו בתוך החושך
והגלות המר ,בתוך כל הניסיונות והמניעות של העולם הזה ,שלא ניפול ברוחנו כלל
מחמת הפגמים והטרדות .אלא נדע שכל מלחמה והמסירות נפש שלנו היא היקרה
ביותר לפני כסא הכבוד ,וכבודו יתברך -מתוך אהבתו העצומה לאברהם אבינו ולזרעו
אחריו -יבוא וישלים את כל מעשי ידינו ,ויזכה אותנו ל"לעשות צדקה ומשפט" מתוך
רוב ברכה ,אורה ושמחה ,אמן ,כן יהי רצון.
ז
יודוך וירא חיים
פרשת וירא
[ב]
~ "קורות ביתי וצל קורתי" -אור האספקלריא וקדושת הבתים ~
איך להציל דורות ישרים מזרם העולם הסוער על ידי סגולת שמירת קדושת בתי ישראל
שורש קדושת ליל פסח והשפעתן ,כוחו של צדיק המאיר לרחוב
ולאור זאת יתבארו לעומק פרשת לוט ואנשי סדום
א" .ויבאו שני המלאכים סדמה ולוט ישב בשער סדם" (י"ט פסוק א') .ופרש"י "אתו היום
מיניהו שפט עליהם" ,ולכאורה הרי זה פלא גדול ,דדוקא באותו היום כשבאו
המלאכים מיניהו שופט עליהם.
ב" .ויאמר הנה נא אדני ,סורו נא אל בית עבדכם ,ולינו ורחצו רגליכם ,והשכמתם
והלכתם לדרככם" (י"ט פסוק ב') .ויש לדקדק ,למה אמר לוט מתחילה "ולינו" ורק
לאחר מכן "ורחצו רגליכם" ,והרי דרך העולם היא לעשות בהיפך -קודם רוחצים
ואח"כ הולכין ללון ,כמו שפירש"י.
וגם יש להבין במה שכתב" ,והשכמתם והלכתם לדרככם" -הא לכאורה אין
דרך לומר כן לאורחים עוד בטרם לנו ,שיקומו וילכו לדרכם למחרת ,וכפי שהקשו
המפרשים לעיל על מה שאמר אברהם אבינו "אחר תעברו".
ג" .ויפצר בם מאד ויסרו אליו ויבאו אל ביתו" (י"ט פסוק ג') .למה הפציר בהם לוט כל כך
שיבואו אליו דווקא.
ד" .ואנשי העיר ,אנשי סדום ,נסבו על הבית ,מנער ועד זקן ,כל העם מקצה" (י"ט פסוק ד').
וצריך ביאור ,למה כפל הכתוב "אנשי העיר אנשי סדום".
וגם יש להבין למה נאמר "נסבו על הבית" ולא "נסבו אצל הבית".
"מנער ועד זקן ,כל העם מקצה" .כל זה היא כפל לשון ,ולאורה מהו הכוונה בזה.
ח
יודוך וירא חיים
וגם יש לדקדק ,דכאן (בפסוק ד') נאמר "מנער ועד זקן" ,ולהלן (בפסוק י"א) נאמר
"מקטן ועד גדול" ,ומהו השינוי בזה.
ועוד יש לדקדק ,מהיכן ידעו כולם לבוא מיד ולסובב את הבית "כל העם
מקצה" ,הלא סדום היתה כרך גדול ועצום ,ואיך יתכן שתיכף בערב הראשון
שהגיעו המלאכים ,כבר נתפרסם הדבר בכל העיר עד שנסבו כולם מקטנם ועד
גדלם ,אתמהה.
ה" .האבן עזרא" (בפרשת נח) הקשה ,איך לא יראו כל דור הפלגה ממנו יתברך ,לעשות
המגדול להלחם נגדו יתברך ,והלא שמעו מהדור הקודם מזקניהם שכבר הביא
הקב"ה מבול ונימח כל היקום .ו"רביה"ק זי"ע" (ב"דברות קודש") תירוץ ,שנוצרה שם
כת שאמרו נעלה לרקיע ולהיות כאלוקים ,וחשבו שלהגיע להשגה ומדריגה כזו
להיות כאלוקים ,אין לציית לשום אדם אפילו לאביהם .ועל ידי שכבר היה כת כזה,
נמשכו כולם למרוד נגדו יתברך ,עיי"ש .אבל לפי זה קשה יותר באנשי סדום ,הלא
גם הם היו קרובים מאוד לדור הפלגה ולדור המבול ושמעו את שלשלת הדורות,
וגם לא היה בהם כת כנ"ל ,ואיך הגיעו לדיוטא התחתונה להיות "רעים וחטאים לד'
מאד" באין מוחה ,ומבלי לשמוע שום מוסר ממוסרי קורות הדורות מראש.
ו" .ויקראו אל לוט ,ויאמרו לו ,איה האנשים אשר באו אליך הלילה ,הוציאם אלינו
ונדעה אותם" (פסוק ה') ,ולכאורה יש להבין ,מה נפק"מ להם "איה האנשים"
שהתחילו לומר בזה ,והלא העיקר שהם רצו שיוציאם אליהם .ומה כוונתם בזה
"איה האנשים בבית".
ז" .ויצא אליהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו" (פסוק ו') .ותמיהה ,למה ליה למימר
"שיצא הפתחה" ,הלא פשוט שלא יצא בדרך אחרת .וגם יש להתבונן ,מה נפקא
מינה ש"סגר הדלת אחריו".
ח" .הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש ,אוציאה נא אתהן אליכם ,ועשו להן כטוב
בעיניכם ,רק לאנשים הא-ל אל תעשו דבר ,כי על כן באו בצל קרתי" (פסוק ח').
ולכאורה יש להבין ,מה נפקא מינה לאנשי סדום אם בנותיו ידעו איש או לא ,הלא
להם לא היה שום ענין או מעלה בחשיבות זו ,שהרי היו רעים וחטאים.
ט
יודוך וירא חיים
"אוציאה נא אתהן אליכם ועשו להן לטוב בעיניכם" .ותמיהה מאוד ,איך הפקיר
לוט את בנותיו לזנות .ועוד אמר להם "ועשו להן כטוב בעיניכם" -הלא אם הוציאם
מאליו ,בודאי היו עושים בהן דברים מופקרים ,ואם כן מדוע הסכים לומר כך,
אתמהה .ועוד ,וכי שייך לכתוב בתורה "כטוב בעיניכם" על דבר תועבה שכזה ,הכי
זה טוב.
"רק לאנשים הא-ל אל תעשו דבר" .ויש לדקדק ,במה שנאמר "רק לאנשים
הא-ל" ,ולא נאמר "לאנשים האלה" ,עייו פירש"י.
"כי על כן באו בצל קרתי" -לכאורה אין לה פירוש בפשוטו המובן ,וצ"ע הכוונה
בזה .וגם למה אמר "בצל קרתי" ולא "לביתי".
אור הצדיקים -מעיין השופע בטהרה
השפעת עבודת הצדיק המתפשטת בכל העולם ומעוררת את היצר טוב אפילו בלב הרשעים
וכוחה של קביעות קדושה בתוך הבית להגן על בני הבית מזרם העולם
והנה ,יש להקדים בזה מה שכתב "רביה"ק זי"ע" (חידושי תורה שנת תשט"ז ,פרשת
בחוקותיג) ,על מה דאיתא במדרש" ,אם בחוקותי תלכו" -הה"ד "חשבתי דרכי ואשיבה
רגלי לעדותיך" ,אמר דוד רבש"ע ,בכל יום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית
דירה אני הולך ,והיו רגלי מביאות אותי לבית המדרש וכו'.
ובביאור ענין זה ,דוד המלך ע"ה ,כל מגמתו וכל השתוקקותו נפשו בערה
להשפיע תורה וקדושה בכל קצוי תבל ,להרביץ תורה ויראת שמים טהורה בכל מקום
ומקום .ומשום כך היה מחשב מחשבות לילך ולהמשיך את האור האלקי אפילו
לאותם מקומות שהתרחקו מדרך התורה ,כדי לקרב גם אותם אל קודש פנימה וכו'.
ג וז"ל ,דדוד המלך רצה להשפיע תורה וקדושה בכל העולם להרביץ תורה ויראה ,וזה היה כל
השתוקקתו ,ע" כ חשב מחשבות לילך ולהמשיך גם משאר מקומות שכבר הלכו מדרך התורה להמשיך
אותן אל הקדושה וכו' ,אבל ראה שאין טוב דרך כזה לילך שמה ,אלא לילך לביהמד"ר ואם יתגבר
כח הקדושה בביהמד"ר יומשכו ממילא אותן הנשמות שראויים להתקרב אל הקדושה וכו' ,עי"ש.
י
יודוך וירא חיים
אבל ,סוף כל סוף ,ראה דוד המלך שאין זו הדרך הנכונה והטובה ביותר ,דלאו
כל אדם ולא כל שעה כשרה לכך ,אלא עיקר הדרך והעצה היא -להיכנס פנימה לתוך
ד' אמות של בית המדרש ,לעסוק בתורה מתוך קדושה וטהרה יתירה .וממילא ,על ידי
שמתגבר חילא דאורייתא וקדושת בית המדרש בפנימיות ,ימשכו ויתגלו מאליהם כל
אותם הנשמות המוכנות ומזומנות להתקרב אל הקדושה וכו' ,עיי"ש באריכות דבריו
הנעימים.
וכבר הובא יסוד זה בספ"הק "זכרון זאת" (פרשת קרחד) ,דבענין עבודת ההשפעה
על הזולת איכא ב' מדריגות .ויבואר בזה הכתוב (ירמיה א' ,י"ט)" ,ונלחמו אליך ולא יוכלו
לך ,כי אתך אני נאם ד' להצילך" .ולכאורה ,לשון "ונלחמו אליך" אינו מובן ,דהוה ליה
למיכתב "ונלחמו עמך" ולא אליך.
אלא הביאור בזה ,שהכוונה הוא על ההתעוררות הגדולה של היצר טוב שמעורר
הצדיק ,דהיינו ,כאשר הצדיק ממשיך את אורו יתברך למטה בהליכתו לעבודת השם
ובקדושתו ,על ידי זה בא התגברות עצומה של קדושה .ומכוח קדושה זו ,אפילו
בלבבות הרשעים מתעורר איזה ניצוץ של הרהור תשובה והתגברות היצר טוב.
והנה ,אותם שחפצים באמת ובצדקם -אז טוב להם מאד האור הזה .אבל אותם
שחפצים להרשיע -האור האלקי והתעוררות התשובה הזו מבלבלת אותם מאד
מדרכם הרעה ומרשעתם .ומשום כך ,מסית היצר הרע את אותם רשעים לקום
ולהלחם על הצדיק ,כדי לבלבל אותו מעבודתו ,למען לא יהיו להם עוד מניעות
והפרעות מאותה התגברות של היצר טוב שמשפיע הצדיק.
ד וז" ל ,ולכאורה לשון ונלחמו אליך אינו מובן כי הוה ליה למיכתב ונלחמו עמך ולא ונלחמו אליך,
אלא קאי על התעוררות היצר טוב שנותן לו הצדיק דהיינו שהצדיק מביא אורו יתברך למטה ,ועי"ז
בא התגברות קדושה ,גם ללבות הרשעים בא התעוררות תשובה והתגברות ליצה"ט ,והנה אשר הם
חפיצים בהצדקם אז טוב להם ולאשר חפיצים להרשיע הוא מבלבל אותם מרשעתם ,ע"כ מסית
היצה" ר אותם לקום על הצדיק לבלבל אותו כדי שלא יהיה להם מניעה מההתגברות היצה"ר ,אך
השי"ת עם הצדיק ואינו מניח לבלבל אותו ,וע"ז אמר דיש בלב הרשע מלחמה בין שני צדדים ,ע"כ
אמר "ונלחמו" שיש להם בלבם מלחמה ועי"ז באים "אליך" לבלבל אותך ,אבל לא יוכלו לך ,עכלה"ק.
יא
יודוך וירא חיים
אכן ,השי"ת עומד לימין הצדיק ואינו מניח להם לבלבלו .ועל זה אמר הכתוב
דיש בלב הרשע עצמו מלחמה פנימית בין שני צדדים [בין הטוב המתנוצץ לרע שבו] .וזהו
לשון "ונלחמו" -דהיינו שיש להם בלבם פנימה מלחמה חזקה ,ומתוך כך באים הם
"אליך" כדי לנסות לבלבל אותך ,אך הבטחת הקב"ה " -ולא יוכלו לך" ,עכתדה"ק.
העולה לנו מדבריהם הקדושים ,דהצדיק היושב בביתו בד' אמותיו ,הרי הוא
מעיין השופע קדושה וטהרה לכל לבות בני אדם ,וכולם -מקרוב ומרחוק -מרגישים
ומקבלים איזה התעוררות והארה .אכן ,הדבר תלוי לפי בחינת המקבלים ,למקבלי
האמת -אותה התעוררות מאירה ומסייעת להם לילך מחיל אל חיל ,לעלות מדרגה
אחר מדרגה באור פני ד' .אבל לרשע -האור הזה רק מבלבל אותו מרשעתו ,ומשום
כך הם חפצים לקום כנגד הצדיק כדי לבלבלו מעבודתו הקדושה ,שלא יציק להם
האור.
ובאמת ,כן הוא ממש בכל בתי ישראל הכשרים ,המגדלים את דורותיהם על פי
דרך המסורה והמקובלת מבתי אבות ,ואינם נותנים שישפע עליהם מזרם העולם
החיצון ומפגעי הזמן .בית כזה ,מעצם עמידתו בתוקף על משמרת הקדושה ,משפיע
הרבה גם לחוץ ,ועל ידי זה נמשכים אחריהם עוד הרבה מישראל ,ונותן להם כוח וסיוע
לעמוד על המשמר ולהנצל מזרם העולם הסוער.
ועל ענין זה רמזו דברי חז"ל במאמרם "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי" ,ואינו
נשפע מן הרוב (דהיינו שקביעות וחבירות באהלי דקדושה נותנת משקל נגד ,וכוח עמידה בפני רוב העולם).
וכל שכן שקדושה זו משפעת השפעה עצומה גם על עצמו ,על בניו ועל בני ביתו ,שלא
ימשכו אחר שטף וזרם העולם .כי קדושת ביתו והנהגתו מביאות התגברות עצומה של
היצר טוב ,לשמרם מכל השפעות הרחובות ולטהר את מחשבתם ורצונם ,אמנם
בתנאי ,אם הם עצמם "חפיצים בהצדקם" ,כמובן.
יב
יודוך וירא חיים
סגולת קדושת הבתים וחרדת הדורות
"והיה כי יאמרו עליכם בניכם" -מחשבת ודאגת הלב של האב בדור עיקבתא דמשיחא
חובת עשיית "אידישע שטוב" שלא להכניס את הרחוב פנימה
והבטחת השמירה והמשכת הדורות נאמים ישרים לד' ולתורתו
ונקדים מה שכתבתי בס"ד (בחידושי על הגדה של פסח) ,על הכתוב (פרשת בא י"ב ,כ"ו)
"והיה כי יאמרו עליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם".
והנה לכאורה קשה ,למה נאמר כאן לשון שמחה " -והיה" כי יאמרו ,ולשמחה
מה זו עושה כאשר מדובר בהולדת בן רשע חלילה .ועוד יש לדקדק ,דהול"ל "כי יאמרו
בניכם עליכם" ,ולמה נאמר "כי יאמרו עליכם בניכם".
ויש לומר בזה בדרך אפשר ,על פי הידוע ,דמצות הלילה -דהיינו מצות סיפור
יציאת מצרים מאב לבן -יש בה כח גדול ועצום ,שעל ידי זה יכולים ישראל להמשיך
דורות נאמנים לד ' ולתורתו .ואפשר דבזה רמזה התורה אף לדור האחרון ,דור של
עיקבתא דמשיחא ,שבו אין לנו צדיקי אמת ,שינהל אותנו ויחזיק בידינו.
וכאשר כל אב רואה לפניו את דורותיו -בניו ובנותיו ובני בניו -עולה בלבו דאגה
המטרידה ,איך אפשר להחזיק מעמד ולחנך אותם בדרך המסורה לנו מדור דור ,בלי
משען ומשענה של צדיקי הדור ואנשי אמת ,הלא הנסיונות והפרצות גדלו והלכו ועברו
כל גבול ,ואיך יש עוד מקום לצפות ולגדל דורות לד' ולתורתו.
ואפשר שזהו כוונת התורה ,לאחר שאמר הכתוב לעיל "וחוק לך ולבניך עד
עולם" -דהיינו רצונו יתברך שהדורות ישתלשלו לד' ולתורתו עד עולם -על זה שואל
האב בלבו" ,והיה כי יאמרו עליכם בניכם" -דהיינו שהאב אומר לעצמו כשהוא רואה
את "בניו" עומדים סביב שלחנו ,האיך אפשר לגדלם לתורה ויראה.
ועל כן לא אמר הכתוב "כי יאמרו בניכם עליכם" ,דאין הכונה שהבן שואל זאת
את אביו ,אלא האב בעצמו אומר כן במחשבתו כשהוא רואה את הבנים סביבו.
והתורה מפרשת את עומק מחשבתו של האב באותה שעה ,שיאמר אל נפשו" ,מה
העבודה הזאת לכם" -איזו עבודה אוכל אני לעשות לכם ,להטפיח בכם כח של יראת
יג
יודוך וירא חיים
שמים ,שיוכלו הדורות העתידים להחזיק מעמד שלא ימעדו קרסולם וילכו בדרך
הטוב והישר.
ועל זה הורה לנו הכתוב דבאמת אין שייך לזה שום עצה ופיתרון .אלא אחת,
אתה תעשה את שלך ,כמו שעשו אבותינו במצרים שהיה כפועל דמיוני על העתיד,
" מאך דיר א אידישע שטוב ,נישט אריינברענגען די גאס אין שטוב" [שלא להכניס את כל
זרם הרחוב פנימה לתוך הבית].
ואז ,כאשר האדם עושה את שלו ושומר את פתחי ביתו ,שומר הקב"ה את
דלתות ישראל ,ולא תגיע כל השפעה של השווקים והרחובות לתוך הבית פנימה .ולא
עוד ,אלא שעל ידי כך ימשך הבית אף את אנשי הרחוב שיתעוררו מעצמם ויבואו אליך
-כפי שנתבאר לעיל מספה"ק "זכרון זאת" וב"דברות קודש" ,שהצדיק בביתו ממשיך
מעצמו אף את אלו שחוץ לבית ,ומתגבר כח הקדושה אצלם .וכל שכן שימשיך על ידי
כך את בניו ,את ביתו ואת כל אותם החפיצים בהצדקם ,שיתגבר אצלם היצר טוב
ויכניע את כח היצר הרע ,ובודאי שלא יהיו נמשכים אחרי כוחות הבאים מן החוץ
חלילה.
וזהו מה שכתבה התורה" ,ואמרתם" -לעצמכם בנפשכם " -זבח פסח היא לד'
אשר פסח על בתי בני ישראל וכו' ואת בתינו הציל" .כי גם במצרים היה אותו חשש
גדול ,האיך אפשר להחזיק שם מעמד בטומאת מצרים ,ולא נמצאה סגולה אחרת אלא
על ידי הבתים שהיו לבני ישראל.
ומאז ועד עתה נשאר סגולה קדושה זאת בידינו ,לעשות שמירה חזקה לבתינו.
ועל ידי כך הקב"ה עושה את שלו -כיון שאין עוד בידינו לעשות ב"קום ועשה" מפני
קוצר הדעת ומגודל חסרון כח ההשפעה שנשאר לנו בדורות הללו ,ואין לנו אלא לקיים
"סור מרע" על ידי שמירת הבית הראוי -ועל ידי זה לבדו יכולים אנו לגדל דורות ישרים
הולכים בתורת ד' ובתורתו.
יד
יודוך וירא חיים
גודל קדושת "ליל הסדר" -להאיר לחוץ ולהכניס פנימה
ביאור אכילת הפסח בחפזון ובבהלה ,ואיך קדושת הבית מתפשטת להמשכת הלבבות
אל פתחי הבית הקדושים -וטעם פתיחת הדלת להכניס את "כל דכפין" בליל הסדר
ולא עוד ,אלא שגם הרבה ממצותיה הפרטיות של מצות הלילה -אותם שעשו
בני ישראל בתוך הבית פנימה בעת אכילת הפסח במצרים -באו להראות את מעלתו
וסגולתו הגדולה של קרבן פסח ,שבא להציל את האדם מהשפעת הרחוב והחוץ.
ואפשר לומר דמטעם זה ציוה השי"ת עלינו שאכילת קרבן פסח תהיה דוקא
בבהלה ובזריזות ,כמו שנאמר בכתוב" ,וככה תאכלו אותו ,מתניכם חגרים נעליכם
ברגליכם ומקלכם בידכם ,ואכלתם אותו בחפזון" -וכפי שפירש"י ,דהיינו בבהלה.
ולכאורה ,הרי אין זה דרכו של אדם לאכול בתוך ביתו כשהוא עומד עם מקל בידו
ומנעלים על רגליו וכו' ,שמיוחדים דוקא בעת שהולכים בדרכים ,ברחובות ובשוקים.
אלא הענין הוא ,ללמדנו שעל ידי קדושת הבית נתקשר הרחוב עצמו לקדושה,
עד שכל הליכה והליכה שהולך האדם בשוק וברחוב הרי היא אצלו בבחינת "בהלה",
ואין דעתו ומחשבתו נתונה כלל להבלי העולם ,אלא כל מגמתו ומחשבתו היא רק אחת
-איך לחזור ולהיכנס לביתו פנימה( ,ועיין בהגדה של פסח "יד חזקה" להגאון מוהר"ר יצחק אייזיק
חבר זצוק"ל ,על הפיסקא "הא לחמא עניא").
ועוד יותר ,וזהו העיקר כנזכר לעיל ,שכל ענין זה בא לרמז שעל ידי קדושת הלילה
המתרבה בתוך הבית ,באים ממילא גם אלו שברחוב להימשך אל תוך הבית .ומשום
כך נצטווינו לאכול עם המקל והמתנים החגורים ,לרמז שעל ידי תוקף קדושת הבית,
הרי אותם ההולכים בחוץ עם מקלם וחגוריהם נמשכים ומתקרבים לבסוף לפנים אל
הקדושה.
ונרמז בזה גם ,שכן הוא בכל השנה כולו -בשבתות וימים טובים -שעל ידי
קדושת הבית ומצות הזמניות ,משפיע השי"ת על האדם קדושה יתירה שינתק את
עצמו מהשקפת הרחובות ויזכה להיות כל מחשבתו נתונה אך ורק לביתו וד' אמותיו,
אלא שבמצות ימי הפסח והחג מרגישים זאת ביתר שאת וביתר עוז.
טו
יודוך וירא חיים
וזהו מה שאמר הכתוב'" ,והיה' כי יאמרו עליכם בניכם" וכו' כנ"ל" ,והיה" מלשון
שמחה .ולכן ויקדו וישתחוו -מתוך שמחה עצומה על "בשורת הבנים" ,על שנתישב
דעתם וזכו להמשכת הדורות על דרך ישראל סבא .ומצוה זו קבועה ומזומנת לדורות
עולם ביתר שאת וביתר עוז בימי הפסח ,שעל ידי אריכות סדר הלילה באמירת ההגדה
וסיפור יציאת מצרים לבניו ולבני ביתו בבתי ישראל ,על ידי זה ישתלשל דורות ישראל
על דרך המסורה לנו מדור דור ,ולא יגיע לנו ולבנינו שום נזק והפסד מהשפעת הרחוב
כלל ועיקר ,בעזר השם יתברך.
ואפשר עוד לומר בדרך רמז ,הטעם "שפותחין הדלת בליל הסדר" ,דלאחר כל
אריכות סדר הלילה ,ואחר גודל העבודה והטרחה הגדולה של ימי החג ובדיקת וביעור
החמץ וכל כוחות הרע מביתו ,וכאשר כבר נתקדש הבית כולו בקדושה עליונה כנ"ל -
אז פותחין את הדלת .לרמז בזה ,להכניס אל תוך הבית את כל "הולכי חוץ" ,כיון שעל
ידי קדושת הלילה הגדולה נמשכים הכל מעצמם לפנים אל תוך הבית ,מחמת ריבוי
האור והקדושה שבתוך הבית.
ואפשר ,שעל זה רמזו ,במה שתקנו לומר בפנים" ,בתוך הבית" פנימה" ,הא
לחמא עניא וכו' כל דכפין ייתי ויכל" וכו' .ולכאורה מי שנמצא בחוץ הלא אינו שומע,
רק כיון שבליל הסדר נתרבה האור והקדושה והמשיכו אותה למטה בתוך הבית ,ומזה
נתפשטה קדושת הבית גם לחוץ להאיר לכל אדם גם למי שנמצא בחוץ ,וממילא הכל
נמשכים מעצמם לפנים לבתי ישראל ,ודו"ק היטב.
ליל שימורים בתוך חושך סדום -הפסח שביקש להציל את העיר
ביאור מעשהו של לוט שהפציר במלאכים לעשות את ליל הסדר בביתו
איך עשיית מצות הלילה נועדה להשפיע מבפנים החוצה ולהפוך את אנשי סדום
והרמז בכך שדווקא באותו היום מינוהו אותו לשופט -להאיר ולהשפיע על העיר כולה
ובזה נבוא בס"ד לחזור ולפרש פרשתינו ,ונקדים בזה מה שפרש"י כאן על
הכתוב "ומצות אפה ויאכלו" (בראשית י"ט ,ג') -דפסח היה .והלילה הזה שימורים לכל בני
ישראל לדורותם ,לעשות ניסים ונפלאות ולפרסם אלקותו יתברך ,אב לבניו ,איש
טז
יודוך וירא חיים
וביתו ,עד סוף כל הדורות .ומפני גודל קדושת הלילה הזה ,נמשך האור האלוקי למטה
ומשפיע לכל אחד ואחד -אפילו לאותם העומדים בחוץ ,כל אחד לפי תכונת נפשו
כנ"ל.
אם כן ,ממילא יובן מעשהו של לוט ,אף שסדום הייתה מקום מזוהם ומתעוב עד
מאד ,בכל זאת "הפציר" בהם לוט בכל עוז לבוא אל ביתו לעשות שם את מצות הלילה
הקדוש .וחשב לוט בלבו ,דעל ידי שיעשו את הסדר בליל הקדוש הזה ,ויאכלו הפסח
ומצה כדינו ,יתקדש ויתעלה הבית בעילוי רב ועצום ,וימשיכו על ידי זה את האור
העליון למטה ממש .והשפעה זו ישפיע גם על אנשי העיר -שגם הם ימשכו מתוך כך
לפנים אל הקדושה( .וגם הלא מבואר בזוה"ק ,דבכל ליל פסח יורדת פמליא של מעלה ושומעים בשבחא
דמספרין ביציאת מצרים ,וכל שכן כאשר הם בעצמם מסדרים את מצות הלילה בבית ,בודאי שהשפעתם
הקדושה מגעת ומאירה לכל העיר כולה).
ומטעם זה אמר להם לוט" ,והשכמתם והלכתם לדרככם" -דהיינו שחשב שעל
ידי קדושת הלילה והשפעתו יושפע על אנשי סדום להטיב מעשיהם ,וכולם יבואו אל
הבית הקדוש הזה ,ויתגבר אצלם היצר טוב ,עד שיוכלו למחרת לילך לדרכם בבטחה
בלי שום חשש ופחד מרעות אנשי סדום.
וגם לכן ,דוקא בעת ההיא וביום ההיא ,נגזר הדבר משמי מרומים -מיניהו להיות
שפט עליהם .דמן השמים רמזו לו ללוט ,דבלילה הזה אנו נעשים כבני חורין וכמלאכים
ושרים ממש ,והלילה הזה קדוש הוא לאלקינו ,ויש לא-ל ידו לעשות תיקון עצום כזה,
עד שלא יצטרך כלל להפוך את סדום.
ואפשר עוד לרמז בזה (בדרך אפשר) ,דאחר ארוחת הסדר הקדוש בפנים ,פתח
לוט את הדלת כדי לקיים את המנהג של "פותחין הדלת" .וזאת לרמז שעל ידי קדושת
הבית ימשכו הכל לפנים ,ויפתחו דלתי ישראל להמשיך גם את העומדים בחוץ שיכנסו
פנימה ,כפי שנתבאר לעיל .ועל זה רמז הכתוב" ,ויצא לוט הפתחה" -דהיינו שהדלת
היתה פתוחה כבר מעצמה אחר אמירת "פותחין הדלת" ,ולא היה צריך כלל לפתוח
אותה מחדש ,ודו"ק בזה.
יז
יודוך וירא חיים
שתי כתות בסדום והתעוררתם לאור הגדול
חלוקת אנשי העיר לכת "חפצים להרשיע" וכת "גאסען מענטשען"
ואיך האור שיצא מבית לוט עורר את שתי הכתות,
אלו למלחמה שבאו להילחם בקדושה ,ואלו לזיכרון אבות ששבו אל חן אבותיהם
ונראה בזה לבאר עוד ,דהנה מצינו בסדום שהיה כמה וכמה כתות זו למטה מזה,
וכפי שמבאר הגאון "הנצי"ב" בחומש "העמק דבר" (על הכתוב בפרשת וירא י"ט ,ט') עיי"ש.
ועל פי דרכנו יש לומר דהיו שם שתי כתות עיקריות.
הכת הראשונה -היו אותם שהיו "חפצים להרשיע" ,כפי שנתבאר בספה"ק
"זכרון זאת" הנ"ל .אנשים אלו כבר שכחו לגמרי את קבלת אבותיהם ואבות אבותיהם
מענין בריאת שמים וארץ שנעשתה על ידי הקב"ה ,ואף שכחו את כל מה שנעשה בדור
המבול ובדור הפלגה .הם היו משוקעים לגמרי בדרכי עבודה זרה ותעבות ,עד שנתגבר
אצלם כח הרע בתכלית ,ונעשו "רעים וחטאים לד' מאד" .ולא נשאר בהם שום רצון
ושום נטייה להתדבק אל הקדושה ,ואדרבה -היו חפצים רק להרשיע.
הכת השניה -היו אותם שהיו "גאסען מענטשען" (אנשי רחוב) ,שנשפעו אמנם
הרבה מן הרחוב ומן הזרם הרע של סדום כולה ,אמנם בירכתי נפשם עוד זכרו את
אשר שמעו בימי ילדותם מאבותיהם ומזקניהם על בריאת שמים וארץ ,על גודל
נפלאות הבורא בכל הבריאה ,ועל מדריגתם הרמה של אדם הראשון ,שת ,אנוש ונח
שהיו צדיקים עובדי ד' .הם זכרו עדיין את החן והחסד שהרגישו בעת שישבו על ברכי
אבותיהם שסיפרו להם את נפלאות הבריאה ועבודת הצדיקים ,וכן את העונשים
הקשים שעברו על דור המבול ודור הפלגה.
והנה ,באותו לילה קדוש שבו עשו המלאכים עם לוט את סדר הלילה בקדושה
נפלאה ועצומה ,נמשך האור האלוקי למטה ,ונשפעה טהרה גדולה שביערה והחלישה
את טומאת הרחובות על ידי אכילת הפסח והקדושה .ובאותה שעה ממש ,הרגישו כל
בני העיר שינוי עצום ועמוק בפנימיות נפשם ,והרגישו "צל" הקודש שיצא מ"קורת"
בית הזה ,וכולם כאחד נמשכו אל הבית אשר ממנו יצא האור .אמנם בפנימיות היתה
שונה בתכלית כל כת לפי שורש נפשם.
יח
יודוך וירא חיים
אותה הכת שהיו רעים וחטאים מאד -הרגישו כאב גדול בלבם ומלחמה פנימית
איומה בנפשם מחמת המשכת האור ,כפי שנתבאר בספר "זכרון זאת" דהרשעים אינם
סובלים כלל את קדושת הצדיקים .משום כך ,נמשכו לשם כדי לקום עליהם ,לבלבל
את עבודתם או להמיתם חלילה.
ואילו הכת השניה -הרגישו קדושה יתירה שהייתה להם למשיב נפש ממש .הם
נזכרו בימי ילדותם ,בחן ובחסד שחשו תחת צל זקיניהם ,והתעוררו שוב לבוא לבקר
וללכת אל מקור הקדושה כדי לשמוע עוד מנפלאות ד' ששמעו כבר קודם לכן,
ולהתעורר לשוב ולהטיב מעשיהם .ועל ידי כך נתעוררו לבוא אל הבית הקדוש
שנתפשט האור ממנו ,כשהם הולכים יחד " -הנער עם הזקן" -מתוך שנתעוררה בהם
אהבת אבות והשפעת הקדושה ,שהרגישו בעת שהיה עם אבותיהם וזקניהם ,ונתגבר
אצלם כח היצר טוב.
ועל ידי גודל האור הזה ,נתאספו יחד כל הכיתות הללו וסובבו את הבית ,כי
הרגישו היטב שמן הבית הזה לבדו יוצאת כל הקדושה .אלא שדעתם לא היתה שוה,
האנשים שהיו "גאסען מענטשען" התעוררו לבוא אל הבית יחד עם זכרון אבותיהם
והחן הקדום .ואילו הכת האחרת ,שהיו רשעים גמורים ,אף על פי שגם הם הרגישו את
איכות האור ,היה הדבר לרוע להם ולמכשול ,ובאו כדי להרוג ,להכות את האורחים או
לגרשם מעירם ומארצם.
ועל ענין זה של הב' כתות רמז הכתוב" ,ואנשי העיר" -דהיינו אותם שהיו "גאסען
מענטשען" סתם (המושפעים מהרחוב)" .אנשי סדום" -היינו הרשעים והחטאים לד'
גמורים .וכולם יחד "נסבו על הבית" -ולא נאמר "אל הבית" אלא "על הבית" ,לרמז
שנתאספו סביבו משום שמהבית הזה יצאה קדושה גדולה ועצומה שזעזעה את כל
העיר כולה.
יט
יודוך וירא חיים
מ"נער ועד זקן" ועד "כל העם מקצה"
ביאור שתי הכתות שסבבו את הבית ,החילוק בין מבקשי הקדושה והדעת לבין הרשעים
וכיצד רשעי אנשי סדום קפצו בראש וערבבו את הדברים
עד שהשוותה כוונת כולם לרעה ומנעה את התשובה וההצלה של אנשי העיר
וזה מה שרמז הכתוב כאן ,שהיו שם שתי כיתות שונות זו מזו .הכת הראשונה -
הלא הם "מנער ועד זקן" ,דהיינו אותם הזקנים והנערים שהלכו יחד [כפי שנתבאר ,הכת
שהתעוררה לזכור את חסד נעוריהם ואבותיהם] .הכת השניה " -וכל העם מקצה" ,דהיינו אותם
הקצונים והקיצוניים שבהם ,וכפי שהובא בספה"ק "באר מים חיים" בפרשתנו.
הכת הראשונה -ביקשו להיכנס אל הבית כדי לראות ולדעת את עבודתם של
מלאכי מעלה בליל הקדוש הזה ,מתוך הרגשה שעל ידי כך יתבטל יצרם הרע ויתעוררו
בכל לבם לצד הקדושה ,או שרצו להוציא את האורחים מן הבית כדי להתקרב אליהם
ולדבר עמם דברים הנוגעים לתיקון נפשם ,כדי שיתגבר בהם כח הקדושה.
הכת האחרת (הקיצונית) -היתה בהיפך גמור ,הם ביקשו להיכנס או להוציאם כדי
לקום כנגדם ,למען לא יתבלבלו מן האור ולא תיהרס רשעתם ,כנזכר לעיל.
ויש ללמוד מכאן יסוד גדול ,בגודל רחמיו יתברך על בריותיו .דהנה ,אפילו באותו
היום נורא שבו הלכו המלאכים להפוך את סדום ,מחמת שלא נמצא בה אפילו עשרה
צדיקים -בכל זאת ,שלח הקב"ה "איתרעותא דלעילא" (התעוררות מלמעלה) לכל קצה
העיר ,אולי מתוך עבודת הליל הקדוש הזה יתעוררו בכל זאת לתקן מעשיהם.
וכן הוא בכל דור ודור ,ואף בימינו אלו שאין בינינו עוד את הצדיקים הקודמים
זי"ע -שולח הקב"ה ניצוצי אורות בכל אופן שהוא ,כדי שיתעוררו בני ישראל לשוב
בתשובה ולתקן את מעשיהם.
אמנם ,אילו היה אפשר להפריד בין שתי הדעות -זו לעצמו וזו לעצמו -כי אז
היה ניכר היטב מי הם העומדים מצד הימין ומי הם העומדים מצד השמאל .ועל ידי כך
היה מתברר שאין הכי נמי ,אותם מהכת השניה הם רשעים גמורים ,אבל אותם מהכת
הראשונה הם אנשים שוגגים בלבד שנשפעו מזיהמת הרחוב ,וממילא היה מתגבר כח
כ
יודוך וירא חיים
הקדושה והטהרה על ידי אותם שבאו להתעלות ולהתקרב אל האור ,והכת הרעה
היתה בטלה כמוץ אשר תדפנו רוח.
ולכאורה לפי"ז ישאל השואל ,למה לא השפיעו גודל הקדושה של ליל הסדר
על הכת הראשונה לפחות ,שיתבטל יצרם הרע ויתעוררו בלבבם צד הקדושה.
והביאור בזה פשוט ,אנשי סדום שהיו רעים וחטאים מאד ,ערבבו ובלבלו את הדברים.
דברי הכת הראשונה התערבו יחד עם דברי הכת השניה ,עד שהיה נראה כאילו שניהם
בעצה אחת לרעות בלא שום הפרדה ביניהם ,וכאילו הכת הראשונה שוה בשוה ממש
עם הכת השניה ואין שום חילוק ביניהם.
וזה מה שאמר הכתוב" ,ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך
הלילה" .דברים הללו היו דבריהם של הכת השניה (הרשעים גמורים) ,שההדיוט קופץ
בראש ,והם שפתחו ראשונים ואמרו את דברי המלחמה נגד האורחים ,דברים
שמגלים בקשתם לעשות מלחמה נגדם .אבל מה שאמרו" ,הוציאם אלינו ונדעה
אותם" הרי דברים אלו במקורם ,דבריהם של הכת הראשונה -שרצו באמת להתחבר
עמם ולהתקרב אליהם (מלשון "וידע האדם את חוה אשתו") ,כדי לדעת את ד' ולהתחזק נגד
היצר הרע.
אלא שההדיוטות הרשעים הנ"ל עירבבו את הדברים כאילו נאמרו כאחד,
ופירשו את המילים "ונדעה אותם" כאילו כוונתם חלילה למשכב זכר (כפי שפרש"י) ,עד
שנעשה מצב שבו היה נראה כאילו כולם עומדים בכוונה אחת לרעה.
"והדלת סגר אחריו" -סגירת הדלת והתרת הערבוביא
הגנת הבית מפני עירוב של רשעי סדום
וכיצד עמד לוט להגן על "האנשים האלה" שבאו להתחמם באור הבית
ואחר שראה לוט את שתי הכיתות ,והבין שהצד השני (הרשעים גמורים) רוצים
לקום כנגד האורחים מפני שנפגעו מאד ונתבלבלו מריבוי האור הגדול שיצא מתוך
הבית -על כן עשה מעשה" ,ויצא אליהם לוט הפתחה" כנ"ל .הדלת היתה פתוחה כבר
מחמת ריבוי האור שהשפיע לחוץ ,אך לוט סגר את הדלת אחריו .ואף על פי
כא
יודוך וירא חיים
שברוחניות לא שייך כלל הפסק ,שהרי אור הצדיק מגיע למרחוק ואינו נעצר בדלתות,
כמובן .מכל מקום עשה לוט בזה פועל דמיוני (פעולה גשמית) כעין מה שעשה בפתיחת
הדלת.
וכוונתו היתה בזה ,לכוון שלא יגיע עוד ריבוי אור אל הצד השני ,למען לא
יתבלבלו יותר מדי ולא יביאו את עצמם לידי רצון להרשיע ,וכדי להשקטת הריב שלא
יקומו להילחם נגד האורחים .ועל ידי כך יוכל הוא עצמו לדבר עמהם בנחת וביישוב
הדעת כדי לפשר ביניהם -וזהו שרמז הכתוב "והדלת סגר אחריו".
ומתוך כך אמר להם לוט" ,אל נא 'אחי' תרעו" כלומר ,שלא יקומו להרע ולהלחם
נגד האורחים .הוא קרא להם "אחי" משום שדיבר עמהם בדרכי נחת ,שלום וידידות
של אחים ,ורצה לברר ולהראות להם שאין כל הנאספים שם בעצה אחת ,ושלא כל
הקהל שוה ברשעתו כפי שטענו .ועל ידי כך מנע מהכת השניה את הרמת הראש ואת
הדיבור בעזות ובחוצפה.
ואז אמר להם לוט" ,הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש ,אוציאה נא אתהן
אליכם" ,ולכאורה יפלא הדבר מאוד ,הרי בנות לוט לא היו מפקירות עצמן חלילה
לעשות מזימה כזו ,שהרי למדו בבית אברהם אבינו את גודל התועבה שבדבר להפקיר
את עצמן לזנות .אלא כוונת לוט היתה אחרת לגמרי ,הוא ידע שבנותיו הצניעות יעמדו
בפרץ וימנעו כל אדם מלנגוע אליהן.
וממילא ,על ידי כך יקרה דבר נורא ,הכת הראשונה (שנתעוררו באמת מקדושת הלילה)
יעמדו לצד הבנות ,ויתעוררו עוד יותר ,וישיבו ויחזקו את מעשיהם כשיראו את מעלתן
וקדושתן של בנות לוט .ועל ידי זה יראו כל הנאספים בגלוי שלא באו כולם לעשות רע,
וכתוצאה מכך -גם הצד השני הרשעים יראו שאין להם יד ורגל שם ,וילכו משם כל
עילתם.
וזהו שרמז להם" ,ועשו להן כטוב בעיניכם" -כלומר בעיני כולם (גם יחד) ,כדי
שיתברר ויעמוד על הבירור שאין כולם בעצה אחת .ולוט אמר להם כל זאת בדרך
ידידות של אחים " -אל נא אחי תרעו".
כב
יודוך וירא חיים
ואע"פ שלוט ידע בעצמו שהכת השניה לא יעשו רעה בפועל ממש לכת
הראשונה -כיון שכבר ניטל מהם תוקף האור ולא יהיו עוד חפצים להרשיע באותה
שעה -מכל מקום ביקש מהם לוט גם זאת ,שלא לצערם בדברים ולא להשפילם.
כלומר ,שלא תאמרו שגם הכת הראשונה הם חשודים באותה מזימה שכן עשו
עד היום קודם שנשפעו על ידי האור ,ושאין הבדל בינם לבינכם ,ובכך תעשו ערבוביא
גדולה שלא יתברר דבר מתוך דבר .שהרי זה היא בדיוק דרכה של סדום ,לעשות
ערבוביא מכוונת כדי לכסות על כח הקדושה ,וכאילו אין שום חילוק בין אנשי אמת
(להבדיל) ,ובין אנשי רשע חלילה.
ועל זה רמז הכתוב" ,רק לאנשים הא-ל" ,וכפי שדרשו במדרש ,שתיבת "הא-ל"
היא מלשון אלוקית ,וקאי על הכת הראשונה שנתעלו ונתקדשו על ידי האור שזרח
עליהם מבית לוט בלילה הקדוש ההוא .שלא תקררו את דעתם בדברים דוקרים ,ושלא
תאמרו להם" ,זכור נא את מעשיך הראשונים" .וזהו מה שאמר לוט" ,אל תעשו 'דבר'"
דהיינו של יצערו אותם על ידי דברים ,שהרי האנשים הללו "על כן באו" -הם באו לשם
כדי להתעורר ולהתחמם מ"הצל" והאור היוצא מ"קורות ביתי" ,וזהו מה שאמר "על
כן באו בצל קורתי" ,לפי שהרגישו את האור הטוב שהלך למרחוק ,ובאו כדי להתעורר
מאותו אור שלא לעשות עוד כמעשיכם הסדומיים ,והם מתחרטים עמוקות בלבם על
כל מה שעשו עד הנה .ואם כן -למה לכם להזכיר להם את מעשיהם הראשונים
ולהחזירם לסורם.
מקטן ועד גדול -הפראות שהפכה את הקערה
"ויגשו לשבר הדלת" -כיצד פראות הדור הצעיר בסדום בפתח ביתו של לוט
בלמה את דרכי השלום ,ואיך נגררו הגדולים לעשות ערבוביא מוחלטת
ובאמת ,לכאורה היתה זו עצה נפלאה ונכונה מצד עצמה ,לברר את האמת
ולהשקיט את הריב .אמנם כל זאת היה שייך רק כל עוד היו הנאספים אנשים שכבר
יצאו משנות ילדותם -שאף על פי שהיו רעים וחטאים לד' מאד ,מכל מקום ,ברגע
שנחו מעט מרתיחת הדם ומן הרצון הראשון להילחם נגד מי שהציק להם (על ידי אור
כג
יודוך וירא חיים
הקדושה) ,היה אפשר עוד לדבר עמהם בנימוס ,בידידות של אחים ,בנחת ובשלום.
וראיה לדבר ,שבתחילת בואם אל לוט נאמר" ,ויקראו אל לוט ויאמרו אליו" -דהיינו
שהם עמדו בחוץ ושלחו לקרוא אליו ,ולא נכנסו לתוך הבית בפראות כפראי אדם מיד.
אבל ברגע שכבר נפתח הפתח והותיר מקום לקטנים (לדור הצעיר שגדל בסדום)
לעשות ככל שעולה על לבם בפראות ובחוסר רסן ,כדרכם הרעה שנתגדלו בה
מקטנותם בדרכי סדום -שוב לא היתה עוד שום עצה ושום תרופה להשקיטם.
הילדים והקטנים החלו לדחוף את הזקנים ,ונעשתה שם ערבוביא עצומה ונוראה.
וממילא ,חזר הריב והתעורר מצד אחר לגמרי ,כיון שהגדולים עצמם נגררו ונמשכו
חזרה אל הרוע בעל כורחם בהשפעת הקטנים ,ושוב לא היו בידי עצמם לומר את
דעתם מפני הפראות והמהומה שהקימו הצעירים ,ונתהפכה הקערה על פיה ,וכולם
נשארו חסרי אונים מול שטף הרשעות.
וזה מה שאמר הכתוב בהמשך הפרשה" ,ויאמרו גש הלאה" -אלו היו הקטנים שצעקו
כן ללוט ודיברו אליו בפנים גלויות ובחציפות שיסתלק וילך מכאן .וכת אחרת הרימה קולה
לעשות ערבוביא מוחלטת ,ועל כך נאמר" ,ויאמרו האחד בא לגור וישפט שפוט" וכו' .ואז גם
"ויגשו לשבר הדלת" -שנעשה על ידי הקטנים בדרך של פראות והתנפלות.
ומטעם זה אמר הכתוב בסוף המעשה" ,ואת האנשים אשר פתח הבית וכו' 'מקטן
ועד גדול'" ולא נאמר כאן לשון "מנער ועד זקן" כפי שנאמר בתחילה .לפי שהפורענות
וההתנפלות לא החלו הפעם מהזקנים והנערים שביקשו להתעורר ,אלא התחילו
והתפשטו מצד מעשי הקטנים הפראיים ,ונמשכו משם אל הגדולים עד שנתבטל לגמרי
כל ה"נחת" וה"שלום" שביקש לוט לעשות -ודו"ק היטב כי נפלא הוא עד מאוד.
סגולת הבית היהודי -האור המאיר מתוך החשך
בעיקבתא דמשיחא ,חשיבות השמירה על ד' אמות של קדושה וטהרה בבית
והאור הבקע החוצה פועל ישועות ומעורר את לבבות הנסחפים בזרם הרחוב
ובזה נצא ונשכיל לדורותינו אנו .הן אמת ,כי בעת הזאת -בדורות הללו של
עי קבתא דמשיחא ,שנתמעטו הלבבות ואין לנו לא מנהל ולא משען ומשענה
כד
יודוך וירא חיים
מהצדיקים מהדורות הקודמים זי"ע -ונדמה לאדם כאילו אפס קצרה היד ,וכל גופו
רועד ולבו נופל ,איך אפשר לעמוד בפני זרם העולם הסוער ופגעי הזמן המתגברים
בכל יום ויום ,ולגדל בדור הזה דורות ישרים ומבורכים.
אבל התשובה ברורה ,אין לנו אלא לאחוז ב"סגולת הבתים" הקדושים שקיבלנו
מאבותינו מאז יציאת מצרים .לעשות לעצמנו "אידישע שטוב" על דרך ישראל סבא,
לשמור את פתחי הבית מבלי להכניס את זרם הרחוב פנימה ח"ו ,ולחיות חיי תורה
ויראת שמים בד' אמותיו של אדם בכל מקום שנמצא.
וכיון שהאדם עושה את שלו -שומר על קדושת ביתו ,ומספר לבניו ולבני ביתו
בגודל נפלאות ד' -ממילא הקב"ה עושה את שלו .האור הגדול של קדושת הבית אינו
נעצר בדלתות ,אלא בוקע ועולה ,מאיר לחוץ ,ופועל ישועות נסתרות וגלויות ,ומדליק
ומבעיר את אש התורה והאמונה .ומתוך כך ,לא זו בלבד שביתך וצאצאיך ניצולים מכל
פגע ,אלא שאף אותם הנמצאים בחוץ -ואפילו הצעירים והנערים הנסחפים בזרם
הרחוב -מרגישים בירכתי נפשם את ניצוץ הקדושה ,ומתעוררים בתשובה שבלב,
ונמשכים מאליהם אל אור הגדול והנעלה של קדושתו יתברך.
לכן ,אחי ורעי ,נתחזק נא כולנו באמונת חכמים ולשמוע אל הזקנים שעוד
נמצאים אתנו ברוב רחמיו .ועל ידי שמירת משמרת הקדושה בבתינו ,נפתח את ליבנו
ואת דלתותינו לכל מבקש ד' ,ונזכה במהרה בימינו לראות בהמשכת דורות ישרים
מבורכים ,הולכים בדרך המסורה לנו מאבותינו הקדושים שמסרו נפשם על קדושה
השם ,מתוך שמחה וטוב לבב ,ויקויים בנו במהרה" ,כי מלאה הארץ דעה את ד' כמים
לים מכסים" -אמן ואמן.
כה
יודוך וירא חיים
פרשת וירא
[ג]
באש היראה הטהורה -מלחמת הלבבות בארץ גרר
עבודת אברהם אבינו בארץ גרר היתה להמשיך ולהשפיע מדת יראה עילאה
ותהפוכות הנפש של "החפצים להרשיע" מול גילוי אור האמת של הצדיק
א" .ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחתי הוא" (בראשית כ ,ב) ,ופירש רש"י "על שרה
אשתו -לא שאמר לה לשרה שתאמר היא ,אלא עליה אמר" .ויש להבין מאי שנא
הכא בגרר שדייק אברהם לומר הוא בעצמו "אחותי היא" ,ואילו לעיל בפרשת לך
לך (יב ,יג) לא אמר כן בעצמו אלא ביקש משרה ואמר לה "אמרי נא אחתי את למען
ייטב לי בעבורך" [עי' עוד לקמן בביאור קושיא זו].
ב" .ואבימלך לא קרב אליה ,ויאמר ,אדנ-י הגוי גם צדיק תהרוג" (שם ,ד) .והדבר
מפליא ,האיך יחוד אבימלך שהיה ערל ,שמו של הקב"ה עליו ואמר "אדנ-י" ,הלא
זו מדרגה השייכת לצדיקים הגדולים שהם מרכבה לשכינה .ועוד תמוה ,שניקד
על תיבת "ויאמר אדנ-י" בטעם זקף גדול ,המורה על התרוממות ועילוי ,ומה ענין
זה לאבימלך בשעה זו.
עוד יש לדקדק באותו פסוק ,האיך מלאו לבו של אבימלך לומר על עצמו
שהוא "צדיק" ,הגם שרצה לטעון שהיה שוגג ולא ידע שהיא אשת איש ,מכל
מקום עדיין מרחק רב יש בין מי שהוא שוגג לבין מי שמכנה עצמו בתואר "צדיק",
וכיצד אמר "הגוי גם 'צדיק' תהרוג".
ג" .הלא הוא אמר לי אחתי היא ,והיא גם הוא אמרה ,אחי הוא ,בתם לבבי ובנקיון כפי
עשיתי זאת" (שם ,ה) .והנה אבימלך תלה הצדקתו בשני דברים" ,בתם לבבי" וגם
"בנקיון כפי" .אך כשהשיב לו הקב"ה בחלום ,נאמר (שם ,ו) "גם אנכי ידעתי כי 'בתם
כו
יודוך וירא חיים
לבבך' עשית זאת" ,ולא אמר לו הקב"ה רק "בתם לבבך" והשמיט תיבת "ונקיון
כפי" ,עי' פירש"י בזה ,ויש להבין הכוונה בזה.
עוד יש להבין בלשון אבימלך שאמר" ,והיא גם הוא אמרה אחי הוא" .מהו
כפל הלשון הזה "והיא גם הוא" .וכבר עמד על זה ברש"י ,ופירש" ,לרבות עבדים
וחמרים וגמלים ,שכולם שאלתי והם אמרו לי אחי הוא" .ועדיין אינו מובן כל צרכו
למה הזכיר דוקא החמרים והגמלים ,וגם למה שאל אותם דוקא.
ד" .ויאמר אליו האלקים 'גם' 'אנכי' ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת" (שם ,ו) ויש
לדקדק ,מה באה תיבת "גם אנכי" לרבות .ושוב אמר הכתוב "ואחשך 'גם' 'אנכי'
אותך מחטוא לי" ,מה באה תיבת "גם" השניה לרבות.
ה'" .ועתה' השב אשת האיש" (שם ,ז) ,מהו רמז בתיבת "ועתה".
ו" .ואם אינך משיב 'דע' כי מות תמות אתה וכל אשר לך" -למה נאמר "דע" ,הול"ל
מיד "כי מות תמות" .ועוד ,מהו שאמר "וכל אשר לך" ,והלא אין הכל במיתה.
אור הצדיק ומבוכת הרשעים
יסוד המלחמה שנתעורר בלבבם של הרשעים נוכח התפשטות הקדושה
ונקדים מה שהבאנו לעיל (פרשת וירא ,תורה ב') מה שכתב בספה”ק "זכרון זאת"
(פרשת קרחה) ,על הא דכתיב (ירמיה א' ,י"ט)” ,ונלחמו אליך ולא יוכלו לך כי אתך אני נאם ד'
ה וז"ל ,עה" פ (ירמיה א') ונלחמו אליך ולא יוכלו לך כי אתך אני נאום ד' להצילך ,ולכאורה לשון
'ונלחמו אליך' אינו מובן ,דהוה ליה למיכתב ונלחמו עמך ולא ונלחמו אליך ,אלא קאי על התעוררות
היצר טוב שנותן לו הצדיק דהיינו שהצדיק מביא אורו יתברך למטה [ע"י עבודתו בקודש] ,ועי"ז
בא התגברות קדושה ,גם ללבות הרשעים בא התעוררות תשובה והתגברות ליצה"ט ,והנה אשר הם
חפיצים בהצדקם אז טוב להם ולאשר חפיצים להרשיע הוא מבלבל אותם מרשעתם ,ע"כ מסית
היצה" ר אותם לקום על הצדיק לבלבל אותו כדי שלא יהיה להם מניעה מההתגברות היצה"ר ,אך
השי"ת עם הצדיק ואינו מניח לבלבל אותו ,וע"ז אמר דיש בלב הרשע מלחמה בין שני צדדים ,ע"כ
אמר "ונלחמו" שיש להם בלבם מלחמה ועי"ז באים "אליך" לבלבל אותך ,אבל לא יוכלו לך עכלה"ק.
כז
יודוך וירא חיים
להצילך”[ .דהכוונה ,שהקב"ה אמר לירמיה שילך להוכיח את ישראל שיבוא עליהם הרעה ,אע"פ שעי"ז
ילחמו עמך] ,ולכאורה יש לדייק בלשון הכתוב "ונלחמו אליך" ,דהוה ליה למיכתב
"ונלחמו עמך" (כדרך כל הארץ ששנים נלחמים זה עם זה).
וביאור שם ,על פי מה שנודע מענין התעוררות היצר טוב המגיע מעבודת הצדיק
בדורו .דהיינו ,שהצדיק בעבודתו בקודש מוריד אורו יתברך למטה למדריגה תחתונה,
ועל ידי האור הגדול שמתפשט ,נתעורר בכל לב ולב -אפילו בלבות הרשעים -איזה
התעוררות תשובה לתיקון מעשיהם ,וכח התגברות להטות עצמן לצד הטוב וללכת
בדרכי היצר טוב.
והנה ,אותם העומדים אפילו מרחוק אבל חפצים באמת להצדיק -אז טוב להם
מאוד מהארת הצדיק ,והרי זה להם לעזר ולסעד .אמנם אותם החפצים חלילה
להרשיע -הרי האור הגדול והקדושה הזו הולך ומבלבל אותם מדרכם הרעה
ומרשעתם .ולכן ,מסית היצר הרע את הרשעים לקום ולהלחם על הצדיק ,כדי לבלבל
אותו מעבודתו ,ובזה סוברים הם שעל ידי שיבלבלו את הצדיק יפסוק האור ,ולא יהיה
להם עוד שום מניעה להמשיך ברשעתם.
אכן ,כל מחשבתם תוהו היא ,כי השי”ת עם הצדיק ואינו מניח לבלבל אותו.
ולפי"ז יובן מה שאמר הכתוב "ונלחמו" -דהיינו שיש להם בלבבם פנימה מלחמה
עצומה בין שני צדדים (בין הרשעות להתעוררות התשובה שהשפיע הצדיק) ,ועל ידי מלחמה
פנימית זו שנתעורר בקרבם ,הם באים "אליך" כדי לבלבל אותך ,אבל "ולא יוכלו לך",
כי קדושת הצדיק עומדת לעד ,עכתודה"ק.
ומוסיף על זה ,בספה”ק "דברי יואל" (פרשת בלק דף תל”וו) ,בביאור הענין ,הצדיק
אמת ,בעודו עובד את השי”ת בכל לבבו ,הרי הוא משפיע לכלל ישראל יראת שמים
ו וז"ל" ,וביאור הענין שהצדיק אמת כשהוא עובד השי"ת הוא משפיע לישראל יר"ש ודעת אמיתי,
ולכן אפילו אנשים הללו שאין זה מועיל להם בפועל ,אמנם כח הקדושה של הצדיק כבר מביא מורך
בלבבם ומעורר מלחמה בלבבם פנימה וגם הרגש של כאב על התנהגות עצמם ,ודבר זה כואב להם
(וכ"ז ע" י הצדיק שממשיך אורו יתברך למטה לכלליות ישראל) ,וכן כל איש יהודי (בפרטיות) ההולך
כח
יודוך וירא חיים
ודעת אמיתית .ומכח השפעה זו נפתח שער גדול ,שאפילו אותם האנשים הרחוקים
שעדיין אין הדעת הזו מועיל להם בפועל לשנות את דרכם לגמרי ,מכל מקום -כח
הקדושה של הצדיק כבר פועל את פעולתו ומביא מורך בלבבם ,ונתעורר בהם מלחמה
פנימית בתוך לבבם ,עד שמתעורר בהם רגש של כאב גדול על התנהגות עצמם ,ודבר
זה כואב להם מאוד (וכל זה פועל הצדיק במה שממשיך את אורו יתברך למטה לכלליות ישראל).
ועוד זאת מוסיף ,שכן הוא בכל איש ישראל [בפרטיות] ההולך בדרך האמת ועובד
את השי”ת באמיתת לבבו -אזי הקב”ה מאיר את עיניו ,שרואה את הכל באופן אחר
לגמרי .וזוכה שנעשית לו בחינה אחרת לגמרי של עינים רוחניות ,עד שזוכה לראות
בבירור את דרך הישר והאמת ,עיי"ש.
אש היראה משורש הצדיק
כיצד הפכה יראתו הפנימית של אברהם אבינו לצינור להמשיך ולהשפיע יראה עילאה
ואיך נשפע אור זה על כל ארץ גרר עד שנאמר "וייראו האנשים מאד"
ולפי זה יובן בס"ד .ונקדים לזה מה שיש לדקדק בפרשה זו ,על הפסוק "ויאמר
אברהם אל שרה אשתו אחתי היא וגו'" (כ ,ב) .חזינן דאברהם אבינו אמר בעצמו ובפיו
לאנשי המקום ששרה אחותו היא ,וכמו שפירש "רש"י" ,על שרה אשתו -לא שאמר
לה לשרה שתאמר היא ,אלא עליה אמר" .והוא תמוה לכאורה ,דבכל שאר המקומות
לא מצינו שעשה כן אברהם ,אלא אמר לשרה שהיא תאמר בפיה "אחי הוא" ,כדכתיב
לקמן (כ ,יג) "אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא" ,וכמו כן בפרשת לך לך
(יב ,יג) אמר לה "אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך" .ומאי שנא הכא בגרר ששינה
אברהם ממנהגו והוצרך לומר כן הוא בעצמו.
ונראה לבאר על פי מה שכתב בספה"ק "דגל מחנה אפרים" (בפרשתנו ,עה"פ וישא עיניו
וירא) ,שהמידה שהצדיק נתעורר מלמטה כך הוא מעורר -מלמעלה .וזה כלל גדול
בדרך האמת ועובד השי"ת ,אז הקב"ה מאיר עיניו שרואה הכל באופן אחר ,ויש לו בחינה אחרת
של עינים עד שזוכה לראות הדרך היושר וכו'" ,עכל"ק.
כט
יודוך וירא חיים
בעבודת הצדיקים ,שבמדה שנתעורר מלמטה בתוך לבו ,כגון יראה חיצוני .כמו כן הוא
מעורר כנגדה בחינת המדות העליונות למעלה ,להשפיע אור קדוש לעולם עם יראה
פנימיות.
והנה אברהם אבינו ע"ה ,בבואו אל ארץ גרר ,ראה והרגיש ברוח קדשו כי חושך
יכסה ארץ ,וכי "אין יראת אלקים במקום הזה" (כ ,יא) .ולכן כיון שנתעורר בו בחינה יראה
תתאה וחיצוני ,שהיה ירא ורעד שיקחו את שרה ממנו ,על כן אמר אברהם בעצמו
"אחותי היא" ,דעל ידי צינור זה של יראה חיצוני ,המשיך להוריד מלמעלה אור "יראה
עילאה" להשפיע על כל אנשי המקום ,וליראה ממנו יתברך.
וזהו שאמר הכתוב לקמן (כ ,ח) "וייראו האנשים מאד" ,שהועילה להם השפעתו של
אברהם לעורר בלבם פחד אלקים .וגם זאת ,לאחר מכן ,כשכרת אברהם ברית עם אבימלך
ונתקשר עמו ,כמו שהביא בספר הנפלא "נהרי אש" (בליקוטי דיבורים אות מ"ז) ,דאבימלך מלך
גרר היה לו אחיזה מסוימת בקדושתו של אברהם אבינו ,מחמת שלש אותיות משמו של
אבימלך הנכללים ג"כ בשמו של אברהם ,עיי" ש בסוד הדברים .ולפי שהיה לו אחיזה
באברהם ,היה מן הצורך להשפיע בו אש של יראה קדושה ,לצרפו ולזככו.
נמצאנו למדים ,שכל הענין הזה ששינה אברהם ואמר בעצמו "אחותי היא" ,הכל
היה מחמת יראתו בפועל למטה ,כדי להמשיך ולהביא על ידה אור היראה העליונה מן
השמים ולהוסיף עליהם יראה טהורה ממנו יתברך .ומובן מאליו ,דעבודה רבתא כזו
להמשיך צינור היראה מלמעלה על ידי התעוררות המדה בנפש ,אינה שייכת לעשותה
על ידי אשה ,ולכן הוצרך אברהם לומר כן בעצמו.
תחבולות המלך -מחשכת הבלבול לאור ההתהפכות
המלחמה הרוחניות בארץ גרר -כיצד גרם הפסקת שפע הצדיק להתגברות יצר הזנות
ואיך נהפך לבבו של אבימלך מן "החפצים להרשיע" להיות מן "החפצים בהצדקם"
לכן ,תיכף כשבא אברהם אבינו בשערי גרר ,נשפע ועלה על ידו אור היראה
הגדולה בכל אנשי המקום ,והרגישו בלבם התעוררות נפלאה והרגש כאב עצום על רוע
ל
יודוך וירא חיים
מעשיהם והנהגתם .והנה דבר זה כאב להם עד מאוד ,ונעשתה מלחמה גדולה בתוך
לבם בין כוח הקדושה לכוחות הטומאה.
אך דא עקא ,דכלל גדול הוא כמו שמבואר בספה"ק הנ"ל ,דאותם "החפצים
להרשיע" ,מסיתם היצר הרע לקום על הצדיק ולבלבל את דעתו ועבודתו ,כדי שלא
יהיה להם מניעה ומסך מבדיל מלהוציא תאוותם הרעה אל הפועל על ידי התגברות
בחינת היראה בלבם .וחשבו הרשעים האלו בדמיונם ,דעל ידי שיבלבלו את הצדיק,
ישקוט מאליו הכאב והמלחמה אשר בלבבם.
וזהו שנאמר (שם ,ג) "וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה" .כי אבימלך היה
מראש החפצים להרשיע ,ונתקיים בו מה שכתוב (ירמיה א ,יט) "ונלחמו אליך" ,ונעשתה
מלחמה קשה בלבו .ולכן שלח ולקח את שרה ,ולא מתוך מחשבת זנות ותאווה שפלה
תחילה ,אלא כל כוונתו ברשעותו היתה רק כדי לבלבל את הצדיק אברהם מעבודתו
ותפילתו ,שלא יוכל עוד להמשיך אור יראתו יתברך למטה .ואפשר דגם לכל בני ארצו
נשפעה בחינת יראה זו על ידי אמירת אברהם "אחותי היא" ,וגם הם רצו לקום עליו
יחדיו לבלבלו.
ואז ,מיד שלקח את שרה וביצע את מזימתו לבלבל את הצדיק ,נפסק ממנו אותו
שפע קדוש של יראה ,ונעלם מאבימלך אור היראה הנמשך על ידי הצדיק אברהם.
וממילא נפסק גם הכאב מלבו על הנהגתו הרעה ,וחזר אליו כוח היצר הרע במלוא תוקפו,
ואז נתעורר על ידי יצרו להוסיף חטא על פשע ולחטוא בחטא זנות ממש ח"ו ,כיון שכבר
היתה שרה יושבת בתוך ביתו ,אף על פי שבעת הלקיחה לא חשב על זה כלל.
אבל הקב"ה שומר רגלי חסידיו ,והוא נמצא תמיד עם הצדיק ואינו מניח
לרשעים לבלבל אותו ,וכמו שהבטיח לו (ירמיה שם) "כי אתך אני להצילך" .לכן נאמר
(שם ,ג) "ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת
והיא בעלת בעל" .ויש לדקדק ,דלא אמר לו "הנך מת על האשה שהיא בעולת בעל
אשר לקחת" ,אלא "על האשה אשר לקחת" ,לרמז לו שמגיע לו עונש חמור על עצם
מעשה הלקיחה דייקא ,שכל כוונתו בה היתה לבלבל את הצדיק .וזהו שאמר לו "אשר
לקחת".
לא
יודוך וירא חיים
וגם הוסיף ורמז לו ,דאם יעכב אותה עוד אצלו ,יכול לבוא לידי חיוב מיתה ממש,
מצד שיסיתנו יצרו להוסיף לחטוא בחטא זנות כיון שכבר היא בידו ,וזהו שאמר "והיא
בעלת בעל" -אף על פי שעדיין לא נגע בה כלל ,וכמו שפירש באור החיים הקדוש,
עיי"ש.
ובחסדי ד' עליו כמו שנאמר "כי אתך אני להצילך" ,כיון שנתעורר באבימלך
פחד ומורא וחשש יראת מיתה על דבר לקיחת האשה ,שהיא עבירה פרטית ,מיד
חזרה אליו השפעת אברהם אבינו .דהיינו ,שאור היראה שבא לו על ידי אברהם חזר
והאיר בו גם בכלליות על כל התנהגות עצמו .ולא עוד ,אלא שעלה אור יראת אברהם
בלבו ביתר שאת וביתר עוז ממה שהרגיש בעת שבא אברהם לגרר לראשונה ,ופתאום
נתעלה אבימלך להיות מאותם "החפצים בהצדקם".
ולכן אמר אח"כ (שם ,ד) "אדנ-י הגוי גם צדיק תהרוג" ,שהשתמש בלשון גילוי
אלוקי עליו בתנועה גדולה כנ"ל ,לפי שהרגיש בנפשו שנשפע ונתיחד אלקותו יתברך
עליו ,על ידי השפעת עבודתו העצומה של אברהם אבינו ,ונתהפך לבבו לגמרי להיות
מן החפצים בהצדקם ובקדושת שמו יתברך.
מלחמת התחבולות " -הגוי גם צדיק תהרג"
התחבולה הנפתלת של מלך גרר לתלות האשמה אל העבדים והגמלים
כדי להסתיר את חטאו של בלבול הצדיק
ונמצא למדים מכלל הדברים ,דמחשבות לבבו של אבימלך נתהפכו מצד אל צד
שלוש פעמים בפרשה זו ,בהתחלה ,עם ביאת אברהם לגרר ,נתעורר בלבו כוח היצר
הטוב על ידי אור היראה שהביא אברהם בעבודתו ,וכאב לו מאוד על הנהגתו הרעה
עד שנתעוררה מלחמה בקרבו .בשלב השני ,בעת שלקח את שרה וביצע את מזימתו
לבלבל את הצדיק ,נפסק ממנו אותו שפע ,ומיד חזר יצרו הרע ותקפו עליו .ובשלב
השלישי ,אחר שחלם את חלומו הנורא ,שוב נתהפך לבבו לטובה ,ונעשה פתאום מן
ה"חפצים בהצדקם".
לב
יודוך וירא חיים
אמנם ,אבימלך הרגיש והבין היטב כי עבדיו ואנשי עמו -שלא נתגלה אלוקים
אליהם בחלום -עדיין עומדים ברשעותם והם מן ה"חפצים להרשיע" .אף על פי שגם
אליהם הגיע שפע היראה מעבודת אברהם והרגישו את כאב המלחמה ,הם עדיין
ביקשו לבלבל את אברהם כדי להשקיט את מצפונם.
וחשב אבימלך שמא גם עבדיו ובני עמו נכללו בגזירת המיתה שהשמיע לו
הקב"ה מחמת מעשה הלקיחה ,כמו שנאמר בהמשך הכתובים (שם ,ז) "דע כי מות תמות
אתה וכל אשר לך" .ועל כן אמר" ,הגוי גם צדיק תהרג" ,וכוונתו ,הגם ש"הגוי" ,היינו
עבדיו ועם ארצו ,עדיין חפצים להרשיע ומגיעה להם גזירת מיתה ,אבל לגביו -שהוא
כבר נהפך ל"צדיק" ומן החפצים בהצדקם ,ועליו אמר הקב"ה בפרטיות "הנך מת" -
האם "ג"כ תהרוג" ,הלא אני כבר שבתי מדרכי הרעה.
ברם ,כיון שידע אבימלך בעצמו את האמת המרה -שמתחילה לקח את שרה
אך ורק כדי לבלבל את הצדיק ולחסום את השפעת יראתו ,ושעל חטא זה דייקא באה
לו גזירת המיתה "על האשה אשר לקחת" כדאמרן -על כן ביקש ברשעותו ותחבולותיו
לערפל ולהעפיל את הדברים ולהרבות במילים כדי לכסות את עונו הגדול ,שלא יכירו
בו.
וזהו מה שאמר (שם ,ה) "הלא הוא אמר לי אחתי היא ,והיא' ,גם' הוא אמרה אחי
הוא" .ויש לדקדק בתיבת "וגם" יתירה ,וכמו שפירש רש"י" ,והיא גם הוא -לרבות
עבדים וגמלים וחמרים ,שכולם שאלתי והם אמרו לי אחיה הוא".
והביאור בזה ,אבימלך ביקש לכלול את עבדיו ,חמריו וגמליו יחד עם אמירתו
של אברהם אבינו ,ועשה את אמירת אברהם "אחותי היא" כאילו היא שוה לאמירתם
של כל השאר .ובזה רצה לומר ולהצדיק את עצמו ,הנה ,השפעת היראה הזו והכאב
שפקד אותי ,לא שמתי לבי מאין הגיע ,שמא לא בא דייקא מכוח עבודתו של אברהם
הצדיק ,שהרי כולם ,אפילו העבדים והחמרים והגמלים אמרו "אחיה הוא" מחמת
יראתם .ואם כן ,שמא מאותם חמרים וגמלים פחותי מדריגה וקטני דעת ,שהגיעו
פתאום למדרגת יראה תתאה ,מהם נמשך אלי הכאב על התנהגתי הכללית ,ודבר זה
השפיע עלי אף יותר מיראתו של אברהם ,ובזה רצה לרמוז ולכסות שלא כיוון כלל
לג
יודוך וירא חיים
לבלבל את אברהם דייקא ,אלא לקח את שרה לבלבל את כלל המחנה ,וחשב שגם על
ידי יראתם חיצוני של עבדיו וחמריו (יראה תתאה) יוכלו להמשיך יראה עילאה ,ומהם
התעורר בקרבי יראה הגדולה.
והוסיף עוד אבימלך מטפחת של טהרה לכסות בה את חטאתו ,והדגיש שבעת
הלקיחה לא עלה על מחשבתו כלל לחטוא בחטא זנות ותאווה ,וזהו שאמר "בתם לבבי
ובנקיון כפי עשיתי זאת" .ודקדק לומר "עשיתי זאת" ,לשון מעשה ,דעל עצם מעשה
הלקיחה אמר שלא היה בתכלית הרוע ,כיון שעכ"פ היה "בנקיון כפי" -שלא נתכוון
כלל לזנות עמה ,וכפי שפירש רש"י" ,בתם לבבי" -שלא דמיתי לחטוא" ,ובנקיון כפי"
-נקי אני מן החטא.
נמצא ,שעל ידי ריבוי דבריו עלתה בידו לכסות את העוול הגדול של בילבול
הצדיק בשני צדדים .מן הצד האחד ,עכ"פ לא חטא בעון זנות ונקי הוא מן החטא
במעשה ,ומן הצד השני ,הואיל וכולם (כולל הגמלים והחמרים) אמרו "אחותי היא" ,לא היה
ניכר כלל את מי הוא מבקש לבלבל .ואפשר עוד ,שכוונתו היה דשמא נשפע השפע
דייקא מן העבדים והפחותין הגמלים והחמרים ,שהם פחותי ערך ,קרוב יותר למדריגה
שלנו ,ומדריגת יראתם נוח יותר לקבל מיראתו של אברהם .ובזה רצה לכסות את
מעשהו כמסובב בצדדים טובים ,כדי שלא יהיה החטא בולט וגלוי כל כך ,ודו"ק.
"גם אנכי ידעתי" -גילוי שקר התמימות
על ידי לקיחת שרה גרם לבלבל הצדיק ונפסק השפעתו -השבתה גרם לפתוח צינור התפילה
אמנם הקדוש ברוך הוא ,חוקר כליות ולב והיודע מחשבות אדם ,רמז לו
לאבימלך את האמת לאמיתו .דאדרבה ,אותו ה"תם לבבו" שהתפאר בו ,לא היה אלא
מצד העוול ומצד הרע ,דבעת הלקיחה ,היה אבימלך בכלל אותם ה"חפצים להרשיע".
כי האמת היא שאור היראה והכאב הגדול שנמשך ללבו ,בא לו דייקא ורק
מקדושת אברהם אבינו ומאמירתו "אחותי היא" ,ולא מאמירת עבדיו ,חמריו וגמליו.
שהרי גם הפחותין הגמלים והחמרים לא הגיעו למדרגת יראה זו מכוח עבודת עצמם,
לד
יודוך וירא חיים
אלא שפע הצדיק הוא שהמשיך את האור למטה והקיף גם אותם .ואבימלך ידע זאת
היטב בנפשו ,ומשום שהדבר גרם לו לבחינת "ונלחמו אליך" ועורר בלבו מלחמה וכאב
עצום על הנהגתו הרעה ,קם ברשעותו לבלבל את הצדיק על ידי לקיחת שרה ,כדי
שיפסק השפע וינוח לו מרגזו.
וזהו שרמז לו הקב"ה בחלום" ,גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת" (שם ,ו).
דקדק לומר לו "גם" אנכי ידעתי ,כלומר ,אני יודע שגם אתה בעצמך יודע את האמת,
שדייקא על אברהם היתה כוונתו לבלבל ,ומה ששאל את החמרים והגמלים ,היה רק
לרמות ולכסות את החטא שיוכל לומר שהם גרמו השפעת היראה .ומה שאמר לו "כי
בתם לבבך עשית זאת" ,הכוונה היא על צד הרע -שבעת הלקיחה חפצת להרשיע ,כדי
שלא תתעורר מלחמה בלבך וישאר לבך "בתומו" -בהשקט ובשאנן" .ואחשך גם אנכי
אותך מחטוא לי" ,שגילה לו הקדוש ברוך הוא שקר המחשבה שלו ,דאחר שכבר היתה
שרה בידו בתוך הבית ,מיד חזר יצרו ותקפו וחשב לחטוא עמה בזנות ממש ,ורק מניעת
השם יתב רך היא שעמדה לו .נמצא שבין בשעת הלקיחה ובין לאחר מכן -כל
מחשבותיו היו אך ורק לרעה.
ועל כן אמר לו הקב"ה" ,ועתה השב אשת האיש ,כי נביא הוא ,ויתפלל בעדך,
וחיה" (שם ,ז)" .ועתה" דייקא -אחר שנתגלתה ועמדה האמת ונתגלה כל מה שרצית
לכסות .והטעם שהוצרך לומר לו "כי נביא הוא" ,לפי שגם אברהם אבינו יודע בנבואתו
שכל כוונתך בלקיחה היתה כדי לבלבלו .ורמז לו בזה ,שעל ידי הבלבול הבא על הצדיק
מאותם הרוצים לבלבלו ,אין הצדיק יכול להתפלל כראוי ,אך ברגע שישיב את אשת
האיש ויסור הבלבול ,יתפלל בעדך בלב פתוח ותתקבל תפילתו שבאה מעומק הלב,
וגם השבת שרה נכלל בהבטחת הקב"ה "כי אתך אני להצילך" כנ"ל .ואם אינך משיב,
"דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך" -הדגיש לו תיבת "דע" ,מפני שגילה לו את חטאו
האמיתי שהשתדל כל כך לכסות ,וסילק את הדמיון והכיסוי כאילו לא חטא.
ובזה יבוא על נכון מה שכתוב מיד אחר כך" ,וישכם אבימלך בבקר וכו' וידבר את
כל הדברים האלה באזניהם וייראו האנשים מאד" (שם ,ח) .ויש להבין מהו שנאמר
"וייראו האנשים 'מאד'" ,והכוונה בזה י"ל שהוא מלשון "מאודיי ועודף" (וכמו שפירוש
בספר "בינה לעיתים" דרוש ל"ג) שנתוסף גם אליהם יראה על יראתם .והיינו ,היראה הקודמת
לה
יודוך וירא חיים
שקדמה להם ,שבאה להם מביאת אברהם ,הרי השפיעה עליהם אל ההיפך -שקמו
לבלבל את הצדיק .אבל כעת ,כששמעו מאבימלך את דברי הקב"ה ,ניתוסף בהם
"יראה על יראתם" עד שהגיעו למדרגה רמה ועליונה ,להיות מן ה"חפצים בהצדקם",
ולכן זכו להיקרא בשם המעלה "אנשים" .וזהו התכלית הגבוהה שביקש אברהם אבינו
להשיג מאז שאמר "אחותי היא" -להשפיע עליהם כוח היראה כדי שיהיו כלים ראויים
לכרות עמו ברית לדורות (כמ”ש בס"ד לקמן בפרשת תולדות).
וכיון שראה אבימלך ,שכל זה ,לו ולארצו ,לא בא אלא בשל אברהם ,והקב"ה
הגדיל חטאו וגילה את כל מזימותיו ,בא בעצמו אל אברהם להתחרט ולהתוודות לפניו,
ואמר" ,מה עשית לנו ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה" (שם ,ט).
שלא הבין אבימלך בשכלו מה גרם להם להגיע לידי חטא נורא כזה ,שהרי מעולם לא
עלה על לבם לקחת אשה נשואה ,ולא יעשו כדברים האלה במקומם.
ובזה גם יובן כפל האמירות בפסוקי הפרשה ,שנאמר בתחילה (בראשית כ' ,ט')
"ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו" ,ומיד לאחר מכן נאמר שוב (בפסוק י')
"ויאמר אבימלך אל אברהם מה ראית כי עשית את הדבר הזה" .ויש להבין ,למה הוצרך
הכתוב לכפול בלשון אמירה שניה .אלא הביאור בזה ,דהנה מתוך שהתחרט אבימלך
על חטאו בלב שלם ובאמת גמורה ,זכה לעשות תשובה ,והודה על חטאו בפירוש.
והודה לפני אברהם שכל חטאו בלקחו את שרה לא היה אלא מחמת שרצה שיסתלק
ממנו תוקף היראה העצומה הזו של אברהם אבינו.
ומאחר שזכה אבימלך לתשובה שלימה ,נעשה באותה שעה ממש כ"בריה
חדשה" ,וכאדם אחר לגמרי שאינו קשור לחטא הראשון .ועל כן הוסיף הכתוב אמירה
שניה "ויאמר אבימלך" -להורות שהאמירה הזו באה מצד איש אחר ,מצד הבריה
החדשה שנתחדשה בו על ידי כוח התשובה.
וזהו שאמר לו אבימלך באמירתו השניה "מה ראית כי עשית את 'הדבר הזה'",
ויש לבאר כוונתו על פי מה שכתוב ב"תורת כהנים" (פרשת שמיני) על הפסוק "'זה הדבר'
אשר צוה ד' תעשו" ,שאמר להם משה לישראל ,אותו יצר הרע תעבירו מלבבכם ,ותהיו
כולכם "ביראה אחת" ובעצה אחת לשרת לפני המקום.
לו
יודוך וירא חיים
ונמצא שזהו עומק שאלתו של אבימלך לאברהם ,מה ראית ברוח קדשך
שהוצרכת להשפיע ולעורר בקרבנו "יראה" גדולה כזו ,הנרמזת בלשון "את הדבר הזה"
-האם ראית בעם ארצנו דבר מקולקל כל כך שהצריך תיקון כזה ,לזכך את הלבבות
ביראה גדולה כזו .ועל זה השיב לו אברהם" ,כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה
והרגוני על דבר אשתי" (שם ,יא) ,שהזכיר לו את השורש -שאין יראת אלקים במקום
הזה ,ועל כן הוצרך להשפיע להם היראה .אך לא גילה לו את הסוד הפנימי הנוגע
לכריתת הברית (כמ"ש בפרשת תולדות ,כנ"ל בשם הספר "נהרי אש") ,אלא כיסה והסתיר את
הדברים בתוך לבוש פשוט ותמים ,ואמר לו שטעם הדבר הוא מהחשש "והרגוני על
דבר אשתי".
כחה של אגודה אחת בעיקבתא דמשיחא
והנה כאשר נתבונן בעומק המעשה הנורא הזה ,נבין אל נכון ,כי כל הדרכים
שסללו אבותינו הקדושים אינם אלא מפתחות וצינורות עבורנו ,בניהם אחריהם.
אברהם אבינו ירד למקומות החשוכים ביותר ,למקום שבו "אין יראת אלקים" ,ולא
נרתע .הוא ידע כי בכוחה של יראה תתאה אמיתית ,הבאה מתוך שברון לב ומלחמה
פנימית ,לבקוע את חומות הטומאה הקשות ביותר ולהפוך אפילו את ה"חפצים
להרשיע" ל"חפצים בהצדקם".
ועל כן ,אל יפול לב האדם בקרבו בראותו את חושך הגלות המר והנמהר ,ואל
יאמר נואש כאשר הוא מרגיש כי יראתו ועבודתו קטנות ודלות הן ,אלא ילחם האדם
בכל כוחו ויכולתו נגד יצרו הרע ,כי סוף כל סוף ,אם האדם יעשה את שלו ,יגיע אליו
שפע היראה עילאה -אם על ידי התקשרות לצדיק אמת ,ואם על ידי כוח הרבים,
אפילו על ידי אנשים פשוטים וקטני ערך.
לז
יודוך וירא חיים
ועלינו לזכור תמיד את דברי ה"אגרא דכלה" (בפרשת עקבז) ,שדוקא בדורות הללו
-דור עיקבתא דמשיחא -שהנשמות הן בבחינת קטני ערך ,אין הקדוש ברוך הוא
מבקש מאתנו עבודת יחידים רמת מעלה כבימי קדם ,כי אין כוחו של יחיד מספיק
בפני עצמו להשלים את תיקונו .אלא מבקש הוא את ה"כנופיא" ,את האחדות ואת
הקישור של נשמה בחברתה .כאשר אנו מתחברים יחד באהבת חברים אמיתית,
לומדים ומקיימים מצות באגודה אחת ,אפילו נקודה קטנה של יראה שבאה מאדם
פשוט יכול להפוך לצינור אדיר המוריד שפע של "יראה עילאה" על הכלל כולו ,ויהפוך
לבבו של אדם להיות מן ה"חפצים בהצדקם".
ולדעת ולהאמין ,שכשם שאבימלך אמר "והיא גם הוא" -לרבות עבדים
וחמרים וגמלים -והם היו שהשפיעו עליו מיראתם ,ונכתב הדבר בתורה לרמז ,שאילו
היתה יראתם של אותם עבדים וחמרים באה מכוח עבודת עצמם -גם הם היו יכולים
להוריד אור היראה למטה -ומזה ילמד האדם שעל אחת כמה וכמה בני ישראל
קדושים ,כשהם מתאחדים יחד ,שבכוחם לבקוע רקיעים ולהמשיך אור יראה עילאה
לעולם .ועל ידי זה יוסיף האדם לעלות ממדרגה למדרגה ,מתוך חיות דקדושה ,שמחה
פנימית וסיפוק הנפש בעבודת הבורא.
והשי"ת ברחמיו המרובים יערה עלינו רוח ממרום ,ויזכנו באש היראה הטהורה,
יראת הרוממות .ונזכה לעמוד איתן נגד כל בלבולי היצר ,ונזכה במהרה לראות
בהתגלות כבוד מלכותו עלינו ,כשיקויים בנו ובכל העולם כולו הכתוב "וייראוך כל
המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים ויעשו כולם 'אגודה אחת' לעשות רצונך בלבב
שלם" ,בביאת גואל צדק ,ובבנין בית מקדשנו ותפארתנו ,במהרה בימינו אמן ואמן.
ז וז"ל ,דבסוף ימיא אילין הנשמות הם קטני ערך ,צריכים להסתייע זה מזה ,כי לא יספיק כח אחד
בפני עצמו להשלים תיקונו ,על כן צריכים להזהר באהבת חברים מקשיבים ללמוד תורה ושמירת
המצות בכנופיא וכו' ,עכלה"ק.
לח
