gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

טיב הקהילה · TIV HAKEHILAH — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: טיב הקהילה · TIV HAKEHILAH

שבוע: תולדות (2026-11-09)

טיב הקהילה · TIV HAKEHILAH — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד’ • בנשיאות מורנו ורבנו הרה"צ רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א‬ ‫פרשת‬ ‫פרשת‬ ‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד’ • בנשיאות מורנו ורבנו הרה"צ רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א‬ ‫תבא‬ ‫כיפרשת‬ ‫תולדות‬ ‫תבא‬ ‫אלול‬ ‫כי‬ ‫טזד' כסלו‬ ‫תשפ”ו‬ ‫אלול‬ ‫טזתשפ"ז‬ ‫תשפ”ו‬ ‫שבת מברכים כסלו | ר"ח יום שלישי‪-‬רביעי | המולד ליל ג' ‪ 3 | 10:27‬חלק'‬ ‫‪850‬‬ ‫‪861‬‬ ‫‪850‬‬ ‫ַויּ ְֶע ּ ַתר יִצְ ָחק לַ ה’ לְ ֹנכַח ִא ׁ ְש ּת ֹו ִּכי ע ֲָק ָרה‬ ‫ת ֹו (כה‪ ,‬כא)‬ ‫ִהוא ַויֵּעָ ֶתר ל ֹו ה’ ו ּ ַ‬ ‫ַתהַ ר ִר ְב ָקה ִא ׁ ְש ּ‬ ‫פירש”י‪ַ :‬ויּ ְֶע ּ ַתר‪ .‬הרבה והפציר בתפילה‪ַ :‬ויֵּעָ ֶתר לו‪ .‬נתפצר ונתפייס‬ ‫ונתפתה לו‪ַ .‬ויֵּעָ ֶתר לו ‪ -‬לו ולא לה‪ ,‬שאין דומה תפילת צדיק בן רשע‬ ‫לתפילת צדיק בן צדיק (יבמות סד‪ ,).‬לפיכך לו ולא לה‪:‬‬ ‫ההשגחה‬ ‫הפרשה‬ ‫המערכת‬ ‫מהותה‬ ‫שאר חיזוק קצר‬ ‫המצוות יתרבה שכרו של צדיק‬ ‫הנה על מאמר הכתוב ‘ ַויֵּעָ ֶתר לו’‬ ‫משכרו של צדיק בן צדיק‪,‬‬ ‫לפרשת‬ ‫בן רשעהשבוע‬ ‫דייק רש”י‪‘ :‬לו ולא לה’ – הקב”ה‬ ‫ויעתר יצחק לנוכח אשתו‪.‬‬ ‫אבל כשמדובר בעניין קבלת התפילות‬ ‫נתרצה דווקא לתפילתו של יצחק ולא‬ ‫החיזוק‬ ‫ש‪_+‬ל‬ ‫מספרים על הרה”ק ר’ שלומק’ה‬ ‫משתנים פני הדברים‪ ,‬כי מלבד מה‬ ‫לתפילתה של רבקה‪ ,‬והטעם‪ ,‬לפי שאין‬ ‫מזוועהיל זיע”א שהיתה לו נכדה‬ ‫שהיא תלויה בזכויות היא תלויה גם כן‬ ‫דומה תפילת צדיק בן רשע לתפילת‬ ‫חולה‪ ,‬ויום אחד עדכנו אותו שב”ה‬ ‫תפי_לה‬ ‫בהכרה במהותה‪ ,‬והכרה זו מצויה פי‬ ‫צדיק בן צדיק‪ .‬טעם זה אינו מובן‪ ,‬כי‬ ‫יש הטבה במצבה והיא מרגישה יותר‬ ‫כמה בצדיק בן צדיק‪.‬‬ ‫כי מהות התפילה היא ‘בקשת צדקה’‪,‬‬ ‫למה יחשיב הקב”ה את תפילתו של‬ ‫הבנין‬ ‫צדיק בן צדיק יותר מתפילתו של צדיק‬ ‫טוב‪ ,‬שמח הצדיק על הבשורה הטובה‬ ‫והודה להשי”ת‪ ,‬אך כעבור כמה רגעים‬ ‫בן רשע? הן אמת שצדיק בן צדיק יש לו‬ ‫פרץ בבכי‪ ,‬התפלאו בני המשפחה‪,‬‬ ‫והיינו הכרה שמצד הדין אינו ראוי‬ ‫גם זכות אבות ולפעמים מטיבים עמו‬ ‫מדוע הצדיק בוכה? הרי זה עתה‬ ‫לטובה זו‪ ,‬רק מבקש הוא צדקה‬ ‫יותר ממה שמטיבים עם צדיק בן רשע שאין לו‬ ‫התבשר שיש הטבה במצב בריאותה?‬ ‫מהשי”ת‪ ,‬כי לולא זאת הייתה התפילה בגדר‬ ‫זכות זו‪ ,‬אבל ממשמעות הכתוב אתה ל ֵָמד שכל‬ ‫ענה להם הצדיק‪ :‬איני בוכה על מצבה‬ ‫עבירה‪ ,‬שהרי מאחר שהקב”ה גזר על האדם‬ ‫עוד שלא התפללו יצחק ורבקה לא זכו להיפקד‪,‬‬ ‫של נכדתי‪ ,‬היא תהיה בע”ה בריאה‪,‬‬ ‫איזו רעה‪ ,‬אין ספק שרעה זו מגיעו‪ ,‬כי לא חשיד‬ ‫ורק בזכות התפילה המשיכו ישועתם‪ ,‬זאת‬ ‫אבל שמתי לב שכשנודע לי שמצבה‬ ‫קוב”ה לעביד דינא בלא דינא‪ ,‬ואם כן איך יעיז‬ ‫של נכדתי השתפר – נשמתי לרווחה‪,‬‬ ‫האדם לבקש שיסירו מעליו עונשו‪ ,‬הרי יאמרו לו‬ ‫לא די שהמרת את פי המלך עוד אתה מעיז לבקש‬ ‫אומרת שגם אחר שהייתה ליצחק ‘זכות אבות’‬ ‫ההלכה‬ ‫לא רצה הקב”ה שזכות זו תהיה סיבה לישועתו‪,‬‬ ‫ולא נפקד כי אם בסיבת התפילה‪ ,‬ואם כן למה‬ ‫ועל זה אני בוכה‪ ,‬למה כשאני שומע‬ ‫על יהודי אחר שאינו בריא‪ ,‬זה לא‬ ‫שישלח אותך חופשי?! ובהכרח שאין התפילה‬ ‫כואב לי לפחות באותה מידה שאכפת‬ ‫תהיה תפילתו יפה מתפילתה‪ ,‬והרי ‘תפילה בעת‬ ‫לי על הנכדה שלי שלא מרגישה טוב‪,‬‬ ‫אלא עניין בקשת רחמים וצדקה לפנים משורת‬ ‫צרה’ היא מצווה‪ ,‬ואם זכות זו עמדה ליצחק למה‬ ‫על זה אני בוכה!‬ ‫הדין‪ ,‬הגשה כעין זו לפני הקב”ה מעוררת חן‬ ‫לא תעמוד גם לרבקה? כלום ראוי ששני אנשים‬ ‫כלפי שמיא‪ ,‬כי הקב”ה אוהב שמבקשים ממנו‬ ‫הגמרא אומרת‪‘ :‬אמר רבי יצחק‪ ,‬יצחק‬ ‫יקיימו כל אחד מהם מצווה מסוימת ואחד מהם‬ ‫אבינו עקור היה‪ ,‬שנאמר‪‘ :‬ויעתר יצחק‬ ‫חינם ורק תפילה זו נקראת על שמה ‘תפילה’‬ ‫יקבל יותר שכר מזולתו?! והרי אין לפניו יתברך‬ ‫לד’ לנוכח אשתו’‪ ,‬על אשתו לא נאמר‪,‬‬ ‫ומתקבלת לרצון‪.‬‬ ‫משוא פנים‪.‬‬ ‫המעשיות‬ ‫אלא לנוכח‪ ,‬מלמד ששניהם עקורים‬ ‫הכרה זו שתפילה היא רק בקשת צדקה מצויה‬ ‫היו’‪ ,‬אם כן נשאלת השאלה‪ :‬מדוע‬ ‫גם אם תאמר שיש מקום לומר כך‪ ,‬יהיה זה‬ ‫יצחק אבינו מתפלל בשביל אשתו‬ ‫יותר דווקא ב’צדיק בן צדיק’‪ ,‬כי דווקא מפני‬ ‫מטעם מאמרו של התנא בן הֵ א הֵ א שאמר (אבות‬ ‫שהיא עקרה? מדוע אינו מתפלל אף‬ ‫שרגיל במצוות מינקותו ולא עלתה לו העבודה‬ ‫ה‪ ,‬כג)‪‘ :‬לפום צערא אגרא’‪ ,‬ופירש הרע”ב‪‘ :‬כפי‬ ‫על עצמו? אלא מכאן אנחנו למדים‬ ‫כל כך בקושי‪ ,‬אינו חש שהקב”ה חייב לו דבר‬ ‫רוב הצער שאתה סובל בלימוד התורה ועשיית‬ ‫על מידותיהם של אבותינו‪ ,‬כשיצחק‬ ‫מה‪ ,‬ותפילתו היא מתוך הכנעה יְ ֵת ָרה ומתוך‬ ‫המצוות כן יהיה שכרך מרובה’ עכ”ל‪ .‬אמור‬ ‫אבינו רואה את כאבה וצערה של‬ ‫הכרה אמיתית שרק צדקה הוא מבקש‪ ,‬ולכן‬ ‫מעתה שיש סיבה להרבות דווקא את שכרו של‬ ‫אשתו‪ ,‬הוא שוכח לגמרי מצרת עצמו‪,‬‬ ‫ראויה תפילתו להתקבל‪ ,‬אולם צדיק בן רשע‪,‬‬ ‫הלוא רבתה יגיעתו למאוד עד אשר זכה למעלתו‬ ‫ולמדרגתו‪ ,‬ויכול להתעורר בו איזה הרהור דק‬ ‫על פי רוב קשה פי כמה ממאמצו של צדיק בן‬‫ההתחזקות‬ ‫ה’צדיק בן רשע’‪ ,‬שמאמצו בקיום המצוות הוא‬ ‫ומתפלל עליה‪ ,‬וכך גם עשתה רבקה‪,‬‬ ‫היא עמדה והתפללה עבור בעלה‬ ‫שיתן לו השי”ת ילדים‪ ,‬ואת עצמה‬ ‫צדיק‪ ,‬כי לצדיק בן צדיק לא היה כל כך קשה‬ ‫שבדין ראוי הוא לבקשתו‪ ,‬ולכן אין בקשתו עושה‬ ‫להרגיל עצמו בדרכי הצדיקים‪ ,‬להיפך – אביו‬ ‫השאירה בצד‪.‬‬ ‫רושם כל כך‪.‬‬ ‫הצדיק עמד על גביו ואילפו בינה איך להרגיל‬ ‫נכון אנחנו ‘בעלי אמונה’ גדולים‪,‬‬ ‫את עצמו בהם‪ ,‬אבל הצדיק בן הרשע היה צריך‬ ‫ותמיד אנו זוכרים שהכל מאת השי”ת‬ ‫הוא הדבר שהדגיש הכתוב באמרו ‘ ַויּ ְֶע ּ ַתר’‬ ‫והכל לטובה‪ ,‬אבל אנחנו עדיין בני‬ ‫לגשש באפילה כדי לנתב לו דרך בעבודת הבורא‪.‬‬ ‫ופירש”י‪‘ :‬הרבה והפציר בתפילה’ – שהתפילה‬ ‫אדם רגילים‪ ,‬ולכן לא דורשים מאיתנו‬ ‫וישנם בין צדיקים כעין אלו שמלבד מה שאביהם‬ ‫הייתה מתוך ‘הפצרה’‪ ,‬כדרכו של המבקש צדקה‬ ‫להיות במדרגות של אבותינו ואמותינו‬ ‫ויודע שבדין אינו ראוי לבקשתו‪ ,‬והתורה מעידה‬ ‫שאכן היא זו שעמדה לו‪ַ ‘ ,‬ויֵּעָ ֶתר לו ה’’ פירש”י‪:‬‬ ‫קרוביהם מלגלגים עליהם‪ ,‬ומצאו את עצמם‬ ‫בודדים ומנודים מכל סובביהם שלא סבלו את‬ ‫ההשגחה‬ ‫לא גידלם לתורה ולעבודה‪ ,‬עוד היו אביהם ויתר‬ ‫הקדושים‪ ,‬עד כדי כך שנתעלם לגמרי‬ ‫מהכאבים והצרות שלנו‪ ,‬אבל לפחות‬ ‫‘נתפצר ונתפייס ונתפתה לו’ וככל המיטיב עם‬ ‫כשיהודי מספר לנו על הקשיים‬ ‫הליכותיהם‪ ,‬ואף על פי כן התאמצו לקבל עליהם‬ ‫שעוברים עליו‪ ,‬נזכור שאין זה הזמן‬ ‫מבקשי צדקה‪ ,‬שיודע שאינו מחויב בדבר‪ ,‬ואף‬ ‫עול מלכות שמיים‪ ,‬ואם כן ללא ספק שזכותם‬ ‫לדיבורי אמונה‪ ,‬או כשאנחנו שומעים‬ ‫לעשותו‪.‬‬ ‫שיחותיו של מורינו ורבינו שליט”א‬ ‫מתרצהאת‬ ‫כן לשמוע‬ ‫על פיניתן‬ ‫גדולה מאוד‪ ,‬ותפילתם צריכה להיות רצויה‬ ‫על יהודי שיש לו קושי או צרה‪ ,‬נניח‬ ‫אידיש ‪ • 073-2951321‬לשון קודש ‪073-2951320‬‬ ‫יותר‪ ,‬ולמה אם כן יש דין קדימה לתפילתו‬ ‫לרגע את עצמנו בצד‪ ,‬ונתפלל לגמרי‬ ‫‪ 0534-100024‬ורבינו שליט”א‬ ‫שיחות‪:‬של מורינו‬ ‫שיחותיו‬ ‫ניתן לשמוע אתעדכוני‬ ‫של צדיק בן צדיק?‬ ‫רק עליו‪ ,‬בלי לחשוב על עצמנו‪ ,‬ולא כי‬ ‫אידיש ‪ • 073-2951321‬לשון קודש ‪073-2951320‬‬ ‫זה סגולה ש’המתפלל על חבירו הוא‬ ‫עדכוני שיחות‪0534-100024 :‬‬ ‫ובדרך המוסר יש לומר שאכן לעניין‬ ‫פנינים‬ ‫נענה תחילה’‪ ,‬אלא כי כך נהגו אבותינו‬ ‫ואמותינו‪ ,‬ו’מעשה אבות סימן לבנים’‪ .‬יו”ר הועדה הרוחנית‪ :‬הרב יעקב רבינוביץ | עורך‪ :‬ש‪ .‬גולדשטיין‬ ‫(ע”פ‪‘ :‬טיב התורה’ – תולדות )‬ ‫‪1‬‬ ‫יו”ר הועדה הרוחנית‪ :‬הרב יעקב רבינוביץ | עורך‪ :‬ש‪ .‬גולדשטיין‬ ‫הבנין‬ ‫ותועלתה‬ ‫מניעת התאווה‬ ‫דכבר נהגו להתפלל כל דבר וחייבו עצמן‬ ‫נכתב ע"י הרב מאיר רבינוביץ שליט"א‬ ‫ַויֹּאמֶ ר עֵ ָ ׂשו אֶ ל ַי ֲעקֹב הַ לְ עִ יטֵ נִי נָא ִמן הָ אָ דֹם הָ אָ דֹם הַ זֶה ִּכי‬ ‫ּ‬ ‫‪.‬טולמעשה לעניין חיוב נשים בתפילה‪,‬‬ ‫בכל המצות עכ”ל‪.‬‬ ‫חיוב נשים‬ ‫השולחן‬ ‫וקטנים‬ ‫עָ יֵף אָ נֹכִ י עַ ל ּכֵן ָק ָרא ׁ ְשמ ֹו אֱ דוֹם‪( :‬כה‪ ,‬ל)‬ ‫ופירש”י‪ :‬הלעיטני – אפתח פי ושפוך הרבה לתוכה‪,‬‬ ‫נראה שהחיוב כפי יכולתה‪ ,‬ומי שיכולה‬ ‫כמו ששנינו‪ ,‬אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין אותו‪:‬‬ ‫נכתב ע"י הרב אהרן רבינוביץ שליט"א‬ ‫להתפלל ברכות ופסוקי דזימרה ברכות‬ ‫קריאת שמע ושמונה עשרה אשרי חלקה‪,‬‬ ‫בתפילה‬ ‫ההלכה‬ ‫‪.‬אנשים‪ ,‬אף על פי שפטורים מקריאת‬ ‫הפליאה מפחיתותו של עֵ ָׂשו‬ ‫וראוי לה לעשות כן‪ ,‬ובפרט כשאין עליה‬ ‫עול שאינה נשואה‪,‬‬ ‫שמע חייבים בתפילה‪ ,‬מפני שהיא מצות‬ ‫מקרא זה אומר דרשני‪ ,‬שכן ידועים הדברים שמלכתחילה לא רצה עֵ ָׂשו שקלונו‬ ‫יתגלה‪ ,‬וכפי שפירש”י לעיל (פסוק כז)‪ ,‬שהיה צד את דעתו של אביו‪ ,‬שהיה ְמ ַר ּ ֶמה‬ ‫‪.‬יואם זה קשה וטרודה‪ ,‬יכולה לחסר‬ ‫עשה שלא הזמן גרמא (סי’ ק”ו ס”ב)‪.‬‬ ‫פסוקי דזימרה‪ ,‬ואם גם זה רב מדאי‪ ,‬תחסר‬ ‫‪.‬בוטעם זה הוא לדעת הרמב”ם הסובר‬ ‫אותו בשאלות שונות כדי להטעותו שהוא צדיק‪ ,‬ובודאי היה עושה כן גם בפני שאר‬ ‫שרק זמני התפילה הם מדברי סופרים‪,‬‬ ‫הבריות‪ ,‬כי גם אם נֹאמַ ר שבעיקר היה חפץ שכבודו לא יהיה למרמס בעיני אביו‪ ,‬בכל‬ ‫גם ברכות קריאת שמע אמת ויציב‪ ,‬רק‬ ‫תאמר קריאת שמע בלי ברכת אמת ויציב‪,‬‬ ‫אבל עיקר מצות התפילה היא מן התורה‪,‬‬ ‫זאת הוצרך לייצג עצמו ככשר לעין כל‪ ,‬כדי שלא יתגלה קלונו לאביו על ידם‪ ,‬ואם כן‬ ‫שנאמר ולעבדו בכל לבבכם‪ ,‬ודרשו חז”ל‬ ‫ותאמר בערב כשאין טרודה כל כך‪ ,‬קריאת‬ ‫האיך לא עצר בנפשו מלגלות רעבתנותו בפני יעקב?‬ ‫הרכב האדם מחומר וצורה‬ ‫שמע וברכות שלאחריה ושמונה עשרה‪,‬‬ ‫ואם גם זה קשה אפילו פעם אחת ביום‪,‬‬ ‫המעשיות‬ ‫איזו היא עבודה שהיא בלב‪ ,‬הוי אומר זו‬ ‫תפילה‪ ,‬אלא שאין לה נוסח ידוע מן התורה‪,‬‬ ‫ועל כן יכול להתפלל בכל נוסח שירצה‬ ‫תסתפק בברכת התורה וברכות השחר‬ ‫אמנם צריכים לדעת שהאדם מורכב מגוף ונפש‪ ,‬והם שני כוחות המנוגדים זל”ז‪ ,‬הגוף‬ ‫ופסוק ראשון דקריאת שמע ודי בכך‪,‬‬ ‫ובכל עת שירצה‪ ,‬ומשהתפלל פעם אחת‬ ‫נמשך אחר החומר‪ ,‬והנפש אחר המושכלות‪ .‬הרכב זה הוא תכלית הבריאה‪ ,‬רצה‬ ‫ ‪.‬איאבל אם אפשר תתפלל יום יום‬ ‫ביום או בלילה יצא ידי חובתו מן התורה‪,‬‬ ‫הקב”ה ששני כוחות אלו יערכו מלחמה זה בזה‪ ,‬הגוף ימשיך את האדם אל התענוגים‬ ‫שחרית ומנחה ומעריב‪ ,‬וכדעת השאגת‬ ‫ונמצא שאינה מצות עשה שהזמן גרמא (מ”ב‬ ‫החומריים‪ ,‬והנפש תמשיך אותו לשורשו העליון להתענג בתורה ובעבודת הבורא‪,‬‬ ‫אריה סימן י”ד‪ ,‬ועוד שנשים חייבות בכל‬ ‫סק”ד)‪.‬‬ ‫והאיש יהיה הבוחר והמכריע ביניהם‪ ,‬ועליו לדעת שבבחירתו הוא קובע את מהותו‪,‬‬ ‫התפילות כאנשים‪ ,‬וכן בתפילה מקושר‬ ‫‪.‬גוכתב המ”א שעל פי סברא זו‪ ,‬נהגו‬ ‫אם יתפתה לעצת הגוף‪ ,‬יגדיל את מהותו החומרית ויחליש את כח הנפש שבו‪ ,‬ואם‬ ‫י ּ ִָמ ׁ ֵש ְך אחר הנפש יגביר כוחה‪ ,‬ויחליש את מהותו החומרית‪.‬‬ ‫האדם לבוראו‪ ,‬ולכן תשתדל להתפלל כפי‬ ‫כחה (תשוה”נ ח”א סי’ ע”ד)‪.‬‬ ‫ההתחזקות‬ ‫רוב הנשים שאין מתפללין שמונה עשרה‬ ‫בתמידות שחר וערב‪ ,‬לפי שאומרות מיד‬ ‫ ‪.‬ביתהא האשה זהירה להתפלל ערב‬ ‫בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה‪ ,‬ומן‬ ‫ובוקר וצהרים‪ ,‬ובסוף תפילתה יהא עיקר‬ ‫התורה יוצאות בזה‪ ,‬ואפשר שאף חכמים‬ ‫נטיית יעקב אל הצורה ונטיית עשו אל החומר‬ ‫תחנוניה על בניה ובנותיה שיהיו יראי‬ ‫לא חייבו יותר (מ”ב סק”ד)‪.‬‬ ‫על פי האמור נסביר את דבריו של ‘רבינו בחיי’‪ ,‬שהוקשה לו ש’אע”פ שהיו האחים‬ ‫‪.‬דאבל דעת הרמב”ן היא‪ ,‬שעיקר מצות‬ ‫האלה תאומים נוצרו בבטן בזמן אחד’ והייתה זו סיבה שיהיו טבעם ומזגם שווה‪ ,‬היו‬ ‫שמים ושיהיו בניה מצליחים בתורה‪ ,‬כי‬ ‫עיקר זכותה של אשה לעוה”ב שבניה‬ ‫תפילה היא מדברי סופרים‪ ,‬שהם אנשי‬ ‫בפועל הפכים זה מזה‪ ,‬וזאת מפני ש’אין מעשיהם דומים זה לזה’‪ ,‬אמת הדבר שהיו‬ ‫כנסת הגדולה שתיקנו שמונה עשרה‬ ‫ניסיונותיהם שווים‪ ,‬ואילו היה עשו בוחר בטוב היה גם ביכולתו להתעלות כיעקב‪,‬‬ ‫עובדים להשי”ת ועושים רצונו ויראים‬ ‫אותו‪ ,‬וכשהיא בבית עולמה ובניה יש‬ ‫ברכות על הסדר‪ ,‬וקבעו להתפלל אותן‬ ‫אבל בפועל לא בחר להיטיב‪ ,‬וכבר בתחילת דרכם לא היו מעשיהם דומים‪ ,‬ואולי‬ ‫תחשוב שעדיין אין זו סיבה להבדל כה גדול‪ ,‬כי מעשים לחוד ומידות לחוד‪ ,‬תבין‬ ‫שלא כן הוא ‘אבל הם שני הפכים‪ ,‬וכל מידותיהם חלוקות זו מזו’‪ ,‬כי כאמור‪ ,‬מעשיו‬ ‫בליבם יראת שמים ועוסקים בתורה‬ ‫ובמצות‪ ,‬נחשב לה הדבר הזה כאילו היא‬ ‫ההשגחה‬ ‫שחרית ומנחה חובה וערבית רשות‪ ,‬ואף‬ ‫על פי שהוא מצות עשה מדברי סופרים‬ ‫בחיים ועושה כל המצוות‪ ,‬והיא במעלות‬ ‫שהזמן גרמא‪ ,‬והנשים פטורות מכל מצות‬ ‫של אדם קובעים את מהותו‪ ,‬וכשזה נוטה לטוב וזה לרע הם נעשו שני הפכים ממש‪,‬‬ ‫עשה שהזמן גרמא אפילו שהן מדברי‬ ‫עליונות לעוה”ב (אגרת התשובה לרבני יונה ק”ס)‪.‬‬ ‫זה מגביר כוחו הנפשי ומחליש כוחו הגופני‪ ,‬וזה להיפך‪‘ ,‬כי עשו נמשך אחר תענוגי‬ ‫ ‪.‬גיובספר כף החיים (סי’ ע אות א) כתב‪,‬‬ ‫סופרים‪ ,‬כגון קידוש הלבנה‪ ,‬אף על פי כן‬ ‫הגוף ויעקב נמשך אחר עצת הנפש’‪ ,‬אכן‪ ,‬מתחילה היו שניהם דומים בכוחותיהם‬ ‫חייבו אותן בתפילת שחרית ומנחה כמו‬ ‫דנוהגות הנשים שיודעות ללמוד‪ ,‬להתפלל‬ ‫הגופניים והנפשיים‪ ,‬וההבדל התחיל כשגופותיהם הציעו מעדנים לפניהם‪ ,‬עֵ ָׂשו‬ ‫אנשים‪ ,‬הואיל ותפילה היא בקשת רחמים‪,‬‬ ‫כל סדר התפילה כמו האנשים‪ ,‬אין פחות‬ ‫התרצה לגופו‪ ,‬ויעקב סירב להצעתו‪.‬‬ ‫וכן עיקר‪ ,‬כי כן דעת רוב הפוסקים (מ”ב סק”ד)‪.‬‬ ‫מפרשת העקידה עד סוף עלינו לשבח‪.‬‬ ‫הוא זה שגרם שיעקב זכה לחזות בנועם ה’ ולהיות ‘יושב אוהלים’ על התורה ועל‬ ‫ ‪.‬דיאשה שאיחרה זמן תפילת שחרית‪,‬‬ ‫‪.‬הועל כן יש להזהיר את נשים שיתפללו‬ ‫העבודה‪ ,‬כי אור הנפש רבה בו למאוד‪ ,‬ובו בזמן נתמעטו ונזדככו כוחותיו החומריים‪.‬‬ ‫ואילו עשו היה ממש להיפך‪ ,‬מחד נתמעטו כוחותיו הנפשיים‪ ,‬ומאידך נִ תעַ בּ ּו כוחותיו‬ ‫נהגו העולם שמתפללת עד חצות‪ ,‬ויש להם‬ ‫על מי שיסמוכו‪ ,‬ומכל מקום עדיף שלא‬ ‫פנינים‬ ‫שמונה עשרה‪ ,‬ונכון גם כן שיקבלו עליהן‬ ‫עול מלכות שמים‪ ,‬דהיינו שיאמרו על‬ ‫החומריים למאוד‪ ,‬וגרם לו משיכה עזה אליהם‪ ,‬עד שכלל לא הבין שיש לו להתבייש‬ ‫תעשה כן (הלי”ש פ”ח סמ”ב)‪.‬‬ ‫כל פנים שמע ישראל כדאיתא בסימן ע’‪,‬‬ ‫מלהט התאווה הבוער בקרבו‪ ,‬כי הבין ש’מותר האדם מן הבהמה אין’ וזה כל האדם‪.‬‬ ‫ ‪.‬וטקטנים שהגיעו לחינוך‪ ,‬חייבים‬ ‫ויאמרו גם כן ברכת אמת ויציב כדי לסמוך‬ ‫לחנכם‪ ,‬להתפלל שמונה עשרה ערב ובוקר‪,‬‬ ‫גאולה לתפילה כמו שכתב המ”א בסימן ע’‬ ‫להימנע מאכילה שתכליתה ‘תענוג’‬ ‫ומכל מקום רשאי ליתן להם לאכול קודם‬ ‫(מ”ב סק”ד)‪.‬‬ ‫על פי האמור מובנים דבריו החריפים של ה’חזון איש’ זי”ע באגרותיו (חלק א איגרת‬ ‫תפילת שחרית‪ ,‬ואסור לענותם כמש”כ‬ ‫‪.‬ווכל זה לענין שחרית ומנחה‪ ,‬אבל‬ ‫כ) אודות הֶ פְ סֵ ָדם של הנמשכים אל התענוגים‪ ,‬וז”ל‪‘ :‬ליזהר מאד מאד מאכילת תענוג‪.‬‬ ‫בסימן רס”ט ושמ”ג לענין ההיתר להאכילם‬ ‫תפילת ערבית שהוא רשות‪ ,‬אף על פי‬ ‫ואם בטומאת הגוף יש ראשון לטומאה ויש אב הטומאה ויש אבי אבות הטומאה‪,‬‬ ‫קודם קידוש (ס”א ומ”ב סק”ה)‪.‬‬ ‫שעכשיו כבר קבלוהו עליהם כל ישראל‬ ‫ ‪.‬זטר”ל‪ ,‬אף על גב דאפילו למאן דאמר‬ ‫המערכת‬ ‫בטומאת הנפש של מילוי התאווה באכילת תענוג‪ ,‬מתאחד ראשון לטומאה ואב‬ ‫לחובה‪ ,‬מכל מקום הנשים לא קבלו עליהם‪,‬‬ ‫קטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין‬ ‫ורובן אין מתפללין ערבית (מ”ב סק”ד)‪.‬‬ ‫הטומאה ואבי אבות הטומאה (כל אחד לפי עמקות נפשו בתאווה)‪ .‬דבר זה הוא מן‬ ‫השפלים מאד ומעכבים את לימודו‪ ,‬כדאמרו במדרש והובא בתוספות כתובות (קד‪).‬‬ ‫להפרישו מכל מקום אסור להאכילו איסור‬ ‫‪.‬זובענין תפילת המוספין‪ ,‬כתב בצל”ח‬ ‫‘עד שאדם מתפלל שיכנסו דברי תורה לתוך גופו‪ ,‬יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך‬ ‫בידים וכמו שכתוב סימן שמ”ג [סעיף א]‪ ,‬מכל‬ ‫דנשים פטורות‪ ,‬אבל בספר מגן גבורים פסק‬ ‫מקום מותר להאכיל לקטן קודם קידוש כיון‬ ‫דחייבות (מ”ב סק”ד)‪.‬‬ ‫גופו’‪ .‬ואמרו (גיטין ע‪‘ ).‬סעודתך שהנאתך הימנה ‪ -‬משוך ידך הימנה’ עכ”ל‪.‬‬ ‫דהמאכל הוא היתר אלא דהזמן אוסרו‪,‬‬ ‫‪.‬חבתשו’ בשמים ראש סי’ פ”ט דנשים‬ ‫כהאי גוונא לא החמירו בתינוק‪ ,‬והוא הדין‬ ‫פטורות מתפילת מוספים דאינה באה‬ ‫הנאות העולם הזה הם כלא היו‬ ‫אלא לזכר חיוב קרבנות‪ ,‬ואשה לא היתה‬ ‫הכא (מחה”ש סק”ג)‪.‬‬ ‫גם זאת נחוץ לדעת‪ ,‬שהאמת היא שאין שום ערך אמיתי לכל ההנאות של העוה”ז‪,‬‬ ‫השולחן‬ ‫שוקלת‪ ,‬ואין לה חלק בקרבנות ציבור‪ ,‬אלא‬ ‫והמתנזר מהן אינו מפסיד מאומה‪ ,‬וכפי שסיפר הגה”ח רבי‬ ‫המע‬ ‫נטע פריינד זצ”ל‪ ,‬שכשנתמנה הרה”צ רבי ישעיה חשין זצ”ל‬ ‫למלמד בת”ת ‘עץ חיים’ ביקש מרבו הגה”ק רבי צבי הירש‬ ‫מיכל שפירא זצוק”ל‪ ,‬שיורה לו מהם הדברים העיקריים‬ ‫חיזוק קצר הכבוד הגדול ביותר הוא שהבן ימשיך את הדרך‬ ‫שיש להחדיר בתלמידים‪ ,‬ואמר לו רבי הירש מיכל‪ ,‬שהעיקר‬ ‫לפרשת ֵא ּ ֶלה ּת ֹולְ דֹת יִ ְצ ָחק ּ ֶבן ַא ְב ָר ָהם ַא ְב ָר ָהם‬ ‫השבוע‬ ‫חק‪( .‬כה‪ ,‬יט)‬ ‫הולִ יד ֶאת יִ ְצ ָ‬ ‫ֹ‬ ‫החיזוק‬ ‫מה שעליו להחדיר בהם שאין שום ממשות בתענוגי העולם‬ ‫הזה‪ ,‬כל ההנאות של העולם הזה אינן כי אם ‘נזיד עדשים’‬ ‫המדרש (תנחומא‪ ,‬ד) אומר‪‘ :‬יצחק נתעטר באברהם‪ ,‬ואברהם נתעטר ביצחק’‪.‬‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫יצחק התפאר באביו הגדול‪ ,‬ואברהם התפאר בבנו שהמשיך את דרכו‪.‬‬ ‫אגב נביא עוד עובדה שסיפר הרה”צ רבי נטע מהגה”ק רבי‬ ‫הערש מיכל‪ ,‬פעם נכנסו תלמידיו אליו‪ ,‬והבחינו שנהרה של‬ ‫זהו כבודם האמיתי של הורים וילדים‪ .‬לא רק הקשר המשפחתי‪ ,‬אלא‬ ‫ההמשכיות‪ .‬כאשר בן הולך בדרך התורה‪ ,‬האמונה והמידות הטובות‬ ‫העטרה היפה‬ ‫שמחה שפוכה על פניו‪ ,‬כשביקשו להכיר בסיבתה‪ ,‬אמר‬ ‫להם‪ :‬תמיד עז רצוני להסתגף ולהתענות‪ ,‬אולם מתיירא אני‬ ‫שקיבל בבית הוריו – הוא מעטר את הוריו‪ .‬וכאשר הורים מעמידים‬ ‫ביותר של הורים‬ ‫בנים ההולכים בדרך ה’‪ ,‬הם זוכים להתעטר בהם‪.‬‬ ‫שמא איני ראוי לכך מצד הדין‪ ,‬אולם היום אני זוכה להסתגף‬ ‫וכך אמרו חז”ל (יומא פו‪ ,‬א)‪ :‬כאשר תלמיד חכם מתנהג בנחת‬ ‫היא ילדים‬ ‫בהיתר‪ ,‬מאחר שאין לי ברירה לאכול כי ביתי ריק מכל‪...‬‬ ‫עובדא זו מלמדתנו‪ ,‬שעניין האכילה הוא דבר הצריך הרבה‬ ‫וביושר‪ ,‬הבריות אומרות‪‘ :‬אשרי אביו שלימדו תורה‪ ,‬אשרי רבו‬ ‫שלימדו תורה’‪ .‬זהו הכבוד הגדול ביותר שהורים יכולים לזכות לו‪.‬‬ ‫הממשיכים את‬ ‫התבוננות‪ ,‬מחד על האדם להתנזר ממאכלים שאינו זקוק‬ ‫להם‪ ,‬ומאידך עליו להיות זהיר מלמעט מהמידה שזקוק לה‬ ‫זו משמעותה העמוקה של המילה ‘תולדות’‪ .‬לא רק מי נולד ממי‪,‬‬ ‫דרכם‬ ‫אלא כיצד הדרך‪ ,‬הערכים והאמונה עוברים מדור לדור‪.‬‬ ‫לבריאות‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ”ל‬ ‫ההשגחה‬ ‫המערכת‬ ‫המעשיות‬ ‫המפורסם של ישיבת פונביז’ המעטירה בעל “מכתב‬ ‫שליט”א‪,‬‬ ‫שוורצמן‬ ‫אליעזר‬ ‫יעקב‬ ‫סיפר לי הגאון הרב‬ ‫סיפורי השגחה פרטית‬ ‫מאליהו”‪ ,‬בן לבנו הרב הגאון רבי נחום זאב דסלר זצ”ל‬ ‫ראש הישיבה הגדולה בקליוולאנד שבארצות הברית‪,‬‬ ‫ראש ישיבת לייקווד המפוארה דפה עיה”ק ירושלים ת”ו‪,‬‬ ‫עובדא נפלאה מזקנו הגדול מרן רבי איסר זלמן מלצר‬ ‫שנש_לחו _למערכת ע"י הקוראים‬ ‫מעשה מופלא שהוצאתי ממנו לקח טוב בדרכי ‘טיב‬ ‫זצ”ל‪.‬‬ ‫אורה של תורה‬ ‫החינוך’‪.‬‬ ‫פעם אחת‪ ,‬בעת שעסק רבי איסר זלמן בחיבורו המפורסם‬ ‫אבן האז”ל על הרמב”ם [ע”ש הפסוק (ש”א כ‪ ,‬יט) ‘וְ ׁ ִשלּ ׁ ְַש ּ ָת‬ ‫ההתחזקות‬ ‫שני סיפורים הגיעו באותו לילה ובאותו‬ ‫הבית הגדול של הראש ישיבה הגאון רבי נחום זאב היה‬ ‫עניין מה שמעורר עניין‪.‬‬ ‫המגדלור של השכונה‪ ,‬היה זה בית שכולו תורה ויראת‬ ‫ּ ֵת ֵרד ְמאֹד‪ ,‬וּבָ אתָ אֶ ל הַ ּ ָמקוֹם אֲ ׁ ֶשר נִ ְס ּ ַת ְר ּ ָת ּׁ ָשם ְ ּב ּיוֹם‬ ‫אחרי השיעור השבועי בשעה אחת‬ ‫שמים‪ ,‬ומשם יצאה הוראה לכל העיר ולכל רחבי אמריקה‪,‬‬ ‫הַ ּ ַמ ֲע ֶׂשה‪ ,‬וְ י ׁ ַָשבְ ּ ָת אֵ צֶל הָ ֶאבֶ ן הָ אָ זֶל’] בחלק ‘מדע‪-‬אהבה’‪,‬‬ ‫עשרה וחצי בלילה‪ ,‬התקשר אלי מורינו‬ ‫האווירה בבית היתה כולה ספוגה‬ ‫בדין זמן קריאת שמע ותפילת שחרית‪,‬‬ ‫בקדושה וטהרה ובאהבת תורה אין קץ‪.‬‬ ‫ונכנס בעמק ההלכה במפרשים‬ ‫הרב שליט”א וסיפר שרכש כיסא חדש‪,‬‬ ‫וסיכם עם מישהו שיבוא לאסוף את‬ ‫יום אחד בימי ילדותי בקליוולאנד –‬ ‫לרגל האי יומא דהלולא‬ ‫ובפוסקים בבירור הזמן המדוייק‪.‬‬ ‫ולאחר שהעמיק היטב בעיון מקיף‬ ‫הישן שכבר עשה את שלו‪.‬‬ ‫סיפר הנכד – כשחזרתי הביתה מן‬ ‫התלמוד תורה‪ ,‬התפלאתי לראות את‬ ‫של מרן הגאון הצדיק‬ ‫כדרכו בקודש העלה מסקנתו בדעת‬ ‫חלפו מספר ימים וטרם הגיע לאסוף‬ ‫את הכיסא הישן שתופס מקום יקר‬ ‫הבית מאיר וזורח‪ ,‬מוכן וערוך לשמחה‬ ‫רבי איסר זלמן מלצר‬ ‫הרמב”ם שזמן קריאת שמע ותפילה‬ ‫היותר נכון לכתחילה‪ ,‬הוא בעת נץ‬ ‫“חשבתי לעצמי” אמר הרב ‪”:‬מה‬ ‫בסלון‪.‬‬ ‫חגיגית מיוחדת‪ ,‬מפה לבנה וצחורה‬ ‫של שבת פרוסה על השולחן‪ ,‬הכלים‬ ‫היפים של השבת ערוכים ומסודרים‬ ‫[בהר”ר ברוך פרץ]‬ ‫ההשגחה‬ ‫החמה דייקא כוותיקין‪ ,‬והתפילה שלא‬ ‫כוותיקין הרי היא כמו בדיעבד‪[ .‬עיין‬ ‫קורה? למה הוא עדיין לא הגיע לפנות‬ ‫בכבוד‪ ,‬ובמטבח עומדת האימא ומכינה‬ ‫זצוק”ל‪ ,‬בעל “אבן‬ ‫מ”ש באבן האזל פ”א מהלכות קרי”ש‬ ‫את הישן?!”‬ ‫תבשילים מיוחדים המעלים ניחוחות‬ ‫הל’ יא‪-‬יב]‪.‬‬ ‫ואז חלפה מחשבה בראשי‪ “ :‬אולי יש‬ ‫של חג גדול ומיוחד‪...‬‬ ‫האז”ל”‪ ,‬גאב”ד סלוצק‪,‬‬ ‫דרכו של רבי איסר זלמן היתה מאז‬ ‫משהו שנפל בין דופני הכורסא‪ .‬שלחתי‬ ‫יד בין החרכים ומשיתי להפתעתי‬ ‫מאחר והיה זה יום רגיל של חול לא הבין‬ ‫הילד מאומה‪ ,‬הוא עמד מוקסם כשכולו‬ ‫וראש הישיבה הגדולה עץ‬ ‫ומתמיד להתפלל שחרית במקום‬ ‫מגוריו בשכונת ‘כנסת’ בבית הכנסת‬ ‫מכשיר הקלטה עמוס בשיעורים‬ ‫תוהה‪ ,‬מה קורה כאן היום?‬ ‫חיים בירושלים תובב”א‪,‬‬ ‫המרכזי של “בתי ראנד” [‘ראנד‬ ‫שול’]‪ ,‬שם היו החסידים מתפללים‬ ‫ושיחות יקרים מפנינים‪ ...‬אילו היה‬ ‫בא לאסוף את הכורסא כמסוכם היו‬ ‫השיעורים האלו יורדים לטמיון!!!‬ ‫הוא ניגש לאביו הגדול‪ ,‬ושאל‪ :‬טאטע!‬ ‫לשמחה מה זו עושה?‬ ‫שיחול ביום השישי‬ ‫פנינים‬ ‫שלא כוותיקין‪ ,‬אלא מאוחר יותר‪ – .‬אך‬ ‫עתה לאור מסקנתו המחודשת בדעת‬ ‫“הרגשתי שהקב”ה אומר לי”‪ ,‬סיכם‬ ‫להפתעתו אמר לו אביו‪ ,‬היום יש לנו‬ ‫אורח גדול!‬ ‫הבעל”ט [נלב”ע י’ כסליו‬ ‫הרמב”ם‪ ,‬וכפי שהעלה במפורש‬ ‫בספרו הגדול (שם)‪ ,‬הוחלט בדעתו‬ ‫הרב‪“ :‬התורה שלך חשובה לי!!!”‬ ‫ווער איז? – מי הוא האורח שלנו היום?‬ ‫תשי”ד לפ”ק]‪ – .‬נבואה‬ ‫שיש מקום להדר ולחוש למעשה‬ ‫סיימנו את השיחה וחצי שעה אחרי‬ ‫שאל הילד‪.‬‬ ‫קבלתי שיחה מר’ שמואל גולדשטיין‬ ‫אוהוו! אמר האב‪ ,‬לבטח שמעת על‬ ‫נא שעריו בקובץ קטן‬ ‫לשיטת הרמב”ם‪ ,‬ומן הראוי להחמיר‬ ‫להתפלל תפילת שחרית כוותיקין‪,‬‬ ‫עורך העלון‪ ,‬והוא מספר לי כדלקמן‪:‬‬ ‫“כל שבוע בליל שישי אני מקליט את‬ ‫קרוב משפחתנו‪ ,‬הגאון המפורסם‬ ‫מסלוצק‪ ,‬הלא הוא מרן רבי איסר‬ ‫מתוך גנזי אוצרותיו של‬ ‫וכאשר היה מנהג אנשי ירושלים‬ ‫מקדמת דנא‪.‬‬ ‫השיעור של הרב ושולח לתפוצה‬ ‫זלמן מלצר‪ ,‬היום הגיעה אלינו בדואר‬ ‫רבינו הגה”צ שליט”א‪,‬‬ ‫השבוע אחרי השיעור ואחרי תפילת‬ ‫רחבה‪.‬‬ ‫חבילה ששלח אלינו ובה ספרו הגדול‬ ‫שההדיר “חידושי הרמב”ן” על הש”ס‬ ‫מה שקיבל אודותיו‬ ‫המערכת‬ ‫ואכן קבע עם הבחור העוזר‪ ,‬תלמידו‬ ‫שהיה ישן בביתו ומסייע לרב ולרבנית‬ ‫בכל הנצרך להם [הויז בחור]‪ ,‬שלמחרת‬ ‫ערבית חיפשתי את מכשיר ההקלטה‬ ‫עם הרבה הגהות ותיקונים‪ – .‬ספר זה‬ ‫ולא מצאתי אותו בשום מקום‪.‬‬ ‫עורר בשעתו הד עצום בעולם התורה‪,‬‬ ‫מגדולי ירושלים בדור‬ ‫בבוקר ישכימו קום בהשכמת הבוקר‪,‬‬ ‫כדי ללכת לתפילת שחרית כוותיקין‪.‬‬ ‫ועד מהרה הפך ללחם חוקם של לומדי‬ ‫התקשרתי לבני ושאלתיו אם לקח את‬ ‫המכשיר כי יש לנו בדיוק את אותו‬ ‫התורה בכל אתר ואתר‪ ,‬אשר אמרו‬ ‫שלפנינו‪ ,‬שרבים מהם היו‬ ‫לפנות בוקר הקיץ הבחור בשעה‬ ‫היעודה‪ ,‬והנה רואה הוא שר’ איסר‬ ‫המכשיר‪.‬‬ ‫עליו שרבי איסר זלמן פתח את ‘שערי‬ ‫הרמב”ן’! – רבות חיכינו וציפינו שיגיע‬ ‫תלמידיו של הגאון בעל‬ ‫זלמן כבר קם מזמן‪ ,‬והוא מתהלך‬ ‫הבן השיב שלא לקח‪ ,‬והציע שיחזור‬ ‫השולחן‬ ‫בביתו אנה ואנה‪ ,‬כחושב ומתחבט‬ ‫לבית המדרש לחפש את המכשיר כי‬ ‫אלינו ספר זה שאנו נצרכים לו ביותר‪,‬‬ ‫[כנודע שחידושי הרמב”ן הוא ספר‬ ‫ההילולא זצוק”ל‪.‬‬ ‫בענין קשה וסבוך‪ .‬הבחור המסור‬ ‫אולי זה קופל בשגגה עם המפות של‬ ‫הזדרז והכין את עצמו ליציאה לדרך‪,‬‬ ‫עמוק וקשה]‪ ,‬והנה היום קיבלנו את‬ ‫הכיבוד והושלך לאשפה‪.‬‬ ‫הספר במשלוח מיוחד מבית הדואר ששלח עבורנו הגאון‬ ‫וכשראה שהראש ישיבה מתעכב ניגש אליו ביראת הכבוד‬ ‫אמרתי ‪ -‬שלא יטרח לחזור ואסתדר‬ ‫מסלוצק! – ועל אורח חשוב של ספר גדול ואדיר זה‬ ‫והעיר לו בעדינות שהשעה מתאחרת‪ ,‬ואם נמתין עוד הרי‬ ‫לבד‪.‬‬ ‫עורכים אנו כיום שמחה גדולה!‬ ‫נפסיד את המנין של וותיקין‪.‬‬ ‫חזרתי לחיפושים והתברר לי שכבר‬ ‫והעיד בפני האיש‪ ,‬שאותה סעודה חגיגית חדרה עמוק‬ ‫לפליאתו‪ ,‬ענה לו ר’ איסר זלמן בגאונות ישרות מידותיו‬ ‫השליכו את האשפה לפח המרכזי‪.‬‬ ‫בליבו‪ ,‬והשפיעה עליו אהבת תורה עצומה‪ ,‬ובפרט אהבה‬ ‫המתוקנות‪ :‬התבוננתי היטב בדבר‪ ,‬והגעתי למסקנא שלא‬ ‫“פתחתי בחושך פח אחרי פח שקית‬ ‫מיוחדת לאותו ספר “חידושי הרמב”ן” עם הגהותיו של‬ ‫להתפלל בנץ! – ופירש טעמו ונימוקו עימו‪ :‬הנה בבית‬ ‫אחרי שקית‪ ,‬וכמעט התייאשתי‪ ,‬ואז‬ ‫ר’ איסר זלמן!‬ ‫הכנסת שבבתי ראנד‪ ,‬שם אני מתפלל בקביעות זה רבות‬ ‫אור של מכשיר ההקלטה נצנץ מתוך‬ ‫בשנים‪ ,‬יש מנין קבוע של יהודים טובים מן השכונה‪,‬‬ ‫בהיותו בערך בגיל שבע עשרה‪ ,‬בחור ישיבה עילוי מוצלח‪,‬‬ ‫שהתרגלו במשך השנים בדקות הספורות שלאחר‬ ‫האפלה‪ .‬בשיא ההתרגשות קרעתי‬ ‫החל בכתיבת חידושי תורה עצמיים‪ ,‬אביו הגאון נהנה‬ ‫התפילה‪ ,‬תוך כדי קיפול הטלית והתפילין‪ ,‬שמברכים‬ ‫את השקית ואת המפה‪ ,‬ושלפתי את‬ ‫מזה מאוד והוקיר את חידושיו‪ ,‬ולאות חיבה והערכה על‬ ‫איש את רעהו בברכת ‘צפרא טבא’‪ ,‬ודורשים ומתעניינים‬ ‫המכשיר מתוך כל שיירי ומשמני‬ ‫יגיעתו המופלאה בתורה‪ ,‬העניק לו אז בתשורה את אותו‬ ‫איש בשלום רעהו‪ ,‬כאשר מצוי בבתי כנסיות של המניינים‬ ‫הכיבוד בהודיה לה’‪.‬‬ ‫ספר “חידושי הרמב”ן”‪ ,‬שהיה יקר המציאות בשעתו‪,‬‬ ‫הקבועים בכל יום‪ – .‬והנה ערכתי חשבון נפשי‪ ,‬שיש שם‬ ‫בתחילה החושך הקשה עלי את‬ ‫שידע האב מגודל חיבתו לאותו ספר‪ ,‬וכתב לו בו ‘הקדשה’‬ ‫כמה יהודים הקשורים באהבתי שנהנים מאוד כשהראש‬ ‫החיפוש למפרע התברר שדווקא‬ ‫מיוחדת השמורה עימו בקפידה תמיד‪.‬‬ ‫ישיבה שואל בשלומם ומתעניין בטובתם‪ ,‬והשיחה פורתא‬ ‫העלטה המוחלטת סייעה לי לזהות את‬ ‫המוסר השכל והלקח שבמעשה נפלא זה‪ ,‬הוא בדרכי‬ ‫הזו שלאחר שחרית נוסכת בהם כוח ועידוד רב! – ועתה‬ ‫המכשיר‪”...‬‬ ‫‘טיב החינוך’‪ – .‬כאשר חש הילד ורואה במו עיניו‬ ‫אם אפסיק להתפלל שם אגרום להם חלישות הדעת‪ ,‬ואגזול‬ ‫עתה יכולתי ברוך ה’ לשלוח את‬ ‫את האהבה הגדולה לתורה‪ ,‬ואת ההערכה והשמחה‬ ‫מהם את החיזוק וההנאה הזו שיש להם בפתיחת יומם‪...‬‬ ‫השיעור לכל כך הרבה אנשים שחיכו‬ ‫שבחידושי תורתו‪ ,‬הרי זה מחדיר את החינוך אל ליבו‬ ‫עדיף לי אפוא – סיים ר’ איסר זלמן – לוותר על ‘לכתחילה’‬ ‫לו וחלקם כבר התקשרו לשאול מדוע‬ ‫פנימה יותר מאלפי שיחות!‬ ‫של הרמב”ם‪ ,‬כדי שלא לגרום ח”ו צער וחלישות הדעת‬ ‫השיעור טרם נשלח!!!‬ ‫*‬ ‫לאיש ישראל!‬ ‫שח לי הרה”ג רבי אביש אייזן זצ”ל‪ ,‬על חגיגת הבר מצוה‬ ‫צא ולמד‪ ,‬עד היכן מגעת עדינות נפשם‪ ,‬ומידותיהם‬ ‫המעונין לזכות את הרבים בסיפור של השגחה‬ ‫שלו שנחגגה בשבת קודש ברוב שמחה בשכונתנו ‘בתי‬ ‫פרטית מוזמן לשלוח אל ר' שמחה סמואלס‬ ‫הטובות והמושלמות של גדולי ישראל‪ ,‬בקירוב עם בני‬ ‫נייטין’ העתיקה שבמאה שערים‪[ .‬בשבוע שעבר סופר כאן‬ ‫ישראל באהבה ואחוה שלום ורעות‪.‬‬ ‫בפקס‪15326517922 :‬‬ ‫על הליכי נישואיו‪ ,‬עתה נעברה נא ונראה את שמחת הבר‬ ‫או ל‪o.y.wines@gmail.com :‬‬ ‫*‬ ‫מצוה שלו]‪.‬‬ ‫כמנהג ירושלים של אותם שנים | המשך בעמוד הבא |>‬ ‫סיפר נכדו של הגאון רבי אליהו דסלר זצוק”ל‪ ,‬המשגיח‬ ‫‪3‬‬ ‫הדיבורים הקדושים הללו שיצאו‬ ‫היו שמחות ה’בר מצוה’ נערכות‬ ‫ובקעו מלב טהור‪ ,‬נכנסו וחדרו‬ ‫בביתו של החתן‪ ,‬והציבור היה‬ ‫עמוק היטב אל ליבו של הנער רבי‬ ‫מוזמן להשתתף בכבוד בבית‬ ‫זונדל‪ ,‬עד שברבות הימים קראו‬ ‫השמחה‪ .‬לכבודו של אבי החתן‬ ‫עליו בשם ‘השקדן של ירושלים’!‬ ‫הגאון המפורסם רבי שלום אייזן‬ ‫– סיפורים רבים נכרכו סביב‬ ‫זצ”ל‪ ,‬מגדולי רבני העדה החרדית‬ ‫התמדתו העצומה ושקדנותו של‬ ‫שבעיה”ק‪ ,‬עלו ואתכנשו אורחים‬ ‫רבי זונדל ע”ה‪ .‬ניצול הזמן שלו‬ ‫רבים ורבנים חשובים מגדולי‬ ‫היה לשם דבר‪ ,‬כל דקה פנויה‬ ‫ירושלים להשתתף בשמחתו‪,‬‬ ‫היתה מנוצלת לחטוף עוד משהו‬ ‫ולברכו בברכת ‘מזל טוב’ נאמנה‪.‬‬ ‫בתורה ובמצוות‪ ,‬הוא לא היה‬ ‫והנה בין האורחים הרבים נראה‬ ‫מסוגל ‘לבלות’ את הזמן היקר‬ ‫לפתע אחד מגדולי הדור‪ ,‬ה”ה מרן‬ ‫במילי דעלמא‪ ,‬לנגד עיניו עמד‬ ‫הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ”ל‪,‬‬ ‫תמיד משקל הזהב‪ ,‬במה ניתן‬ ‫ראש ישיבת עץ חיים‪ ,‬שהגיע אל‬ ‫ואפשר להרוויח גדולות ונצורות‬ ‫השמחה לכבודו של רבי שלום‬ ‫בדקה בודדה שנותרה לפניו‪,‬‬ ‫שהיה מחשובי הרבנים בישיבת‬ ‫לעומת כל מיני שטותים והבלים‬ ‫עץ חיים‪.‬‬ ‫השורפים ומכלים זמן יקר ונאצל‬ ‫הקידוש הגדול לכבוד הבר מצוה‬ ‫לריק‪.‬‬ ‫נערך בקומה העליונה‪ ,‬והיו צריכים‬ ‫וכבר התערב פעם איש אחד‬ ‫לטפס כמעט עשרות מדרגות (!)‬ ‫מאנשי ירושלים עם חבירו‪ ,‬על‬ ‫כדי להגיע אל בית השמחה‪ .‬ואותו‬ ‫סכום של מאה דולר (‪ !)$100‬באם‬ ‫וכי ההקפות שב’עץ חיים’ אינם מספיקות עבורך?‬ ‫צדיק זקן ונשוא פנים הטריח את‬ ‫יצליח ‘לתפוס’ את רבי זונדל נעצר בדרכו לרגע‪,‬‬ ‫אם יש לך זמן הרי עדיף לנצלו ללימוד התורה! מדוע‬ ‫עצמו בשבת קודש להלך ברגליו מרחק רב‪ ,‬מביתו‬ ‫להביט באחד מלוחות המודעות הרבים והגדושים‬ ‫ללכת להקפות ולבטל מתורתך הגדולה?!‬ ‫שבשכונת ‘כנסת’ המרוחקת [שטעטלאך]‪ ,‬ועד‬ ‫שבירושלים‪ ,‬אשר כידוע מתחלפים חדשים לבקרים‬ ‫*‬ ‫‘בתי נייטין’ שליד בתי אונגארין‪ ,‬לעלות ולטפס את‬ ‫במודעות שונות בעניינים רבים ומגוונים‪ – ...‬האיש‬ ‫סיפר לי רבינו הגאון הצדיק רבי זונדל קרויזר‬ ‫כל המדרגות הקשות‪ ,‬כדי להשתתף בשמחת הבר‬ ‫עקב אחריו בלכתו כמה וכמה דרכים‪ ,‬ולא הצליח‬ ‫זצוק”ל בעל “אור החמה”‪ ,‬שבנערותו היה נוכח‬ ‫מצוה‪.‬‬ ‫לתפוס אף פעם אחת שייעצר לקריאה בלוח‬ ‫פעם בשיחה נוקבת שמסר רבו הגאון הגדול רבי‬ ‫כשראה הגה”צ רבי שלום את הראש ישיבה בכבודו‬ ‫המודעות!‬ ‫איסר זלמן זצוק”ל בענין שקידת התורה‪.‬‬ ‫ובעצמו מטריח כל כך לכבודו‪ ,‬נחרד לקראתו וקיבלו‬ ‫וכאשר הגענו בלימוד החברותא פעמים רבות לסיום‬ ‫באמצע שיחת קדשו פנה ר’ איסר זלמן לחבר‬ ‫בכבוד והדר‪ ,‬הושיבו במזרח בראש השולחן‪ ,‬ומיהר‬ ‫מסכתא בסייעתא דשמיא‪ ,‬הוציא רבי זונדל מחיקו‬ ‫תלמידיו בשאלה‪ :‬מי יכול להגדיר לי מהו “מתמיד”?‬ ‫להגיש לפניו מיני תרגימא ומשקה להשיב את לבבו‪.‬‬ ‫שני ‘ביסקוויטים’ לכבוד שמחת הסיום‪ ,‬אחד עבורי‬ ‫כיצד נוכל לדעת אל נכון מי זוכה לכתר הנפלא של‬ ‫הראש ישיבה בירך את נער הבר מצוה ואת אביו‬ ‫ואחד עבורו‪ .‬וכך היה אומר‪“ :‬הדרן עלך מסכת‬ ‫“מתמיד”?!‬ ‫הגדול בחביבות יתרה‪ ,‬ואף האזין לכל מהלך‬ ‫פלונית”‪ ,‬ותיכף מברך בכוונה ובשמחה עילאה‬ ‫התלמידים ניסו את כוחם‪ ,‬זה בכה וזה בכה‪ ,‬האחד‬ ‫הדרשה הנאה שהכין החתן כדרכו בקודש‪ ,‬ופנה‬ ‫‘בורא מיני מזונות’ ואוכל הביסקוויט‪ ,‬ומיד מתחיל‬ ‫קבע שעל עשר שעות! לימוד רצופות ללא שום הפסק‬ ‫לשוב בדרכו הארוכה בחזרה לביתו נאוה קודש‪.‬‬ ‫במסכתא הבאה‪...‬‬ ‫ניתן בהחלט לזכות בתואר ‘מתמיד’! ואילו תלמיד‬ ‫כשליווה אותו ר’ שלום בדרכו החוצה‪ ,‬בטרם נפרד‬ ‫מכשיר הטלפון שבביתו היה תדיר על שולחנו בהישג‬ ‫אחר טען לעומתו שיותר תלוי הדבר בכללות היום‪,‬‬ ‫ממנו בשמחה‪ ,‬שאלו‪ :‬מדוע נצרך הראש ישיבה‬ ‫יד‪ ,‬כדי שלא יפריעוהו הצלצולים הרבים מתלמודו‪,‬‬ ‫בסיכום כמה שעות ניצל מתוך כל היממה‪ .‬והשלישי‬ ‫להטריח את עצמו בדרך ארוכה שכזו בשבת קודש?‬ ‫וגם כדי שלא להשאיר את המתקשר בהמתנה עליו‪.‬‬ ‫אמר שאין זה תואר הנקנה בפעמים יחידות‪ ,‬אלא‬ ‫הלא יכול היה רבינו לברכנו בישיבה הקדושה ‘עץ‬ ‫תיכף כשהתקשרו אליו היה מרים הטלפון ועונה‬ ‫דורש עבודה רצופה של שנים‪ ...‬וכך ניסו כולם‬ ‫חיים’ גם באמצע השבוע!‬ ‫בקצרה על אתר‪ ,‬שלא למשוך הזמן‪.‬‬ ‫להגדיר את המתמיד לפי הבנתם‪.‬‬ ‫תשובתו של רבי איסר זלמן הפליאה מאוד את ר’‬ ‫כשלעצמי ידעתי גם ידעתי‪ ,‬בכל פעם שהיה רבי זונדל‬ ‫אבל ר’ איסר זלמן דחה בעדינות את כולם‪ ,‬ואמר‬ ‫שלום‪ ,‬יש לי אליכם ‘הכרת טובה’ מיוחדת‪ ,‬אמר‬ ‫מתקשר אלי שהוא נהנה כשעונים לו תיכף על אתר‪,‬‬ ‫שעדיין לא הגיעו להגדרה הברורה! – כשביקשו‬ ‫הגאון‪ ,‬והרגשתי חובה בנפשי לטרוח ולהשתתף‬ ‫כדי שלא יצטרך להמתין על הקו‪ ,‬כי כל רגע יקר היה‬ ‫תלמידיו לדעת מהי אם כן ההגדרה המדויקת שנוכל‬ ‫בעצמי בשמחה זו!‬ ‫בעיניו מפז ומפנינים‪ .‬וכשצלצל פעם אל הטלפון‬ ‫להגדיר בה את המתמיד‪ ,‬אמר להם ר’ איסר זלמן‪,‬‬ ‫על מה הכרת טובה? – תהה ר’ שלום‪.‬‬ ‫שבביתי‪ ,‬ולא הייתי באותה עת בסמיכות למכשיר‪,‬‬ ‫שלדעתו אין המתמיד נקבע על פי עצם לימודיו‬ ‫נעניתי רק לאחר כמה צלצולים‪ .‬ותיכף כשהרמתי‬ ‫בזכותכם היו לי הרהורי תשובה מיוחדים! – סיפר ר’‬ ‫ועמל השקעתו בתורה‪ ,‬אלא יותר הוא נמדד במבחן‬ ‫איסר זלמן‪ ,‬כאשר הגעתם אלי לביתי בלוויית החתן‬ ‫האפרכסת היה רבי זונדל על הקו כשהוא נוזף בי‬ ‫הפוך‪ ...‬לפי הסיבה שתצליח להקים אותו מתלמודו‪...‬‬ ‫באהבה‪ :‬האסט מיר צו גנומען א דריי פערטיל מנוט!‬ ‫להזמין אותי לשמחת הבר מצוה‪ ,‬התרגשתי מאוד‪,‬‬ ‫באם קם אדם מלימודו מחמת כל סיבה פעוטה הרי‬ ‫כי זכרתי שזה לא מזמן הגעת כדי להזמין אותי אל‬ ‫[לקחת ממני שלשת רבעי דקה!] כשהמתנתי עד‬ ‫גם אם הוא לאחר עשר שעות לימוד‪ ,‬אינו מתמיד!‬ ‫שתיענה לטלפון!‪...‬‬ ‫הברית מילה של החתן דנן‪ ...‬והנה חלפו להם ביעף‬ ‫ולעומתו אדם שאינו קם באמצע לימודו רק למקרים‬ ‫עוד שלוש עשרה שנים שלמים! – ומתוך כך תקפוני‬ ‫*‬ ‫חמורים ביותר‪ ,‬המתקרבים לפיקוח נפש! – הרי גם‬ ‫הרהורי תשובה חזקים‪ ,‬כאשר ערכתי ‘חשבון‬ ‫שמעתי מהגאון רבי שלום שבדרון זצ”ל‪ ,‬ה’מגיד’‬ ‫אם הוא לאחר חצי שעה של לימוד‪ ,‬הוא נכלל בגדר‬ ‫הנפש’ נוקב‪ ,‬מה עשיתי בי”ג השנים הללו‪ ,‬הלא‬ ‫הירושלמי המפורסם‪ ,‬שסיפר בהזדמנות אחת מה‬ ‫“מתמיד”!‬ ‫הם חלפו במהירות שכזו‪ ,‬כחלום יעוף‪ ...‬ועדיין לא‬ ‫שסיפר לו מרן הגה”צ רבי איסר זלמן מלצר זצוק”ל‪,‬‬ ‫ופירש לפניהם מילתא בטעמא‪ ,‬שעיקרו של דבר‬ ‫עשיתי תשובה לפני קוני‪ ,‬ומתוך כך הגעתי למדרגה‬ ‫על ‘שואב המים’ שבעירו סלוצק ורבי זעמיל שמו‪,‬‬ ‫תלוי במידת החשיבות שהאדם מחשיב את תלמודו‪,‬‬ ‫אחרת בתשובה‪ – .‬ועל כך חשתי חובת ‘הכרת טובה’‬ ‫שבהגיעו לגיל שישים (!) ביקש ממנו בתור רב העיר‬ ‫והתואר ‘מתמיד’ ושקדן אמיתי מגיע מחמת‬ ‫אליכם‪ ,‬להשתתף עמכם ביום שמחתכם‪ ,‬סיים‬ ‫ללמדו תורה‪ ,‬ולבסוף נעשה תלמיד חכם מופלג‬ ‫החשיבות העצומה שהוא מחשיב את הלימוד‪ .‬ובאם‬ ‫הגה”צ את דבריו המאלפים‪ ,‬ולימד לנו פרק חדש‬ ‫וגדול בתורה!‬ ‫ראינו שהחשיב יותר איזה דבר גשמי שבשבילו‬ ‫במצות התשובה!‬ ‫ואף אנו נוכל ללמוד אורחות חיים ודרכי מוסר מכל‬ ‫סגר את הגמרא‪ ,‬הרי הוכיח בזה שאינו מחשיב את‬ ‫*‬ ‫אלו הלגיונות של התלמידים הרבים שהעמיד אותו‬ ‫התורה יותר‪ ,‬ואם כן אינו בגדר מתמיד ושקדן‪ – .‬באם‬ ‫למשל סגר הלומד את הגמרא בשביל לחטוף ‘כוס‬ ‫סיפר לי הגה”צ רבי אפרים זלזניק זצ”ל מגדולי‬ ‫צדיק‪ ,‬רבנים גאונים ראשי ישיבות ויושבי על מדין‪.‬‬ ‫ירושלים‪ ,‬שבשנות בחרותו בעת לומדו בישיבת ‘עץ‬ ‫ומהם למדנו על גודל ‘אהבת התורה’ העצומה‬ ‫קולה’ טעימה‪ ...‬הרי גילה בזה שטעם הקולה עדיף‬ ‫מטעמה של הגמרא‪...‬‬ ‫חיים’ יצא פעם בליל שמחת תורה לאחר הסעודה‬ ‫שהחדיר הגאון בעל ההילולא בליבות תלמידיו די‬ ‫בדרכו להקפות הגדולות שבהיכל ישיבת חברון‬ ‫בכל אתר ואתר‪ – .‬תורתו וצדקותו הגדולה בוודאי‬ ‫המבחן הנכון אפוא של המתמיד הוא‪ :‬כמה מוכן‬ ‫המעטירה‪ ,‬שנמשכו עד השעות המאוחרות בלילה‪.‬‬ ‫תגן עלינו ובעדנו ובעד כל בית ישראל להיוושע‬ ‫אתה להקריב מעצמך בשביל ההתמדה והשקידה?‬ ‫מהרה בתשועת עולמים‪.‬‬ ‫על איזה דברים מוותר אתה בשביל התורה‬ ‫והנה בדרכו פגש בו ראש הישיבה הגה”צ רבי איסר‬ ‫הקדושה!‬ ‫זלמן זצוק”ל‪ ,‬וכשנודע לו מקום הליכתו תמה ושאל‪:‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬ ‫יהודי יקר! אל תחזיק טובה לעצמך‪ ,‬הנך מוזמן להדפיס ולהפיץ את העלון באזור מגוריך ולהיות שותף לזיכוי הרבים‪ .‬המעוניינים יקבלו את העלון במייל (אפשר גם ישירות לדפוס) בקובץ להדפסה‪.‬‬ ‫‪Anyone Interested in receiving Tiv Hakehila weekly in Hebrew or English should Email - Sheldon@hpins.net Or‬‬ ‫|‬ ‫‪zeligk@gmail.com or text 718-249-7173‬‬ ‫‪4‬‬