gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ניצוץ אחד · NITZOTZ ECHAD — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: ניצוץ אחד · NITZOTZ ECHAD

שבוע: תולדות (2026-11-09)

ניצוץ אחד · NITZOTZ ECHAD — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נ"י _לונדון‬ ‫ב"ב חיפה‬ ‫י‪-‬ם‬ ‫‪3:58‬‬ ‫‪4:22‬‬ ‫‪4:11‬‬ ‫‪4:20‬‬ ‫הדה"נ‪4:05 :‬‬ ‫בה"י‬ ‫‪5:06‬‬ ‫‪5:22‬‬ ‫‪5:17‬‬ ‫‪5:19‬‬ ‫מוצ"ש‪5:18 :‬‬ ‫ר"ת‪5:57 :‬‬ ‫פרשת תו_לדות תשפ"ז‬ ‫ניצוצי אור ופרפראות יקרות משיעורי מורנו‬ ‫‪5:26‬‬ ‫‪5:51‬‬ ‫‪5:53‬‬ ‫‪5:53‬‬ ‫הגה"ח ר' דניא_ל חיים א_לתר ש_ליט"א‬ ‫ראש ישיבת 'פני מנחם' בעיה"ק ירושלים תובב"א‬ ‫יו"_ל בסיוע הנגיד הרבני המפואר‬ ‫וְ ֵאּלֶ ה ּתֹולְ ד ֹת יִ צְ ָחק‬ ‫רזא דאחד‬ ‫הרה"ח ר' מאיר מ_לניק ומשפ' שיחיו‬ ‫ברוק_לין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ּבֶ ן ַאבְ ָרהָ ם ‪ ...‬וַ יְ הִ י יִ צְ ָחק‬ ‫שיחות ודרשות‬ ‫ּבֶ ן ַא ְרּבָ ִעים ָׁשנָה ּבְ ַק ְחּתֹו‬ ‫מעשיו של אדם מבררים ומחזקים‬ ‫ֶאת ִרבְ ָקה (בראשית כה‪ ,‬יט–כ)‬ ‫את יחוסו אל האבות הקדושים‬ ‫המדרש‪ .‬ברשעותו ויתר על תאות לבו כדי‬ ‫למנוע מיעקב להשיג את מבוקשו הטהור‪.‬‬ ‫כאילו ילדה‬ ‫ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות (כז‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫הוסיף על כך נכדו הרה"ק ה'דברי ישראל'‬ ‫יש לדקדק בפסוק‪ ,‬שפתח 'ואלה תולדות'‪,‬‬ ‫כהות עיניים מחמת השוחד‬ ‫ממודז'יץ זצ"ל‪ ,‬כי יעקב אבינו אף הוא למד‬ ‫ואם כן היה לו לספר מיד מענין לידת עשיו‬ ‫רש"י הביא כמה טעמים מדוע כהו עיניו של יצחק אבינו‪ ,‬אבל במדרש‬ ‫כן ממנו‪ ,‬בבחינת 'מאויבי תחכמני' (תהלים קיט‪ ,‬צח)‪.‬‬ ‫ויעקב‪ ,‬ולמה הקדים וסיפר כל ענין נישואיו‬ ‫(בר"ר סה‪ ,‬ה‪-‬ז‪ ,‬עי"ש) איתא דבר נורא‪ ,‬שסיבת כהיית עיניו של יצחק היא כיון‬ ‫ודאי העדיף יעקב להיפטר מנוכחותו של עשיו‬ ‫עם רבקה‪.‬‬ ‫שהצדיק את עשיו הרשע וקיבל ממנו 'שוחד' – 'כי ציד בפיו' (לעיל כה‪ ,‬כח)‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫ויפה שעה אחת קודם‪ ,‬והנה כאשר מלאו ימי‬ ‫פירש הרה"ק רבי ישראל אברהם מסקולען‬ ‫והדברים נפלאו מאוד‪ ,‬הלא איסור 'שוחד' הוא רק בעת המשפט‬ ‫רבקה ללדת אך יצוא יצא עשיו ויעקב אוחז‬ ‫זצ"ל‪ ,‬לפי שחז"ל אמרו (סוטה יב‪' ).‬כל הנושא‬ ‫ובפרט בדיני ממונות (עי' אמונה וביטחון לחזו"א פ"ג אות ל) ואילו כאן לא היה שום‬ ‫בעקבו‪ ,‬ש'היה אוחז בו לעכבו' (רש"י פס' כו)‪ .‬אלא‬ ‫אשה לשם שמים‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו‬ ‫משפט שייקרא הדבר 'שוחד'‪ .‬ובפרט כאשר בן מכבד את אביו ומקיים‬ ‫שכיון שראה שעשיו רוצה להפיק את זממו‬ ‫ילדה'‪ ,‬ולכך הקדים וכתב מענין נישואיו עם‬ ‫מצווה ונותן לו מתנה‪ ,‬הלזה שוחד ייקרא‪ .‬וכלום מגיע לאב שיכהו עיניו‬ ‫לצאת לשמד בבתי עבודה זרה‪ ,‬החזיק בעקבו‬ ‫רבקה‪ ,‬כי אלו היו ה'תולדות' הראשונות של‬ ‫רק בגין מה שכיבדו בנו‪ ,‬אתמהה‪.‬‬ ‫כדי למנוע זאת ממנו‪ ,‬שכן 'עת לעשות לה'‬ ‫יצחק – 'בקחתו את רבקה'‪ ,‬ואחר כך נולדו‬ ‫והנה מצינו עוד במדרש (שם סז‪ ,‬ד) ''בא אחיך במרמה' ר' יוחנן אמר‬ ‫הפרו תורתך' (תהלים קיט‪ ,‬קכו‪ ,‬ועי' ברכות נד‪.).‬‬ ‫לו עוד שני בנים‪.‬‬ ‫בא בחכמת תורתו'‪ .‬וגם זה פלא ולא מובן‪ ,‬כי מה בין זה לבין חכמת‬ ‫התורה‪ ,‬וכי מחמת שיש ליעקב אבינו תורה וחכמה ‪ -‬מותר לו לקחת‬ ‫את הברכות‪ ,‬וכעין שהקשו בגמרא (שבועות מא‪ ).‬על ההלכה שאין מחייבים‬ ‫תלמיד חכם להישבע שבועת היסת‪' ,‬אמר ליה רב יימר לרב אשי‪,‬‬ ‫(בראשית כה‪ ,‬כג)‬ ‫ְׁשנֵי גֹיִ ים ּבְ בִ ְטנֵ ְך‬ ‫וַ ּיִ ְתר ֲֹצצּו הַ ּבָ נִים ּבְ קִ ְרּבָ ּה‬ ‫צורבא מרבנן משלח [מפשיט] גלימא דאינשי'?! (ועי' רש"י ב"מ קח‪.):‬‬ ‫אלו אנטונינוס ורבי‪,‬‬ ‫(בראשית כה‪ ,‬כב)‬ ‫קושיות אלה מובאות בספר ִ'לוית חן ואור יקרות' (בריש פרשתן) שחיבר‬ ‫שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת‬ ‫'המאור הגדול איש צדיק החריף הגדול' רבי אריה יהודה לייב סירקיס‬ ‫אחד שעיר ואחד חלק‬ ‫זצ"ל אבד"ק סקאהל [נכד נכדו של הב"ח] יחד עם בנו הגאון הגדול‬ ‫תורת הנגלה ותורת הנסתר‬ ‫פירש ב'פירוש הטור' על התורה על דרך‬ ‫המפורסם בדורו רבי יוסף בנימין וואלף זצ"ל אב"ד שינאווא [ממנו החיבור‬ ‫דקדק ב'צרור המור' מהו 'שולחנם'‪ ,‬שיותר‬ ‫הפשט‪ ,‬יען אשר היה עשיו איש שעיר מעת‬ ‫מסביב 'אור יקרות'‪ .‬נדפסו יחד לראשונה בזאלקווא בשנת ה'תצ"ב]‪ ,‬והניח יסוד‬ ‫היה ראוי לומר 'מעל שולחנותיהם' בלשון‬ ‫היוולדו‪ ,‬לכן עוד טרם יצא לאוויר העולם היו‬ ‫נפלא ומיוחד להבנת הענין‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫השערות מציקות ומטרידות את יעקב בחוסר‬ ‫רבים‪ .‬וביאר‪ ,‬כי שולחן אחד משותף היה‬ ‫ה'משפט' שבין יעקב ועשיו‬ ‫לשניהם‪ .‬היה זה השולחן עליו למדו יחדיו‬ ‫מנוחה‪ ,‬וזו היא ההתרוצצות האמורה כאן‪.‬‬ ‫וכה ביאר שם‪ ,‬כי הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו (לעיל כא‪ ,‬יב) 'כי ביצחק‬ ‫תורה בלילות (עי' ע"ז י‪ .):‬ועל אותו שולחן עלו צנון‬ ‫[ביאר לי אבא מארי אדמו"ר ה'פני מנחם' זצ"ל את‬ ‫יקרא לך זרע'‪ ,‬לומר שישמעאל אינו יורשו‪ .‬ברם אצל יצחק דרשו‬ ‫וחזרת‪ ,‬היינו תורת הנגלה לצד תורת הנסתר‪.‬‬ ‫פנימיות הדברים על דרך העבודה‪ .‬דאיתא (עי' עמק המלך טז‪ ,‬לג)‬ ‫חז"ל (נדרים לא‪' ).‬ביצחק ולא כל יצחק'‪ ,‬היינו שחלק ממנו ירש וחלק לא‪,‬‬ ‫כי בחזרת אוכלים רק את החלק הנגלה‪ ,‬שהם‬ ‫שהשערות ומותרי הגוף מרמזים על הקליפות והחיצוניים‪,‬‬ ‫וכאשר היו ליצחק שני בנים‪ ,‬הרי לפי גזירת הקב"ה לא נחשב אלא‬ ‫העלים‪ ,‬ואילו בצנון להיפך‪ ,‬אוכלים רק את‬ ‫וכמרומז בכתוב (תהלים סח‪ ,‬כב) 'קדקוד שיער מתהלך באשמיו'‪.‬‬ ‫אחד מהם בלבד כבן‪ .‬וכאן נשאלת השאלה ומתעורר הספק‪ :‬מי הוא‬ ‫החלק הנסתר שבתוך האדמה‪ ,‬ושתי התורות‬ ‫עשיו הרשע היה מדובק ביצר הרע ומסובב בקליפות עוד‬ ‫זה ואיזהו שעליו נאמר שהוא זרעו של אברהם ושל יצחק והוא הראוי‬ ‫הללו עלו על שולחנם‪ .‬ועל כרחך הכי פירושא‬ ‫טרם לידתו‪ ,‬ולעומתו היה יעקב אבינו 'איש ָחלק' (להלן כז‪ ,‬יא)‪,‬‬ ‫לקבל את ירושתו וכל הברכות המובטחות לאברהם וליצחק‪ ,‬יעקב או‬ ‫דמילתא‪ .‬דאי לאו‪ ,‬הגע בעצמך‪ ,‬וכי מה בשורה‬ ‫זך ונקי מכל רבב‪ ,‬ולכן אותן הקליפות של עשיו הפריעו לו‪,‬‬ ‫עשיו‪ .‬ודבר זה הוא 'משפט' האם יעקב הוא היורש או עשיו‪ ,‬מי הוא‬ ‫גדולה יש בזה שצאצאיה יאכלו צנון וחזרת‪.‬‬ ‫וזה גרם להתרוצצות‪].‬‬ ‫הזרע הכשר ומי הוא הפסול‪.‬‬ ‫ובכהאי גוונא כבר הורו לנו חז"ל את הדרך‪ .‬דאתמר (כתובות פה‪' ).‬ההוא‬ ‫השיריים שלא נחטפו‬ ‫דאמר להו 'נכסיי לטוביה' שכיב‪ .‬אתא טוביה‪ ,‬אמר רבי יוחנן‪ :‬הרי בא‬ ‫רבותינו דרשוהו לשון ריצה‪ .‬כשהיתה עוברת על‬ ‫ׁ‬ ‫הרה"ק רבי שמעלקא מסעליש זצ"ל היה‬ ‫פתחי תורה של שם ועבר‪ ,‬יעקב רץ ומפרכס לצאת‪.‬‬ ‫טוביה וכו'‪ָ ,‬את ּו ְשנֵ י טוביה ‪ -‬שכן ותלמיד חכם‪ ,‬תלמיד חכם קודם‪.‬‬ ‫נוהג בפרישות רבה בענייני האכילה על ידי‬ ‫עוברת על פתחי עבודה זרה‪ ,‬עשו מפרכס לצאת‬ ‫קרוב ותלמיד חכם‪ ,‬תלמיד חכם קודם וכו'‪ .‬שניהם קרובים ושניהם‬ ‫שכנים ושניהם חכמים ‪ -‬שודא דדייני'‪ ,‬ורש"י פירש‪' ,‬הטלת הדיינים‪.‬‬ ‫שהיה פוגם בטעמי המאכלים שהוגשו לפניו‪.‬‬ ‫לפי מה שיראו דיינים שהיה דרכו של מת לקרב את זה יותר מזה‪,‬‬ ‫מאכל שדרכו ליאכל כשהוא חם‪ ,‬היה אוכלו‬ ‫מי מעכב את מי‬ ‫או מי שבשניהן טוב ונוהג בדרך ישרה‪ ,‬שיש לומר ‪ -‬בו נתכוין המת‬ ‫כשהוא קר; ומאכל שדרכו ליאכל בצונן‪ ,‬היה‬ ‫בשלמא יעקב לא יכול היה לצאת‪ ,‬שכן‬ ‫לזכות'‪ .‬ובתוספות פירשו 'לא כפירוש הקונטרס שפירש שיאמדו הדיינים‬ ‫מצוה לחממו‪ .‬מלבד כן גם היה מולח את‬ ‫עשיו עיכב בעדו לבל יטול ממנו את הבכורה‪,‬‬ ‫דעתו של נותן למי רצונו ליתן יותר‪ ,‬אלא אומר רבנו תם שהדיין יתן‬ ‫מאכליו עד שלא היו ראויים לאכילת אדם‪.‬‬ ‫אך מי מנע מעשיו לצאת לבתי עבודה זרה‬ ‫למי שירצה' [כלומר‪ ,‬לרש"י 'שודא דדיינא' היינו השערת הדיינים את מי קירב יותר‪,‬‬ ‫אחד מן החסידים שהיו אוכלים משיירי מאכלו‬ ‫כאוות נפשו‪ .‬אם חפץ בעבודה זרה‪ ,‬יצא וילך‬ ‫ולתוספות היינו הכרעת הדיינים על פי רצונם בלבד]‪.‬‬ ‫אמר לו פעם כי אין לו כל הנאה גשמית‬ ‫לו ויניח את יעקב לנפשו‪ .‬אמר הרה"ק רבי‬ ‫והנה כאן היתה השאלה מי הוא ה'טוביה' שהוא חלקו של יצחק‬ ‫מהשיריים של הרבי‪ .‬השיב לו הרבי כי לכן‬ ‫יחזקאל מקוז'מיר זצ"ל‪ ,‬כי אף שגדולה היתה‬ ‫בירושה‪ .‬והפסק הוא 'שודא דיינא' – הכרעת הדיינים‪ .‬וכאן בא ה'שוחד'‬ ‫אמרו חז"ל שלא פסקו מעל שולחן רבי לא‬ ‫להיטותו של עשיו לעבודת גילולים‪ ,‬מכל מקום‬ ‫של עשיו ש'ציד בפיו' וכך בערמה ובמזימה הצליח לשחד את יצחק‬ ‫צנון ולא חזרת‪ .‬שכן את הבשר והדגים חטפו‬ ‫יותר היה רוצה למנוע את יעקב מלצאת לבית‬ ‫אביו שיאהב אותו ויקבע אותו כיורש יחידי לכל נכסי אברהם ויצחק‪.‬‬ ‫וזהו שוחד שבשעת משפט ממש‪ ,‬ולכך כהו עיניו‪ ,‬שהצדיק את הרשע‬ ‫עץ ‪+‬חיים היא _למ‪+‬חזי קים ב‪+‬ה ותומכי‪+‬ה מאוש‪+‬ר‬ ‫ונטה – בגין השוחד – לומר שעשיו הוא היורש‪.‬‬ ‫פרנס חודש כס_ליו‬ ‫_לעי_לוי נשמת האי גברא רבה‪ ,‬מוקיר רבנן ות_למידיהון ואיהו גופיה מיניהו הוה‪ ,‬שם מ_לאכתו עראי ותורתו קבע‪ ,‬מגדו_לי תמכין דאורייתא וגמ"ח בדור האחרון‬ ‫ברם‪ ,‬לאחר מכן כאשר בא אליו יעקב אבינו 'במרמה' היינו בחכמת‬ ‫הנגיד הרבני הרה"ח רבי אברהם נח ז"_ל בן הרה"ח רבי אפרים חיים ה_לוי ז"_ל ק_ליין · נ_לב"ע כ"ג בכס_ליו תשע"ג‬ ‫התורה‪ ,‬הרי זה כדאיתא בגמרא שם 'תלמיד חכם קודם'‪ ,‬וממילא מן‬ ‫הוא הגבר הוקם עו_לה ש_ל תורה‪ ,‬בהיכ_לי בית ה' ובספריו עה"ת‪ ,‬ש"ס וה_לכה‪ ,‬וגם _לרבות עו_לה ש_ל צדקה‪ ,‬בהקמת מפע_לי חסד‪ ,‬צדקתו עומדת _לעד‬ ‫הדין‪ ,‬גם אם יצחק אוהב את עשיו‪ ,‬הרי כאן אין הדין 'שודא דדינא'‬ ‫הונצח ע"י בנו הנכבד הרבני הרה"ח ר' מרדכי יהודה ה_לוי ק_ליין ומשפ' ש_ליט"א – ברוק_לין נ"י‪ ,‬מנציבי המכון ותומכיו‬ ‫ומפרש‪ ,‬לפי שאצל יצחק היתה האהבה תלויה‬ ‫התלמידים כשיריים‪ ,‬ומה שנותר על השולחן היה‬ ‫בדבר גשמי‪ ,‬שהביא לו מצידו‪ .‬כי אילו היה בטל‬ ‫וַ ּי ֱֶאהַ ב יִ צְ ָחק ֶאת ֵע ָׂשו ּכִ י צַ יִ ד ּבְ פִ יו‬ ‫רק הצנון והחזרת‪( ...‬צרור החיים המבואר‪ ,‬תולדותיו לט)‬ ‫הדבר‪ ,‬ל ּו לא היה מביא לו עוד‪ ,‬היתה בטלה‬ ‫וְ ִרבְ ָקה אֹהֶ בֶ ת ֶאת יַ ֲעק ֹב (בראשית כה‪ ,‬כח)‬ ‫האהבה והופכת להיות דבר ששייך רק בעבר (עי'‬ ‫אהבה התלויה בדבר‬ ‫[כיוצא בזה העיר פעם זקני בעל ה'שפת אמת' לחסידים שהזדרזו‬ ‫אבות ה‪ ,‬טז)‪ .‬מה שאין כן אצל רבקה‪ ,‬שאהבתה לא‬ ‫לחטוף ולאכול משיירי מאכלו בשולחנו בסעודת שבת קודש‪ ,‬ואילו‬ ‫השל"ה הקדוש (דרך חיים תוכחת מוסר‪ ,‬מב) מדייק מפני מה‬ ‫היתה תלויה בדבר גשמי אלא מחמת החלק הרוחני‬ ‫שינה הכתוב בין הלשונות‪ .‬כי אצל יצחק נאמר‬ ‫מן החזרת ['כריין'] לא לקחו‪ .‬אמר להם הרבי‪ ,‬מדוע אינכם לוקחים‬ ‫והפנימי‪ ,‬לכן כתובה האהבה בלשון הווה‪ ,‬כי נמשכה‬ ‫'ויאהב' בלשון עבר‪ ,‬ואילו אצל רבקה אמר 'אוהבת'‬ ‫[הא ּ‬ ‫רב]‪ ,‬והלא כל ענין‬ ‫ַ‬ ‫גם מהחזרת‪ ,‬שמא משום שחריפה היא‬ ‫כל הזמן ללא הפסק‪.‬‬ ‫בלשון הווה‪.‬‬ ‫אכילת השיריים הוא גם כן חריף [כלומר‪ ,‬ענין קשה ובלתי מושג]‪]...‬‬ ‫נטמן בפסוק שנטמן בבית עבר‬ ‫רזא דאחד ‪ -‬המשך מעמוד א‬ ‫אלא 'תלמיד חכם קודם'‪ ,‬ולכן 'ויקח ברכתך'‪ ,‬כי כעת נתברר‬ ‫נלך ונוסיף עוד נדבך לאמור עד הנה – נקודת מחלוקת נוספת‬ ‫בצדק כי הוא זה הראוי להיות יורש האבות במעשיו הטובים‬ ‫בין עשיו ברשעותו ליעקב בצדקותו‪ .‬מה שהביא הרה"ק ה'דברי ישראל' ממודז'יץ זצ"ל‬ ‫והראויים ובו מתקיימת ההבטחה 'כי ביצחק יקרא לך זרע' וודאי‬ ‫(בפרשתן) בשם זקנו הרה"ק רבי יחזקאל מקוז'מיר זצ"ל לבאר את הפסוק (לקמן כח‪ ,‬ט) 'וילך‬ ‫אליו נתכוון הקב"ה‪.‬‬ ‫עשו ויקח את מחלת בת ישמעאל' ופירש רש"י 'ולמדנו מכאן שנטמן יעקב בבית עבר‬ ‫עשיו יושב בגן עדן‬ ‫ארבע עשרה שנה'‪ .‬וקשה‪ ,‬מפני מה הסתירה התורה דבר זה שלמד יעקב אבינו באהלי‬ ‫אך למעשה עדיין אינו מבורר הענין‪ ,‬שהרי גם לעתיד לבוא אנו מוצאים שעשיו‬ ‫שם ועבר‪ ,‬והוא נדרש רק ברמז בלבד‪ .‬ותירץ‪ ,‬על פי מה שביאר המהר"ל מפראג (גור‬ ‫ויעקב עומדים בדין זה מול זה‪ ,‬עד שבא הקב"ה להכריע ביניהם‪ .‬כדאיתא בחז"ל‬ ‫אריה בראשית י‪ ,‬ח; ספר גבורות ה' פי"ז) שכל דבר שהיה בהסתר‪ ,‬גם התורה הסתירה המעשה‪ ,‬ומאחר‬ ‫(ילקוט שמעוני עובדיה רמז תקמ"ט; ירמיהו מט רמז של"ג) 'לעתיד לבוא כשהקב"ה דן את עשיו הרשע‪ ,‬מה‬ ‫ש'נטמן' בבית שם ועבר בהסתר‪ ,‬לכן לא נכתב בפירוש אלא ברמז‪.‬‬ ‫עשיו עושה‪ ,‬מתעטף בטליתו ובא ויושב אצל יעקב [בגן עדן] שנאמר (עובדיה א‪ ,‬ד) 'ואם‬ ‫יעקב קרוב יותר אל האבות ‪ -‬בתורתו‬ ‫בין כוכבים שים קנך'‪ ,‬ואין כוכבים אלא יעקב'‪ ,‬ובירושלמי (נדרים פ"ג ה"ח) נוסף על זה‬ ‫ומכאן לענייננו‪ .‬דיש להקשות עוד‪ ,‬מפני מה נרמז הדבר בפסוק זה דווקא‪ ,‬בסיפור‬ ‫'והקב"ה גוררו ומוציאו משם'‪ .‬הרי שעדיין יש ספק להכריע בין עשיו ליעקב עד‬ ‫תולדות עשיו‪ ,‬בפסוק המספר שהוסיף רשעה על רשעתו‪ ,‬ולמה לא בפסוק אחר‪ .‬אלא‬ ‫ליום הדין הגדול והנורא‪ ,‬וכיצד יתכן הדבר‪ ,‬הלא קיימא לן ש'תלמיד חכם קודם'‬ ‫שיש כאן סימן למאבקו של עשיו הרשע בקדושת יעקב אבינו‪ .‬מכיון שראה שאינו‬ ‫ויעקב הוא היורש האמיתי‪.‬‬ ‫יכול לנצח את יעקב אבינו‪ ,‬והבין שזה מחמת שהכח שלו ושל יעקב בזכות אבות‬ ‫אך באמת‪ ,‬סיבת המשך הפלוגתא בין יעקב לעשיו נובעת מההבדל וההפרש בין‬ ‫שווה‪ ,‬שניהם בני יצחק ונכדי אברהם‪ ,‬לפיכך התחכם ונשא לאשה את בת ישמעאל‬ ‫עובד ה' לבין זה אשר 'לא עבדו'‪ .‬שבעוד עבדי ה' תמיד מרגישים עצמם בתחילת‬ ‫וכך הכפיל את כח יחוסו לאברהם אבינו‪.‬‬ ‫העבודה ויודעים ומכירים בשפלות עצמם ומאמינים כי עדיין לא עשו כראוי בלימוד‬ ‫ברם יעקב אבינו התחכם יותר ממנו והטמין עצמו בבית שם ועבר‪ ,‬במקום שם למד‬ ‫התורה ובקיום מצוות ה' כדבעי למיהוי‪ ,‬הרי שאותם הדומים ל'עשיו' מחזיקים‬ ‫אברהם אבינו תורה יחד עימו (החיד"א בנחל קדומים בראשית כח‪ ,‬יא‪ ,‬בשם הראשונים) וב'בעל הטורים' איתא‬ ‫עצמם שלמים וראויים‪ ,‬בפרט היותו בן ונכד לאבות הקדושים‪ ,‬ומתעטפים בטלית‬ ‫(במדבר ו‪ ,‬כד) שבמשך ט"ו שנה למד עם האבות יחד‪ ,‬ועל ידי זכות התורה הרי הוא מכפיל‬ ‫ומתיישבים בגן עדן ומצפים לקבל 'שכר'‪ .‬ולכן לא קיבל עשיו את הפסק של 'בא‬ ‫את זכותו כהנה וכהנה כשממשיך לשמור מסורת אבות ולדבוק בדרכיהם – שהם‬ ‫אחיך במרמה' כי הגם שליעקב יש חכמת התורה‪ ,‬הלא גם אני משהו‪ ,‬אני גם כן יחסן‬ ‫היו דבקים בתורה ככתוב (לעיל כו‪ ,‬ה) 'עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי‬ ‫ובעל תורה‪ ,‬וחזר הדין לקדמותו‪ ,‬שאם שנינו תלמידי חכמים‪ ,‬הרי הדין 'שודא דיינא'‬ ‫מצוותי חוקותי ותורתי' וכדאיתא בגמרא (יומא כח‪' ):‬אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה‬ ‫ואותי אהב יצחק יותר‪...‬‬ ‫וכו' יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה'‪ ,‬ואם כן קרוב יעקב יותר לקדושת האבות‪,‬‬ ‫וראוי הוא לירש את האבות‪.‬‬ ‫'אנכי יעקב' – יודע את דל מצבי‬ ‫וכמו שכתב בהדיא הרה"ק ה'שם משמואל' זצ"ל בשם אביו הרה"ק ה'אבני נזר' זצ"ל‬ ‫אם אלמד – היה נכדו‪...‬‬ ‫ׂ‬ ‫(ויצא תרפ"א; מקץ תרע"ו)‪ ,‬שלכן נקרא בשם זה 'עשיו' מלשון ָעש ּוי וגמור‪ ,‬ודרשו חז"ל לפי‬ ‫ויובן הדבר ביותר על פי מעשה נפלא שהיה אצל הגה"ק רבי עקיבא סופר זצ"ל ה'דעת‬ ‫שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה‪ .‬ויש כאן 'רמז על מהותו‪ ,‬שהיה בעיני‬ ‫סופר' מפרעשבורג [נינו וממשיך דרכו של ה'חתם סופר' זצ"ל‪ ,‬אשר עלה באחרית ימיו לארצנו הקדושה‬ ‫עצמו כאיש שלם שאינו חסר לו כלום‪ ,‬היפוך תעודת אדם שיהיה בעיני עצמו כחסר‬ ‫והתגורר בירושלים‪ .‬נלב"ע ב' בכסליו תש"כ]‪ .‬פעם אחת הגיע לבקרו תלמידו הגאון רבי דוב‬ ‫ומשתדל להשלמתו' שעשיו 'לא היה משתדל אחר שום התחדשות להשלים נפשו'‪,‬‬ ‫קינסטליכער זצ"ל [בנו של הגה"ק ה'באר צבי' זצ"ל הרב מסעבען]‪ ,‬היתה זו שעת אכילה והזמינו‬ ‫אבל יעקב תמיד עומד ושואף לשלמות‪ .‬והדבר עולה בקנה אחד עם ביאורו של רש"י‬ ‫רבו לסעוד עמו על שולחנו בביתו‪ ,‬וראה להפתעתו כי רבו ניגש אל מכשיר לקליית‬ ‫על הפסוק 'כי ציד בפיו' – שידע לצוד ולרמות את אביו בפיו‪ ,‬ושואלו אבא היאך‬ ‫ּ‬ ‫ומגישה לרבנית ע"ה‪.‬‬ ‫הלחם [טוסט"ר] מוציא משם פרוסת לחם מורח עליה חמאה‬ ‫מעשרין את המלח ואת התבן‪ ,‬כסבור אביו שהוא מדקדק במצות' כי הציג עצמו‬ ‫בראותו כי כן‪ ,‬מחה על כבוד רבו‪ ,‬ואמר 'אילו הרבי היה אומר לי‪ ,‬הייתי אני מכין‬ ‫תמיד כשלם בתורה ומצוות‪.‬‬ ‫עבורה את הלחם'‪ .‬נענה לו רבו‪' ,‬הלא גם אני מחויב לכבדה‪ ,‬שהרי היא נכדת ה'חתם‬ ‫ויתבאר ביותר על פי מעשה נפלא שהיה אצל הרה"ק ה'אהבת ישראל' מויזניץ זצ"ל‬ ‫סופר' [היא היתה בת דודו של בעלה‪ ,‬בתו של הגה"ק רבי יצחק יהודה לייב סופר זצ"ל בן ה'כתב סופר'‬ ‫אשר בעת נסיעתו ברכבת ממקום למקום‪ ,‬פנה אליו יהודי שלא הכירו ולא ידע מי‬ ‫ונכד ה'חתם סופר']‪ ...‬תמה רבי דוב‪' ,‬והלא באותה מדה גם הרבי הוא נכד החתם סופר'‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬אך הרגיש כי מדובר באישיות נכבדה‪ ,‬ושאלו בדרך ארץ‪' :‬מי אתם'‪ ,‬ויען לו‬ ‫האיר לו רבו פניו הטובים ואמר‪ :‬היא מיום לידתה ‪ -‬נכדת ה'חתם סופר' בכל אופן‬ ‫ה'אהבת ישראל' בענווה יתרה‪' :‬אכן‪ ,‬גם אני שואל שאלה זו וגם אני עוסק בסוגיה‬ ‫שהוא‪ .‬ואילו אני‪ ,‬רק אם אלמד כראוי וארבה מעשים טובים‪ ,‬אז אזכה להיות נכדו‪...‬‬ ‫זו כל חיי‪ ,‬מי אני ומה מעשיי‪ ,‬אדרבא אשמח אם תאמר לי'‪...‬‬ ‫ולכן שפיר שייך רמז זה שנטמן בבית עבר דווקא לפסוק זה שנשא עשיו את בת‬ ‫ישמעאל‪ ,‬כי על כך היתה המחלוקת‪ ,‬בבחינת 'זה לעומת זה עשה האלוקים'‪ .‬עשיו‬ ‫על פי זה יש לבאר מה שאמר יעקב אבינו לאביו‪ ,‬כאשר נשאל ממנו (להלן פס'‬ ‫נשא בת ישמעאל להיות יותר בעל יחוס‪ ,‬ויעקב נטמן בבית עבר י"ד שנה‪ ,‬לדבוק‬ ‫יח) 'מי אתה בני‪ ,‬ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכורך' ורש"י פירש שאין כאן‬ ‫באמת במורשתם ובמהותם‪.‬‬ ‫דיבור שקר אלא 'אנכי המביא לך‪ ,‬ועשו הוא בכורך'‪ .‬ולדברינו יערב‪ ,‬שכן כאשר‬ ‫נשאל יעקב אבינו 'מי אתה בני' הבין שהכוונה לשאלה פנימית‪ ,‬האם יודע אתה‬ ‫לרקוד על הזכות להיות בני אברהם יצחק ויעקב‬ ‫את מהותך‪ ,‬וכאותה שאלה שנשאל הרה"ק ה'אהבת ישראל'‪ .‬ויען יעקב ויאמר‪,‬‬ ‫על פי הדברים הללו‪ ,‬מצאתי טעם במאמר עמוק שאמר הרה"ק מקאצק זצ"ל בשם‬ ‫אכן 'אנכי' ‪ -‬הנני מי שאני‪ ,‬אך אינני יודע מעמדי ומצבי וכבר ששים ושבע שנים‬ ‫הרה"ק המגיד מקאזניץ זצ"ל שאמר 'אילו הייתי יודע שהנני נכד אברהם יצחק ויעקב‪,‬‬ ‫הנני עוסק בסוגיה זו‪ ,‬ותמיד אני במצב 'וידו אוחזת בעקב עשיו' עדיין נמצא אני‬ ‫הייתי עושה 'קאז'עליק' [ריקוד שבו האדם מתהפך כאשר ראשו ארצה ורגליו למעלה‪ ,‬כפי שהיה‬ ‫בתחילת דרכי‪ ,‬בצעד הראשון הרחק מהעשייה השלמה‪ .‬בבחינת 'מי יקום יעקב‬ ‫מקובל לעשות בעת שמחה יתירה] ברחוב העיר'‪ .‬והדברים תמוהים מאוד‪.‬‬ ‫כי קטן הוא' (עמוס ז‪ ,‬ה)‪ .‬ברם 'עשיו‪ ,‬בכורך' ‪ -‬הוא יודע היטיב את מעמדו ומרגיש‬ ‫אלא‪ ,‬הוא אשר דיברנו‪ .‬כי להיות 'נכד אברהם יצחק ויעקב' אין די להיות נולד‬ ‫עצמו שלם ומושלם בלי צורך לתקן דבר‪...‬‬ ‫להורים יהודיים‪ ,‬צריך להיות ראוי ועתיר במעשים טובים‪ ,‬ולהיות כלול בפסוק (יח‪ ,‬יט)‬ ‫כך מספרים בהתרגשות תלמידיו של רבי ירוחם ממיר זצ"ל על מנהגו להסתגר בחדרו‬ ‫'למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט'‪ .‬ולכן‬ ‫לאחר אמירת שיחת מוסר נוקבת‪ ,‬וכמו כן אחרי התקיעות ותפילת המוספין של ראש‬ ‫ברוב ענוותנותו אמר המגיד מקאזניץ‪ ,‬אילו הייתי יודע כי אני אכן ראוי להיחשב נכד‬ ‫השנה‪ ,‬שבאה לאחר חודש שלם של עבודת הבורא בסילודין מראשית חודש אלול‬ ‫הממשיך דרכם ומיוחס אליהם ‪ -‬הייתי שש ושמח ורוקד מרוב שמחה‪.‬‬ ‫ובימי הסליחות‪ .‬ובמשך כמחצית השעה היה מתהלך בחדרו אנה ואנה וזעק בנהמת‬ ‫הרי שזכות אבות לבנים מתעוררת רק כאשר ממשיכים בעוז את דרכם כראוי‪.‬‬ ‫ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע' – הוא‪ ,‬ברוב‬ ‫לבו בלשון הפסוק (להלן פס' יב) 'אולי ֻ‬ ‫והלוואי וכבר יגיעו ‪ -‬יִ גְ ע ּו ‪ -‬מעשינו למעשי אבותינו‪ ,‬ובזכות כך נזכה לראות מהרה‬ ‫ענוותנותו ונמיכות רוחו הסתפק וחשש שמא עבודתו אינה כדבעי ויש בה חלילה‬ ‫בישועת ה' לעמו‪ ,‬ונזכה לרקוד בשמחה בחוצות ירושלים על גאולתנו ופדות נפשנו‬ ‫מעשה תעתועים ואין בה שלמות‪ .‬וזו היא מידת הצדיקים‪ ,‬שבכל מה שעובדים יותר‬ ‫(מעובד מתוך שיחת לש"ק פר' תולדות ה'תשפ"ד)‬ ‫ברחמים גדולים במהרה בימינו‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫לבורא‪ ,‬הם מבינים יותר שטרם הגיעו אל תכלית העבודה (עי' נועם אלימלך ליקוטי שושנה ד"ה פתחו לי)‪.‬‬ ‫ב‬ ‫לא באו לריב על הבאר להדיא‪ ,‬אלא רק החלו‬ ‫המקח לאחר מעשה‪ ,‬בטענה כי אנוס היה למכור‬ ‫רגש הרחמנות‬ ‫מקנטרים ומחפשים כיצד להגיע לאמירת 'לנו‬ ‫את הבכורה‪ ,‬שכן אחזו בולמוס והיה מסוכן למות‪.‬‬ ‫הגאון רבי מנחם כ"ץ מפרוסטיץ זצ"ל (הובא בספר תולדות‬ ‫המים'‪ .‬אכן הופרה עצתם ונתקלקלה מחשבתם‪,‬‬ ‫לכך נתחכם יעקב לתת לו תחילה לחם כל צרכו‪,‬‬ ‫וחידושי רבי מנחם כ"ץ מפרוסטיץ‪ ,‬חידושי אגדה‪ ,‬כאן)‪ ,‬מתלמידי ה'חתם‬ ‫כי רועי יצחק למדו מרבם לברוח מהמחלוקת עוד‬ ‫ועתה משהמשיך עשיו באכילת הנזיד גילה דעתו‬ ‫סופר'‪ ,‬פיסק את המקרא באופן שונה‪ ,‬וכה דרש‬ ‫בתחילתה‪ ,‬ותכף בתחילת הדין־ודברים בחרו להיות‬ ‫כי לאו מחמת אונס הוא‪ ,‬והמכירה שרירה וקיימת‪.‬‬ ‫אותו‪' :‬ויאהב יצחק את עשיו'‪ ,‬למה? 'כי ציד בפיו‪:‬‬ ‫מן הנעלבין ואינן עולבין‪ ,‬ומיד נסתלקו ומשכו‬ ‫ורבקה אוהבת את יעקב'‪ .‬היינו‪ ,‬שעשיו היה תמיד‬ ‫ידיהם מן הבאר ההיא‪ ,‬ויחפרו באר אחרת‪ .‬ראו רועי‬ ‫בא לבכות לאביו ולצודו בפיו‪ ,‬כשהוא מתאונן ואומר‪:‬‬ ‫גרר שלא יצליחו בזה בעקיפין‪ ,‬על כן 'ויריבו גם‬ ‫ֹאמר ֲאח ִֹתי הִ וא ּכִ י יָ ֵרא לֵ אמֹר ִא ְׁש ִּתי‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫כל היום אמא אוהבת רק את יעקב‪ .‬בלית ברירה‪,‬‬ ‫עליה'‪ ,‬היינו עליה – על הבאר עצמה‪ .‬הפעם הסירו‬ ‫כשראה יצחק את עשיו שהוא חש חוסר אהבה מאמו‪,‬‬ ‫את המסכה מעל פניהם וכבר לא חיפשו תירוצים‬ ‫ׁשי ַה ָּמקֹום (בראשית כו‪ ,‬ז)‬ ‫ּפֶ ן יַ ַה ְרגֻ נִ י ַאנְ ֵ‬ ‫העניק לו הוא את האהבה שנחסרה לו‪ ,‬כביכול‪ .‬כך‬ ‫ואמתלאות סחור סחור‪ ,‬אלא הכריזו מלחמה באופן‬ ‫ניצל את רגשי אביו על מנת להשיג לעצמו עוד אהבה‬ ‫שלא יהא רגיל לשקר‬ ‫גלוי על אודות הבאר גופא‪ .‬לכן הפעם כבר נקראה‬ ‫והעדפה‪ .‬ולפי דבריו מתורצת גם הקושיא דלעיל‪,‬‬ ‫אריכות לשון יש כאן‪ ,‬וגם מפני מה פתח בלשון‬ ‫'שטנה'‪ ,‬כי אין זה עסק צדדי‪ ,‬אלא שטנה ואיבה‬ ‫שלכך נאמר 'אוהבת'‪ ,‬בלשון הווה‪ ,‬כי כל זה חלק‬ ‫'נסתר' ועבר ללשון 'מדבר'‪ .‬והוה ליה למימר בקצרה‬ ‫גלויה‪.‬‬ ‫מדברי עשיו אל אביו‪ ,‬שתמיד היה אומר כן לאביו‬ ‫'ויאמר אחותי היא כי ירא פן יהרגוהו'‪.‬‬ ‫לעורר רחמיו ואהבתו אליו‪.‬‬ ‫ביאר החסיד ר' מרדכי יחיאל לוריא ז"ל (עי' נטעי אשל)‪,‬‬ ‫ֹאמרּו ָראֹו ָר ִאינּו ּכִ י הָ יָ ה ה' ִע ָּמְך‬ ‫וַ ּי ְ‬ ‫שאף שהוכרח יצחק לשקר מחשש פיקוח נפש‪ ,‬מכל‬ ‫הזהרו מן הצבועים‬ ‫מקום כדי שלא יתרגל לכך‪ ,‬חזר ושינן לעצמו כל‬ ‫מקשים העולם בשם הרה"ק רבי נפתלי צבי‬ ‫(בראשית כו‪ ,‬כח)‬ ‫העת 'איני אומר אחותי היא אלא מפני שירא אני‬ ‫מרופשיץ זצ"ל‪ ,‬וכי כיצד לא אהבה אף רבקה את‬ ‫לאמור 'אשתי'‪ ,‬פן יהרגוני אנשי המקום'‪[ .‬וכבר היה‬ ‫בנה שהתהלך תמיד עם שאלות 'כיצד מעשרין את‬ ‫הקהה את שיניו‬ ‫המלח ואת התבן'‪ ,‬והרי היתה צריכה להתפאר בבן‬ ‫מעשה במי שבא למורה הוראה לשאול אם וכיצד מותר לרמות את‬ ‫כאשר גוי נאלץ לדבר בשבחו של יהודי ולומר עליו‬ ‫חכם ו'מחמיר' כזה‪.‬‬ ‫הרשויות כדי לקבל זיכוי שאינו מגיע לו לפי כללי החוק‪ ,‬כשהוא‬ ‫דברי תהילה‪ ,‬הוא מרגיש באותה שעה כאילו הוא‬ ‫מצטייד בכל מיני היתרים ואמתלאות‪ .‬השיבו הרב‪ ,‬גם אם צודק‬ ‫ומתרץ‪ ,‬שרבקה שהיתה אחות לבן הארמי ידעה‬ ‫בולע קלח שלם של מרור‪ .‬ובספר 'נפלאות מתורתך'‬ ‫הנך בדברך ויש היתר לכך‪ ,‬דע לך כי בדרך כלל מי שהוא 'גנב'‬ ‫על נקל להבחין ולהבין מה מסתתר מאחורי השאלות‪.‬‬ ‫כתב שכבר נרמז דבר זה כמה פעמים בתורה‪ ,‬וזה אב‬ ‫ביום ראשון‪ ,‬ימשיך להיות כזה גם ביום שני‪]...‬‬ ‫היכרותה עם הרשעים בבית אביה לימדה אותה כי‬ ‫לכולם‪ .‬שבתיבות 'ויאמרו ראו ראינו' מסתתרת תיבת‬ ‫'מרור' כקריאתה‪ .‬כמו כן גבי יוסף‪ ,‬כאשר נאלץ שר‬ ‫יכול להיות מי אשר שבע תועבות בלבו‪ ,‬והוא יבוא‬ ‫באיצטלא של צדיק עם חומרות יתירות והידורים‬ ‫המשקים לומר לפרעה כי יש בבית שר הטבחים מי‬ ‫שיודע לפתור חלומות‪ ,‬אמר לו (לקמן מא‪ ,‬יב) 'ושם אתנו‬ ‫(בראשית כו‪ ,‬יג)‬ ‫וַ ּיִ גְ ַּדל הָ ִאיׁש‬ ‫במצוות‪ .‬לא כן יצחק אשר גדל בתום בין ישרי דרך‬ ‫בביתו של אברהם אבינו‪ ,‬ולכן סבר שהכל אמת‪ ,‬כי‬ ‫נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר לו ויפתר'‪ ,‬שאף‬ ‫איש גם אחר שנהיה גדול‬ ‫היה השקר רחוק ממנו ביותר‪.‬‬ ‫הוא נהגה בסופי תיבות 'מרור'‪ .‬וכן גבי בלעם שנאלץ‬ ‫מפני מה מכנה אותו התורה בתואר 'האיש' ואינה‬ ‫לברך את ישראל בעל כרחו ושלא בטובתו‪ ,‬מה כתיב‬ ‫נוקבת בשמו‪' ,‬ויגדל יצחק'‪.‬‬ ‫וכעין זה אמרו חז"ל (יומא ט‪ ):‬דוקא על ריש לקיש‬ ‫ביה? 'וישם דבר בפיו ויאמר' (במדבר כג‪ ,‬טז)‪ ,‬סופי תיבות‬ ‫שהיה בעבר ראש הלסטים שאם הוא דיבר עם אדם‬ ‫'מרור'‪ .‬גם כאשר אומות העולם מוכרחות לשבח את‬ ‫שה ֱעשיר אדם ונתגדל‪,‬‬ ‫אלא שדרך העולם‪ ,‬אחר ֶ‬ ‫בשוק האמינו לאותו אדם להלוות לו ללא עדים‪ ,‬כי‬ ‫חכמתם של ישראל‪ ,‬כמו שנאמר (דברים ד‪ ,‬ו)‪' :‬ואמרו רק‬ ‫רם לבבו בקרבו ואין נאה לכבודו לנהוג כאחד האדם‬ ‫ריש לקיש הטיב להכיר את נבכי לבם וצפונותיהם‬ ‫עם חכם ונבון'‪ ,‬אף כאן מוטמן ה'מרור'‪ .‬כי קשה להם‬ ‫ולהיות איש רעים להתרועע‪ .‬אך יצחק אבינו אף‬ ‫של הגנבים‪ ,‬וידע לעמוד מיד על טיבו של מי שלפניו‪.‬‬ ‫לגויים לבלוע מציאות זו‪.‬‬ ‫אחרי שגדל נותר 'איש' בין אנשים‪( .‬עי' באר יצחק לגאון רבי‬ ‫יצחק אב"ד אוֹליק וטוֹרטשין זצ"ל)‬ ‫(בראשית כה‪ ,‬ל)‬ ‫ּכִ י ָעיֵף ָאנֹכִ י‬ ‫ָׂשא נָא כֵ לֶ יָך ֶּתלְ יְ ָך וְ ַק ְׁש ֶּתָך וְ צֵ א‬ ‫וַ ּי ִָריבּו ר ֵֹעי גְ ָרר ִעם ר ֵֹעי יִ צְ ָחק לֵ אמֹר‬ ‫עייפות או עצלות‬ ‫צּודה ּלִ י צָ יִ ד (בראשית כז‪ ,‬ג)‬ ‫הַ ָּׂש ֶדה וְ ָ‬ ‫רמז יש בזה על פי מה שכתב ב'כנסת יחזקאל'‬ ‫שא נא ‪ -‬לשון השחזה ‪ ...‬חדד סכינך ושחוט יפה‪ ,‬שלא‬ ‫לָ נּו הַ ָּמיִ ם וַ ּיִ קְ ָרא ֵׁשם הַ ּבְ ֵאר ֵע ֶׂשק ּכִ י‬ ‫להרה"ק מרדומסק זצ"ל‪ ,‬כי הנה דרך בני אדם‬ ‫תאכילני נבלה‬ ‫ִה ְת ַע ְּׂשקּו ִעּמֹו‪ .‬וַ ּי ְַחּפְ רּו ּבְ ֵאר ַא ֶח ֶרת‬ ‫שבענייני העולם הם עוסקים בחיות וברעננות‪ ,‬אך‬ ‫כשמגיעים למילי דשמיא‪ ,‬תורה ותפילה‪ ,‬לפתע הם‬ ‫אדם יראה לעיניים‬ ‫וַ ּי ִָריבּו ּגַ ם ָעלֶ ָיה וַ ּיִ קְ ָרא ְׁש ָמּה ִׂש ְטנָ ה‬ ‫נעשים עייפים ויגעים‪ .‬וכמו שדרשו במדרש (אסת"ר ג‪ ,‬ד)‬ ‫תמוה‪ ,‬והלא צידו של עשיו תמיד בפיו של יצחק‪,‬‬ ‫על הפסוק (ישעיה מג‪ ,‬כב) 'ולא אותי קראת יעקב כי יגעת‬ ‫ומאז ומעולם עשיו יוצא לצוד ומביא לאביו מטעמים‪,‬‬ ‫(בראשית כו‪ ,‬כ–כא)‬ ‫בי ישראל'‪' :‬יתיב ומשתעי כל יומא ולא לעי‪ ,‬וקאים‬ ‫ומהו שבא עתה להזהירו על הנבילה‪.‬‬ ‫לצלאה והוא לעי‪ .‬יתיב ומשתעי כל יומא ולא לעי‪,‬‬ ‫הנהיר הרה"צ רבי הלל מקולומייא זצ"ל (מקרא דרדקי‪ ,‬ריש‬ ‫עילה למריבה‬ ‫יתיב למיתנא והוא לעי'‪ .‬אף עשיו היה כן‪ ,‬כל היום‬ ‫פרשתן – אות תכד)‪ ,‬כי אכן גם עד עתה לא היה יצחק אבינו‬ ‫בבאר האחרת אמר להדיא 'ויריבו גם עליה'‪ ,‬על‬ ‫שוטט בחוצות לצוד חיות וללסטם את הבריות‪ ,‬ולא‬ ‫סומך על עשיו‪ .‬כי דורש היה ממנו להביא לפניו מדי‬ ‫הבאר‪ ,‬ולמה לא פירש כן בתחילה‪ ,‬לומר 'ויריבו רועי‬ ‫ניכרת בו כל עייפות‪ .‬ואימתי נעשה עייף‪ ,‬בבואו‬ ‫יום את סכין השחיטה לבודקו תחילה‪ .‬אכן עתה‬ ‫גרר עם רועי יצחק על הבאר‪ ,‬לאמור לנו המים'‪.‬‬ ‫ל'אנכי'‪ ,‬בתיבות תורה ותפילה‪ .‬אז לפתע תקפתו‬ ‫משכהו עיניו מראות ולא היה יכול עוד לבדוק את‬ ‫וכן קשה מהו 'לאמור'‪ ,‬דהוה ליה למימר 'ויאמרו‬ ‫אפיסת כוחות ונתעייף‪.‬‬ ‫הסכין‪ ,‬אמר הרי עלי להזהירו שלא יכשילני באכילת‬ ‫לנו המים'‪.‬‬ ‫נבילות וטריפות‪.‬‬ ‫איתא ב'ערבי נחל' (סוף דרוש ו) כי יצחק אבינו היה אדם‬ ‫נכבד ביותר בעיני הכל‪ ,‬והיו רועי גרר בושים לצאת‬ ‫וְ יַ ֲעקֹב נָ ַתן לְ ֵע ָׂשו לֶ ֶחם ּונְזִיד ֲע ָד ִׁשים‬ ‫במריבה גלויה נגד רועי יצחק על אודות המים‪ .‬מה‬ ‫(בראשית כה‪ ,‬לד)‬ ‫ֹאמר‬ ‫ֹאמר ָאבִ י וַ ּי ֶ‬ ‫וַ ָּיבֹא ֶאל ָאבִ יו וַ ּי ֶ‬ ‫עשו‪ ,‬חיפשו תואנה ועילה למריבה‪ ,‬לקבול נגד רועי‬ ‫יצחק‪ ,‬ומסתמא יעזו רועי יצחק כנגדם‪ ,‬ואז כשיהיה‬ ‫מכירה מרצון‬ ‫הִ ּנֶּנִי ִמי ַא ָּתה ּבְ נִי (בראשית כז‪ ,‬יח)‬ ‫'עסק' שלם ביניהם‪ ,‬שוב לא יחששו גם הם לשוב‬ ‫יש להבין‪ ,‬מפני מה הוסיף יעקב לתת לעשיו יותר‬ ‫והייתי בעיניו כמתעתע‬ ‫ולהעז פניהם ולומר 'לנו המים'‪.‬‬ ‫ממה שנתבקש‪ .‬הלא נזיד עדשים ביקש‪ ,‬ולמה יקבל‬ ‫מהי משמעות קריאתו 'אבי'‪ ,‬בלא שהוסיף דבר‪.‬‬ ‫על כן לא נאמר שרועי גרר רב ּו עם רועי יצחק‬ ‫גם לחם‪.‬‬ ‫היה לו מיד לומר 'אבי‪ ,‬אנכי עשיו בכורך‪ ,‬עשיתי‬ ‫על הבאר‪ ,‬כי לא היתה מריבתם אלא ענין צדדי‬ ‫אלא‪ ,‬כתב ה'באר מים חיים'‪ ,‬וכן כתב נמי ה'בן‬ ‫כאשר דיברת אלי'‪.‬‬ ‫וקטן‪ ,‬כשהמטרה מתוך זה להגיע 'לאמור לנו המים'‪.‬‬ ‫איש חי' (דרשות)‪ ,‬שחשש יעקב פן יבטל עשיו את‬ ‫ג‬ ‫נציבי מכון ‘אור חדש'‬ ‫אשר נשא _לבם אותם _להיות עמודי התווך‬ ‫ופטרוני המכון בהפצת מעיינות התורה והחסידות‬ ‫א_לה יעמ‪+‬דו ע_ל הב‪+‬רכה‬ ‫הרב שלמה חנוך אברמצ'יק ומשפחתו שיחיו‬ ‫פלעטבוש ‪ -‬ניו יורק‬ ‫הברכות הגשמיות‪ ,‬נתכעס עשיו ואמר‪ ,‬הלא אז בשעתו‬ ‫כתב האלשיך הקדוש‪ ,‬כי היתה כאן תחבולה מצד יעקב‬ ‫היתמם שהוא לוקח את הצד הרוחני‪ ,‬ובכך 'את בכורתי‬ ‫לנקוט בזהירות לבל יתפס בקלקלתו‪ .‬כי לא ידע יעקב‬ ‫הרב נפתלי צבי אברמצ'יק ומשפחתו שיחיו‬ ‫לקח'‪' .‬והנה עתה לקח ברכתי' הגשמית גם כן‪ .‬וזו רמאות‬ ‫אם יכיר אביו בשמיעת קולו שהוא יעקב ולא עשיו‪ .‬ואילו‬ ‫לייקווד – ניו ג'רזי‬ ‫קשה וערמומיות כפולה‪.‬‬ ‫היה אומר מיד בכניסתו 'אנכי עשיו בכורך' יש חשש‬ ‫הרב אליעזר דוד איצקוביץ ומשפחתו שיחיו‬ ‫שמא אביו יכירנו מיד בטביעות עינא דקלא‪ ,‬וכפי שאמר‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫בהמשך (פס' כב) 'הקול קול יעקב'‪ ,‬ונמצא נתפס בקלקלתו‬ ‫הרב שלמה יוסף בידרמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫(בראשית כז‪ ,‬מא)‬ ‫יִ קְ ְרבּו יְ ֵמי ֵאבֶ ל ָאבִ י‬ ‫ויביא על עצמו קללה ולא ברכה‪ .‬לכן אמר תחילה תיבה‬ ‫מונסי ‪ -‬ניו יורק‬ ‫אחת‪' :‬אבי'‪ .‬ובזה ביקש לבדוק אם אביו מכיר בו‪ .‬כיון‬ ‫באבל אחד‬ ‫להסתפק ֵ‬ ‫שענה יצחק 'הנני‪ .‬מי אתה בני?'‪ ,‬הבין יעקב כי אכן‬ ‫הרב ירמיה בראך ומשפחתו שיחיו‬ ‫מאי טעמא ביקש עשיו להמתין למות אביו‪ ,‬וכי כל כך‬ ‫אין אביו יודע להבדיל ביניהם בשמיעת הקול‪ ,‬ואזר עוז‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫חשש להרוג את יעקב בחיי יצחק אביו‪ .‬פירש בש"ך על‬ ‫בנפשו להמשיך ולומר 'אנכי עשיו בכורך'‪.‬‬ ‫הרב חיים אברהם בראך ומשפחתו שיחיו‬ ‫התורה בדרך צחות‪ ,‬כי רצה עשיו לחסוך מעצמו את ימי‬ ‫לייקווד ‪ -‬ניו ג'רזי‬ ‫ה'שבעה' הנוספים‪ .‬כך יישב שבעה על אביו ואחיו כאחת‬ ‫משפחת ברין הנכבדה שיחיו‬ ‫ירושלים – ישראל‬ ‫וייפטר מן האבלות הנוספת‪.‬‬ ‫(בראשית כז‪ ,‬כז)‬ ‫ְר ֵאה ֵריחַ ּבְ נִי ּכְ ֵר ַיח ָׂש ֶדה‬ ‫שדה תפוחים‬ ‫הרב ישראל שמעון בריקמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫נָׁשיו לֹו לְ ִא ָּׁשה‬ ‫ַעל ָ‬ ‫כתפוח – הקדמת 'נעשה' ל'נשמע'‬ ‫מדוע תפוחים דייקא‪ .‬ביאר ה'חתם סופר'‪ ,‬כי בגמרא‬ ‫הרב יהודה לייב אברהם גוטמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫(בראשית כח‪ ,‬ט)‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫(שבת פח‪ ).‬דרשו על הפסוק (שה"ש ב‪ ,‬ג) 'כתפוח בעצי היער וגו''‪,‬‬ ‫לפי מעשיו‬ ‫מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה‬ ‫הרב יוסף ברוך גליקסמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫לנשמע‪ .‬והרי אף יעקב הקדים כאן עשיית המטעמים‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫מאי 'לו לאשה'‪ ,‬וכי למי אם לא לו‪ .‬פירש החיד"א (נחל‬ ‫לשמיעת הציווי מאביו‪ ,‬לפיכך לו נאה ולו יאה שיתן ריח‬ ‫קדומים יא)‪ ,‬שכן אמרו חז"ל (סוטה ב‪ ).‬שבזיווג שני אין מזווגין‬ ‫הרב אברהם יעקב גרינשטיין ומשפחתו שיחיו‬ ‫כתפוחים‪.‬‬ ‫פלעטבוש ‪ -‬ניו יורק‬ ‫לאדם אלא לפי מעשיו‪ ,‬לפיכך אמרה תורה שאשה זו‬ ‫שהיתה 'על נשיו'‪ ,‬היינו זיווג שני‪ ,‬היתה 'לו לאשה'‪ ,‬ראויה‬ ‫הרב ידידיה גרינשטיין ומשפחתו שיחיו‬ ‫לו לפי מעשיו‪.‬‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ֹאמר לְ ָאבִ יו‬ ‫וַ ּיָבֵ א לְ ָאבִ יו וַ ּי ֶ‬ ‫הרב שלמה הלר ומשפחתו שיחיו‬ ‫יָ ֻקם ָאבִ י וְ יֹאכַ ל ִמּצֵ יד ּבְ נֹו‬ ‫שב מב‬ ‫לייקווד ‪ -‬ניו ג'רזי‬ ‫ַמ ְת ִ ּכ ִיפין ַה ְת ָחלָ ה‬ ‫וע א צע!‬ ‫ל‬ ‫ׁשָך (בראשית‬ ‫ּבַ ֲעבֻ ר ְּתבָ ְרכַ ּנִי נַפְ ֶ‬ ‫ח‬ ‫רון‬ ‫הרב שאול וואססערטהייל ומשפחתו שיחיו‬ ‫טומס ריבר – ניו ג'רזי‬ ‫לְ ַה ְׁשלָ ָמה ִ ּב ְת ִד ָירה‬ ‫כז‪ ,‬לא)‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' מאיר בן הרה"ח ר' שמחה יצחק זאיאנץ ז"ל‬ ‫נלב"ע ג' בסיון תשפ"א‬ ‫מכר‬ ‫רב‬ ‫הסדרה שכבשה‬ ‫את עולם התורה‬ ‫בשורה נפלאה לכל עמלי תורה ושוחריה‬ ‫מה תתן לי‬ ‫הרב מנדל טייטלבוים ומשפחתו שיחיו‬ ‫בשעה טובה ומוצלחת‬ ‫רמז נאה יאמר בזה‪ ,‬כי התיבות 'ויבא‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫הושלמה הסדרה המבוקשת‬ ‫לאביו' נקראות הלוך וחזור‪ ,‬שכן עשיו‬ ‫של הספר הנפלא‪ ,‬מתוק מדבש‬ ‫הרב חיים בער יוסטמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫ונופת צופים‪ ,‬בדברי תורה ערבים‬ ‫מופלג בכיבוד אב‪ ,‬אך הכל על מנת‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫לקבל פרס‪ .‬צא וראה מה אמר מיד לאחר‬ ‫הרב אהרן לב ומשפחתו שיחיו‬ ‫מכן 'בעבור תברכני נפשך'‪ .‬עושה מצוה‬ ‫ירושלים ‪ -‬ישראל‬ ‫הרב יעקב יוסף לב ומשפחתו שיחיו‬ ‫בידו האחת‪ ,‬והאחרת פשוטה לקבל גמולו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫על כך‪.‬‬ ‫הרב יעקב זעליג לנדאו ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫שיעורים על סדר פרשיות התורה והמועדים‪,‬‬ ‫הרב חיים דוד מונדרוביץ ומשפחתו שיחיו‬ ‫בעיון ופלפול‪ ,‬מאוצרותיהם של גדולי הדורות‪,‬‬ ‫ראשי ישיבות ורבותינו הקדושים‪ ,‬מוגשים ביד אמן‬ ‫ֶאת ּבְ כ ָֹר ִתי לָ ָקח וְ הִ ּנֵה ַע ָּתה‬ ‫לָ ַקח ּבִ ְרכָ ִתי (בראשית כז‪ ,‬לו)‬ ‫לייקווד – ניו ג'רזי‬ ‫מפי הגאון החסיד פה מפיק מרגליות‬ ‫הרב דוד מרגליות ומשפחתו שיחיו‬ ‫רבי דניאל חיים אלתר שליט"א‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫ראש ישיבת פני מנחם ‪ -‬ירושלים תובב"א‬ ‫גם רוחניות וגם גשמיות‬ ‫בעריכה מיוחדת ובשפה השווה לכל נפש‬ ‫מה נזכר עכשיו ממעשה ישן נושן‬ ‫הרב יעקב מאיר פיגא ומשפחתו שיחיו‬ ‫מבית 'ניצוץ אחד' שע"י מכון 'אור חדש'‬ ‫לייקווד ‪ -‬ניו ג'רזי‬ ‫שאחיו קנה ממנו את הבכורה‪.‬‬ ‫הרב שלמה פעדער ומשפחתו שיחיו‬ ‫מפרש המלבי"ם‪ ,‬כי עשיו טען שאז‬ ‫וויליאמסבורג ‪ -‬ניו יורק‬ ‫בשעתו‪ ,‬בעת מכירת הבכורה‪ ,‬הסביר לו‬ ‫יעקב שכך נכון וראוי ולא ינזק מכך‪ .‬כי‬ ‫הרב מרדכי צבי קאהן ומשפחתו שיחיו‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫הבכורה אינה אלא ענין רוחני גרידא‪,‬‬ ‫מ ו גב ל ע ד א' ב כ ס ל י ו תש פ " ז‬ ‫לעבודת בית המקדש בעוד שנים רבות‪,‬‬ ‫הרב מרדכי יהודה הלוי קליין ומשפחתו שיחיו‬ ‫ואף סכנות גשמיות יש בזה למי שאינו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ראוי לכך (עי' רש"י לעיל כה‪ ,‬לב)‪ .‬על כן‪ ,‬לאדם‬ ‫הרב יעקב קריימן ומשפחתו שיחיו‬ ‫גשמי כעשיו אין הבכורה כדאית‪ ,‬ואילו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫לרכישה יש להיכנס _ל'נדרים פ_לוס'‬ ‫יעקב החפץ ברוחניות‪ ,‬לו ודאי תיאות‬ ‫מוסד 'אור חדש לחסידות' > קטגוריה חדא פלפלתא‬ ‫הבכורה‪ .‬כעת‪ ,‬כשיעקב בא ולקח גם את‬ ‫הרב יוסף שטרייכר ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ניתן _לשמוע את שיעורי מורנו הרב ש_ליט"א‬ ‫משפחת שקאפ הנכבדה שיחיו‬ ‫בט_לפון‪073-321-1945 :‬‬ ‫שיקגו ‪ -‬אילינוי‬ ‫ובארה"ב בט_לפון‪1917-456-8021 :‬‬ ‫‪ 1<2‬דף היומי בב_לי אידיש‬ ‫* _לשידור חי‬ ‫הרב מאיר שרייבער ומשפחתו שיחיו‬ ‫‪ 2<2‬שיעורי ירוש_למי אידיש ‪ 3<2‬חומש רש״י אידיש‬ ‫ציריך ‪ -‬שווייץ‬ ‫‪ 5<2‬דרשות באידיש‬ ‫‪ 4<2‬שפת אמת אידיש‬ ‫‪ 3<1‬שפת אמת _לה״ק‬ ‫‪ 1<1‬דף היומי בב_לי _לה״ק‬ ‫‪ 5<1‬דרשות ב_לה״ק‬ ‫עיצוב ועימוד‪ :‬י‪+‬צחק ‪0527-130-217‬‬ ‫© כ_ל הזכויות שמורות _למכון 'אור חדש' ירוש_לים‪_ .‬לקב_לת הג_ליונות‪ ,‬הערות‪ ,‬תרומות והנצחות ניתן _לפנות בכתובת דוא"_ל‪shiurey.r.d@gmail.com :‬‬