gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מליצי יושר · MELITZEI YOSHER — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: מליצי יושר · MELITZEI YOSHER

שבוע: תולדות (2026-11-09)

מליצי יושר · MELITZEI YOSHER — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫תולדות תשפ"ז‬ ‫ע‪.‬י‪.‬ב‪.‬י לע"‪‬‬ ‫גליון של"ח‬ ‫הג"ר יוסף ע‪‬גיל‬ ‫ש‪‬ה ח'‬ ‫זצ"ל‬ ‫לע"נ הרה"ק המקובל המלוב"ן ר' רפאל ב"ר אברהם ריס זי"ע‬ ‫ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי‪ .‬יש לדקדק שהיה די לומר 'הנה נא זקנתי' ותו לא‪ ,‬שהרי בודאי אינו יודע יום מיתתו‪ ,‬שזה אחד מהשבעה דברים שאמרו‬ ‫)פסחים נד‪ (:‬שמכוסים מבני אדם‪ .‬וי"ל דהנה מצינו במדרש )ילקוט ויחי רמז קנ"ז( שיצחק ויעקב ביקשו לגלות את הקץ‪ ,‬יצחק קרא לעשו וביקש לגלות את הקץ‬ ‫וגנזו הקב"ה ממנו ע"כ‪ .‬והלא עת הקץ הוא ג"כ אחד מהדברים המכוסים מבני אדם כמו שאמרו בגמרא שם‪ .‬ולכך היות שמצינו שהיה יצחק יודע את עת הקץ‪ ,‬ואף‬ ‫שמכוסה מכל בני האדם‪ ,‬לו נתגלה עת הקץ והגאולה‪ ,‬היה אפשר לחשוב שגם זמן מיתתו נתגלה לו ואף שמכל האנשים מכוסה‪ ,‬משום כן הוצרך יצחק לומר 'לא‬ ‫ידעתי יום מותי'‪) .‬זרע שמשון אות ח'(‪.‬‬ ‫ויהי כי זקן יצחק וגו' ויקרא את עשו‪ .‬יש לפרש הטעם שעשו איבד את הברכות‪ ,‬שאף שרצה יצחק אביו לברכו לא עלתה לו‪ ,‬משום שידוע ש'איש אמונות רב ברכות'‬ ‫)משלי כח‪:‬כ(‪ ,‬והיינו שמי שמתנהג בנאמנות הוא יזכה לברכות‪ ,‬ואמרו חז"ל )ב"ר סה‪:‬י( עה"פ 'וילך עשו השדה לצוד ציד להביא'‪ ,‬שהיה במחשבתו של עשו שאם לא‬ ‫יצליח להביא מן ההפקר יביא מן הגזול‪ .‬ולכך איבד את הברכות כי עַוְלָה לא מצלחת‪ ,‬ורק מי שהוא איש אמונות הוא זוכה להיות 'רב ברכות'‪) .‬פרשת ראה אות ד'(‪.‬‬ ‫ויתן לך האלקים‪ .‬ברש"י‪ :‬יתן ויחזור ויתן‪ .‬יש לדקדק הלא הקב"ה יכול ליתן בפעם אחת הכל‪ .‬וי"ל שאם היה אומר רק יתן דהיינו הכל בנתינה אחת‪ ,‬הייתי אומר שאם‬ ‫יחטאו ישראל ויכפרו בה' ובטובתו‪ ,‬יאבדו לגמרי את הברכות ושוב לא יחזור לנו אף אם נעשה תשובה‪ ,‬וכמו שאבד עשו לגמרי את הבכורה בשביל שביזה אותה‪,‬‬ ‫משום הכי אמר ויתן שנרמז בזה שיתן ויחזור ויתן‪ ,‬לומר שאף כשיחטאו ואזי ימשול עשו בנו‪ ,‬אם נשוב בתשובה‪ ,‬יחזור ויתן לנו את הברכות‪) .‬אות ט"ו(‪.‬‬ ‫מליצי יושר מול מגיד פשע זייט מנדב פאר "מליצי יושר" ‪gilyonmy@gmail.com 732-510-0560‬‬ ‫'שמן המאור'‬ ‫להגה"ק רבי מנחם מנדל אפרים פישל ב"ר דוד טרייבר זצ"ל‪,‬‬ ‫המגיד מסאמבור‬ ‫שהזרע שהוא יתברך חפץ להוציא ממנו‬ ‫תלמידו של הרה"ק ר' מאיר מפרמישלאן ורבי צבי הירש‬ ‫לזכות ש‪.‬ה‪.‬ב‪.‬מ‪.‬ר‪ .‬להצלחה בכ"ע ונחת דקדושה‬ ‫הוא קדוש‪ ,‬הוצרך להטיל הזוהמא בהגר‬ ‫מכל יו"ח‬ ‫מדזיטשויב זי"ע כתב בהקדמת ספרו‬ ‫אברהם הוליד את יצחק‪ .‬פירש רש"י‪:‬‬ ‫שיצא ישמעאל מזוהמא‪ ,‬וישאר הזרע יותר‬ ‫וכל מי שילמוד בספר הזה בכלל אחינו בני ישראל‪ ,‬יפתח להם‬ ‫נקי לשרה להוליד את יצחק[‪ .‬אך הוא‬ ‫ע"י שכתוב 'יצחק בן אברהם'‪,‬‬ ‫יתברך העלים ממנו‪ ,‬והניחו בזה שיחשוב‬ ‫ארובות השמים ברכה עד בלי די מפתח הפרנסה והצלחה ורחמים‬ ‫הוזקק לומר 'אברהם הוליד את‬ ‫שהיא משוחררת ע"י שחרורו‪ ,‬כדי שישאנה‬ ‫וחיים ושלום ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים וכו'‪ .‬והשי"ת‬ ‫יצחק'‪ ,‬לפי שליצני הדור היו‬ ‫בלא שחרור‪.‬‬ ‫יעזור לכל מי שיעיין בזה הספר‪ ,‬יזכה לזכך לבבו‪ ,‬ויזדככו כל‬ ‫אומרים מאבימלך נתעברה שרה‪.‬‬ ‫וזהו שכתוב 'גרש את האמה הזאת ואת בנה'‬ ‫והקשה הרא"ם‪ ,‬לא לכתוב יצחק 'בן‬ ‫אבריו‪ ,‬ויהיו כולם אהובים וכולם ברורים לעשות רצון בוראם‪,‬‬ ‫אברהם'‪ ,‬ולא צריך לכתוב 'אברהם‬ ‫דייקא‪ ,‬שאינו מתיחס אחריך‪ ,‬רק אחריה‪.‬‬ ‫ויזכה לשתי שולחנות כשורה‪ ,‬בהצלחה וטובה חיים ושמחה‬ ‫ואמר 'וירע הדבר בעיני אברהם על אודות‬ ‫הוליד את יצחק'‪ .‬ונראה‪ ,‬דלעיל‬ ‫בנו'‪ ,‬שחשב שהוא בנו‪ ,‬מפני שאם לא‬ ‫בתפארה‪ ,‬ויגבה מזלו למעלה בגזירת הבורא‪ ,‬ויזהר כזוהר הרקיע‬ ‫כתיב 'אלה תולדות ישמעאל בן‬ ‫יתייחס אחריו הרי נמצא שנשא שפחה‬ ‫כשמש ברה‬ ‫אברהם אשר ילדה הגר המצרית‬ ‫מצרית‪ .‬לכן אמר לו הקב"ה 'כל אשר תאמר‬ ‫שפחת שרה לאברהם'‪ ,‬וראיתי‬ ‫ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו‪ .‬להבין הלשון 'לנכח אשתו'‪ ,‬למה התפלל 'לנכח'‬ ‫בחומש 'תוצאות חיים' שמדייק‬ ‫אליך שרה שמע בקולה'‪ ,‬היינו שהדין עמה‬ ‫אשתו‪ .‬ונראה דהנה אחז"ל 'אשרי למי שבניו זכרים‪ ,‬אוי לו למי שבניו נקיבות'‪.‬‬ ‫שאינו מתייחס אחריך‪' ,‬כי ביצחק יקרא לך‬ ‫למה כתיב בישמעאל שהוא בן 'הגר'‪,‬‬ ‫ופירשו המפרשים‪ ,‬ד'או לו למי שבניו' הזכרים הם כמו 'נקיבות'‪ ,‬שאינם‬ ‫ולא כתיב ביצחק שהוא בן 'שרה'‪.‬‬ ‫זרע'‪ .‬והשתא שפיר הודיענו הכתוב כי‬ ‫עוסקים בתורה ומצות כמו נקיבות‪ .‬ועוד אמרו חז"ל 'אין פרי בטנה של אשה‬ ‫'יצחק בן אברהם' שמתייחס לאברהם ]שלא‬ ‫ויראה שבא לבאר איך לא נקרא‬ ‫מתברך אלא מפרי בטנה של איש' ]והיינו בזכותו של האיש[‪ .‬ולכן כשראה‬ ‫ישמעאל על שם אברהם‪] ,‬ולזה‬ ‫כישמעאל שגם הוא 'בן אברהם'‪ ,‬ומ"מ אינו‬ ‫יצחק שרבקה לא ילדה‪ ,‬תלה הדבר בעצמו‪ ,‬שזה הוא מחמת שהוא אינו עובד‬ ‫מתייחס אחריו לצד היותו בן הגר המצרית‬ ‫אמר[ כי אינו קרוי 'בנו' אלא 'בנה'‪,‬‬ ‫ה' כראוי‪ ,‬והוא כמו נקיבה‪ ,‬לכן אינה יכולה להתברך מפרי בטנו של בעלה‪,‬‬ ‫]ושיעור הכתוב כך הוא‪' :‬אלה‬ ‫שפחת שרה[‪ ,‬ולזה הוצרך לומר 'אברהם‬ ‫שהם כמו שני נקיבות המזדווגים‪ ,‬לכן ביקש מהקב"ה שיהיה 'לנכח' ולנגד‬ ‫הוליד את יצחק'‪.‬‬ ‫תולדות ישמעאל בן אברהם'‪ ,‬ואם‬ ‫אשתו‪ ,‬ר"ל שלא יהיה עוד נקבה כמו אשתו‪ ,‬רק יהיה התנגדות לאשתו‪ ,‬שיהיה‬ ‫תאמר א"כ הוא‪ ,‬למה אינו מתייחס‬ ‫זכר‪ ,‬ויוכל להשפיע לאשתו‪.‬‬ ‫על שם אביו מולידו‪ ,‬ולמה לא נקרא‬ ‫וגם יש לרמז עוד יותר‪ ,‬ד'יצחק' נקרא הצדיק‪ ,‬וכנסת ישראל נקראו 'רבקה'‪,‬‬ ‫תמיד על שמו‪ .‬דע לך כי הוא הבן‬ ‫לע"נ הג"ר ר' יחיאל מאיר ב"ר דוד ברגמן זצ"ל יא"צ ח'‬ ‫והצדיק צריך לראות להשפיע לכנסת ישראל כל טוב‪ ,‬וגם כל איש ישראל‬ ‫'אשר ילדה הגר המצרית שפחת‬ ‫כסלו‬ ‫צריך לבקש מאת הקב"ה שיהיה הוא מקבל השפעות לצורך כל ישראל‪,‬‬ ‫שרה לאברהם'‪ ,‬ובן שפחה אינו‬ ‫למול בשבת ע"י שני מוהלין‪] .‬המשך‬ ‫ובפרט כשנוסע אצל הצדיק‪ ,‬יתפלל להקב"ה שאם הוא אינו במדרגה זו לקבל‬ ‫מתייחס אחר אביו רק אחר אמו‪,‬‬ ‫משבוע שעברה[‪ .‬האבני נזר ביו"ד )סימן‬ ‫מעולם האצילות להשפיע לכל ישראל‪ ,‬ישפיע לו השי"ת כל טוב ע"י הצדיק‪,‬‬ ‫ומעתה נמצא שבלידת יצחק לא‬ ‫של"ח( הביא ראיה ליסוד הנ"ל שיסד‪ ,‬דכיון‬ ‫והוא ישפיע אח"כ לכנסת ישראל‪ ,‬כי הקב"ה ברא כך כל העולמות שיהיה אחד‬ ‫היה צורך להזכיר את 'שרה' אמו[‪.‬‬ ‫דממילא מילה דוחה שבת‪ ,‬לכן אין חילוק‬ ‫משפיע לחבירו‪ ,‬וכן הוא בכל הספירות הקדושות שכל ספירה הוא מקבל‬ ‫וזה נראה כי סיפר הכתוב‪ ,‬כי לעיל‬ ‫אם דוחה שבת פעם אחת‪ ,‬או שני פעמים‪,‬‬ ‫ומשפיע‪ ,‬שמקבל מהספירה שלמעלה‪ ,‬ומשפיע להספירה שלמטה‪ ,‬וכן צריך‬ ‫נאמר 'ותתן אותה לאברם אישה לו‬ ‫וז"ל‪ :‬וכן אמרו )פסחים עט‪] (.‬גבי קרבן פסח‪,‬‬ ‫האדם לקבל מהעולמות העליונים‪ ,‬או ע"י צדיק הדור ולהשפיע עוד להלן‪.‬‬ ‫לאשה'‪ ,‬ויראה דבלאו הכי מדייקין‬ ‫דאם היו כלי שרת טמאים בשרץ‪ ,‬הואיל‬ ‫וזה שאומרים 'וטוב יהיה בעיניך לברכינו ולברך את כל עמך ישראל'‪,‬‬ ‫דאברהם שקיים כל התורה‪ ,‬איך‬ ‫ואינן מטמאין את האדם‪ ,‬אע"פ שמטמאין‬ ‫דלכאורה הוא שפת יתר‪ ,‬כיון דאמר 'לברכינו'‪ ,‬מאי עוד 'ולברך את כל עמך‬ ‫נשא את הגר המצרית‪ ,‬וגם צ"ב מה‬ ‫את הבשר‪ ,‬לא יעשוהו אלא הטהורים‪,‬‬ ‫ישראל'‪ .‬אך הפירוש הוא כמו שכתבנו‪ ,‬דאנו מתפללין שהשי"ת יברכינו בכל‬ ‫שכתוב 'לו לאשה' וכו'‪ .‬ויראה כי‬ ‫ויאכל אע"פ שהוא טמא[‪ ,‬דמוטב שיאכל‬ ‫טוב‪ ,‬ואנחנו נברך את כל ישראל‪ ,‬שהשי"ת יברכינו בברכה גדולה כל כך‪ ,‬עד‬ ‫אברהם חשב שהוא לקח את הגר‬ ‫בטומאת בשר שהיא בלאו‪ ,‬ולא יאכלוהו‬ ‫שאנחנו נזכה לברך את כל ישראל‪ .‬שאם אנו נדבר עם אחד מישראל ונאמר‬ ‫]לאשה‪ ,‬והקידושין חלה[‪ ,‬וקיימא‬ ‫טמאי הגוף שהם בכרת‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי דאם לא‬ ‫לו 'ה' יעזור לך בפרנסה והצלחה'‪ ,‬כל איש אשר ידע נגע לבבו‪ ,‬יסכים הקב"ה‬ ‫לן )יו"ד סי' רס"ז סעיף ס"ט( אין‬ ‫היה טומאת הגוף חמור‪ ,‬לא היה נפ"מ בין‬ ‫לדברינו ויתברך האיש הזה בכל טוב‪ .‬והאיש הזה הוא כדמיון אורות וצחצחות‬ ‫אדם עושה בעילתו בעילת זנות‪,‬‬ ‫אכילה בטומאה לבד‪ ,‬לאכילה בטומאה‬ ‫שלמעלה שמקבלין ומשפיעין‪ ,‬אבל אם האיש אינו יכול להשפיע‪ ,‬הוא כדמיון‬ ‫ולכן מסתמא שחררה‪] ,‬דהבא על‬ ‫ועוד ביאת מקדש בטומאה‪ ,‬כיון שהכל‬ ‫נקבה‪ ,‬ולא נקרא 'איש'‪ ,‬כמאמר חז"ל אם אין לו לאדם אשה]והיינו דאין לו‬ ‫שפחתו אמרינן דמסתמא בא עליה‬ ‫בפסח שדוחה טומאה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫למי להשפיע[‪ ,‬לא נקרא 'איש'‪ ,‬וירמוז לדברינו‪.‬‬ ‫לשם אישות‪ ,‬שאין אדם עושה‬ ‫ולפי יסוד הנ"ל דמצות העומר שאני כיון‬ ‫וכן צריך להשפיע לחבירו יראת שמים‪ ,‬וגם זה אנו מצינו אצל המלאכים‪ ,‬כמו‬ ‫בעילתו בעילת זנות‪ ,‬וכוונתו‬ ‫דאינו לגבוה אלא עשרון‪ ,‬כתב האבני נזר‬ ‫שאומרים 'וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה'‪ ,‬שזה מקבל מזה‬ ‫לשחררה‪ ,‬דאם לא כן לא הוי עביד‬ ‫)סימן קנ"ח(‪ ,‬דאינו דומה להגמ' בפסחים‬ ‫יראת שמים‪ .‬ואם זה במלאכים שרפי קודש‪ ,‬מכ"ש אנחנו שוכני בתי חומר‬ ‫איסורא[‪ ,‬וא"כ אברהם נתכוון‬ ‫הנ"ל‪ ,‬וז"ל‪ :‬ועל כן לא דמי ג"כ לההוא‬ ‫שאחד צריך ללמד לחבירו ולהשפיע לו ממדריגתו‪ ,‬וגם ליתן לחבירו ממה‬ ‫לשחררה‪ .‬אך כיון דהגר שפחת מלוג‬ ‫דפסחים‪ ,‬דשם הכל מצוות פסח‪ ,‬על כן לא‬ ‫שחננו הבורא‪ ,‬ומטובו ייטיב לחבירו‪ .‬כמו שאומרים 'וכולם מקבלים עליהם‬ ‫היתה )עי' ב"ר מה‪:‬א(‪ ,‬א"כ לא יצאה‬ ‫מהדרינן למעט בכמות האיסור רק באיכות‬ ‫עול מלכות שמים זה מזה ונותנים באהבה רשות זה לזה'‪ ,‬שמשפיע אחד‬ ‫לחירות ע"י שחרורו של אברהם‪,‬‬ ‫מכרת ללאו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לחבירו יראת שמים‪ ,‬וגם 'נותנים באהבה רשות זה לזה'‪ ,‬שראיתי בסה"ק הפי'‬ ‫ואברהם חשב כי יש פלוגתא )גיטין‬ ‫ולאור הנ"ל דאם ממילא מילה דוחה שבת‪,‬‬ ‫ש'רשות' נקראו ההיכלות והעולמות‪ ,‬וכל היכל והיכל ועולם ועולם משפיע‬ ‫מז‪ (:‬בזה אי קנין פירות כקנין הגוף‬ ‫אין חילוק אם דוחה שבת פעם אחת או שתי‬ ‫למה שלמטה‪ ,‬וזה שאומרים 'ונותנים באהבה רשות זה לזה'‪ ,‬ש'רשות' זה נותן‬ ‫דמי‪ ,‬ושפיר היה יכול לשחררה‬ ‫פעמים‪ ,‬כתב האבני נזר‪ ,‬וז"ל‪ :‬ולפ"ז נדחה‬ ‫לזה‪ ,‬ו'רשות' התחתון נותן עוד למטה‪ .‬ובעוה"ז וכדמיון הזה צריך כל ישראל‬ ‫]דכיון דיש לו בה קנין פירות‪ ,‬א"כ‬ ‫ראיית הרמ"א לאסור שני מוהלים‪ ,‬דמילה‬ ‫שיראה שיהיה זכר משפיע טובות‪ ,‬ולא יהיה נקבה‪ ,‬שאחז"ל למה נקרא שמה‬ ‫הרי הוא כקנין הגוף‪ .‬אבל אכן טעה‬ ‫שהכל מצות מילה‪ ,‬ממש דומה לההוא‬ ‫'נקבה'‪ ,‬נקיה בא לעולם דלית לה מגרמה כלום‪ .‬וזה שאמר 'ויעתר יצחק לה'‬ ‫אברהם בסברא זו ולא נשתחררה‬ ‫דפסחים דאין משגיחין למעט כמות‬ ‫לנכח אשתו'‪ ,‬שהצדיק מבקש שיהיה לנכח אשתו‪ ,‬ולא יהיה כמו נקבה שאינה‬ ‫הגר[‪.‬‬ ‫האיסור‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫יכול להשפיע‪.‬‬ ‫וזהו שאמר הכתוב 'ותתן אותה‬ ‫והנה השאגת אריה )סימן נ"ט( כתב‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫וכל מי שמבקש כך מלפני השי"ת באמת שנפשו הומה ומתגעגע לאהבת‬ ‫לאברם אישה לו לאשה'‪ ,‬רצה לומר‬ ‫אמרינן דהמל כל זמן שלא פירש חוזר אפי'‬ ‫ישראל‪ ,‬יש לו בודאי אהבת הקב"ה‪ ,‬כי אהבת ישראל תלוי באהבת הקב"ה‪,‬‬ ‫'לו לאשה'‪ ,‬כי חשב שהיא 'אשה'‪,‬‬ ‫על ציצין שאין מעכבין את המילה‪ ,‬פירש‪,‬‬ ‫וממילא נקרא צדיק‪ .‬ואמר 'כי עקרה היא' שרואה שכנס"י הוא כמו עקרה‪ ,‬וגם‬ ‫ששחרור שלו מועיל‪ .‬אבל באמת‬ ‫על ציצין שאין מעכבין אינו חוזר‪ .‬והטעם‪,‬‬ ‫מרומז שהוא רואה ירושלים אשר היא כאשה עקרה שלא ילדה‪ ,‬וציון במר‬ ‫לא היה הכוונה ]של הקב"ה[ שישא‬ ‫דכל זמן שלא פירש‪ ,‬כולה חדא חילול הוא‪,‬‬ ‫תבכה אשר עברו כמה שנים‪ ,‬לכן הומה ומתגעגע להשפיע לכנסת ישראל כל‬ ‫הגר ]לאשה ע"י שחרור[‪ ,‬רק כמו‬ ‫אבל משפירש אם חוזר‪ ,‬הו"ל אתחלתא‬ ‫טוב ולהביאם לידי תשובה בשלימות ולהתקרבות הגאולה‪ .‬ולכן אמר 'ויעתר‬ ‫שכתב באלשיך )טז‪:‬א(‪] ,‬וז"ל‪ :‬מאחר‬ ‫דחילול לנפשיה‪ ,‬והואיל ואין מעכבין‪ ,‬אינו‬ ‫לו ה' ותהר רבקה אשתו'‪ ,‬שהקב"ה שומע קול תפילות ישראל המתפללים‬ ‫בכל לב שרוצים לעשות נחת רוח להקב"ה ולכל ישראל‪.‬‬ ‫הגליון בארץ ישראל נתנדב ע"י הרב חיים מאיר בן עלקא שליט"א זכות הצדיקים מליצי יושר יעמוד לו ולמשפחתו ולכל יו"ח להתברך בכל מילי דמיטב‬ ‫יא"צ של בעל 'החזון נחום' זצ"ל ב' כסלו‬ ‫הגה"ק מטשבין זצ"ל )בשו"ת דובב מישרים ח"א בהקדמה( מביא‬ ‫רשימה של משפחתו ובני ביתו שנהרגו על קידוש ה'‪ ,‬ומבקש‬ ‫דבקצירת העומר חשיב הכל לצורך העומר‪,‬‬ ‫וז"ל‪:‬‬ ‫חוזר‪ .‬והשתא אם הכל נעשה ע"י מוהל אחד והמל‬ ‫ואפ"ה אסור‪ ,‬א"כ הוא הדין במילה אסור‬ ‫ואבקש מכל ידידי ומכירי שיואילו לעשות חסד של אמת‬ ‫הוא יפרע‪ ,‬כיון דלא סילק ידיו מן המילה ולא‬ ‫למול בשני מוהלים‪.‬‬ ‫וללמוד משניות ביום היא"צ‪ ,‬וגם עבור אותם שלא ידוע יום‬ ‫פירש‪ ,‬אין כאן אלא חילול אחד מהתחלת המילה‬ ‫וז"ל‪ :‬והנה לפי טעם ראשון הדבר ברור‬ ‫היא"צ שלהם‪ ,‬לקבוע יום אחד וללמוד לטובת נשמתם‪ ,‬ובזכות‬ ‫עד שנגמרה‪ ,‬שהרי אפי' על שאין מעכבין יש‬ ‫אפילו לר' ישמעאל מותר שני מוהלים‬ ‫זה ישמרם ה' מכל רע ח"ו‪ ,‬ואך טוב וחסד ישכון באהלם‬ ‫רשות בידו לחזור‪ ,‬ואין כאן חילול חדש‪ ,‬אלא כל‬ ‫בשבת‪ ,‬ולפי טעם שני לר' ישמעאל אסור‪,‬‬ ‫זוגתי הרבנית הצדיקת יאכט בת הרב החריף המפורסם מוה"ר ישראל יוסף‪,‬‬ ‫שמרבה בחבורה בעוד שלא פירש אין בו משום‬ ‫נפטרה ד' שבט תש"ז ‪ -‬חמותי הצדיקת חנה ברכה הי"ד‬ ‫וכן לר' חנינא סגן הכהנים‪ ,‬כיון דלדידהו‬ ‫אחותי הצדיקת מאטלי ב"ר יעקב נפטרה ז' אדר א'‪ ,‬ובנה צבי הירשל הי"ד‬ ‫חילול חדש‪ ,‬ואין כאן חילול שבת במילה זו שמל‬ ‫אפילו לצורך העומר אסור להרבות כנ"ל‪,‬‬ ‫כ' אדר‬ ‫ופרע אלא חילול אחד‪ .‬אבל אם אחד ימול והשני‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫אחותי הצדיקת יוטלי ב"ר יעקב י"ב חשון תש"ג‬ ‫יפרע‪ ,‬יש כאן ב' חילולין‪ ,‬של המל‪ ,‬ושל הפורע‬ ‫והנה הר"ן )ביצה בדפי הרי"ף דף ט‪ (:‬כתב‬ ‫כבוד אחי הרה"ג ר' יצחק ב"ר יעקב אבד"ק הרומליב ד' אדר תש"ג‬ ‫שהתחיל לאחר שסילק המל את ידו‪ ,‬וכיון‬ ‫לפי שיטתו דלרבויי בשיעורא אסור מה"ת‬ ‫כבוד אחי הרה"ג ר' נחום ב"ר יעקב אבד"ק דומברוב ב' כסלו ת"ש‬ ‫שאפשר למילה זו להתקיים ע"י חילול אחד‪ ,‬לא‬ ‫בשבת‪ ,‬ואפ"ה ביו"ט שרי‪ ,‬כדאמרו התם‬ ‫אחותי הצדיקת לאה ב"ר יעקב‪ ,‬עם בעלה המופלג פייבל הי"ד‬ ‫ניתנה לדחות ב' חילולין בפני מילה זו וכו'‪ ,‬עכ"ל‬ ‫כבוד בן אחי הרה"ג ר' יעקלי טירקל עם ב"ב הי"ד י"ד חשון תש"ג‬ ‫'ממלאה אשה קדירה בשר אע"פ שאין צריך‬ ‫כבוד בני הרה"ג ר' יעקלי הי"ד‬ ‫השאגת אריהא‪.‬‬ ‫אלא לחתיכה אחד'‪ ,‬דהיינו טעמא משום‬ ‫כבוד בני הרה"ג ר' ישראל יוסף עם זוגתו מרים בת מחותני הרב הגאון ר'‬ ‫דכיון‬ ‫שיסד‬ ‫הנ"ל‬ ‫יסוד‬ ‫לפי‬ ‫נזר‬ ‫וכתב האבני‬ ‫שהשבת דחויה היא אצל חולה ולא הותרה‪,‬‬ ‫מנחם זמבא הי"ד‬ ‫דממילא מילה דוחה שבת‪ ,‬לכן אין חילוק אם‬ ‫לפיכך כל שעיקר מלאכה אסור‪ ,‬אף תוספתו‬ ‫בתי לאה עם בעלה הרה"ג ר' ברוך הלברשטאם אבד"ק זאקליקוב הי"ד‪ ,‬בן‬ ‫דוחה שבת פעם אחת‪ ,‬או שני פעמים‪ ,‬דאין לומר‬ ‫כמוהו ומיתסר מדאורייתא‪ .‬אבל יו"ט‬ ‫מחותני כ"ק הרב הגה"צ ר' סיני אדמו"ר מדזמיגראד זצ"ל‬ ‫כדברי השאגת אריה‪ ,‬וז"ל‪ :‬ונדחה נמי טעם‬ ‫שאוכל נפש מותר בה‪ ,‬דאפי' אפשר מעיו"ט‬ ‫בתי יוטא עם בעלה המופלג בתוי"ש חיים טננבוים הי"ד בן מחותני הגביר‬ ‫השאגת אריה ]שכתב[ משום דעד שלא סילק‬ ‫החסיד ר' יצחק מאיר ז"ל הי"ד‬ ‫שרי‪ ,‬כ"ש מרבה על העיקר מותר‪ ,‬ובלבד‬ ‫ידיו יחשב הכל חילול אחד‪ ,‬משא"כ השתא דבשני‬ ‫שיהא בטורח אחד‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫בני אדם יהיה שני חילולין‪ .‬דלפי מה שכתבתי לא‬ ‫וכתב לפ"ז השאגת אריה שם‪ ,‬וז"ל‪ :‬לפי הר"ן‬ ‫איכפת לן בהכי כלל‪ ,‬וראיה מההוא דפסחים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫י"ל גבי מילה נמי שהרי הותרה בשבת‪ ,‬א"כ‬ ‫והנה הבאנו לעיל מה שכתב האבני נזר‪ ,‬דלפי ר'‬ ‫לרבויי גברי לית לן בה‪ ,‬דאפי' לרבויי מלאכה‬ ‫ישמעאל אם קוצר חמש הרי מרבה באוכלא שלא‬ ‫דאסירא מה"ת במקום דיחוי‪ ,‬אפ"ה היכא‬ ‫לצורך העומר‪ ,‬וזה דומה לחולה שאמדוהו לשני‬ ‫שהותרה כמו ביו"ט שריא אפי' מדרבנן‬ ‫גרוגרות‪ ,‬שאסור לקוץ שלש‪.‬‬ ‫כדאמרינן ממלאה אשה כו'‪ ,‬כ"ש לריבוי גברי‬ ‫אבל שוב כתב האבני נזר דיש לומר דזה נחשב‬ ‫דאין איסורו אלא מדרבנן‪ ,‬ובמקום שהותרה‬ ‫לצורך העומר‪ ,‬ואינו דומה לחולה‪ ,‬שהרי רבא אמר‬ ‫כמו גבי מילה דהותרה בין בשבת בין ביו"ט‪,‬‬ ‫דקסבר ר' ישמעאל‪ ,‬דעשרון מובחר במעט טירחת‬ ‫לית לן בה‪ ,‬ואפי' מדרבנן שרי‪ ,‬ומותר למול ע"י‬ ‫ניפוי‪ ,‬אתי מחמש סאין‪ .‬ואילו בטירחא בריבוי ניפוי‪,‬‬ ‫ב' מוהלין‪ .‬אלא שאכתי תקשה על זה מהא‬ ‫אתי אף משלש סאין‪ .‬ונמצא איפוא דאם קוצר חמש‬ ‫דבשבת נקצר ע"י אדם אחד‪ ,‬והרי שבת גבי‬ ‫אינו צריך לרקד רק פעם אחת‪ ,‬לכן הכל נחשב‬ ‫קצירת העומר נמי הותרה‪ ,‬ואפ"ה לרבויי‬ ‫לצורך העומר‪.‬‬ ‫בגברי אסור וכו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וז"ל‪ :‬עוד יש לומר דבההוא דר' ישמעאל קוצר‬ ‫וכתב על זה האבני נזר‪ ,‬וז"ל‪ :‬הנה ראיתי‬ ‫חמש מקרי הכל לצורך העומר‪ ,‬שהרי כשקוצר‬ ‫בתשובת שאגת אריה שם שהעלה דלפי מה‬ ‫חמש אין מרקד רק פעם אחת‪ ,‬נמצא שצורך‬ ‫שכתב הר"ן דביו"ט שהותרה לא איכפת לן‬ ‫לקצירת כל החמש‪ ,‬ואף דהוה תוספות אוכל‪ ,‬דהא‬ ‫בריבוי‪ ,‬א"כ במילה שג"כ הותרה‪ ,‬לא איכפת לן‬ ‫עכשיו נמי טורח בקצירה‪ ,‬מ"מ צורך העומר מקרי‬ ‫בריבוי מלאכה‪ .‬והקשה על זה מקצירת‬ ‫כשקוצר חמש ואינו מרקד רק פעם אחת‪ .‬משא"כ‬ ‫העומר דג"כ הותרה ואסור לרבות‪ .‬וכ"כ שם‬ ‫בחולה שיש בעוקץ אחד כצורכו‪ ,‬ובעוקץ אחד‬ ‫עוד במילה בצרעת דהותרה‪ ,‬כיון דכתיב‬ ‫יותר מצורכו‪ ,‬דלא חשיב לצורך חולה כיון דיש‬ ‫'בשר' אף אם יש שם בהרת ימול‪.‬‬ ‫עוקץ אחד כמו שקוצר עכשיו‪ ,‬ולא יצטרך לקצור‬ ‫ונפלאתי מי הגיד לו שכל אלה הותרו‪ ,‬ופשוט‬ ‫יותר מצורכו כנ"ל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דמילה בצרעת דחויה‪ ,‬ועל כן באפשר לקיים‬ ‫והנה הבאנו לעיל מה שכתב האבני נזר‪ ,‬דאף‬ ‫שניהם אסור‪ ,‬דבמקום שהותרה לא איכפת לן‬ ‫חכמים שחולקים על ר' חנינא וסוברים דבין בשבת‬ ‫באפשר לקיים שניהם‪ ,‬כמו שכתבו התוס'‬ ‫ובין בחול היה נקצר בשלשה‪ ,‬היינו משום פרסומי‬ ‫להדיא )מנחות מ‪ (.‬בסוגיא דסדין בציצית‪.‬‬ ‫מילתא‪ ,‬אבל בלי טעמא דפרסומי מילתא‪ ,‬גם‬ ‫וכן מילה בשבת רק דחויה )ראה בדברינו‬ ‫חכמים סוברים דאסור לקצור בשלשה‪ .‬שהרי‬ ‫בגמרא אמרו דר' ישמעאל שאמר דבשבת היה מביא העומר מג' סאין‪ ,‬ור' חנינא בסימן י"ח מה שהבאנו ממגיני שלמה(‪ .‬וכן קצירת העומר ]רק דחויה[‪.‬‬ ‫אמרו דבר אחד‪ .‬והא דר' ישמעאל קמרבה באוכלא שלא לצורך העומר‪ ,‬ובציור ואולי ]הוכחת השאגת אריה דקצירת העומר הותרה‪ ,‬הוא[ משום דביומא )דף מו‪(:‬‬ ‫כזה כגון שאמדוהו לשני גרוגרות אסור בחולה‪ .‬וכיון דמדמי לה הגמ' להא דר' אמרינן שבת דהותרה בציבור‪ .‬אבל אין משם ראיה‪ ,‬דשם מיירי בתמידין‪ ,‬דודאי‬ ‫תמיד דשבת הותרה דמצוותו בכך‪ ,‬כיון דכל שבת יש בו תמיד‪ .‬אבל קצירת העומר‬ ‫חנינא‪ ,‬על כרחך בהא נמי אסור אי לאו משום פרסומי מילתא‪.‬‬ ‫אבל הא גופא קשה‪ ,‬מדוע בקצירת העומר אף אם אינו מוסיף כלום‪ ,‬יש למעט שאירע בשבת‪ ,‬וכן מילה שאירע בשבת‪ ,‬לאו הותרה אלא דחויה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫באיסור‪ .‬ולזה כתב האבני נזר‪ ,‬דהיינו משום דבקצירת העומר נחשב הקצירה וכ"כ האבני נזר באו"ח )סימן תנ"ה אות ח'(‪ ,‬וז"ל‪ :‬מה שכתב התשב"ץ )ח"ג סי' ל"ז(‬ ‫דמילה הותרה כמו עבודה‪ .‬ראייתו הפוכה‪ ,‬דאין מצות התינוק שימול בשבת דוקא‪,‬‬ ‫כתוספות שלא לצורך העומר‪ ,‬כיון דבעינן רק עשרון‪ ,‬והשאר נפדה‪.‬‬ ‫ולפ"ז כתב האבני נזר דאיכא נפ"מ בין שני הטעמים הנ"ל‪ ,‬דלפי טעם הראשון רק שעכשיו אירע שמיני שלו בשבת‪ ,‬ודומה לקרבנות הרגל דהוי דחויה‪ .‬אך‬ ‫דבקצירת העומר אסור משום שנחשב הקצירה כתוספות שלא לצורך העומר‪ ,‬א"כ בסנהדרין )דף נט‪' (:‬ביום השמיני ימול' למישרי שבת אתיא‪ .‬מבואר דמילה בשבת‬ ‫במילה דהכל לצורך מילה‪ ,‬מותר למול בשני מוהלים‪ .‬אבל לפי טעם השני הותרה‪] .‬המשך בשבוע הבא[‪.‬‬ ‫במילה ופריעה מפורש בשיטה המיוחסת להר"ן )שבת קלג‪ (:‬דכלא פירש דמי‪ .‬וז"ל‪ :‬ומסתברא דכל זמן‬ ‫א באגלי טל )באורים מלאכת טוחן אות ל'( כתב על דברי השאגת אריה‪ ,‬וז"ל‪ :‬השאגת אריה כתב‪ ,‬דאסור‬ ‫שעוסק בצרכי מילה בחתיכתה ופריעתה ובמציצתה כלא פירש דמי‪ ,‬דכולהו צורכי מילה נינהו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫להיות שני מוהלין בשבת אחד חותך ואחד פורע‪ ,‬דמוסיף בחילול‪ ,‬שאם המחתך יפרע אין כאן רק חילול‬ ‫והיינו משום דחיתוך ופריעה כולם בתינוק אחד‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬דהא כל זמן שלא פירש חוזר אף על הציצין שאין מעכבין‪ ,‬ובשני מוהלין יהיו שני חילולים‪ .‬ובספר‬ ‫מנורה הטהורה השיג עליו דגם חיתוך ופריעה הם שני חילולים‪ ,‬דכשגמר לחתוך הוי כפירש‪ .‬והנה‬ ‫ספרו ציון(‪.‬‬ ‫שילמוד‬ ‫)ספר מ‪‬חם‬ ‫אמר‪ :‬למי‬ ‫לטובת ‪‬שמתי‬‫ספר‬ ‫שידליק ‪‬ר‬ ‫הרה"ק רבי מ‪‬חם מע‪‬דל ב"ר יוסף מרימ‪‬וב‬ ‫בהקדמתזי"עה‬ ‫כתבטובה למי‬ ‫זי"ע‪,‬אחזיק‬ ‫מטריסק‬ ‫פטירתי‬ ‫מגן כלאברהם‬ ‫העולמות‪ ,‬ולאחר‬ ‫הרה"קא‪‬יבעל‬ ‫מ‪‬ע‪‬ע עם‬ ‫בעודי בחיים‬ ‫'מגן יהיה לכל ההוגים בו'‬ ‫‪‬תפרסם ע"י הרה"ח המפורסם ר' מרדכי יצחק סאמעט שליט"א‬ ‫ב"ה לפתיחת דרושי ליישב גמרא הנ"ל מקושית‬ ‫לע"נ הג"ר אליהו מאיר סורוצקין ב"ר רפאל ברוך זצ"ל יא"צ א'‬ ‫מהר"ש יפה‪ ,‬וביארתי ג"כ גמרא בשבת )דף יג‪:(.‬‬ ‫כסלו‬ ‫מעשה דאותו תלמיד שקרא הרבה ושנה הרבה‬ ‫תינוקת‬ ‫מלמדי‬ ‫להושיב‬ ‫תקנת יהושע בן גמלא‬ ‫ושימש ת"ח הרבה‪ ,‬ומת בחצי ימיו‪ ,‬נטלה אשתו‬ ‫בכל עיר‪ .‬כתב הרמב"ם )פ"ב ת"ת ה"א(‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫תפליו והיתה מחזרת על בתי כנסיות ובתי‬ ‫מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל‬ ‫מדרשות‪ ,‬ואמרה כתיב בתורה 'כי הוא חייך'‪,‬‬ ‫פלך ופלך ובכל עיר ועיר‪ ,‬וכל עיר שאין בה‬ ‫בעלי שקרא הרבה מפני מה מת בחצי ימיו וכו'‬ ‫תינוקות של בית רבן‪ ,‬מחרימין את אנשי העיר עד‬ ‫ע"כ‪ .‬ואמרתי לבאר דקדוק הלשון 'הרבה'‪ ,‬וגם‬ ‫שמושיבין מלמדי תינוקות‪ ,‬ואם לא הושיבו‪,‬‬ ‫מה שנטלה תפליו‪ ,‬דהענין הוא‪ ,‬דבאמת הנה‬ ‫מחרימין את העיר‪ ,‬שאין העולם מתקיים אלא‬ ‫אמרו דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא‪ ,‬וא"כ מה‬ ‫בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן‪ ,‬עכ"ל‪ .‬בב"ב‬ ‫שאלה על אותו תלמיד דכתוב 'כי הוא חייך'‪,‬‬ ‫)דף כא‪ (.‬איתא בנוגע יהושע בן גמלא‪ ,‬דמקודם‬ ‫נימא נמי לעולם שכולו ארוך‪ .‬אך בב"ק )דף ט‪(:‬‬ ‫היו מושיבין רק בכל פלך ופלך‪ ,‬ובני ט"ז וי"ז‪ ,‬ואתי‬ ‫אמרינן למצוה עד שליש משלו‪ ,‬מכאן ואילך‬ ‫יהושע בן גמלא ותיקן להיות בכל עיר ועיר וכו'‪,‬‬ ‫משל הקב"ה‪ ,‬ופירשו רש"י ותוס' בעד שליש‬ ‫וגם בני ו' ז'‪ .‬וכתב בספר ידי אליהו )תקון א'(‬ ‫דחיובא עליה רמיא‪ ,‬משלו הוא‪ ,‬ואין לו שכר‬ ‫שאינו יודע מדוע כתב הרמב"ם 'בכל פלך'‪ ,‬אחר‬ ‫בהאי עלמא‪ .‬מכאן ואילך משל הקב"ה‪,‬‬ ‫שכבר כתב 'בכל עיר ועיר'‪ ,‬ואף שהזכיר‬ ‫דכל שעושה יותר מחיובו‪ ,‬שכרו בהאי‬ ‫גמלא‪,‬‬ ‫בגמרא 'פלך'‪ ,‬היינו קודם יהושע בן‬ ‫עלמא‪ ,‬ע"ש‪ .‬והנה במנחות )דף צט‪:(:‬‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫אמר ר' יוחנן משמיה דר' שמעון בן‬ ‫גמרא‬ ‫מייתי‬ ‫ז‪(.‬‬ ‫)דף‬ ‫במכות‬ ‫הרואה‬ ‫ואנכי‬ ‫יוחאי אפי' לא קרא אלא ק"ש שחרית‬ ‫ברייתא נמי כהאי גוונא‪ :‬ת"ר בשעריך אתה‬ ‫וערבית קיים 'לא ימוש'‪ .‬והתוס' )ר"ה‬ ‫מושיב בי"ד בכל פלך ובכל עיר ועיר‪ ,‬ובחוץ‬ ‫יז‪ (.‬הביאו בשם המכילתא דהעוסק‬ ‫לארץ אתה מושיב בכל פלך ופלך ואי אתה‬ ‫בתורה פטור מתפילין‪ .‬וזו היתה כוונת‬ ‫מושיב בכל עיר‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי אמר ג"כ בכל 'פלך'‬ ‫אותה אשה חכמה‪ ,‬שנטלה תפליו‬ ‫ובכל 'עיר'‪ .‬וכבר העירו המפרשים גם שם כיון‬ ‫ואמרה בעלי שקרא 'הרבה' ועשה יותר‬ ‫דיש בי"ד בכל עיר‪ ,‬מה צורך בכל פלך‪ .‬וכל‬ ‫מחיובו‪ ,‬ועוד נטלה תפליו להראות‬ ‫התירוצים שיש שם‪ ,‬גם פה יהיה נכון‪ .‬ועיין‬ ‫שאע"פ שקרא בתורה עם כל זה הניח‬ ‫בלחם משנה )רפ"א מהל' סנהדרין( הביא‬ ‫תפלין‪ ,‬ונמצא עשה יותר מחיובו‪ ,‬א"כ‬ ‫בשם הרמב"ן דלהכי קאמר 'בכל פלך ופלך'‪,‬‬ ‫שכרו בהאי עלמא ומדוע מת בחצי ימיו‪,‬‬ ‫משום דצריך להושיב בעיר הפלך עוד בי"ד‪,‬‬ ‫ואתי שפיר ונכון‪.‬‬ ‫נוסף על מה שבכל עיר‪ ,‬והוא על כלל הפלך‬ ‫ולפ"ז א"ש מאמרם אין העולם מתקיים‪,‬‬ ‫כולו‪ .‬והכי נמי גם כאן י"ל כן‪ ,‬דצריך בכל פלך‬ ‫ר"ל זה העולם אין לו קיום אלא בהבל‬ ‫ופלך להושיב מלמד תינוקות על כל הפלך‬ ‫פיהם של תינוקות של בית רבן‪ ,‬ואמר לו‬ ‫כולו‪ ,‬נוסף על מה שבכל עיר‪ ,‬כנ"ל לדעת‬ ‫רב פפא לאביי דידי ודידך מאי‪ ,‬אמר לו‬ ‫הרמב"ן‪ .‬דאע"ג דיהושע בן גמלא לא תיקן‬ ‫אינו דומה הבל פה שיש בו חטא‪ ,‬ר"ל‬ ‫אלא בכל עיר ועיר‪ ,‬מ"מ לא ביטל תקנה‬ ‫הבל פינו והגיונינו בתורה הנה יש בו‬ ‫ראשונה להושיב גם בכל פלך ופלך‪.‬‬ ‫חטא‪ ,‬והיינו שבהמנע ממנו הלא יש‬ ‫ובענין התינוקות יש לחקור איזה נקרא‬ ‫חטא‪] ,‬וריש לקיש ס"ל כר' ישמעאל‬ ‫'תינוק'‪ ,‬ועד אימת‪ ,‬ומהא דקודם יהושע בן‬ ‫ד'והגית יומם ולילה' חובה[‪ ,‬ועון על‬ ‫גמלא היו מכניסין כבן ט"ז וי"ז‪ ,‬משמע דגם‬ ‫המניעה‪ ,‬ונמצא עשייתו הוא חיוביי‪,‬‬ ‫זה נקרא 'תינוק'‪ .‬ועיין בשבת )דף קיט‪ :(:‬אמר‬ ‫ואחר שהוא חיוב‪ ,‬לא יגיע לנו שכר‬ ‫ריש לקיש משמיה דר' יהודה נשיאה‪ ,‬אין‬ ‫עבור זה בהאי עלמא‪ ,‬ואין זה העולם‬ ‫העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של‬ ‫מתקיים על ידו‪ .‬משא"כ אותם תינוקות‬ ‫תינוקות של בית רבן‪ ,‬אמר ליה רב פפא לאביי‬ ‫של בית רבן הבל פיהם אין בו חטא‪ ,‬ר"ל‬ ‫דידי ודידך מאי‪ ,‬אמר ליה אינו דומה הבל פה‬ ‫שאם ימנעו ממנו לא יחטאו‪ ,‬ונמצא‬ ‫וכו' ע"כ‪ .‬וראיתי בפרשת דרכים )דרך‬ ‫עשייתם יותר מהחיוב‪ ,‬ושכרו בהאי‬ ‫האתרים דרך ב'( שהביא בשם מהר"ש יפה‬ ‫עלמא‪ ,‬ועל כן זה העולם מתקיים על‬ ‫שהקשה דמאי פסקא דאביי ורב פפא דיש‬ ‫ידם‪ ,‬והיינו דוקא קודם י"ג שנים‪ .‬אבל‬ ‫להם חטא‪ ,‬והתינוקות של בית רבן אין להם‪.‬‬ ‫אחר י"ג שנים אפי' פחות מבן עשרים‬ ‫ותירץ‪ ,‬דודאי אין אדם צדיק בארץ‪ ,‬אלא‬ ‫דהתינוקות של בית רבן אע"פ שחוטאין‬ ‫דאינו נענש‪ ,‬מ"מ הוא חייב בעשיית‬ ‫מצוה נדירה שהמקיים אותה נוטל שכר כנגד כולם‬ ‫אין כלום‪ ,‬שהם קטנים‪ .‬וחזר והקשה‬ ‫מצות‪ ,‬ודו"ק‪) .‬אוצר המלך פ"ב ת"ת‬ ‫כתב בשו"ע הרב )ת"ת פ"ב ס"א(‪' :‬מצות עשה של תלמוד תורה על כל‬ ‫ה"א(‪.‬‬ ‫דהכא משמע דרק משום תינוקות העולם‬ ‫אדם לעצמו ללמוד כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה'‪ .‬וכ"כ בסעיף י'‬ ‫מתקיים‪ ,‬והרי אף פחות מבן עשרים אין‬ ‫וז"ל‪ :‬ללמוד פעם אחת כסדר ]תנ"ך[ וכל התלמוד בבלי וירושלמי‬ ‫ב"ד שלמעלה מענישים‪ ,‬והוי הבל פה‬ ‫ומכילתא וסיפרא וסיפרי ותוספתות וכל המדרשים מתנאים ואמוראים‬ ‫שאין בו חטא‪ ,‬ע"ש מה שתירץ‪ ,‬ומבואר‬ ‫לזכות ח‪.‬ב‪.‬י‪.‬י‪ .‬להצלחה בכ"ע ונחת דקדושה מכל‬ ‫דדעתו דתינוקות של בית רבן היינו עד בן‬ ‫יו"ח‬ ‫זוהר(‬ ‫‪-‬‬ ‫)‬ ‫רשב"י‬ ‫ומדרשי‬ ‫בהן‬ ‫וכיוצא‬ ‫ופסיקתות‬ ‫ותנחומא‬ ‫רבה‬ ‫מדרש‬ ‫כמו‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫‪,‬‬‫בחייו‬ ‫אחת‬ ‫פעם‬ ‫כולה‬ ‫פה‬ ‫שבעל‬ ‫התורה‬ ‫כל‬ ‫לגמור‬ ‫שיוכל‬ ‫די‬ ‫כ‬ ‫י"ג ותו לא‪ ,‬איברא קושייתו באמת חזקה‬ ‫ואלה תולדות יצחק בן אברהם‬ ‫מדוע לא אף יותר מבן י"ג‪ ,‬דפחות‬ ‫אברהם הוליד את יצחק‪ .‬וברש"י‪:‬‬ ‫זה מצוה שרק יחידי סגולה מקיימים אותה‪ ,‬וקל מאד לקיימה אם‬ ‫מעשרים אין מענישין‪ ,‬ותירוצו דחוק‪.‬‬ ‫הוזקק לומר 'אברהם הוליד את‬ ‫ובדרוש שדרשתי ב"ה בשבת פרשת מקציבים לזה זמן מועט בכל יום‪ ,‬ובזה זוכים לקיים מצוה נדירה של‬ ‫יצחק'‪ ,‬לפי שהיו ליצני הדור אומרים‬ ‫מאבימלך נתעברה שרה‪ ,‬שהרי כמה‬ ‫שקלים תקצ"ו לפ"ק‪ ,‬שבו בפרק נעשיתי מצות ת"ת ששקול כנגד כל המצות‪ ,‬ואין לשער גודל השכר שזוכים‬ ‫שנים שהתה עם אברהם ולא‬ ‫בר מצוה בן י"ג שנים ויום אחד‪ ,‬אמרתי עבור זה בפירות בעוה"ז והקרן לעוה"ב‬ ‫נתפרסם לזכות י‪.‬ב‪.‬ח‪.‬ה‪ .‬לנחת דקדושה מכל יו"ח‬ ‫הרה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא זי"ע אמר‪ :‬כל מי שידליק נר לעילוי נשמתי ‪ -‬ר' אברהם יהושע העשיל ב"ר שמואל ‪ -‬אעשה לו טובה‬ ‫עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה‬ ‫שהבטחתנו!‬ ‫לכ"ע אסור לבטל ברוב חולין מה"ת‪,‬‬ ‫פאר א נדבה פון ‪ $250‬פאר גליון מליצי יושר וועט מען מודיע זיין ביי‬ ‫נתעברה הימנו‪ ,‬מה עשה הקב"ה‪ ,‬צר‬ ‫משום שע"י הביטול הרי נעשית חולין‬ ‫קלסתר פניו של יצחק דומה די ציונים פון די פלאצקע גאון ‪ -‬ווארשא‪ ,‬אבני נזר ‪ -‬סוכאטשוב‪ ,‬צדקת‬ ‫ופקע מינה קדושת תרומה‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫הצדיק – לובלין‪ ,‬ילקוט סופר ‪ -‬פאקש‪ ,‬לב העברי ‪ -‬הר הזיתים‪ ,‬ר'‬ ‫לאברהם‪ ,‬והעידו הכל 'אברהם‬ ‫עובר אעשה ד'ושמרתם את תרומותי'‬ ‫יוסף ענגיל ‪ -‬ויען‪ ,‬בן לאשרי חזון יחזקאל שערי זבול ‪ -‬הר המנוחות‬ ‫הוליד את יצחק'‪ .‬ויש לדקדק איזה‬ ‫בביטול הזה‪ ,‬דציוותה תורה לשמור‬ ‫חטא היה לשרה שחשדו העולם‬ ‫קדושת תרומה לבל להפקיעה‬ ‫אז איר האט מקיים געווען די צוואה‪ ,‬און יעצט איז די צייט פאר זיי‬ ‫שמאבימלך נתעברה שרה‪.‬‬ ‫ולחללה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫מקיים צו זיין זייערע הבטחה!‬ ‫ויש לומר לפי המבואר )ילקוט‬ ‫וכתב הגר"י ענגיל )אתוון דאורייתא‬ ‫געדענקט "מקח בלייבט מקח"!‬ ‫בראשית י"ח רמז פ"ב( אלולי שאמר‬ ‫כלל ט"ו(‪ ,‬וז"ל‪ :‬הנה גוף דברי האבני‬ ‫הקב"ה לאברהם שהוא נותן בן‬ ‫מלואים שכתב דאסור לבטל תרומה‬ ‫‪732-510-0560 gilyonmy@gmail.com‬‬ ‫משרה‪ ,‬לא היתה יולדת‪ ,‬שלא‬ ‫בחולין מה"ת משום הפקעת קדושת‬ ‫האמינה‪ ,‬שנאמר 'ותכחש שרה'‪,‬‬ ‫תרומה דמבטל בזה עשה דשימור‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ע"כ‪ .‬ואמו"ר הרה"ג הגדול דק"ק פרעשבורג‬ ‫הנה מצד הסברא היה מקום להסתפק בזה‬ ‫קח לך סניגור‬ ‫בעל שבט סופר שליט"א פירש בזה דקדוק‬ ‫אם עובר בכה"ג אעשה דשימור‪ ,‬די"ל דרק‬ ‫מתכוננים אנו להוציא לאור עולם ספר‬ ‫נפלא‪ ,‬דהמלאך המבשר אמר לאברהם 'שוב‬ ‫כשמטמא תרומה שתהיה טומאתה עליה‬ ‫אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך'‪,‬‬ ‫בעוד בה קדושת התרומה‪ ,‬זהו בזיון‬ ‫'הגדרות רבי צדוק על התורה'‬ ‫ואחר שצחקה שרה אמר ה' אל אברהם‬ ‫לקדושת התרומה‪ ,‬ולכן אסור לטמאה‪ ,‬וכן‬ ‫)עניני הלכה(‬ ‫'למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן'‪,‬‬ ‫לאבדה ולהפסידה ג"כ בזיון היא לה ושפיר‬ ‫ולא אמר 'לשרה אשתך'‪ ,‬כי צחוק שרה גרם‬ ‫אסור‪ ,‬אבל מה שעושה ממנה חולין ומתירה‪,‬‬ ‫אם לא עכשיו אימתי?‬ ‫לה להענש מדה כנגד מדה שלא יאמינו כל‬ ‫הרי אין זה בזיון כלל‪ .‬ואם שבהיותה חולין‬ ‫יושבי תבל שנתעברה מאברהם רק‬ ‫לא ינהגו בה בקדושת תרומה כי אם מנהג‬ ‫עכשיו הזמן לזכות לברכתו והבטחתו!‬ ‫מאבימלך‪ ,‬כשם שלא האמינה לדברי‬ ‫חולין‪ ,‬עם כל זה הרי אז יהיה המנהג חולין‬ ‫היתר‪ ,‬ולא יהיה בו בזיון לקדושת תרומה‪,‬‬ ‫"אהיה מליץ יושר למי שידפיס דברי"!!‬ ‫המבשר‪ ,‬ולזה אמר בפסוק 'ולשרה בן'‪ ,‬אבל‬ ‫לא ידעו העולם שהבן הוא ממך אברהם‪ ,‬ולא‬ ‫כיון שלא תהיה תרומה אז כלל‪ ,‬ומה‬ ‫מי שרוצה להנציח שמו בהספר יתקשר למערכת‬ ‫יאמרו שהוא לשרה מצד שהיא 'אשתך'‪ ,‬רק‬ ‫שמתירה ועושה ממנה חולין‪ ,‬ג"כ איננו‬ ‫יאמרו לה ולא לו ח"ו‪ ,‬וזה נתחדש אחרי‬ ‫‪gilyonmy@gmail.com 732-‬‬ ‫‪732-510-‬‬ ‫‪510-0560‬‬ ‫איסור‪ ,‬כיון שאינו מאבדה בזה‪ ,‬דרק באיבוד‬ ‫הצחוק‪ ,‬עכ"ד‪ .‬וזה כונת רש"י כאן 'אברהם‬ ‫שלא כדרכה כגון שריפתה והאכלתה‬ ‫הוליד את יצחק'‪ ,‬והיינו דמצד שרה לא היה‬ ‫נולד כיון שלא האמינה לדברי המבשר‪ ,‬ועל כן אמרו ליצני הדור שמאבימלך לבהמה וכה"ג הוי בזיון ושפיר אסור‪ ,‬משא"כ מה שמתירה ועושה ממנה חולין‬ ‫נתעברה שרה‪ ,‬רק ע"י זכות אברהם נשתנה ענשה וצר הקב"ה קלסתר פניו של דאיננו איבוד כלל‪ ,‬מניין לנו לאסרו‪ ,‬וכבר העיר קצת מזה בהגהות האבני מלואים‬ ‫שם ע"ש‪.‬‬ ‫יצחק דומה לאברהם‪.‬‬ ‫ונראה עוד להביא ראיה דבעשיית תרומה חולין ליכא עשה דשימור‪ ,‬כיון שמפקיע‬ ‫הקדושה לגמרי‪ .‬ורק לטמאה וכדומה הוא דאסור דעדיין קדושתה בה‪ ,‬והטומאה‬ ‫בזיון לה‪ ,‬דהנה כתבתי במקום אחר דכמו דיש בתרומה עשה דשימור‪ ,‬כן יש עשה‬ ‫לזכות ר‪.‬ב‪.‬ש‪.‬ה‪ .‬להצלחה בכ"ע ולזווה"ג בקרוב ובניקל‬ ‫ואלה תולדות יצחק בן אברהם‪ .‬וברש"י‪ :‬לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך זאת בקדושת כהונה‪ ,‬כדכתיב 'ושמרו את כהונתם' )ע' ש"ך עה"ת על פסוק זה(‪.‬‬ ‫נתעברה שרה וכו'‪ .‬ונראה על דרך רמז‪ ,‬דהנה אמרו בשבת )דף קיח‪ :(:‬אמר ר' יוסי‪ ,‬דהנה אמרו בקידושין )דף כא‪ :(:‬אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום‪.‬‬ ‫ופריך ויעשה בעל מום‪ .‬ופירש"י‪ :‬ומה בכך‪ ,‬והלא‬ ‫יהא חלקי מן החושדין אותו ואין בו‪ .‬ועל דרך‬ ‫רציעה מצוה היא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומוכח דלולי דרציעה‬ ‫'ונקתה ונזרעה זרע'‪ .‬והכי נמי דייקי על ידי‬ ‫מצוה‪ ,‬אסור לכהן להטיל מום בעצמו‪ ,‬לפי‬ ‫שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה‬ ‫שממעט קדושתו שנפסל לעבודה‪.‬‬ ‫שרה‪ ,‬נפקדה‪ ,‬כדכתיב 'תערך לפני שלחן נגד‬ ‫וא"כ תקשי מהא דאמרינן )יבמות פד‪ (:‬דכהנת‬ ‫צוררי'‪] ,‬דע"י הבושה שיש לי מצוררי‪ ,‬עיד"ז‬ ‫מותרת להנשא לחלל לכתחילה‪ ,‬כיון דלא‬ ‫אני זוכה לשלחן מלא ברכת ה'[‪ .‬והכי נמי‬ ‫הוזהרו כשירות להנשא לפסולין‪ ,‬ע"ש‪ .‬ואמאי‬ ‫]יש[ לדעת כי‪' :‬תולדות יצחק'‪] ,‬התולדה‬ ‫מותרת‪ ,‬הרי היא נעשית חללה ופקע קדושת‬ ‫והתוצאה של 'יצחק'‪ ,‬היינו[ אם צוחקין על בן‬ ‫כהונה דידה‪ .‬ועל כרחך חזינן דכיון דחלל הוי זר‬ ‫אברהם במעשים טובים‪ ,‬אז 'אם נבלת‬ ‫גמור ופקעה הקדושה לגמרי‪ ,‬שפיר שרי‪ .‬ורק‬ ‫בהתנשא' )משלי ל'( ע"י כן מתנשא‪ .‬וכדאמרו‬ ‫הטלת מום בעצמו דאכתי הוא כהן לאכילת‬ ‫חז"ל 'העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו‬ ‫תרומה וקדשים ולכל דבר‪ ,‬ורק לעבודה אינו‬ ‫על כל עונותיו' )ברכות י"ב(‪ ,‬כל שכן העושה‬ ‫כהן‪ ,‬והוי המום בזיון ומיעוט בקדושת כהונה‬ ‫מצוה ומתבייש‪ ,‬וכל תלמיד שכועס עליו רבו‬ ‫הנשאר בו‪ ,‬שפיר אסור‪.‬‬ ‫וכו' זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני‬ ‫נפשות )ברכות סג‪ ,(:‬על כן בזה מתעלה‪,‬‬ ‫וגדולה בושה )גיטין נ"ז(‪ ,‬ולזה התלמיד זוכה‬ ‫וכו'‪ ,‬ובזה היה הסיבה 'אברהם הוליד את‬ ‫לע"נ הג"ר שמואל אלטר ב"ר אברהם יהודה זצ"ל בעל 'לקוטי‬ ‫יצחק'‪ ,‬שלא עמד לו כל כך הזכיות כי אם לפי‬ ‫בתר לקוטי יא"צ י"ז כסלו‬ ‫שליצני הדור אמרו‪ ,‬כי באה לידי חשד‪ ,‬והיא‬ ‫אם יעקב ועשיו‪ .‬כתב האור החיים הק' על פסוק‬ ‫שעמדה‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬וז"ל‪ :‬יש מין ניצוץ של קדושה הדבוק‬ ‫בקליפה‪ ,‬ואינו יוצא כלל‪ ,‬אלא מעורה בקליפה‬ ‫ואין לו מציאות ליפרד ממנו אלא כאשר ייצר‬ ‫לע"נ הג"ר אליהו סודי ב"ר אבא סודי זצ"ל יא"צ א' כסלו‬ ‫לישראל ע"י צער‪ ,‬או ע" הכאה‪ ,‬שבאמצעות דבר‬ ‫אם איכא איסור להפקיע קדושת תרומה‬ ‫זה תהיה נפרדת הקדושה וחוזרת לשרשה‪,‬‬ ‫טמאה‪ .‬בשו"ת אבני מלואים )סי' י"ח( כתב‪,‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬ולפ"ז יש לפרש הפסוק 'יתן למכהו לחי‬ ‫דאפי' לדעות הסוברים דרק מדרבנן הוא‬ ‫ישבע בחרפה' )איכה ג‪:‬ל(‪ ,‬דתיבות אלו עם‬ ‫דאין מבטלין איסור לכתחלה‪ ,‬עכ"ז תרומה‬ ‫הרה"ק בעל מגן אברהם מטריסק זי"ע‪ ,‬כתב בהקדמת הספר למי שילמוד ספרו‬ ‫'מגן יהיה לכל ההוגים בו'‬ ‫מוסרי הג"ר אלחנן יוסף הרצמאן זצ"ל‬ ‫'מבטיח אני להעושים לטובת נשמתי 'אלחנן יוסף בן‬ ‫שמואל וצפורה'‪ ,‬להתפלל בעדם שיהיה נפקד בכל מה‬ ‫ולפי דברי הרמב"ם אלה מדויק היטב לשון הגמ'‬ ‫שצריך במהרה דידן'‬ ‫התיבות גימטריה 'בלילה ובעני מכחה‬ ‫)כתובות כב‪ :(:‬שנים אומרים מת‪ ,‬ושנים אומרים‬ ‫ואלה תולדות יצחק‪ .‬וברש"י‪ :‬יעקב ועשו האמורים בפרשה‪ .‬מוסר‬ ‫תשיב רפ"ח'‪ .‬ונראה דהנה האריז"ל )מובא‬ ‫לא מת‪ ,‬אם נשאת לא תצא וכו'‪ ,‬מכדי תרי ותרי‬ ‫השכל מזה שהעיקר הוא מה אומרת הפרשה על האדם‪ ,‬מה‬ ‫בנחל אשכול כאן( כתב עצה אם בא גוי‬ ‫נינהו‪ ,‬הבא עליה באשם תלוי קאי'‪ ,‬שלכאורה‬ ‫שהתורה מעידה על האדם‪ ,‬כי כל היחוס של עם ישראל הוא‬ ‫להכות איש ישראל‪ ,‬שימציא לו הלחי‪ ,‬אז‬ ‫אינו מובן למה לא מקשה בפשיטות 'מכדי תרי‬ ‫מאברהם שהיה עובד על עצמו‪ ,‬ממרמר ומסגף גופו‪ ,‬וזאת צריכה‬ ‫ישבע הגוי בחרפה זו וימנע מלהכותו‪,‬‬ ‫ותרי ספיקא דאורייתא'‪ .‬אבל לדעת הרמב"ם‬ ‫להיות לאדם ללימוד שלא לסמוך על עבודת אביו‪ ,‬כמו שאינו‬ ‫עכ"ד‪ .‬ונראה דיורנו הכתוב בהרמז דבעצה‬ ‫דהא שספק בדאורייתא אסור מן התורה‪ ,‬אינו‬ ‫סומך על מה שאביו ישן או אוכל או לובש מלבושים‪ ,‬רק הוא צריך‬ ‫זו לא ישתמש כי אם בלילה שאין רואים‬ ‫אלא היכא שחייבה התורה על האי ספיקא אשם‬ ‫לעשות זאת לעצמו במעשים ממש‪ ,‬כי אם יסמוך על זכות אבותיו‬ ‫שיצילוהו‪ ,‬ואיש עני הוא שאין מי שיתענין‬ ‫תלוי‪ ,‬אתי שפיר מה שהמקשה תולה את‬ ‫בלי אכילה‪ ,‬יכול למות ברעב ח"ו‪.‬‬ ‫לטובתו‪ ,‬אבל עשיר‪ ,‬וביום‪ ,‬לא ישתמש‬ ‫קושיתו באשם תלוי‪ ,‬וכאמור שם בתוס' שכיון‬ ‫כי מקודם אומרים 'אלקינו'‪ ,‬ואח"כ 'אלקי אבותינו'‪ ,‬יעקב הולך‬ ‫בעצה זו כדי שלא יהיו בני ישראל כהפקר‬ ‫שנתחזקה באשת איש‪ ,‬הוה כאקבע איסורא‬ ‫בדרך אביו‪ ,‬למד בשם ועבר י"ד שנה שלא ישן‪ ,‬אלא היה עוסק‬ ‫ח"ו‪ ,‬וזה 'בלילה ובעני'‪ .‬אך לפעמים ההכרח‬ ‫והבא עליה באשם תלוי קאי‪.‬‬ ‫בתורה‪ .‬פה בעוה"ז הוא עולם המעשה‪ ,‬וברית כרותה שכל מעשה‬ ‫גם לכל אדם להשתמש בזה‪ ,‬כדכתב‬ ‫עבודה לא ישיב ריקם מלפניו ית' הן טוב והן למוטב‪ ,‬על כן הפרשה‬ ‫האוה"ח הק' הנ"ל שישנם ניצוצות קדושות‬ ‫זו צריכה להיות ללימוד מוסר השכל לבנינו שיעקב נתהווה לאיש‬ ‫בגוים שאי אפשר לבררם ולהוציאם מהם‬ ‫תם מיושב אוהלים‪ ,‬ושם נתהוו כל הי"ב שבטים וכו' עד היום הזה‪,‬‬ ‫אלא ע"י הכאה שמכה לישראל‪ ,‬ועיד"ז‬ ‫לע"נ הבחור אברהם בן ג'מילה ענתבי ע"ה יא"צ י"ט אלול‬ ‫ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה‬ ‫ועשו היה איש שדה הוא וכל הדורות שנולדו ממנו הם כחיות‬ ‫פורח הניצוץ הק' מהגוי ונתדבק בישראל‪,‬‬ ‫אנכי ותלך לדרש את ה'‪ .‬ומפרש רש"י 'ויתרוצצו'‬ ‫טורפות‪ ,‬ומיום שירדה תורה מסיני ירדה שנאה לעולם מרוב קנאה‪,‬‬ ‫ועל כן הניצוץ הקדוש שצר לו בשביה אצל‬ ‫לשון ריצה‪ ,‬כשהיתה עוברת על פתחי תורה של‬ ‫כי רק תוה"ק הסגולה היחידה להפוך החיה מאדם וכל מדותיו‪,‬‬ ‫הגוי‪ ,‬בוער בו להכות את איזה מישראל‬ ‫שם ועבר‪ ,‬יעקב רץ ומפרכס לצאת‪ ,‬עוברת על‬ ‫וכמו שאי אפשר לגרש החושך מבלי אור‪ ,‬כך אי אפשר לגרש‬ ‫שמוצא‪ ,‬כדי שיפטר מן השבי‪ ,‬ע"ש דבריו‬ ‫פתחי עבודה זרה עשו מפרכס לצאת וכו'‪ ,‬ותלך‬ ‫החושך מנפשנו בלי תוה"ק‪.‬‬ ‫הק'‪ .‬וזהו שרמז 'מכחה' של ההכאה דגוי‬ ‫לדרוש את ה' שיגיד לה מה‬ ‫לישראל 'תשיב רפ"ח' ניצוצות‬ ‫תהא בסופה ע"כ‪ .‬ומקשים‬ ‫'פלא יועץ' לרבי אליעזר ב"ר יצחק פאפו זי"ע‬ ‫הק' שישנם בו משבירת הכלים‪.‬‬ ‫המפרשים מה הלשון 'שיגיד לה‬ ‫הבטיח‪:‬‬ ‫מה תהא בסופה'‪.‬‬ ‫ונלענ"ד לתרץ תירוץ נפלא‪,‬‬ ‫'‬ ‫עליו‬ ‫רחמים‬ ‫ולבקש‬ ‫במיטבא‪,‬‬ ‫לו‬ ‫'ממי שאקבל ממנו טובה‪ ,‬אשתדל לשלם‬ ‫יש לאדם להתאמץ ולהשתדל מאד לקבל ברכת אביו ואמו‪ ,‬ואפי' אם אינו סמוך על שולחנם‬ ‫לע"נ הג"ר שמחה שלמה לוין בן הג"ר‬ ‫דהנה מצינו בפרשת וירא‬ ‫אריה לייב זצ"ל יא"צ ד' כסלו‬ ‫ורחוקה ישיבתו מהם‪ ,‬לא יתרשל מלילך בכל ליל שבת ויומו ובחגים לנשק ידיהם ולקבל‬ ‫ספיקא דאורייתא בדבר שאין בו‬ ‫דכתיב 'ותרא שרה את בן הגר‬ ‫המצרית אשר ילדה לאברהם‬ ‫ברכתם‪ ,‬שמלבד שהברכה היא קרובה להתקיים‪ ,‬על שהם מברכים אותו מלב ומנפש בלב שלם‬ ‫אשם תלוי‪ .‬איתא בתוספתא‬ ‫מצחק'‪ ,‬ופירש"י‪ :‬מצחק לשון‬ ‫כרחם אב על בנים‪ ,‬עוד בה כי למצוה תחשב לו על היותו מכבד אביו ואמו ובא בשכרו‪ .‬ואמרו‬ ‫)שבת פ"ב ה"ח(‪ :‬כלל אמר ר'‬ ‫במדרש שכל הטובה והממלכה שיש לזרע עשו‪ ,‬הוא על שהחשיב ברכת אביו 'ויצעק צעקה‬ ‫שמעון בן אלעזר דבר שחייבין‬ ‫עבודה זרה כמו שנאמר ויקומו‬ ‫גדולה ומרה'‪ ,‬באומרו 'ברכני גם אני אבי'‪ ,‬וישמור נפשו מאד שלא לגרום קללה לעצמו מאביו‬ ‫על זדונו כרת ועל שגגתו‬ ‫לצחק‪ .‬וא"כ מבואר שם ששרה‬ ‫אמרה לאברהם לגרש האמה‬ ‫ותכף‬ ‫ואמו‪ ,‬שאע"פ שאין מקללים אותו מן הלב‪ ,‬ואין רוצים לראות רעה בצפורנו קטנה‪,‬‬ ‫חטאת‪ ,‬אין עושין אותו בין‬ ‫הזאת ואת בנה‪ ,‬וא"כ גם כאן‬ ‫מתחרטים‪ ,‬מ"מ בהצטרף החטא שעשה שגרם צער וכעס לאביו או לאמו‪ ,‬יש לחוש שרעה‬ ‫השמשות‪ ,‬ודבר שאין חייבין על‬ ‫שרבקה עוברת ליד בית‬ ‫תבא עליו ח"ו‪ ,‬ולכן אב ואם ירחמו על ילדיהם ולא יקללו אותם‪ ,‬והמברך ישא ברכה מאת ה'‪.‬‬ ‫זדונו כרת ועל שגגתו חטאת‪,‬‬ ‫וכשם שהברכה טובה בעתה‪ ,‬כך יש עת שההעדר טוב הימנה‪ .‬בברכת ה' צריך ליזהר מאד שלא‬ ‫עושין אותו בין השמשות‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫המדרש יעקב רץ ומפרכס‪ ,‬וא"כ‬ ‫יש לה בן צדיק‪ ,‬וכשעוברת על‬ ‫לברך ברכה שאינה צריכה או ברכה לבטלה שעובר על 'לא תשא'‪ ,‬וזה ימצא בעם הארץ שרוצה‬ ‫משמע‪ ,‬שחייבי לאוין ועשה‬ ‫פתחי של ע"ז עשו מפרכס‬ ‫להיות חסיד ולברך על כל דבר ודבר‪ ,‬לפעמים המה כשלו ונפלו באיסור ברכה לבטלה או ברכה‬ ‫כגון מחמר ושביתת בהמתו‪,‬‬ ‫לצאת‪ ,‬א"כ יש לה בן שהוא‬ ‫שאינה צריכה‪ ,‬והולך את חכמים יחכם‪.‬‬ ‫סובר ר' שמעון בן אלעזר‬ ‫וכן בברכת חבירו כתיב 'מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו'‪ ,‬ויש בזה שני‬ ‫שעושים אותם בין השמשות‪.‬‬ ‫עובד ע"ז‪ .‬וא"כ שאלה רבקה‬ ‫בשלמא אצל שרה אמנו היה לה‬ ‫דרכים‪ :‬א( שיש איסור להקדים שלום לחבירו או לברכו קודם תפלה‪ ,‬שחשוב כאילו עשהו‬ ‫והקשה החזון יחזקאל שם‪,‬‬ ‫בן יצחק‪ ,‬וגם היה בן ישמעאל‬ ‫במה‪ .‬ב( אם מברך רעהו בפני אחרים וגורם לו רעה שיקפצו עליו אחרים‪ ,‬שהם סוברים שלהם‬ ‫וז"ל‪ :‬לכאורה קשה הלא אפילו‬ ‫ששניהם בני אברהם‪ ,‬אבל‬ ‫יאה ונאה שייטיב עמהם יותר ויותר ממה שהטיב עם זה‪ ,‬והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב‬ ‫אם תאמר דהא שאמר ר' שמעון‬ ‫ישמעאל שהוא עובד ע"ז‬ ‫מטעמים הידועים אצלו‪ ,‬ונמצא שגרם שירבו עליו מחלוקות ותרעומות‪ ,‬לכן כל ערום יעשה‬ ‫בן אלעזר שדברים שאין חייבים‬ ‫יכולים לשלחו שלא יקלקל‬ ‫בדעת‪ ,‬ובכל מקום דאיכא למיחש שיארע נזק לחבירו בשום צד ואופן אם יודע הדבר‪ ,‬נאמן‬ ‫על זדונם כרת ושגגתם חטאת‬ ‫ויזיק את יצחק‪ ,‬כיון שהוא בן‬ ‫רוח מכסה דבר‪) .‬פלא יועץ ערך ברכות(‪.‬‬ ‫עושים אותם בין השמשות‪,‬‬ ‫של הגר‪ ,‬וא"כ יכולים לשלחו‬ ‫היינו רק מדין התורה‪ ,‬ומדרבנן‬ ‫אסור‪ ,‬מ"מ יקשה לן בחייבי לאוין ועשה שספיקם דאורייתא‪ ,‬ליתסרו בין השמשות עם אמו הגר‪ ,‬דכיון שיש לו להבן אמא‪ ,‬ואז ישלחו הבן ואמו ביחד‪ ,‬והאמה כבר‬ ‫תשמור על בנה‪ .‬אבל אצלי יש לי בן צדיק ובן עובד עבודה זרה‪ ,‬וא"כ איך אני‬ ‫]מה"ת[ כמו הדברים שחייבים על זדונם כרת ושגגתם חטאתן‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שמכאן ראיה למה שהעלה הכסף משנה בדעת הרמב"ם )סוף פ"ט מה' האמא של שניהם איך אני יכולה לשלוח הבן לבד בלי אמא‪ ,‬וא"כ מאוד יהיה מסוכן‬ ‫טומאת מת(‪ ,‬דכל ספק דאורייתא מן התורה לקולא‪ ,‬ואין לך ספק שאסור מן הבן הצדיק שלי‪ ,‬הא לא יכולים לשלוח בן קטן בלי אמו‪ ,‬וזהו כוונת רש"י 'מה תהא‬ ‫התורה אלא היכא שחייבה התורה על האי ספיקא אשם תלוי‪ ,‬והיינו דמסיק שם בסופה'‪ .‬ורבקה קבלה תשובה 'שני גיים בבטנך וכו' ורב יעבד צעיר'‪ ,‬שהבן הצדיק‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬וז"ל‪ :‬ואעפ"כ דבר שחייבין על זדונו כרת‪ ,‬ספיקו אסור מן התורה‪ ,‬שהרי הוא לא יהיה בטלן‪ ,‬הוא יהיה איש מצליח שבסוף ש'רב יעבוד צעיר'‪ ,‬הוא יקח‬ ‫העושה אותו חייב אשם תלוי‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והיינו דקאמר הכא ר' שמעון בן אלעזר 'דבר ממנו הבכורה‪ ,‬וגם יקח מעשיו הברכות‪ ,‬וכמו שמבואר בפרשת ויצא 'כי אחי אביה‬ ‫שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטא אין עושין אותו בין השמשות'‪ ,‬משום הוא'‪ ,‬אם לרמאות גם אני אחיו ברמאות‪ ,‬וא"כ אם רמאי גם הוא יודע להסתדר‪,‬‬ ‫וא"כ אין לרבקה מה לפחד‪.‬‬ ‫שספק כזה אסרה התורה‪,‬‬ ‫ובסוף עשו בכה ואמר 'הברכה‬ ‫דגל מחנה אפרים בעל 'אהבת ישראל' מויזניץ זי"ע היה אומר‪:‬‬ ‫שהרי חייבים עליו אשם תלוי‪,‬‬ ‫אחת הוא לך אבי‪ ,‬וישא עשו קולו‬ ‫ללמוד ספר 'דגל מחנה אפרים'‪ ,‬מסוגל לבנים טובים‬ ‫דבין השמשות הוי כאקבע‬ ‫ויבך'‪ ,‬וא"כ איזה רשע שהוא‬ ‫ויקרא שמו יעקב‪ .‬י"לשהוא מרמז 'ויקרא שמו' של הקב"ה‪ ,‬היינו מי הוא שיכול לקרוא השי"ת‪,‬‬ ‫איסורא‪ .‬אבל דבר שאין חייבין‬ ‫יהיה‪ ,‬יעקב הצדיק יסדר אותו‬ ‫'יעקב'‪ ,‬היינו מי שהוא ממדריגת אמת‪ ,‬כדכתיב 'קרוב ה' וגו' לכל אשר יקראוהו באמת'‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫על זדונו כרת ועל שגגתו‬ ‫בחזרה‪ ,‬וא"כ אין לך מה לפחד‪,‬‬ ‫חטאת‪ ,‬כגון חייבי לאוין ועשה‪,‬‬ ‫וכמו שקרה אח"כ‪ ,‬וא"כ ביארנו‬ ‫ורבקה אמרה הנה שמעתי אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר‪ .‬האי 'לאמר' מיותר‪ ,‬שאינו לאמר‬ ‫כיון שאין בהם אשם תלוי‪,‬‬ ‫הענין יפה מאוד‪.‬‬ ‫לזולתו‪ .‬וי"ל לפי ענ"ד כי יצחק אמר זה אל עשו בהסתרה‪ ,‬ועם כל זה שמעה רבקה והבינה‬ ‫ספיקא מה"ת לקולא‪.‬‬ ‫מזה שמה' היה זה כדי לאמר ליעקב שיקבל הברכות‪ ,‬וזהו 'ותאמר רבקה הנה שמעתי את‬ ‫אביך מדבר' היינו ממה ששמעתי מה שהיה מדבר‪ ,‬על כרחך הוא 'לאמר'‪ ,‬היינו שמה' היתה‬ ‫זאת כדי לאמר לך שתקבל הברכות‪ ,‬וקל להבין‪:‬‬