מליצי יושר · MELITZEI YOSHER — תולדות (2026-11-09)

תולדות תשפ"ז ע.י.ב.י לע"
גליון של"ח הג"ר יוסף עגיל
שה ח' זצ"ל
לע"נ הרה"ק המקובל המלוב"ן ר' רפאל ב"ר אברהם ריס זי"ע
ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי .יש לדקדק שהיה די לומר 'הנה נא זקנתי' ותו לא ,שהרי בודאי אינו יודע יום מיתתו ,שזה אחד מהשבעה דברים שאמרו
)פסחים נד (:שמכוסים מבני אדם .וי"ל דהנה מצינו במדרש )ילקוט ויחי רמז קנ"ז( שיצחק ויעקב ביקשו לגלות את הקץ ,יצחק קרא לעשו וביקש לגלות את הקץ
וגנזו הקב"ה ממנו ע"כ .והלא עת הקץ הוא ג"כ אחד מהדברים המכוסים מבני אדם כמו שאמרו בגמרא שם .ולכך היות שמצינו שהיה יצחק יודע את עת הקץ ,ואף
שמכוסה מכל בני האדם ,לו נתגלה עת הקץ והגאולה ,היה אפשר לחשוב שגם זמן מיתתו נתגלה לו ואף שמכל האנשים מכוסה ,משום כן הוצרך יצחק לומר 'לא
ידעתי יום מותי') .זרע שמשון אות ח'(.
ויהי כי זקן יצחק וגו' ויקרא את עשו .יש לפרש הטעם שעשו איבד את הברכות ,שאף שרצה יצחק אביו לברכו לא עלתה לו ,משום שידוע ש'איש אמונות רב ברכות'
)משלי כח:כ( ,והיינו שמי שמתנהג בנאמנות הוא יזכה לברכות ,ואמרו חז"ל )ב"ר סה:י( עה"פ 'וילך עשו השדה לצוד ציד להביא' ,שהיה במחשבתו של עשו שאם לא
יצליח להביא מן ההפקר יביא מן הגזול .ולכך איבד את הברכות כי עַוְלָה לא מצלחת ,ורק מי שהוא איש אמונות הוא זוכה להיות 'רב ברכות') .פרשת ראה אות ד'(.
ויתן לך האלקים .ברש"י :יתן ויחזור ויתן .יש לדקדק הלא הקב"ה יכול ליתן בפעם אחת הכל .וי"ל שאם היה אומר רק יתן דהיינו הכל בנתינה אחת ,הייתי אומר שאם
יחטאו ישראל ויכפרו בה' ובטובתו ,יאבדו לגמרי את הברכות ושוב לא יחזור לנו אף אם נעשה תשובה ,וכמו שאבד עשו לגמרי את הבכורה בשביל שביזה אותה,
משום הכי אמר ויתן שנרמז בזה שיתן ויחזור ויתן ,לומר שאף כשיחטאו ואזי ימשול עשו בנו ,אם נשוב בתשובה ,יחזור ויתן לנו את הברכות) .אות ט"ו(.
מליצי יושר מול מגיד פשע זייט מנדב פאר "מליצי יושר" gilyonmy@gmail.com 732-510-0560
'שמן המאור'
להגה"ק רבי מנחם מנדל אפרים פישל ב"ר דוד טרייבר זצ"ל,
המגיד מסאמבור
שהזרע שהוא יתברך חפץ להוציא ממנו תלמידו של הרה"ק ר' מאיר מפרמישלאן ורבי צבי הירש לזכות ש.ה.ב.מ.ר .להצלחה בכ"ע ונחת דקדושה
הוא קדוש ,הוצרך להטיל הזוהמא בהגר מכל יו"ח
מדזיטשויב זי"ע כתב בהקדמת ספרו אברהם הוליד את יצחק .פירש רש"י:
שיצא ישמעאל מזוהמא ,וישאר הזרע יותר וכל מי שילמוד בספר הזה בכלל אחינו בני ישראל ,יפתח להם
נקי לשרה להוליד את יצחק[ .אך הוא ע"י שכתוב 'יצחק בן אברהם',
יתברך העלים ממנו ,והניחו בזה שיחשוב ארובות השמים ברכה עד בלי די מפתח הפרנסה והצלחה ורחמים הוזקק לומר 'אברהם הוליד את
שהיא משוחררת ע"י שחרורו ,כדי שישאנה וחיים ושלום ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים וכו' .והשי"ת יצחק' ,לפי שליצני הדור היו
בלא שחרור. יעזור לכל מי שיעיין בזה הספר ,יזכה לזכך לבבו ,ויזדככו כל אומרים מאבימלך נתעברה שרה.
וזהו שכתוב 'גרש את האמה הזאת ואת בנה' והקשה הרא"ם ,לא לכתוב יצחק 'בן
אבריו ,ויהיו כולם אהובים וכולם ברורים לעשות רצון בוראם, אברהם' ,ולא צריך לכתוב 'אברהם
דייקא ,שאינו מתיחס אחריך ,רק אחריה. ויזכה לשתי שולחנות כשורה ,בהצלחה וטובה חיים ושמחה
ואמר 'וירע הדבר בעיני אברהם על אודות הוליד את יצחק' .ונראה ,דלעיל
בנו' ,שחשב שהוא בנו ,מפני שאם לא בתפארה ,ויגבה מזלו למעלה בגזירת הבורא ,ויזהר כזוהר הרקיע כתיב 'אלה תולדות ישמעאל בן
יתייחס אחריו הרי נמצא שנשא שפחה כשמש ברה אברהם אשר ילדה הגר המצרית
מצרית .לכן אמר לו הקב"ה 'כל אשר תאמר שפחת שרה לאברהם' ,וראיתי
ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו .להבין הלשון 'לנכח אשתו' ,למה התפלל 'לנכח' בחומש 'תוצאות חיים' שמדייק
אליך שרה שמע בקולה' ,היינו שהדין עמה אשתו .ונראה דהנה אחז"ל 'אשרי למי שבניו זכרים ,אוי לו למי שבניו נקיבות'.
שאינו מתייחס אחריך' ,כי ביצחק יקרא לך למה כתיב בישמעאל שהוא בן 'הגר',
ופירשו המפרשים ,ד'או לו למי שבניו' הזכרים הם כמו 'נקיבות' ,שאינם ולא כתיב ביצחק שהוא בן 'שרה'.
זרע' .והשתא שפיר הודיענו הכתוב כי עוסקים בתורה ומצות כמו נקיבות .ועוד אמרו חז"ל 'אין פרי בטנה של אשה
'יצחק בן אברהם' שמתייחס לאברהם ]שלא ויראה שבא לבאר איך לא נקרא
מתברך אלא מפרי בטנה של איש' ]והיינו בזכותו של האיש[ .ולכן כשראה ישמעאל על שם אברהם] ,ולזה
כישמעאל שגם הוא 'בן אברהם' ,ומ"מ אינו יצחק שרבקה לא ילדה ,תלה הדבר בעצמו ,שזה הוא מחמת שהוא אינו עובד
מתייחס אחריו לצד היותו בן הגר המצרית אמר[ כי אינו קרוי 'בנו' אלא 'בנה',
ה' כראוי ,והוא כמו נקיבה ,לכן אינה יכולה להתברך מפרי בטנו של בעלה, ]ושיעור הכתוב כך הוא' :אלה
שפחת שרה[ ,ולזה הוצרך לומר 'אברהם שהם כמו שני נקיבות המזדווגים ,לכן ביקש מהקב"ה שיהיה 'לנכח' ולנגד
הוליד את יצחק'. תולדות ישמעאל בן אברהם' ,ואם
אשתו ,ר"ל שלא יהיה עוד נקבה כמו אשתו ,רק יהיה התנגדות לאשתו ,שיהיה תאמר א"כ הוא ,למה אינו מתייחס
זכר ,ויוכל להשפיע לאשתו. על שם אביו מולידו ,ולמה לא נקרא
וגם יש לרמז עוד יותר ,ד'יצחק' נקרא הצדיק ,וכנסת ישראל נקראו 'רבקה', תמיד על שמו .דע לך כי הוא הבן
לע"נ הג"ר ר' יחיאל מאיר ב"ר דוד ברגמן זצ"ל יא"צ ח' והצדיק צריך לראות להשפיע לכנסת ישראל כל טוב ,וגם כל איש ישראל 'אשר ילדה הגר המצרית שפחת
כסלו צריך לבקש מאת הקב"ה שיהיה הוא מקבל השפעות לצורך כל ישראל, שרה לאברהם' ,ובן שפחה אינו
למול בשבת ע"י שני מוהלין] .המשך ובפרט כשנוסע אצל הצדיק ,יתפלל להקב"ה שאם הוא אינו במדרגה זו לקבל מתייחס אחר אביו רק אחר אמו,
משבוע שעברה[ .האבני נזר ביו"ד )סימן מעולם האצילות להשפיע לכל ישראל ,ישפיע לו השי"ת כל טוב ע"י הצדיק, ומעתה נמצא שבלידת יצחק לא
של"ח( הביא ראיה ליסוד הנ"ל שיסד ,דכיון והוא ישפיע אח"כ לכנסת ישראל ,כי הקב"ה ברא כך כל העולמות שיהיה אחד היה צורך להזכיר את 'שרה' אמו[.
דממילא מילה דוחה שבת ,לכן אין חילוק משפיע לחבירו ,וכן הוא בכל הספירות הקדושות שכל ספירה הוא מקבל וזה נראה כי סיפר הכתוב ,כי לעיל
אם דוחה שבת פעם אחת ,או שני פעמים, ומשפיע ,שמקבל מהספירה שלמעלה ,ומשפיע להספירה שלמטה ,וכן צריך נאמר 'ותתן אותה לאברם אישה לו
וז"ל :וכן אמרו )פסחים עט] (.גבי קרבן פסח, האדם לקבל מהעולמות העליונים ,או ע"י צדיק הדור ולהשפיע עוד להלן. לאשה' ,ויראה דבלאו הכי מדייקין
דאם היו כלי שרת טמאים בשרץ ,הואיל וזה שאומרים 'וטוב יהיה בעיניך לברכינו ולברך את כל עמך ישראל', דאברהם שקיים כל התורה ,איך
ואינן מטמאין את האדם ,אע"פ שמטמאין דלכאורה הוא שפת יתר ,כיון דאמר 'לברכינו' ,מאי עוד 'ולברך את כל עמך נשא את הגר המצרית ,וגם צ"ב מה
את הבשר ,לא יעשוהו אלא הטהורים, ישראל' .אך הפירוש הוא כמו שכתבנו ,דאנו מתפללין שהשי"ת יברכינו בכל שכתוב 'לו לאשה' וכו' .ויראה כי
ויאכל אע"פ שהוא טמא[ ,דמוטב שיאכל טוב ,ואנחנו נברך את כל ישראל ,שהשי"ת יברכינו בברכה גדולה כל כך ,עד אברהם חשב שהוא לקח את הגר
בטומאת בשר שהיא בלאו ,ולא יאכלוהו שאנחנו נזכה לברך את כל ישראל .שאם אנו נדבר עם אחד מישראל ונאמר ]לאשה ,והקידושין חלה[ ,וקיימא
טמאי הגוף שהם בכרת ,ע"כ .הרי דאם לא לו 'ה' יעזור לך בפרנסה והצלחה' ,כל איש אשר ידע נגע לבבו ,יסכים הקב"ה לן )יו"ד סי' רס"ז סעיף ס"ט( אין
היה טומאת הגוף חמור ,לא היה נפ"מ בין לדברינו ויתברך האיש הזה בכל טוב .והאיש הזה הוא כדמיון אורות וצחצחות אדם עושה בעילתו בעילת זנות,
אכילה בטומאה לבד ,לאכילה בטומאה שלמעלה שמקבלין ומשפיעין ,אבל אם האיש אינו יכול להשפיע ,הוא כדמיון ולכן מסתמא שחררה] ,דהבא על
ועוד ביאת מקדש בטומאה ,כיון שהכל נקבה ,ולא נקרא 'איש' ,כמאמר חז"ל אם אין לו לאדם אשה]והיינו דאין לו שפחתו אמרינן דמסתמא בא עליה
בפסח שדוחה טומאה ,עכ"ל. למי להשפיע[ ,לא נקרא 'איש' ,וירמוז לדברינו. לשם אישות ,שאין אדם עושה
ולפי יסוד הנ"ל דמצות העומר שאני כיון וכן צריך להשפיע לחבירו יראת שמים ,וגם זה אנו מצינו אצל המלאכים ,כמו בעילתו בעילת זנות ,וכוונתו
דאינו לגבוה אלא עשרון ,כתב האבני נזר שאומרים 'וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה' ,שזה מקבל מזה לשחררה ,דאם לא כן לא הוי עביד
)סימן קנ"ח( ,דאינו דומה להגמ' בפסחים יראת שמים .ואם זה במלאכים שרפי קודש ,מכ"ש אנחנו שוכני בתי חומר איסורא[ ,וא"כ אברהם נתכוון
הנ"ל ,וז"ל :ועל כן לא דמי ג"כ לההוא שאחד צריך ללמד לחבירו ולהשפיע לו ממדריגתו ,וגם ליתן לחבירו ממה לשחררה .אך כיון דהגר שפחת מלוג
דפסחים ,דשם הכל מצוות פסח ,על כן לא שחננו הבורא ,ומטובו ייטיב לחבירו .כמו שאומרים 'וכולם מקבלים עליהם היתה )עי' ב"ר מה:א( ,א"כ לא יצאה
מהדרינן למעט בכמות האיסור רק באיכות עול מלכות שמים זה מזה ונותנים באהבה רשות זה לזה' ,שמשפיע אחד לחירות ע"י שחרורו של אברהם,
מכרת ללאו ,עכ"ל. לחבירו יראת שמים ,וגם 'נותנים באהבה רשות זה לזה' ,שראיתי בסה"ק הפי' ואברהם חשב כי יש פלוגתא )גיטין
ולאור הנ"ל דאם ממילא מילה דוחה שבת, ש'רשות' נקראו ההיכלות והעולמות ,וכל היכל והיכל ועולם ועולם משפיע מז (:בזה אי קנין פירות כקנין הגוף
אין חילוק אם דוחה שבת פעם אחת או שתי למה שלמטה ,וזה שאומרים 'ונותנים באהבה רשות זה לזה' ,ש'רשות' זה נותן דמי ,ושפיר היה יכול לשחררה
פעמים ,כתב האבני נזר ,וז"ל :ולפ"ז נדחה לזה ,ו'רשות' התחתון נותן עוד למטה .ובעוה"ז וכדמיון הזה צריך כל ישראל ]דכיון דיש לו בה קנין פירות ,א"כ
ראיית הרמ"א לאסור שני מוהלים ,דמילה שיראה שיהיה זכר משפיע טובות ,ולא יהיה נקבה ,שאחז"ל למה נקרא שמה הרי הוא כקנין הגוף .אבל אכן טעה
שהכל מצות מילה ,ממש דומה לההוא 'נקבה' ,נקיה בא לעולם דלית לה מגרמה כלום .וזה שאמר 'ויעתר יצחק לה' אברהם בסברא זו ולא נשתחררה
דפסחים דאין משגיחין למעט כמות לנכח אשתו' ,שהצדיק מבקש שיהיה לנכח אשתו ,ולא יהיה כמו נקבה שאינה הגר[.
האיסור ,עכ"ל. יכול להשפיע. וזהו שאמר הכתוב 'ותתן אותה
והנה השאגת אריה )סימן נ"ט( כתב ,וז"ל: וכל מי שמבקש כך מלפני השי"ת באמת שנפשו הומה ומתגעגע לאהבת לאברם אישה לו לאשה' ,רצה לומר
אמרינן דהמל כל זמן שלא פירש חוזר אפי' ישראל ,יש לו בודאי אהבת הקב"ה ,כי אהבת ישראל תלוי באהבת הקב"ה, 'לו לאשה' ,כי חשב שהיא 'אשה',
על ציצין שאין מעכבין את המילה ,פירש, וממילא נקרא צדיק .ואמר 'כי עקרה היא' שרואה שכנס"י הוא כמו עקרה ,וגם ששחרור שלו מועיל .אבל באמת
על ציצין שאין מעכבין אינו חוזר .והטעם, מרומז שהוא רואה ירושלים אשר היא כאשה עקרה שלא ילדה ,וציון במר לא היה הכוונה ]של הקב"ה[ שישא
דכל זמן שלא פירש ,כולה חדא חילול הוא, תבכה אשר עברו כמה שנים ,לכן הומה ומתגעגע להשפיע לכנסת ישראל כל הגר ]לאשה ע"י שחרור[ ,רק כמו
אבל משפירש אם חוזר ,הו"ל אתחלתא טוב ולהביאם לידי תשובה בשלימות ולהתקרבות הגאולה .ולכן אמר 'ויעתר שכתב באלשיך )טז:א(] ,וז"ל :מאחר
דחילול לנפשיה ,והואיל ואין מעכבין ,אינו לו ה' ותהר רבקה אשתו' ,שהקב"ה שומע קול תפילות ישראל המתפללים
בכל לב שרוצים לעשות נחת רוח להקב"ה ולכל ישראל.
הגליון בארץ ישראל נתנדב ע"י הרב חיים מאיר בן עלקא שליט"א זכות הצדיקים מליצי יושר יעמוד לו ולמשפחתו ולכל יו"ח להתברך בכל מילי דמיטב
יא"צ של בעל 'החזון נחום' זצ"ל ב' כסלו
הגה"ק מטשבין זצ"ל )בשו"ת דובב מישרים ח"א בהקדמה( מביא
רשימה של משפחתו ובני ביתו שנהרגו על קידוש ה' ,ומבקש
דבקצירת העומר חשיב הכל לצורך העומר, וז"ל: חוזר .והשתא אם הכל נעשה ע"י מוהל אחד והמל
ואפ"ה אסור ,א"כ הוא הדין במילה אסור ואבקש מכל ידידי ומכירי שיואילו לעשות חסד של אמת הוא יפרע ,כיון דלא סילק ידיו מן המילה ולא
למול בשני מוהלים. וללמוד משניות ביום היא"צ ,וגם עבור אותם שלא ידוע יום פירש ,אין כאן אלא חילול אחד מהתחלת המילה
וז"ל :והנה לפי טעם ראשון הדבר ברור היא"צ שלהם ,לקבוע יום אחד וללמוד לטובת נשמתם ,ובזכות עד שנגמרה ,שהרי אפי' על שאין מעכבין יש
אפילו לר' ישמעאל מותר שני מוהלים זה ישמרם ה' מכל רע ח"ו ,ואך טוב וחסד ישכון באהלם רשות בידו לחזור ,ואין כאן חילול חדש ,אלא כל
בשבת ,ולפי טעם שני לר' ישמעאל אסור, זוגתי הרבנית הצדיקת יאכט בת הרב החריף המפורסם מוה"ר ישראל יוסף, שמרבה בחבורה בעוד שלא פירש אין בו משום
נפטרה ד' שבט תש"ז -חמותי הצדיקת חנה ברכה הי"ד
וכן לר' חנינא סגן הכהנים ,כיון דלדידהו אחותי הצדיקת מאטלי ב"ר יעקב נפטרה ז' אדר א' ,ובנה צבי הירשל הי"ד
חילול חדש ,ואין כאן חילול שבת במילה זו שמל
אפילו לצורך העומר אסור להרבות כנ"ל, כ' אדר ופרע אלא חילול אחד .אבל אם אחד ימול והשני
עכ"ל. אחותי הצדיקת יוטלי ב"ר יעקב י"ב חשון תש"ג יפרע ,יש כאן ב' חילולין ,של המל ,ושל הפורע
והנה הר"ן )ביצה בדפי הרי"ף דף ט (:כתב כבוד אחי הרה"ג ר' יצחק ב"ר יעקב אבד"ק הרומליב ד' אדר תש"ג שהתחיל לאחר שסילק המל את ידו ,וכיון
לפי שיטתו דלרבויי בשיעורא אסור מה"ת כבוד אחי הרה"ג ר' נחום ב"ר יעקב אבד"ק דומברוב ב' כסלו ת"ש שאפשר למילה זו להתקיים ע"י חילול אחד ,לא
בשבת ,ואפ"ה ביו"ט שרי ,כדאמרו התם אחותי הצדיקת לאה ב"ר יעקב ,עם בעלה המופלג פייבל הי"ד ניתנה לדחות ב' חילולין בפני מילה זו וכו' ,עכ"ל
כבוד בן אחי הרה"ג ר' יעקלי טירקל עם ב"ב הי"ד י"ד חשון תש"ג
'ממלאה אשה קדירה בשר אע"פ שאין צריך כבוד בני הרה"ג ר' יעקלי הי"ד השאגת אריהא.
אלא לחתיכה אחד' ,דהיינו טעמא משום כבוד בני הרה"ג ר' ישראל יוסף עם זוגתו מרים בת מחותני הרב הגאון ר' דכיון שיסד הנ"ל יסוד לפי נזר וכתב האבני
שהשבת דחויה היא אצל חולה ולא הותרה, מנחם זמבא הי"ד דממילא מילה דוחה שבת ,לכן אין חילוק אם
לפיכך כל שעיקר מלאכה אסור ,אף תוספתו בתי לאה עם בעלה הרה"ג ר' ברוך הלברשטאם אבד"ק זאקליקוב הי"ד ,בן דוחה שבת פעם אחת ,או שני פעמים ,דאין לומר
כמוהו ומיתסר מדאורייתא .אבל יו"ט מחותני כ"ק הרב הגה"צ ר' סיני אדמו"ר מדזמיגראד זצ"ל כדברי השאגת אריה ,וז"ל :ונדחה נמי טעם
שאוכל נפש מותר בה ,דאפי' אפשר מעיו"ט בתי יוטא עם בעלה המופלג בתוי"ש חיים טננבוים הי"ד בן מחותני הגביר השאגת אריה ]שכתב[ משום דעד שלא סילק
החסיד ר' יצחק מאיר ז"ל הי"ד
שרי ,כ"ש מרבה על העיקר מותר ,ובלבד ידיו יחשב הכל חילול אחד ,משא"כ השתא דבשני
שיהא בטורח אחד ,עכ"ד. בני אדם יהיה שני חילולין .דלפי מה שכתבתי לא
וכתב לפ"ז השאגת אריה שם ,וז"ל :לפי הר"ן איכפת לן בהכי כלל ,וראיה מההוא דפסחים ,עכ"ל.
י"ל גבי מילה נמי שהרי הותרה בשבת ,א"כ והנה הבאנו לעיל מה שכתב האבני נזר ,דלפי ר'
לרבויי גברי לית לן בה ,דאפי' לרבויי מלאכה ישמעאל אם קוצר חמש הרי מרבה באוכלא שלא
דאסירא מה"ת במקום דיחוי ,אפ"ה היכא לצורך העומר ,וזה דומה לחולה שאמדוהו לשני
שהותרה כמו ביו"ט שריא אפי' מדרבנן גרוגרות ,שאסור לקוץ שלש.
כדאמרינן ממלאה אשה כו' ,כ"ש לריבוי גברי אבל שוב כתב האבני נזר דיש לומר דזה נחשב
דאין איסורו אלא מדרבנן ,ובמקום שהותרה לצורך העומר ,ואינו דומה לחולה ,שהרי רבא אמר
כמו גבי מילה דהותרה בין בשבת בין ביו"ט, דקסבר ר' ישמעאל ,דעשרון מובחר במעט טירחת
לית לן בה ,ואפי' מדרבנן שרי ,ומותר למול ע"י ניפוי ,אתי מחמש סאין .ואילו בטירחא בריבוי ניפוי,
ב' מוהלין .אלא שאכתי תקשה על זה מהא אתי אף משלש סאין .ונמצא איפוא דאם קוצר חמש
דבשבת נקצר ע"י אדם אחד ,והרי שבת גבי אינו צריך לרקד רק פעם אחת ,לכן הכל נחשב
קצירת העומר נמי הותרה ,ואפ"ה לרבויי לצורך העומר.
בגברי אסור וכו' ,עכ"ל. וז"ל :עוד יש לומר דבההוא דר' ישמעאל קוצר
וכתב על זה האבני נזר ,וז"ל :הנה ראיתי חמש מקרי הכל לצורך העומר ,שהרי כשקוצר
בתשובת שאגת אריה שם שהעלה דלפי מה חמש אין מרקד רק פעם אחת ,נמצא שצורך
שכתב הר"ן דביו"ט שהותרה לא איכפת לן לקצירת כל החמש ,ואף דהוה תוספות אוכל ,דהא
בריבוי ,א"כ במילה שג"כ הותרה ,לא איכפת לן עכשיו נמי טורח בקצירה ,מ"מ צורך העומר מקרי
בריבוי מלאכה .והקשה על זה מקצירת כשקוצר חמש ואינו מרקד רק פעם אחת .משא"כ
העומר דג"כ הותרה ואסור לרבות .וכ"כ שם בחולה שיש בעוקץ אחד כצורכו ,ובעוקץ אחד
עוד במילה בצרעת דהותרה ,כיון דכתיב יותר מצורכו ,דלא חשיב לצורך חולה כיון דיש
'בשר' אף אם יש שם בהרת ימול. עוקץ אחד כמו שקוצר עכשיו ,ולא יצטרך לקצור
ונפלאתי מי הגיד לו שכל אלה הותרו ,ופשוט יותר מצורכו כנ"ל ,עכ"ל.
דמילה בצרעת דחויה ,ועל כן באפשר לקיים והנה הבאנו לעיל מה שכתב האבני נזר ,דאף
שניהם אסור ,דבמקום שהותרה לא איכפת לן חכמים שחולקים על ר' חנינא וסוברים דבין בשבת
באפשר לקיים שניהם ,כמו שכתבו התוס' ובין בחול היה נקצר בשלשה ,היינו משום פרסומי
להדיא )מנחות מ (.בסוגיא דסדין בציצית. מילתא ,אבל בלי טעמא דפרסומי מילתא ,גם
וכן מילה בשבת רק דחויה )ראה בדברינו חכמים סוברים דאסור לקצור בשלשה .שהרי
בגמרא אמרו דר' ישמעאל שאמר דבשבת היה מביא העומר מג' סאין ,ור' חנינא בסימן י"ח מה שהבאנו ממגיני שלמה( .וכן קצירת העומר ]רק דחויה[.
אמרו דבר אחד .והא דר' ישמעאל קמרבה באוכלא שלא לצורך העומר ,ובציור ואולי ]הוכחת השאגת אריה דקצירת העומר הותרה ,הוא[ משום דביומא )דף מו(:
כזה כגון שאמדוהו לשני גרוגרות אסור בחולה .וכיון דמדמי לה הגמ' להא דר' אמרינן שבת דהותרה בציבור .אבל אין משם ראיה ,דשם מיירי בתמידין ,דודאי
תמיד דשבת הותרה דמצוותו בכך ,כיון דכל שבת יש בו תמיד .אבל קצירת העומר חנינא ,על כרחך בהא נמי אסור אי לאו משום פרסומי מילתא.
אבל הא גופא קשה ,מדוע בקצירת העומר אף אם אינו מוסיף כלום ,יש למעט שאירע בשבת ,וכן מילה שאירע בשבת ,לאו הותרה אלא דחויה ,עכ"ל.
באיסור .ולזה כתב האבני נזר ,דהיינו משום דבקצירת העומר נחשב הקצירה וכ"כ האבני נזר באו"ח )סימן תנ"ה אות ח'( ,וז"ל :מה שכתב התשב"ץ )ח"ג סי' ל"ז(
דמילה הותרה כמו עבודה .ראייתו הפוכה ,דאין מצות התינוק שימול בשבת דוקא, כתוספות שלא לצורך העומר ,כיון דבעינן רק עשרון ,והשאר נפדה.
ולפ"ז כתב האבני נזר דאיכא נפ"מ בין שני הטעמים הנ"ל ,דלפי טעם הראשון רק שעכשיו אירע שמיני שלו בשבת ,ודומה לקרבנות הרגל דהוי דחויה .אך
דבקצירת העומר אסור משום שנחשב הקצירה כתוספות שלא לצורך העומר ,א"כ בסנהדרין )דף נט' (:ביום השמיני ימול' למישרי שבת אתיא .מבואר דמילה בשבת
במילה דהכל לצורך מילה ,מותר למול בשני מוהלים .אבל לפי טעם השני הותרה] .המשך בשבוע הבא[.
במילה ופריעה מפורש בשיטה המיוחסת להר"ן )שבת קלג (:דכלא פירש דמי .וז"ל :ומסתברא דכל זמן א באגלי טל )באורים מלאכת טוחן אות ל'( כתב על דברי השאגת אריה ,וז"ל :השאגת אריה כתב ,דאסור
שעוסק בצרכי מילה בחתיכתה ופריעתה ובמציצתה כלא פירש דמי ,דכולהו צורכי מילה נינהו ,עכ"ל. להיות שני מוהלין בשבת אחד חותך ואחד פורע ,דמוסיף בחילול ,שאם המחתך יפרע אין כאן רק חילול
והיינו משום דחיתוך ופריעה כולם בתינוק אחד. אחד ,דהא כל זמן שלא פירש חוזר אף על הציצין שאין מעכבין ,ובשני מוהלין יהיו שני חילולים .ובספר
מנורה הטהורה השיג עליו דגם חיתוך ופריעה הם שני חילולים ,דכשגמר לחתוך הוי כפירש .והנה
ספרו ציון(. שילמוד
)ספר מחם אמר :למי
לטובת שמתיספר
שידליק ר
הרה"ק רבי מחם מעדל ב"ר יוסף מרימוב
בהקדמתזי"עה
כתבטובה למי
זי"ע,אחזיק מטריסק
פטירתי מגן כלאברהם
העולמות ,ולאחר הרה"קאיבעל
מעע עם בעודי בחיים
'מגן יהיה לכל ההוגים בו'
תפרסם ע"י הרה"ח המפורסם ר' מרדכי יצחק סאמעט שליט"א
ב"ה לפתיחת דרושי ליישב גמרא הנ"ל מקושית לע"נ הג"ר אליהו מאיר סורוצקין ב"ר רפאל ברוך זצ"ל יא"צ א'
מהר"ש יפה ,וביארתי ג"כ גמרא בשבת )דף יג:(. כסלו
מעשה דאותו תלמיד שקרא הרבה ושנה הרבה תינוקת מלמדי להושיב תקנת יהושע בן גמלא
ושימש ת"ח הרבה ,ומת בחצי ימיו ,נטלה אשתו בכל עיר .כתב הרמב"ם )פ"ב ת"ת ה"א( ,וז"ל:
תפליו והיתה מחזרת על בתי כנסיות ובתי מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל
מדרשות ,ואמרה כתיב בתורה 'כי הוא חייך', פלך ופלך ובכל עיר ועיר ,וכל עיר שאין בה
בעלי שקרא הרבה מפני מה מת בחצי ימיו וכו' תינוקות של בית רבן ,מחרימין את אנשי העיר עד
ע"כ .ואמרתי לבאר דקדוק הלשון 'הרבה' ,וגם שמושיבין מלמדי תינוקות ,ואם לא הושיבו,
מה שנטלה תפליו ,דהענין הוא ,דבאמת הנה מחרימין את העיר ,שאין העולם מתקיים אלא
אמרו דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ,וא"כ מה בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן ,עכ"ל .בב"ב
שאלה על אותו תלמיד דכתוב 'כי הוא חייך', )דף כא (.איתא בנוגע יהושע בן גמלא ,דמקודם
נימא נמי לעולם שכולו ארוך .אך בב"ק )דף ט(: היו מושיבין רק בכל פלך ופלך ,ובני ט"ז וי"ז ,ואתי
אמרינן למצוה עד שליש משלו ,מכאן ואילך יהושע בן גמלא ותיקן להיות בכל עיר ועיר וכו',
משל הקב"ה ,ופירשו רש"י ותוס' בעד שליש וגם בני ו' ז' .וכתב בספר ידי אליהו )תקון א'(
דחיובא עליה רמיא ,משלו הוא ,ואין לו שכר שאינו יודע מדוע כתב הרמב"ם 'בכל פלך' ,אחר
בהאי עלמא .מכאן ואילך משל הקב"ה, שכבר כתב 'בכל עיר ועיר' ,ואף שהזכיר
דכל שעושה יותר מחיובו ,שכרו בהאי גמלא, בגמרא 'פלך' ,היינו קודם יהושע בן
עלמא ,ע"ש .והנה במנחות )דף צט:(: ע"ש.
אמר ר' יוחנן משמיה דר' שמעון בן גמרא מייתי ז(. )דף במכות הרואה ואנכי
יוחאי אפי' לא קרא אלא ק"ש שחרית ברייתא נמי כהאי גוונא :ת"ר בשעריך אתה
וערבית קיים 'לא ימוש' .והתוס' )ר"ה מושיב בי"ד בכל פלך ובכל עיר ועיר ,ובחוץ
יז (.הביאו בשם המכילתא דהעוסק לארץ אתה מושיב בכל פלך ופלך ואי אתה
בתורה פטור מתפילין .וזו היתה כוונת מושיב בכל עיר ,ע"כ .הרי אמר ג"כ בכל 'פלך'
אותה אשה חכמה ,שנטלה תפליו ובכל 'עיר' .וכבר העירו המפרשים גם שם כיון
ואמרה בעלי שקרא 'הרבה' ועשה יותר דיש בי"ד בכל עיר ,מה צורך בכל פלך .וכל
מחיובו ,ועוד נטלה תפליו להראות התירוצים שיש שם ,גם פה יהיה נכון .ועיין
שאע"פ שקרא בתורה עם כל זה הניח בלחם משנה )רפ"א מהל' סנהדרין( הביא
תפלין ,ונמצא עשה יותר מחיובו ,א"כ בשם הרמב"ן דלהכי קאמר 'בכל פלך ופלך',
שכרו בהאי עלמא ומדוע מת בחצי ימיו, משום דצריך להושיב בעיר הפלך עוד בי"ד,
ואתי שפיר ונכון. נוסף על מה שבכל עיר ,והוא על כלל הפלך
ולפ"ז א"ש מאמרם אין העולם מתקיים, כולו .והכי נמי גם כאן י"ל כן ,דצריך בכל פלך
ר"ל זה העולם אין לו קיום אלא בהבל ופלך להושיב מלמד תינוקות על כל הפלך
פיהם של תינוקות של בית רבן ,ואמר לו כולו ,נוסף על מה שבכל עיר ,כנ"ל לדעת
רב פפא לאביי דידי ודידך מאי ,אמר לו הרמב"ן .דאע"ג דיהושע בן גמלא לא תיקן
אינו דומה הבל פה שיש בו חטא ,ר"ל אלא בכל עיר ועיר ,מ"מ לא ביטל תקנה
הבל פינו והגיונינו בתורה הנה יש בו ראשונה להושיב גם בכל פלך ופלך.
חטא ,והיינו שבהמנע ממנו הלא יש ובענין התינוקות יש לחקור איזה נקרא
חטא] ,וריש לקיש ס"ל כר' ישמעאל 'תינוק' ,ועד אימת ,ומהא דקודם יהושע בן
ד'והגית יומם ולילה' חובה[ ,ועון על גמלא היו מכניסין כבן ט"ז וי"ז ,משמע דגם
המניעה ,ונמצא עשייתו הוא חיוביי, זה נקרא 'תינוק' .ועיין בשבת )דף קיט :(:אמר
ואחר שהוא חיוב ,לא יגיע לנו שכר ריש לקיש משמיה דר' יהודה נשיאה ,אין
עבור זה בהאי עלמא ,ואין זה העולם העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של
מתקיים על ידו .משא"כ אותם תינוקות תינוקות של בית רבן ,אמר ליה רב פפא לאביי
של בית רבן הבל פיהם אין בו חטא ,ר"ל דידי ודידך מאי ,אמר ליה אינו דומה הבל פה
שאם ימנעו ממנו לא יחטאו ,ונמצא וכו' ע"כ .וראיתי בפרשת דרכים )דרך
עשייתם יותר מהחיוב ,ושכרו בהאי האתרים דרך ב'( שהביא בשם מהר"ש יפה
עלמא ,ועל כן זה העולם מתקיים על שהקשה דמאי פסקא דאביי ורב פפא דיש
ידם ,והיינו דוקא קודם י"ג שנים .אבל להם חטא ,והתינוקות של בית רבן אין להם.
אחר י"ג שנים אפי' פחות מבן עשרים ותירץ ,דודאי אין אדם צדיק בארץ ,אלא
דהתינוקות של בית רבן אע"פ שחוטאין
דאינו נענש ,מ"מ הוא חייב בעשיית מצוה נדירה שהמקיים אותה נוטל שכר כנגד כולם אין כלום ,שהם קטנים .וחזר והקשה
מצות ,ודו"ק) .אוצר המלך פ"ב ת"ת כתב בשו"ע הרב )ת"ת פ"ב ס"א(' :מצות עשה של תלמוד תורה על כל
ה"א(. דהכא משמע דרק משום תינוקות העולם
אדם לעצמו ללמוד כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה' .וכ"כ בסעיף י' מתקיים ,והרי אף פחות מבן עשרים אין
וז"ל :ללמוד פעם אחת כסדר ]תנ"ך[ וכל התלמוד בבלי וירושלמי ב"ד שלמעלה מענישים ,והוי הבל פה
ומכילתא וסיפרא וסיפרי ותוספתות וכל המדרשים מתנאים ואמוראים שאין בו חטא ,ע"ש מה שתירץ ,ומבואר
לזכות ח.ב.י.י .להצלחה בכ"ע ונחת דקדושה מכל דדעתו דתינוקות של בית רבן היינו עד בן
יו"ח
זוהר( - ) רשב"י ומדרשי בהן וכיוצא ופסיקתות ותנחומא רבה מדרש כמו
עכ"ל. ,בחייו אחת פעם כולה פה שבעל התורה כל לגמור שיוכל די כ י"ג ותו לא ,איברא קושייתו באמת חזקה
ואלה תולדות יצחק בן אברהם
מדוע לא אף יותר מבן י"ג ,דפחות
אברהם הוליד את יצחק .וברש"י: זה מצוה שרק יחידי סגולה מקיימים אותה ,וקל מאד לקיימה אם מעשרים אין מענישין ,ותירוצו דחוק.
הוזקק לומר 'אברהם הוליד את ובדרוש שדרשתי ב"ה בשבת פרשת מקציבים לזה זמן מועט בכל יום ,ובזה זוכים לקיים מצוה נדירה של
יצחק' ,לפי שהיו ליצני הדור אומרים
מאבימלך נתעברה שרה ,שהרי כמה שקלים תקצ"ו לפ"ק ,שבו בפרק נעשיתי מצות ת"ת ששקול כנגד כל המצות ,ואין לשער גודל השכר שזוכים
שנים שהתה עם אברהם ולא בר מצוה בן י"ג שנים ויום אחד ,אמרתי עבור זה בפירות בעוה"ז והקרן לעוה"ב
נתפרסם לזכות י.ב.ח.ה .לנחת דקדושה מכל יו"ח
הרה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא זי"ע אמר :כל מי שידליק נר לעילוי נשמתי -ר' אברהם יהושע העשיל ב"ר שמואל -אעשה לו טובה
עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה
שהבטחתנו!
לכ"ע אסור לבטל ברוב חולין מה"ת, פאר א נדבה פון $250פאר גליון מליצי יושר וועט מען מודיע זיין ביי נתעברה הימנו ,מה עשה הקב"ה ,צר
משום שע"י הביטול הרי נעשית חולין קלסתר פניו של יצחק דומה די ציונים פון די פלאצקע גאון -ווארשא ,אבני נזר -סוכאטשוב ,צדקת
ופקע מינה קדושת תרומה ,ולכן הוא הצדיק – לובלין ,ילקוט סופר -פאקש ,לב העברי -הר הזיתים ,ר' לאברהם ,והעידו הכל 'אברהם
עובר אעשה ד'ושמרתם את תרומותי' יוסף ענגיל -ויען ,בן לאשרי חזון יחזקאל שערי זבול -הר המנוחות הוליד את יצחק' .ויש לדקדק איזה
בביטול הזה ,דציוותה תורה לשמור חטא היה לשרה שחשדו העולם
קדושת תרומה לבל להפקיעה
אז איר האט מקיים געווען די צוואה ,און יעצט איז די צייט פאר זיי
שמאבימלך נתעברה שרה.
ולחללה ,ע"ש. מקיים צו זיין זייערע הבטחה! ויש לומר לפי המבואר )ילקוט
וכתב הגר"י ענגיל )אתוון דאורייתא געדענקט "מקח בלייבט מקח"! בראשית י"ח רמז פ"ב( אלולי שאמר
כלל ט"ו( ,וז"ל :הנה גוף דברי האבני הקב"ה לאברהם שהוא נותן בן
מלואים שכתב דאסור לבטל תרומה 732-510-0560 gilyonmy@gmail.com משרה ,לא היתה יולדת ,שלא
בחולין מה"ת משום הפקעת קדושת האמינה ,שנאמר 'ותכחש שרה',
תרומה דמבטל בזה עשה דשימור ,ע"ש. ע"כ .ואמו"ר הרה"ג הגדול דק"ק פרעשבורג
הנה מצד הסברא היה מקום להסתפק בזה קח לך סניגור בעל שבט סופר שליט"א פירש בזה דקדוק
אם עובר בכה"ג אעשה דשימור ,די"ל דרק מתכוננים אנו להוציא לאור עולם ספר נפלא ,דהמלאך המבשר אמר לאברהם 'שוב
כשמטמא תרומה שתהיה טומאתה עליה אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך',
בעוד בה קדושת התרומה ,זהו בזיון 'הגדרות רבי צדוק על התורה' ואחר שצחקה שרה אמר ה' אל אברהם
לקדושת התרומה ,ולכן אסור לטמאה ,וכן )עניני הלכה( 'למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן',
לאבדה ולהפסידה ג"כ בזיון היא לה ושפיר ולא אמר 'לשרה אשתך' ,כי צחוק שרה גרם
אסור ,אבל מה שעושה ממנה חולין ומתירה, אם לא עכשיו אימתי? לה להענש מדה כנגד מדה שלא יאמינו כל
הרי אין זה בזיון כלל .ואם שבהיותה חולין יושבי תבל שנתעברה מאברהם רק
לא ינהגו בה בקדושת תרומה כי אם מנהג
עכשיו הזמן לזכות לברכתו והבטחתו! מאבימלך ,כשם שלא האמינה לדברי
חולין ,עם כל זה הרי אז יהיה המנהג חולין
היתר ,ולא יהיה בו בזיון לקדושת תרומה,
"אהיה מליץ יושר למי שידפיס דברי"!! המבשר ,ולזה אמר בפסוק 'ולשרה בן' ,אבל
לא ידעו העולם שהבן הוא ממך אברהם ,ולא
כיון שלא תהיה תרומה אז כלל ,ומה מי שרוצה להנציח שמו בהספר יתקשר למערכת יאמרו שהוא לשרה מצד שהיא 'אשתך' ,רק
שמתירה ועושה ממנה חולין ,ג"כ איננו יאמרו לה ולא לו ח"ו ,וזה נתחדש אחרי
gilyonmy@gmail.com 732- 732-510-
510-0560
איסור ,כיון שאינו מאבדה בזה ,דרק באיבוד הצחוק ,עכ"ד .וזה כונת רש"י כאן 'אברהם
שלא כדרכה כגון שריפתה והאכלתה הוליד את יצחק' ,והיינו דמצד שרה לא היה
נולד כיון שלא האמינה לדברי המבשר ,ועל כן אמרו ליצני הדור שמאבימלך לבהמה וכה"ג הוי בזיון ושפיר אסור ,משא"כ מה שמתירה ועושה ממנה חולין
נתעברה שרה ,רק ע"י זכות אברהם נשתנה ענשה וצר הקב"ה קלסתר פניו של דאיננו איבוד כלל ,מניין לנו לאסרו ,וכבר העיר קצת מזה בהגהות האבני מלואים
שם ע"ש. יצחק דומה לאברהם.
ונראה עוד להביא ראיה דבעשיית תרומה חולין ליכא עשה דשימור ,כיון שמפקיע
הקדושה לגמרי .ורק לטמאה וכדומה הוא דאסור דעדיין קדושתה בה ,והטומאה
בזיון לה ,דהנה כתבתי במקום אחר דכמו דיש בתרומה עשה דשימור ,כן יש עשה לזכות ר.ב.ש.ה .להצלחה בכ"ע ולזווה"ג בקרוב ובניקל
ואלה תולדות יצחק בן אברהם .וברש"י :לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך זאת בקדושת כהונה ,כדכתיב 'ושמרו את כהונתם' )ע' ש"ך עה"ת על פסוק זה(.
נתעברה שרה וכו' .ונראה על דרך רמז ,דהנה אמרו בשבת )דף קיח :(:אמר ר' יוסי ,דהנה אמרו בקידושין )דף כא :(:אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום.
ופריך ויעשה בעל מום .ופירש"י :ומה בכך ,והלא יהא חלקי מן החושדין אותו ואין בו .ועל דרך
רציעה מצוה היא ,עכ"ל .ומוכח דלולי דרציעה 'ונקתה ונזרעה זרע' .והכי נמי דייקי על ידי
מצוה ,אסור לכהן להטיל מום בעצמו ,לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה
שממעט קדושתו שנפסל לעבודה. שרה ,נפקדה ,כדכתיב 'תערך לפני שלחן נגד
וא"כ תקשי מהא דאמרינן )יבמות פד (:דכהנת צוררי'] ,דע"י הבושה שיש לי מצוררי ,עיד"ז
מותרת להנשא לחלל לכתחילה ,כיון דלא אני זוכה לשלחן מלא ברכת ה'[ .והכי נמי
הוזהרו כשירות להנשא לפסולין ,ע"ש .ואמאי ]יש[ לדעת כי' :תולדות יצחק'] ,התולדה
מותרת ,הרי היא נעשית חללה ופקע קדושת והתוצאה של 'יצחק' ,היינו[ אם צוחקין על בן
כהונה דידה .ועל כרחך חזינן דכיון דחלל הוי זר אברהם במעשים טובים ,אז 'אם נבלת
גמור ופקעה הקדושה לגמרי ,שפיר שרי .ורק בהתנשא' )משלי ל'( ע"י כן מתנשא .וכדאמרו
הטלת מום בעצמו דאכתי הוא כהן לאכילת חז"ל 'העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו
תרומה וקדשים ולכל דבר ,ורק לעבודה אינו על כל עונותיו' )ברכות י"ב( ,כל שכן העושה
כהן ,והוי המום בזיון ומיעוט בקדושת כהונה מצוה ומתבייש ,וכל תלמיד שכועס עליו רבו
הנשאר בו ,שפיר אסור. וכו' זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני
נפשות )ברכות סג ,(:על כן בזה מתעלה,
וגדולה בושה )גיטין נ"ז( ,ולזה התלמיד זוכה
וכו' ,ובזה היה הסיבה 'אברהם הוליד את
לע"נ הג"ר שמואל אלטר ב"ר אברהם יהודה זצ"ל בעל 'לקוטי יצחק' ,שלא עמד לו כל כך הזכיות כי אם לפי
בתר לקוטי יא"צ י"ז כסלו שליצני הדור אמרו ,כי באה לידי חשד ,והיא
אם יעקב ועשיו .כתב האור החיים הק' על פסוק שעמדה.
זה ,וז"ל :יש מין ניצוץ של קדושה הדבוק
בקליפה ,ואינו יוצא כלל ,אלא מעורה בקליפה
ואין לו מציאות ליפרד ממנו אלא כאשר ייצר
לע"נ הג"ר אליהו סודי ב"ר אבא סודי זצ"ל יא"צ א' כסלו
לישראל ע"י צער ,או ע" הכאה ,שבאמצעות דבר אם איכא איסור להפקיע קדושת תרומה
זה תהיה נפרדת הקדושה וחוזרת לשרשה, טמאה .בשו"ת אבני מלואים )סי' י"ח( כתב,
עכ"ל .ולפ"ז יש לפרש הפסוק 'יתן למכהו לחי דאפי' לדעות הסוברים דרק מדרבנן הוא
ישבע בחרפה' )איכה ג:ל( ,דתיבות אלו עם דאין מבטלין איסור לכתחלה ,עכ"ז תרומה
הרה"ק בעל מגן אברהם מטריסק זי"ע ,כתב בהקדמת הספר למי שילמוד ספרו
'מגן יהיה לכל ההוגים בו'
מוסרי הג"ר אלחנן יוסף הרצמאן זצ"ל
'מבטיח אני להעושים לטובת נשמתי 'אלחנן יוסף בן
שמואל וצפורה' ,להתפלל בעדם שיהיה נפקד בכל מה
ולפי דברי הרמב"ם אלה מדויק היטב לשון הגמ' שצריך במהרה דידן' התיבות גימטריה 'בלילה ובעני מכחה
)כתובות כב :(:שנים אומרים מת ,ושנים אומרים ואלה תולדות יצחק .וברש"י :יעקב ועשו האמורים בפרשה .מוסר תשיב רפ"ח' .ונראה דהנה האריז"ל )מובא
לא מת ,אם נשאת לא תצא וכו' ,מכדי תרי ותרי השכל מזה שהעיקר הוא מה אומרת הפרשה על האדם ,מה בנחל אשכול כאן( כתב עצה אם בא גוי
נינהו ,הבא עליה באשם תלוי קאי' ,שלכאורה שהתורה מעידה על האדם ,כי כל היחוס של עם ישראל הוא להכות איש ישראל ,שימציא לו הלחי ,אז
אינו מובן למה לא מקשה בפשיטות 'מכדי תרי מאברהם שהיה עובד על עצמו ,ממרמר ומסגף גופו ,וזאת צריכה ישבע הגוי בחרפה זו וימנע מלהכותו,
ותרי ספיקא דאורייתא' .אבל לדעת הרמב"ם להיות לאדם ללימוד שלא לסמוך על עבודת אביו ,כמו שאינו עכ"ד .ונראה דיורנו הכתוב בהרמז דבעצה
דהא שספק בדאורייתא אסור מן התורה ,אינו סומך על מה שאביו ישן או אוכל או לובש מלבושים ,רק הוא צריך זו לא ישתמש כי אם בלילה שאין רואים
אלא היכא שחייבה התורה על האי ספיקא אשם לעשות זאת לעצמו במעשים ממש ,כי אם יסמוך על זכות אבותיו שיצילוהו ,ואיש עני הוא שאין מי שיתענין
תלוי ,אתי שפיר מה שהמקשה תולה את בלי אכילה ,יכול למות ברעב ח"ו. לטובתו ,אבל עשיר ,וביום ,לא ישתמש
קושיתו באשם תלוי ,וכאמור שם בתוס' שכיון כי מקודם אומרים 'אלקינו' ,ואח"כ 'אלקי אבותינו' ,יעקב הולך בעצה זו כדי שלא יהיו בני ישראל כהפקר
שנתחזקה באשת איש ,הוה כאקבע איסורא בדרך אביו ,למד בשם ועבר י"ד שנה שלא ישן ,אלא היה עוסק ח"ו ,וזה 'בלילה ובעני' .אך לפעמים ההכרח
והבא עליה באשם תלוי קאי. בתורה .פה בעוה"ז הוא עולם המעשה ,וברית כרותה שכל מעשה גם לכל אדם להשתמש בזה ,כדכתב
עבודה לא ישיב ריקם מלפניו ית' הן טוב והן למוטב ,על כן הפרשה האוה"ח הק' הנ"ל שישנם ניצוצות קדושות
זו צריכה להיות ללימוד מוסר השכל לבנינו שיעקב נתהווה לאיש בגוים שאי אפשר לבררם ולהוציאם מהם
תם מיושב אוהלים ,ושם נתהוו כל הי"ב שבטים וכו' עד היום הזה, אלא ע"י הכאה שמכה לישראל ,ועיד"ז
לע"נ הבחור אברהם בן ג'מילה ענתבי ע"ה יא"צ י"ט אלול
ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה ועשו היה איש שדה הוא וכל הדורות שנולדו ממנו הם כחיות פורח הניצוץ הק' מהגוי ונתדבק בישראל,
אנכי ותלך לדרש את ה' .ומפרש רש"י 'ויתרוצצו' טורפות ,ומיום שירדה תורה מסיני ירדה שנאה לעולם מרוב קנאה, ועל כן הניצוץ הקדוש שצר לו בשביה אצל
לשון ריצה ,כשהיתה עוברת על פתחי תורה של כי רק תוה"ק הסגולה היחידה להפוך החיה מאדם וכל מדותיו, הגוי ,בוער בו להכות את איזה מישראל
שם ועבר ,יעקב רץ ומפרכס לצאת ,עוברת על וכמו שאי אפשר לגרש החושך מבלי אור ,כך אי אפשר לגרש שמוצא ,כדי שיפטר מן השבי ,ע"ש דבריו
פתחי עבודה זרה עשו מפרכס לצאת וכו' ,ותלך החושך מנפשנו בלי תוה"ק. הק' .וזהו שרמז 'מכחה' של ההכאה דגוי
לדרוש את ה' שיגיד לה מה לישראל 'תשיב רפ"ח' ניצוצות
תהא בסופה ע"כ .ומקשים 'פלא יועץ' לרבי אליעזר ב"ר יצחק פאפו זי"ע הק' שישנם בו משבירת הכלים.
המפרשים מה הלשון 'שיגיד לה הבטיח:
מה תהא בסופה'.
ונלענ"ד לתרץ תירוץ נפלא,
' עליו רחמים ולבקש במיטבא, לו 'ממי שאקבל ממנו טובה ,אשתדל לשלם
יש לאדם להתאמץ ולהשתדל מאד לקבל ברכת אביו ואמו ,ואפי' אם אינו סמוך על שולחנם לע"נ הג"ר שמחה שלמה לוין בן הג"ר
דהנה מצינו בפרשת וירא אריה לייב זצ"ל יא"צ ד' כסלו
ורחוקה ישיבתו מהם ,לא יתרשל מלילך בכל ליל שבת ויומו ובחגים לנשק ידיהם ולקבל ספיקא דאורייתא בדבר שאין בו
דכתיב 'ותרא שרה את בן הגר
המצרית אשר ילדה לאברהם ברכתם ,שמלבד שהברכה היא קרובה להתקיים ,על שהם מברכים אותו מלב ומנפש בלב שלם אשם תלוי .איתא בתוספתא
מצחק' ,ופירש"י :מצחק לשון כרחם אב על בנים ,עוד בה כי למצוה תחשב לו על היותו מכבד אביו ואמו ובא בשכרו .ואמרו )שבת פ"ב ה"ח( :כלל אמר ר'
במדרש שכל הטובה והממלכה שיש לזרע עשו ,הוא על שהחשיב ברכת אביו 'ויצעק צעקה שמעון בן אלעזר דבר שחייבין
עבודה זרה כמו שנאמר ויקומו
גדולה ומרה' ,באומרו 'ברכני גם אני אבי' ,וישמור נפשו מאד שלא לגרום קללה לעצמו מאביו על זדונו כרת ועל שגגתו
לצחק .וא"כ מבואר שם ששרה
אמרה לאברהם לגרש האמה ותכף ואמו ,שאע"פ שאין מקללים אותו מן הלב ,ואין רוצים לראות רעה בצפורנו קטנה, חטאת ,אין עושין אותו בין
הזאת ואת בנה ,וא"כ גם כאן מתחרטים ,מ"מ בהצטרף החטא שעשה שגרם צער וכעס לאביו או לאמו ,יש לחוש שרעה השמשות ,ודבר שאין חייבין על
שרבקה עוברת ליד בית תבא עליו ח"ו ,ולכן אב ואם ירחמו על ילדיהם ולא יקללו אותם ,והמברך ישא ברכה מאת ה'. זדונו כרת ועל שגגתו חטאת,
וכשם שהברכה טובה בעתה ,כך יש עת שההעדר טוב הימנה .בברכת ה' צריך ליזהר מאד שלא עושין אותו בין השמשות ,ע"כ.
המדרש יעקב רץ ומפרכס ,וא"כ
יש לה בן צדיק ,וכשעוברת על לברך ברכה שאינה צריכה או ברכה לבטלה שעובר על 'לא תשא' ,וזה ימצא בעם הארץ שרוצה משמע ,שחייבי לאוין ועשה
פתחי של ע"ז עשו מפרכס להיות חסיד ולברך על כל דבר ודבר ,לפעמים המה כשלו ונפלו באיסור ברכה לבטלה או ברכה כגון מחמר ושביתת בהמתו,
לצאת ,א"כ יש לה בן שהוא שאינה צריכה ,והולך את חכמים יחכם. סובר ר' שמעון בן אלעזר
וכן בברכת חבירו כתיב 'מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו' ,ויש בזה שני שעושים אותם בין השמשות.
עובד ע"ז .וא"כ שאלה רבקה
בשלמא אצל שרה אמנו היה לה דרכים :א( שיש איסור להקדים שלום לחבירו או לברכו קודם תפלה ,שחשוב כאילו עשהו והקשה החזון יחזקאל שם,
בן יצחק ,וגם היה בן ישמעאל במה .ב( אם מברך רעהו בפני אחרים וגורם לו רעה שיקפצו עליו אחרים ,שהם סוברים שלהם וז"ל :לכאורה קשה הלא אפילו
ששניהם בני אברהם ,אבל יאה ונאה שייטיב עמהם יותר ויותר ממה שהטיב עם זה ,והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב אם תאמר דהא שאמר ר' שמעון
ישמעאל שהוא עובד ע"ז מטעמים הידועים אצלו ,ונמצא שגרם שירבו עליו מחלוקות ותרעומות ,לכן כל ערום יעשה בן אלעזר שדברים שאין חייבים
יכולים לשלחו שלא יקלקל בדעת ,ובכל מקום דאיכא למיחש שיארע נזק לחבירו בשום צד ואופן אם יודע הדבר ,נאמן על זדונם כרת ושגגתם חטאת
ויזיק את יצחק ,כיון שהוא בן רוח מכסה דבר) .פלא יועץ ערך ברכות(. עושים אותם בין השמשות,
של הגר ,וא"כ יכולים לשלחו היינו רק מדין התורה ,ומדרבנן
אסור ,מ"מ יקשה לן בחייבי לאוין ועשה שספיקם דאורייתא ,ליתסרו בין השמשות עם אמו הגר ,דכיון שיש לו להבן אמא ,ואז ישלחו הבן ואמו ביחד ,והאמה כבר
תשמור על בנה .אבל אצלי יש לי בן צדיק ובן עובד עבודה זרה ,וא"כ איך אני ]מה"ת[ כמו הדברים שחייבים על זדונם כרת ושגגתם חטאתן.
ויש לומר ,שמכאן ראיה למה שהעלה הכסף משנה בדעת הרמב"ם )סוף פ"ט מה' האמא של שניהם איך אני יכולה לשלוח הבן לבד בלי אמא ,וא"כ מאוד יהיה מסוכן
טומאת מת( ,דכל ספק דאורייתא מן התורה לקולא ,ואין לך ספק שאסור מן הבן הצדיק שלי ,הא לא יכולים לשלוח בן קטן בלי אמו ,וזהו כוונת רש"י 'מה תהא
התורה אלא היכא שחייבה התורה על האי ספיקא אשם תלוי ,והיינו דמסיק שם בסופה' .ורבקה קבלה תשובה 'שני גיים בבטנך וכו' ורב יעבד צעיר' ,שהבן הצדיק
הרמב"ם ,וז"ל :ואעפ"כ דבר שחייבין על זדונו כרת ,ספיקו אסור מן התורה ,שהרי הוא לא יהיה בטלן ,הוא יהיה איש מצליח שבסוף ש'רב יעבוד צעיר' ,הוא יקח
העושה אותו חייב אשם תלוי ,עכ"ל .והיינו דקאמר הכא ר' שמעון בן אלעזר 'דבר ממנו הבכורה ,וגם יקח מעשיו הברכות ,וכמו שמבואר בפרשת ויצא 'כי אחי אביה
שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטא אין עושין אותו בין השמשות' ,משום הוא' ,אם לרמאות גם אני אחיו ברמאות ,וא"כ אם רמאי גם הוא יודע להסתדר,
וא"כ אין לרבקה מה לפחד. שספק כזה אסרה התורה,
ובסוף עשו בכה ואמר 'הברכה
דגל מחנה אפרים בעל 'אהבת ישראל' מויזניץ זי"ע היה אומר: שהרי חייבים עליו אשם תלוי,
אחת הוא לך אבי ,וישא עשו קולו ללמוד ספר 'דגל מחנה אפרים' ,מסוגל לבנים טובים דבין השמשות הוי כאקבע
ויבך' ,וא"כ איזה רשע שהוא ויקרא שמו יעקב .י"לשהוא מרמז 'ויקרא שמו' של הקב"ה ,היינו מי הוא שיכול לקרוא השי"ת, איסורא .אבל דבר שאין חייבין
יהיה ,יעקב הצדיק יסדר אותו 'יעקב' ,היינו מי שהוא ממדריגת אמת ,כדכתיב 'קרוב ה' וגו' לכל אשר יקראוהו באמת' ,והבן. על זדונו כרת ועל שגגתו
בחזרה ,וא"כ אין לך מה לפחד, חטאת ,כגון חייבי לאוין ועשה,
וכמו שקרה אח"כ ,וא"כ ביארנו ורבקה אמרה הנה שמעתי אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר .האי 'לאמר' מיותר ,שאינו לאמר כיון שאין בהם אשם תלוי,
הענין יפה מאוד. לזולתו .וי"ל לפי ענ"ד כי יצחק אמר זה אל עשו בהסתרה ,ועם כל זה שמעה רבקה והבינה ספיקא מה"ת לקולא.
מזה שמה' היה זה כדי לאמר ליעקב שיקבל הברכות ,וזהו 'ותאמר רבקה הנה שמעתי את
אביך מדבר' היינו ממה ששמעתי מה שהיה מדבר ,על כרחך הוא 'לאמר' ,היינו שמה' היתה
זאת כדי לאמר לך שתקבל הברכות ,וקל להבין:
