gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שבילי פנחס · SHVILEI PINCHAS — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: שבילי פנחס · SHVILEI PINCHAS

שבוע: תולדות (2026-11-09)

שבילי פנחס · SHVILEI PINCHAS — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫הרה"ג ר' פנחס פרידמאן שליט"א‬ ‫פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בענין הגילוי הנפלא של השל"ה הקדוש‬ ‫יעקב אמר ליצחק אביו "אנכי עשו בכורך" אחרי שרבקה‬ ‫הפרידה מעשו את חלק הטוב שבו והלבישה בו את יעקב‬ ‫ככה‪ ,‬לסבב שיעקב אבינו שהוכתר בתואר "אמת"‪,‬‬ ‫"ורבקה שומעת ברוח קודשא כד מליל יצחק‬ ‫בפרשתנו פרשת תולדות אנו למדים על אחת‬ ‫יקבל את הברכות בדרך שהגדיר אותה יצחק (כז‪-‬‬ ‫עם עשו"‪ .‬הרי ששמעה ברוח הקודש את דברי‬ ‫התעלומות הגדולות בדברי הימים של עם ישראל‬ ‫לה)‪" :‬בא אחיך במרמה ויקח ברכתך"‪.‬‬ ‫יצחק‪ ,‬ומזה השכילה להבין כי רצונו של הקב"ה‬ ‫בתקופת האבות הקדושים‪ ,‬הלא היא תעלומת‬ ‫הוא שתצווה על יעקב להיכנס לאביו כדי לקבל‬ ‫הברכות שקיבל יעקב אבינו מיצחק אביו שביקש‬ ‫תיקון השקר להשתמש בו‬ ‫ממנו את הברכות‪.‬‬ ‫לברך את עשו‪ ,‬כמו שכתוב (בראשית כז‪-‬א)‪:‬‬ ‫כדי לגלות את האמת‬ ‫פתח דברינו יאיר במה שמצינו ביאור נשגב‬ ‫"תתן אמת ליעקב חסד לאברהם"‬ ‫"ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות ויקרא‬ ‫את עשו בנו הגדול ויאמר אליו בני ויאמר אליו‬ ‫על שאלות הללו‪ ,‬במשנתו הטהורה של ה"שפת‬ ‫אולם גם אחרי הידיעה הברורה שכך עלה‬ ‫הנני‪ .‬ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי‪.‬‬ ‫אמת" (פרשתנו שנת תרל"ג ד"ה ענין)‪ ,‬והנה הדברים‬ ‫ברצון הקב"ה שיעקב אבינו יקבל את הברכות‬ ‫ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה‬ ‫בלשון קדשו‪:‬‬ ‫ולא עשו הרשע‪ ,‬עדיין מוטלת עלינו משימת‬ ‫לי צידה‪ .‬ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה‬ ‫קודש למצוא ישוב לפליאה העצומה‪ ,‬הלא‬ ‫"ענין יעקב שלקח הברכות במרמה והוטב‬ ‫לי ואוכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות"‪.‬‬ ‫ידוע מה ששנינו בגמרא (שבת נה‪" :).‬חותמו של‬ ‫בעיני השי"ת‪ ,‬יש ללמוד מזה כי כדי להשיג האמת‪,‬‬ ‫הקב"ה אמת"‪ ,‬אמר על כך היהודי הקדוש הרה"ק‬ ‫והנה כאשר שמעה רבקה שיצחק רוצה לברך‬ ‫באמת רשאין לעשות על ידי ערמה‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫רבותינו ז"ל (ברכות יז‪ ).‬הוי ערום ביראה‪ .‬פירש‬ ‫רבי יעקב יצחק מפשיסחא זי"ע‪ ,‬שהקב"ה בחר‬ ‫את עשו שרימה אותו כל ימי חייו שהוא צדיק‪,‬‬ ‫רש"י ז"ל‪ ,‬להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו‪,‬‬ ‫לעצמו חותם "אמת" כי אי אפשר לזייפו‪ ,‬שהרי מי‬ ‫כמו שכתוב (שם כה‪-‬כז)‪" :‬ויהי עשו איש יודע ציד"‪.‬‬ ‫כיון שעיקר הרצון לבוא להאמת אינו בכלל שקר‪,‬‬ ‫שמזייפו ולו במקצת‪ ,‬הרי זה שקר ולא אמת‪.‬‬ ‫ופירש רש"י‪" :‬יודע ציד‪ ,‬לצוד ולרמות את אביו‬ ‫ואדרבא זה תיקון השקר‪ ...‬שמערים כדי לבוא‬ ‫בפיו ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת‬ ‫והנה כאשר נתבונן נראה כי מכל האבות‬ ‫להאמת‪ .‬כיון שעל ידי השקר בא להאמת מתקן‬ ‫התבן‪ ,‬כסבור אביו שהוא מדקדק במצוות"‪ ,‬פקדה‬ ‫הקדושים‪ ,‬זכה רק יעקב אבינו להיות מוכתר‬ ‫השקר כנ"ל‪ .‬ובוודאי בעולם הזה שנקרא (ויק"ר‬ ‫על יעקב להציל את הברכות מעשו הרמאי‪.‬‬ ‫בחותמו של הקב"ה "אמת"‪ ,‬כמאמר הנביא‬ ‫כו‪-‬ז) עלמא דשיקרא‪ ,‬היתה כוונת הקב"ה לבוא‬ ‫(מיכה ז‪-‬כ)‪" :‬תתן אמת ליעקב חסד לאברהם"‪.‬‬ ‫אולם יעקב נתמלא פחד שמא יכירנו אביו‪,‬‬ ‫להאמת על ידי זה דוקא"‪.‬‬ ‫ואמנם תואר "אמת" מתאים ליעקב כמו שכתוב‬ ‫לכן פעלה רבקה אמנו כמו שכתוב (שם טו)‪:‬‬ ‫וחזר על הדברים (שנת תרל"ה ד"ה חז"ל) בתוספת‬ ‫בפרשתנו (כה‪-‬כז)‪" :‬ויגדלו הנערים ויהי עשו איש‬ ‫"ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות‬ ‫אזהרה חמורה‪ ,‬שלא להתדבק בשפת שקר יתר‬ ‫יודע ציד איש שדה‪ ,‬ויעקב איש תם יושב אהלים"‪,‬‬ ‫אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן"‪,‬‬ ‫על המדה‪ ,‬משום שהוא עלול להשתמש בו אפילו‬ ‫ופירש רש"י‪" :‬יודע ציד‪ ,‬לצוד ולרמות את אביו‬ ‫וכאשר שאל יצחק את יעקב (שם יח‪-‬יט)‪" :‬מי אתה‬ ‫כשאינו נצרך לשבור את השקר‪:‬‬ ‫בפיו‪ .‬תם אינו בקי בכל אלה‪ ,‬כלבו כן פיו‪ ,‬מי‬ ‫בני‪ ,‬ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכורך"‪.‬‬ ‫שאינו חריף לרמות קרוי תם"‪.‬‬ ‫וכך הצליח יעקב להערים על עשו ולקבל את‬ ‫"חז"ל דרשו (זוה"ק פרשת תולדות קמג‪ ).‬הפסוק‬ ‫הברכות במקומו‪.‬‬ ‫(תהלים קכ‪-‬ב) הצילה נפשי משפת שקר‪ ,‬על יעקב‬ ‫הרי לנו דברים ברורים‪ ,‬כי יעקב אבינו כבר‬ ‫אבינו ע"ה בעת שהוצרך לומר (בראשית כז‪-‬יט) אנכי‬ ‫היה בנערותו "איש תם" שאינו חריף לרמות‪ ,‬ומזה‬ ‫והנה ידענו גם ידענו כי הקב"ה מסבב כל‬ ‫עשו בכורך‪ ,‬כי שקר אין לו רגלים‪ ...‬אבל הצדיק‬ ‫נשכיל להבין כי מה שנכנס לאביו וקיבל ממנו את‬ ‫הסיבות סיבב כך שיעקב יקבל הברכות ולא‬ ‫שדבוק באמת‪ ,‬אף שנצרך להשתמש לפעמים‬ ‫הברכות ברמאות‪ ,‬הוא רק אחרי שפקדה עליו‬ ‫עשו‪ ,‬כמו שכתוב בפתיחת פרשת הברכות (שם‬ ‫גם בהשקר‪ ,‬כמו שאיתא (יבמות סה‪ ):‬מותר לשנות‬ ‫רבקה אמו (כז‪-‬ח)‪" :‬ועתה בני שמע בקולי לאשר‬ ‫א)‪" :‬ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות"‪.‬‬ ‫מפני דרכי שלום‪ ,‬שמי שמכוין להאמת ואינו‬ ‫אני מצווה אותך"‪ .‬וכבר הכיר בה יעקב שהיא‬ ‫ופירש רש"י‪" :‬כדי שיטול יעקב את הברכות"‪ .‬וכן‬ ‫מדבק עצמו בהשקר‪ ,‬יוכל עוד על ידי זה לבטל‬ ‫בעלת רוח הקודש‪ .‬אך לפי זה צריך ביאור להבין‬ ‫יש ללמוד ממה שכתוב (שם ה)‪" :‬ורבקה שומעת‬ ‫השקר‪ ,‬כי עולם הזה נקרא עלמא דשיקרא‪ ,‬ולכן‬ ‫ביתר שאת‪ ,‬מה ראה הקב"ה שחותמו "אמת" על‬ ‫בדבר יצחק אל עשו בנו"‪ ,‬ומפרש בתרגום יונתן‪:‬‬ ‫ז"פשת תודלות תשרפ | א‬ ‫נצרך לפעמים לתקן העולם על ידי השקר עצמו‪,‬‬ ‫ביאור דברי השל"ה הקדוש שהביא כי אסתר שלחה שידה במקומה‪,‬‬ ‫רק שצריך לזה סייעתא דשמיא שלא להתדבק‬ ‫וסיים "והיודע סוד התלבשות יבין הדברים על בוריין"‬ ‫הרצון בהשקר ח"ו‪ ,‬וזה שאמר הצילה נפשי דייקא‪,‬‬ ‫שלא להתדבק בשפת שקר שמוציא מפיו"‪.‬‬ ‫של"ה הקדוש‪ :‬יעקב אבינו אמר ליצחק אבינו אמת "אנכי עשו בכורך"‪,‬‬ ‫כי רבקה אמו הלבישה אותו בחלק הטוב של עשו‬ ‫יעקב אבינו אמר אמת "אנכי עשו בכורך"‬ ‫כי הוא לקח את כל חלק הטוב שהיה בעשו‬ ‫רבינו האריז"ל‪ :‬הטעם למצות כיבוד אב ואם‬ ‫בדרך זו במסילה נעלה לבאר איך הקב"ה‬ ‫כי לכל אחד יש לבוש מאביו ומאמו לקבל באמצעותם שפע גשמי ורוחני‬ ‫שחותמו אמת שמר על יעקב אבינו שמדתו אמת‪,‬‬ ‫שלא יצטרך לשקר כלל אלא כל מה שאמר היה‬ ‫רבקה הוציאה מעשו הרשע את הלבוש הקדוש שלה‬ ‫אמת לאמיתה‪ ,‬ורק כלפי חוץ נראה כאילו הוא‬ ‫שהוא בבחינת "בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית"‬ ‫משתמש בשקר על ידי המעשה של לבישת בגדי‬ ‫עשו‪ ,‬על פי מה שמצינו גילוי נפלא במשנתו‬ ‫הוא היצר הטוב שבו המרגיל את האדם בתורה‬ ‫לו‪ ,‬מצד שהיו תאומים בבטן אמו כמו שכתבתי‬ ‫הטהורה של השל"ה הקדוש (פרשתנו תורה אור אות‬ ‫במצוות ומעשים טובים‪...‬‬ ‫לעיל‪ ,‬אז אמר באמת אנכי עשו בכורך עשיתי‬ ‫ז) שמבאר בדברי קדשו מה שאמר יעקב "אנכי‬ ‫כאשר צויתני‪ ,‬והוא בענין שכתב הזוהר בפרשה כי‬ ‫עשו בכורך"‪ ,‬בהקדם לפרש מה שכתוב‪" :‬ותקח‬ ‫והיו מרדכי ואסתר יודעים להשתמש בשם‬ ‫תצא (דף רעו‪ ).‬על אסתר המלכה‪ ,‬שלא קרב אליה‬ ‫רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר‬ ‫המפורש ולחלק חלק הרע מן הטוב‪ ,‬וכן עשו‬ ‫אחשורוש רק שידת כדמות אסתר‪ ,‬והפסוק אומר‬ ‫אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן"‪ ,‬והנה‬ ‫והפרידו החלק הרע הנקרא בגד ושד מן אסתר‪,‬‬ ‫שאסתר היתה לו אהובה מכל הנשים‪ ,‬והיודע סוד‬ ‫הדברים בלשון קדשו‪:‬‬ ‫והיה נראה כאסתר ממש וכצורתה‪ ,‬ועם אותו‬ ‫התלבשות יבין הדברים על בוריין ודי בזה"‪.‬‬ ‫חלק הרע היה מתייחד אחשורוש‪ ,‬והוא השידה‬ ‫"והנה אמר הכתוב שרבקה בעצמה ובכבודה‬ ‫שהניחו במקומה‪ ...‬ולפיכך נקרא דריוש בן אסתר‪,‬‬ ‫ביאור דברי השל"ה הקדוש "והיודע סוד‬ ‫הלבישה את יעקב‪ ,‬ולא הלביש הוא את עצמו‪,‬‬ ‫אף על פי שנולד מן השידה‪ ,‬כי אותה השידה היא‬ ‫התלבשות יבין הדברים על בוריין"‬ ‫ומדרך כיבוד אם לא היה לו לעשות‪ ,‬אדרבה חייב‬ ‫מחלק הרע של אסתר"‪.‬‬ ‫דבר בעתו מה טוב להתבונן בדברי השל"ה‬ ‫בכיבוד אב ואם‪ ,‬ואיזה כיבוד (קידושין לא‪ ,):‬מלבישו‬ ‫מעתה יאירו עינינו להבין מעט מזעיר את‬ ‫הקדוש שמבאר מה שאמר יעקב ליצחק "אנכי‬ ‫ומנעילו כו'‪ .‬אלא יש סוד בדבר‪ ,‬יעקב ועשו היו‬ ‫דבריו הנשגבים של השל"ה הקדוש‪ ,‬כי כששמעה‬ ‫עשו בכורך"‪ ,‬לפי מה שמבואר בזוהר הקדוש‬ ‫תאומים לשתי סיבות‪ ,‬הא' שישאוב עשו זוהמת‬ ‫רבקה אמנו שיצחק אבינו אמר לעשו להכין לו‬ ‫כי אסתר שלחה לאחשורוש שידה במקומה‪,‬‬ ‫יעקב‪ ,‬והב' הוא שיזכה יעקב גם לנחלת עשו‬ ‫מטעמים כדי שיוכל לברכו בברכת העולם הזה‪,‬‬ ‫וסיים את דבריו "והיודע סוד התלבשות יבין‬ ‫שהוא עולם הזה‪ ,‬עשו קיבל מיעקב הרע ויעקב‬ ‫השכילה להבין שיצחק דיבר אל חלק הטוב‬ ‫הדברים על בוריין"‪ .‬ונראה לבאר דבריו על פי‬ ‫קיבל ממנו חלק הטוב שלו‪ ,‬וזהו נשלם מצד‬ ‫שבעשו‪ ,‬בחושבו שאם ימסור לו את הברכות אז‬ ‫מה שהרחבנו במאמר לפרשת חיי שרה בדברי‬ ‫רבקה שהיו מיוחדים בבנין שלה‪.‬‬ ‫יצליח להגביר את החלק הטוב שבו על החלק‬ ‫ה"עמודיה שבעה" (עמוד הראשון סימן ט) שהביא‬ ‫זהו סוד שאמר בסוף הפרשה (כח‪-‬ה) אם‬ ‫הרע ויהיה כולו טוב‪.‬‬ ‫בשם רבינו האריז"ל‪ ,‬שעמד על מה שמבואר‬ ‫יעקב ועשו‪ ,‬וכתב רש"י איני יודע מה מלמדנו‪,‬‬ ‫אולם רבקה שהכירה את מעשיו הרעים של‬ ‫בזוהר הקדוש שאסתר שלחה שידה במקומה‪,‬‬ ‫אבל אני אומר שמלמדנו לימוד זה‪ ,‬שהיא האם‬ ‫עשו הרשע שאין לו שום רצון לשוב בתשובה‪,‬‬ ‫והנה הדברים בלשון קדשו‪:‬‬ ‫הכוללת ומייחדת שניהם ליתן של זה בזה ובאופן‬ ‫פעלה בחכמה להפריד את החלק הטוב שבעשו‬ ‫שכתבתי‪ ,‬על כן היא בעצמה הלבישה אותו‬ ‫"והאר"י זללה"ה (עץ חיים שער מט פרק ו) הקשה‬ ‫שנקרא "לבוש"‪ ,‬אלא שעל ידי שבחר עשו ללכת‬ ‫במלבושי עשו להיות לו מישוש כעשו‪ ,‬ואז יהיה‬ ‫על זה‪ ,‬כי איך יתכן שנתן הקב"ה שידה במקום‬ ‫בדרכו הרעה ָּבַָג ַד בלבוש קדוש זה להשתמש בו‬ ‫גם כן לקבל ברכות עולם הזה השייכים לעשו‪ ,‬כי‬ ‫אסתר ואחשורוש לא נגע באסתר‪ ,‬והלא דריוש‬ ‫לדברים רעים‪ .‬וזהו סוד הכתוב‪" :‬ותקח רבקה את‬ ‫עשו יותר מוכן לברכת עולם הזה מן יעקב‪ ,‬ובזה‬ ‫המלך בן אחשורוש הוא נקרא בדרשות ז"ל (ויק"ר‬ ‫'בגדי' עשו בנה הגדול 'החמודות' אשר אתה בבית"‪,‬‬ ‫בהשתנותו כמו עשו עשתה לו הכנה גם לקבל‬ ‫יג‪-‬ה) בן אסתר‪ ,‬וחכמים לא שוא ידברו‪ .‬ותירץ‬ ‫כי באמת הם בגדי חמודות מצד חלק הטוב שבו‪,‬‬ ‫ברכות של עולם הזה‪.‬‬ ‫הוא ז"ל‪ ,‬וזה לשונו כל אדם ואדם הוא מורכב‬ ‫אלא שעשו הפך אותם לבחינת "בגדים" מלשון‬ ‫מצד טוב ורע‪ ,‬ושניהם הם מתלבשין זה בזה‪,‬‬ ‫אבל עיקר מלבושיו הם היו בגדי חמודות‪,‬‬ ‫בגידה‪" ,‬ותלבש את יעקב בנה הקטן" ‪" -‬ותלבש"‬ ‫והם ממש כשני צורות של שני בני אדם‪ ,‬ודומים‬ ‫שהם בגדי אדם הראשון המורים על תיקונו‪ ,‬והם‬ ‫דייקא‪ ,‬שהלבישה את החלק הטוב של עשו על‬ ‫זה לזה ונכללין כאחד‪ ,‬אלא שחלק הטוב נקרא‬ ‫נעשים לו בגן עדן שלמטה המכוון נגד גן עדן‬ ‫יעקב שנעשה אצלו "לבוש" קדוש‪.‬‬ ‫לבוש‪ ,‬וחלק הרע נקרא בגד מלשון (ישעיה כד‪-‬טז)‬ ‫שלמעלה‪ .‬וזהו ענין ריח גן עדן שנכנס עמו‪ ,‬כי‬ ‫לכן כאשר שאל יצחק אבינו את יעקב (כז‪-‬‬ ‫בוגדים בגדו‪ ,‬ואותו הרע נקרא גם כן שד המחטיא‬ ‫הוא ריח בגדים אלה‪ ,‬ומכח התלבשותו בבגדי‬ ‫יח)‪" :‬מי אתה בני‪ ,‬ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו‬ ‫את האדם והוא היצר הרע שבקרבו‪ ,‬וחלק הטוב‬ ‫עשו המורה על מה שינק מעשו הטוב המיועד‬ ‫ז"פשת תודלות תשרפ | ב‬ ‫עשו שהיה רגיל לרמות תמיד את יצחק מצד חלק‬ ‫הטוב שבו‪ ,‬אמר "הנני" מוכן ומזומן לשמש אותך‬ ‫כשנכנסה רבקה לאהל שרה קיבלה ממנה את כוחה‬ ‫להפריד את החלק הרע כמו שהפרידה שרה מעצמה ומאברהם‬ ‫בחלק הטוב שיש בי ממך‪ ,‬ולכן רצה יצחק למסור‬ ‫לו את הברכות‪.‬‬ ‫רבינו האריז"ל‪ :‬יצחק אבינו אהב את עשו "כי ציד בפיו"‪,‬‬ ‫אולם רבקה אמנו שהכירה את מעשיו הרעים‬ ‫משום שהיו בפיו נשמות רבי עקיבא רבי מאיר שמעיה ואבטליון‬ ‫של עשו‪ ,‬ורצתה להציל את הברכות של יצחק‬ ‫שלא יימסרו לו אלא ליעקב שראוי לקבלן‪ ,‬פעלה‬ ‫יעקב אבינו ביקש מעשו למכור לו את הבכורה‬ ‫בחכמה להוציא תחילה מעשו את הלבוש הקדוש‬ ‫כדי להוציא ממנו נשמות קדושות שהיו בבחינת בכור וראש של כל ישראל‬ ‫שלה‪ ,‬וזהו פירוש הכתוב‪" :‬ותקח רבקה את בגדי‬ ‫עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית"‪,‬‬ ‫"ויקרא את עשו בנו הגדול ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני"‪.‬‬ ‫כלומר את הלבוש הקדוש שקיבל מרבקה בהיותו‬ ‫יצחק ביקש מעשו בנו הגדול מחלק הטוב שבו להביא לו מזון‬ ‫בנה‪ ,‬ומצד מעשיו הפך אותו לבחינת "בגדים"‬ ‫מלשון בגידה‪" ,‬ותלבש את יעקב בנה הקטן"‪,‬‬ ‫ידו יזכה לעבוד השם‪ ,‬ואף על פי שיהיה נשמה‬ ‫בכורך עשיתי כאשר דברת אלי"‪ .‬כלומר עתה‬ ‫שהלבישה את יעקב בלבוש הטוב שלה שהיה‬ ‫גדולה צריכה אל קידוש אביו בשעת תשמיש‪,‬‬ ‫שאני לבוש בחלק הטוב של עשו‪ ,‬הרי אנכי ממש‬ ‫בעשו שנעשה אצלו "לבוש" קדוש‪.‬‬ ‫שאם לא כן אדרבה יהיה זה הלבוש מזיק לו‬ ‫עשו בכורך חלק הטוב‪ ,‬שאליו דיברת וממנו‬ ‫דוגמת היצר הרע‪ ,‬נמצא אם הבן יחטא נחשבים‬ ‫ביקשת שיכין לך מטעמים כדי שתברך אותו‪,‬‬ ‫והנה על ידי שהוציאה רבקה מעשו את‬ ‫עוונותיו אל אביו"‪.‬‬ ‫ולכן מכיון שאני לבוש בחלק זה ראוי שתברך‬ ‫הלבוש שלה‪ ,‬הצליחה להוציא ממנו גם את‬ ‫אותי‪ .‬נמצא שכל דיבוריו של יעקב היו אמת‬ ‫הלבוש של יצחק בעלה‪ ,‬ולהלביש שני הלבושים‬ ‫לפי דברי האריז"ל יפתח לנו פתח להבין‬ ‫לאמיתה עד להפליא‪.‬‬ ‫שלה ושל יצחק ביעקב‪ ,‬ולכן כתוב "בגדי עשו"‬ ‫מאמר חכמינו ז"ל בגמרא (קידושין ל‪" :):‬תנו רבנן‬ ‫בלשון רבים‪ ,‬כי בהיותם איש ואשה הרי דרכו של‬ ‫שלשה שותפין הן באדם‪ ,‬הקב"ה ואביו ואמו"‪.‬‬ ‫רבקה הוציאה מעשו את שני הלבושים‬ ‫איש לחזור אחרי אשתו‪ ,‬כמו שדרש התנא האלקי‬ ‫כי אין הכוונה בזה רק שהם ג' שותפים ביצירת‬ ‫שלה ושל יצחק שהיו טמונים בעשו‬ ‫רשב"י בגמרא (קידושין ב‪" :):‬תניא רבי שמעון אומר‪,‬‬ ‫האדם‪ ,‬אלא הם גם ג' שותפים בסיוע שנותנים‬ ‫כעבדא קמיה מאריה רחש לבי דבר טוב‬ ‫מפני מה אמרה תורה (דברים כד‪-‬ה) כי יקח איש‬ ‫מן השמים לאדם לעבוד את ה'‪ ,‬כי הקב"ה נותן‬ ‫להוסיף תבלין לדברי השל"ה הקדוש‪ ,‬על פי מה‬ ‫אשה‪ ,‬ולא כתב כי תלקח אשה לאיש‪ ,‬מפני שדרכו‬ ‫לאדם את הנשמה המסייעת לו לעבוד את ה'‪,‬‬ ‫שגילה לנו מרן האריז"ל ב"לקוטי תורה" (פרשת‬ ‫של איש לחזר על אשה ואין דרכה של אשה לחזר‬ ‫ואביו ואמו נותנים לו לבוש לנפשו אשר על ידו‬ ‫וירא) דברים נפלאים בביאור הטעם של מצות‬ ‫על איש‪ ,‬משל לאדם שאבדה לו אבידה מי חוזר‬ ‫הוא מקיים את המצוות‪.‬‬ ‫כיבוד אב ואם‪ ,‬כי כל אחד מישראל יהיה מי‬ ‫על מי‪ ,‬בעל אבידה מחזר על אבידתו"‪.‬‬ ‫יצחק אבינו רצה למסור את הברכות‬ ‫שיהיה יש לו לבוש מאביו ומאמו‪ ,‬שכל השפע‬ ‫על פי האמור ירווח לנו להבין פירוש הכתוב‬ ‫ללבוש הטוב שלו שהיה טמון בעשו‬ ‫הרוחני והגשמי שהוא מקבל כל ימי חייו הם‬ ‫רק באמצעות שני לבושים אלו‪ ,‬והנה הדברים‬ ‫(שם כא)‪" :‬ויאמר יצחק אל יעקב גשה נא ואמושך‬ ‫הנה כי כן נשכיל להבין מזה כי גם עשו שהיה‬ ‫בלשון קדשו‪:‬‬ ‫בני האתה זה בני עשו אם לא"‪ ,‬כלומר האם אתה‬ ‫רשע גמור‪ ,‬וגירש על ידי עוונותיו את הנשמה‬ ‫"בני עשו" שיש בו הלבוש שלי‪ ,‬שאליו דיברתי‬ ‫שהיא חלק אלקי ממעל‪ ,‬כמבואר בזוהר הקדוש‬ ‫"כי אין לך אדם שאין לו נשמה מלובשת‬ ‫וממנו ביקשתי להכין לי מטעמים‪" ,‬ויגש יעקב‬ ‫(פרשת נח סב‪ ).‬שעל ידי עוונות האדם מסתלקת‬ ‫בלבוש נפש דעצמות אביו ואמו‪ ,‬וכל המצוות‬ ‫אל יצחק אביו וימושהו ויאמר הקול קול יעקב‬ ‫הנשמה מן האדם‪ ,‬ונשארת בו רק הנפש הבהמית‪,‬‬ ‫שהוא עושה הוא הכל על ידי אותו הלבוש שירש‬ ‫והידים ידי עשו‪ ,‬ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו‬ ‫עם כל זה עדיין היו לו שני לבושים טובים מיצחק‬ ‫מאביו ואמו‪ ,‬ולבוש זה מסייעו לעשות מצוות‬ ‫אחיו שעירות ויברכהו‪ ,‬ויאמר אתה זה בני עשו‬ ‫אביו ומרבקה אמו‪.‬‬ ‫כשהוא אינו יודע לעשות שהוא קטן‪ ,‬ובפרט‬ ‫ויאמר אני"‪ ,‬כי יעקב היה לבוש עם הלבוש הטוב‬ ‫כשהוא מגולגל כי עוונותיו אינן מניחין לו לעשות‬ ‫של עשו שקיבל מיצחק אביו‪.‬‬ ‫לכן כשהרגיש יצחק שיש לעשו חלק טוב‬ ‫מצוה וצריך סעד לתמכו מזה הלבוש‪ ,‬וכן אם היא‬ ‫ממנו‪ ,‬רצה לברך את עשו בכל מיני השפעות‬ ‫נשמה חדשה ולא הורגלה להיות בעולם הזה‪,‬‬ ‫מעתה יאירו עינינו להבין כאשר שאל יצחק‬ ‫טובות בעולם הזה‪ ,‬כי חשב שעל ידי זה יחזור‬ ‫באופן כי המסייע אינו רק זה הלבוש‪ ,‬ואפילו‬ ‫את יעקב‪" :‬מי אתה בני‪ ,‬ויאמר יעקב אל אביו‬ ‫למוטב ויעבוד את ה' כראוי‪ .‬וזהו שמדגיש הכתוב‬ ‫השפע שנותנין לו מן השמים הוא על ידי הלבוש‬ ‫אנכי עשו בכורך"‪ .‬כלומר יש בי אותו חלק הטוב‬ ‫"ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות"‪ ,‬שלא ראה‬ ‫הזה‪ ,‬וזהו ענין שותפות האדם ואשתו בבניהם‪.‬‬ ‫של עשו בכורך‪ ,‬שאליו דיברת להביא לך אוכל‪,‬‬ ‫את מעשיו הרעים‪" ,‬ויקרא את עשו בנו הגדול"‪,‬‬ ‫ובהיות שכן הוא הדבר‪" ,‬עשיתי כאשר דברת‬ ‫שקרא ללבוש הטוב שבו מחלקו של יצחק מצד‬ ‫ואמנם בזה תבין למה החמירה תורה לאדם‬ ‫אלי"‪ ,‬שהרי דיברת לחלק הטוב של עשו שנמצא‬ ‫היותו בנו הגדול‪" ,‬ויאמר אליו בני" דייקא‪ ,‬שדיבר‬ ‫להתקדש עצמו בשעת תשמיש‪ ,‬והוא שאם יקדש‬ ‫עתה בתוכי‪.‬‬ ‫לחלק הטוב מצד היותו בנו‪" ,‬ויאמר אליו הנני"‪,‬‬ ‫את עצמו אז ימשיך בנשמה לבוש קדוש אשר על‬ ‫ז"פשת תודלות תשרפ | ג‬ ‫במערת המכפלה‪ ,‬לקח חושים בן דן חרב וקטע‬ ‫ונעשית דוגמת שרה אמו‪ ,‬שכל זמן ששרה קיימת‬ ‫יומתק ליישב בזה מה שתמהו המפרשים‪,‬‬ ‫את ראשו של עשו‪ ,‬ונתגלגל הראש במערת‬ ‫היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת‪ ,‬וברכה‬ ‫מאחר שיצחק רצה לברך את עשו בנו הבכור ולא‬ ‫המכפלה ונח בחיקו של יצחק אביו‪ ,‬וגופו של‬ ‫מצויה בעיסה‪ ,‬וענן קשור על האהל‪ ,‬ומשמתה‬ ‫את יעקב‪ ,‬מדוע אחר כך כשנתגלה לו שיעקב‬ ‫עשו קברו בניו בשדה המכפלה ולא במערה‪:‬‬ ‫פסקו‪ ,‬וכשבאת רבקה חזרו"‪.‬‬ ‫רימה אותו‪ ,‬לא רק שלא לקח ממנו את הברכות‪,‬‬ ‫"ְוְָנַָטַל ַַסָּיָָפ ָא ּו ְְקַטַע ֵריֵׁשֵּה ְְּד ֵֵעָׂשָו ַרִּׁשִיָעָא‪ַ ,‬וַ ֲֲהָוָה‬ ‫אלא עוד הוסיף את הסכמתו באומרו (כז‪-‬לג)‪" :‬מי‬ ‫ונראה לפרש לפי זה מה שכתוב "וינחם‬ ‫ֵריֵׁשֵּה ְְּד ֵֵעָׂשָו ִִמְתְַּגְַלְֵּג ֵל ַעַד ְְּדַעַל ְל ְגֹו ְְמָעְָרָּתָא‪ְ ,‬וְ ַַאְתְַנ ַח‬ ‫אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואוכל מכל בטרם‬ ‫יצחק אחרי אמו"‪ ,‬כי כשראה יצחק שכשנכנסה‬ ‫ְטֵפֵּה ְְּדִיִ ְְצָחָק ֲאֲבֹוי‪ְ ,‬וְגּוֵפֵיּה ְְקָבָרּו ְּבְנֹו ְְדֵעֵָׂשׂו‬ ‫ְּבְגֹו ִִע ְ‬ ‫תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה"‪.‬‬ ‫רבקה לדירת שרה אמו השפיע עליה המקום‬ ‫ַּבֲַחֲַקַ ל ְּכְֵפ ֵיְלְָּתָא"‪ .‬וצריך להבין איך זכה רשע זה‬ ‫לקבל קדושתה של שרה‪ ,‬התנחם אחרי שרה‬ ‫לפי דברינו יש ליישב הענין היטב‪ ,‬כי קודם‬ ‫שראשו יקבר במערת המכפלה‪.‬‬ ‫אמו שהיה בכוחה להפריד את החלק הטוב‬ ‫הברכות היו לעשו הלבושים הטובים מיצחק‬ ‫שבה מהחלק הרע‪ ,‬וגם עזרה לאברהם להפריד‬ ‫ומרבקה‪ ,‬לכן רצה יצחק לברכו כי חשב שחלק‬ ‫אך לפי האמור הטעם לכך הוא‪ ,‬כי בראשו‬ ‫את החלק הרע שבו על ידי שמסרה לו את הגר‪,‬‬ ‫הטוב יתגבר על חלק הרע‪ ,‬אך אחר כך כשלקחה‬ ‫היו גנוזות הנשמות הקדושות של גדולי התנאים‬ ‫כדי שיצחק יוולד כולו טוב בלי שום רע‪ ,‬התנחם‬ ‫רבקה כל הלבושים הטובים של עשו ונתנה‬ ‫ראשי ישראל‪ ,‬כי גם אחרי שהוציא יעקב אבינו‬ ‫יצחק כי רבקה שקיבלה את הכוחות של שרה‪,‬‬ ‫אותם ליעקב שיתלבש בהם‪ ,‬נשאר עשו כולו‬ ‫את הנשמות הללו מראשו של עשו בקניית‬ ‫תזכה גם כן להפריד מצאצאיהם את החלק‬ ‫רע בלי שום חלק טוב‪ ,‬לכן כשנכנס עשו ליצחק‬ ‫הבכורה‪ ,‬הרי כלל גדול הוא שהקדושה משאירה‬ ‫הטוב שלהם מהחלק הרע‪ ,‬ואמנם היטב לראות‬ ‫הרגיש בקדושתו שעומד לפניו עשו שנותר בלי‬ ‫רושם‪ ,‬כמו שפירש ב"אהבת שלום" פרשת ויצא‬ ‫שהרי רבקה עשתה כך שהפרידה מעשו את‬ ‫שום טוב‪ ,‬לכן הסכים עם הברכות ואמר על‬ ‫מה שפירש רש"י (בראשית כח‪-‬י)‪" :‬שיציאת צדיק‬ ‫החלק הטוב שבו ונתנה אותו ליעקב כדי שיקבל‬ ‫יעקב "גם ברוך יהיה"‪.‬‬ ‫מן המקום עושה רושם"‪ ,‬שאפילו אחרי יציאתו‬ ‫את הברכות מיצחק‪.‬‬ ‫מן המקום הרי הוא משאיר רושם מקדושתו‪.‬‬ ‫רבקה קיבלה משרה את כוחות הקדושה‬ ‫יעקב אבינו קנה מעשו את הבכורה להוציא‬ ‫להפריד את החלק הטוב מהחלק הרע‬ ‫ונראה לבאר לפי זה הטעם שהשתדל יעקב‬ ‫ממנו את נשמות התנאים שהיו גנוזות בפיו‬ ‫הנה מה טוב ומה נעים להביא סימוכין‬ ‫אבינו לקנות את הבכורה מעשו כמו שכתוב (כה‪-‬‬ ‫הבה נמשיך במסע הקודש לבאר לפי‬ ‫לדברי השל"ה הקדוש‪ ,‬שלרבקה אמנו היה הכח‬ ‫לא)‪" :‬מכרה כיום את בכורתך לי"‪ ,‬כי יעקב השיג‬ ‫המהלך של השל"ה הקדוש מה שאמר יעקב‬ ‫להפריד את החלק הטוב שבעשו ולהלביש בו‬ ‫שעשו זכה להיות הבכור משום שבראשו היו‬ ‫ליצחק אביו "אנכי עשו בכורך"‪ ,‬וצריך ביאור‬ ‫את יעקב‪ ,‬ולהפריד מיעקב את החלק הרע שבו‬ ‫גנוזות הנשמות הללו שהיו ראשי ישראל‪ ,‬לכן‬ ‫להבין הטעם שהוסיף לומר ליצחק "בכורך"‪,‬‬ ‫ולהלבישו על עשו‪ ,‬על פי מה שהארכנו במאמר‬ ‫השתדל לקנות ממנו הבכורה כדי להוציא ממנו‬ ‫שהרי גם באומרו "אנכי עשו" היה די בכך לרמז‬ ‫לפרשת חיי שרה בשם ה"עמודיה שבעה"‬ ‫נשמות קדושות אלו שיתחברו עם בני ישראל‬ ‫שיש בו חלק הטוב של עשו‪ .‬ונראה שיעקב‬ ‫(עמוד הראשון סימן ט) עוד גילוי נפלא בשם רבינו‬ ‫להאיר להם בתורתם‪ .‬נמצא לפי זה כי יעקב‬ ‫אבינו רצה לרמז בכך על ענין נשגב שמצד זה‬ ‫האריז"ל‪ ,‬כי שרה אמנו הפרידה את החלק הרע‬ ‫אבינו הפריד מעשו את הנשמות הקדושות שהיו‬ ‫הוא ראוי לקבל את הברכות‪.‬‬ ‫שבה מהחלק הטוב‪ ,‬והחלק הרע שבה היא הגר‬ ‫בראשו‪ ,‬ואחר כך באה רבקה והוציאה מעשו את‬ ‫שפחת שרה‪.‬‬ ‫נקדים הקדמה יקרה ממשנתו הטהורה של‬ ‫הלבוש הקדוש שלה ואת הלבוש של יצחק‪ ,‬ועל‬ ‫רבינו האריז"ל ב"לקוטי תורה" (עובדיה)‪ ,‬לבאר‬ ‫וזהו הטעם שמסרה שרה את הגר שפחתה‬ ‫ידי זה נשאר עשו בלי חלק הטוב‪.‬‬ ‫בפנימיות הענין מה שכתוב (כה‪-‬כח)‪" :‬ויאהב‬ ‫לאברהם‪ ,‬כי לפני שנימול היה בו עדיין חלק‬ ‫הנה כי כן זהו שאמר יעקב ליצחק "אנכי עשו‬ ‫יצחק את עשו כי ציד בפיו"‪ ,‬ולכאורה יפלא איך‬ ‫הרע מצד הערלה‪ ,‬לכן רצתה שרה שהגר‬ ‫בכורך"‪ ,‬כי לקחתי ממנו את כל חלקי הקדושה‪ ,‬כי‬ ‫טעה יצחק לאהוב את עשו ולא הרגיש בו שהוא‬ ‫שפחתה תשאב מאברהם את החלק הרע שבו‬ ‫מצד אחד קניתי ממנו את הבכורה להוציא ממנו‬ ‫רשע‪ ,‬וביאר הענין בדברי קדשו כי בפיו של‬ ‫בלידת ישמעאל‪ ,‬ועל ידי זה ישאר אברהם‬ ‫את כל הנשמות הקדושות שהיו גנוזות בפיו‪,‬‬ ‫עשו היו גנוזות נשמות ראשי ישראל‪" :‬שמעיה‬ ‫אחרי המילה כולו טוב בלי שום רע‪ ,‬ואז יוליד‬ ‫ומצד שני הוציאה רבקה את הלבוש הקדוש שלה‬ ‫ואבטליון‪ ,‬רבי מאיר ורבי עקיבא"‪ ,‬שהיו בני‬ ‫משרה את יצחק כששניהם אברהם ושרה נקיים‬ ‫ושל יצחק‪ ,‬לכן שוב אין מן הראוי לברך את חלק‬ ‫גרים ויצאו מזרעו של עשו הרשע‪ .‬וזהו שכתוב‪:‬‬ ‫ומזוככים מכל רע‪.‬‬ ‫הרע של עשו‪ ,‬אלא לברך את יעקב שיש בו כל‬ ‫"ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו"‪ ,‬שהיה לו‬ ‫והנה מקרא מלא דיבר הכתוב (בראשית כד‪-‬‬ ‫ציד של נשמות קדושות הללו בפיו‪.‬‬ ‫חלקי הטוב של עשו‪ .‬וזהו הטעם שמעיד הנביא‬ ‫סז)‪" :‬ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את‬ ‫על יעקב אבינו באומרו "תתן אמת ליעקב"‪ ,‬למען‬ ‫על פי האמור מוסיף האריז"ל לבאר כמין‬ ‫רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי‬ ‫דעת שכל מה שעשה היה בחותמו של הקב"ה‬ ‫חומר מה שמבואר בתרגום יונתן (בראשית נ‪-‬יג)‪,‬‬ ‫אמו"‪ .‬ופירש רש"י בשם המדרש‪" :‬האהלה שרה‬ ‫שהוא אמת ותורתו אמת‪.‬‬ ‫כי כשמנע עשו מהשבטים לקבור את יעקב‬ ‫אמו‪ ,‬ויביאה האהלה והרי היא שרה אמו‪ ,‬כלומר‬ ‫תשרפ |דד‬ ‫ז"פשת תודלות‬ ‫תשע"ב |‬ ‫"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו"‬ ‫הבטחת האריז"ל‪" :‬טוב לו לאדם שהוא‬ ‫חשוך בנים שיכוון בתפלתו בכוונה זו"‬ ‫המשכת הבנים משם אדנ"י במילואו‬ ‫כל הנשמות נמשכות ממלכות‬ ‫(בראשית כה‪-‬‬ ‫בפרשתנו פרשת תולדות‬ ‫אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד בגימטריא תרע"א‬ ‫שהיא שם אדנ"י‬ ‫כא)‪" :‬ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה‬ ‫היא ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו"‪ .‬דבר‬ ‫בדרך זו במסילה נעלה לבאר בזה מה‬ ‫נרחיב לברר מקחו של רבינו האריז"ל‪ ,‬על פי‬ ‫בעתו מה טוב להתבונן במה שגילה לנו רבינו‬ ‫שמגלה לנו רבינו האריז"ל סוד הכתוב "ויעתר‬ ‫מה שידוע כי כל נשמות ישראל נמשכות מהיחוד‬ ‫האריז"ל כוונה נשגבה בכתוב זה שראוי לכוון‬ ‫יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא"‪ ,‬על פי‬ ‫של קוב"ה ושכינתיה שהוא היחוד של זעיר‬ ‫למי שהוא חשוך בנים ל"ע‪ ,‬וכפי שהוא מעיד‬ ‫מה דאיתא בתיקוני זוהר (הקדמה טו‪ ):‬כי אות א'‬ ‫אנפין ומלכות‪ ,‬כמבואר ב"עץ חיים" (שער יא פ"ו)‪:‬‬ ‫בלשון קדשו‪" :‬וטוב לו לאדם שהוא חשוך‬ ‫מורכבת מג' אותיות יו"י‪ ,‬אות י' למעלה בצד‬ ‫"דע כי כל העולם כולו מתנהג על ידי זעיר אנפין‬ ‫בנים שיכוין בתפלתו בכוונה זו"‪ .‬והנה הדברים‬ ‫ימין‪ ,‬אות י' למטה בצד שמאל‪ ,‬ואות ו' באמצע‬ ‫ונוקביה‪ ,‬וכמו שהם נקראו בנים של אבא ואמא‪,‬‬ ‫בלשון קדשו‪:‬‬ ‫גם אנחנו נקראים בנים של זעיר אנפין ונוקביה‬ ‫בקו אלכסון המקשר בין ב' יודי"ן ‪ ,‬וג' אותיות‬ ‫בסוד (דברים יד‪-‬א) בנים אתם לה' וגו'"‪ .‬פירוש‬ ‫"נודע כי שם אדנ"י במילואו [אל"ף דל"ת‬ ‫יו"י מספרן שם הוי"ה‪.‬‬ ‫"בנים אתם לה' אלקיכם"‪ ,‬לזעיר אנפין שהוא‬ ‫נו"ן יו"ד] הוא בגימטריא תרע"א‪ .‬והנה ג' אותיות‬ ‫השם הוי"ה‪ ,‬ולנוקביה שהיא המלכות הנקראת‬ ‫תר"ע [מתוך ד' אותיות תרע"א] נרמזו בג' אותיות‬ ‫גם בשם אלקי"ם‪.‬‬ ‫עת"ר מן ויעת"ר‪ .‬עוד יש בו שתי אותיות ו"י מן‬ ‫ויעת"ר‪ ,‬והם רמוזות באות א' של תרע"א שציורה‬ ‫זאת ועוד ידוע כי המלכות נקראת בשם‬ ‫ב' יודין עילאה ותתאה ואות ו' ביניהם‪.‬‬ ‫הנה כי כן מגלה לנו האריז"ל כי כאשר שם‬ ‫אדנ"י מלשון "אדנים" למשכן‪ ,‬כי היא מקבלת‬ ‫אדנ"י הוא במילואו שעולה בגימטריא תרע"א‪ ,‬אז‬ ‫את הנשמות והשפע משם הוי"ה שהוא הזעיר‬ ‫זוכים לבנים מן האות א' מהאות י' העליונה שהיא‬ ‫אנפין‪ ,‬באופן שלידת הנשמות היא דרך המלכות‬ ‫בבחינת מזלא שמשם נשפעים בני חיי ומזוני‪,‬‬ ‫משם אדנ"י‪ ,‬ומטעם זה נקראת המלכות "כנסת‬ ‫כמבואר בגמרא "בני חיי ומזוני לאו בזכותא‬ ‫ונמצא כי ו"י של ויעת"ר הם ו' וי'‬ ‫ישראל"‪ ,‬כי היא כונסת בתוכה את כל הנשמות‪,‬‬ ‫תליא אלא במזלא"‪ ,‬אבל מי שהוא חשוך בנים ה'‬ ‫תתאה של אות א' וחסר ממנה יו"ד עילאה‪,‬‬ ‫כמו שכתב ב"שערי אורה" (שער א)‪:‬‬ ‫ישמרנו ויצילנו‪ ,‬הרי זה משום שיש פגם באות א'‬ ‫שהיא חסרה י' העליונה‪ ,‬ונשארו מן האות א' רק‬ ‫"ובראש כל העיקרים שמסרנו בידך יש‬ ‫ב' אותיות ו"י‪.‬‬ ‫לנו למסור בידך קבלה‪ ,‬כי בכל מקום שתמצא‬ ‫לרבותינו ז"ל שמזכירין כנסת ישראל‪ ,‬היא זאת‬ ‫המדה הנקראת אדנ"י ונקראת שכינה ושאר כל‬ ‫והיא סוד המזל העליון אשר משם נמשכים ובאים‬ ‫השמות שאמרנו‪ ,‬והיא המחזקת בה כל קהל‬ ‫הבנים‪ ,‬כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מו"ק כח‪ ).‬בני חיי‬ ‫וזהו סוד "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי‬ ‫ישראל ובה מתכנסים ומתקבצים"‪.‬‬ ‫ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא‬ ‫עקרה היא"‪ ,‬מילת ויעת"ר יש בה ג' אותיות עת"ר‬ ‫תליא מילתא‪.‬‬ ‫והנה מה שכתב על כך הגה"ק בעל "בן איש‬ ‫מד' אותיות תרע"א‪ ,‬וניתוספו להן ב' אותיות ו"י‬ ‫חי" בשו"ת "רב פעלים" (או"ח סימן א)‪" :‬עתה אודיעך‬ ‫וזה סוד ויעתר יצחק‪ ,‬כי נתכוין אל יו"ד‬ ‫של ויעת"ר‪ ,‬לרמז על האות א' שנחסרה ממנה‬ ‫כי המלכות העליונה הנקראת בשם שכינה כאמור‪,‬‬ ‫עילאה הנזכר שממנה נמשכים ובאים הבנים‪.‬‬ ‫האות י' העליונה‪ ,‬ונשארו רק ב' אותיות ו"י שיחד‬ ‫הואיל דהנשמות של ישראל נולדות ונמשכות‬ ‫וטוב לו לאדם שהוא חשוך בנים‪ ,‬שיכוין בתפלתו‬ ‫עם עת"ר הוא צירוף ויעת"ר‪ ,‬וזהו שכתוב "ויעתר‬ ‫ממנה‪ ,‬גזרה חכמת האלוק יתברך לטובת ישראל‬ ‫בכוונה זו שביארנו‪ .‬ולכן לנכ"ח בגימטריא מזל"א‪,‬‬ ‫יצחק לה'"‪ ,‬שהתפלל על אותיות ויעת"ר שישלים‬ ‫ולטובת העולם‪ ,‬שיהיה נמשך חלק ממנה לשכון‬ ‫והם ג' הויו"ת שבו כנודע שהם בגימטריא מזל"א‪,‬‬ ‫הקב"ה את י' העליונה של האות א'‪.‬‬ ‫בזה העולם התחתון"‪.‬‬ ‫כי משם הבנים באים כנזכר"‪.‬‬ ‫ז"פשת תודלות תשרפ | ה‬ ‫המקדש את עיניו להסתכל רק בד' אמות‬ ‫המסתיימות בשתי המדות "נוצר" "ונקה"‬ ‫ונראה להוסיף אף שאינו מפורש בדברי‬ ‫מג' צדדיו זוכה להמשיך בנים ממזלא‬ ‫הנקראות מזל"א בגימטריא ג' פעמים הוי"ה‪,‬‬ ‫האריז"ל‪ ,‬שכוונתו לפרש בזה "ויעתר יצחק לה'"‪,‬‬ ‫ופירוש "מזלא" הוא מלשון "יזל מים מדליו"‪,‬‬ ‫שהתפלל להשלים את האות א' בג' אותיותיה‬ ‫רעיון קדוש זה בתוספת ביאור מבואר‬ ‫ב"לקוטי תורה" לרבינו האריז"ל על הפסוק (משלי‬ ‫שנוזל משם שפע של בני חיי ומזוני‪.‬‬ ‫יו"י בגימטריא הוי"ה כדי להמשיך משם בנים‪,‬‬ ‫שם)‪" :‬עיניך לנכח יביטו"‪ ,‬כי על ידי כוונה זו בג'‬ ‫"ויעתר לו הוי"ה"‪ ,‬שהשלים הקב"ה את השם‬ ‫שמות הוי"ה זוכים לעורר מזלא עילאה שמסוגל‬ ‫כעבדא קמיה מאריה נראה לבאר כוונה זו‬ ‫הוי"ה בג' אותיות יו"י שעל ידי זה האירו עליו‬ ‫לבני חיי ומזוני‪:‬‬ ‫בדרך עבודה‪ ,‬על פי הקדמה יקרה מאירת עינים‬ ‫כל ד' אותיות תרע"א של שם אדנ"י במילואו‪,‬‬ ‫ממשנתו הטהורה של רבינו האריז"ל ב"שער‬ ‫"ותהר רבקה אשתו"‪.‬‬ ‫"עיניך לנוכח יביטו‪ .‬הוא סוד מה שאמרו‬ ‫המצוות" (פרשת שלח לך ד"ה איסור) בענין קדושת‬ ‫בגמרא (רש"י מנחות קי‪ .‬ד"ה שימי את) על רב שלא‬ ‫נפלא לבאר בזה הרמז שהביא ב"אמרי‬ ‫שמירת העינים‪ ,‬והנה לשון קדשו‪:‬‬ ‫הסתכל חוץ לד' אמות‪ ,‬והנה אין הושטת העין‬ ‫נועם" פרשת ויצא (אות יג) בשם ה"מגלה‬ ‫רק לג' צדדים‪ ,‬שהם פנים וב' צדדים‪ ,‬כי שם צריך‬ ‫"איסור ראיית העין‪ .‬כתיב (במדבר טו‪-‬לט) ולא‬ ‫עמוקות" בפסוק (בראשית כח‪-‬י)‪" :‬ויצא יעקב‬ ‫שלא יסתכל חוץ לד' אמות‪ .‬והנה ג"פ ד' הן י"ב‬ ‫תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו'‪ ,‬וכתיב‬ ‫מבאר שבע וילך חרנה" ‪ -‬ויצ"א נוטריקון ו'ירא‬ ‫אמות נגד ג' שמות הוי"ה שהן י"ב אותיות‪ ,‬והנה ג'‬ ‫(משלי ד‪-‬כה) עיניך לנכח יביטו וגו'‪ .‬דע כי בכתוב‬ ‫י'עקב צ'ורת א'לף‪ .‬לפי דברי האריז"ל יש לבאר‬ ‫הויות ג' פעמים כ"ו עולה כמנין מזל"א‪.‬‬ ‫הזה נרמז ענין מה שהיה נוהג רב‪ ,‬שלא היה‬ ‫הכוונה בזה‪ ,‬כי כשהלך יעקב לחרן להעמיד‬ ‫וזהו עיניך לנכח יביטו‪ ,‬כי נכ"ח גימטריא ג'‬ ‫שם את כל בית ישראל‪ ,‬צייר לפניו את האות‬ ‫מוציא ראיית עיניו חוץ לד' אמות‪ ,‬ונודע שאין‬ ‫הויות כנ"ל‪ ,‬שלא יושיט עיניו רק ג' פעמים ד'‬ ‫א' של השם אדנ"י במילואו שמשם ממשיכים‬ ‫הסתכלות העין רק או לפניו או לשני צדדין‪ ,‬כי‬ ‫אמות שהן ג' הויות שעולין נכ"ח‪ .‬וזהו ויעתר‬ ‫בנים‪ ,‬כמו שעשה יצחק אביו כשהתפלל על‬ ‫יצחק לה' לנכח אשתו‪ ,‬כי בני חיי ומזוני במזלא‬ ‫ודאי שבהיות האדם מהלך אינו מסתכל לאחוריו‬ ‫רבקה להוליד את יעקב עצמו‪.‬‬ ‫תליא‪ ,‬כי ג' הויות עולין מזל"א ונכ"ח‪ ,‬וזהו לנכח‬ ‫והולך‪ ,‬ובשלשה צדדין אלו צריך שלא יושיט‬ ‫אשתו‪ ,‬כי התפלל על בנים שהן במזלא עילאה‬ ‫עיניו חוץ לד' אמות‪.‬‬ ‫גימטריא נכ"ח‪ ,‬כי משם הבנים באים"‪.‬‬ ‫ביאור דברי האריז"ל בענין נכ"ח‬ ‫נמצאו ג' פעמים ד' הם י"ב כמנין ג' הויות‪,‬‬ ‫בגימטריא ג' פעמים הוי"ה כמנין מזל"א‬ ‫נמצינו למדים מדברי רבינו האריז"ל דבר‬ ‫אחת לפניו ואחת לימין ואחת לשמאל‪ ,‬וכל הוי"ה‬ ‫הבה נמשיך להתבונן בדברי האריז"ל הנ"ל‪,‬‬ ‫נפלא‪ ,‬כי המקדש את עיניו בכל דרכיו באופן זה‪,‬‬ ‫יש בה ד' אותיות שהם ד' אמות‪ ,‬ולכן לא יושיט‬ ‫שהוסיף לפרש מה שכתוב "לנכח אשתו" בלשון‬ ‫שהוא מסתכל רק בג' פעמים ד' אמות שבשלשה‬ ‫עיניו חוץ מהם אלא תביט ותסתכל בג' הויו"ת‬ ‫קדשו‪" :‬לנכ"ח בגימטריא מזל"א‪ ,‬והם ג' הויו"ת‬ ‫צדדיו ימין שמאל ואמצע‪ ,‬והוא מכוון לייחד ג'‬ ‫פעמים השם הוי"ה אשר הם עולים בגימטריא‬ ‫אלו"‪ .‬הוסיף על כך רבי שמואל ויטאל בהג"ה‪:‬‬ ‫שבו כנודע שהם בגימטריא מזל"א‪ ,‬כי משם‬ ‫מזל"א‪ ,‬הרי הוא זוכה לבני חיי ומזוני אשר על‬ ‫"וזה שאמר הכתוב עיניך לנכח יביטו‪ ,‬רצונו לומר‬ ‫הבנים באים כנזכר"‪ .‬וכוונתו בזה על י"ג תיקוני‬ ‫כך אמרו חכמינו ז"ל‪" :‬חיי בני ומזוני לא בזכותא‬ ‫לנכ"ח ג' הויות הנזכרים העולים גם כן בגימטריא‬ ‫דיקנא‪ ,‬ששורשם מג' שמות הוי"ה שיש בהם י"ב‬ ‫תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא"‪.‬‬ ‫נכ"ח‪ ,‬שם יביטו עיניך ולא חוצה להם"‪.‬‬ ‫אותיות‪ ,‬ועם הכולל הרי י"ג מדות של רחמים‪,‬‬ ‫משפחת מהדב הי"ו ‪ -‬לעילוי נשמת אמם האשה החשובה מרת לאה בת וירג׳ני ע"ה‬ ‫להורדת המאמרים ‪ shvilei.com‬לקבלת המאמרים באימייל‪mamarim@shvileipinchas.com :‬‬ ‫תשרפ| |ו ו‬ ‫ז"פשת תודלות‬ ‫תשע"ב‬